$Book$

מיכאל לייטמן

מיכאל לייטמן

Michael Laitman

Connecting by nature

Copyright ( 2012 by Laitman Kabbalah Publishers1057 Steeles Avenue West, Suite 532Toronto, ON M2R 3X1, CanadaAll rights reserved

www.michaellaitman.com/he

www.Ariresearch.org

צוות עריכה:בן ציון גירץ, חגית ברוך, רונית שי,מרינה לויטר

עריכה לשונית:רזיה בן גוריון, שרון ברזילי-בריגנטה

הגהה:רחל לייטמן

הפקה:מיכאל ברושטיין

עימוד:גיל זהבי

עיצוב עטיפה:רוני פרי

נדפס בישראל, תשע"ג2012 ( כל הזכויות שמורות למיכאל לייטמןמסת"ב: I.S.B.N: 978-965-7577-10-3דאנאקוד 760-55

תוכן העניינים

10הקדמה

11פרק 1 -

HYPERLINK \l "_Toc345429765" התנועה ההדדית לעבר האיזון

11כולם זקוקים לחינוך אינטגרלי

12הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה

13אל תוציאו אותי מאזור הנוחות שלי!

15קשר הדדי מוחלט

16כשהחופש גרוע יותר מהשעבוד

18חוק ההרמוניה האוניברסלי

19קורס חינוך להרמוניה

21אי אפשר לחכות

21שותפות וביטוי עצמי

22חבילת מידע על החברה העתידית

24הנוסחה לחלוקת האמצעים

24דרך קלה ומהירה

25העם הוא הממשלה החדשה

26החינוך האינטגרלי: וירטואלי או פיזי?

26כוח מחשבה עליון

29פרק 2 -

HYPERLINK \l "_Toc345429782" מגלים עולם חדש

29יוצרים הרמוניה

31הדבר החשוב ביותר הוא "אנחנו"

31גברים ונשים

32אין גיל ללמוד

33כולנו ילדים של החיים

34מגרש המשחקים

35הסכמה - מעל כל הניגודים

36שפת הטבע

37דרגה של התבוננות פנימית

38להרגיש חיים אחרים

39האהבה מנצחת הכול

39האמת נמצאת בחיבור בינינו

40הייחודיות של המציאות האינטגרלית

41מתחברים כמו משפחה

42זמן פנוי

42חינוך אינטגרלי לבני זוג

43גברים ונשים לפי הטבע

44הפילוסופיה של ה"אני" שלי

45פרק 3 -

HYPERLINK \l "_Toc345429802" בונים מחדש את היחסים בינינו

45לפקוח לאנושות את העיניים

47לאן אנו מתפתחים?

49תחילת הגילוי

49הרצונות שאני לא בוחר

50חופש בחירה כפוי

51תורת הקשר הפנימי בין בני האדם

52בירורים, בירורים, בירורים...

53איך להבין את היפני?

54איש העולם הגדול

55קורסים על "הוויית הבית"

56סוד המשפחה האינטגרלית

57הקץ לבדידות!

57בלי כפייה והגבלות

58משתחררים מהמותרות

59ניצור הרמוניה בעצמנו

60התועלת העצומה בסיורי שטח

63פרק 4 -

HYPERLINK \l "_Toc345429820" קבוצות לימוד כאמצעי לחיבור

63לאזן את הרגש על ידי ידע

66אל תתבייש מעצמך

67בניית הקבוצות

69בחירת קבוצה

69רגש משותף, שכל משותף ולב משותף

71מאמצים משותפים

71קבוצות ל"גיל הזהב"

72חשיבותו של ניסיון החיים

74לא להעביר את החיים, אלא למצוא אותם

75הפחד המרוֹמם

76עקרונות היסוד בקורסים האינטגרליים

79פרק 5 -

HYPERLINK \l "_Toc345429833" החינוך האינטגרלי - שיטה פורצת דרך

80בית ספר אינטגרלי

82בית הספר כראי לחברה המקולקלת

82הכול מתחיל באדם

83מחנכים ומתחנכים

84הרהורים על מוסר

85הגנב שחי בתוכי

87הסברת רעיון החינוך האינטגרלי

88התועלת בשיטת החינוך האינטגרלי

89איך לוותר על היצרים המזיקים?

90הפרסומות אשמות

91קליטה בלתי מוגבלת של מידע

93מונרכיה או דמוקרטיה

94הבעֵרה הסמויה

94זה מה שיקרה

95פרק 6 -

HYPERLINK \l "_Toc345429849" מרגישים אהבה באוויר

95להתקשר ברמה הרגשית

97לידת מצב ה"אדם"

99תשאילו לי את תכונת האהבה

101כפייה או הכרה

101בניית הסביבה שתשנה אותי

103אופנה בתקופת המעבר

104העתיד הוא באינטגרציה

108האדרת האישיות

109הכרחיות טבעית

110צעדים ראשונים

111לעצום את העיניים בפני החסרונות של בן הזוג

113פרק 7 -

HYPERLINK \l "_Toc345429862" אגו - החומר שממנו מפסלים אדם

115בשבי האגואיזם

116להתיידד עם השכל של הטבע

117"כותונת" אלטרואיסטית לאגו

119הרעל לא תמיד מרעיל

120נעים להיטיב לאחר

121ניסוי עדין

121אסור לדחות יותר!

123להתעלות מעל האגו שלי

124חלק קטן בתוך מנגנון עצום

125התפתחות פסיכולוגית

126ההשפעה המדהימה של הסביבה

127מטרה המעניקה כוח

129פרק 8 -

HYPERLINK \l "_Toc345429876" תומכים זה בזה

129המטרה היא לראות תמונה אינטגרלית

131קבוצה מאוחדת

133אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!

134חיים בדרגת אדם

135קונפורמיות - זה בכלל לא רע

136מי יציל את מי שטובע?

137ייחודיות המערכת האינטגרלית

138הפירמידה המגוונת

139הנחיצות הנובעת ממהותה של ההתפתחות

140חוסר האונים של המיליארדרים והממשלות

142סביבה של ערבות הדדית

144כיצד לפרוץ מ"כלוב" הסטריאוטיפים?

145הרמוניה עם עצמי

147פרק 9 -

HYPERLINK \l "_Toc345429891" לידה אל תוך עולם חדש

147דרך המשקפיים האינטגרליות

150חופש בתוך הגבולות הצרים של השגרה

153ביטויים רגשיים בשלבי המעבר

155הרגשה של רוממות רוח

157קבוצה זה כוח

159התעלות מעל הגשמיות

161מקצוע חדש לחיים

161חיזוק שנותן כוח

163פרק 10 -

HYPERLINK \l "_Toc345429901" משליטה אגואיסטית לנתינה אלטרואיסטית

163תפקידם המיוחד של האנשים האגואיסטיים

165קבוצה - המגבר האולטימטיבי

167חינוך מחדש של המנהיגים

169אימון בווידיאו

170היחיד כגורם מאחד

171הדרך הארוכה של ההתפתחות המודעת

172להסב תענוג זה לזה

173תמיכה הדדית בין בני זוג

175פרק 11 -

HYPERLINK \l "_Toc345429911" העיקר הבריאות

176תחת השפעת האגו

177מָחושים לחיבור

178מה זו מחלה?

179עליות וירידות

180תמיכה הדדית בין בני זוג

181דיכאון

181שפה ישירה לעומת שפה מטפורית

182המדריך כשחקן

184אין מקום לתוקפנות

185השפה של התרבות החדשה

186התעשייה של האמנות האינטגרלית

188קריטריונים להערכה עצמית

188דאגה לבריאות

189בעיות של הפרעות נפשיות

191פרק 12 -

HYPERLINK \l "_Toc345429927" דרגה חדשה של קיום

191הכול תלוי בהכנה

192אורך השינה

193מרצה, תלמיד ומה שביניהם

195מרצה מעורר השראה

196פרידה מדרגת החי

197שלב המעבר לדרגת "אדם"

198ארבעת שלבי התפתחות האדם

199בעיות בשלב המעבר

201התנועה לכיוון האינטגרליות

202מתי תגיע השלווה?

203חיים טובים לכולם

205אדישות מדאיגה

206מה יכול להיות טוב יותר מהרמוניה עם הטבע?

207פרק 13 -

HYPERLINK \l "_Toc345429942" משחקים עולם אינטגרלי

207המשבר משתי נקודות מבט

209לקראת העולם החדש: הכשרה וחינוך

212הדמיה של בית משפט - אמצעי להכרת האגו

213להרגיש זה את זה

214כבוד והערכה

216הגדרה ברורה של המטרה

218צורה חדשה של קיום

219בירור יחסים בין-אישיים

221חדירה לתוך מהות האדם

221תהליך בלתי פוסק

222שיחה עם מובטל

226מוזמנים לבקר באתרינו

227נספח: אנשי מדע ורוח על החיים בעולם גלובלי ומקושר

230הערות

הקדמה

שוו בנפשכם שבוקר אחד אתם מתעוררים משנתכם כשחיוך גדול נסוך על פניכם, ליבכם מלא שמחה לקראת היום שלפניכם, הדאגות היומיומית לקיום ולהישרדות נעלמו משגרת חייכם כי החברה סביבכם השתנתה.

אתם מעירים ברוגע את הילדים ליום של חינוך איכותי בגן או בבית הספר. במקום ללכת אל מקום העבודה התובעני, אתם זוכים להיכנס לכיתת לימוד שבה אתם רוכשים ידע שמסייע לכם לנהל חיים טובים יותר.

במהלך היום עוטפת אתכם הרגשת אהבה והרמוניה של סביבה תומכת ומוכרת. בין כולם קיימת הרגשה של שותפות ושל רצון לשרת את הזולת ללא דופי. אתם נכנסים לעולם חדש, שבו תחושת הביטחון האישי שלכם ושל יקיריכם רק הולכת וגדלה.

נכון, זה נשמע בלתי מציאותי, תיאור דמיוני בעולם של ניגודים ואגו מתגבר, אולם זה אפשרי!

לאחרונה אנו הופכים למקושרים יותר ויותר. התלות המתעצמת בינינו מולידה קהילות חברתיות, שהן השתקפות של רצון חדש המתעורר בנו - רצון לקשר הדדי, רצון להיות מחוברים. לכן, בעבודה משותפת לטיפוח הרצון לחיבור, נוכל לבנות סביבה ששמה לה למטרה את הקשר בינינו. אם נרכוש מודעות לשורש הרגשות, המחשבות וההתנהגות שלנו ושל הסובבים אותנו, נהפוך להיות סביבה מקושרת המותאמת לחכמה שבטבע, ומה שנראה לנו דמיוני כרגע יהפוך למציאות ממשית.

הספר "מתחברים על פי חוקי הטבע" מבוסס על סדרת שיחות שערך הפסיכותרפיסט אנטולי אוליאנוב, מומחה בעל שם עולמי בשיטת הגשטאלט, עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

בשיחות מונחת תשתית רעיונית לשיטת לימוד חדשה לחיים, המציעה פתרונות מעשיים לבעיות האישיות והכלליות בכל התחומים: החל בתא המשפחתי, דרך מקום העבודה וכלה בחברה הגלובלית כולה. לצד סקירה ודוגמאות מעשיות בנושאים אלה, מוצגים עקרונות מנחים שיביאו לשינוי אישי וחברתי שמטרתו לשפר את מערכות היחסים בינינו, שינוי שיסלול דרך לחיים הרמוניים ולמציאות טובה יותר.

המו"ל

פרק 1

התנועה ההדדית לעבר האיזון

עיקרי הפרק:

· שתי דרכים להגיע לאיזון - מתוך ייסורים או מתוך בחירה

· מהו המצב הנוח עבורי - להסתגר או להיות מקושר

· הדרך לעיצוב נקודת מבט חדשה על החיים

· שינוי החברה - על ידי שינוי עצמי ושינוי הקשרים החברתיים

· מהיכן יימצאו המשאבים לחלוקה שווה בין כולם

· איך להפיץ את בשורת החינוך האינטגרלי

כולם זקוקים לחינוך אינטגרלי

המצב בעולם משתנה במהירות ונוצר צורך ליצור שיטת חינוך אינטגרלית עבור האנשים. מספר המובטלים במדינות המפותחות גדל בהתמדה, אנשים שרויים במבוכה על אף שהם מקבלים דמי אבטלה. נכון להיום עוד אפשר לקבל דמי אבטלה, אך לא ידוע מה יהיה בהמשך. מדובר במאות מיליוני בני אדם שיישארו ללא עבודה, מפני שהמשבר ימוטט את כל המפעלים שאין בהם צורך חיוני. ואז מה יעשו אותם אנשים שעוסקים במה שאין בו צורך יותר?

אנחנו רואים כיצד צומחות תנועות מחאה, הודות לאינטרנט, לקשר ההדדי ולהשפעה שלנו זה על זה. האנושות כולה, החל באזרחים הפשוטים וכלה בממשלות, מעוניינת לתפוס שליטה על התהליך הזה ולמנוע ממנו להתפתח בצורה הרסנית, מפני שהשילוב של כלי הנשק המודרניים עם ההתפתחות ההרסנית של האירועים, עלול להוביל לתוצאות נוראיות.

כדי למנוע הסלמה במצב, שעלול להתפתח למלחמות אזרחים ואפילו למלחמות עולם, עלינו לחשוב מראש על חינוך גלובלי ואינטגרלי של ההמונים.

הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה

מהן הדרכים להגיע למצב העתידי שאנחנו רוצים להשיג?

המטרה הסופית של הטבע היא חיבור מלא בין כל חלקיו, הכולל את האנושות כחלק מהטבע הכללי. על מנת להגיע למצב של הרמוניה מלאה, איזון מוחלט, הומיאוסטזיס, הטבע מציע לנו רק שתי דרכים להתפתחות, ושתיהן מובילות לאותה מטרה.

דרך אחת היא דרך ייסורים, שתגרום לנו להכיר את הצורך להשיג איזון למרות הרצונות והדחפים הפנימיים שלנו. זוהי דרך מאוד קשה, מורכבת ומחייבת. כך הטבע פיתח אותנו כל הזמן. זהו תהליך אבולוציוני, שבו דוחפים אותנו מאחור, ובכל פעם אנחנו מחפשים דרך להסתדר בצורה הנוחה ביותר. מסתבר שכתוצאה מהדחיפוֹת מאחור אנחנו מחפשים חיים טובים יותר, עושים הרבה טעויות, אך בסופו של דבר מתפתחים. כך התפתח האדם, כך התפתחו החברות הקטנות והאנושות בכללותה.

ויש אפשרות להתפתח בדרך טובה וראויה, כשהאדם מבין מראש שכל תנועה בטבע מכוונת לאינטגרליות. כבר עכשיו מתגלים הסממנים הראשונים של האינטגרליות העתידית הזאת, שמחייבת אותנו להתקיים בה כחלק מהחברה, מהטבע ומהבריאה כולה.

הטבע שואף לאיזון, מפני שהאיזון הוא ערובה לבריאות, לביטחון וליציבות של המערכת כולה, כמו שקיים איזון בכל חלק בטבע, ודוגמה לכך הוא הגוף שלנו.

עלינו להציב את המצב העתידי הזה כמטרה משותפת של האנושות כולה, ולהתחיל להתקרב אליה על ידי ארגונים בינלאומיים באזורים שונים בעולם, על ידי שכנוע ובעיקר על ידי חינוך. החינוך צריך להיות בלתי מורגש, כשאנחנו פשוט מסבירים לאדם על חוקי הטבע, חוקי ההתפתחות של החברה האנושית, התנהגות, השכלה, יחסים במשפחה, חינוך ילדים, זוגיות. עלינו ללמוד כיצד להסתדר עם משכורת צנועה יחסית, שיכולה להיקרא גם "קצבה" או "מלגה".

את כל זה עלינו ללמוד. אנחנו לא יודעים כיצד לחנך את הילדים וכיצד לחיות איתם. אנחנו רואים שהאנושות כלל לא מלמדת את הדברים הללו. היא לא מלמדת ולא מחנכת את צאצאיה, את הדור הבא, בצורה שתכין אותם לחיים כך שיהיה להם טוב.

כחברה אנחנו לא דואגים שהאנשים יהיו מאושרים. אנחנו דוחפים את עצמנו לעומק התחרות הקפיטליסטית, שבה אנשים מוכנים "לחסל" זה את זה. ומכיוון שבתחרות כזאת לא יכול להיות מנצח אחד, אנחנו דנים את עצמנו ללחצים ולבעיות תמידיות. כתוצאה מכך, אף אחד לא זוכה לחוות אושר.

הפסיכולוגים, הסוציולוגים, ההורים, המורים ושאר האנשים שכבר מבינים את הבעיה הזאת או יכולים להבין אותה, ומנסים להסיק ממנה מסקנות, חייבים להראות לאנושות כולה, בעזרת המדע, בעזרת החברה ובעזרת האינטרנט, שהפך בימינו לכוח גדול, שהחינוך האינטגרלי האמיתי הוא הערובה לבריאות החברה, האדם והמשפחה. בלעדיו אנחנו פשוט לא נשרוד, אנחנו נתקדם עם אבדות עצומות. בסופו של דבר נגיע לאותה מטרה, אך זאת תהיה דרך מאוד קשה.

אל תוציאו אותי מאזור הנוחות שלי!

מה זה אומר "להיות אינטגרלי" עבור אדם בודד או משפחה?

הדוגמה הקלאסית לאינטגרליות היא הקשר שקיים במערכת של גלגלי שיניים. אנחנו קשורים זה לזה כמו במנגנון של גלגלי שיניים שנעולים זה על זה. כל תנועה של כל אחד בכיוון מסוים מחייבת את כל האחרים לבצע את אותה תנועה.

עם זאת, נכון להיום, הקשר הזה בינינו עדיין לא פועל בנו באופן מוחלט. אנחנו עדיין נמצאים במרחק כלשהו זה מזה כמו גלגלי שיניים בתיבת הילוכים ברכב, ואנחנו נכנסים בהדרגה לקשר בינינו. כלומר, קיים בינינו מגע כלשהו, שכבר מתחיל להתהדק בצורה רצינית. בשנים הקרובות נגיע לקרבה ולתיאום כאלה, שגלגלי השיניים יסתובבו מתוך תיאום מוחלט ביניהם.

נתאר לעצמנו מצב שבו אנחנו נמצאים תחת לחץ קשה בכל רמות החיים, והמחשבות, הרצונות, הפעולות וההחלטות שלנו תלויים לגמרי בחברה, בנסיבות שסביבנו. אנחנו נרגיש כמו בכלא, כמו בעבדות מוחלטת. זהו מצב בלתי נסבל. האדם ירצה להשתחרר ממנו, פשוט לברוח למקום אחר, אפילו למות, העיקר לא להרגיש את הלחץ המתמיד בכל הדרגות, המנטלית, הרוחנית והרגשית.

עלינו להכין את האדם לכך שהוא ירגיש את המגע שלו עם כולם כמשהו נעים ונפלא. המצב הזה למעשה הפוך לחלוטין מהטבע שלנו, אך הוא מתקרב אלינו ללא רחמים, ומפחיד לחשוב כיצד האנושות תתחיל להיכנס לתוכו.

אנחנו לאט לאט מתקרבים למצב הזה, ובמידת התקרבותנו אליו, מתעוררות מהפכות שונות, בתחום המדיני, בתחום המשפחתי, בתחום הכלכלי עם קריסת מערכת המטבע והמערכת הכלכלית, וכן הלאה. עם הזמן המהפכות הללו רק ילכו ויתרחבו. אם האדם לא ירגיש נוח מהמצב הזה, הוא פשוט "יתפוצץ", עד כדי מלחמת עולם. שום דבר לא יעניין אותו, הוא יהיה חייב להשתחרר מהאזיקים הללו. לכן חייב להיות פיצוי פסיכולוגי פנימי למצב הבלתי נסבל הזה.

האדם המודרני לא רוצה להתעסק עם אף אחד. הוא מסתגר בדירה שלו, עם המחשב שלו. גם בעבודה הוא מרוכז במחשב שלו. אחרי העבודה הוא קופץ לסופרמרקט, קונה אוכל לחמם במיקרוגל, ולאחר מכן, שוב יושב מול המחשב והולך לישון. מדי פעם ייתכן שהוא נפגש עם מישהי או עם כמה חברים, וזהו זה.

את החיים הללו האדם בנה בהתאם לדרישה הפנימית שלו. אך אם הוא ירגיש שלתוך חייו הפנימיים, לתוך "הצינוק" הנוח הזה שממנו אין לאן לברוח, נכנסים אנשים אחרים, אז בין שהוא רוצה בכך ובין שלא, תלך ותתעורר בו הרגשה שמחייבים אותו למשהו. וכאן ודאי שיהיו חיכוכים רציניים מאוד.

גם הפסיכולוגים יכולים להבין את המצב. כמו שאדם קופץ מחלון הקומה החמישים או המאה של בניין בוער, ואומרים לו "אתה תמות". והוא אומר "נכון, אבל ברגע הזה, האש הרבה יותר נוראית בשבילי מאשר שנייה אחת באוויר בלי להבות האש". הוא לא חושב מה יהיה לאחר מכן. אני חושש שמצבים כאלה מתקרבים אלינו ללא דיחוי.

קשר הדדי מוחלט

האדם המודרני מוצא לעצמו מפלט בין קירות ביתו. התוכן שהוא צורך, כמו סדרות טלוויזיה, וכדומה, הוא חסר פנים. לכן, לא ברור כיצד אותו קשר הדדי כללי ישפיע עליו. אם האדם מסתגר בדירתו, כיצד יגיעו אליו כל הדאגות והלחצים שעליהם אתה מדבר?

הם יגיעו דרך מצבים לא נעימים שהאדם יחוש. אם הכול היה ממשיך כמו קודם, לא היה קורה שום דבר נורא. נעלת את עצמך בתוך איזו קונכייה ובה אתה מתקיים. נוח לך במצב הזה. אתה לא רוצה לשנות אותו, לא רוצה להתחתן, לא רוצה להתרבות, לא רוצה שיהיו לך יחסים הדוקים עם החברים, כי פעמים רבות אתה מרגיש שהקשרים האלה הם די מאולצים. ההורים "יושבים לך על הראש", אתה מרגיש חובה להתקשר אליהם, שלא לדבר על לבקר אותם. אם המצב היה ממשיך כך, לא היה יכול להיות טוב יותר: נולדתי, התנתקתי מההורים, בניתי לעצמי איזשהו קן שבו אני חי, וזהו. בו אני קיים.

אבל העניין הוא, שמטרת הטבע היא להביא אותנו לאיזון איתו, כלומר, להפוך אותנו לאינטגרליים, קשורים זה לזה לחלוטין, כחלקים של מערכת אנלוגית אחת. כל החלקים של אותה מערכת תלויים זה בזה, ואם מתרחשת איזו התפרצות שפוגעת בחלק מסוים, היא מתפשטת לכל המערכת. גם המערכת מגיעה לאיזה מצב לא רגוע, ולאחר מכן, בהדרגה היא מתאזנת על פי החוקים שלה, ושוב נעצרת וקופאת על שמריה.

בכל מצב מהמצבים האלה של איזון או חוסר איזון, כל חלקי המערכת משפיעים זה על זה. זהו קשר הדדי מוחלט, ואת הקשר ההדדי הזה האדם מרגיש, בעיקר כשהוא לא במצב סטטי.

במצב סטטי הכול נרגע. וכאשר כל הקשרים מאוזנים, אז אני נמצא במרכז, כמו עכביש באמצע הרשת, ומרגיש שאני באיזון. כאשר המסגרות השונות מאוזנות מכל הכיוונים ואני נמצא במרכז, אינני מרגיש את הלחץ שלהן. וכך כל אחד מרגיש במערכת מאוזנת.

אבל המערכת הזאת חיה, היא טבעית. הטבע כל הזמן מוביל אותנו למצב מסוים שהוגדר כמטרת ההתפתחות שלו. לכן נרגיש כל הזמן תסיסות הולכות וגוברות, סטיות, חוסר איזון, הפרת ההומיאוסטזיס, ומשום כך יהיה לנו רע מאוד.

כשהחופש גרוע יותר מהשעבוד

יש אנשים שחיים בדיוק כפי שתיארת. אלה אנשים בגיל הביניים שיצרו סביב עצמם מסגרת שנוחה עבורם. ואילו אתה אמרת, שהחרדה וחוסר השקט הפנימי לא יאפשרו להם להמשיך לחיות בשלווה בדירה שלהם.

נכון, הם לא יוכלו להמשיך כך, כי החרדה היא לא רק פנימית, היא גם חיצונית. אנחנו מתקדמים לקראת מצב שבו העולם ייפטר מהייצור המיותר, ואז רק לחלק מהאנשים תהיה עבודה. רוב האנשים יישארו במצב של ריקנות מוחלטת, מפני שהם התרגלו להיות עבדים.

כך באופן עקרוני חיה כל אוכלוסיית העולם. האדם יוצא מהבית בשש בבוקר, לוקח איתו את ילדיו, אם יש לו, שם אותם בגן או בבית הספר, נוסע לעבודה, חוזר מהעבודה, אוסף את הילדים ואולי קופץ לקניות. בערב יש להורים חצי שעה כדי אולי לרחוץ את הילדים, לאכול איזה ג'אנק פוד, וזהו. כך היום מסתיים, ולמחרת אותו דבר.

אנחנו מגיעים למצב שבו מתפנה לאנשים הרבה זמן, וגדלה בהם ההרגשה שהם "הולכים לאיבוד", מפני שהם מרגישים שהם לא נמצאים במסגרת שהורגלו אליה. הם מרגישים שהם מחוץ למסגרת, וזה הרבה יותר גרוע. ההרגשה הפנימית הזאת של החופש גרועה בהרבה מהשעבוד. אם לא ניתן לאדם את האפשרות לקבל מילוי ממקור אחר כלשהו, אם לא ניתן לו הרגשה של גבולות, של מסגרת, כמו בעבודה, הרגשה של איזו מחויבות ושירות למען החברה, כפי שהוא התרגל, אז ייווצרו בעיות גדולות מאוד.

עלינו להבין שבעתיד האדם יצטרך להשקיע רק שעתיים או שלוש ביום כדי להשיג כל מה שנחוץ לו: עבודה, שירות עצמו ושירות האחרים, וכן הלאה. בכל שאר הזמן, שזה בערך 20 שעות ביממה, הוא יהיה ברשות עצמו.

כדי לא להוציא את המערכת החברתית מאיזון, כולנו יחד, סוציולוגים, פסיכולוגים, מומחים במדעי המדינה, אמורים לתכנן ולחשוב היטב אילו דפוסים עלינו לרכוש כאנושות כדי להרגיש את התכלית שלנו, להרגיש שאנחנו מאושרים ומלאים בכל אותם רגשות פנימיים שמעניקים לנו את הרגשת החיות וההתעלות.

לא פשוט לעשות זאת כשאין מחויבויות, כשאין לחץ מלמעלה, כשאין צורך לעבוד קשה כדי להרוויח יותר ולהתרברב בכך בפני השכנים, וכן הלאה.

אנחנו מגיעים ליחס שונה לחלוטין לעצמנו, לחברה, לחיים, יחס שצריך להתבטא ברכישת נקודת מבט חדשה על החיים על ידי חינוך חדש. זוהי מערכת מאוד לא פשוטה. אך היא נובעת מאותה תוצאה סופית שאנחנו רוצים לקבל, ומהתנאים שהטבע יצר.

הטבע מאלץ אותנו לוותר על הייצור המיותר. מעמד הביניים ייעלם ברובו. יישארו המנהלים, מקבלי ההחלטות, עם מעט פקידים והרבה מאוד מובטלים, ועם 10% מאוכלוסיית העולם שתעבוד ותעסוק בייצור ובשירות כל האחרים. ב-10% האלו יהיה באמת צורך, בכל השאר פשוט לא יהיה צורך.

למעשה, האנושות נבראה באופן ש-90% ממנה צריכים לעסוק בסוג פעילות שונה לחלוטין: פיתוח עצמי ויצירת קשר נכון בינינו. הם אלה שייצרו את הסביבה האינטגרלית, הגלובלית, השלמה והמאוזנת, שתביא את כל האנושות לאיזון עם הטבע. ואז תהיה לנו זכות קיום.

אם רק ל-10% מהאוכלוסייה תהיה תעסוקה ובכל שאר האנשים כלל לא יהיה צורך, מטרת הבריאה לא תושג. מטרת הבריאה היא שכל החלקים, כל דרגות הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר, יגיעו להרמוניה מלאה ביניהם. רק אז המערכת הזאת תגיע למצב הסופי המאוזן.

חוק ההרמוניה האוניברסלי

מה זאת אומרת לחיות בהרמוניה?

הרמוניה היא דבר פשוט. היא נובעת מכך שקיימים בטבע שני כוחות: כוח ההשפעה, החיובי, וכוח הקבלה, השלילי. כוחות אלה מגלים את עצמם כמערכות מאוזנות ברמות השונות, ברמה הביולוגית, הפיזית, המוסרית, וכן הלאה. כאשר הן מאוזנות בגוף האדם, זה סימן לבריאות תקינה. כאשר הן מאוזנות בטבע, זה אומר שהוא נמצא במצב של מנוחה מוחלטת. חוסר האיזון, לעומת זאת, מביא לכל מיני תנועות.

ודאי שחוסר איזון הוא הכרחי, מפני שהוא זה שמוליד את החיים. שיתוף הפעולה המתמיד בין שני הכוחות הללו במסגרות מסוימות, התנודות שלהם זה כלפי זה, הם שיוצרים את החיים. למשל ההתרחבות וההתכווצות של בית החזה, של הלב ושל שאר האיברים, בנויות על בסיס התנועה ההדדית של הכוחות המנוגדים הללו, שמחזיקים ומשלימים זה את זה. החיים הם מה שנוצר ביניהם, כתוצאה משיתוף פעולה נכון, הדדי והרמוני.

בהמשך ההתפתחות שלנו, תצטרך החברה האנושית כולה להגיע בדיוק לצורה כזאת של עבודה, כשכל החלקים שלה ינועו בהדדיות. אבל התנודות האלה יהיו כמו נשיפה ושאיפה, שתלויות הדדית זו בזו, כשכוח ההשפעה שווה לכוח הקבלה. הם יפעלו ביניהם לסירוגין, על פי מה שאנחנו משפיעים לטבע, ביחס לכמה שאנחנו צריכים לקבל ממנו. ואז נחיה בהרמוניה, בהומיאוסטזיס, במצב של תמיכה הדדית.

נקודת המוצא של הטבע היא שאנחנו חייבים להגיע למצב של איזון בין שני הכוחות העיקריים שלו, כוח ההשפעה וכוח הקבלה. זוהי המגמה הכללית של הטבע. אנחנו לא יכולים לעשות כלום כנגד החוק הכללי האוניברסלי הזה. אנחנו רק יכולים להבין לאן הוא דוחף אותנו וכיצד להשתלב בצורה נכונה, עצמאית והכרתית בביצוע החוק החיצוני המוחלט הזה, שמחייב אותנו. כך נוכל להרגיש בנוח בכל שלבי ההתפתחות שבדרך, עד המצב הסופי של איזון מוחלט עם הטבע.

קורס חינוך להרמוניה

כיום כבר יש דרישה מצד ארגונים ממשלתיים וחברתיים לקורס חינוך אינטגרלי. מה יהיה מבנה הקורס? איך אנשים ירכשו מיומנות במערכת שבנויה על הדדיות הרמונית?

עלינו לבנות מספר קורסים שישלבו בין תחומים שונים, ולא רק קורס אחד. אנשים יקבלו מידע בשיעורים פרונטליים, ידונו במידע שקיבלו במסגרת הקבוצה, או בכיתת לימוד או בצורה וירטואלית, וזאת בעזרת מורה מומחה, שמסביר בצורה ברורה את החומר.

בראש ובראשונה צריכים ללמוד את הפסיכולוגיה של האדם בדרגה הפשוטה והאלמנטרית, שאותה כל אחד מאיתנו מסוגל להבין: מי אני, מה אני, באיזו צורה אני חושב, באיזו צורה אני פועל ומתייחס לאחרים. חייבים להסביר את הפסיכולוגיה של שיתוף הפעולה בין בני זוג, בין הורים לילדים, וללמד מהו היחס הנכון לילדים, איך לחנך אותם, איך לנהל את משק הבית בהתאם לדרישות שהטבע מציב בפנינו: כמה אנחנו צורכים, וכמה אנחנו מחזירים. כלומר, אנחנו אמורים להכניס את עצמנו למסגרת שבה נהיה במצב מאוזן.

ודאי שכל אחד מאיתנו זקוק לדירה, למשפחה, לביטחון, לבריאות, לתזונה, וכדומה. כל אלה הם תנאי יסוד שכל אדם זכאי להם, והוא יזכה בהם כאשר הוא ימלא את כל דרישות החברה. נוסף על הצרכים הבסיסיים, האדם יזכה לתנאים נוספים בהתאם לעיסוקו, בין שהוא עוסק בייצור או בפעילות חברתית, ובין שהוא לומד או מלמד אחרים.

למעשה, אנשים יעבדו בין שעתיים לשלוש שעות ביום, כאשר ייתכן שמישהו יעבוד יותר ומישהו פחות, ללא קשר לשכר שהם יקבלו. כל יתר האנשים יעסקו ביצירת האיזון של מערכת הפעילות האנושית על פני כדור הארץ. כך ניצור חברה שונה. את כל זה עלינו להסביר ולתאר בהתאם לתחומים השונים. להסביר את ההיסטוריה של האנושות כתוצאה מהתפתחות האגו שלנו, שהביא אותנו היום לרוויה כה מוחלטת, עד שאנחנו כבר לא רוצים להתפתח יותר.

כיום אנחנו כבר לא רוצים שום דבר בחיים. אנחנו מגיעים לדיכאון, לסמים, לטרור, כלומר, לדרגה הקרובה ביותר להתנוונות האגו שלנו. אנחנו כבר לא רוצים להתקדם לשום מקום. להיפך, אנחנו מתדרדרים מטה, לאלכוהוליזם, לשפלות, מפני שאנחנו לא רואים סיכוי לעלות מעלה. כלומר, אנחנו עדיין לא מוכנים למצב שהאגו שלנו הגיע אליו, שבו הוא מתחיל להתעגל ולקבל צורה אינטגרלית, לאחר שהגיע לדרגת התפתחותו המקסימלית. לכן אנחנו לא מבינים מה עלינו לעשות הלאה, ולא מצליחים לארגן ולווסת את משאבי הטבע, את רשתות התקשורת ואת ההתפתחות בכללותה. הפרדיגמה הכללית החדשה, היחס החדש לחיים, צריכים לאפשר לכל אדם לתקן את המשבר בכל תחומי החיים, במשפחה, בחברה, באקולוגיה, בכלכלה ועוד.

לאחר קורס ההשכלה הכללי, יש לערוך גם קורס בחינוך אינטגרלי. בקבוצות הלימוד אנשים יעבדו ממש בפועל על מרכיבי הקשר השונים דרך דיונים ומשחקי תפקידים. אנשים יבנו תפקידים כמו כל שחקן שיש באמתחתו מגוון של טכניקות, שמהן הוא מרכיב את הדמות שהוא מגלם. בדרך זו עלינו ללמד את האדם את חוקי ההתנהגות בעולם האינטגרלי. והעולם האינטגרלי לא ייראה לנו מלאכותי מפני שאנחנו נלמד על הקשרים הנכונים עם האחרים, והקשרים האלה יעוררו בנו במפתיע תחושת רוגע נעלה כלשהי, שלווה, מילוי.

החללים שהתמלאו קודם לכן בהישגים כלכליים שונים, בתחרות קפיטליסטית, יתחילו להתמלא מכיוון אחר לחלוטין, על פי סכמה אחרת. ובמקביל להתמלאות החללים הללו, כולנו נרגיש ביטחון מלא. אף אחד לא ייכנס לעימותים עם הזולת.

לחלק הזה של הלימוד עלינו לצרף קבוצות רבות. זאת תהיה פעולה רצינית, מעניינת ביותר, שבה יוכלו להשתתף הורים עם ילדיהם, בני זוג וכן שכונות שלמות. נתחיל לעצב את הצורה החדשה של היחסים החברתיים, את נקודת המבט החדשה על החיים ועל העולם, כך שכל אחד יתחיל להרגיש את הגלובליות של הטבע, את האינטגרליות שלו, את ההרמוניה הפנימית שלו. ואותה הרמוניה היא בעצם הדרישה הפנימית שלנו. אותה אנחנו רוצים להרגיש בחיים, אותה אנחנו מנסים להשיג בתחרות חסרת התועלת שלנו זה עם זה.

אי אפשר לחכות

מהם אותם קשרים טובים שהאדם צריך ללמוד בתהליך החינוך?

היום הטבע מראה לנו בהדרגה, שאנחנו מקושרים זה לזה באופן גלובלי ואינטגרלי. אבל במקום לארגן מערכת כללית, אינטגרלית, סגורה והומוגנית של עזרה הדדית, אנחנו עומדים זה מול זה. כלומר, בינתיים אנחנו עדיין מקושרים במערכת אגואיסטית, שמכוונת להשמדה הדדית.

הטבע מתגלה כלפינו לגמרי מכיוון אחר, ומתייחס אלינו כאל מערכת אינטגרלית, אנלוגית, המקושרת הדדית, ואילו אנחנו מתמקדים רק בחיכוכים ובעימותים הקשים בינינו. כתוצאה מכך, אנחנו לא יכולים להסתדר - לא רק עם עצמנו אלא גם עם הטבע. אנחנו לא מסוגלים להגיע איתו לאיזון כלשהו. לכן אנחנו לא יכולים להתמודד עם המשבר הנוכחי.

המשבר הגלובלי והאינטגרלי הזה רק מתחיל, עדיין לא רואים את סופו. כבר לפני 7-8 שנים היו סימנים מוקדמים שדיברתי עליהם בכנסים בינלאומיים בחו"ל. כולם אומרים: "אנחנו נשרוד, כמו ששרדו באמריקה וביפן". אבל אנחנו לא נשרוד את המשבר. צריך להבין שהטבע דוחף אותנו למטרה מסוימת. אנחנו לא יכולים לחכות. אם נחכה, נשלם על זה ביוקר.

עלינו להבין שאנחנו חייבים להפוך להיות כמו הטבע עצמו. הוא יאלץ אותנו להגיע לזה. יש לו מספיק כוחות ואמצעים לשם כך.

שותפות וביטוי עצמי

תוכל לתת דוגמה ליחסים הדדיים בין בני אדם, שניתן לכנות אותם "אינטגרליים"?

שיתוף פעולה הדדי פירושו שאדם מקבל ונותן בצורה מאוזנת. כאשר קיימת בין בני אדם מערכת כזאת של יחסים הדדיים, זה נקרא שהם מחוברים הדדית באופן אינטגרלי. החברה האינטגרלית היא חברה שבה כל אחד מקבל כל מה שנחוץ לו, ונותן לחברה מה שנחוץ לה ממנו. זהו הקשר ההדדי הגלובלי והאינטגרלי.

עם זאת, האדם נהנה ומתמלא בהרגשה שלו ממה שהוא מגלה בקשר האינטגרלי. יוצא מכך, שככל שהוא נותן יותר לאחרים, ככל שהוא נכלל יותר בחברה האינטגרלית, כך הוא מתמלא ממנה יותר. הוא מתחיל לגלות את המערכת הזאת, להיכנס לתוכה, להשתייך אליה.

האדם הופך לחלק בלתי נפרד מהמערכת, כמו רכיב אלקטרוני, נַגד או קבָּל, שמוכנס לתוך סכמה, ואז כל הסכמה עובדת יחד איתו בהרמוניה כללית, והוא מרגיש שהיא עוברת דרכו. האדם מתחיל להבין שהתועלת שלו היא רק בהיותו כלול לגמרי במערכת הזאת. עם זאת, האדם לא מאבד את הייחודיות שלו, מפני שהוא דווקא נותן את עצמו, את התכונות שלו. קבָּל בתוך הסכמה חייב לתפקד כקבָּל, ונַגד חייב לתפקד כנַגד. כלומר, בתוך המערכת אתה חייב להיות מי שאתה.

הטבע ברא כל אחד מאיתנו בכוונה כזו, כדי שדווקא המימוש המקסימלי שלנו בסכמה הכללית ייתן לכל אחד את האפשרות להשתלב בה בצורה אינטגרלית. ההשתתפות האישית, האינדיבידואלית, המיוחדת של כל אחד אינה מנוגדת לאינטגרליות של הסכֵמה, אלא להיפך, בתוכה אתה מקבל ביטוי עצמי מוחלט.

חבילת מידע על החברה העתידית

אנחנו זקוקים לשיטת חינוך מדויקת ביותר. כפי שנאמר, חלק אחד ממנה הוא השכלתי. מה עוד צריכה לכלול חבילת המידע?

הקורסים אמורים לכלול ידע בנושאים שונים כמו: פסיכולוגיה, פיזיולוגיה וסוציולוגיה של החברה האנושית. הנושא העיקרי הוא התפתחות החברה האנושית לאורך ההיסטוריה כתוצאה מהתפתחות האגו שבכל אדם והאגו בכלל. לאחר מכן, ידע על הפסיכולוגיה של התנהגות האדם, שיתוף הפעולה שלו עם עצמו, עם המשפחה, עם הילדים, חינוך הילדים, שיתוף פעולה בין בני זוג ושיתוף פעולה בחברה: כיצד מתוך אנשים בודדים מתפתחת חברה.

חומר הלימוד אמור להיות מוגש בצורה ברורה ונגישה לכל אדם. אנחנו צריכים לדבר גם על החברה המודרנית וגם על החברה העתידית, שאליה הטבע מביא אותנו. הפער ביניהן הוא שנותן לנו את הרגשת חוסר הנוחות שאנחנו מרגישים עכשיו. לכן, עלינו לגלות את מהותן של שתי החברות, המודרנית והעתידית, ואז האדם יראה מה עוד עליו לעשות בחייו, וכך יתקדם למימוש המטרה, ויראה כיצד עליו לשנות את החברה, על ידי שינוי עצמי ושינוי הקשרים החברתיים.

כך אנחנו גורמים לאנשים להתקדם, לא על ידי מאבק אלא על ידי בניית רקע נוח, אינטגרלי ונעים, מתוך קשר ביניהם, על ידי בניית יחסים הדדיים חדשים. והשינוי הזה ישפיע על כל האחרים. עלינו להשתמש בכל אמצעי התקשורת כדי שהם יעבדו לטובת הרעיון הזה. רק כך נוכל למנוע מהפכות או חלילה מלחמות עולם.

הנושאים הבאים אמורים להיות כלולים בתוכנית הקורס על חברת העתיד: כיצד אנחנו יכולים לעבור אל החברה הזאת, על פי אילו תכונות, ומה זה אומר להתקיים בה. עלינו לשחק כמו ילדים, כאילו אנחנו נמצאים כבר בחברת העתיד, והמשחק הזה יעצב אותנו בהדרגה.

לדוגמה, תארו לעצמכם שאתם מקבלים סכום כסף מסוים, סכום מינימלי הדרוש לכם למחיה. יש לכם דירה, אולי גם משפחה, או שאתם לבד. זה מה שמגיע לכם נכון להיום, מתוך מה שהחברה מסוגלת לספק לכם. ואתם, בתמורה לכך, אמורים להשתתף בפעולות חברתיות כלשהן. ואז יש לברר מה יוצא מזה. כיצד היינו בונים את החברה הזאת? האם אנחנו חושבים נכון מבחינת האינטגרליות שלה? האם בכלל אפשר להכריח מישהו לחיות בצורה מסוימת?

ודאי שאי אפשר להכריח אף אחד, אבל אפשר לעשות זאת באמצעות חינוך. וכאן עלינו לגשת ברצינות רבה לקבלת ההחלטות החדשות. האדם יבין שאם הוא נוהג נכון, הוא מקבל עידוד מהחברה, וגם הרגשתו הפנימית טובה יותר.

יש לנו שכבות עבות של אגואיזם, שכבות רציניות ביותר, שעלינו לתקן בתוכנו וממש לרומם את האדם מעל עצמו, מעל האגו שלו, כדי שיתחיל להבין שהחברה האינטגרלית עובדת רק כאשר אנחנו מחברים אגו אחד עם אגו אחר על ידי השפעה.

כל אחד מאיתנו הוא כמו גלגל שיניים קטן, והחיבור בין גלגלי השיניים הללו מתרחש בתוך הרצון להשפיע, להתחבר, להיות בהרמוניה עם כל האחרים. ואז אנחנו מתחברים למערכת אחת. אם לא נחבר את גלגלי השיניים זה לזה מתוך בחירה, הם יתחברו בכוח, ישתפשפו, יישרטו וממש יעלו ניצוצות.

יש להסביר לאדם ולהראות לו בצורה מעשית את כל הנושאים הללו. ככל שנלמד אותם ונשתדל להרגיש אותם וליישם אותם בלימוד מעשי, כך יופיעו אצלנו הרגלים חדשים. נבין מדוע האחד מסתדר בחיים והאחר לא. רמת הרגישות שלנו להכרת הרע של עצמנו תעלה. ואז נתחיל לראות את האגו אפילו בגילויים הקטנים שלו, ולהבין שמה שאני רוצה לא קורה, משום שאני משתמש באגו שלי יתר על המידה. אנחנו כבר לא נהיה כמו עיוורים שמתקדמים על ידי מקל הייסורים, אלא נתחיל להשתתף בתנועה הזאת מתוך רצון והכרה.

הנוסחה לחלוקת האמצעים

כאשר השתתפתי באימון לצמיחה אישית, השלב האחרון בקורס היה שלב מעשי שמומן על ידי גורם חיצוני. האם ניתן ליישם זאת גם בחינוך האינטגרלי?

בהתכללות בחברה העתידית, מביאים בחשבון את סך כל האנשים ואת סך כל המשאבים, ומחלקים את כל המשאבים בין כולם, על פי חישוב שמוודא שהחברה עובדת כדי לספק לכולם את המינימום ההכרחי לצורך קיום נורמלי. בכל שאר הזמן האנשים עוסקים ביצירת הקשר האינטגרלי ביניהם. אז כולם רואים מאיפה אפשר לקחת, איפה צריך להוסיף, וכמה אמצעים יידרשו ליצירת הקשר האינטגרלי הזה. ודאי שהחברה תצטרך להרוויח את האמצעים הללו.

דרך קלה ומהירה

האם קשר אינטגרלי פירושו שבכל הפעולות שלי אני לוקח בחשבון את האינטרסים של כל שאר בני האדם?

כן, אבל צריך ללמוד איך לעשות את זה ולתרגל את זה. החברה כולה צריכה להשתתף בלימוד הזה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, צריכים להיות תלמידים שלומדים את העולם החדש.

חוסר הידע שלנו לגבי העולם האינטגרלי הוא המקור לכל הבעיות שלנו כיום. נכנסנו לתוך מערכת חדשה של שיתוף פעולה בינינו לבין הטבע, שיתוף פעולה בתוך החברה האנושית, בתוך האיחוד הכולל בעולם, ואיננו יודעים איך לפעול. הטבע דוחף אותנו לעולם חדש, ואילו אנחנו כלל לא מכירים את החוקים שלו, כמו פיל בחנות חרסינה.

בראש ובראשונה צריך לצאת מתוך עיקרון מאוד פשוט: הטבע מוביל אותנו לאינטגרליות. רוצים להגיע אל האושר על ידי מכות? בבקשה. רוצים לעשות זאת בדרך קלה ומהירה? בבקשה. הדרך הקלה והמהירה היא דרך ההכרה העצמאית וההסכמה, מרצון, כשאנחנו מקדימים את המקל שדוחף אותנו מאחור.

העם הוא הממשלה החדשה

אחרי שהקורס מוכן, אל מי צריך לפנות?

גם לממשלה, גם לציבור, גם לאנשים מתחומי המדע והחברה, שדרכם נתחיל לפרסם אותו, דרך האינטרנט, דרך כל ערוץ אפשרי.

למעשה, כיום הממשלה מטפלת רק בסקטורים מאוד מצומצמים של החברה והמדינה. היא כאילו עומדת מהצד, והתפקידים שלה הולכים ומצטמצמים. סביבה נבנות כל מיני תוכניות על ידי ארגונים שונים שעוסקים בתחומי הכלכלה, החברה והחינוך. אילו תפקידים בעצם נשארו לממשלה? אפילו מערכת הבריאות כבר יוצאת משליטתה. גם הצבא הוא כבר צבא שכיר. אנחנו רואים כיצד הסמל של המלך, השליט היחיד או הפרלמנט לאט לאט מתפוגג ונעלם, ובמקומו מופיעות מערכות חדשות עצמאיות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות, שאין להן בהכרח קשר לממשלה.

לכן לא חובה להעביר את הקורס דרך הממשלה, אבל ודאי שהוא צריך לעבור דרך מערכת החינוך. החינוך הזה הוא לא חינוך ילדים, לא חינוך מקצועי, לא חינוך טכני ולא חינוך גבוה. זהו חינוך העם. זוהי בניית האנושות החדשה, שבצורה אחרת לא תשרוד. נכון להיום יש לנו קשר הדוק מאוד עם אונסק"ו ועם האו"ם. יש לנו שם נציגים שמשמשים כיועצים.

אין צורך לפנות למישהו מלבד העם, במיוחד מאז הופעתו של האינטרנט. אנחנו עדיין לא מספיק מבינים את ערכה של ה"ממשלה" החדשה הזאת. צריך רק להשתמש בה בצורה נכונה.

החינוך האינטגרלי: וירטואלי או פיזי?

מהי הדרך המועדפת ללמד אנשים, באופן וירטואלי או בקורסים פיזיים?

אני חושב שהחינוך יכול להיות וירטואלי, אך הוא חייב לכלול מבחנים. זה יחייב כל אחד מהחברה ללמוד.

כפי שקודם האדם עבד כדי לקבל משכורת, עכשיו עליו להעביר זמן מסוים במסגרת תוכנית החינוך האינטגרלי, והוא לא יוכל להרשות לעצמו לזלזל בזה. הוא יהיה חייב לעבור על כל שיעור, לענות על שאלות, לשלוח את ההערות שלו, כלומר, להשתתף בצורה אקטיבית בתהליך הזה. בסיום הקורס יהיה עליו לעבור מבחן פיזית, כדי שנראה את התוצאה שלו.

אנחנו צריכים לפקח על כל אחד, כי ההצלחה של החברה האינטגרלית תלויה בכל אחד מאיתנו. כאן אנחנו פוגשים בתכונה מעניינת נוספת של המערכת הזאת: מכיוון שהיא אינטגרלית, כל אחד חשוב בדיוק כמו כל האחרים.

לאחר לימוד וירטואלי ומבחנים פיזיים, יש לחבר את האנשים בקבוצות. בשלב זה חייבת כבר להיות עבודה מעשית עם האנשים. היא צריכה להתבצע בשכונות, בבתי הספר, בשעות היום או הערב, במתנ"סים, בתוכניות טלוויזיה, וכדומה. יש להקדיש לנושא הזה יצירות מוזיקליות, הצגות תיאטרון וספרות, שיתארו ויציגו אותו מזוויות שונות.

כוח מחשבה עליון

החברה פיתחה הרגלים של שיתוף פעולה אגואיסטי, של ניצול הדדי. איך אפשר להתגבר על ההרגלים הישנים וליצור חדשים? מאיפה שואבים את הכוח לזה?

אין ספק שרק החינוך הבלתי אמצעי, ההדרגתי, המבוסס על דוגמאות ועל משחקי תפקידים, הוא שיביא לשינוי ההכרה של האדם. וזאת ללא שום לחץ, אלא דווקא מתוך הכרה שהשינוי הכרחי והוא לטובתנו, וכולנו רק נרוויח ממנו.

בסופו של דבר, המסה העצומה של האנשים שתתחיל לפעול כך מתוך ההרגלים החדשים, תשפיע על כל המערכת, על כל כדור הארץ. כשרוב בני האדם יתחילו לחשוב על אותו דבר, המחשבות שלהם ישפיעו על כל האחרים. ולאנשים אלה יהיה כוח מחשבה עצום.

נניח שבמערכת החינוך האינטגרלי מחברים מאה אלף בני אדם. אין עוד ארגון על פני כדור הארץ שבו מאה אלף בני אדם עוסקים במשהו חדש, מיוחד. כך נתחיל לשפוך לתוך המערכת הפנימית הזאת, לתוך הקשר התת-הכרתי שקיים בין כל תושבי כדור הארץ, כוח אינטגרלי עצום, שפועל למען מטרה מסוימת ובאופני פעולה מסוימים.

אנשים יתחילו פתאום לגלות עניין בקשר האינטגרלי, לגלות אליו יחס, לפנות אליו ולחפש אותו. הם לא יידעו מהיכן נובעת ההתעניינות החדשה שלהם, מפני שהיא מופיעה בנו בדיוק כמו כל הרצונות והמחשבות שלנו. פתאום כולם, מקטן ועד גדול, יתחילו להרגיש שהקשר הזה קרוב אליהם ונחוץ להם, מאחר שהקשר ההדדי הפנימי קיים בין כולם ללא יוצא מן הכלל.

פרק 2

מגלים עולם חדש

עיקרי הפרק:

· לפנות זמן כדי ללמוד על החיבור בינינו

· ילדים כמבוגרים - כולם יצטרכו ללמוד לחיות בעולם החדש

· אופן הלימוד - בקבוצות נפרדות לגברים, לנשים ולילדים, שאחר כך יאוחדו ויתפצלו שוב

· הלימוד - מדורג, כל אחד על פי הוותק שלו בלימוד

· אמצעי הלימוד - הדמיה של בתי משפט, משחקי תפקידים, דיונים

· כל אדם הוא גם תלמיד וגם מורה

· האגו בשירות תהליך החיבור

· עולם חדש של תרבות הפנאי

יוצרים הרמוניה

ההתפתחות הנוכחית של האנושות מביאה אותנו כחברה למסקנה שאם בעבר אנשים הקדישו לעבודה מינימום 10 שעות ביממה, הרי שהיום היחס הזה חייב להשתנות משורשו.

אנחנו לא צריכים להעמיד את העבודה במרכז הקיום שלנו. עלינו לעבוד בדיוק במידה הנדרשת על מנת לספק לכולם רמת חיים ראויה ונורמלית. לא מדובר במינימום, אלא ברמה שנתפסת כנחוצה לקיומנו. ולא נשאף להשיג יותר מזה, מתוך הבנה שרק כך ניתן להגיע לאיזון עם הטבע הסובב אותנו. האיזון בין כוח הקבלה לכוח הנתינה נמדד לפי כמה כל אחד מקבל מהחברה וכמה הוא נותן לה בחזרה. בכך הוא מאזן את כל החברה האנושית, ביחס לטבע.

כתוצאה מכך יתפנה לאדם זמן רב, ואת החלל שייווצר יהיה עליו למלא בהשגת איזון והרמוניה בין כולם. האדם צריך להתפתח מתוך הידברות, מתוך חיבור עם בני אדם אחרים. העובדה שיתפנו לנו 7-8 שעות ביום מוכתבת מראש על ידי תוכנית הטבע. לא לחינם התפתחנו בטכנולוגיה, בתקשורת, בשירות ובסחר הבינלאומי, עד למידה כזאת שאנחנו יכולים לספק לעצמנו את כל הדרוש על ידי עבודה של שעתיים ביום.

ההתפתחות הזאת נקבעה על ידי הטבע, ועלינו להסתכל על המצב החדש שנוצר כמו על מציאות אובייקטיבית. הזמן הפנוי נוצר בכוונה על מנת שנביא את עצמנו לאיזון הדרוש. אז תיפתח עבורנו דרגה שונה לגמרי של קיום בטבע, אותה דרגה שבה נמצאת מחשבת הבריאה, ההנהגה העליונה. אנחנו נתחיל להרגיש את המכניזם שמנהל את היקום כולו, כולל אותנו.

אנחנו חייבים להסביר זאת לכולם, ותוך פרק זמן מסוים להוביל את החברה להסתכלות חדשה על החיים. זוהי ראיית עולם, פרדיגמה חדשה של ימינו, שאנשים צריכים להפנים אותה, להתרגל אליה ועל פיה לשנות לגמרי את דרך החשיבה שלהם, את התוכניות שלהם ואת היחס שלהם לחיים, לעולם ולכל דבר. כלומר, האידיאל החשוב ביותר, הערך העליון ביותר, צריך להיות: "אנחנו", השגת החיבור בינינו ואיזון עם הטבע.

הדבר החשוב ביותר הוא "אנחנו"

בשיטת החינוך האינטגרלי מוקדשת תשומת לב מיוחדת לחלק המעשי, הנוגע לחיים, ולא לחלק המופשט של החינוך. האם עקרונות היסוד, כמו משחקים, הפעלות "במעגל" ובדיונים, מתאימים לכל אחד?

בנושא הזה אנחנו כמו ילדים, שצריכים לקלוט דבר חדש. אנחנו מתחילים לגלות כעת עולם חדש, חיים חדשים, יחס חדש כלפי העולם. לכן עלינו לשנות את עצמנו ולגלות בעצמנו את העולם החדש. בזה אנחנו דומים לילדים, עלינו להבין את העולם החדש והאינטגרלי שעומד בפתח.

כדי שנרגיש את ההתקרבות של העולם האינטגרלי אלינו לא בצורת משבר, כמו המשבר הנוכחי, עלינו לכוון את הפעולות שלנו לכך שניכנס להרמוניה איתו.

היום הטבע מתחיל להתייחס אלינו כאל מערכת אינטגרלית, התלויה הדדית ומאוזנת הדדית, שבה כל החלקים נמצאים באיזון, בתמיכה ובוויתורים הדדיים. הדבר החשוב ביותר במערכת הזאת הוא: אנחנו. לכן עלינו לעבוד היטב על עצמנו ולהשיג שׂכל חדש, שלא מגיע עקב גחמה, המצאה או הרהורים פילוסופיים של מישהו, אלא כתוצאה מחוק טבע, שבהדרגה ובניגוד לרצוננו, מתממש בחברה האנושית, ואנחנו עדיין לא מתואמים איתו.

נניח שמכניסים אותנו לתוך מסגרת עגולה, בעוד אנחנו מרובעים ואיננו יכולים לעבוד במסגרת עגולה. מצב כזה מורגש בנו כמשבר. לכן האנשים יצטרכו להתיישב מחדש על ספסל הלימודים וללמוד לחיות בעולם החדש, להכין את עצמם אליו.

גברים ונשים

האם במסגרת החינוך האינטגרלי כדאי שגברים ונשים ילמדו יחד, או שמא עדיף שילמדו בנפרד?

עלינו, עד כמה שניתן, להסיר הפרעות שמסיחות את דעתנו בזמן השיעור. אנחנו בני אדם, ולכולנו יש יצרים נורמליים טבעיים, אולם בזמן הלימוד עדיף שיצרים אלה לא יפריעו לנו. וישיבה של גברים ונשים יחד בדרך כלל גורמת להסחת דעת.

עד היום קיימים בעולם הרבה מוסדות חינוך נפרדים. הניסיון מלמד שהחינוך בנפרד יעיל יותר מהחינוך המשותף. לכן רצוי להפריד בין גברים לנשים.

לאחר תקופת הכנה מסוימת של קבוצות הנשים ושל קבוצות הגברים, אפשר יהיה לחבר אותם למטרת דיונים ובירורים הדדיים. אפשר יהיה לראות איך על בסיס החומר שלמדו נוצר אצלם שינוי, איך הם קיבלו תפיסת עולם אובייקטיבית, אינטגרלית. הם יוכלו כבר לפתח שיחה או דיון, וליצור ביניהם מערכת חדשה של יחסים הדדיים. כשהם יבדקו זה את זה, הם יתחילו ליצור משהו משותף, לא גברי ולא נשי, אלא קשר משותף, אבטיפוס של החברה השלמה הבאה.

אחר כך יהיה צורך לדון ביחסים כלפי הילדים וכלפי ההורים, לכלול בדיון כמה דורות, לברר, ולאחר מכן, ליישם.

אין גיל ללמוד

האם קיימים שלבים שונים בחינוך האינטגרלי, והאם הם תלויים בגיל האדם?

קיימים שלבים שונים, אך הם אינם תלויים בגילם של האנשים. אדם שהגיע לגיל 18-20 בערך, גיל הבגרות, המשך התפתחותו כבר אינו תלוי בגיל, אלא רק בהפנמת החומר מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית.

רואים זאת מתוך הלימודים המעשיים, שבהם משתתפים גם אנשים צעירים בני 20-25 וגם אנשים מבוגרים יותר שיכולים להיות ההורים שלהם, ואפילו הסבים שלהם. הדיונים המתנהלים ביניהם כה ערים, עד שפער הגילאים כלל לא מורגש. זאת מכיוון שהם דנים ביחסים הדדיים, משפחתיים וחברתיים, שהם חדשים לגמרי עבורם.

מתוך השאלות שהאדם שואל בשיעורים או בהרצאות, וכן מהאופן שבו הוא נכלל בתהליך הדיון, מעניין להיווכח עד כמה הגיל הוא חסר משמעות. עם זאת, יש חשיבות לוותק, מפני שהניסיון נרכש בהדרגה, לאורך שנים. במשך כל הזמן הזה יש ללוות את האדם ולכוון אותו.

לקבוצות יגיעו יותר ויותר אנשים חדשים. לאחר מכן, הקבוצות הללו יתחברו. וגם הקבוצות הנפרדות של הגברים והנשים יתחילו להתחבר, וכשהן כבר יהיו משותפות, הן יתחברו עם קבוצות הילדים, ויתפצלו שוב.

כלומר, צריך לערבב את חברת התלמידים, באופן שיכין אותם להבין נכון את מצבי החיים השונים ואת הפתרונות שלהם. להבין את היחסים ההדדיים בעבודה, עם המנהלים, עם העובדים הכפופים להם, עם השכנים, עם אנשים שמשום מה אינם נעימים להם, או להיפך, עם הקרובים שלהם, שאליהם הם מחויבים במשהו. כך יתחיל להיווצר שינוי מסוים במערכות היחסים הקיימות בין בני האדם.

צריך לדבר על כל סוגי היחסים ולדון בהם. האדם צריך לחוות את כל המצבים השונים, לחיות אותם, כביכול "להתלבש" בתוך האנשים האחרים, להשוות ביניהם, וכתוצאה מכך, להתחבר איתם לגוף אחד שלם, כך שבתוך האדם ישוחקו סצנות רבות ושונות. בתהליך הזה יעזרו מאוד צילומי וידיאו ודיונים.

כולנו ילדים של החיים

נניח שאדם אחד לומד במערכת החינוך האינטגרלי מזה חצי שנה או שנה, ואדם אחר רק מתחיל. האם שני האנשים האלה צריכים להתחנך יחד בכיתה אחת? או שהאדם המנוסה יותר מחנך את החדש?

אדם מנוסה ותלמיד חדש אינם יכולים להיות שווים בקבוצה אחת. בעולם שלנו אנחנו מחנכים את הילדים עד גיל עשרים, או קצת פחות, ולאחר מכן משחררים אותם אל העולם. כל עוד לא הכנו אותם לחיים, אנחנו מתייחסים אליהם כאל ילדים. אנחנו מקנים להם את הידע שלנו, את רמת הביטחון, התמיכה וההיטמעות ההדרגתית בעולם, ואת תחושת האחריות לפעולות ולהתנהגות שלהם.

כך צריך להתייחס גם לחדשים, לתמוך בהם, להתייחס אליהם כאל ילדים, ובהתאם לכך, לא לצפות מהם מיד להתנהגות נכונה. למעשה, כל בני האדם על פני כדור הארץ יסווגו על פי התוצאות שהם יציגו בחינוך האינטגרלי.

מגרש המשחקים

כמה אנשים יכולים להיות בקבוצת החינוך האינטגרלי?

משום שמדובר במבוגרים ולא בילדים, לא צריך להתאמץ כדי להחזיק אותם יחד או לעניין אותם. לא צריך לשחק כדי למשוך את תשומת ליבם, אלא מספיק ללמד בצורת משחק. לכן מדריך אחד ל-30-40 איש יספיק בהחלט, או אולי שני מדריכים ל-50 איש.

האם כדאי לצלם את מה שכל אדם עובר?

האנשים צריכים לעבור תהליך של שינוי פנימי עמוק ביותר. זוהי עבודה פסיכולוגית גדולה של האדם על עצמו, של ההיכרות שלו עם עצמו, שבה הוא מברר מי הוא. לכן חייבים לצלם את המשחק שלו, כדי שהוא יוכל לראות את עצמו מהצד.

הרי אנחנו כל הזמן משחקים. אני יכול להתחקות למשל אחר דמות מסוימת, שראיתי לפני שנים רבות, ספגתי אותה לתוכי, והיום אני ממש מגלם אותה. כך אנחנו מתנהגים. זה מובן מתוך הפסיכולוגיה. לכן הדבר החשוב ביותר בלימודים המעשיים הוא לתת לאדם כמה שיותר דמויות נכונות כאלה, שהוא יוכל לחקות אותן.

תוך כדי חיקוי, הוא בוחן את הדמות, וכך הוא מבין מי הוא באמת, מפני שהנתונים הפנימיים שלו יתגלו לו ביחס לדמות שאותה הוא משחק. המרחק הזה, הפער בין מי שאני לבין מי שאני משחק, יעזור לאדם להכיר את עצמו יותר לעומק. וזה הדבר החשוב. אז הוא באמת יוכל להביע את עצמו, את התכונות הפנימיות המקוריות שלו, את הכישרונות שלו, והעולם יהפוך להיות אינטגרלי, מפני שלכל אדם תהיה הזדמנות להביע את עצמו.

מי מתאים להיות מדריך בשיטה הזו?

צריך להכשיר מדריכים לחברה האינטגרלית החדשה מתוך כלל התלמידים ללא יוצא מן הכלל, אפילו מהחלשים ביותר. אין לאדם זכות להיות סטודנט פסיבי וללמוד רק עבור עצמו. הוא צריך ללמוד כדי ללמד את האחרים. הוא צריך להרגיש שככל שהוא רוכש את הצורה החדשה של הקשר ההדדי בין בני האדם, הוא בעצמו הופך לחלק פעיל של אותו קשר, והוא חייב להעביר אותו הלאה.

כלומר, תלמידים שלומדים חצי שנה עד שנה חייבים ללמד קבוצות של מתחילים. מובן שבהתחלה הם יהיו צמודים למורים שלהם, ויעסקו בנושאים מוגבלים, אך הם יחויבו ללמד. כך הם מפתחים את המיומנויות שלהם, וכך בדיוק האחרים לומדים מהם.

אנחנו לא מסתירים את העובדה שאנחנו הופכים את התלמידים למורים, שמיד נכנסים למסגרת ההוראה המתאימה. ראשית, זה יחייב אותם ללמוד את החומר בתשומת לב יתרה ולהבין אותו טוב יותר. ושנית, זה יפַתח קשר טוב יותר בינם לבין האחרים. הדבר הכי החשוב בכל הלימוד הזה הוא דווקא החלק המעשי.

הסכמה - מעל כל הניגודים

האם כשמתכננים את הלימודים בקורסים של החינוך האינטגרלי חייבים לקבוע מראש את הנושאים? האם הנושאים צריכים להתאים לקורס מסוים?

לא. בתהליך הדיונים צריכים לשחק בכל מיני נושאי לימוד. רוב הדיונים יהיו בצורה של "בתי משפט" עם חבר מושבעים, שופטים, סנגורים, עדים, תובעים ונאשמים. למעשה, אוסף הדמויות הזה מתאים לכל מצב. אפילו בחיים הרגילים שלנו, בין בני זוג או בינינו לבין השכנים, תמיד צצים מצבים, שבהם כל אחד תופס עמדה מסוימת. שני צדדים עומדים זה כנגד זה, קבוצה מצד אחד, קבוצה מצד שני, שופט בלתי תלוי, העוזרים שלו, וכן הלאה. בדיונים האלה משתתפים גם מדריכים, שעוזרים לגשת בצורה נכונה לבעיה, ומשתדלים להיות אובייקטיביים ככל הניתן.

למעשה, הדיונים צריכים להסתיים בכך, שבסוף הבירורים של מצבי החיים השונים תושג אינטגרליות מקסימלית, לצד גילוי מוחלט של כל המחלוקות. חייבים להבין שבני האדם שונים זה מזה, וכל אחד יכול להישאר בדעתו, אך כאשר הוא מתעלה מעליה, הוא חייב להגיע להסכמה עם האחרים. ודווקא ההסכמה הכללית הזאת היא התוצאה של המשפט, ולא העונש שאנחנו בוחרים להטיל על האדם.

המשפט נמשך עד שכל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, כולל השופט הבלתי תלוי, מגיעים להסכמה מלאה ביניהם, כשהם מבינים שבפנים ייתכן שהם נשארים מנוגדים. כל ההבחנות הללו מתבררות תוך כדי המשפט, אבל ההסכמה היא מעל לכל הסתירות והניגודים.

שפת הטבע

במערכת החינוך האינטגרלי אנחנו לא נותנים עונשים, אנחנו מתחברים עם האדם ומדברים עם חלק ה"אדם" שבו, כלומר, מדגישים את ההפרדה בין האדם לבין האגו שלו.

הייתי אומר שצריך להדגיש את ההפרדה הזאת בצורה חדה יותר. למשל, עם ילד אנחנו עדיין משחקים, מפני שצריך קצת לשמור עליו, כי הוא עדיין לא מפותח ואינו יכול לראות את עצמו מהצד. בינתיים הוא מרגיש רק את ה"אני" שלו, לא יותר. הוא לא שם לב לכל האחרים.

בגיל מסוים הוא כבר מסוגל להבחין בין "האני הפנימי", "האני החיצוני", "האנשים האחרים" ו"היחסים בינינו". יש מעין קפיצות בהתפתחות, תקופות מעבר מסוימות, בגיל שנתיים עד שלוש, חמש עד שש, תשע עד שתים עשרה, וכן הלאה. האדם עובר תהליכים מצטברים, ולאחר מכן, במדרגה הבאה, תפיסת העולם שלו משתנה, והוא מתחיל לראות ולהבין את העולם קצת אחרת.

אצל אנשים מבוגרים, שינוי תפיסת העולם קורה לפי מידת התאמתם לתפיסת המערכת החדשה. מידת השינוי תלויה בידע האינטגרלי שצבר האדם, בהבנה שכל מה שמסביב נמצא בקשר הדדי, בהיטמעות שלו בתוך המערכת הזאת, בתוך הקבוצה. אדם צריך להגיע בהדרגה להרגשה של עצמו ושל האחרים כשלם אחד, כקבוצה שממנה לא ניתן לברוח. כלומר, אתה נמצא כביכול בסירה קטנה בתוך ים סוער, והביטחון שלך תלוי רק בשיתוף הפעולה בין כולם. אם תתרגזו, גם הים יתרגז, ואם תהיו רגועים, גם הים יהיה רגוע.

מסתבר שבצורה כזאת הטבע משחק איתנו. כשהוא רוצה לקדם אותנו אל המצב הבא, הוא מחולל סערה, ואנחנו בלית ברירה משתנים בהדרגה. אחרת לא נינצל. עלינו ללמוד להבין את שפת הטבע, להתחיל להרגיש אותו, לדבר איתו, כלומר, לראות אותו. ואנחנו באמת יכולים לשלוט בכך.

כשנהיה מסוגלים לשלוט במידת הקשר האינטגרלי בינינו, נראה כיצד אנחנו פועלים על הטבע. מספר הסופות, רעידות האדמה, אירועי הצונאמי, תנאי האקלים השונים, המהפכות או ההתקוממויות, כל מה שיכול לקרות בינינו ובחיינו הפרטיים, הכול יהיה ביחס ישיר ומיידי לאיכות היחסים בינינו. חשוב ביותר שהאדם ימצא וירגיש את שיתוף הפעולה הזה. ואז הוא יתחיל לראות כיצד הוא מדבר עם הטבע ומשפיע עליו.

היום אנחנו כבר מבינים שקיים קשר הדדי בין האדם לטבע, משום שקיימות תיאוריות רבות, ואפילו הוכחות אמפיריות, לגבי השפעת הטבע על האדם והשפעת האדם על הטבע, גם אם אנחנו עדיין לא מבינים את הקשר הזה בצורה מלאה.

במערכת הלימוד האינטגרלית אמורות להיווצר קבוצות של אנשים שבאמת מרגישים איך הטבע מגיב להתנהגותם הנכונה יותר או הנכונה פחות.

דרגה של התבוננות פנימית

הפלירט הדו-צדדי הזה עם הטבע, "אתה - לי, אני - לך", כשה"אתה" ביחס לטבע הוא "אנחנו", מעלה את האדם למדרגה הבאה של הרגשת העולם. הוא מתחיל להרגיש את כוחות הטבע הפנימיים, את המנוע שמניע את האבולוציה, לאן הוא מוביל אותנו, מה הטבע רוצה מאיתנו. הוא מתחיל להרגיש היכן הוא נמצא באמת.

אנחנו לפתע מגלים בתוכנו דברים שמעולם לא חשבנו עליהם. ולא מדובר בגילוי של כישורים מיוחדים, אלא זוהי באמת דרגה של התבוננות פנימית. האדם מתחיל לגלות את מהות הטבע, ולהבין שהכול נברא ומתפתח לא סתם כך, אלא לפי תוכנית מסוימת, תוכנית מאוד מדויקת. ואנחנו מתפתחים בהתאם לתוכנית הזאת ויכולים להשתתף בה בצורה פעילה.

הגילוי הזה מעלה אותנו לדרגה הבאה. בדרגה זו אנחנו כבר לא חלקים עיוורים וחסרי אונים בטבע, שמממשים את הדחפים הפנימיים שלהם, אלא אנחנו הופכים להיות יצורים חכמים וכל-יכולים. על ידי שיתוף פעולה בינינו, חיבור גדול יותר או קטן יותר בינינו, נוכל להשפיע על הטבע בצורות שונות, ובעצם נהיה כל-יכולים. על ידי שיתוף פעולה גדול יותר בינינו, לא יהיו הגבלות ונוכל לעלות מעל מהירות האור. נוכל לצאת מתוך המסגרת של חוקי הטבע שבהם אנחנו מבחינים כעת, ולעלות לדרגת הטבע עצמו.

להרגיש חיים אחרים

אני יכול לתאר לעצמי בצורה טובה למדי איך אנשים לומדים על פי תוכנית החינוך האינטגרלי במשך 3-5 שנים. האם קיימות מגבלות זמן כלשהן למשך הלימוד, או שהוא נמשך כל החיים?

עד שהאנושות כולה תגיע לרמה המקסימלית של שיתוף פעולה עם הטבע, עד שכולנו נהיה מקושרים עם הטבע באופן פנימי, אינסטינקטיבי, ונתחיל לעבוד בתיאום איתו, אני לא רואה אפשרות שנוכל לסגת או להפסיק. בכל מקרה הטבע מיד יאלץ אותנו שוב להגיע לאיזון איתו על ידי מכות שונות.

ומה יהיה לאחר שנשיג את המצב הזה? אינני יודע. אבל בכל אופן, כשמסתכלים היום על מגמת ההתפתחות הזאת, על ההתנהגות של הטבע כלפינו, אפשר לומר שהטבע בהכרח יביא אותנו למצב של הרמוניה מלאה.

כלומר, בשיטה הזו קיימת מטרה עליונה שאליה נגיע בסופו של דבר?

בשיטה הזו ישיג האדם עומקים של מידע על הקיום שלו, שנמצאים כביכול מחוץ לגופו. אנחנו קיימים במשך פרק זמן מסוים בתוך הגוף שלנו, ואילו המידע, המחזור שלו, בכל אופני ההתגלות שלו, הוא נצחי. כעת המידע מתגלה לנו דרך הגוף, והוא יכול להתגלות לנו בצורות אחרות.

למעשה, הדרגה שאנחנו יוצאים אליה נראית לנו בגדר פנטזיה. אפשר לחשוב שמדובר בסוג של חיים לאחר המוות. אבל אנחנו בעצם יוצאים לרמות, שאנשים רבים בעולם שלנו, כמו וולף מסינג ואחרים, כבר מרגישים אותן.

אני חושב שכל בני האדם בעולם יכולים להשיג זאת. כלומר, האדם מתעלה מעל למקריות, מעל לגורל שלו.

האהבה מנצחת הכול

תוך כדי הדינמיקה הקבוצתית, תוך כדי שיתוף הפעולה בין אנשים, נוסף על האווירה החיובית, מופיעים גם מתח רגשי, שנאה, התנגחויות הדדיות, וכדומה.

אני חושב שרגשות כאלה יתגלו יותר ויותר, משום שעל מנת להביא אותנו להסכמה, לאיזון עם הטבע ובינינו, באותה מידה שבה נחדור לשכבות פנימיות יותר של הקשר ההדדי שלנו עם הטבע, אנחנו נזדקק לאגו יותר ויותר גדול. בהתעלות מעל האגו ובהתחברות מעל ההתנגדות הגדולה הזאת, נוכל להשיג מתח גדול יותר, אנרגיה גדולה יותר, גילוי גדול יותר של החלקים הפנימיים של הטבע.

בשיתוף הפעולה בינינו, האגו משחק תפקיד של נַגד שנמצא בינינו, וככל שהוא גדול יותר, כך מתגלה בו יותר אנרגיה. לכן, בכל פעם, גילוי האגו צריך לגדול, והניגודיות צריכה להיות גבוהה יותר וברורה יותר.

כשנתעלה מעל האגו והניגודיות, נחדור לעומקים גדולים יותר של הטבע. האגו הוא המכשיר שבעזרתו נרגיש את עומק הטבע. כלומר, נרגיש אותו דווקא בזכות הופעת השנאה, הניגודים, חוסר ההבנה בינינו, שקורעים אותנו בכל הדרגות ומסיבות שונות.

אם נתחבר למרות הכול, אז החיבור שלנו מעל ההתנגדות יהפוך לכלי, שבעזרתו נגיע להרמוניה עם הטבע. כלומר, ההרמוניה שלנו תיבנה מתוך היותנו מחוברים באופן אינטגרלי עם הטבע. עומק החיבור עם הטבע, עומק החדירה לתוכו, יהיה תלוי בעוצמת ההתנגדות שעליה התגברנו.

האמת נמצאת בחיבור בינינו

כשנוצרת שנאה בין שני אנשים, האם הם צריכים לברר ביניהם את הסיבות להיווצרותה, או שהבירור אמור להיעשות במסגרת הקבוצה?

הרבה יותר פשוט לברר את הסיבות ביניהם. בקבוצה קיימים הרבה גורמים נוספים שמחייבים אותנו לנהוג בצורה מסוימת ולא אחרת. ככלל, עדיף שהבירור יהיה ביניהם או בנוכחות מספר אנשים שהם פתוחים איתם לחלוטין. המטרה היא לא להראות מי צודק, אף אחד מבין השניים לא יכול להיות צודק. האמת נמצאת בחיבור בינינו. לכן, העיקר הוא לברר את מרב הניגודים ולהתעלות מעל כל אחד מהם. אנחנו צריכים להתכלל זה בזה עד כדי כך, שאת התכונות השליליות שניתנו לכל אחד נתפוס כחיוביות.

זה כמו שאתה אוהב כל מה שיש בילד שלך, מפני שהאהבה גוברת על כל דבר שלילי. בילד שלי אני בעצם לא רואה שום דבר רע. ואפילו אם אני רואה, אני מיד מרכך את זה, ממתיק את זה, סולח, וכן הלאה. ואילו בילד של השכן, להיפך, לא רק שאני מבליט את התכונות השליליות הקטנות ביותר שלו, אלא אני אפילו מגזים או ממציא אותן, רק מפני שהוא זר לי.

אנחנו צריכים להבין שכאשר אנחנו מתחברים בינינו, כל אחד צריך להגיע למצב שבו הוא מתייחס לכל השלילי שבזולת כחיובי.

הייחודיות של המציאות האינטגרלית

בפסיכולוגיה ההתנהגותית יש משולש של "הבנה הדדית". אלה שלושה קודקודים: קשר, סימפטיה ומציאות משותפת. הקשר קיים במעגלי הדיון. הסימפטיה עולה תוך כדי ההשתתפות ההדדית. מה זו המציאות המשותפת, האם זו האינטגרליות?

אנחנו צריכים להתקיים לא בתוך עצמנו, אלא מחוץ לעצמנו, באותה מציאות משותפת שאנחנו יוצרים, מפני שדווקא היא מהווה את המציאות האובייקטיבית. כל מה שיש בעולם הוא סובייקטיבי, כלומר, שקרי. אני משקר לעצמי שאני בונה את עצמי בעצמי. זהו עולם לגמרי לא ריאלי, שאותו המצאתי לעצמי.

לפעמים אני משוחח עם מישהו ומתפלא לגלות עד כמה אנחנו תופסים את העולם בצורה שונה. אני מדבר על דבר אחד, והוא רואה תמונה שונה ומדבר על משהו אחר. והוא כן לחלוטין, בדיוק כמוני, מפני שכל אחד מאיתנו יוצא מתוך תחושותיו האישיות.

אנחנו חייבים להתעלות מעל התחושות האישיות שלנו, אל הרצון המשותף, אל השכל המשותף, אל הלב והמוח המשותפים, ולהתבונן בעולם מתוך אותה דמות ה"אדם" המשותפת שמציגה את המכלול של כולנו. אז נראה אותו בצורה אחרת, ולא בצורה אינדיבידואלית, שזו צורה שעוותה על ידי התכונות הפנימיות הראשוניות שלנו.

ככל שיותר אנשים יתאספו לאותה מערכת משותפת של ה"אדם", כך התמונה של העולם, של היקום, של עצמנו, תיראה לנו שונה לחלוטין. היא תהיה שונה מאוד ממה שאנחנו רואים היום. הרי תמונת העולם שלנו תלויה בתפיסתנו הסובייקטיבית. הפסיכולוגים יודעים זאת היטב. צריך פשוט להראות, שאם אתה לוקח את התכונות והרצונות הפנימיים שלך ומשווה אותם לאותה דמות אדם קיבוצית שנוצרה ביניכם, כגוש אחד שלם, הרי שמתוכה אתה מתחיל לראות עולם שונה לחלוטין.

אתה מתעלה מ�