היגל - הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח

)נא( פילוסופיים ספרי־מופת רות יהודה חיים של מיסודו

גולומב יעקב עורך

היגל ג.ו.פ.

הרוח של לפנומנולוגיה הקדמה

שיטתי וביאור מבוא וצירף מגרמנית תרגם

יובל ירמיהו

ירושלים העברית, האוניברסיטה מאגנם, י״ל ע״ש ספרים הוצאת

פילוסופיים ספרי־מופת

מיגון אפלטוןפאידרוס אפלטון

פדוטאגורס ^ון אפ׳תיאיטיטוס אפלטון

בביולוגיה החיבורים מן מבחר אריסטוהאתונאים מדינת אריסטו

ב ספרים המידות: א- אריסטוא ספר המטפיסיקה: אריסטורבים במובנים המשמשים המונחים על דלתא ספר המטפיסיקה: אריסטוט. ספרים המטפיסיקה: הטבע על למסה הנספחות ז- אריסטויא ספר המטפיסיקה: אריסטוב ספרים הפוליטיקה: א- אריסטו

וההיסק המשפט על ההיגיון: תורת עיקרי בוזנקנטהמוסרית ההכרה ראשית על ברנטאנו

נבחרים פרקים האדם: של הדעת עקרוני ברקלילפילונוס הילאס בין דיאלוגים שלושה ברקליהראשונית הפילוסופיה על הגיונות דיקרט

המיתודה על מאמר דיקרטב ספרים לויתן: א- הובס

לפינומנולוגיה מבוא קארטזיאניים: הגיונות הוסרלמאמרים מבחר הוסדלהטרנסצנדנטלית והפנומגולוגיה האירופיים המדעים משבר הוסרל

הרוח של לפנומנולוגיד. הקדמה ד,יגלהפילוסופיה לתולדות מבוא היגל

פילוסופיות חקירות ויטגנשטייןהטבעית הדת על דיאלוגים יום

א ספר האדם: טבע מסכת יוםהמוסר עקרוני יום

זכרונות כסינופוןהסובלנות על איגרות ליק

המדיני הממשל על ליקהמונדות תורת על אחרים וכתבים החדשה השיטה לייבניץ

נבחרים פרקים החוקים: רוח על מונטסקיההתועלתיות מיל

החירות על מילנציגים של ממשל מיללתרבות חינוך על מסות ניטשה

האדם תעודת פיכטהוהספרות המדע טבע על אחרים וכתבים הריק החלל על למחקר הקדמה פסקל

המידות של למטפיסיקה יסוד הנחת קאנטכמדע להופיע שתוכל בעתיד מיטפיסיקה לכל הקדמות קאנט

פילוסופי שרטוט הנצחי: לשלום קאנטאו-או קירקגוד

דיאלקטית( )ליריקה ורעדה חיל קירקגורהפילוסופיה בעיות ראסל

מאמרים רוסוהמדיני המשפט עקרוני או החברתית האמנה על רוסו

ההגיון מלות רמב״ם

העניינים תוכן

9 דבר פתח13 מבוא

47 נבחרת ביבליוגרפיה


השיטה היא האמיתית ותבניתה המושג, הוא האמת של היסוד 51 המדעית ההכרה על עד »השלמה: אינו העיקרון 65 הרוח של העכשווית העמדה 63 המדעית

104 הדעת של היסוד 88 זה של טיבו ומה 85 סובייקט הוא המוחלט 73 הפורמליזם המוכר־ ושל המדומה של גלגולם 108 הרוח של הפנומנולוגיה היא כך לידי ההתרוממות

של הפנומנולוגיה מובן באמה 119 המושג אל זו ושל 114 מחשבה לידי מכבר 132 מתימטית ואמת היסטורית אמת 128 השקרי את בתוכה מכילה או שלילית, היא הרוח 150 בסכימאטיזציה העוסק הפורמליזם עד 143 שלה והמתודה הפילוסופית האמת טבע

בהתייחסותה הטיעונית החשיבה 165 הפילוסופיה בלימוד הדרישות 152 ]פירוט[ הטבעית ההתפלספות 168 שלה הנושא החיובית; ובהתייחסותה 167 השלילית

185 הקהל אל המחבר של יחסו דבר: סוף 180 וכגאונות בריא כשכל

מונחים לוחמפתח

191193

דבר פתח

היגל שכתב הראשון השיטתי החיבור היא הרוח׳ של ׳הפנומנולוגיה המקורי חיבורו גם זהו לשיטתו. היסוד את למעשה הניח ובו הבוגר, יינה לקרב סמוך ,1806ב־ כתיבתו את סיים 36ה־ בן היגל ביותר.

הציג ובה בסוף, כתב שלפנינו ההקדמה את מגוריו. עיר ליד שהתחולל רעיונות מציג שהוא זאת עם מסביר היגל החדשים. רעיונותיו מעיקרי כמה תוכנם. את המחמיצה בצורה ולכן ההקשר מן תלוש באופן אלה

זה תומכים חלקיה שכל וכוללת, שלמה שיטה להיות חייבת הפילוסופיה בצורת לא וגם הכללות, בכמה אותה לבטא אי־אפשר לכן הדדית. בזה

נושא-נשוא. פסוקי של רצף על הבנויה הפרדיקטיבית, הרגילה, הלשון היגל שקוראי קושי פילוסופית, הבעה בכל שיש המיוחד הקושי מכאן

שלפנינו. בטקסט גם והניכר כתביו, מכל מכירים התחביר מצד אם להבנה, קשים קטעים כמה כוללת ההקדמה ואמנם

הבעה וחדי קצרים פתגמים כמה זו בהקדמה יש לעומתם, התוכן. מצד ואם הקורא את המטעים תוצאה״(, הוא ״המוחלט השלם״, הוא ״האמיתי )כגון

זקוקים הם למעשה אך עצמם, בתוך משמעותם את מכילים שהם לחשוב אחד היא ל׳פנומנולוגיה׳ ההקדמה זאת, ובכל שיובנו. כדי נרחב לפיתוח

היגל, וחוקרי סטודנטים אלפי היגל. לשיטת ביותר הטובים המבואות בטקסט הגלום המיוחד הערך את גילו רבות, ובלשונות שונות בתקופות

בפירוש הדרושה.ונעזרים הלב תשומת את בו שמשקיעים בתנאי הזה,מתאים.

יובל ירמיהו10

התרגום

לקוחות המשנה כותרות 1הופמייסטר. מהדורת לפי נעשה שלפנינו התרגום טיוטה המקורית. הגרמנית המהדורה של המפורט העניינים מתו£

בחדרי סבבה ומאז רבות, שנים לפני הכנתי התרגום של ראשונה של השכפול במפעל לאור יצאה ואף העברית באוניברסיטה הכיתה

על הבנוי היגל של להגותו מבוא לקורא להציע בידי יש עכשיו ״אקדמק״.אחת. כחטיבה רואה שאני נרחב, ופירוש טקסט־יסוד לפגוע לא כדי בזהירות, אבל התרגום, לשון את מעט הגמשתי בינתיים

בהם הבולט לחדש. הוצרכתי אחדים מונחים העיקר. כאן לי שהוא בדיוק משלושת שניים על השומר מלים משחק זהו לעל׳: ׳לשים המונח הוא

וגם שימור גם שלילה, גם שפירושו ,aufheben ההיגלי הביטוי מרכיבי לתרגם, קשה אותו שגם (,self )(:אנגלית Selbst המונח לתרגום העלאה.

צורכי לפי ב׳עצמיות׳, ולפרקים עצם( ב׳עצמי׳)כשם לרוב השתמשתי המלים מריבוי הנובע וסגנוני מוסיקלי קושי יש בעברית הפסוק.

׳עצמי׳, ׳עצם׳, הביטויים למשל, אחד. משורש הנגזרות הפילוסופיות Selbst, Substanz,המושגים לתרגום משמשים עצמו׳ ו׳הוא ׳כשלעצמו׳

er selber, an sich — אחרות( בגרמנית)ובשפות מזה. זה שונים שכולם שכנותן בעברית אך פיסקה, באותה הללו המלים כל את לפגוש קושי אין

2מכבידה. העצה היא — האש״ אל תרגומי את והשלך לטינית למד יקר, ״קורא

אליה. מצטרף ואני ומעולם, מאז תרגומים לקוראי שניתנה ביותר הטובה את שקרא מי אך לקריאה. קל עברי תרגום ליצור שהצלחתי מתיימר אינני

אני למקור(. מתאים התרגום זו כזה)ומבחינה אינו הוא שגם יודע, המקור עצמן את גם להסביר יצליחו בלשוני, הכתובות הפירוש, שהערות מקווה

היגל. של והמרתק החשוב הטקסט את וגם

G. W. F. Hegel, Phänomenologie des Geistes, ed. J. Hoffmeister 1(Hamburg, Meiner, 1952)

:פעל משורש הנגזרות המלים ריבוי היא שפינוזה, לקוראי המוכרת נוספת, דוגמה 2

בסמיכות, לעתים כולן, מופיעות ו׳הפעליה׳ ׳היפעלות׳ ׳הפעלה׳, ׳פעולה׳,

קלצקין. בתרגום

11 דבר פתח

הפירוש

באוניברסיטה שניהלתי שונים בסמינריונים צמח כאן הניתן הפירוש וגם הטקסט של עוקב ביאור זהו השנים. במשך לה ומחוצה העברית שהקורא איפוא ייתכן אחד. ברצף הניתנים שלו, פילוסופית פרשנות הפירוש שמטרת מכיוון ההערות. בהבנת קושי דרגות שתי יפגוש המתחיל

אני רבות בנקודות הרי היגל, של יסוד למושגי הקורא את להכניס היא סוגי שני בין להבחין לא החלטתי בטקסט. שנאמר למה מעבר מרחיב

אחת, מפעם יותר הדברים את לקרוא צורך יהיה הכי בלאו כי ההערות לבין השוטף הביאור בין בעצמו שיבחין הקורא על חזקה שנייה ובקריאה

כניסה נדרשת כאשר בהתחלה, גדול ההערות נפח כמו־כן, ההרחבות. של ניכר חלק הכיר כבר הקורא כאשר בהמשך, וקטן היגל, של לעולמו

המושגים. רעיונותיו את ולשחזר ההיסטורי, להיגל נאמן להיות מנסה הפירוש

העדפותי של מערבוב האפשר ככל התנזרתי הקשרם. בתוך שלו אולי הימים באחד היגל. של לטקסט שנתתי הפירוש עם הפילוסופיות

את מפנה אני ובינתיים בהיגל״, לקריאה ״מבוא בנוסח עזר ספר אפרסם שפרסמתי היגל״ לפי פילוסופי ושיח ממשות ״תבונה, למאמר הקוראים — ?ןחרים מחברים של כתביהם (.1975) 26 ׳עיון׳ הפילוסופי ברבעוןבביבליוגרפיה. ניתנים — משלי שונות פרשניות וגישות

תודה שלמי

בראש הזה. הספר בהכנת שסייע מי לכל להודות אלא לי נותר לא העברית, באוניברסיטה בעיקר השנים, במשך תלמידי ייזכרו ובראשונה

למדתי. שמכולם אחרים, ובמקומות בסורבון פרינסטון, באוניברסיטת וכן שם ידועי מלומדים היום הם הראשונים הסמינריונים ממשתתפי כמה

קורת הגורם דבר ואחרים(, רביצקי אבי הד, מיכאל גולומב, יעקב )ביניהם בטקסט שנפלו לשגיאות אחראי אינו מלבדי איש כמובן, ותיק. למורה רוח טיילור, צ׳ארלס את כוללים למדתי שמהם בחו״ל עמיתים בהערות. או

וולטר וכן איפוליט ז׳אן — עברו ובשנים שאכט, ריצ׳ארד הנריך, דיטר


לבקר ידע שבו החופש את הערכתי אך עבודתו, עם שלם קאופמן)שאינני פליישמן )אזץ( יעקב את להזכיר עלי לכל מעל שהעריך(. מי את דווקא

לראשונה היגל את הכרתי שדרכו בירושלים, הראשונות בשנים ®ירי ז״ל, ההיגלי, לטקסט מתחת החבויה והמחשבה החיים עוצמת את וגיליתי לצרפת כך אחר היגר פליישמן ואקדמי. סתום כה ראשון במבט הנראה נוקב כריזמאטי, מורה היה בעיקר אך היגל, על ספרים שני בה וכתב

והחשיבה בכלל, שהפילוסופיה התחושה את לתלמידיו שהעביר ואירוני, לחייהם. הנוגע עניין היא פניה, וריבוי עושרה על בפרט, הדיאלקטית

ניגודיו. בין סינתיזה וללא מנוח חסר בעצמו, דיאלקטי אדם היה פליישמןהזה. הספר את לו להקדיש יותר מתאים איש על לחשוב לי קשה

הקצבת לי שהעניקה למדעים הישראלית הלאומית לאקדמיה תודתיזה. ספר על עבודתי של הראשונים בשלביה מחקר

מאוד לי סייעו לדפוס כתב־היד הכנת של האחרונים בשלבים לבסוף, לשניהם. ותודתי ;המפתח את ערכו שגם אבירן, וטל איפרגן פנחס)פיני(

^ הפילוסופי הרבעון של האחראית העורכת שור, לחוה מיוחדת תודה ׳p׳ הספר מבנה על בעצה הפעם גם לי שסייעה רבות, שנים במשך ועוזרתי

המדעית. צורתו על מקצועית ובשקידה

השנייה למהדורה הערה

פיכטה, ״היגל, על פרק תוספת ידי )על המבוא את הרחבתי זו במהדורהלטקסט קטנים תיקונים תריסרי כמה והכנסתי הלדרלין״(, שלינג,

הספר. של ניכר לשיפור כתקוותי, המצטרפים, ולהערות,יובל ירמיהו

מבוא

מטרתו להן. כהשלמה אלא הפירוש, הערות במקום בא אינו זה מבוא להרחיב מאפשרת אינה ההערות שמסגרת מיוחדות, סוגיות כמה לפרט — היגל של המפורסמים לפתגמים אתייחס בעיקר מספקת. במידה אותן

ארעי, באופן לאפיין, אנסה כן השלם. הוא האמיתי כסובייקט, המוחלט — כיוונים שני בה ואבחין הדיאלקטיקה, של היסוד מקווי כמה

כמדע. ודיאלקטיקה כמסע דיאלקטיקה*

ודת אונטולוגיה, היסטוריה, )א(

דגשים. של ובחירה פרשנות הוא פירוש כל גישתי. על מלים כמה תחילה מגמה אצלו המוצאים יש שונים. דברים בהיגל רואים שונים קוראים

תורת את הדגישו אחרים שותף. אינני ולזה שגרתית, דתית גם או מיסטית, אני זו וחדצדדיות שלו, האונטולוגיה מן בניתוק היגל של והמדינה החברה בלי וההיסטורי החברתי היגל את להבין אי־אפשר לתקן. מבקש

שאינה ההוויה, בדבר המיוחדת תורתו בלי כלומר שלו, האונטולוגיה ברקע יתר־על־כן, ממשות. לידי מתפתחת אלא מראש וגמורה ממשית

התיאולוגיה מן השאובים אינטרסים מסתתרים היגל של ההוויה תורת כמטאפורה הדת את רואה היגל אמנם להדגיש. נצטרך זאת וגם ובעיותיה,

התוכן מבחינת צורתה. מבחינת רק כזו היא אבל הפילוסופיה, של נחותהזוהי מושא. אותו ולשתיהן הפילוסופיה, ובין הדת בין מלא שיתוף יש


לפילוסופיה הדת בין שהפרידה המודרנית, בפילוסופיה חריגה עמדה את להבין כדי לכן, יותר. צנוע גם ולרוב נפרד, תפקיד לפילוסופיה וייחדה

ממנו, לחרוג וגם שלה, הדתי והרקע התוכן על לעמוד גם עלינו היגל תורתעיקריים. מובנים בשני וזאת

רוחנית בדרגה בכך עומדת הדת תוכן את הממשייגה הפילוסופיה )א( ניגוד אין אמנם והמטאפורה. הדימוי על עליונה התבונה יותר: גבוהה המושג הוא כולם את והמקיף הכולל הגורם אך אלה, יסודות בין מוציא

בתוך כולל הוא כאשר רק ממש תבוני הוא המושג אחר, מצד התבוני. למסורת והקשר הרגש, הדימוי, של החוויה תמצית את גם עצמו

התבונית החשיבה מקום את לראות ניתן שממנה הזווית זו ההיסטורית. הדוחה ה״נאורות״, של הרציונליזם לעמדת מתנגד היגל היגל. אצל

לחשיבה התבונה; מפני ההיסטוריה ואת הדימוי, את הדת, את ומוציאה בתוך חשבון, של בסופו אבל ״תבונה״. ולא ״שכל״ קורא היגל כזו

חוזרת התבונית הצורה לכונן, אמורים הללו הגורמים שכל הסינתיזה אצל גם נשמרת ה״נאורות״ זו בדרך העליונה: הצורה בתור ומתייצבת

מפניה. להוציאם במקום בתוכה, יריביה את שכללה לאחר היגל, הטרודוקסית עמדה נוקט היגל הדתי הדימויים עולם בתוך גם )ב(

אלא במוחלטותו, מראש קיים אינו עצמו, אלהים המוחלט, היש חריפה: המוחלט, הרוח של התהוותו במיצוע ומתהווה הולך ומתפתח, הולך הוא נותן שהיגל הדיאלקטית הגירסה זוהי האנושית. ההיסטוריה במיצוע ולכן

אלהים נעשה גם הוא ישוע(, אדם)בדמות נעשה רק לא אלהים לנצרות:ת — התהוות של תופעתי גילוי היא ההיסטוריה אדם. היעשותו באמצעו

ולא מטאפורות אלה אמנם עצמו. אלהים התהוות של ועל־ידיה הרוח, אצל רב פילוסופי משקל לה יש הדתית המטאפורה כאמור, אבל, מושגים,

המוחלטת. לאמת המדמה וחהכ לש ביטויו היא היגל, יש זו ואת בהיסטוריה, תלויה היגל של החברה תורת אחת: במלה

היא הדת הדת. אל זיקה ומתוך היש)האונטולוגיה( תורת רקע על להביןחווייתי עומק של ממד הפילוסופי גיוןל הנותנת דימויים מערכת

י ר ו ט ס י ה ת ו א ג ן י ג ^ה ר ן ח

עמדה אל חורג הוא הדתי הדימויים עולם ובתוך מהם, הגבוהיםבלתי־שגרתית. מאד בצורה הדת את המפרשת הטרודוקסית,

\'15 / מבוא

למחשבה עליונות איפוא מעניקה היגל את קורא אני שבה הדרך גורמי את בתוכו לכלול המנסה דיאלקטית, בדרך אבל — ללוגוס הכללית,^^הה^סטומה, הדימוי, אבל להיפן־; היגל״אינוימיסטיקן, והחיים. החוויה,

ת חוויית־ה^ן■ ^ ״ ר מי מ ד ה ה לאדם, להעניק אמורה המוחלטת״ שת מה את רציונלית, בדרך ^^דונליו

המוחלט, עם דיאלקטי איחוד כלומר: — סתמי הזזלהבות'ורגש’של'‘מ^ז ־*־!!מתדחער תרה^ בתודעתו רק ולא האדם של השלמה בחוויי^ ההבדל גם זה השכלית. ^ ן בי שפינוזה, או אפלטון כמו להוגים ־ נפרד תודעתי ובאירוע השכלית בהבו^ אצלם מתרחש כזה שאיחוד

כרתני במידה ותלהיעש רא^ו ברהד היגל אצל ואילו ויוצא־דופן. המשפחה, יומיום,ה חיי — החילוני להרגיל, החיים עולם באמצעות

ודק הרגיל, הדתי הפולחן ואף — החברתית העשייה העבודה^^מדינה,טהור. מושגי לביטוי להגיע עשוי הוא משם

אירוע איפוא אינה אותו, מבין שאני כפי היגל, אצל המוחלטת״ ״הדעת של גביה על נישאת היא כזו בתור חיים. ואופן חוויה אלא גרידא שכלי וחברתי. גיאוגרפי ובמקום היסטורי בזמן הממוקמת קונקרטית, חיים צורת

בתוך החברתיים, החיים בתוך היקום, בתוך משוקע האדם שבו האופן זהו של אידיאל כאן אין הארציים. החיים עם במגעו התרבותית, סביבתו מתגשם העליון הרוחני המצב טהור. אינטלקטואלי ריכוז לשם פרישות

בחיי מדובר לא אמנם ובאמצעותם. הארציים היומיום חיי בתוך היגל אצלא I ' פרטית סולידריות של במסגרות ^ ß

j ״מלחמת היגל בעיני הם הכלכלה חיי והמדינה. המשפחה כמו וכללית ן רוחניות. נעדרים הם עצמם בפני ולכן פרטיים, אינטרסים של בכל״ הכל לעל!■ שימתה היא אלא לעצמו, תחום אינה שהמדינה לזכור יש אבל

(Aufhebung) ח!י' את גם חודר עקרונה זה ובמובן האזרחית, החברה של לעצמם. שמעבר כללית משמעות להם ונותן הכלכלה

הארציים, החילוניים, לחיים ודגש חשיבות המעניק היגל תורת באחת, ותסל־משמעלעצמ שמעבר ותבמשמע 'זאת~רדאה^ות^כרוויים ועם

דתית־אימננטית. משמעות של והאצלה וזרגום שהיא בלשונו; ״תבונית״ד יש סתם אינו הזה העולם אבל ,הזה1מתגשם^יולב הרוח א א ל ח ^ו ^ ח נ

האינטלקטואלי במשמעה המוחלטת הדעת וגם הרוח. של הוא־גילוי


ובאמצעותם. בתוכם מתגשמת אלא הארציים, החיים מכלל נפרדת אינה העיקריים הפתגמים שני אל נפנה עכשיו כלליות. רקע הערות כאן עד

הרוח/ של ל׳פנומנולוגיה בהקדמה

כסובייקט המוחלט )ב(

:קובע בהקדמה ביותר החשוב הפסוק

עצם בתור לא האמיתי את ונבטא שנבין כך על עומד שלי״.הכל התובנה על־פי(79 >עמ׳ ]סובייקט[. נושא בתור גם מידה באותה אלא ]סובסטנציה[,

היגל. בשיטת ביטוי ורמות פשרים כמה זו למימרהת, מבחינה סטורי מושג של סינתיזה ליצור דרישה כאן מנוסחת הי

דבר^זה^אמור קאנט)ופיבטה(. של הסובייקט מושג עם שפינוזה של העצם ״הדעת את ולאפשר מחדצדדיותו אלה קטבים משני אחד כל ־לחלץ“

של מפעלה עיקר היא הזו הסינתיזה שיצירת מכריז היגל המוחלטת״. בפילוסופיה המודרניות את המגדירה משימה בה רואה אף הוא הגותו. העניין במרכז עמד זה פרוייקט בגרמניה, לפחות ואמנם, בכלל.

קאנט. שלאחר המאה במרוצת — הפוליטי וגם — הרוחני הפילוסופי, ציר היה ומנוגדות( שונות )בדרכים לשפינוזה קאנט בין לאחד הניסיון כמה שופנהאור, עצמו, היגל המוקדם, שלינג פיכטה, של בהגותם מרכזי

מארקס. של גם פחות, גלוי ובאופן הצעירים, ההיגליאנים מןשלפנינו, ההקדמה בצד מעידים, היגל בשיטת הזה הניסיון מרכזיות על

הפילוסופי העיקרון הלוגיקה׳, ׳מדע לפי אחרים. חשובים טקסטים גם הקובע קאנט^ שגילה האידיאליזם עקרון הוא המודרנית ההגות את המייסד

ד י ן ^ ש ^ ן ^ ל י את הוליכה זו מהפכנית תגלית הממשות. לגבי מכונן כ השלב אל אובייקטיבית״ ״לוגיקה מכנה שהיגל השלב מן הפילוסופיה

שעוברים הדבר פירוש סובייקטיבית״. ״לוגיקה הקרוי והאחרון, המודרני כאובייקט כלומר, — עצם כמין או כדבר העולמי ה״לוגוס״ מתפיסת

מן עוברים אנו זו תפנית על־ידי כסובייקט. גם פיסתות אל — דבבל המטאפיסיקה אל בשפינוזה, ששיאה הדוגמאטית, המטאפיסיקה

סדר ומבחינת קאנט. אצל שראשיתה )האידיאליסטית( הביקורתית

שבמרכזה ה״ממשות״, מקטגוריית בכך עוברים האונטולוגיות הקטגוריות את הנוטלת ההיגלית, ה״מושג״ קטגוריית אל שפינתה, של ה״עצם״ מושג

1קאנט. של חושב״ ה״אני מן שלה היסוד דגם הפילוסופיה׳, תולדות על ב׳הרצאות מופיע אחר בניסוח רעיון אותו

לכל היסוד היא שפינתה שתורת אומר היגל לשפינוזה. המוקדש בפרק כעצם ולא כרוח המוחלט את ולהציג לה מעבר תללכ /ישאך פילוסופיה,

:שפינתה אצל כמו !/כוליותלעולס־־וזה^עם־ אימננטי הוא אלהים בלבד. אלהים יתר־על־כן, רוחני. תהליך הוא אלא עצם, או טבע תםס אינו בזה אך

מגולם הוא אלא ונשגב, נפרד מיןסובייקט האדם, לבני חיצוני רוח אינו למעשה, נאמר בכך בתוכן. ומתפתח האנושית ובתרבות בהיסטוריה

היותו — זאל1של_ והסובייקטיביות האדם, באמצעות מתגשם שאלהיםבני־האדם של התודעה ^^י~מתווכו^נ^־ידי בעל

המלכדוראותם. הפרבזיים;-וע^יד^הת^תת. מבחינה י גי לו טו המשמעות סובייקט הוא שהמוחלט הטענה אונ

•אינה_נתונה1 היא-מתממשת הליך:כת קיימת מהעצ שההוויה כל קודם של הוא״תוצאה המוחלט היש שכך, כיוון ם.המושל בהמראש־במצ

הוא כאשר תכל׳יתי, תהליך גם הוא בזוז העצמות. והתהוותו רנה־ליךתנועתוך שמת^ בכך לתנועתו. אימננטית יתתכל מהווה — ביבממ^_המוג אינה —י* הפילוסופית העצמית ההכרה — העיון שתנועת עוד, נאמר

וידיעה עצמו. את יודע כסובייקטהיש שלו. תנועתו היא אלא ליש חיצוניתת. זו תי מי א ה ^

שבה התנועה כי לב לשים עלינו זה וקשה עמוק רעיון על לעמוד כדי תנועת זוהי אלא המציאות, בתוך משהו של תנועתו רק אינה מדובר

גב^־.ייותר.01אופני.,מ.מטגסג לקראת ותההתפתח ה^ציאוורעצמד^-ביי בשלבים סו ה ^ או ^ כ מו התממשותםמתגלהשץתנגעתשלהיקטיבינ ^תנועהזיהי יותר גבוהים בשלבים החיים. תופעת האורגני: בתחום

ועתותנ ם,החברתיי המוסדות המעשה, חיי התרבות, תנועת היסטורית:

(המושג ב)״על חלק הלוגיקה׳, ׳מדע כך על ראה 1 Wissenschaft der Logik, ed.״2:18 (,1981 ,F. Hogemann&W. Jaeschke (Hamburg, Meiner. ישנהאיפוא

בהקדמה שנאמר מה לבין הלוגיקה׳ ב׳מדע הדיון בין שלמה כמעט הקבלהל׳פנומנולוגיה׳.


זוהי יותר עוד גבוה ובשלב אותם. מבטאת או בהם הגלומה התודעהוחלט.המ והרוח העיוז^טלןור,העצמות,־ התודעה תנועת

שונות, ממשות דרגות ישנן :אריסטוטלי רעיון עומד זו השקפה ברקע'w,-. -- ־• ״• ',־־ ...............י • ־ ׳ ־ . . . .

בפועל, לממשות מגיעה שהיא עד לשנייה מאחת מתפתחת והמציאות והמושכל״(. המשכיל השכל, ״אחדות רמב״ם: גם ל״אנטלכיה״)השווה

הפילוסופיה ברוח לכת מרחיקי שינויים לכאן מכנים היגל אבל קיים והידוע היודע כאחדות האל אריסטו, אצל וההיסטורית. האימננטית

ממצב נהנה האל כמו־כן, גבולו(. על לעולם)או מחוץ ואף לאדם מחוץ המפורטים. המציאות ולתוכני לזמן יחס בלי נצח, ועד מנצח שלמותו

והזמן העולם בתוך רק קיים הוא אימננטי: הוא האל היגל, אצל ואילוותרבותו. האדם התפתחות על־ידי השלם מצבו לידי ומגיע ההיסטורי,

משלימים: מובנים שני איפוא יש הממשות של ל״סובייקטיביווז״^1)א(^ ש מ מ ק ת ה ^ ^ ע עה )ב( היש; תנו די תעצ י היש^המובן של מי

מזדהים המובנים שני שלו. אנטלכיה מעין או הראשוז. של שיאו אהו השני - זו הבנה אוזעצמה^ הבנתה מתפ^משת^ל״י^ הישות שבו העליון, ~בשלב

מרעיון וכך, האדם. של והאמנות הדת, הפילוסופיה, באמצעות מתרחשת חיצוני או מקרי יחס אינה האנושית שהתרבות כסובייקט'נובע, המוחלט

עצמו. היש של התפתחותו מצב היא אליו^לא שהיערנכנס המטאפיסי)להבדיל מתהא מושג בילג גם השלכה היגל אצל יש לכך התאמת אינה האמת בפילוסופיה, ״שכלי״(. או אמפירי היגד של מאמתם’היא, האמת חיצונית. למציאות המושג ד המציאות התאמת כל, קו

ר מ רק ולא אונטי מצב בכך היא האמת לתכליתה. ^ השונות. דרגותיו על היש התממשות של בתהליך קשורה היא תודעה. מצב של ה״אמת״ שהיא בתהליך, יותר גבוהה דרגה על לומר היגל נוהג זו ברוח

שחבוי מה את חושפת רק לא הגבוהה שהדרגה לומר כוונתו שמתחתיה. זו־ אותו. מממשת גם בכך אלא שמתחתיה, בזו ^׳ ״ ״׳ ..י

עצמית וזהות עצמית שלילה

התנועה למבנה נוגע כסובייקט המוחלט ראיית של נוסף עיקרי מובןלכך במסגרתו. ממלאת שהשלילה ולתפקיד על־ידיה, מתממשת שהישות

19 מבוא

המתודה על והן הפילוסופיה של הלוגיקה על הן ישירה השלכה יששלה.

ישותית ״לוגיקה״( )או תבנית לפי להתקיים פירושו סובייקט להיות בכך, נעוץ ההבדל (.res)גרידא דבר של או עצם של מזו הנבדלת מסוימת,

X כלפי כל קודם מכוונת זו שלילה ת.שולל פעילות ביסודו הוא סובייקטש כמזוהה נראה שהסובייקט ומסוים פרטי מצב או תוכן כל כלפי וכן עצמו,

מצביו מתוך חורג הוא מעצמו, כנבדל קיים הסובייקט לכן, מראשי. עמו אמנם, לו. המיוחסת או בתוכו הקיימת אי־אמצעיות כל ושולל הפרטיים,

תכנים מזהה הוא שבה חיובית, פעילות גם לסובייקט יש דבר של בסופו את באמצעותם ומכונן וחוזר אתם, מזדהה כ״שלו״, מסוימים יציבים מתבצעת זו חיובית פעילות אבל לעצמו(. זהות מעניק :העצמית)או זהותו

של סדרה על־ידי מתבצעת היא למעשה נוספת. שלילה על־ידי היא גם אחת כל אלא המוצא, לנקודת התהליך את מחזירות שאינן שלילות, הזה, התהליך כתוצאת חדש. תודעה( )ומצב עניינים מצב מכוננת

לאחור, במבט הנחשב, ותכנים, צורות של מגוון לעצמו מייחס הסובייקט עצמיות זוהי אבל שלה. התפרטות למעין ואפילו עצמיותו, של לביטוי

(Selbst, self) ממשי באופן קיימת ואינה בהתהוות, נתונה שהיא־גופה אין^בנמצא נמשך, התהליך עוד כל אחרות, במלים הדרך. בסוף אלא

ממשי. טסובייק

העצמית הזהות

שמייחסים הזהות לבין עצם של זהותו בין מכריע הבדל רואה היגללזהותו במישרין עם_עצמו. לזהה נחשב סתם.דבר לסובייק^עצם~"אד

אין.זהות.פשוטה לסובייקט .A=A ופשוט ראשוני כנתון נתפסת העצמית כאמור שלהבי]1ט, יממן ס ה זהות את ״אני־־אני״. בנוסח וראשונית

כלומר — האחרות באמצעות המתרחשת עצמי, זיהוי כפעולה"שילשלו %יו הסובייקט הדרך.לכן בסוף — םוכייקט5במיצועני

מכונן רוכש הוא שאמרנו, כפי לעצמובמישריןלאלא, אמוזזזה ^זו'ו אתזשלו. וכתוצאה שלם, אותה

הסובייקט: בשאלת בימינו הוויכוח לגבי גם רבה פוריות בעל רעיון זהו

יובל ירמיהו 20

כבר זה מקורי רעיוץ למעשה, אונטולוגי. ומעמד זהות לו אין או יש האם ״הגזירה על הידוע בפרק הטהורה/ התבונה ב׳ביקורת עלה

קאנט שבו הטהורים״)הקטגוריות(, השכל מושגי של הטרנסצנדנטלית את הציג דקארט דקארט. עם פולמוס מתוך חושב״ ה״אני מבנה את יר1מנד

חושב כדבר )ג( כעצם, p) וראשוני, פשוט כנתון )א( חושב״ ה״אני(res cogitans.) ,וכדבר כעצם עצמו האל את הציג אחריו, שפינוזה(res,)

ש״אני להראות ניסה קאנט לדקארט, בניגוד ״אני״. לו ואין חושב שאינו העצמית שזהותו מורכב, מבנה אלא פשוט, נתון ואינו עצם אינו חושב״ מתאפשרת האני זהות :בתמצית מוקדמים. תנאים סדרהשל מראש מניחה מלכד לו, הנתונים חושים דימויי של ילריבו סמתייח שהאני כך, על־ידי ומייחס — עצמו האני מן הנובעים — השכל של ורקישה דפוסי לפי אותם

ועומד האני מן הנבדל אובייקטיבי עולם של לאחדותו הללו הקשרים את לומר כזהותי, עצמו אל לחזור האני יכול הזה התהליך רי^באמצעש מולו.

לו היתה שלא העצמית הזהות את לכונן ובכך שב״,וח אני״ לעצמו:מלכתחילה.

הסובייקט של העצמית הזהות )א( קאנט(: אצל נובע)כבר זה מרעיון-" ולא עצמי, זיהוי של פעולה היא p)ראשוני; כנתון ולא כתוצאה מתרחשת

רשמי :ניגודיו במיצוע עצמו עם מזדהה הטהור הסובייקט )ג( ;נחה עובדהלאני. המנוגד החיצוני והעולם לשכל, המנוגדים החושים הסופי האני מתחום חלותו את מרחיב אך זה, קאנטי דגם מאמץ היגל

בעל עצמויהוא" המוחלט "היש1והאינסופית הכוללת משות0חוםה1אולז א^ולךלקראת5-א7^רמל^חילור™^^שהני

^נעת^י דרך עצמו י :f ריפוי"ה ^ ^ ם־ ^ ת ^ ^1ו ר ה ך ו כ והאחרות ^ בכך"את פורץ היגל עצמו. של.הסובייקט לפירוטיו היגל אצל נחשבים

יבוא פרטי תוכן שכל הדורשת הקאנטית התבונה ביקורת גבולות י" מטאפיסי)ואף ^פשר הסובייקט למושג ונותן חיצוני, ממקור לסובייקט של האני רקי אינו היגל אצל מדובר שבו הסובייקט לכת. מרחיק תיאולוגי( הכולל, הסובייקט גם אלא — אלמוני או פלוני של — סופיים בני־אדם

שנעשה שפינוזה של העצם או ולהיסטוריה, לטבע האימננטי אלהיםל'‘TrnriiS בלשון ייקט־א'ובי^טד1לסוב ע _הםובייקט־ בדגם משתמש ה

של האונטולוגיה את קר לא הירלהנ כדי — מסוים בתיקון — הקאנטי

21 מבוא

לונטולוגיהשהא את גם אלא קאנט, שעושה כפי וסופיים, מותנים ישיםר היש ה^ד^^ברו פי'ו סו הדתי, הרקע את הדגשתי מכאךמדוע האינ

ההיגלית.( ההגות של אמנ^זלהטרודיוקסי, בשבילם. עלומה הנשארת בבעיה היגל קוראי נתקלים קרובות לעתים

משייך שהסובייקט הפרטים ריבוי את לראות דורש לקאנט, בניגוד היגל, הסובייקט של כהתפרטות מסוים, במובן אלא, לו כחיצוניים לא לעצמו באני מדובר כאשר להסכמה( יותר להבנה)ועוד מאד קשה זה רעיון עצמו. אחרות, במלים או הכולל, הרוח של ההקשר מן בניתוק בלבד, הפרטי יכול מי טהורה. אפיסטמולוגית כבעיה העניין את להבין מנסים כאשר

המציאות עובדות או למשל, החושים, שפרטי צלול בראש להסכים כשלו וטובים רבים תוכנית? מבחינה גם בתודעתנו מקורם עלינו, הכפויות

המוקדם(, לשלינג יותר )דומה מיסטית עמדה להיגל וייחסו זו בעיה על שניטיב דומני ספונטאני. באופן עצמה, מתוך מתפרטת התודעה לפיה

אינו שלו הראשוני הדיון שהקשר נראה אם היגל כוונת את להבין האונטולוגיה)והתיאולוגיה( אלא הפרטית, התודעה של האפיסטמולוגיה

לראות: נוכל זו פרספקטיבה מתוך הכולל. הרוח או האני של המקריים)עובדות, המציאות פרטי של אינה בה שמדובר ההתפרטות )א(

אלה האונטולו^יות: הקטגוריות של כל קודם אלא וכו׳( חושים נתוני דיאלקטי)כפי פיתוח־פנימי של בדרך המוחלט הסובייקט מתוך נובעות אריסטו שעושים אמפירי)כפי ליקוט על־ידי ולא הלוגיקה׳(, ׳מדע שמתאר הפילוסופית לשיטה בהמשך הנכנסים התוכן גורמי שאר כל p)וקאנט(. ״מגנטיזם״, ״סטואיציזם״, ״משפחה״, ״תשוקה״, ״חומר״, כמו )מושגים ההיסטורי; הניסיון מן ראשון בשלב מלוקטים וכו׳( אזרחית״ ״חברה

העצמית פריסתו תהליך הוא — פילוסופי מבנה לו יש זה שניסיון כיוון אך הרוח של העצמיים פירוטיו גם הם אלה כל כי לומר אפשר — הרוח של

או חיצוניים אינם זו ומבחינה והתממשותו, התפרסותו בתהליך המוחלטובצדק — נראים הם הפרט של מבטו מנקודת אמנם קונטינגנטיים.

הפרט שבו זו, בפילוסופיה השני השלב בא כאן אבל ומקריים. חיצוניים — שיראה כך לידי ומגיע שלו, ההיסטוריה את תודעתו, את עצמו, את מבין

המקרה. על־ידי עליו ככפויים ולא שלו לעצמיותו כשייכים אלה רכיביםלמכלול שייכותו את המבינה עצמית לתודעה יגיע שהיחיד נחוץ כך לשם


אלא לגמרי, מנוכרות שאינץ ובנסיבות בתקופה שיחיה וכן הרוח, של במציאות יסוד מרכיבי עם תבונית הזדהות של ניכרת מידה לו מאפשרותשרוי. הוא שבה והפוליטית התרבותית הפרטיים המציאות תוכני היחיד, בשביל שגם לומר אפשר זה במקרה

)לפחות התפרטות מהווים אלא לגמרי וקונטינגנטיים חיצוניים אינם בגילוייו הכללי הרוח עם מזדהה שרוחו במידה — רוחו של חלקית(

אפיסטמולוגיים במונחים להידון צריכה אינה כולה הבעיה מקום, מכל בזמנו. במונחי אלא — היגל של ההתפרטות רעיון בהבנת הכישלון שורש זה —

,76 עמ׳ להלן, ה״היזכרות״ נושא על )ראו ההיסטורית. ה״היזכרות״114-113, 145).

מתהווה ככוליות המוחלט

במישרין לעצמו זהה אינו סובייקט, בהיותו המוחלט, היש גם כאמור, של העצם־האל )כמו ומוגמרת נחה ]טוטאליות[ ככוליות קיים ואינו

ה. ככוליות מתקיים הוא אלא שפינוזה(, שהיש הדבר, פירוש מתהוו שהוא כך על־ידי העצמית זהותו את מכונן — האימננטי האל — הכולל וכתוצאה שלו, האחרות בתוך עצמו את ומגלה וחוזר מעצמו, אחר נעשה

של החבויה )=האלוהית( התבונית המהות פירוט: ביתר מהתפתחותה. קיום בצורות ומתקיימת האמפירי, בעולם עצמה את מחצינה היש מכלול המהות את נוגדות אלה קיום צורות ובהיסטוריה. בטבע ומגוונות שונות

שהמהות דומה, מכך כתוצאה לעצמה. אותה מנכרות ואף הפנימית מהות למעשה, אולם, העצמיות. סתירותיה בתוך לאיבוד הולכת התבונית

את באמצעותן ולהבנות אלה, סתירות בתוך ולפעול להתקיים מוסיפה זו מגיעה עצמה שהמציאות עד נמשך זה תהליך המתפתחת. המציאות תנועת

את ולגלות לחזור מסוגלת התבונית המהות שבו לשלב בהתפתחותה עצמה את להגשים גם וכך ובאמצעותו, האמפירי העולם בתוך עצמה מתרחשים הזה בתהליך הראשיים השלבים שלושת תואם. באופן

ושלילה־חוזרת, כשלילה בנויים הם שגם רבים, תהליכי־משנה באמצעותלאחריה. שבאו היגל ובכתבי הרוח׳ של ב׳פנומנולוגיה ניתן ופירוטם

ומבחינת החירות; או התבונה בשלב מסתיים זה תהליך האדם, מבחעתמגיעה הכוליות כאשר המוחלט, היש במימוש מסתיים הוא בכלל הישות

שי. התרבות באמצעות עצמה להבנת שלם באופן מגשים זה אירוע 2האנו יוצא לסובייקט־אובייקט. אותו ועושה העצם של הסובייקטיביות את

רק לא מכריע אירוע היא המוחלטת״ ״הדעת הופעת היגל, שלפי איפואעצמה. הישות של בהיסטוריה אלא האנושית, בהיסטוריה

המוחלטת״ ל״דעת כתנאי והפוליטיקה החברה

האונטולוגי שהתהליך — תורתו מיסודות אחד זה — קובע היגל ואמנם חברתיים תהליכים באמצעות מתבצע אותו( המשרת הידיעה )ותהליך

שהתפתחה לאחר רק לצמוח יכולה הפילוסופית הדעת והיסטוריים. חשיבותה מכאן שלה. וכהמשגה מסוימת, ופוליטית חברתית מציאות

ת ההיסטוריה של המכרעת שי להתממשות כתנאי האדם של המעהמוחלט־כסובייקט. התרבות, החברה, שחיי לכך, רומזת המוחלט של הסובייקטיביות

והתפתחותו קיומו אופן הם והציבור היחיד של המגוונות התודעה וצורות בידיעה, ונעוץ הכרתי הוא ההתפתחות שיא אמנם היש. של המובהקים

הפרטי הרוח בחיי נעוץ ההיסטורית ההתפתחות של בניינה עיקר אבל חיי והאמנות, הדת המדינה, מוסדות החברה, המשפחה, — והקיבוצי מצע אלה את עושה היגל ותרבותו. זמנו בתוך הפרט של והנפש התודעה

בשבילה. הכרחי ותנאי הידיעה להתפתחות מתרחשת אינה פילוסופית ידיעה היגל. של עיקרי חידוש מונח כאן צורות של והמשגה מיצוי היא כאמור, אלא, עצמה משל טהור לוגי בחלל במציאות. נתגשמו שכבר כפי וכר, פוליטיים תודעתיים, חברתיים, חיים

צורות של בהיסטוריה וגם עצמה, של בהיסטוריה גם תלויה הידיעה היא שאותן האובייקטיבי, בעולם המגולמות מעשיות, אחרות, תרבות

שבו (,Zeitgeist) הזמן״ ״רוח של ההיגלי המושג זהו מנהירה. צורות שאר את החודרת המשמעות את ומבטאת חושפת הפילוסופיה

האחרון. העידן זה בכלל — מסוים בעידן התרבות

23 מברא

התכליתי. אופיו את סילק אך ההיגלית, המסורת מן זה רעיון שאב היידגר2


אומר היגל והמדינה. החברה למוסדות כאן נודעת מיוחדת חשיבות החיצונית)ה״אובייקטיבית״( התבנית הוא ומוסדותיו החברתי שהעולם

הרוח יכול שלו( Aufhebung^ באמצעותו)ובאמצעות שרק ע־וח, של שעולם נאמר בכך הפנימיים. בממדיו גם לעצמו ולהתגלות להתממש של וכן הפילוסופיה, של הכרחית מקדמה הוא המדינה המשפחה, החברה, מסתפק אינו היגל מוחלט. ונעשה מתממש הרוח שבהן והדת, האמנות צורות של עשיר מגוון לידי זה עיקרון ומפרט מעבד אלא סתמית בהכרזה

אחרים, וכתבים ה׳פנומנולוגיה׳ דפי את הגודש ותודעתיים, חברתיים חיים ביותר הגלוי לפחות )או ביותר הנרחב התחום זהו כי לומר שאפשר עד

החברה, חיי המוחלט־כסובייקט. של הרעיון היגל אצל מתממש שבו לעין( יחסי של ומופנמות מוחצנות צורות על מבוססים המדינה המעשה, הטבע למושאי התודעה יחם וגם זולת? תודעות ועם עצמה עם התודעה

שכל מאחר החברה. על־ידי כלומר, זולת, תודעות עם יחסיה על־ידי מתווך הוא האובייקטיבי״ ״הרוח תחום הרי גומלין, יחסי של ברשת עומדים אלה והמצע המרקם את מספק הוא כזה ובתור בעצמו, סובייקטיבי מצע בעל

אותו. המנהירה הפילוסופית ולשיטה הסובייקט־אובייקט, להתפתחות המתודה שאלת על גם ישירה השלכה יש כסובייקט המוחלט לרעיון

הערות. שלוש עוד מתבקשות לכך שנעבור לפני אך הפילוסופית. אלהים הכולל, היש דיאלקטי. מוניזם עומד היגל של עמדתו ביסוד )*(

כסינתיזה עשויה שאחדותו יחיד, כאינדיבידואל נתפס המוחלט, הרוח או כמוציאים רואה הרגילה שהפילוסופיה ישות ממדי אותם כל של מתממשת

ה: את זה כמכוננים דווקא נתפסים הם כאן ואילו זה, את זה אחדות ז עיון וטבע, רוח והוויה, מחשבה ופרטיות, כלליות ושונות, זהות וריבוי,

כסובייקט המוחלט ראיית כך, על־ידי וכר. וחיצוניות פנימיות ומעשה, שקורה )כמו תיווך וחסרי מנותקים לתחומים הישות פיצול את מונעת

כהיבט כזה מיוחד תחום כל לראות להיגל מאפשרת זאת ועם בדואליזם(,האחד. המוחלט היש של מופשט כמגזר או

כעין־פנתיאיסטית מגמה מבטא הרוח, או הכולל, היחיד מושג )*( כיצור נתפס הטבע שלינג. עד מגיתה היגל של זמנו בני בקרב שרווחה

היגל ותנועה. חומר של אינרטית כמסה ולא בתוכו, מפעם שרוח חי, כולל,רק הוא והטבע והפעיל, החי היש הוא הרוח אצלו אך זו, למגמה שותף

25 מבוא

כלול אך הרוח)וההיסטוריה( מן נחות הטבע הרוח. של ״מומנט״ או ממד תוך שפינוזה של הנטורליזם על בכך חולק היגל וכבסיס. כמצע בתוכו לא היגל, בשביל האימננטית. הפילוסופיה עקרון את ממנו מקבל שהוא האימננטי היש הוא (Geist)לעצמו המודע הרוח אלא (natura) הטבע

שלינג של הרומנטית הטבע פילוסופיית את דוחה היגל במקביל, 3הכולל. אינו כזה ובתור רוחניות, שום בו אין עצמו הטבע גיתה. אצל יסודותיה ואת

של הקיום כל קודם הוא הטבע היגל. בשביל פאגאניות תהיה זו :אלוהי ולמדידה. לכימות הניתן אינרטי באופן לזה, מחוץ זה ובזמן, בחלל פריטים ודמוי־ אורגני מבנה גם לגלות ניתן הטבע של העומק במבנה אמנם,

זה פוטנציאל מימוש אבל — רוחניות של פוטנציאל ובכך סובייקט, לה משמש שהטבע הרוח, ממלכת אל ומעבירנו הטבע מן אותנו מוציא

מין לעבר הנוצרית האורתודוקסיה מן חורג כשהיגל גם וכך, בלבד. מצע על הרוח את המדגיש מובהק, נוצרי באופן זאת עושה הוא פנתיאיזם, שלבהיסטוריה. האנושי גילומו עם האל זהות ואת הטבע פני

זה הרי האנושית, הידיעה דרך עצמו לידיעת מגיע הכולל היש אם )*( שמדובר מדגיש היגל שלו. פנימי חלק היא האנושית שהידיעה משום

לעצם ושייכת מתוכו במושאה המעיינת ידיעה כלומר מבפנים, בידיעה הרגיל, המהעי ה״שכל״ של ידיעה ולא ה״תבונה״ של ידיעה זאת בניינו. אינו הפילוסופי העיון לבינם. בינו החיץ על ושומר מבחוץ בדברים ההוגה

ת על עיון רק ת של עיון הוא הממשות, אודו שו ולכן, ;בעצמה הממ היש עם המתפלסף של דיאלקטי איחוד זה באירוע יש האדם, מבחינת לאותם מיסטית, ולא רציונלית משלו, גרסה בכך מציע היגל הכולל. היגל, לדעת — אחריה להולכים מציעה שהמיסטיקה רוחניים הישגים ובמעשה היש של ההבנה בפעולת נתון הוא כאשר הסופי, האדם לשווא.

כבמומנט מבפנים, האמיתי ביש הוגה עליו, מושתתת שהיא החברתי המוחלט היש עם מתאחד סתם הוא אין ובכך עצמו, הזה היש של דיאלקטי

אלא אנליטי, מנותק, שכלי עיון אינה הפילוסופיה אותו. לכונן עוזר אלא

ספרית תל־אביב, אחרים׳, וכופרים ׳שפינוזה יובל, ירמיהו ר׳ כך, על להרחבה 3 ללא )״עצם 2 פרק האימאננטיות(, של הפילוסופיה ב)גלגולי ספר ,1988 פועלים,

והיגל״(. שפינוזה רוח:

יובל ירמיהו \ 26

זו אין אבל מבפנים. ביש המעיין האדם של קיום אופן חוויה, התנסות, החשיבה הוא זה אירוע של המדיום שכן ורומנטית, עמומה חוויה

בחברה. המעשה חיי וכן המוקנית,(Aufhebuiig)ה־לעלשימ המוחלטת״ ״הדעת בשלב יש זו מבחינה גם

שלהן. היסודיים האינטרסים שימור תוך המיסטיקה, של ואף הדת של הדרך של המושגי האופי מן כל קודם נובע המיסטיקה לעומת ההבדל

שמרכיב בכך, הוא שני הבדל התבונה. לרמת הכל המתרגמת ההיגלית, מחיי רבה במידה ניזון המוחלטת הדעת בשלב היגל אצל הנשמר החוויה אירוע זה אין הזה. בעולם שקוע היחיד מהיות )הפרקסיס(, המעשה

או פנימה נפשו של האמות בדל״ת המתרחש ומיוחם, טהור פסיכולוגי האדם מוסיף העליון בשלב גם שמעבר־מזה. עולם אל האדם את המוציא בעבודתו ביומיום, בחברה, החיצוני, בעולם, הרגילים חייו את לחיות

ללא וגם והסתגרות, פרישות ללא ובפוליטיקה, במשפחה המקצועית, אלהים ל״אהבת מציע שהיגל הגרסה זוהי רומנטית. והתלהבות היסחפות ידיעה כי האומר המיסטי לרעיון הרחבה, וביתר שפינתה, של השכלית״

עמו. איחוד היא היש של

הפילוסופיה של והמתודה הלוגיקה

השיטה על גם לכת מרחיקת השלכה יש המוחלט של הסובייקטיבי לאופיו דמוי־סובייקט מבנה מייחם שהיגל מכיוון שלה. והלוגיקה הפילוסופית

לבטא האמורה — הפילוסופית שהלוגיקה מסיק הוא הרי עצמה, לממשות הסובייקט. כמו מבנה בעלת להיות היא גם צריכה — הממשות מבנה את

איפוא, פירושו סובייקט הוא שהמוחלט לומר מתודולוגית, מבחינה אלא המקובלת, הצורנית הלוגיקה אינה בממשות־בפועל השליט שהמבנה

בספרות מקובל דיאלקטית״ ״לוגיקה הביטוי )אגב, יאלקטיםד לוגיקה)עצמו.( היגל אצל מאשר יותר הרבה הפרשנית נבדלת. ישותית לוגיקה לפי מתקיימים וסובייקט עצם כי ראינו ובאופן במישרין עצמם עם הזהים ישים של זו היא עצם של הלוגיקה

זה בתחום כמו־כן, הסתירה. לחוק כפופים הם ולפיכך ,A=A טאוטולוגי,:המוצא לנקודת בפשטות המחזירה טאוטולוגיה, היא גם השלילה שלילת

27 מבוא

A=A —. ממשיים ישים אינם בהמשך, שנראה כפי כאלה, ישים אולם נשלטת סובייקט, בהיותה האמיתית, הממשות הפשטות. אלא היגל, לפי

מתפתחות, דמויות־סובייקט, מערכות של לוגוס אחר, מסוג לוגוס על־ידי ושבהן הסתירה, לחוק כפופות שאינן מלכתחילה, עצמן עם זהות שאינן

חדש. משהו יוצרת השלילה שלילת שהלוגיקה היא, המוחלט־כסובייקט עקרון של נוספת מסקנה

להיות ולא עוסקת היא שבו העניין ממבנה לנבוע צריכה הפילוסופית מושג של כנגזרת ״לוגיקה״ במונח משתמש היגל מבחוץ. עליו מיושמת

אין הממשות. את למבנה נחשב הלוגוס שבו היווני, במובן logos* ה הקודמת אפריורית למתודה ולא להצרנה, הניתן לוגי לתחשיב כוונתו דמוית־ ,הפילוסופית שהלוגיקה ומדגיש חוזר היגל שלה. הדיון לחומר

״תיזה־אנטיתיזה־ כמו בנוסחה לא גם להצרנה, ניתנת אינה הסובייקט, מראש לקבוע שאפשר מה כל 4להיגל. ולא לפיכטה השייכת סינתיזה״,

תחום שכל למשל כלליים, אפיונים מספר הם הפילוסופית הלוגיקה לגבי זהות בעל אורגני, מתפתח, :זה ובמובן סובייקט, דמוי מבנה בעל יהיה דיון

״החוזר תלת־שלבי, באופן מתממשת ולכן האחרות, במיצוע המתממשת כללי להצרין ניתן לא זו עקרונית לתבנית מעבר אבל כתוצאה. לעצמו״

במין להיעזר צריך אלא ונושא, מקום בכל שיתגשמו מחייבים נוהל אחרי ועוקבת עצמו הפילוסופי בחומר המשתקעת שכלית אינטואיציה

״מבפנים״. תנועתו הטבע, מדעי כמו בתחומי־דיון יפה כוחה הרי הצורנית, ללוגיקה אשר

שהם מכיוון כמופשטים, רואה שהיגל היומיומי, והשיח המתימטיקה, בתחומים השלמה. בממשותו ולא שלו חדצדדי בממד רק היש את תופסים

וזהות פשוטות דיון ביחידות שעיסוקם מכיוון הסתירה, חוק שליט אלההסובייקט. של ולא העצם של הזהות לצורת כפופים שהם ומפני לעצמן,

המופיעים ״תיזה־אנטיתיזה־סינתיזה״, בנוסח שילושים על שיטתו את בנה פיכטה 4 היגל עצמה. על חוזרת אפריורית כנוסחה המדע׳ ׳תורת השיטתי חיבורו פינות בכל

ובתודעה הלימוד בספרי משופ־מה בו שדבקה זו, בנוסחה משתמש אינו כמעט בקצב מתקדמת הגדולים, בקוויה היגל, של הדיאלקטיקה גם אמנם הציבורית.

מחייבת. אפריורית נוסחה ובלי יותר חופשי שונה, באופן אבל משולש,


של ולא ה״שכל״ של עליון חוק היא הצורנית הלוגיקה זו, מסיבה מספרים, פשוטים, )נתונים אלה בתחומים הנדונים הישים ה״תבונה״.

הבנויים ואובייקטים אינרטיות מערכות זהותיים, טיעונים עובדות, סמלינ* מדומים ישים היגל בעיני הם כאלה( ישים של חיצוניים כדןצברים

כמו בערך הממשות, של נחות היבט אלא גמור איץ לא אמנם ומופשטים, היש של בבואות אלא גמור אין אינן אפלטון של בעולמו ״תופעות״ שה

הממשי. זה על זה מותחים הפוזיטיביסט וגם היגל שגם בעובדה, אירוניה יש היחידות על בנוי הקונקרטי העולם הפוזיטיביסט, בשביל ביקורת. אותה

לכן, ;הטבע מדעי שביסוד והלוגיות( )התצפיתיות לכאורה ה״פשוטות״ בפריטים המתבטאת מושגית״ ״פנימיות על היגל כמו שמדבר מי

דווקא היגל, בעיני ואילו ׳דוגמאטי. למטאפיסיקן נחשב האמפיריים מדומים וישים שהפשטות מפני דוגמאטי, מטאפיסיקן הוא הפוזיטיביסט

בפועל. ממשות הפוזיטיביסט בשביל הם שבהם התחומים בכל לדיון מתאימה דמוית־הסובייקט הלוגיקה

של בפילוסופיה באונטולוגיה, — הממשי היש של תנועתו מתבטאת שבו באופן כל, וקודם — וההיסטוריה התרבות החברה, התודעה,

גם שהרי אותם. ומבנה למושאיה מתייחסת עצמה הפילוסופיה הלוגיקה ולכן והתממשותו, היש תנועת של אופן היא הפילוסופיה של ובארגון במבנה להתבטא אמורה הסובייקט, דמוית הדיאלקטית,

תחומיה. כל על הפילוסופיה שיטת שהאמת היא, מכאן הנובעת העיקרית המתודולוגית הדרישה דרך עצמה את המקיימת שלמה, אורגנית כמערכת תתעצב הפילוסופית מבנה את לבטא אמורה שהפילוסופיה כיוון אחרת, לשון שלילותיה.

לשיטת שגם צריך דמוי־סובייקט, הוא זה ומבנה מבפנים, הממשותשלנו בהקדמה השנייה המימרה מכאן כזה. מבנה יהיה הפילוסופיה

הוא ש״המוחלט המימרה את המשלימה — השלם״ הוא ״האמיתי —סובייקט״.

29 ,מבוא

תי )ג( השלם הוא האמי

פירוש לתת נוהגים השלם״, הוא ״האמיתי זו, מפורסמת למימרה של ]הקוהרנטיות[ הלכידות בתורת דוגל שהיגל אומרים צורני. מתודולוגי

שיוכלו כדי נתונים יהיו השיטה רכיבי שכל דורש הוא ולכן האמת, מן מתעלם הוא שכן חלקי, באופן רק נכון זה פירוש הדדית. להתאמת

האמת של ההתפתחותי ומאופיה היגל טענת של האונטולוגי הבסיסבשיטתו.

שלו הסברו את מיד מוסיף הוא השלם הוא שהאמיתי אומר כשהיגלזה: לעניין

שלמות לידי עצמה את המביאה המהות אלא אינו השלם אך השלם. הוא האמיתי בסופו שרק תוצאה, במהותו שהוא לומר יש המוחלט על התפתחותה. על־ידי

היעשות־ או סובייקט, ממשי, להיות טבעו נעוץ ובכך באמת: שהנו מה הוא

(93-92 עמ׳ )׳הקדמה׳, לעצמו.

המוחלט כסובייקט, המוחלט יחד: הפתגמים שלושת את קושרת זו פיסקההרעיון. אותו של כרכיבים מתגלים והם כשלמות, האמיתי כתוצאה,

הלכידות מתורת יותר איפוא אומרת השלם הוא שהאמיתי הטענה ולא דיאלקטית, או ודינמית, אורגנית לכידות על מדובר ראשית, הרגילה.

ה״שלם״ מושג שנית, וזהותיים. נחים אברים בין חיצוניים נביעה יחסי על את להפשיט יכול הפילוסוף אין לכן היווצרותו. תהליך את גם בתוכו כולל

שניתן פיגום כעין הפיתוח תהליך את ולראות שלה, המזה מן התוצאה דבר במתימטיקה(. או אנליטי, בטיעון הוכחה הדרך)כמו בסוף להשליכו

של מיוחד סוג לגבי גם אלא הפילוסופיה, תולדות לגבי רק לא נכון זה אחד שכל לכך הכוונה פנימה. השיטה בתוך הקיים מושגית התפתחות

של בתהליך האחרים אל שולח הפרטיים מושגיה או השיטה מאברי של חלק בשום להיעצר יכולה אינה המחשבה לכן ;חוזרת ושלילה שלילה זו בכוליות תחזיק לא היא אז וגם כוליותה, את תשלים שלא עד השיטה

זו, מבחינה חלילה. חוזרת מושגית כתנועה אלא ומוגמר, נח כבמשהו אבל נשלל, לעל)כלומר מושם השיטה של ההיסטורי ההיווצרות תהליך כיחס הפועלת הטהורה, הסינכרונית, התנועה בתוך חדשה( בצורה נשמר

ברשימה נסתפק זה, במקום אם, האחרונה. השיטה מרכיבי בין דינמי־הדדי


הטרנסצנדנטליים והעקרונות הקטגוריות רשימת ומושגים)כמו עקרונות של אמיתותם. את וכך שביניהם, ההדדית השלילה יחם את נאבד קאנט(, של רק לנו יהיה שוב כללית, נוסחה או פסוק איזה אחרון, כסיכום נןןיע, ואם

להיות כזו בתור מסוגלת שאינוז טענה ולכן ולא־מוגשם, מופשט כללי דוגמה שקר. היא בלבד, מופשטת או חלקית היא באשר אדרבה, אמיתית. הוא השלם״ הוא ״האמיתי גם :עצמה שלנו המימרה היא לכך אירונית

השלם ההקשר מן תלוש הוא שכן אמיתי, אינו כזה שבתור מופשט פסוק עצמו שהוא מה את מממש אינו הפסוק משמעותו. על ללמוד ניתן שמתוכו

את לא ואף האמת את להביע מצליח אינו דיאלקטית, מבחינה ולכן, אומראליה. מכוון שהוא המשמעות

בתוך האברים לכידות של במובן רק לא השלם הוא האמיתי שלישית, שיטת מושאה. עם הידיעה אחדות של במובן גם אלא שיח, של מערכת

ביטוי מהווה אלא מבחוץ, העולם את משקפת אינה הפילוסופיה בעולם להתגשם שהצליח תבוני מבנה אותו של סובייקטיבי

כפי אמת. היא בזכותו שרק האמת, של הישותי האופי מכאן האובייקטיבי. היגד, או פסוק של תכונה היגל אצל מציין אינו ״אמת״ הביטוי שהערנו,

מתוך וכך, הפילוסופית. בהכרה לעצמו המתגלה מסוים, ישות אופן אלא עקרון זה בכלל המתודולוגיים, תנאיה גם נגזרים האמת של הישותי אופיה

הלכידות. מושגו״)או עם הדבר ״התאמת בתור אמת הגדירה הקלאסית המסורת

— והמושג הדבר — אלה בשניים וראתה השכל״( עם הדבר ״התאמת ועולם מכאן הדברים עולם ישנו ביניהם. שיתוף שאין לזה זה זרים גורמים

מוכן היגל לראשונים. להתאים האחרונים ועל מכאן, וההיגדים המחשבות העומדת השניות את דוחה אבל מילולי, באופן המסורת הגדרת את לקבל

עצמה שהמציאות מפני זה הרי למציאות, מתאים המושג אם ביסודה. עצמה(. את ידיעתה את הכולל למושגה)דבר מתאימה ונעשתה התפתחה

לידי אותה ומפתח דוחף המציאות בעצם החבוי המושג הפוך: בנוסח או מהותה עם עצמה, עם התאמה לידי דבר של בסופו אתו)כלומר, התאמה משלימים מומנטים שני אלא ביסודם זרים גורמים שני כאן אין לכן שלה(.

מפורסם בפתגם היגל מנסח זה דבר דיאלקטי. וזיהוי הגשמה של בתהליךתבוני״ הוא ממשי שהוא ומה ממשי, הוא תבוני שהוא ״מה — אחר

31 מברא

מקרי קיום שבל לומר כוונתו אין 5המשפט׳(. של ל׳פילוסופיה )בהקדמה התבוני זהות לתכליתו. והגיע שנתממש הקיום רק אלא תבוני, הוא

של התכלית בנקודת רק אלא זמן נקודת בכל קיימת אינה והממשי תורה לכנות: אפשר זו ספקולטיבית מיוחדת, תפיסה היש. התפתחות

6האמת. של ישותית מפני למציאות מתאים המושג לפיה התורה )א( היא דוחה שהיגל מה שהישות מגיחה זו תפיסה לעצמה. שהיא כפי אותה משקף או מצייר שהוא עד משתנים עליה מושגינו ורק ועומדת, קיימת היא אלא משתנה אינה של תהליך יש כי היגל טוען זה לעומת לה. מתאימים נעשים שהם

נוסח האידיאליזם את דוחה היגל )ב( עצמו. היש בתוך גם התממשות דוחה היגל אותה. מכונן שהוא מפני למציאות מתאים המושג לפיו קאנט

מוחדרים ורק למציאות חיצוניים שהמושגים מניחה שהיא מפני זו תפיסה של זה סוג האדם. של העצמית תודעתו על־ידי עליה( מוטלים לתוכה)או פני על לסובייקט עדיפות נותן ״סובייקטיבי״( מכנה )שהיגל אידיאליזםההכרה. של לפונקציה המציאות את ועושה האובייקט

גולמי באופן פועל אלא בהכרתנו רק אינו שהמושג היגל אומר זה כנגד הממשות והתפתחות הממשות. בתוך כלומר ידיעתנו, מושא בתוך גם

בהירה תפיסה לקראת הידיעה התפתחות את גם מאפשרת מושגה לקראתזה. מושג של ומונהרת

26 ׳עיון׳ היגל״,. לפי פילוסופי ושיח ממשות ״תבונה, מאמרי ר׳ העניין להרחבת 5

ואילך(. 70 >עמ׳ ממנו לקוחות הנוכחיות שהשורות ,115-59 (:1975)

ראוי ואולי להיגל, המיוחדת בהוראה ״ספקולטיבי״ במונח משתמש אני פעס מדי 6בקיצור. כאן אותו להסביר

האידיאות, ראיית על ומרמז להתבונן, לצפות, ,specuiare^ נגזר ״ספקולטיבי״ היש אל ומגיע המדעי לשכל מעל העומד האפלטונית, בפילוסופיה העליון השלב

את חושבת שהיא מתוך הפרטי את במישרין המשיגה חשיבה זוהי האמיתי.

]טוטליות[, כוליות של מבנה תופסת היא כך על־ידי ולהיפך. הכללי, העיקרון

שכלית״, ״הסתכלות המושג אל גם רומז הביטוי המוחלט. להשגת תנאי שהיא

לכך לתת שניתן סבור היגל אי־רציונלי. פשר לו נתן ושלינג האדם מן שלל שקאנט

חשיבה מחייב הדבר ה״שכל״. ולא ה״תבונה״ במונחי אך רציונלי, פשר

הלשון ועל הצורניים החשיבה הרגלי על המתגברת דינמית, דיאלקטית,

להלן.( 172 עמ׳ גם )ראה הפרדיקטיבית.


גם בתוכו כולל בו שמדובר השלם אבל השלם, הוא האמיתי בסיכום, עומד הוא שעמו הישות, גורם את וגם עצמו, של ההתהוות תהליך את

אורגנית, כוליות הפילוסופיה שיטת מהווה כזו בתור רק דיאלקטי. ביחסאמת. שהיא עצמה על המז*דה

מתודולוגיות מסקנות

שניתן היגל, של השיח תורת לגבי מתודולוגיות מסקנות נובעות מכאןשסקרנו. הספקולטיבי לרקע קשר בלי גם לנסח

הקשרן בתוך רק אמיתיות להיות יכולות פילוסופיות טענות ראשית, מן טענות לנתק אי־אפשר לכן כולה. השיטה הקשר שהוא הדינאמי, כל האנליטי. השכל שעושה כפי אמת, ערך להן לייחס זאת ועם המכלול

בזה מוכרחה השיטה, מסקנות את מסכמת היא אם גם מיוחדת, טענה שהוא לתוכן מנוגדת שצורתו מופשט״, ״כללי כמין ולתפקד אותן להחמיץ

להביע. מנסהשמעותה לגבי גם נכון זה דבר שנית, כשם פילוסופית. טענה של מ משמעות להן אין כך אוטונומי, אמת ערך להן אין יחידות שטענות תואם באופן להביע מסוגלות אינן הן אחרות, במלים לעצמה. מספיקה

כתלויה משמעות רואה היגל לטעון. אמורות שהן מה את ]אדקוואטי[ ניגוד של בסימן עומדים חלקית טענה או פסוק כל אבל (,Meinen)בכוונה

אומרים שהם מה :שלהם המשמעות לגורם הכוונה גורם בין דיאלקטי לומר( ״מתכוונים״ )או אומרים שהם מה את להחמיץ מוכרח בפועל

של מניע גורם ומשמש נוסף בפיתוח הצורך את מסביר זה ניגוד במובלע. הגיעה לא שההנהרה סימן זה הרי כזו, אי־התאמה ישנה עוד כל ההנהרה. להיווצר אמור התהליך בסיום רק נוספים. לשלבים לעבור ויש לתכליתה

בפעם מצליחה, אלא כלום חסרה אינה המעגלית הכוליות שבו המצב, היא במסגרתה, וכך, — במלואה משמעותה את להביע הראשונה,התואם. מובנה את להביע יחידה קטגוריה לכל גם מאפשרת

של הסובייקטיבית ההבנה תהליך על גם לומר אפשר דבר אותו לבסוף, מרכיבי בין הקיימים הלוגיים ביחסים מדובר לא כאן המתפלסף. או הלומד

המשמעות את ולהבין לתפוס השומע של ההכשרה במידת אלא שיח

33 מבוא

פילוסופית שהבנה היגל טוען ושוב בהם. המובעת או הנרמזת הפילוסופית והעמיק השיטה שלבי כל את שלמד אדם השלמה: השיטה את דורשת

בפעם זה פסוק השומע האדם מאשר יחיד פסוק לגמרי אחרת יתפוס בהם ובשביל ומנותקת; סתמית הכללה הוא הפסוק האחרון בשביל הראשונה.

ההדדיים שקשריה שלמה מערכת של וקיצור סיכום הוא הפסוק הראשון או השלם״ הוא ״האמיתי כמו הכללות גם לכן, ובזכרונו. בתודעתו חיים

הדרך בראשית לגמרי שונה מעמד להן יהיה תוצאה״ הוא ״המוחלטובסופה.

מקור מהו :שהזכרנו אחרת בבעיה קשורה שלמה כשיטה האמת ראיית הקטגוריות כגון — הפילוסופיה בשיטת המופיע המיוחד, הפרטי, התוכן

״כוח״, ״סטואיציזם״, ״קניין״, ״משפחה״, כמו מושגים או האונטולוגיות, מן אלה מושגים שליקטו ופיכטה קאנט נגד טען היגל באלה. וכיוצא בהתפתחותה הפילוסופית השיטה טענתו, לפי ;גרידא האמפירי הניסיון כאילו לפעמים הובן זה רעיון דיאלקטי. באופן מתוכה אותם להפיק צריכה

אנליטי; באופן אותם המכיל ראשון עיקרון מאיזה אלה מושגים לגזור יש על ומדבר לוגי־צורני, שהוא הגזירה, מושג את דוחה היגל היא. ולא

מתוך נוספת תכנים לסדרת מוליך אחד תוכן שבה פנימית, התפתחות מגלה מדוקדקת בחינה למעשה, בתוכו. המתגלעים והניגודים הסתירות

של הדיאלקטיקה אמפירית: הסתכלות של יסוד פועל היגל אצל שגם זה של המיוחד תוכנו אבל החדש, המושג סף אל אותנו מוליכה המושג

או )בפנומנולוגיה( ״סטואיציזם״ או )במטאפיסיקה( ״כמות״ למשל— הניסיון מן נשאבים המשפט( של )בפילוסופיה ו״משפחה״ ״חוזה(׳

אלא קאנט( סינתטי)במונחי ואינו אנליטי שאינו תהליך זהו ההיסטורי.שכלית. הסתכלות של מין מבטא הוא ובכך שניהם; של סינתיזה

היסוד הרי ההיסטוריה, של הרציונלי אופיה בגלל אחרון, בחשבון התוכן יסוד זהו בעצמו: תבוני יסוד הוא ההיסטורי הניסיון מן הנשאב

הרכיב היגל אצל נשאב מנין איפוא, שואלים כאשר שבתבונזד. המפורט הניסיון מתוך לדעתי: היא התשובה המוחלטת, שבדעת ההסתכלותי ההיסטוריה המושגית. והצטללותו הבנתו מתוך דיוק, וליתר ההיסטורי,

רציונליות. ותבניות מושגים המגלמים מקריים פריטים של אוסף היאתכנים של בהבהרתם עוסקות ההיסטוריה ופילוסופיית הפנומנולוגיה


שחרי הטהורה, השיטה בשביל המיוחדת חשיבותן ומכאן אלה, ומושגים נזקק השיטה שמהלך החומרי המצע את התכנים, מאגר את לה מספקות הן חדש תוכן ומבקש דיאלקטי באופן מתמוטט כלשהו מושג כ^שר לו

איננו שוב להיסטוריה, זו בדרך נזקקים אנו וכאשר להשלמתו. או לתיקונו מרכיבי את פוגשים אלא גם, חושיי אמפיריציזם של בתחום נמצאיםשגי, התוכן עצמה. התבונה של הכעיךאמפירית העובדתיות את המו

ההיסטוריה פילוסופיית ושל — ׳הפנומנולוגיה׳ של חשיבותה מכאןהיגל. של הטהורה השיטה בשביל — הפילוסופיה( תולדות של )ובעיקר

יסוד קווי כמה הדיאלקטיקה: )ד(

היגל של לדיאלקטיקה הגדרה לתת אפשר שאי־ ברור לעיל, האמור לאור צריך טיבה על לעמוד כדי מבוא. בדברי מספקת במידה אותה להסביר ולא

כגון מרכזי, ספר בתוך למעשה הלכה פועלת היא כיצד לראות ארעי באופן לסכם ננסה זו, בהסתייגות הלוגיקה׳. ׳מדע או ה׳פנומנולוגיה׳

בכך, יסתפק לא שהקורא בתקווה — הדיאלקטיקה של יסוד קווי כמה להיכנס כדי זה ארעי באפיון ישתמש השלם״, הוא ״האמיתי כי ובזכרו

עצמו. בכוחות ולהכירו העניין לגוף דיאלקטי הנו הרוח׳ של ב׳פנומנולוגיה ההיסטוריה ומבנה האמת מבנה

אלה: במובנים לפחות הקיום — שלה ל״אחר״ זקוקה הרוח של התבונית מהותו )*(

או כאמצעי — וכיו״ב הסבל המקריות, הטעות, התופעה, האמפירי, המהות מימוש. לידי ולהגיע להתפתח זו מהות יכולה בלבד שבו כמדיום, דבר של בסופו שתוכל מנת על אחרת־מעצמה להיעשות מוכרחה התבונית

כמוגשמת. כלומר יותר, גבוהה ברמה עצמה אל לשוב של התוצאה בתור — הדרך בסוף רק ממש קיימת התבונית המהות )*( והיא בלבד; ומופשטת חבויה אלא ממשית היא אץ מתחילה עצמה; ולהיעשות עצמה את לממש כדי ומגוון ארוך התפתחות לתהליך זקוקה

שהינה. למה המבנה אחר עוקבת בה משתמש שהיגל הדיאלקטית״ ״הלוגיקה )*(

זה, מסוג במערכות דמויות־סובייקט. או מנטאליות, מערכות של הדינאמי

מניח זה דבר הדרך. בסוף רק כאמור נרכשות עצמית וזהות עצמית תודעה מצבים נשואים, של ריבוי לעצמה מייחסת התודעה שבו תהליך, ביסודו

מכירה היא בזמן ובו שלה; בתור בהם ומכירה וכד, שלבים מנטאליים,הזה. המגוון הריבוי של ביסודו העומד הסובייקט בתור עצמה את ומזהה של פעולות והתפתחותה, התודעה חיי את המבטאת במערכת )*( בתוך אותן שומרות אלא להן שקדמו השלבים את מוחקות אינן שלילה רוחנית עמדה של התמוטטותה ״זיכרון״. כמין הבא, השלב של רקמתו כתשובה המשמשת חדשה עמדה לקראת הלאה, התהליך את דוחפת

וגרם הקודם בשלב שנתגלה המיוחד לליקוי ארעית, אם גם ספציפית, נשמרים והנפילות הצמיחות השלילות, החיובים, כל וכך להתמוטטותו.

חדש. שלב כל של ברקמתו כלומר — הרוח של האורגני בזכרונו או מעגלים העשוי תכליתי כתהליך הרוח התפתחות את רואה היגל )*(

גם היא הממומשת התכלית כלומר: ההתחלה״. הוא ״הסוף שבהם לולאות שלבש ושלבים דמויות של סדרה מונחת שתיהן בין המופשטת. ההתחלה

ואי־ההתאמות הסתירות בגלל חלקי. באופן התגשם ובהם הרוח ונדחף הולך התהליך התכלית, מימוש של חלקי שלב בכל המתחוללות

זה אין אולם חלקיים. ומימושים התנכרויות, נוספות, סתירות דרך קדימה, כל כאשר לחדול. אמור הוא עקרוני באופן שכן ללא־קץ, פתוח תהליך

שנתממשה. התכלית במסגרת יתיישבו הסתירות אלא זו את זו מוציאות בהכרח אינן הרוח בתחום מנוגדות עמדות )*(

אינם ושקר אמת יותר. גבוהה כוליות במסגרת זו את זר ומשנות משלימות בכל היריבות, הדתות בכל הגלום אמת גרעין ישנו או/או. של בינארי, עניין

והאסכולות הנבדלים הפוליטיים המוסדות בכל הפילוסופיה, שיטות מפני — מאחרות גבוהות אלה תרבות מצורות כמה באמנות. המתחרות

תואמים ובמדיום בצורה או מקוטע פחות באופן האמת את מבטאות שהן שוכן השקר מכל־וכל. שקרית היא מהן אחת לא אף אבל — יותר

/ בשלמותה האמת את למצות כלשהי חלקית תרבות צורת של ביומרתה היא למעשה בעוד שלה(, ה״אחר״ )את ניגודה את הכלל מן ולהוציא

\ הכוליות במסגרת אותה שישלימו כדי האחרים, ולכל זה, לאחר זקוקהX'x- המקיפה.

את דוחה הדינאמית הלוגיקה הצורנית, ללוגיקה שבניגוד מכאן )*(


זה, כלל המוצא. לנקודת התהליך את מחזירה כפולה שלילה שלפיו הכלל רק כאמור מתאימים לו, הנלווים הנמנע והשלישי אי־סתירה של והחוקים

)כגון וזהיס־לעצמם לא־משתנים פריטים שבהן אינרטיות, למערבות סדר כללי על־ידי מאורגנים ניתני־חושים( או המתימטיקה משפטי

כושר בעל שלם״ ״כול שהיא למערכת מתאימים אינם אבל ;חיצונייםעצמה. פיתוח של בתנועה הנמצאת זכירה,

כמדע״ ו״דיאלקטיקה כמסע״ ״דיאלקטיקה

מתבקשת בינתיים הפירוש. בהערות הרחבה ביתר מפתח אני אלה רעיונות ׳מדע אל יחסה ובעיקר, כולה, בשיטה ה׳פנומנולוגיה׳ מקום על מלה

של שונים כיוונים שני להבחין יש כך על לעמוד כדי הלוגיקה/ כמדע״. ו״דיאלקטיקה כמסע״ ״דיאלקטיקה אותם שאכנה דיאלקטיקה,

הראשון הכיוון אפלטון. של בדיאלקטיקה כבר לזיהוי ניתנים הכיוונים שני )למשל, שיחו לבני שאלות מציג סוקראטם בעיקרו: שלילי הוא

הם מכך כתוצאה הדוגמאטית. אמונתם את בעזרתן ומערער לתיאיטיטוס( אך ;הראשונה הדעה של מכשלונה המתחייבת חדשה, דעה להם מאמצים

שלישית בעמדה צורך ויש בה, שיש חסרונות בגלל מתערערת זו גם כל שבו שלילית, דיאלקטיקה של תהליך זהו הלאה. וכן כך, על שתתגבר

החיובי תוכנה מבחינת עליו ובנויה קודמותיה מכשלון ניזונה חדשה עמדה קבוע בסולם ועולה מתקדם זה דיאלקטי תהליך אפלטון, אצל החדש. את מתווה התהליך היגל אצל ואילו ה׳מדינה׳(; בספר )המתואר מראש אפלטון אצל כמו־כן, הסולם. את לעצמו בונה וכאילו עצמו בכוחות דרכו )תיאיטיטוס, אחר או זה פרטי אדם יחיד, חניך בו שעובר תהליך זהו

החינוך תהליך של היסטוריזציה עושה היגל ואילו וכו׳(, גלאוקון האנושי המין הוא הדיאלקטיקה־כמסע את העובר ה׳חניך׳ האפלטוני:

אלא להתקדם יכול ואינו זמנו על־ידי מוגבל היחיד לכך, בהתאם כולו. החדשה, והפרספקטיבה תקופתו של התרבות דרגת על־ידי הנקבע בשיעור

החופשי האפלטוני לחניך בניגוד זאת פותחת. שהיא המוגבלת, אךשלו. המורה ובאיכות האישיים בכשריו רק והתלוי היסטוריות מהגבלות אל שהוליך כפי לאחור במבט זה תהליך סוקר ב׳פנומנולוגיה׳ היגל

בכל התנסתה האנושית התודעה לאפשרי. אותו ועשה המודרני העידן

37 מבוא

שבהן, החדצדדיות בגלל מכולן, וחרגה האפשריות העקרוניות העמדות תנועת כלא־בשלה. אותה ומציגה מבפנים חלקית עמדה כל ההורסת

אינה (episteme ה״מדע״, אל או האמת, אל )מסע כמסע הדיאלקטיקה הכוללת. המבט נקודת אל מתרוממת התודעה כאשר אלא להיפסק יכולה מושמות־ הקודמים בשלבים שהיו החלקיות המבט נקודות כל זה, בשלב

זו את זו מוציאות לא הן שבה יותר, גבוהה סינתיזה בתוך נשמרות וכך לעל כמסע הדיאלקטיקה זו בנקודה משותפת. תוצאה יחד בונות להיפך, אלא,

המבט נקודות שבין השלילות רצף כמדע. בדיאלקטיקה מתהפכתבונה. כגורם בה ומתפקד האחרונה האמת שיטת תוך אל מופנם החלקיות

הדיאלקטיקה־ שלבי כל את שעבר לאחר האפלטוני, הפילוסוף גם דיאלקטיקן נעשה הוא ואילך מכאן האידיאות. לראיית לבסוף מגיע כמסע, זהו היגל, אצל בתוכה. ונע האמת את המכיר — חיובי חדש, במובן

— הלוגיקה׳ ׳מדע לתוך מתגלגלת ה׳פנומנולוגיה׳ שבו השלב בקירוב את מבטלת אינה החיובית הדיאלקטיקה הופעת המוחלטת״. ״הדעת

הדיאלקטיקה־ בתוך גם תוצאתה. את הופכת אלא השלילית הדיאלקטיקה פרטי, מושג או חלקית עמדה כל מתוך חריגה־במחשבה מתרחשת כמדע

היגל, כזו. בתור השלמה המערכת את מקיים הללו החריגות מכלול אך שום שבו בקכנטי לריקוד זאת מדמה המיסטיקה, מלשון הלקוח בדימוי

אקסטאטי בשכרון מסתחררים כולם במקומו, נשאר אינו רוקד יוצרת והחוזרת ההדדית תנועתם אבל מעצמו(, חריגה — )אקסטאסיס

מערכת היא הדיאלקטיקה־כמדע לכך, בדומה ויציב. שקוף מעגלי מבנהמבפנים. אותה ומקיימות המערכת לתוך שהופנמו וחריגות שלילות של

עולם בתוך ה״סינכרונית״ התנועה איפוא היא הדיאלקטיקה־כמדע אפשר לקראתה. התנועה היא הדיאלקטיקה־כמסע ואילו שנשלמה, הדעת הדיאלקטיקה את מבטאת ה׳פנומנולוגיה׳ היגל, של ספריו שמבחינת לומר

ה׳אנציקלופדיה הרחבה, ביתר כך, ואחר — הלוגיקה׳ ׳מדע ואילו כמסע,כמדע. הדיאלקטיקה את מייצגת — הפילוסופיים׳ המדעים של

את הציג היגל הספר. כתיבת בזמן להיגל הדברים נראו כך לפחות שהתכוון כוללת, שיטה של ראשון״ כ״חלק פרסומה, עם ה׳פנומנולוגיה׳,

תכנן היגל (.System der Wissenschaft)המדע״ ״שיטת בשם לה לקרואהרוח את לתאר אמור היה ה׳פנומנולוגיה׳, הראשון, החלק חלקים. שני אז

ידמיהויובל 38

ועד החושיית הידיעה מן התפתחותו ואת ה״פנומנלי״, החיצוני, בקיומו שלוש להכיל אמור היה המדע״ ״שיטת של השני החלק המוחלטת. לדעת

תכנית הרוח. של והפילוסופיה הטבע של הפילוסופיה הלוגיקה, חטיבו^: של ׳האנציקלופדיה בחיבור רבות שנים לאחר בוצעה בשינויים, זו,

והתחיל המקורית מתפיסתו היגל נסוג בינתיים הפילוסופיים׳. המדעים שלו כחלק ולא הפילוסופי למדע בלבד כהכנה ה׳פנומנולוגיה׳ את לראות את השמיט למותו, סמוך ,1831 בשנת שיצאה במהדורה ממש.

המדע. שיטת של ראשון״ ״חלק על שדיברה תת־הכותרת לשאר ה׳פנומנולוגיה׳ שבין היחס בשאלת נרחב לפולמוס גרם זה כל

כי נציין הוויכוח, לפרטי להיכנס בלי הלוגיקה׳. ל׳מדע ובמיוחד השיטה, חלק להיחשב עליה שאכן נובע, עצמה ה׳פנומנולוגיה׳ של המבט מנקודת

אחר שינה שהיגל ייתכן שלה. אורגני ממד)מומנט( לפחות או השיטה, של ה׳פנומנולוגיה׳ עמדת אבל שהזכרתי. הפולמוס נסב כך ועל דעתו, את כך

יתר־על־ התהוותו. תהליך את בתוכו כולל האמת, שהוא השלם, כי היא, על ההרצאות מעוגנות שבו השיטתי הבסיס גם היא ה׳פנומנולוגיה׳ כן,

שהיגל וכו׳, האמנות הדת, תולדות ועל ההיסטוריה של הפילוסופיה של ופיתוחים הרחבות הן אלה הרצאות שיטתו. את בעזרתן לבנות המשיך

כשם — ב׳פנומנולוגיה׳ ניתנים שיסודותיו כמסע״ ״הדיאלקטיקה ממד כמדע, הדיאלקטיקה ממד של ופיתוח הרחבה היא שה׳אנציקלופדיה׳

הלוגיקה׳. ב׳מדע הונח שבסיסו

המתפלסף* והיחיד ה׳פנומנולוגיה׳

עליה סובייקטיבי־חינוכי: שני, תפקיד גם יש ל׳פנומנולוגיה׳ אמנם ויגיע התמימה התודעה מעמדת ייחלץ שעל־ידיו הסולם את ליחיד להציע

מנקודת הפעם הדיאלקטיקה־כמסע, של היבט זה גם הפילוסופיה. אל שאי־ ההכרה מן נובע כזה בסולם הצורך המתפלסף. היחיד של מבטו תכיר שהתודעה' צריך ;מבחוץ התודעה על תבונית אמת לכפות אפשרזרה בהתחלה היא הפילוסופית האמת אבל עצמה. של כביטוי זו באמת

:לשוני כאילוץ רק זכר במץ כאן משתמש אני ״סובייקט״ או ״יחיד״ כמו בביטויים *כאחד. וגברים לנשים דו־מעית, כוונתי

39 מברא

לרשות מעמידה ה׳פנומנולוגיה׳ ממערב. מזרח כרחוק ממנו ורחוקה ליחיד ה׳פנומנולוגיה׳ לזמנו. עד האנושות התקדמה שבו הסולם אותו היחיד

החושים, ודאות — הלא־פילוסופי היחיד עומד שבה הנקודה מן מתחילה צעד־צעד, אתו לעלות ואמורה — המוכר־מכבר העולם היצר, התפיסה,

זו מבחינה היא ההתפתחות המוחלטת. הדעת אל שלב, אחר שלב הדיאלקטיות שהסתירות סובייקטיבית, אישית, תודעה של התפתחותה והיא־עצמה שלה, אישית ולמצוקה לבעיה ונעשות בתוכה מתעוררות

אמורה ה׳פנומנולוגיה׳ זה, סובייקטיבי בתהליך להן. מעבר הלאה נדחפת הדיאלקטיקה־ את ה״מיילד״ הסוקראטי, המחנך של תפקידו את למלא התודעה עלתה שבו סולם, אותו לו מציעה היא חניכו. נפש מתוך כמדע

אישי. באופן בו לעבור לו ומסייעת לזמנו, עד הכלל־אנושית דקארט: על־ידי נוסח שכבר המודרני העיקרון כאן מובלע כמו־כן,

תעמוד לא הכללית שהאמת כלומר, — ל״שכנוע״ הסובייקט של זכותו לדקארט, בניגוד אבל מתוכה. תנבע אלא הפרטית, לתודעתו בסתירה )ה״אווידנציה״( הסובייקטיבית הוודאות עם הכללית האמת את שזיהה בין פער יש היגל אצל — התהליך של המוצא לנקודת זה זיהוי ועשה

של אחר בקצה עומדת מהן אחת וכל ״אמת״, לבין ״ודאות״ שבהיותה הסובייקטיבית, הוודאות היא התהליך ראשית :ה׳פנומנולוגיה׳

רק מושגת האמת אמת? אינה עוד מיצוע, חסרת או וישירה, אישית חוויה נקודת על לחלוטין התגברה כבר הסובייקט תודעת כאשר הדרך, בסוף

כפיתוחה לה, ואימצה בהתחלה לה שהיתה בלבד הפרטית המבט ההתגברות כי להדגיש יש אבל הכוליות. של המבט נקודת את גם העצמי,

החושב, הסובייקט אדרבה, הסובייקטיביות: ביטול אינה הפרטיות על ומאמץ אליהן מגיע שהוא העמדות בכל כזה בתור נוכח המשתוקק, הרוצה,

כל זו, מבחינה ביותר; והמקפת הכללית המבט בנקודת גם לעצמו, אותן אורגני, באופן שנתפתחה כפי עצמיותו ביטויי הן שלו, הן הללו העמדות

מניפולציה. של פרי או מלומדה אנשים כמצוות מבחוץ עליו נכפות ואינן ממנה נובע היגל. בעמדת המודרניות על השומרת מכרעת, נקודה זוהי

מכיר אינו היחיד כאשר :מישהו על כפויה להיות יכולה אינה שהרציונליות תנאי מתקיים לא הרי שלו, לעצמיותו כביטוי הרציונלית־הכללית בעמדה

קאנט, אצל כמו שכן, רציונלית. אינה העמדה ולכן תבוניות של יסודי


כללית־ מבט ונקודת סובייקטיבית הכרה של אחדות היא רציונליות היתד בין לה. הכרחיים תנאים הם יחד גם הרכיבים ושני אובייקטיבית,

שיהיו תקופה, או חברה, אשה, איש, על לכפות שאי־אפשר ן^אן נובע באותה כך. לידי עצמם מתוך להתפתח להם לעזור רק אפשר רציונליים,

גרידא החלטה או בחירה מתוך לרציונליות להגיע אי־אפשר מידה לכך נחרץ — שוב — אלא פוזיטיביסטיים(, והוגים דקארט, אצל )כמו

נקנית אינה התבוניות הסובייקט. של עצמית והנהרה התפתחות של תהליך פנימית והבהרה התפתחות מתוך אלא כפייה, מתוך ולא בחירה מתוך לא

מכאן עצמו. המתפלסף של תודעתו מתוך אותה החושף חינוכי, בתהליך לתבוניות להגיע יחיד של יכולתו על המוטלים ההיסטוריים הגבולות גםמוחלטת. דעת של במובן ה״מדע״ אל האנושות הגיעה לא עוד כל

קירקגור של מפורסמת השגה על מראש בכך משיב היגל כי יודגש של הפילוסופי ה״מדע״ כי שטען בעקבותיו( האקסיסטנציאליסטי )והזרם

כיחיד הוא אך לתלפיות, בנויה אולי ומנוכרת, כללית מערכת הוא היגל הוא אך קירקגור, את הכיר לא היגל בתוכה. עצמו את למצוא יכול אינו

למצוא יוכל כזה בתור שהיחיד הצורך מן אכן, דרישתו. את מראש מצדיק ערך לה יהיה לא כן לא שאם הכללית, הפילוסופית האמת בתוך עצמו את

כגשר — זו לבעיה מקורי כפתרון ה׳פנומנולוגיה׳ את מציע היגל תבוני. המבט לנקודת להגיע הפרטי האדם יוכל שעל־ידיו חינוכי, כמנוף או

להתקיים עוד ולא ממשי, כיחיד באמצעותה עצמו את ולממש הכוללתסתם. פרטי כיש כלומר מדומה, כיחיד

כולה שהאנושות הסולם אותו ליחיד איפוא מציעה ה׳פנומנולוגיה׳ שהיגל לומר אין אך הזו, התשובה את לבקר אפשר לזמנו. עד בו עברה

ה׳מדע׳ מן אותה מסלק או הפרטית התודעה של מדרישותיה מתעלםת בפרטיות מכיר אינו שהיגל זאת, עם נכון שלו. הפילוסופי חלט של מו

הרוחני ה״עצם״ הוא לזמנו, עד שנתעצב כפי הכללי־ההיסטורי, היחיד: היחיד יכול שבתוכו הטווח את ותוחם יחיד כל של ה״עצמי״ את המזין לשנותו. במגמה ממנו כחורג ואם ההיסטורי מצבו עם כמזדהה אם לנוע,

ידרוש ואם הדמיון, יציר הוא לגמרי, מנותק מוחלט, יחיד זו, מבחינה והאידיוסינקרטיים הפרטיים אישיותו צדדי של נחשב, רוחני, ביטוי לקבל

אחר. של ולא היגל של לא הפילוסופיה, בעזרת זאת לעשות יוכל לא

41 מבוא

בזיקה צמחו אלה מושגים אבל היגל. של במושגיו רק עסקנו כה עד גם אלא במיוחד, ופעילה סוערת שהיתה זמנו, לתרבות רק לא הדוקה בטקסט מתבטא אתם והעימות מקרוב, אותה שייצגו מחבריו לכמהשלנו.

הלדרלין שלינג, פיכטה, היגל, )ה( אלא הבוגר היגל שיטת את המייסדת היצירה רק אינה ה׳פנומנולוגיה׳

ממד יש להקדמה גירושין. תעודת — עצמה סיבה ומאותה — גם להתנער צריך היה דרכו, ואת עצמו את גילה כשהיגל נוקב. פולמוסי של מכאוביו את לסבול — יותר וחשוב מובילות, ומאופנות מדמויות

האישיים מידידיו כמה עם לו( גרם עצמו )שהוא נמנע בלתי קרע ובני חברים היו שלושתם והלדרלין. שלינג במיוחד והאינטלקטואליים,

וחלמו התווכחו, התבגרו, הם בטיבינגן; התיאולוגי בסמינר אחת כיתה שלינג, פיכטה. של מהגותו אחרת או זו במידה הושפעו שלושתם יחד.

המבוגר חברו לפני כפילוסוף שם לו קנה מהיגל, צעיר שהיה אף שיתפו מסוים וזמן משותפים, נושאים על התווכחו הידידים שני ממנו,- על־ידי שהוכרע לפני הלדרלין, ואילו פילוסופי. כתב־עת בעריכת פעולהאלא ומעלה, משכמו שהתנשא צעיר משורר רק לא היה נפש, מחלת

* משרת הצעיר להיגל השיג מסוים בשלב מבטיח. שיטתי פילוסוף גם

ככל היתה (1797)זו בעיר החוזרת ולפגישתם בפרנקפורט, פרטי מורה7היגל. של העתידה התפתחותו על חשובה השפעה הנראה

שהקדיש הגרמני, האידיאליזם חוקר הנריך, דיטר ידי על במיוחד מודגשת זו תיזה 7 מסמכים כמה על התבסס הנריך הצעירים. הידידים שני בין ליחסים שנים רב עיון

ספקולטיביות השערות כמה ועל מדוקדק, טקסטואלי ניתוח על בכתב, מקוטעים סבירה נשמעת רבה, בגוזמה שנוסחה למרות מסקנתו, הפערים. לגישור ששימשו

Dieter Henrich, The Course o העיקרית. לנקודה הנוגע בכל f Remembrance

and Other Essays on Hölderlin (Stanford, Stanford University Press,14 1997;) idem, “Hölderlin über Urteil und Sein,” Hölderlin Jahrbuch

73-96 (:1965/66)


את פשרה ללא מבקרת שמות, להזכיר בלי ל׳פנומנולוגיה׳, ההקדמה קרובות, לעתים שקורה כפי והלדרלץ(. פיכטה, )שליגג, השלושה כל

רוחנית מבחינה אליו שקרוב מי אל סרקזם ביתר מתייחס הבוגר היגל מושחזת, ביקורת של כזו מידה סופג שליגג גמורים. זרים מאשר*אל

היה שכבר להלדרלין, לעולם. אוחה לא שוב השניים בין שגרמה שהקרע העיקרית טענתו אבל ובעקיפין, מתינות ביתר מתייחס היגל חולה, אזלהבעה ולא־ניתן בלתי־חדיר להיות חייב שהמוחלט — הלדרלין של לכל, מעל בתקיפות. פעמים כמה ונדחית בהקדמה ברותחין נדונה —

על גם ביקורת )וסופג היגל של עוקצנית להתקפה מטרה נעשה פיכטה היה לא פיכטה במשותף(. שלינג ואצל אצלו מוצא שהיגל הפגמים

אירוניה של במידה השקיף היגל שלו. ישיר מורה ולא היגל של ידיד שלו היוקדת הלאומנות על יותר, המבוגר הפילוסוף של תעתועיו על

מפורסמת כותרת על מלגלגת )ההקדמה המפוצצות. הפומביות ויומרותיו להביך.( הקורא את לאלץ ניסיון ...כשמש בהיר וחשבון ׳דין :פיכטה של ההוגה היגל, של הפילוסופי החורג אביו היה פיכטה כן, פי על אף

קאנט של התודעה־העצמית את יחד להתיך שניסה הראשון המודרני אך אידיאליזם. של כוללת שיטה לידי שפינוזה של המוחלט העצם עם

עוד הבתר־קאנטי האידיאליזם של המבט נקודת את אימץ שהיגל כיוון ומכיוון בפרנקפורט(, הלדרלין עם יחד שהותו מאז )אולי מצעירותו היגל היה שלו, שיטתו לפיתוח יותר עכשיו נתונה היתה לבו שתשומת

המשותפת לקרקע מאשר פיכטה לבין בינו להבדלים חריפות ביתר מודע8שלהם.פיכטה; של ה״סובייקטיבי״ האידיאליזם את ביקר היגל היתר, בין

התודעה הצבת את ל״אני״; שייחס הבכורה ומעמד המוחלטת הזהות את שבו המופשט הפורמליזם ואת הפילוסופיה; במרכז )אני=אני( העצמית

״תיזה־אנטיתיזה־ — עצמה על החוזרת אפריורית נוסחה פיכטה יישם

Differenz des) ושלינג׳ פיכטה שיטות בין ׳ההבדל — מוקדם בחיבור 8

1801 ,Fichteschen und Schellingschen Systems der Philosophie) — היגל ביקורת של מבטה מנקודת האידיאליזם של המתפתחת המהות את ניתח

אימננטית.

43 מבוא

אגדה אירוני, )באופן והמחשבה. המציאות תחומי כל על — סינתיזה״ מייחסת ידיעה, מתוך ולא השמועה מפי עליה חוזרים שרבים נפוצה, את משבח היגל למעשה, הזו.( המופשטת הנוסחה את עצמו להיגל העומד בפילוסופיה, המשולש הקצב חשיבות את שגילה כך על פיכטה

סוף אפשרה זו תגלית חדש; חיוב היוצרת חוזרת ושלילה שלילה על את מגנה היגל אבל הפילוסופית. בשיטה אמיתית״ ל״מדעיות להגיע סוף

נוסחה של בצורה לתגליתו שנתן והמופשט החיצוני היישום על פיכטה של הגדולים בקווים נשמר המשולש הקצב היגל, אצל אוניפורמית.

וריאציות לובש הוא בדיעבד, ומתגבש נולד שהוא כיוון אבל השיטה; הרבה ומגוונת חופשית היא התוצאה לכן וההקשר. החומר לפי שונות

האפריורית. הנוסחה בעלי של והחדגוני הנוקדני הסדר מן יותר כאן, אחר. אופי בעל היה להלדרלין, ובעקיפין לשלינג, היגל בין הקרע

בפילוסופיה הרומנטית האסכולה היתה היגל של לביקורתו הרחב היעד כשרונות בעזרת המוחלטת הממשות את להשיג שביקשה )ובאמנות(,

קפיצת או. פיוטית, תובנה שכלית, הסתכלות — תבוניים לא וכישורים שותף היה היגל התבונה. ידי על ולא — ביטוי לכל הקודמת אמונה מטרה להשיג דרש אבל הצורני, השכל מגבלות על להתגבר למגמה

וגבוה עשיר אופן על־ידי אלא מיסטיים, או פיוטיים באמצעים לא זו ״תבונה או ה״מושג״ בשם זו רציונליות כינה היגל רציונליות. של יותר

חייבת שהיא וטען בהמשך(, ראה המונח משמעות )על ספקולטיבית״ הכשרה שעבר מי לכל פתוחה )״מדע״(, שיטתית כתורה להתעצב

מתאימה. פילוסופית מוקדם בחיבור אותו. וביקר פיכטה אצל כסטודנט למד הלדרלין

(,Urteil und Sein — והוויה׳ ׳שיפוט בשם היום )הידוע נשלם שלא האחדות של מקורה אינו הטרנסצנדנטלי הסובייקט כי הלדרלץ, טען אינו פיכטה של ה״אני=אני״ לכן, וההבחנות. ההבדל מקור דווקא אלא הוא ותודעה־עצמית תודעה שבתור מפני המוחלט, העיקרון להיות יכול באמצעות רק אפשרי הנו ״האני מתוכה. ונבנה מעצמו, היבדלות כולל

לא פיצול, של עיקרון הוא ולכן הלדרלין, טוען האני״, מן היבדלותואחדות. של

111ל־-- הרומז ,Urteil)השיפוט לתחום שייכים והיבדלות פיצול עתה,


Teil, האני זהות מוחלטת. אחדות היא ההוויה ואילו מקורי(, פיצול קודם להיות חייב המוחלט העיקרון ואילו השיפוט, לתחום בכך שייכת

מקורי; פיצול ללא מקורית אחדות להיות עליו — לגביו וחסין לשיפוט אותה שמבינים הוויה, אלא להיות יכולה אינה הלדרלין, טוען וזאת,

כלומר, — התבוני והשיח התודעה לתחום מעבר לחלוטין כשרויה חייבת הפילוסופיה זה, מטעם לביטוי. ניתנת ולא חדירה לא הוויה

בניגוד התחיל ששפינוזה )כפי בהוויה אלא חושב״ ב״אני לא להתחיללפיכטה(. בניגוד להתחיל עתיד והיגל לדקארט,

אבל משפינוזה, הוא גם הושפע והיגל, שלינג, פיכטה, כמו הלדרלין, עליו. יעקובי של הביקורת מן חלק עם יחד הפילוסופי עקרונו את אימץ

האי־רציונלית האמונה גישת של הדובר היה יעקובי היינריך )פרידריך העקיב הרציונליסט הנו ששפינוזה טען הוא התבונית. ה״נאורות״ נגד

פעולות לכל לכן, ולפטליזם. לאתיאיזם מוליכה תורתו אבל היחיד, המתמסרת אמונה, קפיצת כעין שכלית, לא קבלה לקדום צריכה השכל

את מיעקובי־ קיבל לא הלדרלין לא־רציונלית.( בדרך האלוהי למוחלט לשכל. הקודם המוחלט תפיסת את רק אלא הדתית, האמונה גישת

כמו עצם, להיות יכול אינו הכל, ביסוד העומד האימננטי, המוחלט לקדום חייב אלא ומושכל(, מוגדר מבנה הוא עצם )כי שפינוזה אצל אינו תבונית הוכחה למוחלט לתת הניסיון תבונית. וידיעה הגדרה לכל תמיד שהמוחלט מפני מיותר, דבר גם אלא ומטעה, מופרך מעשה רק

במישרין לנקוט צריך שהאדם ובסיסית, ראשונית כוודאות נוכח, כבר כקבלה זו פעולה הבין יעקובי אחריה. לחפש או אותה להוכיח ולא

הסתכלות של בסוג תקוותיו את תלה הלדרלין ואילו אמונה, של מרצון9ההוויה. אל המיוחדת הגישה כדרך הפיוטי בביטוי ובעיקר שכלית אותו העסיקה בפרנקפורט היגל את פגש כשהלדרלץ לזנריך, לפי

את רק לא לאחד הצורך — האיחוד״ ״פילוסופיית של הסוגיה במיוחד האנושית הכמיהה את במיוחד אלא והסותרים, השונים החיים כוחות

לסופיות, גם ובכך )אינדיבידואליות(, ליחידיות אחד מצד — המנוגדתביקש אלה לאיחורים היסוד את ושוב, ולאינסוף. למוחלט אחר ומצד

בהלדרלין. היידגר של המיוחד העניין את מסביר זה דבר 9

45 מבוא

כלומר, העצמיות, ולתחושת לתודעה הקודמת ראשונית באחדות הלדרליןפיכטה. לתורת הנגיד כבר שאותה לא־ניתנת־להבעה, הוויה באותה

כפי היגל, של הפילוסופי שנתיבו להוכיח כדי מדי דלילות העדויות עם ממגעיו כתוצאה ומתמיד מהפכני באופן השתנה טוען, שהנריך היגל את הכניסו שמפגשיהם נותנת הדעת אבל בפרנקפורט. הלדרלין המושגים מאוצר ולחלק האיחוד פילוסופיית של ולבעיותיה לעולמה

של בגירסתו האידיאליזם חסרונות עם להתמודד הצורך עם יחד שלה, בין בה שיש הדיאלקטי הפיוס עם — הבוגר היגל שיטת פיכטה.

לכת ומרחיקת מקורית תשובה כוללת — וסותרים מגוונים מרכיבים התבונה בין לאחד האידיאליסטית לתביעה זה ובכלל האיחוד, לבעייתלהוויה. ב״אני״ להתחיל יכולה אינה שהפילוסופיה הלדרלין עם הסכים היגל

הלוגיקה׳( היגל)ב׳מדע שיטת לפיכטה, ובניגוד עליו; סובבת להיות ולא שההוויה בתוקף הכחיש היגל אבל בתודעה. ולא בהוויה אמנם מתחילה

הידיעה ביסוד עומדת שהיא או להבעה, ובלתי־ניתנת קדם־תבונית היא אדרבה, היא, בה מתחיל שהיגל ה״הוויה״ לה. כפופה גם להיות בלי

׳בתור )ה״אין״( ניגודה אל אימננטי באופן מוליכה עצמה, בתוך מתווכת הרפלקסיה יסוד את או עצמו״, ה״בשביל את ומולידה שלה, תנאי

שתבוא תודע!ז צורת ולכל סובייקטיביות לכל הגרעין שהוא העצמית, שצריך אטומה הוויה הוא שהמוחלט האומר הרעיון ואילו בהמשך.

וכו׳, ואמנותית פיוטית בחוויה או ברגש, באינטואיציה, אותה לתפוס היא אתו ויחד מכל, יותר דוחה שלנו שההקדמה הרעיונות אחד הוא

מהלדרלין. גם אלא משלינג, רק לא בתוקף מתנערת בלתי־עקיב. מושג היגל, בעיני מיתוס היא מוחלטת אי־אמצעיות

הוא דבר שכל בעמדה מחזיק הלוגיקה׳, ב׳מדע אומר הוא האידיאליזם, שאי־האמצעיות הדבר, ופירוש — מומצע וגם לא־אמצעי גם בזמן בו

כל מיצועים. של למכלול עצמה את חייבת וכו׳( הוויה מוגדרות, )קיום, ובזה עצמי; מיצוע של בתנועה חדורים המציאות של וההיבטים הרמות שהיא קודם אף סובייקט דמוי מבנה להוויה שיש אחרות, במלים נאמר,

במידה להבנה תמיד ניתנת ההוויה לכן, עצמית. כתודעה מתבטאתלכל, ומעל זה, בכלל — התפתחותה של רמה בכל וזאת מסוימת,


ואינו ההתפתחות מן כתוצאה נולד אשר המוגשם, המוחלט של ברמהתוצאה הוא שהמוחלט בהצהירו להבעה. בלתי־ניתן כנתון לה קודם

מוחלטת דחייה במובלע איפוא מבטא היגל — סובייקט ושהנו —הלדרלין. של העיקרי רעיונו של

47 מבוא

נבחרת ביבליוגרפיה

Hegel, G. W. F. Die Phänomenologie des Geistes. 5th ed. Ed. J.Hoffmeister. Hamburg: Meiner, 1952.

Hegel, G. W. F. The Phenomenology o f Mind. Tr. J. B. Baillie. 2nd ed. rev. and cor. London: Allen and Unwin, 1931. Repr. 1971.

Hegel, G. W. F. The Phenomenology o f Spirit. Tr. A. V. Miller. Analysis of Text and Foreword J. N. Findlay. Oxford: Clarendon, 1977.

Hegel, G. W. F. La Phenomenologie de l ’Esprit. Tr. J.-P.Lefebvre. Paris: Aubier, 1994.

Findlay, John Niemeyer. Hegel: A Re-examination. London: Allen and Unwin, 1958.

Fleischmann, Eugene. La Science universelle ou la logique de Hegel.Paris: Pion, 1968.

Heidegger, Martin. Hegel’s Phenomenology o f Spirit. Tr. P. Emad and K. Maly. Bloomington: Indiana University Press, 1988.

Hyppolite, Jean. Genese et structure de la Phenomenologie de l ’Esprit. Paris: Aubier — Montaigne, 1946.

Kaufmann, Walter. Hegel: Reinterpretation, Texts and Commentary. Garden City, N.Y.: Doubleday, 1965.

Kojeve, Alexandre. Introduction ä la lecture de Hegel. 2nd ed.Paris: Gallimard, 1971.

Marx, Werner. Hegel’s Phenomenology o f Spirit: Its Point and Purpose. A Commentary on the Preface and Introduction. Tr. P. Heath. New York: Harper and Row, 1975.

Taylor, Charles. Hegel. Cambridge: Cambridge University Press, 1975.

המבוא פירוש )אגב היגל לפי הפילוסופיה התחלת ״על משולם. גרול,.171-139 (:1958) 9 ׳עיון׳ הרוח׳(״. של ל׳פנומנולוגיה

26 ׳עיון׳ היגל". לפי פילוסופי ושיח ממשות ״תבונה, ירמיהו. יובל,(1975:) 115-59..1978 חיפה, אוניברסיטת והעבד׳. האדון של ׳הדיאלקטיקה יצחק. קליין,

מבוא 48

Forster, M. N. Hegel’s Idea o f a Phenomenology o f Spirit.Chicago: University of Chicago Press, 1998.

Pinkard, T. Hegel’s Phenomenology: The Sociality o f Reason.Cambridge: Cambridge University Press, 1994.

Pippin, R. Hegel’s Idealism: The Satisfaction o f Self- Consciousness. Cambridge: Cambridge University Press, 1989.

Pippin, R. Idealism as Modernism: Hegel in Variations.Cambridge: Cambridge University Press, 1997.

Stewart, J. The Unity o f Hegel’s Phenomenology o f Spirit: A Systematic Interpretation. Evanston: Northwestern University Press, 2000.

Stewart, J. ed. The Phenomenology o f Spirit Reader: Critical and Interpretive Essays. Albany: State University of New York Press, 1998.

Westphal, M. History and Truth in Hegel’s Phenomenology. Bloomington: Indiana University Press, 1998.

ה על ר כ ה ת ה עי ד מ ה

היו מה המחבר, לו שהציג המטרה מה להסביר נהוג לספר בהקדמה דיונים לבין חיבורו בין לדעתו קיים יחס ואיזה לכתיבתו, הנסיבות נראה בזה הסבר אולם נושא. באותו בו־זמניים, או קודמים אחרים, בלתי־נאות גם העניין, טבע בשל אלא, מיותר רק לא פילוסופי בחיבור במסגרת הפילוסופיה על לומר מתאים מה שהרי המטרה. את ומקפח

הודעה באן למסור מתאים זאת? לומר ההולם האופן ואיזהו הקדמה, החיבור של הבללי תובנו על זווית־הראייה, ועל המגמה על 0היסטורית

אודות על פזורים ומבטחות° חיוויים ולקשור־יחד ממנו, שיוצא מה ועל האמת את להציג יש שבו באופן לשמש יבשר לא זה בל אולם :°האמיתי

של היסוד בתוך מהותה על־פי שרויה הפילוסופיה ועוד, הפילוסופית. מאשר יותר עוד בה, יש לכן הפרטי. את בתוכה המחזיקה הכלליותואפילו — עצמו העניין באילו 0לתדמית, אחיזה אחרים, במדעים

מהי לספר רק ניתן בהקדמה אמפירית. או סיפורית, במשמע, :היסטורית הודעה טענות כמין בהקדמה מופיעים עצמם הכלליים העקרונות לכן, המחבר. עמדת

ההקשר. מן ובניתוק ביסוס בלי פרטיות, ממני, זאת ״קבל שאומר: כמי סתמיות. קביעות :[Versicherungen] מבטחות

הדבר״. שכך לך מבטיח אני חיווי משפטי לבטא רק ניתן בהקדמה :האמיתי אודות יחד...על ולקשור

מן מנותקים בהיותם הרי כפסוקים, בניסוחם אמיתיים הם אם שגם דוגמאטיים, בעלמא, דיבור בכך הם )מצדק'אותם(, תוקף להם הנותן השיטתי ההקשרשקר. הם להלן( שנראה דבר)כפי של ובדיוקו

נעוצה הנדון העניין של מהותו כאילו העיניים, לאחיזת או לאשליה לתדמית:

הרוח של לפנומנולוגיה הקדמה52

התוצאה או המטרה בתוך ביטוי לידי מגיע — המושלמת במהותו ברור זאת לעומת לעיקר. טפלה ההוצאה־לפועל דרך ואילו האחרונה,

האנטומיה של טיבה על למש£ לו, שיש 0הכללי הדימוי בי ^דם לכל מקנה אינו עדיין — חסר־החיים בקיומם הגוף חלקי הכרת שהיא כגון — עליו עוד כך[ ]לשם אלא זה, מדע של בתוכנו עצמו, בעניין שליטה לו

הפרטי. על דעתו את ולתת לטרוח כלל בדרך ׳מדע/ כדין שלא המכונה ידיעות של הצבר באותו כי נוסיף

אלה, מעין כלליות שאר ועל המטרה, על 0סתמית שיחה בין הבדל איןעצמו, התוכן על גם מדברים שבו 0ונטול־המושג ההיסטורי האופן לבין

היא המפורט הפיתוח דרך ואילו בבידודה, נלקחת כשהיא הסופית בתוצאה השקפת וכן היומיומי, השכל השקפת זוהי הדרך. בסוף לזרקו שניתן פיגום ל׳תבונה׳ בניגוד (Verstand, understanding) הצורני־מתימטי השכל

אין להלן, שיתברר כפי התבונה, בשביל (.Vernunft, reason) הפילוסופית הוא התפתחה)״האמיתי שבתוכו המכלול בלא למסקנה אמת ערך ולא משמעותהשלם״(. המונח ׳הגדרה/ מכנה הצורני שהשכל למה מתכוון היגל הכללי: הדימוי לוגית לרמה שייכות אלא המובהק במובן מושגים אינן שהגדרות רומז ׳דימוי׳ אפילו לומר: כוונתו שלפנינו בהקשר דימוי. של לזו המשתווה וחיצונית, נמוכה

חי גוף תופסת שהיא מכיוון רציונלית, מבחינה נחות מדע שהיא באנטומיה, עצם כי אדם לכל ברור האורגני־הדיאלקטי, ממבנהו ומתעלמת מת היה כאילו

בציון צורך יש אלא ממשית, ידיעה שום בידינו נותנת לא עדיין הכללית ההגדרה — בתבונה העוסקת בפילוסופיה, שכן כל המיוחדים(; הגוף )אברי בפרטים

דבר שום להכין אין כפילוסופיה העליונה. ברמה ודיאלקטית אורגנית שהיא ההכללה את לראות השיטה, לגוף להיכנס צריך גרידא. הכללות על־ידי ממשי ההקשר בתוך הפרטים ואת אותה, המקיימים השיטתיים הפרטים מערכת בתוך

הכוליות. של המתפתח פילוסופיה. ולא בעלמא שיחה כאן מובנו (:Konversation)סתמית שיחה מניין גרידא׳, ׳אמפירי כאן פירושו ׳היסטורי׳ :ונטול־המושג ההיסטורי האופן

מדע זהו כך משום באנטומיה. הגוף אברי נתפסים כך בלבד. הפרטים של היגל ודיאלקטי. אורגני מבנה עם ׳מושג׳ המזהה ההיגלי במובן נטול־מושג

מושג של הכלליות לו. המיוחדת הפנים־שיטתית בהוראה ב׳מושג׳ כאן משתמש

53המדעית ההכרה על

יצמיח בפילוסופיה ואילו וכדומה. השרירים על העצבים, על בלומר שהיא באורח־דיון תשתמש שהיא מפני אי־התאמה° של מצב הדברהאמת. את להשיג ביכולתו אין כי מראה, עצמה מסות לבין פילוסופית יצירה בין הקיים היחס הגדרת לגבי גם כך

ומאפיל לעניין זר אינטרס מחדיר זה דבר :נושא באותו ]שנכתבו[ אחרות° את תופסת שגישת־הסבךה° ככל האמת. הכרת תלויה שבו מה על

שיטה שכל מצפה היא כן יותר, כנוקשה לשקרי אמיתי בין הניגוד שיטה לגבי סתירה של בסימן או הסכמה של בסימן או תעמוד פילוסופית

לראות מסוגלת הסברה אין כזו שיטה של הסבר ובכל מכבר, הקיימת השיטות שבין השוני את משיגה אינה הסברה סתירה. או הסכמה אלא

את רק רואה אלא האמת, של מתקדמת כהתפתחות הפילוסופיותלומר ואפשר הניצן, נעלם בוקע הפרח כאשר זה. בשוני 0הסתירה

אפריורית איננה וגם פרטים, מתוך• כהפשטה או כהכללה נבנית אינה אמיתי נבנה פרט כל שבה אורגנית, כוליות זוהי אלא בפרטים אי־תלות של במובן זה למכלול. תרומתו את ותורם וחוזר השאר כל של הדיאלקטית התנועה מתוך

האנליטי. ה׳שכל׳ מן בהבדל ל׳תבונה׳ האופייני המבנה היא אזרגני, הוא שמושאה למרות האנטומיה, (:Ungleichheit) אי־התאמה

על בעלמא השיחה כמו בדיוק — למושאו וחיצוני אורגני לא ידע גוף עצמה של אורגני מדע שהיא הפילוסופיה, אודות על בעלמא שיחה ואילו אודותיה. הפילוסופיה של השיח אופן בין סתירה( אי־התאמה)למעשה, תיצור התבונה,

אודותיה. על השיח אופן לבין את משווה שהמחבר נהוג בהקדמה אחרות. פילוסופיות יצירות אחרות: מסות

להטעות, זה נוהג עלול בפילוסופיה אבל אחרים. מחברים של אלה עם עמדותיו מוחלטת אמת שהיא או פילוסופית עמדה שכל בסברה, קשור הוא על־פי־רוב כיביקורתו. את היגל עכשיו יכוון זו סברה כנגד גמור. שקר שהיא או

של לזה דומה במובן מופיע ׳סברה׳ הביטוי (:Meinung) גישת־הסכרה^doxa ,בקונוטציות להשתמש מרבה היגל ממש. מידיעה הנבדלת האפלטונית דימוי היא התת־מושגית התפיסה קרובה. במשמעות ׳דימוי׳ ושל ׳סברה׳ של

ההכרתי. מעמדה מבחינת וסברה שלה, ההכרתי המדיום מבחינת יחס מניחה — ה׳שכל׳ של זו — המקובלת הדעה :הסתירה את רק רואהרק אחד. בקנה עולות שאינן פילוסופיות( תורות טענות)או שתי כל בין מוציא

הרוח של לפנומנולוגיה הקדמה 54

שהוא הפרח על מכריז הפרי אופן, באותו 0הניצן. את סותר שהפרח הפרח במקום מתייצב הפרי ועכשיו הצמח, של השקרית 0המציאות

את זו דוחקות גם הן ;נבדלות רק אינן אלה צורות הצמח. של בתור^זאמתבו־בזמן אותן עושה הנזיל° טבען אולם הדדית. כבלתי־מתיישבות זו

מכל שקרית היא אותה השוללת התורה ואילו אמיתית, להיות יכולה מהן אחת עשויות זו על זו החולקות שונות תורות לפיה אחרת, תפיסה מציע היגל וכל.

מתוך ומתפתחת ההולכת אחת, אמת שיטת של להלן( ׳מומנטים׳)ר׳ להיות באופן מדגיש דינאמי מרכיב כל השלמה, השיטה בתוך שביניהן. הניגודים :שקרי וגם אמיתי גם הוא כזה בתור הכוללת. האמת של מסוים היבט חדצדדי

הוא אבל ; העניין כל את לבדו למצות לו שיש ביומרה בחדצדדיותו, שקרי הוא החיובי התוכן גרעין את ומזהים החדצדדית יומרתו את שוללים אס אמיתי

של מומנט בתור הכוללת. האמת להתפתחות,מערכת תורמת הנדונה שהתורה מן אחת לכל פנימי הכרח אף ויש חיובי תפקיד יש כוליותה, בתור ולא האמת,

תולדות של העיוני הדגם זה ביניהן. המתנגשות הפילוסופיות השיטות מאגנס(. בהוצאת הפילוסופיה׳ לתולדות ׳מבוא חיבורו היגל)ר׳ לפי הפילוסופיה

׳קאנט יובל, ירמיהו )ר׳ קאנט אצל למצוא ניתן כבר הרעיון גרעין את (.168 עמ׳ תשמ״ח, מאגנס, ירושלים, ההיסטוריה׳, של והפילוסופיה

להדגים כדי האורגניים החיים בתופעת להשתמש מרבה היגל הפרח...הניצן:בתוכה. לוגיים ויחסים דיאלקטית התפתחות מוגדר, שלב מציין וה ביטוי .Dasein לתרגם ברירה בלית בחרתי כך :המציאות

או איכות שקיבלה הוויה המסוימת, ההוויה שלב זהו היגל: של היש בתורת שאר עם גרידא ודזצברי חיצוני ביחס אותה תופסים עדיין אך ראשוני, פרטי אפיון

׳קיום׳ ה הוא יותר גבוה שלב שביסודה. השכלית המהות מן ובניתוק הנמצאים,(Existenz.) שכלית למהות כביטוי האמפירי הפרטי הנמצא את תופסים כאן

לרמת לא ועדיין השניותי ה׳שכל׳ לרמת מתאים זה שלב בתוכו. החבויה ; Wirklichkeit)בפועל ממשות לידי סתם מקיום ומגיעים צולים שבה ה׳תבונה׳,

26 ׳עיון׳ היגל״, לפני פילוסופי ושיח ממשות ״תבונה, במאמרי, פירוט ראהואילך(. 88 [:1975]

גמישות אלא צורה, חוסר היגל אצל מציין אינו ׳נזיל׳ הביטוי הנזיל: טבען שולח בתוכו רכיב שכל פלסטי, לא־קשיח, מבנה זהו מבנה. לה שיש דינאמית

להעתיק רוצה היגל עצמי. ועיצוב התפתחות של בתהליך האחרים כל אל אותנו האמיתי, היש מבנה שזה מאחר הפילוסופית: החשיבה תחום אל גם כזה מבנה

על־ידיו. להתאפיין צריכה החשיבה גם


עומדות הן שאין בלבד לא שבתוכה אורגנית, אחדות של למומנטים° שוויון־ההברחיות ורק האחרת; במו הכרחית היא האחת אלא במאבק,

פילוסופית שיטה של 0סתירתה אולם השלם. של חייו את מהווה הזה 0הסתירה את התופסת והתודעה זו, בדרך עצמה את להבין נוהגת אינה כמשוחררת לקיימה או מחדצדדיותה אותה לשחרר מצדה, יודעת, אינה

בדמותו הדרית° הכרחיות בעלי מומנטים להכיר יודעת היא אין ממנה;עצמו. על וחלוק כמתעד שנראה מה של

בתוך חדש פשר לו נתן אך המכניקה מן שאל שהיגל ביטוי מומנטים: משלו, עצמאית משמעות לו שאין לרכיב או לגורם הכוונה הדיאלקטיקה.

שוללים ואף ממנו הנבדלים אחרים, רכיבים עם בשיתוף רק פעולתו את והפועל מושג ממנו ולעשות מומנט כל לבודד נוטה הצורני ה׳שכל׳ היגל, לדעת אותו.

ליש האופיינית הדיאלקטית הגמישות את מאבד וכך קשיח, יש או עצמאי ההיסטוריה, או החברה האורגני, הגוף כגון בזמן, המתפתחת במערכת האמיתי.

מערכת בתוך ואילו :דה( אחר דיאכרוני)בזה באופן ופועלים מופיעים המומנטים נרחב לדיון סינכרוני)בו־זמני(. באופן פועלים הם השלמתה לכלל שהגיעה

ואילך. 34 ׳עמ מבוא, ר׳ בדיאלקטיקה נגד לוק כגגן — נתונה פילוסופית שיטה הסותרת אחרת שיטה סתירתה:

דקארט. בשתי המעיין חיצוני משקיף או היסטוריון :הסתירה את התופסת התודעה ולאירועים לאנשים המתייחס זה, כבד בסגנון להשתמש מרבה היגל השיטות. שמות הופך או אותם, לייצג האמורים עצם שמות או קטגוריות על־ידי ממשיים

לכתוב רצון מתוך אולי נובעת זו סגנונית מוזרות שמניים. לביטויים תואר״מדעי״. באופן פילוסופיה

אמפיריציזם )למשל המנוגדים המומנטים שני הדדית: הכרחיות כעלי וגם, השלמה הכוליות בשביל גם שווה, במידה הכרחיים הם ורציונליזם( זאת, לתפוס מצליחה אינה הרגילה התודעה אולם זה. בשביל זה באמצעותה,

ואמפיריים, צורניים למדעים )המתאים הסתירה חוק על־ידי מונהגת ובהיותה זה דבר משנהו. מפני אחד מומנט להוציא נדחפת היא לפילוסופיה(, לא אבל

באופן שחונכה תודעה ואילו הסתירה. תפקיד של ״קישחת״ בדאייה מסתיים האמת של הכרחיים־בשווה כמומנטים המנוגדות השיטות את תזהה דיאלקטי

האחת.


של מילויה ואת ,°כאלה להבהרות הדרישה את לחשוב מאד קל פילוסופי חיבור של ,תוכו עשוי היבן המהותי. העיסוק זה באילו ׳זו דרישה

נובל ואיך ותוצאותיו? מטרותיו בניסוח לא אם יותר במפורש להתבטא שאר לבין שבינן בשוני לא אם יותר, 0מסוים באורח אלה את להביר באילו זה נוהל מקבלים באשר ואולם, התחום? באותו התקופה יצירות

הרי ידיעה־בפועל, בו לראות רוצים באשר 0הידיעה, מראשית יותר בו יש עצמו, העניין את לעקוף הבאות ההמצאות בין אותו למנות יש למעשה שבן, ושקידה. רצינות של מראית־עין עם בפועל הזנחתו את ובורבות

והשלם הפועל, אל בהוצאתו אלא 0במטרתו, מתמצה אינו העניין המטרה התהוותה. עם יחד התוצאה הוא אלא התוצאה, אינו הממשי

דחף־בעלמא היא שהנטייה במו חסר־החיים, הכללי היא עצמה בפניאת שהשאיר הגוויה היא בעירומה והתוצאה, ממשות: עדיין החסר

וכר. אחרים לבין בינו ההבדל המחבר, מטרת על הצהרות :כאלה הבהרות הכוונה: היגל. אצל מפתח מונח קבוע(: מילולי, ובתרגום ,bestimmt)מסוים

זו־וזו. פרטית תוכן קביעת בעל מסוימת, דיוק בדרגת קבוע ספציפי, בעלמא׳ ׳שיח על ביקורתו את למתן מתחיל היגל כאן הידיעה: ראשיה

יכולים הקדמה דברי בעצמו. הקדמה לכתיבת הרקע את ומכין בפילוסופיה, ולא ופירוט, פיתוח שתקבל ראשית רק שלהם בהכללות שרואים בתנאי להועיל בצורה אותו מביעים או הדרוש, המידע את מכילים כשלעצמם שהם חושבים

לתוכנו. המתאימה עצמו, הדבר :בגרמנית פירושו (,Sache)׳עניין׳ :במטרתו מתמצה אינו העניין

פעולתנו. של או דיבורנו של העיקרי כנושא כחשוב, כממשי, רואים שאנו מהdie Sache selbst הביטוי )או Sache המלה מציינת היגל אצל זה, על נוסף

כשלעצמו׳ ה׳דבר את המזכיר ׳דבר׳, ,Ding^ להבדיל— עצמו׳ ׳העניין — במשמעות והחשיבה. היש של כאחדות האמיתי היש את דוחה( שהיגל הקאנטי,

במסקנות מתמצה אינו וזה בממשותו: הפילוסופי התוכן הוא ה׳עניין׳ זו, מתפרט הוא שבו השלם, הדיאלקטי התהליך בתוך רק מתקיים אלא מוכללות, תהליך התהוותה. תהליך לבין הפילוסופית התוצאה בין לנתק אין ומתממש. )=האמת ה׳עניין׳ משמעות של בלתי־נפרד חלק הוא האמת של התהוותה

תהיה כן לא שאם מתוכו, התוצאה את להבין ויש שנתממשה(, הפילוסופיתאמת. ולא בלבד, ״גוויה״ בידינו


גבולו; בעצם היא 0העניין של שונותו מידה, באותה מאחוריו. הנטייה שהוא מה היא אחרת: ובלשון נפסק, שהעניין במקום נמצאת השונות

השוני בהגדרת גם כמו ובתוצאות, במטרה הזו ההתעסקות בל לבן, איננו. יותר קלה מלאבה היא אולי אחרת, או זו ]שיטה[ על המשפט וחריצת

תמיד חורג בעניין, להשתקע במקום כזה, עיסוק שכן, שנדמה. מכפיידיעה 0בתוכו, עצמה את ולשכוח בעניין לשהות במקום ;החוצה מתוכו

אחר מישהו של מאלה שונים דבריו במה שמסביר מי העניין: של שונותו )היגל עצמו. לעניין מחוץ שיחה מנהל — בהשוואות שעוסק מי כלל, ובדרך —

על חשיבה או משהו, על מבחוץ דיבור חיצונית׳: ׳רפלקסיה בשם גם לכך קורא הד כאן יש בכינונו.( משתתפת ואינה עצמו בעניין נוגעת שאינה משהו אודות

בכלל, ההשוואתית והחשיבה ההשוואה מושגי על שפינוזה של לביקורתו העצמי. לבניינו תורמת ואינה ליש חיצונית שהיא כחשיבה פילוסופית לחשיבה תנאי זהו בתוכו: עצמה את ולשכוח בעניץ לשהות

בפילוסופיה אין במבוא, שראינו כפי החיצונית. הרפלקסיה מן בהבדל ״פנימית״, המתפתחת חשיבה משהו, של חשיבה אלא משהו אודות״ ״על חשיבה

לתוכנה חיצונית או זרה אינה הפילוסופית החשיבה מושאה. עם יחד ומתממשת או שלה התוכן בתוך ״לשכון״ עליה לכן שלו. מכונן גורם בעצמה היא אלא

)של החדש במובן פנומנולוגי יסוד כאן שיש לומר אפשר בו. ״להשתקע״ המתודה מבחינת היגל. אצל גם לאבחן — ההבדלים כל עם — שניתן הוסרל(,

שהעיון אפריורית נוסחה או תבנית בפילוסופיה שאין מכאן, נובע הפילוסופית כיוון את להנחות צריך העיון, תוכן עצמו, החומר על־פיה. להתקדם צריך

שנראה כפי הדיאלקטית, ה״מתודה״ גם ממנה. היוצאת התבנית ואת החקירה היוצאת תבנית אלא המחקר, חומר על מראש שמטילים סכימה אינה להלן,

חולשותיו אל — אותו להנחות עצמו לעניין הניח שהמעיין כך, מתוך בדיעבד השוכנים והאילוצים המבנה אל גם ממנו, ומתבקש בו שחסר מה אל העניין, של

אלא מיסטית, כחוויה לא אבל שכלית, הסתכלות של גורם מעין כאן יש בתוכו. שכלית להסתכלות מתנגד היגל מהלכו. של הפנימי ולהיגיון לחומר כהישמעות

השכלית להסתכלות לתת דורש הוא והמיסטיקה. שלינג נוסח גרידא, כחוויה הללו כי סבור אך מושגיים, ואילוצים לוגי מבנה של במונחים רציונלי, פשר

ולא אותו להנחות עצמו לחומר שיניח בשעה המעיין לעיני עצמם את יחשפו החשיבה כאשר כמו־כן, מבחוץ. אפריוריות הפשטות עליו לכפות ינסה

שלה במתודולוגיה תחילה דנה כשהיא למשל, — בעצמה כל קודם מתעניינתצריכה מחשבה שכל בחוקים או לוק(, ובגבולותיה)קאנט, בכוחה או )דקארט(,


אצל נשארת היא וכך בו, לענות אחר עניין איזה תמיד לה מבקשת כזאת יותר קל דבר אין לו. ומתמסרת בעניין שוכנת משהיא יותר עצמה

יותר-, קשה אותו לתפוס ומובהקות; תוכן בעל עניין על משפט מלחו^ץ 0ולהציגו. אותו לפרום הוא אלה, שני את המאחד מכל, והקשה

מחוסר־ להיחלץ המאמץ ושל 0החינוך־לתרבות, של ראשיתו

זו מבחינה הממשות. את ולא עצמה את במרכז שמה היא — להם כפופה להיות גרידא״, ״סובייקטיבית גם היא היגל, לדעת אלא, ריקה רק אינה צורנית חשיבההממשי היש — האובייקט גבולותיה; בתוך כלואה נשארת היא שתמיד מכיוון

״חוקי של יישום כל לגבי הדין הוא לו. מחוצה נשארת והיא לה מחוצה נשאר — הנכונה הפילוסופיה הישות. על כלשהי מדעית מתודולוגיה של או חשיבה״

הנהרה היא אלא חיצוני, אובייקט על חשיבה חוקי של יישום איננה כפי עצמו)=בישות(, באובייקט שיש התבוני המבנה של מבפנים )אקספליקציה(

שהוא וכפי התממשותו, בתהליך צורה אחר צורה ולובש מתפתח זה שמבנההאדם. דרך עצמית לתודעה לבסוף מגיע

כמו היגל אצל חשוב מושג הוא (Darstellung)הצגה ולהציגו: אותו לפרום בתוך מושגי תוכן של גילום פירושו: קאנט אצל אחר. במובן אך קאנט, אצל

של השלמה )אקספוזיציה( ההצגה פירושו: היגל אצל הסתכלות. של מדיום שמפריך מה ושל התפתחותה של המפורט ההקשר בתוך הפילוסופית השיטה על־ידי הפילוסופיה את להציג אי־אפשר בה. העולים הרעיונות את ומאשש הפילוסופית האמת הצגת ״המסקנות״. אל או הסופי״ ״השלב אל דרך קפיצת

היחסים לפי השיטה חלקי כל את לפרוס התהוותה, שלבי אחר לעקוב מחייבת את לצדק היחידה הדרך גם זו התפתחותם. של הדרך ולפי שביניהם הדיאלקטיים

לבין התהליך בין להפריד אפשר דיסקורסיבית או צורנית במערכת השיטה. היווצרותה שלבי את להכיר בלי התורה משמעות את להבין אפשר התוצאה:

מחלקיה אחד ולכל לתורה יש כזו במערכת אותה. ומבסס מצדיק מה לדעת ובלי שונה בדרך זו משמעות לתפוס אפשר לכן נפרד; אמת וערך עצמאית משמעות

ערך ולא משמעות למסקנות אין בפילוסופיה ואילו התורה. את מצדקים שבה מזו נולדו. שמתוכו התהליך עם אחת בכוליות מופיעות שהן במידה אלא אמת,

הוא צידוקה את ומקבלת מתפתחת עצמה השיטה שבו תהליך אותו בפילוסופיה, ולהבין ולתפוס שלביה אחרי לעקוב אותה, להציג ניתן שבו היחיד התהליך גםמשמעותה. את

במקום ואמנם חיגוך, הוא הראשון פירושו Bildung המונח החיגוך־לתדבות:ומהם רוחני־אינטלקטואלי חינוך מהו בהכללה, להגדיר, מנסה היגל שלפנינו

59 המדעית ההכרה על

שנרכוש בכך תמיד להיות צריכה 0העצמותיים, החיים של האמצעיותם, ונקודות־מבט עיקרים על ידיעות לנו אל עצמנו את נעלה ואז כלליי

שבה מח להפריך או לחזק ללמוד יש מזה פחות לא .בכלל העניין של ה 0והקונקרטית העשירה המלאות את ללכוד 0טעמים, על־ידי זו מחשבה ושיפוט מסודר מידע אודותיה על להציע ולדעת מוגדרות, קביעות בעזרתלרצינותם מקום כך אחר תפנה החינוך־לתרבות של זו° ראשית מיושב.

בתור שיטתי פשר גם היגל אצל קיבל Bildung הביטוי זאת, עם שלביו. היא ה׳פנומנולוגיה׳ כל זה, במובן תרבות. המוליד האנושות של העיצוב־העצמי

הספד את שהשוו )יש עצמה. על־ידי לתרבות עיצובה — הרוח חינוך של תהליך^Bildungsroman של גלגוליה — זמן באותו בגרמניה מקובל ז׳אנר שהיה

המין הוא המתחנך כאן אבל והתבגרות. חינוך של תהליך כמין הנתפסים דמות.110 בעמ׳ הביאור גם ר׳ כולו.( האנושי

העצמותיים)הסובסטנציאליים( החיים :העצמותיים החיים של האמצעיות חוסר בלי אותם חיים שאנו עצמית, התבוננות ללא בהם שקועים שאנו החיים הם

של גיבורו ז׳ורדן, שמר כמו בערך נחשבת, לתודעה להביאם ובלי להבינם מחוסר לצאת היא החינוך ראשית זאת. לדעת בלי פרוזה מדבר מולייר,

זו אבל השכל. של הכללית המבט נקודת ואל הרפלקסיה אל הזו האמצעיותבלבד. התחלה

והמנתח, הסיבתי ב׳שכל׳ מדובר כאן — טעמים להפריך...על־ידי או לחזקבהם. להשתלמות חיוני חינוכי ערך מייחס שהיגל והטיעון, ההיגיון ובחוקי יש ניתוח, וכושר היגיון על נוסף והקובקרטית: העשירה המלאות את ללכוד

והגדרות פרטים לתפוס וכושר שבחומר, לגיוון לתוכן, רגישות גם לפתח צורך מן בחלקן הנובעות הרציונלי, החינוך של נוספות דרישות אלה במדויק.

רואה אלא אלה עמדות דוחה אינו היגל האמפיריציזם. מן ובחלקן הרציונליזם לתבוניות. החינוך של הדיאלקטי בתהליך הכרחיים כשלבים אותן

הצעד )א( הרוח. בחינוך שלבים שלושה מונה היגל זה עמום בקטע זו: ראשית של מבט לנקודת והתרוממות הבלתי־אמצעיים החיים מן היחלצות הוא הראשון

היא הדיסקורסיבית. והחשיבה השכל עמדת זוהי המחשבה. של כלומר הכלליות, נימוקים לתת מסוגל ויהיה והכללה, הפשטה כושר יפתח שהחניך דורשת

או מיסטיקן אינו היגל כי איפוא ברוד וטענה. עמדה לכל מספיקים וטיעוניםדווקא הוא הרגיל. והשכל הצורני ההיגיון את לבטל הרוצה אנטי־רציונליסט


נוסף וכאשר, עצמו; בעניין להתנסות המוליכה במלאותם, החיים של יקיימו אז כי העניין, בעומק לשכון המושג של רצינותו תרד זה, לכל

השיג־והשיה. בתוך היאות מקומם את בזה ושיפוט הכרד^בזו ורק אך להיות יבולה האמת מתקיימת שבה האמיתית התבנית

ךלב עלסיי היא לעצמי שהצבתי המטרה שלה. המדעית השיטהשמה על לוותר שתוכל — מדע° של לצורה תקורב שהפילוסופיה

של — מספיק לא כי אם — הכרחי כתנאי בהם ולהשתלם להשתמש דורש מזלזל אינו שהיגל ברור, מידה באותה הרציונליות. ושל לתרבות החינוך

הניסיון, ושל החומר של הפרטים לגיוון הרוח של בפתיחות החושיית, ברגישות לחינוך נוסף הכרחי כתנאי האינדוקטיבי הכושר פיתוח את דורש הוא שהרי מן שיבה — מעשי הוא השני המומנט )ב( האמיתית. התבונה לקראת הרוחומעשית חוויתית התנסות שפירושו במלאותם״, החיים ״רצינות אל העיון

בה יש ה׳שכל׳ בשלב הפילוסופיה חברתית־יומיומית. פוליטית, מוסרית, — דה. קרע למנוע היא החינוך ומטרת הממשיים, החיים עם וקרע ניכור של סכנה

ההתנסות ואילו עצמו, העניין מן ולתלישות להפשטה גורם השכל כמו־כן, של החי לתוכן עצמו׳, ל׳עניין הקשר את מחזירה החיים של הפורה בעומק

של סכנה היתה הקודמת בנקודה )ג( הרפלקסיה. את לאבד בלי וזאת הממשות, כן ועל — השכל באמצעות שלא העניין לעומק לגשת הפיתוי — מיסטיציזם

תבוניים, באמצעים רק העניין לעומק יורדים אנו שבו השלישי, השלב נדרש מחשבה להיות אמורה התוצאה המחשבה. של והאילוצים התבנית על השומרים

היש, עם והתמזגות חדירה וכוח לחיים פנימית זיקה לה שיש מופשטת, לאמיסטית. ולא תבונית שהיא אף־על־פי למיסטיקה, בטעות המיוחס לזה הדומה

שהיא מחשבה כתבנית המיוחדת, ההיגלית בהוראה כאן מופיע מושג הביטוי מחשבה של אחדות בה ושיש צורני; ולא דיאלקטי שאופיה עצמו; ליש פנימית הרצינות ה׳שכל׳. מן בהבדל ה׳תבונה׳ שלב את מציין הוא כזה בתור ;וחיים

שאינה חמורה רציונלית בתבנית שמדובר אחד מצד פירושה למושג המיוחסת תלוש אינטלקטואלי רעיון מופשט, מושג זה אין שני מצד אבל רוח, לכל פתוחה הוא ובכך ;לתוכם ומובנה בהם מושקע הוא אלא ולחיים, למציאות מעל המרחף

לו. חיצוני ואינו העניין״ ״בעומק שרוי פירושו: היגל בפי (,Wissenschaft)׳מדע׳ הביטוי מדע: של לצורה תקורב טבע למדעי הכוונה אין אי־ודאות. או ספק בלי לגמרי, מבוססת ידע מערכת

episteme ונעשתה סברה להיות שחדלה הכרה מערכת לכל אלא בלבד, כמותייםאו תחום איפוא מציינת אינה ה״מדעיות״ תכונת החמור. האפלטוני במובן

שהדעת הפנימית ההכרחיות 0בפועל. לדעת ותהיה 0באהבת־הדעת,רק הוא לבך רצון המשביע וההסבר טבעה, בעצם נעוצה מדע תהיה

תחום שכל העליונה( מסוימת)הדרגה הכרתית דרגה אלא אחר, או זה מקצוע כלומר לידיעה, מסברה הפילוסופיה את להפוך החתירה אליה. להגיע שואף דעת

שניהם זה, עם לפניו. ולקאנט להיגל משותפת שהוסבר, במובן ל׳מדע׳ לעשותה עצמה את מנהירה התבונה שבו היסטורי, בתהליך הכרח יש כך לשם כי סבורים שתוקף כיוון ביומרתו, יותר צנוע היה קאנט אולם לעצמה. בהדרגה ומתגלה

ההכרה תחום על רק אלא היש מכלול על אצלו חל אינו הפילוסופי המדע ידוע. לאובייקט יודע סובייקט בין להבחנה כפופה נשארת ושיטתו האנושית,

של הדיאלקטי האיחוד את מגשימה הפילוסופיה־כמדע היגל אצל ואילו המכוננת מוחלטת׳, ׳דעת היא כזו ובתור והממשות, הרוח והאובייקט, הסובייקט

אלא ולתולדותיו, האדם לחיי מוגבל אינו זה אירוע מוחלט. בתור עצמו היש את לפרש יש המוחלטת הדעת הופעת את ומטאפיסי. קוסמי ממד גם לו יש

ובכך שלו, וההיסטוריה האדם באמצעות עצמה הישות של כתודעה־עצמית מהותו. על־פי האמיתי היש מימוש היא אונטולוגית: משמעות לה יש

בבחינת עצמו אלהים מתממש כך שעל־ידי לומר, אפשר דתית במטאפורה לכך״ ״לסייע מטרתו כי היגל אומר כך כל אדירה שאיפה למול כי יצוין מוחלט.

ביכולתו יש כי סבור והוא בעצמו, זאת שיעשה אומר הוא אין ״תקורב״. שהיא לכך? הבשיל ההיסטורי והזמן זמנו יליד שהוא מפני רק לכך לתרום

ואנחנו המושא לנו חסר שעדיין מציינת האהבה : (philo-sophia)אהבת־הדעת החיפוש את להביא הלכת, מרחיקת היומרה את כאן מבטא היגל אליו. בדרך

:קאנט אצל למצוא ניתן שכבר הפילוסופיה׳ ׳סוף רעיון זה סיום. לידי הפילוסופי לזנק יכולה ואינה ההיסטורית בהתפתחות תלדה הפילוסופיה שיטת אחד, מצד

שני, ומצד שפינוזה. או אפלטון זה יהא גאון, איזה של מראשו אל־זמני באופן כההמהפ ואחרי סוף. עקרונית מבחינה לו יש הפילוסופית דמותההתק תהליך

הבשיל זה כנ_סנףהיגל_ סבור אנט.ק 1יי” rr.tv1mS-.nm ולי»ין,3נ חוקת הצרפתית. אופיה על הפילוסופיה תגבר יתממש, הסופי השלב כאשר .באופק כברונראה

בתוך להתקיים תוסיף היא כלומר, נצחית. ותיעשה הזמן מן תחרוג ההיסטורי, האופי הזמן. בתוך הנצח הגשמת זו בו: תלויה עוד תהיה לא אבל הזמן,

מראשיתה, לפילוסופיה ייחסו הפילוסופים ושאר שאפלטון האל־זמני, בזמן. תהליך של תוצאה והנו ההיסטוריה בתוך היגל אצל מתממש

האידיאל והו סופיה: אלא פילו־סופיה, עוד לא בפועל: הדעת...דעת אהבתהפילוסופיה מורכב. חינוך תהליך של בסופו לפילוסוף המצפה האפלטוני,


ת, ההכרחיות אולם עצמה.° הפילוסופיה הצגת צוני חי כמה עד ה הנסיבות ומן האדם ממקריות ומתעלמים כללי באופן בה שדנים

מציג שלפיה בתבנית אבל עצמה, פנימית הכרחיות אותה היא האישעת, לנסיונות היחיד האמיתי הצידוק לכן, המומנטיםשלו. מציאות את הזמן

הגיע כי שמראים בכך הוא מדע לידי הפילוסופיה את להעלות המבקשים

מושא של וריחוק העדר )שפירושו שבה האהבה יסוד על עצמה, על מתגברת תהליך אפלטון, אצל אולם בפועל. ולחכמה לידיעה ,sophia־V ונעשית האהבה( היגל, אצל ואילו יחיד, אדם של בחייו מתרחש המוחלטת לדעת המוליך החינוך

כולו. האנושי המין של בהיסטוריה מתרחש הוא הוא הפילוסופיה שיטת של השלם הצידוק :עצמה הפילוסופיה הצגת דק

שלמה מעגלית, היא הפילוסופיה שיטת מתוכה. רק עליו לעמוד וניתן אימננטי כלומר, עצמו(. )סיבת causa sui כמין בתוכה נעוץ ביסוסה כזו בתור ומקפת. ׳אווידנציה׳ )אקסיומה, ומיוחס יחיד איבר איזה על מסתמך אינו הצידוק

לכן, השיטה. חלקי כל בין המתקיים הדיאלקטי הגומלין יחם על אלא וכיו״ב(, על לעמוד כדי טבעה. מעצם נובעת מדעית שיטה תהיה שהפילוסופיה ההכרח

את ולעבור־במחשבה המוגמרת השיטה את להכיר כבר צריך פנימי, באופן כך הפילוסופיה שיטת ובהרחבה, ה׳לוגיקה׳, רק לעשות אמורה זה את חלקיה: כל על לעמוד ניתן זאת, עם אותה. המתמצתת וה׳אנציקלופדיה׳ כולה היגל של

של ההיגיון את החוקרת ה׳פנומנולוגיה׳ מתוך כבר החיצוניים בגילוייו זה הכרח ומבחינת האנושי התודעה מצב מבחינת הפילוסופית השיטה היווצרות הפנימי, שההכרח כך מתוך מתאפשר זה דבר ההיסטורי. בזמן שלביו התפרסות חיצוני, הכרח בתור גם להתבטא חייב המוחלטת הדעת ״תנועת״ של האל־זמני

עמדה או היסטורית תבנית לכל שיש הצורך זהו היסטורי. כצורך כלומר אחרת, תבנית אל שתעבור על־ידי סתירותיה את ליישב חלקית פילוסופית

מציג היגל השלמה. השיטה תוך אל שתעבור — הזמן כשמבשיל — ולבסוף הן הפילוסופיה ותולדות הפילוסופיה ששיטת רעיונו, גרעין את בתמצית כאן וההיסטוריה הזמן בתוך אחת פעם המתקיימת מערכת, אותה של פנים שתי

יתר־על־כן, ההיסטוריה. מתוך הנופק ואל־זמני, מושגי באופן שנייה ופעם אך שלה, הלוגית־פנימית בהכרחיות הוא השיטה של השלם צידוקה אמנם

קיצונית )בעמדה היגל הרי היסטורי, כהכרח חוץ כלפי מתבטאת שזו מכיוון השיטה צידוק של תקף( אבל כאופן)חיצוני, ההיסטורי ההכרח את רואה למדי(

הפילוסופית.

äP)המושג הוא האמת של היסוד

הגשמתה. כדי תוך המטרה° הכרחיות מתגלה בכך כי ;°כן לעשות הזמן

ת של היסוד מ א שג, הוא ה תה המו תבני ת ו תי מי א ת השיטה היא ה המדעי

זו° מדעיות בתוך האמת של האמיתית תבניתה את שמציב מי בי לי, ידוע בתוך רק מצוי האמת לקיום היסוד כי שקובע מי הדבר, אותו וזה או, —

גדולה שיומרתם ממנה, שיוצא ומה אחת° סברה בסותר נראה — המושג

אינו הזמן״ ״הגיע שהביטוי ברור, הקודמת ההערה לאור :כן לעשות הזמן הגיע שילהב כבר ריההיסטו מןהז שיטתית: טענה מבטא אלא סתם, לדרבון משמש

עוד אחרון^וכלה העידן של סיפו על רק עומדים אנו זאת עם זו. למשימה אליה המעבר את להצדיק אפשר בפועל, נתממשה לא כולל כמדע הפילוסופיה

ההתהוותי)הגנטי( הצידוק ההיסטורי. הצורך על־ידי כלומר התהוותי, באופן רקהלוגי־הפנימי. לצידוקו בעניץ( לא אם בזמן)גם קודם הפילוסופיה מדע של

זו ה׳פנומנולוגיה׳, שמציגה להכרחיות כאן מתכוון היגל :המטרה הכדחיות היא ה׳פנומנולוגיה׳ הזמן. בתוך התודעה התפתחות של בתהליך הנעוצה באופן לא ההיסטוריה את שמבינים במידה ההיסטוריה, של ההתפתחותי ההיגיון בה. המתגשם העקרוני הדפוס לפי אלא המקריים, הפרטים בכל התלוי אמפירי

הפנימי הגיינו את חושפת שה׳פנומנולוגיה׳ ההיסטורי, ההתפתחות דפוס ההכרחיות של הזמני הביטוי הוא העצמית, התודעה התפתחות של במונחים

ה׳לוגיקה׳. בשיטת המבוטאת האל־זמנית התנאי שהיא כוללת׳, ל׳שיטה כאן שקול ׳מדעיות׳ הביטוי זו: מדעיות בתוך

זו. למדעיות שתהיה בכך הפילוסופיה מוחלטות את היגל( )כמו שתולה מי אחת: סברה אופיה את העושה רווחת, סברה עם לסתירה נכנס כוללת, מושגית שיטה

היגל מיסטית. ואף אי־רציונלית בחוויה תלוי הפילוסופית ההכרה של המוחלט לתורת וכן שלו, ובן־הפלוגתה לשעבר ידידו שלינג, לתורת בעיקר מתכוון

את העמידו אלה פילוסופים יעקובי. של מיסודו האי־רציונלית ה״אמונה״התבונה של תיווכה בלי אלהים של ישירה תפיסה על המוחלטת הידיעה

או בלתי־אמצעית, אמונה על־ידי שכלית, הסתכלות של אטומה חוויה על־ידי — בשתי ה׳מושג׳ של מלחמתו את נלחם היגל ואהבה. השתקעות של חוויה על־ידי דורש הוא המיסטי, האי־רציונליזם כנגד אחד, מצד הפוכות. חזיתות

הרציונליזם נגד גם יוצא הוא שני מצד אך התבונה. על תתבסס שהפילוסופיה


איפוא מיותר לא בני־זמננו. בלב להם שקנו האחיזה שרחבה בשם מאשר יותר באן להיות תוכל לא ההבהרה אם גם זו, סתירה להבהיר נבון אם ובבן, יוצאת. היא שעדה זו כמו בדיוק סתמית, מבטחה

אותו מכנים' שפעם זה, בתור רק בעצם או זה, בתוך קיים שהאמיתי לא — 0והוויה דת המוחלט, של בלתי־אמצעית ידיעה פעם 0הסתכלות,

עצם אלא האלוהית, האהבה של המרכז בתוך ]ההימצאות[ ההוויהלשם הדרושה היא המושג צורת לא אמנם, אז, בי — זה מרכז של הוויתו

את להשיג שניתן סבור היגל גרידא. ה׳שכל׳ אל התבונה את המצמצם השטחי, שחוויות מכיוון באמצעותם, ורק התבונה, מושגי באמצעות עצמו המוחלט

כדי אבל והזיות. אשליות הטהורה, הריקנות את רק נותנות אי־רציונליות של דיאלקטית, שונה, בתפיסה צורך יש המוחלט, את להשיג תוכל שהתבונה

׳חשיבה׳ ׳מושג׳, ׳שלילה׳, ׳סתירה׳, כמו מפתח מושגי ושל הרציונליות אופי או בתרגום אולי בתוכו, הכולל חשיבה של מץ נחוץ אחרות, במלים וכר.

בלי וזאת— הקונקרטיות הרגש, הישות, החיים, גורמי את מבנית, באנלוגיה להבנה והיכולת המושגיים, האילוצים החמור, המבנה ההכללה, על לוותר

הרציונליות. תנאי שהם כללית, מעץ זוהי שלינג. אצל מרכזי מושג השכלית׳, ל׳הסתכלות הכוונה הסתכלות:

ישירה חוויה בכוח אלא מושגית תבנית על־ידי שלא המוחלטת האמת של ראייה התפיסה אופן את להגדיר קאנט את שימש שכלית׳ ׳הסתכלות המושג השכל. של

דווקא, חווייתי פשר זה למושג נתן לא קאנט אליו. להגיע מסוגל אינו שהאדם שבו, הכרה אופן היא לנו( השכלית)שאין ההסתכלות תבניתי־מושגי: פשר אלא

לו, השייך הכללי העיקרון את במישרין להכיר אפשר הפרט, ידיעת מתוך השייכים הפרטים כל את אפריורי להכיר אפשר הכללי העיקרון מתוך ולהיפך: שאין כך על בנויה קאנט של הטהורה התבונה ביקורת זה. עיקרון של לתחומו

על שונות בדרכים הגיבו והיגל שלינג כזה. הכרה אופן לאדם להיות יכול ולא שלינג השכלית. ההסתכלות ממד את לפילוסופיה להחזיר רוצים שניהם זו. תורה היגל לעומתו, מיוחסת. חווייתית סגולה כמין נפשי, פשר הזה לכושר נותן

הדיאלקטית הלוגיקה בי טוען אך קאנט, של המושגי־תבניתי הפשר את מקבל בטקסט שלינג על ההתקפה לכן, בתוכה. זו תבנית מגשימה הפילוסופיה של

הפשר את רק אלא השכלית ההסתכלות רעיון עצם את שוללת אינה שלנולה. נותן ששלינג האנטי־מושגי

והלדרלין)״הוויה״(, יעקובי)״דת״( על התקפה זו היתר בין :והוויה דתולאחרים. להם המשותפת גישה צל דיוק, וליתר

65הרוח של העכשווית העמדה

שי צורך אין זה במקרה היפוכה. דווקא אלא הפילוסופיה, הצגת תא גלה ]של מושגו לא בהסתכלות; אותו ולתפוס להרגישו יש אלא המוחלט, אלא הדיבור, את ולהנחות ביטוי לידי לבוא הצריך הוא המוחלט[בו. וההסתכלות הרגשתו

שווית העמדה הרוח של העכ

,°יותר הכללי הקשרה בתוך לתפוס יש זו מעין דרישה של הופעתה את אם עצמו. את המודע הרוח בהווה עומד שבו השלב על־פי ולראותה

ניהל שאותם העצמותיים° לחיים מעבר חרג זה רוח כי נראה כך, נעשהשל אי־אמצעיות לאותה מעבר חרג — 0המחשבה של היסוד בתוך

והאסכולה שלינג של הסרקסטי־משהו התיאור אחרי יותר: הכללי הקשרה עמדת גם מדוע ההיסטורית, המתודה לפי להסביר, היגל מנסה האי־רציונליסטית

אומר זו, בשעה הזמן. של האינטלקטואלית התרבות מתוך בהכרח נולדת יריביו זה: במצב עומד ב׳פנומנולוגיה׳( הדיון עצמו״)נושא את המודע ״הרוח היגל, הבלתי־אמצעיים, החיים מן המחשבה בכוח עצמו את קרע כבר הוא אחד מצד

)או יצא הרוח עצמית. ובחינה רפלקסיה נעדרי ומלאות סיפוק הרגיש שבהם שדחפה הכללית)הנאורות(, המחשבה בכוח הזה המפוקפק מגן־העדן גורש( המוחשיים, החיים מן המנותקות הפשטות של עולם אל השני: הקצה אל אותו את עכשיו דוחף זה געגוע אליה. וגעגוע הממשות אבדן של מתחושה סובל והוא הישגי על לוותר — אי־רציונליות בדרכים המוצקת הממשות אל לחזור הרוח

אטומות. חוויות של בכאוס ולשקוע וההבדלים, ההבחנות כל את לערבב השכל, אלה למעשה וחייו. סביבתו עם ושלמות אמונה של חיים העצמותיים: החיים

נורמות וכן עולם, ודימויי תפיסות בהם יש שכן מחשבה, ספוגי חיים כבר בתוך סגורה בלתי־אמצעית, עדיין כאן היא עצמה המחשבה אבל ומסורות.

לגביהם. ביקורתית רפלקסיה ללא החיים מלאות חיים של יחסית גבוהה ברמה כאן מדובר המחשבה: של היסוד בתוך

חווים זאת, עם עשירה. ומסורת תרבות על־ידי מובנים כבר אלה חיים עצמותיים. ובחינה־ביקורתית, רפלקסיה וללא במסורת השתקעות מתוך הללו החיים את

של הנוצרית לתרבות להתכוון עשויים היגל )דברי ״עצמותי״. באופן כלומר, הישן״.( ״המשטר של זו כמו ושמרנית מסורתית לתרבות ובהרחבה ימי־הביניים,

זה שעצם אף־על־פי ה׳עצם׳, בתוך וקונקרטיות מוצקות תחושת יש כך שחי למיבכוח שכן עצם, זה אין למעשה רפלקטיבי. כלומר, רוחני, כשלעצמו הוא


שהיתה ודאות באותה הטמונים ולביטחון לסיפוק מעבר אמונתו, הן זו, מהות של הכללית נוכחותה על ° המהות עם פיוסה לגבי לתודעה אל מכאן חרג שהרוח בלבד זו לא הפנימית. והן החיצונית הנוכחות

אלא עצמו, בתוך עצמו של העצמות חסרת הרפלקסיה אל השני, הקצה גם הוא המהותיים; חייו לו שאבדו בלבד זו לא זו. של מתוכה אף שחרגעורף בפנותו תוכנו. היא שעתה הסופיות ואת זו אבידתו° את מודע

למהותו בניגוד זאת, ועם עצמו״; את המודע ״הרוח כבר הוא מהותו ולפיאינרטי. עצם כמין מתקיים הוא שלה, וכניכור החיים, של הממשית המהות מן כאן מנותקת אינה התודעה :המהות עם פיוסה

דוגמאטית ברמה קורה זה דבר אמנם, עולמו. עם שלם האדם ;עמה מפויסת אלא השכלית הרפלקסיה את מחייבת היגל של הפילוסופיה זה, כנגד רפלקסיה. וללא

לשלב מכאן לעבור שואפת היא אבל אמת. ולכל רוחניות לכל הכרחי כתנאי הדוגמאטי העולם את המפורר עצמו גורם אותו — המחשבה כוח שבו נוסף,

עם והפיוס החיים מלאות של התחושה את לאדם להחזיר שיוכל כך, יתעצב— וביקורתי. מודע באופן לעולמו חדרה המחשבה כאשר לאיבוד שהלכו המוחלט,

שיתוף את זאת ועם המיסטיקה מן היגל של העצום ריחוקו את מסבירה זו תכנית ״געגוע״ לאותו בחיוב מתייחם שהיגל מעידה גם היא ביניהם. החלקי המטרות

בדרך אחריו למלא שאין אלא ;וכלגיטימי כהכרחי אותו ורואה החיים מלאות אל הבלתי־ ה״אמונה״ חסידי של או והרומנטיקה, שלינג של האנטי־מושגית

אמצעית. עם הקרע עצם לא :בכלל ה׳פנומנולוגיה׳ את המניע כוח זהו :אבידתו את מודע

עליו. להתגבר שאיפה המולידה הזה, לקרע המודעות אלא האבודה, האחדות בלתי־אמצעיים חיים הראשוני: במצב ועדיפות יופי שום אין כי מדגיש היגל עולה האדם תבוני כיצור הרוחנית. למהותו ומנוגדים לאדם מתאימים אינם

הניכור, הצער, כל על השכלית, הרפלקסיה התעוררות על־ידי רק חייו במדרגות מחוללת. שזו לעולמו האדם בץ הקרע ותחושת העצמית, הביקורת ההרס,

הקרע, על להתגבר ותשוקה חיסרון, של חריפה תחושה יוצרת כך על המודעות בדרך לאחור, בלתי־אפשרית שיבה על־ידי לא אבל האבודה. האחדות את לשקם

העבר מלאות את לחדש רומנטית)ניסיון או הגעגוע( לעצם נוסטלגית)התמכרות ומתוך התבונה של היסוד בתוך קדימה הליכה על־ידי אלא מלאכותי(, באופן

צריך ׳שכל׳, בבחינת הקרע את שהוליד הרציונליות, עקרון הנוספת. התפתחותושהיא תבוניים מעשה חיי על ׳תבונה׳)ובהסתמך בבחינת הקרע על להתגבר

67הריח של העכשווית העמדה

הפילוסופיה מן דורש הרוח אותו, ומקלל בעוניו מודה כשהוא לקליפות,א, לאו־דווקא הו ה מ ה ע די הי ת של לשיקומן באמצעותה שיגיע אלא א

למלא הפילוסופיה נדרשת זה צורך ההוויה. מוצקות ושל עצמות אותה התודעה אל אותו ותעלה העצם של סגירותו את 0שתפרוץ על־ידי לא

לידי הכאוטית התודעה את שתחזיר על־ידי לא בלומר, — העצמית שתערבב על־ידי דווקא אלא — המושג של הפשטות ולידי סדר־נחשב

ותייסד הקובע־הבדלים המושג את שתדכא המחשבה, הבחנות את 0רוממות־רוח מעניקה היא בשבבך — המהות של הרגש את במקומם

הפתיונות הם והאהבה הדת הנצחי, הקדוש, היפה, תובנה. מאשר יותר לא האקסטאזה, אלא המושג לא לנגוס. החשק את לעורר כדי הדרושים

התוססת, ההתלהבות רוח אלא העניין הכרחיות של הצוננת התקדמותה של עושרו לפריסת ומורה־דרך אחיזה באן לשמש צריכה אשר היא

העצם. את לקרוע ונרגזת, להוטה כמעט מאומצת, יגיעה מקבילה זו לדרישהמבטם את ולכוון וביחידיי, 0בהמוני בחושני, שקיעתם מתוך בני־האדם

בלוגיקה הצורך את היגל גוזר מכאן גם מושגי(. באופן ומבטאת מבנהחדשה. פילוסופית

העצמותיים החיים את להעלות — הנכונה הדרך תהיה זו :שתפרוץ על־ידי לא להיפך, ברומנטיקה, ואילו מושגי. עיצוב ויקבלו יונהרו שבה עצמית, לתודעההמושג. פני על העמום הרגש את ולהעדיף ההבחנות כל את לערבב דורשים

רגשי ועילוי התפעמות הרגשת (:Erbauung; edification) רוממות־דוח חוויה לנוכח או הטפה, דברי או מליצית, דרשה למשמע באדם לאחוז היכולה ל׳מושג׳ בניגוד היגל אצל עומד זה דבר לעצמו. להבהיר ביכולתו שאין סתמית

בדימום לעסוק הרצון מן להישמר צריכה ״הפילוסופיה בכלל. ולפילוסופיה ולא הבנה, ידיעה, הפילוסופיה של עניינה (.69 ׳בהמשך)עמ היגל יאמר הרוח״,ועמומים. נשגבים רגשות ויצירת הטפה

עולם של בשמו הזה העולם את השוללת להטפה מתנגד היגל :בזזמוני בדוושגי, אל ההמונית החושיות מן לעלות שואף היגל גם אמנם נסתר. טרנסצנדנטי

אלא והארציים, החושיים היסודות את בכך להפסיד רוצה אינו אך התבונה,בכך הוא היגל בהם. הגלומה התבונית המהות מכוח משמעות להם להעניק


ההסתפקות סף על עומדים היו האלוהי שכחת מתוך כאילו ;הכוכבים אל אוצרות זרועי שמים להם היו עברו בימים בתולעים. ובמים, באבק

מונחת היתה שהווה מה כל של משמעותו ודמויות. מחשבות של שופעים שבכאן בנוכחות לשכון ובמקום השמים; אל אותו המקשר בחוט־האור

המהות אל לה, מחוצה אל חוט־האור בעקבות גולש המבט אז היה היה° נחוץ שמעבר־מזה. נוכחות אל — כך לומר אפשר ואם האלוהית, אליו; ולרתקן הארצי לעבר הרוח עיני את ולכוון לשוב כדי כוח־כפייה

p היתה בהירות,-שמתחילה אותה להחזיר כדי רב זמן היה נחוץ העולם של החוש שרוי היה שבהם והסיבוך הערפול תוך אל לעל־ארצי,

תשומת־ לאותה ותקף מעניין אופי להקנות כדי רב זמן היה ונחוץ ;הזהסיון. בפינו המכונה כזה, בתור הנוכח אל לב כי הדומ עתה ואילו ני

שיש עד הארצי, בתוך עמוק בה השתרש החוש וכי החסר, הוא ההיפך כזה, בעוני מתגלה הרוח מעליו. לרוממו בדי כוח של מידה באותה צורך

הרוח שגם נראה כך פשוטה, מים ללגימת העורג במדבר, הנודד שכמו מועט מתוך בכלל. האלוהי של הדל ברגש רק נפשו את להחיות משתוקק

אבידתו. גודל על ללמוד ניתן לרוח המספיק זה הולמות אינן בנתינה, והחסבנות בקבלה, זו הסתפקות־במועט ברם,

את בערפל אפוףל צהשרו מי ות־הרוח,רוממ רק שמבקש מי המדע. את

רוחניים)ואף חדשים, וערך משמעות לתת הוא מפעלו אימננטיות. של פילוסוף הטרנסצנדנטית, לשאיפה בניגוד זאת מוחשיותו. בכל הזה לעולם אלוהיים(

אל אותו המקשר האור ״בחוט וערכו משמעותו את ותולה הזה לעולם הבזההשמים״.

בחידוש התבטאה האימננטי העולם אל העל־ארצי העולם מן השיבה :היה נחוץ תרבות אחרי וכר(, לוק גליליי, בייקון, האמפירי)ברונו, לניסיון שהוענק הערך

תפנית זו היגל בעיני לו. שבזה הסכולסטית( המטאפיסיקה ימי־הביניים)ובעיקר בז אינו היגל רווחת, לסברה בניגוד המודרניות. לצמיחת תנאי ואף חשובה, בכך היסטורית קידמה רואה הוא שלפנינו, הטקסט שמלמד כפי אדרבה, ;לניסיון

המכונה כזה, בתור הנוכח אל ״תשומת־הלב אל והתוקף הערך את שהחזירו כעיקר נתפס הכל, לחזות הפך והארצי החושיי אל הריתוק אולם ניסיון״. בפינו

בהקשר אלא, באמפיריציזם, רק לא מתגלה זו חדצדדיות בלבד. כמומנט ולאבה. הכרוכה ובתיאולוגיה העמום הרגש של במטאפיסיקה שלפנינו,

69הרוח של העכשווית העמדה

ההנאה אחר ודורש המחשבה, ושל קיומו של הארצית הרבגוניות ימצא היכן בעצמו יראה בבר סתמית, אלוהיות מאותה הבלתי־מסוימת

ובך ממשהו, התלהבות בעצמו להפיח הדרך את יגלה נקלה על ;אלה את לעסוק הרצון מן להישמר צריבה הפילוסופיה אולם ולהתנפח. לעלות

ברימוס־הרוח. לה אל המדע, על המוותרת במועט, זו שהסתפקות שכן כל לא

המדע. על העולה משהו הן אלה כגון ואטימות 0שהתלהבות להתיימר בבוז משקיף ובעומק, במרכז נשאר הוא כי סבור בזה נבואי מלל

ומן המושג מן בכוונה־תחילה ומתרחק horosTi)0 )על על_המסוימות רוחב שיש אולם'כמו 0בסופיות. רק השוכנת רפלקסיה בתור ״ההברחיות,

המשתפכת העצם של התפשטות שיש כמו ;ריק עומק גם יש ריק, אינטנסיביות ]להיפך[ יש כך יחדיו, בו להחזיק כוח בלי סופי ריבוי לידי

השטחיות. עם והזהה 0פריסה, בלא טהור ככוח הנוהגת חסרת־תובן,בשיעור אלא אינו עומקו 0החיצוני; כביטויו רק גדול הרוח של כוחו.

ובמיסטיקה, בדת enthusiasm^ גישת על ביקורת מותח היגל התלהבות: רוחנית לדרגה הנחשבת אקסטאטית דבקות של לטובתה השכל כוח את הדוחה המושג של וההבחנות הבהירות את המקריב ערפל בכך רואה היגל יותר. גבוהה

צמידותו על מעידה היגל של האירוניה חריפות ריקה. עומק תחושת ליצור כדי המוחלט. אל היחידה כדרך התבונה למושגיhoros: ,למסוים. אותו העושה עניין של הלוגי גבולו :במובן גבול

ואת ההיגיון את משייך האי־רציונליסטי ההוגה בסופיות: רק השוכנת לעבר להפליג בעצמו ומתיימר הסופיות, לתחום המחשבתית הרפלקסיה אל הדרך כי טוען היגל העמומה. והחוויה הנבואי המלל כנפי על האינסופיויחסיה. המחשבה הבדלי על ועומדת רציונלית, היא גם האינסופי

איכות כעין הנשאר בשטח, חיצוני ביטוי לו שאין כוח :פריסה בלא טהור כוח אינו שהכוח הדבר פירוש היגל לפי לעין. נראות תולדות ללא אוקולטית, נסתרת,

הגדולה המטאפיסית תגליתם את בו רואים אלה שפילוסופים מה ממש. נמצאממשי. ולא שטחי דבר אלא אינו

ביטאה אם אלא מובן אין לפנימיות החיצוני: כביטויו רק גדול הרוח של כוחו ״טהורה״, פנימיות היגל. של בדיאלקטיקה יסוד תפיסת זו ;חוץ כלפי עצמה את

כל פנימית, מהות כל משמעות. בעלת ואינה ממשית אינה ,בלבד פנימיות שהיא

הדוח של לפנומנולוגיה הקדמה ( 70

ךעת° וכאשר פריסתו. בתוך עצמו את ולאבד להתרחב מעז שהוא של ייחודו את שלקחה עוד מתיימרת זו וחסרת־מושג° עצמותית

באמת מתפלספת היא ובכך 0המהות, בתוך אותו וטיבעה העצ£י°

במידה רק כפנימיות משמעותה ואת מעמדה את מקבלת נסתרת, פוטנציה את שולל שהיגל הדבר פירוש אין בו. ונתבטאה חיצוני אמפירי גילום שקיבלה

אדרבה, ביהיביוריסטים. או פוזיטיביסטים שעושים כפי הפנימיות מושג עצם ׳פוטנציה׳ ׳כישרון׳, ׳כוח׳, ׳עיקרון׳, ׳מהות׳, השונים)בתור בביטוייה הפנימיות

בתור מעמדה את מקבלת היא אבל היגל. של בדיאלקטיקה יסוד מושג היא וכר( החיצוני בעולם אמפיריים ביטויים של בסידרה גילומה על־ידי רק פנימיות

שום לכך, בדומה החצנתה. על־ידי כלומר וכו׳(, פרטים אירועים, )מעשים, פזיר כאוסף נמצאת או נתפסת היא עוד כל ממשות, לה אין כדו אמפירית סידרה או מהות כמגלמת נתפסת שהיא במידה רק ממשית היא פריטים; של גרידאפנימי. עיקרון

רק לא היגל אצל המציין ׳לדעת׳, הפעולה משם הבנוי עצם שם (:Wissen)דעת או חושיית זה בכלל היש, של מודעות או תפיסה של סוג כל אלא ממש ידיעה

יש אך מיוחדת, מלה אין באנגלית .savoir מתרגמים בצרפתית חווייתית. סתם(. knowledge^־ )להבדיל knowing הפעולה שם על־ידי זאת המתרגמים

כ׳דעת העליונה, בדרגתו זה מושג מופיע ה׳פנומנולוגיה׳ של הסיום בפרק אלהים וידיעת אלהים את האדם ידיעת :אלהים׳ ל׳דעת הדומה מוחלטת׳)מושג

האדם(. דרך עצמו את שאינה המוחלט של עמומה פנימית תחושה וחסרת־מושג: עצמותית דעת

מושגי. ולביטוי לעיצוב ניתנת של ייחודו סובייקטיביות, של בהוראה כאן (;Selbst; self)העצמי של ייחודו

וזו. זו כאישיות המתפלסף מתיימרת מיסטיקה, כל כמו מבקר, שהיגל הגישה :המהות בתוך אותו טיבעה

עם וכך כולו, היקום של מהותו עם המיוחד הסובייקט של לאיחודו שהביאה מחמיצים הם מושגית, לא בדרך הולכים הדו הגישה שחסידי כיוון אך האלוהות.

נבנה ואינו האי־רציונלית בחוויה נשמר אינו ה׳עצמי׳ כיווניה. משני מטרתם את טובע שה׳עצמי׳ מה שני, מצד לאיבוד. בה והולך טובע מתפזר, אלא מתוכה, צורה חסרת מסה סתם אלא לאמיתה, המהות אינה כלל, האלוהות אינה בתוכו

הזו המיסטיקה שבעלי כיוון מקריים. תכנים של או סובייקטיביים רגשות שלמפקירים הם מושגיות, והבחנות צלולה מודעות המחייבת התבונה, לדרך בזים

שהיא התיעוב בגלל שלמעשה, מעצמה מסתירה הריהי ובקדושה, היא פעם אלא לאלוה, מתמסרת היא אין ולקביעה, למידה רוחשת אותו° מוסרת היא ופעם התוכן, של המקריות לשלטון עצמה את מוסרת הבלתי־מרוסנת לתסיסה עצמם את בהפקירם שרירותה־שלה. לשלטון

העצמית התודעה ביסוי מתוך בי אלה ]אנשים[ סבורים העצם של מעניק אלהים להם אשר אלהים, לבחירי נעשים הם השבל, על וויתור הם שינה, מתוך בך, ויולדים הרים שהם מה ואבן, בשנתם. דובמהחלומות. לפיכךאל מעבר ושל לידה° של זמן הוא זמננו כי לראות קשה לא מזה חוץ

7הרוח של העכשווית העמדה 1)

לכן, ;המקרי והתוכן השרירותית החוויה של לשלטונם האלוהות של דמותה אתשלה. ריקה אשליה בתוך ומתפזרים טובעים הם האלוהות, עם להתאחד במקום

הפילוסופיה גם ;בחלקה פנימית שהיא ביקורת כאן משמיע היגל כי יצוין — מושגית בדרך אבל המוחלט, עם ה׳עצמי׳ לאחדות להביא מכוונת שלו

בתוך ייטמע שהיחיד על־ידי ולא חווייתית, קפיצה על־ידי לא והיסטורית:ממשי־בפועל. כיחיד כך מתוך שייבנה להיפך, אלא, המוחלט

הן להתייחם זה גוף כינוי יכול המשמעות מבחינת וגם התחביר מבחינת אותו:ל׳אלוה׳. הן ל׳תוכך,

העומד חדש היסטורי עידן של עמוקה תחושה מתוך כותב היגל :לידה של זמן גט שהוא תהליך היגל, לפי עידנים חילוף של רב־חיות תיאור כאן יש בפתח.

הדימזך חדשה. איכותית קפיצה בו יש זה ועם הקודם, העידן מן דיאלקטית נובע בתקופה לכת הרחיק שהיגל לוודאי קרוב הזה. המבנה את תואם ילד הולדת של וחשב צעירים, שניהם היו עוד נפוליאון( החדש)שבישר והעולם הוא שבה זו,

ההיסטות, התהליך של הסיום עידן אפילו הוא הסף על העומד החדש שהעידן שכמר העיקרון של נוספת והפצה חזרה בבחינת יהיה אחריו שיבוא מה וכל

של בואו את המבשרים השליליים הסימנים בצד עקרוני. חידוש לא אבל הושג, הדעת( קלות )או והאירוניה השעמום, הדקדנס, הרגשת — החדש העולם

גס היגל ראה — העכשווית תרבותם כלפי מרגישים רוחני עומק בעלי שאנשים לסובייקט שגילתה— קאנט של הפילוסופיה את כוללים אלה חיוביים. סימנים ואת — האובייקטיבית ובמציאות בפילוסופיה המכונן תפקידו את האנושי

אולם פוליטי. ביטוי — החופש ולעקרק — לכך שנתנה הצרפתית, המהפכה אידיאליסט נשאר קאנט חדצדדית. בצורה הופיעו אלה מהפכניים חידושים שני

קאנט זקוק אלו חסרונות על להתגבר כדי סופיות: של ופילוסוף סובייקטיבי

של העולם כה עד שהיה מה כל מעל עצמו את קרע הרוה° חדשה. תקופה

הרוח של לפנומנולוגיה הקדמה 1/72

לבצע. אמורה היגל של שהפילוסופיה דבר )ואריסטו(, שפינוזה עם לסינאיזה והא־היסטורי המופשט ה׳נאורות׳ עקרון על להתגבר צריכה הצרפתית והמהפכה לעשות אמורה זה את וגם :לטרור והוליך המציאות מן לניתוקה שגרם שביסודה,

מפעל ב׳פנומנולוגיה׳. ניתנים שיסודותיה כפי היגל, של העתידה הפילוסופיה העיר במבואות הדהדו שתותחיו נפוליאון, לחולל אמור המעשה בתחום דומה

היה שלא היגל, שלפנינו. ההקדמה את כתב שהיגל לזמן סמוך הפרוסית.לינה או ההיסטוריה, של דיאלקטי שליח מעין בנפוליאון ראה כפיכטה, גרמני לאומן יצריו על־ידי מונע שנפוליאון אף־על־פי בה. הפועלת התבונה׳ ל׳עורמת ביטוי

עקרונות של למיסוד ובעיקר להפצה גורם הוא למעשה ושאפתנותו, של תרומתו ובזה ;המדינה ובמוסדות בחוק לגילומם מביא באירופה, המהפכה משל היגליאניים( )במונחים יותר עוד גדולה ההיסטורית לממשות נפוליאון עולם הרת היסטורית תקופה של ההרגשה כי יצוין — הראשונה. המהפכה חיבוריו שאר את הרסטורציה. שלפני המוקדמת, בתקופתו רק היגל את מאפיינת

,ט׳ המשפ -'של וסופיה ־׳הפיל ׳האנציקלופדיה׳, הלוגיל^ו׳,7——העיקריים מפוכחתוריאליסטית ^יכב^ויבאוויירה לתחומיה ההיסטוריה וההרצאותעל $

ש היסטור^נראהבאופק,3שסוף-התהלי^4רוו^העיד1נטש-אאזלא גם־־יותוידנראומכשולים נראתה-עוד-יותר-רצופת אליו—והדרך ק.התרח עצמו האופק ךאמאה.ה של והמלהיב הראשת בעשור לו נדמה משהיה לקטייםדיא___

הידיעה. בה״א הרוח זה :והמקיף הכולל במובנו כאן מופיע זה מושג :הדוח זהה שהרוח להבין אין קוז׳ב( של המפורסמת לפרשנותו )בניגוד ואולם

והמשמעות ההיסטוריה של עקרונה הוא הרוח אלא האנושית, להיסטוריה כאחת, ועל־היסטורי היסטורי סובייקט הוא הרוח בתוכה. ומתגלמת המפעמת

בתוך המתפתח הכולל הסובייקט זהו זו. את זו ממצעות שלו הללו הפנים ושתי הוא הרוח מוחלט. עצמי מימוש לידי באמצעותם ומגיע ותרבותם, בני־האדם

את לובש זה ובכלל עצמו, את ומפתח המניע אוטונומי, עיקרון זו מבחינה הרוח זהו תיאולוגית, מבחינה לעצמו. ההתנכרות ושל האחרות של הצורות

)וזה בני־האדם של רוחם בתוך רק דיאלקטי באופן ומתגשם הקיים האלוהי, והפילוסופיה הדת האמנות, וכן מוסדותיהם, חוקיהם, מעשיהם, את כולל

על עומד שהוא עליו אומר שהיגל זה הוא ההיסטוריה של כנושא הדוח שלהם(. המוחלט. של מימושו גם שהיא שלו, המימוש תקופת — חדשה תקופה סף

זאת ועם חילוניים שלה שהתארים משיחיות, של מץ כאן נרמזת זו מבחינהדתית. היא הפנימית משמעותה

73/ ההשלמה אינו העיקרק

עסוק והוא לעבר זה בל את לדחוק עומד הוא ;שלו הדימוי ושל מציאותו בתנועה שרוי אלא לעולם נח הרוח אין אמנם מחדש. עצמו בעיצוב

תזונה לאחר בה, אשר הילד, ללידת הדבר דומה אך 0תדיר; מתקדמת מהלך־ של מודרגותו את הראשונה הנשימה שוברת וממושכת, חרישית

כך הילד.° נולד — איכותית בקפיצה — ואז גרידא, הכמותי ההתקדמות חדשה, צורה לקראת ובחשאי לאט מבשיל עצמו את המעצב הרוח גם

התרופפות חלקיק. אחר חלקיק הקודם עולמו מבנה את מפורר כשהוא קלות־הדעת פזורים, מחלה סימני בכמה רק ניכרת הישן העולם

עמומה מוקדמת תחושה ואותה נשמר, שעדיין במה הנוגסים והשעמום התפוררות ובא. קרב אחר משהו כי מבשרים לא־ידוע, דבר־מה של

לפתע נפסקת השלם, של דיוקנו את שינתה לא שעדיין זו, הדרגתית בניינו דמות את בבת־אחת מתווה כברק, אשר, הבוקע היום על־ידי

חדש. עולם של

ה; אינו העיקרון מ של ה ם נגד ה רמליז הפו

ממשות לו אין עדיין זה חדש כי מכך, להתעלם שלא חשוב אולםרק היא החדש של הראשונה בקיעתו הנולד. לרך משיש יותר 0מושלמת

נתון או מצב מכל החורגת מתמדת, פעילות הוא הרוח תדיר: מתקדמת תנועה תכליתה, לקראת והולכת התפתחותית היא זו חריגה ההיסטוריה, בתוך פרטי.ומעקפים. נסיגות תוך אלא ישיר בקו לא אמנם לידת תיאור אל רמז לשמוע אפשר שלפנינו והחי הציורי בטקסט «ילד:3נו&=כ ניתן כן, ואם אדם(. )ונעשה et homo factus est — הנוצרית במיסה ישוע

העומד ההיסטורי השינוי כי היגל, של תחושתו על מעיד שהדבר ולשער להפליג תיאור ישוע. להופעת מייחסת שהנצרות לזה דומה גודל בסדר הוא לבוא

בפרק ה׳פנומנולוגיה׳, בסוף מצוי (Nativity)המולד תמונת של דומה פילוסופישני״. ״מולד כמין החדש הזמן את רואה היגל כי דומה הנצרות. הולדת על ראשונית בצורה לעת־עתה מופיע החדש העולם מושלמת: ממשות לו אץ

שלב בכל :הדיאלקטי במהלך ונשנה החוזר מבנה זהו פיתוח. הטעונה וגולמית,הגולמית, ההתחלה מן כאילו מתחילים שוב שבה לאחור, נסיגה כאילו יש חדש


הנחת עם מושלם אינו עדיין שבניין כמו 0מושגו. או אי־אמצעיותו° רצוננו אם עצמו. השלם אינו עדיין השלם של הנקנה מושגו כך יסודותיו,

סיפוקנו על נבוא לא עליו, ושפע צמרתו מוטת גזעו, חוזק על אלון לרא^ ח,°רוה עולם של נזרו המדע, גם כך בלוט. בפנינו יציגו זה במקום כאשר

זעזוע של פרי היא החדש הרוח של התחלתו מבראשיתו. מושלם אינו

למרבית האופייני הלולייני)ספיראלי( המבנה מכאן שלב. אותו של המופשטת שלב כיצד ויגיעה, פירוט ברוב לפעמים מראה, שהיגל לאחר היגל: של ספריו לאחור מיד נסוג הוא במקומו, ומתייצב קודמו את (aufhebt)לעל׳ ׳שם חדש

זו פוטנציאלי. או ראשוני באופן רק עתה לעת הופיע החדש השלב כי ומדגיש הזה המימוש בתהליך מימוש. הדורשת חדשה מהות אלא ממשות עדיין אינה

שדוחף מה לובשת, שהיא הצורות או הצורה עם מתיישבת אינה החדשה המהות יותר גבוה או חדש עיקרון כל אחרות, במלים חדשה. לרמה שוב התהליך את

תוכנו בין ניגודים ובסידרת מהותו, את תואם שאינו באופן מתחילה מופיע את כאן חוזה שהיגל אף־על־פי כי יתברר שלפנינו, לעניין זאת ניישם אם לצורתו.

מופיע החדש״ ״העולם גם הרי עצמה, ההיסטוריה סיום את ואף הפילוסופיה קץ העשוי בתהליך ולהתממשות להבשלה הזקוק כעובר עדיין, מופשט כחידוש

את כך אחר ראה ודאי שהיגל נסיגות)כפי חסר לא ואולי ומייגע, ארוך להיות של תחילתו את כאן מבשר שהיגל לומר ניתן זו מבחינה הרסטורציה(. תקופת

מתחייב אינו אך מהותית; מבחינה ״אחרונה״ אולי חדשה, מודרניות של עידןהאחרון ההיסטורי העידן של סיפו על עומדים אנו דווקא. קצר עידן זה שיהא

החברתית והפנימית, החיצונית החירות של עצמית כהגשמה המודרניות — רחוקה להיות יכולה השלמתו ואשר החל שרק כתהליך זאת אבל והעיונית;

שתצליח. אפריורית ערובה ואין ומייגעת פיתוח. וללא ראשוני באופן הנתון קיומו אי־אמצעיותו:

שהלשון למה זה במקום מתכוון היגל שקילות. כאן מציין ה״או״ :מושגו או ופיתוח)ראה מימוש בלי מופשטת כלליות כלומר, סתם״, ״מושג מכנה הרגילה

שמקבל החמור למובן מנוגד זה עממי שימוש פשוט״(. ״מושג להלן: גם כלליות קונקרטית, כלליות מציין הוא שם היגל, שיטת בתוך ׳מושג׳ הביטוי

שניתן קריאה, טעויות לצמוח יכולות מכאן בממשות. גילום שקיבלה מפורטתההקשר. סמך על עליהן להתגבר

ביטויו שיא היא שהושלמה הפילוסופיה היגל, בשיטת :הרוח עולם של נזרומוחלט׳. ׳רוח בבחינת הרוח של

75ההשלמה אינו העיקרון

לדרך שניתן הפרם היא ומגוונות; רבות תרבות בצורות מרחיק־לבת אל שחזר השלם היא זו התחלה ומאמץ. יגיעה ורבת פיתולים עתירת

אולם פשוט,° למושג ונעשה 0ההתפשטות ומתוך 0העקיבה מתוך עצמו שנעשו הקודמים שהעיצובים בבך, תלויה זה פשוט שלם של ממשותו

הפעם אך — עיצוב לעצמם ויעניקו יחזרו ויתפתחו, יחזרו למומנטיםשנתהוותה. החדשה המשמעות ובתוך החדש היסוד בתוך

האפוף השלם אלא אינה החדש העולם של הראשונה הופעתו אםשלם של הבללי היסוד רק היא אחר: בנוסח או פשטותו, על־ידי ומוסתר

נוכח עדיין ואיננה שחלפה. 0המציאות של עושרה במקביל, הרי זה,

רק למימוש מגיע הטהור הרוח ובחלל. בזמן הפריסה :ההתפשטות העקיבה... אל החוזרת התכנסותו ומתוך ובחלל, בזמן האמפירי, בעולם פריסתו על־ידי של החחרת התכנסותו ראשית הוא המודרני העידן כאמור, ומתוכם. בהם עצמו אל הרוח שיבת גם אבל החיצוני; בעולם התנכרותו( התפזרותו)ואף מתוך הרוח לעת אבל מהפכני, באופן חדש מושג זהו גרידא. מופשט כשלב מתחילה עצמו את שאפשרו הקודמות התרבות צורות שכל צריך עדיין סתם״. ״מושג עתה

מחדש ויתעצבו יתפתחו הרוח, בתוך נשמרה דמותן ואשר החדש, השלב הופעתממשות. לו יתנו וכן החדש, הכולל העיקרון של לאורו שהוא מה כל היגל, לפי בלתי־ממשי. מופשט, מושג במשמע כאן :פשוט מושג

היגל ממשות. ללא פוטנציאלית התחלה שהוא או מתוכן, עני ריק, הוא ״פשוט״ את שרואה מי לכל — ולפוזיטיביסטים לאמפיריציזם, לדקארט, בכך מתנגד

טוען ראשית, ״פשוטות״. ביחידות הממשות של ו/או ההכרה של הבניין אבני דבר של במיצועו קיומו לשם תלוי דבר שכל כיוון בנמצא, פשוטים אין היגל, במיצוע דרגות יש אמנם ושנית, כלשהו. כללי יסוד של במיצועו ובעיקר אחר, יותר פשוט שהנו מה אבל פחות, ופשוטים יותר פשוטים דברים ישנם ולכן הזה, לא כזה ובתור בלבד פוטנציאל הוא או ביותר, והמופשט הדל גם כך בשל הוא

הדל המושג בתור סתם ה׳הוויה׳ מושג את רואה היגל זו להשקפה נאמן ממשי. עד מאפלטון לעיקר, שעשוהו לאלה בניגוד — בפילוסופיה ביותר והריק

היידגר. אצל כאמור, בעבר. לרוח שהיה המגוון האמפירי הקיום (:Dasein) מציאות

קיים או שנמצא מה כל לא ממשות. לבין קיום או מציאות בין לערבב אין היגלהמציאות של חלק היו כי אם בעבר, לרוח שהיו המציאות ואופני ממשי. הוא


חשה שהופיעה החדשה התבנית בתוך 0הזיברץ. בפנימיות לתודעה יותר עוד אך 0התוכן•, מיוחדות ושל ההיקף רוחב של בחסרונם התודעה

א מזה בביטחון נקבעים ההבדלים שבזכותו 0הצורה/ טיפוח את חסרה ןי

של לדרגה בהם הגיעה לא המציאות )שכן ממשיים היו לא האובייקטיבית,מימוש(.

המרמז היגל, אצל שיטתי תפקיד זה לביטוי : (Erinnerung)הזיכרון בפנימיות בזיכרון׳ הזיכרון.׳הפנמה למושג הרגילה, הוראתו לפי וגם, ה׳הפנמה׳ למושג גם

לעל׳ ה׳שימה מושג ושל הדיאלקטיקה של לאפשרותה יסוד תנאי היא(Aufhebung) צורתו אשר תוכן ישנו דיאלקטית התפתחות בכל אותה. המגדיר

יותר גבוהה ברמה נשמרת היסודית משמעותו אבל ומתבטלת, נשללת הנחותה הנחשב שביטדה ההפנמה, על מתבסס השתמדות של זה יסוד וביטוי. עיצוב של

דיאלקטית, לוגיקה לקיים אפשר היה לא ההפנמה בלעדי הזיכרון. הוא והמודע איכות יוצרת אלא המוצא לנקודת אותנו מחזירה אינה שלילת־השלילה שבה

בתוך נשמרת תוצאותיה על הראשונה השלילה שכן יותר. ומורכבת חדשה שני מצד שלו. ההיסטוריה ושל עצמיותו של אורגני לחלק ונעשית התהליך נושא בעלי יצורים של התנהגותם למבנה רק מתאימה דיאלקטית לוגיקה כי מכאן ברור

או התודעה, החיים, של ישים — אורגניים יצורים של לפחות או תודעה, את לשלול זה ובכלל הקודמים, מצביהם את להפנים המסוגלים — התרבות מכרעת: מסקנה מכאן החדש. במצב כמרכיב אותם ולשמור הללו המצבים משמעות כל אין הרוח: תחום הוא הדיאלקטיקה של המובהק תחומה

פסוקים בכללם אינרטיים, ישים ושל הדומם הטבע של ישים של ל״דיאלקטיקה״ ולו זכירה, של כושר בו שיש במקום רק תיתכן דיאלקטיקה שכן, תחשיב. בתוך

לוגיקה הכלל מן מוציא וזה גרידא; אורגנית הפנמה של הלא־מודעת בצורה מטריאליסטית׳ ׳דיאלקטיקה היגל שלפי )מכאן דוממות טבע ומערכות צורניתהוא(. מופרך מושג על ונפרם התפרט לא עדיין החדש העיקרון התוכן: ההיקף...מיוחדות רוחב

הרלוונטיים. המיוחדים התכנים כל ועל התרבות צורות כל השומרת שיטה מתוך וזאת החדש, לעיקרון רציונלי ביטוי מתן : הצורה טיפוח

להיות היכולת את המוחלטת לדעת יעניק זה דבר רק והבדלים. הבחנות על היגל סגולה. יחידי של האסוטרית נחלתם שתהיה במקום ,אדם כל יעל־יד מובנת

הצורה מהותם. של אלא הדברים, הצגת של שאלה רק בכך רואה אינואת ותבטא אמיתית תהיה עצמה שהתורה כדי נחוצה האינטליגיבילית

77ההשלמה אינו העיקרק

המדע אין הצורה של זה טיפוח בלי המוצקים. יחסיהם על־פי ונערכים סגולה. יחידי של האסוטרית כנחלתם נדמה והוא כללית, להבנה ניתן

יחידים ושל בפנימיותו; או במושגו רק נתון הוא כי — אסוטרית° נחלה ליחידי קיומו את עושה המדע[ נשל חסרת־ההתפשטות הופעתו כי —

ועשוי להשגה ניתן 0אקסוטרי, גם הוא שלם באופן שנקבע מה רק גרידא. הדרך היא המדע של השכלית הצורה הכלל. לנחלת ולהיות להילמד

הדעת אל להגיע והדרישה לכל; והשווה הכל בפני הפתוחה אליו, כאשר התודעה של 0המוצדקת דרישתה היא השכל באמצעות התבונית

0הטהור האני הוא החשיבה, הוא השכל שכן המדע. אל ניגשת היא

שראינו וכפי יוצא; פועל היא הכל בפני פתיחותה הלוגוס: שהיא הממשות,מזדהים. — שלו ההצגה וצורת עצמו המדע צורת — הדברים שני לעיל,

תורה היא אסוטרית המיסטיות. הכתות מעולם מונחים אםוטדי...אקםוטרי: הפתוחה דעת היא אקסוטרית :חלק בה לוקחים סגולה יחידי שרק כעין־מיסטית

הרבים. בפני הסובייקט של דרישתו את לספק צריך הפילוסופי המדע המוצדקת: דרישתה

אלא מלומדה, אנשים כמצוות או סמכות בכוח מבחוץ, האמת את לקבל שלא כך לשם שלו. כבאמת בה ויכיר הזו באמת ייווכח פרטית, כתודעה עצמו, שהואאתה יחד ולהתפתח עצמה, הפרטית התודעה של בעמדתה להתחיל צריך

שלב בכל ומתגלעים והחוזרים בתוכה, שיש והסתירות אי־המספיקות מתוך — של כפיתוח הכללית האמת תיוולד זו דיאלקטיקה שמתוך עד — שלה נוסף

;ה׳פנומנולוגיה׳ של העיקריים מתפקידיה אחד זהו עצמה. הפרטית התודעה אחדות אלא והאובייקט, הסובייקט אחדות רק אינה מטרתה הזה, ובנתיב

וה׳אמת׳(. ה׳ודאות׳ כאיחוד מתאר הכללית)שהיגל והאמת הפרטי הסובייקטואילך. 38 עמ׳ במיוחד מבוא, ראה זו בסוגיה מורחב לדיון דימויים או מושגים בין הקישור עקרון הוא השכל קאנט, לפי הטהור: האני

הטהור׳, ׳האני הוא השכלית( הפעולה יסוד הזה)כלומר, הקישור ויסוד שונים:היגל אחת. בתודעה עצמו אל הדימויים ריבוי את המייחס הסובייקט, או החשיבה זה. רעיון ממשיך — עליהם לעמוד המקום זה שלא בשינויים —

בתוך כבר לזהות ניתן ׳אני׳, בתור שאותו, הסובייקט, פעולת היא השכלית המדע לקראת להתפתח זו תודעה יכולה ועל־ידיו הלא־מדעית: התודעה

השלם. הפילוסופי


המשותף היסוד וזהו ,°מכבר המוכר זה הוא שכליות בו שיש ומה ;בכלל באופן להיכנס עשויה היא שעל־ידיו הלא־מדעית, ולתודעה למדע

המדע. אל בלתי^אמצעי הפרטים של מלאות איפוא לו קנה לא ועדיין התחיל, אך שזה המדע

זו תוכחה אם אך לתוכחה. כך בשל נחשף הצורה, של שלמות ולא במו בדיוק הצדקה חסרת היא הרי ,°המדע של מהותו לעצם מכוונת הוא, זה ניגוד דיברנו. שעליו ולעיצוב לפיתוח בתביעה להכיר הסירוב

להתירו, מתייגעת זמננו של המדעית שהתרבות העיקרי ןשר7ה כמדומה, ושל החומר של בעושרם מתפאר אחד° צד כהלכה. לה מובן אינו ועדיין

בוז להם רוחש המענז, את לומר אם ,°האחר הצד ואילו ,השכליות הראשון הצד כאשר גם בלתי־אמצעיות. ובאלוהיות בתבוניות ומשתבח

של האלים לחצו בגלל ואם לבדה האמת מכוח אם שתיקה, לידי מובאזאת בבל מנוצח, דבר של ביסודו עצמו את חש הוא אם ואף שכנגד, הצד

הלא־מדעית התודעה כאשר (:das Bekannte; familiar) מכבר המוכר לה שנראה מה על מתבססת היא לדעת, מנסה הלא־מעוצבת( )היומיומית, הדרך אינה כזו גישה אמנם הקודם. נסיונה מבחינת סביר או מוכד־מכבר

בה ופועלים נתונים שכבר התחלה כאן יש זאת ובכל האמת, את להשיג התואמת תנועה של וראשית דיאלקטית להתקדמות מנוף כאן יש זו מבחינה והשכל. האני

.(115 ׳בעמ הערה גם )ר׳ האמת. לקראת אפשרית דעת של אפשרותה עצם את לשלול באה הטענה אם :המדע של מהותו לעצס

השכל של הרציונליסטים וגם האמפיריציסטים גם שאומרים )כפי מוחלטת התביעה את לקבל שאין כמו אותה: לקבל אין אז כי קאנט(, זה ובכלל הסופי,

השכל. ללא המוחלטת הדעת את לממש הדורשת הרומנטית, של לפילוסופיה רומז שהיגל נראה הצורך. די ברורה אינה הכוונה :אחד צד

השכל על שונים בהדגשים הנשענת (,Aufklärung, enlightenment)הנאורות הדגש את וגם האמפיריציסטי הדגש את גם לכלול ניתן בזה הניסיון. ועל

קאנט. של הביקורתית הפילוסופיה את וכן הנאורות, של השכלתני השכל לסמכות הבזה לגווניה, הרומנטית המוחלט פילוסופיית האחד: הצד

ואחדים שלגל נובאליס, לשלינג, כנראה מתכוון היגל השיטתי. והניסיון על שהשפיע ריטר בשם מיסטי פילוסוף־טבע — איפוליט לדעת — )ובכללם

נובאליס(.


צודקות, תביעות אלה שכן ;לתביעותיו הנוגע בכל הסר־סיפוק נשאר הוא ואילו שכנגד, הצד מנצחון בחציה רק נובעת שתיקתו נתמלאו. שלא אך

מציפייה כרגיל הנובעים ובאדישות בשעמום מקורו האחר חציה0מתמלאות. אינן ההבטחות בעוד בהתמדה, ששולהבה

להשיג המלאכה, את עצמם על מאד מקלים אחרים° הרי לתוכן, אשר ר:לומ רוצה ,חומר של שפע תחומם אל מושכים הם גדולה. התרחבות

בעניינים להתעסק מעדיפים שהם ומכיוון ;°מכבר וערוך שידוע מה

את לבטא היא: העיקרית הציפייה( ההבטחה)או מתמלאות: אינן ההבטחות ומפורטת, שלמה לוגית כשיטה המוחלטת, הדעת עקרון החדש, העיקרון זוהי האנושיים. והידע הניסיון תחומי בכלל הפועל הפנימי ההיגיון את שתבטא להגשים ניסו ושלינג, פיכטה כגון קודמיו, כי סבור שהיגל הזמן רוח של התכנית

קאופמן, לדעת כאן. נרמזים שלינג או פיכטה רק לא אך חמורים. ליקויים תוך שלגל, פרידריך של לעברו אירוני חץ שולח נתמלאו״ שלא ״הבטחות על הדיבור באה שלאחריהם וציפיות רעש הופעתו עם שעורר הנוצרית, הרומנטיקה מנביאי מכילה — ב׳פנומנולוגיה׳ רבות כמו — זו שפיסקה ברור מקום מכל אכזבה. צריך( ניתן)או כולם את שלא היגל, של בזמנו התרבותית הזירה אל רמזיםהיום. לפענח כלומר פילוסופית, אנציקלופדיה כמעין הצורך את המדגישים אלה :אחרים של היסוד תוכני שכל אפריוריים, מושגים של מפורט ריבוי בעלת בשיטה )שכינה פיכטה של בשמו בעיקר נקשרה זו תכנית בה. ייכללו והחיים הידיעה בכללם ואחרים, שלינג גם אך (,Wissenschaftslehre— המדע׳ ׳תורת אותה:

מן לגזור שדרש קאנט, אצל מצויה הרעיון של ראשיתו אותה. אימצו עצמו, היגל וליכודה שלמותה שרק מפורטת, מטאפיסית שיטה הפילוסופיים העקרונות

וחידוש ׳קאנט ספרי ראה כך )על מספיק. ביסוס לה להעניק יכולים הפנימי אבל זו, למגמה שותף היגל (.294-285 ׳עמ ,1986 ביאליק, מוסד המטאפיסיקה׳,

בה. שהלכו והחיצונית הפורמליסטית הדרך על קודמיו את מבקר יצרו אחריו, ושלינג שלו, המדע׳ ב׳תורת פיכטה מכבד: וערוך שידוע מה

את הפיקו או פיתחו לא הם היגל לדברי אך מושגי; ועושר רוחב בעלות שיטות באופן אותם ליקטו אלא שביסוד, העיקרון מתוך או זה מתוך זה הללו התכנים נפוצה היתה זו טענה השונים. והידיעה החיים בשטחי התבוננות מתוך אמפירי,

הקטגוריות את ש״ליקט״ אריסטו את האשים קאנט הגרמני. באידיאליזםהצורך על הכריז שרק קאנט את האשים פיכטה אחד: מעיקרון אותן ״גזר״ ולא


השאר כל כאילו הרושם, את יותר עוד המעצרים ויוצאי־דופן, מוזרים מצוי כבר — דרכה לפי בו להתעסק גמרה שהידיעה מה בל בלומר, —

ונערך. סודר לא שעדיין במה גם שולטים הם לזה ונוסף מזמן, בידיהם כאילו הנראית המוחלטת, לאידיאה הבל כבופפים° נראים הם זו בדרךמקיף,° מדע לידי התרחבה וכאילו דבר בל בתוך אותה להכיר ניתן

הספציפי; תוכנם את גזר ולא השכל מושגי את ליקט הוא גם אך כזו, בגזירה לא שקאנט נראה הדברים, את נבחן אם דומה. האשמה בפיכטה מטיח והיגל עיקרון לפי אותו לגלות אלא האפריוריים, המושגים של תוכנם את לגזור דרש

(.328-322 ׳עמ המטאפיסיקה׳, וחידוש ׳קאנט >ר׳ משותף אחד מנחה)הויריסטי( כנגזרים לא הפילוסופיה שיטת של המיוחדים התכנים את לראות דורש היגל

דיאלקטית מהתפתחות כנובעים אלא אמפירי, באופן כמלוקטים ולא אנליטית.33 עט׳ מבוא ר׳ המצטבר; ההיסטורי הניסיון של במצע הנעזרת החיים תוכני את מפיקים הם כאילו נראים רק שלינג או פיכטה :ככופפים נראים התפתחות, וחסר זהה אצלם נשאר (1)שהעיקרון מפני היסוד, עקרון מתוך והרוחממנו. לנפוק האמורים לתכנים וחיצוני זר הוא (2) ובכך

לכפוף פילוסופית: שיטה של המטרה אכן זו :מקיף מדע לידי התרחבה כאילו חדשים דברים של וגם נודעו שכבר דברים של גם האנושי, הידע אוצר כל את

בתור בכולם, תתגלה שזו באופן המוחלטת, האידיאה אל לבירור, העומדים לה ולתת מופשטותה מידי זו אידיאה להוציא וכך ;שלה ביטויים או אופנים ברקע גם עומדת בשפינוזה( עוד זו)שמקורה מטרה מקיף״. ״מדע בתוך מימוש

התפתחות על־ידי הדבר את לעשות שיש טוען הוא אבל היגל, של מאמציו זה מדע שיאכלסו התכנים מפירוטיה. אחד כל ושל עצמה האידיאה של ית מי נ פ

׳תנועה׳, ׳כמות׳, ׳חומר׳, pכג— בתוכו יסוד קטגוריות אלא העולם פרטי אינם כיצד היא השאלה ׳ספקנות׳. או ׳נאורות׳ ואפילו ׳מדינה׳, ׳משפחה׳, ׳משיכה׳,

עקב עצמו למכלול קורה ומה המכלול, מן מתפרטים אלה מיוחדים תכנים ׳תיזה־ :קבועה סכימה לפי נעשית ההתפרטות פיכטה, אצל ממנו. התפרטותם

להיגל, לייחס בטעות שנוהגים סכימה זוהי ;להלן( הערה אנטיתיזה־סינתיזה׳)ר׳ בלי מגבוה המוטלת קישחת, נוסחה כמין פיכטה בשיטת ונשנית שחוזרת סכימה

חוטאת היא אחד מצד לכן, בו. חלה שהיא העניין של המיוחד לטיבו לב שים והגיוץ הריבוי למרות שני, ומצד אפריוריות, סכימות סובל שאינו הממשי, לתוכן

והגיוון השוני מושגית: חדגוניות אצלו שוררת פיכטה, אצל המצד החומר שלאצל כמו־כן לו. חיצוני בחומר רק קיימים הם אלא עצמו, במושג מתרחשים אינם


שאותו מתוך הושג לא כי מגלים מקרוב, רוחב.זה בוחנים באשר אולם החזרה זוהי אלא דמויות, של שוני לידי עצמו את עיצב אחד עיקרון

חומר על חיצוני שם.באו.פן3רק.י אשר והזהה, האחד של חםרת־הדמות° בבל .שונות של משעממת מראית־עין לו רבש ובך בעל־שוני

האידיאה, הרי נוסחה, אותה על זו מעין חזרה אלא אינה שההתפתחות ועומדת תקועה למעשה נשארת בשביל־עצמה, אמיתית היא שאמנם

האחת הצורה את מטיל רק היודע° הסובייקט באשר הדרך. בראשית

העיקרון של מעמדו לגבי כלום משנה אינה העליון העיקרון התפרטות קודמיו, בדיאלקטיקה ואילו שלא. בין שהתפרט בין מקרה, בכל מוחלט נשאר הוא עצמו:

לריבוי התפרטותו מתוך ונבנה הולך מוחלט, בתור עצמו, העיקרון היגל, של ובתוכו. הזה הריבוי מתוך כממשי עצמו״ אל ״שיבתו ומתוך

חדגונית נוסחה על החוזר פיכטה, נוסח הפורמליזם זוהי הדמות: חסרת החזדה וניסה מוחלט, שפינוזיסטי עצם כמין ה׳אני׳ מן יצא פיכטה לא־דיאלקטי. באופן ־דיאלקטית, כעין בדרך הלך כך לשם והידיעה. הישות תחומי כל את ממנו לגזור הסתירה מן להימנע וכדי ה׳לא־אני׳; ניגודו, את עצמו כנגד מציב ה׳אני׳ שבה

ונוצרת לגבולו, עצמו את מצמצם המתייחסים משני אחד כל כך, מתוך הנוצרת טוען היגל סינתיזה. בשם מכנה שפיכטה זה־בצד־זה, קיום־יחד, של מין ביניהם

מן*הניגודים אחד שכל מחייבת אמיתית סינתיזה חיצונית; קוניונקציה רק שזו אצל מולידות הללו היסוד פעולות שלוש בלבד. בצידו ולא השני בתוך ישכון

נוספת התפרטות בכל החוזרת ׳תיזה־אנטיתיזה־סינתיזה׳, הנוסחה את פיכטה חדש ניגוד המולידה ׳תיזה׳, שוב נעשית חדשה סינתיזה כל :השיטה מושגי של

זו שדרך טוען היגל המדע׳. ׳תורת של הקטגוריות כל לגזירת עד חלילה, וחוזר זה את זה חודרים אינם המתייחסים ששני מאחר פורמלית, אלא דיאלקטית אינה

היא — המתייחסים לשני חיצונית שהסתירה ומאחר תחום, אותו על חלים ואינם צרי_כה הפילוסופיה תבנית היגל, בעיני עצמם. בהם נוגעת ואינה שביניהם הגבול נוסחה מראש עליה להחיל אי־אפשר לכן שלה; התוכן התפתחות מתוך לצמוח החומר אדרבה, הסתירה. לחוק מראש המצייתת נוסחה לא וודאי כלשהי, קשיחה

מושגיו. של ובונה חיובי כעיקרון הסתירה קיום את דורש הפילוסופי ״חדגוני״ באופן החומר על מטיל שפיכטה העליון העיקרון היודע: הסובייקט

מכאן הסובייקט. של קיומו דפוס כלומר התודעה, אחדות קאנט, בעקבות הוא, או אמיתי והממשות: החשיבה של העליון החוק שהוא הסתירה, חוק גם נשאבמרסקת עצמית סתירה ואילו התודעה, אחדות עם שמתיישב מה רק הוא ממשי


הזה הנח היסוד תוך אל נוצק והחומר לו, שמזדמן מה על והבלתי־נעה סתם אותו משיחטיאו פחות° לא הנדרש את מחטיאים הרי מבחוץ, העושר הוא שנדרש מה שבן, התוכן; אודות על שרירותיים רעיונותואילו התבניות; של הנקבעת־מעצמה וההיבדלות ,°עצמו מתוך השופע

היגל ממשי. ואינו אמיתי אינו בסתירה שנגוע מה לכן התודעה; אחדות את עם פשוט כשוויון להבין אין הסובייקט זהות את בעיניו, זו. למסקנה מתנגד סתירה־עצמית ככוללת ולכן והבדל, שוויון של כאחדות אלא (,A=A)עצמו

והכעין־ היגל של הדיאלקטיקה בין המכריעים ההבדלים אחד זהו בתובה. — הסובייקט מבנה — ביסוד מניחים ששניהם הדגם פיכטה. של דיאלקטיקה

במיצוע העצמית הזהות מימוש על ועומד ניגודים, של כאחדות היגל אצל נתפס זהות־עצמית סוף ועד מראש הוא הסובייקט פיכטה אצל ואילו האחרות, חיצוני פיכטה אצל נשאר היודע שהסובייקט עוד, נובע ומכאן ופשוטה. ראשונית ויחד ידיעתו תהליך באמצעות מתפתח עצמו הסובייקט היגל אצל ואילו לתהליך,

מושאו. עם ליצור פירושו זר, חומר על אחידה נוסחה להטיל פחות: מחטיאים...לא

זו מבחינה בה. הכלולה לתורה צידוק להעניק מסוגלת שאינה מדומה, שיטתיות לבין שיטתית־כביכול מערכת בתוך המופיעה פילוסופית טענה בין הבדל אין

שיטה. כל ללא המושמעות שרירותיות טענות באופן להתפתח צריך התכנים עושר :עצמו מתוך השופע הטבעי העושר

דמויות״. של שוני לידי עצמו את ]ש[עיצב אחד ״עיקרון ולבטא אימננטי, חייב העיקרון כלומר, דיאלקטית. להיות חייבת פנימית, בהיותה זו, התפרטות

את ודוחף המאפשר פנימי ניגוד זהו עצמו: הוא לא וגם עצמו הוא גם להיות רציונלי. אופי לה מעניק ובזה — מבנה בעל כיוון לה נותן וגם ההתפתחות,

אלא מראש, נתונה שאינה העצמית, הזהות מימוש לקראת הליכה :הוא הכיוון את תחילה מעצב אחד שעיקרון כך מתוך נבנית הזהות־העצמית תוצאה. היא

להתקיים עובר הוא בזה וניסיון. תודעה מציאות, חיים, תבניות של לריבוי עצמו אבל מפוזר; אמפירי ריבוי בתוך כלומר עצמו, של ה׳אחר׳ או הניגוד בתור

המפורטת בצורתו הוא־עצמו אלא אינו אליו עובד שהעיקרון הזה ה׳אחר׳ מתוך דק הקונקרטית. זהותו מימוש לשם בשבילו הכרחית הנה וזו והאמפירית,

מתוך כלומר וכד, וכחיצון, כפנימי וכפרטי, ככללי וכריבוי, כאחדות קיומו עצמיותו את ולזהות לחזור העיקרון יכול זהותו, שבתוך הפנימי הניגוד

זהותו. את לממש וכך ה׳אחר׳ הריבוי בתוך האמיתית


החומר, של ההבדלים אל רק המגיע חדגוני, פורמליזם הוא שלפנינו מהמראש. ומוכרים מוכנים היו בבר שאלה מפני רק וזאת

הן זו מופשטת וכלליות זו חדגוניות כי מכריז דעה אותה בעל אולם את בכך מגלה סיפוקו על מתוכן בא שאינו מי כי מבטיחנו והוא המוחלט,

בימים בה. ולהחזיק המוחלטת נקודת־המבט על להשתלט יכולתו חוסר לדמות הריקה האפשרות בעצם די היה ידוע דימוי להפריך כדי עברו, לה היה הכללית, המחשבה זו, סתמית ואפשרות ;°אחרת בדרך גם אותו

רואים, אנו לבך° בדומה ממשית; הכרה של החיובי הערך מלוא אפילו של זו בצורה הכללית לאידיאה הערך מלוא את מייחסים באן שגם

את ומר:ל במוט או 0והמסוים, הנבדל של המסתו ואה ממשות; חוסר חושבים עצמי, צידוק ובלי וסו■נ פיתוח בלי הריק, לתהומות השלכתו

בתוך שהוא כפי כלשהו בנמצא לעיין 0לאופן־הגות^ספקוקיסיבי. באן

ללא לחשוב האפשרות פורמלית, במטאפיסיקה :אחדת בדרך גם אותו לדמות נחשבת שהנו, כפי להיות( שלא עשוי איננו)או כלשהו עניינים• שמצב סתירה אולי ;׳הפרכה׳ בשם זאת בכנותו מגזים היגל הכרוז!. שאינו לכך מספקת הוכחה כלא־הכרחי שהוכח מה ולכן, הכרחיות, דורשת שהפילוסופיה לומר כוונתו היגל מניני היא זו .חשיבה דרך מקום מכל הפילוסופי. תוקפו את מאבד

וייעלם. יתבטל כלשהו שעניין כדי בסתירה שדי מניחה היא כי ,חותהונ מופשטת האידיאה כי הסבורים אלה אצל פחות לא חמור ליקוי מוצא היגל :לכך בדומה ידיעה להעניק כדי בה די והבחנות, פיתוח בלי המוחלט, של והסתמית הכללית להגותו סביב כאן ומתמקדת חוזרת היגל של ביקורתו :עליונה ואפילו ממשית

שלינג. של חוויית בתוך השכליים ההבדלים ביטול והמסוים: הנבדל של המסתו

המוחלט. הדיבור( בלשון מציין)כמו הוא אין היגל: אצל חיובי רתוא זה ולטיבי:ספק

התופסת העליון, הרציונלי הסוג מן השגה אלא בסיס, וחסרות פרועות השערות שהיא מתוך הפרטי את במישרין המשיגה חשיבה זוהי בפועל. הממשות את

של אופן זהו בכך (.6 הע׳ ,31 ׳עמ )ר׳ ולהיפך הכללי, העיקרון את חושבת בשביל הגרמני. באידיאליזם הוויכוח במרכז שעומד מושג שכלית׳, ׳הסתכלות

לוגית תבנית היא — האדם מן שלל שהוא — שכלית הסתכלות קאנט,בה ראה שכלית, הסתכלות של כושר לאדם וייחס שחזר שליע, ואילו מסוימת:


דובר אמנם עתה זה בי שאומרים זה, אלא באן פירושו אין המוחלט ,°A=A־n בתוך המוחלט, בתוך אבל קבוע־ומסוים, משהו כעל עליוזו ויחידה אחת ידיעה להציב אחד. הבל שם אלא בלל, כזה ן^ר אין שהגיעה הבחנות הקובעת ההכרה לעומת — שווה הכל שבמוחלט — לעשות או — מילוי לידי להגיע ותובעת המבקשת או — מילויה אל הרי 0שחורות, הפרות בל שאומרים, במו שבו, לילה כמין המוחלט את

החדש הזמן של שהפילוסופיה אף־על־פי בהכרה. הריק של הנאיביות זו והוא תוכה? בעצם 0ומתחדש חוזר הוא הפורמליזם, את ומבזה מגנה

היטב ומוחש ידוע הבלתי־מספיק שאופיו אף — המדע מן ייעלם לא גם בשלמות לעצמה תבהיר לא המוחלטת הממשות שהכרת זמן כל —

טבעו. את

שלינג עם מסכים היגל רוחני. ניסיון של מיוחס אופן מיוחדת, חוויה של מין המוחלט, את ולתפוס הסופי הרגיל, לשכל מעבר לעבור מסוגלת שהפילוסופיה

את המתרגם מדע, על־ידי אלא שכלית הסתכלות של חוויה על־ידי לא אבל מפורטת. מושגית ללשון השכלית ההסתכלות עקרוןA=A : המבנה לציון — שלינג אל בירושה שעברה — פיכטה של נוסחתו זוהי

מוחלט. כעיקרון האני, של הזהותי־הישיר הרומנטית החוויה שלינג. אל בעיקר מכוונת זו אירוניה שחורות: הפרות כל

אינה זה ובגלל הנבדל, הפרטי היש טשטוש תוך המוחלט את להשיג מתיימרת שם, תופסים מה ברור ולא אחידה, לעיסה מתערבל הכל ממשי. דבר שום תופסת

בכלל, המיסטיקה על ביקורת כאן יש בהרחבה, בכלל. משהו תופסים ואם דרכה את בתוקף דוחה אך המיסטיקה, של למטרותיה הקרוב פילוסוף שמשמיע

במקומן ומעניקה שלה מטרותיה את מחמיצה זו דרך לדעתו, האי־רציונליסטית. להבחין יכולת וללא ביסודה ממשית ישות ללא התפעמות, של ריקה חוויה שנוצר והקרע הזו, הביקורת מחיצי מאד נפגע שלינג בה. שכלול מה את ולבקר

עוד. אוחה לא היגל לבין בינו במוצהר. פורמליסטים הם שלינג או שפיכטה טוען אינו היגל :ומתחדש חוזר תולדות של לדיאלקטיקה דוגמה המוצהרת)זו כוונתם ונגד אירוני, באופן אבל

לעצמם ביררו שלא מפני פורמליסטית, לעמדה ונופלים חחרים הם הרוח(, פילוסופית שיטה להקים :מתכניתם־שלהם שמשתמע מה את קוהרנטי באופןמוחלט. עיקרון יסוד על כוללת

אל להוציאו לניסיון קודם הוא כאשר כללי, שרעיון 0בחשבון נביא אם אותו נציין אם תועלת בכך תהיה הזה, הניסיון הבנת את מקל הפועל,

צורות במה זו בהזדמנות לסלק ]נוספת[, בכוונה גם וזאת וב;בקיר ןבא ההברה דרך על למכשול עומד בהן להשתמש ההרגל אשר ]חשיבה[,

הפילוסופית.

סובייקט הוא המוחלט

עצם הצגת מתוך רק עצמה את להצדיק החייבת שלי, התובנה על־פי עצם בתור לא האמיתי את ונבטא שנבין בך על עומד הבל השיטה,

להעיר יש ]סובייקט[. ° ושא נ בתור גם 0מידה באותה אלא ]סובסטנציה[,

85 סובייקט הוא המוחלט

בעמדתו, היפוך לכאורה היגל מבצע אלה תמימים בפסוקים :בחשבון נביא אם כזו הקדמה מדוע להסביר שטרח לאחר שלו, לפילוסופיה ההקדמ לכתוב ופונה לבוא העומדים קדמההה דברי כי לנו יראה בטקסט מדויק עיון .פשריתא אינה

כלומר, וקדמ־פילוסופית; דידקטית שמטרתה בעלמא״ ״שיחה היגל בעיני הם הקורא את להכין יכולים הם אבל ממש, פילוסופי דיון של ערך בעיניו להם אין

בו. המקננים קדומים משפטים כמה על מבחוץ תיגר קרואול תולספלהתפ או זזחלפתה ולא כעצם, המוחלט ראיית על תוספת כאן יש :גם במידה באותה

מוציא ניגוד אין (.Aufhebung)ה׳שימה־לעל׳ של בדרך היא התוספת ביטולה. כסובייקט)פיכטה, המוחלט תפיסת לבין )שפינוזה( כעצם המוחלט תפיסת בין אולם הנצרות(. תיאולוגי: ובהקשר — קאנט בעקבות שניהם — עצמו היגל וכן

מושג של הדיאלקטית משלילתו ונבנה השניים, בין הגבוה הוא הסובייקט מושג הסובייקט מושג של לשינוי להוליך חייב זה דבר יסודותיו. שימור תוך העצם סובייקט של חדש מושג נולד והעצם הסובייקט של הסינתיזה מן עצמו.

הסובייקט מן נבדל הוא בכך ישותי. או עצמותי צד לו שיש )סובייקט-אובייקט(, )לדיון היגל. לדברי גרידא״, ״סובייקט שהוא פיכטה של או קאנט של הטהורמבוא.( ר׳ זו בסוגיה מורחב ומובן משפט, של כנושא תחבירי, מובן לו יש ׳נושא׳)סובייקט( :נושא בתור

נוטים ובו קאנט, מאז רווח השני המובן החשיבה. של התהליך כנושא פילוסופי, בעלי ו/או חושבים יצורים של העצמית התודעה או ה׳אני׳, עם ׳סובייקט׳ לזהות

בתור עצמה, אל המייחסת אחדותית כתודעה נתפס הסובייקט מוסרית. אחריותפעולה(. ומניעי החלטות של ריבוי ומחשבות)או דימויים של ריבוי ״שלה״,


את או הכללי את הן בתוכה כוללת° ]הסובסטנציאליות[ העצמות כי מיד,ה של אי־האמצעיות ע די ה, הי מ שהיא אי־אמצעיות אותה והן עצ

,^ לתפום הניסיון אם הידיעה. בשביל אי־אמצעיות שהיא כלומר, 0הוויהגדרה הוכרזה שבו בדור גינוי° חמת עורר האחד העצם בתור אלהים את

סובייקט. של מבנה או תכונות בעל של: במובן ׳סובייקטיבי׳ התואר נגזר מכאן המציין ׳סובייקטיבי׳, המונח של העממי המובן לבין זה מובן בין לערבב אין

איפוא יש ממשיכיו ומרבית קאנט אצל אינטרס. בעלת או פרטית מבט נקודת את לחלץ מנסה היגל ביסודה)=׳אני׳(. מנטליסטית משמעות ׳סובייקט׳ למושג תבנית של במונחים פשר לו ולתת הצר המנטליסטי המובן מן ׳סובייקט׳ המושג קיומי מבנה אותו בעלת לוגיקה היא עצמה הישות של הלוגיקה מסוימת. לוגית

טמון כבר דמוי־סובייקט מבנה :אחר ובנוסח הסובייקט. של זה כמו והתפתחותיוהאובייקטיבי. העצמותי היש בתוך בכוח

פירושו כסובייקט גם ההוויה( )=יסוד העצם את לראות כוללת: העצמות בצורתו אמנם הידיעה, או החשיבה יסוד את מלכתחילה כבר בתוכו לאבחן

ולא גולמית כאפשרות כאן: שפירושו ביותר, ה״אי־אמצעית״ או הכללית היא אשר עד בקיומה להבחין שאי־אפשר חבויה, אפשרות זוהי לכן מפותחת. תפיסה על־ידי נשלטו הפילוסופיה תולדות זו מסיבה הפועל. אל לצאת מתחילה

ממול רק העומד חיצוני אובייקט ״דבר״, מין בו הרואה העצם, של חדצדדית להתקדם שכדי טוען היגל סובייקטיבי. מרכיב כל אין עצמו ובו לידיעה,

בתוכו ככולל גופו העצם את לתפוס — אפשר כבר ובימיו — צריך בפילוסופיה יש העצמית. והתודעה ההתפתחות כושר את כלומר, הסובייקטיביות, גורם את מושא של )אימננטית( פנימית כהנהרה הדיאלקטיקה של לאופיה ביטוי כאן

שמלבישים פירושו אין כסובייקט״ ׳׳גם העצם את לראות הדרישה שלה. הדיון עצמו. בו שרשיה את ומגלים שחושפים אלא מבחוץ, חדשה משמעות עליו

בדרך מציין העצם יותר. המקובלת ההשקפה זו הוויה: שהיא אי־אמצעיותאך זאת, מקבל היגל אליה. מתייחסת שהידיעה זו ההוויה, יסוד את כלל

העצם, מושג של חדצדדי מומנט רק בכך רואה — הקודמת בהערה כמפורט — המונח אגב, יחד. גם התחומים שני של אי־האמצעיות את בתוכו לכלול האמור

יסודי הוא כזה ובתור בכלל, הפשטות גורם את היגל אצל מציין ׳אי־אמצעיות׳ וב׳אי־אמצעיות׳ ב׳הוויה׳ משתמש היגל קרובות לעתים אך מ׳הוויה׳; יותר

שקולים. כמושגים כעצם הטבע עם אלהים את שזיהתה שפינוזה, לתורת הוא הרמז :גינוי חמת

אופי מאלהים ששלל בכך היגל מסביר שפינוזה נגד שנתעורר הזעם את בלעדי.

87 סובייקט הוא המוחלט

שבכך האינסטינקטיבית ההרגשה מן נבע זה דבר אחד, מצד הרי זו, שני, מצד 0נשתמרה. לא אבל 0ונתחסלה, שקעה רק העצמית התודעה כזו, בתור הכלליות כחשיבה, החשיבה אל הנצמדת 0המנוגדת, העמדה

והבדלים. תנועה חסרת עצמות אותה או עצמה, פשטות אותה היא גם של הוויתו את עצמה עם מאחדת החשיבה כאשר 0שלישי, ובמקום

חשיבה, בתור ההסתכלות, את או אי־האמצעיות, את ותופסת העצם

אופיו את מאלהים ששלל בכך דווקא ולאו אישיות(, )רוח, סובייקט של מן שפינתה חרג האימננטי האל בתפיסת )למעשה, העולם. ובורא הטרנסצנדנטי

הכעס.( עיקר את עליו עורר ובכך המערב, של והפילוסופית הדתית המסורת גם לראותו דורש אך המוחלט, של האימננטית התפיסה את מקבל היגל

ולהבנת — התמונה להשלמת גרידא. כדבר או כעצם רק ולא וכרוח, כסובייקט את מבקר היגל שבהם בטקסטים איפוא לעיין יש — שלפנינו המפורסם הפסוק

הפילוסופיה׳)מהדורת תולדות על ב׳הרצאות שפינוזה על בפרק בעיקר שפינתה,218 :2 ,1963 ,G. Lasson, Hamburg, Meiner) המוחלט העצם על ובדבריו הלוגיקה/ ב׳מדע האובייקטיבית״ ״הלוגיקה של החלק בסוף שפינוזה אצל

פועלים, ספרית אחרים׳, וכופרים ׳שפינוזה ספרי ר׳ הללו הטקסטים לניתוח.2 פרק ב, ספר ,1988

שוקע בעצם הגלום העצמית התודעה מרכיב שפינוזה, אצל :ונתחסלה שקעה מעיניו גם חבוי הכללית, במופשטותו להתקיים מוסיף הוא :דיוק )ליתר ונעלם.

שפינוזה.( שלהמוחלט־כסובייקט של הנחותה הצורה את ביטל שפינוזה :נשתמרה לא אבל

ידע לא אבל ;מיוחד רצוני באקט העולם את הבורא חיצוני, אלוה של הדימוי — חדש פילוסופי פירוש בתוך המוחלט של העצמית התודעה עקרון על לשמורוממשיכיו. קאנט נחוצים היו לזה ותקף.

״אני שהוא פיכטה, של הטהור הסובייקט לתורת הכוונה המנוגדת: העמדה לעצמו וזהה אני״( )ל״לא לעצם מנגר עומד דה סובייקט העצם. ללא חושב״

העצם. בתיווך שלא הטהורה, חשיבתו מכוח במישרין שעשה על־ידי והעצם האני את לאחד שניסה לשלינג, הכוונה שלישי: במקום

שלינג חזר שראינו, כפי בכך, אבל שכלית; להסתכלות האני של פעולתו את פירושו סובייקט סובייקט. ללא לעצם כלומר אינרטית, פשטות של לעמדה שלינג אצל ואילו ההבדלים, מן בנוי האחדותי שעקרונה אורגנית, בשיטה פיתוח

נקודתית. מיסטית לחוויה מתכנס הכל


חוזרת אינה זו שכלית הסתכלות אם לשאלה מכרעת חשיבות יש עדיין באופן עצמה הממשות את מציגה ואינה אינרטית, פשטות לתוך ונופלת

חסר־^ומשות.

זה של טיבו ומה

וזה — כלומר סובייקט, באמת שהיא ההוויה הוא החי° העצם ועוד, זאת של תנועה הוא שנהעצם[ במידה רק ממשית שהיא — דבר° אותו

בתור ]העצם[ היעשותו־לאחר. עם עצמו של המיצוע או 0הצבה־עצמית,ת הוא סובייקט ליו שלי התפצלותו הוא כך מתוך ;והטהורה הפשוטה 0ה

כחיים. תחילה מתגלה העצם לתוך סובייקטיביות של ממד הכנסת :החי העצם של אורגנית בתנועה נתון עצמית, תודעה לו שיש לפני גם העצם־כסובייקט,

שבה דיאלקטית, תנועה זוהי להלן. בפסוקים שמתואר כפי עצמית התממשות של ל״אחר״ נעשה הוא כלומר, עצמו, של במיצוע אלא במישרץ קיים אינו העצם ובאמצעותה. הזו האחרות דרך כממשי עצמו אל וחוזר עצמו,

ממשית היא שאין פירושו סובייקט, באמת היא שההוויה לומר דבר: אותו וזה המקרים רק לא לכת: מרחיקת כוונת.ה?גל עצמית. התממשות של כתהליך אלא נתונהבתהליך גופה העצמות אלא משתנים, ואופניו, מצביו כלומר העצם, שלוהתממשות. פיתוח של

כדי בה שהשתמש בקאנט, מקורה (Setzung)׳הצבה׳ המלה עצמית: הצבה תכונות. ייחוס או מפרדיקציה בנבדל ישותית)אקסיסטנציאלית( קביעה לציין

עניין של ישותו את לקבוע היא ׳להציב׳ הביטוי משמעות הגרמני, באידיאליזם אלא נברא שאינו לכך הרומז עצמו)רעיון את מציב האני פיכטה, אצל כלשהו.

את או ה׳לא־אני׳ את ׳מציב׳ גם והוא שפינוזה(, בנוסח עצמו״ ״סיבת מין הוא שהצבה־ טוען אך לשון, באותה משתמש ה!גל שלמולו. האובייקטים עולם

עצם של רק אלא סובייקט, או אני של ישותו אופן את הולמת אינה ישירה .עצמית ואת פשטותו את שולל הוא שמיד באופן עצמו את מציב הסובייקט אינרטי.

ואופני דמויות של סידרה אל עצמו מתוך חורג הוא בכך הלא־אמצעית,* זהותו עצמו אל באמצעותם וחוזר אותם גם שולל ולבסוף מעצמו, הנבדלים קיום

ומוגשמת. קונקרטית כזהות ממנו, שהושפעו אחרים של היגל)וכן של היסוד מרעיונות אחד השליליות:

קודם־כל הסובייקטיביות את מציג והאקסיסטנציאליסטים( סארטר כגון

89זה של טיבו ומה

של השלילה שוב שהיא ניגוד, המעיבה הכפלה או לשניים, הפשוט שלשבה בזו זהות רק ניגודה: ושל זו אדישה שונות ה ה ד מי מע את והנה בלבד היא 0ההיות־אחר, בתוך עצמו של הרפלקםיה° אד ,°עצמה

לעבור הדחף ובלתי־אמצעית, חלקית זהות מכל החריגה תנועת זוהי :כשליליות כוח להיות כל קודם פירושו סובייקט להיות הנתון. המצב שלילת על־ידי הלאה

מסתכמת זו שלילה אצל.סארטר זולתו. וכלפי עצמו כלפי זה, ממין שלילה היא היגל אצל ואילו ויציבות, קביעות אחרי סיכוי וחסרת מתמדת ברדיפה אלא אינרטית כמנוחה לא אבל — קבועה חיובית תוצאה להוליד מסוגלת.

תבנית על הסובב וחיוב, שלילה של חוזר־על־עצמו כתהליך כלומר, כפעילות, עצמה אל חוזרת השלילה ושלילת השלילה אותה. ובונה מסוימת רציונלית

אצל ביסודה. העומדת המושגית התבנית את ומגשימה יותר, גבוהה ביטוי ברמת תכליתי: אופי בעל הוא ה״סובייקטיבי״ התהליך אריסטו, אצל כמו איפוא, היגל

של בסופו ומוליכה שברקע תכלית על־ידי מונחית והשלילות החריגה תנועתהזו. התכלית להגשמת דבר

לסובייקט, האופיינית הזהות זוהי עצמה: את ומעמידה זהות...השבה זו בתבנית והניגודים. ההתפצלות באמצעות התהליך, בסוף עצמה את המכוננת

מבוא(. הממשי)ראה היש של כלוגיקה הדיאלקטית הלוגיקה מקור גם נעוץ מובנים שני לו יש הרגילה pבלש הדיאלקטי. במילון מרכזי ביטוי :הרפלקסיה

דבר של השתקפות p) אחר: בדבר דבר־מה של השתקפות )א( עיקריים: המובנים בשני משתמש היגל אודותיו. על ועיון הרהור כלומר במחשבה,

יחס שהיא חיצונית, רפלקסיה בין מבחין הוא היתר בין לצרכיו. אותם ומעבד רפלקסיה לבין במראה(, המשתקף בית )כמו המתייחסים שני מבחינת מקרי

את המכונן הדדי יחם כלומר מיצוע, גם אלא סתם, השתקפות שאינה פנימית, ההשתקפות לכך, נוסף בו. המשתתפים הקטבים מן אחד כל של וייחודו ישותו

שלו, ה״אחר״ או ניגודו בתוך אלא ,דמותובן־ כפיל בתוך אינה קוטב כל של באופן גם להתקיים יכול רפלקסיה של יחם העצמית. זהותו לשם לו נזקק שהוא

או למסקנה, נימוק בין המתקיים היחס זהו. למשל, תודעה. ללא עצמותי, אך שניות כיחסי לכאורה הנראים לחיצוניות, פנימיות בין או למקרה, עצם בין

קורא כך)היגל על תודעה למישהו אין אם גם זה, את זה מכוננים הם למעשה מודע היחיד'אינו כאשר אחר: מתחום דוגמה הרפלקסיה״(. ״מושגי להם

או החברתית, הכלליות כגק — שלו ה״אחר״ לבץ בינו היסודית לאחדות קיימת ההדדי( ביניהם)המיצוע הרפלקסיה אז גם — וכיו״ב הטבעי האובייקט

שהרי עצמה, התודעה בשביל קיימת אינה אך ישותי)אונטי(, או עצמותי באופן

הדוח של לפנומנולוגיה הקדמה 90

ת אחדות שום ולא האמיתי, האמיתי כזו. בתור בלתי־אמצעית או מקורי בתכליתו מראש בו מונח שסופו העיגול עצמו,° של ההתהוות הוא

וסופו. פיתוחו באמצעות אלא ממשי אינו ואשר ראשיתו, את ומהווה האלהית ההכרה ואת האלהים חיי את לתאר אמנם אפשר לכן

של לדרגה יורדת זו אידיאה אולם עצמה. עם 0האהבה של במשחקה

אליו יחסה ואת למהותה, וכזד נגדה כעומד רק ה״אחר״ את לראות מוסיפה זו שלה הדפלקסיה כלומר: פגומה, עצמית מודעות לה יש בכך לחלוטין. כשניותי

)האונטית( הישותית הרפלקסיה את תואם באופן מבטאת אינה כמודעות האונטי המיצוע השתקפות נחוצה כך, על להתגבר כדי ביסודה. העומדת מושגית בידיעה תופס, אני כאשר קורה זה דבר מימושו. גם ובכך בתודעה,

עצמי. של מכונן כמומנט ה״אחר״ ואת ה״אחר״ בתוך עצמי את קונקרטית, מודעות של במובן והרפלקסיה ישותי מיצוע של במובן הרפלקסיה דו, בנקודהמזדהות. כל העליון(, בשלב )גם השלבים בכל קיימת זו החיצונית, לרפלקסיה אשר

כאשר או בעלמא, ב״שיחה״ כמו מבחוץ, העולם על ומדברים חושבים אנו עוד המדעים היגל, לדעת עושים, כך העולם. של מופשטים היבטים ויודעים חוקרים

והאמפיריים. הצורניים הקולע התמציתי הניסוח אולי זה ההיות־אחר: בתוך עצמו של הרפלקסיה

קיומו תבנית על שאמרנו מה כל כאן כלול היגל. אצל דיאלקטי יחס של ביותר נובעת — הדיאלקטית הלוגיקה — הממשות של הלוגיקה וכיצד הסובייקט, של

ובכל אפריורית, נוסחה לתוך הדיאלקטיקה את לדחוס אי־אפשד אמנם ממנו. זה, בתיאור להשתמש עדיף האוזן, לשיבור שלה קצר אפיון נדרש כאשר זאת,תיזה־אנטיתיזה־סינתיזה. המטעה: בנוסחה ולא

המדגיש דבר, אותו של אחר ביטוי זה :וגו׳ עצמו של ההתהוות הוא האמיתי בתכלית המדובר מבוא(. )ראה המוחלט־כסובייקט של התכליתי האופי את

מטרת אלא לעצמה, מחוץ דבר שום משרתת אינה המערכת שבה אימננטית, מעגלי, כתהליך אותה לראות אפשר לכן במימושה. עצמה המערכת היא תנועתה

כיוונו. את מראש ומגדיר מופשטת, כמהות ראשיתו בתוך נעוץ שסופו)המטרה( השלילה )במיצוע התהליך מתוך מתהווה הקונקרטי הסובייקט זאת, עם

מעגל איפוא כאן יש דבר של בדיוקו בסופה. רק ממשי ונעשה והאחרות(יותר. גבוה למישור אותו מעלה שסגירתו לולייני, של קיומו מבנה שהיא הדיאלקטית, הלוגיקה את האהבה: של משחקה

הופיע דומה )רעיון לאהבה מטאפורית היגל משווה המוחלט, הסובייקט


הכאב, הרצינות, ממנה נעדריבז באשר תפלות של ואף הרוה° רימום אמנם הם 0כשלעצמם אלה חיים 0השלילי. של והעבודה הסבלנות

ברצינות מתייחסת שאינה עצמו, עם הבלתי־מופרעת והאחדות השוותזו. התנכרות על ההתגברות אל ולא 0וההתגברות, ההיות־אחר אל לא

אהבה מבין היגל הלוגיקה׳(. ׳מדע בסוף וחוזר המוקדמים יינה בכתבי ובאמצעות — שלי האחר — זולת בתוך עצמי את מזהה אני שבו כיחס ובמבוא כאן שערכנו הדיון לפי ממשות. ביתר מתקיים עצמי אני אליו יחסי של דימוי היא האהבה לכן דיאלקטי. יחס של מבנהו בדיוק שזה יוצא, האל אהבת זוהי כולה. ובממשות המוחלט בסובייקט השליט היסוד יחס

האדם אהבת גם שזו כשם דרכם, לעצמו ואהבתו לאדם, אהבתו לעולם, לרעיון מושגי תרגום כאן מציע היגל האל. דרך עצמו את ואהבתו לאל פלוטינוס, מאז לפחות או אפלטון, מאז ובמיסטיקה בפילוסופיה רווח

אחר בהקשר ושעלה לשלינג, ועד שפינוזה, אצל בקבלה, גם לגלותו שניתן האהבה במושג השימוש מן מסתייג היגל אבל הלדרלין. עם בשיחותיו

ביחס מתפיסתה וכן מושגי, למבנה תרגום ללא עמומה, קוסמית כחוויה המתרחש האל של נרקיסיסטי ״משחק״ כמין עצמו, אל המוחלט של ישיר במידת־ מושפע גם היגל האנושית. ההיסטוריה של ולסבל למאבק קשר בלי לאיחוד השאיפה היא האהבה שלפיו הלדרלין, ידידו של האהבה ממושג מה לכך גם נותן אבל למוחלט; היחיד בין החיץ ולביטול החיים, כוחות כל

ואנטי־רומנטי. היסטורי, מושגי, פשר הרוח׳ ׳דימום המושגית, לחשיבה בהשוואה :הדוח רימום של לדרגה יורדת

(Erbaulichkeit) דרשה מין מציעה היא הבנה במקום נחותה. דרגה היא לזה, בניגוד אחד. עמום רגש או רעיון על החוזרת המוחלט אודות על מתלהבת

המוחלט. הסובייקט התפתחות של השלבים כל את ביגיעה לעבור צריכה הבנה רעיונות: שני כאן מציץ ה״שלילי״, ביטויזה, :השלילי של וגו׳ הכאב, הרצינות,

אלהים (2)במישרין; ולא עצמו שלילת במיצוע עצמו עם מזדהה אלהים (1) בהם שיש והכאב הסבל כל על האדם, וחיי העולם במיצוע עצמו עם מזדהה ״משחק״ כאן אין כן על האנושית. ההיסטוריה של וסבלני״ ״יגע תהליך ואחרי

״רצינות״. אלא ולא הראשונית המופשטת, במהותם אלה חיים :כשלעצמם אלה חיים

מפותחת. לראשונה. כאן המופיע היגל, אצל מפתח מושג (:Entfremdung)ההתנכרות

מנוגדת רק לא הקיום צורת שבו היות־לאחר, של יותר קיצוני אופן היא התנכרות


שלעצמו אולם מתעלמים בה אשר המופשטת, הכלליות הוא זה כת אלה° חיים של מטבעם היו מן גם מתעלמים וכך ,°עצמם בשביל ל

באשר החיים[. לטבע ]כשייכת בררך־בלל הצורה של ההנעה־העצמית שההכרה לסבור אי־הבנה זו הרי למהות, שווה בעל הצורה על מכריזים

העיסוק את לעצמה ולחסוך במהות, או בבשלעצמו, רק להסתפק יבולה ביצועו־המפורט את עושה המוחלט עקרון־היסוד באילו 0בצורה:

דווקא פיתוחה. את למיותר עושה 0המוחלטת שההסתכלות או למיותר, צריך עצמה, המהות מן פחות לא למהות מהותית היא שהצורה מפני

בלתי־אמצעי בעצם בלומר סתם, במהות לא המהות את ולבטא לתפוס את ולבטא לתפוס צריך אלא האלוהי, של טהורה כהסתבלות־עצמית או

בך רק המפותחת. הצורה של העושר במלוא וזאת — כצורה גם המהותבממשית. המהות את ומבטאים תופסים

עצמה את המביאה המהות אלא אינו השלם אך השלם.° הוא האמיתי שעבוד אותה)למשל, ומסלפת בולמת אלא לכללי( מנוגד שפרטי למהות)כמו

שני בין להבחין לפעמים קשה התוכן מבחינת לחופש(. המתחפש עצמי הנשמר גורם היא האחרות מוגדר: אונטולוגי הבדל ביניהם יש אך המצבים,

גורם היא ההתנכרות ואילו העצמיות; של כמומנט הדרך, בסוף גם בהכרחעליו. ולהתגבר לחסלו עקרונית שניתן חולף הדיון נושא כאן שהוא המוחלט, הסובייקט חיי או האלהים, חיי אלה: חיים

להתקיים אלהים של הדיאלקטי ההכרח על מדובר תיאולוגית מבחינה הרשמי. והסבל השלילה על האנושית, וההיסטוריה העולם בתור כלומר מעצמו, כאחר

זאת, עם התיאודיקיאה. לבעיית דיאלקטי פתרון כאן נרמז זו מבחינה שלהם; הממשי היש מערכות בשאר גם מתקיימת עליה והתגברות התנכרות של התבניתוכו׳(. היסטורי עידן חברה, יחיד, אדם אורגני, יצור זה )בכלל פנימית. רפלקסיה בעלי או כסובייקט, ייחוד בעלי להיות :עצמם בשביל להיות

הלאה, ומעבר הראשונית מהותם שלילת על־ידי עצמם את להניע פירושו: וזהכממשיים. עצמם אל חזרה עליה, והתגברות ההתנכרות דרך

השלמה. השיטתית התבנית :הכוונה שכאן נראה :הצורה ישירה בהסתכלות המוחלט את לתפוס שניתן האשליה המוחלטת: ההסתכלות

מושגי פיתוח ללא זו(, בחוויה צמו להשתתף וניתן עצמו, את כך תופס שהוא )אוכולה. השיטה של

עם שיחד זו, בהקדמה נוספת יסוד מימרת (:das Ganze)השלם הוא האמיתי


במהותו שהוא לומר יש המוחלט על התפתחותה. על־ידי שלמות° לידי ממשי, להיות טבעו נעוץ ובכך ;באמת שהנו מה הוא בסופו שרק תוצאה,

את להשיג סתירה שזו נדמה אם גם 0היעשות־לעצמו. או סובייקט, לסלק מועט בשיקול־דעת די הרי — תוצאה במהותו שהנו כמה המוחלט

שהוא כפי המוחלט, או העיקרון, הראשית, סתירה. של זו מראית־עין שבאומרי במו בלבד.° הבללי הוא בלתי־אמצעי, באופן בהתחלה מובע

ברור בך לזואולוגיה, זה ביטוי לחשוב אי־אפשר עוד בעלי־החיים׳ ׳כל שהן מה את 0מביעות אינן ובו׳ ׳נצחי׳ ׳מוחלט/ ׳אלוהי/ שהמלים מאליו

בתור ההסתכלות את למעשה מבטאות אלה כגון מלים ורק מכילות-,משפט אל המעבר אפילו כזאת, ממלה יותר בו שיש מה בל בלתי־אמצעי.

המוחלט רעיון את משלימות — תוצאה״ במהותו הוא ״המוחלט זוגה בתמבוא.( ראה יותר מפורטת )להנהרה כסובייקט.

ל׳שלמות׳ וגם ל׳מלאות׳ גם הכוונה (:vollenden )מלשון שלמות לידי ל׳מושלם׳. ׳שלם׳ בין צירוף כאן יש .perfectio של במובן

כסובייקט, המוחלט את שרואים כך מתוך לעצמו: היעשות או סובייקט, נובע (,sichselbstwerden) כ״היעשות־לעצמו״ במבוא( ההנהרה )לפי כלומר

התפתחותו. על־ידי שלמות לידי עצמו את שהביא תוצאה, הוא שהמוחלטפיתוח. ללא סתמית, כלליות ״גרידא״. במובן: בלבד: הכללי

הוא השלם״)ו״האמיתי הוא ׳׳האמיתי רעיון את כאן משליך היגל מביעות: אינן מושא, מציינים אלא שאינם ביטויים הלשון. של התיאוריה על סובייקט״( תואם שיח לבנות אי־אפשר אחרים, בשטחים כמו לכן, למעשה. אותו מחמיצים

ההקשר אל לו, מעבר אל שולח כזה ביטוי כל מציינים. ביטויים של הצבר על־ידי המקורי. הביטוי של משמעותו את להשיג כדי בפועל אותו לעבור שעלינו השלם להבץ אץ שבלעדיו שלם סיפור ישנו כזה ביטוי כל מאחרי :מעט חופשית בלשון

מעבר לחרוג צריכה לפילוסופיה המתאימה השיח יחידת לכן הביטוי. את ה״סיפור״ את והוליסטי התפתחותי באופן ולמסור מציינים לביטויים

במקומו מעוצב אחד כל שבו השלם בסיפור אותם לשזור או שמאחריהם, ה׳פנומנולוגיה׳ של הנאראטיבית הרקע תבנית את מסביר זה דבר המתאים.

היגל של השימוש את וכן הלוגיקה׳(, ׳מדע של גם מופשטת, יותר )וברמהדיאלקטיות ׳׳לולאות״ הכוללים וכר, הפרק הפיסקה, — גדולים טקסט בקטעי

להלן.( 99 בעמ׳ הביאור גם )ראה פילוסופית. כאמת רואה שהוא מה לבטא כדי —


ת, בתובו כולל סתם, חרו א ת 0מיצוע. והנו בחזרה, אותה לקחת שצריך ה ליותר במיצוע שמשתמש מי כאילו 0פלצות, המעורר הדבר זהו אולם

ר מ ש^ו במוחלט, מקום שום לו ואין המוחלט מן כלום בו שאין עליו, מאהמוחלטת. ההברה את בכך זונח

ושל המיצוע של טבעם לגבי מבורות נובעת זו פלצות למעשה אולם השוות־זזעצמית אלא אינו המיצוע שבן יחד. גם המוחלטת ההברההאני° של המומנט עצמה, בתוך הרפלקסיה הוא או עצמה, את המניעה

אמת לבטא אי־צלחותו כל עם יחיד, בפסוק אפילו : (Vermittlung)מיצוע והנו משהו עליו ולהגיד הנושא מן לצאת שצריך מעיד לנשוא הנושא יחס פילוסופית,

בתוך לאחר״ ״נעשה הנושא היגל, לדעת בכך, אותו. להנהיד להתחיל כדי אחר הנושא מתעשרת, שהפרדיקציה ככל כמו־כן, )הפרדיקטיבי(. הנשואי השיח ה״אחרים״ כל דרך זאת, ובכל חדשים; ״אחרות״ למצבי ומתגלגל מוסיף

אליו חוזרים ולבסוף עצמו, הנושא אותו במובלע תמיד נרמז הללו )הנשואים( ״האדם כגון הגדרה בפסוק מקוצרת: דוגמה ניקח ומפותח. מורכב יותר כמשהו

חיים, בעל הוא שהאדם אומרת הראשונה הפרדיקציה חושב״, בעל־חיים הוא מיוחד מסוג חיים בעל שהוא אומרת והשנייה לאחר״, אותו ״עושה כלומר

והפעם עצמו, אל הנושא את מחזירה וכך — לו מתאים האדם מין שרק כזה— ולומר לערער אפשר סתם. ״אדם״ בביטוי נתון שהיה מכפי קונקרטי יותר באופן תכונה ייחוס של התפקוד :האוגד)״הוא״( של תפקודים שני כאן מערבב שהיגל

הפסוק על מסתמך שהיגל על לתמוה אפשר כן, כמו ישות. קביעת של והתפקוד חדצדדי עיוות אלא הפילוסופי, השיח של תואם דגם אצלו נחשב שאינו הנשואי,

רק הנשואי הפסוק את מביא היגל כי זו, בנקודה לדקדק שאין ייתכן אבל שלו. ומיצוע״ ״התאחרות של היחס לומר: רצונו האוזן. לשיבור וחומר״ ״קל כמין יכולה רק היא ממנו, פטורה אינה הנחותה השיח צורת שאפילו יסודי, כך כל הוא

אותו. ולהקשיח לעוות עליון כחוק הסתירה חוק את שרואה מי ואצל רומנטיקאים, אצל פלצות:

הם שאותו מחשבתי, מיצוע כל רפלקסיה, כל דוחים הראשונים בפילוסופיה. אבל מחשבתי, מיצוע דורשים והאחרונים אותו, וכמנכר למוחלט כחיצוני רואים

דיאלקטי. ולא דיסקורסיבי בין היגל אצל שיש הפנימי הקשר על מעיד זה פסוק :וגו׳ האני הרפלקסיה...

כולם ו׳שליליות׳. ׳אני׳ בשביל־עצמו׳, ׳הוויה עצמית׳, ׳רפלקסיה המושגים

95 זה של טיבו ומה

אותו מצמצמים כאשר — אד הטהורה, השליליות ההווה־בשביל־עצמו,ת — להפשטתוהטהורה הוו ת ה ה א האני פשטותו, מכוח הפשוטה.® הו

אי־האמצעיות בדיוק הוא מיצוע, של זה תהליך בכלל, ההתהוות או האמיתי של מתחומו מוציאים כאשר לכן, עצמו.° ואי־האמצעי 0המתהווה

זו הרי המוחלט, של חיובי כמומנט אותה תופסים ולא הרפלקסיה את לתוצאה, האמיתי את העושה היא הרפלקסיה התבונה. של הכרת־בזב

גם שכן התהוותו. לבין האמיתי שבין הניגוד את שמה־לעל גם היא אךשל הצורה מן נבדלת אינה בן, ואם מידה, באותה פשוטה היא זו התהוות

פנימית כפילות בעלת מערכת הוא באשר הסובייקט, מושג של היבטים מצייניםאותה. המניעה עצמית ושלילה

או המיצוע־העצמי, של ביותר והכללי המופשט הדגם :הפשוטה ההתהוות ההוויה)כמו לקטגוריית מנוגדת אינה ההתהוות קטגוריית היגל, אצל ההתהוות.

את לחשוב מנסים כאשר ממנה. ונובעת בתוכה כלולה אלא אפלטון.(, אצל נתפסת שהיא כפי ובלתי־אמצעית פשוטה ישות אינה שהיא מתברר ההוויה,

את ולכן — העצמי המיצוע את במובלע בתוכה כוללת היא אלא מלכתחילה, ׳מדע )ר׳ ההתהוות את כלומר, — העצמית וההנעה ההתפצלות, הכפילות, בשלב ופיעה מ מה עצ וות תה הה זאת, עם א(. פרק א, חלק א, ספר הלוגיקה׳,

לגמרי. ומופשטת כללית כקטגוריה כלומר ובלתי־אמצעית, כ״פשוטה״ ראשוןשלפנינו. הפשוטה״ ״ההתהוות בביטוי הכוונה לכך

היא כאן( אותה המסמל ה׳אני׳ ההתהוות)או באשר :המתהווה אי־האמצעיות בינה הבדל אין זו מבחינה הרי בעצמה, ובלתי־אמצעית פשוטה ראשון בשלב

זה עצמו)דבר עיקרון לאותו מראש שייכות והתהוות שהוויה יוצא ;ההוויה לבין ראוי אך מסוים, פלפול כאן יש כסובייקט(. גם העצם תפיסת כך אחד יאפשר

)לציין מנוגד וכו׳)במובן מציאות הוויה, בו לציין אחר מושג שום להיגל אין (1: ׳pw׳ ׳עובדה׳, ׳חומר׳, כמו ביטויים ״אי־אמצעיות״. מאשר לרוח( או לידיעה,

מעורבות שכבר דברים מציינים הם כי יצלחו, לא וכו׳ ובזמן׳ בחלל ׳תחושה או אי־אמצעיות קיימת לא זאת, עם (2)היודעת. הרוח של קטגוריות בכינונם

(3) מיצוע. של מסוימת מידה יש דבר בכל מירבית; רק אלא מוחלטת, לכך קורא עצמו)היגל הרוח בתחום גם קיימת זה מינימלי במובן אי־אמצעיות

בהמשך, לטעון להיגל מסייע זה דבר הפשוטה״(. ״ההתהוות או הטהור״ ׳׳האני רוח. או סובייקט של ממד יש שלממשות כמו הוויה של ממד יש לרוח כי

עצמה. ההוויה זו מבחינה היא הפשוטה ההתהוות עצמו: ואי־האמצעי


ובעצם, ;°פשוט כמשהו התוצאה בתוך עצמו את הצגתו שהיא האמיתי,שלעצמו העובר הפשטות. אל זו שיבה בדיוק היא התהוות אותה הוא כל־עצמו כזה הוא אין עדיין אך אדם, אמנם שבי העובר בשביל־עצמו ;ב

שהיא למה עצמה את שעשתה מעוצבת, תבונה בתור רק אדם הו& אי־ היא עצמה זו תוצאה אולם ממשותה. היא זו רק כשלעצמה.

בתוך הנחה עצמה, את המודעת החירות היא שכן פשוטה, אמצעיות אלא שם, אותו והניחה לצדדים הניגוד את סילקה לא אשר עצמה,

עמו.° התפייסה פעילות היא התבונה כי באומרנו גם לבטא אפשר לעיל האמור את

לחשיבה מעל אל הנתפס־בסברה הטבע את שרוממו אלה 0תכליתית. התכליתיות על נידוי שגזרו אלה ובייחוד שלא־כהלבה, המוכרת

לפי גם זאת, ובבל בכלל. התכלית לצורת רע° שם בכך הוציאו החיצונית,

ומתכנסת חוזרת מורכבותה, כל על התהליך, של התוצאה פשוט: כמשהו מסוגלים התקופה או שהיחיד כמו־פשוט, למצב האדם של ובתודעתו בחווייתו

והזדהות מלאות הרגשת מתוך כלומר לא־אמצעי, באופן כאילו אותו לחוות שהיגל ברור התהליך. במרוצת שהיו המנכר והריבוי הפיצול בלי ראשונית,

פשוט לא בדבר מדובר שהרי ״פשוט״, במלה בעייתי שימוש כאן עושה את שחי מי של בחווייתו למעין־פשוט שהצטלל מאד, מורכב אלא בכלל,

שנייה״ ״תמימות של הלא־דיאלקטי המושג לבין זה בין לערבב )אין התוצאה.מהיגל.( הרחוק

השלבים את המאפיינים והניכור הסתירות על המתגבר זה, פיוס :עמו התפייסה חוזה האדם הקודמת. בהערה שנדון ׳פשוט׳ הביטוי משמעות גם הוא הקודמים, חש הוא למשל: אתה. והרמונית פשוטה הזדהות מתוך התוצאה את במישרין

הדרך כאבי את לחיות בלי במישרין, וזאת והעולם, החברה בתוך חופשי עצמו של הכרחיים במומנטים התוצאה בתוך משוקעים אלה זאת, ובכל וניגודיה.

׳פיוס׳ המלה )עצם פיענוחם. על־ידי אלא להבנה ניתן אינו וזה שהושג, הפיוסראשוני.( מצב ולא קרע על התגברות כאן שיש מעידה

לעצמו״ ״היעשות של לתנועה פנימית, לתכליתיות הכוונה תכליתית: פעילותראשיתו״. את ומהווה כתכליתו מראש בו מונח שסופו ל״עיגול או

מחדש להכשיר רוצה קאנט(, לייבניץ)ובמידת־מה כמו היגל, :רע שם הוציאוהמכאניסטי המדע על־ידי כאמונה־תפלה שנדחה אחרי התכליתיות, מושג את


התכלית תכליתית, פעילות בתור הטבע את מגדיר אריסטו שבו האופןא הבלתי־מונע במנוחה, השרוי הבלתי־אמצעי, היא בעצמו שהו

ע בהפשטה, אותו לוקחים כאשר להניע, כוחו 0סובייקט. הוא ובך ;מני הן והראשית התוצאה הטהורה. השליליות או ההיות־בשביל־עצמו הוא

ומושגו הממשי אחר, בניסוח או 0תכלית; היא שהראשית מפני רק אחת את בתוכו מחזיק תבלית בתור שהבלתי־אמצעי מפני רק דבר אותו הם

או לפועל, שהוצאה התכלית הטהורה. הממשות את או העצמיות והתהוות תנועה הוא [,das daseiende Wirkliche] הנמצא הממשי

לאותן העצמי שווה זה ובגלל העצמי. הוא זו וחוסר־מנוחה מתפרסת; שחזר מה הוא התוצאה, הוא שכן הראשית, של ואי־אמצעיות פשטות

שוות הוא והעצמי העצמי, הוא עצמו לתוך שחזר ומה — עצמו° תוך אללעצמה. עצמה את המייחסת ופשטות

אירוע או שישות חיצונית)הרעיון תכליתיות כל לדחות הוא לכך תנאי המודרני.A ישות לשרת כדי קיימים B,) אימננטית. או פנימית תכליתיות על רק ולדבר

האורגני, בעולם ומתממשת הסובייקט של קיומו מבנה היא כזו תכליתיותהכולל. ביש וכן בהיסטוריה,

הבדל יש למעשה אך אריסטו, על כמסתמך נראה היגל סובייקט.* הוא וכך בהיותה הנמצאים את הניעה בלתי־מונע( התכלית)כמניע אריסטו, אצל ביניהם.

היגל: אצל כן לא תנועה. לחסרת נחשבה עצמה היא אבל לשאיפתם, מוקד תנועתה. על כולה, התכליתית המערכת הוא אלא נחה, תכלית אינו הסוביייקט

בלתי־מונע המניע היה אריסטו אצל שכבר היגל, עם להסכים קשה כך משום אבל (,nous, noein)חשיבה או שכילה פעולת אמנם היה הוא סובייקט. בבחינת

כאן. הנדון ההיגלי במובן סובייקט היה לא

נתונה התכלית סובייקט, דמויית תכליתית, במערכת תכלית: היא הראשית מעגלית־ מערכת זו לכן כמוגשמת. בסוף ונתונה מופשטת, כמטרה מראש

ראשיתה״. את מהווה ״שסופה... לוליינית

אבל עצמו״, אל כ״שיבה רק נרכשת העצמיות עצמו: תוך אל שחזר מה הוא אלא וחיצוני, חדש דבר אינו לבסוף שהתגשם מה כלומר, עצמו, אל שיבה זוהי

המערכת. של החבויה התכלית

:כגון 0למשפטים נזקק ]סובייקט[ בנושא המוחלט את לדמות הצורך ]אלהים או המוסרי, סדר־העולם הוא[ ]אלהים או הנצחי, הוא אלהים

בתור האמיתי את מציבים אלה° כגון במשפטים וכיו״ב. האהבה הוא[ רפלקסיה לו שיש מה של חוזרת בתנועה ולא גרידא, ישיר באופן הנו&א

זו מלה ׳אלהים׳. במלה פותחים זה מסוג במשפט עצמו. בתוך עצמו שלא אומר הנשוא רק גרידא. שם חסר־מובן, צליל עצמה בפני היא הי ה מ

הריקה ההתחלה נעשית זה סיום בתוך רק ;ומשמעות מילוי לה ומשמש הוספת על 0מוותרים לא מדוע ברור לא זו מבחינה ממש. ידיעה לידי

את שמהווה מה על בדיבור ומסתפקים ולא ר־המובן,0°ח הצלילובדומה המוסרי סדר־העולם על הנצחי, על בדיבור כלומר המשמעות,

ההוויה, כמו טהורים מושגים על ]בדיבור[ הקדמונים: שעשו במו או, — מה בי לציין באים ]אלהים[ זו מלה באמצעות אכן, ודומיהם. האחד

דבר־מה הוא אלא סתם, כלליות או מהות או הוויה איזו אינה כאן שמוצבזה רעיון ואולם, סובייקט. כלומר עצמו, בתוך המוחזר 0בעל־רפלקסיה,


ובמגבלותיה. הפילוסופית בלשון ביקורתי דיון מתחיל כאן :למשפטים נזקק״הפרדיקטיבי המשפט כנגד ביקורתו את יבוק היגל (S הוא P״ או ״S הוא

r ,q ,oתלויים שהם באופן וקשיח, קבוע לנושא נשואים של ריבוי הקושר וכר(, ״ את הולם אינו הדקדוקי/הלוגי בנושא)הסובייקט( זה שימוש להיפך. לא אבל בו

אי־ נובעת מכאן לעיל. שהוסבר כפי הפילוסופי )הסובייקט( הנושא מושג הפילוסופיה. לצורכי הרגילים והדקדוק הלשון של התאמה

הוא ״אלהים או הנצחי״, היש הוא ״אלהים כשאומרים :אלה כגון במשפטים ולהביע ללכוד מנסים ״,P הוא ״אלהים כללי: באופן או המוסרי״, סדר־העולם

דקדוקי )סובייקט( נושא על־ידי היש־כסובייקט, האונטולוגי, הסובייקט את עצמו עם כזהה נתפס הנושא ביטוי המקובלת, בשפה שכן, לו. מתאים שאינו

לא כלומר ; עצמו״ בתוך רפלקסיה כ״חסר ולכן בנשואיו, תלות בלי במישרין, )ובמבוא(. לעיל שהובהר כפי הפילוסופי, במובן כסובייקט

וביטוי כלשהו, מידע מוסרים הנשואים רק כזה, בדיבור :מוותרים לא מדועמיותר. נראה הנושאפותחים. שבה ׳אלהים׳ המלה חסר־המובן: הצליל

״צליל על דיבור של הקיצוניות מן כאן בו חוזר היגל :רפלקסיה בעל דבר־מה


שאליה קבועה בנקודה ]באן[ נתפס הנושא 0מטורם. אלא באן אינו למי השייכת תנועה של מכוחה וזאת משענם, באל הנשואים מרותקים

ת ידיעה לו שיש דו או כשייכת להיחשב עשויה שאינה אך 0הנושא, על־ להציג היה אפשר האחרונה התנועה על־ידי רק אולם עצמה. לנקודה גםמונע° הזו התנועה את באן מכוננים שבו האופן סובייקט. בתור התובן את

ביש שמדובר לכך, רמז לפחות ׳אלהים׳ בביטוי בשימוש שיש ומודה מובך׳ חסרסתם. בהוויה ולא רפלקסיה, בעל עוברי כרמז כאן מופיע סובייקט הוא שהמוחלט הרעיון :מטורם אלא אינו

שתופסים מפני זאת ביצועו. את ומכשילה לתוכנו המנוגדת צורה ובתוך בלבד, שבה פנימית, תנועה לו מייחסים ולא ומוגמרת, קשיחה כיחידה הנושא את

רק שביניהם. הגומלין יחסי ומתוך לנשואיו התפרטותו מתוך מתכונן הנושאהסובייקט. של הפילוסופי המושג את מקיימת כזו פנימית תנועה

לנשואיו הנושא בין הקשרים מערכת הלא־תואם, בדיבור :הנושא אודות על וחוקר הלומד האדם של תודעתו — חיצוני בסובייקט מקורה אלא פנימית, אינה המחשבה תנועת לכן, מבחוץ. לנושא הנשואים את המייחס והוא העניין, אתחיצונית״(. ״רפלקסיה זוהי היגל של עצמו)בלשונו לעניין חיצונית כאן היא

גילוי את מונע עלינו כופה שהלשון פרדיקטיבי במשפט השימוש מונע: שכיניתי בעייז, היגל אצל נובעת מכאן היש. של האמיתית הסובייקטיביות

״תבונה, מאמרי זה לעניין )ר׳ הלשון״ של ״האנטינומיה אחר: במקוםראה וכן ;82-80 (:1975) 26 ׳עיון׳ היגל״, לפי פילוסופי ושיח ממשות

,M. Rosen, Problems of the Hegelian Dialectic, Dordrecht 107-146 .Kluwer, 1992, pp.) ההיסטורית, הרגילה הלשון אחד, מצד שני, מצד לפילוסופיה: מתאימה אינה ולכן פרדיקטיבית, היא הטבעית,

והמחשבה הדיבור דרכי מתוך לצמוח ועליה המושג, עניינה הפילוסופיה או היידגר השירה)כמו ללשון מלפנות מנוע היגל לכן וההיסטוריים. הטבעיים

לשון הפילוסופיה בשביל ליצור מנוע הוא מידה ובאותה מיסטיים( הוגים בו־בזמן הוא השיטה מבחינת להכרחי שנחשב שמה יוצא נפרדת. מלאכותית

״משפט אל רומז שהיגל נכון אנטינומיה. וזו מבחינתה; בלתי־אפשרי פשר לכך נותן אינו אך הפרדיקטיבי, המשפט את להחליף האמור ספקולטיבי״

של האנטינומיה עם מתמודד היגל שבה הדרך (.173-172 עמ׳ להלן )ר׳ סביר שאינן שיח ויחידות כתיבה לדרכי פונה הוא פרגמטית: בעיקרה היא הלשוןשיח יחידות בתוך השלם. הפרק על ואף הפיסקה על אלא אחד פסוק על בנויות


שוב מראש, זו נקודה שמניחים בגלל אך עצמו; לנושא השתייכותה את להיות יכולה שהיא ויוצא אחר, באופן התנועה את לכונן אי־אפשר

לא סובייקט, הוא שהמוחלט לכך הרומז הטירום לבן, בלבד. חיצונית שהוא מפני אותה, מונע אף הוא אלא זה מושג של הממשות שאינו בלבד הסובייקט של ממשותו ואילו נחה, כנקודה ]הסובייקט[ הנושא את מציבהנעה־עצמית. היא

במיוחד לציין אפשר שאמרנו ממה הנובעות הרבות המסקנות מבין 0שיטה. או מדע בתור רק ובת־הצגה ממשית היא הידיעה זו: את

הוא אם הפילוסופיה, של עיקרון או משפט־יסוד שמבונה מה בל כמו־כן, עיקרון. או משפט־יסוד אלא שאינו במידה 0שקרי, גם כבר הריהו אמיתי,

החיסרון על שמצביעים כך על עומדת הפרכתו אותו. להפריך קל גם לכן מכך העיקרון, או הכללי אלא שאינו מכך הנובע חיסרון וזה בו, הנעוץעצמו° העיקרון מן נלקחת היא יסודית, היא ההפרבה אם ראשית. שהוא

היבטיו אל מעניין לצאת הרכיבים, בין הלוך־ושוב תנועה לקיים ניתן כאלה את חלקית, לפחות להסביר, עשוי זה דבר חדשה. מזווית אליו ולשוב המנוגדים

את המאפיינים ושוב״ ה״רצוא ותנועת הסרבול ואת היגל את לקרוא הקושיהלוגיקה׳. ו׳מדע ה׳פנומנולוגיה׳ של הטקסט

שקולים. המושגים שני לפניו, קאנט בשביל כמו היגל, בשביל :שיטה או מדע — שלמה כשיטה להתעצב הפילוסופיה צריכה מדע לדרגת להתרומם כדי

ופיכטה קאנט שונה: היא השיטה יצירת דרך אבל רכיביה. כל של כטוטאליות נובע השאר וכל סייג, ללא לאמיתי מראשיתו כבר הנחשב מעקרוךיסוד יוצאים

במשפט הקיים כשל באותו נכשלים הם זו מבחינה חדסיטרי. באופן ממנולעיל. שניתחנו הפרדיקטיבי

של היסוד עקרון הרי השלמה, בשיטה רק נתונה האמת אם שקרי: כבר הריהו הוא לכן שקרי. זו מבחינה הוא פיתוח, וללא בעירומו עומד הוא עוד כל השיטה,

ביסוסו המנוגדים. צדדיו מכל נתבסס לא עדיין כי — ולהפרכה לביקורת פגיע בעיקרון הכלול חלקי היבט כל ויפריכו ויחזרו שיפריכו כך, על היתר בין יעמוד

בלעדי. להיות והמתיימר את אחרים( מקומות בהרבה כאן)כמו מציע היגל :עצמו העיקרון מן נלקחתפילוסופית הפרכה פילוסופיות. עמדות של הדיאלקטית ההפרכה בדבר רעיונו


הבזקי־ וסתם מבטחות על־ידי מבחוץ, מועלית ואינה מתוכו ומפותחת עיקרון, אותו של ההתפתחות איפוא תהיה כזו הפרכה שבנגר. רעיונות

עצמה, בהבנת תשגה שלא בתנאי זאת אך חסרונו; של השלמה ובכך מודעת תהיה ולא השלילית לפעילותה רק דעתה שתיתן מתוך

החיובי. מצדם גם ולתוצאתה 0להתקדמותה גם בו־בזמן הוא הראשית של במובהק החיובי הפיתוח שכנגד, הצד מן

שבה החדצדדית, צורתה כלפי כלומר כלפיה, שלילית התייחסות כהפרכה לראותו אפשר לבן תכלית. או בלתי־אמצעית רק היא הראשית

כמצביע לראותו יהיה יותר נבון אולם ;השיטה יסוד את שמהווה מה שלראשיתה. אלא למעשה אינו השיטה של העיקרון או שהיסוד בך, על

באופן הוא שהעצם או שיטה, בתור רק ממשי הוא שהאמיתי זה, דברהמוחלט על המכריז הדימוי על־ידי ביטויו את מקבל סובייקט, מהותי

ובכך אותו, ומשלימה מפתחת להיפך, אלא, המבוקר העיקרון את הורסת אינה תהיה שההפרכה הוא ראשון תנאי האמת. שיטת לבניין החיובי המניע היא

כטענה תופיע ולא עצמו, המבוקר העיקרון במונחי תיעשה כלומר אימננטית, למעשה וליא ההפרכה כדו בתור כנגדו. מוצבת סתם אשר חיצונית )״מבטחה״(

ספציפי לחיסרון פתרון או מילוי מציעה היא כי המבוקר, העיקרון של השלמה זה תהליך מבקרת. שהיא העיקרון את ומשלימה מעשירה היא וכך בו, שנתגלה נתמצתה לא עוד כל כלומר השלם, פיתוחו את העיקרון קיבל לא עוד כל יימשךשלו. האפשריות האימננטיות ההפרכות סדרת

לתולדות גם היגל אצל מתאים שלעיל התיאור להתקדמותה: מודעת במצב הבדל יש אולם הטהורה. הפילוסופית השיטה לבניין וגם הפילוסופיה,

קודמו דברי את המפריך הפילוסוף ההיסטורי, בתהליך המקרים. בשני התודעה רואה האפיקוראי( עם המתפלמס הסטואיקן או דקארט, על החולק לוק )למשל

הדיאלקטי ההשלמה ליחס מודע ואינו ביניהם, בלתי־מתיישב חיצוני ניגוד רק הדעת שיטת בבניין ואילו בדיעבד(. רק גלוי )והנעשה למעשה ביניהם השורר

שהוא בשעה עצמו, היגל של תודעתו המתפלסף)כמו שתודעת צריך הטהורה, כל חיובית: ובהתכוונות בהכרה מלווה תהיה כבר ה׳פנומנולוגיה׳( את כותב

הלאה, ממנה ועוברים ששוללים עמדה כל אימננטי, ופיתוח קביעה היא שלילההחיובית. השיטה של נוספת והעשרה פיתוח היא

הרוח של לפגרמגולוגיה הקדמה 102

רק 0ולדתה. לעת־החדשה שייך והוא מכל, הנשגב המושג זהו :°ברוח שהווה־בשלעצמו; מה או המהות ]א[ הוא הרוחני הממשי: הוא הרוחני בשביל־ וההווה הנעשה־לאחר במסוים, ונקבע ליחסים שנבנם זה הוא^[ בהוויתו או בך, נקבע שבהיותו זה ]ג[ הוא הרוחני ולבסוף, עצמו•,

הווה הרוחני אחרת: בלשון עצמו; בתוך נשאר הוא מחוץ־לעצמו,0ובשביל־עצמו. כשלעצמו־

רק כזו בהתחלה היא בשלעצמו־ובשביל־עצמו הרוחני היות ברם,עוד צריך הרוחני 0הרוחני. העצם היא 0כשלעצמה•, או בשבילנו,

אופיו נקבע צל־ידיו כסובייקט. המוחלט של הרעיון פיתוח זהו :כרוח המוחלט את גם היגל כולל הרוח במושג המוחלט. של ההתהוותי( רק ההיסטורי)ולא

את וגם והפוליטיים, החברתיים המוסדות עולם, כלומר האובייקטיבי״, ״הרוחוהפילוסופיה. הדת האמנות, את הכולל ממנו, הגבוה המוחלט״, ״הרוח

היא האמיתית שהממשות המוחלט־כרוח)האומר, רעיון :ולדתה החדשה' לעת את היגל בשביל המגדיר האידיאליזם, עקרון את בתוכו כולל עצם( ולא רוח

העת היגל, לפי קדם־מודרני. הוגה זו מבחינה הוא שפינוזה המודרניות. עם אלא השבע־עשרה, במאה ולא ברנסנס, נפתחה לא לאמיתה המודרנית

לו שנתן והמוגבלת הסופית בצורה תחילה הפילוסופי, האידיאליזם הופעת להציע המאפשרת אליה, חותר שהיגל יותר המקפת בצורתו כך ואחר קאנט, והדת. המודרנית הפילוסופיה של לפיוס ולהביא המוחלט על תורה

בדרך היגל אצל המציין ביטוי : (An-und-für-sich)עצמו כשלעצמו־ובשביל שלה ה״אחר״ בתוך מהותה את שהגשימה מערכת של קיומה אופן את כלל

ממד וגם ישות)״כשלעצמה״( של ממד גם לה יש בכך בתוכו. עצמה אל וחזרה שום שאין כיוון בתוכה. זה את זה הממצעים עצמה״(, רפלקסיה)״בשביל של או החירות את בשלמות כמגשימה לראותה יש מבחוץ, זו מערכת המגביל דבר

בכלל)וזאת הרוחניות עם זאת מזהה היגל שלפנינו במקום המספיקות־העצמית. עצמו סיבת או חופשי להיות יכול אינו עצם שפינוזה(. על ביקורת מתוך שוב

מיד נראה זאת — אולם כזה. להיות יכול רוחני עיקרון רק )מספיק־לעצמו(, כלומר — רוחני״ ״עצם כמין רק מלכתחילה להופיע יכול הרוחני העיקרון גם—

חופשית. ולא לעצמה, מנוכרת או מופשטת בצורה את מתאר הספר ב׳פנומנולוגיה׳. רווח ביטוי כשלעצמה: או בשבילנו, של מבטה מנקודת הסיפור, גיבור כאילו שהיא התודעה, של וגלגוליה התנסותהשל זו שנייה, מבט נקודת גם בספר נוכחת זה עם עצמה. המתנסה התודעה


ה להיות עליו בשבילו־הוא, גם רוחני להיות ע די והידיעה הרוחני של הי מושא להיות הרוחני על כי פירושו זה ודבר הרוח; בתור עצמו של

נרפלקסיה[ החזרה לו ויש שהושימ־לעל מושא בתור כבר מיד אבל לעצמו, שתוכנו במידה בשבילנו, ורק אך בשביל־עצמו הוא הרוח עצמו. בתוך

בשבילו, גם בשביל־עצמו שהוא במידה ואילו עצמו; ממנו נולד הרוחני יש שבו המושאי היסוד גם היא 0הטהור, המושג זו, עצמית° הולדה הרי

בשביל־עצמו, הוא הרוח מציאותו, בתוך זה, ובאופן מציאות; לרוחעצמו את ויודע בר שהתפתח הרוח ברפלקסיה. עצמו אל החוזר מושא

גבוהה מעמדה אותה וחוקרת המתנסה בתודעה המתבוננת ״שלנו״, תודעתנו רק הוא המתנסה התודעה שבשביל מה לכן, הדרך. סוף את כבר המכירה יותר, החוקרת התודעה בשביל וידוע גלוי כבר הוא פוטנציאלי)״כשלעצמו״(, או חבוי

)״בשבילנו״(.

במובן לעצמה ומספיקה חופשית להיות היא הרוח מהות אמנם :הרוחני העצם זוהי גרידא. עצם כמין מופיע הרוח עקרון מלכתחילה אולם לעיל, שתואר באורחות המגולמת תודעה־עצמית, חסרת )סובסטנציאלית( עצמותית רוחניות

בצורות הטבע, ואל זה אל זה ויחסם פעולתם בדרכי בני־אדם, של והשיח החיים עדיין אך — וכו׳ החברתיים ובמוסדותיהם במנהגיהם שלהם, והמאבק השיח

היא נתממש. לא עדיין שלה הסובייקט וממד עצמה, על מספקת רפלקסיה לה אין לצורה, תוכן בין למדי רגיל דיאלקטי ניגוד כאן )יש עצם בצורת רוח

התהליך(. את הלאה לדחוף מסייעת בתוכו שהסתירה

״סיבת לרעיון יותר תואם פשר נותן שתיארנו האידיאליזם :עצמית הולדה הוא באשר גם וזאת עצמו, ממקורות נובע הכולל היש שפינוזה: של עצמו״ )המושג אלה שני סובייקט. או רפלקסיה הוא באשר וגם ישות, או מושא

אחת. כוליות של בהקשר לזה זה שייכים והמציאות(

והנביעה העצמית ההנעה את הכולל שבמוחלט, הסובייקט צד :הטהור המושג דגם לבין ה׳מושג׳ מושג בין הקבלה קובע היגל הלוגיקה׳ ב׳מדע העצמית.

מכאן אצלו.( עקבית די אבל מקובלת, לא או מוזרה, לשונית בחירה )זוהי ה׳אני׳. הטהור׳ ׳המושג או בכלל׳ ׳המושג כמו לביטויים לתת שיש הסובייקטיבי הפשר

וכר.


מקים שהוא והממלכה הרוח של ממשותו הוא המדע 0המדע. הוא כרוח0העצמי. יסודו בתוך

ת של היסוד הדע

רה הכרת־עצמו בתור זה $סר° 0המוחלטת, האחרות בתוך הטהות הוא או המדע, של והקרקע ]האלמנט[ היסוד זהו בזה, בכלל. הדע

בתוך מראש תימצא שהתודעה דורשת, או מניחה הפילוסופיה התחלת של התנועה על־ידי רק ושקיפות שלמות לידי מגיע זה יסוד אולם זה. יסוד

של באופן הנתון כללי בתור הטהורה הרוחניות הוא זה יסוד התהוותו.הוא ,°קיום בעל בזה בתור בהיותו זה, ופשוט פשוט-,° חוסר־אמצעיות

וכמה כמה התפתחותו במהלך עובר הרוח האחרונה. הפילוסופיה שיטת :המדע בעזרת לעצמו מודע שהוא מפני אם — חלקית עצמית מודעות של דרגות

התואם שהמדיום מפני ואם לא־תואם, מדיום שהם אמנותיים, או דתיים דימויים עם ואילו ולכידה. שלמה שיטה לידי התפתח לא עדיין — הפילוסופי המושג —

שהוא כפי לעצמו מודע הרוח נעשה המוחלטת הפילוסופיה שיטת הופעת מומנט כאמור זהו ישותי. או מושאי צד גם לה שיש כרפלקסיה לאמיתו,

בפילוסופיה. האידיאליזם שהאלמנט לומר נוהגים כך המובהקת. סביבתו שלו(: העצמי)האלמנט יסודו

המים. הוא הדגים של כאמור, המוחלטת: האחרות בתוך הטהורה [Selbsterkennen] הכרת־עצמו

העצמית התודעה של זו הדיאלקטית, הראות נקודת את מתמצת זה ביטוי מזו גבוהה עמדה זו שלה. ה׳אחר׳ במיצוע עצמה את והמודעת המזהה האמיתית,

ממול כעומד במישרין עצמו את יודע האני שבו השניותי, הרגיל, השכל שללאחר. ובניגוד לאובייקט

מפני הדעת, של ה״אלמנט״ לאפיון האתר של במטאפורה בוחר היגל אתר: האתר היה זאת ועם חומריות״, ו״מינימום שקיפות טוהר, לייחס נהגו שלאתר

העולם. של בניינו מיסודות לאחד ממשי, ליש נחשב אי־ ״פשטות או אמצעיות״ ״חוסר שראינו, כפי פשוט: חוסר־אמצעיות

לתת שאפשר סבור שהיגל היחיד, ואולי העיקרי, הפשר הם רדוקטיבילית״ ניתן שאינו בלתי־אמצעי, באופן מוצבת היותה הוא ישות שמאפיין מה לישות.

יש לרוח גם הרי בראשיתו, כך מופיע הרוח שגם כיוון אחר. משהו אל לצמצום

105הדעת של היסוד

חוסר־ או זה, שיסוד כיוון ברוח. רק ההווה קרקע חשיבה, שהגו הקרקע הוא הרי בבלל, ברוח שיש העצמותי הצד הוא הרוח, של זה אמצעיות

ת תיו הו מ ת ה שינוי הקורנ הוא [:die verklärte Wesenheit] צורתה ב בזה בתור ההווה חוסר־האמצעיות 0בעצמה; פשוטה שהנה הרפלקסיה

ה הה בשביל־עצמו; דורש מצדו, המדע, עצמה. בתוך רפלקסיה שהנה ווי הזה, ה^לזר אל נתרוממה בבר שבו במצב שתהיה התודעה־העצמית מן

0ההפוך הצד מן אבל ובתובה. אתה יחיה, ואכן לחיות, המדע שיובל בדייגיע שבו הםולם° את לפחות לו יציע שהמדע לדרוש הזבות ליחיד יש

האתר, שגם סתם)כשם ערטילאי רעיון ואינו ממשי קיום אופן הוא הרוח ישות:ממשי(. ליש נחשב שקיפותו, כל עם

העצמית לתודעה כלומר שברוח, הקיום לצד הכוונה (:Existenz) קיום בעלמנטאלי. כיש

לבטא מנסים שלאחריו והשניים זה ביטוי :בעצמה פשוטה שהנה הרפלקסיה היא (Sein — והישות)ההוויה ישותי, צד לה יש שהרפלקסיה הרעיון את שוב

רפלקסיה. גם עצמה מכוח

של תפקיד.נוסף המסביר בדיון כאן פותח היגל ההפוך: הצד מן אל לעצמו מחק לקפוץ ממנו ידרשו שלא לצפות רשאי היחיד ה׳פנומנולוגיה׳.

אלא יחידיותו. ואת עצמו את בה מכיר שאינו ומנוכרת, זרה מוחלטת, אמת איזו ומצב־ דרישותיו על ולענות שהוא, כמות ביחיד להתחיל צריכה הפילוסופיה

וכאן היגל, נגד קירקגור של המפורסמת טענתו למעשה זוהי כיחיד. תודעתו את מקבל היגל מידה, באותה בזכותה. ומכיר אותה מעלה עצמו היגל כי מתברר של הוודאית העצמית תודעתו במצב תתחיל שהפילוסופיה דקארט, דרישת של חושב״ ה״אני כי מראה היגל קאנט(, לדקארט)ובעקבות בניגוד אבל ;היחיד

ותודעה־עצמית תודעה של שונות רמות ישנן פשוט. ואינו ראשוני אינו דקארט תעבור ה׳פנומנולוגיה׳, גיבורת שהיא המתנסה, והתודעה זו, את זו המאפשרות

תיכתב לא שה׳פנומנולוגיה׳ ההכרח, גם נובע מכאן שלה. כמצביה כולן את של כתיאור כלומר, אקסיסטנציאלי: ניסוי כמץ אלא מופשטת כתיאוריה עצמה( את לתפוס לדבר)או המסוגלת ממשית, תודעה של וגלגוליה התנסותה

ראשון. בגוף

הרוח׳. של ה׳פנומנולוגיה הוא זה סולם :הסולם


זכותו עצמו. היחיד בתוך זו נקודת־ראות על יצביע ואף זו, לנקודת־ראות היא כי יודע הוא אשר המוחלטת, עצמאותו על מבוססת היחיד של

אלה, מתבניות אחת בכל שכן 0לידיעתו; שיש התבניות בכל לו שייכ§ הוא היחיד שלא, ובין בה מכיר שהמדע ובין יהיה, אשר תוכנה יהיה

ת הוא כלומר 0המוחלטת, הצורה או ד ת° הוו מצעי תי־א של הבלה בכך הוא היחיד — זה ביטוי מעדיף מישהו ואם עצמיותו, הווי

הדברים את לדעת היא 0התודעה של נקודת־הראות בלתי־מותנית.

התפתחותו תהליך איפוא יהיה שנשחזר התהליך :לידיעתו שיש התבניות בכל לידיעתו־העצמית, וכן לידיעתו, אחרת תבנית תהיה שלב בכל עצמו: היחיד של הסובייקטיבי לסיפוקו ולהגיע כיחיד, נוכח ולהיות לשכון הוא ימשיך בכולן אך גם כך שלו, תהיה שלב באותו שתושג שהעמדה וכמו השלב. אותו תנאי לפי

ויחווה עצמו אל יאמצו המתנסה היחיד :הזה בשלב שיתגלה הפגם החיסרון, ללכת הדחף את היוצר דבר— שלו סובייקטיבית כאי־מספיקות או כחיסרון זו, בדרך שנוצר. המיוחד לפגם המיוחדת התשובה אחר ולחפש הלאה,

והתפתחות. תנועה של לקיומן הכרחי תנאי היא היחיד תודעת על ההישענות המחשבות, כל של קיומן הקשר הוא הסובייקט :המוחלטת הצורה הוא היחיד

אין בתוכן. נוכח והוא ״שלו״ הן שהמחשבות אינדיבידואל יחיד, הוא אופיו ולפי וביתר אפלטון. אצל כמו נפרד, לוגי בחלל הקיימות וכו׳ אידיאות אמיתות,

צריכה כללית אמת כל לכן, מישהו; תמיד הוא ההתפלספות נושא קונקרטיות:היחיד. על־ידי גם ככזו מוכרת להיות

היגל בשביל היא (Gewißheit) הוודאות חוויית הבלתי־אמצעית: הוודאות אמת של ביסוס ללא בלבד, סובייקטיבי ערך בעלת — לדקארט בניגוד —

הכל של מיצוע פירושה האמת לאמת. בניגוד עומדת הוודאות אדרבה, כללית. לכן גמורה. פשטות של ואשליה מיצוע חוסר פירושה הוודאות ואילו הכל, על־ידי

בנקודת עומדת והאמת ה׳פנומנולוגיה׳ של המוצא בנקודת עומדת הוודאותשלה. הסיום נקודת ופירושו: היגל אצל החוזר שיטתי מונח התודעה: של הראות נקודת היא זו שניות ואובייקט. סובייקט ועולם, אדם של השניות הפיצול, של המבט

התודעה של וכן הרגיל( הטבעית״)האדם ״התודעה של הוודאית מחווייתה חלק בין הפיצול את מקבלות אלה עמדות שתי ה״שכל״. בשלב והפילוסופית המדעית מעוצבת פילוסופית תודעה בשביל ואילו מאליו. כמובן המושאים לבין התודעהשל ה״אחר״ הוא שקרי, הוא זה דואליזם ה״תבונה״( של היא מבטה )שנקודת

107הדעת של היסוד

עצמה את ולדעת לה כמנוגדים [gegenständlich] המושאיים בתור זו נקודת־ראות נחשבת המדע בעיני ואילו להם. כמנוגדת המדע עצמה, אצל בשרויה עצמה את יודעת התודעה שבו ומה האחר-,

גם המדע של היסוד שכנגד, הצד מן הרוח. של באבדנו דווקא אותו רואה התודעה אין שוב שבו ומעבר־מזה, מרוחק משהו התודעה בשביל הוא

בהיפוך זולתו בעיני נראה האלה הצדדים משני אחד בל לעצמה. שייכת המדע בידי במישרין עצמה את מפקידה הטבעית התודעה כאשר האמת. גם אחת פעם ללכת אותה, מושך מה לדעת בלי ניסיון, בכך עושה הריהי

הוא בתוכה ולנוע זו בלתי־מורגלת עמדה לאמץ והכפייה •° הראש על התודעה כי שמצפים בלתי־נחוץ, הנראה ,°הבנה חסר אלימות מעשה

כלפי :שירצה מה להיות יכול עצמו בפני המדע לעצמה. תעשה הטבעית ;בהיפוך־יוצרות עצמו את מציג הוא הבלתי־אמצעית העצמית התודעה

מצוי העצמית 0התודעה של הממשות שעקרון כיוון אחרת: בלשון או

נקודת את איפוא חווה אלה צדדים משני אחד כל לאיבוד. הולך הרוח שבו הרוח בנפשו שקר יעשה כאילו עצמיותו, של וכניכור ממנו כרחוקה זולתו של המבט

תפקיד משותפת. לשון לבינו בינה שאין זרה עמדה זו כי אותה, יקבל אם ה״סולם״ את לבנות לעיל, שנאמר וכפי זו, משותפת לשון להציע ה׳פנומנולוגיה׳

העצמיות, מימוש על־ידי ואדרבה, עצמי, שקר ללא לעבור ניתן שעל־ידיוהספקולטיבית. הפילוסופיה של זו אל הטבעית התודעה של המבט מנקודת

וזו להתפלסף, המסכים ברחוב האיש של חווייתו היא)א( זו :הראש ללכת...על של בפילוסופיה המתנסה התודעה( השכל)או של הפילוסוף של חווייתו p)גם

הפילוסופיה שבין ולזרות לפער הבנה זה בקטע מגלה היגל הדיאלקטית. התבונה הרגיל. הדיסקורסיבי המדע לבץ בינה וכן היומיום, חיי ולבין

מבחוץ, אדם על לנחות יכולה רציונלית עמדה גם :הכנה חסר אלימות מעשה מותח היגל עצמו. ומתוך בהדרגה לקראתה התפתח לא אם אלימה, כפייה במין לידי שהגיע ה״נאורות״, בנוסח הרדיקלי הרציונליזם על ביקורת במובלע כאן

התבונה. בשם — ממש פיסית אלא מנטאלית, רק ולא — אלימות מעצמה. לה שיש הוודאות היא התודעה ממשות :התודעה של הממשות עקרון

קרע יצירת על־ידי הפילוסופי המדע של המבט לנקודת להגיע אי־אפשר לכן, איבוד על־ידי כלומר עצמה, לבין התודעה בין — אלים ולמעשה— מלאכותילמדע יהיה לא — השכנוע חוויית — העצמית הוודאות בלי העצמית. ודאותה


בשביל־עצמו עומד זה שעיקרון במידה הרי מעצמה, לה שיש בוודאות צריך לכן חוסר־ממשות. של הצורה את המדע עליו נושא למדע, מחוץ כזה יסוד כי להראות עליו מוטב, או, עצמו, עם כזה יסוד ^לאחד7המד התוכן אלא אינו כזו ממשות לו שאין המדע וכיצד. לו־עצמו, שייך

שלעצמו, בבחינת מי, רק היא שעה שלפי התבלית 0כ רוח לא הפנישלעצמו רוחני. עצם רק אלא עצמו את להחצין עוד צריך זה כ

שביל־עצמו, ולהיעשות את להציב עליו אלא: פירושו אין זה ודבר בעצמו.° עם באחת העצמית התודעה

ת מו מ תרו ה א כך לידי ה ה הי מנולוגי הרוח של הפנו

ת של או, בכלל, המדע של זו התהוות להציג שבאה מה היא ,°הדעהבלתי־ הרוח או מלכתחילה, שהיא בפי הדעת הרוח. של זו פנומנולוגיה

בעזרת השניים את לחבר צריך לכן, וערטילאי. ריק דיבור יהיה והוא ממשותה׳פנומנולוגיה׳. של הסולם שהתודעה מתה, פילוסופית לאמת כאן הכוונה :כלשעצמו כנחינת התוכן

תורה בתוכה. עצמה את ולמצוא אתה להזדהות מסוגלת אינה הסובייקטיבית סתם, דוגמאטית מערכת למעשה היא עצמה, בפני ביסוס לה יש אם גם זו, מעין

כרוחנית לא לראותה יש לכן הממשית. התודעה על־ידי הוגשמה שלא תכליתלעיל. שתואר במוכן רוחני״ כ״עצם רק אלא באמת( כרציונלית לא )וגם ממש

תוכנו באמיתות תכיר העצמית שהתודעה רק אינה הדרישה עצמו: עם כאחת המדע כלומר, בתוכו: עצמה את ותזהה שתכיר אלא הפילוסופי, המדע של

כאשר אחרות: במלים עצמית. תודעה של כאופן להתעצב צריך הפילוסופי התודעה את בכך מבינה שהיא לה מתברר היש, את להבין מנסה הפילוסופיה

בזמן בו שהיא פילוסופית, תודעה־עצמית לידי אותה מרוממת זו תגלית עצמה. שבכך )ברור בתוכו. הידיעה של המכונן תפקידה ושל היש של פילוסופית תודעההאידיאליזם.( את מניחים

מהתנהגות וגם (,Glauben)גרידא מאמונה גם הנבדלת הכרה (:Wissen)דעת גם אלא השכלי, המדע את רק לא כאן כולל היגל (.Praxis, Handeln)ופעולה

בצרפתית ובדימוי. בתחושה שמקורם וכד המיתוסים הפירושים, הסברות, אתמיוחד. ביטוי חסר באנגלית :savoir מתרגמים

109 הררח של הפנרמנולוגיה היא כך לידי ההתרוממות

ה רוח: בו שאין מה הוא אמצעי, דע תו ת. ה שיי חו זו שתודעה כדי ה המדע, של היסוד את מתוכה שתוליד כדי מובהק, באופן לדעת תיעשה

התהוות ארוכה. דרך לעצמה ולפלס לעמול עליה הטהור, מושגה שהוא בתוכה, עצמן את שיציגו התבניות ועל תוכנה על לפנינו שתופיע כפי זו,

התודעה את המבנים כמבוא, לדמות שנוהגים ממה אחר° משהו תהיה המדע; של מביסוסו אחר משהו גם תהיה היא המדע; אל הלא־מדעית

מתחילה אקדח, כביריית אשר, 0התלהבות מאותה שונה תהיה ובעיקר על־ידי האחרות נקודות־המבט עם וגומרת המוחלטת, בדעת ישר

דעתה. את עליהן תיתן לא ]פשוט[ בי ההכרזה הדעת, אל 0הלא־מתורבתת מעמדתו היחיד את להוליך התפקיד אתד איפוא ולעיין ]האוניברסלי[, הכללי במובנו לתפוס היה צריך חי 0בי

ביסוסו אינה וגם הפילוסופי, למדע מבוא איננה ה׳פנומנולוגיה׳ אחר: משהו שהיא בכך למבוא דומה היא הדברים. משני יסודות בה יש אך המדע, של

על־ידי לא אמנם — הפילוסופיה לתוך הלא־פילוסופית התודעה את מכניסה ״מבפנים״, אלא ותוצאות, עקרונות של סיכום כמין חיצונית, דברים הרצאת גם והיא ראשון. בגוף עוברת שהתודעה מחשבתי־אקסיסטנציאלי ניסוי על־ידי את מראה שהיא כך על־ידי היסטורי, או חיצוני, ביסוס למדע מעניקה

בבקיעתו. ההכרחיות סברות לכל ובזים לתוכה הישר קופצים המופשטת האמת בעלי התלהבות:

משקיפים הם שעליהם הלא־פילוסופיות, המבט ונקודות המיתוסים, השקר, אלה נחותות צורות להבין ותנסה תטרח ה׳פנומנולוגיה׳ לעומתם, מתנשא. במבט

שהיגל בכך )למעשה, משרתות. שהן השלם התהליך מתוך וגם עצמן מתוך גם את יודעין בלא כמשרתות האנטי־פילוסופיות המבט נקודות את מציג

או ״עצלה״ לא כי אם — מתנשאת גישה כלפיהן נוקט הוא גם הפילוסופיה,מופשטת.(

110 בעמ׳ הערה ״הלא־מחונכת״)ר׳ כפשוטו (:ungebildet)הלא־מתורבתתלעיל(. 59-58 בעמ׳ וכן להלן

היקפה אולם יחיד, סובייקט להיות חייב ה׳פנומנולוגיה׳ נושא :הכללי היחיד התהליך נושא לכן ;האנושות תולדות את וחובק אחד אדם של חייו מגבול חורג רעיונות כאן ממשיך היגל כללי״. ״יחיד בבחינת כולו האנושי המין להיות חייב המטאפיסיקה מן הלקוח טוטליזציה עקרון עליהם מחיל אך והרדר, קאנט שלעצמו. של


0חיברבו־לתרבדת. של התהליך בתוך עצמו,° את המודע ברוח הבללי, בפי עצמו את מגלה מומנט בל הכללי, ביחיד :אלה שני בין ליחס אשר

הוא הפרטי היחיד ואילו סגולי; ועיצוב קונקרטית צורה לו רוכש שהוא על־ידי נשלטת מציאותה שכל קונקרטית תבנית שלא־נשלם, הרוח

רוח בתוך מטושטשים. בקווים רק נוכחות האחרות בעוד אחת, קביעה שקעה הנמוכה הקונקרטית המציאות אחר, משל יותר גבוהה שדרגתו עכשיו הוא עצמו העניין בעבר שהיה מה ;°בלתי־מובחן מומנט ונעשתה

0שלו שהעצם היחיד, גרידא. לצל והיתה נסתתרה דמותו וזכר: סימן רק העוסק שאדם כמו זה עבר בתוך עובר יותר, גבוהה ברמה הרוח הוא

בידו מצויות שכבר המכינות הידיעות על ועובר חוזר יותר גבוה במדעבלי זכרן את ומעורר שב הוא ;תוכנן את מחדש לעצמו לנכח כדי מזמן,

נובעת אחד כסובייקט האנושי המין את לראות היכולת :עצמו את המודע בדוח ההיסטוריה לכן ;האדם של ההיסטוריה במיצוע להתממש חייב שהרוח מכך

התהליך, נושא בבחינת האדם מין על־ידי הנוצר אחד, מכלול היא האנושיתבתוכו. עצמו את ויוצר בו המתגלה

האנושות לרעיון החינוך־לתרבות מושג בין הזיקה : (Bildung)חינוכו־לתרבות העצמי חינוכו כתהליך ה׳פנומנולוגיה׳ את לראות ניתן כי מעידה כולל כסובייקט

התרבות. באמצעות עצמו את ויוצר התרבות את יוצר הוא שבו האנושי, המין של מיוחד יחס ישנו זאת עם היסטורי. אלא בלבד, ביוגראפי אינו התהליך זו מסיבה

פרטיים יחידים ללא כולל יחיד אין אחד, מצד הכולל. ליחיד הפרטי היחיד בין אי־ או החיסרון תחושת ושבגלל ופועל, חושב קיים, הוא שבאמצעותם

הכולל ביחיד תלוי הפרטי היחיד שני, מצד משתנה. הוא שלהם־ המספיקות טווח את המגבילה כמסגרת וגם זהותו, של ניכר חלק שואב הוא שממנו כמקור

להם. לצפות יכול שהוא ההישגים

ושוב עברו, לתוך ונדחסו שקעו הקודמים הרוח שלבי בלתי־מובחן: מומנט״זיכרון״. למין והפכו הופנמו הם העניין. במרכז אינם

הכללי הרוח שצבר ההישגים מן ניזון הפרטי היחיד שלו: שהעצם היחיד בהמשך( לו יקרא שהיגל כפי הלא־אורגני״, ״טבעו או שלו, ״העצם״ )שהוא רק אלא ולהשיג, לכבוש צריך אינו שוב אלה ואת לזמנו, שעד הקודמים בדורות

קודמים. דורות של הרוח נכסי את לעצמו רוכש שתלמיד כדרך מחדש, לנכס

111הדוח של הפנומנולוגיה היא כך לידי ההתרוממות

0צריך היחיד גם בתוכן. לשכון שירצה ובלי עצמן לשם בהן מעוניין שהוא אבל לתוכנם, בהתאם הכללי הרוח של החינוך־לתרבות שלבי את לעבור כשלבים — מאחוריו הניח בבר שהרוח [Gestaltungen] עיצובים בתור

בי הידיעות, בשדה רואים אנו לבך בדומה ונדרכה. עובדה שכבר דרך של יורד מבוגרים אנשים של הבשלה רוחם את קודמים בדורות שהעסיק מה

הנערות; לגיל המתאימים משחקים ואף תרגילים 0ידיעות, של למדרגה בתולדות להבחין אפשר הנער[ ]של הפדגוגית ההתקדמות ובתוך

העבר של זו מציאות כבצללית. משורטטים כשהם העולם של תירבותו של עצמותו את ומהווה הכללי הרוח על־ידי נרכש שכבר קניין היא

הלא־ טבעו את מהווה היא בחיצונית, ליחיד בהופיעה ובך, היחיד; שהיחיד בך, על עומד היחיד של התירבות תהליך זו מבחינה 0אורגני.

אל הלא־אורגני טבעו את מסגל לפניו, בך שנתון מה את לעצמו מנכסאין עצם בבחינת הכללי הרוח מצד ואילו לקניינו. אותו ועושה עצמו

כל את חינוכו, בתהליך מחדש, לעבור צריך הפרטי היחיד :צריך היחיד גם אלא חדש ככיבוש עוד לא אבל עברו, בימים עבר כבר הכללי שהרוח השלבים

אפשר נער כל של חינוכו בדרך לכן לעבר(. היה )כלומר, נעבר שכבר כמה ״משורטטים כשהם העולם רוח של העיקריים ההתפתחות בשלבי להבחין

של הלוגיקה אוקלידס, של הגיאומטריה הדיברות, עשרת )למשל, כבצללית״. בתכנית פרקים היום הם באך, של המוסיקה או העממי, המוסר אריסטו,

זהו, המשפחה.( בחיק שגרתי באופן נלמדים או החינוך, מוסדות של הלימודיםלהיגל. המיוחד ה׳היזכרות׳ רעיון לומר, אפשר

מוגמרת. אינפורמציה של במובן ידיעות:הרחב במובנה המסורת — קודמים מדורות שנמסר מה :הלא־אורגני טבעו

אף־על־פי רוחו, את הולם אינו שמלכתחילה משהו ליחיד, זר משהו בה יש — מהותו ואף — רוחנית מהות זאת בכל זוהי ״לא־אורגני״ או ״עצמותי״ שבאופן

המסורת, את לעצמו מנכס שהיחיד הוא לכך הפתרון עצמו. היחיד אותו של עצמו. של האורגניזם אל הלא־אורגני את מסגל וכך שלו, לקניינו אותה עושה המופשט, הרציונליזם כנגד המסורת של ההכרחי משקלה את כאן מדגיש היגל עושה שהיחיד כך מתוך משקלה את תקבל שהמסורת ההכרח את — זאת ועם

לחסרונותיו נעשו שחסרונותיה בגלל ממנה חורג גם לוודאי וקרוב לשלו, אותההמוחלטת״. ו״הצורה המבחן איפוא נשאר היחיד שלו.


תודעה לעצמו מעניק כעצם[ ]הרוה שהוא זה, אלא התירבות פירוששלו. הרפלקסיה ואת התהוותו את עצמו בתוך ומחולל עצמית

מעצבת־ התנועה את הן [Gestaltung] תבניתו בתוך מציג המדע שקע שבבר מה את והן ובהברחיותה, בפיתוהה־המפורט הזו התרבות

מהי תובנה, לרוח שתהיה היא המטרה הרוח. של וקניין מומנט לידי את להשיג בלומר הבלתי־אפשרי, את דורש חוםר־הטבלנות° הדעת.

אורכה את ]בסבלנות[ לשאת עלינו אחד, מצד האמצעי. בלי המטרהתעכב עלינו ושנית, הכרחי; הוא ]בה[ מומנט שכל מפני זו, דרך של לה

תבנית בעצמו הוא מומנט שבל מפני מהם, אחד כל על כראוי° שדנים במידה רק מוחלט באופן נדון והוא שלמה, אינדיבידואלית

במידה אחרות: במלים או קונקרטי, או שלם בתור בקביעתו־המסוימת שהעצם ביוון זו. קביעתו של המסוימת היחידיות בתוך נדון בולו שהשלם

דרך לעבור סבלנות לו היתה עצמו, רוח־העולם° הוא הלא היחיד, של את עצמו על ולקבל הזמן, של הארובה ההתפשטות בתוך אלה צורות

את יוצק כשהוא העולמית, ההיסטוריה של לאין־שיעור הרבה העבודהשרוח־העולם ומאחר 0קיבולה; יכולת לפי צורה כל לתוך המלא תוכנו את למחוק הרוצה המופשט, הרציונליזם על ביקורת שוב הסבלנות: חוסר

התבונית המערכת אל אקדח״( )״ביריית אחת בקפיצה ולהתקדם ההיסטוריה מסכים היגל גם הישירה. השכלית ההסתכלות גישת על וכן הטהורה; להתרחש יכולה אינה זו אך מסתכלת, חשיבה ,Einsicht היא שהמטרהבמישרין. במהותם. מעמיק לעיון ראויים חלקי מומנט וכל קודם שלב כל :כראוי להתעכב

מפני ושנית, השלם, ולמכלול לתוצאה הכרחי תנאי שהם מפני ראשית, וזאת, בכל המתגלעים הספציפיים החסרונות את להבין ניתן כזה עיון מתוך שרקבתנועה. להמשיך וכך הלאה לעבור האימננטי הדחף את גם ומכאן כזה, שלב זה מפורסם מונח לראשונה מופיע כאן (:Weltgeist) העולם דוח

העולמית ההיסטוריה של הסובייקט הוא העולם רוח ב׳פנומנולוגיה׳.Weltgeschichte)) ; שעליו הכללי״ ״היחיד של היבט, או מומנט, הוא כזה בתור

Zeitgeist.))זמן״ ״רוח הוא מסוימת בתקופה ביטויו לעיל. דובר דק הרוח מהות את לבטא מסוגלת היסטורית צורה כל :קיבולה יכולת לפי

או תקופה לאותה השייכים היחידים על גם חל וזה ומוגבל, חלקי באופןרוח־זמן.

113הרוח של הפנומנולמיה היא כך לידי ההתרוממות

אין כן על מזו, יגיעה בפחות תודעת־עצמו לידי להגיע עשוי היה לא בפחות שלו העצם את לתפוס־ולהשיג העניין, טבע לפי מסוגל, היחיד

הוגשם כבר הדבר שכן 0מופחת, מאמץ ממנו נדרש זאת ובכל מזה.שלעצמו 0אפשרות•, לדרגת שהורדה ממשות בבר עתה הוא התוכן :כ

לראשי־ שצומצם [Gestaltung] עיצוב־דמות כפויה, אי־אמצעיות הוא 0נחשב, משהו כבר בהיותו פשוטות. לקביעות־מחשבה או 0שלו התיבות

של בצורה המציאות הוא° אין כבר העצם-, של קניינו ]עתה[ הוא התוכןשלעצמו ת־ב בתור לא גם סתם, מקורי 0כשלעצמו בתור לא — היו

שלעצמו זהו אלא — המציאות לתוך ששקע כשלעצמו ם כ שנזכריהצורה לידי היות־כשלעצמו[ של הצורה ]מן אותו להפוך יש ועתה 0בו,

הרוח הישגי את מחדש לנכס צריך מסוימת בתקופה היחיד :מופחת מאמץראשוני. כיבוש כאן אין כי מופחת, במאמץ אבל בעבר,

על־ידי נכבשו התכנים כאשר קודמות, בתקופות אפשרות: לדרגת שהורדה בפועל: לממשות מופשטת מאפשרות אותם הפך הוא הראשונה, בפעם הרוח למדרגת יורדים הם בשבילו הרי אלה, תכנים לו ומנכס חוזר כשהיחיד ואילו

אותה ברכישתם אין ולכן ממשות, כבר הם העולם רוח מבחינת אך אפשרות,ויגיעה. חידוש של מידה

החיה בממשותו עוד ולא צופן, כמין לזכרו ניתן עכשיו :שלו התיבות לראשימלשעבר.

דקארט(, אצל )כמו ביותר הרחב במובן למחשבה הכוונה נחשב: משהווסברה. דימוי חושים, תפיסת גם הכוללת

חוזרת, אי־אמצעיות של במין נשמר בעבר שנרכש הרוחני התוכן : הוא אין כבר של או אינרטיים, ישים של אי־האמצעיות לבין בינה לערבב אין זאת שעם

הזיכרון. של זו — לרוח המיוחדת אי־אמצעיות מין זוהי אלא סתם, ההוויה שאינו ניסיון האנושי, הרוח שצבר והתרבות החיים נסיון של מאגר הוא הזיכרון

עצמו״(. ״בשביל של עצמית)לצורה לתודעה להביאו יש ועדיין לעצמו, מודע במהדורה היגל על־ידי הוכנס המקפים בין הפסוק כשלעצמו: בתור לא

שלפניו. הביטוי של וכביאור כדיוק השנייה, ביודעין משתמש והיגל מובנים, שני יש Erinnerung לביטוי :בו שנזכרים אטימולוגי יותר ובמובן בזיכרון״, ״העלאה פירושו הראשוני במובן בשניהם.״הפנמה־בזיכרון״ או ״פנימיות־הזיכרוך אתרגם: )בהמשך ״הפנמה״. פירושו


ל־עצמו. של שבי ת־ב שבו האופן את מקרוב יותר לתאר עלינו היוזו. פעילות נעשית

בר ושל המדומה° של גלגולם כ מ ר־ כ מו מחשבה לידי ה

את לשיכדלעל צורך° יותר אין הזו התנועה את לוקחים אנו שבו בשלב אלה יותר, גבוהה ברמה שינוי־דמות ומחייב שנשאר מה אבל המציאות.

מוי הם ת־מבבר הדי ההיברו שחזרה המציאות הצורות. עם וזו ושלילה ראשונה, שלילה בבך קיבלה ]הרוחני[ העצם לתוך 0ונלקחה

הלשון, הדימויים, הנסיונות, מאגר את בונה ההפנמה ההקשר.( צורכי לפי וכר, הדרך )ובסוף הרוח להתפתחות מצע המשמש וכו׳ הנורמות השאיפות, הידע,

מיוחדים(. ולנושאים למושגים הפילוסופית השיטה התפרטות את מאפשר גם הרוח, לתוך בכך הופנם התודעה, בחיי תפקיד שמילא נחשב, שכבר התוכן

שייך הנחשב התוכן מהותו לפי יתר־על־כן, עצמית. לתודעה הגיע לא עוד אם לא התוכן של החיצוני שאופיו ומכיוון לו, ש״מחוץ״ למשהו ולא עצמו לרוח מושג בו. ״להיזכר״ למעשה פירושו אותו לחשוב הרי מוחלט, מעולם היה

המיוחדת, הגירסה זו היגל: בשיטת מרכזי תפקיד ממלא ההפנמה־בזיכרון המאפשר המצע גם זהו האפלטוני. ההיזכרות לרעיון נותן שהיגל ההיסטורית,

החינוך מושג ברקע העומד והעיקרון הדיאלקטיקה, של פעולתה עצם את מיוחדים ולנושאים למושגים הפילוסופיה שיטת התפרטות לכך, נוסף לתרבות.; בנסיונו הרוח של מהיזכרות נובעת שבהיותה מפני עצמית, להתפרטות נחשבת

במבוא.( )פירוט מעצמה. ניזונה שהיא לומר ניתן שלו, המועלה־בדימוי, של המדומה, של — מילולית (:vorstellen )מלשוןהמדומה

׳סברה׳. של מובן גם לדימוי יש היגל אצל אך כבר לתודעה, מחוץ רק לכאורה העומד כדבר המציאות, צורך: יותר אין

התודעה. לחיי הוכנסה כלומר שנחשבה, כך על־ידי לעל הושמה נשללה המציאות אותה, שחושבים העובדה עצם על־ידי ונלקחה: שחזרה לתוך ונכנסה הרוח של לקניין נעשתה היא זה במקום לגמרי. חיצוני כמשהו בתור רק לכאן נכנסה היא אבל בכלל. הרפלקסיה או הסובייקטיביות, של היסוד בתור כלומר עצמו, על מושג לו ואין מושכל אינו שעדיין אי־אמצעי, משהולמושג. מקום לפנות כדי להישלל, צריך הדימוי גם הבא, בשלב גרידא. דימוי

115מחשבה לידי המרכר־מכבר ושל המדומה של גלגולם

באופן רק אבל — העצמיות של היסוד לתוך המציאות את העבירהתי־אמצעי. של בסימנה עדיין עומד העצמי של הנרכש קניינו לכן, בל

אותה של 0במחשבה, עצמה את משיגה שאינה בלתי־אמצעיות אותה לא המציאות עצמה: המציאות את המציינת חסרת־תנועה, אדישות

מוי לידי אלא עברה דבר־מה 0המוכר־מבבר, משהו גם היא בזה .°די ואינו עניין יותר בו מוצא אינו ולכן אתו, גמר כבר בעל־המציאות שהרוח

רוח של התנועה אלא אינה הנמצא עם ]כך[ שגמרה הפעילות לגביו. פעיל 0מכוונת הדעת זאת, לעומת במחשבה; עצמו את משיג שאינו פרטי

של הפעילות היא ההיות־מוכר־מבבר; נגד כך, שעלה הדימוי נגד

לה שאין :או : (sich nicht begreifenden)במחשבה עצמה את משיגה שאינהעצמה. של מושג יסוד על בונה המדמה שהכוח מה הוא (Vorstellung)הדימוי דימוי: לידי

האינרטי, האופן הוא הדימוי כזה בתור הממשות. של כייצוג החושים תפיסת ונעשית מופנמת חיצונית( היא כאילו )הנראית המציאות שבו האי־אמצעי

תנועה״, חסרת ב״אדישות הממשות אל מתייחם הדימוי הרוח. של לקניינו בכינונה פעיל באופן המשתתף למושג בניגוד ואינרטי, סביל ייצוג על־ידי כלומר

לביטויו זה שלב* מגיע הפילוסופיה תולדות )מבחינת האמיתית. הממשות שלברקלי.( נוסח האמפיריציסטי באידיאליזם הקעוני

עדיין החושים ותפיסת הדימוי של בשלב : (bekannt; familiar)המוכר־מכבר שהיא למה מבחן נעשה מכבר לה שמוכר מה הישיר. לנסיונה משועבדת התודעה common — הישר״ ״השכל של הפילוסופיה גם לדחות)זו או לקבל מסוגלת

sense.) לא מוכר, כה נראה ובתחושה בדימוי המופיע שהעולם כיוון שלו. האמת אל ולהגיע הלאה, אותו מלחקור ונמנעים יותר בו מתעסקים (2)מוכר; והפחות ידוע הפחות הדבר נשאר שהמוכר־מכבר (1) היא התוצאה

הסובייקטיביות עמדת את מבטא הוא (3)דוגמאטיות: של עמדה מוליד הוא אדם כל ובה במחשבה״, עצמו את משיג שאינו פרטי רוח ״של עמדתו הפרטית,

דרכו. לפי הדברים את רואה ושלטון הדוגמאטיזם על להתגבר דורשת הפילוסופית הדעת מכוונת: הדעת

ראינו, אמנם הכלליות. של המבט נקודת אל ולעלות המוכר־מכבר של העריצות לא זה סיפוק אך הפרטית, לתודעה סיפוק מתן על לוותר שלב, בשום לה, אסור כי

וידוע. מוכר למשהו חדש רעיון כל הזקקת על־ידי יינתן

הררח של לפנונעולוגיזז הקדמה 116

מוכר אינו המוכר־מכבר החשיבה. של והאינטרס הכללי העצמי[erkannt] ,מובר־מבבר שהוא מפני דווקא כלל [bekannt.] דרך אין

ההברה, בנמעשה[ הזולת ואת עצמנו את להטעות יותר ושכיחה המונית רעתנו.° את להפיס לו ולתת כמובר־מכבר משהו מראש להניח מאשר

אינה מתרחש, מה שתדע ובלי ולשם לכאן דיבוריה בבל ,°זו מעין דעת השכל, הטבע, אלהים, וכר, האובייקט הסובייקט, ממקומה. בלל זזה

מוכרימ־מכבר כיסודות מראש ]על־ידיה[ מונחים וכו/ החושיות והשיבה היציאה בתהליכי הקבועים מסמרות כמין בחינה, בלא ותקפים עומדים הם ואילו רצוא־ושוב ביניהם עוברת היודע[ ]של 0התנועה כאחד.

השטח על־פני חולפת רק הידיעה[ ]תנועת בעצם, ובך, — במנוחתם אדם בל אם שבודקים כך, על סתם עומדות 0וההוכחה ההבנה גם שלהם.

לו נדמה כך אמנם אם דימויו־שלו, בתוך גם שנאמר מה את מגלה אכןלאו. אם מכירו־מבבר, הוא וכך הדבר

המוכר. על מוכר הלא את להעמיד צריכה הכרה שכל ברור דעתנו: את להפיס ובלי ומופשט, רחוק דבר לוקחים שבהם שרירותיים, לקשרים מתנגד היגל אבל

בו הגדרשות טרגספורמציות לבצע בלי למרכיביו, אותו ולפרק מבנהו אחר לעקוב כמו אותו קושרים פשוט ביניים, ושלבי מיצוע בלי וגם הקשרו, בתוך ולהעמידו

למעשה הסבר. לו ניתן שבזה וחושבים המוכר־מכבר, אחר דבר באיזה שהוא הדעת״ את ״להפיס ניסיון זהו השומע. של חרדתו או סקרנותו הושתקה רק בכך ונחרדת וידוע מוכר לה שנראה במה סיפוק המוצאת הלא־מפותחת, התודעה שלהבלתי־ידוע. מן

ביקורתו, מושא את אתרעה בלי כאן מחליף היגל :זו מעין [Wissen] דעת המדעית השיטה גישת את לייצג שהתיימר פיכטה, גם פיכטה. את במרומז ותוקף

על התבססות של כשל באותו למעשה חטא הישר, השכל של האמפיריציזם נגד המציאות צורות של רחב מגוון פורסת פיכטה של המדע׳ ׳שיטת המוכר־מכבר.

בתוך ולמשמעותם למרכיביהם אותם לפרק בלי כולם, את ומסבירה והידיעה בעזרת יחד כולם את שוזרת שהיא על־ידי פשוט אלא דיאלקטי, תהליך

קשיח. אחד עקרון־יסוד

של וצידוקה בניינה לתנועת כאן רומז הכל — וההוכחה התנועה...ההבנהפיכטה. של המדע׳ ׳שיטת

117מחשבה לידי המוכר־מכבר ושל המדומה של גלגולם

ח כבר ]ברם[, תו היה לא מאז, לעשותו שנהגו כפי 0דימוי, של הני דימוי לפרק מובר־מבבר: היה שבה הצורה של שימה־לעל אלא

לפחות, אשר, שלו, המומנטים אל לשוב זה הרי הראשוניים ליסודותיו את מהווים הם אלא נתון, שהיה כפי הדימוי של הצורה עוד להם אין

עד רק מגיע זה שניתוח נכון העצמי. של הבלתי־אמצעי קניינות שבו ונחות קשיחות מוכרות־מבבר, קביעות בעצמן שהן 0למח מומנט הוא 0בלתי־ממשי, אותו פירוד, של זה גורם אולם ]סטאטיות[.

עצמו את ועושה מתחלק שהקונקרטי לבך הודות רק שכן בעצמו, מהותי היא המבדילה־והמחלקת הפעילות עצמו. את מניע הוא לבלתי־ממשי,

ביותר, 0והמפליאה הגדולה העוצמה הוא אשר השכל של ומפעלו כוחו עצמו, בתוך סגור הנח המעגל המוחלטת. העוצמה לומר: מוטב או

בו שאין הבלתי־אמצעי, היחס זהו עצם, בתור שלו במומנטים ומחזיק בתור המקרי מהיקפו, בניתוקו שהמקרי זה, דבר אולם פלא. שום איפוא

עם ההדדית בתלותו אלא ממשות לו שאין קשור ]פריט[ אותו בזה,של האדירה עוצמתו זוהי נבדלת, וחירות משלו מציאות לו רוכש אחרים,

מפרקת הלא־דיאלקטית, המנתחת, החשיבה אפילו דימוי: של הניתוח ועוברת כדימוי, אותו מבטלת ובזה הקטגוריאליים למרכיביו הדימוי את אל העניין, של העומק ממד אל חודרת היא בכך השכלית. משמעותו אל

השכל. בשביל קיים שהוא כפי ה״אמיתי״ או ה״פנימי״ מבנהו

לקטגוריות רק מגיעה המנתחת החשיבה אמנם (:Gedanken) למחשבות זה שכל זאת, ובכל הלא־דיאלקטי, השכל של פעולה היא כלומר קשיחות,בכלל. חשיבה של הדגם הוא לו האופיינית והניתוח הפירוק ופעולת

אלא עצמו, הממשי לדבר שייכים אינם והניתוח החלוקה בלתי־ממשי: אותו הם המחשבה, של מהותי גורם הם זאת ובכל חלקיו. שבין החיצוני הגבול רק הם

הפילוסופית. התבונה של מכין תנאי עצמו שהוא השכל, של יסודו

הפילוסופים התקשו שפינוזה ועד פרמנידס מאז :והמפליאה הגדולה העוצמה התנועה, מקוד את ואתה — השלילה מקור את להסביר והכולות האחדות של

הוא השכל לפיכך השכל. הוא השלילה מקור כי אומר היגל וההבדל. הפרטיות, קיום של ה״פלא״ את ומאפשר מסביר שהוא מפני ביותר, המפליאה העוצמה

הבריאה. עצם את כלומר הבחנות, וריבוי תנועה בעל מפורט, עולם

״110

נרצה אם 0המוות, הטהור. האני המחשבה, של \גיה להחזיק ובדי מכל; האיום הדבר הוא י־ממשות,

את שונא חםר־האונים° היופי ביותר. הגדול הבוח חיי־הרוח אולם ממנו. שנבצר דבר לעשות מבקשו :ל

;בהם יגע לבל ההרס מפני ונשמרים המוות° מפני עיט הרוח בתובו. עצמם את ומקיימים המוות את .ושאים

בתוך עצמו את מוצא שהוא כך, מתוך רק שלו :

הרוח של גולוגיה

על־ידי העולם את הבונה השלילי העיקרון הוא השכל השלילי: של עוצמתו בעלת מערכת לידי הישות של והדחוסה החדגונית האחדות את מפורר שהוא הלא־אמצעיים לדימויים מעבר חודר השכל כמו־כן הבדלים. של ומגוון תנועה

הפיצול עקרון גם הוא השכל אך שביסודם. ה״פנימי״ למבנה שנחשב מה אל האדם בין עצמה, לבין התודעה בין קרע יוצר הוא ובתודעה; בחיים והקרע צורך יהא ולכן — וכר לסובייקט האובייקט בין לאינסופי, הסופי בין לעולם,

היצירה כוח את למצות צריך לכן קודם אבל התבונה. בשלב לו מעבר ללכתהשכל. של השלילית״ ב״אנרגיה שיש החיובי

לבניינה נחוצה שהשליליות כמו השליליות. של לעוצמתה מטאפורה המוות:הרוח. עוצמת ושל החיים של לבניינם נחוץ המוות כך החיובית, המציאות של

השכל פעולת את שונא חדממדי, או חיוור, שטחי, יופי :הסר־האונים היופי היא שליליות מכל ניתוח)הסלידה ומכל שליליות מכל סולד הוא אויב. בה ורואה

עוצמה. בעל יופי לגבי נכון זה אין הקיטש(. של אפשרי אפיון גם השליליות מעקרון — תפנית כאן עושה היגל המוות: מפני נרתעים אינם

השלילה, מן נבנית שהממשות כמו הרוח. בחיי וההרס המוות לתפקיד המטאפיסי אין — ההרס הסבל, המוות, השלילה, עם מתמודד שהוא מתוך נבנה הרוח כך

שהוא מתוך אלא מהם, ובהתעלם להם מחוץ טהור כחיוב עצמו את בונה הוא השלילי כך ומתוך בקרבו״; ו״שוכן אתו מתמודד השלילי״, אל מבט ״מישיר

של ההשתמעויות אחת זו הממשות. של בונה לעוצמה חיובי, לכוח נעשה השקר, ההרס, המלחמה, היצר, הסבל, גורמי בכלל: ההיגלית הדיאלקטיקה

הממשות ושל האמת של אורגני מרכיב הם השלילה אופני ושאר האלימות, יוסיפו הם אותם. שתסלק אוטופיה איזו ממתינה לא הדרך בסוף גם הרוחנית.

אלא שליטים, יהיו לא גם אם שלה, הכרחי במומנט הממשות רקמת את להזיןוחיובית. תבונית כוללת משמעות של במסגרת יתפקדו

119 המושג אל זו ושל

עורף המפנה חיובי בתור לא זו עוצמה הוא הרוח המוחלטת. ההיקרעות גומרים ובך לא־בלובז, או שקר שהוא משהו על שאומרים במו — לשלילי

הרוח, שהוא, מתוך רק אלא — אחר משהו אל ועוברים וסרים אתו ההופך הקסם כוח היא זו שבינה בקרבו. ושוכן השלילי אל מבט מישיר

אשר, 0הסובייקט, בשם לבן קודם שבונה מה גם וזה להוויה. השלילי את שמ־לעל הריהו ,°שלו היסוד בתוך מציאות לקביעה־המסוימת בהעניקו

ה רק אשר זה את כלומר המופשט, חוסר־האמצעיות את ובזה -, סתם הוו המיצוע אשר אי־האמצעיות או ההוויה :האמיתי העצם הוא ]הסובייקט[

מיצוע. אותו היא־היא אלא לה, חיצוני אינו

המושג אל זו ושל —

הטהורה, העצמית התודעה של לקניינה נעשה שהמדומה העובדה החינוך־ לא ועדיין אחד צד רק היא בכלל, הכלליות אל זו התעלותהזמן של מזה נבדל 0העתיקה בעת הלימוד אופן בשלמותו. 0לתרבות

השליליות. לכוח הסובייקט בין זיהוי שוב הסובייקט: ופעם חיצונית, כהודה אחת פעם קיים תוכן־מםוים אותו :שלו היסוד בתוך

של היסוד בתוך מציאות הסובייקט מן מקבל הוא נחשב, או נתפס כשהוא שנייה, הממצע והעיקרון למיצוע, נכנס אלא סתם, הווה אינו שוב התוכן בזה הרוח. למעשה עומד אינו שהסובייקט מכאן, נובע היגל לדעת הסובייקט. הוא אותו שלה. המיצוע וגם ההוויה גם הוא העצם: עצמו הוא אלא חיצוני, עצם מול

ואונטולוגיים הכרתיים במונחים לעיל שתיארנו התהליך חינוך־לתרבות: הוא והחשיבה( התפיסה על־ידי רוחנית למציאות החיצונית ההוויה )הפיכת שאין ללמוד ניתן מכאן החינוך־לתרבות. של נבחרת דוגמה היגל בשביל

^Bildung תלוי ואינו מיוחדת אנושית יצירה אינו האדם, שעושה נוסף דבר היש. אל האדם של הקוגניטיבי יחסו מעצם נובע הוא אלא כלשהם, במוסדותבעולם. ועומד קיים האדם שבו האופן עצם של ופיתוח המשך היא התרבות

בזמן החינוך־לתרבות של המאמץ עיקר המודרנית: העתיקה...בעת בעת נקודת אל ולעלות החושים חיי של הקונקרטיות מן להתנתק היה העתיק החינוך־ של השלבים שלושת )ראה בכלל. והכלליות השכל של המבט

כבר החדשה בעת זאת, לעומת .(60-59 בעמ׳ בביאור שתוארו כפי לתרבות


הטבעית. התודעה של המובהק חינוכה היה שהראשון בכך, החדש ומתפלספת מציאותה, של נפרד חלק כל לגבי עצמה את בוחנת כשהיא

כלליות בתור עצמה את הולידה התודעה לה, שמזדמן מה כל אודות על הצורה את מוצא בבר היחיד 0המודרנית בעת ואילו לחלוטין. פע״?דז

יותר הוא לעצמו אותה ולנכס להשיג המאמץ לפניו; מוכנה המופשטת מאשר הכללי, של מקוצרת והולדה החוצה הפנימי של ישירה דחיקה המציאות. של רבגוניותה ומתוך הקונקרטי מתוך זה כללי של פיתוחו

האופן מן היחיד את לטהר אינה שוב היום לעשות שעלינו המלאכה לכן, אלא ונחשב, חושב לעצם אותו ולעשות ואי־האמצעיות החושיות של

על־ידי 0רוחניות, לו ולהעניק הכללי את לממש עלינו להיפך: דווקא0קשה יותר הרבה והנה, יושמו־לעל. הקשיחות הקבועות שהמחשבות כך

על־ אחרת, בצורה מחדש, נרכשה דיוק: )וליתד השכלית הכלליות הושגה השכל הפשטות על להתגבר היא עכשיו הבעיה ה״נאורות״(. פילוסופיית ידי ואל הקונקרטיות אל המחשבה את ולהחזיר שיצר, הדואליסטי הקרע ועל

הדיאלקטית. התבונה אל לשכל, מעבר ללכת יש כך לשם האחדות. שיקום אמיתית. רוחניות אינה עוד גרידא, הכללית האנליטית, השכל חשיבת רוחניות:

השכל מחשבות של ״קשיחותך את לשלול ראשית, צריך, רוח לעשותן כדי את החושים, עם השכל את לאחד צריך ושנית, ״נזיל״, הדדי ליחס אותן ולהכניס של פעולתה הם אלה שני האמפירי. היש של החיצוניות עם המחשבה פנימיות הראשון. מן יותר עוד קשה השני התפקיד ואולם הדיאלקטית. התבונה

)א( :דוגמאטיזם מיני שני כלולים המודרני השניותי השכל בעמדת :קשה יותר של האחרונה המלה זו כאילו המקובעת בחוקיותו דבק האנליטי השכל

היגל בהינתנותם. ומוחלטים כוודאיים נתפסים החושים ניתני )ב( ;המחשבה התפקיד ״נזילה״. ולעשותה אלה שני של הדוגמאטית המוצקות את לבטל דורש

לגלות שהחל והאני)כפי האני, הוא השכל שעקרק מכיוון פחות, קשה הראשון של לדוגמאטיות זאת, לעומת עצמית. ושלילה תהליכיות טבעו לפי הוא קאנט( נתוני של עקרונם השכל. של מזו יותר חזק התנגדות כוח יש החושים נתוני

הוא הלוגיקה׳( ׳מדע וראשית ה׳פנומנולוגיה׳ של א פרק )השווה החושים וקשיח, חיצוני כשלעצמו״ ״דבר כמץ לתפוס הבריות נוטים ההוויה ואת ההוויה,

חזקה כה טעות זו אבל טעות, זוהי אמנם הסובייקט. של מעורבותו מפני החסיןבה. נכשל קאנט שאפילו

121המושג אל זו ושל

המציאות את מאשר הקשיחות המחשבות את מילות לידי להביא שלהן העצם אלה, מחשבה קביעות :לעיל נזכר לבך הטעם החושיית.

הממשות או השלילי של העוצמה בלומר האני, הוא מציאותן של והיסוד חוסר־ רק הוא שלהן והיסוד העצם החושים, קביעות ואילו הטהורה•,

המחשבות כזו. בתור ההוויה או 0וחסר־העוצמה, המופשט האמצעיות 0פנימית, אי־אמצעיות אותה הטהורה, החשיבה באשר נזילות נעשות כאשר אחרת: בלשון או ;°]בלבד[ מומנט בתור עצמה את מכירה

הדבר° פירוש אין ודאי, 0מעצמה. מפשיטה הטהורה הוודאות־העצמית°

המיוחסת החיצונית, )הישות( אי־האמצעיות וחסר־העוצמה: המופשט כי עוצמה חסרת והיא !הבדלים בה אין עדיין כי מופשטת, היא ההוויה, לשלב הפנימית, אי־האמצעיות)הישות( ואילו ואינרטית. סבילה הוויה היא כזו בתור

עוצמה. בעלת היא זו ומבחינה הבדלים, היוצרת פעילות היא לאני, המיוחסת אמר עליו( שבגללו)או זה ה״אני״, של הישות צד פנימית: אי־אמצעיות

.“cogito sum”:דקארט מוחלט. בתור לא והאחרון, הראשון המצב בתור ולא ]בלבד[: מומנט בתור

מחשבתו נתוני ושל חושב״ ה״אני של הראשונית הוודאות הוודאות־העצמית: נתנני־מחשבה או צלילים( )צבעים, נתוני־חושים להיות יכולים אלה המידיים.

בהם ואוחז בעצמו אוחז האני המקרים בשני השכל(: של וקטגוריות )חוקים דוגמאטי. קיבוע ושל ודאות תחושת של מידה באותה

תחושת לכל המקור גם היא עצמו על לאני שיש הוודאות :מעצמה מפשיטה בין חושים, תוכני שהם אלה)בין של ודאותם אחרים. דברים על לו שיש ודאות שיש הוודאות בתוך הלא־מעורערת מנוכחותם בשבילו נובעת מחשבה( תוכניעליה להתגבר ויש בלתי־ביקורתית, מלכתחילה היא זו ודאות אולם מעצמו. לאני

האמת. לעבר להתקדם כדי — ממנה״ ״להפשיט — כל לאורך נשמרת היחיד של העצמית הוודאות שראינו, כפי :הדבר פירוש אין

הבלתי־ לחוויית־היש כצמודה לא הראשונית, בצורתה כמקובעת לא אבל הדרך, החינוך־ של התהליך מלכתחילה. לעצמה הופיעה שבה כביכול, אמצעית בסוף :שלה האמת תבנית אל ותעבור שתתהפך העצמית לוודאות גורם לתרבות

אלא ישירה, מנטאלית חוויה על־ידי עוד לא לעצמו מודע יהיה היחיד הדרך, העולם צורות ובמיצוע עצמו, את ימצא שבה שלמה פילוסופית שיטה באמצעות

מביעה. זו ששיטה והחברה


על מוותרת שהיא אלא הצדה, מסתלקת או עצמה את זונחת שהיא על הן חל זה ויתור העצמית. הצבתה את שאפיין [das Fixe] הקיבוע

לתובן ובניגוד בפני־העצמו° האני הוא אשר הטהור, הקונקרטי קיבוע^של מוצבים בהיותם אשר, 0ההבדלים, של קיבועם על והן בעל־ההבדלים,

0מוחלטות באותה משתתפים הם גם הטהורה, החשיבה של היסוד בתוך 0מושגים, לידי זו תנועה על־ידי נעשות הטהורות המחשבות האני. של מה או, 0מעגלים, הנעות־עצמיות, כלומר לאמיתן, שהנן מה הן אז ורק

0רוחניות. ישויות שלהן: העצם שהוא

יש כמין דקארט נוסח הנפרד ה״אני״ תפיסת :בפני־עצמו של...האני קיבועו שכליות. אמיתות או זולת, עולם, של בהעדרם גם עצמו, בפני להתקיים העשוי

קאנט. חולל עליה( זו)ההתגברות תפיסה על ה״ויתור״ את כמערכת שלו והקטגוריות השכל חוקי של קיבועם :ההבדלים של קיבועם כך על האני. של מקיבועו קיבועה את ומקבלת הסתירה, לעקרון הכפופה נוקשה,

בנחיצותו ההכרה העצמית. הסתירה את ל״אני״ להכניס שסירב קאנט, התגבר לאהיגל. של לפילוסופיה מוליכה השני הוויתור של

למוחלט קאנט של ביטויו זה — ״חוסר־התניה״ (:Unbedingtheit)מוחלטותכ״בלתי־מותנה״.

מכנה הרגילה שהלשון זהותיות מקביעות־שכל או מדימויים, בהבדל :מושגים אצל לו שיש המיוחדת השיטתית בהוראה כאן מופיע ׳מושגים׳ המונח ׳מושגים׳.

המציאות. את וגם המחשבה את גם בו־בזמן המבנים דינאמיים עקרונות היגל: החושב. ברוח רק ולא ובחברה, בטבע אובייקטיבי קיום יש למושגים בכך,

קאנט: של בקטגוריות כבר המצוי דגם מגשימים היגל של המושגים זו מבחינה האובייקטיבית המציאות של דפוסים בו־בזמן הן הקאנטיות הקטגוריות שהריהסובייקטיבי. השכל ושל

היגל. של הספקולטיבית ההגות ללב מציצים אנו כאן :מעגלים עצמיות, הנעות את המניעים דמויי־סובייקט, עקרונות הם החמור השיטתי במובן המושגים

תבניות־ הן אלה הסובייקט. מבנה על שנאמר כפי — תכליתית בתנועה עצמם ההיגלי. הפילוסופי המדע של הקטגוריות הממשות: של היסוד

קונוטציה Wesenheiten^ יש בגרמנית טהורות: ישויות או רוחניות ישויות מהות, בין אטימולוגי קשר יש שבלטינית )כמו ישות של וגם מהות של גם

essentia, הוויה, לבין esse.) לפי הם בכלל והמושגים הלוגיות הקטגוריות ואכן


בכלל. 0המדעיות טבע את מהווה הטהורות הישויות של זו° תנועה היא זו תנועה הרי תוכנן, של ההדדי הקישור בתור אותה תופסים כאשר

שבה הדרך גם אורגני. שלם לידי התוכן של 0וההתרחבות ההכרחיות הכרחית להתהוות זו תנועה על־ידי נעשית הדעת של המושג נרכש

מקרית, התפלספות להיות חדלה המדע[ ]את המכינה הדרך ושלמה. או אלה ולמחשבות ליחסים וכן אחרים, או אלה למושאים נטפלת אשר

מזמן שהמקרה מה לפי הכל חסרת־השלמות, התודעה של אחרים ולשם לכאן הפונים טיעונים על האמיתי את לבסס המנסה או לפניה,

אלא ;°]ומוגמרות[ קבועות ממחשבות היוצאים ונביעות היסקים ועל־ידי

למערכת נרדף שם הן כאלה בתור מציאות. אופני וגם מהות קביעות גם היגל ההיגלי התחליף מסוימת )ובמידה הפילוסופי המדע את הבונה הקטגוריות

העוסק פילוסופי מדע של המובהק הדגם אפלטון(. של האידיאות לממלכת המציאות ביסודות עיסוקו שלמרות הלוגיקה׳, ׳מדע הוא רוחניות בישויות

ללא שלה, הצללים״ ״ממלכת את רק מכיל שהוא היגל עליו אומר הממשית, ״הישויות או הקטגוריות כי להדגיש, יש זאת עם וצורותיה. תוכנה עושר

המציאות של עקרונות בו־בזמן אלא ״גרידא״ מושגים אינן הרוחניות״ ^המחשבה לכן, והישות. המחשבה בהן מאוחדת בכך האובייקטיבית;

ביש גם אלא בעצמה, רק עוסקת אינה אלה בקטגוריות העוסקת הפילוסופיתובתבניתו. הממשי וחוזרים נשללים מושגי־היסוד כל שבה הדיאלקטית, התנועה וו: תנועה

חוזרת. שלילה על־ידי ומשתקמים אורגנית שיטה בתוך )הקטגוריות( הטהורות הישויות תנועת המדעיות: טבע

שאין מדעיות )זו לפילוסופיה. המיוחדת המדעיות יסוד היא לעיל כמתוארנסיוניים.( או פורמליים מדעים של זו לבין בינה לערבב

והשתמעויותיו צדדיו מכל בו ומתעמקים אחד, מושג חושבים כאשר :התרחבות לאחרים, מוליכים ואלה נוספים, למושגים פנימיותו מתוך מוליך הוא הנוגדות,

את מחלץ זה דבר אורגני. לשלם היעשותה עד ומתרחבת הולכת המערכת וכך ו״קשיח״( מקרי באופן כן לפני גם בהם השתמשנו ושם )שפה המושגיםהשלמה. השיטה בתוך הכרחיות להם ומעניק והדוגמאטי המקרי ממעמדם או לאקסיומות הכוונה : (bestimmte Gedanken)]ומוגמרות[ קבועות מחשבותיסוד. להנחות

עולמיותה מלוא את המושג, של תנועתו על־ידי להקיף, עתידה זו דרך[Weltlichkeit] בהכרחיותה. התודעה של

שון חלקו את מהווה זו מעין הצגת־דברים מאחר ,°המדע של הרא או הבלתי־אמצעי אלא איעה ראשון, בתור הרוח, של שמציאותוד לבן, עצמה. אל שיבתה איננה עדיין והראשית הראשית, סו י

ת או צי מ ת° ה מצעי א תי־ של זה חלק המבדילה הקביעה הוא הבלהאחר. מחלקו המדע

0קשיחות מחשבות במה של לבירורן אותנו מוליך הזה ההבדל ציוןזה. בהקשר כלל בדרך העולות

ה, כלומר הרוח, של הבלתי־אמצעית המציאות דע תו שני לה יש השהיא המושאיות, מומנט ]ב[ הידיעה•, מומנט ]א[ אלה: 0מומנטים


משנת הראשונה במהדורה ל׳פנומנולוגיה׳. הכוונה המדע: של הראשון חלקו ׳שיטת בשם יותר נרחב חיבור של ראשון״ כ״חלק ה׳פנומנולוגיה׳ הופיעה 1807

>עמ׳ מבוא לעיל, ראה פירוט ליתר (.System der Wissenschaft) המדע׳38-37.)

כלומר הרוח, של המוחשית למציאות הכוונה הבלתי־אמצעית: המציאות היסוד הוא בכלל( הטהורה המדעיות של ה״אתר״ )ולא זה כתודעה: לגילויה

של הניסיון ״מדע בשם גם בהמשך היגל לו קורא לכן ה׳פנומנולוגיה׳. תנוע שבו לפי הרוח של כהצגה ה׳פנומנולוגיה׳ את מאפיין היגל אחר בהקשר התודעה״.

הדברים. בין סתירה ואין האמפירית, במציאות והופעתה בזמן התפתחותה ובמציאות בזמן ובגילומו כתודעה, בגילויו הרוח הוא ה׳פנומנולוגיה׳ נושא

התופעתית.

שבט תחת להעביר מתכוון שהיגל דוגמאטיות, מחשבות קשיחות: מחשבותהדיאלקטית. הביקורת

אופי בעלת היא למשהו, מודעות טבעה לפי היא התודעה מומנטים: שני והמושאיות מכאן, הידיעה( המודעות)או :מומנטים שני בה יש לכן התכוונותי.

זאת, עם הדדית. שלילה או ניגוד של ביחס זה מול זה עומדים אלה שניים מכאן. ובכך אותה, המאפיין ,ההתכוונות ליחס כלומר התודעה, לעמדת שייכים שניהם

למהותה־שלה.

125המושג אל זו ושל

]של זה° יסוד בתוך עצמו את מפתח שהרוח ביוון ביחסלידיעה. שלילית עומדים המומנטים בל הרי שלו, המומנטים את בתובו ופורם התודעה[

זו דרך של המדע התודעה. של בתבניות ועולים ניגוד אותו של בסימנוסיון מדע הוא כאן נדונים ותנועתו העצם בו: מתנסה שהתודעה 0הני

שמצוי מה את רק ויודעת משיגה התודעה התודעה. של מושא בתור וזאת הרוחני, העצם רק הוא זה ניסיון בתוך שמצוי מה נסיונה; בתוך

זו: תנועה שהוא מפני למושא נעשה הרוח ואילו 0העצמי. של כמושאשא להיעשות כלומר, — עצמו לגבי אחר להיעשות מי של מו צ 0הע

אשר זו, לתנועה אכן ניתן ׳ניסיון׳ והשם לעל. הזו האחרות את ולשים — זה אם — 0המופשט כלומר בו, מתנסים שלא זה הבלתי־אמצעי, בה

במחשבה שעולה מה של המופשט ואם החושיית ההוויה של המופשט

מרכיבי שכל פירושו, התודעה של היסוד בתוך הרוח את להציג :זה יסוד בתוךאותה. המאפיינת לשניות ובכפוף תודעה, של כתבניות מופיעים הרוח למעשה, אך חיצוני. מושא אל התכוונות לכאורה הוא ניסיון הניסיון: מדע מופיע זו ובהתנסות ;התודעה־בהתנסותה הוא שלנו החקירה מושא היגל, אומר

בפני כמושא ולא התנסות של כמושא כלומר התודעה, של מעולמה כחלק העולםעצמו. לתוך מופנם אלא מתבטל, אינו השניותי היחס העצמי: של כמושא וזאת

עצמה. התודעה של עולמה הרי, עצמית, בתודעה מתבטאת התודעה כאשר העצמי: של מושא להיעשות

ההתגברות והיא היא, בתוכה עצמה של ה״אחר״ היא עצמה, של המושא בתור הקודם)ונראה בחלק בו שעסקנו הסובייקט מבנה את חופף זה דבר זו. אחרות על

התודעה תיאור אל הדואליסטי, הצר, במובן התודעה מתיאור כאן מדלג שהיגלהאחדות(. שיקום של במובן העצמית

גורם לאותו כנראה מתכוון היגל :המופשט כלומר בו, מתנסים שלא זה נסיון )א( :אופנים בשני מופיע זה גורם לעצמו׳. כשהוא ׳הדבר כינה שקאנט השכל p)לחושים, מעבר כשלעצמו הקיים סתמי ״מופשט״ גורם מניח החושים ואילו נפרד. שכלי כעולם או ראשונית, אמת כמין כזה ״מופשט״ מניח הקשיח בעצמה, כהתנסותה בעולם התודעה של התנסותה — היגל של הניסיון מושג

אליה החוזר הרוח( )או התודעה של עצמי ניכור זה בגורם רואה — ולהיפךבזרותו. תמיד הנשאר ״כשלעצמו״ דבר איזה ולא כקניינה,


ובכך זד, מהתנכרות עצמו אל וחוזר עצמו את מנכר — גרידא פשוטה גבו ובהיותו לאמיתו, שהוא וכפי בממשותו הראשונה בפעם מוצג הוא

התודעה. של קניינה מושאו שהוא העצם לבין האני בין בתודעה הקיימת אי־ההתאמה°

לי שלהם, ההבדל זהו— שלי בחסרונם אותו לראות אפשר בכלל. ה וזהו אותם.° שמניע מה או נשמתם, הוא למעשה אך הצדדים, שני של

תפסו בשבכך המניע, בתור ° הריק את השיגו קדמונים שכמה הטעםלי, בתור המניע את אמנם שלי בתור השלילי את תפסו לא עדיין אבל ה

לבין האני בין כאי־התאמה תחילה מופיע זה שלילי אם והנה, העצמי. מה עצמו. לבין העצם בין אי־התאמה גם הוא מידה באותה הרי מושאו, למעשה היא נגדו המכוונת וכפעילות לעצם מחוץ כמתרחש שנראה הוא כאשר סובייקט. במהותו כשהוא מתגלה והעצם ,°שלו פעולתו מציאותו את עשה בבר שהרוח הדבר פירוש מושלם, באופן כך מתגלה

על שהתגבר לאחר שהנו, בפי לעצמו מושא הוא עכשיו למהותו; שווהלבין הדעת בין הפיצול ושל חוסר־האמצעיות,° של המופשט היסוד

זמננו ובלשון חוסר־השוות; יותר, במדויק (:Ungleichheit) אי־ההתאמההפער. לומר: נוכל הוא אותו, המניע הגורם הוא זה וחיסרון משהו, חסר צד לכל :אותם שמניע מה

התנועה עקרון היא הנשמה אריסטו: וכן ב׳פיידרוס׳ אפלטון )הש׳ ״נשמתו״.העצמית.(

מניחה שתנועה להבין פירושו כמניע, האין, או הריק, החלל את לראות :הריק או דבר כמין השליליות את דימו עדיין זאת, שתפסו הקדמונים, אבל שליליות.

כסובייקט. ולא עצם, עתיד כאן( עליו מדלג )שהיגל מאוחר בשלב שלו: פעולתו למעשה היא

בתוך פנימית שלילה למעשה היא למושאה התודעה שבין השלילה כי להתברר, זה דבר כסובייקט)כאובייקט־סובייקט(. גם מתגלה המושא ולכן עצמו, המושא

הממשית שמציאותו כזה, באופן התפתח כבר הרוח כאשר רק לקרות עשויהחבויה. למהותו שווה נעשתה שהזכרנו לעצמו׳ כשהוא ׳דבר אותו הוסר־האמצעיות: של המופשט היסודשאין פירושה כך על ההתגברות מיצוע. כל ללא נוקשה הוויה של הגורם קודם,


עצמותי תוכן היא מוחלט: באופן [vermittelt] התמצעה ההוויה האמת. או דמוי־עצמיות תובן — האני° של קניינו גם במישרין הוא שבו־בזמן

0מושג. הוא 0לעצמו מבין שהרוח מה הרוח. של הפנומנולוגיה מסתיימת בבך הרוח של המומנטים מתפרסים זה יסוד בתוך הדעת. של היסוד

ת צורת ]עתה[ היא בשצורתם שטו בתור מושאה את היודעת הפ הוויה שבין הניגוד לידי לזה מחוץ זה מתפצלים הם אין שוב 0עצמה.האמיתי הם ]עכשיו[ ;הדעת של הפשטות בתוך נשארים הם אלא לדעת,

הבחינות מכל התמצעה עצמה ההוויה מיצוע, חסר דבר שום בעולם עודלרדוקציה. ניתנת ואינה בזרותה הנותרת שארית ללא החשובות,

היא העצמותי( הממשות)התוכן כולל, מיצוע של זה בשלב :האני של קניינו גם זהו עצמותי: צד בעלת היא והסובייקטיביות הסובייקטיביות, של קניינה

או משנהו על גובר אינו צד שום להיגל. שמייחסים האובייקטיבי״ ״האידיאליזם מעמדו את צד לכל המעניקה ניגודים אחדות ביניהם מתקיימת אלא אותו, בולע

המובחן. (.selbstisch)דמוי־עצמיות״ ״תוכן בתור ה׳מושג׳ את כאן מאפיין היגל :מושג ההיגלי ה׳מושג׳ וסובייקט)עצמיות(. אובייקט)עצם( של אחדות הדבר: פירוש

השניים. של לאחדותם מוגדר, ספציפי, ביטוי הוא האשליה לגמרי מתחסלת ה׳פנומנולוגיה׳ סיום עם לעצמו: מכין שהרוח מה

גם מעתה לעצמה. כשהיא נפרדת הוויה לרוח מחוץ יש כאילו המטאפיסית, ההקשר שהיא המוחלטת, הדעת של כמומנטים נתפסות המחשבה וגם ההוויההשלם. הפילוסופי למדע הדרך נפתחת הזה ההקשר הולדת עם הכל. חובק

המוחלטת. הדעת שלב של אחר אפיון זה :עצמה בתור מושאה את היודעת הוא שלו, האחר הרוח, של המושא לעל. הושמה החיצונית ההוויה זה בשלב חוסל כך על־ידי פילוסופי. מדע של באמצעותו לכך מודע והוא עצמו, הרוח

הידיעה, של פנימי למומנט נעשתה עצמה ההוויה להוויה. ידיעה שב?ן הניגוד חיצוני דימוי ולא עצמה הממשות של ואופן שלב ממשית, נעשתה הידיעה ואילו

האידיאליזם זהו הממשות(. של מימוש אף היא )למעשה הממשות אודות על אין ;התודעה של ולא הידיעה של אידיאליזם שזהו להדגיש יש אבל בשיאו.

מקבלת שההוויה אלא מישהו, של תודעתו ״בשביל״ רק היא שהוויה אומר הואוההיסטורי. הכלל־אנושי הידיעה תהליך בתוך רק מימושה ואת משמעותה את


התוכן. הבדלי רק עתה הם הבדליהם ואילו 0האמיתי, של בצורתו שלם לידי זה יסוד בתוך עצמה את המארגנת אלה, מומנטים של תנועתםקה היא אורגני, ת. פילוסופיה או 0הלוגי בי 0ספקולטי

ה מובן באיזה לוגי מנו פנו א הרוח של ה ת, הי לי לי ה מכילה או ש תוכ את ב

שקרי ה

של [Erscheinung] בהופעתו עוסקת הרוח התנסות של זו ששיטה ביווןתי של המדע אל מכאן שהתקדמות דומה בלבד, הרוח מי א תו ה בני ת ב

תי של מי א מן להיפטר לרצות אדם יבול אך בלבד; שלילית היא ה ;האמת אל הישר שהיות בלי אותו שיוליכו ולדרוש שקרי, בתור השלילי

0בשקרי? להתעסק יש טעם איזה כי

של תוכנה הסיום. שלב לתיאור האופנים אחד זה :האמיתי של בצורתו האמיתי דימויים בתוך אם — לו תואמת שאינה צורה בתוך כה עד הופיע האמת

המוחלטת הדעת המושגית. ההבנה של וסותרות נחותות בדרגות ואם ותחושות, בתוכה. רק ושוכן המוחלטת האמת צורת לתוך מתכנס האמיתי שהתוכן משמעה,

לבטל אי־אפשר ההיסטורית במציאות הפילוסופי. בעיון רק קיים זה דבר אולם מקריות, של מסוימת מידה צורתה. לבין האמת שבץ אי־ההתאמה את לגמרי ההיסטורית. ההתפתחות בשיא גם בלתי־נמנעת היא וכו׳ אלימות תחושה, דמיון, הממשי העולם להיסטוריה. אוטופי סיום היגל אצל אץ כי לומר, גם יש זו במידהבתוכו. מתגשמת זו כאשר גם הפילוסופית הדעת של ה״אחר״ נשאר

את המבנה ללוגוס אלא פורמלית, ללוגיקה הכוונה אין כאמור, לוגיקה: האונטולוגיות הקטגוריות שיטת :מטאפיסיקה זוהי בכך בהתפתחותה. הממשותכולה. הספקולטיבית הפילוסופיה זו ובהרחבה ההדדיים. ביחסיהן הטהורות

הכוונה )אין שכלית. הסתכלות של השיטתי הדגם לפי עשויה ספקולטיבית: מבוססות.( לא סברות של במובן ל׳ספקולציה׳ ולא ממעשית, בהבדל ל׳עיונית׳

.83 בעמ׳ הערה ראה המושג להסבר את להבין בלי האמת אל להיכנס אי־אפשר :בשקרי להתעסק יש טעם איזה כמניע גם לשלילה, זקוק והחיוב לשקר זקוקה האמת השקר. אל יחסה

יסודות להסבר איפוא מתקרב להלן הדיון רקמתה. של כחלק וגם להתפתחותההדיאלקטיקה.

שלילית היא הדוח של הפנומנולוגיה p 129באמה ra־

עלינו עכשיו ;לעיל דיברנו כבר במדע, תיכף־ומיד לפתוח הדרישה על שקרי. במשהו השלילי של טיבו בדיקת על־ידי זו דרישה על להשיב

האמת. אל בכניסה עיקרית אבן־נגף הן זה בעניין 0המקובלות הסברות שהדעת המתימטית, ההכרה על גם לדבר הזדמנות בידינו תיתן זו בדיקה

לחתור הפילוסופיה שעל האידיאל את בה רואה הלא־פילוסופיתלשווא. אליו חתרה היום עד אבל להשיגו,

תי מי א בחוסר־ אשר הקבועות המחשבות לתחום שייכים והשקרי ה כאן זו לעצמה, עומדת אחת שכל נבדלות, כמהויות אותן רואים תנועתן

להשקפה בניגוד וקיבוע. בידוד ומתוך ביניהן שותפות־גומלין בלא שם, וזו בתור 0בכיס ולהניח לתת שאפשר מטבע אינה שהאמת להדגיש עלינו זו

אמנם, רע.° משישנו יותר לא 0שקרי, א בנמצ אין וגם ומוכנה. גמורה כזו,

כאן הכוונה אך הדימויים, מילולית, (:Vorstellungen) המקובלות הסברות או דרכים: משתי באחת הולכים השכל״( )״של הפילוסופים מרבית לסברות.

להם שנראה במה מיד ומתחילים אחרים הוגים של מסברותיהם מתעלמים שהם ולהראות אותם להפריך כדי רק אחרים בפילוסופים מתעסקים שהם או אמיתי,

כל זה )בכלל אחרים בהוגים בהרחבה עוסק ההיגלי הפילוסוף שקריותם. את מתוכם להפיק כדי זאת עושה הוא אותם, מפריך הוא וכאשר החשובים(, קודמיו

בבניץ חיהבי מרכיב הפרכתם את לעשות וכדי בהם, החבוי האמת גרעין את היגל אצל איפוא כרוכה השקר תפקיד של .מחדש ההבנה שלו. האמת שיטת

בפילוסופיה. ה׳הפרכה׳ למושג מחדש בפירוש אלא מתימטית(, נוסחה נחה)כמו קביעה אינה הפילוסופית האמת :בכים להניח

וסטאטי. מוגמר מצב לה אין לכן מרכיביה. של הדדית בתנועה הנמצאת מערכת גם מכונן. תפקיד והשקר השלילה ממלאים הזו המערכת בתוך יתר־על־כן,

לגילויו הממתין שקר( ללא טהור)אמת זהב של אוצר איזה האמת אין זו מסיבה את זה בהקשר מזכירים בעקבותיו, וקאופמן הגרמני, )המהדיר כספת. באמו

להוכיח היהודי מן דורש השולטן הכיר. שהיגל לסינג, של החכם״ ״נתן המחזה ]את רוצה ״הוא באירוניה: מגיב ונתן אמיתית, היא הדתות משלוש איזו לו

!״( מטבע היא האמת כאילו ומבריקה, מוכנה במזומן, התשובה[ )רק ונבדלים. עצמאיים כישים רוע או שקר בנמצא אין :רע שקדי... בנמצא אין

יותר, רחבה מערכת של מומנטים הם ורוע שקר האגדה.( יצור — כזה הוא השטן מושג לכל יש זו מערכת ובתוך ;והטוב האמת עם גומלין ביחסי עומדים הם שבהבנפרד. לו שמייחסים מזו שונה משמעות כזה


הם השטן בדמות שהרי ;השטן במו גרועים ]נראים[ אינם והשקרי הרע אם כלליים, רק הם ורע שקר בתור ואילו ;מיוחד לסובייקט אפילו נעשים

זולתו. לעומת משלו מהותיות לו יש ב^אחד בי זו[ שיטה ]לפי איפוא יהיה כאן(, מדברים אנו בו רק השקרי)שהרי

האמיתי. הוא הדעת, של בתובנה אשר העצם, של השלילי האחר, הפעולה הוא באשר קצת השלילי, מהותי באופן הוא גופו העצם ואולם,

שוטה פעולה הוא באשר וקצת התוכן, את והקובעת המבדילה של פ שקרי. באופן לדעת בהחלט אפשר בכלל. וידיעה עצמיות בלומר הבדלה,

שוות.° אינן שלה והעצם שהידיעה פירושו שקרי באופן משהו לדעתמומנט שהיא בכלל, 0ההבדלה פעולת היא זו חוסר־שוות דווקא אולם

היגל (:Gleichheit — שוות להן אין שוות)או: אינן שלה והעצם הידיעה )או שוויון היא אמת ושקר. אמת של מקובלת בהגדרה לכאורה משתמש פשר נותן היגל אבל ביניהם. אי־שוויון הוא ושקר למושאה, הידיעה בין התאמה(

אלא פרטי, ידיעה נסיון של בכשלונו נעוץ אינו השקר זו. ישנה להגדרה משלו כל המציאות(. המושא)העולם, אל יחסה עצם את מבינה הידיעה שבו באופן

במובן השקר, בתחום נמצאים אנחנו לידיעה, כחיצוני־לגמרי נתפס המושא עוד נובע אינו מדובר שבו השקר כמו־כן, למושאה. הידיעה בין עקרוני אי־שוויון של

מכך, אלא עצמו, בפני הקיים נפרד מושא איזה מחמיצה שהידיעה מכך הידיעה בכך ממנו. עצמה ואת מעליה המושא את מבדילה עצמה שהידיעה

האמת. להתגשמות הכרחי כתנאי זאת אבל — השקר ממלכת את מולידה עצמה אחדות מתקיימת מושאה)העצם( לבין הידיעה שבין ההנחה, עומדת ברקע לעבור צריך זו אחדות להגשים כדי ממשית. לא ועדיין מופשטת כי אם מקורית,

אותם ורואה העצם מן עצמה את מבדילה הידיעה שבו ממושך, שלב־ביניים הדואליזם, זה, שלב־ביניים השקר. ממלכת את מולידה— כלומר כלא־שווים,

וקונקרטי, מוגשם באופן לשווים וייעשו יחזרו והעצם שהידיעה לכך תנאי הוא איפוא העומדות ודרגות, צורות הרבה יש זה מצב המאפיין לפער האמת. שזו נוטים שאנו עד ביותר, לנו המוכר גם הוא זה מצב שקר. של מסוים בסימן כולן

הרוח/הממשות של כשלב ולא ונצחי ראשוני אונטולוגי כמצב לראותובהתפתחותה.

את המכניסה הידיעה, מן העצם של ההבדלה פעולת ההבדלה: פעולתהשקר. את וכך ביניהם, אי־השוויון

ק באמה 131שלילית היא הרוח של הפנומנולוגיה מו

היא זו ושורת־מתהווה° שורתם, ונוצרת עולה זו הבדלה מתוך 0הכרחי.

מתוכה נזרק חוסר־השוות כאילו זה, באופן אמת היא אין אבל האמת. הכד מן המורחק כלי־מלאכה כמו לא וגם טהורה, ממתכת סיג כמו

נוכח עדיין העצמי, ובתור השלילי בתור חוטר־השוות, אלא הגמור; לומר שאפשר מכאן,° נובע לא זאת עם בבזה. האמיתי בתוך 0במישרין פתגם יש שלה. חלק שהוא לא ובוודאי האמת, של מומנט הוא שהשקרי

שני משמשים זה בפתגם אבל אמיתי, משהו יש שקר שבבל האומר למיזוג. ניתנים ואינם חיצוני באופן רק שחוברו ומים, שמן כמו הצדדים

ת של המומנט את משמעותי באופן לציין כדי דווקא חרו האת, שלמ מו זו שאחרות במקום אלה בביטויים השימוש מן להימנע צריך הת על הדיבור גם הושמה־לעל. חדו של והאובייקט, הסובייקט של א

מפני מוצלח, דיבור אינו וכו׳ וההוויה המחשבה של והאינסופי, הסופיץ שהם מה כאן מציינים וכו׳ וסובייקט שאובייקט ואילו תם, דו אח ל מחו

תחום את תכניס וכך המושא, מן עצמה תבדיל שהידיעה הכרחי :הכרחי מומנטקונקרטי. באופן כשווים ויזדהו יחזרו ששניהם לכך כתנאי השקר,מראש. נתונה ולא כתוצאה, המופיעה שוות :מתהווה שוות של ההדדית השלילה את בתוכה כוללת האחרונה האמת שיטת :במישרין נוכח

רקמתה. לתוך ״חוסר־השוות״ את מפנימה היא זו מבחינה שלה. המומנטים ניגודיה באמצעות זאת אבל לעצמה, עכשיו שווה כולה השיטה אמנם

במישרין. ולא ושלילותיה האמת, של מומנט הן והסתירה ההפרכה שהשלילה, אף־על־פי מכאן: נובע לא

הוא זו לזהירות שהטעם לי נראה שלה. מומנט הוא שהשקר מלומר נזהר היגל דברי לפי היא, המוחלטת הדעת שיטת כי שיגידו רוצה לא היגל ומילולי: דידקטי אי־הבנה, מתוך לו יטפלו שאולי •מסקנה — חלקי״ באופן רק ״אמיתית מחברה,

להשתמש רצוי שלא מזהיר היגל לכך, בהמשך כלל. נובעת שאינה אף־על־פי בהן הושם שהדואליזם מערכות בתוך הדואליזם מעולם הלקוחים בביטויים

צירוף איננו אובייקט סובייקט־ חדשה. משמעות אלה לביטויים יש שם כי לעל, זו סינתיזה וכאשר חדש; דבר אלא אובייקט, עם סובייקט של )קוניונקציה(

להם שהיתה מזו שונה משמעות ו׳אובייקט׳ ׳סובייקט׳ לביטויים יש נוצרת,לפני־כן.


מציינים. שביטוייהם מובן באותו אליהם מתכוונים אק שוב אחדותם בתוךהאמת. של מומנט אינו ,°שקרי בתור השקרי, גם לכך, בדומה

ם, טיז מא אינו הפילוסופיה, ובלימוד הדעת בתוך חשיבה באופן הדוג או קשיחה כתוצאה המתקבל משפט, על עומדת שהאמת הסברה אלא

יש אמות במה קיסר, נולד מתי :כמו שאלות על במישרין. אותו שיודעים שאמת במו בדיוק וחותכת, פשוטה תשובה לתת יש וכיו״ב, אחת בפרסה שני של הריבועים לסכום שווה היתר שריבוע היא, וחותכת קבועה

באן שמבונה מה של טבעו אולם ישר־זווית. במשולש הנותרים הצדדיםהפילוסופיות. האמיתות מטבע שונה אמת בשם

ת אמת טורי ס ת 0הי ת ואמ טי מ מתי

שדנים במידה :בקצרה אותן להזכיר כדי — ההיסטוריות לאמיתות אשר למציאות נוגעות שהן להודות קל הרי הטהור, ההיסטורי בצדן

לאלה כלומר התוכן, של והשרירותי המקרי ולצדו 0היחידיית,

ם. שקרי בתור :שקדי בתור אליז שלהדו ״שקרי״ מבינים אם :כלומר במובן הוא שהשקר לומר שאי־אפשר ברור האמת, את המוציא ומוחלט אחרון כמעמד שהשקר לומר מהיגל המונע רציני נימוק לראות קשה זאת, עם האמת. של מומנט האמת. של מומנט הוא אכן הדיאלקטי, הלא־מוחלט, במובן מובחן כלל בדרך historisch הביטוי (:historisch) היסטורית אמת

אותו שגם ,geschichtlich הביטוי מן היידגר( ועד הגרמנית)מקאנט בפילוסופיה מעשה סיפור או השתלשלות מציין הראשון הביטוי ׳היסטורי׳. מתרגמים האירועים, של החבויה התבנית את מציין השני הביטוי ;בפרטים העוסק אמפירי,

ר׳ )להרחבה משהו. או מישהו של לקיומו שיש הכפוף־להיסטוריה האופי את או תשמ״ח, מאגנס, ירושלים, היסטוריה׳, של והפילוסופיה ׳קאנט יובל, ירמיהו

בעיקר משתמש הוא כאן אך השני, המובן מיוצרי הוא היגל ואילך.( 178 עמ׳פרטית״. אמפירית ״אמת בקירוב: המציין הראשון, במובן

לא חדפעמיים, לפרטים מתייחסת האמפירית ההיסטוריה היחידיית: למציאות הממשות. של המקרי בצד עוסקת היא כזו בתור כללים. ולחוקים לתבניותדילתיי.( באסכולת בעיקר הגרמנית, בפילוסופיה נתאזרחה זו )השקפה

133מתימטית ואמת היסטורית אמת

כגון עירומות אמיתות גם ,°זאת ובכל הכרחיות. בהן שאין מקביעותיו כדי העצמית. התודעה של התנועה את חסרות אינן לעיל שהדגמנו אלה

לחקור בספרים, להיעזר השוואות, הרבה לערוך צריך מהן אחת להכיר אמיתי ערך לבעלת נחשבת בלתי־אמצעית הסתכלות גם כלשהי. בדרך

חושבים אם גם וזאת שלה, בטעמי־ההסבר מלווה הברתה באשר רקבעירומה. התוצאה את לעיקר

שאדם יותר, עוד ברור כאן הרי ,°ת ו י ט מ י ת מ ה לאמיתות שנוגע במה

אין פוזיטיביסטי. פשר לה לתת מסרב אך שלעיל, בטענה מודה היגל :זאת וככל עובדות החוקר האמפירי ההיסטוריון אפילו עירומות״. ״אמיתות בגמצא

יבין ומתוכם הללו העובדות את יכניס שלתוכם להקשרים, נזקק חדפעמיות כי בוודאי טוען היה המשיך, לו ;הדיון את לפתע היגל מפסיק זו )בנקודה אותן.

כוללת)טוטאלית(, פילוסופית מתבנית לנבוע צריכות ההיסטורי ההסבר תבניותבעצמן.( ושרירותיות מקוטעות להיות ולא ה׳פנומנולוגיה׳, שחוקרת זו

אמיתות)או סוגי לשני מקובלת פילוסופית חלוקה יש המתימטיות: האמיתות הללו המיוחדים המדעים לשני אינה הכוונה ומתימטיות. היסטוריות הכרות(:

הכרות לעומת רציונליות־כלליות להכרות אלא ומתימטיקה, היסטוריה דווקא, עיקרים״ ״מתוך כידיעה הזה ההבדל את אפיין קאנט אמפיריות־פרטיות.

או ההיסטוריות )ההכרות נתונים״ ״מתוך ידיעה לעומת )הכרות־התבונה( פילוסופיות :סוגים לשני התבונה״ ״הכרות את וחילק הוסיף קאנט האמפיריות(. מתודה מתוך נבנות )־הגיאומטריות( המתימטיות ההכרות ומתימטיות. את ומסלפת לפילוסופיה מתאימה ושאינה חדסיטרי שכיוונה דדוקטיבית,

של הדרגתית הנהרה־עצמית על בנויות הפילוסופיות ההכרות ואילו פעולתה. מתאימה זו דרך ורק הקודמים, שלביה את ומתקנת לאחור החוזרת התבונה,

תבונה״ ״הכרות של הקאנטיים המינים שני את דוחה היגל לפילוסופיה. צמודה נשארת הפילוסופית התבונה שגם מפני לפילוסופיה, כבלתי־מתאימים

הכרות זו, מבחינה הסתירה. לחוק הכפופים ״קשיחים״ לעקרונות קאנט אצל )ר׳ נתונים״. ״מתוך ההכרות מן דוגמאטיות פחות לא הן קאנט של התבונה של והפילוסופיה ׳קאנט : 763-762,742,864-863 ב הטהורה׳, התבונה ׳ביקורת

.(191-187 עמ׳ המטאפיסיקה׳, וחידוש ׳קאנט ואילך! 240 עמ׳ ההיסטוריה׳, היגל הבאים. בעמודים הדיון להבנת הפולמוסי־היסטורי הרקע בתמצית, זהו,

ועל הגיאומטרי, הצר, במובן המתימטיות האמיתות על התקפתו את מרכזאינה הגיאומטרית שהמתודה קאנט של לטענתו שותף הוא שלהן. המתודה


רק אוקלידם של התיאורטית את יידע אם לגיאומטריקן ייחשב לאץ שאפשר כפי — או הוכחותיהן, את לדעת בלי 0ובעל־פה, מבחו

ם. אותן לדעת בלי — הפוכה בלשון להתבטא אדם לזה, בדומה מבפני על־ידי ישר־זווית משולש של הזוויות בין הידוע היחס להכרת שיגיע

עם לבלתי־מספקת. הכרתו תיחשב כאלה, משולשים הרבה 0שימדוד עדיין לו אין להוכחות מייחסת שהמתימטיקה המהותי המשקל זאת,

בתוך אדרבה, 0עצמה; לתוצאה השייך מומנט של והטבע המשמעות היא אכן תוצאה בתור התיאורמה ונעלמה. ההוכחה חלפה כבר התוצאה

תי הנראה משהו מי א נוגעת אינה אליה, המיתוספת זו, נסיבה אבל ;°כתנועת ]המכיר[. הסובייקט אל ליחסה רק אלא התיאורמה של לתוכנה

ביקורת כתמיד, לו, יש זאת עם זהים. אינם נימוקיו כי אם לפילוסופיה, מתאימה הגיאומטרית לתבונה כתחליף מציע שקאנט הפילוסופית התבונה מבנה על גםושפינוזה. דקארט של

״כעל־פה״ וגם ״מבחוץ״ גם מילולית, (:auswendig) ובעל־פה מבחוץלשניהם. כאן והכוונה נלמדים אינם אינדוקטיביים, אינם הגיאומטריה משפטי שימדוד: על־ידי עיקרים מתוך תנבע שהידיעה)א( :הללו הדרישות שתי כי יצוין נתונים״. ״מתוך

קאנט שנותן בהגדרה כלולות סובייקטיבית, הבנה מתוך שתתרחש p)כלליים,בכלל. תבונה״ ל״הכרות

הגיאומטרי ההוכחה שתהליך שדורשים אף־על־פי :עצמה לתוצאה השייך כלומר לתוצאה, גם כפנימי אותו רואים לא הלומד, של לתודעתו פנימי יהיה

פיגום וכמין לתוצאתה חיצונית נחשבת ההוכחה ממנו. הנובע למשפט־המסקנה בעירומה ״התוצאה :56 בעט׳ הדיון השווה זה )לעומת הדרך. בסוף לזורקו שניתן

הוא אלא התוצאה, אינו הממשי ״השלם ובפילוסופיה, המתה״, הגוויה היאוגר.( התהוותה״, עם יחד התוצאה לשם המספיקים נימוקים בגלל כאמיתי אותו שמקבלים כאמיתי: הנראה אך — כזה נימוק היא צורנית־דדוקטיבית הוכחה שלנו. הסובייקטיבי השכנוע

היגל אומר לכן עצמו. העניין של האמיתות את המכוננת הסיבה גם בהכרח אינה היא מתימטי( צורני)או לוגי היסק על המבוססת שידיעה מקומות, בהרבה

אנו שבגללם הנימוקים חיצונית״(: ״רפלקסיה היא )או בלבד ״סובייקטיבית״שהנו. מה הוא עצמו העניין שבגללם אלה אינם זו לידיעה מגיעים

135 מתימטית ואמת היסטורית אמת

חיצונית פעילות היא אלא למושא, שייכת אינה המתימטית ההוכחה ]בעצמו[ מתפרק אינו ישר־הזווית המשולש של טבעו למשל, לעניין. כדי נחוצה שהיתה זו — שלו 0הבנייה אותו שמציגה כפי דרך, באותה של יצירתה מלוא ;זה משולש של היחס את המבטא המשפט את להוכיח

]גרידא[. ההכרה של והאמצעי המהלך ]כאן[ היא התוצאה בתור המציאות התהוות בין הבדל יש 0הפילוסופית בהכרה גם

העניין. של הפנימי הטבע של או המהות של ההתהוות לבין מציאות ההכרה ואילו 0השניים, את כוללת הפילוסופית ההכרה ראשית, אולם,

ה של כלומר המציאות, של התהוותה את מציגה רק המתימטית הווי ההפילוסופית ההכרה ועוד, כזאת. בתור ההכרה בתוך 0העניין, טבע של

קאנט)שהיגל לפי מתימטיים פריטים יצירת של הפעולה :בנייה)קונסטרוקציה( על־ידי הבנייה פעולת קאנט, אצל הבדל: כאן שיש דומה אך בעקבותיו(. הולך

היא הגזירה ופעולת ככזה, המתימטי היש את עצמו, העניין את מכוננת התודעה שווה. חיצונית רמה על שתיהן את כמעמיד נראה היגל ואילו לעניין. חיצונית

ישר־ המשולש של טבעו ״למשל, כך: בערך הטקסט את לתקן שניתן ייתכן כפי דרך, באותה מתפרק אינו — החלל טבע מתוך נבנה שהוא כפי — הזווית

סדר כמלומד: זאת״. המבטא המשפט מוכח שעל־ידיה הגזירה אותו שמציגהשלו. הידיעה כסדר אינו העניין של ההוויה

של הפנימי הסדר בין זהות אין בפילוסופיה גם הפילוסופית: בהכרה גם וההיסטורית החיצונית המציאות התהוות של הסדר לבין הטהורה השיטה ה׳לוגיקה׳(. לסדר ה׳פנומנולוגיה׳ סדר כין )למשל: את וגם ה׳פנומנולוגיה׳ את גם כוללת הפילוסופית ההכרה :השניים את כוללת

בהופעתה העיון את וגם הרוח של הפנימית במהות העיון את גם ה׳לוגיקה׳, הללו ההיבטים שני מעט, עוד יטען שהיגל כפי יתר־על־כן, החיצונית. במציאות

במציאות המהות של הופעתה כלומר — העניין של מהותו לעצם שייכיםהמהות. של מהותה היא פנימי־פילוסופי, הכרח היא הזמן ובתוך החיצונית

עם העניין״ טבע של ה״הוויה את כאן מנגיד היגל :העניין טבע של ההוויה ב׳מדע לקטגוריות שיש הטכני במובן וזאת העניין, טבע של ה״מהות״ ולא ה״הוויה״ בפרק בלוגיקה נדונה הכמות, של כמדע המתימטיקה, הלוגיקה׳.

המציאות גרידא, החיצוניות לתחום שייכת שהיא כיוון ה״מהות״, בפרקעומק של ממד בתוכה( גילו לא לה)או ייחסו לא שעדיין והדו־ממדית, השטחית


או הפנימית ההולדה האלה. המיוחדות התנועות שתי את גם 0מאחדת המציאות, אל או החוץ אל ללא־נתק בר4מן היא העצם של ההתהוות

שיבה היא המציאות של התהוותה ולהיפך: היות־בשביל־אחר, היא הכפול התהליך היא התנועה זו, בדרך המהות. אל שיבה עצמ^ן,

לו יש ולכן משנהו, את בו־בזמן מציב אחד בל השלם: של וההתהוות השלם, את מהווים הם יחד שלו. היבטים בתור יחד, השניים עצמו בתוךשלו. למומנטים עצמם ועושים עצמם את ממיסים שהם בכך

נובע מבאן ;°לעניין חיצונית פעילות היא התובנה המתימטית בהברה וההוכחה, הבנייה כלומר האמצעי, 0על־ידיה. משתנה האמיתי שהעניין

הוא שהתוכן לומר יש מידה באותה אך אמיתיים, משפטים אמנם מכיל אל חלקיו את ומעבירים המשולש, את מפרקים שלעיל בדוגמה שקרי.

את לקדמותו מחזירים בסוף רק בצדו. מולידה שהבנייה אחרות תבניות

היא וה״מהות״ הממשות, של השטח פני זו מבחינה היא ה״הורה״ פנימיות. או אם מכריע הבדל יש חוץ. כלפי להופיע ממהותו אשר — שלה העומק ממד

באופן או פנימית, מהות של כהופעה החיצונית האמפירית המציאות את תופסים ככזו המתימטית ההכרה שלה. השטח בפני עצמה את כממצה פוזיטיביסטי,

את שלה. השטח בממד ההוויה לידיעת שייכת תוספות( וללא בלבד )הכמותית מצד העניין את מציגה הפילוסופית ההכרה איפוא: לקרוא יש שלנו הפיסקה

שלו. השטח פני מצד רק אותו מציגה המתימטית ההכרה ואילו הפנימית, מהותו המהותי, מצידה החיצונית ההופעה את תופסת הפילוסופית ההכרה מאחדת:

חוץ. כלפי להופיע למהות שיש ההכרח מצד כלומר לנו הגורם המתימטי ההוכחה תהליך שראינו, כמו לעניין: חיצונית פעילות

שהנם. למה המתימטיים המושאים את שעושה מה דווקא אינו להשתכנע היא שכן שלה, המושא את משנה המתימטית ההוכחה על־ידיה: משתנה השוררים היחסים את מוכיחה היא שמתוכן אחרות, לתבניות אותו מפרקת ״מ.ש.ל\( )בשלב לבסוף רק אחר. משהו על אותו מעמידה היא וכך בתוכו, רואה היגל להוכחה. שעמד המקורי המושא אל הזה האחר מן חוזרים

מהווה בפילוסופיה, רק ולא במתימטיקה, שגם לכך, סימן זו ב״התאחרות״ אבל האמת. בהיווצרות מרכיב לעיל( לכך שקרא כפי ״השקר״, השליליות)או

רק אלא עצמו העניין למבנה מהותי אינו בגיאומטריה ההתאחדות תהליך כאמור,דיאלקטית. משמעות לו אין לכן תודעתנו־שלנו. של למצב


והופיע המהלך בתוך העין מן שנעלם אך למעשה, עוסקים שבו המשולש לראות, שאפשר כפי איפוא, כאן אחרות. לכולויות השייכים בקטעים רק

כשם בדיוק שלו, השקריות לבנותה שיש התוכן, של השליליות גם נכנסת המחשבות של היעלמותן את המושג, של תנועתו בתוך כך, לכנות שיש

לקבועות־ועומדות. שנחשבו וגם ההכרה לעצם גם נוגע המתימטית ההכרה של המובהק הפגם

לראות אי־אפשר ראשון, במקום הרי, להכרה, אשר שלה. לחומר־הגלם° של המושג מתוך נובעת אינה היא הבנייה. של ההכרחיות את

עלינו המצווה להנחיה לציית עלינו ;°כצו מוטלת היא אלא התיאורמה, היה אותם שגם אחרים, קווים של אינסוף ולא אלה קווים דווקא למתוח

ורק נוסף דבר שום לדעת בלי עיוור, ציות מתוך זאת ובל למתוח, ניתן אמנם, ההוכחה. ביצוע של התכלית את משרת זה דבר בי אמונה, מתוך

זוהי כך משום דווקא אולם בגלוי, אחר־בך מתברר זה תבליתי יחסבהינתן מעשה, לאחר רק עצמה את מגלה היא כי 0חיצונית, תכליתיות

מאשר חושיי־קונקרטי יותר צלצול זה למונח (:Stoff) חומד־הגלםMateriel.

שלא כלשהו בצעד לרוב מתחיל בגיאומטריה הוכחה שמציע מי :כצו מוטלת אותנו ומזמין וכר(, ״BCb מקביל AB בו)״יהא בחר מדוע מלכתחילה לנו ברור

לאן מתברר בסופן או בהמשכן שרק נוספות, הוראות של בשורה אליו להצטרף עצמו, לעניין חיוני שאינו לנוהל עיוור״ ל״ציות נקראים אנו כך מוליכות. הן

הדמיון־היוצר יסוד את כאן תוקף היגל למעשה למציית. גם ברורה אינה ותכליתו המקריות את מדגיש היגל בה. לעוסקים הנאה מעט לא הגורם בגיאומטריה, שיש בו אין — ממש מושגי עיון בגיאומטריה שאין לדעתו המעידה זה, גורם של

בשיטות שגם להעיר )כדאי העניין. של הפנימי־ההכרחי סדרו אחר מעקב היו הן שבלעדיו יוצר, דמיון הרבה יש — היגל של זו בכללן — פילוסופיות

הרמן דברי את מצטט (421 ׳קאופמן)עמ אגב, טריביאליות.( נקודות של אוסף כי שהעיר (,455 ׳עמ ב, כרך ׳היגל׳, )בספרו, היגל של ומהדיר חוקר גלוקנר,

על שופנהאור שאמר דומים דברים מזכירה זו בנקודה היגל של הביקורתאוקלידס.

חיצונית היא אבל הצעדים, לסדר רציונלית תכלית יש חיצונית: תכליתיותהסובייקטיבי. ולסיפוקה שלנו ההכרה לסדר רק — שוב — ונוגעת עצמו לעניין


בלי כלשהי, מנקודה היוצאת בדרך הולכת ההוכחה וכך, ההוכחה. היא במהלכה ממנה. לצאת הצריכה התוצאה אל יחסה את שיודעים

בלי אחרים, מפניה ודוחה אלה־ואלה ויחסים קביעות לתוכה קולטת תכלית הדבר. נעשה שלפיה ההכרחיות מהי במישרין שניתן*לראות

זו. בתנועה שולטת חיצונית היא ובה המתימטיקה גאוות שעליה זו, פגומה הברה של 0הברירות

ועל תכליתה דלות על ורק אך נשענת הפילוסופיה, לעומת גם משתבחת שעל לסוג שייכת היא לכן שלה. חומר־הגלם של הפגום אופיו

הוא המתימטית ההכרה של המושג או ת י ל כ ת ה בו. למאום הפילוסופיה הידיעה תנועת 0המושג. ונטול 0הבלתי־מהותי היחס בדיוק זהו .הגודל

ולא במהות לא עצמו, בעניין נוגעת ואינה השטח על־פני איפוא מתנהלת מציעה אודותיו שעל חומר־הגלם ואילו השגה. אינה ולבן במושג,

ל הוא אמיתות של מרנין אוצר המתימטיקה חל ה ה ד חי הי [.das Eins] ויסוד בתוך כמו הבדליו את בתוכה חורת שהמושג 0המציאות הוא החלל

בעקבותיו( )ושפינוזה דקארט דרש שבגללה האווידנציה, חוויית הבדידות: זה בכלל הידיעה, ענפי שאר לכל מחייב דגם הגיאומטרית ההכרה את לעשות

הפילוסופיה. לפני־השטח שכזה ובתור הכמות, לתחום שייך הגודל הבלתי־מהותי: היחם

ומהות. פנימיות בו אץ שעדיץ לתחום ההוויה, של אחרי הלוגיקה׳ ב׳מדע השלישית קטגוריית־העל הוא ה׳מושג׳ המושג: ונטול

יחם למתימטיקה אין אם שתיהן. של לסינתיזה נחשב והוא וה׳מהות׳, ה׳הוויה׳ יותר)ראה ספציפי מובן גם יש לכך למושג. זיקה לה שאין וחומר קל למהות, כמותי במדע ואילו אורגנית, כולות של מבנה לו יש ׳מושג׳ (:53-52 בעמ׳ ביאור אורגנית. לתבנית מקום ואין בלבד, הצברי)אגרגטיבי( הוא הריבוי אבל לחלל, נתן שקאנט האפיונים מרבית את מקבל היגל :המציאות הוא החלל מגדיר היגל הטבע של בפילוסופיה בלבד. הסתכלות״ כ״צורות לראותו מתנגד

הראשוני, ההחצנה שלב זהו אבל מציאות, לידי המושג של כהחצנתו החלל את בכך הוא החלל מקור יותר, הציורי שלנו, הטקסט לפי ואילו גרידא. הכמותי

הבדלים חסר ואינרטי, סתמי הוויה חומר בתוך הבדליו את חורת שהמושג אין שעדיין הוויה, של חדמיני)הומוגני( רצף הוא החלל מקרה, בכל והבחנות.

של וצמצום הרחבה והפחתה, תוספת רק אלא איכותיים, והבדלים תנועה בה


באותה וחסרי־חיים בלתי־מונעים הם גם אלה הבדלים שבו ומת, ריק חוסר־ ;במתימטיקה גרושב שהוא בפי הללי° משהו אינו הממשי מידה.

את לא מעניין אינו המתימטיקה ענייני את המציין בזה ממשות חסר־ יסוד בתוך הפילוסופיה. את ולא הקונקרטית, 0הסתבלות־ההושים

מקובעים משפטים בלומר חסר־ממש, אמיתי רק איפוא נתון בזה ממש בפני שוב מתחיל אחריו הבא מהם: אחד בבל להפסיק אפשר ומתים.

שתתקיים בלי ולבן זולתו, אל הלאה עצמו את יניע שהראשון בלי ,°עצמו במו־בן, עצמו. העניין מטבע הנובעת הכרחית, תלות־גומלין ביניהם

ובזה — השוות° של הקו לפי מתקדמת הידיעה זה ויסוד עיקרון בגלל שאינו כיוון מת, שהנו מה המתימטית. הברירות של הצורני האופי נעוץלהערה ולא במהות הבדלים הכנסת לידי מגיע אינו גם עצמו, את מניע

הממשות של המצע שהיא טהורה, כמות הוא החלל כזה בתור וזהה. אחת איכותבעצמה. ממשית אינה אך

אומר אינו היגל בכוונתו. לדייק שיש זהיר לא פסוק :חללי משהו אינו הממשי חללי שאינו אלא — כזה בהחלט הוא — חללי אופי בעל גם אינו שהממשי

האינרטית הכמות אינה ממשותו כלומר: במתימטיקה״, נחשב שהוא ״כפי אליו לצגזצום ניתנת אינה זו אך הממשות, של ומומנט מצע הוא החלל בלבד.

מטריאליזם(. )נגד החדצדדית האשליה כל עם בחושים, הנתפס העולם אפילו :החושים הסתכלות

איכויות. של גיוון ביסודו יש שכן החלל, מן יותר ממשי הוא בו, שיש המתודה על קאנט של לביקורת הד כאן יש עצמו: בפני שוב מתחיל

לאמיתי נחשב האקסיומות, מן החל בה, משפט שכל הדדוקטיבית)המתימטית(, דחף ואין מתקנת־לאחור, תנועה כאן שאין הדבר, פירוש ומוגמר. שלם באופן בפילוסופיה, זאת, לעומת משתתקת. המערכת שנפסיק, מקום בכל הלאה. ללכת באלה קודמות הכרות של תלות יש התבונה, של הדרגתית עצמית הנהרה שהיא

המערכת אל מגיעים כאשר אלא נפסקת אינה התנועה ולכן אחריהן, שיבואוהשלמה.

הומוגני הוא הטהורה המתימטיקה שחומר כיוון (:Gleichheit)השוות של הקו ההכרה הרי בעצמם(, הומוגניים שהם גודל, הבדלי )למעט הבדלים וחסר

שכנוע. וכוח בהירות של בעוצמה לזכות וכך צורנית, להיות מסוגלת המתימטיתהתוכן. הבדלי ועל הממשות על הוויתור במחיר זאת אבל


אל מניגוד המעבר אל מגיע אינו גם ולבן ° המהותיים לחוסר־השוויון או שבן העצמית. ההנעה ואל האימננטית, האיכותית, התנועה אל ניגודו,

0הלא־מהותי. ההבדל שהוא הגודל, על רק דעתה נותנת המתימטיקה את מפצל אשר הוא° המושג בי העובדה, מן מפשיטה המתימטיקה ]ועוד[ לדוגמה, כך, ובתוכם. ביניהם הקשרים את וקובע לממדיו החלל

למישור; הקו שבין היחס על 0דעתה את נותנת אינה המתימטיקה בחוסר־ נתקלת הריהי היקפו עם המעגל קוטר את משווה וכשהיא0מקביעתה. המתחמק המושג של יחס :אינסופי במשהו כלומר 0מדידות,

שוויון חוסר מתקיים במתימטיקה גם :המהותיים השוויון לחוסר או להנגדה מהותי שאינו בלבד, כמותי אי־שוויון זהו אבל שונים(, מתימטיים ערכים )בין

שהדברים פירושו רלוונטי חוסר־שוויון אונטולוגית. מבחינה רלוונטי( )אינוהדברים. בתוכן סתירה שיש איכותי, ניגוד לזה זה מנוגדים

לא או משניים הם הדברים שבין הגודל הבדלי :הלא־מהותי ההבדל שהוא ואלה וכו׳, קיומם בדרגת במהותם, בתוכנם, מזה זה נבדלים הדברים מהותיים.

המכאניזם ונגד דקארט, )נגד שביניהם הגודל הבדלי אל לצמצום ניתנים אינםבפילוסופיה(. אחרונה כמלה

בזה, החלל. לידי עצמו את מחצין המושג היגל תורת לפי כי ראינו :הוא המושג ושנית, ביותר(, הנמוכה בדרגה חיצונית)אמנם הוויה לעצמו מעניק הוא ראשית,

המושג. בתוך יסודותיה את בכך מוצאת הגיאומטריה יסודות בין היחס ליסודותיה. מודעת אינה המתימטיקה :דעתה את נותנת אינה מקבלת היא אלא לעיונה, נושא אינו נפח( מישור, קו, האוקלידי)נקודה, החללכנתון. דוגמאטי, באופן אותו מדידות חוסר של במתימטיקה קיומם (:inkommensurabilität)מדידות חוסר

המלה אינה שהכמות לכך, עדות הוא (7!)כמו אי־רציונליים מספרים של אוהממשות. של האחרונה

חסר של: )היווני( במובן כאן ׳אינסופי׳ מקביעתה: אינסופי...המתחמק מערכת של המעגליות שהיא טובה״, ״אינסופיות בין מבחין היגל היקבעות.

גבול. ללא פתוח כמותי טור עם הזהה רעה״, ל״אינסופיות דמויית־סובייקט, מה — אי־רציונליות של דגם היא השנייה לתבונה, סמל היא הראשונה או חוסר־סיום רק אלא אינסופיות, לכנותה ואין — התבונה מהשגת שמתחמק

(.indefinitum אלא infinitum )לא אי־מוגדרות

141 מתימטית ואמת היסטורית אמת

0מציבה אינה היא גס טהורה, הקרויה זו או האימננטית, המתימטיקה אמנם, עיוניה. של השני כחומר־הגלם זמן° בתור הזמן את החלל בנגד

ת המתימטיקה מ ש מיו בתנועה גם עוסקת שהיא במו בזמן, עוסקת 0ה את בלומר 0הסינתטי, היסוד את אבל אחרים; ממשיים ובדברים

שגם, על־ידי והנקבעים אלה דברים שבין ליחסים הנוגעים המשפטים מוסיון, מן לוקחת היא הנחות על צורותיה את להחיל הוא מפעלה ובל הני

למשפטים לתת נוהגת שהמתימטיקה ההובחות־בביבול אלו. מוקדמות הזמן בין היחסים לגבי או במנוף, שיווי־המשקל לגבי למשל — באלה אבל הוכחות; בתור ומתקבלות ניתנות אבן — הנפילה בתנועת לחלל

שהרי בהוכחות: לידיעה שיש הצורך גדול מה מוכיחה רק זו עובדה 0החיצונית לתדמיתן אפילו כבוד רוחשת היא אותן חסרה שהיא במקום

ראויה תהיה אלה הובחות של ביקורת סיפוק. של מידה בזה לה ומוצאת

ממדי של היחס בבירור עוסקת אינה שהמתימטיקה כמו :מציבה אינה היא גםהזמן. אל החלל יחס של בירור בה אין כך לזה, זה החלל יסוד קאנט לפי )שהוא טהור משך בתור לזמן הכוונה זמן: בתור הזמן

של 1ה־ בתור הזמן — האחרון זה פיסיקלי. מזמן להבדיל — האריתמטיקה( בתור ממן ואילו המיושמת״. ב״מתימטיקה נדון — הטבע במדעי נוסחאות

יחסו מבחינת לא הזמן, מהות חקר מבחינת לא רמה: בשום לעיון נושא אינו זמן לגיאומטריה, ניגוד כאן יש עצמו. הזמן של תכונותיו מבחינת לא ואף החלל, אל

חקר במישרין אינה המספרים תורת ואילו החלל, תכונות חקר גם במישרין שהיאהזמן. תכונות

הטבע. במדעי הפועלת המתימטיקה המיושמת: המתימטיקה של במובן להכרה)״סינתטי״ המיתוסף התוכן החידוש, יסוד הסינתטי: היסודקאנט(.

חיצוניות הן הפיסיקה בתוך הפועלות מתימטיות הוכחות :החיצונית לתדמיתן שנרכשו ידיעות־תוכן על ונוהל סדר של סוג להטיל מאפשרות הן העניין. לתוכן

הוא ומדוע עצמו, הפיסיקלי לתוכן הסבר בהן אץ אך הניסיון, מן נוסף הסבר ללא שהיא התנועה, תופעת על בנויה הקלאסית, הפיסיקה יסוד המכאניקה, שהנו. כפי מהו מבינים איננו כך מתוך אך מתימטי; לניסוח הניתן לחלל זמן בין מסוים יחס

הסיפוק רגש לכן, ביניהם. קושר ומה לחלל, זמן בין יחס יש ומדוע עצמו, הענייןומדומה. מופרז הוא המיושמת המתימטיקה בנו שמעוררת


מאותם המתימטיקה את לזקק כדי הן מאלפת, שתהיה כשם לציץ ולכן המתימטיקה, של 0גבולותיה על להצביע כדי והן 0כוזבים, קישוטים

שוגה. בדעת העברח עלמן: בעניין ולעומתו, החלל בצד בי 0לסבור אמורים היינו לכאורה הז

אך הטהורה. המתימטיקה של השני לחלקה חומר־הגלם הוא הזמן ההבדל של הגודל, של העיקרק .°עצמו הנמצא המושג הוא הזמן ]באמת[

וחסרת־ המופשטת האחדות של השוות, של והעיקרץ חסר־המושג, של טהור חוסר־מנוחה באותו מקומם את למצוא מסוגלים אינם החיים, נעשית זו שליליות לכן, הזמן[. ]של מוחלטת היבדלות ובאותה החיים

בתור כלומר 0משותקת, בצורה רק הכרה אותה של השני לחומר־הגלם

במתימטיקה. המשתמשים של שווא ציפיות :כוזבים קישוטים לא המתימטיקה ביקורת היגל. של העיקרית כוונתו זו :גבולותיה על להצביע

ושאר הפיסיקה התפתחות ואת התפתחותה את לבלום או אותה, לבטל באה מוגבל זאת ועם הכרחי, תפקיד אלה לכל מיושמת. המתימטיקה שבהם המדעים אמורה והמיושמת( )הטהורה המתימטיקה ביקורת הפילוסופי. ערכו מבחינת גבולותיה על ומכאן במתימטיקה, ההוכחה נהלי של החיצוני אופיים על להצביעהממשות. של ופירוש הסבר של כיומרה

אונטולוגית רמה על ועומד לחלל מקביל הזמן לכאורה לסבור: אמורים היינוומבנהו. מעמדו מבחינת יותר גבוה הזמן למעשה שווה.

החצנה סתם אינו הזמן : (der daseiende Begriff selbst)עצמו הנמצא המושג המשך זו, מבחינה קיום. לידי שיצא המושג עצם אלא החלל(, המושג)כמו של

של לטור לצמצום ניתן אינו וכמוה המושג, של התנועה בבואת הוא הזמני המנוחה ״חוסר את מבטא שביסודו, האורגני המושג כמו הזמן, פשוטות. יחידות בדידה יחידה כל של האקסטאזה את החריגה, את ולכן החיים״ של הטהור

בתוך לאמיתו הזמן את ללכוד או לתפוס אי־אפשר לכן עצמה. מתוך )דיסקרטית(הולמת. לא בתבנית הזמן את מציג זאת לעשות והניסיון המספרים, טור מתוך הבדיד של החריגה הזמן, של הזורמת השליליות משותקת: בצורה רק

נחה יחידה לידי המספרים תורת על־ידי מוקפאת חלילה, וחוזר רצף לידי עצמו חיצוני באופן עצמה אל אותה מוסיפים כך שאחר ״(,1״ הביטוי שמסמן )זו

בשאר החישובים ושל המספרים תורת של היסוד וזהו ...(,1+1+1)חזצבריהמדעים.

143שלה והמתודה הפילוסופית האמת טבע

ה. ד חי מה את משפילה היא חיצונית פעילות שבתור הכרה זוהי הי אדיש, תובן לה מוצאת היא שבו חומר־גלם, לידי שמניע־את־עצמו

וחסר־חיים. חיצוני

ת טבע מ א ת ה פי סו לו פי ה ה תוד מ ה שלה ו

אלא הבלתי־מהותית, בקביעה מעיינת אינה 0הפילוסופיה זאת, לעומת תובנה הוא וחסר־הממש המופשט לא מהותית. שהיא במה עד בקביעה עצמו, בתוך והחי עצמו את המציב זה הממשי, אלא שלה, והיסוד

ועובר שלו המומנטים את המוליד תהליך זהו 0מושגה. בתוך המציאות זו אמת שלו. האמת ואת החיובי את מהווה בשלמותה והתנועה דדבם, שקרי, בשם מבנים שהיינו מה את — השלילי את בתובה איפוא כוללת

החולף־ את 0ממנו. להפשיט שיש כדבר־מה אותו לחשוב היה אפשר לוקשיח משהו של הדגם לפי לא ]אבל[ למהותי, דווקא לחשוב יש ועובר

ההיסטורית־ וההכרה המתימטית ההכרה לצומת :הפילוסופיה זאת, לעומתעסקנו. שבהן אמפירית, את המציגים שלעיל, ההכרה מיני שני לעומת זאת :מושגה בתוך המציאות

הפרטים הכרת — Dasein) המציאות או המתימטיקה( — Sein) ההוויה אחדות )שהיא אמת וללא מהותן, לפי שלא מושגן, בתוך שלא האמפירית(

והמציאות(. המושג לסלקו השקר)שיש על לחשוב נוהגים כך לגמרי. לסלקו :ממנו להפשיט שיש

הרגיל, הדיבור לשון של הדין את זו בנקודה עליו המקבל היגל, ולכן לגמרי(, שאסור מפני דווקא האמת, של כמומנט השקר את לראות שאין ואומר חוזר

הוא שלו האינטרס כי מעיד היגל של הפרדוקסלי נימוקו מתוכה! לסלקו האמת, מתחום השקר את לסלק אסור העניין לגוף מהותי. ולא מילולי־רטורי

שאמרנו כפי הלא־דיאלקטי. הרגיל, במובן ״שקר״ לו לקרוא אסור כך ומשום פילוסופי. תוכן צל ולא לשונית מוסכמה על כאן מתעקש היגל ,131 בעמ׳ עליו, לגבור סיכוי ואין בציבור שולט ״שקר״ של הלא־דיאלקטי שהמובן כיוון

בציבור. הנוהגות המוסכמות במונחי עמדתו את לנסח זו בנקודה היגל מחליטוכר. ועובר״ ״החולף או ״השלילי״ איפוא זאת מכנה הוא ״שקרי״ במקום


שאת כשם היכן; יודע מי בחוץ, להישאר וצריך האמיתי מן המנותק השני. בעבר תנועה בלי העומד מת, לחיובי לחשוב אין האמיתי נבחדת, או נוצרת אינה שבעצמה וההיכחדות ההיווצרות היא 0ההופעה

תנועת ואת האמת של ממשותה את ומהווה כשלעצמה הווה היא £לא שאינה חוליה בה שאין בקכוס° סחרחורת בכך היא האמת חייה.

חוליה שכל כיוון והשקופה, הפשוטה המנוחה גם היא זאת ועם ;שיכורהשל הצדק° בית־דין בפני אמנם, מתנתקת. שהיא בשעה מיד נמסה כזו

להופיע מוכרחה המהות היגל, של המטאפיסיקה לפי : (Erscheinung)ההופעה הפרטיים הדברים האמת. של קבוע מומנט איפוא היא ההופעה חוץ. כלפי

כמו ונצחית קבועה היא ועומדת. קיימת ההופעה,עצמה אך ונכחדים, מופיעיםוכד.( שפינתה אחר ובמובן אנכסימנדרוס, )הש׳ המהות.

ראה המורחב להסברו ה׳פנומנולוגיה׳. של מפורסם דימוי :בקכום סחרחורת מנוחה ״חוסר : 142 ׳בעמ ראה מקביל ולדימוי במבוא, הסובייקט מושג על

שלילות. של הדדי מעגל היא האמת שיטת הרעיון: עיקר החיים״. של טהור האחרים, אל עצמו מתוך חורג כשלעצמו, אותו כשחושבים בתוכה, רכיב כל

שעם ונצחית, טהורה יציבה, מערכת קמה כולם שבין ההדדית השלילה ומתוך היגל מדמה זו תנועה מתמדת. בתנועה שרויה אלא שמריה על קופאת אינה זאת

את בזהירות מנצל היגל בקכוס. בפולחן הרוקדים מעגל של לסחרחורת נשלטת התוצאה כי לטעון מקפיד אך זה, לדימוי שיש המיסטית ההשתמעות

הוא אבל רציונלית, ושקיפות טוהר של במצב נראה כולו המעגל המושג. על־ידי למונחי בעזרתו מתורגמת המיסטית החוויה ואף החיים, עוצמת את בתוכו כולל

הריקוד שכרון — זה בדימוי השתמש הטראגדיה׳ ב׳הולדת )ניטשה התבונה. החיים עוצמת הסבר לשם — רציונלית תוצאה ללא אך הפולחני־הדיוניסי,

תורתו.( את בנה שעליהן והטרגדיה לאנכסימנדרוס. האסוציאציה בגלל כך תרגמתי (:Gericht) הצדק בית־דין

עם הקדם־סוקראטית. ההגות מן הלקוחות רבות אסוציאציות זה בקטע ואמנם האל״ ״צידוק של מין היא ההיסטורית שהתנועה רמז, גם כאן יש זה

תרמו העולם מן שחלפו והרוח החיים צורות היגל: אצל )תיאודיקיאה( בשקר השקוע לפרט נחמה בכך יש אם )ספק האמת. ולהופעת הרוח להתקדמות

גם — פרטית השגחה אצלו אין כי לנחמו, מתכוון אינו גם היגל אבל בסבל, אוחילוני.( פילוסופי בתרגום לא


לא וגם הרודו° של היחידיות לתבניות לא התמדה אין זו תנועה חיוביים מומנטים הם הללו אולם 0הקבועות־ומסוימות; למחשבות הבול־ בתוך וחולפים־עוברים. שליליים משהם פחות לא והכרחיים

מה מנוחה, בתור נתפס כשהוא התנועה, של [das Ganze] השלם משהו בתור נשמר פרטית מציאות לעצמו ונותן בתוכו שמתבדל

בר ם־וזו לו שיש הידיעה היא שמציאותו משהו ,°עצמו את המפנימציאות. במישרין היא זו שידיעה במו מעצמו,דה ארוכים הקדמה דברי לייחד שנחוץ נדמה אולי תו מ תנועה של 0ל

שנאמר במה צפון כבר זו מתודה של המושג אולם המדע. של או זו,ובעצם ללוגיקה, שייכת המתודה של המובהקת הצגתה ואילו 0למעלה,

כפי ההיסטוריות הרוח לצורות :הרוח של היחידיות לתבניות לא התמדה איןב׳פנומנולוגיה/ עולות שהן שהן כפי הפילוסופיה של לקטגוריות :הקבועות־ומסוימות למחשבות לא וגם

שהוא השיטה חלקי שני על בהכללה כאן מדבר היגל הלוגיקה/ ב׳מדע עולות בית־הדין שהיא בקכוס״ ״סחרחורת אותה של בסימן שניהם העומדים מתכנן, רק עומדת היא עוד כל ומיוחדת, פרטית צורה כל על כליה נגזרת שבפניו

כמיוחדת. (Erinnerung)ההפנמה־בזיכרון או הזיכרון, מושג עצמו: את המפניפ־וזוכר

הדיון את מקדים הוא במקרה ולא נוסף, מובן כאן מקבל (114-113 ׳בעמ ביאור )ר׳ ועבר שחלף מה דמויית־סובייקט, או דיאלקטית, במערכת הפילוסופית. במתודה

לנקודת אותנו מחזירה אינה השלילה שלילת כן על הזיכרון. בפנימיות נשמר של אחרת או זו במידה קודמים, נסיונות להפנים שהיכולת מכאן המוצא. אינרטית, במערכת דיאלקטית. מערכת של לקיומה הכרחי תנאי היא מודעות,

והסדר המוצא, לנקודת מחזירה אכן השלילה שלילת להפנמה, כושר חסרת דמוי שמבנהו יש כל ואילו צורנית. מתימטיקה או לוגיקה של זה הוא השולט

ועברה, שנשללה זו גם קודמת, יחסים מערכת להפנים יכולת לו שיש אורגניזם, ׳שימה של המבנה בו לחול ויכול דיאלקטי, תהליך של אפשרי נושא בכך הוא

לעל/ הפילוסופית. במתודה לדיון מוקדשים הבאים העמודים המתודה:

בעקרונות צפון הפילוסופית המתודה של הכללי העיקרון :למעלה שנאמר במהאת בתוכו הכולל השלם הוא האמיתי סובייקט: הוא המוחלט לעיל: שנדונו


מוקם כשהוא השלם של בניינו אלא° אינה המתודה שכן, 0הלוגיקה. היא שומה זה, בנושא כה עד מקובל שהיה למה אשר הטהורה. במהותיותו

מתודה של טיבה על סברות של מערבת אותה שכל לדעת, עלינו

התוכן של התפתחותו מהלך אחר מבפנים לעקוב צריכה והפילוסופיה התהוותו: אפריורית. מתודה בפילוסופיה תיתכן שלא להבין, נקל אלה מכל שלה.

של המתודה את להציג דרך אין הלוגיקה: המובהקת....היא הצגתה ברקמתה השיטה הפילוסופית. השיטה עצם את תחילה לפרוס בלי הפילוסופיה

את המברר הראשון, חלקה שם על ״לוגיקה״ כאן מכנה )שהיגל השלמה המתודה. את להציג היחיד התואם האופן היא המטאפיסיים( מושגי־היסוד

״תורת בה אין המתודה: היא הלוגיקה אלא במתודה, עוסקת אינה הלוגיקה תורת בפילוסופיה תיתכן שלא מפני זאת עצמו. בפני סעיף כמין נבדלת מתודה״ מרבית על כאן חולק היגל השלם. ומפיתוחו התוכן מן נפרדת מתודה

המתודה בתורת לעסוק שדרשו ודקארט, ביקון מאז החדש הזמן של הפילוסופים מראש כללים לספק ואמור ממש להתפלספות הקודם עצמו, בפני כנושא

״מסה כמין עשויות קאנט של ה׳ביקורת׳ ואפילו לוק של ה׳מסה׳ גם להדרכתה. החשובים ההוגים מכל התוכנית. לפילוסופיה לקדום האמורה המתודה״ על

של ידיעה היא שמתודה טען הוא זו. למגמה התנגד שפינוזה רק היגל, שלפני לכן, בפועל. ידיעה בידינו שיש לפני ידיעה מהי לדעת אי־אפשר אבל הידיעה,

אמיתית)׳מאמר ידיעה בידינו יש שכבר אחרי בדיעבד, ללמוד יש המתודה אתזו. מיעוט לעמדת שותף היגל (.38 סעיף השכל׳, תיקון על

die Methode ist nichts anderes als der Bau des) אלא אינה המתודהGanzen in seiner reinen Wesenheit aufgestellt) : את המסכם מפתח, פסוק

אלא אינה המתודה בפילוסופיה. אפריורית מתודה אץ לעיל. שאמרנו מה וכפי הפועל אל יצאה שכבר כפי הפילוסופית, הדעת שיטת של הטהורה התבנית

הוא. אחד המתודה ומבנה השיטה מבנה זו, מבחינה בדיעבד. עליה שמשקיפים למבנה אלא הפילוסופיה, של והדרך הנוהל לכללי מתייחס אינו ׳מתודה׳ השם

מחלצים אנו חמר ובעיון נוצרה, כבר השלמה השיטה כאשר התוצאה: של אינו שזה שיטען מי המתודה. בידינו יש הרי שלה, הטהור המבנה את ומשחזרים

אין הרגיל״ ״במובן כי יוסיף, אך אתו, יסכים היגל ׳מתודה׳, של הרגיל המובן ומתוכו, התוכן יסוד על מתעצבת שלה הטהורה התבנית לפילוסופיה. מתודה כלל

המעיץ רפלקסיבי, מדע הוא המתודה מדע שלו. וכתוצאה התהליך בתוךבדיעבד. שלה ההיכר קווי את ומחלץ זו בתוצאה


תישמע זו טענה אם כלח. עליה שאבד לתרבות שייכת פילוסופיתממני רחוקה זו נימת־דיבור בי יודע, שאני אף — מהפכנית או מתרברבת

שן רואה כבר הרווחת הדעה שאפילו לציין עלי — המנגנון את 0במיו החלוקות, הביאורים, בל עם — המתימטיקה שמציעה המדעי

וההיסקים משפטי־היסוד ההוכחות, סדרות־התיאורמות, האקסיומות, אי־צלחותו, את בבירור רואים לא עדיין אם גם מהם. היוצאים והמסקנות

מוכחש שאינו ואף לא; כלל או מעט רק בו משתמשים זאת בכל האומר משפט־קדום לנו שיהיה וצריך אותו. אוהבים לא כשלעצמו,

אותו. שיאהבו לכך וגורם שימוש לידי עצמו את מביא מעולה שדבר לו מביאים משפט, מציבים שבו זה אופן כי לראות קשה לא והנה

האמת שבה הצורה אינו נימוקים, על־ידי ניגודו את ומפריכים נימוקים עצמה, בתוך עצמה של ההנעה היא האמת ולעלות. לבקוע° עשויה באופן מתאימה היא לכן לחומר. חיצונית הכרה היא זו מתודה ואילו כפי המתימטיקה, שהרי בתוכה; להישאר וצריכה 0למתימטיקה סגולי

שלה וחומר־הגלם הגודל, של חסר־המושג היחס הוא עקרונה 0שהערנו,

מיושנת. נעשתה כעץ־מתימטית למתודה זקוקה שהפילוסופיה הדעה מיושן: למתודה הדרישן עצם התיישנות עם הזו הסברה שקיעת את מערבב )היגל

דבר.( אותו אינו וזה בפילוסופיה, כלשהי אפריורית של כוחה את לעיל שביקר אחרי לבקוע: עשויה האמת שבה הצורה אינו

המתודה את להעתיק הדרישה את היגל עכשיו תוקף עצמה, בפני המתימטיקהלפילוסופיה. גם המתימטיקה של

ותקפה שרירה המתימטית המתודה למתימטיקה: סגולי באופן מתאימה האמפיריים הטבע במדעי יישומו לגבי וכן לה, המיוחד העניין חומר לגבי —

השכל צורות של תוקפן על מערער אינו כאמור, היגל, היומיום. ובהוויות צורות מה להבין הקאנטי: במובן ביקורתית היא אליהן גישתו הלא־דיאלקטי.

הן שבו הלגיטימי לתחום אותן להגביל ;להשיג מסוגלות אינן ומה מסוגלות אלה ולשמש זה, לתחום מעבר לחרוג יומרתן את לבטל זאת ועם והכרחיות; נחוצות

הפילוסופית. להבנה דגם המתימטית המתודה שבגללם הנימוקים שהערנו: כפי המתימתטיקה, שהרי ולכן כמותי, מדע היא המתימטיקה כאמור)א( הם, לפילוסופיה מתאימה אינה

הוא היחידה( )החלל, שלה החומר p)איכותית. ממשות להכרת תצלח לא


° יותר חופשית בגישה זו, מתודה המתה. היחידה ובן המת החלל הוא מקומה על לשמור תובל ובמקריות, בשרירות יותר מעורבת בלומר

המכוון היסטורי, לימוד בתוך השיחה, בתוך הרגילים, החיים ־£1בת בתוך להישמלן ]תוכל גם ולכן לידיעה, מאשר הסקרנות לנסיפוק[ יותר

נסיונות, ידיעות, העשוי תובן לתודעה יש הרגילים, בחיים הקדמה. עניינים בלל ובדרך עקרונות־יםוד° מחשבות, ובן חושים, המחשות

קשיחה למהות או להוויה או התודעה, לפני נתון לדבר הנחשבים באלה,היא ולפעמים אלה, תכנים בעקבות הולכת התודעה לפעמים ונחה.

)או חיים דמויית עצמית תנועה בעלות למערכות מתאימה אינה ולכן אינרטי במתודה מקאנט. במובלע קיבל שהיגל נוספת, טענה יש אולם סובייקט(. דמויית

מוגדרים מושגים שלב בכל לנו נתונים שלה, לחומר לב שים בלי גם מתימטית, אולם ותיקון. ערעור של אפשרות ללא לגמרי, אמיתיים ומשפטים ממצה באופן

שאינה ״ההסברה הטהורה׳, התבונה ׳בביקורת קאנט שאומר כפי בפילוסופיה, של ההנהרה־העצמית היא הפילוסופיה (.758 )ב לשלמה״ קודמת שלמה

היא שבהם חוזרים, במעגלים אלא ישר בקו להתקדם יכולה אינה וזו התבונה, גם בהכרח איפוא הכוללים הקודמים, הישגיה את ומתקנת־לאחור משפיעה

לכת מרחיק פיתוח לה נותן ואף זו, דעה מקבל היגל ושקר. עמימות של מידהבמפורש. לציינה בלי שלנו בטקסט יותר, חופשי בשיח מקום יש השכלי הטיעון למתודת יותר: חופשית בגישה

זו כמו לפילוסופיה, בהקדמות או פילוסופי שאינו מידע ברכישת היומיום, בחיי טיעון של בשיטה לצמוח יכולה האמת אין ממש בפילוסופיה אולם שלפנינו.

העניין את מניעים רק הגיאומטריה, הוכחות כמו אלה, שכן וטיעון־שכנגד, אותו ולהבנות עצמו העניין מהלך אחר מבפנים לעקוב יש בפילוסופיה מבחוץ.

כעין־סיפורי יסוד בפילוסופיה כלול להוסיף, כמדומני אפשר לכן, צרכיו. לפי הלוגיים־ הגלגולים אחר עוקב אלא מקריים בפרטים עוסק שאינו )נאראטיבי(,

הנושא. של הכרחיים נסיונות את כאן מציב היגל (:Grundsätze) עקרונות־יסוד מחשבות, וכן

השכל, אקסיומות גם אחת. דוגמאטית רמה על השכל אקסיומות ואת החושים החושים, נתוני כמו אשר, קשיחות״ ״מחשבות הן ישירה, בהתנסות אותן שחווים

ולדעות הלא־ביקורתית לתודעה שייכות הן כאלה בתור מיצוע. ללא מופיעותהתודעה. של הקדומות

149 שלה והמתודה הפילוסופית האמת טבע

שלה חופש־הבחירה° את מפעילה שהיא על־ידי השלשלת את שוברת התודעה מבחוץ. אותו ומתמק הקובע באופן בזה תובן אל ומתייחסת

רגעית; תחושה אפילו זה יהיה — ודאי° משהו אל חזרה אותו מוליכה בא השכנוע הרי מכבה לה המוכרת מנוחה לנקודת מגיע הוא ובאשר

סיפוקו. על את גם מסלקת המושג של שהברחיותו שאף־על־פי הזכרנו בבר של המהלך נוקשות את וגם שבשיחת־חולין, 0הטיעונים מהלך רפיפות

על־ידי להיתפס צריך אינו אלה של מקומם הרי 0הנפוחה, המדעיותשרירותו על־ידי ולא התלהבות, ושל השגה־ברמז° של חוסר־המתודה

)ובכך שרירותית החלטה במובן (:die freie Willkür) הבחירה חופש של הישירים לתכנים צמידותו את לשבור שמחליט מי היגל, לדעת דוגמאטית(.

מן בהכרח משתחרר איננו עדיין הרפלקסיה למבחן ולהעמידם התודעה חיצוני)לוגי תפעול על־ידי להסבר להגיע מנסים עוד כל זאת, הדוגמאטיזם.

אחר, ראשוני נתון איזה על המוסבר את מעמידים שבסופו המוסבר, של פורמלי( לעניין)כמו חיצונית הכרה זוהי ראשית, שהרי, כוודאי. ונחווה המוכר־מכבר

רק שהיא מכיוון בעצמה, דוגמאטית הכרה זו ושנית, המתימטית(; בהוכחה אינה אך )שכלי(, אחר ראשוני נתון אל )חושיי( אחד ראשוני נתון מוליכה שהיגל לי נראה כזה. בתור ה״פשוט״ או הראשוני הנתון של שלטונו את מבטלת המתודה אבי לדקארט, מיוחד באופן אלא הרגילה להכרה רק לא כאן מתכוון

נתוני יסוד על החושים נתוני את להסביר שדרש בפילוסופיה, הגיאומטרית על־ידי הדוגמאטיזם את לשבור שניסה גם הוא כידוע, השכלית. הברירות^הרצון של החלטה (libre arbitre.) ,להתגבר שאין סבור שפינוזה, כמו היגל

של פנימית התפתחות מתוך אלא שרירותית, החלטה בכוח הדוגמאטיזם עלעצמה. התודעה דרגות היגל אצל מציינת Gewißheit, Evidenz^ בנבדל (:Gewissene)ודאי משהוגרידא. חושיית ודאות לרוב

הטיעונים את זה ביטוי מציין זה במקום : (räsonieren )מלשוןהטיעונים מהלך המדעית המתודה את גם יציין להלן אך החולין, ושיחת הישר השכל של

בכלל. הדיסקורסיביתפילוסופית. כמתודה הצורני במדע המשתמשים של :הנפוחה המדעיות של

המיסטיקה, דוברי גם תוקפים הצורני השכל את נבואי: השגה־בדמז...דיבוראת לפרש אין מהם. להסתייג מקפיד שהיגל נבואיים הוזים וסתם הרומנטיקה,


למדעיות אלא זו למדעיות רק לא בוז הרוחש 0הנבואי, הדיבור שלבכלל.

ם נגד מליז ה העוסק הפור צי טיז א מ סכי 0ב

ש את וגילה° חזר שקאנט לאחר שילו אינסטינקט מתוך אמנם, — ה אל זה קאנטי שילוש הועלה — וחסר־מושג מת כמשהו ועדיין גרידא

התוכן בתוך האמיתית הצורה הוצבה ובבך המוחלטת; משמעותולמדעי לחשוב אין כאן גם אולם ועלה.° בקע המדע של והמושג 0האמיתי

והכרחי תקף עצמו הצורני המדע בכלל. המדעיות כביקורת הצורני המדע ביקורת אחר מסוג מדעיות אלא מיסטית הזיה לא נחוצה להם מעבר ואילו בגבולותיו,

נרמזת״ ״תחושה )או ברמז״ ״השגה הביטוי (.58-57 ׳עמ לעיל, )השווה—Ahnung) פריס של מתורתו לקוח (Fries,) נגד שיצא הדור מבני פילוסוף

היגל. לדיון פיכטה. של המתודה ביקורת :בסכימאטיזציה העוסק הפורמליזם עד

.35 עמ׳ במבוא, וכן ואילך, 79 בעמ׳ הביאור לעיל ר׳ זו בסוגיה במערכת השילוש בעקרון השתמש קאנט כבר וגילה: חזר שקאנט לאחר

שתי של סינתיזה היא קטגוריות קבוצת בכל שלישית קטגוריה כל הקטגוריות: הגבלה ואחדות; ריבוי של סינתיזה היא כולות)טוטאליות( לדוגמה, קודמותיה.

ב הטהורה׳ התבונה וכיו״ב)׳ביקורת ושלילה, ממשות של סינתיזה היא )צמצום( ולא דרךאגב גילה שקאנט מכרעת פילוסופית תגלית כאן רואה היגל (.111

המוחלטת״, משמעותו אל זה שילוש ו״העלה פיכטה שבא עד צורכה, כל פיתחהראוי. מעמדו את לו העניק כלומר הצורה את הפיק פיכטה האמיתי: התוכן בתוך האמיתית הצורה הוצבה

האני עצמו: הפילוסופי התוכן מתוך — השילוש — המושג של האמיתיתקאנט(. מקרית)כמו אינטואיציה מתוך ולא ללא־אני, ביחסו

שהיגל, פיכטה, של המדע׳ ל׳תורת הכוונה :ועלה בקע המדע של והמושג הפילוסופית. המדעיות ראשית של מעמד כאן לה מעניק ביקורתו, למרות

מטאפיסיקה לכונן היתה המוצהרת שמטרתו לקאנט, זה תואר מגיע לכאורה את שהציב על־ידי זו מטרה להגשים התחיל פיכטה שרק אומר היגל אבל ;כמדע

פיכטה)ואולי אל עצמו את בכך קושר היגל הפילוסופי. המדע כעקרון השילוש

151 בסכימאטיזציה העוסק הפורמלידם עד

לצל־ חסרת־חיים, לסכימה אותה העושה השילוש, בצורת שימוש אותו זה פורמליזם על טבלה. לידי המדעי הארגון את ומצמצם ממש, רפאים° מקרוב. יותר גישתו את לתאר רצוננו ועתה ,°לעיל בללי באופן דיברנו

בלשהי תבנית של חייה ואת טבעה את ומבטא משיג הוא סברתו לפי זו תהא :הסכימה של הקביעות אחת נשוא° בתור לה מייחם הוא כאשר

התכווצות וכר, חשמל° מאגנטיזם, וכן אובייקטיביות, או סובייקטיביות עד זאת להכפיל אפשר באלה. וכיוצא מערב, או מזרח והתפשטות,

רעותה לגבי ולשמש לשוב תבנית או קביעה בל תובל זו בדרך בי אינסוף, אחת כל הכרת־תודה, ומתוך — הסכימה של מומנט או צורה בתור אי־אפשר שמתוכו הדדיות, של מעגל לחברותיה: שירות אותו תעניק הן אלה קביעות עצמו. העניין מהו ולא זו, מהי ולא זו מהי לא לחוות אז אמנם — הרגילה ההסתכלות מן הלקוחות קביעות־חושים בחלקן מה הן ובחלקן — אומרות שהן מזו שונה משמעות להן להיות אמורה

כמו טהורות קביעות־מחשבה בלומר עצמו, בפני משמעות לו שיש

היגל אבל קאנט. הגדול, לרבם מעבר מכריע באופן שהתקדמו כמי שלינג( אל גם סכימה של אופי לו נתנו כי הזה המהלך בביצוע נכשלו ושלינג שפיכטה יטען בחידוש המכיהה בפילוסופיה, ״דיאלקטית״ להפרכה דוגמה שוב לפנינו מתה.

שלו המהפכה בביצוע כשלונו את חושפת זאת ועם קודם, הוגה אצל שיש הגדולעצמו.

ובין )סכימה( Schema ץ ב מלים משחק נוצר בגרמנית : (Schemen)צל־רפאיםSchemen פאנטום(. רפאים, )צל לעמודים הרקע גם שהם שם, וההערות הטקסט ראה .79 עמ׳ לעיל: דיברנו...שלפנינו.

של צורה כל נשואי)פרדיקטיבי(. הוא פיכטה של השיטה מבנה :נשוא בתור וחייו״ ״טבעו את להסביר שמתיימרים קשיח, כנושא משמשת ניסיון או חיים

לתנועה״ ו״הכנסה פירוק אין ״.y הוא x״ חדש: קשיח נשוא בו שקושרים על־ידילעשות. מתיימר שהיגל כפי — נזילה במערכת הללו הנשואים כל של

לחזור עתידות הטבע של הפילוסופיה מן אלה דוגמאות חשמל: מאגנטיזם, שבאופן חיבור הפילוסופיים׳, המדעים של ב׳אנציקלופדיה עצמו היגל אצל

בראשי־פדקים כלומר, פיכטה, של 1מז ״נזילה״ פחות עוד בלשון כתוב אירוניבעל־פה. לפיתוח המיועדים ׳׳קפואים״, זו ומבחינה מתומצתים,


אופן באותו בהן משתמשים אבל °׳ובו׳ סיבה עצם, אובייקט, סובייקט, ]במו או הרגילים, בחיים שעושים במו וחטר־בדיקה לא־ביקורתי

מטאפיסיקה ובך ;וחולשות כוחות והתפשטות, התכווצות על[ שמדבריםחושיים. דימויים אותם כמו בדיוק בלתי־מדעית נעשית זו

]פירוט[

מציאותם, של ההנעה־העצמית ומן הפנימיים החיים מן שתילקח במקום הידיעה כאן שפירושה — ההסתכלות מתוך כזו פשוטה קביעה נלקחת

וריק חיצוני ויישום 0שטחית; הקבלה על־פי ביטוי ומקבלת — החושיית סתום כמה אחר. בכל כמוהו זה פורמליזם בנייה. מכונה הנוסחה של זה

התורה את ברבע־שעה לתוכו להחדיר שאי־אפשר הראש להיות צריך וכמספר ואסתניות־בעקיפין, סתניות אסתניות, מחלות שיש האומרת,

מעשי ממרפא יהפוך קצר בזמן כי תקווה בו לנטוע וכך ריפוי, דרכי הזה כאשר כזה(. בלימוד די היה קצר זמן לפני עד )שהרי עיוני לרופא

0החשמל, הוא שהשכל למשל, מלמד, ופיית־ד.טבע0°פילו של הפורמליזם כשהוא וכו׳; לצפון לדרום, זהה שהוא או החנקן, הוא שבעל־החיים או

]אדם[ הרי מונחים, בשלל מתובל או באן, במו בעירומו, הדבר את מציג כזו, עוצמה למול רבת־פלא תדהמה לתוך לצלול עשוי חסר־ניטיון

שקישור 0האלימות מעשה ולמול רחוק, כה שנראה מה את הקושרת־יחד

קטגוריות. כלומר, וכד: סיבה עצם, אובייקט, סובייקט, שלינג, של הטבע פילוסופיית כמו פיכטה, של המדע תורת שטחית: הקבלה

הפקה או גזירה על ולא התופעות בין אינטואיטיבית הקבלה קשרי על בנויההתכנים. של פנימית

נגד גם כמדומה כאן מכוון האירוניה חוד :הטבע פילוסופיית של הפורמליזםשלינג.לעיל. שנזכרה השטחית״ ל״הקבלה דוגמאות אלה וכו׳: החשמל הוא השכל בכפייה ורחוקים זרים מושגים בין קושרת הנ״ל התורה האלימות: מעשה היגל בעיני הוא רחוקים מושגים בין קישור כל לא זאת, עם באלימות. וכאילו

המיצוע תנועת אחר עקבנו אם בשאלה, תלוי הכל אלים. או מלאכותיכאשר הוא אלימות של מיוחד אופן לא. או ביניהם, הפנימית וההתפתחות

153 פירוט

אך מושג של מראית־עין המקבל הנח, החושיי לנדימוי[ עושה זה עצמו המושג את להביע הצורך את בלומר העניין, עיקר את מחמיץ

עשויים חסרי־ניסיון ]אנשים[ דימוי־החושים. של משמעותו את או טיבן על ישמחו הם עמוקה. גאונות לאיזו יראת־בבוד באן לרחוש הניתן בתחליף המופשט המושג את הממירות אלה, קביעות של הנהיר

קרבת על יתברבו ובלבם יותר; נעים אותו עושות ובם להסתכלות, כזאת. אשר מזהירה פעילות לבין שבינם והנסתרת הרמוזה הרוח

להשתמש שקל בשם מהר ללמוד אפשר הזה 0בתעלול החובמה את בלתי־נסבל הריהו וידוע, מוכר בבר בהיותו עליו כשחוזרים אבל בו; פורמליזם של מכשירו נתגלה. שסודו תכסיס־כייסים על שחוזרים במו

שעליו צייר, של לוח־צבע מאשר לתפעול יותר קשה אינו זה חדגוגי משמש מהם שאחד וירוק, אדום למשל בלבד, צבעים שני מונחים מה להחליט קשה נוף. תמונות צובע והשני היסטורית ׳תמונה לצבוע

שמצוי מה בל את בזה צבעים בממרח מצפים שבה הקלות, יותר: גדול המעולה ערבו בדבר השווא יוהרת או לארץ, ומתחת ובארץ בשמים

שנולד מה ברעותה. תומבת מאלה אחת כל החובק־בל; זה אמצעי של לכל והארציים, השמימיים העניינים לכל המדביקה זו, מתודה מתוך

הכללית הסבימז* של הקביעות צמד את והרוחניות, הטבעיות התבניות כשמש״° בהיר ״דין־וחשבון מאשר פחות אינו הכל, ומשבצת עורבת ובך לשלד הדומה טבלה, אומר, הווה — היקום של האורגניזם אודות על

העומדות סגורות קופסאות של לטורים או פתקאות מודבקות שעליו

בצדק זאת מייחס )היגל מושגית. קטגוריה של מעמד חושים לדימוי מייחסים מופיעים שם שלו, הטבע בפילוסופיית מזה פטור אינו הוא גם אך לשלינג, קטגוריות של במעמד וכר, ׳מחלה׳ ׳מים׳, ׳חשמל׳, ׳אור׳, כמו אמפיריים מושגים

פילוסופיות.(המוני. ביטוי טריק, או: (:Pfiff)תעלול

׳דין פיכטה: של חיבורו כותרת על לגלוג — כשמש״ בהיר ״דין־וחשבון :החדשה הפילוסופיה של האמיתי אופיה על הרחב לקהל כשמש בהיר וחשבון

(.1801)להבין׳ הקורא את להכריח ניסיון


כמו בהיר זה° וחשבון דין תווית. אחת בל ועל תבלינים סוחר של בחנותו ובדוגמה העצמות, מן והדם הבשר סולקו השלד בדוגמת אלה. שניים

הדין גם ובך הקופסאות; בתוך חי, אינו שבעצמו העניין, מוסתר השנייה בי הערנו בבר העניץ. של החיה מהותו את מסלק או מסתיר והחשבון

מתביישת שהיא ביוץ מוחלט: חדגוני בציור לשיאה° מגיעה זו גישה המוחלט, של ריקנותו בתוך אותם מטביעה היא הסכימה, של בהבדלים

הלובן הטהורה, הזהות ונוצרת עולה וכך לרפלקסיה, ששייך מה בתור כמו חסרות־החיים, וקביעותיה הסכימה של זו חדגוניות ר־הצורה.0°ח

כאחד כולם הם האחרת, אל האחת מן המעבר ובמו זו מוחלטת זהותחיצונית. הכרה בשווה וכולם מת שכל

כך בל להתרושש לו, המזומן הגורל מן להתחמק יכול אינו 0המעולה ידיעה על עוטה 0מעליו, שהופשט עורו, את ולראות ומרוחו מחייו

גם זה בגורל להביר ניתן שכן ,°הבל אינו זה אך ;ומתרברבת חסרת־חיים

הגיונו מתוך אך ״הטבלה״, לתרגם היה צריך אולי דקדוקית זה: דין־וחשבון מושא כי ברור התרגום( לצורך אותו )שברתי היגל של הארוך הפסוק של

וחשבון״. ה״דין הוא האירוניה כל בהבדלים מתביישת שהיא כיוון למיסטיקה, להוליך סופה :לשיאה מגיעה

וחסר האחד במוחלט אותם למוסס מנסה ולכן וסכימאטיים, קפואים כךהריק. במוחלט כלומר ההבדלים,

שחורות״ הפרות כל שבו... ל״לילה מקביל דימוי חסר־הצורה: הלובן היגל ההבדלים. חסר למוחלט הוא הרמז המקרים בשני לעיל(: 84 ׳)עמ

שנסתיים וממשיים, חיים הבדלים להציע פיכטה של הכושל נסיונו כי טוען ומיסוסם ההבדלים מכל ההתנערות את הוליד רוחניות, וחסרת מתה בסכימה העבריים. במקורות הספיר״ ״לבנת והשווה שלינג. נוסח הריק, ב״אחד״האמיתית. הפילוסופיה :המעולה

החיים. ההבדלים מערכת את שהחליפה הסכימה מעליו: שהופשט עידו, מוסיפה החדשה הפילוסופיה של האמת :לעניין חיובי צד גם יש :הכל אינו זה

ולמעשה מתה, סכימה לידי ביטויה את המנוונות בשיטות גם נוכחת להיות מתגלות שלה והאקטואליות החדשה האמת של כוחה אותן. גם מאפשרת הולכת היא המסלפות השיטות בתוך וגם הלבבות. על לה שיש בהשפעה

הכללית־הקונקרטית. העליונה, צורתה לקראת ומתפתחת

155 פירוט

פעולת ואת הרוח על לא אם גם הנפש, על מפעיל שהמעולה הכוח את שבה הצורה של קביעתה ולקראת הכלליות לקראת ההתעצבות

להשתמש אפשר בגללה ושרק ]השילוש[, שלמותו לידי מגיע המעולההשטחיות. בשירות ]גם[ זו בכלליות אותה המושג. של חייו עצם מתוך רק עצמו° את לארגן רשאי המדע

ומדביקים הסכימה מן לוקחים שאחרים ]השילוש[ קביעה־מסוימת, המניעה־את־עצמה הנפש המדע בתוך היא מבחוץ, המציאות אל אותה

הוא אחד מצד :°כך היא מה־שהווה של תנועתו שהושלם. התוכן של הוא שני מצד עצמו; של האימננטי לתוכן נעשה הוא ובכך לאחר נעשה את עושה הוא כלומר שלו, מציאות או התפרסות אותה עצמו אל מחזירט עצמו מנ בתנועה ]פרטית[. מסוימת קביעה־ לידי עצמו את ומפשט למו

ובתנועת המציאות: של וההצבה ההבדלה היא השליליות הראשונה,ת של התהוותה היא השליליות השיבה־אל־עצמו, שטו הקבועה־ הפ

ת. מ סוי מ ה קביעתו־המסוימת את מקבל אינו שהתוכן הדבר, קורה בך ו ועורך־ לעצמו,° אותה נותן הוא אלא תווית, כבהדבקת אחר, ממשהו

השכל השלם. של מומנט בתור לו הנועד המקום את עצמו מתוך ומדרגשל המושג ואת ההכרחיות את בלבד עצמו בשביל שומר בעל־הטבלאות

הפילוסופי המדע את המארגנת הצורה בדיעבד, :עצמו את לארגן רשאי המדע המושג״, של חייו ״עצם מתוך לנבוע צריכה זו צורה אך שלישונית; אכן היא

של עצמה״ את המניעה ״הנפש היא זו צורה בכך תוכנו. התפתחות מתוך כלומר מבחוץ. עליו הנכפית אפריורית סכימה ולא — התוכן

הדיאלקטית התנועה מבנה על כאן חוזר היגל :כך היא מה־שהווה של תנועתו פעמים. כמה תיאר שכבר — שלבים בשלושה התהוות־עצמית—

ביותר הספקולטיביים אחד העצמית, ההתפרטות רעיון זהו :לעצמו אותה נותן הדיאלקטית, התנועה מתוך נולדים המיוחדים התכנים היגל)תרתי־משמע(. אצל על־ידי ולא דוגמאטיות, מחשבות או חושים תוכני של סתם ליקוט מתוך לא

יסוד נשאר היגל אצל גם לכך, רמזתי וכבר )למעשה, מבחוץ. תוויות״ ״הדבקתהרוח של ה״היזכרות״ מן אצלו נשאבים התכנים אך אמפירית. ״ככות״ של חלק מעתה ונחשב בזיכרון, שהופנם ההיסטורי נסיונותיה מאוצר כלומר —

עצמו.( הרוח של אורגני


ואת הממשות את הקונקרטי, את שמהווה מה את כלומר — התוכן אינו הוא בעצם, או, עורך־ומדרג. הוא שאותו העניין של החיה התנועה

לו היתה לו שהרי אותו, מביר אינו פשוט אלא לעצמו הדבר שומר^את של תחושה אפילו לו אין בגלוי. אותה מציג היה מן־הסתם זו תובנה לפחות, או, שלו, הטכימאטיזציה את נוטש היה כן לא שאם בזה, צורך°

נותן זה שכל ואכן, תוכן־העניינים. של גרידא ציון אלא שאינה רואה היהעצמו. התוכן את מספק אינו אך תוכן־העניינים° את רק

גם מאגנטיזם, למשל כמו כשלעצמה, ממשית או קונקרטית קביעה נמצא לאיזה אותה מייחסים באשר חסר־חיים משהו לידי שוקעת היאשל האימננטיים° החיים בתור אותה מכירים ולא 0נשוא, בתור p אחר

הדיאלקטיקה הקיפאון. של העיקרי סימנו זה. :צורך של תחושה אפילו לו אין בהן הנעוץ שהחיסרון מניחה אבל הנחותות, השכל צורות של בהכרחיותן מכירה שתהיה יורגש, הזה שהחיסרון נחוץ כך לשם להן. מעבר אל להתקדמות ידחוף וייווצר למניע להיעשות יוכל לא הוא זה בלי חריפה. ואפילו ברורה מודעות עליו

מוצא. חסר )זמנית( הנראה קיפאון ספריו שני את כך כתב עצמו היגל אירוני, באופן :תוכן־העניינים את רק נותן

בסגנון כתובים שניהם המשפט׳. ו׳פילוסופיית ה׳אנציקלופדיה׳ — המאוחרים בראשי לומר: אפשר — תמציתי בקיצור הרעיון את המגבש קומפנדיום, של

יצרו ומתנגדיו היגל חסידי לכך, נוסף בעל־פה. לפיתוח כבסים — פרקים כידוע, החסידים, לה. שיש מכפי יותר עוד סכמאטי דימוי המאוחרת לתורתו

והמתנגדים אבסורד, כדי עד לפעמים מרבם, ונוקדניים נוקשים יותר להיות נוטים שיטתו הגיון לפי למעשה, להוקיע. מה להם שיהיה כדי אבסורד כל על שמחים

במבנה תתגבש שהשיטה אי־אפשר התוכן, אחר הולכת שהצורה כיוון היגל, של בפיתוח כתב שהיגל הספרים בשני ואמנם, חדגוני. בדיוק עצמו על החוזר נוקשה

למדי וגמישה חופשית היא הצורה התפתחות וה׳לוגיקה׳(, מלא)ה׳פנומנולוגיה׳ היחיד הדבר קשיחה. במסגרת לכלאם שאי־אפשר שונים, באפיקים ופונה

כיצד אך רחב(; במובן )השילוש דיאלקטיים במעגלים התנועה הוא הנשמרחופש. דרגות מעט לא יש בכך — תפנה ולאן פעם כל התנועה תתרחש

נשוא״(. )״בתור 151 בעמ׳ זה לביטוי הערה ר׳ נשוא: בתור רק זה המגדירים קשיחים נשואים של מחרוזת לחרוז במקום :האימננטיים החיים

כשייכת האחד של משמעותו את לתפוס צריך ומבחוץ, מקרי באופן זה אתמבפנים. אותו וכמכוננת השני של העצמית״ ל״תנועתו

157 פירוט

המקורית הולדתו־העצמית את בתוכו שמחזיק מה בתור או נמצא, אותו הזה העניין עיקר את הצגתה. את וכן זה, נמצא של ביותר והיחידיית®

תוכנו אל לחדור במקום אותו. שיוסיפו לאחרים, הצורני השכל משאיר מעל ועומד מגבוה, השלם את סוקר הצורני השכל העניין, של האימננטי

אולם כלל. אותו רואה אינו בלומר, — מדבר הוא שעליו היחידיי לנמצא אותו וזה או, המושא, של לחייו להתמסר דווקא דורשת המדעית ההברה

ההכרה כאשר אותה. ולבטא הפנימית הכרחיותו מול לעמוד דבר, סקירה־מגבוה, אותה שוכחת היא מושאה, בתוך כך מתעמקת המדעית

אלא, 0לתוכן; מחוץ עצמה בתוך הידיעה של הרפלקסיה אלא שאינהעצמה אל חוזרת היא תנועתו אחר והולכת בחומר משוקעת בהיותה

פישט עצמו, אל עצמו את ולקח חזר התוכן או שהמילוי לפני לא אבל —

קטגוריה כל של הולדתה והיחידיית: המקורית העצמית הולדתו את ספונטאני, יסוד בה יש האחרות הקטגוריות שאר של הדינאמי ההקשר מתוך

גרידא. ״אנליטית״ או מכאנית גזירה זו אין עצמית״. ״הולדה או בקיעה של הוא התנועה של צעד כל אלגוריתם. של במובן אוטומטית אינה ההכרחיות

לה, שקדם מה אל לצמצום ניתנת שאינה מתחדשת, או חדשה מקורית, פעילות המהלך אחרות, במלים בשבילה. הכרחי תנאי הוא שקדם שמה אף־על־פי של סינתיזה אלא קאנט(, של )במובן סינתטי ואינו אנליטי אינו הדיאלקטי

סף אל מסוימת קטגוריה כל מביאה האחרות הקטגוריות תנועת השניים. אותה של מקורית״ עצמית ״הולדה הוא האחרון הצעד אבל והגדרתה, בקיעתה

באופן להפיק אי־אפשר בקיעתו, עצם ואת האחרון, התוכן גורם את קטגוריה: חידוש של יסוד כאן יש מובנים בשני המושגים. שאר מתנועת דטרמיניסטי

לו שקדם מה על להעמדה ניתן אינו האחרון התוכן גורם )א( :סינתטי״( )״יסוד מחייב החדש המושג בקיעת עצם )ב( ה״היזכרות״(; כאמור מתערבת )כאן

או שהפילוסופיה, מכאן הרוח. או החושבת, התודעה של מיוחדת פעילות ולא כלשהו אלגוריתם על־ידי לייצוג ניתנת אינה וכו׳ הרוח פעולת או התבונה,מחשב. של דגם על־ידי )בימינו(

)ראה 57 ׳בעמ הנאמר על כאן חוזר היגל :לתוכן מחוץ עצמה בתוך הדפלקסיה... המשקיפה חיצונית, רפלקסיה אינה הפילוסופיה אחרים. ובמקומות שם( ההערה

על הממשות תוכן של פנימית רפלקסיה היא אלא מבחוץ, הממשות תוכן על זאת עם מהלכה. את להנחות לו ולהניח בתוכן להשתקע עליה כזו בתור עצמו.

עצמה. אל בתוכו חוזרת היא דבר של בסופו כי פלא, אין


אל ועבר נמצא של אחד צד אל הצטמצם קביעה־מסוימת, לידי עצמו את 0עצמו, את והסוקר 0הפשוט השלם מופיע בך שלו. יותר הגבוהה האמת שלו הרפלקסיה נראתה שבתובו עושר, אותו מתוך בוקע בשהוא

כאובדת. כל הרי נושא, בעצמו הוא לעיל, זאת שביטאנו במו והעצם, הואיל

נמצא של העצם° או ההתמדה עצמו. בתוך השתקפותו־שלו הוא תובן 0התפוררותו. תהיה לעצמו אי־השוות שהרי שוותו־לעצמו; היא כלשהו

בה. הנה וזו הטהורה, ההפשטה היא השוות־לעצמו אולם שי 0החת° באומרי בו נבדל איכותו על־ידי ;פשוטה קביעה־מסוימת אומר אני אי

השלילות מערכת מצטללת שאליה ה״שקטה״ התוצאה זוהי :הפשוט השלם זה לתוך דה בתוכה עוברים והתבניות התכנים שכל לאחר בקכום״(, )״סחרחורת

לומר אפשר :באמת כזה אינו אך פשוט ה א ר נ רק השלם למעשה, חלילה. וחוזרמנוחה. לידי המעגלית התנועה מהצטללות הנובעת שנייה״ ״פשטות מץ לו שיש

באמצעות עצמו על הממשות תוכן של רפלקסיה כאן יש עצמו: את והסוקד העושר מתוך עצמה אל חוזרת הרפלקסיה ולהיפך. הפילוסופית, התודעה

הקודמים. בשלבים כאובדת נראתה שבהם המיוחדים, התכנים של והערבוביה הקבוע. הישותי היסוד העצם: או [das Bestehen] ההתמדה

יהיה)״יתפורר״(. לא כן לא שאם לעצמו, שווה להיות חייב עצם התפוררותו: כמה שהביע הרעיון את מנסח־מחדש היגל (:das Denken)החשיבה הנה וזו

מופשטת ראשית בתוך לזו זו שייכות ומחשבה הוויה ועיקרו: בטקסט, פעמים זה רעיון נדון ועוד( 105-104 ,90-86 ׳לעיל)בעמ פיתוח. טעונה זו וראשית אחת,

הלא־אמצעית, בפשטותה המחשבה את לקחת האומר: האחד, מצידו בעיקר של השני בצידו היגל עוסק כאן ואילו פשוטה. כהוויה אותה לקחת פירושו הבחנות ללא לעצמה, כשווה כלומר בפשטותה, ההוויה את לקחת הרעיון:

בסוגיות )הדיון מחשבתי. יש הנה וזו טהורה, בהפשטה לאחוז פירושו והבדלים, אלא כאן אין הלוגיקה׳: ל׳מדע יחסית מדי ומעורפל מצומצם הוא כאן אלה

הקדמה.( של בדרך הרעיון הצגת את ביסודה מניחה האיכות קטגוריית היגל, של הלוגיקה׳ ב׳מדע איכות: או בנמצא״ ״היות היגל קורא לכך וכזו. כזו מסוימת הוויה היא האיכות ההוויה.

גס הכולל — למדי נמוכה בדרגה פרטי לדבר הכוונה (.Dasein)״מציאות״אופיה מוחשי. עצם דווקא ולאו — בעלמא רעיון תלושה, עובדה צליל, צבע,

159 פירוט

הוא עצמו° עם זו פשטותו מכוח הנו־בנמצא; או ממשנהו, אחד נמצא באופן הוא כך על־ידי ברם, במציאות. מתמיד הוא או בשביל־עצמו, הווה

שבה. מהותי מחשבה, היא שההוויה להשיג יש שבו האופן זהו המחוחסר־המושג הרגיל° הדיבור מן להימנע המשתדלת התובנה מקום וכאן

הבדלים חסרת סתם, הוויה זו אין כבר )א( פירושו: ההיות־בנמצא של המסוים(Sein,) יש כבר הזה לנמצא )ב( ;ומסוים פרטי נמצא מאויכת, הוויה זוהי אלא

חוד של מינימום כשונה עצמו אל התייחסות של )״היות־בשביל־עצמו״(, יי יחסי של יוצא פועל הם בשביל־עצמו והיותו המסוים ייחודו )ג( השאר: מכל

שנראה מה כי יוצא האחרים. כל עם עומד הזה הדבר שבהם ההדדית השלילה פשטותו עצם את חייב אלא כזה, אינו וראשונית״ ״פשוטה כעובדה או כאיכות

הוא שלפנינו הפשוט עקרונית, מבחינה לכן, מחשבתיים. יחסים של למערכת ביותר, הפשוט הדבר זהו הכללי ההוויה בסולם זאת, עם בלבד. יחסי פשוט

רק במציאותו מתמיד האדום מציאותו: עצם היא שאיכותו ביותר, הפרימיטיבי וסילקת זעירה, בדרגה אותו שנה שלו, המיוחד הגוון את סלק אדום. הוא עוד כל העצם, קטגוריית לפנינו אין שעדיין מכיוון זאת העניין. של מציאותו עצם את

איכותו. שינוי תוך נמצא של האינדיבידואליות על לשמור המאפשרת זהה הנמצא שלפיה הפשוטה, האיכות או התוכן, :עצמו עם זו פשטותו מכוח

ומתמיד. במציאית הווה הדבר שמכוחו שבתוכו, ההודה יסוד כאמור היא לעצמו, ממנה״ גם ״להפשיט צריך כזו ובתור הפשטה, היא זו פשוטה איכות אולם

מחשבה. של כפשטות אלא הוויה, של כפשטות לא ולראותה הוליכה לפרמנידס, לייחס שנוהגים והמחשבה, ההוויה זהות הרגיל: הדיבור

בתנאים אבל ועמוק, אמיתי רעיון היא זו זהות כי מדגיש היגל רבות. לאי־הבנות את לצמצם ניתן לא לכן פשוט. בשוויון ולא דיאלקטית בזהות מדובר )א( :אלה

מברקלי למיניו, ה״סובייקטיבי״ האידיאליזם שעשה כפי לחשיבה, המציאות עדיין הצריכה ראשיתית, מופשטת, בזהות מדובר )ב( ופיכטה. קאנט עד ולייבניץ

עלזמני. אונטולוגי מצב ולא הרוח של התפתחותו תכלית זוהי כלומר, להתממש. שתלווה כלומר להוויה, פנימית תשאר שהמחשבה מחייבת זו התפתחות )ג(

חיצונית. במתודה עליו תשקיף ולא מתוכו המימוש תהליך את ותדחף גם נגדו. פונה זאת ועם מהיגל כאן מושפע היידגר כיצד להעיר כדאי אולילו ומייחסים פרמנידס את קוראים שבו הרגיל״ ״האופן נגד יוצא היידגר

זהות את מדגיש היידגר וגם ;האידיאליזם ראשית את — היגל בעקבות —כל זאת שפירשו מכפי לגמרי שונה באופן אבל היוונים, אצל והלוגוס ההוויה


נמצא של המציאות שהתמדת בכך ובכן, והמחשבה. ההוויה זהות על עצמה של ההפשטה הריהי הטהורה, ההפשטה או השוות־לעצמו היא

היא — והתפוררותה לעצמה חוסר־שוותה היא־בעצמה או 0מעצמה, של זה טבע בזכות התהוותה. היא — עצמה אל וחזרתה פני*יותה

אין הידיעה, בשביל זה טבע לו שיש ובמידה [,das Seiende] הנמצא של רפלקטיה ואינה זר בבמשהו בתוכן המתעסקת פעילות הידיעה את להמיר הבא 0אידיאליזם אותו אינו המדע לתוכן: מחוץ עצמה

]סובייקטיביות[ 0מבטחות של בדוגמאטיזם 0החיוויים של הדוגמאטיזם אל חוזר התוכן את רואה כשהידיעה אדרבה, עצמית. ודאות של או

בתוכן, משוקעת גם היא הידיעה פעילות אזי שלה, פנימיותה תוך,°עצמה אל בו־בזמן חוזרת וגם האימעטית, עצמיותו שהיא מכיוון

שגרם מה ההוויה״. ל״שכחת שגרמו היגל, עד מאפלטון המטאפיסיקאים המקורי הלוגוס רעיון את שכלא אפלטון, של הצעד בעיקר הוא ההוויה לשכחת

מה רבים. לדורות ההוויה( משמעות אותו)ואת סילף וכך ה׳אידיאה׳ מושג בתוךלדורות. כבכייה רואה היידגר חלקי, אמנם כהישג, רואה שהיגל

: (die Abstraktion seiner von sich selbst) מעצמה עצמה של ההפשטה הישירה ישותה לעצמה. במישרין שווה היותה של או פשטותה, של ביטול

התהוות. לידי ועוברת מתפוררת דוגמאטי. ריאליזם שיש כשם דוגמאטי אידיאליזם יש :אידיאליזם אותו אינו

בעבר המוכר הדוגמאטי הסוג מן לא אבל אידיאליזם, הוא אכן הפילוסופי המדע של הדוגמאטיזם את המחליף העצמית התודעה של כדוגמאטיזם רואה )שהיגללעצמו(. כשהוא הדבר

על ישירים חיוויים המביע הדוגמאטי הריאליזם :החיוויים של דוגמאטיזםכ׳דוגמאטיזם׳. ביקר שקאנט העמדה זו כשהוא־לעצמו. כדבר היש

עצמו)ובעיקר קאנט של הסובייקטיבי האידיאליזם מבטחות: של דוגמאטיזם אידיאליזם גם )כאמור, העצמית. התודעה ודאות על המבוסס אחריו(, פיכטה של

זאת מכנה אחרים בהקשרים מחליף.( שהוא הריאליזם כמו דוגמאטי להיות יכולסובייקטיבי׳. ׳אידיאליזם :בשם היגל

עצמיותו בתור בתוכךהממשות משוקעת הידיעה :עצמה אל בו־בזמן חוזרתאיפוא כאן יש כידיעה. עצמה אל חוזרת גם היא בתוכו אבל זה, תוכן של

161 פירוט

פעילות זו, בדרך האחרות. בתוך הטהורה השוות־לעעמו שהיא מכיוון נמנעת היא כאילו נראית בעודה אשר 0עורמה, אותה היא הידיעה

ורואה הקונקרטיים, ובחייה בקביעה־המטוימת צופה° היא פעילות, מכל האינטרסים את לה, שנדמה כפי ולקדם, עצמה את לשמר מנסה זו כיצד

היא כלומר ההפך, את למעשה עושה היא כך ובתוך שלה, הפרטייםהשלם. של למומנט עצמה את ועושה עצמה את המפוררת פעילות בעל הוא שהעצם זו מבחינה השכל חשיבות את ציינו לכן קודם העצם של מבחינתו השכל חשיבות מתבררת באן ואילו עצמית תודעהאו לעצמה, השווה קביעה־מסוימת איכות, היא המציאות 0הוויה. כבעל

ביניהם יש אלא מושאו עם זהה אינו העיון פנימית. דפלקסיה זוהי אבל דפלקסיה,שלו(. האחר בתוך הוא־עצמו פנימי)היות הוא המרחק אבל — מרחק

שהתודעה כיוון היגל. של ההיסטוריה בפילוסופיית מרכזי מושג עורמה: פעילותה הרי צורותיו, בריבוי לאיבוד כהולכת ונראית התהליך בתוך משוקעת

על ויודעת חושבת שהתודעה מה בין אירוני פער נוצר כך לה. מודעת אינה תבנית הוא זה פער זו. פעולה של האמיתית המשמעות לבין מניעיה ועל פעולתה בני־אדם התבונה׳. ׳עורמת בשם מכנה שהיגל הרוח התפתחות של קבועה בבלי תורמים הם בכך אולם וניצול, אלימות שאפתנות, יצרים, מתוך פועלים

לגבי בנעוחד נכון זה במציאות. התבונה ולהתפתחות היסטורית לקידמה דעת בחיי הרגילים בני־האדם ריבוי לגבי גם אבל גדולים, היסטוריים״ ״גיבורים לעורמת האונטולוגי הבסיס ניתן שלפנינו בטקסט שלהם. השוטפים המעשה בתצורות כלומר שלה, האחר בתוך ותפעל תתקיים שהתבונה הכרח יש התבונה.

וגם הכל, על ולהשליטן לשמרן השואף שלהן, הצר ובאגואיזם פרטיות קיום מטרתה להגשמת אמצעי אותן תעשה כלומר, בתוכן, עצמה אל תחזור

האוניברסלית. ולא הדרך, בסוף רק לתודעה נתונה הזו התצפית נקודת למעשה, :צופה היא

על ובנוי שאפתני, אירוניה(, רציני)חסר כשלעצמו שהוא התהליך, של בעיצומו את המגלה האירונית, המבט נקודת עצמית. הטעיה ו/או מודעות חוסר של מידה

בעבר מהלכיה את משחזרת התודעה כאשר לאחור, במבט רק נולדת העורמה, מטרות לקידום שואפת בעודה אוניברסליות מטרות מקדמת היתה כיצד ורואה

בלבד. פרטיות השכל של המרכזי בתפקיד עסקנו ועוד ואילך 104 בעט׳ הוויה: כבעל העצם

סובייקט. של אופי בעלת ההוויה היות — הסובייקטיבית״ ׳׳הלוגיקה מבחינת


של השכל זהו קבועה־ומסוימת. מחשבה קבועה־ומסוימת, פשטות את שהכיר הראשון היה ואנכטגורס ,°nous הוא כך על־ירי המציאות.

יותר באופן המציאות טבע את תפסו אחריו הבאים .nous בתור המ^ותת בתור בלומר אידיאה, או eidos בתור קבוע־ומסוים קבועה־ כלליו

מת, מסוי בשביל מדי ופחות פשוט לכאורה הוא ׳סוג׳ הביטוי סוג. או 0ו אך, כל. בפי היום נישא ששמם והנצחי והקדוש היפה בשביל האידיאות,

אלא הסוג. מן פחות ולא יותר לא מבטאת האידיאה אין למעשה, עליו ומעדיפים מדויק, באופן מושג המציין לביטוי לבוז נוטים שבימינו

שייך שהוא מפני רק זה ויהא — בערפל המושג את העוטף אחר ביטוי שהמציאות בכך דווקא הרוח. את המרומם צליל לו יש ובך — זרה לשפה העצם. הוא הפשטות, ,nous^;פשוטה מחשבה הריהי סוג בתור נקבעתאולם וכמתמיד. כמוצק העצם° מופיע שוותו־לעצמו או פשטותו בזכות

חיצונית. אובייקטיבית, הוויה של כעיקרון השכל של תפקידו מודגש כאן ואילו עכשיו שכלי, סובייקט גם הוא שהעצם בעיקר הדגשנו כה עד אחרות, במליםאובייקט. של מץ עצמו השכל היות את נדגיש או באובייקט המשוקע האובייקטיבי, השכל :nous...המציאות של השכל nous^ על בדברם זאת ביטאו אנכסגורס( )כגון היוונים החיצונית. בהוויה אצל המיוחד התנהגותו. את ומכוון בקוסמוס השולט טבע, כוח כמין )השכל(

עידן אפלטון אובייקט. או הוויה של למין נחשב השכל היות הוא אנכסגורס לכך נתן ואריסטו כאידיאה, או כצורה, האובייקטיבי השכל את ותפס זו תפיסה

של הסוגים אפלטון, של האידיאות — הגלגולים בכל ומין. סוג של הפירוש אתהקוסמוס( שבגבול האריסטוטלי )השכל מונע׳׳ הלא ״המניע וכן אריסטו,

החלק ביסוד העומד העיקרון גם זהו (.res)כדבר כאובייקט, נתפס השכל —)הלוגוס אובייקטיבית״ ״לוגיקה הקרוי היגל, של הלוגיקה׳ ׳מדע של הראשון

— nous — העצם)ועוד מושג על סובב זה חלק לכך, בהתאם אובייקט(. בתור את גם היוונית, לפילוסופיה מעבר ומקיף, הסובייקט(, מושג על לא

ושפינוזה. דקארט כגון החדשה, העת של ה״דוגמאטית״ המטאפיסיקה )מציאות, קבועה־ומסוימת מפרטיות להבדיל קבועה־ומסוימת: כלליותDasein,) הוויה, שאינה סתם, מכלליות להבדיל וכן(מסוימת Sein.) האידיאה

ופרטיות. כלליות של אחדות ספציפית, כלליות היא הסוג אוועל בכלל (Sein)ההוויה על לעיל שנאמר מה :העצם פשטותו...מופיע בזכות

163 פירוט

נוקשה מציאות עוברת ובכך שליליות, מידה באותה היא זר שרות־עצמית בפי היא שהקביעה־המסוימת דומה 0בהתחלה התפוררותה. לתוך זו

על־ידי עליה בפויה ושהתנועה ׳אהר אל התייחסותה בזבות רק שהנה עצמה, בתוך שלה ההיות־אחר את בוללת היא למעשה אולם זר: כוח

של עצמה פשטות באותה דווקא הבלול דבר — עצמית הנעה והיא והמבדילה עצמה את המניעה המחשבה היא זו פשטות שהרי החשיבה.

היא השכליות זו בדרך הטהור. המושג הפנימיות, עצם והיא עצמה, אתת. היא התהוות ובתור התהוות, 0תבוניו

הלוגוס של העליונה הדרגה שהוא העצם, על עכשיו נאמר (,Dasein)המציאות ולאיכות לכמות מעל סתם)ועומד הפרטית המציאות מן גבוה העצם כאובייקט.

בלי ולהשתנות לחלוף הפרטית למציאות מאפשר הוא כי אפיוניה(, שהן מורכבת מערכת הוא העצם הנדון. היש של האינדיבידואליות בכך שתשתנה

פשוטה הוויה בתור עצמה״( אל זאת)״החוזרת בכל המסתכמת מיצוע, ורבת גם כי היגל יטען הבא בשלב אולם מתמיד. העצם זה ובזכות ושווה־לעצמה,

להוליד מוכרח שלו הפשטות יסוד אונטולוגית. יציבות למעשה אין לעצם רק תהיה אונטולוגית יציבות יחסים. מערכת לתוך ולהתפורר עצמית שלילה

* לעל. אותו ושם העצם את הכולל ל׳מושג׳ כלומר לסובייקט, של זו והלא־מפותחת, הראשונית האינדיבידואליות של בשלב בהתחלה:

נראה הלוגיקה׳ ׳מדע של זה בשלב (.Dasein) המציאות או הפרטית האיכות יחסי בזכות רק שהנו כפי הוא המסוימת, איכותו עם הזהה הפרטי, שהנמצא וכר, לא־צהוב לא־ירוק, הוא האחרים)אדום כל לבין שבינו החיצוניים השלילה

עצם, כאן אין שעדיין כיוון היותו־אדום(. את מכוננים הללו השלילה יחסי וכלל את הבונה אתם, היחסים ומערכת הראשון לנמצא זרים האחרים הנמצאים כל הרי

שלב — הבא בשלב אולם וזר. חיצוני כוח מבחינתו היא המיוחדת, מציאותו מערכת אותה של לזהותה שייך האיכויות ריבוי כי מתברר — העצם

המצע נוצר בכך לה. כפנימיים נתפסים השלילה יחסי ולכן אינדיבידואלית, הממד ואת הרפלקסיה את מולידה העצמית השלילה שבה נוספת, להתפתחות

ה׳מושג׳(. )את העצם של הסובייקטיבי הקישחת האובייקטיבית, השכליות תבוניות: היא התהוות... היא השכליות

לבר־הבנה האובייקט את עושה כך על־ידי דיאלקטי; לתהליך נכנסת העצם שלהתבונה. לשלב הקרקע את ומכינה


זוהי הוויתו, בעצם עצמו של המושג להיות :שהווה מה של זה טבעות° גי לו ה ת חיו ר ב ה של והקצב התבוני היא לבדה זו הכרחיות בכלל. ה

עה היא ;האורגני השלם די מושג הוא שהתוכן מידה באותה התוכן של י התבנית הספקולטיבי. הנה בלבד היא אחרת: בלשון או — ומהות

לקביעה־מסוימת עצמה את עושה עצמה, את בהניעה הקונקרטית, והווה לוגית צורה לידי עצמה את מעלה היא בך על־ידי פשוטה.

במישרין והיא זו, תנועה אלא אינה הקונקרטית מציאותה ;°במהותיותה הקונקרטי התובן על הפורמליזם את לכפות צורך אין לכן לוגית. מציאות להיות אמנם חדל אשר הפורמליזם, אל מעבר הוא עצמו התובן ;מבחוץ

עצמו הקונקרטי התוכן של ההתהוות היא הצורה שכן חיצוני, פורמליזםשלו. בביתו

מן בלתי־נפרדת היא אחד שמצד המדעית, המתודה של זה טבעה שהזכרנו, כפי מקבל, בעצמה, הקצב את קובעת היא אחר ומצד התוכן

כאן שאמרנו מה הספקולטיבית. הפילוסופיה בתוך המובהקת הצגתו את מבטחה מאשר ליותר להיחשב יבול אינו אך 0המושג, את אמנם מבטא

שהיא זו, בהצגת־עניינים מונחת אינה הדברים אמיתות מטרמת. שבעד, מבטחה על־ידי להפריכם אי־אפשר גם לבן בחלקה; סיפורית ומאזברים שמצטטים על־ידי ולא אחרת, אלא כך אינו שהדבר האומרת על־ידי לא וגם ומוכרות־מכבר, מוגמרות אמיתות בתור מקובלים דימויים

ההסתכלות של בהיכלה שמקורו ביטחון מתוך חידוש איזה לנו שמגישים

אין בן־זמננו: היגדים)במינוח של תכונה אינה ההכרחיות הלוגית: ההכרחיות פירושה ההכרחיות בהתפתחותה. ההוויה של ממד אלא (de dicto הכרחיות אטומה סתם, הוויה איזו איפוא כאן אין כמושג. מתעצבת עצמה שההוויה

אלא הדיבור. באמצעות הכרחיות מקרינה המחשבה שעליה ו״כשלעצמה״, ההכרחיות של פשרה זה אותה: ומבנה בתוכה החי מושג מגלמת המציאותהלוגית.

הלוגית, ההכרחיות אחרי העוקבת הפילוסופית, הידיעה במהותיותה: הווה כמושג. המהותי בגילויה אלא כהוויה, הגולמי בגילויה לא המציאות את תופסת

לעיל.( 122 ׳בעמ רוחניות״ ״ישויות )ראההאמיתית. הפילוסופיה של המושג: את אמנם מבטא

הראשונה תגובתה ברגיל היא זו מעין קבלת־פנים הפנימית. האלוהית את להציל בדי וזאת לה, מובר היה שלא למה המתנגדת הידיעה של

הזר של סמכותו מפני שלה העצמית התובנה ואת חירותה את סמכותה, את לסלק כדי וכן בו(, פגשו אך שזה מי מופיע שבה הדמות זו )שהרי

משהו. שלומדים בכך כביבול שיש בושה של מין ואיזה מראית־העין תגובה זוהי 0בתשואות, הבלתי־מובר את מקבלים כאשר לזה, בדומה המהפכניים והמעשה הדיבור את אחר בתחום שהיווה המין מאותו

0הקיצוניים.

שות מוד הדרי ה בלי סופי לו הפי

ד איפוא שחשוב מה מו טרחו את עצמנו על שנקבל הוא המדע של 0בלי אל בזה, בתור המושג אל תשומת־לב דורש המדע המושג. של ויגיעתו

מו, כגון הפשוטות, הקביעות שלעצ ת־ב ל־ ההיו שבי ת־ב ההיומו עצמו, ת־לעצ שוו שיכולנו הנעות־עצמיות הן אלה שכן ובו׳; ה לעקוב שרגיל מי הנפש. מן נעלה משהו מושגן ציין אלמלא נפשות, לכנות

עליו תביא המושג על־ידי הזה המהלך שבירת דימויים, של מהלכם אחרהצורנית, החשיבדז על שתביא כמו 0ומצוקה טירדה של מידה אותה

הפילוסופיה בלימוד הדרישות

לפעמים אך והתנגדות, חרדה על־פי־רוב מעורר הלא־מוכר אמנם בתשואות: דעת על מעיד הדבר המקרים בשני שטחית. התלהבות דווקא מעורר הוא

לא־בשלה. המהפכה כאשר נפוליאון, בתקופת כותב היגל הקיצוניים: המהפכניים

1 מתנגד אך במהפכה, גדולה קידמה רואה הוא באוויר. מהדהדת עוד הצרפתית \ מן חלק מצד הללו שקיבלו התשואות מופשטת. שגישתם הקיצוניים למהפכנים

ולא־בשל. חדש רעיון שמקבל האפנתיות לתשואות דומות הקהל7

הלטיני, למקורה לרמוז כדי כנראה זו מלה מדגיש היגל (:Studium) לימודstudere: ,לשקוד. להתאמץ

דימויים של גם הרגיל מהלכם את מפריעה דיאלקטית חשיבה :ומצוקה טרדהשווה. במידה לה מתנגדות שתיהן לכן צורנית. מושגית חשיבה של וגם חושיים


ההרגל ממשות. נעדרות מחשבות בתוך ולכאן לכאן השוקלת־וטוענת בחומר־ השקועה מקרית תודעה 0תוכנית, חשיבה לבנותו יש 0הנזכר

^^ן ^ז שלה העצמי את בו־בזמן לחלץ מאד לה קשה ולכן ותו־לא, הגלנ לעומת עצמה. אצל שרויה ולהיות [Materie] החומר מתוך טהור באופן התוכן מן החירות היא הטיעונית, החשיבה האחר, האופן זאת,

על לוותר המאמץ נדרש ממנה מגבוה; אליו המתייחסת 0והיהירות עליה התוכן של 0השרירותי עקרוךההנעה להיות ובמקום חירות, אותה — שלו טבעו מתוך עצמו את שיניע לתוכן ולהניח בתוכו, זו חירות לשקע בתוך זו.° בתנועה לעיין ואז — שלו העצמי בתור העצמי מתוך כלומרדעתו על שעולה ממה להיפטר אדם צריך המושגים של האימננטי הקצב

היומיום. וסברות החושים דימויי הנזכר: ההרגל שלו. הכפייה מכוח משוחררת ואינה לחומר המרותקת חשיבה תוכנית: חשיבה

חירות, מתוך החומר בתוך שרויה הפילוסופית־דיאלקטית החשיבה לעומתה, בהיותה החומר מן משוחררת האנליטי, השכל של הצורנית, החשיבה ואילו

בהפשטה. וגומרת אותו מפסידה היא וכך לו, חיצונית לתפעולה המסור כבמשהו בחומר מתבוננת האנליטית החשיבה היהירות: תוכן — עצמו החומר יהירות. כמין ממנו חירותה את חווה היא וכך החיצוני, שהשכל כך מתוך רק לו באה שתנועתו סביל, מת, משהו אז הוא — הממשות

הוא הפעיל, המניע, הכוח וארגון. היסק של חיצוניות פעולות בו מבצע המנתחולכאן. לכאן אותו המתמרן השכל לעומת נחות הוא הממשות ותוכן השכל, כאן

הכרחיות נראות אלה פעולות ההיסק. פעולות השרירותי: ההנעה עקרון הן הממשות של תוכנה מבחינת אך הלוגי־צורני, הלשון משחק של מבחינתו

פעולות אולם ההוויה. סדר בהכרח אינו וההוכחה ההיסק סדר שרירותיות: שרירותי באופן מונע התוכן לכן התוכן. את המניע היחיד הכוח כאן הן ההיסק

מבחינתו. בחומר, השתקעות דורשת הפילוסופית המתודה זו: בתנועה לעיין ואז

אחרי מעקב עצמו, בתוכן הפעילה המחשבה עם היודעת המחשבה של התמזגות זה עיון כך. מתוך הנולד במבנה עיון ולבסוף — העניין של האימננטית התנועה

השלם של בניינו אלא אינה ״המתודה עיון־בדיעבד: אפוסטריורי, בכך הואלעיל(. 146 >עמ׳ הטהורה״ במהותיותו מוקם כשהוא

השלילית בהתייחסותה הטיעונית החשיבה

שנרכשה חכמה מתוך או שרירות מתוך גבולם את להסיג ולא שלו,למושג. תשומת־הלב של מהותי מומנט הוא זה ריסון אחר. במקום

שיבה ה הטיעונית הח ת סו ח תיי ה ת ב שלילי ה

לחשיבה מנוגדת הטיעונית העמדה שבהן בחינות שתי על להעיר ישהמשיגה.

ויודעת שלילי באופן הנתפס התוכן אל מתייחסת היא אחד מצד ]א[ היא זו תובנה כך־וכך, אינם שהדברים לראות לאין.° ולעשותו להפריכו חדש, תוכן אל לעצמו מעבר הולך שאינו סוף־פסוק זהו גרידא: השלילי

מאיזה אחר משהו לקחת צריך כלשהו, תוכן לנו יהיה ששוב כדי אלא, ידיעתו. של גאוות־השווא° הריק, האני בתוך הרפלקסיה זוהי מקום.

שאותה גם אלא שווא, הוא שהתוכן בלבד פירושה אין זו גאוות־שווא את עצמו בתוך רואה שאינו השלילי היא זו תובנה שכן כך; היא תובנה

,°תובן לידי שלה שליליותה את עושה אינה זו שרפלקסיה כיוון החיובי. היא לכן תמיד. מתוכו חורגת אלא העניין בתוך כלל שרויה היא אין

יותר רחוק תמיד מגיעה היא הריק אישור על־ידי כי לעצמה מדמה המשיגה בחשיבק לעיל, שהראינו כפי זה, כנגד עשירת־תובן. מתובנה התנועה בתור גם — החיובי והנו עצמו, לתוכן שייך השלילי

ת טי מננ אי ת בתור וגם זה, תוכן של והקביעה־המסוימת ה לו שלו. הכי

סוף היא עניין של הפרכה צורנית, טיעונית, בחשיבה :לאין ולעשותו להפריכו שלילה של המשכיות אין כלום. ממנו נשמר ולא לאין נעשה הוא לגביו: פסוק

לא אחר. ממקום חדש דבר לקחת צריך חיובי, משהו לנו שיהיה כדי ולכן, וחיוב, אותו ועושה שנשלל הדבר של מהותי רכיב על השומרת דיאלקטית, בהפרכה כן

חדש. חיוב של מומנטה״יהירות״. לעיל: ראה השווא: גאוות מסוים לחיוב מובילה אינה השלילה :תוכן לידי שליליותה את עושה אינה שהפריכו לאחר שנשארה הריקנות האין, הוא כאן שרואים היחיד הדבר חדש.כלשהו. עניין


הקבוע־ השלילי הריהי 0התוצאה, בתור אותו תופסים כאשרם, המסוי תובן מידה באותה הוא ובכך זו, תנועה מתוך ויצא שעלה ו

חיובי.

תה חסו תיי בה ת; ו בי שלה הנושא החיו

דימויים, של תוכן — זו° לחשיבה תוכן יש כי בחשבון נביא אם ברם, ]ב[ את עליה המקשה שני צד יש הרי — השניים של עירוב או מחשבות, של

0האידיאה למהות הדוקות וקשור דופן יוצא זה[ קושי ]של טבעו ההשגה. מופיעה שזו כפי האידיאה את מבטא הוא יותר, נכון לעיל; שנזכרה כפי

[.denkendes Auffassen] חושבת תפיסה שהיא תנועה, אותה בתור עתה, זה דיברנו שעליה 0השלילית, בהתייחסותה הטיעונית החשיבה

0החיובית בהכרתו ואילו 0התוכן•, חוזר שאליו עצמי אותו בעצמה היא0וכנשוא כמקרה אליו מתייחס שהתוכן ]סובייקט[, בנושא מופיע העצמי

בתוך השלילות מערכת של התוצאה :התוצאה בתור אותו תופסים כאשרהאמת. של החיובית המערכת היא הכולות

תוכנה אבל הטיעונית. החשיבה של החיובי צידה זהו זו: לחשיבה תוכן יש של החיובי צידה דווקא ולכן קשיחות, מחשבות ו/או חושים דימויי עשוי

האמיתית. ההשגה דרך על מכשול מציג זו חשיבה שיבוא השיטתי במובן ב׳אידיאה׳ כאן משתמש שהיגל דומה :האידיאה למהות תיאר תנועתה ההשגה.והממשות)שאת של דיאלקטית אחדות הלוגיקה׳: ב׳מדעפרקים(. בראשי לעיל

שלילה. בפסוקי השימוש בעת השלילית: בהתייחסותה לפחות כלל)או בדרך (Selbst, self)ה״עצמי״ :התוכן חוזר שאליו עצמי אותו

התפתחותו. או מתנועתו כתוצאה אליו״ ״חוזר שהתוכן מה הוא הלוגי( במובן ומוחלט, גמור באופן התוכן את שולל פסוק־שלילה הטיעוני, השכל של במקדה

התוכן. של האירונית ה״עצמיות״ בתור עצמה השלילה אל התוכן את מחזיר ולכןחיוביים. חיווי בפסוקי השימוש החיובית: בהכרתה ואילו

הנושא הוא התוכן מוחזר שאליו העצמי חיוביים, בפסוקים וכנשוא: כמקרה בו תלויים הנשואים כאשר תנועה, ללא לעומד־ביסוד הנחשב שלו, הקשיח(.accidents) כמקרים חדסיטרי באופן

169שלה הנושא החיובית: ובהתייחסותה

ושעליו התוכן קשור שאליו הבסיס את מהווה זה נושא נפרדיקט[. כיוון הדבר. שונה המשיגה בחשיבה הלוך־ושוב. התנועה מתרחשת בתור עצמו את המציג עצמו המושא של העצמי הוא שהמושג

המחזיק תנועה חסר־ תומך אינו נייח, נושא אינו זה עצמי הרי ,ו ת ו ו תה ה אל קביעותיו את והמחזיר עצמו את המניע המושג הוא אלא במקרים,

ואל ההבדלים אל עובר הוא ;הנייח הנושא מתמוטט זו בתנועה עצמו. בעל־ התובן את כלומר הקביעה־המסוימת, את בעצמו ומהווה התוכן,

0מתמוטטת כך ממולם. עומד שנשאר במקום — תנועתו ואת ההבדלים ורק הנייח, בנושא לה מצאה הטיעונית שהחשיבה המוצקה הקרקע חדל שלו תוכנו את הממלא הנושא המושא. לידי נעשית עצמה זו תנועה עם 0אחרים. מקרים או נשואים לו שיהיו אי־אפשר ושוב לו, מעבר לחרוג אינו התוכן נהנושא[; העצמי° על־ידי בכך מלוכד התוכן של פיזורו זאת,

בבך אחרים. לרבים יתאים 0הנושא, מן חופשי בהיותו אשר, הכללי,

שנעשה רעיון הסובייקט״, ״התמוטטות על היגל תורת זוהי מתמוטטת: כך את רק מבטל היגל אמנם, העשרים. המאה סוף של בפוסטמודרניזם מקובל

ובנוי זורם שונה, בסובייקט אותו ומחליף )המטאפיסי(, הנייח האובייקטמעגלית. כמערכת

את »הווים הם ורק נשואיו כל :אחרים מקרים או נשואים לו שיהיו אי־אפשר בשווה. לו מהותיים שכולם מכיוון מקרים, למעשה אינם בכך העצמי. ייחודו

אינדיבידואל אלא כללית תבנית של פרטי עותק אינו הנדון העניין בכך כמו־כן, לייבניץ אל הזה הרעיון זיקת על להעיר ניתן מסוימת. דית יחי מערכת —

בו כלולים עצם של הנשואים כל לייבניץ, אצל ביינה(. בשבתו אותו חקר )שהיגל כך, זאת מפרש היגל יחיד. כיש תולדותיו את המתארים אלה גם אפריורי, אם רק מעמד יחזיק זה שרעיון טוען אך — הזו הנשואים מערכת הנו שהעצם

כסובייקט. העצם את נבין סובייקט, אינדיבידואל, היותו העצמי: על־ידי בכך מלוכד התוכן של פיזורו וזו. זו מיוחדת מערכת של אחדות לידי תכניו גיוון את מלכדת )מין כולל של אינה כאן בה שמדובר הכלליות הנושא: מן חופשי בהיותו

׳בעל כולל)למשל, נשוא יחיד. יש שהיא )טוטאליות(, כולות של אלא וסוג( בריבוי בחופשיות לדבוק יכול אלא מסוים, יחיד לנושא מרותק אינו חיים׳( ואילו וכו׳(. נפוליאון של סוסו טירולי, כלב פיל, )נושאים(: ישים של מפוזר

אלהים, יחיד. כנושא בלבד, אליה כולם מתייחסים כולות של נשואיה


המהות הוא עצמותו, אלא הנושא של נשוא° עוד אינו התוכן למעשה,עליו. שמדובר מה של והמושג

והנשואים המקרים אחר הולכת שהיא בכך טבעה המדמה החשיבה מקרים אלא אינם אלה שהרי עוברת, היא ובצדק להם, מעבר ועובדת

המשפט בתוך לו שיש מה כאשר נבלמת° זו התקדמותה אך ונשואים. מותר אם באן, סופגת המדמה החשיבה גופו. העצם הוא נשוא של צורה

כאילו הנושא מן יוצאת היא מבה־שבעד. מעין זה, בדימוי להשתמש היא העצם, למעשה הוא שהנשוא ביוון אך מונח־ביסוד; להיות הוסיף שמה ביוון זו, בדרך הושבדלעל. ובכך הנשוא אל עבר הנושא כי מגלה

עוד ]ולא עצמה ברשות והעומדת השלמה למסה נעשה כנשוא שנדמה בה־וכה לתעות יכולה החשיבה אין שוב בנושא־תומך[, תלויה

זה. משקל על־ידי מעוכבת היא אלא 0בחופשיות,

התכנים כל תאריהם, כל כאלה. כוללים יחידים הם הרוח, ההיסטוריה, באופן ורק הזה, המיוחד לנושא רק שייכים התפתחותם, ואת אותם המאפיינים

בתוכו. מקומם את ומצאו הופיעו שבו

פרטי תוכן אינו שוב הנשוא כך, אותו מבינים כאשר :נשוא עוד אינו התוכן שאר כל עם ביחסיו אותו הנשוא)כשלוקחים אלא כמקרה, בנושא התלוי קשיח

הנושא זהו עצמו. הנושא הוא — העניין ועצם המהות הוא הנשואים(יחידית. זאת ועם מפורטת כמערכת אלא יחיד, כפריט עוד לא עצמו את המגלה

קשיח, יחיד כפריט הנושא מן יוצא הרגיל השכל נבלמת: זו התקדמות להרבה המתאים כללי, נשוא בו לתלות ומנסה ומוגמרת, נתונה שמשמעותו

לתדהמתו מגלה הוא העניין את לחשוב מעמיק כשהוא אך ;אפשריים נושאים הבחירה חופש לפתע מוגבל בכך עצמו. העניין העצם, אלא אינו שהנשוא )יש כולל. יחיד אל סתם מכלליות עוברת וחשיבתנו נשואים; בין והתנועה

מדרך לחרוג תתחיל שכבר צריך זו, מהלומה תספוג שהחשיבה שכדי להעירלכן.( קודם קיים היה כבר שגרעינו תהליך מאיצה המהלומה הרגילה: חשיבתה

כל בנושא לקשור אי־אפשר שוב בפילוסופיה בחופשיות: כה־וכה לתעות מכלליות שעברנו ברגע שונים. נושאים להרבה הנשוא את לייחס או שהוא, נשוא ורק אחרים, ולא מסוימים נשואים רק קשורים זה ביחיד הרי כולל, יחיד אל סתם ממד מקבל הנושא של ההיסטורי האופי שגם נובע מכאן מבחינתו. הכרחיים הם

שהוא האדם על עוד לומר אין למשל, יחידיותו. של חלק הוא באשר הכרחי,

171שלה הנושא החיובית; ובהתייחסותה

העצמי בתדר הנושא את ביסוד תחילה מניחים ]א[ בלל° בדרךשא אל ועוברת ההכרחית התנועה ממשיכה ומכאן 0והמקובע, י המו

האני נכנם זו° בנקודה ]ב[ הנשואים. של או הקביעות של הרבגוניות ואת הנשואים שבין הקישור את ומהווה נושא, אותו של במקומו היודע

הקביעות אל עובר הראשון שהנושא ביוון אך ]ג[ בהם. המחזיק הנושא היודע, הסובייקט בלומר השני, הנושא הרי נשמתן, את ומהווה עצמןלו ושמעבר 0לעזוב רוצה היה שבבר זה את הנשוא בתוך למצוא מוסיף

תבוניות אותה על־ידי אלא כללי, כנשוא סתם, ״תבוניות״ על־ידי מאופיין כפי ותרבויותיה, עמיה ועל תקופותיה על האנושות בחיי שנתגלמה מסוימת,

עוד לא הכרחי, מעמד בכך מקבלים אלה כל ;למעשה ונתחלפו שהתקיימו המהווה נשואים כסדרת שלו, הכרחיים כתארים אלא הנושא של סתם כ״מקרים״

עצמו. העצם את הרגילה. הטיעונית החשיבה כשלון מתואר הפיסקה סוף ועד מכאן כלל: בדרך

כל את בעצמו הסיק לא שאמנם קאנט, של האידיאליזם הוא אותה שערער מי של בסופו התגברה שבו לתהליך החשיבה את הכניס אך הדרושות, המסקנות

עצמו. קאנט של מגבלותיו על וגם הדוגמאטיזם מגבלות על גם דבר שלב זהו י (das gegenständliche fixe Selbst) והמקובע המושאי העצמי

למחשבה שאין קשיח, מושאי כיש העצם את תופסים כאן הדוגמאטי. הריאליזם המושאי ליחס כחיקוי נתפסת — המשפט צורת — השיח ויחידת בו. חלק שוםלמקריו. העצם שבין

היודע הסובייקט האידיאליזם. שלב זהו קאנט. הופיע שבה הנקודה :זו בנקודה הנושא בין או במשפט, הנשואים בין הקושר הגורם בתור כאן נכנס )האני(

הטהורה׳, התבונה ב׳ביקורת הטרנסצנדנטלית״ ״תורת־ההיגיון לנשואיו.-)ר׳ קאנט אצל אולם הטהורים׳׳.( השכל מושגי כל לגילוי המדריך ״הקו הפרק בעיקר היתה אותם הקושר הגורם אם גם ונשואים, נושא של קשיח יחס התקיים עדיין

התודעה.הנושא מן שונה משהו הנשוא בתוך מחפשת התודעה :לעזוב רוצה היה שכבר

שגמרה. חשבה כבר שאתו זה עצמו, הנושא את שם מגלה היא ולהפתעתה — כאן מדבר )היגל הספקולטיבית. החשיבה אל מקאנט המעבר ראשית טמונה בכך

של מהותו את לבטא אמור הנשוא שבהם פסוקים, של מיוחד סוג על למעשהההוויה״.( הוא ״אלהים להלן: שתידון בדוגמה כמו הנושא,


פעילות, אותה להיות° שיוכל ובמקום עצמו; אל לחזור רוצה היה אחר או זה נשוא אם הבודקים טיעונים על־ירי הנשוא להנעת הגורמת

אינו הוא התוכן; של העצמי עם עניין לו יש הראשון, הנושא את הולםזה. עצמי עם להיות־ביחד עליו אלא בשביל־עצמו, להיות רשאי

0השיפוט טבע בי באומרנו צורני באופן לעיל האמור את לבטא אפשר על־ידי נהרס לנשוא, נושא בין ההבדל כרוך שבו בכלל, המשפט או

בתובו בולל אשר זהותי, למשפט נעשה הראשון 0הספקולטיבי. המשפט

כך, על לעמוד ממשיכה הידיעה פעולת קאנט אצל גם להיות: שיוכל ובמקום מתבססת שהבדיקה אף־על־פי קשיח, לנושא מתאים קשיח נשוא אם שבודקים

הקיימים מושאיים יחסים על עוד ולא הסובייקט של החשיבה צורות על עכשיו מעין בהשוואות לעסוק בנסיונו נכשל הלודע האני לעצמו׳. כשהוא ׳דבר בתוך הלוגי הנושא את ומוצא האובייקט בתוך ו מ צ ע את מוצא הוא שכן לא, ותו אלה

בחשיבה מתגלגלת הנשואית)הפרדיקטיבית( החשיבה זו, בדרך נשואיו. בתוךספקולטיבית.

לנשוא, נושא בין ההפרדה הוא השיפוט טבע היגל לפי (:Urteil)השיפוט טבע(.Ur-teil)מראש׳ ׳חלוקה המילולי שפירושה Urteil במלה אף הכלול דבר

יש פשרו על היגל. אצל מעט וחידתי נדיר ביטוי הספקולטיבי: המשפט להביע יכולה אינה יחיד פסוק של צורה שום העניין, עצם לפי רבים. ויכוחים

שיש )כפי לדרוש יכול אינו היגל לכן, היגל. של במובנו ספקולטיבי תוכן הנשואי המשפט את יחליף הספקולטיבי שהמשפט שלנו( הטקסט את מפרשים

ניתן שאינו אידיאל מנסח היה בכך כי הפילוסופית, האמת להבעת כדרך היגל של שהדיבור לחשוב, נוטה אני שיטתו. במונחי להדגמה לא וגם להגשמה

כביכול, דיאלקטית חדשה, לשונית צורה לייסד בא לא ספקולטיבי״ ״משפט על במערכתשלמה והחלפתו הרגיל, הנשואי המשפט של הריסתו את לציין אלא המושג. של תנועתו את לבטא אמור ההדדי שיחסם סותרים, חלקם פסוקים, של

ההוויה״ הוא ״אלהים הטקסט)הפסוקים: בהמשך נותן שהיגל לדוגמאות אשר מיוחד, מסוג נשואי משפט להדגים תפקידן כי לי נראה הכללי״(, הוא ו״הממשי

הנשואית־ צורתו עם מתיישב אינו שתוכנו ״זהות״, או שקילות משפט כלומר, היגל, אולם הזו. החשיבה דרך לערעור הקרקע את מכין הוא ולכן החדסיטרית,

פילוסופית. אמת של תואם ביטוי כאלה במשפטים לראות רשאי אינו לשיטתו, הטיעונית החשיבה מן המוליך מעבר כשלב לראותם יכול הוא היותר לכל

ספקולטיבית. לחשיבה

173 שלה הנושא החיובית; ובהתייחסותה

בין זה° מאבק לנשוא[. נושא בין פירוד ]של יחם לאותו מבת־הנגד את למאבק דומה אותו ההורסת המושג אחדות לבין בבלל משפט של צורתו השניים של מאיחודם נולד הקצב להטעמה. המשקל שבין הקצב בתוך

והנשוא הנושא שאחדות ראוי בזה ביוצא ביניהם. המרחף האמצע ומן צורת מביעה שאותו 0ביניהם, ההבדל את תחסל לא הפילוסופי במשפט

היא המשפט צורת בהרמוניה. תבקע זו שאחדות צריך אלא המשפט,את והמייחדת המבדילה ההטעמה או המסוים, המובן של הופעתו

שיש ספקולטיבי״)כפי ״משפט של כדוגמה אלה פסוקים הביא היגל אם גם החשיבה תהליך את ללכוד מסוגל אינו כזה יחיד משפט ששום ברור מפרשים(,

באמת דיאלקטי תוכן לדחוק ניתן לא כיצד מדגים הוא אדרבה, הספקולטיבי: הם אלה כמו ספקולטיביים שמשפטים ייצא, זה לפי הרגילה. המשפט צורת לתוך אלה כי בהמשך, מדגיש עצמו היגל הידיעה. בתהליך נמוך־יחסית מעמד בעלי

עושים שהם השירות חידוש. של תחושה בהם שאין ״זהותיים״ משפטים הם שהם אחרת, לדרך ורומזים מהרגליה אותה מטלטלים שהם בכך, הוא לידיעה מנוף, או זרז של ערך יש הספקולטיבי למשפט לממש. מסוגלים אינם עצמם

אותה ומזרז הנשואי המשפט מן המחשבה של אי־הסיפוק תחושת את המחריף לא כלשהו)גם יחיד משפט של אחרת תבנית אל לא אבל — הלאה ממנו לעבור

של וישלם התהליך אל אלא עצמו(, הספקולטיבי״ ב״משפט הכלולה זו למשפט לכך, נוסף לבטא. מסוגל אינו יחיד משפט ששום הדיאלקטית, המחשבה

אך ספקולטיבי תהליך המסכם ראש־פרק כמין גם יחסי ערך יש הספקולטיבי של הנהרה יהיה הספקולטיבי התהליך ומשמעותי. חי באופן אותו כולל אינו

פילוסופי, ערך לו יעניק בדיעבד, אז, ורק ;בעל־פה ואולי בכתב — הזה המשפט דוחס זה שפסוק התהליך כלל את בפנימיות־זכרונו יחזיק כבר המתפלסף כאשרמתומצת. נשואי לניסוח לפסוקי מחוץ אל pהמתפ המושגי־ספקולטיבי, התוכן בין המאבק :זה מאבק זה מאבק מתאר היגל זו. שפה של תבניתה לבין הרגילה, הנשואית השפה

כאן שיש לטעון ניתן למעשה אך ;במוסיקה או בשידה כמו הרמוניים, במונחים של ״האנטינומיה על 99 ׳בעמ הערה )ר׳ בשיטתו. פתור לא קושי אנטינומיה,

הלשון״.( מיוחדים, הבדלים יהיו שבנשואים צריך ביניהם: ההבדל את תחסל לא

הנושא על וסתמית כללית חזרה ולא הנושא, למושג ומילוי ייחוד המוסיפיםההוויה״(. הוא ״אלהים דלהלן: בפסוק עצמו)כמו


לתוך נופל עצמו ושהנושא העצם, את מבטא שהנשוא זה ואילו מילויו;הטעמה. אותה נמוגה שבה האחדות זוהי הכללי,

ם במשפט: דוגמאות. על־ידי האמור את נבהיר הי ל א א ׳ הו« .

ה׳ הווי נמס שבה עצמותית משמעות לו יש ההוויה; הוא הנשוא 0ה בך ועל־ידי המהות, אלא נשוא לא באן להיות אמורה ההוויה הנושא.

בלומר במשפט, מקומו מכוח שהוא מה להיות חדל שאלהים דומה מוסיפה אינה החשיבה הרי לאיבוד, הולך שהנושא ביוון הקשיח. הנושא

אל ונדחפת־חזרה נבלמת היא אלא לנשוא נושא בין המ^בר בתוך לנוע כיוון אחרות: במלים בחסרונו. חשה שהיא מתוך הנושא, של המחשבה בתור הידיעה, בה״א ההוויה בתור נושא, בתור מבוטא עצמו שהנשואת הו מ הנושא את מוצאת החשיבה הרי הנושא, טבע את הממצה ה

העמדה על שתשמור במקום כן, על הנשוא. בתוך גם בלתי־אמצעי באופן בה־ הנשוא, בתוך שתלך, ובמקום הטוענת, החשיבה של החופשית

עכשיו לפחות, או -י- התוכן בתוך משוקעת החשיבה עכשיו 0בעצמה,

מכנה מיוחד)הוא מסוג בפסוקים כאן בוחר היגל — ההוויה״ הוא ״אלהים של ביותר גבוהה ברמה מהותו לפי דבר־מה המגדירים זהות(, משפטי אותם

למעשה נשארנו לנשוא, הנושא מן עוברים אנו שכאשר הרושם נוצר לכן כלליות. פרטי נשוא של ייחום כאן שאין ומהותי, כללי כך כל הוא הנשוא הנושא. בתוך

זו טאוטולוגית וכמעט זהותית תחושה עצמו. הנושא על חזרה מעין אלא מסוים נבלם. ספציפי בנשוא לאחוז התודעה־ של נסיונה שכן המחשבה, את מביכה

הוא וכך אותו)הנשוא(, עזבה שכבר שחשבה במקום הנושא את מוצאת התודעה החשיבה שגרת את מזעזעת זו חוויה אחד. במקום בשבילה מקובע אינו שוב

פסוקים לכן ממש: דיאלקטית בחשיבה אותה תמיר שעדיין בלי הפרדיקטיבית דיאלקטית)ספקולטיבית( לחשיבה גירוי או מנוף שפירשתי, כפי הם, זה מסוג

שלה. תואם ביטוי לא עוד אך מן חזרה נזרקת שהתודעה על־ידי :בעצמה בה הנשוא בתוך שתלך במקוםשלה העליונות עמדת על לשמור יכולה השכל חשיבת אץ הנושא, אל הנשוא

הנתון ביטוי־נושא עם שונים נשואים להשוות כרגיל, להמשיך, מסוגלת אינה — אל אלה נשואים של יחסם מה הרגילה, בדרך ולהחליט, מראש, כמקובע לפניה כלל או סינתטית? אליו מיתוספים או אנליטית? בו כלולים הם האם זה: נושאוכשהיא בנושא מעיינת )כשהיא המקרים בשני שכן בו? להיקשר ניתנים אינם


הכללי׳, הוא ׳הממשי באומרנד: גם כך בו. משוקעת להיות נדרשת היא רק לא להיות צריכה לכללי שלו. הנשוא בתוך נושא, בתור הממשי, נעלם

אלא כללי, הוא שהממשי יכריז שהמשפט באופן נשוא, של המשמעות החשיבה שכך, כיוון הממשי. של משמעותו את לבטא אמור הבללי

כל־אימת בנושא לה שהיתה המקובעת המושאיית הקרקע את מאבדת אל חוזרת היא אין הנשוא ובתוך ;הנשוא בתוך חזרה אליו נזרקת שהיא

התוכן. של הנושא אל אלא עצמה, של הלא־מובן האופי על 0לתלונות המקור היא זו בלתי־רגילה בלימה בל באדם מתקיימים כאשר גם הנשמעות תלונות פילוסופיים, חיבורים

במה מתגלה כן אלו. חיבורים להבנת הנחוצים התרבות תנאי שאר אלה, בכתבים להטיח שנוהגים מאד מסוימת להאשמה הטעם שאמרנואותן ולקרוא ולחזור לקרוא צורך יש רבות פיסקות להבין שבדי דהיינו,

להתגונן דרך ושאין ביותר, לא־תקין משהו לציין האמורה האשמה — המשפט העניינים. מצב מתבהר לעיל האמור מן יסוד. לה יש אם בפניה

של רגיל יחם כאן שיש הסברה את מעורר משפט, שהוא כיוון הפילוסופי, של הפילוסופי התוכן ]אולם[ הידיעה. של שגרתי ונוהג לנשוא נושא

כי מגלה, הסברה בו. הכרוכה הסברה ואת הזה הנוהג את הורס המשפט של זה ותיקון סברה, שהיא מכפי אחרת להסתבר אמורים הדבריםאחר. באופן אותו ולתפוס המשפט אל לשוב הידיעה את מחייב סברתה האופן עם הספקולטיבי האופן ערבוב הוא ממנו להימנע שצריך קושי

פעם הנושא על דבר־מה שאומרים בבך הקושי מקור הטיעץ. של

כללי תוכן אותו לפניה שתפנה, לאן דבר. באותו עוסקת התודעה בנשוא(, מעיינת אליו צמודה נשארת היא אלא המהותי, התוכן מן להיחלץ יכולה אינה לכן עצמו. השרירותי החופש אל לברוח אפשרות לה אץ ושוב בתוכו( לכודה :לומר )אפשר טיעונית מחשיבה למעבר היגל, לדעת כאן, שיש המנוף זה קודם. לה שהיה

משיגה. לחשיבה לקושי הסיבה היא לעיל שתיארנו ה״מנוף״ או ה״בלימה״ פעולת התלונות:

השגרתית החשיבה נפשי־חינוכי. אלא שכלי אינו הקושי הפילוסופיה. את להבין בפני אותה ומעמידים שלה השיגרה ציפיות את המזעזעים במעצורים נתקלתבלתי־צפוי. לשינוי להסתגל הצורך

הרוח של לפנומנולרגיה הקדמה 176

בלבד. שלו מקרה או נשוא של במשמעות ופעם מושגו של במשמעות המקפידה פילוסופית, הצגת־דברים ורק למשנהו, מפריע אחד אופן

להיות תצליח משפט, של חלקיו בין הרגיל היחס את מכללה להוציא[.plastisch] גנ^שה

0משלה, זכות יש הלא־ספקולטיבית לחשיבה גם דבר, של לאמיתו החשיבה של האופן על־ידי נשמרת אינה אך תקפה, היא שאמנם

רק לא להתרחש צריבה המשפט צורת של שימתה־לעל הספקולטיבית. צריך אלא המשפט, של גרידא התוכן על־ידי בלתי־אמצעי, באופן

אלא פנימית, בלימה שתתרחש בכך די לא ;ביטוי תקבל זו נגדית שתנועהת. להיות צריכה עצמו אל המושג של זו שיבה צג המהווה זו, תנועה 0מו

הדיאלקטית התנועה היא 0ההוכחה, על מוטל היה אחר שבמקום מה אתתו, הספקולטיבי היא זו תנועה רק עצמו. המשפט של שו pו בממ

היגל. אצל חוזר מוטיב זה משלה: זכות יש הלא־ספקולטיבית לחשיבה גם הם עוד כל האחרים החשיבה אופני את פוסלת אינה הספקולטיבית החשיבההתקף. לתחומם מוגבלים

כתיבה דרך כאמור, דורש, דיאלקטית לחשיבה המעבר :מוצגת להיות צריכה קריאת בעת בנו המתרחשת הפנימית הבלימה בחוויית להסתפק אין חדשה. שמתגברים בכך להסתפק ואין צורתם. את תואם אינו שתוכנם נשואיים פסוקים

גם לכך לתת צריך פנימית״. ״ראייה איזו על־ידי הטיעונית החשיבה מגבלות על המיוחד הפילוסופי סגנונו אחר. באופן בלשון להשתמש כלומר, ספרותי: ביטוי

על וגם הטיעונית החשיבה על גם להתגבר בא ב׳פנומנולוגיה׳ היגל של אוהדים לא שמבקרים כאן, הכתיבה קשיי אותה. להחליף המתיימרת המיסטיקה

על ההתגברות הפוכה. בדיוק איפוא כוונתם ו״מיסטיקה״, כ״ערפל״ גינו היגל של השפה אם גם הכל, בפני פתוח תבוני ביטוי לקבל צריכה הטיעונית החשיבה

השכלית בתודעה פגיעה ובתוך סחור־סחור, בדרכי רק לכך מסוגלת שברשותנוהרגילה.

את שימה־לעל הפילוסופיה ההוכחה: על מוטל היה אחר שבמקום מה דיאלקטיים, מעגלים על במקומה ומתבססת האנליטית, הטיעונית, החשיבה מעגליות חדשה. ברמה אליה וחוזרים עצמם של המוצא נקודת את השוללים

בחשיבה להוכחות שיש התפקיד את בפילוסופיה להחליף צריכה זו דיאלקטיתטיעונית. וכתיבה


אינו משפט בתור הספקולטיבי ספקולטיבית. הצגת־דבריס היא הבעתה תוך אל המהות של חסרת־המציאות והנסיגה הפנימית הבלימה אלא

אותנו שולחות פילוסופיות שהצגות־דברים רואים אנו לבן עצמה. את מעצמן חוסכות הן וכך פנימית, הסתכלות אותה אל קרובות לעתים המשפט 0דורשים. אנו שאותה המשפט, של הדיאלקטית התנועה הצגתא מה לבטא אמור סובייקט, במהותו הוא האמיתי אולם האמיתי; הו מוליד־עצמו, מהלך אותו הדיאלקטית, התנועה אלא אינו בזה ובתור

]הלא־ האחרת בהברה עצמו. אל ושב וחוזר קדימה עצמו את המדריך לפנימיות. מתן־ביטוי של הזה הצד את ההוכחה מהווה ספקולטיבית[

מושג למעשה הלך ההוכחה מן הופרדה שהדיאלקטיקה משעה אולםלאיבוד. הפילוסופית ההוכחה משפטים יש הדיאלקטית לתנועה גם כי לנו להזכיר אפשר זה בעניין לעיל שהוצג שהקושי איפוא דומה חלקיה. או יסודותיה את המהווים

בהוכחה שקורה למה דומה הדבר עצמו. בעניין נעוץ והוא ,°תמיד חוזר בעצמם זקוקים בהם משתמשת שהיא שהטעמים כלומר, הרגילה, שייכת התניה ושל ביסוס של זו צורה אולם אין־סוף. עד ובך לביסוס, ולכן ממנה, נבדלת הדיאלקטית התנועה כי[ ]שאמרנו הוכחה, לאותה

הרי עצמה, הדיאלקטית לתנועה אשר חיצונית. להברה שייכת היאעצמו בתוך שהוא תובן לה יש ובכך הטהור, המושג הוא שלה היסוד

אחר מילא היגל :דורשים אנו שאותה המשפט, של הדיאלקטית התנועה שיש הלוגיקה׳, ו׳מדע ה׳פנומנולוגיה׳ — הראשונים ספריו בשני רק זו דרישתו

קיים אינו זה סגנון הפילוסופיה. בתולדות וייחודי דופן יוצא כתיבה סגנון להם ספריו בשני ולא תלמידיו(, על־ידי ופורסמו )שנרשמו היגל של בהרצאותיו

המשפט׳ של ו׳הפילוסופיה הפילוסופיים׳ המדעים של ה׳אנציקלופדיה האחרים,לעיל(. 156 ,99 בעמ׳ הערתי )שעליהם

להתגבר אפשרות אצלו שאין כאן מודה היגל :תמיד הוזד לעיל שהוצג הקושי דיאלקטית חשיבה גם עצמו. בעניץ נעוצה היא הלשון. של האנטינומיה על

שכן מלאכותית, לשון עבורה להמציא ואי־אפשר נשואיים, בפסוקים משתמשת המשפט לפגמי ההיסטורית. והתרבות הלשון מתוך לצמוח הפילוסופיה על

הערה א)הוויה(, פרק א, חלק א, ספר הלוגיקה׳, ב׳מדע היגל חוזר הפרדיקטיבי2.


נושא בתור המשמש תובן° שום איפוא באן אין ובל. מבל סובייקט בנתינתו המשפט נשוא; באמצעות משמעותו את מקבל או ביסוד המונח

הושיי° באופן שתופסים העצמי מלבד 0גרידא. ריקה צורה באן הוא את הטהור, הסובייקט את שמציין מה הרי הסתכלות, או דימוי על־ידי יהא אולי לכן שם. בתור השם° לכל מעל זהו וחסר־המושג, הריק האחד

ם׳ השם מן להימנע למשל, מועיל, זה הי אל אינה זו שמילה כיוון ,°׳

משפטי מין >שהם שהודגמו אלה כמו במשפטים :תוכן שום איפוא כאן אץ מוגדרת משמעות בעל אינו ביטוי־הנושא בפילוסופיה(, מאד כלליים ראשית שם הוא ביטוי־הנושא אלא נשואים, לה מתאימים כך שאחר מראש, וקבועה לו ונותנת אותו המפרטת הנשואים מערכת מתוך לו באה משמעותו שכל גרידא,תוכן. קשיח נושא אל נשוא של קישור בתור המשפט, לצורת :גרידא ריקה צורה היגל ריקה. צורה היא לכן אמיתי. פילוסופי תוכן שום מתאים לא מראש, הנתון ביקורת של חץ שולח גם הוא בעקיפין אך הקודם; לפסוק כהשלמה זאת אומר צורות מתוך )הקטגוריות( העליונים הפילוסופיה תוכני את שגזר קאנט, לעבר

המשפט.הסובייקטיבית. ה׳אני׳ תחושת :חושיי באופן שתופסים העצמי ודאות של והריק החושיי ל׳אני׳ מקביל משפט, של כנושא ריק, שם השם:

הנושא ועל היודע הסובייקט על לסירוגין מדבר כאן, כהרגלו )היגל, החושים.המשפט.( של הלוגי

השם מאשר מראש ומוגדר ״מקובע״ יותר נושא אין :׳אלהיט׳ השם מן להימנע כמעט שאין משמעויות, הרבה כך כל מראש לתוכו הכניסה המסורת ׳אלהים׳. היוצאת האונטולוגית, ההוכחה היא דוגמה זה. קיבוע על להתגבר אפשרות

בה. נכלל שכבר מה את וחושפת האל מושג של מקובעת־מראש ממשמעות האל. של טובו על הנשענת דקארט, של הידיעה ודאות הוכחת היא אחרת דוגמה

כיוון ׳אלהים׳, פני על ׳סובייקט׳ או ׳הוויה׳ כמו מונחים מעדיף שהוא אומר היגל שאלה לומר רצונו האם נימוקו. את להבין קשה אך יותר! ״מושגיים״ שהם

המונח גם אבל יחידיי)סינגולרי(? מתח הוא ׳אלהים׳ ואילו כלליים מונחים מתלבט שהיגל נראה יחידיי. פחות לא הוא ׳אלהים׳, על מעדיף שהיגל ׳אחד׳,

׳אלהים׳ לביטוי מייחס הוא 98 בעמ׳ למשל, בעצמו. בה עקבי ואינו זו בשאלהסתם. ׳הוויה׳ על להעדיפו צריך היה זו ומבחינה סובייקט, של בסיסית משמעות

179שלה הנושא החיובית; ובהתייחסותה

הנוקשה המנוחה כלומר שם, מובהק באופן היא אלא מושג, גם במישרין ׳סובייקט׳ ׳יחידיות׳, ׳אחד׳, ׳הוויה׳, ואילו ביסוד; המונח נושא של ]האל[ זה נושא שעל למרות מושגים. גם מידי באופן מציינים ובו׳

מושג נעדר אלה אמיתות של תובנן הרי ספקולטיביות, אמיתות נאמרות מקבלות הן זה מעמד ובשל ;נייח כנושא רק נתון שהוא כיוון אימננטי,

מן הנובע המכשול זו, מבחינה סתם. רימום־הרוח° של צורה נקלה על במושג ולא המשפט, צורת לפי הספקולטיבי הנשוא את לתפוס 0ההרגל

הפילוסופית ההרצאה באשמת להגדילו או להמעיטו ניתן וכמהות, טבע של לתובנה אמונים שומרת הפילוסופית ההצגה כאשר עצמה. להכיל ולא הדיאלקטית, הצורה על לשמור עליה הספקולטיבי, העניין

המושג. ואינו מושג שאינו דבר שום לימוד של בדרכו למכשול עומד הטיעונית הגישה מן פחות לא

באמיתות דבק אלא ולטעון לשקול ]טורח[ שאינו רום־הלב הפילוסופיה ולעיין לשוב צורך אין כי סבור אלה אמיתות של בעליהן מוכנות־מראש.

לשפוט ואף להביען יוכל כי ומאמין ביסוד אותן מניח הוא אלא בהן,

לגוזמאות פעם מדי אותו המוליכה אירונית־פולמוסית, בתנופה כותב היגל אבל* רטורית. ולאי־עקביות ממנה להיזהר צריכה שהפילוסופיה ומטיפה, חסידית התרגשות :רימופ־הרוח

רצוי כזה, נפש במצב מיד נקשר ׳אלהים׳ שהביטוי כיוון לעיל(. 69-67 ׳עמ )ר׳הפילוסופית. ההנהרה כנושא ממנו להימנע

דרך שאין כיוון הסוגיה. את כאן מסכם היגל ההרגל: מן הנובע המכשול המחשבה את להרגיל צורך יש נושא-נשוא, בפסוקי הפילוסופיה מניסוח להימנע

״לפי עוד לא הנשואים את לתפוס עליה :חדשה בדרך אלה פסוקים אל להתייחס מוגמרת, משמעות בעל לנושא חדסיטרית כמרותקים לא כלומר, המשפט״, צורת לה ונותן הנושא של מהותו את הפורס כתהליך כלומר כמהות״, או ״כמושג אלא היחס אתו. וזהה הנושא את בונה הפרדיקציה תהליך כזה, בתור מפורט. תוכן

כזה חשיבה שאופן ברור דיאלקטית. שקילות אלא חדסיטרית, תלות אינו ביניהם להדגימו צריך לכן, הרגילה. השפה ולתבניות כה שעד החשיבה להרגלי מנוגד

אותה ומכניסים היחיד הפסוק צורת את השוברים ספרותיים, באמצעים במידה איפוא תלויה דיאלקטית לחשיבה החינוך של הצלחתו מידת ״לתנועה״.

ובעל־פה. בכתב הפילוסופית, ההרצאה בדרך רבה


תחזור שהפילוסופיה הצורך, במיוחד מורגשת זו מבחינה לפיהן. ולגנות והמלאכות הכשרים האמנויות, המדעים, בכל רציני. לעיסוק להיות לימוד של רבגוני מאמץ נדרש בהם לשלוט שכדי הוודאות, שור^ף שולט שבימינו נראה לפילוסופיה מגיעים הדברים כאשר אך ותרגול. וסיפקו אדם, לכל כמו ואצבעות עיניים לו שיש מי :הזה הקדום המשפט

אך נעלים; לעשות כך בשל מסוגל אינו אמנם עבודה, וכלי עור לו שאת מפני בפילוסופיה, בלתי־אמצעיים ושיפוט הבנה יש אדם לכל

מידה באותה כאילו הטבעית. תבונתו בתוך נושא הוא לכך המידה בפילוסופיה שהשליטה נראה נעלי של מידתה את ברגלו נשא לא

עמרת הפילוסופיה כאילו ולימוד, ידע של לחסרונם דווקא מיוחסת לידיעה פעמים הרבה נחשבת הפילוסופיה מתחילים. שאלה במקום 0תוכנית, אמת שכל התובנה, מאד לנו וחסרה מתוכן, ריקה צורנית

נולדה אם אלא זה לשם ראויה אינה כלשהו, במדע או במקצוע הקיימת כשהם כאוות־נפשם, המדעים שאר להם יחפשו שכן, הפילוסופיה. מן

לא להם יהיו לא בלעדיה הפילוסופיה: על ופוסחים שוקליברוטועניםאמת.° ולא רוח לא חיים,

ת פו ס פל ת ה ת ה ת בריא בשבל הטבעי אונו בג 0ו

החינוך־לתרבות, של הארוכה הדרך במקום המובהקת, לפילוסופיה אשרעשירה שהיא תנועה הדעת, אל הרוח מגיע שעל־ידיה התנועה במקום

מיוחד מדע שכל פיכטה של רעיונו את ממשיך היגל תוכנית: אמת כל או קטגוריה על מבוסם — וכד המדינה מדע משפט, פיסיקה, מתימטיקה, —

תהווה האלה היסוד מושגי כל מערכת הפילוסופיה. בתוך הנקבע מיוחד, ׳מושג׳ היגל אצל מעוגנים שבה הפילוסופיים׳, המדעים של ה׳אנציקלופדיה את

והצורניים. הנסיוניים המדעים לציין, היגל שוכח שלו הפולמוסית ברטוריקה אמת: ולא רוח לא חייס, לא

המדעים ליסודות מתפרטת שהיא בלי אמת או רוח חיים, אין לפילוסופיה שגםדיאלקטית. הדדית, היא התלות :הלא־פילוסופיים

לתפוס היומרה הוא ביניהם המשותף שהצד ניגודים, שני וגאונות: בריא שכלאין זו מבחינה ועיצוב. חינוך של תהליך בלי במישרין, הפילוסופית האמת את

181וכגאונות בריא כשכל הטבעית ההתפלספות

ובצדו האלוהי, של הישירה ההתגלות היום באים עמוקה, שהיא בשם ולא המובהק במובנה בפילוסופיה נתעצב ולא נתייגע שלא בריא שכל

כה וכתהליפים כשווי־ערך מיד עצמם את ורואים אחרת, דעת בשום את משבחים שיש במו ותירבות, חינוך של דרך לאותה מושלמים 0הגולמיות ואף הבורות, בי לציין משמח לא לקפה. בתחליף הציקוריה

לדבוק מסוגלת אינה שחשיבתה זו — וחסרת־הטעם חסרת־הצורהאחדים משפטים של בקישורם שכן כל לא אחד, מופשט במשפט

ופעם המחשבה, של והסובלנות החירות שהיא פעם בבטחה מבריזה — 0הפילוסופיה, בתוך היום הגועשת זו, גאונות הגאונות. שהיא — אחרת למוצריה היה כאשר ואולם, בשירה. מידה באותה לפנים כידוע געשה טריביאלית; פרוזה רק אלא שירה הגאונות הולידה לא כלשהו שחר°לזה בדומה מטורפים. נאומים הולידה האחרונה מזו שחרגה בשעה ואילו

הרומנטית. הגאונות של העומק לבין העממית החכמה של השטחיות בין הבדל סגולה עצמה רואה והגאונות אדם, לכל פתוח עצמו רואה הבריא שהשכל אלאיחידים. של

יריביו. לשני כמתאימים אלה גנאי בביטויי משתמש היגל הגולמיות: הבודדת, טבעה. את 0מביני שאינם מעידים ובזה האמת אל קפיצת־דרך מחפשים שניהם

הוא אליה בדרך תהליך לעבור הצורך ולכן התפתחות, תהליך, היא האמת שכן האמת מטבע אלא האדם של רוחו ממגבלות רק נובע שאינו אובייקטיבי, צורך

עצמה. קטגוריה היתה ׳גאונות׳ הפילוסופיה: בתוך היום הגועשת זו, גאונות

את תיאר קאנט היתר, בין הי״ח. המאה סוף של הגרמנית באסתטיקה מקובלת של סגולה כבעל העולם( גדולי דווקא ולאו לשמו, ראוי אמן )כל האמן

הסתכלות, של צירוף שהן אסתטיות״, ״אידיאות מגלם הגאון)האמן( ״גאונות״. שאינו וחדפעמי, יחיד גילום לידי כללי עיקרון מגיע יצירתו ובתוך ;ותבונה דמיון הסתכלות של למין הגאונות סגולת בין קשר יש בכך לחיקוי. או להכללה ניתן

לכך נתנו שופנהאור( דרכו: לפי יותר, רומנטיים)ומאוחר והוגים שלינג שכלית. עשה שלינג היש. שורש אל החודר אינטואיטיבי עומק של כעיךמיסטי, מובן נתן וכך גאונות, סגולת על עצמה הפילוסופיה את והעמיד נוסף, צעד

כעץ־מיסטית. התבוננות של או אמנות, מעשה של אופי להתפלספותכלשהו. עיוני מובן שחר: למוצריה היה כאשר


בשבילה, טוב מספיק אינו שהמושג טבעית, התפלספות איזו היום° באה וזורקת 0ופיוטית, מתבוננת כחשיבה עצמה את רואה היא חסרונו ובגלל לשבש הועילה רק שהמחשבה דמיון, של שרירותיים צירופים לשוק

פילוסופיה. ולא שירה לא בשר, ולא דג לא שאינם יצורים —אותו* יותר הרגוע באפיק זורמת הטבעית ההתפלספות כאשר זאת, לעומת

אמיתות של רטוריקה מציעה היא הטוב במקרה הרי הבריא, השכל של אלה, אמיתות של החשיבות חוסר על אותה מגנים וכאשר שדופות;

שהם ומכאן — 0בלבה מצויים והמילוי המשמעות כי לנו מבטיחה היא המצפון וטוהר הלב תום על ובדברה — אחרים בלב גם להימצא צריבים אי־אפשר שעליהם סופי־פסוקים, אומרת שהיא לה נדמה באלה וביוצא להשאיר אינו שנחוץ מה אולם בלום. לדרוש אין להם ושמעבר להשיג

מחילות מתוך להוציאו דווקא אלא הפנימיות, בתוך ביותר הטוב את היה אפשר כאלה אחרונות אמיתות להציע הטורח את האור. אל אלה

[,Katechismus] הדת עיקרי בשינון אותן למצוא ניתן שהרי מזמן, לחסוך של ובעקמימות בעמימות להבחין קשה לא וכדומה. העם בפתגמייש מידה באותה כי בהן, המחזיקה לתודעה להראות ואף אלה, אמיתות

האדם של הטבעית חכמתו על הסתמכות של האופנה נגד יוצא היגל :היוס באה בפיו, השגורות באמיתות בפתגמיו, מגולמת שהיא כפי הנאיבי, הפשוט,

בדימויים אלא מוחלט, כשקר אלה כל שולל אינו היגל וכדומה. שלו, במוסכמותבמישרין. אמת להיות המתיימרים פרימיטיביים,

שירה כותבים שנציגיה הרומנטיקה, בסגנון ופיוטית: מתבוננת חשיבה לגדולים רק מתכוון אינו היגל פיוטי. בסגנון מתפלספים או פילוסופית, שכתבו משניות לדמויות גם אלא הלדרלין(, ידידו גם ואולי )נובאליס,

בלגלוג אותן מזכיר והיגל בינתיים, ונשתכחו רומנטית טבע פילוסופיית ולא שירה לא שאינם כלאיים, יצורי מולידים ואלה אלה הפרטיות. ברשימותיופילוסופיה.

משיבים שדופות, אמיתות משמיעים שהם נגדם טוענים כאשר :בליבה מצוייםTon, אלא המימרה, בתוכן לחפש אץ המקוריות שאת הבריא, העממי השכל

בה. המחזיקים אלה של הסובייקטיבית ובעוצמה בכנות

183וכגאונות בריא כשכל הטבעית ההתפלספות

ממבוכה להיחלץ מנסה התודעה כאשר 0בתכלית. מנוגדות אמיתות בה ותאמר שתתפרץ וסופה חדשות, מבוכות לתוך ליפול עתידה היא זו,

גרידא. סופיזם הוא השאר ובל הדברים, פני הם וכך כך כי נחרצות עד בה משתמש הרגיל שהשכל םיםמת־קרב הוא ׳סופיזם׳, זה, ביטוי

הבורות את משמש ׳הזיות׳ שהביטוי כמו בדיוק המתורבתת, התבונה שהשכל כיוון אחת־ולתמיד. הפילוסופיה את לציין כדי הפילוסופית

גמר בכך הרי שלו, הפנימי האוראקל כעל הרגש על מסתמך הרגיל להוסיף מה לו אין כי להכריז ועליו לדעתו, מסכים שאינו מי כל עם או הדברים; אותם עצמו בתוך מוצא ואינו כמוהו מרגיש שאינו למי

טבע שבן האנושיות. שורש את ברגליו רומס הוא אחרות, במילים קיום ואין הזולת, עם הדדית הסכמה לקראת לחתור הוא האנושיות האנטי־אנושי, ואילו שנתגשם. תודעות שיתוף בתוך אלא לאנושיות

ומסוגלים הרגש של ברמה נשארים האדם שבני בך על עומד החייתי,באמצעותו. רק הדדי למגעהוא ביותר הנוח הדבר הרי 0המדע, אל דרך־המלך על שואלים אם

הפשוט, השכל של המוצקות באמיתות שמחזיק מי :בתכלית מנוגדות אמיתות הוא בטחה של מידה שבאותה — סוקדאטם שעשה כפי — לו להראות ניתן

אנשים לחלץ העשויה מבוכה לידי יבוא כך על־ידי מנוגדות. בדעות גם מחזיק לידי ותדחף תרגיז פשוט היא הרבים את אולם הדוגמאטיזם, מן אחדים

יותר. עוד ותוקפני סגור דוגמאטיזם שוב להראות מנסה היגל ההקדמה של האחרון בחלק :המדע אל דדך־המלך

״אץ אוקלידס: של בשמו שאמרו למה )בדומה המדע אל דרך־המלך שאין — אוקלידס לגבי ההבדל כאן — ואולם הגיאומטריה׳׳(. אל דרך־המלך

של הבעיה סתם. ביניים שלבי או ויגיעה, מאמץ רק לא נחוצים בפילוסופיה בפילוסופיה הגילר תהליך עצלות. או רוח קוצר סתם אינה ״דרך־המלך״ מחפשי

השגתה, כדי תוך משתנה עצמה התודעה שבו ועיצוב, חינוך של תהליך גם הוא כאמור היא עצמה האמת לכך, נוסף הבאים. ההשגה לשלבי מוכשרת ונעשית צורך גם הוא אליה בדרך תהליך לעבור הצורך ולכן התפתחות, תהליך,

עצמה. האמת מטבע אלא האדם, של רוחו ממגבלות רק נובע שאינו אובייקטיבי, שאינו עצמו על מעיד הפילוסופית האמת אל הדרך קפיצת שמחפש מי לכן,מחפש. שהוא האמת של טבעה את מבין


רצוי הפילוסופיה, ועם הזמן עם לצעוד וכדי הבריא; השכל על לסמוך את לקרוא ואפילו פילוסופיים, כתבים על רשימות־ביקורת גם לקרוא

אלה שהרי שלהם; הראשונות הפיסקאות ואת אלה לכתבים ההקדמות רשימות־הביקורת ואילו הכל, תלוי שבהם הכלליים העיקרים את נוודות שיפוט, שבהיותו מסוים, שיפוט גם אלא היסטורית, הערה רק לא נותנות

בה לעבור אפשר זו 0המונית דרך שופט. שהוא ממה למעלה עומד הואש היום שעוטה הגדול הבהן למהלצות בניגוד וזאת בהלוק־בית; המ

דרך ]אינה שלמעשה בדרך הצועד והאינסופי, הקדוש הנצחי, של הנישא היא המרבז,° בתוך הבלתי־אמצעית ההוויה בעצמה בבר היא אלא[

נעלים. הבזקי־מחשבה ושל ומקוריות עמוקות אידיאות של הגאונות אותם בך מקוו״המהות, של התגלות בה אין זו מעין שעמקות במו אולם

מדעית ותובנה אמיתיות מחשבות 0העליון. הרקיע גלגל אינם זיקוקין אותה ליצור מסוגל המושג רק המושג. עבודת מתוך רק לרכוש אפשר

השכל של והמחסור העמימות בה אין אחד שמצד הידיעה, של כלליות הכלליות אינה שני ומצד ומעוצבת, מושלמת הכרה היא אלא 0הרגיל,

היוהרה על־ידי עצמו את שהשחית בשרון־תבונה של הבלתי־רגילה לידי שהבשילה האמת היא זו כלליות אלא הגאונות*, של והעצלות

תבונה כל של לקניינה להיות והמסוגלת מלידה, לה היעודה הצורהעצמה. את המודעת

המלך׳ ״דרך לעומת מלים משחק :רגילה או (:gemeiner Weg)המונית דרך(königlicher Weg) פתח. שבה

שלינג. על ביקורת לאותה חתר היגל לעיל: 69 עמ׳ ראה המרכז: בתוך היוונית במיתולוגיה הטהורה האש מקום ,Empyreum:העליון הרקיע גלגל

הנוצרית. בספרות והמבורכים האל ומשכן

יוצר היגל פשוט. או המוני וגם ומשותף, כללי גם פירושו (:gemein)הרגיל: אסוטרי המוני)אלא לא וכן משותף, לא שפירושו ,ungemein עם מלים משחק

מושאי היו האסוטרי, הכלליות וחוסר ההמונית הכלליות שניהם, אצילי(. אוהיגל. של ביקורתו

185הקהל אל המחבר של יחסו דבר: סוף

אולם המושג. של העצמית התנועה ידי על קיים המדע עמדתי, לפי ואף מעמדתי שונות ותבניתה האמת טבע בדבר בזמעו הרווחות הסברות חיצוניות ומבחינות שנזכרו בחינות מכמה וזאת בתכלית, לה מנוגדות

שיטת־ את להציג שנסיוני לצפות אין בחשבון, זאת מביאים אם יותר. אני יבול בינתיים אוהדת. לקבלת־פנים יזכה לעיל הקביעה לפי המדע

יוחס למשל, אפלטון, של בפילוסופיה המעולה הצד שאם בבך,° להרהר הקרויים זמנים° גם היו הרי שלה, חסרי־הערך° למיתוסים לפעמים

האריסטוטלית לפילוסופיה בבוז־ הגו שבהם 0התלהבות, של זמנים אפילוהסתם שמן אפלטון, של וה׳פרמינדס׳ 0שלה, הספקולטיבי העומק בגלל

סו דבר: סוף ח ר של י ב ח מ ל° אל ה ה ק ה

ויותר כפילוסוף פחות היגל כותב דבר״ ב״סוף :הקהל אל המחבר של יחסו ספרו. לעתיד הדואג כמחבר

בכך. נחמה ולמצוא להרהר: אני יכול בינתייסהפילוסופיה. בתולדות עלובה לתקופה דוגמה זו :חסרי־ערך יוחס...למיתוסים

חושב פילוסופית.»היגל מבחינה יותר טובים אחרים, זמנים :זמנים גם היו הריברנסנס. חידושה על גם ואולי הניאו־אפלטונית, האסכולה על כנראה

הניאו־ בפילוסופיה שמקורו הדתית, במיסטיקה חשוב מושג התלהבות: בצד בגרמנית, שלה. )היות־מחוץ־לעצמו( האקסטאסיס ובמושג אפלטונית

Begeisterung המלים Enthusiasmus, בביטוי גם משתמשים Schwärmerei אי־רציונלית כהזיה ביותר, שלילית קונוטאציה קאנט אצל שקיבל כאן, המופיע

״רוח נגד (67 ׳)עמ לעיל היגל דיבר זו שלילית בנימה התבונה. של וכניגודה ״ההתקדמות את שלינג אצל המחליפה (Begeisterung)התוססת״ ההתלהבות

כי ורומז נימתו את משנה היגל שלפנינו במקום אולם המושג. של הצוננת״ בתור )א( וזאת המושג, עם אחת במחיצה לשכון גם מסוגלת התלהבות הדיאלקטי במושג המגולמת התבנית בתור )ב( בו, האצורה הרוחנית האנרגיהרציונלית. ללשון בתוכו ושתורגמה

שלה הצורנית הלוגיקה בגלל דווקא ולאו :שלה הספקולטיבי העומק בגלל היגל הטבע. במדעי תורתה או הדיאלקטיקה( של החמצה היגל בעיני )שהיא

להכרה. יזכה שלו הספקולטיבי העומק שגם לתקוותו, רומז


נחשב העתיקה, 0הדיאלקטיקה אמנות של ביותר הגדולה היצירה הוא ולמרות החיובי; ולביטויים האלוהות חיי של האמיתי לגילוי בהם

שהובנה זו, אקסטאזה הרי האקסטאזה, שהולידה התבופה העמימות אני ועוד הטהור. המושג אלא להיות אמורה היתה לא 0שלא^הלבה,

ערבו את שואב זמעו של בפילוסופיה המעולה שהצד בבך, מהרהר מבוחה רק הרי שונה, בדרך אחרים זאת יפרשו ואפילו המדעיות; מן

לאשש זה שנסיוני לקוות, אני גם יבול בך מתוך מעמד. לו קונה הוא שהוא 0הזה, היסוד בתוך המדע את ולהציג המושג° בשביל המדע את

הפנימית האמת בזבות הדרך את לעצמו לפלס יידע הסגולי, יסודו לפרוץ האמת שטבע ובטוחים סמוכים להיות עלינו עצמו. העניין של

לעולם תופיע לא לכן זמנה. בבוא רק מופיעה ושהיא זמנה, בבוא כמו־בן, לקראתה. בשל אינו שהקהל° תמצא לא ולעולם מדי, מוקדםאת לעצמו° לאמת בדי זו ]פומבית[ לתוצאה זקוק ]המחבר[ היחיד

כי לרמוז רוצה היגל האם הדיאלקטיקה: אמנות של ביותר הגדולה היצירה אמנות של ביותר הגדולה ״היצירה להיות עתידה ה׳פנומנולוגיה׳ לכך, בדומה

שצדק. הרי כן, אם י דשה״ ח ה הדיאלקטיקה כתבנית אקסטאזה בין להבדיל יש שלא־כהלכה: שהובנה האקסטאזה...

על ועומדת לשכרות הדומה רגשית, כחוויה לאקסטאזה אמת, בה שיש מושגית )=חריגה־מחוץ־לעצמו, אקסטאזה של הפילוסופי פשרה הבחנה. כל טשטוש

פרטי מחשבתי יסוד שכל הוא, היות־הוא־עצמו־מחוץ־לעצמו( :פיתוח וביתר לעצמו חוזר אחד כל ובזכותן שלילות, של הדדי בתהליך אחר לעבר מעצמו חורג

הדימוי גם מכוון ולכך הדיאלקטית השיטה מבנה בדיוק זהו המיוחד. בייחודו מסמנים בקכוס׳ ׳סחרחורת או האקסטאזה לעיל. שנזכר בקכוס״ ׳׳סחרחורת של

הטהור׳. ׳המושג את ומגלמת חושב אדם כל בפני הפתוחה לוגית, מערכת המדע את להצדיק המושג: בשביל המדע את [vindizieren] לאשש

ל׳מושג׳. האופיינית )הדיאלקטית( בדרך הפילוסופי

(.eigentümlich)הסגולי יסודו שהוא הדיאלקטי, המושג של :הזה היסוד בתוך

חכמה פתגמי של שורה כאן זורק עצמו היגל שהקהל: תמצא לא לעולםכמחבר. האישיות בתקוותיו וחלקם שלו בפילוסופיה מבוסס שחלקם עממית,

באופן מדבר כשהוא גם פילוסופי שריון כאן עוטה היגל לעצמו: לאמת כדי

187 הקהל אל המחבר של יחסו דבר: סוף

כמשהו לחוות וכדי בבדידותו, שלו עניינו רק הוא עתה שלעת מה לעתים אבל בלבד. הפרטית נחלתו הוא שמתחילה השכנוע, את בללי

ובנציגיו. כדובריו שנוהגים מי לבין הקהל° בין להבדיל יש קרובות באשר אלה. לאנשים מנוגד ואף שונה באופן נוהג הקהל בחינות מבמה טבע־טוב מתוך הרי הקהל, של לבו אל מדבר אינו פילוסופי חיבור

בכשירותם הבוטחים אלה אנשים ואילו עצמו; את להאשים נוטה הוא היא הציבור על הדברים פעולת המחבר. על האשמה בל את מטילים אמנם 0מתיהם. את קוברים כשהם אלה מתים של מזו יותר חרישית

יותר ערה סקרנותה 0יותר, מתורבתת נעשתה הבללית ההשקפה בימינו

שהרי די, אין בזה אך בשיטתו, לגמרי אמנם משוכנע כיחיד הוא לדבריו, אישי. הכללה, לעבור עליה כך לשם אמת: אינה עוד סובייקטיבית ודאות

רק להכרה שואף שהיגל להאמין קשה הזמן. וברוח בתרבות אובייקטיבציה שבשביל להודות יש זאת עם פשוט. ודם כבשר ולא זו, מטאפיסית סיבה בגלל

בעיה היא (Rezeption) ההתקבלות של הסוציולוגיה היגל, כמו פילוסוף של הפילוסוף להיות — שאפתנותו היא גדולה כמה נזכור אם כמו־כן, אמיתית.

אין אכן כי נראה — לתכליתו אותו להביא ולעזור האחרון, ההיסטורי העידן של המרכזי הצורך לבין האישיות שאיפותיו בין 36ה־ בן היגל בשביל הבדל

האנושות.

לבין הציבור בין ומבחין למכה תרופה מקדים היגל :הקהל בין להבדיל יש לא הביקורת, על־ידי יקטל ספרו אם המבקרים. זה, במקרה — בשמו המדברים

לקראתו. הבשילו לא והציבור שהזמן עדות בהכרח זו תהיה

כשהם ספרים, הקוברים המבקרים :מתיהם את קוברים כשהם אלה מתים בברית לנאמר הוא הרמז כאלה(. הם הספרים גם )ולרוב ברוחם מתים עצמם

)מתי מתיהם״ את לקבור למתים והנח אחרי לך ישוע: אליו ״ויאמר החדשה: האמת אחרי הולך שאינו מי כי רומז היגל לא, או ביודעין בכך, (.22:8

כמת חשוב ישוע, את שדחה למי בדומה ב׳פנומנולוגיה׳, שנתגלתה הפילוסופיתריקה. היסטורית קליפה ויישאר

וזריזות חריפות ממנו, חשש שהיגל תחכום של לסוג הכוונה יותר: מתורבתתהרוח. בחיי תופעות על בשטחיות המגיבים משכילים של


כבר החוצה 0לשאתך העתידים אלה שרגלי באופן מהיר, יותר ושיפוטה זה דבר בין להבדיל צריך קרובות לעתים זאת, ובכל בפתח. עומדות

כיוונה ואת המבזה° הגינוי את המתקנת ,°יותר האטית הפעולה לבין פעולה מכוח מרשימות. מבטחות על־ידי שנאנםה° ^שומת־הלב של

לו אין האחר ואילו לאחר־זמן רק קהלו ואת עולמו את הקונה יש זוהזה. העולם אחרי לבוא° שלעתיד עולם

מידה ובאותה הרוח, של הכלליות מאד התחזקה בזמננו לכך, נוטףזו כלליות לו.° ראוי שאכן כפי אדישות, ביתר היחיד° אל מתייחסים

אליה ״ויאמר :9:5 השליחים מעשי השווה לשאתך: העתידים אלה רגלי :הכוונה החוצה״. אותך גם ונשאו אישך, את המקברים רגלי בפתח פטרוס״״הנה

ספדו. את גם לקבור עתידים הכל, הקוטלים בני־זמנו, המבקרים עיוותי את מתקנת האמיתי, הזמן רוח על המשפיעה :יותר האטית הפעולההאופנה.

מפניו. חושש שהיגל :המבזה הגינוי תשומת את ״אנסו״ שבאופנה אחרים ופילוסופים שלינג :שנאנסה הלב תשומת

לתקן אמורה זה את ביסוס. ללא מרשימות מבטחות על־ידי הציבור של לבוהזמן. רוח של יותר העמוקה ההתפתחות

ברעיון כאן משחק היגל ההווה. אחרי (:Nachwelt) לבוא שלעתיד עולם גמול של המנחמת במשמעות אפילו אולי הבא״, ״עולם כמין הבאים הדורות

שיבחה ולא ה׳פנומנולוגיה׳ את קטלה לא הביקורת אגב, צדק. עשיית או החל מכן לאחר רק הראשונות. בשנתיים בעיקר ממנה, התעלמה אלא אותה, בגרמניה העיקרי לפילוסוף עשורים שני בתוך שנעשה עד להתפרסם, היגל

ורבי הקלסיים הספרים לאחד מאז נעשתה ה׳פנומנולוגיה׳ לה(. )ומחוצההחדשה. הפילוסופיה בתולדות ביותר ההשפעה

.die Einzelheit — היחידיות מילולית: היחיד: שנקט מזו מאד שונה נימה היגל נוקט ה״פינאלה״ בקטע לו: שראוי כפי

הצהרות עם היטב מתיישבת שאינה מראש, דין קבלת של צנועה נימה לפני־כן, לכך לסייע היא לעצמי שהצבתי ״המטרה כגון: לעיל, שקראנו מרחיקות־לכת הדעת כאהבת שמה על לוותר שתוכל — מדע של לצורה תקורב שהפילוסופיה

ועל ״סיוע״ על שם גם מדבר היגל אמנם (.61-60 ׳)עמ בפועל״ לדעת ותהיה

189הקהל אל המחבר של יחסו דבר: סוף

אותו ותובעת 0התרבותי עושרה של היקפו במלוא רבקה הרוח של היחיד פעילות של בחלקה שיפול אי־אפשר בזה אשר ובזמן לעצמה;

איפוא צריך היחיד הרוח. של השלם המפעל בתוך מזערי מחלק יותר המדע. של טבעו מעצם קורה שבבר בפי — יותר עוד עצמו את לשבוח

שביכולתו למה ולהיעשות יכול שהוא מה לעשות צריך היחיד ודאי, להקטין צריך הוא שגם כפי פחות, ממנו לדרוש יש זאת ובבל להיעשות,

עצמו. בשביל פחות ולדרוש מעצמו ציפיותיו את

שלנו, בטקסט פיסקה מכל כמעט !המטרה היא שאפתנית כמה אבל — ״קירוב״ אין זאת ובכל במועט. מלהסתפק הרחוקה גרנדיוזית רוח נושבת הסיום, למעט

מכישלון, חששותיו שאיפותיו, עוצמת בין טבעי למתח נקלע היגל פרדוקס. כאן אחד איש של כוחו כי ומזכירה השאיפות את המרסנת הביקורתית, והבנתו מייסד מלהיות רחוק שהוא ומכאן — יחד בו פועלים הללו הגורמים כל מוגבל.

הוא איזונו את מאוזן. זאת ועם ביותר שאפתני ביקורתי, הוגה הוא אלא קנאי דתשלו. לפלורליזם היתר בין חייב

כל את לעצמו תובע הרוח התרבותי: עושרה של היקפו במלוא דבקה שלו. כחלק בהם ודבק והזרמים, היחידים כל את אותו, המרכיבים הגוונים

לא ובוודאי הזמן, רוח על בלעדית זכות לעצמו לדרוש יכול אינו שאיש מכאן הדיאלקטי הפלורליזם ביסוד עומדת זו תפיסה אחר. או זה לגוון לצמצמו ניתן מתיימרת ה׳פנומנולוגיה׳ שכן מדי, יותר כאן מצטנע היגל זאת, עם היגל. של

כולו: המכלול של והצטללות ניסוח אלא המכלול, בתוך אחד גוון עוד לא להיותפרטי. גוון מכל גבוה לעמוד מתיימרת היא זו ומבחינה

מונחים לוח

Objekt object אובייקטמושא גם ר׳

Anderssein otherness, being-other היות־אחר אדזרות,Anderswerden becoming-other היות־לאחר התאחדות,Vorstellung representation דימויWissen knowledge, knowing ידיעה דעת,Sein being הודהSetzung positing הצבהDarstellung exposition עניין הצגת הצגה,Erinnerung פנימיות־הזיכדון הפנמה־בזיכדון,Entfremdung alienation התנכרותBehauptung assertion חיוויBildung culture, formative

educationחינוך־לתדבות

gebildet cultivated, educated, מעוצב, מחונךלתרבות,cultured מתורבת

das Denken thinking חשיבהdas räsonierende argumentation, טיעונית)שוקלת־וטוענת( חשיבה

Denken reasoningdas vorstellende

Denkenמדמה חשיבה

das begreifende Denken

משיגה חשיבה

Wesenheiten essences ישי־מהות ישויות,Wesen essence מהותWesenheit essentiality, essence מהותיותbekannt familiar מוכר־מכברGegenstand object מושא

אובייקט גם דgegenständlich object-like מושאייBegriff notion מושג


begreifen comprehend, conceive להשיגGedanke thought מחשבהVermittlung mediation מיצועDasein existence מציאותWirklichkeit actuality ממשות

קיום גס ר׳Subjekt subject סובייקט נושא,Prädikat predicate נשואMeinung opinion סברהSache issue, matter ענייןdie Sache selbst עצמו הענייןSubstanz substance עצםSelbst self עצמיות עצמי,für-sich for-itself בשביל־עצמוFttrsichsein being for itself היות־בשביל־עצמוan sich in itself כשלעצמוAnsichsein being in itself כשלעצמו היותBestimmung determination קביעהBestimmtheit determinateness קביעה־מסוימתbestimmt determinate קבוע־ומסויםExistenz existence קיוםGleichheit sameness, identity,

equalityהתאמה שוות,

Verschiedenheit difference, diversity נית1שAufhebung sublation ^■מה־לעלaufheben sublate לשיים־לעלaufgehoben sublated מושס־לעל שהושם־לעל,Gestalt shape תבניתEinsicht insight תובנה

מפתח

91-90 אהבה 188 61 )פילו־סופיה( הדעת אהבת

31 26 25 23 22 20 18 17 15 14 אדם36 40 59 60 62 66 67 91 94 96 99

יחיד גם ר׳ ;118 114 109 106138 אגדגציה 152 131 126 118 107 71 59 16 אובייקט סובייקט־אובייקט ממשי: יש גם ר׳ ; 162

102 86 76 40 30 28 24 20 אובייקטיבי117

151 אובייקטיביות94 אוגד

ברירות ודאות; גם ד׳ :62 39 אווידנציה118 אוטופיה

28 21 20 14 13 אונטולוגיה גם ר׳ ;183 137 134 111 אוקלידס

גיאומטריה 53 52 39 38 35 29 28 27 25 17 אורגני54 55 76 87 88 111 118 138 142 145

155 179 154 ׳אחד׳

168 130 120 118 66 אחדות 77 39-38 ו׳אמת׳ ׳ודאות׳ 30 מושאה עם הידיעה

123 56 והחשיבה היש 162 ופרטיות כלליות

142 מופשטת

המושג 173וחיים מחשבה 58

18 ( הדמב׳׳ם והמושכל)אצל המשכילוהנשוא הנושא 173

הניגודים 82 127 סובייקט־אובייקט 77 127 131

העולם 20המוחלט עם העצמי 71

התודעה 81 82107 106 y>4 102 91 90-89 82 אחר

130 התאחדות גם ר׳ ; 125 92 19 אחרות

104 מוחלטת 131 מושלמת

94 במשפט הנושא 22 האמפירי והעולם

126 117 115 86 74 45 אי־אמצעיות 87 והסתכלות

הוויה גם ר׳ ;121 חיצונית 113 כפדה

45 מוחלטת)כמיתוס( 95 מתהווה

19 והסובייקט 97 והעצמי 121 פנימית 105-104 96 פשוטה

121 120 החושים וקביעות

בערך. מרכזי לדיון מפנים מודגשים עמודים מספרי »

מפתח 194

126 53 (Ungleichheit) אי־התאמה אינסופי גם ד׳ ; 141 אי־מוגדרות

אי־מספיקות 106 110 אי־רציונליות 15 65 140

אידיאידיאלקטית כאחדות 168

אפלטונית 160 כללית 81 83

מוחלטת 80אידיאות 106

אסתטיות 181 אידיאלקם 42 45 102 104 108 159

אובייקטיבי 127 גרמני 79 83 88

דוגמאטי 160 סובייקטיבי 31 42 159 160

וקאנט 16 31 171דיאלקטי איחוד 15 25 26 61 70

איכות 54 139 159-158 163 פרטית)־מציאות) 163

אימננטי 15 45 68 82 87 97 101 166179

אץ 45 126 167 אינסופי 69 118 131

ורעה טובה אינסופיות 140 78 (J. Hyppolite) איפוליט

אלגוריתם 157 אלהים 14 71 98 178

והאדם 14לעולם אהבתו 91 92

מעצמו אחר 92 לעולם אימננטי 17 18 87

סובייקט אינו 86מוחלטת ודעת 70

האריסטוטלי לאל השוואה 18 עצמו עם מזדהה 91

ישירה תפיסה 63הודה״ הוא ״אלהים 173-172 174

אלוהות 70-62 71של עצמית הסתכלות אלוהי, 92

אלימות 107 118 152108 44 43 (Glauben) אמונה

אמיתי 16 27 28 51 100 128 134 139142

כתוצאה 95 131

143 100 54 שקרי וגם177 44 האמיתי

33 32-29 28 השלם״ הוא ״האמיתי תוצאה״ הוא ״המוחלט גם ר׳ ! 145 93-92 98 כמשפט כנושא

אמת גם ר׳ ; 177 סובייקט הוא104 102 אמנות

היסטורי גם ר׳ ;80 79 70 52 אמפירי ר׳ :116 78 75 68 59 55 34 אמפיריציזם

אמפירי ניסיק גם 127 115 109 108 106 78 63 55 אמת

128 129 130 136 144 147 143 ומציאות מושג כאחדות

30 פסוקים של אינה 132 היסטורית 139 והכוליות 128 105 53 מוחלטת

18 מטאפיסית 133-132 מתימטית

187 180 172 143 פילוסופית186 פנימית 101 33-32 28 שלמה כשיטה 183 181 והתפתחות כתהליך180 תוכנית

31 של ישותית תורה 30 של ההתאמה תורת 29 של הלכידות תורת

187 183 110-109 האנושי( אנושות)המץ 177 173 99 הלשון של אנטינומיה18 אנטלכיה

127 126 122 121 103 95־94 81 78 אני 118 95 77 הטהור 120 השכל כעקרון

16 קאנט אצל 77 מדעית לא ותודעה

חושב״ ״אני אי־ גם ר׳ ;121 105 20 דקארט אצל

פנימית אמצעיות 20 קאנט אצל

162 אנכסגורס 144 אנכסימנדרוס

174 166 157 120 25 אנליטיהפילוסופיים׳ המדעים של ׳אנציקלופדיה

37 38 62 72 99 151 156 177 180 היסוד מושגי כמערכת

195 מפתח

101 אפיקוראי 162 62 61 15 אפלטק

91 ואהבה 36 ודיאלקטיקה

95 75 והוויה 61-60 וידיעה

185 ומיתוסים 53 וסברה

126 ׳פיידרוס׳ 185 ׳פרמנידס׳

28 ותופעות האידיאות של ספקולטיבית תפיסה6ה31

169 64 57 אפריורי 123 106 ואידיאות 160 וההורה 80 מושגים126 משמה קאנט גם ר׳ ,-162 האובייקטיבי והשכל

113 אפשרות 184 77 אסוטרי

77 אקסוטרי חריגה גם ר׳ ;186 185 37 אקסטאסיס

מחוץ־לעצמו 148 139 123 62 אקסיומה

88 אקסיסטנציאליסטים 162 126 111 97 89 79 72 21 18 אדיסטו185

ניסיון גם ר׳ ;68 ארצי 127 מטאפיסית אשליה

124 105 104 אתר

181 בורות 70 ביהיביוריסטים

146 68 פ׳ בייקק, 146 133 64 20 הטהורה׳ התבונה ׳ביקורת קאנט גם ר׳ ;171 150 148

95 93 89 84 66 65 63 59 בלתי־אמצעי גם ר׳ ;158 125 124 121 106 104 97

אי־אמצעיות 122 בלתי־מותנה

186 158 144 37 סחרחורת בקכוס, 68 ג׳ ברונו,117 בריאה

אווידנציה גם ר׳ ; 149 139 138 ברירות

אידיאליזם גם ר׳ :159 115 ג׳ ברקלי, סובייקטיבי

גם ר :108 103 92 45 בשביל־עצמוכשלעצמו רפלקסיה:

184 181-180 153 גאונותhoros) 69)גבול

136 134 133 111 גיאומטריה)אוקלידית(137 138 140 141 183

25 24 גיתה 137 הדמן גלוקנר,68 גליליי

נזיל גם ר׳ :55 גמישות

Ding) 86)דבר 126 125 120 לעצמו כשהוא דבר

139 133 דדוקטיבי 131 130 106 24 )פיצול/שניות( דואליזם132

133 132 123 121 120 115 דוגמאטיזם149 160 171 183 160 העצמית התודעה של

157 דטרמיניסטי 156 128 118 103 82 55 13 דיאלקטיקה

177 185 186 36-34 * וההיסטוריה האמת מבנה גם ר׳ ;38 36 כמסע ;38 37 כמדע

דיאלקטית תנועה דיאלקטיים: מעגלים מארקס גם ר׳ ;76 מטריאליסטית

132 ו׳ דילתיי,108 104 85 77 65 53 52 20 15 14 דימר

113 115-114 117 118 168 153 דימרי־החושים

52 והגדרה181 דמיק

154-153 42 כשמש׳ בהיר pוחשב p׳ Wissen) 70 108 116 130) דעת

116 הדעת את להפיס כמסע דיאלקטיקה גם n ;39 והיחיד

33 ההיסטורי והניסיון70 עצמותית

הדעת אהבת גם ר׳ ;61 בפועל 78 אפשרותה שלילת

; 127 109 101 61 40 16 15 מוחלטת דעתעצמית תודעה גם ר׳

מפתח 196

דקאיט 20 39 40 44 55 57 75 101 105149 146 140 138 134 122 113 106

178 162דיו «

184-183 (königlicher) המלך דרך 184 (gemeiner Weg) המונית

הדרך סוף 52 161 דת 15 18 21 64 69 102 104 182

ופילוסופיה 14-13

הבדלה 130 הבדלים 84 117 118 121 122 128 139

173 169 140המוחלט בחוויית ביטול 83

פילוסופית הבנה 33-32 8 ה42 ושלינג׳ פיכטה שיטות בץ ׳ההבדל

הגדרה 52כשלעצמו הווה עצמה בשביל הווה 102 ;

היות גם ר׳ 105 98 95 86 64 45 44 (Sein) הוויה158 143 138 131 127 121 120 119

162 45 קדט־תבונית איעה

159 מאויכת ישות גם ר׳ ; 184 בלתי־אמצעית 106 בלתי־מותנית

179-178 75 ההוויה מושג 164 כמושג מתעצבת 88 45 28 כסובייקט 95 קטגוריות

17 כתהליך מהות לעומת העניין טבע של הורה

136-135 158-157 הנמצא של עצמית הולדה141 138-136 135 134 116 29 הוכחה

176 177 Erscheinung) 128 144) הופעה57 א׳ הוסרל,

גם ר׳ ;170 131 127 120 114 הושס־לעל שימה־לעל

163 91-89 היות־אחר מציאות גם ד׳ ; 158 בנמצא היות

172 159 114 97 94 92 היות־בשביל־עצמו 136 היות־בשביל־אחר

כשלעצמו גם ר׳ :113 היות־כשלעצמו

אקסטאסיס גם ר׳ : 186 היות־מחוץ־לעצמו157 155 114-113 111 המכרות

113 110 35 p wר׳ ; Erinnerung) 76)הזיכרון פנימיות

י בזיכרון הפנמה גם 99 9ה44 2ה23 מ׳ היידגר,

132 75 ההוויה ומושג 160-159 ופרמנידס

160 ההוויה ושכחת52 היסטורי

132 historisch132 geschichtlich

היסטוריה 13 15 34-33 62 63 72 74 133 ואלהים 17

האנושית 72 91 92 110היסטורי הכרח 62

ונאורות 14112 (Weltgeschichte)העולמית

ורציונליזם 11293 (sichseibstwerden) לעצמו היעשות

96 157 מדעית הכרה

147 לחומר חיצונית 136 135 17 פילוסופית הכרההכרח

157 62 פנימי 62 חיצוני

137 123 109 83 69 63 62 הכרחיות164 לוגית

164 de dicto Selbsterkennen) 104) הכרת־עצמו

182 64 46 45 42 41 י.כ.פ. הלדרלץ,91 ואהבה 45 44 מוחלטת כאחדות והוויה

44 42 והמוחלט 44 שכלית והסתכלות

44 הפילוסופיה והתחלת 43 פיצול של כעיקרון האני חהות

44 האיחוד׳ ו׳פילוסופיית 43 והוויה׳ ׳שיפוט

139 86 58 32 )אקספליקציה( הנהרה 141 מוקדמות הנחות

181 93 92 הסתכלות 165-164 פנימית אלוהית

132 בלתי־אמצעית

197 מפתח

151 139 החושים 133 92 עצמית177 פנימית 112 83 «5-64 57 44 43 33 שכלית

ספקולטיבי גם ר׳ ; 128Erinnerung) 76 114-113) בזיכרק הפנמה

שימה־לעל המכרות! גם ר׳ ;155 145167 131 129 83 הפרכה

167 151 101-100 דיאלקטית 120 65 הפשטה

160 158 טהורה 160 מעצמה עצמה של

155 136 הצבה Setzung) 88 122) עצמית

Darstellung) 58) הצגה109 י.ג. וזמיר,

87 17 הפילוסופיה׳ תולדות על ׳הרצאות150 ברמז השגה

רפלקסיה גם ר׳ : 158 עצמו בתוך השתקפות אחרות גם ר׳ ; 136 94 התאחרות

123 112 109 108 56 29 התהוות 136 135 המציאות

136 העצם 19 ועצמיות

155 עצמית 95 פשוטה

95 קטגוריות 163 ושכליות

; enthusiasm) 15 69 109 185) התלהבות מיסטיקה גם ר׳

das Bestehen) 158) התמדה Entfremdung) 92-91 126)התנכרות

תיזה־ גם ר׳ ;114 82 81 80 התפרטות אנטיתיזה־סינתיזה

22 היחיד של 155 עצמית

21 הרוח של 77 75 התפשטות 80 76 דיאלקטית התפתחות

106 היחיד של

אווידנציה גם ר׳ ודאות: 77 39 ואמת

106 בלתי־אמצעית106 והיחיד

178 149 120 החושים ניתני של 187 סובייקטיבית

160 121 עצמית160 107 105 עצמית ותודעה

זהות 159 דיאלקטית

159 היוונים אצל ולוגוס הוויה 160 159 ומחשבה הוויה

88 82 20-19 הסובייקט של89 עצמית פיכטה גם ד :84 הזהות עקרון

31 והממשי התבוני 88 82 כתוצאה

אחר גם ר׳ ; 122 116 107 91 89 24 זולת בזיכרון הפנמה המכרות: ד׳ זיכרון;

143-141 124 75 זמן 62 אל־זמני 63 היסטורי

72-71 לידה של

מדינה תרבות: גם ר׳ :122 121 96 חברה 15 אזרחית חברה

24-23 החברה מוסדות102 103 «

14 החברה תורת 101 55 חדצדדיות

חוויה 64 63 אי־רציונלית

מיסטיקה גם ר׳ ;70 והעצמי 121 חוויית־היש

166 157 95 83 81 80 חומר Stoff) 138-137 142 147 166) חומר־גלם

(inkommensurabilität) מדידות חוסר140

חירות גם ר׳ :156 102 92 71 חופש die freie Willkür) 149) בחירה חופש 122 58 57 המחשבה חוקי

59 ההיגיון סתירה גם ר׳ :36 הנמנע השלישי

115 113 70 68 67 39 38 36 20 חושים119 120 121 125 139 148 149 153

159 165 168 178 תחושה ניסיון: גם ר׳ :68-67 חושני118 חיים

מפתח 198

156 אימננטיים 15 היומיום חיי

60 ממשיים פרקסיס גם ר׳ ;66 26 מעשה חיי

67 65 59 ע^ותיים 180 156 חסר־חיים

חינוך 36 אפלטוני55 דיאלקטי 180 179 דיאלקטית לחשיבה 59 רציונלי

Bildung) 60-58 111-109) חינוך־לתרבות114 119 121 180

117 102 96 74 חירותהדיא התהליך של הסיום כשלב האדם 22 לקטי

ואילך 138 126 75 חלל גם ר׳ ;186 142 מחוץ־לעצמו חריגה

אקסטאסיס 89-88 19 מעצמו הסובייקט של חריגה

לשכל מעבר הפילוסופיה של חריגה84 הרגיל 66 65 מעצמו הרוח של חריגה

הטהור האני גם ר׳ ; 117 87 77 64 חשיבה120 אנליטית

177 176 174 166-165 דיאלקטית 59 דיסקורסיבית

158 והוויה122 טהורה

176 ואילך 167 166 טיעונית 170 מדמה

ואילך 167 משיגה 83 נחותה

57 בעצמה מתעניינת לא ;176 172 171 ספקולטיבית

176 ספקולטיבית 57 פנימית פילוסופית

174 166 פרדיקטיבית 166 165 58 צורנית 166 תוכנית85 חשיבה צורות סילוק

122 103 97 96 25 טבע שפינוזה גם ר׳ :86 ואלהים

111 110 לא־אורגני

חריגה גם ר׳ ;68 טרנסצנדנטי87 מאלהים שולל שפינחה

episteme) 56 61-60 83 124 145) ידיעה146 160 165 175

25 אנושית90 מושגית

133 )קאנט( נתונים מתוך 133 )קאנט( עיקרים מתוך

137 מתימטית 18 17 היש של עצמית 127 100 98 56 בפועל

164 23 פילוסופית 130 שקרית

167 166 יהירות118 יופי120 113 111 110 105 96 72 40 יחיד

121 189-188 כולל יחיד וגם 112 110-109 כללי

קאנט אנושות: גם ר׳ ;170-169 39-38 המתפלסף

111 106 מוחלטת כצורה 138 )מתימטית( יחידה159 ייחוד 119 104 העצמי יסודו

63 44 פ.ה. יעקובי, 123 105 104 58 ממשי יש

164 123 122 רוחניות ישויות משיחיות גם ר׳ ; 187 73 14 ישוע 67 64 61 58 32 31 24 23 22 18 ישות

86 95 97 102 103 104 105 118 121הוויה גם ר׳ ;123 122

65 כאוס 70 טהור כוח

118 חיובי das Ganze) 145) הכול־השלם

169 168-167 164 150 כולות 53 32 אורגנית

32 דבר חסרת אינה התרבות באמצעות עצמית והבנה

23-22 האנושית 22 מתהווה

169 כולל155 אמפירית ככגת

199 מפתח

15 כלכלה 184 155 120 115 93 92 87 51 כלליות

170 162 )הוויה( סתם 162 קבועה־ומסוימת

120-119 שכלית מתימטיקה גס ד :ואילך 162 138 80 כמות

גם ר׳ :113 108 103 92 91 כשלעצמו מופשטת מהות

(An-und-für-sich)כשלעצמו־ובשביל־עצמו102

154 הספיר״ ״למת 154 הסר־הצורה לוק

128 77 27 16 15 לוגוס 57 מבנה לוגי,

לוגיקה 162 16 ״אובייקטיבית״

90 89 76 64 35-34 28-26 דיאלקטית ואילך 145 הפילוסופית כמתודה35 דינמית 142 111 76 28 27 26 צורנית

161 16 ״סובייקטיבית״ 36-35 הצותית ללוגיקה בניגוד

74 מבנה לולייני, 146 101 68 57 55 ג׳ ליק, 102 73 לידה

72-71 של זמן 169 159 96 ג.ו. לייבניץ,

Studium) 165) לימוד אחדות גם ר׳ ;30 לכידות129 ג.א. לסינג,

156 151 מאגנטיזם16 ק׳ מארקם,

54 הפילוסופיה׳ לתולדות ׳מבוא 188 164 101 64 54 מבטחה

160 מבטחות של דוגמאטיזם סברה גם ר׳ ;114 מדומה80 מדינה

72 24 23 המדינה מוסדות Wissenschaft) 43 61-60 63 80-77) מדע

100 104 109-105 123-122 124 127145 150 155 185 186 38 37-36 34 21 2ה17 16 הלוגיקה׳ ׳מדע

45 62 63 72 87 91 93 95 100 103 120 123 135 138 145 156 158 162

163 168 177 123 90 60 52 27 25 הנסיוניים המדעים מכאניקה שכל; גם ר׳ ;180 147

125-124 התודעה של הניסיון מדע 135 129 122 102 98 92 74 69 66 מהות

138 177 91 90 מופשטת

136 22 פנימית שכל גם ר׳ ;54 שכלית תבונה גם ר׳ :34 22 תבונית

165 72 71 61 צרפתית מהפכה 102 74 68 39 16 מודרניות

118 מוות 121 103 95 84 66 65 45 44 14 המוחלט שלמות: כוליות: התהוות: גם ר׳ ;154

השלם״ הוא ״האמיתי23 וההיסטוריה

46 27 18-16 ״המוחלט־כסובייקט״88-85 90 98 99 100 145 72 של עצמי מימוש 87 85 כעצם 102-101 17 כווח

93 90 46 33 29 17 כתוצאה Unbedingtheit) 122)מוחלטות

das Bekannte) 78 115 116)מכבר מוכר117 « 112 110 96 95 94 92 90 55 54 מומנטים117 118 121 124 125 127 128 131 132 134 136 143 145 151 155 שפינתה ר׳ מוניזם;

24 דיאלקטי 173 111 מוסיקה

111 מוסד לעצמו כשהוא הדבר גם ר׳ : 125 המופשט

130 127 126 מושא125 124 מושאיות

114 104 99 68 67 64 63 60 53-52 מושג122 127 138 140 142 153 155 182

17 קאנט של חושב״ וה״אני 186 177 163 103 הטהור 180 היסוד מושגי מערכת75 פשוט

176 עצמו אל שיבתו14 התבוני169 127 עצמיות דמוי כתוכן

מפתח 200

52 נטול־המושג 89 הרפלקסיה מושגי157 מחשב

159 131 123 122 113 מחע^ה 163 158 65 הלא־אמצעית בפשטותה

(Gedanken) מחשבות 155 124 דוגמאטיות

129 124 123 121-120 117 קשיחות אקסיומה גם ר׳ ;168 148

14 דתית מטאפורה 152 150 128 מטאפיסיקה

16 ביקורתית)אידיאליסטית( 162 16 דוגמאטית

139 מטריאליזם84 70 69 66 63 60 26 25 15 מיסטיקה

91 144 149 154 176 181 Vermittlung) 75 94 110 119 127)מיצוע

95 89 88 45 עצמי מכאניסטי מדע !141 140 55 מפאניקה

96 97 118 מלחמה

123 ממלכת־צללים156 127 102 95 74 65 17 16 ממשות157

73 מושלמת שאינה 83 54 18 בפועל

72 היסטורית שליע גם ר׳ :88 ממשות חסרת

121 טהורה 113 אפשרות למדרגת ירדה

25 מעיינת 118 רוחנית

107 התודעה 143 97 ממשי

139 חללי אינו 175 173-172 הכללי״ הוא ״הממשי

אריסטו גם ר׳ ; 162 97 בלתי־מונע מניע 111 65 מסורת

103 102 עצמית מספיקות 89 58 מסקנות

122 97 96 90 מעגליות 176 156 148 122 דיאלקטיים מעגלים155-154 המעולהDasein) 17 54 75 95 103 113) מציאות

114 115 116 117 118 119 120 122

123 130 135 138 142 143 136 124 אמפירית

30 ואמת 124 בלתי־אמצעית)מוחשית(

163 פרטית ; 132 יחידיית164 לוגית

159-158 האיכות וקטגוריית 126 למהות שווה

128 123 117 89 70 63 34 31 15 מקרי132 137

מקריות 62 האדם 71 התוכן סברה גם ר׳ ; 165 81 מדאית־עץ

166 91 90 משחק 72 משיחיות

משפט 179 177 172 98 נשואי)פרדיקטיבי(

173-172 99 ספקולטיבי 100 משפט־יסוד

142 משך 98 58 55 משמעות

118 כוללת 32 וכוונה

מתודה 146 אפריורית

149 133 גיאומטרית 139 133 דדוקטיבית

159 חיצונית 164 מדעית

148-147 מתימטית 166 ואילך 145 פילוסופית

136 135 134-133 36 29 27 מתימטיקה מתודה גם ר׳ ;142 141 140 139 138

לוגיקה מתימטית: מתודה דדוקטיבית: מתימטית אמת שכל; צורנית;145 141 מיושמת

גם ר׳ : 120 107 80 78 72 65 14 נאורות רציונליות

14 ודת נאורות182 78 נובאליס

178 ואילך 168 99 98 תחבירי נושא משפט גם ר׳ ; 179169-168 נייח

201 מפתח

151 121 120 54 נזיל 185 ניאו־אפלטוניזם

81 ניגוד 103 דיאלקטי

144 פ׳ ניטשה, 120 113 111 ניכוס התנכרות גם ר׳ : 125 ניכור125 ניסיון

141 78 68 33 אמפירי 113 החיים

165 72 71 61 נפוליאון 187 39 23 נפש

155 עצמה מניעה אל־זמני זמן גם ר׳ !98 נצחי

85 73 25 14 נצרותואילך 168 156 151 98 נשוא

פרדיקציה: גם ר׳ ; 179 ומהות כמושג משפט

170 כללי 126 נשמה

121-120 נתוני־חושים

89-88 ז.־פ. סארטר, גם ר׳ : 175 166 129 96 61-60 53 סברה

דימוי98 97 93 86-85 82 19 17 16 סובייקט

99 100 103 118 119 120 126 129 131טהור״ ״אני גם ר׳ ; 179 169 152 134

ופיכטה קאנט אצל 61 24 ואובייקט כסובייקט המוחלט

העולמית וההיסטוריה112 (Weltgeschichte)

178 87 85 טהור 171 היודע

21 והתפרטות 163 העצם את כולל 110 האנושי והמץ קאנט גם ר׳ :71 מכונן

119 והשלילי 97-90 קיום תבנית

131 126 106 85 74 24 סובייקט־אובייקט 151 127 115 114 45 17 סובייקטיביות

107 105 סולם 69 66 סופיות :131 118 סופי

71 וקאנט

183 סופיזם 183 36 סוקראטס101 סטואיקן

מספיקות־ גם ר׳ ; 103 102 88 עצמו סיבת עצמית

55 סינכרוני174 57 סינתטי 157 150 131 81 37 24 16 סינתיזה

141 סינתטי יסוד 68 סכולסטיקה

156 150 סכימאטיזציה154 150 80 סכימה

155 150 57 אפריורית 155 154 151 חסרת־חיים

179 176 164 128 83 6ה31 31 ספקולטיבי185

173-172 99 ספקולטיבי משפט177-176

128 ספקולציה ר׳ ;131 96 93 83 81 64 55 53 סתירהאי־התאמה גם

122 94 81 55 36 27 26 הסתירה חוק133

55 התודעה על־ידי נתפסת% 122 82 22 עצמית

96 עובר 125 122 121 118 106 96 18 17 15 עולם

130 30 התבונית והמהות

22 אמפירי עולם 188 הבא עולם 73 74 חדש עולם

161 72 התבונה׳ ׳עורמת 60 העניץ עומק ;Sache) 57-56) עניץ87 86 85 81 71 69 67 65 17-16 עצם

92 95 101 102 103 111 119 122 125 שפינוזה גם ד׳ : 163 158 152 130 126

120 נחשב ; 120 חושב סובייקט גם ר׳ 5 88 חי

171 קשיח מושאי כיש 26 של לוגיקה

169 נשואים כמערכת 162-161 אובייקטיבית הורה כעקרון

159 העצם קטגוריית

מפתח 202

125 114 108 103 102 רוחני 88 87 86 67 66 עצמית

103 תודעה־עצמית חסרת111 105 103 89 86 70 67 65 59 עצמותי

£ 2 7

131 125 117 115 97 70 (Selbst) עצמי 178 169 166

וריק חושיי כ׳אני׳ 178 הכללי 116

והמקובע המושאי 171169 168 ( )סובייקט כנושא

עצמיות 19 107 115 130 168עקרון

קאנט של האידיאליזם 16 102 166 ( ההיסק השרירותי)פעולות ההנעה

החופש 71 הלכידות 30

הממשות 108-107 הנאורות 72

הסתירה 122 150האימננטית הפילוסופיה 25

הפיצול 118 הדוח 102 103הרציונליות 66

השילוש 150 השכל 120

השליליות 118המוחלט של העצמית התודעה 87

עצמית תנועה 126 116 100 92 80 (Grundsatz) יסוד עקרון

148111 הדיברות עשרת

-119 103 102 )המודרנית( החדשה העת120 162

120-119 העתיקה העת

28 פוזיטיביזם 136 133 פודטיביסטי

75 70 פחיטיביסטים 75 פוטנציאל

103 74 פוטנציאלי 70 פוטנציה

169 פוסטמודרניזם 153 152 151 150 84 83 81 41 פורמליזם

164

102 96 45 פיוס126 ׳פיידרוס׳

72 45 44 43 41 33 27 16 י.ג. פיכטה,79 80 85 87 88 100 116 150 151

154 160 159 42 ואידיאליזם

43-42 על היגל ביקורת 82 הסובייקט מבנה

180 קטגוריות על כמבוססים המדעים 84 42 הזהות עקרק

81 42 פורמליזם 150 110 81 79 4ה27 המדע׳ ׳תורת

152 81-80 42 27 תיזה־אנטיתיזה־סינתיזה

102 99 98 91 74 70 57 47 23 פילוסופיה105 107 109 123 133 136 138 139 גם ר׳ ; 181 180 177 176 157 153 142

רפלקסיה פילוסופית! ידיעה 188 בפועל כדעת

14-13 ודת 18 הישות של עצמית והבנה

מוחלט רוח גם ר׳ ;74 שהושלמה 148 133 התבונה של עצמית כהנהרה

62 מדע לידי היעלותה 26-25 קיום ואופן כחוויה 180 מתוכן ריקה צותית לידיעה נחשבת

74 61 הפילוסופיה סוף 164 128 ספקולטיבית

183 ועיצוב חינוך כתהליך גם ר׳ :45 44 האיחוד׳ ׳פילוסופייתהלדרלץ 177 156 72 31 המשפט׳ של ׳הפילוסופיה 153 151 138 78 38 25 טבע פילוסופיית

שלינג גם ר׳ ; 182 141 פיסיקה

91 פלוטינוס 189 דיאלקטי פלורליזם

42 37 36 34 22 הרוח׳ של ׳פנומנולוגיה62 63 65 66 70 72 73 77 79 93 100

103-102 105 106 107 108 109 110 112 120 124 127 133 135 144 145

156 176 177 186 187 189 גם ר׳ ;182 177 163 123 70-69 פנימיות

פוטנציה טהור: כוח מהות:25 24 פנתיאיזם

203 מפתח

פעילות 143 136 131 חיצונית

97 תכליתית 99 98 94 88 6ה31 פרדיקטיבי/פרדיקציה

52-51 פרטי 162 קבועה־ומסוימת פרטיות

Fries) 150)י.פ. פריס, 159 117 פרמנידם

186-185 ׳פרמנידס׳ מעשה חיי גם ר׳ ; 108 )פעולה( פרקסיס

105 96 פשוט 155 106 104 98 97 88 87 26 פשטות

160-158 162 163

150 103 92 76 צורה 112 היסטורית 111 מוחלטת 120 מופשטת

110 קונקרטית178 הנשואי( המשפט )של ריקה

137 129 79 ולטר קאופמן, 42 39 33 6ה31 30 21 20 16 ע׳ קאנט,54 71 77 78 79 80 81 85 86 87 96

100 105 120 122 148 151 157 171 אפריורי גם ד׳ ; 172

160 159 122 102 31 16 ואידיאליזם171

132 היסטורית ואמת 40-39 33 וסינתטי אנליטי 181 וגאונות 57 החשיבה וגבולות

178 המשפט מצודות הקטגוריות וגזירת160 ודוגמאטיזם

דבר גם ר׳ ; 125 56 כשלעצמו והדבר 134-133 תבונה והכרות

83 64 שכלית והסתכלות 88 והצבה 58 והצגה

185 והתלהבות 141 והזמן

138 והחלל 109 הכללי והיחד 139 133 דדוקטיבית ומתודה

61 וידיעה סברה

150 השילוש ועקרץ 61 הפילוסופיה סוף ורעיון

54 ההיסטוריה׳ של והפילוסופיה ׳קאנט132 133

133 80 79 המטאפיסיקה׳ וחידוש ׳קאנט 91 קבלה 72 א׳ קוז׳ב,

162 קוסמוס122 121 117 95 80־79 55 30 קטגוריות

גם ר׳ ;157 153 152 145 135 128 123 קאנט אריסטו:

das Fixe) 122) קיבוע Existenz) 54 104 105) קיום 122 אובייקטיבי קיום

105 40 ס׳ קירקגור,15 קלוויניזם

107-106 ה־ נקודת דאות,124 101 100 96 90 59 56 33 ראשית

158 97 תכלית׳׳ היא ״הראשית

183 רגש99 מ׳ רחן, 104 103 95 75 73 72 69 68 66 הרוח

111 114 118 119 122 124 155 « 102 24 האובייקטיבי

14 והאלהים 25-24 והטבע

189 70 21 התפרסותו 24 והחברה והמדינה

125 110 104 66 65 25 לעצמו המודע 102 74 18 15 14 המוחלט 125 כמושא 15 והעולם

115 פרטי Zeitgeist) 23 112 187 188)הזמן רוח

189 Weltgeist) 112) העולם רוח

154 122 120 103 102 66 25 רוחניות 104 טהורה

Erbauung) 67 68 69) רוח רוממות גם ר׳ ;182 149 79 67 66 43 רומנטיקה שלינג

129 רוע171 160 דוגמאטי ריאליזם

מפתח 204

138 ריבוי Erbaulichkeit) 70 91 179) הדוח רימום

18 רמב״ם 185 10? רנסנס

74 רסטורציה 98 95 94 90-89 69 66 65 45 רפלקסיה102 103 104 105 112 114 157 158 הרפלקסיה: מושגי עצמותי: גם ר׳ ;167

בשביל־עצמו 160 157 134 99 90 89 57 חיצונית 90 )אונטית( ישותית מיצוע גם ר׳ :161 157 92 89 פנימית

ההיות־אחר בתוך עצמו של רפלקסיה דיאלקטית לוגיקה גם ר׳ :90

149 דקארט אצל רצון 63 59 55 43 40-39 רציונליזם רציונליות,

מודתיות גם ר׳ ;112 111 107 78 6491 רצינות

163-162 161 160 158 לעצמו שווה 159 130 82 שורון

140 במתימטיקה 130 אי־שוויון

Gleichheit) 130 139 142) שוות 131 שוות־מתהווה

131 שוות חוסר 181 137 16 א׳ שופנהאור,

130-129 שטן 90 85 56 53 52 בעלמא שיחה123 121 104 100 62 54 33 שלמה שיטה

146 144 131 129 האמת שיטת (System der Wissenschaft) המדע שיטת

פיכטה גם ר׳ ;124 116 38-37 Aufhebung) 10 15 26 74) שיימה־לעל

76 176 הטיעונית החשיבה של 119 117 103 95 85 29 השיטה של125 145

הושיט־לעל גם ר׳ 181 173 99 שירה166 54 52 25 14 שכל

;נסיוניים מדעים גם ר׳ ; 162 כאובייקט 118 שלילית באנרגיה צורנית לוגיקהואילך 180 149 115 הישר

77 והמדע 118-117 השלילה מקור

58 סיבתי 118 הפיצול כעקרק 156 נחותות שכל צורות 78 71 70 66 64 60 55 52 43 צורני

104 122 149 152 157 161 170 77 וקאנט

163 אובייקטיבית שכליות 106 מדעית ותודעה 31 ספקולטיבית ותפיסה

79 78 פ׳ שלגל, 129 118 117 115 114 101 64 שלילה

131 85 דיאלקטית

159 144 124 הדדית 76 36 29 כפולה( חוזרת)או

22 התבונית המהות של 163 120 18 עצמית

19 והסובייקט 130 129 128 126 121 119 91 השלילי131 143 167 168 142 136 126 119 118 94 89-88 שליליות155 163 167

97 טהורה 83 80 79 78 45 41 21 16 פ.ו.י. עזלינג,91 151 153 154 184

66 ואנטי־מושגיות181 והגאק

84 83 64 6ה31 שכלית והסתכלות 83 ממשית וידיעה

188 ביסוס חסרות ומבטחות 87 84 כזהות האני ומבנה

185 87 84 65 63 57 ומיסטיקה 25 )רומנטיציזם( הטבע ופילוסופיית

152 6ה31 24 ופנתיאיזם

84 43 42 היגל עם קרע157 146 136 92 75 56 29 שלם

התהוות גם ר׳ ;164 128 123 אורגני 158 הפשוט

154 104 93 שלמות 42 26 25 22 20 17 16 15 ב׳ שפינתה,

44 57 72 85 86 87 88 91 102 103 117 134 138 144 146 149

205מפתח

146 השכל׳ תיקק על ׳מאמר80 מקיף ומדע

גם ר׳ !162 דוגמאטית ומטאפיסיקה כעצם המוחלט

25 ונטורליזם 87 3ה25 אחרים׳ וכופרים ׳שפינתה

132 131 130 128 119 118 53 51 שקר שליליות גם ר׳ ;143 136

143 130 שקרי54 בהדצדדיותו שקרי

106 66 60 54 53 52 43 25 22 14 תבונה107 180

120 דיאלקטית הוא תבוני שהוא )״מה וממשות

31-30 ממשי״.״( 61 עצמה את מנהירה

96 תכליתית כפעילות 171 163 תבוניות

תבנית 138 אורגנית

קאנט גם ר׳ ;57 אפריורית 62 היסטורית

133 כוללת)טוטאלית( 112 המדע

תהליך דיאלקטית תנועה גם ר׳ ; 116 דיאלקטי 110 72 71 היסטורי 35 17 תכליתי

תודעה 157 חושבת109 חושית

120 107 106 78 יומיומית)טבעית( 113 105 77 21 היחיד של

שכלית הסתכלות גם ר׳ :86 83 לוגית

105 102 מתנסה 105 104 90-89 87 71 21 18 עצמית

107 108 161 124 112 102 67 61 25 הרוח של מוחלטת דעת גם ד׳ ; 125

158 108 פילוסופית 118 בה קרע

123 119 114 113 108 103 34 33 כן1ת130 136 137 150 155 156 157 158 160 164 166 167 168 169 173 175 178 115 108 תחושה

144 92 תיאודיקיאה137 134 תיאורמה

גם ר׳ ;81-80 27 תיזה־אנטיתיזה־סינתיזהפיכטה

138-137 97 96 90 89 73 תכליתי 96 88 80 73 37 36 29 24 18 17 תנועה

97 104 106 116 117 122 132 134 139 145 156 169 179

167 166 55 53 אימעטית 129 123 99 88 הדדית( דיאלקטית)גם

155 176 177 169 100 הלוך־ושוב

88 עצמית הצבה של 124 המושג של 177 המשפט «ל

176 נגדית 125 העצם של

185 126 עצמית 73 הרוח של 168 חושבת תפיסה

31 ספקולטיבית 161 נקודת תצפית, 177 110 75 65 23 תרבות

17 ואלהים

היגל - הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח

Documents