מסתברא ראש השנה תשע"ג

24
מסתבראגתשע"תשריהמסורתיתהתנועה קהילתוןישראלית יהדות מסתברא

Upload: masorti

Post on 15-Jan-2017

1.003 views

Category:

Documents


6 download

TRANSCRIPT

Page 1: מסתברא ראש השנה תשע"ג

ראתבמס

"גשע

תרי�

שת���ת�תיורסמהה�ועתנ

הון�תילהק

יהדות�ישראלית

ראתבמס

Page 2: מסתברא ראש השנה תשע"ג

התנועה�המסורתית�—�משרד�ראשי:דרך�חברון�98,�ת"ד�7559,�ירושלים�91074

טלפון��02�5658000פקס�02�[email protected]

נוע"ם�(נוער�מסורתי):�02�5658022מרו"ם�(צעירי�התנועה�המסורתית):�02�5658011

www.masorti.org.il�:אתר�האינטרנטwww.bmv.org.il�:בית�המדרש�הוירטואלי

יו"ר�התנועה:�אמילי�לוי�שוחטמנכ"ל�התנועה:�עו"ד�יזהר�הס

חברי�הוועד�הפועל:�הרב�מאוריסיו�בלטר,�אליזבט�גוט,ד"ר�עירית�זמורה,�שואלי�פסט,�מריאנו�פטסינסקי,�אביבה�פרידברג,

דון�ג'ייקובסון�(משקיף)

עורכת:�שירי�לב�ארי

עיצוב�והפקה:�אבסטרקט,�יובל�חפץ

2דברהעורכת

הרבה�מחשבות�ורגשות,�ולפעמים�גם�נבואות�זעם,�מעורר�צמד�המלים"מנהיגות�יהודית".�אולי�משום�שהוא�מרמז�על�המציאות�הישראלית;�כל

מה�שלוקה�בחסר�מיד�צף�ועולה�אל�פני�השטח,�ומבקש�שינוי.

הכמיהה�לשינוי,�או�ליתר�דיוק�לשיפור,�משותפת�כמעט�לכל�המאמריםבגיליון�זה.�השאיפה�ליצור�חברה�צודקת,�טובה�יותר,�יציבה�יותר,�של�יהודיםבארץ�ישראל.�רבים�מהמאמרים�מתייחסים�ליחסי�הגומלין�בין�דת�ומדינה,בעיקר�מפני�שהמילה�"מנהיגות"�מעוררת�אסוציאציה�של�מדינה,�ואילוהמילה�"יהודית"�מזכירה�את�הדת.�ושוב,�שתי�המלים�ביחד�כאילו�לוחצותעל�נקודה�כאובה�שמחפשת�ריפוי.�אבל�יש�גם�לא�מעט�הצעות�לפתרונות

ודרכים�אל�האור.

בגיליון�שלפניכם�תוכלו�למצוא�מאמרים�על�הרמב"ם�ועל�משה�רבנו,�על�רבןיוחנן�בן�זכאי�ועל�דוד�בן�גוריון,�על�המחתרת�היהודית�האמיצה�באלג'יריהבזמן�מלחמת�העולם�השנייה,�על�דמויות�חשובות�ומשמעותיות�ביהדותהמסורתית,�על�מיהו�מנהיג�אידיאלי�ואילו�תכונות�צריכות�להיות�בו,�ועל

מה�נכון�ומה�כדאי�ומה�ראוי�שיהיה�כאן,�במדינת�היהודים.

עבודות�האמנות�שמלוות�את�הגיליון�מציעות�גם�הן�אופקים�חדשים,�מבטאל�העבר�ואל�העתיד�גם�יחד.�את�הגיליון�מלוות�עבודותיהם�של�רחל�אלקלעי,

מיכל�זהבי,�דורית�פוקץ',�וגם�שלומי�צ'רקה���בקומיקס.

בתקווה�לאופק�פתוח�ולמימוש�הבטחות,�ובברכת�שנה�טובה,

שירילב—ארי

התנועההמסורתיתמודהלתומכיה:

∞�איחוד�הקהילות�היהודיות�של�צפון�אמריקה∞�פדרציית�שיקאגו��∞�פדרציית�מטרו�ווסט

∞�הקרן�החדשה�לישראל��∞�פדרציית�צפון�ניו�ג'רסי∞�פדרציית�מיניאפוליס

הקרן�המסורתית�ליהדותקונסרבטיבית�בישראל

הקרן�הקנדיתליהדות�מסורתית

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

Page 3: מסתברא ראש השנה תשע"ג

3

בין�'מנהיגות'�לבין�'שלטון'�אין�קשר�הכרחי.�מנהיגותהיא�היכולת�להשפיע�על�קבוצת�אנשים�לפעול�למעןמטרה�משותפת.�שלטון�הוא�הסמכות�הנותנת�למעשהנתון�תוקף�של�חוק.�מנהיגות�טובה�ללא�שלטון�יכולהלחולל�פלאים.�שלטון�ללא�מנהיגות�טובה�הוא�אסון.

ההיסטוריה�של�העם�היהודי�היא�רצף�פלאי�של�מעגליחורבן�ושיבה.�רוב�הזמן�היינו�נתונים�לחסדי�זרים.�נעיםבין�האומות,�או�סרים�למרותן,�או�גם�וגם.�אלא�שלאפעם�בתולדות�עם�ישראל�קבוצה�קטנה�של�חולמים,כאלה�שהיו�גם�אנשי�מעשה,�השכילו�להנהיג�גם�ללאמוסרות�שלטון.�איש�לא�העניק�להם�אור�מן�ההפקר,הם�גם�לא�בראו�עולמות�בהבל�פה.�הם�חלמו,�והגו,ובעיקר�עשו.�למרות�שהיו�לבד,�או�שהיו�מעטים,�לפחותבהתחלה,�הם�ידעו�להציב�מודל�של�מנהיגות�שהשפיע

מעבר�לזמנם.

משה�רבנו�היה�כזה;�רבן�יוחנן�בן�זכאי�היה�כזה;�גםהתנועה�הקיבוצית,�שמעולם�לא�מנתה�יותר�משנייםוחצי�אחוזים�מן�הישוב,�ואשר�הצליחה�ולעצב�מערכת

ערכית�לדור�שלם.

האם�גם�לתנועה�המסורתית�בישראל�נועד�תפקיד�כזה?חזון�יש.�אבל�האם�יש�בנו�התעוזה?�והיכולת?

מדינת�ישראל�משוועת,�גם�אם�לא�תמיד�מודעת,למנהיגות�יהודית�חדשה.�כזו�שיודעת�למזג�בטבעיות,ברגש,�בתבונה,�בעומק�—�אך�בלי�אבק�של�פונדמנטליזם��בין�מחויבות�למסורת�ישראל�לבין�אהבת�אדם.�מנהיגותשיודעת�לבנות�גשר�איתן,�גשר�של�כבוד,�בין�מורשת

אבות�ואמהות�לתנאי�הזמן�והמקום,�כאן�ועכשיו.

ומנהיגות�כזו�לא�תבוא�מן�הממסד.�אין�לה�סיכוי�לבואמן�הממסד.�היא�תגיע�ממקור�אחר,�כזה�שלא�מחובר

היום�לממסדים�הדתיים�עתירי�הממון�והשררה.

ואם�זה�לא�יקרה,�לא�התנועה�המסורתית�תהא�נפסדת,זהו�מחיר�פעוט�ערך,�הציונות�היא�שתבוא�אל�קיצה.לא�פחות.�כי�אם�אל�שיבת�ציון�שהתחוללה�בנו�באורחכה�פלאי�לא�יתלווה�במהלך�של�תחייה,�מהלך�שבותחדש�היהדות�את�פניה,�העסק�פשוט�לא�יחזיק�מים.

הוא�יקרוס�אל�עצמו�עוד�לפני�שיבלעוהו�אויביו.

וההכרעה�תיפול�כנראה�בעשור�הקרוב.�זה�הזמן,�כעת,כעת�ממש,�להיאבק�על�דמותה�היהודית�של�מדינתישראל.�אין�הרבה�דברים�דחופים�יותר,�גם�אלו�שנראים

לכאורה�ככאלה.

נאחל�לכולנו�שנה�של�הגשמה.�שנעשה�ונצליח.

יזהרהסמנכ"ל�התנועה�המסורתית

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

מקורות�המנהיגות�הם�רבים.�משה�מונה�למנהיג�על�ידי�אלוהים.�שאולנמשח�על�ידי�שמואל,�אך�זכה�לאמונו�של�העם.�ודבורה�הפכה�לשופטת,�לנביאה,ללוחמת�בגלל�אישיותה,�בזכות�התכונות�הבולטות�שלה�עצמה.�לאורך�ההיסטוריהאנו�מוצאים�מנהיגים�שזכו�במעמדם�מתוקף�כוחם�הפיזי,�כאלו�שהתחבבו�עלהציבור�בזכות�כישוריהם�וגם�כאלו�ש"קנו"�את�דרכם�לצמרת.�אך�מהי�מנהיגותמוצלחת?�האם�מנהיג�הוא�קודם�כל�מי�שהצליח�לפלס�דרכו,�לגבור�על�אחרים,ולזכות�בתואר?�האם�לדרך�לצמרת�יש�כללים?�האם�יש�דרך�פסולה�לזכות�במנהיגות?

השגת�המעמד�היא�רק�הצעד�הראשון�בתפקידו�של�מנהיג.�האתגר�האמיתי�הואלהיות�מנהיג�מוצלח.�לדעת�לנסח�את�המטרות�הנכונות�ולחולל�את�השינוייםהנחוצים.�כל�אחד�וסגנונו.�יש�מנהיגים�המטיבים�לנאום.�יש�מנהיגים�שמיטיביםלהקשיב.�יש�כאלו�שיצליחו�באמצעות�העצמת�אחרים.�ויש�מנהיגים�שדווקאהעשייה�עצמה,�ללא�נאומים�וללא�הקשבה�וללא�העצמה,�היא�התכונה�המייחדתאותם.�תהא�אשר�תהא�הדרך�בה�אתה�מנהיג,�מה�שחשוב�הוא�לזכור�בפני�מי

עליך�לתת�דין�וחשבון:�הציבור�הסר�למנהיגותך�הוא�הריבון.

עבורי,�מנהיגות�מוצלחת,�בין�אם�היא�בתוך�המשפחה�ובין�אם�היא�מנהיגות�שלמדינה,�היא�קודם�כל��מערכת�יחסים.�כזו�שיש�בה�מרכיבים�קבועים�של�הבנה,של�קשב,�גם�של�גמישות.�נחישות�היא�חשובה,�התמקדות�במטרה�היא�הכרחית,אך�נוקשות���במחשבה�או�במעשה�—�תוביל�את�המנהיג�לכישלון�מובטח.�ההכרההזו�נראית�טבעית�למי�שחי�במאה�ה���21(ובוודאי�לי�באופן�אישי���ילדת�פרחיםשהתבגרה�בשנות�ה���60של�המאה�הקודמת,�שהיא�גם�עובדת�קהילתית�במקצועה)אך�גם�בעולם�העתיק�היו�שהבינוה.�ידידי�ד"ר�ג'ורג'�סברן�האיר�את�עיני�שגםמשה�ידע�להתאים�את�רצון�האלוהים�לרצון�העם.�גם�הוא,�משה�רבנו,�התמודד

עם�אתגר�הסמכות.

מציאת�התמהיל�הנכון,�מציאת�הכוח,�מציאת�ההשראה�שיסייעו�לך�להישארפתוח�מספיק�מצד�אחד�אך�מצד�שני�לא�לאבד�את�קשר�העין�עם�המטרה,�היאמשימה�קשה�לכל�מנהיג�חושב.�להישאר�נאמן�לעקרונותיך,�לא�לבגוד�במערכתהערכים�שהביאה�אותך�לעמדת�הנהגה,�וזאת�למרות�האגו,�על�אף�פיתויי�הכוח,אלה�מטלות�שאינן�קלות�ליישום.�ביצוע�הערכה,�נוקבת�לעיתים,�למצב�הקייםושכנוע�אחרים�בצורך�לשנות,�זוהי�משימה�קשה�לביצוע.�ולכן�יהיו�מאבקים,ותהיינה�התנגשויות.�אבל�ההישגים�ותחושת�ההגשמה�יפצו��את�המנהיג�שהצליחלעמוד�בכבוד�ברגעים�המפרכים�לאורך�הדרך.לכבוד�הוא�לי�שנבחרתי�על�ידכם,חברי�לתנועה�המסורתית,�לעמוד�בראש�ההנהגה�המתנדבת�של�התנועה�בעתהזו.�אני�מעריכה,�מעריכה�מאוד,�את�ההזדמנות�שניתנה�לי�לסייע�בחיזוק�נוכחותהוהשפעתה�של�התנועה�המסורתית�בחברה�הישראלית.�אני�מקווה�שאני�יודעתלהיות�קשובה�מספיק��וגמישה�עד�כמה�שניתן,�אבל�גם�ממוקדת�כראוי�ביעדיםשהגדרנו�לתנועתנו.�אני�מבקשת�מחילה�עבור�כל�הפעמים�בהן�נכשלתי,�ומניחה

שהיו�כאלה.

אני�רוצה�להודות�לעמיתי�להנהגה�המתנדבת�של�התנועה,�חברי�הוועד�הפועל.יחד�אנו�מנסים�לבצע�את�המשימה,�ומשתדלים�לעשות�זאת�מתוך�פתיחותוהגינות,�וגם�בחמלה�כשצריך.�יחד�עם�מנהיגי�התנועה�המסורתית�כולם�—�רבנים,יושבי�ראש�הקהילות,�חברי�ועדות�ופעילי�נוע"ם�—�אנו�מנסים�להשפיע�על�דמותה

של�ישראל�ולהופכה�לטובה�יותר.

בשם�כל�התנועה�אני�מודה�במיוחד�לצוות�המקצועי�שלנו,�על�המנהיגות�והמחויבותהבלתי�נלאית�שלהם.�בלעדיהם,�ודאי�לא�היינו�מסוגלים�למלא�תפקידנו.

איחולים�לבביים�לשנה�החדשה���לכל�החלומות�שנחלום�ולכל�הפעולות�שנזכהלבצע.

אמילילוי�שוחטיו"ר�התנועה�המסורתית

בנחישותרגישה

מנהיגותשל

תחיה

Page 4: מסתברא ראש השנה תשע"ג

4

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

תוכי"שב

ם�היתוך�"

מעי,��

קלאל

חלר

האם�המהפכה�הציונית�לא�היתה�מתרחשת�בלי�הרצל?�האםהמהפכה�הבולשוויקית�לא�היתה�מתרחשת�בלי�לנין?�האם�בריטניהבלי�צ'רצ'יל�לא�היתה�יכולה�לעמוד�מול�גרמניה�במלחמת�העולםהשנייה?�ויש�עוד�הרבה�האם�ים�כאלה.�התשובה�שלי�לכל�השאלותהאלה,�היא�שאל�לנו�לשאול�אותן.�נשמע�כמו�התחמקות?�לא�בהכרח.

התבוננות�בהיסטוריה�האנושית�מגלה�שכדי�לחולל�תמורות�גדולותיש�צורך�ברקע�מתאים,�כלומר�בנסיבות�בשלות,�ובאדם�שיודע�ללכתלפני�המחנה�ולחולל�את�התמורה.�כל�ניסיון�לבודד�את�אחד�הגורמיםהאלה�יישאר�עקר.�לא�יצלחו�לא�הטענה�שאם�הנסיבות�בשלות�דיין,התמורה�תתחולל�ולא�חשוב�עם�איזה�מנהיג,�וגם�לא�הטענה�הנגדיתשאם�יש�מנהיג�ראוי�לשמו,�התמורה�תתחולל�ולא�משנה�באילונסיבות.�דעתי�היא�ששני�התנאים�המוקדמים�האלה�דרושים,�ושוםתמורה�גדולה�לא�יכולה�להתחולל�בלי�השילוב�ביניהם.�אם�כך,�נעזוב

את�השאלות�ונתבונן�במנהיגים:�מיהו,�אם�כן,�המנהיג?

מנהיג�הוא�האדם�הראשון�שמיד�עם�תום�ההצגה�או�הקונצרט�מעזלשבור�את�השקט�ולמחוא�כפיים,�ואז�כולם�מצטרפים�אליו.�זו�תשובהאלגורית,�אבל�היא�ממחישה�היטב�את�הדרישה�לתעוזה�מצד�כל

מנהיג.

מנהיג�הוא�זה�שמרגיש,�מבין�ויודע�שהגיעה�העת�לחולל�תמורה,ומעז�לחולל�אותה.

מנהיג�מאופיין�בכמה�וכמה�תכונות:�כריזמה,�יכולת�להגות�ולהוביל,יוזמה,�חזון,�מציאותיות,�דבקות�במטרה,�דוגמא�אישית�ואומץ�לב

לאמירת�האמת.�ואני�לא�בטוח�שמניתי�את�הכל.

יש�מנהיגים�שגדולתם�מתגלה�בשעת�משבר,�ויש�כאלה�שיודעיםלהנהיג�בעת�שגרה,�ולא�בכולם�יש�אותו�תמהיל�תכונות�נדרשות.וינסטון�צ'רצ'יל�ידע�לעמוד�לפני�עמו�ולומר�את�האמת�המרה�בשעה

קשה.�זוהי�דוגמא�לאומץ�לב�ציבורי�וליכולת�לומר�את�האמת.

לעומת�זאת,�לאדולף�היטלר�היו�גם�כריזמה,�גם�יכולת�להוביל,�גםיוזמה�וגם�חזון.�אבל�לא�היו�לו�יושר�או�הגינות,�לא�מציאותיות�ולאהאומץ�להסתכל�לאמת�בעיניים.�על�תוצאות�הנהגתו�אין�צורך�להרחיב.

ובאשר�למנהיגות�מנקודת�מבט�יהודית.�בסיפור�הקדשתו�של�משהרבנו�לנביא�מספרת�התורה�בין�השאר:��"...�וינהג�את�הצאן�אחר�המדבר..."�(שמות�ג',�א').�בהתייחס�לביטוי�"אחר�המדבר"�אומר�רש"י:�"להתרחקמן�הגזל�שלא�ירעו�בשדות�אחרים".�זוהי�דוגמא�להגינות�כאחת�התכונותהאישיות�הדרושות�למנהיג.�אולם�"אחר�המדבר"�מתייחס�גם�להמשךדרכם�של�בני�ישראל.�משה�רבנו,�אחרי�שנתבשר�שלא�הוא�זה�שיכניסאת�בני�ישראל�לארץ�המובטחת,�עם�כל�הצער�האישי�שלו,�עדיין�חשבעל�העם�שכל�כך�אהב.�בפרשת�פנחס�הוא�מבקש�מאלוהים�שימנהעל�העם�איש�"אשר�ייצא�לפניהם�ואשר�יבוא�לפניהם�ואשר�יוציאם

ואשר�יביאם"�(במדבר�כ"ז,�י"ז).

בעצם�הבקשה�הזאת�מאלוהים,�מגלה�משה�פן�אחר�של�מנהיגות.

מהותו�של�פן�זה�היא�לא�לנטוש�את�מי�שהוא�מנהיג�בשום�מצב.התשובה�האלוהית�משלימה�את�רשימת�הדרישות�המוקדמותממנהיגות�וממנהיגים�אליבא�דמשה.�אלוהים�מצווה�על�משה�לקחתאת�יהושע�בן�נון�"איש�אשר�רוח�בו",�לסמוך�את�ידו�עליו,�וגם�"ונתתהמהודך�עליו"�(שם,�כ"ז,�י"ח�כ').�כלומר�לא�די�בכריזמה�כדי�להיותמנהיג,�אלא�דרושות�גם�סמכות�רוחנית�וערכים�אחרים�כגון�כוח�שיפוט,

ראיית�הנולד�ומסירות.

בתולדות�עמנו�לא�חסרות�דוגמאות�למנהיגות.�על�משה�ויהושע�כברדובר�רבות.��דבורה�הנביאה�(והשופטת)�היא�דוגמא�ומופת�נוספת.כך�גם�השופטים�אהוד�בן�גרא,�גדעון�בן�יהואש,�יפתח�הגלעדי�ושמואלהנביא�(והשופט).�כל�אחד�מאלה�ניחן�בתכונות�הבסיסיות�הדרושותלמנהיגות,�אבל�אצל�כל�אחד�תכונה�אחרת�היתה�דומיננטית��במיוחד.

בין�המנהיגים�שקמו�לעם�ישראל�בעת�החורבן�ולאחריו,�היו�רבן�יוחנןבן�זכאי�ורבן�גמליאל,�שאזרו�עוז�בנפשם�בשעת�משבר,�והעזו�להציעולחולל�שינויים�מהותיים�בהתנהלות�העם.�בין�ההחלטות�שלהם�בלטהההחלטה�—�לא�עוד�עבודת�קורבנות�אלא�העבודה�שבלב,�כלומרהתפילה.�קשה�לשער�מה�היה�מצבו�של�עם�ישראל�אלמלא�התקינוחכמי�יבנה,�ובראשם�ריב"ז�ור"ג,�תקנות�חדשות�כתחליף�לעבודותהמקדש.�במעשה�הנועז�הזה�הם�לא�רק�הצילו�את�עמנו�מהתבוללותומהכחדה�רוחנית,�אלא�גם�נתנו�דוגמא�לכל�הבאים�אחריהם�איך�צריך

לפעול�בשעה�שנשקפת�סכנה�לעצם�קיומו�של�העם.

ובעת�החדשה,�בשעה�שמתחוללות�תמורות�גדולות�באנושות�בכללובעם�ישראל�בפרט,�טוב�נעשה�אם�נזכור�את�פועלם�האמיץ�של�חכמייבנה�וניקח�מהם�דוגמא.�התנועה�ליהדות�מסורתית�שקמה�כתגובהלתמורות�האלה,�ובהתאם�למתבקש�מהן,�איננה�תופעה�שולית�בתחלוף.�היא�באה�להתוות�דרך�ולהציע�התנהלות�יהודית�חדשה,�שלפיההיהודים�של�ימינו�יוכלו�לחיות�חיים�מודרניים�תוך�שהם�דבקיםבאמונתם�ובמסורתם.�נראה�שמייסדי�התנועה�ניחנו�בכל�אותן�תכונותמופלאות�המאפיינות�את�המנהיגים�היהודים�הגדולים�של�כל�הזמנים.

ניסןאבדי,�תושב�באר�שבע,�חבר�בקהילת�"אשל�אברהם".�נשוי�ליפה,אב�לשלושה�וסב�לשניים

ניסןאבדי�שואב�השראה�מחכמי�יבנה,�שהנהיגו�את�עם�ישראל�לאחר�החורבןמתוך�אחריות�וראיית�הנולד.�בתקווה�שמנהיגי�ההווה�ישאבו�גם�הם�השראה

מרבן�יוחנן�בן�זכאי�ורבן�גמליאל

Page 5: מסתברא ראש השנה תשע"ג

5התרבות�שלנו�בנויה�על�סיפור�סיפורים.�מתוך�הסיפורים�האלהאנחנו�לומדים�על�הערכים�שלנו,�ואיך�להתמודד�עם�אתגרים�חדשיםמתוך�מודעות�לעבר,�אבל�גם�לעתידיים�חלופיים.�אני�רוצה�לספרסיפור�על�מנהיגה�נשית�שהיכרתי,�מנהיגה�שלימדה�אותי�כל�כך�הרבה,ואני�חושבת�שהסיפור�שלה�מלמד�על�מהי�מנהיגות�נשית�יותר�מכל.

את�סימה�לרנר�פגשתי�בבית�הכנסת�בבאר�שבע.�הייתי�צעירה�בת�21שמתחילה�את�צעדיה�בעולם�הבוגרים,�ומתחילה�את�ההיכרותהעמוקה�עם�העולם�הקונסרבטיווי.�סימה�היתה�האמא�של�הרב�גילהדרור,�סבתא�"בפנסיה",�שלא�נחה�לרגע.�מציירת,�כותבת�ספרים,עובדת�קשה�על�הקמת�ארגון�"מנוחה�נכונה"�למען�יצירת�אלטרנטיבהלקבורה�האורתודוקסית�בישראל.�שמעתי�מסימה�איך�היתה�ב�1948חלק�מהכוח�המגן�של�הרובע�היהודי,�על�לימודיה�לתואר�ראשון�ושניבהנדסה�כימית,�ולתואר�שלישי�במשפטים,�בשנים�שבהן�נשים�לאפיתחו�קריירות�כמו�היום.�לא�היכרתי�את�סימה�בשנים�הללו,�אבל

אני�בטוחה�שהיתה�מנהיגה�טבעית.

למדתי�מסימה�שהגיל�לא�קובע;�ראיתי�את�ההתלהבות�שלה�בכלדבר�שעשתה,�וראיתי�איך�אדם�יכול�להשפיע�על�עיצוב�חייו�שלו�ושלסביבתו.�למדתי�שלכל�אחד�ואחת�מאיתנו�יש�אפשרות�לבחור�וישאפשרות�להשפיע.�אני�זוכרת�את�השבתות�שבהן�ישבתי�או�עמדתיליד�סימה�בבית�הכנסת,�והגנבתי�את�מבטי�אליה�כדי�לראות�מתילקום,�מתי�לשבת,�מתי�לקוד,�ואיך�הייתי�גאה�יום�אחד�כשהיא�שאלהאותי�איפה�למדתי�להתפלל,�ונתנה�לי�את�ההרגשה�שהנה,�אני�כבר

שייכת,�אני�כבר�חלק�מבית�הכנסת�הזה.

לא�אשכח�את�השבת�שסימה�פתחה�את�תיק�הטלית�ונתנה�לי�כיפה.אני�לא�יודעת�איך�היא�הבינה�שזה�הזמן�הנכון,�אבל�זה�היה�בדיוקבזמן�בשבילי�–�כבר�לא�מפחיד,�וכבר�רוצה,�אבל�לא�יודעת�איך�לעשותאת�זה.�הרי�מה�פתאום�להניח�כיפה�על�הראש.�סימה�הציעה�לי�כיפה,

בטבעיות,�ונתנה�לי�אותה�אחר�כך�במתנה,�ובאותו�רגע�כל�כך�הערכתיאת�הפשטות�והטבעיות.�ומכאן�הדרך�לטלית�ולתפילין�כבר�היתה�קלה

וברורה�עבורי.

כל�מה�שסימה�עשתה,�נעשה�בדרכי�נועם�ובשקט.�היא�ידעת�לחזקבי�את�הביטחון�בעצמי�ובדרך�שבה�הלכתי.�בפרקי�אבות�נאמר:

"אמר�להם�{רבן�יוחנן�בן�זכאי},�צאו�וראו�איזו�היא�דרך�טובהשידבק�בה�האדם.

רבי�אליעזר�אומר,�עין�טובה;�{מסתפק�במה�שיש�לו�ואינו�מבקשדברים�יתרים�ואינו�מקנא}

רבי�יהושע�אומר,�חבר�טוב;

רבי�יוסי�אומר,�שכן�טוב;

רבי�שמעון�אומר,�הרואה�את�הנולד;�{צופה�ומביט�במה�שעתידלהיות�ומחשב�הפסד�מצווה�כנגד�שכר�מצווה�ושכר�עבירה�כנגד�הפסדה}

רבי�אלעזר�אומר,�לב�טוב".��(מסכת�אבות�ב',�י"ב)

כדי�להיות�מנהיג�טוב�אדם�צריך�להיות�בעל�חלק�גדול�מהתכונות�הללו,וסימה�לרנר�התברכה�בכולן.�באותן�שנים�בבית�הכנסת�בבאר�שבעזכיתי�לפגוש�באופן�יוצא�דופן�קבוצה�גדולה�של�מנהיגות�נשים�בכותליבית�הכנסת,�אין�לי�ספק�שאותן�דוגמאות�חיות�למנהיגות�נשיתמקצועית�ומתנדבת�שראיתי�באותם�ימים,�משפיעות�עלי�עד�היום,

ואני�מודה�לכל�אחת�מהן.

הרבעדיתלב�היא�מנהלת�תחום�צדק�חברתי�ב"רבנים�למען�זכויות�אדם",ופעילה�בארגון�הרבות�המסורתיות�"ילתא"

הרבעדיתלב�נזכרת�בסימה�לרנר,�האשה�שפתחה�בפניה�את�הדרך�לעולם�יהודי�פתוח,�שיוויוני�ואנושי

דרכיה

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

רחלאלקלעי,�מתוך�"הים�שבתוכי"

Page 6: מסתברא ראש השנה תשע"ג

6עד�לא�מזמן�הייתי�תלמיד�במערכת�החינוךשל�מדינת�ישראל,�וככזה,�עברתי��את�הרצף�הרשמיהמקובל�של�לימודי�השואה:�הטקסים�בבית�הספרהיסודי,�שיעורי�החינוך�בחטיבה,�ההתעמקות�בחומרלקראת�הבגרות�בכיתה�י"א,�והמסע�לפולין.�כחברה,ידענו�לאמץ�לקרבנו�את�הסיפורים�המרגשים�—העצובים�וה"שמחים"�כאחד�—�אותם�סיפורים�שחזרובגרסאות�שונות�מטקס�לטקס,�משנה�לשנה.�באלומתנר�הזיכרון�ניסו�להאיר�לנו�משהו�מתוך�החושך

הגדול,�השכול�והעצב.

נכון,�נר�הזיכרון�הזה�הוא�הכלי�שזוכר�ולא�שוכח�אתהתקופה�האפלה�בתולדות�העם�היהודי,�אך�לצדודולק�לו�גם�לפיד�של�אומץ�ועוז.�לפיד�של�יהודיםשהחליטו�שבכוחם�לשנות�את�המציאות.�הלפידהזה,�הוא�שגורם�לי�מדי�שנה�ביום�הזיכרון�לשואהולגבורה�לזקוף�קומה�ולהביט�קדימה�בצפירה�בתשתי�הדקות,�ולהרגיש�גאה�בהיותי�יהודי.��הלפידהזה�מגולם�בעבורי�ב"מבצעלפיד",הואמבצעה

המופלאשלהמחתרתהיהודיתבאלג'יריה.

הימים�ימי�קיץ�1940,�מלחמת�העולם�השנייה.גרמניה�הנאצית�מחליטה�לעבור�אל�יעד�הכיבוש

הבא�במסעה:�צרפת.

אלפי�היהודים�בצרפת�מתחילים�להבין�את�מימדיהשל�האנטישמיות,�אך�עוד�לא�מסוגלים�לצפות�אתהעוצמה�ההרסנית�של�המנהיג�העליון�החדש.�ובכלזאת,�בתוך�אי�הוודאות�באשר�לגורלם�של�היהודיםבצרפת�ובאירופה�כולה,�החליט�אדם�אחד�כי�מעשה

תקיף�ומשמעותי�חייב�להיעשות,�בטרם�יהיהמאוחר�מדי.�שמו�של�האדם�היה�ז'וזה�אבולקר,תושב�אלג'יריה.�המדינה�האפריקאית,�שנשלטהבידי�צרפת�וסופחה�אליה�עוד�מ�1830,�היתה�יעדטבעי�להמשך�הכיבוש�של�הצורר�הנאצי�מגרמניה.

באותם�הימים�החל�אבולקר�להקים�במהירותמחתרת�פעילה�ותוססת�של�סטודנטים�יהודיםמכל�רחבי�אלג'יריה,�אשר�תגן�על�זכויותיהםהנרמסות�בזו�אחר�זו�של�היהודים�במדינתם.המחתרת�החדשה�התקיימה�תחת�כיסוי�של�קבוצותאימונים�ספורטיביות�המתאמנות�במועדון�כושרבבירה�אלג'יר,�והצליחה�להישאר�חשאית�להפליא.המחתרת�עקבה�אחר�הפרעות�הסדר�שכוונו�כלפיהיהודים�הנרדפים,�והגיבה�לכל�אירוע�אנטישמי.מיום�ליום�התעצמה�המחתרת�בכלי�נשקובתחמושת�נוספים,�ובכל�זירה�שבה�פעלה�השאירהכתובת�למזכרת:�"המחתרת�עומדת�על�המשמר".סיסמא�שהפכה�ברבות�הימים�לסמל�הניצחון�של

המחתרת�על�שלטונו�של�היטלר.

באוקטובר�1942,�כאשר�ארצות�הברית�החלהלהתערב�בנעשה�באירופה,�חיפש�הגנרל�דווייטאייזנהאואר,�מפקדו�של�הכוח�האמריקאי,�שותפיםמקומיים�באלג'יריה�שיעזרו�לו�למנוע�את�השתלטותהרייך�על�אלג'יריה.�הוא�איתר�קצינים�צרפתיםששנאו�את�הגרמנים�ורצו�בנפילתם,�ועירב�אותם

בתכנוניו�למניעת�הפלישה.

דניאלאיקן�מספר�על�גבורה�יהודית�שלא�זכתהלאור�הזרקורים�בתקופתו�החשוכה�ביותר�של

העם�היהודי.�סיפור�של�אומץ�לב,�עוז�ואמונה

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

הגבורהשלי

באותם�ימים�החלאבולקר�להקים�במהירותמחתרת�של�סטודנטים

יהודים�מכל�רחביאלג'יריה,�שתגן�על

זכויותיהם�הנרמסות�שלהיהודים.�המחתרת

התקיימה�תחת�כיסוישל�קבוצות�אימונים

ספורטיביות�המת�אמנותבמועדון�כושר�בבירה

אלג'יר,�והצליחהלהישאר�חשאית�להפליא

ז'וזה�אבלוקר.מפקד�המחתרת�היהודית

באלג'יריה

Page 7: מסתברא ראש השנה תשע"ג

7

האמריקאים�והצרפתים�חיפשו�חיילים�שיבצעועימם�את�הפעולה�שתמנע�את�הכיבוש,�ומכאןוהלאה�היתה�הפנייה�אל�המחתרת�היהודית�טבעית.וכך�נוצרה�שותפות�טרנס�אטלנטית�בין�האמריקאים,הצרפתים�והיהודים�האלג'יראים.�מצדם�שלהיהודים,�לא�היתה�שותפות�זו�מובנית�מאליה,שכן�הם�הכירו�בקצינים�הצרפתים�כמי�שרמסואת�כבודם�במשך�שנים;�אך�האינטרס�הלאומי�שלבלימת�הנאצים�זוהה�בזמן,�ועמד�בראש�סדר

העדיפויות�של�המחתרת�היהודית.

התוכנית�הגאונית�היתה�תלויה�במהירות�הכיבוש�האמריקאי,�שכן�הצבא�הצרפתיעמד�לגלות�את�התרמית�במהרה.�אילולא�המחתרת,�לא�היה�מצליח�הגנרלאייזנהאור�להשתלט�על�המדינה�עם�כוחו�המצומצם,�שמנה�רק��2,500לוחמים,

ובכך�למנוע�את�כניסתה�של�גרמניה�לאלג'יריה.

לצד�הסיפורים�המיתיים�של�מרדכי�אנילביץ'�,אדם�צ'רניאקוב,�הרב�ליאו�בק�ואחרים,�ישנו�גםסיפור�הגבורה�של�ז'וזה�אבלוקר�וחבריו�למתחתרת;סיפור�שלא�שמעתי�מעודי�כתלמיד�בבית�הספר.אולי�כי�דמות�הגיבור�אינה�היהודי�הפרטיזן�הלוחםאל�מול�האויב,�אלא�סיפור�מסוג�אחר,�שבו��הרובהוהסכין�הנשלפת�אינם�המגן,�אלא�כוח�המחשבה,

התעוזה�והאמונה.

לאחר�המלחמה�פיתח�אבולקר�קריירה�אקדמיתכפרופסור�לרפואה.�הוא�התבודד�בסוף�ימיובעיירה�מנוסק�(Manosque)�שבאלפים�הצרפתיים,שם�הלך�לעולמו�בנובמבר�2009.�רק�היום,�כמעט��73שנה�אחרי�"מבצע�לפיד",החלו�היסטוריונים�להכיר�בו�כמבצע�הרואי�ולהעמיד�את�סיפורה�של�המחתרת

לצד�סיפורי�הגבורה�הגדולים�בתקופת�המלחמה.

סיפורה�המופלא�של�מחתרת�יהודית�זו,�הוא�סיפור�על�מנהיגות�יהודית�אמיצהוחזקה,�סיפור�של�נחישות�וחוכמה.�זו�מחתרת�שידעה�לשלב�ידיים�עם�כוחות

נוספים�ולהתאגד�מול�האויב�הנאצי,�ולנצח�אותו.�פשוטכך—לנצח.

המחתרת�היהודית�הזאת�היא�הלפיד�שלי�ביום�הזיכרון�לשואה�ולגבורה,�ומזכירהלי�שגם�בתוך�טרגדיות�אינסופיות,�ישנם�סיפורי�גבורה�וניצחון.

דניאלאיקן�הוא�בוגר�גרעין�נח"ל�"רקיע"�של�נוע"ם,�והשתחרר�משירותו�הצבאי.�[email protected]לתוגובות

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

כך�נוצרה�שותפות�טרנס�אטלנטית�בין�האמריקאים,

הצרפתים�והיהודיםהאלג'יראים.�מצד�היהודיםזה�לא�היה�מובן�מאליו;�הםהכירו�בקצינים�הצרפתים

כמי�שרמסו�את�כבודם�במשךשנים.�אבל�האינטרס�של

בלימת�הנאצים�היה�משותף

תוכנית�המבצע�הפשוטה�נראתה�כאילו�נלקחהמתסריט�הוליוודי;�המחתרת�היהודית�ניצלה�הוראתקבע�שהונהגה�בשלטון�הצרפתי,�ולפיה�במצבחירום�ישתלטו�מליציות�של�אזרחים�על�מוקדיהשליטה�בעיר,�כדי�לשחרר�את�הצבא�לתפקידוהביטחוני.�בערב�השמונה�בנובמבר�1942,�הלילהשבו�תיכננו�הכוחות�האמריקאים�לכבוש�את�אלג'יריה,הופיעו�במוקדי�השלטון�בעיר�כ��400חברי�המחתרת,מחופשים�למליציות�האזרחיות�ומתוגברים�בעשרותאזרחים�צרפתים.�הם�השתלטו�על�מוקדי�השלטוןהצרפתי,�ובהם�גם�על�מערכת�הטלפון�המרכזית.כך,�כשהתקשרו�הקצינים�לברר�מה�פשר�המהומה,הודיעו�להם�חיילי�המחתרת�היהודית�שאכן�מדוברבמצב�חירום,�ולכן�יש�למלא�את�כל�הפקודות�של

המליציות.

חברי�המחתרת�בטקס�הענקת�צלב�החירות�באלג'יר,�1947

קבלת�הצל"ש�—�1942

מיכלזהבי,�פריחה,�2012,פיסול�במכסי�קופסאות�שימוריםודף�של�ספר.�מתוך�התערוכה"ספר�אמן",�שהוצגה�כחלק

מפסטיבל�השירה�"מטר�על�מטר"

Page 8: מסתברא ראש השנה תשע"ג

8

שנים�רבות�שאני�עומדת�על�דעתי�ושואלת�את�עצמי�על�יסודותאמונתי�/�רבות�המחשבות���מי�מהן�מובילות�ומאירות�אתמסעי?/�האם�לאמונות�אבותי�ואימותי�זכות�ראשונים?/�או�שמאשמורה�זכות�זו�לרבני�האחרונים?�מסלול�חיי�ידע�עליות�ומורדות,�ידעשעות�פשוטות�אך�גם�קשות/�מסלול�רצוף�ב"כוונה�טובה"�/�שבו�אנינוסעת�בקרון�הקטר�בלי�הפסקה./�האדם�שאני�היום,�האשה�שהפכתילהיות/�צמחה�בתוכי�בארבעים�וחמש�השנים�האחרונות./�כיצד�הגעתילעמוד�בראש�קהילה�מסורתית�כרבה?�כיצד�קרה�שאני�מנסה�להניע

א/נשים�למעשים�טובים,�תורה�ותפילה?

זה�מתחיל�בבית.�בסביבה.�בקהילה.�חוויות�ראשוניות.�גדלתי�בפאריס,בקהילה�יהודית�מסורתית�וציונית/�למדתי�בבית�הספר�היהודיבצרפתית,�עם�מעט�עברית./�זכיתי�לגדול�בבית�שחינך�לקחת�אחריותעל�תיקון�העולם�/�ועל�פעולות�למען�הקהילה.�ועל�תרומות�לישראל.ועל�חינוך�טוב�לכולם.�אני�זוכרת�את�יראת�האלוהים�בבית�הכנסתהגדול�/�ואת�אמא�אומרת�שאלוהים�הוא�"כל�יכול"./�אני�זוכרת�אתהתפילות�"אליו"�בבית�הספר�היהודי�/�וגם�את�שירת�ברכת�המזוןבניגון�אשכנזי./�אמא�שלי�מספרת�שהייתי�"רבנית�קטנה"�/�ותמידידעתי�יפה�את�כל�התפילה�/�סבתי�עליה�השלום�היתה�תמיד�גאה�ביגם�כן�/�אם�כי�בלבה�הצטערה�שאני�בת�ולא�בן./�כך,�לדעתה,�פספסתיאת�ייעוד�חיי�היהודיים�/�שכן�בנות,�כידוע,�לעולם�לא�יהיו�רבנים.�[היאבטח�משקיפה�עלי�משמיים�ברוב�נחת�/�ושמחה�על�הדרך�הרבה�נית

שבחיי�נוכחת!]

אז�איך�הגעתי�עד�הלום,�מהו�הדלק�הבוער�בתוכי?בחרתי�להסביר�זאת�בעזרת�"חמשת�העיקרים"�שלי:

העיקר�הראשון�המנחה�את�נשמתי:�אלוהים.הוא�היה,�והוא�הווה,�והוא,�יהיה�—�בלי�פקפוקים.

הוא�וגם�היא�הנקראת�השכינה,�מלאת�רוך�ורחמים.הוא�גם�דין.�וגם�משפט.�ומתנהג�בחסידות.

היא�גם�צדקה�וגם�שמחה,�גם�שלום�וגם�רעות."קרוב�ה'�לכל�קוראיו�—�לכל�אשר�יקראוהו�באמת",

ואני�משתדלת�לקרוא�בשמו,�בשמה,�באמת.ובכל�זאת,�פעם�בכמה�שנים,�יש�שמתפרקות�האמיתות,

ואחרות�צומחות�ועולות�במקומן.אני�קוראת�לזה�"הוודאות�של�אי�הוודאות":

להיות�מסוגלת�להוריד�את�סימני�הקריאה�מהמשפטים�"הכי�חשוביםונכונים", ולהציב�במקומם�סימני�שאלה.�ואז�לחכות�ולראות�מה�קורה.החשיבה�הביקורתית�האמיתית�היא�שמניעה�אותי�כל�בוקר�מחדש

לומר�"מודה�אני"�ולנסות�להצדיק�במעשי�שוב�ושוב�את�קיומי.

העיקר�השני�שלי�הוא�האמונה�באדם.�במהותו,�ביכולותיו.האמונה�כי�"יצר�לב�האדם�טוב�מנעוריו".

כי�צלם�האלוהים�סופו�בנו�להתגלות,�ובאחריותנו�לקדם�ולעשותטובות�ונפלאות

כי�לכל�איש�ואשה�מגיע�אושר�וכבוד,�שוויון,�חירות�וצדק�—�ולא�צריךעוד!

ומה�על�דתי�ויהדותי?�ובכן�עתה,�אחרי�אלוהים�ואדם,�אניחאת�הבאים�שבתוכי:

העיקר�השלישי�הוא�זהותי�היהודית.�נולדתי�כך�לתוך�שרשרתהיסטורית�מסורתית�יהודית.�(ולמי�שמתעניין,�מוצא�הורי�מאלג'יריהופולין,�אך�אני�גם�פריסאית,�חיפאית,�ירושלמית,�וגם�תל�אביבית).

אך�בעיקר�—�אני�יהודייה.

יהודייה�מכוח�של�דורות,�ובלי�הרבה�בחירה.זו�מהות�חיי,�חזות�אישיותי,�ואתגר�אינסופי.

וביני�לבין�עצמי�אני�תוהה.�זכות�או�חובה?�"תיק"�או�ברכה?זה�חומק�וחוזר,�ותמיד�ביתר�שאת.זה�תפקיד,�ברור�לי,�שעלי�לשאת.

להעביר�אותו�הלאה�לילדי,�למשפחתי.לדבר�את�"היהודית�שבי"�לחברי�ולעמי.

וכשאני�מתבוננת�סביב�קשה�לי�אף�יותר,למצוא�את�הדרך�היהודית�שלי�מבלי�לוותר

לא�לעצמי,�וגם�לא�על�עצמי.

זה�קיום�מצוות?�זו�הלכה�למשה�מסיני?�תקנות�חכמים?אולי�דיני�כשרות?�שמירת�שבת?�צדקה�או�תפילות�ותחנונים?

או�אולי�די�בתיקון�העולם,�כי�כולנו�בצלם�נבראנו,וה"אתה�בחרתנו�מכל�העמים"�כבר�מזמן�איננו�פאר�גאוותנו...

להיות�יהודי�מתחיל�ב�"לך�לך":�לך�—�לתקן�את�עצמך,�לתקן�אתעולמך.

ללכת�לפני�כולם,�גם�לפני�האלוהים,�ובתמימות.שהרי�"התהלך�לפני�והיה�תמים"�נאמר�לאברהם�אבינו�ממש�ברצינות!

ואולי�זוהי�בעצם�תמצית�תורת�המנהיגות.ללכת�לפני,�להעז�לחלום,�ולנוע�קדימה,�בתמימות!

כי�להיות�יהודי�זה�להיות,�ולהיות�זה�לעשות.להיות�בעלי�חסד�וצדקה,�רודפי�שלום�ואהבה.

להיות�יהודי�זה�להיות�בני�אלוהים�אך�קודם�כל�להיות�בני�אדם.להיות�צדיקים�גמורים�—�אך�לא�על�חשבון�העולם!

להיות�יהודי�זו�רגישות�לסבלו�של�ה"אחר"�—�בעיקר�אם�הוא...�אשה,אתיופי�או�גר.

להיות�יהודי�זה�להאמין�שאלוהים�לפעמים�לא�יודע�מהלעשות,

והוא�באמת�מצפה�לכך�שניקח�בידינו�את�המושכות.

שנאמר�די�לגזענות�ולרודנות.�שנצא�נגד�מחללי�שמו���גםאם�הם�יושבים...�ברבנות!

להיות�יהודי�זה�לזכור�שקודם�נהיינו�לעם,�ואחר�כך�קיבלנותורה.�ורק�לבסוף�נכנסנו�לארץ�הבחירה.

וסדר�הדברים�הזה�—�הוא�מהות.�שלא�תהיה�פה�שום�טעות!

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

חמשת העיקרים.וקדימה לנוע

מאת�נטלילסטרג'ר

הרהוריםעל

מנהיגותיהודית

דוריתפוקץ',מתוך�התערוכה"סוכריה�לקיץ"

1

2

3

Page 9: מסתברא ראש השנה תשע"ג

9 מנהיג�נולד�בדרך�כלל�מתוך�משבר,�כותבת�מיקיאביגור.�ולא�כל�שליט�הוא�גם�מנהיג

המשבירלמשברמיהו�מנהיג�המנהיגים?

התשובה�ביהדות�היא:

ריבון�העולמים,�האלוהים�המופשט,�הבלתי�מושג,�היש�אין.

אם�הוא�הריבון,�אז�למה�לנו�מנהיג�תחתיו?

המנהיגים�של�עם�ישראל�לאורך�ההיסטוריה�הם�האבות�—�הם�הראשוניםשקיבלו�את�הרעיון.�הם�לא�מכונים�מנהיגים�אלא�אבות,�ומכאן:�כל

הורה�הוא�מנהיג�במשפחתו.�כל�מתווה�מנהג�—�הוא�מנהיג.

בדרך�כלל�אנשים�חיים�את�חייהם,�את�מנהגיהם,�ורק�כשבא�שבר�אומשבר�נוצרת�הזדמנות.�עתים�נולד�משביר�למשבר�והוא�עשוי�להפוךלמנהיג.�כזה�היה�גורלו�של�יוסף,�שנצרף�והתעצם�בזכות�השבר�בינוובין�אחיו,�בזכות�שבר�הרעב�שהביא�את�בני�יעקב�למצרים,�בזכותפתרון�משבר�הרעב�במצרים�עצמה.�יוסף�המשביר�היה�למנהיג,�מכובד

ושליט.

זאת�אומרת,�שבזמן�שבר�או�משבר,�אם�נולד�משביר�—�הוא�עשוי�להפוךלמנהיג�אל�מעבר,�מעבר�למקובל�עד�אז.

ובעקבות�ירידת�בני�ישראל�למצרים�מתחולל�שינוי,�המשונה�הופךלנהוג.��400שנה�של�חיים�במצרים,�עד�המשבר�הבא:�פרעה�שלא�ידעאת�יוסף.�ומי�מוציא�את�העם�מן�המצר?�משה,�שיודע�חיים�טובים�בביתהמלך,�אבל�עדיין�ער�לעוולות�ולחוסר�צדק,�ששואף�חירות�לעמו.�משה,המתקשה�בהנהגה,�המתחבט�בה�עשרות�שנים,�מייסד�האומה,�המקובל

כגדול�הנביאים�בכל�הדתות�המונותיאיסטיות.

הוא,�וכל�הנביאים�שאחריו,�עדיין�אינם�מכונים�מנהיגים�אלא�נביאים—�מביאי�רעיון,�מחשבה.�החוקים�שמביא�משה,�המתקבלים�ב"נעשהונשמע",�הם�מתווי�הדרך.�והחוקים�הבסיסיים�הללו�של�עשרת�הדיברות

הם�שעשויים�לאפשר�לאנושות�לחיות�עם�כמה�שפחות�שליטים.

משה�מוביל�את�העם�להולדתו�וחירותו,�יהושע�והשופטים�מנהיגיםאת�העם�בזמן�כיבוש�הארץ�וההתנחלות,�ואז�מגיע�הלחץ�הגדוללהכתרת�מלך,�והאזהרה�הגדולה�של�שמואל�מפני�שלטון�מלכים.

כי�מלכים�הם�שליטים,�הם�אינם�מנהיגים�בהכרח,�ולכן�אין�מנוס:

כל�אדם�לעצמו�מנהיג.�הורה�במשפחתו�מנהיג.�אדם�בשכונתו�ובקהילתומנהיג�ומונהג.

מסגרות�נבנות,�הרגלים�מתקבעים�ואנחנו�חולפים�על�פני�הזמן.�לעתיםשומרים�ולעתים�שוברים,�אבל�צריכים�לנהוג�בצניעות�ולדעת�שהרשותנתונה�וכל�בחירה�שלנו�לקבל�מנהג�או�לשאוף�לשינויו,�יש�לה�משקל.

אחרית�הימים�היא,�ככל�הנראה,�המקום�הטוב�ההוא�שבו�כל�אדםיהיה�המנהיג�של�חייו,�לאור�עשרת�הדיברות�(ועוד�שני�דיברות�חשובות:תשתנה�ואל�תשתנה).�כל�אדם�יכבד�את�מנהגי�הנוהגים�סביבו,�ויצניע

לכת�ברצון�שלו�בשליטה.�או�אז�יבואו�השלום�והשלווה.

מיקיאביגור,תושבת�קריית�מוצקין,�מחנכת�חירשים�וכבדי�שמיעה.חברה�בקהילת�'חמדת�ימים'

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

כמחצית�חיי�חייתי�כחרד"לית�לתפארת,�אך�המוני�שאלות�כיוונואותי,�לבסוף,�לדרך�אחרת: כי�"שם",�הרי,�יש�רק�אמת�אחת,ואין�מקום�לתהיות.�כך,�לבסוף,�העזתי�ויצאתי�אחרי�לבי�החוצה�לראות,היום�אני�תוהה�בשמחה,�שותה�מים�מכל�באר,�באמונה,�בלי�לפחד,�בלי

למהר.חברה�בקהילות�מסורתיות�מתקדמות�וגם�ב"רבנים�למען�זכויות�אדם".מאמינה�שאלוהים�נמצא�גם�עם�נשות�הכותל,�גם�עם�המניין�הגאה,

וגם�עם�כל�שאר�העולם.מתחילה�תכף�שנה�אחרונה�כתלמידת�רבנות�בבית�המדרש�ע"ש�שכטרבירושלים,�כך�שאני,�יהדות�ופלורליזם,�כבר�הפכנו�אחד�—�לבינתיים...אני�מאוהבי�הדת�והמצוות.�מתעטפת�בטלית,�מניחה�תפילין�וקוראתבתורה. משמשת�כבר�חצי�שנה�כרבה�ב"קהילת�סיני"�בתל�אביב,

ופוסקת�הלכה.מצאתי�כי�מסורת�ושינוי�היא�עבורי�הדרך�לילך�בה,�זה�המגדלור�המכוון

את�צעדי,�התמהיל�המניע�את�מעשי.

היהדות�שלי�היא�גם�מאוד�ישראלית,וזהו�העיקר�הרביעי�—�מדינת�ישראל.�היא�המדינה�שלי.

אני�ציונית�עד�כלות,�מתרגשת�בטקס�הדלקת�המשואות. בוכה�ב"התקווה"ומתנדבת�בבחירות.�חושבת�שצריך�להיות�אקטיווי�במקום�להיות�ציני,

כי�באמת�יש�לנו�ארץ�נהדרת,�ולא�נעדרת.

ולא,�אינני�מייחלת�לבית�מקדש�שלישי, אך�גאולה�רוחנית�ערכיתתשמח�את�לבי.

האדם�קדוש�מהאדמה,�המדינה�היא�אמצעי�—�ולא�מטרה.חולמת�על�מדינה�עם�זהות�יהודית�פתוחה�כהלכה, שבה�לכל�איש

ולכל�אשה�יש�מקום�וגם�ברכה.ועוד�רגע,�לפני�סיום,�אני�רוצה�להניח�עיקרון�חמישי,

עיקרון�חשוב�ומהותי,�חלק�בלתי�נפרד�מאישיותי,�זה�שבלעדיו�איןעתיד,�אין�מחר,�אין�תקווה,�זהו�הלב�הפועם�של�כל�מנהיג�ומנהיגה:

האמונה�בתקווה:�אני�אופטימית�ללא�תקנה.מאמינה�בטוב�ובאהבה.

יודעת�כי�יש�בעולם�גם�הרבה�ניסיונות,אך�אין�להתייאש�מהם,�אלא�רק�להמשיך�ולבנות.

אז�זהו,�זאת�אני.�נטלי.�נעים�מאוד�להכיר.אה,�יש�לי�גם�עמוד�פייסבוק,�ואפשר�לכתוב�לי�על�ה"קיר"בסך�הכל,�משתדלת�לתקן�את�העולם�בכל�יום�קצת�יותר,

ואם�תרצו�להצטרף�—�יש�בהחלט�על�מה�לדבר!

נטלילסטרג'רסטודנטית�בביהמ"ד�לרבנות�ע"ש�שכטר�ועומדתבראש�"קהילת�סיני"�בתל�אביב

4

5

דוריתפוקץ',מתוך�התערוכה"סוכריה�לקיץ"

Page 10: מסתברא ראש השנה תשע"ג

ÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆ

10

"מנהיגות�יהודית"�מהי?�המילה�"מנהיגות"�נוגעת�במדויק�במקום�שישבו�סימני�שאלה,�רצון�בשינוי�ואולי�גם�ייאוש�קל�—�ומיד�היא�זורה�שם�משב�מרענן

של�תקווה�ורצון�להתגייס.

אני�חוששת�מעט�מהקישור�של�המילה�"מנהיגות"�למילה�"יהודית".�איך�צריכהאותה�מנהיגות�להיות�"יהודית"?�הרי�זו�השאלה�הראשונה:�מיהו�"יהודי"�ומהי"יהדות"?�אין�לנו�תפיסה�אחת�של�"יהדות"�—�אז�לאיזה�מעשים�בעלי�תוכן�"יהודי"או�אופי�"יהודי"�תקרא�מנהיגות�כזאת?�אילו�אמצעים�"יהודיים"�היא�תנקוט?ומי�יכיר�בה�—�הרי�מנהיגות�היא�כמו�רבנות:�אדם�נעשה�רב�או�מנהיג�מכוחם�שלהאנשים�הנכונים�לקבל�את�סמכותו.�איך�תפנה�אותה�מנהיגות�פוטנציאלית�אל

החברה�הישראלית?

והנה�עוד�שאלה:�האם�מנהיגות�יהודית�צריכה�לפנות�דווקא�לקהל�ישראלי?�הריהיהדות�חובקת�את�יהודי�העולם�כולו.�ראו�את�שליחי�חב"ד,�שמספקים�שירותידת�מקומיים�בעולם�כולו�—�האם�נאמר�שהם�מנהיגים?�מצד�שני,�האם�מנהיגותדתית�יכולה�להרשות�לעצמה�לעסוק�בתחומים�שאינם�שירותי�דת�(רוחניים,

חינוכיים,�מעשיים)?

איזה�יחסי�גומלין�מתקיימים�בין�מנהיגות�דתית�(להבדיל�מהנהגה�דתית)�לביןהחברה�שבתוכה�היא�פועלת?�ראו�כמה�נזק�נגרם�בישראל�—�ליהדות�מחד�גיסאולחברה�הישראלית�מאידך�גיסא�—�בגלל�הערבוב�של�דת�וחברה,�דת�ומדינה,דת�וכלכלה...�ומצד�שני,�האם�תיתכן�מנהיגות�שאין�לה�חזון�המבקש�להקיף�את

החברה�כולה?

נדמה�לי�שמנהיגות�יהודית�אופטימלית�תצטרך�להכיר�בריבוי�הפנים�והזרמיםשל�היהדות�בישראל,�כולל�אלה�הכופרים�בה;�מנהיגות�כזאת�תצטרך�להימנעממעורבות�מדינית�ומקשרים�עם�השלטון,�ולכן�היא�תצטרך�להתבסס�על�מקורותמימון�עצמאיים;�זו�צריכה�להיות�מנהיגות�שתספק�לציבור�הרחב�שירותי�דת(רוחניים,�חינוכיים,�מעשיים)�—�אבל�גם�תשמיע�לו�חזון�רוחני�ותרבותי�המבוסס

על�מסורות�העבר,�שיכול�לענות�על�מצוקות�ההווה.

כדי�שמנהיגות�כזאת�תוכל�להתקיים,�היא�צריכה�להיות�לוקאלית;�לצמוח�ממרכזיםקטנים�ומחויבים,�ולהיזהר�ממלכודות�הגודל,�השלטון�והפוליטיקה.�בסופו�שלהרהור,�נדמה�שמנהיגות�יהודית�אופטימלית�היא�מנהיגות�עממית�ורוחנית;

מנהיגות�שמודעת�למגבלות�שלה�ואף�על�פי�כן�נוע�תנוע.

מיכאלהקלי�חברה�בקהילת�"עדת�שלום�עמנואל"�ברחובות

מיכלזהבי,מלחמות�היהודים,

,2012פיסול�בספרים,�עץ

ונוצות�עורב. מתוך�התערוכה

"ספר�אמן"

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

שירותידת��עם�חזון�רוחני

מנהיגות�יהודית�אופטימלית�תצטרך�להכיר�בריבוי�הפנים�והזרמים�שלהיהדות�בישראל,�כותבת�מיכאלהקלי,�כולל�אלה�הכופרים�בה

Page 11: מסתברא ראש השנה תשע"ג

11

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

וקדימה לנוע

דרושה:במקום�לחפש�אחר�המנהיג�האידיאלי,�סבור�רפירמברנד,�מוטב�לנו�לחזור

אל�ערכי�הצדק�והמוסר�במקורות�היהודיים,�ולשאוב�משם�השראה

חברת�מופת

מיכלזהבי,�אני�רואה�אותך,�2012,�פיסול�בספר�ומסננת�כיור, מתוך�התערוכה�"ספר�אמן"

ÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆ

Page 12: מסתברא ראש השנה תשע"ג

12

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

אנחנו�דור�בינוני.�הגמרא�אומרת�שדור�שלא�נבנה�בית�המקדשבימיו�כאילו�חרב�בימיו.�גם�בלי�לדעת�ובלי�לחשוב�על�משמעות�בית

המקדש�עבורנו,�האמרה�תקפה�לדורנו.

לא�נדרשנו�להקים�מדינה,�קיבלנו�אותה�מן�המוכן�ונראה�שאנו�לאנדרשים�לחולל�מהפכה�(למעט�אלה�שאין�להם�סבלנות�לחכות�עדהבחירות).�יתרה�מזאת,�המדינה�היהודית,�בהשוואה�לזמנים�אחריםובהשוואה�למדינות�אחרות,�נמצאת�במצב�בינוני,�מה�שנקרא�"מקוםטוב�באמצע".�בחלק�מהדברים�יותר�טוב�מאשר�במקומות�אחרים,ובחלק�פחות�טוב.�בסך�הכל�הכלכלה�חזקה�ויציבה,�גם�אם�יש�תמיד

אנשים�שנפגעים�ולא�מצליחים�לעמוד�בכוחות�עצמם.

ועדיין,�התחושה�היא�שהבינוניות�הזאת�עלולה�להביא�אותנו�למקומותלא�טובים.

בשלב�זה�יקפצו�כל�אלו�שבאמת�אכפת�להם�ויגידו�כמה�מצבנו�גרוע—�פערים�חברתיים,�יוקר�המחיה,�המנהיגות�הרקובה,�השחיתות,הכיבוש�ומה�לא�—�בקיצור,�השמאל�שדורש�מהפכה.�יקפצו�מצד�שניגם�אלה�שיוכיחו�שאנחנו�נפלאים,�הומאניים,�אקטיוויים�ופעילים,יציבים�כלכלית�וחברתית�—�בקיצור,�אלה�שקוראים�לשמר�את�מה

שקיים.

ויכוחי�ימין�שמאל,�ליברלים�שמרנים�—�חשיבותם�היתה�ועודנהקריטית�לחברה.�ועדיין�אני�אומר:�לא�זו�הבעיה�שלנו�כיום.�את�הבעיההאקוטית�שלנו�אפשר�לנסח�במילה�אחת:�ה�ב�י�נ�ו�נ�י�ו�ת.�בכמהמלים:�חוסר�היכולת�לרצינות�ולהעמקה.�וזו�בעיה�חמורה,�בעיהשחוסמת,�מעכבת,�מסרסת�ומעוותת�את�השיח�והפעילות�שלנו.

אפרוט�להלן�בקצרה�את�התחומים�שבהם�שולטת�הבינוניות,�תחומיםחיוניים�לבניין�החברה.

1.תקשורת�—�גם�במובנה�הצר,�תקשורת�ההמונים,�רדיו,�טלוויזיה,אינטרנט,�וגם�במובנה�הרחב�—�היכולת�של�בני�אדם�לתקשר�זה�עם

זה.

היכולת�שלנו�לתקשר�זה�עם�זה�דלה�מאוד.�אנחנו�לא�מסוגלים�להביערעיונות�בצורה�ברורה,�ודאי�שלא�להקשיב�בצורה�עניינית.�לא�מסוגליםלחשוב�בבהירות,�לשקול,�לנסח�ולהביע�—�אין�לנו�היכולת,�הרצוןוהסבלנות�לעשות�את�זה.�ואם�בנו�עסקינן,�אז�בזולתנו�קל�וחומר�—

כלומר�אנחנו�לא�יכולים�להקשיב.

למה?�אני�באמת�לא�יכול�להצביע�על�הסיבה�(בית�ספר,�הורים,�ראשהממשלה).�בנוסף,�לא�מצאתי�אף�גיבור�תרבות�פופולרית�או�תוכניתמשפיעה�שהם�מעבר�לבידור�המונים.�אני�לא�מזלזל�בבידור,�אבל�כלמה�שהוא�מעבר�לבידור�—�מידע,�דיון,�קבלת�החלטות�—�אין.�מסורת,תרבות�ומודלים�לחיקוי�של�מחשבה�מעמיקה�—�אין.�זה�מוביל�לתחום

הבא.

2.השיחהפוליטיובתוכוהמחאההחברתית�—�יש�ייאוש�ויש�זעקהוהם�ראויים�לתשומת�לב�ולטיפול,�אבל�אין�שיח�רציני.�השיח�מתמצה

ב"דפקו�אותי",�"מגיע�לי"�ובטונים�גבוהים.

קיים�בלבול�רב�בין�המושגים�"מהפכה"�ו"מחאה".�למי�ששכח,�ההבדלבין�שלטון�דמוקרטי�לכזה�שאינו�דמוקרטי�הוא�היכולת�להחליף�אתהשלטון�בבחירות�לעומת�החלפתו�בכוח,�קרי,�מהפכה.�כך�שאם�יששחיתות,�גניבה,�עושק�וטיוח�—�אז�בבקשה,�מהפכה.�אבל�מי�חושב

כך?�ומי�שכן,�חובת�ההוכחה�חלה�עליו.

ומה�זה�בא�להוכיח?�לפחות�ממנהיגות�הרחוב,�הפוליטיקה,�והחברהאני�מצפה�לשמוע�דברים�שהם�יותר�משיח�קליט,�ספין,�כותרת�סוחפת.אנחנו�זקוקים�לשיח�מנומק,�יסודי,�שמגדיר�בעיה,�שמבהיר�סיבותומציע�פתרונות.�ואל�תגידו��שזה�לא�תפקיד�המוחים�ומנהיגיהם�—מי�שמתיימר�להוביל�ולהנהיג�אנשים�במספרים�גדולים�ולאורך�זמןמחויב�לזה,�אלא�אם�כן�מטרתו�היא�מהפכה,�ואז�הדיון�חוזר�אחורה.

מותר�גם�למחות�על�תופעה�שאיננה�ראויה�אבל�יש�הבדל�בין�מחאתקוטג'�לבין�צדק�חברתי.�ומי�שנושא�את�דגל�הצדק�החברתי�צריךלהיות�יותר�מנוסח�מתלונה�על�מחיר�הקוטג'.�נראה�ש"האח�הגדול"ו"הישרדות",�כתוכניות�מעצבות�זהות,�מובילות�לשיח�פוליטי�ולמחאה

חברתית�מסוג�מסוים.�מחאה�של�ספינים.

דברים�יכולים�להיות�מאוד�פשוטים,�ומדברים�פשוטים�נולדת�מורכבות.אפשר�להכיל�חיים�מורכבים.�חיים�מורכבים�או�מחשבה�מורכבת�הםמצב�שבו�יש�כמה�תובנות�שכל�אחת�היא�אמת�בפני�עצמה,�אבלבמכלול�המסקנות�המתבקשות�לעתים�סותרות�זו�את�זו.�הרבה�אנשיםנרתעים�ממורכבות�כי�היא�עלולה�לסרס,�אבל�פעולה�שנובעת�מפשטנותהיא�הרסנית�הרבה�יותר.�חשיבה�מורכבת�לא�מובילה�בהכרח�לישיבהבחיבוק�ידיים�אלא�יש�בה�פוטנציאל�להחלטות�יעילות�ומשמעותיות

הרבה�יותר.

3.מדיניותועשייהפוליטית�—�טוב�ויפה�שחלון�הזדמנויות�לקידוםמדיניות�כזאת�או�אחרת�יכתיבו�אילו�יוזמות�תצלחנה�ואילו�לא;�מותרורצוי�להשתמש�בדעת�קהל�בזמן�משברים�מזדמנים�כדי�לקדם�מדיניות;ובכל�זאת,�כשמגיעים�לנושא�עצמו�—�גיוס�חרדים,�גבעת�האולפנה,הוראה�בבתי�ספר,�דיור�בר�השגה�וסוגיות�אחרות...�לא�מתקיים�שום

דיון�מנוסח�ומנומק.

כאן�אני�מבקש�"מהפכה"�—�דווקא�משום�שכך�היה�תמיד.�המהפכההזאת�נועדה�להחזיר�לפוליטיקה�את�הכבוד�המגיע�לה,�את�היוקרה

האינטלקטואלית�והערכית�הנגזרת�ממנה�מעצם�קיומה.

אנחנו�חיים�בתקופה�שבה�נהוג�לחשוב�כי�אין�אמת�אובייקטיבית,אכילת�אדם�או�בעלי�חיים�חד�היא,�שואה�ואפרטהייד�חד�הם,�דיר

חידושהרוח��למען�גאולה�חברתית

ידידיהחזני�קורא�לצאת�מן�הבינוניות�לטובת�חשיבהמעמיקה�ומנומקת,�שתוביל�לשינוי�פני�החברה

דוריתפוקץ',מתוך�התערוכה"סוכריה�לקיץ"

Page 13: מסתברא ראש השנה תשע"ג

13

יאסין�ומחסומי�צה"ל�הם�עניינים�שבנרטיב�ובעיני�המתבונן.�תעשו�ניסוי�—�תנולחברכם�סטירת�לחי�ואחר�כך�תגידו�לו�שבנרטיב�שלכם�הוא�סטר�לעצמו.�במקרה

הטוב�הוא�יצחק,�במקרה�הסביר�הוא�יכה�אתכם�בחזרה.

אולי�יש�גרעין�של�אמת�פילוסופית�ברלטיביזם�הערכי,�אבל�דרכנו,�דרך�העולםהמתוקן�(במובן�התלמודי�ולא�הקבלי)�היא�דרך�מודרניסטית.�באותה�דרך�שבהאנו�נאבקים�בגנבים,�פותרים�מחלוקות�עם�ילדינו�ועם�שכנינו�—�כך�ראוי�שנחלוקפוליטית,�לאומית,�מדינית�ותרבותית�על�ערכי�ליבה�—�כבוד�האישה,�קדושת�הארץועוד.�מותר�ואף�חובה�לנקוט�עמדה�ולהתערב.�גם�במה�שלכאורה�"לא�ענייני".

התוצאה�של�החשיבה�כאילו�אין�אמת�אחת�היא�שיש�רק�אמת�אחת�והיא�האמתשלי.�כי�אם�אין�עדיפות�לאף�אמת�מבחינה�ערכית�או�מדעית�אז�הקריטריון�היחיד

שנותר�לבחירה�הוא�האינטרס�ומכאן�קצרה�הדרך�לסדום.

המצב�האבסורדי�שלפיו�כולם�צודקים�לא�מאפשר�לאנשים�לחיות�ביחד.�אדרבה,אם�אכפת�לי�מדעותיו�ואמיתותיו�של�האחר,�יש�לי�דו�שיח�אתו.�אחרת,�זהו�רקטעם�וריח�שכידוע�אין�עליהם�אפשרות�ויכוח.�אז�מותר�ורצוי�להביע�דעה�על�דת

ומדינה,�שטחים�ואלוהים.

4.רוחניות�—�לא�מפריע�הניו�אייג'�והצורך�האנוכי�ברוחניות,�באמת�מי�אני�שאשפוט.השאלה�היא�האם�אפשר�לתקשר�את�זה,�לנסח,�לבחון,�להעביר�לדיון.�לא,�עוניםלי,�לא�הכול�ניתן�לניסוח�ולא�הכול�בחיים�זה�מלים�ומדע.�נכון,�אבל�אם�כך,�מדוע

אתם�רצים�לספר�לחבר'ה�על�החוויות�שלכם?

כשאדם�או�ארגון�רוחני�אוחז�בחבל�בשני�קצותיו�—�מחד�"העניין�הרוחני�אינו�ניתןלבקרה",�אבל�באותה�שעה�—�"הצטרפו�אלי,�זה�מוכיח�את�עצמו",�בעיני�זוהי

שרלטנות.

הרמב"ם�כנראה�ידע�או�האמין�שיש�משהו�מעבר:�הנבואה,�האלוהות.�באותה�מידההוא�ידע�שאילו�התחומים�שאין�ביכולתו�לדבר�עליהם,�מעצם�טיבם.�הוא�לפחות

כתב�את�זה�ונימק.

* �* �*

אזמהיהבשורה?מהאנירוצהלומר?

א.�חורבן�הבית�הדורי�שלנו�הוא�הבינוניות.�הרדידות�היא�אם�כל�חטאת.�אין�לכךתירוץ�—�לא�העובדה�שתמיד�עשו�כך,�ולא�מטרה�כמו�שיכנוע�המונים,�לא�קוצר�זמן

ולא�כלום.�בניטרול�המחשבה�וההעמקה�טמון�פוטנציאל�הרסני.

ב.�המפתח�הוא�בהפנמה:�היכולת�להעניק�משקל�(פרופורציה)�לערכים�שונים�—אותנטיות,�הצורך�בפעולה�והפחד�משיתוק,�הדמוקרטיה�של�השיח�ומניעת�היררכיהאו�אליטיזם�מלאכותי�שעלולים�לסרס,�ומעל�כולם�היכולת�לייצר�שפה�משותפת.

שפה�שבה�למילה�יש�משמעות,�יש�לוגיקה�פנימית�ויש�תוקף�לטענות.

ג.�הדרך�לפתרון,�וזה�כבר�עניין�למאמר�אחר,�היא�תרגול�היכולת�הזאת.�יכולתהדיבור,�כמו�כל�יכולת�פיסית�או�אינטלקטואלית,�היא�יכולת�נרכשת�שיכולה�ללכתלאיבוד.�כדי�להחזיר�אותה,�ובעצם�להחזיר�את�הרוח�לדורנו,�צריך�לתרגל�את�היכולתהזאת.�למזג�את�האקדמיה,�בית�המדרש,�שיח�השכנים,�בית�הכנסת�והטלויזיה,ספרי�הילדים,�הספרות�הקלה�והספרות�המעמיקה�לשפה�אחת�—�עברית,�ולתרבות

אחת�—�תרבות�ישראל.

ידידיהחזני�הוא�מנהל�המרכז�החינוכי�בקיבוץ�חנתון

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

הגלויהמשם�/�צבי�שפירא

היא�היתה�מוגנתבתוך�מבצר

של�מסמכים�זיופיםשל�הכחשותשל�שתיקה

אף�אחד�לא�ידעאת�סודה.

אף�אחד�לא�ידעשבמעמקים�הנסתרים�של�הבלונדינית

היפה�עם�העיניים�הכחולותוהמבטא�הגרמני�המלומד

חיה�נפש�יהודי

היא�אף�פעם�לא�השתתפה�בשום�אירוע�יהודישום�ארגון�יהודי

אפילו�הרשתה�לעצמהלדבר�בזלזול

במסיבות�אלכוהול�צהובותעל�היהודונים

על�העם�המתועב�הנודד�בסמרטוטיםוהמחביא�יהלומים

לפעמים�היא�כמעט�האמינה�בכל�הדברים�האלה

עד�שהגיעה�הגלויהגלויה�בלויה

עייפהעם�פינה�קרועה

גלויה�מחבר�ילדותחבר�יהודי�מבית�מתבולל

אהבה�ראשונהנשיקה�ראשונה

והוא�—�הטיפש�הזה�—�יצא�לארץ�היהודיםלפלשתינה

התגייס�למחתרת�היהודיתובתור�צנחן

בשירות�הצבא�הבריטיהגיע�אל�מאחורי�הקויםכדי�לנסות�להציל�יהודים

ואז�הגיעה�הגלויה

והיא�נזכרה

והלכה�באותו�יוםלמשרדי�הגסטאפו

והכריזה�שהיא�יהודיה

הסירה�מעצמה�את�המסכה�הירוקה�הנעימה

אף�אחד�אינו�יודעמה�עלה�בגורלה

אבל�דבר�אחד�אני�יודע

היא�גילתהמנהיגות�יהודית�אמיתית

השיר�נכתב�בג'�באב�תשע"ב�(22.7.12)�בבאר�שבע

דוריתפוקץ',מתוך�התערוכה"סוכריה�לקיץ"

Page 14: מסתברא ראש השנה תשע"ג

14

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

"לא,�לא,�רב'ה,������אין�לו�זקן!"

מול�הרצון�הגובר�של�הישראלים�בקשר�עם�המסורת,�חלה�גם�הקצנהבקרב�הציונות�הדתית�ובכלל.�ראובןארצי�נזכר�ברב'ה�מבוסטון,

יהודי�שקיים�הלכה�למעשה�את�מצוות�"ואהבת"

מיכלזהבי,�עולם�הדעת,�2012,�פיסול�בספר,�מתוך�התערוכה"ספר�אמן"

אלה�שניכסו�לעצמם�את�הכינוי�"דור�הכיפות�הסרוגות"�שכחו�אתהדורות�שלפניהם,�כאשר�בנות�גרעיני�"בני�עקיבא"�סרגו�לבנים�כיפותבהיאחזות�נח"ל,�בזמן�שהבנים�יצאו�לפעילות�לילה.�מאז�השתנוהנורמות.�רק�לאחרונה�פורסם�שבמפגש�נוער�בכפר�סבא,�"התחשבו"שאר�תנועות�הנוער�ב"בני�עקיבא"�והוחלט�שלא�תשיר�אשה�לבד�על

הבמה.�"בני�עקיבא".�לא�"דגל�התורה".

עוד�זועק�הבטון�היצוק�מקירות�"בה"ד�1"�ממחאת�בני�ישיבות�ההסדרהמועמדים�לקצונה,�שאיימו�לצאת�מן�האולם�אם�תהיה�שירת�חיילותבטקס�קבלת�שבת.�איך�היו�מתנהגים�מול�דבורה�הנביאה�או�מריםאחות�משה�ששרו�קבל�עם?�איך�היו�מגיבים�מול�שושנה�דמארישהופיעה�בשירתה�המרטיטה�לפני�חיילי�צה"ל?�האם�חשב�אז�מישהו

על�שירת�נשים?

בישראל�של�היום�קיימת�התעוררות�הולכת�וגוברת�בתכנים�מסורתיים.בתי�מדרשות�כמו�"אלול",�"בינה"��או�"עלמא",�מכינות�טרום�צבאיותשקולטות�נוער�דתי�ולא�דתי,�מצמצמות�פערים�של�ניכור�הדדי.�"מכוןשכטר"�הקשור�ביהדות�המסורתית�יכול�להתפאר�בתלמידים�מכלצבעי�הקשת�הדתית.�הולכת�ומתעצמת�תנועה�של�מחפשי�דרך,אנשים�בעלי�צרכים�רוחניים�ורצון�בקשר�עם�מקורות�העם,�שאינם

ששים�לחבק�את�ההלכה�הפסוקה.

התנועה�המסורתית�נותנת�מענה�לחיפוש�זה.�אבל�איך�נוהגת�הנהגתהציונות�הדתית�בנדון?�האם�היא�מושיטה�יד?�האם�היא�מכירה�בכלהגופים�האלה,�נותנת�להם�לגיטימציה?�הישועה�הערכית�תבוא�לעםבישראל�כאשר�כולם�יאמצו�לעצמם�את�מסקנת�הרב'ה:�"עדיף�יהודי

בלי�זקן�מזקן�בלי�יהודי".

ראובןארצי,חבר�קיבוץ�שלוחות,�איש�התנועה�המסורתית�ומגדיר�אתעצמו�כ"קהילה�של�איש�אחד"

Page 15: מסתברא ראש השנה תשע"ג

15

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

שנים�לא�רבות�זכיתי�לעבוד�יחד�עם�הרב�שמחה�ז"ל.�בין�חבריהתנועה�המסורתית�ורבניה�יש�רבים�וטובים�ממני�שזכו�ללמוד�עםשמחה,�ללמוד�ממנו,�לעבוד�אתו�תקופות�ארוכות,�וליהנות�מעושרידיעותיו�ומכשרונות�הלימוד�המופלאים�שלו.�אבל�בתקופה�לא�ארוכה

של�עבודה�משותפת�—�זכיתי�גם�אני�ללמוד�ממנו�רבות.

משך�כמה�שנים�עבדנו�יחד�על�ההוצאה�המחודשת�של�הסידור�"ואניתפילתי",�שיסודותיו�נטועים�כמובן�בהוצאה�הראשונה�של�הסידור(בשנת�1998).�לאחר�צאת�הסידור�לאור�המשכנו�לעבוד�על�המחזורלימים�הנוראים,�לפי�מחזור�"ברכת�השי"ר"�שערך�שמחה�לקהילתובהרצליה�לפני�שנים�רבות.�ידו,�רוחו,�למדנותו�ועומק�מחשבתו�שלשמחה�ניכרו�בסידור�כבר�אז.�אלא�שבכמה�שנים�של�עבודה�למדתיכיצד�יכול�אדם�לשנות�את�דעתו,�להפגין�יצירתיות�מחשבתית�בתחומיםמגוונים,�ולמצוא�את�הפשרה�ואת�שביל�הזהב�גם�במחלוקות�עמוקות

בבניין�הסידור,�או�בשינויים�שביקשנו�להכניס�במהדורה�החדשה.

על�שלושה�דברים�עומד�עולם�הכנת�הסידור,�למדתי�משמחה:

א.�שיהיו�בו�דברי�חפץ,�דברים�שימצאו�המתפללים�והקוראים�חפץבהם.�ושיהיו�אותם�הדברים�—�דברי�יושר�ואמת:�תוכן�התפילה�ומשמעותהמילים�היו�חשובים�לשמחה�מאין�כמותם;�תפילה�שלדעתו�לא�היתהלה�משמעות�בימינו�—�עמל�בחכמתו�למצוא�לה�חלופות,�לעדן�אותה

או�לשנות�אותה�כך�שתהיה�תפילתנו�בחזקת�דברי�אמת.

ב.�דברי�חכמים�כדרבנות�וכמסמרות�נטועים:�לא�פעם�הביא�שמחהדוגמאות�לדברים�חדים�כדרבנות�שאמרו�וכתבו�חכמינו���חז"ל,�ראשוניםואחרונים.�ואף�כשהיה�נדמה�שאותם�דברים�קבועים�ומוחלטים�כמסמרותנטועים�עמוק�בתוך�העץ,�השכיל�שמחה�למצוא�דברים�שכנגד,�דעהאחרת�או�כיוון�מחשבה�שונה,�שאפשר�לנו�להשתמש�בדברי�חכמים—"אלו�ואלו�דברי�אלהים�חיים".�כשהתחלתי�לעבוד�עם�שמחה,�"הזהירו"

מאת�זאבקינן

אותי�שהוא�דבק�בדעותיו�(יש�שקוראים�לתכונה�זו�עקשנות).�מהרמאוד�למדתי�שפשרה,�רדיפת�שלום�ומחלוקת�לשם�שמים�הן�הלהבההאמיתית�של�שמחה.�ומחלוקת�לשם�שמים�—�כבר�למדנו�שסופה

להתקיים�ולהתברר.

ג.�ועוד�לימד�אותנו�שמחה�להיזהר�מ"עשות�ספרים�הרבה,�אין�קץ":כשניגשנו�לעבוד�על�המחזור�לימים�הנוראים,�הביע�שמחה�דעה�נחרצתבעד�מחזור�שהוא�"מעט�המחזיק�את�המרובה"���לא�להעמיס�ולאלהכביד�על�המתפלל,�אלא�לתת�לו�ספר�תפילה�שקל�להתמצא�בו,ואיננו�עב�כרס�ורב�כרכים.�כולנו�מקווים�שנעמוד�במשימה�קשה�זוגם�לאחר�לכתו�של�שמחה,�ושתצא�מלאכה�זו�מתוקנת�מתחת�ידינו.

* * *

רבים�שהכירו�את�שמחה�סיפרו�על�למדנותו,�בקיאותו,�ובעיקר�—�עלכשרונות�הרטוריקה�ויכולתו�ללמד�אחרים�בכל�גיל�ובכל�רמת�ידע.אני�רוצה�להזכיר�צד�אחר�של�שמחה�ז"ל,�והוא�חוש�ההומור�שלו.

לפני�כשנה�לערך,�התגלע�בקהילתי�ויכוח�סוער�בשאלה�על�אחדמקטעי�התפילה�שיש�להוסיף�(או�שיש�להשמיט)�במועדים�מסוימיםבשנה.�אספתי�חומר�רקע�בנושא,�ושלחתי�אל�שמחה�את�חומר�הרקעעם�השאלה,�כיצד�לדעתו�יש�לנהוג�בעניין�זה.�בתשובתו�כתב�לי�כך:

"...ולשאלתך�—�מנהג�בכל�עדות�ישראל�להתווכח�בעוז�ובלהט�בענייןזה�בתקופת�החגים,�ואין�לשנות�ממנהג�זה!".�נדמה�לי,�שלבד�מחושההומור�ומהגישה�המפשרת�שביטא�שמחה,�השתקפה�בתשובה�זוגם�התפיסה�של�ספר�משלי:�בשפתי�נבון�תמצא�חכמה�(משלי�י�יג).

כל�כך�הרבה�למדנו�משמחה,�וכה�גדולה�היתה�תרומתו�לתנועההמסורתית�במשך�שנים�רבות,�שבכל�יום�ויום�שאנו�פותחים�את�סידור"ואני�תפילתי",�אנחנו�נזכרים�עד�כמה�"חבל�על�דאבדין�ולא�משתכחין".

לא�רק�רב�וגדול,�מורה�ומחנך�הלך�מאתנו�בטרם�עת,�אלא�גם�חבר.

יהא�זכרו�ברוך.

זאבקינן�חבר�קהילת�"מעיינות"�בירושלים�והעורך�בפועל�של�הסידור"ואני�תפילתי"�במהדורתו�המחודשת�(2010)

�(אני�רואה�אותך�גם),�2012,�פיסול�בביצה,�ספר�וחוט ICU מיכלזהבי,פשתן,�מתוך�התערוכה�"ספר�אמן"

לזכרו�של�מורנו,�הרב�שמחה�יצחק�רוט�ז"ל

Page 16: מסתברא ראש השנה תשע"ג

16

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

אנשיחילולבאמיץיואלכרמל�בוחן�את�השאלה�מיהו�מנהיג�לאור�מושג�"המלך�הפילוסוף"�של�הרמב"ם

אחד�התיאורים�הנפלאים�שקראתי�על�מנהיגות,�או�אם�תרצועל�"משק�כנפי�ההיסטוריה",�לקוח�ממאמר�של�ולטר�בנימין�שנקרא "On the concept of History".�הוא�מתאר�שם�את�מלאך�ההיסטוריהבציורו�הידוע�של�פול�קליי,��שמעופף�אל�עבר�העתיד,�מביט�אל�העבר.

הוא�כותב�שם�כך:

"There is a picture by Klee called Angelus Novus. It shows

an angle who seems about to move from something he

stares at. His eyes are wide, his mouth is open his wings

are spread. This is how the angel of History must look.

His face is turned toward the past. Where a change of

events appears before us, he sees one single catastrophe,

which keeps piling wreckage upon wreckage and hurls

it at his feet. The angel would like to stay, awaken the

dead, and make whole what has been smashed. But storm

is blowing from Paradise and has got caught in his wings;

it is so strong that the angel can no longer close them.

This storm drives him irresistibly into the future, to which

is back is turned, while the pile of debris before him grows

toward the sky. What we call Progress is this storm."

מדוע�קשור�משק�כנפי�ההיסטוריה�במנהיגות?�כי�אנו�מצפים�תמידממנהיגינו��שיוכלו�לחזות�את�העתיד,�לצפות�את�הקשיים�שיעמדולפנינו�ויוכלו�להכין�אותנו�לבאות.�בציפייה�זו�טמון�מוקש�גדול.�ראשית,הסתכלות�לעתיד�מבלי�לזכור�ולהבין�את�העבר�נדונה�לכישלון�מראש.

שנית,�בנושא�המנהיגות�יש�מלכוד�גם�למנהיג�וגםלמונהג.�הרמב"ם�מסביר�זאת�באיגרותיו�השונות.�אצלהרמב"ם�קיים�ניגוד�בין�הצורה�שבה�הוא�מתנסח�כמנהיגשבא�לעודד�את�בני�עמו�ולהגן�עליהם�מפני�המצוקה,ובין��דעותיו�כפילוסוף,�כפי�שהן�מובאות�ב"מורה�נבוכים".

בספרו�"הרמב"ם�הלכה�ופילוסופיה"�1כותב�דוד�הרטמן:�"בעולם�הדתי�יכולה�הסתמכות�על�אלוהים�להצדיקהסתגרות,�בעולם�חילוני�עשויות�תביעות�בוטות�לכוחושלטון�בלתי�מוגבל,�ותיאוריות�בדבר�גזע�עליון,�לשמשלאותה�התכלית".�הרטמן�מבין�כי�הרמב"ם,�כמו�אפלטון,התכוון�לכונן�חברה�שלא�תרדוף�את�השואפים�לשלמות.

המלך�הפילוסוף�לפי�הרמב"ם�יודע�כי�כדי�לשמור�על�שלמות�המדינהמן�ההכרח�להנציח�שקרים�נאצלים,�ולכן�הוא�מנציח�מיתוסים�כמוימות�המשיח,�אלוהי�ההיסטוריה�ושכר�ועונש,�כאמצעי�לשלוט�בחברה

ולהניע�את�חבריה�לציית�לחוק�התורה.

מנהיג�מעצם�הגדרתו�חי�בדילמה.�זוהי�דילמת�המלך�הפילוסוף:�המנהיגהחכם,�כמו�במשל�המערה�של�אפלטון,�יושב�במערה�ורואה�את�האור,את�האמת.�השאיפה�הטבעית�שלו�היא�לא�לחזור�אל�העם�הטועה,�אלאלחיות�בבדידות�מזהרת�עם�ההארה�שלו.�אבל�מנהיג�אמיתי�חייב�לחזורחזרה�אל�המערה�ולהנהיג�את�העם,�גם�אחרי�שכבר�ראה�את�האור.

לכן�המנהיג�סובל.�הרמב"ם�היה�מוכרח�לכתוב�בעיקר�ה��13שלו�עלתחיית�המתים,�הוא�ידע�שההמונים�צריכים�תקווה.�הרי�המקום�היחידישבו�מוזכרת�תחיית�המתים�במקרא�הוא�חזון�דניאל�—�הנושא�הזה�לא

להציל�עשוק�מידי�עושקוהיה�חייב�להיכנס�ל��13העיקרים�שלו,�אבל�הרמב"ם�ידע�שאנשיםרוצים�פיצוי�על�סבלם�בעולם�הזה�—�לכן�כביכול�הבטיח�להם�את�תחיית

המתים.

הסימפטום�הזה�מעיד�על�הבעיה�הגדולה�של�המנהיג�—�הוא�חכם�אבלמבין�שהעם�נמצא�בדרגה�רוחנית�נמוכה�משלו,�והוא�בכל�זאת�צריךאת�תמיכתם.�הוא�צריך�להתגבר�על�הרתיעה�ולהמשיך,�גם�אם�הגמוליהיה�כפיות�טובה.�מנהיג�אמיתי�עושה�זאת�לא�על�מנת�לקבל�פרס

אלא�מתוך�תחושת�שליחות.

לכאורה�הקישור�בין�שני�הקטבים�שהרמב"ם�מגדירם:�אתונה�=�שכל,ירושלים�=�התגלות,�אינם�ניתנים�לגישור.�אולם�לפי�הרטמן,�הרמב"םשאף�להראות�כי�חיפוש�מתמיד�אחר�האמת,�המבוסס�על�לימודלוגיקה,�פיסיקה�ומטפיסיקה,�יכול�להתקיים�בד�בבד�עם�דרך�החיים

המסורתית�הנורמטיווית.

כשמדברים�על�הרמב"ם�יש�כאלה�הרואים�ברמב"ם�אתונה,�כלומרשכל,�פילוסוף�שמכוון�את�העם�וכותב�להם�את�החוקים�והמצוות,למען�הסדר�הציבורי;�ויש�הרואים�בו�ירושלים,�כלמור�יהודי�דתיאורתודוקסי,�שכתב�את�"מורה�נבוכים"�באמת�לאנשים�נבוכים�—�כל

אותם�משכילים�ומחפשי�דרך.

בספרו�"תורת�העיקרים"�מציג�פרופ'�מנחם�קלנר�את�הנחת�היסודשלו�בגישתו�לרמב"ם.�במבוא�2הוא�כותב:�"הרמב"ם�לא�ראה�אי�רציפותרדיקלי�בין�מחויבויותיו�הפילוסופיות�וההלכתיות".�נראה�לי�שגישהזו�אכן�יכולה�לשפוך�אור�והבנה�על�הדואליות�הרבה�שבה�חי,�כתבותיפקד�הרמב"ם�כמנהיג�וכפילוסוף,�תוך�שהוא�מגשר�בין�שני�עולמותאלו�ומצליח�במידה�כה�רבה,�שעד�היום�הוא�משמשכדוגמא�לדמות�"המלך�הפילוסוף".�הוא�הצליח�לכפוףלעולם�אחד�שתי�דיסציפלינות�שלכאורה�מנוגדותזו�לזו:�המנהיגות�והפילוסופיה,�הפוליטיקה�והחוכמה.

אין�פלא�איפה�שחלק�מאותם�"מונהגים"�לא�מצליחיםתמיד�לרדת�לסוף�דעתו�של�המנהיג,�כפי�שהיא�מובעתבדבריו,�או�במקרה�שלפנינו�בכתביו�של�הרמב"ם.רבים�מרבני�התקופה�וממנהיגי�הקהילות�תקפו�אתרעיונותיו,�ושמחו�כמוצאי�שלל�רב�על�העובדה�שבעיקרה��13לא�פירש�לדעתם�את�הרעיון�שמאחורי�תחייתהמתים,�והסתפק�במלים�"וכבר�ביארנוה".�הם�יצאובמחול�שדים�נגדו�בטענה�שהוא�"מקצץ�בנטיעות"�וכופר�בעיקר.�הםתקפו�אותו�על�שב"משנה�תורה"�לקח�את�התלמוד,�ופסק�ממנו�הלכות

מבלי�להביא�את�כל�האסמכתאות.

איך,�אם�כך,�אנו�יכולים�להקיש�מרעיונות�אלו�של�הרמב"ם,�כאשר�אנובאים�"למזער"�את�תפקיד�המנהיג�הלאומי�ולהטמיע�אותו�בתפקידיו"ר�קהילה�קטנה?�כיצד�עקרונות�נעלים�אלו�יכולים�לעזור�ליו"רהקהילה�הממוצעת�העוסק�בחולין�בעבודה�סיזיפית�מעט?�כיצד�זהיעזור�לו�בהתמודדות�יומיומית�עם�בעיית�גיוס�כספים?�בניהול�ועדקהילה�בעל�השקפות�עולם�שונות�וגם�אינטרסים�שונים?�כיצד�הואיכול�לעמוד�בפרץ�מול�רחשי�לב�שונים�שחלקם�באים�מתוך�קנאה,פחד,�וגם�אמונות�קיצוניות�מכיוונים�שונים?�כיצד�בונים�חזון�לקהילהמבלי�לפגוע�בעבר�אבל�מתוך�תקווה�לעתיד?�יכולתי�להמשיך�עם

מספר�רב�של�שאלות��אך�התשובה�ברורה.

הריטוסהיהך�לא

מי,

ליק

לפו

Page 17: מסתברא ראש השנה תשע"ג

17

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

לא�רק�שאפשר�אלא�שאין�דרך�אחרת.�מנהיגות�היא�שליחות.�וכמוששליח�ציבור�חייב�בתפילתו�לייצג�את�כול�המאוויים,�התקוות,התפילות�של�כל�אנשי�הקהילה,�כך�גם�המנהיג�חייב�לנסות�לגשר,

לפשר,�להסביר�את�החזון�הקולקטיווי�של�כולם�לכולם.

ובמעבר�חד�מהמאה�ה��12לימינו�אנו,�בנושא�מנהיגות,�פילוסופיהושלטון�לא�חל�שינוי�רב.�הרמב"ם�טוען�שדיין,�רב,�ובוודאי�מנהיג,�ראוי

שיהיו�להם�התכונות�הבאות:

חכמים�ונבונים1.

מופלגים�בחוכמת�התורה�—�שימו�לב,�לא�רק�ידע,�אלה�חוכמה2.

קצת�משאר�חוכמות,�כגון�רפואה�וחשבון3.

חוכמה4.

ענווה5.

ויראה6.

ושנאת�ממון7.

ואהבת�אמת8.

ואהבת�הבריאות9.

ובעלי�שם�טוב10.

אנשי�חיל�ולב�אמיץ�להציל�עשוק�מידי�עושקו11.

אנשי�אמת�שיהיו�רודפים�אחר�הצדק�מחמת�עצמם12.

שונאים�את�החמס�ובורחים�מכל�מיני�עוול13.

נראה�שרבנים�מטעם,�וחלק�מנציגי�הממסד�הדתי�של�היום,�לא�עוניםלצערי�על�דרישות�אלה.�במקרה�הטוב�הם�מפגינים�ידע�בתורה�ולא

בחוכמת�התורה.�להזכירכם,�כל�מחשב�ישן�יוכל�להכיל�את�כל�הידעהנדרש�—�אבל�להבינו�זה�כבר�דבר�אחר.�קל�וחומר�כשמדובר�בחלק

נכבד�ממנהיגינו.

רבי�ישראל�מסלנט,�אבי�תנועת�המוסר�מלפני��150שנה,�אמר:�רוב�בניהאדם�דואגים�לרוחניות�של�הזולת�ולממון�של�עצמם.�ראוי�להפוךאת�היוצרות�—�לדאוג�לממון�הזולת�ולרוחניות�של�עצמם.�כדאי�מדיפעם�להזכיר�זאת�למנהיגינו,�זה�לא�כל�כך�מסובך�להבנה�כמו�"מורה

נבוכים"�לרמב"ם,�והלוואי�שיבינו�ואולי�אפילו�יטמיעו.___________

1.�הוצאת�עם�עובד�ומכון�הרטמן�2009,�עמוד�222.�סדרת�הלל�בן�חיים,�"ספרית�אלינר",�ההסתדרות�הציונית�1991

יואלכרמל�הוא�יו"ר�קהילת�"ואהבת"�בזיכרון�יעקב

דוריתפוקץ',מתוך�התערוכה��"סוכריה�לקיץ"

שחראילן:�כמה�קטנות�יכולות�להיות�עיני�חכמים

בורחיםממנהיגותבחודשים�האחרונים�היתה�פה�הזדמנות�היסטורית.�פסק�הדיןשל�בג"צ�שאסר�להאריך�את�חוק�טל,�יחד�עם�הבחירות�המתקרבות,יצרו�הזדמנות�אמיתית�להעביר�חוק�של�שוויון�בנטל�שיוציא�את�רובהגברים�החרדים�לשירות�ולעבודה.�אבל�ראש�הממשלה�וממשלתוהצליחו�לחמוק�מכל�מוקשי�השוויון�בנטל�ולצאת�לפגרת�הקיץ�בלי�גיוסשל�תלמידי�הישיבות,�אבל�עם�"השותפות�הטבעיות"���ש"ס�ויהדותהתורה�—�בקואליציה.�נתניהו�לא�העז�להפוך�למנהיג�לאומי�של�ממש. 

הוויכוח�על�השוויון�בנטל�הוא�כבר�מזמן�לא�דיון�על�אפליה�בין�דם�לדםאו�על�מי�יוצא�פראייר.�בקרב�בכירי�הכלכלנים�קיימת�הסכמה�רחבה,שהיעדרות�הגברים�החרדים�משוק�העבודה�מאיימת�למוטט�את�המשקהישראלי.�אחוז�הגברים�החרדים�שלא�ישרתו�בצבא�צפוי�להכפיל�אתעצמו�עד�2025.�הצבא�צפוי�למחסור�חמור�בחיילים.�זו�כבר�לא�שאלהשל�שוויון�אלא�של�חוסן�לאומי.�ומה�עושים�האנשים�שאמורים�להיות

מנהיגינו?�בורחים�מההזדמנות�ההיסטורית.

ראש�הממשלה�אינו�לבד.�מצב�המנהיגות�במגזר�החרדי�אינו�טוב�בהרבה.מנהיגי�הציבור�החרדי,�המכונים�גדולי�התורה,�בורחים�כבר�שנים�רבותמהתמודדות�עם�שורה�ארוכה�של�אתגרים,�של�השתלבות�הציבורשלהם�בצבא,�בחברה�הישראלית�ובעבודה:�העוני�הקשה�בשל�האברכיםשלא�עובדים�וריבוי�הילדים;�מערכת�החינוך�שמונעת�מהבנים�לרכושידע�שיאפשר�להם�להשתלב�בשוק�העבודה;�אלפים�רבים�של�נערים

ונערות�שנושרים�מהישיבות�ומהסמינרים�לרחוב.

המנהיגות�החרדית�הפכה�ברובה�בשנים�האחרונות�לחזית�סירוב:�לאלשירות,�לא�לעבודה,�לא�לתוכנית�הליבה.�התחלות�ההשתלבות�שלגברים�חרדים�בשירות�ובעבודה�מגיעות�מהשטח�ללא�כל�גיבוי�פומבישל�המנהיגים.�התשובה�של�רוב�המנהיגות�החרדית,�היא�הקצנה�במטרהלשמר�בכל�מחיר�את�הסדר�החברתי�הקיים.�היא�אחוזת�חרדה�מכל

שינוי�שיגרום�לה�לאובדן�שליטה�ויקנה�לציבור�שלה�עצמאות.

על�פי�התפיסה�החרדית,�גדולי�התורה�נחשבים�למי�שרואים�לנגדעיניהם�את�טובת�כלל�ישראל.�אבל�עם�ישראל�אינו�יכול�להרשות�לעצמויותר�להמשיך�לממן��110אלף�גברים�חרדים�שלומדים�בישיבה�במקוםלעבוד.�הוא�אינו�יכול�להרשות�לעצמו�לוותר�על�שירות�של�8,500

צעירים�חרדים�בכל�שנה.

וגדולי�התורה�מסרבים�לראות�את�האסון�המתקרב.�חלקם�רואים�אבלאינם�עושים�דבר�כדי�לשנות,�כי�הם�מפחדים�שיואשמו�בחטא�הנורא

של�מתינות�ופשרנות.

קשה�שלא�להגיע�למסקנה,�שגדולי�הדור�הזה,�גם�אצל�החרדים�וגםאצלנו,�הם�כל�כך�בינוניים.�כמה�קטנות�יכולות�להיות�עיני�חכמים.�אפשרלטעון�שכל�דור�וכל�ציבור�מקבל�את�המנהיגים�שהוא�ראוי�להם.�דורשסובל�ממשבר�ערכי�כה�חמור,�כשלנו,�מקבל�מנהיגים�שמשאירים�אתערכיהם�מאחור.�אבל�המדינה�היהודית,�אולי�המפעל�הלאומי�החשובוהמופלא�ביותר�של�המאה�ה�20,�בסכנה.�ומשבר�המנהיגות�של�ישראלכולה,�ושל�המגזר�החרדי�בתוכה,�מאיים�להחריב�את�המפעל�הזה.

אחד�המאפיינים�הבולטים�של�מנהיגות�הוא,�שבשעת�משבר�היא�עושהאת�מה�שנכון�ולא�את�מה�שבטוח�ונוח,�וגם�לוקחת�סיכונים�ציבורייםופוליטיים.�כמה�בסיסית�הציפייה�הזאת�ממנהיגינו:�להביא�לגיוס�שלהרוב�המכריע�של�תלמידי�הישיבות�ולא�פחות�חשוב�—�להנהיג�תוכניתליבה�בחינוך�החרדי�לבנים.�כמה�אנחנו�רחוקים�ממציאת�מנהיגות

שתגשים�אותה.

נראה�שהדרך�היחידה�לעקוף�את�בעיית�המנהיגות�הקיימת�היום�היאליצור�דרישה�רחבה�בדעת�הקהל�להקמת�ממשלה�אזרחית,�שבה�יהיושותפות�רק�מפלגות�התומכות�בחופש�דת�ושוויון�בנטל.�אולי�בממשלה

כזאת�יעז�ראש�הממשלה�להיות�המנהיג�שהוא�צריך�להיות.

שחראילן�הוא�סמנכ"ל�עמותת�חדו"ש�לחופש�דת�ושוויון

Page 18: מסתברא ראש השנה תשע"ג

18

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

באין�חזוןיפרעעם

מנהיג�צריך�חזון,�אומר�הרבשמואלראובןשיש,אבל�הוא�גם�צריך�לגרוםלעם�להיות�שותף�לחזון,�ולהרגיש�שהוא�חלק�מהמהלכים�לקראתו

כל�קבוצה�אנושית�מורכבת�מטבעה�ממנהיגים�ומונהגים.�מנהיגותאמיתית�היא�זאת�שיודעת�להנהיג�ולחנך�לערכים�הקבוצתיים�עםחזון,�נחישות�והבנת�צרכי�הקבוצה,�ועליה�חלה�החובה�להשתדל�שכלחברי�הקבוצה�יהיו�שותפים�לה.�מנהיגות�כופה,�שלא�מתחשבת�בצורכיהציבור,�הינה�רודנות�וסופה�להיכחד.�מנהיגות�שרק�מנסה�למלא�אחרמשאבי�רוח�של�הקבוצה,�סופה�להיעלם,�מנהיגות�שמשכילה�להעביר

את�חזונה�ולהוביל�את�ציבורה�בהסכמה,�דינה�להתקיים.

לא�קל�ולא�פשוט�להיות�מנהיג,�ולא�משנה�איפה�ואיך.�מנהיג�פוליטי,מנהל,�מורה�או�רב;�חובה�עליהם�לשתף�את�המונהגים�בחזונם�ובדרכי

פעולתם.

המנהיג�האולטימטיווי,�לעניות�דעתי,�הוא�משה�רבנו.�איש�בעל�חזוןנפלא,�אשר�ידע�מה�הם�היעדים�של�עמו�וגם�את�דרך�ביצועם.�ידעהיטב�שעליו�לבצע�דרכים�ומהלכים�לא�קלים,�ולא�תמיד�דרכו�צלחה,ואז�ידע�לשנות�את�הדרך,�אך�לא�את�החזון�ולא�את�היעד.�הדוגמאהטובה�ביותר�היא�סיפור�המרגלים,�שבה�מגלה�משה�מנהיגות�עם

חזון�אך�כזאת�שמבינה�את�הקהל.

עשרה�מרגלים�חוזרים�עם�בשורות�מעורבות,�ארץ�עשירה�ויפה�היאהארץ�המובטחת,�אך�תושביה�חזקים�ואינם�ניתנים�לכיבוש.�רק�שנייםבטוחים,�שאם�העם�נחוש�באמונתו,�ההצלחה�מובטחת.�רוב�העם�מקבלאת�דברי�רוב�המרגלים;�ומשה�מבין�שעליו�לוותר,�עם�כל�הכאב�והאכזבהשהוא�חש.�הוא�דוחה�את�דרכי�ביצוע�החזון.�עם�ישראל�ינחל�את�ארצוהמובטחת,�אך�זה�יידחה�לדור�הבא.�העם�לא�מדיח�אותו,�כי�הם�מרגישיםשהוא�המנהיג�הטבעי�שלהם,�שגם�מתחשב�בהם,�אפילו�נגד�רצונו.

משה�הוא�בעל�חזון,�ו"באין�חזון�יפרע�עם"�(משלי�כ"ט�פסוק�י"ח),דהיינו�גם�העם�זקוק�לחזון,�כי�אם�לא�—�אין�לו�עתיד.�החזון�הוא�עמודהאש,�הוא�העתיד,�הוא�הכמיהה�ליום�טוב�יותר.�אסור�להנהיג�ללא

חזון,�ואסור�להיות�מונהג�ללא�חזון.

אך�חייב�המנהיג�לנהוג�בצורה�כזאת,�שהמונהג�ירגיש�שהוא�שותףלמעשה�המנהיג.�עמנו�זכה�לכמה�מנהיגים�דגולים�כאלה,�מנהיגים

שידעו�שהדרך�לא�קלה,�אך�הצליחו�להדביק�את�העם�בחזונם.�ואזהמהלכים�הצליחו.�מנהיגים�שלא�העבירו�חזון,�פרעו�בעצמם�ובעם.משה,�המכבים,�רבן�יוחנן�בן�זכאי,�רבי�יהודה�הנשיא,�רבי�ישראל�בעלשם�טוב,�בנימין�זאב�הרצל�ודוד�בן�גוריון�הם�דוגמאות�יפות�למנהיגותשמשתפת�את�העם�בחזון�ומובילה�אותו�אליו.�היו�ויש�לנו�אחריםאשר�כשלו,�הן�בקיצוניותם�או�בוותרנותם.�מי�ייתן�שנזכה�למנהיג

ולעם�ראויים�זה�לזה.

שמואלראובןשיש�הוא�רב�קהילת�"תגל�ערבה"�באילת

תצפיתמהרנבו

שלומיצ'רקה,�מתוך�אתר�הקומיקס�"ארמדיל"

Page 19: מסתברא ראש השנה תשע"ג

19

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

משה�הוא�גדול�המנהיגים�של�עם�ישראל�—�מנהיג,�ולא�מנהל.

כבר�בתחילת�דרכו,�המרד�שלו�במצרים�היה�מרד�ערכי�ולא�פונקציונלי.המרד�היה�על�ערך�"החירות"�ולא�על�"שיפור�תנאים"�או�החלפתהשלטון.�מובן�שעשרת�הדיברות�משמשות�מודל�ערכי.�הנדבך�הערכיהוא�בסיס�למנהיגות.�מנהיגות�שחסרה�עמוד�שדרה�ערכי�היא�מנהיגותאינסטרומנטלית.�משה�מתעלה�מעליה�ומציב�את�אחד�העקרונות

האוניברסליים�של�מנהיגות�—�הבסיס�הערכי.

משה�מפגין�שתי�תכונות�אישיותיות�שאף�הן�בסיס�למנהיגות:�ענווהוייחוס�פנימי.�כשאלוהים�מציע�לו�את�"התפקיד"�משה�מסרב.�הסיבותלסרובו�הן�פגם�פיסי�("לא�איש�דברים�אנכי...�כי�כבד�פה�וכבד�לשוןאנכי"),�מודעות�לפגם�ותחושה�של�אי�הצלחה�מסיבות�הקשורות

במשה�עצמו�("לא�יאמינו�לי�ולא�ישמעו�בקולי").

משה�לוקח�על�עצמו�את�התפקיד�מהסיבות�הראויות.�לא�המעמד,לא�הקרבה�לאל,�לא�הכבוד�(ובימינו�היינו�אומרים�לא�הכסף�ולאהבונוסים)�גורמים�לו�להיענות�להצעה.�רק�כשהוא�נתקל�במו�עיניובעוול�ערכי,�בסבל�אנושי,�הוא�לוקח�על�עצמו�את�התפקיד.�הוא�מביןשהמציאות�אינה�ראויה,�ויש�לשנות�אותה�בדחיפות.�הפער�בין�הרצוילמצוי�הופך�מבחינתו�לבלתי�נסבל.�זו�בחירה�במנהיגות�מהסיבותהראויות.�לא�רווח�אישי,�אלא�שינוי�מציאות.�מנהיגות�טובה�מתחילה

מרצון�לשנות�מצב�לא�נכון,�מרצון�לתקן.

מנהיגותו�של�משה�כוללת�עוד�שני�מרכיבים�פרדוקסליים�לכאורה,שרק�שילוב�ביניהם�אכן�מבטיח�מנהיגות�אפקטיווית.�מחד,�משה�הואמנהיג�טרנספורמטיווי.�מנהיגותו�נועדה�לחולל�שינוי�עמוק,�לאחדשבטים�מפולגים�לכדי�עם�אחד,�להטמיע�את�האתוס�המונותאיסטיולשנות�דפוסי�התנהגות�מתוך�תפיסה�ערכית�ואידאולוגית.�אבלעמדה�עליונה�זו�(כולל�הקרבה�לאל)�אינה�הופכת�את�משה�למנהיגמתנשא.�מנגד,�הוא�מנהיג�מכיל�ומגונן.�הוא�מכיל�את�"ההתנגדויות".את�ההתנהגות�כפוית�הטובה�והילדותית�לעתים�של�העם.�הוא�מגונןעליו�בשיח�שלו�עם�אלוהים,�כמו�במקרה�של�חטא�העגל,�שבו�משהממש�משמש�כפרקליט�העם�ומעמיד�עצמו�בקונפליקט�אמיץ�ונועז

זהקורהשהדרך�מתמשכת

מנהיג�אמיתי�זה�אחד�ששואל�את�עצמוכל�הזמן�בשביל�מה�הייתי�צריך�את�זה,כותב�צבירול.�ואין�כמו�סיפורו�שלמשה�כדי�לייצר�תיאור�אותנטי�ומעמיק

של�המורכבות�שבתפקיד�המנהיג

מול�האל�—�שולחו.�משה�אפילו�מסרב�להצעה�המפתה�להיפטר�מהעם"קשה�העורף"�הזה�ולקבל�עם�חדש...

המחויבות,�האומץ,�יכולת�ההכלה�הן�תכונות�הכרחיות�לכל�מנהיגטרנספורמטיווי.�בלעדיהן�לא�יוכל�להוביל�שינוי.

מחבר�ספר�שמות�מלמד�אותנו,�באמצעות�סיפור�משה,�שמנהיגותהיא�תהליך�חמקמק.�זה�לא�שאלוהים�אומר�למשה�קח�את�העם,תעשה�את�הדברים�האלה,�והכל�מיד�מתבצע.�משה�עובר�הרבה�מאוד

משברים�במשך�הרבה�מאוד�זמן.

מנהיגות�היא�מסע�פיסי�ומנטלי�גם�יחד.�משה�לומד�צניעות�בדרךהקשה,�כי�הוא�מבין�שאי�אפשר�לכפות�מנהיגות�—�צריך�לגרום�להלהתקבל.�משה�הקשיב.�בכל�פעם�מחדש�הוא�נקרא�לטפל�במשבריםעם�העם�—�מחסור�במים,�מחסור�במזון,�חטא�העגל,�חטא�המרגלים.

יש�לא�מעט�פעמים�שהוא�מהרהר�בפרישה.

זו�תמונה�של�ריאליסטית�של�מנהיגות.�לא�מנהיגות�של�גזירת�סרטיםוחלוקת�בונוסים,�אלא�מנהיגות�של�מאבק�יומיומי�עם�הדינמיקההמורכבת�והאכזרית�של�הובלת�שינוי.�גם�אם�קיבלת�"מינוי"�זה�עודלא�הופך�אותך�למנהיג.�אתה�עדיין�צריך�לשכנע,�ולהילחם�על�הדעהשלך�ולייצר�לגיטימציה.�סיפור�משה�הוא�סיפור�אותנטי�ונכון�של�מהי

מנהיגות,�ומשמעותה�מסע�מתמשך.

דבר�נוסף�שמשה�מלמד�אותנו,�הוא�שאדם�אחד�לבד�אף�פעם�לא�יכוללעשות�הכל�בעצמו.�הוא�מכיר�בזה.�הוא�עובד�בשיתוף�פעולה�עםאהרן�אחיו,�הוא�נועץ�ביתרו�חותנו,�כהן�מדין.�ומעל�לכל:�משה�באמתאהב�את�העם�הזה.�למרות�הסבל�ולמרות�המשברים,�משה�המשיך

לגונן�על�מונהגיו�ולאהוב�אותם�—�וזה�הדבר�הכי�חשוב�שעשה.

צבירול,�יועץ�ארגוני�בכיר,�עומד�בראש�התוכנית�להכשרת�מנהליםבכירים�באוניברסיטה�הפתוחה�ומלמד�בתוכנית�ה���MBAבקריה

האקדמית�אונו

Page 20: מסתברא ראש השנה תשע"ג

20

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

עדאשריבוא�נביא

החוקה,�כותב�עמיווטרמן,�היא�הדרך�למדינה�יהודית�דמוקרטית�אמיתית

בפרשת�קרח�מתנהלת�מחלוקת�בין�קרח�ובין�משה�לגבי�אופןהנהגת�העם.�ד"ר�מיכה�גודמן�פירש�את�הפרשה�באופן�מעניין.�לדבריו,דברי�קרח�"כל�העדה�כולם�קדושים�ובתוכם�ה'"�(במדבר,�ט"ז,�ג'),�הנםניגוד�לציווי�של�משה�"קדושים�תהיו".�משה�חשב�שהעם�צריך�להתאמץכל�הזמן�כדי�להיות�ראוי.�לדעת�גודמן,�העם�היהודי�לדורותיו�נע�תמידעל�המתח�הזה�שבין�שתי�התפישות�—�זו�של�קרח�וזו�של�משה.�ביןהידיעה�שאנחנו�"קדושים"�ובין�התובנה�שעלינו�להתאמץ�ולהשתפר

תמיד.

הנביאים�מסרו�לעם�ישראל�את�דבר�ה',�מה�על�העם�לעשות�כדי�להגיעלמעלת�קדושים.�לא�תמיד�הצליחו�לשכנע�את�העם.�חבל,�כי�כך�הגענו

לחורבן�בית�ראשון.

כבר�בתקופה�העתיקה�פסקה�הנבואה.�בספר�מקבים�א'�מופיע�רעיוןנפלא.�בפרק�ד'�(פסוקים�47�43)�מתואר�חידוש�המזבח�שחולל.�"והםטיהרו�את�המקדש�ונשאו�את�אבני�השיקוץ�אל�מקום�טמא.�ויועצועל�אודות�מזבח�העולה�המחולל�מה�יעשו�לו...�ויניחו�את�האבנים�בהרהבית,�במקום�מתאים�עד�אשר�יבוא�נביא�ויורה�על�אודותן.�וייקחו

אבנים�שלמות�כדת,�ויבנו�מזבח�חדש,�כמו�הראשון".

אם�יבוא�נביא,�הוא�יוכל�להביא�את�דעת�האל�בעניין.�הרעיון�הזה�חוזרביתר�עוצמה�בעת�הקמת�המדינה�החשמונאית.�מאשרים�את�סמכויותיושל�שמעון�החשמונאי,�אבל�את�המחלוקת�בדבר�חוקיות�היותו�כוהןגדול�משאירים�בלתי�פתורה:�"ויחליטו�היהודים�והכוהנים�שיהיהשמעון�מושלם�וכוהן�גדול�לעולם,�עד�עמוד�נביא�נאמן"�(מקבים�א,

י"ד�41).

בתקופה�שעברה�מאז�ימי�החשמונאים�פסקה�התקווה�לבואו�שלנביא,�וחז"ל�כבר�הכריעו�שהסמכות�נתונה�בידי�חכמים.�הם�הפוסקים

בכל�מחלוקת,�מקביעת�לוח�השנה�ועד�לדברים�שביומיום.

חלק�גדול�של�העם�היהודי�במדינת�ישראל�סבור�שאנחנו�כבר�קדושים.אחרת�הם�לא�היו�מרשים�לעצמם�לעשות�מעשים�הנראים�מנוגדיםלגמרי�לדברי�התורה.�מצוות�הגר�מוזכרת�בתורה��48פעמים,�כמו�גםהאיסור�על�עבודה�זרה.�נלחמים�בעובדים�זרים,�קוראים�להם�"מסתננים",

מקימים�רעש�לכמה�זמן,�מקבלים�חשיפה�תקשורתית�ולא�עושיםשום�פעולה�משמעותית�כדי�לפתור�את�הבעיה.

בעיית�השוויון�בנטל�נמצאת�בימים�אלה�בראש�סדר�היום�הלאומי.אני�לא�יודע�כיצד�תיפתר�הבעיה,�סביר�להניח�שהפתרון�יהיה�פוליטיולא�ערכי.�החרדים�הם�חלק�ממדינת�ישראל,�וגם�הם�יודעים�שהםנהנים�משירותיה.�אני�לא�חושב�שכל�חרדי�מתאים�לשירות�צבאי,אבל�יש�לא�מעט�שירותים�אזרחיים�שמתחננים�לכוח�אדם�—�החלבמשטרה�וכלה�במד"א�ובכיבוי�אש.�כבר�מזמן�היתה�צריכה�להיותתוכנית�מגרה�לשם�כך.�כמו�גם�תוכנית�מגירה�לגיוסם�של�אזרחים

ערבים�לשירות�לאומי.

כבר�כמה�שנים�ברור�שעתיד�הצמיחה�של�ישראל�תלוי�בשילובם�שלהחרדים�והערבים�במעגל�העבודה.�אבל�אצלנו�נזכרים�לפעול�בגללהסיבות�הלא�נכונות.�אם�בג"ץ�לא�היה�מפיל�את�חוק�טל�סביר�להניחשהיו�ממשיכים�אותו.�את�בעיית�המים�פתרו�באמצעות�הקמת�מפעלי

התפלה,�שהם�בבעלות�פרטית�והם�גם�מפיקים�מים�יקרים.

הסיבה�העיקרית�לבעיותיה�של�המדינה�היא�העדר�חוקה.�הבחירותהראשונות�במדינת�ישראל�החופשית�היו�ל"אסיפה�מכוננת"�שתפקידההיה�ליצור�חוקה�למדינה�החדשה.�בגלל�חילוקי�דעות�הדבר�לא�נעשה,השם�הוחלף�ל"הכנסת�הראשונה"�וחוקה�אין�עד�היום.�בית�המשפטהעליון�הוא�ששמר�על�זכויות�היסוד�של�אזרחי�ישראל.�כדאי�לזכור

זאת�כשדנים�במוסד�זה,�ולהבטיח�את�מעמדו.

מדינת�ישראל�כבר�הגיעה�לשנתה�ה�65.�מים,�אמנם�יקרים,�יש�לנו.גז�לאנרגיה�יהיה�בתוך�כמה�שנים.�הגיע�הזמן�לפתור�את�הבעיותשבאמת�מסכנות�את�קיומנו�—�שלום�וביטחון�מבחוץ�ומבפנים.�מכיוון�שאני�לא�רואה�יתרון�במנהיגות�יהודית�על�פני�כל�מנהיגות�אחרת,אני�מעדיף�שהמדינה�הזאת�תהיה�מדינה�דמוקרטית,�שהדמוקרטיה

בה�איתנה�ושווה�לכל�אזרחיה,�גם�בזכויות�וגם�בחובות.

עמיווטרמן�הוא�חבר�"המניין�המשפחתי",�הקהילה�המסורתית�בכפרורדים,�ומעביר�זה��13שנה�את�הלימוד�בחנוכה,�ומזה�שנה�את�הלימוד

בשבת�בבוקר

דוריתפוקץ',�מתוך�התערוכה�"סוכריה�לקיץ"

Page 21: מסתברא ראש השנה תשע"ג

21

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

לחיות�את�המסע�הזה,�יום�הלימוד�לנשים�של�התנועה�המסורתית,מאפשר�לרבות�מאתנו�העוסקות�במלאכה�לזהות�את�הפונציאלהטמון�בתוכנו�למנהיגות.�זה�כולל�גם�אותי.�מה�שהתחיל�כרעיון�קטןופשוט�פורח�כעת:�ה"פרחים"�שצמחו�הם�הנשים�שגילו�את�הפוטנציאל

שלהן�להפוך�מנהיגות�בתוך�הקהילות�שלהן,�ולשפר�אותן.

למשל,�ויויאן�גלמן�מקהילת�"עדת�שלום�עמנואל"�ברחובות.�אני�לאזוכרת�איך�בדיוק�הגעתי�אליה,�אבל�בהתחלה�היא�נראתה�מסויגתלקרוא�לחברות�אחרות�בקהילה�להצטרף�ליום�הלימוד�לנשים,�ורקאמרה�"אני�לא�חושבת�שמישהו�יהיה�מעוניין".�עודדתי�אותה�לנסות,ובמשך��13השנים�הללו�ויויאן�לא�רק�פיתחה�קבוצת�נשים�(25�15נשים�שמגיעות�בקביעות�ליום�הלימוד�השנתי�בדרום�הארץ,�מדי�שנהבפברואר�וגם�בירושלים�ביוני)�—�אלא�היא�גם�הפכה�אחת�המייסדותשל�מפגשי�ראש�חודש�לנשים�בקהילתה.�ולאחרונה,�כך�סיפרה�לי,היא�עומדת�לתת�הרצאה�בעצמה�בערב�ראש�חודש.�אתם�מבינים?

מנהיגים�נעשים�כאלה.

עוד�דוגמא�לכך�היא�הרב�ג'ודית�אדלמן�גרין,�מקהילת�"הוד�והדר"בכפר�סבא.�ג'ודית�ידועה�בתנועה�המסורתית�בזכות�ההובלה�שלהבתחום�אחד�—�היא�מייסדת�טקסי�בר�ובת�מצווה�לילדים�בעלי�צרכיםמיוחדים.�אבל�פוטנציאל�המנהיגות�שלה�התפתח�בעוד�תחום�—�סדנתהתפילה�שלה,�שבה�היא�מלמדת�נשים�כיצד�למצוא�משמעות�רוחנית

בתפילה.�הלימוד�הזה�הוביל�אותה�להחלטה�ללמוד�רבנות.

ולנטינה�טומלין�השתתפה�בימי�הלימוד�לנשים�כחלק�מפרויקט�קשר,ארגון�של�נשים�דוברות�רוסית.�לאחר�שסיימה�את�האימון�שלהבמנהיגות,�ולנטינה�היא�עכשיו�גם�מרצה�בתוכנית�של�אליס�שלוי

הפוטנציאל�להשפיעטמוןבכלאחתמאתנו

האם�מנהיגים�ומנהיגות,�שואלת�דיאןפרידגוט,�נולדים�כאלה�או�נעשים�כאלה?הרהורים�בעקבות�יום�הלימוד�לנשים�של�התנועה�המסורתית

מיכלזהבי,�פריחה�/�2012,�טכניקה;�פיסול�במכסי�קופסאותשימורים�ודף�של�ספר

ללימודי�יהדות.�באחד�מימי�יוני�האחרון,�בשעה��05:30יצאה�מביתהשבקיבוץ�אדמית,�סמוך�לגבול�לבנון,�ובידה�זר�פרחים�לפרופ'�שלוי,כאות�תודה�על�עזרתה�בפרויקט�קשר.�והפעם�ולנטינה�גם�נשאה

הרצאה�ביום�הלימוד�לנשים.

אולי�הדוגמא�המופלאה�ביותר�למנהיגות�נשית�היא�פרופ'�אליס�שלויבעצמה.�כמו�אליס,�יש�עוד�הרבה�מרצות�לספרות�אנגלית�ברחביהעולם,�אבל�מה�מבדיל�את�אליס�שלוי�מהן?�מה�דחף�אותה�להיותחלק�מרכזי�בתנועה�לזכויות�נשים�בישראל,�לפתוח�בית�ספר�שיציעהשכלה�ליברלית�לילדות�דתיות�אורתודוקסיות,�להיות�מורת�דרךומייסדת�יום�הלימוד�לנשים�של�התנועה�המסורתית?�אני�חושבת

שהתשובה�טמונה�במילותיה�שלה:

"לכל�אחת�מאתנו�יש�הפוטנציאל�להשפיע�על�אלה�שמסביבה,�אנחנויכולות�להיות�המנהיגות�בבתינו�שלנו,�בקהילות�שלנו�ובחברההישראלית�בכלל.�אנחנו�צריכות�להשכיל,�להאמין�בעצמנו,�ולרתום

את�הכוונות�הטובות�שלנו�לטובת�פעילות".

הקהילות�שלנו�מספקות�לכל�אחד�ואחת�מאתנו�הזדמנויות�לפתחאת�הפוטנציאל�שלנו,�דרך�התנדבות�—�אפשר�להיות�חברים�בוועדואפילו�יו"ר�קהילה.�אנחנו�לא�רק�עוזרות�לעצמנו�אלא�גם�מסייעותלקהילות�שלנו�לממש�את�הפוטנציאל�שלהן�להביא�את�היהדות

המסורתית�לרבים�בישראל.

דיאןפרידגוט,�חברה�בקהילת�"מורשת�אברהם"�בירושלים,�היא�נציגתליגת�הנשים�של�היהדות�המסורתית,�ומנהלת�את�ימי�הלימוד�לנשיםמסורתיות�בישראל�בחסות�ליגת�נשים,�מכון�שכטר,�והתנועה�המסורתית

מיכלזהבי,ארגז�כלים,�2012,פיסול�בספר,�עץ,

מברשת�שיערמתוך�התערוכה�"ספר�אמן"

Page 22: מסתברא ראש השנה תשע"ג

22

הכרתהמדינהברבניםלאאורתודוקסיםבסוף�מאי�יצאה�המדינה�בהודעה�לבג"צ�כי�היא�מוכנה�להכיר�בראשי�קהילות�רפורמיותוקונסרבטיביות�במועצות�איזוריות�כרבנים�לכל�דבר,�ולממן�את�משכורותיהם�באופן�שוויוני.

זוהי�הודעה�חסרת�תקדים,�המסיימת�דיונים�בני�שבע�שנים�שהתנהלו�בתוך�ומחוץלכותלי�בית�המשפט,�בעתירה�שהגישה�ב��2005התנועה�ליהדות�מתקדמת�בעניין�הכרהברבה�מירי�גולד,�רבת�הקהילה�בקיבוץ�גזר.�בית�המשפט�שלח�את�הצדדים�להגיעלהסכמה,�ורמז�לעותרים�ולמשיבים�כי�דעתו�לא�תהיה�נוחה�מהסדר�לא�שוויוני.�המדינה,שקיבלה�משתי�התנועות�תמונת�מצב�מקיפה�על�הפרישה�הקהילתית�שלהן�ברחביהארץ,�ביכרה�לא�להגיע�למצב�שבו�בית�המשפט�יאמר�את�דברו�וייצא�חוצץ�כנגד�המדיניותהמדירה.�לכן�העדיפה�המדינה�לקבל�את�עמדת�העותרים,�ולהכיר�לראשונה�ברבנים

שאינם�אורתודוקסים�כמשמשים�בקודש.

מדובר�בלי�ספק�בהחלטה�בעלת�משמעות�היסטורית,�הנשענת�על�ההתבססות�האמיתית,העמוקה,�האותנטית�של�התנועה�המסורתית�והתנועה�הרפורמית�בישראל�בשנים�האחרונות.התנועה�המסורתית,�עם�יותר�מ��60קהילותיה,�והתנועה�הרפורמית�עם�כ��30קהילותיה,מייצגות�תופעה�חשובה�ומרתקת:�יותר�ויותר�ישראלים�לוקחים�אחריות�על�הזהות�היהודית

שלהם�ומצביעים�ברגליים�בעד�הגדרה�מחודשת�של�יחסי�הדת�והמדינה�בישראל.

על�פי�ההחלטה�אושרו�עד��15תקנים�לרבנים�לא�אורתודוקסים�בחלוקה�שוויונית�ביןהתנועות,�תוך�התאמה�לפרישה�הקהילתית�הקיימת�ולפוטנציאל�התפתחותה.�מדוברכאמור�במועצות�איזוריות�בלבד.�עוד�רחוקה�הדרך�מהכרה�ברבני�ערים�ורבני�שכונות�(קיימותעתירות�תלויות�ועומדות�בעניין),�ורחוקה�מאוד�הדרך�לשוויון�מלא�במשאבים�ובסמכויות.אולם�דרך�זו�התקצרה�כעת,�בעקבות�ההחלטה.��החלטה�זו�היא�רגע�משמח�לכל�אוהדי

הפלורליזם�היהודי�בישראל�ולכל�המאמינים�שיש�יותר�מדרך�אחת�להיות�יהודי.

הרבשמחהרוטז"ל

התנועההמסורתיתוכנסתהרבניםבישראלמרכינותראשומשתתפותבאבלהשלמשפחתרוטעםפטירתו

שלהרבשמחהרוטז"ל

הרב�רוט�ז"ל�עורך�סידור�ואני�תפילתי;�מייסד�בית�המדרשהווירטואלי;�חתן�אות�עשה�לך�רב;�רבה�(בדימוס)�שלקהילת�תורת�חיים�בהרצליה;�התלמיד�החכם,�איש�ההלכה

ואיש�המידות.

הסתלקותו�של�הרב�רוט,�והוא�רק�בן�70,�הותירה�חללגדול.�הוא�היה�תלמיד�חכם�ואמיץ,�איש�הלכה�ואיש�מידות,מורה�בחסד.�אחד�ממפעליו�החשובים�היה�בית�המדרשהווירטואלי,�שאותו�הקים בשנת��1995מיד�אחרי�רצחרבין.�הרב�שמחה�ביקש�ללמד�משניות�לעילוי�נשמתו�שלראש�הממשלה�שנרצח,�ומאז�היה�המפעל�הלימודי�הזה

לאבן�שואבת�לאלפי�תלמידים�מרחבי�העולם.

היהדותהיאלאשחורולבן:כמעט10,000צפיותביוטיוב

קמפיין�ויראלי�הוא�מסע�פרסום�שעובר�מפה�לאוזן,�אומדוא"ל�לדוא"ל,�כמו�וירוס.�כך�הגיע�הקמפיין�החדש�שלהתנועה�המסורתית�תוך�ימים�ספורים�לאלפי�אנשים

בארץ�וברחבי�העולם.אם�טרם�צפיתם,�היכנסו�ללינק��

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=aC7FabCmk4

וכמובןהעבירוהלאה!

תדי

הותי

היגומנ

שע"ג���������������������������2012תשרי�

�תא�∞

תברס

מ

סטיקרכנגדהדרתנשיםלקראת�העצרת�שהתקיימה�בירושלים�כנגד�הדרת�נשיםמהמרחב�הציבורי,�הוציאה�תנועת�הנוער�נוע"ם�מדבקה(סטיקר)�שקרא�לנשים�לא�להאזין�למי�שמנסה�לסתוםלהן�את�הפה�בשם�התורה.�מאות�סטיקרים�כאלה�חולקובהפגנה.�הסטיקר�אף�הופיע�בעיתונות�ובכתבותטלויזיה. המדבקה�עוררה�הדים�רבים�ותגובות�חיוביותבקרב�חברים�בזרמים�השונים�של�היהדות,�בהם�אף�משפחה

חרדית�מבני�ברק�שהגיעה�לאסוף�מדבקות.

לקטידיעותואירועיםמהשנה

שהסתיימהלה

ועידתהתנועההמסורתית—2012כמעט��700איש�ואשה,�מנהיגי��64קהילות,חבורות�ומניינים�מסורתיים�מרחבי�הארץ,התכנסו�בוועידת�התנועה�המסורתיתבקיבוץ�שפיים,�לעצרת�חגיגית�לכבודיובל�ה��35לתנועה�המסורתית�בישראל.באירוע�חולקו�אות�יקירי�התנועה,�אותיקירי�הקהילות�ואות�עשה�לך�רב.�נשיאהמדינה,�מר�שמעון�פרס,�היה�אורחהכבוד�בעצרת.�באירוע�אמר�פרס:"בצנעה,�ביסודיות�וברוח�של�אהבתישראל�הצליחה�התנועה�להשתרש�בארץ,להקהיל�קהילות�רבות�ברחבי�המדינה

ולכבוש�לבבות".

נשיא�המדינה�הודה�למנהיגי�התנועה�ולמנהיגי�הקהילות,�והחמיא�בחום�לתנועההמסורתית�על�פעילותה�מיום�היווסדה�ועד�היום.�עוד�אמר�פרס:�"האתגר�שלפניכםהוא�גדול,�ועוד�הדרך�רבה.�אני�בטוח�שתשכילו�לעמוד�בו.�תנועתכם�חרטה�על�דגלהמחויבות�להומאניזם,�לשלום�ולזכויות�אדם�ואזרח...�עשרות�הקהילות�המסורתיותבישראל,�תנועת�הנוער�נוע"ם,�בתי�המדרש�הקהילתיים,�שירותי�הדת,�התוכניותהחינוכיות,�ובראשן�תוכנית�מרגשת,�יחידה�במינה,�שמאפשרת�לילדים�מוגבלים�לעלות

לתורה�ולחגוג�בר�ובת�מצווה,�ככל�יהודי�—�כל�אלה�ראויים�לתודה�ולברכה".

הנהגת�התנועה�המסורתית:�"אנו�גאים�שהנשיא�פרס�בחר�לכבד�אותנו�בנוכחותו.התנועה�המסורתית�עשתה�כברת�דרך�ארוכה�ב��35השנים�האחרונות,�והיא�היוםתנועה�ישראלית�תוססת�ושורשית,�עם�תנועת�נוער,�גרעיני�נח"ל,�שנת�שירות�ועשרותרבות�של�קהילות�בכל�רחבי�הארץ.�היהדות�המסורתית�היא�סמל�ליהדות�ישראליתפתוחה�והלכתית,�פלורליסטית�ושוויונית,�יהדות�ללא�כפייה.�למרות�ההדרה�המתמשכת

מתקציבי�מדינה,�אנו�בלב�החברה�הישראלית."

נשיא�המדינה�שמעון�פרס,�בחגיגות�35שנה�לתנועה�המסורתית

Page 23: מסתברא ראש השנה תשע"ג

23

עצרתההמוניםבביתשמש:נוע"םבחזיתהמאבקמאבק�כנגד�הדרת�נשים�מהמרחב�הציבורי�העסיק�את�התנועה�המסורתית�הרבה�לפני�שהפךלבון�טון.�כתבנו�עליו,�עתרנו�כנגדו,�חינכנו,�גם�הפגנו�לא�אחת.�אך�לפעמים�הדברים�צריכים

להגיע�לנקודת�רתיחה�על�מנת�שיזכו�לחשיפה�הציבורית�הנחוצה.

זה�קרה�כאשר�גבר�חרדי�בביתשמש�ירק�על�ילדה�בת��8בדרכהחזרה�מבית�הספר,�כתבתטלויזיה�אחת,�והארץ�געשה.גינויים�מכל�עבר,�הצהרות�שלפוליטיקאים�מימין�ומשמאל,אפילו�הצעת�חקיקה�(מצוינת)הקובעת�שהדרת�נשים�היאעבירה�פלילית. אירוע�היריקהבבית�שמש�זעזע�את�הציבורהישראלי.�בשיא�המאבק�הציבוריהיתה�התנועה�המסורתית�ביןהגורמים�הראשונים�שהתגייסולהפיכת�עצרת�המחאה�בביתשמש�לעצרת�המונים.�קריאהברוח�זו�יצאה�לקהילות�התנועה�ברחבי�הארץ,�ההודעות�עברו�במייל�הפנימי�של קהילותרבות. תגובה�מחממת�לב�קיבלה�הנהגת�התנועה�המסורתית�ממועצת�נוע"ם.�באמצע�סמינרחנוכה�בחנתון,�כאשר�התוכניות�ערוכות�ומוכנות�ומתואמות,�החליטה�מועצת�התיכוניסטיםכי�בעת�הזו�אסור�להחריש,�יש�להפסיק�הפעילות,�להכין�שלטים�לעלות�יחד�לבית�שמש.מועצת�נוע"ם�הנהיגה�את�תנועת�נוע"ם�לשיא�חשוב�של�אקטיביזם�יהודי.�מעשה�נכון�של

מנהיגות�למען�עתיד�יהודי�פלורליסטי�בישראל.

"היה�כל�כך�מרגש�לראות�את�כל�השלטים�בשידור�חי!",�כתבה�לנו�אחת�האמהות�שלהנוע"מיסטים�שצפתה�בהם�בטלויזיה,�"זו�פעם�הראשונה�שבני�משתתף�בהפגנה�כזאת,הפעם�הראשונה�שהוא�נחשף�לפוליטיקאים�ולכל�הנושא�בצורה�כל�כך�חזקה.�כל�הכבוד�על

האומץ,�ההתגייסות,�ההתארגנות�המהירה,�התושייה�והעשייה".

2012ג��ע"שתרי�שת�∞�

אבר

תס

מ���������������������

תדי

הוי

תגו

הימנ

קורסשליחיציבורלקהילותמסורתיות

קורס�שליחי�ציבור�לחברי�קהילות�מסורתיות�התקייםהשנה�במהלך�החודשים�ינואר�יוני�2012,�אחתלשבועיים�בקהילת�"הוד�והדר"�בכפר�סבא.�בקורסהשתתפו�שליחי�ציבור�ותיקים�וחדשים,�מנוסים�יותרומנוסים�פחות,�צעירים�ומבוגרים,�מקהילות�חדשותומקהילות�ותיקות.�הקורס�נועד�לסייע�להכשיר�ולשפרמיומנויות�של�שליחי�ציבור�בקהילות�המסורתיותברחבי�הארץ,�וככזה�הוא�כלל�לימוד�תיאורטי�אודותהתפקיד�ומשמעותו,�וכן�פרקטיקה�והתנסות�בשליחות

ציבור�באירועים�שונים�ובנוסחים�שונים.

בקורס�השתתפו��15משתתפים�מקהילות�שונות,חלקם�מקהילות�שהחלו�את�פעילותן�בשנים�האחרונות,והקורס�מסייע�בגיבוש�מנהגי�התפילה�בקהילותיהם.חלק�אחר�של�המשתתפים�הם�חברי�קהילות�ותיקותהמבקשים�להעשיר�ולהרחיב�את�מגוון�הנוסחיםוהמנגינות�שבהם�הם�משתמשים,�כל�זאת�בעזרת

רבנים�ושליחי�ציבור�מובילים�בתנועה�בישראל.

שבתראשונה:קהילתנווהצדקמתחילהלהתפללבשכונהבשעה�טובה�קהילת�נוה�צדק�בתל�אביב�נכנסה�למשכנה�החדש,�במבנה�הטמפלרי�המשוחזר

שבו�שכן�בעבר�"קפה�לורנץ".

אשת�הספרות�שירי�לב�ארי�ברשימה�קצרה�על�השבת�הראשונה�של�הקהילה.�שבת�שמשיתשל�תחילת�ינואר,�קבוצה�של�אנשים,�נשים�וגברים,�בגילאים�שונים�ועם�מבטאים�שונים,עומדים�ומתפללים�בעליית�גג�רחבה�ויפה,�בבית�הרב�רוברטו�ארביב�בנוה�צדק.�מטריםספורים�משם�הולך�ונבנה�בית�הכנסת�החדש�של�הקהילה�המסורתית�נוה�צדק.�הם�סופרים

לאחור�את�הימים,�עד�שיושגו�האישורים�הרשמיים�ואפשר�יהיה�לקיים�שם�תפילה.

"ובינתיים,�פרשת�'ויחי',�הפרשה�האחרונה�בספר�בראשית.�קוראים�בספר�התורה�החדששנתרם�לקהילה,�והקלף�הלבן�צהבהב�מאיר�את�החדר�ומסמן� התחלה�חדשה.�כך�גם�דפיהחומשים�והסידורים,�לבנים�ובוהקים,�האצבעות�נוגעות�בהם�בפעם�הראשונה."הרגשהחגיגית�באויר,�משהו�חדש�מתחיל�לקרות,�משהו�שחייב�להתחיל�דווקא�כך,�על�עליית�גג,באופן�כמעט�מחתרתי,�שיש�בו�משום�אחוות�מייסדים.�בתום�התפילה�יצאנו�כולנו�אל�הגג,עשינו�קידוש�תחת�השמש�הרכה,�השקפנו�על�גגות�השכונה�היפואית�תל�אביבית,�שתינויין�והתכבדנו�בעוגות,�ודיברנו�על�העתיד�להתרחש.בית�הכנסת�המסורתי�החדש�בנוה�צדקישכון�בנוה�שכטר,�מרכז�לתרבות�יהודית�שנבנה�בבית�לורנץ�—�בניין�טמפלרי�יפהפה�ברחובאילת�פינת�שלוש,�ששוחזר�כעת�עם�השיפוץ.�עד�שייפתח�בית�הכנסת�(ככל�הנראה�בחודש

מרץ),�תתפלל�הקהילה�המסורתית�נוה�צדק�במוזיאון�נחום�גוטמן.

וכך�כותב�עגנון�ב"תמול�שלשום"�על�קפה�לורנץ,�שעתיד�לקום�לתחייה�בקרוב,�בגרסה�מודרניתשל�תל�אביב�2012:�"נתמעט�להם�החדר�יוצאים�לטייל�לגן�הברון.�ולכשדעתו�של�אורגלברנדרחבה�עליו�מזמין�הוא�את�יצחק�לבית�הקהוה�של�לורנץ,�שאורגלברנד�אינו�נכנס�לבית�הקהוהשל�חרמון,�שכל�הבריות�משיחים�שם�במנהל,�אבל�נכנס�אצל�לורנץ,�שרוב�הבאים�לשם�גרמניםואין�להם�עסק�באפ"ק,�ואף�היהודים�שבאים�לשם�מבקשים�נופש�מעניינים�של�עסק.�מזמיןאורגלברנד�לאורחו�כוס�שכר�או�כוס�פונש,�ולעצמו�מזמין�כוס�תה�ושותה�שתיים�שלוש�טיפותומניחה,�שהגרמנים�הללו�שבקיאים�בכל�דבר�אין�יודעים�לעשות�תה.�ובשבת�כשהאויר�נאה

והדרך�נוחה�להולכי�רגל�יוצאים�לשרונה�ושותים�חלב�חם�סמוך�לחליבה".

מחנהרמהנוע"םלמעלה�מ��600חניכים�ופעילים�בילו�במחנה�רמהנוע"ם�שהתקיים�זו�השנה�השנייה�בתנאי�יער�מלאים,תחת�כיפת�השמיים,�ביער�בן�שמן.�מספרת�אביגילרוביני,�מצוות�ההקמה�של�המחנה:�"בהתרגשות�גדולה,אחרי�ימים�ארוכים�של�ציפייה�והכנות�הגיעו�הצוותיםלמחנה�נוע"ם�ביער�בן�שמן.�אחרי�שיחת�פתיחה�עםעומר�פיקהולץ�וצוות�המשרד,�קיימנו�את�המסורתהשנתית�ואמרנו�ביחד�את�ברכת�'שהחיינו'�במעגלגדול.�בעזרת�הצוות�הטכני�המשכנו�לארגן�את�איזוריהמחנה,�כמו�מועדוני�השכבות�וחדר�האוכל.�חווייתהמחנה�ביער�הינה�חדשה�בעבור�רובנו�ויער�בן�שמןימלא�תפקיד�מרכזי�בזיכרונותיהם�של�משתתפי�מחנה

הקיץ�של�נוע"ם".

"המחנה�השנה�היה�מרגש�במיוחד�משום�שזהו�אחדהמחנות�הגדולים�ביותר�בשנים�האחרונות",�מספרתתמי�גוטליב,�רכזת�מחוזות�בנוע"ם,�"גדלנו�ב�45%מהשנה�שעברה,�שהיתה�סוג�של�שנת�פיילוט�שבהלמדנו�איך�מקיימים�מחנה�בתנאי�יער�מלאים,�והצלחנו.יש�לנו�קבוצה�אדירה�של�צוות�ושל�תיכוניסטיםשהשקיעו�את�כל�כולם�להצלחת�המחנה�ולהכין�אתכל�שדרוש�לקליטת�החניכים.�אנחנו�כאן�כדי�לספקחוויה�יהודית�מסורתית�משמעותית,�וגם�לא�קצרהבתנאי�מחנה�—��12ימים�של�מסורת,�של�כיף�לצד

תורה".� 

הנוע"מיסטים�בהפגנה�בבית�שמש

מחנה�הקיץ�של�נוע"ם�ביער�בן�שמן

Page 24: מסתברא ראש השנה תשע"ג

ב���10באוקטובר��1854פתח�את�שעריו�הסמינר�התיאולוגי�היהודי�של�ברסלאו.�זה�היה�מוסד�פורץ�דרך.לא�היה�עוד�כמוהו.�בית�מדרש�גבוה�להכשרת�רבנים�שלא�עסק�רק�בספרות�התורנית�לדורותיה�אלאגם�בחכמות�העולם.�תלמוד�בבלי�לצד�שפות�קלאסיות.�מדרש�לצד�פילוסופיה.�זה�היה�המוסד�הראשוןשפיתח,�הלכה�למעשה,�את�מה�שייקרא�לימים�מדעי�היהדות.�הרב�פרופ'�זכריה�פרנקל�עמד�בראש�בית�של�"הזרם �הרוחני �המקום�היה�למרכז �בהנהגתו, �במשך�עשרים�שנה. המדרש�לרבנים�בברסלאו

הפוזיטיבי�היסטורי",�שנטל�על�עצמו�לאחר�מכן�את�השם�"קונסרבטיבי".

מסעייחודי

לפוליןאת�המסע�ילווה�פרופ'�גיא�מרון

היסטוריון,�מרצה�להיסטוריה�יהודית�ותולדות�השואה�במכון�שכטר�ומומחה�לתולדות�יהודי�פולין�והשואה�במכון�לחקר�השואה�ביד�ושם

משך�המסע��8ימים�(�7לילות)�ועלותו�כ��I�$�1750המחיר�כולל�הדרכה�מלאה�על�ידי�מדריך�מומחה�לתולדות�היהודיםבפולין,�פנסיון�מלא�וכשר,�מלונות�תיירות�בדרגה�גבוהה,�כניסות�לכל�האתרים,�מערכות�שמע�אישיות�ועוד��Iהמסע�ברוח

התנועה�המסורתית�והוא�מיועד�לחברי�התנועה�המסורתית�וקהילותיה�מכל�הארץ.�מספר�המקומות�מוגבל.

לפרטים�נוספים�והרשמה�מוקדמת�ניתן�לפנות�לאלישבע�להב�:[email protected]  �050�5441825 �,�02�5811954

בעקבות�החיים�היהודיים�בערים�וורשה,�קראקוב�ולובלין;�החייםבעיירה�היהודית;�היצירה�התרבותית�והרוחנית;�המחנות�ואתריההשמדה;�וכן�ביקור�בבראסלאו�(היום�ורוצלב)�בית�המדרשהיהודי�התיאולוגי�ממנו�באה�לעולם�היהדות�הקונסרבטיבית

לראשונהביוני2013יצא מסעשלחבריהתנועההמסורתיתלפולין