תוכןתוכן

ראשית

היא חיים עץ5עוזי פז לאן?–החופש הגדול

בחצר אצלנותשעה קבין של שיחה...

החופש הגדול?!

אבישג אייליותמר רוט נעה קליין

711

הדיבור רשותדברי סיכום

הילדים שלי, שלך, שלנו

הרב שמואל סלוטקיחיה רייפן

1520

אקטואליהשחיה נכונה

שימור הקבוץ

שירה אטריבוצי רינות

2324

28נעה קלייןבית של בטעם

32פנינה להמןבית בנעלי

רוח משבחוויה מתקנת

אשרי של הרוחכוחה

עם משפחת פרלמןביקור בארץ ההיא...

זו ילדותי השניהמבצע סבתא

דיני בן-זאבאלי כאהןמיכל שלוחיה רייפן

סילויה מנססמדר בן-דודדינה פשחור

35363739434749

51קרן כהן-וישניהבארכיון דפדוף

1

#א ר%פ$ $מ& י, ש)(מ(ש) צ%ד'ק'ה ו 'ר%ח'ה ל'כ(ם יר%א#י ש)%מ+ %ז ו'פ(יה'. ב$+כ%נ

מלאכי ג' כ'.

, מס' 8002בע"ה, עין הנצי"ב, הקבה"ד, ר"ח תמוז תשס"ח יולי 875

ראשית

אחרית

עדי פריהגיליון שאלת לבין ובין

מטלטלים. לתמוז, ימים פסח בין הימים

יום יום יום השואה, יום ירושלים, מתן וחג העצמאות הזיכרון,

ישראל עם של תולדותיהם ואת ייחודם את עימם תורה, מביאים

שנה.60 חוגגים אנו ישראל, לה מדינת ושל

עתיר הלאומי ומהמימד עוברים הימים - למימד המיוחדים,

... היחסית, המבורכת ולשגרה האנושי

שגרה. באמת זו אין אך

היוצאים ילדים וצהלות קולות ימלאו הקיבוץ ושבילי רגע עוד

הקיץ. לחופשת

והדשאים. האוכל הבריכה, חדר את גם ויגדשו מעט עוד

הילדים. של הקיץ חופשת תמוז, ראשית חודש ראשית

של למידה הם גם הפורמאלי, זוכים החינוך ואנשי המורים, הגננות

על לשקוד ממשיכים שהם ולמשפחה, תוך לעצמם וזמן רגיעה

הבאה. לשנה ההכנות

ל"הילוך פורמאלי, נכנסים הבלתי החינוך ואנשי מנגד, המדריכים

ומפעילים בכדי רבות תוכניות גבוה" את להנעים ומגוונות,

הילדים. על החופשה

וההורים?

2

/ העשר, מה"מרתון" והשכנוע ארוחות זמן' מהכנת מ'פסק נהנים

עידוד ויכוח ההשכמה שיעורי הכנת לגבי / בבוקר הבית,

בחוגים. וההתמדה

והסבתות? הסבים עם ומה

מרוצים, אך החופשה את וטורחים...ומסיימים מארחים, מפנקים

מותשים. גם פעם לא

החינוך מערכת המוגן, בו הקיבוצי בעולמנו רק מתאפשר זה כל

ובטוחה איכותית, משמעותית חופשה ליצור ומתאמצת מתגייסת

לילדנו.

כח יישר לאלה, ברכת וגם החינוך, לאלה במלאכת העוסקים לכל

והצלחה.

שלנו: ובילדים החינוך בנושא לגעת הפעם בחרנו

פעם", של "הילדים היום", מול של "הילדים בשאלת

הורות של וחוויות החינוך, רשמים ממערכת הנפרדים י"ב בבוגרי

ועוד.

בגיליון- ועוד

על את שאיבדה משפחה של תחושותיה הקשיים ילדתה.

היומיומיות. וההתמודדויות

הרב תפקיד של תקופה סיכום וכן מהמדרשה בנות עם שיחה

ומהמשפחה. שמואל מהרב פרידה ומילות בקיבוץ

לכתב... הבא מכל וכהנה כהנה ... ועוד

3

לכולנו? נאחל ומה

יאיר טובות, שהקיץ בשורות עימו יביא עלינו המתחדש שתמוז

ומטובו. מחומו ויפיץ

תקופה ועבור עבורנו תהיה שהחופשה מנוחה, של ילדינו,

הבאה. הלימודים שנת לקראת המצברים משפחתיות, ומילוי

המערכת, אבישג חברת את במזל-טוב חגיגית, לברך הזדמנות זו

הלל-תמר. ומשפחתה, להולדת מילר

מקומה. את למלא שנאותה קליין לנעה ותודות

מהנה. וחופשה טוב חודש

ציונים. מערכת

המערכת: פרי, קרן קליין, עדי רינות, נעה בוצי

כהן-וישניה, רוט. ותמר אביישר איילי, שירה אבישג

להמן בית" - פנינה "בנעליאביישר - שירה ועיצוב הקלדה

ונעה - שירה הגההזכאי - אהרון לאור הוצאה

4

עץ חיים היא

? לאן–הגדול" "החופש

מוד תורה לזמן כה ארוך?יהאם יש במקורות שלנו עדות לשחרור ילדים מלגם אם תחפשו בנרות רבי עוצמה לא תוכלו למצוא כדבר הזה !!

]המלמד[ויושב לחנכן כדי הלילה מן ומקצת כולו היום כל ומלמדן ,ובלילה ביום ללמוד

הימים בסוף טובים וימים שבתות מערבי חוץ ,כלל התינוקות יבטלו ולא ...טובים ובימים

. המקדש בית לבנין ואפילו התינוקות מבטלין ואין .ב פרק תורה תלמוד הלכות ם"רמב

בזמן ששכלו של הילד הולך ומתפתח, חבל על כל יום - ועל כל שעה - שבה מוחו"ויעלה חלודה". אימון של יתבטל יבוא רק ושכלול מנטלי, אם במקום פיתוח

שרירי הרגלים, נקבל ניוון של יצר הסקרנות הטבעי שהוא אבי כל למידה.

בדקו נא אם משחקי המחשב של ילדיכם מפתחים רק את זריזות הידיים, או גםאת מהירות התגובה הקשורה בחשיבה.

הכל יודעים שקיימת מצווה של לימוד תורה יומם ולילה - "ותלמוד תורה כנגדכולם".

אם במשך ימות השנה אנו מפקידים מצווה זאת בידי שלוחים שלנו, הרי ב"חופשהגדול" המשימה מונחת על כל הורה והורה בלבד.

קביעת עתים לתורה עם כל אחד מילדינו היא "זמן איכות" - גם אם יהיה קצר - שלא יסולא בפז. חזרה על מה שלמדו במשך השנה בדרך של חידות ושעשועים

מלווים בפרסים כאלה ואחרים יהיו בבחינת "שלוש ציפורים במכה אחת".זה נהנה וזה נהנה יותר...

:דברי הרמב"ם שהופיעו לעייל נשענים על הגמרא

:נשיאה יהודה רבי משום לקיש ריש ואמר.המקדש בית לבנין אפילו רבן בית של תינוקות מבטלין אין

:נשיאה יהודה לרבי לקיש ריש ואמר

5

:מאבותיך לה ואמרי, מאבותי מקובלני כך.אותה מחריבין - רבן בית של תינוקות בה שאין עיר כל

.אותה מחרימין: אמר רבינא עמוד קיט דף שבת מסכת בבלי תלמוד]

[ב

ריש לקיש מביא מקור קדום המסביר שאין זכות קיום ליישוב אשר אין בו לימודתורה של ילדים.

ידועה האמרה של ר' חלבו: של פיהן בהבל אלא מתקיים העולם אין המקדש בית שחרב מיום

, נוקותית]תהילים ח'[: שנאמר

+י פ$ %ק+ים עו;ל%ל+ים מ+ %י;נ ' ו ד%ת$ ע&ן ע;ז יס$& ' ל%מ& #ב ל%ה&ש)%ב$+ית צו;ר%ר(יך &ק$#ם או;י $מ+ת%נ .ו רבינא ממזער את האסון, אך אינו מקל ראש בהבטלת ילדים מלימוד תורה בכל

יום.הרי לשם מה אנו אומרים כמה פעמים ביום בקריאת שמע:

%ת$'ם $&נ %ש)+נ ' ו (יך ' ל%ב'נ ב$&ר%ת$ %ד+ ' ב$'ם ו %ך ' ב$%ש)+ב%ת$ ' ב$%ב#ית(ך %ך $ב%ל(כ%ת$ % ו $(ר(ך ' ב&ד $ב%ש)'כ%ב$%ך ' ו ך $מ( $ב%קו .ו(ם %ל+מ$&ד%ת$ #יכ(ם א(ת א;ת'ם ו $%נ ב$#ר ב ' ב$'ם ל%ד& %ך ' ב$%ש)+ב%ת$ ' ב$%ב#ית(ך %ך $ב%ל(כ%ת$ % ו $(ר(ך ' ב&ד $ב%ש)'כ%ב$%ך ו' ך $מ( $ב%קו . ו

בברכת הצלחה,]כדי שלא יתקיים בנו:

יום תעזבני אם" במגלה כתיב שכן, כולה שתשכח סופך ,לשכוח התחלת אם",אעזבך יםייומ

[רש"י, דברים יא.

עוזי פז.

6

7

קבין "תשעה

לעולם..." ירדו שיחה של בתוכנית המדרשה בנות - עם ממצה לא ארוך... ועדיין ראיון

'מעיין'.

בעין-הנצי"ב מצויות עשרות בנות המעשירות את עולמן, ולדעתי גם את עולמנומשך חודשים של שהות כאן. הקשרים מועטים. הסיבות רבות.

סקרנות וגם ידיעה כי כדאי לשמוע ולדעת קצת יותר מהן אלינו ומאיתנו אליהן,הביאה אותנו, מערכת 'ציונים', ליזום מפגש וראיון אשר אולי יביא למגעים נוספים.

הן ואני –אחר מאמצים רבים הצלחנו ליצור קשר פלאפוני. הבנות עסוקות,– אכן לא יאמן, גם ביום וגם בליל... ובכן סוף–עסוקות, עסוקות... לומדות ולומדות

–רות גבריאלי, ליטל הולצר ונטשה שטרן –סוף נפגשנו. שלוש בנות מדרשה על כוס תה עשבים בבוקר יום שישי - והרי לכם מה ששמעתי, השמעתי ורשמתי.ותושביה, לעצם העובדה עין-הנצי"ב והסברתי כמה שמחים אנו חברי פתחתי

שהמדרשה כאן. ומיד נשאלה השאלה מצד הבנות: "למה? האם זה כדאי? הרי הבנות אינן קבועות אצלכם, קשר ממשי לא יכול להיוצר כי מסגרת המדרשה מעסיקה אותן מאוד...

מה טוב כל-כך לכם בהיות המדרשה דוקא כאן?".תוססת, צעירה, קבוצה כאן שנמצאת העובדה הבנתי. כמיטב השבתי,

בקיבוץ. רואים, שומעים קצת מהשטח וזה מוסיףהתאבת-דעת, תורמת לאוויר צבע וחיים לחיי היומיום שלנו. נוסף על כך, אנו נהנים מאוד מכל מי שבא לחיות

רב מחנך(. אנו שומעים–איתנו במסגרת קשריו למדרשה, ר"מים ור"מיות, )ר"מ קהילתנו. את מעשירים והם קרובות לעיתים תורה ודברי שיעורים מהם המעוניינים יכולים )יכולות!!( להצטרף מידי פעם לשיעור במדרשה, ולא נשכח את ה"יום הפתוח" המוסיף שאר-רוח לחברות רבות. גישה קלה, נעימה, ודרך נהדרת לניצול יום הפנאי, וכך אנו זוכות לקיים "עיתים לתורה", יש לנו "פת בסלנו". כיצד

היתה עין-הנצי"ב נראית ללא כל אלה???הבנות לא היו מודעות לשפע הזה אשר אנו זוכים לו בעבורן.

הבנות תיארו לפני את מוצאן. זו מפסגות וזו מירושלים, ילידות הארץ, וילידות חוץ. כולן מוכנות לתרום ולקבל במסגרת המדרשה. על-פי תיאורן, השהות במדרשה

מאפשרת שירות צבאי במסגרת מיוחדת.

8

אצלנו בחצר חיים היא

אומרת: מסלול 'מעיין' כולל שהות במדרשה, שנה בצבא, חודשיים במדרשהרותלא אם לי )סילחו במדרשה. חודשיים ועוד נוספת שנה בצבא שירות ושוב דייקתי... קצת קשה לעקוב...(. כל זה מסתכם בשלוש שנים!!! )שימו לב! זה הרבה

מאוד!(. שלוש שנים של צבא ולימוד תורה, ארוגים זה בזה.אני אומרת לבנות: הרי זו מסירות נפש!

בו שמשולבות שירות הצבאי. לשירות נפלאה דרך "זו ואומרות: מחייכות והן אתנחתות משיבות נפש של לימוד וחוויה חברתית".

מלאתנטשה והיא בירושלים(, בנות )מדרשת מ'ברוריה' הגיעה כי מספרת התלהבות מהשהות בעין-הנצי"ב. נטשה עלתה לארץ מטורנטו והיא מספרת:

"הקיבוץ היה בעיניי כעין חלום! האנשים נראים לי נפלאים ומעורים בחיי הארץ. איזה רוגע כאן! איזו שלוה! המתח העירוני של מלחמת ההישרדות המורגש בעיר,

הרוגעתאינו קיים כאן". לדעתה, אין מקום טוב מזה להימצא בו בשנים אלה. אוויר והשלוה הפסטורלית )מילה שלי! סליחה( של הקיבוץ תורמים לאפשרות למידה

והתעלות רוחנית.היתהליטל "אמא ההורים. לדור מגיעים עין-הנצי"ב עם קשריה כי מספרת

מאומצת אצל יעקב ואסתר צור, אני מכירה את עין-הנצי"ב מהיותי ילדה. מבחינתי השהות כאן היא מעין סגירת מעגל. אמא היתה בהכשרה דרום אמריקאית, ואני

ישראלית לכל דבר, מרגישה כאן בבית". קטע קשה!!!–עכשיו שימו לב

הבנות מציינות כי קיימת תחושה כללית אצל הבנות של חשש. החשש כי נוכחותןאולי, מרעישות הקיבוץ... של השגרתי הסדר את מפריעה מטרידה,

בחדר-האוכל... מפריעות בתורים במרכול ובהגשה...ועכשיו רגיעה!!!

אני מנסה להרגיע אותן. זו הרגשה שאין לה בסיס. אנחנו נהנים ומקבלים יותר חדרי אירוח, איזה מזל!!(.–משאנחנו נותנים. )קחו למשל, המצאה יוצאת מהכלל

מסולק. אנו– ואינו תואם, לדעתי, את המציאות –נושא זה שאינו אהוב עלי כלל עוברים לדברים של ערך!!!

אני מבקשת: ספרנה מעט על מסגרת הלימודים.: מה שמייחד את המדרשה הוא הקשר עם המורים - הר"מים.רות

בשעת ממש, אישית להוראה הזוכות הבנות, עם יושבים והר"מיות הר"מים ה"סדר". לכל קבוצת בנות ר"ם ור"מית. לא פעם אנו מוזמנים לסעודה שלישית

למשפחת הר"ם. נוצרת מסגרת משפחתית חמה ועוטפת. איזו בהתלהבות בנות מתארות כאן לצבא... שבועיים כל מגיעים הרמי"ם הפוגה המתישה, הצבא שגרת באמצע המאפשרת, זו היא טובה אתנחתא מהלחץ. פגישה לימודית חברתית זו נקראת "פגש" וזו חוויה אמיתית בכל פעם

"חבילות בת-שבע!!!"–מחדש. והוסיפו

9

מבחינת הצבא הן מסבירות, יש כאן מעין הפסד של שעת שירות אך הצבא 'יודע' כי משמעות הדבר היא פיתוח איכות אצל הבנות המשרתות אשר חלקן מגיע

לקצונה.ועוד כיוון שיש כאן משהו מעל לשירות הרגיל קצונה? אני שואלת )בהערצה!!

תוספת תרומה(. הבנות סיפרו כי פעם לא ניתן היה לשלב קצונה עם מסלול המדרשה, אך הן לחמו

אם לא תינתן להן האפשרות לחזור למדרשה,–על זכותן והודיעו חד-משמעית לא תלכנה לקצונה. הצבא "נכנע"!! אכן לוחמות כהלכה!! )תרתי משמע!(.

"כיף" נוסף על-פי דבריהן הוא שחרורן מהצבא לימים המיוחדים. אפילו הקצינותמשתחררות ליום הכיפורים, שבת שובה, שבת זכור ושבועות.

"מועדים אלה נותנים אפשרות לכל הבנות להיפגש. לא תמיד הדברים מובנים מאליהם. גם לצבא דרישות משלו, אך בדרך-כלל זה מתאפשר". וכאן אני שומעת

כי השנה עד לרגע האחרון לחלקן לא היה ברור אם יקבלו שחרור לחג השבועות. אני פונה אל הקוראים: זכינו ויש בקרבנו בנות הלוחמות על זכותן בכל עת ובכל

שעה... ללמוד!!! והלימוד כולו קודש. בעיני גם אנו זוכים קצת בעניין זה.

אנשי מעשה בו כמקום שמצויים יחודו של הקיבוץ את שוב הבנות מציינות העובדים, יוצרים ובונים. והן בתוך זה, בעולם הרוח מתחממות מעט מאורו של

עולם המעש.

יצר מסגרת מיוחדת במינה הבנות מדברות רבות בשבחו של הרב אלי, אשר רחבה, בקשת שיעורים נותני אנשים מביאה המדרשה במדרשה. ללימודים מהחסידות ועד ליבוביץ', מבראסלב ועד אנשי ההלכה הקשוחה. הרב אלי בעיני"אנו מצפות רוחה המיוחדת של המדרשה. עם ומזוהה נערצת דמות הבנות, זו דרכו. שיעוריו ב"מטא נבעו, גוניות ממנו והרב עיניים". הגיוון לשובו בכיליון הלכה" עוסקים בנושאים של כבוד הבריות, כיסוי ראש, לבוש צנוע מהו? ועוד.צדדיו של הדיון ההלכתי כל והחוברות שהוציא, למדנו את אלי "בעזרת הרב

לאורך הדורות ובסופו של דבר יש לנו כלים עשירים להוציא מסקנות משכנעות".

מנגד, הן משבחות את בת-שבע. "אין מילים!!!", הן אומרות, "מסירות והקשבהאת בצבא לקבל מהבית, אם של דאגה כמו והחבילות!! קץ. ללא וסבלנות

ה'חבילות של בת-שבע'!!!". ואני חושבת: "אם אין קמח אין תורה" לא כן?

המשפחות המאמצות זוכות לציון לשבח מצד הבנות. "זהו קשר מרענן ומעשיר".וכל פעם בנות–והן שואלות ושוב, זה אין אתם מתעייפים לארח שוב "כיצד

חדשות...?"נראות היו כיצד שלנו. כולו שהעונג אותן לשכנע מנסה אני ניסיון, כבעלת השבתות, מבחינתי, בלי הפגישה החדשה כל פעם עם הנערות המיוחדות של

המדרשה. הסברתי להן כי אנו עושים זאת מבחירה, ברצון ובשמחה.

10

יותר פגישות עם–ולסיום איך מרחיבים את הקשרים? הבנות מציעות לקיים חברים מרצים-מספרים. זה מעניין אותן מאוד.

הן מזמינות חברות ובנות לקפוץ לעיתים ולהשתתף בשיעורים...והקוראות הקוראים לכם אני–ואולי לשמוע, נשמח נוספים??? רעיונות יש

והבנות!!

האמת, יש עדיין הרבה לשאול ובודאי הרבה לשמוע. אך הבנות מיהרו... לאן,לאן? לשיעור כמובן!!!

תודה לכן בנות, וההמשך... בראיון הבא. –ראיינה את רות, נטשה וליטל

אבישג איילי.

11

12

שאלת הגיליון

"הילדים של היום הם לא הילדים של פעם..." – אמר הסבא,"כשאני הייתי בגילך..." אמרה האם,

את העבר לאנשי ומשאירים בהווה מסתפקים בשלהם, והילדים? דאגות העתיד.

לימודים וחופשה, מעין ובריכה, התנדבויות וימי עבודה, קיטנה וקיטנת איל"ן, מחנון ונופש, תוכנית וזמן חופשי...

האם הדברים מנוגדים או משלימים? האם השתנתה החופשה או שמא הילדים? האם מדובר בהרגלים או בפנאי מהשגרה?

לקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים חברינו על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

פורייטר: מרים

ולמילוי מהשנה מתחים לפריקת זמן הוא הגדול החופש שחלפה, הבאה. השנה לקראת מצברים

החופשי הזמן לבין המובנות התוכניות בין טוב איזון שיש חושבת אניטלוויזי זקוק שהילד והפרטי )מחשב, באופן פרטיים ובילויים הלו, - ההורים(. ע"י מבוקר

לקיבוץ הפנוי, במחויבות הזמן במילוי חשוב תפקיד יש הילדים לעבודת - החינוכי הגורם גם ולקיבוץ. כמובן, שקיים שלו לענף הילד של ובקשר

מאליו. כמובן מתקבל דבר כל שלא ומתנדבים לאחרים ותורמים נותנים גם אך הרבה מקבלים הילדים

שונים. במקומותבכל קייטנת זו השיא מעבודתם מתפעלת אני שנה איל"ן. מחדש,

הילדים. של ומסירותם

)?!( הגדול החופשי"ב מסיימי עם מפגש

הגיליון הנוכחי של 'ציונים' מתפרסם עם היציאה לחופש הגדול. לכן, נפגשנו עם בני ובנות כיתה י"ב, שעבורם המושג 'החופש הגדול' הוא הרבה יותר 'חופש' ו 'גדול' ורחב וטעון, מאשר לשאר תלמידי בית הספר. רצינו לשמוע אותם ועליהם, מה הם חושבים ומה הם מרגישים, בנקודת הזמן הזו שבין סוף

להתחלה.

בכיתת 'תפוז' ארבעה בנים וארבע בנות. כיתה קטנה, שבמהלך התבגרותם עזבו אותם חלק מהחברים. בניגוד אלינו, שלמדנו שתים עשרה שנה באותו בית הספר, כאן יש שתי בנות שלומדות במוסדות אחרים, וכן בנים שהתנסו בעבר בלימוד במקומות שונים מביה"ס 'שקד'. אז שאלנו אותם קודם על החוויה השונה, כיצד )ואם בכלל( היא משפיעה על הקשרים עם החבר'ה בכיתה, ועליהם באופן אישי.

דרך זה הגענו לדבר בכלל על האופי של הכיתה הזו ומה שעברו יחד. "אני לומדת באולפנת כפר פינס זו השנה הרביעית. בשנה הראשונהכנרת כאהן:

היה לי קשה, חזרתי הרבה הביתה וחשתי בניתוק מהחברה. אך היום, במבט לאחור נראה לי שהיציאה שלי לא פגעה בקשר עם בני הכיתה, אני מכירה את החבר'ה מהקיבוצים השכנים ומעורבת במה שקורה. לי אישית זה תרם; ללמוד

במקום חדש, לפגוש אנשים שונים, 'לצאת מהבועה' ". "בכיתה ט' הלכתי ללמוד בבי"ס במירון, הייתי נרגש ומלא ציפיה, אךאוהד נגר:

בדיעבד המסגרת ההיא לא התאימה לי, ולאחר כחודש חזרתי בהדרגה לבי"סבשדה אליהו. בכל זאת, הייתה לי חוויה מעניינת לפגוש אנשים חדשים".

נוימן: לקראתיפעת שעכשיו מרגישה אני מגובשת. כיתה היינו תמיד "לא מפגשים הרבה יוזמים ולכן להיגמר' הולך ש'זה חשים החבר'ה הפרידה, חברתיים, כאילו רוצים לנצל עד תום את הרגעים עם החבר'ה. זה משמח שעם ההתבגרות, התקרבנו אחד לשני, ושבשנה הבאה הרוב יהיו באזור ירושלים ונוכל

להמשיך ולהיפגש". "את כיתות ז' וח', למדתי בישיבה בבית שאן, כי לא היה לי טוב בבי"ס.רוני גרוס:

הקשרים שלי היו יותר משמעותיים עם חברים שהלכו ללמוד בישיבה )ממירב,את עזבו כשחברי ט' בכיתה אך מפה. חבר'ה עם ופחות מחולה( משדמות הישיבה, עזבתי גם, והתחלתי לחפש מסגרת שתתאים לי. ניסיתי משך חמישה חודשים ללמוד בישיבת כפר הרוא"ה, אך האווירה הייתה נוקשה והישגית, ולא לרוחי. לאחר עוד כמה ניסיונות, חזרתי לקראת סוף כיתה ט' לביה"ס, ואז לאט לאט בניתי שוב קשרים - עם החברים ועם המסגרת הלימודית. לדעתי, אם הייתי ממשיך ללמוד כל השנים בכפר הרוא"ה, הקשר שלי עם החבר'ה כאן לא היה טוב

13

כמו שהוא היום. אני אוהב את הקיבוץ!!!" )בשלב זה מצטרפים קולות נוספים שלהחבר'ה - 'גם אני אוהב/ת את הקיבוץ'. מחמם לב.(

"גם אני מרגישה שהתגבשנו ככיתה בשנים האחרונות. אני באופןימית ברל: אישי עברתי מסלול ייחודי ושונה משל חברי לכיתה: מכיתה ב' - ד' הייתי עם הורי בשליחות באנגליה, וכשחזרנו, הייתי בכיתה ה' והיה לי מאד קשה להשתלב חזרה

בכיתה. בכיתה י' בחרתי ללמוד באולפנית שבטבריה. חשוב לציין שלא עזבתי בגלל שהיהעצמו להגדיר שידע מקום שחיפשתי משום אלא 'שקד', בבית-ספר רע לי אידיאולוגית ופוליטית, והרגשתי שבית-הספר שלנו לא נותן לי את המענה. במובן זה היה לי קושי גם עם הגישה החינוכית בקיבוץ, סביב ההתנתקות. לא הייתה

בעיני מספיק התייחסות ונקיטת עמדה על כל מה שעבר על המדינה והעם"."התלבטתי אם לעזוב את בית-הספר, כי המסגרת לא התאימה לי,איתי קלר:

אך בכל זאת החלטתי להישאר. אני לא בטוח שהחלטתי נכון..."

החינוך, למערכת הילדים, לבתי פה, שגדלו לשנים התייחסותם את ביקשנו לחברת התיכון ולקיבוץ בכלל.

כנרת זוכרת לטובה את שנות הילדות. "בתור מטפלת באב"ג היום, אני רואה כמההיו קטנים, היינו כשאנחנו זאת. להעריך ויודעת שלנו החינוך מצוותי קיבלנו סמכויות מולנו )דבורה, יעקב, אנט, פרן( ולא רק צעירים. היינו מחונכים והגבולות היו מאד ברורים. במבט לאחור נראה לי חשוב מאד שהצוות שעובד בחינוך יהיה

בוגר".זוכר שפחדתי מביתאוהד מתנגד: זוכר את אב"ג כתקופה קשה, "אני דווקא

הילדים, עד כדי סיוטים ממנו".: "לא זוכרת כלום מהשנים האלו".רעות וישניהלעומתם,

"בכיתות ז'- ח', היתה לנו 'משפחה מאמצת' - משפחת בונפצ'ה.עמית פורייטר: מאד נהננו איתם, עד היום יש בינינו קשרים חמים וזו הזדמנות מצויינת להודותהצמדת של ביוזמה ומצדדים הסכמה, של קולות משמיעים החבר'ה להם".

משפחה מאמצת לכיתה בשנות החטיבה. "כדאי להמשיך עם זה". הקודמות שבשנתיים מציינים החבר'ה רוב - התיכון חברת עם הקשר לגבי )בכיתות י' ו- יא'( הם היו בקשרים אדוקים יותר עם חברת התיכון, מאשר בשנה

הנוכחית. "לא היה לי זמן השנה". רעות:האנרגיותכנרת: י"ב ובכיתה קשורים להיות בשביל אנרגיות להשקיע "צריך

מנותבות למקומות אחרים..." "אני כמעט לא מגיעה השנה למועדון התיכון, אך כשזה קורה אני מוצאתיפעת:

שפה משותפת עם שאר החברים". "אני לעומת זאת, נהנה השנה מאד".: )בעמדת מיעוט(אוהד

ביחס למערכת החינוך, חלוקים הם בדעותיהם. כמה מהחבר'ה מאוד ביקורתיים וטעונים כלפי הועדה, בעיקר בעקבות דחיית בקשות שלהם. הם חשים בחוסר

14

גמישות כלפיהם, ומביעים את כעסם ומחאתם. לעומתם, אחרים מצדדים בועדהושיש חשיבה מאחורי המהלכים. ומרגישים שהיא פועלת מתוך ראיית טובתם לדעתם, גם אם נעשות טעויות, מנסים ללמוד מהן ולהשתפר, להתקדם ולהקשיב

לצרכים של בני הנוער.

"מבחינת החיים בקיבוץ, ההרגשה שלי היא שזכיתי לגור ב'קאנטרי קלאב',יפעת:מצטרף: "תקופתרוניעם בריכה, מגרשי טניס, איכות חיים ונופש כל השנה". ו

הילדות הייתה גן עדן בשבילי"."בקיבוץ חיים בבועה. בקיבוץ אמנם נפלא לגדול, אך לא מכינים אותךאוהד:

מספיק לחיים אחרי הילדות, אין ערך לכסף. יש מחיר לקיבוץ; זוהי מסגרת, ומי שלא מתיישר לפיה - נפלט החוצה. אני לא רואה את עצמי נשאר פה". )והתגובות

ממהרות להגיע "אני כן" "גם אני כן", ועוד(.גבוהה,כנרת: ברמה חיים איכות עם בסביבה לגדול שזכיתי מרגישה "אני

ההרגשה התחזקה בי מאז שיצאתי לאולפנה. למדתי להעריך יותר דברים בקיבוץלי עם החברה, עם טוב אוהבת את הקיבוץ, בעיקר את האנשים. ואני מאוד האוצר האנושי. ברגעים קשים כמו גם ברגעים שמחים, טוב לדעת שאתה מוקף

בחברה תומכת כל כך". אךרוני: מאליהם, מובנים הם פה שגדל שלמי בקיבוץ, דברים המון "יש

כשנפגשים עם אנשים מבחוץ מבינים שצריך לעצור ולהעריך את השפע שסביבנו.אני רוצה לציין גם את עבודת הילדים בקיבוץ, שיש לה חשיבות חינוכית רבה".

עד כאן העיסוק בעבר. מכאן עברנו לשאול על התכניות לשנה הקרובה. כל השמונה יוצאים לשנת י"ג, וכאמור - רובם באזור ירושלים:

ימית - תלמד במדרשת ברוריה, בירושלים.חברת שמפעילה 'הקהילה', שנקראת לתכנית ישתייכו - ויפעת ,JVPאיתי

בשכונת גילה בירושלים. בבוקר עוזרים לילדים בבי"ס, ואחר-הצהריים מפעיליםהנצי"ב מעין חבר'ה כמה יש הנוכחית בשנה )גם הנוער. לבני מועדונית

שמתנדבים שם.(יצא למכינה מעורבת אקולוגית באדרת - ליד גוש עציון, שם ילמד וכן–אוהד

יתנדב בקהילה, בבתי ספר בבית שמש.רוני - הולך למכינה בעלי )הרביעי במשפחתו שבוחר במסלול זה!(.

עמית - יצטרף לגרעין של הקבה"ד )גם הוא בעקבות אחיו...( בבית שמש, ויתנדבבמועדונית ובעוד מסגרת שטרם בחר.

כנרת - תלמד במדרשה במגדל עוז.ורעות - הרחוקה מכולם - תתנדב במועדונית של עמותת 'קדימה' בפתח תקווה.

אז מה מרגישים בפתח העולם החדש הזה, עם החופש מחד והאחריות מאידך,שנות תריסר שמסיימים צעירים מניע, ומה עוצר מה וההזדמנות. החשש

בית-ספר רגע לפני הקפיצה למים???

15

שישכנרת: לעשות, מה לבד להחליט סוף סוף שאפשר על-כך שמחה אני עצמאות. אני כבר מחכה לזה.

אני מצטרפת לכנרת, מאד שמחה לסיים עם בית-הספר, ו'מתה' להתחילרעות:את השנה הבאה.

השנים בתיכון היו לי מאוד טובות, ולכן בתקופה הנוכחית, בה לא לומדיםיפעת: פתאום קצת עצוב לי, כי כבר לא–בבי"ס, אלא רק לבגרויות )מאז יום העצמאות(

רואים את כולם. אך יחד עם זאת אני מרגישה שזה הזמן, אין לי ראש ללימודים,אני כבר עם הפנים קדימה, לשנה הבאה.

גם אני חושב רק על שנה הבאה. על השינוי, לפתוח דף חדש. יש סוג שלעמית:פחד, אך גם שמחה וציפייה.

ובמקומותכנרת: יוצאים באמת, כי הרבה חבר'ה נשארים בקבוצות עדיין לא מוכרים.

יוצא איתי לישיבה בהרוני: לי טוב עם העובדה שרק חבר אחד מבית-הספר אני מרגיש קצת פחד אך שמח לבחור לבד אלמד. ככה אוכל יותר להיות עצמי.

.במה שאני רוצה

גם לי היה חשוב שלא ילמדו איתי בשנה הבאה חבר'ה שאני מכיר. אניאוהד: מהבגרויות. חושש קצת ואני מבית-הספר, לי נמאס די מתרגש, אישי באופן ירוק בחרתי דווקא ב'אדרת' כי הסביבה הזכירה לי את הקיבוץ - דשא, עצים,

בעיניים. אני חש הקלה גדולה עם סיום י"ב, והמסגרת של בית-הספר, והמבחנים.איתי:

גם חשש אך אחד, מצד עצמאות של הרגשה יש הבגרויות, שלפני בתקופה מהקומונה אליה אשתייך בשנה הבאה. בסך-הכל זה מסקרן אותי.

שמחה לסיים. נהנית מהחופש. יכול להיות שזה עוד יפול ב'בום', אבל אניימית:יותר מוכנה ופחות מפחדת.–מרגישה - כאחת שאוהבת לתכנן דברים שאני

נרגשת מכך שרובינו נהיה באזור ירושלים.

חבורת עם התיכון, מועדון של האדומות ספותיו על ומעניין, נעים ערב היה צעירים-ויפים שכזו. ביקשנו מהם משפט מסכם והם נידבו לנו אחד:"בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודי על-מנת ללכת לבית-הספר"...

אז בהצלחה חבר'ה, בבית הספר של החיים. חזרו אלינו בשלום, מצאו את מהשנכון לכם לעשותו, ועשו אותו טוב. מחכים לכם!

שמעו והתרשמו:תמר רוט ונעה קליין.

16

17

שאלת הגיליוןלקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים חברינו

על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

אילון שקד:הבלתי מהמסגרת המון מקבלים בקיבוץ שהילדים חושב אני

פורמאלית. החופש שלהם עמוס כל טוב ומלא בתוכניות וחוויות.

הטלוויזיה ע"י בעיקר עצמם את מעסיקים הילדים הזמן בשאר והמחשב.

מול הזמן את לצמצמם אנחנו שואפים בחטיבה בעבודתנו דורש שאופיין תוכניות שיותר כמה הדיגיטאלית על-ידי המדיה

מהילדים לקיחת אחריות, יוזמה ועצמאות מחשבתית. חופשה מהנה!

הנצי"ב בעין הרבנות תקופת סיכום באחת עשרה השנים האחרונות היה קיבוץ עין הנצי"ב ביתנו. בית זה, לא היה רק

אלא ושינה, לאכילה ואכסניא מגורים החייםביתמקום המילה. מובן במלא הרוחניים והמשפחתיים שאבו את האנרגיות שלהם מכוחו של המקום ומיופיו של

הקיבוץ, על נופו האנושי והקסם הירוק שסביבו.שנים שלוש בת הישר משליחות באנו ילדים. ארבעה עם כזוג לקיבוץ הגענו ור"מ ואני הייתי רב ביה"ס שק"ד, נכנסה למרפאה בקליבלנד שבארה"ב. טלי )רב-מחנך( בכיתת של"ף בישיבה התיכונית בבית שאן. לאחר שלוש שנים בקיבוץ וכשהתאומים שנולדו בינתיים, היו בני שנה, הציע הרב אלי כאהן שאחליף אותוהרב, ובסיועו בדחיפתו ולהתחדש. לחדש כוחות, לרענן מנת על בתפקיד

הסכמתי לקבל את תפקיד רב הקבוצה.ויצירת קשרים מיוחדים לאחר שמונה שנים עמוסות בחוויות רוחניות, תורניות, יכול לומר בלב שלם ששנים אלו היו ביותר עם רבים מחברי עין הנצי"ב, אני

המאתגרות והבונות ביותר בחיי במובנים רבים.

חשוב? זה למה – רבנות סיכום לכאורה, בסיכום כזה, מסתכנים במידת הגאווה ואולי אף חמור יותר - במידת השקר, ובכל זאת חשוב וכדאי לעשות זאת. הן מהסיבה שהציבור זכאי לדעת מה עשה הרב, והן - ובעיקר - כדי שסיכום הדברים אולי יועיל בכך, שמהות התפקיד וחשיבותו הרבה בחיי הקהילה תהיה מוכרת יותר לחברים. על ידי כך, אפשר יהיה להבא, לנצל טוב יותר את מציאות הרב החי בתוככי הקיבוץ ולהיעזר בו בתחומים המתאימים. לכן בכל זאת, אנסה להעלות על הכתב את הפעילות המגוונת של

רב בקיבוץ. בחלק מהדברים התמקדתי יותר במהלך עבודתי ובאחרים פחות, בחלק הצלחתי יותר ובאחרים פחות. כמו כן, לא כל השנים עסקתי בכל התחומים ובכל ההיקפים

האמורים, אך הדברים נכתבים בסקירה אחת וכמכלול.

התפקיד רב-גוניות תפקיד רב קיבוץ בימינו הוא מהתפקידים הנחשקים ביותר בעולם הרבנות, שכן זהו המקום בו הרב מתעסק בנושאים רבים ומגוונים הקשורים לעולם הרבנות,

יותר מבכל מקום אחר. החל מנושאים הלכתיים הקשורים לענפים השונים: כשרות מטבח וחדר אוכל, מצוות התלויות בארץ בגינות החברים ובענפי החקלאות, הלכות הקשורות לרפת, כלכלה והלכה סוגיות הלכתיות הקשורות ל'פלציב' וליושר בעסקים, וכלה ביכולת

18

הדיבור רשות

לפגוש את החברים בצורה אישית וקרובה. בניגוד לעיר או יישוב בהם נפגש הרב עם אנשי קהילתו בבית הכנסת או באירועים מיוחדים, בקיבוץ הפגישות הללו הןליל שבת, על השבילים, במרכול, בספריה. יומיומיות. בחדר האוכל, בסעודת את מנצלים אנשים הללו בכל המקומות לקיחתה. ובזמן כביסה זריקת בזמן

המפגש לשאלות הלכתיות, להתייעצויות אישיות, ולבקשת סיוע.

תורה הפצת חשיבות מרובה יש לרב, להאהיב את לימוד התורה על בני קהילתו. מלמדיםיודעים את ובקיאים בתחומם. רבים יש בעין הנצי"ב. מלמדים שהם מלומדים

מלאכתם ושיעוריהם מושכים את הלב. אין צורך שרב הקהילה יהיה זה שמעביר את השיעורים בצורה המעניינת ביותר, אבל חשוב שהוא יגרום לאנשים לרצות לבא וללמוד. בין אם לשיעוריו ובין אםחדש לשיעור לבא מוכנים אנשים רבות לשיעורי המלמדים האחרים. פעמים ולנסות אותו, אם הם מרגישים קשר אישי למעביר השיעור. לאחר שהתחילו וראו

כי טוב הם ממשיכים, אך הבסיס ההתחלתי נבנה על יסוד האמון האישי.

צעירים עם קשר

אחד המפתחות החשובים להצלחת הקיבוץ בעתיד הוא היכולת לקלוט משפחות צעירות שירצו לבנות את חייהן בעין הנצי"ב. לצורך כך, חשוב לאפשר לאותםיכול זוגות צעירים את היכולת להתפתח גם מבחינה רוחנית ותורנית. דבר זה להיעשות על ידי שיעורים לזוגות צעירים, לימוד בחבורות וחברותות עם הרב, או בארגונו של הרב. ככלל כאשר יש התעסקות רוחנית-תרבותית בקהילה, ההרגשה החברתית נעימה יותר, הדבק בין האנשים מתחזק בתכנים חיוביים והתחושה היא

של רצון להמשיך ולהתפתח במקום כזה.

הנוער עם עבודה כידוע בתחום החינוך ההשקעות שלנו הן לעתיד הרחוק. יש בכך משהו מתסכל שלא רואים את התוצאות כאן ועכשיו, אך מתוך אמונה ותפילה לקב"ה, יש לצפותהעברתי עבודתי שנות במשך הבאות. השנים בהמשך הפירות את לראות שיעורים רבים לבנים ולבנות בגיל חטיבה ותיכון על בסיס שבועי קבוע. כשאני חושב על כך שבעצם לכל אותם שיעורים הגיעו בנינו ובנותינו מרצונם החופשי,

זה–מתוך בחירה חופשית ללמוד תורה לשמה, ללא ציון בתעודה או שכר אחר באמת דבר גדול. בייחוד כשבדרך כלל מול שיעורים אלו, יש באותן שעות דברים מושכים אחרים, המצריכים פחות מאמץ אינטלקטואלי. רוב השיעורים התחזקוהנהדרים והתיכון החטיבה ומדריכי לתמונה, נכנס החינוך כשצוות והתמסדו במשך השנים, לקחו על עצמם להזכיר לחבר'ה להגיע לשיעורים. פעמים רבותנופך חברתי ניתן וכך ועוגה הם אף ארחו את השיעור בביתם על בסיס קפה

מעניין וחשוב למפגש.

19

ועוד דברים מעניינים, נושאים באמונה, בהלכה, במוסר בשיעורים אלו למדנו בעיקר דברים שבאו מבני הנוער ומהמקום בו הם נמצאים.

תורה שיעורי ישנם שיעורי תורה קבועים, כמו למשל השיעורים בענפים. שיעורים אלו זכורים לי כחוויה נעימה ביותר. אם מדברים על שילוב של תורה ועבודה, הרי אין זו אמירההרבנים את מסורת בכך יום. המשכתי היום בחיי יישום מעשי אלא סתמית אלו היו לפעמים מוכן, נושא עם תמיד הגעתי בהם ענפים היו לי. הקודמים נושאים אקטואליים ולפעמים סדרת שיעורים הקשורים זה בזה. ובענפים אחרים אני מחכה עדין להזדמנות שלא ניתנה להעביר נושא לבחירתי... שכן בכל מפגש

צצו ועלו שאלות רבות מהשטח, ולפי השאלות 'התגלגל' השיעור. בבוקר, המשווע יומי מוקדם דף שיעור בבית הכנסת, קבועים שיעורים ישנם למשתתפים נוספים, ושיעור הלכה אחרי הצהריים, גם בו חשוב להצעיר את הגיל

הממוצע.

תפקידים בעלי עם מפגשיםפעילותי בתחומי הנוגעים התפקידים בעלי עם להיפגש צורך הרגשתי כרב, בקיבוץ. לכן השתדלתי שיהיו לי מפגשים סדירים או לפי הצורך, עם מזכיר פניםקרוב בקשר הייתי הסוציאלית העובדת עם בהמשך. שלו והמקבילים בעבר, עם מרכזי גם כך לזו. זה לעזור יכולנו בהם פעולה במקרים בשיתוף ועבדנו משאבי אנוש, מרכז המשק ועוד. השתדלתי להיות מעורב בוועדות השונות בעיקר

דרך המרכזים: חינוך, קליטה, צדקה, צעירים, וכמובן ולח"ד.

רבים חברתיים נושאים יחסים בין שכנים, בין חברים למוסדות, 'שלום בית' בין בני זוג, הורים וילדיהם ועוד. מיד בכניסתי לתפקיד הרבנות עברתי קורס גישור, והוספתי עליו קורס שלועוד השתלמויות שונות המכוונות את הרב בעבודתו טיפול משפחתי לרבנים, טפלתי זה. לתחום ויותר יותר נכנסתי איך הרגשתי השנים עם הקהילתית. במקרים לא מעטים של בעיות אישיות ובין אישיות, כשבדרך כלל ערבתי את אנשי המקצוע בשלב המתאים. שמחתי לראות בעיות נפתרות ומטופלות, ואלו שלא

נפתרו עדין מעיקות עלי.

הלכתיות שאלותגדול לרב בשאלות הלכתיות יישוב בהם מספר הפונים שיש מקומות למרות הרבה יותר, גם כאן לא חסרים פונים. פניות אל הרב נעשות בנושאים של טהרת

20

המשפחה )מעט יחסית(, נושאים של כשרות, שבת, תפילה, אבלות, ועוד נושאים רבים. שמחתי שאנשים הרגישו חופשי לעצור אותי על השבילים, במרכול, בזמן

זריקת הכביסה, ובכל שעה ומקום.

השבוע ידיעות פינה קבועה יש לרב בידיעות השבוע, לפעמים היא עוסקת בפרטי פרטים שלבנושאים חברתיים מן ההיבט היהודי ופעמים ואחרות, ובדקויות כאלה הלכה מורכבים לנושאים להתייחס לא משימה פשוטה; זו אליהם. וההלכתי הקשור את אנשים ילמדו שמתוכם בתקווה רמזים, ולהשחיל כללית בלשון ועדינים הדברים הטעונים שיפור אך יחד עם זאת לא ייעלבו. תמיד שמחתי על רעיונות

שעלו ובאו מן השטח.

מנוחה!? באה שבת - באה שבת אצל הרב יש מקום לסימן שאלה. פעמים ששבת הוא היום העמוס בשבוע. אם באותה שבת הרב צריך: לדרוש בליל שבת בבית הכנסת )אחת לשבועיים(, לסכם את הלימוד - 'הורים וילדים' מיד לאחר התפילה, לומר דבר תורה וחידה בחדרשיעור האוכל, לאחר שבת בליל להכשרה שיחה להעביר בסעודה, האוכל מחשבה לפני תפילת שחרית, לברך בר או בת מצווה בסוף התפילה, שיעור גמרא לגרעין יבנה מיד אחרי הסעודה, שיעור גמרא אחרי הצהריים, דבר הלכה לאחר תפילת מנחה. בנוסף, במהלך השבת לענות על מספר שאלות הלכתיות שצצו הדורשות מענה מיידי, וקצת התייחסות לאורחים שבאו מבחוץ, לשאול בשלומם ולהאיר להם פנים. הוא הדין לסטודנטים, חיילים בנים ובנות שאינם נמצאים כל השבוע בעין הנצי"ב. ואם נשאר מעט זמן אפשר גם להיות קצת עם המשפחה, ללמוד ולנוח. אומנם, לא בכל שבת קיים כל העומס הזה אבל באופן כללי, שבת

דורשת הכנה רבה לפניה ומאמץ נפשי במהלכה, כדי לצלוח אותה בשלום.

כישלון? או הצלחה עמדתי על מקצת הפעילויות שרב קיבוץ צריך לעסוק בהן, ואני השתדלתי לעשות זאת. האם הצלחתי בכך? בניגוד לבעלי מקצוע רבים אחרים להם תפקיד מוגדר ויכולת מדידת ההצלחה או הכישלון קלה יחסית, רב קהילה ובייחוד רב קיבוץ הוא

תפקיד שאינו מוגדר עד הסוף, ולכן קשה לענות על כך באופן ישיר. בשאלת ההצלחה או הכישלון אפשר היה אולי ללמוד מן האמור בגמרא במסכת

משום מתא, לאו בני ליה דמרחמין מרבנן צורבא אביי: האי אמרכתובות קה ע"ב: דשמיא. במילי להו מוכח דלא משום טפי, אלא דמעלי

ובתרגום חופשי: אותו חכם שאוהבים אותו בני עירו, אין זה משום שהוא מוצלחיותר, אלא משום שלא הוכיחם בדברים שהיה צריך להוכיח אותם.

אני מרגיש אהבה רבה לבני המקום, וכמו כן אני חש את אהבתם אלי. אלא שלפי דברי אביי אהבה זו כלפי יותר משהיא מלמדת על הצלחתי אולי היא מלמדת על

כישלוני?

21

עבדות? או שררה שנים אלו, היו אצלי אומנם יותר בבחינת עבדות מאשר שררה, כדברי רבן גמליאל

לכם, נותן אני ששררה אתם "כמדומיןלחכמים שרצה למנותם ולהושיבם בראש -

שכן הנהגת הציבור היא עול ואחריות. החלטות הלכתיות",לכם נותן אני עבדות לדיני הן נוגעות אף ופעמים והציבור היחיד על להם השפעה שיש וציבוריות נפשות ממש, אינן "יוצאות מהשרוול", אלא דורשות מחשבה מרובה ומאמץ נפשי

ניכר ורב. אך עבדות זו הייתה יקרה לי ביותר. על רבי עקיבא איגר מסופר, ששנא את תפקידו כרב קהילה עד כדי כך שכתב לתלמידו שיחפש עבורו מחליף והשתמש במילים חריפות כדי לתאר את סלידתו

מעבודתו: 'ומוצא אני לפני מר ממות את עניין הרבנות... קצתי בחיי מפני הרבנות... הכי

היושב ברבנות, עבד ה' ייקרא?! רבים חללים הפילו הרבנות וההתנשאות'. )אגרות (. אני הקטן לעומתו, נהניתי ביותר להיות רב קהילת עין11ספרים, סימן ט עמ'

הנצי"ב. אני רואה בכך זכות עצומה, שהשראתה בודאי תוסיף ותפעם בי שנים רבות. בוודאי גורם אחד להבדל הוא הפער העצום ביני לבין הגאון ר"ע איגר, בעודביותר רחוק אני התפקיד לבעל בהכרח המתלווה הגאווה ממידת סבל הוא מדרגה כזו בה גאווה זו תפריע לי. אך גורם נוסף הוא כנראה הקהילה. לא כל רב זכה בעבר, ובודאי לא היום, בקהילה מפרגנת, תומכת ומסייעת, כמו שזכיתי אני. גם כשעשיתי טעויות הדברים התקבלו בסלחנות ובהבנה, ובודאי כשצריך היה

לשבח ולעודד - הקהילה, המוסדות, ובעיקר החברים עשו זאת בלי גבולות. נשוי לשתיים, רבות רב, פעמים בריתי. גם לאשת תודתי אומר זו בהזדמנות לאשתו ולקהילתו. ופעמים זה בא על חשבון זה. בודאי כאשר יש ילדים קטנים בבית ודרושה עזרה בשעות מסוימות ואילו אני לא תמיד הייתי זמין לכך, עקב צורכי הציבור הרבים. אך תמיכתה של טלי והיכולת שלה לעודד ולסייע בשעות

שלה הוא. –לא קלות תרמו לי רבות. וכדברי ר' עקיבא, שלי ושלכם

כמשפחה. מעט רבנות, כעת סיכום כאן עד רוב שנותינו כמשפחה עברו עלינו בעין הנצי"ב. שלושה מילדינו נולדו כאן והשאר עברו את רוב חייהם בקיבוץ. גם אנו וגם הם מרגישים נטועים עמוק ברגשותינו

למקום זה, לאנשים הגרים בו, לנופים שלו ולמה שהוא. שנשאר לנו ברור אך )לירושלים(, אחר למקום עוברים אנחנו פיזית אומנם,

קשורים רגשית לחיים בעין הנצי"ב, לכל הקורות אותה ולאנשיה. חלק מהדברים להם זכינו כאן היו: המרחבים, העצמאות, השקט והרוגע, ובעיקר הדאגה לחינוכם של ילדינו, כבני אדם הצריכים להתרגל לתת לחברה ולא רק

לדעת לקבל. כל אלה היו נדבך חשוב בעיצוב האישיות של ילדינו כאן. זה המקום להודות למערכת החינוך שלוותה את ילדינו במשך אחת עשרה שנים אלו, ליווי מקצועי, תומך, בהשקעה של מחשבה רבה והרבה רצון טוב. תודות

22

מיוחדות לצוות הספרייה שסיפקו את צרכינו התרבותיים בשמחה מיוחדת. וכמובן לשאר נותני השרות שתמיד בשמחה ובמאור פנים נענו לבקשותינו וסייעו כמיטב

יכולתם. ברור לנו שנמשיך ונפגש גם בהמשך בעתות שמחה שירבו, ואם יהיו - אז גם

בעיתות משבר, כי קשר כזה שנוצר יש בו מימד של נצח. קהילת עין הנצי"ב,–אנחנו מודים לקב"ה שזיכנו להיות במקום איכותי ומיוחד זה

בשנים חשובות אלו בחיינו.הרב שמואל.

שלי, שלך, שלנו. הילדים

כמתבוננת חיצונית על מחזה, אני נפעמת בכל פעם למראה משפחה שתינוק חדש נוסף למשפחתה. באורח פלא ממש, כל אב ואם שמחים בצאצאם שלהם, וממלאים ליבם ברוך, אהבה, ודאגה לרך הנולד, ללא כל קשר למראהו החיצוני, מינו, מזגו או להבדיל - קשייו. כולם חובקים ונושקים ללא הרף את ילדם ודואגיםגילויי נוכח לכל מחסורו. האהבה והדאגה אינן דועכות בשנות ההתבגרות, גם התנהגות הטורדת לא אחת את מנוחתנו. שלא לדבר על דאגתנו בשנות הצבא,

ואחר כך, ברצוננו הכן לאפשר לילדנו להגשים את מאווייו. המסגרת החינוכית הקיבוצית שלנו משלימה את התמונה. כל ילד זוכה למענה חינוכי מבורך על לפי גילו, צרכיו וכישוריו, לאורך שנות גידולו, ולפינוקים רביםכחברה דאגנו, ולאחריהן אלו בשנים קיץ. כל חודשי לאורך מרתקות וחוויות ערכית, להדגיש בחינוכם של ילדינו תרומה לזולת ולחברה, ולצידה הטמעת ערך העבודה כערך חינוכי. נוסף לכך בנינו תכנית מסלול צעירים מוסכמת עם זכויות

וחובות, במהלכה יכולים בנינו להשלים את לימודיהם הגבוהים עד גיל כ"ח.

היא העמקת שגולת הכותרת שלהם שינויים, עובר המשק בשנים האחרונות, ההפרטה בתחומי חיינו השונים. כבכל מהפכה מאז ומעולם, החברה שעוברת אתיוצאת וקשייה, על בשרה, זו שחווה את שלבי המהפכה תהליך השינוי לאיטו,

לרוב נפסדת. מנקודת מבטי, השינוי המשמעותי העיקרי ברחוב הקיבוצי, הוא שינוי בחשיבה ובטרמינולוגיה הנלווית אליה: יש בלבול/ חפיפה/ המרה לכל מדד ולכל עשייה או

23

והן של החברה. משתמשים עדיין במינוחים של תרומה נתינה, הן של הפרט –לחברה ועזרה לזולת, אך במקביל ולחילופין רווח המינוח הכלכלי המלווה אותה

כמה זה עולה, כמה אקבל על פעלי וכמה אשלם על צרכי - הן של הפרט והן של מקבלי ההחלטות בקיבוץ. כל החלטה שנעשתה או שתעשה היא לגיטימית, אךילדנו, ראויה נוגעות לרווחת חייבת לעמוד למבחן הביקורת, וכאשר ההחלטות רבה לב שימת חייבים כהורים אנו דעתי לעניות ומעודנת. רגישה התבוננות

מתמיד, כאשר מדובר בצאצאנו, העוברים אף הם את מכבש ההפרטה.

במה דברים אמורים? בחלוקת כספי המענק של מניות "תנובה". אנחנו, חברי הקיבוץ, ישבנו על המדוכה, שקלנו והחלטנו, בבחירה ישירה, על פיבקיבוץ, האוכלוסייה מגווני לכל המענק גובה ייקבע וקריטריונים מדדים אלו למעט הצעירים שגילם נע בין י"ח לכ"ח. החלטה זו השארנו להנהלת הקהילה. הם בחרו ליצור אמות מידה אחרות לקבוצת "מסלול צעירים", ולא להעניק לבני

י"ג, לחיילים שלא סיימו שרותם בצבא, ולאלו המצויים ב"פסק זמן", מן המענק.

על מה אני מלינה? על הבלבול ועל האמביוולנטיות של יחסים דו ערכיים, שלנוחשיבות רואים עדיין אנו לילדינו. החלטות כמקבלי ושלנו כיום, כהורים במהלך לזולת ועזרה התנדבות עבודה, ערכי בילדנו להטמיע משמעותית התבגרותם ועם יציאתם מחממת הקיבוץ. אנו מעודדים את ילדינו ללכת לתרוםי"ג, ואכן כך עשו מרביתם בשנה החולפת. אך בבואנו כקהילה להכריע בשנת האם לחלוק עמם כספים, אנו "לא סופרים אותם". ותרשו לי לחלוק עמכם את שחוויתי ערב שבת כשבוע לפני חג הפסח השנה. בעודי עורכת את השולחנותי"ג השנה, תלמידי דאשתקד, בחדר האוכל. לאחר בחדר האוכל, התייצבו בני דווקא בשעה שמחת המפגש הראשונית, שאלתי לסיבת ההתגודדות במטבח

ביום שישי. התגאיתי כשענו לי כי באו לעזור לשמעון במטבח להעביר את14:00 כלי פסח, כבכל שנה מימי התיכון. תגידו: "ברור, לא?". כך חינכנו. מעניין רק למה

לא ברור לנו כי "תמורה לאגרה" מגיעה גם להם. במובחרות משרתים בנינו כל כי היא גאוותנו בצבא? המשרתים על ומה - בו הם משרתים וחייל גדול", בכל תפקיד "ראש להיות וחותרים שביחידות, אלו לכך, שאמות-מידה יד בדיעבד נותנים כהורים אנו אך לחינוכנו. בהתאם נעלמות בהגיע בנינו לבגרות, וזווית הראיה היחידה שבה נמדדים צעירינו היא אך

ורק כספית.

עיוות, שכן בנות מחזור יצרה , שבו מן1986ההחלטה שנתקבלה מלכתחילה הצבא וזכו למענק, בעוד בני אותו מחזור שעדיין משרתים, לא נכללו בו. לאחר בירור, תוקן הקלקול, אך יצר אפליה פסולה מסוג אחר: חלק מן המשרתים זוכים

במענק והחיילים הצעירים יותר, לא. למה? לדעתי הם חייבים להיכלל בהסדר!

24

זמן", אני מבינה כי חלוקות הדעות, שכן הם באשר לצעירים המצויים ב"פסק בחרו לצאת מן הקיבוץ ולכלכל )תרתי משמע( את צעדיהם בעצמם ולתועלתם. עם זאת הרשו לי להרחיב את היריעה. כאשר נבנה "מסלול הצעירים", חשבו על אפשרות היציאה ל"פסק זמן", כדי לאפשר לבוגרי צבא לראות עולם ולטייל. כיוון שאנו חיים בחברה קיבוצית שלא מאפשרת מעצם התנהלותה, משכורות וצבירתיציאה לצורך תעסוקה, חסכונות שיכולות לסייע לבנינו כספית, אפשרנו לבנים שבאמצעותה יוכל לממן את "הטיול הגדול". כדאי להזכיר כי מחווה זו נעשתה מאחר שבעבר רצון צעיר לצאת לטיול כזה, הצריך עזיבת הקבוץ למטרת צבירת כסף. הרעיון של פסק הזמן היה, לדעתי, לאפשר לנוער לממש את חלומותיו, אך עם זאת להשאירו כחלק מאתנו לעתיד לבוא. לטעת בו את התחושה שרוצים בו, ורואים בו ממשיך דרך בקיבוץ. העובדה שלרוע מזלו השתייך הצעיר לקבוצת הגיל שאך סיימה את השירות הצבאי ובחרה לצאת לפסק זמן, כמו שעשו אלו שלפניו ויעשו אלו שיבואו אחריו, בדיוק בעת חלוקת המענק, יצרה שוב אפליה פסולה.בהסדר, מלהיכלל מהם למנוע הקהילה הנהלת החלטת דעתי לעניות לכן, חלוקות זו, בסוגיה כאמור אך למקום. שלהם השייכות תחושת את הרחיקה

הדעות.

האם לאור הנאמר לעיל, יצירת אפליה בין הצעירים שבינינו לא מיותרת ופוגעת? מדוע אין לראותם כמקשה אחת כפי שנקבע ב"מסלול צעירים"? מדוע אנו כהוריםובקשה שלא אצטרף מחרישים? מדוע רק אם אחת )שבחרה לערער על כך, אליה, וערעורה נדחה( פנתה לברר על מה ולמה? מדוע ועדת צעירים לא אמרה

את דברה בנושא? לעניות דעתי התחושות הללו מחלחלות בלב ילדינו. האם לא אבדו את האמון

בנים ובנות, בני23בנו? ואני תוהה אם לא יבוא יום ונשלם על כך. מדובר ב- משפחות רבות ולעיתים שניים מילדי אותה משפחה. דברו על כך עם ילדיכם ושאלו על תחושותיהם. יתכן מאוד שדעתם תחדד את ששטחתי כאן לפניכם.

האם רק אני חושבת כך?

על פי כל אמות-המידה המצויות, תודה לאל, בחברתנו, יש עדיין דרכים כשרותילדנו את להכיל כדי ולו את שהוכרע, ולהסדיר להשביח לשפר, ודמוקרטיות

ולטעת בהם תחושה כי הם, כבלידתם, חלק מאתנו ולא בנים חורגים. חיה רייפן.

25

26

שאלת הגיליוןלקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים חברינו

על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

רונית צור:הילדים של היום, אכן לא הילדים של פעם, וטוב שכך.

למדיה שלהם החשיפה לתקופה. בהלימה חיים הילדים פעילותם, התפתחותם, קצב על משליכה האלקטרונית

טעמם ועוד.ברצונות, ביכולות, הילדים בין שונות קיימת טבעי באופן בצורך שלהם בשעות פנאי או במידת האינטנסיביות הרצויה החופש תכנית בבניית לכן, עבורם. מאורגנות בפעילויות כדאי להתאימה לצרכים השונים של הילדים, ולבנות תכניות מהתכניות חלק חשבון על גם קטנות לקבוצות ייחודיות מחוסר מתבטלות )שלעיתים לכולם. המתאימות

משתתפים(. ובמתן יכולת בחירה, שיתוף הילדים בתכנון, בהפעלה מתן של פעילה והשתתפות למחויבות הבסיס הם אחריות

הילדים בתכניות.

הנכונה השחייה חשיבות הקיץ הגיע, הילדים בבריכה ואני צופה מעמדת המציל)ה( בילדים המשתכשכים וונזכרת בשיעורי השחייה שקיבלנו בבית הספר. לצערי אני רואה הבדל גדול בינינ ההורים לבין מרבית הילדים של היום. אנחנו - שקיבלנו בילדותנו שיעורי שחיה- הילדים על ואילו ובריאים, נכונים שונים בסגנונות היום שוחים מסודרים,

שאמנם לא טובעים, קשה להגיד שהם שוחים, ובכל אופן אינם שוחים נכון.אז שחייה נכונה לשם מה?

להשיטו אף אומרים ויש אישה ולהשיאו תורה וללמדו ולפדותו למולו בבנו חייב "האב

)מסכת "שמא יפרוש בספינה, ותטבע, וימות, אם אינו יודע לשוט"(. )רש"י: במים",

קידושין(.

מעבר לחובה היהודית, השחייה הינה מיומנות חשובה מאוד לחיים. החשיבות היא מכמה סיבות: בגיל צעיר

הידע בשחייה כמציל חיים ונותן שקט נפשי להורה, היודע כי בנו קיבל אתא.ההכשרה להסתדר במים.

ביטחון עצמי, השתלבות חברתית.ב.חיזוק השרירים, במיוחד חגורת הכתפיים העליונה. ג.

, השחייה משמשת כאמצעי לשמירה על בריאות, כושרובגיל הבוגר והמבוגר גופני ועוד. אם השחייה הוקנתה בצורה נכונה, יוכל הילד להשתמש בה במשך כל חייו. אך אם הילד לא למד את היסודות, שהם: הכנסת ראש למים, נשימה במים,

המציאות תהיה שהילד לא יוכל לנצל את השחייה–ציפה, והסתגלות למים בכלל למטרות שלעיל, ויידרש לשעורי שחייה מתקנים.

לכן, אני ממליצה )ויותר מכך( על שיעורי שחיה מסודרים ומובנים בהתאם לגילוליכולת האישית של כל ילד.

שירה אטרי מורה לחינוך גופני ושחיה בעלת וותק וניסיון של חמש-עשרה

שנה.

27

אקטואליה

- הקיבוץ שימורחדשה. התחלה או סיום מסיבת

בקיבוצים שימור התכנון, לאכוף הפנים, אגף משרד של יוזמה בעקבות נכתבו )הדבריםלכאורה. חיצונית, אובייקטיבית מבט מנקודת מסוימת, בדרך

הרגישים אחרים בתוכם, וגם ואני קבוץ חברי אדריכלים קבוצת זה, קמה מהלך בעקבות הליבה" "ערכי על שמירה של ו"רך" יותר, בראיה שונה מהלך להוביל לעניין, המנסה

חדשה(. משמעות בהם לצקת ואף לשמר ניתן אותם

כ- לפני התכנוני/ציבורי לשיח לחדור התחיל השימור בעקבות25נושא שנה, הריסתם של מבני מפתח מראשית ההתיישבות בארץ. הדוגמה הבולטת ביניהם הייתה גימנסיה "הרצלייה" בתל אביב, שצלליתה המפורסמת הפכה להיות הלוגו

של המועצה לשימור אתרי מורשת. כיום, מאמצי השימור כבר ניכרים היטב במקומות כמו-תל אביב ויפו, ירושלים, מעט בחיפה, וכן במקומות כגון צפת, ראש פינה, וזיכרון יעקב, ובקנה מידה קטן

יותר במושבות ראשונים ובישובים קטנים רבים, כולל ישובים ערביים.

הכוח המניע את מאמצי השימור הוא בדרך כלל השיקול הכספי-נדל"ני, והרבהפחות מזה השיקול הערכי-תרבותי היסטורי.

ניתן להוסיף, אולי, את האפקט הגלובלי, והעובדה שישראלים רבים, כולל אנשיבעיקר זה, בשטח שקורה למה ויותר יותר נחשפים החלטות, ומקבלי תכנון

באירופה, וגם בחצי הכדור המערבי.

נושא השימור לתוך משבצת נוטים להכניס את וגם חוגי המקצוע, התקשורת, נפרדת ומובדלת מנושאי תכנון "רגילים". לעתים מצטייר השימור כעומד כנגד

קידמה, מודרניזם, תעוזה תכנונית וכלכלית, חדשנות, ופריצת גבולות.כדיסציפלינה לא את השימור ורואה וכל זו מכל לגישה אני מתנגד - אישית נפרדת, שצריך ללמוד אותה כענף של התכנון האדריכלי, אלא כחלק בלתי נפרד

מהתרבות האדריכלית וכמוטמעת בכל תחומי התכנון. מול הגישה של "עולם ישן עד היסוד נחריבה", מקובלת עלי יותר הגישה שאותה למדתי כאדם שומר מצוות, בה כל אחד, ובעצם כל דור ודור, בונה לו את העולם האישי והחדש שלו, אבל עולם זה צומח מתשתית קיימת ומקודשת מיצירתם של

הדורות הקודמים. כמאמרו של הרב קוק זצ"ל: "הישן-יתחדש, והחדש-יתקדש".יש שימור', 'מודעת אדריכלות יש עצמו, בפני קיים שימור אין מעתה, אמור מקומות בהם יש אפילו אדריכלות 'מוטת שימור', אבל תמיד השימור הוא חלק

מראיית עולם כוללת, המותאמת לכל מקרה ומקרה לגופו ולמקומו.

28

לאחר הקדמה זו, ננסה לחזור אל הזירה הקיבוצית ולבדוק מה קורה לנו בהקשרזה של "המרכיב השימורי".

אביב, שכונת הדר הכרמל - תל "העיר הלבנה" נבנו בה זמן באותה תקופת ונבנו תוכננו בירושלים המערבית, הגנים שכונות וכן בחיפה, נוספות ושכונות הקבוצים הראשונים. אלה תוכננו בעצם על-ידי אותם אדריכלים, שהיו מונעים באידיאולוגיה )ציונית-חלוצית( דומה. הקיבוצים לא היו כפרים במובן המסורתי של המילה אלא חלופה לחיי העיר, חלופה המונעת על-ידי שיקולים ערכיים דומים,

אם כי בודאי עם דגשים שונים. ככלל, המרחק הנפשי בין האוכלוסיה העירונית והקיבוצית באותם ימים היה קטן מאד, הקירבה והשיתוף ביניהם היו גדולים, כחלק מאותה אחווה גדולה ששררה

בישוב העברי של אז.וגם דו-סטרית, תנועה אז היתה תכנונית-חברתית בחשיבה כי להוסיף יש בתל-אביב ובירושלים הוקמו "מעונות עובדים" למיניהם, כקואופרטיבים עירוניים.

לראות ומוכנים עירונית, תכנונית חשיבה על אמונים בארץ השימור גורמי מבינים, אלה גורמים הלבנה". "העיר של שלוחות מעין מסוימים בקבוצים ומקדשים בדרך כלל את המבנה הבודד, המוצג האדריכלי, המונומנט, כמושא

עיקרי לשימור. ראיה כזאת מחטיאה את מטרתה. גם כיוון שלטעמנו יש מה לשמור גם כשאיןהסטטוטורי שהמנגנון בהמשך, עליה שנדבר העובדה, בשל וגם מונומנטים, המקובל של שימור בעזרת אכיפה דרך תשריט ותקנון, אינו רלבנטי לקבוץ במקרה

הטוב, ורע ומזיק בתסריט גרוע יותר.

מי שנולד בקבוץ או עשה את מיטב שנותיו בחצרו של קבוץ רואה את הדבריםבראיה שונה מעט ולאו דווקא בראיה של אדריכל.

כאשר דנים בנושא שימור הקיבוץ או שימור בקבוץ, יש צורך להשתחרר קודםמהראיה

ה"מצומצמת" ולראות את השימור בראיה רחבה יותר כמרכיב במכלול. יש להבין קודם כל את משמעות הקבוץ לעת הקמתו ובתקופת חייו הראשונית, המכוננת. תקופת הילדות. )תקופת הילדות חשובה מאד להבנה ולהנעה נכונה

של שנות בגרותו של אדם(.ונשמתו של הקבוץ רוחו נמצאת היום, והמשתנה של בתוך הקבוץ המתחדש

ה"ישן" מה שנקרא בפינו: 'חצר', 'מחנה', 'ישוב', או סתם - 'הקבוץ שלנו'. "הקבוץ הישן" אינו רק אוסף של מבנים ישנים, בעלי תעודת זהות כזאת או אחרת,

אלא הרבה יותר מזה.קושר ביחד "משהו". ה"משהו" הזה והמרחבים שביניהם, את המבנים האלה, קשה להגדרה מדויקת, אבל כל מי שנולד בקבוץ, גדל וצמח בו, או חי בו תקופה

משמעותית,

29

חש אותו ומרגיש אותו אל נכון.שלא בודאי אחר, או כזה מבנה של הפרטי בגורלו תלוי לא הזה ה"משהו" בהרבה חורגת ומשמעותו משלו, חיים לו יש כלשהן. תכנוניות באיכויות

ממשמעות של מבנה, מספר מבנים, או אפילו מירקם בעל איכויות מוכחות. הוא יכול להיות עשוי ממרכיבים מוחשיים: שבילים, שדרות, דשא, יחס ומרחק בין

מבנים, נופים קרובים ורחוקים...המקום, סיפורי ולנשמה. ללב גלויים אבל העין, מן הסמויים מרכיבים ...וגם הזיכרונות האישיים והקולקטיביים, הסלנג המקומי, השמות בהם כונו המקומות השונים, האירועים הזכורים, הדמויות שהיו קשורות למקום, הנתיבים הנסתריםהמזכירים חוויות מתקופות שונות. "רוח המקום" - כחוויה נפשית, כחוויה מכוננת.

הקבוץ, הישוב שלי, אינו "עוד מקום" ואין בעולם כולו מקום הדומה לו. אתה יכול להקיף עולם ומלואו ולהכיר את כל צורות החיים האפשריות, ולא תמצא

לעולם חוויה דומה לחווית הקבוץ.הסיבה לכך פשוטה מאד, הקבוץ הוא פשוט: בית.

הקבוץ הוא הבית הגדול שבו מתגוררת המשפחה המורחבת, ולכן הקבוץ הוא ביתמשפחתי, הוא הבית שלי.

יום, כשוך ציוני, אבל בסופו של הקבוץ המסורתי הוקם כגוף משימתי תנועתי המלים הגבוהות והסיסמאות הוא היה בית, ומשפחה.

כאשר אני חוזר לקבוץ לאחר היעדרות קצרה או ארוכה קיימת בי תמיד התחושהשל השיבה הביתה, התחושה היחידאית שאין לטעות בה.

התחושה שאתה נמצא באותו מקום של קסם, מקום שהוא תמיד חד פעמי ואין דומה לו. מקום שהוא בעת ובעונה אחת, פרטי מאד ואישי מאד, אבל יש עוד

רבים שמרגישים שם כמוני, בחצרו של הקבוץ שלי. בלבד.תויש חיים במקום הזה, ותמיד יהיו, גם אם מה שיגרום לכך הם הזיכרונו

מכאן השוני הגדול בין ישובים קיבוציים, ואפילו הם שכנים קרובים, ואפילו הםכאן מדובר כי משותף. ספר בית אותו חולקים הם ואפילו תנועה מאותה

, וכל משפחה עם הסיפורים שלה, כל משפחה וה"תיקים" שלה, כלמשפחהבמשפחה והבית שלה.

בבואנו לדון בשימור הקבוץ, יש להתייחס אליו כאל בית משפחה. התערבות חיצונית במקום כזה, גם אם היא באה מכוונה טובה ומתוך רצון לסייע,

היא בעייתית.יש בודאי בעיה יש בעיה בלומר למשפחה מה לשמר מתוך הביוגרפיה שלה.

בכפיה על משפחה. אל המשפחה צריך לבוא כידידים, ללא כל מראית עין של כפיה, ויש לתת לה אתוזכותה, מצויות בידי התחושה שמותר לקבל יעוץ חיצוני אבל חובת ההחלטה,

המשפחה.

30

את ערכי השימור צריך להטמיע בקיבוצים, ברבים מהם הם מצויים מאז ומתמיד.המקורות לימוד מתוך כל וקודם חינוכית-חברית, בגישה יוטמעו אלה ערכים

וסיפורי המקום, בכל קהילה וקהילה, בכל משפחה ומשפחה. בסופו של דבר, ומתוך היכרותי את שתי האוכלוסיות, משפחת הקבוץ ומשפחת

השימור הם משפחה אחת.

וכמה משפטים עכשויים:ראיה מתוך המקרים ברוב נעשה לא המתחדשים לקבוצים שנעשה התכנון שימורית. כך שלמקום הנפשי והפיזי, בו התרחשה ההוייה של הקבוץ הראשון, לא

ניתנה התייחסות ראויה.

מי שניגש לערוך שינויים מבניים ותכנוניים בקבוץ, הן בחלקו "הישן" והן בהרחבה על כל צורותיה, צריך קודם לכל להפנים ולהבין את המבנה המקורי של היישוב,)מתכנני ביקלס, מילק קרקאואר, לאופולד קאופמן, ריכרד אותו שתכננו כפי

הקיבוצים הראשונים( ורבים נוספים, וכפי שחיו וחוו אותו בוניו ומקימיו.

אני מצפה ממתכנן בן תרבות, שיצא מתוך התכנון המקורי כבסיס, כנקודת מוצא,ויחידאית שנוצרה כאן אך לפני פחות חיים מקורית לצורת ומתוך כבוד עצום

ממאה אחת.השינויים את לבטא ושידע ונשמתו, רוחו את המקום, של סודו את שילמד

המתחייבים, בפרשנות ובכח היצירה שלו - כיצירה הצומחת מן העבר. יצירה שמאמצת את המתאים לימינו, וגם מחדשת - כמעשה של המשך, של התפתחות, ושל צמיחה,

ולא כפעולה של מחיקה, הריסה, ואיבוד הערכים.

בוצי רינות.

אפילוג:בסיום כתיבת שורות אלה, עלה לסדר-היום הציבורי שיפוץ גן גלעד.

גן גלעד הוא אחד ממבני הקבע הראשונים של עין הנצי"ב. בבית זה גוננו כל ילדי, ומחצית מאלה בשנים שלאחר מכן. 1976הקבוצה עד לשנת

31

בית של בטעם

הבית אינו אדריכלות נשגבת או מיוחדת, אבל יש בו הרבה מתום הילדות שלימינו הראשונים, ולמרות מצבו הלא מזהיר, הוא שוקק חיים ומצהלות ילדים.

, אבל לא להרוסםניתן לשפץ אותו, לטפח אותו, להתאים אותו לחיים עכשווייאותו.

עין הגיל-הרך של כל מבני נשקפים הציבורי שאליו תוחם את המרחב הבית נוף ביחד מהווים הענפים, והעצים תוחמים, שהם המרחב המבנים, הנצי"ב. ילדות, מקום שטמון עמוק בזיכרונות כולנו, אלה שגדלו במקום הזה ואלה שגידלו

בו את ילדיהם.בואו נשאיר פינת חמד זו כפי שהיא.

פעם' - של 'בטעם קיץ' או של 'בטעם בית' או של 'בטעםהפעם. מתאים הכל

קיץ. של מתכונים בענייני אנחנוקריר. מרגוע לו מבקש כידוע, החך חם בחוץ, ואצלנו כשחםחמלה. לחות, קצת קצת

עצלה. אווירה סיפורים, שמתכון כמה לפניכם ולכן

בצידם.- ברור די תמיד יישום, לא בר תמיד לא

לקירור. יפה אך- בקיצור

ונעים! טעים קיץקליין. נעה

32

חלמיש יפה - יער תותי עוגת

שלי. היא סבתא אצל לביקור קיץ בכל נוסעים בילדותי, היינו אליה להגיע שלם יום לנו ולקח מולדתי מעיר רחוק בכפר גרה

אפיה תנורי עם קטנים בתים היו שלה רכבות. בכפר בכמהמעין ושולחנות שהתושבים 'בתי בצידם, בכפר אפיה' הבתים שישי יום שלהם. בכל המאכלים לאפיית בהם השתמשו

עוגת את סבתא אפתה בלבד, וכך ליהודים פתוחים היו הללואת היער תותי השחורים, היער תותי של טעמם שלה.

המתוק-חמוץ רבות, אך שנים טעמתי בקיץ, לא שמבשיליםלשוני, ובליבי. על עמוק חרוט הזה

ולהניח אותו שמרים, לרדד בצק המתכון: להכין

בתבנית.

נדיבה שחורים* בכמות יער תותי לפזר מעליו

סוכר למעלה לזרות

ולאפות.

מוקפאים. יער פירות הגדולים בסופרים למצוא ניתן *בארץ

בונפצ'ה שמעון - וירקות בפירות דג

לזיכרון אצלי שקשור קיצי מתכון לציונים לכתוב כשנתבקשתי שנה, ממש כעשרים לפני שהתרחשה בחוויה מסוים, נזכרתי

איטליה. את שעזבתי לפני במסעדת שף שלי, שהיה חבר לבקר קיץ, והלכתי אז היה

לרומא. קרוב החוף באיזור ענקית טירה יוקרה, בלב מיני מכל טריים וירקות פירות דג, ולצידה מנת לי הכין הוא

ובין לפירות הדג הזה, בין מהשילוב שהופתעתי זוכר סוגים. אני מאד הייתה הזאת המנה ביחד. אך לירקות, ומהכל הפירות

טעימה. מאד

33

בעולם. עד ארצות בהרבה איטליה, ועברתי את מאז, עזבתי זכור הוא בעצמי, אך הזה המתכון את לבשל ניסיתי לא היום

מאיטליה. שלי האחרונה הקולינרית החוויה בתור לי

המתכון:

מ"מ5 בעובי לפרוסות )צר( פרוס אחד חציל

מ"מ5 בעובי לפרוסות פרוס אחד קישוא

מ"מ5 בעובי לפרוסות פרוס אחד סגול בצל

ס"מ1 ברוחב לרצועות חתוך אחד אדום/צהוב פלפל

לחצי תחתוכו תמר עגבניות מספר

שמפניון פטריות מספר

מ"מ5 בעובי אבטיח פרוסות כמה

אפרסק פלחי

םסגוליו ירוקים ענבים

שום שיני כמה

דניס או , מוסר : אמנון, בורי דג

: יבוללת

( ) עדין זית שמןרוזמרין, שחור פלפל,מלח, שום

:הכנהה אופן

שחור, מלח, פלפל מעט עליה גדולה, מפזרים הגשה צלחת לוקחים. 1

. זית שמן ומעט

וצולים והפירות הירקות על זית שמן מעט מורחים ,מברשת בעזרת. 2

צת.מחור )כבדה( ברזל מחבת לחוד( על אחד )כל אותם

זית. וכשמופיעים בשמן והפירות הירקות של השני הצד את מורחים. 3

השני. הצד את ומטגנים הופכים המחבת של החריכה סימני עליהם

,צלחת על אותם מסדרים והפירות הירקות את לצלות שמסיימים לאחר. 4

34

.זית שמן מעטו שחור, רוזמרין מלח, פלפל מעט יהםמעל מפזריםו

הירקות הזה )בזמן דקות30-לכ בצד ומניחים נצמד ניילון עם סוגרים. 5

.הטעמים( את וסופגים מעט מתרככים והפירות

נייר הרוזמרין. פורשיםו הזית שמן עם והפירות הירקות את מערבבים. 6

.דג של פילטים שני נייר כל במרכז מניחיםו אפיה

את . מקפליםוהירקות פירותה את מעל ומפזרים ופלפל במלח מתבלים.7

.בנייר היטב ועטוף סגור יהיה שהדג כך השוליים את ומהדקים הדג על הנייר

הנייר. עם דקות. מגישים15ל- מעלות200 של בחום לתנור מכניסים. 8

.הנייר( פתיחת עם המשתחררות מהארומות נותילה סועד כל יוכל )כך

גלסנר טליהגויאבות- מעדן

עמדה לגבש נדרש הוא בהם אדם של בחייו נושאים ישנם או אוהבים לגויאבה: גויאבה האהבה הוא מהם - אחד ברורה

לגמגומים... מקום לא. נקודה. אין חוזרת אימי את זוכרת אני ילדותי של החמים הקיץ ימימ

,ילדים'מיוזעת: בשמחה וקוראת וירק פרי של קניות עמוסתגויאבות'! הבאתי

היטב קשורות המקרר במדף כבוד אחר הונחו הגויאבות מבעד ריחן את הדיפו בעקשנותן )אך כפול בקשר בשקית

וכך גויאבי ניחוח לבשו והעגבניות המלפפונים גם השקית, .(...םכורח בעל

בכל נחלק שלנו הבית ו'מתנגדים' הקשור ל'חסידים' מלוא נושמים החסידים,מקרר פתיחת כל עם, וכך,לגויאבות גנאי: קריאות קוראים ביציע והמתנגדים,הניחוח את הריאות

'הגויאבות.... של הזה הנוראי הריח' 'אוף...'בחגיגיות,שלי ואמא ,המחלוקת סלעמ מופגנת התעלמותבו

המתכון: בזה הערב ארוחת את לנו מקנחת

35

אצל- בכמות? . בבית.. שיש )מה לבן או יוגורט שופכים קערה לתוך.1

.העין'( 'לפי כמויות, רק כזה דבר אין שלי אמא

.מגרדת כמויות?( בעזרת שאין )זוכרים גויאבות פרמס מגרדים.2

היטב. ומערבבים מוגזמת בנדיבות סוכר מפזרים.3

.שלא...( ) או ונהנים מצננים.4

ניקול- מיוחדת גלידה עוגתאוסטרמן

בבי"ס לעבודה חברתי של לביתה שנים, הגעתי כשלוש לפני נתבקשנו אותה משותפת עבודה להכין כדי שאן 'גולני' בבית

בלימודינו. להגיש הוגשו במפה מכוסה שולחן - על הופתעתי לבית כשנכנסתי

ומאפים שלל ריבות, עוגות, כאילו שונים מאכלים: הייתי - המלוכה. ממשפחת לפחות

ביננו. התרבותי הפער את והרגשתי רבה מבוכה שחשתי מובן קפה מן-הסתם מציעה בביתי, הייתי נפגשות היינו אילו שכן

ואילו הייתי סעודת לי חיכתה בביתה ועוגה, חייבת מלכים. מאד טעים היה הכל השולחן, ובאמת שעל מה מכל לטעום

גולת ומייד עוגת הייתה הכותרת ומושקע. לקחתי הגלידה, מאז המתכון את מחברתי אותה מכינה אני להכנתה.

נהדרת. תמיד רבות, והיא בהזדמנויות

המתכון:

גר' עוגיות150 לפורר(1 גר' מרגרינה100 עם ולערבבן פתי-בר

מומסת.

דקות.5 בינוני בחום ולאפות בתבנית התערובת את לשטח(2

סוכר. כוס1/2 עם חלבונים6 להקציף(3

3 פרווה( עם או )חלבית מתוקה קצפת של מיכלים2 להקציף(4

סוכר. כפות

לקצפת. החלמונים את להוסיף(5

36

החלבונים. של הקצף עם לערבב(6

למקפיא. ומכניסים העוגיות על שופכים מהכמות חצי(7

כפיות4 הנותרת, מוסיפים הכמות לחצי(8 על ושופכים קפה נס

שהתקשתה. השכבה

למקפיא. העוגה, ומחזירים על מגורד שוקולד מפזרים(9

ביותר. מומלץ

37

בית בנעליהגעתי לגיל.

הילדים גדלו, עזבו את הקן, ואני עובד בלול, מגדל אפרוחים שיעזבו את "ביתם" תוך כמה חודשים, ולא יעופו, ולא יחתכו את השמיים, אלא יסיימו את תפקידם על פני האדמה בצלחת זו או אחרת. למחרת יבואו עוד אפרוחים תמימים, וכך חוזרנואשות, את ומחפש כלות הנשמה, עד "מתקרקר" ללול, הולך אני הסיפור,

הדבר, שיוציא אותי ממעגל המחזוריות של אפרוחים-פטמים-משלוח. מידי פעם אני שולח מבט אל הסוסים במשק הילדים, עוד מצבה נושמת, שידעה

ימים יפים מאלה.והנה בא הרעיון: רכיבה על סוסים.

פכי להרגשת ההתכנסות העלולה להתנחל בלבבך, עם שקיעה שלומה יותר ה- אתה על הסוס. יום, מהרכיבה, מעוצמת הגובה, מהרגשת הריחוף, המרחב

* * *עמוס גלסנר חיפש הובי ומצא את הרכיבה.

...התארגנו שמונה חברים, ונסענו מידי שבוע לחוג בניר דוד. מעולם לא רכבתי קודם. אולי הזיכרון הרחוק של אבא רכוב על סוסה, בפוזה

דיבר אלי. ניסיתי. רומנטית של השנים ההם שהסוס עושה את העבודה, והרוכב לא מזיע,, כפעולהתפסתבסרטים, הרכיבה נ

- ספורט של עשירים, מפונקים. אך האמת, שמדובר בפעילות פיזית לא מתנשףקשה, מעייפת, סוחטת הרבה אנרגיה.

שהמשיך והתמיד בחוג. התמכרתי לטיפול,היחידכעבור כמה חודשים נשארתי למגע, לקשר. באתי תמיד לפני שעת ההתחלה, ונשארתי כמה שיכולתי. להאכיל,

לנקות, להיות עם הסוסים. דוד. לניר בטרקטור שבא משוגע", מ"אותו התפעל ההולנדי המאמן אפילו יכלו. וכשהלכתי לקורס האנשים בחווה ראו שאני רציני, והחזירו לי במה שרק

במשך כל אותם שבועות.,מדריכי רכיבה, נתנו לי סוס שיהיה איתי שהביאה אותי - הארה,אך קודם לקורס המדריכים, התרחשה אותה נקודת מפנה

לשינוי.ב הגליל"היינו ולפנינו"ורד קפה, בבית ישבנו במקרה,. לגמרי סוסים,, חוות

והרוכבים, אנשים מיוחדים: נכים. זה מה שאני רוצה. השילוב של רכיבה ועזרה לזולת, שהייתה!אמרתי לעצמי, זהו כבש אותי., מתנדב במד"אומימים בהם הייתי חובש עבורי כמו טבע שני

כך התוודעתי למושג המלווה אותי עד היום: רכיבה טיפולית.

קורס אותו כמו לעבור כמה שלבים בדרך, והבנתי שעלי שאלתי, התעניינתי, מדריכים בכנות, שעברתי אותו בהצלחה, למרות שהייתי המבוגר היחיד...

מבחני הכניסה ללימודים בוינגייט.ה הי,המכשול הבא, שהייתי צריך לעבור כרוכב ששואלת- לראיון עם המדריכים. מתיישב, כורה אוזן לשאלות, אני נכנס לחדר

ב.. אניטה לארץ(, הטיפולית הרכיבה את שהביאה מי הראשית, .)המדריכה ., להפתעתיאנגלית

הידע שצברתי ממה כל את מגייס לכתוב, בודאי לדבר, אני המום, מתקשה על מנת להבין ולהעביר את המסר: אני חייב להתקבל,שלמדתי מאמא ויקי ז"ל

ללימודים, אני לא מוכן לוותר. והתקבלתי.. סיימנו שמונה.25 תלמידים, כולם כמובן צעירים בני 28התחלנו

נלמד באנגלית. אני זוכר, שכל מילה שלא הבנתי, רשמתי אותהמהקורס 70%ובערב, עברתי עם חברה ללימודים על כל מילה ומילה, לא החסרתי.בעברית

דבר. למזלי, החומר באנטומיה, היה מוכר לי מימי החובשות, אך רוב הנושאים, גם

בשל העובדה שהועברו באנגלית, היו מאד קשים. היה בדמותה של אניטה ובידע שלה. כשהצעירים נצלו אתלקשיים אך הפיצוי

ההפסקות ל"קפה" ושיחות של חבר'ה, נשארתי עם אניטה, וניסיתי ללמוד כל מה מומחית בתחום. זו הייתה חוויה לימודית קשה אך מרתקת, מאתגרתהשאפשר מ- כל מה שצריך. ומתגמלת

לא פחות. - והיישום של מה שלמדתיצצים הצד, המניין"ומן מן ש"לא ל, קשיים המבקשהמיוחדים קיבוץ חבר

לעסוק-לעבוד בענף חדש, לא מסורתי. בשנים הראשונות, עוד בטרם נולדו המינוחים: מיזם והפרטת ענפים, נהנו חברים

נהניתיזוילדים לרכוב על הסוסים. להיות לרגע בברנ ואני 'ה, בעשירון העליון. ככה,, לפעמים אפילו אבחנתי, ילד זה צריך חיזוק, זה צריך תיקון.ללמד, לעודד

דרך ההנאה התמימה של הרכיבה החופשית.במקביל הכנסתי את הנושא של הטיפול ברכיבה.

עם רכיבה על סוס?,איך מתקשר בכלל טיפול, עזרה, שיקוםסוסים, כאוהב כל, להבהיר,הקודם לי חשוב נפשי, נימי בכל אליהם קשור

יכולות שהיו מגיעים אליהם בטבע.ן שעושים הסוסים במסגרת הזאת, ההמטלותיש כאן מפגש בין הסגולות המיוחדות של ובודאי שלא קרקס, אין כאן אילוף,

הסוס לצרכים של האדם המיוחד. , ההליכה הסימטרית של הסוס120%כשאדם יושב על סוס, הריכוז שלו עולה ל-

מעבירה לרוכב עליו את הקצב, את הקורדינציה, ומעוררת את אותם תאים במוחשנפגעו.

ואחרי,ישב בכסא גלגליםווכך ראיתי במו עיני סמג"ד גבעתי, שנפגע בלבנון, הצליח לצעוד, באורח פלאאחרי זמן מהעורים הוא ירד ועמד ליד הסוס. יכמה ש

כמה צעדים עד הכסא.אך מעבר לשיפור הפיזיולוגי, נמצאת במקום לא פחות חשוב: ההרגשה.

ההרגשה של להיות שוב גבוה, לא בגובה מטר בכסא גלגלים. להרגיש שאתה.'על הסוס' אתה ,שולט, שאתה באיזון, לפעמים אפילו מרחף

אנשים מעידים, שהשפעת הרכיבה נשארת עוד כמה ימים. הכעסים, התסכולים,והם ישובו, לצערנו, עד לרכיבה הבאה. נעלמים. מצב הרוח הדיכאוני,

עמוס מטפל בעיקר בילדים עם בעיות קשב וריכוז ובפגועי מוחין.הימים את איתם עבר נפש. בחולי בטיפול התנסה שעבד, הנוספות בחוות

כי הרי זו מחלה. - הטובים, וראה אותם שוקעים שובהרכיבה הטיפולית משקמת, מעוררת, פותחת מה שכבר קיים.

המטופל מגיע, או המיומנות של מטפל מתבטאת בעיקר בשלב הראשון, כשהילד בדרך כלל מפוחד, עם דימוי עצמי נמוך. עמוס, בדרכו שלו, מביא אותו לרכוב על

אין דרך חזרה. ויש חיוך, ויש הנאה, ויש אושר. - הסוס, וכשהאדם כבר על הסוסימין, וכך הוא מלמד שמאל, והיצירתיות של עמוס ממציאה פטנטים מקוריים.

מלמד לקרוא, מלמד להיות סבלני, קשוב, והכול תוך כדי רכיבה. עם עמוס עובדת היום שירה מנס, שהגיעה לכאן במסגרת שירות לאומי, ונכבשה

בקסמי הרכיבה ובקסמיו של שגיא... הלאומי השירות מבנות השישית בעין-הנצי"בזו מדריכי לקורס מכאן , שתצא

- נשבה. רכיבה. מי שמנסה

לאזן את מצב המיזם. עד לפני שנהל-מנתעמוס עובד יומיים וחצי בירושלים, עעל,היה עובד משרד החינוך. שוט הקיצוצים פגע גם בו. אני שואלת והוא עונה

ההצלחה המוכחת אינה חודרת ל"עירו". - ההרגשה של "אין נביא בעירו"עמוס מדבר על כך בכאב, בתסכול, ואני בוחרת שלא לפרט.

- במקום שנשקף ממנו נוף השייך לכולנו ולו בשל העובדה, שעשייה כל כך יפה- פשוט חבל לקלקל. בכל יופיו, ממרומי גבו של הסוס

פנינה להמן.

מתקנת חוויה הכוונה פשוט לתיקון הברך שלי אחרי–אסביר את פירוש שתי המילים. 'מתקנת'

כי היתה זאת חוויה מכל הבחינות, גם עצם הניתוח וגם–ניתוח לפני שנה. 'חוויה' כל הכרוך בהבראת הרגל.

אבל יש לי פירוש נוסף למילה 'חוויה'. תמיד שלנו הנהגת לבית-שאן בנסיעות לפיזיותרפיה, נסיעות הרבה נסעתי

. שרית לך תודההתייחסה יפה וחיכתה לי לפי המוסכם.

מוזנח קצת המקום ב'מזרע'. לטיפול עברתי האחרונים החודשים בשלושת ומצומצם )עד שיעברו לבית חדש(, אבל הצוות שם מעולה ומסור, היחס לבבי

ונדרשת פעילות ומאמצים. כמובן ששיתפתי פעולה. חודשים שלוש למזרע במשך שלושה איך הגעתי עצם החוויה. וכאן מתחילה

פעמים בשבוע? הנסיעה לפני ערב כל נהגים. של גדול מגוון עם מעניינים מפגשים לי היו התקשרתי לעמיחי השולט ומחליט על מי יפול הפור להסיע אותי, וכמו קוסם הוא

בערב, את שמו של הנהג22:00הוציא מן הכובע או מן השרוול, גם אם זה היה ב "המאושר". פעם היו אלה חברה מי"ג שהיו פנויים ופעם בן שרצה להרוויח כסף לפני נסיעה לחו"ל, ופעם סטודנטים פנויים או מתנדבים שונים מצוות הגד"ש.והכל היה ברוח לפעמים עמיחי שכח אותי, אבל תמיד הצליח לשלוף מישהו

, וסליחה על שבלבלתי לך את המוח בערבים השוניםעמיחי לך תודהטובה.

הרבים. החויה הנוספת היתה הפגישה עם החברה השונים מכל הגילים ומכל השכבות.עבודה של שעות שלוש אחרי מותשת הייתי כי הנהג עם דברתי תמיד לא אותם רואה הייתי שלא חברים הרבה עם נפגשתי כך זאת, ובכל "מפרכת",

גם ולכן על השביל. שלום להם אומרת הייתי בדרך מקרה ורק לכלמקרוב . כלפי האדיבות על תודה – שנצלו את שעות ההמתנה כמיטב רצונם הנהגים

בסוף, אחרי שנה של טיפולים, אוכל לברך 'שהחיינו והגיענו לזמן הזה'. בתקוהששוב אוכל לצעוד על המערכת בבוא הזמן.

דיני בן-זאב.

משב רוח

אשרי

אשרי, ישראלי אני. אנחנו אוהבים לקטר על המדינה, אבל אנחנו בתוך עשרים האחוזים על כדור הארץ הזוכים לרפואה מודרנית, מתקדמת, די שוויונית. אדם שהיה לוקה במחלתי

בכמעט כל מקום אחר בעולם, לא היה כבר בין החיים.

אשרי, קיבוצניק אני. אני עובר טיפולים יותר משנה, וכושר העבודה שלי נפגע. אמנם יש במדינה ביטוח לאומי )אשרי, ישראלי אני, אמרנו(, אבל אין כמו התמיכה של קיבוץ. ההליכה לקראתנו, התחושה שמבקשים מאיתנו שנבקש. הקהילה עוטפת את המשפחה

בחום ובדאגה, במידה הנכונה. לא מדובר רק על כך שאין סכנה לקיום הכלכלי היומיומי, שגם זה אינו דבר של מה בכך, אלא בתמיכה שהיא הרבה מעבר לזה. את הרוח הגבית אני מרגיש עד

לחדרי בבית החולים.

אשרי יהודי אני. מערכת התורה והמצוות מלמדת אותנו על איתנות הרוח, מתרגלת אותנו כל הזמן לאיפוק, לריסון, להשהיית סיפוקים. העמדת הגוף במקומו. כמה תכונות אלו עזרו

לי בימים הקשים!

אשרי, בעל משפחה אני. אנחנו לא משפחה שאוהבת להחצין. חינוך ייקי. את המחמאות לילדים, כשיש,לא? להיות, צריך ככה כי ח"ו. יתגאו שלא במשורה. הבית, בתוך מחלקים להיגמל, אבל מצליח )אני מנסה והרע שבו חינוך שכזה, עם הטוב מצויינים! תגרע. כתיבה וכל מילים. לי אין מילים, לי אין פשוט הפעם, אבל בקושי(.

)ולדבורה אומר את הדברים בארבע עיניים(.

המון למדתי מהמחלה, יחס שונה לדברים, רואה דברים בפרופורציה אחרת. הפקתי לקחים, אני רוצה ליישם אותם.

בשביל זה צריך לחיות.אנא, ה', אנא.

אלי כאהן.

הרוח של כוחהספרים מאותם מקסימים, ספרים שני לידי התגלגלו האחרונה בתקופה

וצלילה אל תוך עולם קסום של מילים ודמויות שובות לבתשקריאתם היא היסחפוובכלל. האחד 'צילה שלושמותירים את הקורא מוקסם מהשטף מהרעיונות,

והשני הרוח' נכתב ע"י קרלוס רואיס סאפון, סופר ספרדי צעיר, 'בואי הרוח' לקרוא את שניהם במקביל אבל הדמיון ניסיתי חיים סבתו. ע"י הרב שנכתב

נער צעיר ורגיש חובב קריאה, הזמן הקצר שהיה לי לקרוא,–בדמות המספר והמרחקים הגדולים בין עת קריאה אחת לשנייה בלבלו אותי והחלטתי להתמקדעצוב מסקרן, מותח, ספור הרוח', של ב'צילה התחלתי לשני. ולעבור באחד צעיר בתקופה שאחרי נער לידיו של עומד ספר שמתגלגל ומפתיע שבבסיסו מלחמת העולם השנייה, הספר ויותר נכון הסופר שכתב אותו, מציתים את דמיונו של הנער והוא מחליט להתחקות אחר עקבות הסופר שנעלמו לפני מספר שנים. החיפוש והתגליות המפתיעות חושפים עולמות נסתרים בליבו של הנער ובעולמו של הסופר הנעלם - שבנקודות רבות מזכירים האחד את השני, מהספר עולה

האהבה העזה לספרים וכמובן גם ספורה של אהבה טרגית. לא אגלה את הכל.הוא סיפורו של נער עולה ממצרים שמתגורר ב'בית מזמיל' היא–'בואי הרוח'

קרית יובל, בשכנות עם עולים ניצולי שואה. הנער מתחבר לדמות אחת מיוחדת, דמותו של עולה חדש, ותיק יותר ממנו, אשר מפקיד בידיו של הנער הצעיר אתילדיו האישיים. בידי להפקיד יכול אינו אישיים אשר זכרונו. ספורים פיקדונות הספר מגולל את ספורה הטראגי של יהדות אירופה ואת ניצחון הרוח של העם

היהודי, באמצעות האמונה הלימוד והספר. שנשזרהרוח שנשבה משני הספרים ותהיתי אודות אותה הרוחמצאתי דמיון רב ב

יכולה להתפרש כרוחבשמותיהם. ה המתים שזיכרונם עולה בשני הספריםרוח שני התכוונו לזה רק שלא לי נראה אך הדרך, לממשיכי שנתנו הכוח ואת הסופרים, בספריהם הדומים והשונים. בשני הספרים עולה אהבת הספר, האהבההרוח', 'צילה של את דרך להמשך, בהתווית לה שיש והכוח למילה הכתובה ושוב שוב לקראם לקורא גורמים אשר חיים חכמת מלאי משפטים מלווים ממזרח תפילות וקטעי פיוטים מלווים הרוח' 'בואי ואת מדיוקם, ולהתפעל

החיים והפרידה ממנו היארוחוממערב. בשניהם האחיזה בספר היא האחיזה בגם השחרור ופינוי הדרך לדור ההמשך.

ספרים אודות ראשון במקור כתבה התפרסמה האחרונות השבתות באחת עבריים שנשדדו ע"י הנאצים בתקופת השואה ושנמצאו במקומות מסתור שונים ע"י צייד הספרים 'משה רוזנפלד' מכפר עציון. השיא הוא מסכת פסחים שנמצאהושהועברה לחיים הרצוג בהיותו קצין מודיעין בריטי בשנת בבונקר של היטלר

. "זהו הניצחון של הספר העברי", מעיד רוזנפלד, "בעוד היטלר, אייכמן,1945 גרינג ואחרים נצלים היטב בגיהנום, הספרים הללו מונחים בספריה המפוארת בגוש עציון. המדהים הוא שבכל העולם ובכל הזמנים חכמי ישראל כתבו ספריםיהודים עסקו בכל הדורות בכתיבה, בהעתקה ובהדפסה של באותיות עבריות,

ספרים. זהו השכפול הגנטי של התרבות היהודית. יהודים נדדו בכל העולם ולכלם יצר כזה, לכתוב ולהשאיר חותם בעולם". מקום לקחו איתם ספרים. אנחנו עם ע;

בעיני זהו כוחו של הספר, כח מהותי ויסודי ברוחו של העם היהודי. ולסיום, הרהור, האם מיקומו של שבוע הספר העברי בתקופה עתירת ימי הזיכרון )וממש לפני חג קבלת ספר הספרים...(, הוא מקרי, או שכבר אז חשו בקשר העז

בין הזיכרון של עמנו וכוחו של הספר העברי להנציח ולנצח?

מיכל שלו.

שאלת הגיליוןלקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים

חברינו על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

עידן שטאל:אכן הילדים של הפנאי שעות הרגלי דעתי, לעניות החינוך מערכת במבנה מהשינוי נובע העניין השתנו.

היום לעומת פעם. למה אני מתכוון:כשאני הייתי ילד הייתה כל שכבת ילדים בנפרד ועם כל יכולת שנתן דבר מטפלות, שתי לפחות עבדו כיתה שגרת להכין ואפשר פרטני באופן ילד לכל להגיע

פעילות ענפה.פעם היה יותר דגש על ערך העבודה ועל עזרה בקיבוץ

)יום פינוי זבל בקיבוץ, משק ילדים וכ'ו(.מאוד חלק היה הילדים שלבית ילד, בתור זוכר אני דבר בלימודים. גם אבל בחופש, במיוחד בחיי, מרכזי

שהביא לרצף חשוב ולקשר יותר טוב עם המטפלות.החינוך הארוך, הלימודים יום בעקבות לצערי, היום ערכים להעביר והאפשרות נפגע פורמאלי הבלתי

"קיבוציים" הצטמצמה.

שכול, התמודדות על הרהורים

והנצחה

וצבי סנדרה עם שיחה

פרלמן נאוה בתם של למותה שנים י"ח במלאת

פרלמן. בבית משפחת קלים לא ימים הם חג, אסרו ולמחרתו חג השבועות יום הזיכרון של נאוה. חלפו שמונה–שמחת החג שלובה בדריכות ליום המחרת

עשרה שנים מאז החזירה נאוה את נשמתה לבורא לאחר מחלה קשה, והיא רקעיניים, שגם בשעות הקשות של מחלתה, ומאירת בת שלוש. פעוטה מתוקה

התגלה אופייה הלבבי והכובש. את יום הזיכרון בוחרים סנדרה וצבי לציין מדי שנה עם ילדיהם בחוג משפחתם

המצומצם, ללא אומר ודברים. עתה, ביום הזיכרון הי"ח של נאוה, החליטו כי בשלו התנאים לשתף אותנו בחווייתדרכי את עמנו לחלוק כדי צוהר, ולפתוח זמן, של מפרספקטיבה השכול

ההתמודדות וההנצחה שלהם לאורך השנים. "ההלם הראשוני והפנמת האובדן היו קשים מנשוא. חשבנו רק איך לשרוד את היום-יום. חפשנו בעיקר דרכי התמודדות עם השכול. מהר מאוד הבנו שבישראל, ישנה תהום שמפרידה בין סוגי השכול. כשמדברים על הורים שכולים מתכווניםיש מסגרות תמיכה להורים אלה נפל בעת שרותו הצבאי. תמיד לאלו שבנם ומענה ישיר לצרכיהם ולקשייהם, וטוב שכך. אך אלו שאבדו את יקירם בתאונות דרכים או במחלה, אמורים להתמודד עם קשיי תפקודם לבדם. אנו חפשנו קבוצת

תמיכה להורים שאבדו את ילדם ולא מצאנו. בודאי שלא בצפון הארץ". "לתומי חשבתי", כך צבי, "שחברים ואנשים שחוו טרגדיה מסוג זה, יכולים לתמוךיד להורים, שאך הצטרפו למעגל זה. כשניסינו בכוחות עצמנו לרתום ולהושיט הורים כמונו ולבנות קבוצת תמיכה, סירבו רובם בטענה, שמשפחתם הקרובה היא עבורם משענת ומקור תמיכה ועידוד. אנו שעלינו ארצה והשארנו את הורינו

מאחור, הרגשנו אבודים וחפשנו דרך כיצד להמשיך".

"האור הראשוני בקצה המנהרה התגלה לנו כשנסענו לביקור משפחתי לארה"ב,הורים שכולים בארה"ב שנקרא: גג של ארגון על אחרי האסון. שמענו כשנה

Compassionate Friends –חברים המשתתפים בצער'. הארגון מוכר בארה"ב' ויש לו סניף בכל עיר גדולה. החלטנו להצטרף לסדרת מפגשים של כמה ימים מטעמם שהתקיימו בניו-אורלינס, וכללו הרצאות וסדנאות. במפגשים השתתפו

בני כל הגזעים, המינים והדתות".

ערב אחד אספו את כל אלפי ההורים שהגיעו לסדנה למפגש משותף. היו ביןהמשתתפים הורים מבוגרים שאבדו את בניהם שנים קודם לכן.

"התחושה הראשונית שלי למראם", כך סנדרה, "היתה מאוד קשה. חשבתי לעצמי כמה שנים עוד לפנינו להתמודד עם השכול, עשרים, שלושים ויותר שנים? הרי

שנינו היינו אז רק בסוף שנות העשרים לחיינו". הלגיטימציה היו בסדנה המון. התחושות החשובות שאמצנו קבלנו זאת, "עם לקבל חיבוק, חום והבנה, כשאתה נמצא כה עמוק "בבור הזה" של השכול. כל הרגשות הקשים הם לגיטימיים. ויותר מזה - שם למדנו להבין שיתכנו חיים אחרי

האובדן". כדי לשוות למפגש הכללי תחושת שיתוף מחד וייחודיות מאידך, נתבקשו ההורים שבאו מכל סניף ליצור פרפר שמאפיין את מקום מגורם )הפרפר שימש מטאפורה לילד שאיננו, ויכולתו לעוף, היתה הדימוי ליכולת לשחרר את הבן/בת שאינם עוד(. "לי הקטע הזה היה קשה מדי. עדיין לא יכולתי לשחרר, שכן רק שנה קודם איבדנו

את נאוה" - ספרה סנדרה.רגשותי את לחשוף חשוב לי "היה צבי, הוסיף עזרה", מאוד הסדנה ,י"לי

ולהתחבק עם אבות שחוו בדיוק את מה שעבר עלי, והבינו אותי. אני חושב ששם)אולי הפתיחות האמריקאים. לבין בנינו התרבותי הפער מהות את הפנמתי פתיחות היתר בעיננו הישראלים(, והיכולת לבטא רגשות גם של גברים, שהייתה אז טאבו בארץ, מלאה עבורנו את החלל ואת הצורך בקשר עם הורים שחוו בדיוק את מה שאנו מרגישים. נדמה לי כי בשנים האחרונות הרבה השתנה: ישנה בארץ פתיחות רבה יותר ביחס להחצנת רגשות של כאב ואובדן. זו מתבטאת למשליצאנו אנו ועוד. מכל מקום, חיילים לבכות בהלוויות חבריהם בלגיטימציה של מאוד מחוזקים מהמפגש ההוא. קבלנו כלים וספרים על התמודדות עם השכול.

עד לפני כשנה שנתיים המשכנו לקבל את הידיעון שלהם בנושא שכול".

המפגש אמנם נטע בליבם של סנדרה וצבי כוחות וכלים להתמודד עם השבר, אך לא תמיד הכין אותם לסיטואציות מביכות, ולנסיבות שטרדו את יומם. מספר חודשים לאחר שקמו מהשבעה מצאו בתא הכביסה, שקית ניילון המכילה את כל בגדיה של נאוה מהפעוטון. )להזכירכם, על הסימון הצבעוני של כל בגד, נכתב שמו של הפעוט(, היה זה כמו לקבל מכתב של בן לאחר מותו. ברור שהכוונה הייתה נכונה, אך העיתוי דקר את הלב. שלא לדבר על השאלה הנשאלת תדיר במפגש עם זרים: - כמה ילדים יש לך? "לרוב אני עונה לפי ההקשר", מרחיבה סנדרה. "אם השאלה כללית ולא דורשת פירוט אומר: חמש, אך אם נדרש פירוט על כל אחד, אשתדל לומר רק ארבע, כדי להימנע מן הצורך לעדכן. במפגש נשים המשוחחות על קשיי לידתן, איך אספר, שהלידה של נאוה הייתה הכי קלה? מביך משהו. בלידות שלאחר מותה של נאוה, כשנשאלתי כרגיל בחדר הלידה, איזה מספר לידה זו? הלב נצבט. כשגילו שאני בהריון עם איתן לאחר פטירתה של נאוה, עודדו אותי רבים ואמרו שהתינוק שיולד יהיה מעין נחמה ואולי 'במקום'.

ספר לאחרים שאין 'במקום', החלל נותר פעור...".

אך העימות הקשה מכל היה דווקא מול רשויות המדינה: "כשעמיעד נולד, החליפו לי את תעודת הזהות לסוג החדש יותר. לתדהמתי נגרע שמה של נאווה מרשימתלכן, לאחר הפטירה נתבקשתי לתת את תעודת ילדי בתעודה החדשה. קודם נאוה של שמה לצד ציינה ז"ל, שטרן לאה ואכן עדכון, לצורך שלי –הזהות

'נפטרה'. אך עתה בתעודה החדשה נשמט שמה לחלוטין. הרגשנו כאלו כרתואיבר מגופנו. ודאי שאנו מודעים לחסרונה, אך לא מוחקים את מקומה בעולמנו!

בצר לנו, פנינו למשרד הפנים ושאלנו לפשר הדבר. הם כמובן התנצלו שהדבר לא נעשה בכוונה, אך לא שינו דבר. לימים נודע לנו, מאב שכול שחשש מאפשרות זו,

ולא מסר את תעודת הזהות שלו לכל תיקון שהוא".זיק של וצבי, נאמרו ללא ע"י סנדרה לציין שכל הדוגמאות שהוצגו לי חשוב טרוניה או כעס. אלו נועדו להמחיש עד כמה קשה ההתמודדות עם האובדן, מרגע התרחשותו ואילך. ברור להם, שאיש לא התכוון לפגוע או להעמיק את הכאב. כל

אלו באו לידי ביטוי עקב הרגישות והפגיעות שלהם בשל היותם הורים שכולים.

סנדרה וצבי בחרו לדבוק בחיים. לאסוף את הכוחות עבור הילדים שנותרו ועוד יולדו. "בחרנו לאיתן את שמו, כמקור כוח עבורנו. עם זאת ברור לנו שחרף רצוננוהסתגלותנו בשל נגרע, ואיתן ניצנה של מילדותם משהו בחיים, לדבוק העז

המחודשת לחיים הצרובים מעתה בכאב האובדן". "נדבך נוסף שעזר לחזור לחיים היה מסלול ההנצחה. שלוש שנים לאחר מותה שלמתאים רעיון שאין חשבנו לזכרה. תורה ספר לבית-הכנסת הכנסנו נאוה,

להנצחתה של נאוה מספר הספרים הנצחי". ספר התורה היה שייך למשפחת מרק, הוריה של סנדרה, שנתנו אותו שנים קודם לכן במתנה לאחד מבתי הכנסת בניו-יורק, מתוך הבטחה שביום מן הימים יגיעלארץ ופגום, החליטו ההורים להעתיקו זנוח זמן לארץ. מאחר שנמצא לאחר ישראל. וכך חוברו מאווי כל הצדדים וספר התורה הובא לשכון קבע בארון הקודש שלנו, לא לפני שתוקן בעזרת הולח"ד, ועוטר במעיל חדש, כתר, אצבע וטס לזכרה

של נאוה. "בטקס מכובד ומרגש הכנסנו את ספר התורה לבית הכנסת באסרו חג שבועות ביום השנה השלישי לפטירתה של נאוה". בעלי הזיכרון שבינינו לא ישכחו, כיצד עמד צבי במרכז מעגל הרוקדים, עיניו עצומות, והוא חובק את ספר התורה, כאילו

חובק שוב את בתו. "מאז, בכל חג שבועות קוראים מספר התורה שלנו, וכך גם נהגנו בבר המצווה

של איתן ושל עמיעד". "לפני עשר שנים, החליטה ניצנה, בתנו הבכורה לבנות אתר באינטרנט לזכרה של אחותה. הייתה זו דרך מיוחדת שלה להתמודד עם האבדן. היא חברה לאח שכולהיא: כתובתו כל. בפני הפתוח האתר קם ובסיועו אתרים בבניית המתמחה

www.brothers.co.il/nava."

זאת ועוד. בסיום לימודי התיכון בחרה ניצנה כפרויקט גמר במסגרת מגמת עיצוב, לעצב ספרון שמתאר את חווית השכול אצל ילדים ונוער באמצעות שיר, סיפור, יומן אישי או ציור. מטרת הפרוייקט הייתה להעלות את המודעות לדרך בה חווים ילדים ונוער את אובדן אחד מקרוביהם. לכל ביטוי לאבל יש מקום ולגיטימציה

משלו. לרבים מבאי בית הספר חשפה ניצנה לראשונה את סודה.

"לפני כחצי שנה", כך סנדרה, "התחלתי לגלגל רעיון הנצחה נוסף במלאת י"ח שנים למותה של נאוה. כיון שנבנה לאחרונה בית מדרש בצמוד לבית הכנסת, חשבנו על אפשרות הנצחה במקום, מקרן שקיימת לזכרה של נאוה, ועם סיועלנו לבנות מחברים שלנו שתרמו כדי לממש את התכנית. הרב שמואל הציע ספרית-ילדים לבית המדרש, והרעיון שבה את ליבנו. הרי נאוה תישאר אצל כולנור את זכרה. Oתמיד כבת שלוש, ולכן ספרי הילדים נראו לנו כדרך מתאימה לשמ בכל ספר הודבקה מדבקה לזכרה, עליה בחרנו להוסיף את הפסוק מתהילים -

"אלוקים, שיר חדש אשירה לך", אותו אהבה נאוה לשיר בכל הזדמנות".

בחג השבועות השנה, בסיום התפילה, נפעמתי כשהצצתי לתוך בית המדרש, וראיתי ילדים רבים רכונים ושקועים בקריאה בספרי הילדים החדשים. חשבתי

לתומי כמה קולעת הייתה דרך הנצחה זו לנאוה. יהי זכרה ברוך.

ראיינה: חיה רייפן.

נאוה בפעוטון

ההיא... בארץ ביקור

שבגרמניה, בתי'אכן'א בעיר שלנו הביקור של האחרון ביום

לאסוף עליו מתי לבעלה להודיע מנת על טלפון תא חיפשנו ואני דליה

שמחתי גדולהה לכיכר כשהגעתי . התפצלנו.התעופה שדהמ אותה

אוה בהם הבולט כשהמבנה עתיקיםה בתיםה את פעם עוד לראות

בגרוטסקיות מרשימים בפסלים מעותרת הייפהפי גותית להאדרתק

,צחוק מרוב מקופלתה דליה משכה ליבי תשומת את אך שלהם.

הצחוק תא לכיוון מצביעהש שהגענו מאז הראשון טלפון...

לגרמניה.

בעירלמלון המשכנו באוטובוס .בפרנקפורטבערב נחתנו לכן שבוע קודם ' שהזמינה את נתיניה לשעבר ואזרחי הסביבה, לביקור. הגיעו מעל חמשאכן'א

מאות איש. בזמן הטיסה, לאחר שתיקה של כחמישים שנה, שיתפתי את דליה בחוויות ילדות: סיפרתי על הוריי, על הבית וחנות הנעליים בכפר ועל הקרובים בעיר 'אאכן'... על החצר שלי ועל הרכבת שעברה מאחוריה ועל הנוהג להניח

מסמרים על הפסים... על הפחד שלי מפני רופא השיניים שגר בקומה הראשונה... על האנטישמיות בכיתה א'. סיפרתי על אחיי הגדולים שעליית הגג עמדה לרשותם, זאת הייתה

ממלכתם... ואיך ניצלתי בזכות אותה עליית גג...

תתרגל,שבמהרה הבטחתי , בתי התכווצה לשמע השפה הגרמניתשנחתנו, רגע בשלה, בטבע הוא מתגלגל שצחוק העליזה בתי חיוכים חררהישבקושי אך

שזכרתי מילדותי.בני דודים כמה הפניבכשהצגתי מאולציםנוף עם בונבוניירה קבלנו בוקר לארוחת כשר. אוכל הבטיחו לדתיים בנות לחמניות שתי מצאנו בה עיירה, של פסטורלי יפהפה, צבעוני, שבועיים-שלושה, ריבה שהזכירה סלק, חמאה שהדיפה ריח חשוד, לפתן שהזדהה על ידי תמונה. המצרך האכיל היחיד היה ארבע עוגיות פתי-בר עטופות בצלופן.

הקפה שחילקו היה מצוין. איך הוא נכנס?בפנים היה עלה פטרוזיליה טרי...- התחלנו ולשואה לגבורה הזיכרון יום - ביקורנו היום הראשון של את

'אאכן' של היהודי הקברות בבית עוד בביקור שהכרתי מיד קודם.מביקור והסברתי ששם שוכב הדוד שלי... גדולה בכניסה, הובלתי את דליה למצבה

שנייה מ ...השהי אמריבאותה באנגלית: THIS IS MY UNCLEו עלה צביעה אותה מצבה!

יחד: "מי את" . התברר שאנו בנות דודה"אני סלה משטולברג"? ושתינו עונות , ואנחנו נקראות על שם אותה סב-סבתא. היא הגיעה מסידני עםמאותו הכפר

ועוד בני דודים מדרגות בתה, מבוגרת ממני בחמש-עשר שנה. כך גיליתי עוד שונות. בתום האזכרה, וילי, בן דודי החי בגרמניה, ריכז את כל הקרובים - מעל ארבעים איש - סביב למצבה של הסבא שלי שנפטר, בגיל תשעים ושלוש, בעת

–שישן על כורסא בגטו של 'אאכן'. וילי הסביר שכולנו יוצאי חלציו משלוש נשותיו כולן בנות דודה. עוד סיפר שבזכות אחיו הגדול שנפטר שנה קודם, בית הקברות

מתוחזק היטב והוא דאג להקים לכל משפחה לפחות מצבה אחת. , הציעו1940לאחר קדיש משותף וילי ניגש אלי וסיפר: "כשאביך נרצח בדכאו, ב-

לא חזירים. למסכנה יפוזר בדיר לאימך לקנות את אפרו במאה מרק, אחרת וכך כסף אספו משפחה בני בגטו. שרדו ואחותך היא בקושי פרוטה, הייתה שילמה. קבר אביך הוא היחיד שמאוכלס". פעם ראשונה ששמעתי על אפרו של

אבי ומאז עבר מעל יובל שנים. לארוחת צהריים שוב קיבלנו בונבוניירה, הפעם עם תמונה מרשימה של ורדים, ורדים זוהרים. כשפתחנו את הקופסה המחוממת, עלה ריח של בגדים ספוגי זיעה והתוכן התחפש... גזר לזברה, אפונה לפנינים אפורים, אורז עם שאריות איפור והמנה העיקרית הייתה חידה... השלים את הארוחה כלי עם תמונת משמשים –וארבעה עוגיות פתי-ביר בצלופן. כשרצינו לקבל מן המנות האחרונות שחלקו

השיבו לנו עם הראש בשלילה והצביעו עם חיוך רחב–גלידות, פירות, מיני מאפה על הבונבוניירות... 'אכלנו אותה'! קמנו רעבות!

אחר-הצהריים סיירנו בעיר העתיקה, ביקרנו במוזיאון המספר על העבר המפואר של העיר, הצצנו לקתדראלה בה הכתירו מלכים, קיסרים. עייפות אך

מרוצות חזרנו לחדרינו הגדול, המפואר, היאה למלון חמישה כוכבים. ניסיון–לארוחת ערב צפתה לנו בונבוניירה עם נוף פסטורלי עוד יותר יפה

אחרון להתיידד עם התוכן... בבוקר בדקתי את המזנון הכללי ומצאתי שם שפע מאכלים, שלדעתי, אנו יכולות ליהנות מהם. כך השתקנו את התיאבון שלנו עם

טונה, סרדינים,–סנדוויצ'ים בתוספת וחמאה, נהדרים - מלחמים היום לכל ביצים קשות, דבש, ריבה ופירות יבשים. מאותו בוקר נערמו הבונבוניירות על מזנון חדרינו - כל יום שש יפהפיות - עד תום הביקור, נאספו מעל ארבעים יחידות.

החדרנים לא שאלו, לא העירו, נגבו אבק וסדרו אותן שורות שורות כחיילים. נפגשנו עם חברי ה"עמותה לידידות נוצרית-יהודית" שיזמה את ההזמנה וארגנה את ההתכנסות. קבלת פנים אצל ראש העיר ונכבדיה. מסיבות, ביקור בתערוכה, באופרה, בתיאטרון. מפגשים עם מחנכים, עם תלמידים. סיורים בעיר

עשרה אוטובוסים. –ובסביבה הקרובה ואפילו טיול, על פי בחירה, ליום שלם כמעט אוטובוס - בחרנו לנסוע ביחד–יחד עם בני הדודים שלי, הישנים והחדשים

לבנים עננים בהם כחולים בשמיים מחייכת כשהשמש אביבי וביום להולנד. "סוף עד צבעוניים שדות השטוחה, בארץ אותנו, קבלו בעצלתיים, משייטים העולם". שטנו בתעלות אמסטרדם ווילי, בן דודי, שיחד את הנהג לעבור ברובע היהודי, ביקרנו בבית הכנסת הפורטוגזי שהיה בשיפוץ. מסמר הטיול היה ביקור ב

"KEUKEN HOFלכל ומעבר מעל פרחים ובו )חצר האפרוחים(, 'קויקנהוף' " דמיון, אלפי סוגים, בצבעים נהדרים ובהרכבים אין ספור. המקום פתוח לקהל כחודש ימים בכל שנה, ונוהרים אליו כל המי והמי הנמצא באירופה. שעות טיילנו בפארק, הוקסמנו מסידורי-פרחים שכל אחד היה יותר יפה ממשנהו. ושם ראיתי שמזמן לזמן התגנב חיוך על שפתי דליה בתי. עם חושך סגרו את האתר. לא

שבענו מן היופי והפאר, עד היום הרעב נמשך... שלי, לכפר נסיעה לדחות ועוד לדחות תירוץ תוכנית, רדפה תכנית

חששתי... ואז פתאום הזמן אזל, בקושי הצלחתי להשחיל כמה שעות עבור הביקור. וילי, בן דודי, צייר לי מפה של העיירה בה סימן איך להגיע לרחוב שלנו שהפך למדרחובוחיכיתי שמשהו ואני הסתובבנו בעיירה ובמקום החנות יש בית-מרקחת. דליה

רק בית העירייה עורר בי זיכרונות מעורפלים... !יקפיץ אותי... לא כלום התעניינתי אצל אנשים מבוגרים אם הם ילידי המקום ושאלתי אותם איפה רחוב "אדולף היטלר שטראסה", כולם הכחישו נמרצות שהיה אי-פעם רחוב בשם כזה...

אבל אני זוכרת היטב, הרי גרתי שם, יש לי עוד מסמכים עם הכתובת!ולא הכרתי כלום. סתם רחוב הומה אדם עם נכנסנו למדרחוב עם שם חדש חנויות מצופות קרמיקה וחרסינה מפוארות. חיפשתי ולא מצאתי אפילו רמז מלבד מגדל-פיקוח קטן לרכבת, בקצה הרחוב, שעורר בי זיכרונות. לאחר שחרשנו אתהייתי הרי דליה, "בואי לדליה: אמרתי המי-יודע-כמה, בפעם המדרחוב ילדת-חצר, אולי בחלק האחורי של הבתים אזכר במשהו..." עזבנו את המגדל, הגענו לאוטוסטראדה - כביש סואן, סכנת נפשות! כדי לא להידרס טיפסנו מעלותאים שוטים עשבים גרוטאות, עם מוזנחת בחצר נחתנו הראשונה, הגדר הסוגרים עליה, כניסה חשוכה לבית מגורים. נעתקו לי פעימות הלב... החצר שלי!

צועקת אני מחסנים!!" שימשו החדרונים שלי! החצר זאת מצאתי! "דליה, היו "שם בוכה... ואני צוחקת אני בקדחתנות, מצלמת דליה בהתרגשות... מסבירה, מצביעה, רצה, אני לכביסה..." ומכונת-הסחיטה הקרשים הפיילות,

מתלהבת ודליה אחריי עם המצלמה, אף היא בוכה ובקושי מדביקה אותי... גרנו בבית פינתי!" אני נאנחת. חזרנו יכול להיות שזאת החצר שלי... לא "לא

למדרחוב... דליה גילתה בית-מרקחת. "אבל יש רק חלון-ראווה אחד, לחנות שלנו היו שניים." אני מעירה. נכנסנו, הרוקח עסוק עם לקוחה, כשיצאה שאל: "שלום גבירותיי, במה אפשר לעזור לכן?" "האם אתה נולדת כאן, בשטולברג?" אני שואלת את האיש הצעיר. "לא, אני נולדתי בכפר אחר ובו אני גר, רק את החנות אני מנהל פה... למה את שואלת?" "אני בעקבות זיכרונות ילדות ומחפשת את בית הוריי, הייתה לנו חנות-נעליים ברחוב הזה. זכור לי מחסן ארוך, ארוך וצר..." ללא אומר פותח הרוקח דלת, מדליק אור... לפנינו מחסן ארוך, ארוך וצר! "כל היום נהגתי לשחקדלת הרוקח פותח אומר ללא ושוב מואצת. ונשימתי אומרת אני בחצר...", הקטנים שהחדרים לנו מסביר האיש בעוד מרוצפת. חצר לפנינו אחרת... משמשים מחסנים ומוסכים לדיירי הבית... נפתח שער עבור מכונית נכנסת ואני

רואה פסי רכבת... ליבי פועם בחוזקה, אולי זה באמת בית-ילדותי? נסחפתי, לכןאני מספרת לאיש החביב:

"מעל החנות שלנו גר רופא-שיניים, כל כך פחדתי ממנו...", ושבע..." תשעים בן היה חודשיים, לפני נפטר השיניים? רופא שנאפ? "דר' כשראה שאני מחווירה הגיש לי כיסא וכוס מים: "בשנתיים האחרונות היה סנילי, אבל אשתו חיה אצל הבת, בכפר שכן. אתן לך את הכתובת, אולי היא תוכל לספר לך...". הייתי צריכה לבוא לפני עשרים, שלושים שנה. דליה עוד מציעה לצלצל ולעלות לדיירים בקומה ב', דירתנו, אך לי אין הכוח הנפשי, ההתרגשויות חזקות

זה בית הוריי?!– אני גם בספק וגם בטוחה –מדי - "אימא, תעמדי, אני רוצה לצלם אותך ליד בית המרקחת", וחוצה את המדרחוב. לאחר מכן אנחנו מתחלפות, דליה נעמדת ליד כניסת החנות ואני עוברת לצד הנגדי, מתרחקת כדי שהעדשה תתפוס את מירב הבית ומגלה... זהו הבית היחיד

בכל הרחוב ולו עליית-גג! מצאתי את ביתי! עוד הראיתי לדליה את הטירה לבית 'שטולברג', גאוות העיירה. ואינסטינקטיבית, פניתי שמאלה והנה הנחל הזורם לאיטו, בו נהגתי לזרוק אבנים. וברגע שעברנו פשפש ועלינו על גשרון כבר ראיתי את חצר בית-הספר שלי בו נאבקתי בהאנס

בגלל שכינה אותי יהודיה מלוכלכת...ראש-העיר ביקש העירייה, הרשמית מטעם הפרידה במסיבת האחרון, בערב הצעיר סליחה מאיתנו וסיים: "... אין סליחה כי אלה שצריכים לסלוח, אינם! לכןאנחנו לשכוח! ואסור היהודי. לעם עשה שלי שהעם הפשעים על כפרה אין תקופת פצעי את לרכך לפצות, במקצת, לתקן רשות מבקשים מתחננים,

השואה..."

רועדת, ביד לצחוק, כולה המשיכה היא לדליה ... כשהתקרבתי

הטלפון... ניגשתי תא לכיוון הצביעה ובשנייה הבטן את החזיקה אחת

כבדים מתכת קישוטי עם מבריק עור של אחידה בתלבושת לשם. זוג

להבחין ניתן לא ראש עד רגל סיאם, טלפנו. מכף כתאומי מחובקים

וכל דבק, שורות, שורות או עמילן בעזרת זקוף ניצב במינם, השיער

ועוד... אחר: כתום, ירוק, סגול, צהוב, תכלת זוהר בצבע שורה

קליק: דליה נשמע הבונבוניירות... ואז שורות כחיילים, כמו עמדו

אותנו! צילמה

סילויה מנס.

השניה ילדותי

כספי מתי/ מנור אהודהשניה ילדותי זו

אקח לי שתתני מההשניה ילדותי זו

.איתך

השניה ילדותי זונשכח כבר השנים עול

השניה ילדותי זו.נפתח לבי

בת נייךיע דרךעולם שוב ומגלה רואה אני

אלמד ידייך דרך.הים בגלי שוב לגעתבת שפתיך דרךלמילים חדש טעםלחשוש בלי אגדל שוב ואתך

שאלת הגיליוןלקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים חברינו

על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

סמדר ואיציק בן דוד:כהורים אנחנו עדיין בני ארבע, אבל ממעט הפרספקטיבה שיש לנו ננסה

לענות... ומשחקים אלקטרוניים, סרטים יש בעיקר מכוניות ממונעות היום אמנם, וטלוויזיה, אבל בסופו של דבר ילדים נשארים ילדים; באווירו הטוב והחם )תרתי משמע...( של הקיבוץ הילדים שלנו עסוקים בלחקור ולהרגיש את וגדולים, קטנים חיים בעלי ואדמה, חול ובוץ, מים שסביבם: העולם עם אמצעי הבלתי למפגש תחליף אין בעינינו, ועצים. דשא פרחים זו שמחה גדולה החומרים הראשוניים של הטבע, הארץ והחיים. עבורנו,

שאנו יכולים להעניק חוויות ילדות כאלו לילדינו.

.שלוש בני כבר אנחנו

שירם הנפלא של אהוד מנור ומתי כספי מציב אתגר גדול לנו, ההורים, המחנכיםיודעים כי הילדים שלנו זקוקים לנו ואולי לכל אחד ואחד מאיתנו. כמובן כולנו כמבוגרים: שומרים ומציבים גבולות, וגם מרחיבים את גבולות עולמם הילדותי, כשאנחנו מציעים להם אפשרויות חדשות למחשבה לרגש ולתחושה. אך במקביל

בנו משמעותי צורך בעיני –,קיים יותר נכון אולי או מהצד, כצופים רק לא מלמעלה, אלא גם כשותפים. כשותפים לעולמם מלא הדמיון, העשיר, המפחידכללי ואת העולם חוקי את אותם שנלמד רק רוצים לא ילדינו אולי לעיתים. המשחק, אלא רוצים שממש נשחק יחד איתם. שנתרגש )בלי לאבד את עצמנו

שוב שנתלהב במשחק, והפסדים מניצחונות שלוכמובן...( קן מלראות שוב ולא רק כדרך טובה להעביר אחר איתם בארגז החול, נמלים, שנהנה לשחק

צהרים נוסף. פרויד, לפי אחת מהתבטאויותיו המפורסמות, העמיד את הבריאות הנפשית על שני יסודות: עבודה ואהבה. היכולת להחזיק במקור פרנסה קבוע ומספק, והיכולתויניקוט, רופא ילדים שהפך להיות ויציבה. זוגית קבועה לחיות במערכת יחסים שלושה: על העמידה שעברה, המאה באמצע הפסיכואנליטיקאים מחשובי עבודה, אהבה ומשחק. ויניקוט האמין כי יכולתו של האדם לשחק, להיכנס למרחב ביניים שהוא בין המציאות הנפשית הפנימית למציאות החיצונית הריאלית, היא הבסיס למקוריות, יצירתיות, גמישות מחשבתית וקשר פורה ומעניין בין בני אדם.רבים של החיים במישורים ביטוי לידי באה היכולת לשחק כאנשים מבוגרים ובסיטואציות שונות: בעבודה, במערכות יחסים מגוונות, בתחביבים ובפעילויות

פנאי, וגם בהיותנו שותפים פעילים במשחק של ילדינו. בת שיריך דרך.לבריאה להקשיב שוב אלמד אני

אצעד בפסיעותיך.שבעה הפלאים אל בדרך

,בת בחיוכך,ללילות חדש בוקר- סיבה יש לחיים ואתך.ארבע בני כבר אנחנו

השותפות אינה רק במשחק עצמו, אלא גם בתהליך הכולל של הגדילה והצמיחה.בן שבוע ילדינו. אינה דומה אמא טריה לתינוק יחד עם גדלים כהורים אנחנו לאמא למודת קרבות גיל העשרה, ואינו דומה אב המכניס את בתו לכיתה א' לאב המכניס את בתו תחת החופה. אנחנו לומדים ומשתנים, כהורים וכבני אדם, עם הדילמות, הקונפליקטים, החידושים וה"חוכמות" שלהם. הם לומדים מאיתנו, ולא

פחות מכך, אנחנו צריכים ויכולים ללמוד מהם ויחד איתם.

,בת במבטיך

לחשוב בלי לאהוב שוב אלמד אניארעד ךבדמעותי

.קרוב העולם סוף כאילובת בחיבוקיך

בגופי עובר רטטאבקש נוסף יום ואתך.חמש בני כבר ואנו

להגדיר לנו קל קטנים שאת המשחקים שלהם ילדים עם רק לא נכון הדבר כמשחקים במלוא מובן המילה. גם בעבודה עם בנות המדרשה נראה בעיני נכון שלא לבוא "מלמעלה", עם כל התשובות מוכנות מראש, אלא להתלבט יחד איתן. לחוש באמת את הדילמות והשאלות, לקרוא כל ספר כאילו בקריאה ראשונה, לחוות את ה"משחק" של הטלת הספק ופתיחת כל האפשרויות, כשבסופו, כך יש

לקוות, כולם מנצחים. ואולי יותר מכל נכונים הדברים ביחס אלינו כבני אדם וכיהודים שומרי מצוות. האמונה היהודית הגדולה ביכולתו של אדם לשוב בתשובה, במצוות שבין אדםולחייו, היא במובן ובין אדם לעולמו למקום, בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו מסויים בדיוק אמונה ביכולת לחזור ולחיות "ילדות שניה". ילדות שבאה כבר אחריאלא אותם מבטלת אינה והיא והספק, הציניות אחרי הכואבת, ההתפכחות מכילה אותם, ויחד איתם ולצידם חוזרות שמחת החיים, רעננות הנעורים ואהבת

א-להים ואדם.

השניה ילדותי זואקח לי שתתני מה

השניה ילדותי זו.אתך

.סמדר בן דוד

סבתא" "מבצעאמיתית(. שיחה על )מבוסס

ס אליך! למה אתה לא חוזר אלי?" Oמ ס\ Oואוו! טוב שאני תופס אותך! אני כל הזמן מ"...

"לא! ממש לא! אני לא רוצה שום דבר! רק רציתי לשאול אותך משהו. תגיד, אתה רוצה אולי לבוא אתי לחופש בקיבוץ, אצל סבא וסבתא שלי?"

...

60"מה פתאום? הם זקנים, אבל לא ממש. אני חושב שכבר היה להם יום הולדת , משהו כזה... אבל תשמע, זה באמת לא חשוב, כי הם הולכים לעבוד65או

ואנחנו כל היום לבד."...

"לא! השתגעת? בלילה לא! אחר כך הם חוזרים מהעבודה, אבל הם בכלל לאמפריעים. אני מבטיח לך, ממש כייף אצלם!"

...יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. לפעמים סבתא מטלפנת מהעבודה "אנחנו

בסדר. וזהו."D.V.Dלשאול אם כבר אכלתי, אם שתיתי, אם ה...

גינות "לא, לא צריך להישאר כל היום בבית. נראה לך?! אין פה כבישים, אין משחקים, אין פארקים, אין כלום. אפשר להסתובב כל הזמן. תמיד אני עושה את

זה כשאני אצלם."...

"משעמם? בחיים לא! בבוקר, כשאני קם, סבתא מכינה לי על השולחן מה שאני אומר לה: שקית שוקו, טוסט משולש, פיצה, מה שבא לי. ותמיד, תמיד בסוף, יש

מנה אחרונה: או 'פופ אייס', או 'קינדר', או גלידה בגביע. גם אצלכם זה ככה?"...

"לא. אם אתה לא רוצה לאכול, אז לא. רק תדע שסבתא שלי קצת 'תנג'ז לך: "מה, לא טעים לך אצלנו? אתה רוצה משהו אחר? מה אתה אוכל בבית?" אבל זהו.

היא לא 'חופרת'..."...

יש פה איתך? אתה משוגע?! אוכל מהבית שלך, מה צריך להביא לא "אתה לא ותשמע קטע: לי. לבד מה שמתחשק לבחור לי ומותר כזה, קטן ר", Oסופ" משלמים שם! כל פעם שאני בא לקופה, הקופאית מסתכלת עלי ואומרת: יו! כמה שאתה דומה לאבא שלך! בסדר, בסדר, אתה יכול ללכת..." וזהו! אני בכלל לא

משלם. אז אני אקח גם בשבילך מה שתרצה."

... "מתי קנו לך את זה? משחק מחשב חדש? לא ידעתי! אז תביא אותו בסדר? יש לסבא שלי מחשב, מה חשבת?! אנחנו יכולים לשחק כמה שבא לנו, עד שסבא שלי בא, אז הוא משחק. אבל אחר כך הוא נרדם והוא חוזר לכורסא, ואנחנו יכולים

להמשיך. תמיד אני עושה ככה."...

"כן, תביא לך בגד ים, קרוקס, משקפת, כדור - הכל. אפשר ללכת לבריכה גם בבוקר וגם אחה"צ, כמעט אין שם אנשים בכלל. לפעמים, אפילו הייתי שם לגמרי לבד, רק עם סבתא, כי אף אחד לא בא. גם יש קצת מתקנים. פחד ללכת אליהם,י אמיתי מ'גן חיות' שלהם! וכל הזמן יש שם י, גד; כי פעם ראיתי שנכנס לשם גד;

טווסים משוטטים וצורחים. מזל שהם נשארים רק ליד הבריכה של הקטנים והיארחוקה, אחרי הסיבוב והעצים".

... לא! מי סיפר לך את זה? זה היה ככה לפני מלא זמן! כשסבא וסבתא שלי היו בעצמם ילדים. אז הם ישנו בבית כזה. קראו לו: "בית ילדים". כשאני בא לקיבוץ, אני ישן בבית של סבא וסבתא שלי. הכי כייף כשאני בא אליהם לבד. כי כשאני בא עם אבא ואמא שלי, כולנו צריכים לישון ביחד בחדר הזה, ואז זה ממש מבאס!

? כן, יש להם בבית מקלחת,O.Kאבל אתה ואני נישן לבד בחדר ילדים שלהם. רק בלי אמבטיה. סבתא רק פותחת לי את ה'תוש' ותיכף יוצאת, באמת!"

...נוכל יו! אתה גדול! תביא! תביא! אני גם אביא את שלי! "את הרולר בליידס? לעשות התחרויות על הכביש שליד הגדר. אפילו יש עליו "קופצים" כאלה, שממש לא רואים אותם, אני תמיד לוקח את האופנים של סבתא שלי ועושה איתם מה

זה, 'חארקות'. היא בטח תרשה גם לך."...

"מה? נתנו לכם חוברות עבודה לחופש? איזה באסה! כדאי לך לגמור אותן מהר, כי בקיבוץ יש מה זה ספריה ענקית, חבל על הזמן! אפשר לבוא מתי שרוצים. ראיתי שם מלא וידאו, חוברות, מחשבים... והספרניות תמיד מרשות לי לקחת. אפילו כשאני בא לבד. הן סיפרו לי שהן היו פעם המטפלות במעון של אבא שלי,כייף: ותשמע הוידאו. את לראות הולכים אנחנו כך ואחר קטן. היה כשהוא

כשאנחנו רואים סרט, סבתא שלי מכינה לנו פופקורן ומיץ. נכון קטע?"...

"למה אתה צריך לשאול את אבא ואמא שלך אם הם מרשים לך לנסוע לקיבוץ?!יודעים מה זה קיבוץ?! תגיד להם שמחר בבוקר אבא שלי נוסע מה?! הם לא למילואים, ובדרך לצבא הוא מביא אותי אליהם. הוא אומר, שלו יהיה כייף, לאמא

כייף ולי יהיה כייף!" יהיה

האזינה ורשמה: סבתא דינה

)פשחור(.

בארכיון דפדוף

תש"ך בלק פרשת עש"ק השבוע ידיעות8.7.60

תפירהשמגיע בנות עבור התפירה בביצוע קשיים יש הגרעין,

כמו שתי לכל להן, לפי בכל תפירות החברות, שנה. עד הבנות עבור אחת תפירה לבצע אפשר התוכנית

על להתחלת העבודה עומס על להקל מנת דצמבר.

תש"ך ואתחנן פרשת עש"ק השבוע ידיעות5.8.60

אורחים סדור הננו נעימויות ואי הבנות אי של מקרים שוב שקרו לאחרכדלקמן: ההוראות את ומפרסמים חוזרים סדרן דרך ורק אך אלא לאורחים חדר למסור איןא.

האורחים.

תשכ"ט ואתחנן פרשת עש"ק השבוע ידיעות25.7.69 מודיעים: מהמטבח

ולמטפלות: לאמהות מזכירים אנוא. לאפות רשות יש ט' ומעלה מכיתה לילדות רק

.ההאפיי בתנור עצמאי באופן ולהתעסק במטבח מכתות שילדות לכך עדים אנו האחרון בזמן)לרוב הפתעה "עושות נמוכות מאוד לאמא"

עבודת על לפקח אפשרות כל האם(. אין בידיעתנעימות. אי לנו תגרמו אל ונא הילדות

59

28.6.63 תשכ"ג חוקת פרשת עש"ק השבוע ידיעות ובא! קרב הגדול החופש

החופש, )קרובים( בתקופת ילדים הזמנת לחברים לאפשר מנת עלשעברו: בשנים נהגנו בהם הכללים את מזכירים אנו

הפנים. ממזכיר אישור בלי החופש בתקופת ילדים להזמין אין.1ימים. משבוע יותר ישהה לא אורח ילד כל.2ואין לשיכון לדאוג המארחים החברים על.3 בשום אורחיהם,

אופן

הילדים. בבתי מבחוץ ילדים לשכן בלבד. אין ומועמדים חברים על חלות האלה ההוראות כל.4

החופש. בזמן קרובים להזמין רשאים והזמניים האורחיםהנוער. חניכי קרובי זאת בתקופה מארחים אנו כן, אין כמו

26.3.75 תשל"ה פסח ערב ציונים טובו... מה שראה ה'( רש"י: "על כ"ד יעקב" )במדבר אוהליך טובו "מה

זה". מול זה מכוונים אינם שפתחיהם להם לבנות ממצרים, דאגו ישראל בני במדבר, כשיצאו כבר

את איש ידע ולא לזה זה מדי סמוכים יהיו שלא כאלה מגוריםרעהו. באוהל נעשה אשר

בנויים במדבר, בתינו נמצאים ואיננו אבן בתי בימינו, כשהבתים אף רעהו, אלא בבית נעשה אשר את איש יודע רק כך, שלא

היטב... שומע, ושומע משוכנים בו הדיור לכל כוונתי העניין במה מבין איננו שעדיין למי

קבע. והצפייה של לדיור תורם מגיע אשר עד צעירים זוגותבשנת מדי ארוכה כלומר, עדיין1975 בימינו. נמצאות

ניחא( עם עוד )וזה אחד חדר של בדירה משפחות כשלושיםמשותפים. שירותים

לגור יותר טוב שכך שהחליט הגאון הוא מי עדיין מבינה אינני לשיתוף, יביאונו אשר הם המשותפים השירותים בקיבוץ. כאילו

אינני שוויון לשירותיו נצרך אדם כאשר מדוע מבינה וכד'. בזמן... עצמו להגביל בביתו, עליו

 

הגלים בין

זראי יוחנן/ קורן אבי

סירה מול שמש שולח יום שוב

ונערה חוף מול עולה יום שוב

נורא משרב גונח יום שוב

הגלים. הגלים, בין בין

תקווה של רשת פורשת סירה

ושלווה מתרפסת כנרת

עצובה אוחזת אט ורוח

60

סיכום:

הפעילות בדפוסי המהירים מהשינויים מוטרדים כולם בו בעידן בראש הטלוויזי להם, "רק האינטרנט' קוראים הילדים, 'ילדי של

יותר. טוב היה שפעם איך בערגה להם, ונזכרים שלהם" נדיםישנם הגדול העולם אנשי הם הנוער בני הרחב בעולם היום,

קשרים בירה שותים ו\או שמעשנים 'רומנטיים' בפאבים, ונראה מוקדם מתחילים מהר מגיע ההתבגרות גיל כי מאוד,

העונים, החינוך רוב מדברי שניכר זאת, כפי מאי-פעם. לעומת וילדות שפיות של טבע, אי שמורת הקיבוצית, מהווה במסגרת

שאלת הגיליוןלקראת חופשת הקיץ רצינו לבדוק מה חושבים חברינו

על הרגלי שעות הפנאי של הילדים כיום.

דינה שרף:בשבילנו בעיר, הורים להרבה סיוט שהוא הגדול, החופש הקיבוצניקים לא מהווה מועקה. אנו יודעים שהמערכת נערכת לטפל בילדים ולהנעים להם את החופשה. בשביל הילדים שלנו

כל החודשיים הם קייטנה. במקום נשארים אנו כעקרון אך וקל, פשוט הכל שלא נכון

העבודה ולא צריכים להיערך במיוחד לימים אלו. מחפשים שנה שכל הצוותים ולכל חינוך לועדת מודה אני כדי ומשאבים מאמצים ומשקיעים ומקוריות מגוונות תוכניות

שילדינו יעברו את הקיץ בשמחה, בבטחה ובשלום.

הגלים. הגלים, בין בין

עצלה מתרפקת השמש

ותכולה משתתקת כנרת

למולה מפהקת ורוח

...לגולן. ונושקת חומקת

ותשרוף השמש תשוב מחר

החוף שעל הגבעולים כל את

תשטוף אותם עצובה ורוח

הגלים... הגלים, עם עם

61

ובחינוך, בילדים שעסק גיליון לסיום

מדברי מתאים אין כי נדמה שמואל לרב ותודה פרידה יותר,

ולמשפחתו.

עבורך, חשיבות רב ערך הינו שמואל, שהחינוך הרב לך

כולנו. בשם להודות רוצה

מודל היוויתם ומשפחתך שאתה כך גבול, על ללא הנתינה על

לחיקוי. אמיתי

בכל ואכפתיות שיחות, שיעורים, התעניינות של אינספור שעות על

החיים. תחומי

על לוותר בלי אדם לכל פנים הסברת וענווה, על צניעות על

וחדה. ברורה אמירה

המיוחדת מאישיותכם ותרמתם מהקהילה חלק שהייתם על

לכולנו.

חבר". לך וקנה רב לך "עשה

מיוחדת, חברים משפחת מה לתקופת לנו ורכשנו ברב זכינו אכן

סביבתה. על ונתינה נועם, חביבות שהשפיעה

וצביקי שמואל, טלי, אורי, נועם, אביה, שפרה, ישי, יונתן הרב

- היקרים

מאד. לנו פרידה, תחסרו עם

חדשה, לדרך צאתכם עם אתכם לברך מבקשים אנו

וסיפוק. השפעה הצלחה, השתלבות, יכולת בברכת

אחריתית

אלינו, הביתה, עת בכל ולחזור קשר על לשמור אתכם מזמינים

ביתכם. גם שהוא

אך מרשה להאמין לעצמי, כל בשם מובעים שדברי הפעם,

עין-הנצי"ב. קהילת

תמר.