כף רגל עגל (ספור עד ראיה)ל גורדון "י

רב , רבי יצחק אומר מושך בערלתו היה, רב יהודה אומר אדם הראשון צדוקי היה? אדם הראשון מי היה: נחלקו חכמי ישראל עם חכמי אומות העולםנחמן אומר כופר בעיקר היה

1[1]ובנות ; קופים בפני אדם אנחנו– ולא עוד אלא שאנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות , ר קוף היה"ודארוין אומר אדה –

והנה באמרי שנשי דריבישאק דומות לקופים אין כונתי שקלסתר פניהן דומה לפני . לפי שכולן דומות לקופים, ישראל מעיר דריבישאק מסייעות לדארויןומעוני ומרוב עבודה פניהן מושחרות כשולי , ואף על פי שבכל ימות השבוע עניותן מנולתן, בנות ישראל בדריבישאק יפות הן! הס מלהזכיר; קופיםושולי בגדיהן , הבעולות הפאות הנכריות שעל פדחתן מכורכמות ומכוסות נוצה דקה ככפור דק מחוספס, הבתולות שערותיהן קלוטות וסבוכות, קדרה

מי ! אבל צאו וראו בבנות דריבישאק ביום מועד ושבת בשעה שהן יוצאות רעולות כערביות ופרופות כמדיות, מלאים רפש וטיט כמגדי מבחר השדכנים– , לא בקלסתר פניהן דומות בנות דריבישאק לקופים כי אם בתכונת נפשן– ! שלא ראה בנות דריבישאק בבגדי שבת לא ראה אשה יפת תואר מימיו

' בתו של חיים הסנדלר ראתה שבתו של ר. מה הנה רואות אחרים עושים תמהרנה לעשות כמוהם, שאוהבות הן כקופים לחקות מעשיהם של אחריםותמהר אל צורף הזהב ותעש לה גם היא תכשיטין בדמותם כצלמם מנחושת , עגילים באזניה וצמידים על ידיה, חיים הגביר יוצאת בקטלא ובעיר של זהב

מבקרת חולים , חסדים ועושה צדקה בכל עת-לאה אם הבנים ראתה כי שכנתה וגרת ביתה רחל העקרה עוסקת בגמילות. מוצהב לסמות עין הרואיםותמהר ותעזוב גם היא את שבעת ילדיה , מכנסת כלות לחופה ומחזרת על הפתחים וקובצת על יד לפרנס בחורים עניים לומדי תורה, ומקברת מתים

גנענדיל החנונית ראתה את אביגיל . הבית הגון שירד מנכסיו-הצאצאים והצפיעות ותצא פרופה ורעולה וסודר עשוי כעין כיס בידה לאסוף נדבות לבעלהעתים העומד -ומהר ראינוה גם אותה שחרית וערבית יושבת על פתח חנותה ובידה גליון גדול של כתבי, העתים-אשת חוכר מכס הבשר קוראת בכתבי

, ומעיינת בו בשום שכל אף על פי שמעודה לא ידעה קרוא והיא מחזקת את העלה כשופר מהופך, לצור על פי צלוחית ולכרוך בו ליטרא של חמאהלדעת קצת אומנת הילדים ולדעת קצת פילגש בבית אחד , לפני אידיהן עברה דרך דריבישאק עלמה צרפתית. עליונים למטה ותחתונים למעלה

וחשוקיה וחשוריה , ותראינה בנות דריבישאק את הצרפתית לובשת פתיגיל רחב לא מוצק תחתיה, הנכסים אשר במחוז ההוא-כלומר בעלי, "הפריצים"ובבוא הפסח יצאו גם הן , ותקנאנה בנות דריבישאק בירך הצרפתית, וסרח העודף כאמתים על פני הארץ, וירכה כירכה של רחב, כאשר יהיה האופן

וליום הכניסה בעת הקציר באה העיירה אשת האשכנזי מחזיק בית ; מלאות ובריאות כשבע הפרות הראשונות ובשוליהן מנקות את רחובות העיר, כבונות. ולא עבר ירח ימים ותראינה בנות דריבישאק יוצאות שחוזות דקות ורקות בשר כשבע הפרות האחרונות, הרחים ועליה מעיל צר וקצר

בגנים

נ גנסין"א לתוכן הענינים

הזורמים , שהיו מבליחות כמים הללו, אלו, קשקשות הזהב הנוצצות. בהרת לבנה פרחה ובאה וכיסתה את פני שמש הבוקר והנגוהות שמסביב הלבינו

שהיה צוחק , זה, הבר הפורחת שמשמאל-אותו שבכיכר, הדשא. חרדו חרדת פתאום וכבו, והיו רוחצות בהם אגב משובה חביבה שבילדות, לאטםפתאום את ספיריו האורים ואינם וצחוקו , לחרדתו הגדולה, ראה, בתחילה בשלווה ירוקה ופרחיו היו רומזים כלפי חמה חדשה צהובות ואדומות ולבנות

קרא תרנגול צרודות וארוכות והמורביות שליד הנחל התחילו מתלחשות , כנראה, מאחד הכפרים הקרובים. הנה באה רוח קרירה ונשבה. קדר .ומרשרשות

, זה שהיה משמש לי כר למראשותי, אק שלי'רוטט מחמת קרה התחלתי מטפל ולובש את הפיז. אני חרדתי מצינת פתאום ושנתי הטרופה חלפה לגמריאותו , הייתי מביט מסביב ומחפש את גשר הברזל הירוק. והייתי מסתכל זרות במקצת אל אותה חלקת המים השחורה שהיתה מתקמטת אצלי בקרתה

הרחק מאחורי ולא היה נראה כלל והסירה , כנראה, אבל זה כבר היה; כשדיכאתני הליאות לגמרי, שהשארתי אצלו את סירתי אל אשר ישאנה הזרםאותו קרקור , שגני ירקות בלבלובם היו מכסים את כולה, זו, היתה מתנדנדת נרפות וניצבת לה סבוכה בשיחי הגומא הלחים שבשפת הנחל שמימיני

מסביבי : גם הוא זה כבר, כנראה, חדל, מיד כשהתחילו פאתי מזרח מלבינות, כשהייתי שט אצל הגשר, שהייתי רגיל בו שיהא מחריש את אוזני, מצלצלאינה חסרה אלא את חום היום , שבכדי שתהא כובשת לה את בשר האדם ואת חושיו, זו, היתה כבר נושמת בגבורתה אותה דממת הבוקר שבשדה

הנה צרחה מאיזה מקום ציפור ונאלמה . ובנחל היו צפות חבצלות צהובות דומם וכרבות המים היו מלבינות והיו אילמות והיו חרדות לזרם הקודר, הלוהט. היה חרגול שורק וחדל, אלה שבקרבת תפוחי האדמה המלבלבים, מיד ובפרחי הפרג האדומים

היתה נושמת ברטיבות של שחרית צוננת ואל אפי בא ריח חודר של אדמה טחובה ושל טרפים חיים וחריפים , שהיתה סירתי סבוכה בה, אותה אמת הצללאט אל אורו ופה ושם היו כתמים של זהב טהור מבליחים , זה התחיל כבר שוב חוזר לאט. ואני אחזתי במשוט והסירה יצאה אל טבורו של הנחל

חביב ונהיר אפילו היה לי תמיד נחל מולדתי זה השקט והיפה היה קרוב . בתחילה נדמתה לי אותה סביבה שאצלי מוזרה קצת. בחלקת המים הקודרתטשטוש כל שהוא הספיקו הללו . אבל שנות נדודים אחדות יש אשר תמחינה מלבו של אדם אפילו דברים הרבה יותר חשובים לו משכמות אלו; ללבי

ראיתי בולטת ארובה גבוהה והיא , זה שבכר הרחבה שמשמאלי, במרחק הגדול. וגרמו לו לאותו נחל חביב שלי במוחו הגרוי קצת של ילד טיפוחיוהתנוססה , שהיתה מלבינה בראש אותו ההר המגביל אותם, הלבנה הרכה-הרחק אחורי אותה חורשת, מקטרת שחורות ואחורי הגנים שהשתטחו מימיני

שהייתי רואה אותה בימים מקדם יוצאה ובולטה מארמונו הגדול , שהיא ואתה גופה, שכחתי אז לגמרי בזו. זכוכית נוצצת והיתה מכסיפה באוויר-קופיתאותו יהודי אדום , שכל האילנות הללו שמסביב שלו הם ושהגנים הללו התלולים שלימיני גם אלו שלו הם ושארכיחוטם שלנו, זה, של אותו דוכס שבכפר

– שכחתי . הוא אריסם מימים ימימה וצריפו הדל מסתתר גם הוא פה בקירוב מקום באחד המורדים אשר לגנים הללו, המספק דגים לקהילה שלנו, וגסהיתה כבר השמינית בבוקר ואותו בוקר היה לי כבר השני לנדודים תכופים שבנהר ושבשדות וכל אותו טיול שלי . ושלוותי התחילה נטרדת במקצת

שהם חורקים , אבל בינתיים הקשיבו אוזני קול דליים ריקים; בלי חמדה נמשכו ידי שוב אל המשוט. התחיל להיות לי כבר לזרא ואהי צמא רק למנוחהשם היו רשתות . שהיתה מונחת לא רחוקה ממני, שלא הרגשתי תחילה בכיכר אחת פנויה וקטנה של חול, כשנפניתי לאחורי ראיתי. בקירוב מקום אצלי

שהיתה בולטת ויוצאת משפת , היתה קשורה יחד ליתד מנומרת, קטנות וקצת יותר גדולות, פרושות ותלויות בכלונסאות זקופים וקבוצה אחת של סירותנפרדה פתאום והיתה מרפרפת לנגדי ואובדת בטרפים , המתפתלת אחורי שורת הלבנות הכפופות והלוהטות, במסילה הצרה, מבינות לגנים, שם. הנחל

זו היתה נושאת שני דליי פחים ריקים ואלו הם שהיו מקשקשים . הרחבים ונראית שוב ומתקרבת יותר ויותר אלי תמונה אחת שאינה מוזרה לי לגמרישהיא , ראיתי והייתי יכול להכיר בה, כשהיתה כבר זו חוצה בזהירות רגילה את פרחי הבולבוסים הלבנים שאצל הנחל. וחורקים בקצה המוט שבשכמהשלא היה לבוש אלא מכנסיו הנוצצים לברכיו ואת מגפיו הגבוהים לרגליו ומתחת לקרטוז הצר והמזוהם שלראשו היה , שייכת ליהודי אחד מגודל וצהוב

היו שזופים משמש , שכל רושם ורושם שבהם היה בולט והיה תופס מקום מיוחד בסביבתו, פניו של אותו יהודי משונה. בולט ומצהיב מצח צר וקשהשהיתה יוצאת ומאדימה , בליטה, אלו שימשו בהם בליטה מיוחדת לגמרי– ושפתיו , ומזוהמים מחמת הבל שלא נסתפג והיו צבים במקצת מחמת שינה

כשניגש אותו יהודי אל הנחל והתחיל מוריד : אבל אני זוכרו היטב ; אותו דבר היה תמוה במקצת. רוויות מבינות לזקנו ושפמו הצהובים שהקיפוה. שדמי מתחיל רוחש וחושי בי ניתקים, היתה הרגשתי הראשונה והיחידה שהרגשתי בי זו– במתינות את המוט משכמו אגב הבטה ישרה וחודרת אלי

אולי . שהייתי פוגש בו לא אחת ולא שתיים ומימי לא קרה לי אתו כדבר הזה, זה, כשחזרתי והכרתי בו את מכרי משכבר, בייחוד היה לי הדבר תמוהאלא שאותה , אני רואה לפני, אמת מגושם למדי ולמדי משונה, שלא איזה אדם, אבל היה הדבר דומה; שליאותי הגדולה היא שגרמה לזה, אפשר

וזוהי שהביאה אל אפי גם את , כשהיא נושמת בגבורתה הכובשת, שלבשה בשר וניגשה אלי, אותה הדממה הרוחשת שבשדה, הדממה הכבושה היא זושלכאורה אין משום ריח כלל ושיש בה בכל זאת משום אותו , אותה הנשימה המחניקה, הפורח פה למכביר, נשימתו המסואבה של אותו הפרג האדום

שהיתה מאדימה באיזו , זו, מלבד אותה בליטה רויה שבפניו של זה, שראשי סחרחר ואיני רואה לפני כלום". תאוה נהיה"הגירוי הרחוק והטרוד שב. חוצפה כלפי חמה משתחררת

: בקול צרוד במקצת והתחיל מפקפק גסות בקול של דוב, לאחרונה, אותו יהודי גנח? לא רבי אפרים הוא זה? אה... הייתי אומר, רבי אפרים–

. ומיד נתחוור לו? אבל מה זה פתאום לו לסביבתנו. אפרים' ר, שלום בבוקר. חי. הוא, מסתמא–

: ושלא מיהרתי להשיב לו! חי! לוביק'דאק צ 'צו, אפשר אינו חוזר ומכיר אותי? אבל מה אתו! חי–

. שיש אחריה גניחה מטוב לב, אגב מהירה-אותה יריקת: איכרים ביומא דפגרא-וירק בהנאה יריקתבטפיחת משוט אחת הקרבתי אליו את סירתי וכיבדתיו . אני הכרתי אותו והכרתי את הסביבה שאצלי ותקווה באה ללבי. אבל אני כבר הכרתיו

. בפאפירוסה! שאני לא אכיר אותו... את... שאני לא אכיר את! במה שאדם יכול לחושדני! חה–

שהיה מאכיל אותנו , האדום, אותו ארכיחוטם, מכירנו משכבר הימים, זה היה ארכיחוטם שלנו, אבל זה היה ארכיחוטם; שמו היהודי היה לנו תמיד פלאייהודי מוזר במקצת היה זה . כשהיינו מטיילים באותם הימים חבורות חבורות צוהלות בנהר, תמיד פת קיבר בקישואים חיים ומשקה אותנו חלב קר

כל ימיו היה יושב לו בחווה זו שלו והיה מספיק יום יום אל השוק של הקהילה שלנו דגים חיים ומיני ירקות מהגנים הללו שהיו לו באריסות והיה , תמידמוכר את סחורתו וסר אל בית התפילה להתפלל ומתפלל בקול איכרים גס ורם ומלה אחת לא היתה יוצאה מפיו כתיקונה וחוזר אל ביתו ומטפל בגנים

תורה היו רואים אותו -אלא שבשמחת, בששי– בימות הגשמים היה אובד לגמרי ולא היה נראה בשוק אלא אחת בשבת . שלו ושוב לא היה פוגש בו איש: דוב רצוצה-מתגולל בחוצות כשהוא לבוש איזה פראק שחור ומלא כתמים שאינו לפי מידתו וחובש צילינדר גבוה לראשו והוא מתחטא ומתייפח בנהימת

.ח"ל' סנה [1]1

! י-ד-כשם שאני יהו...ונו-ו -ו -כפר ל ... כפר לנו... מחל לנו... הו– הו ... סלח לנו, אוי– כמה שאני זוכר אותו היה שרוי בלא אשה ואשתו הראשונה מתה עליו . גופו שלו-אבל היה רחוק מוותרנות אפילו לגבי; הוא היה כל ימיו יהודי אמיד למדי

שהיה בטוח בה , היה שולח אחד אחד לאיזו ישיבה דווקא, שהשאירה לו זו, את בניו. שהיה אוהב לספר בה ליחידי סגולה מקרבנו, נשים-באיזו מחלתשהם חיים והם בריאים והם , והללו היו שולחים לו לאחר שתיקה ארוכה מכתב מיקאטרינוסלאב, כשם שהיה בטוח במציאות האלוהים, מימים ימימה

. שאחריתם תשגא ברצות אדוני, נושאים שם משרות זה בכה וזה בכה ומשכורתם שלמה כמה וכמה רובאל לחודש ומתנות והם מקווים והם בטוחיםסולי זו היתה . אלא שאלו שלה היו לגמרי קהים; אבל זו היתה שוטה והיתה דומה ברשמי פניה הבולטים אליו; מלבד אלו היתה לו גם בת אחת יחידה

המדובלל שחורות ומלא תמיד נוצות היה יחד את ידיה הנרפות והמזוהמות בולט תמיד באוויר מבינות , וראשה הגזוז, היחידה שנשארה יושבת אתו יחדוהוא היה יוצא , שסביביו היו ספסלים גבוהים וארוכים וצרים, כשהיינו לפרקים מסובים באותו חדר אל שולחנו הגדול והגס. לתנור ולקיר המסוידים

. שלא היו מוצאים לדבר מיותר לבוא אתה בדברים, היו תמיד בינינו כאלה, לשמשנו. היו פונים אליה– ! סולי–

: ומתמרמרת בקול של גבר ריק, זו היתה מרימה כלפי הדובר פנים של בהמה? מה, מה אתה רוצה–

חברה היתה פורצת בצהלת צחוק וזו הוסיפה והיתה מתמרמרת וקולה הגס ודבריה השוטפים היו . הלז היה שואל אותה איזו שאלה שאינה יפה: שורטים

! אה ממזרים, ממזרים! תיפח רוחם של אבותיכם המזוהמים! הו! כלבים-זרמת, אתםזו היתה מיד משתתקת וממשיכה אלכסונית את ראשה אל כתפותיה וזה היה מוריד ממזוזת הבית . לקולה היה נכנס ארכיחוטם מהפרוזדור ששם טיפל

: ומראה לה אגב נהימה קודרת, שהיה שם נצח תלוי ויורד, את השוט! את? שמא שכחת–

קשה היה . אבל תמיד היה משאיר בי איזה רושם מדכא של חלמיש צור; יהודי זה היה אפילו לפרקים תכופות מרבה אתנו בשיחה ובליצנות מיוחדהקמטים דקים , הקצר והשחום והמקומט קמטים, כצווארו זה, החלודות והחזקות, כידיים הללו שלו, הגבוהים והמסומרים, קשה ככמגפיו אלו– אותו יהודי

וכפי . אבל לבי היה מסס; התחילה תקוותי צוהלת בי, שהוא מסביר לי פנים, כשראיתי בו בתחילה. כפו השחומה של אותו אווז-משל פיסת, ונוקשיםהתחילו פניו מאריכים וידיו מגרדות בפדחתו ומבטו נתלה ונשאר באופק , שיש את נפשי לסור אליו ולנוח קצת, משהזכרתי לו. שלא בכדי, שנמצא

אבל מה פירושו של אותו מבט ; שבמקרה כאלו חזקים הם תמיד מרצונו הקשה" פדיונות"ש, בטוח הייתי בו. צחוק היה אז לראותו. הרחוק שלפניו? מהו מחפש שם באופק הרחוק– זה ? תלוי

נמלאו הגנים שריקה וריחוש מיוחד אחז בכול ואותה הדממה . הוצת הנחל והתחיל מכה בסנוורים ומפיק הבל רותח. בינתיים התחילה חמה לוהטת שובהסירותי . הגדולה והמרחשת שבליבלוב ושבצמיחה הפורייה שמסביב והתחילה כובשת וכובשת אותי בגבורתה המדכאה וראשי התחיל לוהט ומיטשטש

. מתחת לזו הרגשתי את בשרי כשהוא רותח. אק שלי והתרתי אגב רוגזה שבגירוי את לולאות אצטליתי הקלה'שוב אתת הפידז? רבי דווד, אבל שתיקה זו מה טיבה–

: התחיל מביט בוחנות– החליט והתחיל מביט ישר אלי , כנראה, הוא! אבל לא יותר... כוס חלב קר אמצא בשבילו.... יבוא... יבוא נא מכל מקום... מילא–

אבל היתה מצלצלת בה גם איזו תחינה משונה שהוא מפיל לפני ומיד אחר זה גנח והשתחווה והתחיל ממהר ; קריאתו זו האחרונה נאמרה בהחלטקול – פתאום התחיל זוחל בדממה שמסביב ובא אלינו מאותו המורד שאינו נראה שבגנים איזה קול משונה ושורט את הנפש . וממלא את הדליים מים

אותו קול היה מתחטא מסואבות והיה נושק את כל מלה ומלה שהוא מוציא מהפה . שאותו המדבר בו משתדל לרככו ולהופכו מתוק, לכאורה, גס שבגבר: במיוחד

? היכן אתה... הי– הי ... מוסקי... סוסקי– בטרם שהספקתי להוציא הגה מפי כבר היתה נהימתו הרצוצה מתגלגלת בדממה ומטילה אימה בגנים המלבלבים . היהודי שלי חרד ופניו מלאו דם

: וכמהים! שתיאלמי דום–

. פנה אלי והחליט קודר, כשהניח בשכמו את המוט ואת דלייו הפרופים לו בקצותיו, ומיד אחר זה. איני יכול. לאו–

ושריקה טורדת זו הממלאה את הגנים , אל מלא רחמים. נדמה לי אז שהחמה אזרה פתאום כוח רב והנחל הרותח התחיל צוחק לי זדונות. ופנה ללכתהייתי בטוח פתאום שכל ימי לא הייתי חי אלא – וכוס של חלב קר זו , בגרוני ובחזי, שזרים היו הלילה, הרגשתי בי פתאום? למה זו באה– המלגלגים

: קראתי אחריו בקול צרוד וכמיה. אפשר לי בלא זו-אי. בשבילה ולשמה

! אבל נקבה לי את מחירה כמה שאתה רוצה ובלבד שתתננה לי? אה, ואפילו כוס חלב– ; הוא פקפק בקול. ניכר היה שהיצר מתגבר אצלו. הלז ניצב ופנה אלי

... משום שרואה הוא. אני אקרא לו, אבל שיחכה לי פה... טוב, מילא... אבל... אפשר... חלב יש... ?כוס חלב– ; היה לי הדבר מוזר קצת, כשהוא בולט מבינות לתנור ולקיר, כשבאתי לקול קריאתו של היהודי אל הבית ולא מצאתי שם אותו הראש השחור והמדובלל

בבית גופא לא . שהיה משמשני באיזו שתיקה מדכאה, מלבד זאת לא היתה בלבי תשוקה יתירה לבוא בדברים את אדוני הבית, אבל מיד שכחתיו, ואותם החלונות הקטנים, שזבובים טישטשו את צורתו, אותם הקירות המסוידים והמנוקדים זוהמה ואותו הגיניראל היחידי שבקיר. מצאתי כל שינוי

מצאתיו כשהוא , שהיה תמיד תלוי ויורד במזוזת הבית, אלא שאותו השוט; שיירות של זבובים רוחשים, ששמשותיהם הצהובות משחירות מחמת שיירותשהביא אתו אדוני , היתה דממה והיה הבל כבוש בדממה ובהבל היה שוב מאותו הריח המשונה. תלוי במסמר שלמראשותי המיטה הרחבה שבזווית

ואפילו , האוכלת את לבו של אדם, בהבל שכזה ובדממה שכזו מגיחה תמיד אתה הרגשת הבדידות הגמורה. וזבובים המו וטרדו, הבית אל שפת הנחלוהרי זו מכניסה בזהירות מכאיבה את פיה הנוקב וחודר אל תחת החזה המכביד ומתחילה מוצצת ומוצצת , לידי איזו פשרה, כביכול, אם כבר בא זה אתה

. קמתי ויצאתי, וכשיצא הלז להביא לי החלב. שלא פה המנוחה ואפילו אם לא היה הדבר חסר אלא את רצוני אני, הבינותי. ומוצצת אותו בלי רחמיםשנטלו את , ולי היה נדמה. בכול, כנראה, השולטת פה, אותה דממה כבדה שבבית לא היתה אלא חלק מזו הדממה הכבירה. אבל גם שם לא הוקל לי

החול שליד הבית ומסתכל בלבלוב הכמיה שמסביב וראשי היה לוהט ומלא ולבי היה רוחש כבוד או שלא -התחלתי מטייל במסילת. לבי ונתנוהו בצבתויהיה מטפל , לגמרי יחידי, הדרוש לו לאדם בכדי שיהא יושב פה יחידי, שיש לו אותו הכוח, זה היהודי הגס והמגושם, היה רוחש כלום לאותו ארכיחוטם

האוכלת את נפש , וזו הדממה, שאינה חדלה מסביב נצח, אותה הצמיחה שבקדחת. בתפוחי האדמה ובירקות שלו רק משום שהם תפוחי אדמה וירקותכל אלה אינם בשבילו – שתאוותם הלוהטת לאורה נמלאה ונמלאה והם כמיהים ואינם חדלים , והשמים הללו, האדם ברחישתה המזילה ארס אל הדם

וכשחם לו ביותר הרי זה מספג את פניו – אלא דברים שלא היו או שלא נבראו אלא בשביל תפוחי האדמה והירקות שלו שתהא הברכה שולטת בהם . המגושמים בשרוול של כותנתו הקשה וחוזר ומטפל לו שוב

אלא נכנס והוציא לי כוס והיה ממלא אותה דומם מהכד השחור שבידו ואני מריקה והוא , לא קרא לי לשוב, כשחזר זה ומצאני כשאני מטייל לי ליד הבית, רובל שלם ושירכתי לי את דרכי אל סירתי-דומם הוצאתי ונתתי לו בכוונה לקנסו חצי. לא היה לי אלא למהר ולהיפטר ממנו, וכשגמרתי; ממלאה לי שוב

. הקשבתי את קולו כשהוא דולק אחרי, כשכבר הרחקתי ממנו מרחק גדול למדי. כשזה נשאר מגרד בפדחתו... אבל חלב ובדומה לו אפשר להשיג אצלי תמיד... משום שרואה הוא... משום, רבי אפרים, ושלא יהיה שרוי ברוגז–

, הלבנה הרכה-זו שבראשה מתנוססת אותה חורשת, מקום-בקרוב היתה סירתי ניצבת קשורה אל אחד האילנות שלרגלי שפת הנהר התלולה שבקירובשם תרתי לי מקום מחסה . ואני הייתי נלאה והייתי שבור והייתי גונח מחמת חום ומתרומם נרפה אל ראש ההר, המגבילה את גינותיו של ארכיחוטם זה

החוצה , זה, המכוסה גבי ירקות, שהוא יורד ובא אל המישור התלול, באותו מקום, מאלו שהיו צומחים בקצה ההר מזה, תחת אחד השיחים שצלו מרובההוא – כל המישור כולו שמתחת היה שטוח לפני כטבלא . התנפלתי אל הזלזלים המרשרשים שבאמת הצל שלו ושאפתי רוח. בינו ולנחל שלרגליו

שהיה ממני רחוק , ולבלוביו הירוקים ונגוהותיו האורים וכתמי לבנותיו הצהובים וציצי בולבוסיו הלבנים ופרחי פרגיו האדומים וצריפו הדל של ארכיחוטםוחצרו הצרה שמסביבו שהיתה מלאה קרונות ואופנים שבורים וסמרטוטים היו תלויים ומתייבשים , והיה דומה כאילו אינו גבוה בהרבה מאדמתו

כל זה היה שטוח . ומפרק לפרק היתה מרפרפת לי מבינות לשיחים שבסופו של אותו מישור חלקת המים הנוצצת אשר לנחל שבמורדו, בכלונסאותיוואד סולד שאינו נראה היה מיתמר והיה מכביד את הנשימה – השטופה בהולדה ובצמיחה ובליבלוב , זו, דומם והיה כמיה והיה מסור לאותה הוויה פוריה

... ומדכא את הנפשהצתי . סבוני יתושים והתחילו מזמרים באוזני. בשל אותה הליאות היתרה שדיכאתני, כנראה. אבל לנום לא יכולתי, הרבה הייתי שוכב באותו מקום

, זו הכריחתני להיות חוזר ונושם את אותו האוויר הסולד. להם פאפירוסה אחר פאפירוסה ולאחרונה נאלצתי להסתיר את פני מהם תחת מטפחתיבאה פתאום לאוזני , כשהתחילה כבר תנומה כל שהיא מרפרפת אצלי וריסי התחילו כבדים, לאחרונה. שהייתי פולט וזו היא שגרמה לי גירוי ביתר שאת

גבר יצרי , לאחרונה, אבל; בתחילה לא הייתי שם אליה את לבי. שלוש. שתיים. אחת. מתחת ההר איזו גניחה משונה שיש בה גם משום צחוק זרזו לא היתה לבושה אלא את . התחלתי מסתכל אל אשר מתחת והנה בדשא הגבוה שלרגלי ההר יושבת תמונת אשה גבוהה למדי ומלאה למדי. ונפניתי

אלו שהיו , למדי, כנראה, חלוקה הגס והפתוח לבשרה וצללי השמש ואלו של טרפי הדשא היה מפזזים ומחליקים דומם בכתפותיה המלאות והלזוגותראשה היה נטוי לפניה והיא היתה אוחזת בידה האחת את כתפה של השנית ומבליטה אותה דומם . חשופות יחד את קיבורות ידיה הרויות והרכות

פתאום הרימה את ראשה וגנחה שוב אותה . לפרקים היתה מחליפה את הסדר ומושיטה לשמש את כתפה האחרת, ובהנאה ניכרת כלפי חמה לוהטת. הכרתי באותו ראש שחור ומדובלל וחרדתי לאחורי. גניחה

! סולי היא זו, אל מלא רחמים– : בינתיים התחילו רסיסי צחוק גסים וקשים מתפוררים ויוצאים מחזה כקטניות הללו

... הי-הי-הי-הי

: נושק שוב מלים ממושכות וממותקות, שהקשבתי כבר בהיותי שחרית בשפת הנחל, ומיד אחר זה התחיל אותו הקול המשונה... הי-הי-הי... מוסקי... סוסקי –

נדמה לי . אחר לגמרי מכל מה שאפשר לכנות בשם זה, ואלים היה אותו דבר, זר בזה שהוא אלים, באותו קול, איזה דבר זר ועם זה אלים הרגשתי בו. שלא ראיתי מימי, ורואה אני דברים רגילי למדי, שלא הייתי בה מימי, שנמצא אני בסביבה מצויה למדי

: התחילה בקול יותר רם, שחלפה לה לאותה ריבה בשתיקה שבהקשבה, ואחר הפסקה קטנה... מוסקי... סוסקי–

: וסיימה ביללת פרא שלא חדלה... או-או-הו

הכרתיה בקומתה החזקה ובהליכתה , בקרוב נתגלגל ובא לאוזני רשרוש קשה שבטרפים שמאצל ואחר זה הכרתי מרחוק את תמונתו של ארכיחוטםהיה תלוי וירד מאגרופו הקמוץ וכשהתחיל מתקרב אל זו , שראיתיו תלוי בקיר הבית ליד המיטה שבזוית למראשותיה, אותו שוט. האטית והאיתנה

. היושבת ראיתי בפניו הקשים כשהם אדומים ובגידי מצחו המזוהם כשהם משורגים. נהם מרחוק ונהימתו היתה דומה לחנוקה– ? מה שם שוב–

התחיל מביט דומם וקודר ישר אל – זו נשתתקה מיד והסתירה אלכסונית את ראשה בכתפותיה והוא ניגש וניצב לידה והתחיל מביט אליה דומם וקודר שהתחיל מתנפח והתחיל יותר , משראיתי את צווארו הקצר והנוקשה, אבל משראיתי פתאום את צווארו; בתחילה לא הבינותי כלום. כתפותיה החשופות

כשם שהייתי שוכב . אני זוכר. ולבי התחיל חרד ומרקד ונשימתי קצרה פתאום, שאותה הבטה אינה הבטה סתם, נחוור לי מאיזו סיבה, ויותר מאדיםמלא חופניים מהדשא שהיה אצלי במחובר והיו מהדקות אותם , כנראה, לשם אחיזה, אלא שידי הספיקו וקמצו, כקורה זו, נשארתי תחתי– בפישוט ידיים

– – – היטב , היטבאלא משראיתי לפני את ארכיחוטם האדום כשהוא קם והוא נושם כחיה זו והוא , שהתחילו כואבות מחמת תחיבת הציפורניים, לא התחלתי מרגיש בידי

: רוכס את מכנסיו אגב רקיקה מצלצלת ורחישה שבנהימה... נבלה! את הנבלה– נפש ארצחנה ! זוהמא שכזו–

זו קפצה וישבה כשהיא מיללת בקול . ויחד את הקריאה האחרונה שרק באוויר השוט שבידו ונפל והתפתל בכתפה החשופה של סולי כשהיא שוכבת: שבגבר גס וריק-נטלה את ידיה מכתפה המוכה וקראה מהירות באותו קול, וכשפנה זה ללכת. פחדים

... אה ממזר, ממזר! זרמת כלבים. אתה–

הנפלאות מעיר זידיטשובקא מרדכי דוד ברנדשטטר

לתוכן הענינים .א

. שיחה ביני ובין בעל בית המלון בזידיטשובקאכי ביום בואי נפתחו ארבות השמים , אל העיר זידיטשובקא אשר בקצה ארץ גליציון באתי הפעם לרגלי מסחרי ואאלץ לשבת שם ימים אחדים

והימים ימי , ומטר סוחף נתך ארצה וברדת הגשם על הארץ יהפכו דרכי העיר הזאת לבארות בארות חמר עד כי לא יהין איש לעבור בם בסוסיו ועגלתוגם , או בתי משתה לא ידעו אנשי העיר זידיטשובקא, בתי מרזח, מבתי משחק– ? והלילה, היום הקצר היה לשנה בעיני בעיר הקטנה הזאת; החורף

בבוקר בבוקר יקומו ויצאו לפעלם ולעבודתם והשמש אך יבא ויהי לילה יאספו על מעונתם ; בשאר תענוגות בני האדם בעריהם הגדולות לא הסכינובשעה השביעית בלילה השלך כבר הס בכל חוצות העיר ; או להשתרע על משכבם ולבקש ענג בזרעות השנה, להתעלס את בני ביתם אצל תנור וכירים

מרגע לרגע צפיתי כי יכלא , דעת לנבון נקל כי על אפי ועל חמתי היתה לי שבתי בעיר הזאת. ובשעה השמינית גם אור נר לא יראה עוד מחלונות בתיהולא שמעו את שבועתו מהביא עוד מבול מים על ' אך למרות תקותי הזילו שדקים שפעת מימם כאלו לא עמדו בסוד ה, הגשם ואצא מבור שבי זה לחפשי

לא מצאתי עוד חפץ , ויהי היום ואנכי יושב בדד בחדרי ואקלל את יומי בלבבי כי כמעט קצתי בחיי מפני רוע גורלי אשר הסגירני בארץ מדבר זאת. הארץכי גם , גם עטי חדל כבר מתת נחומים לנפש, רעי ומנחמי הנאמן בכל ימי ענותי, וגם עטי, לא מצאתי חפץ גם בספרי אשר הבאתי אתי, בתבל כלה

, ובשבתי כה דומם בירכתי חדרי ותפתח הדלת ובעל בית מלוני בא ויגע במזוזה, להבליג כרגע על עצבי ורגזי ולשפוך שיחי עלי גליון לא יכולתי ביגוני !"ברוך דין אמת: "ותשק ידו למו פיו ויקרא

. שאלתי בבהלה, "?מה זאת ". ענה האיש ויאנח, !"היא נפטרה "!". המקום ינחמך, אמך או אשתך מתה אפוא ידידי "!". כי הרבנית אשת הרב הקדוש נפטרה והלכה לעולמה, אם אלפי ישראל, אבל אם כל עירנו, לא אמי ולא אשתי", ענה האיש, "לא, לא "דמיתי כי רק בארות חמר ואגמי רפש וטיט ימצאון ! אכן יש אלהים במקום הזה ואנכי לא ידעתי: "קראתי ואאנח ואמר, !"בעונותינו הרבים "

". אך מי יודע אם נתנני לראות את פני קדשו כי לא חסיד אני, בעירכם זאת ולו ידעתי כי גם רב קדוש יושב בה כי אז בקרתיו גם אנכיקרא האיש בעל המלון ושתי עיניו אשר העיף בי ומראה לחייו אשר האדימו ברגע העידו בו למדי כי מהיר חמה וחסיד גמור , "?התהתל אדוני "

. הוא בכל נפשו ומאדואך בכל זאת חלילה לי , אודה בכל פה כי אנכי לעצמי חסיד אינני וגם מבלתי אגיד זאת למדי בלבושי ובזקני", עניתי, !"חלילה לי מהתל "

." הן הק הוא מעולם כי לא יגרע ממספר שלשים וששה צדיקים בישראל אשר עליהם העולם עומד; מספק גם רגע כי נמצאו צדיקים בקרבנוואם תראני אדוני כי , גם אנכי חסיד אינני: "קרא האיש שמה וישב למולי ויאמר, !"ו צדיקים האלה הוא רבנו הצדיק בלי כל ספק"ואחד מל "

לו זכיתי לדעת ולהבין מה הוא ; בכל זאת חסיד אינני על דברתי, זקני מגודל ופאות ראשי ארוכות מעט וגם ספאדיק בראשי ונעלים ופזמקאות ברגליהלואי שתתגלגל נשמתי בגלגול השביעי : "עד שהרב הקודש מפיראשיטץ התפלל ואמר, כי באמנה לאו מלתא זטרתא היא להיות חסיד אמתי, חסיד

אבל , אך לא לנו לדבר בדברים כאלה הנוגעים בעולמות עליונים ולנו גם השגה קלה אין בהם– " לתוך עז או פרה וחסיד אמתי ישתה מחלבה ויתקנני". ?בנוגע לרבנו הצדיק אבטיחך נאמנה כי הוא איננו בן אדם כלל התאמין לי זאת אדוני

" ?אך הגד נא לי מה הוא אפוא צדיקך אם בן אדם איננו", אמרתי, "אאמין באמונה שלמה "ובאזני שמעתי באמור הצדיק , וזה לך האות כי ידבר את מלאכי מעלה כעם אח ואחות מבטן אחת", ענה האיש, !"מלאך אלהים צבאות הוא "

". גוזרני עליך שתבוא ותאמר לי למה מנעת פרי בטן בהאשה מלכה בת דבורה: "להמלאך הממונה על ההריון". ?אך הגם שמעת מה ענה המלאך אותו, בא המלאך לילה במקלו ותרמילו להצדיק בגזרתו, ובלי הפוגה "אך הצדיק התוכח עמו כחצי שעה באזני כלנו ואחרי כן , כאשר לא זכינו גם לראותו", אמר האיש, "את דברי המלאך לא זכינו אנחנו לשמוע "

כי את המלאך לילה הנצב עמי בזה , לא: " אך הצדיק ברוב ענותנותו הודה ויאמר, ענינו ואמרנו!" אתך אדוננו ורבנו" "?את מי הצדק: "שאל אותנו ויאמרומי לא יודה אפוא כי מלאך – !" אל תירא ידידי כי לעת עתה בודאי צריך להיות כך: "וישלח את המלאך ויברכהו ואל בעל העקרה אמר!" אתו הצדק

– " ?אלהים צבאות הוא" ?הלא יאכל וישתה אף יפרה וירבה כאחד מאתנו", אמרתי, "אך שא נא לי אם אשאלך "כי צדיק מסתתר הוא ויאכל וישתה ויעשה צרכיו למען יאמינו בני האדם כי יש לו ", ענה האיש, "אמנם כזאת וכזאת יעשה אך מרוב ענותנותו "

אנכי התבוננתי על , אך אנכי אשר זכיתי להיות ממקורביו כי הוא העמידני על רגלי ואך ממנו פרי בית מלוני נמצא, חפץ בכל אלה כשאר מתים מחלד!". מפעליו וידעתי נאמנה כי כל חמדה וכל תאוה זרה לו כי כלו רוחני קדש קדשים

. שאלתי, "?היש בנים להצדיק "בן אחד ושלש בנות מאשתו השניה זכותה יגן עלינו ועוד ארבעה ילדים קטנים , שלשה בנים ושתי בנות מאשתו הראשונה זכרה לברכה "

". מהרבנית הקדושה אשר הלכה היום לעולמה" ?וכמה ימי שני חייו "". הנה הוא עתה כבן ששים ומחש שנה! יוסיף על ימיו ושנותיו' ה ". אמרתי, "אם כן בלי ספק לא ישא עוד אשה רביעית "". ח ימים בלא אשה וכבר אשה מוכנת ויושבת ומצפה לו"צדיק כמוהו לא ישב גם י"אמר האיש " שגית אדוני ". שאלתי, "?ומי היא המאושרה הזאת "הלא היא רחל אחות ; היא ילדה בת שבע עשרה שנה אשר כמוה גם ליופי גם לחכמה לא תמצא בתבל כלה", ענה האיש, "המאושרה הזאת "

". הרבנית זכרה לברכה". ?אך אולי לא תאבה הילדה הזאת להנשא לו? ובת שבע עשרה שנה יקח לו הצדיק הזקן הזה לאשה "ולו גם שאלו את פיה ואמר הן בלי כל ספק – ! כאלו ושאל איש את פיה אם תאבה או תמאן", שנה בעל בית המלון בצחוק, !"אולי לא תאבה "

". ילדה חכמה ונבונה היא עתה ותדע את ערך האשה השמור לה בחיק רבנו הצדיק בעולם הזה ובעולם הבאשאלתי שנית בקוצר רוח ונפש נפעמה כי לבבי בקרבי החל לגור ולחמול על , "?ואתה ידעת נאמנה כי יקח לו את הילדה הזאת לאשה "

עלמה לוהטת באש עלומים מובלה ככבשה תמימה להיות סוכנת לאיש , הילדה האמללה הזאת ורוח דמיוני הראני בחזון נערה פורחת כשושנה באבה". ?כלה ונחרצת הוא אפוא כי יקחנה", זקן רפה כח ואין אונים

כי כאשר הודיעו היום את רבנו כי הרבנית מרחפת בין החיים ובין המות נגש אל מטתה ויבט בה רגעים ", ענה האיש, !"בלי כל שמץ ספק "

אך הרבנית הקדושה לא ענתה דבר כי כבר נס ליחה וגם עיניה סגרו והרב הקדוש קרא שנית " ?חביבין עליך יסורים: "אחדים וישאל בפיו הקדוש ויאמראתם : "וכאשר לא ענתה גם הפעם ויפן הצדיק אלינו ויאמר!" גוזרני עליך אשתי שרה בת נחמה שתודיעני כרגע אם חביבין עליך יסורים אם לא: "ויאמר

ועתה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו הנני מבטל רצוני מפני , עדי כי עשיתי כל אשר יכלתי לעשות אך רצונו של מקום איננו כרצוניהדברים האלה דבר הצדיק בענותנותו כאלו לא יכול לבטל בהגה אחד את כל גזרותיו של – !" יקחנה לו, רצונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

אל תראי רחל בת נחמה ואל תזעקי : " ואחות הרבנית שכבה בדברו לרגלי מטת החולה ותבך ותצעק מרה ויפן הצדיק גם אליה ויאמר– ה חלילה "הקבורחל ". כי כך צריך להיות ואנכי אבטיחך נגדה נא לכל חסידי אלה ונגד אחותך השוכבת בזה כי את תהיי רבנית במקומה ולא תירש אחרת את כבודה

. כי ברגע הזה יצאה נשמתה הטהורה. התעלפה לדברי הצדיק והחולה התהפכה בהבליה ואנחה איומה התפרצה מקרבה והיא היתה אנחתה האחרונה". ואחרי כל הדברים האלה הלא יראה כל איש אשר עינים בראשו כי נכון הדבר מעם האלהים והצדיק ממה לעשותו

אחרי כי הנערה התעלפה , וגם עור מבטן יראה הפעם ויודה כי כדבריך כן הוא ידידי", עניתי במנוד ראש, "וגם איש אשר אין עינים לו "!". והרבנית מתה לקול הבטחת הצדיק הלא אצבע אלהים הוא

ובכל זאת : " דברי אלה אשר דברתי במרי שיחי נתנו עוד אומץ בלב בעל בית המלון ויעירו את רוח קנאתו לרבו הצדיק ויקרא ברגש נפשאבנר הרשע ימח שמו וזכרו עוד יעיז , שוה נא לנגדך אדוני! מכחישים לאל ממעל וגם בצדיקיו ישימו תהלה; נמצאו עוד בעמי רשעים השמים אור לחושך

והרבנית מתה – יסכר פה דובר שקר ונבלה – בהותו להפוך דברי אלהים חיים ויאמר כי רחל התעלפה מפחד בשמעה כי תהיה לאשה לבול עץ יבש " ?השמעת עוד מימיך אולת וכפירה כזאת. לפתע פתאום כי נגע עד לבה אסון אחותה האמללה

: למרות העצב השורר בכל בתי נפשי העירו הדברים האלה רוח התולים בקרבי ואקרא בצחוק צפון ועצה מגלה!" אפיקורוס הוא האיש הזה על דברתי, גם כופר ימצא אפוא בעירכם! נעויתי משמוע "עוד אספר לך את דרכי הבליעל הזה ! סטרא האחרא בעצמה רחמנא לצלן! אבי אבות הטמאה", ענה בעל בית המלון, !"אפיקורוס גדול ונורא "

אך לא זאת העת לדבר ; כי ריח תורה יש בך ועוד הנקודה היהודית נכונה בלבך כאשר הראיתי לדעת משיחתך היום, וקרעת את בגדיך על מעלו וזדוניאשרינו מה טוב חלקנו : בכופר זה כי הנני הולך להתחטא במקוה מים למען אוכל להתעסק בטהרת הרבנית הקדושה ובקבורתה כמצות רבנו הצדיק

". שזכינו להיות ממקורביו. אמרתי!" ומה נעים גורלכם שזכיתם להתעסק בקבורת נשיו הצדקניות "– . ענה בעל בית מלוני החסיד וישא את עיניו למעלה וישק את מזוזת חדרי וילך לו, !"וזאת הפעם השלישית! אויה " . ב

הלוית המת אוי להם לבני אדם שרואים ואינם : ואנכי נשארתי בחדרי ואהגה בדברי בעל בית המלון ואתבונן על כל אשר הודיעני בשיחתו ואומר בלבי

בתוך עם אשר לא ידע כי אם את התפלה אשר הוא , אנכי דמיתי כי בתוך עם תמים אנכי יושב– ! עומדים ואינם יודעים על מה עומדים, יודעים מה רואיםוהיה הראיתי פתאום לדעת כי אנכי עומד על גיא החזיון והנני רואה בעיני איך יגורו אולת ומרמה יחדו על , מתפלל ואת הלחם אשר הוא אוכל בזעת אפים

רפש , בארות חמר, כי באמנה רבה מאד התכונה הקרבה! ומי יודע מה אראה עוד בעיר גלותי זאת, נפש עלמה תמימה לקצר ימי עלומיה באכזריות רצחכופר ואפיקורוס ואנכי הנוסע אשר התעוני האלהים לעיר הנאלחה הזאת לראות ולשמוע , עלמה אמללה, רבנית מתה, חסידים נוראים, רב קדוש, וטיט

כי בראו מהם ספור אהבים לשמח בו המון , לו חיה מאפו או סמאלענסקי תחתי הפעם כי עתה בלי ספק עשו לכל אלה שם עולם– ! את אשר לא פללתיאחרי כי בלי , אנסה נא גם אני לתאר את המחזה הזה", אמרתי בלבבי עוד, "אך יהי מה"– ". התועה"ו" הצבוע"אלפי ישראל כאשר עשו בספריהם

כי באמנה אין כמקרה עושה נפלאות ובורא חזיונות לאין קץ , משים תחלה יד המקרה להראותני את ראשיתו אולי תעזור עוד על ידי לדעת גם את אחריתוהשיחה אשר "כדברים האלה דברתי אני עם לבי ואחל לכתוב את דבר ". ואנכי הן לא אוסיף ולא אגרע ורק את אשר ישים הוא לפני אותו אשמור לספר

נשמע !" צדקה תציל ממות: " וכהתימי לכתוב את כל הדברים האלה על ספר והנה קול צלצול קופות הצדקה באזני וקול קורא" ביני ובין בעל בית מלוניובכן מהרתי גם אני לקחת חלק במצוה שאדם אוכל פרותיה בעולם הזה !" המערכה השניה מהמחזה הפלא הזה", קראתי, !"הלא, הלא. "לפי חלון חדרי

– . והקרן קימת לעולם הבא ואלוה למסע הלויהגם הרוח , השמים ממעל לבושים אופל וקדרות יבכו ויבכו ארץ מתחת ותמס אדמת העיר זידיטשובקא וכל רגלי יושביה תלכנה ברפש וטיט

הינודו ? והארבות? ישרוק וייליל מרה וינודו ארבות לקולו וגגות הבתים ינודו וינועו היתאבלו שמים וארץ על הרבנית המובלת עתב בהמון אבל לקברות, רק הוא יבכה לאמלל, רק הוא יתאבל על מת, רק האדם לבדו הוא ידע רחם! אין חנינה בבריה כלה, אין רחמים בטבע! לא? לצדיק לנחמו מיגונו העז

כל אנשי העיר למגדול ועד קטן . המתה אסורה באזור שחור למטת עץ והיא עמוסה על שכם ארבעה אנשים מחשובי העיר– ! ינוד לקשה יום וינחמנוישבית לרגעים את !" צדקה תציל ממות: "רק קול צלצל האגורות בקופות פחי הברזל והקול הקורא. הולכים אחרי המטה ודומיה שוררת בכל המסע הזה

תקרא עתה בקול , !"אחותי! אחותי"? אך מי זאת ההולכת בקצה המסע כמאסף לכל המחנה וסופקת כפים ובוכה במרירות...הדומיה האיומה הזאתהה הילדה – " ?וביד מי עזבתיני אחות נעימה ויקרה! אהה אויה? הבאמנה מת אחותי ותעזביני", כחולה והקול הזה נגע עד נפשי וינע את כל מיתרי לבבי

עמדתי על מקומי ואוחיל עד אשר יעבור המסע – אמללה היא אפוא עוד שבעתים מאשר דמיתי , תכיר את אסונה הנורא, הזאת תדע את גורלה המרזאת קומתה דמתה לתמר ירבה ישוח מחמת הסער הסוער בעזוז כחו ורוח חן ותחנונים שפוך על תמונתה ; והנה גם הילדה האמללה עוברת על פני

, זכות כשלג וצחות כעצם הכפיר לטוהר, ידים קטנות ורכות, אך פניה לא יראו ויראו רק ידיה אשר היא סופקת מרגע לרגע, המעופלת בצעיף שחורנשאתי את – ! והידים האלה עוד מעט תאסרנה באזיקים נוראים כי יתן הצדיק את טבעתו על אחת מאצבעותן ואלהי המשפט אבי יתומים יראה ויחריש

לבוש הוא שמלה ארוכה כשאר יהודי פולין אך בגדיו חמודים ונקיים , עיני ואביט סביבי כמבקש עזרה והנה מאחד הבתים יוצר עלם יפה עינים וטוב תארהעלם העיף עינו מקצה המחנה ועד קצהו . גם שער ראשו עשוי בטוב טעם וחזות פניו הלבנים תענה בו כי רוחו נפעמה ולבבו בקרבו סוער בחזקה

כמבקש דבר מה ובאמנה מצא את מבוקשו כי פניו הלבינו ויאדימו ברגע ויבט סביבו בבהלה ובראותו כי אין איש שם לבו עלו ויחשב דרכו אל העלמה אל תיאשי כי , התאוששי חיי רוחי ונשמת נשמתי: "ובעברו על ימינה וידבר בלאט ובחפזון נמרץ צרפתית ויאמר, והוא שואף צל צלמה, המעולפת בצעיף

העלמה חרדה ותרעדנה כל עצמותיה לקול הדובר אליה והוא עבר אותה ויתבולל בין שאר המלוים ואיש בלעדי לא !" אתך אני ואלהים חיים בכסלנו. התבונן על כל אשר נעשה כי לא שמעו את לשונו ולא הבינו את שפתו

ומזרעות אהובה ואוהבה הלוהט כאש אהבת קדש היא נגזלת להיות לאשה לבול ", קרא לבבי בקרבי, !"היא יודעת גם את האהבה מה היא "אף גר , אך מה אקוה ואוחיל ובתוך עם לא בינות אנכי– הה מי יתנני כביר כח וימלא את ידי לעשות משפט כי עתה ! לפיד בוז בוער באש זרה, עץ יבש

" –. מחר אסע מזה והיונה התמה תשאר בין צפרני הפרס האכזרי הזה ואין מציל, אני בעיר הזאתשמה העמידו הנושאים את מטת המתה על פי , צלול בהמון שרעפי אלה התנהלתי לרגל המסע אשר לפני עד אשר באנו לבית מועד לכל חי

אבל במו פי , חלילה לי מעשות זאת, אך לא אעשה בנפשי שקר להתפאר בזה כי הבינותי דבר מדברי קדשו. קברה והצדיק החל לספוד לה ולבכותהסודות לא יבינם כל חי ולא ידעום כל מתי חלד גלה הצדיק בהספדו ובאזני שמעתי באמור , כי תורות נוראית, אודה ולא אבוש כי לא הבינותי כל מאומה

! שוטה שבעולם: " ויענהו האיש ויאמר" קלמן ואשרי חלקך כי מקובל אתה וזכית להבין את דברי הצדיק' אשריך ר: "איש אחד לשכנו העומד על ימינווהאיש !" הבט וראה בעיניך הלא זקוקין דנורא יוצרי משפחתי הצדיק ושרפים נבראים מהבל פיו? שרפים וחיות ואופני הקדש לא יבינים ואיש כמוני יבינם

אך לבשתי ולחרפתי הנני נאלץ להודות , וגם אנכי הבטתי היטב, הביט בחרדת קדש ובלי ספק ראה את הזקוקין דנורא ואת השרפים הנבראים מהבל פיו– . ימולל ברגליו ויודה באצבעותיו וצועק מרה בשפת לא ידעתי, יהפוך עיניו, וארא רק צדיק יעוה פניו, כי בעונותי הרבים לא זכיתי לראות דבר מכל אלה

הנך הולכת היום מעמק עכור זה : " השמש נטה לערוב ויכל הצדיק את הספדו ויגש אל המטה וישם את ידו על ראש המתה ויקרא בקול גדולהנה אמי ואם אמי הקדושות זכרן לברכה יוצאות לקראתך בתפים ובמחולות , ראי נא. עולם שכלו טוב, עלמא רשקרא והלכת ובאת לעלמא דקוטשא

והמלך , הוא יקדם פניך באהבה ויובילך להיכל מורי הקדוש ושניהם יוליכוך להיכלא דמלכא משיחא, להובילך ראשונה להיכל אבי הצדיק זכותו יגן עלינוהמשיח יקבלך ברצון ושאלת לשלומו בשמי ואמרת לו כי אשתי את ושמשת בקדש שמונה שנים ושבעה חדשים והוא ישלח מלאכו לפניך ויביאך לעדן גן

ויקח לו : "ושם על פתח הגן עומדים הכרובים השומרים את דרך עץ החיים ובעברך עליהם אל תיראי ואל תחתי וכוונת את השם היוצר מהפסוק. אלהיםאז תלכי לבטח דרכך ובאת בשלום למקום ששון ושמחה ענג : "פה לחש הצדיק דבר באזני המתה ויוסף ויאמר..." ותיחדי את היחוד הזה" למך שתי נשים

כה אמר : "וענית ואמרת לה, שמה תמצאי צדיקים וצדקניות יושבים ועוסקים בספרי הזהר והקבלה הקדושה ושמה תמצאי גם את אמך הצדקת, ונחתועתה לכי לשלום ואלהי ישראל יתן לך – " אל תיראי לבתך רחל ואל תדאגי לה כי אנכי מגן לה ופרשתי כנפי עליה והיתה לי: חתנך הרבי מזידיטשובקא

הצדיק החריש ויתן אות ויחלו המתעסקים להתעסק בקבורת הרבנית והוא הלך לביתו ולא הוחיל עד אשר תבואנה אמו ואם אמו בתפים !" רחמיםוילכו עמו רוב אנשי העיר ואלך גם אני ובדרכי חשבתי מחשבות לדעת אם משגע הוא הצדיק הזה או מתעה הוא את עמו ויוליכם – ובמחולות כאשר אמר

. שולל בערמתו . ג

תולדות אבנר האפיקורוס אהבתי , גם אנכי אהבתי בימי חרפי. הנר אשר במנורה יפיץ אור כהה בחדרי ואנכי הולך הנה והנה ורוחי מרחפת על ים דמיונות אין קץ

ובכן ידעתי גם את נפש העלם והעלמה הבוכים עתה על משכבם וימסו ערשם , ואאהב וידעתי את האהבה בתענוגותיה וגם במכאוביה העזים ממותאראה ירח יקר הולך ושפכתי , אנסה נא ואצא החוצה. ואנחתם אשר אשמע בקרב לבבי לא תתן מנוח לי ולא תתנני גם לעלות על ערש יצועי, בדמעתם

השמים כשמלה שחורה פרושים , אך הה, אולי ינחמני הוא מעצבי ורגזי, עד בשחק נאמן לאהובי נפש סלה, הן אלופי ומראי הוא מימי חרפי, לפניו שיחיבא מחדר המשקה אשר בבית , קול המון חוגג הוא? אך מה הקול הזה באזני. וגם כוכב אין בכל מרחבי הרקיע; ירח לא יניח אור, על הבריאה כלה

פתחתי את דלת חדר המשקה והנה המון חסידים לנגד עיני ובעל הית המלון – . אסורה נא ואראה אולי יעודדני שאון עליזים ואטבע יגוני בכוס יין, מלונישתה אתנו כוס יין לחיי רבנו הצדיק אחרי שזכית לשמוע כמונו את דברות קדשו ! ברוך הבא אורח נכבד: "אשר פני להבים פניו יקדם פני בכוס מלא ויקרא

!". אשריך בני אשרוד. והוא דבר היום באזני כלנו כי האיש אשר שמע את הספדו מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ?ובכן הן גם אלה אשר לא שמעו את הספד צדיקכם היום, ל כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"הלא אמרו חז "

הנה הוא יהודי המוטל , ראו נא את האיש הזה: "קרא האיש ברגז ויפן אל העומדים סביבו ויאמר, !"הצדיק דבר ואין להרהר אחרי דבריו "". אנכי דברתי עמו היום והכנסתי בו אמונת צדיקים ועתה ישוב לשאול שאלות של הבל כשאלות אבנר ימח שמו; מאמין ואינו מאמין, בספק

". רץ היום כמשגע בין המלוים ולולא יראתי כי אז מרטתי את שער ראשו המשוח בשמן המור", ענה חסיד אחד, "אבנר ימח שמו חברו " האם האיש אשר יצא : "נבהלתי ואשאל. קרא חסיד אחר והקהל שחקו לקולו שחוק פרוע, !"ואנכי אמרוט את זנבות ראשו המשוחים בזפת "

" ?מהבית הגדול העומד בקצה הרחוב הוא האפיקורוס הנקוב בשם אבנר אשר תדברו בו עתה". זה האיש וזה שמו שם רשעים ירקב" , ענה בעל בית מלוני, "הוא, הוא "קראתי כי נפעמתי מאד מדברי האיש בדעתי עתה נאמנה כי אבנר זה הוא אהוב נפש העלמה האמללה אשר בחר בה , !"אל אלהים חי "

. הצדיק על אפה ועל חמתה. שאלו הנאספים בהתבוננם בי, "?ומה זה היה לך כי תזעק מרה "אקרא לאלהים עליון כי יהפוך לב החוטא ", עניתי אחרי התבונני כרגע כי לא זה המקום לתת לרחשי לבבי תוצאות, "אקרא לאלהים עליון "

בל אפונה כי ; כי מה רבה אשמתו ומה גדלה חטאתו אחרי כי בכל מקום אשר תזכירו את שמו תקללוהו קללות נמרצות, הזה ולא תאבד נפש מישראל" ?האין זאת. ישחית דרכו על הארץ וגנב ורצח ונאף

לו אלה עשה החרשנו כי כזה וכזה יחטא גבר וישוב אל אלהים וירצהו כי אין צדיק בארץ אשר ", ענה חסיד אחד בהאנחו, "לו אלה עשה "!" יעשה טוב ולא יחטא

". כפר האיש הזה באלהי ישראל ובתורתו", עניתי, "אם כן "כל : "כי הוא בקדושי עליון לא יאמין וגם ברבנו הצדיק ישים תהלה ועליו נאמר", ענה החסיד וישא עיניו למרום, "עוד הרע לעשות מכל אלה "

". כי הוא מין ואפיקורוס חוטא ומחטיא את הרבים" באיה לא ישובוןכלכם חסידים ואנשי מעשה ואת מי אפוא יחטיא ', אך שא נא לי הלא כרובכם כן תיראו את ה", שאלתי, "?גם מחטיא את הרבים הוא "

" ?האפיקורוס הזהכי יאכילם וישקם וילבישם וישכור להם מורים , את בני העניים שמהם תצא תורה ילכוד ברשתו" , ענה החסיד הדובר בי, "את בני העניים "

אף יפזר הון רב ללמדם כל מלאכת ידים וכל חפצו ומגמתו הלא הוא רק להשכיחם תורתנו ולהעבירם מעל חקי , ללמדם מקרא וספר ולשון המדינה". ישראל

קראתי משתומם ולמען אדובב עוד את שפתי אוילים אלה ולמען יחשבוני למקנא קנאת הצדיק כמוהם החזקתי , "?ואיש כזה ימצא בקרבכם "" ?וכמה שני חיי המין הזה! השומע כזאת חייב לקרוע! הה:" בפי שמלתי ואקרא

הנהו כבן עשרים ושתים שנה ועוד לא נשא אשה כי חתן דמים הוא ללילית הרשעה וכל ", ענה חסיד צעיר לימים, !"שנות רשעים תקצרנה "". כת דילה רחמנא לצלן ולולא נשמרנו לנפשותינו כי עתה הפך הרשע הזה את כל העולם כלו ברשעתו

הלא היא הבל פיהם של תינוקות של בית , אחרי כי ירופף את העמוד התוך אשר דעולם עומד עליו", אמרתי, !"ומה נקל לו מעשות זאת "". הודיעוני נא רבותי? אך במה יכלתם לו; רבם

. קרא החסיד הצעיר בהתלהבות נפש, !"כי מסרנו נפשותינו על קדושת השם "אנכי ידעתו עוד את אבי האפיקורוס הזה ואותו ידעתי מהיותו :" עניתי אנכי אחריו ובעל בית המלון ענה ויאמר, !"ברוך המקדש שמו ברבים "

". מ בעצמו ונוכל לו"ל ותודה כי לחמנו את דס"לכן שמעה אורח נכבד ואספר לך את תהלכותיו ואשר יזם לעשות למען תדע כמה גדולה הקליפה ר, ילדעניתי ולבבי פעם בקרבי בהיותי קרוב לשמוע את תולדות האיש הנפלא הזה אשר גורלו , "ספר אדוני כי מצוה לספר בגנותן של רשעים "

, וגורל אהובתו נגע עד נפשי ואשר מקצות דרכיו ידעתי למדי כי על חכמתו ועמלו לטובת בני עמו העניים הוא לשמה וקללה בפי אוילים חברי לב אלה, אמנם רבות ראיתי בימי חיי הבלי; אות הוא לך כי לא תמול אנכי? התראה ידידי את שערות זקני הלבנים: " ובעל בית המלון החזיק בזקנו הארוך ויאמר

" –! אך רשע ערום כאבנר לא נמצא בתבל כלה, צדיקים ופושעים, ראיתי טובים ורעיםכי אהב מהתלות ויחמוד לצון ובעלותו מעלה מעלה על הילדים אשר כגילו כתלמודו כן , עודנו נער התנכר במעלליו כי מרה תהיה אחריתו "

אך לא הרע אז עוד . הרבה צחוק וקלות ראש וקפץ ורקד ויולך גם את מלמדו שולל ואביו הגביר הזקן לא כהה בו כי רך ויחיד היה לו והוא אהבו כנפשושמואל נחום ' ובהיותו בן שלש עשרה שנה נתן אותו אביו הגביר על יד החריף ר, לכל אדם במשובתו ויהי עוד אהוב ונחמד לבריות על שכלו וטוב טעמו

, היא הרבנית אשר נפטרה היום זכותה יגן עלינו, ובעת הזאת נשא רבנו הצדיק את אשתו מעיר לבוב. אשר למד אז בבית רבנו הצדיק עם בניו וחתניועיר הולדת הרבנית ואחותה פרץ המנהג הרע בישראל ללמד את הילדות הקטנות , ובלבוב. ותבוא עמה גם אחותה רחל והיא ילדה בת שמונה שנים

אף כי אביה הוא עוד , שפת גוים וגם בנות היראים והשלמים תלמדנה שם בילדותן לקרוא ולכתוב בשפת אשכנז וצרפת ובכן למדה גם רחל בזאתואיש לא התבונן על השערוריה הזאת כי רבנו הצדיק התגורר אז , ובבואה לעירנו ותביא אתה טרפה ופסול אחר ותקרא בו, משרידי החסידים הראשונים

הוא התרועע לה ויצחק אתה ולאט לאט למד ממנה את כל , לא כן הבחור אבנר. לרוב בחדר הרבנית החדשה ואנחנו לא שמנו לבנו לתעלולי ילדה". הטרפה ופסול מהחל עד תמו ויבא כמים בקרבו ותהפך תורתו למרודת פתנים ונעשה מין ואפיקורוס והקליפה עורה את עינינו ונרא עון ולא נתכונן

שמואל נחום ובאין איש רואה הנה בספרי מינות ויביא ' למד תורה מפי ר, שתי שנים למד אבנר בבית הצדיק ויעבוד שני אדונים כאחד "שמואל נחום ' ויהי היום והוא נותן ספר אחד לזרה ויבא ר. ספרים כאלה גם להילדה אחות הרבנית כי כבר נהפך התלמיד למורה ויתן לה בסתר ותקרא

שמואל נחום והנה הוא טרפה ופסול ממש ויצעק צעקה ' ואבנר נבעת ויפול הספר מידו ויקחהו ר" ?מה אתה עושה בזה אבנר: "פתאום החדרה וישאלויכבדהו במכת לחי פעמים ושלש וינס אבנר בחרפה וגם רחל נסה ע לחדר אחותה ותבך באין הפגות אז נפקחו עינינו !" אבן נבעו מצפוניך רשע: "גדולה

הביא את התועבה לבית הצדיק וישליט את הקליפה בקדש הקדשים וגם טמא את אחות , לראות את הרעה הגדולה אשר עשה הרשע הזה ימח שמושמואל נחום לפני ארון הקדש ' עוד תסמר שערת בשרי בזכרי איך התנפל ר! הה. ה כחות הטמאה"הרבנית בספריו עד אשר נקשרה הילדה בו בשס

אוי לי ואוי לנפשי כי צנורות : "ואיך געה הצדיק בבכיה ויקרא!" בהעמידי תלמיד שאינו הגון' אוי לי שנטעתי אשרה אצל מזבח ה: "ויגז את ראשו ויצעק" ?ומה לעשות לבטל הקטרוג מישראל"– !" השפע נסכרו זה שתי שנים ומדת הדין מתוחה על ישראל ואנכי לא ידעתי כי בביתי מצאה הטמאה און לה

ישלח עזרתו ממרום ואנכי ' עשו את הטוב בעיניכם וה: "והצדיק בענות קדשו ענה ויאמר" או האפסה כל תקוה חלילה. "שאלנו כלנו כאחד את פי הצדיקונלך אחריו לבית המדרש הגדול ואף כי יראהו את הגביר הזקן ואת חקי !" אלי' מי לה: "אז עבר רוח קנאה על אחד מאתנו ויקרא" ?מה כי תשאלו את פי

בכל זאת מסרנו את נפשותינו ותקענו בשופר והחרמנו בחרם הגדול את כל הקוראים בספרי גוים ואת כל מי אשר נמצא אתו ספר כזה ולא , המדינהעלינו לא קרה לנו כל ' ועוד בעצם הלילה הזה נדבקו כתבי החרם על כל פתחי בתי הכנסיות ובתי המדרשות ועל פתח בית המרחץ ובחמלת ה, ישרפנו

ויבשרנו כי נתבטל הקטרוג " ברכת הגומל"והצדיק שמע את אשר עשינו ויחריש לנו עד יום השבת ובשבת עלה לתורה ויברך , רעה על דבר החרם הזה– . והצנורות שבו נפתחו ותהי השמחה גדולה מאד

החל , אשר צחק גם על החרם כם על המחרימים ברשעתו, ואבנר, אשר בלבוב, אחר הדברים האלה שבה רחל אחות הרבנית לבית אביה "וכאשר נתבשל אבנר כל צרכו ונכנס . ואביו הזקן ראה כל אלה ויחריש באהבתו לבנו יחידו, ל"לעשות עתה את מעשהו ביד רמה ויקח לו מורה גוי ממש ר

כי בעונותיו הרבים הצליח , ותאחז במסחר אביו ידו ויעש מקנה וקנין ויעבור גם ארצות יונים לרגלי מסחרו; ותאחז, ט תרעין דמסאבותא"לפני ולפנים בסהזקן מת והניח גם הוא אחריו הון רב מאד ואת הון אביו זה יפזר עתה אבנר להדיח את בני העניים . מעשה השטן ומסחרו פרץ מאד וילך הלך וגדול

". ?הראית עוד מימיך אדוני רשע ואפיקורוס כזה– מאחרי אלהים ותודתו ועוד יתאמר הלץ הערום הזה כי עושה הוא כל אלה לכבוד נשמת אביו הלא אתם אשר הרעשתם אז ארץ ושמים עת הביא אבנר ספר כתוב בשפת עם לועז לבית הצדיק ועתה כי ", אמרתי, "אך נפלאת היא בעיני "

" ?ידיח את הנערים מאחרי אלהים תחרישו ולא תעשו דברכי הון עשיר קרית עזו ואוהבים רבים לו בין בני , אך עתה קצרה ידנו מעשות כל מאומה", ענה האיש, "הלא תודה אדוני כי הגדלנו לעשות אז "

" –. ואין עומדים במקום סכנה, העיר וגם שרי בית המשפט המה אוהביו הנאמנים" ?אך הצדיק מה הוא אומר "כי יחרפהו הרשע הזה ויקראהו שוטה ועם הארץ ומשגע הוא ברוב ", ענה בעל בית המלון באנחה, "הצדיק שומע חרפתו ואינו משיב "

". כי בודאי כך צריך להיות, אל תדאגו חסידי: "ענותנותו ימסור דינו לשמים ולנו יאמר תמיד. שאלתי לתמי, "?אבל רחל אחות הרבנית איפה ומה היא עתה", קראתי בצחוק נסתר, !"מה נשגבו ונעלו אמרי קדש אלה, האח "". היא שבה הנה בחלות אחותה והיא אשר יקח הצדיק לאשה לו "" ?ה כחות הטמאה"אבל הלא אמרת ידידי כי היא נקשרה באבנר בשס "פריצי הדור אמנם יאמרו כי בהיותה בלבוב שבה לקרוא בספרי הגוים ותחליף מכתבים את אבנר והוא שחר ! אז לא עתה", ענה האיש, !"או "

אך עד מהרה יסכר פה מוציאי דבה ולשון רשעים תמק בפיהם כי מי יעיז לספק עוד בצדקתה אחרי כי תזכה להיות , פניה בעברו למסעיו דרך עירהואחרי דברי הצדיק אלה הלא תבין , ואנחנו הלא באזנינו שמענו באמור הצדיק עליה כי היא נשמה גבוהה מאד ונפש טהורה ויקרה? לאשה לרבנו הצדיק

" ?הלא! למדי כי לא תזכור עוד רחל את האפיקורוס הזה ולא תעלהו עוד על לבהכמה גדולים דברי ! האח, אף אאמין באמונה שלמה כי באמנה היא נפש טהורה ויקרה והנפש ההיא לא תחטא ותאשם, עניתי, "אבין ואבין "

!" צדיקיםהבה אפוא ונשתה עוד כוס יין לחיי רבינו הצדיק , הלא אחינו אתה", קראו זקני החסידים הנאספים, "ואחר שזכית לאמונת צדיקים שלמה "

!" ולחיי כל צדיקי הדורדומי . צויתי לבעל בית מלוני ויתן להם יין על חשבוני וישתו ויתהוללו ואנכי לא מצאתי עוד חפץ בשיחתם ואפטר מעמם ואעל על ערש יצוכי

. יאמר הצדיק, "בודאי כך צריך להיות"כי הנה לא ינום ולא יישן המזוג זווגים ו, אל תשתוחחי ואל תהמי עלי, נפשי הנפעמה, נא נפשי . ד

. פלאי פלאות השמש יצא על הארץ ואנכי הקיצותי משנתי ואמהר לפתוח את דלת דלתי חלוני לראות החדל הגשם וקלו המים מעל פני הארץ והנה מחזה

תשלח השמש קרני הודה , אלונים עבותים, אלפי אלפים ציצים ופרחים נפלאים בתמונתם ובמראיהם יעטרו את חלוני ומהין עצים רעננים; חדש לנגד עיניאביב אשר תתוה ! קרח הוא-אבל אביב, הוא האביב בכל הדרו ותפארתו. וינוצצו לאורה רבבות נצני זהר וטל ספירים וכל אבן יקרה שפוך על המחזה כלו

מחזות שוא כאלה יראה גם האדם , הו! יד הטבע בעצם החורף על חלוני בתינו למען התל בנו לרגעים ועוד מעט וחם השמש ונמס המחזה ויהי למים– ! יקוה ברגע כי ינוב בשיבה ישוב לימי עלומיו אך עוד מעט ונמסה כל תקותו ותוחלתו מפח נפש, רגע ידמה לראות שנית את אביב חלדו, בחורף שנותיו

כי עוד מעט ואעבור בחרבה את אגמי הרפש והטיט , אבל יבשרני כי קרובה גאולתי לבא, הן בי לא יהתל הטבע עתה, אבל שעו ממני שרעפי תוגה היוםמה ! האה", אשר סגרו הדרך בעדי כי יבנה הקרח מעברות עליהם ואלך למסעי בטח ואשוב לביתי להתעלס את אהובי נפשי אשר תערוג לבבכם אלי

יקרא בני הקטן , "?ומה הבאת לי"– " אך מה עגמה לך נפשי בנסעך בקור וקפאון אישי הנענה", אשמע קול אשתי המתקרפת עלי, !"אשרתי כי שבתאך אחותם הקטנה הערימה ותחפש את ילקוטי ותוציא משם את כל תשורותי ותפזרן לאחיה ביד , יענו יתר הילדים, "?ולי" "?ולי", בחבקו אותי ובנשקו לי

נדיבה ועיני רואות את ששונם ושמחתם ואשכח את כל העיר זידיטשובקא ואת כל החזון אשר ראיתי בה ואת הרבנית המתה ואת אחותה היפה ואת . והנה בעל בית מלוני עומד לפני, הצדיק ואת הרשע ואהי איש מצליח בדמיוני

" ?הלא, הן קפאו התהומות וחרבו פני האדמה", שאלתיו, "דאר לעשות את דרכה היום-אדמה כי תשוב עגלת הבי "!" אויה, כתמול שלשום...דאר מפה לעיר-שתי שעות לפני הצהרים תסע עגלת בי "" ?העל כן ידידי תאנח", אמרתי בהביטי במורה שעות אשר לי, "שלש שעות אאלץ אפוא להשאר עוד בזה ". קרא האיש שנית ויאנח מרה, !"הוי ואבוי "" ?או האם מקור וקפאון ירעדו בדי עורך, הן פניך חורו כמות ותרחפנה כל עצמותיחך", קראתי בהתבונני בו, "?אך מה זה היה לך ידידי "' אבל לא יד החורף כי אם יד ה; הן קרים כקרח מי המקוה ואנכי תהלה לאל לא בטלתי עוד טבילה מימי. "ענה האיש, "בקור וקפאון הסכנתי "

!" היתה בנו ותפרפר כל עצמותינו אויה" ?אבל הגד נא לי מה נהיתה "דבר אשר לא נהיה כמוהו מיום הוסדה ארץ ואשר לא נשמע כמוהו , רעה נוראה נהיתה? מה נהיתה", שנה האיש בקול בוכים, "?מה נהיתה "

, אמרתי, "הן תצעק מרה ואנכי טרם אדע על מה זה ולמה". "ואלהים הפגיע בנו את עון אבנר האפיקורוס ימח שמו וזכרו אויה! הה. עוד בתבל ארצנו". הרגע נא והודיעני מה זה קרה בעיר"

מדת דין קשה מתוחה על העיר הזאת ונפש הרבנית הקדושה לא תמצא מנוח לא . "קרא בעל בית המלון, !"את חרון אפו עלינו' כי שפך ה "תסמר שער ! אך הה" כי תבוא בטח להיכל המלך המשיח ולגן עדן העליון"הן שמעת אדוני בדבר הצדיק להרבנית אתמול ובהבטיחו אותה – בחטאותינו

הרבנית המתה ! הה פחד ובלהה, ויעבור לפני בית הכנסת והנה" שומרים לבקר"בלילה הזה כאשר הלך השמש להעיר את אנשי חברת , בשרי בדברי, "אם חפץ חיים אתה עמוד ושמעני ואל תירא ואל תחת כי לא יאונה לך כל רע בתתך לי אזן קשבת: "נצבת על הפתח ותחטוף את המקבת מידו ותקרא

כה תאמר . לך ודברת באזני אישי הרב ובאזני שבעת טובי העיר ובאזני ראשיה וזקניה כלם: "והשמש נבהל ויהי כנציב מלח והרבנית הוסיפה ותאמראמך ואם אמך לא יצאו לקראתי כאשר הבטחתני אף לא ראיתין ולא שמעתי מהן ! סגר כל שער מבוא ועל כל פתח יעמדו שומרים: אשתך שרה בת נחמה

..." אין כן לאדוננו בעיר זידיטשובקא: ובדפקי על פתח אביך ויגרשוני השומרים ויקראו בקול נורא ואיום, דבראישך יחטא חטאה גדולה : "גם על פתח ההיכל אשר למלך המשיח דפקתי בחזקה וקראתי ככל אשר הורתני אך השומרים צחקו לי ויאמרו "

ואזעק ואבכה מרה וארעיש שמים וארץ , ויגרשוני בחרפה ובוז ואהי נעה ונדה בארץ ואין מבקש לי" ?ועוד יהין לשאול בשלום אדוננו משיח אלהי יעקבהנה השמש עובר , אנכי יהודה החסיד ואת שובי כרגע לעירך זידיטשובקא ונצבת על פתח בית הכנסת: "ויחמול עלי איש זקן ויאמר לי, בצעקתי ושועתי

והיה , שמה והגדת לו את כל אשר קרך בעולם האמת והוא יגיד את כל הדברים האלה באזני אישך ובאזני זקני עירך ויודיעם כי נורא הקטרוג מאד מאד, אשר לא ידעתי פשרם, את הדברים האלה, "כי ישימו לבבם על הצוואה אשר צויתי בראש ספרי ושב ורפא להם וגם את תבואי אל המנוחה ואל הנחלה

ועתה לך והודעת בעיר את כל אשר ראית ושמעת אולי יבינו זקניה וחכמיה את דברי הזקן וייעצו עצה לבטל הקטרוג הנורא . דבר אלי הזקן ויעלם מעינינעה ונדה בחטאותיכם כי , פן אתקצף ואעשה דברים בקרבכם אשר לא נשמעו כמוהם עוד בין החיים כי אשה קשת רוח אנכי, ולהביאני בשלום על מקומי

" –רבו וימהר ויעיר את הצדיק ואת ראשי , ואת המקבת עזב בידה, ויהי בלכתה מאתו וינס בפחד ובבהלה, כה דברה הרבנית ונפש השמש כמעט יצאה בדברה

כי מי , בצרה גדולה אנחנו! הה? ועתה הלא תבין אדוני את חרדתי, ואנכי הן הגבאי בבית המדרש הגדול הנני. העיר ויודיעם את הרעה אשר נגד פניהםומי ימצא לדברי הזקן ! והקטרוג נורא ואיום הוי ואבוי, והשטן עומד על ימינו, והצדיק נבאש במלאכי מרום בחטאותינו, יתפלל בעדנו ומי יחוש לישע לנו

האין הגבאי : "עוד לא כלה האיש את קינתו ואנכי טרם מלאתי עוד פי צחוק על הנפלאות האלה וחסידים שנים התפרצו לחדרי ויקראו..." פשר ומי ידע את" ?בזה

. ענה בעל בית המלון, !"הנני "." שמואל ואל תעמוד' בוא ר, והקהל כבר נאספו בבית המדרש והצדיק שלחנו לבקשך", קראו האנשים, "שמואל' הנך יושב פה ר "אך לא מחכמתי כי נבונתי אף לא מצדקתי כי רבה זכיתי להיות , הצדיק לא יעשה דבר בלעדי", אמר בעל המלון אלי, "?השמעת אדוני "

אויה והצדיק , מאנשי עצתו כי אם מענותנותו הגדולהקרא ברגש קדש ויחריש רגעים אחדים ויאנח מרה ויאנחו כם האנשים אשר שלחו אחריו ואאנח גם אנכי על !" רבונו של עולם", !"התמים הזה בצער

. אולתם ואלך אחריהם ונבוא לבית המדרש הגדול . ה

. חידות חדשות– האספה אלה יאנחו בדממה ואלה יענו בקול , בית המדרש מלא מפה לפה כי באו הנשים על האנשים ויבא גם טפם עמם ותהי המהומה גדולה מאד

אשר ידבר את "האיש הקדוש , אך שפתי המדיק נאלמו דומיה. בוכים ועיני כלם נשואות להצדיק היושב בראש השלחן ואזניהם נטויות למוצא שפתיוכי , הצדיק הזה לא יהגה עתה בגרונו מפחד" ה בהגה אחד"אשר יבטל את כל גזרותיו של הקב"הצדיק הנורא , "מלאכי מעלה כעם אח ואחות מבטן אחת

לא נוכל הוא אפוא כי אם סכל נבער מדעת ואיש אשר כזה – . ירעד ויחרד מפחד אשתו המתה ובעותי אלוה צמתוהו בשמעו את השמועה מארץ רפאיםלו מתעים היו מאשריך ויתעוך בערמתם כי עתה עוד היה לך פתחון פה לפני העם אשר בקרבו אתה יושב כי ! פלאים ירדת עמי! הה! יוליכך שולל ישראל

הן כלכם חכמים ? ואיה איפה חכמתך ובינתך לעוני העמים, אך כהניך עמי אוילים המה ובאולתם יתעוך בתהו לא דרך; נתעו גם המה במרמרת כהניהםועוד המון סוגיות כאלה המחדדים את השכל ולא עסקתם חלילה בחכמות " נתן' שעבודא דר"ו" חזקות"ו" מנות"כלכם מחודרים כי כלכם למדתם , בעיניכם

ותלמדו , ושגעון לנבואה ורוח הקדש, ובחכמתכם הנפלאה ובשכלכם המחודד נואלתם לחשוב אולת לצדקה ותמימות, חיצוניות המטמטמות את הלבכי בעינים פקוחות תלכו אחרי רועה עור עינים , ושממו עליכם אוהביכם ואויביכם ילעגו לכם, והיו קדושיכם בוערים מאדם, כסילים אלופים לראשיכם

עמוד נא רוח דמיוני ! עמוד...והייתם כקוץ מוגד בעיני אלהים ואדם והייתם, תלכו בדרכי חשך ותשבו בדד באולתכם, ותמששו באפלה בנכון היום בצהריםהן לא להטיף מוסר לבני עמי מגמתי כי האולת קשורה בלבותם והיא תקותם וששונים והיא , ואל תשאני הלאה מהמטרה אשר שמתי לי בהעלים האלה

. אשובה נא לספורי– ! חכמתם ואמונתם ולמה אשחית דברי ואשיג כלמות בהוכיחי לשואחמול נא : "נגש אל הצדיק ויתן הצדיק את ידו לו ויבט בפניו ויניע את ראשו הנה והנה כמתחנן לאמר, שמואל בעל בית המלון' ר, והגבאי

ופני הגבאי האדימו מרגע לרגע עד כי האדימו מאד כי התלהב בהתלהבות גדולה ממבטי עיני הצדיק ומתנועותיו – " וחלצני מרעתי כי בצרה גדולה אנכי! ישראל קדושים למה אתה מחשים והצדיק בצער והעולם כלו חוזר לתהו ובהו: "הקדושות ולא יכול לעצור ברוחו עוד ויקפוץ על השלחן ויקרא בקול גדול

..." נרעיש, שרפים וחיות ואופני הקדש, נרעיש שמים וארץ, נרעיש שוכני עפר מקבריהם, נתקעה בשופרות, נחפשה דרכינו ונחקורה בשלמי הרעה הזאתהרעישו גם כל צבא מעלה אחרי כי כבר נגזרה גזרה והמשחית יצא , קרא איש גבן בקול גדול ובחמה מגלה, !"הרעישו את כל העולם כלו "

לתפיליו לא ישים את לבו אם כשרים הם אם , הה כי סדום ועמורה היתה העיר הזאת? האם לא מראש קראתי והזהרתי כי מרה תהיה באחרונה! לחבל? לא ועל הרצועות התבוננתי והנן קרועות ולבנות מזקן ואנכי לא נקראתי לבדוק כל מזוזה בעיר זה שנתים ימים ומה תשתוממו אפוא כי גברה הקליפה

!" והוא פרי מריכם כי צחקתם לדברי סופר עני כמוני בעוד אשר היה לאל ידכם לתקן את אשר העויתםהאחת טובלת ? האם לא קראתי בחוצות ורחובות כי בנות ישראל מתרשלות בטבילתן, האם לא הודעתי בקהל", קרא איש אחר, "ואנכי "

ואתם אמרתם כי לטובתי הנני דורש כי ; והאחת לא טובלת כל מאומה, והאחת לא תתן לחתוך את צפרניה כמשפט, והאחת לשמונה, לשלשה שבועותועתה דעו וראו כי רק בחטאת בנות העיר כי רבה לא תמצא הרבנית הקדושה מנוח לה ואנחנו ברעה לא נדע שחרה כי לא שמעתם " שוכר המקוה אני"

!" אויה, לדברי עד היום הזה, אבל בחדר למדתי גם אני רבותי, סלחו נא לי רבותי כי עם הארץ גמור אנכי", קרא איש קטן ורזה בקול דק כחלילים, !"סלחו נא לי רבותי "

כי יתפרו בגדיהן חיטים נכרים , רבותי, ובנות עשירי עירנו תלבשנה שעטנז גמור, רבותי, "לא תלבש שעטנז: "ובכן ידעתי כי בתורתנו כתוב לאמרסלחו נא רבותי כי עם הארץ גמור אנכי רק חיט , ובכן מצאונו כל הרעות האלה, רבותי, התופרים צמר בחוטי פשתן ובכן חטאו בנותיכם חטאה גדולה

!" עני. נאנח איש זקן, !ם"ועשירי הארץ הולכים ודנים בערכאות של עכו "!" והעירוב נשחת זה ששה שבועות ואין מתקנו", נשמע קול קורא, !"כן דבר הדין ". קרא איש עב הכרש, !"ועיני השוחט כהו מזוקן ואיש לא ישים את לבו אם ישחוט כמשפט "והעוסקים בצרכי הצבור עושים מה שלבם חפץ ומי יודע אם באמונה הם , כי אם עיני הערה תכהינה נראות", ענה איש שיבה, "עיני לא כהו "

" –! עושים!" טוב שבטבחים משותפו של עמלק– ? מי זה יהין לדבר סרה באבי", קרא איש צעיר לימים, !"דרך ארץ "!" ומי שיש בו עזית בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. "ענה השוחט, "–! ומרחציף שמע מיניה "

והאיש ספר פתוח בידו הנטויה , !"נסים ונפלאות! יד אל עליון! אצבע אלהים! אצבע אלהים: " ואיש קפץ על השלחן ויקרא בקול אדיר וחזקפתוח , ואותו מצאתי פתוח לפני, הוא" ספר החסידים"הספר הזה ! הביטו רבותי וראו, הספר הזה: "ויראהו להנועדים סביבו וידבר בבהלה ובלי סדרים

אנכי חשבתי מחשבות להבין את דברי הזקן אשר דבר להרבנית זכרה לברכה ! שמעו והתפלאו, מצאתיו על השלחן אשר אנכי עומד עליו ועתה שמעוובלי , "והיה כי ישימו לבבכם על הצוואה אשר צויתי בראש ספרי ושב ורפא להם וגם את תבואי אל המנוחה ואל הנחלה– אנכי יהודה החסיד : "לאמר

יכירו וידעו כל באי – ובלי משים הבטתי בספר הפתוח אשר לפני והנה , "משים חבטתי בספר ושב ורפא להם וגם את תבואי אל המנוחה ואל הנחלהולא ישא אדם שתי אחיות זו : "לנגד עיני והאותיות מאירות כאש שחורה על גבי אש לבנה' יהודה החסיד' צוואת ר"והנה – ! עולם כי אלהים עליון נורא

והצדיק , יהודה החסיד בראש ספרו' צוה ר, "ולא ישא אדם שתי אחיות זו אחר זו! "הביטו וראו בעיניכם הדברים האלה כתובים בזה באר היטב" אחר זו..." ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ובכן"והקב. השמיע אתמול כי יקח את רחל אחות אשתו הרבנית

!" הסו, כי הצדיק ידבר! החרישו! הסו", קרא השמש ויך בידו על השלחן, !"הסו "וישא את עיניו , !"אשריך רפאל שקנית עולמך בשעה אחת ומקום הניחו לך משמים להתגדר בו: " הצדיק עמד על רגליו הרועדות עוד ויקרא

לאדם ממש דהיינו ! הא ! הא ! הא " לאדם מערכי לב", אמר המלך הקדוש ברוח קדשו, "לאדם מערכי לב ומה משענה לשון: "למעלה וידבר רתת ויאמרה מתעסק "כי הקב" מענה' ומה: "והטעם, להצדיק יש הרחבת לב כי מערכי הוא מלשון אורך ורוחב הוא כמו רוחב ולהצדיק יש הרחבת לב ושמחת נפש

חלילה שהוא ברית המעיד " ברית הלשון"שלא יבא הצדיק ליקי קלקול ב" לשון"וכל זה הוא בשביל " ועונתה"מלשון שארה כסותה " מענה"בזוגו שהוא מדת הדין הקשה , דמים ממש, ועתה אחרי כי הראני אלהים את נסיו ונפלאותיו כהיום הזה ויצילני בחסדו מבוא בדמים– ! אין סוף! מא ! מא ! מא , כידוע

סכנת , כי פקוח נפש יש כאן, ואף כי בשבעת ימי אבלה היא, הנני מוכן ומזומן לבטל רצוני מפני גזרתו ועוד ביום הזה תשוב רחל לבית אביה, רחמנא לצלןגם הרבנית הקדושה על מקומה תבוא , ואתם אל תעצבו עוד כי הרשעה כלה כעשן כלתה והקטרוג עבר ובטל, נפשות ממש הדוחה כל המצות שבתורה

!" אך תמהר נא רחל לעשות את דרכה וחלילה לה מאחור אף רגע כי רצונו של מקום הוא כך ובודאי כך צריך להיות, בשלום, אלה מהרו אל קבר הרבנית לבשרה כי נתבטל הקטרוג ולספר לה את כל הנהיה, הדבר יצא מפי הצדיק והחסידים רצו מבוהלים ודחופים "

על כוסות מלאות ולספר נפלאותיו אשר הראם היום הזה ואשר הצילם בחסדו על ידי רפאל הבדחן שקנה עולמו ' ואלה נחפזו לבתי יין לתנות שם צדקת הוכעבור שעה אחת ותעלה ותצא עגלה רתומה לארבעה סוסים . ויתר החסידים מהרו לבית הצדיק ויבהילו את רחל להכין הכל למסעה, בשעה אחת

, לשמאלה ישבה אשה זקנה, הדאר אשר בעיר זידיטשובקא וישלחוה כל יהודי העיר למגדול ועד קטן ובתוך העגלה הזאת ישבה אחות הרבנית-מבית ביוהאיש התבונן בעין חמלה על הנערה הנאנחת ויבט , היא המשרתת בבית הצדיק ולמולה ישב איש מעיר רחוקה אשר התעוהו האלהים דרך העיר הזאת

! הייתי אנכי– – – האיש הזה, בשאט נפש על המון האוילים אשר שלחוה . ו

. פתרוניםואנחנו בתוכה מפזזים ומכרכרים למרות חפצנו , והעגלה תתנועע ותתנודד, האופנים מתגלגלים כסופה על הדרך המלאה רגבים ומהמורות

כי נרדמה הזקנה בתרדמה חזקה אחרי כי נסתה לשוא להשיח את רחל , וקול נחרת המשרתת הזקנה הוא השיר הנורא להמחולה האיומה הזאתגם עיני רחל סגורות אך האנחות הרבות אשר התפרצו מרגע לרגע – ! אשריה, בדבריה ותנחומיה ותישן עתה שנת ישרים ותחלום חלונות ערש ילדותה

ואנכי לא ערבתי בנפשי להפריעה ובכן ישבתי דומם ואביט בפניה , הגיוני יגון ועצב, מקרב לבה העידו למדי כי הוא ער וחושב מחשבות אבל ותוגההכזב השמש ויתעה את אוילי . המפיקות חן ועצבון ולבבי הגה למצוא פתרון להמון החידות אשר שמעו אזני וחזו עיני בעיר זידיטשובקא היום

ואולי התחפש איש מרמה ויהי לרבנית מתה למען הפחיד את השמש ולהבהיל ? או נתעה גם הוא בשוא כי הוליכהו דמיונו שולל? זידיטשובקא בשקריוהנאמנה מצא ? ורפאל הבדחן מה טיבו– ? ומי יודע אם לא יד אבנר היתה בכל אלה למען הציל את אהובתו מידי הצדיק בערמתו? את הצדיק וחיל אויליו

מחשבות אלה וכאלה תרוצצו בקרבי בהתנועע – ? לפניו בחמלתו על העלמה הנעימה הזאת' פתוח לפניו כאשר דבר כי הקרהו ה" ספר חסידים"את ה. למרות רצוני ולדאבון כל יצורי גוי לעמת זקנה נרדמה ועלמה נאנחת על כי באנו לתחנה הראשונה אשר בדרך, העגלה כמלונה וברקדי בתוכה

הדאר ואנכי נשארתי אצל העגלה להוציא דבר מה -ותרדנה הנשים מן העגלה ותבואנה בית מלון בי, אמר הרכב, "חצי שעה נעמוד פה "ממלתחתי ואחר רגעים מועטים ובסורי אחרי כן החדרה והנה הזקנה יושבת לפני התנור ומתחממת ובפנת החדר יושבת רחל אל שלחן קטן ולמולה יושב

. כי שמו כל הגיונם בשיחתם ובכן לא שמו לב גם אלי ולא ראוני, והמה נדברו חרש ולא שעו אל כל אשר בבית, איש עוטה אדרת שער יקרה" ?מי זה האיש אשר יתרועע שם את גברתך בפנת החדר", אמרתי אל הזקנה המתחממת, "הגידי נא לי אמי "." בן הגביר מזידיטשובקא", ענתה הזקנה, "הלא אבנר הוא ". שאלתי משתומם, "ומה מעשהו פה– ? אבנר "שמעתי באמרו כי ", שנתה בתלונה, "?האני אדע מה חפצו פה", השיבה המשרתת ותגמא מלא פיה חמין מהספל אשר בידיה, "?האני אדע "

..." ידע בואה אל נכון ויוחל לה בזה מהיות הבקר כי: כי מפנת החדר נשמע עתה קול האיש בדברו ברגש ואטה אזני ואשמע דברים אחדים, אמרתי, "הסי נא אמי "

ובשמעך חדשות נוראות בעירך – – – כי נפתולי אלהים נפתלתי את האוילים האלה וערמת איש בריתי עמדה לי להוליכם שולל – – – " למענך למענך לא אוכל להודיעך עתה את פתרון , לא אוכל משאת נפשי, לא אוכל רחל– – – וידעת כי ידי היתה בכל הנפלאות האלה להצילך ולהצילני

אך , הנדברים התלחשו עתה בלאט ולא שמעתי מדברם רגעים אחדים" – – – וירפאו פצעי לבבך הטהור או אז, ישלמו ימי אבלך– – – החידה הזאת האם עול , ואף גם זאת יקירתי, האיש הזה לא ישים לב אלינו: "עד מהרה הסב האיש פניו לעמת החדר ויעיף עין בי ויפן אל רחל ויאמר בקול דממה

!" הן עוד מעט ואתפאר בך לעיני השמש ויודוני כל ישרי לב כי נלחמתי את האולת במקום קנה ואמלט את יונתי מבין צפרניה? בכפינו כי נירא פני גברכי לא יכולתי להתאפק עוד אחרי כי נפתרה לי פתאום החידה אשר הגה , קראתי בגשתי אל הנדברים!" ותודתי זאת הנני נותן לך גם אני "

תודת ישרי לב אשר אמרת הנני נותן לך מקרב לבבי אדוני כי – וידעתי נאמנה כי ידי אבנר פעלו את הנסים והנפלאות בעיר זידיטשובקא , לבבי בההנדברים נבוכו " – ! ואלהי האהבה היה בעזרך בהלחמך באולת מתחסדים אשר לא יכלו לה גם בני אלים בגבורתם, הגדלת לעשות בחכמתך כי נבנית

וגם את גברתי סלחי נא כי אגע בפצעיך אשר לא חבשו עוד ואתם לא ידעתם אותי , שא נא לי אדוני הצעיר אם אפריעך כרגע: "מעט ואנכי עניתי ואמרתיומה עגמה נפשי לכם בשמעי את דברי אוילי עיר זידיטשובקא על אודותיכם , ידעתיכם מתמול שלשום, אבל אנכי ידעתי אתכם, וגם שמי מוזר לכם

וגם אני שמעתי את דבריך אדוני בדברך צרפתית באזני אהובתך המתאבלת עת הלכה אחרי מטת – ובראותי את הרעה אשר נגד פניכם במות הרבנית " – – –אל תתיאשי כי אתך אני ואלהים חיים בכסלנו , התאוששי חיי רוחי ונשמת נשמתי: "אחותה המתה לאמר

, כי לא רגל על לשוני, אל נא באפך אדוני: "אך אנכי לא נתתיו לכלות את דבריו ואמר" – –האם לחפור ולרגל : " פני האיש האדימו כדם ויקראאשר חרפך באולתו , שמואל בעל בית המלון בעירך' ואנכי מיום שמעי את תולדותיך מפי ר; אך את קרבתך אחפץ ובכן הודעתיך כי לא מוזר אתה לי

אשנה ואשלש לך את תודתי , אותך לפני בזה ולמרות חפצי וחפצך באתי בסודך' ועתה כי הקרה ה, נכספה נפשי לראותך ולדבר בך, תחת רדפך טובכמוך כבעל שם טוב ", הוספתי בצחוק, !"אמנם איש מופת אתה אדוני" "– –! הנובעת מלב רגש כי הצלת את הנפש היקרה הזאת באהבתך וחכמתך

" –! כי הפלאת לעשות, זכותו יגן עלינואכן פלאי פלאות נעשו בעיר זידיטשובקא אך לא אנכי איש המופת כי אם : " פני האיש אורו לדברי ויתן את ידו לי ויען גם הוא בצחוק ויאמר

!" רפאל הבדחן איש בריתי הערוםהאיש אשר הבטיחו הצדיק כי קנה ? יהודה החסיד ביום הקהל' לפניו את ספרו של ר' האיש אשר הקרה ה", קראתי משתומם? רפאל הבדחן

" ?עולמו בשעה אחתבאמנה – והוא אשר דבר את הדברים הנוראים באזני השמש הנבהל לפני פתח בית הכנסת בליל הפלאות ", ענה אבנר שמח, !"הוא האיש "

..." כי עשה מלאכתו באמונה מראש ועד סוף, וגם את עולמי קנה למעני בשעה הזאת, קמה עולמו בשעה אחת– , אמרה רחל בקומה מכסאה, "חידות המה דבריכם לי"– " הכונו אדוני כי העגלה רתומה: " ברגע הזה נפתחה הדלת והרכב עמד בפתח

ורחל , ענה אבנר בטוב טעם, "כי יקר לי זכרון אחותך ויגין לבך עליה קדוש הוא לי ולא אפרעהו, ואנכי לא אוכל להודיעך פתרונן בימי אבלך אהובת נפשי". העירה את המשרתת אשר נרדמה לפני התנור ונצא ונעלה על העגלה

. אגלי דמע התנוססו בעפעפי העלמה הנאנחה ובתתה את ידה לאהובה להפרד מעמו התגלגלו דמעותיה אלה בפנינים על לחייה היפות!" היה בטוב אהוב נפשי "!" לכי לשלום יונתי התמה "!" זכרני אבנר, זכרני נא עמך "!" רחל יקרת חיי, בעוד ירח ימים אשחר פניך בבית אביך "!" חיה בשלום "!" חיי בטוב ובנעימים "

אך . קראתי גם אני!" חיה בשלום אדוני. " הרכב שרק לסוסיו וינף את השוט וישק אבנר את ידי רחל מנשיקות פיהו והעגלה החלה לנסוע. אבנר לא ענה דבר כי אם הביט אחרינו בעינים מלאות דמעה עד אשר עברנו ולא ראנו עוד

שמואל בעל בית המלון אשר בזידיטשובקא במהללו ' כל היום ההוא נסעתי עוד בחברת רחל ובדברי אתה הראיתי לדעת כי באמנה לא כזב רלא אספר הפעם ביפיה וטוב טעמה פן אביא את הקוראים , אך לא... ותמונתה כלה, ברה כחמה תצא בבקר לא עבות, יפה כלבנה במלואה, אשר הללה

והקוראים הבאים בימים יאבו בטובם לשוות לנגדם את רחל זרת בתבנית נערה בת שבע עשרה כלילת כל המעלות , הבחורים לידי הרהור חטא חלילהבלחי שושן , בעינים שחורות או אמיצות, גם יוכלו הקוראים לתאר אותה להם ככל אות לבבם– . שמנו סופרי הראמאנען בבתולה יפה טובת שכל וטעם

ואנכי למען הסר ממני לדת שפתי היראים והשלמים אעידה לי ; איש לפי חפצו וטעמו' וכו' בשני בדולח או פנינים וכו, בשפתי שני או אלמוג, או חבצלתאשר משם תעבור מסלת הברזל ... בזה עדים נאמנים את השמים ואת הארץ ואת המשרתת הזקנה הנרדמה כי עוד לפני בא השמש באנו לעיר פ

. קדמה וימה ותסע רחל ימה לבית אביה ואנכי נסעתי לביתי קדמה

. ז. חתימה

הדברים האלה כתבתי בשובי מזידיטשובקא לזכרון בספר ומאז ועד עתה הקיפה הארץ את , הדברים אשר הלאתיך בהם קורא יקירי עד הנה: שלש פעמים הורה האביב את אדמת ארצנו ותלד לו", מעגלה שלש פעמים לרוץ אורח עולם סביב השמש כאשר יאמרו המשכילים

כי "; כאשרר יאמרו החסידים בעיר זידיטשובקא" שלש פעמים נקצרו חטי השמירה בתורה וקול זמרה"ו, כאשר כן יזמרו משורי לבוב החדשיםשלש שנים נחו העלים האלה בשלום על משכבם ואנכי לא פללתי להפריעם ממנוחתם , כאשר יאמר גבר פראזאי כמוני" שלש שנים תמימות חלפו ועברו

והנה הביאתני יד המקרה בשנה הזאת שנית לעיר זידיטשובקא , כי לא ידעתי את אחרית הנאהבים ולא שמעתי עוד על אודותם דבר, ולהפיצם בישראל. שמואל בעל בית המלון' אסורה נא ואראה את שלום ר, ואומר, כי עברתי דרך שמה לרגל מסחרי

בגדי משי הוא לבוש ועל , אנכי התבוננתי בו והנה כלו ששון ושמחה! מרדכי דוד' שלום עליכם ר", קרא האיש בבואי לביתו, !"שלום עליכם "וכפי , אך הן לא חדש ולא שבת היום ומה זה כי לבשת בגדי מועד: "ואשיב שלום לו ואשאל, ראשו שטריימיל בעל שלשה עשר זנבות לכבוד ולתפארת

" ?אשר אחזה גם נשמה יתרה נוססה בך עתה ידידיואתה אשריך כי כשם שראית בחרבננו לפני שלש שנים כן תראה היום ! באמונה יום טוב הוא לנו היום הזה", שמואל שמח' ענה ר, !"כן הוא "

!" בן נולד לצדיק והיום נכנס בבריתו של אברהם אבינו על כן אנחנו שמחים, כי ילד נתן לנו, גם בשמחתנושמואל התנודד לזכר שם רחל ' ור, שאלתי" ?הצדיק לקח אפוא אשה אחרת תחת רחל אשר שלחה אז בעצת הרבנית המתה זכרה לברכה "

כי לא בעצת הרבנית עליה השלום כי אם בעצת אבנר האפיקורוס ובעצת רפאל הרשע ? הטרם תדע ידידי כי קנוניא היה בכל אלה: "אשר הזכרתי ואמרהאם לא שמעת מכל ? כי התחפש רפאל ולבש בגדים לבנים כבדי מת ויתעה את השמש בתרמיתו וגם את כל הקהל הוליך שולל? ימח שמם שלחה רחל

" ?זה דבר. עניתי בצחוק נסתר, !"לא ידעתי ולא שמעתי אף לא אאמין למשמע אזני עתה "הלא תזכור עוד – ורפאל הבדחן הרע לעשות עוד מכל רשעי ארץ כי פקד בפומבי ויתן את מקבת השמש ", ענה האיש, !"על דברתי כן הוא "

" –? ידידי בספר השמש כי הרבנית חטפה את המקבת מידו!" זכרתי זכרתי "" –את המקבת הזאת נתן רפאל מתת דרשה לאבנר האפיקורוס בקחתו את רחל המרשעת לאשה "" ?אך הצדיק מה פעל, ואבנר לקח את רחל לאשה! מעשים אשר לא יעשו נעשו בעיר הזאת", קראתי, !"הוי ואבוי "כי גם , כי בודאי ובודאי כך היה צריך להיות, ואנחנו ראינו בינינו כמה גדולים ונאמנים דברי הצדיק" בודאי כך צריך להיות! "הצדיק אמר כי "

והודות לאלהי החסד כי אנחנו יצאנו , באבי רחל היה שמץ חמץ ושאור ויחמץ כלו בשמעו את אשר עשה אבנר על ידי רפאל הרשע ויתן לו את רחל לאשה." מדין ערבות שלהם כי כפרו בפרהסיא באלהי ישראל

. קראתי, "?האם התנצרו "כי לבשו בגדי אשכנז ממש וילכו לכרך הגדול שבאסטרייך לעשות שם מה שלבם , אך עוד הרעו לעשות מזה", שמואל' ענה ר, "לא התנצרו "

כן יאבדו כל . והאפיקורוס קנה לו שם בית מסחר גדול והבדחן הוא בן משק ביתו– ושמעתי אומרים כי רחל לא תגלח גם את שערות ראשה עוד , חפץ!" וברוך שפטרנו מעונשן של אלו, שונאי צדיק

שמץ אפיקורסות מחמיץ לבו של אדם והמינות מושכת אותו לבאר שחת ובכן הלך אבנר מדחי לדחי ", הוסיף האיש לדבר ברגש, !"כן הוא "ועלינו להודות ולהלל את מי שאמר והיה העולם שהראנו את נפלאותיו הגדולות ויציל את הצדיק מקחת את , עד שנעשה מה שנעשה רחמנא לצלן

' כי סוד ה, בלשון למודים כי עתה עברתי בכל ערי ישראל לבשר את הנפלאות האלה בקהל למען יכירו כל באי עולם' ולו חנני ה, המרשעת לאשה לו." ליראיו ואחרית רשעים נכרתה

בזידיטשובקא ' ואכתוב אנכי את כל הדברים האלה עלי ספר ואפיצו בישראל למען ידע דור אחרון אשר פעל ה", אמרתי, "ומה תתן לי "כתוב זאת זכרון בספר והצדיק ! עשה זאת אחי ואדוני: "אך האיש לא נתנני לכלות את דברי ויחבקני בזרעותיו ויקרא ברגש קדש ועליצות נפש..." בזכות

" ?התכתוב אדוני...יתן לך את העולם הזה ואת העולם הבא ואת גן עדן התחתון ואת העליון ואת" נפלאות מעיר זידיטשובקא: והיה שם הספר", עניתי ואתן את ידי לו, !"אכתוב "." אך דע לך אחי כי נדר גמור נדרת הפעם", שמואל שמח' קרא ר, !"אשריך וטוב לך "שמואל בהתלהבות קדושה לבשר הדבר בית הצדיק ואנכי הלכתי לדרכי שמח וטוב לב ואשלמה את ' עניתי בצחוק וירץ ר, !"נדרתי ואקימה "

.נדרי כהיום הזה

מסעות בנימין השלישי ספרים-מנדלי מוכר

לתוכן הענינים

להאזנה לפסקת הפתיחה בקולו של מספר הסיפורים יהודה עצבה לחץ כאן: ספרים-אמר מנדלי מוכר

אין לך עשב שאין לו . שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם, יתברך הבורא וישתבח היוצראין שוטה , אין הדיוט קופץ בראש. וחומר אדם מישראל-בנו של קל-וחומר בן-וקל, אדם-וחומר בן-קל, ואם עשב כך!" גדל: "שמכהו ואומר לו, מלאך

, אף קבצנינו. אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא, משכיל אצלנו– חסיד ובור – הארץ -ואין עם, יועץ-נעשה פלא !"...וחזרו על הפתחים– לכו , יעקב-בית! קבצנים, ורבו-פרו: "השרת מכים אותם ואומרים להם-מלאכי, פרחי שלנו-ארחי

חושך -הים ואיים רחוקים מעבר להרי-שהרים רגליו והלך על פי הדיבור למדינות, מעשה באדם מישראל, רבותי, כל זה לא אמרתי אלא בשביל לספר לכם. הארץ-ועשה לו במסעיו שם גדול בכל עמי

בדרך נסיעתו , יהודי פולני, העתים בלשונות בריטניה ואשכנז היו מרבים לספר בשנה שעברה את החדושים והנוראות שנתגלו על ידי בנימין-כל כתביזין ולא -לא כלי, שאין בידו כלום, בריה קלה זו, אחד היהודים– הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו , קראו! תמה, תמה. הנפלאה למדינות המזרח

שאפילו תיירים בריטניים מהגדולים והמפורסמים , יזכה לעלות ברגל לאותם המקומות, אומנות אלא טליתו ותפליו ותרמילו על שכמו בלבד-מכונות וכלייצאו ומנו . העתים בישראל שמחו על השמועה הזו כמוצא שלל רב ומקום היה להם להתגדר בו כל ימות השנה-וכתבי!... שבהם לא הגיעו לשם מימיהם

לפני שבע מאות , בימים ההם, מן הנוסע בנימין הראשון, הוציאו במספר צבא הנוסעים, את כל החכמים שקמו בישראל מזמן אדם הראשון עד ימינו אלהאת כל שאר חבריו כעפרא דארעא , כנהוג, בטלו אגב, ובכדי להפליג גדולתו של בנימין זה, ועד בנימין השני עם כל המון הנוסעים עתה בזמן הזה, שנה

, בפני בנימין השלישי, וכקוף בפני אדם בפני בנימין שלנו, שכל עיקר נסיעתם הוא לחזור על הפתחים, אין אלו אלא כנופיא של נודדים בטלנים: ואמרוברוך יהא מי שידבנו : "ואמרו פה אחד, "לא בא כבושם הזה: "במקרא הידוע, הכוללים ספורי מסעותיו, המליצו עליו ועל הספרים. הנוסע האמיתי הזה

תזכה נא גם נפשם השוקקה של אחינו היהודים לטעום . גם ללשון קדשנו, הנמצא בכל לשונות הגוים, לבו להעתיק את האוצר הנחמד של מסעות בנימין". ותאורנה עיניהם, ההולך ממקור ישראל, הדבש-מעט מיערת

, אשר קטנם עבה ממתני, עד שאחינו הסופרים: לא יכלתי לכבוש את רוחי ואמרתי, שכל כונתי תמיד להועיל לאחינו בני ישראל כפי מעוט כחי, ואני מנדלי. אשתדל להדפיס מהם לפי שעה קצור המסעות, יתעוררו מתרדמתם להעתיק את כל ספורי מסעות בנימין מתחלתם ועד סופם ולזכות בהם את ישראל

להוציא מתוך אותו האוצר הגדול ענינים טובים ומועילים לבני ישראל , לא עליכם, אף על פי שזקנה קפצה עלי ותש כחי, ובכן אזרתי כגבר חלצי ויגעתילך ומלא חפניך ! צא צא מאחורי התנור, מנדלי, הקיצה: "מכה ואומר, הייתי מרגיש בנפשי כאלו רוח ממרום כופאני. על פי דרכי, ולספר אותם בלשוני

והריני משים אותם , ובעזרת הנותן ליעף כח קמתי ויצאתי והכינותי מטעמים!" כאשר אהבה נפשם, בשמים מאוצרות בנימין ועשה מהם מטעמים לאחיך! מעיכם-וישישו בני, רבותי, אכלו. פה לפניכם

– פרק ראשון

איזהו מקומו ואיזה הדרך עבר עליו הרוח לנסוע למרחקים , מי הוא זה בנימיןובה , בה למדתי ודעה קניתי, בה היתה הורתי ולידתי, דמתקריא טונוידיבקה, ק בטלון"כל ימי נתגדלתי בק– כך מספר בנימין השלישי בעצמו – כל ימי "

, ודבר אין לה כמעט עם הישוב, בטלון היא עיר קטנה באחד המקומות הנשכחים מרגל אדם." את זוגתי הצנועה מרת זלדה תחיה, טוב-למזל, נשאתימה לו פה ומי לו , מי הוא זה ומאין זה: משתוממים ומשתאים, משגיחים לו מן החלונות ומציצים מן החרכים, דרך-וכשיזדמן לשם פעמים אחד מעוברי

ואין , מסתמא יש דברים בגו! וכי לחנם נושא אדם את רגליו והולך ובא על לא דבר, מפני שביאה בעלמא בלא כלום אי אפשר? ולמה נתכוון בביאתו, פה, העולם-זה בא בחכמתו וזה בבקיאותו בהויות– והנה המולה וקול דברים ובטלונים נאספים !... הבה נתחכמה לו– המקרה הזה אומר אלא דרשני

, דבדיחותא-מנבלים את פיהם במילי. ם בשנת כך וכך"ישישים עומדים ומספרים לדוגמא מעשה בפלוני ופלוני שנזדמנו לקק. ולהשערות וסברות אין קץנשים צעירות ; זקנות עושות עצמן כועסות וגוערות בהלצנים בנזיפה וגיחוך כאחד; זקנו ומשחקים-הגברים מחזיקים איש בפאת. שהשתיקה יפה להן

ובדרך הלוכה היא מתגדלת יותר ויותר עד שהיא , ככדור של שלג, השיחה בענין זה מתגלגלת מבית לבית. יד לפה ושוחקות בתרועה, משפילות ראשן– דעלמא -דשמיא ובמילי-במילי, לאותו מקום שהוא מקלט לכל מיני שיחות וסודות בעסקי משפחה, המדרש-מתגלגלת ובאה ללשכת אחורי התנור בבית

" היהודים האדמונים"מעשיות על עשרת השבטים ועל -ובספורי, בשומת עשרו של קורח ורכושו של רוטשילד ושאר הנגידים המפורסמים, בעניני המדינותשלא על , שמפקירים נשיהם ובניהם ועוסקים בכל הענינים הללו באמת ואמונה, צורה-ושם יעיין בהם ועד מיוחד של בטלנים יהודים בעלי– וכיוצא בהם

דין של מעלה על האיצטבא -דין של מטה הענינים הולכים פעמים ועולים לבית-מלשכת אותו בית. מנת לקבל שכר על טרחם ועמלם אפילו פרוטה אחתואלמלא , התוגר כמעט שלא היה נפגע פעם אחת בישיבה של מעלה זו. הבתים החשובים-המרחץ ונחתכים שם במותב פני העיר ובעלי-העליונה בבית

כדי עשרה או , ורוטשילד העלוב אף הוא כמעט שלא הפסיד בענין רע ממון הרבה, פרקליטים אחדים שהיו לו שם אותה שעה מי יודע מה היה בסופו

אלפים אדומים -הדעת והיתה שעת רצון לזכות אותו בריווח מרובה של אלפי-ונעשה נס ונתגברה החמימות על האיצטבא העליונה בהיסח, עשרים מיליון! אחת-בבת

בטחון -ובעלי, לב-קבצנים טובי, אבל הכל מודים שהם אביונים שמחים, לא עליכם, ובעצמם בני העיר בטלון רובם ככלם אביונים גדולים וקבצנים נוראיםולאחר שנתישבה דעתו . הוא עומד מבולבל ואינו יודע מה להשיב? במה אתה עוסק וממה אתה ניזון, רבי יהודי: כשאתה שואל את הבטלוני. משונים

: עליו הוא משיב לך בגמגום כהאי לישנאאומר , מזון לא חסר ואל יחסר לנו. היושב וזן את כל בריותיו בטובו הגדול, למשל, אומר אני לך, יש אלהים! הבל הבלים? למשל, ממה אני ניזון, ניזון–

. למשל, אני לך? איזו אומנות או פרנסה מן הפרנסות בידיך? אף על פי כן עסקך במה– והריני עובר לפני ! פרקי נאה וקולי נעים: מתנה טובה יש לי מאת השם יתברך, למשל, כשם שאני לפניך בקומתי וצביוני, אני. מבורך' יהי שם ה–

גם , ופעמים מזווג זווגים אני, שאין דוגמתי בעולם, מוהל אומן אני ונוקד מצות. התבה ומתפלל מוספים בימים הנוראים באחת העירות בסביבה זו, למשל, מעט משקה– יהא נא הדבר כמוס עמנו – אגב יש עמי בביתי . מקום לשבתי בבית הכנסת– למשל , כמו שאתה רואה אותי– עולם לי -אחוזת

, וגם יש גואל קרוב לי בסביבה זו, ואף היא תשפיע לי מעט מדדיה, אל תשלט בה עינא בישא, גם עז חולבת לי, שממשיך לי שפע פורתא, ש למכירה"ייהבורא יתברך שמו הוא אב , למשל, וחוץ לזה אני אומר לך. וחוזר ונותן בשעת הדחק, באונס או ברצון, ואף הוא חונן ונותן, איש אמיד ואדם חשוב

... ?ומה יתאונן אדם חי, למשל, אומר אני לך, הרחמים וישראל רחמנים בני רחמניםקרועה , למשל, אפילו אם הקפוטה של שבת. שהם שמחים בחלקם ואינם מן המהדרין כל כך באכילה ובהלבשה, אף על זה ראויים הבטלונים לשבחקרעים בכמה מקומות והעור מציץ -ואם היא נעשית ככברה קרעים, העיקר שהיא בגד משי ומבהקת, אין חוששין לכך– ומדולדלת ושוליה מזוהמים בטיט

-וכי תפוח, הגוף מעקבות מגולין-במה גרע כחו של עור– " פיאעטס"ולא יהא זה כ? מי פתי יעמד ויסתכל בזה? ולמאי נפקא מינה, מה איכפת לנו, בהםשל סולת נקיה עם צלי " חלה"ואין צורך לומר , סעודה מספקת וטובה היא– פת קיבר ותבשיל של גריסין למי שיש לו ? עקבו של אדם לאו עור ובשר הוא

בשאר מטעמים ומיני , למשל, וכשאתה עומד לפניהם ומספר. שאין בעולם יפה ממנו, זהו ודאי מאכל מלכים, למי שזוכה לכך, שבת-בערב" רוסילפלייש"חידודין כאלו אתה שוטה ומשטה -וכל אחד מלגלג ואומר בדברי, הרי דבריך נראים להם תמוהים ומשונים, קדירה ולפת-מלבד דגים ורוטב וצלי, מזונות

שאין , זהו אצלם המשובח בפירות הארץ, חרוב שניטל לברכה בחמשה עשר בשבט! שכוי פרח באויר והטיל ביצה, עורבא פרח– הבאי -בהם בדברי, אבינו אב הרחמן, ותוליכנו, הוי: עיניהם ליה ואומרים, מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים, ישראל לפניהם בא-זכר ארץ– כיון שרואים אותו . כיוצא בו

, ויהי לפלא, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ומעשה אדם מישראל... שהחרובין מאכל עזים שם– לארצנו , קוממיות בכל דקדוקיה וכונותיה– קוממיות זה , אטו מילתא זוטרתא היא! כתוב בתורה, תמר זה, שהתמר, נטלו את החומש והראו בו באצבע. רצים לראותו, למקטנם ועד גדולם, והיו כל בני העיר

הנה קבר רחל ! הנה מערת המכפלה! הנה עוברים את הירדן: ישראל נצנצה במחזה לנגד פניהם-וארץ– הביטו לו !... ישראל-התמר הרי הוא מארץונותנים לתוך , אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, הזיתים-הנה עולים על הר! טבריא-הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי! מערבי-הנה כותל! אמנו

. ועיניהם מקור דמעה, היו נאנחים, אוי, אוי!... הכלים מלא חפנים מעפר הארץשיום הששי , נמנו וגמרו. ישראל ומרבים לספר בביאת הגואל-היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאלו הם בארץ– כך מספר בנימין – אותה שעה "

הביט און : והיה נוהג שררה על הצבור ביד רמה, שבא מקרוב על משמרתו, שוב היה מעשה בשוטר העיר! הוא לאחר חצות הרי זה בא-להקדוש ברוך, בחצי הלילה... שהמנוול משכם לאותם המבואות, אדם כשרים-בני; פאה-יהודי אחד נעשה על ידו קצוץ; של שני יהודים ופרע את ראשם" ירמולקות"ב

ובשעת הדחק הזו עמדה – עזו של יהודי אחר נתפסה בגזרתו על שקפצה ואכלה גג של תבן חדש ; תעודתם פסולים-בדקם ומצא את כתבי, נלכדו בידוומתוך ? יהא שר של ישמעאל שולט בעולם, עולם-של-רבונו, עד מתי: ובאה בטענה ואמרה, המדרש ודחקה את הקץ-כנסת הגדולה של הבטלונים בבית

גם את היהודים ... שם, שם– באותם המקומות הרחוקים , מה טוב חלקם ומה נעים גורלם שם: שיחה על עשרת השבטים ואמרו-כך באו לידי דבריבאותה שעה . שגם אלדד הדני היה זכור לטוב, ממילא מובן. לקחו והעלו על הבמה והפליגו לספר במעשי תקפם וגבורתם, משה-את בני, האדמונים

". שהיתה הולכת ומתגברת בי מיום ליום, נכנס בי הרוח ועורר התשוקה לנסיעתיכסבור היה שמחוץ לתחומה של בטלון הוא . או כתולעת זו שקובעת דירתה בתוך החזרת, כאפרוח זה בתוך הביצה, לשעבר היה בנימין מצומצם בעולמו

. ואין חיים טובים ונעימים כמו במקומו, סוף העולם, אטו מילתא זוטרתא היא. שאין ראוי לו לאדם לבקש עושר וגדולה יותר ממה שיש לו להמוכסן בעירנו– כך בנימין אומר באחד מספריו – סבור הייתי "

כפתור ונשר על , מנורת המאור אחת ובעלת ששת קנים משוקדים; מנורות נחשת ארבעה זוגות: תשמישו-דירתו וכלים נאים ככלי-דירה נאה כביתובלי גוזמא כתריסר כפות , שורות על מדף בירכתי הבית-מסודרות שורות, קערות בדיל מבהיקות; שתי קדרות נחשת וחמש מחבות נחשת; ראשהמשזר בזגוגיות , אורלוגין עתיק כמין בצל בתוך שני נרתקין כסף תלוי בפתיל תכלת; לחנוכה אחת-מנורה; כסף אחד-הדס; שני גביעי כסף; טמביק

ועוד דברים הרבה שאין להם , שכרסה בין שניה, בקר אחת מעוברת-שתי פרות ועגלת– ועל כלם , שתי קפוטות לשבת; דקיקות של גוונים משוניםחכמה זו , התשבורת-שבנערותו היתה לו ידיעה בחכמת, הרי עליו אומרים; יוסילס-דוד ברבי אהרן-שאין איש חכם ונבון כרבי אייזיק, סבור הייתי! שיעור

, היושבים ראשונה במלכות, דוד להיות אחד משרי המדינות-ראוי היה רבי אייזיק. זכו לה, ואפילו מגדולי הסוחרים והחנונים שבנו, שלאו כל אדם משלנוכמו הרופא , מחיה מתים, ומי הוא אסיא מומחה, הפה שלנו-כמו חייקיל כבד, נאה דורש וקולו ערב, מי בעל צורה, סבור הייתי. אלא שאין מזל לישראל

". את חכמת הדוקטוריא אצל צועני אחד מחרטומי מצרים, כפי השמועה, שלמד, שלנואבל כלום , ביתו היו מלובשים קרעים-הוא ואשתו ובני, בנימין היה עני וניזון בדוחק, אמת. חן המקום ויושביו היה גדול מאד על בנימין, כללו של דבר

המעשיות הנפלאים הללו ביהודים האדמונים ובעשרת -והנה באו ספורי? שהם ערומים ויחפים, עדן להתבושש-עלתה דעתו של אדם הראשון ואשתו בגןלבו היה נושא . למרחבי ארץ, לשם... נפשו היתה שוקקה ומתגעגעת לשם. ומאותה שעה ואילך צר לו המקום בעירו, השבטים ונכנסו עמוק עמוק בלבו

ומה ; של השוטר ושל הירמולקי והפאה, מה כחו של התמר, לכאורה נראה. כתינוק זה שמתמשך בפישוט ידים כנגד הלבנה, את עצמו למרחקיםהם העירו את רוחו . ובאמת אין אנו חייבים להודות על רוב מעשיו של בנימין אלא להם? ושל העז והגג של תבן, שנלכד בחצי הלילה, גבורתו של היהודי

תולדות – שמתוך סבות קלות , והרי כך אנו רואים כמה וכמה פעמים במנהגו של עולם. ועל ידם נתגלגל הדבר שיצליח את העולם בנסיעתו הנפלאה, ש"משרפות היין ותתגלגל ליי-קצתן נכנסת לבית, הרחים נוטל וטוחן קמח-קצתן בעל, האכר זורע שדהו חטים: גדולות ונכבדות יוצאות ובאות לעולם

מצורף לזה היו הצורים בשעתם כמה אלפים שנה קודם לכן ; והיא לשה ומגלגלת ומקטפת ועושה לביבות, וקצת מן הקמח באה לידי גיטל המוזגתמכל הסבות הקלות האלה ביחד קפצו ובאו אצלנו בעירות הרבה אלו ראשי הקהל – ועל ידי נעשו ובאו לעולם בקבוקים וכוסות , ממציאים את הזכוכית

אלמלי , אבל ניצוץ זה היה עומם ונעלם, אפשר שניצוץ של נוסע היה בטבע של בנימין מתחילת ברייתו. הברורים ומיני בעלי הנפש היפה המשוניםלא , אילולי אותם הסבות האמורות, פנים-כל-הרי על, ואפילו אם הניצוץ הזה לא היה כבה לגמרי. המסבות והמאורעות של אותו הזמן לא היו מפיחין בו

, עגלות ומשמשיהם אנו רואים בעולם-הרבה בעלי. או לכל היותר לעשותו בעל עגלה, היה בכחו אלא כדי לעשות את בנימין למוליך ומביא מים במקומו. אין זה מעניני... אבל. מסעות מעין אלה הנודדים ומחזירים עתה בתפוצות ישראל-שהיו מסוגלים להיות בעלי

אף זכה לקבלת . חנה בים ובמדבר ומעמיק בהם בכל נפשו-בר-וכיון שנתן בנימין דעתו על הנסיעה היה שוקד בהתמדה יתרה על מסעותיו של רבה בר, "צל עולם"והספר , עם הוספות" שבחי ירושלים"והספר , שנסע לסוף העולם שבע מאות שנה קודם לזמננו, "מסעות בנימין"והספר , "אלדד הדני"הספר

הספרים האלה הם שפקחו . מדבר על הבריות הנוראות והמשונות ומספר חדושים ונפלאות שבכל העולם– הכולל כל שבע חכמות בשבעה דפים קטנים . פשוטו כמשמעו, את עיניו ועשו אותו למין בריה חדשה

הייתי קורא ומפיל תחנתי לפני ! עולם-של-אנא רבונו. היה לבי מתפעל ומשתומם מאד מאד– כך אומר בנימין בספרו – מן הנוראות והנפלאות שבהם "לבי היה שואף לקצוי ארץ וראשי מהלך על . ואראה בעיני גם מקצת מן המקצת של הנפלאות הרבות האלה, הושיעה נא, השם יתברך מרוב התפעלות

"... רחוק רחוק– כנפי רוח כאפרוח זה שמתחיל מנקר ופורץ עליו פרץ ויוצא , וגמר בדעתו להתחמק ולצאת משם בכל מאמצי כחו, מאותה שעה היה צר לו באמת המקום בבטלון

. מתוך הביצה לאויר העולם