י וא-להיך א-להי” ך עמ “עמ

הגיור במדינת ישראל אתגר השעה

תוכן

| 2הקדמה

הרב רפי פוירשטייןיו"ר עמית בארגון רבני צהר

| 3בכל עיר ועיר

הרב נחום אליעזר רבינוביץ

ראש ישיבת ההסדר מעלה אדומים

| 6גיור קטנים

הרב יגאל אריאליו”ר מוסדות מדרשת הגולן

| 11סמכות הגיור - למי?

הרב פרופ’ נריה גוטלנשיא מכללת אורות ישראל

| 14גיור בתוך קהילה

הרב רא"ם הכהןראש ישיבת ההסדר עתניאל

ורב היישוב

| 17הגיור-

משימה המוטלת על המתגייר, או )גם(

עלינו?

הרב יעקב מדןמראשי ישיבת הר עציון

| 19גיור מצווה

לדורות ולדורנו

הרב דוד סתיו יושב ראש ארגון רבני צהר

ורבה של שהם

בס"ד, ערב חג השבועות תשע"ד

2הגיור במדינת ישראל

פתיחההרב רפי פוירשטיין יו"ר עמית בארגון רבני צהר

החוברת שאתם מחזיקים בידיכם איננה עוד 'דף פרשת שבוע'. היא מקבצת מאמרים בנושא הגיור ומוכרים. המאמרים נכתבו בשפה ידי רבנים תלמידי חכמים, מורי הוראה מובהקים שנכתבו על

בהירה, כדי לפתוח פתח לכל אחד להבין את הסוגיות הבוערות העומדות לפתחנו בנושא זה.

ה' שברוך משום ישראל, במדינת הגיור בשאלת העיסוק את להדחיק נוטים אנו רבה, במידה נעוצים באמירות שליוו אותנו משחר זו "זו אינה הדאגה שלנו". שורשיה העמוקים של הדחקה

ילדותנו, כי 'היהדות איננה דת מיסיונרית' והיא איננה מחפשת גרים.

זכינו בעשורים האחרונים לגלי עלייה גדולים אולם אנו נתונים בפני מצב חברתי היסטורי חדש. ומשמחים של קיבוץ גלויות, שהביאו ברכה רבה למדינה לצד אתגרים רבים. מעולם לא נדרשנו לעסוק בשאלת הגיור מתוך מצב של סכנת נישואי תערובת והתבוללות בארץ ישראל! מעולם לא

בחנו את הסוגיה מתוך הבנה כי איום מרחף על זהותה היהודית של מדינתנו המתחדשת!

ישראל' אך אינם ריבוי האזרחים שהם מ'זרע שאלת הגיור היא מפתח לעתידנו כאן. זאת בשל יהודים על פי ההלכה. החברה הלא יהודית והמעורבת שתתפתח כאן תהיה חלילה חברה המנותקת יהודים. היותנו עצם שהיא שלנו, הבסיסית לזהות מחוברת שאיננה ישראלית חברה מהיהדות,

חברה כזו, לכשתקום, תהווה איום של ממש על אופייה היהודי של המדינה.

מטרתה של חוברת זו כפולה.

ראשית, היא באה להרים קול זעקה. זעקה המופנית לרבני ארץ ישראל. זעקה המופנית למקבלי ובראשונה לחובשי הכיפה. זעקה המופנית לציבור הרחב ובראש ההחלטות בדרגים הפוליטיים, להתעורר ולהבין 'כי בנפשנו היא'. זעקה הקוראת לנו להבין כי איננו יכולים לטמון ראשנו בין ידינו,

ולהתעלם מהסכנה הגדולה של נישואי תערובת המאיימת על החברה הישראלית כולה.

דרך המצב, עם להתמודדות וברורה סלולה דרך בהלכה יש כי להראות היא השנייה המטרה המבוססת על המסורת ההלכתית המקובלת מדורי דורות ועל פסקיהם של גדולי ישראל.

אתגר ההתמודדות עם סכנת ההתבוללות בישראל מונח בראש ובראשונה לפתחה של הרבנות הראשית לישראל. לדאבון לב, עד כה לא נשמע קולה בשאלה זו, ולא ניתן לדעת כיצד היא מבקשת

להתמודד עם המצב. אנו יוצאים בקריאה לרבנות הראשית להשמיע את קולה.

יהי רצון שנזכה בחג השבועות התשע"ד לא רק לקבל תורה אלא גם להבטיח את קבלת התורה בתוך העם כולו.

בסיוע עמותת מכון הארי אוסקר טריגובוף, נציגתה בישראל של קרן הארי טריגובוף מסידני אוסטרליה.

עמותת מכון טריגובוף מקדמת יוזמות להסדרת מעמדם האישי של עולי ברה"מ, ופועלת לקידום גישה מכלילה ומקרבת בהליכי גיור ובירור היהדות.

יו"ר הנהלת העמותה מר אפריים הלוי מנכ"ל העמותה ונציג הקרן בישראל מר שלום נורמן

עריכה: הרב אוריאל גנזל, הרב אלי רייףעיצוב והפקה:

3הגיור במדינת ישראל

בכל עיר ועיר הרב נחום אליעזר רבינוביץ ראש ישיבת ההסדר מעלה אדומים

יש לאפשר גיור קטנים בהסכמת ההורים ואפילו כאשר האימא אינה רוצה להתגייר בעצמה. עלינו לגייר את הקטנים בגיל צעיר כבר לפני התחלת בית הספר היסודי. אין מקום לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית

אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות.

חשיבות הגיור בזמן הזה

תקומת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות מעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים לבקרים אשר חלק ציבורית אחריות הלכתית, התמודדות הדורשים אתגרים היהדות. של ליסודותיה קשורים מהם לפני דעתו על מעלה היה מי הגיור. נושא הוא המרכזיים האתגרים אחד הלכתי-ציבורי. ומבט ליהודים לצאת משם? הנס הזה ושיתאפשר ברית המועצות, חמישים שנה שאי פעם תתפורר התרחש לעינינו והביא לגל של עולים שכבר תרמו רבות לביסוס ולחיזוק המדינה, אך בד בבד הביא לתוכנו את תוצאות תהליכי ההתבוללות הקיצונית, שעברו על הקהילה היהודית שם. בין העולים יש אלפי זוגות מעורבים ופעמים רבות אפילו בן או בת הזוג היהודי אינו יודע דבר על אמונת יהדות,

וכל שכן שאינו יודע על שבת וכשרות.

המצב שנקלענו לתוכו מורכב. מחד, מדובר באנשים שאין לגביהם חזקת יהדות או שאינם מוגדרים מלאים שותפים והם ישראל לעם להסתפח מרצונם בחרו הם ומאידך ההלכה, פי על כיהודים במדינה, משרתים בצבא ומתערים בחברה הישראלית, וחלקם אף שולחים את ילדיהם לבתי ספר מהחברה כחלק אחד מצד המרגישה ישראל במדינת גדולה קבוצה ונוצרת הולכת כך דתיים.

והמדינה, אך מצד שני נשארת זרה בתוך החברה היהודית אליה היא מבקשת להצטרף.

כדי לתקן מצב זה הפתרון המתבקש הוא גיור. הדיון בגיורם של העולים המבוגרים סבוך מלמצותו במסגרת מאמר זה, ואף במישור המעשי לא ברור באיזו מידה תהיה נכונות והיענות מצידם לשיתוף פעולה. אולם קיים מסלול אחר, שגם במישור ההלכתי וגם במישור המעשי הוא פשוט יותר, ואם נתחיל בו ללא דיחוי היום יהיה בכך פיתרון לשנים הבאות. הפיתרון הוא גיור ילדיהם הקטנים של

אותם עולים לא יהודים.

תקנת ציבור

הפוסקים כינו את העיסוק בגיור – אפילו קבלה של גר יחיד – כ"ענין גדול" והשווהו לדברים שיש בהם תקנת הציבור. על פי יסוד זה הם ביארו מדוע יש לבית הדין שאינו סמוך רשות לגייר )ראה סמ"ע חו"מ סי' א ס"ק ג(. מעתה, אם אפילו על קבלה של גר מבוגר יחיד כתבו כן, כל שכן על גיור קטנים, שכן יש פה תקנה דחופה לטובת הציבור כולו. אם הדור השני לעולים מברית המועצות לא יגוירו כדין, אזי לכשיגדלו - להתחתן עם יהודים לא יוכלו, ובארץ אף עם גויים לא יוכלו להתחתן מפני שאינם בני דתם, והרי זה כעין מה שאמרו חז"ל )חגיגה ב, ב(: "לישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין )ישראלית( אינו יכול". אין לך פצצה חברתית מתקתקת יותר מזו! בסופו של דבר, הואיל ויהיה כאן ציבור גדול שאין לו תקנה בנישואין הדבר עלול לגרום לכך שתינתן אפשרות ממוסדת

לנישואים אזרחיים במדינה, ודבר זה יגרום לנזק עצום.

תקדים לדבר מצאנו בהלכה לגבי חצי שפחה חצי בת חורין )גיטין מג, ב( שכפו את רבה לשחררה כי "מנהג הפקר נהגו בה". הרמב"ם )הלכות עבדים ט, ו( מנמק זאת כך: "כופין את רבה ומשחררה כדי שתינשא ויסור המכשול, וכן כל כיוצא בזה". שחרור שפחה הוא בעצם גירות, כיון שבכך מכניסים אותה לקהל ישראל, ובעניין זה אין שואלין לרצונה, אלא כיוון שלאדון יש רשות עליה הוא מכניסה

4הגיור במדינת ישראל

לכלל ישראל כדי להסיר המכשול. והרי בנידון שלנו שמדובר באלפים, קל וחומר בן קל וחומר הוא שצריך להסיר המכשול, ויש להכניס ילדים אלו לקהל ישראל.

כאשר מגיירים גדול נדרשת הסכמה מדעת שלו. אולם שונה דין הקטן. על פי ההלכה לא נדרשת כבעל אותו רואים איננו דהיינו – לו דעת כמי שאין מוגדר והוא הואיל לגיור, הסכמה של הקטן שיקול דעת מספיק. הגיור אצל קטן נעשה מדין "זכין לקטן" )כתובות יא, א(, כלומר שבית דין רשאי

לעשות כל מעשה שהוא זכות לקטן.

במקום מצוות, שומר שאינו יהודי להיות בדבר "זכיה" יש האם השאלה את שהעלו יש אמנם והרי כנפי השכינה, נכנס תחת הוא גדולה, שהרי זכות הוא הגירות ברור שעצם נכרי? להישאר אפילו אם יקיים מצוה אחת כתיקונה זוכה לחיי עולם הבא. אולם מאידך הואיל ואין שום הבטחה והמצווה, שהרי מן הסתם כשיגדל ימשיך באורח החיים שהמגויר הקטן יתחנך על ברכי התורה שאליו הורגל בבית הוריו או בבית קרוביו הלא-יהודים, ממילא, כנגד מעשה אחד של מצוה שיכול לעשות, אם לא יחנכוהו לתורה ויראת שמיים, יעבור מן הסתם כמה וכמה עבירות חמורות כקלות בחייבי כריתות ומיתות וכיוצא בזה. אולם כל זאת אינו אומר שאין כאן זכות. אדרבה, קלקלתו של אותו קטן היא תקנתו, שהרי כבר פירש הרמב"ם )הלכות ממרים ג, ג( לגבי תינוק שנשבה "שהוא אנוס" ופטור מכל העונשין. נמצא שגירותו של הקטן, והעובדה שנכנס תחת כנפי השכינה, היא

זכות גדולה, ואין לגביו שום אפשרות של חובה כלל.

מסוימים, מאוד בתנאים אם כי קטנים לגייר לא החמירו האחרונים בדורות תורה גדולי אמנם יראה שההחמרה לא היתה מצד עיקר והיו שפקפקו בזכות הגיור, אבל המעיין בדבריהם היטב הדין אלא כדי למנוע מצב של נישואי תערובת והתבוללות. אכן, בחו"ל הרתיעה הייתה מוצדקת. זהותה של הקהילה היהודית בגולה עומדת בסיכון תמיד מפני טמיעה בחברה הכללית, ויחידים

המתגיירים בגלל חיתון בדרך כלל מושכים החוצה וכל שכן שהחשש גדול לגבי ילדיהם.להרתיע תתרום שלא רק לא קטנים, מלגייר ההימנעות ישראל. בארץ כאן המצב שונה אולם מפני נישואי תערובת, אלא אדרבה – היא עלולה ליצור תנועת התבוללות עצומה, הואיל ואם יהיו רואה אותם ואף החברה יהודים המשולבים בחברה הישראלית גדול של אינם ציבור כאן בארץ כבשר מבשרה והם הולכים ונטמעים בין יהודים, הדבר יוביל גם לקשרי נישואין ויתרבו ח"ו נישואי

התערובת ואחריתה מי ישורנה.

לפיכך ברור שאין להוסיף סייגים וגזרות בענין הגיור, אלא יש להעמיד הדין על תלו, ולהכניס את כל הנפשות הללו תחת כנפי השכינה בלי היסוס ובלי שהיה כלל וכלל. מובן מאליו שאחרי שבית דין מגייר קטנים ובכך נעשה להם אב הוא צריך לטפל בצרכיהם הרוחניים ולנסות למשוך אותם בעבותות אהבה לחינוך יהודי כראוי )להרחבה הלכתית ראה בחיבורי שו"ת שיח נחום סי' סח-סט(. מבחינה מעשית, תהליך הגיור לילדים הוא פשוט. רוב העולים מלים את בניהם, אפילו אם אינם מתגיירים, ולו רק כדי שלא ייראו כזרים. מה שנדרש אפוא עוד הוא הסכמה של ההורים וטבילה מצוות, לגיל יגיעו כאשר ירצו ואם מצוות. עול בקבלת צורך שאין הרי בקטנים ומדובר והואיל תהיה להם בחירה לפטור את עצמן מן הגירות. יש לאפשר גיור קטנים בהסכמת ההורים ואפילו כאשר האימא אינה רוצה להתגייר בעצמה. מן הראוי לציין שכבר כיום יש אלפי ילדים ממשפחות מעורבות הלומדים בבתי ספר דתיים ובוודאי שניתן להתחיל בגיורם של אלו, והרי אלו כבר מקבלים

חינוך דתי בבית הספר.

כדי שמהלך זה יצלח, על החברה הישראלית לראות בכך משימה לאומית וחברתית. אם אפשר עלינו לגייר את הקטנים בגיל צעיר כבר לפני התחלת בית הספר היסודי. בנוסף עלינו ליצור גם לילדים ההולכים לבית הספר מסגרות מתאימות בבתי הספר או בקייטנות בחופשים של תיגבור לימודי יהדות ולספק לילדים הללו חינוך יהודי שיקשר אותם לתורה ולאמונה. גם תנועות הנוער כשם הללו, הילדים את אליהן ולקרב הזה לאתגר שותפים ולהיות יד להושיט צריכות הדתיות שבחוץ לארץ תנועות הנוער הדתיות פותחות את שעריהן לכלל האוכלוסייה היהודית, ומשכילות ליצור מסגרות ודרכים המתאימים לכלל הציבור לפי אופיו. אין צריך לומר שיש לנסות לשכנע את

5הגיור במדינת ישראל

ההורים שגם הם יתקרבו ליהדות, אבל כאמור בשום אופן אין להעמיד תנאים כאלה או אחרים לעצם גיור הילדים, שהוא תקנת הציבור כולו.

סמכות מפורזת

לאחרונה עלתה לדיון ציבורי השאלה האם יש צורך שכל הגיורים יהיו כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת, או שניתן לאפשר הקמת בתי דין שיש להם סמכות הלכתית אוטונומית, כגון על ידי מתן סמכות לרבני ערים להקים בתי דין שיעסקו בגיור ושרבני הערים יבחרו בעצמם את הרכב בית הדין. ברור שאין מקום לחוקק חוק או לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות. אם יכפפו את כל הגיורים לאישורה של סמכות הלכתית אחת עלול להיווצר מצב שיש בו נעילת דלת לקבלת גרים. אדרבה, לאורך הדורות כל בית דין היה רשאי לגייר, והרי אפילו בימי הסנהדרין בתקופת הלל ושמאי ראינו ששמאי דחה כמה גרים ואילו הלל גייר את אותם גרים )שבת לא, א(, ומוכח שיש מקום לכך שיהיו הבדלים וגישות שונות בין בתי הדין. דווקא השמירה על גיוון בין בתי הדין הוא הוא

שמאפשר את קבלת הגרים.

חברי את ולמנות ולהקים בגיור לעסוק הדורות, בכל שהיה כפי ערים, לרבני לתת יש לפיכך יותר מאשר בתי הדין המרכזיים הרכב בית הדין שלהם בעצמם. זאת ועוד, רבני הערים קרובים גם להיכרות עם אנשי עירם וגם לקשר עם המסגרות העירוניות שבעירם. בכך יקל עליהם ליצור שיתופי פעולה עם בתי הספר, תנועות הנוער והתושבים בקהלים השונים והם יוכלו לעודד, ללוות

ולקדם את תהליך גיור הקטנים.

הגיור בזמן הזה הוא אתגר דתי חברתי ולאומי ראשון במעלה. אסור לנו להתחמק מלהתמודד עימו או לדחותו. עלינו להירתם בכל עוז לסוגיות גיור הקטנים ולהקים בכל עיר ועיר בתי דין לגיורם, ובכך יתקיים בנו מהרה מקרא שכתוב )ישעיה סו, כ(: "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים", )ישעיה סה,

."ם וששתי בעמי יט(: "וגלתי בירושל

פורסם לראשונה במוסף 'שבת' של העיתון 'מקור ראשון', גליון פרשת קדושים, תשע"ד

6הגיור במדינת ישראל

גיור קטניםהרב יגאל אריאל יו”ר מוסדות מדרשת הגולן

בזכוכית המתגייר את הבוחנת וקבלה חקירה ועדת להיות אינו הדין בית תפקיד מגדלת, אלא לעמוד במקומו של אברהם אבינו, ובשם כל ישראל לפרוש את חסותו

על הגר ולהכניסו אל בית ישראל.

באלו תנאים מגיירים קטן?

יכולה להיעשות רק המרת דת היא בחירה מהותית ושינוי מעמדו האישי של האדם, על כן היא מרצונו של גדול ובבחירתו. לקטנים אין שיקול דעת מספיק, וגילוי דעתם ורצונם אינו נחשב מבחינה הלכתית )“פיתוי קטנה אונס הוא” - יבמות סא, ב(, לכן אינם ברי המרת דת כלל. היהדות איננה מיסיונרית, התורה אינה דורשת מן הגויים להתייהד, אלא לקיים שבע מצוות בני נוח, והמקבל זאת

על עצמו זוכה לעולם הבא.אף על פי כן הגמרא בכתובות )יא, א( מציגה אפשרות של גיור קטנים: “אמר רב הונא, גר קטן ואמו לו אב אין “אם פירש את הדבר בהקשר משפחתי: דין”. רש”י בית אותו על דעת מטבילין הביאתו להתגייר... מטבילין על דעת בית דין - שלושה יהיו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים שלושה, והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן”. הגמרא עוסקת במקרה שאין אב והילד מתגייר לבדו, ואז הגמרא נזקקת לדין ‘זכייה’. אבל כאשר האב מתגייר יחד עם ילדיו, ברור שנוח לילד במה שעושה לו אביו. ואף על פי שהילד איננו מקבל תמיד את רצון האב, בעניין כה יסודי, בוודאי נוח לו להיות בן דתו ועמו של אביו. הרשב”א הוסיף גם את האם: “דאין בית דין מחזרין למול ולטבול את העכו”ם הקטנים מעצמן... לא שיהא חילוק בדבר זה בין אב ואם, שהבנים גם כן נגררין אחר האם... דניחא להו למעבד מאי דעבד אבוהון או אמן, כן נראה”. וכן כתב הכסף משנה )הל’ מלכים י, ג(, וכן פסק בשו”ע )יו”ד רסח, ז(, שבית הדין אינם יוזמים את הגיור, אך הם נענים כאשר באים אליהם ומבקשים זאת. אפילו אם בא התינוק מעצמו, ואף על פי שאין לו דעת, בית דין מקבלים אותו: “עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב - יכול לגייר אותו, ואם אין לו אב ובא להתגייר, או אמו מביאתו

להתגייר - בית דין מגיירין אותו”.

הגיור - זהות דתית ולאומית

הגיור אינו רק המרת דת אלא גם החלפת הלאום. העולם מכיר אפשרות של המרת דת או שינוי אזרחות, כי הדת היא אוניברסאלית, וזכויות אזרח מוקנות לכל מי שגר במקום. אך אין דרך לשנות את הלאום. מי שבא לגור בצרפת יקבל זכויות אזרח, אך לא ייחשב צרפתי, אלא לאחר שמשפחתו תעבור תהליך של טמיעה והתערות. אולם בישראל המצב הוא אחר, הדת והלאום חד הם: “אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו”. וכדרך שכתב רב סעדיה גאון: “כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה” )אמונות ודעות מאמר ג(. על כן בשעה שאדם מתגייר הוא משנה בבת אחת גם את דתו וגם את לאומיותו, ונהפך להיות יהודי. “ומותרין להיכנס בקהל ה’ )לנישואין( מיד” )הלכות

איסורי ביאה יב, יז(.שליחותו של אברהם הייתה לקרוא בשם ה’ בעולם, ולקרב את הבריות לעבודתו, ועל כן הוא נקרא “אב המון גויים”. בזה נפתח עם ישראל אל כל העולם. האומה הישראלית אינה רק ישות ביולוגית,

אלא גם ערכית, ועל כן הגר נעשה בן לאברהם אבינו.אברהם ורות מתווים שני אבות-טיפוס של גיור, המביאים לידי ביטוי שני ממדים אלו. אברהם הוא אבי המאמינים, וכפי שכתב הרמב”ם באיגרתו לעובדיה הגר: “אברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב”ה, ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה, והכניס רבים תחת כנפי השכינה, ולימדם והורם, וציווה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה’” )איגרות הרמב”ם, והמצוות, רוחני של קבלת האמונה זה הוא מהלך גיור ר”י שילת, ח”א, עמ’ רלג-רלד(. מהדורת

שבעקבותיו נהפכים הגרים לבני אברהם אבינו.

7הגיור במדינת ישראל

אולם יש דרך נוספת. רות נקשרה קשר משפחתי עמוק לדמות מוסרית מופלאה כנעמי, הלכה ובסופו של עמי”, “עמך ומנהגיה, עד שאמרה: על עצמה את עמה, ארצה וקיבלה שבי אחריה המסלול הזה הגיעה גם אל “א-להיך א-להי”. כך תיאר גם בועז את התהליך שעברה רות )רות ב, ישלם ה’ ותלכי אל עם אשר לא־ידעת תמול שלשום, וארץ מולדתך ואמך יא-יב(: “ותעזבי אביך פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה’ א-להי ישראל, אשר באת לחסות תחת כנפיו”. אולם הלאום והדת בישראל הם שני פנים של אותה מטבע, ומשני הכיוונים מגיעים לבסוף אל אותה תוצאה. תיאור של גיור כזה מופיע בספר הכוזרי )מאמר ב, א(: “ואחרי כן היה מעניין הכוזרי מה שהוא נודע בספרי כוזר... ולכתם שניהם המלך ושר צבאו אל ההרים ההם אשר במדבר על הים, והיאך הגיעו בלילה אל אותה המערה שהיו שובתים בה אנשים מהיהודים בכל שבת, והיאך נראו אליהם ונכנסו ונימולו במערה ההיא, ושבו אל ארצותם ולבם על דת היהודים, והיו מסתירים אמונתם בתורתם עד שהתחכמו לגלות סודם מעט מעט לקצת אנשים מסגולתם, עד שרבו, וגלו מצפונם, והתחזקו על שארית הכוזרים והכניסום בתורת היהודים”. התהליך מתחיל כגיור אישי, ומתפתח לגיור שבטי

ומשפחתי, שיש בו גם משהו קולקטיבי.

תפקיד בית הדין

מה תפקיד בית הדין בתהליך הגיור? הואיל ובמעשה הגיור נכנס הגר לא רק אל אמונת ישראל אלא גם אל עם ישראל, לכן אין זה פלא שהתורה שיתפה את נציגי האומה בתהליך הגיור )ראה הרב אהרון ליכטנשטיין, קובץ תורה שבעל פה, יג(. אמנם אם מניחים שתפקיד בית הדין להיות מחסום ומעין ועדת קבלה שתסנן את הבאים ותחליט את מי לקבל, הרי שהמחסום הזה פרוץ מאוד, שהרי והגיור חל, כפי שפסק הרמב”ם )הלכות איסורי להלכה גם מעשה בית דין של הדיוטות תופס, ביאה יג, טו(: “היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין

להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם”.על דברי הגמרא )כתובות יא, א(: “גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין”. הוסיף רש”י )ד”ה על דעת בית דין( וביאר: “נעשים לו אב”, והרחיב זאת המאירי )שם(: “גוי קטן שבא לפני ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו... מטבילין אותן על דעת בית דין. כלומר, שאותם הבאים לגיירו מודיעין את הדבר לבית דין, ומגיירין אותו על דעתם, כאילו הם אבותיו של זה, שיהא עניינו מסור להם כדרך שעניין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדושת אמונה”. מה פירוש “עניין הבן מסור לאב להכניסו

לברית”? האם התורה הקנתה לאב בעלות על בנו ונתנה לו סמכות לעניין זה?כינוי אברהם כ’אב המון גויים’, מלמד שה’אבהות’ יש לה כאן משמעות רבה. תהליך הגיור נחשב והביאו ורקמו יצרו כאילו עליו מעלין השכינה, כנפי תחת אחת ברייה המכניס “כל לידה: כעין וכן אמרו: “אוהב את ז(. המגייר נחשב למתגייר כאב, כמו המוליד, לעולם” )תוספתא הוריות ב, הבריות ומקרבן לתורה... כדרך שהיה אברהם אבינו... מכניסן תחת כנפי השכינה... והלוא כל באי “ואת הנפש אשר עשו בחרן”? ומה תלמוד לומר: יתוש אחד, יכולים לבראות אפילו עולם אינם

מלמד שהעלה עליהם הקב”ה כאילו עשו אותם” )אבות דרבי נתן פרק יב(.אם גוי גדול זקוק לבית הדין שישמשו לו בתפקיד אב ושיקרבו אותו אל השכינה, על אחת כמה וכמה שזקוק לזה הגוי הקטן. לפיכך תפקיד בית הדין אינו להיות ועדת חקירה וקבלה הבוחנת את המתגייר בזכוכית מגדלת, אלא לעמוד במקומו של אברהם אבינו, ובשם כל ישראל לפרוש את

חסותו על הגר ולהכניסו אל בית ישראל.הדבר הזה בולט עוד יותר אצל גר קטן, כיון שאצלו בית הדין נכנס במקום האב הביולוגי. כיון שלקטן אין דעת, תהליך גיורו מתחיל מן הצד הלאומי והמשפחתי שבגיור. האומה פורסת את חסותה עליו, וכך הוא מגיע אל הברית עם הקב”ה ואל קדושת המצוות. אבהות זו כלולה מלכתחילה בהגדרת תפקידי בית הדין, שהרי “בית הדין הם אביהם של יתומים” )בבא קמא לז, א(. בכוחם זה הם ממנים

ליתומים אפוטרופוס שימלא את החלל שהותיר האב, ויפעל לזכותם של הקטנים.כאשר בית הדין זוכה לקטן בגירותו אין זו פעולה קניינית משפטית, אלא פעולה אבהית של קירוב, כי “בגירות לא שייכת זכייה במובן הפשוט, דאין הגירות חפץ שזוכין אותו לאחר” )שו”ת שרידי אש ח”א סי’ פט(. הלוא ההתגיירות היא ברית שהאדם כורת עם קונו, והוא טובל בעצמו ונימול בעצמו. וכבר שאלו זאת תוספות )סנהדרין סח, ב ד”ה קטן(: “ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות,

8הגיור במדינת ישראל

דמה שבית דין מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו, שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה”.

המצווה לגייר

תפקיד זה של בית הדין משתלב במצווה הקיימת, לפי שיטת חלק מהראשונים, לגייר את הגרים. היהדות אינה מיסיונרית, אבל היא קוראת בשם ה’ בעולם, ומצווה לקרב את כל הבא להתגייר.

הראב”ד למד מאברהם אבינו שהגיור הוא מצווה המוטלת על בית הדין )בעלי הנפש, שער הטבילה, סי’ ג(: “)נראה( בגר קטן שבית דין מטבילין אותו... שבית דין... מברכין עליהם קודם הטבילה כדין כל

שאר המצוות. ואם תאמר היכן נצטוו בית דין? מ”ואת הנפש אשר עשו בחרן”.הרמב”ם כלל את המצווה הזאת במצוות אהבת ה’ )ספר המצוות עשה ג(: “ולשון ספרי: ואהבת את ה’, אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן, רוצה לומר, כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם... שהיה גם כן לגודל השגתו דורש האנשים אל האמונה מחוזק

אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו”.וכן הרשב”ץ בזוהר הרקיע )עשין מ(: “ולאהוב הגרים. ואני תמה למה לא הכניסו בכלל מצוות קבלת גרים, שהיא מיוחד בבית דין לקבלם ולא לדחותם... ואין מצווה אחת ראויה למספר פרטי בכל דיני ממונות יותר מזאת, לפי שאינה דומה להם כלל, שאין זה דין ממון ולא ענייני טענות שנופלים בין אדם לחברו, וכמו שמנו דין נחלות מצוה פרטית ואף על פי שהיא חלק מדיני ממונות, שהרי משפט

קרייה רחמנא, כן היה ראוי למנות קבלת גרים”.והתוס’ רי”ד )כתובות יא, א( הסיק מכך מסקנה מעשית, שיוזמת בית הדין אינה מותנית בהורים שיביאו את הילד להתגייר, אלא בית הדין יכול גם ליזום את הגיור בשעת הצורך, כגון “תינוק שנמצא

מושלך, או ששבו ישראל קטני פלישתים”.

קבלת מצוות בגיור קטן?

נחלקו הראשונים אם קבלת מצוות מעכבת. הריטב”א )כתובות יא, א( כתב לגבי גר קטן: “והאי דמטבילין אותו אף על גב דגר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות, ההיא למצווה ולא לעכב, והכא דלאו בר הודעה הוא - אינו מעכב”, ואילו תוספות )יבמות מה, ב ד”ה מי לא טבלה( כתבו: “אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצווה - אתי שפיר, והא דאין מטבילין )אלא בג’( היינו

לכתחילה מדרבנן”.בדברי הרמב”ם קיימת לכאורה סתירה בעניין זה. מצד אחד הוא כותב שקבלת מצוות לא מעכבת )הלכות איסורי ביאה יג, יז(: “גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות - הרי זה גר. אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר - הואיל ומל וטבל, יצא מכלל הגויים, וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו”. ומאידך גיסא כתב שקבלת מצוות היא מעיקרי הגיור )יג, ד(: “וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה - צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן”. אפשר לומר שאין זו סתירה, והמחלוקת אינה כה גדולה. כל הלכות גיור נלמדו מישראל בסיני )כריתות ט, א(: “רבי אומר: ‘ככם’ )במדבר טו, טו( - כאבותיכם, ייכנסו לברית אלא מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא ישראל את קיבלו בסיני והרי מצוות? גם קבלת מנו לא ומדוע דמים”. והרצאת וטבילה במילה המצוות ואמרו: “נעשה ונשמע”! אלא שקבלת המצוות בסיני הייתה עובדה בלתי מותנית, ו”כפה עליהם הר כגיגית” )שבת פח, א(, וכדברי המהר”ל: “לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת. להיות יז, ותפארת יט, זיווג וחיבור הכרחי אין סילוק והסרה” )גור אריה שמות וכל החיבור הזה הכרחי,

ישראל פרק לב(.נמצא שקבלת המצוות אינה פרט במעשה הגירות, אלא היא מבטאת את מטרתו של הגיור ותוכנו. ונכנס לברית הרי הוא הגיור הוא עסקת חבילה שעיקרה ותכליתה קבלת המצוות, מי שמתגייר מקבל את הברית על כל משמעויותיה. בהר סיני קיבלו ישראל קבלה כללית בטרם ידעו את כל

תרי”ג המצוות, וכך גם הגר שאין מודיעים לו אלא את עיקרי המצוות.היכן היא קבלת המצוות בגר קטן? לאור האמור, מסתבר שההבדל בין גיור גדולים לקטנים הוא שכאשר גדול בא להתגייר התהליך הוא הכרתי ומודע, והגיור מתחיל בצד הדתי. מודיעים לגר את

9הגיור במדינת ישראל

ברית. בן ונעשה לישראל, ואת החיבור כללי את המצוות באופן עליו הוא מקבל עיקרי המצוות לעומת זאת קטן שאין לו דעת מתחבר אל ישראל באופן משפחתי, באמצעות אביו שהביאו, או על ידי בית הדין שפרש עליו את כנפיו עליו ונעשה לו אב, וקבלת המצוות הכלולה בזה היא התוצאה. אמנם בשעה שהוא נהיה גדול ויש לו דעת משלו הוא יכול למחות, אולם אם אינו מוחה מחאה אקטיבית “לומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן” )רש”י כתובות יא, א(, הרי זו זכות לו והוא

נעשה חלק מישראל.הרמב”ם כתב את הלכות גרים בשני מקומות, בהלכות איסורי ביאה )פרק י”ג( ובהלכות מלכים )י, ג(, ואפשר שרמז בכך לשני הממדים של הגיור. בהל’ איסורי ביאה הרמב”ם דן מן הצד האיסורי הדתי, ועל כן נעשה הגיור בעקבות ישראל במעמד הר סיני, והגרות היא קבלת תורה שבעקבותיה מותר הגר בקהל. לעומת זאת בהלכות מלכים עוסק הרמב”ם בעם ישראל ובתפקודו, והגיור הדתי בנוי פה על הצד הלאומי. לא ניתנה התורה אלא לזרע אברהם, והגר בא בכללם: “משה רבנו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל, שנאמר: ‘מורשה קהלת יעקב’, ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר: ‘ככם כגר’” )הלכות מלכים ח, א(. משום כך הזכיר הרמב”ם את אפשרות המחאה רק בהלכות מלכים )י, ג(: “ואם היה קטן כשהטבילוהו בית דין, יכול למחות בשעה שיגדיל, ויהיה גר תושב בלבד, וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה, אלא הרי הוא גר צדק”. אולי כוונתו היא זכות גמורה, ומחאה בגדלות לא תבטל אותה למפרע, אולם ההשתייכות שקבלת המצוות היא לעם ישראל אינה זכות גמורה, וכמו שמקדימים ומתרים בו מלכתחילה )הלכות איסורי ביאה יד, א(: “מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופין ומסוחפים ומטורפים,

וייסורין באין עליהן?”, על כן יכול הקטן למחות על כך בגודלו. יהודי, או שבשבילו לו להיות ישמור תורה כהלכה, עדיין טוב אמנם האחרונים תהו אם גר שלא הפכה הזכות לחובה, שהרי כל עוד הוא גוי הוא פטור מן המצוות, ואילו כאשר יתגייר ולא יקיים את התורה, סופו יורש גהינם. תשובה לכך כבר נתן רבי משה פיינשטיין )אגרות משה אה”ע ח”ד סי’ כו(, בהעריכו את הרווח וההפסד של הגר: “אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה, מסתבר שהוא והעברות הוא להם ומצוותן שעושין הוא מצווה ישראל, ישראל שיש להם קדושת זכות, דרשעי כשגגה, הוא גם כן זכות מלהיות נכרים”. לדעתו הטוב גובר על השלילה והילד יזכה לעולם הבא. אולם יש לבחון את ‘טובת הילד’ המתגייר ותועלתו עכשיו, לא פחות מזו שתהיה לו לעולם הבא. הגמרא הבדילה בין עבד, שהגיור חובה לו, כי עכשיו, בעולם הזה, ‘בהפקירא ניחא ליה’, לבין קטן

שלא התרגל לחטא ובשבילו זו זכות.על אחת כמה וכמה שכאשר ההורים מתגיירים אתו שהגיור הוא זכות בשבילו, שכן במקרה זה יש לילד תועלת מוכחת עכשיו, שהרי ברור שנוח לילד עם הוריו, להיות בן דתם, עמם וארצם, ואין סוף לתקלות ולתסבוכת שייגרמו לו אם הוריו יהיו יהודים והוא יישאר מבחוץ. וכן כתב בשו”ת חתם סופר )יו”ד סי’ רנג(: “סברא זו כתב גם כן מורי בהפלאה זצ”ל, דהטף בנשים במלחמת מדיין, כיון שהיה להם זכות גדול שלא נהרגו, אם הגדילו אינם יכולים למחות. ע”ש. ואם כן הכא נמי כשאבותיו מתייהדים, אם הוא יישאר בגיותו קשה להם להיות עמו באגודה אחת שהרי עושה יין נסך, וכשיהיה

אבותיו נפרשים ממנו, מפרישים אותו מחיותו, על כן זכות גדול הוא לו ואינו יכול למחות”.על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשפחות מעורבות שהאבות יהודים. הפוסקים הקדמונים לא עסקו בכך כי הדבר לא היה מצוי, אבל כאשר הגיעו לזה, אמרו את דברם. הרמב”ם כתב על אשת ואינו בנו לדבר מן הדברים, מפני שהוא מן גר, “נתעברה מביאה ראשונה, הרי הולד יפת תואר: הגויה, אלא שבית דין מטבילין אותו על דעתם” )הלכות מלכים ח, ח(. הוא מכנה את בן הנוכרית

‘גר’ כבר ברגע שנולד, ובית הדין מתערבים ומגיירים אותו ביוזמתם מיד.

גיור ילדי העולים מבריה”מ

התגובה הטבעית לעלייה מברית המועצות הייתה להחיל עליהם את הנוהג המחמיר הנהוג כלפי ובאירופה, מקומות שבהם הגיורים היו עלולים להכשיר את ההתבוללות. גיורים בארצות הברית אלא שהלכות גיור נאמרו לגוי שבא להתגייר שאין לנו שום עניין בו ואף לא כל מחויבות אליו, ועל כן קיימת כלפיו גישה חשדנית של ‘שמאל דוחה’. אולם יהודי ברית המועצות נמצאים במצב הפוך: ונותקה מן העם במשך יהודית שלמה, שנאנסה הם אינם בדרך להתבוללות, אלא להיפך, עדה

10הגיור במדינת ישראל

שניים ושלושה דורות, ובניה הגיעו לנישואי תערובת, חוזרת עתה ב”ה אל חיק עמה. בני הנוכריות בוודאי טעונים גיור, אבל מדובר בבשר מבשרנו, יש לנו ערבות ואחריות עליהם, הם “זרע ישראל”,

וכאן צריכה לבוא חשיבה מערכתית חדשה.התסבוכת שנוצרה בעקבות מציאותם של מאות אלפי בני משפחותיהם של העולים עשויה להיפתר אם נתמקד בגיור הקטנים. כאמור לעיל בגיור קטנים אין משמעות לדעת הקטן, ואפשר להקדים את הגיור ולעשותו בגיל צעיר. הקניית חינוך דתי לילד בהמשך תשלים את המהלך. במקרה זה הללו הילדים שלם. באופן משפחתו ועם אביו עם להיות היא לכאן שהגיע הילד שטובת ברור זהותם חצויה: בארצות מוצאם נחשבו יהודים, ואנטישמיים זרקו עליהם אבנים, אך כאשר הגיעו

לארץ נעשו פתאום גויים. זה מצב בלתי אפשרי המחייב הכרעה.ואם נשאל: קטן אמנם אינו צריך לקבל מצוות במפורש, אבל הרי זו תכלית הגיור, ואילו העולים הללו אינם דתיים, ואם כן הם מציגים מיצג שווא! בחינת המצב תגלה שאין זו הכרזת שווא, אלא מציאות הקרובה אל האמת. למזלנו, הקלקולים שנלוו לקליטת העלייה הזאת הולידו גם יתרונות. המציאות סיננה את הבאים והשאירה את אלה המקבלים עליהם את התורה ברצונם. כי מי שלא רצה ביהדות אלא בלאומיות האם הגויה, נשאר שם. המתחזים שביקשו לזכות ביתרונות הכלכליים העולים בתוך אלפי להם חברה טבעית ויש בבואם את סל הקליטה שלהם, קיבלו ישראל, של שאינם יהודיים, וגם להתחתן הם יכולים כדרכם של רבבות שאינם עושים זאת דרך הרבנות. אלה

אינם זקוקים לגיור ולא יבואו להתגייר.שלם חלק ולהיות היהודית הזהות את לממש מבקש שהוא עצמו על מעיד להתגייר שבא מי נטל כרוכה בקבלת וצוף דבש, אלא זכויות לו אינה מקנה וישראל. קבלתו מן העם, כדת משה האנטישמיות העולמית, האיום האיראני וחשש מפיגועי טרור. מי שמתגייס לצה”ל, יודע שקיימת אפשרות שבמהלך שירותו ימות על קידוש השם, העם והארץ. אין אפוא שום יתרון משמעותי לגיור, מלבד אחד: ההלכתי. הבא להתגייר מכריז שרצונו להיות שייך לעם ישראל באופן דתי, והוא מקבל עליו את כל החבילה הישראלית לשם שמים. בכך הצטרף לרוב הציבור בישראל, שזהותו יהודית מסורתית, והיא כוללת גם קיום מצוות רבות, גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, לשמור דרך

ה’ לעשות צדקה ומשפט.גם אם יקרה אחר כך שלא כל המתגיירים ידקדקו בכל פרטי תרי”ג מצוות, אין זו הוכחה לחיסרון בקבלת המצוות מלכתחילה. הם אינם שונים בכך מן הדתיים שאף הם לא תמיד מקיימים את הכול. אולי הם אף טועים לחשוב שהתורה אינה מחייבת את כל “החומרות של הרבנים”, והרי הם

כמו רוב עם ישראל המקלים בדברים שונים.ראוי לציין שהאמור על יהודי ברית המועצות צריך לעוררנו גם לשינוי שהתחולל בינתיים בגיורי יהודי נועדו לתת לגיטימציה כי הן ובביקורת לבקשות הגיור הללו, המערב. בעבר התייחסו בספקנות לחריג המתבולל. אבל המצב היום הוא הפוך. ההתבוללות היא הדרך הראשית. רוב הנישואים הם נישואי תערובת. ואם לא יקרה נס, בקצב הזה, חס וחלילה, בתוך שנות דור - תיעלם יהדות ארצות הברית. מה תשובתנו לשואה רוחנית זו? כיון שהרוב אינם נזקקים לגיור ואינם רואים בו שום תועלת חברתית, כלכלית או רוחנית, לפיכך יש להתייחס אל המעטים הבאים להתגייר כמי שיסוד כוונתם ולקרבם לעודדם עלינו כן ועל הדתיים, ותכניה היהודית זהותם את לשמר שמים, ולשם רציני

באהבה תחת כנפי השכינה.

סיכום

לגיור שני ממדים, מהפך דתי והחלפת לאום. אלה שני פנים של מטבע אחת, שתכליתה קבלת עול מלכות שמים. גיור קטנים אפשרי משום שהוא מתבסס על קיומה של זיקה משפחתית לאומית, זהותם שמעיקרא מנוכריות, יהודים בני על בוודאי חל זה עיקרון התורה. קבלת את גוררת וזו ניתן לגיירם בקטנותם. מצווה גדולה לקרב כן ועל וטובתם לבוא אחרי אביהם בשלמות, חצויה, את קהילת העולים מברית המועצות שחזרה אל חיק עמה אחרי שבעים שנות אונס, ואת ילדיהם הקרועים וחצויים מבחינה לאומית. אלה מהם המבקשים היום לגייר את ילדיהם, כאשר אין להם בכך שום תועלת חומרית, רוצים לחזור אל עמם בשלמות, ולתת לזה גם את המשמעות הדתית

.ההלכתית

11הגיור במדינת ישראל

סמכות הגיור – למי?הרב פרופ’ נריה גוטל נשיא מכללת אורות ישראל

כל המצוי בהיסטוריה של עם ישראל יודע שהגיור לא היה נעשה תחת גורם ריכוזי אחד אלא במפוזר. הפקעת סמכות הגיור מרבני עיר והשארתה רק בידי בתי הדין

הרבניים, דווקא היא חידוש של התקופה האחרונה.

וכמה בכמה נוגעת הגיור, לחוק השונות ההצעות של בעניינן לאחרונה שהתגלעה המחלוקת סוגיות. אחת מהן היא: למי נתונה סמכות הגיור. האם יש להפקידה בידי בתי הדין הרבניים ובידי בתי הדין המיוחדים לגיור בלבד, או שמא יש לאפשר גם הקמת הרכבים של בתי דין שימונו על ידי רבני ערים. מובן מאליו שאין הכוונה לכלל רבני הערים; ברור שצריך יהיה להסדיר קריטריונים נהיר שבסופו של דבר צריכה להתקיים רשות אחת שתאשר ואף יפעלו הרכבי הגיור; שלפיהם סופית את ההליך – וזו הרבנות הראשית לישראל. עם זאת, ההנחה היא שצירוף רבני ערים למאגר יותר נגישים, זו בלבד שירחיב את מניין ההרכבים המגיירים, הוא גם יעשה אותם המגיירים, לא

ובעיקר יביא למעורבות הרבנים המגיירים בחיבור המתגייר לקהילה.

הצורך בבית דין של שלושה

מטבע הדברים יש המצדדים ויש השוללים, ולא באנו כאן להכריע בדבר. עם זאת, דומה שנקודה אחת נותרה לרבים מעט סמויה מהעין, ונכון להבליטה. עד כמה שהדבר אולי מפתיע, האמת צריכה הרי שבהצעה דנא, ישראל מקדמת ורווחה בעם להיאמר: מבחינת המסורת ההלכתית שנהגה המרחיבה כמעט ואין שום חידוש. צא ולמד, למן הספרות התלמודית ועד לספרות הפסיקתית: כל שנאמר הוא על הליכי הגיור ועל הרכב בית הדין המגייר, ולא נאמר דבר וחצי דבר על קיומו של

גורם ריכוזי שהוא, ורק הוא, המגייר.

כך היא לשון הרמב”ם )הלכות איסורי ביאה פרק יג(: “בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית, במילה וטבילה וקרבן... וכן לדורות כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן... ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה... וצריך לטבול בפני שלושה... והדבר צריך בית דין... “. ושוב הוסיף הרמב”ם )שם יד, א(: “ושלושה עומדין

על גביו ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות...”.

מקורה של הלכה זו בתלמוד הבבלי )יבמות מו, ב( הרואה בגיור הליך שיפוטי: “גר צריך שלושה, ‘משפט’ כתיב ביה”. והוסיפה והדגישה הגמרא )שם(: “...אמר ר’ יהודה, גר שנתגייר בבי”ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר”. לאמתו של דבר, מדברי התוספות )יבמות מה, ב ד”ה מי( משתמע שיש מי שיכשיר גיור אפילו בדיין אחד )וכן מופיע מפורשות במרדכי, באור זרוע ועוד(; מן הגמרא משתמע שבדיעבד גיור תקף גם בשניים )יבמות מז, ב: “שני תלמידי חכמים”(; ובתלמוד הירושלמי צורך ג( הוכרע שיש יו”ד רסח, )שו”ע גיור בשלושה. הלכה למעשה זו של צוינה חובה כלל לא בשלושה. לא זה המקום להיכנס לשאלה איזה מבין מרכיבי הגיור צריך להיעשות בפני שלושה לעיכובא, ואיזה מהם רק לכתחילה. רק נציין שהתוספות )קידושין סב, ב( העירו שדווקא לקבלת המצוות יש צורך בשלושה, ולעומת זאת לגבי הטבילה “בחד סגיא, אם כבר קיבל עליו המצוות”, אם כי גם הם מסכימים שלכתחילה ראוי שיהיו שלושה גם לטבילה. השולחן ערוך )שם( הכריע שרק קבלת המצוות מעכבת בשלושה, ולעומת זאת בנוגע לטבילה הרי שבדיעבד היא כשרה גם

בשניים.

יתירה מזו: יצוין חידושו המופלג של הרב משה פיינשטיין, שלדידו חזקת התנהגות יהודית היא היא עצמה “קבלת מצוות”, וזאת גם ללא בית דין כלל )דברות משה, יבמות שיעורים, פ”ד עמ’ תפ(: “דאף דידוע לנו ברור שלא עשו מעשה גרות כלל בפני ב”ד, הויא חזקה שזה בעצם הוא הגרות,

12הגיור במדינת ישראל

משום דאנן בידיעתנו שהוא לגרות הוינן כב”ד על הגרות וכנעשה בהסכמתנו”! )וכן כתב בשו”ת אגרות משה וכן משמע מדברי אחרונים נוספים: זכר יצחק, מהר”ם שיק, צפנת פענח ועוד(.

מי רשאי לגייר?

העירו הנ”ל יבמות שבסוגיית הרי הדין, בית ל”איכות” אשר הדין. בית ל”כמות” בנוגע כאן עד “מומחים”! מוגדרים שאיננו לפי הזה, בזמן לגייר נוכל לא שלכאורה משפט( )ד”ה התוספות והשיבו: “דשליחותייהו עבדינן – חשו לנעילת דלת בפני גרים”, וכך הסירו גם מגבלה זו. הרמב”ם )הלכות איסורי ביאה יג, טו( כתב כי “היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות”, ולימדנו אגב גררא שדי לו לגיור שייערך בפני שלושה “הדיוטות”, שבוודאי אינם מומחים, וכך גם

עולה מכמה וכמה ראשונים, גם אם מנימוקים שונים )רמב”ן, רשב”א מאירי ועוד(.

אחד ואם המצוות, הודעת על היא ההקפדה עיקר כי למעשה, הלכה פסק פיינשטיין הרב די בכך זאת לשניים הנוספים שאינם תלמידי חכמים, מיידע והוא הוא תלמיד חכם מהשלושה )אגרות משה יו”ד ח”א סי’ קנט(: “אם גם סתם אנשים ידעו זה מחמת שהת”ח אחד יאמר להם תחילה, סגי... בגרות שאין צריך לבוא דווקא לבית דין שבעיר דהא יכול לבוא לפני כל אדם להתגייר שייך רק לומר להם שידעו מה לעשות ואם יודעין רשאין אף שאינם ת”ח... לדינא אין קפידא בזה

רק שהת”ח היחידי יודיע להשנים שמצטרף עמו פרטי הדינים...”.

הרב קאפח )בפירושו על הרמב”ם, פרק יד הערה ג( סבר אחרת, וקבע שצריכים המגיירים להיות “חכמי ישראל בלי מרכאות”. מכל מקום הכול סבורים שמלכתחילה בוודאי צריכים השלושה להיות קט, סי’ ח”ג יו”ד משה אגרות פיינשטיין, הרב מדברי גם מוכח )כך בנידון סמכא וברי הכי ברי היא שרבני ונקודת המוצא גורן בתשובה(. ההנחה וכן הדגיש הרב הוראה”, “בני המצריך שיהיו ערים הם כאלה )כקוריוז ניתן לציין כי כדי לקבל ‘כושר רב עיר’ נדרשת עמידה בבחינה על הלכות

גרים, דבר שאינו נצרך כדי לקבל כושר דיינות...(.

ריכוזיות או ביזור בגיור?

בהקשר זה העיר הרב נחום רבינוביץ’ – ראש ישיבת ההסדר שבמעלה אדומים, שמן המחלוקת הידועה בין הלל לשמאי )שבת לא, א( בנוגע לאותו נכרי שבא להתגייר, ששמאי סירב לקבלו והלל גיור, אלא שהם גם היו שונים זו בלבד שהתקיימו זה לצד זה שני הרכבי גיירו, הרי מוכח כי לא מהותית זה מזה, ואף נחלקו בהכרעות ההלכתיות בסופו של דבר. העולה מכך הוא, שגם בתקופות קדומות, ואפילו בזמנים שבהם היה גורם ריכוזי כסנהדרין, היו גישות שונות ואף הכרעות שונות. בימינו, אמנם ב”ה זכינו לגורם ריכוזי )למדיי( כרבנות הראשית, ואולם ברור שהרבנות אינה בעלת סמכות כסנהדרין בשעתה, ומדוע שתהיה מניעה מקיומן של גישות שונות ואפילו הכרעות שונות,

ובלבד שכולן כהלכה?

כל המצוי בהיסטוריה של עם ישראל, בכל הדורות ובכל תפוצות, יודע שהגיור לא נעשה תחת גורם ובעוד מקומות בירושלים יורק, בניו בצפת, בוורשא, בקזבלנקה, גיירו במפוזר. ריכוזי אחד אלא בארץ ערים רבני בשמותיהם ידועים מזו, יתרה מסוימות(. בנסיבות מסוימות תפוצות )להוציא שהקימו לצדם הרכבי בית דין שעסקו גם בגיור, וזאת אחר קום המדינה וממש עד לאחרונה, על דעתה של הרבנות הראשית. עולה על כולנה העובדה שגם בשעה זו עצמה קיימים לא מעט הרכבי גיור “פרטיים” בציבור “החרדי”, ומעט אפילו בציבור הציוני דתי. מבחינה זו, הפקעת סמכות הגיור

מרבני עיר והשארתה רק בידי בתי הדין הרבניים, דווקא היא חידוש של התקופה האחרונה.

עמנו את ובעיקר תורות כשתי התורה את לעשות רצוננו אין שאם להדגיש, וחייבים לכחד אין כשניים-שלושה-ארבעה-ויותר עמים, הרי שבסופו של דבר צריכה להתקיים רשות אחת המעניקה את החותם, את הגושפנקא על ההליך, שנעשה כהלכתו. מבחינה זו דומה שכל ההצעות העומדות על הפרק כולן צריכות להסכים שהרב הראשי לישראל הוא שבסופו של דבר יחתום על “תעודת

13הגיור במדינת ישראל

ההמרה”, היינו ייתן את הסכמתו לגיור, שנעשה כהלכה. לא זו אפוא השאלה ולא זה אפוא הוויכוח. הוויכוח, כאמור, מתמצה בשאלה אם לאפשר לרבני ערים להקים הרכב גיור, אשר יבצע את ההליך העיקרי – הגיור, תוך שמותירים לרבנות הראשית לומר את דברה כ”מכה בפטיש” בנתינת גושפנקת

החתימה המאשרת.

בשל כך חיוני ביותר שייעשה כל מאמץ של הידברות עם הרבנות הראשית לישראל, כך שהמהלך יוסכם על ידה ויאושר. מהלך כזה נחוץ לא רק בשל ההיבט המעשי – חתימתו ההכרחית של הרב הראשי על “תעודת ההמרה”, אלא בראש ובראשונה מתוך השקפת עולם ציונית-דתית-ממלכתית, המברכת על קיומה של הרבנות הראשית לישראל מיסודו של מרן הראי”ה זצ”ל. מובטחני שאם לא יינתן ל”שועלים קטנים מחבלים” להכתיב מסרים כאלה ואחרים, הרי שסופה של הידברות להוביל להסדרה מוסכמת. או-אז נזכה להשיב לכור מחצבתן את אותן נשמות שהיו אתנו במעמד הר סיני

.ובקבלת התורה

14הגיור במדינת ישראל

גיור בתוך הקהילה

הרב רא”ם הכהן ראש ישיבת ההסדר עתניאל ורב היישוב

הדרך הראויה היא הקמת בתי דין מקומיים בכל עיר ובכל אזור. בבתי הדין הללו יכהנו רבנים הבאים מתוך הקהילות וקשורים לקהילות, רבנים הבקיאים בהלכות גיור ובעלי

גישה חינוכית.

רב או דיין?

בעם ישראל לאורך כל הדורות הרב עסק גם בהרבצת תורה וגם בפסיקה. התפקודים הללו לא היו מנותקים זה מזה אלא שלובים אחד בשני. החיבור בין שני התפקודים הוא מהותי. עיקר תפקידו של הרב הוא החיבור - חיבור בין ישראל לקב”ה ובין בני האדם. אמנם יש וקרה מקרה והיה ריב בין איש לרעהו או בין איש לאשתו. במקרה כזה, כחלק מתפקידו של הרב כפוסק, ישב הרב על כיסא

הדיין ועסק בדין.

מטבע הדברים, עיסוקו של הרב בדין היה מועט ביחס לשאר עיסוקיו ומגעו עם אנשי הקהילה, ועוד יותר מועטים מכך היו המקרים שהרב היה צריך לעסוק בסידור גיטין. נמצא שאישיותו של הרב הייתה נטועה במידת החסד ובעין טובה, ורוב עיסוקו ומגעו עם הקהל היו במישור הזה, וממילא אף

כאשר נזקק הרב לעסוק בדין - מגמתו הייתה מיתוק הדין.

זאת ועוד, הרב אינו יכול לשבת על כיסא הדיין אם אינו חי בתוך עמו ואינו מחובר לציבור הבא לפניו לדין. עליו להכיר את קשייהם, לכאוב את כאבם ולהבין לרחשי לבם. רב שאינו מחובר לציבור איננו ממלא את תפקידו וחובתו. כאשר הרב חי בתוך הציבור אף הציבור מכיר את הרב, הבריות פותחים הקהל לבין הרב בין היחסים היו כאלו פסיקותיו. את ומקבלים אמון בו נותנים לבם, את לפניו

בישראל לאורך כל הדורות.

מכל כתוצאה לב, לדאבון הרבנות. בתפקיד גדולות טרגדיות שתי לנו אירעו האחרונים בדורות מיני נסיבות, העיסוק בדין נהפך למקצוע מיוחד. הדיינות נפרדה מהרבנות ונהפכה למקצוע. הדיין יושב על כיסא דין כל היום, וחמור מכך - הרבנים המשמשים בדיינות נהפכו להיות מסדרי גיטין

מקצועיים. מציאות זו אינה טבעית, אינה הגיונית ואינה מתאימה למגמתה ולרוחה של תורה.

כאשר אדם עוסק בדין כל היום, אפילו הוא תלמיד חכם, הוא נהפך לאיש של דין! לא זו בלבד, אלא שהדיינות גם נפרדה מהקהל. הדיין אינו חי בתוך בני קהילתו, אלא יושב על כיסא דין והבריות באים

לפניו לדין. הוא מנותק מהם. הוא אינו מכיר אותם והם אינם מכירים אותו.

לפיכך, אין זה פלא שנוצר מצב של חוסר אמון כלפי מערכת בתי הדין. אם הציבור אינו מרגיש שהרב-הדיין קשור ומחובר לקהל, ואדרבה מרגיש ניכור, ברור שהתוצאה היא משבר אמון.

הטרגדיה הגדולה הנוספת שאירעה בתפקיד הרבנות קשורה לתפקידו של הרב כמרביץ תורה בישראל. כיום נוצר מצב לא נורמלי - ראש הישיבה עוסק בהרבצת תורה בלבד ולא בפסיקת הלכה. יש התולים מציאות זו בר’ חיים מבריסק, אך זה הבל. ר’ חיים מבריסק לעוצם גדלותו, העמקתו הלמדנית ואמונתו בלמדנות לפי גדלותו - התקשה לפסוק, אך אין זה אומר שלא עסק בהלכה ולא פסק הלכה. אמנם כיום נוצרה מוטציה - ראשי ישיבות שאינם עוסקים בהלכה ואינם יודעים כלל לפסוק הלכה. בכך הפכה התורה מתורת חיים לתורה שמימית בלבד שאינה לוקחת אחריות על

המציאות, ואינה מחברת בין שמים וארץ.

האידיאל הוא שהרב החי בתוך עמו ובתוך קהילתו הוא העוסק בכל צרכיהם – הן בהרבצת תורה, הן בפסיקה והן בישיבה על כיסא דין, כאשר הדבר נדרש, וכך חוט של חסד משוך על הנהגתו את

הפרט ואת הציבור.

15הגיור במדינת ישראל

בתי דין עירוניים

האם בגיור צריכים לעסוק בתי דין ארציים או בתי דין עירוניים? שאלה זו קשורה לשאלה יסודית יותר: לאיזה תחום משתייכת הגירות ולאיזה תחום משתייכות הלכות גירות, וברובד עמוק יותר יש

לשאול לאיזה תחום משתייכת המציאות של הגרות?

בגמרא )שבת לא, א( מסופר על גר שבא לפני שמאי בדרישה ללמוד רק את התורה שבכתב, ולא את התורה שבעל פה, ושמאי הוציאו בנזיפה, וכשבא אותו גר לפני הלל - גייר אותו. ויש לשאול: הרי הלל ודאי סבר שגיור מצריך קבלת מצוות, ואם כן כיצד קיבל את אותו גר? רבי עקיבא איגר על אתר מפנה לתוספות )יבמות כד, ב ד”ה לא בימי( השואלים כיצד גייר הלל גרים שכוונתם לא הייתה לשם שמים. תוספות מסבירים: “בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים” – הרי שכאשר הדיין רואה שסופו של הגר לעשות לשם שמים - מותר לו לגיירו. והרי הגיור הוא מעשה בית דין רסח( סי’ סוף )יו”ד יוסף הבית מרן סופו? שם על אדם לגייר ניתן כיצד כן ואם ומוגמר, חלוט מסביר: “ומכאן יש ללמוד דהכול לפי ראות עיני בית דין”. כיצד בית הדין יכול לדעת זאת? לשם כך

נדרש בית דין שיש לו ראייה חינוכית!

בכור מצווה ד”ה קדש( מבאר מדוע בפרשת קדושת )פרשת בא בליקוטי תורה האר”י הקדוש התורה בתחילת הפרשה על קדושת בכורות, בסופה על פדיון בכורות, ובאמצע - על דיני הפסח, וכך הוא כותב : “והנה השם יתברך אמר: קדש לי כל בכור בבני ישראל, ולא בעם ישראל, שהוא ערב רב, לפי שלא היו עדיין מתוקנים ואין ראוי לקדש את בכוריהם... אמנם משה ע”ה היה סבור שאם עתה במצווה ראשונה בצאתם ממצרים אם היה נותנה לישראל ולא להם - היו חוזרים למצרים, בראותם שהם אינם נכנסין בסוג אחד, כמו שעשו אחר כך בעגל... ומפחד זה התחיל משה לומר מצווה אחרת השווה להם ולכל ישראל, שהיא מצוות חמץ, ובכלל דבריו הודיעם שאין להם חלק

במצות קדושת בכורות”.

לגיטין. אולם נפרדים מבתי הדין להיות צריכים לגיור ישראל הבינה שבתי הדין ה’, מדינת ברוך נדרש יותר מכך. הגרות קשורה בטבורה למציאות הקהילתית - הן לפני הגרות והן לאחריה.

לפני הגרות - פעם אחת הייתי בליל שבועות בקהילת מונטווידאו שבאורגואי, והנה באמצע הלילה ניגש אלי בחור שהיה מהמארגנים הראשיים של הפעילות הציונית והעלייה לארץ באותה קהילה. אותו בחור סיפר לי שהוא ילד מאומץ ושלאחרונה הוא גילה שהוא נוכרי. הבחור היה קשור לעם ישראל וליהדות, והוא אף אמר לי שברוך ה’, הוא זכה לכך שהוא יוכל להיכנס לעם ישראל מתוך בחירה. ברור שבמקרה כזה הדבר המתבקש היה להקים בית דין במוצאי החג ולגייר אותו באופן מידי, אולם דבר זה יכול להיעשות רק אם הרב העוסק בגיור חי בקהילה ומכיר את אנשיה, ולא

כאשר הגיור נעשה על ידי דיינים בבתי דין ארציים, שאינם מכירים את הבאים להתגייר בפניהם.

אינה שהקהילה היא הגירות לאחר מצוות קיום לאי העיקריות הסיבות אחת - הגירות לאחר מקבלת את הגר ואינה מקיימת את מצוות אהבת הגר. השאלה היא: כיצד אנו נוכל לגרום שהגר

יתקבל בקהילה?

כאשר הרב המגייר קשור לקהילה, אפשר להתמודד בהצלחה עם בעיה זו, כיון שהרב מכיר את הקהל ופועל לחבר בין הגר לקהל, שהרי חלק מתפקיד הרב הוא לדאוג לליווי הגר על ידי הקהילה. אולם כאשר הגר מתגייר על ידי “בית דין ממשלתי מקצועי לגירות”, אצל דיינים היושבים בבית הדין כשופטים במגדל השן, שאינם מכירים את הקהל שבמקום מגורי הגר, ואף הקהל אינו מכיר

אותם - כיצד יוכלו אותם דיינים לדאוג לקבלתו בקהל?

המעיין בשולחן ערוך יגלה שהלכות גירות אינן מופיעות בחלק חושן משפט, בין הדינים השייכים לדיינים, אלא בחלק יורה דעה. תהליך הגיור אינו פסיקה בסכסוך והיושבים בבית דין העוסק בגיור אינם צריכים להיות שופטים. הגיור הוא כניסה תחת כנפי השכינה והצטרפות לעם ישראל. הגיור הוא שינוי דרך חיים, והגר מצטרף לקהל ישראל ולקהילה שהוא חי בה. הלכות גיור אינן מסובכות. הרמב”ם בספרו משנה תורה סיכם אותן בשני פרקים בלבד )הלכות איסורי ביאה פרקים יג-יד(, ומרן בשו”ע סיכם אותן בשני סימנים )יו”ד רסח-רסט(. לפיכך הדרך הראויה היא לאפשר הקמת בתי דין מקומיים בכל עיר ובכל אזור. בבתי הדין הללו יכהנו רבנים הבאים מתוך הקהילות וקשורים לקהילות, רבנים הבקיאים בהלכות גיור ובעלי גישה חינוכית, האוחזים במידת הלל - בעלי עין טובה

16הגיור במדינת ישראל

המטים כלפי חסד, והיודעים כיצד לקרב את הגר וכיצד לחבר בינו לבין הקהל.

הגיור בזמן הזה

הלכות גרות ברמב”ם עוסקות בנוכרי יחיד הבא להתגייר, ובדרך כלל זה היה המצב בגולה, כאשר יחידים ביקשו להצטרף לעם ישראל. אולם כיום אנו נמצאים במצב אחר לגמרי. אנו נמצאים בדור של קיבוץ גלויות, ובמציאות היסטורית שבה ציבור שהורחק מיהדותו באונס חוזר לארצו. במשך חיו היהודים בברית המועצות מאחורי מסך הברזל תחת משטר שפעל להשכיח שנים ארוכות מהם את יהדותם, וכתוצאה מכך רבים מהם נישאו נישואי תערובת. מדובר באונס של קיבוץ גלויות, וזה היסוד של זרע ישראל. במקרה זה, מוטלת עלינו האחריות לקרב אותם ולגייר אותם. הלכות דין ובית יש עברו בדורות בגיור משתנה. אם הדין בית האינטרס של אולם אינן משתנות, גרות הקשה על הבא להתגייר, הרי שבמצב זה של ציבור שנאנס וזכה עתה לקיבוץ גלויות, יש לבית דין אינטרס לגייר את אלה שהם “זרע ישראל”, וכבר כתב על כך שנים רבות לפני פתיחת השערים

ברוסיה, כחכם עדיף מנביא, הרב הראשי לישראל, הרב אונטרמן זצ”ל.

יסוד זה, שהאינטרס של בית הדין משפיע על הנכונות לעסוק בגירות - אינו חדש. המשנה אומרת )יבמות כד,ב(: “הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנוכרית ונתגיירה – הרי זה לא יכנוס”. והנה כתב הרמב”ם )שו”ת הרמב”ם סי’ ריא(: “וצריכים בית דין... להוציאה או ישחררנה ויישאנה לאישה, אף על פי שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחילה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה ויישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים, ואמרנו: מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו”. כך הכריעו גדולי האחרונים ובהם רבי שלמה קלוגר, שהיה מגדולי המשיבים. כלומר, החשש מהנזק שעלול להיגרם גורם לבית הדין להתייחס

למציאות של דיעבד כמציאות של לכתחילה )וראה גם שו”ת מלמד להועיל ח”ג סי’ ח(.

בבוגרים אין גרות שאין בה קבלת מצוות, ולפיכך בנושא זה יש לדון בכובד ראש, בעיון רב ובמחשבה יתרה. אמנם יש להעיר הערה חשובה. יש החוששים שלאחר שיקבלו את המתגייר - הוא לא ישמור מצוות, והם אף חוששים שבמצב זה הגירות בטלה. אולם הרמב”ם כתב )הלכות איסורי ביאה יג, טו(: “לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה; בימי דוד - שמא מן הפחד חזרו; ובימי שלמה הרבה גרים היו כן פי על ואף חזרו... ישראל בה הגדולה שהיו והטובה - שמא בשביל המלכות מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין להם; לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתיראה אחריתם”. ובהמשך )הלכה יז( כתב: “גר שלא גר... זה הרי - הדיוטות שלושה בפני וטבל ומל ועונשן, המצוות הודיעוהו שלא או אחריו בדקו ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל מומר... מאחר שטבל נעשה כישראל”. נמצא שעל כל פנים אם הגר מל וטבל - גירותו חלה והוא יהודי. אמנם ברור שבעיסוק בגיור של גדולים נדרשת

זהירות רבה.

)כתובות אינה תלויה בקבלת מצוות גיור קטנים. בקטנים חלות הגירות לגבי אולם שונה הדבר יא, א(, וכבר כתבו הגאון הרב פיינשטיין זצ”ל )שו”ת אגרות משה אה”ע ח”ד, סי’ כו( וייבדל לחיים ארוכים הגאון הרב נחום רבינוביץ שליט”א )שו”ת שיח נחום סי’ סח( שאין קבלת המצוות מעכבת בגיור קטנים. לפיכך במציאות שלנו היום, כאשר רוב העם אינו שומר תורה ומצוות במלואם ודינו כקהל שוגג )ראה רמב”ן במדבר טו, כב(, יש לגייר קטנים, וזו זכות גדולה להם להיות חלק מעם כולם את שתקדם גדולה חינוכית מערכת לבנות המשימה עלינו מוטלת בבד בד אך ישראל;

לקבלת תורה ומצוות בשלמות.

העיסוק בגיור בדור הזה מצריך זהירות ואחריות גם יחד. זהירות הן בדרך הנכונה לקבלת גרים והן מדחיית הגרים, ואחריות תורנית ציבורית לכלל ישראל בדור של קיבוץ גלויות.

נתפלל שנזכה לקיום דברי הנביא ישעיהו )כז,יג(: “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים

.”ם בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה’ בהר הקדש בירושל

17הגיור במדינת ישראל

הגיור- משימה המוטלת על המתגייר, או )גם( עלינו ?

יעקב מדן

אנו שבים לימי המקרא ולמגילת רות, אל הגיור מאיר הפנים שהיה בשדות בית לחם...בקרבנו כאן החיים ההלכה פי על הנוכרים את להביא יכולתנו ככל לעשות עלינו

בארץ ישראל אל מסלול הגיור

גיור בפנים מאירות

חג השבועות מפגיש אותנו עם הגיור דרך פרשת יתרו, שמעמד הר סיני נסמך בה לקבלת עול מלכות שמיים של יתרו, ודרך מגילת רות העוסקת בנערה הבאה לחסות תחת כנפיו של ה' א-לוהי ישראל. פרשיות יתרו ורות מראות לנו את הפנים המאירות של הגיור ושל כניסת הנוכרי לעם ה'. גם לגבי רות היו ספיקות ומחלוקות בשל היותה נערה מואבייה ובשל דביקותה במשפחה יהודית שבחרה בירידה, בהתבוללות ובנישואין עם בנות נכר, אך הכרעת המקרא הברורה והחד משמעית

היא לידתו של דויד מלכא משיחא מגיור זה.

חז"ל )ר' חלבו( אמרו: "קשים גרים לישראל כספחת" )יבמות מז, ב ועוד(. דבר זה היה נכון במשך תקופות ארוכות וקשות, ובעיקר באלו שבהן נספחו גרים לישראל בדרך כפייה, כמו בתקופתו של להתגייר. יושביה את וחייב אדום מלכות את אליו שסיפח החשמונאי, שמעון בן הורקנוס יוחנן מגיור זה יצאו בסופו של התהליך אישים כרבי עקיבא ורבי מאיר, אך גם רשעים כהורדוס ואחרים,

שהמיטו עלינו חורבן בסוף ימי הבית השני.

רות, אל הגיור מאיר ולמגילת לימי המקרא דומה שהיום, ברובם הגדול של המקרים אנו שבים הפנים שהיה בשדות בית לחם. בדרך זו נהג גם הרמב"ם באיגרתו המפורסמת אל עובדיה הגר:

כמו שצונו לאהוב את שמו וגו' הגר ואהבתם את ללב רבה המסורה ציוונו באהבה "ועל הגרים ואהבת את ה' א-לוהיך. והקב"ה בכבודו אוהב גר" )שו"ת הרמב"ם, מהד' בלאו, סי' תמ"ח(.

הגיור כאן ובעת הזאת

הגיור היום לא די לו להיות מאיר פנים. היום עלינו לעשות ככל יכולתנו להביא את הנוכרים על פי ההלכה החיים כאן בקרבנו בארץ ישראל אל מסלול הגיור, גיור שיהיה על פי ההלכה ולא חלילה גיור אחר, הנוגד את אדני ההלכה הנהוגה מדור לדור, גיור רפורמי או גיור המקל יתר על המידה

מגיור על פי מידתם של בית הלל. לכך אני רואה שלוש סיבות עיקריות:

א. זרע ישראל - רוב גדול של המועמדים לגיור הם בני אב יהודי ואם נוכרייה, שהם גויים על פי ההלכה וטעונים גיור. הם נקראים בפוסקים 'זרע ישראל', ועלינו לעשות הכול כדי להשיבם אל זרע אבותיהם ואל אמונתם, מה גם שכל חייהם בגלות נחשבו כיהודים בגלל אביהם. וכך כתב על כך

מרן הרב עוזיאל זצ"ל:"שכן כשגוי זה הוא בן ישראל מנכרית ואביו מביאו להתגייר שבי"ד נזקקים לגרותו משום דאע"ג

שהוא נקרא בנה של הנכרית אינו יוצא מכלל זרע ישראל" )פסקי עוזיאל סי' ס"ד(."אבל זרע ישראל הם מצד האב ועלינו לקרבם אל היהדות ולא להרחיקם מתורת ישראל ומקרב

היהדות לעולם" )שם סי' ס"א(."לפי"ד שהיא מבוססת על השקפת רבותינו וקדמונינו ז"ל שכל זרע ישראל לא יסורו מקרב עמם

לעולמים ולא ידח ממנו נדח, וזהו יסודה של ההלכה" )שם ס"ב(

הרב יעקב מדן הוא מראשי ישיבת הר עציון

18הגיור במדינת ישראל

ב. סכנת נישואי תערובת - הנוכרים על פי ההלכה, בין אם אביהם יהודי ובין אם לא, מתערים היטב יהודים זוג שהם והם מתעתדים להינשא לבני ובעיקר אחרי שירות בצה"ל, בחברה הישראלית, גמורים. עלינו לעשות הכול מלהציל את עצמנו ממכת נישואי התערובת, שהיא מנת חלקם של

היהודים בגלות. לא נוכל לעשות זאת אם לא נפעל ככל שנוכל לגיירם.

ג. גיור כהלכה - עלינו לעשות הכול שמי שבא להתגייר, יעשה זאת על פי ההלכה ולא בגיור רפורמי וכד'. המתעתדים להתגייר עלולים להגיע לשם אם אחרים יאירו להם פנים ואנו לא. עלינו לעשות הכול שהמתעתדים להתגייר ילמדו את יסודות האמונה, את יסודות ההזדהות עם אברהם, יצחק יעקב ובניהם, את משמעות הברית שנכרתה בין ה' לבינינו בהר סיני, את ההזדהות עם דורות של יהודים ששמרו במסירות נפש על יהדותם, וכמובן את המצוות העיקריות שהמתגייר חייב לקבל

על עצמו כשהוא מתגייר.הם לא יעשו זאת אם לא נאיר להם פנים, ואם הם יחשבו, שיזכו למאור פנים והבנה דווקא בחברה

החילונית, שאינה דורשת מהם הרבה.

מה נדרש מאתנו?

הגיור בזמן הזה בארץ ישראל הוא אתגר המחייב את כולנו בהרבה מאמץ. חג השבועות אינו רק חג של מאכלי גבינה. הוא אמור להיות חג שיש בו חשבון נפש האם אנו נוהגים עם הגר כשם שנהג ישראל לאכל־לחם עם־חתן זקני וכל משה רבנו בחותנו, וכפי שנאמר )שמות יח,יב(: "ויבא אהרן משה לפני הא-להים". האם אנו נוהגים עם הגר כפי שנהג בועז ואנשי עירו ברות, וכמו שאמרו לו

ה הבאה אל־ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את־בית ישראל"? )רות ד,יא(: "יתן ה' את־האשהמגיירים והעוסקים בכך זקוקים למשפחות מאמצות רבות, שיכניסו את המתגייר ואת המתגיירת ויראו להם תוכנו של בית יהודי אמתי. היש לכך הכנסת אורחים בדורנו לביתם בחגים ובשבתות אורחים מכניס שהיה האומה, אבי אברהם של בדרכו מזו גדולה דביקות לך היש מזו? גדולה

ואביהם של גרים?חג שבו נקבל על עצמנו מצווה יקרה זו הוא חג שיהיה לנחת לפני אבינו שבשמיים.

אנו ניתן בכך גם חינוך ערכי נכון לילדנו.

.ארגון רבני צהר עוסק בכך לא מעט. בואו נושיט לו יד

19הגיור במדינת ישראל

גיור מצווה לדורות ולדורנו

הרב דוד סתיו יושב ראש ארגון רבני צהר ורב העיר שהם

העומדים הגיורים ברוב ישראל. עם של מקיומו מהותי חלק מהווה הגרים קבלת לפתחנו בדור הזה קיים היבט נוסף, והוא היותם של המתגיירים ‘מזרע ישראל’. דרך המלך שבה יש ללכת, והיא מוסכמת על רוב מוחלט של הפוסקים, היא הדרך של

גיור קטנים בהסכמת הוריהם.

ייעודם של ישראל

רק נוגע אינו ישראל של ייעודם כי האמונה לידתו. משחר ישראל עם את מלווה הגיור סוגיית להטבת מעמדם וקיומם הפיזי או הרוחני, אלא לקידום העולם כולו הוא מיסודות הקיום הלאומי שלנו. הברכה “ואעשך לגוי גדול” )בראשית יב, ב(, שעניינה העצמת הלאומיות הישראלית, נאמרה לאברהם אבינו בד בבד עם המילים “ונברכו בך כל משפחות האדמה” )בראשית יב, ג(, שעניינן גדלנו על רק במישור התאורטי. נשאר לא זה רעיון אוניברסלי. לרעיון היהודית הפיכת האמונה ברכי המדרש הדורש את הפסוק “ואת הנפש אשר עשו בחרן” )בראשית יב, ה(, ומספר שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים )אבות דרבי נתן נוסחא ב, פרק כו(, וכך נודע שם ה’ בין ג( שתיאר את מעשיו של אברהם: א, זרה )הלכות עבודה נאים דברי הרמב”ם ומה בני האדם. “התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו

עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם”.

תהליך יציאת מצרים ומעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו התהווה עם ישראל, נתפס על ידי חז”ל כתהליך של גיור המוני )כריתות ט, א(. אולם באותו הרגע השתנה המוקד הרוחני של עם ישראל, ועבר מתהליך של גיור והפצת האמונה לחיים לאומיים של אומה עצמאית ונבדלת: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” )שמות יט, ו(. בניגוד לשתי הדתות הגדולות, הנצרות והאסלאם, היהדות איננה דת מסיונרית. יתר על כן, לאורך ההיסטוריה תמיד מרחף החשש, כי אנשים יבקשו להיכנס כבר לגיור. כלכליות המתלוות או הטבות נישואין כמו קשרי ראויות, היהודי מסיבות שאינן לעם בתנ”ך מסופר על גויי הארץ שהתגיירו מפחד האריות שהיו הורגים בהם )מלכים ב יז, כד-מא(, ועל עמי הארץ שהיו מתייהדים משום שנפל פחד היהודים עליהם )אסתר ח, ז(. משום כך, אמרו חז”ל שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, ושלא יקבלו גרים בימות המשיח, משום שכוונותיהם של גרים

אלו אינן טהורות )יבמות כד, ב(.

חשיבות העיסוק בגיור

מהי, אם כן, העמדה הבסיסית של היהדות ביחס לקבלת גרים בימינו? יש שטענו כי למעשה אין “כל ציווי או חובה על עם ישראל לקבל גרים”. אך מבט מעמיק בדברי חז”ל מגלה שקבלת הגרים הגלה “לא נאמר: ב( )פז, פסחים במסכת בגמרא ישראל. עם של מקיומו מהותי חלק מהווה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר ‘וזרעתיה לי בארץ’. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין”. מדברי הגמרא משתקפת תפיסה עמוקה של תהליכי הגלות והגאולה של עם ישראל. מתברר שתהליכים אלו כרוכים באופי מהותי ברעיון מתוך גרים לתוכו לאסוף כדי ישראל עם שקיבל שליחות היא כולה הגלות הגמרא, לפי הגיור. אומות העולם. וכך נאמר במדרש שיר השירים רבה )ו, ג( על הפסוק “דודי ירד לגנו לערוגות הבשם בעם ומדבקם טובים אנשים העולם מאומות מלקט שהקב”ה שושנים”, וללקוט בגנים לרעות

ישראל.

20הגיור במדינת ישראל

תפיסה מחשבתית זו, הרואה את הגירות כיעד שעם ישראל שואף אליו, מעוגנת היטב גם בעולם שבטלה לאחר לגייר היכולת שאלת היא זו נקודה היטב הממחישות ההלכות אחת ההלכה. הסמיכה. לדעת רוב הראשונים )על הגמרא בגיטין פח, ב(, גיור חייב להיעשות בפני שלושה דיינים הסמוכים איש מפי איש עד בית דינו של משה. כידוע, בשלב מסוים במהלך תקופת האמוראים נקטע רצף הסמיכה, ומאז נחשבים הדיינים כ”הדיוטות”. ממילא עולה השאלה, כיצד אפשר לגייר בימינו? שאלה זו קיימת לא רק ביחס לגרות, והיא נוגעת לתחומים רבים הזקוקים לסמכות של בית-דין: כפייה על גיטין, דיני ממונות ועוד. הפתרון שנתנה הגמרא לבעיה זו הוא הכלל “עבדינן שליחותייהו” )גיטין פח, ב(, שעניינו שבתי הדין בימינו פועלים מכוחם ובשליחותם של בתי הדין הקדומים. אמנם הגמרא מסייגת את הכלל רק למקומות שיש בהם ‘חסרון כיס’ והם ‘שכיחים’. לכאורה, על פי גדרים אלו אין מקום בימינו לגייר, שכן אין חסרון כיס למי שאינו מתגייר, וכן ברוב

התקופות הגרות לא הייתה דבר שכיח!

וכותב: “להכניס אדם תחת כנפי השכינה, אף על גב )גיטין פח, ב( מתמודד עם קושי זה, הר”ן דלא שכיח, עדיף טפי ]יותר[ מממונא דשכיח”. חשיבותם של דברי הר”ן היא בכך שהרעיון הרוחני של חשיבות הגיור קיבל בדבריו משמעות הלכתית: מכיוון שהכנסת אדם תחת כנפי השכינה היא הדין הסמוכים הקדמונים. תפיסתו קיבלנו מבתי נכללת בשליחות שאותה היא כה חשוב, דבר העקרונית של הר”ן קנתה לה שביתה בקרב הפוסקים )סמ”ע, חו”מ א, ג ועוד(, וכפי שראינו לעיל היא משקפת היטב את רוח דברי חז”ל. גישה דומה נמצאת בדברי בעלי התוספות )ראה לדוגמה תוס’ הרא”ש גיטין פח, ב ד”ה כי עבדינן(, ולפיה קבלת הגרים נעשית גם בזמן הזה מכוח תקנה מיוחדת, כדי “שלא לנעול דלת בפני גרים”. בין כך ובין כך, סוגיה זו מלמדת על היחס העקרוני אל

הגיור כמשימה לאומית חשובה ומשמעותית.

ובאמת, מפורש בגמרא )יבמות מז, ב( שקבלת גרים נחשבת ל”מצווה”, ויש להזדרז ולקיימה, כי “אשהויי מצוה לא משהינן”. דברים אלו של הגמרא הובאו בדברי הראשונים והאחרונים, אשר ניסו זו. הרשב”ץ בזוהר הרקיע )עשין מ( נטה לומר שזו צריכה להיות להגדיר את אופייה של מצווה מצווה עצמאית ונבדלת, אך לדעת רוב המפרשים מדובר בסעיף של מצווה אחרת. הר”י אלברצלוני כתב )באזהרותיו( שזהו חלק ממצוות אהבת הגר, וכן עולה מדברי הרא”ש בתוספותיו )שבת קלז, ב ד”ה המל(. אמנם הגר”י פערלא )בפירושו לספר המצוות לרס”ג מצווה יט( כתב שמצוות הגיור בספר כמבואר השכינה, כנפי תחת אדם בני להכניס עניינה שכן ה’, אהבת ממצוות חלק היא המצוות לרמב”ם )עשין ג(. בדברים אלו אפשר לראות את שני ההיבטים המחייבים אותנו לעסוק בגיור, וכבר עמדנו עליהם לעיל: היבט אחד הוא הרצון להפיץ את אמונת הייחוד, ובכך לקיים את מצוות אהבת ה’, וההיבט השני הוא האהדה כלפי הגרים המבקשים לחבור אל העם היהודי ולהפוך

לחלק מן האומה הישראלית.

הגיור בזמן הזה

דברים אלו נאמרו ביחס לגרים רגילים, אך ברוב הגיורים העומדים לפתחנו בדור הזה קיים היבט נוסף, והוא היותם של המתגיירים ‘מזרע ישראל’, היינו שאחד מהוריהם )או מהורי-הוריהם( הוא יהודי. גדולי הפוסקים לאורך הדורות כתבו שנקודה זו משנה לחלוטין את היחס כלפי המתגיירים. של כוונותיו טהרת את לוודא שמטרתו במקצת, חשדני יחס קיים רגילים גרים שכלפי בעוד המתגייר ואת רצינותו, היחס כלפי גרים מזרע ישראל צריך להיות חם ומחבק. כך כתב הרב צבי הירש קאלישר )בשו”ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח”א יו”ד סי’ רכט(: “אם יש באפשרות להוציא זרע נשחתה מהטומאה, ולהוציא ממסגר אסיר, ולהחזירה אל הקודש, מה טוב ומה נעים חלקנו”. וכן כתב הרב עוזיאל )פסקי עוזיאל בשאלות הזמן הזה סי’ סה( ש”אם נדחה אותם... נתבע לדין ויאמר עלינו את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם”. על כל אלו מצטרף בימינו שיקול נוסף, במישור החברתי, שכבר עמד עליו הרב איסר יהודה אונטרמן )שבט מיהודה שער ה(: “בשעת דחק כזו, שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים זרים בין הני ישראל, יש לגיירן כדין תורה, כדי

להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן”.

21הגיור במדינת ישראל

מה הן ההשלכות המעשיות העולות מכל האמור לעיל? דרך המלך שבה יש ללכת, והיא מוסכמת על רוב מוחלט של הפוסקים, היא הדרך של גיור קטנים )בהסכמת הוריהם, כמובן(. ילדים המתגיירים לפני שהגיעו לגיל מצוות אינם צריכים לקבל מצוות בעצמם, אלא בית הדין המגייר אותם מקבל ודי בכך שילדים אלו גיור כזה קל יחסית לביצוע, יא, א(. ממילא, בעבורם את המצוות )כתובות ישתדלו לשמור מצוות באופן בסיסי ויתחנכו בחינוך דתי כדי שאפשר יהיה לגייר אותם לכתחילה

)שו”ת אגרות משה אה”ע ד, כו; פסקים וכתבים לרב הרצוג ד, צז(.

לאור זאת, יש לעשות כל מאמץ כדי לקדם את הרצון להתגייר בקרב ילדי העולים והוריהם. יש יסודות את אותם ילמדו ושם אלו, ילדים יבואו שאליהם קיץ ומחנות סדנאות קייטנות, להקים אמונת ישראל ואת עקרונות ההלכה הבסיסיים. פעילויות אלו עשויות לעודד מאות ילדים בשנה

.לעבור תהליך של גיור, ונזכה להשיב לב בנים על אבותם ולא יידח ממנו נידח

בשבועותלומדיםיחד ארגון צהר והרשויות המקומיות

מזמינים אתכם לחוויית לימוד תורה לקראת חג השבועות ב-50 מוקדים ברחבי הארץ

תיקוני ליל שבועות ביום שלישי, ה‘ סיון 3.6

הכניסה חופשית*מתרחבים השנה - תיקון ליל שבועות בקיבוצים ומושבים

)לימוד בחברותות, לימוד הורים וילדים, משחק מסלול לילדים(

יתקיימו אירועים מקדימים בימים ראשון ג’ סיון 1.6 - שני ד‘ סיון 2.6

לפרטים חפשו אותנו בפייסבוק

העוגן • אור עקיבא • איילת השחר • אריאל - היכל התרבות • באר טוביה • בנימינה - הסוכה מאוחד חיים גבעת • איחוד חיים גבעת • העיר ברחבי מתנסי“ם - ים בת • חייל ברור • חוגלה • התשבי בית - יעקב זכרון • המרכזית הספרייה - תקוה גני • יאשיה גן •

• חיפה-אחוזה - בית בירם • חיפה-נווה שאנן - קולנוע עממי • חרב לאת • יד חנה • כפר ויתקין מעלה אדומים - בי“ס אורט תעופה וחלל • מיתר • לפיד • לוד • כפר סבא - המדרשייה • כפר ורדים •

• ניר דוד • נס הרים • נצרת עילית • נתניה - היכל התרבות • צור יגאל • רמת גן - בית האזרח • רעננה - האונ’ הפתוחה • שהם - מועצה מקומית • תל אביב - צוותא • תל אביב - ביהכ״נ הבינלאומי • תל מונד

לע“נציפורה דבורה קרוניץ

בת ר‘ יוסף הלוי וחנה )יושפה( ז“ל

מתפללים יחד ביום כיפור

ארגון�רבני�צהר

ארגון צהר וביחד מזמינים את הציבור הרחב מבוגרים

ושאינם דתיים, הורים ונשים דתיים וצעירים, גברים

וילדים לתפילת יום כיפור משותפת, באוירה ישראלית

וחוייתית, הכוללת הסברים, שירה, מכניסת אורחים

שיחה, ותקיעת שופר בצאת החג.

התפילה תתקיים ב -

הציבור מוזמן!תחילת תפילה בליל

יום כיפור בשעה 17:00, שאר זמני התפילה יינתנו במקום.

ההרשמה אינה חובה ואינה כרוכה בתשלום.

לפרטים, להרשמה:www.tzohar.org.il | 077-7756565

בשיתוף עם:

מסלולים חדשים, טובי המרצים, הנושאים הבועריםאת הכנס הזה אתם לא רוצים לפספס

כנס צוהר השנתי לחינוך, חברה ומדינה

א’ אב תשע”ד )28.7( בבניני האומה

“כל זוג שלישי” – על תופעת הגירושין בחברה הדתית מריבות בין אחים – האם יש מה לעשות? איך לדבר עם ועוד – טיפול בחולה סופני, פונדקאות, השתלת איברים דילמות רפואה והלכה ילדים על נושאים צנועים? “דתיים מאחורי המסך” מה עושים עם בעיית הרווקות המאוחרת? איך להעצים את המקום הרוחני בבית? בגיל ולהתפתחות האישית להורות לזוגיות, קורה - מה עזבו את הקן” “הגוזלים הולך הקולנוע הדתי? לאן –השלישי? “המאבק בעוני” – האם יש לתורה מה לומר בעניין? תורה “נשית” ופמיניזם זהות דתית בעידן של סמרטפונים וריאלטי איך לנהל מטבח ולתחזק גינה בשנת השמיטה? “יוצא מן הכלל” – הצגה ועוד ועוד

בין הנושאים:

הרצאות מרתקות, פאנלים ודיונים. והפעם – מסלול מיוחד להורים דוברי אנגלית!www.tzohar.org.il הבטיחו את מקומכם כבר עכשיו בהרשמה מוקדמת באתר צהר

מתרחב!

תיקוני ליל שבועות ביום שלישי, ה‘ סיון 3.6

85,000 כלות וחתנים של צהר

עד היום זכינו ללוות יותר מ-85,000 כלות וחתנים חילוניים בדרך לחתונה יהודית על

פי ההלכה כדת משה וישראל

100,000 אורחיםבחגי ישראל

יותר מארחים צהר פעילי שנה, מידי ביום בפעילויות משתתפים מ-100,000 משפחות עבור ושבועות, פורים כיפור,

דתיות וחילוניות ברחבי מדינת ישראל

200 רבני קהילות

הכשרות העניק צהר ארגון היום, עד רבנים מ-200 ליותר מגוונות מקצועיות רבני רבנות, בוגרי בהם הארץ, ברחבי

קהילות וראשי ישיבות ותיקים.

149 חקיקות בכנסת

פעילים שותפים היו לחקיקה” “צהר נציגי והליכים הכנסת ועדות חקיקות, ב-149 חברתיות חקיקה לקדם כדי פרלמנטרים,

ברוח היהדות

1,000 מתנדבים ומתנדבות

ומתנדבות מתנדבים מ-1,000 יותר צהר, ארגון פעילות של הפועם הלב שהם למנוע כדי כלילות, ימים המקדישים יהודי, דור עוד להבטיח וכדי התבוללות

מאוחד, בארץ ישראל.

ההצלחה של צהר במספרים:

היו שותפיםבאחדות החברה ושמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל

התרומות מוכרות למס ע”פ סעיף 46

באשראי באמצעות אתר האינטרנט:www.tzohar.org.il

באשראי באמצעות הטלפון1800-07-14-14

בהמחאה באמצאות הדואר לכתובת:“צהר”

רח’ המלאכה 1, א.ת צפוני לוד 71520

הפקדה ישירה באמצעות חשבוןבנק לאומי סניף 624 עמק הברכה

מס’ חשבון 014266/96

20,000 עולים הוכיחו יהדות

עד היום מרכז שורשים של צהר סייע ליותר מ-20,000 עולים מברית המועצות ומדרום שורשיהם את להוכיח אמריקה וצפון היהודיים בבתי הדין של הרבנות הראשית

לישראל

החלטות מועצת רבני צהר

בנושאי הגיור העומדים על הפרקבחסדי ה' זכינו לראות בהגשמת חזון קיבוץ גלויות, ובכלל זה גלי העלייה הגדולים של העולים מחבר העמים, שהביאו ברכה רבה למדינת ישראל במגוון תחומים. גלי העלייה הביאו אתם עולים שחלקם אינם יהודים על פי ההלכה, אולם הם מ"זרע ישראל", בעלי שורשים יהודיים, גורלם ועתידם בגורלו של העם היהודי. מצב זה מהווה סכנה ממשית החפצים לכרוך את והוא מעלה לסדר היום את וגוברת לנישואי תערובת ולהתבוללות במדינת ישראל, הולכת

נושא הגיור. על רקע מציאות זו התכנסה מועצת רבני צהר לדון בשאלה - האם בנוסף למערך בתי הדין הרבנות תחת שיפעלו לגיור דין בתי להקים הערים לרבני לאפשר ונכון ראוי היום, הקיים

הראשית, כדרך שהיה מקובל במסורת ישראל מדורי דורות ואף נהג בעבר במדינת ישראל.

להלן החלטות המועצה:

מועצת רבני צהר קוראת לרבנות הראשית להתמודד עם אתגר הגיור ולראות בו משימה לאומית ממדרגה ראשונה להתמודדות עם בעיית ההתבוללות במדינת ישראל.

מועצת רבני צהר תומכת בהענקת סמכות לרבני הערים לעסוק בגיור, ולבחור בעצמם את הרכבי בתי הדין לגיור, על פי קריטריונים שלא יפחתו מהקריטריונים המקובלים היום

בבתי הדין הממלכתיים לגיור.

הנהלת רבני צהר תפעל להגיע להסכמות בעניין עם הרבנים הראשיים.

המועצה מקימה ועדת רבנים שתפקידה לבוא בדברים עם כל הצדדים, ולסייע בגיבוש הסכמות ברוח החלטות המועצה.

הרכב הוועדה:הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר-עציון.

הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל ורב היישוב. הרב יעקב ורהפטיג, ראש כולל לדיינות 'אריאל' ורב קהילה בשכונת הר-נוף, ירושלים.

הרב יעקב מרגלית, רב בפרדס-חנה, מכללת אורות ישראל.הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה גלבוע ורב הקיבוץ לביא.

בראש הוועדה עומד הרב דוד סתיו יו"ר רבני צהר ורבה של שוהם.

את פעילותה הציבורית של הוועדה מרכזים הרב רפי פוירשטיין, יו"ר עמית רבני צהר, והרב אוריאל גנזל, רב היישוב רבבה.