הפרשה פרשת ויקהל פותחת בציווי על איסור מלאכה בשבת ומיד אח"כ עוברת

לעסוק במשכן. חז"ל לומדים מהסמיכות שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת.

נסו לדמיין את הסיטואציה:

מתמסרים, כל בני ישראל פרויקט בניית המשכן בעיצומו, כל האומנים

בהתלהבות מסביב ופתאום, שנייה לפני סיום, יש צפירה, נכנסה שבת.

כולם שומטים את כליהם ומתחילים ללכת לכיוון האוהלים. אבל פתאום,

"היי, למה שלא נמשיך לעבוד? הרי זו עבודת קודש!" אז... לא! -מישהו צועק

ניית המשכן, על מנת להראות בין במלאכה בשבת להתורה הסמיכה בין איסור

.לנו שבקלות ניתן לעבור את הגבול, גם בדברים חיוביים

)עפ"י הספר "פרשות" / חיים נבון(

שבת שלום!

הקפדה על גבולות הצניעות באולפנה בעיני

תלמידות.

1

2

3

גבול לשרוול?!יש 2הדס סילבצקי ט

ת מקפידים מספיק על גבולות הצניעות בקרב האם בית הספר והצוו

התלמידות?

מהן ענו על השאלה ובחרו את התשובה 00שאלנו את תלמידות כיתה ט'.

הנכונה לדעתן:

. בית ספר צריך להקפיד יותר על 1

גבולות הצניעות, להעיר יותר על

אורך החצאית וכו'.

. בית ספר צריך להקפיד פחות2

אולהעיר פחות על הנוש

. בית ספר מקפיד במידה הנכונה. 3

התוצאות לפניכן. שווה דיון...

תיבת נו"ח אולפנה תורנית נווה חנה

דבר המערכת

ושוב אתכן, בתיבת נו"ח, הגיליון השלישי.

הפעם, כפי ששמתם לב ישנם כמה שינויים. בצורה, בתוכן ובנפשות הפועלות.

הצורה: פשוטה ועממית בהדפסה מקומית. התוכן: בחרנו נושא שמלווה אותנו לאורך

הנכתבים, יהיה קל יותר להתמקד, הגיליון. חשבנו שאם נתחום את גבולות הנושאים

לכתוב, ולאחר מכן להגיב. והנושא הפעם הוא: גבולות. תודה למורים למורה

ולתלמידות ששיתפו פעולה ושלחו לנו מהגיגיהם. כדי לשפר את מהירות התגובה

החלטנו להוציא את כתב העת שלנו, תיבת נו"ח, פעם בחודש. כך תוכלו לכתוב ולהגיב

הבאה, אז קדימה... והנפשות הפועלות: אביה רסקין ואלישבע בלי לחכות לשנה

ארנוביץ יצאו מהתיבה, תודה רבה על ההשתתפות בעריכת הגיליונות הקודמים.רעות

הר זהב ואחינעם קידר הצטרפו למלאכת העריכה, תודה ובהצלחה. תודה נוספת

מובנת. נשמח וחשובה מגיעה לאורלי זימרן, שניקדה את השירים והפכה את הקריאה ל

מאד לצרף לשורותינו נציגות מהחמישית ומהשביעית וכמובן לכותבות נוספות

בגיליונות הבאים. רעיונות למדורים קבועים ומעניינים יתקבלו בשמחה ובאהבה.

הגיליון הבא יצא בע"ה לפני פסח ויעסוק בנושא "נשים": פמיניזם, נשים מיוחדות

ביהדות ועוד עניינים הקשורים בנושא. מחכות בהיסטוריה, יחסי אמהות ובנות, נשים

teyvatnoach@gmail.comלהצפת תיבת הדוא"ל שלנו:

המערכת: רעות, אחינעם, רוני וברכה

על גבול הטעם ב הטו

5עמ' הרב נחמיה5

הפינה הירוקה אריק 9עמ'

הגדר הטובה הרב 6עמ' רונן

6עמ'

הסגת גבול?! יעל 3עמ' ברמן

פ"ש 2עמ'

על גבול הקשת בענן 11עמ' 2כיתה י

קול קורא רוני אדמוני

14עמ'

2

3

אני צריכה לכתוב משהו –יש לי בעיה

כדי לשמח את אחינועם על גבולות

קידר.

אני יכולה לכתוב על גבולות

בפוליטיקה, ועל איך שאבא שלי

ה"שמאלני" גר מעבר ל"קו הירוק",

קורא "הארץ" וקונה לנו את "מקור

לילדים".

אני יכולה לכתוב על גבולות הארץ

-כך-כל-המובטחת, ועל הגישה הלא

נחמדה שגבולות הארץ הובטחו

בנים... ויש לו שני –לאברהם

אני יכולה לכתוב על גבולות בבית

הספר, ועל הכבוד)?( שיש לנו למורינו

ולמורותינו.

אני יכולה לכתוב על גבולות בדיבור,

כלומר, איך שהן צריכות להיות,

לדעתי. אני יכולה להסביר שזה נראה

יומית אנחנו -לי מגוחך שבשפה היום

)בהכללה( משתמשים במילים

ור ביולוגיה קשה מסוימות, אבל בשיע

לנו להשתמש במילים נרדפות למילים

הנ"ל לצרכי למידה.

אני יכולה לכתוב על כך שהשמים הם

הגבול, ושצריך ללכת רחוק. אני יכולה

לספר על חברתי לכיתה ועל חלומותיה

הרחוקים עד מאוד כדי שנוכל כולנו

ללמוד לחלום. אני יכולה בהזדמנות

להכניס תקציר מתומצת מאוד על

המהלך שעברנו באתר"ג עם מרצים

נושא: "חלומות" ולקשר אורחים ב

איכשהו לכך ש"השמים הם הגבול".

אני יכולה לכתוב על הגבול שבין

עבודת ה' טהורה לבין עבודה שהיא לא

ממש עבודת ה', ולספר על דיון מאוד

מעניין שהייתי בו בהקשר לאווירה

באומן וסביב רבי נחמן, להכניס את

תפיסתם של הורי על קברי צדיקים

באופן כללי.

יכולה לכתוב על הגבול שבין ארץ אני

ישראל לשאר העולם, ואז אפשר

להכניס מגילות שלמות לתוך העיתון

על עלייה, על פתיחות לעולם, על –הזה

ות המערבית, על הקשר שלנו עם התרב

נו, ומה לא.שכני

אני יכולה לכתוב על תופעות שליליות

ע

ל?!הסגת גבו על גבולות, גבולות, ומה שביניהם...

2באהבה מיעל ברמן י

4

בולות והסרת שקשורות לחוסר ג

גבולות...

אני יכולה לכתוב על הצבת גבולות

כל אחד לעצמו לעומת הצבת גבולות

אחד לשני, הגדול לקטן, המורים

לתלמידים, ההורים לילדים וכו'.

אני יכולה לכתוב על גבולות התורה

מה מותר ואסור לפי ההלכה, ומה –

מותר או אסור בשביל האווירה.

לות בין בנים אני יכולה לכתוב על גבו

לבנות, למרות שזה נושא שקצת

חורשים אותו, ולהסביר על הסרט

הורוד, התמים והמסוגר שאני חיה

בו, שאין בו )כמעט( בנים ואין בו

התלבטויות בכלל בנידון.

אני יכולה לכתוב על הגבול הדק

יל שבין לשכנע אנשים לכתוב בשב

העיתון הזה, לבין להטריד אותם.

עטרה מרקוס ענין של תפיסה /

אסוציאציות

למלה

גבול

מגבל

חוםת

קדוש

גבוה

אינסופי

5

ול?סליחה מישהו ראה את הגב

איזה גבול?

את גבול החעם החב.

וב,הגבול הזה של החעם הח

מה כל כך טב ב בגבול?

ואיזה טעם יש ל, לגבול,

טעם לגבול??

בול.איזה בל

מםתי יש טעם לגבול,

מסרבל! גבול הוא טפל!

ועד טעם טב??

ב??אז מה הוא גבול החעם הח

נתחיל מההתחלה,

-לבוג

זה מקם שאיננו

ם,מקם שכלו לא פה ולא ש

שם וגם כאן,אך ב בזמן הוא גם

יןר להבח בזכות, כך אמרים, אפש

בין עכשו לאחר כך

יםבין למעלה למחה ולצדד

בין צדק ובין לא

הוא רק מראה איפה יש

ם...ע ט

ז סבה וגם תחושה -והחעם

ןתכלית מחרה וגם טעימה בלש

הןבה ממתיקה בטעם טב

הוא בטוו

השאיפה של כל אחד ואחת

ם לעלת שאליו מתכונים כשמבטיחי

רצים להיתשכלם

טבים.

התחלתובמבט קצת פנימי להתחלת ה

תדרה להלימים שבהם כל הבריאה הס

כל אחד ואחת כל ים ויצור

בגבול,

השמים הםים

הטבשה והטם

הטם והלילה

שלמעלה הרמש תחתיוהעף

העץ והשיח הממר והןיח

תכלם הסתדרו במסדר וגבול

ובא האדם ונתן השמת

אישטות שהוא בעצם גבול -שם

זהו גבול החעם החב

עשה והמהוירא אלקים את כל אשר

טב מאד.

ובעל ג עם הט בול הט הרב נחמיה

6

כולנו מוגבלים. זו עובדה ידועה

ופשוטה. יש לנו התחלה אמצע וסוף

וממילא יש לנו מגבלות )של כוח, של

עוסקים ידע, של רצון ועוד(. אנחנו

בתחומי עניין מסוימים )תחום נוצר,

כידוע, ברגע שמסמנים סביבו גבול(.

כאלה אנו כבר מששת ימי בראשית,

בהם עסק הקב"ה בעיקר בהגדרת

גבולות )בין אור לחושך, בין שמים

לארץ, בין ים ליבשה, בין טוב לרע(.

לא פלא שמושג הגבול מעסיק אותנו

מאוד, גם אם לא תמיד בשם הזה.

גם לא מפתיע שכאשר מישהו מגזים

אנו מסננים לעברו את המילים: "יש

גבול".

במקביל להיותנו מוגבלים, קיימת

אצלנו, כבני אדם, עוד התנהלות

ביחס לגבולות: אנחנו נוהגים לבדוק

אותם כל הזמן. המדע כולו התפתח

על ברכי אנשים שלא היו מוכנים

ע

הגדר הטובה

לעמוד בגבולות שנקבעו מראש, כך

גם המחשבה האנושית, הכלכלה,

ובעצם כל שאר תחומי האומנות

חיינו. האדם, מעצם טיבו, דורך על

גבולות ובוחן אותם. בשנות העשרים

של המאה הקודמת ניהל הממשל

קני מלחמת חורמה כנגד האמרי

משקאות חריפים: נגד הפצתם, נגד

שתייתם ונגד מסחר בהם.

עם זאת, )כמעט( כולם שתו בפועל

וידעו כיצד להשיג אלכוהול. לימים,

כאשר החוק הזה עבר מן העולם,

נשאל מי שהיה ממונה על אכיפתו

מה היה טעם בחוק שכולם 'דרכו'

פשוטה: כל העליו, ותשובתו היית

ריינים עסקו באלכוהול, אבל העב

סמים בכלל לא הכניסו למדינה.

מרגע שהתירו את האלכוהול עברו

כולם לחציית הגבול הבאה: סחר

בסמים.

ההלכה היהודית עוסקת בגבולות. היא מגדירה לנו את ה'מותר' ואת ה'אסור', לאור הגבולות האלה. מה עושים במתח הזה? מה יש

שמור על הגבול למחשבה היהודית לומר על היחס שבין הצורך ל לבין המוטיבציה האנושית הטבעית לפרוץ גבולות?

הרב רונן בן דוד

7

ההלכה היהודית

עוסקת בגבולות.

היא מגדירה לנו את ה'מותר' ואת

ה'אסור', לאור הגבולות האלה. היא

גם לוקחת מקדם ביטחון של דריכה

על הגבול. זה בעצם היסוד של רוב

ההלכות מדרבנן: השמירה על

הגבול. מצד שני, כפי שראינו, האדם

טיבו נוהג לעסוק בהסגת גבול מעצם

)לחצות אותו בפועל(, או לפחות

בהשגות )מחשבות( על הגבול. מה

עושים במתח הזה? מה יש למחשבה

היהודית לומר על היחס שבין הצורך

לשמור על הגבול לבין המוטיבציה

האנושית הטבעית לפרוץ גבולות?

יכולים לתת לנו שני פסוקים במשלי

'קצה חוט' לעיסוק בסוגיה המורכבת

הזו:

"אל תסג גבול עולם אשר עשו

אבותיך. חזית איש מהיר במלאכתו

לפני מלכים יתייצב, בל יתייצב –

לפני חשוכים"

"אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים

אל תבוא. כי גואלם חזק: הוא יריב

את ריבם אתך"

בימים אלה, כאשר משטרים ארוכי שנים נופלים ברחבי המזרח התיכון, מדאיגה את כולם שאלה אחת: כעת, כשנפרץ הגבול, מה יהיה

יספרו לנו מה במקום? ימים עוד התשובה לשאלה מורכבת זו.

שני מודלים של

נאסרו ע"י הסגת גבול ע

של אדם חכם –בעל משלי: האחד

שאין לו בעיה להסביר הסברים טובים

בפני כל מלך שינסה לשפוט אותו על

הסגת גבול. אבל האם הוא יצליח

לעמוד בפני הביקורת העצמית שלו

בחשכת הליל? השני, מסיג גבול מול

אנשים חלשים. הכי פשוט. האם הוא

יצליח לעמוד מול מי שיבקש להגן

עליהם? שני המודלים האלה עוסקים

במתח הבסיסי של החיים שלנו. כבני

וכיהודים דתיים בפרט. כל אדם בכלל

ניסיון לצאת מול גבול חייב לבוא עם

חשיבה רצינית על המחיר האפשרי.

הכי קל בעולם לנתץ גבולות, אבל קשה

שבעתיים לבנות אלטרנטיבות טובות

יותר ממה שהיו קודם. בימים אלה,

כאשר משטרים ארוכי שנים נופלים

ברחבי המזרח התיכון, מדאיגה את

חת: כעת, כשנפרץ כולם שאלה א

הגבול, מה יהיה במקום? ימים עוד

יספרו לנו מה התשובה לשאלה

מורכבת זו.

לאחרונה עלתה לכותרות התופעה

כ8

הדתית הקיצונית הנקראת בשם

התקשורתי להפליא: "נשות

הטאליבן". מדובר בתופעה של נשים

ובנות, המבקשות להפסיק לעסוק

ת הגבול ההלכתי של הלכות במורכבו

צניעות הלבוש, ולכן מרחיבות את

הגבול עד הקצה: צניעות = כיסוי,

ולכן הכיסוי צריך להיות מוחלט.

בדרשותיהן )הן מצויות בהרחבה

באינטרנט, שווה הצצה(, הן באות

בטענות, שלכל הפחות צריך להקשיב

להן. לשיטתן, בנות דתיות ומי

שעוסקים בחינוכן )שזה אתן

ואנחנו(, 'נופלים' כל הזמן בהגדרות

של גבולות הצניעות, ולכן 'נופלים'

בפועל בצניעות. גבול חד וחדש,

ר

לשיטתן, אינו מאפשר נפילה בכלל.

זו. לא סוד הוא שאיני מסכים עם גישה

אני מאמין שהקב"ה מבקש שנתקדם

בעולם, והתקדמות זו מחייבת, תמיד,

בחינה מחודשת של הגבולות. אבל אוי

לנו אם נממש את החירות הזו שנתן

לנו בורא עולם כבר בששת ימי

בראשית, ולא נשתמש בצידה באחריות

שלנו לשמור על הגבולות. זה קשה, זה

מורכב אבל גם מאתגר ומקדם. אם

הר ונשיג )לשון השגה( על הגבולות נהר

ולא נערער ונסיג אותם סתם, נזכה

בע"ה להתקדמות שיש בה תיקון ולא

רק שבירה וניפוץ. זו כבר האחריות

שלנו...

דמיינו לעצמכן...

מעלות סביב. 360מבט ראש הר נישא.

נוף משכר חושים: חורש עצים בצד

שדות חקלאיים מזה, ופלג מים עטור

צמחית נחלים מזה; צוק אבן גיר דומם

בשתיקתו מתמר בחציפות מזה,

וקולות להקת ציפורים הנעה בתיזמון

מושלם מעל גבעה עגלגלה, חרושה,

המשתפלת מזה.

מראה מרשים, שרק ממרומי ההר

לשאת. יכולה העין

שניים אוחזים במראה הזה. אומר

האחד: "ראה את המראה האחדותי,

ההרמוני, הכולל של הטבע. ראה את

השלם המופלא הזה שפרוש מתחתנו".

מתקומם השני: "טעות בידך! אינך

רואה מראה שלם כלל וכלל. אין אלה

כי אם אוסף של פרטים נפרדים,

נבדלים, וחטא הוא להתבונן בהם

ד הם. עליך להתייחס לכל כאילו אח

פרט לגופו".

9

ומהי האמת?

אם צודק הראשון, הרי שלטבע אין

גבולות ברורים. דומם, צומח וחי

מתערבבים זה עם זה. צבעים

וגוונים, קולות ורחשים משמשים

בערבוביה, ואינך יכולה למתוח קו

ולתחום כל פרט ופרט.

ואם נכונים דברי השני, הרי שיש

בטבע חלוקה ברורה ומוגדרת

לכללים ופרטים. סלעים, קרקעות,

–צומח, חי, אקלים, מקורות מים

הכל תחום וברור, מוגבל בשמות

. טשטוש ההבדלים הללו ובקבוצות

עלולים לבלבל את המתבונן.

ומה חושב כותב שורות אלו?

כנראה, שתי הטענות נכונות. כל

אחת בשלב הנכון לה.

סיפור בריאת העולם ידגים זאת.

בפרק א', מוגבלת הבריאה לימים

האור, בשני -שונים. ביום הראשון

נ

)תהלים ק"ד( "גבול שמת בל יעבורון"

אריק הר זהב

01

הפרדת המים, וכו'. בכל יום נברא

עניין אחר, ואין לערבב. לעומת זאת,

נית ללא בפרק ב' מוצגת בריאה הרמו

כולם -גבולות: דומם, צומח וחי

יחד: השיח והעשב... האד...

האדם... הגן והעץ... הנהר.... חית

השדה...

לפי זה, נראה שבשלב הראשון יש

למיין את הטבע לפי הגבולות שיש

בו. לאחר שהצלחנו להכיר, ולו

אז -במעט, את השונה ואת המבדיל

שלב טשטוש -יגיע השלב השני

ות. כאן אין חשיבות לפרט הגבול

הבודד ולשונות בין הפרטים, אלא

המראה הכללי הוא -להיפך

המשמעותי.

ואי אפשר בלי נגיעה במופלא:

ע

על לעתיד לבוא, מנבא הנביא

טשטוש גבולות מפתיע שיהיה,

כאשר מלך מבית דוד ימלוך על

"...וגר זאב עם כבש ונמר : ישראל

עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא

יחדיו ונער קטון נוהג בם. ופרה ודוב

תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה

כבקר יאכל תבן . ושיעשע יונק על

חור פתן..."

פרצו אמנם רק גבולות עולם החי נ

בפסוקים אלו, ובכל זאת, מדובר

בפלא

בתקווה שנדע להכיר ולכבד את

הגבולות הקיימים בטבע. רק אז

נוכל להגיע למדרגה של ראיית

המראה הכולל, ולגלות את פלאי

עולמו של הקב"ה.

00

במהלך הצילומים לסרט נפגשנו

ושוחחנו עם מספר יוצרים מתחום

קובי אפללו, :ןהמוזיקה והתיאטרו

רננה רז, מתסיהו, שולי רנד ויורם

שנים מהם,לב. במפגש עם -טהר

האומן והשחקן שולי רנד והפזמונאי

דיברנו על לב -והמשורר יורם טהר

, היצירה והיהדות, האם הדת מגבילה

. שני מדכאת או משביחה את היצירה

יוצרים גדולים אלו מייצגים צדדים

שונים בקשת של החברה הישראלית.

יצאנו שלוש בנות עם ברכה רכזת

השכבה הכי שווה, ברכבת לכיוון

לב פגשנו בבית -המרכז, את יורם טהר

קפה קטן בתל אביב לפני הצהריים.

יורם הוא באמת אדם חביב, סבא

הכותבים והיוצרים כזה, מטובי

בארץ. יורם כתב מאות אם לא אלפי

שירי אהבה, שירים וביניהם הוא כתב

חברות שירי מולדת, שירי טבע, שירי

שיריבנוסף, שירי ילדים ו ,רעותו

הומור

. מבין שיריו המוכרים נמנים הומור

היה לי ת, "גבעת התחמוש"השירים

,ל כפיו יביא", "עבר היה לי אח"ח

"אין כבר דרך , "ההר הירוק תמיד"

. "קום והתהלך בארץ", חזרה"

מדובר באדם משכיל בעל ידע נרחב

בתחומים רבים וביניהם גם בדת

היהודית, בשירו לקוחים ציטוטים

ואמרות משמעותיות מתוך ספרות

הקודש. במהלך הראיון עם יורם

וביחד נוצרה איתו שיחה קרובה

פתחנו את הנושא המורכב והלא

פשוט של גבולות היצירה בדת

היהודית. נביא כאן מספר ציטוטים

מתוך דבריו ולאחר מכן ננסה להסביר

את דבריו ואת השקפתו.

"צריך להפריד את הדת מהדתיים.

יש בה המון דברים ,הדת היהודית

נהדרים, חשובים, יצירתיים, יש בה

לסוגיהם דברים נהדרים! הדתיים

א

על גבול הקשת בענןהשנה מסיבת חנוכה עסקה בנושא "תרבות יהודית", כבכל שנה כל

ה להכין סרט קצר בנושא. הכיתה החליטה לפגוש כיתה התבקשאנשי תרבות מפורסמים, ולראיין אותם לסרט שלנו בשאלות סביב נושא היצירה והתרבות היהודית. בכתבה נספר על המפגש עם

שניים מהם.

2כיתה י'

12

,ויש אלף סוגים של דתייםהשונים,

הם הדבר שמגביל חשיבה, לא

הדת..."

יורם עושה הפרדה די ברורה בין

ים. הוא טוען הדת עצמה לבין הדתי

שהדת, הכתבים, הם דברים

משובחים, אבל הבעיה היא לחיות

על פי הגבולות שהיא מציבה לנו.

אדם מאמין הולך ופועל על פי

הדברים שבהם הוא מצווה, ולדעתו

נוצר מצב ת הדתשל יורם, בהשפע

שבו לאדם אין צורך ליצור יצירה

חדשה, הנחה זו הובילה את יורם

.את היצירהלומר שהדת מדכאת

לדעתו, לדת היהודית ישנם גבולות

ברורים ונוקשים שהם סוגרים את

האדם ואינם מאפשרים לו להתפתח

וליצור. בעקבות המסגרת והגבולות

הנוקשים נוצר מצב של ניוון יצרתי

וחשיבתי.

לאחר השיחה עם יורם המשכנו

לאולפן קטן ומגניב בשכונה שקטה

מן באופן מפתיע, שם פגשנו את האו

המדהים שולי רנד. בראיון איתו

ביקשנו שהוא יתייחס לדבריו של

לב, תגובתו: "הדת אינה -יורם טהר

מדכאת את היצירה, מדכאת זו

מילה מאוד לא נכונה לומר חס

ושלום, אבל מצד שני כן, אני כן

א

אני לא יכול -אומן מוגבל יותר

אני לעשות ככל העולה על רוחי.

חושב שזה הפוך ממדכא, עושה את

הפעולה ההפוכה כי החופש האמיתי

נמצא רק בתוך המגבלות. גם ליוצר

החופש -שאין לו מגבלות דתיות

האמיתי שלו נמצא גם בתוך עצמו,

ות שלו. אבל יש פה בתוך המגבל

מגבלה, נכון, אני לא יכול להגיד ככל

העולה על רוחי, וכביכול אומנות זה

דבר שאמור לשבור את כל החוקים.

אני חושב שזה אומנם מקשה על

היצירה, אבל בנוסף זה משבח

אותה. זה נותן לה מימד נוסף, זה

עומק אינסופי"

באמירות אלו של שולי רנד ניתן

וכות שעברו עליו לזהות את התהפ

בחייו, נראה שהוא מאוד שלם עם

עצמו ועם הדרך שבה הוא הולך,

הגבול שעל פיו הוא הולך הוא

ההלכה, בנוסף שולי מעיד על עצמו

שהוא הולך על חבל דק מאוד אבל

הוא מודע שזה דבר הכרחי ביותר

בגלל הדרך שבה הוא בחר ליצור.

כל אחת מאיתנו היא יוצרת, כל

תחום שלה, בין אם אחת ואחת ב

הוא נוגע בעולם הריקוד או המוזיקה

והשירה ואם בתחום הכתיבה וגם

לנו כיוצרות צריך להיות את הגבול

והדברים שמגבילים אותנו.

13

והדברים שמגבילים אותנו. לעיתים יוצא שאנחנו נתקלים במציאות שבה היצירה

מתנגשת עם גבולות ההלכה, ואנחנו נדרשות להחליט האם אנחנו פורצות את

לב חושב שצריך לעשות כדי להיחשב יוצר או -הגבול של ההלכה, כפי שיורם טהר

לצעוד על הגבול הדק שעליו שולי רנד צועד מתוך הקפדה שלא לאבד את כמו

שיווי המשקל וצורה זו נעמיק ונרחיב את היצירה.

ל והער ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד! והכל וכמאמר רבי נחמן "

קום של פחד ודיכאון מגבולות " לנו כיוצרות אסור לפול למלשלא יתפחד כל

ההלכה שנזכה להעמיק ולהרחיב את היצירה שלנו בלי לאבד את שיווי המשקל.

בהצלחה!

"צריך להפריד את הדת מהדתיים. הדתיים

לסוגיהם השונים, ויש של דתיים הם אלף סוגים

הדבר שמגביל חשיבה, לא הדת..."

"אני חושב שזה הפוך ממדכא, עושה את הפעולה ההפוכה כי

החופש האמיתי נמצא רק בתוך המגבלות.

אני חושב שזה אומנם מקשה על היצירה, אבל בנוסף זה

משבח אותה."

14

ילדה צבעונית

ילדה צבעונית

בשפתים אדמות שמחיכת

וצוחקת בשנים לבנות

א צהבהואוהבת את השמש כשהי

וזורחת בשבילה בתוך השמים

הכחלים.

והלב שלה רואה ורד

והדשא שלה תמיד ירק

וצפור אחת, סגלה

שרה לה שירים כתמים.

ובתוך כל הצבעים

העינים שלה, החומות

כות בוכותבו

בדמעות שקופות.

1 רוני אדמוני י"ב

קראתי את הספר הזה בקיץ

אולי בסיטואציה הזויה להפליא, ש

לא תיחשב אובייקטיבית אבל בכל

זאת... ככה זה היה. בספר מתוארת

משפחה, אחת "משלנו", דוסים

כאלה, אבל פתוחים. האמא מנהלת

את האולפנא, הבת מסתובבת עם

תרבוש של צבעים שנקרא מטפחת

על הראש. הילדים שמחים

ומאושרים, נקודה סוף. אז זהו, שלא

ממש... איפשהו בהתחלה משהו

תפרק. הדברים לא זזים כמו מ

שצפוי והמשפחתיות מתפוררת.

-גיבורת הסיפור היא ענבר, ילדת בת

מצווה כזאתי שאמורה להתעסק עם

החברות מהסניף, ועד כיתה, שיעורי

בית ועוד שטויות עקרוניות של

גדולות. הכול מתפרק -ילדות קטנות

לענבר. אבא שלה עוזב פתאום את

אפילו הבית, והמסכה של אמא שלה

לא נסדקת. אחותה הגדולה

מאשימה את כולם חוץ מעצמה,

והחברות שלה רואות את ענבר

בשקוף.

שיר וביקורת על הספר ותכתבו: אהובתנו / אמונה אלון

ואז היא מתחילה לשמוע קולות

שמדברים אליה מבפנים והיא לא מבינה

למה. היא מקשיבה למתים בעבר, מנערת

את הקברים בלבבות האנשים. כל

הגבולות הברורים בספר נעלמים.

הטשטוש בין המתים לחיים, בין אהבות

ואכזבות, בין שלום למלחמה. הכול

מתערבב לבליל של עלילה שמעמידה את

כל דרך חיינו בסימן שאלה ענק, שצועק.

אישית, היה לי קשה עם הספר הזה.

הרגשתי שהוא מושך אותי למטה, גורם

לי להתעסק בדברים שלא אמורים

להתעסק איתם ככה. ילדות בנות שתים

עשרה לא אמורות לחפש קברים, לראות

מוחמתים. ילדות קטנות צריכות לש

ר

15

ביני ובינך, בנינו לבינם

בין חושך לאור, בין יבשה לים

בין קודש לחול, בין המתוק למר

בלי גבול, אין גבול לשום דבר.

יש גבול ליאוש, אין גבול לתקווה

יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה

יש גבול למציאות, אין גבול לחלום

.יש גבול למלחמות, אין גבול לשלום

)מתוך השיר "גבולות", אהוד בנאי(

ולשיר ולחייך, ולעזוב את הדאגות

הכבדות לאחר כך, כשכבר יהיה להם

המון זמן של מבוגרים. העלילה

מתרחשת בתקופת האינתיפאדה

השנייה. כשמעמידים את הסיפור באור

כזה, אפשר אולי להבין את הסופרת, כי

ככה זה במדינה כמו שלנו. מדינה

שגבולותיה המטושטשים גם ככה,

עומדים שוב ושוב למבחן המציאות.

אהבתי לקרוא את הספר, אבל לא את

מה שזה גרם לי לחשוב ולהרגיש. הוא

מעורר שאלות, דורש הסתכלות פנימית

ות עמוקה. תחליטו בעצמכן אם אתן בנוי

לזה...

ל.מנסה לקבר את הכ

כל שהיה

ה.כל שרציתי שיהי

ין,משתדלת להעלים ע

ללבש חיוך

חיוך גדול.

לא מוכנה שוב לפל

בר.ט הה בע כי כבר היינו בסר

ודעת אך כעת אני י

בול שגם לאהבה יש ג

מטשטש, מלא חשש

ברור לא

ספוג חרדה ובלבול

מרכב מזמן שאול

ורהקו השח בחפוש מתמיד אחר

בין מציאות לדמיון

צירתיגיליתי שבו פרי י

רור.ל, מצירת קו ב לוקחת מכחו

והוא הגבול שלי.

שחר ינון

16