״לשון הרע - עבירה״ ומשמעות הדרישה ״בכוונה לפגוע״ — מחשבה שנייה(ע״פ 506/89*)

מאת

ש״ז פלר

מקובלת על כולם הדעה, שהמשמעות המשפטית של הדיבור ״בכוונה לפגוע״ כדרישה שבה מותנה האיסור ״לשון הרע — עבירה״, בהתאם להגדרתו הנורמטי­ בית, איננה זו של שלוחתה המסוימת של מהשבה פלילית העשויה לאפיין עבירה תוצאתית, למרות משמעותו הלשונית האפשרית של הדיבור. כן מקובל שניתץ לייחס לדיבור זה עוד שתי משמעויות לשוניות — אחת ״תכליתית״ והאחרת ״מניעית״. ברשימתי הקודמת גרסתי, כי שת־הן עשויות להיחשב כפירושים משפטיים סבירים, אך ידה של המשמעות ה״מניעית״ היא על העליונה בשל כך שהיא מצמצמת את היקף האיסור לעומת זולתה. ועתה ״המחשבה השנייה״ והתיקון בעקבותיה של דעתנו האמורה: המשמעות ה״תכליתית״ של הדיבור ״בכוונה לפגוע״ טעונה זניחה, לא בשל כך שהיא מאפשרת פירוש משפטי מרחיב את היקף האיסור אלא בשל היותה בלתי־סבירה. בזירת המשמעות המשפטית של הדרישה ״בכוונה לפגוע״ נותרת אפוא רק המשמעות ה״מניעית״. הנימוקים לכך

מצויים כמובן בגוף הרשימה.

ב א אותי להרהר שו ולדברג בעניין נעים הבי ט ג פ ו ש ל ה ן ש י ן בפסק־הד ו 1. עיי ן הרע״, כפ ית עבירת ״לשו ה מותנ ב ע״, ש ו נה לפג ו ת הדרישה ״בכו ו ע מ ש מ בה ל ו ו ע ה ל מ ד ב ה ן הרע, התשכ״ה-1965, ב ק איסור לשו ו ח גדרת בסעיף 6 ל א מו שהיה ש ו ח ת ת ה . ההרהורים יצרו בי א 2 ה ק ז ף 7 לחו גדרת בסעי א מו ת, כפי שהי האזרחית ח . סברתי אז ברשימתי — ת ן כלשהו ה תיקו נ 3 טעו ר ב ע ושא זה ב שסברתי בנ

: ״ — כי ה ה ״מה עדיף על פני מ כותרת־המשנ

יחס , כמובן] שניתן לי הן ת [הסבירות שתי ו י ו ע מ ש מ ך שתי ה מתו, ׳ ע ו ע לפג י ך מנ מתו ע׳ או ׳ ו במטרה לפג , ׳ ע׳ ו נה לפג ו בכו לדיבור ׳. זאת, ע׳ ו נה לפג ו ך כו מתו יה — ׳ י ת השנ ו ע מ ש מ ת ה היינו מבכרים א

1 ע״פ 506/89 נעים ותייר נ• רוזן, פייר מה(1) 133 (להלן: עניין נעים). 2 ס״ח 240.

3 ראה את הרשימה ״׳בכוונה לפגוע׳ כסימךייחוד של העכירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965: גישה פרשנית — עד היכן ועל סמך מהי ע״פ 677/83״ מש8טים יז(תשמ״ח) 439 (להלן ״בכוונה לפגוע״). כפי שעולה, הרשימה נכתבה בעקבות ע׳׳פ 677/83 בורוכוב נ׳ יפה, פ״ד לט(3)

205 (להלן: עניין בורוכוב).

515

ש״ז פלר משפטים כ״ג תשנ״ד

לנמק את ר ו ם בנפרד די בו כדי להסבי ה ד מ ח י שיקולים, שכל א משנ. 4 ה ר י ח ב ה

, ם״ — פורטו בהמשך מי ה לתמי ״דאג דה״ ו י ות קפ קולים — ״פרשנ שני השי. 5 ם ך הדברי ש מ ה ר שם ב ור כאן על האמו ן טעם לחז ואי

רה בין שתי ם לבחי ן כאן מקו עתי אליה היא, שאי ת שהג ר ח ו א מ ה ה המסקנתית — ת התכלי ו ע מ ש מ ; שכן ה 6 ״ ע ו ג פ נה ל ו בור ״בכו ת סבירות של הדי ו י ו ע מ ש מר, היא בלתי סבירה, ראת סעיף 6 האמו ל הו ת ש ו ע״ — לעניין הפרשנ ו ה לפג ר ט מ ב ״דה. חי ת סבירה י ו ע מ ש מ ע״ — כ ו ג ך מניע לפ עית — ״מתו י ת המנ ו ע מ ש מ ונותרה הת יותר את מ צ מ צ א מ ם שהי ע ט ן ה ה זו מ נ ת אחרו ו ע מ ש ף מ י צאה מכך אין להעד כתות האחרת, ו ע מ ש מ ת ה ל ע פ ח ה ו כ ב מ ח ר ו מ קפו ה אה להי ו , בהשו היקף האיסור הפלילידאי ו ת, אך להסתברות קרובה לו דעו ל מו ף ש ״ גם את התחלי ה ר ט מ ״ ת ל ק פ ס מ האת . זאת עקב כך שיחם הכרתי ברמה כז ש מ מ ת ה ל ל ו ל ן בה ע ו מ ט ד ה ע י ה בלבד, ש. נוסף בן עדרה כמו , בהי ם במטרה חס התכליתי הגלו ה ערכית, כנגד הי נ י ל, מבח שקו״ ולגרוס בעת ע ו ג ה לפ ר ט מ ב ת ״ ו ע מ ש מ ת ה ם לאמץ א ע על כך וגם עקב כך, אין טן נעים י ן בורוכוב הן בעני י ן הן בעני ו ט העלי פ ש מ ה ־ ת י ת — כפי שגרס ב ח נה א ובעון הרע — בי האיסור ״לשו ר אינו ישים לג ף האמו י נת חריג, התחל — כי, בבחית, דעו ף המו ח תחלי ו כ ת היקף האיסור מ ב ח ר ה ט מ ל מ י ה . זאת, אמנם כדי ל עבירה״חס ההכרתי ל הי ת ש לי ת הערכית השלי לו , את השקי ימוק כלשהו י לסתור, בנ אך מבלן י , ולו אף סתירה לעני ן במטרה ו מ ט תי ה חס התכלי ת כאמור, לי דעו ן במו ו מ ט הף י לת התחל ־תחו ל אי ט כולה, ש ע מ ן הרע בלבד. ההנמקה, כ העבירה של לשוולה ן הרע — עו ן ״לשו ן הרע — עבירה״ לבי ן בין ״לשו י ל הצורך להבח נסובה עלה״ תקבל הסבר מלא ט כו ע מ , כ מקה גת ״ההנ י המסו ו הזהירה ו נ נ אזרחית״. לשואת ז 7 לצרף בכל־ ם עי ט גולדברג בעניין נ פ ו ש יחס לנסיונו של ה , כאשר נתי בהמשךע״ — טעם ו ג נה לפ ו ת של הדרישה ״בכו תי ת התכלי ו ע מ ש מ ת ה פ ד ע ה טעם נוסף לת ת הערכי ו ל י ד נשארת על כנה השק י מ ן הרע לא ת ה לשו ש ע בי מ הנעוץ בכך שלגעה במי י ל לגרום לפג ו מו על דאי שפרסו ו ת קרובה לו ת האדם להסתברו ו ע ד ו ן מ בי

ה לגרוס לה. ר ט מ ן ה יחם אליו, לבי א מתי שהו

ו לגבי י דעתנ ו נ ת לשי בי קטי י בי בה האו ו ואף את הסי נ ת שיקולי 2. בטרם נפרט אה ל י ח י ת ן הראו , מ ע״ ו נה לפג ו בור ״בכו ת של הדי תי ת התכלי ו ע מ ש מ סבירות ה

: ם ת. ואלה ה ת המרבי ו תי ת בתמצי ו ח פ גם, ל להצית״ או ו י צפ ת ה״ כ ל ־נמנעח של ה ותה הבלתי א כללי ת הי בי קטי י בי בה האו (א) הסית עבירה — י תנ ה מו ב ת ש תי ף לדרישה התכלי י העניין, כתחלי , לפ ת״ דעו ה״מו

י אשר יהיה. פ י גה הספצ ה סו הי ת בכך — י י תנ א מו בן כשהי מו ו

4 שם, בעמי 448. 5 שם, בעמי 451-448.

6 לאחר שלגבי האפשרות השלישית — לייחס למלה ״בכוונה״ את המשמעות המושגית של מודעות להוצאות שכהן מותנית העבירה והרצון לגרום להן — קיימת הסתייגות מוסכמת עקב כך שהעכירה,

לפי הגדרתה הנורמטיבית, אינה כלל מותנית בכך. 7 עניין נעים, בעמ׳ 139, מול האותיות ו-ז.

516

משפטים כ״ג תשנ״ד ״לשון הרע — עבירה״ ומשמעות הדרישה ״בכוונה לפגוע״

ן ף על האיסור ״לשו י ת התחל ל ח ה ה הוא, ש נ ו האחרו ד גישתנ ל המדבר בע קו (ב) השיל כו ש להזרמה לתו ל בהיקף איסור זה ו ו ב צת הג הרע — עבירה״ גורמת לפריק בין שני רש בחו ם המפו חו גוד לתי י ולה אזרחית״, בנ ן הרע — עו איסורי ״לשו

גי איסורים אלה. סוא רה הי ה האמו כ ל ה ס ה א ד אלה היא, ש סו י ת־ חו י הנ ת ש בת מ י י ה המתח (ג) המסקנה בין שני סוגי האיסורים, הרי נ ל הבח וה ע ו ק צי החו ע ברייתה ו ב ט כללית מן הרע — עבירה״, ר היא, לעניין ״לשו ו בור האמ ת של הדי תי ת התכלי ו ע מ ש מ ה

לה כבלתי־סבירה. פסוקש״ — סילוגיזם — הי ל ״ ת ש נ ו ת המתכ ם א י פפ ל חו י ם דלע קי ת הפסו ש ו ל שה. וכך נשארת בזירת י מכבלי גה כלשה ר חרי ש פ א יהם אינו מ נ לדה מבי ק־התו פםו ות עי י ת המנ ו ע מ ש מ דה ובלבדית, ה חי ת סבירה י ו ע מ ש מ ת, כ או ב המצי י ו ח , מ ן ו י ג ההיל איסור ותו ש לי ת פלי י תנ ה מו ב ״ כדרישה נורמטיבית ש ע ו ג נה לפ ו בור ״בכו של הדיות אחרות, י נ ת לשו ו י ו ע מ ש י עם מ ה ש ל ת כ ו ד ד ו מ ת ה ם ל ן עור מקו ן הרע, ואי לשו

ה זו. ז ומכך — להסברים ולנימוקים לתי

ת י שג מו ת ו י נ ת לשו ו ע מ ש א בעל מ ״ הו ה ר ט מ ״ ע״ ו י ן ״מנ ו ש ל ה ־ ת ו ע ב ט מ ד מ ח 3. כל אן ח שאוצר הלשו י ץ להנ ת זו לזו. א יקתן האפשרי ז ת ו ו י ו ע מ ש מ , למרות קרבת ה ו משללהסתפק ן ו ה ת מ ח ן לוותר על א כ ה מו ת — הי ר ח ה א פ העברית — או של כל שי ג לו כו חסו הפסי ל י ק ש י י מדו טו ת בי ו י י להקריב אפשרו , מבל מה ולתה במקו אך בזם אוצר הערכים זאת גם בפרט בתחו . זאת, בכלל, ו ה ש ע מ לם ה של האדם לעות ו ע מ ש מ ו של דבר, ה ט ו ש ד נדרשים להם. פ ח א ן כ ט פ ש מ ה ק ו ק ו ח מ ה ם, ש י י המשפטש מ ת ש ט מ פ ש מ ה ם ש ו ש מת לא רק מ י י הערכים קי ד משנ ח ל כל א ת ש י מ צ ע ה, י ם שהם נותנים ביטו ל משו ת לכו לם, אלא ראשי ר ההו ש ק ה ד לפי ה ח בהם, בכל אל האדם, במישורים שונים, אגב ת ש י ג לו כו תו הפסי חסו י ע הדברים, לצורות התי ב ט מלתו ו ך קנאה לז ע מתו צ ב י ל ן זה ברור שאדם עשו ח. האם אי על או בכו תו בפו ו הג התנ? ה ר ט מ א ה מת הנזק הי ד שגרי אה, בעו א הקנ ע הו י המנ יק לו, ו ל להז ו ל ע ה ה ש ע מתה בגדר אבסורד, תו אדם הי ל או רכב בנדון ש פשי המו חסו הנ ל י ה ש כ ו פ הגדרה ה

״ שבדבר. תי ץ זה ה״תכלי ב ״ ל עי י ס ה״מנ ח י ן ה יקה שבי ת הז למרווקא, ם עבירות אלה דו ו ח ת א מ מ ג ו , ניקח ד ן נ ן הרע עסקי ת לשו רו ם שבעבי משו וה לידי עבירה (הפירסום) א י ב מ ת ה לו , ״הפעי ט גולדברג פ ו ש ל ה ו ש י דברי כאשר, לפנאי מפרסם א כאשר עיתו . כך הו 8 ת״ י ב ו י ת ח ו ם, גם להי מי י ה, במקרים מסו י עשולוקו מן א לסי , כדי להבי דו י תפקי לו י במי נ ם של פלו רי וגע לאי־סדריס חמו ה בנ ב ת כדמה . נ נאי ו כעיתו ד ת תפקי א א ל מ ת ל חו י רה של של ך הרגשה טהו , אך מתו ד התפקיע שבא י ל מן המנ י ת הפרסום, להבד ר ט מ י ל טו ותן בי ר הנ פו ק הסי ל ו ח ה בי ברור מי ת ו ל המה ד ב ה ה ה דה ברור מ תה מי א לפרסום. באו י שהב ר ו ח א ו ה ק י בחל די ביטו לים אנו י , אך מפנ ה נ ט של ההבח ר ו פ מ תוח ה י ם. לא נחזור כאן על הנ י בין שני המושג

. 9 ם י ל ש מר מ ו כחו אלי

8 ש0, בעמי 139, בין האותיות ו-ז. 9 ראה ״בכוונה לפגוע״, (לעיל, העדה 3), 448-444¡ ש״ז פלד, יסודות בדיני עונשין כדך א (ירושלים, התשמ״ד) פסקה 622 ואילך (להלן: יסודות כדיני עונשין — א). כן דאה דברי הנשיא (שמגר) בע״פ

517

ש״ז פלר משפטים כ״ג תשנייד

ק איסור ף 6 לחו ן הרע — עבירה״ בסעי 4. בהגדירו שני איסורים נפרדים — ״לשוצהרת ונתו המו ק זה — כו ת״ בסעיף ד לחו ולה אזרחי ן הרע — עו ״לשו ן הרע, ו לשוד מהם, ח בדלת לכל א ת הנ ו ן בין שני האיסורים והאחרי קק היתה להבחי ל המחו ש

י לכך. הם נותנת ביטו תי ן הגדרו צד לשו א כי ה הי ל א ש ה וים ד מותנ ח א יהם כ י האיסורים. שנ ף לשנ ת ו ש מ ת ה ל ראוי לציין א ו ת כ ראשית ם את הדרישו ים שמספקי בי יקטי בי ת הנתונים האו מו י ת המפרסם להתקי דעו במות ן של הוראו ת ו ע מ ש מ ח זיקתו ל ו כ תם: האיסור הפלילי — מ ו ו ת להתה ו בי ורמטי הנן ד ה ) ה ק ז ת הפרסום״), 15 לחו מ א ן בהגנת ״ ד ה ) ע ר ן ה ק איסור לשו פים 14 לחו הסעים־הלב או בהפרכתו). ״ של תו ה ח כ ו ה ״ ק (הדן ב תו חו ת ״תום־לב״} ו־16 לאו נ בהגל — ו ו ע מ ת ה ו ע ד ו ל מ ת רקע ש חו י ד מנ לב ת אלה ב ראו ת מהו ו די לנו אם אחד ום אף הם דהי לה, המז ו ים שבעו תו של העבריין — לרכיבים העובדתי דעו ה למו ה ז הם אלה י תפ . רכיבים משו ' 0 י ל י ל פ ר ה סו ים שבאי ם הרלבנטי י עם הרכיבים העובדתיע באדם, כאמור ו ל״ לפג תו ״עלו ו ל הפרסום — הי בית ש יקטי בי לה האו ו הם הסגר בסעיף , כאמו לת ה״פרםום״ ל פעו י ש ש ע מ ב ה לטי ק האמור — ו ף 1 לחו בסעיא ת הי רחי לה האז ו ו ם הללו שבע י בדתי י הרכיבים העו ת לשנ ו ע ד ו מ ק זה. ה ו ח 2 לד אחר, צ . מ 1 1 ״ ם ו ס ר פ ת ה מ א ל ״ ת ש י ה המרכז נ ה בנויה בעיקר ההג ד שעלי סו י הנחת־ם ו ח ת תו מ א או צי ל האירוע מו בדתי ש ה העו נ ל רשלנות לגבי המב יסוד נפשי שלת ו יה של ״עו ר אדתו לאכסנ ן הרע ומעבי ק איסור לשו ת של חו ד ח ו י מ הסדרתו ה

. 1 2 1 9 6 8 - ח ״ כ ש ת נוסח חדש], ה ן ן דת הנזיקי סדרת בסעיף 35 לפקו ות״ המו הרשלנ

ן ה העולה, של האיסורים על לשו ר מ ו ח ת ה ו הו הסולם הראוי, לפי מדרג בעינינו, זף י סעי ת לפ י פ י לה אזרחית״ ספצ ו דת הנזיקין, ״עו לת רשלנות״ לפי פקו ו : ״עו הרעתו חוק. דירוג זה י סעיף 6 לאו לית״ לפ ״עבירה פלי ן הרע ו ק איסור לשו 7 לחות לפי חוק איסור פי ת״ הספצי רחי לה האז ו עו א מכלל אפשרות את ראיית ה״ צי מולת ו ת עו פך א , ההו ד נפשי כלשהו ־מותנה ביסו ט בלתי ל ח ו ן הרע, כאיסור מ לשוישבת, כאמור, ו אינה מתי דף מיותר. לא רק שסברה ז ם זה לסרח עו ות בתחו הרשלנ

172/88 וענונל ני מ׳׳י, פ״ד מד>3) 265, 278, קטע 19(א) של פסק־הדין: ובן בעמ׳ 286-285, קטע 21 לפסק־הדין. אם כי דעתו של הנשיא — שקשה לנו להצטרף אליה — היא שהלכת ה״צפיות״ או ה״מודעות״, לפי העניין, חלה לא רק לגבי ה״כוונד,״ וה״מטרה״, שבהן מותנות העבירות למיניהן, אלא גם לגבי ה״מניע״ המיוחד שבו עבירה יכולה להיות מותניה בהגדרתה. סתם קשה לנו להבין כיצד עשד

אדם לפתח לגבי ״מניע״ שאינו מתקיים כלבו, יחם הכרתי שישמש תחליף לו, בהיעדרו כאמור. 10 אשר למשקל הרכיב הנוסף — מספר כני־האדם שלהם נעשה הפרסום — תהיה התייחסות בהמשך.

11 אמנם, מהוראת סעיף 15(1) לחוק, הדנה בהגנה העומדת לנאשם או לנתבע, כאחד, במקרה שבו ״לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע...״ משתמעת נעימה של רשלנות בלבד. כלומר: אם היה חייב לדעת על כך ולא ידע, די ברשלנות זו, המתייחסת לנתונים חיצוניים למבנה העובדתי והנפשי של שני האיסורים, כפי שהם מתוארים בהגדרותיהם הנורמטיביות, כד־ להשליך על היסוד הנפשי שבו הם מותנים. ברור אפוא כי, כשם שה״הגנה״ האמורה איננה הופכת את ״לשון הרע — עבירה״ מאיסור מותנה במודעות לכל רכיביו העובדתיים — הפנימיים כמובן — כתיאורם בהגדרתו, לאיסור העשוי להתגבש גם מתוך יסוד נפשי של רשלנות, כך גם אין באותה ״הגנה״ כדי לגרוע מדרישת המודעות לרכיביה העובדתיים של ״לשון הרע — עוולה אזרחית״, לשם התהוותה. שוב. כפי שהובהר ככר, הכל

משותף לאיסור האדרחי ולאיסור הפלילי גם במישור דרישת המודעות. 12 נ״ח 10 (דיני מדינת ישראל 10, עמי 266).

518

משפטים כ״ג תשנ״ד ״לשון הרע — עבירה״ ומשמעות הדרישה ״בכוונה לפגוע״

ה ראויה בין איסור ות הבחנ י נ דאי בעיקר, עם מדי ו בו ק זה, אלא גם, ו ו עם הוראות חרת, ־התקשו ד באמצעי חו י י בי טו ש הבי פ ו ים כגון ח ו ערכים חברתי ם שב תר בתחו להיותר; ד בי י פ ק ך איזון מ נה תו ים כולם הג נ ו טעו ד מ ע מ ד הפרט ו , כבו נטרס הציבורי האילל ן הרע, כו ת על פרסום לשו ו ית האחרי י ודאי התנ א בו ן הו ו ז י האי ל קו ד משי ח א ור של י האמו ג . ומכאן הדירוג התלת־םו ל אשמה ו אחרת ש ת, בדרגה זו א זו האזרחית לפי סעיף פי ת הספצי לה האזרחי ו ית העו י ן גם התנ ן הרע: מכא ר על לשו סו האיל האיסור — ים ש ת המפרסם לרכיבים העובדתי דעו ן הרע במו ק איסור לשו ד לחו

ק זה. י סעיף 6 לחו לי לפ ת האיסור הפלי ו ו א תנאי גם להתה ת שהי ו ע ד ו מל ו ן פרסום דבר העל י י גם להרגשה כי קשה לדמי א ליתן ביטו לי לא למותר הו או ור הרלבנטי — הו בעיקר המישו ז רת הציבוריים — ו התקשו י י ד בכל חו י ע, בי ו לפגת ט ל ח ו מ ת ה ו ל הדבר: כך שהאחרי לה זו ש ו ת המפרסם לסג דעו ה במו ו ו ו מל נ שאי

ה וביה. י יתרת מנ , אף מתי לפרסום כאמור, הלכה למעשהה ביותר וגם חסרת ט ו ש א פ ת הי ח א ת בין שני האיסורים — ה ו נ ח ב ה אשר לי בני־אדם או יותר זולת ה בפרסום ״לשנ תנ לי מו ר הפלי סו : האי ת י ש ע ת מ ו ע מ ש מ. ד או יותר זולת הנפגע״ ח ק בפרסום ״לאדם א פ ת ס רחי מ ; ואילו האיסור האז ״ ע ג פ נ השאר י להי ן הפרסום עשו , שכ ' 3 ר ב ע ו כבר ב ה זו, הראנ נ ח ב ניחה ה ז ת ו חסי ה י מ עד כ

י בני־אדם. עשה לשנ לה אזרחית״ גם כשנ ו עו בגדר ״ן רחי לבי ה בין האיסור האז ק הבחנ ת יותר ראוי הניסיון להסי ט ר ו פ ת מ חסו י להתית ו ע להי ד ה מו לה די בכך שהמפרסם הי ו ת העו ו ם התהו ש ל , מכך ש לי זה הפליה ר ט מ ה זו — בהיעדר ה נ גלים בהבח בא הדו : ואילו — אלי ע ו ג פ ל ל ו הפרסום עלת קרובה ת המפרסם להסתברו דעו ת מו ו ח פ בת, לצורך העבירה, ל י ע מתחי ו לפגה זו אינה סתם נ ח ב ה . נאמר מראש, ש עה י ת הפג ו ש ח ר ת ת ה דאי של אפשרו ו לו1 כי הדרישה 4 ר ה ב ו ה ת הדברים. כבר הוסבר ו ו ה דה לגבי מ סו ת י ו ניחה, אלא בטע זה, צריכה הן כאיסור אזרחי, ללא כל הפלי לי ו ן הרע — הן כאיסור פלי ה לשו י שלפן הרע — ק איסור לשו ר בסעיף 1 לחו ל״ — כאמו מו ״עלו ות דבר שפרסו להיו ז ן באם או באי טי ו ית לחל ־מותנ יקטיבית גרידא, בלתי א אובי ו הי ע. דרישה ז ו לפגי לסגולה, ל הדבר. הדרישה נותנת ביטו ו ש ת ז ו ה מ ע ל ד ו ה המפרסם מ דה הי מיד סו ת הי נ י ח ב ח מ ו מ צ ה ל מ הן האזרחי — מ י ו ל עדרה אין לאיסור — הן הפלי שבהית, בי יקטי בי ה עובדתית־או נ . רק אם מבחי 1 5 ם ל ש ו א כאיסור מ ת ל ו ח פ , ל העובדתיבי יקטי בי , הסו ה להתעורר, במישור ההכרתי י לה לפגוע, עשו ו קה בדבר הסג דבו. רה של הדבר, אם לאו לתו האמו ו ע לסג ד ה מו ה אם המפרסם הי ל א ש א, ה אפום שהן האיסור ו ש ת האיסור, מ ו ש ב ג ת ה , ל ב אין יסוד, הפעם נפשי אם לאו — שובדתי ד העו סו ת לכל רכיבי הי דעו ר כבר, במו רחי מותנים, כאמו י והן זה האז ל י הפלת ו לת הפרסום להי ו ת בסג א ט ב ת מ 1 ה 6 ת בי קטי י י ב בה האו א הנסי ו לל אפ שבהם, כו, בן ת כמו י טל ת לה, המנ דעו המו , ו ד אחד צ ת זו, מ בדתי ע. סגולה עו ו ל״ לפג ״עלו

13 ראה רשימתנו, ״בכוונה לפגוע״, (לעיל, הערה 3), 451-450. 14 שם בעמי 440-439. 15 אולי כניסיק־כשל.

16 יש להבחין בין נסיבה זו לכץ הנסיבות שאליהן מתייחסות הוראות סעיף צ1(א)(1) לחוק איסור לשון הרע.

519

ש״ז פלר משפטים כ״ג תשנ׳יד

ת, במישורים נבדלים, תי ה המהו נ ת, מן הבחי ו י ות המצו גורי א קטי ו ד אחר, הן אפ צ מאי ה גם שהתנ ; מ הן י נ ים בי ם או הפרשים כמותי א הבדלי למצו ש ו פ ח ם ל ואין כל מקון לתנאי זה ו אי י בלעד , ו א של התנאי ההכרתי ש ו ה מ ו ר מהו בי האמו קטי י בי האו, לפי ת״ ו ״ או ה״צפי ת ו ע ד ו מ ״ . ה ה ש ע מ ת בעולם ה או י יחס, כמצ אף למה להתיימה, ת דברים, אמנם נתונות, בתוכן פנ ו ח ת פ ת ל ה ת ש דת ההסתברו העניין, למידאי של ו ת קרובה לו ת ברמת הסתברו ו ת: הן יכולות להי ו נ לדירוג לפי רמות שוכה מו ת נ ו ברמת הסתברו ת רגילה א ת נתונה של הדברים, ברמת הסתברו ו ח ת פ ת הים נ ו ו ם נוספים או מג י י דירוג כמותי נ א מבח , ניתן למצו בן תם. כמו ל התפתחו שות״. אולם אין צפי ׳ ו ה׳ ״ א ת ו ע ד ו מ ״ , פנימה, בתוך ה יותר, אך הכל במישור ההכרתיה רי ו ג ן הקטי ות אלה לבי ות הכרתי גורי ים בין קטי י דירוג כמותי נ ם למבח כל מקודת ות, אם כי מי ת או הצפי ו ע ד ו מ א של ה ש ו מ לות ה ו ל סג ת ש בדתי ת־עו בי קטי י בי האות המפרסם ו ע ד ו ל מ לה ש דה מקבי ה לעורר מי י ע עשו ו ל הפרסום לפג לה ש ו הסגת בלבד עה. אך זוהי רק קורלציה, אפשרי י ת הפג ל התרחשו ת ש ת האפשרו להסתברות של ת ההכרתי ו ה מ כה על ה י נה משל ים קורלציה שאי ת, ועל־כל־פנ ולא גם הכרחיל י ת זו, להבד ל הסתברו ות ש נ ה השו תי דו עה, על מי י ת גרימת הפג ת לאפשרו ו ע ד ו מ הא ש ו מ א, כ ה־הי דותי לת הפרסום לפגוע, על מי ו ל סג ־עובדתי ש כי קטי י בי ה האו ב י ט מ

ת. דעו המו

פשי של ר הנ ד במישו ו ח י י ך מ י ה ס ו ו ״ מה ת ו ע ד ו מ ״ ה ן חולק על כך ש ם: אי כו לסיל כל רכיביו, , ע בדתי ד העו סו ת הי מו י ה בהתקי תנ האיסורים הנדונים — סימן המול תו לא. כ , ו ומו ו עקב קי צמד אלי י י לה ת האמורה, כד בי יקטי בי לה האו ו לל הסג כול הפרסום — ת ש בדתי לה העו ו ת בין הסג ם או הפרשים שבכמו ייחום של הבדליא ו עה, ה י ת הפג ו ש מ מ ת חס ההכרתי לגבי סיכויי ה ן הי ע״ — לבי ו ג ל לפ ותו ״עלו היל ת ע מו שי נן י ר אי סו ר והחי בו ת החי ו ל ו ע לכל בר בי רב שפע דו הלאה. הרי י ו ו נ ממר חז ט גולדברג כאשר אמר ו פ ו ש א ה גנית, נבדלת. צדק אפו ת הטרו ו ה נתונים בעלי מתו י ע לבין צפי ו ג ל לפ ו ל ם רק ע ת המפרסם לכך שהפרסו דעו ה בין מו נ ח ב ה ואמר, כי ״ת תי ה בעינינו, בדרך כלל, מלאכו עה תהי י ג תה של הפ הה את התרחשו בו בהסתברות גע רק ו ד : מ ו נ ת בלבד בפי ח ה א ל א ). ש ת הוספו ו נ ת האחרו ו ש ג ד ה ה ) 1 7 ״ ה מ י ש ובלתי יך סס מתו סחו המהו ו יג זה, אף בנ ה לוותר על סי דמה כי ניתן הי ״בדרך־כלל״ כך? נא חםרת־שחר. ן הי ת בנדו תי ה הכמו נ ח ב ה זהירות יותר ex abundante cautela,- שכן ה

ל ת ומבנם, ש ו בי ורמטי ת הנ כן ההגדרו וגע לתו ו בנ נ תי ו ל השג י לוותר ע 5. וכעת, מבלה ־הבחנ גע לאי ו ' — בעיקר בכל הנ 8 ע ר ן ה ל לשו רחי ש האז לי ו שני האיסורים, הפלים מ צ ע ל ש ת, כ ו מבי ן פרסום דבר שקרי, ולתנאי הפו ת לבי מ בין פרסום דבר א, עם ה ש ע מ ל ה ו כ ל ה לזה — נשארים אנו, ה א ו ו ש ה ד האיסורים, זה ב חו י וכדרך לין הרע ל לשו ה ש ש ע סה מ י , המכנ ע״ ו נה לפג ו שה ״בכו בעת מן הדרי ו ה הנ נ ח ב ה הי ב לאיסור אזרחי בלבד, כפ ש ח י ה ה ל ש ע מ כול ה ה י י כשבלעד לגדר איסור פלילי, ון הרע ל ה״לשו ה ש ד ז חו י י ־ מן ק. אך סי פים 6 ו־ד לחו ת הסעי ראו לה מהו שעו

17 עניק בח־וכוב, כעמי 712, בץ האותיות ד-ה: ועניין נעים, בעמ׳ 138, בין האותיות ד-ה, תוך הכאת הקטע. כולו, מעניין בוח־כוב, קטע שבו מצדות המלים שציטטנו.

18 חלק p ההשגות הובעו ברשימתנו ״בכוונה לפגוע״ (לעיל, הערה 3), 442-440, 444-443, 451-450.

520

משפטים כ״ג תשנ״ד ״לשון הרע — עבירה״ ומשמעות הדרישה ״בכוונה לפגוע״

ת נ י ח ב מ ד ש ת לשוניות, בעו ו י ו תו רב משמע ו ל הי ש ת ב ק ו ל ח מ י ב ו — עבירה״ שנל ן בלבד. יש רק להצטער ע ה ת מ ח חד לו א י י ן ל ת מן הדי י ט פ ש מ ת ה ו י שג המועת י ת למנ י ע מ ש מ ־ ד ן ח ה בלשו וק ולא דאג קה לקתה בחוםר־די ת החקי כ א ל מ כך שיכוחים, ללא ו יה ו ת הרצו ו בי , באופרטי ה מ י א ת מ ת ה ו ט ש פ ק ב ו ח אי־בהירות ביישום ה

ת ודיונים מיותרים. ־דעו קי לו חי״ אין ע ו ג נה לפ ו בור ״בכו ל הדי ת ש ו י נ ת הלשו ו י ו ע מ ש מ ש ה ך שלו ו ת מ ראינו ש״ ע ו ג נה לפ ו ו ״בכו ע מ ש מ ו כ ט ו ש מר: פ ת — כלו לי לו ו המי ת ו ע מ ש מ לק על כך ש חון ן בי י קק רצה להבח ר לכל ספק כי המחו ב ע א מ . עם זאת, ברור הו 1 9 ת מ ל ו נה ה — אין לכך ח ו ב ה ך ב א ת לו, ו ו ן האיסור האזרחי והאחרי ת לו, לבי ו י והאחרי ל האיסור הפלילי והנעדר ת האיסור הפלי ו , הנדרש לשם התהו ע״ ו נה לפג ו ד ״בכו ו ח י י ה ך מ י היא ם

. 2 0 ת י ח ר ז א לה ה ו ו ן הע מר , שניתן לבחו ע״ ו נה לפג ו בור ״בכו ל הדי ות ש י נ ת לשו ו י ו ע מ ש ד שתי מ נותרו עוא הן הי י נ ת מבי ח א ת ה ו ע מ ש מ ל בין שני האיסורים. ה בו ־הג ת קו ח א ו ת מ ניהן כדי ל בימה הדרך: ת חסו י ט פ ש מ ־ ת י ג ש ו ת מ ו ע מ ש מ כתה ל י , אך להפ ע״ ו ה לפג ר ט מ ב ל ״ זו שת התכליתית, י שג ת המו ו ע מ ש מ ת ה ע״ א ו ג נה לפ ו בור ״בכו שכן אם יוצקים לדים על ־מתקבלי למה בין שני פתרונות בלתי י ד ט ל פ ש מ , נקלע ה ע״ ו ה לפג ר ט מ ב ״מטרת ק ו ק ו ח מ ש כוונת ה ו מ י ת מ טה א פן בו ל באו י ש כ מ ד — ה ח א הם: ה י הדעת, שנף י . זאת, עקב כך שהתחל ן זה האזרחי י לבי ל י ן בין האיסור הפל י ק להבח ו ח הדאי של ו ת הקרובה לו ת להסתברו ו ע ד א במו ט ב ת מ ת, ה תי ת התכלי ו ע מ ש מ ההכרתי לה ר ט מ ד ב ח ו י מ פשי ה ד הנ סו ן הי ו נ ג עה, שייך למנ י ל הפג ת ש ו ש ח ר ת ה ת ה אפשרוגבלת של האיסור האזרחי מו ־ רימה בלתי ח את הסכר לז ת ו ף זה פ י תחל ע, ו ו לפגר ח א ן ה ק. הפתרו ק ולא רוצה החו ק ו ח מ א רצה ה ; והרי בכך ל י ל לתוך האיסור הפליל, , אך לשלו ע״ ו נה לפג ו בור ״בכו ל הדי ת ש תי ת התכלי ו ע מ ש מ ת ה ץ א מ א א ל הום ו ס ח מ ל ה ר ע , וכך לשמו ף ההכרתי י ת התחל ל ו ח ן זה, את ת לצורכי איסור אחרוע י 2 הג 1 ן ו י ל ע ט ה פ ש מ ה ־ ת י ב ן ש הו הפתרו י האיסורים. ז ת שנ פ י פ י ח p בפנ ח נ הת ־חברתי טי ת האנ לו ס הערכי של השקי ת לבסי רו ת חמו א ט ו שה זו ח י אליו, אך גת ו ע ד ו מ ת ה כ ל ת בו. ה פ ל ח ו מ ת ה תי ה התכלי רי ו ג ן הקטי ף ההכרתי לבי י ן התחל ביל ת ש ה ההסתברו ה — תהי ר ט מ ב ות ש תי ת ערכית בין התכלי לו ל שקי ת ע ס ס ו ב מת זו ת אפשרו ת להסתברו ו ע ד ו מ ן ה ה אף קלושה — לבי ב עד ש ת הי מ ש ג ת ה אפשרונה , שאי פור־הנפש של ההלכה . זוהי צי ף ההכרתי י ה התחל תנ ה מו ב הה, ש בו ברמה גת ו ־חברתי טי ל האנ ק ש מ ל ב ד ב ל ה . כי אין כ ג אחד בית, עם אף חרי יקטי בי , או ה מ י ל ש מ

19 ראה עניין בודוכוב ועניין נעים. כן ראה את האמור ברשימתנו ״בכוונה לפגוע״(לעיל, הערה 3), 439. 20 מלבד במקרה שבו הפרסום היה לאדם אחד בלבד, זולת הנפגע.

21 ראה עניין בורובוב ועניין נעים. ראה את הדעה הבלתי־מסתייגת של הנשיא (שמגר) בע״פ 172/88 וענונו נ׳ מ״י, פ״ד מד(3) 265, הן מדעתו של השופט גולדברג המובעת בעניין בורוכוב, שלפיה, כדברי הנשיא ״...לאור הצורך להבחין בין העוולה האזרחית לבין העבירה, יהיה בהחלתה של הלכת הצפיות לגבי ׳הכוונה לפגוע׳ כדי לרוקן את העבירה מתוכן ולהביא לזהות היסודות בין העוולה לבין העבירה״ (בעמ׳ 284 אחרי אוח השוליים ז), והן מדעתו של השופט ברק באותו עניין, שלפיה, שוב כדברי הנשיא, ״לצורך סעיף 6 לחוק הנ׳׳ל [חוק איסור לשק הרע] אין מקום ליישם את הלכת הצפיות״ (בעמ׳ 285, מול האות

^ ו מ ב), מאותו טעם, כ

521

ש״ז פלר משפטים כ״ג תשנ״ד

. אם 2 2 ה ר י ב ע י סוג ה ה לפ נ ות כנדרש ללא הבח ן תכליתי ת כאמור, לבי דעו בין מוא ם ל א תו גורל: ש ה בעלת או ה תהי י י ן שגם השנ ה פסילה, מן הדי נ ו ה טע נ הראשוללים את ות, לפי העניין, ושו ת או הצפי ו ע ד ו מ ת ה כ ל ל ה ם ללב לבה ש טאי כן, חוובעת ה נ כ ל ה ות ה ן הרע. כללי מה בכלל ולא רק לעניין העבירה של לשו ו ת קי כו ז

. ו בת ממנ י י מתח ם בסיסה הערכי ו עצ מ

דמה כי פני . לנו נ הנמקתה ו ו י ההסבר של גישתנ צו ו למי 6. אך בכך לא הגענת תכליתית לדיבור ו ע מ ש ת ליציקת מ ו פנ ות מו ת כלל ולא יכלו להי ו פנ ק אינן מו החו: נניח י רח אה לאיסור האז ו לי בהשו ת האיסור הפלי חד א י י , המ ע״ ו נה לפג ו ״בכות ו פ ת ת ש ה על ה ל ב׳ ו ל ההוראה ש ב הירוד ש י ם על הט מי י ׳ פרסם פרטים מסו א ש־ו כמרצה, ד ועבר מתפקי מטרה ש־ב׳ י ו עקב כך, ב תי ם בהרצאו די כה של התלמי מו הנמי שדרבן את י . אולם הגורם הפנ סד־השכלה תו מו ד אחר במסגרת או אולי לתפקית כלפי ציבור ו ל טהרת הרגשת האחרי ה ע ם הי רי י לנתונים האמו מב ו א׳ לתת פן א לתיקו מי להבי י על הצורך הפנ ־הוראה נאותים ו ם הזקוקים לשירותי די התלמים לפרסומים כאלה — והם רבים א , ה ת השאלה ל א ש ך תיקון. נ ב דברים המצרי צ מא מ ת להם י או ש לי ות פלי ע אחרי לקבו ות ו לי ק פלי ק להדבי ו ח ן ה ו ביותר — התכול ו ש ץ כלשה מ ובית או, על־כל־פנים, נטולים ש ת חי ו הג ים של התנ י הם בעצם ביטות ו ע מ ש מ ם לדיבור את ה חדי י ות? ואולם אם מי לי עה כדי פלי י ות, המג אנטי־חברתיפה י ן אף נדרשים לתחל , ואי תה כאן ה כזאת הי ר ט , מ ע״ ו ת של ״מטרה לפג תי התכלי

ות. ה פלילי ש ע מ ת ל ו ההכרתי כדי לשו

, כפי שזרה לו ע״ ו נה לפג ו בור ״בכו ת זרה לדי תי ת התכלי ו ע מ ש מ ה ו היא ש מסקנתנד ח ו י פן מ ל באו ל צאה מכך, גם אין טעם לרעיון השו כתו ת; ו י ל ו ל ו המי ת ו ע מ ש גם מף בעת תחלי ת הקו ו ע ד ו מ ת ה כ ל ה של ה ל ו ח ת ת ה ן הרע א דה של לשו בי העבי לגת, לה האזרחי ו רה בעו ת העבי ל י ה ע את מ ו י למנ , בהיעדרה, כד וה־ערך למטרה שון זה, עניינית, ה פתרו . זאת, אף אלמלא הי קק ונת המחו ק ולכו ן החו גוד ללשו י בנע לראות — כפי מנ ו בעבר, מן הנ נ ת ד מ ע . ואשר ל ן להלכה עצמה י ט ו זר לחלם ד הפירושי ח א ע״ כ ו ג נה לפ ו בור ״בכו ל הדי ת ש תי ו התכלי ת ו ע מ ש ת מ שסברנו — ארוש ף את הפי להעדי , ו ״ עי י רוש הסביר האחר, ה״מנ הסבירים של הדיבור, בצד הפילי ת היקף האיסור הפלי ב ח ר ר ה ש פ א , מ , לעומתו רוש התכליתי ם שהפי ן משו האחרוה א במסקנ ט ב ת ו מ י בעמדתנ ו נ ת. השי דעו ס על הלכת המו ס ו ב מ ף ה י ת התחל ו באמצעא בלתי־סביר מעיקרו לא רק בשל ו ו ה מ צ ע ל ש רוש התכליתי כ ו אליה, כי הפי נ ע שהגנטי לעניין. ו ותו בלתי־רלו ל הי ש , אלא גם ב ו ההכרתי פ י ל ח ת ־נפרד מ ותו בלתי היים; ואם נטי ו ה אינם רלו ף ל י ע והן התחל ו ג ה לפ ר ט מ ע אינו זדוני, הן ה י כאשר המנף או סי ה להו ד מ ף לה, עו ע או לתחלי ו ג ה לפ ר ט מ ע, הרי אין ל ו א לפג ע הו י המנימת. ת הקי בי רמטי ו די בזירה הנ חי א הפירוש הסביר הי ״ הו מניעי ׳ ש ה׳ רו לגרוע. הפית ק לסגור א ו ח ת ה ר ט ש את מ מ מ ת — יש בו כדי ל ו נ מכל הבחי ל ו ו יש בו הכלה י ב של י י ת, ואינו מח לה האזרחי ו ם העו ו ח ת ה מ פ צ י ה לי בפנ היקף האיסור הפלי

22 ראה יסודות בדיני העונשין — א (לעיל, הערה 9) פסקה 719.

522

משפטים כ״ג תשנ״ד ״לשון הרע — עבירה״ ומשמעות הדרישה ״ככוונה לפגוע״

ת ם אחדו . ועתה, מלי ן ני־העונשי גים בדי י י ך שיקולים זרים של כללים בלתי־מסו מתורוש המכיעי דווקא, ולא בדלית־ברירה. ע הפי ו ת מד ספו ו נ

ת לי לו ת הנותרות — זו המי ו י נ ת הלשו ו י ו ע מ ש מ ת שתי ה ק ח ד ד. לא סתם שעם הת ו ע מ ש מ ה — נשארת על כנה ה ם הכרוכים ב י מ ע ט ת מן ה ח ת, כל א תי וזו התכליותו לי ה את פלי , המתנ ע״ ו נה לפג ו ת בלבד, לשם יציקת תוכן לדיבור ״בכו עי י המנפעה ת התו ו ה מ ים יותר, הכרוכים ב ם כללי ן הרע: אלא גם טעמי ל פרסום לשו ש, ד של היסוד הנפשי ו ח י י ך מ י ס בר ב ל מדו ו ת לכ ה זו. ראשי אים למסקנ ינית, מבי העברית רמת ת א ו ל ע ה ן הרע על הזולת, ויש בו כדי ל ל לשו ת הפרסום ש ח א י מ צ ה שפעה ן התו י י לו למנ ו ובכך להכניס את הפרסום כו מ צ ד ע סו ל הי ת ש ו ־חברתי טי האנן א טעו הו ף ו ע זה אין כל תחלי י ית לה. שנית, למנ נ י פי ה האו ר מ ו ח נית על ה י העברי; אף לא מניע או גורם רגשי אחרים אינם יכולים א ו ה ת ש ו מ ה כ ח כ ו בן ה כמו קיום וה ו ו ע״ מל ו ע לפג י ך מנ ה ״מתו ש ע ת מ י ח כי עשי י . אמנם, סביר להנ מו א את מקו ל מ ללי — מטרה תם הפלי ה את החו ש ע מ ה על ה ע י ב ט מ ע, אך לא היא ה ו טרה לפג גם במף, , ויש לה גם תחלי לו חיובי ע אחר אפי י ך מנ ש גם מתו ב ג ת ה ה ל י ר עשו כאמוו עקב כך את האיסור כ ח לתו המברי י לו ו נ י פי לי מן האו קן את האיסור הפלי המרון ל שבי בו ש את הג ט ש ט ק לא התכווץ כלל וכלל ל ק ו ח מ ה ד ש . זאת, בעו האזרחי, של ע״ ו ע לפג י ך מנ עי בלבד, ״מתו י ד המנ חו י ת. בי לה האזרחי ו ו ן הע רה לבי העבילם ־חברתי ההו טי ל האנ ק ש מ ת ה ת לו א ו ן בפרסום, יש כדי לשו ו מ ט ד הנפשי ה סו הי

ה עבריינית. ע פ ו ת

ל כו חסת כבי י דרת העבירה מתי ם שהג ת לכול, משו ת אחרת, ראשי ו כול להי זה לא יעה בעצם הערך החברתי י ה עם פג ה ד ז עד הגלום בה מ ״ אשר הי ת ד ח ו י ה מ ר ט מ ״ לן ד האדם. במקרה כגו עה בכבו י , הפג ן על־ידי איסור העבירה — במקרה שלנו ג המוה וביה עם יעה, מנ , לפג נטרס הפרטי , ובכך גם האי ף הערך החברתי ו ש א ח ל י מ זה, מם לו עושה. שאם ש חדת ש ו י ״ המ ה ר ט מ ״ א ה ל רה בלבד, אף ל ה העבי ש ע צוע מ בידרת ת בהג חסו י צאה מכך, כל התי ם לאיסור העבירה. כתו ע ה כל ט לא כן, לא היתו ת היא, לאמי ה ההכרחי ת ו ע מ ש עה כאמור, מ י , לפג ת״ תי ן ״תכלי העבירה, בלשולי לא או . ו 2 3 ק י ר ו ל תי לו ת את מי י ח ש ק לא ה ק ו ח מ ה״ בלבד, אם ה עי י ל דבר, ״מנ שן ק לשו ק ו ח מ ה נקט ה ב וספות ש ת נ ו ט ע וספת מני לא מ מה נ ג ו ש בד מ ת ש ה תר ל למוק ף 113(א) לחו ת אלא מניעית. בסעי ו כולה להי ננה י ה אי ת ו ע מ ש ת אך מ תי תכליסמך לכך, דינו — מאסר ו מו נ דית כשאי מי שמסר ידיעה סו ן נקבע כי ״ נשי העועה די ף נקבע כי ״מי שמסר י תו סעי ) לאו ב ) ן ט ף ק לו בסעי אי ש עשרה שנים״. ו מ חלם״ ה, דינו — מאסר עו נ י ן המד ו ח ט ב ע כ ו ג פ ן ל ו ך לכך והתכו מ ס ו ו מ נ דית כשאי סולא ה ממי נ י ן המד ו . אף כאן ברור הוא שהערך החברתי של בטח ההדגשה הוספה) ) ה ר ט לה כנגד מ ת, שקו א לכל הדעו ה לכך — שהי א ל ת מ ו ע ד ו ך מ עה תו י ף לפג ו ש חק צורה ק ו ח מ ל ואם, כאמור, יצר ה ״ ) הנ א ) ן ט ופלת לגדר סעיף ק רה נ גם כשהעביה, הרי נ ן המדי ו ח ט ב ע כ ו ג ״ לפ ן ו ו א נעברה ב״מתכ ל אותה עבירה כשהי ה ש ר י מ ח מ

23 יסודות בדיני עונשץ — א (לעיל, הערה 9) פסקות 631, 632, 0ל671,6.

523

ש״ז פלר משפטים סיג תשנ׳׳ד

כולה , איננה י ה ש ע מ ה ל ו ו ד הנפשי המתל סו ל הי ד זה ש חו י ל י דה ש חי ת הי ו ע מ ש מ הת אלא מניעית. ו להי

ל ה ריח ש נ מ לה מ ו מן הסברה שעו גותנ י חד להסתי ו י י מ ף ביטו סי ם להו 8. כאן המקוי גוריה כלשה ל קטי ות, גם ע ף ההכרתי לדרישת התכליתי י ות התחל כפירה בכללית לו ן נשברת השקי ה י ב ן הרע — עבירה״, שלג ל ״לשו ו ש ד ז ב ל אחרת של עבירות, מת ל ו ח תי כאמור, כבסים עקרוני של ת חס התכלי ן הי חס ההכרתי לבי ת בין הי הערכית ק מ נ ה ה י ו מצו ט גולדברג, שב פ ו ש ו של ה נ לו מפםק־די ע כו ט ק . והרי ה ף י התחל

: 2 4 ו סברה ז

קה י צאה מז י בגרימת תו צ פ ח ס ה ח י לות ערכית בין ה ל שקי ה ש ח נ ה הנה , הנכו ה ח נ ה ל ה ססת ע ה מבו ת ו ש מ מ ת ל ה יה קרובה ש לבין צפיינית ת העברי לו ן לפעי ות העברייניות, שאי י לו ל הפעי ברוב רובן שא אך הי ובי לחברה, ו , שום ערך חי צאה , במנותק מהתו ה מ צ ע ל ש כה א ו ו ש ם ה קי הרתעה מצדי ל ו ו מ לי ג ב כזה אכן שיקו צ מ יקה. ב מזה עבירת ל ו ח ב עלי צ מ ה ה נ ים. אלא ששו ם הנפשי י המצבי בין שנדי עבירה (הפרסום) ה לי א י ב מ ת ה ו ל י ן הרע. שהרי הפע פרסום לשוא כאשר אדם ו ובית. כך ה ת חי ו ימים, גם להי י ה, במקרים מםו י עשוובית ה חי ר ט ע באחר אך מתוך מ פג א י ו ה ודאות ש ך ו מפרסם דבר מתודיעת ת ציבורית, לי בו ש בו לדעתו חשי י א ענין, ש ניו להבי כנה בעידי כוסה על־י ו י ה ש ע מ ח על כך, ו ב ש א יהיה ראוי ל ל הציבור. אפשר שה נ ן הבחי מ ץ לומר ש ן הרע. אולם א ת של לשו רחי לה האז ו העור ובלעדי ך רצון טהו ת זו לפרסום דבר מתו ו הג לה התנ הערכית שקו

.( ת הוספו ע (ההדגשו ו ג לפ

ת ח א ־ ת ח יחס אליהן — א ות שנתי סי ת בסי עו ט שתי קבי פ ו ש בע ה ל קו ו דלעי בדבריתה: ת לרעו ח א יקת ה וגם לז

ת צאו ר לתו ת בין יחס הכרתי כאמו ת הערכי ו ל ה היא, שהשקי נ עה הראשו (א) הקביניות״, כאשר ת העברי ו י לו ל הפעי ב רובן ש , ״נכונה ברו תי להן חס התכלי ן הי לביותק , במנ ן , כשלעצמ ש בהן ה שי ל א רכב מ , המו כן ן מתו ט ק ט ה ו ע י מ לעניין הת. זאת לו ט ככל שיהיה, נשברת השקי ע ו , מ בי לחברה״ ו ה ״ערך חי א צ ו ת ה מ

ככלל., ע״ ו נה לפג ו ת ״בכו י תנ ן הרע, המו ל לשו רה ש ת היא שהעבי ר ח א עה ה (ב) הקבית אף קרובה ל המפרסם לאפשרו חס ההכרתי ש , ולכן הי ט עו ית עם המי נמנה. תי אלי חס התכלי , אינו שקול, ערכית, כנגד הי ש מ מ ת עה ת י ג דאי שהפ ו לו״ ע ו ג פ נה ל ו בור ״בכו ת הדי ו ע מ ש מ ט ש פ ו ש ת על ה ל ב ו ק מ חה ה ן בהנ ב זאת, כמו

יעית. , ולא מנ ע״ ו ה לפג ר ט מ ב י בהגדרת העבירה היא תכליתית, ״ המצות ס ס ו ב מ ת ה ו ע ד ו מ ת כאחת. הלכת ה עו ל שתי הקבי ג ע ד להשי סו ש י י דמה לנו ש נ

24 ראה עניין נעים, עמ׳ 139, מול האותיות ו-ז.

524

משפטים כ״ג תשני׳ד ״לשון הרע — עבירה״ ומשמעות הדרישה ״בכוונה לפגוע״

יה, י עה השנ ם: ואשר לקבי י ג לה כללית, ללא חרי א בת־תחו ת כאמור, הי לו ל שקי עעה כאמור, ולא כלום. י תי לפג חס התכלי ן הי ה זו לבי כ ל ן ה ן בי אי

לות — ט פעי פ ו ש ן ה ות — בלשו הג ך התנ : כיצד ניתן להערי ה ל א ת ש ל בהצג נתחילית, ובכך ה הפלי ת ו ה ת מ ה א קק מתנ ה, כאשר המחו תי צאו תק״ מתו ו ת, ״במנ ובי כחיי של טל חסו המנ בן גם בי כמו וקא, ו ה דו תי צאו ותה, בתו ־חברתי ותה ואנטי לי ת שלי אות בי ורמטי ת הנ ת הדרישו ת א ו תי ד במלאכו ד ו ב ם ניתן ל א ? ה הן ת אלי ו הג בעל־ההתנן ערכי לכל דרישה בנפרד, ו לתת צי , ו ק דרתה בחו ת עבירה לפי הג י תנ ן מו ה ב שצאה תו ית ו נ ת פלו ו הג א שאם התנ בת הי י י ה המתח ותרות? המסקנ ן הנ בהתעלם מם יבים לתחו י תי אליה, משו חס התכלי , בצירוף הי ה ח ממנ ו מ צ ה ל י מת העשו י מסוים, ולעולם בי השלם כשלם כולו, הם שלילי ד ממרכי ח ינית, הרי כל א פעה העברי התו, יטל עוקצו הפלילי , נ ד מהם, כלשהו ח עדר א לו בהי ; ואי ״ ה ר ב ח ים ל ובי לא ״חיתי חס התכלי ם הי ו במקו ע כלל שלפי ב ט ק פ ש מ ב כולו. ואם ה א, שו ת שהו ו מ כ, יחס הכרתי מסוים — הרי אין כל כול לבוא, בהיעדרו רה י הנדרש בהגדרת העבית בי כל העבירות בעלו ף, לג ת התחלי ו ל חל ותה ש ר את כללי י לשבו ן העשו ו גי הי

ם לכך. י א ת מ ה ה נ ב מ ה

ה העבירה ט גולדברג, שלפי פ ו ש ה של ה ח נ ה חסת ל י ו מתי נ ת ג ש ה אלא מה, שזאת צאת הפרסום, ו תי של המפרסם אל תו ת ביחס תכלי י תנ ן הרע אכן מו ל לשו ש­ ע דרת ה ע״ שבהג ו ג נה לפ ו ת לדיבור ״בכו ס ח ו י מ ת ה תי ת התכלי ו ע מ ש מ על־סמך הת ו ע מ ש מ ה ה ש ו למסקנ ענ הג יה זו ו גי ת בניתוח סו ל ט ו ב מ ־ א ה ל ב ש ח ו מ בירה. השקענב צדק ת תכליתית. ואם כך הדבר, שו ו כולה להי בור אינה י ת של הדי תי האמיה זו אכן נ מבחי פכת לבלתי־רלבנטית, ו ת הו תי ת התכלי ו ע מ ש מ ה ם ש ט משו פ ו ש ה

. בי לחברה״ ו ת בעל ״ערך חי ו ם להי כול הפרסו יא בור הי ל הדי ת ש תי ת האמי ו ע מ ש מ יה — ה י ו השנ תנ עים להשג י ו מג בכך אנ ות ו י להי ת המפרסם לפרסום, הפרסום עשו ע, שדרבן א ו ע לפג י עדר המנ יעית״. בהי ״מנזאת גם ת: ו ו לי ן בו כל פלי ט שאי ו ש פ ם ה ע ט ן ה , ולו אף מ בי לחברה״ ו בעל ״ערך חיתי י של המפרסם אליה, התכלי טל חס המנ ת, ומן הי י גענ ״ הפו ה א צ ו ת ה תק מ ו ״במנט גולדברג. פ ו ש ו של ה ל גם בדברי דמה כי כל זה כלו . לנו נ מו או ההכרתי במקו: ן , בצדק — כדלהל ו ת — ולדעתנ ו ט ש פ ט ב פ ו ש ל דבר, אומר לנו ה תו ש לאמית אזרחית ו , אכפתי , למשל ע חיובי י ך מנ ל המפרסם מתו ו ש אם הפרסום נבט בלבת בפרסום ו כול להי ן ולא י דיעת רבים, אי ת ציבורית לי ו ב א עניין בעל חשי להביטרה לו במ פים, אפי ו מוסי פגע, ואנ ת שי דאו ך ו לו נעשה הפרסום תו , אפי ל פלילי פסות, שנאה, איבה, נקם, זון מרשעו ע לפגוע, הני י ך מנ ח מתו מ ם צ אם הפרסו ע. ו ו לפגם דומים — רק אז יעלה הפרסום כדי עבירה פלילית, ואין קנאה או רגשים טפלין שבדברי לשו ת־ ה מטבעו מ ת הפרסום. לא שינינו כאן אלא כ ר ט מ חס ל י ד להתי עוה ר ט ך מ ם הצירוף ״מתו . במקו נם הפנימי ו י , מהג ו ב, לדעתנ י ט גולדברג, כמתחי פ ו ש הח ת ה פ ב ׳ ש ך ו ת מ חם ״ הי ם שמלת־ ו ש ״, מ ובי ע חי י ך מנ ל ״מתו ו לעי , כתבנ בית״ ו חיך לגורם ש מ ה ת ב חסו י ל דבר, התי תו ש ה, לאמי נ מי ם, מז ט את צירוף המלי פ ו ש הת תי תו האמי חסו י א התי ש ו ה מ לו הי אי ; ו ״ ע י נ א ״המ הו , ו ח מצמי ד ו י ל מי קיים, מו י פנדמה לנו כי . נ חס ״לשם״ ת הי ל מ ש ללא ספק ב מ ת ש ה מ , הי ט תכליתי פ ו ש ל ה שם : במקו ד ו ע ת ההכרה. ו ת הדברים, א ע ב , בדרך ה טתה כאן לתקן ״תת־ההכרה״ נ

525

ש״ז פלר משפטים כ״ג תשנ״ד

ו לעיל , כתבנ י בהמשך ה כלשה י , ללא התנ ע״ ו ר ובלעדי לפג ך רצון טהו הצירוף ״מתות הפרסום, ר ט ה מ נה מ ד נפקא־מי ן עו ו שאי הוספנ ע״ ו ו ך מניע לפג ת ״מתו ו ט ש פ בדמה לנו, . נ פט ך דברי השו ש מ ה י ב ה כלשה י עדר התנ ע מהי מ ת ש מ ת ה כדי לפרט א

ן אליו. ו ה להתכו ט יכול הי פ ו ש ה ונו של הדברים, ש ן התוכן הרעי ו מ נ א סטי כי לו נ תי ו ת השג , למרו ו ת עמנ ־דעו קי לו ולדברג חי ט ג פ ו ש ן אכן אין ל י י אולי, לגוף הענ

ת? רו האמו

526