העליה ארצה –קטעים מספרו האוטוביאוגרפי של משה ויסברג

.ומחנה עתלית

שפוט את עצמך הלא זו שעתך

...הנעלה ביותר

וענין, ענין אחד הוא המחשבה

ושונה משניהם, אחר במעשה

.תמונת המעשה

.פרידריך ניטשה

קדמהה

.בדחילו ורחימו, ניגש אני להעלות זיכרונותיי על הניר

שמא אסלף , שמא אפגע, כי ירא אני שמא אכשל במוצא עטי, בדחילו

כי לעת זקנה חש אני צורך פנימי , ברחימו. שמא אחטא לאמת, בשוגג

ודחף אינסטינקטיבי להביא את יבולי הגורנה ולהעיף עליו מבט תוהה

את זה יעשו -לא לשפוט באתי ? מה עשיתי בחיים שנתנו לי: ושואל

פר באתי ולנסות לתפוס פינה כלשהי את עצמי לס, הדורות הבאים

כי , באהבה. במגדל בבל של המשפחה המתנשא אל ערפל העתיד הרחוק

שהעלתה את , הייתה זאת אלן. שביקשו ממני לעשות זאת, היו אלה בני

.הבקשה וארי שנתן לה דחיפה ממשית

כי פשוט אין , שאמת צרופה בפי ואין בילתה, לא אשבע בנקיטת חפץ

את האמת ורק ; אולם דבר אחד אוכל להבטיח. טעהמ: כמו הזיכרון

. רגשותיי ודמיוני יחפרוה ממעמקי ישותי, אותה אספר כפי שזיכרוני

שמפאת טיבם עלי להסתירם ולקחת , למזלי הטוב לא רבים המעשים

לולא נגעו , הייתי מספר גם אותם ללא היסוס. אותם איתי לעולמים

מבקשים ולוחצים עלי לפרסם לאנשים החיים איתי עדיין ולולא לא היו

אין כאלה ביניהם שמעיקים על : אך מצפוני נקי. את שכתבתי כבר עתה

.או שקבעו במעט או בהרבה במהלך חיי, רוחי

איני מתכוון לערוך חקירות ואימותים ואיני חושב לשמור על רצף

נותן אני לפנימיותי להוליך את העט שבידי בכל דרך שתרצה . כרונולוגי

,האסוציאטיביתכולל זו

ואיני מבטיח לא שעשועים ולא , לא גדולות ולא נצורות שמורים אתי

שהטביע בזרם נהר החיים , רק צל צעדיו של יצור אנוש, דרמות מסמרות

.ושאין בו דבר יוצא דופן

, חובתי לספר את שעבר על משפחתי בימי סבל-מתחבט אני ברצוני

את . ואני איני אתם -דון עינויים וצעידה על חבל דק על פני תהום האב

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

2

פחד וחרדה לגורלם בצרוף , כי מלבד דאגה, זה אצטרך לפתור בנפרד

השפלותיהם , לא נשאתי איתם את תלאותיהם, חוסר האונים להושיע

.וגורלם המר

משה ויסברג

קיבוץ רוחמה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

3

ארצה עלייתי

אני , ר את מאורעות הימים מתוך ערפל הזכרוןלפני שאני ניגש לספ

יתכן שבאופן הגיוני אני צריך לדחות וידוי זה לסוף . התודאותלחייב

המרכזית האפופיהאך משום שאני עומד בפני . כעין סכום, סיפור חיי

מבחינת סכנה ממשית לחיי ומבחינת גורלה , מבחינת מפנה חד, שבחיי

שאני מתגרה , יתכן. את המאוחראני חש צורך להקדים -של משפחתי

אך הלחץ הפנימי והצורך הנפשי כה , לי בדרך כלל המחייךבזה במזלי

.שאין לי ברירה מאשר להסתכן, גדולים

רולוגים על מזל אינני יודע מה אומרים האסט, נולדתי במזל שור, ובכן

. שזהו מזל ממוצע אך נוח ונדיב מביא אותי למסקנה אך נסיון חיי, זה

, מזה שמעולם לא הרגשתי מחסור חריף ומעיק בתחומי מזוןאתחיל

-תרבות בסיסית וצרכים אחרים שנראו לי הכרחיים , טפול רפואי, לבוש

לימדו , בעיקר אבי, בביתי. בכל אלה תמיד השגתי את שדרוש היה לי

תשוקותי הצנועות היו תמיד . לחשוב על העתיד, אותי להסתפק במועט

מחסור בעת פעולתי בתנועה או בראשית ימי אם היו ימי .בהישג ידי

גרם לי סבל ולא רק שלא, היה זה מחסור שנשאתי בו מרצוני, הקבוץ

,בהיותו עבורי דבר חדש ובהיותו למען משהו נשגב .כי אם להפך, ודכאון

היה בכך . הביא הוא לי רוממות רוח ושמחת נתינה, אליו שאפתי, לדעתי

מעולם לא . קבלה בהרגשת סיפוקוהיא הת, מעין ירידה לצורך עליה

לא רק שלא , גם כאשר סכנה ערבה לחיי, כפי שאומרים, מות-חשתי פחד

שלא , נכון. ידיים לא חשתי-אפילו דאגה בהולה מרפת, נתקפתי היסטריה

והטבע , רק מסרתי את גורלי למזלי, שלא נאבקתי, עשיתי מעשה מיוחד

.הביא לי מזור

עשיתי ברוגע את מה -מה עלי כך היה בילדותי כאשר המחלה איי

בדרך , באניית המעפילים. שנתבקשתי ועברתי בשלום את הזמן הקריטי

לא נתפסתי -בסכנת שריפה וטביעה , בתנאים לא אנושיים, ארצה

במשלט , בשמירות ברוחמה, בימי מלחמת השחרור. לחרדת כליון

, עמדתי בשמירה -יצחק שעל גבול עזה -קאוקבה או בעזרה לבארות

לא עברו את -והיו כאלה -כתי בפשטות מובנת מעצמה והפחדים הל

בפעם הראשונה , כאשר פעמיים התנסיתי בהתקפי לב. גבול טבעיותם

כאשר היו אפילו רגעים שבקשתי את מותי בשל הכאבים העזים שהיו

, לא נטשה אותי האופטימיות -ובפעם השניה כאשר התעלפתי , לי

.והסכנות לא גברו על שפיותי

הגעתי במועד , צויד בתחושות אלה וברצון העז להגיע לארץ ישראלמ

אל -לבוש ומצויד כאחד היוצא לטיול 9191 -אמצע נובמבר : שנקבע

מצאתי שם כבר כמה . יד תחנת הרכבת בבוקרסט-מלון מסוים על

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

4

שמונת הלילות . רק אחד או שניים מהם הכרתי. כמוני מוכנים" מטיילים"

בהבדל , "הזכור לטוב"ללילות שביליתי במלוני שלנו במלון היו דומים

.שהפעם לא הייתי לבד

, לכן. הכל היה אפוף סודיות חמורה, איך ומתי, איש לא גילה לנו מה

ישבנו , אף כי אסור היה לנו לדבר זה עם זה. כך ישנו אותם לילות-לא כל

,ביום התשיעי .שעות וניתחנו את השמועות ואת סימני הדרך שגילינו

שם הביאונו . נגשנו לתחנת הרכבת ונסענו לגלצי, בבקר השכם 9.99.91

ועלינו על אונית נהרות -בדיקות " כביכול"עברנו את ה, ישר לנמל

ואני )חשבנו שזאת האוניה , היות ודבר לא ידענו. שחיכתה על הדאנובה

. שתסיע אותנו למטרתנו( עליתי זאת הפעם הראשונה בחיי על אוניה

הדבר שהיה חשוב בעינינו . נוחה ומתקבלת על הדעת היא נראתה לנו די

עמדנו על סיפון האוניה והיא הפליגה . שלא חלקו אותנו לתאים, הוא

, שטנו עם זרם הדאנובה והשובל שהשארנו אחרינו ושהלך ונמוג. מיד

. סמל להתנתקותי ממקומות אלה, נראה לי כברכת שלום ולא להתראות

עוד לא . ה וצופים למים ולחופיםשעה ארוכה עמדנו שעונים על המעק

האוניה . הספקנו לעבור בכל חדרי האוניה ופתאם חשנו טלטולים חזקים

כולנו מיהרנו לעלות לסיפון כדי לפתור את חידת . יצאה אל הים הפתוח

נשמנו . כה גליםומשטח המים העצום ולפנינו נגלה מ. השינוי הדרסטי

על המים נראה לי פעם הרחנו ריח חד וחריף והקצף, את האויר המלוח

שהלכה והתארכה , באופק גילינו נקודה שחורה. מחייך אלי ופעם מאיים

היא נראתה גדולה מזו . וגבהה עד שקיבלה את קויה הברורים של אוניה

, התקרבנו קרוב קרוב לאניה. מישהו הכריז!" אליה אנו שטים . "שלנו

.23.99.91-היה זה ב. עלינו עליה, ובאמצעות גשר עץ ניד

נשים , מגילים שונים גברים, נדהמנו למצוא את הסיפון מלא אנשים

לא רק . פי צלילי השפה דברו גרמנית-על. וטף וביניהם תינוקות ממש

עוד , מה: "אפילו שמענו טרוניות, שלא התקבלנו בשמחה ובברכה

מאוסטריה ומגרמניה , כיה'על האונייה היו פליטים מצ". ?אנשים

על הימים האלה כדאי ) בועיים ויותר לפנינועל הדאנובה ששהגיעו

האוניה (.903-939'עמ)" המפלט האחרון"לקרוא בספרה של רות קליגר

23.99.91-מ. וודאי לא ליעד שהוא משאת נפשנו, הפליגה אך לא הרחיקה

.יו בגבול רומניה בולגריה'ורג'נעצרנו מול חוף ג

, יגי כל התנועותהמורכב מנצ" ועד החלוצים"על האונייה קיבל אותנו

הקצו לנו מקום בין חברי . ואשר היה הגוף הקובע בעניני יומיום באוניה

לתאר את האונייה . שהיו על האונייה, כיה ומגרמניה'צ מצ"השוה

כאשר ירדנו , מן הצד. כי יותר לא ראיתי את חיצוניותה, מבחוץ לא אוכל

ראשי אפילו לא סובבתי את , בחיפה, אחרי למעלה מחודשיים, ממנה

, לא יציב ורוגז, אפל, היא נשארה בתוכי בדמות פס שחור. להביט בה

".TROUBLE MAKER: "במילה אחת

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

5

מולוס עד "אבני בספרו . ל. מענין יהיה להביא את דבריו של א

טון 9,200בעלת נפח של , היתה אוניה ישנה: "...953' עמ" טארוס

אך , להפלגה ביםהיה ספק אם עדיין ראויה היא . קשר 5 - 3ומהירותה

מה שהיה בפנים ". י המוסד בלי שתבדק כשירותה"באין ברירה נקנתה ע

לתוכם ירדנו במדרגות , שני מחסנים היו לאוניה. היה מחריד עוד יותר

ומשני הצדדים , בפנים היו בנויות בשתי קומות. שהורכבו למטרה זו, עץ

. י קש דקיםעליהן מזרונ .מדפי עץ ששימשו לנו מיטות, לאורך כל המחסן

שום מחיצות לא . רק שני אנשים יכלו לעבור זה ליד זה. המעבר היה צר

: אחד מבדיחות הזמן אמרה. גברים נשים וילדים ישנו זה לצד זה, היו

או שיזחל : אפשרויותיו רבות, כאשר אדם רוצה להתהפך מצד לצד

וכל !" להתהפך"או שיצעק , יתהפך ויחזור לשכב על צידו השני, למעבר

, עם קצת הבגדים, התרמיל. כבי המדף ישנו את תנוחתם כאיש אחדשו

הם הספיקו כדי . להתכסות" קוצים"-ית לראש ושמיכותשימש ככר

כי ישנו בבגדים , למרות שהיו אלה חודשי נובמבר דצמבר, לחמם אותנו

ששימש , המקור היחיד לאויר היה פתח המחסן. והצפיפות הפיקה חום

. כיסוהו בברזנט, רד גשם או שלג ממושךאך אם י. לכניסה וליציאה

.היינו רוב הזמן על הסיפון ושם התנהלו חיינו, משום כך

שם היה . שכנו המשפחות, שהיה הגדול בין השניים, במחסן הימני

. הגדולים ביותר יםהלכלוך והריב, הטרוניות, הרעש, אי הסדר, הבלגן

וקצת , אנשי ההגנה, שכנו יוצאי תנועות הנוער, במחסן השמאלי

,תורנות לניקוי, אצלנו היה סדר. ימהצעירים שהוריהם שכנו במחסן השנ

, ידי מארגני העליה-הנהלה שנבחרה על ,שהתבצע רק לעיתים רחוקות

שירי -לפחות בזמן הראשון -מכאן בקעו . משמעת והשלמה עם המצב

התקיימו אספות כלליות ואף ארגנו מעין מסיבות כמו למשל חג , י"א

מסיבה שעוררה . 9130או למשל קבלת שנת , שמצא אותנו שם ,החנוכה

במחסן הימני לא . שעל האונייה" מזרחי"ויכוח עז עם יוצאי תנועת

מצבם , ואכן. הצליחו להתארגן וכל הזמן בקעו משם קולות ריב ומדון

.היה קשה בהרבה

היא הפליגה הגענו לנמל הדייגים הרומני ולאחר שעלינו על האונייה

ששם נבלה את , איש לא ציפה ולא העלה על הדעת. ושם נעצרנוסולינה

, אספקה שעליהה, התנאים באונייה. סוף הסתו ואת ראשית החורף

כל אלה לא אפשרו שהות - האמצעים הכספיים, השלטונות בחוף

מה רב : עתה צא וראה. שהינו שם חודשים –ובכל זאת , ממושכת כזאת

יו אלה חודשיה האחרונים של שה, בל נשכח. כוח סבילותו של האדם

לאחר שהגרמנים פלשו ואף כבשו את , אירופה הייתה כמרקחה. 9191

מולוטוב והכרזת המלחמה -חלוקת פולין לאחר הסכם ריבנטרופ. פולניה

כל זה קרה בעת . מ לפינלנד"פלישת בריהושל אנגליה וצרפת על גרמניה

כי היינו , האנחנו ידענו אך מעט על מה שקור. שהותנו על האונייה

.אני שמעתי על הפליטים . מנותקים לגמרי מכל מקור אינפורמציה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

6

עוד בימים , רנוביץ עם הכיבוש הגרמני'שברחו לצ, הפולניים

רק פירורי ידיעות ויותר מזה שמועות הגיעו . המועטים ששהיתי בבית

משום מה . הן על העומד לקרות לנו והן על הנעשה סביבנו, אלינו

ומגע אחר עם , לא לידע אותנו דבר על הנעשה בעולם החליטה ההנהלה

.החוץ לא היה לנו

בשני . התנאים הסניטריים -הרי בראש ובראשונה , אם סבל הזכרתי

שהפרש התדרדר ונשפך , קצות הסיפון נבנו שני תאי עץ והם עמדו כך

כאשר שנים אלה , ידמיין כל אחד את משמעות הדבר, כעת. ישר לים

אמנם העץ מהם נבנו היה חדש . נפש -090ל הצטרכו לשרת קרוב

שעות 23שהתור לא פסק , נדמה לי. אך התור, והדלתות פעלו כסדרן

היו שקמו בשעות הבוקר המוקדמות והיו שחיכו עד שעות . ביממה

, המצב התקרב לזועה. כדי לא לעמוד זמן רב בתור, הלילה המאוחרות

.באוניה -פעמיים וזה קרה -כאשר מסיבה זו או אחרת פרץ שילשול

אך מבלי , אני מבקש את סליחת הקוראים על מה שאני עומד לספר

בשל , ובכן. לעשות זאת יחסר צד אנושי חשוב בהווי חיינו על האוניה

נדף מהתאים ריח , ובאין תנאים, קשה היה להקפיד על הנקיון, התור

פני -שרק הודות לרוח הים הטובה הוא לא התפשט על, חריף של סרחון

התרוקן הסיפון -אבל אם הרוח נחלשה או נעצרה לרגע . כל הסיפון כולו

במים שסביב לאוניה נוצר מעין נזר . למזלנו זה קרה לעתים רחוקות. כולו

-אנחנו . שחור שנע וזע כרוקד ואשר העיד שאכן אנשים בסביבה-חום

כי לא העזנו , קבלנו מאז אופקים רחבים -אם לעזוב את הרצינות

אינני יכול לאשר או . תמיד השקפנו אל האופק, ת עינינולהשפיל א

לא הזדמן לי אפילו פעם לראות , לדחות האם ישנם דגים בים השחור

השתמשו רק , בשרותים המצומצמים שהיו ליד חדרי הצוות. דגים במים

אני לא ראיתי אותם . הם ובאופן יוצא מהכלל אמהות לילדים קטנים

.אפילו פעם אחת

על הסיפון סידרו מעין שוקט ; גם לזה דאגו? ה וכביסה ומה עם רחיצ

אך לרחוץ , על מקלחת רק חלמנו. בהם זרמו מים מלוחים לרוב, וברזים

: כאן כבר הוכיחו האנשים כושר המצאה. חלק מן הגוף אפשר היה

, ברור. איש עזר לרעהו. 'קירות משמיכות וכד, חביות, קערות, דליים

חג היה כאשר הסיפון כוסה . על הסיפון כמעט תמיד, שהכול במים קרים

אפילו לא הספקנו להנות מזיוו , בין רגע נעלם, חטפו אותו לשימוש, שלג

רק , לדעתי? אז איך בכל זאת עברנו זמן זה בשלום יחסי . של סיפון לבן

שלג ראשון . שרק זה הציל אותנו ממגיפות, כנראה. הודות לקור ולכפור

. ובאותו היום חילקו לנו קצת בגדי חורף 90.92.91-וכפור עז ירדו עלינו ב

, הרוחות אמנם טלטלונו. הלכלוך היה קפוא, האנשים כמעט לא הזיעו

.גשמים וגלי ים שטפו את האונייה, אך גם טהרו את הסביבה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

7

ברכנו אותו , באופן רציונלי, הייתי אומר, כל עוד החורף התנהג

הגענו , סערה בכנפיו אך כאשר הביא, ושאבנו ממנו כל תועלת אפשרית

. תנור בכל מחסן. הביאו לנו שני תנורי מתכת, בשל הקור העז. לאסונות

כי אם לצד מדרגות העץ ולמשוך את , לא היה מקום אחר להעמידם

את התנורים הסקנו . דרך פתח הכניסה, ארובותיהם ישר החוצה

שזה מזמן לא הייתה לנו, נוסף על זה עלי לציין. בחתיכות עץ שקבלנו

היה , יום אחד. רק פנסי רוח האירו את חשכת המחסנים, תאורת חשמל

, הערב רד, כפור עז שרר בחוץ ורוב האנשים היו למטה -23.92.91זה ב

ולא היה לו , למלא פנס כזה נפט, במחסן המשפחות, ניגש בחור אחד

קרה והנפט עבר על גדות . מקום פנוי אחר מאשר ליד התנור הבוער

שהתרוממה אל הפתח , פרצה להבה פתאומית. הפנס והגיע לתנור

, גירסה אחרת אומרת. שמעליה ודרכו זנקה החוצה כלפי השמים הכהים

וכאשר הדליק גפרור וקרבו לפנס , שבמקום נפט מילא את הפנס בבנזין

, אין הסיבה משנה את העובדה. פרצה להבה בהתפוצצות אדירה

הן כידוע שגם, גאתה והתלהטה ליד מדרגות העץ, שלהבה פרצה

.התרוממו לאותו פתח

תוספת , ההתפוצצות הרועשת של הבנזין, האור הגדול הפתאמי הזה

, אדומות-הזינו להבות צהובות, שני מזרונים שהתיבשו ליד התנור

כל אלה היו סיבה טובה לפאניקה . שנמשכו בכוח אל החמצן שבפתח

, בכוח .הכול אצו ונדחפו אל המדרגות. בכי, צריחות, צעקות: איומה

מכל פינות המחסן אל המדרגות והלחץ הגיע , בבהלה ובפחד רצו הכול

, שבחורה אבדה שיווי משקלה וצנחה אל הלהבות ישר, לפראיות כזאת

, שתיהן נכוו. משכה גם אותה, אך ברצונה להאחז בחברתה, ולא רק היא

לצערנו , אחת מהן, וכפי שנודע לנו אחר כך, כ לעיר הנמל"נלקחו אח

.טרה שםנפ, הרב

שהיה , כיה'היה חבר שלנו מצ, הראשון שלא איבד עשתונותיו

הוא שתפס (. מסריק-חבר כפר -שמו בנקו )במקרה במחסן המשפחות

צעק לעוד , השתטח איתו על האש, מעיל עור שהיה בקרבת מקום

הגיעו גם המלחים לפתח . אנשים שתפסו שמיכות להחניק את האש

הפכו לעשן שחור , הלהבות שקעו לאט .ועם מטפים התיזו מלמעלה קצף

שהלך עם הזמן ונעשה אפור ואחרי כשעה של מאמצים הצליחו , סמיך

חווית הסכנה והצער על , אך המתח ואנחות הפחד. לסיים את המלאכה

.הנפגעים עוד ריחפו מעלינו ובתוכנו ימים רבים

השריפה היתה האזהרה המוחשית והקשה ביותר לסכנת החיים בו

שבאופן , כאשר אותו חורף. אך היא לא היתה היחידה. תוניםהיינו נ

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

8

מחוץ למים , הביא סערה חזקה ואנו רחוקים מהחוף, כללי היה די נוח

. הגענו לאסון השני, (לפי דרישת השלטונות)הטריטוריאליים של רומניה

. הגלים התחילו גואים ומכים ביתר שאת בדפנות האונייה, זה היה בערב

, ם ונתזי גלים בחוף אף הסתירו את אורות סולינההשמים היו שחורי

לא עבר זמן רב והגלים התחילו שוטפים את . שתמיד ראינו מרחוק

הכל ירדו מהר לבטן האונייה . הסיפון בכוח והאונייה התנדנדה מצד לצד

שאנו סגורים , באותו רגע לא תפסנו. והרעש היה מחריש אוזניים

יתכן . לא היה ניצל איש מאיתנו, ומסוגרים ולו היה קורה משהו לאוניה

שכבנו על . אך איש לא הוציא הגה מן הפה, שהיו כאלה שחשבו על כך

.כל אחד עם מחשבותיו ועם תפילתו, בחושך, מדפינו

עוד לפני , נקרעה מהעוגן, שהאונייה זזה ממקומה, לא הרגשנו כלל

. אך לא לנמל הגענו. שהמלחים החליטו לקרבה לחוף ולהכנס לנמל

מקצה , כאילו רעד פתאומי איתן עבר באניה, אם חשנו זעזוע חזקפת

שהטלטלות הולכות ונחלשות , לאחר שניות הופתענו להרגיש. לקצה

תוך , עייפים היינו ורובנו נרדמנו, מאוחר בלילה כבר היה. והרעש שוקע

.הקלה

, האוניה לא היתה בנמל. רק למחרת בבוקר נודע לנו מה איים עלינו

, סופר. נצבת מול סלע בולט מן המים בקרבת החוף מצאנו אותה

. נפער חור באחת הדפנות והמים החלו חודרים, שהאוניה התנגשה בסלע

מי חוף , שהחור לא היה גדול וזרם המים, אחד: שני דברים עמדו לצידנו

אחד , שניים. לא פרצו בכוח ולא הרחיבוהו, שאינם חזקים כל כך

מקום לשם , זה היה בראש האוניהלמרות ש, המלחים הרגיש בכך מיד

הוא הזעיק את הצוות ואת עשרת השומרים . מזדמנים לעתים רחוקות

, הציבו את המשאבה. כל לילה, לפי התור, שהיו ערים, מבין החלוצים

אכן . חלק מאנשי הצוות הדקו טלאי וסתמו את החור. שאבו בדליים

משבוע עוד למעלה . שאת מוראותיה ופחדיה לא ידענו, סכנה ממשית

.שבלעדיו לא הורשנו לזוז מן המקום, חיפשו אחר העוגן

. שאכן עומדים אנו להפליג, היה יום שנסך תקווה בלבנו -99.92.91ה

הים שקט וגלים זעירים : באותו יום חל שיפור ניכר במזג האוויר

האוויר היה צח ושקוף והשמש שחייכה אלינו , השתעשעו על פניו

נוספה הבשורה . עידנה וטיהרה את הקור, משמים בהירים וכחולים

עלה על האוניה : מעל לכול. שהעוגן נמצא ועושים למשותו מן המים

הוא לבטח לא בא . ל בבוקרסט וידיד החלוצים"מנהל הקק -אידוב כהן

. השמחה בקבלת השנה החדשה היתה לכן גדולה. לחכות איתנו

.וקרהצטרפתי אליהם והמשכנו בשירה ובריקודים עד אור הב

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

9

. שהישהה אותנו זמן רב במקום הזה, עברו רק יומיים והתחולל הדבר

הם חרדו לחופש שלהם . הצוות נוכח בסכנות הקשות הצפויות לאונייתנו

-090הם חששו מפני האחריות הרבה הקשורה בחיי כ. ואף לחייהם

ימי -או שנודע להם על האמצעים שנקטו האנגלים , אנשים חיים

זה . נשים שהם מטילים על משיטי אוניות מעפיליםועל העו -מלחמה

הם התפטרו ונטשו את 3.9.30- -התחיל בריב ובמכות ביניהם וב

אנחנו ידענו אך מעט על מה שקורה בין הצוות לבין האחראים . האונייה

כפי שכתבתי הייתה זאת מדיניות ההנהלה לא לעדכן אותנו על . לאוניה

. יורדים לסירה ומפליגים לחוףהשתוממנו מאד לראות אותם . הנעשה

וכאשר נודע לנו ". מוטב שנפליג, מה החופש הזה פתאם: "התרעמנו

הצוות האחר . נדהמנו והשלמנו -שהם לא יחזרו ומחכים לצוות אחר

שבוע ועוד שבוע ואותנו מרגיעים בהבטחות , יום ועוד יום. בושש לבוא

לילה ולמחרת שהו בה, עלו על האוניה, ביום אחד הגיעו מלחים. סרק

פרץ ביניהם ריב שהפך . טורקים ומקומיים, היו ביניהם יוונים. הסתלקו

חלק מהם עזב והחלק האחר העלה תביעות לתנאים ולתוספות . לקטטה

.תשלום

. ממש זקן, אדם מבוגר. החובל-היה רב, הקבוע שהיה איתנו, האחד

. רחב ונפוח פנים נפולים ואף, עיניים קטנות וממצמצות, גוף מלא. גימלאי

אותן הפעמים המועטות . תמיד הסתגר בחדרו, אך מעט ראינו אותו

שם באוניה -ידענו שאי. שיכור כלוט -כך העידו חברים -היה , שפגשנוהו

איש מאיתנו לא -אבל מה תפקידו והאם הוא ממלא אותו , חובל-יש רב

בין השמועות , בכל אופן. אולי רק אנשי ההנהגה שהיו אתנו, ידע

נאלצנו לאייש . שהוא אחת מהסיבות שהצוות עזב, הלכו נאמר גםשהת

.את העבודות ההכרחיות באנשים מנוסעי האוניה

אפילו קצת פינקו , בהחלט -הכלכלה בימים הראשונים היתה טובה

רק מים חמים , הכל היה אוכל קר ומוכן. אותנו בתפוחים ובדברי מתיקה

גם מצב הרוח היה , ם ימיםבאות. לתה, במטבח הצוות, אפשר היה לקבל

שהפינוקים נעלמים ואחריהם הולך האוכל , לאט לאט הרגשנו. מרומם

, גוני והדבר היחיד שאפשר היה לקבל בשפע-חד, ונעשה מצומצם יותר

אי אפשר לאכלו מבלי . זהו לחם עגול כצלחת וקשה כאבן, ים-היה לחם

ננו היחיד מזו, הגענו לכך שכמה ימים היה הלחם הזה. לטבלו בנוזלים

.לצד המים החמים

אינני . ואנשי החלוץ' אנשי עליה ב; בחוף היו כל הזמן שליחי קשר

הדבר . שלא העבירו אלינו אספקה, יודע מה היו הקשיים בהם הם נתקלו

כי היו , הוא פשוט חוסר אמצעים כספיים, המתקבל ביותר על הדעת

שים אלה גם אנ. אף אם רומניה עדיין עמדה מן הצד, אלה ימי מלחמה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

01

שמדובר בהפלגה , הם הרי לא יכלו לשקר לצוות. תרו אחר אנשי צוות

למרות שבתעודות הרשמיות נרשמה הפלגה לאחת , בלתי חוקית

המלחים שהסכימו , לכן. סחורות -מארצות אמריקה הלטינית והתכולה

היו מתחתית אנשי , רובם יונים ומעוטם תורכים, להפלגה מן הסוג הזה

.או פושעים, נשים שעל סף היאושהמקצוע או א

גם בתנאים קשים אלה אין בני אדם יכולים להמנע מפעילות

. התהליכים הטבעיים הביאו בכנפיהם שתי לידות. ומתהליכים טבעיים

אחת מהן על )קבל את שתי הלידות , הרופא שהיה איתנו על האוניה

שיצאו העיקר? במזל טוב, האמנם". במזל טוב"בן ובת נולדו ( הסיפון

. מן החוף הביאו את הדרוש וניתן להגיד שאפילו שתינו לחיים. בשלום

.נודע לי שהיא חברת קיבוץ להב. עליה-השם שניתן לבת היה בת

הבעיה היתה היכן אפשר לשבת , האנשים קראו מכל הבא ליד

.ארגנו קורסים לעברית ואני לימדתי באחד מהם? ולשקוע בקריאה

, כל תנועה בנפרד, מו תנועות הנוער אספותבשבועות הראשונים קיי

היינו מתיישבים על המדפים התחתונים אלה מול אלה והשפה . כמובן

ודווקא משום כך נאלצנו אחר כך . בה ניסינו להתדבר היתה עברית

כל זה הלך ודעך עם . ניסינו לארגן קבלות שבת. להתכנס לפי שפות

קיעו יותר זמן בטיפול האנשים הש. הדחיות התכופות של מועד הפלגתנו

המצב הלך . לצרכי ניקוי ועוד; הדאגה למזון; הכביסה, הרחצה; בעניניהם

הפסקנו . בשל הכפור התפוצצו צנורות המים. ונעשה גרוע מיום ליום

. הופיעו כינים שהתפשטו כאש. להתרחץ ולכבס את הלבנים והחולצות

וש התחיל היא. גונית-התזונה דלה וחד. מאור החשמל נפסק כבר מזמן

.השיא היה בנסיון ההתאבדות של אישה שקפצה הימה. לכרסם

הזעקות והתלונות , ההתמרמרות, לאין שיעור חזקים היו המתחים

שהיו להם ילדים או שנספחו אליהם הוריהם , אצל בעלי המשפחות

, כאשר הגיע נציג העליה מן החוף או כאשר איש הועד שלנו. הזקנים

למה : הם היו מתנפלים בשצף קצף וזועקים , וףהיה חוזר מבקור בח, וילי

התור אצל הרופא הלך והתארך ומחלות ומיחושים ? הבאתם אותנו הנה

, אני סבלתי תקופה די ארוכה מכאבי בטן. ממינים וסוגים שונים הופיעו

, ימים רבים לא העזתי לספר זאת לאיש. בצורות שונות ומהתקררויות

אך , יו ועצותיו אמנם הקלו עליתרופות. בסוף נאלצתי לגשת לרופא

.רפואה שלמה לא הביאו

היום הוא : "על האוניה רשמתי ביומני -95הוא היום ה - -90.92.91ב

כאב ראש , חום גבוה, כאב גרון: שאני שוכב חולה במיטה -3היום ה

אולם לא . לא פעם זה הביא אותי למצב של חצי יאוש וחרטה. וכאב בטן

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

00

טבה שחלה במצבי הפיזי הוטב גם מצב רוחי עם ה, כי ראשית, לזמן רב

קור : מזג האויר רע מאד. ושנית הודות לטיפול ולנחמות שזכיתי מחברי

סדר -אי, רעש, חושך, בתוך האוניה ריח רע. רוח ולפעמים גשם, שלג, עז

של , חולם אני פשוט לרגע של התבודדות, במיוחד מטרידני הרעש. 'וכו

ער רב תקף אותי על שבבית לא יודעים צ: "ועוד כתבתי ..." שקט מוחלט

, ויכוחים אין סופיים. אני רואה בעיני רוחי את אמא בוכה. דבר עלי

. 'הסבא מרגיע שיש עוד תקווה ושיש לבטוח וכו. מאשימים זה את זה

92.9.30-ב". אני מוכן לעשות הכל כדי להודיע הביתה למשפחתי

הזעקות והבכי , הצעקות. התחוללה התפרצות אוימה על אנשי ההנהלה

.הגיעו לשמים

קבלנו אותם בדממה . צוות חדש עלה על האוניה, סוף סוף הגיע היום

היינו תשושים , לא היה בכוחנו להתלהב. אבל בתקוה, אמון-ובאי

עד כמה היינו . השתוקקנו לראות את האוניה מפליגה, וחרדים

ה בסירת המלחים התגנב עול: ממושמעים ותמימים יעיד המאורע הבא

כאשר נודע הדבר . חלוץ מהנוער הציוני ועלה יחד אתם על האונייה

קבלנו הוראה לפנות את המחסן וכאשר . להנהגה נצטוונו לחפש אחריו

. הוטל עלינו אנשי השומר הצעיר שבהגנה לחפש אחריו, לא מצאוהו

.ציות-הוחלט להוציאנו משורות ההגנה בשל אי. סרבנו

השלימו , יה זה צוות מלא כדרושלא ה. המלחים נגשו מיד לעבודה

התברר פתאם שאחד המנועים . מנוסעי האוניה" ההגנה"אותו אנשי

לכן נתקדם לא , נצטרך לשוט עם אחד בלבד, מקולקל ואין במה לתקנו

שמענו , במשך כל אותו לילה. היו עוד תיקונים. במלוא המהירות

הרגע עד . הלחמות ותכונה רבה בבטן התחתונה של האוניה, דפיקות

. אולם בשעות הבוקר אכן חשנו שאנו זזים. האחרון כרסם בלבנו הספק

וצעקת , כולם היו על הסיפון. בבקר 99בשעה 9130בינואר -93היה זה ב

.מאופק לאופק, סוף-אנושי במרחבי האין-שחרור פראית פרצה בכוח על

הוא היה שקט והגלים כאילו ברכונו לשלום , הים נטה לנו חסד

הים "לא סתם קוראים לו . ן על הרקע האפור של היםבקצפם הלב

שמי , רוח נעימה נשבה מערבה ושמים. קור מתון עטף אותנו". השחור

השמש זהרה אלינו בכל . חורף בהירים ועמוקים השקיפו עלינו מעל

בדרך הספקנו לראות מרחוק נמל בולגרי כנראה ורנה ועם . חומה החורפי

.יל ימיימ 930-עברנו כ. םדמדומים הלכנו והתקרבנו למיצרי

לפנות ערב קבלנו הוראה חמורה לרדת למחסנים ולא לצאת משם כי

הכוונה היתה לעבור את המיצרים ולהכנס לים התיכון . אם לכשירשו לנו

כי , היה חם בפנים. תחת המסוה של אונית משא, בשעות לילה מאוחרות

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

02

פנים נעשה סמיך האויר ב. את הפתח היחיד כיסו ושני שומרים נצבו עליו

חצינו . הכל שכבו במקומם והציפיה היתה רבה. והנשימה נעשתה קשה

המשכנו , ידי נמל תורכי למלא דלק ומים-עצרנו על, את מיצר הבוספורוס

כל אותו הזמן לא קרו שום מקרים . בים השיש וחצינו את הדרדנלים

ם מדי פעם פתחו את הפתח להכניס אויר לנשימה ולשרותי. יוצאי דופן

שהנה , אולם בלב הלכה וגברה התקוה, המתח היה רב. יצאו אחד אחד

.הסוף הטוב מתקרב

ההוראות נעשו חמורות יותר וחשנו שנקודת , כאשר נכנסנו לדרדנלים

תנודות האוניה נעשו חזקות . יצאנו אל הים ההגאי. המבחן הגיעה

-והלמות הגלים בדפנות האוניה הודיעו לנו שתנאי ההפלגה השתנו

אור יום . לא התקדמנו הרבה ובבת אחת כאילו השמש זרחה! סערה

ממש עטף את האוניה משני צדדיה וסימנים שונים באור ובקול נשלחו

. חשנו ששינוי מכריע עומד להתחולל. חברי הועד נקראו לסיפון. אלינו

האם זה קשור בסערה או שיש בעיות עם , אנו בפנים לא ידענו עדיין

שציוו , היו אלה שתי אוניות מלחמה בריטיות, לא זהלא זה ו. הטורקים

כנראה שחברי ההנהלה שלנו . לעצור והן הלכו וקרבו אלינו משני צידנו

הכל עלו על , מה-כי לרגע השתררה מהומת, לא היו מוכנים למקרה כזה

, קטורים החזקים סינוורו אותנו'הפרוז, הסיפון והסתובבו הנה והנה

והציפייה לבלתי ידוע הייתה , ה שקט מוחלטהי. עמדנו איש איש במקומו

.אונייתנו התנדנדה די חזק מצד לצד. גדולה

פתאם נשלחו מתוך אלומות האור מעין ידים רחבות וציפורניים

והן נתפסו במעקה אוניתנו וכעבור שניות הגיחו בזה אחר זה , בקצותיהן

עם רוביהם המכוונים, חצו מהר את הגשר וקפצו, חיילים בריטיים

לאחר . מלה לא נאמרה. לאוניתנו ובריצה התפזרו לכל אורכה, כלפינו

שעלו לרב החובל העומד על גשר , דקות ספורות יצאו מביניהם שניים

הפיקוד ורק אז כבו האורות המסנוורים ואחרי כמה דקות יכולנו להבחין

.בשתי האוניות המתרחקות מאיתנו

החושך . עשה גועש יותרמזמן לזמן נ, הים כאילו חש את סערת רוחנו

הרוח הלכה והתגברה . סביבנו היה סמיך שאפשר היה לחתכו בסכין

אולי , גשם מפוזר עם טיפות עזות. ויללתה כאילו יצאה מפי אלף שדים

נשכבנו על מדפינו וכל אחד שקע , ירדנו למחסנים. הצליף בעומדים, ברד

קמו האונייה הגבירה את טילטוליה ופה ושם אנשים . במחשבותיו

את יוצאי גרמניה ; המחשבה שהטרידה אותי בעיקר הייתה. להקיא

, אבל אותנו יוצאי רומניה, כיה אין הם יכולים להחזיר לארצותיהם'וצ

זמן קצר אחר עלייתנו על , אמנם? ארץ שעדיין לא הצטרפה למלחמה

נאמר לנו כי . האונייה נלקחו מאתנו הדרכונים הרומניים והושלכו לים

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

03

עלי . שברחנו לרומניה, י רומניה להצהיר שאנו יוצאי פוליןיוצא, עלינו

שסיפר לי , ואף נמצא אחד, היה להגיד שאני יוצא העיר סטרי שבגליציה

אבל ברור שבחקירה הפשוטה ביותר אפשר היה . כמה פרטים עליה

על , חשבתי על הבית. להכשיל אותי ולהביאני לגלות את האמת

.י מודאגים מאדודא? מה הם יודעים עלי , ההורים

כי טלטלות האוניה , הרבה להתענות במחשבות מטרידות לא יכולתי

, היה עלי לחפש אחיזה. שנחרדתי ונבהלתי, הגיעו לעליות וירידות כאלה

נמצאתי במצב של , בהתרומם הצד שלי. כדי שלא הושלך ממשכבי

מזלי שגובהי איפשר לי להשעין רגלי בלוח האופקי שהיה לאורך . עמידה

יותר . דף ובאותו הזמן ללחוץ בשתי ידי בדפנות האוניה שלמראשותיהמ

כי אז הרגליים היו . קשה היה להחזיק כאשר האוניה נטתה לצד ההפוך

תחושת סוף העולם חדרה לא רק . באויר וכל משקלי לחץ על הידיים

חסרי , חסרי עצה, חשנו חסרי אונים, למוחנו כי אם גם להרגשותינו

עלתה עם השמע חריקות , יתנו עומדת להשברהמחשבה שאונ. מוצא

שנשמע כהתפוצצות אחר , הרעש היה כה גדול. עזות מצדדים שונים

על סיפון האוניה שמעלינו שמענו את זרמי המים החוזרים . התפוצצות

יצרו , החושך וחוסר היכולת להחליף מלה עם שכנך. לים ואלה הבאים

משחקות בי כבכדור , אותי שחטפו, את ההשליה שידיים איתנות וזדוניות

עד שאף אינני מסוגל , ואני מתטלטל ללא אחיזה יחידי ובודד וכה נפחד

.לזעוק

-היה , אך לא אז, שכיום מעורר צחוק, המאורע היחיד באותו מצב

. לאורך המעבר היו דבוקים פחים עבור אלה שמדי פעם הקיאו. ההקאה

א שבמדף התחתון כאשר המקי. מספר המקיאים באותו לילה היה גדול

היה לפעמים נשטף בקיאו של , הוציא את ראשו לפח או לרצפת המעבר

אפילו לא היתה אפשרות שאיש יזהיר את . השוכב על המדף העליון

אני מניח שבמחסן המשפחות המצב היה . או יבוא אליו בטרוניה, רעהו

הראש . אינני יכול לקבוע כמה זמן זה נמשך כך. הרבה יותר קשה

גם עתה זה נראה . ואבדנו כל חוש לזמן וכל יכולת התמצאותהסתחרר

.לי כנצח

כאשר הטלטולים , חשנו את המעבר, התחילה האוניה להרגע, פתאם

וקטן ובתוך החושך ראינו רעש הגלים הלך . הלכו ואבדו מעוצמתם

קונטורים של דמויות נעות ואף יכולנו לשמוע את קול החפצים הנחבלים

המחשבה הראשונה שעלתה . אל העמודים או נעים בתחתית האולם

אדם -כעת אני יודע מה ירגיש ואיך יתנהג הבן, היתה, במוחי משום מה

, בקש תהיה בו תערובת של להאחז. עולם-בבוא יום הדין או ימי הרת

.קבלת הגורל, זאת אומרת, של שיתוק ושל השלמה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

04

לנו זה עוד לקח . הרוגע והשקט התגברו עד שהשתלטו על האונייה

לאט לאט התחילו בודדים זוחלים . זמן עד שהסכנו למצב החדש

פרץ . ממאורותיהם ובצעדים כושלים ואיטיים פונים למדרגות היציאה

קידם את פני בעמדי לרגלי , ללא רוח, כבד אך נקי, של אויר רטוב

הרמתי ראשי ואור ראשון של בוקר כיסה כערפל את פתח . המדרגות

הוצאתי את ראשי , במאמץ לא קטן טיפסתי על המדרגות. היציאה

השמים עוד היו אפלים והרוח הצליפה . ושאבתי אויר מלא הריאות

וכאשר הרמתי ראשי התנשא מולי צוק , יצאתי מהפתח. רטובה בפנים

חריצים וקמטים , כולו בליטות, שראשו הרבה מעל לאוניה, בוהאבן ג

הוא נראה מפחיד ומאיים ביציבותו האיתנה ומנער . אפור-וצבעו צהוב

מעצמו כאילו בשוויון נפש את הגלים המנסים להכותו ולטפס עליו

ועל . ומתחננת לחסות, וכל זאת מול האוניה העומדת עלובה. מצדדיו

.שותקות ועצובות, נמלים סחוטותהאונייה עמדנו משתהים כ

ולפי הנסיון הקודם מי , נחרדתי שעלינו על שרטון, במחשבה ראשונה

: אך לאחר מכן שמעתי את הספור הבא. יודע מה קרה לאוניה

פנה רב החובל להתקדם קרוב לחופי , לכשהתרחקו אוניות המלחמה

ומה וידע מה יש לו באוניה, את הים, הוא הכיר את האונייה. תורכיה

היה לו ברור שיש לשמור על קשר עין עם החוף . צופנת בחובה עונה זו

הם פקדו עליו ואף , אך לקצינים הבריטיים אצה הדרך. כל עוד זה ניתן

אחד מהם אף דחה את רב החובל ממקום . שישוט ישיר לחיפה, איימו

, ידי צי הוד מלכותו-נעמד במקומו והכריז שהאוניה נתפסה על, עומדו

.והלאה הוא מפקד עליהומעתה

החזיר את . רבא-נרתע אותו גברא, אבל כאשר הסערה השתוללה

הוא (. אך בעל נסיון ואיש מקצוע, אמנם זקן ושיכור)הפקוד לרב החובל

סלע זה ונעמד -היפנה את האונייה לאי, שהכיר היטב את איי הים הרבים

כדי , יותרשלא נפגשנו איתו , חבל. הוא זה שהציל אותנו. בצידו המוגן

חיכתה , כאשר עצרנו מול חיפה. להודות לו אפילו על מעשהו זה בלבד

אינני יודע מה . לנו סירת משטרה ודבר ראשון הורידו אותו ואת הצוות

אך אני מקוה שנמצא מישהו שהביע בפניהם את הכרת , עלה בגורלם

.תודתנו

עד ,כמה ימים עוד שטנו בים שקט ומסביר פנים או בים סוער במקצת

. חודשיים מאז עלייתי על האונייה, -23.9.30זה היה ב. שהגענו מול חיפה

פרצנו בשירת -וחיפה נגלתה לעינינו , כאשר עצרנו רחוקים מהנמל

היינו בטוחים שכל תושבי חיפה עומדים בחוצות . התקוה ושירים אחרים

.העיר ונרעדים לשירתנו

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

05

, לצידו המערבילאחר ששבענו להביט אל הר הכרמל שחיפה צמודה

לאחר שנוכחנו , לאחר שניסינו לזהות את הבנינים הבולטים בשטח

ומבלי שאיש , התפזרנו למאורתנו -שחזר אלינו מן העיר , בשקט האדיש

שעוד , יגיד לנו דבר התחלנו לאסוף את חפצינו המועטים מתוך אמונה

.מעט ורגלינו תדרוכנה על אדמה יציבה

אז נפרשה לפנינו חיפה . ילה הגיעהיום עבר והל. אך לא כך היה

האורות שנדלקו ואלה ; עמדנו ובלענו כל שינוי בתמונה. בשלל אורותיה

נדלק , במיוחד משך את ליבי אור מהבהב. פנסי המכוניות הנעות, שנכבו

הייתי בטוח שזהו איתות של אנשי ההגנה. מראש ההר, וכבה

. חשבתי, וודאי יש מישהו על האונייה שקורא את מה שמאותתים

בטיול בחיפה עם אלי , רק בקיץ שעבר. כמה עדוד שאבתי מגחמה זו

עמדתי . אור המאותת ליורדי הים-והנכדים הגעתי לראשונה לאותו מגדל

והסתכלתי ארוכות בפנס המסתובב הזורק אלומת אור חזקה אל מרחקי

אין הוא מתעייף מלקרוץ אל היוצאים , החושך וכמו גלי הים המתמידים

כאשר עמדתי , זה מה שחשבתי. ד אל הבאים ולברכם בברוך הבאובמיוח

עד שנאלצתי לשבת על ספסל , וכה התרגשתי, אור-לרגלי אותו מגדל

שבמורד ההר ואפילו לא היה בכוחי לחזור על סיפור זה בפני נכדי

לנגד עיני קמה לתחייה . כי דמעות נצצו בעיני וקולי נחנק, האהובים

שמספר סודות וממלא , ותיה ופנס הפלאיםאותה תמונה של חיפה ואור

.לבי תקווה

הם ; למחרת בבוקר התקרבה סירה ובה אנשי הסוכנות היהודית

הם עושים כל . שגורלנו עדיין לא נחרץ, הביאו אספקה ואמרו

כאשר לראשונה פרקו על האונייה תפוזים התנגדנו וצעקנו . שביכולתם

אלה מתושבי "ר נאמר רק כאש". רוצים לרדת, לא רוצים אוכל"בקול

קשה להעלות על הדעת את השמועות . הסכמנו -"חיפה הדואגים

הדכאון ... ניחש או שמע מ, והניחושים וההנחות שכל אחד מאיתנו הניח

כי נמצאנו כלואים זמן רב במקום , הרגשה מיאשת ומעיקה. הלך והעמיק

שאפילו זרות ועוינות, עתידנו בידיים עלומות-צפוף ומאוס עלינו וגורלנו

רואה את משאת נפשך מולך , ויותר מזה. איננו יודעים איך הם נראים

עומד , כחרב המתהפכת, סוף סבלך בהשג יד ואיום. ומנוע מלבוא עדיו

.לקטוע אותו

את , שתמיד ריגשה אותי מחדש, אז עלתה על דעתי אותה תמונה

רואה אותה פרושה לנגד, עומד מול הארץ אליה חתר. משה על הר נבו

, כמה טרגיות בסיטואציה כזאת. אך אליה לא יבוא, עיניו כעל כף היד

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

06

. איש מלבד המתנסה בכך לא יוכל לדעת זאת. כמה עצב וכאב אישי בזה

סתם את , שרירותי וחסר רגשות, לא כוח עליון, שלא כמו למשה, אך לי

שאותם , הבהבה התקווה בלב ובערה האמונה, בכל זאת, לכן. הדרך

אותם כוחות , אנושיים-על, ראו לי אז בדמיוני אגדתייםכוחות בארץ שנ

.יורידונו אל מחוז חפצינו

, וכידוע, אם לא הגענו למעשי יאוש היה זה משום היותנו ציבור גדול

אבל יותר מזה היו אלה ההתקהלויות על הסיפון והצעקות …צרת רבים

, ודי סבלנ", "לגרמניה לא נחזור", "תנו לרדת לחוף"בכעס ומכל הלב

היה די ששנים שלושה יתחילו לצרוח ומיד צצו ". י שלנו"תחי א!" "הצילו

אך , איני יודע? האם מישהו שמע. רבים ובזעקות החרשנו את יאושנו

ארבעה ימים התטלטלנו בין יאוש . כך היה, ואכן. עלינו זה הקל

כדי שהאונייה לא תוכל , בינתיים הספיקו לקלקל את המכונות. לתקווה

בבוקר היום הרביעי . המקום והתכוננו להתנגד בתוקף להרחקתנו לזוז מן

נקשרה האונייה לסירה גוררת ואנו קיבלנו הוראה להכין את -90.9.30ב

, הוכנסנו לנמל. רצון ודחף לפרוץ בצהלה כבר לא היה לנו, כוח. חפצינו

הילדים , נקשרנו לרציף ועל גבי גשר עץ צר הורדו ראשונים החולים

מהססים ובתחושת נצחון סמוי ירדנו , כ בצעדים איטיים"והזקנים ואח

עברנו דוממים , לא התכופפנו לנשק את משטח הנמל, לא. לחוף

נמל ב מחסן ומהורהרים בין שתי שורות של חיילים ושוטרים אל תוך

, אך עדיין לא הושלמה, כך באה לסיומה הרפתקת עלייתי ארצה. חיפה

.עדיין אינני חופשי לנפשי

עתלית -מחנה מאסר ב

במחסן שבנמל נעמדנו בתור זה אחר זה ושורת חיילים מבדילים

אפל , היה זה אולם עצום. שהתקבצו מסביב, בינינו לבין עובדי הנמל

, בפינות ערימות דוממות של שקים. ומבהיל במבנהו שכולו ברזל ופחים

, יד שולחן-על, לפנינו. עלובים ושחוקים, חשנו זעירים. חביותתיבות ו

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

07

ובהם רשמו פרטיו של כל , לפניהם שאלונים, ישבו שלושה לובשי מדים

מקום , חזרה אלי החרדה בפני חקירה על העיר סטרי. אחד מהבאים

במחסן היתה רק . נסחתי לי כל מיני תשובות מתחמקות. מגורי הפיקטיבי

היות ולא ידענו . עמום של אור הבליט את האפלהדלת אחת פתוחה ופס

האם : התגנבו ללבנו חששות בפני העומד לקרות לנו, כך-מה יבוא אחר

?עומד להשמט , שכבר נמצא בידינו, הדבר הנחשק

. הרחיקו -יד המחסן וביניהם שוטרים -את הסקרנים שהתאספו על

ארה רק במחסן נש. איש לא הרים יד או אמר מלה, הם עמדו כקפואים

מאובקים , הם נראו לי משונים בבגדי עבודתם. שעבדה שם, קבוצה קטנה

, פתאם. עקבתי אחריהם בתשומת לב. ועל גבם מעין דבשת בתוך שק

ליוניה . הכרתי את ליוניה פרידל ואחריו את צינה, אחד מהם מרים ידו

אך תנועה פחדתי , הסתכלתי אליו ארוכות חייכתי. חייך אלי ונופף בידו

להפתעתי . שאני בין העולים, שכעת ידעו בקבוץ, נחמתי היתה. ותלעש

את . כל מה שאמרתי הם רשמו. עבר הרשום ללא כל בעיות, הרבה

היה אחד מהרושמים , השאלות שאלו באנגלית ורק אם היא לא הובנה

לאחר שנרשמתי המשכתי לפישפש שבקצה השני של . מסביר בעברית

ראיתי מולי , התרגלתי לאור הבוהקוכש. סונוורתי מאור השמש. המחסן

זאת היתה הפעם הראשונה . זזנו -כשהאוטובוס התמלא . אוטובוס

התקנאתי באנשים . שראיתי את רחובות חיפה תחתית מבעד לחלון

.שהתהלכו בהם

יצאנו את . גם בתוך האוטובוס איש לא גילה לנו לאן אנו נוסעים

וריהם הרים מצד ושדות שמאח, הים התגלה לפנינו מצד אחד, חיפה

לא הרחקנו הרבה ונעצרנו בפני שער גבוה עשוי שתי וערב חוטי . שני

אין , מסביבינו. עברנו חצר אחת ונכנסנו לשניה וכאן נצטווינו לרדת. תיל

כמה עשרות חיילים וביניהם חובשי מגבעות שחורות , תיל-ספור גדרות

גדולה של ובאחת הפינות קבוצה , היו אלה גפירים יהודיים, וגבוהות

עברנו פישפש . ונופפו אלינו בידיהם, שהיו צמודים לחוטי התיל, אנשים

היה זה ריח שליווה אותנו . וריח עז של צבע יסוד טרי חדר לנחירי אפינו

.ועד היום מעורר בי סלידה עד סחרחורת, כל ימי שהותנו במחנה עתלית

ולי זה עתה הסתיימה הקמתו ואנו היינו ע, מחנה עתלית היה חדש

בכל , המחנה היה מחולק לארבעה רבעים. האוניה השניה שהובאנו הנה

הצריפים עשויים לוחות לא . שישה צריפים -אם אינני טועה -רובע

לכל צריף דלת כניסה . מדיף ריח, מהוקצעים וטבולים באותו צבע שחור

בתוך הצריף שתי נורות חשמל קטנות ועשרים . אחת וארבעה חלונות

ועליהן כלי מיטה מסודרים בסגנון , אחת עשרה לכל צד, ושתיים מיטות

.צבאי

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

08

כזה היה מוקף גדר תיל ובין המחנות הקטנים נוצר " מחנה קטן"כל

כל המחנות הקטנים יחד היו . מעין פרוזדור לתוכו נפתחו הפישפשים

ל ואל מחנה "מוקפים גדר תיל שניה ובה שער שנפתח אל הפרוזדור הנ

מדו כמה צריפים עבור הנהלת המחנה מחוץ לגדר ע. השומרים

בין הגדר השניה . גדר שלישית הקיפה את כל המחנה כולו. והשומרים

נוסף לזה . שעות ביממה 23לשלישית היו מגדלי שמירה ובהם שומרים

יד השערים ובזמן הראשון פיטרלו חיילים נוספים בין -היו שומרים על

.הגדרות

במזרח . כל שיכולנו לראותכ, מסביב למחנה השתרעו שדות ירוקים

בדרום . הבחנו במכוניות שנסעו כצעצועים, לרגלי ההר, הרחוק

התרוממה שדרה ישרה של עצים שנראו ענקים וממערב הגיע אלינו רעש

.מבודדים וסגורים, היינו מוקפים. גלי הים שהתדפקו אל החוף

הקשר . הילדים היו עם אמהותיהם, בין הנשים לגברים הפרידו

משני צידי הפרוזדור כשהם , היה בתנועות ידיים ובצעקות ביניהם

.במצב זה עמדו אלה מול אלה ושוחחו. צמודים לחוטי הטיל של הגדר

אך אנו התחלפנו זה , האנגלים פיזרו אותנו בצריפים באופן שרירותי

כי מולם היו הנשים , בזה ויצא שברובע הצפוני היו בעלי המשפחה

השירותים היו צבוריים לכל . צאי תנועות הנוערובזה הדרומי יו, והילדים

בשעות נעילת הצריפים השתמשנו במיכל שהיה מותקן בחדר קטן , רובע

בבקר היינו 03:90לפנות ערב עד 90:00בין השעות . בסוף כל צריף

-כל אחד ניצב לפני מיטתו והרב. לאחר שעברנו מפקד, נעולים בצריפים

.סמל הבריטי עובר ובודק

תחו את דלת הצריף ועד שעת הנעילה היינו חופשיים מרגע שפ

חדשנו את הארגון שהיה באונייה . לעשות כרצוננו בגבולות רובענו

קורסים : היו פעילויות לכל הרובע והיו לכל תנועה. ושיכללנו אותו

מופעים , התקיימו קבלות שבת. להסטוריה יהודית ועוד, ערבית, לעברית

זכורה לי הופעה של היפנוזה . ג ומשחקיםהצ, זמר, של חברים יודעי נגן

מופע שנמשך שלוש שעות ויותר, שערך אחד מיושבי רובע המשפחות

. הובאו למחנה ספרים בעברית ובגרמנית. והיה משעשע ביותר

. היינו הולכי בטל, חופשיים כל התחייבות -כ היינו כלואים"בסה

עלינו יותר שנוספו לניתוק החמור העיקו , הבטלנות וחוסר הוודאות

שעתיים -פעולותינו לא היו כל יום ולא נמשכו כי אם שעה. ויותר

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

09

, בין גדר הרובע, הבטלנות כה העיקה עד שערכנו הפגנות. ביממה

. ירק בשטח ריק שהיה בין צריפי ההנהלה-בדרישה שינתן לנו לעשות גן

.אחרי זמן, דבר שאכן ניתן לנו

הצריפים יפים , מדהיםהמחנה עושה עלינו רושם : "ביומני רשמתי

כר , מזרונים לבנים. שאלנו בתמיהה" ?לכל איש יש מיטה", מאד

הכל כל -כסא -מקלחות ובתי: במיוחד התפעלנו מבית המרחץ. ושמיכה

.בעינינו...כך מודרני

הוסיף . הזר והסגור נטע בלבי תחושת בדידות מעיקה, המקום החדש

ובכל זאת . קים והרטיבותהגשמים החז, לזה מזג האויר ורוחותיו העזים

רק . י"כשאני יודע שהגעתי סוף סוף לא -אבל כל זה כדאי : "רשמתי

".שלצערי בביתי לא יודעים זאת

. חשבנו שמדובר בשבועות. איש לא גילה לנו כמה זמן נשהה במחנה

התחלנו , אך כאשר השבועות עברו ולא ניכר היה סימן כלשהו לשחרורנו

, צעקנו. ל קרטונים והסתובבנו סביב הגדרכתבנו סיסמאות ע. להפגין

שדברו על , היו אלה הגפירים היהודיים. שרנו וניסינו לפרוץ את הגדר

רק פעם אחת פרצנו את הפישפשים ויצאנו להפגין . לבנו לא לעשות זאת

שהיו , עד שהגענו לשער וכאן שוב נתקלנו בגפירים, התקדמנו. בפרוזדור

עמדנו צמודים לגדר השניה . נו מהרהפעם לא נשתכנע. השומרים במקום

, האנגלים עמדו מרחוק. הפונה לצריפי ההנהלה וצרחנו שעה ארוכה

התנהגו , בכלל. הסתכלו בנו ואת מלאכת ההרגעה השאירו לגפירים

מלבוא בכלל , הם נמנעו מלהסתובב ברובעים. האנגלים בסבלנות רבה

התרופפה הלכה ו, השמירה שהיתה בהתחלה רבה והדוקה. במגע איתנו

את השמירה הישירה מסרו , את השומרים בין הגדרות ביטלו. עם הזמן

בידיהם . רק במגדלי השמירה עמדו אנגלים עם מכונות ירייה. לגפירים

.נשמר המיפקד היומי והפיקוח במטבח

-אחרי המיפקד -היינו יוצאים , מדי פעם, שבערבים, המצב היה כזה

ידי -החלונות היו סגורים על, פהדרך החלונות ונכנסים לשכנינו לאס

היינו פותחים בחשאי במשך היום אחד הסגרים . סגרים רגילים מבחוץ

ובערב פתחנו את החלון ואחד אחד עברנו לצריף השכן או שהם באו

את הפעולה קיימנו בשקט מירבי ולא קרה אפילו פעם שיפתיעו . אלינו

.עצמו עינייםאך , אפשר להניח שהאנגלים ידעו. שיגלו זאת, אותנו

ברובע שמולנו . מאורע יוצא דופן וחמור במיוחד קרה בראשית אפריל

הקשרים בינינו היו רופפים או נכון . רים"שוכנו עולים שרובם היו בית

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

21

אלה את , מבעד לגדרות התיל, למרות שראינו. יותר כמעט שלא היו

איש לא . התקיימה מעין מחיצה דמיונית של זרות ושל אדישות, אלה

. זאת היתה התנהגות טבעית ומובנת לכל, חליט על כך ולא ציווהה

.כאשר נערכו הפגנות אנו לא הצטרפנו לשלהם והם לא הצטרפו לשלנו

אינני יודע . באחד הימים הבעירו שני בחורים שלהם אש בתוך הצריף

נזעקו החיילים האנגלים לצריף ולקחו , בשל העשן שהיתמר. לשם מה

אחד מהם אף . שם הוכו מכות רצח. ף המשמראת שני הבחורים לצרי

המרירות והכעס התפשטו כאש בקוצים בין כל , הרוגז. נזקק לאישפוז

להכריז , (איש לא שאל מי נתנה), פתאם עברה ההוראה. כלואי המחנה

, ההצעה להכריז שביתת רעב כבר התהלכה זמן רב במחנה. שביתת רעב

.מנות המתאימה לכךכעת נראתה ההזד, במטרה להאיץ את שיחרורנו

לכן החרמנו את , אנו חשבנו להביע בשביתה את מחאתנו על המקרה

ויתרנו גם , בלחצם. הבוקר והתכוונו לקבל את ארוחת הצהרים-ארוחת

אולם למחרת התחיל במחננו ויכוח . על הצהרים ואף על ארוחת הערב

.עד לשחרורנו -רים דרשו "כפי שהבית -האם להמשיך בשביתת הרעב

התהלכנו , ואני בתוכם, שבמשך כל הזמן רבים מאיתנו, לי לצייןע

הבעיה היתה . אך אפשר היה לאכלו, גוני מאד-האוכל היה חד. רעבים

לפרוסת . במיוחד כמות הלחם, היא פשוט לא השביעה אותנו. הכמות

כי , היו כאלה שביקשו לחם מהזקנים שברובע הסמוך. לחם היה ערך רב

בכוונה לבקש , הלכתי גם אני לגדר שבינינו לא פעם. להם זה הספיק

ראיתי בכך השפלה . אך לא היה בי האומץ לכך, משאריות הלחם שלהם

בעת חלוקת , לא היתה לי ברירה מאשר לרעוב ולהשתדל. ופחיתות כבוד

שלאחר זמן , היו חברים. להגיע למנת לחם גדולה ככל שניתן, המנות

כי לי לא היו , אך לא אני, יהםהתחילו לקבל חבילות מקרובים או מקיבוצ

.על כך עוד אספר. לא קרובים שהתקשרו אתי ולא קיבוץ שחיכה לי

א "ד)באסיפה הכללית ברובענו נאמתי בפא טוס . נחזור לשביתה

אסור לנו להגרר אחרי : נימוקי היו. נגד המשך השביתה( באידיש

מה , נואנו שייכים לישוב המאורגן ואיש לא ביקש זאת מאית, רים"הבית

אחרי . איכפת לאנגלים שנמות מרעב כאשר בחוץ אף לא יודעים על כך

אך כאשר רצינו לבצע . זכיתי לתמיכת כולם. קמו נוספים וחיזקו את דברי

כל יתר הרבעים החליטו בעד המשך : את סיכומנו נתקלנו בשני דברים

. שביתה-שלא רצו להיות שוברי, השביתה וזה הרתיע חלק מאנשינו

ניצבו בדרך ולא , נמצא המטבח -שבמחנה שלהן , בוצת נשיםק, שנית

. היה ברור שכל נסיון שלנו להמשיך יביא לתגרת ידיים. נתנו לנו לגשת

ביומני באותם ימים רשמתי התפלספות ארוכה על . נאלצנו לסגת

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

20

על הטקטיקה כלפיהם ועל תפקידו של , הפסיכולוגיה של ההמונים

.החלוץ שלפני המחנה

הם כינסו נציגים . שי לשביתה הגיעה משלחת מהסוכנותביום השלי

הועלתה שם גם בעית . מכל רובע ושם הוחלט על הפסקת השביתה

מאז . תוספת אוכל מטעם הסוכנות: הם הבטיחו ואף קיימו. כמות האוכל

הם גם השיגו הקלות מסויימות והבטיחו . א"ממש זללנו לחם ותפו

שמטפלים בשחרורנו

, ת של השבועיים הראשונים ששהינו בעתליתלאחר שפגה ההתלהבו

ימי החורף . הלכה וגברה תחושת הבדידות והעזובה שהתמקמה בי

עם הבאת )הצפיפות בצריפים , הקרים והגשומים( מארס-חודשי פברואר)

חלק מהבאים . איש -90טרנספורטים נוספים גדל מספר הגרים בצריפנו ל

נו מקום כלשהו זה מנע מאית. התמקמו עם מזרוניהם על הרצפה

הניתוק (. לקריאה או כתיבה וכל אפשרות לשמור על נקיון בצריף

בטן משתנים -כאבי, אליה התגעגעתי מאד, המוחלט מהמשפחה

ביחוד )הוודאות בקשר למועד שחרורנו -אי, ומחושים בחלקי גוף שונים

לאחר שבסוף פברואר שוחרר הטרנספורט מבולגריה שאותו מצאנו

לאחר )מועות מוזרות על החזרתנו לרומניה ש( במחנה לכשהגענו

יוצאי ליטה לשם החזרתם -2יוצאי הונגריה ו 0שבאמצע מאי נלקחו

אך מעל לכל מוטטה את . כל אלה דכאו את נפשי עד עפר -( לארצותיהם

אלא התעלם , לא רק שלא יצר קשר אתי" עמל"רוחי העובדה שקבוצי

, פשוט לא הגיבו. שלילחלוטין מכל מכתבי ופניותי באמצעות הגפיר

, איש מכל חברי. התעטפו בשתיקה פושעת ממש לקריאות הנואשות שלי

כולל אלה שמנעו את עלייתי כדי שאמשיך , איתם פעלתי בתנועה

דב או חרנש איש מכל אלה לא חש חובה , כגון אדם, בעבודתי בתנועה

זה בקוראי את רשימותי בנושא , כעת. להתענין בי, או צורך לבוא לבקרני

הזילזול , אני כולי רותח ואיני יכול לסלוח על העלבון הגס, ביומני מאז

.וחוסר האנושיות הפשוטה שהיה בכך

גלויה : היה לאחר יותר מחודשיים ימים, הקשר הראשון עם החוץ

ככל הנראה , גלויה זו". גזית"מניוניה ובה הזמנה להצטרף לגרעין

שניוניה כתבה וזה העלה קודם כל משום . הסעירה את רוחי, פורמלית

לנתק את קשרי האהבה , אמנם החלטתי. בנפשי את סבך היחסים בינינו

חשתי תערובת של . אך רגשות העבר לא כלו, היתה סופית, שבינינו

. ומאד רציתי בקיום קשרי ידידות, אשם ודחייה, אסירות תודה, משיכה

צעירים הם היו, לא הערכתי אותם, אמנם. שנמצא גוף שרוצה בי, שנית

. אולם הזמנתם פתחה בפני פתח, וחשבתי שלא אסתגל אליהם, ממני

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

22

מצידם כבר ראו בי מועמדם ועל החבילות ששלחו אחר כך " גזית"חברי

.לחבריהם צרפו גם את שמי

היא באה . היתה עם פוגה" עמל"פגישתי הראשונה עם מישהו מ

הנעשה רק ממנה שמעתי על . לבקר את משה פוטקמין ושוחחה גם אתי

.בקבוץ ועל בעית קליטתי

רק בראשית החודש השישי לשהותי במחנה ולאחר שהייתי כבר

הוא שהה ". עמל"כמזכיר קבוץ , הגיע אלי דב מרקוביץ, כלאחר יאוש

פחות על הקבוץ ויותר על , אצלי די זמן כדי לספר לי הרבה דברים

ובה אבל בקשר לעתידי בקבוץ היתה לו תש. האנשים ועל ההולך בארץ

אני נאחזתי בתשובה זאת ". ואז נראה, תבוא, תצא מפה: "אחת

ולספר " בקיבוצי"מאותו רגע לא הפסקתי להתפאר . ונתמלאתי תקווה

, על העירות הפוליטית ועל האוירה התרבותית, על יציבותו הכלכלית

.כפי שתארתי לי אותם בעקבות סיפוריו

להזכר , שעפפוניהבדידות והיאוש , בתוך תחושת המועקה, נעים לי

שנים 99מלאו , בתחילת אפריל. בשלוש חגיגות שחגגנו בחודש אפריל

באספת השומרים החלטנו לקיים מעין תחרות . א"לקיומו של הקבה

נדלקתי . בשיר ובסיפור על העליה או מחנה ההסגר או הקבוץ, ספרותית

אותו לילה לא נרדמתי . כי מצאתי בו דחיפה ליצירה משלי, לרעיון

כפי שמצאתיו , יתי ספור על מעשה אהבה בין בת ובן על אוניתנווטוו

ספונטנית , סנטימנטלית, הבחורה אמורה היתה להיות רגשית. ביומנה

. מחושב ורציונאלי עד קיצוניות, ויצרית מאד והבחור לעומתה פעיל מאד

אך , אוהדים איש את רעותו ואף נמשכים הדדית, הם נוטים זה לזה

הבדלי האופי מביאים לכך שהיא מתמסרת לו . האהבה בלתי אפשרית

, עד כדי אבוד שפיות דעתה, נקשרת אליו בעבותות תלות, בכל מאודה

עד כדי כתיבת . בשעה שכל מאוויו נתונים לפעילות ולחשוב הכדאיות

כי פשוט לא מצאתי מקום מתאים ושקט שיאפשר לי , הספור לא הגעתי

זה ? ה בכך בקורת עצמיתהאם הי: שאלה אחת עולה בפני כעת. ריכוז

כי באותם ימים מטריד אותי לא מעט הצורך , יכול בהחלט להיות

-אני רושם את המניעים להתגברות הצורך בהתקשרות לבחורה. בחברה

קודם כל כושרה : חברה ואף מונה את התכונות שאני רוצה למצוא בה

.האינטלקטואלי

לושה שכתבו הייתי בין הש. עריכת סדר פסח: החגיגה השניה היתה

ידוע לי שבידי החברים . המקור היה בידי וכנראה שזרקתיו. את ההגדה

. התרוממות רוח מיוחדת היתה בסדר פסח זה. יש העתק ממנה" הזורע"ב

. כבר קיימנו" השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל"כי הרי את

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

23

השתא עבדי לשנה הבאה "ואנו מצפים לכך בכליון עיניים , נשאר לנו עוד

זה ממש הרעיד , באותו הזמן לא אמרנו זאת מן הפה לחוץ". י חוריןבנ

.את לבנו ולחלח את עינינו

זאת היתה הפעם הראשונה . במאי 9הייתה , החגיגה השלישית

התהלוכה בין , הנאומים. שחגגתי חג זה בפרהסיה ללא פחד ומורא

האגרוף , גדרות התיל ובעיקר הדגלים האדומים שהופיעו מאיפה שהוא

, כתבתי ביומני, "הנם סמלים", מונף באון ושירת האינטרנציונלה

, של התלהבות ושל כוננות למאבק, שממלאים את הלב רגש של בטחון"

ביחוד כשהינך מרגיש עצמך חלק בלתי נפרד , יש לשמור עליהם מכול

".המאוחדים אתך ברצון ובשאיפה, מצבור אנשים עצום

שעד כמה , הגיע לשפל כזה לא עברו כי אם עשרה ימים ומצב רוחי

היה זה לאחר שנודע לנו על פלישת הצבא . לא היה מעולם, שאני זוכר

, הייתה זאת תערובת של צער. לוקסמבורג ושוויץ, הולנד, הנאצי לבלגיה

, "אומללות"ביומן אני מגדיר זאת . געגועים צורבים וחוסר אונים, פחד

של היות , מוצא-וסרמעין הרגשה של ח, אך למעשה זה היה דכאון עמוק

הוודאות -ל יש להוסיף את אי"למאורעות המזעזעים הנ. נתון בסד

היו שמועות שהאנגלים יחזיקו אותנו , המכאיבה ביחס למועד שחרורנו

, כי היות ובעליה שלנו מספר רב של יוצאי גרמניה, עד סוף המלחמה

, הם חוששים שנמצאים ביניהם מרגלים וחבלנים, כיה'אוסטריה וצ

שהסוכנות אינה מעונינת , היו שאמרו. ידי המפקדה הנאצית-לחו עלשנש

אין להם ? כי בארץ יש חוסר עבודה ומה יעשו אלפים נוספים, לשחררנו

.לחשו -כסף וכאן אנו מתקיימים על חשבון הממשלה האנגלית

זה הרי חודש לפני הבקור )הוודאות ביחס לגורלי בקבוץ -כמו כן אי

למכרים , לקרובים, מכתבי לקבוץ(. יר הקבוץהראשון והיחיד של מזכ

רק שלושה שבועות . ל נשארו ללא תשובה"ובמיוחד למשפחתי בחו

הוא היה כתוב באותו . לאחר מכן קבלתי את המכתב הראשון מההורים

, עם אותן שאלות ועל אותו ניר של דף ממחברת, באותו סגנון, יד-כתב

, חשתי כאילו. לבית כשהייתי מחוץ, כמו שקיבלתי בשנים האחרונות

ובאפשרותי לחזור , כמו אז אני נעדר לזמן מה מהבית ומהמשפחה

התרגשותי לא ידעה גבול וגעגועי נסקו לשמים . אליהם כל עת שארצה

בלעדנו ודאי קשה " "דואגים כי אתה חולה"בהשפעת המלים שבמכתב

תארתי לעצמי את . שמחתי לדעת שהם קבלו כמה ממכתבי. ועוד" לך

ובעיני הנשים , הלות של כל המשפחה ואבא קורא בקול רםההתק

בין כולם בולטת אמי כשחיוך של שמחה מהול בנצנוץ הדמעות . דמעות

.נסוך על פניה

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

24

נעלמה . בינתיים המכתב עוד בדרך ואני תוהה ומשתוקק, אך

. חוסר מנוחה ושעמום חודר לב: השקידה בה קראתי בספרים ובמקומה

בורח אל בדידותי ומתמסר . מקום ומתרחק מאדםאני פשוט לא מוצא לי

מאחד . אותם עוד אזכיר, הולכים ותוכפים אותי חלומות הזועה. לעינויה

סביבי רקע , מהם נשארה לי עד היום התמונה בה אני עומד כפוף מאד

הרקע לזה היו . עיף ומבוהל, התעוררתי כולי מפורק. שחור ואני יורק דם

.שלא פסקו ודאי כאבי הבטן ודפיקות הלב

באחד הימים פקדה . לאדם קרוב, במצב זה גברה השתוקקותי לחברה

אך . דקה ופרצופה שיגרתי בהחלט, גבוהה, את חצרנו נערה בגילי בערך

ימים מספר . כאשר נתקלתי בעיניה האפורות והצלולות קפאתי במקום

חיפשתי אחריו בעמדי צמוד לגדר . לא יכולתי להשתחרר ממבט זה

ולא , לא יכולתי לכתוב. י משוטט בחצר הרובע של הנשיםומבט, התיל

בעקבותיהן צפו . כי עיניה הבהירות והחדות השקיפו אלי מן הניר, לקרוא

ועיניה , מיכאילובה, ועלו בדמיוני עיניה של המורה לציור בתיכון

נדמה לי דרוקמן היה , רנוביץ'האפורות והעמוקות של אותה עלמה מצ

.צער אפף אותי על שנתקתי את קשרי אתה, שפגשתי בבודאקי, שמה

שבתום , נודע שהתקבל מכתב רשמי מצבא הוד מלכותו -95.3.30ב

לאחר ימים מספר בא . ביולי -22מדובר ב; ששת חודשי המאסר נשוחרר

כאשר לא היה פרץ של , נדהמתי. אשור על כך גם מהסוכנות היהודית

האם זה . ו לדרכםמתחו חיוך והלכ, נענענו בראש. שמחה מפי הכלואים

אמון שחדר לנפשם של האנשים לאחר שמועות חוזרות -נבע מחוסר

הוודאות בהמשך -האם היה זה בשל אי? ונשנות שהתבררו כטפלות

לאחר תשעה , או האם? דרכם וחששם בפני המצפה להם שם בחוץ

נולד בלבנו פחד לא מוגדר , מאז עלינו על האונייה, חודשי שיוט והסגר

?בפני החופש

חיים "ל -כפי שכתבתי -הלך הרוחות היה פסימי ואני התכוננתי

לאחר , עם הזמן נעשיתי אדיש למתחולל בעולם". קשים המחכים לי

-שציפיותי שברית המועצות תצטרף לבעלות הברית ואף ארצות הברית

החזון של התפשטות הסוציאליזם בעת שהמדינות . לא התקיימו

רקמתי . הלך והתרחק -את אלו האימפריאליסטיות מחלישות אלו

אפשר לכנות את . תוכניות איך אקלט בקבוץ וחששות עלומות קיננו בלבי

.ללא יחס מיוחד, הווה אומר ללא סנטימנטים, "גישה ספרטנית"יחסם

על חלומותיי ובמה אני התעסקתי : על שני דברים ברצוני עוד לספר

.בזמני הרב

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

25

למתי ושחלומותי כה העסיקו שכה הרבה ח, אינני זוכר בחיי תקופה

אינני . קטועים ומשונים, היו אלה חלומות מפחידים. אותי לאחר מכן

אני רק זוכר שרוב הדמויות שהופיעו בהם היו , זוכר מה בדיוק היה בהם

מצבים , פגיעות, נפילות, סכנות, הרוח הדומיננטית היתה. בני המשפחה

, וכשהתעוררתי. ולתיאך לא יכ, הייתי רוצה לצעוק, ארוטיים מעוותים

היו חלומות בהם אמי הופיעה . הייתה מועקה עמוקה צורבת בלבי

אני עצמי עברתי בחלומותיי מקרי . כעומדת מהצד ומתבוננת בהתיסרותי

.והפה סתום, שריפות ועוד, נפילות, רדיפות -זוועה

האם חלומות אלה היו קשורים בסכנות שעברתי ודחקתי והתעלמתי

האם הם היו קשורים , ל בקרבי הצורך בבת זוגהאם השתול, מהם

, אכן. אינני יודע? בידיעות שהגיעו אלי אז על כניסת הרוסים לבסרביה

וידוע לי , כמה פעמים מסרנו שמות וכתובות הורינו לאנשי הצלב האדום

לפי -שכניסת הרוסים , האמת היא. ש ממני בדרך זו"שהם גם קבלו ד

הדאגה היחידה היתה האם , לבילא עוררה חששות ב -השקפתי אז

.אפשר יהיה לקיים קשר איתם

רוב הספרים . הייתי מקדיש לקריאה ולעריכת רשימות, את זמני אני

. קראתי לאט והתעמקתי בכל מלה, לכן. שקראתי היו בגרמנית

כאן קראתי . הסכמתי והוספתי או התנגדתי: ברשימותי גם נקטתי עמדה

שניהם -ן קראתי לראשונה את לנין כא, לראשונה את רוזה לוקסמבורג

.על האימפריאליזם

עם עטיפה )מחברת שלמה , מלאתי בציטוטים ובהערות מדבריהם

יותר מאשר בשל , זמן רב שמרתי מחברת זו, באותיות קטנות( שחורה

בימי הקיץ מצאתי לי פינה . היה זה בשל הקשר שלה לעתלית, הרשימות

ניסיתי . ם ספרי ועם רשימותישקטה בצריף או בחוץ ושם התבודדתי ע

שלמד עוד , מפי חבר מסלובקיה, ללא הצלחה יתרה, ללמוד ערבית

ששמר , התיידדתי עם אחד הגפירים. תרגלתי קריאה ברוסית. ל"בחו

הוא שהוציא את . הייתי עומד ומשוחח איתו. לעתים קרובות בשער שלנו

בארץ מכתבי ושלח על חשבונו ואיתו שוחחתי על הנשמע ועל הנעשה

לא נראה זריז ומפוקח ביותר . רווק מבוגר היה ואדם טוב לב. ובעולם

, אך לצערי, התקשרנו מאד. כי כנראה לא מצא דבר אחר, והגיע לגפירות

.אם כי מאד רציתי, מאז שנפרדנו בעתלית לא ראיתי אותו יותר

זה נראה לי כאילו , כאשר אני מעלה בדמיוני חצי שנה זאת, כיום

ידי תושבי האי המשונים -נתפסתי על. סוער על אי זרנפלטתי מים

ובדממה מעיקה , במנהרה לבנה מרופדת שתי וערב חוטי תיל. והאדישים

הילדה ועתלית -עליה -סיפור חיי

26

בשל שיגרת . הובלתי אל מוצא שנפתח כעין משפך אל רחוב סואן

.ליום אחד ארוך ארוך, הצטמק משך הזמן, כנראה, היומיום

, י מחצית השנהעל שגזלו מחי, אין בי מרירות כלפי האנגלים

גם אין לי הרגשת סיפוק של הקרבה . והפסדתי בשל כך מי יודע מה

כמו בפעולתי בקן או )או גאווה בשל נתינה למען שאיפתי , לרעיוני

כיום נראית לי התנסות זו כחצי שנה של (. בתלאות עלייתי ארצה

, לולא היומן שניהלתי ושכיום הוא נראה לי די מגוחך ונחות. דב-תנומת

.הייתי מרחיב כל כך את הדבורלא

-בת, ברשותי תמונה שהצטלמתי לאחר השחרור לצידה של חיה

. לא נראיתי כה שמן, לא לפני ולא לאחר מכן, עוד אף פעם. דודתי

".מתנפחים"לחם ותפוחי אדמה , כנראה שמבטלה

שם . ביום השחרור הובלנו באוטובוסים שוב לאחד המחסנים בנמל

לקרוביהם , בי משפחה ושל נציגי קבוציםקהל רב של קרו, חיכה

, לאחר שאלו שחיכו להם יצאו לדרכם. לי לא חיכה איש. ולחבריהם

יחידי נשארתי . מי צפונה ומי דרומה, חלקו את הנשארים לפי יעדם

הנהג עצר לפני . לאחר שפיזר את היתר ברחבי חיפה והקריות, באוטובוס

בצעדים . ף צעדי אדםהמפורר באין סו, צריף קטן השקוע בחול זהוב

שלא חיכה " עמל"בקיבוץ , צעדתי אל מזלי, מהוססים ותרמילי על גבי

.איש לא יצא לקראתי. לי