אני הולך למות, הוא אמר

רבקה רז

2009זוכה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם לשנת

בניית מצגת ועיצובה:שץ שרית

"אני הולך למות, הוא אמר" הוא סיפור חיים המועצם באהבת נפש. סיפור המגולל

בצימאון אינסופי לחיים – מאבקים והתמודדויות שבחיי שעה, אף כי שם הספר מעיד

כי החיים קרבים לסיומם. הנופים, עונות השנה המתחלפות, הדיאלוג הפנימי הזורם,

הכאבים והכמיהות מתוארים ביד אמן ונוסכים הווה מתמשך אחד.

. 2009הספר זכה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם לשנת , ספרית הפועלים.2011הוא יצא לאור בשנת

מנימוקי השופטים:  "אני הולך למות הוא אמר" הוא קובץ שירי פרידה מאהוב שאיננו עוד בין

החיים. במובנים מסוימים זהו ספר מסע. מסע אל העבר, אל תחנות ההיפרדות ואל צומת ההכרה בכך שהזמן אוזל. אך זהו גם מסע אל

העתיד, אל הזמן שאחרי המוות, זמן האבל, זמן ההשלמה, זמן מציאת הנוכחות החסרה המתגלמת ביופיו המתחדש של העולם.

.26המצגת מביאה פרק אחד בלבד מתוך הספר – פרק

לא, לא יכולת לבחור מקום פיוטי מזה כדי לנוח, לא יכולת לבחור מרחב מתאים מזה כדי להתחבר אל האדמה,

אל הנוף שכה אהבת, לא יכולת לבחור פינה רומנטית מזוכדי שניפגש.

האם היה זה לפני שנה, בתחילת הסיבוב השני של הטיפולים, שעה שהתיישבנו במטבח לארוחת הצהריים –

שניצלים ותפוחי-אדמה מטוגנים, כמו שאהבת )אז עוד יכולת לאכול(+, שאלת פתאום – האם תתנגדי, פתחת ואמרת, יהיה איכפת ל,ך

כך סתם, כבדרך אגב ובלי הכנה מוקדמת, האם תתנגדי אם אקנה לי, בכפר תבור, שבו כל כך אהבנו לשהות

בבית הישן עם התריסים הכחולים ועץ הזית העתיק בחזית, המשקיף על חלקת פרגים )זוכרת?(, ושדות חיטה מוזהבים,

ומטעי אפרסקים פורחים בוורוד, שם, בפתוח, מתחת לכיפת שמיים ענקית, שם לרגלי התבור,

האם תתנגדי אם אקנה לי חלקה בבית-הקברות?

לא, לא יכולת לבחור לך בית ונחלה יותר פיוטיים מאשר כאן,במעלה הגבעה, בצל האקליפטוסים העתיקים,

או יום נעים ומבטיח יותר מאשר באמצע האביב – .וה בידידים משכבר הימים מלו

.עים מלהספיד, לפי בקשתך המפורשת, מנוכשאתה מלווה בצלילה הנוקב והמתפרץ של חצוצרה יחידה,

קול בודד הקורע את הנוף הפתוח, רחב ידייםקול המשמיע את הצלילים שלך.

כשחיברת אותם, לפני שנים, האם חשבת על הלוויה שלך?ברגע זה נישאים הצלילים שלך על פני שדות חיטה ירוקים

ואחו מתגלגל, מטפסים על המדרונות הסלעיים של הר תבור...הקשב! אתה שומע?

זו החצוצרה ששרה את שירך, חורשת את אדמת הגליל שטופת השמש בשיר הגעגועים שחיברת. הנה היא מחבקת אותנו,

החיים עדיין – שמצטופפים עכשיו סביב סלע הגרנית שנעקר ממקומו בהר כדי לחבור אליך ולסמן את ביתך החדש

שבבית-העלמין העתיק, העשיר בצמחייה ופריחה – מקשיביםלנפשך שרה.

הקשב!כיצד הצלילים ממריאים, איך הם פורשים כנפיים

ומרחפים מעל השדות המנוקדים בפריחה,ואיך הם מחבקים את סלעי הגרנית,

ונישאים אל פסגת ההר לחו0ג את הדר העולם.

לנשארים, המוות לעולם אינו דומם.  

אך באותו יום שישי, האחרון, שררה דממה.הלכנו על קצות האצבעות.

כבר לא שאלת, לא מחית. לא הוצאת הגה.שתקת.

כמו התקיימת בעולם אחר, כולו שלך,שאליו לא הייתה לנו דריסת רגל.

המתנת לכניסת השבת,והלכת

בשקט בשקט.

בחשכה מושיטה את ידילצד השני של המיטה.

הוא מלא בךשאיננו.

רבקה רז, ילידת הוד-השרון, חיה בתל אביב ובניו יורק, מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בתל אביב ובירושלים ומלמדת ספרות אנגלית באוניברסיטת

PACE .בניו יורק. ספריה ראו אור בארץ, בארה"ב, בספרד, בשוויץ ובהולנד כתבותיה על אמנות, ספרות ותיאטרון ראו אור בעיתונים ובכתבי עת בארץ,

בהולנד, בנורבגיה ובארה"ב. הציגה "פיסול בספרים" בתערוכות יחיד בתל אביב, ניו יורק ואמסטרדם.

, ופעמיים בפרס אקו"ם ליצירה 2001זכתה בפרס ראש הממשלה לשנת . 2009 ולשנת 1995בעילום שם לשנת

לרכישת הספר "אני הולך למות, הוא אמר", ספרית הפועלים

לאתר של רבקה רזrebeccarass.com