הספד דברי

וזיכרון

עתניאל ישיבת ראש הכד!ן, רא״ם הרב

דבר אשר אהרון:הוא אל משה ויאמר ה׳. לפני וימותו אותם ותאכל ה׳ מלפני אש ״ותצאאהרון״. וידום אכבד, העם כל פני ועל אקדש בקדובי לאמד ה׳

דבר עליך שגם ידעת ולא ויקרא, ספר מבנה על הכנסת בבית אבי דרשת ויקרא פרשת שבת בליל

אם על אותך רצחו האיסלאם, היא השטן, דת שבני בזמן אתמול, אקדש״. ״בקרובי רבינו משה

גדול כהן מדוע אותי שאלו ולפנים, לפני גדול כהן כניסת על בגלי-צה״ל לדבר ממני בקשו הדרך,

קולו נשמע ולא פעמונים ללא פשוטים לבן בגדי לובש הקדוש ביום הקודשים לקודש בכניסה

הקודש. אל בבואו

אבל בו, להספיד שאסור ניסן בחדש עומד אני כיפור, ביום גדול כהן על ישראל לעם לדבר במקום

ומספיד עומד ואני במחיצתו, לעמוד יכולה בריה כל שאין בפניו מלכות הרוג חכם, להספיד מותר

אותך.

בתורה לבנים״, בגדיך יהיו עת ״בכל שלמה כדברי לבנים היו שבגדיו חכם היית אתה אבי,

רבב. שום ללא ובמצוות

הלב. בטהרת

ה׳. בעבודת ובעדינות בצניעות

קול של ה׳ עבודת שלך. הדרך הייתה לבן בגדי של ה׳ עבודת אלא פעמונים, של ה׳ עבודת לא

דקה. דממה

גאווה. של רבב שום ללא בצניעות למדת תלמידים לימדת כאשר גם

תורה. ספרי כשני שהיו זרועותיך שתי על בעמידה וכלה חתן שמחת איך זוכרים כולם

הייתה לבנים, היו שבגדיך אבי, אתה הקודשים. בקודש הפר מדם מזה לבן בגדי שלובש גדול כהן

בן שמעון רבן כדם הפר, כדם נשפך דמך אבל הפר. מדם הזית לא וענווה, עז ושלימות, פשטות לך

בדמך. הספוגים הלבנים בגדיך את זועקת והארץ דקה. דממה בקול גמליאל,

לחופה להיכנס לכם מתאים היה כמה לחופה. תבלח״א ודפנה הי״ד אבי את הובלנו אלול בחודש

לחופת אבי את מובילים אנו ועתה טהורה. הייתה החופה כמה והרחמים. הסליחות בחודש

הבא. בעולם הצדיקים

זו ביתו לבית, זקוק גדול כהן ישראל עם על הכפרה ולצורך והמקדש ישראל על מכפר גדול כהן

אשתו.

בית לבנות זקוק היית ישראל עם כפרת לפני וכנראה ה׳, דרכי ונסתרים ציבור קרבן אתה אבי,

גדול. ככהן

:אומרת ק״י במנחות הגמרא

עומד הגדול שר ומיכאל בנוי מזבח זה רב: אמר גידל א״ר - ישראל על זאת לעולםקרבן. עליו ומקריב

צדיקים. של נשמותיהם - המדרש דברי את תוספות מביא

:למדנו השנה בראש בגמרא

אביא הנחשת ׳תחת שנאמר תקנה, להם שאין העולם לאומות להם אוי יוחנן: רבי ואמר עקיבא רבי תחת ברזל׳. האבנים ותחת נחשת העצים ותחת כסף אביא הברזל ותחת זהב

נקיתי׳. לא דמם ׳ונקיתי אומר הוא ועליהם מביאין? מאי וחביריו

כולו ישראל, שבארץ חכמים מתלמידי היה הוא חכם, תלמיד סתם היה לא אבי ורבותי, מורי

מביאים? מה אבי תחת רגישות. כולו אהבה כולו חובלים. של רבב ללא נועם היה

רבי של דרשתו לשמוע עקיבא רבי של מדרשו לבית מעלה, של לישיבה בטהרה נכנס אתה אבי,

יום. של מעניינו יוסף בן עקיבא

הלבנים שבגדיך הכבוד, כסא לפני שמים רחמי תעורר במרומים. תפקיד לך יש אבי, אבל

תבלח״א, לדפנה יושר מליץ תהיה הרף. למשחית ויאמר רחמים. יעוררו בדם המוכתמים

הכבוד. כסא לפני ותעמוד הישיבה, בית וכל משפחתך וכל ואחיותיך אחיך להוריך,

גואל. לציון ובא לנצח המוות שיבולע ונתפלל

שאלה בוקר לפנות בשלש היום, עולם! של ריבונו הוא. ברוך לקדוש דברים להוסיף חייב ואני

חמץ׳. ביעור עם יהיה ׳ומה אותי ושאלה אבלות, הלכות הם מה דפנה אותי

הרוע את שתבער הזמן הגיע אולי חמץ! בביעור עסוק הוא לך! שיש העם זה עולם! של ריבונו

האדמה. פני על מקום לו שאין

עתניאל ישיבת ראש קלמנזון, בני הרב

הנני״ ויאמר אבי אליו ויאמר אבי את נסה והא-לקים האלה הדברים אחר ״ויהי

ה׳ עמי הרב את ־ בישיבה אז שהייתה ביותר הקדושה הדמות את אליו הקב״ה לקח שנים לפני

דמו. יקום

שהכרתי... ביותר הקדושות הדמויות אחת את אליו הקב״ה לקח כעת גם

שאומר מי את רק שבמובחר, המובחר את רק לוקח אתה מהישיבה, שמעתניאל, הקב״ה, נדמה

הנני.

הקרבה. לשון ענוה, לשון שהנני אומר התנחומא

עניו. הי חסיד הי הספידוהו אבי וכשמת

פשוט שהם אנשים וישנם ענווה, מדת בהם לייסד שעובדים אנשים ישנם גאווה, בעלי ישנם

ענווים.

מענווה. חוץ שמים לשם להיות צריכים הדברים שכל אמר מקוצק הרבי

תורה דברי אף נמוך למקום והולכים גבוה מקום מניחים מים ״מה מאמרך את באבי קיימת הקב״ה,

שפלה״. שדעתו במי אלא מתקיימים אין

בסנה. אלא בארז נתגלה לא הקב״ה התורה, את בו לתת והענוותן הנמוך סיני בהר בחר הקב״ה

אבי. היה חכם תלמיד איזה יודעים המבוגרים התלמידים רק - סיני היה אבי

גלית, את כשהרגתי - עיני׳ רמו ׳ולא שמואל, שמשחני בשעה - לבי׳ גבה לא ה׳ - לדוד המעלות ״׳שיר

הארון״. את שהעליתי בשעה - בגדלות׳ הלכתי ׳ולא

הרב להיות כשהפכתי - עיני״ רמו ״ולא ותיק, לרב עוזר לרב אותי כשמינו ־ לבי״ גבה לא ״ה׳

לשמים. עצמי את כשהעליתי גם ־ בגדלות״ הלכתי ״ולא ההסדר, בישיבות שהיה ביותר הצעיר

מוחלט. גאווה בחוסר אותך זיכה הקב״ה ואיכשהו גאה, להיות סיבות הרבה לך היו אבי,

הגדולה התורה ומדוע שפלה, שדעתו במי יתקיימו התורה שדברי הבטחת הרי עולם, של ריבונו

!התקיימה? לא אבי של

שלך, בתפילין שהרי שלך, בתפילין שכתבת למה הגדולות ההוכחות אחת היה אבי הקב״ה,

מדוע שלך. הטובות ההוכחות אחת היה אבי בארץ״. אחד גוי ישראל כעמך ״ומי כתוב: הקב״ה,

!לארץ? שלך התפילין את השלכת

ונתת צדיקות, לו נתת וחכמה, עדינות לו נתת אישי, וקסם חן לו נתת יבורך... במה לו אברך מה

ביניהם... הייתה והשכינה צדיקה אשה לו

בענווים... יתקיימו התורה שדברי הבטחת ארץ, יירשו שענווים הבטחת

ההבטחות? איה

אתמול, ה׳. עובדי וכולם - ילדים הרבה ישרים. דור וגדלו נפש במסירות עבדו לארץ, עלו ההורים

היא במה שואלת האמא אם מתקיימות, לא ההבטחות אם חטאה. היא במה אותי שאלה האמא

מיד! נפרעים השם חילול על השם. חילול זה - חטאה

החוב. את פרע אנא שכינתך, גלה אנא הקב״ה,

חטאה. לא שהיא לה להוכיח יכול אתה רק הקב״ה,

עתניאל בישיבת ר״מ נגן, יעקב הרב

טובים. הכי מבין היה ואבי טובים, הכי את לוקחים תמיד למה עצמנו, את שואלים כולנו

:נאמר בתהילים

קדשו? במקום יקום ומי ה׳ בהר יעלה מילמרמה. נשבע ולא נפשי לשוא נשא לא אשר לבב ובר כפים נקי

הקודש. למקום ה׳, להר שעלה אבי ובמחשבותיו, במעשיו וטהור נקי אבי! זה

אבי. של מידותיו על סיפורים כמה לספר רוצה הייתי

לב, תשומת הרבה צריך חולה תינוק בבית. השיעור את מעביר הייתי חולים, ילדים לי היו כאשר

רגע ובאותו הילד את לוקח היה אבי אותו, להרגיע וגם השיעור את להעביר קשה היה וכאשר

גם בכו שלי הילדים להחזיקם, מנסים היו זרים אנשים כאשר הבית. על שורה היה ושלווה שקט

ומצאו שלו, העמוקה והשלווה השקט את קלטו הם אבי של בידיים אבל בריאים, היו הם כאשר

מנוח.

את לנקות ניסיוני בעתניאל, שעברתי הראשונה נשק בביקורת לאנשים. לעזור איך ידע אבי

שהצעת ידע הוא למצוקתי. לב שם אבי שם, שהיו האנשים כל מבין בתוהו. עלה שלי הרובה

הקנה את לו נתתי לראות״. לי ״תן וביקש אלי ניגש הוא ולכן אותי, מביכה הייתה עזרה

חדש. כמו נקי חזרה, אותו קבלתי שעה חצי ואחר ״לראות״

יותר להיות איך ולא חכם יותר להיות איך על מדברים שלנו בציבור מדי שיותר שמתלוננים יש

הזהרתי אבל לו, להגיד חייב שאני דבר שיש לו ואמרתי לאבי ניגשתי הרצח, לפני ימים כמה טוב.

בבית סוער דיון עלה זמן באותו בלבי. שהיה מה לו ואמרתי חייך, הוא אותו. יביך שזה אותו

בתמימות פוגע ביקורתית, בחשיבה המלווה לאמת, מתפשר הבלתי החיפוש האם המדרש

זה עליך, חושב אני כאשר אבי, אבל, מאוד, אותי מטרידה זו ״שאלה לו אמרתי שמים. וביראת

להעביר הלמדני הכושר גם היה שלאבי הוא לכך ביטוי וחכם. טוב היה אבי דעתי״. את מניח

הסבלנות וגם וחידושים, ברעיונות גדושים שיעורים הסדר, בישיבת כר״מ בעיון גמרא שיעורי

מצווה. לבר ובהדרכה עתניאל, של תורה בתלמוד בפר״ח, ילדים ללמד וענווה

אלא אותך, אוהבים שאנחנו משום רק לא עליך, ולחשוב אבי, אותך, לזכור תמיד נמשיך אנחנו

אליה. להידמות רוצים שכולנו דמות הוא שאתה משום

סכאג דפנה

קום. אבי, עליך? שאגיד רוצה אתה מה יקר אבי

שהבעת... הדברים מכל חייך? מסר הוא מה

אתה? באמת לא זה אולי

הזו התמונה שאיפשהו לך ואמרתי בדרך שנהרגה 23 בת בחורה על שמענו אתמול הלכת? למה

חייכת, ילדה. שאני תמיד אמרת בגילי. כמעט היא בתמונה. מופיע אתה לא אבל אצלי, קיימת

אותי? עזבת למה אז עוזבים, לא ילדה ׳.22 בת ׳כולה

בגדלות אדם, לכל שלך בעזרה באהבה, בענווה, :ובבניין בתשתית צדיק אתה צדיק. אתה אבי,

ובקיומה. התורה, בלימוד אישיותך,

לא פעם אף לשלך, הפוכות אפילו או משלך שונות עולם השקפות על מאנשים כששמעת גם

להטיף. אהבת לא להגיד. לך שיש את ואמרת הקשבת. ביקרת.

אהבה. זו הקרנת מכל שיותר שמה חושבת אני שלי. בחיים יפה הכי התקופה את לי נתת

אופטימי. לעולם להיות לשפוט. בלי אחד לכל אהבה לכל. אהבה

צריך היית אבל איתך לבוא רציתי ולהנות. קניות, קצת לעשות לירושלים. לנסוע רצינו אתמול

אותי שאלת להחליט. לך השארתי להתארגן. זמן היה לא הספקנו, ולא בירושלים, לסדנה להגיע

בסדר. שזה לך אמרתי אז עצוב, שתהיה רציתי לא שכן. עניתי ואני שתלך. מסכימה אני אם

של מבט לך היה הולך. שאתה לי אמרת חשת. משהו, עצוב במבט עליי הסתכלת לך. אחכה שאני

להתגעגע. תספיקי לא תרגישי, לא טק. טיק אחזור ואני אלך אני תדאגי. אל ואמרת ברירה אין

להתגעגע... הספקתי

איפה להגיד התקשרת תמיד שאדאג. רצית לא ארבע. משעה התקשרת. תמיד אליי. התקשרת

לשאול רצית דאגת. אליי. התקשרת לירושלים הגעת אליי. התקשרת ארבע לקרית הגעת אתה.

מדי. יותר תנקי אל ׳דפנה אגיע׳. אני תדאגי, ׳אל טוב׳. מרגישה את ׳דפנה, בסדר. הכל אם

מסודר. שיהיה שכשתבוא רציתי למעלה. הכל, ניקיתי אבל כשאחזור׳. יחד ננקה קצת. תלמדי

בקרית איתך דיברתי ממנו. לטעום הגעת לא אך לך, חיכה בצהרים להתבשל הספיק שלא האוכל

׳תנחשי לי ואמרת שלך חברים ועם איתי דיברת צחקת. כל-כך מירושלים. איתך דיברתי ארבע.

לקרית כשהגעת שמחתי. שחייכתי. צחקת כל-כך לאפרת׳. ירי ממוגנת בהסעה טרמפ לי יש מה?

לך אמרתי לדרך. יוצא ואני מתמגן אני ׳דפנה ;לי אמרת יוצא. שאתה לי להגיד התקשרת ארבע,

פחותי. אפילו ׳לא, אמרת תגיע׳. אתה שעה חצי עוד אז ׳טוב,

פורק שאתה המחסנית ולא הרכב את שמעתי לא עבר, שהזמן לב שמתי ופתאום בטלפון ודיברתי

רצית שלא לאחר במיוחד אדאג, שלא כדי התקשרת ותמיד מתקשר. לא ואתה לדלת, מחוץ

שנשארו מהלימונים לימונדה לך הכנתי לפסח. ביחד לעבוד כיף לנו היה לבד. אותי לעזוב

לי קנית מתנה. מירושלים, שחזר בתיק מוצאת אני ואז זה. את שתזכור ואמרת חייכת במקרר,

אותה שלחת רק אותה. לי הבאת לא הרי אותה? לי קנית למה חשמלית. לימון מסחטת מתנה

המתנה. את רוצה לא אני אותך. רוצה אני המתנה. את רוצה לא אני התיק. עם

מקווה אני כפליים. אליך תחזור האהבה אוהב, אתה שאם אמרה שלך שאמא לי אמרת תמיד

באת? לא למה לך. חיכיתי איתי. לעבוד רצית שמאוד יודעת אני מקווה. אני לך. שהחזרתי

מבשלת אשתי לבישול. מתקרב לא אני - אמרת הבישול. עם מסתדר אתה איך נו, אותך כששאלו

הגז... את מדליק חותך, אני שלה. הפועל ואני

שלך׳. הפועל שאני להגיד נהנה אני דפנה. יודעת ׳את לי, ואמרת אליי באת

מאושרת״. שתהיי העיקר נעשה, רוצה שאת מה - ״דפנה תמיד אמרת

מקור הוא אתה בו. לא הוא האושר אבל אושר, עליו שכתוב תליון החתונה למחרת לי נתת

להיפרד מוכנה לא אני אבי נשותיהם. את לשמח איך אנשים ללמוד יכולים ממך בשבילי. האושר

איתך. להיות רוצה אני ממך.

ישראל. עם כל על שירחם לקב״ה תתפלל

מד!שלושים הספדים

עתניאל ישיבוז ראש רןלמנזון, כני הרב

פוגשים כשאנחנו כיף. נורא וזה הלחי את לו צובטים אנחנו ילד, אצל תמימות פוגשים כשאנחנו

זה הלאה. וממשיכים האוזן ליד האצבע את ומסובבים מרחמים, פשוט אנחנו מבוגר, אצל אותה

בהוראה להמשיך רוצה, שהוא בטוח לא שהוא לי, אמר אבי כאשר שלי, התחושה הייתה כמעט

שיש אדם בתור אני, ביסודי. מורה להיות מתאים יותר שהוא אולי חושב הוא כי בישיבה,

מלמלתי השאפתנות, האמביציות, המודרני, האדם את שמריצים הרעלים כל את מאחוריו

קדושה. תמימות איזו לעצמי

לפני עוזר, ר״מ צעיר, ר״מ להיות ממנו ובקשנו לאבי פנינו ואני, רא״ם שהרב הסיבות אחת

אישיות שהוא איש לפנינו שיש אמרנו הזאת. הקדושה התמימות בגלל בעיקר הייתה שנתיים,

הוורוד בחזון ויושפעו. כזאת מופת דמות התלמידים ויראו עזר, כר״מ אותו ניתן בוא מופת.

בתחום גם כל-כך יצליח הצעירים, הרמי״ם צעיר שהיה הזה, שהבחור חשבנו לא שלנו ביותר

התמימות על קצת לחשוב האחרונים בזמנים ניסיתי מתמימות. מאוד רחוק שלכאורה, הלמדני,

מרופשיץ, נפתלי ר׳ כך. כל גדולות להצלחות מובילה כך כל היא ואיך באה, היא מאיפה הזאת.

הוא חכמים, שנא גם הוא שני מצד טפשים. בשביל לא היא שהחסידות טען הוא טפשים. שנא

כמה אבל החכמה, מן התמימות ״גדולה הבאה, הנפלאה האמרה את אמר הוא תמימים. אהב

יש החכמה. מן גדולה כך כל שהיא הזאת התמימות זה מה תמים״. להיות כדי להיות צריך חכם

ותמימות. חכמה טפשות, אליהם, להתייחס שצריך תכונות, שלוש לנו

השני, מהצד בזו. זו קשורות הן תאומות. ממש הן והחכמה שהטפשות נגלה בדבר נעיין אם

הטפשים או אולי, החכמים של בצד אני, שלדאבוני, כיוון התמימות. היא מהם ונפלאה גדולה

אשר ״הוא משה, שאמר מה את מאיתנו, נלקח שאבי העובדה ועל אבי על להגיד אלא אין אולי,

אקדש״. בקרובי ה׳ דבר

לא זה באמת דברים להבין מדוע? וממך. ממני יותר גדולים שהם יודעים אנחנו שנסתלקו, עכשיו

איננו מבחוץ, דברים על מסתכלים אנחנו כאשר אינטלקטואלית. בצורה מבחוץ, עליהם להסתכל

של היופי את עיוור, אבל אינטלקטואל, מאוד מאוד לאדם להסביר ננסה דברים. אל מחוברים

היכולת למרות דבר שום יבין לא הוא הירוק, הצבע של הרעננות את או הכחול, הצבע

העובדה על בנויה שלנו התובנה כל לצבעים. התחבר לא מעולם הוא כי שלו. האינטלקטואלית

מה על יודעים אנחנו עליהם, כשמדברים ועכשיו אותם, ספגנו אותם, חווינו דברים. בתוך שהיינו

שלא אנשים של תולדה זה האינטלקטואליות, וגם הטפשות גם פעמים הרבה מדברים.

לכשעצמם. הדברים את מבינים לא הם ולכן דברים, בתוך היו שלא לדברים, מתחברים

שניהם ממוקדים, לא שניהם הטפש. של מקום באותו מאוד מהר עצמו את מוצא למעשה החכם

אדם הוא התמים התמים. זה לעומת כיוון. חסרי שניהם נמצאים, שהם איפה נמצאים לא

הולך אותם, קולט הוא לדברים, מתחבר הוא בשלמות הטובה. לדרך מגיע ואיכשהו, שמסתכל,

יותר. והחכמה האמיתית בדרך ישר

ללמד טוב יותר שאולי והחליט גבוהה, בישיבה ר״מ היה שכבר יהודי אבי, על היום חושב כשאני

אבי על להסתכל ולקנא. אבי על להסתכל לסיום, יכול אני זו. תמימות מהי מבין אני ביסודי

שהמקום העובדה ועם קדוש. במקום תורה מלמד שאני העובדה ועם הזקן, עם שאני, ולחשוב

זכיתי לא האלה למדריגות בו, ולהתפתח להתקדם ב״ה זוכה ואני עלי, משפיע הזה הקדוש

שנרצח פרח אבי, שר׳ נורא, נשמע זה מקנא. כמעט שאני האחרון, בחודש חשבתי אני להגיע.

עצמי את מוצא בעתניאל, הזה הנפלא במקום כאן לכם ששותף אני כלום, הספיק לא כשעוד

אבל שלה לרמה להגיע מאוד מקווה הזאת. הגדולה באישיות ומקנא הלב את אוכל בלילות,

בקרבנו. שהייתה הזאת הגדולה לדמות ראויים כולנו שנהיה אצליח. שאני בטוח לא בכלל

עתניאל ישיבת ראש דזכדזן, רא״ם תדב

אמרתי מנחה תפילת לפני פעמים. הרבה האחרון בחודש אבי את להספיד גדול, בכאב זכיתי, אני

שאומרת כמו בלילה״ וגרסי ביממא ״ספדי של הספד אלא בכי לא שהוא הספד מתחיל שכרגע

אמר שאותה ־ אבי של מאוד גדולה בתורה בקצרה, להתעסק רוצה אני לכן, בכתובות. הגמרא

נרצח. שהוא לפני

את יומא, מסכת של הראשונים הפרקים שבעת את בעיון קיץ בזמן לומדים בישיבה אנחנו

שלו, החברותא עם וישב ללימוד התכונן פסח לפני אבי, הגדול. הכהן של הכיפורים יום עבודת

אבי, אמר הקטורת לפרשת הגיעו כשהם המשניות. ואת בתורה הפרשיה את ולמדו נתנאל, עם

טשטוש, היא ״הקטורת :הי״ד אבי של הדברים את מצטט ואני לי, שיכתוב מנתנאל וביקשתי

א-לוקים״. את מבין לא שאני ההבנה הוא הקודש אל הכניסה כרטיס ניסוך.

יש הקטורת בסממני ציבור. קרבן זה קטורת - גדול קטורת ענן לנו יצר אבי כאשר בבוקר ישבתי

ביותר הגבוהה המדרגה וזוהי ציבור קרבן הוא קטורת ישראל. פושעי את גם יש החלבנה, את גם

ענן על ששואל ג) א, פרשה רבה, השירים (שיר השירים בשיר מדרש ישנו ההתקשרות. של

דוד שבא עד מהו יודעים אנו אין הזה הכיסוי הקטורת, עע ״וכסה הכיפורים יום של הקטורת

התנאים בזכות גדי. עין בכרמי כיסית, עמך ערן ״נשאת שואל, הוא הזה הכיסוי זה מה ופירשו״.

לאמר, ברית אברהם את ה׳ כרת ההוא ביום :שנאמר הבתרים בין אביכם לאברהם שהתניתי

בשם לוי ר׳ במחזה, אברהם אל ה׳ דבר היה האלה הדברים אחר שנאמר באברהם. הכתוב מדבר

״ואמר מהרהר, אבינו אברהם הרהר״. אברהם הרהר? מי שם, היו דברים הרהורי אמר חמא ר׳

אני עמדתי העולם, מן זרעו מכלה את שאין נח עם ברית כרת עולם של ריבונו ;הקב״ה לפני

״שמא אברהם. של שלי הברית לכבוד נח של הברית את דחית לפניך״, טובים מעשים וסגלתי

אבינו אברהם לבריתי״. בריתו ויידחה ממני יותר טובים ומעשים מצוות ויסגול אחר אדם יעמוד

תירא אל הקב״ה לו ״אמר אחר. צדיק מפני תדחה אברהם עם הקב״ה של הברית אולי מוטרד,

אלא עוד ולא וצדיקים, מגינים מעמיד אני וממך וצדיקים, מגינים העמדתי לא מנח לך, מגן אנכי

למדת לומר שיכול שבהן גדול אדם הוא איזה רואה אני רעים, ומעשים עבירות לידי באים שבניך

תוספתות תלמוד ומשנה מקרא בו שהכל איש אשכול שנא׳ בעדם, וממשכנו נוטלו ואני די הדין

בעדם״. וממשכנו נוטלו אני גדי עין בכרמי ישראל, של עונותיהם שמכפר הכופר ואגדות,

אל אהרן יבא ״בזאת אבי. שאמר כפי להבין, האדם ביכולת אין ה׳, דרכי נסתרים קודמיי, אמרו

הכניסה כרטיס דבריו, על חוזר אני טשטוש, היא קטורת הקטורת, בענן נכנס גדול כהן הקדש״,

הקטורת. ענן את להבין מאוד לנו עזר הרב, לצערינו אבי, מבין. לא שאני ההבנה היא הקודש אל

תמיד סיני, הר ממעמד התנ״ך בכל ;ההר על קשור ענן רואה הוא לעקידה הולך אבינו כשאברהם

בערפל. לשכון אמר ה׳ תום. עד אותו להבין יכולת לנו שאין מכיוון הא-לוקי, בדיבור נמצא הענן

רואה, שהוא יצחק, לו ואומר רואה? שאני מה את רואה אתה האם :יצחק את שואל אברהם

החמור״ עם פה לכם ״שבו :להם אומר אברהם רואים. אינם שם והאחרים אברהם עבד ואליעזר

אינו אברהם שגם אותנו מלמדת העקידה אבל רואים. אינכם אתם אף רואה אינו החמור מה -

אינך אתה לו, ואומר השמיים מן לאברהם קורא ה׳ מלאך ליראה. נהפכת אברהם וראיית רואה,

את ושולח החמורים אל חוזר אברהם העקידה אחרי ;מראות עיניו כהו - אבינו יצחק גם רואה,

היראה. דרך אלא הראיה דרך לא היא שהדרך מבין הוא כי ליצחק, אשה למצוא אליעזר

היראה. את השלימה שרה כי ההר, על קשור ענן היה אבינו אברהם בבית הייתה כששרה

את צריך היה אברהם כי יראה, מלשון - ״חת״ פעמים עשר כתוב שרה, את קובר כשאברהם

נכנסת יצחק מפני עצמה את שכיסתה רבקה כאשר האוהל על חוזר הענן היראה. השלמת

מראות. עיניו שכהו יצחק של לאוהל לאוהל,

בבראשית המדרש אומר הזאת. התורה על נכתב וכאילו אבי, על נכתב שכאילו במדרש אסיים

ונשיאים, ענן, אד, עב, לו, נקראו שמות ״ה׳ מקומות: ובעוד יב) יג, פרשה רבה (בראשית רבה

(לאלו אלו ענוים הבריות עושה שהוא ״ענן, :דברים שני רק אקרא ואני המדרש, ומפרט חזיז״.

בחודש מנוגדים; דברים שני לכאורה, אלו״. על אלו נשיאים הבריות את עושה שהוא נשיאים,

מי הבעייה. לי נפתרה האחרון ביום ;אבי של הענווה למידת מגיעים איך חברי בין תמהתי הזה

הוא ממילא מבין, לא שאני ההבנה הוא הקודש אל הכניסה שכרטיס שיודע מי יראה לו שיש

ולכן, עליו, נשיא יהיה שהשני גם מוכן הוא לאלו אלו עניו שהוא מי אבל לאלו, אלו עניו נעשה

בעת שכולנו, חושב אני אלו. על אלו נשיאים הבריות את עושה שהוא נשיאים גם נקרא הענן

לכאורה, ולהיות, ענווים, להיות צריכים בזה, זה כבוד נהגו שלא עקיבא רבי תלמידי על האבלות

לענווה להגיע הדרך עליו. נשיא יהיה שהשני מוכן אחד שכל ענווה מתוך אלו, על אלו נשיאים

לימד אבי אבל להבינה, זכיתי לא שאני הא־לוקית, ההשגחה מול ענווה אותה באמת היא כזאת

תהא פנימה. הקודש אל בכניסה בימינו במהרה שתתגלה שנתפלל - הקטורת סוד את אותי

החיים. בצרור צרורה נשמתו

עתניאל כישיבת ר״מ אריאל, שמואל ד!רכ

ומאוד אותו, אוהב מאוד שאני מדרש בדעתי עלה הזה, בזמן הזה, במקום לומר מה כשחשבתי

מצוך אנכי א*?זר הזיאת המצוה ״כי י״ד) - י״א ל׳, (דברים אומר הפסוק אבי. של לדמות לי מתחבר

וישמענו לנר ויהתה השמימה לנו יעלה מי לאלר הוא בשמים לא הוא: רהקה ולא ממד הוא לאנפלאת היום . . . - ^ . • 1* 1 1 4 1 * 1 • ־ . - ן - . . 1 •1 ^ ^ . ן ^ 1 . ^ ^ . . .

קרוב כי ונעשנה: אתה וישמענו לנו רקחה הים עבר אל לנו יעבר מי לאלר הוא לים מעבר ולא ונעשנה: אתה ^ 1 י ■ 1 ▼ ~ ,■ י י ־1• •• . ן ^ .. -1- ־5 ▼ • 1 •1 ▼ ▼ יי י : י • י ־.• • י

מאוד פרשיה באמת שהיא זו, בפרשיה מאריך המדרש לעשתו״. ובלבבך בפיך מאד הדבר אליך

יש לעשותו. ובלבבך בפיך מאוד הדבר אליך קרוב כי היא, לים מעבר לא היא, בשמים לא חזקה.

שתי שכוללת אחת פסקה אקרא אני היא״ בשמים ״לא של לענין פרשנויות הרבה במדרש

אמירות.

לנו ומביא עומד אחר משה תאמרו שלא משה, להן אמר - היא בשמים לא וגו׳ המצוה כי ד״א ״

בשמים״ הימנה נשתייר שלא היא, בשמים לא אתכם מודיע אני כבר השמים, מן אחרת תורה

היא״ בשמים ״לא ;היא״ בשמים ״לא של בפינו, שגור שמאוד לפירוש, מתאימים אלה דברים

כדי ומופתים אותות מביא אליעזר ר׳ שבו עכנאי, של תנורו על הידוע בסיפור שמופיע במובן

מן ירדה התורה - היא״ בשמים ״לא :ואומר רגליו על יהושע ר׳ ועומד דרכו, צדקת את להוכיח

מלמעלה, תורה של חדשה התגלות עכשיו שאין במובן בשמים, ממנה נשתייר ולא לארץ, השמים

המדרש ודור. דור כל חכמי הכרעת דרך פה, שבעל תורה דרך היא ההתגלות אלא השמים, מן

היא״. בשמים ״לא של הזה במובן מדבר כאן

צדקה, ענותנותה, ניתנה: אומנותה כלי וכל היא חנינא, רבי אמר ״ד״א ממשיך: המדרש

כיוון השמים, מן ניתנה שהתורה לומר מספיק שלא אומר, חנינא ר׳ שכרה״. ומתן וישרותה

אנחנו איך אנחנו, מה אנחנו, מי אבל התורה, כל את קיבלנו בסדר, :לומר אדם יכול שעדיין

של לכוונתו לכוון אותה, להבין אותה, לפרש באמת מסוגלים אנחנו האם אותה? להבין מסוגלים

אלא כספר, רק לא ניתנה התורה ניתנה״. אומנותה כלי וכל ״היא :חנינא ר׳ אומר התורה? נותן

ניתנו הבנתה, לעומק באמת להגיע התורה, להבנת הנצרכים הכלים כל ;אומנותה כלי עם יחד

יכולים פה שבעל תורה חכמי - היא״ בשמים ״לא יהושע, ר׳ של לאמירה הבסיס זה איתה. יחד

נטע עולם חיי גם אלא תורה, לנו נתן רק לא הקב״ה דעתם. כפי התורה את לפרש וחייבים

התכונות כל את תורה, ללמוד האפשרות את ישראל, בתוך האדם, בתוך נטע הקב״ה בתוכנו.

תורה. ללמוד כדי שנזקקים המידותיים והכלים

יהושע ר׳ של היא״, בשמים ״לא של הזה הדרשני המובן את לנו מחבר חנינא ר׳ הזה, במובן

המובן עם פה, שבעל תורה חכמי בידי היא ועכשיו לארץ משמים ניתנה שהתורה ואומר שעומד

קרובה התורה ־ בשמים רחוקה, היא שהתורה תחשוב שאל אומר, הפסוקים פשט הרי הפשוט.

את מחבר חנינא ר׳ ואפשרי. אפשרי זה ־ אפשרי בלתי שזה תגיד אל בה. להגות יכול ואתה אליך

שבגללה הסיבה את מסביר הוא המדרשית. והמשמעות הפשטית המשמעות המשמעויות, שתי

הדבר הדבר. ובידינו אלינו קרובה היא שבאמת כיוון - התורה את לפרש הסמכות את לנו יש

את בתוכנו יש אומנותה. כלי עם ניתנה אלא עצמה, מצד ניתנה רק לא התורה כי בידינו,

אומנותי כלי אותם הם מה תכונות, אותן הן ומה התורה. את ללמוד לנו שמאפשרות התכונות

שכרה. ומתן וישרותה, וצדקה, ענותנותה, מפרט: הוא

הי״ד, אבי של הדמות את מעלה שהמדרש היא, שלי ההרגשה הללו, הדברים את קורא וכשאני

אומנות״. ״כלי באותם יותר ונתבונן בהירה. מאוד בצורה

תורה ללמוד אפשר אי אינטלקט. שכל, חכמה, זה תורה ללמוד הבסיסי האומנות כלי לכאורה

יכול לא שטפש ברור מאליו, ומובן פשוט דבר זה מזכיר, לא חנינא ר׳ זה את אבל שכל. בלי

הצדדים את דווקא מדגיש חנינא ר׳ לחכמה. זקוקה והיא חכמה היא שתורה ברור תורה. ללמוד

מידותיים, אומנות לכלי זקוק הוא - אינטלקטואלי עיסוק רק לא זה בתורה עיסוק כי הנוספים,

האינטלקטואלית. ליכולת שמעבר פנימיים, נפשיים,

ענוותנותה. הענווה, זה הראשון

מה בפני לעמוד יכולת לקבל, היכולת הרצון, זה ענווה. זה לתורה, כשניגשים הראשון הבסיס

פה. שבעל תורה חכמי אליך שמעבירים ומה בכתב, לך מעביר שהוא מה לך, אומר התורה שנותן

דיברו הרבה כבר כלום. לקבל מסוגל לא ענווה בלי שבא מי (קבלה של נפשית והפניה רצון עם

זה אבי אצל בלטה שמאוד שנקודה המועד, בחול שהיה העיון ביום בהספדים, בהלוויה, לפני,

כשזכיתי א׳, משיעור שלי הזכרון שבאמת סיפרתי, המשפחה, של בבית בשבעה כשהייתי הענווה.

שפת על שעומד ילד איזה כמו בצמאון ישב לקבל; בשקט ישב שממש אדם זה אבי, את ללמד

הפה, את פותח לא כמעט שומע, שומע, יושב, ככה באמת הוא הים. את לשתות ומנסה הים

הרבה לו כשהיה מאוחרת, יותר בתקופה גם וסופג. ומקבל ומקבל, שומע באמת מדבר, לא כמעט

ענווה. מתוך תמיד היה זה באמת אז להשמיע, היכולת את כבר הרגיש כשהוא להשמיע, מה

היה תמיד זה רעיון, העלה כשהוא וכדר, בהלכה שאלה על כשדברנו בשיעור, שאלה שאל כשהוא

דעתי קבלו ולומר להשמיע, דווקא הרצון את לו היה לא ולשמוע. לקבל נכונות הרבה כך כל עם

״ענוותנותה״. זה וכדר.

ואפשר ;להלן אותה שנפרש ל״ישרותה״ מתקשר זה ואז צדק, מלשון לפרש אפשר - ״צדקה״

בתור תורה ללמוד אפשר אי צדקות. מלשון הוא ש״צדקה״ דעתי, לעניות נראה וכך לפרש,

זה מתקיימת. חכמתו אין ממעשיו, מרובה שחכמתו כל שמים. יראת בלי אינטלקטואלי, עיסוק

ולשמור ה״ללמוד את השמים, יראת את ראה אותו, שהכיר מי כל כמובן. אבי, אצל בלט באמת

מתוך הכתוב את להבין שמנסים אינטלקטואלי, כעיסוק רק לא תורה לימוד ולקיים״. ולעשות

המילה. מובן במלוא פנימה כניסה אלא חיצונית, עמדה

קודם שונים. מצדדים בישרות, ללמוד היכולת אבי. אצל בלט שמאוד דבר באמת זה ״ישרותה״.

מיני לכל להיכנס לנסות לא ישרה. בצורה אותו לפרש מקור, איזה מול עומד כשאתה כל,

הסברה, מצד השכל, מצד ישרות וכן שהם. כפי הדברים את לראות אלא וכדו׳, דחוקים תירוצים

רק הדברים את להגיד אלא תירוץ, לנו שיהיה בשביל רק עקומים, דברים להגיד שלא היכולת

במידה עומדת הזה, במובן הישרות הישרה. הסברה עם מתיישבים הלב, על מתיישבים הם אם

ענווה מתוך לבוא אדם יכול והצדקות. הענווה של הקודמות לתכונות והשלמה בהנגדה מסויימת

מקום נותנת שלא לעצמיות, מקום נותנת שלא גמורה, התבטלות של הרגשה מתוך מופרזת,

עם אותה לעמת מנסה לא הוא אז סברה, איזו מופיעה אם בתורה. שלו הצד את לבטא לאדם

זה אז כפשוטו, אותו יקרא הוא שאם מקור יש אם וקדש״. ראה ״כזה אלא שלו, הישר השכל

עומדת פעם לא הישרות העניינים. את שתחליק בצורה אותו לקרוא ינסה הוא קושי, ייצור

אתה - ישרות? לך תהיה איך לכאורה אז בפנים, אתה אם והצדקות. הענווה עם בהתמודדות

התמודדות לא היא הזאת ההתמודדות ישר. לא אתה עמדה, תפסת כאילו כבר אתה מחויב, כבר

שבעל התורה - פה שבעל התורה בתוך שמובנית התמודדות בעצם זו יודעים. שכולנו כמו פשוטה,

כמה של הזאת, ההתמודדות את לנו יש ודור דור ובכל חידוש. של וצד קבלה, של צד בה יש פה

שלנו, הפנימי הצד את ביטוי לידי מביאים אנחנו וכמה הקבלה, של הצד כלפי מתבטלים אנחנו

בדברים. מרגישים שאנחנו מה את בישרות ואומרים

בין עדין מאוד איזון של יפה, מאוד מאוד דוגמה הייתה אבי אצל - בהלוויה הזכיר יעקב שר׳ כמו

לא שני, ומצד ;הקשיים את משטיחה הבעיות, את שמשטיחה פשטנית, תמימות לא הדברים.

של הדברים, של נכוחה ראיה - בבד בד שהולכות וישרות, תמימות באמת אלא מבחוץ; עמידה

לנסות בלי דבר, שום להדחיק בלי הישר, השכל מתוך שלהם ובחינה והסתכלות המקורות,

שיים את להחליק חלילה לא מבפנים, מליאה והימצאות גדולה, ענווה באמת זה עם ויחד ;הק

אליו. הגיע שהוא הזה האיזון בלט, מאוד שזה חושב אני מבחוץ.

מכלי חלק הוא השכר מתן האם ־ מובן לא זה לכאורה שכרה״. ״מתן חנינא, ר׳ אומר בסוף

וישרותה, וצדקה, ענותנותה, ניתנה, אומנותה כלי וכל ״היא :הכוונה מה התורה? של האומנות

במה בשמים, נשאר השכר מתן לכאורה, שניתן?! דבר הוא השכר מתן האם ועוד, שכרה״? ומתן

מתן - המדרש לפשטות פה מכוון שאני מקווה אני - דעתי לעניות לארץ? מהשמים ירד הוא

שכר מתן אלא תורה, שלמד כך על לו זוכה שאדם החיצוני השכר מתן לא זה פה, שמדובר השכר

בצדקות, בענווה, תורה לומד אדם כאשר :דהיינו תורה. של אומנותה מכלי חלק שהוא אחר,

הוא אחר, קומה שיעור בעל אדם נהיה הוא אחר, לאיש נהיה הוא בה, מתמלא הוא - בישרות

ההוויה. על המציאות, על אחרות תובנות לו שיש אדם מואר, אדם נהיה הוא חכם, תלמיד נהיה

בעצמו הוא הזה השכר מתן כי תורה, של אומנותה מכלי חלק שהוא הפנימי, השכר מתן הוא זה

והתורה תורה, ללמוד ממשיך הוא ומואר, מתמלא, האדם כאשר כי הלאה. האדם את מקדם

עשויה. בצבת צבת בזה, זה אחוזים הלימוד ושכר הלימוד חדש. באור מאירה הזאת

שנים איתנו יהיה שהוא זכינו לא לצערנו - רבות לא שנים במשך שבאמת אבי, אצל ראינו זה את

אדם של חכם, תלמיד של למעלה הגיע שתארנו, תכונות אותן כל ומתוך גדול בעמל הוא, - רבות

שנכנס לפני היה שהוא מה היה לא באמת הוא המציאות. על פנימית תובנה עם פנימי, אור עם

מבחוץ. אדם סתם כמו לא תורה, של לעולמה

יוחנן ״רבי ־ אומרת בברכות הגמרא בברכות. גמרא נוספת, גמרא להביא רוצה אני הזה בהקשר

מי אשרי עומדים. הם למיתה והכל וכר, למות אדם סוף :הכי אמר דאיוב, ספרא מסיים הוה כי

העולם. מן טוב בשם ונפטר טוב, בשם וגדל ליוצרו, רוח נחת ועושה בתורה, ועמלו בתורה, שגדל

לספר זה דבר של הקשר מה הולדו׳״. מיום המות ויום טוב משמן שם ׳טוב שלמה אמר ועליו

פה? העניין מה איוב?

איוב, ספר כל את למד יוחנן ר׳ לו. וטוב רשע לו, ורע צדיק של הקשה השאלה את מציג איוב ספר

איוב, רעי תשובה. עם נשארנו לא פתרון, עם נשארנו לא דבר של שבסופו ואומר, לסוף, מגיע הוא

התשובות את לתת כדי פינות לעגל שניסו ישרות, לא תשובות הספר, במהלך תשובות לתת שניסו

כל שעמד איוב, אל לכו איוב״. כעבדי נכונה אלי דברתם ״לא :להם אומר הקב״ה הספר בסוף -

שהוא אליו, לכו - תירוץ״ שום לקבל מוכן לא ואני זה, את מבין לא ״אני ואמר ביושר, הזמן

דבר של שבסופו ואומר, איוב, ספר את מסיים יוחנן ר׳ נכונה. דיבר באמת הוא עליכם, יתפלל

פתרונות למצוא לנסות ותוחלת טעם חסר זה פתרון. לנו אין דבר של בסופו פתרון, בלי נשארנו

שגדולה נקודה וזאת עומדים, הם למיתה והכל למות אדם סוף דבר, של בסופו ישרות. חוסר של

לא שאנחנו שאלה היא המוות ששאלת אומר, יוחנן ר׳ איתה. להתמודד נוכל ולא מאיתנו,

יותר הרבה שאלה היא נפטר, שהוא עד חי האדם איך השאלה אבל איתה, להתמודד יכולים

רוח נחת ועושה בתורה, ועמלו בתורה, גדל ובאמת שזוכה מי משמעותית. יותר והרבה חשובה

אני ־ הכוונה? מה היוולדו״. מיום המוות ויום טוב משמן שם ש״טוב לזה, מגיע הוא אז ליוצרו,

מיום יותר הוא כזה, אדם של המוות יום - פשוטה מאוד בצורה זה את קורא יוחנן שר׳ חושב

במצב היו מותם, ביום זה, ואחרי וטהורים, צדיקים היו היוולדם שביום אנשים, יש היוולדו.

ועמל בתורה, שגדל פנימי, תוכן בעלי משמעות, בעלי היו שלו שהחיים שזוכה אדם בהרבה. גרוע

יום שטוב לזה הגיע הוא יעודו. את מימש שהוא לזה מגיע הוא ־ ליוצרו רוח נחת ועושה בתורה,

מאשר גבוהה יותר הרבה במדריגה נמצא הוא ימיו שבאחרית לזה הגיע היוולדו, מיום המוות

שווה שהיה חיים ערך, שווי היו החיים משמעות, בעלי היו החיים ממילא, לעולם. נכנס כשהוא

יום שטוב הי״ד, אבי על לומר יכולים שאנחנו וודאי אבל תשובה, לנו אין הסוף על אותם. לחיות

היוולדו. מיום המוות

ביטא באמת שאבי האלה, המידות את ליטול באמת ונזכה לנצח, המוות שיבולע באמת ונתפלל

תורה. של שכרה למתן באמת ולהגיע וישרות, צדקות ענווה, של אותם,

ליברמן נפתלי

בה לקלישאה הפך הזה הצירוף ו״אמור״. קדושים״ מות ״אחרי הפרשות בין עתה נמצאים אנו

שכל מניח אני בשבחו. מדברים כולם פתאום נפטר, שאדם שאחרי זה את לבטא כדי משתמשים

מות ״אחרי בגדר פה שנאמרים השבחים יהיו לא שלגביו לאבי, ביחס חשים פה הנוכחים

שנותר העצום החלל את ומבליט מחדד רק חש, אני כך באבי, להיזכר ניסיון כל אמור״. קדושים

שהתרחש. הנורא האסון אחרי

במהלך אז הייתי המאוחרות, הלילה בשעות הנוראי הטלפון את קיבלתי אישי, באופן מות. אחרי

לבכות, אפשרות בלי אנשים, במאות מוקף הקניות את ממשיך עצמי את מצאתי לפסח, הקניות

כשחשבתי שעות, כמה במשך התחושה, לי ברורה כך כל עכשיו עד מישהו. עם לדבר אפשרות בלי

קול אותו הקול, את הזמן כל שמעתי טבעי, לא כך כל שהיה דבר זיכרונות, לדלות וניסיתי

כשהיה שגם השמח הקול טבעי, כך כל היה הוא אבל מיוחד, משהו להיות הפך פתאום שהיום

לפנות אותי ליווה לילה, באותו אותי שליווה הדבר זה שמח. כך כל נשמע היה וכועס עצבני

חבר של ללוויה בבוקר לקום עומד שאתה ולדעת לישון, ללכת אפשר איך להבין כשניסיתי בוקר,

גברי״ המצב, ״מה שאומר אבי ועכשיו. ובפסח, ואחריה, ללוויה, בדרך אותי וליווה טוב, כך כל

שבת לפני דקות שתי זה אם גם שהתקשרתי שמח הוא כמה לי אומר ושתמיד שמחה, בכזאת

הוא סידור, איזה עם לי שיעזור כדי ביום פעמים שלוש כשהצקתי וגם לדבר. אפשרות אין וממש

שהתקשרתי. שמח מ-מ-ש שהוא ציין הזמן כל

כך כל זה הרי אבי, של ההנהגות את שימחישו בסיטואציות ולהיזכר לשבת ניסיתי קדושים.

עם שנים אחרי מצליח, לא פשוט שאני גיליתי אבל כאלה, נקודות המון להעלות שניתן ברור

לסיפורים זה את להפוך מצליח לא פשוט אני בלילה, מאוחר ובחדר ביישוב, המדרש, בבית אבי,

לידי... שנמצא החבר אבי היה פשוט הוא סיפורים, היה לא אבי הרי באזכרה. לספר שאפשר

שכולנו הזאת מהעוצמה טיפה להאיר יכולים שאולי זוכר, שאני קטנים דברים בכמה אתמקד

חדש די היה הטבח בישיבה. הטבח של אביו נפטר שנתיים, בערך לפני עכשיו. עליה מדברים

בצפון, הייתה שהשבעה העובדה בנוסף, כך, כל אותו הכירו לא עוד בישיבה והחבר׳ה בישיבה,

לימודים של בלחץ זמן באותו שהיה אבי, אבלים. לניחום מהישיבה אחד אף נסע שלא לכך גרמה

הלך וכך אבלים, לניחום נוסעים שלא מצב להיות יכול שלא ודחף התעקש הרבנות, למבחני

כל שהיה אבי, היה זה העמק. למגדל ונסענו יותר צעירים חבר׳ה שני ועוד אותי ולקח רכב, וארגן

אבי ה״בלבתים״. לבין בינם מחיצה מן כלל בדרך יש ישיבה לבחורי המדרש. בבית מיוחד כך

היה הוא בישוב איתו כשהלכתי בישוב. מהאנשים גדול לחלק קשור ממש היה הוא שונה. היה

האנשים כל עם ולפטפט לראות שמח באמת הוא ולחוץ, השפה מן ולא כ-ו-ל-ם, עם מסתחבק

ובמועצה. בישוב

לי סיפר ללוויה בדרך מדובר. רמה איזה על לקלוט קשה אבל אבי. של הענווה על דיברו רבים

רחוק לא שהוקם החדש ביישוב התארחו ודפנה אבי אבי. של האחרונה השבת על מהישיבה חבר

כך על לי סיפר שבת, באותה במצפה הוא גס שהיה חבר אותו אשתמוע״. ״מצפה - מעתניאל

שהיה כמי הגדול, שבת דרשת את אבי נשא השמשות, בין בשבת דרעווין״, ״רעווא שבעת

רב נושא המנהג פי שעל הדרשה, את נשא לי, סופר כך אבי, השבת. באותה הרוחנית״ ״הסמכות

כולם הפתעתו, את תיאר הדבר, על לי שסיפר החבר בהלכה. ולהתפלפל לדון והחל הקהילה,

הצעירים שהרמ״ים המבוגרים החבר׳ה מרגישים טבעי, ובאופן מהישיבה, אבי את הכירו אמנם

שהוא החבר לי אמר ללוויה בדרך אבל מאתנו... יותר יודעים הם כבר ומה בגילם בערך הרי

שקט בחור אותו של הגדולה את קלט שאז לי סיפר הוא אבי, של דרשתו של מהרמה נדהם פשוט

אבי. של ונעים,

אותם אבי, של חבריו הגענו, וחצי שבוע לפני אשתמוע. במצפה להישאר לסיום רוצה אני אמור.

השבת. מהלך בכל שהורגש עצום, חור נפער שבה חבורה אותה ה׳, שיעור סוף עד איתו שהיו אלו

בליל ולחשוב. לדבר ביחד, לנו, שקרה האסון מאז לראשונה להיות, כדי אשתמוע למצפה הגענו

מפרשת ״ווךטים״ ולומר שירים לשיר במקום שבו, שבת עונג מוזר. שבת״ ל״עונג ישבנו שבת

עלינו ההשלכות על לחשוב ניסינו אבי, של הרצח בעקבות תחושותיו את תיאר אחד כל השבוע,

בפרט. אחד כל ועל בכלל

שבת עונג באותו שעלתה שאלה כאן, שהתכנסו והחברים המשפחה בפני כאן, להציג רוצה אני

לענות... ניתן לא כי נורא, חלקית תשובה עליה, לענות ולנסות

אנחנו לנו שקורה נורא כך כל דבר שאחרי להיות יכול איך להמשיך? ניתן איך איך, שאלנו,

בחיינו? ממשיכים

ולנסות לחפש צורך שיש הייתה וקטנה, חלקית וודאי היא שאמרתי שכפי שהעלינו, התשובה

ניתן מה לחשוב שהיו, החיים את להמשיך לא אחרת, החיים את להמשיך הדרך את למצוא

על שלנו ובהסתכלות ה׳, בעבודת במידות, התחומים, בכל להיות וצריך יכול השינוי לשנות,

חגיגת אותנו, שהעסיק נוסף דבר גם בה שיש הסתבר השבת, נקבעה שכבר לאחר למעשה החיים.

מהתשובה... חלק זה גם אולי ליבו, בחירת עם החבורה מבני אחד של אירוסיהם

עתניאל כישיבת ר״מ נגן, יעקב הרב

כן, אם מקום. באותו להישאר יכולים לא לאבי קשורים שהיו אלה כל הרצח, שאחרי מרגיש אני

לנו שתגרום דרך למצוא היא קשה, זה אם גם כלפיו, והאחריות לאבי כבוד נתינת של חלק

בחודש עליי השפיע שמאוד דבר עם אתכם לשתף רוצה הייתי למטה. לרדת ולא למעלה לעלות

אחת ביחד. הרבה זה על מדברים שאנחנו אשתי, מיכל, עבור לדבר יכול גם אני האחרון,

שנים הרבה כך כל - לבנות קשה כך כל אחד שמצד היא הרצח אחרי שעלו הקשות מהתחושות

לעומת קל, כך וכל החיים, את לעצמו לבנות כדי בעצמו ולהשקיע להכשיר, להכין, האדם צריך

המציאות של הזו שהעמדה הרגשתי זו, תחושה על ההתבוננות במשך החיים. את להרוס זאת,

בזמן הבא. לחלק ושלב הכנה רק הוא החיים של חלק שכל להניח נכון לא זה נכונה. אינה

נפלאה הכי שנה החצי הייתה שלה האחרונה שנה שהחצי אמרה דפנה הדמעות, מתוך ההלוויה,

הזאת, שנה החצי את שלו. נפלאה הכי שנה החצי הייתה זו לאבי שגם בטוח ואני שלה, בחיים

של יום וכל תקופה כל לחיים. ביחס אחרת מחשבה מעלה זה דבר מהם. לקחת יכול לא אחד אף

יום כל מימוש, הוא יום כל לעצמו, יעד הוא יום כל אלא אחר, למשהו שלב רק לא הוא החיים

לחיות מתחילים אם הקב״ה. מאת ברכה הם החיים מאליו, מובן דבר לא הם החיים הישג. הוא

אלא, הבאה?, בשנה אעשה אני מה שלי? החיים אם אעשה אני מה השאלה מתוך לא החיים את

נותן אני תוכן איזה חדש, יום לי התחיל שעכשיו הוא שלי בחיים המרכזי שהדבר תחושה מתוך

חי אני אלא הבאה, שנה ועל מחר על חושב לא אני ייראה? הזה שהיום רוצה אני איך הזה? ליום

רוצה אתה איך ברור אז ככה, חושב אתה אם עכשיו. נמצא אני בו אשר המקום את היום, את

אתה ;טובים ודברים קדושה אהבה, מלא שמחה, מלא יהיה שהיום רוצה אתה היום, את לחיות

;״באסל״ אחד ויום ״עאסל״ אחד יום שיהיה להיות יכול לא ועצבות. כעס בו שיהיה רוצה לא

שמח להיות האלו, הימים בתוך לגדול קל יותר כך כל אז עכשיו. נמצא אני שבו היום זה היום

האלו. הימים בתוך

אותו, ומדמיין העיניים את סוגר אני כאשר אבל, עצוב, אני מופשט באופן אבי על חושב כשאני

את סוגר אני מחייך. שהוא לו, שטוב זה מאבי לי שיש הזיכרונות כל כי עצוב להיות לי קשה

שאצלו מרגיש ואני לו, טוב שמח, מחייך, אותו רואה ואני אליי, מדבר שהוא ומרגיש העיניים

היה יום כל אלא ״באסל״, יום ״עסאל״ יום אצלו היה לא - קודם עליו שדברתי היסוד קיים

צריך היה מישהו אם נמצא. הוא שבו המקום את חי היום, את חי היה הוא כך טבעי באופן טוב.

הרבה כך כל נתנה היום את להחיות היכולת לו. ועוזר ניגש הכל, את עוזב מיד היה הוא עזרה

ימים. הרבה לו היה אבל שנים הרבה לאבי היה לא שלו. הימים לכל שמחה הרבה כך כל תוכן,

מכלול את בונה דבר של בסופו הימים, את מושלם באופן שחי מי דבר, של שבסופו לי נראה

החיים.

היה אבי בשבילו. קנאה מעוררת דמות להיות להגיע הצליח אבי איך היום, בני מהרב שמענו

טוב מליאה דמות חיים, שמחת הרבה בכל-כך שמלאה דמות אלא ומשברים, ירידות ללא דמות

ימים הרבה של הרבים, הפרטים את רק לא דבר, של בסופו נותנת, כזאת חיים דרך ותמימות.

שאנחנו בשלה, דמות עולה וכך מלאים, חיים של מכלול גם אלא מלאים, ימים הרבה טובים,

ממנה. ולומדים אותה וזוכרים עליה חושבים

משלוןן אליעזר

כל הרצינות. נושא בהלוויה, ציינתי שכבר נקודה היא הראשונה נקודות, שתי על לעמוד ברצוני

שמחה, אישיות הייתה לאבי אישיותו, של השמח הצד את בו ראה מיד אבי את שהכיר מי

לפן בנוסף באישיותו. הזה הפן את ציינו רב זמן אותו הכירו שלא אנשים גם נוכחות, עם אישיות

לנצל וצריך רציני עסק הם שהחיים שמבין אדם של רצינות גדולה, רצינות באבי הייתה הזה

אבי שבה הכיתה מקבילות, בכיתות היינו הרוא״ה, בכפר יחד שלמדנו מהתקופה חלק אותם.

חשבנו לא בכלל שלי שבכיתה דרישות מתלמידיו ודרש יותר נוקשה היה שהרב כיתה הייתה למד

הזמן את לנצל צריך אז כאן כבר אני שאס בגישה היה הוא להפך, הפריע, לא זה לאבי עליהם.

לאחר בעתניאל, כאן בישיבה גם ביטוי לידי באה תכונה אותה המירב. את ממנו ולהפיק

לימודי על אחראי שהיה אבי שלי, מהשיעור החבר׳ה שאר אחרי הרבה מהצבא, שהשתחררתי

שנה. אמצע שזה אפילו במכון ללימודים להצטרף לי והציע מיד אלי ניגש הישיבה, מטעם המכון

לו אמרתי שנה״. עוד תרוויח ההזדמנות, את תנצל לך, כדאי לי ״תאמין לי: ואמר בא הוא

״תאמין :לי ענה והוא דבר, שום תשנה לא שנה חצי עוד ממהר, לא ואני השתחררתי רק שעכשיו

תפסיד״. לא לי

כנראה כך. סתם לעבור להם נתן לא ברצינות, החיים את לקח אבי השמחה, צדדי לכל מתחת

גליא״. לא לפומיא ״ליבא בבחינת להספיק, הרבה כך כל ויש קצר שהזמן יודעת בפנים שהנפש

נעשה היום נעשה שלא מה ארוכים, עוד שהחיים התחושה עם מסתובבים כלל, בדרך אנשים,

והיתר, איסור הלכות למדנו שעברה שנה זמן. ניצול על הרבה ללמוד אפשר מאבי זמן. יש מחר,

סימן כל ומשנן חוזר שעות גבי על שעות שיושב אדם ראה תקופה, באותה אבי את שראה מי

ואז לומד עצמו את מקליט היה אבי ראשונים. ושיטות מחלוקות משנן עוסק, הוא במה וסעיף

הנקודה זו חזרה. עוד מרוויח וכך הקלטות את שומע היה השינה לפני או בנסיעה כשהיה

כך. סתם לעבור להם לתת לא ברצינות, ולזמן לחיים להתייחס מאבי, ללמוד שצריך הראשונה

בתכונה נתקלתי עצמי אני באבי. שהייתה הסטיגמטיות חוסר היא בה לגעת שרציתי שניה נקודה

ניסחה היא עליה. מדברת אבי של האחיות אחת את שמעתי בשבעה וגם רבות, בהזדמנויות זו

היה אבי מסוימים, בנושאים הסכמה חוסר או איתו וויכוחים כשהיו מאוד, יפה בצורה זה את

תביני גם בסוף מישהו תאהבי אם תביני, שתאהבי ברגע תאהבי, להתווכח, תנסי ״אל אומר

להתחבר יכולת הייתה לאבי לרבנים. אבי של ביחס בעיקר נקודה אותה את ראיתי אני אותו״.

לא הגיוני, לא כך כל לי נראה פרומן הרב עם אבי של הקשר בהתחלה הסוגים. מכל לרבנים

אחרת. זה על להסתכל אפשר אי היום טבעי, ממש היה זה מה, תקופת אחרי אבל מסתדר,

התבטאויות מיני כל בעקבות יוסף עובדיה הרב על ביקורת הייתה אנשים להרבה ארוכה תקופה

והערצה הערכה לו הייתה אבל הכל עם והסכים הבין לא גם אבי מהאנשים. חלק שקוממו שונות

אמר הוא זאת במקום להצטדק, להסביר, לתרץ, צורך הרגיש לא הוא עובדיה. הרב של לגדולתו

המכלול על תסתכל שרוף״, הוא אצלי ״זהו, ותגיד אחת נקודה בגלל רק האדם את תשפוט אל

אצל עובדיה הרב של השבועי השיעור של הלווין שידורי את לראות הולך היה אבי השלם.

תשמע ״תבא, אומר היה הוא איתו. לבוא אנשים למשוך פעמים כמה וניסה בישוב, תושבים

סטיגמות לקבל מוכן היה לא אבי דעתך״. את תשנה ואז גדול הוא כמה תראה אחד, שיעור

אנשים לכמה שבר והישגיו באישיותו בעצמו, אבי אחרים. אנשים אצל אותם לשנות גם וניסה

בלי שלהם, החיובית הנקודה את מהם להוציא שונים, אנשים לקבל היכולת סטיגמות. מיני כל

תביני״. כבר ואז אותו ״תאהבי - מבינים שלא מה גם ולסווג. לשפוט להכריע,

כלל, בדרך לחיינו. ולקחת ללמוד אפשר ומהם אצלו, בלטו אבי עם שמהכרותי נקודות שתי אלו

אבל בית אל ללכת ״טוב לכן זעזוע, לעבור צריך הוא כזו בצורה החיים על יסתכל שאדם כדי

החיים בערך להכרה אותנו מביאים זעזועים רק פעמים, הרבה לצערנו, משתה״. בית אל מלכת

ממנו. ללמוד ונצליח הלוואי טבעי, באופן ככה לחיות הצליח אבי אותנו. הסובבים ובערך

עזריאל דוד

שהוא פעמים כמה לי אמר שאבי מפיאסצ׳נא האדמו״ר של וזירוז״ מ״צו פיסקה לצטט רוצה אני

להתרגש סתם גם רק לבדה שמחה על לא להתרגש, אוהבת האדם ״נפש :אותה אוהב מאוד

ולשמוע איומות, מראות לראות האיש אוהב היא. רוצה ובכי׳ בעצב להתרגש אף היא. אוהבת

חקותי׳ כשאר היא הנפש וצורך חוק ידן. על להתרגש כדי לבכות כדי עד נוראות מעשיות

נפשו. שומר והתפילה, התורה ובהתרגשות בעבודה זאת חקה המשלים האיש רק לכן וצרכיותי׳.

אחרות התרגשיות הנפש לה שתבקש או (אז) היא, התרגשות בלא קדשו שעבודת מי משא״כ

אחת מחוסר הנפש, ממחלות אחת תחלה סוף כל שסוף או חקה, להשלים עבירה של אף זולות

להתרגש ידע הוא איך אבי, של החיים את אפיין שמאוד דבר שזה מרגיש אני מצרכיותי׳״.

את לקח גם אבי אומר, מפיאסצ׳נא שהאדמו״ר כמו עשה. שהוא מהדברים ולהתלהב

את לחיות לו גרמה הזאת ההתרגשות ובתורה. בתפילה :ד׳ עבודת של לתחום הזאת ההתרגשות

הרבה. כך כל חי הוא שנותיו וחצי וארבע בעשרים ;רבה באינטנסיביות חייו

אהב מאוד חושב, אני כך אבי, האהבה. וזאת אבי, אצל אחרת לנקודה אצלי מתקשר זה דבר

אהב שהוא הגדולה האהבה כלל. בדרך אהבה, מתוך היו עשה שהוא הדברים ;החיים את לחיות

בשמחת מלא היה שהוא כך עצמו, שלו לחיים גם התפשטה חבריו ואת משפחתו את אשתו, את

לאבי שגרמה שהסיבה חשבתי חי, היה כשאבי לי שהייתה מחשבה זוכר אני חיים. ובאהבת חיים

לא והוא עכשיו, עושה שהוא מה את אהב פשוט שהוא היא סיטואציות, מיני בכל לפעמים לאחר

שנלמד מקווה אני באיחור. אליו מגיע היה הוא ולכן, לעשות, צריך שהוא הבא לדבר לעבור רצה

ובאהבה. באינטנסיביות החיים את לחיות שלו, החיים שמחת את מאבי כולנו

דמרי יוחאי

התמונה - האחרון הזיכרון אף ולצערי הראשון הזיכרון המדרש, בית מתוך הכרתי אבי את

בין במקומו היושב משהו, והתמיר הגבוה אבי המדרש. בית בתוך הייתה מאבי שלי האחרונה

בית לתוך נכנס עתה שזה חדש כתלמיד ממש - ובביישנות בצניעות בענווה המדרש בית כתלי

המדרש.

המדרש בית והוויית התלמודית וטריא השקלא מהות את מסמל ויותר משמעותי יותר לנו ומה

אופן ועל הלימוד דרך על וחכמים אליעזר ר׳ התווכחו בה סוגיא אותה עכנאי, של מתנורו יותר

של תנורו סביב להכרעה להגיע יכול ולא והתפלמס, התווכח וגעש, שרעש המדרש בית הפסיקה.

משמעות יש אחד שלכל מסייעים שלושה אליעזר ר׳ של לעזרתו נרתמים פלא ובאורח עכנאי,

המקסימה. באישיותו מיוחד פן ומסמלת מכל יותר לאבי קשורה משמעות כל ולטעמי משלו

מים אותם שלם, עולם במימיה ומחיה הזורמת מים אמת אותה - תוכיח״ המים ״אמת ־ ראשית

כך שכל הפשטות הטבעית, הביישנות - הענווה את מסמלים נמוך, למקום גבוה ממקום הזורמים

מקום לו שיש הרגיש אחד כל אבי ליד כשעמדנו ואחד. אחד כל של הקבלה אבי. את אפיינה

טבעי באופן וכשהכל ונח, נעים להרגיש תוכל שאתה כדי מקומו את פינה תמיד אבי רב. ומקום

מיותרים. הצטעצעות או כבוד גינוני ללא

המסירות ואת מחד, במועט ההסתפקות את מסמל עכנאי של בתנורו השני הסמל החרוב,

שצמח חרוב אותו ממנו, ניזון העולם שכל דוסא בן חנינא רבי של חרובים קב אותו מאידך.

שנה. י״ג במשך אלעזר רבי ובנו רשב״י ממנו וניזונו רשב״י, מערת של בפתחה

נתן הוא בשבילו או בעבורו שעשית דבר כל ממש. של תכונה הייתה במועט הסתפקות אבי אצל

לכל המסירות - המסירות ומאידך מדאי. יותר בשבילי עשית הגזמת!״ ״די - של תחושה לך

ומעשי. אחראי יסודי, רציני, באופן נלקח דבר כל משימה, ולכל מעשה

שתבדל״א, ודפנה אבי שבת בערב אלינו נכנסו נרצח, שאבי לפני שבועיים או ששבוע זוכר אני

תודה ממש אבי, לי אמר לא, לסעודה. עימנו להסב מהם ובקשנו שניהם את לקבל מאוד שמחנו

יודע ואני שותה לא שאני מכיוון ־ הזה יין הבקבוק את קבלתי אבל שבת, סעודת באמצע אנחנו

לכם...!!! להביא באנו אז זה את לשתות אוהבים אתם שכאן

אומר ברוך לא! - הסעודה לסוף להמתין יומים, להמתין יום להמתין לו בוער היה מה מדהים!

לגמור ועכשיו, כאן לקום צריך אחר, משהו של באמצע אפילו משהו לעשות צריך אם ועושה.

ולעשות.

כדי עד מסירות - מסירות של להט באותו והוכרעה לוותה בעתניאל המגורים על ההכרעה גם

כבר אבל לבטים, אותם על יותר קצת מבין אני אבי, של מותו לאחר היום ממש. של נפש מסירות

אחר. במקום או כאן לגור האם מתלבטים מאוד מאוד הם כי לי סיפר הוא ארוסיו לאחר אז

ההתנגדות, למרות הנסיעות, למרות הקשיים, למרות ברורה הייתה ההכרעה אבי אצל אבל

כפשוטו... - ממש של נפש מסירות במסירות, מכריע הוא האפשריות הסיבות כל למרות

ממ״ח אחד את מסמל ליפול שנטו המדרש בית כתלי המדרש. בית כתלי הם השלישי והסמל

עם במגע ובא אבי של הקרוב במעגל שהיה מי כל חברים. דיבוק בהם, נקנית שהתורה דברים

ותיק, וידיד חבר קרוב, הרגיש אבי

לי ואמר ימים מספר לאחר אלי חזר א׳ בכיתה אז שהיה לבני חברותא לי לסדר אליו כשפניתי

אות לחבר ידע לא שעדין לבני, זמן יקדיש בישיבה ר״מ אז שהיה אבי כן, ;איתו ילמד שהוא

אל רק ולא שש בן ילד אל גם להתחבר ויש מקום לתת יש כן, חברותא. איתו ללמוד כדי לאות,

אחרים. מבוגרים חברים או א׳ בשיעור תלמיד

אינה תורה משמעי, חד מסר - ברור מסר בעצם מבטאים עכנאי של תנורו של הסמלים שלושת

בשמים!!!

תורתו בשמים. אינה תורה כי למעשה, הלכה דיבור, בכל מחשבה, בכל תנועה, בכל ביטא אבי

בין נמצאת איננה בלבד, הגמרא דפי בין או בשמים נמצאת איננה היא - חיים תורת היא אבי של

כל שניה, כל אבי אצל עובדיה. הרב של הפסקים או השיעורים בשמיעת או ערוך השולחן סעיפי

כאשר בארץ. הנמצאת תורה - חיים תורת של חיבור הייתה שיחה של או דיבור של חיים, של רגע

ביננול אישה לילוד מה השרת- מלאכי שאלוהו המדרש, כדברי מתנות״ ״לקחת למרום עלה משה

אישה. לילוד מקום אין המלאכים בין אכן

ביקש לכן ואולי מלאך של לשלמות הקדושה, ספרי כ״ד של לשלמות שנותיו בכ״ד הגיע אבי

ממש ואישיותו הליכותיו מנועם ולהתענג אליו להתחבר דרקיע, למתיבתא עולם של ריבונו אותו

ממנו. נהננו שאנחנו אופן באותו

ולהדליק מאבי לקחת צריך מאתנו אחד שכל סבור אני להרצחו שלושים מציינים כשאנו היום

תכונות מעשים, אותם מכל אישי זיכרון נר הדרך. את לנו ויאיר שיוביל במובן, נר לזכרו. נר

נפלאה. ואישיות מדהימות

חבלי של בתקופה ציבור קרבן הינו אבי למשפחתו. או לנו פרטי עניין לא זה אבי של הרצחו

:הבא הקטע את לכם להקריא מבקש אני ככזאת, ודווקא ברורה, ולא פשוטה לא משיח

אותנו. תפחידו לא צוררינו, איפה ידעו

מאתנו. אותה תשכלו רימיתכם בזדון ולא הארץ, לנו נתנה בחסדיכם לא

לנו. תוכלו לא

הברזל. בריחי את ננפץ בראשינו

אותנו. יכשילו לא לרגלינו, טמנתם אשר החדשים המוקשים

הספונים, הכוחות את בנו תעיר החדשה הסכנה

הקדושה, הקנאות להט את תדליק

הגמורה, ההתמכרות את הנפש ממעמקי תדלה

הגדול. המפעל את תטוח

יהיו, אשר צוררינו יהיו

השולטת, התרבות נציבי או והאונס, השוד פראי אם

אותנו. תכניעו לא

הימים. בדברי עולם שם לכם קניתם

אדריאנוס, מזימת את עמלק זכר את

ירושלים. בדם שמותיכם את חרטתם

פורח, אבק אתם בשבילנו

עובר. שוט

חללינו, גוויות גוויותינו, פני על

לבנו, בדם

אמונתינו באור

האחרונה ובתקוותינו

חומה, כל נפרוץ

ונעלה. נפרוץ

רב לא אף ולהבדיל קיצוני ימין פעיל אותם כתב לא אלו דברים אקטואלים, הדברים לכאורה

כצנלסון, ברל ההיסטורית, העבודה מפלגת של דרכם ומורה מנהיג אלא ביש״ע, הישובים מרבני

שם על טרומפלדור. יוסף ביניהם לוחמים שמונה בו שנפלו חי תל קרב לאחר )1920(תר״פ באדר

בדמעותינו חוזרת, שההיסטוריה כמדומני שמונה. קרית היום נקראת שמונה אותם

לגודלה לפחות לגדול עתניאל עתידה היום, גם אז כמו ונדע נחמתנו את אנו נמצא ובקורבנותינו

שמונה. קרית של

לגבולם״. בנים ושבו לפעולתך... שכר יש כי מדמעה ועיניך מבכי קולך ״מנעי

מלמד מיכל

אתה בחיים. היה עוד כשאבי עליו שחשבתי דבר זה זה. את להגיד בעצמותיי בוער פשוט זה

יודעת אני לפחות אבל עכשיו זה את אגיד אני ולפחות זה, את אמרתי לא איך לעצמך אומר

בחיים. היה שאבי גם אז, גם זה את חשבתי גם ותמים שבאמת

לישוב הגיע שלי ואמא קצרה בהתראה לחו״ל לנסוע צריך היה שלי אבא השבתות באחת

כל בין עברנו תישן. היא איפה חיפשנו ונורא תפוסים היו הבתים ה׳, ברוך הישוב, ובכל בהפתעה

נסעו, כבר הם אבל בשבת, בישוב יהיו לא ודפנה שאבי ידענו בית. מצאנו ולא והשכנים החברים

לפתוח איך הסביר גם הוא בכיף, שנבוא בשמחה״, ״כן :לנו אמר ואבי לאבי, טלפון הרמנו אז

להסתדר, איך הטלפון דרך להסביר ניסה והוא המפתח״ עם בעיה יש ״תדעו בסלון, המיטות את

הסיפור מכל שכחנו וכבר נסתדר״ ״בסדר אמרנו זה. את לנו לתת ביישוב היו לא כבר הם כי

הסתדר?, זה ״נו לברר מתקשר אבי שעה רבע אחרי זה. את נסדר תבוא שכשאמא ואמרנו

יהיה זה נכון ״כן לו ענינו יצליח״ לא זה אם להיכנס שאפשר דרך עוד על אולי חשבתי מצאתם?

ואני שעה, חצי איזה אחרי יסתדר״. זה תבוא שלי וכשאמא זה את עזבנו כבר אנחנו בסדר,

שזה רוצה אני במתח אני דואג, אני ״הסתדרתם ושואל שוב מתקשר אבי מגזימה, לא באמת

הרגשנו אותנו, הרשים כך כל זה שלי״. אורחים הכנסת שזה מרגיש גם פשוט אני בסדר, יהיה

לעזור הוא בעולם אדם של מתפקידו חלק פשוט אלא טובה, לנו עושה שהוא מרגיש לא שאבי

טבעיות באותה לעצמו, דואג אדם שבן כמו טבעי, כך כל ממקום בא ממש שזה הרגשנו לאחרים.

שוב, התקשר אבי שבת לפני דקות עשר וממש בכך הסתיים לא הסיפור לאחרים. גם דאג אבי

שלום שבת להגיד שנוכל הסתדר, הכול ואם ממוקם הכול אם לדעת רציתי רק סופי זה ״עכשיו

לנו שעזר האדם זה שנרצח, האדם :לה אמרתי נרצח, שאבי שלי לאמא כשסיפרתי שצריך״. כמו

עושה לא בכלל אני פתאום? ״מה הייתה: שידר שאבי טבעית כך הכל התחושה אותה. לכבד

יודעת לא אני המילה. של ביותר האמיתי במובן - לעשות״ טבעי שהכי מה את עושה אני טובה,

עזרה הם מה כולנו ושנלמד תודה לך אומרת אני היום דפנה אבל תודה להגיד אז הספקתי אם

אמיתי. וחסד אורחים הכנסת אמיתית,

טובי נריה

האחרונה השבת ־ הגדול שבת על לספר רציתי זאת בכל אבל מספיק, אבי את הכרתי לא אני

איתנו שהיו החברה ושאר אישית שאני דברים כמה אשתמוע. מצפה אנשי איתנו, היה שאבי

טלפון, אלי אבי הרים בערב, חמישי ביום הקלילות. זה כל קודם ;מהם התרשמו כן גם בשבת

הזוג אתם שם. יהיה לא נוסף שזוג יודע אתה בסדר, טוב אמרתי לשבת. לבוא רוצה שהוא אמר

זה את קיבלנו אנו לשבת. הגיעו כזאת. וכנות בפשטות אותי. מטריד לא בסדר, אמר הוא היחיד.

כשמתכוונים כלל, בדרך תורה. דבר שיגיד מאבי ביקשנו שבת ערב בסעודת להון הון מן בברכה.

הוא אבל השנה של המהלך לכל רוחני מהלך לאיזה או לפסח ל״וורט״ מתכוונים תורה דבר

לא שאנשים לא דקות. עשר איזה איתנו לדבר התחיל כלים. הגעלת הלכות אותנו ללמד התחיל

משהו. איזה פה שיש והתרשמנו כזה, נובע מעיין איזה גילינו פתאום אבל ברצון, זה את קיבלו

לשבת רגילים אנו שבת בערב כך, אומר וזה כך אומר זה מחלוקות והביא ודיבר דיבר הוא

של ההתפרטויות כל על לנו לספר מתחיל והוא רוחניים וורטים ולשמוע העוף, על עונג מדושני

ביקשנו דורש. שבחבורה שגדול ונהוג הגדול. שבת השבת אמרנו רעיון, לנו הבריק ואז הדינים.

ישיבה בכל כצפוי שקרה מה מנחה, לפני הצהרים אחרי בשבת למחרת, שיעור לנו שיעביר מאבי

הלכות של דקות 20-30 של תקציר קיבלנו שלישית בסעודה אבל התעורר, לא אחד אף כידוע,

בחלקנו. נפלה זכות איזה והבנו קולעת, בתמציתיות הגעלה

ה ח פ ש מ

חיין הןןי0ן יןו/?1מאי׳ג {פרד בלת' חלץ - היא

אהזבהן ־ היא

, ןביג<ן, מחה1ב׳{

ז

י...׳7יה? ^יחס דגם 1להח( ארין־ הפיסהי, לפי למשפחה, ״היחס

יקר, אבי

עבר? בלשון לדבר אפשר איך וכי

מחשבות, מאירות, צוחקות, עיניים רחב, חיוך של עיניי לנגד מרצדים תמונות שברירי

ממך שקרן בטוב אוחזת איתך. מדברת אני מזה, יותר אך עליך, כותבת אני שלווה. הירהורים,

לא מחייו רגע שאף אדם עם חיים במלאך. ולא באדם שמדובר יאמן לא כי עד מחיינו, רגע בכל

שלפניו. הרגע של שיחזור היה

טובה. ראייה בהם היו

ויש טובה הייתה שהשינה ׳העיקר :הייתה ההסתכלות אך צילצל, לא שהשעון בוקר זה היה

לטובה. הכל דבר. יתן לא זה בלחץ, או בבהלה קמים לא אך וללימודים׳, לתפילה להזדרז

הקשבה ואהבה. שמחה מתוך תורה לימוד בהם והיו וניתוח. מחשבה של וחדות חכמה בהם היו

שונים. מחשבה לכיווני רצינית והתייחסות

ולמבנה, ללשון לב שם פרשנותו, את מביא אבי משנה. או תנ״ך למדנו בו חברותא זמן זה היה

מתבייש ולא ובודק, מקשיב ובסבלנות. ברצינות עונה פוסקות הבלתי ושאלותיי ולקושיותיי

לכך. מלא ושותף מהלימוד התלהבותי לנוכח ומעודד מחייך תשובה. בידיו שאין גם לומר

מצוות. לקיום ומסירות דבקות בהם היו

היה לבנה׳. ׳ברכת להתפלל שיש ונזכר התעורר כשלפתע ונרדם, כמעט אבי בו לילה זה היה

לומר... עוד אפשר מתי עד לבדוק כנסת לבית יצא הוא זאת ובכל מאוחר

ושותפות. עזרה בהם היו

מעיר/מאיר במחשב, אותו לי ומקליד יושב היה ואבי לכיתה מבחן חיברתי שבו זמן זה היה

בדיקה על אחראי היה אבי מבחנים, כשבדקתי הרצח, לפני ימים כמה אפילו או הערות/הארות

בכיתתי. אבי לימד האלו מהשיעורים אחד תורה. בלימוד נטעה שלא על-מנת שנייה,

טוב. ולעשות לשמח פוסק בלתי רצון בהם היו

ואבי המתאימים המים את חסר אדים המגהץ בעתניאל. שלנו הראשון שישי, יום זה היה

ובהתלהבות. במרץ יכול שרק דבר כל עושה לגהץ. שאוכל כדי לחפש... השכנים בין התרוצץ

לארוחה להם לדאוג כדי הזמנים׳ ב׳בין בישיבה שנשארו חברים חיפש אבי חיפש בו זמן זה היה

׳כי חברינו של מסודרת רשימה וערך ישב ואבי ב׳שידוכים׳ קצת לעסוק ניסינו בו זמן או חמה

אותם׳. לשכוח לנו אסור

נתינה מתי להגיד ידע כך מתוך אחריות. ומתוך ישרות מתוך אינסופיים וחסד נתינה באבי היו

רצון מתוך פעל, וכך ומתי, אחר, מצד גזל של בשמץ או בניצול או האדם, של עצמי בביטול גובלת

גם וזוהי לכך, כוחותיך את ולנתב לשמור חובתך, זו כי בפשטות, יכול. שאתה מקום בכל להיטיב

שנרתם או חלק, או הסביר שחידש, תורה לימוד בכל ענווה. באבי הייתה זולתך. של אחריותו

עיניו לנגד עמדה לאמת חתירה מיוחד׳. דבר ׳שום בכך היה לא שונים בעניינים לזולת לסייע

לפעול. עליו שכך האמין והוא

בחברת עומד אותו לראות היה ניתן כך אחד. לכל ליבו את מילאו סבלנות לה וכהמשך אהבה

מקשיב ואבי משהו, ומתנשא תקיף גבוה, בטון דבריהם, בתחילת לפחות שמדברים, אנשים

עת היסוס ללא יצא בתקיפות כועס. לא פעם אף ושליו, יציב בטון לעניין ועונה מתייחס לדברים,

לא מחיצות, ללא סתם כך אליו לפנות יכולת שלא אדם יש האם אבי, לאדם. עוול שנעשה חש

שבכל הטוב את לזהות ידע שאבי נראה כזה. אדם מכירה לא אני חשב? ומה נראה איך משנה

השונים. החיים ממעגלי חבריך שלל את לראות די אליו. ולהתחבר אחד

ודאי זו רגישות דמעות. כדי עד אפילו הזולת, של ולסבל לכאב מופלאה רגישות באבי הייתה

של דעת שיקול והפעלת אמונה של כוחות מתוכו הוציאה אלא לדיכאון, אבי את הובילה שלא

ידע כל קודם אחרת, או זו לתלמידה לעזור יש כיצד התלבטויותיי לנוכח לפעול׳. יש ׳כיצד

שבידיי לראות לי נתן אך בתמונה אחרת או זו נקודה האיר פיתרונות. לתת למהר ולא להקשיב,

התשובה. נמצאת כבר

הביט בהם. שטמון בטוב ואמונתו ילדים לאהבתו ביטוי הייתה חג״י בבית הילדים עם עבודתו

ופעולה מחשבה לנתיבי בקלילות אותם ודוחף לטענותיהם קשוב ובעירנות, באהבה בהם

מקוריים.

בנפשם. נגעת בהם. כשפגשתי עליך לדבר חדלו ולא זאת חשו הם

משפט יעזור׳, ׳ה׳ ומצמיחה. מחייה רוח הם משענת, הם ממך שקרנו והביטחון השלווה אבי,

בכל שלך עשייה עיניי. לנגד התשובה את ראיתי עזרתינו׳, עם ׳ומה וכששאלתי לשונך, על שגור

איש. שאין מקום בכל איש״ ו״היה פנוייה דקה

הטובה בעין ניכרה ונבנה ההולך לבית דאגתך בחוץ. כמו בבית

בנכסים, נמצא לא האמנו, כך האושר, שנעשה. קטן דבר לכל

לכך קטנה דוגמא לשני. אחד ואהבה אכפתיות של תוצאה אלא

לאחר חודשים מארבעה פחות במילואים, כשהיית היא

נשמע׳, ׳מה ולשאול אליי להתקשר המשפחה לכל אמרת ואף להתקשר הפסקת לא הנישואים.

לבד. ארגיש שלא

יקר, אבי

טעות. כשנעשית גם מחייכות. עיניים

נמצאות. מעודדות, מכוונות,

ללוות. ממשיכות

:כתב שאבי מבחן בסוף1

האריכות. על מחילה

שנהנת. מקוה

אפשרית לשלמות, השאיפה נראתה שאיתם חיים לדף, להעביר אפשרי בלתי הכתיבה. לי קשה

יותר.

ישראל, ובארץ ישראל בעם ישראל, בתורת בחייך שהצמחת השורשים לחיות. ממשיך אתה אבי,

הבעת אלו מחייך שתמצית נראה אותך. שהכירו באלו לחיות ממשיכים ובמסירות בשמחה

וליבון הגעלה הלכות על דרשה נשאת שם אשתמוע׳ ב׳מצפה הגדול שבת האחרונים. במעשיך

של בנקיון התחלנו במוצאי-שבת החדשה. ההתיישבות של ה׳בראשית׳ בנוף טיול לצד כלים,

ראשון ביום ממעמקים...״. המעלות ״שיר ותפילת חתונה שירי ברקע מקליט כשאתה פסח,

יהודית מדינה הקמת על בזאת מכריזים ״אנו ;לי קראת הצהרים לעת שום. בחצר שתלת בבוקר

ביטוי בירושלים, פר״ח לסדנת לנסיעה התארגנת העצמאות. מגילת מתוך ישראל״, בארץ

אדם אך שליחות, היא ארץ־ישראל בכבישי הנסיעה פר״ח. כרכז החינוכי לתפקידך למסירותך

הטוב וה׳ ושכפ״ץ. בקסדה הצטיידות לנסיעה נתלוותה ולכן החיים על ושמירה לזהירות מחוייב

יעשה. בעיניו

התחלנו אותו לבית נשמתו תמצית היו בדרך התחנות כל לאורך הביתה אבי של התקשרויותיו

לבנות.

^5׳ ^'6^ '3ח9 ^

דמעות זולגות ועיניים כואב בלב

והישר התמים היקר, בני על כותבת

המלאך פני עם שלנו אבי

והלך. לעולם שבא

היו עובר כצל ימיו

מורגשים. ובקושי קלים נוחים,

דרישות ובלי תלונות בלי

תקלות. בלי לומר, אפשר ואם

ועדין, חסיד ישר,

ומבין מקשיב

העניינים?״ ״מה :הזמן כל שואל

מאיתנו אחד כל לרצות ניסה תמיד

יכול שהיה כמה עד

לעשות עז רצון הביע

ובנכונות. בתבונה מאירות, בפנים והכל

עניין בכל סמכתי אבי בני על

קטן יחסית היה הילדים שמבין אפילו

הזוג בת בבחירת גם

מקסימה בחורה דפנה עצמו, את אבי הוכיח

ניחנה טובות ומידות שמים ביראת

התחתן שהןא לעכל הספקתי לא עןד אני,

אין כבר ואותו

במרומים ולומד יושב

ומצטערים כואבים מתגעגעים,

שוכחים לא אבי אותך

לעולמים! עינינו, בין תמיד

עבודה בסוף כתב שאבי דברים

:מורים להכשרת למכון

מאוד שנהנתי שנה חצי על תודה

הי׳ה לנו גם בו - במדרש מעיסוק

בשיעור. פעיל חלק

אחד היא זו עבודה עבורי

מאוד היא - בלימוד השיאים

שהשקיע שמרגיש וכמי מחייבת,

מרענן גם זה המון. קיבלתי -

הקורס אחר חודשים מס׳ מאוד

(לבושתי).

ברצינות לעסוק רציתי תמיד

הי׳ה הקורס - במדרש יותר

נוספת. רצינית דחיפה עבורי

סבאג אבי רבה, תודה

היקר. אחי אבי,

למה? ליבנו. מקירות זועקות קשות שאלות והנמהר המר האסון מאז

שם לקדש הזה בעולם כאן נשארה לא טרומיות, מידות בעלת נאצלת, כזאת אישיות למה

ותוכניות חלומות שאיפות, ובעל חן מלא חמודות עלם של מאושרים חיים מדוע בחיים? שמים

??? מדוע באיבם? כך נגדעים ותוכן משמעות מלאי חיים מדוע נקטפים? כך

תהיות עם ומיוסרים כואבים הזה בעולם כאן נותרנו

וכי ההשגחה דרכי נסתרות כי הידיעה עם אלה, קשות

אנוש... מבינת נשגבת הקשות לשאלות התשובה

להיות הספקנו שלא עצומה. החמצה תחושת עם נותרנו

משותפות, משפחתיות חוויות לחוות - ביחד זמן די

בה, גאה היית המשפחה, את אהבת כך כל הרי ואתה

ובמועדים, בשבתות המשפחתיים המפגשים את אהבת

בזמן כיצד ראינו והאחייניות... האחיינים את אהבת

להיכנס סירבת מאיתנו... להיפרד רצית שלא הטמנתך,

סביבך. כשכולנו כך אותנו לעזוב רצית לא לבור...

אחי בך, גאה הזמן כל הייתי בכורה כאחות אבי,

אותנו להרשים הצלחת מאוד צעיר מגיל כבר הצעיר.

3 לחבר ידעת 5 בגיל שלך, המתמטיים בכישורים

גם תתבטא זו גאונות ודאי לעצמי חשבתי ויותר. ספרות

הגעת הלימודיות; המסגרות בכל היה וכך בהמשך

מרשימים... להישגים

במסגרת הנדסה ללימודי תלך שאולי לעצמי חשבתי

בחרת אתה אולם ישראל לעם תתרום ובזה וכישוריך יכולותיך את תמצה בוודאי שם עתודה,

חשבת בו במקום בחרת לך, חשובה הייתה הרוחנית ההתפתחות כי תורה, ללמוד להמשיך ב״ה

והיישוב, הגדולים רבניה על הישיבה ואכן בעתניאל. הגבוהה בישיבה ללמוד, לך מתאים שהכי

בקסמם. אותך שבו המיוחד, האנושי המרקם עם

העז רצונך את הכניע לא הישיבה של המרוחק מיקומה עם להשלים ההורים של הגדול הקושי

כמה עד אותם לשכנע נועם בדרכי ניסית ורק במטרתך ודבק נחוש היית שם, דווקא ללמוד

ומתעלה גדל לעת מעת אותך ראיתי - שם פרחת ואכן חפץ שליבו במקום ילמד שאדם חשוב

גאה... כך כל הייתי ליבי ובסתר ובמידות בתורה

האש עם בריקוד נישואינו בליל נועם ואת אותי שימחת שנים שמונה לפני כיצד לשכוח לי קשה

חבריך, אצל ואף במשפחה השמחות בשאר המשכת וכך וכלה, חתן לפנינו, ידיים ובעמידת

מצווה. של ובשמחה בהתלהבות אותה ובצעת כמשימה זאת נטלת

ז׳ן ג\ ומסרג כואב והכב מנגד, תלויה חרציות של שדה בתוך היפה, תמונתך .וץ)

תורה איזו ככלל. ישראל ולעם כפרט - המשפחה לנו גדול חיסרון איזה עצומה, אבידה איזו

וללמד. ללמוד להמשיך יכול היית עמוקה

בעם לבנות להמשיך יכול היית בית איזה להיות, ממשיך היית טוב אח היית, טוב בן איזה

איזה... ולחנך, לגדל יכול היית ילדים איזה דפנה. אשתך עם יחד ישראל

האומנם? להאמין קשה ,קשה אך חודשים 7 עברו כבר

הלב מעומק שואל כשאתה פניך על נסוך חיוך עם תמיד, כמו אותך לפגוש נזכה לא האומנם

ומתעניין. ומקשיב העניינים?״ ״מה

מאכל איזה לך להכין אזכה לא מורה? באלון בביתנו שלך הנוספים לביקורים נזכה לא האומנם

מחמאה. איזו תמיד כמו ממך ולקבל טובה עוגה או טוב

מבלי כמובן שלום, שבת ומאחל מתעניין אתה בו שישי, ביום הטלפון לצלצול נזכה לא האומנם

הקפדת עסוק כשהיית גם מאיר. - וישראל אלישמע ־ הקטנים האחיינים עם שיחה על לוותר

לך, הייתה לילדים אמיתית אהבה איזו הסיפורים. אותם על שחזרו אף על שניהם, עם לדבר

בהם. ולטפל לעזור תמיד מוכנות עם

שרק כמו - אבי דוד - איתך לרקוד האחיינים, שאר עם יחד שלנו, הילדים יזכו לא האומנם

בליל. ואף ביום - זמן בכל בשמחה, בדבקות, ידעת אתה

:ועולות צפות תמונות אבי,

282

\ הייתה זו תשפוט-תאהב״ ״אל ומבקר, שופט לא מעולם

' אהבת נשמתך: את מילאה אהבה שלך. החיים דרך

־ אהבת האישה, אהבת התורה, אהבת המקום,

! אדם. כל ואהבת ישראל אהבת המשפחה, * ׳ 5 בישרות, אמיתית, טבעית בזרימה בפשטות, עשית הכול

; וכל מתוכך קרנה פנימית שלווה ובהתרגשות. ברגישות

1 חף פעמונים, מצהלות ללא ובצנעה בשקט היו מעשיך

1 התבלטות. מכל

: הזמן את למצות ידעת בעצמותיך, בער רגע כל ניצול

—5;—< ן.•

לו מפריע לא זה(כמעט) ללימוד,

אם לישיבה יגיע אדם ואותו כלל.

השפעת למה? - רע ירגיש יתבטל

לכוון צריך אדם א״כ הסביבה.)

- ורצונו החלטותיו ע״פ - דרכיו

התאמה יש בה חברה ולחפש

-להשקפותיו. למה ברור לכן (

האדם המצאות על הקפידו חז״ל

טובה.) בחברה בישיבת היית; שבה מסגרת בכל המכסימלית בצורה

בעיסוקים גם אך תורה בקניין בעיקר עסקת ובבית. בצבא בעתניאל, בישיבה הרוא״ה, כפר

החונכות פרויקט בריכוז ולגדולים, לקטנים והוראה בלימוד חינוכית, בעשייה :אחרים רבים

הספקת כך ועוד. קרית-אתא בגינות האדמה בעבודת ארצנו, במרחבי טיולים בליווי חג״י, בבית

הצעיר. גילך על־אף עצומות ולהשגות מרשימים להישגים להגיע

בקב״ה. לדבוק שאפת אורחותיך בכל

אני ״צביה, :מתקשר ומיד לשעתיים חופשה מקבל אתה אחד ערב שכם, בגזרת במילואים אבי

איתם. ולרקוד אותם לנשק אותם לראות חייב היית ערים״, הילדים את תחזיקי מגיע,

יום כל התייצבת איך הריון, בשמירת בביה״ח קצרה לא תקופה שוכבת עצמי את זוכרת אני

טובה. וברוח בעידוד בהתמדה, במסירות, ועוגיות, שוקו בקבוק עם שישי

את למצות אפשר איך נאלם. שפי מרגישה אני להכירך, זכו שלא אנשים עליך, אותי כששואלים

לוותר? מה ועל לומר? מה אז אגמור! לא אתחיל אם הרי משפטים? במספר אישיותך

ממך שלמדתי שושנים״, ללקוט לגנו... ירד ״דודי בבחינת היית שבאמת להם אסביר אני איך

הקטן״. ״אחי שאתה על-אף בחיים, שהיית עוד הרבה

מתוך דברים עשית אמיתיות, יושר, סובלנות, סבלנות, במטרה, דבקות ־ נעלות תכונות בך היו

קטן דבר כל של הערכה ענווה, לזולת, פרגון חברתי, לחץ מתוך לא פעם ואף ובירור אמונה

לילדים... אהבה נפשי, שקט רוגע, חריצות, יסודיות, כגדול,

ממך. קטונתי הקטן, אחי

כאן שתהיה רוצים היינו כמה בלעדיך. כולה, המשפחה האחים, ההורים, - לנו קשה כמה אבי,

משם, איתנו שאתה שלימה באמונה מאמינים אנו זאת עם אך לכל, שותף שתהיה איתנו,

לתחיית ונזכה יעודדנו יקימנו, ובע״ה עלינו גזר כך ומקיים, גוזר שה׳ מאמינים מלמעלה.

ממש. בקרוב המתים

וגעגועים בדמעות

0 ח€/ 9י$

בלבבו...״ אמת ודובר צדק ופועל תמים ״הולך השאר): (בין כתוב הי״ד אבי של המציבה על

הרב אמר המציבה על שייכתב הנוסח בדבר שליט״א אליהו ברב כשנועצנו וצדיק... תמים

ברש״י המובאים חז״ל דברי פי על נח מפרשת והוכיח צדיק, לתואר תמים התואר את להקדים

מגיד בפניו שלא נאמר תמים...״ צדיק איש ״נח אבל בפניו, לנח נאמר צדיק״ ראיתי ש״אותך

שתמים למדנו בפניו, אדם של שבחו כל אומרים שלא

בפניו. לנח נאמר לא ולכן מצדיק גדולה מעלה

תום לב, בתום התהלך תמים, היה הי״ד הקדוש אבי

איתו רגע בכל למקום, אדם בין ותום לחברו אדם בבין

חסידיים מרעיונות שלו התום בהתלהבות תום, חשת

הייתי ואבוש) (אודה מהצד שפעמים ומחשבתיים

תם, כשהלב אבל נאיבי? בנאלי? פשוט? זה הרי חושב;

ומלהיבים משמחים תמיד הלב את שמתממים תורה דברי

:לעצמו כתב שאבי דברים מתוך

רדוד כוחות, חסר אדם לענ״ד

שלא משהו שיש יחשוב תמיד

תקוע יישאר ולכן אליו הגיע

במקומו.

בתום עיניים, בעצימת היום, באמצע כך סתם לסוגיה, מוזיקה לצלילי רוקד אבי של השמחה

לב.

אהבת איזו ותינוקות, ילדים עם רוקד אבי את לראות זה מחזה איזה עסקינן, בריקודים ואם

נפגשו, ילדות בתום ליבו כשתום מחיצות, ללא גבול, ללא אמת

נשאר אבי בנו. שיישמר להתפלל שצריך דבר זהו תום ספד, בבית לומדים שלא דבר זהו תום

עליה. מתפללים שגדולים תכונה זו הזה, בתחום ילד

שבו רווק) אבי(בעודו של מכתב ראיתי לדוגמא, יום, היום חיי של הקטנים בפכים ניכר אדם

מלא מכתב משאירים מאתנו כמה לן, שאצלה למשפחה וחמות פשוטות במילים מודה הוא

טובה. הכרת מארחים, של מקרר על רגש

המילים מהדהדות עדיין מותו, אחרי רק לידך שחי אדם על באמת לומד שאתה כואב כמה

הגדיר כשאבי חגי), בבית פר״ח פרוייקט את ריכז (אבי פר״ח רכזי של בהתכנסות בשמו שאמרו

אהבה״. של משימה זו ״בשבילי אמר: עצמו על לקח ומדוע עצמו, על לקח מה

ישראל עם כל כולנו, פה שנזכה ויתפלל אהבה, של משימות בביצוע למעלה שימשיך רצון יהי

שהתאים כשם ־ ומידותיו לאישיותו התאימה כך שכל שתח׳ ודפנה הכואבת משפחתו ובמיוחד

אכי״ר. וניחומים. אהבה של לנטיפים שנזכה לה,

של מתלמידיו - הללו דברים שלשה בידו שיש מי כל ״... נאמר; י״ט ה, פרק באבות במשנה

שפלה״. ונפש נמוכה ורוח טובה עין אבינו... אברהם

מידות שלוש שאלו כיוון תלמידיו ושל אבינו אברהם של דרכו את מאפיינות הללו המידות

ה׳. בעבודת והישרה הנכונה לדרך המובילות יסודיות

מן הנובעת ענווה, בה שחברו זו לדרכו התוודע הי״ד אבי את שהכיר מי שכל ספק כל אין

ביודעו האחרים, של טובם את לטובה, הכל את לראות ביכולתו שהתבטאה טובה עין האמת,

יש הכל על כך, ואם מאליו. ברור דבר שום ואין עליונה בהשגחה ומונחה מושגח שהכל

הנובעת נמוכה ורוח שפגש) מי כל וכלפי שעשה דבר בכל אותו אפיינה (השמחה לשמוח

משהו. עושה או משהו שהוא מחשבה שום בלי - שבענווה מענווה

דאג תמיד הוא בטלפון, הרבה עימו לדבר זכינו אנו אבי. של הבולטות ממידותיו מעט אלו

הרצחו). לפני ימים 4 מהבנות(גם אחת כל עם לדבר התעקש ואף כולם בשלום להתעניין

להתעניין להתקשר, דאג יום וכל מילואים. במסגרת שירת הוא הרצחו, לפני וחצי כחודש

לבדה. והיא היות זמנה את לה להנעים לדפנה להתקשר נשכח שלא וביקש בשלומינו

זה. בעולמינו הטהורים הצדיקים מן שהיית ספק אין אבי,

והכפירה הבערות החושך, על קובלים שאינם

ואמונה. חוכמה אור, אך מוסיפים אלא

דאבדין על חבל

09

לאבי שיר

הצעיר אחינו אבי,

בחיר וכה קטן כך כל

מפעל ורב חכמה מלא

ד״ך בן בהיותך דעך נרך

נשכח לא לעולמים ודמותך זכרונך אך

רואות עוד עיננו אבי,

היפות פניך זיו את

המיוחד חיוכך את

בצד לך גומה אשר

ותוכך חינך והוא

שמחה מלא שליו עולם

ואין שברנו גדול וראה הבט אבי אבי, :פזמון

מרפא

תחינה עלינו בקש שכינה בצל בהיותך

לחננה. העת בא כי

למתנת כתב שאבי הקדשה מתוך

:נישואין

להתחבר - השמיטה ענין כי נראה

לארץ

- והניתוק הריחוק מתוך דווקא

הכיסופים גדלים

לאין גבוה זה רגשי חיבור ואולי

גשמי פיזי מחיבור - ערוך

הדברים את לזה נוסיף ואם

שלכם ברכות 7 ב שאמרתי

שאתם בטוח בישיבה(אני

זוכרים)

כל של כללי לחיבור נשאף כבר

חי צומח [דומם דצח״מ - ההוי׳ה

מדבר]

המושלם(כקודם האיחוד עד

החטא)

שנזכה

נפלאים חיים לכם ושיהי׳ה

הקדושה בארצנו

אבי.

האשמורות בין בלילה

להגות המשכת בתורה

והתמדה צניעות ברב

עדה תורה וכתר זכה

לד יהיו זכרון נר

ובוראך אדם בעיני

... פזמון:

אור מלא חודש - תשל״ח כסלו

בתחילתו נולדת

קטן כוכב

למרחקים מנצנץ שאורו

הקורנות פניך מזיו

המקדש חנוכת כסלו,

ממש אור של חג

החומר על הרוח נצחון

אומר בלי - נלקחת

רוחנו את לשבור יצליחו לא הם

עיננו לנגד שדמותך מכיוון

עבודה בסוף כתב שאבי דברים

:מורים להכשרת למכון

דבריו על עוד להוסיף לי אין

הרב והמאירים(של הברורים

קוק):

האדם יחונך במהלומות לא ״כי

נועם״ בדרכי אם כי

שנזכה להתפלל אלא

בחינוך העוסקים וכל אנו

לרגלנו נר יהיו אלו שדברים

עלינו״. א-הינו ד׳ נועם ״ויהי נ ״ויהי ן

המשכן חנוכת ניסן,

כקורבן לשמש נבחרת

משפחה זבח תמים, שה

מחה ה׳ דמעה עין כל ומעל

מאבלה יוצאים בחיפזון

לגאולה ומקווים

תשס״ב ניסן,

אפילה מלא חודש

כוכבים בלי לילה

- נורית

נופלת עלינו גדולה ואפילה

מעלה עלה

שלנו יקר כוכב

מחדש השמים את וזרע

הנותרים, לנו, שיאירו

הדרך... את

בלעדיך שנותרנו להאמין מסרבת

מספיקה אני אין כאיילות קלות ורגלי רקיע כמרחבי שבח ולשוני כים שירה מלא פי ואילו

עב< לתאר היקר. אחי ,אותך,

בסלון, שתלויה לתמונה מבעד אליי ניבטות פניך יחד המשפחה יושבת עת וחג, שבת ערב בכל שלי כמו דלות מילים שאין מה משקפות ממש, א־לוקים מלאך כמו שלך, הטהור החיוך עם

להביע. יכולות נעלם. שפתאום ומיוחד מלא שלם כל-כך עולם פשוטות כה במילים לתאר היכולת לי אין

נתפס. אינו פשוט שלך החיסרון אבי,

שיום בהזיה נאחזת מהבית, רחוק קצת רק איתנו, עדיין שאתה עצמי את להשלות מנסה אני

אותך. אראה לא ששוב - המרה העובדה את לעכל ממאן השכל תתקשר. או בדלת תופיע אחד

יוד הא, האותיות צירוף את שמך נשיאת אחרי להוסיף או עבר בלשון עליך לדבר קשה מאוד

ודלת.

איזה נשאת, מיוחד אופי איזה ההבנה את יצמצם הכתב על שאעלה סיפור שכל מרגישה אני

תמיד שהגיע ועוצמה עשייה מאוד הרבה של שילוב לעצמך. ולבנות למזג הצלחת נפלא חיבור

ושלווה. ברוגע ובעיקר בצנעה בשקט,

בי. השאיר שהוא החזק הרושם בגלל הכתב על לעלות שהחלטתי קצר סיפור יש

צחקתי המסלול במהלך נשק. וכמלווה כחובש שימש אבי שבו לטיול יצאתי שנים מספר לפני

על לצחוק מעיזה את איך אותי: שאל ובפשטות בישירות הרגע באותו שנכח אבי, מישהי. על

להייז ללעוג לעצמך מרשה שאת ממנה יותר ״שווה״ שאת מרגישה את אחרי מישהו

בתחושה תמיד חי ^!בייבאכ/ת אמיתית. כל-כך הייתה היא דופן, יוצאת הייתה אבי של הענווה

אותו. שסובב מי מכל ללמוד מה לו שיש

ח״ו. - במישהו מזלזל היה לא לעולם

לאחר ההקשבה ממך, לשונה הסובלנות הפתיחות, הוא הצטיין אבי שבהם הדברים אחד

אותו. לסובבים האזין תמיד אבי לזולת. והרגישות

בכל שלו התורה בדברי אותו לספר מרבה היה שאבי ע״א), פד, מציעא (בבא סיפור בגמ׳ ישנו

במהלך מתכת. של טומאה קבלת בעניין לקיש וריש יוחנן ר׳ נחלקו אחד יום :הזדמנויות מיני

מאוד לקיש ריש כשודד. עברו בגלל זה בעניין מבין שהוא לקיש לריש יוחנן ר׳ אמר הוויכוח

־ חלשה יוחנן ר׳ של ודעתו לקיש ריש נפטר לבסוף מאוד. ונחלש יוחנן ר׳ של מאמירתו נפגע

מנת על חדשה חברותא יוחנן לר׳ חכמים חיפשו לקיש. ריש של מותו על מאוד שהצטער כיוון

אמרות ובעל כחריף ידוע שהיה פדת בן אלעזר ר׳ את לו והביאו רוחו מצב את לשפר

ומקורות תנאים יוחנן לר׳ פדת בן אלעזר ר׳ מביא היה יוחנן ר׳ עם הלימוד במהלך מדוייקות.

יוחנן). ר׳ לדעתו(של שמסייעים

כל על אז לקיש, ריש עם למד שכשהוא אלעזר, לר׳ בטענה ובא כך על הצטער מאוד יוחנן ר׳

מביא תמיד הוא ואילו תירוצים 24 ומתרץ קושיות 24 שואל לקיש ריש היה - אומר שהיה דבר

לקיש. ריש עם ללימוד מאוד התגעגע יוחנן ר׳ עליו. מקשה ולא לדבריו שמסייעים תנאים לו

חכמים עליו ביקשו ואז דעתו ממנו שיצאה לכך גרם לקיש ריש של חסרונו על שלו הצער

נשמתו. את שהוציא עד רחמים

למי ולהאזין להקשיב היא שהחוכמה הזה מהסיפור ולהבליט להדגיש בחר תמיד אבי

כיוון איתך. ומזדהה מסכים שממילא מי את לשמוע חוכמה זו אין בדיעותיו, ממך ששונה

שלבד ותובנות חדשים כיוונים לך שיש הוא ממך אחרת שחושב למי בהקשבה שנוצר שהרווח

אליהם. ומגיע חושב היית לא אולי

וזכרונות. סיפורים כאלפי כמוה השתיקה כי נדמה תהילה״ דומיה ״לך, אבי,

לי השארת הקצרים בחייך והליכותיך. דמותך את ליבי לוח על ולחרוט לאמץ אלא לי נותר לא

ללמוד... מה מאוד הרבה

אבי אחי, עליך לי צר

מאוד מאוד לי נעמת

ושבר בדמע

אני עכשיו למילים. לתרגם הצלחתי לא שהרגשתי ממה הרבה אבי, על לכתוב שניסיתי פעם בכל

מעט יהיה שאכתב מה כל כי ואיך, מה יודעת ולא לכתוב רוצה אבי של התמונה מול יושבת

דמותו על אור מעט ישפכו שהדברים מקווה ואני באבי שהכרתי ממה מעט אכתב לכן וחסר,

האהובה.

גדולה. וענווה גדולה שמחה לכולם, גדולה אהבה בו הייתה מיוחד, בחור היה - אבי

ובהתרגשות. באהבה עשה למלא צריך היה שאבי משימה כל

לו. רק מיוחדת שהייתה כאילו אצלו חזקה כך כל הייתה תכונה כל

:תחומים בהרבה התעניין אבי ללימוד. פנוי רגע כל ניצל תמיד זמן, בזבוז זה מה ידע לא אבי

מעמיקה. להבנה שהגיע עד למד דבר כל תורה. לימוד ביטל לא וכמובן היסטוריה פילוסופיה,

למדתי ואני מהישיבה חזר שאבי פעם זוכרת אני זאת ולמרות עיסוק איזה לאבי היה תמיד

עם זאת עשה אבי עזרה וכשביקשתי השאר) בין במתמטיקה, הצטיין (אבי במתמטיקה למבחן

לו וחשוב זמן לו שיש הרגשה ונתן סבלנות הרבה

שאצליח.

עם לדבר מבקש היה הביתה מתקשר כשהיה תמיד

בלימודים, איך שואל היה איתי מדבר וכשהיה כולם,

ובכלל. בהדרכה

היה שקשה עלי(האמת, כעס שאבי פעם זוכרת לא אני

עושים להעיר צורך יש שאם האמין אבי אותו). להכעיס

בכעס. ולא בנחמדות יפה, בצורה זאת

דפנה. עם התחתן אבי הנורא המקרה לפני שנה חצי

בכיתי שהתרגשתי, (ואני מרגשת מאוד הייתה החתונה

הערב). כל כמעט

כתב שאבי תורה דברי מתוך

;לעצמו

יוסף תגובת אותי, מאוד מעורר

- נורא בלא הסתפק לא - לאחיו

משאירה בד״כ כזו שתשובה

;להפך אלא ־ טובה לא הרגשה

לא שלחני ד׳ ־ מצויין ־ מאוד טוב

אתם.

ידעתי ילדים, להם ויהיו טוב להם שיהיה וקיוותי ורגוע מאושר צעיר, זוג ודפנה אבי את ראיתי

הנכונה. בדרך אותם יחנכו שהם

ואז בחדר שהייתי רגע אותי תפס אבי הביתה, אלינו הגיעו ודפנה כשאבי החתונה אחרי יום

התרגשתי״ מה בכית, למה ״מוריה בחיוך ושאל ניגש

תנועת של המרכזיים הדתיים הרעיונות את למדתי בחסידות. אחת יחידה נבחנתי שעברה שנה

להגיע בכדי :הדבקות ורעיון ממעל א-לוה חלק יש אדם בכל בבריאה, הא-ל נוכחות :החסידות

הוא החסידות בתורת נוסף יסוד והשפלות. הענווה מידת את לעצמו לאמץ אדם צריך אליו

בא-ל. לדבקות להגיע הכרחי תנאי הוא שגם השמחה

כזה. פשוט היה אבי אבי, על מדברים שהדברים הרגשתי שלמדתי זמן כל

נוכחת כשהייתי גאווה התמלאתי אך אבי אל שלי העצומה ההערכה את לבטא ידעתי תמיד לא

לו. דומה להיות שאפתי ותמיד לצידו

וחסר. מעט יהיה שאכתב מה כל אך לומר מה הרבה לי יש כתבתי שכבר כמו

גבול ללא ומתגעגעת אוהבת

ובנפש בלב אחותך

לנו, היה כבן היקר חתננו הי״ד אבי

הליכות. ונועם לב טוב עדינות, צניעות, בו ניכרו לביתנו כשבא בראשונה כבר

יותר. מעט אותו הכרנו הזמן עם אודותיו. לספר מיעטו ואבי דפנה גם עליו, ידענו הרבה לא

האבידה. גודל כך וכגודלו קודם ידענו שלא טובים דברים עליו שמענו הירצחו לאחר

השתלב אבי עבר. בלשון עליו לדבר וכואב היקר אבי של הסתלקותו מאז שנה כמעט עברה

ניבט בתמונות גם :ונינוח אופטימי אבי היה מטבעו אהבוהו. וכולם בחיבה במשפחתינו והתקבל

פניו. ומאור חיוכו

היינו רגילים אצלנו שביקר בשבתות למעשה. והעברתה תורה בלימוד התמדתו ניכרה ועוד זאת

שלושה תורה. דברי אומר שבת ובסעודות ועוד, רמב״ם גמרא, ללימוד זמן מקדיש לראותו

של הקרים בלילות בסוכה ישן ואבי אצלנו שהו ודפנה אבי הסוכות, בחג חתונתם, לאחר שבועות

מירון. הרי

על המרה הבשורה אותנו השיגה ואז ודפנה אבי של לבואם ציפינו תשס״ב הפסח חג לקראת

עם וליבנו שכזו, בשורה לעכל וכואב קשה ימ״ש. ישראל שונאי ערבים מחבלים על-ידי הירצחו

שנה, ועשרים מאה עד בבריאות ימים שיאריכו תפילותינו סבאג. וטויטה ציון חיים מחותנינו

הי״ד אבי יהי ומבנותיהם. מבניהם נחת ויראו ירושלים, ובבניין הארץ בבניין ולנחמם לחזקם

עם־ישראל. כל ועל שיחי׳ו משפחתו על שתח׳י, דפנה אשתו על הקב״ה לפני יושר מליץ

משתכחין״ ולא דאבדין על ״חבל

0 9 /91/6/6^ /סיס 1/09/

הקטנות השעות עד ולומד יושב היה לתורה, עיתים לקבוע הקפיד הצבא מן בחופשותיו •

היה הוא מסוים בשלב עיניו, בריאות למצב שחששה אימא את מדאיג היה זה הלילה, של

האור. את ולכבות לכסותו קמה ואימא פתוח הספר עם נרדם

לעסוק הרבה הוא תורה, דברי לשאת נהג אבי המשפחתיות ובשמחות השבת בסעודות •

הוא ביסודיותם אופיינו שנשא התורה דברי למעשה. אף יועיל שזה כדי הלכתיים בעניינים

פעם אף שלו התורה דברי כך בשל לאחרונים, עד המשיך וממנו המקראי במקור התחיל תמיד

קצרים... היו לא

הסכים לא מעולם אולם ומשתלם, מהנה עסק - טיולים ללוות נהג אבי החופשה בזמן •

* • בצידה. נאה ששכר משום וקורצת מפתה עבודה שזוהי על־אף תורה לבטל

מי כל עם לדבר ביקש ואף והאחיות, האחים כל בשלום דרש שהתקשר פעם בכל •

בשלום ולהתעניין להתקשר הקפיד הנשואים האחים אצל גם כך זמן. באותו בבית שנמצא

עמם. לשוחח ביקש ואף התפתחותם אחר עקב אהב, מאוד אותם והאחייניות האחיינים

בכל עמם. לרקוד עמם, לשחק נהג והאחייניות, האחיינים את אהב מאוד אבי •

עזרתו זה במיוחד שבלט מה אך ידיו. על מהם אחד עם מופיע הוא המשפחתיות התמונות

וצרחו... בכו כשהם

ביום נהג הוא בירושלים. ״הדסה״ בבי״ח הריון בשמירת הייתה אחותו, כשצביה, •

שבת... לקראת רק להגיע יוכל בעלה, שנוחם, שידע משום לבקרה שישי

את לבקר רצה מאוד שם שהותו בזמן בשכם. במילואים היה אבי הירצחו לפני כחודש •

באחד שעה. למחצית רק לצאת הצליח כונן כחובש תפקידו בשל אך מורה באלון שגרה צביה

רגע עמם. להיות שיוכל כדי ערים שהילדים לוודא פעמים מספר התקשר אליה בדרכו הימים

שעה. חצי עמם ורקד בחדר האור את הדליק הוא נרדמו. הם שנכנס לפני

2

כיפה עם היחיד הילד היותו בשל לבית. הגן של קרבתו בגלל חילוני, בגן התחנך אבי •

ולברך... חנוכה נרות להדליק זכה הוא

• ד־־* י הטלפון שיחת את קיבל הוא נולדה שתחיי, אחותו חנה, של השלישית ביתה כשחרות, •

מעיניו. זולגות התרגשות של ודמעות עומד אותו ראינו פתאום הבשורה. עם

אוהב

אהב רבנים, של שיחות בהן קלטות שמע אדם, מכל ללמוד אהב - לדעת צימאון •

־ שונים מספרים ללמוד אהב מוצ״ש, מידי יוסף עובדיה הרב של ההלכתי שיעורו את לשמוע

ומגוונים. שונים בתחומים כחדשים ישנים

רחבי בכל הפזורים הספרים היה בבית אבי של להימצאו המובהקים הסימנים אחד •

ניצל אבי שם גם לפסיכומטרי) הכנה (ספר הכיסא בית ואפילו בסלון האכל, פינת בחדרו, הבית

הזמן... את

ל" ^ י זמן מצול

עתיר היותו אלא מעש. בחוסר בטל יושב אבי בה סיטואציה לנו זכורה לא מעולם •

במחיצתו. לשהות זמן לנו הותירו לא ועיסוקים עשייה

לכל בקלות אותם לשאת שיוכל כדי כיס במהדורת אף רבים קודש ספרי רכש אבי •

בדרכים. מהם וללמוד מקום

עשייה שמרוב משום הקו על אבי כי ברור היה מאוחרת בשעה טלפון צלצול כשהיה •

לו. בורח הזמן כיצד חש היה לא הוא פעם אף

"שמחה " ־ ׳■ י היה ברסלב, חסידי של מוסיקה קלטת לשים ההבדלה לאחר נהג שבתות במוצאי •

מצווה. של התלהבות מתוך ידיים) עמידת ומרקד(וכמובן, מקפץ,

. החתן. הוא שאבי להאמין היה קשה וברוגע, בשלווה נעשו לחתונה ההכנות כל •

לא בכלל זה אבי את אחר. חתן כל מכעיס היה שבוודאי מה שונים גוונים בשני הגיעו ההזמנות

סרב הוא כך על פיצוי לתבוע היה ואפשר מדויק יצא לא הברכונים על כשהעיטור ואף הטריד

אלה. בקטנות להתעסק

מתחילה, תזמורת להזמין התעקש אבי ־ תזמורת בחירת - לחתונה ההכנות מן כחלק •

בתוהו. עלו זה מצעד להניאו ניסיונות מעתניאל, חברים שבהרכבה

ממנו. שקרנה ובשלווה רוח באורך שלו, בשקט המשפחה בני בין מאוד בלט אבי •

עמדתו את להבהיר ניסה תמיד הסכמות ואי מחלוקות כשהיו גם בכעס קולו הרים לא מעולם

וברוגע. בנחת

אדם לבני אהבה מלא היה זכות. לימד תמיד אדרבה אדם, על רע דבר אמר לא מעולם •

אחד. לאף ביחס שיפוטית עמדה נקט לא ולכן

כינוי אולם הדעת. בבדיחות וקיבלם שונים לכינויים אבי גם זכה הבית, בני כל כמו •

והפסיק לקבל אופן בשום הסכים לא הוא הקהילה מבני מסוימת דמות עם אותו שזיהה אחד

• אותו. מזכירים כשהיינו עמנו לצחוק

שהוא לב שמה אימא פתאום לקניון, אימא את הסיע אחד יום ־ העיניים שמירת •

הסביר... הדבר לפשר כשנשאל משקפיים ללא מסתובב

בצנעה. לבושים היו לא המשתתפים בה בחתונה נהג גם כך

עכשיו״. ו״משיח ״גאולה״ כתוב היה שלו הפלאפון צג על •

כדי מנחה תפילת לפני שעה חצי לפחות הביתה לחזור מקפיד היה בגינון, עובד כשהיה •

זכור לא ובאמת אותה. לפספס לא כדי ובוודאי לתפילה כראוי ולהתארגן להתרחץ להספיק

מנחה... תפילת פעם אי שהפסיד

מסיים כשהיה תורה. לימוד ביטל לא הביתה חוזר היה שכבר גם וחג, שבת ערב בכל •

הלילה. של הקטנות השעות עד ולומד ״המאקווה״ לישיבת הולך היה המשפחה עם להסב

אלא - לדבר לא הקפיד בשולחן מתיישבת הייתה המשפחה שכל עד הקידוש, לפני •

משניות. לקרוא

בקריאת ההקשבה בתפילה, דבקותו זכורה אביו. ליד הכנסת בבית יושב היה אבי •

התפילה. כל במשך והשקט הפרשה

אתא מ0ק

מתוכם. חבדיו את מנהע וותרן. בלן0

שלום. ומשכין בשלום בותר

סלה. יהללוך עוד ביתך יושבי אשריוי

בערבוביה. משמשים וענוה גדולה

• העיר. את שעזב צדיק עת. בכל ומאושר אהוב\ •

1

חסרוננו. הוא חסרונו חיים. אנו בדמו

? ברוך. זכרו יהי ה'. ידיד

1

אבי

תמיד חביב, תמיד כעסת. לא מעולם אתה וכעסו. כיסו בכוסו, ניכר שאדם ממני גדולים אמרו

נעצרת תמיד שבת. בערב הכנסת לבית בדרך פעם כל בך פוגש שהייתי תקופה הייתה מחייך.

מהשלווה קצת עלי והקרנת אמיתי עניין הבעת החיים, איך הלימודים, איך לשלומי, שאלת לידי,

אותך. שאפפו והרוגע

אידיאל בשבילי ייצגת בך. מאשר יותר הצדיקות התגלמות בו שראיתי היום עד אדם היה לא

אתא קריית ברחובות צעדת למצוות וזריז לעבוד זריז אליו. מגיעים בכלל, אם רבים, שלא קיומי

בגינון. לעבוד כדי דשא מכסחת עם

עלינו שמור כמדומני) ח׳ בכיתה בתפקיד זכית מאז שלך הכינוי היה (כך ראש היושב אדוני

צדיק. מלמעלה

תמיד אותך אזכור

^<ק 19131 סק

מההכרות שלי. האישית מהזווית אותו לאפיין אנסה אני אבל שורות, בכמה אבי את לתאר קשה

לא פעם אף ;תמידי וחיוך אושר הראשונה, :עיקריות תכונות שתי בראש לי עולות אבי עם שלי

1 הקרקע ואהבת ישראל ארץ אהבת היא השנייה התכונה פניו. על רחב חיוך בלי אבי את ראיתי

שישי יום מדי מחייך. היה תמיד הוא הקשה העבודה למרות צעיר, מגיל בגינון לעבוד אהב אבי

דבר לי, הסמוכה מהגינה הדשא מכסחת לקולות מתעורר הייתי הבוקר של הראשונות בשעות

מי לראות כועס פרצוף עם מהחלון מציץ הייתי ומעייף. ארוך שבוע לאחר אותי מטריד שהיה

התמידי והחיוך במרץ עובד אבי את רואה הייתי ואז בבוקר, כך כל מוקדמת בשעה אותי מעיר

לכעוס יכולתי לא כבר זאת תמונה למראה טוב. בוקר לי ואומר אלי מחייך הפנים על לו שמרוח

שהייתה וביטחון אושר תחושת הקרין אבי שכן לחייך התחיל שלי הכועס והפרצוף יותר,

אותו. הסובבים על משפיעה

גדול. הינו אחריך שהותרת והחלל עסקת שבו תחום בכל וחיקוי להשראה דמות חבר, היית אבי

דמך. ינקום ה׳

/ <ק9!0 //?

בני בישיבת לחדר שותף ואחר-כך שלו ילדות חבר הייתי :אבי עם ביחד עברתי ארוכה דרך כברת

עזרה מושיט ובחיוך שבשמחה הבריות על אהוב כולם, של חבר היה אבי הרוא״ה. כפר עקיבא

ומעודד.

כל שלך. הלשון ובחידודי בפתגמיך שימוש כדי תוך אותי עודדת ועצובים קשים ברגעים אבי,

דברי את אמרת תמיד אתה וכלה. חתן ושימחת הידיים על נעמדת איך זוכרים ומכירך חבריך

לבני הגדולה אהבתך לכולם זכורה אתא. מקרית מהשבט החבר׳ה של ברכות בשבע התורה

חוזרים החבר׳ה כל שבהם ־ הרוא״ה בכפר ביחד שבילינו הערבים את זוכר אני משפחתך.

אבי הטעויות. את ומתקן צוחק מחייך, מהצד עומד ואתה ;במשפחתך השמות סדר את ומשננים

שלך. ומהביטחון מהשמחה ללמוד רק לנו נותר

החיים. בצרור צרורה נשמתך תהי

אוהב

ן9/6 996^

ופרשיו" ישראל רכב אבי "אבי אבי היה אחד

נשמתו נלקחה באחד

ידינו וממעשה מעיצבוננו זה יושיענו

ואיננו היה אבי

הקב״ה רצה בחברתו

עלינו מלמעלה ישגיח

אייכה שלנו אבי

נלקחת אחד בהעלם

וכעולה כחטאת קרבנך ירצה

הרבים ברחמיך רחום אנא

קדשת ואותנו בחרת בנו

לנו יושר מליץ הקדוש יהא

:אבי של יומנו מתוך

ידיעה חוסר יש ידיעה כל מעל

סוף. אין עד

חברים היינו אחדים

כולנו נחסרנו פתאום בפתע

עזובה רוח עלינו ירדה

לנו היא גדולה לתקווה אך

רוממה נשמתך הדור עוון1

לנו תתן טובה ועצה מרגלים מעצת יושיעך י׳ה

נפלה לא עיתנו אמונת

ונשובה״ ״השיבנו ביחד

פינו אמרי לרצון יהיו

בתפילותינו נקווה שלימה ולגאולה

הרוא״ה. בכפר התיכונית הישיבה לסיום ועד הילדים מגן רבות, שנים יחד גדלנו ואני הי״ד אבי

במרכז היה תמיד שני, ומצד אחד, מצד צנועה והכי שקטה הכי הדמות היה ומעולם מאז אבי

העניינים. ובמרכז העשייה

אמר: תמיד כזה כאיש וביטחון. אמונה של כאיש להגדיר אפשר דעתי, לעניות אישיותו, את

שהחברים תסבוכת בכל מחזור; בוועד היה אבי ט׳ בכיתה בסדר״. יהיה אמונה, קצת ״חבר׳ה,

להרגיע, כדי שם היה אבי תמיד המורים, עם וביחסים בינינו ביחסים במבחנים, אליה נכנסו

בתנועה ראשו על היד עם עומד אבי את לראות יכולת תמיד השווה. לעמק ולהגיע פיתרון למצוא

עולה פיתרון היה רגעים כמה וכעבור פיתרון״, נמצא לחשוב, רגע תנו ״חבר׳ה, ואומר: חושבת

בסדר. יהיה פה אבי שאם ידיעה לכולנו גרמה סביבו שהשרה הביטחון תחושת לאוויר.

תמיד אבי כך. כל וגבוהות מרובות שהיו למרות ובהצלחותיו, במעשיו התגאה לא מעולם אבי

לי למתקשים. עזר ובעצם שאלות לשאול בשביל כאילו החברים בין המבחנים לפני לעבור אהב

כלפיו. אונים חסר די שהרגשתי יי, כיתה בתחילת במתמטיקה קשה מאוד מבחן זכור אישית

לספר רבים יכולים וכמוני מצליח, הייתי לא שעות) מספר של (עזרה אבי של עזרתו אלמלא

כזאת.

יכולנו תמיד קודש. אצלו היה הבריות שכבוד עליו לומר יכול אני אתא מקרית שהכירו כמי

ברחוב. ספסל מסתם ולקום לשבת לזקנים עוזר או זקנות נשים של סלים סוחב אבי את לראות

פעם אף אתא. בקרית משפחות וכמה כמה של בבתים גנן חכם) תלמיד להיותו (מעבר היה אבי

הזוהרות. פניו על תמידי חיוך לו היה ;בשלומו לשאול שלום לו להקדים הספקתי לא

ישראל. של אביהם - אבי

ממך. והכואבת הפתאומית הפרידה עלי הייתה וקשה מאוד, עד אהבתיך לי, כאח חברי, - אבי

לחשוב רגע לכם ניתן ואם עלינו, משגיחים השמיים צבא וכל אתה מלמעלה שעכשיו אני יודע

ישראל עם ישוב הצדיקים, כל ובזכות ובזכותך, ישראל, עם של למצבו פיתרון ביחד כבר תמצאו

שלימה. בתשובה

אוהבך חברך

ל7<:

:אומרת א משנה ג פרק באבות המשנה

:אומר מהללאל בן עקביא

אתה מי ולפני הולך, אתה ולאן באת, מאין דע עברה. לידי בא אתה ואי דברים בשלשה ״הסתכל

ותולעה. רמה עפר למקום הולך? אתה ולאן סרוחה. מטפה באתי מאין וחשבון. דין לתן עתיד

הוא״ ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך לפני וחשבון? דין לתן עתיד אתה מי ולפני

על אחת פעם רמות. בשתי להשפט האדם עתיד מעלה, של דין בבית האדם פקודת שביום מסתבר

ביניהם? הפרש ומה החשבון, ומהו הדין מהו החשבון. על שניה ופעם הדין,

פי על רק אותו לשפוט כאינדיבידואל האדם אל להתייחס ברור קו ישנו המודרנית בפילוסופיה

לבקר חברו, בחיי להתערב זכות לאדם אין זו תפיסה פי על ומהכלל. מהחברה ובמנותק מעשיו

אדרבה עמיתך״, את תוכיח ״הוכח ל מקום אין התנהגותו. דפוסי על לו ולהעיר מעשיו, על אותו

האנושי. השכל ידי על ונבנתה עוצבה זו תפיסה יחיה״. באמונתו ״איש

מושפע ־ ומשפיע מושפע ואחד אחד כל כלל, בתוך כיחיד האדם אל מתייחסת הקדושה התורה

״הוכח של הזכות ומכאן התנהגותו. ומדפוסי ממעשיו ממדותיו, לתוכה ומשפיע כולה מהחברה

לו להעיר חובתי ואף זכותי במישרין. עלי משפיעים חבריי שמעשה כיון עמיתך׳ את תוכיח

עמיתך״ את תוכיח ״הוכח :כאמור חטא עליו נושא אני מוכיחו איני אם ואדרבה, אותו ולהוכיח

אינך אם משמע בחטאו, עוד שותף אינך אותו שהוכחת מרגע חטא״, עליו תשא ״ולא אז ורק

לזה זה ערבין - לזה״ זה ערבין ישראל ״כל רבותינו וכפסיקת בחטאו. שותף אתה מוכיחו

האינדיבידואליסטית. לפילוסופיה אנטיתזה בזה, זה ומעורבבין

סיבת את ליהושע מסביר הקב״ה איש, וששה שלושים מישראל נפלו בעי יהושע במלחמת

מן לקחו וגם אותם ציויתי אשר בריתי את עברו וגם החרם מו לקחו וגם ישראל ״חטא :הכשלון

י״א) ז בכליהם״(יהושע שמו וגם כחשו וגם החרם

ישראל כשלו מה מפני ברור כן ואם חטאו ישראל רוב לפחות או ישראל כל משמע - ישראל חטא

ישראל שבטי כל בין בירור שנעשה ולאחר הדברים את בודק שיהושע לאחר אולם במלחמתם.

אלקי לה׳ חטאתי אנכי אמנה ויאמר יהושע את עכן ״ויען :שחטא הוא ויחיד שאחד מתברר

תקצוף? העדה כל ועל יחטא אחד האיש :ברורה והשאלה כ׳) (שם עשיתי״ וכזאת וכזאת ישראל

ישראל״? ״חטא ישראל בכלל האשמה את הקב״ה תלה מה מפני ועוד

מעשה שמגנה חברה .היחיד חטא את שמאפשרת היא החברה התייחסות :ברורה לכך התשובה

הגנב אין כזו בחברה עבודה. ממקום שהוא כל גניבת ובין רגילה גניבה אם בין תוקף, בכל גניבה

ומתבדחת עבודה ממקום קטנות מגניבות עין שמעלימה בחברה אבל לגנוב. התעוזה את מוצא

להיות הנכון החברתי הרקע את להם ונותנת גנבים מייצרת כזו חברה וכיו״ב, מבנקים מגניבות

רח״ל. כנסת לבתי ואפילו בתים לפרוץ ממש, של גנבים

לפחות או ״מבינה״ שהחברה העריך אילולא החרם מן לקחת הפנים עזות את מוצא היה לא עכן

ישראל. כל ישראל״ ״חטא קבע הקב״ה ולכן עין״ ״תעלים

;אבי של יומנו מתוך

וישקול ידע אדם שכל צריך

הוא יחיד ברייתו, שמטבע

לא בחיים איש ולעולם בעולם.

- ששווה מי היה לו לו. ידמה

היה חפץ לא אז לו, דומה

שלו. בקיומו

הוא שעליו החטא עצם על :פעמיים לחשוב צריך הוא מעשה בכל ולכן ומשפיע מושפע האדם

לעבירה, אחרים ויגרור החברה על בחטאו שישפיע השלילית ההשפעה ועל הדין את ליתן עתיד

נגרם מה כלומר החשבון את ליתן עתיד הוא זה ועל

מחטאו. ונגרר

זהו שכר, עליה יקבל מצווה אדם עשה החיובי, בצד וכך

לעשיית וגרירתה החברה על הטובה והשפעתו הדין,

החשבון. זהו מצוות

הכנסת, לבית בדרך מהלך ראובן היה קודש שבת ביום

על השפיע ראובן לקולנוע. בדרכו שהיה בשמעון פגש

לבית עימו ולבוא שבת מחלול לחדול ושכנעו שמעון

שבת בשמירת שמעון התרגל שבת ומאותה הכנסת,

ופסקו מעלה של דין לבית והגיע העולם מן ראובן נפטר זמן כעבור ושבת. שבת בכל מנהגו ושמר

לקבל חשבונו את פסקו מכן ולאחר עצמו הוא ששמר ושבת שבת כל עבור שכר לקבל דינו את

מקומו את לו נתנו והדין החשבון סך ולפי ממנו. שהושפע שמעון ששמר ושבת שבת כל עבור שכר

של דין בבית לדיון ראובן את זימנו שוב השנה, ראש כשהגיע זמן לאחר העליון. עדן בגן לו הראוי

ביום שכרו ואת דינו את שקבעו חודשים כמה מזה הרי ולמה, מה על ותמה ראובן התפלא מעלה.

אותו? שדנו מאז נשתנה ומה האמת בעולם הוא שהרי עבירות, ולא מצוות עשה לא ומאז פטירתו

שהוא שמעון אבל פטירתך, ביום אותך שדנו מאז מאומה עשית לא אמנם אתה :אותו ומשיבין

שכר. תוספת לך מגיע וודאי כך ועל שבתות בשמירת וממשיך עדיין חי ממך המושפע

ספרי נפתחים״. היום לפניך ומתים חיים ״ספרי השנה ראש בתפילת אומרים שאנו מה וזהו

אם מעשיו על הדין את ליתן וצריך השנה במשך ופעל חי האדם שכן ושנה שנה בכל נפתחים חיים

השנה במשך עשה לא המת והרי נפתחים? הם ולמה מה על מתים ספרי אולם להפך. או לטוב

פטירתו. ביום הדין את נתן כבר פטירתו, קודם שעשה מה ועל מאומה,

עדיין ממנו, שהושפעו אלו שלו, ״החשבון״ אולם, הדין. וסולק נגמר פטירתו ביום שאמרנו. הוא

המתים ספרי את פותחים ולכן ושנה. שנה בכל חובות, או זכויות עבורו לייצר וממשיכים חיים

שלהם. ״החשבון״ את עבורם לסכם השנה ראש בכל

הי״ד סבאג אבי הרב

חן בו: היו טובות מידות הרבה ממש. לידו יושב הייתי הכנסת בבית ילדותו, מאז אותו הכרתי

אני מכל יותר אולם ילדותו. מימי תדיר פניו על הייתה נסוכה שמים יראת של וארשת וחסד,

ומעלי. צנוע ענוותן, פשוט כענוותן, אותו זוכר

לא קרה וזה הי״ד, אבי של הקבוע במקום מתיישב היה ארוכים, לחיים שייבדל שלי, כשהבן

נוחות. אי תחושת לי נתן ולא ברמז, אפילו כך על לו העיר לא ומעולם מתעלם, היה אבי מעט,

הסכים לא מעולם אבי ארוכים, לחיים שייבדל בני, את מקים הייתי כשמיוזמתי ואפילו

יחזור - שנה עשרה בשתים בערך ממנו קטן שהיה - שבני כך על ועמד במקומו, להתיישב

עלי. גם הסביבה, על השפיעה שלו הענווה שם. להתיישב

אבי. של מה״חשבון״ חלק הננו איתו שהתפללנו ־ שכולנו חושב אני

ידוע לעיל. במשנה פשט לי נתחדש הי״ד, אבי של הרצחו על המרה הבשורה את לי כשבשרו

אדם בני שני ז״ל רבותינו שאמרו הדבר ומפורסם העניין

שווה. שאינו בעונש להיענש עשויים חטא, באותו שחטאו

לבית יש חשוב, לאדם הזה בעולם עצמו שהחזיק יהודי

את החזקת חשוב ״ליהודי :כנגדו לטעום מעלה של דין

לפי כזה? בחטא יחטא כמוך חשוב ויהודי עצמך,

גדול״. בעונש וייענש ועצום. גדול החטא חשיבותך

אותו לדון שפלותו, לו עומדת גדול, בחטא חטא אפילו הזה, בעולם עצמו שהשפיל יהודי לעומתו,

עמו. ומקילין נורא חטא זה אין ושפל, פשוט ולאדם פשוט. כאדם

כבר זהו חטאו? את לשפוט יש חומרה ובאיזו החטא. מעשה עצם - דין וחשבון: דין וזהו

בבא במסכת רז״ל רמזו ולזה הזה, בעולם עצמו החשיב החטא שעושה החשיבות לפי .החשבון

בעוה״ז, תורה דבר על עצמו המקטין כל הוא?... שם וגדול קטן דכתיב ״מאי ע״ב: פ״ה מציעא

״. לעוה״ב גדול נעשה

קאמינא מכירו ביודעו

הי״ד סבאג אבי בהרב ביה ידענא

הזה בעולם קטן בבחינת שהוא

הבא לעולם וגדול

הי״ד המנוח נשמת לעילוי הכותב

0 9 9 ///!€ // 0"6, /€ ^/€

:אבי של יומנו מתוך

האמונה עם שלי ההתחברות

שאלות... אין פשטות,

ת •/!*•בה ס ס תי

פר ר״רוא״ה כ

ת1מש את לנתב השכ^ל אבי יבר)1בי׳ג שסמין במהלך של לסחות ריעעןרים ב

(בלימודים בחברה מנהעות1 אחרחת

הרוא״ה כפר - תיכונית ישיכה

כידו ותלמודו לכאן שכא מי אשרי

הי״ד סבאג אבי תלמידנו של לזכרו

בו הרגע היה מהם אחד ישכח. לא לעולם ושאותם לעד אותו שילוו רגעים ישנם אדם של בחייו

מעבר פסח. קרבן הקרבת מועד ערב הי״ד. סבאג אבי של הרצחו על הנוראה הבשורה בי הלמה

בלב חמה פינה אותה ממני. נחסר בתוכי מסוים שחלק הרגשה גם ישנה והצער, האבל לתחושת

הלב עמנו, איננו אבי שבהם חודשים כמה לאחר כעת, גם מתלמידיי-בניי. אחד לכל השמורה

יקר תלמיד על זיכרון דברי לכתוב שעלי המרה המציאות עם להשלים מאד וקשה להאמין ממאן

שלנו.

זכרו, את להנציח רצון שיש משום רק זה אין שבחבורה, והמיוחד האחד על לספר באים כאשר

ישמשו ומותו, חייו את אפיינו אשר חיים ודרך הנהגות מעשים, שאותם כדי ובעיקר, גם, אלא

את ולגדל לחנך שואפים אנו בה הדרך את לנו ויאירו אור-תמיד מפיץ כמגדלור לכולנו

תלמידינו-בנינו.

לאוויר האדם של יציאתו עם - ע״ב) ל (קדושין ואמו״ אביו הקב״ה, - באדם הן שותפים ״שלושה

של מקומו שאת דומה אך ולחנכו, לגדלו ממשיכים ואמו אביו המעשה, לעולם וירידתו העולם

במצוות בתורה, לגדול ומחנכו המלמדו רבו, בחרדת-קודש תופס הקב״ה, החשוב, השותף

קודמת, רבו של ־ רבו ואבידת אביו ״אבידת :המשנה דברי את זה בעניין מצאנו ואכן, ובמידות.

ב). פרק מציעא הבא״(בבא העולם לחיי מביאו חכמה שלימדו ורבו הזה לעולם הביאו שאביו

תורה ללמדו :תפקידי את רגע בכל זכרתי - יבדל״א חבריו שאר עם יחד ־ הי״ד אבי של כמחנכו

לעולם הבא, העולם לחיי בואו מועד קרוב כמה עד שיערתי לא אולם הבא. העולם לחיי ולהביאו

ללמוד אבי, של היפות חייו שנות במהלך זכיתי, נצח. לחיי הטהורה נשמתו זוכה בו ־ טוב שכולו

וממנו. איתו ללמוד בעצם זה אבי את ללמד כי טעות, כאן אין לא, תורה. איתו

במעשים הלב תשומת את ומושכים ניכרים התיכונית בישיבה דרכם בתחילת התלמידים רוב

ולעיתים התבגרות, כדי תוך בהמשך, ורק חיצונית בצורה כל קודם ביטוי לידי הבאה ובהתנהגות

גדלו עליהם והמסרים הערכים את מפנימים בישיבה, לימודיהם סיום לאחר שנים מספר

והתחנכו.

שבו. שהמיוחד הפנימי ביופי דווקא בלט הרוא״ה, בכפר צעיר כנער הראשונים בימיו כבר אבי,

אותו. הסובבים כל אל מתוכו הקורנת הפנימית בעוצמה להבחין יכלו חדי-עין ומורים תלמידים

המחנך אבי. של שמו אל הא״ב, סדר לפי מגיעים, בה רבות, מיני אחת מורים, ישיבת לי זכורה

:ומסכימים רוח קורת מתוך בהנאה מחייכים כולם :הרגילה התגובה ואז אבי, סבאג ;מכריז

קבוע שותף היה אשר זצ״ל, נריה הרב הישיבה ראש לא! אך הלאה. להמשיך אפשר מילים, אין

ספרו אנא, :ומבקש אותנו עוצר שליט״א, צוקרמן הרב יבדל״א עם יחד ורמי״ם, מורים לישיבות

טובות ומידות תכונות של מדהים מאוסף מתפעלים עצמנו את מוצאים אנו והנה עליו. לנו

צעיר. כך כל בחור אצל כולן הנמצאות

קדישין עירין רמי״ם״. ״ישיבת מעין נערכת מעלה של בפמליה כיצד לעצמי דימיתי מותו לאחר

בתוך סבאג, אבי הקדוש, של בשמו קוראים אשר הקב״ה, המלכים מלכי מלך לפני עליון ומלאכי

הטהורות. ומידותיו מעלותיו את ומונים ישראל קדושי שאר

מה שכל ודואג אותה חי עליה, נמצא כבר הוא הישר, דרך את מחפש אינו הוא ;ואמת יושר

חייו שכל לאבי, כי מותו, לאחר לעצמי חשבתי האמת. לדרך מתאים ועושה שומע לומד, שהוא

האמת. בעולם נמצא, הוא בו במקום גדולה רוח נחת יש האמת, את רדף

בדרך גם אלא ומוריו, חבריו עם ביחסיו רק לא ביטוי לידי באה פניות ללא הישר בדרך הליכה

צורך יש כי לי התברר בכיתה, השיעור את והעברתי שהכנתי לאחר יום, בכל תורה. למד בה

כלל, בדרך אותו, אופפים שהיו והשלווה השקט השיעור, במהלך אבי. עבור נוספת בהכנה

תורה. של מלחמתה ללחום כארי מתגבר הוא פנים משוא וללא וגבורה בעוז מתחלפים

חבריו על צועק אינו והצניעות. הענווה מידות אצלו גדלו בתורה וגדל שהלך ככל וענווה: צניעות

של טבעי למנהיג במהרה אותו הפכו אלו תכונות ורבותיו. למוריו והערכה בכבוד ומתייחס

שבט״. ״ועד הנקראת הנבחרת בקבוצה כבוד וחבר החבורה

של המיוחדת לאיכות עדות משום בכך יש חבריו, את מייצג שאבי לדעת המחנכים, מבחינתנו

כולה. החבורה

כולם על מקובל היה אבי עצמה, בפני כקבוצה ניכרים שבחבורה הלמדנים כלל שבדרך למרות

שימש השנים כל ולאורך הקצוות בין לחבר ידע הטובות ובמידותיו בחכמתו הכלל. מן יוצא ללא

״נחלה״. שבט שבטו, חברי כל בין ומגבש מאחד כגורם

כמו כי בהכרה תמיד חי שהוא בכך להסביר ניתן הנפלאים, להוריו והמכבד המיוחד יחסו את

הנוספים. השותפים לשני אף להתייחס יש כך הקב״ה, את לכבד שיש

חביב חברך כבוד ״יהי :המשנה דברי את שמחה ומתוך בקלות לקיים יכולנו אבי כמו תלמיד עם

ר׳ דברי המשך את מעשי באופן חי עצמו הוא כיצד לראות זה כדי ותוך ד) (אבות כשלך״ עליך

בו, שהיתה לשלמות השאיפה מתוך טבעי, ובאופן רבך״, כמורא חברך ״וכבוד שמוע: בן אלעזר

רבך ״ומורא :משנה אותה של סופה את המבטאת תכלית״ ״הצגת ביומו יום מדי לקבל זכינו

שמים״. כמורא

״ושמעתי האחרונה. בתקופה ה׳ קידוש על שנהרגו מדי, רבים רבים, מתוך אחד הוא הי״ד אבי

אין מלכות הרוגי :אומרים שהיו ושמעתי בידו, ותלמודו לכאן שבא מי אשרי :אומרים שהיו

מאמר בו נתקיים השמימה בסערה ובעלות אבי זכה ע״א). נ במחיצתן״(פסחים לעמוד יכול אדם

היה לא שחלילה בגלל לא במחיצתו. לעמוד קשה בחייו שאף להרגיש יכולנו לעתים בשלמותו. זה

הטהרה, בו, שהיתה השלמות אולם מיוחדת. נעימות בכך היתה להפך, לידו. להיות נעים

ואיפה הוא איפה ההרגשה; את לעיתים נתנו קץ אין בעדינות המשולבת הפנימית העוצמה

אנחנו...

אני כ). לא, (ירמיהו עוד״ אזכרנו זכור בו דברי מדי ״כי

חשבתי כאילו הדבר ודומה עליו, וכותב סבאג באבי נזכר

בצורה התמזגו אשר מיוחדות דמויות כמה על ודיברתי

לכתו עם אשר והמיוחד היחיד אבי היקר, באבי מופלאה

רבותיו אחיותיו, אחיו, אלמנתו, הוריו, - אותנו השאיר

יודעים כולנו כאשר לפתע, שנפער עצום חלל עם וחבריו

אפשרי בלתי ואולי קשה, כך כל הזה החסרון שאת

אני מנסה תלמידנו, של זכרו את בדמע בהעלותי למלא.

איבדו אשר המשפחה לבני ניחומים מילות למצוא לשווא

יום בכל בחסרונו החשים אלה והם מכל להם היקר את

מהווה ודמותו יקרות באור דרכנו את מאיר נשמתו אור כי מרגישים אנו אולם שעה. ובכל

מכך, פחות ולא במותו, שמים שם קידש אשר תלמיד המחנה. לפני ההולך עמוד־אש עבורנו

לתלמידינו ודוגמא מופת ותשמשנה החינוכית דרכנו את מאירים חייו ודרך הנהגותיו בחייו.

פורתא, נחמה משום בכך יש הנאמנים ולחבריו היקרה למשפחתו אולי ובעתיד. בהווה בעבר,

ימים לאורך תלמידינו ובלב בלבנו לחיות ממשיכה אלא משתכחת לא המיוחדת שדמותו לדעת

חברים אחריו השאיר במעשים, הארוכים אך בשנים, הקצרים חייו במהלך שהרי ושנים,

היקר. לאבי חי זכרון מהווים התורנית והנהגתם חייהם שבאורח רבים ותלמידים

ואהוב יקר מתלמיד להיפרד עלינו נגזר ולמה מה על ידע אשר ואין מאתנו, הבורא דרכי נסתרות

ועטרותיהם יושבים צדיקים אלא שתיה... ולא אכילה לא בו אין הבא ״העולם אבי. כמו

ללמוד עליון קדושי צדיקים אותם להם נתאוו שמא יז). השכינה״(ברכות מזיו ונהנים בראשיהם

מעלה... של בישיבה אבי עם בחברותא

וחבריו משפחתו בעד טוב מליץ יהיה אחד, כל על זכות ללמד ידע אשר שאבי, ותקוותנו תפילתנו

ישראל. עם כל ובעד

;אבי של יומנו מתוך

לא רצונותיו עפ״י יעבוד אדם כל

האחרים עפ״י עצמו את למדוד

ממה ליהנות לאחרים, וביחס

להגיע ניתן עושה, שאתה

העשייה מעצם ליהנות - למדרגה

זו שלך יצירה ־ שלך הפרטית

חירות. בפירוש

בדברי ״ונשמח נתנחם הרוא״ה, כפר ישיבת משפחת אנו, ואף המשפחה, לבני הכנים תנחומינו

תורתך״. תלמוד

פנים״ כל מעל דמעה א-להים ה׳ ומחה לנצח המוות ״בילע

39/! ^ ח ^ /9/ 1/( /€0,> 9 9^ 9 /9

בלב בפיצוץ לפצועים סיוע הגשת בעקבות בהלם הביתה חזרתי אבי שנרצח יום באותו

ירושלים.

נרצח שלנו שאבי הבשורה עם אותי מעירים בבוקר בחמש ומיד להירדם לי היה שקשה זכורני

בלילה.

שמדובר חרישית תפילה בליבי נשאתי שחרית תפילת בתום המרה, לבשורה להאמין רציתי לא

וקיים. חי אבי את אפגוש רגע ועוד בטעות כנראה

התאמתה. הבשורה ואכן התנפץ חלומי לדאבוני,

הרוא״ה. כפר עקיבא בני בישיבת שנים ארבע הי״ד אבי עם ללמוד זכיתי

יחד. נסענו שנים שבמשך דרכים צמתי באותם חלפנו לירושלים, להלוויה, באוטובוס בנוסענו

עליהם. שדיברנו נושאים ספור אין לחבר ניתן צומת כל על

ואמרותיו. שפתיו ידובבו צופים נופת זווית מכל אותו ומנתח בנושא מתעמק כשאבי

ואיננו. שהיה אבי על אלו שורות כותב שאני העובדה לי קשה

מעימנו. הלקחו עובדת לעכל לכולם ובוודאי לי קשה

עמוקה באמונה חדור אור, הבזקי שופע חייכן, תמיד פנימית, תבונה מלא לימים צעיר נער אבי,

אותו. לסובבים מקרין שאותה

ובטחון חיים שמחת שוקק מבקש, לכל לסייע רץ אץ הבריות את אוהב צנוע, אמיתי, חבר

ייבנה״. חסד ״עולם בבחינת חסד, רק ומעשיו פניו על נסוך חן תמיד עצמי,

השמחה מעגלי במרכז אבי הח׳ברה. של בחתונות והתלהבותו הלב מכל שנבעה שמחתו זכורני

שערכנו. ברכות שבע בכל ומדרשים תורה דברי באמירת ובולט שופע

משטח מהמחנה ישר להגיע כבירים מאמצים עשינו וירון אורלי החברים של לחתונה

שותפים להיות שמחה מלאי אולם מעט, מאובקים כחובשים. שימשנו שנינו האימונים,

החוגגים. בין שמחה ולהרבות

נוספים חיוביים צדדים הכירו בודדים רק שנים, משך לאבי קרובים היותנו שלמרות בטוחני

חש. לא מאיתנו אחד שאף

לעם שיועדה אבותינו ארץ על יומי היום מאבקינו בעת בזיכרוננו חזק תישמר אבי של דמותו

. ישראל

:ק״ג פרק המלך, דוד ישראל, זמירות נעים בפסוקי אסיים

יציץ כן השדה כציץ - ימיו כחציר ״אנוש

מקומו עוד יכירנו ולא - ואיננו בו עברה רוח כי

בנים לבני וצדקתו - יראיו על עולם ועד מעולם ה׳ וחסד

לעשותם״ פקודיו ולזכרי - בריתו לשמרי

בנפש ידידך

צבא

בץל!ת!בשמחה. בכלל הצבא ואת הט^חמת אה לקח אב'

במחלקה. דבר לשם היה שלן החחך

ם, הרבה ״לעצבן״ הצליח שאמנם חמך מפקדי

משעשעת. לחחיה את'התיזחים' הפס הם 1לנ אבל

לסיכום. קשה חיים של מציאות עם מפגש כל

אדם? חיי להקיף אפשר וכי מילים? לכדי חיים לתמצת ניתן וכי

בבחינת היו הגשמיים חייו שכל אבי, על לדבר באים כשאנו הדבר, קשה וכמה כמה אחת על

בו. ששכנו העילאיות הרוח לעוצמות ״מרכבה״

כך ואחר בצבא ־ יחד עברנו רבות חוויות אבי. של במחיצתו ״לבלות״ בחלקי נפלה גדולה זכות

חול. של ימים בסתם

העיניים ואדם! אדם לכל יפות פנים סבר איזה טרומיות! מידות אלו קוריוז! לא מופלאה! דמות

אך איתך, שמדברות האלה העיניים זה... ברגע גם בי הניבטות האלה העיניים שלו! הטובות

לראשך... מעל מסתכלות

מעל... באמת היה אבי כי

הכרח היה לדידו הזה בעולם שקשור מה כל החומר, במגבלות נאבק כאילו שאבי לי נדמה

עבודת של הרוחניים המרחבים אל ליציאה הקודש, אל היו האמיתיים כיסופיו כי המציאות,

ה׳...

אחת לא פרקטית. ומחשבתו מעשי אדם אכן אמת! - מאוד״ מעשי אדם אבי ״אבל תאמרו שמא

קרא בכבוד״ ״להתפרנס כללית. והשכלה מקצוע רכישת לבין התורה לימודי המשך בין התלבט

בו שכנה בקדש... ברוח, דבקות ועוד דבקות הייתה תמיד המגמה אך הלוואתם״, לידי ״ולא לזה

גדולה! נשמה

אבי. של תלמידיו ־ מחבריו אחד להיות ב״ה זכיתי

ותורה. ארץ דרך חיים, חכמת ממנו למדתי

־ שהיה סיפור למשל,

ישבנו יום, של בסיומו הטיולים, באחד טיולים. ללוות שנינו נהגנו חברותינו מתקופת באחת

השיחה ומבוגרים. צעירים וחילוניים, דתיים אנשים של רב-גונית קשת - המטיילים עם בצוותא

יש מאמינים הלא של החולין לחיי ״האם השאלה הועלתה השאר בין שונים. נושאים על נסבה

ערך...״ תוכן... איזשהו

תוך ניסה אבי בחיים. משהו להם חסר שלדעתי ישירות והטחתי דרכם את יד במחי ביטלתי אני

״שטף אבי עיניים בארבע כך אחר אבל טענותי... את ולרכך לפייס אותי... להסות שיחה כדי

יש יהודי, ועוד אדם, הוא באשר אדם שלכל בפני טען ביותר הנחרץ ובאופן - כהוגן״ אותי

נכון. ולא יאה לא זה כך... לבטל אסור לחילונים... גם תכנים... יש ערכים...

האיש אשרי - יב גולות כולם כי נדמה ד׳. עבודת קדושה, קודש, היו אמותיו ד׳ שלי. ה״ישיבה״ אבי היה הצבא בימי

לו, סדורה הייתה אבי של משנתו ומחנך. משפיע עצמאי, לאחרים, נזקק לא הוא אך לו, נזקקו

ומוחלט. ברור היה שלו מאמין״ ה״אני ;לומר רוצה

שהאמת הבנתי דיון של בעיצומו כבר ;שונים לעניינים ביחס דעות חילוקי בינינו נפלו פעם לא

דברי ״ניכרים :לומר ניתן אבי על בכלל לו... לחדש הצלחתי לא מעולם צודק. שהוא לצידו, היא

בבוקר מקימה - תחום בשום לעצמו מוותר לא משקיען. רציני, אמיתי, :אבי היה כזה כי אמת״,

המיטה. שעל שמע קריאת ועד

מפקדיו אל אבי פנה בהגיענו מיד - שכם באזור שלנו האחרונה המילואים בתקופת - זכורני

מנוחה. ללא כמעט לתרום להשקיע, רצה אבי ומטלות. משימות שיותר כמה עליו שיטילו ובקש

לצאת קרבי, יותר להיות בחי״ר, לשרת לו יצא שלא כך על הצטער שקצת לי אמר אף פעם

לקצונה.

אני גם השתדלתי לצידי. היה כמובן אבי בחיי והמשמחים הגדולים ברגעים הרבה. יחד היינו

ה״קטנות״. בימי - שגרה של ימים ובסתם בשמחותיו במחיצתו, לשהות

ומעבר. מעל עשייה - נפש״ ״מסירות הוא אבי את אפיין אשר נוסף עניין

:התורה בבניין מדריגות שלוש

אחרונים. ועד מראשונים - והפוסקים התלמוד א.

בפנינו. מציבה היא אידיאות ואלו התורה, מגמת מהי - האמונה ב.

והתמדה. רצינות תוך תורה חיי - נפש מסירות ג.

כביכול, היה, מיטתו על שמע קריאת בעת לילה שבכל זי״ע זצ״ל קארו יוסף ר׳ מרן על מסופר

בשמיים. מדרגתו כך שאכן הודיע תדיר אליו נגלה שהיה ה״מגיד״ ד׳. קידוש על נפשו מוסר

מורה והיא והכללית, הפרטית ד׳ בעבודת העליונה המדרגה היא נפש שמסירות מכך, נלמד

באומה וקיים שחי הסגולי הכשרון על ומעידה

הירואית בסיטואציה לקרות חייב לא זה הישראלית.

או סוגיא לימוד תוך אלא וברקים״, ב״קולות ולא

בחדרו. בודד אדם מפי המיטה על שמע קריאת אמירת

ד׳. קידוש על וגוף נפש מסירות היו ומותו חייו - אבי

פועלת ישראל עם בקרב זו עליונה מדרגה הימצאות עצם

שלנו. המציאות בתוככי פעולתה את

כאח אחי! עליך לי צר ופרשיו! ישראל רכב אבי! אבי!

נפש... ידיד לי, היית

:אבי של יומנו מתוך

- צוהר - לתיבה״ תעשה ״צהר

צרה.

וממנה ליעקב היא צרה ״עת

ייוושע״

אותה להפוך מצרה? נושעים איך

על להסתכל וכך לצוהר

טוב) שם (כתר המציאות.

צעיר... כך כל בבחור עומק כמה תבונה! כמה חכמה! כמה

..."עפר לוחכת עתה שפר, באמרי להורות הממהרת הלשון ״אי

- אותך הסובבים מפי השתאות מילות שומע הייתי באזרחות והן בצבא הן בו שהיית מקום בכל

״איזו חייל״, ״איזה משהו״, משהו זה ״אבי, אדם״, ״איזה - גבך מאחורי שנאמרו מילות

אישיות״.

כהנה עוד ...בי שהותיר הכביר הרושם ועל אישיותו על הטוב! חברי על רבים דפים למלא יכולתי

בכך. אסתפק ... הדמות לצמצום ושלום, חס יביאו, המלל ורוב שהעומס חוששני וכהנה.

כתמים, והעבר בפרגודך תראה דמם ותמצית הצדיקים דם תשפוכת ממרומים, הביטה ״חנון

רחמים״. כסא על יושב מלך א-ל

דמו יקום ד׳

ת.נ.צ.ב.ה

/ / €9>

המפקדים. עם אותו סיבך התמידי החיוך בטירונות. אפילו החיוך, את לאבי למחוק הצליחו לא

אולי שמיכה, לשכיבות אבי את מוריד פלוגתי) סמל (רב הרס״פ את המסדרים באחד זוכר אני

אתה ״סבאג, עליו: צעק הרס״פ רחב. חיוך מחייך התיזוז, כדי תוך ואבי, במסדר, חיוך בגלל

שנרגע. עד וצחק למחלקה הגב עם עמד הוא להירגע כדי ;בעצמו לצחוק והתחיל לייז״ מחייך

אבי חמישי ביום מסדר בכל כי בעל-פה, שלו האישי המספר את יודעים כבר שכולם כך על צחקנו

ה״עבירה״ על לשמוע כדי ״,5241974 אישי מספר סבאג, אבי ״טוראי :ומדקלם מתרומם היה

שלו. השבועית

שלנו, הסמל בחיקוי במיוחד הצטיין חובשים ובקורס המפקדים, את לחקות אהב אבי

להנאתנו...

1 ^ 1 9

עיג מכון ר המורים להב׳!ורת

במכין דרומית מיראה תעודת7( למיאר אבי למד לתנך, הטבעית היכילת לאד

ד תמיד היה הרלמד א15לרי׳ קידם האדם, ובית.5י באלין ע עיריי. ל

יאל אליה אהבתי את בי הגדילה רק לימידיי במסגרת טייל בה האדמה

שנרצח.) לפני ימים שישה הרגעהאחרין, /עד העם. ת1מיר׳ן

מורים להכשרת הרצוג וכול

משמעות המעניקה מרחיבה לשון כאן אין בפשטות. כך - וחברי מורי וידידי, תלמידי היה אבי

עם להתמודד כדי מיוחד סגנון המגייסת מליצית לשון כאן ואין וחיזוק, תוספת באמצעות למוות

שחבוי מה כל רעי. שהוא מורי ידידי, שהוא תלמידי - העובדות פשוט העובדות, אלו המוות. מר

היה כך אחת. מקשה הכל ומקושר, מחובר הכל - היחסים וכל ההתייחסויות כל - הזה בצירוף

בזיכרוני. ייקשר כך יהיה, וכך

אך תלמידי. היה המקובלות ההגדרות פי על ולכן מולי, אבי ישב בכיתה, כשעמדתי פורמלית,

ללא יצא דבר, דיברתי בטרם בגרוני, משחשתי הנה, אבי. לעומת המקובלות ההגדרות מהן

ניכרת ידידות כי לימדונו תמיד הלא ידידות? זו האין תה. כוס עבורי והכין ושאלות הצהרות

לכוס הצטרפה תה כוס המיחושים. כשחלפו גם הבאים, בשיעורים גם נהג וכך קטנים. בפכים

את מצאתי למילואים פעם כשיצא מתגעגע). שלו(ועודני התה לכוס להתגעגע שהחילותי עד תה,

הרבה׳ שלוחים לו יש ׳אבל איננו!׳, אבי ׳הן תמהתי, ניסים׳ ׳מעשה ובמקומה. בזמנה התה כוס

התה כוס את לי להביא השלוחים מן אחד דאג איננו, ואבי ונמהר מר יום אותו וכשבא השיבוני,

בפי היא כלענה שיעור תחילת של תה כוס כל היום ומאותו בדמעותיו. מהולה והיא אבי של

בלבי. ובזיכרון

ואיננה במוח משתקעת הנופל. עם האחרונה שיחתו אדם של בזיכרונו נחרטת עולם של מדרכו

שרתתי לעד. מסתיימת שאיננה כשיחה אובדנו, על תיגר כקוראת המשך, כתובעת מרפה

לב לדאבון בו והיה ׳השחור׳ או האדום׳ ׳מרץ בתקשורת שכונה חודש תשס״ב, באדר במילואים

אנו, עומדים הנייד הטלפון בעידן צבעים. באותם צבועה בהתאם, וההרגשה, מזה, וגם מזה גם

הפרק, על אז שעמדה פרשנית סוגייה באיזו עמי לדון שביקש סברתי קולו. לי ונעם התקשר ואבי

להחליף רציתי למצבי. פרשנות שלומי. מה לפענח פשוט ביקש אחרת. בפרשנות עסק הוא אך

קטועה שיחה עם תורה, דבר בלי נותרתי נקטעה. והשיחה תורה, בדברי שתיים או מילה עמו

הסוגיות שמכל תלמיד של זיכרונו עם זאת, עם ויחד בהן, חשתי לא שעדיין רעות מבשרת

תלמיד שלומי. מה הסוגייה רק אותו העסיקה שבעולם

לידיד. שהפך

בע״ה יחסינו. של הרעיוני בהיבט לעסוק כאן חפץ אינני

בפכים להיאחז מבקש אני אחר. עיון לזאת אקדיש

המפעילים הם שהם האנושיים היחסים של הקטנים

רק ושמחתי. לשמחני, רצה דבר. לי להגיד ובא בשמי, דבר הביא לעתים הזיכרון. של הנמרצים

ביקש המצטט. היה שהוא אלא ששימחני, הוא דברי ציטוט שלא באוזניו לבאר הספקתי לא

:אבי של טיוטות מתוך

שרוצים איפה להיות הוא החופש

במכון. טוב שיעור - ונהנים.

שונים טקסטים בידי מוסר היה הרוח. קורת היה עצמו שהוא הבין ולא רוח, קורת בכך לי להסב

הטקסט את בידיי שהפקיד חשתי גאווה כמה לו לומר הספקתי ולא תלמידים, של כדרכם

ומחמת אהבתו, שליח שליחו, להיות בי עיני שם היא. גם תלמידתי לדפנה, מכתביו ־ מכל החשוב

ומורי. תלמידי היה שהרי תורתו את להפיץ אשאר, שליחו שכך,

1 בעתניאל שלי ב׳ שיעור במשך אבי את הכרתי

הבאים. הדברים את לכתוב החלטתי ולכן אבי את אהבתי

איתו למדתי לשלום־שלום, נפגשים בו בעתניאל, הרגיל מהלימוד חוץ מדהים. בחור היה אבי

של בצורה התנהל השיעור המכון. של תנ״ך בשיעור

מאוד כמובן, היו, השאלות ותשובות! שאלות

שמי הייתה באוויר שזרמה התחושה אינטלגנטיות,

הוא סימן ולענות, השאלות את לפצח ומצליח שמשתתף

שלי האישית ההתעניינות מתוך מרובה. שחכמתו

איך לראות וניסיתי התבונתי הסובבת, בחברה

(בתור כתב שאבי מבחן בסוף

לפני חודש תשס״ב, באדר מורה)

:שנרצח

נתפלל אלה טרופים בימים

על שמור אנא שבשמים, לאבינו

ישראל. עמך | שריחפה לחכמה הדרישה עם החבר׳ה, שאר מתמודדים

באוויר.

שאצלו חושב אני בעתניאל שהייתי החודשים מספר במשך אבי את ומהכרתי בשיעור מהרגשתי

את הרגשתי לא אצלו אבל השתתף, סיכם, בשיעור, מאוד התעניין אמנם הוא שונה. היה זה

הכל. טמון זה קטן במשפט ענה. לא ־ ידע וכשלא ענה, - כשידע ולענות. לקפוץ היצר

עתניאל. של בקור לקפוא בחוץ השאיר הוא היצר את תורה, ללמוד לשיעור בא אבי

הבנה, שתחילתה תורה הייתה זו בדרכיו. ללכת לד׳, הידמות לשם לשמה, הייתה שלו התורה

אדם״. האדם, ״יהיה כזה בלימוד חסיד. האדם היות הוא וקיומה הפנמה, עניינה

אך חטופות היו הפגישות פעמיים, אולי אבי את ראיתי מאז לצה״ל. התגייסתי ב׳ שיעור במרץ

החוצה. קרנו ממש שלו והקרבה האכפתיות בכלל. נפרדנו לא כאילו כתמיד. מאירות

אהב. אבי

לדעת. אלא לחדש עניין לו היה לא ולכן התנ״ך לימוד את אהב אבי

עימם. כלשהי בתחרות עניין לו היה לא ולכן בשיעור החבר׳ה את אהב אבי

אותו. הסובבים עם לו שהיה ויחס קשר בכל איתו, שנפגשתי זמן ובכל מקום בכל אהב אבי

לעד עימנו זכרו ויהי ברוך זכרו יהי אותו, אהבתי

וקציעה מר ו2נפ^

וקלופה ו?ןשט הי״ד לאבי נפש

הדק היטב היטב, הדק

הקטף מעצי נוטף והע)ךף הכפודים יום מעדב

קדש דממת מרגעי

בד מדו הלהן ולבש בעזרה כתישה מנקישת

:תחינה דובבות ושפתיו סבא) בבית נוקש אורלוגין שעון (כמו

י ״ - י ▼ השם, אנא

ןחטפהו אל סער הדין מחרדת

▼ ▼ י •־ 1 • הרעה תבואהו אל מחילה מערגון

מרעידות מכתפלם

וןפניו מלא ודופן נשמתך קרצה

הכף לתוך ונתן

בהיכל מהלך והןה הדקה מן דקה

מד5לן ןכול אדם ואין לז?רי וקרט

הצפרן וקמץ

לזהוא ?ל עלזן מעלה

/ 9 9 9 / 9 6

:אבי של טיוטות מתוך

שישאר מהוראה מתרגש שלא מי

בבית.

לפרחי־הוראה. לשון שיעורי במסגרת עתניאל בישיבת כתלמיד ראשית סבאג, אבי ר׳ את הכרתי

כמורה. וביני, הלומדים בין בתיווך מאוד כאחראי אבי ר׳ נתגלה אלו בשיעורים כבר

לימודיות, התנסויות בהעברת הראשון מהתלמידים מי :השיעורים של לסדר שנגעה האחריות

איכותי כבחור אבי התגלה אלו בתפקידים וכר. הלימוד סדרי הלימוד, כיתת תיראה כיצד

לשלמות. השואף

ברור בית-הספר״, ״רב מעין של התפקיד את להרים מוכן שיהיה מורה ביקשתי כאשר על-כן

עם ונפגש לבית-הספר הגיע בשמחה. זאת קיבל והוא אליו פניתי הדמות. היא מי לי היה

איתו ליצור הצליחו התלמידים מן חלק וללמד. להעניק רצון מתוך שונות בכיתות התלמידים

אבי ר׳ עסק בה במסכת המשניות את ללמוד שלהם ברצון כך אחר שהתפתח קשר - מיוחד קשר

נרצח. כאשר

זו בפינה המסדרונות. באחד לזכרו פינה להקים הבקשה התלמידים אצל שוב חזרה השנה במשך

נשמתו. לעילוי משניות ולמדו מהשיעורים, זכרונותיהם את התלמידים ציינו

משתכחין״ ולא דאבדין על ״חבל נאמר אלה על

9 ^'.1019ק 9///0 0 0 9

ח פר״

פר״ח.לכן

את ארכז הקרובה בשנה אי״ה

בישיבה. פר״ח מסגרת

המתינו, אנא המעונינים לכל

בעבודה. נחל החתונה אחרי אי״ה

סבאג אבי

הרישמ<. בשמן פר״ח רכז היר! אבי

א'שב באןפן 'לד כל ״חנך" בפועל אך

בחיי;. עוד אהבה לו חחזיר; והם 'לד כל אהב הוא

הרכזים שעושים מה כלל בדרך פר״ח. רכז להיות אומר זה מה לספר רוצה אני ראשית,

ילדים, של רשימות מקבלים הספר. בית עם בתאום ועובדים ילדים עם נפגשים הם בירושלים,

שלו הציפיות בדיוק מה רוצה, הוא חונך איזה בודקים אותו, מכירים ילד, ילד מראיינים

לילד. החונך בין ההתאמה את ועושים הסטודנטים עם נפגשים זה אחרי מהחונכות.

כפר עם עבד אבי מהרכזים. הרבה של העבודה מאשר קשה יותר קצת הייתה אבי של העבודה

ח^ הנוער ת־ בי - מבוגרים יותר עם עבד אבי יסודי, בגיל חבר׳ה עם עובדים אנחנו כלל בדרך ב

מהילדים קשים יותר ילדים הם בבית-חגי הילדים תיכון. בגיל חלק ואפילו ביניים, חטיבת

הגיע אבי גדולים. יותר שלהם הצרכים גדולות, יותר שלהם שהבעיות ילדים בפר״ח, הרגילים

שלו. הצרכים ומה ילד לכל מתאים מה בדיוק לבדוק והקפיד וילד, ילד כל להכיר ולמד לבית־חגי

את לחנוך יוכלו שהם - הזאת למטרה אותם וגייס שלו, לחברים בישיבה, לחונכים הגיע כך אחר

__ פעילויות השנה במשך ולקיים בבית-חגי הילדים

מוצלחות.

דנים אנחנו השנה בתחילת משהו. עוד לציין לי חשוב

הרכזים. של חברים יהיו שחונכים כדאי אם בפר״ח

עלולים שלו, חבר גם שהוא לרכז, סטודנט כשמגיע

צריך לפעמים רכז כי בהמשך בפעילות בעיות להיווצר

החונכים שכל למרות הצליח ראיתי, שאני מה לפי אבי, מנהל. יותר להיות צריך להקפיד, יותר

של הצרכים לפי להדריך הצליח הוא בנעימות בישיבה; איתו למדו כולם שלו, חברים הם

חבריו. שלו, החונכים עם ונעימה טובה בצורה לפעול וגם הילדים

למעלה שזה חונכים, ושניים לארבעים בבית-חגי החונכים מספר את להעלות הצליח אבי השנה

מבית-חגי. הילדים וגס מזה נהנית הישיבה גם ;הפעילות של מהכפלה

ודתיים, חילוניים ;ישראל ובמדינת ישראל בעם שיש המגזרים מכל מורכבים בפר״ח הרכזים

ולא אמונה חדור והיה בעתניאל גר שהוא כמה עד אבי, וערבים. יהודים וכופרים, מאמינים

מהסדנא, הרכזים כל הרכזים. כל של ללב המסילות ואת הדרך את מצא מצווה, אף על מוותר

שהיו ההבדלים כל ועם השונות כל עם לאבי, הקשר ואת האהבה ואת החיבה את הרגיש אחד כל

* הוא, שהיה ממה כלום לאבד בלי - שני מצד ובדעות. עולם בהשקפות האחרים הרכזים לבין בינו

:אבי של יומנו מתוך

מה כלפי להתבטל היכולת

לקבל היכולת היא שנאמר

חדשות. מחשבות

בירושלים. פר״ח במנהלת שנערכה אזכרה של מעובד תמליל ברובם הם להלן, המובאים הדברים *

היד, את להושיט גם ידע הוא היה, שהוא כמו בדיוק לעצמו. לוותר שלו, האישיות את לשנות בלי

בסדנא. הרכזים שאר עם ולהתחבר הלב, את ולפתוח

/,9מ/ ק׳ (!<1€ 16,^ו<)0 /

דברים. לשני להתייחס רוצה אני

לרפאל, שאמרתי זוכרת ואני שנה, לפני שם ביקרתי אחר. מקום כל כמו מקום לא זה בית-חגי

נכנסת שהייתי חושבת לא אני כן, לפני לזה נכנסים היינו לא שאם בבית-חגי, הפנימיה מנהל

עבודת עושים החונכים הסטודנטים מיוחדים. מאוד מאוד צרכים עם בילדים מדובר היום. לכאן

את הגדיר הוא שנה). באמצע חתך שיחת (במסגרת נרצח שהוא לפני שבוע אבי עם ישבתי קודש.

כמעט אני לפניו, רכז שום פעם אף שמעתי לא אני אהבה. של כמשימה בבית-חגי שלו המשימה

כמו - פר״ח רכז של עבודה מדויקת כך כל בצורה להגדיר שמסוגל אחריו, לא שגם בטוחה

בבית-חגי. נעשה שהדבר

יופי גייס הוא קבוצה. של יופי הביא שהוא בגלל נכס היה אבי מערכת כמנהלת שמבחינתי כמובן

מהנערים, גם שלו העבודה על תשבחות רק שמענו אנחנו עבודה. של יופי עשה הוא חונכים, של

כזאת שהייתה לדמיין קשה לי היה במקום, שנעשית הפעילות את לי תאר כשהוא מהמוסד. וגם

של הנוכחות השנה כל ;בצנעה עשה הוא זאת כל במקום. היה שהוא חודשים מספר אחרי קפיצה

מוחלטת. ענוה של מוחלטת, צנעה של נוכחות הייתה אבי

על מדבר שהוא אמר הוא אהבה. של כמשימה שלו המשימה את הגדיר אבי שאמרתי, כמו

אחרת דרך לחפש או להגדיר מסוגל היה לא שהוא אהבה. של כעבודה עושה שהוא העבודה

לבוא האלה. הילדים את לאהוב לנסות לחונכים, נתן שהוא ההנחיה זאת העבודה. את לעשות

קשה. מאוד מאוד משימה זאת - האלה לילדים להגיע ולהצליח הזה מהמקום

היא המרכזית. בתחנה ביחד היו הם הרצח לפני ששבוע הרצח, של בערב ספרה מהרכזות אחת

שלא משהו עשתה או הילדה, כלפי יפה לא שנהגה חונכת איזה על התעצבנה מאוד שהיא מספרת

הדגש. את לשים זה ועל בה אוהבת שאת אחד משהו לבודד צריכה את :לה אמר אבי לה. נראה

חושבת אני כי הזאת, התמונה דרך אותו נזכור אותו, זוכרים שכשאנחנו מכולם מבקשת אני

כל אני לנו. להשאיר יכול שהוא יפה הכי הלימוד שזה

אפילו אזכור, אני פעם אי אם משהו. על מתעצבנת יום

שנמצא טוב אחד דבר לקחת אזכור אני ביום, אחת פעם

, שעשיתי חושבת אני זה, על רק ולשבת השני באדם

לאבי. חייבת אני זה ואת הרבה.

:אבי של יומנו מתוך

השלבים ־ במדבר שמתחיל מי

זה עצמיות יש אם גם הבאים

ביטול. מתוך

מרוב לאיבוד ללכת אפשרות הייתה לאבי אבי. של הצניעות זה עליו לדבר רוצה שאני השני הדבר

עשה הוא בפר״ח. עשה הוא מה ידעה לא בכלל והמשפחה לשבעה באנו אנחנו צנוע. היה שהוא

מאוד אישיות על מלמד זה חשוב, מאוד מאוד דבר זה זמן. מאוד במעט מקסימה פעולה

יכולנו אותו, לאבד יכולנו צנוע, כך כל היה הוא כי לאיבוד ללכת אפשרות הייתה לאבי מעניינת.

בסדנאות, נוכחות לו הייתה תמיד אבל עושה. הוא מה לשמוע לא יכולנו אותו, לראות לא

הכל אותו. לזכור כשביקשנו ממנו משהו זכר שלא אחד היה לא כמעט איתנו. בשיחה בקבוצות,

אותו. לזכור מבקשת ככה אני מקסימה, בצניעות עשה הוא

'9 /9^ א/׳ ' / /31/0/9י - ״ח9^ '

של מזלם לדבר. ומתקשה מתרגש מאוד אני כאלה, באירועים לדבר נוהג לא אני כלל בדרך

בכל נתן שאבי האמון אלינו. והגיעו שונים ממוסדות נפלטו הם עליהם; שפר לא אצלנו הנערים

העומר. ספירת בימי עכשיו אנחנו דופן. יוצא דבר היו אחד כל את הכיר שהוא וההיכרות אחד

את מפסיק לא הוא אחד יום ברכה לומר שוכח אדם אם

חג עד ברכה בלי לספור ממשיך הוא אלא הספירה,

סופר לא שאתה או מברך שאתה או מדוע? השבועות.

שלם, לא שהוא למרות שאדם, אותנו מלמד זה בכלל.

לו אסור הברכה, עם הכל את משלים לא שהוא למרות

פעם שוחחנו כשאנחנו להמשיך. חייב הוא להפסיק,

שוטף? ״הכל שאל: הוא במילואים, היה כשהוא בטלפון

רץ הכל פה לא כשאתה שגם לו אמרתי ;זורם?״ הכל

הגיע שהוא לפני אחד. ילד אם בעיה יש אבל קדימה

הילד, את לראות אלינו בא הוא שישי ביום הביתה

לביתו. להמשיך כך ואחר הזה, המעגל את לסגור

אשר, ביחיד מילה אין מישהו, לשבח כשרוצים אשר. אין יחיד, לשון אין בעברית אשרי למילה

ליהנות לנו שנתנו להורים להודות רוצה אני אצלו. ראינו אנחנו זה ואת ברבים אשרי רק

כך כל דרכו את וממשיכה שהמשיכה לדפנה להודות רוצה אני הזאת, לתקופה הזה מהאוצר

מצוי עדיין אבי כאילו במקום, הכל מסודר, היה הכל מסוימים, טפסים כשחיפשנו במסירות.

האמונה כל על שלו, המסירות כל על לאבי להודות המקום זה עזרה. לנו מושיט והוא איתנו

החיים. הצרור צרורה נשמתו תהא בכפר. אצלנו בילדים נטע שהוא

:אבי של יומנו מתוך

אלא מתגלה האחדות אין

האחדות הפרטים, את כשרואים

העדינים, היסודות את מחזקת

לכוחות עוצמה נותן פירוד

בטבעיות ישראל אחדות הגסים.

הדרך אלא סימפטיה רק אינה

העדינים הכוחות את להשליט

הגסים. על

ילד לכל חונך שיהיה ולדאוג פר״ח, מועדון את להקים כדי עבודה של רבות שעות תרם אבי

נער שכל כדי שלו האמיתית והדאגה המרובה השקעתו את ראינו הכפר תלמידי ושאר אני בכפר.

דיבר תמיד הוא שלו. ובדאגה באהבה להרגיש היה אפשר איתו לי שהיו בשיחות יצליח. בכפר

אחד אלינו. פנה הוא אליו פנינו כשלא גם ־ לשלומנו דאג תמיד ללב. ונוגעת נעימה בצורה

ויתר לא הוא העיניים. בגובה ודיבר נפש עדין היה הוא הצניעות. הייתה שבו, הבולטים הדברים

במסיבת חונך. לקבל ביותר, העקשניים הנערים את גם מאיתנו, אחד כל לשכנע שהצליח עד לנו

כשורה. ילך שהכל ודאג השקיע הוא בעתניאל, לנו שארגן חנוכה

המשפחה. של הכבד ובאבל הרב בצער משתתפים אנו כחניכיו

/ / ^ ^ י / /90 9 6 0 1 9^)9 6 9

חגי. בית בכביש ירי פיגוע

זעזוע

בחיים. לא כבר אתה

שלפני. הלילה של מטורף שיחזור

בזיכרון לתפוש ניתן שעוד תמונות

בחוזקה. לאחוז

רגעים הבזקים,

מגע של פיסות לחנוט

חיים. של פעימות לשמר

כאן היית אתמול והרי

ונושם חי כך כל

רכה בנגיעה ושיתפת,

פחד. של בתחושות

בלב. נים הרעדת שם, איתך היינו

הכל. נקטע ואז

ההתלהבות העשייה, החיים, כל

שלא למי כתב שאבי דברים

:בפר״ח לחונכות התקבל

הפר״ח אחרי חיים יש

תוכל לא לעכשיו נכון , לצערי

בפרוייקט. כחונך להצטרף

ראשונה עדיפות שפרסמתי כפי

היתר ובין צבא, לבוגרי ניתנה

.דעת שיקול ע״פ

והחירות החופש את נצל לי שמע

! בינתיים

החונכים מס׳ יגדל ובהמשך יתכן

אחד) אף שכחתי (לא

אליך. ואחזור

אבי - להכיר נעים היה

מלא. כה היית שבהם

השמחה, החיוך, לנו חסר אבי

אותנו הצחקת שבו ההומור

מאליה. הברורה בפשטות

ההיא בסדנא אז צחקנו איך

האדיש. החונך של תפקידו את כששיחקת

לתפקיד. נכנסת

לאופייך. מנוגד שהיה תפקיד

כקבוצה, אנחנו,

חונכים על לסיפורים באדישות התייחסנו

מיוחדת זווית הארת ואתה,

רגישות של פן הוספת

חיים. בהם נפחת

הלאה, אותו לדחוף ואפשרות

שיוכל. כמה עד רחוק קדימה,

עצמי. קיום לו לתת

איתן זיכרון עימנו נשאר אבי

;אור של

גדול אור טוב, אור

לפר״ח שנכנסת פעם בכל לנו שנגלה

חיוך כל עם שהתעצם

ילד של אושרו הזכרת עת בעיניך, שנדלק

מאיר. מנר הואר אשר כנר

בלבד עבודה מקום היה לא פר״ח בשבילך

חייך ממפעל חלק אלא

מידות אחר בהידבקות לחסד חתירה

הבורא

ולהתיישבות. לנוער, לילדים, תרומה

שבאדם הטוב לגילוי פתח

זיכרון. נר בליבנו נדלק מותך עם

דרכינו על ינסוך עוד הנר אור

שמחה של משמעותן לנו ויזכיר

ואמונה אהבה תקווה,

החיים. בצרור צרורה נשמתך תהא

יח9^

:אבי של יומנו מתוך

למות נידון עברו את חי שלא מי

מחדש.

? א י ג ת ע

האחרונה, בשנתו כאברך, והן כתלמוד הן

הישוב. מנוף חלק אבי היה

אדם, לכל וחיוך שלום הקדים

ומבוגר. לילד חבר היה

לתורה. הצמאה לנפשו מענה היתה הישיבה

דרכיו. הם ודרכיה- חייו, מרס התורה- לימוד

בתכלית. שונים שבחוץ והעולם הישיבה עולם

השני", את אוכל "אחד הגדול בעולם בעוד

סוף, בלי קומבינות מחפשים אסתדר, אג• איך חושבים תמיד

התורה, חיינו- את המנחה מרסי ערך יש הישיבה(האידיאלי) בעולם

כלל על יותר כללית חשיבה יש רבותינו הדרכת וע״פ ומתוכה

עולם, לבורא ומהתקשורת טוב מלימוד מתלהבים כאן העם...

וערכים. מידות של עשיר עולם עם

האסון לי כשנודע הי״ד. סבאג אבי ר׳ חברי של הרצחו על המרה הידיעה למשמע אחזנו הלם

השופר, בין בסלון, מוצבת היא מאז למסגרת. והכנסתיה מהאלבום תמונתו את הוצאתי הנורא,

בחייו היה קדוש ואכן, הקודש. כלי בין :בביתנו לאבי יש חדש מקום הקידוש. וגביעי השבת נרות

במותו. היה וקדוש

חברותא, של שעות מאות א׳. שיעור בהובלת כתף אל כתף עימו לעבוד זכיתי שעברה, בשנה

ועוד. חינוכית בעיה על הלילה תוך אל שיחות כצוות, שלימדנו שיעורים עשרות

כמה זו, איכות רגילה. לא בצורה איכותי אדם היה אבי

לה. פנים

ההבנה העיון, שלו, המחשבה דרך הלימוד; ראשית

שקענו כאשר מהרגיל. למעלה הרבה היו והניתוח,

ולארגן החומר את לעכל יכולתו את לכך נוסיף עם ומקוריות. מפתיעות הערותיו היו בלימוד,

ואת אותו אהבו תלמידיו הצעיר, גילו שלמרות ר״מ, :היה אשר את נקבל בהירה, בצורה אותו

בלימוד. דרכו

:אבי של יומנו מתוך

בו האחרון המעוז - ישיבה

אגו־טריפ. על מדברים

בחינוך להצלחה הראשון התנאי עצום. נכס לנו היו בשיעור, הבחורים לבין בינו שטיפח היחסים

:וחבריו תלמידיו עם מיוחד קשר היה לאבי הפועלות. הנפשות של טיבן את לעומק להכיר הוא

הפנים וכמים ;ובענווה בחיבה בפשטות, ביושר, לאנשים התייחס הוא ומבין. עמוק ישיר, אישי,

להעמיק היה יכל והוא בפניו פתוחות היו ליבם דלתות לכן יחס. אותו את מהם קיבל לפנים,

אויבים לו שאין אדם של בימינו, נדיר די מצב, יצרו וענוותנותו, ליבו טוב זולתו. נפש את ולהבין

ואוהבים. חברים רק אלא

הרבה פעמים וטהורה. פשוטה כך כל בצורה הנושא-בעול המתחשב, טוב, אופי בעל היה אבי

אגמור אני משפחה, לך יש הביתה, ״לך :לי אומר היה מתאחרת, שהשעה רואה היה כאשר

מושלם דבר להוציא כדי הלילה של הקטנות השעות עד יושב והיה המקורות״. דף את להכין

לי עשה שהוא להרגיש לי נתן לא שאבי העובדה האלהז במחוות טוב כך כל היה ומה ידיו. מתחת

עושה, שהוא כך על המצפון מייסורי אבי אותי פטר הדברים, את אמר בה הפשוטה בדרך טובה.

שלי. העבודה את בעצם,

צריך כך שכל ישראל, עם נמצא בה הקשה בתקופה וכמה כמה אחת ועל לאבדתינו, שיעור אין

לאבי. שהיו כפי פנימי ושקט ביטחון בעלי אמונה, אנשי בה

הוא אבי. של לאופיו מתאימים אינם ושכול, אבל עצב,

חיים. מלא אופטימי, שמח, חייכן, היה

אחיו הוריו, על דפנה, על מסתכל הוא מלמעלה

כולנו; על הישיבה, על עתניאל, משפחת על ואחיותיו;

להשמיע, יכולים כמותו טהורים מלאכים שרק ובקול

הלאה, המשיכו תעצרו, אל תבכו, אל :בוודאי לוחש הוא

ובשמחה. להימשך חייבים החיים

:אבי של יומנו מתוך

שתי יתכנו אסון לאחר

הריסה או בניה או אפשרויות

(לאחר ביניים. אפשרות אין

המסוקים). אסון

נורא, דבר קרה היום. לסדר סתם כך לעבור יכולים לא אנחנו אותנו, להבין צריך אתה אבי, אבל

אבל יותר; לך כואב ולא פצעיך את חבשו הטהורים שהמלאכים יודע אני איתנו. לא כבר אתה

כואב. נורא נורא באמת לנו חובש. לא אחד אף אותם פתוחים, שלנו הפצעים

של רבונו תרפה. ואל בו אחוז עכשיו. אליו קרוב כה שאתה הכבוד, כיסא לפני עלינו תתפלל אנא

אותך, לחבק רוצים כבר מלכות הרוגי מעשרת שחבריו לך, מחכה עקיבא שר׳ לך יאמר עולם

עד זז שאינך לו ואמור כבודו בכסא אחוז אתה אך אותך. לפגוש רוצים חנה של בניה ששבעת

פינו. שחוק וממלא עמנו, לעשות מגדיל שהוא עד פצענו, את מרפא עולם של שריבונו

בכי רק נחמה לי ואין בביתי, הקודש כלי מבין אלי ניבט שלך הטוב החיוך שלי, אחי ובינתיים,מר.

לשנים ויקרעם בבגדיו ויחזק עוד, ראהו ולא ופרשיו. ישראל רכב אבי, אבי מצעק, ״...והוא

ב) ב (מלכים קרעים״.

>0/' !399

לא יחד, למדנו לא ממוסד, היה לא אבי ובין ביני הקשר

קשר. בינינו היה כן פי על אף אך וכדו׳, שיעור באותו היינו

;אבי של יומנו מתוך

מחזירה א״י א״י, את שאוהב מי

אהבה. לו

שעברה שנה מיוחד. ר״מ הפסיד ישראל עם :היא האישי הכאב לאחר שלי הראשונה ההרגשה

לשאול תלמידים אלי טלפנו כבר הרצח למחרת מעשית. עבודה מלמד אני שבה בכיתה עשה אבי

קשר נוצר כן פי על ואף לשבוע, רק בכיתה היה אבי אותם. ללמד שבא אבי אותו זה אם אותי

התלמידים. על מיד השפיע אישיותו מיד,

והרוחניות, הגשמיות של הכל, של שלימות מעין לי נראה היה זה ;מהחיים ונהנה חי, היה אבי

זה. חשבון על זה לא אך

לו אמרתי קרה?״. מה ״דני ;ושאל אותי ראה הוא אחד ערב במינו. מיוחד דבר היה שלו הרגישות

לסוגיה, להיכנס לו שחבל לו אמרתי נראה״, ״בוא לי; אמר הוא בסוגיה; הגיוני לא משהו שיש

הסוגיה ואז שלי הטעות על עלה מאוד מהר ובאמת, הסוף, עד לעזור וויתר, לא אבי אבל

התבהרה.

קדימה, להסתכל ידע אבי

ההווה, את ובנה העבר את לקח אבי

זו, היא חיים חכמת כמה

העתיד. את ולבנות העבר, את לקחת שנזכה

9' ^ 11^ '6

אבי,

שקדן חרוץ, כמה היית, נדיר מידות בעל איזה היית, טוב-לב כמה ספרו הכל. אמרו כבר בטח

דברים כמה להוסיף רוצה אני יודע. להכירך שזכה מי כל זה את היית. במטרה דבקות ובעל

ליתר או שלך, נוסף צד להכיר למדתי בינינו הקשר אופי בגלל שלי. האישית המבט מנקודת

זו ובתקופה עיון׳ ׳חברותא היינו משנה למעלה שלך. המדהימה האישיות של נוסף ביטוי דיוק,

השילוב מאידך. גמורה ורצינות מחד, מדהימה חיים שמחת של נדיר שילוב בעל לאדם התוודעתי

רואים כאשר וטריוויאלי פשוט לא כך כל הוא אך דף, על אותו כשכותבים פשוט אולי נראה הזה

גם כמו הגמרא לסוגיות צללנו ויחד אותי סחפה מהלימוד התלהבותך במציאות. מתרחש אותו

אז לי שנראו ובשקדנות בחריצות להדביקך שניסיתי זוכר אני לדפיה. שמחוץ החיים לסוגיות

לי נתת לא מעולם מאחוריך, הרחק הייתי רבות שפעמים למרות בעל-טבעי. שגובל כמשהו

בכך לזכותך בהרבה לזקוף ניתן בלימוד שלי הצלחתי שאת מבין אני והיום בנוח, שלא להרגיש

אותך. לאכזב לעצמי להרשות יכול הייתי לא שפשוט

מצאתי ואני נפרדו שדרכינו לאחר רק להכיר למדתי בך ואוהב מעריך הכי שאני הדבר את אבל,

לא חיינו, ודרכי השקפותינו בין הגדולה השונות למרות מעולמך. מאד ששונה בעולם מקומי את

לבקר. ולבוא הולך איך לשאול להתקשר, הזמן את מצאת רבות ופעמים בינינו מהקשר הרפת

שלאבי: יומנו מתוך

- היצירה שמפסיקה במקום

ההתאבנות. מתחילה

הדברים על ודברנו בדירתי בסלון כשישבנו אלו, ברגעים

התברר באמונה, סוגיות על גם כמו החיים, של הקטנים

שונה דעתך אם שגם תנאי, ללא שאוהב אדם שאתה לי

שאני. כפי חייך לתוך אותי ומקבל דעתי את מכבד אתה

אני בעתניאל, שהייתי התקופה על חושב כשאני בדיעבד,

שרק מי לכל גלויה הייתה שבך האדם אהבת תנהג. שכך לצפות אפשר היה אז שכבר מבין

ומעריך אוהב אני כמה עד לך אמרתי ולא הכוללת הראיה את לי הייתה לא שאז וכמו הסתכל.

להאמין ורוצה זה את לך כותב אני ועכשיו זה. את לך אמרתי לא נפרדו שדרכינו לאחר גם אותך,

אבל זה, את שידעת יודע אני זה. את קורא אתה מקום שהוא ובאיזה מידי, מאוחר לא שזה

.חשובות. כך כל המילים לפעמים .

לחיות תמשיך תמיד אתה בלב ושאצלי אותך, אוהב ותמיד אליך אתגעגע שתמיד יודע אני

איתי. ולהיות

9 / 9 9 / / ׳ ( ל

שלי המבוגרת החברותא יהיה שהוא לי כשנודע הייתה אבי עם נפגשתי בה הראשונה הפעם

הלימוד במהלך לצבא. אבי של גיוסו עד כתובות מסכת ביחד למדנו בישיבה. הבקיאות בלימודי

שחזרתי לאחר שלו. והלימוד הניתוח ומיכולת אבי של הליכותיו מנועם התרשמתי המשותף

סייע בנוסף טובה. בצורה בישיבה הלימודים מהלך אל לחזור כדי באבי נעזרתי הצבאי מהשרות

פעם בכל בישיבה. המכון לימודי כרכז שימש כאשר הרצוג במכון לימודיי לגבי בהחלטות אבי לי

הרצחו לפני האחרונים בחודשים פנים. ומאור בחביבות נעניתי בקשה או בשאלה אליו שפניתי

מחברתו. רבות נהניתי שם וגם במכון שיעורים במספר אבי עם ללמוד זכיתי

ברוך. זכרו יהי יקר. ומדריך חבר לי אבד אבי של מותו עם

9 6! (1>^;)

בזיכרוני נחקק מה שמשום קטן מעשה לספר ברצוני לצבא. הגיוס עד אבי עם בשיעור למדתי

מאבי.

גם אמרתי לכך שבנוסף כנראה מאוד, סערתי במרכזו, הייתי שאני וויכוח שהוא איזה היה

שכן מה חשוב; כך כל היה לא זה כנראה כי הוויכוח, התנהל מה סביב זוכר אינני קשים. דברים

פחות הוא כאילו לו, אופייניים הכל-כך וענווה, בעדינות אבי אלי ניגש מכן שלאחר הוא חשוב

.העניינים?״ מה אתך, קורה ״מה כמו: משהו וקצרות. פשוטות מילים כמה איתי ודיבר ממני,

ממש. אלו מילים ולא זו ברוח דברים רק אמר ואולי משהו, עוד אמר אולי

שלי, מהבועה אותי הוציאו נאמרו) הם בה הדרך הדברים, רוח אולי אבי(או לי שאמר הדברים

יותר. אמיתית יותר, נכונה בפרספקטיבה אותי והעמידו

כל אבל ;הרבה ללמוד לי יצא ולא ובקיבוץ בצבא אלא בישיבה הייתי לא האחרונות שנים בחמש

בשביל לא אפילו אבי את לראות חשוב לי היה וללמוד להתחזק קצת לישיבה בא שהייתי פעם

לא אני לי. מספיק היה וזה הלב, מכל שלו הארוך השלום את לשמוע בשביל רק אלא איתו, לדבר

וכוח. טובה הרגשה לי ונותן אותי מחזק רק היה הזה השלום אבל למה יודע

/־ ^'9 ק׳ ק/ ״ /"

אבי-

אש רכב הנה

אש וסוסי - ״ 1

מ^עק ואני

:אבי של יומנו מתוך אבי ^?בי

ליצור + במישהו אמון לתת ישךאל רכבקשר.

הקשר. רמת האמון, כרמת

לנו נותן הקב״ה אמונתך״ ״רבה

ואנו עלינו וסומך יום כל חיים

חנון, כמו ^מים

ת1סברי את הב1א

רבות. בוגדים זאת בכל כאהרן רה1?!ת ומקרבן

זו גם איש כנחום

אבי - זו אבל

לטובה אינה

סגן בתוך קול וכמו

איכה?

חכם

גיבור

עשיר

ומכובד

הן כתרים שלושה

טוב שם וכתר

גביהן. על עולה

ס!/ חי ח' ' ^

הייתה שבת. ואני אבי רק החבר׳ה מבין נשארנו ו׳) בשיעור היה שזה חושב (אני אחת פעם

זו. להתארגנות נרשם ואבי - ביישוב משפחות אצל יאכלו ישיבה שבחורי התארגנות מעין אז

מבין לבד אשאר אני ואז ביישוב משפחה אצל לאכול אמור היה שאבי מצב נוצר כך

הישיבה תלמידי כל כמעט בין עבר התפילה, בסוף אבי, לבד אשאר לא שאני כדי החבר׳ה.

שההזמנה הייתה הבעיה במקומו. ביישוב משפחה אצל לאכול מעוניין מישהו אם ושאל

דבר של בסופו רצה. לא הישיבה מתלמידי אחד אף כמעט ולכן, אחד, אדם לבן רק הייתה

למשפחה ״רחבה״ יותר הזמנה שקיבל מישהו נמצא חיפושים, של דקות עשרים לאחר

תלמיד ואותו אשר, למשפחת הלכנו מישהו) ואני(ועוד ואבי הזמנות, החלפנו ואז אחרת,

אחרת. למשפחה הלך

לשיעורי נכנסתי שלא יצא לפעמים ולכן, בשבוע, יומיים רק לישיבה בא הייתי שעברה שנה

דפי מחלק היה שמואל (הרב דפים לי לקחת מאבי ביקשתי אז שמואל. הרב של הלכה

ודברים המלך״ עזריאל ״דוד עליהם כותב היה הוא דפים לי לקח כשהוא בשיעור}. סיכום

אותי. לשמח כדי כאלה

ואומר: הלימוד את עוצר היה אבי אז הרמב״ם, את בלימוד כשהזכרנו פעמים הרבה

אחת (פעם הרמב״ם. של בשבחו מפליג ואז הרמב״ם?״, היה מי יודע אתה - ״הרמב״ם

אותו לראות צריך מסוים חכם של דבריו שכשלומדים הקשר) באיזה זוכר לא למדנו(אני

הרמב״ם). את מזכירים או כשלומדים עושה שהוא מה שזה אמר אבי ואז - עיניו לנגד

או לחזור, רוצים היינו היסטורית תקופה לאיזה ואני אבי יהונתן, דיברנו פעם עניין, ובאותו

את לפגוש רוצה הכי היה שהוא אמר אבי לפגוש. רוצים היינו היסטורית אישיות איזו

הרמב״ם.

מורכב (הספר נדה הלכות לימודי במסגרת עובדיה הרב של הבית״ ״טהרת ספר כשלמדנו

היה הוא להלכות שניגשנו לפני אז הערות) של עמודים כמה ואחריה יחסית, קצרה מהלכה

אתה אומר: והיה בהערות מצטט עובדיה שהרב הנידחים השו״תים של בשמות מסתכל

יודע עובדיה הרב רק וכוי, דרור״ ה״מור זה מי יודע אתה למשל, בשם״ ה״קנמן זה מי יודע

כולם. את פה בעל ומכיר

919

את לקח אבי שציירו. ציורים לו שלחו אבי של הקטנות האחיות א׳ בשיעור כשהיינו

(!).שנים כמה במשך בחדר תלויים היו האלו הציורים החדר. במרכז אותם ותלה הציורים

עד מעתניאל איתו שנסעתי פעם לי זכור בטרמפים. בנסיעה קטן לא מומחה היה אבי

לא טרמפים שעוצרים נהגים רובם). את עצר כמובן, (שאבי טרמפים בכעשר קרית־אתא,

על ולהתחבב בקלות שיחה לפתח מצליח היה אבי עימם, שידבר מישהו מחפשים פעם

הנהגים.

ברובע בירושלים, בסיור שהייתה הישיבה, לשאר חיכינו ירושלים, ביום ד׳ בשיעור

לילדים והצטרף שלו הקסם את ניצל אבי כדורגל. ערבים ילדים שיחקו לידינו המוסלמי,

כדורגל. ביחד איתם ושיחק הערבים

מכבד, והיה מדרש בבית שלו במקום שם אבי היה מהבית, שהביא בית תוצרת העוגיות את

שלו. החברותות את יום, יום כמעט

910'10/ 09/

ימים למספר לבוא תכננתי זמן־חורף; של האחרון מהשבוע הוא מאבי, האחרון זיכרוני

היו לא לי הקרובים החבר׳ה כל מה, משום יום, באותו ראשון. ביום והגעתי בישיבה,

נורא לי שנראה אבי, לבד. שאני כך על עצוב קצת הרגשתי ולמדתי. בצד וישבתי בישיבה

הביתה אליהם לקפוץ אותי הזמין ובסוף דקות, לכמה איתי לדבר וישב אלי פנה עסוק,

לסיים חשוב לי היה פתאום הלילה במהלך מאוחר. יותר שאבוא אמרתי הלילה. במשך

שאני והתעקש בלילה שוב אלי התקשר לכולם, דאג כך שכל אבי לעלות. רציתי ולא משהו

זכיתי... ולא סרבתי אני אך אופן, בכל אעלה

שמואל, הרב של ההלכה דפי על סימנים מיני כל מסמן אבי היה ההלכה, לימודי במהלך

אהב... כך שכל הרמב״ם של שמו מעל כתר לצייר היה מהם אחד

הוא שלו״. בבית תהיה שלא עד אחר, אדם להבין יכול לא ״אתה פעם, לא לי אמר אבי •

תמוהה הייתה שהתנהגותו הוא) מי לי אמר שלא (כמובן אחד אדם על בסיפור זאת המחיש

איפה רואה שאתה שברגע אמר אבי לו. התבהר והכל שלו בבית ביקר אחד שיום עד בעיניו,

השוני את להבין פתאום יכול אתה ואחיותיו, אחיו הוריו היו מי והתחנך, גדל האדם

אותו. לבקר או לשפוט לא וממילא

/

:אבי של יומנו מתוך

אמונה באמונה, תלוי ביטחון

בביטחון... תלויה אינה

ת מונו ת

חובה בגן אבי

1^ -X1 ־ 1^־ י 1 1^ ־ *1 11 י \ 1 1\־־ 1\־- -

וההורים אבי

ובנימין(^וסאל) (ימין) טילת והאח״נים אבי

מין- בצבא. אבי אור׳ הטוב חברו סי

׳ ר־/אר־?\ או־

ד׳ ור1ב^\יי אבי

וק׳ בשיעור וחברים אבי

דוד עם בחברותא ליסוד

ובלה חת! משמח אבי

״א01ת^ אייר 1חוד;׳ 1רא^ .באירוסיה□ ואבי דפנה

יזרעאל בעמק במיול ואבי דפנה

'1■׳ 4 י <- ״ י

י י 'י '

■■*־• ■ ■

+־ץ

נישאים ואבי דפנהתשס״א אלול לכ״ב אור

חתונתם ביום דפנה כלתו את מח1מ;! אבי

זןן ^ן ״

המורחבת סבאג פחת1מ;!