שנה ג' | וישב תשע"ו. גליון קל"ב

]המשך בעמוד 3[

זמן הד"נירושלים

בית שמשבני ברקלאנדאן

מוצאי שב"ק ר"תירושלים

בית שמשבני ברקלאנדאן

4:003:594:143:38

5:525:515:485:05

לשון קדשו של רבינו בהנהגות האדם )אות כ"א; מאמר שלישי(:"אם יבא אחד ח"ו לידי הרהור עבירה, תיכף יסלקנה ממחשבתו, ויחשוב שיקיים בזה מצות 'ולא תתורו אחרי לבבכם', ואם יעזרנו השי"ת

להעלות כל מצות בשרשן לעולם העליון מה טוב".• • •

זוכים אנחנו בהם אשר החנוכה ימי הנעלים הימים בהתקרב להתגלות האור הגנוז אורו של מלך המשיח שמתגלה לנו במלא מסוגל הזה והאור חנוכה, נר הדלקת מצות קיום ידי על הדרו

לתורה כמו שכתב רבינו: "על כן קראו לימים האלה חנוכה, חינוך לגאולה העתידה שיתגלה במהרה בימינו האור הגנוז דנאמר ביה יה"י או"ר )ד' שמות הנ"ל( ונגנז בתורה, וכעת הוא הרגל וחינוך על ידי נר מצוה ותורה אור הלזה, על . כן הנר הזה מסוגל לתורה" )בני יששכר, כסלו טבת, מאמר ד, סימן פט(ידה ועל נר חנוכה היא הארה מן האור ההוא במעט קט, "והארת ב, סימן גנוז בה" )שם, מאמר יכולין להביט בתורה אשר האור אנחנו

כא(.

ידי ועל המחשבה, קדושת על ולעבוד להתחזק גרמא הזמן זה יביע שכלו בחכמת התורה, מה שאין כן כשמפנה לבו לבטלה בהרהורים רעים אזי התורה מתרחקת ממנו, כמ"ש רבינו בספה"ק

בני יששכר במאמרי חנוכה )מאמר ג, סימן כה(, וזל"ק: כמה ועד השוק, מן רגל שתכלה עד החמה משתשקע "'מצותה עד דכליא ריגלא דתרמודאי )שבת כא:(... עוד יש לרמז בדברי הגמרא הנ"ל גם כן על פי מ"ש שהנר מצוה הלז ניתקן לאור תורה, וכבר ידעת שאין התורה מתקיימת רק במי שמוחו פנוי וריק מהרהורי עבירה, וכל מה שהאדם מפנה מחשבתו וחכמתו מהרהורים, יביע שכלו בחכמות התורה, ובהיפך ח"ו כשמפנה לבו לבטלה בהרהורים רעים אזי התורה מתרחקת ממנו ולא יבא לעמקי סודותיה, והוא דבר ידוע אין מן הצורך לראיות, פוק חזי בספרים הקדושים ותמצא כולן מלאין מזה, והנה בא הרמז לחז"ל בנר מצוה הלזה הרמוז לתורה, 'מצותה )מצות עיון חכמת התורה להשיג המאור שבה(, משתשקע החמה )משתשקע החמימות מלב איש, היינו חימום התאות המתאוה לעבירות, אז כשזה נופל זה קם( ועד שתכלה רגל מן השוק )גמר הענין ותכלית ההשגה שבה יהיה כשתכלה רגל מן השוק לגמרי, היינו כשיופסק היצר הרע מן העולם(,

וכמו שאבאר, וכו'". עיי"ש.יבא "אם - רבינו והנה כבר הרחבנו בשבוע העבר במה שכתב אחד ח"ו לידי הרהור עבירה, תיכף יסלקנה ממחשבתו" - אמנם בד חלק לה, )מצוה פקודיך דרך בס' זאת אזהרה רבינו כשכתב בבד העבר(, בשבוע הקדושים דבריו הזכרנו )וכבר ד(, אות המחשבה,

אנחנו בה אשר והמתוקנת הישרה הדרך אותנו להורות הוסיף צריכים להלוך בזה"ל:

מוחו ולקדש הפעולות כל לעשות אדם כל שמחויב אמת "הן לידי יבא לא ואז ואיבריו עד שיבא למאוס ברע בתכלית, ומחשבתו

הרהורים".וכדי להבין קצת מהות מדרגה זו, ואיך יוכל האדם להגיע לזה, נתבונן במה שכתב רבינו בבני יששכר )חדש ניסן, מאמר ד, דרוש ו,

ע"ד הדרוש( לעניין הרהור בעסקיו בשבת קודש, וזל"ק:

"כי הגם שאין שבת יום מלאכה ונצטווינו לשבות, הנה הרהור מותר )שבת קיג:(, אבל המשכיל על דבר לא יאהוב כי אם רצונו ית"ש, הנה גם

הרהור לא יבא לו, הנה תראה המהרהר אינו מהרהר רק בדבר שקשור לו בלבו, מה שאין כן פילא בקופא דמחטא, על כן הצדיקים שב הדבר לטבע להם ובלילה ישכבו גם כן על יצועי אהבתו כענין מאמר הנביא

)ישעיה כו ט( 'אויתך בלילה', 'על משכבי וגו'' )שיר השירים ג א(".

וממנו תקיש אל השאר שהאדם צריך לאהוב רק רצונו ית"ש, כל וביראתו באהבתו אם כי שבעולם דבר בשום יהרהר לא ואז תמיד להתבונן שלו את יעשה שכשהאדם לדעת וצריך הימים, בגדולת הבורא וכו', אזי הקב"ה יראה ללבב ויפן אליו ברחמיו עד שיתבטלו ממנו התאוות, כמ"ש רבינו בבני יששכר )חדש אדר, מאמר

ג, דרוש ג(, וזל"ק:

"והנה האדם בעולם הזה בעשיה בטבעו נוטה דעתו אחר החומר, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו )סוכה נב:(, אבל האדם צריך לעשות ויכולתו והשגחתו הבורא בגדולת בדעתו תמיד להתבונן שלו, את פעם בכל מושכו בטבע שהחומר והגם ומצותיו, ובתורתו ורוממותו יראה הש"י הנה ותאוותו, הזה עולם הבלי בעכירת בדעתו להתבונן ללבב תשוקת האדם להכניע החומר ולהגביר הדעת הקדוש, הנה יפן מן הרעות התאוות ממנו עד שיתבטלו פניו אליו ויאר ברחמיו אליו החומר, ותאיר לו אור הנשמה עד שלא יישן כי אם על יצועי אהבתו במדרש( )כמו"ש אבינו לאברהם הש"י שעשה וכמו ית"ש, ויראתו הנרצה הוא הבירה', בעל הוא אני לו ואמר הבירה בעל עליו 'הציץ 'לך לך מארצך' )בראשית יב א(, מארצותך, נמצא האדם יעשה את שלו )או"ח סימן א )עיין בט"ז בהתחלת השו"ע לו ברחמיו, יעזור והקב"ה סק"א( יתגבר כארי וכו' ועיי"ש בפרי מגדים(, וזהו הנרצה בצוואת דוד

בלבב ועבדהו אביך אלקי את 'דע ט( כח א' הימים )דברי בנו לשלמה שלם ובנפש חפיצה כי כל לבבות דורש י"י וכו' אם תדרשנו ימצא לך וכו'', וכן הבטיחנו הש"י בתורתו )דברים ד כט( 'ובקשתם משם את י"י

אלקיך ומצאת וכו'".והנה גם על שמירת העינים כתב רבינו כעין הדברים האלו בס' דרך פקודיך )מצוה לה, חלק הדיבור, אות ו(, שאם האדם יעשה את

שלו אזי הקב"ה יהיה בעזרו, וזל"ק: "ומי שמקדש את עצמו ומתפלל אל ד' ישמרהו לעד, ונאמן הוא את בידינו ימסור והוא פעולתינו, שכר לנו שישלם מלאכתינו בעל האברים שאינן ברשותו של אדם שיהיה ברשותו, לבל יראו רק הדבר המותר לנו לראות על פי התורה, כמ"ש לאברהם אבינו 'התהלך לפני רמ"ג, מנין 'אברם' שמו היה עתה שעד א( יז )בראשית תמים' והיה וראש אזנים וב' עינים ב' כן מה שאין ברשותו, אברים רמ"ג רק כי הגויה ואיכא גירסא החוטם, ותרווייהו איתנהו להמשכיל בדבר חכמה, וקרא הש"י שמו 'אברהם' מנין רמ"ח ונתן גם החמשה איברים הנ"ל ברשותו, וכן פירשנו בפסוק )בראשית מט יד( 'יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים', רצה לומר יששכר שהוא רבץ בין גבולי התורה לבל לצאת מגבול וגדר שגדרה לנו התורה, הוא עשה מן גר"ם היינו רמ"ג איברים

שהם ברשותו, חמ"ר היינו רמ"ח איברים שכולם ינתנו ברשותו".באהבה, ישראל עמו את המברך הקב"ה של בברכתו ונסיים

כמ"ש רבינו באגרא דכלה בפרשת קדושים, וזל"ק:גם הוא 'קדושים תהיו', כן לפרש גם לי נראה ואמרת. וכו' "דבר בפיך להם אמור למשה וצוה לישראל, לנוכח הש"י מאת ברכה כן לא הגוזר אתה ולהיות קדושים', שתהיו רצון יהי - תהיו 'קדושים

יתבטל הדבר ויהיו קדושים לעולם". אמן כן יהי רצון.

כל מה שהאדם מפנה מחשבתו מהרהורים יביע שכלו בחכמות התורה / האדם צריך לעשות את שלו ואז הש"י יפן אליו ברחמיוהנהגות האדם )צ"ד(

שלא לדבר בגנות הצדיקיםויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים

והאפה לאדניהם למלך מצרים: ]בראשית מ א[אחר הדברים האלה. לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה

סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו: ]רש"י[- - -

מדמים הדעת קלי אשר כעת רואה אני אבל שהוא ומי החסידות, עיקר הוא שזה בדעתם המתחסדים, מכת יכונה האלה באזהרות נזהר די ולא דחסידי, ממילי וריק ניעור הוא והנה שגם אלא נעוריו, מעוונות י"י אל שב שלא לדבר דאורייתא אמילי לעבור לבבו גבה בזאת הגיע לא אשר אנשים על הרע בלשון סרה לקרסוליהם, ומדמה בדעתו אשר עינו מבחין בין טוב לרע, וכח בינתו חזק להכיר בין אמת לשקר, ולו יהיה כדבריו מי התיר איסור דאורייתא לשון עבירות מהשלש יותר גדול העונש אשר הרע החמורים עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, מכל שכן שאין דעתו יפה להבחין בין טוב לרע, גנות הוא בגנות, לספר דעתו על שעולה ומה עדיין לו הונח שלא תאותו וכח נעוריו עוונות מרתיחות הילדות והבחרות, הן הן דברי גנותיו:

]הוספות מהרצ"א אות לו[

בוצינא המפורסם הרב תלמידי לי ספרו שאמר איך מזבאריז, פייוויש מוהר"ר דנהורא כמו הצדיק, של ברע להסתכל שאסור להם שהמסתכל באור החמה עיניו כהות, כן המסתכל ברע של הצדיק )והדברים מובנים למשכילים(:

]אגרא דפרקא אות טו[

ודור חבורות חבורות וזה אשר תמצא בכל דור אשר קרבת אלקים יחפצון, ירוצון לשמוע ולקבל ומקום, מקום בכל רבותיהם מפי השכל מוסר בלב חשק הנותן הוא היודע הוא הש"י והנה האיש הנלבב לקבל תורה מפי רב זה ומפי מורה זה, ולא כן לב האיש האחר כי יותר יישר בעיניו הנהגות הרב האחר ודבריו, אבל תדע ידידי שזה הוא מאמר רז"ל )עבודה זרה יג.( שאמרו שלא מכל האדם זוכה האדם ללמוד, כי הנשמה משתוקקת ללמוד איכותה )והמשכיל על דבר בכתבי האר"י ז"ל בענין ענפי הנשמות יבין הדבר(, ולזה תמצא ורב רב כל בתלמידי הפוכים רבים עניינים שכולם הגם זה, כראי זה ראי לא בהנהגותיהם והנה במישרים, התהלך יחפצון אלקים קרבת

המשמשים התלמידים

1. וכן כתב בסעיף ח לעניין חצר שיש לה שני פתחים: "מיהו בזמן הזה שכולם מדליקין בפנים ממש, ואין היכר לבני רשות הרבים כלל, אפילו יש לחצר או לבית הרבה פתחים להרבה רוחות אין מדליקים

אלא פעם אחת בפנים, כן נראה לי וכן המנהג פשוט":

2. אכן גם המעיין בספר חידושי מהרצ"א יראה שרוב פעמים שהזכיר נפקא מינה לדינא להמדליקין בפנים, כתב רבינו בלשונו 'לדידן דמדליקין בפנים' או 'מדליק בפנים כמנהגינו':

3. עיי"ש שחוקר בדבריו אמאי לא מדליקין בזמן הזה בחוץ כשכבר אין סכנה, וז"ל: "הנה מעולם ועד עתה תמהתי ולא זכיתי להבין מדוע לא יקיימו עתה המצוה כתיקונה להדליק בפתח ביתו מבחוץ וגם משום פרסומי ניסא וכפירוש רש"י בשבת, והלא כתב בפירוש גם במחבר בזה להלכה: 'ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה', משמע דרק משום סכנה מניחו מבפנים, והלא בעזה"י בזה אין שום סכנה בזמנינו, ולמה לא יקיימו המצוה כתיקונה בתחלה וכמצותה להדליק מבחוץ, ורבינו הרמ"א כתב להלן וכו'', ואין היכר לרשות הרבים כלל 'ומיהו בזמן הזה שכולנו מדליקים בפנים ז'( בזה"ל: בזה )סעיף והנה קשיא טובא הא גופא למה כולנו מדליקין מבפנים שאין היכר לרשות הרבים בפרסומי ניסא כלל, ולמה לא נעשה כתיקון חכמינו ז"ל מעיקרא, ואולי היה אז עוד בקראקא בזמן הרמ"א ז"ל עוד סכנת נפשות מהנכרים הנוצרים הפראים, שלא יכו את היהודים בקנאתם על דתם, שיראו היהודים שומרים דת בפומבי להדליק נר חנוכה על השער ברחוב, כידוע מצב היהודים בגלותן בימיהם אז )אם כי גם עתה אולי צר ביותר, הן בעניני המינות והגזירות וחסרון הפרנסות וכיוצא( מכל מקום המצוה הזאת

במקומות ומדינות שיוכלו לקיימה באין מפריע למה לא ידליקו נר חנוכה מבחוץ כנזכר.

ושמעתי בשם זקיני... )המשך דבריו הובאו בפנים(, וטעמא בעי וצריך עיון.

ונחזי אנן גם בזמן רבותינו חכמי הש"ס והראשונים ז"ל שהדליקו מבחוץ, )וגם כעת שמעתי כי בארץ הקודש רבים מדליקין מבחוץ כמצותה מקדם(, והנה הרוח מצוי, ולא מבעיא למאן דאמר כבתה זקוק לה, אמנם למאן דאמר אין זקוק לה, צריך שיתן בה שמן לכתחלה כדי שיעור שתדלק זמנו כדפסקינן להלן, וכיון שהרוח מצוי מבחוץ בפרט בימות החורף, אם כן מה יועיל השמן, כיון דקרוב לודאי שלא

תדלק זמן מצותו כיון שהרוח יכבנו.

ויש לומר דהוא דמיא יותר למה דפסקינן בהלכות סוכה )סימן תרנח סעיף ב(, דהעושה סוכתו בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצוי דיבשה פסולה, אפילו אם היא מתקיימת, ואם כן גם כאן דלא יעמוד ברוח מצוי' דיבשה מבחוץ כנזכר. וגם יש לדמותו למה שפסק השמלה חדשה ותבואות שור )סי' כ"ח ס"ק י"ח( לענין כיסהו הרוח ונתגלה דאין צריך לכסותו, דמכל מקום אין לכסות במקום

התורפה והרוח שולט שיוכל להתגלות, ועיי' מזה בדרכי תשובה )סימן כח ס"ק פד(, אם כן תימה על הרוח שיכבנו לענין והרי שם מקום התורפה בחוץ חנוכה דמצותו בנר הזכירו הפוסקים מה שלא כנזכר, ולא כתב מזה בטור שולחן ערוך רק לקמן )סימן תרפ( לענין שבת שמא יכבה על ידי הרוח בפתיחת הדלת, ועיי' לעיל בטוש"ע )סימן רעו(, אבל לא לענין חנוכה בכל לילה כשידלקנה מבחוץ כנזכר. ואם תאמר שבאמת צריכים להדליק בפנס של זכוכית )כנ"ל( מבחוץ כדי שלא יכבה, הא הוה

ליה לרבותינו הפוסקים להזכיר זה.

ואם תאמר שבאמת צריך להדליק מבחוץ בכלי זכוכית )כדי להשמר מכיבוי(, יש לעיין בדברי הלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל )ועוד מגדולי אחרונים( אם רואים זקן או תלמיד חכם דרך זכוכית, והכי נמי בנר חנוכה יש להסתפק לפי זה כיון שנתקן "לראותן" בלבד, אם הוה זה ראייה דרך הזכוכית, או דילמא

כיון שרואין האור דרך הזכוכית הוי פרסומא ניסא, וצריך עיון".

ידענא "והאידנא דליכא סכנה לא וז"ל: ו( שתמה בזה, זרוע הלכות חנוכה )סעיף וכבר מצינו באור מאי טעמא אין אנו מדליקין אותה בחצירות". על על פנים חזינן מדבריו שגם בימיו אף שכבר בטלה

הסכנה, מכל מקום הדליקו בפנים, אלא שתמה בדבר.

וראה עוד בס' שפע חיים )רעד"ר ויצא מ"ט ז( שביאר מנהגו של רבינו ע"ד דרוש: "ויבואר הא דתקנו לדברי טעמים כמה הביא יששכר בבני זי"ע מוהרצ"א וזקה"ק מבחוץ, ביתו פתח על להדליקה הפוסקים דהאידנא מדליקין בפנים, וידוע שלזקה"ק מהרצ"א זי"ע היתה עששית של כסף עם זכוכית מארבע רוחותיה ובתוכה הניח את מנורת הכסף להדליק נר חנוכה, ונימק טעמו שזה יהא לו לצורך בעת ביאת גואל צדק אשר אז ידליקו מבחוץ, ומחשש שהנר יכבה מהרוח הנושבת בחוץ על כן הכין זו, חזינן דאף שהיה לו מחסה לנרות מפני הרוח אפילו הכי לא הדליק בחוץ. ולדרכינו יש עששית לומר על דרך ששנינו 'עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו', ולא כבו הגשמים אש של עצי וגשמים וגם בחנוכה תקנו להדליק בחוץ במקום רוח ולא נצחה הרוח את עמוד העשן', המערכה, ולא חששו שיכבה, כי הלא ענין נר חנוכה הוא משורש נס למעלה מן הטבע שהיה בימים ההם, ומזה נמשך לכל הדורות... אבל היות והאידנא בעוונותינו הרבים דאחסיר דרא, ואותותינו לא ראינו, ואיננו ראויים לנס להתנוסס, וחיישינן מרוחות רעות שיכבו הנר מצוה, ואפילו בבית צריכים זהירות שלא יכבו הנרות, לכן מדליקין בפנים. וזקה"ק מוהרצ"א בענוותנותו רמז, דבביאת משיח צדקנו כאשר כל ישראל ידליקו בחוץ, גם הוא יוכרח להדליק בחוץ כדינא, אבל הוא בוודאי לא יזכה לנס שלא יכבה

נרו, ולכך הכרח להתקין לעצמו עששית, וכמה עמקו עניניו הקדושים ושפלות לבו הקדוש כידוע".

לכבוד ידידי הרה"צ ר' שלום שליט"א, ראש מכון הנכבד 'מעיינות מהרצ"א'.אחר התודה והברכה על החסד אשר אתה עושה עמנו, לזכות אותנו לטעום נופת צופים מתורת

הרה"ק מהרצ"א זי"ע, המאיר עינים ומשמח לבבות.ולחביבות וקדושת תורת רבינו הקדוש, אציין מה דעלה במחשבתי בהאי ענינא שכתבת בשבוע )ומיוסד על דברי המגיד הקדוש רבינו 'חנון' מי"ג מכילין דרחמי, שהביא העבר בעניין מדת ממעזריטש זי"ע( אשר מידה זו מכוונת כנגד מידת בנין אב, וגילה לן רבינו אשר מידה זו מסוגלת שכתב מקומות וכמה מכמה להביא שהפלאת כמו לבנים, אב' 'בנין ולהיות בבנים, להפקד

רבינו בזה.דהנה בלמדי ביו"ד סימן קצ"ז בבית יוסף שם, נפלאתי להבין דברי הרמב"ם שהביא שם, בדברו למצוא מקור שאין טהרה אלא במקוה, דלפום ריהטא הוא גמרא מפורשת בשבת דף ס"ד ע"ב, וכן כתב הסמ"ג מקורו משם, ועוד הביא הבית יוסף מרב האי גאון שמביא מקורו מדרשת הגמ

במכת ע"ז דף ע"ה ע"ב עיי"ש, הרי לן גמרות מפורשות בעניין זה, ואילו הרמב"ם בכתבו הלכה זו

מחדש לן לימוד מבנין אב עיי"ש לשונו המובא בבית יוסף שם. והוא פליאה למה נטה הרמב"ם

מהדרשות המפורשות בגמ' לחדש לימוד חדש, )ועיי"ש שהביא מהרב המגיד שמקורו בספרא,

אבל לפנינו ליתא. ואף לדבריו צ"ע למה נטה מדברי הגמ' לדרשת הספרא(.

אמנם לפי דברי רבינו מצאנו בדבריו כוונה עמוקה, שכיוון הרמב"ם להמשיך ע"י הטבילה זרע

קודש, בנים ובני בנים, והדברים נפלאים ומתוקים.

אסיים בברכה שתזכה להמשיך ולהפיץ מעייניות רבינו החוצה, עוד רבות בשנים, מתוך בריות

גופא ונהורא מעליא.

ידידך דושה"ט

שאול יהודה שידלא, בית שמש.

מנהגו של רבינו

ושמעתי בשם זקיני הגה"ק מה"ר צבי אלימלך ז"ל )בעל בני יששכר(, שהיה לו עששית )לאנטערנע( של כסף עם מנורת ובתוכה צידיה, מד' זכוכית כסף להדליק נר של חנוכה, ואמר כי תהיה לו לצורך בעת ביאת גואל צדק יהיה )ולאשר מבחוץ, ידליקו שאז כדברי הרמב"ם כדברי בתחלה עוד לימות הזה עולם בין שאין שמואל המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד(, ויש חשש שיכבה הנר חנוכה מחמת עשה כן על בחוץ, המנשבת הרוח דברי כאן הלז, עד הכלי לאנטערנע מורשה היה הלז )והעששית קדשו לבנו הוא זקיני הרה"ק מוה"ר אלעזר יודעי ספר בעל לאנצהוט אבד"ק

בינה, ואחר כך נגנב ונשבר בימיו(.

יששכר בני בעל גם פנים כל ועל זי"ע )המפורסם בדקדוקי מצוות שלו, ובפרט במצות נר חנוכה בגודל עבודתו ותורתו זצ"ל( לא הדליק בו מבחוץ2, אם כי על ידי הכלי הלז יוכל להשתמר

שלא יכבה מפני הרוח כנ"ל3: ]נמוקי אורח חיים סימן תרעא ס"ק א[

לא לסתום את החלונות

ולפי הנ"ל ]בסימן סג-סד, שסגולת נר חנוכה להנצל מדין גיהנם[, תמצא טוב טעם

למה שאמר הרב הקדוש מהר פנחס הלילות שבכל זצללה"ה, מקארעץ בתחילת החלונות את לסתום יש הלילה, דאיתא בזהר שבלילה תרעין דגן עדן סתומין ותרעין דלבא דאינון )רצה לומר העינים עיינין מסתתמין )עבודה שאמרו כמו הלב שערי הם בליבא דעינא 'שורייני כח:( זרה שינה נופל בלילה אז כן על תלי', על האדם, והעינים שהם שערי הלב עדן גן שערי שגם כיון מסתתמין מסתתמין(, אבל בחנוכה אין לסתום את החלונות )בשעת הדלקת הנרות(,

עד כאן דברי קדשו הנ"ל.

גם בחנוכה כי קדשו מדברי ונראה דגן תרעין הדלקה( )בשעת בלילה בפסוק זה לרמז ויש פתוחין, עדן בהלל )תהלים קיח יט( פתחו לי שערי צדק )תרעין דגן עדן( אבא בם אודה בחנוכה(, ההודאה בזמן )היינו י"ה ולפי הנ"ל מובן הדבר, כיון שסגולת חנוכה להנצל מדין גיהנם, אם כן לבעבור

זה תרעין דגן עדן פתוחין, הבן.

הגהה: ונראה לי גם על פי הדין אין לסתום את החלונות בשעת ההדלקה, כיון שעל פי הדין הוא להדליק בחוץ משום פרסומי ניסא, ובטלו זה בעבור הסכנה עבדינן, ניסא לפרסומי למיעבד דאפשר מה פנים כל על בפנים, ומדליקין

כנ"ל: ]בני יששכר, כסלו טבת, מאמר ד, סימן סה[

מנהגו של רבינו להדליק בפנים – אף שהיה לו עששית של כסף

בשעת הסכנה מניחו על שלחנו נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, אם הבית פתוח על מניחו הבית, לפני חצר יש ואם פתחו, על מניחו הרבים, לרשות פתח החצר, ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים, ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחר להשתמש לאורו, ואם יש ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש נר אחר, אין צריך מדורה

לאור המדורה, צריך נר אחר: ]שולחן ערוך סימן תרעא סעיף ה[

בזמן הזה שכולנו מדליקין בפניםמצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין, ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל: הגה ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים1 ואין היכר לבני רשות הרבים כלל, אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח, ומכל מקום המנהג להדליק בטפח הסמוך

לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות וכו': ]שולחן ערוך סימן תרעא סעיף ז[

שכתב מה פי על הטעם לבאר לי נראה מבחוץ', ביתו פתח על 'מניחה בגמרא זצוק"ל ]מבארדיטשוב[ יצחק לוי מו"ה הרב וקדושו ישראל אור מחותני כבוד הנס היה שלא כיון ראשון ביום מדליקין למה טעם לחנוכה(, שלישית )קדושה דנרות ביום ראשון רק נס ההצלה )כמ"ש הט"ז )סימן תר"ע((, וכתב דעושין זכר בנרות, דכשראו הנס דמנורה הכירו וידעו שגם הנס דהצלה נעשה בזכות הנרות, דהנה כל הקרבנות היו בטלים בזמן ששלטו היונים על בית המקדש, כי אי אפשר

להקריב קרבנות חוץ לבית, אבל מצות הנרות הגם שהיו נרות הנרות מצות היו זה כל עם המקדש בבית בטלין מצוה חוץ לבית, היינו נרות שבת ויום טוב, והיא שעלתה זה ידי ועל י"י, לפני ניחוח לריח דלתתא לאתערותא נס רק שהיה הראשון ביום גם כן על ההצלה, כן גם היה דהצלה עושין מצות ההדלקה בנרות, עכ"ד, עיי"ש1. ועל ביתו פתח על מניחה תקנו למה תבין האלה הדברים פי מבחוץ, להורות דעל ידי מצות הנרות שקיימו חוץ לבית, היא שעלתה לריח ניחוח ונתהווה הנס: ]בני יששכר, כסליו

טבת, מאמר ג, סימן מח[

'כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וכו' ויירש זרעך את שער אויביו' )בראשית כב יז(. במדרש )בראשית רבה נו יא( 'רבי אומר זו תרמוד, אשרי כל מי שהוא רואה כלל על ולא תרמוד שהוא שפטו מהיכן לפלא והוא תרמוד', של במפלתה שונאי ישראל, והנראה על פי מה שכתב רש"י בפרשת בחקותי דיש חילוק בין אויב לשונא, אויב הוא מבחוץ ואינו יושב בקרבנו, ושונא הוא אשר בקרבנו הם

יושבין.

והנה לבן הארמי כשבירך את רבקה )בראשית כד ס( 'אחותינו וכו'', נאמר 'ויירש שהן אותן היינו אויביו כאן כן שאין מה )מבפנים(, שונאיו' שער את זרעך מבחוץ, והנה כתיב )איוב לא לב( 'בחוץ לא ילין גר', מה שאין כן תרמוד הוא מבחוץ תמיד, כי אין מקבלין גרים מן התרמודיים, דכולן הן מן הממזרות באין מן הזנות

)יבמות טז.(, 'זונה' מתרגמינן 'נפקת ברא' )בראשית לד לא( יוצאת בחוץ.

להן אין 'חיצוניות', להן יקראו אשר שמם זה חיצוניות חכמות כל תראה והנה המלך שלמה אשר ותתבונן התורה, חכמת פנימה המלך היכל אל לבוא מבוא 'נפקת ]דמתרגמינן[ י(, ז )משלי זונה' 'אשה בשם החכמות אותן כינה בחכמתו ברא' ]יוצאת בחוץ[, 'פעם בחוץ ופעם ברחובות' )שם ז יב(, ומעתה הרי שלך לפניך, מדכתיב בכאן 'ויירש זרעך את שער אויביו', היינו מי שהוא תמיד בחוץ )שאין רבינו שאמר תרמוד והוא גר'(, ילין לא 'בחוץ בכלל ואינו ממנו גרים מקבלין להלן לך אבאר )ועוד התרמודיים מן גרים מקבלין דאין הוא דהלכה הקדוש

אי"ה(.

כונתם שעיקר שלישים לך כתבתי כבר הרשעה, יון מלכות בהתגברות והנה היה להגביר חכמות חיצוניות, ולעזוב ח"ו חכמת התורה 'כבודה בת מלך פנימה' פליסופיא יון הקליפות להכניע עמנו הש"י בהתנוסס הנה יד(, מה )תהלים זו תורה, דנר מצוה ותורה אור, להתוודע החיצוניות, הנה ליהודים היתה אורה החיצוניות, בחכמות ונחלה חלק לנו אין וכי התורה, חכמת מעלת ולהגלות בראיה או מוחשית בראיה שמשיגים מה כל אפילו בה, כל תחסר לא והתורה כל מאליו מבין בתורה העוסק מעתה בביאור, בתורה ראיה יש הכל שכליית החיצוניות( ולהכניע התורה חכמת להגביר )ולסגולה זה לזכר הנה החכמות, תקנו נר מצוה הלזה 'א"ל הוי"ה ויאר לנו' בכל דור ודור, ולא נתפתה ח"ו לפיתויי הזונה חיק צרה נכריה )והנר מצוה הלזה היא סגולה לזה(, על כן תקנו בנר מצוה ישראל מבית היוצא האור ידי שעל רמז מבחוץ, ביתו פתח על מדליקו הלזה פנימה מאירין גם לחוץ, היינו כל מה שמושג בטבע החכמות חיצוניות הכל נכלל

בהתורה הקדושה.

ותנינן )שבת כא:( 'מצותה עד דכליא ריגלא דתרמודאי', היינו התרמודיים אשר ומעתה חוץ, לצאת ברא מנפקת ממזרים שהן גרים מקבלין דאין מבחוץ, הן זו רבי דרש אויביו' שער את זרעך 'ויירש לאברהם הש"י מהבטחת התבונן, תרמוד אשר המצוה להניח בשער, הוא זה מצותה 'עד דכליא ריגלא דתרמודאי' מאפס קצרתי וכעת פנימה, מלך בת כבודה וכל חיצוניות, חכמות ממזרים הפנאי. ומעתה תתבונן את אשר אמרו רז"ל ביבמות )יז.( 'עתידין ישראל דעבדין בגימטריא טו"ב יו"ם תרמוד', חריב כד טבא יומא ממזרים שהם התרמודיים יתבטלו כאשר חכמ"ה, ותתפשט חיצוניות, חכמת ברא נפקת הזונה פיתויי לעשות ישראל עתידין אז הארץ, כל על התורה חכמת יום טוב להתגלות החכמה: ]בני יששכר, כסלו טבת, מאמר

ב, סימן מה[

תתבונן כאשר בפנים, מדליקין עכשיו בפוסקים עיין הוא ]אויב לשונא אויב בין החילוק מה( )סימן לעיל מ"ש מבחוץ ואינו יושב בקרבנו, ושונא הוא אשר בקרבנו הם יושבין[, הנה עכשיו 'בעקבות משיחא חוצפא יסגי' )סוטה מט:(, ורשעים אשר בקרבנו הם יושבין הן הם המתגברין על חכמת התורה ולומדיה, והנה מדליקין בפנים לבטל

כחם וחכמתם, הבן: ]בני יששכר, כסלו טבת, מאמר ב, סימן מו[

הסמוך בפתח מבחוץ מדליקו חנוכה נר הקודמים בדורות להלכה הענין ידוע ]ח"ב אפרים עוללות בספר עיין בבית, בפנים מדליקין ועכשיו הרבים, לרשות עמ' מ"ד מאמר רצ"ה[ כתב גם כן שם ברמיזת נר חנוכה לאור תורה, וכתב הנה אמרו רז"ל בברכות )סג.( 'אם ראית דור שהתורה חביבה עליה, פזר, שנאמר )משלי יא כד( יש מפזר וכו', ואם ראית דור וכו', כנס, שנאמר )תהלים קיט קכו( עת לעשות בגימטריא ע"ת לב( סימן ג, מאמר טבת, )כסלו כתבנו )כבר תורתך', הפרו לי"י התורה שהיתה הראשונים הדורות לפיכך ופורים2(, לחנוכה רמז וש"ט קנ"ה חביבה בעיניהם, היו מניחין נר חנוכה הרומז לאור תורה מבחוץ, על דרך 'יפוצו מעינותיך חוצה' )משלי ה טז(, אבל הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדיה וכו', וחכמי הדור אין להם כח להשיב לאיש מדרכו הרעה, ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומה מפני הקמים עליו, ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני בעת המשכילים וכו', לזולתם נשמעים אינם הנכוחים דבריו שכל עד ההמון ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות, מניח נר מצותו בביתו

ודיו להשיב מעון אנשי ביתו לבד, עכ"ל הרב שם.

על מניחו הסכנה 'ובשעת כא:( )שבת בגמרא דאמרו הא מובן הרב דברי ולפי נה.( )שם רז"ל אמרו דהנה מובן, הנ"ל ולפי מיותר, 'ודיו' תיבת ודיו', שלחנו 'מעולם לא יצא מפי הקב"ה דבר לטובה וחזר בו חוץ מזו וכו' ממקודשי תחלו, יקבלו )שלא גלוי לפניך אם עולם של רבונו הקב"ה, לפני הדין מדת אמרה כי תוכחה(, לפניהם מי גלוי', והנה לפי זה אפילו אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכחה אף על פי כן הוא מחויב לעשות את שלו, אבל מצינו סתירה לזה בדברי חז"ל )יבמות סה:( באמרם 'כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע', )עיין ברמב"ם )פ"ו דעות הלכה ז-ח( ונושאי כליו(, וצריך וקללה ונזיפה הכאה עד והוכיח בחן כבר כשהמוכיח דהיינו חילוק, דיש לומר שוב מצוה שלא להוכיח3, והנה על פי הרמז הנ"ל אמרו רז"ל בנר חנוכה, 'ובשעת הסכנה', שהרשעים יורדים לחיי המוכיחים ומביאים אותם לידי סכנה בעלילות וכיוצא, ובא על ידי זה לידי בזיון הדת וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסים 'ודיו', שלחנו על להסמוכים רק להאיר היינו שלחנו', על 'מניח אור, המורדי גלוי לפניך 'אם הדין מדת שאמרה חז"ל דברי מצד לעצמו יחמיר שלא היינו 'ודיו' להחמיר ואין כנ"ל שלחנו' על 'מניחו היא הסכנה דשעת דכיון רק וכו'',

בזה: ]שם מאמר ג סימן לט[

מניחה מבחוץ להורות שעל ידי מצות הנרות שקיימו מחוץ לבית המקדש זכו לנס ההצלה

מדליקין בפנים לבטל כח הרשעים

היושבים בקרבנו

בדורות הללו חכמי הדור

אין להם כח להשיב לאיש מדרכו הרעה

לכך מניח הנר בביתו ודיו

בשעת הסכנה

שהרשעים יורדים לחיי

המוכיחים מניחו של

שולחנו להאיר רק

להסמוכים

אויב - מבחוץ, שונא - מבפנים

תרמוד מבחוץ שאין מקבלין ממנו גרים

חכמות חיצוניות אין להם מבוא אל היכל המלך פנימה

מדליק מבחוץ רמז שהחכמות חיצוניות הכל נכלל בהתורה הקדושה

מצותה עד דכליא ריגלא

דתרמודאי חכמות

חיצוניות

להניחה מצוה חנוכה נר רבנן תנו דר היה אם מבחוץ, ביתו פתח על בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות על מניחה הסכנה ובשעת הרבים,

שלחנו ודיו: ]שבת כא:[

1. וזה לשון קדשו: "ומה שמדליקין ביום ראשון, כיון שמצות יום ראשון מחמת הצלת נפשות דלא מחמת נס דמנורה, אם כן למה קבעו ביום ראשון להדליק נר. נראה הטעם, כיון שהנס היה בנרות דמנורה, ראו שזכות המנורה גרם הצלה ומצות המנורה הגין עליהם, לכן עשאום לזכר והדליקו ביום הראשון נר אחד שהראיה שעל ידי זכות המנורה נעשה הנס דהצלת נפשות. וגם שהנס על ידי מלכות בית חשמונאי הכהנים ונשיאי הלוי אהרן, וקרבנו של חנוכת המזבח נרות כמבואר במדרש פרשת בהעלותך, גלל כן הדליקו ביום הא', לא

על הנס דמנורה כי אם על הצלת נפשות שהיה על ידי בני אהרן.

ובזכות המנורה יתברך שבהם נעשה הנס יותר רצוים לפני השם נרות דבית המקדש ונראה הטעם שהיו נעשה ההצלה, שבנרות יש תמיד קדושה אפילו בחוץ, כגון נר של שבת ונר של בית הכנסת, מה שאין כן בשאר קרבנות, לכן כיון שבנרות אנו עובדין אותו תמיד אפילו בזמן שבית המקדש חרב, היא רצויה לפני הקדוש ברוך הוא מכל עבודות, שכשבטלו מלכות יון הרשעה עבודת בית אלקינו בזו הזמן עשו ישראל בודאי מצוה בנרות, כגון בנר שבת ובנר התפלה, ועלו אלו הנרות של שבת ושל בית הכנסת למעלה לפני הבורא

ברוך הוא, ובהתעורר זה המצוה נעשה לישראל תשועה.

והרי זה דומה על דרך משל, כל זמן שהבן אינו רואה את אביו אין לו כל כך געגועים עליו, וכיון שהוא בא לחצר ורואה את אביו דרך החלונות ואין מניחין אותו לחדר לכנוס לפנים אצל אביו יש לו געגועים על האב ויש להאב געגועים על הבן, כיון שרואין זה את זה ואין מניחין אותו לחדר לכנוס לפנים אצל אביו, כך כיון שנכנסו היוונים להיכל היו כל הקרבנות ועבודות בטלין, אך נרות המנורה כיון שהיה נרות של שבת ושל בית הכנסת שהם עבודת חוץ ועלה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני כסא כבודו ולא הניחו הרשעים להדליק הנרות

שהיא עבודת הקודש פנימה, גלל כן נכמרו רחמים למעלה על זאת העבודה של הנרות, לכן נעשה הנס בנרות ולא בשאר עבודות, ואף על פי שגזרו על שבת ומסתמא גזרו על נר שבת, אף על פי כן בודאי עשו בצנעא, כי

שמרו שבת בצנעא, לכן כיון שבהתעוררת נרות נעשה תשועה לישראל לכן נעשה בה נס":

2. וזה לשון קדשו: "'עת לעשות לי"י הפרו תורתך' )תהלים קיט קכו(, ע"ת בגימטריא קנ"ה וש"ט, רמז לימי חנוכה ופורים, חנוכה בקנה להודות ולהלל, פורים משתה ושמחה, בשני עתים הללו 'הפרו תורתך', כי מבטלין

תלמוד תורה למקרא מגילה )מגילה ג.( ונר חנוכה, עיין במאמר הלל והודאה )סימן קטז( עיקר הענין".

ובמאמר הלל והודאה כתב רבינו: "על פי אשר פירשנו ברמז הפסוק )תהלים קיט קכו( 'עת לעשות לי"י הפרו תורתיך' על ב' הזמנים הללו חנוכה ופורים, הם בבחינת קנה ושט, חנוכה ניתקן להודות ולהלל הוא עבודה בקנה, ופורים במשתה ושמחה הוא בושט, רמזו שצריכין לשעבד שניהם לעבודת הש"י, והנה בימי אחשורוש פגמו בושט שנהנו מסעודתו של אותו הרשע )מגילה יב.(, והושט הוא כח גופניי שעל ידו ניזון הגוף, על כן היתה הגזירה על הגופות, וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יום טוב ברוח הקודש סעודת מצוה בושט, ובימי היונים פגמו בלשון הרע וביטול תורה שהפגם הוא בקנה, והיתה הגזירה על ידי זה לבטלם לגמרי מן התורה ותפלה שהם בקנה, ולא רצו לאבד הגופות דייקא, רק הנפשות כי הדבור בקנה הוא פעולה נפשיית כמה דאת אמר )שיר השירים ה ו( 'נפשי יצאה בדברו', 'ויהי האדם לנפש חיה' )בראשית ב ז( מתרגמינן 'לרוח ממללא', וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יום טוב במצוה להודות ולהלל בקנה, ואם כן ב' המועדים הללו נתקנו לזכרון

לשעבד הושט והקנה להבורא עולם ב"ה, והמה מסוגלים להניח שורשם ליסוד מוסד לכל השנה":

3. ראה עוד הוספות מהרצ"א אות צז, הו"ד בגליון אחרי קדושים תשע"ג )ח(:

טעמים ורמזים שצריך להדליק נר חנוכה מבחוץ, ובזמן הזה מדליקים בפנים

יגיעו הנה רבותיהם, דעת על ולעמוד להגיע וכוונתם חפצם וכל צרכם כל רבותיהם את לכוונת הנהגותיהם ודרכיהם לתכלית נקודת המרכז היינו פנימיות הכוונה, הן תלמידי הרב המורה הזה הן תלמידי הרב האחר, כל אחד יגיע למחוז חפצו )הגם שהם הפוכים בהנהגותיהם כל תלמידיו אחריו וגם דרך הקודש דרכו יאחז צדיק וכל יגיעו(, זה לתכלית אחד כל עם

ימשכו, אבל בשביל זה אין לגרוע מעלת צדיק האחר ותלמידיו המתנהגים באופן אחר בדרכי עבודתם, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין ב' צדיקים הולכים בהנהגה אחת, כי כן גזר היוצר ומה רבו מעשיו ית"ש אשר עשה כולם בחכמה וכל אחד יש לו אחיזה בתורה:

]דרך פקודיך מצוה טו חלק המחשבה אות ד[

המשך 'הדרכה ישרה' עמוד 1

מכתבים למערכת, פקס: 153-722338802 או בדוא"ל maayunosmaartzu@gmail.com, לתרומות והנצחות 077-5175507חדש! ניתן לקבל הגליון גם בפקס, המעוניין ישלח בקשה לפקס הנ"ל

לזכר עולם יהיה צדיקכ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע

הרה"ק ר' אברהם יצחק בן רבי אהרן דוד הכהן קאהן זי"ע

נלב"ע נר ג' דחנוכה כ"ז כסלו תשנ"זת.נ.צ.ב.ה.

נתרם על ידי ידידינו הרבני הנגיד הנכבד המפוארהרה"ח ר' חיים פסח ריינער שליט"א

מפטרוני הגליון

מתוך רגשי גיל וחדוה ששון ושמחה, מברכים אנו ממעמקי הלב את מע"כ ידידינו הרבני הנגיד הנכבד המפואר, איש החסד והמעש, לו עשר ידות בתורה וחסידות, משים

לילות כימים בתורה ואהבת חסד, ה"ה הרב החסיד

ר' צבי דוד פרייער שליט"אהעומד בראש מכון "ספרי מהרצ"א" להוצאת ספרי רבינו ברוב פאר והדר

לרגל חנוכת הבית להאופיס החדש של"עקספידיע ריעלטי"

וברכתינו צרופה בנחת, יהי רצון שתשרה שכינה במעשיידיכם ותראו ברכה מרובה בעמלכם, ובכל אשר תפנותצליחו, ותזכו עוד רבות בשנים להרבות בפעולותיכם

המרובים לתורה וחסד, מתוך רוב שמח"ה ונחת והרחבת הדעתדקדושה, ואך טוב וחסד ירדפוכם כל הימים.המברכים בלונ"ח מערכת "מעינות מהרצ"א"

קבלו ממני תנחומים )פסיקתא(נישא קול לנחם בכפליים, את כבוד מעלת ידידינו הנכבד, העומד לימיננו בכל עת

ועונה, לבו רחב כאולם, טוב לבריות ונוח לשמים, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

ה"ה הרה"ח ר' אהרן דוד עסטרייכער שליט"אעיר הבירה לאנדאן יע"א

ביושבו בעמק הבכא על פטירת אביו הנכבד רודף צדקה וחסד כפו פרש לעני וידיו שלח לאביונים

הרה"ח ר' פנחס עסטרייער ע"ההמקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים, עדי יישמע קול שופר של משיח להשיב לב אבות על בנים, וכלל ישראל

יוושע בה' תשועת עולמים, אז יקוצו וירננו שוכני עפר ברחמים, בבנין בית המקדש ידי ה' כוננים, בב"א

נתרם ע"י ידידינו הרה"ח הנכבד רוצו"חר' חיים יהודה גרוסמן שליט"א

לעלוי נשמת חותנו אדמו"ר רבי ברוך יהושע ירחמיאל זצוק"לבעל דברי נבונים ובינת נבונים, ממונקאטש

נלב"ע נר ג' דחנוכה כ"ז כסלו תשנ"חתנ.צ.ב.ה.

1. ראה שומר אמונים מהרה"ק ר' אהרן ראטה זי"ע )מבוא השער פרק ט(: "ושמעתי מזקני החסידים יראי ה' שהתאבקו אצל בניו הקדושים ]של בעל בני יששכר זי"ע[, מהאמונה קצת ומתרופף חלוש נראה שהיה דבור איזה איש מאיזה שמע שאם החזקה ח"ו, או דבור שמורה על קרירות האמונה ומגודל ההשגחה העליונה, צווח

בקולי קולות נוראות עד שהכניס אמונה גדולה בלבות כל השומעים":2. וכן הביא עובדא זו בדברים ערבים )ערך רבינו אות ז(: הרה"ק כאשר היה אבד"ק ריבעטיטש, ושבת פעם אחת שבת קודש בעיר וויעלקאטש, והיה שמה חכם גדול ועילוי מפורסם ושמו היה יוסף טארלע"ר )חתן הרב אבדק"ק וויעלקאט"ש( והוא יאכלו לא כן ד'על סדרא מקרא קרוא אז והיה הנ"ל, הרה"ק על תמיד התלוצץ בני ישראל את גיד הנשה', והרה"ק ז"ל קרא בתורה בהתלהבות ומתיקות כמנהגו "א מזל דער יוסף טארלער התלוצץ מאתו, ואמר בדרך בדחנות: והעילוי הקדוש, העטטן דענסטמאהל ווא בריסט, שפיטץ דיא אן אנגעריערט נישט האט מלאך מיר ניכט גידארפט עסן שפיטצ בריסט", ואחר כך סיפרו להרה"ק את דברת יוסף דאס מובטחני נוא גיזאגט, עהר האט "אזאי זל"ה: הרה"ק ענהו הנ"ל, טארלער הנ"ל ליוסף טארלער זאת סיפרו וכאשר ליצלן". רחמנא זיין כופר זיך וועט עהר מסתמא הקנאה בערה בו, ומאז התנוצץ בקרבו יותר הקנאה והתנגדות על הרה"ק ואמר נסע אצל הרה"ק מראפשיטץ הנ"ל ויסף טארלער מונים, עוד עשרת זל"ה להרה"ק מראפשיטץ: "אין ריבעטיטש איז דא א רב'ל )הרה"ק הנ"ל מדינאב( וואס דאס, גיזאגט מיר אויף גאהר האט עהר אין רבסקי, איין פאר זיך האלט עהר

נא גיזאגט, עהר האט "אזוי מראפשיטץ: הרה"ק ענהו זיין", כופר מיך וועל איך כי קדשו ברוח כן גם ידע מראפשיטץ הרה"ק כי חכמים", דברי לשמוע מצוה וזבת חלב מבחוץ. ותיכף זה היוסף טארלער הוא בעונותינו הרבים כופר מבפנים והעלה קדירה, כשולי פניו ונתהפך לנפשו וברח חפו, הנ"ל טארלער ופני ומיד באשו מבחוץ, ועוד מעט ואין רשע ואיננו, ולימים לא כבירים כפר בעיקר ונשתמד רח"ל, ונתגדל בין האומות )יען כי חריץ ועלוי מפורסם( עדי נתעלה על כל השרים ונתמנה לצענזור בעיר לבוב, וכאשר הדפיסו הספר בני יששכר לא רצה ליתן רשיון, וועל זיין, כופר גימיזט איך האב הנ"ל( הרה"ק )של דיבורו פי על "הלא באמרו: הקדוש ספר להדפיס מוכרחים והיו דריקען", צי ספר זיין רשות געבן נאך איך בני יששכר )ערסטע אויפלאגע( בלי פתח ושער )פאדער בלאט(. ואחר כך נתגלה משחית לאיש היה חבר מנעוריו( )עוד תמיד הנ"ל טארלער כי כל, לעין ונתודע מאיר לעטערס ימ"ש, ולכל הדברים המתחדשים אשר היה אז בגאליציא, הוא היה הראש וחמר ללעגת הקרואים, ועוד מלפנים נשרו מחיקו ספרי מינין רח"ל, ותמיד ישראל רגלי חסידי יכלו לכבוש ח"ו ימ"ש, האיך המתיק סוד עם מאיר לעטערס ט(. ב א' )שמואל ישמור' חסידיו 'רגלי ה' אבל רח"ל, ברשתם רשת האפקורסות במצוה טעי וקא הש"ס במאמר ע"ב ב' הוריות בש"ס לעיין הערנו אחד )וגדול לשמוע דברי חכמים, ופירש רש"י זל"ה אפילו למעבד איסורא, והוא דוגמת סיפור הנ"ל(". ]עובדא זו נזכרה בעוד הרבה מקורות ומקובלת גם כן מפי השמועה עם כל מיני שינויים והוספות, ואי"ה בהזדמנות אחרת נציין שארי המקורות שנזכרו בזה[:

לרגל יומא דהילולא קדישא נציין כאן עובדא שסיפר מרבינו ככתבו וכלשונו מספר דברי אמונה פרשת שמיני.

דק"ק אב"ד זצ"ל פריינד ישראל ר' הצדיק הגאון פון געהערט האב איך הוניאד, ער האט פארציילט א מעשה פון רבינו בעל בני יששכר זי"ע, ווען ער איז נאך געווען רב אין ריביטיטש איז ער געווען איינמאל שבת פרשת וישלח אין וויעלקאטש, איז דארט געווען א למדן ער האט געהייסען יוסף ר' צבי אלימלך האט געליינט די סדרה און טארלער, און בשעת דער רבי 'על כן לא יאכלו בני ישראל את האט געזאגט דעם פסוק )בראשית לב לג( גיד הנשה', און דער רבי ר' צבי אלימלך האט געליינט מיט גרויס התלהבות און התעוררות, האט זיך אנגערופען יוסף טארלער מיט א לצנות: "א מזל דאס דער מלאך האט נישט אנגערירט די שפיץ ברוסט, וואס דענסטמאל וואלט מען נישט געווען געטארט עסען שפיץ ברוסט", און עטליכע פון עולם האבען געלאכט, און דער רבי ר' צבי אלימלך האט דאס מרגיש געווען, האט

ער געפרעגט נאכ'ן ליינען וואס איז דא געווען, האט מען איהם פארציילט וואס יוסף טארלער האט זיך אנגערופען, האט דער רבי ר' צבי אלימלך זיך אנגערופען: "אזוי האט ער געזאגט, איך בין בטוח דאס ער וועט זיך כופר זיין רח"ל"1, דעם יוסל טארלער האט דאס זייער פארדראסען, און ער איז געפארען צום ראפשיצער רב און האט איהם געזאגט: "אין ריביטיטש איז דא ארעוויל, און ער האט אויף מיר אזוי געזאגט", האט זיך אנגערופען דער אין חכמים", דברי לשמוע מצוה געזאגט, ער האט "אזוי רב: ראפשיצער זיך גע'שמד'ט רח"ל, און איז געווארען אשטיקעל צייט דערנאך האט ער א ממונה ביים צענזור, און א לאנגע צייט שפעטער ווען מען האט געדרוקט דעם בני יששכר האט ער נישם געוואלט געבען א רשיון, ער האט געזאגט: רשות געבען נאך איך וועל רח"ל, געישמד'ט זיך ער האט איהם "דורך דאס מען האט שוועריגקייטען גרויסע דורך נאר דרוקען", צו ספר זיין

געדרוקט2.

הרה"ק ר' אברהם יצחק בן רבי אהרן דוד הכהן קאהן זי"עכ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן בעל דברי אמונה

נר ג' דחנוכה כ"ז כסלו תשנ"ז