ובחרת בחיים מחשבת ישראל - לתלמידי

חטיבת הביניים והחטיבה העליונה בבית הספר

הממלכתי מחברים: אריאל אביב

וענבר גלילי-שכטר :ריכוז התוכנית והעריכה

צילה מירון-אילן, מפמ"ר מחשבת ישראל

יועץ מדעי: ד"ר יונתן כהןגרפיקה: גדעון קייך"הוצאה "מעלותירושלים, תשנ"ט

פרק א'"מים לשניים" - חיי מי קודמים?

מצגת לשעורים בספר הלימוד "ובחרת בחיים – ערך חיי 1980אדם בתרבות ישראל", ת"ל תש"ם

מרטין ססלר, בית החינוך "נופי הבשור",

בית יציב – מרכז השתלמויות מורים

אוניברסיטת בן-גוריון, המחלקה למחשבת ישראל

המסע של ראובן ושמעון לטומבוקטו

אילו תהיות מעוררת הבחירה של ראובן?

:אנחנו קוראים בתלמיד הבבלי

שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים. אם

שותין שניהם, מתים ואם שותה אחד מהן, מגיע לישוב.

דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד

מהם במיתתו של חבירו.

עד שבא ר' עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך, חייך קודמים לחיי

חבירך.

בבלי, ב"מ, ס"ב, ע"א

........... האם נהג ראובן על פי

הדין?

אלו שאלות מעוררת הברייתא בבבא מציעא?

..........

אחד העם תומך בעמדת רבי עקיבא

האם יש להסכים עם אחדהעם?

.

.

.

.

.

.

.

בן פטורא האלטרואיסט, אינו מוקירחיי אדם כשהם לעצמם, ונוח לו

שיאבדו שתי נפשות במקום שמלאך המוות אינו דורש אלא אחת, ובלבד

שינצח רגש האלטרואיזם. אבל מוסר היהדות מסתכל בדבר

מתוך השקפה אובייקטיבית. כל מעשה שיש בו איבוד נפש – רע

הדבר, אף אם הוא יוצא מתוך רגש טהור של אהבה ורחמים. ואף אם

הנפש הזאת היא בעל המעשה עצמו.

ובעניין שלפנינו, שאפשר להצילאחת משתי הנפשות, חובה מוסרית

היא כן להתגבר על רגש הרחמים ולהציל, את מי? ..מי שהיכולת בידו

להציל את עצמו.

אולי עמדת דמיאל היא הנכונה? ישתו שניהם ....... את הטיפה

האחרונה ישתו שניהם, ואל יראה אחד במיתתו של חברו...יש משהו שהוא נורא מן המוות. יש משהו,

שאיתו ואחריו, כל החיים אינם כדאיים. ישתו שניהם, ובכיבוש

העצמי הזה ניצחונו של האדם, והוא מן המעשים הנוטעים בנו

את האמונה באלוהים שבאדם... רחמי הלב, רחמים ישירים

פשוטים..., את היסוד הזה אין להוציא בשום פנים מן היחסים

האנושיים ההדדיים. ואף את הצדק אין להפוך לאובייקטיביות

ערטילאית קשיחה.

האם בן פטורא ורבי עקיבא למדו פילוסופיה יוונית?

:קרניאדס אמר אם חכם האיש, הרי עליו

להשמיט את זולתו מעל הקרש. אם לא יעשה כן ויבחר במוות, הווי אומר שאכן צדיק הוא האיש

אבל סכל.

:הקטון שואל מה יעשה צדיק שספינתו טבעה

בלב ים, והוא רואה את חברו החלש ממנו נאחז בקרש, ואין

עדים? האם יש רשות לאחד להוציא את הקרש מידו של

השני? התשובה שלילית כי עוול הדבר.

ומה יעשו שניים שאונייתםטבעה והם נאחזים בקרש

אחד, ושניהם חכמים? האיש אשר לחייו יש פחות ערך כשהם לעצמם או לגבי המדינה, חייב

להקריב את נפשו.

אם מי מזדהה הפילוסוף אבו בכר אל-גאזי?

בן פטורארבי עקיבאהקטוןקרניאדס

او كرجلين وقفا في برية ال ماء فيهاومع احدهما من الماء ما يمكن ان

يخلص به نفسه دون صاحبه فانه ينبغي في تلك الحالة ان يؤثر بالماء اعود

الرجلين على الناس باالصالح. فهذا هو القياس في امثال هذه االمور

واشباهما

במאה העשירית כותבהפילוסוף, רופא וכופר

בעיקר, אבו בכר אל-גאזי:

או דוגמת שני אנשיםשהזדמנו למדבר אשר אין

בו מים. ואצל אחד מהם סיפק מים כדי להציל את

עצמו, ולא את חברו. מבין שניהם יש להעדיף למים,

במסיבות הללו, את המביא תועלת מרובה יותר

לבריות.

דילמת "מים לשניים" בשואה

"לא "מים לשניים 5000במדבר, אלא

תעודות עבודה עבור יהודים בגטו 30000קובנה.

הדילמה של היודנראט

" א" תש באלול ג בכהמפקד( 15.9.41) החליט

, קובנה גטו של הגרמנייישארו 5000שרק יהודים

למחנות יובל והיתר בגטו- מ. בעלי 10000השמדה

יקבלו, מחציתם מלאכה . בעלי- עבודה תעודות

לחטוף החלו המלאכההתעודות את באלימות

. היהודית המועצה מאנשיהתעודות בנושא שאלות

הרב אל והגיעו נשאלואשרי.

שו"ת ממעמקים – כרטיסים 5000מים לשניים

יהודים:30000ל-?במה שני המצבים דומים?במה שני המצבים שונים?מהן התשובות של הרב אשרי

האם מותר למועצהלקחת את הכרטיסים ולחלק אותם לבעלי

המלאכה, כפי שציווה המפקד יארדן ימח שמו?

האם מותר לבעליהמלאכה לחטוף את

הכרטיסים הנ"ל ועל ידי כך להביא למותם של

חבריהם בעלי המלאכה?

מצד אחד אפשר לאמר שבמקרה זה כל בעלי המלאכההם בגדר שותפים לכל הכרטיסים – כי הלא נתנו אותם

עבור כולם. אם נדייק אם כן, לכולם יש חלק בהם, ואם כך, יכול כל אחד לחטוף, שהרי יש לו חלק בהם.

ונראה לי לפי הדרש של רבי עקיבא "שאם היה הקיטון שלמים של שניהם – הרי שרבי עקיבא מודה לבן פטורא...

ואפשר שטעם הדבר כפי שנאמר: מה ראית שדמך אדום יותר מדם חברך. לפי דברים אלה יוצא שאם נקבע שכולם

שותפים לכל הכרטיסים, נצטרך לאמר ההיפך ממה שאמרנו קודם. נצטרך לאמר שאסור להם לחטוף, משום שבכך הוא חוטף דבר שהוא גם של חברו, והוא מציל את

עצמו במשהו ששייך לחברו. וכן בנידון שלנו נראה שגם לקיחת הכרטיסים, וגם

חלוקתם היא גם כן עניין הצלה, ולא שייך להשוות בין עניין זה למצב שבו מעורבים אנשים יחידים בלבד. ואם כן,

מחויבים אנשי המועצה לקחת את הכרטיסים ולחלקם.

סדר קדימויות בטיפול רפואי למי לתת את המנה

היחידה של פניצילין, שהגיעה בסוף מלחמת העולם השנייה לארץ,

450כאשר היו אז חולים שחייהם היו תלויים בקבלת התרופה הזאת?

האם להקדים השתלת כליהבחולה שמצבו חמור ממצבו של מי שהגיע לראש התור?

האם להעדיף ילד שחלהבמחלת כליות קשה, וחייו

בסכנה, על פני איש קשיש שגם חייו נתונים בסכנה?

האם להעדיף השתלה באדםשחייו מצויים בסכנה מיידית על פני אדם שמצבו פחות

חמור, ולדעת הרופאים הוא מסוגל להמשיך לחיות במצבו הנוכחי ולהמתין עוד זמן מה

להשתלת כליה?

פרי מגדים )הרב יוסף בר מאיר

תאומים( ודאי דוחה את הספק. בין

שני חולים, אחד "ספק מסוכן" ואחר "ודאי

מסוכן", יש להעדיף את זה שהוא "ודאי מסוכן".

שו"ת הרדב"ז )הרב דוד בן זמרה(

ספק שלו – עדיף מוודאישל חברו – כלומר,

האדם צריך להעדיף את עצמו על אף מצבו

ה"ספק מסוכן" על פני חברו שהוא במצב "ודאי

מסוכן".

-

איך פותרים את הסתירה?עמדת הרב ולדנברג – שו"ת ציץ

אליעזר כיצד לנהוג כשישנם שני חולים מסוכנים

ולפנינו כמות רפואה שתספיק רק לאחד מהם, ומה הדין אם אחד מהם רק ספק

מסוכן.

אבל יש לחלק, דהפרי מגדים מדבר רקלגבי דידן, דהיינו בהיכא שהרפואה היא לא

של אחד מהחולים אלא של גוף שלישי, ולכן שפיר העלה דהגוף השלישי צריך

להקדים להושיט רפואתו להנתון בסכנה ודאי, אבל בהיכא שהרפואה שייכת

להחולה הנתון בספק הסכנה בזה יודה גם הפרמ"ג שאין לו למונעה מעצמו ולתתה

להנתון בסכנה ודאית ובדומה למה שהעלה הרדב"ז הנ"ל, ומצינו לו

להפרמ"ג דבמ"ז שם בסק"ז העלה ג"כ לפסוק כהרדב"ז דספק דידיה ודאי עדיף

מודאי דחבריה ע"ש, וא"כ ה"ה דסבר לפסוק בכנ"ל גם בציור שלפנינו.

ציץ אליעזר, חלק ט', כ"ח

מים לשניים – סיכום ' תאומים" יוסף ור ז הרדב

קדימויות על חולקים. התרופה במתן

באמת אליעזר הציץ האם? הסתירה את מיישב

" לשניים " מים לדילמת: רבים יישומים

. במדבר הולכים שהיו שנים רק מיועד ההצלה קרש

. בו, נאחזים רבים אבל לאחד של מוגבל מספר מתן

. בגטו עבודה תעודות. רפואי בטיפול קדימויות

חולקים ודמיאל העם אחד : הנכונה המוסרית הגישה על

אגואיסטית או אלטרואיסטית