שנה ב'-חשוב!!-

תפיסה

תהליך התפיסה- מולד או נרכש?

טוענים כי אנו נולדים כטאבולה ראסה- לוח חלק , וקולטים את כל אמפריציסטים - הגירויים שסביבנו ע"י החושים. גישה זו מאוד דומה לגישה הביהביוריסטית שבה כל

התנהגות שלנו היא תגובה לגירויים מן הסביבה. גורסים כי אנו נולדים עם כישורים מסוימים למשל מוסר וצדק חברתי. נייטיביסטים –

הגישה מתבססת על היכולות המולדות ההולכות ומתפתחות עם הגיל והניסיון.

כיום שתי הגישות לא פונות לקיצוניות ויש הבנה כי קיימת אינטראקציה בין המולד לנלמד. התהליכים הבסיסיים כמו הסקת מסקנות ותפיסת שפה בסיסית הם מולדים, ובעזרתם אנו

מפרשים את העולם בדרך כזו או אחרת. השילוב הוא שילוב של דברים שנולדנו איתם ודברים שלמדנו עם השנים. כל הידע שאנו רוכשים נשאר במוחנו ומשפיע על יכולת התפיסה וההבנה

שבאות אחריו.

:ההבנה שיש אינטראקציה בין תכונות מולדות ונרכשות הובילה לשני זרמים חדשים

אימפרציזם מתון- שאומר שקיימים תהליכים מולדים שמתפתחים ע"י התנסות עם-הסביבה.

נייטיביזם מתון- שאומר שיש לנו כישורי תפיסה בסיסיים שמולדים שבתפקודים-מורכבים מעורב הניסיון עם הסביבה.

האם הגירוי מספיק?

האבל וויזל גילו שישנם תאים שמכווננים לאוריינטציות שונות של גירוי, לכל אספקט בגירוי יש זאת אומרת שכל מה שדרוש כדי לתפוס אתמקבילה ביולוגית שמגיבה לאותו אספקט.

האספקט נמצא בגירוי עצמו.

גישת החישוביות גורסת כי מה שקיים בתפיסה הוא הרבה מעבר למה שקורה בגירוי. כלומר נוצרת קומבינציה של מה שנקלט מהגירוי עם כל המטען הקיים בנו. )מה שקיים בגירוי + חוויה

אישית שלנו(.

מבחינה בסיסית התפיסה שלנו היא מונחית חושים, היא מבוססת על תהליכים מולדים אך מאוד בסיסיים שבנויים על תהליכים פיזיולוגיים שמתרחשים אצלנו בגוף, אבל מה שהופך

אותנו לעצמנו, ולשונים מהשאר, זה שילוב של דברים נרכשים.

עיבוד המידע הויזואלי-

המידע מגיע לקורטקס הראייה הראשוני שנמצא באונה העורפית, ומשם לקורטקס השניוני על מנת לעבור עיבודים נוספים. אח"כ זה כבר מגיע למרכזים נוספים – פירושים, השוואות, החלק

האמוציונלי )שלא בהכרח עובר עיבוד בקורטקס, ישנן תגובות תת הכרתיות( וכו'...

חלק מהמידע עובר לאונה הרקתית ולכן פגיעה באזור הרקתי תגרום לאדם להבחין בצורות.אך לא לזהות אותןומרקם

תפיסה ויזואלית ומרחבית-

חוש הראייה קולט את טווח הגירויים הפיזיקליים הגדול ביותר, ומאפר לנו לעבד כמות אינפורמציה רבה, ולכן האיזור המוחי שמקבל חוש הראיה הוא הגדול ביותר באונה

האוקסיפיטלית.

לבני האדם יש חפיפה גדולה יחסית בין שדות הראיה שבשתי העיניים, שטח גדול ממה עיניים, עובדה זו מאפשרת לאדם ראיית עומק טובה. לעומת זאת,2שהאדם רואה נראה ע"י

מעלות אך החפיפה בין שתי360אצל הארנבת לדוגמא, שדה הראייה של כל עין מגיע לכמעט העיניים אצלה מועטה, ולכן לארבנת יכולת מועטה לראיית עומק טובה.

מבנה העין

הקרום שמכסה את החלק החיצוני של העין, האיבר הראשון שקולט את קרנית - הגירוי– גלי האור. תפקידה הוא מיקוד קרני האור.

נוזל תוך עיני נמצאת מאחורי הנוזל התוך עיני. נותנת לעיניים את צבען ותפקידה לשלוט קשתית –

בכמות האור החודרת לעין. הקשתית היא שריר שמתכווץ ומרפה, יש בה רפלקס המופעל ע"י כמות האור , והכיווץ וההרפיה נעשים גם בנסיון להתמקד )ראייה חדה

יותר(.מצוי ב"חור" בקשתית, דרכו נכנס האור לעין, האישון מאפשר מעבר של קרני אישון –

אור לתוך העין. גודלו משתנה- מתכווץ/ומתרחב בהתאם לרפלקס של הקשתית. )מקום מאוד מואר- האישון מתכווץ, מקום חשוך – האישון מתרחב(, כיווץ האישון

קשור לראייה חדה יותר.נמצאת מאחורי האישון. דרכה עובר האור פנימה. עדשה -

תפקידי העדשה – מיקוד הראיה: מבנה העדשה מאפשר לנו להתמקד בעצמים רחוקים וקרובים..1

משני צדדי העדשה יש שרירים שתפקידם לקמר את העדשה או לשטח אותה בהתאם למרחק האובייקט, עצמים רחוקים=עדשה משתטחת, עצמים קרובים= עדשה מתקמרת. ההשתטחות וההתקמרות יוצרות שבירת אור אחרת ובהתאם

לשבירת האור מושפע המיקוד באובייקט. סינון קרינה אולטרא-סגולה: העדשה צבועה בפיגמנט צהבהב ועכור שתפקידו.2

לסנן את הקרינה האולטרא-סגולה שמסוכנת לעין.האיבר הכי גדול של העין, נמצאת בחלק האחורי של העין, נקראת כך כיוון רשתית –

שמרושתת בהרבה כלי דם ותאי עצב. ברשתית קיימים הרבה תאי עצב הקולטים את .האור נכנס וישרבה נעשית ההמרההגירוי ומעבירים אותו למח כאותות חשמליים.

נופל אחורה על הרשתית, משתקף על החלק האחורי של העין ושם נוצר הדימוי שלהגירוי.

גומה קטנה הנמצאת ברשתית, מרופדת במספר גדול של תאי עצב )מס' רב פוביאה - יותר מאשר ברשתית עצמה( ומספקת חדות ראיה. אם העין מכוונת כך שעל הפוביאה נופל האור שמגיע מהאובייקט – האובייקט יירה בצורה הכי חדה. להסתכל על מישהו

זה בעצם לכוון עליו את הפוביאה.

פזילה – כאשר פוביאה לא ממוקמת במקום הנכון, העין נראית כמסתכלת למקום אחר בכדיהפוביאה. שקרני האור יפלו על

קליטה הגירוי הויזואלי

ברשתית ישנם תאי עצב שקולטים את גלי האור, תאי העצב ממירים את קרני האור לאותות התהליך ברשתית הוא הפוך – האור מגיע ישר אחורה ואזחשמליים שעוברים בין תאי העצב.

. מתרחש מאחורה לקדימה כגלים חשמליים

: סוגי תאים ברשתית 3 מצויים

פוטורצפטורים- נמצאים בחלק האחורי של הרשתית, הם קולטים ראשונים את גלי.1האור וממירים אותם לאותות חשמליים.

תאים דו-קוטביים – אשר מקבלים את האותות החשמליים מהפוטורצפטורים.2ומעבירים אותם לשכבה החיצונית, לתאי הגנגליון.

תאי הגנגליון- השכבה החיצונית, הקדמית, מעבירים את האותות החשמליים למוח..3

קורטקס ראייה ראשוני. תאי גנגליון תאים דו קוטביים פוטורצפטורים גירוי

סוגים של פוטורצפטורים:2ישנם (: אחראים על ראיית לילה וראייה פריפריאלית, אנשים בעלי בעייהrodsקנים )-

בקנים הם בעלי "סוג של" עיוורון לילה. (: אחראים על ראיית יום, ראיית צבע וחדות, אנשים בעלי בעייהconesמדוכים )-

במדוכים הם בעלי קושי בראיית יום או בעלי עיוורון צבעים.

כל גנגליון מקבל מידע ממס' פוטורצפטורים ולכן יש פחות גנגליונים, את המידע הגנגליון מעביר למוח דרך עצב הראייה.

:ישנם שני סוגי תאי גנגליון : תאים גדולים , מהירים )מעבירים את המידע העיצבי המהיר( ואחראים מגנוסלולר.1

על איתור תנועה. : קטנים ואיטיים אך רבים יותר. אחראים על גירויים נייחים. )יותר קשה פרבוסלולר.2

לזהות גירוי נייח ולכן יש יותר תאים!(.אדם עיוור צבעים לרוב יהיה בעל בעיה בגלגליונים או בפוטורצפטורים

העברת הגירוי למח

עצבי הראייה מגיעים מהגנגליון של כל עין ונפגשים בצומת שנקראת תצלובת הראייה – אופטיק כיאזמה, שם הם מתפצלים שוב וממשיכים למוח דרך מבנים שונים עד שהם מגיעים

לקרוטקס הראיה שבאונה האוקסיפיטלית.

החלק השמאלי של עין ימין + והחלק השמאלי של עין שמאל, יחדשדה הראייה השמאלי: נופל על החלק הימני של הרשתית.קולטים גירויים מצד שמאל של הגוף

: החלק הימני של עין ימין + החלק הימני של עין שמאל, יחד קולטיםשדה הראייה הימני נופל על חלק שמאל של הרשתית.גירויים מצב ימין של הגוף

שדות2עצב הראייה מעביר מידע שהגיע משני הצדדים של העין. מכל עין מגיע מידע על הראייה ימין ושמאל, ובתצלובת הראייה המידע מתפצל – שדה ראייה ימני הולך שמאלה

ושדה ראייה שמאל הולך ימינה )ההחלפה נעשתה כבר ברשתית(.

תצלובת הראייה מוחקת את ההפרדה של העיניים והולכת לפי ההפרדה של שדות הראייה.

.יש הרבה חפיפה בין שדות הראייה – מידע שייקלט גם בשמאל וגם בימין

ולמי שרוצה קצת הרחבה: )מסוכם חצי כח ע"י שנה ב'(

קרני האור נכנסות לעין דרך חור קטן באישון ושם הן מתהפכות )מהחלק האחורי של הרצפטורים ועד תאי הגנגליון שנמצאים בחלק הקדמי של הרשתית. כל מה שהגיע מצד

שמאל )צד שמאל של עין ימין וצד שמאל של עין שמאל( נכנס לצד הימני של הרשתיתולהיפך. זוהי נקודת המהפך הראשונה.

בכל רשתית ישנו מידע אשר הגיע משני הצדדים. מכל עין אקבל מידע על כל שדה ראיה. כאשר המידע יוצא מעצב הראיה ומגיע משני הצדדים אל תצלובת הראיה. שם הם נפגשים

ונפרדים. בתצלובת הראיה מחצית העצבים מכל עין עוברים לצד השני ומחצית ממשיכים לאותו צד. מה שנפל על החלק הימני של העין נשאר על צד ימין ולהפך. בסופו של דבר

LGNמתקבלת במח תמונה הפוכה למציאות. מתצלובת הראיה רוב סיבי העצב מגיעים אל ה השכבות העליונות מקבלות את המידע בעיקר מתאים4 שכבות- 6מבנה המורכב מ

השכבות מקבלות את6 האחרות מקבלות בעיקר מהגנוסלולריים. 2פרוסבוסלולריים וה המידע לסרוגין משתי העיניים. כל המידע מגיע לתלמוס

ומשם לקורטקס הראיה.

תפיסת צבע –

תפיסת צבע זוהי תחושה פסיכולוגית. אנו קולטים החזרי אור ומפרשים כל החזר אור כצבע,זוהי פרשנות פסיכולוגית למקרה פיזיקלי.

יש טווח מסויים של גלים שאותו אנחנו מסוגלים לקלוט, כל צבע הוא בעל אורך גל שונה. תפיסת הצבע חיונית להישרדותנו )אפילו כדי לדעת אם מאכל מקולקל או לא(. אצל בעלי חיים שונים תפיסת הצבע רחבה/צרה יותר– תפיסת צבע לא קיימת באותה מידה אצל כל

היצורים החיים, לדוגמא, כלבים וחתולים אינם בעלי תפיסת צבע, אך ציפורים ודגים כן.

תפיסה מרחבית-

העולם סביבנו הוא תמונה הנופלת על הרשתית. אך ישנה בעיה – אם האור נופל בצורה דו מימדית, איך אנחנו קולטים את העולם כתלת מימד? עלינו להבין כיצד מתבצעת ההסקה הזו.

הקוגניציה עושה זאת ע"י הנחות ורמזים.

רמז = דפוס שהמע' התפיסתית עובדת לפיו והופכת את מידע דו-מימדי לתלת-מימדי. אנו קולטים גירוי דו-מימדי והמע' התחושתית שלנו עושה עליו פיקציה והופכת את החוויה שלנו

לתלת-מימד.

, כאשר ניתן לקלוט את הרמזים רק בעין אחת, נקראים גם רמזים ציוריים כיווןרמזים חד עיניים , כאשר נוכלברמזים דו עינייםשציירים משתמשים בהם בכדי לתת חוויה תלת מיימדית.

לקלוט את הרמזים רק ע"י שתי העיניים יחד.

: ( monocular רמזי מרחק חד-עיניים )

– כאשר שני אובייקטים העומדים זה לצד זה כאשר האחד "מסתיר" את הסתרה.1 ההשני, אנחנו נתפוס אותם כשני אובייקטים שלמים שחד מהם מסתיר את השני ולא

כאובייקט אחד שלם ואחד חסר. את האובייקט השלם נתפוס כקרוב יותר ואת השנינתפוס כרחוק יותר. יש מערכת צפיות מסמלים המוכרים לנו והיא טבועה בנו.

. משטח שקרוב יותר למקור אור ייתפס כבהיר יותר. ולכן צבעים בהירים1– הצללה.2 בתמונה יתפסו כקרובים יותר למקור אור. ולהיפך, משטח כהה יותר ייתפס כרחוק

. אם נתפס שמקור האור מגיע מלמעלה, ההצללה והאור יתנו2יותר ממקור אור. תחושת תלת-מימדיות כך שהחלק המואר יתפס כבולט, אם החלק התחתון מואר,

האובייקט יתפס כשקוע. – במציאות ככל שעצם מתרחק מאיתנו הדימוי הרישתי שלו גודל התמונה על הרשתית.3

נראה קטן יותר. ואילו בפועל האובייקט הוא באותו הגודל תמיד, מה שמשתנה זו התחושה של הרואה. הגודל יציב, ואילו המידע שמגיע הוא על המרחק שמשתנה.

השינויים בגודל על הרשתית מיוצגים כקביעות בגודלשינוי בגודל=שינוי במרחק. . ישנה אשליה שהעצם הקטן יותר הוא רחוק יותרבתוספת שינויים במרחק

)בפרופורציה שתי דמויות זהות יראו כרחוק וקרוב. אימא וילד יראו שווים בגודלם(. – חייב לבוא עם גודל התמונה על הרישתית. יש מערכת הכרות עם גודל האובייקט.4

הנחות בקשר לאובייקטים שסובבים אותנו ומשתמשים בהם כדי להעריך את הגודל שלהם. מערכת הציפיות שלנו באה לידי ביטוי! אם כלב יראה בגודל של כדור נניח

שהכדור מאד גדול או שהכלב מאוד קטן. מהכרותינו עם העולם לא ייתכן שכדור וכלביהיו באותו גודל.

– קוים ישרים הנראים כהולכים להתלכד- נתפסים בעינינו כשני פרספקטיבה קווית.5 קווים ישרים, מקבילים שהולכים ומתרחקים לכיוון האופק. הקווים האלה נותנים

תחושת עומק ומרחק. )הדחיסות של המרקם(- ככל שעצמים נראים דחוסים יותר, פרספקטיבה מפורטת.6

צפופים יותר הם נתפסים כרחוקים יותר. מה שרואים זה את המרחק ולא את הצפיפות. )שילוב של שני רמזי מרחק, פרספקטיבה מפורטת יחד עם גודל האובייקט-

מעצים את הרמז(. - ככל שאובייקט קרוב יותר לקו האופק הוא נתפס כרחוק יותר גובה קו האופק.7

מאובייקט שרחוק מקו האופק.

– אינו רמז ציורי. רמזים הנותנים תחושת עומק כאשר אנחנו נמצאים רמזי תנועה.8בתנועה.

אובייקטים רחוקים מאיתנו נראים כנעים באיטיות יותר מאשר אובייקטים הקרובים-אלינו.

תנועה מקבילית, האובייקטים שבין נק' המיקוד שלי באופק עד אליי – הולכים- אחורה, ומה שמנק' המיקוד שלי והלאה הולך בכיוון שלנו, יחד איתנו. )ניתן לשים לרמזי תנועה אלו כאשר נוסעים באוטו ומתמקדים בנקודה רחוקה לעומת נקודה

קרובה- ירח לעומת עץ קרוב בזמן נסיעה(. רמזים אלו נותנים מידע על המרחקהיחסי של האובייקטים מאיתנו!

בטבע יש שילוב של רמזים ואז תחושת העומק/המרחק חזקה יותר!

( binuclear רמזי מרחק דו עיניים )

יש הגבלה של ראיית עומק.1רמזים הלוקחים אינפורמציה משתי העיניים, כיוון שבעין

–תהליך שמתייחס לקימור/ השתטחות של העדשה. התמקדות באובייקט אקומודציה.1 קרוב- העדשה מתקמרת, התמקדות באובייקט רחוק – העדשה משטחת. המידע שמגיע מהשרירים שאחראיים לכיווץ/ שיטוח העדשה עובר למוח ונותן מסר האם

אנחנו מסתכלים על אובייקט קרוב או רחוק. – מתייחס להתכנסות של העיניים כאשר מסתכלים על אובייקט קרוב. ככל התכנסות.2

שהאובייקט קרוב יותר העיניים מתכנסות יותר )זווית ההתכנסות גדולה יותר!(, וככל שהאובייקט רחוק יותר, זווית ההתכנסות קטנה יותר. המח מקבל מידע משרירי שתי

העיניים לגבי ההתכנסות/ זווית ההתכנסות ונותן לנו מסר האם אנו מסתכלים על אובייקט רחוק/ קרוב. חייב להיות מידע משתי העיניים כדי שהמידע יעבור כהתכנסות

וייתן מידע על עומק. מידע מצד אחד בלבד יכול להחשב כמבט לצד מסויים. – כל עין רואה משהו אחר, אך יש חפיפה בין שדות הראייה , המע' הפרדה דו-עינית.3

התפיסתית יכולה לערוך השוואה בין המידע שמתקבל בכל עין, ואז רואים תמונה תמונות שונות של העולם(,2אחת-אינטגרציה של המידע שמגיע מכל עין )ולא

העיניים די דומה – האובייקט2האינטגרציה משמשת לרמז מרחק- אם המידע בין רחוק! אם המידע די שונה – האובייקט קרוב ונראה את העצם כזז.

קביעויות תפיסתיות

הדימוי על הרשתית משתנה כל הזמן, אך העולם נתפס כקבוע ולא זז או משתנה. מערכת התפיסה מקבעת את ההישתנות ונותנת לה ביטוי במקום אחר )לדוג' הגודל לא משתנה,

הביטוי שמשתנה הוא המרחק(.

קביעות הגודל - יחסית למרחק: ברגע שהמע' התפיסתית קיבלה מידע שאובייקט אחד רחוק-

מהאחר, היא אוטומטית מגדילה את הדימוי הרשתי של מה שנתפס רחוק יותר. אם אובייקטים הם בעלי דימוי רשתי זהה, האובייקט שנתפס כרחוק יותר, לאחר2

האובייקט שנתפס רחוק יותרהעיבוד של המע' התפיסתית הוא יתפס כגדול יותר. ! כפיה/חוסר תיקון יעשה ע"י הורדה או הוספה של רמזי עומקמקבל תיקון לגודל

מלאכותיים. יחסית לציפיות המבוססות על ניסיון: התיקון של הגודל נעשה גם לפי הציפיות שלנו-

ולא רק על בסיס מרחק. אם נצפה שכלב יהיה יותר גדול מכדור טניס אז המע' התפיסתית "תגדיל" את הכלב ותיתן לנו תחושה שהכלב גדול יותר. חשוב בעיקר

כשאין הרבה רמזי מרחק ועומק. הכנסה של ציפיות באופן מלאכותי תיצור אשליות.המע' התפיסתית מקבעת את הצורה ומתרגמת את השינוי בצורה קביעות צורה –

כשינוי בפוזיציה. לדוג', צורת הדלת לא משתנה, כלומר מלבן לא ישתנה, הדלת פשוטנפתחה ולכן נראית שונה.

תנאי תאורה שונים נותנים גלים באורכים שונים, ובכל זאת, גם כשיש קביעות הצבע - שינוי אנחנו עדיין רואים את הצבע אותו הדבר. עד שלא יהיה שינוי דרמטי, תשאר אצלנו קביעות הצבע. עץ באור ובצל עדיין יראה לנו ירוק. קביעות צבע נעשית ע"י

שכלול הצבע ושכלול התאורה.

בשביל מה אנחנו צריכים קביעויות?

קביעות גודל נותנת לנו מושג על עומק. קביעות גודל וצורה- בשביל שנזהה חפצים ואובייקטים סביבנו. קביעות צורה וצבע – בכדי שנעשה הכללה )לדוגמא זיהוי בננה צהובה כטרייה וחומה

כרקובה(.

יותר מדיי פרטים אינם טובים לנו. אנחנו צריכים לסווג את המידע הנקלט ולפי זה להחליט למה נייחס תשומת לב ולמה לא. תפוז ורוד הוא איננו תפוז אחר אלא פשוט תפוז בצבע אחר.

לעיתים עיבוד האינפורמציה בתנאים שמישהו אחר יצר עלול לגרום למע' התפיסתית שלנו"ליפול" - אשליות.

אשליות תפיסתיות

( – איזה קו ארוך יותר? ponzo אשליית פונזו ).1 הקווים האנכיים,העומדים נראים כ-הולכים אל האופק )רמז פרספקטיבה

לעומק/מרחק(, בין הקווים העומדים כלואים שני קווים מאוזנים, בגלל תחושת העומק מהקוכארוך ורחוק יותרשמתקבלת מהקווים המאונכים הקו המאוזן העליון נתפס

המאוזן התחתון. המע' התפיסתית קולטת אינפורמציה שיש עומק ולכן מוסיפה לקו העליון תיקון לגודל )בדר"כ מה שרחוק יותר יפול על הרשתית כקטן יותר ואז המע'

התפיסתית מוסיפה לו תיקון לגודל כדי שיראה בגודלו האמיתי, כאן שניהם נופלים על הרישתית באותו הגודל, אבל בגלל שנקלטת אינפורמציה של עומק, הקו העליון מקבל

תוספת גודל(. . )הנטיה של המע' התפיסתיתהאשליה עובדת על קביעות הגודל ביחס למרחק

להגדיל את האובייקט הרחוק(.

– איזה קו ארוך יותר? אשליית מילר לאייר.2 המע' התפיסתית ממירה את שתי הצורות לצורות בתלת מימד, לדוג' פינות של חדר,

המע' התפיסתית מדביקה על הצורה המופשטת משהו שקיים בטבע, וזה גורם להיווצרות של רמזי עומק – אם הקווים העליונים יורדים למרכז והתחתונים עולים

למרכז, זו פינה הרחוקה מאיתנו.

אם הקווים העליונים עולים לכיוון המרכז והקווים התחתונים יורדים לכיוון המרכז –נתפוס את הצורה כפינה קרובה אלינו.

יש רמזי עומק, והמע' התפיסתית תגדיל כפיצוי את הקו של הפינה שנתפסת כרחוקה,.עובד על עיקרון קביעות הגודל ביחס למרחק

פינות הנראות כנכנסות פנימה או יוצאות החוצה יוצרות אשליה של קרובות יותר )היוצאות( ורחוקות יותר )הנכנסות(. שני הקווים נותנים אותו דימוי על הרשתית אך

הקו שנתפס כרחוק יותר מקבל תיקון לגודל ולכן נראה לנו כארוך יותר.

– אותה ילדה נראית בצד אחד של החדר גדולה ואילו בצד השני של החדר של איימס.3 החדר קטנה מאוד. הסיבה לכך היא שהחדר לא ישר, הקווים על הרצפה מצויירים

כטרפזים, החלונות מצויירים עקום )ולכן נתפסים כישרים( וכו', כל אלו מבטלים את לילדהכיוון שרמזי העומק בוטלו המע' התפיסתית לא עושה פיצוי גודלרמזי העומק!!

השמאלית. הדימוי הרישתי של הילדה השמאלית קטן יותר מהדימוי הרשתי שלהילדה הימנית.

– הירח נתפס כ"גדול" יותר כשהוא נמצא באופק יחסית להימצאותו אשליית הירח.4 ברום השמיים. כשמסתכלים על האופק יש המון רמזי עומק שמסתירים את הירח ואז

הוא נתפס כמאוד מאוד רחוק והמע' התפיסתית מתקנת לו את הגודל. כשהירח נמצא ברום השמיים אין שום רמזי עומק ולכן אין שום תיקון גודל והירח נראה בגודלו

האמיתי.

.יש לעשות הפרדה בין מה שאנו רואים ונתפס על הרשתית לבין מה שנתפס אצלנו במוח

?זה מה ששנה ב' רשמו,שאלה למבחן- איך צריך לצייר בולי עץ שיראו שווים בגודלם( אל תשאלו אותי למה ואיך(.

תפיסת צורה וזיהוי עצמים –

מכל דברים שמסתכלים עליו מוחזרים גלי אור. מה שמגיע למוח זה רצף גלים הנתפסים כאובייקטים, אובייקטים – ישנה הפרדה של כל המידע הסנסורי לעצמים שונים. איך המערכת

התפיסתית לוקחת את כל הגירויים ויוצרת מהם עצמים נפרדים?

ניסוי הדיסקית-

הוצגו ברצף שתי תמונות אחת של דיסקית ואחת של עיגול בגודל שממלא את הדיסקיתושואלים את האדם מה הוא ראה )גודל הדיסקית שווה בידיוק לחור הטבעת(-

אלפיות השנייה, האדם100 בפעם הראשונה, כאשר הציגו את התמונות במרווח של פחות מ צורות אלא צורה אחת – עיגול שחור מלא, הצורות התמזגו כיוון שקווי2לא תפס שהוא רואה

המתאר לא נתפסו.

אלפיות השנייה, הצופה200 ל 100בפעם השנייה הראו את אותו הדבר אך בטווח של בין תפס רק את הצורה של הטבעת. קווי המתאר של הטבעת נתפסו אבל הפריעו לתפיסה של

הצורה השנייה. הצורה השנייה הגיעה לפני שהצורה הראשונה נתפסה לגמרי ונעלמה. במילים אחרות, ההופעתה המהירה יחסית של הצורה השנייה עיכבה והפריעה לעיבוד הגירוי של

התמונה הראשונה. זוהי עכבה לטרלית – התאים שהתחילו לעבוד הפריעו לתאים שהתחילולעבוד לפניהם.

אלפיות השנייה והצופה תפס את200בפעם השלישית הראו את שניהם במרווח של יותר מ שתי הצורות, דיסקית וטבעת. יש יצירה של קווי המתאר לכל צורה.

מיסוך לאחור – הצורה החדשה הפריעה לצורה שלפניה. מיסכה אותה. בניסוי הראשון לא הספיק הצופה לראות את קווי המיתאר והמערכת התפיסתית לא הספיקה

לעבד קווי מתאר. לכן נוצר מיזוג.

קווי המתאר = המאפיין הבסיסי ביותר של הצורה, והם מוגדרים כשינוי חד של החזרת האור מהשדה החזותי. כשאובייקט חולף מהר מאוד לא נוכל לתפוס את קווי המתאר של האובייקט

הצורה לא מתקיימת! נקרא עיוורון תפיסתי!כשאין קווי מתאר מפאת חוסר הזמן.

מע' הראייה צריכה כל הזמן שינויים, צריכה לקבל אינפורמציה חדשה, אם אין אינ' חדשה – קווי המתאר מיטשטשים ואז מבחינת המע' התפיסתית אנו לא רואים כלום )התמקדות בנק'

דק' בערך(. – )"גנצפלד"(.15אחת ספציפית מעל ל

תפיסה הוליסטית מול אנליטית

גישה הוליסטית – תפיסת האובייקט כדבר אחד מושלם, אובייקט שלם, יישות אחת..1גישה אנליטית – תפיסת האובייקט כדבר המורכב מחלקים..2

הגישה ההוליסטית )גשטאלט(-

השלם הוא יותר מסך המרכיבים שלו, השלם כולל גם את החלקים וגם את היחסים ביניהם. התפיסה עובדת מתפיסת השלם ואחר כך מחווית המרכיבים. גשטאלט- אסכולה הטוענת

שנטיית המערכת התפיסתית היא לראות קודם אובייקט בשלמותו ורק לאחר מכן לראות אתחלקיו.

פרגנאז- יש לנו נטייה מולדת לקלוט תבניות, צורות שלמות, וכשצורות אינן זהות לגמרי לתבנית הטבועה בנו, המע' התפיסתית מתקנת את מה שאנחנו רואים כך שיתאימו לתבנית.

ככל שצורה דומה יותר לתבנית שטבועה בנו , היא נחשבת לצורה טובה יותר, שנזהה מהריותר ונדע להתמודד איתה יותר מהר.

סדרת חוקי הגשטאלט- )בהקשר לתפיסת צורה(

– כשנראה צורה עם קווי מתאר, מה שבתוך קווי המתאר יחשב לדמות וכל דמות ורקע.1 מה שמחוץ להם ייחשב כרקע. הפרדה זו נעשית אוטומטית כאשר מסתכלים על

אובייקט כלשהו, הדמות היא האובייקט האינפורמטיבי יותר שנמצא מלפני הרקע. כל מה שמחוץ לקווי המתאר לא שייך לדמות )שקופית אנשים בשחור ופמוט(. בהכרח

דמויות יחד.2אובייקט אחד ייתפס כדמות ואחד כרקע! אין אפשרות לתפוס – מדבר על הנטייה שלנו לתפוס חלל הכלוא בתוך קווי מתאר כצורה סגורה, סגירות.2

כך שהקווים התוחמים נתפסים כקווי המתאר של הצורה. החלל יחשב כגוף אחד. כאשר נראה צורת "מקווקוות", אנו נתפוס אותה כצורה אחת שלמה, נשאף לראות את

טבועה בנו הנטייה(- IBMהחלק הסגור כיחידה אחת. )מעויין ושני קווים , תמונה של .לסגור צורות ולראות את הצורות הסגורות כיחידה אחת

– אנו נוטים לראות עצמים כשייכים אחד לשני כאשר הגירויים יוצרים המשכיות טובה.3 המשכיות טובה אחד של השני. מה שלא יוצר המשכיות טובה נתפס כאקרעי ולא

כחלק מצורה שלמה. – יש לנו נטייה לקבץ יחד גירויים שיש בהם דימיון – ריבוע עם ריבוע, שחור עם דמיון.4

שחור וכו'. – ברגע שגירויים קרובים אחד אל השני הם יתפסו כשייכים אחד לשני. לא רק סמיכות.5

במימד הויזואלי אלא גם במימד הזמן- ארוע שיקרה בסמוך לארוע אחר נקשר בניהם(.

אסכולת הגשטאלט ערכה ניסויים שונים בכדי להוכיח את החוקים:

הניסוי עם הסוגריים – התפיסה של הצורות. : 1 ניסוי אם שופטים כל מאפיין לחוד- יותר קשה להבחין, אבל אם השפיטה היא לפי צורות אז

צורות. הגישה האוטומטית יותר2ההבחנה והשיפוט היותר טובים היו כאשר סופקו היא של הצורות )כמו בחלק השני של הניסוי( ושם זמן התגובה היה קצר יותר.

הניסוי עם המשולשים. : 2 ניסוי בלוח האחרון אנשים טענו שראו משולשים, ההסבר הוא שבלוח האחרון יש את תכונת

הסגירות בנוסף למאפיינים של משולש ושניהם ביחד משדרים תפיסה של משולש, השלם יותר מסכום חלקיו.אפילו שהוא לא קיים

אות גדולה שהורכבה מאותיות קטנות יותר. : 3 ניסוי

אוHלפעמים הייתה התאמה בין האות הגדולה לבין האותיות הקטנות ולפעמים לא, Sכאשר היה חוסר התאמה – זמן התגובה התארך, ובדר"כ התשובה הייתה לפי .

האות הגדולה בלי קשר לאותיות שהרכיבו אותה, מה שמוכיח שהתפיסה הולכת ע"פ הצורה הגדולה, השלם. בשני החלקים האחרונים בניסוי, כיוונו את הצופים להסתכל

על האותיות הקטנות, אצל הרוב מה שנתפס ראשון זו האות הגדולה. זמן התגובה שלהאותיות הגדולות היה קצר יותר. הנטיה הטבעית היא להסתכל על המכלול.

- התאמת התבנית

לפי מודל ההתאמה לתבנית, זיהוי צורה נעשה באמצעות התאמה לתבנית זהה הקיימת בזיכרון. בתהליך התאמת התבנית קיימים מבנים פנימיים של תבניות שכל אחת מהן מייצגת צורה חיצונית ספציפית. כאשר יש התאמה בין הקלט החיצוני לבין המבנה הפנימי נוצר מעין

קליק המאפשר לזהות את הצורה שהופיעה.

ההנחה היא שבזיכרון יש מספר עצום של תבניות כאלה, שנוצרו במהלך החיים עקב הניסיון התפיסתי שלנו. לדוגמה: כאשר נקלטת בחושינו צורה של מגן דוד , נערך בזיכרון חיפוש בין התבניות הקיימות, אם קיימת תבנית המתאימה לצורה שנקלטה אנו נזהה את הצורה כמגן

לפי גישת ההתאמה לתבנית חייבת להיות התאמה מוחלטת ביןדוד בהתאם לתבנית. . גירוי השונה מהתבנית לא יזוהה!! התבנית הפנימית לקלט החיצוני

חסרונות - גישת התאמת התבנית אינה יכולה להסביר את המהירות שאנו מבצעים תהליך של תפיסה, את כמות התבניות שהמוח אמור להכיל, ואת יכולת זיהוי של צורות חדשות שלא

הופיעו לפנינו בעבר )כתב יד שלא ראינו בעבר(.

הגישה האנליטית-

.1הדרך שבה אנו קולטים גירויים מסביבנו היא תפיסת הגירויים, רכיבים, וחיבורם למכלול תפיסת רכיבי הצורה קודמת לתפיסת השלם. גישה זו מנוגדת לגישה ההוליסטית.

:שתי הוכחות לגישה האנליטית

- אם אנחנו ממקדים מבט על צורה כלשהי באותו מיקום ברשתית של הדימוי המיוצב.1 העין למשך זמן מה, הצורה מתחילה להיעלם. מתחילה להיעלם כך שקווי המתאר

שלה מתחילים להיטשטש, זוהי היעלמות לא רנדומלית, כל פעם מאפיין/רכיב אחר בקו המתאר מיטשטש עד להיעלמות סופית. היות והצורה מיטשטשת לחלוטין לאחר

שכל מאפייניה טושטשו ניתן להסיק שהצורה נתפסת ע"י מאפיינים, רכיבים. לו נתפסה הצורה כשלם שאינו מורכב מחלקיו, הייתה אמורה הצורה להיעלם בבת

אחת , התפרקותה לחלקים תומכת בטענה שאלו הם אבני הבניין שלה. - שני חתני פרס נובל שגילו שבכל פעם שמציגים לחתול גירוי יש גלאים )הובל וויזל(.2

איזור פעיל אחר בקרוטקס הראייה. כל פעם שמחליפים לגירוי אחר/ מוסיפים מאפיין לגירוי שהקרינו לחתול, היה ניתן לזהות פעילות במקום שונה בקורטקס הראייה.

)בסיס נוירולוגי של תכוניות!(.

:מודל פנדמניום – מודל השדים

זיהוי תבניות בדרך של פירוק והרכבה.

קריאת אותיות – המודל כולל רשימה של תכוניות מהן ניתן להרכיב את כל האותיות. על פימודל זה מערכת התפיסה בנויה מכמה שלבים של ניתוח התכוניות והרכבתן.

הגירוי מפורק לרכיבים ובמוח אנחנו מפעילים את הדימויים שמתאימים לרכיבים, ע"י הרכבתהדימויים המתאימים אנחנו מזהים את הצורה.

אם הצורה חדשה ואין את התבנית במוח, אז אנחנו מבינים שזה משהו חדש, אנחנו- מסוגלים להתמודד עם משהו חדש כיוון שיש לנו מאפיינים בסיסיים לכל הצורות

הנמצאים במוח.

-תהליכי עיבוד

:תהליכי עיבוד מלמטה- למעלה ( bottom-upתהליכים התואמים את הגישה ,) . תפיסת העצמים אינה רק ע"פ מה שראינו באותו הרגע אלא זה תלוי גםהאנליטית

בהקשר ובציפיות. מניחים כי המערכת הקוגניטיבית ממתינה כלוח חלק לנתוני החושים ורק לאחר שאלו מגיעים, מתרחש זיהוי של האובייקט הנתפס וניתן לו פירוש.

בניגוד למודל הגשטאלט, מודל הפנדמוניום מציג דוגמה מובהקת לתהליכים שמתרחשים מלמטה-מעלה שכן זיהוי האות מתבצע ע"ס התכוניות, שהן יחידות

מולקולאריות יותר מן האות. חסרונות:

(. TAE CATמומחש בתרגיל ).1 תהליכי מטה-מעלה לא מצליחים להתמודד עם צורה זהה המופיעה כל פעם.2

(. ABC אל מול אותיות ה11-12-13בהקשר אחר, )דוגמא: תפיסה של דמות מעורפלת..3

יתרונות: מסביר את הבנת הגירוי החדש.

תהליכי עיבוד מלמעלה-למטה ( :top-downתהליכים התואמים את הגישה ,) ההוליסטית. ההנחה היא שהמע' התפיסתית יוצרת השערות וציפיות על הגירוי שעומד

להגיע, ואז מזהה אותו גם לפי הקשר שבו הוא הופיע. מניחים כי המערכת הקוגניטיבית אינה ממתינה באופן פסיבי עד שהקלט החושי יעבור אליה, וכי השערות, ציפיות ותבניות מהזיכרון משפיעות באופן פעיל על תפיסת הגירוי. ההשערות והציפיות

סוגים עיקריים של הקשר: הקשר חיצוני2נבנות ע"ס ההקשר שבו מופיע הגירוי. ישנם – נוצר ע"י הסיטואציה והקונטקסט שבו מופיע הגירוי, הקשר פנימי - נוצר ממחשבות

האדם, ניסיון חייו וכדומה. הניסיון האישי והציפיות של כל אדם קובעים איזה פירוש של הדמות ייתפס תחילה. אבל גירוי אינו צריך להיות דו משמעי כדי שהקוגניציה

תשתתף באופן פעיל בתפיסתו. הציפיות משפיעות גם על תפיסת גירויים חד משמעיים. בניסוי הראו כי כאשר הוצגה תמונה של מטבח, זיהו הנבדקים מהר יותר

תמונה של לחם שהוצגה אחריה מאשר תמונה של תיבת דואר. כלומר, ההקשר יוצרציפיות לתפיסת גירויים מסוימים מתאימים ולא אחרים.

חסרונות: אין הסבר לדרך תפיסת גירוי חדש.יתרונות: מסבירה איך מזהים את אותו גירוי בהקשרים שונים.

- אינטגרציה בין שני התהליכים

בסופו של דבר יש שילוב בין שני התהליכים, גירויים חדשים יתפסו ע"פ תהליכי עיבוד מלמטה למעלה, ובגירויים מוכרים, התהליכים הדומיננטים יהיו תהליכי עיבוד מלמעלה למטה-

בהתאם להנחות והציפיות שכבר יש לנו.

דמות דו-משמעית )אישה-איש מבוגר( – עובדה לכך שהמערכת הקוגניטיבית משתתפתבאופן פעיל במתן הפרוש לקלט החושי.

- זיהוי של רצף אותיות היוצר מילה בעלת משמעות יהיה יותר טובאפקט עליונות המילה מאשר זיהוי של רצף אותיות דומות שאין להם משמעות. זה נכון גם ביחידות גדולות יותר –

אופציות להשלמה2משפט. לדוג', אם נותנים משפט לא גמור:"הכלב רדף אחרי ה...", ואז יהיו חתול ושולחן, הזיהוי של המילה "חתול" יהיה מהיר יותר כיוון שישנה ציפייה שזה מה

שיהיה בהמשך המשפט. מילה הקשורה למשפט תעובד מהר יותר ממילה שאינה קשורה.

המילה מועבדת בתהליכים מלמעלה למטה, ואילו רצף של אותיות שאין לו משמעות בשבילנוהוא תהליך מלמטה למעלה.

תהליך הקריאה:

הבדלת צורה מרקע )מלמעלה למטה(..1ניתוח תכונות אותיות )מלמטה למעלה( – הבנת המאפיינים של כל אות..2 זיהוי אותיות ומילים ולמידת משמעות המילים בפעם הראשונה, אלו תהליכים מלמטה.3

למעלה, אך לאחר למידה של כל מאפייני האותיות ואיך הן מצטרפות למיליםולמשמעויות התהליך יהיה מלמעלה למטה.

תפיסה מכוונת ציפיות של מילים מוכרות..4

התהליכים )מטה-מעלה,2 סוג של מודל בנייה. משלב בתוכו את (- biederman גיאונטריקה ) מעלה-מטה(. ע"פ מודל זה, התפיסה החזותית היא מעין שפה שיש בה יחידות בסיסיות

)גיאונים( וחוקים המאוחסנים אצלנו במאגר התפיסתי. לפי מודל זה, הזיהוי של גירוי קיים לפי סכמות שכבר קיימות לנו בראש, לכן משהו שאנחנו מכירים ייכנס למאגר היח' הבסיסיות.

גירוי חדש נזהה בזכות הגאונים שלו שקיימים לנו כבר בראש, התהליך הוא ע"י פירוק הגירוי החדש במע' התפיסתית ליח' בסיסיות וע"פ היחידות הבסיסיות שקיבלנו נקביל אותן ליח'

הגאוניות ונזהה את האובייקט.

התנגשות בין שני התהליכים:

זוהי הפרעה של תהליכים מלמעלה למטה. אפקט זה מדבר על הקושי לקרוא– אפקט סטרופ מילה כאשר אין התאמה בין משמעות המילה לצבע שבה היא כתובה, המשמעות של המילה תפריע להגיד את הצבע שבו המילה כתובה, הצבע נקרא בתהליך למטה למעלה, ואז הצבע

שבו המילה כתובה מתנגש במשמעות המילה.

oלקרוא את אותה המילה. עוזרכשכל מילה כתובה בצבע שלה, יש פה תהליך נוסף ש

o הקריאה נעשית באופן אוטומטי והמשמעות של המילה יוצרים ציפיהמלמעלה

למטה.o זיהוי הצבע.מלמטה למעלה

o התהליכים ישנה הפרעה.2כשאין התאמה בין המידע של

קשב

-מנגנוני קשב ותפיסה

הפניית משאבים מנטליים לאזור מסויים של התפיסה.

התפיסה של גירויי שאליו מופנה הקשב תיהיה טובה יותר, והגירויים שמסביב פחות יתפסו.תפיסת הגירוי יותר טובה – רואים יותר פרטים, זוכרים יותר פרטים, ומכך מקבלים יותר מידע.

– תהליכים קדם קשביים

חלק מתהליכי העיבוד של המערכת הקוגניטיבית מתבצעים בטרם מופנה קשב אל הגירויים. התופס אינו מודע להם ואינו יכול למנוע אותם מלהתרחש. תהליכים אלו מקבילים, אפשר

לבצע מספר עיבודים מהסוג הזה בעת ובעונה אחת. בשלבים המתקדמים יותר בתהליך גוברת השפעתם של התהליכים מלמעלה למטה. יתרונם הגדול של תהליכים אלו נובע

מהעובדה שהם כמעט לא צורכים משאבים מנטאליים ולכן מאפשרים לתופס לטפל בשטף העצום של הגירויים העומד בפניו. חוקי הגשטאלט לדוגמא, הם חוקים ותהליכים שאנחנו לא

מפנים אליהם את הקשב, הפרדת דמות ורקע, זיהוי גופים נעים בפתאומיות וכדומה..

סוגים:2תהליכים קדם קשביים מחולקים ל

תגובות אוטמטיות לגירויים פיזיקליים. לדוג': מצמוץ עקב רעש פתאומי וחזק, זוהי תגובה אוטומטית ומולדת.

.פעולות מיומנות – לאחר שנלמדו, אנחנו לא משקיעים בהן אנרגיה מנטלית המיומנות בפעולה הופכת להיות אוטומטית.

-תהליכים קשביים

מיקוד במס' מוגבל של גירויים, אליהם מופנה הקשב. ברגע הנתון, הקשב אינו מופנה לגירויים אחרים.

.גירוי שמופנה אליו הקשב ייתפס באופן ברור ועמוק יותרהפרמטרים הקובעים אם הגירוי ייכנס למודעות קשורים הן באפיוני הגירוי והן בכוונות

הנבדק.

גורמים המשפיעים על הפניית קשב:

, ההחלטה למה להפנות את הקשב נובעת באופן ישירקביעת הגירוי כדמות או כרקע .1 מההחלטה מהי הדמות ומהו הרקע, הפניית הקשב היא אל הדמות אשר זוכה לרמת

עיבוד גבוהה מן האחרים. הדמות נתפסת קרובה יותר וברורה יותר מאשר הרקע. , הנקבעת עפ"י כוונה מודעות לרוב של הנבדק. גם אם המאפיינים יהיו חשיבות הגירוי.2

דומים, אנחנו נפנה את הקשב למה שנראה לנו כיותר חשוב. ולפעמים, גם אם זה לא יותר חשוב, אנחנו נפנה קשה אל גירוי ספציפי כיוון שהוא חדש או מפתיע ואנו רוצים

לבדוק אם הוא חשוב או לא. , עובדת היותו של גירוי יוצא דופן ובלתי מוכר גורם למשיכת קשב אליו. מאפייני הגירוי.3

בנוסף, יש מאפיינים המושכים יותר את תשומת הלב שלנו כמו קצב, תדירות וכו'.

קשב מוגדר כמשאב של אנרגיה מנטאלית המופנית לביצוע תהליכים של עיבוד מידע.

: מיקוד בגירוי אחד )או רצף של גירויים( והפניית כל הקשב אליו. קשב ממוקד- : הוא מצב שבו הקשב מחולק למס' גירויים שונים בו זמנית, כאשר חלק קשב מפוצל-

מן הגירויים אוטומטים וחלק לא אוטומטים.

, תופעה המדגימה את היכולת להתמקד במסר מסויים תוך כדי התעלמותמסיבת הקוקטייל ממסרים אחרים מתחרים, אבל בו זמנית אנו כן קולטים את המסרים המתחרים ברמה

כלשהי. תופעה זו מכילה את שני סוגי הקשב.

מחקרים:

ניניו & קחנמן - השוואה בין היכולת לבצע פעולה כאשר הקשב ממוקד או מפוצל. חלק.1 2 רשימות ב2מהנבדקים שמעו רשימה אחת באוזן אחת ואילו החלק האחר שמעו

האוזניים, כל נבדק התבקש ללחוץ כאשר שומע שם של בע"ח. בקשב הממוקד נרשמו הצלחה. הייתה73%(, ואילו בקשב המפוצל נרשמו 93%אחוזי הצלחה גבוהים )

הפרעה בגלל הצורך לפצל את הקשב, ולכן היעילות נמוכה יותר. אך כן ניתן להגידשהייתה יכולת לפצל את הקשב – כן הייתה הצלחה.

מסקנות: ניתן לפצל קשב.-פיצול קשב פחות יעיל.-

כאשר הקשב מפוצל, ופתאום אחת מהמטלות נעשית קשה יותר, אני אפנה את כל-המשאבים למטלה הקשה ולא אשקיע משאבים כלל במטלה הפשוטה.

פיצול הקשב יהיה יותר קל כאשר אחת מהמטלות הוא אוטומטי.-יכולתנו לפצל את הקשב מוגבלת ותלויה במורכבות המטלות.- התוצאה יעילה יותר ככל שהגירויים השונים אשר ביניהם יש לפצל את הקשב,-

מובחנים אלו מאלו.

מטלה אוטומטית/לא אוטומטית משתנה מאדם לאדם!

מודלים שונים של קשב:

האזנה דיכוטית-

מחקר של שרי, ניסיון לדמות את אפקט מסיבת הקוקטייל.

מודלים מבניים של קשב משערים כי קיים מעין מסנן קשבי, שדרכו עובר רק חלק מן המידע . במטלהמטלת הצללהלהמשך העיבוד, מודלים אלו נעזרו בניסויי האזנה דיכוטית, הכוללים

זו משדרים דרך אוזניות מסרים שונים לכל אוזן והנבדק מתבקש לחזור על מה ששמע באחת מן האוזניים בלבד, תוך כדי התעלמות מהמסרים ששמע באוזן השנייה. חזרה זו נקראת

הצללה כי על הנבדק לחזור בדיוק על מה ששמע כאילו היה זה צל של המסר.

בניסויים אלו נמצאו ממצאים של קשב מפוצל וממוקד:

הנבדק תופס מן המסר הלא קשוב רק את מאפייני השיחה ולא את התוכן! מאפייני-שיחה לדוג': קול של גבר או אישה, שיחה/שיר וכו'.

מס' הפעמים שמופיעה מילה במסר הלא קשוב לא משפיעה על היכולת לתפוס אותה-)משום שאין אפשרות לתפוס את התוכן, אלא רק את המאפיינים הפיזיקליים(.

שפת השיחה של המסר הלא קשוב לא מזוהה, אך אם המבטא ישתנה הנבדק ישים-לב.

כן קלטו את שמם(, אותם34%מיעוט קלטו את שמם שהוצג בערוץ הלא קשוב )- אנשים שזיהו את שמם, זיהו גם את שתי המילים שהוצגו לאחר מכן, הקשב הופנה

לזמן קצר לערוץ הלא קשוב בגלל השם עד שהוא חוזר לערוץ הקשוב הנבדק קולט עוד מילים מהערוץ הלא קשוב.2

המידע בערוץ הלא קשוב מעובד רק כאשר מופנה אליו הקשב.-

-קשב מפוצל בין חושים/מטלות

ניסוי של ספלקר, הרסט ונייזר: קריאה וכתיבה בו זמנית.

מטלות. ראשית קריאה, משנית2על הנבדק לקרוא ולכתוב מילים שהוכתבו לו בו זמנית– כתיבה. הכתיבה הייתה גרועה, אבל לאחר אימון, הביצוע של הכתיבה השתפר, אך לא הייתה

הבנה של מה שנאמר ושל מה שהם כתבו. פעולת הכתיבה לא קיבלה מספיק קשב בשבילעיבוד המילים, ההבנה שלהן.

הממצאים האלה מלמדים שהכתיבה נהפכה לתהליך אוטומטי, והיא קיבלה רמה מסויימת שלקשב, אך הקשב שקיבלה לא הספיק על מנת לקלוט את משמעות המילים.

.היכולת לפצל קשב היא מוגבלת ותלויה במורכבות של המטלה

.כאשר ביקשו מהנבדקים להפנות קשב למילים, יכולת הקריאה שלהם נפגעה

!יש יכולת לפצל קשב אם הופכים את אחת המטלות לאוטומטיות

קשב מפוצל באותו חוש-

מילר: הנבדקים היו צריכים להגיב כמה שיותר מהר ע"י לחיצה על כפתור כאשר קיבלו גירויתחושתי: שמעו צליל/ ראו אור/ גם צליל וגם אור. )אופנות= חוש(.

התוצאות הראו שבפיצול בין חושים הביצוע היה טוב יותר מאשר פיצול באותו חוש. בכלפיצול קשב, אם הוא נעשה בשני חושים שונים הוא יהיה יותר טוב.מקרה יש

:פיצול קשב יותר קל ככל שהמסרים שונים אחד מהשני

חושים שונים/ אופנויות שונות.-אותו החוש אך במיקום אחר. -אותו החוש ואותו המיקום אך בגוון אחר.-אותו חוש, מיקום וגוון אך בקצב אחר.-

.יותר קל להתמקד במידע מאורגן מאשר במידע אקרעי

: )מילים וצבעים(פרדיגמת סטרופ

הפרעת סטרופ. תנאי לא תואם < תנאי בקרה

הקלת סטרופ.תנאי בקרה < תנאי תואם

כאשר ישנה הפרעה, זה אומר שלא יכולנו להתעלם מחלק מהמידע. משמעות הפרעת סטרופהיא כשל של הקשב הסלקטיבי.

:פרדיגמת גרנר

מימדי ניסוי: גובה ובהירות.2

תנאי ניסוי:4

)גובה(.1בסיס - )בהירות(.2בסיס - התכונות(.2התאמה )הייתה התאמה בין -אי התאמה )לא הייתה התאמה בין שתי התכונות(.-

נמצא כי כאשר לא הייתה התאמה בין שתי התכונות – אין התאמה בין גובה האובייקט לבין גובהו בבהירות, היה לנבדקים יותר קשה כיוון שהצטרכו להפעיל קשב סלקטיבי

ולהתעלם מחלק מהמידע שסתר את המידע שאליו הפנו את הקשב.

הפרעת גרנר בעצם מפריעה לקשב הסלקטיבי.

גם פרדיגמת סטרופ וגם גרנר בודקות את הקשב הסלקטיבי.

קשב וזיכרון-

ניסוי: הקראת מילים מודגשות מתוך קטע שבו מופיעות גם מילים שאינן מודגשות.

הניסויים:2הסברים שונים לשוני בין

עיבוד המשמעות של הקטע השלם )לקטע השלם יש ערך בפני עצמו בזיכרון(..1הפניית קשב..2קיום בזיכרון..3

כשלא מפנים קשב למקום מסויים הוא נקלט אבל לא נזכר, ובסופו של דבר יישכח.

ישנן שתי רמות עיבוד קשב עיקריות:

ע"פ תכונות פיזיקליות )צבע, צורה, גודל וכו'(..1ע"פ תכונות סמנטיות )משמעות, חשיבות, רלוונטיות וכו'(..2

מודל הסלקציה המוקדמת – מודל הפילטר ע"פ ברודבנט

בהתאם למודל הסלקציה המוקדמת, אנחנו מסננים את הגירויים שאנו קולטים ע"פ התכונות הקשבהפיזיקליות של הגירוי, ורק לאחר הסינון, הגירוי הרלוונטי לנו מקבל תכונות סמנטיות.

שמסנן ע"פ האיפיונים הפיזיקאליים. זאת אומרת, שהמאפיינים הסמנטים יקלטוהוא הפילטררק לאחר סינון.

מידע שיעבור את המסנן הקשבי )ע"פ התכונות הפיזיקאליות( ימשיך הלאה בתהליך העיבוד ויעבור לשלבי תפיסת תוכן ומשמעות, קידוד בזיכרון ובחירת תגובה. מידע שלא יעבור את

המסנו ייזרק החוצה ולא יזכה לעיבוד נוסף. מודל זה מסתמך על העובדה שקל לנו יותר להפנות את הקשב לגירוי המובחן בברור משאר הגירויים. אחת מהשלכותיו של המודל היא קביעותו של הקשב, הקשב הוא בין הגורמים העיקריים הקובעים את התוצרים הסופיים של

תהליך התפיסה.

המודל מניח כי הברירה הקשבית נובעת מחוסר יכולתו של המוח האנושי להתמודד בהצלחה עם המספר העצום של הגירויים המגיעים אל החושים השונים בפרק זמן נתון. לכן הברירה נעשית בשלב מוקדם מאוד של תהליך עיבוד המידע ורק כמות מוגבלת של מידע מועברתלהמשך העיבוד. לפי מודל זה לא ניתן להפנות קשב למסר המוגדר ע"ס תכונה סמאנטית.

ממצאים:

נתפסים רק מאפייני השיחה של המסר הלא קשוב.-מס' הפעמים שמופיעה מילה במסר הלא קשוב לא משנה.-לא מזוהה שפת השיחה בערוץ הלא קשוב.-שינוי בשפת השיחה בערוץ הלא קשוב לא נתפסת, אלא אם המבטא משתנה.-מיעוט קלטו את שמם בערוץ הלא קשוב.-כאשר הופנה הקשב לערוץ הלא קשוב, כן נקלטו מילים.-

ממצאים סותרים:

לפי תופעת מסיבת הקוקטייל מתרחש לעיתים עיבוד סמנטי גם בערוץ הלא קשוב- ולכן הם אינם תואמים את מודל הפילטר המניח כי רק האינפורמציה הקשובה זוכה

לעיבוד סמנטי. קלטו את שמם בערוץ הלא קשוב.34%-.GSRהתניה בין מילים לשוק חשמלי )עוצמה נמוכה(, האזנה דיכוטית, מדידת -נבדקים הגיבו למילים מותנות ולמילים הנרדפות שלהן בערוץ הלא קשוב.-

משימת מיקוד קשב במסר קולי אחד המובחן מהמסר השני הינה משימה קלה יחסית. כאשרהמובחנות הפיזיקאליות בין שני הגירויים גבוה יותר כך הביצוע יהיה טוב יותר.

מודל הסלקציה המאוחרת - דויטש ודויטש

עפ"י גישה זו הסינון נערך בשלב מאוחר של העיבוד, השלב הקודם לתגובה. לפי מודל זה כל הגירויים נקלטים ומעובדיםהתפיסה אינה מוגבלת ואינה דורשת סינון קשבי מוקדם.

, אבל מכיוון שאפשר לתת רק תגובה אחת ברגע נתון יש צורך לערוךסמאנטית גם בלא קשב את הסינון הקשבי בבחירת האינפורמציה הרלוונטית לתגובה. כך שמתוך כל האינפורמציה

שנתפסה הקשב מופנה רק לאינפורמציה הרלוונטית לתגובה והאינפורמציה הלא קשובה

A

נשכחת במהירות. רק האינפורמציה הקשובה זוכה לתגובה ולעיבוד בזיכרון. הפילטר כאן הואאחרי העיבוד הסמנטי!

גישה זו אינה מסבירה מדוע לא נקלט המסר הסמאנטי בערוץ הלא קשוב. - לפי גישת הסלקציה המאוחרת, הן העיבוד הסמאנטי והן הפיזיקאלי קודמים-

לסלקציה, לאחר הסלקציה נשאר רק העיבוד של בחירת תגובה וזיכרון. הברירההתפיסתית נובעת ממגבלות תגובה ולא ממגבלות תפיסת גירויים.

עפ"י המודל כל הגירויים נקלטים ומעובדים סמאנטית גם בלא קשב ואילו הסינון-הקשבי אחראי על בחירת האינפורמציה הרלוונטית לתגובה.

ניסוי: למרות שהתמקדנו במסר קולי אחד, הצלחנו לזהות מילים שהושמעו במסר-השני )הלא קשוב(.

ניסוי ע"פ טרייזמן וגפן:

רשימות מילים, אחת בכל אוזן כאשר הנבדקים נדרשו ללחוץ על מקש כשהם2הושמעו שומעים שם של אות.

מהתגובות היו33% מהאותיות באוזן הקשובה. ו77%התוצאה הייתה : הנבדקים הגיבו ללאותיות שהופעיו בערוץ הלא קשוב.

ניתן לראות, שחלק מהמסרים הלא קשובים מקבלים תגובה. אך עם זאת, יש הבדל בין שניהערוצים ברמת התגובה ואיכות הביצוע.

מודל ההנחתה של טרייזמן-

ע"פ מודל זה, נעשית סלקציה באופן מוקדם בתהליך- לאיזה מידע נפנה את הקשב, איזהמידע יעובד פחות ואיזה יותר.

ממצאים:

נתפסים רק מאפייני השיחה של המסר הלא קשוב.-מס' הפעמים שמופיעה מילה במסר הלא קשוב לא משנה.-לא מזוהה שפת השיחה בערוץ הלא קשוב.-שינוי בשפת השיחה בערוץ הלא קשוב לא נתפסת, אלא אם המבטא משתנה.-מיעוט קלטו את שמם בערוץ הלא קשוב.-כאשר הופנה הקשב לערוץ הלא קשוב, כן נקלטו מילים.-

ממצאים סותרים:

תופעת מסיבת הקוקטייל- מהנבדקים קלטו את שמם בערוץ הלא קשוב.34%-נבדקים הגיבו למילים מותנות בערוץ הלא קשוב, וגם למילים הנרדפות שלהן.-נבדקים משלבים מילים שהופיעו בערוץ הלא קשוב.-

החסרון הוא שאי אפשר לבחון את המודל כיוון שבכל מצב הוא נכון.

הפניית קשב

הכי קצר- אלפיות השניה

דקות

.אולי בלי סוף, אין הגדרה של קיבולת וטווח בזמן

זיכרון של עובדה, ידע מסויים

זיכרון של אירוע

כשאנחנו מפנים קשב ממקום למקום, יש אפשרות לעשות זאת באופן סמוי/ גלוי.

סמויה- ראייה של גירוי מסויים מבלי להפנות אליו את העיניים.

הפניית קשב סמויה – העלות והתועלת:

הנבדקים צריכים להתמקד על ה }+{ ולענות איזו אות הופיעה על המסך, ולפני כל הופעה של אות הופיע או חץ המורה על הכיוון שבו האות הולכת להופיע או חץ מטעה או אות ללא חץ.

זמן התגובה בתנאי שבו החץ הופנה לכיוון שבו האות הופיעה שנייה לאחר מכן – זמן תגובהנייטרלי. בתנאי שבו החץ והאות הופנו לכיוונים שונים – זמן התגובה התארך!

.תועלת/ רווח: החץ עזר בביצוע ולכן זמן התגובה היה קצר יותר.ההפסד: החץ הפנה למקום הלא נכון, ולכן לקח יותר זמן

העיינים במרכז המסך, ואילו הקשב מופנה אל החיצים. יש משהו בקשב שעובד גם ללאהעיניים. השיטה הזו מפרידה בין הפניית קשב סמוייה להפניית קשב גלוייה.

מודל הזרקור הקשבי של פוזנר:

הקשב הוא כמו אלומת אור שמשפרת תפיסה של גירויים מסויימים בשדה הראייה.

תאוריית האינטגרציות התכוניות – טרייזמן

הראו לנבדקים סדרה של אותיות וספרות בצבעים שונים. הנבדקים היו צריכים להגיד מהןהספרות הקיצוניות. אח"כ הם היו צריכים לדווח על הגירוי שלא הופנה אליו הקשב.

הנבדקים התבלבלו בין הצבעים והספרות.

בין תפיסה של תכוניות שונות )גם בלי קשב תופסים תכוניות(.מחברלדעת טריזמן, הקשב בצירוף תכוניות )עיגול ירוק(, יש חשיבות למספר הפריטים שהגירוי מופיע איתם, ככל שיש יותר פריטים, קצב התגובה עולה. ככל שיש יותר פריטים, יש פחות אפשרות להפנות קשב

לכל אחד ואחד מהם, זמן התגובה ארוך יותר.

-זיכרון

מהו זיכרון? "תהליך של קידוד מידע, ארגונו ואחסונו במאגר המתאים, בדרך המאפשרת אתשליפתו מאוחר יותר מהמאגר".

.זיכרון סמנטי + אפיזודי יצטלבו כשאזכור עובדה ואזכור מתי למדתי אותה

ההבדל בין זיכרון מוצהר למפורש הוא קטן, לא משווים ביניהם אלא כל אחד מהם יחסית לצד השני שלו, לדוג' ,זיכרון מוצהר לעומת זיכרון לא מוצהר.

- זיכרון ראשוני של הגירוי. מידע סנסורי שעדיין לא עבר עיבוד משמעותי. האחסוןזיכרון חושי שלו קצר מאוד. במידה ולא נשנן את המידע הוא ידעך ולא יישמר בזיכרון. אם מחזיקים מידע

מספיק זמן בזיכרון החושי, ישנה האפשרות שהוא ייכנס לזיכרון לטווח קצר, ויישמר ליותר זמן.

יש שני סוגי זכרון חושי:

Iconic memoryויזואלי, יוצר רצף, כך שכאשר אנחנו רואים טלוויזיה, התמונה שחלפה : נמצאת בראש וכך יש קשר בין התמונות.

Echoic memory:אודיטורי, יוצר רצף, הוא אינו מקטע של צלילים נפרדים. למרות שהדיבור הוא כן מקטעים, אנחנו שומעים את הדיבור כרצף כיוון שהצליל נשאר בראש לעוד כמה

אלפיות שניה.

חשיבות הזיכרון הסנסורי הוא הרצף.

ספרלינג:

אותיות,9הראו לנבדקים בזמן מאוד קצרצר על מנת לוודא שזה יהיה זיכרון חושי, לוח עם ושאלו אותם מה הם ראו. בתחילה שאלו איזה אותיות ראו ואח"כ איזה אות הייתה בריבוע.

: אחרי לוח האותיות הראו להם לוח חלק.1גרסה

: הראו את הלוח עם ריבוע קטן ושאלו מה היא האות שהופיעה בתוך הריבוע.2גרסה

תוצאות:

ידוע, שניתן להצהיר עליו, האופן מודע אני משתמש בפריטיםמהזיכרון.

מיומנויות, רכיבה על אופניים,

ניתן לדבר עליו. ידוע שהוא קיים.

דברים שנשמרים בזיכרון ובאופן בלתי מודע משפיעיםעלינו. )לדוג' פרסומות סמויות(.

אותיות ואמרו שזכרו שיש יותר אותיות, את ההמשך הם לא זכרו, הנבדק4-5דיווח מלא: זכרו שכח את שאר האותיות - המידע דעך.

,נקלטודיווח חלקי: הרוב זכרו את האות שהופיעה במקום המסומן- זה אומר שכל האותיות אבל דעכו עם הזמן.

: (-חושים modality effect אפקט האופנות )

לא משנה באיזה אופן גירויים נכנסו )וזיאולי ואודיטורי(- שניהם נזכרים באותה מידה בפריטים הראשונים. בפריטים האחרונים אנחנו נזכור יותר את האודיטורי )שמיעתי( מאשר החזותי

)ראיתי(. פריטים בזיכרון האקואי נשארים זמן רב יותר מפריטים בזיכרון האיקוני, הפריטיםדועכים קצת מהר יותר.

כשאנשים מקריאים לעצמם בקול המידע נשמר יותר זמן מכיוון שהם שומעים את זה גם ולארק קוראים.

זיכרון לטווח קצר:

גירוי שהגיע עכשיו, אנחנו מודעים אליו. מתייחס גם לשליפה מהזיכרון לטווח הארוך.

מוגבל בקיבולת, אין אפשרות לפריטי מידע בלי סוף לזכרון לטווח הקצר. ולכן, חשוב-שחלק ממנו ייעלם, כדי שיהיה מקום לעוד.

שנ', אלא אם כן נשאיר אותו באופן אקטיבי יותר30מוגבל בזמן, קיים אצלנו סביב ה- -זמן.

תלוי בשינון, השארה שלו בזיכרון מבחינה אקטיבית.-

דוגמאות:

פריטים. יש אופציה5-9 פריטים, משמע 2+/- 7קיבולת: הקיבולת של הזיכרון היא .1 ליצור מפריטים קטנים, יחידות גדולות יותר וכך בכל פריט יש יותר מידע, ע"י זאת,

ניתנת האפשרות להגדיל את הקיבלות זיכרון לטווח הקצר. שניות(. אחת מתכונות15-30זמן: איך משאירים את המידע ליותר זמן? )מעבר ל.2

הזיכרון לטווח קצר היא השינון. כשמשננים את המידע הוא מוחק יותר זמן בזיכרון. תלוי בשינון: "אפקט אורך המילה" – מילים ארוכות יותר הן יותר קשות לשינון. השינון.3

תלוי באורך המילה ולכן מילים ארוכות קשה יותר להחזיק בזיכרון.

מיקום סדרתי, אנחנו נוטים לזכור יותר מילים ראשונות ואחרונות בסדרה של רשימת מילים.המיקום הסדרתי כולל בתוכו את אפקט הראשונות/העליונות והאחרונות.

אפקט הראשונות-מוסבר ע"י שינון. אנחנו משננים את המילים הראשונות יותר טוב לפני שמצטברות עוד מילים.

אפקט האחרונות-המילים עדיין טריות ואין צורך להחזיק אותן, אנחנו עדיין בטווח הזמן שצריך לחזור עליהן.

חשיבות האפקטים היא שהזיכרון הוא לא דבר אקראי, אנחנו מתאימים את התכונות השונות של הזיכרון.

בשימוש בזיכרון בטווח הקצר אנחנו משתמשים במידע עכשווי ובמידע של הזיכרוןבטווח הארוך.- זיכרון לטווח קצר ( working memory זיכרון עבודה )

מכיל בתוכו זיכרון עבודה- שזה חלק אקטיבי של הזיכרון לטווח קצר. זיכרון עבודה-מחזיק אותו בזיכרון ועושה עליו עבודה.

ניסויים(-2בטריית וקסלר )נסיין מקריא ספרות והנבדק חוזר עליהן..1 מת' לא'.מוקראות ספרות והנבדק חוזר עליהן בסדר הפוך. במקום מא'-ת' .2

בחלק הראשון אין עבודה, הנבדק "מקיא" את מה שהוא שמע, ואילו בחלק השני ישעבודה כיוון שהנבדק עושה מניפולציה על המידע שקלט.

מטרת זיכרון העבודה היא שמירת המידע בטווח הקצר ועיבוד ביצוע פעולות מנטליות.

- Shepard & Metzlerדוגמא לניסוי: השוואה בין צורות שונות )אותה צורה, אך מסובבת לפוזיציה שונה(, ככל שהצורות היו יותר

שונות בזווית שלהן- לקח לנבדקים יותר זמן לענות. לאנשים לקח יותר זמן לסובב בראש אתהצורה.

מה הפקטור המרכזי שגורם לאיבוד מידע מהזיכרון לטווח קצר?The probe – digit procedure

האחרונה צלצול.8 ולאחר הספרה 708412558משמיעים סדרת ספרות ואחריה צלצול : שואלים, מהי הספרה שאחרי הספרה שאחריה הושמע הצלצול?

תנאי הניסוי:

מאחסן חומרויזואלי.

אחסון של חומרורבלי.

2תיאום בין מערכות.

שניות בין ספרות המטרה12הצגה איטית: הספרות הוקראו בצורה איטית כך שעברו -לסוף הסדרה.

( לסוף4 שניות בין ספרת המטרה )3הצגה מהירה: הספרות נקראו מהר כך שעברו -הסדרה.

כמות פריטים גדולה : בין ספרת המטרה לסוף הסדרה. )ספרת המטרה הייתה רחוקה-מהסוף(.

כמות פריטים קטנה: בין ספרת המטרה לסוף הסדרה. )ספרת המטרה הייתה קרובה-לסוף(.

השערות: הגורם לשכחה הוא או צירוף מידע או מעבר זמן. הגורם לשיכחה הצטרפות של עוד מידע )קיבולת(. )מבחינת זמן לא משנה אם(1

נקריא לאט או מהר, אבל נשער שהוא יזכור יותר כשהמידע יהיה בסוף( הגורם לשיכחה מעבר זמן. )נצפה שבהקראה מהירה הוא יזכור יותר ולא משנה(2

איפה נמצאת הספרה(

תוצאות: בתפעול הזמן התקבל שיוויון בין ההקראה המהירה להקראה האיטית כך שהזמן

הוא לא הפקטור המרכזי. בתפעול צירוף המידע, כשהספרה הייתה בהתחלה הצליחו הנבדקים פחות

מאשר כשהספרה הופיעה בסוף.ניתן לראות שהגורם לשכחה הוא צירוף המידע!

במסגרת טווח הזמן של הזיכרון לטווח הקצר, הוספת המידע היא הגורם לשכחה.בתוך מסגרת הזמן לא משנה כמה זמן עבר אלא כמה פריטים נוספו.

איבוד מידע כתוצאה מעומס מידע, מעביר את המידע לטווח הארוך – המידעשנעלם עובר לזיכרון לטווח הארוך, ומכאן ניתן להסיק שהוא לא באמת נעלם.

אם יש מידע בזיכרון לטווח קצר ופשוט עבר זמן הוא הולך לאיבוד- נשכח- דעיכה. אם היה מידע בטווח שהלך לאיבוד כי לא היה מקום, הוא לא עובר דעיכה אלא

העברה לזיכרון לטווח ארוך.

- זיכרון לטווח ארוך דברים לא הולכים לאיבוד מהזיכרון לטווח הארוך אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לשלוף מידע.

היכולת שלנו לשלוף מידע או לא לשלוף מידע תלויה באיך קידדנו את החומר ובאיך אנחנושולפים אותו.

משמע, רכיב ללא גבולות, הכל נכנס. לא הכל נשלף. אחת ההוכחות לכך שהמידע אכן קיים )למרות שאין לנו יכולת לשלוף אותו( היא פרסומות

סמויות )קוקה קולה לדוג'(.

:תכולת הזיכרון לטווח הארוך

סוג המידע:.1זיכרון סמנטי- ידע.-זיכרון אפיזודי- אירועים.-מודעות למידע:.2

זיכרון מוצהר )דקרלטיבי(- מודע, חופף לסמנטי.- זיכרון לא מוצהר )לא דקלרטיבי(- בעיקר מיומנות אוטומטית, אין צורך בשליפה ברורה-

מהזיכרון.השפעת המידע:.3

זיכרון מפורש – יודעים שלמדנו משהו, ניתן לדבר עליו.- זיכרון מרומז/ משתמע- לא יודעים שקיים אך משפיע עלינו. מידע שלא תמיד התכוונו-

לזכור.

:פגיעות בזיכרון לטווח הארוךאחת ההוכחות לכך שהזיכרון מסודר הוא פגיעות בזיכרון.

(- כוללת שכחה של אירועים שהתרחשו מיד אחריPTA ) אמנזיה פוסט טראומתית.1 ולפני הפגיעה- מכה חזקה בראש, בדר"כ זמני. עם הזמן חוזרים הזכרונות ואם היא

נמשכת הטווח של השכחה שלה מצטמצם לרגעים ממש ספורים לפני ואחרי הפגיעהעד שחולפת האמנזיה, כך ההחלמה בהקבלה. אמנזיה לטווח ארוך = לזמן ההחלמה.

- שכחו את כל המידע שקדם לתאונה )תלוי בעוצמת הפגיעה(. אמנזיה רטרוגרדית.2 האדם יכול ליצור זכרונות חדשים. בעבר ייחסו את זה לתופעות נפשיות, משום שנראה

שמנגנוני הזיכרון בפועל לא באמת נפגעו.

הכי נפוץ, פגיעה מוחית- שבץ, תאונה... פגיעה ביכולת ליצור אמנזיה אנטרוגרדית-.3זכרונות חדשים.

סינדרום אמנזיה קלאסית: המצב השכיח של האמנזיה האנטרוגרדית, יש יכולת לזכור מיומנויות, אבל אין יכולת לזכור מידע סמנטי, אפיזודי. לדוג', אדם שעבר פגיעה כזו

יכול ללמוד שמות של ארצות אך לא יזכור איפה למד אותן.

-תכונות הזיכרון לטווח הארוך

1.Transience ארעיות המידע - כל הזיכרון הולך ודועך עם הזמן חוץ מזכרונות מאוד משמעותיים. בפוסט טראומה יש

חשיפה לאירוע אחד משאירה את הזיכרון חי מאוד ללא דעיכה שלו.בזיכרון לטווח הארוך יש איבוד לנגישות למידע, לא איבוד מידע.

עם הזמן, אם לא מתעסקים במידע, הנגישות למידע הולכת ופוחתת.אז מה גורם לארעיות המידע?

חשיפה- ההיחשפות למידע מבטלת את הארעיות )גם חזותית וגם התעסקות במידע(.-קידוד ראשוני חלש- הנגישות הולכת ופוחתת.-רמזי שליפה לא טובים, המידע קודד ללא רמזים שקשורים אליו.-

איך ניתן למתן את ארעיות המידע מהזיכרון? למתן את הפרטים – "להתיישב" על כל אחד מהפרטים שמעוניינים לזכור, ככל שיש יותר פרטים יש יותר רמזים לשלוף, או לעשות

חשיפות תכופות יותר למידע. ארעיות המידע משרתת אותנו בכך שזכרונות לא נעימים נהיים פחות נגישים. )אצל פוסט טראומתים- המידע חי, הוא לא דוהה, אירועים לא טובים

נשמרים(.

2.Absent mindedness פיזור דעת -

כשלון יום יומי בזיכרון של פעולות יום יומיות. הוא נגרם ככל הנראה כתוצאה מחוסר קשב. פעולות שלא קשובים אליהם – כנראה גם לא נזכור אותן. פיזור הדעת נוצר

בדר"כ לפעילות יום יומית, כיוון שאנחנו לא מפנים אליה קשב. איך נגרם?

חוסר תשומת לב בשעת הקידוד, לדוג' בזמן למידה שומעים שיר – החומר לא יקודד-טוב כי הקשב מופנה לשיר או שמשהו בזמן הקידוד הפריע.

רמזי שליפה לא טובים, רמזי שליפה קודדו יחד עם הגירוי ועוזרים לשלוף אותו.-איך מתגברים על פיזור דעת?

לשים לב לפעולות שעושים.- ליצור תשומת לב למידע המקודד )כל פעם שנועלים את האוטו לקפוץ על רגל אחת-

וכו'(.שימוש בעזרים טכנולוגיים.-

3.Blocking חסימה, קושי זמני בשליפת המידע - . "על קצה הלשון", תחושה חזקה שהמידע קיים אך יש קושי לשלוף אותו. התופעה מתגברת עם הגיל. אחת הסיבות לתופעה היא כשל ברשת מסויימת של המידע-

משהו מהפרטים לא מאוחסן כמו שצריך עם המידע ולכן קל לשלוף את כל המידע חוץ מפרט אחד ולכן, יש צורך לעורר קשרים אחרים. עם הגיל, באופן טבעי נחלשים

הקשרים בין סוגי המידע השונים.4. Misattributionשיוך מוטעה-

זוכרים מידע סמנטי אבל לא את החלק האפיזודי. זוכרים את המידע עצמו אבל לא-איפה נאמר או מי אמר. מישהו מוכר אבל לא זוכרים מאיפה.

5.Suggestibility .נוח להשפעה - אליזבת לופטס חקרה את נושא הזכרונות המוטעים כתוצאה מעדות ראייה )מה

שהאדם זוכר שהוא ראה(. היא הראתה לנבדקים סרט שבו מכונית מתנגשת בעץ

ושאלה את הקב' השונות שאלות שונות, מטרת שאילת סוגי שאלות שונות הייתה

לבדוק האם השאלות שנשאלו משפיעות על מה שאנשים ייזכרו. כל הקב' בניסוי הבא

נשאלו מה הייתה המהירות של המכונית, וכל תשובה "התאימה" את עצמה לסגנון

השאלה:

זגוגיות מנופצות.32% קמ"ש/ 66התרסק לתוך העץ -

קמ"ש. 63התנגשה בעץ -

קמ"ש. 61נחבטה בעץ -

ענו שהזגוגיות התנפצו.14% קמ"ש/ 55פגעה בעץ -

קמ"ש. 51נגעה בעץ -

קב' הבקרה, הקב' השישית, נשאלה מה הייתה מהירות המכונית.-

לאחר שבוע נשאלו הקבוצות אם היו זכוכיות שבורות בסרטון, הרב ענו שלא! שזו

באמת התשובה הנכונה, אבל הייתה שונות כפונ' של מה שהשאלות שנשאלו

בתחילהת הניסוי, הייתה כאן שליפה מהזיכרון והלבשת השליפה על מה שזכרנו.

ככל שעובר יותר זמן יש סיכוי שהעדות תיהיה פחות אמינה.

הזיכרון הוא אינו אובייקטיבי, אין הכרח שדבר ש"יזכר" באמת קרה!

לתוצאות ניסויים מסוג זה יש השלכות לגבי אמינותם של עדי ראייה במשפטים

פליליים. קיימים מקרים בהם אנשים הואשמו במעשים שלא עשו, על ידי עדי

ראייה.

6.Bias .הטיית זכרונות -

נטייה של רגשות ואמונות לסלף זכרונות. לדוג' במצב רוח טוב, אנחנו זוכרים דברים

באור אחר מאשר במצב רוח רע.

במיעוט מהמקרים אנחנו שולפים את התחושות יחד עם הזיכרון )פוסט טראומה(,

אחד מהטיפולים בפוסט טראומה הוא הטיפול בתחושות ולא בניסיון להשכיח

)הביטואציה-התרגלות(.

עיבוד סכמתי – כשאנחנו "שולפים" את הזכרונות מחדש, אנחנו גם מארגנים את

המידע מחדש, אנחנו יכולים לארגן מידע מחדש גם תחת מידע חדש )בית רפאים,

אדם גאון(.

: דרכים לשלוף מידע מהזיכרון 2 יש

1.Reproductiveשחזור- ראינו משהו ואנחנו זוכרים אותו ושולפים אותנו בערך :

כמו שהיה בזיכרון.

2.Reconstructiveבניה מחדש- מוצאים מידע מהזיכרון אבל יוצרים לו סכמה :

אחרת בהתאם למצב רוח או למידע שיש לנו למשהו ואז יוצרים סכמה חדשה

דרכים:2לאותו מידע וכך הוא חוזר לזיכרון. יכול להיעשות ב

- השמטות, כל מה שלא מתאים למידע נשמטים.Omissionא.

- הוספת מידע כדי להשלים את מה שחסרRationalize or normalizeב.

בסכמה החדשה שיצרנו, כדי שהמידע יהיה נכון.

7.Persistenceהתמדה -

התמדה והיזכרת בלתי רצוייה במידע ה"מפריע". זוהי הפרעה פוסט טראומתית

הכוללת גם דברים קלינים וגם דברים יום יומיים. זהו מידע שנזכרים בו במשך היום

והוא מציק לנו.

זיכרון סמנטי-

איך ששולפים מידע מעיד על איך הוא מאורגן לנו בראש.

מודל הרשת הסמנטית: מניח שהמידע הסמנטי מאוחסן אצלנו בצורה היררכית של רשת

כאשר בחלק העליון של ההיררכיה נמצאות קטגוריות כלליות וככל שיורדים למטה נמצא מידע

יותר ספציפי.

.היתרון הוא שאין צורך לזכור המון מידע

כיוון שהמידע היררכי, המידע הספציפי מאוחסן עם קטגוריה ספיציפית ושאר המידע מאוחסן

בקטגוריות שונות. במודל קיימת ההנחה שהאפשרות שאנשים יצליחו לשלוף מידע מסויים,

היא מרחק המידע מהאובייקט. לדוג' - *האם קנרית בעלת נוצות? / *האם קנרית מסוגלת

לשיר? הדוג' השנייה תיזכר מהר יותר כי המידע קוב יותר בהיררכיה למושג.

הבעייה היא שאין התייחסות להבדל בין מידע טיפוסי ולא טיפוסי- לדוג', גם קנרי וגם בת יענה

הן ציפור? בת יענה זה פחות טיפוסי שהיא ציפור ולכן ייקח לנו יותר זמן לשלוף את זה

מהזיכרון.

חסרון נוסף, לפי המודל תשובה שגוייה אמורה להיות איטית. אבל בפועל התשובה השגויה

היא מהירה! הסיבה שתשובה שגויה אמורה להיות איטית ע"פ מודל זה היא שלוקח לנו זמן עד

שאנחנו מחפשים את התשובה בין הקטגוריות. המודל לא נותן לנו תשובה לגבי שליפה מהירה

של תשובה שגויה.

: מודל אקטיבציה מתפשטתעונה על החסרונות של המודל ההיררכי.

טוען שיש קשרים בין מושגים שונים. לאו דווקא היררכי. אנחנו מקודדים מידע ע"פ קשריםשונים. וכך, ערעור של מושג אחד מערער את המושגים הקשורים אליו.

כך אפשר להסביר שמידע מקודד אצל כל אחד בצורה אחרת. ולכן, לא כל האסוציאציות של כולם הן אותו הדבר. תהליך המודל הזה מתבטא בעיקר כאשר נחשפנו למושג וצריך לשלוף

מילה אחרת במקום. המילה "רופא" לדוג', תמיד תישלף עם משהו שקשור ישירות לרופא, ככלשיש יותר מילים מגיעים לאסוציאציה יותר רחוקה.

מידע שקשור חזק למידע אחר יישלף מהר יותר.תופעת המודל נקראת : סמנטיק פרימינג.

מציגים מילה בצורה ראשונית ומציגים רשימת מילים אחריה. המילה שינטו לזכור היא מילה שקשורה באופן סמנטי למילה הראשונית. המודל ממחיש את האופן שבו מאוחסן המידע.

)חשיפה למילה אחת תעורר מילים אחרות שקשורות אליה(.