החברה הישראלית –מעגלי השייכות אפשר ביחד | –מסע העשור תשע"ה: נפגשים בשביל ישראל

"ביתא ישראל"יום – 30.3.15, תשע"ה בניסן 'י, שני ( יום30

שלושים שנה ל"מבצע משה"

!בקר טוב ◄

מקום מגורים ומשהו שאתם יודעים על "מבצע משה"?הציגו את עצמכם: שם,

הזה מוקדש לקהילת 'ביתא ישראל', קהילת יהודי אתיופיה. זוהי הקהילה היהודית היחידה היום

,בעולם כשהיא מנותקת מכל שאר קהילות ישראל קיימה לאורך יותר מאלפיים שניםבעולם שהת

הצליחה לשמור על יהדותה.בכל זאת ובתנאים קשים ובסביבה עוינת,

למסע רגלי מאתיופיה מחצית שנות השבעים של המאה העשרים יצאו רבים מבני הקהילההחל מ

נוצר באמצעות לסודאן, הסמוכה לאתיופיה, לאחר ששמעו שניתן להגיע לישראל בדרך זו. באותו זמן

הגיעו בהליכה רגלית עד לגבול סודאן, . אלפים מיהודי אתיופיהבסודאןקשר עם בכירים ""המוסד

הובלו העולים ממחנות אלה 1984 - 1977והמתינו שם במחנות זמניים עד להובלתם לישראל. בשנים

יהודים 5000-ישראל כבמסגרת זו הגיעו לומטוסים. חיל הים הישראלי לישראל באמצעות ספינות של

לאחר . והתקפות שודדים רצחניות רעב ,יהודים ממגפות 4000-מסוכן בו נספו כ מסעמבני העדה, לאחר

בצע "משהתברר שסכנה מרחפת על העולים השוהים במחנות, הוחלט על העלאה מואצת שלהם, ב

טיסות במטוסים שהיו שייכים לחברת 35 ו בהצלחהצעוב 1985ועד ינואר 1984מבר בין נוב .משה"

עולים נוספים. 7,000לישראל ו באוהגי ג'ורג' גוטלמן, ניצול שואה, ובל-התעופה של המיליונר היהודי

ת ופר לפני כחמש שנים לסטודנטית אסנס, כפי ש76-טע מסיפורה של ו' בת הלפניכם ק◄

:קטע מהראיוןראו יחד את היקטפטה, שראיינה אותה במסגרת לימודיה במכללת אורנים.

...שמענו שמועה בכפר, כמובן השמועות עוברות מפה לאוזן, שיש אפשרות לעלות לירושלים. יש דרך שנוכל להגשים את החלום. משם הדרך בטוחה. כדילהגיע לסודן קצרה

והתחלנו את המסע. 1981ב רפתי למסע עם ילדיי. יצאנו מאתיופיהרוב הכפר כבר התכונן לעזוב. הצטמידע מדויק היה להם כך ידעו את תפקידם מצוין. על ל בסודיות רבה. אלה שהיו ממונים הכול התנה

א.ט.( שיביאו את הקהילה עד סודן. –)הסוכנות מירושלים נשלחו על ידי היהודים הם ושלוש בנות ושמונה נכדים באו איתי. כמובן שלילדים הקטנים לא אמרנו שום דבר שקשור למסע.

השארתי שני ילדים שלי באתיופיה עקב חוסר התקשורת. חשבתי שהם יצטרפו עם הזמן, אך זה לא מהר. המסע לירושלים היה מאוד קשה. הלכנו בלילות, פחדנו פחד מוות מהשודדים. כל כך קרה

כו וסתמנו להם את הפיות שחס וחלילה לא נחשף לאויב האכזרי. היו מקרים שבחורות הילדים בצעירות נאנסו על ידי הסודנים או שהיו לוקחים אותן שיעבדו אצל נשותיהם. זה היה מאוד מפחיד

וטראגי עבורנו. הגיע הרגע שחששנו ממנו, השודדים שללו מאיתנו את המעט שהיה לנו ונשארנו בנוסף הצמא והרעב הכחיד כמעט את כל הנכדים שלי. חמישה מהם נפטרו. קוששתי בידיים רקות.

עצים ומכרתי על מנת לתת לילדיי בסיס לחיים, שזה מים וקצת אוכל. מסע הייסורים נגמר. לילה אחד העלו אותנו על מטוס ללא ידיעה מוקדמת. אחרי כמה דקות אמרו

לים' ואז הבנתי שזה האנשים שלנו, יהודים משהו בשפה שלא הבנו בכלל, אבל שמעתי 'ירושמירושלים. צהלה ושמחה לא כל כך הייתה שם, כי רובנו היינו חולים ומאוד חלשים וגם התאבלנו על

יקירנו. אפילו קבורה לא הייתה להם.. זה כבר היה במרכז ות נפשה. החלו לטפל בנו במסירים. לקחו אותנו לבית חולים בנהריהגענו לירושל

ה. חזרתי לעצמי קצת ואז כל הסיוט שעברתי במשך התקופה הזאת חזר אלי. שנתיים היינו קליטבסודן ולא הצלחתי להעלות את כל הנכדים שלי. כשאני חושבת קצת אחורה, הייתי רוצה להתעורר

עכשיו ולגלות שזה היה רק חלום רע.לא היחידה בכל האסון הזה. שאני יודעתאיזו עדה השאירה את הדבר הכי יקר לה ללא קבורה? אני

כשהייתי ילדה היו מספרים לנו . עדיין ן זכרואין לה יש אלפים כמוני, יש משפחות שלמות שנעלמו שם סבלו עד כדי כך כמונו...לא שמעתי ש שנה במדבר. אפילו שם 40 לכובני ישראל שיצאו ממצרים וה על

סיפורה המופלא של יהדות אתיופיה יש לכם רעיונות כיצד ניתן להביא לחשיפה רבה יותר של◄

בחברה הישראלית?