נבואת הזעם של פרופ' אליה ליבוביץ
DESCRIPTION
כלכליסט, אוקטובר 2009TRANSCRIPT
35
פרופ' אליה ליבוביץ. "צריך להסתגר במגדל השן. אי אפשר
להסביר, לא בקריית מלאכי ולא בסינמטק תל אביב ולא בכנסת, למה תורת הקוונטים רלבנטית"
יום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009כלכליסט 34
ה ב ש ח מ ת ר ר ו ע מ ה ר ד ס
מחדרו הקטן בפקולטה למדעים מדויקים
אליה פרופ' אביב, תל באוניברסיטת
ליבוביץ יוצא למסעות. הוא משייט בין
באסטרופיזי� מאמרים וכותב כוכבים
קה, תחום התמחותו. הוא מטייל לאורך
ועוצר הוגים גדולים בתחומים שונים, בין ההיסטוריה,
להתבונן ברגעים שבהם השתנתה האנושות. הוא בוחן את
העולם והמדינה, ומנסח כתב אישום חריף על התהליכים
המתרחשים סביבו. וכל הזמן הוא צועד בדרך ארוכה, סי�
זיפית, מתוך חובה אמיתית לשנות את המציאות — אולי
הירושה העיקרית מאביו, פרופ' ישעיהו ליבוביץ.
ההון�שלטון הורג את גלילאו
מבחינת ליבוביץ, הכל רועד עכשיו. זה רעש אדמה
שהתחיל במאה ה�20, "המאה המהפכנית ביותר בתול�
דות המין האנושי, ששינתה את חיי האנשים כליל". זו
המאה שהצמיחה פריצות דרך מדעיות והיש�
גים טכנולוגיים מדהימים, אבל לפי ליבוביץ,
אנחנו נמצאים בצומת קריטי שיאפשר לקבוע
אם הישגי המאה יכולים לעמוד מול האסונות
הג� המהפכות "שתי שהולידה. המתגלגלים
דולות במאה ה�20 היו, לדעתי, יצירת הנשק להשמדה
המונית — ומהפכת התעמולה", אומר ליבוביץ ל"כלכ�
ליסט". "המהפכות האלה מחייבות שינוי מחשבה, שינוי
בדברים הבסיסיים שבני אדם גדלים עליהם.
"כך, התופעה שבה לאדם אחד או לקבוצה קטנה של
אנשים יש כוח להשמיד את המין האנושי תחייב שינויים
יכולה אינה מדינה שלפיו העיקרון העולמי. במשטר
להתערב בנעשה במדינה אחרת, כמו גם עקרונות אח�
רים שכל אדם ליברלי מכיר — יצטרכו להשתנות. אני
לא חושב שהמין האנושי ישרוד את המאה ה�21 אם לא
תהיה משטרה עולמית. כשמקימים מדינה הרי נותנים
לשוטרים נשק כדי שהם יוכלו להיכנס לבית שלך בכוח
ולקחת אותך בניגוד לרצונך אם בית המשפט החליט
שאתה מסוכן, וזה יצטרך להתקיים גם ברמה העולמית.
העולם יצטרך להפעיל מנגנונים שונים כדי לבלום את
אחמדינג'אד ודומיו, אחרת המין האנושי לא ישרוד".
ודבריו אינם פתלתלים; אם יש זהיר, ליבוביץ אינו
אפוקליפסה בפתח, היא תונח על השולחן. זה קל וברור
פחות אבל האיראני, באיום הזדהות כשמדובר ומעורר
מובן לכל כשמדובר באיומים אחרים, חמורים יותר לד�
עתו. "מהפכת התעמולה גדולה ומפחידה יותר ממהפכת
הגרעין, ובעקבותיה קבוצה קטנה של אנשים — המובילים
בפוליטיקה, בצבא ובכלכלה, הממשלה והח"כים ובעלי
ההון — מחליטה מה להכניס לאנשים לראש. הם יכולים
לקבוע מה אתה ואני חושבים, יודעים או רוצים. בישראל,
למשל, יש קבוצה קטנה, אני לא יודע אם 500 או 1,000
אנשים אבל לא רבים יותר, שבעצם מחליטה.
אני לא אומר שיש קונספירציה, שהם יושבים
יחד במרתפים אפופי עשן ומתכננים מה יקרה
ומאבקים תחרויות גם הזאת בקבוצה ויש —
— אבל הם קובעים מה יהיה במדינה.
"אם בעבר עקרון הפרדת הרשויות הבטיח את זכויות
הפרט במדינה דמוקרטית, והבחירות ביטאו את רצון העם
— רצון חופשי בלתי תלוי בשליט — היום זה לא כך. יש
והר� רוצה, נוסף, הכוח להחליט מה העם כוח לשלטון
שויות הקיימות לא יכולות להגביל את הכוח הזה.
"אמנם תמיד היתה תעמולה, אבל לא באופן הכולל
והמוחלט שבו אפשר לעשות זאת היום, בכלים הטכנו�
לוגיים העכשוויים. הטכנולוגיה יצרה שינוי כמותי, אבל
זהו גם שינוי איכותי שישפיע על האבולוציה שלנו. ראינו
המשך בעמ' 36
עמיר קורץצילום: עמית שעל
לקבוצה קטנה מאוד של אנשים יש היום כוח לקבוע מה אתה
ואני חושבים, יודעים או רוצים. והשילוב עם מהפכת הנשק להשמדה המונית הוא הרסני. המין האנושי לא ישרוד את המאה ה�21 אם לא תהיה משטרה עולמית. ומול הצונאמי של תעמולת ההון�שלטון יש רק נסיוב
אחד — רשות נפרדת, עצמאית ומוגנת, של אוניברסיטאות מחקר
פרופ' אליה ליבוביץ פותח את השנה האקדמית בנבואת זעם וחזון להצלה
הסטודנטים חוזרים
כלכליסטיום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009
35
פרופ' אליה ליבוביץ. "צריך להסתגר במגדל השן. אי אפשר
להסביר, לא בקריית מלאכי ולא בסינמטק תל אביב ולא בכנסת, למה תורת הקוונטים רלבנטית"
יום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009כלכליסט 34
ה ב ש ח מ ת ר ר ו ע מ ה ר ד ס
מחדרו הקטן בפקולטה למדעים מדויקים
אליה פרופ' אביב, תל באוניברסיטת
ליבוביץ יוצא למסעות. הוא משייט בין
באסטרופיזי� מאמרים וכותב כוכבים
קה, תחום התמחותו. הוא מטייל לאורך
ועוצר הוגים גדולים בתחומים שונים, בין ההיסטוריה,
להתבונן ברגעים שבהם השתנתה האנושות. הוא בוחן את
העולם והמדינה, ומנסח כתב אישום חריף על התהליכים
המתרחשים סביבו. וכל הזמן הוא צועד בדרך ארוכה, סי�
זיפית, מתוך חובה אמיתית לשנות את המציאות — אולי
הירושה העיקרית מאביו, פרופ' ישעיהו ליבוביץ.
ההון�שלטון הורג את גלילאו
מבחינת ליבוביץ, הכל רועד עכשיו. זה רעש אדמה
שהתחיל במאה ה�20, "המאה המהפכנית ביותר בתול�
דות המין האנושי, ששינתה את חיי האנשים כליל". זו
המאה שהצמיחה פריצות דרך מדעיות והיש�
גים טכנולוגיים מדהימים, אבל לפי ליבוביץ,
אנחנו נמצאים בצומת קריטי שיאפשר לקבוע
אם הישגי המאה יכולים לעמוד מול האסונות
הג� המהפכות "שתי שהולידה. המתגלגלים
דולות במאה ה�20 היו, לדעתי, יצירת הנשק להשמדה
המונית — ומהפכת התעמולה", אומר ליבוביץ ל"כלכ�
ליסט". "המהפכות האלה מחייבות שינוי מחשבה, שינוי
בדברים הבסיסיים שבני אדם גדלים עליהם.
"כך, התופעה שבה לאדם אחד או לקבוצה קטנה של
אנשים יש כוח להשמיד את המין האנושי תחייב שינויים
יכולה אינה מדינה שלפיו העיקרון העולמי. במשטר
להתערב בנעשה במדינה אחרת, כמו גם עקרונות אח�
רים שכל אדם ליברלי מכיר — יצטרכו להשתנות. אני
לא חושב שהמין האנושי ישרוד את המאה ה�21 אם לא
תהיה משטרה עולמית. כשמקימים מדינה הרי נותנים
לשוטרים נשק כדי שהם יוכלו להיכנס לבית שלך בכוח
ולקחת אותך בניגוד לרצונך אם בית המשפט החליט
שאתה מסוכן, וזה יצטרך להתקיים גם ברמה העולמית.
העולם יצטרך להפעיל מנגנונים שונים כדי לבלום את
אחמדינג'אד ודומיו, אחרת המין האנושי לא ישרוד".
ודבריו אינם פתלתלים; אם יש זהיר, ליבוביץ אינו
אפוקליפסה בפתח, היא תונח על השולחן. זה קל וברור
פחות אבל האיראני, באיום הזדהות כשמדובר ומעורר
מובן לכל כשמדובר באיומים אחרים, חמורים יותר לד�
עתו. "מהפכת התעמולה גדולה ומפחידה יותר ממהפכת
הגרעין, ובעקבותיה קבוצה קטנה של אנשים — המובילים
בפוליטיקה, בצבא ובכלכלה, הממשלה והח"כים ובעלי
ההון — מחליטה מה להכניס לאנשים לראש. הם יכולים
לקבוע מה אתה ואני חושבים, יודעים או רוצים. בישראל,
למשל, יש קבוצה קטנה, אני לא יודע אם 500 או 1,000
אנשים אבל לא רבים יותר, שבעצם מחליטה.
אני לא אומר שיש קונספירציה, שהם יושבים
יחד במרתפים אפופי עשן ומתכננים מה יקרה
ומאבקים תחרויות גם הזאת בקבוצה ויש —
— אבל הם קובעים מה יהיה במדינה.
"אם בעבר עקרון הפרדת הרשויות הבטיח את זכויות
הפרט במדינה דמוקרטית, והבחירות ביטאו את רצון העם
— רצון חופשי בלתי תלוי בשליט — היום זה לא כך. יש
והר� רוצה, נוסף, הכוח להחליט מה העם כוח לשלטון
שויות הקיימות לא יכולות להגביל את הכוח הזה.
"אמנם תמיד היתה תעמולה, אבל לא באופן הכולל
והמוחלט שבו אפשר לעשות זאת היום, בכלים הטכנו�
לוגיים העכשוויים. הטכנולוגיה יצרה שינוי כמותי, אבל
זהו גם שינוי איכותי שישפיע על האבולוציה שלנו. ראינו
המשך בעמ' 36
עמיר קורץצילום: עמית שעל
לקבוצה קטנה מאוד של אנשים יש היום כוח לקבוע מה אתה
ואני חושבים, יודעים או רוצים. והשילוב עם מהפכת הנשק להשמדה המונית הוא הרסני. המין האנושי לא ישרוד את המאה ה�21 אם לא תהיה משטרה עולמית. ומול הצונאמי של תעמולת ההון�שלטון יש רק נסיוב
אחד — רשות נפרדת, עצמאית ומוגנת, של אוניברסיטאות מחקר
פרופ' אליה ליבוביץ פותח את השנה האקדמית בנבואת זעם וחזון להצלה
הסטודנטים חוזרים
כלכליסטיום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009
37
השפה את משנים החדשים המדיה
יש בה. משתמשים שאנחנו האופן ואת
לנו בודק איות, ואגרון שמציע מלים נר�
דפות. אנחנו מחליפים גופן בקלות, אבל
קשה יותר לנקד. יש מגבלות אורך, כמו
ברי� ושימוש טוויטר, של התווים 140
ובראשם הסמיילי ,(emoticons) גשונים
הזמן כל דורשים והשינויים המפורסם.
שמות חדשים. איך קוראים לזרבובית של
הפייסבוק? מה שמו העברי של טוויטר?
פה ושם כבר היו שמות עבריים שת�
פסו. הטלפון אמנם לא נהפך לשח�רחוק,
אבל המחשב דחק את הקומפיוטר, ובצדו
יש לנו כונן, מדפסת, מסך, עכבר ואפילו
דפדפן. המאבק הזה לא קל: אנחנו עדיין
שולחים יותר אסאמאסים ממסרונים, ואני
מהדוא"ל. יותר מושרש שהמייל בטוח
גלובליים, במושגים להתחרות קשה
שחלקם מגובים בצבאות מיתוג ופרסום.
יש גם ממד של קוליות (סליחה, מגניבות)
בשימוש במושגים לועזיים, בעיקר בסבי�
בה שכולה קורצת חוץ לארץ. אבל השי�
מוש בלועזית, שיכול להיות נוח ומועיל
לסטטוס, עלול לגרום נזק אם הוא נעשה
לא נכון. כמו במקרה של המדיה.
לא הוגן סתם לתקן. נד�בעי� חמלה, וקצת סלחנות קצת רשות
קר בחברת מהגרים עם שפה מתחדשת.
אצל לפרינציפ נהפך כשהעניין אבל
המשבשים, גם אני מתעקש. בחוסר טקט
אופייני וקשה עורף, וכיאה למי שעיסוקו
שעושה מי כל לתקן בוחר אני הוראה,
שימוש מוטעה במילה מדיה. ההבחנה בין
מדיום אחד למדיה רבים חשובה בעיניי,
ואני תובע אותה גם מאחרים.
להפתעתי, גייסות ההגנה על המשגה
כמעט� בתגובות נתקל ואני מאורגנים,
אלימות להתעקשות שלי על שימוש נכון
ונבון. העדינים סופקים כפיים ומפצירים
היא הנקבה שהמדיה בטענה לוותר, בי
כבר שיבוש שאי אפשר לעקור. אם שי�
לא ראוי, לא — חל הוא חל, כבר בוש
כדאי ואי אפשר לעקור אותו. ואני אומר,
להטות אולי רבים אחרי המצווה, ברוח
— אבל לא הכרחי שאחרי רבים להטעות.
זה בדיוק העניין: מדיה הם רבים, והלא
לא יחידה.
שהשימוש טוענים השיבוש מנציחי
מילונים, בכמה מופיע כנקבה במדיה
איזו קיבלה עברית ללשון ושהאקדמיה
החלטה בעניין. מי שממשיכה לקרוא לע�
צמה אקדמיה אינה סמכות בעברית בש�
בילי. כפי שאפשר לראות מהטיפול הת�
בוסתני שחכמי האקדמיה נותנים למדיה,
גם בלטינית היא (הם?) לא ממש מבינים.
מוסד שניסה לכפות עלינו חפיץ במקום
תת כתחליף לאינטרנט או גאדג'ט, מרש$
ת שעושה אלרגיה אבל לא מורה על רגש$
המחלה — ראוי שיתעלמו ממנו.
המדיה הנקבה רק מזמינה את השיבוש
מדיות (ומה הריבוי שלהם? "מדיותים"?).
צירופים עוד יש כמובן; לבד, לא היא
לשונית רשלנות בורות, על שמעידים
אינפורמ� "מידע ובהם חשיבה, וחוסר
טיבי" ו"עולם גלובלי". מעוררי חלחלה,
אבל פופולריים.
הרשת היא בית חם לאהבת מרא� כבר לשונית וליצירתיות השפה
וסתם סוציוליגוויסטים בלשנים, שיתה.
לזהות הראשונים בין היו לשון חדי
השיח קבוצת האינטרנט. איכויות את
וירטואלית קהילה היתה "Linguist"
מאות עם וסוערת, משתפת מעניינת,
חברים שהתכתבו באמצעות המחשב כבר
האינטר� לפני עשור השמונים, בשנות
נט, ופורומים המוקדשים לשפה פועלים
בכל הפלטפורמות הווירטואליות. האתר
urbandictionary.com ובן דמותו העברי
(והנפלא) dorbanot.com הם מקום מפגש
משעשע ויצירתי להתחדשות הלשון ולי�
צירת מושגים חדשים. גם בכל אלה ניטש
הוויכוח הבלתי פוסק בין בלשנים פרס�
קריפטיביים לדסקריפטיביים — בין אלה
המכתיבים תשובה נכונה, אבירי הדקדוק,
לאלה העוסקים בתיאור הקיים, שגרירי
חוכמת ההמונים.
המת� דיון אינה בנקבה המדיה אבל
נהל בין שתי האסכולות האלו, אלא בסך
הכל עוד הזדמנות להבדיל שלא לצורך
יש העולם בכל העולם. לשאר בינינו
מדיה רבים, רק אצלנו מתעקשים לטעות
הלטי� הרבים צורת בין המקרי בדמיון
נית לצורת הנקבה העברית, המסתיימת
בואו לא נשחק גם היא בתנועת הקמץ.
סתם את המדיה הרבים לכלל יחידה בו�
דדת. המדיה מאוימים ומצטמצמים גם כך
עדיפים הטכנולוגיים. השינויים בגלל
בעיני מדיה עוינים על מדיה עוינת.
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע
sheizaf.rafaeli.net .באוניברסיטת חיפה
מתבונןעל העולם החדש
שיזף רפאלי
העם נגד מדיה עוינת. בעצם, לא העם — אני. יותר מדי אנשים, ביותר מדי מקומות, מתייחסים לאמצעי התקשורת בלשון נקבה
יחידה. "מדיה חברתית", "מדיה עוינת", "מדיה חדשה". אבל מדיה הם רבים, זהו הריבוי
של המדיום, לא צורת הנקבה שלו. מדיום אחד, הרבה מדיה, ולא מדיום אחד וחברתו
יכתוב באמצעי התקשורת. כלומר יחיד לרבים, שלא בין המדיה... מי שלא מבחין
במדיה. השימוש במדיה כנקבה הוא שיבוש, והוא נשמע רע — בעיקר אם הוא נועד
להתקשטות במילה לועזית הנשמעת אינטליגנטית. בפועל, זהו נזם זהב באף חזיר.
אני מתקן כל מי שעושה שימוש מוטעה במילה
מדיה. ההבחנה בין מדיום אחד למדיה רבים
חשובה בעיניי, ואני תובע אותה גם מאחרים
לא ימצא חן בעיני הרבה פרופסורים חברים שלי, אבל כמו
שלשופטים אסור להיות מעורבים בשום דבר כלכלי, אסור
להם לקבל מתנות או להיות חברים בוועד מנהל של מפעלים
ויש עליהם עוד הגבלות כדי להבטיח את העצמאות שלהם
ואי התלות שלהם — כך צריך להיות גם באוניברסיטה.
האוניברסיטאות: של קיצונית עצמאות מדמיין "אני
בנע� להתערב אסור יהיה ולממשלה שלמדינה רק לא זה
אסור יהיה האוניברסיטה לאנשי גם באוניברסיטאות, שה
להיות מעורבים בפעילויות כלכליות. הם לא יוכלו, למשל,
לקבל מענקים משום חברה פרטית, כמו שחלק גדול מתק�
ציבי המחקר היום מתקבלים מחברות תרופות ואלקטרוניקה.
יהיה אסור היודעת, הרשות שיהיו מחקר, באוניברסיטאות
לקבל שום כסף כזה — בדיוק כמו שבית משפט לא יכול לקבל
מענקים כאלה ואחרים. המימון יהיה מכספי המדינה בלבד,
ויהיה צריך לבנות מערכת שתשמש חומה גם בין הרשות המ�
בצעת לרשות היודעת. אגב, אם הרשות היודעת תכלול עי�
תונים, גם עליהם יחולו הגבלות, והם יהיו עיתונים שלא יקבלו
פרסומות; ברגע שאתה מקבל כסף מחברה, אתה לא עצמאי".
אנחנו אליטה, זו עובדה — לא קללה
במאמרים שלו בנושא ליבוביץ אומר מפורשות: יש לחזור
הוא מס� למגדל השן, "האקדמיה — לאקדמאים". ראשית,
ביר, בגלל מי שהם, בגלל צימאון הידע הבסיסי שלהם, שהוא
קו ההגנה הראשון. "חלק גדול מהאנשים שאני מכיר הלכו
ללמוד כי הם לא יודעים ורוצים לדעת, זה מה שמייחד אותם.
זה לא שהם לא רוצים כסף, אבל זה לא מה שמוביל אותם
בחיים. יש להם אינטרס אחר, ואני חושב שצריך שיהיה מגדל
שן כדי לשמור על המעטים האלה. אתה יכול לקרוא להם
אליטה או פראיירים או יורמים, אבל חשוב לשמור עליהם".
זה. "הרבה חברים שלי לא בטוח שהם עצמם יודעים את
ואנשים שאני מעריך את דעתם לא חושבים כמוני. הם חוש�
בים שצריך לרדת ממגדל השן, להראות כמה אנחנו רלבנטיים
ולרכוש את דעת הקהל, וזה נהיה הבונטון: אם לא תהיו רלבנ�
טיים, לא תקבלו כסף. אני חושב שאי אפשר להסביר — לא בק�
ריית מלאכי ולא בסינמטק בתל אביב ולא בכנסת — מה אנשים
שעוסקים ביסודות תורת הקוונטים עושים, ואי אפשר להסביר
למה זה רלבנטי. לכן אני אומר שצריך להסתגר במגדל השן".
ולמרות מעמדו המתכרסם לבית המשפט, חוזר הוא שוב
משמעותית נאחז בו כדוגמה הטובה ביותר בסביבה. "גם השו�
פטים הם אליטה במגדל השן. אף אחד לא יכול לגעת בהם, הם
מכובדים וקוראים להם בגוף שלישי 'כבוד השופט'. מצד שני,
כל אחד יכול להיות שופט אם יש לו הכישורים, זו לא אליטה
כמו מלוכה. לבני אדם שונים יש יכולות שונות — יש כאלה שי�
כולים להיות מנחים מעולים בטלוויזיה אבל לא יכולים להיות
פרופסורים לביולוגיה מולקולרית. כל קבוצה שיודעת משהו
שאחרים לא יודעים או מוכשרת למשהו היא אליטה. כשמש�
תמשים באליטה כשם גנאי בעצם עושים תעמולה, משכנעים
שאליטה זה דבר איום ונורא ושצריך להילחם באוניברסיטות
ובבתי המשפט. בסוף עוד יעלו עם קרדומים על בית המשפט
או על האוניברסיטה ויהרסו אותם, כי הם אליטה.
"והמתקפה האישית על הפרופסורים היא שגויה. אנשים
האוניברסיטאות של עצמאותן על שהמלחמה מבינים לא
חשובה לתושבי שדרות לא פחות מלתושבי תל אביב. ככל
שהעצמאות של האוניברסיטאות תקטן, ככל שהרשות היוד�
עת תיחלש — כך יהיה רע יותר לשכבות החזקות וגם לחל�
שות; זה אפילו לא יהיה רע כל כך לפרופסורים עצמם".
רגע לפני סיום אני שואל את ליבוביץ, מה להערכתו אביו,
מדען והוגה רב�תחומי ומבקר חריף של החברה הישראלית בע�
צמו, היה חושב על רעיון הרשות היודעת. "לא שמעתי אותו אף
פעם מתבטא בנושא", עונה הבן בחיוך מבויש, "אך מכיוון שהוא
היה אדם חכם מאוד, אני חושב שהוא היה מסכים איתי".
פרופ' צבי גליל, הנשיא המודח של אוניברסיטת ת"א. "ביטוי לכך שהכוח כבר לא בידי הפרופסורים"
חרש
ל ט
מ),ע"
לם (
שוגר
בן ס
מווע
ב עק
ר יסע
ם: מי
לוצי
איור: יונתן וקסמן
יום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009כלכליסט 36
את זה בגרמניה, כשקבוצה קטנה של אנשים שנבחרו באופן
דמוקרטי הפכה 60 מיליון גרמנים לרוצחים בפועל או בפו�
טנציה; ראינו את זה במשטרים מאחורי מסך הברזל; תעמולת
הצריכה האמריקאית היא אותו דבר, ובעצם כל תעמולה מס�
חרית מוכיחה את זה. וככל שאמצעי התקשורת משתכללים,
כך זה גדל והולך. האדם במאה ה�21 שטוף, 24 שעות ביממה,
בחדירה למוח שלו, חדירה שבמידה רבה מאוד מעצבת את
רצונו ואת מחשבתו. אין אדם שלא מרגיש את זה".
השינויים האלה ארוגים במהפכה המדעית, זו שהזניקה את
המין האנושי קדימה אבל גם מגלמת בחובה את סכנת השמדתו.
ליבוביץ, באותו אי�שקט שמאפיין את דבריו, קם לפתע, ניגש
אל הלוח בחדרו ומצייר גרף שעולה בעקביות — ואז מזנק בח�
דות. "זו אוכלוסיית העולם", הוא מסביר, "ומאז המאה ה�18 היא
בעלייה תלולה. זו תוצאה של המהפכה המדעית, שבה גלילאו
החדיר לחברה את ההבנה שהתנאי היחיד לקבלה של דבר כידע
הוא שאפשר לבדוק אותו בניסוי. מספיק בני אדם הבינו שאי
אפשר לסמוך על כתבי קודש או על תחושות בטן, ושיש רק
דרך אחת לקבל מידע על העולם — הדרך המדעית. ההבנה הזו
הובילה לכל ההתפתחויות בטכנולוגיה, ברפואה, בחשמל וכו',
וגרמה לכך שהמין האנושי התרבה וכיסה את פני הארץ.
אנטיתזה שהיא התעמולה, מהפכת התרחשה "במקביל
המה� עם ובשילוב הגליליאנית, המהפכה הידע, למהפכת
פכה הגרעינית — היא הרסנית. כמו שמהפכת הידע הובילה
לגידול האוכלוסייה ולשיפור החברה, יכול לקרות גם תהליך
הפוך, והשילוב הזה ישמיד את המין האנושי. אין שום כתב
ערבות שהמין האנושי לא ישמיד את עצמו".
התאגידים והאוצר הורגים את המחקר
משטרה גלובלית נגד פצצות אטום ליבוביץ אולי לא יכול
להקים, אבל הוא מנהל קרב מתמשך ועיקש לפיתוח מנגנון
הגנה אחר, שיוכל לעמוד איתן מול כוחה הגובר של התעמו�
לה: "הרשות הרביעית", שתצטרף לשלוש הרשויות הקיימות
— המחוקקת, המבצעת והשופטת. ליבוביץ קורא לה "הרשות
היודעת"; זה שם אירוני מעט, משום שזו הרשות שמחפשת
אינה היא האחרות, הרשויות משלוש ולהבדיל הידע, את
משוכנעת שהיא מחזיקה בידע. זו הרשות השואלת, החוקרת,
מהפכת את שישאיר הגוף זה והמנסה. הבודקת הספקנית,
הידע בנתיב החיובי שלה, כנגד כל הכוחות השליליים. הר�
החופשית העיתונות את תכלול ליבוביץ, לפי הזאת, שות
ובעיקר את אוניברסיטאות המחקר; לא גופי מחקר אחרים או
מוסדות השכלה גבוהים שמחפשים ידע פרקטי, מכוון צר�
ואינטרסים, אלא אוניברסיטאות שמחפשות ידע לשם כים
הידע. ובחזון של ליבוביץ, כפי שהעולם דבק כיום בעקרון
הפרדת הרשויות, ששומר על שלוש הרשויות הקיימות מפני
התערבות חיצונית, גם הרשות היודעת צריכה להיות עטופה
בעצמאות כזאת, חד�משמעית ובטוחה.
"אין אף מוסד במדינה המודרנית שמעניינת אותו השא�
יש להם אינטרס אחר, צרכים אחרים", מס� ידע. לה של
ביר ליבוביץ. "יש רק מוסד אחד שזו תכליתו, להפעיל את
השיטה של גלילאו לקבלת ידע על העולם — אוניברסיטת
המחקר. זה בעצם הגוף המאורגן היחיד בחברה שיכול להיות
אנטי דוט, נסיוב, מול הצונאמי של תעמולת ההון�שלטון.
צריכה להיות במדינה רשות עצמאית, בלתי תלויה בשלטון,
שקובעת מהו הידע, מהי האמת — במרכאות כמובן, כי יש
בעיות פילוסופיות בשאלה מהי אמת. בגלל זה אני מדבר
על רשות יודעת, שכוללת גם עיתונות חופשית".
נוסף על הדיון העקרוני על הוא מדבר, בעצם? על מה
עתידה של מהפכת הידע והמין האנושי, ליבוביץ מגיב גם
על הסוגיות היומיומיות ביותר של חיי האקדמיה בישראל,
על הפוליטיקות הכי מחניקות, על האותיות הקטנות בהצעות
התקציב. כדי להסביר למה צריך נסיוב כה דומיננטי, ליבוביץ
מתעכב על מעמדן המידרדר של האוניברסיטאות ועל האופן
שבו הן נאלצות להתכופף מול גורמי כוח חיצוניים.
עם קום המדינה המדינה, הוא מספר, השלטון הבין את הצו�
רך להגן על האוניברסיטאות. "הממשלה קבעה את התקציב,
אבל היתה עצמאות גדולה. כך נולדה הות"ת (הוועדה לתכנון
ותקצוב האוניברסיטאות), שנועדה להיות חומה אדמיניסטרטי�
בית; הממשלה תקבע כמה כסף יעבור, אבל הות"ת תקבע איך
(שכולל היו הסנאט לחלק אותו. מי שקבעו באוניברסיטאות
אנשי אקדמיה בכירים) והרקטור (יו"ר הסנאט ובעל הסמכות
בכל הנוגע לעניינים האקדמיים), והיו להם סמכויות קרדינ�
ליות. לכל אוניברסיטה היה נשיא (המנהל המבצע) וועד מנהל
(שכולל את נציגי האוניברסיטה אבל גם נציגי ציבור, ובהם
אנשי עסקים רבים), אבל הם היו שניים לסנאט ולרקטור.
"עם השנים, הוועד המנהל צבר המון כוח, בלחץ מפורש של
חוק ההסדרים, האוצר מכניס סעי� משרד האוצר. באמצעות
פים של תביעות ברוטליות מהאוניברסיטאות, בנוסח 'אם לא
תעשו א', ב', ג' — לא נתקצב אתכם'. למשל, 'אם לא תשנו את
מבנה האוניברסיטה ותתנו עוד כוח לנשיא ותפחיתו מכוחו של
הרקטור, לא נתקצב אתכם'. והאוניברסיטאות, מה הן יכולות
לעשות? הן כורעות על הברכיים ועושות מה שהאוצר רוצה".
המהלך הזה, אומר ליבוביץ, מתרחש על רקע חזית אנטי�
מכך נובע ממנה "חלק ומתעצמת. שהולכת אוניברסיטאית
האוניבר� על לשלוט מפורש רצון יש מסוימים שלאנשים
על הקודם המשפטים שר של להתקפות דומה זה סיטאות.
בתי המשפט; אנשי השלטון מרגישים שמערכת המשפט היא
מרגישים הם במקביל, אותם. שמגביל האחרון היעיל הדבר
שמהאוניברסיטאות יש בקרה שהם לא רוצים. הן האופוזיציה
המשמעותית לשלטון, וההשפעה של אוניברסיטה בחברה היא
לא רק במספר האנשים שמופיעים בטלוויזיה על תקן הפרופ�
סורים, אלא גם בבוגרים שפועלים בחברה, בכתיבה של אנשים;
היא מחלחלת, ויש לה אפקטים בהרבה תחומים. בקדנציה הרא�
שונה שלו כראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שהוא ישנה את
האוניברסיטאות, כי הן מדכאות מחשבה עצמאית והמרצים מפ�
תחים העתקים של עצמם. כבר אז הוא הרגיש שאחד ממקורות
ורצה מהאוניברסיטאות, בא לשלטונו החזקים האופוזיציה
להילחם בזה, בצדק מבחינתו. שלטון הרי רוצה לשלוט, הוא לא
רוצה שיפריעו לו, והאוניברסיטאות מפריעות לו לשלוט".
"חלק אחר בחזית האנטי�אוניברסיטאית, אולי גדול יותר,
אדם. בני מרגיזה המלומד של ההילה העין. מצרות נובע
אנשים מוכנים להכיר בזה שהם עניים, שאין להם אמצעים
— אבל אף אדם לא מכיר בכך שהוא לא חכם, זה העלבון הכי
גדול. לכן בתת�מודע אנשים חושבים 'מי הם בכלל? אנחנו
נראה להם מי חשוב, מי הבוס, מי בעצם קובע'.
"דבר שלישי זה הרצון של כל מיני גורמים בשוק להשת�
מש באוניברסיטה לקידום מטרות כלכליות. זה מנגנון אדיר;
הוא עדיין תחת בקרה, אבל לדעתי היא נחלשת. יש הרבה
חברות שבהם והרפואה, הביולוגיה בתחום בעיקר מקרים,
נותנות מענקים לחוקרים כדי שיערכו מחקר ויראו, למשל,
שהתרופה שלהן טובה. במקרים אחרים חברות רוצות להש�
תמש ביוקרה שעדיין יש לאוניברסיטאות ולמחקר ולמדע —
ואז עצם העובדה שהן שותפות בפרויקט אוניברסיטאי יכולה
להקרין עליהן מהיוקרה הזאת ולסייע במכירות מוצריהן.
המנהלים בוועדים יושבים האחרונות בשנים ועוד: "זאת
יותר ויותר אנשים בעלי ממון ואינטרסים כלכליים. אני מבין
את האוניברסיטאות: אם אתה מגייס מיליונר גדול לוועד המ�
נהל, הוא מביא כסף והחברים שלו מביאים עוד כסף. עם זאת,
האוניברסיטאות לא שמו לב — או ששמו לב והתעלמו — לכך
שכשאתה מביא אדם שיש לו הרבה אינטרסים כלכליים, הוא
אמנם מביא הרבה כסף אבל הוא מביא גם את האינטרסים האלה,
הוא לא יכול להימנע מזה. ולכן האוניברסיטאות מאבדות את
יכולתן להיות מוסדות של ידע ברוח גלילאו, כמו שהן צריכות
להיות. זו הבעיה הגדולה שלהן — ההפרטה הכניסה לתמונה
אינטרסים אחרים מלבד הרצון למחקר וידע, וזה משפיע על כל
העבודה במוסד. ברגע שיש עוד אינטרסים פרט לידע, כל מיני
דברים קובעים מה אתה יודע, ומה אתה חושב שאתה יודע, או
מה אתה אומר שאתה יודע, וזה חמור מאוד בעיניי".
ליבוביץ, כאמור, אינו מנותק מהמציאות הקונקרטית. הוא
מסתכל פנימה, על הבית האקדמי שלו באוניברסיטת תל אביב,
ומזכיר את האופן שבו הכריח הוועד המנהל את נשיא האוני�
ברסיטה פרופ' צבי גליל לעזוב את תפקידו, בסוף יוני. "נכון
שתמכו במהלך גם פרופסורים, אבל בציבור נוצר הרושם נראה
שמי ששולט באוניברסיטה הוא הוועד המנהל. החלק המדאיג
הוא שהסנאט לא הביע זעזוע מספק מהעניין, דווקא בגלל הצד
התדמיתי. אני רואה פה ביטוי לכך שהכוח כבר לא בידי הפרו�
פסורים, ואני לא אופטימי בנוגע לעצירת התהליך הזה".
רק הגבלות חמורות יגנו על המוסד
ובכל זאת, הוא מנסה, כי אין ברירה. "צריך לשבת ולבנות
מנגנון חדש. אני לא יודע אם זה יקרה בימיי או בימיך, אבל
אם זה לא יקרה, מצב העולם יהיה גרוע". איך זה יקרה? מה
צריכה להיות תוכנית החירום להגנה על עולם הידע? התשו�
בות של ליבוביץ חלקיות בלבד; הוא מדגיש שיש לו רק קווים
מנחים, לא תוכנית מעשית, אבל בתור התחלה "חושב שצריך
לשנות הרבה במערך האוניברסיטאות בארץ. אני לא חושב
שצריך כאן שבע אוניברסיטאות מחקר, זה הרבה. צריך לבנות
מנגנון אחר, סביב אוניברסיטה אחת או שתיים או שלוש".
הקו המנחה העיקרי של המנגנון החדש, תהא צורתו אשר
תהא, הוא ש"מעמד האוניברסיטה לא צריך להיות תלוי בשום
דבר אחר חוץ מיכולתה לייצר ידע. זה צריך להיות הקריטריון
היחיד". מהבחינה הזאת, הוא מבקש להשוות את העצמאות
של הרשות היודעת לזו של הרשות השופטת, או לפחות לע�
צמאות האידיאלית של מערכת המשפט. "הרעיון שלי אולי
חלק גדול בחזית האנטי�אוניברסיטאית נובע מכך שיש קנאה וצרות עין לנוכח האינטיליגנציה של האנשים החכמים. אני לא אומר שכל הפרופסורים חכמים, אבל
ההילה של המלומד מרגיזה בני אדם. אנשים מוכנים להכיר בזה שהם עניים — אבל אף אדם לא מכיר בכך שהוא לא חכם, זה העלבון הכי גדול"
אני מדמיין עצמאות קיצונית: זה לא רק שלמדינה יהיה אסור להתערב באוניברסיטאות, גם לאנשי האוניברסיטה אסור יהיה להיות מעורבים בפעילויות
כלכליות. גם על העיתונים יחולו הגבלות — אם הרשות היודעת תכלול עיתונים, אלה יהיו עיתונים בלי פרסומות; ברגע שאתה מקבל כסף מחברה, אתה לא עצמאי"
גלילאו, אבי מהפכת הידע. "צריך לשמור על אוניברסיטאות מחקר ברוחו"
פרופ' ישעיהו ליבוביץ. "הוא היה חכם מאוד, אז אני חושב שהיה מסכים איתי"
בנימין נתניהו בנאום נגד האוניברסיטאות, 1997 (עם רקטור האוניברסיטה העברית אז, פרופ' חנוך גוטפרוינד). "שלטון הרי לא רוצה שיפריעו לו לשלוט"
כלכליסטיום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009
37
השפה את משנים החדשים המדיה
יש בה. משתמשים שאנחנו האופן ואת
לנו בודק איות, ואגרון שמציע מלים נר�
דפות. אנחנו מחליפים גופן בקלות, אבל
קשה יותר לנקד. יש מגבלות אורך, כמו
ברי� ושימוש טוויטר, של התווים 140
ובראשם הסמיילי ,(emoticons) גשונים
הזמן כל דורשים והשינויים המפורסם.
שמות חדשים. איך קוראים לזרבובית של
הפייסבוק? מה שמו העברי של טוויטר?
פה ושם כבר היו שמות עבריים שת�
פסו. הטלפון אמנם לא נהפך לשח�רחוק,
אבל המחשב דחק את הקומפיוטר, ובצדו
יש לנו כונן, מדפסת, מסך, עכבר ואפילו
דפדפן. המאבק הזה לא קל: אנחנו עדיין
שולחים יותר אסאמאסים ממסרונים, ואני
מהדוא"ל. יותר מושרש שהמייל בטוח
גלובליים, במושגים להתחרות קשה
שחלקם מגובים בצבאות מיתוג ופרסום.
יש גם ממד של קוליות (סליחה, מגניבות)
בשימוש במושגים לועזיים, בעיקר בסבי�
בה שכולה קורצת חוץ לארץ. אבל השי�
מוש בלועזית, שיכול להיות נוח ומועיל
לסטטוס, עלול לגרום נזק אם הוא נעשה
לא נכון. כמו במקרה של המדיה.
לא הוגן סתם לתקן. נד�בעי� חמלה, וקצת סלחנות קצת רשות
קר בחברת מהגרים עם שפה מתחדשת.
אצל לפרינציפ נהפך כשהעניין אבל
המשבשים, גם אני מתעקש. בחוסר טקט
אופייני וקשה עורף, וכיאה למי שעיסוקו
שעושה מי כל לתקן בוחר אני הוראה,
שימוש מוטעה במילה מדיה. ההבחנה בין
מדיום אחד למדיה רבים חשובה בעיניי,
ואני תובע אותה גם מאחרים.
להפתעתי, גייסות ההגנה על המשגה
כמעט� בתגובות נתקל ואני מאורגנים,
אלימות להתעקשות שלי על שימוש נכון
ונבון. העדינים סופקים כפיים ומפצירים
היא הנקבה שהמדיה בטענה לוותר, בי
כבר שיבוש שאי אפשר לעקור. אם שי�
לא ראוי, לא — חל הוא חל, כבר בוש
כדאי ואי אפשר לעקור אותו. ואני אומר,
להטות אולי רבים אחרי המצווה, ברוח
— אבל לא הכרחי שאחרי רבים להטעות.
זה בדיוק העניין: מדיה הם רבים, והלא
לא יחידה.
שהשימוש טוענים השיבוש מנציחי
מילונים, בכמה מופיע כנקבה במדיה
איזו קיבלה עברית ללשון ושהאקדמיה
החלטה בעניין. מי שממשיכה לקרוא לע�
צמה אקדמיה אינה סמכות בעברית בש�
בילי. כפי שאפשר לראות מהטיפול הת�
בוסתני שחכמי האקדמיה נותנים למדיה,
גם בלטינית היא (הם?) לא ממש מבינים.
מוסד שניסה לכפות עלינו חפיץ במקום
תת כתחליף לאינטרנט או גאדג'ט, מרש$
ת שעושה אלרגיה אבל לא מורה על רגש$
המחלה — ראוי שיתעלמו ממנו.
המדיה הנקבה רק מזמינה את השיבוש
מדיות (ומה הריבוי שלהם? "מדיותים"?).
צירופים עוד יש כמובן; לבד, לא היא
לשונית רשלנות בורות, על שמעידים
אינפורמ� "מידע ובהם חשיבה, וחוסר
טיבי" ו"עולם גלובלי". מעוררי חלחלה,
אבל פופולריים.
הרשת היא בית חם לאהבת מרא� כבר לשונית וליצירתיות השפה
וסתם סוציוליגוויסטים בלשנים, שיתה.
לזהות הראשונים בין היו לשון חדי
השיח קבוצת האינטרנט. איכויות את
וירטואלית קהילה היתה "Linguist"
מאות עם וסוערת, משתפת מעניינת,
חברים שהתכתבו באמצעות המחשב כבר
האינטר� לפני עשור השמונים, בשנות
נט, ופורומים המוקדשים לשפה פועלים
בכל הפלטפורמות הווירטואליות. האתר
urbandictionary.com ובן דמותו העברי
(והנפלא) dorbanot.com הם מקום מפגש
משעשע ויצירתי להתחדשות הלשון ולי�
צירת מושגים חדשים. גם בכל אלה ניטש
הוויכוח הבלתי פוסק בין בלשנים פרס�
קריפטיביים לדסקריפטיביים — בין אלה
המכתיבים תשובה נכונה, אבירי הדקדוק,
לאלה העוסקים בתיאור הקיים, שגרירי
חוכמת ההמונים.
המת� דיון אינה בנקבה המדיה אבל
נהל בין שתי האסכולות האלו, אלא בסך
הכל עוד הזדמנות להבדיל שלא לצורך
יש העולם בכל העולם. לשאר בינינו
מדיה רבים, רק אצלנו מתעקשים לטעות
הלטי� הרבים צורת בין המקרי בדמיון
נית לצורת הנקבה העברית, המסתיימת
בואו לא נשחק גם היא בתנועת הקמץ.
סתם את המדיה הרבים לכלל יחידה בו�
דדת. המדיה מאוימים ומצטמצמים גם כך
עדיפים הטכנולוגיים. השינויים בגלל
בעיני מדיה עוינים על מדיה עוינת.
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע
sheizaf.rafaeli.net .באוניברסיטת חיפה
מתבונןעל העולם החדש
שיזף רפאלי
העם נגד מדיה עוינת. בעצם, לא העם — אני. יותר מדי אנשים, ביותר מדי מקומות, מתייחסים לאמצעי התקשורת בלשון נקבה
יחידה. "מדיה חברתית", "מדיה עוינת", "מדיה חדשה". אבל מדיה הם רבים, זהו הריבוי
של המדיום, לא צורת הנקבה שלו. מדיום אחד, הרבה מדיה, ולא מדיום אחד וחברתו
יכתוב באמצעי התקשורת. כלומר יחיד לרבים, שלא בין המדיה... מי שלא מבחין
במדיה. השימוש במדיה כנקבה הוא שיבוש, והוא נשמע רע — בעיקר אם הוא נועד
להתקשטות במילה לועזית הנשמעת אינטליגנטית. בפועל, זהו נזם זהב באף חזיר.
אני מתקן כל מי שעושה שימוש מוטעה במילה
מדיה. ההבחנה בין מדיום אחד למדיה רבים
חשובה בעיניי, ואני תובע אותה גם מאחרים
לא ימצא חן בעיני הרבה פרופסורים חברים שלי, אבל כמו
שלשופטים אסור להיות מעורבים בשום דבר כלכלי, אסור
להם לקבל מתנות או להיות חברים בוועד מנהל של מפעלים
ויש עליהם עוד הגבלות כדי להבטיח את העצמאות שלהם
ואי התלות שלהם — כך צריך להיות גם באוניברסיטה.
האוניברסיטאות: של קיצונית עצמאות מדמיין "אני
בנע� להתערב אסור יהיה ולממשלה שלמדינה רק לא זה
אסור יהיה האוניברסיטה לאנשי גם באוניברסיטאות, שה
להיות מעורבים בפעילויות כלכליות. הם לא יוכלו, למשל,
לקבל מענקים משום חברה פרטית, כמו שחלק גדול מתק�
ציבי המחקר היום מתקבלים מחברות תרופות ואלקטרוניקה.
יהיה אסור היודעת, הרשות שיהיו מחקר, באוניברסיטאות
לקבל שום כסף כזה — בדיוק כמו שבית משפט לא יכול לקבל
מענקים כאלה ואחרים. המימון יהיה מכספי המדינה בלבד,
ויהיה צריך לבנות מערכת שתשמש חומה גם בין הרשות המ�
בצעת לרשות היודעת. אגב, אם הרשות היודעת תכלול עי�
תונים, גם עליהם יחולו הגבלות, והם יהיו עיתונים שלא יקבלו
פרסומות; ברגע שאתה מקבל כסף מחברה, אתה לא עצמאי".
אנחנו אליטה, זו עובדה — לא קללה
במאמרים שלו בנושא ליבוביץ אומר מפורשות: יש לחזור
הוא מס� למגדל השן, "האקדמיה — לאקדמאים". ראשית,
ביר, בגלל מי שהם, בגלל צימאון הידע הבסיסי שלהם, שהוא
קו ההגנה הראשון. "חלק גדול מהאנשים שאני מכיר הלכו
ללמוד כי הם לא יודעים ורוצים לדעת, זה מה שמייחד אותם.
זה לא שהם לא רוצים כסף, אבל זה לא מה שמוביל אותם
בחיים. יש להם אינטרס אחר, ואני חושב שצריך שיהיה מגדל
שן כדי לשמור על המעטים האלה. אתה יכול לקרוא להם
אליטה או פראיירים או יורמים, אבל חשוב לשמור עליהם".
זה. "הרבה חברים שלי לא בטוח שהם עצמם יודעים את
ואנשים שאני מעריך את דעתם לא חושבים כמוני. הם חוש�
בים שצריך לרדת ממגדל השן, להראות כמה אנחנו רלבנטיים
ולרכוש את דעת הקהל, וזה נהיה הבונטון: אם לא תהיו רלבנ�
טיים, לא תקבלו כסף. אני חושב שאי אפשר להסביר — לא בק�
ריית מלאכי ולא בסינמטק בתל אביב ולא בכנסת — מה אנשים
שעוסקים ביסודות תורת הקוונטים עושים, ואי אפשר להסביר
למה זה רלבנטי. לכן אני אומר שצריך להסתגר במגדל השן".
ולמרות מעמדו המתכרסם לבית המשפט, חוזר הוא שוב
משמעותית נאחז בו כדוגמה הטובה ביותר בסביבה. "גם השו�
פטים הם אליטה במגדל השן. אף אחד לא יכול לגעת בהם, הם
מכובדים וקוראים להם בגוף שלישי 'כבוד השופט'. מצד שני,
כל אחד יכול להיות שופט אם יש לו הכישורים, זו לא אליטה
כמו מלוכה. לבני אדם שונים יש יכולות שונות — יש כאלה שי�
כולים להיות מנחים מעולים בטלוויזיה אבל לא יכולים להיות
פרופסורים לביולוגיה מולקולרית. כל קבוצה שיודעת משהו
שאחרים לא יודעים או מוכשרת למשהו היא אליטה. כשמש�
תמשים באליטה כשם גנאי בעצם עושים תעמולה, משכנעים
שאליטה זה דבר איום ונורא ושצריך להילחם באוניברסיטות
ובבתי המשפט. בסוף עוד יעלו עם קרדומים על בית המשפט
או על האוניברסיטה ויהרסו אותם, כי הם אליטה.
"והמתקפה האישית על הפרופסורים היא שגויה. אנשים
האוניברסיטאות של עצמאותן על שהמלחמה מבינים לא
חשובה לתושבי שדרות לא פחות מלתושבי תל אביב. ככל
שהעצמאות של האוניברסיטאות תקטן, ככל שהרשות היוד�
עת תיחלש — כך יהיה רע יותר לשכבות החזקות וגם לחל�
שות; זה אפילו לא יהיה רע כל כך לפרופסורים עצמם".
רגע לפני סיום אני שואל את ליבוביץ, מה להערכתו אביו,
מדען והוגה רב�תחומי ומבקר חריף של החברה הישראלית בע�
צמו, היה חושב על רעיון הרשות היודעת. "לא שמעתי אותו אף
פעם מתבטא בנושא", עונה הבן בחיוך מבויש, "אך מכיוון שהוא
היה אדם חכם מאוד, אני חושב שהוא היה מסכים איתי".
פרופ' צבי גליל, הנשיא המודח של אוניברסיטת ת"א. "ביטוי לכך שהכוח כבר לא בידי הפרופסורים"
חרש
ל ט
מ),ע"
לם (
שוגר
בן ס
מווע
ב עק
ר יסע
ם: מי
לוצי
איור: יונתן וקסמן
יום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009כלכליסט 36
את זה בגרמניה, כשקבוצה קטנה של אנשים שנבחרו באופן
דמוקרטי הפכה 60 מיליון גרמנים לרוצחים בפועל או בפו�
טנציה; ראינו את זה במשטרים מאחורי מסך הברזל; תעמולת
הצריכה האמריקאית היא אותו דבר, ובעצם כל תעמולה מס�
חרית מוכיחה את זה. וככל שאמצעי התקשורת משתכללים,
כך זה גדל והולך. האדם במאה ה�21 שטוף, 24 שעות ביממה,
בחדירה למוח שלו, חדירה שבמידה רבה מאוד מעצבת את
רצונו ואת מחשבתו. אין אדם שלא מרגיש את זה".
השינויים האלה ארוגים במהפכה המדעית, זו שהזניקה את
המין האנושי קדימה אבל גם מגלמת בחובה את סכנת השמדתו.
ליבוביץ, באותו אי�שקט שמאפיין את דבריו, קם לפתע, ניגש
אל הלוח בחדרו ומצייר גרף שעולה בעקביות — ואז מזנק בח�
דות. "זו אוכלוסיית העולם", הוא מסביר, "ומאז המאה ה�18 היא
בעלייה תלולה. זו תוצאה של המהפכה המדעית, שבה גלילאו
החדיר לחברה את ההבנה שהתנאי היחיד לקבלה של דבר כידע
הוא שאפשר לבדוק אותו בניסוי. מספיק בני אדם הבינו שאי
אפשר לסמוך על כתבי קודש או על תחושות בטן, ושיש רק
דרך אחת לקבל מידע על העולם — הדרך המדעית. ההבנה הזו
הובילה לכל ההתפתחויות בטכנולוגיה, ברפואה, בחשמל וכו',
וגרמה לכך שהמין האנושי התרבה וכיסה את פני הארץ.
אנטיתזה שהיא התעמולה, מהפכת התרחשה "במקביל
המה� עם ובשילוב הגליליאנית, המהפכה הידע, למהפכת
פכה הגרעינית — היא הרסנית. כמו שמהפכת הידע הובילה
לגידול האוכלוסייה ולשיפור החברה, יכול לקרות גם תהליך
הפוך, והשילוב הזה ישמיד את המין האנושי. אין שום כתב
ערבות שהמין האנושי לא ישמיד את עצמו".
התאגידים והאוצר הורגים את המחקר
משטרה גלובלית נגד פצצות אטום ליבוביץ אולי לא יכול
להקים, אבל הוא מנהל קרב מתמשך ועיקש לפיתוח מנגנון
הגנה אחר, שיוכל לעמוד איתן מול כוחה הגובר של התעמו�
לה: "הרשות הרביעית", שתצטרף לשלוש הרשויות הקיימות
— המחוקקת, המבצעת והשופטת. ליבוביץ קורא לה "הרשות
היודעת"; זה שם אירוני מעט, משום שזו הרשות שמחפשת
אינה היא האחרות, הרשויות משלוש ולהבדיל הידע, את
משוכנעת שהיא מחזיקה בידע. זו הרשות השואלת, החוקרת,
מהפכת את שישאיר הגוף זה והמנסה. הבודקת הספקנית,
הידע בנתיב החיובי שלה, כנגד כל הכוחות השליליים. הר�
החופשית העיתונות את תכלול ליבוביץ, לפי הזאת, שות
ובעיקר את אוניברסיטאות המחקר; לא גופי מחקר אחרים או
מוסדות השכלה גבוהים שמחפשים ידע פרקטי, מכוון צר�
ואינטרסים, אלא אוניברסיטאות שמחפשות ידע לשם כים
הידע. ובחזון של ליבוביץ, כפי שהעולם דבק כיום בעקרון
הפרדת הרשויות, ששומר על שלוש הרשויות הקיימות מפני
התערבות חיצונית, גם הרשות היודעת צריכה להיות עטופה
בעצמאות כזאת, חד�משמעית ובטוחה.
"אין אף מוסד במדינה המודרנית שמעניינת אותו השא�
יש להם אינטרס אחר, צרכים אחרים", מס� ידע. לה של
ביר ליבוביץ. "יש רק מוסד אחד שזו תכליתו, להפעיל את
השיטה של גלילאו לקבלת ידע על העולם — אוניברסיטת
המחקר. זה בעצם הגוף המאורגן היחיד בחברה שיכול להיות
אנטי דוט, נסיוב, מול הצונאמי של תעמולת ההון�שלטון.
צריכה להיות במדינה רשות עצמאית, בלתי תלויה בשלטון,
שקובעת מהו הידע, מהי האמת — במרכאות כמובן, כי יש
בעיות פילוסופיות בשאלה מהי אמת. בגלל זה אני מדבר
על רשות יודעת, שכוללת גם עיתונות חופשית".
נוסף על הדיון העקרוני על הוא מדבר, בעצם? על מה
עתידה של מהפכת הידע והמין האנושי, ליבוביץ מגיב גם
על הסוגיות היומיומיות ביותר של חיי האקדמיה בישראל,
על הפוליטיקות הכי מחניקות, על האותיות הקטנות בהצעות
התקציב. כדי להסביר למה צריך נסיוב כה דומיננטי, ליבוביץ
מתעכב על מעמדן המידרדר של האוניברסיטאות ועל האופן
שבו הן נאלצות להתכופף מול גורמי כוח חיצוניים.
עם קום המדינה המדינה, הוא מספר, השלטון הבין את הצו�
רך להגן על האוניברסיטאות. "הממשלה קבעה את התקציב,
אבל היתה עצמאות גדולה. כך נולדה הות"ת (הוועדה לתכנון
ותקצוב האוניברסיטאות), שנועדה להיות חומה אדמיניסטרטי�
בית; הממשלה תקבע כמה כסף יעבור, אבל הות"ת תקבע איך
(שכולל היו הסנאט לחלק אותו. מי שקבעו באוניברסיטאות
אנשי אקדמיה בכירים) והרקטור (יו"ר הסנאט ובעל הסמכות
בכל הנוגע לעניינים האקדמיים), והיו להם סמכויות קרדינ�
ליות. לכל אוניברסיטה היה נשיא (המנהל המבצע) וועד מנהל
(שכולל את נציגי האוניברסיטה אבל גם נציגי ציבור, ובהם
אנשי עסקים רבים), אבל הם היו שניים לסנאט ולרקטור.
"עם השנים, הוועד המנהל צבר המון כוח, בלחץ מפורש של
חוק ההסדרים, האוצר מכניס סעי� משרד האוצר. באמצעות
פים של תביעות ברוטליות מהאוניברסיטאות, בנוסח 'אם לא
תעשו א', ב', ג' — לא נתקצב אתכם'. למשל, 'אם לא תשנו את
מבנה האוניברסיטה ותתנו עוד כוח לנשיא ותפחיתו מכוחו של
הרקטור, לא נתקצב אתכם'. והאוניברסיטאות, מה הן יכולות
לעשות? הן כורעות על הברכיים ועושות מה שהאוצר רוצה".
המהלך הזה, אומר ליבוביץ, מתרחש על רקע חזית אנטי�
מכך נובע ממנה "חלק ומתעצמת. שהולכת אוניברסיטאית
האוניבר� על לשלוט מפורש רצון יש מסוימים שלאנשים
על הקודם המשפטים שר של להתקפות דומה זה סיטאות.
בתי המשפט; אנשי השלטון מרגישים שמערכת המשפט היא
מרגישים הם במקביל, אותם. שמגביל האחרון היעיל הדבר
שמהאוניברסיטאות יש בקרה שהם לא רוצים. הן האופוזיציה
המשמעותית לשלטון, וההשפעה של אוניברסיטה בחברה היא
לא רק במספר האנשים שמופיעים בטלוויזיה על תקן הפרופ�
סורים, אלא גם בבוגרים שפועלים בחברה, בכתיבה של אנשים;
היא מחלחלת, ויש לה אפקטים בהרבה תחומים. בקדנציה הרא�
שונה שלו כראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שהוא ישנה את
האוניברסיטאות, כי הן מדכאות מחשבה עצמאית והמרצים מפ�
תחים העתקים של עצמם. כבר אז הוא הרגיש שאחד ממקורות
ורצה מהאוניברסיטאות, בא לשלטונו החזקים האופוזיציה
להילחם בזה, בצדק מבחינתו. שלטון הרי רוצה לשלוט, הוא לא
רוצה שיפריעו לו, והאוניברסיטאות מפריעות לו לשלוט".
"חלק אחר בחזית האנטי�אוניברסיטאית, אולי גדול יותר,
אדם. בני מרגיזה המלומד של ההילה העין. מצרות נובע
אנשים מוכנים להכיר בזה שהם עניים, שאין להם אמצעים
— אבל אף אדם לא מכיר בכך שהוא לא חכם, זה העלבון הכי
גדול. לכן בתת�מודע אנשים חושבים 'מי הם בכלל? אנחנו
נראה להם מי חשוב, מי הבוס, מי בעצם קובע'.
"דבר שלישי זה הרצון של כל מיני גורמים בשוק להשת�
מש באוניברסיטה לקידום מטרות כלכליות. זה מנגנון אדיר;
הוא עדיין תחת בקרה, אבל לדעתי היא נחלשת. יש הרבה
חברות שבהם והרפואה, הביולוגיה בתחום בעיקר מקרים,
נותנות מענקים לחוקרים כדי שיערכו מחקר ויראו, למשל,
שהתרופה שלהן טובה. במקרים אחרים חברות רוצות להש�
תמש ביוקרה שעדיין יש לאוניברסיטאות ולמחקר ולמדע —
ואז עצם העובדה שהן שותפות בפרויקט אוניברסיטאי יכולה
להקרין עליהן מהיוקרה הזאת ולסייע במכירות מוצריהן.
המנהלים בוועדים יושבים האחרונות בשנים ועוד: "זאת
יותר ויותר אנשים בעלי ממון ואינטרסים כלכליים. אני מבין
את האוניברסיטאות: אם אתה מגייס מיליונר גדול לוועד המ�
נהל, הוא מביא כסף והחברים שלו מביאים עוד כסף. עם זאת,
האוניברסיטאות לא שמו לב — או ששמו לב והתעלמו — לכך
שכשאתה מביא אדם שיש לו הרבה אינטרסים כלכליים, הוא
אמנם מביא הרבה כסף אבל הוא מביא גם את האינטרסים האלה,
הוא לא יכול להימנע מזה. ולכן האוניברסיטאות מאבדות את
יכולתן להיות מוסדות של ידע ברוח גלילאו, כמו שהן צריכות
להיות. זו הבעיה הגדולה שלהן — ההפרטה הכניסה לתמונה
אינטרסים אחרים מלבד הרצון למחקר וידע, וזה משפיע על כל
העבודה במוסד. ברגע שיש עוד אינטרסים פרט לידע, כל מיני
דברים קובעים מה אתה יודע, ומה אתה חושב שאתה יודע, או
מה אתה אומר שאתה יודע, וזה חמור מאוד בעיניי".
ליבוביץ, כאמור, אינו מנותק מהמציאות הקונקרטית. הוא
מסתכל פנימה, על הבית האקדמי שלו באוניברסיטת תל אביב,
ומזכיר את האופן שבו הכריח הוועד המנהל את נשיא האוני�
ברסיטה פרופ' צבי גליל לעזוב את תפקידו, בסוף יוני. "נכון
שתמכו במהלך גם פרופסורים, אבל בציבור נוצר הרושם נראה
שמי ששולט באוניברסיטה הוא הוועד המנהל. החלק המדאיג
הוא שהסנאט לא הביע זעזוע מספק מהעניין, דווקא בגלל הצד
התדמיתי. אני רואה פה ביטוי לכך שהכוח כבר לא בידי הפרו�
פסורים, ואני לא אופטימי בנוגע לעצירת התהליך הזה".
רק הגבלות חמורות יגנו על המוסד
ובכל זאת, הוא מנסה, כי אין ברירה. "צריך לשבת ולבנות
מנגנון חדש. אני לא יודע אם זה יקרה בימיי או בימיך, אבל
אם זה לא יקרה, מצב העולם יהיה גרוע". איך זה יקרה? מה
צריכה להיות תוכנית החירום להגנה על עולם הידע? התשו�
בות של ליבוביץ חלקיות בלבד; הוא מדגיש שיש לו רק קווים
מנחים, לא תוכנית מעשית, אבל בתור התחלה "חושב שצריך
לשנות הרבה במערך האוניברסיטאות בארץ. אני לא חושב
שצריך כאן שבע אוניברסיטאות מחקר, זה הרבה. צריך לבנות
מנגנון אחר, סביב אוניברסיטה אחת או שתיים או שלוש".
הקו המנחה העיקרי של המנגנון החדש, תהא צורתו אשר
תהא, הוא ש"מעמד האוניברסיטה לא צריך להיות תלוי בשום
דבר אחר חוץ מיכולתה לייצר ידע. זה צריך להיות הקריטריון
היחיד". מהבחינה הזאת, הוא מבקש להשוות את העצמאות
של הרשות היודעת לזו של הרשות השופטת, או לפחות לע�
צמאות האידיאלית של מערכת המשפט. "הרעיון שלי אולי
חלק גדול בחזית האנטי�אוניברסיטאית נובע מכך שיש קנאה וצרות עין לנוכח האינטיליגנציה של האנשים החכמים. אני לא אומר שכל הפרופסורים חכמים, אבל
ההילה של המלומד מרגיזה בני אדם. אנשים מוכנים להכיר בזה שהם עניים — אבל אף אדם לא מכיר בכך שהוא לא חכם, זה העלבון הכי גדול"
אני מדמיין עצמאות קיצונית: זה לא רק שלמדינה יהיה אסור להתערב באוניברסיטאות, גם לאנשי האוניברסיטה אסור יהיה להיות מעורבים בפעילויות
כלכליות. גם על העיתונים יחולו הגבלות — אם הרשות היודעת תכלול עיתונים, אלה יהיו עיתונים בלי פרסומות; ברגע שאתה מקבל כסף מחברה, אתה לא עצמאי"
גלילאו, אבי מהפכת הידע. "צריך לשמור על אוניברסיטאות מחקר ברוחו"
פרופ' ישעיהו ליבוביץ. "הוא היה חכם מאוד, אז אני חושב שהיה מסכים איתי"
בנימין נתניהו בנאום נגד האוניברסיטאות, 1997 (עם רקטור האוניברסיטה העברית אז, פרופ' חנוך גוטפרוינד). "שלטון הרי לא רוצה שיפריעו לו לשלוט"
כלכליסטיום חמישי, ד' בחשוון תש"ע, 22.10.2009
השוק
מהפיכת קרנות הסל
והחובות החדשים
שיחולו על מנהל הקרן
יעצבו את עולם קרנות
הבאה בשנה הנאמנות)
נאמן לקרנות
גלעד שמעוני
הדו"חות הראשונים של קרן המנוף בראשית חושפים:
הקופון השמן שסידר
פרל משרד האוצר לגבימיליון 2 של קרן בראשית גבתה דמי ניהול
בע כי מסבירה היא
22.10.2009
ה ל כ ל כ ל ת ר ב ח ת מ ל א ר ש המחיר: 5 שקלים כולל מע"מי c a l c a l i s t . c o . i l
מפקד חיל האוויר לשעבר מונה למנכ"ל אל על
המלחמה הבאהשל שקדי
אליעזר שקדי יצטרך בתפקידו כמנכ"ל אל על לענות על הציפיות של הבעלים והדירקטוריון ולהחזיר את החברה לרווחיות. מנגד מחכה לו
ועד חזק שינסה למנוע ממנו לפטר מאותעובדים ולהקשות על קביעת הסכמי
עבודה חדשים (עמ' 5-4)
יום חמישי
22אוקטובר 2009
4 2009 עמ' 239 מדורים עמ' 122 חדשות עמ' 2
רגמב
לו ב
לו,קב
די , ג
עלש
ת מי
עם:
מילו
צי
90%"
10%25 "
1 10 + " ( 10)5107529 " ':
. 25 " 10% , " 90%
. . (OB) , 23.8.09 .1 . 10% , " -10 . " :. . " .
■ ' ■ ■ ■ ■ ■ ■
! - www.cfb-funds.co.il | 03-7611964 : | 03-7611999 :
פולארד, סוחר סמים
ופדופיל מאדוף
מתיידד עם החברים החדשים
שלו (עמ' 17)
ויקיפדיה עושים
באהבה"מייסד האנציקלופדיה הווירטואלית מבטיח
לשנות את העולם(טכנולוגי, עמ' 26)
ה ב ש ח מ ת ר ר ו ע מ ה ר ד ס
אוניברסיטה נגד
אפוקליפסהפרופ' אליה ליבוביץ
מזהיר מפני השילוב הקטלני של נשק
להשמדה המונית עם תעמולה מתוחכמת,
שיחריב את האנושות. מי שתציל אותנו היא רק רשות נפרדת ומוגנת של
אוניברסיטאות(עמיר קורץ, עמ' 34)
הרווח בין פנאן לניק לוין
מדריך כלכליסט:כך מנהלים השקעות
באמצעות גורם מתווך בלי להפסיד
את הכסף(איפה הכסף, עמ' 30)
עידן גרינבאום
אליעזר,המקל והגזר
באל על מצפים מאליעזר שקדי
לצאת למלחמה — לא פחות. הוא
בת� באגרסיביות לקצץ יצטרך
חב� של המדהימים השירות נאי
ריו הטייסים ולשלוח הרבה מאוד
הוא הביתה. השורה מן עובדים
גם יצטרך לבוא למכריו בממשלה
ובכנסת ולתבוע מהם לקיים אחת
שנת� ההתחייבויות את ולתמיד
הביט� הוצאות מימון בתחום נו
חון ושיפור הבטיחות. ומעל הכל,
שקדי יצטרך להראות לבעלי המ�
ניות שאל על יכולה לחזור ולהיות
מתקופות באחת והכל רווחית,
המשבר הקשות ביותר שידע ענף
עמ' התעופה העולמי.4
הקופונים השמנים שסידר האוצר למנהלי קרנות המנוף
קרן המנוף בראשית סייעה עד היום רק לשתי חברות במצוקה. זה לא הפריע למנהליה לגבות 2 מיליון שקל דמי ניהול בתוך שלושה חודשים (הדר רז, השוק, עמ' 3)
בלעדי לכלכליסט
אליעזר שקדי
ברנרד מאדוףאליה ליבוביץ