אומנות בתום האלף – ד"ר אסף פינקוס

1 שיעור

כי לאחר חלוף המילניום11כותב הכרוניקות, נזיר מבורגונדי, ראול קלבר, כותב במאה ה-הארץ התכסתה במעטה של כנסיות לבנות כתודה על חלוף האלף.

על מה כל כך מודים? מהו האלף? המילניום?

ההיסטוריה האנושית אמורה להסתיים בשני אירועים הרי גורל, מלחמת גוג ומגוג, האפוקליפסה ויום הדין. זה נמצא בחזון יוחנן, הספר שחותם את הברית החדשה, קוראים לו

ההתגלות או האפוקליפסה. שם יוחנן מגיע לאי יווני ואלוהים מבקש ממנו להעביר בשורהלקהילות הנוצריות החדשות, את מה שמצופה בקץ הימים.

: החזיון של יוחנן של הכס בשמיים. 11האפוקליפסה של במברג, מאה - פרק כ': המילניום, השטן משוחרר מכלאו: ואז מתחילה מלחמת גוג ומגוג, עד אז זה-

היה רק הכנה למערכה הזה שסופה ידוע מראש, ניצחון הרוע. ניקוי מערכות, הפרדה מוחלטת בין טוב ורע, לא תהיה יותר זליגה בין שני התחומים, גן עדן וגיהינום, העולם

יחזור להיות סטטי כפי שהיה לפני שהחטא הקדמון ערער אותו.

העולם הנוצרי נכנס לדפוס חשיבה מילנרית, כל פעם שמגיע המילניום, חשיבה הרת גורל. גם , לא קרה דבר, זאת הייתה אחת התקופות הרגועות באירופה,2000, כמו בשנת 1000בשנת

אחרי המלחמות עם המוסלמים.

שנים. אבל ישו אמר שלא נדע1000לכן הם הודו על חלוף המילניום, השטן כנראה נכלא לעוד לא את היום ולא את השעה ובכך הוא אסר על קיום ספקולציות לגבי מתי ישוחרר השטן

בשנית ומתי יתחיל החיזיון להתקיים.

, כולם עסוקים בספקולציות מתי המלחמה ויום הדין15 עד המאה ה-1000בין השנים יתרחשו, למרות האיסור של ישו.

– מסע הצלב הראשון מגיע לירושלים.1099

לא כל העולם הנוצרי קיבל את הפרשנות לשנת האלף. הרוב תופסים את זה כאלגוריה בלבד.יחד עם זאת, יש הבדל בין התפיסות הרשמיות של הכנסייה לבין התפיסות הרווחות בחברה.

עידן הצדיקים: התקופה שלפני שנת האלף שהשטן משתחרר מכלאו.

אפוקליפסה – מקור המונח ביוונית, משמעותו "הסרת המסווה", שמפריד בינינו לבין האמת. פירוש המילה אפוקליפסה הוא התגלות. לכן חזון יוחנן נקרא אפוקליפסה.לא כל אפוקליפסה

היא הרסנית, חזון יוחנן קישר את המילה עם קטסטרופה.

אסכטולוגיה, תורת הקץ: מונח שמתייחס לרשת הפרשנויות, החשיבה התיאולוגית, הספרות הלא דתית שעוסקת בתורות המוסר שקשורות בקץ הימים, איך למות נכון, מה יקרה בסוף

ההיסטוריה האנושית.

כל המושגים האלה מתחברים יחד בתוך חזון יוחנן וזה המנוע התרבותי של התקופה שלאחר האלף.

ימי הביניים אינם מקשה אחת, השם הזה ניתן ע"י היסטוריונים מודרניים. מבחינת תולדות האומנות הכינוי הזה הוטבע ע"י היסטוריונים רנסנסיים, בעיקר של אומנות. הם שירטטו אבולוציה בין זמנם לעבר. הם טבעו מונחים שדרכם הם ראו את עצמם כאינדוודואלים,

מעררך ההתייחסות שלהם הוא לקלאסיקה. הקלאסיקה נגמרה כשנפלה האימפריה הרומית רצו להחיות את הקלאסיקה שאותה15בידי השבטים הצפוניים. אנשי הרנסנס במאה ה-

העריצו.

בהתבוננות קצת יותר ביקורתית אפשר לשים לב שקרה שהו בנפילת רומא. בימי הביניים מדובר על תקופה שבה הקדימות התרבותית של מדינות הים התיכון, הוחלפה בקדימות

תרבותית של הארצות שמצפון. בראייה מפוכחת מדובר למעשה בריב תרבויות שמנסות להגדיר את עצמן תוך כדי שלילת התקופה שקדמה להן. הרנסנס הוא תופעה שמוגבלת

לאיזור גיאוגרפי – איטליה. בעוד שבאותו זמן מתקיימת באיטליה אדריכלות גותית כצורת.16ביטוי מרכזית עד המאה ה

מה בכל זאת משותף לכל אותה תקופה עשירה שנקראת ימי הביניים, מבחינה אומנותית? ישכמה דברים אופיינים לכל התקופה שנראית ימי הביניים:

האומנות משקפת בראש ובראשונה את תמונת העולם הנוצרי. רוב הנושאים מקורם.1בכתבי הקודש, בפרשנויות של אבות הכנסייה, ובדיון התיאולוגי.

מבחינה איקונוגרפית: הבתולה בצבעי אדום וכחול, המלאך שמבשר את הבשורה.2 שהיא תהיהי בהריון, ספר תנ"ך בידה, שושן צחור. מקור הסמלים בתפיסה הנוצרית,

זה מאחד את כל התקופה של ימי הביניים.מבחינה אסתטית: דמות האדם תמיד בלב האומנות של ימי הביניים..3 האומנות הזו אינה מתארת את העולם והאינדיווידואל שחי בו אלא, עורכת אותו.4

בסימנים, היא מסמנת את העולם ולא מתארת אותו, היא אינה מימטית, היא לא מחקה אותו. הסגנון משתנה אבל תמיד במתח בין מושגי וחושי, בין קונספטואלי

ופרספטואלי, תמיד האומנות, תהיה מושגית, אף פעם לא תהיה חושית עד הסוף.

התקופות שמוכרות כימי הביניים, מבחינה אומנותית:

)נורית כנען קידר – מושגי יסוד באומנות ימי הביניים(

. האומנות הנוצרית מגבשת את אוצר הסמלים6 עד ה-4הנצרות הקדומה: המאה ה-.1שלה ואת השפה האומנותית ההיררכית, אומנות של קודים.

: נדידת העמים, השבטים הצפוניים הורסים את7-8חמה"ב המוקדמים, מאה .2 התשתית של רומא. חזרה מצורת חיים טירונית לכפרית. אירלנד עולה כמרכז

תצרבותי חדש. : מוקמת אימפריה חדשה בשם9-11הרנסנס הקרולנגי והאומנות האוטונית: מאות .3

האימפריה הרומית הקדושה, כלומר, הנוצרית. הוא מעביר את בירתה לרומא . הוא מחייהAachen שנה שאין בירה באירופה יש בירה חדשה, 200הרוחנית, אחרי

את שלהי העת העתיקה. : מגיעה מלחמת האיקונוקלזם והביזנט לקיצה,9-15ביזנטיון והאיקונוקלזם, מאות

המלחמה סביב כיבוד צלמים, הם רצו שלא יהיו פסלים כי זה נחשד כעבודת אלילים, אבל הם הפסידו. בביזנט, בגלל הפחד של עבודת אלילים יש חוקים לאופן בו מותר

לצייר את ישו והקדושים. מתקבעות נורמות של ייצוג האלוהים. ביזנט שומרת על שנה. זה מעולם לא קרה במערב אירופה, מעולם לא600הנורמות האלה במשך

התקבע דגם קדוש, מעולם לא נטען שיש קדושה בדגם או בדימוי. : הרומנסק בצורתו12 עד אמצע המאה ה-11ימה"ב בשיאם – הרומנסק, המאה ה-.4

שנה. 30המזוקקת זה לא יותר מ- : נולדה בסן דני15 עד ה-12ימה"ב בשיאם – האומנות הגותית, אמצע המאה ה-.5

בצרפת. הגותיקה מחולקת לשלוש תקופות:

12האומנות הגותית המוקדמת: המחצית השנייה של המאה ה--)המשך באתר הקורס(-

2 שיעור

אם לא נבין את מה שקרה לפני,11לא נוכל להבין את המהפכה שקוראת באמצע המאה ה-האומנות הגרמנית והביזנטית.

האדריכלות הקרולינגית אוטונית:

. אירופה5 אירופה חווה את נדידת העמים, מנפילת רומא במאה ה-8 וה-7במהלך המאות ה- נמצא במצב של שבטים צפוניים שנודדים ומיישבים מחדש את האימפריה הרומית. בהתליך

הזה הדרכים הרומיות נהרסות, צורת ההתיישבות חוזרת להיות כפרית, הספריות עולות באש, אין הרבה פעילות אינטלקטואלית, אין מרכז פוליטי אחד באירופה ועל רקע זה המהפכות

שנלמד עליהן הן עצומות.

המהפכה הקרולינגית ע"ש קרל הגדול, בנו של פפי נבוץ, מנהיג השבטים הפרנקים. קרל שנות כאוס באירופה לאחד מחדש מדינות שונות תחת שלטונו200הגדול מצליח לאחר

בעזרת מערכה צבאית. הוא מייסד ממלכה שמקיפה את גרמניה של היום, חלקים גדולים , קרל הגדול יוצא למסע ההכתרה שלו800מצרפת, בלגיה והולנד וגם קצת מאיטליה. בשנת

כקיסר האימפריה הרומית הקדושה, האימפריה אותה הוא מכונן. כאשר הוא מגיע לכנסיית סנט פטר ברומא, הוא לא מחכה לאפיפיור שיסמיך אותו, אלא הוא מכתיר את עצמו כקיסר.

יש לזה השלכה פוליטית, הוא בעצם מקדש את מעמד המלוכה ככזה שניתן למלך ישירות מהאל, מישו. כאן למעשה מתחילה במערב ההפרדה בין דת ומדינה. קשה לזלזל בתרומה של

קרל הגדול, הוא מקים מחדש אימפריה, לא האימפריה שאנחנו רגילים לחשוב עליה, זו האימפריה הרומית הקדושה, כלומר הוא מחייה את רומא הפגאנית, אלא את רומא הנוצרית.זה לא החייאת הקלאסיקה בצורתה הטהורה, אלא החייאה של רומא הנוצרית, של המאות ה-

( ובייסוד שלAachen. קרל מייסד עיר בירה חדשה שאותה הוא קובע בעיר אאכן )6 עד ה-4 אאכן כבירת האימפריה הרומית הוא מקבע שני דפוסי חשיבה, האחד, רנובציו, כלומר תחייה,

החייאה של רומא, מחייה מחדש את מושג האימפריה, והשני טרנסלציו אימפריי )של האימפריה(, מעביר את רומה, את רוח הבירה מרומא גופא, לארצות הצפון. בראש האימפריה הרומית הקדושה עומד קיסר גרמני עד שמגיע נפוליאון. האימפריה הזו היא לא ממש אימפריה

בפועל, כיוון שהשתית העירונית לא ממש קיימת יותר בתקופה הקרולינגית, יש צורת חיים פיאודלית, מלך וצמיתים שלו שקשורים ביניהם בחוזים. כל אציל הוא צמית של מלך וכל איכר הוא צמית של אציל. האציל מתייחס לתת מקום מגורים, הגנה צבאית, הוסל נותן ימי עבודה.

הכוח של הקיסר על מי שכפוף לו בא לידי ביטוי או בבריתות הגנה או במיסים. קרל הגדול פותח בכמה מפעלים שעיצבו את אירופה עד היום. לדוגמא, מטבע אחיד בכל אירופה, קביעת

האל"ף בי"ת כפי שאנחנו משתמשים בו עד היום, הקמת מערכת מנזרים שבהם ניתן היה ללמוד ולהתקדם חברתית בתוך המנזר. קרל הגדול ניסה גם ליישם סוג של מערכת חינוך כדי

שנתיניו ידעו קרוא וכתוב, זה לא ממש הצליח. החייה את מוסד הספרייה, הוא אוסף את שרידי הכתבים של יוון ורומא ומקבץ אותם, הוא אינו אוסף מכל הבא ליד, אלא רק דברים שיכלו

להתפרש כאלגוריה נוצרית. האקט המכונן ביותר, קביעת בירה בעיר אאכן. הוא בונה באאכן כנסיית הכתרה )קפלת פלטינה(. קרל הגדול שולח אדריכלים, יוצרי פסיפסים, ציירים ופסלים

לרומא, לרוונה, לכל ערי הבירה של העולם העתיק ולארץ הקודש, הם לומדים שם את הפרופורציות והיסודות האדריכליים והאסתטיים של המבנים העתיקים במטרה ליישם אותם במפעלי הבנייה של קרל הגדול, הוא מקבל אישור אפיפיורי לפרק ארמונות וכנסיות נטושות

בעולם העתיק, הוא מעלה את העמודים האלו על אוניות ומפיץ אותם ברחבי האימפרייה החדשה שלו כחומר גלם לאדריכלות החדשה, זה נקר ספוליה )שימוש משני(. האם ספוליה זה סוג של התדרדרות? שלא יודעים לבנות עמודים אז מביאים אותם ממקום אחר. ספוליה

בדר"כ מסמן ניצחון, הרבה יורת קשה לבנות מבנה עם עמודים ישנים. זה גם אקט של המשכיות, הכנסיות החדשות ממשיכות את אותם מבנים של הקיסרים הנוצרים הראשונים

כמו קוסטנטין הגדול. : כנסייה מרכזנית. העיגול לקוח ממבני קבורה קלאסיים, בנצרות805 - 792קפלה פלטינה,

מסמן את הנצח. בין החלל המרכזי והמקיף מפרידה שורה של אומנות ובמזרח ישנו אפסיס. זהו החלק שמסמל את תחיית ישו, קודש הקודשים שלה כנסייה, שם עומד הכומר, זה תמיד

במזרח, האור שמגיע בזריחה מהחלונות מסמל את תחייתו של ישו. במבנה המרכזי יש שלוש קומות, בקומה השנייה ישב הקיסר בזמן התפילה. מדוע החלוקה

לשלוש? אולי השילוש הקדוש, זה משקף גם את מבנה החברה הפיאודלית, בתחתית נמצאים העמלים ואת החצי העליון ממלאים האצולה והמתפללים, הכמורה. גם בכנסייה החברה

מחולקת לשלושה מעמדות. ההמצאה הקרולינגית של חלל משולש מסמנת את הייעוד הרוחני של הקיסר. המלך הקרולינגי נתפס ממש כמו ישו, רגליו באדמה וראשו בשמיים. הוא מתווך

בין שמיים וארץ בכך שהוא מכיל בתוכו אלמנטים שהוסמכו ע"י האל עצמו. לכן, ויזואלית הוא יופיע במרכז כמי שנמצא בין עולם החומר לעולם האלוהי. אין באמת קומות, זוהי חלוקה

ויזואלית שנועדה להגדיר ויזואלית את מקומו של הקיסר. על גלימת הקיסר מצויירים כיפת השמיים והכוכבים שמסמלים את שליטתו בקוסמוס. הופעתו הופכת אותו לאיקונה, סוג של

קדוש שממוקם בין שמים וארץ.

הכס – שבע מדרגות כמו לשלמה. יש ארון ובו בגדים רקומים, בזמן הטקס הכס- הולבש. ההופעה של אנשים בימי הביניים הגדירה את התפקיד ואת המקום בחברה.

גם הכס הולבש, גם קירות הכנסייה מולבשים, אם זה בפרסקו ואם זה בגובלנים. ווסטוורק – עבודת המערב, החידוש של האומנות הקרולינגית. זהו החלק בכנסייה-

שיוחד לקיסר או נציגיו. הרעיון הוא, כשם שהמזרח מוקדש לישו ולרשות הדתית במזרח, המערב מיוחד ומסמן את כוחו של הקיסר, הכוח האזרחי. הווסטוורק בעצם משכפל את המבנה המזרחי ואפילו מגדיל אותו. יש שני מגדלים, קריפטה )קבר של

איזה קדוש( ומרפסת, קשת הכניסה, מסמלת ניצחון. כשם שבעולם העתיק קיבלו את הקיסר בשער העיר, הווסטוורק מסמל את קבלתו של הקיסר. במקרה של קפלה פלטינה לווסטוורק צורפה חצר מקדימה מלבנית שנקראת אטריום, מרכזה פתוח

איש. זהו המקום2000לשמיים, יש לה עמודים נושאי קשתות והיא יכולה להכיל כ-שבו הנתינים התאספו לפני הכנסייה.

הקומפלקס שקרל הגדול בונה הוא עצום. הוא כולל, אולם מלכותי להתכנסות האצולה, מגורי אצולה, מרחצאות, מצנזר, שטח עצום של חצר שנועד להקמת אוהלים. התרבות הגרמנית את

תרבות של נוודים, למרות שיש כבר עיר בירה, ולכן יש מקום לאוהלים. , בנוייה בתוכנית דומה, יש547קרל הגדול לא המציא את המבנה הזה, סנט ויטלה ברוונה מ-

מבנה מרכזני, חלל מקיף, אומנה מורכבת. במערב יש שני מגדלים שלא ברור למה הם משמשים ומקדימה יש פרוזדור כניסה. ממול אבל לא בקו ישר יש את קודש הקודשים של

הכנסייה. האדריכלות הנוצרית הקדומה יותר קלילה ומוארת. בתוכנית הקרולינגית הכל מוכנס לציר. מה שהיה נסיוני ולא מגובש בעת העתיקה נכנס לתוך שיטה מסודרת בתקופה

הקרולינגית.

משם לומדים האדריכלים שנשלחים ע"י קרל : 5-6 רוונה, ארמון תיאודוריק, מאה - הגדול. קרל הגדול מפרק את הארמון, מעביר את הלבנים לאאכן ובונה איתן את

קפלה פלטינה. מה נשנאר מהארמון זה רק החזית עם המרפסת והקשת המונומנטלית ששימשה להופעות של הקיסר לפני תהלוכות. קרל הגדול ואודו מימץ,

לוקח צורת מבנה שייכת לקיסרות האזרחית וממקם אותה בכנסייה.

הקפלה הופכת לאורוות ע"י כובשים. השושלת הסקסונית שמחליפה את השושלת7במאה ה-הקרולינגית ממשיכה את האדריכלות הקרולינגית כמעט ללא שינוי.

יש ווסטוורק, חלק מרכזי, חלל מקיף, העתק של קפלה : 1030 – 1020 אוטמרסיים, -פלטינה. סקריסטיי – חדרים מכל צד של האפסיס שבהם נשמרו כלי המיסה.

מבנים שמשלבים אלמנטיים מהמזרח. התקופה הקרולינגית חוזרת למבנים אדריכליים של רומא הנוצרית. קםלה פלטינה, אפשר להבין אותה כפאראפרזה של הכנסייה המלכותית סנט

ויטלה ברוונה. יש הטוענים שזה דווקא עיבוד של כנסיית הקבר. התרבות הקרולינגית מחייה טיםפוסים אבל מכניסה בהם חידוש. החידוש הראשון הוא הווסטוורק. החידוש השני הוא שער

הניצחון.

: נבנה בתקופה הקרולינגית. הוא אינו מחובר לחומה, לא 800 שיער הניצחון בלורש, - מוביל לשום מקום, הוא לא כניסה לשום מקום, הוא סתם עומד בחצר המזנר. הוא מונומנט ניצחון קרולינגי, שוב קשת שמוגדלת ומופקעת מכל הקשר מבנה. לשער הניצחון של לורש יש שלוש קשתות בקומה הראשונה. יש לשער קומה עליונה עם שלושה חלונות. בקומה התחתונה קשתות עגולות ובעליונה יש סימון של קשתות

משולשות. בקומה התחתונה כותרת קורינטית עם תפרחת קורינטית, ובעליונה כותרת יונית. אבל זה לא באמת נראה כמו כותרת קלאסית, זה לא מגולף, זה מסורטט. העיטורים מגיעים מתכשיטים, משיבוצי פנינים של האומנות השבטית הגרמנית.

כלומר, יש כאן עיבוד של אדריכלות תוך שימוש בעקרונות אסתטיים שאינם שייכים לאדריכלות הטהורה. הדבר הפלסטי נפחי הופך לשטוח. הכותרת הופכת למצע של עיטורים. כל הגופניות של האדריכלות נמחקת ע"י האדריכלות, הם מטשטשים את המאסיביות של הקיר והופכים אותו לכמעט שטוח. המבנה מאבד את העוצמתיות שלו, את התלת מימדיות שלו, הוא הופך לדקורטיבי. לשום עמוד אין פונקציה של עמוד. לכל קומה יש אורדר, אבל זה כאילו, זה לא אמיתי. הרעיון שלכל קומה יש

אורדר אחר מגיע מהקולוסאום, זה אחד ממאפייניו המובהקים. המבנה הקטן הזה מצטט את הקולוסאום ואת קשת קונסטנטין אבל מכניס את הכל למכלול חדש תחת

השבטיות הגרמנית העתיקה. בתוך הקומה העליונה יש על הקירות חיקוי אשלייתי מדוייק של ציורי הקיר הרומיים, פלחי שיש מצויירים, עמודים עם בסיס וכותרת

קורינטית. זה ציור נוסטלגי על הציור הרומי. זה עדות להיכרות של הקרולינגים עם שנה טרם לידתם.500האדריכלות והציור של

קשת קונסטנטין

המודל המופתי ביותר של קשת ניצחון שמורכבת משלוש קשתות היא קשת קונסטנטין. זה היווה מודל עבור התחייה הקרולינגית. שילוב של שלוש קשתות, שורת עמודים דקורטיביים

מקדימה, הם אינם נושאים דבר. חלון וקומה שאפשר להלך בה אבל תפקודה אינו ברור. לורשהוא העתק מדוייק של קשת קונסטנטין למרות שזה לא דומה בכלל.

מהו רעיון ההעתקה בימי ביניים? עפ"י קראוטהיימר. כשאנחנו אומרים להעתיק אנחנו כנראה לא מתכוונים למה שהתכוונו אנשי ימי הביניים. בחשיבה של ימי הביניים, זהות סומנה ע"י

שיטה, זהות אינה דבר שמתמשך בין דבר חיצוני אחד למשנהו, אלא, זהות היא בערכים הפנימיים, באידאה של המבנה. מספיק שתבנה מבנה שיש לו את אותו מספר עמודים כדי שזה יחשב להעתק בימי הביניים. מספיק שתאמר שלוש קשתות ועמודים דקורטיביים כדי

ששער הניצחון בלורש יחשב כהעתק של קשת קונסטנטין.

עם יישום העקרונות האסתטיים השבטיים – התוצאה – הפיכת האדריכלות לפלקט שטוח.

הבזיליקה הקרולינגית

4תוכנית קרקע קרולינגית אוטונית כנסיית סט. פטר, מאה

במהלך נדידת העמים נבנים באירופה הרבה מבנים קטנים עם תוכניות אדריכליות מורכבות ללא כל אחידות. החל מהתקופה הקרולינגית מתקבע הדגם הבזיליקני כדגם יחיד, לא כאחד

ממני רבים, אלא כדגם מחייב. האדריכלות הקרולינגית מחייה את כנסיית סנט פטר הקדומה, , מתקופת קונסטנטין. זהו מבנה אורך, לחלל המרכזי קוראים הספינה המרכזית4מהמאה ה-

והיא מופרדת באמצעות עמודים מהספינות הצדדיות, יש לה קומת תאורה, תקרת עץ ישרה והיא מסתיימת במזרח באפסיס, קוד הקודשים. מהו האלמנט הייחודי לכנסיית סנט פטרוס? בית הרוחב. הוא משווה לכנסייה צורה של צלב. קרל הגדול מחייה את הדגם האדריכלי הזה, אבל הוא מכפיל את המוקד הפולחני, יש אחד המזרח שמוקדש לישו והשני במערב, מוקדש

לקיסר. למה זה כל כך חשוב? חלל אדריכלי מכתיב תודעה חברתיתף התנהלות בחלל. בנצרות הקדומה נכנסתי לכנסייה מהמערה, לכנסייה האוטונית נכנסים מהצד, אי אפשר

להיכנס מהמערב. בנצרות הקדומה נכנסתי וידעתי שאני הולך לעבר האור, לעבר ישו. בבזיליקה אני מצוי בדילמה כשאני נכנס, לפנות שמאלה לישו או ימינה לקיסר? למי אני חולק קודם כל מבחינה טקסית את הכבוד המתאים. העימות הזה קיים בפועל, האפיפיור אף פעם

לא הסכים לקבל את העובדה שהקיסר שם את עצמו מעל האפיפיור. זה נקרא מלחמת

האינווסטיטורה, מי מסמיך את מי? הקיסר את האפיפיור או להיפך? זה מחלחל לכל הדרכים,האציל והכומר המקומי וכו'... הקונפליקט הזה מוצא ביטוי באדריכלות.

: ווסטוורק במבנה אורך. יש קריפטה, שני 961 כנסיית סנט סיריאקוס בגרנורדה, - עמודים שהם הצהרתיים על כוחו של המערב. הקיר הגבוה שבין שני העמודים, עולה לגובה, יותר גבוה מהחלל המרכזי, נותן חזות מבצרית, מאיימת. אין עיטור, לא פיסול

ולא אדריכלי. העיטור היחיד זה קשתות עיוורות על המגדלים. האדריכלות הזו משתמשת )אדריכלות סטראומטרית( בצורות גאומטריות בסיסיות. הקיר הוא מלבני, אין קשר אסתטי בינו לבין שאר המבנה. האפסיס נראה קצת עלוב, נראה משני לצד

המערבי של הכנסייה. בתוך הכנסייה יש המון אלמנטים מעניינים, יש גלריה, המוטיב הזה נלקח מאדריכלות ביזנטית. הכותרות היווניות הפכו לכותרות מרובעות, הולך

לעבר הצורה הגאומטרית. תקרת עץ ישרה שמגדירה בזיליקה. חלונות למעלה שמכניסים הרבה אור. במהלך השנים, הטכניקה של פתיחת חללים גדולים עם

קשתות וכיפות נעלמת, זה חוזר ברומנסק. הגלריה שימשה את הנשים.

אפסיס מזרחי

5סנטה סבינה, מאה

ברנוורד מהילדסהיים, הבישופ של : 1020 כנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים, סביב - העיר, הוא תופעה יוצאת דופן. כבישופ, כהוגה דעות, כמקבע את מעמד האישה

לאלפי שנים באירופה, כאומן וכפטרון אומנות. הוא לא רק הבישופ של הילדסהיים הוא גם היועץ של הקיסר הסקסוני אוטו השני. הוא חותן בנעוריו עם הקיסרית

הביזנטית תאופנו, זה אומר שהיא מגיעה עם חצר שלמה של סופרים, של תאולוגים, משפטנים ואמנים. הקרולניגים פנו לרומא, האוטונים פונים לביזנטיון. מחבר תולדות החיים של ברנוורד אמר שלא הייתה אומנות שברנוורד לא התאים עצמו להשלמתה

עד תומה, למרות שנשמתו הוצתה באש אנרגטית לאומנויות החופשיות, הוא לא היה פחות מיומן באומנויות המכניות, האומניות שמאלצות מלאכת כפיים. הוא יצר דלתות

ברונזה לכנסייה של הילדסהיים. האם ברנוורד אכן בעצמו עשה את הדברים האלו? כנראה שכן, הוא ידע את המלאכות עצמן, הוא מחייה אומנויות שלא קיימות באירופה

שנה, זה אומר שהוא למד כתבים עתיקים כדי ללמוד איך לעשות את זה.500לפחות בדר"כ אומרים שבגלל חטא הגאווה אין אומן בימי הביניים, אומן בימי הביניים לא יוצר

כי הוא רוצה, אלא מדובר בבעל מלאכה, איש מיומן. ברנוורד תופס את עצמו כאומןלכל דבר.

מבנה הכנסייה – בית רוחב )טרנסט(, ספינה צדדית ומרכזית )נייב(. האזור שבו בית הרחוב משתלב על הספינה המרכזית או מקום הימצאה של המקהלה, בית המקהלה,

מעל זה יש מגדלים שמכניסים אור. אפסיס עם קבר שבנוי כמו כנסייה בפני עצמה. כלפי חוץ, מה שמייחד את האדריכלות האוטונית זה הצורות הגאומטריות, צילינדר,

מתומן, עיגול... וריבוי מגדלים, יש שישה מגדלים בכנסייה הזו.

3 שיעור

אומנות ימה"ב ירשה מהקלאסיקה הפרדה בין שני תחומי ידע:המשך כנסיית מיכאל הקדוש: האומנויות החופשיות, אלו היו תחומי הידע שאדם חופשי ביוון ראוי היה לו לאחוז בהם כמו –

רטוריקה, דיאלקטיקה, דרמתיקה, דקדוק, אסטרונומיה, גיאומטריה, אריתמטיקה וכו'... לעומתן היו את האומנויות המכניות שהן נמוכות בהיררכיה והן קשורות למלאכת כפיים,

לדוגמא – פיסול וציור. בניגוד לתפיסה המודרנית שבה האמן הוא יוצר, בימי הביניים הרעיונות האלה לא קיימים. לכן העובדה שברנוורד היה גם צייר ועבד עם מתכנת היא יוצאת דופן.

האמנים נדרשו להיות צנועים ולא להלל את עצמם, מצד שני יש הבלחות שבמציאות זה לא שהכרח ככה, אחת ההבלחות זה של ברנוורד מהילדסהיים. הוא היה מחנך של ביתו של אוטו

השני, סופיה ושל בנו, אוטו השלישי. מבנה – כל צורה היא אוטונומית, כביכול אין אינטגרציה ויזואלית בין כל החלקים. מה שמחבר את הכנסייה למבנה אורגני זה הריבוע של ההצטלבות בתוך הכנסייה, כל שאר חלקי הכנסייה

הם נגזרות של ההצטלבות. בפנים יש עיטור על הקשתות שנראה כמו באומנות מוסלמיתבמקדשים, לא ברור ממש מה הקשר.

עמוד רבוע ושני עמודים דקיקים – אלמנט שהאוטונים לקוחים מביזנטיון. אוטו הראשון התחתן עם תאופנו שהיא נסיכה ביזנטית ויחד איתה מגיעה חצר שלמה של אומנים ומלומדים. הצורה

מחייה את הבזיליקה הרומית, מבנה אורך, תקרה ישרה וכו'...

מזמין שתי דלתות יצוקות, לא לקתדרלה, : 1015 דלתות הברונזה של ברנוורד מהילדסהיים, ששם נמצאות עכשיו, עבור כנסיית הפסדה של מקדש המלאכים. הדלתות מציגות כמה

שנה אין דלתות ברונזה מפוסלות, איך יודעים פתאום500-600דברים סנסציונים. בסביבות לצקת ברונזה? ברנוורד קרא כל מני כותבים עתיקים, אבל זה לא מספיק. זה צץ פתאום

בשיא, אין הסטוריה של התפתחות, יש פתאום מאסטר פיסים שעולים ואין להם המשך. אולי זה בגלל שזה אומנות שנועדה לצריכה פרטית, זה לא יועד לעוד כנסיות, לא חיקו את זה. זה

עדיין לא מסביר איך צומחת בבת אחת אומנות מגובשת. מבחינה דתית, הן בנויות משני צדדים, השמאלי מוקדש לברית השינה והימני לברית החדשה, צורת הקריאה האיק': מלמעלה למטה, מבריאת חווה לרצח קיין והבל, שתי המפלצות לדעתו

של הילדסהיים, עולים דרך שתי הישויות הטובות ביותר, מריה וישו, הבשורה למריה, ולמעלה, מריה מגדלנה. התדרדרות מוסרית ועלייה. מבחינת המנעול – הברית החדשה נועלת את

הישנה.

מבחינת הקריאה האופקית, כל שני פאנלים מחוברים סביב רעיון מסויים. זה מראה איךהברית הישנה הובנה בנצרות. יש ארבע דרכים להבנת הברית השינה ע"י הברית החדשה:

הדרך הראשונה היא קריאה הסטורית, לדוגמא – ירושלים היא הבירה ההסטורית של–היהודים

אטימולוגית, חקר הנגזרות – ממה מורכת המילה ירושלם? יראו שלם, עבור הנוצרים–היא משקפת שלמות אידאית.

לקח ומוסר – חורבן ירושלים משמעו כשלון היהדות.– דרך אלגורית אנגוגית )צורת חשיבה שאומרת שכל דבר בעולם החומר הוא קרש–

קפיצה למחשבה כדי להמריא לעולם האידאות( – ירושלים של מטה היא בבואה של ירושלים של מעלה, מקום שבתם של הצדיקים שיתגלה ביום הדין האחרון. יש שתי

פרשנויות בתוך הפרשנות האלגרוית: פרה פיגורציה – תמונה מקדימה. כל מה שקרה בברית הישנה הוא תמונה מקדימה,–

נבואה, למה שיקרה בברית החדשה. תזה ואנטיתזה – זה מה שמופיע גם בדלתות. חווה, אם כל חיי הביאה מוות וכאב–

לעולם, היא האנטיתזה למריה שהביאה לידת בתולין, בזכות הראשונה נסגרו שערי גןעדן ובזכות השנייה הם נפתחו.

כנסיית סנטה סבינה

–422מאיפה עלה לו הרעיון לחזור לעשות דלתות ברונזה? מכנסיית סנטה סבינה ברומא ) (, יש בכניסה דלתות עץ מהמאה החמישית, במקור היה להן סידור טיפולוגי פרה432

פיגורטיבי.

- מציגה לנו סצינה יוצאת דופן. ישו, בתור הבורא )כיהסצינה הראשונה שפותחת את המחזור ישו ואלוהים הם ישות אחת, אב ובנו הם כמו שמש וקרנייה, תמיד מופיעים ביחד.(, כאילו

(, מציג את שתי כפותoranמוציא את הצלע מאדם, אבל אדם גם עומד בצד בתנוחת אורן )ידיו במחוות האמונה. אז בעצם הוא מעצב את ידי חווה.

מבחינה סגנונית – רקעים שטוחים לחלוטים, אין אלמנט של עומק או נוף, יש צמחייה סימבולית שלוקחת חלק רגשי בהתרחשות. פה יש עץ שמפריד בין אדם וחווה. העץ השני

שמסמל אולי את הבריאה השנייה, אינו שלם, הוא מתחיל לצמוח ונוטה יחד עם אבא אלוהים.הדמויות מרחפות בפוזות של ריקוד. הראש בדר"כ בולט יותר קדימה.

הסצינה השנייה - העצים זהים. יש הרמוניה בין אדם לחווה. את המקום המרכזי תופס חללריק, היפוך של אסתטיקה קלאסית.

ברנוורד מכשיר את אוטו השלישי לשלטון ואת סופייה להיות אם מנזר. אז במנזרים יש חירות אינטלקטואלית לנשים, סופייה אפילו מחזיקה צבא, זה מורשת ביזנטית. בבזינט היו קיסריות

והיו זכויות לנשים. נשים מנהלות את ירושותיהן לבדן וכו'... סופייה מתחילה לנהל את אחד המנזרים החשובים וברנוורד תוקף אותה על המותרות. בטקס

החנוכה של המנזר ברנוורד מגנה וקורא לחרם על סופייה. הנזירות לא נשארות חייבות והן ברנוורד מגיע עם1007 זה מגיע לעימות צבאי. בשנת 1000משתמשות בכוח הקללה. בשנת

שנים לאחר מכן הוא מייצר את דלתות7צבאות האפיפיור וצבאות הקיסר ומביס את סופייה. הברונזה כסמל לניצחון פוליטי וקיבוע המעמד הנחות של האישה. הוא נלחם על כך שכמרים

לא יוכלו להתחתן.

אגוסטינוס הקדוש - הייתה תפיסה שחווה הייתה תמימה, היא רצתה טוב ויצא לה רע, אבל זה אופייה של אישה, נשים תמיד יטעו. נשים הן בור לגבר. האישה לא בהכרח רעה אבל זהו

טבעה. חטאו של אדם – הוא הוזהר, הוא ראה את תוצאות החטא על חווה, הוא עמד בפני השאלה, את מי לאהוב? את אלוהיו או את חווה? הוא חטא בכך שנתן את אהבתו למי שלא ראוי לה.

מכאן תנועת הנזירות, כל פעם שגבר נותן את אהבתו לאישה מתחדש החטא הקדמון.

לכן הדלתות מתחילות מבריאת חווה, צמיחת ההרמוניה בין אדם לחווה, וביטולה.

הסצינה השלישית – העצים כבר לא סימטריים, ההרמוניה בין האדם לחווה הופרה. הנחש על העץ והוא נותן לחווה פרי עגול, חווה ביד אחד מחזיקה שד או תפוח וביד השנייה היא מגישה

לאדם תפוח. זה הכל באותו גובה, ברנוורד אמר שחקר הנגזרות מלמד אותנו שמלה )תפוח(הוא מקור השם ממילה )שדיים( וכל אלה נגזרים מהמילה מלוס )רע(.

סצינה רביעית – אב האלוהים מאשים את אדם וחווה. הראשים מטילים צל כקו אקספרסיבי.האדם מאשים את חווה. הנחש הפך לדרקון והוא נמצא בין רגליה של חווה

. סצינה חמישית - אדם וחווה מגורשים אבל האסון האמיתי של חווה, היא עוד מסתכלת

אחורה, מנסה להתווכח.

ההשוואה האופקית - קבלתו של ישו כבן האלוהים למקדש מעומתת עם הגירוש. המשפט של אדם וחווה מול ישו שמובא למשפט מול פילאטוס. בריאת חווה מול מריה מגדלנה, אצל חווה אלוהים מתכופף ומריה עולה למעלה לקראת האל. אלוהים מכיר בין אדם וחווה מול שלושת המריות שבאות לפגוש את ישו בקבר. הצליבה מול החטא הקדמון כי ישו מת כדי לכפר את

החטא הקדמון והצלב שלו עשוי מענף של עץ הדעת. מטר בערך. יש ספירלה עולה2.5בכנסיית מיכאל הקדוש יש עמוד ניצחון של ברנוורד, בגובה

על כל העמוד והיא מתארת את נצחונו של ישו. זה לא נעשה מאז הקלאסיקה. השבוע האחרון(. 113 – 106בחייו של ישו, מותו וקימתו לתחייה. מושפע כנראה מעמוד טריאנוס ברומא )

הקרולינגים פונים לרומא והאוטונים לביזנטיון.רשימה של המלכים הקרולינגים והאוטוניםנמצאת במצגת.

במקביל הייתה האיקונוקלזם )המלחמה על כיבוד האיקונות(. בתקופה לפני הקרולינגית אין אומנות פיגורטיבית, מונומנטלית. התשתית הרומית נחברה, יש

כאוס שנקרא נדידת העמים. התרבות הצפונית נהיית שלטת, זו תרבות של שבטים נודדים, אין ישובי קבע, לכן אין פיסול מונומנטלי כי אין איפה להציב את הפסלים. אומנות שבטית מתמקדת בדברים ברי הזהה –

סיכות, כלי נשק, הספר המאויר. המרכז החשוב ביותר הוא באירלנד, שם קמים המנזריםהראשונים שמפיצים את כתבי היד שלהם.

אין נראית אומנות ללא מסורת פיגורטיבית, כל זה שינה את פנייה של אירופה ויזחור בגדולברומנסק.

סיכה נוצרית: לחלוטין האומנות השבטית. האלפא והאומגה, האות הראשונה והשנייה- זה של כריסטוס הקדוש.r ו- Xבאלף בית היווני, כסמל לישו שמכיל הכל מאלף עד תו.

עיבוד שבטי לאומנות נוצרית. הפנים של אל השמש, לא נטורליסטי, מסומן. מה חשוב באסתטיקה הזו? כל צורה שומרת על האוטונומיה שלה, כלומר, אפשר לזהות עיניים

אף וגבה אבל זו גם צורה סגורה בפני עצמה, אפשר לחתוך אותה ולשים אותה בתור עץ בציור אחד, אין לה זיהוי בטבע חד משמעי והיא גם לא חלק אורגני של הפנים. זה דימוי שביר, טעון, הוא מה שהוא מתיימר לייצג והוא בו זמנית גם משהו אחר לגמרי, הוא חולש בו זמנית על שתי מהויות. האומנות השבטית עובדת על מלאכה מעלפת

של סדר גיאומטרי מושלם, כביכול שקט אבל בתוך הסדר הקווים כל הזמן זזים, הרמוניה וסימטריה מול מקסימום מתח, זה עובר הלאה, תנועה ואי סדר בתוך הסדר.

למעלה יש שתי אבני אודם שהן יכולות להתחבר לפנים אבל בו זמנית הן גם חלק אוטונומי לחלוטין. כל צורה שומרת על האוטונומיה שלה גם היא לרגע מתחברת

לשלם. דף אירי: שולי הדף ממוסגרים בתשליבים שתמיד מוצאים באומנות השבטית. כל קו-

תמיד נסגר וחוזר על עצמו, הסימטריות של הצבעוניות היא מושלמת. ברדע שהאומנות הזו עוברת לידיים נוצריות, תמיד יהיה קו אחד שלא יחזור על עצמו כדי שזה לא יהיה שלמות כדי לא להתחרות באלוהים. לאדם בונים איזשהו גוף שנראה

כמו פלטת אמייל ועליו, במקום לחקות את הגוף הם ממשיכים בעיטור שאין לו קישור לאדריכלות או לדמות אנושית, הוא בכל מקום אותו דבר )כמו עיטור השירותים על

השער שראינו(. הגבולות המסורתיים בין פיסול, ציור, דקורציה, נפרצים. : המסגרת שמחקה שטיח, התשליבים מחקים8הספר של דורו, לוקס, המאה ה--

צורפות, תכשיטים. ציור מחקה מדיום אחר. באמצע יש שור, זה הסמל של כותב הבשורה לוקס. יש כאן עבודה קווית, רק קונטור מגדיר אותו, אין רצון ליצירת חלל, יש אלמנטים שפזורים באופן כמעט דמוקרטי בחלל, אין תפיסה של עומק, קרוב רחוק... כל חלק בחייה הוא אוטונומי, הראש של השור הוא צורה סגורה בפני עצמה. הנעליים משקפות אהבה לעיצוב, זה לא קשור לאיך שור נראה. המפרקים מסומנים ע"י צורה

עגולה, אפשר לזהות את זה רק בגלל המיקום ובגלל שהספירלה עגולה,אפשר לחתוך אותה ולשים אותה כאיבר אנטומי אחר. הצורה הזו האי חלק מהגוף שלך השור אבל היא יכולה להיות פרח במקום אחר. הצורות מפסיקות להיות חלק אורגני של הדימוי

ומקבלות קיום עצמאי.

קרולינגים:

: יש שינוי, נראה כמו ציור קלאסי של איזה800ספר ההכתרה של קרל הגדול, - פילוסוף. תלת מימדיות, אור וצל. כתמיות צבעונית, הגוף בולט מתוך נוכחות אור

והעדרו. יש כאן החייאה מלאה של הקלאסיקה כולל הישיבה הקיסרית, רגל למעלהורגל למטה.

: המסגרת זה הדבר היחד שדומה לאומנות9ארבעת האוונגליסטים, תחילת המאה -- השבטית. כל אחד נמצא בטבע בצד הכתבה, דימוי תלת מימדי נפחי. החייאה

קלסיציסטית, אבל עם ערכים חדשים – יש אוטונומיה של הצבע, כל אחת מהדמויותעומדות מול גוש צבע מתערבל, זה נותן הרגשה של רחם אולי.

: חל שינוי באומנות9הגוספל של סנט מדרד דה סוואסון, מרקוס, תחילת המאה ה-- הקרולינגית. צבעוניות מתכתית, תמיד מהולה באפור, משחקת על קור וחום. הרגל

מתחילה להתנתק מהחיבור האורגני שלה, מתחילה להיות צורה בפני עצמה. הדמויות של או חזיתיות או בפרופיל, לכל חלק יש זווית מעט שונה, הירכיים פונות לימין, הראש פונה שמאלה... מה שאמור להיות מתומן למעלה גם לא ברור מה קדימה מה אחורה. מתקרבים לאסתטיקה השבטית שמעלה את הכל לחלל אחד שטוח, סוג של אין חלל, חלל לא ודאי. חלל חזיוני לא ריאלי, לא חומרי. בציור יש תנועה,אי שקט, צומרנות. זה

כל מה שהקלאסיקה נלחמה נגדו. אלו הערכים הבסיסיים של האומנות הצפונית.8מתי האוונגליסט, כתב היד של אדה, סוף המאה ה--9הגוספל של סנט מדרד דה סוואסון, מעיין החיים, תחילת המאה ה-- : על פניו, שוב823אסכולת רנס, ספר הבשורה של אבו מרנס, מתאוס הקדוש, -

החייאה קלאסית, אוונגליסט כותב משהו. הדוכן מופנה קדימה, האוונגליסט עצמו נראה קלאסי, בלבוש ובשיער, אבל יש חיים בבד, הקווים מקבלים חיים משל עצמם.

הפנים בצבע אדמדם שעשוי לחקות עור אבל פתאום זה נהיה כחול אפור. הטבע אקספרסיבי, הבתים מתגלשים. מה נותן לכל הסצינה את התנועה שלה? בצד ימין

מעלה יש מלאך ששופך לכסת הדיו של מתיאס את ההשראה של רוח הקודש וזה מפיח בכל הציור תנועה , קווים עצבניים, צבעים חזיוניים, דברים בלתי אפשריים.

במקום לתאר את עולם החושים, האומנות הצפונית יוצאת מתוך האומנות הקלאסיתומנסה לתאר את האקסטזה הרגשית, את רגע ההשראה.

4 שיעור

הציור במילניום: מאיור הספרים הקרולינגי לאיור האוטוני

כמה מרכזים לציור האוטוני: גרמניה, הולנד... אנחנו נתמקד ברייכנהאו,

(( : אי קטן על שפת אגם קונסטנס. המקום הזה היה המרכז התחוקתיreichenauרייכנהאו והדתי הגדול ביותר של האוטונים. זו הנקודה האחרונה עבור הקיסר הגרמני הטריטוריה

מוכרת, כלומר מעבר למקום, הקיסר הגרמני במסעותיו עובר לאזורי איטליה. לכן זוהי נקודתעצירה מהותית במסעותיו.

יש שם שלושה מנזרים. הבנייה האוטונית מאוד צנועה מבחינת המימדים, יש ווסטוורק אבלקטן וצנוע. הסקריפטוריום, המקום שבו מעתיקים כתבי יד, על קלף.

, מדובר1003, 11ספר הבשורה של אוטו השלישי, אוטו במלכותי: תחילת המאה ה-- בכתב יד דתי שנכתב לכבוד הכתרתו של אוטו השלישי, התמונה הפותחת היא בעצם עמוד כפול, יצר אותו נזיר בשם לותר. הספר הזה הוא חלק מהטקס הכנסייתי, נושאים

טקטסים גם של הבשורה וגם טקסטים ליתורגיים, הוא חלק ממה שנקראה תאטרום סנטרום, התיאטרון הקדוש, הליטורגיה שכוללת גם את הדתית וגם את

האימפריאלית. רואים את אוטו השלישי יושב על כס מלכות, רגל אחת למטה, רגל אחת מעט

למעלה, לשני צדדיו שני נציגים של שלוטו, מצד אחד אנשי הדת, יש להם ספר, צעיף )פליום( שנכרך סביב הכתפיים הוא מסמל את מעמד הבישוף, טונזורה, התספורת

של הנזירים. מהצד השני יש שני חיילים שלובשים בגדים של שבטים גרמאניים מודרניים, טייץ אדום, שמה קצרה ומעל יש להם מעיל צבאי. מחזיקים רומח ומגן.

אוטו השלישי עצמו מוכתר, לבוש בבגדי המלוכה המודרניים, טקסטורות ביזנטיות, כדור העולם הנוצרי בידו האחת ובצד השני שרביט מלכות ועליו הבז, הטריבוט

האימפריאלי. שני עמודים מאחורה ועליהם כותרות עם כרוב וראשים, האם מדובר באדריכלות ממשית? לא ברור, אבל יש כנסיות עם כותרות כאלו, לא עם כרוב אבל עם ראשים. העמודים מחזיקים גג, לא נוצר מבנה ממשי אלא סמל, מהגג תלוי וילון,

פרוכת. הבד הזה מאחורי השליט חוזר בנצרות כמו הפרוכת של בית המקדש, מה שמבדיל בין קודש לחול, אומרים שביום שישו נצלב הפרוכת בבית המקדש נקרעה

לשניים. לכן באיקונוגרפיה הנוצרית הוילון תמיד מסמל את המעברים בין כאן לעולם הבא, בין קודש לחול. הבד צבוע באדום האימפריאלי, כמו הבגדים של אוטו. אוטו פרונטלי, הוא הדמות הגדולה ביותר. קומפוזיציה סגורה, מסתכלים עליו מצד אחד

החוק מצד שני הדת, בכל צד יש אחת כהה ואחת בהיר, אחד עם זקן ואחד לא. בצד השני, רואים נשים )הפרובינציות( שמגיעות שמייצגות את כל האזורים שנשלטים

ע"י אוטו והן מביאות לו מנחות, מבחינת שפת הגוף, הדמויות מכווצות, פונות בפרופיל, הן מוכנעות, מגישות את עצמן לקיסר, אחת מביאה את העולם, את קרן השפע, זאת אות הכניעה שלהן. זהו סמל לשלטון הפאודלי שמתקיים ע"י החלפת

מיסים בין השליטים לצמיתים שלהם. מבחינה צבעונית - תמיד מעט אפרפר בצבעוניות האוטונית. מזכיר עבודות אמאיל, צבעוניות שטוחה למעט מדי פעם יש שיאים של אור, אבל הם סכמתיים, הם חוזרים

על עצמם, זה לא התפוררות דיפוזית של אור. שימוש נרחב בצבעים משלימים מה שיוצר צורמנות מסויימת. זה פוגע בתלת מימדיות, אוטו מופיע באופן דומיננטי מדי

מה שיוצר צורמנות צבעונית. מבחינה איק' – אי אפשר להתעלם מהייצוג של אוטו כישו. הוא מחזיק את כדור העולם

כמו ישו, הוא יושב עם הדום לרגליו כמו ישו, תנוחת הרגליים גם היא כמו של ישו, לצידו בחור שחרחר ובחור עם שיער סיבה כמו פטרוס עם הזקן והתלתלים הלבנים ופאולוס עם הזקן הקצר יותר והתלתלים הכהים, שמלווים את ישו. הקיסר מציג את

עצמו כנציגו של ישו עלי אדמות, זה נקרא כריסטו מימזיס, הוא מחקה את ישו.

: השליט דסטיניאנוס, מצד6הפסיפס של דסטיניאנוס מרוונה, סנט ויטלה, המאה -- ו-xאחד צבע הבישופים ומצד שני אנשי הצבא שמחזיקים מגן שעליו האותיות של ישו,

p.רואים שאוטו לוקח את זה ישירות מהאיק' של הנצרות הקדומה, הביזנטית . באותה כנסייה יש פסיפס של ישו שיושב על כדור העולם, יש לו רגל אחת גבוהה-

ונמוכה... שלושת המאגים, חכמי קדם מפרס שראו כוכב נולד בשמים וצועדים לעבר מריה וישו,-

באים להעריץ את ישו כמלך, כאל. הם מביאים זהב – כי הוא מלך, קטורת – כי הוא אלוהים )הקטורת מפזרים בטקס הדתי( ומור – חומר למשיכת גופות )מסמל את זה

שישו ימות ושהוא אנושי(. : מהאיק' של זה הכל מושפע, זה מתאר את הקיסר בהיפודרום,390עמוד תאודסיוס, -

במשחקים. אחד הצדדים מציג את העמים הכובשים, בכריעה, מביאים מתנות, מסתכלים לקיסר שמסתכל למטה. האם זה תיאטרון קדוש? עולם חילוני או דתי? אין

בימי הביניים עולם לא דתי, הפוליטיקה נובעת מתפיסה דתית. אבל מה קורה פה? בעולם הרומי, העמים הכבושים, המוכנעים סומלו בסכמה איק', כריעה והבאת מתנות. כאשר הנצרות עלתה לשלטון היא אימצה את הדפוס האיק' הזה לישו.

המאגים, כעמים כבושים, פגאניים שמכירים במלכות של ישו מביאים לו מתנות. כעת אוטו, מחזיר את האיק' הזאת למקורותיה, הקיסריים ואל מול ישו. אוטו משחק-

בכמה רבדים, מצד אחד הוא שליט העולם הנוצרי, מצד שני הוא מופיע ומתפקד באטריבוטים )חפץ מזהה( אמביוולנטיים, הוא בו זמנית שליט, קיסר וישו עצמו. זה

גובל בכפירה.ישו מכתיר את היינריך וקוניגונדה: הפעם ישו עצמו יושב כמו אוטו.-

: liuthar – evangeliar, otto 3, 1000 ספר נוסף –

דימוי שמציג את התיאולוגיה של הקיסר, רק הקיסרים הסכימו לה, האפיפיור לא כל כך היהבהבנה עם העניין הזה, הוא לא ישתוק לנצח.

ההכתרה של אוטו השלישי – נמצא בהילת ענק דמויית שקד )מנדורלה(. רק ישו מופיע- במנדורלה, זה דימוי על סף הכפירה. הוא מחזיק בידו את כדור העולם הנוצרי, יושב

על כס שאותו סוחבת תרה אמא אדמה. מקיף אותו שור מכונף )לוקאס שעוסק בילדותו של ישו ולכן הוא שור, חיה ארצית(, אדם מכונף )אטריבוט של מתי(, נשר

)יוחנן כי זו הבשורה הספיריטואלית ביותר( ואריה מכונף )מרוקס – עוסק במלכותו של ישו ולכן הוא אריה(, זה הסמלים של ארבעת האוונגליסטים, שאמורים ללוות את ישו,

הם מורידים ממנו רעלה, זה סימן לחזיון אפוקליפטי, זה גם הסימן של העיוורון, של היהדות למשל, בקץ הימים יורידו למשה את הרעלה מפניו. הבד הזה מחלק את אוטו לשניים, ראשו בשמים, מעל הרעלה ויד האלוהים מברכת אותו, אך רגליו באדמה ולכן

תרה אמא אדמה שם, שני הגופים של המלך, התיאולוגיה של הקיסר ראשו בשמיים אך רגליו באדמה, יש לו מהות כפולה אלוהית ואנושית, ממש כמו ישו. מאיזו נקודה

שלא נסתכל על זה, התעוזה הפוליטית של השליטים האוטוניים היא חסרת מעצורים. בדף שממול יש ציור של לותר ואומר: ברצון האל אוטו הכל יכול והנעלה יולבש לבך-

בספר זה מי ייתן שזה יזכירך שקבלת אותו מידי ליותריו.זה מלמד כמה דברים:

הנזירים הם הכותבים והמאיירים.1 מטרת היא – טובה וחסד, במובן הספיריטואלי, זו סוג של חתימה, לא חתימה.2

מודרנית, החתימות האלה היוו אחריות, הוא אחראי על מהימנות האיורים והמילים. איור לא נכון יכל להביא למשפט דתי. עבור האחריות הזו הוא מצפה

לקנות לעצמו מקום בעולם הבא.

מאיירי ספרים הם נזירים. האומנות, הציור והכתיבה, כיוון שהיא נחשבה לעבודת כפיים נחשבה לאומנות ששייכת לאומנויות המכנית שלא מעורבת בהם עשייה רוחנית או תיאוריה,

המאומנים האלה דרשו לשמור על צניעות, למכור את תוצרתם במחיר נמוך ולא להתפאר.אבל בין תיאוריה ובין המעשה יש הבדל גדול

: כתוב - אני נסיך הכותבים; לא שמי ולא תהילתי יחלפו במהירות.12ספר מהמאה ה-- דרוש מהאותיות מי אני. ואז כתוב – התהילה מכריזה עליך בכתיבתך לנצח אדווין,

אתה הוא שנראה בציור... אומנים מעידים על עצמם בלשון עקיפה, כאשר יצירתהאומנות היא זו שמכריזה על יוצרה.

: הילה997 – 993קודקס אגברטי, הנזירים מגישים לבישופ את ספר התפילות, -מרובעת אומרת שהאדם בציור הוא בחיים.

-Gospel book of otto 3 ,הבשורה עפ"י לוקאס, בדר"כ אוונגליסט1001 – 997, רייכנאו : מופיע שהוא יושב וכותב, לא כאן. האומן האוטוני שובר ומפרק כל מסורת אנושית.

במקום להשתמש בפורמולה של האדם שכותב את דברי האלוהים, הוא מופע בפורמולה אקסטטית, של חזיון, הוא יושב והוא מחזיק את חזיונו כעננים מוכים

בברקים, במרכזם דוד המלך, ארבעת הנביאים שנתפסו כמנבאים את ישו, מלאכים. הוא לא ממקם את זה כמו האמן הקרולינגי בחלל אמיתי, החלל הוא סימבולי, יש

עמודים המכתרים את זה ומסביב יצורים. האדריכלות היא פנטזיה, אין כאלה כותרות וכו'... למטה יש מעיין מים חיים ואיילים שבאים לשתות. לוקאס יושב על קשת העולם

ומופיע במנדורלה, כי הוא מייצג את דברי ישו. הוא בהילה ירוקה, העפעפיים שלומקופלות החוצה, זה נותן לו מבט אקסטזי, זה מייצג את החזיון הפנימי של לוקאס.

: סצינה מהפסיון1001 – 997רחיצת רגלי מהאמינים, ספר הבשורה של אוטו השלישי - )השבוע האחרון בחייו של ישו שבו הוא הולך לסבול ולמות כבנאדם, השבוע מתחיל בכניסתו לירושלים, נגמר בשהייתו בקבר ואחריו, ביום השמיני הוא קם לתחייה, לכן

תמיד הספרה שמונה היא סמל לתחייה. במהלך השבוע הזה מתרחשת הסעודה האחרונה, הוא נכנס לדיכאון, בוגדים בו, הוא מבקש מאביו שיעביר את רוע הגזירה –

סצינת העצבות בגת השמנים(. הסצינה הזו מציגה לנו את אחד מהאירועים המוקדמים של הפסיון, אחרי שיש נכנס לירושלים הוא מבקש מתלמידיו שיביאו לו חמור לבן כדי שתתגשם נבואת זכריה על המשיח, הוא מבקש מהם לערוך סעודת

פסח, הסעודה האחרונה. זאת סצינה שמעידה על צניעותו של ישו שרצה לרחוץ את רגלי תלמידיו ואת רגליו של

פטרוס. בציור יש שני עמודים ומעל מבנה שאולי מתאר כנסייה, נוצרים שני חללים, חלל אחד עליון שצבוע במיטב מסורת הציור הרומית, כחול ואדום, רקע ריאליסטי,

החלל השני, הממוסגר, יש רקע זהב שטוח לחלוטין, החלל הזה מופקע מהעולם הפיזיקלי, הוא חלל מקודש ולכן הוא גם ממוסגר בעמודים ובאדריכלות שהיא כנראה ירושלים השמימית. בתוך החלל המקודש הזה פטרוס עומד להכניס את הרגל למים,

הרגליים שלו לא באמת מחוברות לגוף, זה מאפיין את האומנות השבטית, הצורה היא כלי הבעתי וכלי נרטיבי בפני עצמו, הרגל מספרת סיפור. השחקן הראשי – הידיים,

בלב ליבה של הקומפוזיציה יש ידיים, פטרוס במחווה של למה מה? וישו שמברך אותו. היד של ישו בנוייה בצורה סבירה, מחוברת לגוף, אבל לפני שהאומן האוטוני מצייר

דמות שמחקה אדם או משהו מהטבע הוא קודם כל יוצר קשתות, אחת יורדת מהראש לזרועה והשנייה מהמפרק לבטן ולרגליים. הדמות הזו בנוייה של צירים של קשתות,

גם אם היא נראית טבעית, המיחבר של כל הדמויות ההיא על ציר אבסטרקטי. בדפים לא צבועים שמתארים את תהליך העבודה רואים סכמות של קשתות ושל זוויות ואיך

בונים עליהם דמות. גם לישו יש עיניים חזיוניות פתוחות. , הבשורה לרועים: פער בין הרקע המוזהב11ספר התפילות של היינריך השני, מאה -

השטוח ועליו צורות עפות, מתפתלות, ידיים מדברות. , שלוש המריות ליד הקבר: שלושתן1014 – 1002ספר התפילות של היינריך השני, -

באו לטפל בגופתו של ישו, מלאך פגש אותן ואמר להן שהוא קם לתחייה. בסצינה בנוייה מרקע זהב, אל ריאלי, מפקיע אותן מזמן ומקום אבל שקט מאוד. מסגור,

הפקעה של המקום, ציון קדושתו, עליו גמלון שלא קיים באדריכלות של אותם ימי ועיטורים שמחקים את דגם הרומח ביצה הרומאי. האדריכלות מצד אחד לא

ריאליסטית אבל היא אומרת שהם מכירים מה שהיה ועושים עם זה דבר אחר. שלוש הנשים לא ריאליסטיות, לאישה מאחורה אין רגליים, לא מעניין אותו הדיוק הפיזי,

ההילות הן פשוט משחק צבעוני, צבעים משלימים, בביזנט היו שמים את שלושת צבעי היסוד, האומנים האוטונים אוהבים צבעים משלימים. הנשים עומדות אבל הצעיף

שלהן עף שמאלה, הקטורת עפה לצד השני, יש רוח לא ברורה שבתוך השקט והאיזון

הצבעוני, דברים זזים, תנועה שלא מנומקת בעולם הפיזי, רק אקסטזה יכולה להסביר את זה, רוח, קדושה. בצד השני יש מלאך שיושב, כתף שנמחקת, מעיל שעף לצדדים

לא ברור איך, פניו חתומות, אף אחד מהם לא נבהל מהתנועה הבלתי מוסברת, זה הקסם של האומנות, שקט ושלווה, סידור מושלם וביחד עם זה כוח אקספרסיבי עצום

שנמצא בקו ובצבע. אומנות כתבי היד מפתחת את האומנות הנרטיבית: נס של ישו בכינרת – מפליגים-

בכנרת ויש סערה, מעירים את ישו שישקיט את רוחות השמיים, זה אלמנט פגאני שנכנס לנצרות. ישו מופיע פעמיים בסירה. הסירה בצורת שקט כזו, זו צורה שחוזרת על עצמה בנסיבות שונות כל פעם יש לה תפקיד אחר, סירה, עץ, גיגית... מתחת יש

סצינה של גירוש שדים. ישו והפוסטלים, היד שלו מצווה על השדים לצאת מהאיש, הוא אומר לשדים לרכב על עדר חזירים והשדים קופצים עליהם והם קופצים לכינרת.

הגוף של האיש עם השדים לא הגיוני. אין חשיבות לחיבור האורגני של חלקי הגוף. השבירה של הצורה היא ערך סימבולי שמסמל את העדר הדרך הנכונה, את הטירוף,

הדמוניות. מכאן ואילך נראה שאחדות גאומטרית ושלמות צורנית, תסמל את הטוב בעוד ששבירה לא נכונה, העדר סכמות גאומטריות מסמל את הרע, הטירוף. ברקע יש

אנשים כפופים ובפרופיל שזה מסמל שהם נחותים.

סנט גיאור, רייכנאו: ציורי קיר שמספרים את אותו סיפור, אומנות זעירה ואומנות- מונומנטלית מטופלות באותו אופן, גם פה האיש עם הדיבוק מוצג כשבור. מאנדר -

הפס שמעטר את התחתית הציור הוא מופלא, יש הקצרות, הצללות, לא רואים את זה ביוון וברומא, המקור הרומי הוא שטוח, באומנות האוטונית כבר יש תלת מימד. לכן

הרקעים בשטוחים הם בחירה בלבד. הדמויות המרקדות, עוד ציור קיר באותה כנסייה: הקשתיות של הדמויות, דמויות-

מרחפות, אין להן משקל.

(: לא התקבלה כחלק מהספרות הנוצרית,1001/2 )11האפוקליפסה של במברג, מאה - גרמה להם666מהביבליה, עד הופעת המוסלמים. האגדה לפייה מוחמד מת ב-

לחשוב שאולי הספר האפוקליפטי הזה הוא נבואה ממשית ולא ספרות חיצונית. החל , האפוקליפסה הופכת לספר רשמי מארון9, בתהליך שנמשך למאה ה-7מהמאה ה-

הספרים הנוצרי. לכן עד אז אין הרבה ציורים של האפוקליפסה. פה רואים את ישו יושב, יוחנן מקבל את החזון, ישו בשמיים, מוקף באוונגליסטים, מלאכים תוקעים

זקנים צועקים קדוש קדוש קדוש.24בשופרות ו-

כתבי היד מאוד מילוליים – השופר השני, שליש מהאוניות טובעות, וכו'... מופיע במצגת.

ההתגלות, אלגוריה למריה וישו, מפלצת שמאיימת על אישה הרה.-

בברית החדשה לא מסופר איך יום הדין האחרון התרחש, מדווח את תחיית המתים, חזון העצמות היבשות. החזון האפוקליפטי אומר שחיות הים והיבשה יטילו מקרבן את המתים.

מסופר שישו יפריד בין המקוללים למבורכים והמקוללים יושלכו לנהר האש.

בציור לא קיים נהר, המתים לא קשורים לחיות, רואים את ישו יושב למשפט הוא מחזיק בצלב שזה מה שנתן לו את סמכותו המשפטית. בגלל הצליבה הוא שופט את האנושות. הסמל

מסמל את זה שישו היה בנאדם, לצידו של ישו האפוסטלים שמלווים בצבא המלאכים, מלאכים תוקעים בשופרות לתחיית המתים. למטה בצד יש את יוחנן שחזה את החזיון.

לשמאלו של ישו יש מערה ובה לכוד השטן והאנטיכריסט.במגילות שהמלאכים מגוללים בו הוא אומר שהוא יפריד בין העיזים לכבשים, בין הטובים לרעים. מכאן25מצוטט מתי פרק

ואילך צד שמאל של ישו יהיה מקומם של המקוללים והרעים ואילו צד ימין יהיה מקומם של הטובים, זה יהיה כך בשערי הכנסייה, בתהלוכות הליטורגיות... אנחנו בעצם ראינו את כל

האומנות שקדמה במערב לתופעת הרומנסק, אומנות בתום האלף.

5 שיעור

843 – 726 איקונוקלזם, , בימה"ב. ממלכה נוצרית1453 – 330ביזנטיון זהו שם הממלכה הארוכה ביותר, הנוצרית,

אחידה ורציפה עם צורה תרבותית פחות או יותר אחידה. מעבר לעובדה שיש שם רציפות , קונסטנטין, מבחינה אומנותית ביזנטיון משמרת את העולם4פוליטית נוצרית החל מהמאה ה-

הקדום, הרומי. כלומר, היא מקפיאה אותו, הממלכה הרומית קופאת ועוברת תהליכים שלסינון, תמיד נשאר זכר לעולם הרומי.

מה שקרה בביזנט זה הקפאה של סכמה מסויימת אבל בו זמנית זה גם מה שאיפשר אתהרנסנס, הם גילו את העולם העתיק דרך ביזנטיון.

היא9מבחינה תרבותית, במאות הראשונות ביזנט היא חלק ממערב אירופה, מהמאה ה- הופכת ליישות עצמאית, גם מבחינה דתית. בביזנט יש אחדות דת ומדינה, במערבב אין. עם

זאת, , מתוך מלחמה שנקראת8,9 השבר הסופי בין המערב למזרח מתרחש סביב המאה ה-

איקונוקלזם. מה המלחמה הזו אומרת? המלחמה בדבר כיבוד צלמים. אנשי ביזנט, האיקונוקלסטים, שונאי הצלמים, טוענים שאסור לעבוד ציור או פיסול אלא רק דימויים

מופשטים כמו הצלב. מדוע הם יוצאים כנגד האיקונה?

הדיבר השני, לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה. הנוצרים ראו עצמם המשך של.1 הברית הישנה. אין לעבוד את הדימוי משום שישנו טשטוש בין הדימוי לבין מה שהוא

מייצג, כלומר, הפחד האיקונוקלסטי הוא שהמאמין הפשוט יסגוד לדברים ולא למהשהם מסמלים.

במקור, בתהלוכות לוויה, היו שמים מסכת מוות משעווה, זה תיאור מדויק של.2 הבנאדם ברגע מותו, בראש התהלוכות, וגם איקונות, ציור של הפנים. הערצת הדמות

מגיעה מפולחן שבין הערצת אלילים לבין הערצת הקיסר. זה איום פוליטי, כי אם כל אחד יכול לייצר איקונה של קדוש, אז מה מעמדו של הקיסר? זה גם איום על הכנסייה,

הסמכות שלה לקבוע איך נראה האלוהים מתערערת. מי מסמיך איקונה? מי קובהשהאיקונה אכן מייצגת מעמד קדוש.

, ביזנטיון מתכווצת. ביזנט שולטת בדרום איטליה, ביוון, בקפריסין,8במאה ה-.3 בבולגריה, בארצות הבלקן, טורקיה, עד לסוריה ואפילו דרומה יותר בתקופות

מגיע האיסלאם, הצבאות של ביזנטיון יוצאות להילחם7מסויימות. במאה ה- במוסלמים עם איקונות בראש הצבא ולמרות זאת הם לא מנצחים. הם שאלו את

עצמם איך יכול להיות שהמוסלמים, שהם כופרים, מנצחים? התשובה היאשהמסולמים מכבדים את הדיבר השני.

אנקאוסטיק – פיגמנט מעורבב בשעווה נוזלית

לספירה, הקיסר לאו השלישי יוצא בפתח ארמונו בקונסטנטינופול ושובר את הצלם של726ב- ישו ואומר שיש לכבד אך ורק את הסימן של האדם שהוא הצלב. מתחילה מלחמה עקובה

, על כיבוד הצלב, וסיומה בהחלטה על כיבדו הצלמים. התוצאה של ניצחון123מדם במשך האיקונופילים, אוהבי הצלמים, הבטיחה את ההמשך של האומנות הפיגורטיבית במזרח, אם

הם היו מפסידים היינו עוברים לסוג של אומנות קונספטואלית או מופשטת באופן מוחלט. במערב מקבלים את זה בחשדנות, אנשי ביזנט יפתחו תיאוריה שאיקונה היא כמו משכן

לאלוהות, לא בגלל שבעץ או בצבע יש כוח אלא משום שהוא צינור מיסטי לאלוהות. אנשי

המערב אומרים שהם לא יכולים לקבל את הרעיון הזה, אלא, הציור והאומנות מענגת את העיניים והחושים אבלה היא רק דבר משני והיא אינו אובייקט פולחן. במערב האומנות תמיד תשמור על הגדרתה כבעלת קיום אסתטי, בעוד שבביזנטיון האומנות האי לחלוטין של חפצי

פולחן. לכן במערב יש התפתחויות סגנוניות והמצאות בלתי פוסקות בעוד שבביזנט יקדשו וישמרו את הדגם. כאשר חוזרים לייצר דימויים בביזנט הכנסייה המנצחת מכריזה שתמונות ישו והקדושים מכילים מהאנרגיה האלוהית והתבוננות בהם מיטבה עם הנשמה. איך תוגדר

האיקונה מעכשיו? איך נדע מהו הדימוי הנכון? יש כל מני סוגי איקונות:

- מושג בלטינית. דברים שלא נעשו בעבודת יד. מדובר בדימויים בעלי אכרופוייטה . 1 מקור פראי מסויים. לדוגמא, שלושת המאגים באים לבקר את מריה וישו הילד, הם

מביאים איתם צייר, הצייר מצייר את מריה וישו ומריה אומרת – נכון ככה אנחנו נראים. לוקאס, אחד מכותבי הבשורה היה רוקח, למה זה חשוב? כי הציור היה שייך לרוקחות, הוא צייר את מריה ומריה לקחה את המכחול והשלימה את הציור. אגדה אחרת אומרת שלוקאס לא סיים את הציור, הוא הסתיים מעצמו. עוד אגדות – בויה

דלרוזה יש פוגש עלמה, ורוניקה שמנגבת את פניו במטלית, העלמה מגלה שישו החתים את עצמו על הבד וזה הדימוי האמיתי. פירוש השם ורוניקה הוא האיקונה

האמיתית. : אף צר וארוך, עיינים גדולות, רומי. אייכרופוייטה של11- אייקון של מדונה, המאה ה-

מריה. אייכורופוייטות נתפסות כמשהו שמועתק שוב ושוב ולכן הוא משמר את אותם כוחות כמו המקור. כיוון שהאיקונה מאכלת משהו מהרוח של מה שהיא מייצגת,

באמצעות האיקונה, כאשר הכומר מסמיך אותה לקדושתה והיא נחשפת, האלוהותבאו לבית שלה ובאותו טקס אפשר לדבר איתה וכו'...

יש שלושה בדים שטוענים שהם ורה איקונה. עוד אגדות – כשישו קם לתחיה הוא- השאיר את התכריכים בקבר ועליהם היה את פניו. מלך סוריה חולה ומבקש שישו

יבוא לבקר אותו במקום זה הוא מנגב את הזיעה שלו ושולח לסוריה.

כיצד הכנסייה הביזנטית תגדיר מהו דימוי קדוש? מטאפורת החותם הכרחית, לכן כך גם צורתהעבודה של פוזיטיב נגטיב.

רעיון הדימוי הביזנטי: הובא ע"י יוחנן מדמשק, אחד מאבות הכנסייה הביזנטית, הוא מנושא נאום בזכות האיקונה ומדבר על חמש סוגי איקונות שקיימים ביניהם האיקונה המצויירת. הוא אומר שהאבטיפוס הקדמון יוצר בהכרח דימוי נוסף שהוא הפרוטוטייפ, הוא יוצר את בנו, את ישו וזה יוצר בהכרח דימוי נוסף שהוא אנחנו שנבראנו בצלם האלוהים. כמו שחפץ מטיל את צילו כך האל יצר את בנו ברוחו ובצלמו ואת העולם כולו, הנראה והבלתי נראה. העולם הוא

סדרה של צלמים משום שזה תבוע באופיו של הבורא, כל העולם הופך לשרשרת רציפהוהיררכית של דימויים, כל אלה נושאים בתוכם משהו מהפרוטוטיפ והארכיטיפ.

אכירופוייטה – דימוי שלא נוצר בידי אדם, הוא הפרוטוטיפ בעל מקור שמיימי.1העתק מדוייק – כמו חותמת.2שינה הקבלה בין האבטיפוש לתמונה, ממש כמו ההקבלה בין האב-האל ובנו..3 התמונה, הנוצרת ב"אורח הנכון" היא חלק מאגי של טיפוס ומזוהה איתו, בצורה.4

מאגית.ייצוג או תמונה של דמות קדושה זכאים להערצה..5לכל דימוי מקום בהיררכיה רציפה..6 הצופה חייב להזדהות עם התמונה, לכן עלייה להראות למרחוק, להיות מובנת וקלה.7

לזיהוי ולהבנה. דמויות בודדות צריכות להיות מזוהות לפי כתובות או אטריבוטים ויש לתארן פרונטלית.8

כדי שהצופה יוכל ליצור קשר עיין. מעט פרטים, סצינות סימטריות, תקשורתיות, הנכחה של הקדוש בחלל שלנו. דמויות.9

יוצאות החוצה לכן העומק לא חשוב.

בתום מלחמת האיקונוקלזם מתקינים מוזאיקה חדשה לתיאור הניצחון.

סוגי כיפות –

פנדנטיב - כיפה שנשענת על ארבע קשתות. זאת שיטת קימור פנדנטיבית. הכיפה נשענת עלהשיא של הקשתות. את הפער בין הקשתות לכיפה ממלאים באבן שמתכופפת קדימה.

קשתות8שיטה שנייה זה קווינצ', יש קשת קטנה נוספת שעולה כמו קורה.ואז יש בעצם עוד קטנות.

. איך הדימוי867באפסיס יש ציור, פסיפס של מריה והילד, מריה תאוטוקוס, אם האלוהים, ערוך? מריה פורנטלית מבט שמרחף מעל ראשנו, יש לה הדום, כסא משובץ באבנים טובות

ושני כרים, זהו לא כס מלכות ממשי אלא כס שבמקור הופיע בייצוגי אלים, נותנים למריה אטריבוט, כס שהופך להיות כס ביזנטי אך הוא לקוח מתיאורי האלוהויות הפגאניות. יש לה

שביס, היא חסודה, מחזיקה את הבן ביד אחת, משקלה לא משפיע על הכרים. על ברכיה יושב ישו, הוא די מחליק מרגליה של מריה. רגל אחת שלה מריה גבוהה יותר. הדימוי הזה משמר

לחלוטין את הפיגורה האנושית של העולם הרומי ומצד שני מקפיא אותה והופך אותה לסכמטית לחלוטין ולא נאמנה לחוקי הטבע. האור שנשפך על הגלימה של ישו לא קשור לאור

שנשפך על הלימה של מריה. הכפלים בגלימתו הם יותר משחקים אבסטרקטיים ולא ממש תלת מימדיים. למה מתכוונים שאומרים דמוי חיים? זה מבחינתם דימוי ריאליסטי. אמרו

שמריה מפנה את מבטה באהבת הלב לילד, זה לא ממש נראה בציור. למה הציור תואר כך? בביזנט הם לא דיברו על אומנות כמו שאנחנו מדברים עלייה, מתוך כלים מדעיים,

אובייקטיביים. זה לא מעניין את אנשי ביזנטיון, יצירת האומנות בשבילם היא קרש קפיצה להרהורים ובעיקר לתגובה רגשית. הם לא מתארים מה הם רואים אלא מה הם מרגישים ומה

המחשבות שזה מעורר בהם.

עיטור הכנסייה הביזנטית –

נשארו נאמנים לאומנות הפסיפס. יש מספר אבות טיפוס אדריכליים ועיטוריים. המודל הנפוץביותר:

אין ווסטוורק כי יש איחוד בין דת למדינה. המבנה אינו מבנה אורך ,בזיליקה עם אפסיס. הכנסיות הביזנטיות הן בדר"כ מרכזניות. גוף הכנסייה הוא ריבוע מושלם. החלל המרכזי

בכנסייה הבינזטית נקרא נאוס והוא בדר"כ מכותר בכיפה. מארבעת צדייו יוצאות ארבע זרועות קטנות שמשוות לו צורה של צלב שווה צלעות. הצלב עצמו תחום בריבוע. עיגול, צלב, ריבוע. במזרח יש אפסיס, לפעמים שלושה אפסיסים. בזרוע המזרחית יש עוד כיפה וחצי כיפה מעל

האפסיס. במערב ישנו פרוזדור רוחבי והוא נקרא נרטקס. הנרטקס הוא פרוזדור מקדם לכנסייה, מעין מבואה שבה נמצאים טרם הכניסה לכנסייה, גם שם יש טקסים ליטורגיים. שם

נמצאים אלה שעדיין לא הוטבלו לנצרות. יש בכנסייה כל מני חדרי שירות – דיה קוניקון והפרוטזיס הם החשובים, שם שומרים את הבגדים של המיסה ואת לחם הקודש והיין,

החדרים האלה נמצאים משהי צידי האפסיס. יש מקרא בתמונה של התוכנית העיטורית: בנרטסק מופיעות הסצינות של התחייה והצליבה של ישו, בדר"כ באיזור המרכזי תופיע ילדותו

של ישו, בכיתה שלפני האפסיס, חג השבועות, זה החג שבו רוח הקודש נותנת לשליחים את השליחות שלהם, את השפות. במזרח יש או את מריה וילד או ישו פנטוקרטו, ישו הרואה כל.

החגים הליטורגיים בכנסייה האורתודוקסית. 12המערך של הפרסקאות עוקב אחר

, יוון:11כנסיית פוזיוס לוקאס, מאה -

כנסיית פוזיוס לוקאס. מבנה קטן יותר מבמערב אך יותר מורכב. התקרה היא בקשתות וכיפותבניגוד למערב ששם התקרה שטוחה. רומא חיה גם בשיטות האדריכליות

.

נרטקס. סצינת רחיצת הרגליים, חלק מהפסיון. רואים את ישו מצביע על ספר החיים.

רחיצת רגלי המאמינים. לפני הסעודה האחרונה ישו קורא לתלמידיו שירחץ את רגליהם, פטרוס מתווכח איתו. רקע זהב, מפקיע אותנו ממקום וזמן. האומנות הזו מציגה דוגמה, לא

משהו שרלוונטי לכאן ולעכשיו, רקע זהב הכי טוב להפגין את זה, זה מנצנץ וגורם לציור להיזרק קדימה, להיות נוכח בחלל שלנו. פנים דומות לציורים רומיים, סומק הלחיים, קשה להשיג

בפסיפס זכוכית. האומן משמר את כל הערכים של העולם העתיק, הם לבושים לא בלבוש מודרני, אלא בלבוש פסבדו היסטורי, איך שהם חשבו שנראו טוגות וטוניקות. הגוף בולט מתחת לבד יש שמירה את האורגניות של הגוף, רואים איך חלק מתחבר לחלק, הכפלים

שומרים תמיד על אותו רצף של צל. באגן המים מנסים לתת דגם נטורליסטי כמעט של גלים.דגם המאנדר שהוא רומי, מפויע גם פה.

בהשוואה לאוטונים, הם לקחו מבזינט את השימוש ברקע זהב אבל עדיין אין את הקדושה של השגם. קומפוזיציה כמעט זהה, העיניים הגדולות נלקחו מהמזרח. אצל האוטונים אין שמירה

אל האורגניות של הגוף, והם לא מחוייבים לנטורליזם. הזהב אצל האוטונים הוא אמצעיאקספרסיבי.

סצינת הצליבה. סצינה קבועה באומנות ביזנט. ישו הצלוב, מימינו מריה, לשמאלו יוחנן האוונגליסט. בצליבה ישו מכונן ביניהם קשרים חדשים של הורות. הגוף של ישו מלא בקווים

שמסמנים שרירים. מצד אחד זוהי דמות אדם בעירום, אפשר לזהות תפקודו של כל חלק ואת הקיום שלו בטבע, אבל במקום לתאר את השרירים הדברים האלה הופכים בהדרגה לסימנים

סכמתיים. ההבדל מהמערב הוא ברור, במערב כל צורה היא עצמאית, פה זה לא כך, אין לאיברים קיום בצורה עצמאית והם שייכים אורגנית לגוף, סכמטיזציה. למעלה, השמש והירח, כשישו נצלב, שמש בגבעון דום, ירח בעמק איילון, הזמן עוצר מלכת. הירח הוא הברית הישנה

והשמש היא הברית החדשה. כפי שלא ניתן להבין את הירח בלי שהשמש שופכת עליו את אורה כך לא ניתן להבין את הברית החדשה אם הברית החדשה לא תביא את פתרונה.

הקבורה על אבן הגולגותה, מקום קבורתו של האדם.

. הראשון הוא העידן3עוד סצינה בנרטקס – התחייה. הנוצרים מחלקים את ההיסטוריה ל- שלפני החוק, כולם חיו בחטא ועבדו אלילים, גן עדן של שוטים. השני הוא עידן תחת החוק, סובלגה, ממתן לוחות הברית, מאותו רגע גילו כמה קשה עולה של תורה, חוטאים ויודעים

שאנחנו חוטאים. השלישי הוא הסוגרציה, תחת החסד האלוהי המופלא, אלוהים מחליט להקריב את בנו יחידו כדי להציל את האנושות. כל עוד אדם בוחר באישה על פני האל הוא

הולך ללימבו, שזה המקום שאליו הולכים החוטאים שהוא לא הגיהינום כי לגיהינום זה רק ביום

הדין האחרון. כשישו קם לתחייה הוא יורד ללימבו ומושיע את כל גדולי האומה, אדם וחווה ומהצד השני שלמה ודוד, שהם כמובן העץ הגנאולוגי של ישו. כדי שנבין שהמלוכה

האורתודוקסית מגיעה מכאן, שלמה ודוד לבושים כמו שליטים ביזנטיים. הסצינה היא סימבוללכך שכעת נישפט על פי מעשינו.

סקווינצ'. קיר איקונות שמפריד את האפסיס. זהו החלל המרכזי, הנאוס שמכותר בכיפה,בסקווינצ'ים יש פסיפסים.

6 שיעור

לכנסייה הביזנטית יש פחות או יותר תוכנית עיטורית קבועה, בנרטקס, בכיפה המרכזית, מתחת לכיפה המרכזית – חיי ישו, בכיפה לפני האפסיס – שבועות, השליחות הנוצרית,

באפסיס עצמו – או מריה וילד או ישו פנטוקרטו. זה לא כך בכל כנסייה מקומית שיש לה קדוש משלה, היא תעשה וריאציה על הנושא הקבוע הזה. בניגוד למה שקורה במערב, שכל כנסייה

היא עולם בפני עצמו ובכלל לא מציגה את אותה קשת נושאים של הכנסייה הקודמת.

אייה סופיה למשל, היא לא כנסייה עצומה, לא מדובר בכנסיות הענק שיש במערב. יש כיפותוקמרונות אבל לא מנצלים אותם לכירוי של חללים גדולים.

המודעות לכך שהמשמעות הסופית היא צל הצופה לא משנה מה הדימוי מנסה להעביר.

סקווינצ' – לידת ישו – על אף היות הסקוויצ' גומחה שנסוגה פנימה, הרי שהדימוי כביכול יוצא החוצה. אין לדימוי עומק ממשי, זה אחד המאפיינים של הציור הביזנטי. האומנות הביזנטית שומרת על הערכים של האומנות הרומית, גם כשהרנסנס יגיע הוא יגיע מתוך הטמעה של

ביזנטיון באיטליה. למרות שהם שומרים על האומנות הפיגורטיבית והסיפורית של רומא, יש דבר אחד שהם מוותרים עליו – החלל העמוק. גם בביזנט הציור הוא לא בבחינת חלון

שמשקיף על מציאות אחרת כמו שאמר אלברטי ברנסנס, אלא התהליך הוא הפוך, ההיסטוריה הקדושה, חיי ישו וכו'... פורצת קדימה לחלל הכנסייה, לוגיקה הפוכה משל

הקלאסיקה והרנסנס, אנחנו לא נשאבים לתוך הציור, הציור מתפרץ קדימה לתוך החלל שלנו. מעדויות של מבקרים שמספרים איך הם מנשקים את הקדושים ומרגישים את נוכחותם בחלל

הכנסייה. איקונה שחובקת אותנו מכל הכיוונים.

מה רואים בציור זה? מריה מחזיקה את ישו שעטוף בבדים, העריסה שלו בנויה כמזבח קטן כי ישו עוד בטרם נולד כבר יודעים מה יהיה סופו, קורבן פסח. בצד אחד רואים את יוסף

שמהרהר, האגדות מספרות שיוסף הרבה פעמים תהה מאיפה הילד הזה כי הוא לא ידע את מריה, יש קטע שהוא נוזף בה שהיא בגדה בו ומלאכים מסבירים לו שלא כך הדבר. כיוון שהוא

לא האבא האמיתי הוא תמיד מבודד מהסצנה. מאחור שור וחמור. השור – חיה כשרה, החמור- טמאה. שור מסמל את היהודי והחמור את הפגאני. כל העמים מכירים באלוהותו של

ישו עם לידתו, הם יודעים מי האדון. החיות הסימבוליות האלו גם מתוארות פחות או יותר נטורליסטית. מקדימה, סצינות ז'אנר – רחיצת התינוק לאחר לידתו, כל זה לא מגיע מהברית החדשה אלא ממנהגי לידה בחצר הביזנטית. כלומר, מתחילים לספר לנו את הסיפור הקדוש

מתוך הפרקטיקות של הצופה בן הזמן, זה מעורר את יכולת ההזדהות עם הסיפור.בצד ימין יש את הבשורה לרועים, המלאכים מודיעים לרועים שישו נולד. ציור של כוכב בית לחם שנולד

יחד עם ישו והחכמים הפרסיים שמגיעים להעריץ את ישו. כל הסצנה מדברת על ההכרהבישו.

טבילת ישו – רקע הזהב שמפקיע כל אפשרות להיכנס לעומק, זה גם מפקיע מזמן או מקום. האזור הכי קעור הכי פורץ החוצה. ישו עירום לחלוטין – שמירה על ערכים רומים.

פרסוניפיקציה של הירדן. ישנה התייחסות ברורה לאיך שהמקום נראה. יוחנן מהטביל, יש אלוהים, רוח הקודש בתור יונה ואלוהים אומר זהו בני אשר אהבתי. זאת הסצנה היחידה

בברית החדשה שבה אלוהים מזהה את ישו כבנו. מופיעים פה האב )היד(, הבן )ישו( ורוחהקודש )היונה(. השילוש הקדוש.

בית הטבילה האורתודוכסי ברוונה, אמצע מאה חמישית:-

כיפת האפסיס:-

רוח הקודש שולחת לשונות לכל השליחים היא שולחת להם את השפות כדי שיצאו לנצר את העולם. זה רלוונטי לצלבנים עם היציאה למסעות הצלב. ממש רואים לשונות אדומים כמו אש. זה רגע חשוב כי זהו כינטון הכנסייה האוניברסאלית, הכנסייה שיוצאת להטיף לכל העולם לכן

הדימוי נמצא מעל המקום שבו הכמורה מבצעת את הטקס. אחידות מלאה בין האיורלטקסיות. כל אחד מהפסיפסים האלה הוא ליטורגי שמלמד על מחזור החיים והטקס בכנסייה.

כאשר מריה יושבת זה נקרא אניקופויה. איקונה שנישאה בראש צבאות ביזנט במלחמותיהם. מריה יושבת על כס עם ישו, אותו מבט הצידה,

דגם מקובע, בגדיו של ישו מוזהבים, בגדי מריה בסוג של בין ארגמן לכחול, כס משובץבאבנים טובות עם אדום....

ביזנט – שימור האומנות הרומית, שימור אומנות הפסיפס כביטוי האומנותי העיקרי תוך הקפאה, סיגנון, סכמטיזציה של העולם הרומי. פיתוח התיאוריה של תמונת ההערצה – האיקונה, שהוסמכה ע"י הפרוטוטיפ, אאכרופויטה. כלומר, האמונה שהדימויים הוסמכו

משמיים ולכן אין לשנותם והם מכילים חלק מהקדושה של מי שהם מייצגים. מבחינהאדריכלית, ראינו שבביזנטיון נשמרת אומנות הקימור והקירוי בכיפות אבל בקנה מידה קטן.

רומנסק –

התפתחות חדשה לחלוטין במבנה החברה, באדרכילות וכו'... זה לידי ביטוי התחדשותהאומנותית של הרומנסק.

מהו השם הזה? זה לא שם שטבעו אנשי ימי הביניים, מבחינתם זה היה המשך של התקופה ופירושו בסגנון רומא. הכוונה להחייאה של19הקודמת, השם ניתן ע"י חוקרי אומנות במאה ה-

שני תחומים חדשים במערב:

קימרונות האבן, כלומר, קירוי בכל השיטות שהיו ידועות בעולם הרומי, קשתות, קימרון.1צולב, קימרון מצולע, כיפות.

שנה אין באירופה פיסול מחשש של עבודת אלילים.600תחיית הפיסול המונומנטלי. .2 יש רק ציור או פסיפסים שהם אשלייה, אי אפשר לטעות בזה עם בנאדם. בפיסול

תמיד יש סיכון. יש רק פיסול זעיר. הפיסול המונומנטלי קם לתחייה אבל הוא אף פעםלא יהיה פיסול חופשי כמו ברומא, הוא באותו סגנון אבל לא ממש רומאי.

ימי הביניים חיים בתוך ההריסות הקלאסיות והם מעלים באוב את העבר הקלאסי מתי שהם עושים זאת הרבה. מדוע?11רוצים. בתחילת המאה ה-

מה זה אומר בנייה מונומנטלית? אין עוד גג שטוח, יש קימרונות, קימרונות חבית. למה מפתחים אותם? זה כדי לפתור את הבעיה של איך להשעין תקרות כבדות על חללים רחבים. הבעיה העיקרית היא ספיגת לחצים. למה קשת היא הפיתרון? היא מחלקת את המשקל לשני מוקדים בקירות והיא גם תומכת את עצמה. עוד בעיה היא של לחץ צידי, כלומר, ישנו לחץ לא רק למטה אלא גם החוצה לקירות ולעמודים לכן העמודים עלולים להתפקע הצידה ולכן שמים

להם מבחוץ תומכות.

למה צריך חללים גדולים יותר? כיוון שמזג האוויר התייצב שצפון אירופה, האוכלוסיה גדלה כי לא היו הצפות ובצורות, אז היו יותר מאמינים, יש שפע, אנשים מתחילים לנדוד. אז הכנסייה

גדלה כי היא צריכה להכיל קהלים גדולים יותר, לא סתם שאירופה גדלה, היא יוצאת למסעות מסע הצלב הראשון. בדרך הם רואים את ביזנטיון ואת תפארת1099גילויים, מסעות הצלב,

העבר הרומית שנשמרה שם, בארץ הקודש הם מודעים לעליונות הטכנולוגית המוסלמית והם חוזרים חזרה עם טכניקות חקלאות חדשות שמאפשרות להם להשביח את היבול, גם טכניקות

בנייה חדשות, גם עם כתבי הקלאסיקנים. היהודים היו סוכני תרבות כי הם תרגמו מערבית ללטינית את הכתבים הקלאסיים. בנוסף, מתפתח פולחן העליות לרגל, לא רק המסע צלב,

מסע לכנסיות בצרפת כדי לזכות לגאולה,הדרכים הרומיות נבנות מחדש, התחבורה משתפרת. אירופה מתויירת, שרד המדריך לעולי הרגל לסנטיאגו )יעקב הקדוש( וקומפוסט

לה. המדריך הזה מספר איפה אפשר לישון בדרך לסנטיאגו איזה מזכרות אפשר לקנות, איפה יש אוכל ויין טוב, איפה יש פרוצות וכו'..כל זה מוביל לרגעי השיא של ימי הביניים. יש ניידות של

רעיונות מהאיסלאם, מספרד, חזרה לאירופה ולהפך. במקביל צומחות מחדש הערים. גם צורת החיים הפיאודלית נשברת עם הופעת העיר כמקום מסחר. המפגש עם העולם המוסלמי מצריך מעמד חדש של שוחרים, מי ינהל את כלכלת המטבעות? מי יאכלס את הערים האלו?

אריסים מקבלים כתבי חופש בעבור שירותים שהם נותנים לדוגמא, חוצבי האבן שזה אחד . חידוש כל מחצבות האבן הרומיים שעמדו נטושים שנים, זה12הדברים החשובים במאה ה-

כי צריך לבנות כנסיות. העיר עולה מחדש כמוסד. צומח המעמד העירוני שלימים יקרא הבורגני. המעמד הזה שובר את המשולש הקדוש של החברה הנוצרית – בתחתית העמלים,

הלבורטורי, ובקצה יש את האורהטורס, המתפללים ובלהטורס, הלוחמים. זה נפרץ ע"י מעמד חדש – מעמד העירונים. זה לא עובר בשקט, זה שובר ומערער את המבנה החברתי של

אירופה.

באצולה – אירופה נחלקת בין שלושה גורמים חשובים:

בית קאפט הצרפתי עולה לשלטון.1 לצידו, הקיסרות הגרמנית, השושלת החשובה ביותר – הוהנשטאופן. לאחר התפוררות.2

השושלות הקרולינגית והאוטונומית זה יותר מלך בובה מאשר קיסר אמיתי. לפעמיםהאצילים יותר עשירים מהקיסר.

האפיפיורות – אינה מוכנה לקבל את עליונות הקיסר הגרמני באירופה. האפיפיור.3 מנסה לגייס לצידו את בית קאפט הצרפתי. הוא לא מצליח עד התקופה הגותית ואז

המערך הפוליטי באירופה ישתנה לחלוטין.

לקונפליקט קוראים מלחמת המינויים, מי רשאי להמליך את מי, המלך את האפיפיור או האפיפיור את המלך? זה מוביל למהפכה הגרגוריאנית. הכנסייה תופסת את עצמה כנצחית,

יחד עם זאת, בפועל, באירופה, ברוב השטחים היא חסרת סמכות מול המלך הגרמני ומול , האפיפיור טוען שמוסדות הכנסייה קודם כל צריכים להיות7המלך הצרפתי. גרגוריוס ה-

כפופים לאפיפיורות ולא לאצולה. עד אז כנסיות היו כפופות לאציל. איך הכנסייה, שהיא נצחית ורוחנית הגיעה למצב משפיל של כניעה לרשות הארצית שהיא זמנית, ארעית וחומרית?

וגרגוריוס ה-4, עוד עם השושלת האוטונית, כארש היינריך ה-1077המלחמה הזו מסתיימת ב- מכיר בעליונותו של גרגוריוס וכדי4 פעמים. בסוף, היינריך ה-4 כל פעם מנדים זה את זה, 7

להביע את זה שהוא חוזר בתשובה ומקבל את סמכות האפיפיור הוא צריך לטפס למצודה שבה האפיפיור התארח בקנוסה באיטליה, על פסגת הר מושלג, הוא צריך לעלות יחף ולקבל

את סמכות האפיפיור והוא עושה את זה, אבל מהר מאוד הוא מתחרט והקונפליקט ממשיך. אבל האירוע הזה, ההליכה לקנוסה, הפך למושג לקבלת מרות של גוף מתחרה. הרפורמה

הגרגוריאנית פועלת החוצה, היא מתחילה להקים מאחזים בכל אירופה של מנזרים שמכלכלים את עצמם כגוף אוטונומי, הוא מפקיע את הטריטוריה מהשלטון האזרחי, הוא

הורס את הרצף הטריטוריאלי של האצולה, הוא מעודד וממנף את פולחן הקדושים, כלומר, כל אירופה מתמלאה מבול של שרידי קדושים, הם קוצצים את שרידי הקדושים ומרווים את

האדמה אירופית באופן מטאפורי וכך הקדושה נמצאת בכל מקום, לכל כנסיה יש שריד של קדוש וכל שריד כזה אחראי על ריפוי מחלות מסויימות, הצלחות מסויימות וכו'... לכן הם

מפתחים את פולחן העלייה לרגל, האוכלוסיה שהופכת תלוייה בשירותי המנזרים האלו, הם נותנים אוכל, לינה, ישועה. בעצם, האוכלוסיה מוצאת את עצמה בעלת לויאליות כפולה, לא

רק לאציל אלא גם לכנסייה. זאת הדרך של הכנסייה לשלוט לא רק במאמינים אלא גםבטריטוריות. הכנסייה מעודדת עלייה לרגל לקדושים השונים, לכן אירופה בתנועה.

אז הכנסיות נבנות מחדש גם כי תקרות העץ נשרפות אז היה צריך למצוא פיתרון לבעיה הזו. האדריכלות הרומנסקית צומחת בו"ז בגרמניה, צרפת, ספרד ואיטליה אבל השיא שלה הוא

צרפת וספרד, במקומות החמים יותר.

התחייה העצומה בבנייה הזו שנובעת מצרכים ליטורגיים ופרקטיים, מקושר גם להתפתחויות חברתיות, הערים, קונפליקטים פוליטיים, כל זה גם לתופעת הרומנסק. בנוסף, בכל כנסייה

האומנויות החופשיות, הקלאסיות, אחר כך אפשר7מוקם בית ספר קתדרלי שבו לומדים את ללמוד תיאולוגיה ופילוסופיה. הלימודים האלה מעלים את הסרקולציה של הידע, מזה יצמחו

. 12-13האוניברסיטאות של המאות ה-

שנה של600תחיית הפיסול המונומנטלי – כפי שזוכרים אותו מרומא, בסגנון רומא. לאחר העדר פיסול מונומנטלי צומח באירופה הפיסול הזה, אלא שלא מדובר בפיסול חופשי כמו

שהיה ברומא כי אם פיסול תבליטי אדריכלי. הוא אף פעם לא חופשי בגלל שהוא תבליטי, הוא אף פעם לא מגולף מכל הכיוונים אלא מחובר מצד אחד שלו לקיר בניגוד לפסלי החוצות

הרומי, והוא אדריכלי, הוא כפות לאיברים אדריכליים שמכתיבים את הפרופורציות והמידות שלו, זה אומר שאם העמוד גבוה הפסל יהיה ארוך וצר ואם העמוד נמוך הפסל יהיה גוצי ורחב.

אין לפיסול הזה אידיאל יופי אפריורי משום שכל דבר שאלוהים ברא הוא יפה ולכן היופי מצוי גם בצורות במכוערות ביותר של הטבע. זאת תרבות שעל אף שהיא מאוד דתית, היא מאוד

פלורליסטית, ברגע שחברה אינה מגדירה יפה בערכים מוחלטים היא פותחת אפשרויות לקיום בו זמני של ערכים מנוגדים. אין גם פרופורציות. ההבדל בין כנסייה רומנסקית למקדש יווני –

ביוון, לא משנה איפה היה הפסל הוא שמר על הפרופורציות בתוך עצמו, ברומנסק זה לאיקרה, הפרופורציות משתנות עם האיבר האדריכלי.

מה מקורות הפיסול הרומנסקי?

הנרי פוסיו הגדיר שני כללים:

חוק החתונה בין האדריכלות והפיסול.1

חוק המסגרת – הפסל הרומנסקי כביכול מנסה ליצור כמה שיותר נקודות מגע עם.2המסגרת שמכתיבה את הפסל.

עוד מצא הנרי פוסיו שלושה שלבים בהתפתחות הפיסול הרומנסקי:

– כותרות ענקיות עם פיסול גרוטסקי1050השלב הגרוטסקי – שלב מוקדם, סביבות .1 של יצורים מפלצתיים ופרופורציות מעוותות, הבעות מוגזמות. דמויות מפחידות

ומצחיקות בו זמנית, מעמידות את הצופה בעמדה רגשית אמביוולנטית. , מתאפיין בפרופורציות אידיאליות יותר. החייאה קטנה1100הסגנון ההומני – סביב .2

של העת העתיקה. פרופורציות יותר מעודנות.. שילוב של שניהם. שיא הרומנסק.1150 ל- 1125הסגנון הרומנסקי הבשל – בין .3

אבל הוא לא נובע מהרצון להחיות את הקלאסיקה אלא12זהו הרנסנס של המאה ה- מההכרה במדיום כעתיק, כמקודש. אפשר לדבר על הרנסנס הזה באמצעות שני מושגים:

הישרדות ותחייה. כלומר, יש מוטיבים רומים ששרדו והמשיכו להתקיים בתוך התרבות הנוצרית כל הזמן והם כעת צפים מחדש על פני השטח. זה לא היה מת לחלוטין, אומר

פנובסקי. הישרדות שמתוכה נוצרת תחייה.

אורנס – אלגוריה על : 1010 דיג'ון, סן בניג'ן, - האמונה, זה אלגוריה ממצרים. כל פרופורציה בין הידיים לגוף ולזקן עוותה לחלוטין.

הידיים משמשות תומכות לכותרת ומסמנות את קו המתאר של הכותרת, זה יוצר את הקורה של הכותרת. הדימוי חרוך וקדוח, אין כאן גילוף חופשי. מאיפה הדברים האלה

מגיעים? לציורים האוטונים והביזנטים יש המשכיות של שנים. הפיסול הרומנסקי מגיע יש מאיין, אולי משנהבים זה מגיע, יכול להיות שהפיסול השתמש בעתיקות קלאסיות

ששרדו במקום... אבל דווקא הפיסול העשיר ביותר לא מגיע ממקומות שבהם יש הרבה שאריות פיסול קלאסי. אולי זה מגיע מהציור אולי מהמצבות ומהפיסול הגאלו רומי, אותה ורסיה מקומית של הפיסול בצרפת. סגנון גרוטסקי - תירגמו את הפיסול

הקלאסי לצורה של קווים שיוצרים קונטורים. פחד מחלל ריק. 1040 – 1030בורגונדיה, טורנוס, סן פיליברט, -

הדימויים הראשונים הכנסייה אינם ישו או הקדושים, אלא דימוי שנראה כמעט כמו אומנות פרימיטיבית. דמות שמחזיקה פטיש פסלים, זה כנראה הפסל או האדריכל. דווקא הוא מופיע

אי שם בכנסייה. מי בכלל אמור לראות את זה? זה נורא גבוה.

: 1100אגליס סן פייר, שוביני, -

ההומני צומח לצד הגרוטסק, לא החליף אותו. אין ווסטוורק, מצביע על ניצחון הגרגוריאנים. מסביב לאפסיס יש אמבולטוריום מהמילה ללכת ועל האמבולטוריום יש קפלות, למה זה כך?

שם היום שרידי הקדושים ואפשר היה לשנע קהלים עצומים.

כותרת, חיות טורפות בני אנוש: -

המפלצת חוזרת בדיוק על הצורה האדריכלית של הכותרת. ההתפתחות של הצורות הפיסוליות המרחב עולות על הדגם האדריכלי. במקום שהיא נפגשת, בפינה של הכותרת הראשים מתאחדים לראש אחד, מפלצת בעלת שני גופים. זה הגיע מהקלאסיקה אבל זה

עובר עיבוד חדש. זיכרון של עבר קלאסי, לא ברור לנו מה מקורות העיבוד. מיהם האומנים שעושים את זה? אולי הנזירים, שכבה אליטיסטית. אבל האנשים שעובדים במחצה מגיעים

לעיר, זוהי שכבה אנאלפביתית., כל דרכי הקומוניקציה בין מזמין העבודה, הפטרון לבין האומן היא בעל פה. הכותרות האלה גם משקפות תרבות של בעל פה, של אגדות, של סיפורת

עממית ולכן הרבה מאוד פעמים, אין יכולת לפענח את הדימויים. הדמות היא אולי השטן כי יש לשטן פנים רבות, הוא עוטה מכשפות. השטן בולע דמות אדם והאדם בתמורה חורץ לשון. האם אפשר לפרש את הכותרת הזו כאיום למאמין מהגיהינום? זה בעייתי כי המפלצות של

הגיהינום מתוארות אחרת ולא כמו שנראית המפלצת הזאת. בנוסף, איפה המפחיד פה? איפה האלמנט של ההחזרה בתשובה. אם הכותרת הזו נועדה להזהיר אותי מהגיהינום היא

נכשלה, זה יותר משעשע ממאיים.

מאלף אריות בקרקס. עם השמלה והחיות שהוא מאלף. הגוף שלו מפוצל כשניים. הוא מסומן כרע ע"י הריבוי. זה נורמה קבועה – ריבוי/פיצול

מסמל רוע. איזה מטרה הדימוי הזה משרת בכנסייה ולמה הזליגה הזאת של חיי היומיום והעולם החוטא לתוך הכנסייה? בעוד שהסיפור הקדוש שולי... לעמים אין בכלל דימויים

. 1100 ל-1050נוצרים בתקופה שבין

ציפורי טרף, דווקא כן מופיע, בסיפור האפוקליפטי.

הערצת המאגים – כתוב גופרידוס עשה אותי. דווקא בסצנות הנוצריות שכל מאמין יכול לזהות, יש כתוביות. אולי כי היוצר ידע רק לכתוב דברים כמו מריה.

אולי יש פשוט קדושה למילה ולכן היא מופיעה.

זונת בבל הגדולה – היא עולה מן התהום ותחזור לשם. רואים עד כמה היא חוזרת בפוזיציהשלה על מבנה הכותרת.

7 שיעור

חוק המסגרת – הדמויות רוצות למלא את המסגרת עד תום.

עוד חוק - האדריכלות מגדירה את היופי והמידות.

דווקא בדימויים שכולם מזהים באופן אוטומטי יש כיתוב, בדימויים הלא ברורים לא כתוב כלום. למי מופנה הכתב? אין הרבה אנשים שיודעים קרוא וכתוב. האם הכתב מעיד על פנייה לקהל יותר מלומד בעוד שהגרוטסק אולי פונה לקהל עממי יותר של מסורת שבעל פה? איך

התכנים עוברים מהפטרון לאומן? הכל בע"פ. האם לכתב יש נוכחות אמבלמטית, המילה הקדושה, למרות שהנצרות היא תרבות של דימויים היא קודם כל מאמינה במילה, הכתב

מייצג את המילה של ישו.

הכותרת מעידה על מעשה האומנות, "גופרידוס עשה אותי". מי זה גופרידוס? הפטרון האזרחי? הפטרון הדתי? הכומר, או האומן? אנחנו רגילים לחשוב שקונספט וביצוע מרוכזים

אצל אותו אדם, בימיה"ב הקונספט הוא אצל הפטרון והביצוע אצל האומן.

בדרנים: הדמות הכזית מושכת בזקן של חבריה – נושאים מחיי היומיום, מהתרבות- המבנה האירופאי של עמלים לוחמים11העירונית שצומחת. החל מסוף המאה -

מתפללים נשבר עם הופעת העיר ויחד עם זה נכנסים נושאים חדשים לתוך האומנות.

אבני מסעד

זווית ישרה שתומכת בתקרה. היא הופכת להיות מצע שלם של פיסול, דווקא באיזורים הבלתינראים לעין יש מגוון גדול מאוד של נושאים.

– הסגנון ההומני.1100

חצר המנזר במואסק, דרום צרפת. קדושים, פיסול לוחות. ארכדה. בפינות חצר המנזר יש שנה. זה600עמוד מפוסל ועליו דמויות של קדושים. תחיי רומנסקית, פיסול מונומנטלי, אחרי

כמו ברומא אבל זה לא רומא. פיסול אדריכלי תבליטי, לא פיסול חופשי. אב המנזר, דורנדוס, הוכר כקדוש, בזמנו נבנה המנזר. הדמות מוגדרת באלמנטים אדריכליים, מסגרת מעמוד כותרת וקשת. תמיד יבנו סוג של נישה או סג של מבנה או סוג של מקדש, זה אף פעם לא

בפני עצמו. זה כי אדם תמיד מוגבל ע"י הסדר החברתי בתפיסה של אז, כפיפות האדם לכנסייה. הראש הוא החלק הבולט ביותר, לחיים תפוחות, פרופורציות סבירות, הוא לא מוארך

מדי. הכל נמתח באופן סימטרי, יד אחת מחזיקה במטה הבישוף שמקביל לחלוטין לעמוד והוא מתגלגל יחד עם הקשת. לראשו הילה של קדוש שתואמת לקימור הקשת. הברכה עם היד השנייה, השרוול והשמלה תואמת לצורת העמוד. הגלימה התחתונה מסודרת לחלוטין

בצורות גאומטריות מקבילות שתואמת לתחתית המסגרת. מעל הגלימה הוא לובש את בגד הבישוף, גם הוא סימטרי, כפלים מאוזנים. מחשבה של איזון, סדר, רוגע, בניגוד לסגנון

הגרוטסקי. יש שמירה על סוג של ליריות בפיסול. קווקוו מעודן, חריטה, משחקים יפים בין תלתמימד לחריטה עדינה. כל בד מעובד באיזושהי התייחסות לטבע, נטורליסטי.

אדריכלות רומנסקית

תכנית קרקע טיפוסית – הספינה המר כזית )נייב(, ספינות צדדיות. חוץ מאשר על האדמה הגרמנית, בכל מקום אחר הכנסייה הרומנסקית השמיטה את הווסטוורק כי זה כאילו היה למען הקיסר שהוא מתחרה לשלטון הדתי. המהפכה הגרגוראינית שטענה שאין הכנסייה

הנצחית כפופה לשלטון הארצי הזמני? הרפורמה הגרגוריאנית החזירו החמרה של החיים של הכמרים והנזירים, נלחמו בקניית משרות כמורה בכסף. הרפורמה היא גם כלפי חוץ, מסדר קלוני, מסדר שמעמיד את עצמו אך ורק תחת האפיפיור ובונה מובלעות של בתי מנזר שהם

שמקים שמכלכלים את עצמם ונותנים שירותים לסביבה וכך יש הפקעה טריטוריאלית של חלקים נרחבים מהאצולה. המהפכה הזאת באה לידי ביטוי באדריכלות, סילוקו של החלק

הקיסרי. במקום זה נשאר נרקטס )מסדרון מקדם(. הזכר היחיד לווסטוורק זה שני מגדלי פעמונים בחזית, אבל הם לא מייצגים את שער העיר וכניסת הקיסר, הם קוראים לתפילה

ומסמנים לעולי הרגל מרחוק את יעדם. המפרצים של הנייב וגם של הספינות הצדדיות מכורה בקשתות, גם בקימרון חבית וגם בקימרון צולב. הרומנסק הוא תרבות של ריבוי, תרבות

פלורליסטית. מה זה אומר מבחינה צורנית? כל חלק שומר על אוטונומיות צורנית, אין חשיבה טוטאלית שמאחדת את כל הכנסייה. בנייב יש קימרון מסוג אחד ובספינות הצדדיות מסוג אחר. קימרון חבית עם קשת צולבת. ריבוי שיטות. בית הרוחב )טרנספט( שמטרתו במקור

הייתה לקרב מאמינים לאיזור הקדוש. בית המקהלה – כשהנייב פוגש את הטרנספט. בריבוע הזה תהיה כיפה. מאחורי בית המקהלה לכיוון מזרח יש אפסיס. עד עכשיו האפסיס היה סוף

)שבה(, ההמצאה הרומנסקית שמבטאת את התרבות הכנסייתית.Chevetהכנסייה, כאן לא. פיתוח הצד המזרחי. מה הוא כולל? על זרועות הטרנסט, בצד המזרחי ישנן קפלות, אחת או

שתיים מכל צד בסימטריה. מסביב לאפסיס ישנו מסדרון הוא האמבולטריום מהמילה אמבולרה )ללכת(. הוא מאפשר שינוע של קהלים לצד החלק המרכזי, אפשר ללכת מסביב לאיפה שהכומר עומד. בקצה האמבולטוריום יש קפלות, שלוש במקרה הזה. טרנספט עם

קפלות. מה יש5קפלות, אמבולטוריום וזר קפלות באפסיס. סכ"ה, בכנסייה קטנה יחסית יש שם? שרידי קדושים וכל מני חפצים שלהם שיש להם כוחות פלאיים. עולי הרגל יכולים איש איש לנוע לפולחן הפרטי בתוך אותן קפלות. הנוסחה החדשה הזו מצהירה על הכוח החדש,

. לחיות עם המתים, להנות מכוחותיהם12האמונה החדשה, הפולחנים שמתפתחים במאה ה- הפלאיים. הטקס הפומבי עובר מהאפסיס לבית המקהלה, שם עומד הכומר. כל הכנסייה הופכת לבמה תיאטרלית כאשר הכומר עומד מתחת לכיפה עם מגדל התאורה. מקום של

תאורה דרמתית לכומר. העמודים הדקיקים הוחלפו באומנה מורכבת כי היא צריכה לספוג את כל הלחצים מהתקרה. בחוץ יש תומכות קיר, קיר קטן שנבנה מבחוץ כדי לאזן את הלחץ הצידי

של העמודים.

תוכנית רומנסקית לעומת תכנית אוטונית

הילדסהיים. המערב נעלם והמזרח גדל.

A טרנספט -

B- Chevet הסיומת המזרחית(

הכוללת אפסיס, אמבולטוריום

וקפלות קורנות(

Cמגדל התאורה -

D אפסיס -

E אמבולטוריום -

Fקפלות קורנות -

בערך, בורגונדי: משם יצאה כל הרפורמה וזה המוסד שמייצג1109, 3כנסיית קלוני - את האפיפיורות בצרפת ולכן הוא שואב את הפרופורציות שלו מכנסיית סן פטרוס

מטר, זה עצום במובנים140שברומא. לוקח את מידות הארוך והרוחב. האורך האו של ימה"ב. אוכלוסיית הנזירים צומחת במהירות וכל הזמן צריך להגדיל את הכנסייה,

לכן יש שלושה מבנים.

כנסיה עצומה, אזור לעולי רגל לשים את הסוסים והעדרים, חצר מנזרים, בית קברות, מרתף יין, בתי חולים, בתי ספר, סקריפטוריום. זו עיר בפני עצמה המכלכלת את עצמה ואפילו יש לה

הגנה צבאית אפיפיורית. מדובר בכוח לא רק כלכלי ולא רק רוחני אלא גם פוליטי צבאי. לא ביום אחד מצחה התוכנית הרומנסקית. הכמרים שאלו את עצמם מה יהיה הפיתרון לקהל

העצום?

שני מגדלים עצומים, מאחוריהם נרטקס. אוטונומיה של צורות. ספינה מרכזית ושתי ספינות שנבנתה ע"י קונסטנטין. בשבה יש שני טרנספטים, על4מכל צד כמו בסן פטרוס, המאה ה-

כל אחד שתי קפלות. באמבולטיריום, חמש קפלות קורנות, זה נקרא קורנות כי זה לא חלק קפלות. תומכות מעופפות. קלוני שרדה רק עם המהפכה13אינטגרלי מהמבנה. סכ"ה

הצרפתית. היא סימלה את הכוח הדכאני של הכנסייה ולכן נהרסה לחל וטין. שרד רק הצדהצפוני של הטרנספט הראשון.

: על שם בנדיקט הקדוש.1080 – 1070כנסיית סן בנואר סור לואר , בעמק הלואר, - . בכניסה קימרון צולב, בטרנספט, חבית. כניסה אחת, שלוש ספינות,3קודמת לקלוני

אין התאמה בניגוד למה שיהיה בגותיקה. פילאסטרים, חצאי עמודים שמנקזים את הלחץ של הקשתות. התאורה לתוך הכנסייה הרומנסקית היא תאורה לא סדורה, בין

אם יש קומת תאורה או לא, זה לא חלונות בנוסח של רומא או הנצרות הקדומה, חלונות ששוטפים את החלל באור. החלונות פה הם ספוטים, מרוחקים, זה יוצר

אזורים נורא מוארים ואיזורים מוצלים, יוצר חוויה מסטית דרמטית. כיפה שמונחת עלקווינצ'.

כותרות מפוסלות שהשראת קלוני: -

כל כולה עשוייה רק בחריטה קווית. זה מגיע מהאומנות המקומית הגאלו רומית. מי-זאת הדמות? לא ברור, האומונה, הטוב שמנצח את הרע... לא מפוענח.

הביקור: זה כן מפוענח. שתי נשים שוות, כי בניהם הולכים לשלוט בעולם. אלישבע- ומריה. אטריבוט שלקוח מרומא העתיקה ומועבר לשתי הנשים האלו שילדיהן יחלקו

את השלטון בעולם. יש קשתות ונישות, כל הדמויות מתאימות עצמן למבנה האדריכליויש כמה שיותר נקודות מגע עם המסגרת.

כותרת ליד – חיות מוזרות שנוגסות לעצמן את הזנב. חיה שנוגסת את הכנף. מאיפה-מגיעות המפלצות האלה? זה מגיע מהמורשת הצפון אירופאית.

הספר של דורו, כבת יש אירי נוצרי שמציג את הצלב במרכזו ומסביב תשליבים- גאומטריים, כשמגדילים אותם, כל צורה זה בעצם מפלצת שנוגסת את זנבה

שמתחבר לכנף, בדיוק כמו בכותרת. לוקחים אסתטיקה של אומנות זעירה. המשמעותשל הדימויים אינה ידועה, רק יודעים לשרשר את זה לדברים קדומים יותר.

לוע הגיהינום, מסיכה של תיאטרון.-

מסעות קודש – אומנות באתרי עלייה לרגלכנסיות עולי הרגל הגדולות.

פולחן העלייה לרגל משרת כל מני אספקטים, מי שולט בו?

המסע הצלבני – לארץ הקודש. הכנסייה, שאין לה כוח צבאי מספיק גדול כדי לשחרר את ארץ הקודש מהכובש המוסלמי, מקדשת את המלחמה. היא קוראת לזה מלחמה ספיריטואלית

ובכך היא מגייסת לצידה חלקים נרחבים מהאצולה וכמובן, במסע לשחרור ארץ הקודש ישנן טובות הנאה רבות. מי שיוצא למסע צלב וחוזר הופך מצמית לאדם חופשי, אפשר להתעשר,

להתקדם. בדרך עוברים ובוזזים ארצות כמו את ביזנטיון וקונסטנטינופול.

מסע משני – לרומא, קברו של פטרוס הקדוש. הוא ברך לארץ הקודש.

מסע שלישי – החשוב ביותר. העלייה לקברו של יעקב הקדוש בספרד, על גבול פורטוגל, קרוב לאוקיאנוס. יעקב הגדול – אחד מתלמידיו של ישו, כנראה אחיו החורג מיוסף. ראשו מצוי

בירושלים וגופתו מולתה בסרקופג בים ומצאה את דרכה לספרד. באופן פלאי הארון צץ מן במקום שנקרא קמפוסטלה, שדה אבנים. למה זה צץ דווקא אז? ספרד9הים במאה ה-

נכבשת כמעט כולה ע"י המוסלמים ויעקב הקדוש הופך להיות הגבור שקורא לרקונקוויסטה, המלחמה לשחרור ספרד. הוא מתחיל לבצע כל מני ניסים. אין דבר שהכתיב את ההיסטוריה

יותר משקר. מי שמעודד את פולחן העלייה לקגל אליו הוא לא אחר מאשר מסדר קלוני באותה בתי אב בכל אירופה. מסדר קלוני משתלט על כל הדרכים מאירופה1115תקופה יש לו

לספרד.

דרכים שחותכות את צרפת בדרך לספרד, לסנטיגו בקומפוסטלה. כל דרך מיועדת לעם4 אחר, הן מתלכדות בפירינאים וממשיכות בדרך אחת עד לסנטיאגו. יודעים על הדרכים האלה

כי היה מדריך לעולי הרגל שנכתב ע"י נזיר קלוניאקי.

מה זה אומר לצאת למסע רגלי?

אירופה של אותם ימים מורכבת מיישובי קבע, האוכלוסיה אינה ניידת, פתאום הם יוצאים לעליה לרגל. האם זו תופעה עממית? גם אצילים וגם עניים עולים לרגל, מתפתחת

הקומוניסט, הם צריכים לקיים חברה שאינה מתנהלת לפי כללי היומיום ולכן הם יוצרים מערכים חברתיים ומנגנוני הגנה וחוק חדשים. לעלייה לרגל יש רק זמן הווה, אין לה עבר,

כשהם יחזרו מהעלייה לרגל הקומוניסט לא יהיה קיים. מה שהייתה בעבר זה לא מי שאתה בקומניטס, וכשתחזור, מה שהיית במסע הזה לא תקף יותר. זה מצב לימינלי, מצב של בין לבין, אתה לא הוסל שהיית אבל אתה גם לא האדם החופשי שתהיה. זמן עלייה לרגל הוא

קדוש. איך מקדשים אותו? בכלכלה. זה זמן של ירידים, בעלי החנויות יודעים מאיפה עוליהרגל יגיעו והם מכינים דוכנים, מקדשים את הזמן. שנה קדושה – יצא שיום חגו של הקדוש הוא ביום

ראשון, אז זה יום קדוש ואז יש שער מיוחד, פוארטה סנטה, השער הזה, כל שנה נורמלית חסום בבלוקים של אבנים וכשיש שנה קדושה, עולי הרגל שמגיעים, עד היום, מפרקים

בעצמם את האבנים ונכנסים דרך השער הקדוש.

מי יוצא לעליה לרגל? בעבר אמרו שהכנסייה מענישה אנשים לצאת, זה לא נכון, הרוב התנדבותי, חלק בפקודת איש כנסייה, כעונש על חטא, תאוות בצע, או משהו כזה. מסע לכפרת עוונות שלפעמים הכנסייה מצווה על האורך שלו ולאיזה יעדים. על השבילים יש

במרחק הליכה של יום כנסיות שמספקות בתי הארחה וכו'... בנוסך, על כל אחת מהרכים יש כנסיה מרכזית אחת. בסוף יש את הכי גדול. קרשנדו אדיר אמוציונאלי, תיווך של רגש

ואקסטזה.

בדרך שיוצאת מפריז הכנסייה החשובה היא בטור – לא שרדה. בדרך שיוצאת מלפווי הכנסייה החשובה היא בקונק והיא שרדה. בדרך שיוצאת מארל הכנסייה החשובה היא בטולוז. נוצרת

הטרמה של מערך אסוציאציות אצל עולי הרגל שמבשר על העתיד לבוא. עולה הרגל פוגשבכנסיות האלה שיש להם משמעות קדושה.

: קטנה יחסית בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה. קפלות1080כנסיית סנט סרנין, טולוז, -קורנות, והקפלה האמצעית שהיא הכי גדולה באמבולטוריום יש קפלה מז'ורה.

למה הרומנסק נקרא רומנסק? הקשת ששולטת היא הקשת העגולה, הרומאית. כל צורהשומרת על הגדרתה העצמית. כל קפלה ניתנת לגזירה ולא תשפיע על המבנה.

שער כפול בחזית, לא עומד ביחס למה שקורה בפנים, יחידה אוטונימית. הרומנסק התחיל את הפתיחות של הקיר עם חלונות גדולים, הם אוטונומים, לא כל הקיר הוא חלון, הוא לא משתלט

על הקיר. הקיר עצמו מאסיבי וכבד.

אין קומת תאורה. במקום ישנה גלריה ששירתה או את האצולה או את הכמורה.

התאורה היא תאורה לא ישירה, יש חלונות גלריה אבל התאורה עוברת את הפילטר של הגלריה,של עמודים וקשתות וזה יוצר ספוטים דרמתיים בתוך

הכנסייה.

8 שיעור

אומנות באתרי עלייה לרגל

הפולחן של העלייה לרגל בסנטיאגו וקומפוסט לה

האדם מאז החטא הקדמון הוא זר למקום בו הוא חי וגם למקום האל לכן רואים הרבה פעמים את אדם וחווה באתרי עלייה לרגל במובן שהם אלה שהביאו את האנושות לנדודים הנצחיים

שלה שמגיעים לקיצם רק במוות.

פסל של עולי רגל – צלבן שמסומן ע"י צלב שווה צלעות.

האזור שנקרא שבה נקרא כך כי בצרפתית שבה זה ראש וזה ראש הצלב בכנסייה.

בכנסיות הרומנסקיות יש אהבה לריבוי שיטות, ריבוי מספרים, ריבוי שיטות אסתטיות. איך בהכרח אינטגרציה בין החוץ לפנים. השער האהוב ביותר בכנסיות רומנסקיות הוא שער כפול.

איך קשר למה שקורה בפנים. זה כך גם בכנסיית הקבר.

המשך סן סרנין -

הקמרונות בספינות הצדדיות.

כיפה מעל אזור ההצטלבות, עומדת על סקווינצ'ים, כיפת מפרש עם חלונות. אזור המקהלה )הצטלבות( הוא האיזור היחיד שמואר באור ישיר וזה נותן תאורה דרמתית לאזור של הטקס

הליתורגי. )אין תמונה(

:1096מלאכים, כנסיית סנט סרנין בטולוז,

הסגנון ההומני. לא יודעים לאן הלוחות האלה באמת שייכים, אולי היו חלק ממזבח. שובצו במהלך השנים איפה שהם נמצאים היום )בקירות האפסיס(. הנושא של הלוחות הוא ישו

ומלאכים. מלאך עומד. זה לא נועד להיות עמוד מלכתחילה. קודם כל האמן הרומנסקי בונה תשתית אדריכלית ואז הוא מפסל פסל עם מגע מקסימלי למסגרת. זה לא סימטרי לחלוטין.

ההילה נוגעת בלמעלה של הקשת, אבל לא בצורה סימטרית, היא נוגעת בצורה צורמת, יוצרת נקודות מתח, ההילה לא ממש באמצע הקשת. זה דבר ששובר את הסימטריה שכביכול כל כך

מקפידים עליה וזה יוצר לחץ נורא מרוכז במקום אחד שמי שמיומן בהתבוננות מיד עינו תלך

לשם כי זה שובר את כל הכללים שאנו מצפים שיהיו בפסל. הכנפיים עולות למעלה כדי למלאות עוד מהפער שיש עם המסגרת. כמעט אין תנועה. כפות הידיים כלפי פנימה. כפות

הרגליים סימטריות. מה שמאוד קלאסי זה תווי הפנים, פנים נפוחות, עגולות, תסרוקת רומית, עיניים שבמקור שובצו בהן אבנים נוצצות. עיבוד קווי של הבדים, בטכניקת כפלים קלאסית. יש

פער בין שטיחות הגוף לחושניות הפנים. צריך לשלול את המימד החושני או לפחות להיות אמביוולנטי לגביו כדי לא להיחשד בעבודת אלילים, מצד אחד יש השטחה של הגוף אבל הפנים כן חושניות. זה מונע תפיסה חושנית של הפסל. מודעות לא נוסטלגית לעבר, לא

התרפקות אלא הכרה בעבר כדבר שקודש ע"י מסורת.

כל המלאכים הקיפו במקור את פסלו של ישו וארבעת האוונגליסטים. הפסל של ישו בנוי בצורת מנדורלה, הוא גם בתוך מנדורלה. יצירת מתחים – קטעו את ההילה שלו. ארבע החיות סוגרות את עצמן לזווית ישרה בהתאם לצורת הבלוק. היד של ישו יוצאת ממסגרת המנדורלה,

זה גם נועד כדי ליצור מתח, הדיסוננס הרומנסקי.

:1125כנסיית המנזר במאוסק, סביב -

שער כניסה למנזר. שער הוא תמיד דבר לימינלי כי הוא מפריד בין קודש לחול. מפריד בין הציפיות שלנו למטמורפוזה שתתרחש בפנים. זה שער בעייתי כי זאת כנסיית מנזר, אז האם

זה מגדיר את השינוי של הנזיר עם היכנסו למנזר שהוא נכנס ומקדיש את עצמו לאמונה ותפלילה. או שהשער מיועד לאותם אנשים שרק באירועים מיוחדים נכנסים למנזר, כלומר,

משרת את כלל האוכולוסיה וזה רק מגדיל את הטקסיות של השער כי אתה לא חווה אותו ביוםיום אלא רק תוך כדי מזמורים, הטפות.

האכסדרה הדרומית. פורץ'. שער שמגולףבמעבי הקיר. שער כניסה שיש לו ממש גג מעליו.

פורטיקו זה כשמלפני השער יש שני עמודים עם חופה שמגינה עליו ואז השער הוא לא ממשחלק מהמבנה אלא מן חופה אלגנטית.

יש לשער הזה עומק, יש מדרגות שבנויות כמו ארנה קטנה. מדרגות בצורת ח', אפשר לשבת עליהן וזה לא סתם כי במקומות כאלה התקיימות שיעורים. ישבו על המדרגות ודיברו על הדת

והדגימו באמצעות הפסלים את עיקרי האמונה. לשער יש מספר איזורים פיסוליים – קירות הפורץ', שני קירות צדיים ואיזור מפוסל הכלוא בין הקורה לקשתות המקיפות, טימפנון. עמוד

שמחזיק את השער הוא עמוד הטרימו ושני העמודים שלצידיו גם הם מפוסלים. הפסלים גדולים מאוד, כל דבר רואים אותו היטב. במרכז הטימפנון יש את דמותו של ישו והיא בערך

בגודל אדם. בקירות הפורץ' יש דמות אישה, גם היא בגודל אדם ממוצע של ימי הביניים. המדרגות מאפשרות לבאים למנזר לעמוד ממש מול הפסל, לגעת בו, יחס אינטראקטיבי עם

הצופה.

מחזון יוחנן, הוא רואה כס ריק ומסביבו ארבע חיות שמייצגות את האוונגליסטים והם צועקים 7 זקנים לבושי עטרות יושבים וגם הם צועקים. על הכס הריק ספר עם 24קדוש קדוש קדוש.

חותמות ויוחנן שואל מי יפתח את החותמות, הוא מתחיל לבכות ואז מגיע גור אריה יהודה והשה הטבוח, הם פותחים את החותמות והאפוקליפסה מתחילה. בפסל, הכס אינו ריק, ישו

זקנים אבל הכס אינו ריק, זה מייצג גם את העלייה24שם. הסינתזה הרומנסקית. אמנם יש של ישו לשמיים, שני דברים בבת אחת.

לקשתות המקיפות קוראים ארכי וולטים. עמוד הטרימו.

ישו במרכז. רואים את הדחיסות, המתח, התזזיתיות של השער. הדמות של ישו היא הגדולה ביותר כי הוא החשוב ביותר והוא החזיוני ביותר. הוא גם הכי שטוח וזה מפתיע כי זאת הדמות

הכי חשובה והיא לא מטילה צל. מסביב לישו בדחיסות רבה יש את השור )לוקאס( האריה כנפיים. הם מגיעים מחזון4מתי( והנשר )יוחנן(. מתווספים שני כרובים עם 0)מרקוס( האדם

יחזקאל, מעשה מרכבה, אלוהים מגיע נישא על גבי כרובים. בחזון יחזקאל יש לכרובים פני שור אדם אריה ונשר. כלומר, מביאים לנו את השרפים, המלאכים ומפצלים את הפנים שלהם לחיות האוונגלי סטיות. הפיסול מפרש את הקשר בין חזון יחזקאל והקשר שלו לברית החדשה.

נביאי12 זקני האפוקליפסה. מי הם? הפרשנות הנוצרית קבעה שאלו הם 24מסביב לכל זה, האפוסטלים, תלמידיו של ישו וכל אלו ישבו שקץ הימים מסביב לאדון12הברית הישנה ו-

למשפט. אחד המחוקרים הגדולים של אומנות ימה"ב מאייר שפירו, הוא דיבר על הכוח האקספרסיבי של הצורות, הוא טען שיש התאמה מלאה בין התוכן לכוח האמוציונאלי של

הנפחים והקווים. הוא הפנה את תשומת הלב לאהבת הריבוי הרומנסקי.

שולי הגלימה של ישו מתערבלים. התנועה אינה מוסברת בעולם הפיזי, העולם הפיזי לא גורם לשינוי, מקור התנועה הוא העולם הספיריטואלי. ככל שהסצנה יציבה יותר הבדים ינועו יותר. כפלי הגלימה של ישו באזורים העליונים, בצד ימין סוגרים בצד סימטרי, בצד שמאל של ישו,

פחות. יד ימין מוגבההת לחיים ויד שמאל למטה סוגרת וחותמת את ספר החיים. זה לקוח מרומא. יש לו הילה מצולבת וכתר. איך נראה כתר נוצרי? יש לו רצועת מתכת יקרה ועליה

פרחים, על כל זה גשר. אבל זה לא כך פה, לראשו של ישו כתר מוסלמי.

אלו הם לוקאס ומרקוס למרגלותיו של ישו. הפסלים בנויים באופן מיוחד שאין לו תקדים. הרגל של השור מתוחה לחלוטין ועולה באלכסון שמתחבר לבטן. הראשים שלהם פונים לישו והפסלים בנויים בצורה שממש יוצרת סללום, זיגזגים, פנימה החוצה, אחורה קדימה, מתחים של תנועה. במקום להציע לנו חוויה חושנית של נפחים הדרגתיים, הפיסול מחליף את החוויה

החושית באקסטזה של קווים וצורות וזו אחת הדרכים להתמודדות עם מה יבדיל פסל של עבודת אלילים לפסל נוצרי נכון. החוויה אינה מהמימטיות של הפסל אלא מתנועה,קווים

וזוויות. זה מחליף את החוויה החושנית בחוויה קונספטואלית אקסטטית.

הזקנים.

יותר תלת מימדיות כי זאת דמות פחות קדושה. אין דמות אחת שחוזרת על השניה. לכולם אותם פנים אבל הזקנים שונים. אין תנוחה אחת שחוזרת בשלמותה. אין מרגוע, אין נקודת

זקנים לבושים24אחיזה, תמיד יש מתח בצפייה. הזקנים עצמם – בברית החדשה מסופר על בלבן ובעטרות, לא מדובר על כוסות יין, עטרות של מוסלמים, ושהם יודעים לנגן על ריבק )כלי

(. הדבר היחיד שכולם עושים זה להסתכל על ישו גם אם זאת12נגינה מוסלמי מהמאה ה- תנוחה מוגזמת ולא הגיונית. זה מבטא את האקסטזה, אין כאן מימטיות. יש התייחסויות לעולם

הקונקרטי אבל הדגש על הטקסיות, האקסטזה. כולם יושבים על עננים כי הם כאילו בשמים.

מי שנכנס, כדי לראות את זה, צריך לשבור את הצוואר ולהסתכל למעלה. מה כן יש בגובההעיניים? עמוד הטרימו ושני העמוןדים הצדדיים.

אין עמוד כזה ברומא, יש כאלה דברים בספרד המוסלמית. כלומר, זה לא רק האלמנטים העיטוריים והלבוש הטקסיים, חצרו של ישו מוצגת כחצרו של השליט המוסלמי. ישו החזיוני של

אחרית הימים מוצג באיקנו' של החצר המוסלמית. משני הצדדים, יחזקאל וירמיהו, אותם נביאים שניבאו את החזון האפוקליפטי הזה, על הקורה, שושנה לא ברורה. בצידי העמוד יש

קשתות מוסלמיות. עולי הרגל הולכים לספרד, המוסלמית. האם זה אומר שהנוצרים מכירים

בגדולתם של המוסלמים? הם תמיד משמיצים אותם. זאת תופעה בין תרבותית, התרבויות אינן סגורות זו לזו, יש זליגה ביניהם. מי משפיע על מי? הרומנסק שמביא את זה לספרד

המוסלמית או ספרד שמביאה את זה לצרפת? זה גם וגם. דרכי עולי הרגל מאירופה לספרדהופכים למוקד של רב תרבותיות. מיזוג תרבויות.

עמוד הטרימו הוא הדימוי הקרוב ביותר לצופה. יש בו מקלעת של מפלצות שעומדות באלכסונים שיוצרים איקסים של מפלצת על מפלצת. ככל הנראה, זה לביאות. זאת אמנם

קונבנציה להצגת אריה אבל יש לחיות עטינים. זה עמוד שהוא תשלובת של לביאות. זה מזכיר את האומנות האירית רק מוגדל לפסל מונומנטלי. האם מדובר בדתות הישנות הקלטיות

והפגאניות שהן כעת התומכות לברית החדשה? האדם מדובר פה ברעיונות של סדר וכניעה? התרבויות האלה הן השרתים עכשיו. האם זאת תעמולה שעוסקת בדמוניזציה של כוח הילודה

הנשי?

בצד השני של העמוד, בפרופיל הפנימי, יש פסל של ירמיהו וישעיהו, הנביאים שנבואותיהם נתפסו כמבשרים את לידת ישו. הראש צמוד לשפיץ הראשון ויש עיגול תנועתי שעונה על

הקשת הראשונה. הקשת הראשונה נסגרת ע"י הבלטת הישבן השמאלי שעולה למעלה ומודבק לשפיץ. כדי להמשיך את התנועתיות של העמוד, רגל שמאל הולכת קדימה ורגל ימין

יוצאת החוצה כדי שהברך תיפגש עם השפיץ הבא של הקשת. הגוף מסובב ומעוות כדי להתאים את עצמו לצורה של העמוד וכדי לסגור את הצורה הרגליים מסתובבות פנימה

והפוכות לחלוטין מהמנח הטבעי. דמות מעוותת, צורמנית, אקספרסיבית. הדמות נראיתמרקדת אבלה יא רק עומדת. המון תנועתיות גם בכפלים. הבד הוא מקור של הבעה רגשית.

על כל התנועה הצורמת והעיוות, הפנים מדהימים, נותנים הלך רוח מדיטטיבי. זה קונטרסט אדיר לעיוות של הצורה, אוזן נטורליסטית. שתי שיטות אסתטיות שונות בתוך אותה דמות. הוא מחזיק את המגילה, זה אטריבוט של נביאי התנ"ך בעוד שספר

זה אטריבוט של האפוסטלים, תלמידיו של ישו.

קירות האכסדרה –

קיר ימני. מציג סצינות מילדותו של ישו. הרעיון המחבר – ההכרה באלוהותו של יש ישו הילד. זה מופיע בכל הסצינות

עובר בהן כחוט השני. סצינות יותר ארציות בניגוד לחזון האפוקליפטי שתואר בטימפנון.

שתי קשתות ענקיות וקורה, אדריכלות שלמה, שני עמודים וקשתות, האומן הרומנסקי תמיד יבנה קודם מסגרת אדריכלית. למטה, בנישות יש את המלאך שבה למריה ושתי נשים

שמסתכלות ואומרות שיש לה שם משהו פלאי. מתחת לקשתות יש סצינה אחת, מיטת הלידה, מריה מחזיקה את ישו ושולת המאגים שמגיעים. כשמלאך בא למריה הרעיון הוא שהוא אומר

לה שהיא עומדת להיות אם האלוהים. אלישבע אומרת למריה – זהו האלוהים וכך גם אומריםהמאגים. הכל קשור להיותו של ישו אלוהים.

הבשורה, פרט. הוא מחזיק ענף כי הוא מגיע מגן עדן, כי הוא הגיע מנדודים לכן יש לו כאילו מקלות הליכה. איך קוראים למלאך שמגיע לבשר

אירועים פלאיים? גבריאל. הוא גבר-אל כוח הגברא האלוהי לכן יש לו תמיד סמל פאלי כלשהוא. מריה מסמנת עם היד, לא אני, היא צנועה. היא נרתעת ופונה החוצה אבל ראשה

מופנה אל המלאך מה שאומר שהיא מקבלת את המשימה באהבה. הדמויות ממוקמותבשפיצים של הקשתות וזה מפיח את כל הפסל בחוסר שקט ובמתח, משהו לא טוב בעין.

שתי המריות הנלהבות, מחוקות כי ליטפו ונישקו אותןמלא.

למעלה יש משהו חדש לחלוטין, יש נרטיב. רגיסטר מפוסל שמציג נרטיב. פדיון הבן והירידה מצריימה. מצד שמאל רואים את פדיון הבן בבית המקדש. בצד ימין יש את מריה ויוסף

שנותנים את ישו לכהן הגדול ששם אותו על המזבח, הם באים לפדות אותו. כל הסצינה נוטה ימינה שלנו. כשיוסף מגיע, ראשו מסובב אחורה כי מלאך לוחש לו משהו באוזן. מספרים לנו

סיפור באמצעים שכל אחד יכול להבין גם אם הוא לא יודע את הסיפור. מה קורה כשיוסף שומע? הכיוון של הנרטיב מתהפך לצד שמאל. הקורה מפתחת תחביר לאיך מספרים סיפור.

הם בורחים מצריימה, בדרך הם עוצרים בסוטינה לנוח והאמא לוקחת את ישו למקדש של פסילים וכשישו נכנס כל הפסילים נופלים335פסילים שיראה מה זה עובדי האלילים, יש שם

לרצפה ומתנפצים כי הם מכירים בכך שהאלוהים האמיתי הגיע. דגש על תהליך של זמן בתוך הפיסול בניגוד למה שניסתה לעשות אומנות ימי הביניים המוקדמת כדי להראות שמה שהיא

מראה הוא על זמני.

בניגוד לקיר הימני, מציג את העולםקיר שמאלי - הפושע. ניסוח ראשוני של טוב ורע, ימין שמאל. זהו ניסוח ראשוני של כל אוצר הדימויים שאחר

כך יאפיין את ימי הדין האחרונים. בחלק התחתון מופיעות שתי אלגוריות של החטאיםהקרדינליים תאוות הבצע ותאוות הבשר.

בחלק העליון מתחיל משל האיש העשיר .

9 שיעור

1125 כנסיית המנזר במאוסק, סביב

השער הדרומי בנוי כשער ניצחון, מכריז על נצחון ישו והכנסייה. טימפנון עם סינתזה בין חזון יחזקאל לחזון האפוקליפטי. הפיסול הוא תמיד פרשני, זאת לא אילוסטרציה פשוטה לטקסט,

תמיד פרשנית אידיאולוגית לפעמים פוליטית.

עמוד הטרימו עם המפלצות מהאומנות השבטית עם ירמיהו, העיוות שנובעת מהפיסולהאדריכלי.

המשך קיר שמאלי – יש כאן בעיה בקריאה הנרטיבית אם מתחילים מלמטה כנגד היבקור והבשורה, עומדים שני החטאים הקרדינלים. האומנות מכוונת אותנו לערוך השוואות. שתי

דמויות מול שתי דמויות, העמדה זהה שדורשת השוואה, זה בנוי אותו דבר, הדמויות עומדות אותו דבר. מצד ימין של השער מופיע האבריציה, אלגוריה על תאוות הבצע ומן הצד השני

תאוות הבשרים, הלוקסוריה כמו המילה המודרנית לקז'וריז. שני הדימויים האלו עומדים כאנטי תזה לדימויים שבצד השני, הלוקרסוריה היא עומדת כנגד הבתוליות של מריה ומעבר לעובדה שמריה היא אדיבות והאר בריצה כוללת בתוכה גם קמצות, מריה מקבלת את עצמה בבשורה

את המיסיון הנוצרי והאברציה לא מקבלת על עצמה את הנדבנות. העיסוק בכסף ובעיקר ההלוואה בריבית נקראת הריון השטן, כי כשאתה מלווה בריבית ישנה לידה בתולית של כסף, כסף מוליד כסף מבלי שנעשתה עבודה. לידת בתולין של החומר,הכסף. ההסכמה של מריה

לקחת על עצמה את ההתעברות היא הפוכה להתרבות הלא טבעית של הממון. אין המשךנרטיבי או אלגורי לאזור הפנימי.

החטא הנשי החמור ביותר, הלוקסוריה, חטא קרדינלי. העם העובדה שמדובר בכנסיית מנזר משפיעה על הבחירה, כלומר על מה מוותר

נזיר כשהוא נכנס למנזר? רכוש ומיניות. למי זה פונה? לכלל המאמינים או רק לנזירים? אולי זה קריאה מרובדת שכל אחד מהצופים יכול לקרוא אותה ברבדים המתאימים לו. הפסלים

בצב לא טוב כי כל הזמן ירקו עליהם. לדמון יש אזני חזיר, שער להבה כי בגיהנום בוערת אש התמיד אז תמיד יש ליצורי גהנום שיער עומד. יש לו בטן נפוחה, זו איקונוגרפיה חשובה,

הדמונים מורידים את מרכז הכובד האינטלקטואלי לתאבון הנמוך ביותר, המיני והאכילה. חצאית משונצת, זנב ורגליים עם טפרים. זה מזכיר את הסאטיר הקלאסי שבחגיגות היין של

בכחוס היה חציו עז חציו אדם הוא הופיע בדיוק בצורה הזו והיה חוגג עם כוהנות הדת של בכחוס חגיגות חשק. בכחנליה. הקונטקסט נשאר, לוקחים את הסאטיר עם כוהנת הדת של

דיוניסוס, מנאדה, אבל מפרשים אותם מחדש, מעבירים אותם דמוניזציה, במקום עליזות ואישה חושנית יש כאן דמון ואישה שהופכת לשלד. הבשר כבר נרקב וכל עצמות החזה

בולטות, היא צנומה ודקה בניגוד לסאטיר, נותר לה רק שיערה הארוך מהחן שלה. זה בניגוד

לכל דימוי קדוש. האישה הנוצרית תמיד עם שיער אסוף, עם רעלה על השיער, היא אף פעם לא מופיעה עם שיער פזור שבקודים של ימי הביניים סימן פריצות. משני השדיים ומערוותה

מקומות החטא, יוצאים נחשים שמכישים אותה למוות במקומות חטאה. האנשה סאדיסטית לחלוטין. מאיפה מגיע הדימוי של אשת נחשים? זה דימוי שמופיע גם בספרות על אמהות

שלא רוצות להניק את ילדיהם או שאינן ממלאות את תפקידן החברתי מתוארות שאשת נחשים שמוכשת למוות במקומות חטאה. זה דימוי שמגיע מטרה אמא אדמה, הנחשים יונקים

משדיה, הם האטריבוט שלה, החפץ המזהה, נחש זה חיית האדמה. יש פה היפוך, אם טרה שמנה לוקסוריה שלדית, לטרה יש שדיים שופעים ללוקסור יה יש שדיים נפולים ומצומקים.

הנחשים של טרה מסמלים חיים ואצל לוקסוריה מסמלים מוות. דמוניזציה של העולם הקלאסי. הרומנסק מודע לחלוטין לקלאסיקה ולתכנייה ומשתמש בה לצרכיו, הוא הופך את

ההקשרים של צורה ותוכן.

הקורה העליונה של הקיר השמאלי – הסצנה הפותחת, שינוי של השפה האומנותית, עוברים לנרטיב. באזור התחתון יש פרופורציות מאורכות, סרטוט סכמתי. בחלק העליון זה משתנה,

במקום שפה אלגורית יש נרטיב.בקיר השני למטה היה בצד המבורך דוגמות, הבשורה, מריהמתעברת לאלוהים, למעלה היה נרטיב.

. הפרק דן ביום הדין האחרון. מתי מציג לפניניו סדרה25פה המקור בבשורה עפ"י מתי פרק של משלים ואירועים של קץ הימים. מתי אומר שבקץ הימים יארך משפט ובו הרועה, קרי ישו

יפריד בין העיזים לכבשים, בין הטהורים ללא טהורים. המתים יקומו לתחייה למשפט הזה, לאחר מכן הוא מציג שני משלים על יום הדין האחרון, האחד משל עשר העלמות. והשני הוא משל האיש העשיר ואלעזר. העשיר אכל ושבע עם אשתו. הסיפור מסופר מימין לשמאל כמו כמו בספר, העשיר מדושן, עם כובע, יושב לשולחן לאשה יש סט מטפחות מפואר, יש מפה לשולחן, נעליים אופנתיות. שונה מכל מה שראינו וכמובן משרת שמגיד להם משקה. לפתע נשמעת נקישה בדלת, אלעזר העני מופיע, לעשיר אין שם. אלעזר מבקש לאכול מהפירורים

שנפלו תחת שולחנו. העשיר שחוטא באבריציה, במובן של חוסר הנדיבות, משיב את פניו ריקם ולא נותן לו אפילו לאכול עם הכליבם וסוגר את הדלת. בקורה יש אפילו את הדלת. יש

פה נרטיב שופע. מסופר שלעני הייתה מחלת עור קשה ואכן בפסל הוא מכוסה פצעים והכלבים שאכלו מהפירורים יוצאים החוצה כדי לנחמו וכדי להקל על יסוריו ומלקקים את פצעיו. בפסל לכלבים יש לשון ארוכה שיוצאת. האם ליקוק הפצעים הוא רק אלגורי? החל

יש מסדרי עוני ששמו לעצמם להטיף לעניים לחיות חיי עוני ולנדוד ולרפא12מהמאה ה- חולים. חלק מהריפוי שהם עושים, הם הולכים למצורעים ושותים את המוגלה של פצעיהם כדי

להפנות אליהם את הסבל ולהוציא את זה מאותם אנשים. נשמתו של העני יוצאת דרך חלל הפה, בדר"כ בימי הבינייים נשמה מיוצגת ע"י תינוק, שרדו בפסל רק שתי כפות רגליו, מלאך

האלוהים מקבל אותו ומוביל אותו לגן עדן. הנרטיב ממשיך וכעת לקוחים את העני לגן העדןוזהו הדימוי המרכזי, חיק אברהם.

הנשמה שום בדמות ילד. ונביא שמצביע ואומר, כך היה. אלעזר מגיע לאברהם. העשיר מגיע לגיהינום ונצלה בלהבות, כעת העשיר מבקש מאלעזר שיטבול במי גן העדן וטפטף על לשונו.

העני מסכים אבל אברהם מבקש שיפסיק. בעבור מעט הטוב שהאדם הזה עשה בחייו הוא קיבל את עושרו, כעת אין לו חלק עמנו יותר. זאת אחת התפיסות המהפכניות של הנצרות

ביחס ליהדות. העושר בעולם הוא לא סימן להצלחה. סיפורו של העשיר יורד מלמעלה וחוזרלאמצע של השיר, יש שתי סצנות, מותו של העשיר ועינויי העשיר בגיהינום.

מות העשיר – אשתו רזתה, העשיר שוכב על מיטה מפוארת, נטורליסטי. הנשמה יוצאת מפיו ומיד דמונים באים וחוטפים את הנשמה לגיהינום כשמלאך משגיח על ההתרחשות. הדמונים של מבצעים את רצונם אלא את תפקידם הצודק. דמון נוסף מגיע למיטה ומדגים מה הסיבה

שהוא מגיע לגיהינום – שק הכסף. הוא ילך עם כספו לגיהינום. דמויות גרוטסקיות.

עינויי הגיהינום – גם בגיהינום הוא מנסה לקנות עמדת כוח ע"י כסף וזה לא עוזר לו. התנוחהמשולה לאלילים הפגאנים שסומנו ע"י פליק פלאק לאחור. מפנים את ישבנם לאלוהים.

שני שערים זה מול זה, אלגורי מול דוגמתי. נרטיב רציף שמתפתח בזמן, במקום, בחלל, מול נרטיב מקוטע. בשני האזורים האמצעיים מתוארת מיטה, מיטת הלידה של ישו מול מיטת

המוות של העשיר. אלו שהכירו באלוהים האמיתי מול אלו שהכירו באלוהי הכסף, באלוהים הלא חוקיים, באמונה הלא נכונה. מבקשים מאיתנו להסתכל ולחשוב. בימי הביניים הם היו

אנאלפביתים אבל הם ידעו לקרוא דימויים.

למה יש כזה הבדל בסגנון בין החלק התחתון לעליון? זה לא סתם הבדל צורני, שטחיות מול תלת מימדיות וכו'... זה גם הבדל בתקשורת. האם בין החלק התחתון לעליון יש הפרש

שנה? בחלק התחתון הוא הסגנון הרומנסקי המוקדם יותר והעליון הוא30כרונולגי של בערך הסגנון הרומנסקי הבשל? גילו שכל הפסלים נעשו באותו זמן ובאותה סדנא. כלומר, ההבדל

הסגנוני אינו נובע מהבדלי כרונולוגיה. ממה הוא כן עשוי לנבוע? הדעה שמקובלת במחקר היא לא לראות את תולדות האומנות כמבודדת המקשריה התרבותיים. איזה שפות אומנותיות היו

לנו? קריאה נרטיבית, משל השעיר והירידה מצריימה. הייתה לנו קריאה טיפולוגית של תזה ואנטי תזה גילוי האלוהות מול גילוי השטן, נרטיב מקוטע לפי רעיון מופשט וקריאה אלגורית

עם קודים של טוב ורע, ימין טוב, שמאל רע. תמיד לימין ישו המבורכים ולשמאלו המקוללים. איפה יש צורה כזו של רטוריקה? אומנות שמדברת בשפות שונות במטרה לגרום לנו לחלץ

. כתוב שם שיש לדבר12מוסר השכל. פנו לספרי ההטפות וההנחיות למטיפים במאה ה- ברמות שונות לצופה, אין לדבר רק באלגוריות כי הן אינן נחרטות בליבו של הצופה, אלא צריך לדבר במשלים ובסיפורים, רצוי אנקדוטות מקומיות כדי שהשומע יבין את הלשון המטאפורית ברגשותיו ואם הוא ירגיש את הסיפור זה יחרט לא רק בליבו אלא גם בזכרונו. השערים מכונים

רטוריקת אבן, מהווים הקפה לצופה ופונים אליו במספר רמות קוגניטיבות.

נשמרו בה שרידיו של אלעזר הקדוש שישו הקים : 1125 כנסיית סנט לזר באוטן, בורגונדי, לתחייה, בקריפטה. זה שרידים ממשיים. הצילום פה הוא מתוך שער רומי ששרד. דוגמא

לתחייה מודעת של האתרר הרומי. רואים את המגדל המערבי הרומנסקי, מזהים את זה לפי הצורות הגיאומטריות הפשוטות, קשתות עגולות בלבד, קיר מאסיבי. קשרות שהן פתחים בקיר

אבל לא ממוססות את הקיר. הצריח הגבוה הוא גותי, האפסיס גותי, כל הקיר בו הוא חלונות.

בפנים – קומת תאורה, קומה תחתונה עם ארכדות מחודדות, קמרון חביתי, ממש קצת לפני הגותיקה. קומת טריפוריום עם שלךושה מפתחים. הקיר העבה מעיד על רומנסק. פילסטרים

)חצאי עמודים( שקולטים את משקל הקשתות והקמרונות. אומנה מורכבת שבפינותיה עמודים מחורצים עמו בקלאסיקה. בקומה התחתונה קשת מחודדתץ ובגלריה שלוש קשתות קטנות

עגולות. זה מאומץ משיטת המבנה הרומי שנמצא בתוך אוטן.

השער המערבי – לא הראשי. מוביל לנרטקס, בו היו מתקיימים משפטים. שער הנמצא ליד בית הקברות וכננסו בו כשהיו משפטים או טקסי קבורה. ישו השופט במנדורלה במרכז. ישו

חושף את פצעי הצליבה, מראה את כפות ידיו, מדוע? בזכותם הוא זה שישפוט את האנושות, כלומר, בניגוד לאב האלוהים ולרוח הקודש שמעולם לא הפכו לבני אדם, ישו הפך לבנאדם

ולכן הוא מבין את הסבל האנושי ולכן הוא הפרסונה שתשפוט אותנו. רואים שישו הוא הדימוי הגדול ביותר בשער והוא גם הדימוי הגיאומטרי ביותר. עיגול להילה, אליפסה לראש, טרפז

לפלג גוף העליון ושני משולשים ביוצרים מעויין לרגליים. ישנה כאן גאומטריזציה שלא חוזרת באף דמותה אחרת. הקדוש ביותר חושף את היסודות הגיאומטרים שבבסיס הבריאה. הוא המופשט וגם השטוח ביותר. מסביב למנדורלה כתוב אני לבדי עורך ושופט, אני לבדי קובע

את המידות. ישו קובע את הגדלים והצורות והחלוקה שבשער, הכל מוכתב לפי דמותו.

השער מחולק לקורה וטימפנון. בטימפנון למעלה יש את מריה והקדושים בגן העדן. משני צידי המנדורלה השמש והירח. השמש היא הנצרות והירח הוא היהדות, ארוע קוסמולוגי שבו העולם

חדל מלכת, חוזר למצב הסטטי שאפיין את העולם טרם החטא הקדמון ששיבש את התוכנית האלוהית. לפי התפיסה הנוצרית בקץ הימים ההיסטוריה האנושית והזמן יפסיקו להתקיים כחומרים וכולנו נעבור לאותו מימד נצחי וסטטי. לימינו של ישו המבורכים בשערי גן העדן

ולשמאלו של ישו המקוללים. למרגלותיו, מימין יש את המבורכים קמים לתחייה ומשמאלוהמקוללים.

דמותו של ישו – הקווים שפונים לכיוון המבורכים הם סדורים וחוזרים על עצמם, הכפלים שפונים למקוללים סוערים ונאבקים זה בזב, הם פועלים לשני כיוונים. אופן אבסטרקטי

להעברת אינפורמציה, את גן העשן מייחדת אחידות עם האל, שקט, בעוד שאת הגיהינום מייצג קונפליקט צורני ואידאי כאחד. ישו בתנוחת ישיבה, יושב על כס מלכות. הפסל כביכול

יושב אבל התנוחה של נראית ממש של ישיבה, אין פה תנועה, הסימטריה של רגליו וידיומושלמת.

הכפלים עפים למעלה יש מאין, כל הקומפוזיציה שקטה אבל התנועה קיימת בכפלי הגלימה. היא אינה מנומקת בעולם הפיזי,

תנועה רעיונית שנובעת באקסטזה של האירוע. הפיסול הרומנסקי מתמודד תמיד עם השאלה איך הוא מבדיל את עצמו מפיסול של עבודת אלילים? אחת הדרכים היא החלפה של החוויה

החושנית בחוויה של אקסטזה של קו ותנועה. במקום לבטא את העולם הפיזי היא מבטאת אתהעולם הרגשי או הספיריטואלי.

הקמים לתחייה, המבורכים. אין מגע בין הדמויות והן נעות על קווים אנכיים. תנועה כלפימעלה.

לשמאלו של ישו, שקילת הנשמות. פעם ראשונה באומנות מונומנטלית. מדגם שמיים למעלה יוצאת יד האלוהים שמחזיקה מאזניים. נשקלת נשמה שמתפללת. המלאך מיכאל שהוא שואל הנשמות מקבל את הנשמה, גם הוא בנוי מתוח על ציר אנכי אבל פניו קטנות, נעימות, נטולות הבעה ושומרות על פרופורציות אנושיות. מתחת לשמלתו יש שתי נשמות מפוחדות שעדיין לא

נשקלו. בצד השני מופיע השטן לוציפר שאיבד את עורו ואורו ומנסה כל תחבולה כדי לזכות בנשמה וכיוון שכף המאזניים מטה לטובת הנאשם לוציפר אינו בוחל בשום אמצעים ומקפיץ

כל מני דמונים שמנסים לשמוך את המאזנים לצידו. זה אלמנט קומי שמופיע בתיאטרון בליטורגי של התקופה, במחזות שהציגו את יום הדין האחרון. לוציפר מלווה בחיה עם שלושה ראשים וצפרדע. בחזון האפוקליפטי נאמר שכשהשטן מגהק יוצאות ממנו צפרדעים. לדמונים

יש ראש גדול בהגזמה, איבר אחד מוגדל על חשבון איבר אחר, שיניים בולטות, אזניים גדולות, נזירים מדברים בגנות12איברי ההבעה מוגזמים, ההבעה מעוותת את פרצופם. במאה ה-

החיוך וההבעה, הצחוק מן השטן, ישו מעולם לא חייך. צחוק והבעה מעוותים את ההרמוניה של הפנים ואדם שעושה כך הופך לשותפו של השטן. תנועה שאינה מובילה לשום מקום על גופו של לוציפר בניגוד לתנועה כלםפי מעלה. לוציפר מופיע כמו שנראות גופות בספרי מימי

הביניים.

הנואפים. הרבה תנועה ומגע שלא מובילה לשום מקום שמאפיינת את העולם הדמוני. הלקוסוריה, זוג הנאהבים שנבלעים בתוך הקלחת, מתחת להבות הגיהינום. קלחת הגיהינום,

דימוי שמגיע גם מהתיאטרון וגם מהמשפט הממשי שהתרחש שם.

10 שיעור

, הגיל33במשקוף, למטה, הקמים לתחייה, המבורכים והמקוללים. כולם יקומו לתחייה בגיל האידיאלי, גיל מותו של ישו. הקמים לתחייה תמיד באותו גיל. לכל דמות יש את החלל שלה,

מעט מאוד מגע. כולם אנכיים, הכיוון כלפי מעלה.

אדם וחווה, מביטים לעבר ישו. בראש השיירה דמות נשית, האלגוריה על האמונה, "אורנס" לפי פוזיציית הידיים. דמות עם ידיים משולבות, עולה רגל, לפי הכובע והתיק עם הצדפה.

הנזיר הנמוך, בפוזיציה שמביעה צער, לא ברור למה בתוך המבורכים יש דמות אמביוולנטית,לא ברור מצבה.

מתחת לשקילת הנשמות, שתי ידי השטן חולצים נשמה אומללה. מקבלים את תמונת העולם המוסרית של אותה נשמה אומללה. לשמאלו דמות נשית שבשדייה נחשים, זאת לוקסוריה,

תאוות הבשרים. מצידו השני, בחור שצורח ומחזיק שק כסף של תאוות הבצע שמזהה אתהאבריציה. הנשמה הזו מאוגפת ע"י שני החטאים החמורים ביותר.

את השער מקיפה קשת, ארכיוולט. על הארכי וולט מופיעים סימני הזודיאק, גלגל המזלות. ליד כל אחד מסימני הזודיאק יש את עבודת החודש, מה עושים באותו חודש, חוגגים את השנה

החדשה, יש קציר, זריעה וכו'...

עולה השאלה, מה הדברים האלה מאסטרולוגיה, תרבות פגאנית עושים בתוך כנסיה נוצרית? דרך סימני הזודיאק נשארו לא רק מוטיבים של העולם התיק אלא גם הכרות עם האלים שלה.

מבחינה סימבולית הם מייצגים את הזמן הארצי, הזמן שחולף עד בואו של ישו, אז אנחנו עוברים לנצח, כיוון שזה מייצג את הזמן הארצי אז מתוארות בו המלאכות הארציות. האם זה

מציג את המודעות למעמד העירוני החדש שמתחיל לצמוח? האם זה מנסה לכפוף את אותומעמד תחת כנפיה של הכנסייה?

דמותו של ישו והכיתוב שמופיע מתחת לרגליו - האבנים מדברות, לפעמים ישיר – עשה אותי, או עקיף – עשה זאת. בשני המקרים המחקר המסורתי זיהה אותם כמתייחסים לאומן. יש כאן צמיחה של מודעות אומנותית על אף האיסורים הכנסייתיים. מחקרה של לינדה זיידל בשנות

שינה מעט את התמונה, לינדה זיידל ישבה שנתיים באוטן. היא כתבה ספר – "אגדות90ה- באבן גיר". הפרק הפותח את הספר הוא היסטוריוגרפיה של גיזלברטוס, האמן של אוטן. לינדה

זיידל שואלת, מה זאת אומרת "עשה זאת", איך יתכן שזה מה שאומן יגיד, מה הוא עשה את ישו? הוא עשה את השער? האם הפטרון הדתי שהזמין את התוכנית היה סובל עזות מצח

שנה לפני200, 9כזאת, האם הפטרון האזרחי שנתן את הקרקעות היה סובל זאת? במאה ה- שהכנסייה באוטן מוקמת, השטח הזה שייך למשפחת אצולה מקומית והיא מחליטה לתת את האדמות האלה לרשות הכנסייה. מי שמופיע על מגילת הזכויות הזו הוא לא אחר מאשר הרוזן

, כשהאצולה המקומית מנסה לתבוע את זכויותיה מחדש על האדמה12גיזלברטוס. במאה ה- הזו ואנשי הכנסייה אומרים להם, אל תשכחו שאב אבותיכם גיזלברטוס נתן את האדמה הזאת

וההכנסות ממנה לכנסייה. כך מפרשת לינדה את כתובת, גיזלברטוס הוא זה שאיפשר את . המחקר שלה כמקרה בוחן ספציפי של אוטן הוא מרתק אבל9הקמתה של הכנסייה במאה ה-

האם עכשיו עלינו לזהות את כל החתימות האלו כחתימות של הפטרון. יש מקומות שכתובות כאלה מזוהות עם האומן. למה זה עקרוני כל כך אם מדובר באמן או בפטרון? הקביעה מעידה

על התפיסה של חוקר על העשייה בימה"ב. אם חוקר חושב שזה אומן זה אומר שהוא מניח את קיום האינדיווידואליות בימה"ב, אומן כיוצר. אם חוקר מניח שהתשובה היא הפטרון, זה אומר

שרוחי היא כרוח ימיה"ב שבה האומנות לא נתפסה כאקט אינטלקטואלי אלא כמשהו מכנישבו האומן מגשים או מבצע את הרעיונות של הפטרון.

שתי התפיסות אינן נכונות באופן אבסולוטי כי יש לנו סגנונות אישיים. השאלה נשארת בלתיפתורה.

השער הצפוני באוטן - לא נשאר ממנו דבר חוץ מהקשת. השער הזה שימש את עולי הרגל לאוטן. אוטו קרל ורקמייסטר כתב על זה מאמר. הוא חקר את השער ושרידיו וממחקרו עולות

כמה מסקנות:

נושא השער הוקדש לאדם וחווה, כלומר לחזרה בתשובה. אין תוכנית מאגדת לכל.1 הכנסייה. במקום אחד יום הדין שמתאים למי שהולך לבית קברות, אדם וחווה מתאים

לעולי הרגל. בגותיקה, כל הכנסייה היא דימוי רציף.

חווה מתוארת זוחלת על גחונה. היא לא מתוארת בסמיוטיקה של העולם החוטא, אין לה תנועה בלתי פתורה, זה ברור שהיא זוחלת קדימה, לתוך הכנסייה. האיקו' שלה תמוהה, היא שולחת יד אחת לתפוח, היא נשענת על ידה השנייה, זאת תנוחת המדיטציה, ההרהורים על

המוות. כלומר, זו לא חווה המפתה, לא חווה החוטאת, אלא חווה החוזרת בתשובה המהרהרת על תוצאות חטאה. לכן דמותה בסמיוטיקה של דמות טובה. אדם וחווה זה העירום היחיד

שהיה מותר בימי הביניים, אף דמות לא הופיעה בעירומה. העירום שלהם סימל או עירום גן

כיתוב: גיזלברטוס עשה זאת, לרגלי ישו )שאלת האמן והפטרון(

עדן של טרום חטא, או חטא. כשאר חווה הוצגה לאחר החטא בדר"כ שדייה היו שמוטים, האם הדגש על יופי אנושי? האם הביטוי של חזרה בתשובה, שנראית כמעט אירוטית, מסמלים את חזרתה בתשובה ולכן תיאורה במונחים של יופי? הפוזיציה שלה – היא זוחלת על גחונה. האם

היא מחקה את הנחש? במובן מסויים כן

כי היא נענשת כמוהו, כאן מגיע מחקרו של אוטו קרל, הוא התעסק עם הטקסטים הליתורגיים של אוטן ותיאורים של התהלוכות שהתרחשו שם. התגלית שלו הייתה שמהשער הצפוני נכנסו החוזרים בתשובה ועולי הרגל, בטקסים, כאשר הם זוחלים והכומר מפזר עליהם עפר כי מעפר

באת ולעפר תשוב. חווה מהווה מודל מופתי של חזרה בתשובה, של חטא שנסלח. כך גםמקומה במבורכים ביום הדין האחרון.

1120 כנסיית סט. מדלין בווזלי,

כאן שמורים שרידיה של מריה מגדלנה. הכנסייה נפגעה קשות במהפכה הצרפתית. השער החיצוני הוא שחזור, אבל בנרטקס יש שלושה שערים והשער המרכזי מציג את יום הדין

האחרון ושליחות האופוסטלים.

דומה לאוטן, דמות מאורכת, לימין ישו תלמידיו עם ספרים םפתוחים, לשמאלו תלמידיו עםספרים סגורים.

המותניים והברכיים שלו הם ספירלה אדירה מקווקוות. זה מניע את גלימותיו למרות שהואיושב. בכתף ימין קווים רגועים, בכתף שמאל – סערה. זאת השפה של הרומנסק הבורגונדי.

הכנסייה על שם פואה הקדושה, בקונק: נמצאת ביער עצי אגוז. כנסיות עולי הרגל תמיד במקום שהגישה אליו קשה, לא בדרכים הראשיות כי המסע הוא בסימן דרך הייסורים של ישו,

קושי שאמור לגרום לנו לשינוי, פיזי או מנטלי. מחקים את ישו בדרכו. רוב המקומות האלה קשורים לתופעת טבע נדירה, מקום שקודש ע"י התרבות ומסמל מפגש בין שמיים וארץ שבו

, מתה מות קדושים נערה בת4הזמנים מתמוססים זה לתוך זה. כזו היא העיר קונק. במאה ה- ושמה פואה )אמונה(, היא סרבה להשתחוות לפסלים פגאנים ורצתה רק להכיר בישו ולכן12

הוצאה להורג, איפה שהוציאו אותה להורג פרץ מעיין מרפא. גופתה שמייד הוכרה כקדושה מתיישב בקונק נזיר מתבודד8(. במאה ה-aagenהועברה למנזר קטן בעיר שנקראת אאגן )

בשם דדו. בעקבות התיישבותו מקימים שם מנזר, בהדרגה זה נהיה מנזר מרכזי של האזור. אב המנזר רוצה לבנות מבנה חדש וגדול וזה הכנסייה ע"ש פואה הקדושה. מי12במאה ה-

הוא נותן את הכספים לבניית9שנותן את התנופה למקום הזה הוא קרל הגדול! במאה ה- צריך שריד קדוש,12הכנסייה הקדומה של המקום. כדי לקיים פה פולחן עולי רגל במאה ה-

ואין להם. ביגו ראש המנזר שולח פרח כמורה למנזר באאגן. הוא היה בעצם נזיר ותיק. כשממש בטוחים בו באאגן, הוא גונב את השריד של פואה הקדושה ובורח לקונק. אנשי קונק

מודים שהם גנבו ולא אכפת להם, הם אומרים שזו גנבה קדושה, כלומר, פואה הקטנה, לא היה לה טוב באאגן, היא רצתה שיגנבו אותה, אם זה לא היה לרוחה היא לא הייתה נותנת

שיגנבו אותה ובכך מתחילה תופעה כלל אירופאית של גניבות קדושות, הקדוש אינו מרוצה.מקימים רליקוויה, התיבה של שרידי הקדושים.

איך הם יודעים על יום הדין האחרון? לא כתוב שום דבר חוץ מזה שיפרידו בין העיזים לכבשים. השיח התיאולוגי על יום הדין האחרון יהיה רב פנים, לעומת זאת האומנות תציג איקו' קבועה.

הוא הכתיבה12איפה שומעים על ההליך הזה של המשפט? המקור החשוב ביותר במאה ה- האינצקלופדיסטית הורנקולרית, לא בלטינית כי אם בשפה המקומית שהיא תערובת של

לטינית עם גרמנית וצרפתית. למה זה חשוב? משום שברגע שזה נכתב בורנקולרית סימן שזה טקסט שנועד להקראה, כי העם לא יודע לקרוא, אבל זה נועד להמונים. אחד מגדולי הכותבים

הוא האינצקלופדיסט אונוריוס מאוטן. לא ברור למה קוראים לו כך, משערים שזה היה מקום הפעילות המרכזי שלו, יודעים עליו רק שהוא נולד בגרמניה. אונוריוס השאיר הרבה מאוד

כתבים, אחד נראה "גמה אנימאה", הגמה של הנפש, העדי, אבן החן של הפש. שם הוא מדבר על הסימבוליזם של מבנה הכנסייה. כתב נוסף, החשוב ביותר, נקרא "אלוסידריום", הבהרות.

בהן הוא בעצם עונה על שאלות פופולאריות של האמונה ומבהיר סוגיות דתיות. שם הוא עוסק ביום הדין האחרון ובקץ העולם. הכתבים האלו של אונוריוס תורגמו כמעט לכל השפות

הורנקולריות האירופאית, כלומר, כולם מכירים את ההבהרות שלו. לכתב הזה יש השפעה כה גדולה שמאה שנה אחרי אונוריוס התיאולוג הדומניקני וינסנט מבובה כותב את האנציקלופדיה הגדולה ביותר של ימה"ב והיא קרויה "ספקולום" )מראה(. למה זה נקרא כך? מראה ללא רבב, המראה נתפסה כשיקוף אובייקטיבי נטול פניות של אמת מוסרית, רוחנית. וכך, וינסנט מבובהמחלק את כתביו למראת הטבע, מראת ההיסטוריה, מראת המוסר וכו'... במראת ההיסטוריה,

בפרק האחרון הוא עוסק בכל אותן אמונות וסוגיות שהעלה אונוריוס מאוטן. שם מופיע יוםהדין האחרון כמחזה עם חמש מערכות.

מקור נוסף הוא ספרות החזון העממית. מדובר בז'אנר שנמשך כחוט השני מאורפיאוס היורד לשאול ועד לדאנטה. זו ספרות שמצטטת תמיד את הקלאסיקה ובה גיבור יורד לשאול וחווה

את העתיד לבוא. המסע מחולק לשני חלקים: עלייה רגלית לרגל, ושייט.

: החזיון של טונדל. אביר צרפתי בשם טונדל, השתעשע. כמנהג אנשי12חזיון מן המאה ה- האצולה הוא יצא לצייד. הוא הורה לפתוח שולחן על קרחת היער. לאות פ[תיחת הסעודה הוא

מושיט את ידו ללחם )יעני גופו של ישו(, ברגע שהוא נוגע בלחם הוא מת. עם מותו מגיעים דמונים ולוקחים את נשמתו. אולם, בטרם הם משתלטים עליו, מגיע מלאך אלוהים ואומר, חכו, הוא עוד לא שלכם אני לוקח אותו לסיור במעמקי השאול. מתחיל תהליך לא נעים של

ירידה מטה למעמקי האדמה, הוא רואה אנשים תלויים מאיברי המין שלהם כי הם נאפו, הוא רואה אנשים שלשונם נרצעת כי הם היו שקרנים. המלאך אומר לו, שמזלם שפר עליהם כי הם

ממרקים את חטאיהם, בסוף על הימים הם כבר יענשו על כל הרע שעשו ויוכלו לחזור לגן העדן, עכשיו הם הולכים ללב האדמה שבה יש מוזיקה מחרישת אוזניים, מתכתית, שומעים

צרחות של אנשים, האש בוערת אך אינה מאירה, ברגע שהוא קרוב לעילפון אומר לו המלאך, ראית מספיק בו נצא. הם עוברים למקום שבו יש אנשים שיושבים בדד ואין או ואין חושך.

טונדל שואל מה זה? המלאך אומר שאנשים אלה לא היו ממש טובים ולא ממש רעים, הולכים הלאה ויש רק קצת אור, המלאך אומר שזה אנשים טובים אבל לא מאוד וכו'... עד שהם

מגיעים למקום עם אור ממש חזק ואז המלאך מחזיק את נשמתו לגופו. טונדל קם לתחיה, חוזר בתשובה ומחלק את כל הונו לעניים, גומר את חייו כקבצן. כמובן שנשמתו תגיע לגן

העדן. אחת הסיבות להמצאת הפרוגטוריום, שבו אתה ממרק חלק מחטאיך במסע, זההמעמד העירוני שקונה את סמכותו בכסף שזה הדבר הכי רע מבחינת הכנסייה.

החטאים הקרדינליים הנוצריים הם חטאים רוחניים, לא של עשה ואל תעשה כמו ביהדות:

הגאווה, תאבת הבצע, תאוות הבשרים, קנאה, כעס, עצבות, עצלות, זללנות.

יש תקדימים להצגת יום הדין האחרון, מתוארים שבעת מדורי7באומנות הביזנטית, במאה ה- גיהינום, זה מתואר בשנהבים ובפרסקאות, אבל הפרסקאות לא שרדו והשנהבים, יש להם

איקו' שונה לחלוטין מזו שבמערב וזה גם לא מונומנטלי אלא אומנות זעירה.

אז הטימפנון בקונק – משרת את חוק המסגרת או הפחד מהחלל הריק. השער מחולק לשלושה רגיטרים מאוזנים. כל רגיסטר מוקדש לנושא מסויים. בנוסף, לשער יש ציר

אידיאוגרפי, גרף של האידאות. בציר המרכזי, ברגיסטר העליון מופיע הסימן של בן האדם שמופיע שבשמיים, הצלב, הוא מבשר על יום הדין האחרון – "ארמה כריסטי", הצבא של ישו,

צבא המלאכים של ישו שמביא את הצלב. כל אותם כלי ההשפלה של ישו שהפכו לסמל נצחונו. זהו רעיון בסיסי בנצרות, ההפוך על הפוך, מה שהשפיל אותו ישו בזכותו הוא קם

לתחייה, הכלים שבו צלבו אותו הפכו לכלי נצחונו. במרכז, ישו השופט, לימינו תהלוכת המבורכים לשמאלו תהלוכת המקוללים וברגיסטר התחתון – גן עדן וגיהינום. הציר

האידיאוגרפי חותך את השער בדיוק במרכז לאורך והוא מציג כך – הצלב )סימם האדם(, ישו השופט, מתחתיו שקילת הנשמות ומתחת לזה, למטה, ההפרדה בין טוב לרע, גיהינום וגן עדן

נצחיים בלי מעבר, ביום הדים האחרון הטוב יהיה טוב מוחלט והרע רע מוחלט, לא תהיהדיפוזיה בין השניים.

כל השער מלא כתוביות שגם מתארות את האובייקטים, גם יש בהן טקסטים ליטורגיים וגם אזהרות מפני חטא. הכתוביות מעלות שאלות רבות, לדוגמא, האם מדובר בפנייה לקהלים שונים? קהל אנאלפביתים שמדברים אליו בפסלים, וקהל יודע קרוא וכתוב שמדברים אליו

באותיות? רוב האותיות האלה אי אפשר לקרוא אותן כמו שהן כי חסרות מילות קישור, אותיות וכו'... כלומר, גם מי שידע קרוא וכתוב לא יכל לקרוא את זה אלא אם גן הוא ידע מלכתחילה

מה מצוטט שם. או האות מתפקדת כאימג'.

איק' – המלאכים שמביאים את הצלב ומחזיקים מסמרים. מלאכים שקוראים בשופרות לקמים שופרות ועם כל תקיעה יקרה אסון אחר. מתי נקום לתחייה? בשופר7לתחייה. מסופר שהיו

הראשון? או החמישי? התיאולוגים אומרים בראשון, נשאלת השאלה, מה יקרה עם אלו שבחיים? איך נקום לתחייה? באיזה גיל? בעירום או לבושים? מה יקרה עם ילדי קניבלים?ילד

שניזון כל חייו מבני אדם יקום כאדם אחד או כרבים? איך תופסים את האחר בימה"ב?

ההפרדה בין אומנות עממית וגבוהה לא ממש נכונה לתקופה המדוברת. זו אבחנהמודרניסטית שלאו דווקא נכונה לשפה האומנותית הזו, מדובר פה ברטוריקת אבן.

ישו השופט. יד ימין למעלה לחיים המבורכים, יד שמאל למטה למקוללים. ישו במנדורלה שמוחזקת ע"י מלאכים. שני מלאכים מחזיקים נרות ליטורגיים ופמוטים. מתארים לנו את

האלוהים במושגים קונקרטיים של קונק, קונקרטיזציה של ישו השופט בטקס הליטורגי שלהכנסייה עצמה. למעלה כתוב "שופט". רואים את שרידי הצבע.

מתחת לרגליו ההפרדה, שקילת הנשמות.

צד ימין של ישו, תהלוכת המבורכים בהובלת מריה ,אחריה פטרוס עם מפתחות גן העדן, אחריו דדו, ההרמיט, הנזיר המתבודד עם מקל עולי רגל, עם לבוש עולי רגל )שמלות קצרות שמעליהן מעיל ארוך(, אחריו דמות של נזיר עם מטה בישוף – זהו ביגו, אב המנזר בן המאה

, מוביל דמות עם כתר שהולכת מאחוריו, זה קרל הגדול, תורם הכספים וכתבי הזכויות12ה- למקום. השמיים המבורכים, גן העדן, גם הוא קונקרטי לקונק. מאחוריהם שלושה עולי רגל

ומרטירית.

מתחת לזה – מלאכים שפותחים קברים ופידס הקדושה שמתפללת עבור עולי הרגל, היא הייתה הפטרונית הגדולה ביותר של האסירים המשוחררים ולכן על הקשתות יש אזיקים. היא

משחררת אסירים ובתמוהר היא מבקשת שיתלו את אזיקיהם על המזבח. האומנות הזאת נותנת לנו ביטוי מילולי לכל רעיון מופשט של קדושה, שלך נצח. האבחנה בין גבוה ונמוך,

עממי ורשמי היא שגויה,כי העלייה לרגל חוצה את כל השכבות החברתיות. זה לא נועד לקהל עולי רגל עממי בלבד. מבחינת פולחני עלייה לרגל, התמונה משתנה, בפולחנים האלה,

העולים לרגל חווים את השער לפני כניסתם לכנסייה, הדימוי הזה מגלם הטרמה למה שעומד להתרחש בתוך הכנסייה. כל גן העדן במונחים קונקרטיים של קונק וגם גן העדן בנוי כמו חתך

של כנסייה רומנסקית. בגן העדן יש מרטיריות ו סמליהם, מרטירים ובמרכז אברהם )כמו במואסק( אלא שבמואסק הוא מופיע בתוך קונטקסט נרטיבי, כעת הוא הופך להיות נציג גן

העדן שמקבל לחיקו את הנשמות המבורכות.

11 שיעור

סנט פואה בקונק

הכנסייה מפורשת כמכתיבה לאדם את מקומו בחברה.

- ברליקביה נמצאים שרידי הקדושים, רליקביה יכולה להמשיךהריליקביה של פואה הקדושה לחולל ניסים בשם הקדוש. נשמרים בארון כלשהו, בדר"כ מברונזה. ריליקביה בצורת יד כוללת

יד בפנים לפעמים בצורת ראש, יש בפנים ראש, אבל זה לא תמיד כך. יש לזה תפקיד לא רק בהערצת שרידי קדושים אלא תפקיד פרקטי בתוך הטקס. פואה יושבת על כס מוזהב עם

כדורי בדולח. כל המושג של האלוהי והישועה עובר קונקרטיזציה. יצירת אומנות שמדווחת כל הזמן על עצמה, לא רק על הדבר החזיוני. הפסל שקיים בתוך הכנסייה מופיע גם בתבליטים שבטימפנון, כדורי הבדולח, המזבח, הכס. הקונקרטיזציה זה אחד הדברים הבולטים בקונק

בעיקר לעומת כנסיות אחרות ששם הדימויים מופשטים יותר. שוב, אין סגנון אחד, ריבוי רומנסקי. אין קאנון של יופי ושל צורות, כל הזמן גמיש ומשתנה לפי מסורת מקומית, לפי

הסיפור שרוצים לספר וכו'...

5הראש של הפסל הוא לא ראש אורגינלי, הוא במקור ראש של פסל של קיסר מהמאה ה- שנמצא שם והלבישו אותו על הגוף הזה, שימוש משני, ספוליה. יש לזה הרבה משמעויות –

המשכיות, הכנעת העבר וכו'... הראש הזה נצבע בזהב ומקבל עיני אמייל כפי שהיה נהוג בהרבה פסלי רליקוויות. כולו משובץ באבנים יקרות, לא סתם, בספר הניסים של קונק מסופר שהיא הייתה גם הפטרונית של נשים וכל אישה שהיא עשתה לה נס היא דרשה ממנה תכשיט

בתמורה וכך אוצר הכנסייה של קונק הלך וגדל.

המקום של הצבעוניות הזוהרת, התפיסה שהאור הוא חומר הבריאה האלוהי, כל פעם שאנו לוכדים אותו ומשברים אותו לספקטרום של הקשת אנחנו בעצם חוזרים על מעשה בריאה או

מנכיחים קדושה. הם לא ידעו על הפריזמה מתוך מדע אז, אבל הם כנראה ידעו את זה מגורמים אחרים כי ככה הם דיברו על זה. שיבוצי אבנים גם קשור למסורת שבטית, גם קשור

לתפיסה המיסטית של האור כחומר הבריאה, עוזר להנכיח את הקדושה בחלל הכנסייה.

בספר הניסים של קונק מסופר שתלמיד נשלח לקונק על מנת למגר עבודה שבעיניו נראתה כעבודת אלילים, הסגידה לפסל הזה. כשהוא מגיע לקונק הוא מספר שהוא מדבר עם עולי

הרגל והוא מבין שהם לא סוגדים לפסל עצמו אלא לזיכרון שהוא מעלה את מעשה המרטיר יותש לה. כלומר, ההבחנה עבור אנשי ימה"ב היא ברורה, זו אינה פואה, זהו כלי שמטרתו להעלות דברים בזיכרון. אונוריוס מאוטן אומר שהאלוהים הרשה להכניס דימויים לכנסייה

משלוש סיבות:

שהם יהיו כתבי הקודש עבור אלו שאינם יודעים קרוא וכתוב, שהם יוכלו לקרוא.1 בדימויים כמו שאנחנו קוראים בספרים. הוא מצטט כאן את האפיפיור גרגוריוס הגדול

. 6בן המאה ה-משום שהדימויים מעלים בזיכרון את מעשי האבות ותכונותיהם, המידות הטובות. .2 משום שהדברים הנראים נחרטים בקלות יותר בזיכרון מאשר המילה הכתובה או.3

הנשמעת. לכן הם מחלצים רגשות דבקות באופן האפקטיבי ביותר.

פסל מברונזה, אף ארוך ומאסיבי, שפתיים קטנות, עיני אמייל לבנות, כמה קווים לעפעפיים וגבות גבוהות, זה טיפוס של פסל ריליקוויה. אין דמיון פיזי בין הרליקוויה לקדוש. הספרות

החצרונית שמתארת אבירים בקרב, כשקוראים על החיים של הקדושים, כולם מתוארים אותו הדבר, עם תלתלים, עיניים עצומות שקורנות נוכחות ועוצמה. כלומר, גם ה"דיוקן האימפריאלי"

וגם הרליקוויה, כולם מצייטים לאותו אבטיפוס שנתפס כמשקף נוכחות קדושה והוא מוגדר בבירור, יש אבטיפוס. האומנות הזאת מנכיחה את האדם או את הקונספט של האדם הקדוש

בחלל הכנסייתי.

– 1160רליקווית יוחנן המטביל,

בפיסול הנרטיבי אין אותה מטרה ליתורגית ולכן הקדושה נראית אחרת.

מאיפה מגיעים הדימויים האלה? הם מופיעים בו זמנית באומנות המונומנטלית ובתיאטרון הליטורגי. התיאטרון הליטורגי תמיד התחיל בגן עדן והסתיים הגיהינום. היו ביתנים שסומנו ע"י

חלקי תפאורות, היו סמלים עצומים שעזרו לזיהוי ההתרחשות. פה של מפלצת הוא מוטיב שכיח בתיאטרון. האם הפיסול משקף את התיאטרון הליטורגי או שהדימוי התפתח קודם כל

בציור, בפיסול ובכתבי היד ואז עבר לתיאטרון, לא ברור. מדובר בסוג של מפלצת ימית, זאת פרשנות על איוב, על לוויתן. גלגול של מוטיב מהנצרות הקדושה הלוויתן מסמל את השאול,

בהדרגה הוא מתנתק מההקשר הפיזיולוגי.

מעליו יש דמות שמייצגת את הזעם, דמון שרוכן על דמות גברית. הדמות הגברית דוקרת את עצמה עם חרב בגרון. החזיון של תונדל שבו הוא מתאר את העינויים בגיהינום. מי שחטא

בחטא הזעם יענש ע"י כך שידקרו אותו שוב ושוב בגיהינום.

השקרן, לשונו נרצעת, הוא עבד לשקריו.

כלי הנגינה – תונדל מתאר מוזיקה מתכתית מחרישת אוזניים.

ממלכתו של לוציפר. לוציפר יושב, יש לו פני מסיכה. זה נראה כמו מסיכת תיאטרון קלאסית, אפרופו הפריחה הקלאסית של הרומנסק. השטן מוגדר כמסיכה ללא פנים בגלל היכולת לשו

לשנות זהויות, להתחפש ולהטעות. זה הניגוד לישו שיש לו פנים קבועות.

אביר שמופל מסוסו, אלגוריה על חטא היוהרה, הסופרביה. זה נמצא בכתב המשפיע ביותר, ע"י המשורר הספרדי אודנציוס,5הפסיכו מחייה. המלחמה על נפש האדם שנכתבה במאה ה-

הפואה הזאת מתארת את המלחמה בין מידה טובה לרעה, כאשר המידה הרעה מתוארת תמיד בלבוש שרד וסוסים, וצבאות והמידה הטובה כלבושה בגדים קרועים, מושפלת, חלשה,

ללא בני ברית, אבל תמיד, כל קרב מסתיים בניצחון של המידה הטובה כנגד כל הסיכויים. הגאווה מתוארת כרכובה על סוס וסופה הוא להיות מופלת. מדוע המגדר התהפך? המידה הרעה של הסופרביה היא אישה רוכבת על סוס, כאן יש גבר. כנראה כאן הפנייה היא לקהל

גברי. יש דמון עם קלשון שמפיל אותו.

מופיעה הלוקסוריה, תאוות הבשרים, לידה נזיר שהפר את נדריו. לוציפר מלופף הנחשים מתחת לרגליו הוא מגלגל על האש את העשיר ממשל אלעזר. לצידו של לוציפר, תאב הבצע

נתלה על שק הכסף. לידו השקרן שלשונו נעקרת. בצד ימין זוג הנואפים שוב, הפעם היארוכבת על כתפיו.

הזלילה והעונש.

השתיינות. מחובר על גלגלת, קשור בחבל עם הרגליים. הוא נופל ותופסים את ראשו ומטיחים אותו בקרקע ואז הוא מקיא. זה עינוי שלא

מופיע בחזיון של תונדל, הוא לקוח ממערכת הענישה בת הזמן. גם הגיהינום מבוטא בערכים המקומיים, זה לא סתם, כי כל עונש שגוף שיפוטי נותן לבנאדם נחשב כקיצור השהות

בגיהינום, אתה מכפר על חטאיך בעודך בחיים.

השבה מבחוץ.

סיכום רומנסק

, של אומנות קימרונות האבן והפיסול המונומנטלי, קישרנו לתופעות12התחייה של המאה ה- חברתיות כמו הרפורמה הגרגוריאנית כמו מסעות עולי הרגל, ה מאמירה הפוליטית של

הכנסייה כנגד האצולה. עסקנו בריבוי היתרונות המבניים, ריבוי האסתטיקה, הסימבוליזם של הרומנסק והגיבוש של הנושא הגדול ביותר שלו, הגיבוש האיקו' של יום הדין האחרון. האמנות

כרטוריקת אבן. בעיית האומן החתימה שלו, בין אנונימיות ומעשה אומנותי. אומנות כשייכת לאומנויות המכניות בעוד האדריכליות שנחשבה שנושקת לאומנויות הליברליות כי היא נתפסה

כמצריכה תיאוריה וידע הסטורי ומשום שהיא ממחישה את עיר האלוהים. כל ההתחלות, כל ואז צומחת1050המהפכות הגדולות של הרומנסק הן קצרות, הפיסול הרומנסקי בשיאו הוא ב-

הגותיקה. ברגע שכל ההשיגים של הרומנסק מתחילים להתגבש לדפוס אחד ולא לריבויסגנונות עולה התופעה החדשה שהמחקר מכנה גותיקה.

1140 - 1200 גותיקה מוקדמת

מה הרקע לגותיקה ולמה היא נקראית כך? ג'ורג'יו וזארי, היסטוריון טען שבין קץ העת העתיקה לתחייתה ברנסנס, השתלתה על אירופה אומנות שמקורה בשבטים הברברים שסיומה

באורדר הגרמני, אורדר מבחינת סדר אדריכלי. לדעת ואזארי הסדר הזה הוא ברבר, נטול הרמוניה וחן, מפלצתי ומשקף את נפשו המסוכסכת והמעוותת והנבערת מדעת של הברברי,

הגרמני במקרה זה. הגרמנים אימצו זאת בשמחה, הם אמרו, גותיקה = גרמניה.

כשאנחנו הולכים לכרוניקות של ימה"ב, כתבו שבחרו לבנות כנסייה באופוס הפרנקי, הפרנצ'יורום, לפי האופוס הצרפתי. כלומר, הגרמנים מתייחסים לגותיקה כצורה שמיובאת

מצרפת. יש בכך הרבה מן האמת.

למרות שאפ[שר לראות את ניצני הגותיקה כבר בכנסיות רומנסקיות, כמו בקונק. הרי, , עם1137שהמחקר נוהג לסמן באופן בכמתי אך יעיל את לידתה של הגותיקה בשנת

ההחלטה על הקמת כנסייה חדשה ברובע שנקרא סן דני, מחוץ לפריז של אז. הכנסייה ע"ש דני הקדוש. הוא היה המנצר הראשי של צרפת הוא המרטיר הראשי של צרפת. לפי האגדה,

כרתו את ראשו, והוא הלך עם הראש והגיע למקום שנקרא סן דני ואמר ש/פה הוא רוצהלהיקבר. זה קידש לנצח את המקום.

יש כנסיות גותיות קצת לפני סן דני אבל זה רגע מכונן שנבחר לסמל.

כנסיית סן דני יש לה שתי פונקציות:

אבות המרטירים.1כנסיית הקבר של מלכי צרפת עוד מהשושלת הקרולינגית והפרנקית..2

היום זה פרבר של פריז וכנסיית הבית של הכושים.

, יועצו הוא סוגריוס, בישוף. לואי6 בצרפת יש שלטון פיאודלי, המלך הוא לואי ה-12במאה ה- הוא מלך שנתקל בסיטואציה פוליטית בעייתית, הרכוש היחידי שיש לו אחוזות רבות ובכך6ה-

הוא בעצם האציל העני ביותר מכל אצולת צרפת. השלטון הפיאודלי הוא בעצם בריתות, ואין להן שום כוח אם המלך הוא עני וחלש ולכן הוא נמצא במצב פוליטי בלתי פתיר. סוגריוס,

כנציגו של האפיפיור, הוא מצוי בקונפליקט, הנאמנות שלו היא קודם כל לאפיפיור אבל הוא את6רוצה ליצור ברית שתשים אותו לצד המלכים. הוא מציע שסוגריוס יעמיד לרשות לואי ה-

יעמוד יחד6כל בישופי צרפת, לכל בישוף כזה יש אדמות, אחוזות וצבאות. בתמורה, לואי ה- כל אצילי צרפת לצד האפיפיור במלחמתו בקיסר הגרמני, אז שושלת הוהנשטאופן. יש כאן ליכוד של שני הכוחות שבגרמנים מפוצלים וכעת הם מתאחדים. ברית לא קדושה מאין זו

תצריך צורות אדריכליות ועיטוריות חדשות. סוגריוס חושב על ההקמה, הוא רוצה להחליף את בסן דני, בכנסייה שתהיה המרכז הרוחני והפוליטי של צרפת,8הכנסייה האוטונית מהמאה ה-

ומקום עלייה לרגל. הוא מאחד את כל האספקטים כולל אספקטים אמוציונלים. כאשר הוא מתעד את הקמת הכנסייה בספר והוא מדווח לנו שהוא מתחקר עולי רגל רבים שביקרו

במבנים אגדיים וארכיטקטים שביקרו בכנסיית הקבר וכו'... הוא מקבץ את האמנים הגדולים ביותר בעולם הנוצרי אבל הוא לא אומר מיהם. בפתיחה לספר הוא מגולל לפני הקורא חזיון מסטי של הרמוניה, עבור אנשי ימיה"ב הקדתרלה הגותית היא התגלמות ההרמוניה, שירת הלל לרציו האנושי אשר בזכות המדע יכול לנסוק לאלוהות, בניגוד לעמדתו של ואזארי. הוא

אומר שהקתדרלה הגותית היא חזיון מסטי של הרמוניה, שהחוכמה האלוהית נסכה בקוסמוס כולו, היא מיקרוקוסמוס של המאקרוקוסמוס. חנוכת הכנסייה היא מפגן ראווה בו שמיים וארץ

נפגשים, בו קהילת הנוצרים וקהילת האלוהים יתמזגו זו לתוך זו, הוא אומר. הרמוניה היא מקור היופי אם היא מדגימה את התבונה אלוהית ואילו האור הוא אור הבריאה, לכן האופן בו נהפוך את האור ואת הסדר הגיאומטרי לחומר קונקרטי הוא המפתח להבנת האלוהות. ההתלהבות

אינה אסתטית גרידא, המבנה מעלה תחושות רגשיות ודתיות.

יש מריבה בין צרפת וגרמניה על למי שייך הסגנון הגותי.

כיצד קתדרלה גותית נראית –

בעוד שבתוכנית הרומנסקית יש מגוון של שיטות אדריכליות, הרי שבגותיקה תהיה שיטה אדריכלית אחת, במקרה הזה של רנס, כל הכנסייה בקשתות מחודדות וקמרונות צולבים. כך

גם היחס המספרי, בעוד שברומנסק שער כפול מוביל לחמש ספינות, בגותיקה, תהיה אחדות

תוכנית קרקע גותיתתוכנית קרקע רומנסקית

בין הניראות והפנים. שקיפות מספרית וצורנית. אם בפנים יש חמש ספינות יהיו חמישה שערים. הכנסייה הגותית פחות אורה, היא הולכת לצורה יותר מרכזנית, בין האורך קצר יותר,

זאת משטום הפרופורציות המרכזניות נתפשו כמביאות שלמות. השינוי הגדול ביותר הוא בשבה, אין יותר שבה, אין קפלות על הטרנספט ועל האמבולטוריום. יש קפלות אבל לא רואים

אותן בתוכנית. בעוד שברומנסק כל קפלה היא יחידה עצמאית גם מבחינה אסתטית וגם מבחינת הקונסטרוקציה, הרי שבגותיקה יש לנו האחדה. ההאחדה הזאתי באה לידי בכך שכל אחת מהקפלות, נפתחת לתוך האמבולטוריום ומשתמשת במערכת התמיכה והקירוי שלו. אין

,crown of lightביניהם קירות, הן נפתחות ומתמוססות זו לתוך זו ויוצרות את הדבר שכונה כתר אור. האיבר האוטונומי הולך לאיבוד לטובת מקצב סוחף של עמודים, קמרונות וכו'...

האיבר האוטונומי מאבד חשיבות, הוא משרת אורגניזם עצום שמטרתו להרים את הקתדרלהלגובה.

הקתדרלה הגותית היא התגלות של עיר האלוהים. אדריכות לאסנט דני, תכנית קרקע: מייצגת את עיר האלוהים, היא התממשות שלה.

הכנסייה עברה הרבה פגיעות ושינויים במהלך השנים, נשאר האפסיס והחלק המערבי, הפורץ'. מה שייחודי לקתדרלה של סן דני הוא ששם הומצא כתר האור. הקמרונות הם בעצם

,1230קימור סוחף מקפלה אחת לשנייה לתוך האפסיס עצמו. גוף הכנסייה עצמו הוא מ- , הגותיקה המוקדמת וגוף הכנסייה הוא1137-1144כלומר, הפורץ' וכתר האור מתוארכים ל-

מהגותיקה בשיאה.

: במהפכה הצרפתית החזית נופצה. הגותיקה מתחילה1140כנסיית סנט דני, פסדה מערבית, לפצל את הקיר. קלות המאסה, הקיר המאסיבי הרומנסקי הולך ומפוצל לתתי יחידות, קודם

כל ע"י קווים ורטיקליים, ברומנסק היה דגש על קווים אופקיים. הקווים אינם פונקציונלים אבל הם מחלקים לתתי יחידות עם דגש למעל. כל יחידה כזו מפוצלת הלאה לחלונות קטנים, אם

זה ע"י רוזטה או חלונות רגילים. רוזטה מסמלת את מריה. בניגוד למגדלים הרומנסקים שבדר"כ חזרו כמעט תמיד על אותו סידור חלונות והיה להם בסיסים מאסיביים. כאן, ככל

שעולים לגובה המגדל הולך ומפוצל לעוד ועוד יחידות.

אחת מהמאסטרפיסים של הגותיקה : 1195 – 1190 (, החזית המערבית, laon קתדרלת לה ) המוקדמת. אפשר לראות האמצעותה את שלבי המעבר לגותיקה בשיאה. החזית מחולקת לשלושה שערים. שערים בקשת עגולה ועמליהם גמלון שמותח אותנו למעלה. הקתדרלות הגותיות נראות יותר גבוהות המציאות שלהן בגלל האסתטיקה הורטיקאלית. המגדלים היו

אמורים להסתיים בשפיצים אבל נגמר הכסף. צריחונים שנותנים כיוון ורטיקלי. הרוזטה הולכת ומשתלטת בהדרגה על כל הקיר ולצידה שני חלונות גותיים. מעל זה נפתחת גלריה של

קשתות, כל הזמן פני השטח מפוצלים ליחידות קטנות. ומעליהם המגדלים שגם בהם מתחיל פיצול של פני השטח, המגדל, שקודם היה רבוע ובעל פני שטח אחידים, כעת הוא מפוצל לציר מרכזי צר ואורך שעליו בנויות נישות שחותכות את הריבוע לסוג של מתומן. מה בכל זאת גותי

מוקדם? השרידים הרומנסקים כביכול? השימוש בקשתות עגולות, אדריכלות פיסולית, השערים כאילו מגולפים במעבי הקיר, איזה עומק יש לשער ולרוזטה, המקור של זה

במאסיביות של הרומנסק. ככל שנתקדם בגותיקה, האדריכלות תהפוך לגרפית, למשורטטת,לשטוחה.

הטרנספט נמצא כמעט אמצע הכנסייה. נסיון גותי ראשוני לפיצול השטח ופיתרון לאיך לשאתאת התקרות על עמודים בלי קירות.

הגדרת החלל – הפתירון של הגותיקה המוקדמת הוא פיצול להרבה יחידות שטח, הקימור שנבחר מחלק כל מפרץ לשלוש קשתות שנפגשות, כך גם פני הקיר מפוצלים באופן מקסימלי.

ארכדה תחתונה של עמודים, מעלייה איזור גלריה רישום עם שני מפתחים שמאוגשים תחת קשת ומעליו שלוןשה מפתחים תחת קשר ולבסוף קומת תאורה. ארבעה אזורי קיר שעומדים

רק על עמודים, מה מייצב את זה? העמודים מפוצלים לפילסטרים, עשרות עמודים שמעביריםאת ששת המוקדים של התקרה לעמודים שנושאים את המשקל. הקיר פתוח ומחורר, קיר אור.