מאמרי אדמו"ר האמצעי המהר"ש הרש"ב רבי לוי יצחק ואדמו"ר שייכים לקה"ת

חסידותמאמרי

ביאור הזהר

חיי שרהע"פ ויהיו

מכ"ק אדמו"ר האמצעי

מכ"ק אדמו"ר המהר"ש

מכ"ק אדמו"ר שלמה זלמן

מכ"ק אדמו"ר הרש"ב

מכ"ק המקובל ר' לוי יצחק

הרמ"מ ומכ"ק אדמו"ר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה י עקיבא שבריק"נערך עמוגה ו

כ"ג מרחשון תשע"ו

aShavrick@gmail.com

1

Sponsored in memory of רחל בת שרה ע"ה

לעילוי נשמתה ולזכות משפחתה

בשנת הקהל

בשפע ברכה והצלחה

בגשמיות וברוחניות

To sponsor Maamarei Chassidus,

please contact Akiva Shavrick via email:

aShavrick@gmail.com

2

חסידותמאמרי

ביאור הזהר

ע"פ ויהיו חיי שרה

דף מאמרי חסידות

3 כ"ק אדמו"ר האמצעי

17 כ"ק אדמו"ר המהר"ש

23 כ"ק אדמו"ר שלמה זלמן

31 כ"ק אדמו"ר הרש"ב

41 כ"ק המקובל ר' לוי יצחק

45 מ"ר הרמ"ק אדמו"כ

3

מכ"ק אדמו"ר האמצעי ביאורי הזהר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

בס"ד ש"פ חיי שרה תקס"ז

רבי יוסי ואמר, יתרון ארץ בכל היא, 1)פרשת חיי שרה דף קכ"ב ע"א( פתחמלך לשדה נעבד. ויתרון ארץ בכל היא ודאי, דהא מתן נפקין רוחין ונשמתין

.ותועלתא לעלמא ע"כ

דויתרון פסוק זה על לפרש רצונו בכאן, מקום, אף בכל יסוד בחי' הוא בכל, רושפי וזהו הכל, על יתרון בה יש כן על מהכל, מתברכת להיותה שהארץ דמשמעו, ארץ,

ידי ועל בינה, שערי חמשים בחי' על קאי לומר, דבכל זה, צריך וע"כ. כו' ארץ ויתרון בחי' שהוא לארץ יתרון יש בהם ובארץ, בשמים כל כי כמ"ש הנק' כל הללו שערים נ'

וד"ל. הוא כל בחי' ידי על היא, בכל ארץ של ויתרון הפסוק פי' והיינו כידוע, המל'

וכמ"ש מקבל מהכל, הוא דהדיבור אלוה, אחזה מבשרי כי מובן, הנה זה ענין וביאור באו אדם, של שבלבו המדות מצפון שהרי כו' וכנ"ל, הים אל הולכים הנחלים כל

הלב מן היוצאים דברים ידבר האהבה, הלב במדת שאם בדיבור. כולם גילוי לידי אחד כלולים כל שבלב, המדות והנה וכיוצא. כעס דברי באהבה, ואם בכעס, ידבר

ההתחלקות וכללות. וכידוע וגבורה שבחסד שבחסד חסד כמו מדריגות, מכמה ואחד בינה שערי חמשים והן אימא, דיסוד גבורות וה' חסדים ה' מסתעפת מבחי' שלהם,שמתחלקת לכמה וההשגה, השכל התפעלות ענין והיינו. הנ"ל בכל בחי'

אתפשטת, הוד עד ובינה. כו' וכיוצאלאהבה השכל התפעלות שבבינה, חסד מדרגות. שערי נ' ועד"ז. וכו' שערים ליו"ד ונחלקים הנ"ל, מה"ח אחד חסד מאיר אחד ובכל כו'. גבורות בה' בינה

בצירופי אותיות בגילוי ונמשכין באין הכל המדות, ומן השכל מן כללות הכל, הנה אך אחר, יחד כולםגדול מכללות בא יתרון הדיבור, נמצא כן, ואם. הדיבור

ארץ וכן מלא, איננו והים וזהו מכולם, הוא בהכרח שגדול הכל, את מחזיק שהדיבור

המאמר נדפס בביאורי הזהר )מהדורה חדשה( לאדמו"ר האמצעי ע' כה. 1

4

וסיבת הכלי. התרחבות מחמת באה הזה היתרון סיבת זה, כל עם אבל. מים שבעה לא בתמידות בינה שערי מנ' השפע תגבורת אור מפני רק הוא במל', הרי הכלי התרחבות

ונשמתין רוחין נפקין מתמן דהא היא, בכל ארץ ויתרון בפי' שאמר והיינו. כו' המדה על הנוספים אורות בחי' הן ורוחין, הנשמות תולדות פי', לעלמא. ותועלתא היתרון בחי' והוא, הכלליים מאמרות בי' והשכל המדות מן בדיבור שבא הראשונה הזריעה מן כפליים בכפלי ותבואה פירות הארץ שתוציא משל, דרך על כמו, שבארץ הארץ. והסיבה יתרון נקרא העליונה, מארץ הנשמות בתולדות בזה וכיוצא, בה שנזרע

המאמר, וכידוע. דבינה כל בחי' ידי על שבא הכלי, מהתרחבות בא זה, יתרון של שהן נשמות, מנצפ"ך, להוליד גבורות ה' שהן לברתא, מאנהא דאימא אוזיפת

ע"י דוקא נעשים באבי"ע, רבים ותיקונין עליונים יחודים להיות לעלמא, לתועלתא וד"ל. כידוע הנשמות

כדקא אתתקן איהו כד נעבד, לשדה קוב"ה, דא מלך, מאן נעבד, לשדה מלך שדה, מאן. נעבד איהי כד דאתחבר לשדה עילאה מלך דא מלך, ומאן. יאות איהו דכד, ה' ברכו אשר ה', דכתיב כריח שדה ברכו אשר שדה דא

אתחבר עילאה מלך כדין יאות, כדקא ליה דאצטריך מה בכל ואתתקן נעבד .ע"כ. עמי'

משמע פשוטו דהנה פשוטו. כמשמעות שלא הפסוק זה לפרש בא יוסי רבי ,רושפי גבוה שהוא המלך, דגם ואמר, כו', ארץ ויתרון תחילה שהזכיר הארץ, בשבח שמדבר מהארץ שפע לקבל הוא גם שנצרך נעבד, לשדה הוא גם מהכל, במעלה ונבדל

ור' יוסי. לשדה נעבד דהמלך המלך, על זה, קאי נעבד כן, ואם, ופירותיה מתבואותיה אימתי מלך, קאמר, והכי מלך, על ולא שדה על קאי זה, דנעבד בהיפך, מפרש כו'. יאות כדקא ואתתקן נעבד השדה כאשר כלומר,, נעבד איהו כד בשדה, אתחבר

משום הוא, הענין אך. מפשוטו הפסוק פי' להוציא יוסי לר' ההכרח מהו להבין, ויש בין שדה בין הארץ, כדור לכל כוללת בחי' היינו דארץ, לשדה. ארץ בין הפרש דיש

חלק הוא השדה, אבל. כידוע הארץ כדור בשטח נחשב הכל הרים, בין ונחל בקעה ומקומות. גוונא וכהאי תבואה וצמיחת לזריעה שראוי הארץ, בכדור המיוחד מקום גם וצמיחה, לזריעה ראוים אינם וכיוצא, והנחל הקשה ההר כי הן, מועטים הללו

בתחילה הזכיר הרי כאן וגם. כידוע כלל תיקון להם מועיל לא ויתקנום, אותם שיחרשו . שדה שם הזכיר כך ואחר כו', ארץ ויתרון כמ"ש, ארץ לשון

בפי' בזהר כמ"ש העליונה, ארץ שנק' דאצילות מל' בבחי' הכל למעלה, הוא והענין התהוות חלקי מכל הכל שכוללים מאמרות, היו"ד כללות והיינו כו', הארץ תוצא

, כו' עולמים כל מלכות מלכותך וכמ"ש דבי"ע, פרטיים ונבראים עולמות

5

תפוחין חקל בשם בזהר הנק' והוא שדה, נק' כשהמל' אך. כו' משלה בכל ומלכותו אין ואדם וכמ"ש אדם, שנק', מז"א הזרוע ושפע אור מקבלת כשהמל' היינו וכה"ג, עדן בגן ויניחהו הראשון, באדם נאמר עדן בגן וכן כו', האדמה את לעבוד לא שס"ה הן ולשמרה עשה, מצות רמ"ח הם לעבדה רז"ל, ואמרו, ולשמרה לעבדה כללותם דמלכא, אברים רמ"ח מ"ע, דרמ"ח ידוע, למעלה ענינם ושורש. כו' תעשה

ה' בחי' הן תעשה, לא שס"ה ושורש במל', מז"א שנמשכים חסדים ה' בבחי' הן ולשמרה. לעבדה והיינו גבורות,

ביעור דהיינו זריעה. כך ואחר חרישה, שצריכה הארץ, משל, דרך ועל ידי על נעשה הוא והאבנים, הקוצים ביעור של הזה ותיקון, תחלה והאבנים הקוצים

החיצונים יניקת שדוחים ל"ת, שס"ה ידי על והיינו. כידוע ארעא חרישה, דמרפי . כו' תצמח חסדים, בה' הזריעה כך ואחר כו'. הצמיחה אור המעכבים

השרב מן יתקלקל לא וצומח, האור נזרע שכבר לאחר והוא, העבודה אחר שמירה ויש ולשמרה. לעבדה פי' וזהו. כו' הכל ויחרבו זרים בו ישלטו שלא ובפרט בזה, וכיוצא

. הא' היפך פי', ולשמרה כך ואחר בזריעה, לעבדה בתחילה

גבורות וה' חסדים ה' בחי' ידי על הן והשמירה שהעבודה אחד, הכל הענין ושורש נקראת מל', ואז בחי' האדמה, את העובד העליון האדם ידי על נעשה זה וכל כנ"ל,תפוחין חקל ונק' עליונים, ואורות נשמות ומולדת שמצמחת דהיינו שדה, המל' ונשמתין, רוחין להוליד כו', ארץ ויתרון ואומר הארץ, בכללות דיבר ובתחילה, כו'. והחרישה, הזריעה מצד ולא עצמה, מצד בארץ נעשה זהו אך. הראשון במאמר כנ"ל

העליון, מאדם נעבדת בהיותה מדבר בכאן, אבל. כו' צמחה תוציא כי כארץ וכמ"ש מי' ספירות שנמשך ברכאן ק' שהן ה', ברכו אשר שדה נקראת שאז לעבדה, כמ"ש חסדים ה' בחי' הן וכללותן. כו' העולם מלך אלקינו ה' אתה ברוך באמרו במל', דז"א וד"ל. כנ"ל מ"ע דרמ"ח גבורות וה'

כדקא ואתתקן נעבד השדה דכד נעבד, לשדה מלך בפי' המאמר ענין כללות וזהו דמצות גבורות ובה' עשה, דמצות חסדים בה' דהיינו לי', דאצטריך מה בכל יאות,

פי' , בה אתחבר עילאה מלך כדין, הראוי בבירור להיות יוכל הצמיחה שאז תעשה, לא ה', ברכו אשר שדה אז ונקראת עילאה, מלך שנק' ז"א, בחי' בה ומתייחד שנמשך וד"ל. כנ"ל דז"א ספירות בי' ברכאן בק' שנמשכים דאו"א מאורות

לפי בזוהר, קודשא שנק' ז"א, בחי' כן גם היינו, קודב"ה דא מלך, מאן שאמר ומה בחי' הן בדיבור, גילוי לידי שבאין קודם שהן כמו דאצי', המדות עצמות שבחי'

מפני הוא, בריך קודשא פי' וזהו. כו' לדיבור מקור להיות גם ומובדליםקדושים שמלובשים דאו"א מוחין מבחי' הן מבורכין כן על, עצמותם בבחי' הן שקדושין

6

ממוחין הוי' ברכת בז"א נתמעט בדיבור, מתלבשים המדות כשבחי' משא"כ. בז"א הוא, בריך קודשא נק׳ המל' גם כו'. )ולפעמים הוא בריך קודשא נק' ולא דאו"א, למה יתורץ ומעתה במ"א(. כמ"ש עדיין, דבי"ע לעולמות מקור מהיות למעלה כשהיא שדה נקראת דוקא דאז משום, שדה על דקאי זה, נעבד לפרש יוסי רבי הוכרח, שדה על קאי לא נעבד, הרי פשוטו, לפי אבל. בה אתחבר עילאה ומלך ה', ברכו אשר

וד"ל. הנ"ל מטעם בה, אתחבר עילאה מלך אין ותיקון, עבודה ובלתי

)שם( רבי אלעזר אמר, מלך לשדה נעבד, כמה גווני רזין עילאין אית ביה. מלך, דא שכינתא, דלא שריא בביתא לאתתקנא בה אלא בזמנא דאתנסיב בר

ולמעבד איבין, ואיהי אפיקת נשמתין לאשראה באנתתיה לאולדאנש ואזדווג כו' ע"כ. לאחראבה, ובגין כך לשדה נעבד, ולא

מידי הזה הפסוק של הפי' שמוציא יוסי, ר' של פירושו על חולק אלעזר ר' ,פירוש דמלך היטיב, יתפרש ואעפ"כ מלך, על קאי דנעבד, כפשוטו, יתפרש אלא. פשוטו

על דקאי יוסי, ר' כדעת יתפרש לא מלך, פי' אך. לאוחרא ולא נעבד, הוא לשדה זה, ורצונו. כו' שכינתא דא מלך, אלעזר, ר' שאמר והיינו. מל' בחי' על אלא ז"א, בחי'

האצי' בבחי' דהיינו, עדיין הפנימית בבחי' שהיא כמו דאצילות, מל' בחי' לומר, כמ"ש סתם, מלך שנקרא כו', בבי"ע לשועלים ראש להיות למטה שתרד קודם ממש, וד"ל. במ"א וכמ"ש כו', ארץ יעמיד במשפט מלך

להיות אפשר אי שלעולם מפני היינו, בביתא לאתתקנא בה כו' שריא דלא שאמר, ומה מעולם לא רז"ל, כמאמר ממש, בבחי' האצילות שהיא כמו למטה, שכינה גילוי בחי'. כו' הארון בדי ב' בין שכינתו צימצם ק"ק, בהיכל רק מעשרה, למטה שכינה ירדה

האב הנה כי. הוי' ממש שם כאן יש הרי ובת, בן והוליד נש בר אתנסיב כד ואמנם, הוי' שבשם י"ה אותיות שהן, למעלה ואימא בחי' אבא כמו הן המולידים, והאם בחי' הוא והבת כידוע, בן שנק' דז"א, וי"ו אות בחי' הוא מהם, שנולד והבן, כידוע פי' כו', והיינו דמלכותא דינא דינה, ושמה בת ילדה ואחר וכמ"ש דמל', ה"א אות

עד ורבו, פרו ממצות נפטר האדם שאין הילל, כבית הלכה ולכך. ובת בן תבונה, גם אמר ולכך בשלימותו. הוי"ה שם נשלם זה ידי שעל לפי דוקא, ובת בן שיוליד

אפיק ואיהי איבין, ולמעבד לאולדא באנתתיה ואזדווג נש בר אתנסיב דכד כאן, י"ה, בחי' הוא ואם, אב שנק' ואשתו האדם יחוד כי הוי', שם יש אז ובת, בן נשמתין בחי' ואשתו באדם ושורה נמשך ואז ו"ה, הרי ובת, בן נשמתין אפיקת כד כך, ואחר בראם ונקבה זכר כמ"ש האצילות, בבחי' שהיא כמו דאצי', בחי' מל' שהוא זה, מלך

למעלה גם זה, ידי שעל מפני כו', ורבו פרו לאמר אלקים אותם ויברך אדם שמם ויקרא

7

על אותיות, ד' בן הוי"ה שם בה נשלם הרי אחרונה, ה' רק דאצי', שהוא מל' בבחי' זה. ידי

בנשמתין דוקא ושורה יורדת שהשכינה לפי, בה לאשראה נשמתין ואיהי אפיק וז"ש המאמר, בתחילת מ"ש ג"כ וזהו. כנ"ל הוי"ה שם נשלם שאז מפני איהי, דאפיקת

מולדת בהיותה אלא המל', אתתקנת דלא, כו' בה לאתתקנא בביתא שריא דלא שמוציאה לשדה, נעבד לשדה מלך פי' והיינו. למעלה זו"נ ביחוד דהיינו, נשמתין ידי על ולהתתקן לשכון נעבד, הוא הזה, המלך ובת. הבן תולדות שהוא דוקא, פירות

וד"ל. הזה בפסוק הגנוז הסוד האור את הפשוט, פי' יסבול ומעתה. כנ"ל זה

דזו"נ מיחוד באה הנשמה דשרש משום, הוא אחד וענין שרש והכל לפרש, יש ועוד גם דבר, דכל הכלל, וידוע כידוע. מאין יש וארץ, שמים מבריאת למעלה שהוא דוקא, אל שנמשך זה, מטעם כי ומקורו. שרשו אל שנמשך כמו ושרשו, מקורו את מושך הידוע כמשל כו'. אליו ומקורו שרשו את שימשוך הטעם עצמו הוא ומקורו, שרשו אל ונכלל נמשך יהיה הימנו, למטה דלוק נר אור יעמידו שכאשר גדולה, שלהבת מנר למטה, דלוק בלתי הקטן כשהנר כן, גם ובהיפך הימנו. שמלמעלה השלהבת אור

. כו' וידליקנו הקטון בהנר ויתאחז למטה, מלמעלה השלהבת מן האור יומשך

כו'. רוח ואמשיך רוח אייתי דרוח בזהר, הידוע במאמר ברוחניות, יובן בזה וכיוצא בחי' ולהמשיך להביא גורמות דוקא הנשמות, דתולדות הזה, המאמר בטעם יובן וכך

ואיהי עד כו', בביתא שריא דלא נעבד, לשדה מלך וכמ"ש למטה, דאצילות מל' גילוי ששורש לפי, כו' רוח ואמשיך רוח אייתי דרוח משום, בה לאשראה נשמתין אפיקת

ידי על משל, דרך ועל. נחלתו חבל יעקב כמ"ש ממש, ממעל אלוקה חלק הנשמה,. בלק"א וכמ"ש ,'כו אחיזתו ראשית ומקור משורש ידו על שממשיכין הארוך, החבל במקור ואחיזה שורש לו שאין לאחרא, ולא נעבד, לשדה כך, ובגין שסיים, והיינו

לענין עולה והכל כו'. נשמתין אלא המאמר, בזה רוחין הזכיר שלא והיינו. כו' זה וד"ל. לי"ח כמובן הראשון, פי' עם ושרש

זרה, אשה דא נעבד, לשדה תתהלל. היא ה' אשה יראת דא מלך, אחר, דבר ברכאן דכל שדה אית שדה. ואית שדה דאית בגין זרה. מאשה כד"א לשמרך

דכל שדה ואית ה', ברכו אשר שדה כריח כד"א שריין, ביה קדושין וכל דאיהו זימנין מלך, והאי. שריין ביה וקרבין וקטולין ושיצאה ומסאבו חירוב

ע"כ. .גבירתה תירש כי ושפחה דכתיב שדה, נעבד להאי

מפירושו אחר באופן נעבד, לשדה מלך פסוק אלעזר ר' מפרש הזה, במאמר הנה. כנ"ל הוי' ברכו אשר שדה הנק' דקדושה, משדה הנשמות בתולדות הראשון,

8

ואית שדה דאית בגין שאמר, כמה אחרא, וסטרא דקליפה בשדה זו שדה מפרש ועתה בחי' דהיינו, זוהמא בה והטיל חוה על נחש שבא רז"ל, מאמר ענין והוא. כו' שדה

נחש של מזוהמא שפע וקיבלה כידוע, חוה שנק' דקדושה, דמל' ב"ן דשם אחוריים כו'. ומסאבו חירוב דכל שדה נק' ולכך הקדמוני,

להתדמות האדם, בפני כקוף הקדושה, נגד דקליפה ידוע, בהיות הוא, הענין וביאור אשר שדה נק' בבי"ע, כשמסתתרת דאצילות מל' בבחי' דקדושה, בסטרא והנה. כו'

לברר לילה, בכל מטה למטה היורדת היא דקדושה, דמל' ב"ן שם כי להיות ה', ברכו רפ"ח שהוא טרף, ותתן לילה בעוד ותקם וכמ"ש שבנוגה, ניצוצי' רפ"ח בירורי

כידוע. הכולל, עם

יותר שם להאיר שכינה, גילוי הנק' אלקות, גילוי ענין שהוא ידוע, זה ענין וביאור מבחי' הוא העולמות, בנין דעיקר ידוע, כי להיות הראשון, הצמצום מכפי

התהוות מציאות להיות יוכל וההסתר, הצמצום ידי על כי, דוקא והצמצומים הגבורות הזה, והצמצום ההסתר לא ואם, כו' ליש מאין ומחודש מוגבל ודבר יש שהוא נברא, שצמצום פי על אף הרי כן, ואם מוגבל. בלתי שהוא אלקות, בבחי' מתהווה הכל היה מצד אמיתי צמצום זה אין מ"מ, הנה, האור ולהסתיר להעלים הוא גמור, צמצום זה,

כן, ואם. נברא מציאות שיתהווה זה, חסד בשביל רק זה, הצמצום שאין אחר עצמו, גבורות ונקרא גמור, וצמצום דין בחי' דקדושה, והצמצומים הגבורות בחי' אין הרי

. כידוע רפיא, דינא המל', נק' כן ועל. הנ"ל מטעם בחסדים, ממותקות

הצמצום בבחי' כן גם למל' דקדושה, להתדמות רוצה דקליפה, בחי' מל' אבל צמצומים המה שלה, הגבורות שבחי' ידעך, רשעים נר בה, כתיב אבל והגבורות.

היינו דקליפה, דצמצום משום כידוע, קשות, גבורות בשם ונקראו גמורים, ודינים יאורי לי עצמו, על שאמר מצרים, של שר כמו, וכל מכל האלקי אור ולהעלים להסתיר

כי בו, למרוד ומתכוונין שיודעים את רבונם, העולם, אומות שרי כל בו וכיוצא כו', ודבר ליש להם שנדמה עד האלקי, אור הסתרת מעוצם לגמרי, פירוד בבחי' באים הם

כו', וכמ"ש אצלם בהטבע מאד מסתתר האלקי אור כי, הטבע לכחות עצמו, בפני .כו' ראינו לא אותותינו ע"פ במ"א

הביטול בחי' בהם יש מ"מ ממש, יש בבחי' שנתהוו אע"פ דקדושה, בסטרא אבל חודש, והיה מדי כתיב, וכן. משתחוים לך השמים וצבא וכמ"ש, לפרקים במציאות

צמצום אינו דקדושה, דמל' זה שצמצום הנ"ל, מטעם כו', להשתחות בשר כל יבא בעוד אור גילוי בתוספת ומאיר יורד דקדושה ב"ן שם כאשר זה, ולפי. כו' אמיתי דונג כהמס וכמ"ש בקדושה, ונכללין הם גם מתבטלים אזי דנוגה, בהיכלות גם לילה,

9

כו' החוחים בין כשושנה הפסוק ענין שזה במ"א, כו', וכמ"ש רשעים יאבדו אש מפני וד"ל.

אשה פי',. תתהלל היא ה' יראת אשה דא מלך,. הזה המאמר דברי פרטי יובן ועתה דא מלך, אלעזר, דר' הראשון כפי' והיינו דקדושה, מל' בחי' היינו ה', יראת

שכינתא שנק' האצי', בבחי' שהיא כמו בבחי' מל' דאצי', דיבר למעלה, אך שכינתא. ונק' בבי"ע, לשועלים ראש להיות מסתתרת שהיא כמו מל', בבחי' מדבר ועתה, כנ"ל אדרבה, אלא שם, נשתקעה ולא דנוגה, בהיכלות מטה למטה כשיורדת ה', יראת אשה

דקדושה, ב"ן שם בחי' והוא. כנ"ל שמה שנפלו דקדושה הניצוצי' כל ומעלה מבררת בעלותה תתהלל, היא ולכך כידוע, חיל אשת שנקראת וזהו הבירורים, כל שמבררת

כו'. משם

שם הוא זה, דמלך, נעבד לשדה מלך פי' והיינו כידוע. דקליפה מל' היינו זרה, ואשה שאמר, כנ"ל. וזהו הבירורים כל משם לברר נעבד, הוא דקליפה לשדה דקדושה, ב"ן שהטיל נחש של זוהמא מבחי' המתהווה דהיינו ומסאבו, חירוב דכל שדה ואית

מאד, הקשות בחי' הגבורות היינו זו, דזוהמא חוה, הנק' ב"ן דשם באחוריים הדינים דקליפה, מל' מסתעפים ולכך וכל, מכל לגמרי האלקי אור ולהעלים להסתיר שיצאה ברציחה, אדום שר של חיות כמו כו', גמור רע הנק' הקשות והגבורות הקשים

דין הוא שכללותם, כו' ומסאבו חירוב שהוא בתאוות, ישמעאל של ושר, וקיטולי' . כו' ומסאבו חירוב דכל שדה זו, דקליפה מל' ונק'. כו' ולשיצאה לכלות ממש, הקשה

כי, הזה המאמר בסוף כמ"ש, כו' מצאה בשדה כי שאמר, הוא זו שדה ועל ה', בלא נער נק' דכר, קבילת לא ועד, דקדושה מל' בחי' כן גם המאורסה, היינו נערה

בחי' שימצאנה להיות יוכל ואז, דדכורא חסדים בה' עדיין שלה הגבורות נמתקו לא כי מקבלת נוגה דקליפת מל' כי להיות, דקליפה מל' בחי' דהיינו זו, בשדה דקליפה נחש

והנה. רובץ חטאת לפתח וכמ"ש כו', אחרים אלקים ונק' דקדושה, דמל' מאחוריים רגליה וכמ"ש דקליפה, דנוק' לרגלוהי קטיר דחויא כמאמר עקב, תשופנו ואתה כתיב

הגבורות ונפילת בירידת דהיינו המאורסה, לנערה מצאה בשדה כי וזהו מות, יורדות בה והחזיק מצאה בשדה כי וזהו קשים. דינים הנקראים דקליפה, לגבורות דקדושה

בשדה כי הקשין, הדינין מן להצילה לה מושיע ואין זו, בשדה הנערה שצעקה פי', כו' כלל מושיע שם שאין מצאה, כי בשדה הישועה, להעדר טעם נתינת וכמו. מצאה

הדבר שזה אמר כן ועל, והצמצום ההסתר תכלית הוא ששם לפי הדינין, להמתיק וד"ל. במ"א וכמ"ש כו', נפש ורצחו רעהו על איש יקום כאשר לרציחה, דומה

תירש כי ושפחה דכתיב שדה, להאי נעבד דאיהו זימנין מלך, והאי שאמר, וזהו הוא שאז בנוגה, בירורים לברר יורדת דקדושה ב"ן דשם דזמנין גבירתה,

10

כל משם לברר כדי, זרה ואשה שפחה הנק' דנוגה, במל' דוקא ומתייחד מתחבר באומות השכינה גלות סוד שזהו עמהם, שכינה גלו לאדום, וכענין דקדושה, הניצוצים וד"ל. במ"א וכמ"ש העולם,

דא נעבד, לשדה, ה' יראת אשה דא מלך, המאמר, בתחילת שאמר מובן, זה ובכל דכל שדה נק' דקדושה, ושדה. וכנ"ל האלקים עשה זה לעומת זה את כי זרה, אשה

בחי' וקדושין, מקיפים, אורות המשכות היינו ברכאן, פי',. שריין בי' וקדושין ברכאן. כנ"ל הוי' ברכו אשר שדה כמ"ש דאו"א, ומוחין אורות מבחי' והכל פנימיים, אורות

כל משם ונמנע אור, ולא חושך שם ידעך רשעים נר כתיב דקליפה, במל' ובהיפוך, הענין שכפל וזהו מקיפים. אורות מבחי' בין פנימיים, אורות מבחי' בין ושפע, ברכה וקטולין, ושיצאה פנימיים, אורות והעדר חסרון לנגד ומסאבו, חירוב לשונות, בב' לשדה ממש המנגד בחי' שהוא לפי, כו' מקיפים אורות מבחי' החיות מקור העדר לנגד וד"ל. ה' כנ"ל ברכו אשר

עד ואתחשך, נהורי' אתכסיא מלך, )עוד שם בסוף המאמר הנ"ל( והאי דאתפרש בגין הוא חודש דראש שעיר כך, ובגין לעילא, ואתחבר דאתדכי ע"כ. מלך. מהאי ברכאן שדה בהאי שריין ולא קדישא, ממלכא שדה ההוא

כי הירח, שאמרה ומפני כידוע. ירח שנק' דאצילות, מל' בחי' הוא מלך, , האירושפי והוא, כו' א"ע ומעטי לכי לה, אמר אחד, בכתר להשתמש מלכים לשני אפשר אי

החודש חצי ובכל בתכלית, אורה כשנתמעט החודש, בסוף הלבנה פגימת ענין, החודש בסוף שנפגמת עד מעט, מעט אורה נתמעט ואילך, החודש ומחצי מתמלא,

נהורי' אתכסיא מלך, דהאי זה, במאמר הפשוט פי' והיינו. חלילה חוזר וכן במילואה, ונתמלאת מעט, מעט אתדכי כך, ואחר. הלבנה בפגימת דהיינו ואתחשך,, השמש מאור שנתרחקה לפי ידוע, פגימתה טעם כי השמש. באור לעילא ואתחבר

בכל השמש אור מקבלת החודש, באמצע עד, פגימתה ערך כן ריחוקה, ערך ולפי אלא כלום, מגרמה לה לית דסיהרא הידוע, כמאמר השמש, מול העומד שטחה חצי אלקים. הוי' ומגן שמש פסוק על במ"א, וכמ"ש, השמש מאור שמקבלת מה

בבי"ע ומסתתר שיורד ב"ן, שם בחי' שהוא דאצילות, מל' בבחי' למעלה הוא וכך עוצם מפני אורה, כל שנפגם עד כו', הסלע בחגוי יונתי וכמ"ש, כנ"ל ההסתר בתכלית בריח ונחש נחש בענין כידוע החיצונים, יניקת זמן עיקר ואז, ז"א מבחי' הריחוק חוזרת כך ואחר. ממש ואתחשך, שאמר, והיינו. ברמב"ן כמבואר עקלתון, שנהפך כו', דרפ"ח הבירורים ענין ידי על והוא, מעט מעט ומאירה משם, ועולה עד הטומאה, מן שנטהרת דאתדכי, שאמר, וזהו. כו' מעט מעט לאור, החושך

וד"ל. כידוע דזו"נ יחוד בחי' שהוא בשמשא, ואתחברת אורה, שנתמלאה

11

בקרבן רז"ל שאמרו כמו הענין הוא,. כו' חודש דראש שעיר כך ובגין שאמר, ומה הירח את שמעטתי על כפרה, עלי הביאו הקדב"ה, אמר חודש, דראש שעיר ומהו, חטא על כפרה הקב"ה צריך מה מאוד, פלאי הוא זה מאמר ולכאורה כו'.

ביום המשתלח שעיר ענין כמו הוא חודש, דראש דשעיר הוא, הענין אך. החטא הוא יניקתם ששורש ולפי. לחיצונים חלק ליתן כדי שהוא בזהר, שמבואר הכיפורים,

היפך בחי' שהם לפי דוקא, דשעיר השערות מבחי' הוא יניקתם כי, שעיר מבחי' היינו שקילין, ופי' בזהר, כמ"ש הם, שקילין דשעיר, שערות כי דקדושה. שערות הכבש שערות משא"כ הגשמי, השעיר שערות בטבע כנראה למטה, ונמשכין שתלויין שהוא לשעיר, הוראה וזהו. כו' למטה כך כל תלויין שערות שאינם וכיוצא, והבהמה

וכידוע שם, ירקדו ושעירים וכן, שעיר איש ועשו אחי וכמ"ש החיצונים, ליניקת שורש . וד"ל

שלא וצריך, כנ"ל החיצונים יניקת נתרבה הלבנה, פגימת ידי על חודש, בראש והנה קרבן להקריב ה' ציוה לכך, ואילך חודש מראש המל' בעליית למעלה, הם גם יעלו

והוא כו'. יעלו ולא למטה, וישארו ינוחו ובזה חוצבם, ממקור חלקם להם ליתן שעיר, את שמעטתי על כפרה, עלי הביאו וזהו כו', הלבנה שנפגם הפגם על הכפרה ענין

והרי, זה לפגם תיקון יהי' זה, קרבן ידי ועל חודש, סוף בכל אורה ונחסר ונפגם הירח, כפרה עלי הביאו כך, שלו והפגם החטא שיתקן התחתון, לאדם קרבן כפרת כמו זה וד"ל. כו'

זוהמא, הב ואטיל חויא בהאי אתדבקת לעלמא, חוה אתת )שם ע"ב( ת"ח, ויעל כד"א אתדבקת בי', ולא וסלקת, נחתת שרה, אתת לעלמא. מותא וגרמא היין וישת מן בי', כתיב מה לעלמא, נח אתא הוא ואשתו כו'. ממצרים אברם כו'. ויתגל וישכר

חירוב דכל בשדה כנ"ל, נעבד לשדה מלך הפסוק שפי' המאמר, לתחילת חוזר ,פירוש דקדושה, ב"ן דשם אחוריים שהוא חוה, על נחש בא המאמר ענין שהוא, כו' ומסאבו

זה, ידי שעל בכדי ,להקדים המאמר זה הביא כן ועל כנ"ל. מות יורדות רגליה כן ועל משם עולה זה, כל עם דנוגה, בהיכלות שיורד שאע"פ דקדושה. ב"ן בשם היפכו יובן את וינצלו וכענין משם, הנצוצות כל ומעלה שמבררת אחר העילוי, בתכלית כך אחר

אבל למטה, ונשארה כו' בחויא אתדבקת חוה, אתת שאמר, וזהו. כידוע כו' מצרים שרה, והיינו, מטרוניתא ונק' דקדושה, מל' בחי' הוא שרה, פי' וסלקת. נחתת שרה, . כידוע שררה לשון

ארד אנכי דכתיב מצרים, בגלות וכמו. כך אחר עלתה שירדה, דאע"פ הרבותא, וזהו משם, עלתה ,מצריםטומאת שערי בנו"ן בהיותה גם שרה, כך כו', אעלך ואנכי עמך

12

שלא הא',, מעלות ב' כאן ויש. בשבירה שמה שנפלו דקדושה הניצוצות כל והעלתה אדרבה, אלא נשתקעה, שלא מלבד והב', כו', דאתדבקת כחוה שם, נשתקעה

אברם ויעל כמ"ש וסלקת, נחתת וזהו. כו' הניצוצות מבירורי גדול, ברכוש משם עלתה נפלה חוה שהרי יותר, רבותא בבחי' זו, יש כי כו'. דוקא ואשתו, ואשתו הוא ממצרים

כל רבותא זה אין ז"א, בחי' שהוא באברם, משא"כ רובץ, חטאת דוקא לפתח כי שם, כו', לברר שם בירידתו המשכר, דיין הקשות הגבורות מבח' עלה לא נח וגם. כו' כך

וד"ל. ע"ש נח בפ' וכמ"ש בזהר

לה עילאין, לחיין זכתה שרה כך, בגין בי', אתדבקו לא ושרה אברהםד ובגין בור מקבת ואל חצבתם צור אל הביטו וכתיב .בתרהא ולבנהא ולבעלה

ויהיו בחוה, כתיב ולא בכולהו, בהו דזכתה שרה, דא, ויהיו חיי ועל. םנקרת כו' ע"כ. חיין הוו דילה דא, , ועלבחיין אתדבקת היא כו'. חוה חיי

ולא כנ"ל, ממצרים שרה שעלתה דרפ"ח, הבירורים עבודת זכות מפני ,רושפי חיין הנק' כו', כח"ב דאצי', ספירות הי' מכל השפע אור שתקבל זכתה, שם אתדבקת כח גרמה דשרה, מ"ן ובהעלאת דלעילא, אתערותא דלתתא באתערותא כי, עילאין הפרצופים מכל מ"ד, שפע אור אליהם ילך זה, ידי ועל מ"ן, להעלות ישראל בכנסת

ראי' שהביא וזהו. כו' הים אל הולכים הנחלים כל כמ"ש כו', ואו"א דא"א העליונים שהוא בור, מקבת ואל ז"א, בחי' שהוא אברהם זה חוצבתם, צור אל הביטו מפסוק זה

כל לקבל קיבול, בית כלי בחי' דקדושה, מל' בחי' כך בחלל, קיבול בית בחי' כלי, דוקא, שמה על נקראין הללו, דאצי' אורות שפע הילוך ואמנם,. כידוע דאצי' האורות

בהן זכתה מ"ן, בהעלאת עבודתה ידי שעל חיין, לפי הוו דילה שאמר, וזהו שרה. חיי כו', הראשון והצמצום המדה כפי רק באצי', אור נגלה הי' לא זה, ולולי כו'.

כו' וד"ל. בכולהו ולא שרה, חיי ויהיו דוקא, בשרה שאמר והיינו. במ"א וכמ"ש

שנה עשרים לעילא, שנה מאה לעילא. כולהו חיין, אינון ויהיו חיי שרה, שנא מאי דמלה, רזא חזי תא שמעון, רבי אמר. לעילא שנים וז' לעילא, דכולא, כללא שנה, מאה אלא שנים, דא שבע, ובאינון שנה, בכולהו דמאה ברזא במאה,, סתימין דכל סתימאה עילאה, מאתר דאתכליל קודב"ה מחשבה אתפרש דלא דיחודא, הוא שנה, עשרים וכן יומא. בבל ברכאן דלעילא. סתימאה מכללא ונפקין אתפרשאן, אלין שנים, ז' לעלמין. ויובלא כו'. ורחמי בדינא מתפרשין אבל חדא, יחודא דכולהו ואע"ג

כולהו כנ"ל, שנק' שרה במל', הנשפעים עליונים האורות כל היינו חיין, אינון רושפי ההעלם מן גילוי לידי לבוא נאצלו, במאציל, הגנוזות ספירות י' בחי' כי לעילא.

13

כו'. שנה עשרים כך ואחר שנה, מאה הפסוק, סדר מפרש זה, שהקדים ואחר וכידוע. כידוע, הכתר אור נאצל בתחלה, ספירות, הי' שנאצלו האצילות כסדר הוא זה דכל

מספר הרי מיו"ד, ואחד אחד וכל ספירות, הי' כל כולל שהכתר לפי שנה, מאה והיינו לעילא שנה מאה שאמר, וזהו שנה. מאה מספר בבחי' הוא ולכך בו, כלולים מאה וד"ל.

אחד, במספר באים ולכך מיו"ד, כלולה אחד שכל ובינה, חכ' בחי' היינו שנה, עשרים נקראים ובינה שחכמה לפי עשרה, במספר עצמו בפני אחד לכל חלק ולא עשרים,

אחת באחדות מספרם נמנה באחדות, שהם והואיל כו', שריין כחדא ריעין תרין וכחדא שריין דכחדא משום כאחד, שניהם לכלול עשרים, מספר והוא כאחד, לשניהם מאה מספר אחר הזכירם לכך הכתר, אור אחר ובינה, חכמה שנאצלו ולפי. נפקין כו'

והמל' קצוות, ו' בעל ז"א כי בחי' זו"נ, היינו לעילא, שנים וז'. וד"ל הכתר דאור שנה דא"א השנים, אלה וכל זיי"ן. וכללותם המדות, עם ומתייחדת הנכללת השביעית, מדה

למטה גילוי לידי באו כך ואחר תחילה, המאציל בעצמות כלולים היו וזו"נ, ואו"א דדילה משום כו', שנה מאה שרה, חיי ויהיו שאמר, והיינו. כנ"ל שרה ידי על בבי"ע,

וד"ל. בסמוך כמ"ש חיין, הוו

הללו שנים דכל שהקדים, הדבר לפרש פי', בא דמלה. רזא חזי תא שמעון, רבי אמר אמר ובז', שנה, אמר ועשרים, שבמאה במה שמדקדק, הדקדוק לתרץ וגם, לעילא הקדים ותחילה דבריו. בסוף שמפרש כמו דיחודא, ברזא שנה דמאה משום שנים, כולל הכתר שבחי' לפי דיחודא, ברזא עשרים ומספר מאה מספר למה לזה, הטעם וחסדים רחמים כולו הכתר, אור כן ועל, הפשוטה האחדות בבחי' בו הן הרי יחד, כולם בו, כלולים הספירות שכל מפני אבל, והגבורות הדין ממדת גם שכלול ואע"פ, כידוע בפני למדה כח אין הרי, עדיין ודבר ליש נראין בלתי וההתכללות, היחוד בבחי' א"ס, אור מאיר יחד, כולם והתכללות ובצירוף, יחד כולם צירוף בלתי עצמה,

מלבר עילאה כתרא מלגיו, אור א"ס בתיקונים, וכמ"ש ההשתלשלות, מכל שלמעלה וד"ל. במ"א וכמ"ש כו', וחסדים רחמים כולו כן ועל, כו'

פי' כו'. עילאה מאתר דאתכליל קודב"ה דכולא, כללא שנה, מאה אלא שאמר, וזהו הוא ושרשו, יחד המדות מכל ההתכללות בחי' יש בו שגם ז"א, בחי' הוא קודב"ה, הן סתימין, בחי' כי סתימין. דכל סתימא הנק' והוא בכלל, שנק' כתר א"א, מבחי' דכל סתימא נקרא הכתר, אור אבל כו', המדות לגבי סתימין, שנקראין חו"ב, בחינת

וזהו. כידוע ונעלם סתום הוא סתימין, שנק' ובינה, מחכמה שגם לפי סתימין, כל כולל הכתר כי, ברכאן דמאה ברזא סתימין, דכל סתימא עילאה, מאתר דאתכלל

פרטי כל ונמשך מתגלה ובז"א,, מיו"ד התכללות יש ואחד אחד ובכל ספירות, הי' ברוך פי' והיינו. ברכאן ק' בשם הללו אורות גילוי ונקראו דכתר, הללו אורות מספר

14

בכל לברך העליון האדם שחייב ברכות מק' ברכה שבכל העולם, מלך אלקינו ה' אתה במ"א כמ"ש כו', העולם למלך ומשם שנק' הוי', לז"א, הכתר המשכת דהיינו יום,

כנ"ל, שריין כחדא ובינה שחכמה משום דיחודא, רזא הוא שנה, עשרים וכן וד"ל. פי', ורחמי. בדינא דמתפרשין שנים, נאמר במדות, אבל. כו' ויובלא מחשבה והיינו למדת כח ויש עצמה, בפני ומדה מדה מכל מיוחדת, השפעה יוצא שמהם מפני פירוד בחי' לכלל דכתר, וההתכללות היחוד מבחי' יצאו כי, עצמה בפני לשלוט הדין וד"ל. כו' דמתפרשין שאמר וזהו, כו'

, שנה מאה שרה חיי ויהיו בפי' דהנה, דר"ש הזה המאמר בכללות להבין יש הנה אך בחכמה במספר, המיעוט ובחי' בכתר, מאה, מספר כמו במספר, הריבוי בחי' פי' הרי

כל זה, ולפי. כנ"ל שנים שבע רק שהן בזו"נ, יותר והמיעוט בלבד, עשרים שהן ובינה, בספרי מבואר הוא וכך, הריבוי בחי' יותר בו נמצא ומדריגה, במעלה גבוה הגבוהבבחי' ז"א ובחי', יחידות בבחי' המל' דבחי' מקומות, בכמה הקבלה

וכמ"ש ברבבות, ובחי' ע"י אלפים, בבחי' ובא"א מאות, בבחי' ובאו"א עשיריות, . במספר ריבוי בבחי' הוא יותר יותר, הגבוה שכל לפי, כו' קודש ואתא מרבבות

בכתר המספר ריבוי נמצא שלא משום לא בכתר, בלבד מאה מספר כאן שפי' ומה רק הכתר, מאור הנ"ל עילאין חיין בחי' נמשך לא שרה, ידי שעל אלא, ממאה יותר נמשך לא לחכמה, הכתר מאור שהרי בכתר. שיש אלף ממספר בלבד העשירית חלק שהעשרה, ובינה, לחכמה עשרים מספר והוא בלבד, העשירית חלק רק גם ידה, על

כו'. בחכ' שיש מאה ממספר העשירית חלק הוא וגם שבכתר, המאה מן עשירית חלק השכל מן מלמעלה ונמשך נשפע וההשגה השכל כשאור משל, ךדר ועל

רק והוא בלבד, קצהו אפס בעלמא, הארה בחי' רק נמשך לא הרי הנק' כתר, וההשגה, מספר בערך עשרה, מספר רק והוא שלו, הגילוי בחי' אלא שאינו מבחי' מל' שבכתר,

ובינה דחכמה עשרים המספר ענין יובן וכך. כו' מאה מספר שהן שבו, הי' ספירות כל מחכמה זה, דרך ועל. בלבד שבו מל' מבחי' הכתר, אור מבחי' בהם שנמשך כו', לפי הידוע לענין יקשה לא זה, מפני אבל. כו' להם נמשך בלבד יחידות בחינת לזו"נ, ובינה יש שבוודאי אע"פ כי כו', בחכ' מאה ומספר בכתר, אלף מספר שיש הקבלה, בספרי וד"ל. בלבד הי' חלק רק אלא שרה, ידי על נמשך הכל לא בכתר, אלף מספר

זה, לכלל סתירה דיש משום אחר, מצד הזה המאמר על להקשות יש אעפ"כ, ,ואמנם הקבלה בספרי מצינו שהרי, מבנמוך בגבוה יותר נמצא דהריבוי הקבלה, בספרי הנזכר ולא בנמוך, דוקא נמצא שהריבוי דהיינו, זה מכלל ממש בהיפך מקומות, בכמה הפשוטה, האחדות בחי' בו נמצא יותר, יותר גבוה הגבוה שכל לפי, בגבוה אחת, או יחידה ונק' ביחידות, הוא הכתר שבחי' דוכתי, בכמה בע"ח שמבואר וכמו

בבחי' ובז"א העשיריות, בבחי' הוא ובא"א כו', ושתים אחת בפי' בכוונות כמ"ש

15

המאמר לכל סותר וזה כו', ורבבות אלפים בבחי' יותר, בחי' הריבוי ובמל' בא מאה, שנים. ז' יחידות, בחי' ובמל' כו', בכתר שנה ק' שפי' הזה,

שני שאין זו, לקושיא תירוץ קצרה, בדרך תחילה להקדים יש זו, קושיא לתרץ אך אורות בין חילוק שיש אלא. אמת שניהם כי כלל, זה את זה סותרים הנ"ל הכללים הריבוי בחי' בו נמצא יותר, הגבוה דכל אמת, הראשון הכלל האורות, שבבחי' לכלים,

היחוד, בבחי' הוא יותר, יותר הגבוה דכל אמת, השני הכלל הכלים, ובבחי', כו' דסתרי הקבלה, תרתי בספרי הנזכרים הכללים ב' אין ומעתה,. המספר ומיעוט

בפי' וכאן. וכו' בכלים מדבר וזה באורות, מדבר שזה אלא אמת, שניהם אלא כלל, ויהיו בפי' שאמר וכמו יותר, ריבוי יש שבכתר האורות, בבחי' יתפרש הזה, המאמר

וד"ל. כידוע דוקא, האורות בחי' שהן עילאין, חיין לשון שרה, חיי

הנה וכו', בהיפך יהיה לא ולמה וכלים, אורות שבין החילוק זה, ענין ביאור להבין אך בחי' רק הן כלים, בחי' דהנה. כו' כלים בחי' ומהו אורות, בחי' מהו להבין, יש תחלה לתלמיד, מרב שנשפע שכל, שפע משל, דרך על כמו, אותיות ונק' השפע, אור גילוי ונק', כידוע לתלמיד השכל אור מגלים המה הדיבור שאותיות הדיבור, אותיות ידי על

רואים אנו והנה. כלים בשם נק' באותיות, שלו והתגלות אור, בשם עצמו, השכל התחלקות ריבוי בבחי' הוא הנה באותיות, גילוי לידי השכל אור בא שכאשר בחוש,

הוא שם עדיין במוחו, והסברא השכל בהשכלתו הרי כי, מאד רבים לחלקים בלבד, וכשבא פשוטה אחת נקודה כמו הוא רק אלא לחלקים, כלל התחלקות בלתי שלהבת כאור חלקים, לכמה נתחלק והרי שונים, צירופים בכמה ידבר הרי דיבור, לידי כאחד נכללים הניצוצים כל בה היו ובתחילה, קטנים, ניצוצים לכמה שמתחלק הנר,

הכלי. בחי' מצד רק באה זאת, התחלקות סיבת בחוש, רואים אנו והרי כו', בשלהבת. כו' פשוט שהוא האור, בחי' מצד באה ההתחלקות, העדר שהוא זה, והיפך

בא כן גם למעלה, הריבוי בחי' שסיבת כלל, דרך למעלה, למשכיל יובן מזה, והנמשל דוקא, בחי' המיעוט נמצא יותר, יותר שבגבוה השני, הכלל כן, ועל, הכלים בחי' מצד

דוקא, הריבוי בחי' נמצא יותר, יותר דבגבוה הראשון, והכלל, נאמר הכלי בבחי' וד"ל. כנ"ל אמת ושניהם, נאמר האורות בבחינת

לפעמים בכתר, שהרי, הנ"ל הכללים שני ענין יתיישב איך בפרט, להבין יש עדיין אך וכן ורבבות, אלפים בבחי' שהוא אמרו ולפעמים, יחידה בבחינת במיעוט שהוא אמרו

והגם. כו' בזו"נ וכן, מאה בבחי' ולפעמים עשיריות, בבחי' לפעמים ובינה, בחכמה זה לפי הרי האור, בבחי' הוא יחידות ובחי' הכלים, בבחי' הוא ורבבות, אלפים שבחי'

להיות הכלים, בבחי' גם באו"א המיעוט בא ולמה, פרצוף בכל כן שיהיה צריך הי' דכתר, ורבבות באלפים כלל הכוונה שאין הוא, הענין אך. כו' בלבד למאה רק מתחלק בין הנ"ל החילוק נאמר ההשתלשלות, כל כללות דרך אלא, דכתר בבחי' הכלים שהוא

16

באים הפרצופים כל הרי כללות, שדרך לפי, לכלים אורות בין שהוא, הנ"ל הכללים ב'ופי' כידוע. לאו"א מלבישים וזו"נ לא"א, מלבישים או"א, בזה זה בבחי' התלבשות

נק' אור, והעליון בו, המתלבש העליון לגבי כלי, בחי' כמו שהוא היינו זו, הלבשה . התחתון לגבי

הוא מכולם, פנימי היותר והאור מל', בחי' הוא חיצוני, היותר בחי' כלי זה, לפי ונמצא במל', יותר הגדול הריבוי בחי' נמצא זה, לפי שיהי' בהכרח כן, ואם הכתר. אור בחי'

וזהו. מכולם פנימי האור בבחי' להיותו ביותר, המיעוט בחי' נמצא כתר ובבחי' יותר, פנימי יותר אור שהוא וכל, ההתחלקות העדר דוקא נמצא האור, דבבחי' הכלל, האחר, הכלל אך. כו' היחוד לבחי' יותר ובא התחלקות, מגדר ומופשט מושלל הוא

בענין מדבר אינו הריבוי, זה של הענין בכתר, ורבבות שהאלפים באורות, שמדבר בכפלי ביותר מרובה שאורו דהיינו עצמו, שמצד הריבוי בבחי' אלא התחלקות, ריבוי להיותו כי. דוקא ומהותו עצמו מצד הימנו, שלמטה מאור שיעור, לאין כפלים שיש יו"ד, פעמים אלף במספר כמו יחד, מכולם רב, וחיות אור בו יש מכולם, גבוה

וד"ל. כו' דכתר בריבוא

בריבוי שם, מבואר דהנה לתלמיד, שכל בשפע הנ"ל, ממשל יובן זה, לכל והמשל יותר גילוי, לידי יותר שבא וכל הכלים, מצד רק באין שהן הצרופים, של התחלקות

מכולם יותר במל', שהריבוי בכלים, המדבר הכלל להבין משל וזהו. כו' ריבוי לידי בא של שהאור שכל ממש, בהיפך הוא הנה במוחו, משכילו שהוא השכל, באור אך. כנ"ל לומר הטעם עצמו וזהו. בגילוי להביאו יוכל לא יותר, ביותר עמוק עמוק השכל

האור, עצם מצד והרחבה הגדולה עמקות דהיינו ביותר, רב ושפע אור בו שיש בהכרח, צירופים בהתחלקות גילוי לידי בא יותר, יותר קטן כשהוא כן שאין מה, הוא רב כי האור בחי' מצד ורבבות, דאלפים ריבוי בחי' הוא דבכתר, הכלל, להבין משל וזהו. כו'

מצד האור בבחי' מדבר הזה ובמאמר. וד"ל כו' מכולם יותר הוא, רב כי שלו, מכל מובן כנ"ל. נמצא שרה ידי על שנמשך בכתר, מאה מספר שאמר, והיינו עצמו, וריבוי, כו' ישמשוניה אלפים אלף מ"ש והוא, יותר במל' הוא הכלים, דבריבוי הנ"ל, סתרי דלא הכללים, שני היטב מתורץ ובזה. מכולם יותר הכתר, בבחי' הוא האור, וד"ל. כלל אהדדי

17

מכ"ק אדמו"ר המהר"שמאמר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

"לתרחיי שרה בס"ד ש"פ

לומר שני חיי שרה מאה שנה ועשרי' שנה כו' שני חיי שרה. וצ"ל מה שכפל 2ויהיומ"ש ,בזהר הקדים לפסוק זה הנה .ולאיזה ענין חזר וכפל ,שהרי התחיל בזה ,חיי שרה

ואח"כ מסיים בפ' ויהיו חיי שרה, ,ה'( ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד )קהלת וצ"ל שייכותם זל"ז.

,ע"ש שהמל' היא האחרונה בע"ס ,ארץ היא בחי' מל' שנק' ארץ הנה נודע כישרומזים ,נמשלה לארץ, שכמו הארץ היא בחי' האחרונה בד"י ארמ"ע שלכןה' ורומזת לבחי' ,כ בחי' המל' היא האחרונה שבע"סאותיות דש' הוי', כמו" לד'

מלך שלטון, וכן דבר ,כנודע שהמל' היא בחי' דבור, בחי' דבר ה' ,האחרונה דש' הוי' בנבואה נא' הי' הי' דבר ה'.

הדבור הוא בחי' הגילוי לזולתו, שהרי לעצמו אינו ענין ,שכמו באדם ,והענין הוא ,שהיא ג"כ לבוש כמו הדבור ,ואפי' המח' .ותשארי הכח צריך לדבור כלל, משא"כ

כמו הדבור לגבי זולתו, ,שהיא מגלה העלם העצמי לגבי עצמו ,הנה ענין המחשבהשהגילוי ,אפי' אם יחשוב כל היום. ועד"ז יובן למעלה ,יתגלה כלל ולזולתו לא

כמו מלאכים ונשמות שהם בע"ג, ואפי' ,מאתו ית' להוות עולמות בע"ג הנמשךוכמארז"ל מן הארץ ,הוא ג"כ השגות בגבול, וכן כל עולמות עליונים ג"ע

מהלך ת"ק שנה, עובי כל רקיע ובין כל רקיע מהלך ת"ק שנה, שהוא לרקיעומבשרי .מספר וגבול, וכן קרני החיות ושוקי החיות כו', הנה כ"ז היא ע"י הדבור בחי'

שכאשר האדם ,אדםהנה הדבור נראה כמו שנפרד מן ה ,אחזה אלקה, שכמו באדםולכן הוא גילוי נדמה שהדבור שלו נפרד ממנו ראשון ראשון, ,מדבר איזה דבר

דברה תורה כלשון מ"מ ,הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ,ועד"ז יובן למעלה .לזולתויפדר והי' לארבעה ראשי', כמ"ש ומשם ,בנ"א, שבכדי שיהי' נבראים נפרדים בע"ג

שמואל תר"ל ע' יט, ובשינויים קלים בתורת שמואל תרמ"ב ע' לב.המאמר נדפס בתורת 2

18

מחנה מכאל באהבה, ומחנה גבריאל "ע ד"מ שכינה,שנודע שענין ד' ראשים אלו זמבחי' הדבור דוקא, וכמ"ש וברוח פיו כל זהו ,בבחי' התחלקות המדריגות ,ביראה ,כמארז"ל בע"מ נברא העולם, בבחי' דבור ואמירה ,וכן כל התהוות עולמות .צבאם

' בשם ובחי' זו היא הנק .נעשו, וכתי' ויאמר אלקי' בע"מ כו' כמ"ש בדבר ה' שמים ארץ כו'.

ונק' ,הוא יסוד ,פי' כל ,דכתי' כל הנק' בשמי ,ויתרון ארץ בכל היא רושופיב( והבנה בגדולת היא בחי' השגה ,ע"ש שבו נמשך מכל הנו"ן שערי בינה. פי' בינה ,כל

להיות ,ממוח הבינה למדות הם בחי' השערי' הנמשכים ,וענין שערי בינה .א"ס ב"האיך שקמי' ,ובה הלב מבין ,בינה ליבא היא בחי' ,מה שהוא בבחי' בינה ,נמשך ההשגה

איך שהוי' ,בבחי' בינה ליבא ,והשבות אל לבבך שז"ע מ"ש וידעת היום .כלא חשיבלכל חד כפום מה דמשער ,שפי' ,ענין נודע בשערי' בעלה הוא האלקי' אין עוד. וזהו

.בליבי'

תוך .שהוא ענין להבין דבר מתוך דבר ,ותן בלבינו בינה כו' ,מבקשי' וע"ז אנוהוא ,הוא בחי' סוכ"ע. וצ"ל מבחי' תוך דבר ,הוא בחי' ממכ"ע, ודבר ,דברקודם הוא בחי' סוכ"ע, איך שאני הוי' לא שניתי, ואתה הוא ,בחי' דבר ,ממכ"ע בחי'

רקיעי' וארץ ז' שנבה"ע, ואתה הוא לאחר שנבה"ע, ולכן ה' אחד. שהגם שנבראוזה במ"א בד"ה מי כמוכה מ"מ הם בטלי' בתכלי' וכלא הי', כמ"ש ביאור ענין ,וד"ר

דאתכסיא, וארץ היא בחי' דבור בחי' בינה הוא בחי' עלמא ,באלי' )כ"ט(. ולמעלהבחי' ,בחי' מל' ,היא, והיינו שיתרון הארץ יתרון ארץ בכל ,ולכן .עלמא דאתגליא כנ"ל

ההמשכה מבחי' נש"ב. ,יסוד בחי' ,חי' כלשיומשך בה ב ,דבור

בחי' אחת, שמעי דבר, הלא דבור וארץ ,]נרשם בסוף הגליון: צ"ע ממ"ש ארץ כו'היינו בחי' מל' ,ה' היינו ג' בחי' מל' דג' עולמות בי"ע, שמעי דבר ,וי"ל שג"פ ארץ

ונק' ארץ ג"כ לגבי ע"ס דאצי'.[ ,דאצי' שנק' דבר ה'

חולין, רק פעם יוכל לדבר גם דבר הדבור הוא בחי' שיחת ,הנה באדם ,וביאור הענין ,ועד"ז יובן למעלה .הדבור הוא בחי' שיחת חולין שכל, וגם לדבר ד"ת, מ"מ עצם ענין

.מילין דהדיוטא, דלאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא ענין הדבור הוא בחי' ,ין, מ"מ לגבי אוא"ס הבבע"גשבהם נבה"ע יש מא ,על בחי' ע"מ והגם שזה קאיזהו יתרון לבחי' ,היינו בחי' נש"ב ,וכאשר נמשך מבחי' כל .דהדיוטא נחשב למילין

ארץ.

,רואה להיות בבחי' הלב ,מה ממשיכי' בחי' זו, זהו ע"י בחי' עיני כל אליך ישברו וע"יעיניכם מרום שז"ע מ"ש שאו .הלב מבין כו', שכל המדות יהי' לאלקות ,הלב שומע

שע"י ,פי' .בשמים ובארץ וראו מי ברא אלה כו', וזהו מ"ש לך ה' הגדולה כו' כי כל

19

,בבחי' עיני כל אליך ישברו ,לך שבחי' המדות עליונות הם בבחי' ,שלך ה' הגדולהבשמים ,הוא בחי' נ' שערי בינה ,בחי' כל שנמשך ,עי"ז נמשך כי כל בשמים ובארץ

שבו נמשך ,הוא בחי' יסוד ,הוא בחי' מל', וכל ,שמי ,ובארץ. וזהו כל הנק' בשמי ע"י בחי' עיני כל אליך ישברו כו'. ,נקרא ונמשך בשמי ,נש"ב

זה ,לשדה .כמד"א ה' מלך ,זה הקב"ה ,מלך ,וארז"ל במד"ר ,לשדה נעבד מלך ג(ובזהר .ולשמרה כמד"א וינחהו בג"ע לעבדה ,נעבד .כמד"א ציון שדה תחרש ,ציוןדא שדה אשר ,שדה מאן .דא מלך עילאה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד ,מלך ,פי'

,הלא כתי' תחלה ,עבודת השדה שז"ע ,ברכו ה'. ולהבין פי' וענין וינחהו בג"ע לעבדהמלך ,ומהו עוד ,עדאת"כ ,מבחי' נש״ב שנת"ל שז"ע ההמשכה ,שיתרון ארץ בכל היא

היא כל כדור הארץ שנק' ארץ לשדה, ארץ לשדה נעבד. ויובן בהקדם ההפרש שביןהמובחר שבארץ שהוא הראוי לזריעה. ויש שדה הלבן ארץ סתם, אבל שדה היא חלק

,והשדה כשהיא נעבד .כריח שדה אשר ברכו הוי' ,שדה האילן נאמר ושדה האילן, ועללעבדה היא בחי' רמ"ח מ"ע, ולשמרה ,לעבדה ולשמרה ,בבחי' המצות דהיינו ,שזהו בחי' היותר עליונה מבחי' יתרון ארץ ,מלך לשדה נעבד ,כדין ,ל"ת שס"ה .ע"י בכל שזהו

,ולכן אמרז"ל .עוה"ב שהוא בחי' ,עדאתכ"ס ,שזהו בחי' נש"ב ,נת' לעיל ,כי פי' בכלע"ש בחי' ,נק' כל בכל מכל כל, שעוה"ב ,ג' הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב כו'

.אין בה חסרון ,בעוה"ב ר כל, משא"כבחס ,כי פעם נאמר .שאין בה חסרון ,הכלליותאמרז"ל יפה שעה אחת בתשו' שע"ז ,שהיא בחי' קיום המצות ,אבל ענין שדה נעבד

הוא יפה יותר ,קיום המצות בעוה"ז שענין ,ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, פי'ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב שהוא חיי העוה"ב כו'. ומשארז"ל ,מבחי' כלהנה ,זה"ע גילוי אלקות, אמנם ע"י המצות כי עוה"ב ,זהו ג"כ אמת ,העוה"ז מכל חיי

הם תר"ך עמודי אור. ,מצות דרבנן ע"י תרי"ג מצות דאורייתא וז'

פי' בה' נברא ., ובה' נברא העוה"זבהעוה" ביו"ד נברא ,דהנה אמרז"ל ,וביאור העניןונבראת ,א בחי' ה' עילאהה' אחרונה, ועוה"ב הו שזהו מבחי' דבור ,נת"ל ,העוה"ז

והחכ' מאין תמצא בדרך ,אמנם הנה יו"ד הוא בחי' צמצום. ביו"ד הוא בחי' חכמהע"ש שכולל ,שענין שהחכ' הוא בחי' יו"ד .חד ולא בחושבן ע"ס כי אנת הוא ,מציאה

,שא' לגבי אלף ,הוא בחי' ערך ,ופי' חשבון .אינו בחושבן ע"ס ,כתר אבל בחי' ,ע"סשאינו בערך כלל, עד ,אבל פי' ולא בחושבן .לגבי אלף אלפים ףאל הוא כמושא"י כלל ,הוא בדרך מציאה ,החכ' מבחי' אין תשהתהוו ,מאין תמצא שהחכ'ממשיכי' ,תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן ,וע"י המצות .בא לו כו' מאין .ולכן יפה שעה א' בתשומע"ט ,עמודי אור, בחי' כתר תר"ך

20

שכמו בעבודת השדה יש טורח ,נמשלי' לעבודת השדה שהמצות ,לשדה נעבדוזהו וכדי שיהי' .כמ"ש זורע צדקות ,המצות הם בבחי' זריעה רב חרישה וזריעה, כך

צריכי' לזה ,יומשך בחי' תר"ך ע"א ,המצות שנתלבשו בגשמיות היינו שע"י ,הצמיחה .ובטוב לבב מרוב כלוז"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה .ועצומה יגיעה רבה

בחי' ,לבחי' ג"ע התחתון ,בחי' בינה ,הוא העמוד שמחבר ג"ע העליון ,כל פי'ג"ע שהגם שלא נא' בספרים רק .שיש ריבוי בחי' כל ,ורוב כל .כנ"ל בפי' כל ,מל'

להם מנוחה, אבל באמת יש ריבוי מדרי' בג"ע, ולכן צדיקים אין ,התחתון והעליוןהרוב כל. אך זהו הוא יותר טוב מכל בחי' ,והעבודה בשמחה .ילכו מחיל אל חיל כו'

כי התענוג הוא ,בחי' רצון ,היא בחי' רעו"ד ,כשהעבודה היא בשמחה ובטוב לבבבחי' ,ולכן בק"ש נא' תחלה ואהבת כו' .כשרצונו לזה, וז"ע היגיעה בבחי' המצות כו'

כו' וקשרתם כו'. הוא רצון, ואח"כ ודברת בם ,אבה

פי' מלך .מתחבר עמה מלך עילאה ,כדין ,שכשהשדה נעבד ,לך לשדה נעבדוזהו מ ,שיש ה' מדריגות עד מלך ,מלך בא"ה אלקינו ,כמ"ש בסדה"י על פי' הברכה ,עילאה

שעוה"ב נכלל בכלל עולם, ,מבחי' עוה"ב הוא גבוה יותר ,והיינו כי פי' מלך העולםמתחבר המלך עם השדה כו', שנמשך ,נעבד הוא מלך העולם, וע"י שהשדה ,והמלך

בבחי' שדה מבחי' מלך כו'.

,לשדה צ"ל ענין יתרון ארץ בכל, ובחי' מלך לכים,מני כ"ז בנש"י שנק' ב ולהבין ד(שיחיד מורה יותר ,יחיד מפני מה לא נאמר ,הנה כתי' ה' אחד, וצ"ל .שיש בנפש האדם

ארץ וד"ר, והיינו להמשיך בחי' ז"ר ו מרומז ,שבתיבת אחד ,אך הענין הוא .על אחדותשזהו כוונה א' מכוונת ,כמ"ש בפרדס ,ארץ והיינו בחי' יתרון .בז"ר וארץ וד"ר ,א'

.וזהו בחי' יתרון ארץ ,ורפואה וברכת השנים כו' גאולה ,וההמשכה הוא בש"ע .דק"שובטובו ,אור חדש כו'. כי הנה כתי' ,ע"ד שאנו אומרים הוא ,אבל בחי' מלך לשדה

,שבשנה זו פירותי' מתברכין ,רואים שיש כמה שינוי' מחדש בכ"י מעש"ב, אכן אנועתידה חטה שתהי' כשתי כליות ,כמו שארז"ל בסוף כתובות משא"כ בשנה אחרת,

וזהו בחי' יתרון ארץ בכל, .שהוא בחי' ברכה בתוס' וריבוי מאד ,של שור הגדולממילא נשפע גם למטה בעוה"ז ,' אורתוס ,הנק' ארץ ,נמשך בבחי' מל' שכאשרשיש לחם פנג ויש ,מאשר שמנה לחמו ,ג"כ תוס' וריבוי כו', ע"ד מ"ש הגשמישרשו מבחי' לחם עוני, ,והיינו כאשר נמשך ההשפעה בצמצום .עוני לחםאבל .אזי נמשך ההשפעה בשפע, וזהו מאשר שמינה לחמו ,כשנמשך תוס' אור אבל

והארץ כי כאשר השמים החדשים ,ע"ד מ"ש ,תר נעלההוא בחי' היו ,בחי' או"חיכול ,גרעינין עד שמגרעין א' יצמח מאה ,שבחי' ברכה בתוס' וריבוי .החדשה כו'

שיהי' שמים ,אבל לע"ל שזהו רק חידוש הישינות, ,להיות מבחי' שמים וארץ דעכשיואלקות ע"ד מ"ש והיינו שיהי' גילוי בחי' נשמות חדשות, ,הוא בחי' אור חדש ,חדשים

21

שכאשר ,וזהו בחי' מלך לשדה נעבד .בעין כו' כי עין ,ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו'שהוא בחי' חקל ,שזהו במל' גופא בחי' היותר נעלה רק ,היא ג"כ בחי' מל' ,השדה כדין מלכא עילאה מתחבר בה. ,כד איהו נעבד ,תפוחין

בחי' מל' דקדושה, הוא ,יעותא. מלךלגר ,יש פי' בזהר על מלך לשדה נעבד ועוד ה(שדה ואית שדה כו', ע"ד שאמרז"ל בב"ב בגין דאית ,הוא בחי' אשה זרה כו' ,לשדה

וכתי' כי ,נא' כאן איש שדה ,על נערה המאורסה ובא ,חמש עבירות כו' ,די"ו ע"בנלמד שבא על נערה כו', והיינו מפני ,מפני שנא' איש שדה ,ולכאו' צ"ל .בשדה מצאה ,ולכאו' צ"ל ,דהנה כתי' ובשר בשדה טרפה ,אך הענין .ל' שדה כו' בנערה כתי'

טריפה, והל"ל בשר טרפה בשדה, אך מפני כי יש שדה שהיא ,זהו לאו דטריפות הלא ,שתרגם על שדה זו והיינו כמו בא"ח דקדושה כתי' זממה שדה, שדה אשר ברכו ה',

שדה טריפה. יש בחי' שדה שהיא ,וחין קדישין, כן בלעו"זחקל תפ

שבבחי' המל' יש כבוד מל' יאמרו וגבורתך ידברו, ,הנה במל' נא' ,וביאור העניןיש ודבר ,נבראים בע"ג שיתהוו ,עד שנתצמצם בצמצום אחר צמצום ,גבורות וצמצום

ולכן המצות נתלבשו היש כו', בכדי שיהי' ביטול ,נפרד. אמנם המכוון מבחי' הישהרי כי .ניתן להם, כלום יצה"ר ולא ,שהמלאכים ביקשו התורה .בגשמיות דוקא

,כקוף בפני האדם ,ובקליפות נא' .הוא בחי' קיום המצות כו' ,למטה דוקא ,אדרבהנעשה יש ודבר נפרד ,הצמצומים שלהם מריבוי ,שמדמים עצמם ג"כ לקדושה. אכן

וזהו .לי יאורי ואני עשיתני ,וזהו שאמר פרעה כלל, ואין בהם בחי' הביטול ,לגמריוכאשר .ואפי' תאוות היתר ,תאוות איסור ,גשמי' שהיא בחי' תענוגי' ,שדה טרפה

.למעלה כביכול גלות השכינה גורם ,נמשך האדם אחר שדה זו

דכתי' תחת שלש רגזה ,להאי שדה זימנין דאיהו נעבד ,' דקדושהלמ ,פי' ,והאי מלךפי' .זהו ע"י ובשר בשדה טריפה ,עושין זה וע"י מה .ושפחה כי תירש גבירתה כו' ,כו'

,זולת אבר הברית ,האברי' הם מבשר גידין ועצמות שכל ,קאי על אבר הברית ,בשר ,כשבשר זה פוגם ונמשך בשדה טריפה ,וע"י פגם הברית ,בשר שאין בו עצם, לכן נק'

,גורם למעלה כביכול גלות השכינה ,מל' דנוגה וגק"ה כו' )נשג"ז( הוא בחי'הוא ,חוה .כח בקליפות כו'. וז"ע בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא להוסיף

,נמשכה ונגררה בהיכלות הקליפות ,ולילה ללילה יחוה, וע"י חטא עה"ד בחי'חטא אברהם ושרה תקינו ,אבל שרה תיקנה חטא עה"ד, כי בד"כ ,יכלה לעלות ולא

הוא ואשתו, שע"פ תיקנה שרה, שזהו מ"ש ויעל אברם ממצרים אדה"ר וחוה, והעיקרעי"ז תקינה חטא חוה, ,עמו רק היא מנעה מלטמאה ,שלוקחה שרה אל בית פרעה

ולכן זכתה שרה לחיין עילאין.

בחי' מל', דהנה המל' הוא בחי' ,ל' שררה ,שרה .שרה מאה שנה וזהו ויהיו חיילו )רק אדה"ר נתן ,לא הוי לי' שנין ,שהי' מבחי' מל' ,ולכן דוד .לית לה מג"כ ,סיהרא

22

בחי' חיות להמשיך ,זכתה לחיין עילאין ,ע"י שתיקנה חטא עה"ד ,ושרה .ע' שנין(דהיינו להמשיך בחי' ע"ד מ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ,ותוס' אור במל'

,מאה שנים .םשנה ושבע שני וחי בהם כידוע. וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים .חו"ב הוא בחי' ,אתר דאתכליל ממאה, ועשרים שנה

כי הנה אנת הוא .מפסוק יתרון ארץ בכל מלך לשדה ,וז"ע שהקדים הזהר לפסוק זהפי' אנת הוא חד ולא .וקרינן כו' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין ,חד ולא בחושבן ע"ס

ולהיות שהכתר הוא הממוצע בין .ע"ס שאינו בחשבון ,קאי על בחי' כתר ,בחושבןהם כלולים בתכלית השלימות, היינו ,כתר גופאב לכן הע"ס שיש ,המאציל לנאצלים

,אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן .שנים יו"ד מיו"ד, וזהו מאהמל' אבן ספיר, ,ונק' ספירין .שראשית השתלשלותם הוא מבחי' החכ' ,ע"ס היינו בחי'

הם מםתירים על גילוי אא"ס, אבל הע"ס ,כי נבראים .שאינם מסתירים ,בהירות ל'ההשפעה שע"י עובר ,הם בחי' ז' מדות ,לכן אינם מסתירים. ושבע שנים ,אלקות למל'.

ת"י בחוכמתא, כי , פי' בראשית .וזהו מ"ש ובטובו מחדש בכ"י מעשה בראשיתבבינה. וזהו יתרון ארץ , ' עשיתראשית ההשתל' הוא מבחי' החכ', וזהו כולם בחכ

הנמשך ,בחי' יסוד ,נ"ל בפי' בכלכ ,שיומשך בה תוס' אור ,כי יתרון הארץ ,בכל, פי' ,ראשית ההשתל' ,ומפני כי חו"ב .בחי' חו"ב שהוא ,בו מנש"ב. וזהו בחי' עשרים שנה

שיומשך ,שהוא יתרון הארץ ,מיו"ד. וזהו בחי' בכל שהם כ"א כלול ,לכן הם עשריםכדין מלך עילאה ,שכשהשדה נעבד ,פי' ,מלך לשדה בה מבחי' נש"ב כו'. ובחי'בחי' שלא בחושבן ע"ס כו'. וזהו ששייך ,מבחי' מאה שנה אתחבר בה, היינו ההמשכה

היינו שיומשך התוס' אור ,לפסוק ויהיו חיי שרה. ופי' שני חיי שרה, פסוק יתרון ארץובעבודה . בשמי ולכבודי בראתיו כו', וז"ע הכפל כו' גם בבי"ע, כמ"ש כל הנק' דמל'

בחי' מלך לשדה שע"י המצות ממשיך ,הנה חייב אדם לברך מאה ברכות ,בנפש האדםשע"י בחי' לימוד התורה הם כ"ז אותיות התורה, ,ועשרים שנה ושבע שנים .כו' כנ"ל

ממשיך בחי' יתרון ארץ בכל כו'.

23

ויהיו חיי שרהמאמר

אדמו"ר שלמה זלמן מקאפוסט מכ"ק

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

,שני חיי שרה ,מ"ש אח"כ עוד ,וצ"ל כפל הלשון .חיי שרה וגו' שני חיי שרה 3ויהיו ,דלכאו' הוא מיותר. הנה כתי' )קהלת ה' ח( ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד

.שרה ואח"כ מפרש הפסוק דויהיו חיי ,הקדים לפרש פסוק זה ובזהר )דקכ"ב ע"א()הקושי' הוא על פי' ,שרה "ל איך פסוק זה הקדמה להבין עפי"ז ענין הפסוק דחייצו

כי בד"י ,שהיא בחי' האחרונה ,נק' בחי' מל' הנה ארץ .הא' שבפסוק ויתרון ארץ(הוא ,דהנה בחי' מל' .וד"י כנגד ד"א הוי' כו' ,למטה מכולן יסוד העפר ,ארמ"ע

התחברות הדיבור הוא רק בשביל ,וכמו עד"מ למטה באדם .דבר מלך ,עליון בורדידהיינו מה ,הבחי' גילוי ,כמו"כ למעלה .א"צ דיבור כלל ,משא"כ לעצמו ,עם זולתו

וכמו"כ התגלות .זה נק' דיבור ,העולמות שנמשך התגלות הארה מאלקות להחיות ר ה' אלי. כמ"ש ויהי דב ,ע"י הדבור הוא ,הנבואה להנביאים

,וגם בנשמות ,מיכאל וגבריאל הם בע"ג ,במלאכים ,בע"ג כל העולמות הם ,דהנה ,ובעולם ,שיש גבול להשגת כאו"א ,והג"ע ג"כ בבחי' גבול ,אברהם היא בע"ג נשמת

נק' ,מקור להחיות בע"ג והבחי' מאלקות שהיא .מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנהבבחי' ,כמו"כ למעלה ,לחוץ ונעשה נפרד שהדיבור יוצא ,כמו עד"מ למטה ,דיבורשיתהוו ,שהיא מקור החיות לעלמא דפרודא ,לד' ראשים כתי' ומשם יפרד והיה ,מל'נפרד הם דבר מ"מ ,אעפ"י שאומרים קדוש ,וכמו ד' מחנות שכינה ,נפרדים בחי'

,ונפרדיםשממנה מתהווים בע"ג לפי שהיא מקור ,וע"כ נק' דיבור עליון .מאלקות .בחי' היותר אחרונה שהיא ,בחי' דומם ,ולכן נק' בשם ארץ

דהנה כתיב )ישעי' .היתרון בבחי' ארץ נמשך ,שמבחי' בכל ,וזהו ויתרון ארץ בכל היא ,אך כל .יסוד ,הוא בחי' צדיק ,כל .בשמים ובארץ כי כל ,מ"ג ז'( כל הנקרא בשמי

,בהדיבור עליון שנק' ארץ ,ע"בוהיינו שהיסוד ממשיך גילוי נש ,בגימט' נשע"בשהבינה היא ,הדיבור אין ערוך להבינה ,דהנה כמו באדם .ויתרון ארץ בכל היא וזהו

שערי .ויש חמשים שע"ב ,שההבנה וההשכלה שייך בעצמיות הנפש ,להבין ולהשכילאיך ,מוח בינה נק' מה שמתבונן באלקות .בלב ,הם המשכות מבחי' מוח בינה ,בינה

המאמר נדפס בספר מגן אבות ח"א יח, ב. 3

24

דהיינו ,שיומשך ויתגלה ההשגה והבנה דבינה גם בלב אבל ,שאני הוי' לא שניתיזהו ענין ,יהי' והשבות אל לבבך ,כי העיקר שמבחי' וידעת כו' ,מזה המדות שיתפעלו

ולכן יש מ"ט שע"ב נגד .בהמדות ,שהם שערים הנמשכים מן מוח בינה ,שערי בינהואיתא בזוה"ק )וירא ק"ג ,בשערים )משלי ל"א( וז"ש נודע .וכל מדה כלולה מז' ,ז"מ

.היינו לפי השער ממוח בינה הנמשך בלב ,מאי דמשער בליבי' ע"ב( לכל חד לפום

,מחשבה אבל הבינה היא בחי' ,הנה הדיבור נק' עלמא דאתגליא ,וכמו"כ למעלהנתהוו ,המלאכים משא"כ ,לפי שעלו במחשבה ,ולכן המעלה דנש"י .עלמדאת"כ

הוא שיהי' התגלות אלקות זה והיינו כי עוה"ב ,ועוה"ב הוא בבינה .מהדיבור כו' ,כמ"ש בתניא פכ"ו ,ויושב בסתר עליון ,עוזו ששם חביון ,נמשך מבינה עלמדאת"כ

זה שיומשך בהדיבור ,ולכן .מאד נעלה על בחי' הדיבור עליון ונמצא שהבינה גבוה ,בכל היא וזהו ויתרון ארץ ,י עלי' גדולה להדיבורזהו ודא ,מבחי' אור הבינה הגילוי

דהנה .גילוי נשע"ב כו' שיאיר בה ,דיבור עליון ,שזהו ודאי יתרון גדול בבחי' ארץ ,זהו שיחת חולין ,כשמדבר דברים בעלמא ,כמו למטה באדם ,בהדיבור יש מדרגות

שמאיר ,אזי הדיבור במדרגה גדולה ,חכמה או דברי תורה אבל לפעמים מדבר דברינק' בזהר מלין ,שהדיבור מצד עצמו ,וכמו"כ יובן למעלה .אור השכל וחכמה כו' בו

,והבע"ג להבבע"ג אין ערוך כלל ,הם מקור שיתהווה בע"ג ,שכל העש"מ ,דהדיוטאשהרי ,והראי' .לגבי אור א"ס ב"ה ,א ושיחת חוליןטדהדיו לכן נק' הדיבור עליון מלין

.בחי' חולין כו' ,החול ימי המעשה נק' ששת ימי ששת

שיאיר ,אבל יכול להיות יתרון מעלה בהדיבור ,עליון מצד עצמו אך זהו הדיבורממשיך ,שבחי' כל ,וזהו כל הנק' בשמי ,שהוא ההבנה באור א"ס ממש ,אור הבינה בו

נשמת כל חי תברך את ,שאומרים בשבת וזהו .מל' ,להיות נקרא בשמי ,גילוי נשע"בוזהו ויתרון .לכן תברך את שמך ,מבחי' כל חי ,נשמה יתירה לפי שבשבת נמשך ,שמךשיאיר בו ,שהוא הדיבור ,נמשך היתרון בבחי' ארץ ,שע"י היסוד ,בכל היא ארץ

,פי' ,בלבנו בינה להבין כו' ותן ,היינו מה שאנו מבקשים ,ובאדם בעבודה .נשע"בשאינו אלא הארה ,ומבחי' תוך דבר ,ממכ"ע נק' ,תוך דבר .להבין דבר מתוך דבר

וכדי .איך דכולא קמיה כל"ח ,סוכ"ע ,בחי' דבר להבין נהי' יכולים ,בעלמאכי האדם מצד ,צריך התעוררות רחמים רבים ,בינה זו בנפש גילוי להמשיך

)ישעי' מ' כמ"ש ,ולכן כדי שיוכל להבין השגה באלקות ,משיג רק גשמיות כו' ,עצמווהנה .רחמים רבים כו' צריך לעורר ,ניכם וראו מי ברא אלהכ"ו( שאו מרום עי

פי' .הוא ע"י עיני כל אליך ישברו ,האתעדל"ת להמשיך בחי' ויתרון ארץ בכל היאעי"ז גורמים ,לתוך המדות שבלב ,נשע"ב שבנפש היינו כשממשיכים גילוי ,עיני כלוכמ"ש לך הוי' הגדולה כו' כי כל ,גילוי אור נשע"ב במל' שיומשך ,למעלההמדות איך שכל ,שהוא התבוננו' ,שע"י לך הוי' כו' ,ובארץ )דה"א כ"ט י"א( בשמים

25

,אח"כ בחי' כי כל כו' עי"ז נמשך ,והעלאת הנפש מלמטלמ"ע ,בטלים באוא"ס ב"ה .כו' כנ"ל בחי' יתרון ארץ בכל היא ,מלמעלמ"ט

שנאמר ה' מלך ,הקב"ה זה ,מלך ,וארז"ל במד"ר )קהלת פ"ה( ,לשדה נעבד מלך בכמ"ש ,נעבד .)ירמי' כ"ו י"ח( ציון שדה תחרש דכתיב ,זה ציון ,לשדה .גאות לבש

,לשדה נעבד .דא קוב"ה ,מאן מלך ,וזהו כפי' הזהר .ולשמרה ויניחהו בג"ע לעבדה)דהיינו ע"י ,יךאיהו נעבד ואתתקן בכל מאי דאצטר .שדה אשר ברכו הוי' כו' דא

,וצ"ל .עכ"ל ,אתחבר בההוא שדה כדין מלך עילאה ,קיום המצות( ,לעבדה ולשמרהמלך ,ומהו עוד ,ההמשכה מאוא"ס מבחי' נשע"ב כנ"ל זהו ,דהלא ויתרון ארץ בכל

והנה החילוק .דמשמע שזהו בחי' יותר גבוה ,שאמרו מלך דא קוב"ה ,נעבד לשדהשהוא מקום הזריעה ,המובחר אבל שדה נק' ,ארץ נק' כל הכדור ,שבין ארץ לשדה

.האילן ויש שדה הלבן ושדה ,וצמיחה

שהרי ארז"ל )ב"ב ט"ז ,העוה"ב זהו בחי' ,הנה בכל ,כי ויתרון ארץ בכל היא ,והעניןבכל מכל ,שנאמר בהם ,אברהם כו' ,מעין עוה"ב ב'( שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז

,כל מחמת בחוסר ,והיינו משום כי עוה"ז יש בה חסרון ,' כלנק נמצא שעוה"ב .כל)עקב ח' ט'( לא תחסר כמ"ש ,אבל עוה"ב הוא השלימות בתכלית מבלי שום חסרון

נמשך ,והיינו שהשלימות ומילוי כל החסרונות ,או כל ,ולכן נק' העוה"ב בכל ,כל בהיפה שעה אחת ארז"ל )אבות פ"ד( ,אבל על המצות .כל בגימט' ,מבחי' נשע"ב

דארז"ל )מנחות דכ"ט ע"ב( ,והענין .בעוה"ז מכל חיי העוה"ב בתשומע"ט ,עליון דיבור ,עוה"ז נברא מבחי' ה' תתאה .ובה' נברא העוה"ז ,נברא העוה"ב ביו"ד

,ולכן נברא ביו"ד ,באלקות שהוא הבנה והשגה ,בינה ,אבל עוה"ב הוא בחי' ה' עילאה .ביו"ד נברא העוה"ב וזהו ,כי הבינה מקבלת מחכמה ,חכמה

,והיינו כי אוא"ס הוא למעלה מעלה מגדר חכמה ,והנה היו"ד הוא בחי' נקודה בעלמארק בחי' ,צ"ל צמצום ,מאור א"ס ב"ה התהוות בחי' חכמה ולכן כדי שיומשך

עמודי אור הם המשכת תר"ך ,אבל תרי"ג מצות דאורי' וז' מצות דרבנן ,כו' נקודהשממנו מתהווה החכמה יש ,אין דהיינו בחי' ,והחכמה מאין תמצאבחי' ,מבחי' כ"עהנה יו"ד רומז על ,כי החכ' נק' יו"ד ,חד ולא בחושבן שהוא בחי' אנת הוא ,מאין כו'

פי' ולא ,הוא חד ולא בחושבן ,אבל כ"ע ,והיינו שהחכ' היא ראשית הע"ס ,בחי' עשרשעה אחת בתשומע"ט ולכן יפה .אין ערוך אליו ית' ,היינו שכל הע"ס ,בחושבן

וגם ,בגימט' כל ,הוא מבחי' נשע"ב ,עוה"ב פי' כל חיי ,בעוה"ז מכל חיי העוה"בולא חד ,הם המשכות מבחי' כ"ע ,אבל המצות .שהוא בחי' חכמה ,ביו"ד נברא עוה"ב

יפה קורת רוח ,ומה שאמרו .אינן ערוך אליו ית' כלל כנ"ל ,שכל חיי עוה"ב, בחושבןהוא בה"א נברא ,כי כל חיי עוה"ז ,זהו ג"כ אמת ,בעוה"ב מכל חיי עוה"זשעה א'

26

בכל שהוא בחי' ויתרון ארץ ,נשע"ב ,אבל עוה"ב הוא בחי' כל ,עליון דיבור ,עוה"ז .היא כו'

והיינו ,העמוד שמחבר געה"ע עם געה"ת כל נק' ,וזהו בשמחה ובטוב לבב מרוב כלכנ"ל ,נק' כל ,ולכן העמוד שמחבר ,וגעה"ע מקבל מבינה ,מבחי' מל' כי געה"ת מקבל

ולכן ,יותר מבחי' רוב כל כו' גבוה ,אבל המצוה ,ויש רוב כל .בענין ויתרון ארץ בכלשיהי' לו רצון ,זהו הרעו"ד ,טוב לבב .ובטוב לבב צ"ל קיום המצות בשמחה דוקא

וכמ"ש .צון כו'כשמרוה הצמאון והר ,ואזי שייך שמחה ותענוג ,א"ס באמת לאורכמ"ש ,בשם זריעה והנה המצות נק' .ואח"כ וקשרתם וכתבתם ,ואהבת כו' ,בק"ש

זהו כמו ,יומשך תר"ך עמודי אור ,שכדי שע"י קיום המצות בגשמיות ,זורע צדקותוכמו"כ זריעת ,והנה הזריעה היא בשדה .הזריעה כלל שהצמיחה שלא בערך ,זריעהוכמ"ש ,נעבד וזהו שדה ,חקל תפוחין קדישין ,הוי'היא בבחי' שדה אשר ברכו המצותשמהזריעה עד ,היינו כמו השדה ,כד איהו נעבד ואתתקן בכל מאי דאיצטריך ,בזהר

וזהו מלך .וכמו"כ בבחי' זריעת המצות ,ומלאכות כו' יש הרבה עובדות ,הקצירהלכן ו ,עילאה מתחבר בה מלך ,שהוא זריעת המצות ,שבבחי' שדה נעבד ,נעבד לשדה

,זהו דיבור העליון שמחיה העולמות ,כי ארץ ,זהו למעלה מבחי' ויתרון ארץ בכל היא ,אבל מלך לשדה נעבד ,שהוא בחי' חיי עוה"ב ,נשע"ב ,בכל והיתרון ארץ הוא מבחי'

תר"ך עמודי נמשך בחי' ,הנה ע"י המצות ,שבה זריעת המצות ,פנימיות המל' שהואכמו שאנו אומרים ,מלך עילאה ונק' ,ב כנ"לשלמעלה מכל חיי העוה" ,אור דכ"ע

קודם ,שאומרים תחלה ד' תיבות ,אלקינו מלך העולם ברוך אתה הוי' ,בברכת המצותכמ"ש ,עלמא דאתכסיא ,נק' ג"כ עולם ,כי עוה"ב בינה ,מלך העולם וזהו ,מלך

וזהו מלך לשדה נעבד. ,נק' מלך העולם ,אבל בחי' כתר ,מהעולם ועד העולם

שנת"ל שמלאכים )אע"פ ,שנמשכים מבחי' מל' ,כל ישראל בני מלכים הם והנה גאך ,ונש"י נמשכו מבחי' מחשבה )בינה( ,שנק' ארץ ,מל' ,נמשכו מבחי' דיבור עליון

זהו ,ומולדת חוץ .נולדים נשמות דאצי' ,מה שמבחי' מל' זהו ,יש מולדת בית ,פנימי' המל' ואע"פ שנמשכים מבחי' .נמשך לידת הנשמות דבי"ע ,שמבחי' מל' מה

וצ"ל מהו החילוק .עליון( ודאי צ"ל ע"י בחי' דיבור ,אך כדי להיות מולדת חוץ ,הכוונה באחד ,הנה בק"ש .מלך לשדה נעבד לבחי' ,בין יתרון ארץ בכל היא ,בעבודה ,ץבז' רקיעים ואר ,והיינו להמשיך בחי' אל"ף ,וארץ וד' רוחות בז' רקיעים ,הוא אחד

.הפרד"ס וכוונה זו כתב ,ויש הרבה כוונות באחד ,שיומשך בחי' ויתרון ארץ כדידהנה .רפאנו ברכת השנים והיינו מה שמבקשים גאלנו ,והיתרון ארץ נמשך בשמו"ע

יכול להיות שיומשך החיות ,מעשה בראשית בבחי' ובטובו מחדש בכל יום תמידחטים ,כתובות )קי"א ע"ב ודקי"ג ע"א(כמו שאמרו בסוף ,גדול בתוס' וריבוי ויתרון

בחי' וזהו .שלא הי' חולי כלל ,הי' בריאות ,וכמו קודם חטא עה"ד ,השור ככליות

27

מחדש בכ"י תמיד דהיינו שמבחי' ובטובו ,שממשיכים ע"י ק"ש ושמו"ע ,יתרון ארץאך זה נק' רק .מברך השנים ,אומרים כמו שאנו ,יומשך החיות בתוס' וריבוי ,מע"ב

.לחדש הישנות

,לעתיד כמו ,פי' ,כמ"ש אור חדש על ציון תאיר ,בחי' היותר עליונה אבל יש עוד ,הוא בבחי' ארץ דעכשיו ,כי בחי' יתרון ארץ הנ"ל ,שיהי' שמים חדשים וארץ חדשה

,וכמו עד"מ ,שיומשך החיות בתוס' וריבוי ורק ,דהיינו במדריגת בחי' ארץ דעכשיוולכן נק' זה חידוש ,אבל הכל במין הראשון ,גרעינים נצמח מאה ,א' שמגרעיןוכמו ,שיהי' שמים וארץ חדשים לגמרי ,הוא כמו לעתיד ,אבל בחי' או"ח .הישנות

כי לעתיד ,אלקות היינו גילוי ,פי' נשמות חדשות ,שיתגלה לעתיד נשמות חדשותוע"כ נק' זה ,עין בעין יראוכי ,ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר ,כתיב )ישעי' מ"ם(

.אינן בסוג שיהיו יכולים לראות עין בעין כו' ,כי הנשמות דעכשיו ,נשמות חדשות

,היא כי יתרון ארץ בכל .לבחי' מלך לשדה נעבד ,יתרון ארץ בכל היא וזהו החילוק ביןאבל רק ,וריבוי כנ"ל נמשך להיות יתרון ארץ בתוס' ,נשע"ב ,היינו שמבחי' בכל

ההשפעה נק' בשם ,פי' ,מאשר שמנה לחמו וכמ"ש )ויחי מ"ט כ'( ,הישנות לבד לחדשהשרש לזה נק' ,שכשההשפעה היא בצמצום .עוני ולחם פנג והנה יש לחם ,לחםמאשר שמנה וזהו ,לחם פנג ,זה נק' שמנה לחמו ,אבל בחי' יתרון ארץ ,עוני לחם ,בכל ,וכמו יתרון ארץ בכל. בינה ,כי אשר הוא עלמא עילאה ,מאשר דוקא ,לחמו

שהוא ההמשכה ,אבל מלך לשדה נעבד ,לבד ועכ"ז נק' רק חידוש הישנות ,נשע"בשיהי' ,זהו המשכת או"ח ממש ,תר"ך עמודי אור דכ"ע שע"י המצות מבחי'

כמ"ש ,שיהי' התגלות אלקות בעולמות ,גמור בסדר השתלשלו' התחדשות נשמות חדשות כנ"ל. כי עין בעין כו' ,כבוד הוי' כו' ונגלה

,כתיב )תולדות כ"ה כ"ז( דהנה בעשו .לגריעותא ,עוד פי' מלך לשדה נעבדויש דכתי' .שבא על נערה המאורשה ,במד"ר )בראשית פס"ג( ואמרז"ל ,יודע ציד איש שדה

,לשדה נעבד מלך ,ד"א ,כי בשדה מצאה. וז"ל הזהר )שם( ,וכתי' התם ,שדה הכא איש .ע"ש ,בגין דאית שדה ואית שדה כו' ,דא אשה זרה כו' ,שדה ,דא אשה יראת ה' ,מלך

בחי' שדה אשר ,זממה שדה ותקחהו ,כתי' )משלי ל"א( והיינו כי באשת חיל)משפטים כמ"ש ,ותרגומו חקל תפוחין קדישין. ויש בחי' שדה בלעו"ז ,הוי' ברכו

ובשר טרפה בשדה ,לכתוב הי' צריך ,ולכאורה .כ"ב ל'( ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ,בחי' שדה דלעו"ז ,שדה שנק' שדה טרפה דיש .דטרפה קאי על השדה ,אלא הפי' ,כו'

.כו' איש שדה ,וע"ז כתי' בעשו

.בחי' שדה דלעו"ז ומל' דקליפה היא ,כי מל' דקדושה היא בחי' שדה דקדושה ,והעניןוהיינו ,שבנין המל' מהגבורות ,כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו ,דהנה כתי'

והיינו כדי ,ע"י גבורות וצמצומים הוא ,בעולמות ,שהשפעת החיות מבחי' מל'

28

דהיינו ,הוא שיהיה ביטול היש ,דמל' אך המכוון מהצמצומים .שיתהווה בחי' ישוהנה מל' דקליפה מתדמה ג"כ למל' .בטל בתכלית ומ"מ יהי' היש ,שיתהווה בחי' יש

ריבוי ,אך בקליפה ,שמשפעת ג"כ ע"י צמצומים ,בפני אדם כקוף ,דקדושהשאמר כמו ,שיהי' היפך ונגד אלקות ,עד שנעשה נפרדים לגמרי ,מאד הצמצומים

שבה ,שדה אשר ברכו הוי' מל' דקדושה היא בחי' ,ולכן .לי יאורי ואני עשיתני ,פרעהויכול ,הישיש ביטול ,מבחי' מל' דקדושה כי בהיש המתהווה ,זריעת כל המצות

מטעם כלום ,שהרי התורה לא ניתנה למלאכים ,וקבעומ"צ קבעומ"ש להיותנש"י למטה אך כיון שירידת ,אעפ"י שיש יצה"ר ,וניתנה למטה דוקא ,כו' יצה"ר

יוכל ,ע"כ גם בהיש הגשמי ,הוא עפ"י צמצומים דמל' דקדושה ,להתלבש בגופים .להיות ביטול היש כו'

היינו ,ואח"כ הצמיחה ,הוא זריעת כל המצות ,דקדושה בשדה זו ,לכןע"י ,הוי' המשכת אורות עליונים שנמשך ומתגלה בבחי' שדה אשר ברכו ,האתעדל"עדהיינו שאימא עילאה אומרת ,וז"ש )שיר ז' י"ב( לכה דודי נצא השדה .קיום המצות

והד' הוא ,השי"ן הוא ג' ספי' נה"י ,על יחוד עליון ולכן שדה מורה .לז"א דאצילו' ,כן ,מל' דהיינו בחי' ,אזי נעשית המל' בחי' ה' ,מהם היחוד בבחי' מל' וכשנמשך ,ת"ת

שנוטלים ,במל' דקליפה אבל .זהו ה' ,ועמה ביחד ,שמקבלת היחוד מד' ספי' תנה"י ,פי' .ונק' שדה טריפה ,להיות שם זריעה כלל אין יכול ,לומר לי יאורי כו' ,היש לעצמן

כמו ,א"ז ע"י זריעה וצמיחה ,תוס' יניקה וחיותלפעמים מה שיש שםמקבלים עי"ז ,ומכשילן באיסור ,כ"א ע"י שטורף נפשות דקדושה ,דקדושה בהשדה

.דרך שבירה ונפילה כו' ,תוס' יניקה מהקדושה

,שדה דלעומ"ז אבל ,דכתיב בטח בה לב בעלה כו' ,נק' אשת חיל ,ה דקדושהדש והנהתתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולא ,דהנה כתיב )שלח ט"ו ל"ט( .נק' אשת זנונים

כשהאדם נמשך ,כמו"כ ,היינו שמקבלת מאחר ,כמו הזונה ,אשר אתם זונים אחריהםוהיינו ,אזי נק' זונה ,וכ"ש תאוות איסור ,תאוות היתר ,גשמי' תאוות אחר

לב בנ"א שממנה נמשך כתות וחיילות להטות ,מל' דקליפה ,מאשת זנונים שמקבלשטורפת נפשות ,טריפה ולכן נק' שדה ,לרדוף אחר התאוות כו' ,לזנות אליהועי"ז גופא היא ,במחדומ"ע של איסור ע"י שמפתה אותן ומכשילן ,מהקדושה

כמ"ש בזהר ,ונעשה הנפש טריפה ממש ,שנטרפי' שם ,מטרפת את הנפשות דקדושה .( ע"פ טורף נפשו באפוא' ב' )תצוה קפ"ב

,פי' ,זמנין דאיהו נעבד להאי שדה ,והאי מלך ,וכמ"ש בזהר ,וזהו מלך לשדה נעבדוהיינו ,נעבד לפעמים לבחי' שדה טריפה דקליפה ,שבחי' מל' דקדושה

בסוד ,שההשפעה ממל' דקדושה נמשך למל' דקליפה ,גורמים בעת הגלות תכשהעונו ,דהנה המקובלים פי' .זאת "י הפגם שלמטה גורמיםוע ,ושפחה כי תירש גבירתה כו'

29

לפי שבכל ,ברית קדישא ,נק' אבר המילה בשר ,ובשר בשדה טריפה לא תאכלוכ"א רק בשר ,אין בו עצם כלל ,אבל באבר זה ,ועצמות האברים יש בשר גידין

שצריך לשמור היינו ,וזהו ובשר בשדה טריפה לא תאכלו .ע"כ נק' בשר ,כו' וגידין ,אזי גורמים גם למעלה ,בזה אבל כשפוגמים ,שלא להכניסו ח"ו בשדה טריפה ,הברית

.לבחי' שדה טריפה כנ"ל ,לשדה נעבד ,מל' דקדושה ,להיות מלך

.על שמיעטתי את הירח ,הביאו עלי כפרה ,שאמר הקב"ה ,וע"ז בא השעיר דר"חשמשא וסהרא אבל כשיש יחוד ,יכול להיות מלך לשדה נעבד ,שמחמת מיעוש הירח

בא נחש ,וזהו מארז"ל )שבת קמ"ו ע"א( .אין יכול להיות אחיזת החיצונים כלל ,כו'ל' ,וזהו יחוה ,בחי' מל' הו זש .כי חוה היא בחי' ולילה ללילה יחוה דעת .על חוה

הוא שמחמת ,וענין בא נחש על חוה .כמ"ש בת"א בד"ה להבין ענין הברכות ,גילוינעבד ,שבחי' מל' דקדושה ,והו"ע מלך לשדה נעבד, נתדבקה ברע ,חטא עה"ד

ויהי בהיותם ,ולכן כתי' גבי קין )בראשית ד' ח'( ,שדה טריפה להשפיע בבחי'שבא ,עה"ד לפי שמחמת חטא ,בשדה דוקא ,ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו ,בשדה

שם נת' הענין באריכות ,)ועד"ה ואם בשדה ,נתדבקו בשדה טריפה ,נחש על חוה ובביאור יותר יעו"ש(.

דכתי' )לך י"ג ,דחוה ושרה תיקנה הפגם ,הם התיקון דאדם וחוה ,אברהם ושרה והנהובשרה כתי' )שם ,ערות הארץ ,שהיו במצרים ,אברם ממצרים הוא ואשתו ויעל א'(

ולכן תיקנה החטא ,ומ"מ לא נתדבקה ברע כלל ,בית פרעה ותוקח האשה ,י"ב ט"ו( ,נעבד כנ"ל וגרמה להיות מלך לשדה ,ונתדבקה בסט"א ,עה"דכי חוה אכלה ,דחוה

,ויצאתה משם נקיה וטהורה ,היתה בית פרעה ,שהיא בחי' מל' דקדושה ,אבל שרהוז"ש בזהר )שם ,שמטמא נפקת טהורה כו' ,מטמא וכמ"ש )איוב י"ד ד'( מי יתן טהור

יהי' שלא ,עלהועי"ז תיקנה גם למ ,ונחתת וסלקת ולא אתדבקת ביה ת שרהתא ,ע"ב( .בחי' מל' דקדושה נעבד לבחי' שדה טריפה דלעו"ז

ל' ,כי שרה ,בגין כך שרה זכתה לחיין עילאין ,כמ"ש בזהר ,כתיב ויהיו חיי שרה ולכןכי סיהרא ל"ל ,אין לה חיים ,ובבחי' מל' מצד עצמה ,בחי' מל' ,מטרוניתא ,שררה

אשר יעשה ,ולכן כתיב ,רל"ה ע"א(שנין )זח"ב ולכן דוד לא היה לו, מגרמה כלוםועי"ז זכתה שיומשך בבחי' מל' ,שימשיך בהם חיים עילאין ,אתם כו' וחי בהם

דהנה אנת הוא ,פי' מאה שנה .מבחי' מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ,עילאין חייןשכל הע"ס אינן ,וערך הע"ס שאינו בחשבון ,דקאי על בחי' כ"ע ,חד ולא בחושבן

הם בבחי' ,אך כמו שכלולים בכתר ,כל הע"ס ומ"מ כולל בעצמו ,כללערוך אליו וזהו מאה ,ולא עשר ,ושם הם מאה ,שהיו"ד כלולים מיו"ד דהיינו ,שלימות יותר

אעפ"י ,דהנה ,ועשרים שנה .מל' ,בבחי' שרה ,שהוא ההמשכה מבחי' כ"ע ,שנהוקרינן לון עשר ,תיקונין מ"מ אנת הוא דאפיקת עשר ,שאנת הוא חד ולא בחושבן

30

מאיר על ידה אור ,כמו זכוכית בהירה ,ל' כמראה אבן ספיר ,שנק' ספירן ,ספירןוהיינו לפי ,שמאיר על ידם אור א"ס ב"ה ,בבחי' בהירות כמו"כ הע"ס הם ,השמשמסתירים כלל על שאין ,ולכן הם בבחי' בהירות ,כ"א הם אלקות ממש ,נפרדים שאינן

מ"מ אנת הוא דאפיקת כו' ,הוא חד כו' וזהו שאעפ"י שאנת .ןולפן נק' ספיר ,האור כו' .הוא ע"י הספירן דוקא ,אורו ית' בעולמות שכדי שיהי' מאיר ,ע"ס

לכן ,ושניהם כלולים מעשר ,שהם ראשית הע"ס ,בחי' חו"ב ,וזהו עשרים שנהדמאה שנה ,והנה ב' הבחי' .הם ז' מדות עליונות ,ושבע שנים .עשרים שנה נק'

שמפרש הזהר ,מלך לשדה נעבד ,זהו ב' הבחי' דויתרון ארץ בכל היא ,ועשרים שנה ,היינו שמבחי' בכל ,כי פי' ויתרון ארץ בכל היא ,מאד גבוה ,שהוא למעליותא ,בתחלה ,הישנות שהוא חידוש ,נמשך להיות יתרון ארץ ,)שהו"ע יחוד חיצוני דחו"ב( ,נשע"ב

דהנה ובטובו ,שהם חו"ב ,וכמו"כ זהו בחי' עשרים שנה .לבבחי' תוס' וריבוי כנ" ,ות"י בחוכמתא ,בראשית ברא אלקים וכתיב ,מחדש בכ"י תמיד מעשה בראשית

,ופי' בזהר )תזריע דמ"ג ע"א( כולם בחכמה עשית בבינה ,וכתי' כולם בחכמה עשית)והיינו ,כו' שחו"ב הם מקור התחדשות החיות בכל סדר השתל' בתמידיות והיינו

המשכת ,להיות נמשך מחו"ב שאין נפסק לעלמין( ולכן יכול ,בחי' יחוד חיצוני דחו"בכדי שימשך ,וזהו ויהיו חיי שרה עשרים שנה ,גדול החיות בתוס' וריבוי ויתרון אור

.ארץ בכל היא בחי' ויתרון

י תר"ך עמוד ,בחי' מלך לשדה נעבד זהו ,שהוא ההמשכה מבחי' כ"ע ,אבל מאה שנהולכן הקדים הזהר לפרש .והו"ע המשכת או"ח ממש ,שנמשכי' ע"י המצות ,אור דכ"ע

, ואח"כ מפרש מלך לשדה נעבד לגריעותא ,ויתרון ארץ למעליותא תחלה הפסוקעי"ז ,לשדה דלעו"ז שלא יהי' בחי' מל נעבד ,והיינו ע"י ששרה תיקנה החטא דחוהשהוא בחי' הפי' הראשון שבפסוק ,הועשרים שנ זכתה לבחי' ויהיו חיי שרה מאה שנה

מתחבר ,שבחי' מלך עילאה דבחי' כ"ע ,גבוה מאד נעלה ,לשדה נעבד מלךזהו ,כל הנ"ל כי ,שני חיי שרה ,ואח"כ כתי' עוד ,שדה אשר ברכו הוי' כו' בההוא

הוא שיומשך מבחי' ,שרה אבל שני חיי ,מל' דאצילות ,ההמשכה בבחי' שרה עצמהחייב ,מאה שנה ממשיכים ע"י ברכות המצות ,בעבודה כעת ,והנה .מל' גם בבי"ע כו'

שהמצות ממשיכי' מבחי' ,)כנ"ל ,מאה ברכות בכל יום )מנחות מ"ג ע"ב( אדם לברך ממשיכים ע"י ז"ך אותיות התורה. ,ושבע שנים שנה ועשרים ,כתר(

31

הרש"במכ"ק אדמו"ר מאמר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

פר"ת חיי שרהבס"ד ש"פ

כפל מהו וצ"ל. שרה חיי שני שנים ושבע שנה ועשרים שנה מאה שרה חיי 4ויהיו שני ולומר עוד לכפול צריך ומה שרה, חיי ויהיו בזה התחיל הלא, שנה חיי שני לומר נעבד, לשדה מלך היא, בכל ארץ ויתרון מ"ש זה לפסוק מקדים בזהר והנה. שרה חיי

. לזה זה הענין שייכות וצ"ל. עילאין לחיין שזכתה שרה, חיי בפסוק מסיים ואח"כ נמשלה ולכן שבע"ס, האחרונה בחי' היא מל' כי מל', בחי' היא ארץ דהנה והענין, הוי', אותיות ד' נגד הן שהד"י וידוע. ארמ"ע שבד"י האחרונה מדרי' שהיא לארץ, ומרומזת שבע"ס, אחרונה בחי' היא המל' בחי' וכמו דהוי', אחרונה ה' נגד היא שארץ באשר וכמ"ש ה', דבר שנק' דבור, בחי' דמל' היא ידוע דהנה. הוי' דש' אחרונה בה' לדבור א"צ דלעצמו, הזולת אל גילוי הוא באדם, הדבור ועד"מ, שלטון, מלך דבר השכל כח מיבעי לא, לעצמו שהן כחות, לשארי דומה ואינו הזולת. לצורך כ"א, כלל

אל שצריך מדות אפי', כלל לזולת צריך שאינו לעצמו, שזהו השכלות, להשכיל, ממנו שחוץ דבר שאוהב אהבה, וכמו. לעצמו שנוגעים נפשיים כחות הן מ"מ, הזולת לעצמו, שנוגעים שהן הרי, השונא הוא הגבו', במדת וכן, האוהב הוא הרי מ"מ שהוא מח', ואפי'. כו' עצמו לצורך הוא אבל לעצמו, שחוץ דבר אל שבאים רק

כמו, עצמו לגבי עצמו העלם מגלה דמח' עצמו, לצורך ה"ז הדבור, כמו לבוש דגם כלל, גילוי המח' אין ולזולתו, לעצמו. מגלה מח' כן הזולת, אל מגלה שהדבור . הזולת לצורך הוא ודבור,, הזולת ידע לא היום, כל שיחשוב

ונבראים עולמות ולהחיות להוות ית' מאתו שנמשך דהגילוי למעלה, וכמו"כ הוא ענין שייך אינו באלקות, ובד"כ, בל"ג הוא דאוא"ס הזולת. דבר כמו שהן בע"ג,

וע"כ קצוות, בעל הוא מציאות כל כי, מה מציאות שהוא בדבר הוא דהגבלה, ההגבלה. כו' הגבלה בבחי' אינו וממילא כלל, מציאות בבחי' אינו אלקות, אבל מוגבל, הוא

, אלקות לגבי הזולת דבר כמו ה"ז גבול, ובבחי' מציאות בבחי' שהן נבראים, וע"כ,

המאמר נדפס בספר המאמרים פר"ת ע' קמ. 4

32

בי"ע עולמות היינו עליונים, עולמות וכן. גבול בבחי' שהן ומלאכים, נשמות והן ורקיע רקיע כל בין כו', רקיע כל עובי שנה, ת"ק מהלך לרקיע הארץ דמן הרוחניים,

וגבול מספר בחי' שזהו כו', כולן כנגד החיות שוקי כולן, כנגד החיות רגלי כו', מוגבלת השגה דהיינו, גבול בבחי' הוא בג"ע, הנשמות השגת ואפי' כו'.

השגה, בחי' היא דבינה באצי', שלמעלה השגה כמו כלל דומה ואינו ובכמות, באיכות וכמא' מוגבלת, בלתי מ"מ ה"ה השגה, ענין ג"כ שזהו הגם, מוגבלת בלתי השגה ה"ז

ולא חסד בחי' שהוא דאצי', חסד וכמו, ידיעא בבינה ולא מבין ידיעא, בחכ' ולא חכים ה"ז השגה, שזהו הגם דאצי', השגה כמו"כ, א"ס בבחי' הוא החסד הרי ומ"מ גבו', . א"ס בבחי'

גם משיגים אנו שאין כמו לנו, מושג אינו זה מוגבלת, הבלתי השגה הוא איך והנה, השגה ענין איך לנו נודע שלא כ"ש הרוחניים, בבי"ע שזהו הגם זמן, ובלי מקום בלי

א"ס שבבחי' השגה שהיא יודעים, אנו זאת אבל ידיעא, בבינה ולא שמבין וזהו, באצי' . כו' מוגבלת השגה בחי' היא בג"ע, הנשמות השגת משא"כ, ובל"ג

לנפרד, נראה באדם שהדבור, אלקה אחזה ומבשרי כו', הדבור גילוי מבחי' הוא שכ"ז הוא ולכן, ראשון ראשון ממנו ונפרד יוצא שהדבור נדמה דבר, איזה מדבר דכשהאדם

עולמות שיתהוו בכדי וכמו"כ,. כו' לעצמותו חוץ שיוצא מפני הזולת, אל גילוי מחנה שכינה, מחנות ד' שהן ראשים, לד' והי' יפרד ומשם וכמ"ש נפרדים, ונבראים זהו כו', גבול ובבחי' התחלקות בבחי' שהן ביראה, גבריאל מחנה באהבה, מיכאל . כו' הנפרד לבוש בחי' שהוא דבור, מבחי'

שכל הכחות כל התגלות הוא הדבור ע"י שהרי באדם, גם נפרד אינו הדבור ובאמת, לומר א"א הדבור, ע"י מתגלים הכחות שכל ומאחר ,הדבור ע"י מתגלה שהכל ומדות,

הוא זולתו, את המקרב וכמו, אליו הזולת מתקרב שע"י ובפרט נפרד, הוא שהדבור משתווה הרי הזולת, אל כשמשפיע השכל, בהשפעת וכן אהבה, דברי עמו שמדבר

שהדבור למעלה, וכ"ש במ"א. וכמ"ש כו' נפרד אינו שהדבור הרי, לשכלו הזולת שכל כו'. נפרד אינו

, נפרדים אינם הנבראים וגם הדבור שאין לעצמו, שחוץ דבר לך אין לאמיתו, ובאמת, לעצמותו חוץ שיוצא הוא באדם, שהדבור שכמו, בנ"א כלשון תורה שדברה רק

כמו אינו הדבור, דבחי' דהיחוד, כו' הזולת אל הגילוי הוא למעלה, הדבור כמו"כ כו', במדות כמו אינו מ"מ, מיוחד הוא הדבור שגם היות עם העליונות. בהמדרי' והגבו' הגדולה ה' לך וכמ"ש המדות, ביחוד שמדבר בהפסוק ולכן,. במ"א וכמ"ש

מיוחדת, היא המל' שגם והיינו, בפ"ע לך אומר מל', שגבי הממלכה, ה' לך נא' כו', בבחי' מקור ה"ה דבור, בחי' שהיא מל', בחי' ולכן. כו' דהמדות היחוד כמו אינו ומ"מ

בהם ודברו בס"י, וכמ"ש דבור, בחי' ג"כ הוא באצי' הגילוי וכן, כו' לעולמות

33

בחי' דבור, ה"ז דא"ס, מל' מבחי' הנמשך שהקו כאש, דברי כה הלא וכתי', ברצו"ש וכמ"ש דבור, בחי' שהיא בחי' מל', ג"כ וזהו כו'. בי המיוחד שלי, דבור דברי שנק' רק

ואמירה דבור שבבחי' כו', אלקי' ויאמר כו', העולם נברא בע"מ נעשו, שמים ה' בדבר כו'. ארץ נק' זו ובחי', כו' ונבראים עולמות נתהוו

ונמשך הנקרא הוא דכל, בשמי, הנקרא כל כתי', דהנה. היא בכל ארץ יתרון והנה ב( הוא בינה, ביסוד. שנמשכים בינה שערי נו"ן ע"ש כל שנק' יסוד, בחי' הוא כל, בשמי. המדות, אל מהבינה הנמשכים הן בינה, ושערי, ב"ה א"ס בגדולת והבנה השגה בחי' שנרגש, מבין הלב ובה ליבא, בינה וכמא', הלב אל נמשך יהי' בבינה, שמושג דמה הוא הוי' כי לבבך אל והשבת היום וידעת וכמ"ש, חשיב כלא קמי' שכולא איך בלב,

בעלה, בשערים נודע וכמ"ש, כו' חד כולא אלקים שהוי' איך בלב, שיורגש האלקים, . כו' בליבי' דמשער מאי לפום כחו"ח

בחי' דבר, תוך דבר. מתוך דבר להבין שזהו להבין, בינה בלבנו ותן מבקשים, אנו וע"ז לא ה' דאני סוכ"ע. בחי' דבר, נבין ממכ"ע, בחי' דבר, ומתוך סוכ"ע. ודבר, ממכ"ע, שנבה"ע, קודם הוא אתה הבריאה, לאחר הבריאה קודם בין שינוי שום יש שלא שניתי, אחד, ולכן הוי' הארה, שאינו תופס מקום כלל. שזהו מפני שנבה"ע לאחר הוא ואתה בינה וזהו, ממש כו' העולם, הכל בטל בתכלית, וכלא וארץ וד"ר ז"ר שנתהוו שגם עוה"ז ונק' עדאת"ג, בחי' הוא ודבור עדאת"כ, בחי' הוא ולמעלה, בינה כו'. ליבא

העלם שבבחי' עוה"ב בחי' הוא ובינה גילוי, שבבחי' עוה"ז בחי' הוא דמל' ועוה"ב, בחי' נמשך ארץ, בחי' שהוא עליון, דבור בבחי' דכאשר בכל, ארץ יתרון וזהו. כו'

ארץ כו'. יתרון ה"ז בינה,

מדבר דברי תורה, וגם, שכל דברי מדבר ופעם, חולין שיחת הוא באדם דבורדהנה הוא בחי' מילין דהדיוטא, הדבור למעלה, וכמו"כ. חולין שיחת הוא אבל עצם הדבור

התהוות מקור שהן ע"מ, שזהו והגם. דהדיוטא במילין לאשתעי דמלכא דלאו אורחא כאשר וע"כ, כו'. דהדיוטא מילין ה"ז ב"ה, אוא"ס לגבי הנה, ליש מאין העולמות

בדבור הנעשה היתרון והנה. כו' ארץ יתרון ה"ז מל', בחי' בדבור בינה, מבחי' נמשך כל וכמ"ש אותן, ומגלה המדות כל מקבל הדבור דהנה, הוא בינה, בחי' מהמשכת וכמו, הדבור ע"י מתגלים שבלב, המדות מצפון וכמו כו', הים אל הולכים הנחלים ע"י בהתגלות ובא, בלבו בהעלם עדיין ה"ז האהבה, במדת בלבו מתעורר כאשר הגבו' במדת וכשמתעורר, הלב מן היוצאין בדברים אהבה, דברי שמדבר הדבור, והרכבת במזיגה פרטים, כמה יש הרי ובמדות,. כו' כעס דברי מדבר ורוגז, בכעס

ות"ת בגבו' וכמו"כ, כו' שבחסד ות"ת שבחסד, וגבו' שבחסד, חסד וכמו המדות, . כו' אותם ומגלה המדות כל מקבל והדבור כו'.

34

מדה רק היא מדה כל שהרי, כולם שמחבר מאחר מכולם, גדול שהדבור ובהכרח שבגבו', חסד וכן בעצם, חסד בחי' היא שבחסד, גבו' שגם במ"א, )וכמ"ש פרטיות,

הכל זמ"ז, הפכים שהן וגם המדות, כל מקבל והדבור כו'(, בעצם גבו' בחי' היא, כו' מים שבעה לא ארץ וכתי' מלא, אינו והים כו' הנחלים כל וכמ"ש, בדבור מתקבל

שבדבור, הכלים התרחבות הוא והיתרון. כו' המדות על יתרון בדבור שיש בהכרח הרי הכלים, ריבוי שנעשו שבתיקון, ההתחדשות דזהו כו', גם הפכים הכל, מקבל דמשו"ז סבלה לא מדה שכל א', קו בבחי' המדות כל היו דבתהו,. ההפכים התכללות ומשו"ז

וכמו"כ, כו' קטנים כלים בבחי' שהיו דתהו, הכלים מיעוט מפני שזהו ההפכיות, מדה הוא ובתיקון,. כו' שלו הכלי קטנות מפני הפכי, דבר לסבול יכול שאינו הקטן,

אלץ קען מי הכל, לקבל שיכולים הכלי, רוחב מפני שזהו ההפכים, ויתכללו שיתקבלו כו'. נעמען צו

דעיקר כו', הכלים התרחבות מפני זהו ההפכיים, מדות כל שמתקבלים וכמו"כ בדבור, היא דמח' ופרט, כלל בחי' הן ודבור, דמח' וכידוע, בדבור. הוא הכלים התרחבות

בריבוי בדבור בא אותיות, ובמיעוט זמן במעט חושב שבמח' דמה פרט. ודבור כלל,ועשי' שבמח', ודבור שבמח', מח' שיש ידוע גופא, ובמח'. כו' אותיות ובריבוי זמן

שלו, ובפנימיות בעומק השכל אור דהיינו עיונית, מח' הוא שבמח', דמח' שבמח'. ביותר, האור התגברות הוא השכל, ופנימיות דבעומק כלל. נרגשין אינן האותיות שאז השגה בלבושי השכל את שחושב הוא שבמח', ודבור. כו' נרגשים האותיות שאין עד

ועשי' לעצמו. השכל שחושב כמו זהו אך אותיות, נרגשים שאז ענינים, ובכמה בעשי' הוא יותר, האותיות דריבוי רואין, אנו והרי כו', לדבר איך שחושב שבמח', הוא

לעצמו, השכל כשחושב וגם, ביותר במיעוט הן האותיות עיונית, דבמח'. כו' שבמח' הוא האותיות ריבוי ועיקר כו'. לדבר איך כשחושב רק אותיות, ריבוי שם יש לא

. בדבור

האותיות, מתרבים ממש, דבדבור, לדבר המח' איך שזהו שבדבור, מח' יש בדבור וגם רואין, אנו ולכן. יותר הכלים התרחבות הוא שבדבור הרי, מח' שבדבור לגבי גם

, מבמח' יותר (ענין דעם פון רעכטקייט הענין, )דיא והנחת התיישבות יהי' שבדבור, מצד שזהו בטוב, הענין הנחת נעשה ובדבור כ"כ, לו נוח הענין אין במח' אם שגם

. שבדבור הבינה מהמשכת הוא הכלים והתרחבות, כו' שבדבור הכלים התרחבות בחי' להיות בתיקון, שנתחדש מה ג"כ וזהו, מהמוחין זהו בכלל, הכלים רוחב דהנה עם התחברות להם הי' לא אך, מוחין ג"כ בתהו והי', מדות בחי' עיקרו דתהו,. מוחין בחי' עיקרו ותיקון,. במ"א וכמ"ש כו' בחי' מדות הוא התהו בחי' וכללות, המדות התחברות הוא ומשו"ז, דוקא המוחין ע"פ הן המדות שגם המוחין, ציור והוא מוחין,

דעתוהי סבא, וכמו, כו' הפכים שיקבל הכלים רוחב שנעשה המוחין, מפני ההפכים,

35

שקיט דמשו"ז דוקא, דגדלות מוחין מבחי' שזהו ושכיך, דשקיט טב כחמר סתום . במ"א וכמ"ש כו' ושכיך

שהו"ע, שבבינה אוא"ס ובחי' בינה, מבחי' זהו שבדבור, הכלים התרחבות וכמו"כ הוא צומח והרי ואילנות, עשבים מצמיח שהארץ וכמו. כו' שבבינה עתיק התגלות כמה וצומח. דוקא מהארץ צומח ה"ה ומ"מ, דומם בחי' שהוא מהארץ, למעלה

ומתוקים, מרים ויש ממיתים, ועשבים מחיים עשבים שיש הפכים, עשבים מיני אוא"ס מבחי' שזהו וחיוהי, איהו ד"ה באגה"ק וכ'. הארץ מן צומח והכל

מה הצמיחה, הרי בהארץ. ויכולתו כחו שמראה עולם, זרועות דומתחת הסוכ"ע, בדבור, התרחבות הכלים וכמו"כ. כו' הסוכ"ע אוא"ס מכח מן הארץ, זהו הכל שצומח . כו' שבבינה אוא"ס בינה, ומבחי' מבחי' כל המדות וההפכים זמ"ז, זהו לקבל

שבמל', הכלים בהתרחבות מל', שבבחי' היתרון יתרון ארץ בכל, הוא וזהו רואה, דהלב מלמטלמ"ע, ישברו, אליך כל עיני והוא ע"י. ההמשכה דמבינה למל' ע"י עיניכם מרום שאו וכמ"ש. כו' לאלקות המדות ביטול והוא, כו' מבין הלב שומע, הלב כו', ארץ יתרון להיות ארץ, בבחי' כל,' בחי נמשך שעי"ז כו', אלה ברא מי וראו

כי עי"ז ב"ה, לאוא"ס העליונות דמדות הביטול שע"י והגבו', הגדולה ה' לך וכמ"ש כל וזהו, ומל' בינה בחי' חבור ג"כ שזהו ובארעא, בשמי' דאחיד ובארץ, בשמים כל

נקרא נש"ב, נמשכים שבו יסוד, בחי' הוא וכל, מל', בחי' הוא שמי, בשמי, הנקרא

.כו' ישברו אליך כל שעיני ע"י בשמי,

זו ציון, שדה,, ה' מלך כמד"א הקב"ה, זה מלך, במד"ר, וארז"ל נעבד, לשדה מלךג( פי' ולשמרה. ובזהר כאן לעבדה בג"ע וינחהו כמד"א נעבד,, תחרש שדה כמד"א ציון

לא מפרש כד איהו נעבד. דהזהר שדה להאי אתחבר עילאה נעבד, מלך לשדה מלך מפרש ובזהר מלך. על קאי נעבד, דמ"ש לשדה, נעבד דהמלך מקרא, של כפשוטו. השדה על קאי נעבד, נעבד, דמ"ש, נעבד איהו כד שדה להאי אתחבר עילאה דמלך מבינה ההמשכה שזהו היא, בכל ארץ ויתרון א' שכבר אחרי עילאה, מלך מה"ע וצ"ל . כו' אתחבר עילאה מלך עוד מהו למל',

כל חלקי הארץ, ושדה, היינו סתם, ארץ הוא ארץ, ושדה. ארץ דיש הוא, הענין אך רק ואילנות, עשבים צמיחת יש ג"כ לזריעה. ובארץ הראוי שבארץ, המובחר חלק הוא

משובחת היא זריעה, שע"י שהצמיחה זריעה, שע"י הוא ושדה, מעצמו. שצומח שזהו מדרי' הוא שדה במל', רק שניהם ושדה, וארץ ך. סי' באגה"ק וכמ"ש יותר, הרבה פנימיות בחי' ושדה המל', חיצוניות בחי' הוא ארץ ובד"כ, מל'. בבחי' יותר עליונה בענין וכידוע, המל' פנימיות בחי' שזהו ציון, זו שדה שאו' מהמדרש מובן וכן. המל' בחי' וציון המל', חיצוניות בחי' הוא דירושלים, כבודך משכן וציון עירך ירושלים על

36

, ולשמרה לעבדה וכמ"ש המצות, זריעת הוא השדה ועבודת. המל' פנימיות עילאה מלך בחי' ממשיכים שעי"ז ל"ת, שס"ה ולשמרה מ"ע, רמ"ח לעבדה

הוא בכל, ארץ דיתרון נת"ל, דהנה. היא בכל ארץ ויתרון מבחי' שלמעלה מעין הקב"ה הטעימן ג' וכמארז"ל עוה"ב, בחי' עדאת"כ, בינה, מבחי' ההמשכה ל' הוא כל, נק' שעוה"ב והטעם. עוה"ב הוא כל, הרי, כל מכל בכל בהם שנא' עוה"ב,ובעוה"ב לא כל, בחי' שחסר כל, בחסר נא' דפעם. בה כל תחסר דלא משום כלליות,

. בה כל תחסר דלא כלל, חסרון יהי'

חיי מכל בעוה"ז ומע"ט אמרז"ל יפה שעה אחת בתשובה בעבודה דמצות, אמנם ש"א יפה ומש"א. עוה"ב חיי שהוא כל, מבחי' יפה הוא בעוה"ז המצות דקיום עוה"ב,

. שבעוה"ב האלקות גילוי מצד שזהו, אמת ג"ז עוה"ז, חיי מכל בעוה"ב רוח קורת של תר"ך הן דרבנן וז"מ דאורייתא מצות דתרי"ג יותר, יפה בעוה"ז מצות ומ"מ,ובה' עוה"ב, נברא ביו"ד עולמים, צור ה' בי"ה כי דהנה כתר. בחי' אור, עמודי, כנ"ל הוי' דש' אחרונה ה' דבור, בחי' הוא עוה"ז, נברא דבה' עוה"ז. נברא

בחי' הוא יו"ד והרי, חכ' בחי' עוה"ב, נברא דביו"ד הוי'. דש' ראשונה ה' הוא ועוה"ב הוא אנת כי מציאה, בבחי' מהכתר נמצאה שהחכ' תמצא, מאין והחכ'' וכתי, צמצום

ולא חד אבל, ע"ס שכוללת יו"ד בחי' היא חכ', ע"ס בחשבון שאינו בחושבן, ולא חד אלף כמו הוא אלף, לגבי דא' ערך, הו"ע חשבון. הע"ס בחשבון שאינו הוא בחושבן,

עד בערך, מובדל ערוך, דבחי' הכתר שבאין הוא בחושבן, לא אבל. אלפים אלפי לגבי מאין יש והוא בבחי', בא נודע מאיןמציאה, שלא בבחי' הוא מהכתר דחכ' שהתהוות

. כו'

הכתר בחי' גילוי אור, עמודי תר"ך הן וזמד"ר, דאורייתא מצות תרי"ג המצות, וע"י היא, בכל ארץ דויתרון דההמשכה. כו' חדש אור גילוי נמשך המצות שע"י והיינו, כו' חידוש רק שזהו עצמה, בכח הארץ צמיחת וזהו, הישנות חידוש כ"א חדש, אור זה אין

העולמות, אל השייך האור מבחי' זהו הנה, סוכ"ע מבחי' שזהו ונת"ל. כו' הישנות הקו, שלפני הגדול עיגול מבחי' הוא ההמשכה ושרש, כו' בעולם חדש אור זה שאין

הי' שבתחלה, שנתעלם האוא"ס שזהו הקו, שלפני מעה"ג הן העיגולים שכל וכידוע מהעלם רק הוא זו דהמשכה, ונתעלם שנסתלק הוא הצמצום וע"י החלל, במקום מאירבבחי' שהוא החלל, במקום בגילוי' הי שכבר דמאחר, חדש אור גילוי לא הגילוי, אל

חדש אור זה אין ונמשך, חוזר כאשר גם ע"כ אח״כ, ונתעלם העולמות, אל שייכות כו'.

וזהו. כו' תאיר ציון על חדש אור וכמ"ש חדש, אור שנמשך הוא המצות, ע"י אבל. מלמעלמ"ט ותורה מלמטלמ"ע, היא דתפלה, ותורה תפלה שבין ההפרש כללות רק זהו אך, חדש רצון שנמשך רצון, יהי והו"ע המשכה, יש בתפלה שגם

37

זה אין הרי החולה, לרפאות וכמו, כו' בחכ' המלובש הרצון לגבי התחדשות שיהי' הוא והרפואה החיות, המשכת בו הי' שנחלה, קודם שגם, ממש תהתחדשוכו', ממש התחדשות זה אין הרי, בריא בהיותו קודם, שהי' כמו החיות המשכת בגוף,מלובש שכבר והחיות מהאור הוא החיות דהמשכת, באכילה כמו זה אין )ומ"מ

וכמ"ש כו', ממש התלבשות מבחי' שלמעלה הנפש מאור חיות שנמשך והרפואה ממש התחדשות זה אין אבל, סוכ"ע מבחי' שההמשכה הוא למעלה והדוגמא. במ"א ובטובו וכמש"א כו', הישנות חידש כ"א או"ח, זה שאין השנים, לברך וכמו"כ כו'(,

הרי, אחרת בשנה משא"כ בפירותי', ברכה שיש שנה יש כי, מע"ב תמיד בכי"ו מחדש כשתי שתהי' חטה עתידה כתובות, בסוף' ובגמ. הישנות לחדש רק הוא הברכה גם

תוס' ע"י רק התחדשות, זה אין מ"מ, מאד מרובה ברכה שזהו הגדול, שור של כליות ההשפעה גם אזי אור, וריבוי תוס' בבחי' הוא בבחי' מל' ההמשכה דכאשר, במל' אור

עוני, ולחם פנג לחם שיש לחמו, שמנה מאשר וכמ"ש, כו' בריבוי הוא למטה היא ההשפעה וכאשר, עוני לחם מבחי' שנמשך זהו בצמצום, שהיא דהשפעה . כו' לחמו שמנה ז"ע השפע, בריבוי

וארץ ז"ר דהיינו, אחד ה' דק"ש היחוד בהקדמת והוא התפלה, ע"י שנמשך הוא וכ"ז ליבא, בינה בחי' ישברו, אליך כל עיני שהו"ע בתכלית, ומיוחדים בטלים העולם וד"ר הרצון בחי' נמשך דתפלה, האמצעית ברכות בי"ב ועי"ז, כנ"ל כו' מבין הלב ובה

הוא מלמעלמ"ט, המשכה שהיא התורה, ע"י כו'. אבל בכל ארץ ויתרון שז"ע כנ"ל, להיות צריכים שד"ת, כחדשים בעיניך יהיו יום בכל וכמא' ממש, או"ח גילוי שנמשך כאשר כי מ"ש וע"ד. כו' חדש אור בחי' גלוי הוא דתורה וההמשכה, כחדשים בכי"ו

גרעינין, מאה יהיו אחד שמגרעין ברכה, דתוס', כו' החדשה והארץ החדשים השמים גילוי שיהי' הוא החדשים, שמים וארץ אבל דעכשיו, משמים וארץ גם להיות יכול זה

, כו' יראו בעין עין כי כו' בשר כל וראו ה' כבוד ונגלה וכמ"ש למטה, ממש אלקות .כו' א"ס עצמות מבחי' או"ח גילוי שנמשך המצות, שע"י ההמשכה וזהו

ובזהר. כו' הכתר פנימיות בחי' דהיינו שדה, להאי דאתחבר עילאה מלך בחי' וזהו פנימיות מבחי' ממשיך דת"ת ת"ת, בחי' הוא וקוב"ה, קוב"ה דא עילאה, מלך אי',

דיסוד, דההמשכה, ת"ת מבחי' או יסוד מבחי' היא ההמשכה אם ההפרש הכתר. וזהו ומלך. כו' הכתר מבחי' פנימיות זהו מת"ת, וההמשכה, בינה מבחי' הוא

וכמו עבודה. שנק' המצות, בעבודת נעבד איהו כד שדה, בהאי אתחבר עילאה צ"ל במצות, וכמו"כ כו', וזריעה חרישה שצ"ל ויגיעה, בטורח שזהו השדה, עבודת כו' לזריעה ראוי שיהי' דנה"ב והגסות החומריות לרפות ארעא, דמרפא חרישה, בטורח צ"ל שג"ז לצדיק, זרוע אור הזריעה, צ"ל ואח"כ האזינו. בד"ה וכמ"ש, כל מרוב לבב ובטוב בשמחה אלקיך ה' את עבדת לא אשר תחת וכמ"ש ויגיעה,

38

שיש מרוב, ואו'. כו' ומל' בינה בחי' וגעה"ת, געה"ע המחבר העמוד הוא כל, אין עד מדרי' יש הנה וגעה"ת, געה"ע מדרי' ב' רק נז' דבספרים הגם כל. מדרי' ריבוי

כו'. חיל אל מחיל ילכו שנא' כו', מנוחה להם אין צדיקים וכמא' שיעור,

ובטוב צ"ל השמחה, שיהי' ובכדי. כו' כנ"ל המדרי' מכל יותר טוב בשמחה, ועבודה וזהו. בו וישמח יתענג בזה, רוצה דכאשר ברצון, תלוי דתענוג, רעו"ד שהו"ע לבב,

עבודת וז"ע. כו' המצות בקיום השמחה יהי' רעו"ד, שע"י לבב, ובטוב בשמחה כו', ש"מ שמחה שיהי' וזריעה, חרישה המצות, בקיום ויגיעה עבודה שצ"ל השדה,

וכמ"ש כו'. בכל ארץ ויתרון מבחי' שלמעלה שדה, בהאי אתחבר עילאה מלך ואזי למעלה הוא ומלך עוה"ב, בחי' הוא דעולם אמ"ה, בא"י הברכה, בפי' בסדה"י

.כנ"ל כו' עילאה מלך בחי' והיינו מעוה"ב,

דקדושה, בחי' מל' הוא מלך,. לגריעותא נעבד, לשדה מלך עוד פי' בזהר שם והנה ד( בחי' דקדושה, שדה שיש דכמו שדה. ואית שדה דאית, דלעו"ז שדה נעבד, לשדה בשדה ובשר וכמ"ש טריפה, שדה והוא דלעו"ז, שדה יש כמו"כ, ה' ברכו אשר שדה

בשדה ובשר מאי בשדה, טרפה ובשר הול"ל דלכאו', דטריפות. לאו שזהו טרפה, מלכותך כבוד כתי' דהנה הוא, והענין טרפה. שדה הוא שהשדה הכוונה אלא טרפה, התהוות שיהי' דבכדי מל', בבחי' וצמצומים גבורות כמה שיש ידברו, וגבורתך יאמרו

הכוונה תכלית אך. כו' צמצום אחר צמצום צמצומים, כמה ע"י הוא יש, מציאות שעי"ז בגשמיות, נתלבשו שהמצות וזהו, לאין היש ביטול שיהי' הוא היש, בהתהוות

ניתן לא השמים, על הודך תנה אשר תורה, שבקשו מלאכים ולכן. היש ביטול הוא , כו' בגשמיות צ"ל שהמצות מפני להם,

בחי' הוא שלכן אלקות, הארת מ"מ ויש אמיתי, צמצום אינו שהצמצום מפני הוא וכ"ז והן לגמרי, ומסתירים שמעלימים גמור, צמצום הוא בסט"א, אך. כו' היש ביטול עשיתני ואני יאורי לי שא', פרעה וכמו, כלל ביטול בחי' בהם יש שלא גמור, יש בבחי'

בבחי' ובפרט הביטול,' בחי בה יש מל', בחי' דקדושה, דשדה. טרפה שדה וז"ע, כו' גשמיים, בענינים ותורה מעשיות המצות כמו והוא, כנ"ל הפנימיות בחי' שהוא שדה,

הוא דלעו"ז, שדה אבל כו', הביטול בחי' הוא שבכ"ז, שמהגבה שבאו כמו ונשמות דכאשר, ר"ל איסור ותאוות היתר בתאות גשמיים תענוגים והו"ע גמור, ישות בבחי' כו', ארץ רגזה שלש תחת וכמ"ש, השכינה גלות גורם ה"ה ח"ו, אחריהם נמשך האדם

. גבירתה תירש כי ושפחה

על נחש בא וזהו. טרפה לשדה ח"ו, נעבד דקדושה' מל דבחי' נעבד, לשדה מלך וזהו שרגלי' יורדות והוא, כו' יחוה ללילה לילה בחי' היא חוה, זוהמא. בה והטיל חוה

הוא ממצרים אברם ויעל וכמ"ש עה"ד, חטא תקנה שרה הקלי'. אמנם בהיכלות

39

, שרה חיי ויהיו בד"ה )עמ"ש וסלקית, דנחתית עלה, ג"כ שאשתו דהעיקר ואשתו, מל' בחי' שררה, ל' הוא שרה שרה, חיי וז"ע. כו' עילאין לחיין זכתה ועי"ז עטר"ת(, רק שנין, לי' הוי לא מל', לבחי' מרכבה שהי' ודוד,, כלום מגרמא לה דלית דאצי',

עילאין, לחיין זכתה עה"ד, חטא שתקנה ע"י שרה, אמנם. שנה ע' לו נתן שאדה"ר גילוי והיינו, המצות שע"י ההמשכה שזהו בהם, וחי האדם אותם יעשה אשר וכמ"ש . כו' שדה להאי דאתחבר עילאה מלך בחי'

. חו"ב בחי' ועשרים כתר, בחי' ממאה דאתכליל אתר שנה, ועשרים שנה מאה וזה"ע עשר לון וקרינן תיקונין עשר דאפיקת הוא אנת כו', בחושבן ולא חד הוא אנת דהנה בחי' הוא שכתר ולהיות. הע"ס בחשבון שאינו כתר, בחי' הוא חד, הוא אנת. כו' ספירן השלימות, בתכלית הן גופא, שבכתר הע"ס ע"כ הנאצלים, אל המאציל בין ממוצע

הע"ס, הן תיקונין, עשר דאפיקת הוא אנת. כו' שנה מאה וזהו מיו"ד, יו"ד שכלולים ל' ספיר, אבן מל' ספירן, עשר לון וקרינן, כו' מחכ' הוא השתלשלותם שראשית הן הע"ס, אבל, אוא"ס על מעלימים דנבראים, אוא"ס. על מעלימים שאינם בהירות,. כו' אוא"ס מגלים אדרבא, אוא"ס, על מעלימים שאינם ובהירות, ספירות בבחי' וזהו מיו"ד, שכלולים שלימות, ספי' הן ההשתל', ע"כ ראשית הן שחו"ב ולהיות דובטובו מל', בבחי' ההמשכה הוא שע"י מדות, ז' הן שנים, ושבע. כו' שנה עשרים בבינה עשית, בחכ' כולם ברא, בחוכמתא ברא, דבראשית בראשית, מעשה כו' מחדש

שנים, שבע וז"ע למל'. חו"ב מבחי' ההמשכה מל', והיינו מבחי' היא וההתהוות, כו' . כו' למל' מחו"ב נמשך המדות, שע"י

ומאה. כנ"ל למל' מבינה ההמשכה שזהו היא, בכל ארץ ויתרון הו"ע זו, והמשכה הכתר, פנימיות בחי' להאי שדה, דאתחבר עילאה מלך, נעבד לשדה מלך הו"ע שנה, שנה מאה על ביאור שהוא בכל, ארץ ויתרון פסוק שמקדים וזהו. כו' בחושבן ולא חד

שנה ומאה, היא בכל ארץ יתרון מבחי' זהו שנים, ושבע שנה דעשרים כו', ועשרים עה"ד, חטא תיקון ע"י שרה, שהמשיכה עילאה מלך בחי' נעבד, לשדה מלך הו"ע מל'. בבחי' ההמשכה הוא וכ"ז כו', השדה עבודת שזהו

בראתיו ולכבודי בשמי הנקרא דכל בבי"ע, ההמשכה דהיינו, שרה חיי שני אח"כ ואו' שרה, חיי שני ועז"א, בבי"ע ההמשכה שיהי' היא הכוונה דתכלית, עשיתיו אף יצרתיו

דכאשר והוא יהי' ההמשכה גם בבי"ע כו'. מל', בבחי' שנמשך ההמשכה שזוקיום ע"י היא ג"כ האור בבי"ע, ובפרט שההמשכה נמשך במל', אור תוס' ממשיכים

מאה לברך אדם חייב וזהו. כו' למטה גם והגילוי האור נמשך ע"כ למטה, המצות שיהי' היא, והברכה, כנ"ל במל' האור המשכת הוא המצות, דע"י כו', יום בכל ברכות

בחי' היא דשרה, כו' ועשרים שנה מאה שרה חיי ויהיו וזהו. כו' למטה ההמשכה ההמשכה הא', אופנים, ב' בזה ויש במל'. אור תוס' להמשיך וצריכים מל',

40

רק אור, תוס' ג"כ שזהו האוא"ס, חיצוניות מבחי' הוא ובד"כ, בינה מבחי' האדם עבודת ע"י שנמשך והוא כו', בבחי' תוס' ברכה הישנות לחדש שהואהכתר, פנימיות מבחי' והב', ההמשכה. כו' היא בכל עצמו כו', והו"ע ויתרון ארץ בכח

והו"ע כו', המצות ע"י שנמשך אור חדש, בחי' שהיא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס, שנים, ושבע שנה עשרים וזהו. כו' שדה להאי אתחבר עילאה דמלך נעבד, לשדה מלך שזכתה שרה, חיי והו"ע כו', נעבד לשדה מלך בחי' שנה, ומאה בכל, ארץ ויתרון שז"ע בשמי הנקרא כל הו"ע שרה, חיי ושני. מל' בבחי' ההמשכה וזהו כו', עילאין לחיין

.כו' בבי"ע בגילוי שבבחי' מל', יומשך ההמשכה שאותה כו', בראתיו ולכבודי

41

ביאורי הזהר על פרשת חיי שרה

ןאהמהמקובל הרב רבי לוי יצחק שניאורס

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

ונשמתין רוחין נפקין מתמן דהא ודאי, היא בכל ארץ 5דף קבכ, א. ויתרון כד נעבד לשדה, קב"ה דא מלך מאן נעבד, הדלש מלך, לעלמא ותועלתא

, נעבד איהו כד לשדה דאתחבר עלאה מלך דא ומלך יאות, כדקא אתתקן איהו וכו'. ה' ברכו אשר שדה דא שדה, מאן

תמיד מאיר יסוד כי כל, הנק' יסוד בחי' בה כשמאיר בכל, הוא מל', ויתרונה היא ארץ רוחין, נפקין מתמן דהא. קרוב שכן טוב כמ"ש, תמיד אלי' הקרוב השכן הוא כי, במל' בשר כל ורוח )וכמאמר נשמת כל חי' כו' שבבריאה, ונשמתין שביצירה הרוחות הוא בשר הוא ויסוד, חי אבר הוא יסוד כי, יסוד הוא בשר, כל וכן, יסוד הוא חי, כל, כו'

כמ"ש מבינה ששרשה )אם והנשמה, ע"ש ג' מע' בשר במאו"א ועיין, עצם בו שאין ומכ"ש ביסוד(, שהוא שדי, שם כתיב הרי כי, היסוד ע"י יוצאת אך, תבינם שדי ונשמת יוצר עדמ"ש הוא, שבבריאה לנשמתין שביצירה רוחין והקדים. מיסוד יוצאים הרוח, לבחי' שייכים רוחין גם. בורא יוצר, ואח"כ מתחלה כתיב, חשך ובורא אור כי קחשיב, לא ונפשין. ידו על מבינה שנמשך מצד הוא נשמתין, משא"כ מצ"ע, יסוד . יסוד כל בחי' מצד לא, עצמה מצד למל' שייך נפש

עושה, שלום עושה, חשך ובורא אור יוצר אחר וכמ"ש, בעשי' הוא לעלמא, ותועלתא כמ"ש מלאכים, הוא רוחין גם. היסוד מדת שהוא שלום, וכתיב, עשי' בחי' שזה דוקא, הדברים שארי הוא ותועלתא, ישראל נשמות הוא ונשמתין, רוחות מלאכיו עושה

בתניא ועיין, בבריאה ונשמות ביצירה, הם בכלל מלאכים כי א', )והכל שבעולם, שכל, נשמה רוח תועלת ר"ת תר"ן, אותיות והוא, ויתרו"ן במלת זה כל ונרמז פל"ט(.

וי"ו, הג' אותיות שארי מספר הוא, במל' המאיר שביסוד אותיות הכ"ב ע"י נברא זה

נדפס בספר לקוטי לוי יצחק על זוהר בראשית ע' עח. 5

42

הוא בחי' זו ישנו תמיד במל' הנק' ארץ, כי היסוד והנה פ"ג(. הירח שער בע"ח )ועיין הרוחא בה יש הנה בגינתא, בזמן הגלות, שגננא לא עאל אפילו )כי אלי', קרוב שכן

יוסף, דא ולקרוב בענין ע"א ד"ו לעיל ועיין הספיחים, ענין הוא שמזה בגווה, דשביק לשון בי', הוא בפסוק, היא, דתיבת שהכתיב מה והיינו, ממנה זז שאינו שם( ובמק"מ הם יען יסוד, כל על שקאי זכר, לשון הוא, הוא והקרי הארץ, על קאיש נקבה,

. להפרידם שאין זב"ז, מחוברים

מלך הנקרא דת"ת, היחוד והוא גבוה, בחי' יותר הוא, נעבד לשדה מלך כתיב אח"כ האיש אין כי כמ"ש המל', מן מרוחק הוא שבזמה"ג, רחוק אח הוא שבלא"ה, עלאה נקראת להיות צריכה' המל ואז, במל' הוא גם שיתייחד, למרחוק בדרך הלך בביתו, ארץ מספר על ח"י מספר נתוסף שבשדה,, מבחי' ארץ גבוה יותר בחי' שהוא שדה, ועוד דיסוד(, בכל, ארץ היתרון )שזהו ח"י, הנקרא יסוד בה בחי' שמאיר אחר והוא . השדה על קאי לנעבד ודורש, נעבד שזהו, יאות כדקא אתתקן שהשדה זאת,

וכן, נעבד הוא שהמלך, מלך על קאי נעבד פשוטו, שתיבת מידי יוצא מקרא אין אמנם, ג"כ המלך על קאי שהנעבד שמפרש אלא, פשוטו מידי מוציאו אין כאן הזהר מה והיינו השדה. על והן המלך על הן שניהם, על קאי שנעבד שמפרש והיינו אתתקן שהמלך המלך, על קאי זה, יאות מתחלה, כד איהו אתתקן כדקא שאמר ו"ק, ו' רק בעל הוא שרשו מצד ז"א כי הוא, כדקא יאות יאות. וענין תיקון ז"א כדקא

מוחין, בחי' ב' יש גופא ובמוחין. מוחין לו שיהי' הוא ואתתקן,, דתהו דז"א נקודות ואז, דגדלות במוחין גם הוא יאות, כדקא תיבות שהוסיף זהו, דגדלות ומוחין דיניקה

שע"י, דז"א השינה ע"י נעשה זה וענין. דגדלות מוחין לו כשיש עלאה, מלך הוא לז"א והמוחין. כו' אחזה ומבשרי משנתו, כשנתעורר שלו, המוחין מתחדשים השינה, . במכוון כונ"ן גי' נעב"ד, זהו בתבונה, שמים כונן כמ"ש מבינה, נמשכים

אחד בזמן והוא, השדה על גם קאי שנעבד מפרש כאן, נעבד איהו כד לשדה דמתחבר מוחין לו נמשכים השינה שע"י בהשינה, הוא נעבד, המלך שאימתי, נעבד שהמלך, דז"א ודורמיטא השינה על שקאי משה, ר"ת העובד, שנת מתוקה וכמ"ש, דגדלות

פעמים הוי' גי' מתו"ק, שזהו, או"א ליחוד מ"ן מעלה אז הוא כי שנתו, שמתוקה עי"ז דגדלות, חדשים מוחין לו ונמשכים, באו"א הוא אהי' שהוי' אהי',

לעשיר והשבע אח"כ, מ"ש והוא, השינה מן התעוררות שהוא שופר, בתקיעת דבינה, השופר דקול הבלים השבע הוא לעשיר השבע, לישון לו מניח איננו נמשכים הנה, ס"ג ז"פ גי' שאמת,, ואמת השביעי מתיקון נמשכים הבלים )שהז'

סר כי בפסוק שמות פ' להאריז"ל בל"ת ועיין, הבל ז"פ שהם דס"ג, הז' מלואים רק זה לישון, קאי לו מניח איננו זהו משנתו, ז"א ומתעורר, בבינה הוא שעשרות לראות(

בס"ד. מזה במ"א וכמ"ש, העובד על

43

שנמשכים, מבינה המל' בנין דהיינו, השדה נעבדה דהתרדמה, גופא הזה בזמן אז הנה שלמעלה נערה, ונעשית, פ"ג הירח שער בע"ח כמ"ש עצמה, מבינה הגבורות לה

לשדה מלך שם, בקהלת שפרש"י מה )והיינו כמש"ש, ציון ונעשית בחי' מקטנה, מבינה המ"ן כלי לה ונמשך דוקא(, לציון, כו' לציון נעשה פועל נעבד,

נעבד איהו דכד, כו' שדה מאן זהו. ע"ש פ"ז המוחין הארת ובשער כמש"ש, ואתתקן. נעבד שהשדה דהיינו השדה, קאי על ואתתקן,

שלא לי', דאצטריך מה בכל תיבות, בהשדה הוסיף, יאות כדקא לי' דאצטריך מה בכל כלי א', מ"ן, בחי' ב' שהוא, שבה המ"ן והיינו, דמל' רחמה בנין הוא בהמלך, זה אמר, העם נדיבי כרוה בחי' הנ"ל, פ"ז המוחין הארת בשער האמור, מבינה המ"ן

לה שהיו דנגה מהמלכים המ"ן ב',, ציון בענין הנ"ל פ"ג הירח בשער והאמור, נעבד זהו, עשי' בחי' הוא הזה והמ"ן, עדיין נבררו לא שלה המ"ן )כי בקליפות,

ובלי, הנקודות שער ע"ח עיין בד"ה אחרון בקונטרס בתניא ועיין עשי', דהיינו להשפיע ולא מאמו לינק רוצה כי עמה, להתייחד רוצה אינו הזה, מ"ן העלאת על שקאי מ"ן, )ובנעבד בחי' ב', לי' דאצטריך מה בכל זהו, שם( בקו"א כמ"ש למטה,, דהרוחא והמ"ן וכמובן(, זה שייך לא ז"א במלך כי, דאצטריך מה בכל אמר לא המלך,

, מ"ן בחי' ג' יש )כי בס"ה וכנ"ל,, היא בכל ארץ ויתרון בבחי', מקודם בה יש כבר הרי ב' המעלה שהוא דהרוחא, ומ"ן, דנגה מהמלכים דמל' ב"ן, שבמל' דבינה המ"ן כלי

מ"ב פ"ו זו"ן זיווג מס' ובמ"ח א', דרוש ומ"ד מ"ן שער בע"ח כמ"ש, הללו בחי' מ"ן ע"ש(.

בשער ועיין, שבמל' בוגרת, נערה קטנה בחי', הג' הוא, דאצטריך מה בכל יל"פ גם יל"פ גם. כמש"ש חב"ד, ולנגד חג"ת, ולנגד נה"י, לנגד קומתה והוא שם, פ"ג הירח הירח מיעוט בשער המבואר שבמל' בחי' הז' כל הוא לי', דאצטריך מה בכל, עלאה מלך כדין. ע"ש רחל גדלות ומס' רחל קטנות מס' ובמ"ח כמדומה, פ"א הפסוק, כלשון ליה, ולא, עמי' שנקט בלישנא ודוק. זו"ן יחוד שיש עמי', אתחבר ז"א,

עם חתן משמח ע"ד, גבוה בחי' יותר עוד זהו י"ל, שדה עם ולא בל', לשדה שכתוב שלמעלה בס"ג שעולה ממ"ה, למעלה ב"ן, מהחתן גבוה נעשית שהכלה, הכלה והוא, בעלה עטרת היא שהמל' בחי' והוא, ע"ש דויגש בהביאור בתו"א ועיין, ממ"ה כי, להמלך השדה ולא להשדה, נעבד שהמלך, כפשוטו נעבד יתפרש ואז. לה טפל בעלה עטרת היתה שרה כי, הכא הזאת דהדרשה השייכות וזהו. בעלה עטרת היא

מה בכל יל"פ גם. ע"ש ע"ז ר"פ לך במד"ר כמ"ש בה, נתעשר שהוא אברהם, שאמר כמו, דז"ת שנים' ובז דחו"ב, שנה ובעשרים דכתר, שנה במאה הוא, דאצטריך

עמי', עמי' אתחבר עלאה מלך וכדין מל'. שרה, חיי יהיו אלו שמכל, ע"א דקכ"ג לקמן .וכמובן, עט"ב א"ח כמו, ממנו למעלה שהכלה הכלה, עם חתן משמח כמו דוקא,

44

לשדה, תתהלל ה' היא יראת אשה כד"א ה', אשה יראת דא מלך, שם. ד"א, שדה ואית שדה בגין דאית, זרה מאשה לשמרך כד"א זרה, אשה דא נעבד, ה', ברכו אשר שדה כריח כד"א בי' שריין, וקדושין ברכאן שדה דכל אית וכו'. ומסאבי חירוב שדה דכל ואית

, נסוכה מקדם מראש כמא' וכתר, מחכ' ששרשה, דקדושה מל' הוא דקדושה שדה שהוא ברוך, ממכ"ע, בחי' חכ', הוא ברכאן, וזהו. מכתר הוא מקדם מחכ', הוא מראש

דמל', בשדה שורה וכ"ז סוכ"ע. כתר, בחי' הוא קדוש,, וקדושין. בפנימיות המשכה קמפלגי בד"ה בלקו"ת , עיין 'דמל בימלוך וברוך קדוש מבחי' שנמשך מה הוא

המצות, מעשה בחי' הוא והצמיחה, הזריעה הוא שבה והשדה,. ע"ש דרקיע במתיבתא ב' בהם שיש המצות, ברכת הוא וקדושין, ברכאן בה ושורה, דתהו הניצוצין בירורבברכת המצות, ברוך אתה כו' אשר קדשנו כו', שאומרים כמו וקדושה, ברכה בחי', משה ויכתוב כו' בנ"י מסעי אלה בד"ה תו"בלק ועיין שיש כאן ברכה וקדושה.הרי . ע"ש ובהביאור כו' למסעיהם מוצאיהם את

י"ל,, ברכו, ברכה רק כתיב בפסוק כי אם, ברכו אשר שדה כריח מפסוק ראי' והביא ענין לבאר בד"ה בלקו"ת כמ"ש מקיף, בחי' הוא ריח, כריח בתיבת נרמז קדושה

הה"ג את ממתיקין והברכה והקדושה, מקיף בחי' שהוא קדושה והיינו, ע"ש המסעות, שריין בי' וקרבין וקטולין ושיצאה ומסאבי חירוב כל דקליפה, דמל' ושדה. שבמל' זו שדה, פירוש כי. דלעו"ז שדה בחי', שבמל' הקשות הה"ג לנגד דברים, ה' קחשיב

דהיינו שוד, מיני ה' הוא ה', שד ושדה,, וחורבן הריסה שהוא ושבר, שוד מלשון הוא, אמי שדי, ורחם שדיים מלשון הוא דקדושה, ושדה. וקרבין כו' עד חירוב החלב הוא ה', ה' שד וזהו, שבהם בהחלב הולד את מחיים אדרבא, שהם

כמו הוא קדושין,, השמאלי שבדד החלב בחי' כמו הוא ברכאן, וי"ל שבהשד. ע"ש. החלב מס' במ"ח עיין ביניהם, וההפרש. הימני שבדד החלב

מיסוד הוא ברכאן, בה, ששורין וקדושין והברכאן, מל' הוא דקדושה השדה עויל"פ שהם הראשים דחדש ויעקב, יוסף, למל' הנמשכים מת"ת, הוא וקדושין,, ברוך שנק' הנק' ז"א מיסוד ברכו', הוי אשר ברכו וזהו. ע"ש דרמ"ח פ' פנחס בזהר שמ"כ דמל', דז"א. ת"ת הוי' ברוך,

45

הרמ"ממכ"ק אדמו"ר מאמר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

ו"תשט'ה כסלו ח"מבהחיי שרה בס"ד ש"פ

עילאה מלך דא', כו נעבד לשדה מלך היא, בכל ארץ ויתרון, ואמר יוסי' ר 6פתח. עילאין לחיין זכתה ששרה שרה, חיי שני בענין בזוהר ומסיים', כו לשדה דאתחבר

מלך היא בכל ארץ ויתרון ש"מ להבין צריך וגם. לזה זה הענינים שייכות להבין וצריך גם צריך' שהי או, נפשך דממה, שדה בענין ומסיים ארץ בענין שמתחיל, נעבד לשדה

ומסיים בארץ שמתחיל הענין ומהו, בארץ לסיים גם צריך' שהי או, בשדה להתחיל

.בשדה

המלכות דספירת, המלכות ספירת שהוא ושדה, ארץ ענין תחילה בהקדים ויובן( ב הוא העפר יסוד הנה עפר, רוח מים אש היסודות' שבד כידוע, העפר יסוד כנגד היא', הוי שם אותיות' מהד ומשתלשלים כנגד הם היסודות' ד שהרי, המלכות ספירת כנגד וזהו, כידוע המלכות ספירת שענינה', הוי דשם אחרונה' ה אות כנגד הוא העפר ויסוד

' בחי הוא שמלכות ידוע, והנה. המלכות בספירת הוא, העפר יסוד שזהו, דארץ שהענין מלך דבר באשר ש"כמ, הדיבור י"ע הוא למטה באדם המלוכה שענין דכשם, דיבור

.הדיבור ע"הו המלכות שספירת, הכסא שעל העליון באדם גם הוא כ"כמו, שלטון

בין ההפרש שזהו, דוקא לזולתו הגילוי הוא למטה, באדם הדיבור, דהנה, בזה והענין, לעצמו שהוא השכל, כח מבעי לא, לעצמו הם הכחות דכל, להדיבור הכחות כל

, לזולת צריך שהוא במדות גם אלא, כלל לזולת צריך ואינו לעצמו להשכיל שיכול, לזולת צריך שהוא הגבורה במדת כ"וכמו, להתחסד מי על שצריך לזולת, בחסד וכמו

בתנועת עומד עצמו שהאדם, בחסד וכמו, שלו ההרגש הם עצמם המדות הרי, מ"מ הפועל' שיהי שבכדי אלא, הגבורה במדת נמצא שהוא הגבורה במדת כ"וכמו, האהבה

עם החיבור שנעשה בהמדה, נוסף דבר שזהו, דוקא הזולת י"ע זה הרי המדה, של הנה ובמדות,, כלל לזולת צריך אינו שבשכל, למדות. שכל בין ההפרש וזהו. הזולת המדה אבל, הזולת עם החיבור שהוא בהמדה, נוסף דבר יש המדה, וגילוי פועל בשביל

מוגה( נדפס בספר המאמרים תשט"ו ע' כח. בלתי )הנחה המאמר 6

46

והוא, בלבד לבוש הוא הדיבור, כ"משא. עצמו האדם של הרגש היא הרי עצמה, ללבוש הדיבור לבוש דומה אינו הלבושים, בענין שגם והיינו. הזולת בשביל

, לזולתו ולא לעצמו היא הרי, מ"מ, בלבד לבוש כ"ג שהיא אף דהמחשבה,, המחשבה ענינה שהמחשבה לפי והיינו, מזה כלל ידע לא זולתו הנה זמן, משך יחשוב כאשר דגם שהרי, לזולתו גילוי הוא הדיבור כ"משא, עצמו לגבי שבעצמו ההעלם גילוי הוא

ע"הו דדיבור, הזולת בשביל רק הוא הדיבור ענין וכל, כלל לדבר צריך אינו לעצמו ראשון ממנו ונפרד יוצא הדיבור הנה דיבור, איזה מדבר האדם דכאשר, הפירוד

.ראשון

להוות' ית מאתו שנמשך הגילוי הוא שענינה המלכות, בספירת למעלה יובן כ"וכמו למעלה הזולת דענין, הזולת דבר כמו שהם גבול, בעלי ונבראים עולמות ולהחיות

, דהנה. אלקות לגבי הזולת דבר כמו היא ,'שתהי איזו הגבלה, דכל, ההגבלה ע"הו שייך ההשגה דענין, כלל השגה בו שייך אינו ולכן, האמיתי גבול בלי הוא ה"הקב

מעלה רוחות' ד, קצוות' ו לו שיש, מוגבל הוא מציאות כל כי, דוקא מה דבר במציאות התפיסא י"ע היא הדבר והשגת, פ"עכ רוחניים ק"ו אם גשמיים, ק"ו אם, ומטה

, כלל ההשגה ענין שייך לא, כלל מציאות' בבחי שאינו באלקות, אבל, שלו בהקצוות לגבי הזולת דבר כמו הוא הגבלה, של ענין כל, ולכן'. כו נתפס שאינו גבול בלי להיותו . הגבלה של ענין' שיהי כזה באופן הגילוי שהוא המלכות, ספירת ע"וזהו, אלקות

כ"וכמו, ממש בגשמיות ק"דו הגבלה יש הרי ז"דבעוה, בעולמות הוא ההגבלה וענין רקיע בין, שנה ק"ת מהלך לרקיע הארץ בין ל"רז אמרו דהנה, יותר למעלה גם הוא

כולן, כנגד החיות רגלי, שנה ק"ת מהלך ורקיע רקיע כל עובי, שנה ק"ת מהלך לרקיע מעין יש בהם שגם מובן כולן, כנגד שהם שאמרו ומזה, כולן כנגד החיות שוקי

למעלה הם שהנשמות דעם היות, בנשמות גם הוא כ"וכמו. ז"דעוה ההגבלה הנשמות גם הנה, בי ונפחתה יצרתה בראתה אשר עד בי, שנתת ז"עי, מ"מ, מעולמות

למעלה, שקשור שבנשמות זה חלק שגם, יותר למעלה הוא כ"וכמו. גבול' בבחי באו ע,"בג הנשמות השגת וכמו(, העכער מיט פַארבונדן איז ווָאס נשמות אין טייל דער)

הרי הרוחניים, ע"בבי הוא ע"שג דמאחר, בהגבלה הוא זה גם הנה, אלקות שמשיגים מחנה שכינה, מחנות' ד שהם, ראשים' לד' והי יפרד ומשם כתיב, ע"דבבי, בהגבלה זה

ולכן, בהגבלה שהוא, הפרסא שלאחר האור כללות והוא', כו גבריאל ומחנה מיכאל שייך לא, ג"בל והוא, הפרסא קודם שהוא באצילות, כ"משא, ההשגה ענין בזה שייך בחכמה ולא חכים הוא אנת נאמר, שבאצילות ההשגה על שהרי, כלל ההשגה ענין בזה

דאצילות שההשגה דלהיות, ידיעא בבינה ולא מבין הוא אנת נאמר, בבינה וגם, ידיעא רק הוא לנו, שידוע דמה, לנו ידועה אינה כזאת השגה הנה, מציאות בבלתי הוא

ע,"בג ההשגה אמנם, לנו ידוע מציאות, אינו בבלתי ההשגה אבל, במציאות ההשגה

47

ספירת י"ע הוא ע"בג שהגילוי לפי והיינו, בהגבלה שהוא לפי, ממש השגה' בבחי היא הזולת. בשביל שהוא הדיבור, ענין כמו שהוא, דוקא המלכות

שהרי, האדם מן לגמרי נפרד הדיבור אין באמת הרי למטה, האדם בדיבור גם אמנם( ג עצמו, האדם של כחות הם ומדות ששכל וכיון, ומדות שכל מגלה הוא הדיבור

נפרד' הי אם כי, באמת נפרד אינו שהדיבור מזה מוכרח הרי, הדיבור י"ע ומתגלים שאנו, מזה ויתירה. עצמו האדם של הכחות ידו על להתגלות באפשר' הי לא באמת, הרי אהבה, דברי מדבר דכאשר, המדבר לאדם השומע קירוב פועל שהדיבור רואים,

נתקרב ז"עי הרי לזולת, שכל איזה מדבר כאשר, בשכל ובפרט, השומע קירוב פועל זה הדיבור של ענינו שאין מובן, כ"וא המדבר. שכל כמו נעשה השומע ששכל עד שכלו, ער) זולת,' יהי שלא לפעול הוא הדיבור ענין תכלית, אדרבה אלא, וזולת נפרד' שיהי למעלה, שהדיבור, למעלה ש"במכ יובן ומזה. הקירוב ולפעול ,(זולת אויס ווערן זָאל ואדרבה, ממנו שחוץ דבר לך אין שהרי, באמת נפרד אינו הדיבור, י"ע שנתהוה מה וגם

, נפרדים הם להיות שבהרגשתם אך. מלבדו עוד דאין והיחוד הביטול לפעול הוא ענינו זה אין אבל, הזולת בשביל שהוא, דוקא המלכות מספירת היא התהוותם הנה לכן, . באמת נפרד

שהיא כמו המלכות, שגם, גופא באצילות גם הדיבור ענין שמצינו מה יובן ובזה מאצילות למעלה וגם ושוב. ברצוא בהן ודברו ש"כמ, דיבור בשם נקראת באצילות,

דיבור, דברי בשם שנקרא אלא, הקו על דקאי, כאש דברי כה ש"כמ, הדיבור ענין יש שייך ולכן, ממנו נפרד הדיבור אין שבאמת לפי והיינו, הדיבור ע"הו מ"מ אבל, שלי דומה אינו לכן, הזולת בשביל הוא שהדיבור להיות, מ"מ אך. למעלה גם זה ענין

דבכל, הספירות שבשאר והיחוד להביטול המלכות, שבספירת והיחוד הביטול הוא מ"שמ אלא, הזולת בשביל זה הרי במלכות כ"משא, בעצם יחוד הוא הספירות

ש"כמ, הספירות שבכל מהביטול דמלכות הביטול מחלק שהפסוק הטעם וזהו. מיוחד, היסוד ספירת שהוא ובארץ, בשמים כל כי' גו והתפארת והגבורה הגדולה' הוי לך

, הממלכה' הוי לך עצמה, בפני בפיסקא אומר כ"ואח', הוי לך' לבחי בטלים שכולם להוסיף לו' הי דלכאורה, בזה הדיוק וידוע'. הוי לך' לבחי דמלכות הביטול שהוא

לפי, הוא הענין אך. ע"בפ המלכות ספירת חושב ולמה, והממלכה ז"שלפנ בפיסקא בשביל היא דהמלכות, הספירות שבשאר להביטול דמלכות הביטול דומה שאינו ל."כנ ממנה העליונות הספירות כל בה מתגלים ולכן, בטילה היא מ"שמ אלא, הזולת

ארץ יתרון הנה, ל"כנ המלכות ספירת הוא דארץ, היא בכל ארץ ויתרון ש"מ וזהו( ד ההבנה הוא דבינה, בינה שערי ן"נו ע"שהו חמישים, בגימטריא דכל,, היא בכל

בשוה העולם משנברא הוא ואתה העולם, נברא שלא עד הוא שאתה איך וההשגה, גם ונרגשת מאירה זו שהשגה, היינו, במדות הבינה המשכת ע"הו בינה ושערי, ממש

48

שערי ן"הנו בה שנתגלה, ובארץ בשמים כל כי' בחי שהוא היסוד, ספירת עד, בהמדות דאחיד הוא ענינה היסוד, דספירת, במלכות גם זה נמשך היסוד ספירת י"וע, בינה

המלכות, בספירת גם בינה שערי ן"דנו הגילוי נמשך היסוד י"שע היינו, וארעא בשמיא אליך כל ש עיני"מ והוא, ההעלאהענין יש דבתחילה, הוא בזה והסדר. ארץ שנקראת י"ע שמתעלית המלכות העלאת והוא, בינה שערי ן"נו ענין כ"ג הוא כל, דעיני, ישברו כל כי' בחי י"דע, במלכות היסוד י"ע מבינה ההמשכה היא כ"ואח, בבינה היסוד הממלכה.' הוי לך נעשה, ובארץ בשמים

, הספירות שאר על במלכות יתרון עוד שיש היא הכוונה ארץ, ויתרון ש"מ ,אמנם יש שבהדיבור, למטה האדם בדיבור שהוא וכמו. שבמלכות המרחב הוא זה ויתרון, ביחד הגבורה ומדת החסד מדת להיות אפשר אי במדות, שהרי, בהמדות שאינו מרחב הגבורה הנה, שבחסד וגבורה שבגבורה חסד שיש ומה, לזה זה מקום נותנים שאין לפי

החסד אבל, הגבורה מספירת הוא שבגבורה והחסד, החסד מספירת היא שבחסד את סובל הוא הדיבור אך. ז"זמ הפכיים הם ואדרבה, מתאחדים אינם עצמם והגבורה

. הגבורה במדת גם מדבר הוא אהבה, דברי שמדבר הדיבור שבאותו, המדות' ב. שניהם לסבול הוא יכול זה יתרון שמצד, המדות על בדיבור יתרון שיש לומר ובהכרח, שניהם לסבול יכול המרחב ומצד, אותיות ריבוי, שבדיבור המרחב הוא זה ויתרון שמבאר( הטעם) ענין באותו הנה, שכלו מרחב מצד הרי, גדול ששכלו במי וכמו

לסבול הוא יכול המרחב, שמצד בדיבור, הוא כ"וכמו, לגבורה גם מבאר הוא לאהבה, . המדות' ב

לפי והיינו, וימת וימלוך, כ"שבה' הי התהו דבעולם, תהו לגבי התקון מעלת ד"ע והוא מעט שהיו רק לא היא מועטים, בכלים שהכוונה וכידוע, מועטים כלים היו שבתהו לסבול יכולים היו לא ולכן, מרחב בהם' הי שלא, קטנים היו שהכלים גם אלא, כלים גדולים כלים היינו, מרובים כלים שהיו בתקון אמנם, ביחד והגבורה החסד מדת

כ"וכמו. ביחד והגבורה החסד מדת להיות אפשר' הי הכלים, מרחב מצד הנה, ורחבים אותיות בין ההפרש שזהו, דדיבור האותיות ריבוי ע"והו, מרחב בו שיש בדיבור, הוא

כ"ג יש גופא דבמחשבה, בריבוי אינם המחשבה שאותיות, הדיבור לאותיות המחשבה האותיות אין שם הנה, עיונית מחשבה שהיא שבמחשבה, במחשבה מדריגות. חלוקי

שם הנה, באותיות הענין את שחושב כמו שהוא שבמחשבה, ודיבור, כלל נרגשים שחושב כמו שהוא שבמחשבה, ובמעשה, בריבוי אינם אבל, האותיות כבר נרגשים

שבדיבור, להריבוי כלל דומה זה אין מ"מ אבל, אותיות ריבוי כבר שם יש, לדבר איך, שבמחשבה במעשה מאשר יותר אותיות, ריבוי יש שבדיבור במחשבה גם שהרי, ביותר אותיות ריבוי שם שיש שבדיבור, במעשה ובפרט, שבדיבור בדיבור ש"ומכ

. יחד מדות' ב לסבול אפשר המרחב ומצד, שבדיבור המרחב שזהו

49

דהמוחין, מדות עיקרו דתהו, ותקון בתהו וכמו, המוחין מצד הוא המרחב ענין ושרש דתקון, המדות שגם, והיינו, מוחין עיקרו ותקון המדות. עם קשורים היו לא שבתהו

שהמרחב, בדיבור הוא כ"וכמו. המרחב ע"הו המוחין ומצד, דוקא המוחין פ"ע הם על במלכות יתרון שיש, היא בכל ארץ יתרון ש"מ וזהו. שבדיבור הבינה מהמשכת בא

הולכים הנחלים כל ש"מ שזהו, למלכות א"מז ההמשכה על שנוסף, והיינו, הספירות .המרחב מצד, במלכות יתרון עוד יש', גו הים אל

ויתרון ,'מיני לעיל ש"מ על נוסף ענין שזהו, נעבד לשדה מלך בכתוב, וממשיך( ה נעבד, לשדה ומלך, המלכות חיצוניות מצד הוא היא, בכל ארץ דיתרון, היא בכל ארץ הוא ושדה המלכות, חיצוניות הוא שארץ כידוע, המלכות פנימיות שמצד המעלה הוא

גם כוללת שארץ, הוא ושדה ארץ בין ההפרש דהנה, הוא והענין. המלכות פנימיות ואינם זריעה, י"ע אינם בו, שצומחים הצמחים וגם, לזריעה ראוי שאינו המדבר חלק

. וזריעה דחרישה העבודה בה יש שדה, כ"משא(, ק"באגה ש"כמ) כ,"כ משובחים, באצילות שהיא כמו המלכות הוא דארץ, למעלה. ושדה ארץ בין ההפרש הוא כ"וכמו מלכות הוא שדה אמנם היא. בכל ארץ ויתרון הנה באצילות, שהיא כמו המלכות ומצד יתרון נעשה העבודה ומצד, וזריעה דחרישה העבודה יש ע"דבבי, ע"בבי שהיא כמו

. באצילות שהיא כמו המלכות י"שע מהיתרון יותר, נעלה

הוא נעבד, תחרש שדה ציון ש"כמ ציון, זו שדה, ה"הקב זה במדרש, דמלך ש"מ וזהו דקיום העבודה ע"הו ולשמרה דלעבדה ולשמרה. לעבדה ע"בג ויניחהו ש"כמ

, ארעא דמרפי הוא חרישה, וזריעה דחרישה העבודה יש המצוות דבקיום, המצוות להתפלל עומדין אין ל"וכמארז, כלי לאלקות' שיהי גופו, את שמבטל הוא ובעבודה

דקיום שהיסוד, זריעה בשם שנקראים במצוות הוא כ"וכמו, ראש כובד מתוך אלא חד הוא אנת לבחינת מגיעים וזריעה, דחרישה העבודה י"וע. עול קבלת הוא המצוות

הנה, באצילות שהיא כמו המלכות שמצד, והיינו. מהספירות שלמעלה בחושבן, ולא רק הוא היתרון גם, מ"מ, הספירות על במלכות יתרון שיש, היא בכל ארץ שיתרון אף בחושבן, ולא חד הוא אנת' בבחי מגיעים דשדה, העבודה י"ע אך. לספירות ששייך מה

דקאי', הוי ברכו אשר השדה הוא בזהר, דשדה, ש"מ וזהו. מהספירות לגמרי שלמעלה אתחבר עילאה מלכא הנה ז"ועי, ולשמרה דלעבדה העבודה הוא ע"דבג, ע"ג על

דמלך במדרש ש"מ כ"ג וזהו. מהספירות שלמעלה האור הוא עילאה דמלכא, לשדה הספירות שכל דאף, הכתר עד עולה ת"ות, ת"הת ספירת הוא ה"דקוב, ה"קוב הוא

בפנימיות שעולה הוא ת"הת מעלת אמנם, הכתר בחיצוניות רק זהו הנה, בכתר שרשם דוקא. העבודה י"ע הוא זו והמשכה, הכתר

לא דבתפלה, ותפלה תורה בין ההפרש ד"ע הוא אלו,' בחי' ב בין ההפרש וביאור, מ"מ, רצון שינוי ע"שהו, רצון יהי אומרים בתפלה שגם דאף, חדש אור המשכת נעשה

50

הוא, הרפואה ענין הרי, השנים ומברך חולים רופא וכמו, ממש חדש רצון זה אין שהרי, חדשה המשכה זה אין כ"וא, החיות נתעלם כ"שאח אלא, בריא' הי שמקודם

היא האכילה דפעולת, לאכילה רפואה דומה שאינו ואף, הגוף עם קשור זה חיות היא הרפואה ופעולת, ובגילוי בפרטיות שיומשך החיות, מכללות החיות את להמשיך, חדשה המשכה זה אין מ"מ אבל, ממש מהתלבשות שלמעלה' מבחי החיות המשכת עם הקשור חיות זה הרי כ"וא, שנתעלם אלא בהגוף, החיות' הי מקודם, גם שהרי, גדול ריבוי מזה וצומח ,'א גרעין שזורעים, השנים מברך בענין גם הוא כ"וכמו. הגוף מ"מ אבל(, כתובות במסכת כדאיתא) הגדול, שור של ככליות חטים שיהיו שאפשר עד . חידוש זה אין הרי

שהיא כמו המלכות' בבחי ל"כמשנת, דוקא העלאה י"ע באה שההמשכה, זאת ועוד היא דבתחילה ההעלאה. י"ע באה שההמשכה, בכל היא ארץ ויתרון נ"שעז, באצילות כ"וכמו ובארץ. בשמים כל דכי ההמשכה היא כ"ואח, ישברו אליך כל דעיני ההעלאה

שההעלאה, ההמשכה היא כ"ואח ההעלאה, היא שבתחילה, התפלה ענין בכללות הוא עיקר שזהו, אחד' הוי' גו ישראל שמע, ש"בק ובפרט ש"ק ברכות, דזמרה בפסוקי היא, והיינו. ההמשכה היא ע"בשמו כ"ואח, לאלקות העולמות כל שמיחד ההעלאה, ענין

שבשרשו, הסובב אור המשכת היא זו והמשכה, ההעלאה הקדמת י"ע היא שההמשכה' הי בתחילה שהרי, חדשה המשכה אינה הגדול עיגול והמשכת. הגדול עיגול הוא זה וכל. חדשה המשכה זה אין כ"וא, הצמצום י"ע שנתעלם אלא', כו ממלא ס"אוא שלא) למטה מלמעלה המשכה היא דתורה ההמשכה אמנם. דתפלה ההמשכה הוא

כ"וכמו. מהשתלשלות לגמרי שלמעלה, ממש חדש אור המשכת והיא(, העלאה י"ע ולא חד הוא אנת לבחינת מגיעים למטה, העבודה י"שע, נעבד לשדה מלך בענין הוא

לגמרי. מהשתלשלות שלמעלה בחושבן,

ארץ דיתרון, נעבד לשדה ומלך, היא בכל ארץ דיתרון המדריגות' ב בין ההפרש וזהו, ז"מעוה ביותר נעלה שהוא דאף, עדן גן דהיינו, הרוחנית בארץ הוא היא, בכל

ל"רז שדרשו וכפי, ז"העוה חיי מכל ב"בעוה רוח קורת של אחת שעה ל יפה"כמארז ש"דמ, ז"העוה נברא א"ובה ב"העוה נברא ד"ביו, עולמים צור' הוי ה"בי כי פ"עה

נברא ד"ביו ש"ומ, אחרונה א"הה שהיא תתאה א"ה על קאי א,"בה נברא ז"שעוה על ב"עוה מעלת גדלה כ"וא, ראשונה א"ה באות שמאיר כפי ד,"היו על קאי ב,"עוה דעלמא, דאתגליא ועלמא דאתכסיא עלמא בין החילוק כמו הוא ובכללות ז."עוה

בטלים שהם לפי והיינו, מתים מהים, שפורשים דמיד שבים, דגים כמו הוא דאתכסיא חיותם. למקור לגמרי

, ב"העוה חיי מכל ז"בעוה טובים ומעשים בתשובה אחת שעה יפה אמרו מ"מ הרי ששייכת המשכה זה הרי, מ"מ, היא בכל ארץ דיתרון הענין ישנו ב"שבעוה דאף

51

מתצמצמת במלכות, היא שנמשכה וכמו, מצומצמת המשכה שהיא, להשתלשלות המלכות, דבשביל, מלכותו הדר וכבוד גבורותיו האדם לבני להודיע ש"כמ, ביותר

היינו, ב"עוה חיי מכל יפה היא ז"בעוה שהעבודה נ"ועז דגבורות. הצמצום ל"צ היינו, כל מרב לבב ובטוב בשמחה א"ה את ש עבדת"וכמ, ב"שבעוה כל,' בחי מגילוי ריבוי יש בפרטיות אבל, ע"וגעה ת"געה', בחי' לב ע"הג נחלק דבכללות, כל' בחי מכל

כל.' בחי דגילוי מדריגות הריבוי כל היינו, כל מרוב נ"ועז, קץ לאין ע"בג מדריגות ל"צ השמחה,' שיהי דבכדי, לבב ובטוב בשמחה המצוות קיום ע"הו מזה ולמעלה

וישמח יתענג אזי בדבר, רוצה דכאשר, ברצון תלוי דתענוג ד."רעו ע"שהו לבב טוב הוא אנת' לבחי מגיעים אזי, מהכחות שלמעלה ד,"רעו של באופן זו עבודה י"וע, בו מהשתלשלות. לגמרי שלמעלה, בחושבן ולא חד

לבאר מוסיף, בקדושה שהוא נעבד, לשדה דמלך הענין בזוהר שמבאר אחרי והנה( ו שדה ויש', הוי ברכו אשר שדה כריח נ"שעז דקדושה, שדה דיש ז."דלעו שדה בענין ל"הול דלכאורה,, בזה הדיוק וכידוע. תאכלו לא טריפה בשדה ובשר נ"שעז ז,"דלעו, שדה על קאי דטריפה, הוא הענין אך, טריפה בשדה אומרו ומהו, בשדה טריפה ובשר לגמרי, הטמאות קליפות' ג ע"והו, מאלקות ונפרד נטרף שהוא ז,"דלעו שדה והוא י"ע, אדרבה הרי, לבררם שאפשר הענינים אך. תאכלו לא נ"שעז, בירור להם שאין

.ל"כנ בחושבן ולא חד הוא אנת' בבחי, יותר למעלה מגיעים הבירור,

אברם ויעל ,'גו מצרימה אברם ש וירד"כמ, וסלקת נחתת דשרה, שרה חיי שני ע"וזהו י"ע ששרה, וכידוע, הניצוצות. בירור ע"שהו', גו ובזהב בכסף ואשתו, הוא ממצרים ירדה אז ומני, זוהמא בה והטיל חוה על נחש בא שאז, ד"עה חטא את תיקנה עבודתה, זכתה הבירורים, בעבודת עבודתה י"וע. זה את ביררה ושרה, העולם כל על זוהמא העבודה ידי על נמשך שזה, מהשתלשלות למעלה הוא עילאין, דחיין עילאין. לחיין, והיינו. בהם וחי האדם יעשה אותם אשר ש"כמ, דוקא הזה בעולם המצוות דקיום מגרמה לה לית מלכות, והרי, המלכות ספירת שהוא, שררה מלשון הוא ששרה דאף עבודת י"ע, מ"מ, ר"מאדה שקיבל ממה רק' הי וחיותו, נפלי בר דוד' הי שלכן, כלום עילאין. לחיין זכתה הבירורים, בעבודת שרה

' בחי הוא שנה מאה שנים. ושבע שנה ועשרים שנה מאה שרה חיי ויהיו ש"מ וזהו להיות, מ"ומ בחושבן. ולא חד הוא אנת נ"שעז, מהשתלשלות שלמעלה הכתר, בו יש לכן, האצילות מקור שהוא היינו, והנאצלים המאציל בין ממוצע הוא שהכתר

כלולים ד"יו, השלימות בתכלית הם בכתר שהם כמו הספירות אך, הספירות שרש דראשית, ההשתלשלות ראשית הוא שנה, עשרים. שנה מאה שהוא, ד"מיו

ב"בחו גם הנה מתפרשין. דלא רעין תרין הם ובינה וחכמה, בחכמה הוא ההשתלשלות עיקר שהם, המדות הם שנים ושבע. ד"מיו כלולים פ"עכ בעצמם שהם זו, שלימות יש

52

ההמשכה על קאי שרה, חיי שני כ"אח ש"מ אך. באצילות הוא זה וכל. ההשתלשלות חד הוא אנת' לבחי, יותר למעלה מגיעים ז"שעי כיון, לטובה שוין כולן נ"ועז, ע"בבי' שתהי הכוונה נשלמת ע,"שבבי הבירורים עבודת י"ע שדוקא להיות, בחושבן ולא .בתחתונים' ית לו דירה

53

הרמ"ממכ"ק אדמו"ר מאמר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

"לתש'ה כסלו ח"מבהחיי שרה בס"ד ש"פ

ר"אדמו ומדייק, שרה חיי שני שנים ושבע שנה ועשרים שנה מאה שרה חיי 7ויהיו נאמר כבר הרי, זה ה"ד במאמרו מרחשון ף"דכ ההולדת יום בעל ע"נ( ב"מהורש)

פ"עה שבזהר, בהמאמר וממשיך. שרה חיי שני פעם עוד נכפל ולמה, שרה חיי ויהיו, נעבד לשדה מלך היא בכל ארץ ויתרון הפסוק את תחלה מבאר שרה, חיי ויהיו בהמאמר ומבאר. עילאין לחיין זכתה ששרה הוא שרה חיי ויהיו דענין אומר ז"ולאח

הם ושדה דארץ, שרה חיי לויהיו נעבד לשדה מלך היא בכל ארץ דויתרון השייכות האורות המשכת הוא נעבד, לשדה מלך היא בכל ארץ יתרון וענין, מלכות בחינת

בכל ארץ דויתרון השייכות וזוהי. במלכות, מלך ובחינת כל בחינת, ממלכות שלמעלה ארץ דוגמת) מלכות בחינת היא שרה כי, שרה חיי לויהיו נעבד, לשדה מלך היא

. ממלכות שלמעלה האורות בה שנמשכו הוא עילאין, לחיין זכתה ששרה וזה(, ושדה

ארץ, שבמלכות הבחינות שתי', גו ארץ ויתרון שבפסוק הענינים' ד בארוכה ומבאר כל בחינת, במלכות הנמשכים מהמלכות שלמעלה בהאורות הבחינות ושתי, ושדה

הוא שנה ומאה, כל בחינת ד"ע הוא שנים ושבע שנה דעשרים, ומבאר. מלך ובחינת המשכת הוא שרה חיי דויהיו(, המאמר בסיום) מבאר זה ולאחרי. מלך בחינת ד"ע

, הוא שרה חיי ושני, במלכות( שנים ושבע שנה ועשרים שנה מאה) עילאין החיין . ע"בבי נמשכו עילאין שהחיין

לכאורה נוגע שרה, חיי ויהיו על שרה חיי דשני ההוספה לבאר דבכדי, להבין וצריך שההוספה לבאר יש ז"דעפ, במלכות עילאין חיין המשכת הוא שרה חיי שויהיו רק

ביאור לאחרי( בהמאמר) בא זה שביאור ומזה, ע"בבי ההמשכה היא שרה חיי דשני בהענין ביאור מיתוסף ז"שעי, משמע, שרה חיי לויהיו ושייכותו' גו ארץ ויתרון הפסוק ע(."בבי ההמשכה) שרה חיי דשני

, העולם כללות הוא דארץ, ושדה ארץ בין החילוק בהמאמר, המבואר פ"ע זה ויובן( ב שכללות) ע,"לג העולם כללות שבין זה וחילוק. עדן הגן הוא( שבארץ המובחר) ושדה חיצוניות מבחינת העולם הוא דהתהוות. בשרשם הוא ,(שדה ע"וג ארץ נקרא העולם

במאמרים מלוקטים ח"א ע' ער. במהדורה ישנה ח"ו ע' יג.המאמר נדפס 7

54

וממשיך. שדה' שנק המלכות פנימיות מבחינת הוא ע"והג, ארץ' שנק המלכות הוא ז"עד, לזריעה הראוי מקום שהוא היא כפשוטה, השדה שמעלת דכמו, בהמאמר

זריעת י"שע( צמיחה) ס"דאוא הגילוי להמשכת מוכשר מקום שהוא, ע"לג בנוגע לעבדה עדן בגן ויניחהו האדם את אלקים' ה ויקח פ"עה א"במק וכמבואר. ]המצוות

זה על דהטעם, ת"מל ה"שס זה ולשמרה ע"מ ח"רמ זה לעבדה ל"וארז ולשמרה, להגילוי מוכשר מקום הוא ע"ג כי, הוא, ולשמרה לעבדה( דוקא) ע"בג שהניחהו העולם, בכללות המצוות קיום י"ע הגילוי שנמשך וזה. המצוות קיום י"ע שנמשך

את לעבוד עדן מגן אלקים' ה וישלחהו ש"כמ הוא ,(ע"מג האדם שגורש לאחרי) מוכשר' שיהי דעולם, המקום לעשות הוא האדמה, את לעבוד דענין', גו האדמה, העולם כללות] דארץ שהיתרון, נעבד לשדה מלך היא בכל ארץ ויתרון וזהו[. להגילוי

ספירת היא, כל בחינת בה שנמשך, בכל היא[ המלכות מחיצוניות היא שהתהוותו שלמעלה) ס"דאוא הגילוי המשכת הוא נעבד, לשדה ומלך. כל שנקראת היסוד

עילאה מלך דא מלך, מאן, שם בזהר כדאיתא. המצוות קיום י"שע( כל מבחינת העבודה שהיא( נעבד שדה) ע"בג העבודה י"שע, נעבד איהו כד לשדה דאתחבר

מלך) ס"אוא גילוי נמשך(, ת"מל ה"שס ולשמרה ע"מ ח"רמ לעבדה) המצוות דקיום

.כל דבחינת מהגילוי שלמעלה(, עילאה

דבחינת הגילוי המשכת, עצמה מצד שהיא כמו המלכות] ל,"הנ מדריגות' ג וביאור (ג בין החילוק הנה[, המצוות קיום י"ע עילאה מלך דבחינת הגילוי והמשכת(, יסוד) כל

דיבור בשם המלכות נקראת שלכן הנבראים, שרש היא שמלכות, הוא ומלכות יסוד בפועל שמדבר שהדיבור לזה דנוסף. הזולת בשביל הוא שהדיבור דכמו(, פה מלכות)

נפרד ונעשה לחוץ שיוצא י"ע הוא לזולתו, נשמע שהוא דזה) לזולתו, נשמע הוא לדבר שבכחו זה הוא ענינו, עצמו שבהאדם הדיבור כח גם הנה(, המדבר מהאדם להחיות שיורדת לפני) באצילות, בהיותה שגם, במלכות הוא ז"ועד. לזולתו

(, דגופא סיומא) האצילות סיום הוא ויסוד,. הנבראים ומקור שורש היא ,(הנבראים מתעורר שהאדם הוא ענינם הרי, להזולת שייכים שהם דהגם, שבאדם המדות בדוגמת הוא ,(הנבראים שרש, מלכות) דארץ שהיתרון, היא בכל ארץ ויתרון וזהו. ומתפעל האצילות(. סיום) יסוד, כל בחינת בה שנמשך

א"מז תמיד מקבלת שהמלכות הגם, ארץ יתרון נקראת זו שהמשכה דזה, לומר ויש שהמלכות י"שע באופן( כלל בדרך) היא למלכות א"מז ההמשכה כי, הוא(, מדות)

, אהבה דברי מדבר כשאדם ד"וע] משתנית, היא א,"דז האורות את בתוכה מקבלת האהבה הרי, לזולתו האהבה לגלות כדי הוא אהבה, דברי מדבר שהוא דזה דכיון

( מלכות) דארץ והיתרון[, עצמה האהבה לגבי ושינוי ירידה היא בהדיבור, שנמשכת

55

סיום –( בעצמותו שהוא כמו) היסוד בחינת מקבלת שהמלכות(, א"ז יסוד) בכל הוא האצילות.

בנוגע דוקא הוא, בהמלכות יתרון הוא כל, דבחינת הגילוי שהמשכת זה והנה( ד הוא ענינה( דמלכות הדיבור) המלכות שחיצוניות דכיון. ארץ, המלכות לחיצוניות

אצילות(ה סיום, )כל דבחינת הגילוי בה שנמשך זה, לכן, הנבראים שרש שהיא הרי, המלכות לפנימיות בנוגע אבל(. חידוש) יתרון הוא, הנבראים משרש שלמעלה וזהו. מהיסוד מקבלת שהיא הוא ,(דמלכות ר"ג) המלכות פנימיות של ענינה, אדרבה

, הבא עולם מעין הזה בעולם ה"הקב הטעימן שלשה ל"כמארז] כל, בשם נקרא ע"שהג יעקב, מכל' בי דכתיב יצחק, בכל' בי דכתיב אברהם, ויעקב יצחק אברהם, הן אלו

המלכות פנימיות מבחינת הוא ע"והג(, ל"כנ) היסוד ספירת הוא כל, כי[, כל' בי דכתיב .מהיסוד שמקבלת

בינה שערי ן"נו שם על הוא כל, בשם נקרא שהיסוד דזה, בהמאמר ומבואר( ה בחינת י"ע( מלכות) בארץ דהיתרון, מובן ומזה(. ן"נו בגימטריא כל) בו, שנמשכים

, מזו ויתירה, דאצילות המדות סיום שהוא, היסוד בה שנמשך. ענינים בשני הוא כל, דשני, לומר ויש. ממדות שלמעלה מוחין, בינה שערי ן"נו בה נמשכים היסוד י"שע

שהמדות דהגם. להזולת שייכים הם דמדות, הוא והענין. לזה זה שייכים אלה ענינים בדרגת הם, מ"מ(, להזולת גילוי שהוא כהדיבור ולא) עצמו, להאדם שנוגע ענין הם

מובדל, לעצמו שהוא כמו האדם בדרגת הם והמוחין, הזולת. אל ששייך כמו האדם, אזי, לזולת שייכים שהם א,"דז המדות מבחינת רק היא כשההמשכה, ולכן. מהזולת

וזה .(ג סעיף ל"כנ) שינוי בה נעשה א,"דז המדות את בתוכה מקבלת שהמלכות י"ע שגם, היא בכל ארץ יתרון ע"דזהו] שהם, כמו א"דז המדות את מקבלת שהמלכות

הוא ההמשכה ששרש י"ע הוא[, בעצמותו שהוא כמו כל, דבחינת הגילוי מאיר בארץ גם, לכן(, מלכות, הדיבור ענין) לזולת משייכות הם למעלה שהמוחין דכיון, מהמוחין

.שינוי בה לפעול הדיבור ביכולת אין, בדיבור באה כשההמשכה

והגילוי ההשתלשלות, סדר בכלל הם לזולת, משייכות שלמעלה המוחין גם ,והנה( ו, כל מבחינת שלמעלה ,(נעבד לשדה מלך) המצוות, קיום י"שע עילאה מלך דבחינת

, סובב בחינת הוא דכל, א,"במק המבואר פ"דע, ולהוסיף. מהשתלשלות למעלה הוא ,(סובב) בכתר שמגיע האמצעי בקו הוא שהיסוד לפי הוא כל, בשם נקרא שהיסוד וזה הסובב, לגבי כי, ובארעא בשמיא דאחיד ותרגם ובארץ, בשמים כל כי ש"מ וזהו]

קיום י"שע) עילאה מלך דבחינת שהגילוי, לומר צריך[, בשוה הם וארץ שמים שהוא אלא לעולמות, שייך הוא דסובב. סובב מבחינת גם למעלה הוא ,(המצוות יש סובב, לגבי שגם, ובארץ בשמים כל כי וזהו. כאחד כולם את וכולל מהם, למעלה

56

המצוות, י"וע. ובארעא בשמיא דאחיד , ומאחדם מחברם שהוא אלא, וארץ שמים. מסובב גם למעלה, לעולמות משייכות שלמעלה ס"אוא עצמות גילוי המשכת הוא

והחילוק. הכתר מפנימיות היא המצוות, קיום י"שע דההמשכה, בהמאמר וכמבואר ומקור שרש הוא דאריך, הוא ,(הכתר פנימיות) לעתיק, ,(הכתר חיצוניות) אריך, שבין

שבמאציל, תחתונה בחינה הוא ועתיק, עליהם, סובב מקיף שהוא אלא הנאצלים, .לעולמות משייכות שלמעלה ס"אוא

, ה"קוב דא מלך, שם, בזהר כדאיתא] ת,"ת הוא עילאה דמלך, בהמאמר ומבואר ת"שהת דזה, לומר ויש. הכתר מפנימיות ממשיך ת"ות ,[ת"ת בחינת הוא ה"וקוב

הם ת"חג כי, הוא, האמצעי בקו הוא היסוד שגם אף, הכתר מפנימיות ממשיך( דוקא) דכתר הגילוי, ולכן(, ת"חג דהמדות) ההשפעה היא ידם שעל הם י"ונה המדות, עצם דכתר והגילוי, הנאצלים שרש בחינת הוא ,(ההשפעה היא ידו שעל) היסוד, י"שע

.הכתר פנימיות בחינת הוא ,(מהשפעה שלמעלה) ת,"הת י"שע

, הצמצום שלפני ס"באוא הוא שרשם וסובב, דממלא הענינים ששני ידוע והנה( ז השרש הוא גבול, הבלי ואור, הממלא דאור השרש הוא( הצמצום שלפני) הגבול דאור ופעולת ,(הממלא שרש) הגבול באור הצמצום פעולת בין והחילוק. הסובב דאור

בהאור היא הגבול, באור הצמצום דפעולת, הוא ,(הסובב שרש) ג"הבל באור הצמצום ופעולת. עלמין כל ממלא, העולמות ערך לפי וגבול, במדה בא הצמצום י"שע, עצמו

ומזה. החלל במקום יאיר שלא( אלא, עצמו בהאור לא) היא ג,"הבל באור הצמצום ובפנימיות, בגילוי( החלל מקום, בעולמות) מאיר אינו שהאור, דסובב הענין נעשה ידי שעל] כל, שבבחינת הענינים' שב, לומר יש ז"ועפ. והעלם מקיף בבחינת אלא

בשרשם ,[הכתר הוא המשכת היסוד, י"ושע, והמוחין המדות המשכת הוא היסוד, נמשך אור המצוות, קיום י"וע, ג"הבל ואור הגבול אור הם הצמצום, שלפני ס"באוא

.הצמצום קודם גם האיר שלא חדש,

י"ע שנמשכים הענינים כל יתגלו אז כי, חדשה וארץ חדשים שמים יהיו ל"שלע וזהו ז"ועי, עכשיו צ"התומ קיום י"ע שנמשך חדש האור כולל, עכשיו ועבודתינו מעשינו

בעולם יומשך ל"שלע דזה. חדשה וארץ חדשים שמים, בעולם גם התחדשות' תהי כבר' הי זה שאור דכיון אמיתי, חידוש זה אין, הצמצום קודם שהאיר ג"הבל אור גילוי

, ונמשך חוזר כשהאור, לכן, האור נסתלק הצמצום, י"שע אלא החלל, במקום בגילוי' יהי אז כי, הוא חדשה, וארץ חדשים שמים יהיו ל"שלע וזה. אמיתי חידוש זה אין

.הצמצום קודם גם' הי שלא ,(עכשיו צ"התומ קיום י"ע שנמשך) חדש, האור גילוי

לבריאת רק לא היא בזה הכוונה, ישראל בשביל היא שהבריאה דזה, ידוע והנה( ח לאור בנוגע גם מובן ומזה. נעלים הכי לגילויים גם, הגילויים לכל גם אלא העולם,

57

מגדר שלמעלה) זה אור( כביכול) שנעשה דזה, הצמצום קודם גם האיר שלא ל,"הנ, וגילוי בהמשכה כ"אח' יהי ישראל של עבודתם י"שע בכדי הוא ,(וגילוי המשכה

יהיו והארץ השמים, חדש האור י"שע ל,"וכנ] בעולם, יהיו שלו והגילוי ושההמשכה במלך הזהר פירוש לקשר יש ז"ועפ. בתחתונים דדירה הכוונה תושלם ז"ועי[, חדשים שגם, מלך על קאי שנעבד( הפשוט) הפירוש עם ,(שדה על קאי שנעבד) נעבד, לשדה לעבודת כביכול נעבד ,(עילאה מלך) וגילוי, המשכה מגדר שלמעלה האור, עצם

.המצוות קיום(, נעבד שדה) השדה,

היא, בתחתונים, דדירה הכוונה כי, נעבד לשדה הכתוב, לשון בביאור להוסיף ויש דזהו, לומר ויש. עצמם התחתונים ענין מצד' יהי בהתחתונים, שנמשך אלקות שהגילוי הוא המצוה, נעשית שבו שהמקום י"ע הוא המצוות, י"שע שהגילוי זה, על הטעם עדן שהגן לפי הוא שדה, בשם' נק עדן שגן דזה ,(ב סעיף) ל"וכנ] להגילוי, מוכשר

דכללות להמקום בנוגע הוא ז"ועד. המצוות זריעת ידי שעל להגילוי מוכשר מקום הוא להיות דעולם המקום לעשות הוא האדמה, את לעבוד' גו שוישלחהו דזה, העולם היא המצוה, י"שע בעולם הגילוי שהמשכת י"ע כי[, המצוות י"שע להגילוי מוכשר

. עצמו דהעולם ענינו מצד הוא בעולם הגילוי, לזה מוכשר עולם(ד מקום)שה לפי גם בעולם שהגילוי היא בתחתונים, דדירה הכוונה שלימות כי, נעבד לשדה מלך וזהו כביכול שנעשה דזה וכיון, שדה, העולם מצד( גם אלא, המצוה קיום מצד רק לא) ,'יהי

נעבד. לשדה מלך לכן, זו כוונה בשביל הוא, עילאה מלך, האור עצם בחינת

הכוונה כי, הוא עדן, מגן גורש שהאדם זה על( הענינים בפנימיות) דהטעם, ולהוסיף בו ושהדירה, ממנו למטה תחתון שאין בהתחתון,' תהי שדירה היא בתחתונים, דדירה האדמה את לעבוד עדן מגן אלקים' ה וישלחהו ולכן, .(זה דתחתון) ענינו מצד' תהי שאין התחתון, שגם בכדי, להגילוי מוכשר( ביותר תחתון) דעולם המקום לעשות', גו

בענין הוא ז"ועד. ענינו מצד' תהי בו, ושהדירה', ית לו דירה' יהי ממנו, למטה תחתון, בשדה עילאה מלך דבחינת הגילוי בהמשכת הכוונה דתכלית, דלמעלה וארץ שדה

, ע"בבי ז"ועי) המלכות, חיצוניות, בארץ הגילוי יומשך ז"שעי, הוא, המלכות פנימיות( שזה אלא, עליו נוסף דבר כמו לא) ,'יהי בארץ שהגילוי ובאופן(, התחתון ז"בעוה עד את שמקבלת זה, הוא שענינה ,(שדה) המלכות פנימיות בדוגמת, הארץ של ענינה' יהי

.ממנה שלמעלה הגילויים

דמאה, בהמאמר ומבאר, שנים ושבע שנה ועשרים שנה מאה שרה חיי ויהיו וזהו( ט ומדות מוחין הם שנים ושבע שנה עשרים. עילאה מלך בחינת, הכתר פנימיות הוא שנה

עילאין, לחיין שרה שזכתה זה הרי, ביאור וצריך. כל בחינת(, היסוד י"ע שנמשכים) והסדר, עילאה מלך בחינת כ"ואח כל, בחינת בתחילה, למעלה דמלמטה באופן' הי

שהוא, הביאור לומר ויש. שנים ושבע שנה עשרים כ"ואח שנה, מאה הוא בכתוב,

58

בבחינת גם כ"אח המשיכה, עילאה מלך, שנה מאה דבחינת שההמשכה לרמז בכדי תחלה שנמשך שנה, מאה דבחינת הגילוי, ז"ועי. כל בחינת, שנים ושבע שנה עשרים(. המלכות חיצוניות) ארץ, בבחינת גם כ"אח נמשך ,(המלכות פנימיות) שדה, בבחינת

.ע"בבי גם זה גילוי שהמשיכה, שרה חיי שני נאמר ז"ולאח

ובפרט המלכות, בחיצוניות( עילאה מלך) שנה מאה בחינת המשכת י"דע, ולהוסיף שלמעלה אור אלא שהוא) אור, הוא עצמו, מצד עילאה דמלך'. עלי בו נעשה, ע"בבי

סדר, ז"ועפ. העצמות כוונת בו מתגלית, למטה המשכתו י"וע(, וגילוי מהמשכה לדרגא שנתעלתה מה דכל, לשרה בנוגע הן, למעלה מלמטה הוא שבכתוב, הענינים שנה דמאה להענין בנוגע וגם, יותר למטה שנה מאה בחינת המשיכה יותר, עליונה, לטובה שוין כולן שרה, חיי שני וזהו'. עלי בו נעשה למטה, המשכתו י"שע, עצמו שכולם אלא פרטים, התחלקות ע"הו מאה,, שנה מאה בחינת הוא עצמו, מצד דהאור

, מספר נזכר ולא שרה, חיי שני נאמר ז"ולאח, יחיד לשון שנה, כאחד, מתאחדים הם

.התחלקות מגדר למעלה

, ע"בבי שנה מאה בחינת המשכת דלאחרי, חברון היא ארבע בקרית הכתוב, וממשיך מיתוסף ז"ועי, יסודות מארבע( חברון) שמחובר הגשמי, בגוף זה גילוי נמשך

חסידישע, יָארן ומצוות תורה, טובות ושנים ימים והגוף לאריכות דהנשמה בהחיבור ובאופן, צדקנו משיח לקראת והולכים, העצמי למרחב עד דהרחבה ובאופן, יָארן

.ראשם על עולם דשמחת