מיקוד חומר הלמידהבספרות

מועד חורף(2007תשס"ז )

לנבחניםאינטרניים

שירה – 1 פרק כתונת פסים – משה בן עזרא

פירושי מילים: כסות - בגד, לבוש. מדי - מדים, בגדי שרד1 מעיל תשבץ - מעיל משבצות2 ציץ - פרח3 כיסאו - כיסא מלכותו4 משמר - בית כלא5

סוג השיר ונושאו המרכזישיר חול מסוג טבע ויין. השיר מתאר את פריחת הגן בעונת האביב.

תיאורהשיר מתאר את תהליך ההשתנות שחל בטבע בראשית האביב.

השיר יוצר תמונה מטאפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע. הדובר בשיר מתאר את האביב כתהלוכה צבעונית של נסיכים ובני אצולה המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם, השושן,

המשתחרר מכלאו של החורף.

הגן לבש בגדים )כתנות( בצבעים מגוונים )פסים(, ודשאיו כמו לבשו מדים של רקמה.   .1   צמיחת הדשא באביב נראית כאילו לבש הגן בגדים רקומים.

כל עץ לבש מעיל משובץ והתהדר בלבושו בפני כל המתבוננים בו.   .2   כל ניצן פרח מחדש עם התחדשות האביב, ויצא צוחק לקראת בואו של האביב.   .3    אך לפני כולם צועד השושן, מלך הפרחים, אשר נמצא מעל כל האחרים. מעמדו מכובד   .4   

ועליון כדוגמת 'הוד מעלתו' – המלך. השושן יצא מתוך כלאו - עלי הגביע הירוקים ושינה את "בגדיו" ל"בגדים" חדשים   .5   

וצבעוניים. מבגדי "אסיר" עבר לבגדי "מלכות".מי שלא ישתה את יין לכבוד צאתו של השושן, יחשב כחוטא וישא בתוצאות חטאו!   .6   

מבנההשיר בנוי משישה בתים המכילים פתיחה, גוף וסיום:

: המסגרת להתרחשות בשיר ותאור הגן.3 –1 בתים : תאור ההתרחשות הראשית – הופעת השושן ופריחתו.5 – 4 בתים

: תוצאת ההתרחשות – הזמנה ואף דרישה לשתות יין.6 בית

השיר הוא גם שיר יין, ולכן הוא חותר אל מטרתו הסופית - שתיית היין לרגל בוא האביב ולכבוד פריחת השושן...

שושן.Ü פרחים )ציץ( Ü עצים Üמהלך מן הכלל אל הפרט: גן

עיצוב אומנותי )קישוטים(

צלעות.4שיר מרובע: בכל בית     ·      תנועות.16 תנועות, בכל בית 4משקל: התנועות - בכל צלעית     ·     חרוז מבריח: "או" – רמז לקריאת התפעלות נוכח יפי הגן בפריחתו האביבית.     ·     מטאפורות: "מדי דשאו", "משמר עליו" – לשון ציורית המציגה את הגן בהדרו.     ·      האנשה: התייחסות אנושית לגן ומרכיביו. )"לבש הגן", "עטה כל עץ", "כל ציץ...יצא     ·     

שוחק", "שושן עבר" וכו'(.צימודים:     ·     

(.5-6 עליו - הטיה של "על" )בתים Ûשלם: עליו - עלים שלו (.3 חודש )בית Ûשונה תנועה: חדש

שיבוצים:     ·     (: שיבוץ מכתונת הפסים של יוסף. )בראשית, לז', ג(.1א. כתנות פסים )בית (: כתנות תשבץ - אחד מבגדיו של הכוהן הגדול )שמות כ"ח,ד(.2ב. מעיל תשבץ )בית

(: שיבוץ הקשור למסורת חג הפסח )במדבר, ט', לא(.6ג. ישא חטאו )בית תפארת החתימה – בית הסיום של השיר מהווה יחידה בפני עצמה, ההופכת את השיר כולו

לשיר יין, בעל משמעות מסורתית-יהודית.

רמיזות מקראיות ומשמעותן

רמז לסיפור יוסף וכתונת הפסים. יוסף שהיה הבן המועדף על אביו, לבש כותנת פסים מפוארת אשר הפכה נושא לקנאת אחיו. הם הפשיטו אותו מכתונת הפסים והשליכו אותו לבור נידח

במדבר – "השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר" )בראשית, לז' כב(. יוסף שהה בבור ללא מים והיה על סף מוות. בשלב מסוים, החליטו אחיו שסעדו סמוך לבור, למכור את אחיהם

לחבורת אנשים מצריים, שחלפו על פניהם. אלו לקחו את יוסף ומכרו אותו לפוטיפר, נאמנו של פרעה. יוסף מצא חן בעיני אדונו, שגילה את סגולותיו המבורכות בפתרון חלומות. יוסף הפך

להיות משנה למלך פרעה ולמלך מצרים בפועל – "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי,רק הכיסא אגדל ממך" )בראשית, מא', מ(.

סיפור יוסף שעלה מבור האסורים והגיע למלוכה, מפנה את תשומת לבו של הקורא לרובד הסמוי של השיר "כתנות פסים". המחזוריות קיימת בגורלו של האדם והיא מקבילה למחזוריות בטבע. בדיוק כמו שבטבע קיימת מחזוריות

של חיים ומוות, כך גם בחיי האדם. אותו תהליך שעבר השושן בשיר )שחרור מהכלא ועלייה לגדולה מלכותית(, התרחש גם בחיי יוסף המקראי ומהווה

סמל לכלל בני-האדם.

חיזוק נוסף לרעיון זה ניתן באמצעות הרמיזה לסיפור יהויכין מלך יהודה, שגם הוא כמו יוסף חווה מהפך גורלי בחייו. "ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה... נשא מלך בבל את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא. וידבר איתו טובות וייתן את כסאו מעל כסא המלכים

אשר איתו בבבל. ושינה את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו." )מלכים ב', כה', כז-כט(. גם רמיזה מקראית זו מלמדת על המסר של השיר – גורל האדם נתון לשינויים

דרמטיים וקיצוניים ביותר.

הבית האחרון בשיר מפנה רמיזה לדרישה לחגוג את חג הפסח. "והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קורבן ה' לא הקריב במועדו,

חטאו ישא האיש ההוא" )במדבר, ט, לא(. סיום השיר מפנה את תשומת הלב למצווה המחייבת לחגוג את חג הפסח )חג האביב – חג חירות(. השיר יוצר זיקה בין בוא האביב לבין

השחרור – זכר ליציאת מצרים – ודורש מכל אדם לציין חג זה בשתיית יין. כך קושרת רמיזה זואת שיר הטבע והיין למסורת היהודית הקדומה.

סיכום

השיר "כתנות פסים" מתאר את ההתחדשות בטבע לקראת בוא האביב. המשורר מקנהלהתחדשות ציוריות, דינמיות, רגשות אנוש וסממני מלכות והדר.

השיר מביע את רעיון המחזוריות בטבע כמרמז לרעיון המחזוריות בחיי האדם. באמצעות שירטבע, מביע המשורר את תפישתו באשר לקמילה ופריחה בחיי אנוש.

כך נוצרת תמונה המאחדת את האדם והטבע וקושרת את גורלם ברצונו הטוב של האל. תפארת החתימה בשיר, מוסיפה ליצירה כולה משמעות דתית, שתפקידה להזכיר את חג הפסח

ולקרוא לציבור לקיים את מצוותיו עד תום.

ישנה בחיק ילדות – יהודה הלוי

י? ב0 כ1 ש1 י ת0 ת4 מ5 דות ל1 ל1 יק י4 ח7 ה ב1 נ5 ש7 רו! י1 ע8 נ1 ת נ0 ר9 ע: נ1 ים כ4 עור0 י נ1 י כ0 ע0 ד1רו, ח8 ר ש0 ה במוס5 יב5 י ש7 כ7 א8 ל1 י מ4 א0 י, ר1 א0 י צ1 רות? קומ0 ח8 ש4 י ה4 מ7 ד י1 ע4 ל5 ה8

ים ר0 פ? צ0 ן, כ4 מ5 ז1 ן ה4 י מ0 ר0 ע8 נ4 ת1 ה0 רו; ו1 ע8 נ4 ה ית1 ל5 י1 י ל4 יס7 ס0 ר1 ר מ7 ש9 א8רו, ע8 ים יס1 מ0 י4 ים כ1 מ0 דות י5 ל1 ת: ך ומ0 ל7 ע8 מ4 רור מ0 צוא ד1 מ1 רור ל0 ד1 י כ4 א0 ד1רו! ה8 י5 נ5 ל טוב י1 ר א9 ש9 מות א8 ש5 סוד נ1 ת, ב1 פ9 ד9 ר4 ך מ1 כ7 ל1 י מ4 ר7 יי אח8 ה8

פירושי מילים: המשורר פונה אל הנפש; נעורת - חלקיו של צמח הפשתן; ננערו - הושלכו מעליך )בלשון1

עבר(. ימי השחרות - תקופת החיים בה האדם עדיין צעיר; מלאכי שיבה - שערות לבנות; שחרו -2

באו לקראת, קידמו. הזמן - הבלי הזמן, חטאי העולם הזה.3 מעלך - חטאך; תולדות ימים - היסטוריה.4. זרמו בשטף, הרבה מאד אנשים; 1 מלכך - אלוהיך; בסוד - בחברת; נהרו - 5

. זרחו, האירו.2   תוכן    ·  הנושא המרכזי          ·           שיר קודש, המדבר על מערכת היחסים בין האדם לבין נפשו ובינה לבין האלוהים. בשיר     ·     

פונה הדובר אל נשמתו וקורא לה להתנער מהבלי העולם הזה ולהתמסר לעבודת האל. "רשות לנשמת": פיוטי "רשות לנשמת" נועדו לשמש מבוא לתפילה הנאמרת בשחרית     ·     

לשבת וחג והנפתחת במלים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד". תפילה זו שעניינה שבח לבורא, מכונה בקיצור "נשמת" והכינוי

"רשות לנשמת" מתייחס לבקשת הרשות של האדם לקרב את נשמתו אל האלוהים באמצעותהתפילה.

תיאור והסבר          ·           את הנפש, הישנה כאילו את עדיין בתקופת הינקות, עד מתי תשכבי?! דעי כי הנעורים   .1   

שלך חלפו עברו, ועפו ברוח.v      הדובר פונה אל נשמתו בנזיפה המעוצבת כשאלה רטורית: "למתי תשכבי?" – הביטוי

מורכב ממטאפורה כפולה: תקופת הילדות מדומה לחיק אימהי והנשמה מדומה לעולל השוכב בחיק האם ומסרב להתעורר. הדובר אינו רואה בעין יפה את העובדה שנפשו מסרבת להתבגר ונצמדת להנאות החיים. הוא מזהיר את הנפש שהנעורים הם זמניים וסופם שהם מתעופפים

ונעלמים כסיבי פשתן "נעורת" העפים ברוח. תקופת הילדות חלפה; "שערותיך הלבנות" יוצאות לקראתך בהתקפת מוסר על   .2   

הפאסיביות שלך.

v      הבית נפתח בשאלה רטורית נוספת: "הלעד ימי השחרות?", כלומר הוא תוהה האם נשמתו סבורה שנעוריה יימשכו לעולם. הוא מזרז את נפשו להתעורר, לקום ולצאת מן

התרדמה הרוחנית שהיא שרויה בה. שערות השיבה מדומות לשליחיה של הזקנה המטיפיםמוסר לנפש הרדומה ומבשרים את המוות הקרב.

עליך להשתחרר מהבלי העולם הזה, כפי שהציפורים מתנערות מן הטל של הלילה.   .3   v      בבית זה בולטת המסגרת הנוצרת באמצעות השורש נ.ע.ר – המתקשר לדימוי הנעורת

שהופיע בבית הראשון. דימוי הזמן לטל מדגיש את משמעות הזמן כחסר-ערך וזמני. הזמן מוצג כביטוי כולל לעולם הגשמי, הכרונולוגי, הכרוך בהנאות הגוף וסיפוקים מיידיים המונעים

מהנפש להתמסר לייעודה הרוחני. ה"ציפורים" משמשות דימוי מרכזי לנפש השבויה בקינה ואינה מנצלת את יכולתה לעוף. הרעיון מבוסס על משל ממסכת סנהדרין המדמה את הנפש השוכנת בגוף לציפור שאינה מצליחה להמריא: "ונשמה אומרת: גוף חטא שמיום שפרשתי

(.1ממנו הריני פורחת באוויר כציפור" )צ"א, עופי כציפור על-מנת להשתחרר מחטאך ומן ההיסטוריה הארצית הסוערת בה את   .4   

עוסקת.v      דימוי הדרור תואם את דימוי הציפורים מן הבית הקודם. הדובר מבקש את נפשו

שתשתחרר מהחטאים הרובצים עליה, שכן העיסוק בהבלי היום-יום כמוהו כעבדות שיש לנסות ולהיחלץ ממנה. יש להתנער מן הזמן ולהתרומם מעל חיי היום-יום הסוערים כים ואינם

מאפשרים את שלוות הנפש הדרושה להתמסרות הרוחנית. עליך לרדוף אחר אלוהייך, בחברת נשמות אשר נוהרות אל טובו של ה'.   .5   

v      .בבית זה מופיעה הקריאה המציגה את ייעודה האמיתי של הנשמה: לרוץ אחר האל הנשמות מדומות ללהק ציפורים הנוהרות אל טוב ה'. יש בתיאור הנשמות הנוהרות אל טוב ה',

פיתוח דימוי הציפורים המעוצב לאורך השיר, ולפיכך הנשמות שהצליחו להתנער מן הזמן ומצאו את דרכן אל האל – הן הנהנות מחוויית ההזדככות הרוחנית שלפי רש"י כרוכה בביאת

המשיח.

. מאפיינים בולטים בשיר1.3 שיר תקיף מאד ובוטה, עתיר סימני קריאה ומילות ציווי )דעי, צאי, ראי, התנערי, וכו'(     ·     

המדגיש את הנימה הנחרצת המבקשת לשכנע את הנשמה שהגיעה העת לתיקון מיידי. גם כאן, כמו ב"שפל רוח", מוצגת הנפש בעמדת נחיתות, אך הנימה כאן היא תובענית     ·     

ואקטיבית, מעודדת ובונה. המשורר מאמין בכוחה של הנפש להתעורר, ויוצר את אותה האמונה בקרב הקורא.     ·     המשורר מאמין שיש בו את הכוחות הדרושים להתעוררות ולהתקרבות אל האל.     ·     מבנה וקישוטים    ·    הסוג הספרותי: רשות לנשמת.   .1   חרוז מבריח: "רו".   .2    מטאפורה: ישנה בחיק ילדות = "תקועה" בילדות, מסרבת להתבגר; מלאכי שיבה =   .3   

שליחים המטיפים מוסר ומבשרים על המוות הקרב; רסיסי לילה = טל.דימויים: נעורים כנעורת ננערו, כציפורים, ימים כימים,דאי כדרור.   .4   שיבוצים:   .5   

(.9 א. "למתי תשכבי" )"עד מתי, עצל, תשכב..." משלי ו', (.24 ב. "במוסר שחרו" )"חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר", משלי י"ג,

(.12 ג. "אל טוב ה' נהרו" )"ינהרו אל טוב ה'...", ירמיהו ל"א,

צימודים: )הגדרה: שתי מילים דומות במראה ובצליל אך שונות במשמעות(.   .6    ננערו )כולן מהשורש נ.ע.ר(.Û נעורת Ûנעורים      א. שיחרו.Ûשחרו      ב.

ימים )ים(.Û ג. ימים )יום( דרור )חופש(.Û ד. דרור )שם של ציפור(

האנשה: האנשה של נפש האדם, למרות שהנפש אינה אנושית, אלא - אלוהית )הוענקה   .7   ע"י האל(; פניה אל הנפש כאילו היתה יצור אנושי.

אקרוסטיכון: אופייני רק לשירי קודש – י ה ו ד ה .   .8   

שמואל הנגיד – הים ביני ובינך תוכן

מרכזי נושא                  .1      אחיו מות על המשורר שכתב קינה שירי19 מתוך אחד . זהו אח מות על קינה שיר

. המת לאח הישירה הפנייה באמצעות נבנית בשיר הדרמטית יצחק. האווירה האהוב עליו; ומתאבל האח למות מודע הוא בו – תודעה: הריאלי מישורי שני בין נע המשורר את לבקר בא חברתי: המשורר ביקור כאל לקבר לעלייה מתייחס הוא בו – הדמיוני

מדובר כי מסגיר שהמשורר לקראתו. אלא יוצא לכאורה לשלום, והאח אחיו, מברכו מתרכז הנגיד המנוח. שמואל אחיו לבין בינו ממש של קשר יתכן ושלא בלבד באשליה

על-פי מכתיבה נמנע וישיר. הוא פשוט באופן צערו את ומביע האישי באבלו האותנטי היסוד את מבליט הוא וכך ימי-הביניים בשירת המקובלות הקונבנציות

דבריו. כנות של והמשכנע

תיאור                  .1אחיו? קבר אל לסור הדובר האח מן ימנע הפיסי המרחק האםהמרכזית: השאלה

חרד? בלב ארוץ ולא   .1   לחלותך? אטה ולא   .2   קבורתך? על ו]לא[ אשב   .3   

לעד. לנאמנות השבועה מול הבגידה רעיוןהתשובה:באחוותך!"( בוגד / אהי כזאת אעשה )"אמת, אם - שלילית בגידה   .1   פרידתך!"( אש / בלבי חליפתי יום בוא )"ועד - חיובית שבועה   .2   

      שלילת "אהה, אחי" ובאמצעות הקריאה באמצעות כאבו את מביע המשורר לפגשני, וכו'(. תצא תשובתך, ולא אשמע )ולא עוד יבצעו לא אותם הפעולות

      לשלום אחיו את מברך המוות: הדובר "השלמה" עם של אקט ישנו הסוף לקראת (.14-15 )בתים השיר בסוף חוזר הכואב הטון ( אך11 )בית

      רגשות: של רחבה קשת מבטא השירבאחריתך". לך "שלומים המשפט מול השיר תחילת: השלמה מול כאב   .3   .4 בבית ביטוי לידי נפשי, שבאה ריחוק אך פיסית קירבה: ריחוק מול קירבה   .4    את מוכיח רק בשבועה עצמית, והסיום האשמה של נימה יש בשיר: השכחה מן הפחד   .5   

ביתר-שאת. זה

                  מבנה

חטיבות. שלוש בשיר1-3 בתים   .1   

לאי-שכחה. שבועהנושא: .3 - בית מרכזי שאלה. משפט משפטימאפיינים:

4-10 בתים   .2   האח. מות על הכאבנושא: לתגובת המשורר ציפיות בין "אהה"; ג. פער הכאב שלילה; ב. זעקת א. משפטימאפיינים:

המת. האח11-15 בתים   .3   

ופרידה. השלמהנושא: והשגרה; המציאות עם : ההשלמה13-14לאביו; המשורר : ברכת11-12 מאפיינים:

המשורר. : שבועת15

המילים אוצר                  .1      פעמים(.8"לא" ) המילה על מרובות חזרות       קבר, שאול, אחריתך...( מוות המציינות מילים(      חרד, בקרבתי, אש רגשות: לחלותך, בלב - להבעת קירבה המציינות מילים

פרידתך, לב.

תחביר                  .2      אחיו מות על המשורר של כאבו- המטרה את המשרתים תחביריים מבנים :

קבורתך?" על / ואשב כבד בלב ארוץ רטוריות: "ולא שאלות   .1   אחיו. לבין בינו יפריד לא מכשול ששום הדובר של בשבועתו התשובה

)אתה(. שני בגוף האח אל פנייה   .2   באחוותך". בוגד / אהי כזאת אעשה שבועה: "אמת, אם נוסח   .3   כאב. "אהה" להבעת במילה שימוש   .4   לפגשני..." תצא שלילה: "ולא במילת הפותחים ביטויים   .5   הכאב. הימשכות ב-ו' החיבור, לציון שימוש   .6   

                  קישוטים( אומנותיים אמצעים(

ומטאפורות סמלים                  .1      עוצמת את ומבטאים מנוגדים סמלים הם - אלו השיר, ו"אש" בסיומו "ים" בתחילת

האח. מן הפרידה כאב ואת המשורר של רגשותיו      " :ואת אחיו לבין המשורר בין הפיזי המרחק את " מבטאת ובינך ביני היםהמטאפורה

המת. האדם לבין החי האדם בין המנטלי המרחק      " :נוכח המשורר שחש הכאב עוצמת את " ממחישה פרידתך אש בלביהמטאפורה

אש. כמו לבו את השורף עז בכאב מדובר – אחיו אובדן

הפתיחה תפארת                  .2      בשיר. הראשון בבית הסוגר לבין הדלת בין חריזה      אותך? לבקר ממני ימנע בינינו העצום המרחק האם – בשיר המרכזי הרעיון הבעת

מת, לאדם בפנייה כאן מדובר שאין בתחילה מוטעה רושם יוצרת הישירה השאלהביניהם. המפגש אפשרות את הדובר, מקשה לבין בינו פיזי שמרחק חי לאדם אלא

ניגודית תקבולת                  .3      בקרבתך." אשחק / ולא בקרבתי תשחק "ולא      תמונתך." אראה / ולא תמונתי תראה "ולא      בנומתך". לעד - / ואת עת ואיקץ עת "ואנום

מוטיבים                  .4      :(.5) (, מכאובי5) מכאובכאב      :(.15) (, בלבי5) (, לבי2) חרד בלבלב

      :(.10) מעונתך (, ובקבר4) קברך עלי (, יושב2) קבורתך על ואשבקבר

חזרות                  .5      2השכחה; . שלילת1מוחלטת: שלילה "לא" להבעת המילה על רבות חזרות.

ואין-אונות. ריקנות תחושת

שיבוצים                  .6      (12ז', ; פרק7-14י"ד, )פרק איוב מספר לקוחים בשיר אחדים שיבוצים

האדם: של הטרגי גורלו משמעות את ומעצימיםובינך ביני היםאיוב

יעורו ולא יקיצו לא שמים בלתי עד יקום ולא שכב "ואישמשנתם..."

בנומתך" לעד "ואת

ביתך" בשאול כי "למעןתצפינני..." בשאול יתן "מיחליפתי" יום בוא "ועדחליפתי..." בוא עד איחל צבאי ימי "כל

ובינך" ביני "היםתנין" אם אני "הים

החרוז                  .7      הוא סופי( בשיר )חרוז מבריח חרוז Xבלשון - פניה זעקה, ובנוסף לבטא תך, ובא

האחים(. בין הקשר את )מבטא נוכח      הוא מהדלתות חלק בסיומי החוזר חרוז Xי: לבי Ü לפגשני Üבקרבתי Üתמונתי Ü

מאוד. אישיים וצער בכי לבטא בא חליפתי; הצלילÜ כיÜ אמי

                  סיכום הראשונה האבל בשנת הנגיד שמואל שכתב הקינות למחזור ובינך" שייך ביני "הים השיר עליה והאינטימית האישית הנימה את ממחישים בו והמטאפורות הדימויים אחיו. מיעוט למות כי בספרד. נראה עת באותה למקובל בלתי-שגרתית כתיבה בדרך שמדובר לשמור, אף ביקש של פיתוחם את מהמשורר לכול, מנע וברור ישיר באופן להתבטא הרצון העמוק, לצד העצב אחיו מות על הבכי ובתיאור הצער בביטוי מתרכז בשירה. המשורר המקובלים לשון ציורי

בין המתח כאמור עומד השיר הקינה. ביסוד בשירת לרוב שהופיעו ונחמה הגות מדברי ונמנע המוות עם להשלים הדובר של רצונו חוסר האח, לבין של למותו הרציונלית המודעות

מאחיו. ונפרד במוות הדובר מכיר האחרונים השיר בבתי והפרידה. רק

ליבי במזרח – יהודה הלוי

78י :ר9ח ל7ב ז נ;כ7י ב:מ7 :א9 : מ<ע>ר9ב ב8:סוף ו יך : א;כ<ל א>ש@ר א@ת א@ט:ע>מ9ה - א? יך :א? @עAר9ב? ו ייכ9ה :ד9ר<י א>ש<ל?ם א? ר<י, ב8:עוד נ @אAס9 8יון ו 8י אAדום ב8:ח@ב@ל - צ נ <א: ע>ר9ב? ב8:כ@ב@ל ו?ק<ל <י י 8ב ע>ז;ב ב8:ע<ינ 98ל-טו 8:מו; כ פ9ר<ד, כ ?ק<ר – ס: <י י @ח@ר9ב! ד:ב7יר ע<פ:רו;ת ר:או;ת ב8:ע?ינ נ

מלים: פירושיטעים. - יהיה יערב1לנוצרים. - שייכת - שבועותי; אדום אסרי2המקדש. בית )זהב?( של המתכת - עפרות דביר עפרות3

תוכן                   .1המרכזי הנושא

עניינים: בשני דן לירושלים. המשורר המשורר געגועי את המבטא ציון שיר     ·      באופן בנוי להגשמתה. השיר בדרכו הנערמים והקשיים לארץ-ישראל לעלות משאלתו

הולכת הקשיים שחומרת ככל – העניינים לשני באשר ההדרגה עיקרון את המדגישהמשורר. של משאלתו ומתעצמת הולכת ומחמירה, כך

תאור לטעום אוכל )ספרד(; איך מערב בקצה אני ישראל, בעוד בארץ נתונה נפשי   .1   

לי? טעים האוכל יהיה לאכול, ואיך לי יש אשר את כבול נוצרים, ואני בידי נתונה ציון והשבועות, בעוד הנדרים את אקיים איך   .2   

המוסלמים? בידי הנשלט למקום את לראות לי שיקר / מפני בספרד, כמו שיש השפע כל את לעזוב לי קל יהיה   .3   

החרב. המקדש בית עפרותלאהובתו. תשוקתו את מביע שגבר כפי בדיוק לציון געגועים מביע השיר     ·     

פשוטות... במלים בספרד. איך נמצא אני שפיזית )מחשבותיי( בארץ-ישראל, בעוד לבי – חצוי מרגיש אני

להנות אוכל יותר: איך כללית ולכן סמלית אוכל? )הכוונה שאני מהאוכל להנות אוכלהחיים?(. מהנאות

שלטון תחת נמצאת שציון לארץ-ישראל(, בשעה )לעלות שלי הנדרים את אקיים איךלעזוב(. יכול לא – )כבול מוסלמי שלטון תחת נמצא נוצרי, ואני

להיות לי וחשוב יקר שיהיה בספרד, כמו שיש הטוב כל את לעזוב לי קל יהיהחרב. שהוא בית-המקדש, אפילו את ולראות בארץ-ישראל

וקישוטים מבנה                   .2ההדרגה. - עיקרון השיר מבנה לעבור, כביכול, מקצה המשורר גיאוגרפיים: על בעיקר הם הקשיים הראשון בבית יותר, מחמת חמורים הקשיים השני, נראים האחר. בבית לקצהו העולם של אחד

ארץ-ישראל ואילו האיסלאם בשעבוד נתון וההיסטורי: המשורר המדיני המצב מאבק והנצרות האיסלאם הדתות שתי מאמיני ניהלו לנצרות. כידוע משועבדת

את מאוד היקשה זה התיכון. מצב שבמזרח השונות בארצות השליטה על בלתי-פוסק הדת בידי שנשלטה לארץ האחת הדת בידי שנשלטה מארץ המעבר אפשרויות

יותר. עליו עוד חמורים המשורר, נראים בפני שעמדו השלישי, הקשיים האחרת. בבית תשוקתי"(. בשיר: "הציקתני שנדון ביותר קשה )עניין ספרד טוב כל את לעזוב

לבית. מבית במעבר ומתעצמת ההולכת המשאלה בתיאור גם מתבטאת ההדרגהקישוטים:

הבעת הראשון, תוך הבית של והסוגר הדלת בין הפתיחה: חריזה תפארת     ·     לציון. השיר: הגעגועים של המרכזי הנושא

לציון. העלייה משאלת את להגשים הרב הרצון את מבריח: רב. מדגיש חרוז     ·      - המתאר התוכן עם אחד בקנה "איכה", העולה במילה קינה: שימוש סגנון     ·     

נוספת משמעות ומוסיפה מהדהדת בית-המקדש חורבן על הנפשי. הקינה דכאונו אתלארץ-ישראל. להגיע אי-יכולתו בגלל הדובר של הצער על

דביר עפרות ראות בעיני יקר ספרד, כמו טוב כל עזוב בעיני דימוי: "יקל     ·      הוא בו המקום ממשי, לבין באופן נמצא הדובר בו המקום בין הניגוד נחרב" – הדגשת

להימצא. רוצהשיבוצים:     ·     

ממערב" - תהילים, מזרח לפסוק: "כרחוק מערב" – רמז בסוף ואנוכי במזרח "לבילרצוי. המצוי / בין ארץ-ישראל לבין ספרד בין הרב הפיזי המרחק – הדגשת12קג',

ישבה "איכה": "איכה הקינות ממגילת ל"איכה" - שיבוץ נדרי" - רמז אשלם "איכה מתהילים: "אבוא בית-המקדש; שיבוץ חורבן על . – הקינה1העיר" - איכה, א', בדד

– אלו14לה' אשלם..." – קט"ז, וכן: "נדרי13נדרי" – ס"ו, לך אשלם בעולות ביתך

נדר את ובראשונה ובראש נדריו את לקיים אי-יכולתו בשל הדובר מצוקת את מסביריםלציון. העלייה חבלו בארץ איוב: "טמון לספר ערב?" – רמז בכבל ואני אדום בחבל ציון "בעוד

מלכודת לבין חבל בין הדומה על מצביעה זו . רמיזה10נתיב" – י"ח, עלי ומלכודתו הנוצרים, על-ידי הלכודה ארץ-ישראל את הרואה המשורר כוונת מובנת ומכאן

תהילים: "חבלי לפי נוספת "חבל" משמעות המוסלמים. למילה בידי הלכוד – לעומתווהנטושה. ההרוסה ירושלים של למצבה וייסורים, רמז כאב , כלומר5מוות" – י"ח,

בעיניו" – תהילים, דמם "וייקר הביטוי להופעת עפרות..." - רמז ראות בעיני "יקר לראות לרצון נתונה החשיבות זה / רב-ערך. במקרה חשוב של במשמעות14ע"ב,

ויקר, אף ראוי איחוד לנפש. זהו הגוף בין לאחד ובכך בית-המקדש חורבות אתוהרוס. חרב למקום ההגעה לטובת ספרד טוב כל על בויתור שמדובר

המקדש(: כמתואר שבבית הקודשים קודש – הפנימית הלשכה של "דביר" )במשמעות דביר אל ידי . וכן, "בנשאי6הקודשים..." – ח' קודש הבית, אל דביר א': "אל במלכים

.2כ"ח, קדשך"-תהיליםאות: שונה צימוד     ·     

הצימוד באמצעות מעוצב הקונפליקט–)שיעבוד, כבלים( כבל Û)אזור( . חבל1 בשיאו1099ב- שכבשוה הנוצרים בידי שבויה וגם רחוקה גם שירושלים שמשמעותו

בידי כבול שבספרד באנדלוסיה השוהה המשורר ואילו הראשון הצלב מסע של של "חבל" וכבל" היא במלים השימוש של המצטברת המוסלמי. המשמעות השלטון

יכול. אינו אך להשתחרר שמשתוקק מי של וייסורים מצוקה, כאב ספרד משוואה: נטישת מעין מציב הדובר–יקר( )יהיה יקר Ûקל( )יהיה . יקל2

החרב. המקדש לבית הוקרה מתוך לציון כנסיעה כמוה בעושרה זלזול מתוך

ניגודית: אנלוגיה     ·     במערב. לגוף במזרח הנפש בין ראשון: ניגוד בית זאת לו מאפשרת המציאות, שלא לבין לא"י העלייה משאלת בין שני: ניגוד בית

משועבדת(. ציון )שכןיקר. ובין יקל בין שלישי: ניגודיות בית פיזית מצוי הוא – הדובר נמצא בו החצוי המצב את מדגישות הניגודיות התקבולות

להימצא. רוצה הוא בו אחר למקום נתונים מעייניו כל אחד, אך במקום

סיכום                   .3 המקום בין קרוע מרגיש הדובר. הוא של התודעתי המסע במזרח" מתואר "לבי בשיר

)ארץ-ישראל(. להיות רוצה הוא בו המקום )ספרד(, לבין פיזית נמצא הוא בו לא קשה. הוא רוחני תסכול לו ומסיבים החיים טעם את הדובר מן נוטלים הגעגועים

את למלא יכול אינו לארץ-ישראל, וכן העזים כיסופיו בגלל דבר משום ליהנות יכול מספרד. לצאת יכול ואיננו מוסלמי שלטון תחת נמצא שהוא לשם, משום להגיע נדריו

אין נוצרי. לדובר שלטון תחת נתונה שהארץ בעייתית, משום לארץ-ישראל הכניסה גם הפיזי הטוב כל את לעזוב מוכן הוא חומרית, אך מבחינה בספרד לו כלכלית. טוב בעיה

שידוע למרות זאת – בארץ-ישראל ונפשית, כלומר רוחנית מבחינה טוב לו שיהיה כדי החומרי הטוב כל על לוותר מבקש חרב. הדובר ובית-המקדש זר שלטון בה שיש לו

בציון. אשר בית-המקדש של והחורבות ההריסות את לראות שיזכה ובלבד בספרד

אייך – ביאליק

לאהבה האהובה. הכמיהה להתגלות הדובר מתפלל אהבה, בו שיר "איך" הוא השיר לאהובה המשתוקק הנפש. הדובר כלות עד אהבה – השיר במרכז עומדת ארוטית

אהובתו. עם אהבתו את שימצה מאהבה" ברגע "למות מוכן לאהובה השיר. הכמיהה של המרכזית השאלה את?( היא איך? )איפה השאלה

ומובלט. מופרד באופן במרכזו והחוזרת השיר ככותרת זו, המופיעה בשאלה מודגשת

השיר מבנה הכמיהה את מתאר הראשון אחד. הבית כל שורות12 בתים, בני לשני מתחלק השיר את מתאר השני התגלותה. הבית עם לו שיקרה מה לאהובה, ואת הדובר של העזה

בתשוקה מדובר )כאילו דתי רקע בעל נראה השיר של להתגלות. ראשיתו הציפייההאנושית(. לאהובה )תשוקה הרומנטי הרקע מתגלה לאלוהים( ובהמשכו

ומשמעות תוכןא' בית

מאוצר מוכרים אלו מאוויי". כינויים חיי" ו- "שכינת "יחידת הנמענת את מכנה הדובר (, "שכינה" היא51כ"ב, תהילים )על-פי לנפש כינוי לדת. "יחידה" היא הקשור המלים

(.45כ"ט, ישראל", שמות בני בתוך )"ושכנתי הקודש לרוח כינוי לגאולה, ומועיד תקווה יש עוד לפניו, כל להתגלות שתמהר מהנמענת מבקש הדובר

גורלי". על ]...[ ומלכי מחבואי אלי בואי, בואי ומהרי גורלו: "הגלי-נא על למלוך אותה השכינה, זאת גילוי את האובדת, מחפש לנשמתו גאולה מחפש שהדובר נראה

המסתתרת. האהובה לבין בינו מחבואים משחק של במסווה שנגזלו הנעורים חוויות את ולממש לחוש שיזכה ובלבד למות נכונות מביע הדובר

של ההתגלות אביבי". יום עם והמיתני השיבי לי נעורי גזלת את אחד ממנו: "ויום מבקש מותו. הוא יום גם זה שיהיה מוכן והוא אביב יום הדובר מבחינת יהיה האהובה

מותו. של במחיר אף האהבה התגשמות את ניצוצי נא יכבה שפתותייך האמיתית: "ותחת כוונתו את מסגירה השמינית השורה רק

ברוממותה ארצית, המקבילה לאהבה בתשוקה מדובר אוציא", כלומר יומי שדייך וביןדתית. לתשוקה מהבית הדובר. מתברר בעיני האהבה חשיבות על מלמד דתי באוצר-מלים השימוש

אליו, להתגלות היכולת ולה הדובר של חייו יחידת היא הנחשקת הראשון, שהנמענתבגורלו. למלוך – רצונו את ולהגשים אותו לגאול

שאחרי מבין הוא – האהובה של שפתותיה תחת יכבה חייו שניצוץ לכך מודע הדובר לאבדון. הוא אותו תוביל התשוקה הגמור. התפרצות החידלון יבוא הקצר האביב צפרת בשמים פרחי בין היום בערוב הגוויעה: "כגווע בתיאור הראשון הבית את מסיים

היום, כך בסוף וגווע בלבד אחד יום כרמים( חי צפרת )מסוג שפרפר כרמים" – כמוולמות. הבשמים פרחי בין האהבה מתיקות את לחוש רוצה הוא

ב' בית לא למשהו לאהבה; כיסופים נעורים תשוקת מצטיירת בו העבר את מתאר השני הבית רעד" – אפשר שפתי על ושמך – את ומה מי ידעתי לא עוד מוכר: "ואני ולא ידוע

של במובן היא שאי-הידיעה ואפשר לדובר מוכרת שטרם לאהובה מיוחס שאי-הידיעה

שפתי על האהובה שם את מעלה המינית לחוויה שהציפייה ומכאן האהבה מעשהברעד. הדובר

היא המתפלל, ובלילות שפתי על תפילה כמו הדובר שפתי על נישא האהובה שם ובימים: "ואבך בלילות עליו העובר את מתאר אש". הוא כ"רצפת בלבבו בוערת מנדודי-שינה, בוכה סובל הוא בשרי" – כלומר כלה ולזכרך כרי ליל, ואשך בנדודי בה; ההיזכרות מעצם מתכלה שגופו חש ייסורים. הוא מרוב מיטתו כרית את ונושך ובטהר מתפילותיי ברה, בזכה עב אור, בדמות הגמרא, בקרן אותיות בין היום "וכל

בהקיץ חולם מאודו. הוא בכל חושק הוא בה האהובה דמות ועולה הרהוריי..." צפה ביקשה " לא – האהובה היגלות – אחד דבר רק מבקש הוא כן שתבוא. על ומתפלל

אותך, אותך, אותך..." הגלותך, רק אם כי נפשי

ב' במילה: "איך?" א' לבית בית בין החיבור בשורה האחת המילה לעין. העמדת בולטת נפרדת בשורה המשורר "איך?" – קורא

תכנית מבחינה גם – בשיר המרכזי מעמדה ואת השאלה עוצמת את מדגישה נפרדת – )בכותרת( ובמרכזו השיר בראש מוצבת הזועקת אומנותית. השאלה מבחינה וגם

של תחנות שתי בין ומפרידה לשניים השיר את "איך?" מחלקת מבני. השאלה כעיקרון הדובר, של נואש מצב מבטא ב'. ההווה בבית עבר א' לעומת בבית ועתיד זמן: הווה אינו מכך. העתיד המשתמע הנסתרת, על האהובה להתגלות בכיליון-עיניים המצפהבכיליונו. כרוכה משאלתו שהגשמת יודע הדובר עתיד, כיאומנותיים אמצעים לבין לאהבה הכמיהה בין הקבלה ה"התהפכות" נוצרת באמצעות – התהפכות

לאהובה. למטאפורות מאוויי" הופכים חיי" ו"שכינת "יחידת לאל. המושגים התפילה לאהובה התשוקה את כרמים" )פרפר( מבהירה ל"צפרת הדובר השוואת – השוואה

למות. הנכונות ואתמטאפורות:

השאלת קדוש, בזכות לעניין כאן מדומה באהבה העז מאוויי" – הרצון "שכינת       א.הקודש. רוח שכינה, שפירושה המילה

לפיצוי משתוקק שהוחמצו. הדובר לנעורים מטאפורי נעוריי" – ביטוי "גזלת       ב. ואשר נעורים המאפיינות האהבה לחוויות מתייחס הוא נעוריו, כשבמוקד אבדן עבורממנו. נגזלו

הדובר. הוא חיי את המציג מטאפורי ביטוי הוא ניצוצי" – הניצוץ נא "יכבה        ג.מוות. של במחיר לנמענת, אף אהבתו את לממש מבקש

בערה. לבו של כתחושה לאהובה תשוקתו את מתאר בלבבי" – הדובר "בערת       ד.אהבה. מרוב נשרף

שנזכר פעם בכל הקשה תחושתו את מציין בשרי" – הדובר כלה "ולזכרך      ה.עליה. האין-סופיות מהמחשבות כתוצאה מתכלה שגופו חש באהובתו. הוא

דימויים: עצמו מדמה כרמים" – הדובר צפרת בשמים פרחי בין היום בערוב "כגווע       א.

מיד, העיקר למות כמוהו מוכן בלבד. הוא אחד יום הוא חייו ש/אורך הכרמים לפרפרהאהבה. את ולממש לחוש שיזכה

שטוהר הנביא כישעיהו חש משכבי" – הדובר על בלילות אש "וכרצפת       ב. בחוויה מעוניין הדובר אש". כמוהו, גם "רצפת שכונתה האש גחלת בעזרת מטומאתובאהובתו. יפגוש אם יזכה בה המטהרת

השיר, בשורה בתחילת מופיעה הכמיהה. היא דחיפות את מדגישה החזרה – חזרה אותך, אותך, אותך..."; האחרונה: "רק בשורה השיר השלישית: "בואי, בואי" ובסוף

את המבטא חוזר רעיוני יסוד משמשת במרכזו גם "איך" המופיעה השיר כותרתהיא. היכן הנואשת ותהייתו אהובתו אחרי הדובר של חיפושיו

הטבעי היצר תביעות בין מתח ניגודים, שמבטאים של שונים סוגים ישנם בשיר – ניגוד לשון בין הפנים: א( ניגוד שהמשורר השמרניות-דתיות הנורמות של המעצורים לבין

מאוויי" ~ "ותחת חיי" / "שכינת )"יחידת חושנית ציורית לשון לבין דתית ציורית החיצונית התבנית בין אוציא"(. ב( ניגוד יומי שדייך ניצוצי" / "ובין נא יכבה שפתותייך שורות שתי של קבועה וחריזה אחד כל שורות12 בני בתים )שני השיר של המסודרת

המילים. מן שבוקע היצרים וקול הרגש סערת השיר( לבין כל לאורך חורזות: א'א' – ב'ב' – ג'ג' – שורות שתי )כל צמודה א( החריזה – ומצלול חריזה

לאהובה. ב( הצליל להיצמד התשוקה להבעת מתאימה זה מסוג ד'ד' וכו'...( – חריזה – - מחבואי העשירית: בואי השורה ועד השלישית מהשורה לחרוזים "אי" משותף

הכמיהה רעיון את מדגיש זה חרוז – אוציא – ניצוצי – אביבי – השיבי – גורלי – גאלי לשון: על נופל - "שלי". ג( לשון האישי במובן – לדובר שייכת לאהובה, שתהיה

תבוא האהובה של ההיגלות עם הדובר, כי עבור מפתח מלות "היגלי" ו"גאלי" – אלוהגאולה.

לאהובה. האין-סופית הכמיהה לציון – נקודות בשלוש השיר סיום לרוח (; "שכינה" – כינוי51כ"ב, )תהילים לנפש "יחידה" – כינוי – מקראיים ארמזיםד', )בראשית אהבה לעשות של ידעתי" – במשמעות (; "לא45כ"ט, )שמות הקודש

היסוד הנביא. זהו לטיהור האש, המשמשת גחלת היא האש אש" – רצפת (; "רצפת1 התשוקה, לאש כסמל בשיר ו'(, ומשמש )ישעיהו מטומאתו הנביא את המטהראהבה. ללא בלילות בדובר הבוערת

סיכום דבר יודע אינו ונעלמת. הדובר מסתורית לאהובה נואשת תשוקה "איך" מתאר השיר

מצטייר האהובה בלעדיה. דיוקן לחיות יכול שאינו יודע הוא הנחשקת, אבל האישה על ארצי, לדיוקן – מקודשת; האחר נשיות של רוחנית להארה מכוון אופנים: האחד בשני

היצרי, היסוד מודגש הראשון בבית בזה, אבל זה משולבים אלה יצרית. שני לאישה קדושה באווירת היצרי היסוד הראשון, משולב הרוחני. בבית היסוד – השני ובבית

של ארוטיים בתיאורים הארצי היסוד עולה ממנה מאוויי"(, אשר ושכינת חיי )"יחידת "וכרצפת הדימוי בזכות הרוחני היסוד השני, בולט האהובה. בבית עם ההזוי המפגש

של בהקשרים האהובה את המזהים סמלים עם הנפש( בשילוב לטיהור אש" )כאמצעי לבו ובטהר-הרהוריי"(. משאלת מתפילותיי ברה, בזכה עב אור, בדמות )"בקרן טוהר

במחיר אף ידועה, זאת לא אהובה נמענת לאותה אהבתו את לממש הוא הדובר שלחייו. קיפוח של

ואם ישאל המלאך – ביאליק השיר נושא

מלאך. ובין בינו דמיוני דיאלוג הדובר, באמצעות חיי קורות את מתאר השיר     ·      מצבו לבין אלו מקורות בין הקשר ואת המשורר של שירתו מקורות את בודק השיר     ·     

הנפשי. הראשונה רבה. השאלה באריכות הדובר עונה קצרות, עליהן שאלות4 שואל המלאך     ·     

רומזת זו איה?" שאלה הנשמה: "בני, נשמתך למקום המרכזית, הנוגעת השאלה היא הגוף שבין כואב מפירוד סובל הוא מגופו, כלומר נעקרה נשמתו הדובר, אשר לבעיית

ומעלות חוזרות השאלות רוחנית. כל מצוקה על הנראה ככל והנפש, המעידהדובר. נפש של קיומה המשך בנושא ספק

בולט: תבנית אמנותי אמצעי באמצעות נשמתו של מעופה מסלול את מתאר השיר     ·     מטאפוריות. משמעויות עמוסות ותשובות שאלות

לטבע והכמיהה הילדות א': מחוז ביתההתרחשות. רקע( ותחילת )מיצג חלקים: אקספוזיציה לשני מתחלק הראשון הבית

:האקספוזיציה. גבולות ללא - רקיע הכפר יערים"; מעל חומת שאנן, מוקף "כפרהמקום: תיאור     ·     

חומה( לעומת מוקף לכלא )אסוציאציה היערים חומת מוקף הכפר בין עקרוני ניגודלחופש(. )אסוציאציה הגבולות חסרי השמיים

קיץ". יום "בצוהריהזמן: תיאור     ·     )ענן(. . העב2)הדובר(. . הילד1הדמויות:     ·      ויחיד לנפשו, רך עזוב "ילד לבדם. הוא מצויים הקטנה והעב הילדהדמויות: מצב     ·     

בחופשיות לה "היחידה, הזכה, הברורה" שטה היא ואילו הכפר גבולות בתוך וחולם" מצויהפתוחים. בשמיים

: ההתרחשות כאילו העולם בו רגע – מיוחד מאוד ברגע וישתוק", מדובר העולם כל התעלף אחת "פעם להכרה הדובר הילד הגיע מקסימלית, בו ותשומת-לב אדירה רגישות של מלכת, מצב נעצר

מסמלת. שהיא החופש אל ומשתוקק הקטנה בעב מקנא הוא כי חוסר אל נמשך העב. הילד גופו( ובין )לא הילד של נפשו בין התלכדות מתארת ההתרחשות

אותו. יערים( המקיפים )חומת הגבולות שבשמים, לעומת הגבולותכילד; הדובר של מושגות הבלתי לשאיפות כסמל העב משמעות הדובר. של הכמוסות שאיפותיו כמו להיעלם, בדיוק דינה העב

ב': טבע בית פז קרן הצילה נשמתי לאושר, יופי, חיים( – "את כסמל )האור אור קרן ע"י ניצלת הנשמה

לחפש יוצאת היא לבן. משם )רוקדת( כפרפר הזוהר, מפזזת כנפי על רוכבת רחמנייה". היא חיים( וכשנראה יפה, קסום, יקר-ערך, מלא למשהו )מטאפורה הדשאים בין הטל פנינת את וגורמת הקרן את ותמה" המזעזעת "זכה דמעה לה סיפוקה, זולגת על הנשמה באה כי

הנפש מסלול את המלווה ציורי תאור הדמעה. זהו לתוך ולצניחתה הנשמה לנפילת על בהתייבשותה בדמעה, המאיימת שוקעת עצמה מוצאת ושלווה, אך שקט המחפשת

בתוכה. המוטלת הנפש של קיומה תופעות לעד. אלו מתקיימים אינם אלה - כל )הזמניות(: הקרן, העב, הטל הארעיות מוטיב גם ועל-כן, האם מתייבש והטל יורד זמן. הלילה לאורך עליהן להישען ניתן שלא חולפות טבעמלהתקיים? לחדול הנפש של דינה

המדרש ג': בית בית

נשרה יבשה, אלא לא ב'(; הנשמה בית )סוף ו"שקעה" בדמעה צנחה המשורר של נשמתו עצמה מוצאת הדובר הדובר. נשמת של אבותיו אבות של המדרש גמרא, בבית דף על

הדור לבני לבלתי-רלוונטי רבה במידה הישן, שהפך העולם את בבית-המדרש, המסמל"לבדי"(. )השיר והחילוני המודרני לעולם הצעיר, הנמשכים

נשמתי". פרפרה בדד מתות אותיות לגמרא: "במעי הנער של היחס על ללמוד ניתן שנשמתו מרגיש אותו. הוא מעניינים שלא הגמרא דפי בין וחונקת מעיקה בדידות חש הנער

הנמצא לחופש כמהה היא הדת(, בעוד למות )סמל מתות אותיות בין היותה בשל גוססתהמדרש. לבית מחוץ והנאה( עניין עמה )שאין העתיקה הלימודים ומסורת הפסולות הציציות שבין לחשוב אולי ניתן

לא! - אך הנשמה תיחנק

האהבה היעדר ד': חווית בית נולדו המתות באותיות מקור(: דווקא הקרו" )הקרו=מלשון חיים שירי המתות "באותיות

השיר. תוך אל פרצו ושאיפותיו ילדותו, חלומותיו חוויות חיים. כל שירים

. )ארספואטיקה(. המשורר של שירתו מקור סביב נסוב שהשיר מתברר כאן רק אלה, בית-המדרש. לאחר ילדותו, הטבע, חווית שירתו: כפר מקורות את מזכיר הדובר בנעוריו אהבה ידע שלא משום הנראה אהבה, ככל שירי לשיר יודע הוא שאין הדובר מצהיר

בהתנסות אהבה?"( המחסור זאת מה – בעולם אהבה יש כנפך" - "אומרים תחת )"הכניסיני

מתוך הנשמה לפריחת גורמת דבר של בסופו מצוקה, אשר יוצר הנעורים גיל של האהבההגמרא.

הנשמה של סיכום: מקומהא'. איה?" מבית לשאלה: "בני, נשמתך התשובה טמונה השיר של האחרון בחלקו ומתפללת בעולם משוטטת היא עימו, שכן אינה כאן: נשמתו נחשף המשורר של כאבו מקור

האהבה. על פגימת עלי העולם )"בהתפלל הקולקטיבית מהתפילה חלק מהווה אינה הדובר של נשמתו

פני לבנה" – קבלת "קידוש בתפילת עסוק חודש, הציבור כל תחילת של הלבנה" – בלילות בחשאי, ומתפללה ובוכייה )"מתרפקת, דופקת משלה פרטית תפילה יש השכינה(; לנשמה

חשיבות את מדגישה הדובר של הפרט תפילת לבין הכלל תפילת בין האהבה"(. ההקבלה על אחדות – ונשמתו גופו אחדות את שתאפשר האהבה לשלמות שאיפתו ואת בחייו האהבההקשים. לייסוריו קץ שתשים

של מסוים לסוג להגיע מנת ולנשמתו, על לדובר שחסר הדבר היא האהבהלהדגיש: חשוב.שלמות

: אומנותיים אמצעים זה דמיוני. אמצעי מלאך לבין הדובר )משוער( בין היפותטי דיאלוג – השיר מבנה.1

הן השאלות4בהווה. למצוקתו ובסיבות הדובר חיי בתולדות מפורט דיון מאפשר ומקיפות. ארוכות עליהן והתשובות קצרות

ביטוי הרבים, ניתן הטבע תיאורי הנפש. באמצעות למצב כמטאפורה הטבע.2 בשיר: הדובר של הנפש להלך ציורי-מקורי

העולם כל התעלף אחת יערים". ב( "פעם חומת שאנן, מוקף "כפר      א( רבים ימים הזוהר כנפי רחמנייה, ועל פז קרן הצילה נשמתי וישתוק". ג( "אתנשמתי". פרפרה בדד מתות אותיות פיזזה". ד( "במעי

פיזזה רבים משובכה". ב( "ימים יונה בראותו, כצאת יצאה דימויים: א( "ונפשו.3 לבנה". כציפורת

הנשמה: בדד, פעם, פרפרה, דמעה, מצב את המדגישים / מוטיבים מלים של חזרות.4גמרא, מוות, אהבה.

באור" זכיתי "לא Û המלאך" ישאל השוואה: "ואם

שוניבתכלית: שונים השירים ששני נראה ראשונה בראייה

. ומפורט ארוך שירישאל" - ; "ואם ומתומצת קצרזכיתי" - "לא   .1   . הנשמה ושיטוטי ביוגרפיהישאל" - ; "ואם השיר יצירת תהליך את זכיתי" - מתאר "לא   .2   זאת. עושה ישאל" - אינו ; "ואם לקוראים הדובר יחס את זכיתי" - מתאר "לא   .3   

דמיוןלזה. זה דומים מאד השירים - שני למעשה

זכיתי"( )"לא הניצוץ של ישאל"(; מסעו )"ואם נפש של מסעהמטאפורי: מסע   .1    נקודות השירים, באמצעות בשני ביטוי לידי בא הנושאהדובר: של שירתו מקורות   .2   

פטיש :" תחת זכיתי לאהקרו"; חיים שירי המתות : "באותיות ישאל ואם- שונות מבטעוזי..." לבבי, צור יתפוצץ / כי הגדולות צרותי

ישאל" - הכתיבה; "ואם תהליך את יוצר הצרות זכיתי" - פטיש "לאומצוקה: צרות   .3   השירה. מקור הוא המשורר של בליבו הנפשי הקרע

טל. ופנינת ישאל" - שמש והדמעה; "ואם זכיתי" - הניצוץ "לאומים: אש של יסודות   .4   השיר. להיווצרות זרז מהווה הקונפליקט, אשר ממחישים הניגודים השירים בשני

אשר הכאוטי, עולם הפנימי עולמו את המשורר חושף השירים בשניהכאוס: חשיפת   .5    זכיתי" )הניצוץ( ובאופן ב"לא מטאפורי באופן זאת עושה השיר. הוא נוצר בתוכו

מעצבות(. ילדות ישאל" )חוויות ב"ואם פסיכואנליטי

לא זכיתי באור מן ההפקר – ביאליק

מבוא

המשורר ושירתו., והוא חלק מקבוצת שירים העוסקים בנושא: 1902השיר נכתב בשנת    ·    :הנושאים הבאים לידי ביטוי בשיר

א. עמדת המשורר כלפי שירתו.ב. מקורות השירה.

ג. מקוריות השיר.ד. תהליך היווצרות השיר.

ה. מעבר השיר מהמשורר לקהל הקוראים.

תוכן ורעיונות מרכזיים

בית א' - מקור השיר

האור.הרכיב המרכזי בבית הראשון: המשורר מעניק את מכלול התכונות החיוביות של ה"אור" לשירתו. האור:האור מתפרש גם ככישרונו של המשורר וגם כהשראתו לכתיבת היצירה.

הדובר מצהיר כי לא זכה באור מן ההפקר, כלומר שלא השיג את השיר או את ההשראה לכתיבתו בקלות. הוא מוסיף שגם לא קיבל אותו בירושה. מקורו של השיר בלבבו של

המשורר, והשגתו היתה כרוכה במאמץ אדיר המדומה לנקירה ולחציבה בסלע.

בית ב' – מקוריות השיר.הניצוץהרכיב המרכזי בבית השני:

המקור הראשוני ממנו מתפתח האור הוא הניצוץ. מקוריות השיר טמונה בסתרהניצוץ:לבו של המשורר. שם מסתתר ניצוץ הכתיבה, שהוא הכישרון המאפשר לו את אמנות היצירה.

בנוסף להצהרותיו בבית הראשון, מדגיש הדובר את עניין מקוריות השיר, בכך שהוא מסביר שלא שאל את השיר מאיש וגם לא גנב אותו. השיר נוצר ממנו והוא מתחולל

בתוכו. על-מנת להדגיש את מקוריות השיר, משתמש הדובר בבתים א'-ב' ארבע פעמים במילה

באות בחשבון בהקשר של הפקת השיר:אינן"לא", לשלילת כל האפשרויות שא. "לא זכיתי באור מן ההפקר".

ב. "לא בא לי בירושה".ג. "לא שאלתיו מאיש".

ד. "לא גנבתיו". השימוש המרובה במילה "לא" מסגיר טון מתגונן או מתנצל של המשורר מפני טענה     ·     

סמויה הנוגעת למקור שירתו ולשאלת מקוריותה. חציו הראשון של השיר מוקדש להפרכתטענה זו.

בית ג' - תהליך יצירת השיר

בבית השלישי מתאר המשורר את מקור ההשראה ואת דרך כתיבת שיריו. לא די בכוחותפנימיים )הרהורי הלב( על-מנת ליצור שיר. יש צורך בכוח חיצוני )"פטיש צרותי"(.

כתיבת השיר, מקורה בכאב וסבל עז. התפוצצות הלב עקב הצרות הגדולות, יוצר את הניצוץ, אשר ממנו מתהווה השיר. מדובר בתהליך מהיר ביותר: הניצוץ עף לעין, ומשם - לדף. קיים

מפגש בין שני יסודות מנוגדים: האש )הניצוץ( והמים )הדמעה בעין(. הניגוד ביניהם מעיד על הקושי שבהפקת החרוז. השילוב בין הצרות לבין העין המביטה ומבינה את עוצמתן, מאפשר

את מעשה יצירת השיר.

בית ד' - המשורר והקוראים

בבית האחרון מתואר המשך תהליך כתיבת השיר. השיר "נמלט" מחדרו של המשורר אל ליבם של הקוראים. יצירת הספרות, על-פי השיר, שייכת לקוראים החל ברגע פרסומה. המשורר אינו מרוצה ממצב זה. ההצתה בליבם של הקוראים גורמת להיעלמות השיר

ולהיכחדותו. לב הקוראים(, אך ההבדל בין הלבבות עצום:Üהשיר עובר מלב אל לב )לב המשורר

המשורר סובל עבור שירו, הקורא מקבל אותו בקלות, וכך הוא גם נעלם. המשורר משלםב ודם - ארמז מקראי ל"חלב ל+ בגופו את מחיר בעירת )והתכלות( השיר בקרב הקורא. ]ח+ ודם", החלקים המובחרים שהיו מקטירים על המזבח בבית המקדש[ – כלומר, המשורר

משלם ביוקר, במיטב שבו עבור מציאות העברת השיר מלבו אל לב הקוראים.מכאן נובע יחס אמביוולנטי )דו-ערכי( של המשורר כלפי הקוראים:מצד אחד, המשורר כועס על הקורא משום שהוא מכלה את שירו.

מצד אחר, המשורר זקוק לקורא על-מנת שיקרא את שירו ובכך יעניק לו "חיים".

מבנה השיר ומשמעותו

השיר בנוי מארבעה בתים. הקשר התוכני בין הבתים יוצר משמעות מתהפכת. בתחילה נראה כאילו המשורר מתגונן מפני טענה אפשרית הנוגעת למקורות שירתו ולמקוריותה. בסיום

הנימה המתגוננת מתחלפת בטון תוקפני, ממנו עולה התחושה שהמשורר מאשים את קוראיובגזילת יצירתו.

שני הבתים הראשונים – מתארים מהלך מן הכלל אל הפרט: השיר פותח ברשות הרבים )"לא זכיתי באור מן ההפקר"(, ממשיך במעגל המשפחתי המצומצם )"לא בא לי בירושה

מאבי"(, חודר אל רשות הפרט )"כי ממני ובי הוא"( וחושף את מקורו – לב המשורר. שני הבתים האחרונים – מתארים מהלך מן הפרט אל הכלל: הניצוץ ניתז מן הלב )"כי

יתפוצץ לבבי"(, לעין )"ניתז אל עיני"( ומשם החוצה – לקוראים )"ומחרוזי יתמלטללבבכם"( שם הוא מבעיר את הבעירה הגדולה.

אמצעים אומנותיים : הניצוץ מסמל את הכישרון וההשראה לכתיבת השיר. האור מסמל את מטאפורות.1

יופיו של השיר עצמו. המילים "כי מסלעי וצורי נקרתיו וחצבתיו מלבבי" הן מטאפורה למאמץ האדיר הכרוך במעשה יצירת השיר.

: ארבע פעמים חוזר המשורר על המילה "לא" לשם הדגשת מקוריות שירו. חזרות.2 במילה "ניצוץ" )"ניצוץ אחד", "ניצוץ קטן"( מדגישה את מקור יצירתוהאנאפורה

)"צור לבי"( ואת מקוריות יצירתו )"אך כולו שלי הוא"(.

: "פטיש צרותי" – ארמז שמקורו בספר ירמיהו פרק כ"ג: "הלא כה ארמז מקראי.3 דברי כאש, נאום ה', וכפטיש יפוצץ סלע..." – ומשמעותו שדברי המשורר "בוערים"

בחשיבותם כמו דברי הנביא )ומכאן ניסיונו היומרני של ביאליק להידמות לנביא(, אלא שמקורם בסבל עז המתבטא במטאפורה "פטיש צרותיי הגדולות". השירה נובעת מתוך הקשיים החיצוניים המטרידים את חיי המשורר ומציתים את ניצוץ

כתיבתו ההופך לאש שיריו.

: שני הבתים הראשונים רומזים באופן אירוני לסיפור המיתולוגי של רמיזה.4 פרומתאוס. המשורר, אף שלא גנב את אש האלים והעבירה לבני-האדם )הם לקחו אותה ממנו, חרף רצונו לשמור אותה לעצמו(, נענש בעונש, המזכיר את

עונשו של פרומתאוס: לבו מנוקר ככבדו של פרומתאוס הכבול לסלע. אותה דרמה עצומה שהתרחשה בסיפור המיתולוגי, מצטמצמת בשיר לכדי התחוללות בתוך

נפש המשורר פנימה. בעוד שפרומתאוס פעל למען האנושות, המשורר בשיר

מפגין דווקא את התבדלותו והתנכרותו לציבור. השניים דומים בעצם פעולת היצירה, אלא שפרומתאוס יצר את האדם בצלם האלים והפיח בו את אש

התרבות, שאותה גנב מכבשנם של האלים, ואילו המשורר יצר את שירו, אותו הואברא מתוך מסתורי לבו. שניהם גם דומים בסבל הנצחי לו הם נידונים.

סיכום "לא זכיתי באור מן ההפקר" הוא שיר הצהרתי בו ביאליק מתרכז בהצגת תהליך היצירה,

בדמותו של האמן ובדימויו העצמי והחברתי. הדגשת מקוריותו הבלעדית של הניצוץ וחיבורה האירוני לסיפורו המיתולוגי של פרומתאוס, מעצימה את רעיון המשורר הנידון לחחי סבל וייסורים מתוך גזרת הבדידות, הניכור, ההתעלמות וחוסר-ההבנה מצד קהל

הנמענים של יצירתו.

על השחיטה – ביאליק

רקע היסטורי

יהודים נטבחו. מעשה הטבח עורר הדים49 פרצו בקישינוב פרעות ביהודים. 1903באביב רבים בעולם כולו, ובקהילה היהודית במיוחד. העולם היהודי לא יכול היה לשקוט, אך כוח לפעול גם-כן לא היה לו. למרות ניסיונות האמניסיפציה, טפחה המציאות על פני הקהילה

היהודית והוכיחה שהאנטישמיות לא מתה. באודסה הוקמה ועדת חקירה יהודית לאירועי הטבח, אשר בראשה עמד דובנוב, ואחד

מחבריה היה ביאליק. השיר "על השחיטה" נכתב טרם יציאתו לשטח. בעת שהותו בקישינוב אסף עדויות מניצולים וצילם עשרות תמונות. לאחר הביקור נכתבה הפואמה "בעיר ההרגה"

כתגובה שלאחר הביקור הנורא.

הנושא המרכזי

במרכז השיר עומדת תגובה רגשנית של משורר יהודי נוכח הפרעות הקשות ביהודי קישינוב, אשר נשחטו על לא עוול בכפם, ועל כן דורש המשורר נקמה ייחודית ונוראה למרצחים. השיר

שנפתח בבקשת רחמים מסתיים בקללה ובנבואת חורבן. הדובר בשיר

הדובר נתון בסערת רגשות ועוצמת כעסו וכאבו אדירה. אין ספק שהביטויים הספונטניים, הקצרים והמתפרצים, ודרישת הנקמה הדמיונית בסיום, מלמדים על מצוקה ותסכול של

הדובר, שנראה כי במצבו הקשה, מתקשה לשמור על אמונה באל ובצדקת דרכו.

תוכן השיר

בית א': פנייה לשמים – תפילה וחוסר תקווה

בקשת רחמים מן השמים, כתוצאה מאזלת ידו של הדובר.     ·     הדובר מעלה את שאלת קיומו של האלוהים )"אם יש בכם אל"(.     ·      הדובר מעיד על עצמו שאולי הפגם בו - הוא אינו יודע עוד את התפילה הנכונה שתפתח     ·     

את שערי השמים ותוביל אותו לאל.תחושת ייאוש מוחלט: "וכבר אזלת-יד", "אף אין תקווה עוד".     ·     השאלות בסוף הבית מחדדות את תחושת הייאוש: "עד מתי, עד אנה, עד מתי?"     ·     

בית ב': פניה לתליין )ארץ( – מעשה השחיטה

התליין מייצג בשיר את אותם גויים השוחטים וטובחים ביהודים. התליין הופך את כל     ·     הארץ לגרדום.

הדובר שייך לקהילת המיעוט חסרי-האונים, ולכן הוא מציע לו את צווארו.     ·     טענות עקיפות כנגד האלוהים:     ·     

א. התליין השתלט על הארץ והפך בעצמו לאלוהים - "לך זרוע עם קרדום".ב. "דמי מותר" - האלוהים מתיר לדם להישפך.

תאור הדם מביע את עוצמת הכאב: "ויזנק דם רצח, דם יונק ושב על כותנתך" - הרוצח     ·     אינו מבחין בין דם התינוק ודם הזקן.

הדם לא יימחה לנצח, שכן זהו רצח של חפים מפשע. זהו רצח שלא ניתן לכפרה.     ·     

בית ג': קריאה לצדק

אם יש צדק - שיופיע מיד! אם יופיע מאוחר מדי, לאחר מותו של הדובר, "ימוגר כיסאו     ·      לעד", כלומר במקרה של עוול נוראי כזה, מוטב שהצדק יושמד. הדובר מבהיר שכרגע לא

נעשה שום צדק, זוהי הפקרות בחיי אדם, ואם יופיע הצדק באיחור, הרי הוא לא יעזורלחורבן ולהרס ולאובדן הנורא.

אם הצדק לא יופיע, עדיף ש"שמים יימקו" )ירקבו(, וכל ה"זדים" )רשעים( לא יוכלו     ·     להינקות מחטאיהם ודמם של הנרצחים ירדוף אותם.

,אלוהים בשמיםהפניה לצדק מהווה איחוד בין הפניה לשמים והפניה לארץ: אם יש     ·     צדק. ויעשה ארץשירד ל

בית ד': ההסתייגות מנקמה וקללת עולם הרשע

בפתיחת הבית דווקא אומר הדובר "ארור האומר: נקום!" - שכן אין מדובר בנקמה רגילה.     ·      זוהי נקמת דם ילד קטן, אשר עוד לא ברא אפילו השטן עצמו. מדובר בנקמה

בלתי-אפשרית )משום שבנקמה יש מעין תגובה שאמורה ליצור איזון(; ומכיוון שאין נקמה –חותר דם הקורבנות תחת יסודות העולם להחריבו.

הקללה )תחליף הנקמה( צריכה להתבצע באמצעות דם הנרצחים: הדם יחלחל באדמה,     ·      יגיע ל"תהומות מחשכים", משם יזעזע את יסודות הארץ הרקובים. הנקמה היא שדם

הנרצחים יהפוך את הארץ על פיה וייצור תוהו-ובוהו.

עמדת המשוררבשיר יש שתי פניות, המשקפות שתי עמדות שונות המובעות בו:

)"התליין"( – המשורר מגלה אזלת-יד כלפי שלטון המרצחים.פנייה לגויים הרוצחים      (1 הוא לא דורש פעילות מעשית, אינו דורש התקוממות, אלא קבלת הדין. מצד אחד

קיימת ציפייה שאיזשהו "צדק עליון" יופיע ויגלה את חרפת הרוצחים )"ולא ימח לנצח"(; מצד שני, קיימת "דרישה" לצדק מוחשי, שייעשה עוד בזמן ששרידי הקורבנות חיים, כי צדק שמגיע מאוחר הוא עוול גדול כלפיהם. את תוקפנותו מגלה המשורר לא

כלפי הרוצחים עצמם, אלא כלפי מהות כללית כלשהי, של עולם שיסודותיו רקובים. משום כך אין הוא מצדיק את הנקמה: עמדתו היא כי העוול עצום כל-כך, שכל נקמה רק תפחית את משמעותו; לכן מוטב "לשמר" את העוול, עד שיתמוטטו סדרי העולם

מבפנים. חורבן העולם יהווה תגובה הולמת לחומרת הפשע המזוויע. )"שמיים"( – המשורר משמיע זעקה עצומה החושפת את יחסופנייה לאלוהים      (2

לאלוהים. בתחילה מביע הדובר ספק באשר לאפשרות להגיע אל האל, והוא מוסיף הצהרה בדבר אבדן האמונה. בעקבות זאת, מופיע הייאוש, הגורם לאזלת-יד ולקבלת

הדין. האל בשמיים, מקור החסד והרחמים, עומד מנגד בשעה שבעולמו מתבצעים מעשי זוועה, והוא אינו מתערב ואינו מגיב. המסקנה הנובעת מכך היא כי "הצדק"

האלוהי אינו קיים. עולמנו אינו עולם צדק, לכן יש למרוד באל המנהיג אותו ולהוריד אותו מכיסאו: "ימוגר נא כסאו לעד" – זועק המשורר בזעמו. אותו אל שהבטיח חיים לעמו, מתיר מציאות אבסורדית, שבה הקורבנות חיים על דם קורבנותיהם היהודים. משום כך, כנגד אל קנא ונוקם מתקומם המשורר ומתריס שאינו מעוניין בנקמה שאין

עמה שום תועלת מעשית. במקום זאת, יוצא המשורר כנגד עולמו של האלוהיםומצפה בזעם לחורבנו.

מבנה ועריכה

למרות התוכן הסוער, המבנה של השיר דווקא מאד מסודר, נוקשה ושיטתי:-ג.X שורות( ובסוג החריזה: א-ב-ב-א-ג-7ארבעה בתים שווים באורכם )     ·      מציאות של חריזה מצד אחד והיעדר חרוז מצד שני, מלמדת על המאבק הפנימי ועל     ·     

סערת הנפש של הדובר.

      מבנה של הדרגה

– בכל בית יש פנייה לנמען אחר: לשמיים, לתליין, לצדק ולמבקש הנקמה.הדרגתיות     ·      ההדרגתיות מתחילה מבקשת הרחמים מהשמיים )בקשה הנובעת מייאוש(, עוברת

לפנייה אל התליין )הנובעת מחוסר-אונים והעדר תקווה(, ולבסוף דרישת הקללה, שמלמדת על התפרצות הייאוש. ביטוי נוסף להדרגתיות מופיע בזרימה מלמעלה למטה:

מהשמיים דרך הארץ ועד התהומות. אני ~ תפילה : בית א' אנחנו ~ שחיטה: בית ב' אתם ~ חמס: בית ג' עולם ~ קללה : בית ד'

שני סוגים של תהליך זרימה מתקיימים בשיר:

מבקשת רחמים לקללת העולםא(

)"שמים בקשו רחמים עלי"(.בקשת רחמים )"קום שחט"(.קריאה לתליין )"יופע מיד"(.קריאה לצדק

)"ויקב הדם את התהום!"(.הקללה

ב( הדרגתיות באופן הפנייה )"עד מתי, אנה, עד מתי?"(.שאלה

)הדם "לא ימח לנצח, לנצח"(.אזהרה ראשונה )ואם לא יופיע הצדק מיד "ימוגר-נא כיסאו לעד!"(.אזהרה שניה

)"לכו, זדים, בחמסכם זה, ובדמכם חיו והנקו"(.תחילת הקללה )נקמה ש"עוד לא ברא השטן"(.הסתייגות מהנקמה

)הרס "כל מוסדות הארץ הנמקים"(.הקללה

, הנובעת מן הצורך במענה כנגדהתפרצות רגשותתהליך של הדרגתיות כפולה שכזו מבטא הזוועה הנוראה.

      מבנה של ניגוד בשיר ניגודים רבים, המבטאים את מצוקת המשורר, את רגשותיו ואת תפישת עולמו. רעיון

הניגוד מובע במרכז השיר: ניגוד בין הציפייה של המשורר, תפילה ובקשה לצדק – לביןהמציאות המבטאת חוסר צדק מוחלט.

: אני / אנחנו ~ אתם / זדים.ניגודים בדמויות: שמיים ~ תהומות מחשכים.ניגודים בהשקפת עולם

צדק ~ חמס / רשע עולמים.אלוהים ~ שטן.

: "לך זרוע עם קרדם" ~ "וכל הארץ לי גרדם".ניגודים בתפישת המציאות

מציאותציפייה, תפילה, בקשה"על השחיטה" אין אל, אין תפילה, אין תקווה, איןתפילה לאל, בקשה לרחמים.בית א'

רחמים. בקשה שכתם הרצח יישאר לעולםבית ב'

על הרוצחים.החוק מתיר את רצח היהודים:

"דמי מותר".בקשה שהצדק יופיע מיד, בית ג'

ואם לא – מרד נגד האל, הנצחת אם יש צדק – הוא מאחר לבוא, והעולם, בינתיים, מתקיים מדם

הקורבנות.הרשע. קללה, בקשה לחורבן ולהרסבית ד'

העולם, לשם ייסודו מחדש באופןמתוקן.

אפילו הנקמה בלתי-אפשרית. נראה ששלטון השטן השתלט על העולם וכי

אין מוצא לייאוש.

אמצעים אומנותיים

מוטיב קשר הדם, השמיים והארץ

הדם העובר משורה לשורה )למעט הבית הראשון, אשר השאלות שבסופו מכינות את     ·      הקרקע...( מוביל לנקמת הדם המיוחדת שבסוף השיר. גם קשר הדם מבטא זרימה של

התפרצות. דם הקורבנות חושף את האימה והזוועה, אך באמצעות הדם הזה תבואהנקמה - דמם יאכל את כל יסודות הארץ הרקובים.

ה"שמיים" וה"ארץ" מופיעים כמוטיב חוזר המבטא את הרעיון המרכזי בשיר: האכזבה     ·     מאמונה ב"שמיים" כתוצאה מהמציאות המרה של "מחשכי ארץ".

לשון ציורית : שמיים מתפללים, דם החותר בתהום תחתתמונות קוסמיות: א( בשיר יש שני סוגי תמונות

: שחיטה ורצח – התליין ובידותמונות מוחשיותיסודות הארץ, כיסא הצדק, הארץ כגרדום. ב( קרדום, הצוואר המושט לעריפה, הקודקוד המוכה ודם התינוק והזקן המזנק על בגדי הרוצח.

מטאפורות "ולאל בכם נתיב" – מטאפורה לביטוי החיפוש אחר הקשר עם האל.     ·                 "לבי מת" – מטאפורה לייאוש ולחוסר התקווה עקב היעדרות האל.     ·                 "שמים ימקו" – מטאפורה לעולם רקוב שאין בו צדק.     ·                  "ואכל בחושך וחתר שם כל מוסדות הארץ הנמקים" – מטאפורה להשמדה     ·                 

ולחורבן הצפויים לעולם שנרקב מבחינה מוסרית.דימוי

"ערפני ככלב" – דימוי הממחיש את ההשפלה הנוראה שבמעשה השחיטה.     ·     האנשה

"שמים בקשו רחמים עלי!" – האנשה של השמיים, שמבקשים רחמים.     ·     "אם יש צדק – יופע מיד!" – הצדק נדרש להופיע מיד.     ·     

תשתית מקראית )אלוזיות(

, עד אנה תסתיר את פניך ממני?" ובהמשך: "יגלנצח, ה' תשכחני עד אנה: "3תהילים י"ג,     ·     לבי בישועתך / אשירה לה' כי גמל עלי".

רשעים יעלוזו?"עד מתי רשעים, ה' - עד מתי: "3תהילים צ"ד, ?"עד מתי, עד אנה, עד מתיבשיר "על השחיטה": " ".לנצח, לנצחובהמשך" "ולא ימח של הדובר זהה לכתוב במזמורי תהילים:תחושת הקיפוח וחוסר האונים הדובר בשיר פונה לשמיים, לאחר שלא מצא את הדרך לאלוהים. גם משורר תהילים

מתלונן שאלוהים מסתיר ממנו את פניו. - שכן בתהילים פונה המשורר לאלוהים, עוצמת הייאוש של הדובר מתחדדת ואילו בשיר, פונה הדובר לשמיים משום שאינו מוצא את האל. - אצל ביאליק המילה מחדדת את המילה נצח מבטאת תחושות שונות תחושת הייאוש ועוצמת הדם. בתהילים המילה משמשת לקישוט בלבד, מה גם שהמזמור מסתיים בנימה אופטימית.

" – פנייה המשבחת ומהללת את האל.לך זרוע עם גבורה: "14תהילים פ"ט,     ·      " - הרגשת המשורר היא שהאלוהים החדש,לך זרוע עם קרדוםהדובר בשיר פונה לתליין: "

התליין, השתלט על הארץ. נראה ששלטון הגבורה של האל התחלף בשלטון הגרזן שלהרוצחים הנתעבים.

, חסד ואמת יקדמו פניך" – פנייה המשבחתכסאך: "צדק ומשפט מכון 15תהילים פ"ט,     ·     ומהללת את האל המכונן שלטון צדק, חסד ואמת בעולם.

לעד".כסאוהדובר בשיר קורא להדיח את האל מכיסאו אם לא יופיע הצדק מיד: "ימוגר נא " – העונש של אויבי ה'.ותשמידם מתחת שמי ה': "66איכה ג',     ·     

". הוא ושארהשמדי מתחת רקיעהדובר אומר על עצמו בהתייחסו גם לעם ישראל: "אחרי בני העם היהודי צפויים להשמדה, במקום שיושמדו אויביהם.

משמים נשקף" – ביטוי לדרך הנהגתו הצודקת של האל.וצדק: "12תהילים פ"ה,     ·      הדובר מביע כאב על הצדק שאיחר לבוא ומתרה באל שעליו להוכיח מיד שיש צדק

– יופע מיד".צדקבעולם: "ואם יש

מהארמזים המקראיים השונים השתולים בשיר ניתן להסיק שהמשורר ביקש להתריס כנגד האל שהכזיב ולמרוד בו. משורר תהילים מודה לאלוהיו על שהציל אותו מאויביו, על כך

שהוא שופט צדק הדורש את דם החפים מפשע מידי הרשעים, ומשום כך הרשעים נענשים ושמם נמחה לעולמים. לעומת זאת, ביאליק ב"על השחיטה" משתמש בביטויים קרובים מאוד לאלה המופיעים בתהילים, אולם מעניק להם משמעות שונה או אף הפוכה: עולם

שבו דם היהודים מותר, והם נידונים לשחיטה – אינו עולם צדק, אלא עולם אשר בו שולט "רשע עולמים". מכיוון שאין הרשעים נמחים מעולם זה )כדברי משורר תהילים(, מבקש

הדובר ב"על השחיטה" כי דם הקורבנות לא ימח לנצח. האל בספר תהילים יושב על כיסא משפט הצדק, ואילו במציאות המתוארת בשיר, כיסא האל הוא סמל לעוול. לכן מבקש

הדובר שיושמד.

סיכום

"על השחיטה" הוא שיר זעקה המופנית כנגד חוסר-האונים של יהודי אירופה. הזעקה מופנית כנגד השמיים, בשל תחושת נטישת האל והטלת הספק בדבר קיום

הצדק. הזעקה עולה כנגד הרוצחים המסמלים את אובדן המוסר האנושי.

אני שומע משהו נופל – נתן זך

המשורר על בגימנסיה ולמד1936ב- לארץ עלה בברלין. הוא1930 בשנת נולד זך נתן

שחרורו, למד כקצין. עם השחרור במלחמת בצה"ל שירת "הרצליה". זך באוניברסיטת ספרות למד המדינה. בהמשך ומדע פילוסופיה העברית באוניברסיטה

מהפך סימן ראשונים", אשר "שירים הראשון ספרו פורסם1955 תל-אביב. בשנת במוסכמות למרוד זך ביקש והששים. ביצירתו החמישים שנות של העברית בשירה

שלונסקי(, ואברהם אלתרמן נתן )בעיקר המדינה דור משוררי את שאפיינו הכתיבה המצלול בעלת המודרנית בשירה והחרוז המשקל שירת החלפת למען שפעל בכך

כיום משמש זך מחייבת. נתן צורנית או תוכנית קונבנציה מכל החופשי, הפטורה גם עוסק מקורית, הוא שירה כתיבת חיפה, ולצד באוניברסיטת לספרות כפרופסור

והוא1982 בשנת לספרות ביאליק בפרס זכה זך ספרותית. נתן ובביקורת בתרגום.1995 בשנת לשירה ישראל פרס חתן

מבוא מרחפת שמעליה וחרדה איום של חוויה המתאר לירי שיר נופל" הוא משהו שומע "אני

ברור: קשר ביניהם שאין מרכיבים באוסף מדובר למוות. לכאורה הכואבת ההתוודעות נוכח מבוכה מעוררת בשיר הראשונה וכו'. הקריאה רוח, נאשם, רופא, מורה, תפוח

משפט, בית )בית שונים דעת תחומי המערבת ברורה ולא מעורפלת מציאות תיאור ותובנות תשובות להפיק שבמקום הוא לכולם המשותף ספר(, אשר חולים, בית וריקות. נוצרת סתמיות מילים בהשמעת מתמצים וחוכמה, הם ידע על המבוססות

הדוברים כישלון בשל נשברת מיד היא לתשובה, אך יזכו קשות ששאלות ציפייה את המציגה חזקה תחושה מכך, נוצרת המתרחש. כתוצאה את להסביר השונים ובלתי-מובן. החיים סדר שרירותי, חסר בעולם נתון האדם – כאבסורד האנושי הקיום החלש, וגם האדם בידי אינם כלל הכחדתו או קיומו שברירי, אשר לחומר נדמים

עמו. להתמודדות כלים ולספק המוות נושא את להסביר היכולת אין האנושית לתרבות

ומשמעותו השיר תוכן הרוח". נופל, אמר משהו שומע הרוח: "אני הוא הראשונה בשורה הדובר–א' בית

)שלמעשה הנער את האם מרגיעה השניה בשורה הרוח, אולם מהו ברור לא תחילה לנער, הרוח של מטונימיה כמו שנראה במה–השלישי( בבית רק לראשונה מופיע "רוח" במילה שהשימוש ונבהלת. יתכן הנפילה את השומעת הנער רוח זו היתה כאילו

הנפילה משמעות את להפחית ניסיון דבר", כלומר ל"שום מקבילה הראשונה בשורה הרוח, זו כי יובהר השיר, כאשר בסוף תיפסל זאת השלכותיה. אפשרות את ולהעליםהאדם. על אימתו המטיל ההרס כוח ייצוג התפוח, היא את השומטת

הקשה. לאמת הסתרה כאמצעי הראשון בבית הרוח של הכפולה נוכחותה בולטת הגורם גם היא שהרוח ממנה. העובדה להיבהל תמימה, שאין בנפילה מדובר לכאורה הרוח"( רק )"זה הנפילה הפוגע, גורם הגורם נופל"( וגם משהו שומע )"אני המתריעוערפולה. המתוארת החוויה טשטוש על מלמדת

נלעג. באופן השני בבית צדק( מופיעה בעשיית לסמכות )סמל השופט דמות–ב' בית שכולם במציאות רלוונטית איננה צודק מי אשם. השאלה מי להכריע מסוגל הוא אין

מצבו את ממחישה השופט אשם". פסיקת הוא וגם אשם אתה "גם – אשמים כל לסבול צפוי הוא ולכן אשם נולד תמידי. האדם לסבל שנידון האדם של האבסורדי

אכילת לחטא רמז )אולי האדם גורל זהו מדוע מסבירה לא השופט חייו. תשובתזה. מגורל הנובעת חוסר-האונים תחושת את מחזקת רק בגן-עדן( אלא התפוח

רק הוא הקיומי. "אדם האבסורד נוכח האונים חוסר את מחזקת הרופא של הופעתו לצפות ניתן ממנה הרפואה. הדמות שבמדע הסמליות את שנוגד ריק ביטוי אדם" הוא

בעולם. האדם של האבסורדי קיומו סוד מול נבוכה ולהגנתו, עומדת האדם להבנת ולכן תשובה ללא הקיום חידת מול וההיגיון, עומד המדע את שמייצג הרופא גם

האדם של סופו כי בתדהמה. ברור המשפחה בני את מותיר הוא הסתמי בהסברו עם להתמודד היכולת אין מכך, לאדם לא. יתרה אם ובין במפתיע אם למות, בין

להבין הרצון את בו למוות(, מעוררת )רמז נופל משהו שמע שהנער המוות. העובדה מנסה טבעי באופן ואמו מוות מהו יודע הסתם, איננו הדבר. הנער, מן פשר את

זאת. קיומית מציאות ממנו להסתיר התפוח בנפילת קיומית- מיוצגת אנושית נפילות: נפילה בשלוש לחזות אפשר מכאן

התובע גם כי הקובעת השופט בתמונת מוסרית- מיוצגת ממשי; נפילה למוות כסמל בתמונת מקצועית- מיוצגת המוסרי; נפילה הכשל את ומעצימה אשמים הנאשם וגם

נפילתו. סיבת ובהסבר הנופל האדם בהצלת הנכשל הרופא

והוא הקשה המציאות את רואה ישיר. הוא בתיאור לראשונה מופיע הנער–ג' בית למראה מאמין הנער, לא עצמו את מדוע, מדוע, שאל מאוד. "אבל ממנה נרגש

מועצמת הנער, אשר של התרגשותו על "מדוע" מלמדת המילה על החזרה–עיניו" הידע נציגי מתשובות עיניו. הנער, מאוכזב למראה לבו את הלופתת בתדהמה לחרדה עז ביטוי כמו שנראה במה – מדוע עצמו את והרופא( שואל )השופט והתבונה

"מדוע" אין ולשאלה אדם לכל מצפה המוות כי הבנתו בעקבות ולחוסר-אונים עיניו למראה מאמין שאינו הנער מול ניצבים הנדהמים המשפחה תשובה. בני למעשה

להם. למשותפת האובדן חוויית הופכת וכך –

כלפי המופנה הלעג את נוספת, מעצימה ייצוגית המורה, דמות של הופעתו–ד' בית כי המורה נחות. קביעת כה באופן הקיום שאלת עם להתמודד המנסים החברה נציגי "קבע... ללא שהתוספת וסתמית, עד בנאלית כה בהר" היא גר בעמק גר שאינו "מי

בעולם, אך הצדק חוסר על אולי תוהה יותר. הנער דמותו את מגחיכה ניכר" רק קושי ללא אותו הידע( המותיר )סמל במורה נתקל לתהיותיו, הוא תשובה לקבל בנסותו ביותר הפשוט במובנה הקיומית למציאות לרמוז עשויים המורה ממש. דברי של מענה

)הגבוה( )הנמוך( להר העמק בין שהפער מת. אפשר למעשה חי, הוא שאינו מי –

למי מספקת לא לגמרי קביעה שבנפילה. זוהי ההכרח ואולי האפשרות את מסמןלהם. ראשונית התוודעות של קשה בשעה והמוות החיים פשר את להבין שמבקש

והמוות, החיים חידת עם להתמודד האנושית התרבות נציגי כל כישלון ה' - לאחר בית על לבנה להשיב יכולה לא אומנם בנה. היא על להגן לנסות אלא לאם נותר לא

או שקשה קיומיות עובדות ממנו להסתיר לנסות בכוחה "מדוע", אך השאלה שגרם הכוח התפוח, כלומר את ששמט גורם עמן. הרוח, אותו להתמודד בלתי-אפשרימבנה. להסתיר מנסה אך יודעת האם שגם האמת את למוות, יודע

נאלצת שבאין-ברירה האם של לתגובתה מוקדש הקצר האחרון הבית–ו' בית אין לאם בכך. גם נכשלו התרבות נציגי שכל הנער, לאחר של הפחד עם להתמודד

איש שהתחמקו והמורה לשופט, הרופא בניגוד "מדוע", אך הנער לשאלת תשובה הנחרצת בידיעה השיר את חותמת השאלה, היא עם מהתמודדות בדרכו איש

היא הזאת העגומה הידיעה מנחם". את לו יהיה לא "שלעולם, לעולם, לעולם מן מנוס שאין יודעת ממנו. היא להעלימה בוחרת היא מבנה, לכן לחסוך מבקשת

זאת אמת להרחיק לנסות הוא לעשות שביכולתה נחמה, וכל תתכן לא ואף המוות א'( או בית–הרוח" רק דבר, זה )"שום בהכחשה אולי בוחרת הצעיר. היא מבנה

תחושת את מחזקת למעשה ה'(, ובכך בית–האם" מבנה שהעלימה )"מה בהדחקה את להסביר והנלעג המזויף הניסיון במקום המבעית, זאת המוות נוכח האין-אונים

למגוחכים. בניגוד והמורה השופט, הרופא את ההופך מעשה – להסבר ניתן שאינו ה"מומחים", המקצוע אנשי המקוממות( של כך )ומשום הפסקניות לתשובותיהם

מפני בנה על להגן שלה, בניסיונה המתחשבת וברגישות ברכות, בצניעות האם בולטתהקשה. למציאות ההתוודעות

השיר מבנה )א' בנה על להגן האם ניסיונות את מכיל החיצוני מעגלית. המעגל בצורה בנוי השיר

+ ה'(. האדם של למצבו הסברם את המספקים המקצוע בעלי את מכיל האמצעי המעגל) ב' + ד'(. בעולם והמוות החיים שאלת היא – הנער שמעלה היסודית השאלה את מכיל הפנימי המעגל

"מדוע?" )ג'(. – אין – המרה האמת את המכיל האחרון הבית למעגלים, עומד נפרדת, מחוץ כיחידהנחמה!

אומנותיים אמצעים וודאות את מייצגת )המוות(. הרוח האדם נפילת את מסמל הנופל התפוח – סמל

מפניו, להתגונן האדם ניסיונות מכל יותר חזק שהוא הגורל כוח את המוות, כלומרהמוות. את כופה אשר והוא

רוח הילדים: "רוח לשיר אלוזיה נופל" קיימת משהו שומע "אני בשיר–)ארמז( אלוזיה זו לאלוזיה–והתפוצץ..." נפל העץ, הוא מראש נפל / הוא תפוח נפל רוח, בפרדס

המוות עם הבלתי-אפשרית ההתמודדות את לרכך נועדה היא אחד כפול: מצד תפקיד לשיר האסוציאציה יצירת האפשר, באמצעות במידת וקל תמים באופן ולהציגו

נפילת מסמלת שבטבע אירוניה, משום המעוררת אלוזיה אחר, זוהי הילדים. מצד של המשמעות בין האדם. הפער לכיליון סמל זהו כאן ואילו הפרי בשלות את התפוח

חריפה. אירוניה יוצר – הנוגה המבוגרים שיר של המשמעות לבין הקליל הילדים שיר

ישירה התייחסות אין המורה בדברי–בהר" גר בעמק גר שאינו - "מי מטאפורה מצוי שאינו לשיר. מי לייחסו ניתן ההקשר לפי אשר לוגי עיקרון בהם מופיע למוות, אך

חי. זוהי הוא מת שלא ומי מת הוא חי שלא ב', כלומר, מי במצב מצוי–א' במצב בכדי הארץ לידיעת מורה להיות צריך לא אירונית, שהרי תחושה המעוררת מטאפורה

המורה של הנלעג לניסיונו היא הכוונה כזאת, ובהשאלה ורדודה שטחית הבחנה לייצרכמובן. הצלחה המוות, ללא פשר את הידע( להסביר )סמל

הנער תמיהת את מחדדת ובכך השלישי בבית ברצף "מדוע" חוזרת המילה – חזרות את המאפיינת אי-ההבנה כל מגולמת זו המוות. במילה גילוי מול לראשונה הניצב

הסיום בבית פעמים שלוש "לעולם" חוזרת המוות. המילה בשאלת המתסכל העיסוק נידון מכך, האדם יתרה "מדוע?" אלא היסוד לשאלת תשובה שאין רק לא כי ומדגישה

האווירה את מעצימה המילה של לעולם. ההדגשה זאת מתסכלת באי-ידיעה לחיותנחמה. תהיה לא שלמוות המרה מהאמת הנובעת הקודרת

למוות: "נופל", "בני ברורה קונוטציה בעלות רבות מלים מכיל השיר – הקבלות

ההתוודעות חוויית את מעצימים אלו כל–הנדהמים", "שמט", "מנחם" המשפחהאי-הבנתו. מול הכושלת והעמידה למוות

מולה ניצב שהאדם בסיסית שאלה עם אירונית התמודדות מציע השיר – אירוניה לתופעת מלומדים הסברים במהותו( לספק )כושל מניסיון נמנע זך חסר-אונים. נתן הזאת, הבלתי-אפשרית למשימה והמורה השופט, הרופא את לגייס המוות. בבחירתו

לכישלון, אלא שנועד רק המוות, לא את להסביר ניסיון שכל לומר בעצם מבקש הוא "פסק" הביטויים בעזרת מועצמת והטיפשות. האירוניה היהירות משום בו יש

נציגי של ייצוגם את מעצימים )השופט(, "הסביר" )הרופא(, "קבע" )המורה( שרק הרגישות חוסר את לבקר בשיר האירוניה המגוחכת. תפקיד בעליבותם והידע התרבות הניצב האדם של המחרידה הבדידות תחושת את ולהדגיש בעולם השוררים והניכור

המוות. שאלת מול

סיכום קיומי כיסוד בו וההכרה המוות לחוויית בהתוודעות נופל" עוסק משהו שומע "אני

בעולם לחיות נגזר האדם שעל היא השיר מן העולה האדם. המסקנה בחיי מרכזי פשר את להבין ידו קוצר ובשל להיוולד הבחירה לו ניתנה שלא כך אבסורדי, מעצם

המוות מול הבלתי-נמנעת ובעמידתו ומעורער שברירי לקיום נידון אדם המוות. אותונחמה. לו תהיה לא שלעולם להיווכח צפוי הוא

ספר שירי – רחל

המשוררת על ,1909 בשנת לארץ עלתה . היא1890 בשנת ברוסיה נולדה בלובשטיין רחל

האהבה הבדידות, כאב צער מתוך שצמחו האישיים שיריה בזכות והתפרסמה ובא. משנת הקרב המוות ותודעת לקתה בה השחפת מחלת הלא-ממומשת, ייסורי

גורלה. ועם עצמה עם מפויסת השלמה בהם שיש שירים רחל , כתבה1926. 1931 בשנת בתל-אביב נפטרה רחל

השיר סוג השירה. שירה = אמנות ארס-פואטי. ארס-פואטיקה שיר שירי" הוא "ספר

השיר, כגון: יצירת בתהליך הקשורים תיאורים שבמרכזה שירה היא ארס-פואטית פרסום עם לשירה, התמודדות לכתיבה, הגדרות וחומרים לכתיבה, נושאים המניעיםוכו'. הקהל ותגובות היצירה

לשיר הרקע (,1927"מנגד" ) רחל של השני השירים בספר הפתיחה שיר שירי" הוא "ספר השיר

נוכח כאבה את זה בשיר מביעה הצהרתי. היא שיר של מעמד לו מקנה בספר ומיקומו בפני העצמית שבחשיפה מכך, הקושי ויותר שירה בכתיבת הבסיסי כקושי שנראה מה

סתמי. קוראים ציבור

השיר תוכןהחושפני. לפרסום ועד האישית החוויה היצירה: מתיאור תהליך את מתאר השיר

תהליך שיריה. זהו את כותבת היא המשוררת, כאשר שעוברת התהליך א' – תיאור בית ספר "בריאה" של היא התוצאה רב, אך בכאב כרוך הוא – הלידה תהליך את המזכיר

והמלבבת. היפה היצירה את שירים, המכיל ביותר הכואבות בחוויות שירים. מדובר נוצרים שמהם החומרים ב' – תיאור בית

הקרובים חבריה שאפילו חוויות הן חייה. אלה בימי המשוררת שעברה ביותר והאישיות הקוראים הרחב, בוחנים הקהל בפני השירים ספר נחשף עליהן. כאשר יודעים אינם

ואף בקלות-דעת מיוחדת, אלא התרגשות ללא ב"מנוחה", כלומר הספר אתמקוממת. באדישות

ומשמעותו בשיר המרכזי הנושאהבאות: היחסים מערכות שתי שירי" עומדות "ספר השיר של במרכזו

היצירה. לבין המשוררת בין      א.היצירה. את הרחב, הקורא הקהל לבין המשוררת בין      ב.

סערת מתוך לעולם באה אמנות שיצירת שירי" הוא "ספר מהשיר העולה המסר האישית, היצירה בריאת מעצם שמחויב הנורא הכאב בין ניגוד האמן. קיים של רגשות

לשיר. בהפיכתו מקבל זה שכאב והמלבב האסתטי הביטוי לבין תגובת עם להתמודד לאמן, הנאלץ וסבל כאב מוסיף היצירה כן, פרסום על יתר

בקלילות, ביצירה שנוהג הסופי. הציבור האומנותי לתוצר בנינוחות המתייחס הקהלביצירתו. האמן הכואב, שהשקיע הרגשי התהליך את מעריך אינו

לב את ויפה, המושך נעים לדבר להפוך המצוקה לאמנות, יכולה מהחיים במעבר בשיר שהושקע הרגשי המטען בין מכאיב פער מזככת. קיים מחוויה הנהנה הקוראהקוראים. קהל של והשלו הנינוח הקליטה אופן לבין כתיבתו בשעת

המשוררת עמדת

בין שקיים הניגוד את שכואבת כמי מופיעה המשוררת את בשיר המייצגת הדוברת בשיר המעוצבת התוצאה וייאוש( לבין כאב רגשות של סוער )עולם הפנימי עולמה

בכהות הקהל את שמאשימה כמי מוצגת היא מלבבת(. בהמשך מלים )מחרוזת מהמשוררת. מכאן היצירה שדורשת הרגשית ההשקעה כלפי בזלזול אף רגשית, ואולי

של עצמי. תכניו קיום בעלת ישות כאל השיר אל מתייחסת שהמשוררת להבין אפשר איכויות האישי לכאב מעניקה לו, וזו ייחודית פיוטית חוקיות על-ידי נקבעים ואופיו השיר

חדשות.

מבקש שהשיר הקוראים, נראה של והאשמה אישי כאב המשלבת הנימה למרות הכורע" הלב של "תוגתו עקבות את המזהים )אלו הרגישים הקוראים את לפתור

נפשית. מלבבת"( מאטימות מלים כ"מחרוזת ראשון במבט שנראה מה מאחורי מכוונת אינה המשוררת הסתם השירים, ומן על בשוויון-נפש יגיבו לא אלה קוראיםהשיר. את נועלת היא שבה המרירה האמירה את כלפיהם

אומנותיים אמצעים

מטאפורות בתוצאה הנראים והיופי הסדר את הממחיש לשוני מלבבת" – ציור מלים "מחרוזתהשיר. – היצירה של הסופית

לבין הסוער היצירה תהליך בין הניגוד את הממחישה הלבן" – מטאפורה שירי "ספר יצירתו. בבסיס שעמדו השליליים הרגשות את מנטרל הלבן השירים התוצאה. ספר

שהביאו והכואבים הסוערים הרגשות על הלבן, המכסה "ניקיון" הצבע בולט כעת ופשוטה, ללא לבנה בעטיפה ספריה את לכרוך בחרה שרחל לציין ליצירתו. )יש

משוררת של והשקטה הצנועה תדמיתה את שחיזק עניין – גרפיים ועיטורים קישוטיםבקושי(. נשמע שקולה שנחשפו הסודות סוג את רחל מתארת זו באש" – בהשאלה בי החתום "נחשף

צורב, שנטבע כה כאב שגרמו כאלה והיו לאיש גולו שלא בסודות בשיריה. מדוברבזיכרונה. לעולם את "המכופף העצום העצב את ממחישה זאת ציורית הכורע" – לשון הלב של "תוגתו

השירים. נוצרים ממנו הלב", כחומרניגודים

עיקריים: ניגודים בשני הוא בשיר המרכזי האומנותי האפקט / נואשת, כואבת שצרחתי )"צריחות השיר בכתיבת הכרוך הסבל בין ניגוד      א.

המוכן השירים קובץ של והנעים הלבבי האופי ואובדן"(, לעומת מצוקה בשעותסבל. מאותו מלבבת"(, שנולד מלים )"מחרוזת

חביונות )"נגלו השירים באמצעות הקוראים עם אינטימי במגע הצורך בין ניגוד      ב. על יגיבו לא רבים שקוראים הידיעה באש"(, לבין בי החתום לרע, נחשף גיליתי לא

הכורע, יד הלב של תוגתו )"ואת לה מצפה שהמשוררת רגשית היענות באותה השיריםתמשש"(. במנוחה כל

שיריה. בפרסום המשוררת שחשה עגמת-הנפש עוצמת את מדגישים הללו הניגודים

סיכום חושפת ופרסומה. מדוע שירה לכתיבת הנוגעות בשאלות דיון שירי" מזמן "ספר

אדישות? אפשר אוזניים על יפלו שאלו בידיעה שבסודותיה הכואבים את המשוררת חווה שהוא מאי-הנחת חזקה שירים בכתיבת המשורר של ששליחותו רומז שהשירשביצירתם הנפשית ההשקעה את מעריך שאיננו ציבור בקרב מפרסמם שהוא בשעה

עוד חוזר הניגון – אלתרמן

המשורר על חברתי-תרבותי כמרכז שימש הוריו . בית1910 בשנת בוארשה נולד אלתרמן נתן

רוסיה. – המוצא לארץ משפחתו עם , חזר4 בן יהודיים. כשהיה ולסופרים לאנשי-רוח עד לנדוד המשפחה בני ביהודים, נאלצו והפרעות הראשונה העולם מלחמת עקב

ספרו שירי במרכז עומדת הנודד המשורר . דמות1925 בשנת לישראל לעלות שבחרו בו והיה שבשירים החידוש חזקות, נוכח תגובות עורר זה בחוץ". ספר "כוכבים הראשון

אלתרמן לשירים, חיבר מוביל. נוסף כמשורר אלתרמן של מעמדו את לבסס כדי במעורבותו נודע והאנגלית. הוא הצרפתית הקלאסיקה ממיטב ותירגם מחזות מספר

ישראל בפרס זכה ציבורית. הוא ובפעילות פוליטיים במאמרים ביטא אותה החברתית.60 בן , כשהיה1970 בשנת בתל-אביב ונפטר1968 בשנת לשירה

נתן של הראשון בספרו והתפרסם כותרת ללא במקור הניגון" הופיע חוזר "עוד השיר.1938 בשנת לאור בחוץ", שיצא "כוכבים אלתרמן

השיר נושא

טבע תופעות היקום, עם עם ומפגש הדרכים אל יציאה הניגון" מתאר חוזר "עוד השיר מתאר אינו בדרכים. השיר הפוסע ההלך של בדרכו הנקרים נוף מראות ועם

"עוד – נצחית במעגליות המתרחשת תנועה של סוג חד-פעמית, אלא התרחשות בדרכים: הנודד ההלך בחיי שונות לתקופות מתייחס השיר כי שנראה חוזר...", מכאן

דרכו והתווית בהווה הדרכים אל חייו, כמיהתו אורח את לשנות המנסה כנווד עברו הנצחי, אינו שעובר-האורח, הנווד להבין אפשר השיר של הפתוח הסיום לעתיד. לפי

יחס ביטוי תוך ויצירתי נפשי חיים במסלול נודד ברורה. הוא להכרעה להגיע יכולוהצער. והסערה, השמחה השקט – שבדרכו הניגודים כלפי דו-משמעי

בשיר הנמען "עובר- ארח". כלשהו, המכונה לנמען ומופנה שני בגוף הניגון" כתוב חוזר "עוד השיר דמות הנו שהנמען גם לקורא. אפשר היא הכוונה סתמי, ואולי לנמען שהכוונה יתכן

עצמו, הנוקט הדובר הוא שהנמען הדבר אפשרי וכן הדובר פונה מסוימת, אליה דמותו היא הראשית שהדמות לבינו. ברור בינו המתנהל פנימי מונולוג של בטכניקה

– ייעודו בפני העומד ההלך שלבדרכים! ולנוע מחויבות מכל להשתחרר

הניגון משמעותפוטנציאליות: משמעויות מספר לייצג עשוי שנזנח הניגון

על – ארס-פואטי לכיוון השיר את המסיתה השיר/השירה. אפשרות הוא הניגון        א.השירה. את להפיץ השליחות מוטלת המשורר

השונים היבטיה על החיים למשמעות היא לחיים. הכוונה סמל הוא הניגון        ב.וכד'(. / רוחניות עצמי / מימוש )אושר

לשאיפה ביטוי היא הניגון שהחזרת זה במובן החופש את לייצג עשוי הניגון         ג.בחירות. לזכות האדם של הטבעית

שהוא ה'. הצדיק, בשעה עבודת במסגרת קדושה מהות מייצג בחסידות הניגון        ד.תיקון. של לזמן וטהרה, הראוי קדושה של במעמד ניגון, זוכה משמיע

שככל היא הניגון מושג של הפירוש מאפשרויות העולה המסקנה     ·                  יכולתו את בתוכה האנושות, המכילה חיי לנצחיות רוחני בסמל מדובר הנראה

ליצור. המשורר של ו/או להתקיים האדם של האין-סופית

ומשמעותו השיר תוכן לשווא. העובדה שנזנח הניגון של חזרתו בדבר בהצהרה נפתח א' – השיר בית

הפסקה לאחר בהתחדשות שמדובר שיתכן כך על "עוד" חוזר, מצביעה שהניגוד הפסקה ללא בהתמשכות מדובר אולי מחדש( או חוזר שוב הוא ועתה נזנח )הניגון

מתקיימת(. כך שעדיין נצחית במעגליות תנועה של תיאור עודנה..." – כלומר )"הדרךעדיין. או צורות: שוב בשתי להתפרש הרביעית, יכולה "עוד" בשורה המילה גם הניגון, את לזנוח בניסיון טעם היה לא שמלכתחילה מעידה לשווא הזניחה עצם

מוצדק. ואף המציאות מחויב הנראה ככל שקיומו למעשה מטאפורי באופן לאורך" מרמזת נפקחת עודנה השנייה: "והדרך השורה

מהקשר "נפקחת", השאול במילה שהשימוש התפכחות. נראה ואף התעוררות של אל מחודשת ביציאה המתבטאת היקיצה את להציג על-מנת העין, נועד איבר לפעולת

השירית. והשליחות החיים דרך חוזר השונות(, אשר משמעויותיו )על הניגון אל היא זאת בשורה שהכוונה גם יתכן

החיים( שנזנחה )דרך שהדרך המשורר/ההלך. כאילו מן עלבונו את לתבוע בכדיבצדק( – מאשימה! )לחינם, שלא לשווא

חורף של קונוטציות בטבע, בעלות שגרתיות תופעות מתארת השלישית השורה – ההלך אל אותן המחברת להאנשה בגשמיו"(, הזוכות ואילן בשמיו )"וענן וקרירותאורח". לך, עובר עוד "מצפים

אורח". בדרך-כלל המושגים: "מצפים" ו- "עובר בין ניגודי פער עולה זאת משורה רומז הבסיסי הניגוד לו. כאן מצפים לא ועל-כן במקרה שעובר מישהו הוא אורח עובר

הוא בלתי-מתוכננת, עדיין שהליכתו האורח, שלמרות עובר של הרצויה למהות דווקאוהאילן. השונים: הענן הטבע פרטי של מטעמם לבואו לציפייה זוכה טבעי, שעל בנוף לנוע צפוי ההלך. הוא פעולת עתיד בזמן מתוארת זה ב' – בבית בית בתוך שמצוי כמי לחוש צפוי והברקים(, הוא )הרוח ופחד לחורף, קור הקשרו אף

נדנדות"(. )"ובטיסת מהנה ילדים משחק תקום"( ומעין )"והרוח רוחנית התעלות וכניעה לרוך, איטיות סמל – )הכבשה ואיילת כבשה מסוג חיים בעלי שדווקא העובדה

עדינה, מלאת לחיית-בר סמל – האלוהים[ והאיילת שה הוא ]בנצרות, ישו צדק וגם התמים(, משמשים היופי את המייצגת טורפת, בלתי-נכנעת חן, חופשייה, מהירה, לא

– אלו חיות של מהותן לבין ההלך מהות בין לקשר ההלך, רומזת להתנהגות עדים שהוא לכך עדות הן והאיילת ההלך, הכבשה של תום, צדק, יופי. במקרה של צירוף הגוררת מהתקשרות שנמנע מישהו בהחלט אותן"( אך )"שליטפת ונעים חביב אדם

לכת- - "(. )"והוספת התחייבות לנוע – לו המתאים הייעוד את להגשים בהחלטתו נחוש שההלך נראה לפיכך

מחייבים קשרים ליצירת מאפשרויות ולא הטבע מאיתני לא להירתע מבלי בדרכיםומגבילי-תנועה.

שהוא במצב נתון הוא כלומר – רחוקה ועירו ריקות שידיו כמי מתואר ג' – ההלך בית הליכתו. ידיו את להקשות שעלולים פרטים אחיזת מעול משוחרר גם דל-אמצעים, אך

)הוא סמלי במובן גם ומפריע(, אלא כבד מטען נטול )הוא הפיזי במובן רק לא ריקות ואחריות געגועים של מרגשות משוחרר גם ובכך קרובים לאנשים מקשרים משוחרר שחרור כמו שנראה מעירו, במה רחוק נמצא מאחור(. הוא שהשאיר לקרובים אין מהדרך, שכן ליהנות עשוי הוא זה כלשהו. במצב מולדת למקום שייכות מתחושת

לזיכרונות. נפשית או למקום פיזית קשור מהישארותו הנובע לחץ עליו ואישה ירוקה הערצה( "לחורשה כדי עד )האמין סגד פעם שלא כמי מתואר ההלך

עם התמזגות כדי עד לאהוב מסוגל עפעפיים" – כלומר, הוא גשומת וצמרת בצחוקה סתמית די ייחוד. חורשה כל וחסרי ביותר פשוטים ואנושיים טבעיים אלמנטים

מהחורשה יותר חשובה שאינה מזדמנת השגרתי-הירוק, אישה בצבעה רק המאופיינת – גשם נוטפת וצמרת ההלך על משמעותי רישום מותירה אינה ובוודאי הצמרת או

בעוצמה להתרשם יוצאת-דופן יכולת על להצביע שבכוחם סגידה מוקדי מהוויםאדם. הוא )=החיים( להלך, באשר הדרך שמזמנת הקטנים מהדברים אדירה

והשליחות ההלך, הדרך את למלא שכדי חש היצירה. ההלך של מרכזה את מהווים אלו מרכיבים שלושת

ולצאת עירו את לנטוש לו הקוראים למרחבים ולהיענות לניגון להישמע ייעודו, עליו "הניגון" ו-"הדרך". כבר עם מחודשת לפגישה עובר-האורח את מזמין אליהם. השיר

המראות את ועזב הניגון את "עובר-אורח" זנח שאותו להבין אפשר ראשונה בקריאה מטען מתוך ועולים חוזרים בשלהם, והם ממשיכים והדרך הניגון פניו. אבל על שחלפו / לשווא שזנחת הניגון חוזר בעבר: "עוד )עובר-האורח( ספג שהמשורר החוויות אם הנדודים, גם את לחוות ממשיך לאורך". עובר-האורח נפקחת עודנה והדרך הדרך שלו, ומראות הפנימית באוזן מתנגנים בדרך: הצלילים נמצא אינו בפועל

לו הקורא הפנימי לקול בהיענותו מתבטאת ההלך של בדמיונו. השליחות מצטייריםולמראותיה. הדרך אל לצאת

וכד'( – חיצוני מראה שם, תיאור לה )אין ממשית-קונקרטית אינה ההלך של דמותו דאגות, דמות וחסרת קלת-דעת כישות מצטיירת ראשון, היא סמלית. במבט דמות היא ונפגש בדרכים מהלך שהוא להנאתו, שעה בו ומשתעשע העולם מן המוקסם טייל של

כרוכים התחייבות, אלא משוללי אינם ההלך הטבע. אולם, חיי גילויי עם פנים אל פניםבדרכים. ההליכה לעצם שמורה מחויבותו – לו שנקבעה בשליחות

"לשווא" לשווא". המילה "שזנחת בצירוף מסמלה, נרמזת זו, שהניגון שליחות כי ממנו. נראה לחמוק ההלך של בכוחו שאין שבשליחות, הכרח הכורח את מבהירה

למלא אותו המחייב פנימי צו של מתוקפו בדרכים, נגזר ההלך של העצמי המימוש ולא לו מצפים הדרך נציגי שהרי – אותה לבצע מתלהב הוא אין אם )גם זאת שליחותההפך(.

באותה קבע, אלא של מושב לו אורח, שאין עובר בחזקת הוא בדרכים הנודד ההלך קבועים שאלמנטים זאת, העובדה הנדודים. עם מסלול עובר לא רחוקה, שבה עיר

המחויבות בצד יוקרה של ומידה מעמד לו מעניקה לבואו ומצפים בו מכירים בנוף אל אותו ומקרבת התמימה-הראשונית המהות את בהלך מחיה להם. הדרך להיענות

קסמיו. ואל הטבע המקובל. מן מיוחד, השונה חיים אורח לעצמו הזאת, מאמץ בדרך ההולך

חולפים מגעים מחד, וקשירת אחרים בני-אנוש כלפי מחויבות העדר היא התחייבותוהדרך, מאידך. מראות עם

וטבע, אדם בין ומגע קשר ליצור ניסיון מבטא הדרך נופי לבין ההלך בין המפגש ממדיהם אלה, מבחינת בלתי-שקולים כוחות שני שבין העצום הפער על לגשר

בהם. הגלומה העוצמה ומבחינתאומנותיים אמצעים

הווה; בזמן כתוב הראשון - הבית המחזוריות רעיון את כמבטא השיר מבנה      .1 זה + עבר. מבנה הווה בזמן כתוב השלישי + עבר; והבית עתיד בזמן כתוב השני הבית

הכרוכה המחזוריות את לסמל הזמנים, שתפקידו בין ההדוק הקשר את מדגיש אל צמוד הוא שאף ההווה מן בלתי-נפרד חלק הוא ההלך: העבר של בשליחותו

העתיד. לאורך" – הדרך נפקחת עודנה ( "והדרך1א( האנשה: – הציורית הלשון      .2

ראייה של )במובן "נפקחת" למענו להלך. היא בעלת-ברית למעין הופכת לך..." – עוד מצפים בגשמיו ואילן בשמיו ( "וענן2פיקחות/חוכמה(. וגם למרחק/עתיד

של )במובן ההלך של לבואו המשתוקקים אנושיים דרך לנציגי הופכים והאילן הענן תהיינה ואיילת ( "וכבשה3השליחות(. הצלחת את המקדמים מעודדים כוחות

והרציני הנכבד התפקיד מחמת אנושי במעמד זוכים הללו החיים עדות..." – בעליכנדרש. שליחותו למילוי באשר להלך עדות לשמש – עליהן המוטל

מעליך" – הרוח הברקים יעברו נדנדות ובטיסת תקום ( "והרוח1ב( מטאפורה: והיא המופיע ההלך את לכבד הרוח של הטוב לרצונה מטאפורי ביטוי היא הקמה המאפיינת רוחנית התעוררות של במובן הרוח לתקומת מטאפורי סמל לשמש עשויה

בדימוי ההלך מעל החולפים הטבע. הברקים במרחבי התנועה ואת לדרך היציאה אתהמהנים. ומשחקיה הילדות תקופת של זיכרון נדנדות, מעוררים טיסת המזכיר

מהגשם, המוצג הרטוב עץ המתארת ציורית עפעפיים" - לשון גשומת ( "צמרת2 הטבע. שלוש לבין האדם בין הדוק קשר נוצר דמעות. בכך זולגות שמעיניה כדמות וצמרת האישה הירוקה, צחוק החורשה בין מעמדי הבדל שאין מבהירות הסיום שורות

שלמה. אחת מתמונה חלק הנם הללו הרכיבים הגשומה. כל העץשונים. חושים המערב ריגוש לו מזמנות להלך המצפות ( החוויות3 וקבועה: א-ג, ב-ד. לניגוניות מסורגת, סימטרית חריזה - בשיר ומקצב חריזה      .3

זה, ושיבוצם אחר בזה הנפרדים, המופיעים האלמנטים בקישור תפקיד יש החריזה של ביטוי משמש השירית: הוא החוויה את תואם הקבוע הכוללת. המקצב בתמונה כוח של מוחשי כגילוי להיתפס יכול ההלך, והוא של האינסופית המחזורית להליכה

לעולם. ונשנה הכפייתי, החוזר הניגוןסיכום

בחוץ" "כוכבים הספר שירי כל עם הניגון", יחד חוזר "עוד שהשיר העובדה אף על היום, הוא עד הנמשכת כבירה ולאהדה פרסומו עם אדירה לפופולריות (, זכה1938)

שהנימה לו. מכיוון האפשריות הפרשנויות בהבנת וקושי ערפול של פן מסמל עדיין שימוש תוך ציורית בלשון הניתנים היגדים מסירת ומנוכרת, בעלת מכלילה היא בשיר

חיים נופי של תיאורים ונטולת רגשות הבעת , חסרה ומטאפורה האנשה באמצעיומסובכת. למורכבת בשיר הקריאה נהפכת – ריאליים

את לחשוף העולם, ניתן את והדומם, המייצגים החי מן הסמלים פיצוח באמצעות והדרך: ההלך על-ידי המיוצגות האנושי הקיום נורמות

הגבלה, שמקורה בכל כופר באמת. הוא החופשי האדם הוא בדרכים . ההולך1 ממנו ליטול חברתי, העלול הקשר מכל עצמו ומנתק והמדיני החברתי החוק בשרירות

זאת, הוא ובמקום המתיישן הקבוע מן עצמו מנתק זו, הוא התנועה. בצורה חופש את והתרבותית. היינו, האישית, החברתית הבחינה מן בלתי-פוסקת להתחדשות מתמסר

אף וחברה, אלא מדינה לקשרי או אישיים לקשרים הכבילות מן רק לא משוחרר הוא הפראי את בו להחיות עשויה הדרך במקור. הוויית שייך הוא אליה התרבות מקשרישבו. והתמים

האינסופי אל הכמיהה על המבוסס קיום של המובהק הביטוי היא בדרך . ההליכה2 משמשת להחוות. מכאן, שהדרך הראויות החוויות עולם של באינסופיותו ההכרה ועל

)השתקפות( בבואה – להפך החיים, או ניסיון של הקיומית לסופיות וקנה-מידה רקע עולמות אל שיבקיע מההלך הענן בציפיית סמלית )המגולם זה ניסיון של לאינסופיותו

אל דרך ומבקיע הולך או המוות אל דרכו עושה שההלך היא עליונים(. המסקנהלחיים. שמעבר הרוחני הקיום

ועד מלידה החיים המקובל: מהלך הסמלי האליגורי החיים" במובן "דרך היא . הדרך3הביולוגי. קיומו ברצף האדם של ייצוגו הוא שההלך מוות. מכאן

של חייו שליחות את השירה, או את מייצגת הארס-פואטית: הדרך . המשמעות4 מחוזותיו מטאפוריים, בין הנם נודד( והנדודים )זמר הטרובדור הוא המשורר. ההלך

מעבר אף משתרעים הבלתי-מוגבלים(, שגבולותיו השירה )גבולות הרוח עולם של הניגון של המשורר(. נצחיותו מות אחרי גם להתקיים ממשיך השיר )שהרי לחיים

ונחמתו שכרו היא האנושות חיי שנצחיות המשורר, כפי של שכרו )השיר/השירה( היא האישי, אך המוות את לו המזמן החלוף של גזר-דינו עם להשלים המחויב האדם שלשאחריו. בדורות החיים מהלך המשך את מונע לא

ואל הדרך אל הדובר משיכת את בתמציתיות הניגון" מביע חוזר "עוד השיר    ·     הניגון את לזנוח שניסה בעיר, לאחר עדיין נמצא זה בשיר מראותיה. כאמור, הדובר

אליהם. לשוב משתוקק ממנו, והוא חזק אלה של כוחם כי לו מתברר והדרך. בעיר ענן כי חש הקיום. הדובר לבין אמיץ, הדדי, בינו קשר של בתחושה מלווה זו משיכה

ברכה. מטס במעין לקבלו עתידים הברקים לו, ואף מצפים ואילן

לנוע בדרכים, מחייבו לו המזומנים המראות מן והתפעלות סגידה של חיים לחיות רצונוקביעות. המחייבת מסגרת כל לנטוש עתיד תבל, והוא בדרכי בלא-הפסק

של למסע שיצא לו "רחוקה", כלומר, ראוי להיות עירו "ריקות" ועל להיות ידיו על הנדודים. המשך את לחסום גורם, העלול שום עם התקשרות לעולם, ללא אהבה

לפעמים שיסגוד לו ללכת. ראוי ימשיך והאיילת, אך הכבשה את שילטף לו ראוי אל ולצאת הבטוחה עירו את לעזוב אליהן. עליו להתקשר מבלי ואישה, אך לחורשה

הוא כך רק - כי ובפלאיו בסכנותיו – בגשמיו, בברקיו העולם של הסוערת הפתיחותבחיים: ייעודו את תום עד להגשים יוכל

באמת! חופשי להיות

לתמונת אמא – לאה גולדברג

המשוררת על שבליטא. בקובנה וגדלה שבגרמניה בקניגסברג1911 בשנת נולדה גולדברג לאה כנערה עצמה תיארה האחרים. היא מהילדים ורגישה, שונה חכמה ילדה היתה היא

הקדישה בה. היא תזכה שלא ויודעת לאהבה יפה", כמהה לא ועגומה, "אישה בודדה שמית. לבלשנות דוקטור תואר , קיבלה22 בת ולכתיבה. בהיותה לקריאה עצמה

מוכרת, בזכות ספרותית לדמות היתה ומיד לארץ גולדברג לאה , עלתה1935 בשנת צלול, מבע מאוד, בעלי אישיים היו עשן". שיריה "טבעות הראשון שיריה ספר פרסום הרגשית והמלאות הכנות בזכות הקוראים לב את כבשו במלים. שיריה וחסכני מאופק פרוזה, דרמה בכתיבת גם גולדברג לאה שירה, עסקה בכתיבת אותם. מלבד שאפיינו רבות מופת יצירות הספרות, תרגמה בתורת עיון ספרי כתבה לילדים. היא וספרותולתיאטרון. לספרות ביקורות ובכתיבת בהוראה, עריכה ועבדה

מותה. לאחר ישראל בפרס וזכתה1970 בשנת בירושלים נפטרה גולדברג לאה

הקדמה אישי שיר (. זהו1933 )22 בת היתה גולדברג כשלאה אמא" נכתב "לתמונת השיר

מאוד קשורה גולדברג לאה היתה מילדותה המשוררת. עוד של חייה בנסיבות הקשור בנפשו לקה שאביה מפני וגם גילה בני בין מקומה את מצאה שלא בגלל לאמה, גם

לגידול והתמסרה המשפחה את גולדברג, פרנסה ביתו. האם, צילה מבני מנותק והיהזמן. לאורך נמשך השתיים בין ההדוק כשרונותיה. הקשר וטיפוח בתה

מערכת-יחסים מנוגד כמעט באופן המציגות – שונות פרשנויות לשתי פתוח השיר מפורטים מתיאורים הנמנעת מאוד פשוטה בשפה כתוב לאמה. השיר בת בין מורכבת במהות להבחין על-מנת מעמיקה קריאה מינימליסטיים, הדורשים רמזים פיזור לטובת

השתיים. שבין היחסים

השיר תוכן נראית ממנה הנשקפת האם שדמות ומציינת אמה תמונת אל פונה א' – הדוברת בית

את מסבירה במציאות. היא מהדמות אחרת הנשקפת שהדמות מדגישה שלווה. היא בתה את מלווה ושהיא אמה היותה עצם על ונבוכה גאה קצת שהאם באומרה ההבדל שואלת: אינך "ומעולם – בחייה המעורבות אפשרות על ומוותרת ובחיוך בדמעה'מי?'"

אליה באה היא כאשר רגזה ולא תמהה לא מעולם אמה כי מציינת ב' – הדוברת בית תנאי כל ללא לתת האם של נכונותה את מציינת שונים. היא דברים ממנה וביקשה

בתה. היא והדוברת האם שהיא משום והתנגדות, רק מודעת והיא ילדותה יגון את ממנה יותר זוכרת שהיום, אמה אומרת ג' – הדוברת בית

שליווה ייאוש אותו את עמה ותביא בצערה אליה תבוא שהבת המציאות עם ומשלימהאיתה. יחד וגדל מצעירותה אותה

תשאל לא ורצוצה, אך שבורה אמה אל תבוא שהיא ומדגישה חוזרת ד' – הדוברת בית שהאם מציינת אמה. היא את בו מלשתף ותימנע עיצבונה בתוך תתכנס לשלומה. היא

היא עצמה, אך ממנה יותר יקר לה היה – הבת את עזב אשר לשאול, שזה תדע, מבלימדובר. במי תשאל לא

הדמויות: הבת שתי בין הטעונים ליחסים רומז בשיר המתקיים החד-סטרי הדיאלוג עקרוני לדיון המובילות היחסים למהות פרשנויות שתי כאמור מזמן והוא והאם

ילדיהם. בחיי הורים מעורבות של בשאלותהראשונה הפרשנות

בינה המורכבת היחסים מערכת את ולהבין לבחון בוגרת בת של ניסיון מתאר השיר להקריב מסורה, הנכונה אם האם. זוהי דמות של אידיאליזציה בשיר אמה. יש לבין

אך ובתביעות בשאלות מטרידה ברקע, אינה תמיד הנמצאת בתה; אם למען הרבהעזרה. להושיט תמיד מוכנה

אמא", "לתמונת השיר שם זו, ובמיוחד פנייה תמונה. צורת אל בפנייה נפתח השיר הישירה הפנייה שצורת נראה אמה, אך לבין הבת בין ריחוק של רושם אמנם יוצרים

הדוברת. אפשר של מסוימת ממבוכה עצמה, נובעת האם אל התמונה, ולא אל הוא המרחק ודווקא עצמה האם עם שברגש עניינים על לדבר אי-נוחות חשה שהבת

האם של מהותה את ולחשוף יותר גלויה בצורה רגשותיה את להעלות לה שמאפשרבתמונה. התבוננות תוך

את והן – האם של שלוותה את – הגלוי את הן מוסרת הפתיחה הראשון, שורת בבית שונות: יתכן אחרת" בצורות "את המלים את להבין אחרת". ניתן "את – הסמוי

מכירה שהבת כפי האם לדמות ביחס האמת את משקפת אינה שבתמונה שהשלווה הבאות השורות עצמה. שלוש מהבת שונה שהאם לכך שהכוונה אותה; אולם, יתכן

את בתמונה, אלא לעין-כל הנשקף את באמת. לא שהיא כפי האם את מתארות את מנחשת אמה את המכירה הבת היום-יום, שרק חיי של הקטנים הגילויים

רגשות חוץ, פועמים שכלפי ולריסון לשלווה, לאיפוק שמתחת משמעותם. נראהשונות. בדרכים לפרשם יכול תיאורים, שהקורא במספר מתגלים חזקים. אלה

גאווה רגשות של המיוחד כלפיה, בצירוף האם של המורכבים ברגשותיה חשה הבת שהאם העובדה מעצם נובעים שהם יתכן למקורם, אך הסבר בשיר ומבוכה. אין

בוגרת, בת לה שיש בעובדה גאה בוגרת; מחד-גיסא, היא בת מול ניצבת יודעת איננה ששוב שהכירה, ויתכן מהילדה שונה שהבת מזה נבוכה ומאידך-גיסא, היא

ואילו הבת של להצלחותיה מתייחסת שהגאווה עמה. יתכן הקשר את לקיים איךעמה. שתנהג הבת רוצה כיצד יודעת היא שאין לכך – המבוכה

ויתכן לסבלה מתייחסת שהדמעה בדמעה; יתכן תמיד אותה מלווה שהאם חשה הבתקרבתה. על בתה, אולי אהבת על בחיוך" – אולי "מוותרת ממנה. היא שלהתרחקותה

בשאלה אף להתערב, ולו כלל לנסות מבלי בהשלמה הכל מקבלת האם לך שיקר האיש מי – היא השאלה שכוונת להניח מאליה: "מי?" וסביר המתבקשת

ישיר, ומבליטה בדיבור "מי" מופיעה בינינו? – המילה לריחוק גרם מי ממני? או יותר של בלבה רבה בעוצמה כנראה נשאלת בקול, אך נשמעת שאיננה השאלה את בכך

האם. לא – בנתינה מתבטאת האם. זו של ומסירותה אהבתה את מבליט השני הבית

לנתינת רק לא כמובן היא מתמשכת, מתמדת. הכוונה כפעולה אלא חד-פעמי כאקט קשר וללא לרגוז או לתמוה לשאול, מבלי מבלי נותנת חומריים. האם דברים

את רגזת", מבליט תמהת", "לא "לא – שלילה בלשון הבת. הניסוח של לתגובותיה האם. זו לא תובענות, אך על אחרת כנראה מגיב היה אחר האם: אדם של ייחודהבתה. וזו אם שהיא משום שנתבקשה, פשוט מבלי אף נותנת

שהדבר האם. יתכן של הגבולות חסרת מסירותה את להבהיר מנסה השלישי הבית אינה בילדות, ולכן הבת של והסבל היגון את מבתה יותר טוב זוכרת שהיא מזה נובע

סבלה עם והזדהותה הבת עם בבגרותה. היכרותה מאושרת תהיה שהבת לכך מצפה דבר לשאול מבלי הבוגרת הבת של היאוש את לקבל אותה בילדות, מכינים זו של

ביקורת. למתוח ומבלי הקירבה מגיעה השתיים, ובו בין להתרחש העשויה סיטואציה מתאר הרביעי הבית

ממנה דורשת האם ורצוצה, אין פגועה שבה שהבת ביותר. בשעה השלם לביטוי ביניהן צורך לה שאין כאבה. נראה על לדבר צורך חשה אינה עצמה הבת דבר, ואף לספר

לצפות מבלי שהיא כמו אותה מקבלת והיא הבת של בסבלה היטב חשה במלים. האם וסבלה, כאבה את עמה ובהביאה כילדה הביתה בשובה אותה שקיבלה להסבר. כמו

יודעת, שתזכה ומיוסרת. הבת מיואשת הביתה בהבנה, בשובה אותה מקבלת היא נראה דבר. מכאן תפרש או ותסביר, תתנצל שתדבר מבלי האם, גם מן ובסיוע בהבנה

תנאי. וללא גבול ללא אהבה של קשר השתיים שביןהשנייה הפרשנות

נוכח אכזבה של נימה ולחוש אמה עם ליחסיה באשר הבת וידוי את לקרוא אפשר זו הבת. פרשנות בחיי האם של מינימלית מעורבות העדר כדי השתיים, עד בין הריחוק

הנכנעת והמסירות הרכה שהאהבה אידיאלית, משום בצורה האם דמות את תציג לאהשתיים. בין אמיתית התקרבות מאפשרת שאיננה חומה של לבנייתה יביאו

אל ולא אמה תמונת אל לדבר הבת נאלצת שבעטיו הריחוק מתגלה הראשון בבית אפשרות מונעת השתיים בין הלקויה שהתקשורת להסיק ניתן במישרין. מכאן אמה

משמעותי פער על להצביע "אחרת" עשויה שהאם העובדה ביניהן. ציון ישיר לדיאלוג הרגוזה, הלחוצה, )אולי האחרת הופעתה לבין בתמונה השלווה הופעתה בין

אמביוולנטי ליחס הוא אף רומז ומבוכה גאווה בין וכד'( במציאות. השילוב המאיימת גם היא לבוגרת, אך בתה הפיכת בזכות באמת כגאה, כנראה נתפסת האם. היא כלפי

)אולי בחיוך מוותרת שהאם השתיים. העובדה בין שנוצר הריחוק בשל אולי – נבוכה – אמה של מאדישותה המאוכזבת לבת צער לבתה, גורמת קרבתה השלמה( על של

שואלת: 'מי?'" אינך "ומעולם – בחייה שלה המעורבות מחוסר על רגזה ולא תמהה לא שזאת כך על אמה כלפי הבת של ביקורת נרמזת השני בבית

צר כי התנגדות. נראה שום וללא תנאי ללא מבוקשתה כל את לה וסיפקה תביעותיה באמת לאמה אם כי חשה חד-סטרית. היא היתה אמה עם יחסיה שמהות כך על לבת הורים בין יחסים שמערכת לצפות גבולות. ניתן לה להציב עליה ממנה, היה אכפת היה

ועל לקבל הילדים דרישת על המבוססים ביחסים פגום משהו הדדית. יש תהיה לילדים נכנעה שהאם המטריד הרושם לתת. מתקבל ההורים של הבלתי-מוגבלת נכונותם

הצורך – הבת של הטבעי הצורך סיפוק על ויתרה כך ובתוך בתה של תביעותיה לכלבדיאלוג.

התבגרותה את מתארת לאמה. הבת הבת בין הריחוק וגובר הולך השלישי בבית נידונה היא בבגרות שגם בילדותה. נראה עוד אותה שליוו והייאוש הכאב בצל

עצמה. בכוחות מצוקתה עם להתמודד ממנה למנוע כדי דבר עשתה לא היא ילדותה, אך ליגון מודעת שהאם יודעת היא

שהאם משום שדווקא ציפתה שהבת עמה. אפשר שבגרו מכאוביה עם יחד להתבגר מכאובים, מאותם להשתחרר לה תסייע ילדותה, היא צער את ממנה טוב אפילו זוכרת גם בתה, כמו להתבגרות שעדה המודעת אמה את לה מזמנת שהמציאות אלא

איתה. יחד שבגר ייאושה להתגברות לביתה תשוב שהיא מצהירה לשיא. הבת אמה לבין הבת בין הניכור מגיע הרביעי בבית תשוב אמה. היא בשלום תתעניין לא כלל היא אחר(, אך מפלט מקום לה אין כי )אולי

ובלתי-ניתן גדול כל-כך אמה. הריחוק בחיק תתרפק לא זאת ולמרות ורצוצה פגועה )החבר/האהוב מקורו את ותדע בתה צער את תזהה שבוודאי שהאם לגישור, עד

חריפה ביקורת הבת מותחת ולשאול: "מי?" – בכך להתקרב תעז אותה( – לא שעזב את תמצא לא – כביכול מסירותה ולמרות בתה את היכרותה למרות אמה, אשר כלפי

לבתה. שאירע במה להתעניין רק אפילו או לסייע, לעודד הכוחות

כביטוי הראשונה בפרשנות שנראה פיו. מה על השיר את הופכת זאת פרשנות טרוניה ואף לפליאה כביטוי השנייה בפרשנות האם, מתברר בגדולת והכרה להערכה

סבלה מקור את יודעת שהאם במפורש מציינת שהדוברת העובדה לאור במיוחד – רואה לא אמה. היא לבין בינה הריחוק את כואבת זאת, הבת פרשנות וצערה. על-פי

המעורבות והעדר האדישות את דווקא האם, אלא התנהגות שבדרך ההתחשבות אתבה. פוגעת שכה

אומנותיים אמצעים בהווה האם מתוארת הראשון המילה: "מי?" – בבית של החזרה מאוד בולטת – חזרה

שואלת: אינך בתה: "ומעולם בחיי מלהתערב שנמנעת קבועה( כמי )שגרה מתמשך בחיי מלחטט ונמנעת סקרנותה על המתגברת האם על חיובי רושם מי?" מתקבל

בחיי מעורבת תהיה לא פעם שאף כמי עתיד בזמן האם מתוארת האחרון בתה. בבית שאפילו מאמה מאוכזבת שהבת הרושם מתקבל מי?" וכאן תשאליני בתה: "ולא

בכאבה. לה לסייע ולנסות בחייה מלהשתתף נמנעת בבגרותה אמה. כלפי הדוברת של האמביוולנטי היחס את יוצרים בשיר הניגודים – ניגודים

מדגישה בתמונה, אך אמה לשלוות מתייחסת אחרת" – הבת שלווה. את כה "תמונתך להימנעותה הסיבה את הבת הזה, מבהירה הניגוד שונה. באמצעות שהמציאות

– שאת על ונבוכה גאה מהמלים: "קצת עולה נוסף אמה. ניגוד עם ישיר מדיאלוג

לאמה. האם הבת בין היחסים מורכבות על מלמד ומבוכה גאווה בין אמי" – השילוב נוכח מבוכה גם הצלחותיה, אך על ואולי שבגרה בתה על גאווה גם בו-זמנית חשה במלים: מתבטא נוסף בולט ביניהן. ניגוד שנתגלע המרחק ובשל התבגרות אותה

בתה. כלפי האם שביחס השונים לצדדים נוסף מוותרת" – ביטוי ובחיוך בדמעה "מלוה או לשמחה רמז – אחר, חיוך ומצד התרגשות או לעצבות רמז – אחד, דמעה מצד

מדכדכת. מציאות עם בלית-ברירה להשלמה של לכאבה מטאפורי ביטוי שבגרה" – זהו תוגתה יאוש את תביא "היא – מטאפורה

הבת של גורלה את ממחיש הזה בגרותה. התיאור ועד מילדותה אותה שליווה הבת לה סייעה לא שאמה משום מצעירותה, אולי אותה שמלווה היגון עם יחד להתבגר הסיוע את מאמה קיבלה לא שהבת להיות, מדגישה צפוי שכך ממנו. הידיעה להיפתר

ציפתה. לו זאת ולעומת הבת התבגרות בדמעה" את "מלווה א' האם בבית – הדמעה מוטיב של הסבל עובדת את כואבת שהאם בחיקך". נראה אבכה הבת: "לא ד' אומרת בבית בכוונתה ואין סבלה את להפנים בוחרת דמעה. הבת בהזלת אותו מביעה והיא בתה

לבת, האם של והאהבה לדאגה לרמוז עשוי זה אמה. מוטיב בנוכחות דמעה להזילבהווה. הבת מצטערת כך על האם. אולי כלפי הבת של זהה התנהגות העדר לעומת

סיכום בו הורים-ילדים. אין ביחסי עקרוניות לשאלות באשר דיון אמא" מזמן "לתמונת השיר ישיר, מדיאלוג ההימנעות שבשל יחסים מערכת הצגת תקינים, אלא ליחסים מתכון

בלתי-מסופקים. הצדדים שני את מותירה מידה ובאיזו האם – ילדיהם בחיי הורים של התערבות לבין מעורבות בין ההבדל      .1

תחומים ובאילו המעורבות רצויה תחומים באלו? מתי? באילו הצדדים שני מעונינים כמה ועד ליזום צריך למעורבות/התערבות? מי הנכונה הדרך בלתי-רצויה? מהי היאלהתעקש? ראוי

מתבטאת? היא אחרת? במה ממסירות שונה האם – לילדיהם הורים מסירות      .2 מסירות-יתר? האם של התוצאה ההורים? מה ועבור הילדים עבור משמעותה מה

מסירות-יתר? קיימת בכלל

סיפור קצר – 2 פרק העיוורת – יעקב שטיינברג

יעקב שטיינברג עבר לאודסה, שם פורסם שירו14. כשהיה בן 1887יעקב שטיינברג נולד באוקראינה בשנת

. באותה שנה עבר לווארשה, שם השתתף בעיתונות העברית והיידית.15הראשון כשהיה בן עלה לארץ-ישראל והשתתף ב"הפועל הצעיר" וב"מולדת". עזב לברלין וחזר ארצה1914בשנת

. כתב ב"דבר" והיה מעורכי "מאזניים".1925ב- .1947נפטר בתל-אביב בשנת

( 1912 "העיוורת" – יעקב שטיינברג )

מעשה בנערה עיוורת בשם חנה, שנישאה בעל-כורחה לאיש אחרי שבני:תקציר העלילה משפחתה סיפרו לה שקרים על דמותו, גילו ועיסוקו המקצועי. הנערה מגלה לבסוף את זהותו

האמיתית: בעלה אינו אלא קברן, שקבר את הבת שילדה לו וביתה עומד בתוך בית-קברות.

נקודת – פואנטההסיפור כתוב במתכונת סיפורי המתח המבוססים על : סוג הסיפור ותבניתו מפנה בסוף הסיפור משמשת שיא, מתירה את הסבך, מפרקת את המתח ומעניקה לסיפורמשמעות חדשה. הפואנטה כגילוי הכסוי )הנסתר( מעניקה פירוש חדש לכל מהלך היצירה. בסיפור "העיוורת", הפואנטה חושפת את האמת על דמותו של הבעל ישראל ועל מצבה של

הגיבורה, חנה.

"העיוורת" הוא סיפור חידה. יש בו התרחשויות בלתי-מובנות היוצרות בעיה שדרוש לה פתרון. הסיפור טעון מאוד מבחינה רגשית- נושא הסיפור, ודרכי העיצוב יוצרות אוירה

דחוסה של מתח ומסתורין.

עולמה של חנה העיוורת חנה היא אישה צעירה, עיוורת, המשודכת לאדם שאיננה מכירה. העיוורון של חנה מעמיד

אותה בתחושה של תלות בזולת. אין בכוחה לשלוט ולשנות את גורלה. היא מנותקת מהמשפחה שלה ונזנחת לשוליים. במצב זה היא מוצאת עצמה לצד אדם זר )בעלה(, נתונה

לחסדיו שאינם מופגנים בשום צורה. משום כך היא מוותרת על הניסיון לגלות מפי בעלה אתהאמת באשר למצבה.

הסיפור מתרכז לא בתיאור רגשותיה של חנה, אלא בניסיונותיה לגלות את האמת         ·על העולם בו היא חיה.

אנשים בעלי מום חייבים "לפצות" את עצמם על מגבלותיהם בעזרת החושים         · האחרים ופיתוח רגישות מיוחדת. חנה מצליחה "לפצות" את עצמה על עיוורונה. בתגובותיה על הסובב אותה בולטת האינטואיציה החזקה שלה ויכולתה "לראות"

למרות עיוורונה. יכולת זאת מובלטת בהמשך הסיפור בתיאור תגובותיה לבתהובהרגשתה של האומנת הזקנה, שחנה אינה עיוורת גמורה.

השלבים בתהליך גילוי האמת של חנה

כבר מלכתחילה, חנה אינה מאמינה שהחתן המיועד לה הוא כפי שמתארת אותו אמה: אדם, סוחר טבק.30בן

בלילה הראשון שלאחר החופה, היא ממששת את זקנו ומגלה כי הוא איש זקן.      .1הנסיעה הארוכה לבית בעלה – יציאה מתחום המושב.      .2דפיקת רגליו של הבעל המעידה כי אדם זקן הוא.      .3השיעול הכבד של הבעל מעיד כי אינו סוחר טבק.      .4הכלים בבית והמנהגים דומים לאלו של הגויים.      .5"ביקור" הזר ועזיבת הבעל את הבית באישון לילה.      .6הרוח המרמזת כי הבית מצוי בשטח פתוח, ללא בתים מסביב.      .7התנהגות הבעל בכלל ובזמן התפשטות המגפה ומחלת הילדה.      .8

דרך התמודדותה של חנה עם המציאות הסובבת אותה בולטת בפאסיביות         · מוחלטת. ניסיונה היחיד להתקומם נגד הגורל הוא סירובה לתת את הגופה של

בתה לקברן. התקוממות זאת נידונה מראש לכישלון.

חזיונות אלו רומזים לחנה שהיא נתונה במציאות שקרית. תמונת הסיום של הסיפור מהווה את

גילוי האמת המרה – חנה נשואה לקברן קשיש ומתגוררת בבית-קברות. היא מכירה בכך

.שנגזר עליה גורל אכזר של חיים ללא מוצא בצל המוות

נקודת הראות בסיפור נקודת הראות של הסיפור צמודה לזו של חנה העיוורת. כך יוצר שטיינברג את אווירת המתח

והמסתורין – הוא גוזר "עיוורון" גם על הקורא. הדגשת העיוורון נעשית באמצעות כינויה של

חנה פעמים רבות: "העיוורת". תיאור העולם דרך עיניה של עיוורת איננו שגרתי והצמדת נקודת הראות של המספר לחנה מגבילה אותו למה שהיא מסוגלת לשמוע, לחוש, לבצע, לדעת

ולהבין. מודגשים צעדים ודפיקות – גירויים הממלאים את עולמה של העיוורת. הקולות תורמים לעיצוב

האווירה הכללית בסיפור – מתח ומסתורין.

דמותו של הבעל – ישראל הקברן דמות מרוחקת, מאופיינת בעיקר בעזרת המראה החיצוני, דפיקות המטה, הצעדים המדודים

והכבדים ונהימת הפה.אין כמעט בכלל תיאור של עולמו הפנימי – אולי בגלל שהוא ממעט בדיבור.         · לישראל יש שני בנים. הם כבדי-פה אולי בהשפעת אביהם השותק ואולי עקב         ·

חריגות כלשהי, לא ידועה מהסיפור.תיאור מועט ביותר של צדדיו האנושיים )הגשת התה, הצעת המיטה(.         · דמותו הופכת להיות מזוהה עם מקצועו – קברן. הדבר מובלט בסיום הגרוטסקי,         ·

כאשר אינו מגיב על מחלת בתו ומותה כמו אב, אלא כקברן, הממלא את תפקידווחוטף אותה ממיטתה כדי לקברה מיד עם מותה.

גם על מותם של הילדים האחרים בעיר, הגיב כקברן הרואה במוות פרנסה ולא         ·כאדם המזדהה עם צער המשפחות.

כך הופכת דמותו של ישראל לשנויה במחלוקת. נוצרת ביקורת והתנגדות לו בשל התנהגותוויחסו לחנה. )לא לקברנות באופן כללי(.

אירוע לידת הבת בתוך העולם הקודר המתואר בסיפור בולטת לידת הבת כמאורע משמח, הטומן בחובו סיכוי לשינוי במצבה של הגיבורה. "חזות פנים חדשה היתה לחנה בקומה ממשכב לידתה ]...[ ורק

דברי-זמר היתה מזמרת על עריסת העולל". אפילו מזג-האוויר משתנה בסמוך ללידה – מתחיללרדת שלג )סמל לניקיון וטהרה( והכל בחוץ נעשה שקט ושלו.

האושר עם הלידה מתבטא בכך שהעיוורת מתחילה לשיר, אולם עקב כך היא חדלה כמעטלדבר, ובכך משתלבת בעולם הדממה של הבעל וילדיו.

הלידה כתמונה של אושר מסמלת את אחדות המשפחה האנושית, אך בסיפור זה, הלידה היא אירוע המשהה את התנועה לעבר המוות, מעצים את הוודאות האירונית שהלידה והחיים אינם

אלא שהייה קלה בטרם קץ ושהמוות אורב לאדם בתוך חווית האושר הבדויה, ושרק מתוך.הקוטביות שבין לידה ומוות מתגלה הבדיה בכל מערומיה

האווירה בסיפור ודרכי עיצובה בסיפור שלטת אווירת מתח וחרדה, הנוצרת באמצעות הפער בין התרחשויות לבין ההנמקה

המפורשת הניתנת להן. הקורא מצוי במתח והוא מנסה לתת הסבר הולם להתרחשויות. משפט הפתיחה של הסיפור: "לחנה העיוורת הגידו לפני חתונתה, כי זה שעתיד         ·

להיות בעלה הוא איש אלמן ועסק הטבק הוא מסחרו" יוצר חוסר אמון ראשוני. פעמים )"ככה אראה בנחמה"( – מה3מיד אחר-כך, חוזרת ונשבעת האם

שמתברר זמן קצר מאוד לאחר מכן, כניסיונות להסתיר שקרים שונים מבתה בנוגע לבעל המיועד, ילדיו וביתו. ביטויים כגון: "הבית המרווח" ו- "החצר הגדולה",

לצד ההמלצה: "מוטב שתשבי בבית" – מעוררים את החשד שדברי האםמסתירים יותר מאשר מגלים...

הרגשת המסתורין נבנית בהדרגה עם חשיפת פרטי אמת על-ידי חנה. כאן         · מתווספת אווירת המועקה על כך שאין לה לחנה עם מי לחלוק את הגילויים

המפתיעים באשר לחייה. היא בודדה וזנוחה. תמיהות הקורא מתגברות משום שהוא מקבל את פרטי התרחשות דרך תודעתה         ·

של חנה העיוורת בתוספת תגובותיה, חששותיה ותמיהותיה שלה. לאווירה החידתית תורמת דמותו המשונה של הבעל ישראל. תשובותיו נראות         ·

בלתי-אמינות )מחלת הדודה( והתנהגותו מוזרה ביותר )הוא כלל לא מופתעמדפיקות בדלת באמצע הלילה ואף יוצא במתינות לזמן מה(.

העובדה ששתי הדמויות שאמורות להיות הקרובות ביותר לחנה, אמה ובעלה,         · מסתירות ממנה את האמת ואף מובילות אותה לחיות בשקר גדול, מוסיפה

לאווירת המתח מחד ולאווירת המועקה, מאידך. מוטיב הדממה – תורם לאווירת אי-הוודאות בסיפור. תחילה מנומק השקט בכך         ·

שהבית נמצא בקצה היישוב. עד מהרה מתברר שלשקט סיבות נוספות: "העיוורת הקשיבה בדממה לדברי אמה המרובים..." – חנה תלויה      .1

באמה והיא נאלצת להקשיב בדממה לדבריה, מאחר שאין בכוחהלהשפיע על מהלך חייה.

הבעל הממעיט לדבר יוצר דממה.      .2 דממת הילדים כבדי הפה. "שוקטים ונוחים הם כשתי יונים" – אומרת      .3

עליהם אמה של חנה לאחר שהכחישה תחילה את קיומם.דממה מנדירותם של קולות אדם בכלל. )סביבת בית-הקברות(.      .4הדממה המשתררת כאשר הילדה מפסיקה לנשום.      .5 "שריקה איומה פורצת מגרון העיוורת: היא מכירה, כי רגליה עומדות      .6

בבית-קברות". מוטיב הדממה נועד לבנות את אווירת המוות. הדממהנשברה בגילוי המרעיש אודות האמת האיומה.

סיכום הוא סיפור מתח עם פואנטה. הבעיה המרכזית של הסיפור )הסיבוך( היא"העיוורת"

בניגוד שבין הנסתר לבין הנגלה. נקודת השיא בסיום הסיפור מהווה את הפתרון )התרה(, אף שאיננו בבחינת פתרון כלל וכלל. זהו פתרון לחידה, אך לא פתרון לבעיה. האמת

מתגלה, אך אין בכך כדי לשנות את גורלה של חנה - חיים בצל המוות. הבחירה בגיבורה עיוורת נעשה כדי להעצים את התחושה היסודית בסיפור –         ·

.הפחד .החרדה והחשדמחושיה של העיוורת לא נעלמות לעולם שתי תחושות יסוד:         ·

אלו מובילות לתחושה מתמדת שהאושר מדומה והאפלה הסתומה היאהאמת היחידה.

, שפירושו האכזרי:המצב האנושיבאמצעות עיצוב אירוני, מציג שטיינברג את         · . סופו של האדם לגלות כי הכלהאדם בבית המוות והמוות בבית האדם

נידונים למוות – חייו הם משחק אירוני בידי האל. תחושותיה של העיוורת היונכונות למרות הניסיונות להטעותה – סופה של האמת להתגלות...

, הפועלת כביכול בפיקחון,הגיבורה העיוורת מייצגת את החברה האנושית         · אבל חיה בעיוורון, ואינה תופסת את הכזב שבנראה. הולדת התינוקת נוסחת בה, כמו בכל אדם, אושר ואידיליה, אבל כל האושר הזה מדומה, משום שאין

בתוך חוויית האושר הבדויה אורבת לאדם הכניעהזו אלא השהייה בטרם קץ. .האנושית שבסופה המוות

יהודה בורלא – סובבתהו בכחש

"עזרה". למורים בבית-המדרש בירושלים. למד (, נולד1970 – 1886) בורלא יהודה של עולמה את בדמשק. כסופר, הכניס העבריים בתי-הספר את וניהל בהוראה עסק

ישראל. בפרס בארץ. זכה העברית לספרות הספרדית העדה

הסיפור כותרת

בשקר. אותו אותו; סובבה בכחש" = רימתה "סובבתהו קיימת ובכך רמייה של מעשה בסיפור יתבצע לכך, שאכן ציפייה יוצרת הסיפור כותרת

שלילית. נימה הסיפור בשם המספר בעמדת היא לכך שונה, וההוכחה משמעות הכותרת מקבלת הקריאה בתום

כולו: שלו המסר את ומסגירה בסיפור האחרון במשפט המופיעהמתקיים." העולם – כאלו ותרמית זיוף מעשי בגלל "ודאי

הסיפור תוכן של דמותה העשרים, ניצבת המאה תחילת של בירושלים המתרחשת העלילה במרכז שמו, נחשון ביותר, יעקב וקמצן עשיר לאדם נשואה ריקוג'ה. היא בשם צדקת אישה

בסתר. היא תכשיטיה כל את מכרה כך צדקה. לשם למעשי חייה את ומקדישה מבעלה, המעשה את להסתיר על-מנת וזולים מזויפים בתכשיטים אותם החליפה

רק לא לנזקקים העניקה למעשיה. היא מתנגד היה ובוודאי לב רע איש שהיה מותה, ביקשה לפני אחדים ורחמיה. ימים אהדתה מרגשות גם מכספה, אלא

עם ביחד שיזמה התכשיטים תרמית על לבעלה סיפרה מעשיה. היא על להתוודותלעולמה. מכן, הלכה לאחר קצר וזמן ששון דוד הצורף

הסיפור מבנהחלקים: לשלושה מתחלק הסיפור בעולם". מאוד נדירים – אצילות ובעלי לב נדיבי עשירים כללית: "כידוע פתיחה

הוא נדיבי-לב. בכך אינם העשירים, שבדרך-כלל על ביקורתית בהכללה פותח המספר שתזכה ריקוג'ה של דמותה לטובה תפתיע שלה הרקע שלילית, שעל תחושה יוצר

רבה. לאהדה מעבירה משכנע. העלילה אופי בעלת מסגרת בתוך נבנית המעשה: העלילה סיפור שריקוג'ה ואטומה. העובדה קרה בחברה גם נדיבים בני-אדם שיהיו אחר. אפשר מסר

בדרכה בו למרוד ממנה מנעה קיצוני, לא באופן וקמצן מאוד עשיר לאדם נישאהוחסד. צדקה מעשי בעשייתו – שבאדם הטוב את ולהגשים והמסתורית השקטה

הקהילה הכוללת. בני משמעותו את ממחיש הסיפור של הסיום כללי: משפט סיום ותרמית, זיוף מעשי בעולם מתרחשים שלעתים טוב המרכזי, לפיו המסר את מבהירים

המוסרית. הבחינה מן מתקיים העולם בזכותם כי

קצר בכחש" כסיפור "סובבתהו הסיפור מאפייני העלילה את הראשית, המניעה הדמות היא מצומצם. ריקוג'ה דמויות מספר – דמויות

הפן את משנית, המדגישה נחשון, דמות הסיפור. בעלה, יעקב מסקנת אל ומובילה בעיר הקהילה טובים. בני ומעשים עושר, קמצנות – הנדון הנושא של השלילי

הסיפור. של הריאליסטית האווירה לעיצוב רקע כדמויות משמשיםירושלים. – אחד במקום מתרחש הסיפור – מקום ריקוג'ה. של המופלאים מעשיה סביב בלבד אחת עלילה קיימת בסיפור – עלילה והבעיה הדמויות, הזמן, המקום הצגת – קלאסי: אקספוזיציה העלילה מבנה

בעלה של דעתו מה יודעת שהיא לנזקקים, למרות עוזרת ריקוג'ה – המרכזית; סיבוך לאפו?; מתחת זאת עושה היא השאלה: כיצד סביב הסיפור הקמצן. תעלומת

לרבים; שיא ברוחב-לב מסייעת והיא עזרה לקבל ריקוג'ה אל באו אנשים – התפתחות האמת וגילוי הסיפור ומותה. שיא ריקוג'ה, הוידוי של מחלתה – הסיבוך והתרת

כולה. היצירה של הפואנטה נקודת גם לסיום. זוהי סמוך מתרחש

הדמויות אפיון ושל ריקוג'ה של הדמויות גמורים. שתי כהפכים מעוצבות בסיפור המרכזיות הדמויות

עם תוקף יתר מקבל משתנה, אלא לא הראשוני שטוחות. תיאורן הנן נחשון יעקבהעלילה. התפתחות

ריקוג'ה וטהורות. טובות , חמודה, עיניה20 כולם, בת על טובים, חביבה חיצוני: בת תאורוטוב-טעם. בינה דברי ורצוף מתון, שקול חנון, דיבורה קולה צער של נימה לבה. ניכרת טוב את ומוקירים אותה אוהבים עליה: כולם הסביבה דעתלה. ראוי לא לחלוטין אשר שלילי לאדם השתדכותה על

צער להשכיח אותה. בכוחה הסובבים כל על ואצילות-נפש חום לזולת: מקרינה יחסה דלתה. היא על הדופק אדם כל ומושיעה מסייעת בה. היא שהביט עגמומי אדם מכל

בדרכה. הנקרה אדם כל של לבו את המחממים חן דברי ואומרת מברכת יוצא-הדופן שהמעשה בסתר. כמובן צדקה ונותנת מצוות עושה שלה: היא המעשים במזויפים, זאת והחלפתם תכשיטיה במכירת מכל, הוא יותר אישיותה את המאפייןונזקקים. לעניים הרווח כספי את לתרום על-מנת

בעלה. לאישיות מוחלט כניגוד מאופיינת ניגוד: אישיותה באמצעות אפיון הפרוש רך נחש; אור של למאורתו שנקלעה מטאפורית: יונה בלשון ריקוג'ה אפיון

אשף בידי שנתכשפה מלכה ועולה; כבת שמפציע ירח של שבפניה, כאורו בלבנוניתהגביר. של בידיו שבויה כשפחה היא )=קוסם/מכשף( אילם; כבולה

נחשון יעקב תואר )=חלושות/כבויות(, לא טרוטות מראה, עיניו , רע35 כבן חיצוני: אלמן תאור

בשמן. כמשוחים מבהיקים ויוקרתי. פניו מהודר הדר, לבושו ולא בו. הוא שולט שהמזל כמי ולא במזל ששולט כמי נתפס עליו: יעקב הסביבה דעת

כבור מוכר הזולת. הוא לרגשות ואטום לב רע אדם בו הרואה הסביבה על-ידי מגונהקיצוני. באופן וקמצן הארץ ועם עליו, שמתה השנואה הראשונה לאשתו האכזרי יחסו לכול לזולת: ידוע יחסו

את לה לשלם רצה לא כי בגט מהנישואין אותה מלשחרר נמנע בצעירותה. הוא ועלבונות ייסורים, עינויים לה לגרום כיצד במחשבות יום מדי התעסק כתובתה. הוא

מצער מתה שנישאו, היא לאחר שנים מלחיות. שמונה ותחדל שתתייאש עדהשנייה. אשתו שתהיה למי מיידית להשתדך מיעקב מנע לא ושברון-לב. הדבר

לצפות היה שניתן כפי ונדבה צדקה נותן שלא כמי נחשון יעקב כך, מוכר על נוסף אליו פנו כאשר בשתיקה עצמו לפטור נהג והכלכלי. הוא החברתי במעמדו מאדם

סביבו. מהסובלים בבוז ומתעלם עצמו על רק אגואיסט, חושב עזרה. הוא בבקשת שלח בו דבר ובר-מזל. בכל עשיר, מצליח אדם היה והחברתי: יעקב הכלכלי המעמד

בגדול. ידו, הרוויח אתאשתו. לדמות לחלוטין מנוגדת יעקב של ניגוד: דמותו באמצעות אפיון נחושה"; "פיגול"; אף ומצח ברזל מטאפורית: "כבול-עץ"; לב בלשון יעקב אפיון

אותו. המאפיינת הנחש לאישיות כרמז נחשון חזיר"; השם

ביצירה ותפקידם החברה מאפייני חוסכת ולא הפועלות הנפשות את מקרוב המכירה מעורבת כסביבה מתוארת החברה

הזולת, בצער ספקות, משתתפים מרכלים, מביעים המוצדקת. הם הביקורת את מהן הספרותי: א( התפקיד את ממלאים כך ובתוך אשמה ומטיחים מרחמים, מאשימים

יעקב. כלפי וזלזול כעס ורגשות ריקוג'ה כלפי אהדה רגשות ליצור האמת לגילוי באשר מתח להן. ג( לעורר באשר עמדה ולנקוט הדמויות את ב( לתאר

הסיפור תפאורת את ריקוג'ה. ד( לעצב – הראשית הדמות של פועלה לדרך באשרהעלילה. התרחשות ומקום הזמן רקע על

ממנו העולות והמסקנות הסיפור משמעות לנותן. בעזרת גם אלא למקבל רק לא לתרום עשוי צדקה שמתן מראה הסיפור ומועיל חיובי וצביון חדשה משמעות לחייה להעניק ריקוג'ה ואומץ-לב, השכילה תושייה

לכך נתונה. ראייה היתה שבה והמדכאת הכובלת הנישואין מסגרת למרות זאת – מעשי חייה". באמצעות כלו – תכשיטיה שאזלו למותה: "וכשראתה בהסבר ניתנת

לאהבה וזכתה הכפוי מבדידותה בה, יצאה שהיו טובות תכונות ביטאה היא הצדקהסביבתה. מצד רבה ולהערכה

בסיפור הדילמה בסתר, הנדבה מצוות את ולקיים לנזקקים לעזור דילמה: האם היתה הסיפור לגיבורת לנזקקים. המסקנה עזרה להעניק ולא לבעלה נאמנה להישאר או בעלה את ולהונות

הבאים: א( הטעמים מן ריקוג'ה של המעשה להצדקת כמובן מובילה הסיפור שלולסובלים. לנצרכים עזרה – נעלה מטרה למען נעשה המרמה מעשה

התקשטות על שוויתרה זאת היא מכרה, כלומר שהיא שלה בתכשיטיה ב( מדובר משמעותי שלרוב דבר על ויתרה אשר כאישה כלפיה חיובי היבט יש )ובכך בתכשיטים

זה, היה במקרה הנפגע הנשיות(. ג( הבעל, שהוא מעל האנושיות הצגת – נשים עבור על שומר שאינו יותר. אדם פחותה כלפיו המוסרית המחויבות וקמצן, ולפיכך רשע שריקוג'ה מסוימת, העובדה מוסרי. במידה חוב בעל בו לראות המוסר, קשה כללי דוד למעשה, הצורף לזכותו. ד( השותף גם הטובים מעשיה את אשתו, זוקפת היא

הקהילה. ה( לפני בני שאר גם וכמוהו מצווה במעשה שראה מאמין אדם הוא ששון המלא הכספי הדיווח את בעלה בפני הציגה מעשיה, ואף על ריקוג'ה התוודעה מותה

השנים. כל בקפידה שניהלה את להסביר כדי בהם ויש ביותר חיובי באור ריקוג'ה של המעשה את מעמידים אלו כל

הסיפור. של הסיום משפט

הסיפור סיום ריקוג'ה של הצלחתה בזכות לו" נפתרת וטוב "רשע של סגור. הבעיה הסיפור סיום

דבר, נזדמנה של שנים. בסופו חמש-עשרה במשך בעלה בכחש" את "לסובב נראה לא כי לקח, אם בעלה את וללמד צדקה מעשי לעשות האפשרות לריקוג'ה

לאפו מתחת שהתרחשה התרמית את להבין בניסיונותיו מרוכז נותר למדו. יעקב שהוא טרוד אשתו. הוא במחלת במקום זה בדבר התעסקותו על מעצמו התבייש אף והוא התכשיטים החלפת עסקי את ניהלה כאשר רומתה לא ריקוג'ה האם בשאלה יותר

ולהקל האחרונים בימיה לריקוג'ה לעזור ניתן האם בשאלה השנים, מאשר במהלך כספו את בעל-כורחו חילק שיעקב בגילוי הסיפור של סבלה. סופו את בדבר-מה הצלחה של טעם הסיפור מותיר המנוחה. בכך אשתו כמובן זכתה ובתהילה לנזקקים

בסיום. ריקוג'ה של המצער מותה עובדת אף על

מרכזיות עיצוב דרכי אל הקורא את המוביל מתח סיפור של אלמנטים בכחש" מכיל "סובבתהו הסיפור מסוימת ציפייה המעוררת הכותרת באמצעות נבנה בסיפור התעלומה. המתח פתרון

חידה"; בתוך כגון: "חידה בביטויים בשימוש המחבר מרבה כן מתבדה. כמו שבסיום המחבר נוקט כך על דרזים" ועוד. נוסף סוד"; "ברזים נסים"; "מעטה מעשה

השימוש את מסתירה היא וכיצד ריקוג'ה של הכסף מאין – מידע העלמת של בטכניקהבקפדנות? אותה הבודק מבעלה בו

הסיום. לקראת הפואנטה חשיפת עם גילויו על שבא הסוד מוטיב את יוצרים אלו

בארון דבורה – פראדל

הסיפור תוכן

פראדל, ושמה בצעירה . מעשה20ה- המאה של הראשונה למחצית שייך הסיפור לגור עברה שהתייתמה המרווח. לאחר ביתם את לה והורישו הוריה מתו שבילדותה

נח, שהתאים אברהם את לה שידכו רחה. משבגרה והדודה לוין איסר – קרוביה בבית בין משכיל(. אהבה וגם מכובדת למשפחה בן – אבהן )בר למעמדה החברתי במעמדו

עם מקשר ובורח פראדל, מתחמק של נח, בעלה התפתחה. אברהם לא הזוג בני הספר בבית חשבון בהתנדבות ומלמד מסחר בעסקי שקוע הוא היום פראדל. במשך

שיחה. ביניהם נקשרת לא הארוחות עניים. בזמן לילדי המקומי לאה רפאל. שרה שלה, חיים והבן לאה שרה לאלמנה בשכנות פראדל גרה בילדותה

רפאל חיים איתה. בבגרותם, התאהב שיחק רפאל וחיים כבת פראדל את אהבה לשדך ניסה רפאל וחיים לאה שרה של אהבה. ידידם לו השיבה לא זו בפראדל, אך

לוין. פראדל, איסר של דודה על-ידי בהתנשאות נידחה ביניהם, אך כה עד שהיה והבית תינוק להם הזוג: נולד בחיי מפנה חל נישואים שנות שלוש לאחר התינוק בבית. לידת התפשט ותבשילים חם דבש של לצוהל. ריח ודומם, הפך קודר

לב". אך וחרדת מחנינה לחות בעיניים פראדל אל "שהציץ הבעל של יחסו את משנה אלקהס. זאויל חברו עם למשחקים וגם לעיסוקיו חוזר נח ומת. אברהם חלה התינוק כבתחילה, יפה לא כבר לרעה. היא פראדל של המראה השתנה התינוק מות לאחר את שופכת היא ושם דודתה אצל פראדל מתארחת פעם כבה. מדי בעיניה האור

ליבה. ושמחים שרים והאחות נוח. האח אברהם של אחותו פראדל אצל התארחה פעם סיכוי שאין מבינים לביתה. כולם שמחוץ הספסל על לבדה יושבת פראדל ואילו ביחד

להאבק וממשיכה זו אמת לקבל מסרבת פראדל ורק להפרד ושעליהם לנישואים לכבודו לכבודו, משמינה מתלבשת עצמית. היא השפלה הנישואים, תוך הצלת למען

זוכה זהה ולזלזול. ליחס לבוז רק נח מאברהם זוכה בהתרפסות. היא אותו ומשרתתהעירה. מאנשי גם פראדל אהבתו בעקבות בחייו שמאס משום דרכים במגוון חייו את רפאל חיים מסכן בינתייםלפראדל. הנכזבת

מקוה רבה. היא במסירות בו ומטפלת לו דואגת ופראדל נח אברהם חלה אחד יום להחלים, נח אברהם משהחל חם. אולם יחס לה וישיב אותה להעריך ילמד שבעלה

לכל להודיע ממהרת המבולבלת חברו. גיטל בבית שחמט לשחק כדי מהבית ברחאותה". שחט הוא איך "ראו העירה אנשי

פראדל נשארת הבית. מאחור את ועוזב לעיירה מחוץ עבודה מקבל נח אברהם ופראדל בבית הביקור את דוחה נח ביניהם. אברהם יקרב דווקא שהריחוק המקוה

אחד הבית. ויום נקיון על לשמור השולחן, כדי בקצה ואוכלת יפה לו, לבושה ממתינה אנשי כל במקוה, כאשר לטבילה ללכת אישור מקבלת לביקור. פראדל הבעל חוזר

לחזור נח אברהם מהמקוה, מחליט פראדל במתרחש. והנה, מששבה צופים העירה לסיים שיש סוף סוף מבינה הפגועה כולם. פראדל לתמהון עבודתו מקום אל במהירות

רפאל וחיים פראדל נישאים הגט גט. לאחר מבקשת והיא הכושלים הנישואים אתאופטימי. מוצלח. סיום בן להם ונולד

הדמויות עיצוב

פראדל ופירושו: שימחה. במהלך באידיש שמה בסיפור. מקור המרכזית הדמות היא פראדל הפוכה: פראדל משמעות מבטא שהוא אירונית, כיוון נימה שמה מקבל הסיפור

בילדותה, לפני חייה את הולם רוח. שמה עצובת אך חן רבת עצובה. פראדלנח. מאברהם הגט את קיבלה שבו שהתיתמה, ומהיום

בעלת דמות וכן העלילה במהלך תמורות העוברת עגולה, דמות דמות היא פראדלטרגיים. מאפיינים

עקיף. אפיון באמצעות והן ישיר אפיון באמצעות הן מעוצבת פראדל של דמותה

המספרת, למשל על-ידי ישירות שנמסרו כפי המרכזית הדמות ישיר: תכונות אפיון הטוב, הכלכלי נישואיה, מצבה בחיי המר, אומללותה גורלה באכספוזיציה: תאור

על-ידי בעיקר מתואר פראדל של בביתה. מצבה הקפואה המפואר, האוירה ביתה והשמחה. החמה העניה, אך הסמטה לבין ביתה של העושר בין ניגודים, למשל

תכונותיה את וכן התינוק מות לאחר פראדל מראה את המספרת תתאר בהמשך לפניו.תאורה ומתרפסת מתבזה פראדל מבעלה, כאשר אהבה מעט למען במאבקה

כלולותיה. ביום מאשר זה ביום יותר יפה היתה – גיטה את קבלה בו ביום פראדל שלבאמצעות: פראדל של דמותה מאפייני על לומדים עקיף: הקוראים אפיון

ורגשותיה . פעולותיה1 האישית בזהותה החלות . התמורות2 טרגית דמות מאפייני באמצעות . אפיון3רפאל( וחיים נח אברהם של )ודמותם בעלה נח אברהם עם פראדל . יחסי4 פראדל אל המספרת . יחס5 פראדל אל העיירה תושבי . התייחסות6

ורגשותיה: פעולותיה באמצעות בפראדל החלות .התמורות1 בית בעלת ופנימיות: היתה חיצוניות תמורות בחייה נח, חלו לאברהם שנישאה לאחר

לעצמה ואימצה המקורית אישיותה את יפה, נקי, מסודר, רמסה בית מסורה, טיפחה כלפיה. בסוף אהבה בו לעורר בעלה, במטרה של כוזבת, לדעתה, לטעמו אישיות לעצמה, כפי חוזרת ופנימית, כשהיא חיצונית תמורה שוב פראדל אצל חלה היצירה הזיקה את עצמה, מנתקת בערך מכירה נוח. היא לאברהם נישאה טרם שהיתה

שנישאה, מתגרשת, נישאת לפני נעוריה מימי לבגדיה לבעלה, חוזרת שלה ההרסניתמוצלח. בן ויולדת רפאל לחיים מחדש

ויוזמת, תחילה פועלת, נאבקת, נוקטת תמיד דינמית. היא אישיות בעלת היא פראדלחייה. את לשקם כדי בעלה, ובהמשך את אליה לקרב כדי

לפראדל. לאחר ויחסו לטפול פראדל, תגובתו בו טפלה בו והאופן נח אברהם מחלת רעוע בבית הגר חברו אותה, מתנדנד, לטובת נוטש להבריא, הוא החל זה שאך

ביתו על-פני זאת סביבה מעדיף בחצר. הוא מסתובבים שוטים ומלוכלך, שכלביםפראדל. של פניה ועל המטופח

עצמה, לובשת את מפטמת בעלה: היא של לבו תשומת למשוך מתאמצת פראדל לעבור, כל כדי בכניסה מקום לו ומפנה חפציו לו לתת כדי אחריו צבע, רצה עזי בגדים

בעלה. מצד יותר חזקות דחיה -תגובות וכתוצאה עצמה עצמה, ביזוי השפלת תוך זאתהעיירה. אנשי מצד גם אלא ממנו רק ולא

את חיה זרצ'יה. פראדל לחוות ועוזב חדשה עבודה מקבל נח אברהם–הנייר" "חיי השורות" בנסיון "בין בעלה, קוראת לה שכותב קצרים ממכתבים הנייר", ניזונה "חיי

במפתיע. לביקור יבוא מוכן, שמא והאוכל ומסודר נקי מצידו. הבית עידוד למצוא נכנעת, לא וממתינה. היא הנקיון על לשמור השולחן, כדי בקצה אוכלת פראדלשונים. בתרוצים הביקורים את דוחה שבעלה למרות

החוה, תוך אל חזרה המידית והסתלקותו נח אברהם של שובו עם למקווה ההליכה המשתאים מבטיהם ולנוכח ופגועה מים, המומה מטפטפת פראדל את מותיר שהוא

כך כדי - עד פראדל עם התייחדות על המחשבה מן נבהל נח העיירה.אברהם אנשי שלממנה.התוצאה: סולד הוא

גט. סוף סוף יוזמת היא בוקר ובוכה. לעת בביתה שלם לילה מסתובבת · פראדל שקשור, אל מביתה, שמזכיר, או פריט כל סילוק–"טיהור" פעולות מבצעת · פראדלנח. אברהם

מוצלח. בן ויולדת רפאל לחיים חייה, נישאת את משקמת · פראדל פראדל, אל אהבתו את לממש סוף סוף זוכה רפאל מסוים: חיים היפוך כאן חל

שלא נח אברהם את אולי אהבה אותו. היא אוהבת הנראה, לא שפראדל, כפי למרות מאוהבים הזוג בני שני בהן מושלמות אהבות אין לפיו פסימי מסר כאן אותה. יש אהב

מידה. באותה ומאושרים מידה באותה

האישית בזהותה החלות . התמורות2 ופשטות חן לה, כמו ייחודיות אישיות תכונות של מיזוג שהיא זהות בעברה יש לפראדל

את וערעור ביקורת ללא מלאה מקבלה שנובעת חברתית זהות עם יחד הליכותמשתייכת. היא המסורתית, אליה היהודית בחברה המקובלים והמוסכמות הערכים רב, היא צער בכך לה וגורם אותה אוהב נח, שאינו לאברהם נישואיה חיי במרוצת למשוך כדי בעלה של אחרת, שתתאים, לדעתה, לטעמו אישית זהות לעצמה מאמצת

שינוי. ללא שלה החברתית הזהות עם נשארת זאת, היא אותה. עם לאהוב אותו עם טובים יחסים לקיים סיכוי כל רואה אינה והיא ומתדרדרים הולכים נישואיה כאשר חדשה, בוגרת זהות לעצמה מגבשת יותר, היא עוד מעליו אותה שדוחה בעלה

. שלה המקורית האישית לזהות חוזרת האישיים: היא חייה מניסיון שנובעת

טרגית דמות מאפיני באמצעות . אפיון3 אינה היא מר, אך סובלת. גורלה טראגיים: היא קווים יש פראדל של בדמותהנגדו. ונאבקת מוחה איתו, אלא משלימה

כושלת. נישואים למערכת "מוצלח", נקלעת בשידוך נישואיה חיי את פראדל, שהחלה שנועד נישואיה, מאבק שיקום למען ונאבקת לוותר מוכנה היא טרגית, אין כדמות

אפשר זוג, אי בני בין טבעי באופן שורה האהבה אין כאשר לכישלון, שכן מלכתחילה זאת, מנסים נח, יודעים אברהם אותה, כולל הסובבים שונות. כל בתחבולות לעוררה כל המקווה. לאורך לארוע עד מתעקשת היא המציאות, אך את לה להראות

לה גורם אליה בעלה בנה, והתנכרות סובלת: מות הנשואין, פראדל למען פעולותיה שאם עצמה את משלה ועצוב. היא כבוי, מרושל נעשה דמותה בבכי, מראה להרבות

מתבגרת, היא הסיפור האמת.בסוף מפני בורחת בעלה. היא באהבת תאבק, תזכה לה. מודעת ולהיות המרה האמת בפני להתייצב ומסוגלת נפשית מבחינה מתחזקת

סיכוי, והמוצא כל חסרת אשליה אותה, היא יאהב שבעלה תקוותה מבינה, כי היא זוכה אינה טרגית שדמות גט. בעוד באמצעות פרידה הוא הממושך לסבלה היחיד

זוכה במוות, פראדל טעויותיה מחיר את משלמת שניה,אלא והזדמנות לתיקון, מחילה גורלה את מנצחת בריא. הגיבורה בן ולידת רפאל לחיים נישואים – חייה ובשיקום בגט

קשה בעבר מחיר משלמת כי חיובי.אם באופן חייה את ומנווטת בו המר, שולטתאמיתית. אהבה ללא ובחיים

נח ואברהם פראדל . יחסי4 נוח א. אברהם

לידי דינמי,שבא צד באישיותו חיובי. יש באופן בסיפור מוצגת נוח אברהם של דמותועניים. ילדי בהתנדבות מלמד – לחברה עסקים, תורם מנהל בכך, שהוא בטוי אחותו עם ואוהב חם קשר לו חברו. יש עם שחמט משחק – אינטליגנטי אדם הוא

שבת, מה של זמירות בהרמוניה שרים והם משמחה קורן אצלו, הוא מבקרת וכשהיארגשית. מבחינה אטום :אינו שהוא שמראה בכך. אשם אינו אותה, אך אוהב אינו האשמה. הוא של נימה אין לאשתו יחסו בתיאור

: עם בקשר להיות הצורך מן להימנע שונות, כדי בדרכים מהבית בורח שידוך. הוא זהועתון. קריאת אל משיחה מתחמק הארוחה, הוא בבית, בשעת ואפילו אשתו לפרוק מיוזמה נח אברהם של בהתחמקותו הסופרת יוצרת כלפיו שלילית עמדה

אלו( של מהעדרם דיוק ליתר )או רגשותיו לגבי פראדל עם גלויה הנישואים, משיחה את בכך מאריך הוא ברגשותיה, אולם מפגיעה להמנע בכך מנסה :והוא כלפיה. יתכן

בה התקופה רקע על להסבר ניתנת שלו. התנהגותו סבלו את וגם פראדל של סבלה מקובלות. אינן זוג בני בין גלויות העשרים(. שיחות :המאה )ראשית העלילה מסופרת ומתרכזת בבית נשארת והאשה פרנסה בענייני יותר עסוק מקובל; הגבר כן השידוך

בהשוואה המשפחה בני בין ליחסים יותר רגישות :הנשים ילדים. ובגידול בטיפוחולגברים.

נח לאברהם פראדל בין ב. היחסים מעמדית. שניהם מבחינה מתאימים שהם מפני כל שידוך, קודם על-ידי נישאים שניהם

אמידה. והיא משכיל הוא – מיוחסות ממשפחות ביניהם אשתו. אין את לאהוב מסוגל אינו נוח אברהם טרגיים, כי ביניהם הקשרים

נוהג קפאון". הבעל במילים: "דממת מאופיין ביניהם כלשהו. הקשר מגע או שיחה חשבון מלמד בעסקים, או שקוע הוא שונות: ביום בדרכים אשתו :מחברת לברוח

חברו בבית מתארח הלילה, הוא אמצע עד ובערב עניים לילדי המקומי בבית-הספר בורח משותפת, הוא ערב לארוחת אשתו עם נפגש :כשהוא שחמט. אתו ומשחקספר. או עתון קריאת אל האוכל בשעת איתה לשוחח מהצורך שמחה, אותה בה נישואיהם, אין בתחילת וכבר ביניהם הקשרים מאופי סובלת פראדל

נישאה. אך שזה לאשה שאופיינית חיי על ולשמור בעלה עם יחסיה את לטפח כדי רבים מאמצים משקיעה פראדל

החברה של המוסכמות שעל-פי מפני וגם בעלה את אוהבת שהיא מפני נישואיהם, גם מידת כל, על-ידי אישה, קודם של ערכה משתייכת, נקבע :היא היהודית, אליה

וכאם. כישלון בית, כרעיה כעקרת – המשפחתי התא במסגרת בתפקידיה הצלחתהשלה. החברה ובעיני עצמה בעיני שלה :בדימוי קשה פירושו: פגיעה אלו במישורים

המקורית אישיותה רמיסת של טרגי במחיר אפילו בנישואיה להצליח מנסה פראדל בעלה: של כוזבת, מלאכותית, המתאימה, לדעתה, לטעמו אישיות לעצמה ואימוץ

ומשרתת לפניו משמינים, מתרפסת מאכלים צבע, אוכלת חריפי :בגדים לובשת היא את לאלץ יכול אינו יותר. הוא עוד ממנה בעלה את דוחה זו בכניעה. התנהגותה אותואותה. לאהוב עצמו

עם היחסים לשיפור פראדל אצל תקווה אירועים, שמעוררים כמה מתרחשים בסיפור: ביניהם(. גם לריחוק נישואים, ביטוי שנות שלוש לאחר )רק תינוק להם בעלה: נולד

ואמנם זוג בני בין המקרב אירוע זה בחברה, סבורה, כי סמכותית דמות הרבנית, שהיא רמז הוא מת. מותו התינוק בלבד חודש לאחר יחסיהם. אך משתפרים קצר לזמן

לכך ביטוי הוא המת ביניהם. התינוק הנישואים מות את :בסיפור, המבשר מקדיםכושל. פרי יניבו כושלים שנישואים

באופן חולה הוא בעלה, כאשר עם ביחסיה לשיפור פראדל מקווה שנייה בפעם להכרת ממנו מצפה היא החלמתו ובמסירות. לאחר בדאגה בו מטפלת מפתיע, והיא

ונעלם האופיינית להתנהגותו חוזר הוא לאכזבתה אליה, אך :יחסו ולשיפור תודההלילה. אמצע עד חברו בבית שחמט לשחק לחוות יוצא ביחסיהם, כשבעלה לשיפור תקווה פראדל אצל מתעוררת שלישית בפעם אותו. מלווה - היא חשבונות ומנהל משגיח שם לשמש לעיירה, כדי שמחוץ זרצ'יה

והיא לבנה במטפחת לעברה מנופף הוא כהרגלם. בפרידתם שלא ביחד :הולכים הם הגיאוגרפי המרחק מאמינה, כי כלפיה. היא מצידו חיבה של כסימן זאת מפרשת אליה. געגועים יחוש כלפיה, והוא המודחקים לרגשותיו מודע :להיות לו יאפשר ביניהם

שהם, כפי לא תוכנם את מפרשת מכתבים. היא לפראדל שולח נוח בהמשך, אברהםלמשאלותיה. בהתאם אלא

ולכן במפתיע הביתה לשובו בדריכות מצפה חוזר. היא אינו הוא ולשבועות לפסח הגדולה הארוחה את ודוחה מעט אוכלת ומסודר. היא נקי תמיד יהיה שהבית דואגת

ביחד. אותה שיאכלו :לשובו, כדי והעיקרית

על-פי המרחץ בבית להטהר ממהרת במפתיע. פראדל חוזר אמנם הוא אחד יום מודיע חוזרת, הוא כשהיא במגע, אך אתו לבוא מותרת שתהיה המקובל, כדי המנהגמזוודותיו. עם לחווה, ועוזב מיד :לחזור עליו לה, כי

להתאים ומהצורך החברה מדרישות משוגעת(, המשוחררת "המבולבלת" )היא גיטל ספונטני, באופן ולנימוס, מתפרצת מקובלות, לאיפוק התנהגות למוסכמות עצמה את

שפוך". דמה הנה ועכשיו רוצח שהוא לכם האמת: "אמרתי את :ואומרת ובוטה רגשי אינו בעלה המרה, כי לאמת מודעת נעשית קשה. היא נפשי משבר עוברת פראדל

כדי כבירים נפשיים כוחות בתוכה מוצאת כך. היא על שליטה כל לה ואין אותה אוהב חזק רצון עצמה. על-ידי בערך מכירה הנכזבת. היא אהבתה :ממשבר להיחלץ ומקבלת, והם גט בעלה, דורשת של דמותו עם קשר כל מנתקת היא נחושה והחלטה

אוהבים שאינם באנשים מאוהבים שניהם – מאוד :דומים רפאל וחיים נפרדים. פראדללזה. זה נישאים לבסוף אותם. הם

רפאל ג. חיים בשכנות שרה-לאה האלמנה אמו עם גר הסיפור. הוא בתחילת נזכר רפאל חיים

שהתייתמה והנאה.לאחר בצחוק ילדות משחקי פראדל עם שחק לפראדל. בילדותו רחוקות לעיתים רק רפאל חיים אותה דודה, ראה בבית :להתגורר ועברה פראדל בנימוס אותה מברך בה, הוא פוגש וכשהוא בפראדל מאוהב השוק. הוא בכיכר

באטימות, בקור אליו זאת, מתייחסת :לעומת מהתרגשות. פראדל, ומסמיקבעלה(. כלפי הנכנעת להתנהגותה )בניגוד ובהתנשאות

לפגוש לשדות, כדי איתו הולכים והיו אחריה לחזר לו לסייע ניסו רפאל חיים של חבריו אהבה אליו, חש מיחסה נפגע רפאל מהם. חיים להתעלם נהגה פראדל בה, אך חרש נעשה מאז בפניה, אך עצמו מבטל ואינו עצמו משפיל אינו זאת :עם נכזבת,מהחיים. כמנותק נראה והוא מסוגפים חיתון. פניו לענייני

מודעת לא משאלה בכך ובטא קיומו את מעשים, שמסכנים לעשות נהג רפאל חיים מדבקות, קפץ במחלות בחולים גואה, טפל נהר מעל רעוע גשר על להתאבד: עמד

ערך. וחסרי קטנים כלים להציל :כדי באש, בוער לבית סרסורים עם תבואות, התחבר בסחר עצמו מחבריו, שקע רפאל חיים התרחק ביאושו

ליבו. יסורי את הסתיר בדיחות ועל-ידי בשוק )סוחרים( ותגרניםהמשוגע". זליג חיים "כשל משונה צחוק מעשיו, צחק על אותו הוכיח מאיר כששמואל

בחייו, קיצונית חיובית תפנית ביוזמתו, חלה ושלא מקרה בדרך ורק לגורלו נכנע הוא להם נוח. נולד מאברהם שהתגרשה עליו, לאחר האהובה פראדל עם מתחתן כשהוא

להם. הגויים, שהתנכלו נגד היהודים מחנה בראש :מוצלח, שעמד בן

פראדל אל המספרת . יחס5 מן מספר, אשרעומד עד, הוא עדה. "מספר מספרת של דמות על-ידי נמסרת היצירה

והמחשבות הרגשות את יודע אינו חושיו. הוא בחמשת קולט שהוא למה הצד, מוגבל את ומוסר ביצירה דמות גיבור" שהוא ל"מספר הדמויות, בניגוד :של הפנימייםיודע". כל ל"מספר בניגוד ראשון, או בגוף לו שקרו הדברים

אוטוביוגרפי. יסוד כאן )יש ורבנית רב של בת והיא חנה נקראת המספרת דמות אדם בני ביתם אל הגיעו ורבנית(. בילדותה רב של בת בארון, היתה דבורה הסופרת

בעירנות להקשיב משחקיה, נהגה כדי הילדה, תוך רבות. חנה :אנושיות בעיות עםרבים. פרטים מהן וקלטה הוריה עם ההתייעצות לשיחותתצפית: נקודות משתי פראדל על הסיפור את מזכרונותיה חנה דולה זה בסיפור והתנהגות חיצוניים מראות בעיקר אז קלטה כילדה; היא הדברים את שראתה א. כפי

הפועלות: הדמויות נפש של הפסיכולוגית למשמעות לרדת בלי חיצוניתלדוגמא:

שהוכן המזון חלוקת את הבית, מתארת את נוח אברהם עזב מתארת, כיצד חנה רגשותיהם תאורי זאת, חסרים התינוק. לעומת מות - לעניים, לאחר הבן פדיון לטקס

נח. אברהם :::ושל פראדל של

ובעלת האדם בנפש רגישה הבנה בוגרת; בעלת כמספרת הדברים את שראתה ב. כפי זו מבט ומקום. מנקודת זמן )ממרחק( של מפרספקטיבה וזאת עשיר חיים נסיוןשיפוטית. התייחסות אישית, כלומר דעת וחוות הערכה דברי למסופר ::מוסיפה היא

לדוגמא: גמישות". וחסר מרושל רב, נעשה זמן הושקה שלא כצמח היה פראדל של "גופה

רוח" וקשת שכל טובת רחה, אשה "הדודההתמהון" מוכי האנשים פני "נשקפו הולכים הכוזבות והבטחותיו התפלים אהבתו תרמיתו, רמזי היאך והביטה "עמדה

בעשן". וכלים

לפרקו ומוטב נח אברהם פראדל בין לקשר התנגדות למספרת פראדל אל העיירה תושבי . התייחסות6

מסורת קטנה, בעלת יהודית עיירה בתוך מתנהלים בסיפור הדמויות וחיי העלילהבה. הפרטים בחיי רבה עשירה, ומעורבות תרבותית

דוגמאות: החברתי. המעמד המקובל, על-פי ( השידוך1היולדת, כמקובל. בבית ולאפות לבשל שלה, כדי החנות את סוגרת חנה ( הדודה2 שופכת היא פראדל, בפניה של סודה אשת לוין, היא איסר של רחה, אשתו ( הדודה3

לעידוד. וזוכה וסודותיה ליבה אתילד. לו ייוולד אם לזוג שייטב כמקובל צופה ( הרבנית4 הכל, מרכלים, יודעים הפרט. הם בחיי העיירה אנשי של רבה התערבות ( יש5

נוח. האדישות אברהם עם נישואיה חיי במצוקת האדישות, כשהיא לפראדל מתייחסים בן, הם ויולדת רפאל לחיים נישאת הסיפור, כשהיא ובסוף ובבוז ::באטימות מתחלפת

לשמחתה. שותפים בכשרות. מטפחת לראשה קושרת דתית: פראדל יהודית היא בסיפור ( האווירה6

בטליתות. הנשואים, עטופים בתורה. המתפללים, הגברים קוראים התפילה בבית של היין גביעי את במזנון מלכה" ומסדרת "מלווה תבשילי במטבח ::מכינה שרה- לאה

הוכנס שטרם התינוק מיטת שמע" לפני "קריאת ב"חדר" קוראים שבת. הילדים שמת התינוק הבן. על פדיון וטקס מילה ברית טקס ::אבינו. יש אברהם של בבריתו

זמירות פסוקי יחד שרים אחותו מתאבלים. אברהם ימים, אין חודש לו שמלאו לפני למגע מותרת להיות במקווה, כדי להטהר צריכה ::אשה כמקובל. שבת ביום לשבת

בעלה. עם

ראליסטי סיפורמרכיבים: זהות, מלאות, הסתברות: בשלושה מאופיין הראליסטי הסגנון של ומלאים מפורטים וכד'. תאורים לדמויות, מקומות, זמנים אוטנטיים בשמות שימוש ומתקבל הגיוני במקום. הסיפור נמצא שהוא תחושה לקורא לתת כדי ומקומות דמויות

אוטנטית. חיים פיסת מתאר הראליסטי )הסתברות(. הסיפור הדעת על את להקריב נאלץ היחיד, שלעתים מצרכי יותר חשובים וטובתו הכלל חיי במציאות

בחברה. ביצירת המקובלות למוסכמות עצמו את להתאים וטובתו, כדי אושרו והחברה היצירה מרכז ביותר. הוא החשוב הוא היחיד של להיפך. אושרו – האומנות

בחשיבותה. משנית

להשלים, להסתגל, לשתוק האשה נדרשת הדתית היהודית החברה מוסכמות על-פי של למצוקה רגיש באופן להתייחס מסוגלת איננה לבעל. החברה עצמה את ולהתאים

"המבולבלת" היא ממשית. גיטל עזרה לה ולהציע נוח אברהם עם ביחסיה פראדל קשה, בהם סבל של מקרים יש ורומזת, כי כולם בפני האמת את היחידה, שאומרת

את לפרוץ לה לסייע וצריך מסגרת אותה בתוך חייה את להמשיך יכולה אינה האשה המסורתית התפיסה יחודי.על-פי פתרון עבורה למצוא המקובלת, כדי המסגרת

וקבלת כניעה מתוך מלמעלה שנגזר מה עם להשלים האדם בני על מוטל הדתית גיבורה מעצבת לכך, היא חילונית, מרדנית. בהתאם עמדה בעלת היא הדין. המספרת

מתעלמת היא ולכן המקובלות למוסכמות מותאמת דרכה ראשית ראשית, אשר עם לשידוך מסכימה וכן התנשאות של יחס כלפיו ונוקטת רפאל חיים של מחזוריוונכשלת. סובלת אישיותה. היא ביטול עד אליו עצמה את ומתאימה נוח אברהם

עצמאית, נחישות חזק, עמידה אופי מגלה – משתנה היא דרכה בהמשך כאשר מלמעלה, הרי עליה הגורל, שנגזר נגד ובמקובל, מאבק במוסכם החלטה, מרידה

הסבל חיי את מעליה להדוף – אמיתי מהפך בחייה לחולל מצליחה היא זו בדרך רק פראדל את להחזיר ובונה.כדי חיובית בדרך חייה אופי את בעצמה ולקבוע והכישלון

תוכל לא פראדל רפאל, כי לחיים המספרת אותה ומוסכמותיה, השיאה החברה אלנישואים. מסגרת בלי זו בחברה לחיות

ספרותיים אמצעיםבסיפור: התאורים את . ניגודים: מאפיינים1

נישואיה. לאחר העצובה פראדל לבין בילדותה פראדל בין א. ניגוד רפאל לחיים פראדל של יחסה )התרפסות( ובין לבעלה פראדל של יחסה בין ב. ניגוד

)התנשאות(. – נח אברהם של אחותו מראה ובין פניה על קודר צל – פראדל מראה בין ג. ניגודמשמחה. קורנת

והבורח. הפסיבי נח אברהם היוזמת, לבעלה פראדל בין ד. ניגוד

במשמעות אנושי, חמימות, שמחה, אושר. צל מגע – וצל: המשמעות אור . מוטיב2נפשית. אנושי, בדידות, בידוד, דחייה, קדרות קשר חוסר של

רק זאת ולעומת בביתה האווירה את וסמל ואפל קודר עמד לאה שרה של א( המזנוןאנושי(. זיווה. )חמימות, מגע הועם לא מאיר שמואל הזקן של ידידותו

עננה, של בצל תמיד שרוי הקודר, שהיה הבן, הבית הולדת אחרי השלישית ב( בשנהצהלה. בו הוטלה

הצל" שוב עליו ונפרש ירד "הבית התינוק מות ג( לאחרכבה". פראדל של בעיניה ד( "האור והאחות האח שלה" ובין הזיו מן האח פני "נהרו נוח אברהם בבית האחות ה( בבקור

מהם, מבודדת פראדל, כשהיא בפתח עומדת לכך וחם. בניגוד חיובי אנושי מגע ישצל". פניה על כהה, המאפילה במטפחת וקודרת דוממת

שרויים השכנים השכנים, בתי עזרת אחר מחפשת ופראדל חולה נוח ו(כשאברהם כולם תריסים מוגפי עמדו מסביב אנושי: "הבתים קשר בחשכה, שפירושה:חוסר

כמתנכרים". נתלהטו". שוב הזוהרות העיניים עם "פניה – לעצמה חוזרת שפראדל ז( לאחר הטובה ימות של הפנים זיו אליה שב לאה "שרה רפאל וחיים פראדל נישואיי ח( לאחר

מלפנים".

דבורה בארון – שפרה

על הסופרת

. אביה, שהיה רב1887דבורה בארון נולדה בעיירה אוזדה שבפלך מינסק שברוסיה בשנת העיירה, העניק לה משחר ילדותה חינוך תורני, ואחיה הבכור בנימין שימש לה מדריך רוחני

בשבילי הספרות העברית והרוסית. דמויותיהם של האב והאח, שמתו בצעירותה, ואשר אהבה והעריצה יותר מאשר כל אדם אחר, ליוו אותה כל ימי חייה. ההכשרה שקיבלה מהם, ואשר בנות יהודיות לא זכו בה לרוב, אפשרה לה להיות סופרת-אישה יחידה בתקופתה. עוד בטרם

, נדפסו סיפוריה הראשונים בעיתון "המליץ".15מלאו לה –1906 עזבה את בית הוריה ועברה להתגורר עם אחיה בנימין בקובנה. בין השנים 1903 ב- , למדה בגימנסיה רוסית לבנות, ושימשה בה מדריכת נוער ציוני. משסיימה את לימודיה1908

וקיבלה תעודת הוראה, נעשתה מורת-בית לילדי משפחות אמידות ומיוחסות בכמה מערי ליטאועיירותיה.

עלתה לבדה לישראל והתיישבה בשכונת נווה-צדק בתל-אביב. היא הצטרפה1910 ב- ,1915למערכת "הפועל הצעיר" ולאחר כשנה נישאה לעורך העיתון, יוסף אהרונוביץ. ב-

הוגלתה עם בעלה ובתה התינוקת למצרים בידי התורכים, יחד עם אלפי יהודים נוספים. ארבע שנים ישבה באלכסנדריה וכששבה לארץ עסקה עוד כמה שנים בכתיבה ב"הפועל הצעיר"

ובכתב העת הספרותי "מעברות". בחרה דבורה בארון להסתגר בביתה, ורק למעטים נבחרים הותר לבקרה. הסתגרות1923 ב-

. בתקופה זו כתבה את מיטב סיפוריה, אשר זיכו אותה1937זו הוחרפה לאחר מות בעלה ב- בפרסים ספרותיים שונים. בסיפוריה, התעלמה כמעט לחלוטין מארץ-ישראל שבה ישבה רוב

שנותיה, ומיקדה את מבטה במציאות החיים היהודית המסורתית בעיירות ליטא של ימי ילדותהונעוריה.

סיפוריה של דבורה בארון מעוצבים על-פי השקפת עולם הרואה את הקיום האנושי ככפוף לחוקיות מעגלית-מחזורית: של מחזור היממה, של עונות השנה, פרשיות התורה, מעגל חיי

האדם והמשפחה ומחזור החיים בטבע. סיפוריה מבוססים על מערכות מסועפות של אנלוגיות– בעיקר בין ההווה לעבר ובין האדם לטבע.

.1956 דבורה בארון נפטרה בתל-אביב בשנת

תקציר העלילה. 19עלילת הסיפור "שפרה" מתרחשת בעיירה הליטאית סמיונובקה, בשלהי המאה ה-

שפרה היא אישה צעירה ויפה בעלת שמחת חיים. בצעירותה, נישאה לפנחס הנגר, שחיזר אחריה שלוש שנים, ולבסוף נשא אותה בלי נדוניה, מה שמסגיר את היותה בת למשפחה

ענייה. שפרה חיה עם פנחס ונולדו להם שני ילדים. לאחר מספר שנים, חלה פנחס ומת. שפרה נותרה ענייה, חסרת-כל, ומטופלת בבנה – תינוק בן חודשיים. היא החליטה לשוב אל בית אמה, הענייה אף היא, אשר האמינה כי לבתה יש סיכוי להינשא שנית, הפעם לדוד הסנדלר, שבעבר

חיזר אחריה, אך נדחה לטובת פנחס. מותו של פנחס הכה את שפרה בהלם. היא התכסתה בשתיקה וחיה כמו בתוך חלום בלהות.

בחוץ שרר חורף קשה, ובמצוקתה הסכימה שפרה לקבל על עצמה כל עבודה שתבטיח אתקיום ילדיה.

יום אחד קיבלה שפרה הצעה לעבוד כמיניקת באחוזת עשירים. היא הובלה אל בית האחוזה ושם היא נדרשה להשאיר את התינוק שלה למשמרת אמה. כך מצאה עצמה שפרה מוכנה

להניק תינוק זר, בשעה שנאלצה לנטוש את תינוקה שלה. שם, בבית האחוזה, רופא בדק אותה, רחצו אותה, השקו אותה בספל שוקולדה חמה, לא מתוך חום ודאגה לה, אלא בכדי שחלבה יהיה טוב לתינוק. המפגש עם התינוק היה קשה עבור שפרה. הוא התנפל עליה במה שהזכיר לה "צימאון של עלוקות", וכתוצאה מכך יצא מפיה, לראשונה מאז מות בעלה, קול – היה זה

קול בכי מר. כך ביטאה את כל כאבה, סבלה ועליבות חייה. גם ניסיונות המשרתת השנייה להרגיע את שפרה לא הועילו, והיא נותרה שוכבת על הספה ובוכה בכי גדול. לרוע מזלה, בדיוק

כשבכתה נכנסו בעלי האחוזה לחדר. מבחינתם, היא הפכה פסולה לתפקיד, לכן גירשו אותהבחרפה מהבית. במקומה, הם הביאו מיד מינקת חדשה.

לאחר שסולקה מהאחוזה, לא נמצאה עגלה שתסיע אותה ולכן נאלצה שפרה לשוב הביתה ברגל. בצאתה לדרך מלוות אותה נביחות כלבים. היא נאלצת לעצום את עיניה מפני פתיתי

השלג הניתזים אל פניה. בתוך כך היא נזכרת במראות הענקיות באחוזה, כלי הנחושת במטבחוידיה הרזות והדורסות של המינקת החדשה שהובאה במקומה.

בדרכה חזרה הביתה, מחליטה שפרה לעצור ולנוח ליד הגשר הרעוע. היא מתיישבת, מתכרבלת במעיל ונרדמת. בחלומה היא רואה את תכלת עיניו של תינוקה, את האיכרים

הבאים להציל את חבריהם התקועים בשלג ואת פנחס בעלה המת, צועד לקראתה, בא לגאולאותה מבין רגבי הקרח.

למחרת, עובר במקום איכר מסמיונובקה, ומוצא את גופת שפרה קפואה בשלג, ועיניההכחולות בהירות, כאילו לא ידעה צער מעולם.

אפיון דמותה של שפרהר" לבין הגורל המר פ4 השם שפרה הוא אירוני, משום שהוא מדגיש את הניגוד בין המושג "ש5

שנגזר על שפרה האומללה. הסיפור מתאר פרק זמן של כחודשיים, בין מות בעלה של שפרה לבין מותה שלה. הגיבורה שפרה נעה במעברים חדים בין מציאות לדמיון. היא נוטה לשקוע

בהזיות המחדדות את הפער העצום בין חייה הקשים לבין חזיונות החיים הנורמאליים, כלומרהרגילים אליהם שאפה.

הסיפור מבליט את המהפך הנוראי שהתחולל בחיי שפרה. בפתיחה היא מוצגת באופן זוהר ושמח: "לשפרה היו עיניים בהירות ושתי גומות של חן בצידי לחייה, ועור פניה כל כך צח היה

ועדין...", אך מיד, כבר בפסקה השנייה, מתברר ששפרה התאלמנה מבעלה פנחס, ונותרה מטופלת בשני ילדים ובאמא חולה, כאשר הם סובלים מעוני קשה. לאחר שכשלה בעבודתה

כמיניקת וסולקה מאחוזת העשירים, לא עמד לה כוחה, ובדרכה הביתה קפאה אל מותה בשלג. במהלך הסיפור מתגלה שפרה כאישה פסיבית, כנועה, השרויה בהלם מוחלט כתוצאה ממות

בעלה ומוכנה לפעול רק כאשר מגיעים ילדיה לפת רעב. אז היא מוכנה לקבל עבודה ככובסת. גם את הצעת העבודה כמיניקת בבית עשירים היא מקבלת בשתיקה. בנסיעתה לאחוזה, היא שוקעת בחלומות, בהם מופיעה חרדתה לגורל בנה התינוק, והיא מתמלאת רגשות אשם על

שנטשה אותו. בעלה פנחס מופיע בחלום כשהוא מושיט לה את ידיו. ניתן להסיק מכך עד כמה חלשה שפרה בהיעדר תמיכת בעלה, ועד כמה אין בכוחה להתמודד עם המציאות החדשה

שנכפתה עליה. ואכן, שפרה מחזיקה מעמד בתפקידה כמיניקת פחות מיום אחד. היא לא עומדת בכאב

נטישת בנה כאשר בני הזוג המעסיקים אותה לא מגלים ולו מעט הבנה למצבה, ובמקום זאת קוברים אותה בעיצבונה. הבכי הפורץ מגרונה, מסגיר את חולשתה בעיני מעסיקיה, המפטרים

אותה מיידית. מכאן ניתן להבחין במבנה האישיות הרגיש של שפרה, המתמוטטת נפשיתלאחר שאין בכוחה להתמודד עם המציאות המנוכרת אליה נקלעה.

גם בעזיבתה את בית האחוזה, מובלטת חולשתה של שפרה. אין היא מסוגלת לעמוד בקשיי הדרך המושלגת, היא מאבדת את הרצון לחיות, ומצוקתה הנפשית מטילה אותה אל אותה

הירדמות מתחת לגשר רעוע, ממנה לא תקום.

הרעיונות המרכזיים בסיפור . מחאה חברתית – הסיפור "שפרה" מבטא את יחס החברה כלפי האדם החלש הנמצא1

בשוליים. זוהי ביקורת נוקבת כנגד סדרו המעוות של העולם – בו עשירים מנצלים את העניים ושוויון הוא מושג חסר-תוקף. דבורה בארון מראה בסיפור שהתמיכה ההדדית הקיימת כביכול

בקהילות היהודיות היא מיתוס בלבד. איש לא נחלץ לעזרתה של שפרה, שכנה העשיר כלל לא מתעניין במצבה, למרות שפעם חיזר אחריה. בעלי האחוזה העשירים מנצלים את מצבה

לטובתם. היא נאלצת להתמודד עם אסונותיה בבדידות מוחלטת, המשתקפת גם בנוף המושלג. האיסור שמטילה משפחת העשירים על שפרה להביא את בנה התינוק, מלמד על ניכור

ואפליה נפשעת שמאפיינים את החברה. תינוק העשירים חשוב יותר וזכאי למה שנשלל מתינוק העניים. איסור זה ממחיש את הניסיון לעקור משפרה את אנושיותה ולהפכה לכלי

הנקה בשירות אדוניה. תמונה חזקה המבטאת את חוסר העניין של החברה במצוקת הפרט מוצגת כאשר שפרה לא מצליחה לעצור את בכייה ובעלי האחוזה נכנסים אל החדר – "כה גדולה היתה הדממה, בגחון

ן, שמט הבגד הבלה מיוש7 האישה ... להוריד את שפרה מעל ספת הכבוד. אויה, היא נשמטה, כה0

מבלי להשמיע כל קול בנפילתה." תמונה זו מעידה כי מעמדה של שפרה לא עדיף ממעמדו של חפץ או בגד ישן. בהמשך לכך, המשפחה העשירה מגרשת את שפרה וזונחת אותה )כעת לא

נמצאה עגלה שתחזיר אותה בשלום לביתה(, לאחר שזו נמצאה לא מתאימה לצרכיה. האדונים החזקים משליכים את העבד החלש אל הכפור הנורא ולמעשה גוזרים בכך את גורלו. כך

מוצאת עצמה שפרה כושלת בניסיונה לשוב הביתה. בהזיותיה על סף מותה, היא רואה את בעלה הגואל אותה מייסורי העולם הזה. האיכר שמוצא את גופתה מבחין בשפרה, ש"התכלת

שהציצה מסדקי עיניה, היתה בהירה, כאילו לא נעכרה בדמעות מעולם". מילות סיום אלו מחזקות את תחושת העוול שמאפיין את העולם. העובדה ששפרה חייכה ברגעיה האחרונים מלמדת עד כמה מותה היה בבחינת גאולה מחיים רעים של סבל, אומללות וניצול שאיש לא

עשה דבר כדי להצילם. הסיפור מביע מחאה חברתית כנגד העולם המאיים, העוין, הנצלני, הגורם לאדם החלש

לחוש השפלה ולעג נוכח מצבו – אם אין בכוחו לשרת, הרי שאין בו צורך וחייו הופכים הפקר. יתכן שהחוויה של שפרה מבטאת חוויה דומה שעברה דבורה בארון כאשר שימשה מורה

פרטית בבתי עשירים וחוותה בעצמה את הניצול המחפיר. . מעמד האישה – הסיפור "שפרה" מעמיד במרכזו דמות אישה מנוצלת ומושפלת. עובדה זו2

רומזת לכוונה הפמיניסטית שבכתיבתו. דבורה בארון מבהירה בסיפור כי שפרה היא תוצר החברה, אשר נושאת באחריות ישירה למה שקרה לה ולמשפחתה. החברה היהודית

המסורתית לא נתנה לנשים אמצעים לקיום עצמאי )השכלה, מקצוע, ניסיון חיים עצמאי(, מאחר והיא הניחה כי נשים לא זקוקות לכך, שהרי הן עוברות מבית אביהן לבית בעליהן. לכן,

אישה, כמו שפרה, שלא נתמזל מזלה והתאלמנה מבעלה, לא יכולה לפרנס את עצמה ואתילדיה, אלא בעבודות שירות כמו כביסה, או בעבודות גופניות כמו הנקה הכרוכה במכירת הגוף. דבורה בארון בוחרת בדמות שקטה ופסיבית, כזאת שאיננה מסוגלת להוליך מאבק פמיניסטי.

יש לשער שהבחירה הזאת נובעת מהצורך לזעוק כנגד העוול לו נידונו נשים רבות שהיו . הביקורת המובלעת19קורבנות של השקפות עולם מגדריות שאפיינו את החברה במאה ה-

של הסופרת לא נחסכת גם מדמויות נשים שאיבדו את רגישותן כלפי נשים אחרות, בעקבות הלך-הרוח המעמדי הכללי בחברה. כך מוצגת המתווכת כ"סרסורית" )מילה בעלת קונוטציה שלילית, המתקשרת לזנות ול'סרסורית לדבר עבירה', כלומר שותפה לפשע(, הפועלת מתוך אינטרס כלכלי אגואיסטי, וכך גם מוצגת האדונית העשירה שאין בליבה טיפת רחמים כלפי

אישה אחרת, החווה בדומה לה את מימוש האמהות - הקשר הראשוני והעז עם תינוק שנולד. שתיקתה הרועמת של שפרה רומזת להשתקת המין הנשי בכלל. נראה כי בשעה בה רומסים

את האישה, אין לה ברירה אלא לשתוק. זהו מסר המתחדד בסיפור כאשר את השתיקה המשקפת כניעה, שובר קול הבכי, המסמן תבוסה. האישה נדרשת להבליע את רגשותיה ולא

לתת להן ביטוי חיצוני. הבכי, שהוא מסימני הרגישות האנושית, משמש כאן כסמל המאיים על "איכות הסחורה", כלומר על טיב תפקודה של שפרה כמינקת. המשרתת שמנסה לדחוק

בשפרה להתאפק מבכייה, שותפה אף-היא למנגנון ההשתקה המכוון באופן ברור גם אליה,מבלי שהיא מבינה שהאיסור לבכות אינו מיועד רק לשפרה, אלא לכל הנשים באשר הן. החלפתה המיידית של שפרה במינקת חדשה, מחזקת אף היא את התחושה שהנשים

משמשות כאן כנותנות שירות והן עוברות כמטבע ביד הסוחר. מסופר על אותה מינקת חדשה, שיומיים קודם לכן איבדה את ילדה הבכור מסיבה בלתי ידועה. אזכור זה מבליט עד כמה האישה מתפקדת כאן על תקן של מכשיר חליבה. לרגשות הכאב ולצורך האבל של אותה

אישה, כלל לא ניתן מקום בסיפור. היא עוברת את תהליך ההכשרה המהיר, שבסופו תוכללהניק את בן העשירים, ומשם חייה הפרטיים יפסיקו להיות רלוונטיים.

יתכן שבעיצוב הדמויות הנשיות בסיפור, מבקשת דבורה בארון להפנות את אצבע הביקורת לא רק כנגד הגברים, הנתפשים לרוב כשולטים בחברה, אלא גם כנגד הנשים המקבלות עמדה כוחנית ומשפילה בטבעיות, מבלי להבין שרק אחוות נשים ועמידה איתנה על זכויותיהן, תוכל

להוביל שינוי של ממש במעמדן. . הפרת הערכים ההלכתיים – דבורה בארון מראה בסיפור שערכי העזרה ההדדית והתמיכה,3

שהם מרכזיים מאוד בהלכה היהודית, אינם קיימת במציאות. איש לא עוזר לשפרה כשבעלה נפטר. אנשים לא תורמים לה דבר במחסורה. כשהיא חוזרת לבית אמה, איש לא מתעניין בה

ובשלומה. הסרסורית שמוצאת לה עבודה, בוודאי, עושה זאת, תמורת תשלום ולא מתוך רצון לעזור לשפרה. גם שכנה העשיר מתנכר לה, אולי בכוונה, מתוך נקמה על כך שסירבה לו בעבר.

דרכי עיצוב בסיפורהסיפור "שפרה" עתיר באמצעים אומנותיים המעצבים את הרעיונות המרכזיים העולים בו.

כותרת הסיפור השם שפרה הוא שם מקראי: "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה

(. כאמור, שפרה היתה מיילדת עברייה. לפי פירוש רש"י15ושם השנייה פועה" )שמות, א', לפסוק זה, המיילדות העבריות היו ידועות עוד לפני שהיו להן השמות "שפרה" ו"פועה". שמות אלה הם שמות מקצועיים, אשר ביטלו את האישיות הפרטית של המיילדות. שפרה נקראה כך

משום ששיפרה את הוולד, ופועה נקראה כך משום שהיתה פועה – מדברת והוגה לילד. מכותרת הסיפור אפשר להבין את העיקרון לפיו השם "שפרה" מעמיד במרכז את מקצועה של האישה ומבטל את אישיותה. עיקרון זה בולט גם בסיפור – שפרה היא מיניקת. אישיותה,

צרכיה, רגשותיה נדחקים הצידה. הסביבה מתייחסת אליה כאל מכשיר חליבה. המשפחה המעסיקה אותה מתנכרת לכאב ולמצוקה של שפרה ורואה באלו סמי מוות העלולים להרעיל

את התינוק. כאשר שפרה לא עומדת בדרישות התפקיד שלה, היא מפוטרת ומוחלפת מידבמינקת חדשה.

ניגודים אמצעי עיצוב בולט הוא בהצגת ניגודים ברורים. ניגוד מרכזי קיים בין עשירים לעניים. מצוקתה

הכלכלית של שפרה מובלטת נוכח הרווחה הכלכלית של בית העשירים. שפרה משתמשת בנסורת להסקת הכירה וגם לחימום סירי המים לטיהור גופת בעלה המת. היא משתמשת בסדין

גם כתחליף למפה וגם כתכריכים לקבורת בעלה. היא לובשת את מעיל הכבשים של בעלה המנוח, כי לה אין מעיל משלה. ביתה מוזנח וילדיה מגיעים לפת לחם. לעומת מצבה הקשה,

מתואר בית העשירים על הברק והפאר שבו. זהו בית גדול, עם אולמות ומסדרונות מאווררים, שטיחים על הרצפה החלקלקה ו"ספת כבוד" בחדר האורחים. הבית מקושט במראות ועציצים,

מאובזר באמבטיה וארונות בגדים ספוגי ריחות בשמים. ניגודים אלו מסמלים את הפערים החברתיים בכלל ואת אלו בין עולמה של שפרה לעולמה

של גבירתה – עולמות שלא ניתן לגשר ביניהם. ניגוד נוסף הוא בין השתיקה לבין הצעקה. שפרה מאופיינת בשתיקתה העומדת בניגוד לרעש

הסביבה. השקט מעיד על עדינות, פסיביות, חוסר-אונים וצער העוטפים את שפרה. נביחות הכלבים, צריחות העורבים, צלצול פעמוני הכנסייה, זעקת העז הגוועת ברעב, פרסות הסוסים

הדוהרים מאפיינים את המולת הרחוב ואת תוקפנות ודורסנות הסביבה. הניגוד בין השקט לרעש נשבר כאשר שפרה פורצת בבכי המבטא את הסערה המתחוללת בנפשה. זהו הקול

המרעיש שמסגיר את גודל מצוקתה. כל עוד יכלה להתמודד עם קשיי החיים, בחרה לשתוק. אך כאשר לא נותר בה הכוח לסבול, היא משחררת את צעקת המחאה שלה בדמות אותו בכי שגם יגזור את גורלה. מניגוד זה ניתן להסיק שכל עוד בוחרת האישה המושפלת לשתוק נוכח ניצולה המחפיר, היא זוכה לחיות, אולם ברגע בו תניח לעצמה "להרעיש" בכאבה המתפרץ,

ייגזר גורלה למוות.

מוטיבים וסמלים החלום – החלום הוא ייצוג לתת-מודע של האדם, ויש בו כדי לבטא את הלכי הנפש 

המודחקים. שפרה נוטה לשקוע רבות בחלומות – דבר המלמד על אחיזתה המוגבלת במציאות ועל הקושי שלה להתמודד עם חייה הקשים. בחלומותיה היא בורחת מהמציאות הקודרת, אל מחוזות של חום וקירבה מצד בעלה המנוח, אמה התומכת ועיני התכלת של בנה התינוק. היא

חולמת על כל אלו בשעת נסיעתה אל בית העשירים ובשעת הליכתה חזרה אל ביתה. העייפות והקור אמנם מכניעים אותה, אך בחסות החלומות הנעימים, הופך אפילו המוות לחוויה מרגיעה ומשחררת. באמצעות החלומות מומחש הפער בין מודל החיים הרגילים והרצויים לבין מציאות

החיים בפועל – על העוול והאכזריות שבהם.

הבגדים – הבגד משמש ייצוג סמלי לאדם, הן מבחינת מעמדו החברתי-כלכלי והן מבחינת  מצבו הנפשי והפיזי. בסיפור מוזכרים פריטי לבוש רבים בהקשרים שונים והם משמשים בשני

התפקידים. מוטיב הבגדים מעצב את הפערים המעמדיים ואת מצבה העגום של שפרה. כבר בתחילת הסיפור מתואר עונייה של שפרה. בהיעדר תכריכים לקבורת בעלה, היא

נאלצת להשתמש בסדין ששימש גם כמפת שולחן בימי חג. בנוסף לכך, מצוין שלשפרה אין מעיל חורף, ולכן נאלצה ללבוש את מעילו של בעלה המת. זהו רמז מטרים למוות הצפוי לה

בלבשה את בגדי המת. היא לובשת בגדים קרועים בקור העז – סימן נוסף למצוקתה הכלכלית. היזכרותה בימי מחלתה כאשר הופשטה מבגדיה ועמדה עירומה אל מול האחות הלבושה

בבית-החולים, מעידה על השפלתה של שפרה בידי האדונית המעסיקה אותה באחוזתה. כך היא מרגישה כחפץ העומד לבדיקה לפני שמחליטים אם לעשות בו שימוש. הלבשת שפרה

בכותונת הפלנל החמה מרמזת על עושרם של מעסיקיה, העומד בניגוד לעליבותה המתבטאת בבגדיה הקרועים ובעירומה המשפיל. כאשר בני הבית מפנים את שפרה הבוכייה והיא נשמטת

מידיהם, היא מדומה לבגד מיושן הנופל על הרצפה ולא משמיע קול בנפילתו. נעליה חסרות העקב, מסמלות את מעמדה הנחות. סמל זה בולט על רקע נוכחותו של הסנדלר האמיד

שבעבר חיזר אחרי שפרה וכעת מעוניין בתופרת הרוקמת עבורו צווארוני בד. מחלונו של אותו סנדלר נשקפת נעל גבוהת-עקב – רמז סמוי להחמצה של שפרה בבחירתה המוטעית בבעלה

פנחס הנגר ולא בדוד הסנדלר. הפערים החברתיים באים לידי ביטוי גם בתיאור מעיל עור השועלים של הגבירה העשירה לעומת סינר הנגרים המלוכלך של פנחס, בעלה המת של שפרה. ניגוד זה מעצים את הרעיון

שהאנושיות איננה תלויה במעמד כלכלי – שמחת החיים של פנחס לא חדלה גם לאחר מותו, כאשר הוא מופיע בחזיונותיה של שפרה לבוש בסינר הנגרים שלו, ולעומתה בולטת חמיצותה

של האדונית, שכל סממני העושר העוטפים אותה מכל עבר, לא יכולים לרומם את רוחההרגוזה.

העיניים – העיניים מופיעות בסיפור מספר פעמים ומשמשות כראי לנפשה של שפרה החושף  את מצבה הקשה. לשפרה עיניים בהירות המתאימות לחזותה היפה כפי שמתוארת בתחילת הסיפור. לאחר מות בעלה פנחס, נעכרת תכלת עיניה ומאבדת מיופייה עקב הדמעות הרבות

שהזילה. עכירות )= התקדרות, לכלוך, כהות, חוסר צלילות( עיניה בעקבות הצער על מות בעלה, מסמלת את הידרדרותה הנפשית של שפרה. בשעה שהיא מהרהרת בבעלה המת,

עיניה מתוארות במילים: "הועמה תכלת עיניה" ובהמשך, בהגיעה אל בית העשירים, מתוארתשפרה המושפלת, בעת התמוטטותה כמי ש"הדמעות הכהו את עיניה".

העיניים התכולות מאפיינות גם את בנה של שפרה: "ותכלת עיניו של הילד הציצה אליה מעורפלת", "נשקפה אליה שוב, כמו בשעת הנסיעה, תכלת עיניו של התינוק בן החודשיים" –

צבע העיניים הכחול המשותף לשפרה ולבנה מסמל את הקשר הטבעי ביניהם כאם ובנה. שפרה רואה את עיני תינוקה הכחולות פעמיים – בעת הנסיעה לאחוזה ובחלומה האחרון. שני

הרגעים הללו מכריעים לגבי גורל התינוק. מוטיב העיניים עשוי להביע את תחושת האשמה של שפרה. כשהיא נוסעת לאחוזה היא מרגישה אשמה, משום שלא נלחמה על זכותה לקחת את

בנה וגם בגלל שאפילו לא חיתלה אותו לפני צאתה. ברגעים האחרונים שלפני מותה, שבה ועולה דמותו של התינוק כחול-העיניים בתודעתה של שפרה שכאילו נפרדת ממנו, ואולי

מודעת לעובדה שבבחירתה לעזוב אותו, גזרה למעשה את גורלו. גם לנער הרועה, המתנדב ללוות את שפרה המגורשת אל שער האחוזה יש עיניים בהירות.

עיניו דומות לעיניה – דמיון המסמל קשר של הזדהות והבנה שלו כלפיה, זאת בניגוד למשפחת העשירים, שלא דאגה להסיעה בחזרה לביתה לאחר שהחליטה לוותר על שירותיה כמינקת.

אולי בהיותו של הנער בנה של החולבת ובהתייחסות המשפחה אל שפרה כ"פרה חולבת", נוצרת קירבה טבעית בין השניים ומבחינת שפרה, זהו גילוי מרגש כל-כך, עד שהיא כמעט

פורצת בבכי. בדרכה הביתה, נאלצת שפרה לעצום את עיניה בשל פתיתי השלג הניתזים אל פניה. אז

מהבהבים מולה המראות הלא-נעימים הזכורים לה מבית האחוזה. בישיבתה לנוח, היא עוצמת שוב את עיניה, ואז עולים בזיכרונה מראות בנה ובעלה המחלץ אותה מערמות השלג – מראות

המעלים בה חיוך.

בתמונת הסיום של הסיפור שב ועולה מוטיב העיניים. האיכר שמוצא את שפרה הקפואה בשלג מבחין בחיוך הנסוך על פניה. המשפט החותם את הסיפור: "התכלת שהציצה מסדקי עיניה, היתה בהירה, כאילו לא נעכרה בדמעות מעולם" – מותיר תחושה כפולה: מצד אחד, תחושה מעיקה – משום שברור ששפרה היתה במצוקה כה גדולה, עד שאפילו המוות נתפש

כגואל. המוות המיותר של שפרה נראה אף יותר טרגי על רקע עיניה הבהירות שלא נותר בהן סימן לדמעות ולכאב. זוהי תמונה הממחישה בעוצמה את העוול שנגרם לה בדחיקתה אל הגורל המר. מצד אחר, תחושת הקלה וקורת-רוח – למרות החיים הקשים והגורל האכזר, הצליחה שפרה לשמור על חזותה החיננית. יכולתה לשמור על יופייה החיצוני גם בתנאים

נפשיים בלתי-אפשריים עשויה לעורר תחושת נחמה קלה. השתיקה – שתיקתה של שפרה מסמלת את חוסר-האונים שבמצבה. לאחר מות בעלה, היא

לוקה בהלם המתבטא בעיקר בשתיקה, גם בשעה שזכויותיה הבסיסיות נרמסות. השתיקה היא סמל לפסיביות המאפיינת את שפרה, המגיעה לכדי שיא כאשר היא מוותרת על בנה, בשעה

שהיא נאלצת לצאת לאחוזת העשירים לעבודתה כמיניקת. שבירת השתיקה מתרחשת כאשרשפרה נשברת ובוכה – מעשה שיגזור את גורלה לגירוש, אשר יוביל אל מותה.

הרעש – צלצול פעמוני הכנסייה, נביחות הכלבים וצריחות העורבים. פעמוני הכנסייה מסמלים את התרבות הנוצרית. קולות הכלבים והעורבים הם סמל לעולם

הגויים המאיים. שילוב הסמלים הללו מבשר רעות, ולרוב מצביע על מוות קרוב. שלושת הסמלים משמשים גם כרמזים מטרימים המבשרים רעות. צריחות העורבים מופיעות

בסמוך למות בעלה של שפרה, זאת במקביל לחיוורון שהתפשט על הקירות. קול פעמוני הכנסייה קוטע את השקט הנובע משתיקת שפרה לאחר שפנחס מת. יבבת הפעמונים וצריחת

העורבים הם קולות צורמים המדגישים את בדידות שפרה וזרותה בעולם עוין, והם מקבילים לבכי ולצעקה שיתפרצו בהמשך מגרונה. נוסף על אלו, מופיעים קולות נביחות הכלבים

הממתינים בפתח בית העשירים. גם הנביחות הם סימן רע לעומד להתרחש. הן נשמעות ברגעים מכריעים בסיפור: כאשר הרעב מאיים על העיירה של שפרה, כאשר היא מגיעה לאחוזה ובשעה שהיא עוזבת. הכלבים מזוהים אף הם עם עולם הגויים. בנביחותיהם הם

מטילים אימה ומחזקים את תחושת הניכור. הם משמשים סמל אירוני למעמדה של שפרה, שנחות אפילו ממעמדם של הכלבים. היא נזרקת מהבית כמו כלב, ובצאתה היא מלווה

בנביחותיהם. שלושת הסמלים: קולות פעמוני הכנסייה, צריחות העורבים ונביחות הכלבים, תורמים

לעיצוב הרעיונות המרכזיים בסיפור ומדגישים את הפקרת האדם בידי החברה הרואה בו חפץ,כלי שרת, שבהיעדר תועלת מצדו או בשעת מצוקה, הוא מושלך אל מותו.

סמל הגשר הרעוע – בדרכה חזרה לביתה, עוצרת שפרה לנוח תחת גשר רעוע. הבחירה של דבורה בארון בגשר רעוע היא סמלית. הגשר מסמל את המעבר מחיים למוות. היא מתיישבת,

מתכרבלת באדרתה ונרדמת, כמו בשעת הנסיעה. בחלומה היא רואה את האיכרים הבאים להציל את חבריהם ואת פנחס בעלה, שבא לגאול אותה מחייה האומללים. בפעם הראשונה

שפרה מחייכת מתוך שימחה אמיתית, שהרי המוות הוא בבחינת גאולה עבורה. סמל השלג – תיאורי השלג המלווים את שפרה מסמלים את הקור העוטף אותה בשעת משבר.

בלווייתו של בעלה פנחס, היא רצה פעורת פה, מבלי למעוד על חלקלקות הקרח ועל פני השלוליות הקפואות. כאשר היא מתעוררת בבית אמה בבוקר המחרת, היא מבחינה בשלג

הראשון המכסה את קבר בעלה. קור השלג משתלב עם קולות הנכאים של פעמוני הכנסייה, צריחות העורבים הצורמות, יללות הכלבים הבוכים וזעקת העז הגוועת ברעב. גם נסיעתה לבית

האדונים העשירים מלווה בתיאורי שלג הממלאים את המרחב. הקור העז מסמל את הקיפאון הנפשי בו נתונה שפרה בצאתה לעבודתה המחייבת אותה לנטוש את בנה התינוק. היא מכווצת

בעגלה המובילה אותה על פני השלג, נתונה שותקת בתוך מעילה, עוצמת את עיניה ואכולה רגשות אשם על כך שאפילו לא חיתלה את בנה לפני שיצאה לדרך. לאחר שנכשלה בתפקידה

וסולקה מבית האחוזה, יוצאת שפרה שוב אל השלג, הפעם בצעידה רגלית. סערת השלג דוחקת אותה אל פינת המסתור תחת הגשר הרעוע, ושם תוך כדי מנוחתה, היא קופאת למוות.

ירידת השלג בסיפור, כמעט ללא הרף, מסמלת את אווירת הנכאים של שפרה האומללה ואת הקור והניכור המאפיינים את החברה המרושעת, אשר באדישותה, למעשה קוברת את שפרה.

דימויים דימוי שפרה לציפור - "נראתה היא גופה בעיניה קלה ועזובה, כציפור בודדה בצדי הדרכים":

שפרה מדמה את עצמה לציפור, משום שציפורים קטנות הופכות ליצורים חסרי הישע ביותר בחורף הרוסי. זאת משום שאינן יכולות למצוא אוכל מתחת לשלג, והן תלויות בחסדי

בני-האדם, המפזרים להן פירורי לחם. בקור העז, ציפורים רבות קופאות למוות. דימוי התינוק לעלוקה – "הגישו לחזה בהשגחת הרופא בריה קטנה, אשר התנפלה עליה בפה

רירי, בחום זר ובצמאון חדש, לא ידוע לה – צמאון עלוקות": שפרה כה פגועה וכואבת עד שהופעת התינוק היונק ממנה נראית בעיניה כהתנפלות של עלוקה צמאה. זהו דימוי המסמל

את מצב הקורבנות של שפרה, אשר חשה כי גופה מנוצל להרוויית צימאונה של עלוקה. דימוי שפרה לבגד - "היא נשמטה כשמוט הבגד הבלה והמיושן, מבלי להשמיע קול בנפילתה": כאן שפרה מדומה לבגד בלה ומיושן. הדימוי הזה משקף את יחס הסביבה אליה. בעלי האחוזה

עומדים לזרוק אותה, כפי זורקים בגד ישן. נאמר עליה שהיא "נשמטת" – שוב פעולהפאסיבית, ונופלת "מבלי להשמיע קול", כפי שהיא שותקת לאורך כל הסיפור.

סיכום , הסיפור "שפרה" רלוונטי גם לימינו. כל עוד קיימות בחברה תופעות1912למרות שנכתב ב-

של ניצול החלש בידי החזק, על רקע של פערי מעמדות, הרי שהלקח מן הסיפור הזה ראוי להילמד. יחסי הכוחות המעוותים בין אדונים לעבדים הם בסיס מוכח לעוול ולרמיסת

זכויות-אדם. זה מה שקורה בסיפור וזה גם מה שקורה בחברה של ימינו. למרבה הצער, תופעות של סחר בנשים, ניצול, דיכוי והשפלת עובדים בכלל ועובדים זרים בפרט, שכיחות מאוד

בחברה הישראלית. האדישות והפניית העורף של השלטונות ושל החברה לתופעות אלו חמורהלא פחות.

כך הופכת "שפרה" ליצירת מחאה נוקבת כנגד העוול החברתי. זוהי זעקתם של הנדכאים המנוצלים, המבקשים לעורר את הציבור מהאפאטיות בה הוא שרוי. העובדה המרה שניתן

לעשות באדם העני, חסר הישע, מעשה של דה-הומניזציה )התעלמות מאנושיותו ואף ביטולה( מבלי שמישהו יקום ויתקומם, היא מבעיתה ממש. מצמררת עוד יותר התובנה שעולה

מהסיפור, שאפילו נשים נשאבות לאותה מכונה דורסנית של ניצול והשפלה, ומאבדות אתהרגישות הבסיסית הנדרשת למניעת קיפוח המין הנשי והשתקתו.

ג'.ד. סלינג′ר - יום נפלא לדגי הבננה

מבוא מושג עומד במרכזו בפשטות, אשר המסופר מורכב סיפור בננה" הוא לדגי נפלא "יום

מהו כפיים, אך מחיאת של הצליל את מכירים לסיפור: "אנו ה"תקשורת". המוטו הסיפור. לעלילת הקשרו שאלת את זן(, מעלה אחת?" )קואן כף מחיאת של הצליל גם זהו אולי קונקרטיים-מעשיים, אך במושגים דממה הוא אחת כף מחיאת של הצליל ליצירת נפוץ אמצעי היא כפיים אנושיים. מחיאת במושגים הבלתי-נשמע הקול

זה שמוטו אחת? אפשר יד כף במחיאת נוצרת תקשורת בלתי-מילולית. איזו תקשורת לחלק לעומק. ניתן היצירה להבנת כמפתח בסיפור התקשורת דפוסי לבחינת רומז האחרון( בחלק )למעט מהם אחד בכל חלקים, אשר לשישה הסיפור עלילת את

אנשים ובין שונים במקומות מתקיימות דו-שיח. השיחות או אנושי מפגש מתקיים ואת עולמן בהם, את המשתתפות הדמויות את מאפיינים והשיחות שונים. המפגשים

– הסיפור גיבור של דמותו הבנת שאלת אל מובילים והשיחות המפגשים ערכיהן. כלהטרגי. לסופו שהביאו הנסיבות אחר להתחקות לניסיון סימור, ובעיקר

העלילה תקציר

וסימור מוריאל – אמריקני זוג של בחייו יום לכאורה בננה" מתאר לדגי נפלא "יום הצעיר. עלילת סימור של בחייו האחרון היום יום, אלא סתם זה שאין גלאס. מתברר

נישא בעבר: סימור גם בני-הזוג קורות נחשפות אחדות, בהן שעות על נפרשת הסיפור הוריה. את של קלה התנגדות השנייה, למרות העולם מלחמת לפני קצר זמן למוריאל

בה והשתתף סימור גויס המלחמה בפלורידה. לקראת במלון חגגו הם ירח-הדבש צבאי פסיכיאטרי בבית-חולים ואושפז בנפשו פגוע מהמלחמה שב פעיל. סימור באופן הסביבה. בזמן לחצי זה, למרות זמן במשך לבעלה המתינה שנים. מוריאל3 למשך

ביקש בגרמנית, אותו שירה ספר וכן לאשתו מכתבים סימור ואחריה, שלח המלחמה כמה ביצע הוא זו אשתו. בתקופה אל וחזר מהאשפוז השתחרר לקרוא. סימור ממנה

מוריאל, שבר של סבתה את העליב )כנראה ברורים לא שפרטיהם משונים מעשים לראות מוריאל של להוריה גרמו אלו בעץ(. מעשים והתנגש תמונות חלון, השחית

לבתם. סכנה מהווה הוא שמא לחשוש ואף בנפשו נורמלי' ומעורער 'לא אדם בסימור מעוז – בפלורידה מלון בית באותו חוזר לירח-דבש לצאת החליטו וסימור מוריאל

מוריאל בין טלפוני דיאלוג מתאר הסיפור של הראשון האמריקנית. חלקו הבורגנות עדיין האם כי להבין ניתן זו העבר(. משיחה אירועי את לשחזר ניתן )דרכו לאמה

השיחה מיסודן. בזמן אלו חששות מבטלת מוריאל סימור, בעוד של מפניו חוששת הים, שם חוף על סימור את מתאר הסיפור של השני הים. חלקו שפת על סימור מבלה

חוזר השיחה למים. בתום עמה בערך, ונכנס4 בת ילדה – סיביל עם שיחה מנהל הואבעצמו. ויורה אקדח מוציא הישנה, הוא מוריאל במלון. שם, ליד לחדר סימור

תקשורת מעגלי5ומשמעותה: העלילתית ההתפתחותלאמה מוריאל בין השיחה      .1

אל מניו-יורק מתקשרת לאמה. האם מוריאל בין שיחה מתאר בסיפור הראשון החלק קווי על עומס במלון, קיים הפרסומאים כינוס בפלורידה. בגלל שבמלון החדר

מוריאל מוצגת ההמתנה זאת. בזמן לשיחה ובסבלנות רבות ממתינה הטלפון, ומוריאל על לק מריחת במלאכת ועסוקה בחלוק, מעשנת בלונדינית, לבושה כבחורה

– באדישות אליו ניגשת הטלפון. היא אל אותה מקפיץ לא הצלצול אצבעותיה. קול (. מאפיון7התבגרה" )עמ' מאז הרף בלי שלה הטלפון מצלצל כאילו נראתה "היא

זה במיוחד. רושם עמוקה באישיות ניחנה שמוריאל להתרשם כה, קשה עד דמותהעצמה: השיחה מתוכן ביסוסו את מקבל

כמעט מצליחות לא זו. הן את זו לקטוע מרבות ואמה קטועה: מוריאל א. שיחה (, "שברתי8")עמ' – מרוב מתה שאני ה-", "חשבתי כל כאן משפט: "הטלפון להשלים

(, ועוד...9ב-" )עמ' בשבילו מקום לי היה ולא כאן אותו ה-", "השארת את לי )מצבו ומהותיים חשובים נושאים בדבריהן מערבבות בטפל: המשוחות עיקר ב. ערבוב

הם ומה המלון אורחי הם )מי וטריוויאליים טפלים נושאים סימור( עם של הנפשישיזוף(. נגד הפסיכיאטר, המשחה אשת של הירוקה לובשים, השמלה

בקלישאות, גם להשתמש מרבות נדושה(: שתיהן ביטוי )= צורת בקלישאות ג. שימוש נורא. זה (, "זה8דאגה" )עמ' מרוב מתה שאני כבר רגשותיהן: "חשבתי תיאור לצורך

( ועוד...11איומים" )עמ' השנה (, "האנשים9עצוב, בעצם" )עמ' לכן: "הכל קודם נאמרו שכבר ומשפטים מילים על לחזור מרבות רבות: הן ד. חזרות

התשעים" אמא... בפעם עונה: "כן האם, ומוריאל ושוב שוב אצלך?" שואלת בסדר(. 12)עמ'

באופן לתקשר מסוגלים שאינם שטחיים באנשים שמדובר מבהירה השתיים בין השיחה לבטא מרבה בסיסית: האם תקשורת בהעדר מאופיינים אלו ועמוק. יחסים מלא

בתה אל מתייחסת אותה. האם ולבטל בה לזלזל מרבה הבת סתמית, בעוד דאגה כנשים מוצגות בחוצפה. שתיהן באמה נוהגת הבת התבגרה, בעוד שטרם מי כאל

בנושאי לעסוק מרבות שבאדם: הן הפנימיות את ולא החיצוניות את רדודות, הרואותהאחרים. אותן רואים בה ובדרך ואופנה לבוש

לאמה קרפנטר סיביל בין השיחה      .2 תשומת את למשוך , מנסה4 כבת המלון. סיביל, ילדה של בלובי מתקיימת השיחה

את בגדים. "ראית ועל קוקטיילים הרכבי על מעמיקה בשיחה ששקועה אמה של לבה מתירה הדעת ובהיסח זמן-מה לאחר לענות אמה" שטורחת את הילדה שואלת סימור

הקטנה, העתידה לילדה דאגה תחושות עולות הים. כאן בחוף אותו לחפש ללכת לה בין ברורה אנלוגיה לזהות ניתן זו בנפשו. משיחה כמעורער כבר שידוע מי עם להיפגש שטחיים, בדברים שעסוקה חברה אותה את מייצגות סיביל. שתיהן של לאמה מוריאל

המציאות. את באמת לחוש בלי

שיחה! סוף סוף – לסימור סיביל בין השיחה      .3 כשלגופו שוכב המלון. הוא לשטח מחוץ הים חוף על שוכב סימור את מוצאת סיביל שהשיחה שמש". לעובדה קצת "לתפוס שמנסה למי מעט שלו, מוזר הרחצה חלוק

קשר בו שיש מקום הוא חשיבות. מלון הבורגנות, יש סמל – למלון מחוץ מתקיימתהכחול. הים בטבע, לחוף – בחוץ מתרחשת אמיתית אנשים. תקשורת בין ושטחי ארעי

מובנים: בכמה להתפרש יכולה לסיביל סימור בין השיחה לה: אומר שלה. הוא בגד-הים על לסיביל מחמיא השיחה, סימור בתחילת      א.

הנאהבת. לדמות וחנופה חיזור דברי כמעין נראים אוהב". אלו שאני צבע זה "כחולצהוב. הוא בגד-הים צבע טועה, כי שהוא למעשה, מתברר

על כעס מפגינה אוהבים. סיביל ריב כמו לרגע נדמית השניים בין השיחה המשך      ב. קנאתה את להפיג מנסה עצמו ליפשוץ. הוא שרון על סימור שהרעיף הלב תשומת הנמשך סוטה הוא סימור האם תהייה מתעוררת שרון. כאן אל ליחסו הסבר על-ידי

מתיילד? במבוגר מדובר שרק לילדות, או של תחושתו על המלמדים קטנים סיפורים שלושה מוזכרים השניים בין בשיחה       ג.

דגי על והסיפור הבולדוג כלב על סמבו, הסיפור כושי על בעולם. הסיפור סימורבסיפורים. הנרדפות הדמויות לבין סימור בין אנלוגיה כולם יוצרים – הבננה

ההחלטה מבחינת ומכרעת משמעות רבת היא סימור לבין סיביל בין השיחה כי נראה היא סימור עם שבשיחתה מודעת לא בהמשך. כמובן, סיביל סימור שמקבל הטרגיתלהתאבד. ההחלטה את לקבל לו גורמת

במעלית לאישה סימור בין השיחה      .4 צועק אחר, פתאום כאיש מתנהג המלון. הוא מאורחות אחת עם למעלית נכנס סימור

לחלוטין". האישה נורמליות רגליים זוג לי ]...[ יש מסתכלת את האישה: "מה על נורמלי איננו שסימור התחושה עולה מהמעלית. שוב מיד ויוצאת מסימור נבהלת

נאות, עקומות, להיות יכולות נורמליות? רגליים רגליים פתאום לגמרי. ובכלל, מהנורמליות? אבל

לאישה סימור לומר שמנסה מה הקרקע, וזה על ועמידה יציבות מייצגות הרגליים עליו שמאיים עולם זהו – לסימור וזר אחר לעולם שייכת נורמלי. האישה במעלית: אני

המעורערת. באישיותו ומטריד אפל פן נחשף ומכאן

היתה... שלא השיחה      .5 אקדח, המתח מוציא איטי. הוא לקצב הסיפור לחדרו, עובר סימור של חזרתו מרגע

לירות בוחר סיביל? סימור בילדה או מהמעלית במוריאל, באישה יפגע גובר: האם דפוס את מבטאת זאת הישנה. תמונה מוריאל של העצומות עיניה לנגד בעצמו

מוריאל אמיתית. אולי תקשורת לקיים שלהם היכולת חוסר – השניים בין התקשורת של המיוחדת ושפתו נפשו בהבנת ופחות בעצמם מדי עסוקים היו אותה הסובבים וכל

ובסמלים. במטאפורות להשתמש הרבה ושטחי, והוא קטוע דיבור דיברו סימור. הם כף מחיאת של קולה זהו האם – המוטו באמצעות היתה( מיוצגת )שלא זו שיחה האם

אחת?

לסימור מוריאל בין היחסים אפיון ומשפחתה(. )מוריאל הסיבה על-ידי מובן שאיננו ורגיש רוחני כאדם מאופיין סימור המאה. לעומתו, של היחיד הגדול המשורר של השירה ובספר במכתביו מתבטא הדבר

שוכחת סימור. היא של ללבו להבין מסוגלת שטחית, שאיננה כאישה מאופיינת מוריאל תקנה לפחות או גרמנית שתלמד רצונו את מבינה ואינה לה ששלח השירה ספר את

ומכנה מסוימת באירוניה אשתו אל מתייחס בספר. סימור לקרוא לה שיאפשר תרגום של למצבו לחלוטין כאטומה מוצגת '. מוריאל1948 של רוחנית פרייארית 'מיס אותהלהתאבד. העומד בעלה

נורמלי', כלומר, חריג, 'לא אדם כאל סימור אל מתייחסים מוריאל של משפחתה בני את המסכן בנפשו מעורער אדם בו רואים המקובלות. הם הנורמות מן שחורג מי כאל

סכנה. הדבר מהווה בחברה כמקובל מתנהג שאינו אדם סביבתו. לדעתם, כל לגבי ונשנות החוזרות ובחקירות מוריאל כלפי הדאגה בביטויי בשיחה מתבטא

במלון. סימור של התנהגותו המשמעותי באופן סימור את שהוביל הוא מוריאל עם התקשורתי שהנתק מובן

ההתאבדות". "פתרון אל ביותר 

בסיפור המרזיים הרעיונות המתואר בסיפור. העולם בולט הצבע הכחול. מוטיב העולם לעומת הצהוב העולם שבה הדרך את המחבר מאפיין הצבעים וכחול. באמצעות צבעים:צהוב בשני נצבעחי. הוא שבתוכה המציאות את סימור רואה

  הים, ואורחיו, חול פלורידה, המלון של כגון: השמש מפרטים מורכב הצהוב העולם הבננה. השיזוף, דגי סיביל, שמן של הים אליה, בגד הקשורים האנשים וכל מוריאל

המציאות את מייצג ולמעשה סימור את הסובבים האנשים כל את כולל זה עולם עולמו את להבין יכול שאיננו – ושטחי כחומרני, רדוד נתפש זה לו. עולם החיצונית

עצם על כמאיים סימור על-ידי הצהוב" נתפש סימור. "העולם של הפנימי-הרוחניהפנימי. עולמו של קיומו

הפסנתר(, )חדר במלון האוקיאנוס כגון: הים, חדר מפרטים מורכב הכחול העולם כמי בטעות הנראית ה'צהובה'(, סיביל מהשמש )ומסתתר כחול בגד-ים הלבוש סימור

הילדות. הצבע ואת סימור את כולל זה ליפשוץ. עולם כחול, שרון בגד-ים שלובשת לראות ועמוק, המאפשר רוחני עולם סימור. זהו של הפנימי עולמו את מייצג הכחול

העין. מן הסמוי את והיושר התום מתקיימים זה השירה. בעולם וספרי הפסנתר משתייכים זה לעולם לעולם הכחול העולם מן כמעבר מיוצגת לילדות. ההתבגרות האופייניים הפנימי

המעשה בדבר למסקנה יגיע ולכן הכחול עולמו על לשמור יוכל לא הצהוב. סימורההתאבדות! – הסופני

סמבו, הכושי על סימור. הסיפורים של האבודים חייו – הקטנים הסיפורים . שלושת2 פער קיים זו וסיביל. בשיחה סימור של בשיחתם עולים הבננה ודגי הבולדוג כלב

המטאפורית, הדרך ובין כפשוטם הדברים את סיביל תופסת שבה הדרך בין מתמיד לו כאנלוגיות בסיפורים המרכזיות הדמויות את תופס סימור. סימור אותם מבין שבה

הילדותית, סיביל זאת, בדרכה לסיביל. עם לא לסימור, אך מובנת זו עצמו. אנלוגיה את משיג סימור הסיפורים, ובכך גיבורי עבור בלתי-נסבל מצב זהו כי מבינה

חוסר את סופית לסימור יבהירו בסבלו. הסיפורים הבלתי-מודעת השתתפותהבעולם. תכלית-קיומו

על-ידי קטן, כושי, הנרדף ילד מתואר זה ילדים סמבו: בסיפור כושי על א. הסיפור אותו. לטרוף ומבקשים הילד טיפס שעליו העץ סביב סובבים אלו נמרים. נמרים שישה 'העולם לאנשי )הצהובים( אנלוגיות הנמרים ודמויות לסימור אנלוגית הילד של דמותו

מול רבים של הילד, מרדף עבור חסר-סיכוי מרדף סימור. זהו את הצהוב' הרודפים

על-ידי הנרדף סימור של תחושתו את ממחיש זה חלש. סיפור מול חזקים של – יחידהצהוב'. 'העולם

כביכול, לה עד שהיה סיטואציה סימור מתאר זה הבולדוג: בסיפור כלב על ב. הסיפור מקלות את בו נועצות שהן בולדוג, בכך לכלב במלון הקטנות הילדות מציקות ובה

הקטנות שהילדות סימור, בעוד של לזו אנלוגית הכלב של שלהן. דמותו הסוכריות וחלש חריג יצור בכל לראות אותן חינך הצהוב' )אשר 'העולם לאנשי מקבילות על-ידי סימור, המאוים של הנרדפות תחושת כאן, עולה לתקיפה(. גם אובייקטהצהוב'. 'העולם

כולו. סימור הסיפור שם לקוח המרכזי, ממנו הסיפור הבננה: זהו דגי על ג. הסיפור מתחילים ושם חור לתוך נכנסים באוקיאנוס. הם החיים הבננה דגי על לסיביל מספר החור מן לצאת יכולים ואינם בננות, משמינים בקדחת נתקפים שהם עד בננות לטרוף

סימור של לקורותיו אנלוגיה זה בסיפור לראות מותם. ניתן את עליהם המביא דבר – איבד הוא ה'חור' )המלחמה(. שם אל שנכנס לסימור מקבילים הבננה במלחמה. דגי

בנפשו לחלות לו גרם זה הבננות(. דבר )טריפת הרב ההרג מן כתוצאה צלם-אנוש דרך או הטירוף דרך ה'חור' היא מן להימלט היחידה הבננות(. האפשרות )קדחת

לעצמו. למעשה ומתכוון לסיביל סימור טרגיים" אומר מאוד חיים מנהלים המוות. "הם תמימה בננה. אמירה דג ראתה כי לסימור סיביל הסיפור, מדווחת סוף לקראת הבננה ומכרעת. להבנתו, דג מטאפורית בדרך סימור אצל מתפרשת זו ודמיונית סמל היא הבננה דגי נקלעים אליה עצמו. המלכודת סימור הוא סיביל ראתה שכביכול

השירה ספר )לפי בגרמניה הוצב סימור. הוא השתתף שבה השנייה העולם למלחמת הצהוב לטלאי גם מתקשר שאולי הצהוב הצבע את שונא משם( והוא ששלח הגרמני שהשפיעו הם המלחמה שנוראות להניח זו. אפשר במלחמה לענוד היהודים שנאלצו

עם הזה. השיחה העולם מן חלק להיות הרצון את ואיבד בנפשו שלקה סימור עללחייו. קץ לשים החלטה לקבל לסימור הבננה, גורמת דגי אודות סיביל

האכזרי, העולם נגד סימור של האבוד למאבקו מכוונת הסיפורים שלושת משמעות מהסיפורים העולות נקלע. המסקנות אליו ומחרב-הנפש הצבוע, החומרני, השטחי

בריחה ההתאבדות, שמשמעותה בדרך בוחר הוא תקווה. לכן לסימור מותירות לאראוי. קיומי מוצא מותירה איננה והחונקת, אשר המנוכרת מהמציאות

נקבי. יתכן סמל הוא )זכרי( והחור פאלי סמל היא מין. הבננה על כמשל . הסיפור3 לאנשים שגורם משחית משהו – המיניות את סימור של תפישתו את מבטא שהסיפור

ולמוות. לטירוף

ומשמעותן מרכזיות עיצוב דרכי – הסיפור . שם1

אירוני, משום שם הבננה" הוא לדגי נפלא הבננה. "יום דגי מסיפור לקוח הסיפור שם הטרגיים בחיים מאוד הסובלים הדגים של והשחרור הגאולה יום את מייצג שהוא

הנפלא" הזה "היום את הופכת להתאבד סימור של שהחלטתו והאומללים. כמובן- ולמות. העולם מן עצמו את לגאול מחליט שבו ליום המאפיין כך, שם "להשתגע". זהו, אם פירושו– to go bananas כך, הביטוי על נוסף הנו הצהוב'. לפיכך, השם 'העולם של המורמות מטורף, על-פי כאדם סימור את

כולו. ובסיפור סימור בחיי הטרגיות את ומבטא אירוני 

- הדמויות . שמות2 רומז זה יותר". שם "רואה , כלומר SEE MORE שמו את מבטאת גלאס: סיביל סימור

אדם העין. לפיכך, הוא מן הסמוי את רואה אף ואולי מהאחרים יותר רואה שסימור המשפחה אותו. שם הסובבים כמו בחיצוניות מתעניין רק לפנימיות, ולא הרגיש רוחני

GLASSושקוף, המתקשה שביר, עדין כאדם סימור את המאפין זכוכית, דבר - פירושו להתבוננותו - רמז משקפיים גם פירושוGLASSזה. מאיים בעולם מעמד להחזיק

אינדבידואלית ראיה זוית לו המקנות משקפיים , דרך בעולם סימור של המיוחדת הפגאני העולם מן הנביאות - הן לסבילות הוא אף רומז סיביל של וייחודית. שמה

את שמנבאת מי את בסיביל רואה סימור זה, גם קדום(. במובן אלילים )=עולםהתאבדות. באמצעות - גאולה גאולתו

 סיכום

עם עצמית, קשר זהות אחרי נואש בחיפוש בננה" עוסק לדגי נפלא "יום הסיפור הדמויות בין מהירה זיקה יוצר 'אמריקני' מאוד כתיבה להתבגר. סגנון וקושי החברה ורגישה. מיוחדת בדרך בעולם המתבונן צעיר של סיפורו הקוראים. זהו לבין בסיפור

על איום של כסוג נתפש מהמלחמה, הוא מטראומה המעורערת, כתוצאה נפשו בשל לבין העולם את היחיד תפישת שבין בפער עוסק והרדודה. הסיפור החומרנית החברה )הצבוע המבוגרים עולם בין הפער כך, בולט על היחיד. נוסף את העולם תפישת

כל מציע שאינו פסימי, משום הוא והתמים(. הסיפור )הכן הילדים עולם והשטחי( לבין הסופני שהפתרון להדגיש ההתאבדות. חשוב מלבד הללו הפערים על לגישור פתרון

נפשו את ערער במלחמה הנפשית. השירות פגיעתו רקע על נקבע סימור בוחר בו נראה בתוכו. לפיכך, מותו לתקשר מסוגל הוא שאין עולם מצא ובשובו הרגישהלקויה. תקשורת של או תקשורת חוסר של כתוצאה

דמותו סימור. באמצעות את למעשה מתארות יצירותיו שכל עצמו על העיד סלינג'ר החברה את לגנות המבקשת החברתית עולמו השקפת את לבטא המחבר ניסה

ריקבון, זיוף, של מחומרים המורכבת חברה – השונים תחלואיה על האמריקנית בבדידותו להסתגר לג'.ד. סלינג'ר שגרמה זו, היא עולם השקפת ורוע. אולי צביעות

ולסרב ניו-המפשייר של נידח במחוז מנותקת בבקתה שנה מחמישים למעלה כבר מגלים שאלו הרב והעניין הסקרנות אף בני-אדם, על עם כלשהו במגע לבוא בתוקף

באישיותו.

יהודית הנדל – סיפור בלי כתובת

יצירתה ועל הסופרת על הוריה עם , עלתה4 בת . כשהיתה1926 בשנת בווארשה נולדה הנדל יהודית

הריאלי בבית-הספר למדה חיפה. היא שליד בנשר התיישבה לישראל. המשפחהצעירה. נערה היתה יהודית הטיפוס, כאשר ממחלת נפטרה בחיפה. אמה

בשנים ממנה מבוגר מאירוביץ', שהיה צבי לצייר הנדל יהודית נישאה1948 בשנת גופו בפלג ושותק מאירוביץ' בשבץ , לקה1971 ילדים. באפריל שני להם רבות. נולדו

יהודית לו דאגה מחלתו שנות השמאלית, ובכל בידו לצייר החל קצר זמן הימני. לאחר , עברה1980 לבדה. בשנת יהודית חיה , ומאז1974 בשנת נפטר רבה. הוא במסירותמגוריה. בסביבת מתרחשות מאז סיפוריה עלילות כל בתל-אביב, וכמעט להתגורר

לפרסם התחילה1947 מאוד. בשנת צעירה בהיותה בכתיבתה החלה הנדל יהודית הם", אחרים "אנשים הראשון ספרה שונים. את עת "הארץ" ובכתבי בעיתון סיפורים של המדרגות", "החצר המפורסמים, ידועים: "רחוב ספריה . בין1950 בשנת פרסמה

האחר", "ליד האחרון", "הכוח "החמסין השם תחת מחדש הגדולה" שהוצא מומו הטועים", קטן", "הר לפולין(, "כסף ימים12 בן מסע שקטים" )תיעוד כפרים

ייחודי, עמוק הנדל של הנפש". קולה רופא של תמימה", "טירופו בוקר "ארוחת שבאדם. הרוחני הכוח האחר" שהוא ל"כוח ביטוי נותנת היא ומרגש. ביצירתה

בנושאים דעותיה את הנדל יהודית מביעה אחת רבות, ולא לשפות תורגמו יצירותיההיומית. בעיתונות ובמאמרים טלוויזיוניים בראיונות ישראל למדינת הנוגעים פוליטיים

ברובו כתובת", עוסק בלי "סיפור לקוח ( ממנו1988קטן" ) "כסף הסיפורים קובץ מוות, המוות: מקרי עם עימות של מגוונות סיטואציות בו המוות. מתוארות בנושא

זיקה עולה וכד'. בסיפורים אבלות ומנחמים, מנהגי אבלים לוויות, מצבות, שיח

נפש וחשבון כואבים זיכרונות החושפת זיקה – למוות חיים בין תמוהה ולעתים מורכבתאישי.

. 2003 לשנת לספרות ישראל פרס כלת היא הנדל יהודית

הסיפור עלילת ותמצית רקע אפיזודות קולאז' של במרכזה מורכבת, אשר ספרותית יצירה כתובת" הנו בלי "סיפור

השאלה: טבעי באופן מתעוררת הסיפור קריאת הדוק. לאחר סיבתי קשר ביניהן שאין הכלב בעלת האנונימית האישה של מותה – הסיפור נפתח שבו המצער המקרה מדוע

קשה, אך אירוע שזהו ספק המספרת? אין בעיני וקשה משמעותי כל-כך להיות הופך –המספרת. עבור מאוד אישית משמעות בעל להיות הופך כי נראה

עיתונים, בחנות אלמונית אישה של ובלתי-מובן פתאומי מוות על מספר הסיפור בסיפור נפתחת הצעירה. העלילה אמה מות על כואב לזיכרון המספרת את המוביל

הסיפור לאורך מתגלה אינה לבנה. זהותה בשמלה לבושה אלמונית אישה של מותהכולו.

מכבה כלב בעלת עיתונים, אישה חנות שישי, בתוך יום קצר: בצהרי עצמו האירוע בגסות תוקפת ובוטה. הבחורה קולנית בחורה של היחפות רגליה על סיגריה בטעות

סליחה, מחווירה, והבחורה מתנצלת, מבקשת האישה. האישה את ובהיסטריה עילפון, סף על בלבן גופה. האישה את מוזר באופן ומניעה בצעקותיה ממשיכה כאב של רפה אנחה כיסא, נאנחת נענית. מבקשת ואינה טלפון פעמיים מבקשת

מותה. נקבע "איכילוב", ושם לבית-החולים באמבולנס מובלת ומתמוטטת. היא

או להרגיע מנסה ואינו מתערב אינו לאישה, איש הקולנית הבחורה בין הריב במהלך אמפתיה שלה, המגלה הקטן לאישה: הכלב רגשית מתייחסים בלבד לעזור. שניים

מרגש הזרה האישה של החטוף והמספרת. המוות בייסוריה ומתייסר כלפיה אדירההראשית. לדמות הסיפור במהלך והפכה לאירוע עדה המספרת, שהיתה את ומזעזע

של זהותה ועל גורלה על לתהות בבית-החולים פעמים שלוש מבקרת המספרת ויובילה הגופה את שיזהה מי כתובת, ואין אין שלנפטרת שנפטרה. מתברר האישה

מבית-החולים. מש שלא הנאמן כלבה הוא האישה של לקבורה. ה"מזהה" היחיד

המספרת ביקורי והחיוורת, ובמהלך החלשה לאישה הבחורה בין הבוטה בריב אורח, העיתונים, עוברי הזולת. מוכר לסבל בני-אדם אדישות בולטת בבית-החולים

הרפואי בויכוח. הצוות מתערבים להתרחשות, אינם העדה המספרת ואפילו היתום, מהמוות מזועזעים אינם הם גם – והפקידה הרופא – בבית-החולים זיהוי היא אותם היחידה, שמעסיקה ועייפות. הבעיה סתמיות למספרת ותשובותיהם

בלי חייה סיפור תם אלמונית, וכך נשארה דבר, האישה של וקבורתה. בסופו הגופהבלתי-מפוענח. חלל אחריו והותיר נעלם הכלב זהות. גם ובלי כתובת

דיאלוג – הסיפור של המרכזי הנושא אל הקורא את מוביל בלבן האישה עם האירוע לגורל באובססיביות אימה. המספרת, הנמשכת מות עם המספרת ועימות המוות עם

זיכרונות, הרהורים, ואפיזודות, הנקרים של יומיים זהותה, חווה ולפענוח האישה לא סיפור – אמה מות אל וסמוי גלוי באופן קשורות אלה רגשית. חוויות בדרך בדרכה

מופיעים מותה וזיכרון ילדה. האם היתה שנים, כשהמספרת לפני פתור, שהתרחש המספרת בלב שהצטבר הכעס גם ואולי הסיפור. המוות, הכאב סוף לקראת במפורש

אלמונית. אישה של הפתאומי למוות הייחודית לזיקתה מפתח משמשים השנים במשך

ומשמעותו הסיפור של המרכזי הנושא

בטקס אמה מות על סיפרה הנדל בסיפור. יהודית ביוגרפי רכיב הוא האם מות זיכרון מתה והיא בנשר אז גרנו צעירה, עוד נערה כשהייתי מתה ביאליק: "אימי פרס חלוקת בוקר ולפנות בלילה לבדי איתה ארבעים. נשארתי בעפולה, בת בבית-חולים מטיפוס

אור... מלא היה מאוד. הוא יפה גן אל פונה מרפסת היתה מתה בו החדר מתה. לידהאור." את זוכרת אני היום עד

של המנוחה. הזיכרון אמה לבין המספרת בין הקשר כתובת", נדון בלי ב"סיפור והמסתורין הפחד על ביניהן, בעיקר שהיו לשיחות ברובו קשור אמה את המספרת ומהמצבות, מהמתים פחדה הקברות, הילדה בית ליד בנשר גרו למוות. הן הנוגעים

אבן." עשויות מהמצבות, הן לפחד מה מהמתים, אין לפחד צורך הרגיעה: "אין והאם האם: "רק האבן? תשובת את משנה הרוח האם ושואלת באבן חיים שיש חשה הבת

הזמן." ועכשיו. קודם אמה, אז ושל שלה הגיל על שאלות המספרת מעלה ההיזכרות במהלך

של האישיים חפציה תוהה, היכן ארבעים. המספרת בת היתה שאמה מציינת היא לכן ובמותה בחייה האם על בהם. הזיכרונות להיאחז דברים לה נותרו שלא נראה – האם

ואל אמה אל הבת שמפנה ובשאלות לבת האם בין קצרים בדיאלוגים לרוב מעוצבים והדחקה תהייה של סיטואציה עיצוב, הממחישה דרך היא זאת שתבנית עצמה. יתכן

זה... את שלומדים חושבת אמה: "את בתשובת נזכרת מענה. הבת ללא ושאלות מענה, מודחק, חונק. לאין סמל – סגורים, אמרה." )סגור כשהם בחלונות תביטי

השחורים, האלה מוסיפה: "החורים המבוגרת פתחים(. המספרת מבקשת הסגירותהמצוקות". קולטי

סגורים". "חלונות להיות מוסיף האלמונית האישה מות כמו האם מות

מאוחר עיבוד מעין היא הזרה האישה במות המספרת של האובססיבית ההתעניינות באם, בחייה, בדבריה להיזכר רגשית הזדמנות שלה. זוהי אמה מות על האבל של

מות תעלומת את פותר אינו בלבן האישה גורל עליה. אמנם ולהתאבל ולחזור ובמותה גילה בגלל שנדחקו, כנראה העבר לחוויות המספרת את מקרב הוא האם, אבל

התמודדות לבת מאפשר דומה מוות עם משפחתה. המפגש ובהשפעת הצעירמעגל. סגירת ואולי מאמה מאוחרת ופרידה מחודשת

האישה. מות לבין האם מות בין אנלוגיה מעין יוצרת המוות מקרי שני בין הקישוריות ברור, הבהירות ולא חטוף שתיהן של מותן, המוות טרם רפה אנחה נאנחו שתיהן

מראת של הלבנה הלכה לה ובדומה האישה הלבן: שמלת הצבע – לשתיהן משותפת יודעת שהיא ממה רב אינו האם מות על הבת שיודעת מה והאור. מתברר, שכל האם

תובנה, שהיא מעמיקה האלה המוות מקרי שני בין הזרה. ההקבלה האישה מות על המוות. מות הוא ובלתי-מובן מסתורי כמה עד – והיא האלה המאורעות לשני מעבר

להיות ממשיך לומדים." המוות אין זה זוכרת: "את שהבת האם דבר את מחזק האישהשחורים". סגורים" ו"חורים "חלונות

מערכות אנושית. מרבית באטימות וביטויו בני-אדם בין ניכור הוא בסיפור נוסף נושא בני-אדם, בין ואדישים קרים, מרוחקים מפגשים מזמנות בסיפור המתוארות היחסים

זולתם. כלפי ואמפתיה רגש להביע בכוונתם שאיןהשונות האפיזודות בין הקשר ומשמעות הסיפור מבנה הקולאז'י ובוהו(. המבנה תוהו )מבולבלת, של כאוטית מציאות משקף הסיפור מבנה כל הסיפור, כאשר פשר חידת את פותר דבר של בסופו קשיים, אך מעלה אמנם

בין הקשר מהות את שמבררים באם. לאחר ההיזכרות לעניין נקשרות האפיזודותהאדם. של נפשו נבכי את החושף הסיפור של עוצמתו השונות, מתבררת האפיזודות

הרהורים, זיכרונות, אפיזודות – נפש הלך

הרחוק המוות אל בלבן האישה ממות אותה מוביל המספרת של אינטנסיבי נפש הלך ראשונה בקריאה נראים תודעתה את ומעירים שמאירים ההבזקים אמה. רוב של

העיקריים הנושאים לשני וסמויה גלויה בצורה מתקשרים הם מזה, אולם זה כמנותקיםבסיפור:

ומענה. פשר לו שאין המוות     א(בני-אדם. בין ואדישות ניכור     ב(

לנושאיו: הקשרן ואופן בסיפור הופעתם סדר לפי וזיכרונות אפיזודות, הרהורים להלן מהסיגריה. שנכוותה הצעירה הבחורה לבין בלבן האישה בין העיתונים בחנות העימות שם – לבית-החולים ובפינויה הלבנה בשמלה האישה בהתמוטטות מסתיים העימות

אין גם שמתברר פשר, וכפי לו שאין הפתאומי המוות את מסמן זה מותה. אירוע נקבע מתעניין לא ואיש כתובת בארנקה אלמונית, אין שנפטרה כתובת. האישה לו

הרפואי לצוות כלל נוגע לא באדישות. מותה בה נוהגים בהיעדרה. בבית-החולים הצורך ומן אלמונית האישה היות עקב להם הנגרמת בטרחה עניינם בה. כל המטפל

קבורתה. בהליכי ולטפל אותה לזהות

אדומה טי-שירט וחולצת ווקמן עם בבחור המספרת פוגשת מבית-החולים בחזרתה אותו בווקמן, הסוגר בו: הדבקות מודגשים דברים הריקה. שני בשדרה לבדו המהלך

ניתוק. הבחור מבטאים אלה הסינית. שני מהחומה הגדולה עצמו, והתפעלותו בתוך עם כמזוודה". הבחור וסגור שנאמר: "ארוך שלו. כמו ולווקמן לעצמו רק מחובר החלל". מן שרואים היחיד הדבר סין, וזה חומת את בנו אנשים אומר: "מיליון הווקמן אנשים' 'מיליון והזרות. המושג הניכור נושא את מעלה כמזוודה הסגור הבחור תיאור בלבן עצמאי. האישה ערך בעלת כפרט, כישות האדם את הרואה לתפישה מנוגד

כתובת לזיהוי, בלי ניתן חסר-משמעות, בלתי כפרט אותה הסובבים על-ידי נתפשת )החומה הסינית בחומה דווקא הבחור של ההתעניינות זהות(. גם להעדר )כסמל את מהחלל, מרחיקה הנראה היחידי בני-אדם(, כאתר בין ולאטימות לעוינות כסמל בלתי-אנושי. קוסמי ריחוק אל והמקומית האישית, העכשווית מהמציאות המבט נקודת

האלמונית. מבחינתם לאישה מתנכרים בית-החולים ואנשי העיתונים בחנות האנשים אליה שמתייחס בחלל. היחיד אבוד מחלקיק יותר לא והיא ממיליון אחת היא

לבו. דם את יורק שהוא לכך גורם מותה על העמוק הכלב, שצערו הוא באכפתיות קשורה מעורבותה שהתמוטטה, אך לאחר האישה בגורל אמנם מתעניינת המספרת

את הווקמן, הסותרות עם הבחור של אמה. מאמירותיו מות בה שעורר הפרטי בזיכרון אלא אינו ש"רואה" המספרת שהכלב כלב, משתמע אחריה שהולך המספרת דברי

רעיון לבניית נדבך עוד הבחור עם הפגישה משמשת הפנימי. בכך עולמה של השלכהבני-אדם. בין והאדישות הניכור

ובטלפיו. בפיו האישה את הכלב, המלטף במעשי נזכרת לביתה בהליכתה המספרת חנטו הקדמונים. הם המצרים על-ידי המת ושימור החניטה מנהגי את לה מזכיר הדבר

לצלם כבוד של יחס ומבטאת במוות קשורה זאת המת. היזכרות נשמת ואת הגופה את המת את המוות, להחיות על לגבור בניסיון מהרהרת ולרוחו. המספרת האדם

ולהנציחו.

טלוויזיה: דיווחי שלושה לציין בוחרת המספרת – הטלוויזיה חדשות לחיים. מוות בין מוזר קשר מבטאת הארבה מכת – אפריקה בדרום ארבה מכת      א(

חוגגים האפריקנים הארבה, אבל את ממית שפוזר והרעל השדות את מכלה הארבה נוצרת ומחייה. בכך ממית, מת מוזר, אירוני: הארבה ניגוד ממנו. עולה ניזונים הם כי

הצעירה, מתה בבחורה פוגעת שנפטרה. היא האישה לבין הארבה בין אנלוגיה מעין לה ומעניקה המספרת של אמה זיכרון את מחייה כלבה, ולבסוף את גם וממיתה

חדשים. חיים

קשורה הזכרתו עצם מתואר, אבל לא האירוע – בפיליפינים אסירים שחרור      ב( לחופשי שוחררו, יצאו המספרת(. האסירים לנפש "סגור-פתוח" )בהקשר של למוטיב

לחופשי ויצאה המספרת בנפש ומודחקת סגורה שהיתה המועקה כמו סמלי באופן –העיתונים. בחנות האישה פטירת אירוע עם לב, וקורעת קשה לוויה בתיאור מדובר – בלבנון שנהרג חייל של הלוויה       ג(

ואוכלת לאדמה ידיה, כורעת האם, הצועקת, מניפה של כאבה של אדירה התפרצות מאוד. הרגש חם רחמים". מסביב מלא קדוש" ו- "אל אומר: "קדוש ממנה. הרב

להתאבל צריך כזה. כך אבל עם מזדהה שהמספרת הרגשה לוהטים. יש והאוויר גדולים שמש ומשקפי זיעה שנכחו: מחו הנכבדים הם במקצת ולכאוב. מוזרים

לתת שיש התובנה מתעוררת מרחק". במספרת "תופסים - נוכחים, אבל לעיניהם שעיניו הרב שעושה קדוש", כפי "קדוש באמירת הכאב על לכסות ולא לאבל ביטוי

לנושא אמה. הקשר למות בתגובתו סבה שעשה גדולים, וכפי שמש במשקפי מכוסות החייל, אם של ואמיתי מוחצן אבל ובעקבותיו נורא מוות אחד מצד – ברור הסיפור

מלאכתו לעשות שבא הרב ובראשם הנכבדים של לניכור מרומז ביטוי אחר ומצדלמדי. מופגן בחוסר-חשק

.1920ב- שנולד רומני ממוצא יהודי משורר היה צלאן צלאן. פול בפול ההיזכרות כפייה. למחנה השמדה, והוא למחנה הוריו נשלחו השנייה העולם במלחמת

חייו. בשנות כל נרדף עצמו פגוע, שחש אדם אותו הותירה שעבר הקשה הטראומה לנהר בקפיצה צלאן התאבד1970 שיגעון. באפריל מהתקפי סבל האחרונות חייו

על ומחשבות זוהתה גופתה אם תהייה כדי ותוך המתה האישה על הסינה. בהרהוריה הן: האם לגביו אותה המטרידות צלאן. השאלות בפול המספרת פתאום הכלב, נזכרת

שמצאוהו? שאלותיה השוטרים תגובות היו זיהוי? ומה סימני בנהר הצפה גופתו על היו קפץ, האם גשר ניירות, מאיזה עליו היו נוספים, כגון: האם שוליים בפרטים מתרכזות

– שהעיקר הקורא בעיני ראשון, תמוה בחורף? במבט או בלילה, בקיץ או ביום זה היה שאלותיה שדווקא מסתבר כלל, אבל המספרת את מעסיק אינו – להתאבדות הסיבה

אלמוני, שפרטיו מוות עם התמודדות – הסיפור לנושא היטב מתקשרות צלאן פול על השאלות על התשובות את כפייתיות מתוך לדעת חייבת ידועים. המספרת אינם

המספרת משל שונה גרסה יש בחיפה. לחברתה חברתה אצת אותן לברר ומתקשרת ביצוע בפרטי ולא – לחיות יכולתו חוסר – בסיבה מתמקדת והיא צלאן למות

מות על למספרת החסרים מתבהר: הפרטים לסיפור הגופה. הקשר וזיהוי ההתאבדות את ומוצאים מנוחתה את מטרידים שמתה האלמונית האישה ועל הרחוק בעבר אמה

הצפה הגופה שהזכרת צלאן. יתכן פול של המעורפל מותו על בשאלותיה ביטויים ביחס אחדות פעמים 'מתה'( המופיע 'הלכה' )במקום לביטוי מקבילה פעמיים בנהר "מוות". הניסיון המוחלטת במילה להשתמש פחד קיים המקרים האם. בשני למות

על עצור כעס המספרת אצל אולי קיללו"( משחרר )"ודאי השוטרים תגובת את לדמיין של בתת-תודעתה צף האם אמה. מות של והבלתי-מוסברת הפתאומית היעלמותה

מאז. שחלפו הרבות השנים למרות הבת

שבו ובאי בוונציה בעלה צבי עם הביקור הוא במקצת מוזר אסוציאטיבי זיכרון מכוערות, שבתוכן זכוכית צנצנות הציפורים. מוזכרות עם דיבר הקדוש פרנציסקוס

מלאכותיות, זאת. הן עיניים מתמונת נודף המוות מבדולח. ריח צבעוניות עיניים המבט זה, ואולי זיכרון עוררו כדובדבנים האדומות הכלב עיני מהפנים. אולי מנותקות עיני ולמולן הדם שותתות הכלב ב"איכילוב". עיני הרופא של המבע וחסר הזגוגיתי האטום. האדם לבין הסובלת החיה בין הניגוד את מבליטות המבע חסרות הרופא

כך כל היא לחץ מול חזקה שהזכוכית מפני צבי: "זה בעלה דברי עולים בזיכרונה דבר, לשבירה. מות של מובילה, בסופו הלחץ מול שהעמידה הדבר שבירה" – פירוש חומות ונשברו נפרצו בה הנקודה האם, היה במות ההיזכרות את האישה, שעורר

הקדוש פרנציסקוס באי, שבו המתוכנן לביקור מתקשר בוונציה ההדחקה. הטיול

שחי איטלקי נזיר של דופן ויוצאת מופלאה דמות היה הציפורים. )פרנציסקוס אל דיבר ובאהבתו בצניעותו ונודע ולתפילה לצדקה , התמסר1226 – 1182 השנים בין

השגחת על דיבר לציפורים, בה דרשה פרנציסקוס האגדה, נשא לטבע(. על-פי תורתו את השמיים כנפות לארבע צלב בצורת מפזרות בשירתן והן עליהן הבורא

בין הרמוניה ושוררת ולחי לטבע אדם בין נפלא קשר באגדה כולו. יש לעולם המופצת אי היא בסיפור ודרשתו פרנציסקוס שהזכרת לאדם. נראה וביניהן לעולם הציפורים

ביצירת תפקיד יש זו המספרת. לתמונה של הכואבים הזיכרונות בתוך ויופי תמימות של שיאפשר צלילות-דעת של מיוחד רגע קט. זהו לרגע והרמוני מפויס קיום של אווירה

האם. במות השלמה ההיזכרות את

בבית-החולים, שבה נוסף ביקור אמה. לאחר במות המספרת של העמוקה ההיזכרות את שאפף אמה. הערפול בחיי האחרון בלילה מדויק באופן ונזכרת לביתה המספרת

שעלה הזיכרון עם המספרת של הישיר זה. העימות בזיכרון למדי מתבהר המוות ובהסחת הביתה המהירה בהליכתה מתבטא אותה. הדבר מטלטל מתת-תודעתה

המהירות הרדיו. עניין של המהירה הפעלתו ואל קפה של מהירה הכנה אל דעתה והדעת הלב את להסיח המיידי לצורך כביטוי לפרשו וניתן ברציפות פעמים שלוש חוזר

רחוק. למשהו לברוח ניסיון בכך האם. יש מות עם והאינטנסיבי הכואב מהדיאלוג הידיעה לאחר אחרת לתחנה לעבור המספרת של בצורך גם ניכרת הבהילות הפעולות השמש. בהילות על המפחידות החדשות לאחר הרדיו את ולכבות הראשונה

הזיכרונות. עם לבד להישאר הפחד על מחפה

ומיוחדים: מעניינים דיווחים שני מזכירה המספרת – ברדיו חדשות שבפורטוגל סיפר ברדיו מישהו – נייר פרחי בהמוני בפורטוגל העיר קישוט      א(

מסורתי במנהג מקורם הנייר נייר. פרחי של פרחים אלפי בעשרות העיר את קישטו נשותיהם על-ידי מתקבלים היו ימי. הימאים וצייד דייג כמעצמת פורטוגל של מימיה עוד

– הימאים נשות בקרב מנהג התפתח חזרו. אז לא חלקם בפרחים, אבל עירם ואנשי לימאים זיכרון טקס מעין נייר, וזהו בפרחי כולה העיר את לקשט בשנה מסוים ביום קיבלו האמיתיים, בהם לפרחים מלאכותיים, מתים, בניגוד הם הנייר שבו. פרחי שלאבסיפור. המוות לנושא בבירור מתקשר הנייר פרחי החיים. שפע השבים פני את בתקווה תחנה עוברת המספרת – סולרית ורוח שמש כתמי של קוסמית תופעה      ב(

הם השמש השמש. כתמי כתמי על להרצאה ונקלעת שונה נושא על שידור למצוא היא אנרגיה. השמש פליטת ומאפשרות השמש על שחלות טבעיות וולקניות תופעות

'קורונה'. טמפרטורת הנקראת כתר כמעין גזית במעטפת עטוף לוהט גז כדור הרף, וזוהי ללא החוצה נשפכות שלה החיצוניות מאוד, והשכבות גבוהה המעטפת

שנה. לפי אחת-עשרה בן הוא השמש כתמי של השמש'. המחזור 'רוח המכונה תופעה שמש, כלומר, בלי כתמי בלי שנה שבעים של תקופה ברדיו, היתה המרצה דברי

מלמדת החזקה הרגשית הרדיו. תגובתה את ומכבה כועסת אנרגיה. המספרת פליטת את לפרוק עז לצורך רבת-שנים מהדחקה – הסיפור במהלך שעברה השינוי על

היתה לא שנה ששבעים כששומעת כועסת היא אותה. לכן ולפלוט הרגשית המעמסה ולפלוט שהודחק לכאב ביטוי לתת שיש התובנה התעוררות אנרגיה. כעת, עם פליטת

לאנרגיות. מפלט אין בו מצב של האופציה על לשמוע רוצה אינה המצוקות, היא את

לעיל, היוצרת שפורטה האפיזודות לשרשרת מחבר חוט קיים כי , נראהלסיכוםהמוות. עם חוזרת בהתמודדות המספרת שעוברת התהליך סביב אחדות

הסיפור כותרת הספרותית, היצירה של המרכזי הנושא אל הקורא את לכוון הוא כותרת של תפקידה

העומד על בסיפור, מרמזת מתבונן הוא ציפיות, שלאורן בקורא מפתחת היא

הראשית הדמות אל הקורא את כותרות, המפנות בסיפור. יש להשתמע או להתרחשהסיפור. משמעות נחשפת מרכזי, שבאמצעותו מוטיב אל או

מרכזי מרכזית, לנושא להתרחשות הקורא את כתובת" מכוונת בלי "סיפור הכותרת )ארץ, עיר, רחוב, דירה(. אדם של וחייו מגוריו מקום היא הסיפור. כתובת ולמשמעות

מסוימים. הכתובת, ולציבור לתרבות האדם השתייכות את גם מבטא המגורים מקוםאדם. של בזהותו חשוב רכיב אלא טכני אלמנט רק כן, אינה אם

בבית-החולים בלבן. הרופא לאישה בקשר בסיפור פעמיים "כתובת" מופיעה המילה כתובת, ולא אין כנאמר, לאישה היתה". אכן לא כתובת כתובת... שום שאין "אמר

הכתובת, אלא נטולת לאישה רק מצטמצמת לא הסיפור לזהותה. כותרת ניתן לא כתובת, אך אין אכן הסיפור: לאישה של והמסר המשמעות את ומעמיקה מרחיבה

לכל – בלבנון שנהרג החייל של ולאמו צלאן לפול גם לה! למספרת, לכלב, אולי רק לפנות למי מענה. אין אין כי מען תשובות. אין לקבל כדי אליה לפנות כתובת אין אלהלהאשים. מי את ואין אפשר כאב? האם עם מתמודדים שקרו? כיצד כפי קרו דברים שאלות: מדוע רק יש

השאלות הן הסגורים"? – רבות "החלונות את לפתוח ניתן המוות? האם עם לחיותוהמצוקות.

שם. כותרת", ללא ללא "כותרת". דהיינו, "סיפור גם "כתובת" היא המילה משמעותין! – ההיעדר היא הסיפור שם משמעות הא<

המרכזי רבים: האירוע מקומות בסיפור כתובת", מוזכרים ש"אין פי על שאף מעניין של המלך. חברתה דויד שדרות "איכילוב" ליד בתל-אביב, בית-החולים התרחש

מקומות גם הקברות. ויש בית ליד בנשר בעבר גרה והמספרת בחיפה גרה המספרת השמש. המון אפריקה, לבנון, פיליפינים, פורטוגל, ואפילו רחוקים: פריז, ונציה, דרום

חי, כתובת. האדם אין – לה בדומה ולאחרים בודדה אלמונית לאישה מקומות, אבל )דיאלוג, טלוויזיה, רדיו( תקשורת בסיפור שיש לבדו. כמו ומת מצוקותיו עם מתמודד

כתובת. אין רבים, אך מקומות יש קשר, כך אין אך

משמעויות: מספר ובעלת טעונה הסיפור לסיכום, כותרת היא הסיפור בראשית שנפטרה שהאישה הריאליסטית לעובדה מתייחסת היא      .1

כתובת. ללא – אלמונית אישה אחד מתייחסים האדם בני שבה והניכור שהאדישות לעובדה מתייחסת היא      .2

מאוד מוגבלת יכולת כתובת, עם פנים, חסרי חסרי – לאלמונים אותם הופכת לשניהסביבה. עם לתקשר

ין של מציאות על מעיד הכתובת שהעדר לכך מכוונת היא      .3 זהות, אין אין – א<מענה. לקבל ממי ואין לפנות למי בין-אישי, אין קשר

כי מסוימת כתובת לו לכולם. אין שפונה סיפור זהו – לקוראים פנייה גם בה יש      .4כלל-אנושיות, אוניברסאליות. חוויות הן אובדן של חוויות

הסיפור משמעות עיצוב דרכי

הסמלית ומשמעותו בסיפור הכלב והסמוי הגלוי ברובד חשוב תפקיד לו אורכה. יש לכל הסיפור עלילת את מלווה הכלב

בכלב. מלווה כשהיא בלבן הלבושה האישה מופיעה הסיפור הסיפור. בתחילת של בחנות הבחורה של התקפתה בעקבות האישה מתמוטטת בו הטרגי האירוע במהלך

באישה, תגובותיו הכלב. דבקותו של והרגישה האנושית התנהגותו העיתונים, בולטת נפשו, סערת את מבטאים אלו כל – מגרונו הבוקעים והרגשיות, עיניו, הקולות הפיזיות

הריב שלה. במהלך למותה בצמוד ומת הולך לאישה. הוא האדירה ואהבתו ייסוריו ומייבב אליה ובטלפיו, נצמד בפיו אותה מהאישה, לופת מרפה אינו הקולני, הכלב

מתואר חרדתו. לעתים את הממחישות וסיבוביות חדות תנועות מבצע בקול. הוא עדינים בן-אדם, וקרסוליו היה האחוריות, כאילו רגליו שתי על זקוף כעומד הכלב

ננעלות האמבולנס שדלתות לבית-החולים, למרות האישה את מלווה ורזים. הכלב כאילו לבית-החולים, ואחר-כך המגיעה המספרת את מזהה בפניו. בפקחותו, הוא

שלו. פניו, האישה "לזהות" את המתים לחדר בשקט איתו והולך הרופא רצון את מבין מבטאים מפיו הניתז הדמי כדובדבנים, והרוק עיניו, האדומות ובעיקר גופו, קולו

הנורא. כאבו את בעוצמה דמותה רקע על דווקא הכלב של המיוחדת דמותו בולטת הסיפור בפתיחת

במיוחד: "רוק דוחה באופן מתוארת מהסיגריה. היא שנכוותה הבחורה "הכלבית" של וניגבה לשונה את הוציאה והיא הבחורה של שפתיה על פיעפע קמחי קצף בצורת

בקימחון הוא גם מכוסה שהיה סנטרה את ליקקה בלשונה" ובהמשך: "היא אותו מבעבע, לבן קצף עם יחד לסנטר עד המשתלשלת ארוכה הלח" – לשון הלבן

ש"היו הבחורה של רגליה תיאור אדם. גם פני מאשר כלב של פנים יותר מזכירים סימטריים לא גבעולים בצורת פשוקות שלהן במיוחד, האצבעות וגדולות יחפות

החייתי לעבר הריאליסטי מן דמותה תיאור את הרצפה" – מפקיע מן שצמחו בקול לצעוק המשיכה במלים: "היא זעמה בעת הבחורה של תיאורה והגרוטסקי. גם שני לה יש ולאחור, כאילו לפנים דולק גופה, מבטה סביב ידיה את ניחר, מסובבת

כלב – צרברוס של המרושעת דמותו את שלאחור", מזכיר וזה שלפנים ראשים, זה רעל נרקח פיו מריר הראשים, אשר שלושת השאול, בעל של המיתולוגי השמירהקטלני.

שניים. הסיפור, אלא בפתיחת מתרוצץ אחד כלב רק שלא התחושה עולה מכאן הידועה האמרה של המושלם המימוש הוא בלבן האישה של הגלוי שכלבה בעוד

של לדמותה מעל המרחף המדומיין שהכלב האדם", הרי של הטוב ידידו הוא "הכלב חסרת-לב. כל אנושית והתנכרות עוינות של סמל והאכזרית, מהווה הזועמת הבחורה

גיבורת של הקרוע הרגשי בעולמה סמלי כקוטב מה'כלבים' הללו, משמש אחד עת בטרם הליכתה על עצומים וטינה אחד, כעס המתה. מצד לאמה הסיפור, ביחס

זאת פתאומית מהיעלמות שנכוותה אותה, והתחושה נטשה שכאילו האם של הבחורה על-ידי המיוצג הרע הכלב סמל באמצעות )זאת לה הבלתי-מספק ומההסבר

אמה אל ללב נוגעים וגעגועים אחר, כמיהה מהסיגריה(; ומצד שנכוותה הגסהוהמתרפק(. הטוב, הנאמן הכלב סמל באמצעות )זאת האהובה

הסותרים הרגשות את והמטאפורי, ממחיש הכלבים, הממשי שני בין השילוב שהמספרת גם שמתו, מה הורים של 'נטישה' מפתיעה נוכח ילדים בעיקר המאפיינים

מתה, אמר לא מרצון: "היא אותה עזבה שאמה המחשבה עם התמודדה בילדותה בעיבוד למספרת לסייע הכלבים של הלכה". לפיכך, תפקידם רק אבי-אבי. היא

והשלמה פיוס של עדין לרגש כעס של ומודחק גדול מרגש ולעבור אמה מות על האבלמותה. עם

בלבן, האישה של הפתאומי מותה האם, דרך מות עם המחודש המפגש שרק נראה שהופך הממשי הכלב המספרת-הבוגרת, ובעזרת של השליליים רגשותיה את משחרר מות עם יותר נכון להתמודד המספרת מהלך", מצליחה מת - "כלב למטאפורי בעצמואמה.

בסיפור, מותיר האחרון נעלם. האירוע פשוט ולבסוף עינינו ומת" לנגד "הולך הכלב של מכוערת בתשובה נענות נקבר? השאלות מת? האם הכלב. האם לחיי באשר ספק

בעירייה. לשאול צריך מתים כלבים בבית-החולים, שעל הפקידה הקרים היחסים את המאפיין לניכור אירוני בניגוד עומדים באישה ודבקותו התנהגותו

הכלב האדם. באמצעות אטימות מול החיה אנושיות בסיפור. בולטת בני-אדם ביןהאדם. מן הכלב והחברה. מתברר, שמותר האדם על ביקורת נמתחת

ה.ל.ך השורש ש"הלכה" ולא לאם בקשר – פעמים מעשרים למעלה בסיפור מופיע ה.ל.ך השורש

לכלב ובקשר לביתה מבית-החולים ושוב הלוך הליכתה בתיאור למספרת מתה, בקשר"הליכותיו" השונות. בדרכי

לעולמו", "הלך מוות: "הלך המציינים שונים לביטויים מצורף ה.ל.ך השורש בעברית מוות. ובין הליכה בין קשר יש בשר", כלומר / כל הארץ כל בדרך שוב", "הלך לבלי

כאל האם למות להתייחס למספרת וגם לסבא גורמים ופתאומיותו המוות פחד הסבא של "הלכה" בשפתו שבמוות. האם הסופיות הדחקת משום בכך "הליכה". יש

מטאפורי באופן ובחזרה( וגם )לבית-החולים ממשי באופן גם הולכת והמספרתוסופי(. מתוקן באופן אותו ולעכל אמה מות את להבין )הניסיון המוות בעקבות

"תהליך", "מהלך", מהמלים נגזר הוא – נוסף בתפקיד משמש ה.ל.ך השורש המספרת. "הליכתה" של הנפשית להתרחשות כולן הלך-נפש", הקשורות

8וים ומהלך תהליך היא עברה ולשורשי לבית-החולים מיוחד. הליכתה בהלך-נפש המלועצמה. לתוך מסעה הוא לבית-החולים מביתה ובמסלול בשדרה

בעליו אחר הליכתו על מרמז הכלב לדמות פעמים כעשר ה.ל.ך השורש חיבור זה, במקרה ה.ל.ך שלו. השורש מותו אל הליכתו על שמתה( וכן האישה עם )הזדהותו

המתה, אך האישה בעקבות לבית-החולים הולכים שניהם – לכלב המספרת בין מחבר הכלב הביתה. אבל ללכת שכדאי "חשבתי – המספרת אחרי לנצח ללכת ימשיך הכלב

לנצח" – ובכך אחרי ילך הרי מת שהוא שכיוון לעצמי מת. אמרתי אחרי ללכת המשיך אחריה, היא המוות ילך תמיד. לעולם אותה שילווה המוות את מטאפורי באופן לסמל

עמו. ההתפייסות בדרך ללכת לה מוטב ממנו, לכן לחמוק תוכל לא

צבעים – אדומות, ירוקות, צהובות זכוכית שחורים, עיני שונים: חורים צבעים מוזכרים בסיפור

ולבן. הם: אדום המשמעות נושאי הצבעים אך אדומים", דובדבנים כשני אדומות "עיניו – לכלב בעוצמה מתקשר האדום הצבע

השותת דמו את מבטא האדום דם". הצבע טיפות ניגרו "מגרונו המתים מחדר ובצאתוהאישה. ללובן חריף בניגוד ועומד המיוסר הכלב של

לבנה האישה של שמלתה – המספרת של ולאמה בלבן לאישה צמוד הלבן הצבע מקדם כרמז ומשמש / תמימותה חפותה את מסמל הלבן שהצבע חיוורת. יתכן והיא

והאור הלבן: המראה הצבע באמצעות המספרת בתודעת נזכרת האם למותה. גםאמה. מות בטרם המספרת של כזיכרונות

בדומה ומחודדים גבוהים היו "העצים של הסיפור את החותם התיאור במיוחד בולט לקוצים הדומים העצים העצים" – למרות מעל תלוי היה לבן ושביל לבנים קוץ לראשי

צר שביל אותו שחורים( בדמות חורים לעומת לבן )שביל לתקווה פתח דוקרים, יש המתה, אמה לבין המספרת בין ומפויסת חדשה, משוחררת דרך לסמל שעשוי ולבן

שעברה. הנפשי התהליך לאחר

אוקסימורונים השונה חדש מושג לכדי וסתירות הפכים המחבר לשוני צירוף הוא האוקסימורון

וגם רבת-סתירות קיומית מהות מבטא מרכיביו. האוקסימורון ממשמעות במשמעותובתוכה. להתקיים היכולת את

אנושיותו. מבחינת גדול פיזית, אך קטן הכלב – גדול קטן הכלב פיזית מת אולי גבירתו; הכלב מות עקב נפשית מת פיזית, אך חי הכלב – חי-מת הכלב אחריה, הולך אותו לראות הממשיכה המספרת של בתודעתה חי נעלם(, אך רק )אולי

פיזית. שם שאיננו אף הנסערת המספרת של להלך-רוחה אוקסימורוני ביטוי – ושקטים מרעישים העצים לשני היא עצמו. הכוונה מוות אותו בדממת עטופה ובו-בזמן המוות מאירוע בתוכההמספרת. אם של והן בלבן האישה של הן – המוות אירועי

אנלוגיותהסיפור. משמעות לבניית עיצוב אמצעי משמשות האנלוגיות

רעיון את מעצבת זו אנלוגיה – העיתונים בחנות הבחורה לבין הכלב בין והשונה הדומהבני-אדם. בין והאטימות הניכור לעומת האנושית והנאמנות החום

המסע אל לצאת למספרת מאפשרת זו אנלוגיה – המספרת של ואמה בלבן האישה התייחסות אל אמה למות והבעייתית המודחקת מההתייחסות אותה שיוביל המורכבזה. למוות ובריאה מפוכחת

והתקשורת הקשר מוטיב מקרית. אינה בסיפור תקשורת. מציאותם לאמצעי נוגעות בסיפור חשובות אפיזודות

בחייו. לו לסייע ואמורה בביתו לאדם עולם, זמינה מגוונת, חובקת שהתקשורת נראה היא בני-אדם, והמסקנה בין פגימה יש בגללו ואולי התקשורתי העושר למרות אך

התקשורתי. הריבוי למרות רופפים האנושיים שהקשרים באמצעי הוותיק – עיתונים בחנות מתרחש והממית הגורלי המפגש – עיתונים         ·

)קריאת בתקשורת עניינם מתוך שם שנמצאו בסיפור. האנשים המופיעים התקשורת לאישה עזרה ולהגיש במקום שפרץ בויכוח להתערב לנכון מצאו העיתונים( לא

קשה. כה למצוקה שנקלעה לחברתה המספרת נענתה. בין ולא טלפון פעמיים ביקשה האישה – טלפון         ·

ושיבוש. אי-הבנה בה וחלו הופסקה זו צלאן, אולם פול בעניין טלפון שיחת התקיימה לווקמן, אך מחובר שלו. הוא הווקמן אל היטב מקושר בשדרה הבחור – ווקמן         ·

עצמו. בתוך וחי מהסביבה מנותק מצליחות אינן אלו עולם, אך מקצווי בחדשות מתעדכנת המספרת – טלוויזיה         ·

החדשות ידיעות את קליטתה מכך, אופן המתה. יתרה מהאישה דעתה את להסיחבתת-תודעתה. המתחולל את ממחישה

הרחוקה השמש על ולהרצאה מפורטוגל לחדשות מאזינה המספרת – רדיו         · הרדיו, מתוך את מכבה היא בנפשה. לבסוף למתחולל כסמלים כן גם משמשים ואלו

ובכך השמש( להשתחרר של מאלו )להבדיל שלה הכאב לאנרגיות לתת שעליה תובנהכה. עד לעשות הצליחה שלא דבר – אמה מות את להכיל

1 סיכום איתו סוחב אדם הנדל: "כל יהודית (, סיפרה13.5.1988"הצופה" ) בעיתון בראיון ]...[ בנו הלאה חיים במותם, הם הסתיימו לא ]...[ החיים מתיו את וביומיום בחיים

היא האחרון בזמן עליה, ולפתע כתבתי לא שנים בילדותי. עשרות אימי, למשל, מתה את הנדל יהודית כתובת", סוחבת בלי הנראה, ב"סיפור סיפוריי". כפי לכל מתגנבת

ביניהן. קשר כל אין שלכאורה אפיזודות שלל באמצעות מותה את ומחייה המתה אמה האפיזודות בין הקשר להבנת המפתח האם, היא במות ההיזכרות של האפיזודה

האם מות של הפתוח בפצע חיטוט של כסוג להגדירן ניתן ביחד אשר – בסיפור השונות ביטוי לתת שיש התובנה אל מובילות צעירה. אלו נערה היתה בתה בטרם-עת, כאשר

הלב. שעל המצוקות את לפלוט – לכאב (, טוען2002הנדל" ) יהודית של בסיפורת עיונים – החלש "הכוח מירון, בספרו דן

דמותה למספרת, בת העיתונים, מזמן בחנות האלמונית האישה של הפתאומי שמותה טוען בנעוריה. ועוד עליה אמה מות עם ולהתמודד הנדל, לשוב יהודית הסופרת של

נפשי-מוסרי מכן( לעיבוד לאחר רבות שנים )ובמשך בזמנו זכה לא האם מות כי מירון מאורע בעצם מקום, לא נעוץ, מכל הסיפור של הרגשי בתה: "המוקד מצד בוגר

במשך – מכן לאחר שקרה במה עורר, אלא שהוא המיידיים והרגשות האם של המוות שממה. בהם והטילה הבת של הרגשיים בחייה לשלוט המשיכה האם השנים. דמות

המשחררת הסופיות ממותה ניטלה "הלכה". בכך רק אלא מתה האם, כביכול, לא רק אלא מתה שלא אם מכוונת, שכן לנטישה זה מוות נהפך בעת והמנתקת, ובה

מותה עם חייה דרך לאורך הולכת נוטשת, והבת אם ההגדרה על-פי היא נעלמה(.137בתוכה" )עמ' האם של הבלתי-סופי

היא ובחזרה בית-החולים אל מביתה המספרת של ושוב הלוך מכאן, שהליכתה אל מוביל הזה הנפשי לסופי. המסע ולהפכו אמה מות את לעבד הניסיון בבחינת זמנית בו בזה, מתרחשים זה משולבים והמוות הסיפור: החיים של המרכזית התובנה

של האדם. מוות ובזיכרון התודעה בזרם זה בתוך וזה זה לצד זה להתקיים וממשיכיםהחי. האדם בעקבות ללכת ממשיך לעולם הוא – באמת סופי אינו פעם אף קרוב אדם

לא דבר ובסמוי, שום בגלוי מתרחשים מנחמת: תהליכים ערכית עמדה מציע הסיפור בחייו. אפילו אחר אדם של התודעתיים בגבולות לא לחלוטין, לפחות נשכח או נעלם

אחרי חזרה השמש של הקורונה וגם הסינית החומה את לראות אפשר מהחללנעלם. ולא נשכח לא האם מות גם לפיכך – שנה שבעים של היעלמות

לו לחפש הקורא של המוסרית כתובת, מחובתו לו אין כתובת, ואם יש סיפור לכל ממותה להזדעזע חייב ומוסרי רגיש לעשות. אדם המספרת שמנסה כתובת, כמו

המספרת, יש של עיתונים. מבחינתה בחנות שישי ביום אלמונית אישה של הסתמי שנים עשרות שהתרחש שלה אמה למות רב-עוצמה הד משום זה ומזעזע טרגי באירוע

לעיבוד הדרך את המספרת עבור המוות, סלל מקרי שני בין לכן. החיבור קודם ומפויסת. מתוקנת רגשית להתמודדות זכה שסוף-סוף אמה מות של ומפוכח מעמיק

את הזה לסיפור שמעניק הוא – המוות מקרי שני בין עלילתי חיבור כך, אותו על נוסף המוות את להכיל הקושי עם להזדהות המסוגל קורא לכל שמיועד כסיפור – הכתובת

שהתרחש. לאחר רבות שנים גם עמו ולהתמודד

2 סיכום הגיבורה, היא המוות. המספרת עם ההתמודדות בחוויית כתובת" עוסק בלי "סיפור

ריאליסטי אירוע היא המוצא אסוציאטיבי, כשנקודת ברצף הסיפור את מספרת והיא שלכאורה ורגשות תחושות של רצף מפעיל כצופה. האירוע חלק בו לוקחת שהיא - עושה שהיא המעשים כל של המשמעות את להבין ניתן בסוף מוזרים. רק נראים

עיבוד, של תהליך עברה לא האם מות צעיר. חוויית בגיל מאמה התייתמה המספרת אולי יכלה לא עצמה שהמספרת מפני וגם אותה הדחיקה שהסביבה מפני גם

האם, היא מות לאחר רבות הסיפור, שנים של עכשיו, בהווה איתה. רק להתמודד מסוכנת. תופעה היא שההדחקה מבינה המודחקת. היא החוויה עם ומתמודדת חוזרת

פול במשורר נזכרת קיצוניים. היא למעשים המדחיק האדם את להביא יכולה הדחקה מנוכרים להיות לאנשים גורמת המוות שהדחקת רואה שהתאבד. היא צלאן

ואשמה. כעס של תופעות יוצר איתו התמודדו שלא שמוות מבינה ומנותקים, היא שמתה, האישה על שמתנפלת הסיפור, הבחורה בתחילת שמופיע האישה של במותה

שהיא לכך מודעת שהמספרת הכעס לחוויית מוגזם סמלי ספרותי ביטוי מעין היאאמה. מות לאחר חוותה

לא גדול: כעס לנזק לה גרמה אמה מות שהדחקת לכך מודעת הסוף, היא לקראת ביטוי לידי הנפשית, שבאה באנרגיה ופגיעה סיבה ללא אשמה של מטופל, חוויות

)הילה( – קורונה לה אין מסוימות שבשנים עליה השמש, שנאמר של בתזכורת ברגשות טיפל שלא לאדם בדומה – השמש של ההילה את בולעים השחורים החורים

שאין חוויות שיש מבינה פגומה. המספרת )הנתינה( שלו הקרינה יכולת ולכן מודחקים לו ואין תיקון לו שאין אירוע קרובות לעתים הוא אהוב אדם של נחמה. אובדן להן

מנוח. לנפשו למצוא האובדן, איך תחושת עם לחיות איך לומד אדם נחמה, אבל אובדן. של חוויות עם להתמודד דרך )כתיבה, מוזיקה, ציור( היא היצירה מעשה

נגינה, כלי לבניית טוב עץ הוא יבש שעץ לה אמרה שאמה בסיפור מזכירה המספרת שראוי עץ גם קברות, הוא בבתי לרוב אותו שנוטעים עץ הברוש, שהוא – כלומר

נגינה. כלי לעשיית

וצר, שהוא לבן העצים, שביל ראשי בשדרה, מעל רואה שהיא בכך מסתיים הסיפור ולא גדולה לא המוות, היא עם להתמודד דרך יש – בה ללכת לאדם ניתן שבה הדרךקיימת. מכל: היא החשוב - אבל מעורפלת היא ובוודאי קלה

בדמי ימיה/ ש"י עגנון

. דם= חיים1*דמים: . דמי כיס, דמי חנוכה= כסף2

*"כבת שלושים שנה ושנה"- השנה האחת מופרדת כדי להדגיש את השנה האחרונה או לרמוזשזו הייתה שנה חשובה או לרמוז שיבוא לגביה פירוט.

*"מעט ורעים היו ימי שני חייה"- הכוונה היא:א. לחיים כפולים )חיים גלויים עם המשפחה וחיים נסתרים מהמשפחה(.

אוב. חיים המחולקים לשתי תקופות- החיים לפני אירוע מיוחד וגורלי, והחיים לאחר האירוע הזה.

פרק א' )אקספוזיציה(סיבה לסיפור: מות האם.

אווירה: כבדה, עצובה, בדידות.מקום: הבית בעיר, באירופה- באוסטריה.

דמויות מרכזיות: הבת )תרצה( מספרת, אבא ואימא )לאה(. עקב מחלת לב, והיא סירבה ללכת למעיינות הישועה.31האם מתה בגיל האב היה סוחר.

*קול המספרת כילדה- החוויה שהיא עברה, מספרת זיכרונות.קול המספרת כמבוגרת- מנתחת את התנהגותה )"ולא ידעתי במה ראיתי אות ותקווה"(.

פרק ב'*"שורות קצרות וארוכות"= שירים.

*"לא תזנח לעולם את הכתבים"= הכתבים הם שיחזיקו את האם בחיים, ולא הילדה. כשהאם שרפה את הכתבים הייתה הילדה צריכה להסיק כי האם תמות מכיוון ואין מה שיחזיק אותה

בחיים, אך היא לא מסיקה זאת.

: הילדה מתארת את היום האחרון והלילה האחרון של האם. לדעתה אמה מתהמות האם דברים: א. האם מתה לפני כניסת שבת.2כאישה צדיקה בגלל

ב. לפני מותה ידעה האם כי היא הולכת למות )על פי המסורתוהאמונה זה דבר הידוע רק לצדיקים(.

פעמים מוזכרת המילה "שלום" בתמונת המוות- "אדע כי שלום לך"4* "לראות שלום אימי"

"היא שוכבת על משכבה בשלום" "ואימי שכבה בשלום על משכבה"

הדבר מראה כי לאה השלימה עם מותה, ומקבלת את המוות בהשלמה והבנה.

המקור התנ"כי-דמי ימיה/ ש"י עגנוןישעיהו פרק ו'

משמעות

"בחורף בשנת מות אימי")פרק ב'(

"ובשנת מות המלך"(1)פסוק

התייחסות למוות כאל אירוע טראומתי כמו מות מלך

בשביל העם"מלאים את ההיכל" "ויובילוני אל היכל הברכה"

(1)פסוק הילדה מתייחסת לחדר האםכמקום קדוש )היכל הברכה(

יש האלהה של האם. הילדה(2"שש כנפיים" )פסוק "וכמו נפרשו כנפיים זכות"מתייחסת לאם כאל מלאך

"והבית יימלא עשן"-"והבית מלא עשן"עשן מהשרפים

(4)פסוק

השריפה מומשלת/מסמלתלהעלאת קורבן על המזבח

"ונקמה מצבה לאמנו" )פרק ג'(

"זרע קודש מצבתם" (13)פסוק

ישנו כאן צורך להקים מצבהלזיכרון ע"י המשכיות

הילדה מביעה נכונות ומוכנות(8"הנני ושלחני" )פסוק "הנני אבי" להקים מצבת המשכיות

לאמההערות ומסקנות מהטבלה:

* שרפים= כרובים= מלאכים )מסוגים שונים(. * מהטבלה ניתן להבין שהילדה מעריצה את אימא שלה ומתייחסת אליה בחרדת קודש.

כשהאם שורפת את הכתבים היא מבינה בתת מודע שלה שיש כאן מסר סמוי כלשהו של שליחות והעלאת קורבן. למרות שעדיין היא לא מבינה מה הדברים אומרים היא מביעה מוכנות

לבצע את אותה השליחות ולקיים מצבת המשכיות וזיכרון לאמה.

פרק ג'- פגישות תרצה עם עקביה מזל הפגישה הראשונה: תרצה מגיעה עם אביה לביתו של עקביה מזל )זהו שמו מכיוון והמזל שלו

התעכב(, ובמהלך הפגישה היא שמה לב לכמה נקודות שנראו בעיניה משונות:תנועת היד של האיש הזכירה לה את אמה..1 האיש לא הבין נכון את דברי האב. במשפט של האב "מי ידע אפוא כי לאה תעזוב אותו".2

עקביה חשב שהכוונה לאב ואליו, ואילו לתרצה ברור שאביה התכוון אליה ואל עצמו.

הדפים, האותיות )הכתב( והדפים נראו לה מוכרים )הכתבים של אמה(..3 האיש התייחס לתרצה כאילו הוא נכיר אותה, אך היא לא זכרה אותו..4

היינו מצפים שלאחר הפגישה הילדה והאב ישוחחו ביניהם, והילדה תשאל אותו את הדבריםהמטרידים אותה בקשר לפגישה הזאת.

הפגישה השנייה: פגישה זו נערכת בבית הקברות ביום הזיכרון )"יום הפקודה"( לשנה למות האם. בפגישה תרצה שמה לב שנוצר קשר משולש בין אמה ז"ל, אביה ועקביה מזל. אביה מניח

ראשו על המצבה ומושיט ידו לעקביה במפתיע, ולא לילדה כמו שהיה מצופה.

פגישה שלישית: בפגישה זו נודע לתרצה זאביה רוצה להוציא ספר שירי אהבה שכתב עקביהלאמה.

סיכום הפגישות: בפגישה הראשונה והשלישית הילדה לא הייתה צריכה להיות נוכחת, ובפגישה השנייה היא

נשארה מחוץ לקשר המשולש שנוצר למרות נוכחותה.בפגישה הראשונה תרצה לא תרמה בכלום וכך גם בשלישית.

בפגישה השנייה אביה יוצר מעין משולש שהיא מחוצה לו.

שלוש הפגישות מתוארות לאחר שרפת הכתבים ומות האם. כלומר, יש מסר כלשהו לתרצהשעליה לזכור את האם ולבצע שליחות מסוימת שעקביה קשור אליה.

- המורה והמלמדפרק ד'תרצה לומדת בשיעורים פרטיים אצל מורה ומלמד.

מורה= מסמל את האנשים הדוגלים בהשכלה כללית מעבר ללימודי יהדות, ונחשב בעיניהציבור היהודי כאפיקורס )כופר במצוות הדת(.

מלמד= מייצג את היהודים הדתיים הדבקים בדת ובמצוותיה. בין המורה למלמד היה מתח רב עקב הגישות השונות ליהדות, כשהמלמד מנסה להשפיל את

המורה, לפגוע בו ובפרנסתו ואף הצליח לגרום למורה להפסיק ללמד את תרצה. תרצה נהנית יותר מלימודי המלמד ומתקשית בשיעורי הלשון העברית ולכן היא מחליטה לחזור

כתוכי על דברי המורה בלי לנסות להבין את כללי הדקדוק )"אז אמרתי לשכלי גש הלאהולזיכרון קראתי עזרני"(.

בהמשך נראה כי תרצה מאמצת גישה זו לחיים בכלל, ולא רק לתחום הלימודי. *כשתרצה מבינה את הסיפורים שהיא לומדת היא נזכרת שאמה סיפרת לה אותם, הדבר

המעיד על כך שלפני שהאם חלתה בינה לבין תרצה היה קשר טוב.

מינטשי בבית והביקור הרופא - ביקור ה פרק כפני "פניה לאביה אומר לה, ולכן שיחמיאו רוצה שתרצה מבין בבית שמבקר הרופא

המחמאה כי כך זה אין למעשה לה, אך להחמיא רצה השלום". הוא עליה אמה עליה מסתכל הרופא דברי לאחר המתה. רק אמה בצל חיה תרצה כמה עד מדגישה

שליטה לה שאין משהו על להתייחסות שזכתה מרגישה באמת. היא אותה ורואה אביהשבשליטתה. משהו על מחמאה רצתה עליו, והיא

מתייחס לא שאביה כך כל מתלוננת ותרצה קילא עם משוחחת שתרצה לאחר רקאביה. על שעובר מה את רואה לא בעצמה היא שגם מתברר אליה מאשר הרופא( יותר )ריח הזיכרון את מפעילה שתרצה זו באפיזודה שגם רואים אנחנו

לה לרמוז מנסה הרופא, ומה בא מדוע עצמה את שואלת )לא והמחשבה ההיגיון אתקילא(.

משפחת של לבית שלה הבית בין דמיון שיש לב שמה : תרצה מינטשי בבית ביקור העיר, נשות עם להתרועע ולא להתבודד בתכונתם דומות היו ואמה גוטליב. מינטשי

לבית. ואורחים מבקרים הגיעו שלא הסיבות אחת הייתה וזאת מינטשי האם, ובבית ומות מחלת בגלל שמחה. בביתם הייתה לא הבתים בנוסף, בשני

למתח מהגורמים שאחד לב שמה לבעלה. תרצה מינטשי בין העכורים היחסים בגללהמתה, פרטשי. גיסתה לבת מינטשי של היחס הוא

ולפטפט גוטליב מרת עם לשבת באפשרותה ויש מכיוון גוטליב בבית נהנית תרצהאיתה.

מאוד. משמעותיים יהיו ובהמשך לה חשובים האלה האינטימיים הרגעים

מינטשי של ו'- הגילוי פרק נישאו לא מאוד, אך השני את אחד אהבו מזל ועקביה אמה כי ממינטשי נודע לתרצה

לאביה. ההדדיות נישאה אלה, ואמה לנישואים אמה( התנגד של )אביה שסבה מכיווןא.ה.ב. בפועל פעמים3 מובלטת האהבה של והעוצמה

עוול, לו שנעשה מרגישה והיא עקביה על לה תרצה- כואב על רבה השפעה זה למידע מתחילה היא אשתו". כאן איננה והיא אשתו עליו מתה אשר כאיש בעיני מזל "ויהי

ידע "מי אביה של המשפט את מבינה היא העוול. כעת את ולתקן השליחות את לבנותאותנו". תעזוב לאה כי איפה

אם להיות יכלה היא קשות- מי מתחבטת והיא מתערער זהותה לגבי בנוסף, בטחונהעקביה. עם מתחתנת הייתה אמה

לישון תרצה את מזמינה עסקיו, מינטשי לרגל נוסע מינטשי של כשבעלה מינטשי כי מציינת ביומנה עקביה, ותרצה על לה מספרת היא בחדרה. שם

יכול לאה, אך את מזכירה אינה למעשה, מינטשי ועקביה. אך אמה על דיברה אמה. הדברים זכר את גורר עקביה של שמו מותנה רפלקס שכמו להיות

האישית. הרגשתה ע"י לאמה אותם מקשרת תרצה בעקביה, אבל עוסקים

בהיסח כאילו ניתן עקביה. היומן של הזיכרונות יומן את לתרצה נותנת מינטשיאגב. דעת, בדרך

מינטשי? לידי היומן הגיע הן: איך המתעוררות השאלות

לכך? מודע עקביה והאם אותו העתיקה היא מדוע להעתקה, נשרפו זכו שלא עקביה של האחרים לכתבים זה, בניגוד נוספת- יומן נקודה

לאה. ע"י

- היומןפרק ז'בשעת קריאת היומן תרצה נמצאת בשיא הבידוד החברתי.

בשלב א' תרצה נמצאת עם מינטשי ודבר אהבת אמה ועקביה מתגלה לה.בשלב ב' תרצה נמצאת עם מינטשי בחדר השינה ומינטשי מספרת לה על עקביה.

בשלב ג' תרצה עם היומן לבדה.

*היומן הוא טריק ספרותי שבאמצעותו מסופרים לנו פרטים שתרצה לא יכולה לספר.

ביומן מתגלה לתרצה כיצד הכירו עקביה ואמה. בתחילת הקשר עקביה מתאר את תמונת המזרח )הכיוון להתפלל( ומהלל את יופיו. עקביה נשאר לגור בבית משפחת לאה בחדר

שמשמש כסוכה בחג סוכות, ובתמורה הוא מלמד את לאה לשון בספר. עקביה מתאר את הנראה מחלונו- השוק. הוא רואה נשים המוכרות את הירקות הרקובים

ושומרות את הטובים עד שיירקבו גם ורק אחר כך מוכרות אותם. זהו תיאור של החמצה- הירקות הטובים קיימים אך איש אינו נהנה מהם. החמצה זו ממחישה

את החמצת עקביה ולאה.

מה לך מים שאובים הלא כל הבאר לפנייך, באר מים חיים"…*"יהודימשמעות גלויה- שותה בשוק מים ששאבו נערות לא יהודיות במקום לשאוב לעצמו.

משמעות סמויה- מים חיים= תורה )יהדות(, מים שאובים= דתות אחרות.

*בחג הסוכות לאה באה לתלות את המזרח. לולאה אחת נופלת ולאה עונדת אותה על אצבעו של עקביה ואומרת לו: "אשרי איש שלא ישכחך", ועקביה עונה לה : "ובן אדם יתאמץ בך".

שניהם מבינים שהמשמעות הגלויה היא תורה, והסמויה היא לאהבה ולקשר ביניהם והםמסמיקים.

הוריה של לאה רואים זאת ומסכימים לקשר ביניהם.

בהמשך היומן מתאר עקביה את פגישתו עם אביה של לאה. האב פונה "כה וכה וירא כי אין איש" ואז מנחית את "מכת המוות" מבחינת עקביה על הקשר בינו לבין לאה. הוא לא מקבל את

עקביה כחתן מכיוון והוא עני ובתו זקוקה לחיים נוחים עם בעל עשיר שיספק לה את כל התרופות והנוחות המתאימים לטיפול במחלת הלב שלה. עקביה אומר לאב ששיריו והקשר לו

עם לאה הם שירפאו אותה. האב לא מקבל זאת והקשר בין עקביה ללאה נפסק.

המשך הביקור בבית מינטשי- פרק ח'

אביה של תרצה בא לבקר בבית גוטליב, ותרצה שמה לב כי יש שינוי בהתנהגות מינטשי. כשמינטשי מדברת בנוכחות האב היא בקושי מזכירה את לאה ולא מדברים עליה כעל מתה,

וגם שמו של עקביה נעלם מהשיחה, וזאת בניגוד לשיחות בלי נוכחות האב.לדעת תרצה מינטשי נוהגת בחוכמה.

לעומת מינטשי, מר מינץ מנסה כל הזמן להסב את השיחה על אשתו, ומתייחס לעקביה כאל אח לצרה )"אנחנו האלמנים האומללים"(. ניסיונותיו נתקלים בקיר אטום ומינטשי איננה

מתייחסת לדבריו. לאחר שמר מינץ משתעל מינטשי שואלת אותו אם הוא הצטנן והוא עונה כי אם לא היה צריך

לפרנס את תרצה היה פורש מעבודתו. מינטשי עוקצת אותו ובמקום להתייחס ברצינות למצבבריאותו אומרת "ומה יעשה, יכתוב ספרים?".

מינטשי, בניגוד לניסיונות מר מינץ למתוח קו דמיון בין עקביה לבינו )"האלמנים האומללים"(,מבליטה את השוני ביניהם ואת נחיתות מר מינץ בכתיבת שירה.

: *מוטיב התאומים בני אדם.2 פעמים מופיע המוטיב, ועניינו באדם המתבלבל בים תאומים או בין 3

פעם ראשונה )פרק ח'(: מינטשי מספרת לתרצה שבפעם הראשונה כשהיא באה לבקר בביתחמיה )הורי מר גוטליב( היא לא ידעה שלבעלה לעתיד יש אח תאום והיא התבלבלה ביניהם.

פעם שנייה )פרק ח'(: מר גוטליב חוזר מביקור אצל אחיו ומספר כיצד בנו הקטן של אחיו קיבל אותו בסבר פנים יפות. הוא והאם התפלאו מאוד כי הילד אינו נוהג ללכת לזרים. כאשר הופיע

האב הילד התבלבל פתאום, נבהל ובכה, ואמו נאלצה לחבקו ולהרגיעו. פעם שלישית: תרצה מסתכלת על אביה ובעלה באחת מארוחות הערב המשותפות, והיא

מרגישה שבאהבתם ובחמלתם הם דומים זה לזה. שניהם מתייחסים אלי הכאבות ולא כאב ובעל. היא רוצה לבכות אך אין לה בזרועות מי להתנחם. בעיניה הם גם החליפו תפקידים של

איש רוח ואיש מעשה.

- יום הכיפוריםפרק ט' נרות- את נר החיים הוא מדליק בבית ואת נר2בערב יום הכיפורים אביה של תרצה קונה

הנשמה לוקח לבית הכנסת. מעזרת הנשים רואה תרצה את אביה מבקש סליחה מעקביה שאינו עם טלית )כלומר, הוא עדיין רווק(. אביה מבקש סליחה על זה שבגללו לא התחתן עקביה עם לאה ועל היותו רווק

עדיין.שתי עובדות אלו, על רקע קריאת היומן, מרגשות את תרצה עד דמעות.

בדרך חזרה מבית כנסת תרצה ואביה נעצרים על גשר, ותרצה מרגישה כי זהו לילה מיוחד שלא תשכח לעולם. על הגשר היא מחליטה, ללא מודע, להינשא לעקביה. כנראה שתפילת כל נדרי

)התפילה הראשונה שסולחת למי שלא קיים את נדריו( השפיעה עליה.אימא של תרצה הפרה את הנדר, ותרצה תשלים אותו.

כשהם נכנסים הביתה נר החיים רועד לקראתם ומבחינתה זהו סימן שהחיים צריכים להימשךושהיא צריכה להמשיך בדרכה ובמשימתה של אמה להינשא לעקביה.

למחרת, כשאביה שואל אותה אם הצום קשה לה היא מרגישה נבוכה כי היא מרגישה שאת לבה נתנה כבר למישהו אחר )מרגישה רגשות אהבה של גיל ההתבגרות, כאילו מאהב שואל אותה והיא מרגישה נבוכה כי היא מאוהבת בעקביה. זאת למרות שלא צריך להיות קשר בין

שאלת אביה לאהבת מאהב(.

הסמינר וכעת נשלח לסמינר הוראה ע"י אביה. עובדה מפתיעה מכמה סיבות:16תרצה בת

לתרצה אין שום כישרון להוראה.א. הנושא כלל לא עניין אותה.ב. עקביה מלמד בסמינר )אביה עשיר, ועשירים לא נוהגים לשלוח את ילדיהם לסמינר(.ג.

סביר להניח שמר מינץ ידע שעקביה מלמד בסמינר ובכך חרץ את גורלה. ההיכרות בין תרצה לעקביה העמיקה בסמינר, ועדיין תרצה נעלבה מהעובדה שעקביה לא הראה לה יחס מועדף. בתקופת הלימודים תרצה אהבה להתבודד, ובאחת הפעמים שמעה את קול צעדיו של עקביה

וקול נביחת כלב. היא החזיקה את ידה ואמרה לעקביה כי הכלב נשך אותה, עקביה נבהל מאודואוחז בידה. אז הא מרגישה שעצמותיו רועדות מפחד והיא מתחילה לצחוק.

עקביה לא יודע מה לעשות ומלווה אותה הביתה. לפני שהם נפרדים הוא מביט בעיניה ותרצה אומרת בליבה" "אתה יודע כי ידעת כי יודע אתה את כל צפונתי", ובכל זאת אני מעדיפה לא

לדבר על זה. תרצה מצטערת שלא הזמינה את עקביה הביתה והיא מתנדנדת בין מצבי רוחשונים )מתאים לגיל ההתבגרות(.

היא קושרת על היד שעקביה נגע בה סרט אדום כחוט האדום שביומן.

- גוטסקינד השדכןפרק י' "קינד"= בן האלוהים.

השדכן מגיע לבית תרצה ללא הזמנה כשאר אביה איננו בבית. תרצה לא יודעת מי הוא אך עדיין מקבלת אותו יפה, והשדכן מחליט להישאר. תרצה מגישה לו תה וכיבוד נוסף. הוא אוכל בצורה מכוערת והשומן מטפטף לו על הזקן. הוא מבקש ממנה גם עוגה ואומר לה להביא את

השנייה באותה ההזדמנות. הוא אומר לתרצה כי הוא מודע לכך שהיא לא מכירה אותו והוא גםלא מציג את עצמו אלא חוקר אותה לגבי לימודיה ותחביביה.

הוא מספר לה על סגן רוקח צעיר המעוניין לגור בעיירה קטנה וכדאי שאשתו תדע לנגן על פסנתר )מה שתרצה רצתה ללמוד באותה תקופה(. תרצה עדיין לא מבינה מיהו האיש ומה

מטרת ביקורו. השדכן אומר כי הוא מכיר אותה עוד מלפני שנוצרה כי הוא שידך בין הוריה. משפט זה מעורר

בתרצה אטיגוניזם )התנגדות( כלפי השדכן. בלילה היא חולמת שאביה משיא אותה עם ראש שבט אינדיאני וכי חתנה לעתיד מסרק את

זקנו הארוך )כמו זקן השדכן(, והיא מתפלאת על כך מכיוון ואינדיאנים אינם מגדלים זקן.

- הפגישה עם עקביהפרק יא' עקביה מתפטר מהסמינר כדי למנוע שערורייה בגלל מכתב שקיבל מאחת התלמידות.

כשתרצה חוזרת לסמינר היא מגלה כי עקביה התפטר וכעבור מספר ימים גם היא מפסיקה ללמוד בסמינר. היא הולכת למינטשי כאילו במקרה, אך למעשה הולכת כדי לשמוע דברים על עקביה. מינטשי שואלת אותה מה חדש ומושיבה אותה ליד התנור שאינו דולק ) התנור מסמל

את האהבה בין תרצה לעקביה(. לתרצה נודע כי עקביה חולה )כמו אביה( והולכת לבקרו בביתוובכך יוצרת אינטימיות מיוזמתה )לא היה מקובל באותה התקופה(.

עקביה מושיב אותה ליד התנור, וחום התנור נעים לה. עקביה מספר לתרצה על אמו ועל דברים שקרו עוד לפני שנולד. אמו נישאה ליהודי עני, ואמר: "כי לולא נישאה אימי לו כי עתה

כבן אצילים הייתי", ותרצה חושבת דבר דומה לגבי נישואיה הוריה. בנוסף, עקביה אומר לתרצה כי הוא נכסף להשלים את שהחלה אמו לעשות ולא הספיקה-לחזור ליהדות. בשביל

תרצה זהו אישור לרצונה להשלים את שאמה לא יכלה- להינשא לעקביה.היא עושה השוואה באופן לא מודע בינה לבין עקביה.

- לנדאפרק יב'לנדא= אדמה.

בחור צעיר בשם לנדא מתאהב בתרצה ושולח לה מכתב. תרצה רוצה מאוד לחוות את מה שחוותה אמה כשקיבלה את המכתבים מעקביה, אך היא מתמהמהת מאוד עם כתיבת

התשובה וכותבת לבסוף מכתב תשובה פושר. היא לא מקבלת תשובה חזרה.אביה מדבר איתה על הבחור, ובלית ברירה היא נפגשת איתו.

תרצה נמשכת אל דמותו הגברית והחושנית של לנדא. לנדא הוא השידוך הראוי והמתאיםלתרצה- מבחינת הגיל, המעמד והמראה החיצוני.

כאשר תרצה מגיעה עם לנדא אל הצורף והיא שומעת כיצד הוא מצווה על האנשים והםמקשיבים לו, זה גורם לה להתרחק ממנו.

עד עכשיו לנדא נראה לה כאיש רוח )כמו עקביה(, אבל כאשר הוא מצווה הוא נראה כאישמעשה )כמו אביה ומר גוטליב(, והיא כבר לא נמשכת אליו יותר ופוסלת אותו.

היא מחלקת את הגברים בחלוקה של שחור ולבן- איש רוח הוא טוב ואיש מעשה נחשב לרע. יש אנלוגיה ניגודית בין לנדא לעקביה וכמובן שלנדא מפסיד.

הפגישה מבליטה את עובדת תרצה כמוכת עיוורון, והיא רודפת אחרי עקביה באופן אובססיבי.בכך היא אולי מחמיצה אהבה טבעית ויצרית לבן גילה.

מר מינץ, שלמד על בשרו את הלקח ויודע שנישואים ללא אהבה הדדית לא יצליחו, לא מחייבאת תרצה להמשיך את הקשר עם לנדא.

- הביקור בבית מינטשיפרק יג' תרצה מגיעה למינטשי בכדי להעלות בפניה את לבטיה בין משיכתה הטבעית ללנדא לבין

מחויבותה לעקביה. מינטשי מעודדת את המחויבות לעקביה. לאחר האוכל הן יוצאות לגן ומינטשי קוראת לכלב שלה שבא בקפיצה. תרצה אינה אוהבת

כלבים ונבהלת. מינטשי קוראת לכלב "מעוות" ומלטפת אותו. תרצה, שרוצה למצוא חן בעיני מינטשי, מלטפת את הכלב ואח"כ מחבקת את מינטשי. אפיזודה זו מדגישה שכאשר תרצה עם

מינטשי היא פועלת בניגוד "לאני הפנימי" שלה.*השם "מעוות" מסמל את מערכות היחסים המעוותות:

בין מינטשי לבעלה- ללא ילדים.בין תרצה לעקביה.

בקהלת כתוב "מעוות לא יתוקן", כלומר- מה שמעוות אי אפשר לתקן. מכאן אנו מבינים כי אי אפשר לתקן את היחסים המעוותים שבין מינטשי לבעלה, ושתרצה אינה תצליח לתקן בשום

דרך את העוול שנעשה לעקביה.

יד'- הפגישה בבית הכורך, החלום, מחלת תרצה והביקור של מינטשיפרק ועקביה מזל

: תרצה לובשת שמלה חדשה והולכת עם הספרים והמזרח אל הכורךהפגישה בבית הכורך ושם היא פוגשת את עקביה. היא תולה את המזרח על הקיר ואומרת "אשרי איש שלא

ישכחך", ועקביה אינו עונה לה. היא יוצאת בבכי מבית הכורך ועקביה רודף אחריה אבל הואמרגיש לא נוח, "ויפן כה וכה", ואומר לה שאנשים יראו אותם ביחד.

עכשיו הוא זה שרוצה "להרוג" את אהבתם. עקביה ותרצה הולכים ליער, ושם תרצה מגלה לעקביה את אהבתה, אך הוא אומר לה כי מכיוון ועוד לא פגשה את האדם המתאים כל הבחורים נראים בעיניה ריקניים ומציע לה

שיישארו ידידים והיא משתדלת שלא לבכות. עקביה אומר לה שהם עוד ידברו על זה, והיאמתעקשת שידברו על זה למחרת.

תרצה הולכת לביתה, מרגישה לא טוב והולכת לישון. : בחלום תרצה פוגשת זקנה )אותה זקנה שהיא פגשה במציאות כחודש לפני( שאומרתהחלום

הפעמים מייצגות את התהליך הארוך של ההשפעה3 פעמים "הלוא בת לאה את". 3לה והקליטה של תרצה כי היא בת לאה. אם הדגש במשפט הוא על המילה "בת" אז בין לאה

אבות- האב2לתרצה יש פער דורות ותרצה לעולם לא תהיה לאה, ובמקרה זה יש לתרצה הביולוגי, מר מינץ, והאב שאמור להיות אביה, עקביה.

אם הדגש הוא על המילה "לאה" אז תרצה למעשה מתבטלת ואין לה קיום בזכות עצמה )כמו בעלים )בעליה של2מחמאת הרופא- "פניה כפני אימה עליה השלום"(, ואז חייה סובבים בין

לאה(. המשפט השני שאומרת הזקנה לתרצה- "הטלאים אינם יודעים את מקום המרעה אשר רעו

אימותיהן" )מקום המרעה= עקביה(. כלומר, הזקנה מפנה את תרצה למקום המרעה של אימה,לעקביה.

המשפט השלישי שנאמר ע"י הזקנה לתרצה- "הלא מחלב שדי הינקתי את אמך".

משמעות גלויה- הנקתי אותה.משמעות סמויה- חינכתי אותה, עיצבתי את אישיותה.

תרצה מודעת לכך שזהו חלום ושדברי הזקנה אינם נכונים ושלמעשה היא צריכה להיזהרמדברי הזקנה ולא לשמוע בקולה.

אך תרצה לא לומדת לקח מהחלום )לא להמשיך את הקשר עם עקביה( ועדיין ממשיכה באובססיביות לנסות לכבוש אותו ולהינשא לו כאקט של פיצוי, הזדהות וחובה לתקן את העוול

שנעשה לו. השלבים בהם מינטשי מגלה לתרצה על אמה ועקביה:3 האמירות בחלום מייצגות את 3

בגינה– 1שלב בבית– 2שלב נותנת לה את היומן.– 3שלב

הזקנה בחלום מייצגת את מינטשי שדוחפת את תרצה לעשות משעה שאינה צריכה.הזקנה היא מקבילה למינטשי.

: תרצה מתעוררת מהחלום ומרגישה לא טוב. היא מספרת לאביה שאתמולמחלת תרצה התארסה עם עקביה. קילא מיד פורצת בצעקות מחאה, ואילו אביה מרגיעה אותה ושואל "מתי היה הדבר הזה?". האב מתייחס לזמן, למרות שתרצה אומרת "אמש". הוא לא מתייחס למקום

הפגישה או תוצאותיה. מצד אחד נראה כי בתת המודע שלו הוא ציפה למעשה זה ועכשיו רקמברר פרטים טכניים. אוזלת ידו בולטת נוכח האירועים.

: במהלך הביקור תרצה אומרת למינטשי שהן לא דיברו על העיקר, ומינטשיהביקור של מינטשיאומר לה- "התאמרי כי לברך ברכת מזל טוב באתי?", במקום לשאול אותה מה העיקר.

השאלה היא כיצד יודעת זאת מינטשי? מינטשי רומזת לתרצה שכבר בשלב מוקדם זה היא יכולה להתייחס לעקביה כאל בעלה מכיוון

שאת ברכת ה"מזל טוב" נוהגים לומר רק לזוג שחתונתו מובטחת. מינטשי גוהרת בתרצה שעקביה מבוגר מדי, אבל לפני משפט ההסתייגות הזה היא אומרת

"הלא ידעת כי מזל יקר לי מאוד", כלומר היא רוצה לעורר בתרצה רוך וחמלה כלפי איש יקר שנעשה לו עוול ויש צורך לכפר על עוול זה. בנוסף, מינטשי גם מטשטשת את פער הגילאים

ביניהם במשפט "אך כמעשי ילדים קטנים עשיתם". בכך יש העמדת פנים של מינטשי,שבולטת בקטע זה במיוחד.

גם ניסיונה של מינטשי להרחיק ביניהם מתפרש כניסיון קירוב ביניהם. מינטשי אומרת לה כי תפקידה הוא להיות הדודה הרעה שצריכה להניא אותה מעקביה, אך

" זה מעיד על כך שהיא לא שלמה עם תפקיד זה.…בגלל שבסוף המשפט היא אומרת "אבל : עקביה לא מגיע לבקר את תרצה והיא מחפשת סיבות שונות לשאלה, מדועביקור עקביה

עקביה לא בא, אך היא דוחקת את הסיבה האמיתית- אין לו בשביל מה לבוא לבקר כי הם לא באמת מאורסים )למעשה היא משקרת(. תרצה נזכרת באגדה על בת הרוזן שהתאהבה בעני,

ועקב אי הסכמת האב לנישואים אלו היא נעשתה חולה מאוד והרופא בודק אותה ואומר כי היא חולה מאהבה ואין תרופה לכך. אז מחליא האב להסכים לנשואי בתו והעני. לפי הסיפור אנו מבינים שתרצה מתייחסת להתנהגות אביה כאילו הוא מתנגד לנישואיה, אך הוא בעצם

אינו מתנגד לנישואים. תרצה נעשית חולה מאוד ולעיתים מאבדת את הכרתה. סיבת המחלה היא אהבתה לעקביה.

לעיתים היא שואלת בערפול חושים "מי זה" )אמו שאימא שלה הייתה עושה(. לתרצה הזיות רבות, ובאחת הפעמים שבהם היא פוקחת עיניים היא רואה מעליה את עקביה

ולפתע החדר נעשה מואר. הם מחייכים אחד אל השני והיא מתאוששת ממחלתה. לאחר מכןהם מתחתנים. עקביה מתחתן עם תרצה רק כדי שלא תמות ולא בגלל שהוא מאוהב בה.

- הנישואיםפרק טו' "בערב שבת נחמו חגותי את נשואי"- תרצה נישאת לעקביה בחתונה צנועה מאוד הכוללת רק

אנשים. 10כ- בשבת זו קוראים את פרשת "נחמו נחמו עמי" מישעיהו- "נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם דברו

, כי לקחה מיד ה' כפליים בכלנרצה עוונהעל לב ירושלים וקראו לה כי מלאה צער כי חטאותיה".

נושא זה מתאים באופן אירוני לתרצה שלקחה סבל כפול על חטאים שלא היא חטאה,ובנישואיה לעקביה רצתה לנחם ולרצות עוון.

הם יוצאים לירח דבש, והזקנה שאצלה הם מתארחים שומעת שהם רוצים לעבור דירה ובאופן עקיף מעבירה ביקורת על דרך חייו של עקביה שמשתכנע מדבריה. הם לא מקבלים את עצת

מינטשי ובכך מתערער מעמדה בעיניהם. כשהם חוזרים הביתה מינטשי מחכה להם עם סעודה ופרחים, דבר המראה עד כמה מינטשי

מתערבת בחייהם.

3כאשר תרצה מרגישה לא טוב תרצה מבינה שהיא בהיריון ואומרת לה שזה יעבור תוך חודשים )מראה ד כמה מינטשי מעורבת אפילו בדברים האינטימיים(.

כשעקביה יושב בחדר לכתוב תרצה באה לשבת איתו, ואם הגעתה הוא לא מצליח להתרכז ולעבוד והיא יודעת זאת. באחת הפעמים בחדרו היא מרגישה ממש רע והיא מתפשטת בחדרו,

והיא מרגישה שהיא דוחה אותו ושהוא לא מעוניין בה.

כעת, אחרי חודשי ההיריון הראשונים, תרצה מבינה שעקביה נולד להיות רווק ולכן היא מרגישה חוסר שקט וחוסר סיפוק כשהיא נמצאת במחיצתו. ולמעשה, היא עשתה עוול נוסף

בנישואים ולא תיקנה עוול. דבר נוסף, כעת לאחר הנישואים עקביה צריך לעבוד ולפרנס את המשפחה ואילו אביה מפסיק

לעבוד. יש כאן חילופי תפקידים- עקביה הופך מרווק למפרנס ואביה הופך ממפרנס לרווק.יש שינוי תפקידים ע"פ תרצה- אביה הופך לאיש רוח ועקביה הופך לאיש מעשה.

באחת הארוחות היא מבינה ששניהם מתייחסים אליה כמו אבות )"באהבתם ובחמלתם נדמו(.3זה לזה"( ועקביה אינו מתייחס אליה כמו בעל )מוטיב התאומים פעם

סיום הסיפורלסיפור יש סיום מעגלי.

התחלה : "בדמי ימיה מתה אימי"סיום: "ואכתוב ככל הכתוב בספר זה".

בכתיבת היומן תרצה מנסה לעקוב באומץ ובפתיחות אחרי השתלשלות העניינים מאז מותאמה. היא מנסה להבין כיצד היא הגיעה לכך ומה הביא אותה לכך שהיא נישאה לעקביה.

בכתיבת היומן יש גם ניסיון להירגע ולהעסיק את עצמה.

מאבק הפרט בכלל)מאבק הפרט בתוך החברה היהודית(

דברים עיקריים: דת ומעמד כלכלי.2החברה היהודית מושתת על דת- אורחות החיים נקבעו ע"פ הדת בחגים, מנהגי אבלות, סידור התפילות, המזרח ועוד.

המסגרת הדתית הייתה נוקשה, אך בכל זאת היו בה כמה פרצות. מבנה כלכלי חברתי קבוע- היווה את התפיסה הדומיננטית שקבעה את מבנה החברה ואת

מעמדו של האדם. החברה המתוארת בנובלה היא חברה הבנויה על נורמות קבועות, אורחות חיים קבועות ועל מסגרות חינוך קבועות לבנים ולבנות. לפרט אין אפשרות להביע את עצמו

בניגוד לעמדת הכלל ואין משמעות לבחירה אינדיבידואלית.: מאבק לצורך תיקון- מאבק אקטיבי

*תרצה )הגיבורה הראשית(- מגיעה למסקנה שהחברה רמסה את האושר הפרטי של אמה ושל עקביה. רמיסה שהתאפשרה בין היתר בגלל תגובת עקביה ולאה. לכן היא מחליטה

להיאבק בחברה באופן אקטיבי ולתקן את העוול ע"י הנישואים ובכך היא תגשים את אהבתהשל אמה לעקביה.

אך למעשה בנישואים יש תיקון אבל אין הגשמה מלאה של האהבה ואין ניצחון מושלם על החברה )אם הייתה אהבה היה ניצחון מושלם על החברה(. תרצה מגיעה למסקנה שהנישואין

לא מצליחים בעיקר בגלל שעקביה הוא טיפוס רווק שהנישואים לא מתאימים לו. *מר מינץ- ניסיון של תיקון העוול יש במעשהו של מר מינץ המבקש סליחה מעקביה ומבקש

ממנו גם להוציא לאור את ספר שיריו. ניסיון נוסף יש בהסכמתו לנשואי תרצה עם עקביה.

מאבק לצורך הרס- מאבק אידיאולוגי

*עקביה- נאבק למען תפיסה אינדיבידואלית של החיים. הוא פועל להרס המסגרת הרוחניתבית המדרש חינוך. מלמד את תלמידי ע"י זאת ועושה היהודית, והחברתית של הקהילה השכלה, ובכל מעניק להם אלטרנטיבות למסגרות החברתיות הדתיות המקובלות. עקביה מורה למרות שזה נוגד את הדת, אך הוא מתרץ עבודה זאת כמקור לפרנסה ושהוא אדם דתי, אך

הוא אומר זאת רק כדי להישאר בחברה.כי נוספת למאבק בחברה היא באמצעות מחקר תולדות העיר. עקביה מגלה במחקרו דרך

יסודות העיר רקובים כי הם בנויים על יסודות המבטאים מוות.

מאבק לניצחון האהבה- מאבק פסיבי

*לאה מינץ- היא מוותרת על האהבה רק למראית עין. למעשה, היא ממשיכה להיאבק כל חייהעל הגשמת האהבה. מחלתה, הצפייה בחלון ובגדיה הלבנים הם ביטוי למאבקה.

לאה בחרה במוות, והוא הביטוי לניצחון המאבק שלב בחיים וביטוי לניצחון האהבה.

דמויות מקבילות *תרצה ולאה= תרצה דומה ללאה במראה החיצוני, ומעבר לכך יש גם דמיון בנקודות מסוימות בחייהן. שתיהן יוזמות את אירוסיהן, ואירוע האירוסין של שתיהן כמעט זהה )תליית המזרח(.

אצל שתיהן קיים דמיון במחלה, או לפחות דמיון בהתנהגות. בנוסף, את שתיהן רצו לשדך לאדם אחר.

נקודות השוני: תרצה שונה מאמה בכל שהיא לא מוותרת על רוצנה, עקשנית ונלחמת להשיג את מבוקשה גם בזמן מחלתה. בנוסף, לאה מתה בדמי ימיה מתוך אי יכולת להגשים את

עצמה. תרצה, הנישאת לעקביה, מגשימה את רצון אמה אך לא מגשימה את עצמה באמצעותאהבתה לבעלה, ובכך גם היא סיימה את חייה בדמי ימיה )מוות נפשי/רגשי(.

2*מר מינץ ועקביה= מר מינץ מתואר כמי שהחברה גרמה לו עוול, כמו לעקביה. הדמיון בין הגברים נבנה באופן הדרגתי- "מי ידע איפה כי לאה תעזוב אותנו", "אנחנו האלמנים

אבי ואישי האירו לי פנים באהבתם… הגברים ויהיה עם לבי לבכות2האומללים", "ראיתי את ובחמלתם נדמו זה לזה".

*לאה ומינטשי= שתיהן למדו אצל עקביה בנעוריהן ואף התאהבו בו. בנוסף, שתיהן נהגולהתבודד.

*מר מינץ ומר גוטליב= שניהם משקיעים את זמנם בעבודה, ושניהם "אלמנים" מכיוון ולאהגשימו את אהבתם.

*חיי עקביה וחיי אמו= קיימת הקבלה בין חיי האם לבנה. כמוה, הוא הולך אחרי לבו גם אם המעשה שהוא עושה הוא יוצא דופן מבחינת החברה. הוא בד"כ מתואר כעצוב וכך גם היא,

למרות שחיה את חייה כרצונה היא לא הייתה מאושרת )דבר הנראה בתמונה שבבית עקביה(.

הזקנה מהחלום

הזקנה מזכירה לתרצה את אמה, וניתן לראות בדבריה רמז כי דרכה של תרצה צריכה לחזור עלדרך אמה )דרך חיים(. לאחר שתרצה מצאה את דרכה עם נשואי עקביה הזקנה נעלמת מחייה.

הזקנה מהחלום מסמלת את מינטשי.

מספר פנימי זהו מספר עד או מספר גיבור המספר מנקודת מבטו. ההגבלה היא שהוא לא נמצא בכל מקום,

לא מבין הכל ולא מספרים לו הכל. כאשר עגנון בחר לספר את היצירה באמצעות מספר פנימי הוא גזר על עצמו מגבלות, ולכן הוא

צריך למצוא דרכים עקיפות כדי להעבירן אל הקורא )לדוגמא, יומן עקביה(.הדרכים העקיפות בהן משתמש ש"י עגנון:

- לעיתים הוא משתמש במישהו אחר שמספר. פעם אחת ביומן עקביה,שימוש בקול אחר* ופעם שנייה בקולו של עקביה המספר לתרצה על עצמו ועל משפחתו )בעיקר על אמו(. תרצה

מודעת לקול זה והם שדוחפים אותה לפעול בצורה מסוימת )היומן- נעשה לעקביה עוול, קולעקביה- גם היא תמשיך את דרך אמה(.

- חלומות*. האינדיאני: מחליטה שהיא לא תתחתן בשידוך.1 . הזקנה: תרצה לא מפרשת את דבריה כראוי. הזקנה רומזת לה לא להתחתן עם עקביה, אך2

היא מבינה רמזים אלו להפך. חלומות אלו באו מהתת מודע שלה.

- תרצה משתמשת ברמיזות אלו:רמיזות מקראיות*…"והבית מלא עשן", "ויפן כה וכה"

תרצה מספרת לעיתים את דבריה כפי שהיא תפסה אותם, ללא ניתוח הגיוני. תרצה לא מודעתלרמיזות המקראיות, והיא מבינה אותם באופן שטחי מפני שהיא עדיין צעירה.

גם כאשר מינטשי מדברת בדו משמעותיות היא לא מבינה את המשמעות הנסתרת אלא רקאת הגלויה.

- שימוש במוטיבים* . השמלה הלבנה של האם: לבן מסמל טוהר ושמלה לבנה נלבשת בחתונה )אך היא גם1

תכריכים שבהם נעטף המת(. האם לובשת תמיד שמלה לבנה, ובפעם היחידה שתרצה לובשת שמלה לבנה היא מרגישה כמו אימא שלה. הדבר מראה גם את הטוהר של אמה המחכהלהינשא לאדם שהיא אוהבת. מוטיב זה מראה עד כמה תרצה מרגישה כמו אימא שלה.

. התנור והעשן: מוטיב זה קשור לתרצה ולאה, ומראה את הקשר שלהם לעקביה. האם2 התכוונה "לשרוף" לפני מותה את הקשר ביניהם )ע"י שרפת הכתבים( ותרצה רואה בזה

ההפך. ככל שהתנור דולק יותר כך אהבתם גדלה. . התאומים: המסקנה מוטיב זה היא שתרצה בסוף מבינה שעקביה ואביה מאוד דומים-3

עקביה יכול להיות איש רוח ואיש מעשה וכך גם אביה. מוטיב זה גם מרמז כי תרצה מתבלבלתבין חייה לחיי אמה, ולמעשה חייה את חייה של אמה.

- שימוש באפיזודות משניות* . הוילון: מרמז כי תרצה לא מבינה את העולם, ושבין העולם לתרצה יש מעין מסך מפריד1

הגורם לה לחוסר ההבנה של המציאות. . מוטיב התאומים: מר גוטליב ואחיו. מוטיב זה מופיע כאפיזודה, כמו החלום. יש סיפור שלם2

על כל מקרה של מוטיב התאומים, והוא בא גם כאפיזודה עם התחלה וסוף )מינטשי-התבלבלת לגבי הבעלים, הילד- התבלבל בין האבות, תרצה- התבלבלה בין אב לבעל(.

המיוחד במבנה הסיפור

לסיפור זה יש מאפיינים של טרגדיה:*מעשה מביש- בחירת תרצה להינשא לעקביה.

*סבל- אינה מאושרת בנישואיה ולא מימשה את אהבתה לעקביה. *היוודעות- היא מבינה שעשתה טעות שנישאה לעקביה. היא גם מבינה שעקביה הוא לא רק

איש רוח אלא גם איש מעשה.

*סוף טרגי- התחתנה ואין לה שום קשר לבעלה. היא חשבה שהתחתנה עם איש רוח אך הוא מתברר לה גם כאיש מעשה. הסוף הטרגי קשור גם לעובדה שהיא לא מימשה את אהבתה

ונישואיה.

משמעות גלויה וסמויה"…*"אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך

משמעות גלויה- תנ"ך.משמעות סמויה- הבעת אהבה.

הקשר: בפעם הראשונה המשפט נאמר כאשר לאה מגיעה לתלות את המזרח, לולאה אחת נופלת והיא עונדת אותה על אצבעו של עקביה. לאחר שנאמר המשפט הם שמים לב כי הוריה

של לאה מסתכלים עליהם ובכך מביעים את הסכמתם. בפעם השנייה המשפט נאמר בבית הכורך ע"י תרצה, אך עקביה אינו משלים את המשפט

ותרצה נעלבת ובורחת בבכי. אירוע זה מראה כי תרצה מחקה את התנהגות אמה, וכי עקביהאינו אוהב את תרצה.

"…*"מה לך לשתות מים שאובים, הלא כל הבאר לפנייךמשמעות גלויה- בעיר יש באר והאדם שותה מים שנשאבו ע"י הנערות.

משמעות סמויה- תורה )מים שאובים= דתות אחרות(. הקשר: כאשר עקביה מסתכל מחלון חדרו הוא רואה בשוק יהודי הקונה מים. המשפט מראה

את התקרבות עקביה לדת."…*"ויפן כה וכה וירא כי אין איש

הקשר: המשפט נאמר לפני שאבי לאה אומר לעקביה כי הוא ולאה לא יתחתנו. במשפט אנו רואים שהאב למעשה בודק אם יש עוד אנשים סביבם. הפסוק לקוח מהסיפור בתנ"ך שבו

משה מסתכל סביבו לפני שהוא הורג את המצרי, וזה מראה כאיל בשורת האב היא מכת מוותעבור עקביה.

המשפט נאמר בשנית כאשר עקביה מחזיק ביד תרצה ומנחמה לאחר שלא הביע את אהבתהאליה בבית הכורך.

*"ומה יעשה? יכתוב ספרים?" הקשר: כאשר מר מינץ אומר כי היה מפסיק לעבוד אם לא היה צריך לפרנס את תרצה.

מינטשי עונה לו משפט זה כתגובה.משמעות גלויה- מינטשי כאילו באמת שואלת את מר מינץ מה יעשה אם לא יעבוד.

משמעות סמויה- יש במשפט זה זלזול במר מינץ ע"י השוואתו לעקביה. מינטשי מבטלת את קווי הדמיון בין עקביה למר מינץ, במיוחד לאחר שמר מינץ ראה בעקביה

כאח לצרה בקריאתו לשניהם "האלמנים האומללים" )כאילו לאה הייתה גם אשת עקביה(.מינטשי גורמת לעקביה להצטייר כאדם נעלה יותר ממר מינץ מכיוון והוא איש רוח.

"…*"החזן שר כל נדרי הקשר: החזן שר תפילה זו ביום כיפור, והיא מתירה את הנדרים של האדם. מקריאת היומן

יודעת תרצה כי אמה לא קיימה את נדרה להתחתן עם עקביה )טבעת המזרח(, ולכן היאמרגישה כי עליה לקיים את נדר אמה.

משמעות סמויה- בכך היא מחליטה באופן לא מודע להינשא לעקביה."…*"ואני בטרם נוצרת ידיעתך

הקשר: נאמר בביקור השדכן בבית תרצה, האומר לה כי הוא הכיר אותה עוד לפני שנוצרה כי הוא שידך בין אמה לאביה. השדכן מעורר בה התנגדות ודחייה מכיוון שהיא יודעת כי השידוך

הזה לא היה מרצון ולא היה שידוך מוצלח.משמעות סמויה- מחליטה באופן בלתי מודע לא להתחתן בשידוך.

"…*"כי לולא נישאה אימי לו עתה כבן אצילים הייתי הקשר: עקביה אומר משפט זה על אביו ואמו. אביו היה עני ואמו בת עשירים, אך אמו החליטה

לוותר על מעמדה והונה בכדי להתחתן עם אבי עקביה. עקביה מצטער כי הוא אינו בן אציליםמכיוון ואם היה הוא יכל היה להינשא ללאה )שאביה השיא אותם למר מינץ רק בגלל כספו(.

משמעות סמויה- תרצה בתת מודע מבינה מדבריו שגם היא צריכה להמשיך את דרך אמה, כמועקביה הממשיך את דרך אמו.

"…*"ויצר לי כי מנע ממני מלבוא בכתובים הקשר: לנדא מחזר אחרי תרצה ושולח לה מכתבי אהבה. תרצה מתעכבת עם מכתב התשובה

ובסופו של דבר כותבת מכתב קריר. תרצה יודעת שלאחר מכתב כזה לא תקבל עוד מכתבי אהבה, דבר המצער אותה מכיוון והיא רוצה לחוות את החוויות של אמה כאשר קיבלת את

מכתבי האהבה מעקביה."…*"מעוות, מעוות, מעוות בני

הקשר: מינטשי קוראת לכלב שלה "מעוות". הכלב ושמו הם מוטיבים המסמלים את מערכות היחסים המעוותות בספור- בין מינטשי לבעלה ובין תרצה לעקביה. בקהלת כתוב "מעוות לא

יתוקן", כלומר מה שמעוות לא ניתן לתקן ולכן אין אפשרות לתיקון מע' היחסים המעוותת בין מינטשי לבעלה ובין תרצה לעקביה )גם אם תרצה תנסה היא לא תתקן את העוול, והנישואים

יהיו מעוותים(- זוהי המשמעות הסמויה.*"תגיד ומצווה דבר וכל אנשי הבית מקשיבים לקולו"

הקשר: כך מתארת תרצה את לנדא, המחזר שלה. בתחילה היא נמשכת אליו כי הוא מצטייר בעיניה כאיש רוח )מכתבי האהבה(, אך בפגישתם הוא מתגלה כאיש מעשה )צועק ופוקד על

אנשים(, ומרגע זה תרצה כבר איננה נמשכת אליו. משמעות סמויה: תרצה מחלקת את הגברים בשחור ולבן-איש מעשה או איש רוח. הפגישה מבליטה את העובדה שתרצה רודפת אחרי עקביה באובססיביות, ובכל אולי מחמיצה אהבה

טבעית ויצרית לבן גילה.

עגנון – וגרושתו הרופא

העלילה תקציר העולם מלחמת שבין בזמן בבית-חולים שעבד רופא – הגיבור על-ידי מסופר הסיפור

לאחר רב זמן הסיפור את מספר השנייה. הרופא העולם מלחמת לבין הראשונה והגירושין ההיכרות, הנישואין, המשבר בסיפור לאחור. מדובר התרחשותו, בראייה

דינה. עם שלו על ואהובה בבית-החולים, יפה אחות – דינה את הרופא מציג הסיפור בתחילת  

סביבת את ממש, המאפיינת עכורה קרה, מנוכרת, לרוב אווירה רקע על כולם, זאת הוא רק דינה, אך את אהבו שכולם מספר בו. הרופא העובדים כל על בית-החולים בפגישתם ידה את ביקש הוא – הנישואין הצעת על מספר לה. הוא העז, ונישא

שבני-הזוג ביניהם טיילו, התלחשו השעשועים, בו בגן שילדים שסבר הראשונה, לאחרלהצעתו. נענתה וכלה. דינה חתן הנם במקום המטיילים

שמא חשש הסיבה. הוא את ידע ואינו עצובה שדינה הרופא האירוסין, חש בימי   כלפי ממון, חש בעלת במשפחה שמדובר משגילה דיו, אך עשירה איננה משפחתה

דינה העצבות, אך סיבת פשר את לברר ניסה יותר. הוא עוד גדולה אהבה דינה שבעבר, לפני לו וסיפרה נעתרה היא הטורדניות. לבסוף משאלותיו התחמקה

אהוב. לה אותו, היה שהכירה לברר ביקש כלפיה. בכל-זאת יחסו את ישנה שלא הצהיר הופתע, אך הרופא  

האהוב היות עובדת עם להתמודד התקשה קודם. הוא אהוב אותו אודות פרטים עד אהוב אותו את לדינה הזכיר שלא מספר בבית-המשפט. הוא פשוט פקיד הקודם

הרופא, אף של מנוחתו את טרדו הקודם האהוב על שהמחשבות החתונה. ברורמהן. להתעלם שניסה

ימים באותם נהוג היה שכך ביותר, בטענה מצומצמת היתה הרופא, החתונה לדברי   מפוארות בחתונות התחתנו שאחרים מספר עצמו הוא כי המלחמה, אם שלאחר

ששימשו אנשים קבוצת היו הרופא בחתונת היחידים משתתפים. האורחים ורבות תמורת לחתונה להזמנה ונעתרו לוויה בטקס כקהל השתתפו לכן קודם 'מניין', אשר

עלובים נראו הקבצנים העדים – מגוחכת נראתה פרוטות. החתונה כמה תשלום

הכלה. לעבר זימה מבטי מפנה ואחד פוזל צולע, אחד השאולות: אחד בחליפותיהם ששמע סיפור על זמן אותו כל חשב החתן הרופא ואילו הטקס במהלך נפלה החופה מאהביה כל את הביא הוא לה, ולחופה להינשא אותו הכריחה שחברתו בחור אודות

עמו מזדהה המעשה, הוא בכיעור מכיר שהוא אותה. למרות לבייש כדי הקודמיםבעצמו. מרומה מרגיש שהוא לכך רמז – יפה כמעשה אותו ומגדיר

שהרופא בבית-מלון, אלא להתארח בחרו ביותר. הם כושל היה הזוג של ירח-הדבש   דינה. של הקודם באהוב שמדובר בטוח והיה הסמוך החדר מן צעדים בלילה שמע אותו לשכנע ניסתה על-ידו. דינה נשלחו בחדרם המונחים שהפרחים חושד גם הוא

ממנו וביקשה בבכי דינה פרצה דבר של בכך. בסופו להכיר סירב הוא בטעותו, אך הרופא חש אז תועבותיה. רק דבר את עבר לכל ויפיץ והחלונות הדלת את שיפתח

בפניה. והתנצל מהתנהגותו בושה בגלל לדינה הציק הבאות. הרופא השנתיים במשך שלהם הנישואין חיי גם נמשכו כך  

עמד לא המוטעות, אך ממחשבותיו לחדול ושוב שוב הבטיח הקודם. הוא אהובה להתעלם ובחרה ממנהגה דינה לנישואין, שינתה השלישית בהבטחתו. בשנה

בבית-החולים. הזיותיו על-ידו מטופל הקודם שאהובה לה סיפר הוא מהרופא. אז הנישואין למשבר מוצא אין כי מבינה שדינה ומחמירות, עד הולכות אדם לאותו באשר

מתחילה תחילה. היא מסרב הוא גט, אך רוצה שהיא לו רומזת נקלעו. היא אליובהתנדבות. עבודה מוצאת היא – עצמאיים ולחיים לפרידה להיערך

גט. לדינה ונותן הנישואין קשר מסיום מנוס שאין הרופא דבר, מבין של בסופו   בקול: "אחות, אחות, וקורא קם עדיין הוא שבלילות אומר כשהוא מסתיים הסיפור

אצלי". בואי

ומהותו הסיפור סוג עצמו חושף המספר הגיבור ריאליסטי-פסיכולוגי, בו סיפור וגרושתו" הוא "הרופא

יחסיו על ובהשפעתה הרופא של המתוסבכת באישיותו מתמקדת מדעת. היצירה שלא נפשיות, מהפרעות סובל שבעצם כמי הרופא של דמותו מתגלה אט אשתו. אט עם עובר בו מהלך מציג הסיפור הסיפור. מבנה סוף לקראת להן, אלא מודע שאינו אף

חולה. סגנון – המתרס של השני צדו רופא, אל – המתרס של אחד מצד הגיבור במספר שמדובר אמינות, אף היוצר פרטים בתיאור מרובה הריאליסטי הכתיבה

בעליל. בלתי-מהימןהרופא של טירופו בהתעצמות העלילה: שלבים התפתחות

א'( )פרק הרקע וינה – ההתרחשות העולם. מקום מלחמות שתי בין הוא העלילה התרחשות זמן ·

בת-זוגתו עם יחסיו פרשת את שמתאר הרופא – הגיבור הוא )אוסטריה(. המספרעבד. בו בבית-החולים דינה, אחות

"כעסנים" ו"זעפנים". של - עולם בית-חולים סביבת ·    של עולם תמידי. זהו באופן הכל, ממורמרים ששונאים אנשים של עולם        "מתנות-חינם". בו שאין מקום – וצרות-עין חומריות, קנאה         סידור קרי-לב, אשר כאנשים מתוארים בבית-החולים והאחיות הרופאים        בהן. השוכבים החולים מן יותר בעיניהם חשוב המיטות        )בית-החולים(: הסמלית לסביבה ניגוד מהווה דינה ·

של הופעתה שאת ביתר מתחדדת הזה הרקע כלל-וכלל, ועל נעימה אינה הסביבהכולם. על דינה, האחות: טובת-לב, נעימה, שקטה, מחייכת, אהובה

של לבם את אפילו ממיס היה ממש. חיוכה של מתנה ומהווה סתמי - אינו א. החיוך ומרי-הנפש. הכועסים האנשים

שמחה, גם לנפש: בנפשה ראי מהוות - העיניים השחורה" שבעיניה ב. ה"תכלת   )שחור(. ועלבון עצב גם )תכלת(, אך ואור טוהר

ב', ג', ד'( )פרקים האירוסין - ימי הרופא שמתחת את רואה אינו בלבד. הוא חיצונית בראייה היצירה כל לאורך עסוק הרופא ·

מונחה דינה, הוא השחורה" שבעיני ה"תכלת משמעות את מבין הוא השטח. אין לפני שהיא ש"כולם" סבורים משום דינה אחרי מחזר )הוא החברה דעת על-ידי בהחלטותיו

המומים מגוון על בית-החולים על בעיקר איתה משוחח וראויה(. הוא מוצלחת אישהבו. הנמצאים את המאפיינים והמחלות

מעצם עצמי בסיפוק מלא כגאוותן. הוא אף כשטחי, אלא רק לא מתגלה הרופא ·בעולם. נשים שאר על ולא דינה על רק לחשוב יכולתו

הוא עצובה, אם דינה מדוע לו ברור )לא האגוצנטרית אישיותו את חושף הרופא · עניים(. הוא שבני-משפחתה בגלל עצובה שדינה )חושב חומרני אותה(, וכאדם אוהב

שדווקא פרחים, אלא בזיהוי בידיעותיו אותה להרשים )מנסה יהיר וגם חסר-ביטחון עסוק הוא וטוהר, בעוד - יופי סמלי כאלמנט הפרחים עם המזוהה זו היא דינה

עצמית. וחשיבות ידע - הפגנת שלהם הלטיניים השמות בקריאת  הרופא: לבין דינה בין הצפוי הכושל הקשר את מטרימים, מסמנים רמזים ·לשניים. מקום אין כאילו – דינה של בחדרה הצרה א. המיטה יחד. אותם לקלוט מסוגלת ואינה - מלאה יחדיו אותם להסיע שצריכה ב. החשמלית  הרופא. תגובתו של טירופו להתחלת אחר" מוביל עם לי היו דינה: "דברים של הגילוי ·

אצילות מפגין  לכאורה הוא צינה"(. בהמשך ואחזתני לבי )"רפה הלם היא הראשונית ב'דוצנט' )מרצה מדובר שאם אומר הוא כלום"(. למעשה אמרתי ולא )"שתקתי עלוב בפקיד מדובר אם חברתי, אך ומעמד כבוד – בסדר שזה פרופסור, הרי בכיר( או

הרופא. עבור צורב עלבון שזהו הרי – עם מוצלחת התמודדות הראשונים" – לכאורה מעשיה לה הזכרתי לא ואילך "מכאן ·

במהרה. בלבד, שתתנפץ שעה בהוראת שמדובר מתברר שבגילוי, אך הקושידעתו. על אותו ויעבירו הרופא את ירדפו דינה של הקודם האהוב על המחשבות

ה'( )פרק החתונה נמנע - בחשאי. הוא בחיצוניות העוסקת לתדמית - בניגוד לחתונה נכנס הרופא ·

כי נראה מלחמה, אך שלאחר בימים יותר הולם שכך בטענה וחברים קרובים מלהזמיןהמעוותת(. )במחשבתו הטמאה בדינה, אשתו מתבייש הוא בתת-מודע

עניים והרופא: קבצנים דינה בין העתידיים היחסים של מהותם על ה"מניין" מעיד · לכמה זימה, ממתינים מלאות במתרחש, עיניהם עניין מהלוויה, חסרי הגיעו אשר

בטקס. השתתפותם בעבור שיקבלו פרוטותלהתמוטט. שעתידים לנישואין סימן – המתמוטטת מטרים: החופה רמז · מצד אירונית בחופתך": אמירה היה מי אבא אותי ישאלו לא לנו שייוולדו "בנים ·

הנישואין לפירוק מקלה נסיבה גם ישמש זה ילדים. עניין להם יהיו לא המספר, שכן יהיו לעולם, שמא ילדים להביא שחשש הסיפור בסיום מודה דבר. הרופא של בסופודינה. של הקודם לאהוב דומים

אשתו. הוא של מאהביה כל את לחתונתו שהביא באדם חופתו כדי תוך נזכר הרופא · הרופא, גם     יפה. כמעשה ומגדירו זאת בכל ממנו נהנה מכוער, אך שהמעשה יודע לחופה, וגם הגיע מופקרת, שאהובה שאשתו בשיגעונו נזכר, מאמין בו אדם אותו כמו יצרים התעוררות על מעידה זו ומתישה. מחשבה אכזרית בצורה בה יתנקם הוא

דעתו את הרודפת מעוותת מתחושה כתוצאה כאחד, אולי ומזוכיסטיים סדיסטייםכמובן. ידה את שביקש זה שהוא לדינה, אף בשידוכו מרמה למעשה קורבן הוא כאילו

ז'-ח'( )פרקים הנישואין שנות ו'( ושלוש )פרק הכלולות ליל של קצו תחילת את כאן והתחדשות, מסמלות אהבה לסמן השושנים, שאמורים ·

אהובה על לחשוב אותה מכריח אותם, כאילו להריח בדינה מאיץ הקשר: הרופא הקודם האהוב על-ידי נשלחו בית-המלון בחדר המונחים שהפרחים חושד הישן. הוא

בהזיותיו. אותו לרדוף דינה, הממשיך של  כביכול השני, שם בחדר בצעדים מרוכז כל-כולו דינה, אך עם מתחבק הוא   הקודם( נמצא. ה"הוא" )האהוב    לעזור יכול הוא אין נפשית, אך חולה שהוא יודע טראגית: הוא דמות היא הרופא ·

אשתי מעיני, בפני אדם אותו זז לא ואילך )"מכאן ומתחזק הולך רק לעצמו; הטירוף

אשתי"(. בפני ושלא מקום: בשושנים, בכל דינה של הקודם האהוב את הרופא הראשונה, מחפש בשנה ·

מכן נאהבים, ולאחר של אופיים להבנת – רומנטית בספרות )תחילה שלה בספרים הקודם האהוב אודות חדשים פרטים לגלות הבלשי היצר - מתוך קרימינלית בספרות

דינה של קרוביה כלפי עתה מופנית לבו ובמכתביה. תשומת ארנקה דינה(, בתוך שלההמון. מן לחלק מבחינתו להיות ההופכת

וחולה נפגעת יום. דינה מדי הקודם אהובה את לדינה הרופא השנייה, מזכיר בשנה ·בעלה. לה שגורם והייסורים מהצער כתוצאה

לה, ולהציק הקודם אהובה את לדינה להזכיר הרופא ממשיך השלישית בשנה גם ·הפוגעות. מהערותיו להתעלם ובוחרת מתחזקת היא שאז אלא

עלוב אדם לך אי לעצמי )"אמרתי בדינה הפוגע ליחסו באשר מודעות מגלה הרופא · ויום יום כל על עצמי צער", "הוכחתי לידי ומביאה כך אשתך עם נוהג שאתה

טובה איזו )"ידעתי שלה הגט בקשת עקב לו שצפוי בהפסד מכיר שציערתיה"(, הוא שוב אשתי"(, אך עם להיטיב עלי )"וקיבלתי דרכיו את לתקן מבטיח מאבד"(, הוא אניליושנו"(. הדבר וחזר לידי מעשה שבא )"עד נכשל הוא

ט'-י'( )פרקים הטירוף שיא – ותוצאותיה הקודם האהוב עם הפגישה מיוחד טיפול לו מגיש דינה. הוא של הקודם האהוב הוא מחוליו אחד כי מגלה הרופא ·

בן-טיפולו לו וקראו בו נתקנאו החולים שכל הצורך, עד על יתר עליו )"טרחתי ומועדף כך כדי ותוך משובח במזון אותו המיוחד, מפטם החולה את מפנק הרופא"(. הוא של

התנהגותו. ודפוסי תנועותיו את לומד מקצת לי סיגלתי בו שנתעסקתי ש"מתוך הרופא, עד עבור לדיבוק הופך החולה ·

חם יחס שיקבל ודואג אשפוזו את הרופא שהחלים, מאריך לאחר מתנועותיו". גםבמיוחד. ואוהד

ומשפיל. החולה גס באופן זאת מבית-החולים, עשה לשחררו החליט כאשר לבסוף · מת. כבשרץ בו נהג זה בו, אך והמסור החם הטיפול על לרופא להודות ביקש שהחלים

הרופא עושה אותו ומעוות( בלתי-הגיוני שהוא )למרות המשמעותי המעשה זהו נכשל. התירוץ בכך שגם עצמו... אלא מעל המאהב זכר את כביכול להרחיק על-מנת

אחד"( – תירוץ פושע בעניין עדותי )"להעיד הביתה ללכת על-מנת נותן הוא אותו שעות ושתי שעה והולך מהלך עצמו: "התחלתי על סמלי באופן בשקר, מעיד שמקורו

מבין הרופא אחד" - במקום וסיבבתי עצמי את שהקפתי וראיתי פתאום שעמדתי עדהפושע!!! הוא שהוא

האהוב על לחשוב והמשיך הרדיפה מתסביך הרופא חדל לביתו, לא בשובו גם · בכדי ההוא של דיבורו וצורת תנועותיו את לחקות בנסותו לדינה מציק הקודם. הוא

להגיב ממשיכה שכזה. דינה עלוב לאדם ליבה אל שנתנה על כלפיה בוז להפגיןזה. הצקה ממעשה העוקץ שיצא באדישות, עד

יצר בדמיונו חולניים, )הרופא הקודם, שפניו האהוב על הרופא חולם החלום: בלילה · סימפטיים, שכן קצת עדיין גם אלו פנים כלל(, אך קיימת שאינה מפלצת לעצמו בשביל לו: "וכי אומר שההוא חולם אנושיות. הרופא של נותר, אולי, זיק ברופא

הרופא של מודעותו על "אינסתני", מלמדת רעתי". המילה מבקש שאינסתני, אתה של דמותו את אינס במציאות; הוא כלל קיימת שאינה דמות שיצר זה שהוא המבין נכונים באים הדברים בחלום כאחד. ואמיתי חולני כן, הוא אדם. החלום, אם אותו כי מבין הבושה. הוא - תחושת הרופא חש אותו המשמעותי יותר. הרגש ומעוותים יותר

מסבלו. אותו גואלת אינה הייסורים שורש שידיעת בו, אלא מצוי הבעיה שורש מגיעים אותו. הם ומחבקת לקראתו קמה ומשתתפת: היא אנושית דינה של תגובתה ·

זז לא שעה אותו נמשכת: "וכל האובססיה זאת למרות מעולם, אך ידעו שלא לקרבה רעתי". גם מבקש אתה שאינסתני בשביל וכי מדבר ושמעתיו מעיני אדם אותו

הרופא. לאשתו, נכשל יחסו את לתקן הפעם בהבטחתוי"א( )פרק הבלתי-נמנע הסיום

את הרואה זו היא - דינה דינה: שוב של מפיה באה לגט הבלתי-נמנעת ההצעה ·

האמת, כהרגלו. מן מתחמק הרופא כהווייתם, בעוד הדברים מסתגרת פיסי: היא גט" באופן לו "מעניקה הרופא, דינה של הראשוני סירובו למרות ·

כאשר לחייה, ויוצאת קץ לשים החליטה שמא חששו את המעלה בחדרה, מעשה דבקה היחסים, דינה מערכת את לשקם ניסיונותיו יצתה" מידיה. למרות מוות "צינת

הרופא. עם הקשר את לסיים דעתה על ועומדת בסירובה יום את חגה גופנית, לא מבחינה מתאוששת מהירה: היא דינה של התרחקותה ·

קיבלה ש"לא העובדה מעניינת הרופא )את חדשה עבודה לה אירוסיהם, ומוצאתרגשית(. הלוקה החומרנית לאישיותו צורם ביטוי טרחתה"... – שוב שכר

שתי את בלילות, מושיט מתעורר משיגעונו. הוא הרופא את משחרר אינו הגט אפילו · החולים, לחבורת הצטרף שהוא שמוכיח אצלי" – מה "אחות, אחות, בואי ידיו, וקורא

בנפשו. לוקה מהם, הוא שבשונה אלאהדמויות אפיון

שהחיצוניות חסר-ביטחון נחיתות. אדם מרגשי לגדולה, סובל שעלה עניים בן – הרופא מאישיותו יותר בעיניו חשובים משפחתי וייחוס חברתי עבורו. מעמד משמעותית מאוד

הסביבה. הערכת את לעצמו המבקש יהיר הזולת. הוא של הפנימית מסוגל לא המופרעת. הוא האובססיבית מאישיותו נובעת שלו המרכזית הבעיה  

לא בעבר. הוא אחר אהוב היה שלדינה מגלה כאשר ועלבונו קנאתו על להתגבר איננה כאשר לחופה הנכנסת אישה לפיה השוביניסטית מהתפישה להשתחרר מצליח

מתבטא הכבד לאשתו, ותסכולו ורכושני אגואיסט טמאה. הוא אישה בתולה, היא עוד אל באין-ברירה אותה ומוביל חייה את ממרר לדינה. הוא ונשנות חוזרות בהצקות חולנית, התנהגותו דיבוק, קנאתו בו נכנס כאילו רדוף הבלתי-נמנעת. הוא הפרידה

עצמו. הרס של במדרון מתדרדר והוא אובססיבית-כפייתית שמתפתח ככל מודע הוא לה נפש ממחלת סובל חולה. הוא הוא הרופא למעשה  

לסיומו. עד זו למחלה מרפא למצוא מצליח הוא אין הסיפור, אך להתחבב המצליחה בבית-החולים כאחות מאוד, משמשת ויפה טובת-לב אישה – דינה ואוהבת בחיצוניותה, חייכנית מקפידה מאוד, לא צנועה אותה. היא הסובבים כל על

לגאול מנסה בעלה. היא על עובר מה היטב ומבינה מאוד נבונה אמיתית. היא בריות נופלת הנישואין, היא שנות שלוש כבד. במשך מחיר כך על ומשלמת מייסוריו אותו

הסבוכה לבעיה מוצא אין כי מבינה היא ומחמירות. כאשר ההולכות להצקותיו קורבןלהיפרד. ומחליטה בהחלטיות נוהגת בעלה, היא של

להצעת בפזיזות נענתה )היא שבאישיותה בפסיביות דינה בלטה הסיפור בתחילת    בעלה, של לעגו את עצמה על וחגיגית, קיבלה ראויה חתונה על הנישואין, ויתרה

ויותר יותר אקטיבית הפכה בהמשך המעליבות(, אך מהערותיו ושוב שוב התעלמה של ובסופו בבעלה כלכלית מתלות להתנתק כדי לעבוד בחייה, החלה המשיכה )היאחייה(. לשיקום בדרך הבלתי-נמנעת לפרידה הביאה דבר

לעוצמה. היא מחולשה מעניין מהלך העוברת מאוד אנושית דמות היא דינה  הכול. על ושלווה אושר כמעט, המשרה מלאכית כדמות מצטיירת

ומשמעותה הסיפור כותרת בסיפור. הראשיות הדמויות שתי זיהוי את המבהירה כותרת וגרושתו" היא "הרופא דינה. כך של בערכה ממעיטה זאת, היא ולעומת הרופא דמות עם חסד עושה הכותרת

ואהובה מקסימה אישה היא ודינה רופא מאשר חולה יותר הוא אירוניה: הרופא נוצרת זו שהיא לזכור יש כי מעמדה, אם זהו שפורמלית "גרושה", אף לתואר ראויה שלא

ביניהם. היחסים לשיקום תקוותיה שאפסו לאחר בעלה את שמגרשת הסיפור. של הפמיניסטי להיבט המכוונת רעיונית משמעות יש לפיכך, לכותרת  

ידה לאישה, אשר גבר בין יחסים למערכת מתוודעים מהכותרת, אנו למצופה בניגודהיצירה. העליונה, בסיום על היא האישה של

בסיפור מרכזיות עיצוב דרכימוטיבים:

עצמו את לרפא מסוגל לא חולים, אך לרפא אמור הרופא – המחלה מוטיב .1

לא פיסית, אך אותה מרפא לחלות. הוא לה גורם לדינה, הוא האיום ממחלתו; ביחסו לדינה ידם את מושיטים החולים הסיפור רוחנית; בתחילת מבחינה זאת לעשות מסוגל

ובכך אלו מלים על הרופא חוזר הסיפור אצלי". בסיום "אחות, אחות, בואי וקוראיםבעצמו. חלה כי סופית מוכיח

מקדמים דינה של בחדרה הסיפור בתחילת המופיעים הפרחים – הפרחים מוטיב .2 בזיהוי ידיעותיו בהפגנת עסוק מאידך. הוא ויהיר מחד ביטחון כחסר הרופא הצגת את

את ממחישים בבית-המלון המופיעים השפות; הפרחים בשתי בשמותיהם הפרחים האהוב של במשלוח אלו פרחים של מקורם כי הסבור הרופא של וגובר ההולך טירופו הקודם; האהוב את לו מזכיר הרופא של בדרכו שנקרה פרח כל דינה; מאז של הקודם מסמלת ובכך בהתנדבות מטפלת היא בה לנערה פרחים דינה מעניקה הסיפור בסיום

האנושי. משמעות יופייה ואת טוב-הלב את ייצוגם מבחינת לפרחים שלה הקבלתה את הוא תפקידם שמבחינתו הרופא בין התהומיים הפערים בהמחשת הפרחים מוטיב

דינה של הקודם באהובה מקנא הוא )דרכם בשמותיהם( ונפשי )זיהויים עיוני-טכני לחשיפת אמצעי הפרחים דינה, משמשים עבור מפניו(, ומנגד הרדיפה תסביך את ומזין

ועצמאותה. נדיבות-לבה למתרחש מלא ייצוג בתוכן מכילות דינה של עיניה – דינה של בעיניה שחורה תכלת .3

ועצבות מסתורין, אופל )תכלת( לצד והשמחה האור, היופי מן בה בנפשה. יש מעיב מאיים שכתם הסיפור בפתיחת כבר רומזות התכולות-שחורות )שחורה(. עיניה

הרופא. עם ביחסיה לה הצפוי העתיד על הצפוי על המאותתים אחדים רמזים מושתלים העלילה : בגוףמטרימים רמזים

בה לחוש כדי ומיומנות רגישות הדורשת בספרות מקובלת עיצוב דרך להתרחש. זוהי ההשלכות על משמעות בעלי סמלים או כמוטיבים לפעול עשויים אלו ולגלותה. רמזים

בעתיד. העלילתיותלשניים. מקום אין כאילו – דינה של בחדרה הצרה המיטה .1 – יחד אותם לקלוט מסוגלת ואינה מלאה יחדיו אותם להסיע שצריכה החשמלית .2

ודינה. הרופא בין לאי-התאמה רמז הצפויה לפגיעה רמז – המומים ובעלי המלחמה נפגעי על והשיחה בגן הטיול .3

היחסים. במערכת – מהלוויה הישר שהגיעו בתשלום העלובים האורחים בהשתתפות הכלולות טקס .4

בעתיד. הצפוי הנישואין למות רמזלהתמוטט. שעתידים לנישואין סימן – המתמוטטת החופה .5 לכישלון סימן – הרופא של מהתקפותיו אחת לאחר דינה על-ידי הדלת טריקת .6

מימוש. לידי באה שלא האהבה ולאובדן היחסים בספר סופר יעקב, עליה דינה, בת של לדמותה רומז דינה של : שמהמקראי ארמז 

מסכים ויעקב לאישה אותה לשאת רוצה חמור. הוא בן שכם על-ידי שנאנסה בראשית כן, מתנפלים עושים השבט בני מילה. כאשר ברית יעבור השבט שכל בתנאי לכך

על בניו אל בטענות בא והנשים. כיעקב הגברים את ורוצחים דינה של אחיה עליהםאחותנו?" )בראשית, לד'(. את יעשה לו: "הכזונה משיבים מעשיהם, הם

דינה, שקיימה בשם צעירה באישה מדובר הסיפורים בשני – הארמז משמעות   המעשה. בשניהם את לתקן ניסיון נעשה הסיפורים נישואיה. בשני לפני יחסי-מין מקנאים המקראית דינה של מרכזי: אחיה רגשי אלמנט והעלבון הקנאה מהווים

באהוב מקנא עגנון של בסיפור ונאנסה. הרופא שהושפלה כך על ופגועים לאחותםלפניו. איתה שכב מעמדית נחות שמישהו בהרגישו ופגוע דינה של הקודם

לזונה, אחותם את להפוך הסכימו לא דינה של אחיה שבעוד בכך בולט ההבדל  כזאת. כאל אשתו אל בפועל הרופא התייחססיכום

החולה, האדם בנפש המתמקד ריאליסטי-פסיכולוגי סיפור וגרושתו" הוא "הרופא דינה, אך עם וביחסיו הרופא באישיות מתמקדת להתכוון. היצירה מבלי עצמו החושף

נוספים: מרכזיים היבטים משני מחשבה מזמנת בסיפור הקריאה

נחות היה האישה מעמד בה תקופה עומדת היצירה ברקע – הפמיניסטי ההיבט .1 במילה דינה. הבחירה את שמצא כמי הרופא עצמו מתאר בפתיחה למדי. כבר

שדינה רכוש. נראה או כחפץ שנמצאה לאשתו הרכושני יחסו על "מצאתי", רומזת לשלב החשיפה את לדחות העדיפה אהוב, לכן אותו עם בעבר מעשיה מגילוי חששה

אהבה עליהם תשתלט שבינתיים הרופא, בתקווה עם היחסים במערכת יותר מתקדם העבר, הגיב מן סודה את דינה חשפה כאשר העבר. מעשי את שתשכיח גדולה

על עולה היה לא זה מעין תחושותיו: "דבר את הבהיר יותר ומאוחר בהלם הרופא שעשתה עליה, על ומשתומם תוהה עולמו: "ישבתי השקפת מתוך דברים לבי", והוסיף

שהיא בכבודה, למרות פגעה היא בשמה, כאילו מדבר כבודה". הוא לפי שאינו מעשה היא מצדו ונשנות חוזרות הצקות ולאחר בעלה סובל כמה עד חשה כך. דינה חשה לא

תועבותיי". דברים את העולם כל את והודע החלונות ואת הדלת את זועקת: "פתח בעלה. מכאן, ניתן של המטורפת בהתנהגותו מופגן מזלזול והן מכאב הן נובעים אלו

לה שהיו לגיטימיים יחסים על להתנצל הנאלצת האישה של הנחות במעמד להבחין אומר: "אנשים בגבר. הרופא כשמדובר הדעת על יעלה שלא דבר – בעבר אחר עם

גרועים באי-עולם, ולמעשה ולכל לנו חופש מודרניים, מבקשי אנו, בני-אדם משכילים כדי בהם יש לבעייתו, וכן מודעות הרופא מביע אלו נושנות". בדברים מחזיקי מכל אנו

כנגד יוצא זכויות! הסיפור לאישה אין לפיה והשמרנית המיושנת התפישה על להצביע על נאבקת והיא המדכאות החברתיות למוסכמות נכנעת לא זאת. דינה עולם תפישת

גט נועז, דורשת בצעד סודה את מגלה מנצחת. היא דבר, היא של חירותה. בסופו הופכים יחסיהם כאשר מפניו ומסתגרת הפוגעות מהערותיו מבעלה, מתעלמת ביטוי לידי בא ועצמאי. ניצחונה בריא באופן חייה את משקמת בלתי-נסבלים. היא

הוא שעדיין עזיבתה, בכך בעקבות צערו את הרופא מבטא הסיפור, בו בסיום סמלי ביחסו שטעה מבין הוא אצלי". כעת לה: "אחות, אחות, בואי וקורא בלילות מתעורר

ללון", שם נטה "אורח ברומאן עגנון ש"י מביא האישה לניצחון נוספת אליה. הוכחה גרושתו דינה אחרת, בעוד אישה לו למצוא הצליח שלא ומתוודה הרופא ומופיע חוזר

)גרושתו האישה את הקדומות( מעריך הדעות בעל )הגבר מחדש. הוא נישאה לעמדתו וסופי ברור כן, אישור ברכה. זהו, אם מכתב ולבעלה לה הפמיניסטית( ושולח

הסיפור. של הפמיניסטי להיבט באשר עגנון של לנטייה לרמוז עשויה הרופא של - התנהגותו ההומוסקסואלי ההיבט .2

האהוב של בזהותו האובססיבית שההתעניינות מודחקת. אפשר הומוסקסואלית למשיכה וכו'( רומזת עולמו )שמו, עיסוקו, מראהו, תנועותיו, דיבורו, השקפת הקודם

יחסיה על בה מקנאה דווקא נובעות דינה כלפי שההצקות כלפיו. יתכן בלתי-מודעת באהוב המפנק בטיפול החריגה בהיסחפותו ניתן לכך אפשרי אדם. ביטוי אותו עם

ושותה ואוכל החולים בבית לו שוכב בבית-החולים. "היה מתאשפז הקודם, כשזה אם אותו ושואל ובודקו וחוזר ובודקו אצלו נכנס תפנוקים. ואני במיני עצמו ומעדן משום ומקלסו רפואות לו צרכו. וכותב כל לו מספיקים מזונותיו ואם שנתו עליו ערבה

לחלום בנוסף אלו הרבה" – דברים ימים שיאריך עליו חזקה זה גוף לו גופו, ואומר א.נ.ס(, מהשורש "אינסתני" )הנגזרת המילה חוזרת מודחקים( בו לרגשות )ביטוי

שחרורו בזמן הרופא של המחפיר אפשרית. היחס הומוסקסואלית משיכה על מרמזים המודחק, הבלתי-נשלט הדחף את לגרש ניסיונו על להצביע המיוחד, עשוי החולה של

את להפריע הממשיכים וההזיות החלומות בו, לאור נכשל שהוא - דבר והאסור הסיפור. סוף עד מנוחתו

עגנון – תהילה

תקציר הסיפור               .1 לפני שנים רבות היתה בירושלים זקנה צדקת וחכמה. באחד הימים פגש בה המספר באקראי

כאשר הלך לבקר בבית רבנית אחת, שהיתה גם היא בירושלים. הרבנית היתה כעוסה ורגזנית,בניגוד לזקנה, שהיתה שלווה ונעימה בהליכותיה.

פעם נוספת פגש המספר בזקנה באחד מערבי ראש חודש, ליד הכותל המערבי. באותה פגישה סיפרה הזקנה למספר כי הרבנית שביקר בביתה חולה, וביקשה ממנו כי ילך לבקרה. כבקשת הזקנה ביקר המספר בבית הרבנית, והיא סיפרה לו כי הזקנה שפגש )אשר שמה תהלה( גילה

מופלג, כי היא עברה בחייה צרות וייסורים רבים, וכי בתה, שהיתה אמורה להינשא לאביה שלהרבנית, ברחה בשעה שהובלה לחופה והשתמדה.

בביקור נוסף של המספר בירושלים, בביתו של ה"חכם", מסר ה"חכם" למספר כי תהלה   מבקשת לראותו. החכם סיפר כי תהלה בת מאה וארבע שנים, וכי היתה בעבר עשירה מאוד.

לירושלים היא הגיעה לאחר שמתו בניה ובעלה. כאשר הגיע המספר לביתה של תהלה, היא סיפרה לו את תולדות חייה:   

לפני תשעים ושלוש שנים, כאשר היתה בת אחת-עשרה, הודיעו לה הוריה על אירוסיה לנער שנקרא בשם שרגא. באותו לילה נקבע כי כאשר יגיע החתן לגיל הנחת תפילין )כלומר כשיהיה

בן שלוש-עשרה( תתקיים החתונה. בשבת, כארבעה שבועות לפני יום החופה, לא בא שרגא לביתה של תהלה, והתברר כי נסע  

עם אביו לרבם של חסידים. מכיוון שאביה של תהלה היה מרודפי החסידים, קרע את התנאים וביטל את האירוסין. שרגא נשבע שלא ימחל על העלבון, ואביה של תהלה לא ביקש ממנו

מחילה, אף שידע שאם מבטלים שידוך צריך לבקש מחילה מן הנעלב. מכיוון שצורכי החתונה היו מוכנים, מצאו חתן, ותהלה נישאה לו. שרגא ואביו עברו לגור  

בעיר אחרת, ותהלה ילדה לבעלה שני בנים ובת. הפרנסה היתה טובה, והיא ובעלה לקחו מלמדים לבניהם ומורה נוכרית לבת. הסתבר שהמלמד שלקחו היה חסיד, ובעלה של תהלה

הושפע ממנו והתחיל להתנהג לפי מנהגי החסידים. שנה לפני שנעשה הבן הבכור בר-מצווה חלה בדבר ומת שלושים יום לפני שהספיק להניח

תפילין, במוצאי שבת אחר ההבדלה - במקביל לזמן קריעת התנאים על-ידי אביה של תהלה.לאחר שנתיים, כשהגיע האח למצוות, תעה בדרך ונפל לביצה ומת.

תהלה הבינה שהיא ובעלה צריכים לבקש מחילה משרגא. בעלה של תהלה נדד ממקום   למקום על מנת למוצאו, ולבסוף הסתבר לו ששרגא נעשה "מתנגד". בגלל הנסיעות הרבות

נחלש כוחו, והוא חלה ומת. תהלה נכנסה לעסקים והצליחה. כל עמלה היה לשם בתה. היא שכרה לה מורות נוכריות,  

ואף שידכה לה חתן מוסמך לרבנות; אולם החתונה לא התקיימה, משום שדעתה של הבת"נטרפה".

לאחר שסיימה תהלה את סיפורה, ביקשה מהמספר שיכתוב לשרגא שימחל לה, כשם שהיא   מחלה לו. אומנם שרגא נפטר לפני שלושים שנה, אולם את מכתב המחילה הכינה תהלה

על-מנת לקחתו עמה לקבר. לאחר שאישרה תהלה את שטר המכירה על מקום קבורתה שבהר הזיתים, חזרה לביתה.  

ביודעה מראש את יום מותה, הזמינה את המטהרות ליום זה. בבוקר למחרת שמע המספר על מותה של תהלה.

הרעיונות העיקריים               .2 הסבר - תפיסה דטרמיניסטית: תפיסה הגורסת שכל אירוע הינו חלק ממכלול גדול של    ·   

חוקים, שאינו נקבע ע"י האדם - אלא ע"י גורם חיצוני; לכל דבר בעולם יש סיבה, ומה שלאהתרחש - לא צריך היה להתרחש...

בסיפור ישנו עירוב של שתי תפיסות עולם:    ·    "חטא ועונש" - תפיסה דטרמיניסטית )מיוצגת בעיקר ע"י תהלה(: האדם משועבד  .1   

לגזירה קדומה, אותה אין בכוחו לשנות )"כל מעשיו של אדם קצובין לו משעת לידתו ועד למיתתו"(, אך יחד עם זאת - הבחירה בידו לקבוע את מהות חייו ואופיים )"כמה מזמורים יאמר

בכל יום"(; "הכל צפוי והרשות נתונה". הסתירה מיושבת, הלכה למעשה, באמצעות האמונהבאלוהים.

תפיסה אירונית - תהלה נענשת על חטא אותו לא חטאה )אלא אביה(, והיא נידונה  .2   לוותר על היקר לה מכל - על לא עוול בכפה. זוהי תפיסה אנטי-דתית מיסודה!

רעיון מרכזי נוסף - חשיבותה של ירושלים, יופייה של היהדות ושיקוף כל אלה בדמותה    ·     של תהלה.

  סוג היצירה               .3 "תהלה הוא סיפור הקצר.    ·    מבנה של פגישות, מלאות רמזים, היוצרות מתח - המתפרק בשתי הפגישות האחרונות.    ·    הצגהÜ הקבלה למבנה של טרגדיה: חטא קדמון שקרה לפני עליית המסך     ·   

ירידה המסתיימת במוות.Ü נקודת שיא Ü הסתבכות כתוצאה מן החטא Üאקספוזיציונית אי-התאמות למבנה הטרגדיה:    ·      תהלה מודעת לחטא.  .1    "הכל צפוי", אך הרשות, במקרה שלנו, אינה נתונה )למרות דבריה של תהלה(.  .2    לא הגיבור חטא, במקרה שלנו, אלא אביה של תהלה.  .3    החטא אינו נמחל - תהלה מאבדת את משפחתה.  .4    החוקיות בסיפור היא של "מידה כנגד מידה": בני-אדם נענשים על חטא אותו חטאו    ·   

בעצמם. האם תהלה חטאה )מורות נכריות לבתה(? לא ברור. יסודות לגנדריים )לגנדה = אגדה עממית( הנוצרים ע"י שילוב חומרים ריאליסטיים    ·   

.3. כוח עיניה של תהלה; 2. מדידת משך החיים על-פי כמות המילים; 1ובלתי-ריאליסטיים )בקשת מחילה לאחר המוות(.

משמעויות סמליות סביב דמותה של תהלה )ביטוי לירושלים; ביטוי ליהדות בעבר    ·   ובהווה(.

מבנה היצירה               .4 פסקת פתיחה: אקספוזיציה המגדירה את תהלה.    ·    סדרת פגישות בעלות חוקיות דטרמיניסטית:    ·    ברחוב, בירושלים, בדרך לבית החכם.  .1    לפני הפגישה אצל הרבנית.  .2    בכותל המערבי )סיפור השרפרף(; סמטאות ירושלים בדרך לרבנית; אצל הרבנית.  .3      מפנה - בחדרה של תהלה )תחילת כתיבתו של המכתב(.  .4    נקודת שיא - בחדרה של תהלה )הסיפור המלא...(; בבית גחש"א )=גמילות חסד של  .5   

אמת(. פסקת סיום: נעילת הסיפור.    ·   

הדמויות               .5תהלה

הדמות המרכזית מאופיינת ע"י המספר כבר בפסקת הפתיחה. לפי המספר, תכונותיה    ·   הן:

. זריזות.6. שלום; 5. ברכה; 4. ענוותנות )צניעות(; 3. חכמה; 2   צדקת;  .1    כל התכונות הללו באות לידי ביטוי בהמשך הסיפור.    

פעולות: פעולותיה של תהלה נגזרות מתכונותיה, כפי שצוינו לעיל:    ·       צדקת: תהלה רואה במעשה מצוות את עיקר תכלית קיומה.  .1    חכמה: דברי חכמה יוצאים מפיה. גם בביקורתה על ירושלים יש מן החכמה.  .2      ענווה: אי הסכמתה לקבל דברי שבח.  .3      ברכה: ראיית הטוב שבכל דבר.  .4       שלום: מברכת את כולם לשלום.  .5    פועלת במהירות וביעילות.  זריזות:  .6   

תולדות חיים:עבר

.2. קריעת התנאים ע"י אביה של תהלה; 1 שני חטאים מתבצעים בעבר הסיפורי:     ·   לקיחת מורות נכריות לבתה. כל חייה הם ניסיון לכפר על חטאים אלו.

לתפיסה הדטרמיניסטית את העבר נוסף גם נופך אירוני: שרגא, שהיה חסיד - הפך    ·    למתנגד. בעלה, שהיה מתנגד - הפך חסיד. ולמרות הכל - כל חייה מכוונים למטרת כפרה

ותיקון.  

הווה הקדשת כל חייה לכפרה ותיקון על החטא. אפילו מותה נועד לכפר על החטא )לקיחת    ·   

הכד אל הקבר(.עתיד

האמונה בגואל ובתחיית המתים מהווה את בסיס כוחה של תהלה.     ·   הקבלה לדמויות משניות:

  תהלה הרבנית  

עולם אופטימי )מברכת על  .1הגשמים(

עולם פסימי )מתלוננת על הצינה(  

מאור פנים .2מרוגזת וכעוסה  

עושה מעשי חסד .3מתלוננת  

תפיסה אמונתית-דתית )חשש  .4דתי מהמוות

תפיסה של חולין )מתעניינת במצבו החומרי של נכדה(  

משבחת חידושים  .5מסתייגת מחידושים  

החדר: ניקיון וקדושה .6החדר: הזנחה  

תהלההחכם

 עולם פתוח לחברה 1עולם מסוגר )מתעניין רק בחידושיו ההלכתיים(  

עולם דתי-מוסרי )תפיסת   2ה"טוב"(

עולם הלכתי-תורני, ללא משמעויות מוסריות   תיאורי סביבה    תיאורי החדרים של תהלה והרבנית הם מטונימיים ומשקפים את הדמויות עצמן. ניקיון    ·   

וטוהרה בחדרה של תהלה לעומת לכלוך והזנחה בחדר הרבנית. 

השם תהלה:                 "תהלה"=תהלל יה; ההודיה היא קבלת הדין, האור המנחה את חייה של תהלה. למרות    ·   

גורלה היא זוכה בתהילת עולם בטרם מותה. השם "תהלה" קרוב ל"תהילים" אותם היא קוראת באדיקות.    ·   

נושאים ומוטיבים מרכזיים               .6ירושלים של מעלה וירושלים של מטה

ירושלים של מעלה-ירושלים השמימית והקדושה – מתוארת באמצעות פסוקים מכתבי    ·   הקודש.

ירושלים של מטה-ירושלים הארצית – תיאור של בתים ומגוון דמויות.    ·    העיקרון הרב-גוני קיים גם כאן: שילוב השלם עם הפגום. נופיה של ירושלים מושלמים    ·   

ביופיים, אולם בתיה וחצרותיה מוזנחים. מצבה של ירושלים פגום מבחינה פיזית )הבתים(, סוציאלית )העוני(, מוסרית )היחס לעניים( ולאומית )תחת שלטון זר(. ירושלים היא מרכז העולם ומרכז האדם והיא מבטאת את האירועים הפנימיים והחיצוניים בחייה של תהלה: ביופיה, בקדושתה ובחורבנה היא מסמלת את חייה של תהלה תחת העונש הנורא. הצורך

בתיקון ושיקום ירושלים מסמל את ניסיונותיה של תהלה לבקש מחילה ולכפר על חטא אביה.המוטיבים המרכזיים

חטא וכפרה: משתלבים במוטיב המוות.    ·    מוטיב האור: מערכת מוטיבים המאירה את תהלה ואת תולדותיה )הנר הדועך המלווה    ·   

את סוף חיי בנה של תהלה(. מוטיב ההכרה: להכרה יש משמעות חיובית. יכולתו של אדם "להכיר" מעידה על תפיסה    ·   

נכונה וחיובית של המציאות. מוטיב החידוש: חידושים נקשרים למשמעויות שליליות. הרבנית מתעבת חידושים,    ·   

תהלה אינה ששה לקראתן, והמספר מגחך על "חידושיו" של החכם, המצמצמים את הקשרשלו לעולם.

הסגנון               .7אוצר המילים ועיצוב הפסקה

מילים רבות שאולות מאורח החיים היהודי: נטלא )כלי לנטילת ידים(, תפילת נעילה,    ·   הלכות תפילין, שולחן ערוך, טלית ותפילין ועוד.

 פסקת הפתיחה

הצגת המספר.    ·    מציגה את מהותה של היצירה בשלושה מישורים שונים:    ·    מעשיה של תהלה כנובעים מתכונותיה.  .1    יוצרת רצון להכיר את תולדות חייה של תהלה.  .2    ירושלים והיהדות כמיוצגות על-ידי תהלה )תיאורה של תהלה נלקח ברובו מתפילת  .3   

שמונה-עשרה(.פסקת הסיום

אווירת טוהרה וקדושה אופפים את החדר - כסיום ונעילה לחייה של תהלה.    ·    סיפור המסגרת מתרחש, כביכול, בין ראש השנה )פסקת פתיחה( ויום כיפור )פסקת    ·   

הסיום( - ימים של כפרת עוונות ומחילה על חטאים. חטאה של תהלה, יש לזכור, לא נמחל...המקורות ותפקידם בעיצוב המשמעות

הסיפור מלא ביטויי קדושה ורמיזות מן המסורת. אך אלו משולבים, ברובם, באירוניה:    ·    "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, ואיזו הן חצרותיו של הקב"ה, חצרות אלקינו בתוככי

ירושלים - במקורות: הקרבה בין הקב"ה ובית-המקדש; בסיפור: הכוונה לחצרות העלובות שלירושלים בהווה...

הפער בין המציאות לבין אווירת הקדושה האופפת את הסיפור מצביע על-כך שתפיסת    ·   המציאות כ"טובה" ו"טובה יותר" קיימת רק במקורות, ובעולמה של תהלה...

הנימה הסגנונית אירוניה: צורת התבטאות דו-משמעית, שבה המשמעות הגלויה והתמימה של הדברים שונה,

ואף מנוגדת, מן הכוונה הסמויה של המדבר. אומר א' ומתכוון ל-ב': כאילו כתב דבריםבמירכאות כפולות.

  אווירת הסיפור היא שקטה ואידילית כלפי חוץ, אך מלאת סימני שאלה ופקפוק מבפנים.    ·   

הפקפוק כלפי סדר העולם והנהגתו באים לידי ביטוי באמצעות אירוניה: פער בין הסגנון המקראי והעליבות של ירושלים.  .1    הדגשת יתר של ה"עונש", אל מול ה"חטא" הלא-מוגדר.  .2    תמימותה המוגזמת של תהלה )שליחת המכתב בכד...(  .3   

עמדת המספר               .8 מספר עד, מתערב ומהימן:    ·    עד: הסיפור נכתב בגוף ראשון, מזווית ראיה מצומצמת )"גלגל עינו של אדם מצומצם"(.  .1    מתערב: המספר מביע את עמדתו, בעיקר באמצעות אירוניה כלפי הדת )כלפי חידושיו  .2   

של החכם, לדוגמא(; יחד עם זאת, השקפת עולמו דטרמיניסטית מעיקרה )"אפשר שאילודחיתי את הדבר אפשר שהיתה מאריכה ימים"(.

מהימן: פניות ישירות לקורא )"היאך אתם לא הכרתם אותה עכשיו?"(.  .3   

דרמה – 3 פרק בן ציון תומר – ילדי הצל

ראשונה - תמונה ראשונה מערכה הבמה הוראות באמצעות אקספוזיציה, הנחשפת של תפקיד הראשונה לתמונה

והדיאלוגים.

המקום: סמלית משמעות יש המעקה על )לישיבה המעקה על ויושב הים מן עולה זיגמונט – יםחצוי( מצב –

לזיגמונט. הבלונים מוכר בין הדיאלוג מתרחש שבו החוץ( – המקום )עולם טיילת מקום ליורם. זהו נורית בין הדיאלוג מתרחש שבו ביניים( – המקום )עולם הקפה בית

מקרי. או מתוכנן מפגש. הראשונה בתמונה נזכר הפנים( – רק )עולם הבית

ריקים...בקיץ הקפה :"סתיו...בתי הבלונים מוכר מדברי יודעים אנו כך הזמן: סתיו. עלטוב"

הדמויות: זיגמונט לאן פנימי )קונפליקט לטיילת או לים לפנות אם מהסס הים, הוא מן עולה זיגמונט

ישנה. כלב ובובת תיק, מחברת עמו נושא שייך(. הוא הוא שלישי בגוף לזרים גבוהה, פונה פיוטית בשפה המדבר אינטליגנט כאדם מתגלה הוא

שונים. פתגמים ומצטט שני מצד למות, אך ורוצה צוואה כותב אחד בריחה: מצד של במצב נמצא הוא כי ניכר

אינו הבא. הוא עולם שאין להאמין מעדיף ולכן – מתו שכבר אנשים עם ממפגש חוששהמוות. מן חושש

ישן אינו כי אומר לספסל. הוא מתחת הוא מגוריו שמקום בודד כאדם מתגלה זיגמונטישן? הוא מי השאלה: עם לבד. נשאלת

ברורים. אינם אומרת שהיא הדברים מן שחלק מסתורית דמות היא זיגמונט של דמותו

את ונגמור לירה ועוון, תן כלימה מלא במילים: "אנוש לאנשים לפנות נוהג זיגמונטהמחזה. בהמשך רק לנו תתבהר זה משפט של החשבון" - משמעותו

הבלונים מוכר הבלונים לבדידותו. מכירת פתרונות מחפש אשר בודד כאדם באקספוזיציה מתגלה לומר בדיוק יודע בצריף. הוא – מגוריו הבדידות. מקום להפגת אמצעי עבורו מהווה

שואף. הוא ולמה לו חסר מה זיגמונט של דמותו את חושפת אשר משנית דמות היא הבלונים מוכר של דמותו

לו. מנוגדת דמות היותו ובעצם לזיגמונט מציג שהוא השאלות באמצעות

יורם קובע מחדש. הוא הכל להתחיל כדי העיר אל והגיע והצבא הקיבוץ את עזב יורם

לשעבר. חברתו נורית עם פגישה לפני בקיבוץ. עד חינוכי במוסד חדש, למד עולה היה הוא כי עולה האקספוזיציה מן

מיוזמתו. אותם ניתק הוא נורית, אך עם חברות קשרי לו היו שנתיים את למחוק מעדיף כסף. הוא וחסר מקצוע משפחה, חסר בית, חסר חסר הוא יורם

אבק. לדבריו, יעלו שלו האישיים שהתיקים מעדיף בחייו. הוא חדש דף ולפתוח העברעצמי. להרס במים" – רמז דג כמו "לחיות מעדיף הוא

נורית של חברתו היא וכעת לו חיכתה לא אותה, אך מעזיבתו ונפגעה יורם של חברתו הייתהדובי. יורם, מלמדים על כועסת עדין שהיא והעובדה זו עובדה לביתה יורם את מזמינה נורית

כלפיו. רגשותיה על

דובימנורית. עליו שומעים הבמה. אנו על חולף

המלצרובחו"ל. בארץ במקצוע רבות שנים

הדמויות בין אנלוגיותוזיגמונט הבלונים מוכר וזיגמונט: שניהם הבלונים מוכר של דמותו בין ניגודית אנלוגיה קיימת כי לראות ניתן

עולמם בהשקפת שונים כל. אך וחסרי בודדים היותם בגילם, ובעצם דומיםלחיים. ובהתייחסותם

ויורם נורית שתיקיו ורוצה המדים את פושט עברם: יורם את למחוק המנסים צעירים שניהם

הסראפן. את ומסרה הצמות את גזרה נורית אבק. ואילו יעלו האישיים

וזיגמונט יורםהבמה. הוראות באמצעות בעיקר נוצרת ביניהם האנלוגיה

עליו. יורם לספר מוכן ואינו העבר מן בורח לעבר: זיגמונט ביחסם דמיון למצוא ניתןאבק. יעלו האישיים שתיקיו רוצה

באמת: זיגמונט שהם ממה שונה אשר דמות ומציגים מסכה עצמם על עוטים שניהם הארץ.יורם צבר, יליד שאינו העובדה את מסתיר כמשוגע, ויורם עצמו את מציג

מחברת. מסתיר וזיגמונט מכתב מסתירקבוע. מגורים מקום אין לשניהם

יציבות בו שיש מקום כל עוזב ויורם הבדידות את מחפש זיגמונט – בודדים שניהםוחברה. אינו הטיילת, ויורם אל ופעם הים אל פעם מביט זיגמונט – פנימי קונפליקט לשניהם

לו. עדיף חיים אורח איזה להחליט מסוגל

שניה - תמונה ראשונה מערכהבטיילת. ומקצתה נורית של בביתה מתרחשת התמונה רוב - קפה, ארוחת וקביעות בית, בטחון שמסמלים אלמנטים זו בתמונה למצוא ניתן

וספרים. ערב, אישה

שלא שנים, משחק שבע מלפני השחמט משחק את ויורם דובי ממשיכים זו בתמונההצבא. יורם, מתקופת לבין דובי בין היריבות את מסמל הסתיים. המשחק

ביניהם המתנהל השחמט תחרות. משחק על מושתתת לדובי יורם בין היחסים מערכת דובי. גם של והמלכה שלו היה שהרץ נזכר ביניהם. יורם המתמשך המאבק את מסמל

נורית(. על וכיום נעמי על )בעבר בחורה של ליבה על נאבקים הם בעבר וגם היוםחשיבות. חסר אך קטן, נאמן חיים "כלבלב" – בעל אותו מכנה יורם על הכועס דוביושורשים( חוזק גם טמטום, אך =קרש )עץ לעץ דובי את מדמה יורם

זה משחקים שניהם הראשון לשניים. בחלק מתחלק ליורם דובי בין השחמט משחקאותו. מנצח הוא שבו דמיוני במשחק דובי נגד משחק יורם השני זה. בחלק עם

ליורם. שייך ליבה אולם דובי של הנוכחית זוגו בת היא שנורית מבינים אנו התמונה מן פרטים זוכרת דובי, היא של ידו ממגע משתמטת שהיא העובדה מן זאת מסיקים אנו

תוכניתה את מבטלת הקפה( , היא את לשתות אוהב הוא איך )כגון יורם אודות קטניםערב. לארוחת יורם את להזמין ומתעקשת לסרט דובי עם לצאת

נפרדים. הם לפריז, אך ולנסוע להינשא עמדו ונורית שדובי מבינים אנו זו מתמונהיורם. של ובהופעתו דובי של השתלטני באופיו נעוצה לפרידתם הסיבה

13 גיל מעל חדשים שעולים בעבר קיבוץ, שהאמין יוצא שחצן כצעיר מתגלה דובי כעשר בארץ פעיל שהיה הכנעני הזרם )רעיונות המתחדשת התרבות את מסכנים

הקדומה(. העברית התרבות את לטפח שיש האמין זה המדינה. זרם קום לפני שנים שפגע הללו, דבר הרעיונות למען לחם ( דובי14 )בן בקיבוץ יורם נקלט שבה בתקופה

כעת עוסק שלו. הוא האידיאלים את הקיבוץ, וכן את דובי עזב ביורם. בהמשך – אישי מאינטרס אלא ציוניים מאידיאלים נובע שאינו - עיסוק חדשים עולים בהבאתהעולם. את לראות יורם על כעס הוא והשתלטנות. בעבר השחצנות תכונת היא דובי של הבולטת תכונתו

נורית על לכפות מנסה דובי – בלילה. בהווה שצעק משום במנוחה לישון לו נתן שלאלפריז. אתו תיסע שהיא לקולנוע, ובטוח ללכת רצונו את

שלישית תמונה – ראשונה מערכה לארץ שהגיע יורם של ילדותו ברל'ה, חבר לבין יורם בין מפגש מתקיים זו בתמונהחדש. כעולההקפה. בית הוא המפגש מקום

השוהים מהוריו שלום דרישת לו מביא יורם, הוא של הרחוק מעברו נציג הוא ברל'ההעבר. מן זיכרונות ברל'ה עמו מביא כן בחו"ל. כמו עדין

את לחשוף הוא זו בתמונה שתפקידה במחזה משנית דמות היא ברל'ה של דמותו את למחוק הישנים, כלומר התיקים על אבק להעלות מבקש יורם, אשר של דמותועברו. חסר אינו יורם: יורם על חדשים פרטים לומדים אנו ברל'ה לבין יורם בין המפגש מתוך

הדרכים מן אחת היה השם )מסכה(. שינוי יוסל'ה היה בעבר יורם של משפחה, שמו להגיע עומדים והם ביותר רופף הוריו עם יורם של בארץ. הקשר להיקלט יורם של

ארצה. של עזרה בהווה מגיש בעבר, אינו אליו דובי של יחסו על שיורם, שהתלונן לראות ניתן

את לסיים וממהר לו משקר כתובתו, הוא את ברל'ה ל מוס אינו לברל'ה. יורם ממשהפגישה.

העבר. את למחוק ומנסה מסכה עצמו על שעוטה כמי יורם מתגלה זו בתמונה גםהעבר. מן וחבריו משפחתו עם הקשרים בניתוק כרוך המסכה לבישת מחיר

רביעית תמונה – ראשונה מערכהנורית. של יורם, בחדרה לבין נורית בין שיחה מתנהלת זו בתמונה

הווה. על ושיחה יורם של עברו אודות לשניים: שיחה לחלק ניתן ביניהם השיחה את

יורם יורם, אך של עברו על יותר לדעת נורית מבקשת השיחה של הראשון בחלק משום - זאת בקיבוץ נקלט שבה הראשונה - השנה14 מגיל רק עצמו על מספר השכחה" יוצר השכחה". "עץ מ"עץ לאכול ביקש ארצה, הוא שהגיע שמיום

הדעת מעץ שהאכילה שכשם משתמע הדעת. ומכאן - עץ המקראי לעץ אסוציאציהולחבריו. לעצמו, למשפחתו חוטא בהתנהגותו יורם חטא, כך בבחינת הייתה

מספיק אינו השם שינוי לראות שניתן כפי מ"יוסל'ה" ל"יורם" , אך שמו את שינה יורם בחדר האפיזודה מעידה כך כולה. על הערכים מערכת את ולשנות להשתנות כדי

בקיבוץ. האוכל בחדר השאריות את לזרוק מסוגל אינו יורם האוכל, כאשר

הקיבוץ, רקדן, טרקטוריסט, נואם של הבכור לדובי, הבן להדמות מאוד רצה יורם הקיבוץ ילדי לבין בינו ההבדלים את לטשטש מאוד רצה נעמי. יורם של וחבר מצויין

נעמי. את להשיג ואף לרקוד ללמוד אותו דרבנה זו דובי. אמביציה ובעיקר

הם כי למדים אנו ההווה. משיחתם על ויורם נורית השיחה, מדברים של השני בחלק דובי ושל נורית של )הוריהם זוג כבן דובי את מעדיף נורית של אביה וכי להינשא עומדים

ועני(. מקצוע חדש, חסר עולה הוא יורם ואילו ומבוססים ותיקים מיודדים, הם תומכת נורית הקבע, אך לצבא לחזור יורם את לשכנע ממנה מבקש נורית של אביה למצוא יוכל שבו חדשים, למקום עולים של לכפר אפילו עמו ללכת ומוכנה ביורם

עבודה.

יורם: לבין נורית בין אנלוגיה למצוא ניתן זו בתמונה חדשים, רהיטים לקנות רוצה עברם: נורית את למחוק רוצים יורם וגם נורית גם

לשכוח רוצה יורם גם אפריקאיות, וכך מסכות ולרכוש הישנים הספרים את להשליךעברו. את לעשות מוכנה בהוריה, אינה מורדת להוריהם. נורית ביחסם אנלוגיה גם למצוא ניתן שונה בית להקים ורוצה ביקורת עליהם דובי(, מותחת עם )להתחתן רוצים שהם מה

בזרות( ומרגיש )מתייחס אליהם מתנכר הוא אך בהוריו מורד אינו הוריה. יורם משל כך עליהם, על מכעסה נובע להוריה נורית של אליהם. יחסה ביחס נוחות חוסר

עם להתמודד דרכו בעצם הוא להוריו יורם של המנוכר יחסם ואילו עסוקים היו שתמידהמציאות.

תיבות על השמות את הבודק בזיגמונט שוב מבחינה נורית כאשר מסתיימת התמונה בניגוד העומדת עימם, תגובה להיפגש ושמח מהצבא חבריו עם משוחח ויורם הדואר

דובי. עם בפגישתו לתגובתו גמור

חמישית תמונה – ראשונה מערכה בדרך משמח אירוע היא ונורית. חתונה יורם של הנישואין מסיבת מוצגת זו בתמונה

החושפת נהליסטית אווירה היא בחתונה שמחה. האווירה אינה זו חתונה כלל, אבלויורם. זיגמונט של סודותיהם את וכן החמישים בשנות הישראלית החברה את

שמבטאים האשמה ורגש המשורר כמו פעמיות חד דמויות מופיעות זו בתמונה ערכיה את שאבדה במשבר, חברה - חברה החברה את והנאומים השירים באמצעות מהעבר לברוח מנסה אשר , חברה ממש של חדשים ערכים לה ואין הקודמים

בבריחתה ביטוי לידי באה מהעבר החברה של אליו.הבריחה הנלווים האשם ומרגשיאותם. שקלטו אלה ידי על והן אותה שחוו אלה ידי על השואה, הן מזיכרונות

אגדות" הרוצח "דור אותו בניהיליזם, מכנה החברה את האשמה רגש מאשים בנאומו הדור את מאשים זיגמונט יגיעו. גם דבר של בסופו ולאן חלמו כזה עולם על אם ושואל . הבריחה העצמאות יום למסיבת הזיכרון יום מטקסי בקלות בארץ, שעובר הצעיר

שירי את זוכר לא הקרוב, למשל: המלצר מהעבר כבריחה גם מצטיירת מהעבר והסרפן. רגש הקוקו על ומוותרת החדשה האופנה לצו נענית השחרור, נורית מלחמתהלאומיים. הערכים ומזניחת לעבר מההתנכרות כנובע מוצג הלאומי האשם

אינו שהערפל מבינים ערפל" אנו איזה… אותך "חיפשתי ליורם אומרת כשנורית הכללי. הרוח מצב את מטאפורי, המאפיין גם הוא האוויר. הערפל מזג את רק מאפיין

אינה פיזית. נורית מבחינה רק אותו מוצאת בערפל, אך יורם את מחפשת נורית בתמונה גם הסתיר )שאותו המכתב את מפניה ומסתיר מוטרד שיורם בכך מבחינה

הראשונה(.

הדמיון עניין את שוב מזכיר זיגמונט. זיגמונט לבין יורם בין מפגש גם מתרחש זו בתמונה לשמו המתקשר צל?" משפט כמו אלי נדבק אתה אתה? מדוע אותו: "מי שואל ויורם

המחזה. של

המוסתרים )מתגלים( הרגשות נחשפים זו שכרות, ובשעה של שעה היא המסיבה שעתיורם. ושל זיגמונט של

הממשיכות האניות על שר הוא–)עצב, אשמה( רגשותיו את חושף זיגמונט של שירו ידי על שנשרפו היהודים של האפר חדשים, ואילו עולים ולהביא בנמלים לעגון

קבורה. ללא הנהר עם לזרום הנאצים, ממשיך לארץ טהראן" שהוברחו מ"ילדי אחד שהיה יורם על האמת את חושף יורם של השיר

ועל )קשיים( העבר תלאות על יורם מספר הוריהם. בשירו טהראן, ללא , דרך מפוליןלצידן. שנרקמו החלומות

אינם זיגמונט של זיגמונט, דבריו לבין הבלונים מוכר בין בשיחה מסתיימת זו תמונהאתו. לגור הבלונים מוכר של החוזרת להצעתו מסרב הבלונים. זיגמונט למוכר מובנים

שירים באמצעות נחשפים לזיגמונט: שניהם יורם בין האנלוגיה מתחזקת זו בתמונה תנאי את לשפר שאמורה הצעה לכל מסרבים ושניהם שיכרות בזמן שרים הם שאותםומצבם. חייהם

ששית - תמונה ראשונה מערכה חלום באמצעות זיגמונט ושל יורם של עברם נחשף זו תמונה של הראשון בחלק

זמן. זיגמונט( באותו של ואשתו יורם של )אחותו אסתר על חולמים שניהם– סימולטאני החולמת. גם הדמות של נפשה את לחשוף עקיף אמנותי אמצעי הוא בספרות החלום

רגשותיהם. ואת עברם האמיתית, את זהותם את עתה עד הסתירו זיגמונט וגם יורם כרגש הקודמת בתמונה שהוצג האשמה ורגש האמיתיים רגשותיהם פורצים בחלוםבמחזה. המרכזיות הדמויות שתי של אישי אשמה כרגש כאן קולקטיבי, מוצג אשמה

עשיתי אני שאומר: "לא זיגמונט. ליורם את וגם יורם את גם אסתר מאשימה בחלום מן "התפטר מצווה היא זיגמונט יד" ועל לי מושיט אינך מדוע אומרת: "אז זאת" היא

היודנראט, ברח!". את המביא והוא אותם מייסר האשמה אשמים, רגש מרגישים זיגמונט וגם יורם גם

לחלומם. אסתר

זיגמונט של האשמה רגש ועוון.." כלימה מלא לו: "אנוש החוזר בפזמון כבר לנו נרמז זיגמונט של האשמה רגש ובאזני השיער את מלבין שט "האפר הקודמת בתמונה ששר הקצר בשיר וכן

".…דממה זיגמונט של בחלום הופכת לאשמה. אסתר הסיבה את לנו מסביר החלום כעת

עיניים" מלא כולו המוות "מלאך הביטוי את מזכיר זה עיניים", משפט מלא ל"מלאך את מסמלות מקום. העניים בכל אותך משיג המוות, הוא מן לברוח ניתן שפירושו: לא

הים לעולם שייך מת" . הדג "דג כעיני גם אסתר עיני את רואה האשמה. הוא תחושת מייסרות אלו לשם. עיניים כאן )גדר( בין החיץ העבר, את את ביצירה שמסמל

…אשם ואומר: "אינני בחלום מצטדק זיגמונט. זיגמונט של מצפונו )מכאיבות( את אותו העמיד עליו שהוטל היודנראט תפקיד–דמים" במחזה עלי הוטל אימים תפקיד

להסתגל או לתפקיד( ולמות )להתנגד למרוד ביותר: האם קשה דילמה בפני כמה להציל מנת על השנייה באפשרות בחר דבריו, הוא לחיות. לפי ולנסות למציאות

חיים. שיותר הטוענת זאת. לאסתר דילמה הצגת באמצעות מעשיו את להצדיק מנסה זיגמונט בודדים, אחרת רק מורד, מורדים אינו שעם אומר למרוד, הוא עליו שהיה בחלום

מושמד. היה כולו העם המוות" שולחן מעל חיים שעה, פרור יום, שעה יום קיבל: "לגנוב שזיגמונט ההחלטה

הנאצים עם הפעולה משתפי את מוקיעה שהחברה משום החיים. הן כל אותו מלווהממוות. ובנו אשתו את להציל הצליח לא יודנראט כאיש שגם משום והן

יורם של האשמה רגשאשמתו. רגשי את וגם המלחמה מתקופת ילדותו זיכרונות את מעלה יורם של חלומו

מחפש ושורשים(. יורם בטחון, בית יורם עבור מסמל )עץ עץ על נמצא הוא בחלומו הפלדה מלאכי עברו כיצד בחלום לאחותו מספר שלו. הוא הפח תרנגול את העץ על

הפח בתרנגול יעשו שלא מתחנן הפח. הוא תרנגול של ראשו את )המטוסים( וכרתוהמלחמה(. את הפח תרנגול מסמל תומר בן-ציון של )ביצירותיו כפרות

של האשמה רגשי את יד?" מבטאת לי מושיט אינך בחלום: "מדוע אסתר של צעקתהמתו. אחרים ורבים אחותו בעוד חי שהוא כך על יורם, אולי

בצעקה. זיגמונט מתעוררים זיגמונט ואת יורם את מציג זו תמונה של השני החלקהאוניה". "האוניה צועק אשם" ויורם "אינני צועק של והשיא המפנה נקודת את מהווה והוא ביורם בעיקר מתמקד התמונה של זה חלק

המחזה. אודות האמת כל כעת מתגלה המכתב, לנורית סוד את לנורית יורם מגלה זו בנקודה

ולא גוריי בשם קטנה בעיירה הולדתו ארצה, מקום להגיע ועומדים בחיים יורם: הוריואח. לו ויש עניים הגדולה, הוריו העיר בוורשה

אין כבר ואותם ארצה להגיע עומדים ואחיו הוריו שכן זו בנקודה להיחשף היה חייב יורםלהסתיר. יכול הוא השכחה" ועתה מעץ "לאכול מעצמו לברוח ניסה האחרונות השנים שכל מודה יורם יצטרך שבה חדשה תקופה בפני עומד שהוא יודע פחד". הוא בלי עצמו אל "מציץ הוא

עם המחודש המפגש עם לו המצפה העתיד למחוק, לבין ניסה שאותו העבר בין לגשרעברו. נציגי שהם הוריו

ראשונה ב' – תמונה מערכה של תחילתה וגם חדש יום של תחילתו הבוקר, זוהי דמדומי בשעת מתרחשת זו תמונההוריו. את לפגוש עומד אשר יורם של בחייו חדשה תקופה

הבלונים. מוכר ידי על עמד" שמושר עץ הדרך "על בשיר פותחת זו תמונה החול" "עוף שנס היהודית הטרגדיה ועל היהודים גורל על הבלונים מוכר שר זה בשיר

ישראל. לארץ והגיעו בשואה ניצלו היהודים העם מן שרידים אותה. רק פקד לא לבדו, ללא אותם לפגוש ומתעקש הוריו עם לפגישה יורם מתכונן התמונה בסיוםנורית.

שניה ב' – תמונה מערכהיורם. ושל זיגמונט של רגשותיהם נחשפים זו בתמונה עם הפגישה על לה ומספר נורית בפני נחשף ויורם הבלונים מוכר בפני נחשף זיגמונט

הוריו.

- בריחה של במצב נמצא שהוא מבינים אנו זיגמונט לבין הבלונים מוכר בין הדיאלוג מןהמציאות. מן בורח הבוער, הוא מהים בורח הוא

כי הבלונים למוכר מספר . הוא מחברתו תוכן את הבלונים למוכר מגלה זיגמונט לגילוי אנלוגי המחברת תוכן האלוהים. )גילוי עם שלו החשבונות ספר היא זו מחברת

המכתב( תוכן את יורם של הצל ילדי מתגלים הצל" . בשיר "ילדי שירו את הבלונים למוכר קורא זיגמונט

ובהקיץ. בחלום זיגמונט את הרודף תמידי כסיוט שמתגלים

הוריו. הוא עם שלו הראשונה הפגישה על לנורית יורם לנורית, מספר יורם בין בדיאלוג משמעות זו הוותיקים, לגדר לבין החדשים העולים בין נמתחה ארוכה גדר כי אומר

הוותיקים. לעולם העולים של עולמם בין הרב המרחק את מסמלת - היא סמליתראשונה(. א' תמונה במערכה גם הופיעה )הגדר

מנת על לשאול ירד )אורפיאוס בשאול לאורפיאוס הוריו אחר חיפושו את מדמה יורם אותו שהובילו ברכבות יורם נזכר חיפושו כדי המתים(. תוך מארץ אהובתו את להציל

שקר. הוא השאר וכל ביתו הן שהרכבות מבין לאץ. הוא מצא הוא שכאשר העובדה הייתה הוריו עם במפגשו יורם את ביותר שזעזע הדבר הרגשה להם לבכות, לתת : "בכיתי נאטמו דבר, רגשותיו חש לא הוא סוף סוף אותםבנם". שאני

שלישית ב' – תמונה מערכה

מהווים אלה לנורית. דיאלוגים יורם בין דיאלוגים מתקיימים ובסיומה התמונה בתחילתהאשמה. רגש בנושא עוסקים הדיאלוגים כולה. שני לתמונה מסגרת בין בדיאלוג שנוצר למתח הרפיה מהווה דובי. הופעתו מופיע הראשון הדיאלוג לאחר

לנורית. יורם זיגמונט, על מספר העבר. יאנק מן זיכרונות ויורם יאנק דובי, מעלים של לכתו לאחר

וגם יאנק של בזיכרונותיו במנזר. גם שלה הקיום מלחמת על מספרת והלנקההעץ. מוטיב חוזר הלנקה של בסיפורה

ליורם. נורית בין התמונה, כאמור, בדיאלוג הולכים, נסגרת והלנקה שיאנק לאחר

זו בתמונה ואשמים נאשמים

בקרב והאשמה אשמה רגשות משפחתו, מתעוררים בני עם יורם של המפגש בעקבותהשונות. הדמויות

עם שלה הקשר בשל רגשית מעורבת עצמה את הארץ, מוצאת ילידת נורית – נוריתמאשימה. בעיקר היא זו יורם. בתמונה

אלה כל ואת הקוצים" שלו "זר את אליה מביא שהוא בכך יורם את מאשימה נוריתהסבל" שלהם. ב"דגלי המנופפים

יורם, של האשמה רגשות את יותר לסבול יכולה אינה היא כי אומרת נורית לברוח כך כלך שרצתה משפחתו. נורית בני עם שלו מפגש כל לאחר המתעוררים לא אם כי אומרת הדבר". היא אותו זה "עכשיו כי ליורם הוריה, אומרת עם מהמריבות

יברח. מהם יחד, מישהו יברחו אחריות ומרגישה רגשית מעורבת היא כי להבין מאשימה, ניתן בעיקר שנורית למרות

ומעורבות.

בנושא. הוא רגשית מעורבות מגלה אינו הוא הארץ, אך יליד נורית כמו הוא גם – דובי את לראות שאיפה מתוך אלא אידיאל מתוך לא עלייה, אך בקליטת עוסק אמנם

העולם. במרסיי" – אותם "הטענתי זלזול נימת יורם, נשמעת של להוריו דובי של בהתייחסותו

חפצים. כאל לעולים התייחסותו על המלמדת התבטאות להתייחסותה בניגוד החדשים, העומדת העולים לבעיית דובי של הקלילה התייחסותו

זה. דובי לנושא שווה באופן מתייחסים הארץ ילידי כל לא כי לעולים, מלמדת נורית שלואחריות. אשמה של בבעיות מתחבט ואינו אשם מרגיש אינו

של מעמד להם מעניקה זו שואה. עובדה ניצולי הם והלנקה יאנק – והלנקה יאנקמאשימים.

במעברה. הצפיפות על ומתלוננת הגדולה אביב, בעיר בתל לגור דורשת הלנקהשם". היית לא לדבר, אתה קל זיגמונט: "לך על לו שסיפר ליורם, לאחר אומר יאנק

הוא . יורם מהאשמה וגם מאשמה גם מורכבים זו בתמונה יורם של רגשותיו – יורםהחדשים. לעולים מאשר יותר הארץ לילידי דומה הוא שכעת ותיק עולה את האשים שהוא במה בדיוק אותו מאשימים יורם של משפחתו בני כי לראות ניתן

דובי לבין בינו להעניק. ההבדל מסוגל שהוא מזו רבה לב לתשומת זקוקים דובי. הם האשמה את ומרגיש מבין יורם להבין, ואילו ניסה לא וגם הבין לא מעולם שדובי הוא

אליו. המופנית אותו, נאלצו שהצילו שהוריו בכך אשם מרגיש הוא – נאשם אחד מצד מרגיש יורם

בשואה. התופת כל את לעבור לשמוע אותו מאלצים אשר משפחתו בני את מאשים הוא – מאשים גם הוא שני מצדאשם. להרגיש לו השחורים" וגורמים "סיפוריהם את

אשם" ללא "אשם מרגיש להאשמה, הוא אשמה רגש בין נע יורם בסבלם עצמו את מאשים הכל למרות בארץ, אך להיקלט הקדים כי אשם אינו הוא

משפחתו. בני של ובקשייהם הוסרה, כשהמסכה עתה גם , אך מסכה ולבש העבר את כשמחק אשם הרגיש יורם

האשמה. של ברגש גם , מלווה אותו ללוות זה רגש ממשיך

בתמונה הזיכרונות

יאנק של זיכרונותיו

ילד. כשהיה יורם של השובבות מעשי על מעידים אשר ילדות זיכרונות מעלה יאנק מוטיב התפוחים גן בעל יענקל על בשלג מכוסה אבן שזרק ביורם נזכר יאנק

הלנקה. של בסיפורה גם יחזור התפוחים מובילה אסתר הזכרת – אסתר של לאלו דומות היו שצמותיה ברוחל'ה גם נזכר יאנק

זיגמונט. על לשיחה וכי המלחמה אחרי לעירו ששב כך על ליורם מספר הוא – זיגמונט על מספר יאנק לו נודע שם כי גם מספר זיגמונט. הוא של ביתו היה שלם שנשאר היחיד הבית

הסוהר. בבית יושב הוא וכי ביודנראט היה שזיגמונט

הלנקה של זיכרונותיה מתפוחים. הלנקה כבד תפוח עץ עמד , שם המנזר מן זיכרונותיה על מספרת הלנקהונתפסה. מאחר אליו להגיע הצליחה לא אך תפוח להשיג ניסתה הרעבה נחש. כאן מופיע זה בסיפור התנכי. גם העדן גן סיפור את מזכיר הלנקה של סיפורההתפוח. את ממנה המונעים התיל חוטי בדמות הוא הנחש

שהכתה המנזר אם שם אלוהים, הייתה היה התנכי, לא לגן הזה, בניגוד העדן בגןוהכתה... לה שגרמה היא לחיים התאווה , אלא מפתה דמות הייתה לא הלנקה של בסיפורה

בדבר. הכרוכה הסכנה התפוח, למרות מן לטעום לשאוף אותה, את שנטשה אמה - את מאשימה של בעמדה הלנקה את מעמיד זה סיפור גםחלומות. ארץ לה שהבטיח יאנק שהכתה, את המנזר אם

רביעית ב' – תמונה מערכהזהותו. את לברר נורית ע"י שנשלח הבלונים מוכר בפני זיגמונט נחשף זו בתמונה שהיא האשמה, משום ברגש שעסקה הקודמת לתמונה המשך מהווה זו תמונהזיגמונט. של האשמה רגש את חושפת

המשמש הבלונים מוכר לבין זיגמונט בין דיאלוג מתקיים התמונה של הראשון בחלקבלש. של בתפקיד

הסמרטוטים. בובת באמצעות זיגמונט של מונולוג מתקיים התמונה של השני בחלק באמצעות חושף בדיאלוג, הוא ישיר באופן לחשוף מסוגל היה לא שזיגמונט מה את

מונולוג.

יודע )הקורא אפלבאום בנימין הוא שמו כי זיגמונט מגלה הבלונים מוכר עם בדיאלוג הוא המזויף תפוח. השם עץ "אפלבאום" הוא השם האמיתי(. פירוש שמו אינו זה כי

כמהות שאליו הדברים אחד הוא עצמו. והעץ על זיגמונט שעוטה המסכה מן חלק התפוח את להשיג רוצה השכחה, הלנקה מעץ לאכול רוצה )יורם במחזה הדמויות

את אלו דמויות עבור מסמל תפוח( העץ עץ של שם לו בוחר וזיגמונט העץ שעלהאבוד. העדן גן ואת הביטחון, השורשיות

דוחים חיים בעלי של "מדוזה" ו"עכבר" - שמות הוא ששמו זיגמונט טוען בהמשךמקום. בכל דחוי מרגיש שזיגמונט כך על המעידים היבשה ומעולם המים מעולם

התגרה רבות, אך כבשים שטרף נמר על משל את הבלונים למוכר מספר זיגמונט בטריפת אותו והאשימו משפט לו אותו, ערכו עליו, פצעו שהתגברו באריות גם בטעות

להתחרט דבר של בסופו החליט בחומרה. הנמר לא אך אותו הענישו הכבשים. הם מסביר אינו אחר. זיגמונט נמר זה נמר אותו אינו זהו כי אמרה גדולה אחת כבשה ואז

אותם. ומפוצץ בלוניו את חטף הנמשל, הוא את הבלונים למוכר ואמר: "הכבשים בובתו בפני נושא הוא שאותו במונולוג ממשיך הוא המשל המשך אתכורחם". בעל שלהם, שמשים לשמשים לא סלחו, אבל מוזר, לנמרים עם הם

הברית בעלות הן היהודים. האריות את ששחטו הגרמנים נציג הוא - הנמר הנמשל הגדולה להם. הכבשה סלח והעולם בתשובה חזרו הגרמנים. הגרמנים את שהכניעו

יש וכי אחרת גרמניה היא החדשה שגרמניה שאמר הראשון שהיה גוריון בן דוד היאדיפלומטיים.\ יחסים עמה לכונן

הגרמנים את ששימשו היודנראט הנאצים, אנשי עם הפעולה משתפי הם השמשיםסלחו. לא ולהם כורחם בעל

מאשים. הוא גם הוא זיגמונט של האשם לרגשות שבנוסף כך על מלמד זה משל הפעולה למשתפי לא אך לגרמנים לסלוח מסוגלים שהיו כך על עמו בני את מאשים

עמם.

בני של למשפטם בז הוא אך חפותו את להוכיח רוצה והמאשים הנאשם זיגמונט מעדיף הוא כך אותו. בשל לשפוט זכות בכלל אין לגרמנים שסלח , למי האדם, לדעתו

אך שמו את לגלות מתחיל עצמו. הוא בפני שלו, כלומר הכלב בובת בפני להישפטעצמו. בפני לא להזדהות, אפילו מסוגל אינו

שלו הצורך ועל שלו האשמה רגש על מעיד לעצמו זיגמונט שעורך החלקי המשפטבמשפט. זכאי ולצאת להיטהר

תן ועוון כלימה מלא במילים: "אנוש הקהל אל זיגמונט של בפנייתו מסתיימת התמונהמטבע. אליהם החשבון" וזורק את ונגמור לירה

אורך לכל שני כחוט העובר וההאשמה האשמה נושא את בתוכו מכיל זה משפטהמחזה. והנאצים, משתפי כולו: הרוצחים האנושי המין את בתוכה "אנוש" כוללת המילה

אשמים. בבחינת בעיניו - כולם עמו ובני הפעולה והשילומים הפיצויים נושא את החשבון" מעלות את ונגמור לירה "תן המילים

במחלוקת. היו שנוי השילומים נושא היה המחזה הועלה שבה מגרמניה. בתקופה לפצות ניתן שלא והיו, לעומתם, שסברו והאובדן הסבל עבור פיצוי לקבל שיש שטענובשואה. שאירע מה על בכסף

אפשר אירונית: האם קריאה החשבון" היא את ונגמור לירה "תן זיגמונט של קריאתולפצות? יכול כסף זה? האם מסוג חשבון לסגור

, אלא מטבע מבקש הוא אין הפעם לקהל, אך פונה הוא עצמו את ששפט לאחרובכאב. בבוז המטבע את אליהם זורק

ב' מערכה – חמישית תמונה

נמצאות שבו למצב מנוגדת זאת העצמאות. עובדה יום ערב הוא זו לתמונה הרקע ויורם זיגמונט של פגישתם , אך חג של יום הוא העצמאות המרכזיות: יום הדמויותהעצמאות. יום לשמחת שותפים ואינם בעצמם עסוקים חגיגיות, הם כל נעדרת

החוגג, זיקוקים, ההמון החג: קולות של השונים הסממנים משתקפים זו בתמונהשמח". להיות "מוכרחים – ברקע המתנגן האבל, והשיר לסיום אות שמהווה צפירה

את לסבול יכול אינו כי משקפים מרכיב כולם, הוא עם לשמוח מסוגל אינו זיגמונט סמל הם החוגג. המשקפים ההמון לבין בינו חיץ מהווים כאילו האורות, המשקפיים

בערב. שמש למשקפי זקוק הוא – אחר בזמן נמצא שהוא ולעובדה שלו למסכה

לשמוח אומר: "למדו ביקורתו. הוא את זיגמונט מביע יורם לבין זיגמונט בין בדיאלוג השמחה זיגמונט של (. בעיניו68לזכור"? )עמ' מה לא? לשם בעצם, למה ולשכוח

מסכה. מעין – לשכוח דרך היא )הצפירה( מסתיים, וזו והאבל פשוט, צופרים "כמה זיגמונט אומר הצפירה על

ניתן שלו רושם". בביקורת ורב מוסיף: סמלי גאוני. הייתי החג? גאוני, פשוט לפתיחת לעולם עצב של מעולם אותו שתעביר צפירה רוצה היה הוא וכאב. גם אירוניה למצוא

שמחה של יום אינו הלאומי השמחה זאת. יום לעשות מסוגל הוא אין שמחה, אך שלעבורו.

הקודמת. בתמונה התחיל שלו, שאותו החשיפה בתהליך זיגמונט ממשיך זו בתמונה הוא אפס. כך – זרועו שעל במספר האחרונה הספרה את יורם בפני מציג זיגמונט(.66כמת" )עמ' חשוב " אני זהותו לגבי מרגיש

אתה למי דמיון "על ( ו66אתה? )עמ' מי שאלות: "אדוני זיגמונט בפני מציג יורם חדש? מה משורר? עולה אתה )האם נוספות ענייניות שאלות מדבר?" וכן

ובמשחקי ברמזים רק ישיר, אלא באופן שאלותיו על עונה אינו מקצועך?...( זיגמונט ולבי ישן, במזרח אני כאן מקומי...הנה איננו מקום כמו: "שום פילוסופיים מילים

העשרים, המאה של ביותר החשובה באמנות ( "שחקן? עסקתי67במערב.." )עמ' שאלה". כן גם להיות לא או בחיים..." להיות להישאר האמנות

המערכה של החמישית לתמונה אנלוגית השנייה במערכה החמישית התמונה השמחה ובחסות חוגגים מסיבות, בשתיהן מתרחשות התמונות הראשונה. בשתי

האמת. מתגלה חברתיים, ואילו נושאים בה )נישואין( ועלו פרטית מסיבה הייתה הראשונה המסיבהפרטיים. נושאים בה עולים העצמאות(, אך )יום קולקטיבית מסיבה היא הזו המסיבה

שאלות זיגמונט בפני מציג יורם האירועים וזיגמונט, בשני יורם נפגשים המסיבות בשתי צל?")עמ' כמו אלי נדבק אתה אתה? מדוע "מי ( ו66אתה?")עמ' מי דומות: "אדוני

30.) יורם מנסה יורם, וכאן פני מעל המסכה את לחשוף זיגמונט ניסה הנישואין במסיבתזיגמונט. של דמותו את לחשוף

לתהליך וכן זיגמונט אודות האמת בחשיפת יורם להתקדמות עדים אנו זו בתמונהשלו. לסבל זיגמונט של המודעות

תשובתו. החברה את לשאת מי בפני לו שאין מרגיש שלו, אך לאשמה מודע זיגמונטאותו. ראויה, לדעתו, לשפוט אינה הבלונים, מוכר בפני תחילה – הדרגתית הייתה זיגמונט של חשיפתו כי לראות ניתן

הושלמה. לא עדין החשיפה יורם. אך בפני וכעת בובתו בפני מכן לאחר

ששית ב' – תמונה מערכה שלושה מתקיימים זו המחזה. בתמונה של הסיום תמונת היא השישית התמונה

דיאלוגים:לזיגמונט. יורם ובין לנורית יורם ליאנק, בין יורם בין

המחזה. )פיתרון( של להתרה מובילים האלו הדיאלוגים שלושת

יחליט שיאנק רוצה זיגמונט. הוא אודות הגילוי על ליאנק יורם מספר הראשון בדיאלוג מסרב הסליחה. יאנק זכות בעל בשואה, הוא הוא, שסבל שרק לעשות, משום מה

עם לעשות מה – הבעיה עם להתמודד ליורם, שנאלץ ההחלטה את ומשאיר להחליטולהסגירו? החוק על-פי לנהוג האם – הפעולה משתף זיגמונט

נפתרה אומלל" מבחינתה אדם הכל בסך השגרה: "הוא אל לחזור שיש סבורה נוריתיורם. אחרי שעקב המוזר האיש חידת

הגיהינום, את מעדיף שוטים", הוא של עדן "בגן לחיות מוכן זאת, אינו יורם, לעומת את להבין כדי להבינו רוצה הזה, אלא המוזר האיש הוא מי בידיעה מסתפק אינו הוא

עצמו. אליו. צמוד נשאר שהצל הבין עצמו, אך של מהצל לברוח צל" שניסה "ילד הוא יורם כצל. יורם אחריו הרודף זיגמונט וגם שלו וההאשמה האשם עברו, רגש הוא שלו הצל חברתית בעיה גם שהיא הפרטית בעיתו את גם יבין אולי זיגמונט את יבין שאם סבור

כללית.

שאלות: שלוש זיגמונט את שואל יורםפנים...?" להעמיד הזמן כל יכולת "איךהזאת?" כך...בביצה לשקוע אפשר "איך ולא נפש אציל אני, שאינני אגיע שהגעת, לאן לאן כמוך, הגעת נפש אציל "אם

הומניסט?"

בעיתו. את לפתור ליורם עוזרות זיגמונט של תשובותיו ולא האישי במישור לא פתרון להוות יכולים אינם העבר ומחיקת שכחה כי מבין יורם

לאומי. במישור

שלמרות לו לומר שנהג הגרמני ידידו על מסופר שבה מחברת ליורם נותן זיגמונט מארכס, פרויד, אינשטיין כמו דגולים ומדענים פילוסופים לגרמנים נתנו שהיהודים

העולם את וערכים( וישאירו מוסר אש" )חסרי "עובדי נשארו הגרמנים – והיינה, הם היא השואה זיגמונט , בעיני תתקיים זו שנבואה חשש אידיאלים. זיגמונט ללא

ושל השואה של מההשלכות חושש והוא האנושיים הערכים להידרדרות סימפטוםאחריה. במהירות שבאה הסליחה פירושו מבחינתו מידי. למות קל פיתרון המוות,לדעתו, הוא כי התאבד לא זיגמונט

רוצה אחרים: "אני אדם לבני אדם בני שעשו למה לסלוח מסוגל אינו לסלוח. זיגמונט את שופט , הוא לעצמו גם סולח אינו אנוש". זיגמונט בני היו וגם אדם שהייתי שתזכור

בעצמו. עצמו הוא - וכעת ולסלוח לשכוח אסור – צוואתו את שהשאיר מרגיש הוא זה וידוי לאחר

)להתאבד...?( הים לעבר ללכת יכול

כך על מעידות לך" – והן מחכה אשתך...היא הן: "הנה זיגמונט של האחרונות מילותיוההמשך. הצעיר, דור הדור את אחריו משאיר שהוא

שתפקידו שהרגיש משום אשם, אלא שחש בגלל רק לא בעצמו דינו את גזר זיגמונטצוואתו. את והשאיר עצמו את הסביר הסתיים, הוא בחיים

בסיום. אליו המחזה, חוזר בתחילת הים מן שעלה זיגמונט דמותו אל כחזרה גם אך כהתאבדות להתפרש הים, יכולה את זיגמונט של חזרתו בריחה, של במצב נתון זיגמונט הטיילת, היה על היותו זמן האמיתית. בכל וזהותו

את ליורם מעביר שהוא המחזה, לאחר ושיגעון. בסוף קבצנות של בעולם והסתגרותהים. אל חוזר צוואתו, הוא

הצל". "ילדי ביצירה סמליים ואביזרים מקומות, חפצים

מקומותהחוץ. הטיילת- עולםהפנים. נורית(- עולם של הבית- )חדרה

הפנים. לעולם החוץ עולם בין המצוי הביניים הקפה- עולם בית הדמויות במחזה. כל הדמויות של הניתוק ונקודת החיבור נקודת הוא הים- הים

המקום הוא הים.הים דרך לארץ הגיעו הדמויות מן הים, חלק שפת על נפגשות מהווה שהים בסיום. מכאן חוזר הוא ואליו המחזה בתחילת זיגמונט מגיע שממנו ישראל( לעולם ) מדינת המקומי העולם בין הגשר את מסמל כולו.הים למחזה מסגרת הוא במחזה "עכשיו" ל"אז".הים "שם" ל"כאן" בין בין מקשר - והשואה, הים הגלות

על חלמו הצל החדשים". ילדי העולים "ים את לחצות צריך כי אומר מחיצה- ברלה גם שטובעת. המשורר הוריו של אוניתם על חולם קטנה. יורם נייר סירת באמצעות הים מדוזה כמו מרגיש בים". וזיגמונט טבעו שמחוגיו, תקוותיו, כאוניות "שעון על שר

סמל. וגם מציאות גם במחזה מהווה טובעת. הים מאוניה הנמלט וכעכבר

םואביזרי חפצים שזו המחזה, יתכן כל לאורך זיגמונט את המלווה זיגמונט- הבובה של הכלב בובת

הצל ילדי על יורם של בשירו גם מופיעה הסמרטוטית מבנו. הבובה לו שנותרה הבובה של דמותו לחשיפת אמצעי מהווה הצל.הכלב לילדי זיגמונט בין אנלוגיה נוצרת ובכל

עמו. מדבר הוא כאשר הפנימי ועולמו זיגמונט, דעותיו בו וקורא שב הוא מכן מכתב, לאחר מחביא יורם המחזה יורם- בתחילת של המכתב לחשיפת מקדם רמז מהווה תוכנו.המכתב את לנורית מגלה א' הוא מערכה ובסיוםוזיגמונט. יורם של דמותו בין אנלוגיה ליצירת אמצעי מהווה וכן יורם של דמותו

האחרות הדמויות לבין הבלונים מוכר בין הקשר אמצעי הם הבלונים- הבלונים האשליה, עולם את חיים אנו ה"נפוח" שבו העולם את מסמלים גם במחזה. הבלונים

של הנהליסטי רוחו הלך את מסמלים רוח", הם הרבה בהם "יש בלבד אוויר מלאיםהאשמה. ורגש המשורר בדברי ביטוי לידי שבא כפי הדור

מלאכי באים כיצד לאחותו מספר הוא יורם, בחלום של בחלומו פח- מופיע תרנגול ראשו את מחפש הוא הפח. ועכשיו תרנגול ראש את הפלדה, המטוסים, וכרתו

יורם. תרנגול של ילדותו לזכרונות קשור הפח כפרות. תרנגול בו יעשו שלא ומבקש ועולם הילדות עולם את תומר ציון בן של האחרות ביצירותיו וכן זו ביצירה מסמל הפח

לתרנגול והופך פח לשבשבת הופך הפח תרנגול יורם של שנופץ. בחלום התמימות הפח תרנגול על החלום הזועקת. באמצעות האחות לאסתר הוא אף שהופך כפרותיורם. של האשמה רגש נחשף כפרט השנייה בתמונה והתרבות, מופיעים המסורת את כתבי"- מסמלים "כל ספרי

כתבי"- דבר "כל את לזרוק נורית מבקשת הרביעית נורית. בתמונה של בחדרה מבקשים )שניהם לנורית יורם בין לאנלוגיה ותורמת לשעבר תנכרותה את המסמל

שונות(. מסיבות אך מעברם להתרחק

כושיות ומסכות חדשים רהיטים לרכוש מבקשת שחורות- נורית כושיות מסכות האנלוגיה את מחזקות מוכרת, המסכות בלתי אחרת תרבות שחורות, כלומר, לאמץ

לנורית. יורם בין הגדר את מתאר הוא הוריו עם הראשונה הפגישה על לנורית מספר יורם גדר- כאשר

החיץ את מסמלת מבקריהם. הגדר לבין החדשים העולים בין שנמתחה הארוכההחדשים. לעולים הוותיקים בין והנפשי המעשי

אותך... איזה ליורם: "חיפשתי נורית אומרת ונורית יורם של הנישואין ערפל- במסיבת ערפל גם האוויר, זהו מזג את מאפיין רק אינו "כן, ערפל". הערפל עונה ערפל" והוא

אשר יורם של נפשו את וכן החברה של הכללי רוחה מצב את מאפיין אשר מטאפורי הגלוי. החשיפה את דוחה אך מה דבר לנורית לגלות בערפל, המבקש לוטה עדיין

העבר, כשם מסודות חלק יורם, החושף ששר השיר באמצעות נעשית זו בנקודההמראות. מן חלק רק חושף שערפל

לראות והלנקה. ניתן זיגמונט, יורם של דמויותיהם של בהקשר - מופיע התפוחים עץ ביטחון, והתפוח עבורם מסמל הדמויות, העץ כמהות שאליו פרט הוא התפוח עץ כי

מגן הגירוש את שלו, חווה מהם, בדרכו אחד כל האבוד, שכן העדן גן את מסמלהעדן. יכול ולא מאחר שמש משקפי זיגמונט מרכיב העצמאות יום השמש- במסיבת משקפי החוגג, השמח ההמון עולם לבין עולמו בין חיץ הם אלו האורות. משקפיים את לסבול

והוא אחר שעון פי על זורם שלו שהזמן לעובדה וכן שלו למסכה סמל הם המשקפייםבערב. שמש למשקפי נזקק

ביצירה הצל משמעותצל. של כתקופה השואה תקופת את מסמל הצלהמתים, הצללים. עולם את - מסמל למוות סמל הוא הצל האדם: של חייו אפסות עצמם, את של לצל בשואה הילדים הפיכת את מסמל הצל

עובר" ...כצל "אדם רגשי יכולים, את אינם אך למחוק מבקשים זיגמונט שיורם הזיכרון את מסמל הצל

שלהם. האשם

רומן – 4 פרק אבא גוריו/ אונרה דה-בלזאק

תקציר העלילה- ע"פ סדרת אור עם לאסלי א.שפרד

מודיו עולים להם בקורבנות גדולים.יראסטיניאק ידע כי תקוותיה של כל המשפחה תלויות בו ול אבל הוא היה צעיר שאפתן והבין כי הקשרים הנכונים יהיו לא פחות חשובים עבורו מהלמודים

כדי להצליח בעולם. דודתו שלחה בידו מכתב המלצה אל תת הרוזנת מאדם בוזיאן )קרובתמשפחתם( והוא הוזמן לנשף.

במסיבה נוכח ראסטיניאק כי מאדאם היא אחת המלכות של החברה הפריזאית. הוא הוצג בפני הרוזנת אנאסטאזי דה ראסטו יפיפייה וכובשת לב, וכשהזכיר כי הוא קרוב משפחה של מאדאם

בוזיאן הוזמן על ידי הרוזנת לביתה. כשהגיע בלילה מאוחר לחדרו שמע גניחה מחדרו של אבא גוריו. הוא הציץ דרך חור המנעול וראה שאבא גוריו מנסה למעוך כלי כסף למטיל. אנחתו הכבדה של אבא גוריו מלווה במילים

"ילדה מסכנה" גרמו לו לעבור על המאורע בשתיקה ולא לחשוב רעות על שכנו.

למחרת היום ספר ווטרן למאדאם ווקה כי ראה אותו בוקר את אבא גוריו אצל צורף הזהבואח"כ בביתו של מלווה הכספים. "מה ראות שאלה האלמנה.....מחזר מאין כמוהו הליצן הזקן".

בעוד הוא מספר כל זה, ראה את המשרת יוצא עם מכתב שניתן לו ע"י גוריו כדי למסרו מיד. ן בקש מהמשרת להראות לו את המכתב שהופנה אל הרוזנת אנאסטאזי דה ראסטו וגילהאווטר

שהוא מכיל שטר חוב שנפרע. מאוחר יותר אותו יום סיפר ראסטיניאק לכמה מהאורחים על הנשף וציין כי רקד עם אחת הנשים היפות ביותר, הרוזנת אנאסטזי דה ראסטו , ושהיום בבוקר הוא ראה אותה באזור.

ן שקשר במהירות בין העובדות הניח כי הרוזנת הלכה בוודאי אל המלווה בריבית.אווטרהחשבון במכתבו של גוריו שהופנה בעצם אל הרוזנת דה ראסטו עורר בליבו את החשד הזה.

: "ובכן הבוקר פגשתי את הרוזנת האלוהית.....פניו של אבא גוריו...קדרו לשמוע אותה37עמ'הערה אכזרית"

ן סיפר לראסטיניאק על המכתב ולא השאיר כל ספק לגבי דעתו כי גוריו שילם אתאווטר חשבונה של הרוזנת תמורת חסדיה שהעניקה לו. ראסטיניאק מזועזע ומלא בחילה העיר כי

ן הסכים לדעתו והוסיף: אם אתה נוסע במרכבה שלך, הבוץאפריז היא מקום טומאה. ווטר תז עליהם הם נבליםיהמותז מגלגלי המרכבה עושה אותך לאדם מכובד, בעוד אלה שהבוץ נ

משום שאין להם מרכבות. אם אתה גונב תרנגולת אתה מנוול אם אתה גונב מליון אתה נחשבלאיש סגולה . המשטרה ובתי המשפט מקבלים הון תועפות כדי לקיים את המוסר הזה.

באותו יום ספרה מאדאם קוטיר על יד שולחן האוכל ע להפגישה בין ויקטורין ובין אביה. מר ר התייחס בצורה דוחה מאוד לבתו אשר נפלה לרגליו כדי לרצותו. לשמע הסיפור הזהיטאפ

ר.ינדמה היה כי גוריו קם לפתע לתחייה. "איזו מפלצת" העיר על טאפ

למחרת היום הלך ראסטיניאק לבקר אצל מאדאם דה ראסטו. בעודו מחכה לה בחדר הקבלה שמעה את קולו של גוריו וצליל נשיקה מחדרה של הרוזנת. באותו זמן חיכה לרוזנת צעיר נוסף

סים דה טראי. אנאסטאזי ניסתה להסתיר את מבוכתה כשראתה את ראסטיניאק בשעהקמא שנהגה לבלות על מאהבה. כשהופיע בעלה הוא התרשם מקשריו המשפחתיים של ראסטיניאק

והאיר פניו אליו. יחס זה השתנה עד מהרה בצורה קיצונית כאשר ראסטיניאק הזכיר את אבא דה בוזיאן .החליט לעזוב לביתה של מאדאםוגוריו. ראסטיניאק הרגיש מאוד לא נוח

ה דה פנטו, מאהבה מזה שלוש שנים,זז אייאצל מאדאם בואזין היה באותה שעה המארק ז להודיע למאדאם בוזיאן כי החליט להינשא לעלמה צעירה. בואויבאותה פגישה החליט המרק ז לשמחתו הרבה להודיע על כוונותיו לאהובתו, ולמלא את חובתוישל ראסטיניאק מנע מהמרק

ז.יהנעימה, מאדאם בוזיאן המאוהבת קלטה את המצב וידעה כי הפסידה את המרק כאשר נכנס ראסטיניאק לחדר הקבלה של מאדאם בוזיאן בקש בהכנעה את חסותה ורצונה

הטוב. הוא הופסק ע"י בואה של הדוכסית דה לאנז'ה שבאה להודיע למאדאם בוזיאן על דה פנטו . הרוזנת רצתה לראות לראות בהשפלתה של חברתה.מאהבהנישואיו הקרובים של

מאדאם בוזיאן הצליחה לשמור על ארשת פנים קפואה אך שאלה את הרוזנת לגבי שלומו שלהגנרל שידוע כי זנח אותה.

ראסטיניאק אשר למד אותו יום יותר מכפי שהיה כנראה מסוגל ללמוד במשך שלוש שנות בין הנשים ידה של הדוכסית עלהעקיצות לימוד בבית ספר למשפטים הבין כי בחילופי

העליונה. נחלץ לעזרת קרובת משפחתו בקש שתסביר לו את המצב המסתורי אצל משפחת רסטו. מאדאם בוזיאן הסבירה לראסטיניאק שהרוזנת דה ראסטו היא בתו של גוריו. בתו השניה

גן )בנקאי(. אבא גוריו נתן חצי מליון לכל אחת מבנותיו ושמר לעצמו רק כמהיננישאה לברון נוס אלפי פרנקים בשנה. חתניו ואף המתביישים בכך שנשותיהן הן בנות יצרן אטריות שפרש

לגמלאות אסרו עליו את הכניסה לביתם. גם בנותיו התביישו בו.

אחרי צאתה של הדוכסית אמרה מאדאם בוזיאן לראסטיניאק שאם רצונו להצליח בחברה, יהיה עליו לעשות חושבים בקור רוח, להשתמש בבני אדם כבסוסי דאר )לאחר שינוצלו לעזבם(

ראשית, יעצה לו למצוא אשה צעירה עשירה ומתוחכמת. אבל, אם יפעמו בליבו רגשותאמיתיים יהיה עליו להסתירם שהבריות לא ינסו לנצלו.

לדעתה של מאדאם בוזיאן קיים דבר מחריד יותר מנטישת אב ע"י שתי בנותיו שהיו רוצות גן בתו היפה של גוריו מקנאהנלראותו מת, והוא היריבות שבין שתי האחיות. דלפין דה נוסי

באחותה הנשואה לרוזן, בעוד היא נשואה לברון תעשייה שתואר האצולה שלו היה חדש. ראסטיניאק סגר את דלת ביתם של דה ראסטו לעולמים. בעוד שדלפין תהיה מוכנה לעשות

הכל כדי לקבל הזמנה למסיבה בחברה הגדולה. מאדאם דה בוזיאן הציעה לראסטיניאקלהשתמש בשמה. היא רק בקשה ממנו לא להשתמש בו בצורה לא ראויה.

בחוזרו הביתה אחרי הפגישה עם התת-רוזנת החליט ראסטיניאק לחתור אל העושר בשני קווים מקבילים: להיות חכם משפטים ואיש החברה הגבוהה גם יחד. הוא היה תמים ולא ידע כי שני

אלו לעולם לא יפגשו. באכסניה הודיע לדיירי האכסניה וסועדיה כי הרוזנת אנאסטאזי דהראסטו היא בתו של גוריו. הכריז כי מעתה הוא מגינו של גוריו.

ראסטיניאק ידע כי יהיה זקוק לכסף להוצאות כדי לפתח את הקרירה החברתית שלו. לכן, כתב מכתב לאמו ולאחיותיו שתשלחנה לו את חסכונותיהן. הוא ניסה לבקר מספר פעמים אצל

באה מאדאם דה בוזיאן, לא ניתן לו להיכנס. הוא החליטימאדאם דה ראסטו, אך כפי שנלהיכנס לחברה ולהצליח ויהי מה.

לפני שיכיר את דלפין דה נוסיגן חקר ראסטיניאק על עברו של אבא גוריו לפני המהפכה היה נהרג בעל בית בחרושת לאיטריות שאצלו עבד. אבא גוריו1789גוריו פועל פשוט במהומות ב

קנה את המפעל. כאשר פרץ מחסור בתבואה הרוויח אבא גוריו סכומים עצומים,כנראה שלאביושר.

לאחר מותה של אשתו, הוא העביר את האהבה שרחש כלפיה לבנותיו. הוא העניק להם חינוךהן.ימצוין, סיפק את כל מאוויהן, וכאשר נישאו חילק את רכושו בינ

כעבור ימים אחדים קבל ראסטיניאק את הכסף שביקש מאמו ואת חסכונותיהן של אחיותיו. הוא הרגיש קצת נקיפות מצפון, אך הבטיח לעצמו כי יחזיר את כספן אלף מונים כאשר

יתעשר.

ווטראן הרגיש והבין את כמיהתו של ראסטיניאק להצלחה. באחד הימים תיאר לפני ראסטיניאק באיזה איטיות וקשיים אדם יכול לרכוש ולהתפרסם שם בתחום המשפט. לדעות קיים רק סולם. אחד שבעזרתו אפשר לעלות במהירות וללא סבל. נישואין עם אישה עשירה.

הוא הציע לראסטיניאק להתחיל לפתח מערכת יחסים עם ויקטורין, ובמגביל הוא יגרום רצחו של אחיה כך שויקטורין תהיה היורשת היחידה. כל זאת תמורת עשרים אחוזילה

יח את כספורומהסכום. ראסטיניאק סרב חד משמעית להצעתו של ווטראן ונשבע בליבו כי יביושר.

התפתחה ידידות בין גוריו לראסטיניאק. גוריו ניסה לשכנע את ראסטיניאק כי בנותיו אוהבותאותו, ורק החתנים הם שאוסרים עליהן לראות את אביהן.

ראסטיניאק הוזמן לארוחה מפוארת אצל מאדאם בוזיאן וא"כ ליווה אותה לתאטרון. מאדאםגן, אשר מצאה חן בעיניו כמאהבת. נדה בוזיאן הצביעה על דלפין דה נוסי

כעבור ימים אחדים קיבל ראסטיניאק הזמנה מדלפין ללוותה לתאטרון. בבואתו גילה כי היא לאחר הפצרות גילתה לו את מצוקותיה וביקשה ממנו להמר עבורה במאה פרנק .תמדוכא

שנתנה לו. ראסטיניאק עשה כדבריה וזכה בלמעלה משבעת אלפים פרנקים, דלפין שהייתה חייבת ששת אלפים פראנק למאהבה שנטש אותה שלחה מיד את הסכום עם משרתת

דה מארסיי.מאהבה ל

ראסטיניאק היה מאוכזב כאשר הבין כי הקשר בינו לבין דלפין לא יביא לו עושר, מצד שני היה ה והאלגנטיות שלה. הוא בילה בעליזות בחברתה. הימר וזכה, החזירישבוי בידיה בשל יופי

גן עדין לא הסכימה להתמסר לו והוא התחילנלאמו ואחיותיו את כספן וכו'. מאדאם דה נוסי

להרגיש שהיא משחקת בו. בתגובה התחיל לחזר אחרי העלמה ויקטורין. ווטראן שהבחין בכך שמח על השנוי, והציע לראסטיניאק הלוואה של חמשת אלפים פראנקים. הוא הודה שהוא

מחבר את ראסטניאק ומוכן לעזור לו גם אם השדוך עם ויקטורין לא יצליח. כן הודה שהוא נוכל השומר תמיד אמונים לידידיו. ושהרגש החשוב בעיניו הוא ידידות בין גבר לגבר. אמנם דבריו השפיעו על ראסטיניאק אך הוא נשבע בלבו כי לעולם לא ישא לאישה את ויקטורין במחיר

מותו של אחיה.

נו ומר פרארה נפגשו עם אדם מהמשטרה החשאית שהסביר להם שווטראן הוא אסירומיש נמלט ששמו האמיתי הוא ז'אק קולין. השוטר הסביר להם כי ווטראן פועל כיועץ נאמן ובנקאי

של כל אסור שנשפט בפריז. הוא חבר באגודה פלילית שמגלגלת סכומי כסף גדולים. בעזרת כסף זה הקים ארגון בלשי משלו, הוא רב תושיה וזריז כ"כ עד שזה בשם המוליך שכלל את

המוות. השוטר סיכם עם האלמה מישונו שתמורת שלושת אלפים פרנקים תסמם את הקפהשל ווטראן כך שתוכל לבדוק אם על כתפו מופיעות האותיות ע"כ )עבודת כפייה(.

באותו בוקר היה ראסטיניאק שהגיע על סף ייאוש בגלל משחקיה של דלפין עמו וכן בשל מצבו כנע לווטראן והחליף מילות אהבה עם ויקטורין שזרחהיהכספי הדחוק. הוא היה מוכן לה

באושר. ווטראן הודיע לראסטיניאק שהוא עושה הכנות לרצח בנו של טאופר )אחיה שלויקטורין(

באותו זמן הופיע גוריו וסיפר לראסטיניאק בשמחה כי הוא ובתו שכרו ורהטו דירה קטנה. גוריו אמר שהוא יגור בחדר בקומה חמישית באותו בניין, כך שראסטיניאק יוכל לדווח לו על

בתו.

הרומן "אבא גוריו" מסתיים בתיאור הלווייתו של אבא גוריו. זוהי הלוויה עלובה ומשפילה, הממומנת מכספם האחרון של ראסטינאק וביאנשון. בנותיו של גוריו לא מגיעות להלוויה והמלווים היחידים הם כמרים שקיבלו תשלום וראסט'. מיד עם תום הקבורה מסתלקים

הכמרים, לאחר שראסט' לווה כסף לדמי השתייה עבורם. אירוע זה גורם לראסט' עצב עמוק ומוכיח לו סופית כי החברה הפאריסאית וויתרה על הרגש והחליפה אותו בכסף ומעמד. סיפורו

של גוריו וסיומו הטראגי ממחישים לו כי עומדות בפניו שתי אפשרויות: לחזור אל הכפר, אל ערכי המוסר והמשפחה, או להשאר בפאריס, הג'ונגל החברתי שבו יש טורפים או נטרפים,

ולהצטרף אל הטורפים. ראסט' עולה אל גבעה בבית הקברות ומשקיף אל פאריס ומקבל החלטה: ללכת לסעוד בביתה של דאלפין. כלומר, הוא מחליט להשאר בפאריס ולהצטרף אל

ה"טורפים".

: 19 חמש מוסכמות של הרומן במאה ה-מוסכמה ראשונה-רקע-

הרקע מהווה נושא בפני עצמו. בדרך כלל זהו רקע שכולל19ברומן של המאה ה-בתוכו הבטים היסטורים כלכליים וחברתיים.

.זוהי1820 וסיומה בפברואר 1819תחילת העלילה היא בסוף נובמבר רקע היסטורי-תקופת

הרסטוראציה של השלטון הבורבונים בצרפת. לאחר נפילתו של נפוליאון הייתה תקופה של משטר ראקציוני שניסה להחזיר את צורת

השלטון שהייתה לפני המהפכה הצרפתית. העלילה עצמה מתייחסת לשלושה חודשים שבהם מופיעים קורותיהם של אבא גוריו וגברת וואקה. קורותיהם התרחשו לאחר המהפכה הצרפתית אשר משפיעה רבות על

הדמויות בעלילה.

עולם ישן מול עולם חדש.רקע חברתי-

פריז, מסמלת את העולם החדש, את הקדמה. הייתה זו עיר חטאיםעולם חדש- מבחינת המוסר החברתי. הערכים ששלטו בה הם תאוות בצע, הכסף הפך לערך

עליון. המשפחה איבדה את המעמד שלה. בני-הזוג לא היו נאמנים זה לזו והילדים היולא פעם גורם להענשה בין בני-הזוג

פרובינציה.הספר הוא רומן חניכות של צעיר שבא מן הפרובינציה לפריז.עולם ישן- בספר ישנם רמזים לכך שלפרובינציה יש חוקים משלה והם שונים מאלו של העיר

פריז. הפרובינציה היא סמל לחיי משפחה תקינים. המשפחה בפרובינציה משמת מקום

שכולו רגש ונכונות לסייע לכל אחד מבני המשפחה בכל מחיר. בעיר הכסף שולט ולאהרגש.

העיר מצטיירת כעולם שערכים המסורתיים השתנו בו והתקלקלו.

האכסניה משמשת בבואה)השתקפות( לחברה כולה.האכסניה והחברה מחוצה לה- הכסף הוא הגורם הקובע בחברה הזאת. ככל שהדייר גר בקומה גבוהה יותר מצבו

הכלכלי גרוע יותר.הכסף שולט גם בחברה אשר מחוץ לאכסניה ואנו רואים זאת בהזדמנויות שונות.

הכסף והרגש מנטרלים זה את זה והחברה הפכה למקום מפגש של מרמים ומרומים. האשה היא רכושו של הבעל והוא שולט בה. היחסים בין המינים בנויים על חישובים

כלכליים, לדוגמא: מעמדו של ראסטינאק עולה בעיני דאלפין)בתו של אבא גוריו( אחרי שהוא זוכה

בשבילה בהימורים. למעשה גם ראסטינאק התחיל את מערכת היחסים שלו איתה בגלל שהוא רצה לזכות

בעזרתה בכסף ולהיכנס למעמד הגבוה. "שכן נאמר שהכסף הוא העיקר וההצלחה תלויה בכסף. האדם צריך ללכלך את ידיו ...העיקר הוא שתדע להתרחץ כהלכה"

)ווטרן אומר זאת לראסטינאק(. מהנעשה באכסניה ובחברה מחוצה לה מתגלה חברה שבה הכסף הוא ערך עליון,חברה שאין בה שום ערך רגשי או מוסר וצדק.חברה שרק זיוף וצביעות שולטים בו.

. המוסכמה השנייה- המספר הכל יודע שהוא משמש סמכות מוסרית שיפוטית,19המיוחד למספר הכל יודע של המאה ה-

הוא מתערב במהלך העלילה, פונה ישירות לקורא ואומר מה נכון ומה לא. המספר של מעביר ביקורת על החברה,19המאה ה-

הוא עושה זאת בצורה גלויה ..."על ידי סדרה של פשרות כאלה מגיעים בני האדם אלאותו מוסר רופף שבו דוגל הדור הנוכחי"...

לפעמים הביקורת שמעביר המספר היא לא ישירה, הוא אומר על ראסטינאק..."עדייןהוא תמים מאוד, אין הוא יודע ששני הקווים האלה...אינם יכולים להיפגש לעולם".

המספר מראה לנו את כיעורה ורשעותה של החברה ע"י דימויים שלילים שבהם הואמתאר את אנשי החברה של האכסניה. הוא רואה באנשי האכסניה כגן חיות.

המספר יוצר רושם שיש לו חכמת חיים רבה, הוא מקשר בין עולם המציאות לעולם היצירה ומדגיש את העובדה שלרומן יש תפקיד דידקטי והוא נועד ללמד את הקורא על

המציאות חברתית מסוימת.

. המוסכמה השלישית-העלילה העלילה בסיפור מתייחסת לאירועים שמתרחשים סביב דמויות מסוימות. יש שתי

דרכים לארגן את העלילה..כפי שזה מופיע ביצירה.1.הסדר הכרונולוגי של האירועים.2

את הסדר הכרונולוגי, כפי שזה קרה במציאות הקורא יכול לארגן לעצמו רק לאחרשהוא סיים לקרוא את העלילה.

ברומן הזה יש שלוש עלילות:א. ראסטינאק.

ב. אבא גוריו ובנותיו.ג. ווטרן.

העלילות משתלבות זו בזו. ראסטינאק מושפע ומונע מהאירועים והמעשים המתרחשים אצל אבא גוריו וווטרן.

הוא זה שמקשר בין שני הקווים העצמאיים האלה של ווטרן ואבא גוריו. הקורא צמוד לנקודת הראות של ראסטינאק מבחינת המידע על אבא גוריו.רק כאשר

לראסטינאק נודע על עברו של אבא גוריו נודע לקורא על עבר זה.

*מעביר ביקורת חריפה על החברה בכמה תחומים:יחסי אבות ובנים

יחסי בעלים ונשיםהיחס אל הכסף

והיחסים בין המעמדות

מוסכמה רביעית- דמויות ."19תפקידי דמות ראשית-יש שלושה מאפיינים לדמות הראשית במאה ה-

א. יש נטייה להעניק לדמות מלאות ריאלסטית. ב. הדמות באה לידי ביטוי ע"י פעולות שהיא עושה יותר מאשר ע"י מחשבותיה

ורגשותיה . ג. הדמות מתפתחת דרך קונפליקט.לעיתים זה קונפליקט בין היחיד לחברה ולעיתים

זה קונפליקט בין ערכים שונים שהחברה מייצגת.

ראסטינאק-רקע חברתי. ראסטינאק בחור צעיר מהפרובינציה שבא לפריז ללמוד משפטים. הוא בן למשפחתאצילים שירדה מן נכסיה. משפחתו אספה כסף ושלחה אותו לפריז ללמוד משפטים.

הוא ידע שהמשפחה שלו תולה תקוות אדירות שיוציא את המשפחה מהמצוקההכלכלית שבה היא נמצאת.

ראסטינאק מגיע לאכסניית וואקה, אכסניה של עניים ושם הוא מתגורר בקומההשלישית מה שמעיד על הכסף המועט שברשותו.

ראסטינאק הולך ללמוד משפטים, הוא ניכנס לחברהפעולותיו של ראסטינאק- גבוהה בעזרת קרובת משפחתו ע"י מדאם דה בוז'יאן. תחילה, הוא עושה מאמצים

רבים, גם להצליח בלימודים וגם להשתלב בחברה ובמסיבות. אבל מהר מאוד מבין שהוא לא יכול לעמוד בכך והוא מתחיל להחסיר מהשיעורים, הוא היה מאחר

ולאחר-מכן הוא לא בא לשיעורים מסוימים, הוא ביקש מאחרים שיחתמו בשמו.לבסוף הוא לא היה מופיע בכלל ואפילו לא היה מבקש שיחתמו בשבילו.

ראסטינאק נמצא במצב של חניכות ולמידה. תאור קורותיו ותאור שלבי למידתו וכניסתו לחברה, כל שלב כזה בכניסתו לחברה כלל בתוכו קונפליקט. דרך הפתרון של הקונפליקטים מראה שראסטינאק הדרדר מבחינה מוסרית וסוף הדרדרותו מציין את

סוף שלבי למידתו את הקודים של החברה והוא נכנס לחברה "מוכן".דמויות משניות

לדמות משנית מספר תפקידים:

א. להאיר את תכונותיה של הדמות הראשית ע"י דמיון או ניגוד.ב. להניע את הדמות הראשית לפעולה.

ג. לשמש רקע חברתי.ד. להעביר את המסר של המחבר\המספר )לא תמיד מעביר את המספר(.

ווטרןאפיון דמות:

ווטרן הוא דמות סטטית מפני שאין התפתחות בתכנותיו במהלך היצירה. עם זאת הוא דמותעגולה מפני שהוא מאופיין ע"י כמה תמונות.

, אדם שרירי בעל כתפיים רחבות וידיים עבות ומרובעות.40ווטרן גבר כבן פניו חרושי קמטים והבעתן לעיתים קשוחות ולעיתים שוברות לב.זקן לחיו צבוע. הליכתיו

גמישות ומתונות, והתנהגותו עליזה ונמרצת. הדיירים באכסניה אינם יודעים מהומה על עברו או על פעילותיו בהווה. כלפי חוץ מתגלות לדיירים תכונותיו החיוביות. יש לו ידע רב בתחומים

קטנים,םמגוונים והיא מוכנה להושיט עזרה לכל דורש. הוא משלם מיד נדיבה תמורת שירותימיטיב עם המיטיבים עמו ואינו כפוי טובה.

הוא מעיד על עצמו: "דרך נפשי היא לי להקריב את עצמי למען הזולת".במהלך העלילה נחשפות תכונותיו. היא מופיע כדמות שטנית, מפתה ומדכה וכך זורעת מוות.

מסבך.ץהוא אינו מכיר במוגבלות מוסריות ומוכן לפשוע למענו להיחל המוסר שלו אינדיבידואלי, הוא רשע כלפי הפוגעים בו והוא מתיל מוות על מי שאינו מחזיר לו

את חובותיו. בהמשך מתגלה ווטרן כפושע נמלט ששמו האמיתי הוא ג'ק קולין והוא ידוע בכינויו המשטה במוות.ווטרן קשור לחבורת גנבים, והוא רואה את עצמו כאינדיבידואליסט הנמצא לבדו מול

חברה. הוא מעמיד את עצמו מעל החוקים ואינו מציית לשום אדם או לחוק חברתי. הוא עושה את הטוב בעיניו. נאמנותו למי שבוטח בו גרמה לכך שהגנבים מעריצים אותו ורואה

בו את "הבינפארטה" )נפוליון(.וזאת מכיוון שידוע היה שהוא אינו מסתלק עם הקופה. הוא נעשנה מאומנותם של אסירים משלושה בתי סוהר שבחרו בו שיהיה להם סוכן ובנקאי. הוא

משמש להם יועץ בענייני חוק ומשפט והקים משטר משלו. היקף פעולות זה מראה עלהמלחמה המתמדת עם החברה והשחיתות שבה.

פעולתו העיקריות של ווטרן במהלך היצירה היא ההסטה והדחה של ראסטיניאק. הוא עושה זאת באמצעות הרגש וההיגיון, בחנופה ובציניות, ובעיקר עם היכולת להכיר את המחולל בנפש

האדם והנכונות שלו ללחוץ על האדם בשעות המשבר הקשות ביותר. ווטרן פורש בפני ראסטיניאק את המבנה הלקוי של הסדר החברתי בפריז כפי שהוא רואה אותו, החברה מחולקת מבחינתו לגאונים ובינוניים בידי האדם יש אפשרות לבחור בין ציות להתקדמות, הגאונים הם יחידי, סגולה שנועדו למשול בחברה אין הם חייבים לציית לחוקי המוסר של הבינוניים. הבינוניים שרב האמונים שורצים בחברה ע"י השחיטות. השחיטות

והצביעות מאופיינת את החברה. הפריסאית, ולכן יש לה תפיסה מוסרית כפולה: אחת לעשירים ואחד לעניים: "האושר הוא היושר". החברה שבה שולטת תפיסה מוסרית כזו לאדם

יש רק שתי אפשרויות: או ציות או התקוממות. ציות- פירושו בחירה בדרך הישר שאינה מאפשרת התקדמות בסולם החברתי. גם ראשי האדם

הוא משכיל. להצליח אפשר לדעת ווטרן רק ע"י שחיטות מחוכמת. זו דרך שנוהג הרוב שחיי ברמת חיים פי כמה מהכנסותיו. ווטרן מציע לראסטיניאק לחפש את החורים ברשת החוקים

שדרכם אפשר לחמוק. לדעת ראסטיניאק העבודה היא שהחברה אינה מקיימת את הצדק הלכה ולמעשה יש פער בין החוק הפורמלי לבין גילויו במציאות היומיומית. ולכן הוא מורד בה

ובוחר בהתקוממות. לדעתו חוסר המסוריות הוא נורמה מקובלת שבאה לידי ביטוי בעיקרבהתנהגותו נשות בפריז.

יחסו של ווטרן לראסטיניאק מתפתחת במהלך היצירה. תחילה הוא רואה בו שיתוף לתכונותיו,בהמשך הוא חושף בפניו את אהבתו ומבטיח לראסטיניאק כי יוריש לו את נכסיו.

קורת על החברה הפריסאית ב

일).כסף ערך עליון

이)המשפחה אבדה את מעמדההכסף ערך עליון:

일)ומבקרות אותו אך ורק בגלל כספו. הן מופיעותובנותיו של אבא גוריו נשארות אית חשאי רק כשהן זקוקות לכסף.רלביקו

*אנסטזי דה ראסטו- באה לבקש כסף מאביה שהיה כבר חסר כל כדי להציל את מאהבה,ופעם אחת כדי לשלם עבור שמלה מפוארת למסיבה.

דלפין דה בוזיאן- מקבלת מאביה דירה לגור עם ראסטיניאק למרות שברור לה שלאביה איןכסף.

*ראסטיניאק- מוכן ליצור קשר עם ווקטורין ונותן את הסכמתו בשתיקה לרצח אחיה כדישהיא תזכה בירושה והוא יקבל את הכסף.

*ראסטיניאק- מבקש ומקבל מאמו ומאחיותיו את חסכונותיהן האחרונים כדי שיוכל לקנותבגדים המתאימים להשתלב בחברה הגבוהה.

*ראסטיניאק- זוכה להערכה מדלפין כאשר הוא זוכה בהימורים.המשפחה אבדה את מעמדה:

התא המשפחתי אבד את צביונו הקודם, כבוד להורים ונאמנותו לבן הזוג כבר לא מהווה אחד מאבני היסוד של המשפחה.

*אנסטזי ודלפין- לכול אחד מהן יש מאהב שהן מממנות אותו מכספן.*שתיהן לא באות לטפל באביהן הגוסס.

תו של אביהן.י*שתיהן שולחות מרכבה ריקה להלווי גוריו, בצר לו לפני מותו, זועק שיש לגרום לבנותיו לבוא אליו אפילו באמצעות החוק. הוא

אמר )ומבטא בכך את דעת המספר(. "החברה והעולם תלויים באהבות, הכול יתמוטט אםהילדים שוב לא יאהבו את אהבותיהן". "המולדת תחרב אם ינהגו זלזול באבות".

*אביה של ויקטורין דוחה אותה ומנשל אותה מהירושה מכיוון שנידמה לו שאישתו בגדה בווויקטורין שלא שלו.

הקונפליקט של ראסטיניאק: תראסטיניאק-נמצא בקונפליקט-האם להשתלב בחברה הפריסאית הגבהה במחיר הידרדרו מוסרית או לדבוק בעולם הערכים שעליהם גדל-יושר הגישה עבודה קשה ולהשאיר מחוץ

למעגל החברתי שהוא כה חושק בו. לאורך הרומן ראסטיניאק מתלבט באיזה דרך לבחור. לפני פעולות רבות שלו הוא מהסס

שהוא דרך לבחור-היסוס זה מגביר ומבליט את הידרדרותו ואת חומרת מעשיו.*מבקש כסף מאמו ואחותו-כדי לקנות בגדים ולהשתלב בחברה הגבוהה.

-הוריו חסכו בעמל רב כסף כדי לשלוח אותו ללמוד.ו*נוטש את לימודי*מחזר אחר דלפין שקולות תועלתיים.

*מהמר.*מקבל מדלפין כסף.

*נשאר לבלות עם דלפין למרות שמחלת גוריו מדאיגה אותו מעוד.*מוכן שרוצח אחיה של ויקטורין כדי שיזכה באופן עקיף בכסף.

בסיום הרומן מגיעה הקונפליקט של ראסטיניאק לסיומו. לאחר שעמד על טיבה של בה מבפנים "ועתה נתראה פנים את ואנוכי" הואקהחברה הוא בוחר להשתלב בה ולהאב

אומר לעבר פריז לאחר קבורתו של אבא גוריו והולך לאכול ארוחה חגיגית אצל דלפין. ראסטיניאק בוחר לוותר על מצפונו ומחסל בכך את הפער שהיה עד כה בין ההיסוסים

המצפוניים שלו לבין המעשים בשטח.

מוטיב הכרכרות

ברומן "אבא גוריו" מאת א. בלזאק מופיעה הכרכרות מספר פעמים בלבד, אך בכול פעם שהן מופיעות יש להן תפקיד חשוב ומרכזי בביטוי חשיבות הכסף בחברה הגבוהה בפריז וכן בתהליך .שעובר ראסטיניאק בדרכו אליה

אמנם, הכרכרות מופיעות כבר בדפיו הראשונים של הרומן, כאשר בנותיו של אבא גוריו באות לבקר אותו ומרכבותיהן מעידות על עושרן הרב, אך דומה שהפעם הראשונה בה מופיעה כרכרות והן בעלות ערך מוסף משמעותי היא כאשר ראסטיניאק מגיעה לבקר את הגברת

דה-ראסטו בביתה ורואה את הכרכרה המהודרת של המאהב וליבו מתמלא קינאה. מיד לאחר שיוצא ראסטיניאק מביתה של אנאסטאזי דה ראסטו, והוא מאוכזב מפגישתו עמה, הוא מחליט לשכור כרכרה במעט הכסף שנותר לו כדי להגיעה לבית דודניתו העשירה. כשהוא מגיע לשם מלגלגים עליו המשרתים על כך שהגיע בכרכרה דואר ולא בכרכרה פרטית משלו, כמו זו שיש

לעשירים. מן התיאור הזה ניתן להסיק מס' מסקנות. ראשית ראסטיניאק מבין, ודרך הבנתו מבין זאת מבין

זאת גם הקורא, שהכרכרה שמבטאת את מעמדו של האדם והאדם שאין לו כרכרה משלו וסמל משלו אינו מחשב בחברה הגבוהה של פריז. שנית, העבודה שרסטיניאק בחר לבזבז את

מעט הכסף שנותר לו על נסיעה בכרכרה לבית הדודנית מעידה על כך שהוא הולך וניכנע לערכי החברה הגבוהה ותוך כדי כך מאבד את הערכים הנכונים שהנחילה לו משפחה. ייתכן

שלגלוג המשרתים על כך שהגיע בכרכרת דואר גורמת לו לשאוף עוד יותר אל הכסף והעושר. של ראסטיניאק אומר-על דרך המשל שבעלי הכרכרות נשארים "נקיים"ווטראן במסגרת חינוכ

תרתי משמע. ואילו הולכי הרגל שעלו הם ניתז הבוץ מהכרכרה נחשבים למלוכלכים ולאשמים,כלומר אתה יכול לעשות מעשים לא חוקיים אבל תקפיד לרחוץ ידיים ושלא יתפסו אותך.

במהלך הרומן מתחבר ראסטיניאק עם ביתו השניה של אבא גוריו-דלפין. הוא הולך איתה מס' פעמים אל התאטרון.בפעם הראשונה מתאר בפניו בלאזק את הליכתו של ראסטיניאק אל

האכסניה לעומת נסיעתה של דלפין בכרכרה בחזרה לביתה. בפעם אחרת מתאר המחבר אתנסיעתו של ראסטיניאק במרכבתה של דלפין לאחר ההגה.

מכאן שע"י שימוש בכרכרות מראה בלזאק לקרוא את תהליך החינוך מחדש של ראסטיניאק. כלומר, בתחילה עוד לא היה מעורב ראסטיניאק בחברה הגבוהה ועוד לא נכנע לערכיה

הקלוקלים ולכן עוד לא השתמש במרכבה, אך מאוחר יותר הוא לומד את החברה ונוהג עפ"ימנהגיה וזה בא לידי ביטוי בנסיעתו במרכבה.

דומה שהפעם המשמעותית ביותר בה מופיעות הכרכרות היא דווקא בסוף הרומן, כאשר אנאסטאזי ודלפין שולחות כרכרות ריקות אל הלווית אביהן. הכרכרות מבטאות במקרה זה את

העושר הרב הנראה מבחוץ ואת העובדת שמבפנים, למעשה הכול ריק וחסר תוכן. כמו כן שליחות הכרכרות הריקות מבטאת את העבודה שבעיני החברה הגבוהה מה שחשוב הוא מה

שנראה כלפי חוץ ולא מה שיש בפנים. לסיכום, לפני עידן המכוניות הייתה לכול המשפחה כרכרה עם סמל עליה.הכרכרה והסמל גם

יחד סימלו את מעמד המשפחה ומידת עושרה. במהלך הרומן אבא גוריו מבטא מוטיב הכרכרות את חשיבותו הכסף והמראה החיצוני בחברה הפריזאית הגבוהה וכן הוא נותן נופך

נוסף לתהליך הידרדרותו של ראסטיניאק.

א.ב. יהושע – המאהב

האמנותי והעיצוב מבנה וידוי. מעין מהווה מונולוג ראשון. כל בגוף הנאמרים מונולוגים של שרשרת           ·

המונולוגים. בין עימות על-ידי שונות משמעויות להעביר מאפשר הזה המיוחד המבנה לכולם. משותפת שהבדידות היא לקורא וניתנת מהגיבורים שנמנעת השלמה הידיעה

הוא האחרים. הקורא עם קשר ליצור יכול אינו הוא שרק נדמה הגיבורים מן אחד לכל ואינם קשר ליצור מנסים שלהם", שכולם המונולוגים "בתוך סגורים שכולם היודע מבחין הקורא שרק בודדים...( מכאן כל-כך אינם )ועל-כן בודדים שכולם – יכולים

ביניהן. דיאלוג מנהלות בעצם שהדמויות

זוויות-ראיה דמויות, ממספר מספר על-ידי נבחנים רבים אירועים           ·בולט(. מודרניסטי מאפיין–)ה"פרספקטיביזם"

שיחזור – גלוי מישורים: מישור המונולוגים, שני חושפת, באמצעות דמות כל           · בחייה בהיגיון, שולטת מתפקדת הדמות בו עולם זהו – לעין הגלוי החיצוני העולם

ההתנהגות לדפוסי ונאמן למציאות ריאליסטי, נאמן מישור אותם. זהו ומתכננת הפנימי, הכאוטי, העולם ביטוי – סמוי השבעים; מישור שנות של הישראלית במציאות

החברתיות שובר-המוסכמות העולם ודחפים. זהו יצרים על-ידי האבסורדי, המונע ואסורים, חלומות כמוסים מאווים על-ידי המונע עולם – התקופה של המקובלות

הללו, הרבדים שני את לחשוף יכול פנימי מונולוג תת-תודעתיים. רק וביטוייםאותנטית. כה בבת-אחת, בצורה

נחשף הקורא בלבד: אמנם חלקית הינה ברומאן התודעה זרם טכניקת           · התודעה" ל"זרם והגיונית, בניגוד סדורה הינה הכתיבה טכניקת הדמות, אך לתודעת

לחלוטין. חופשית לדף, בצורה האסוציאציות כל את הקלאסי, שהציף )"פלאש-בק"( לגבי שחזורים כרונולוגי: סידרת לא התרחשויות סדר           ·

ודוצ'ה, ועוד. מפי המאה בתחילת ואדם, ירושלים אסיה של היכרותם הקורא. בקרב אמינות של רושם יוצרת שונות דמויות על-ידי מידע הצלבת           ·

לקורא, פרשנות גם דמות, וכך העובדות. לכל כלפי רק הינה לשכוח: האמינות איןדומות. סיטואציות כלפי שונה ורגש האירועים לגבי שונה

אחת: אחדות לכדי היצירה את מאגדים גורמים מספר           ·המקום: חיפה.         .1ואחריה. לפניה מספר - חודשים יום-הכיפורים זמן: מלחמת         .2הדמויות. בין הדוקים די קשרים         .3ביצירה. הדמויות לכל אדם, המתייחסת של דמותו         .4הדמויות. אחר, כל או זה מחפשים, באופן אחריו – גבריאל של דמותו         .5חוזרים: מוטיבים         .6 סמלי גם גבריאל( אך )אחר מוחשי הינו החיפוש: החיפוש מוטיב         א(         

במשבר הנמצאת בחברה הלאומית הזהות זהות; חיפוש אחר דמות כל של )חיפושעמוק(.

אדם כלפי אסיה; טלי כלפי דאפי; גבריאל כלפי המאהב: נעים מוטיב         ב(          נשאר נעים לירושלים, ובמקביל נוסע התרחשויות: אדם של סימולטנית בניה           ·

בבית. מתמזמזים וטלי אדם דאפי, ובמקביל עם חצאית קונה הגוררת; אסיה ליד גבריאל, הפגישה אחר חיפוש סביב מסתובב הסיפור בלשיים: כל אלמנטים           ·

המכונית הסבתא, מציאת לבית בלילה הפורץ בביתה, אדם ודאפי נעים של המפתיעהועוד. האבודה

, המוסך, שכונת47 המוריס החירש, מכונית הבן סמליים: יגאל אלמנטים           ·ועוד. שערים מאה

המתח את המפיגים קומיים מצבים משולבים קומיים: בעלילה אלמנטים           · את ששכפל לאחר אדם של מדירתו הבורח קליל, למשל: נעים נופך ומעניקים עליו מעמיסה מהסופר-מרקט. היא לשליח השכנה על-ידי בטעות נחשב המפתח דלת את פותחות ודאפי תמורתם; אסיה כסף ממנו ודורשת ובקבוקים צנצנות

מלמלות. מקושטת אדומה פיג'מה לבוש שם יושב המבויש נעים את ורואות האמבטיה בארוחת הגפילטע-פיש את לעכל מתקשה בבכי; נעים פורץ ונעים צוחקות הן

מהטעם. להיחנק לא כדי לחם הרבה עם הדג את אוכל אדם. הוא אצל ליל-שבתלחם. הרבה עם הגלידה את גם אוכל מכן, הוא לאחרהדמויות אפיון

משמשת דמות עצמאי. כל אנושי קיום בעלות רבות דמויות "המאהב" מכיל הרומאןהישראלית. בחברה מסוים מגזר ייחודית, המייצגת אנושית כדמותאדם

) ביצירה ביותר הרב המונולוגים מספר את לו ברומאן. יש הראשית הדמות           ·האחרות. הדמויות לכל קשור ( והוא13

ונמנע יגאל בנו מות בעקבות גידל הזקן )את גדול, מזוקן , איש45 בן אדם           · בעל מרשימה. הוא הופעה ממושך(, שקט, בעל לאבל סימן – המקרה מאז מלגלחו

לעבוד כדי בצעירותו לימודיו את לעזוב נאלץ שהוא במפורש מצוין משגשג, אך מוסךאביו. של במוסך

הקרובה הסביבה עם משמעותי קשר ליצור בודד" – מתקשה "זאב מעין הוא           ·וכד'(. שלו במוסך משפחתו, העובדים )בני לו כך כדי והניכור, עד הזרות שולטים השניים - בין אסיה לבין אדם בין היחסים           ·

כלפי אובססיבית אהבה אדם המאהב. בעבר, חש את לביתם שאדם, במודע, מכניס הזמן, האהבה בת-זוגתו. עם תהיה שהיא וידע התיכון בימי עוד אותה הכיר אסיה. הוא

עבודת את שיעשה מאהב גיוס כדי עד מעולמה התרחק לעול. הוא הפכה לאסיה מדוע תוהה משונה. היא זוג הוריה את דאפי, מגדירה אדם של במקומו. בתו האהבה

משוחחים. מתנשקים, בקושי או מתחבקים לא מעולם לזו. הם זה התקשרו בכלל פגישה באדם, שהרי אסיה של בלתי-מודעת תלות יוצרים גבריאל אחר החיפושים המאמצים ובמידת אדם של הטוב ברצונו תלויה תהה גבריאל עם שלה מחודשת

אחריו. בחיפושים להשקיע שיאות מנסה לא מבתו. הוא מאוד מרוחק אדם – דאפי לבין אדם בין היחסים           ·

מאליו. התקרבות מובן באופן נמצאת היא אותה. בשבילו להבין או איתה לשוחח החילוץ. אדם בעבודות הלילה לנסיעות אליו מצטרפת דאפי כאשר מתאפשרת ביניהם

לכפרו לשוב נעים על פוקד הוא נעים. אז עם ששכבה מגלה כאשר דאפי בחיי מתערב בחייה. הוא מהנעשה אותו מנתק לדאפי אדם בין לעולם. הריחוק עוד לחזור ולא

טלי. חברתה כלפיה, עם לחוש היה שאמור הקרבה את מעוותת בצורה מממש אדם בין שקישר היחיד שהדבר נראה – אדם של בחייו יגאל של מקומו           ·

יגאל. למוות נדרס6 נישואין. בגיל שנות5 אחרי חירש יגאל, שנולד בנם היה לאשתו בשל בו קינא ולפעמים אותו העריץ מותו. הוא לאחר וגם בחייו ליגאל קשור היה אדם

מהעולם, עד בנו של ההתנתקות יכולת את אהב כל-כך שרוי. אדם היה בה הדממה בכך. באחד שחפץ בשעה ניתוקו את שאיפשר השמיעה למכשיר מפסק לו שהתקין הבן דרכים. יגאל בתאונת מותו את מצא המכשיר, הוא את ניתק יגאל בהם המקרים

הקשבה המשפחה, אין בני בין תקשורת במשפחה. אין החירשות את מסמל החירשוניכור. בדידות תחושת היא והתוצאה

בקרבה מבחין מאהב. כשהוא לאשתו מביא אדם – יוצא-הדופן המעשה           · מאוחר זה לכת, אך שהרחיק חש אסיה, הוא לבין גבריאל המאהב שבין האינטימית

שהוא מחשבתו עקב לו שיש האשם רגשי לאור להסביר ניתן לגבריאל יחסו מדי. את לגבריאל אסיה בילדות. במסירת בה מאוהב שהיה יצחק מהנער אסיה את גנב עצמו

שהכנסת תחילה סבר הוא כך על אסיה. נוסף גזלת של חטא אותו על כפרה משום יש גבריאל, כלפי בחמימות נוהג אסיה. הוא אל שלו מהקשר אותו תשחרר המאהב אחר בעניין ועוקב המכונית בתיקון חובותיו על לו לביתם, מותר מפתח לו מעניק

השליטה את מאבד הוא כי אדם חש אסיה. כאשר אשתו לבין בינו המתפתחים היחסים דואג למלחמה. הוא גבריאל את לשלוח מחליט ואשתו, הוא גבריאל בין היחסים על

נוכח אסיה של לגורלו. הדיכאון אחריות אדם נעלם, חש וכשהוא יגויס שגבריאל לכך אשתו. של המאהב אחר הזוי חיפושים למסע לצאת אדם את מביאה גבריאל היעלמות

להיות הופך אובססיביים. אדם להיות הופכים גבריאל אחרי הליליים החיפושים לגלות אדם של כמיהתו את מסמלים מהסביבה. החיפושים ומנותק תשוש מהתחייבויות חופשי, משוחרר עולם שהוא גבריאל של עולמו את ולהבין אדם של לעולמו בניגוד זאת כל – מחייבת ומסגרת שגרה קודמות, ספונטני, חסר כאחד. ונפשיות פיזיות מאנרגיות אדם את רוקן גבריאל אחר עצמו. החיפוש

נגרר ובתו, הוא אשתו לבין אדם בין קשר בהיעדר – האסור המעשה           · מסיע עליה, הוא להסתכל נהנה דאפי. אדם של טלי, חברתה כלפי עזה לתשוקה

דבר של ובסופו פלאפל לאכול ולדאפי אליו אותה חולצה, מצרף לה אותה, קונה וחש המגונים למעשיו מודע איתה. הוא שוכב ושם ודוצ'ה הסבתא לבית אותה לוקח

מאהב". שמחפש מאהב מצהיר: "אני כך. הוא על אשם רגשות עבודה לו )יש התקופה אירועי בעקבות התעשר אדם – לכסף אדם של יחסו           ·

כסף מרוויח תקינה(, הוא כשמכוניתם לחזית לצאת רבים של רצונם בזכות רבה והוא הקשה המלאכה את עושים הרבים ממש. הפועלים לעבוד רבה, מבלי בקלות

)למעט בשמותיהם פועליו את מכיר לא הרווחים. הוא את לאסוף יום של בסופו מגיע ערך עוד בעיניו בחייהם. אין עניין כל מגלה מיוחד( ולא קשר לו יש נעים, איתו

ומעניק ויעיל זול עבודה כוח המהווים ערבים פועלים מעסיק עברית" – הוא ל"עבודה מזלזל לכסף מלא. יחסו אמון נותן הוא וחמיד, בהם לארליך הניהול סמכויות את

הכרה. ללא כמעט ומבזבז מכספו להיפטר ממהר למדי. הוא למציאות: הוא אמביוולנטי יחס המגלה מורכבת דמות הנו לסיכום, אדם           ·

בלילות; אחריו לחפש יוצא אשר זה הוא וגבריאל, אך אסיה בין שקורה למה מודע בטלי; הוא מדובר כאשר בעצמו לשלוט מצליח אינו להתנהגותו, אך ומודע עצור הוא

מאוד... לאדם רבה בקלות כספים מבזבז כלכלית, אך עוצמה מחשיב מדינה אל-תוך שנולדו הבנים, אלה דור את מייצג אסיה, הוא עם ייצוגי: יחד תפקיד

)כסף, כוח הוריהם של מזה לחלוטין שונה שלהם הערכים סולם אשר מוכנה, אלהעצמו. למימוש הגיע שלא ובלתי-מוסרי מזדקן, בודד כגבר מצטייר שהוא ומין(. מכאן

אסיה זקנה, שיערה כמו החיצונית. מתלבשת בהופעתה ומוזנחת , אפורה45 בת            ·

לאאיפור. נטולת והיא מסודר

היא בהווה ואילו לחימה רוח מהפכנית, בעלת דמות אסיה היתה בצעירותה            · מן במהפכות לעסוק הוא לה שנותר וכל ההפיכה בניסיון שכשלה כמי נוהגת הצרפתית(. המהפכה בנושא ספרון כתיבת על שוקדת העבר. )היא

בבית נמצאת ולא כמעט הביתית. היא מההוויה ומנותקת בודדה אסיה            ·אותם. לאכול כלל ניתן שלא תבשילים ומכינה מנקה היא וכשנמצאת

אדם. עם ביחסיה מאוד עצורה אסיה – אדם לבין אסיה בין היחסים מערכת            · ממשי וביטוי ממנו ומרוחקת סגורה כלפיו. היא וחיבה אהבה רגשות מפגינה לא היא הבית בחיי ואי-מעורבותה העבודה בחדר הממושכות בהסתגרויותיה ניתן לכך

בחלומות. בעיקר המתפרצים יצריה את מדחיקה היא כי והמשפחה. נראה לה חמה. אין אמא איננה אסיה – דאפי לבין אסיה בין היחסים מערכת            ·

על דבר כמעט יודעת לא בזרות. אסיה זו כלפי זו נוהגות והן דאפי עם קשר כמעט לריב המוביל בכישלון מסתיים אליה התקרבות ניסיון וכל בתה של הרגשי עולמה

לאחר דאפי עם קשר ליצור ההזדמנות את משווע באופן מחמיצה ולשנאה. היא בעיני לה שיש החביבה התדמית עקב מועצם והדבר בכיתתה שהעבירה השיעור

תלמידיה. את עוררה גבריאל של הופעתו – גבריאל לבין אסיה בין היחסים מערכת            ·

יצרי את אסיה מגשימה גבריאל עם יחד. ביחסים גם ומקצועית רגשית מבחינה אסיה ובעלה. היא בתה עם ביחסיה שהודחקו הארוטיים היצרים לצד האימהית החסות תשוקותיה למימוש וכמיהתה וריגושים עניין בעלי לחיים רעבונה את וחושפת נפתחת

הכמוסות. בחלומות. חלומותיה בעיקר שחיה כמי מתגלה אסיה – אסיה של החלומות            ·

חושפים שלה. החלומות בתת-המודע המתחולל את חושפים והם בדרך-כלל ארוטיים מן שלה המפלט הם היומיומית. החלומות בהתנהגותה מודחקים שכל-כך היצרים את

אי-תפקודה מבחינת ו"מתה" בימים חולמת שהיא בעת בלילות חיה המציאות. היא המוחמצים אנושיים. החיים וחום לקרבה כיסופים מבטאים וכאם. חלומותיה כרעיה

שלה. ההזיות בעולם המעוותת בצורתם פורציםדאפי

תקופת לאחר להוריה י', נולדה כיתה , תלמידת15 מתבגרת, בת נערה           · והן בביתה הן ובודדה זנוחה נערה הבכור, יגאל. היא בנם מות בעקבות ביניהם משבר יחסי מהות את היטב מבינה הסתכלות. היא יכולת ובעלת נבונה חברותיה. היא בקרב מרדנית, חברותיה(. היא בבית לנעשה בביתה המתרחש את משווה )היא הוריה

בתקופה הישראלי הנוער את מייצגת חוצפנית, הרפתקנית, ישירה, ספונטנית. היאהרומאן. התרחשות של

תשומת-לב למשוך לניסיונות אותה מביאה אותה האופפת האבדון תחושת           · ליום הלילה ואת ללילה היום את הופכת שגרתיים: א( היא בלתי מעשים באמצעות

"האיש עם מסתורי קשר מנהלת הלימודים(. ב( היא בזמן בבית-הספר )נרדמת משוטטת משפחה. ג( היא כאיש מעקבה לאחר המתגלה בלילות" – סופר המתקתק

מאביה "סוחבת" כסף אמה. ד( היא של המאהב אחר בחיפושיו אדם עם בלילות שוטטות בנסיעות כספה את מבזבזת בלילות. ה( היא המשותפת העבודה בעקבות

את המדגיש )אירוע סילוקה כדי עד בלימודיה מידרדרת במוניות. ו( היא תכלית ללא נבגדת לחוש לה זה, הגורם במשבר לה לסייע מצליחים שלא הוריה בידי הפקרתה

של במוסך נעים, המועסק הערבי הפועל עם שגרתי לא רומן מנהלת על-ידם. ז( היא לחברתה בהידבקותה המסומלת לב לתשומת זעקתה על מעידים אלו אביה. כל

והנורמלית. החמה המשפחה את המייצגת אסנת הוריה: של הדור בקרב שנזרע הפורענות זרע את מיצוי לידי מביאה דאפי           ·

אצל היטב שהוסווה מה יום-הכיפורים. כל מלחמת של השבר אל-תוך מתבגרת היא מטרה, ללא לחפש מעצורים: המרד, הציניות, היכולת ללא אצלה הוריה, פורץ

על )הצער האמיתיים והכאב הרגישות גם התכלית(, אך חסרות השוטטות )נסיעותלמתמטיקה(. המורה מות

את הציוני, המייחד המיתוס בשבירת האחרונה החוליה את מהווה היא           · מוסר לערכי מצפון, נאמנות רגשי של גילויים אצלה אין – בלבד היהודים-ציוניים

הוא באשר לאדם דאגה מביעה אוניברסלית, והיא היא מקובלות. ראייתה ולנורמות הערבי, והיא כלפי סטריאוטיפית תפיסה על להתגבר שמצליחה היחידה גם אדם. היא

החיים, אל "פורצים אשר אלה את בעיניה מייצג לנעים. נעים וגופנית נפשית נמשכת שלה ביותר. המשיכה משמחת שגרה כשבירת נתפסת בחייה חירות". הופעתו מלאי ל"דבר אמיתית הימשכות מתוך וגם למרוד המצוינת מההזדמנות גם נובעת אליו

מאוד. לאטרקטיבי אותו הופך בלתי-מוכר והמושך" שהיותו האחר, השונה

נעים ברומאן. הערבי-ישראלי המגזר את חודשים, המייצג ושלושה14 בן ערבי נער     ·     

התנהגותו. את המאפיין ההליכות לנועם רומז שמו מומחה. למכונאי להופכו אדם, במטרה של במוסך לעבוד על-ידי נשלח נעים     ·     

המשפחה. פרנסת לטובת לעבוד עליו נגזר ללמוד, אך היתה האמיתית שאיפתו לצטט ומיטיב בעברית קורא האינטיליגנטית. הוא באישיותו בולט הוא     ·     

ועם הבור הערבי הפועל של המיתוס את שובר ביאליק. הוא של שירים בעל-פה יותר לעשות ראוי שהוא שסבר משום מתוסכל חש הוא במוסך עבודתו הארץ. בתחילת

ברגים. ולאסוף רצפה לטאטא מאשר לאף שייך שלא כמי חש והוא והיהודית התרבויות: הערבית שתי בין חי נעים     ·     

ולהימנע להתכווץ שעליו מרגיש – ובזרות בפחד נוהג הוא היהודית מהן. בחברה אחת מרבה הוא שאין משום שייך לא הוא הערבית לחברה ואילו תשומת-לב ממשיכתמשפחתו. מבני מנותק והוא בכפרו לשהות

אדם, מנצל ממעסיקו האמון למידת זוכה הוא כאשר – נעים של בחייו המפנה     ·      ביקוריו את ומנצל אדם של לדירתו מפתח משכפל תום. הוא עד ההזדמנות את נעיםעניין. לגלות מתחיל הוא דאפי, בה את עקיף באופן להכיר כדי שם

לחלץ אדם עם בלילות לצאת מוזמן הוא כאשר בן-בית להיות זוכה נעים     ·      נעימים, טוב, מגורים אוכל מקבל הוא בו החדש מהמצב נהנה תקועות. הוא מכוניות

יותר חושק הוא בה – לדאפי וקירבה בבית-הקולנוע תכופים מרובה, ביקורים שינה להשתנות. לו משברים, הגורמים של שרשרת אצלו גורם הבין-תרבותי ויותר. המפגש

הופך לכסף. הוא הערכה וחסר ממון לבזבזן, תאב הופך וצנוע, הוא תמים מנער הולכת לבושו וצורת החיצונית התנהגותו – זהותו את לאבד נוטה והוא בטלן להיות של ובסופו במוסך לעבודה ומחבריו ממשפחתו מתרחק הישראלים, הוא של לזו ודומה

עליו ומעיקה גוברת עליו המוטלת כואבת. האחריות בבדידות נתון עצמו מוצא דבר להתפטר מבקש אדם. הוא של בהוראתו ודוצ'ה של המטפל להיות הופך הוא כאשרעליו. תוטל הקרב למותה שהאחריות חושש הוא כאשר

היחסים מורכבות על מעידים ודוצ'ה לבין בינו המתפתחים היחסים     ·      טוב רצון של וגילויים להתקרבות אחד, ניסיונות העמים. מצד שני בין האמביוולנטיים

דחייה, חשדנות, אחר, הרגשת הערבים, ומצד מבחינת בשלום לחיים לשנאה דבר של בסופו המובילה – הערבים כלפי היהודים של וסטריאוטיפיזציה

חבלה. ולמעשי יגאל, נתפס המת אחיה לבין בינו דמיון הרואה דאפי עבור – כתחליף נעים     ·     

נעים עבורה מספקים, הופך חברתיים קשרים כבן-משפחה. בהעדר נעים תחילה לה ואמר איתה כששכב ניתן לכך וביטוי ככזה להיתפס רוצה הוא לאהבה. אין לתחליף

מרות עליו לקבל בנכונותו בעצם היא הדבר איתה, כשמשמעות להתחתן מוכן שהוא שהלך גבריאל הנכד לתחליף נעים ודוצ'ה, הופך והדדיות. עבור יהודית, אחריות

לאיבוד. החיפוש את מייצגים ונעים דאפי – ומשמעותם נעים לבין דאפי בין היחסים     ·     

מדעות חופשיים ומרדנים, שניהם צעירים בודדים, שניהם ומגע. שניהם קשר אחר במנהל מורדת ודאפי משפחתו ובבני שלו המוסך במנהל מורד כובלות. נעים קדומות

השניים. הרצף, המצמיד בין המסעיר במפגש היא מכך ובהוריה. התוצאה בית-הספר את ברקע, מאיר המתרחשת העמים בין המלחמה לסיפור ביניהם האהבה סיפור את

מגרש בתו, הוא עם שכב נעים כי אדם שגילה כבלתי-אפשרית. לאחר הזאת האהבה לשלום התנאים הבשילו הרומאן, שטרם רומז לבלי-שוב. בכך כפרו אל חזרה אותו

העמים. בין אמיתי ודו-קיוםגבריאל

חי בצרפת. הוא שנים10 מזה לערך, חי30 לשעבר, בן ישראלי הוא גבריאל     ·      אל היד מן חי – קבועה פרנסה נטול מחייבת, הוא שגרה לו בספונטניות. אין חייו את

כתקלה. בארץ שהייתו את רואה הפה. הוא לרשת במטרה מצרפת לארץ הגיע ומשונה. הוא תמהונית גבריאל של דמותו     ·     

עצמו מצא ובינתיים התעכב הסבתא של ערש-דווי. מותה על שהיתה סבתו את והופך עליו משתלט כסף. אדם וללא רעב למוסך הגיע ומנותק. הוא אבוד גבריאל

הצרפתית. המהפכה בנושא בעבודתה אסיה אשתו של למתורגמן אותו לאחר סבתו אצל גדל מפורדת: הוא למשפחה בן שהיה גבריאל על ידוע     ·     

עליו. נודדת ובודד, ששנתו מוזר ילד היה אותו. הוא נטש ואביו חמדה, נהרגה שאמובלילות. בעיקר שחי מפוזר טיפוס

הוא בפריז. שם אביו אל להצטרף במטרה הארץ את עזב1963 בשנת     ·      המגלה יציב לא כאדם נוהג שנים. הוא כמה למשך לחולי-נפש בבית-חולים התאשפז

מצא וכך קיומית וסכנה בהירות חוסר של בתקופה לארץ נקלע באחרים. הוא תלותבהן. שליטה לו היתה שלא בסיטואציות עצמו

לצד שלו אדם. הבדידות של אסיה, בתיווכו של המאהב להיות הופך גבריאל     ·      וארוטי. אינטלקטואלי מימוש עמו שיביא לרומן הקרקע את מכשירה שלה הבדידות

אל השניים את תשיב הכפויה והפרידה מה לזמן חייהם את יאיר השניים בין הקשרהמייאשת. האפלה

נידון שהוא מבין לה. הוא שייך חש הוא שאין במלחמה עצמו מוצא גבריאל     ·      ההיסטוריה". הוא מן "לצאת ובעצם נפשו את למלט מבקש משפט. הוא ללא למוות היא זהותו שערים. החלפת במאה החרדים של הפתוחות לזרועותיהם מהצבא בורח

למי לחבור מבקש הציונות. הוא לכישלון עדות היא המלחמה כי להבנתו ביטוי הכוזבת הארצית למלכות שסוגדים למי ולא האלוהית הרוח במלכות שמאמינים

עצמית. מלכודת המהווה כלפי מחויבות שום רואה שלא הישראלי המגזר את מייצג למעשה, גבריאל     ·     

את לסכן כוונה לו ואין חירום מצב בעת בצבא לשרת צורך חש לא היהודי. הוא העם בחוויה הנתון כאדם נראה מולדתו. הוא את בה רואה הוא המולדת, שאין למען חייו

האגואיסט, התלוש, לישראלי כמודל נתפש הוא ובכך בריחה של תמידיתבלבד. האישיים צרכיו לסיפוק חסר-ההתחשבות, "ראש-קטן", הדואג

ודוצ'ה הכרה של גילויים לבין היצירה בתחילת הכרה חוסר בין נעה ודוצ'ה של דמותה     ·     

נגזר הרומאן. שמה במרכז העומדות יסוד בשאלות משמעותית תובנה שבצדם מלאה והמיוסר. הכאוב גורלה למרות בחיים היאחזותה את = חיים, המסמל וידה מהמילה

בארץ. במתרחש להתעניין וממשיכה מתייאשת לא היא לאורך ירושלים העיר הציונות( בת הולדת )שנת1881 ילידת היא ודוצ'ה     ·     

את לייצג הוא ברומאן ימיה. תפקידה באחרית חיפה העיר ותושבת חייה שנות מרבית סף היסטורית" ועל כ"ישישה מתוארת השונות. היא תהפוכותיו על הציוני החלום חיי עם אחת בכפיפה הפרטיים חייה את המציב נוקב חשבון-נפש עורכת היא מותה ירושלים. היא את שנטשה משום הכרתה את שאיבדה סבורה ישראל. היא מדינת

כישלון, ומבחינת היא הציונות כי רומזת הציונית. היא ההעזה של הטרגדיה את מגלמת שבגלל ורומזת מוסיפה מוחלט. היא חטא גדלה, היא היא המסורתית, שבה היהדות

לשיאה מגיעה מבתיהם. האירוניה אנשים גירוש בשל מוסרי חטא עלינו הציונות, רובץ שיבתו בזכות נורמלי קיום היהודי לעם להעניק היה שאמור הציוני בכך, שהסיפור

מאבקים רצופת היהודית המדינה של שההיסטוריה ככוזב, משום למולדתו, התברר שהציונות לזה ההפוך בכיוון וברח הארץ את נטש גבריאל הנכד ומלחמות. אפילו

העם. את הוליכה הנעדר. לנכדה תחליף משמש נעים – נעים לבין ודוצ'ה בין היחסים מערכת     ·     

וכך בורייה על הערבית בשפה שולטת לטיפולה. היא ודואג בדידותה את מפיג הוא בו חושדת בביתה. היא זר נטע בו רואה היא שלמה. בתחילה השניים בין התקשורת

מחשבתם שכל עוין גורם הערבים בכל רואה לה. היא להרע ינסה שמא ממנו ומפחדת עברית, קורא שהוא מאמינה נעים, לא את מבקרת היהודים. היא את להשמיד היא

ורואה פשפשים עליו נושא שבוודאי ומלוכלך מוזנח מישהו כאל אליו מתייחסת אליו נקשרת מתהדק, היא ביניהם הקשר הזמן ממש. במשך של ב"גידולו" מטרד

ומתעוררת לו נושקת היא כאשר נרשמת שיא לחלוטין. נקודת בו תלויה והופכת בעיניה שנחשב אדם עם ובוטח חם לקשר לאפשרות באשר למודעות נפשית מבחינהכאויב. תחילה

גבריאל. נכדה את לפגוש שזוכה לפני נפטרת סמלי. היא ודוצ'ה של מותה     ·      מחזית מהארץ, ערק ירד הוא – בחינוכו שכשלה משום אולי זה לגורל נידונה היא

מקודשים. ציוניים במיתוסים ובגד המקובלת מהדרך המלחמה, סטההדמויות: מסקנות בין היחסים מערכות מאהב, כדי עבורה ביקש גבריאל. אדם אל אסיה את מקרבת מדומה רוחנית שותפות בו נאחזת היא עבר, אולם חטא על לכפר וכדי האשמה תחושת את מעצמו להסיר

גבריאל זאת, גם חלמה. חרף עליו הרעיון בטוהר שבגד הדמיוני למהפכן כבתחליף נדהמת והיא בירושלים החרדים אל נמלט לאדם. הוא אכזבה, בדומה לה מנחיל

אל ולהשיבו זאת מחזות אותו לחלץ מנסה היא ונואשות החדשה החיצונית מחזותו למען שהמהפכה מבחינה היא זמן, אין אותו החילוני. כל – הקודם הרוחני דיוקנו

כאילו בתה. דאפי דאפי בת-דמותה, בידי בידי ומתגשמת הולכת אמנם החירות המציאות", את מחטיאה "היא כך ובשל באדם שגתה אמה. אסיה טעות את מתקנת

את מגשימה בחלומות", והיא משחקים שכולם בזמן מציאות "רואה דאפי ואילו ונעים דאפי של הערבי. אהבתם הפועל נעים עם סוער רומן באמצעות המהפכה

כל ואסיה, אשר אדם בין הכושלת ההתקשרות של ומתוקנת זמנית גרסה מעין תהיה גבריאל של לחסותו יותר: אסיה עוד חמור ובלתי-מוסרי מעוות לקשר נסחף מהם אחד

ונעים דאפי בין הבעייתית. הקשר הקטינה טלי אל ואדם בנפשו והמעורער המנותק הרומאן בסוף בבדידותן, שנראית הדמויות כל של היוותרותן על מצביע להיכשל שסופו

מוצא. הזה, ללאומשמעותם ביצירה המרכזיים הרעיונות

העמים: בין התרבויות . מפגש1 ההפך. בין לעומת הערבים אודות ליהודים שיש המידע מידת בין פער עולה מהיצירה

בין ואיבה לחשדנות גורם מלחמה. הדבר של בצילה מגע מתקיים התרבויות שתי בין הקשר את המאפיינים הדדית. היחסים והכרה התקרבות ניסיונות לצד הצדדים את המדגיש נחות במעמד נתונים מעסיק-פועל. הערבים קשרי על מושתתים העמים

הם – זהות נטולי במוסך אדם, הפועלים העמים. בשביל בין התרבותיים ההבדלים את מוכיח פת"ח. נעים מחבלי הם הערבים כל ודוצ'ה ובורים. בשביל פשוטים עובדים לתפיסת וקורבן שלום תרבותי, משכיל, שוחר הסטיגמה. הוא בבסיס שעומדת הטעות

ומשוחרר הגיוני ליחס הנאורה האלטרנטיבה את מציבה ושקרית. דאפי מעוותת עולם העמים. זהו בין הסכסוך פתרון של לאפשרות רומז השניים בין קדומות. הקשר מדעות

את מעמיד ואהבה. מכאן, שהרומאן הבנה, אחווה של מתוקנים יחסים ליצירת ניסיון חיבה, הערכה, רגשי אחד מורכב: מצד אמביוולנטי באור לערבים יהודים בין היחסים ואיבה. פחד, עליונות/נחיתות, חשדנות של רגשות ומנגד הדדי ואמון פעולה שיתוף

ממשי, שובר קשר ביצירת בלבד, הוא זמני אלא מימוש לידי בא הפתרון, שלא הבדלי ללא שווים בני-האדם שכל להוכיח שבאמתחתו גזעניות פניות ונטול מוסכמות

ולאום. דתבאבות. הבנים הדורות: מרד בין . המאבק2 

מיוצג הראשון הישראלית. הדור בחברה דורות שלושה מייצגות ברומאן הדמויות הציונות. הדור של ההיסטורי סיפורה את מסמלת הקשישה, שבדמותה ודוצ'ה על-ידי של בישראליות אחר פן מסמל מהם אחד וגבריאל. כל אדם, אסיה על-ידי מיוצג השני המוכן לכסף. זה ההערכה וחסר הממון החדש, רודף כישראלי נראה תש"ח. אדם דור

האותנטיות. היא עקרונות על ששומרת במי נראית בעסקיו. אסיה זרים להעסיק לעזרה ובכלל זרה לעבודה מתנגדת החדשים, היא האופנה צווי אחר למלא מסרבת של דמותו כבן נראה ואחראי. גבריאל נוקשה עבודה מוסר על מקפידה והיא בביתה

לעיקרון מתנגד ולעמו. הוא למולדתו כלשהי ממחויבות שבורח המאוכזב, זה הישראלי דאפי על-ידי מיוצג השלישי עיניו. הדור לנגד שעומדת היא האישית וטובתו ההקרבה

למוסכמות בזים בגופם. הם הנושבת המרד ברוח המאופיינים בני-נוער ונעים. הם בני-האדם כל לזו, בחינת זה להתקרב ומנסים באים הם מהן בחברות המקובלות

שהציבו בנורמות נסתר או גלוי במאבק עסוקות הדמויות שכל וראויים. נראה שווים לכך ועדות לכישלון נידונים המאבקים מבחינתם. כל האבות לדור השייכות הדמויות

בבדידותן. הדמויות כל של היוותרותן מעצם ניתנתהמוסריות. המוסכמות . שבירת3

הטאבו המקובל. פריצת עם אחד בקנה עולות שאינן התנהגות דרכי תיאור יש ברומאן לאשתו מאהב המביא לבינה: א( בעל שבינו היחסים במישור ובראשונה בראש בולטת הודאה היא הביתה המאהב הכנסת בחברה. משמעות שפושט מוסרי לריקבון כסמל

ערך ביטול ואת היחסים הדדיות את המחייבת מהאחריות המשפחה בהתנערות בלתי-נשלט דחף קטינה, מתוך ובועל באשתו הבוגד ובוגר נשוי הנאמנות. ב( גבר

בהידרדרות היא המעשה בפלילים. משמעות הגובלת מוסרית להתפוררות כסמל ערבי ונער יהודייה נערה בין אונס. ג( יחסי-מין ובעצם מכוער בניצול שביטויה ערכית

חברתיות נורמות על תגר וקריאת נעורים למרד ביטוי הוא אביה של פועל המשמש במוסכמות לבעוט לרצון בהקשר כשלעצמו, אלא חמור לא המעשה מעוותות. עצם

הבעייתיות על לכפרו( מלמדת חזרה נעים )גירוש המעשה של הקודם. התוצאה הדור פריצת על מעידות ברומאן המאהבים פרשיות בלתי-אפשרי. שלוש הנו שעדיין שבקשר

מהארץ בירידה המתבטא חברתי-לאומי טאבו המקובל. ד( שבירת המוסרי הקודושפל. לבזוי שכזה מעשה נחשב תקופה חירום. באותה בעת מהצבא ועריקה

החרדי. העולם של . ייצוגו4 אינו איש שקט, בו בריחה כמפלט, כמקום גבריאל בעיני נתפס החרדי העולם 

המתנגד זה מטרד. עולם מהוות החיצוני העולם בעיות אין בו וכמקום בעברו מתעניין מאוד. העולם ציוני כמשהו המלחמה, הנתפסת של הגמור ההפך לציונות, מהווה

החרדים משלו. גם מנהגים ובעל מרוחק, שונה, פשוט – הערבי לעולם מקביל החרדי תשומת-לב מושכים נמוך. הם פרופיל על לשמור שעליהם כמי נוהגים הערבים וגם

מקלט כמקום נראית שערים מאה המדינה. שכונת כאויבי ונתפסים לבושם בשל החילונית. למרות זהותו על לוותר רבה בקלות ניאות הקרב משדה וגבריאל, הבורח

לעולמם, רואה מחוץ לנעשה המודעות וחוסר הקפדניים הצר, המנהגים עולמם מדינה…" – כך ומעסקי הצבא מעבודת חירות, פטורים "בעלי בחרדים גבריאל אמנם, מיושן עולם בדמות נגטיבי לביטוי זוכה והציונית הישראלית, החילונית החברה

ושלו. שקט תחליף המהווה אך

ברומאן מרכזיים וסמלים מוטיבים של משמעותם – המאהב . מוטיב1

הנוגע בכל האמריקנית התרבות השפעת את 'מאהב' מסמל במונח השימוש השבעים. שנות של הישראלית לחברה שחדרה ערכית והתרופפות מינית למתירנות

לשיח משתרבבת היא בה והקלות ביצירה רבות פעמים 'מאהב' חוזרת המילה הזה והמהפכני החדש המושג מרכזי כמה עד מלחמה, מלמד כגון ערכים המקדש

מאהב, ומאז לנו מאהב. היה איבדנו האחרונה במלחמה "ואנחנו – הישראלית בהוויה היא אף נועדה "המאהב" לרומאן בשם שהבחירה איננו". כמובן הוא המלחמה

"המאהב" של גבריאל את מכנים ודאפי הדמויות. אדם בחיי מרכזיותו את להדגיש הפכתי אני גם עצמו: "והנה על אומר הוא טלי עם שוכב שאדם אסיה. לאחר

שלי". המאהב ותהיה לנעים: "בוא אומרת מאהב". דאפי שמחפש למאהב", "מאהב האם – "אליכם – לחרדים להסתפח בחר לאדם, מדוע מסביר ארוך במונולוג גבריאל היצירה, לאחר בסוף לאדם אומר ממאהב?" נעים יותר בית בן ולהיות לשוב יכולתי מאהב(. להיות של )במובן לאהוב רק איתה, לא להתחתן מוכן דאפי, שהוא עם ששכב וטלי, דאפי וגבריאל, אדם צמדים: אסיה שלושה עם ברומאן 'מאהב' מתקשר המושג

זה גם והוא בלתי-מודע באופן לביתו המאהבים שני את שהכניס זה הוא ונעים. אדםלכת. הרחיק כי שהבין לאחר להרחיקם שמנסה

– הבריחה . מוטיב2 ואל הלילה עבודת אל בורח בריחה. אדם של בהתנהלות מצויות ברומאן הדמויות רוב

בורח גבריאל; גבריאל המאהב ואל החלומות אל בורחת טלי; אסיה עם אסור קשר אל מבית-הספר בורחת בירושלים; דאפי החרדים אל ומהמלחמה אסיה אל מסבתולתת-ההכרה. מהמציאות בורחת נעים; ודוצ'ה ואל הזיותיה

 – התחליף . מוטיב3למחסורן. תחליף ומחפשות אנושי מחסך סובלות הדמויות כל 

מוצא גבריאל; אדם של מתפקד, בדמותו שלא לבעלה תחליף מוצאת אסיה ולבתו; לאשתו מעוות תחליף מוצא הוא כבעל, בטלי עצמו לו תחליף בגבריאל שלו. סבתא מעין חשה והיא הנעדר גבריאל לנכדה תחליף בנעים מוצאת ודוצ'ה

  – המכונית . סמל4

להצהרת רמז – אנגליה תוצרת ישראל: א( היא מדינת את מסמלת47 מודל המוריס ישראל. מדינת הקמת על ההחלטה לשנת – רמז47 הבריטי. ב( מודל ולמנדט בלפור

סמל – בשחור נצבעת המדינה. ד( היא דגל כצבעי – תכלת הוא המקורי ג( צבעה ולשכול לאבל יום-כיפור. סמל במלחמת ישראל מדינת של ביותר הקשה לשעתה

החיים את משקפת המלחמה. המכונית ולאחר בעת הישראלית החברה את שאפיינו הקרע ואת הנפגעים החיים את מסמלת הצדדית בכנף והפגיעה והחומריים הזורמיםהתקופה. את המאפיין החברתי

  – המוסך . סמל5

ליחסים האנושיים היחסים )הפיכת אישי ניוון בין מקשר וחברתי אישי כסמל המוסך מטונימיים( - מעברים למכוניותיהם מאנשים שלו התיאור בדרך עובר אדם – מכניים על שלטון )יחסי בני-אדם, וחברתי מתאר שפסיכולוג בדרך המכוניות את ומתאר מישורים: נוסטלגיה בשני תחייה ניסיונות ערבים(, לבין פועלים על ובעיקר הזולת

)גבריאל האישיים בחיים תחליפים הלאומי, ומציאת המוריס( במישור )שיחזור מעוותת – ולאומי דרכים תאונות – מישורים: הפרטי בשני מופיעה היא גם וטלי(. התוצאה

כסף, אך הרבה לכאורה. יש הפורחים לחיים סמל הוא המצליח מלחמה. המוסך המוסך מהם. תמונת נעלמה האמיתית שהחיוניות בעייתיים, משום החיים זאת למרות

– תש"ח המדינה, לאחר את המאפיינת וחומרנות לחומריות המעבר את מסמלתותחרותית. הישגית לחברה חלוצית מחברה המעבר

 - המרחף המוות . סמל6 - המוריס חיים: א( מכונית מאשר יותר מוות, הרבה "המאהב" משקף רבות מבחינות 

יום-כיפור מלחמת לפני מחודשים לחיים זוכה "מוות" בלטינית; היא משמעותו מוריס תקופה למשך ואדם אסיה "מת" עבור - גבריאל לאחריה. ב( גבריאל חיים ושובקת - למותה. ג( אסיה מייחל הוא הסבתא, אשר של בירושה מאד עסוק והוא ארוכה הדור. היחיד פני את משקף רבות מבחינות אשר מכני "מת-חי", רובוט היא אסיה

15ב- ממנה הצעיר גבריאל, מאהב מוגבל, הוא זמן מקיפאונה, לפרק אותה המעיר שחור, כבד, היצירה, צל מעל מרחף המלחמה - צל יום-כיפור שנה. ד( מלחמת

גוויות.2500כ- בכנפיו הנושא

"המאהב" הרומאן סיכום הציונות של סיפורה זהו , אלא1973 בשנת דמויות של סיפורן רק "המאהב" איננו

הראשונים, ומגשימיה הוגיה צריכה, על-פי היתה ואילך. הציונות1881 משנת החזון כי נראה למולדתו. אולם השבתו על-ידי היהודי לעם נורמלי קיום להעניק נגועה כמדינה א.ב. יהושע של בהגדרתו שנראה למה והפך הביצוע במהלך השתבש מהמלחמה. דאפי נפשו את ומילט הציונות כישלון את הבין נפש. גבריאל במחלת

הציונות. היא ראשית על אסיה של בשיעורה האידיאולוגי השקר נגד מתקוממת הציונות". מלבד אחרת אפשרות גם מפורשות: "היתה ולומר לקום העוז את מוצאת היא מותה הציונית. לפני ההעזה של הטרגדיה את , מגלמת1881ב- שנולדה ודוצ'ה הרגשת עם הנטוש הערבי בבית גוועת כושל. היא חיים סיפור זה שהיה בכך מכירהמאכזב". חלום צורבת: "הכל כישלון

הבין-אישיים המצבים תמוהות. כל ואף מקובלות אינן בסיפור היחסים מערכות כמה להציג ניסתה אולי זו כך, שיצירה על מצביעים הללו הבלתי-שגרתיים

על הפרוש הנורא הצל את מתאר בארץ-ישראל. א.ב. יהושע הקיום של מהפרדוכסים חברה של דיוקן משרטט עצמי. הוא ולחורבן להרס כביכול השואף היהודי הקיום

להקמת מרצו את שהקדיש אדם על-ידי מיוצגת – קיומה טעם את שאיבדה חומרניתהמשפחתי. התא תקינות לשמירת הכוח לו שאבד כלכלי, עד בניין

ההכרה וחוסר חברתית: הבדידות משמעות מחדיר היצירה של הסמלי המישור – והרס כגון: תאונות, מלחמות למלחמה. תופעות החברתי במישור בזולת, מובילים

כך, משמעותי. משום לעתיד להתכונן או לבנות אפשרות ועל-כן, אין עצמן על חוזרות המציירת יצירה ממנו. זוהי מוצא שאין כישלון של מר טעם מותירה ברומאן הקריאה

מסמל הוא וככזה ומיואש בודד כיצור האדם עומד שבמרכזה פסימית עולם תמונתבקצתה. אור קרן שמבצבצת אפלה, מבלי מנהרה בתוך הנתונה חברה