רביקוביץ' אהבה\דליה בשיר: הפעלים

אהבתם גדלה - מה וירדו נחפזואהבתם גדלה - כן צללו, שהו, הרחיקו

של הסוחפת האהבה בעקבות שבאה מטה ההיסחפות את מסמלים בשיר הפעלים להיחלצות סיכוי ללא הים למצולות אינסופית לצניחה אותם הובילה הדגים, אשר זוג .

גבולות לה שאין באהבה , מדובר מתגברת אהבתם כך עמוק צוללים שהדגים ככל. אותה מלתאר עייף כבר הדובר ושאפילו

? בים משתמשת המשוררת למה , ולא האהבה גם כך מדהימים דברים בו ויש עמוק , כה גדול כה שהים מכיוון. רומנטיקה מסמל שהים לשכוח

של אומנותית לתמונה בדומה השיר באמצעות אומנותי ציור לצייר מצליחה המשוררת. האהבה את מתארת היא שבאמצעותו , כך אומן

אדם בני כמייצגים בשיר הדגים. אדם בני על שמדובר לכך רמיזות יש בשיר

. מדברים אינם " – דגים לרעהו איש " לספר? לאהוב מסוגלים באמת דגים " – האם דגים " אהבת על מדובר

. אדם בני מייצגים : הדגים האנשה ישנה אז

בשיר הדגים שעושים מה כל , כי מאוד רע מצבם הרי אדם בני על מדובר אכן אם*: הזאת בהשוואה זאת , נסביר אדם לבני טוב אינו

:דגיםלמים מתחת לנשום *מסוגלים

הים במצולות *ביתםהחוף אל עולים *אינם

אדם: בניציוד ללא למים מתחת נחנקים•הים במצולות לחיות מסוגלים אינם• החוף על חיים•

מייסרת, אהבה הינה בשיר עליה שמדובר שהאהבה מרמזת כזאת השוואה השקיעה עד ומסתבכת שהולכת יחסים מערכת על טביעה, מרמזת מזכירה במצולות

דרך שאין. החוצה גבולות יש דבר ולכל במידה דבר כל אבל יפה דבר היא אהבה. לחצות טוב שלא

לתיאור, ניתן אינו האהבה למלים. גודל ניתנת לא כלל אמיתית אהבה• שתיקה כאוביקט הדגים אהבתם". בחירת מספר הפה כנאמר" "ילא

מאוד, לפיכך. מתאימה זקוקים אינם אוהבים, הם מאוד למלים. כששניים מעבר הרבה כאן יש

יכולים הם מסביב. לכן לחברה זקוקים אינם כלשהי. גם לאמירהלשתוק... "להרשות" לעצמם

עם יחד, לא לבד האהבה, להיות עומק על מעידה הדגים של הצלילהלאהבה? טובה הזו ההתנתקות אחרים. האם

בהתאהבות, בשלב מדובר כזו? כאן בצורה להתפתח יכולה אהבה האםהזוג. בן/בת מלבד לאיש זקוק הראשוני, כשאינך

וכך בשיר פעמים שלוש חוזר חרוז המלים: ים/אהבתם, משמשותהוא. - כן כשמו האהבה האהבה, עומקה, ממדיה, ים מודגשת

2עד לשני אחד מכולם( וסיפרו )התרחקו הים מצולות אל לרדת מיהרו דגים ואיבדו רחוק רחוק לשני- הלכו אחד אוהבים. )אובססיות- התמכרות הם כמההדרך( את

אדם. כבני מתוארים * הדגיםאדם. לבני לא אבל לדגים לטוב * זהסיפור ועל דגים שהם אוהבים2 על בשיר הדוברת מספרת שבו קצר שיר זהו

אחד )קצוות(. מצד מנוגדים קטבים משני בנוי שהוא בשיר אהבתם. המיוחד יש שני אהבתם. מצד מימוש ועל דגים האנשת על הומור של בצורה כתוב הוא

לאהבה( ע"י )התמכרות לכת שמרחיק למי שאורב אובדן על רציניים רמזיםמבטחים(. )חוף בטוח ממקום התנתקות

אהבה להגשים כדי גדולה והתרגשות חזק בדחף, ברצון מתחיל אהבה סיפור אפילו יותר מאוחר ובשלב החיצונית מהסביבה מתרחקים המאוהבים ולכן

מסתמן3ה- אהבתם. בבית את וממשים וניתוק במעמקים= ריחוק שוהיםהחוף". אל עלו עוד "ולא בשיר המשמעותיות שינוי, השורות

אדם. בני – ונמשל דגים – משלבתחום אבל מאושרים והם אהבתם את מגשימים שהם רואים המשל בתחום

דגים, מתים שחיים שבמקום משום מתהפכות שהיווצרויות רואים הנמשל – בטוח מקום הוא והחוף האדם לבני מוות מלכודת הם הים אנשים. מעמקי

עוד" לא "לא בטוח, והמילים ממקום אדם בני של נתק היווצר ואם חיים את לסחוף יכול האהבה שקסם אומרות לשינוי\ לתיקון פתח שום משאירות

לאבדון. אותם ולסחוף בטוח מהחוץ= מקום אותם האוהבים, לנתק

)פ'ים )'ש(ו כ

 

-ו,ם /י ה.י נ ג/ב3ע1ה, א0

/י מ1ח1ר נ 1ם. א0 י

-1ל /י יו,ם כ נ ת-ו,ע1ה א0

-/ב3א4ר 1ם, ש56ל כ ר3י מ/

-1ל /י יו,ם כ נ -ע1ה א0 ב-ו

-3ק/יק/ים. או,ב5ד5ת -.נ ב

3ל1ה -.י -.ל /י ב ת- ח1ל.מ3

ים -ס/ א0ד7מ-/ים סו

-/ים 7ל ג 3יר7ק-/ים, ס3 ו

/י ל.ב-,ק5ר ה/ק3ש6.ב3ת-

3 -ך ו /כ3פ- ין ע.ד פ- ק4ץ, א4

-ש6 -/ים, ש56ל ק/ש36קו 7כ ת-

-ו,ם /י ה.י נ -ל א0 ש6.ב-3לו

/י מ1ח1ר נ ע4ץ א0

1מ1ר. ר1ם -.ת- כ

3 ה1ייתי א5ת3מו,ל -ך -ו כ

-ו,ם /י ה.י נ צ3ד1פ/ית. א0

/י מ1ח1ר נ מ1ח1ר. א0

בין שמקשר דבר שום לו אין ובכאילו פרוע, הפכפך השיר כי ניראה ראשונה בקריאה יותר טוב למצב לכמיהה רב רצון ומביע מאוד מובנה הוא הזה השיר הבתים. אבל

עכשיו בו נמצאת בשיר שהדוברת ממה .החיים(, הזמן: )אתמול,היום,מחר=חוקיות מילות השיר, הן בתי בין המקשר החוט

.)לילה,בוקר=ניגודים(מציינות הזמן ומילות הדוברת של העכשווי המצב את מתארים הראשונים הבתים 4

והוא חלומות גם לה ויש תקוות בעלת היא בשיר מנוגדים. הדוברת נפשיים מצבים מה לכול רצון ומציין בעתיד יותר טוב למשהו ציפייה מציין המחר" המחר "עולם

טובים. בבית דברים ורק מתוק, אצילות, עוצמה גבוה, יפה, פרי תמר לעץ שמתקשר רעה בדידות של הרגשה סגור, חשוך, שהיא מכוך להשתנות מתחיל משהו האחרון

המעגל מתוך פורצת בשיר הדוברת ובכך יפה, יוקרתי דבר שהיא לצדפית הופכת היא אני "מחר אומרת כשהיא עתיד מציירת והיא פתוחה לדרך בו נתונה שהייתה הסגור ."מחרחלק הוא אופטימי. המחר מחר הוא הרושם אבל מחר איזה בדיוק יודעים לא אנחנו החלומות כול את שיכלול שיבוא מה לקראת פתיחות של מתחושה ניפרד בילתי

והתקוות

וכאילו לעניין מעניין פרוע, הפכפך, עוברים כישופים השיר כי נראה ראשונה בקריא עם דמות מתאר כשהוא מובנה מאוד שיר כך, זה לא זה מקשר. אבל חוט שום אין

שהדמות מהמצב יותר טוב למצב גדולה גדול\שאיפה רצון עם משתנים רוח מצבי )היום, הזמן מילות הן אלו בשיר השדרה חוט את שמהווה עכשיו. הדבר בו נתונה

מחר, לילה, בוקר...-ניגוד(.ניגוד! – מחר : היום1ה- בביתניגוד! – ובוקר : לילה3 וה-2ה- בביתניגוד! – ומחר : היום4ה- בבית

מחר היום החמישי: אתמול *בבית

בשיר, ומילות הדוברת של העכשווי המצב את מתארים הראשונים הבתים ארבעת אל המציאות מעולם מעבר מתרחש מנוגדים. בלילה נפשיים מצבים מציינות הזמן

אל מתעוררים בבוקר אבל החלום אל מהמציאות בריחה ההזוי, הדמיוני. זוהי ההולם בעיניה. תפל הלילה, והכול של המופלא המראה את מוחקת והמציאות המציאות

)אפשרות לתיקון פתח פותחת הזו וההבנה מצבה את הדוברת מבינה הזה בשלבהאחרון: בבית לראות אפשר תקווה הרבה עם השינוי לתיקון( את

מחר" אני ומחר צדפית אני היום כוך ההייתי "אתמוללמעלה.... מלמטה תהליך )שחור, רע, אפל, סגור( היא כוך מ"הרגשה" של אופטימי תהליך יש האחרון בבית

התקווה לבן, יקר, נפתח, עור, יופי..( ומחר – טוב )יותר צדפית כמו להרגיש עוברת)מקווה(. יותר טוב תרגיש שהיא

והאופטימיות!!! הבאות לקראת טובה יותר, תחושה טוב יהיה שהמחר מקווה היאשיגעון. של הזוי, הרגשה – כישופים

רביקוביץ' "גאווה" / דליה

- -ו ל1ע/ים א0פ/יל /ש36ב-1ר/ים, ס3 /י נ נ 1, או,מ5ר5ת א0 ל3ך

3לא 1ה. מ4ח0מ.ת ו /ק3נ ז

/ים -.ב-1ם ע.ל ש6ו,כ3ב/ים ה4ם ר.ב-ו,ת ש16נ -ב.ק-ו,ר, ב-.ח,ם ג ו

/ים -,ה ש16נ ר.ב-ו,ת, כ

-/מ3ע.ט 1ה. ש56ל ר,ש56ם נו,צ.ר כ ש6.ל3ו

ין /ים ה4ם א4 1ז 3 מ/מ-3קו,מ1ם ז 3כ1ך 1ר/ים ו ת- /ס3 ה.ב-3ק/יע/ים. נ

1ה. מ4ע4ין ו -.א0 ג

/ים -1ה. ע0ל4יה5ם עו,ב3רו,ת ר.ב-ו,ת ש16נ /י ב-3צ/פ-

י או,ת1ם ל3ש6.ב-4ר ש56ע1ת/יד מ/

ין ב-1א. ל,א ע0ד.

3א1ז -1ם מ3ש>.ג3ש>4ג, ה1א1צו,ת ה1א4זו,ב ו 3ה.י /ר3ג1ש6ו,ת, ו /יח. נ ג 4ר, מ4 3חו,ז ו

3דו,מ5ה, ה4ם -ע1ה. ל3ל,א ו ת3נו

-1בו,א ע.ד -5ל5ב ש56י 1ם כ 3 ק1ט1ן י -4ך ל1ע/ים ע.ל ל3ה/ת3ח.כ ה.ס-3

1בו,א 3. י 4ל5ך 3י ו

-פ/ת3א,ם -ע1ה. ה1א5ב5ן ו 3צו פ-

/י ר3ת- ל1ע/ים א1מ. -3ש56ס-3 1, כ /ש36ב-1ר/ים ל3ך 5ה נ 1ע1ה. קו,ר5ה ז ב-3ה.פ3ת-

-מ.ה -.ם ו 1ש6/ים. ג נ א0

:תקציר

מההסתרה מתחיל , הוא הים שפת על הסלעים של סיפורם את "גאווה" מתאר השיר

נתונים אלה גם אלה – בני-האדם של למצבם מטפורי הסלעים לחשיפה. מצב ומגיע

ניסיונם ברמות קשיים להם המזמנת מציאות בתוך גאוותם את לשמר שונות.

למשבר לבוא. הציפייה העלולות רעות מפני פאסיבית בהתגוננות העצמית, מתבטא

של קירבה תחושת השיר, עולה סיום וודאי. לקראת בואה רבות, אבל שנים נמשכת

סלעים )"אפילו כללית רבים זכר לשון מחליפה היא השבירה, כאשר לאירוע הדוברת

של עמוקה הזדהות נחשפת פצועה"(. בכך )"האבן יחיד נקבה נשברים"( ללשון

לאישי. השיר את הסלעים, ההופכת עם הדוברת

שגאוות הגאווה. מתברר מושג את אירוני באור מעמידה לאנשים הסלעים השוואת

אל חזק פני ולהעמיד חולשותיו את להסתיר כוחו בכל מנסה שברירית. הוא האדם

מפגיעה כתוצאה יקרה שהדבר להישבר, אפשר יומו כשמגיע החיים, אך פגעי מול

האדם, הנוטה של אישיותו מבנה על להצביע מבקש ומפתיעה. השיר קלה, ארעית

כזאת – אמיתית גאווה להציע זאת למרות מסוימות, אך בנסיבות להישבר בהחלט

המשבר. עם ואמיצה ישירה התמודדות המאפשרת

השיר נושא

עוסק השיר של שבירתם לתהליך כסמל סלעים של שבירתם בתהליך "גאווה"

למרות . כל מעיני השבירה את להסתיר מצליחים הם רבות ששנים בני-אדם,

אנשים. וכמה כמה אחת הסלעים. על נשבר, אפילו דבר שכל כנראה טוענת הדוברת

החריצים את ומסתירים רבות שנים השוכבים הים ליד הסלעים את מתארת היא

כלב שמגיע חולשתם. עד את להראות מוכנים לא גאווה, הם מתוך שבהם והבקיעים

האדם. בני גם החריצים. כך את וחושף בהם המתחכך ים

לסירוגין. וארוכות קצרות שורות הכוללת אחת מיחידה בנוי השיר – השיר מבנה

ש"מגיח גלי תנועת את המזכירה תחושה לבניית תורם זה מבנה וחוזר". הים,

דחוס נפשי הדוברת: מתח של הלך-הנפש את ממחישה לבתים מחלוקה ההימנעות

הבית של מסווה בתוך התפרצות כמעין אחת אמירה מסמן האחד אורך-רוח.

הראשונה השורה – מסגרת של מבנה כבדה. לשיר ממועקה להתפרק שמטרתה

.האחרונה השורה לקראת כהכנה משמשת

בשיר הסיפורי היסוד

לא השבירה כי מדגישה נשברים". היא סלעים הדוברת: "אפילו בטענת נפתח השיר

/קנה. היא נובעת ברורה. לא מסיבה רבות" – ונגרמת "שנים – לאט מתפתחת מז

נוצר "כמעט – שלווה כמעין שנראה במה גבם על הסלעים השנים, שוכבים במהלך

הבקיעים את רואים אין הדוממת, וכך ברביצתם ממשיכים שלווה". הם של רושם

במקומם, מונחים גאווה". הסלעים כ"מעין מתוארת הבקיעים בהם. הסתרת הנוצרים

כה שנים הקרקע על בא. קפיאתם לא ועדיין אותם לשבר שעתיד למי בציפייה נתונים

נגרשות". משגשג, האצות "האזוב – סביבם הרוחשת התנועה למרות מתרחשת רבות

מופיע במקומם. השינוי נותרים הם ושפל, אך גאות של במחזורים ונסוג מתקרב הים

המפתיעה. לשבירתם הסלעים, מוביל על המתחכך קטן ים כלב – בלתי-צפוי ממקום

אנשים. גם בהפתעה, כך נשברים שסלעים במסקנתה, שכפי מסיימת הדוברת

בשיר הלירי היסוד

מסומנת: בשיר הדוברת נוכחות

לך" . אומרת "אני במילים הראשון בטור. 1

לך" . "אמרתי האחרון בטורו-

", הדבר"אבן – יחיד נקבה "סלעים" ללשון – רבים זכר בלשון משימוש . במעבר3

בין האנלוגיה מתבררת הסלעים. מכאן עם הדוברת של עמוקה הזדהות חושף

"אפילו הסלעים ומה נשברים סלעים לבני-האדם: וכך גם ]...[ – גם אנשים"

בני-אדם.

הגאווה שבירת

מצב, שבו יתכן הן. אולם מדומות והשלווה הגאווה כי מבהירים הנסתרים הבקיעים

ביטוי להיות עשוי הכישלון לגאווה. לעתים דווקא הסופית, תוביל החשיפה, השבירה

יכולתו בנייה המאפשרת השבירה את מבטא הבונה לגאווה. הכישלון של מחדש.

האנושית. העוצמה את מסמנת / שבירה כישלון אחרי גם גאה להישאר האדם

הסלעים. ציפיית את להנאתו, שוברת הקטן, המתחכך הים כלב של המקרית הופעתו

האחרון הגורם של ערכו מיעוט לבין הציפייה של הרב משקלה בין אי-התאמה קיימת

"קל" מאוד, ובזאת דבר של מפגיעה נגרמת השבירה שלפעמים נובע לשבירה. מכאן

האדם. נפש ושבריריות לרגישות עז ביטוי ניתן

: הסלעים שבירת

להסתיר מנסים ראשונה, שהסלעים הפקיעים" שבירה . "נסתריםא

תוגשם הדרוכה : הציפייה הציפיות בציפייה": שבירת עליהם עוברות רבות . "שניםב

קטן, חסר-ערך, מתחכך יצור באקראי מופלאה, מופיע ישות אירונית: במקום בצורה

והולך. הסלעים, בא על להנאתו

ים כלב יד על . הנגרמת נמנעת הבלתי " הפציעה נפצעת האבן . "ופתאוםג

השיר כותרת משמעות

של הכותרת היא זאת השיר.ובכל אורך לכל אחת פעם רק מופיעה גאווה המילה

פירושים: כמה יש גאווה : למילה השיר

, עצמי, אי- התרפסות כבוד של הרגשהא.

, והתנשאות עליונות של ב. הרגשה

. רצון ושביעות אושר של ג. הרגשה

כל, מעיני הבקיעים נסתרים וכך זזים ולא שוכבים שהם הסלעים על נאמר שלנו בשיר

החולשה את להסתיר ניסיון , זהו גאווה בו יש חוץ כלפי וכוח עוצמה המפגין זה מצב

ולרחמיו הזולת לעזרת יזדקק לא ובכך והכואב הפגוע הצד את (, להסתיר )הבקיעים

עצמי, גאווה כבוד של הרגשה זוהי בהחלט חיובית תכונה היא כאן הגאווה כן , אם

החיים. יש קשיי מול ואיתנה זקופה עמידה בה עצמית, ויש הכרת-ערך מתוך הנובעת

בגאווה, גם מתנהגים הסלעים והערכה. ,ואם כבוד מעוררת אמיתית גדלות-נפש בה

גאווה וזוהי שבירה סף על הם כאשר גם שלהם החולשות את מסתירים האדם בני

אנושית. .

העולם פגעי מול איתנים לכאורה )בני-האדם( העומדים הסלעים חיצוניות בין הפער

הגאווה בין ההבדל את קשה, ממחיש במשבר שסופה חולשה החושפת פנימיותם לבין

כמדומה. "גאווה" המתגלה החושפת המציאות אמיתית( לבין )כאילו

שהריאירונית משמעות השיר כותרת מקבלת בכך לגאווה כסימן שנראה מה ,

בשבירה. מסתיימת המדומה הגאווה – בלבד כאשליה השיר במהלך אמיתית, מתגלה

את לזהות היא האחת כפול. האפשרות "גאווה" תפקיד לכותרת כי להסיק ניתן

האדם של הטבעי שבירה. הניסיון סף על כשהוא גם באדם הטבועה הגאווה תכונת

נסתרים וכך ממקומם זזים הם "אין – לגאוותו הביטוי הוא חולשותיו את להסתיר

אנשים רבות להקריב מוכנים והם שלווה של רושם ליצור מעדיפים הבקיעים".

גאווה. של מעטה על לשמור ובכך כישלונם את לחשוף שלא על-מנת מנוחיותם

להיחשף, והאדם שסופה האמת עם להתמודד למחויבות רומזת האחרת האפשרות

קטנה" – מ"פגיעה כתוצאה יקרה שהדבר ואפשר הסלע כמו להישבר, בדיוק שסופו

הגאווה. שבירת תתרחש קטן" ואז ים "כלב

לה, הראוי מעל מתנשאת האחת – לגאווה גאווה בין להבחנה מכוונת השיר כותרת

מדומה גאווה לזולת. זוהי מזלזל יחס ומבטאת מלמעלה העולם על מסתכלת כלומר

ויש הכרת-ערך מתוך נובעת וחוסר-ערך. האחרת ריקות על שמכסה בה עצמית,

כבוד מעוררת אמיתית גדלות-נפש בה החיים. יש קשיי מול ואיתנה זקופה עמידה

והערכה.

העולם פגעי מול איתנים לכאורה )בני-האדם( העומדים הסלעים חיצוניות בין הפער

הגאווה בין ההבדל את קשה, ממחיש במשבר שסופה חולשה החושפת פנימיותם לבין

כמדומה. "גאווה" המתגלה החושפת המציאות אמיתית( לבין )כאילו

שהרי משמעות השיר כותרת מקבלת בכך לגאווה כסימן שנראה מה אירונית,

בשבירה. מסתיימת המדומה הגאווה – בלבד כאשליה השיר במהלך אמיתית, מתגלה

אומנותיים אמצעים

]...[ נשברים סלעים בני-אדם: "אפילו תיאור לשם הסלעים השאלת – . מטאפורה1

מקביל שבירה עד איתנה מעמידה הסלעים שעוברים אנשים".. התהליך גם ומה

בני-אדם. שעוברים הדומה לתהליך

האדם: של למצבו משל להיותם תורם האנשה בלשון הסלעים תיאור – . האנשה2

פצועה" בציפייה", "האבן עליהם עוברות רבות גבם", "שנים על "שוכבים הסלעים

בגדר רק נשברים" איננה סלעים "אפילו הקביעה כי מבהירה הסלעים –האנשת

בני-אדם. המאפיינת כזאת – נפשית ובעיקר, שבירה גם פיזית, אלא שבירה

זזים הם "אין – הסלעים של הקרקע על הקפיאה בין הניגוד בשיר בולט – . ניגוד3

הם "ודומה, מתוך ללא ממקומם", הבקיעים את להסתיר מאמץ תנועה"

"ואז – והים האזוב, האצות של הדינאמיות הקטנים(, לבין )החולשות, הסדקים

וחוזר" . מגיח והים נגרשות משגשג, האצות האזוב

הזמן ציוני – ש..., ופתאום שעתיד, עדיין, עד רבות, מי הזמן: שנים – חוזר . מוטיב4

שתחילתו המתפתח היסוד את ומדגישים השבירה תהליך מתח את בונים השונים

השבירה. בחשיפת וסופו חזקה בעמידה

.אלוזיות 5

יעשו שלהבת, מה נפלה בארזים אםלפתגם: משגשג", רומז האזוב ( "ואזא

בהקשראזובי-קיר?" גדולים אם – רלוונטית משמעות הארמז מציע לשיר

)אנשים החלשים יימלטו )הסלעים(, איך בצרה נפלו וחזקים

הציפייה בין " – הניגודהמשיח שיבוא עד" לביטוי ים..., רומז כלב שיבוא ( "עדב

המתואר המצב של האירונית בתפישה קשור הקטן הים כלב לבין המשיחית

כוח. מעין מקרין החיצוני כשהרושם מאוד, גם שביר בשיר: קיום

והאנשים הסלעים בין אנלוגיה

אדם האנשים/ בני הסלעים

. נצחי קיום לסלעים . אין1

להישבר הסלעים של . סופם2

,מעין הבקיעים את מסתירים . הסלעים3

גאווה

בהפתעה .נשברים4

מזדקנים .הסלעים5

ומצפים גבם על .שוכבים6

נפצעת . האבן7

מול איתנים לכאורה עומדים . הסלעים8

חיצוני העולם/ מצב פגעי

נסדקים מדומה, הסלעים . גאוותם9

פנימי /מצב מבפנים

נצחי קיום לאדם אין.1

להישבר סופם אדם בני גם.2

חולשותיהם את מסתירים.3

גאווה של מעטה תחת וכישלונם

פתאומי באפן נשברים.4

מזדקנים אנשים.5

ומצפים גבם על שוכבים.6

נפצע האדם.7

כחזקים פנים מעמידים אנשים.8

חיצוני וחסונים/מצב

להישבר , יכולים שברירית גאוותם.9

פנימי /מצב בקלות

משלימה אנלוגיה

זזים, לא הם האדם: כסלעים מאפייני עם הסלע מאפייני את משלבים בשיר הסלעים

אדם בני פגעיהם, כמו את להסתיר מנסים הם אדם בני כמו אבל ונוקשים חזקים הם

,השיר מישהו של רך ממגע ונפגעים נפצעים הם אדם בני , וכמו לעתיד מצפים הם

וחושים. אנושיות, רגשות תכונות לסלעים מעניק

באופן בשיר משתנה בטבע הקיים האדם לבני הסלעים בין לכאורה הניגוד כן אם

שניהם לדמיון פרדוכסאלי גאווה .לשניהם דבר של בסופו נשברים ולהשלמה.-

. בשבירה מסתיימת היא כי בלבד כאשליה המתגלה חיצונית , גאווה מדומה

סיכום

של בקורותיהם רגישה התבוננות מתוך ומתון איטי סיפורי מהלך "גאווה" מתאר השיר

מטאפורי הסלעים לחשיפה. מצב עד מהסתרה נע בשיר המתואר סלעים. התהליך

קשיים להם המזמנת מציאות בתוך נתונים אלה גם אלה – בני-האדם של למצבם

ניסיונם ברמות פאסיבית בהתגוננות העצמית, מתבטא גאוותם את לשמר שונות.

מתי ברור שאין רבות, ואף שנים נמשכת למשבר לבוא. הציפייה העלולות רעות מפני

לאירוע הדוברת של קירבה תחושת השיר, עולה סיום וודאי. לקראת יגיע, בואו הוא

נשברים"( ללשון סלעים )"אפילו כללית רבים זכר לשון מחליפה היא השבירה, כאשר

הסלעים, עם הדוברת של עמוקה הזדהות נחשפת פצועה"(. בכך )"האבן יחיד נקבה

לאישי. השיר את ההופכת

שגאוות הגאווה. מתברר מושג את אירוני באור מעמידה לאנשים הסלעים השוואת

אל חזק פני ולהעמיד חולשותיו את להסתיר כוחו בכל מנסה שברירית. הוא האדם

מפגיעה כתוצאה יקרה שהדבר להישבר, אפשר יומו כשמגיע החיים, אך פגעי מול

האמיתית, פירושה הגאווה כי מסקנה נרמזת אולי ומפתיעה. מכאן קלה, ארעית

באמצעות ממנו לברוח לנסות ממנו, ולא כתוצאה ולהתחזק המשבר עם להתמודד

של אישיותו מבנה על להצביע מבקש המזויפת. השיר הפנים והעמדת ההסתרה

גאווה להציע זאת למרות מסוימות, אך בנסיבות להישבר בהחלט האדם, הנוטה

המשבר. עם ואמיצה ישירה התמודדות המאפשרת כזאת – אמיתית

המשוררת על

נהרג6 בת . בהיותה1936 בשנת ברמת-גן נולדה רביקוביץ דליה בתאונת אביה

בגיל בקיבוץ להתגורר משפחתה עם עברה והיא דרכים עברה13 גבע. לחיפה

"אהבת הראשון שירים. ספרה כותבת החלה17 אומנות. מגיל משפחות אצל ושהתה

לקרוא. מי יותר קשה אמרה: "שירה עמה רבים. בראיון לשבחים הזהב" זכה תפוח

בפרוזה, כמו אותנו שמפתים דברים במלים, הרבה מאוהב להיות צריך שירה שקורא

בשירה...". נמצאים לא רחבים ותיאורים דמויות, עלילה

דמעות עם הפוליטי-חברתי: "אני היסוד רביקוביץ של בשירתה גבר השנים במשך

שיריה את העשוקים", הסבירה המאפיין העשיר הרוחני בעולם בולטים עמדתה.

משלביה. מגוון על בעברית ושליטתה האנושית ההוויה את המקורית אותם, ראייתה

.2005ב- . נפטרה1998 לשנת ישראל פרס כלת היא רביקוביץ דליה

השיר מהלך

לא השבירה כי מדגישה נשברים". היא סלעים הדוברת: "אפילו בטענת נפתח השיר

/קנה. היא נובעת ברורה. לא מסיבה רבות" – ונגרמת "שנים – לאט מתפתחת מז

נוצר "כמעט – שלווה כמעין שנראה במה גבם על הסלעים השנים, שוכבים במהלך

הבקיעים את רואים אין הדוממת, וכך ברביצתם ממשיכים שלווה". הם של רושם

במקומם, מונחים גאווה". הסלעים כ"מעין מתוארת הבקיעים בהם. הסתרת הנוצרים

כה שנים הקרקע על בא. קפיאתם לא ועדיין אותם לשבר שעתיד למי בציפייה נתונים

האצות "האזוב – סביבם הרוחשת התנועה למרות מתרחשת רבות משגשג,

במקומם. נותרים הם ושפל, אך גאות של במחזורים ונסוג מתקרב הים[1]1נגרשות".

מוביל על המתחכך קטן ים כלב – בלתי-צפוי ממקום מופיע השינוי הסלעים,

בהפתעה, נשברים שסלעים במסקנתה, שכפי מסיימת המפתיעה. הדוברת לשבירתם

אנשים. גם כך

ומשמעותם השיר של המרכזיים הרעיונות

והסלעים הדוברת

לך" ו- "אמרתי לך" בפתיחה אומרת "אני במילים מסומנת בשיר הדוברת נוכחות

מה בסלעים. אך להתמקד נוכחותה, כדי את הדוברת בסיום. לכאורה, מצמצמת

משהו של חשיפה – אישי לוידוי מסווה אלא כלליות, אינו באמיתות כעיסוק שנראה

של ביטויים על נסמכת לדוברת הסלעים בין ה'אני'. האנלוגיה במעמקי המסתתר

ואלה תחילה מתפתחים האנשה, פיזיולוגיים: נתונים ההאנשה מסמנת בהדרגה.

הם זקנה מחמת "ולא בהמשך על שוכבים ]...[ למצבים מתייחסת היא גבם".

"שנים ברגע עליהם עוברות רבות רגשיים-תודעתיים: נחשפת השבירה בציפייה".

פצועה". האבן הדוברת: "ופתאום של ההזדהות עמדת

"אבן", מסמן – יחיד נקבה "סלעים" ללשון – רבים זכר בלשון משימוש המעבר

החיצונית. המציאות ה'אני' אל ממעמקי השלכה אלא אינו הסלעים שתיאור

1

]...[ ומה נשברים סלעים לבני-האדם: "אפילו הסלעים בין האנלוגיה מתבררת מכאן

השבירה. למרות ודאות את להמחיש נועדה בסלעים שהבחירה אנשים". נראה גם

ותהפוכותיו, הזמן חילופי בכל במקום איתנה כוח, עמידה של הוויה מייצגים היותם

בני-אדם. גם וכך – להישבר עתידים שהסלעים מראש ברור

המדומה המצב

על הפועל כלשהו חיצוני גורם על להצביע ניתן נסתרת. לא השבירה של ראשיתה

לו שאין כמי המכלה, מוצג מכוחו להתחמק שיכול מי הזמן, שאין אפילו – הסלעים

מפירים אינם החיים תנאי ותהפוכות המציאות חילופי בסלעים. אף הרסנית פגיעה

גדולה, של רושם ליצור עשויה זו איתנה הסלעים. עמידה של הדוממת שכיבתם את

תהפוכותיו. כל הזורם, על הזמן כנגד בעמידה רבה עוצמה נדרשת שכן

לאשליה. ודאית אמת בין – נסתר למצב נגלה מצב בין מבחינה הדוברת אולם

ההרסניות ההשפעות העדר אכזרית: למרות אמת מסתתרת השלווה מעטה מאחורי

אינן והגאווה השלווה מודע. לפיכך אינו שקיומם הבקיעים, אלא קיימים החיצוניות

מדומה. מצב אלא

למשהו מצפים בסלעים, והם ודריכות קשב של יסוד הדוממת, יש השכיבה למרות

כה ]...[ שנים רבות הציפייה: "שנים עוצמת את מחזק הארוך הזמן מכריע. משך

מצפים האם ברור כן, לא פי על בציפייה". אף עליהם עוברות רבות ]...[ שנים רבות

אותם. המילים: "מי ויגאל שיבוא למישהו אותם, או וישבור שיבוא למישהו הסלעים

כמעין )שהיא הדוברת על-ידי להיאמר בא" יכולות לא / עדיין אותם לשבר שעתיד

מודעים לטוב, אך אולי שמצפים הסלעים לתודעת ביטוי שזהו יודע-כול( או מספר

הרע. של ועוצמתו לכוונותיו

תוגשם הדרוכה לדעת: הציפייה מהסלעים שנבצר מה את יודעת הדוברת כי נראה

שיבוא "עד אומרת גואל" היא שיבוא "עד המשיחי הביטוי אירונית: במקום בצורה

יבוא הסלעים על להתחכך קטן ים כלב מופיע ישות וילך". במקום / מופלאה,

שבירה והולך. זוהי הסלעים, בא על להנאתו קטן, חסר-ערך, מתחכך יצור באקראי

הנוקשות מן חלק ההייתהנסתרים( )הבקיעים הראשונית שבירה. השבירה בתוך

לאחריה של הגאה ובעקבותיה שבירת באה הסלעים; הפציעה – הציפיות,

הבלתי-נמנעת.

לשבר? גורם מה שונים. מסוגים וכאבים - כישלונות, אכזבות אנשים אצל לשברים גורמים רבים דברים

לנו הפנו שאחרים אחרים, תחושה ע"י ועזיבה נטישה הוא מכאיבים הכי הדברים אחד כלב מעזיבת כתוצאה נגרמת השבר בשיר, חשיפת גם מאיתנו. כך והתנערו עורף   הים.

של חברים, הענקה של תמיכה היא ביותר העוצמתיות מהתרופות דומה, אחת באופן    לאחר. ואהבה שותפות, אכפתיות תחושת

וגאווה תזוזה שתיקה, חוסר החוץ. ובין הפנים באמת, בין המתרחש ובין שנוצר הרושם בין מתח ישנו בשיר

ישנם. הם אך נסתרים הבקיעים רגשותיו, מחשיפת האדם הימנעות את הסלעים, המסמלת של התנועה חוסר מאחורי עלינו. העובר עם בלבד עצמנו בכוחות להתמודד מסוגלים שאנו היומרה עומדתכוחותינו. של ומוטעית מופרזת והערכה גאווה בכך יש לפעמים אך נכון הדבר לעיתים

מאפשרת לא הפנימי לעולמינו חיצוני אות או סימן שום מראים שלא העובדהבנו. ולתמוך אלינו לפנות לאחרים

יוצרים אנו להיחשף מסרבים וכשאנו הצדדים שני של מסוימת חשיפה דורשת קרבה של מסר שכזו, הנושאת ופירוד. מציאות ריחוק של למציאות וגורמים אבן של תדמית

 גאווה. של מסר נושאת כן גם עימו לשותפות וסירוב באחר צורך התבדלות, חוסר

שאלה: פיצוחבשיר? הנרמז הנפשי התהליך מהו.1

תשובה: ופגיעות קשיים בעקבות אנשים של התמוטטות הוא הנרמז הנפשי התהליך.1

מזמנים. שהחיים כשהכאב גאוה", גם ואיתנים- "מעין זקופים נראים אדם בני חיצונית מבחינה הבקיעים על האדם, מכסים אמיתית. בני גאווה זו אין לכן מבפנים מכרסם מחזיקה איננה החיצונית המעטפת שבו השבירה לרגע עד בהם הנוצריםמעמד.

תשובות לעבודה בספרות

:שאלותהסבר את המושג אנלוגיה..1כיצד בא מושג זה בשיר?.2מה נושא השיר?.3תאר את תהליך השבירה של הסלעים..4

:-תשובות יחס של דמיון, השוואה של שני דברים או יותר.-אנלוגיה .1

אנלוגיה בסיפור:. ה2

הסלעים בשיר משלבים את מאפייני הסלע עם מאפייני האדם: כסלעים

הם לא זזים, הם חזקים ונוקשים אבל כמו בני אדם הם מנסים להסתיר

את פגעיהם, כמו בני אדם הם מצפים לעתיד, וכמו בני אדם הם נפצעים

אנושיות, רך של מישהו, השיר מעניק לסלעים תכונות ונפגעים ממגע

רגשות וחושים.

)יהירה בלתי*שניהם נשברים בסופו של דבר. לשניהם גאווה מדומה , גאווה חיצונית המתגלה כאשליה בלבד כי היא מסתיימתגמישה(

בשבירה.

:נושא השיר .3

השיר "גאווה" עוסק בתהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך שבירתם

של בני-אדם, למרות ששנים רבות הם מצליחים להסתיר את השבירה

)בגלל הגאוה(מעיני כל . הדוברת טוענת כנראה שכל דבר נשבר, אפילו

הסלעים. על אחת כמה וכמה אנשים. היא מתארת את הסלעים ליד הים

ומסתירים את בחם ובקור,גאות ושפל ועם הצמחיםהשוכבים שנים רבות

את להראות מוכנים לא הם גאווה, מתוך שבהם והבקיעים החריצים

חולשתם. עד שמגיע כלב ים המתחכך בהם וחושף את החריצים. כך גם

בני האדם.

:תהליך השבירה של הסלעים .4

.. "נסתרים הפקיעים": שבירה ראשונה, שהסלעים מנסים להסתירא

תוגשם . "שנים רבות עוברות עליהם בציפייה": שבירת הציפיות: הציפייהב

קטן,אירוניתבצורה יצור באקראי מופיע מופלאה, ישות במקום :

חסר-ערך, מתחכך להנאתו על הסלעים, בא והולך.

. "ופתאום האבן נפצעת": הפציעה הבלתי נמנעת. הנגרמת על יד כלבג

ים

שבירת הגאווה

יתכן והשלווה מדומות. אבל הגאווה כי הבקיעים הנסתרים מבהירים

לעתים לגאווה. דווקא תוביל הסופית, השבירה החשיפה, שבו מצב,

הכישלון עשוי להיות ביטוי לגאווה. הכישלון הבונה מבטא את השבירה

אחרי גם גאה להישאר האדם של יכולתו מחדש. בנייה המאפשרת

כישלון / שבירה מסמנת את העוצמה האנושית.

את שוברת להנאתו, המתחכך הקטן, הים כלב של המקרית הופעתו

ציפיית הסלעים. קיימת אי-התאמה בין משקלה הרב של הציפייה לבין

מיעוט ערכו של הגורם האחרון לשבירה. מכאן נובע שלפעמים השבירה

לרגישות עז ביטוי ניתן ובזאת מאוד, "קל" דבר של מפגיעה נגרמת

ושבריריות נפש האדם.