Asara B'Tevet Internalizing the Siege

The Goals of the Fast

Rambam – Laws of Ta'aniyot – Ch. 1

לזעוק ולהריע בחצוצרות על כלמצות עשה מן התורה שנאמר )במדבר י'( על הצרצרה שתבא על הצבור

הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן

והריעו:

הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקומדרכי התשובהודבר זה עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן

ככתוב )ירמיהו ה'( עונותיכם הטו וגו' וזה הוא שיגרום להםלהסיר הצרה מעליהם:

אלא יאמרו דבר זה ממנהגאבל אם לא יזעקו ולא יריעו הרי זו דרךהעולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית

אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים הוא שכתוב בתורה )ויקראותוסיף הצרה צרות אחרות

כ"ו( והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי

אוסיף לכם חמת אותו קרי:

ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים ובימי התעניות האלו זועקין

בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר השופר מקצר

והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר )תהלים

צ"ח( בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':Halacha 1

1

It is a positive Torah commandment to cry out and to sound trumpets in the event of any difficulty that arises which affects the community, as [Numbers 10:9] states: "[When you go out to war... against] an enemy who attacks you and you sound the trumpets...."

[This commandment is not restricted to such a limited scope; rather] the intent is: Whenever you are distressed by difficulties - e.g., famine, plague, locusts, or the like - cry out [to God] because of them and sound the trumpets.

Halacha 2This practice is one of the paths of repentance, for when a difficulty arises, and the people cry out [to God] and sound the trumpets, everyone will realize that [the difficulty] occurred because of their evil conduct, as [Jeremiah 5:25] states: "Your sins have turned away [the rains and the harvest climate]." This [realization] will cause the removal of this difficulty.

Halacha 3Conversely, should the people fail to cry out [to God] and sound the trumpets, and instead say, "What has happened to us is merely a natural phenomenon and this difficulty is merely a chance occurrence," this is a cruel conception of things, which causes them to remain attached to their wicked deeds. Thus, this time of distress will lead to further distresses.

This is implied by the Torah's statement [Leviticus 26:27-28]: "If you remain indifferent to Me, I will be indifferent to you with a vengeance." The implication of the verse is: When I bring difficulties upon you so that you shall repent and you say it is a chance occurrence, I will add to your [punishment] an expression of vengeance for that indifference [to Divine Providence].

Halacha 4In addition, it is a Rabbinic ordinance to fast whenever there is a difficulty that affects the community until there is a manifestation of Divine mercy.

2

On these fast days, we cry out in prayer, offer supplications, and sound the trumpets only. In the Temple, we sound both the trumpets and the shofar. The shofar blasts should be shortened and the trumpet blasts extended, for the mitzvah of the day is with the trumpets. The trumpets are sounded together with the shofar only in the Temple, as [can be inferred from Psalms 98:6]: "Sound trumpets and shofar blasts before God, the King."

פרק ה יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן

כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד

שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיבשגרם להם ולנו אותן הצרות שנאמר )ויקרא כ"ו( והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו':

Ch. 5 Halacha 1There are days when the entire Jewish people fast because of the calamities that occurred to them then, to arouse [their] hearts and initiate [them in] the paths of repentance. This will serve as a reminder of our wicked conduct and that of our ancestors, which resembles our present conduct and therefore brought these calamities upon them and upon us. By reminding ourselves of these matters, we will repent and improve [our conduct], as [Leviticus 26:40] states: "And they will confess their sin and the sin of their ancestors."

How does the common cause continue?

Building on the Yerushalmi/Jerusalem Talmud

מסכת יומא דף ה/א תלמוד ירושלמי אלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים

אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את

3

כל דורהכתלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה אמרו .שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו

What was the 10th of Tevet then and now?

Ezekiel Chapter 24 יחזקאל ויהי דבר-יהוה אלי ב)ש)נה  א

בחדש העשירי, בעשורהת)שיעית, , לאמר.לחדש

1 And the word of the LORD came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying:

)תב-(   ב ב)ן-אדם, כתוב- )כ לך את-שם היום--את-עצם, היום

סמך מלך-בבל הזה:אל-ירושלם, בעצם היום הזה.

2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem.

Vayikra Ch. 23

)א רים הו )פ) )ה יום הכ )כז( אך ב)עשור לחדש הש)ביעי הז)יתם את נפשתיכם והקרבת)ם מקרא קדש יהיה לכם וענ

אש)ה ליהוה: ( )י יוםבעצם)כח( וכל מלאכה לא תעשו )ה כ )ום הז הי

ר עליכם לפני יהוה אלהיכם: )א לכפ) רים הו )פ) כ)ה )פש אשר לא תענ )י כל הנ )הבעצם)כט( כ )ום הז הי

יה: ונכרתה מעמ)

4

)ל מלאכה )פש אשר ת)עשה כ )הבעצם)ל( וכל הנ )ום הז הי)פש ההוא מק)רב עמ)ה): והאבדת)י את הנ

27 Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. 28 And ye shall do no manner of work in that same day; for it is a day of atonement, to make atonement for you before the LORD your God. 29 For whatsoever soul it be that shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people. 30 And whatsoever soul it be that doeth any manner of work in that same day, that soul will I destroy from among his people. 31 Ye shall do no manner of work; it is a statute for ever throughout your generations in all your dwellings. 32 It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye keep your sabbath. {P}

Beit Yosef Orach Chayim

רנד( )עמ' תענית בהלכות כתב אבודרהם דוד וה"ר שאם היה חלמשונה משאר תעניותשעשרה בטבת הוא

בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו כמו ביום הכפורים ולאהיום הזה בעצם)יחזקאל כד ב(

ידעתי מנין לו זה. וכתב עוד דעשרה בטבת חל לפעמיםחלים אין לעולם צומות ושאר ביום בו ומתענין בששי

בששי: Rav David Avudraham wrote in the laws of fasts that the tenth of Tevet is different than all the other fasts, in that if it fell on Shabbat, we would not be able to push it off to another day, since it says in Sefer Yechezkel, "on this selfsame day" as it does regarding Yom Hakippurim, and I don't know where he got this from. He also wrote that the tenth of Tevet sometimes falls on Friday and we fast on that day, whereas other fasts do not fall on Fridays.

The source.. Sefer Zecharia Ch. 8

5

)בר יהוה צבאות אלי לאמר: )יח( ויהי ד)ה אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום הש)ביעי וצום)יט( כ

)למעדים טובים והאמתהעשירי )לשמחה ו )דה לששון ו יהיה לבית יהווהש)לום אהבו:

 18 And the word of the LORD of hosts came unto me, saying: 19 'Thus saith the LORD of hosts: The fast of the fourth month, and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall be to the house of Judah joy and gladness, and cheerful seasons; therefore love ye truth and peace. {P}

Should we keep fasting now that we are in Eretz Yisrael ?Were these days fast days during Second Temple times ?

Rambam, Commentary on Mishna, Rosh Hashana Ch. 1.

ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז,אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה

During the Second Temple Period, they did not fast either on the Tenth of Tevet or the 17th of Tammuz, but anyone who wanted to did and anyone who did not want to – did not

Responsa of Tashbetz Vol. 2

אין ספק שתקנת נביאים בארבעה צומות לא היתה על זמן גלות בבל בלבד אלא תקנה קבועה היתה כל זמן שהי' בית המקדש חרב אפי' יבנה ויחרב אח"כ הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות כיוצא באלו לא ראה ב"ד

שהרי בלא ספק בזמן ביתבישראל לקבוע צומות אחרים והראיה לזה וכשחרב הבית בשניה חזרו הצומות ההם כלםשני היו לששון ולשמחה

כמו שמוכיח לשון התלמוד באחרון מתענית ובראשון מראש השנה )י"ח ע"ב( ולמה והלא בבית שני לא אירע כלום בטבת ובתשרי. וזאת ראיהוכן לא מצינו שתקנו תענית על שתקנת נביאים קבועה היתה לעולם. סמיכת יד רומיים על ירושלם כמו שתקנו נביאים על סמיכת יד מלך בבלוזאת ראיה שלא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים ירושלי' על ונראה הטעם בזה שחורבן ראשון היתה צרתו קשה לישראל יותר מחרבן שני שהרי בבית שני היו חסרים חמשה דברים כמו שהוא מוזכר בגמרא יומא )נ"ב ע"ב( והביאו סמך לזה וארצה בו ואכבדה חסר ה"א. וגם בבית

6

ואע"פ שהיו ששון ושמחה כל זמן שהי'שני לא היתה חזרה שלמה. .הבית בנוי

There is no doubt that the enactment of the prophets for these four fast days were not until the exile of Bavel alone, but a permanent enactment the entire time that the Beit Hamikdash was in ruins; even if it were to be built and destroyed thereafter, these fasts are set forever, not to detract from them or to add on to them because of troubles like those original troubles, the Beit Din in Israel did not see fit to establish other fast days; the proof is that no doubt, during the Second Beit Hamikdash these days were times of joy and gladness and when it was destroyed a second time, these fast days all returned

Talmud Rosh Hashana 18b

תניא אמר רבי שמעון ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש ... צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל עלכמותו

שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשורירושלים לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך

והלא היה ראויבבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקנן ואני איניזה לכתוב ראשון

חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה כן אלא צום העשירי זה אומר שנאמר ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש שהוכתה העיר

7

ועשו יום שמועה לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העירכיום שריפה

Sefer Melachim/Kings 2:25

ב)אבחדש העשירי בעשור לחדש למלכו בשנת הת)שיעית )א( ויהי יק ( ) עליה ד )בנו )חן עליה וי )שלם וי )א וכל חילו על ירו )ר מלך ב)בל הו נבכדנאצ

סביב: :( )הו )ב( ות)בא העיר ב)מ)צור עד עשת)י עשרה שנה למ)לך צדקי

Ezekiel 33:21

) בחמשה לחדש ב)עשרי ב)שת)י עשרה שנה)כא( ויהי )תנו בא אלי לגלו)תה העיר:הפליט מירושלם לאמר הכ

Megilat Ta'anit והחשך בא לעולםבשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך יונית

.שלשה ימיםבתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא.

8

בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה On the eighth of Tevet the Torah was translated into Greek in the days of King Ptolemy and darkness came into the world for three days…on the Tenth, the King of Bavel laid siege to Jerusalem to destroy it

Siddur – Selichot for Asara B'Tevet

- נוסח ספרד - סדר סליחות לעשרה בטבת סדור תפלה:( ) ואלהי אבותינו אלהינו

)רה )עני הניאני .בשלש מכות בחדש הזה הכני אשר קראני. מצוקאזכ )ד ג. אך עת)ה הלאני:הכאני

)עכני ב)שמונה בו שמאלית וימנית. )מלך יון. הלא שלשתן קבעתי תעניתד ו)ת יונית. )סני לכת)וב ד ) מענית:אנ ) חורשים האריכו )י חרשו )ב על ג

טרוף טורףזועמת)י ב)תשעה בו ב)כלמה וחפר. חשך מעלי מעיל הוד וצפר. )א )ותן אמרי שפר. הו :עזרא הסופרב)ו הנ

)רון לעם נמס חזה. לזכ )תב לך ב)ספר המ) )זי החוזה. כ )ה ב)ן ב)ו יום עשירי צו)ה: )ום הז ונבזה. את עצם הי

The Meaning of Siegeד( משמעות המצור

- הלכות תעניות פרק ה רמב"ם יד החזקה )ב( ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת

סמך מלך בבלישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן ועשירי בטבת שבו ושבעה עשרבמצור ובמצוקנבוכדנאצר הרשע על ירושלם והביאה

בתמוז וחמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה

והעמיד צלם בהיכל:

Decimation and destruction – Ezekiel Ch. 17

)דול  יז ולא בחיל ג)בקהל רב, יעשה אותו ו

ך פרעה ב)מ)לחמה, ב)שפ)יק-- ( )בבנות ד סללה, ו

להכרית, נפשותרבות.

17 Neither shall Pharaoh with his mighty army and great company succour him in the war, when they cast up mounds and build forts, to cut off many souls;

Ch. 21 ויהי דבר-יהוה, אלי  כג

לאמר.23 And the word of the LORD came unto me, saying:

9

ואת)ה בן-אדם  כד)רכים, שים-לך שנים ד

לבוא חרב מלך-ב)בל--( מארץ אחד, יצאו

שניהם; ויד ב)רא, ב)ראש)רך-עיר ב)רא. ד

24 'Now, thou son of man, make thee two ways, that the sword of the king of Babylon may come; they twain shall come forth out of one land; and mark a signpost, mark it clear at the head of the way to the city.

)רך ת)שים--לבוא  כה דון; )ת ב)ני-עמ) חרב, את רב

)שלם, )דה בירו ואת-יהו)רה. ב)צו

25 Thou shalt make a way, that the sword may come to Rabbah of the children of Ammon, and to Judah in Jerusalem the fortified.

)י-עמד מלך-ב)בל  כו כ)רך, ב)ראש אל-אם הד

)רכים-- שני הד קלקל לקסם-קסם:

)ים שאל ב)ת)רפים, ב)חצ)בד. ראה ב)כ

26 For the king of Babylon standeth at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination; he shaketh the arrows to and fro, he inquireth of the teraphim, he looketh in the liver.

בימינו היה הקסם  כז ירושלם, לשום כרים

לפתח פה ברצח, להרים קול,

בתרועה--לשום כרים ך על-שערים, לשפיק. סללה לבנות ד

27 In his right hand is the lot Jerusalem, to set battering rams, to open the mouth for the slaughter, to lift up the voice with shouting, to set battering rams against the gates, to cast up mounds, to build forts.

10

Ch. 24

ויהי דבר-יהוה אלי ב)ש)נה  א הת)שיעית, ב)חדש העשירי,

ב)עשור לחדש, לאמר.

1 And the word of the LORD came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying:

)תב-(  ב ב)ן-אדם, כתוב- )כ)ום--את-עצם, לך את-שם הי

)ה: )ום הז סמך מלך-ב)בל הי)ום )שלם, ב)עצם הי אל-ירו

)ה. הז

2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem.

ומשל אל-בית-המרי,  גה משל, ואמרת אליהם, כ

שפת אמר אדני יהוה: הסיר שפת, וגם-יצק בו

מים.

3 And utter a parable concerning the rebellious house, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Set on the pot, set it on, and also pour water into it;

אסף נתחיה אליה,  ד)ל-נתח טוב ירך וכתף; כ

)א. מבחר עצמים, מל

4 Gather into it the pieces belonging to it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones.

)אן לקוח, וגם  ה מבחר הצ)ר העצמים ת)חת)יה; רת)ח )ו ד

) עצמיה )ם-ב)שלו רתחיה, ג }ס{ ב)תוכה).

5 Take the choice of the flock, and pile also the bones under it; make it boil well, that the bones thereof may also be seethed in the midst of it. {S}

ה-אמר אדני  ו לכן כמים-- יהוה, אוי עיר הד סיר אשר חלאתה בה,

וחלאתה לא יצאה ממנה; לנתחיה לנתחיה הוציאה,

לא-נפל עליה גורל.

6 Wherefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city, to the pot whose filth is therein, and whose filth is not gone out of it! bring it out piece by piece; no lot is fallen upon it.

)י דמה) ב)תוכה) היה,  ז For her blood is in the midst of 7 כ

11

); לא על-צחיח סלע שמתהו) על-הארץ, לכס)ות שפכתהו

עליו עפר.

her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust;

להעלות חמה לנקם  ח)מה) נקם, נתת)י את-ד

על-צחיח סלע--לבלת)י,)סות. }פ{ הכ

8 that it might cause fury to come up, that vengeance might be taken, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered. {P}

)ה אמר אדני יהוה,  ט לכן, כ)ם-אני, )מים; ג אוי, עיר הד

)רה. )יל המ)דו אגד

9 Therefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city! I also will make the pile great,

הרבה העצים הדלק  י האש, התם הבשר; והרקח, המרקחה,

והעצמות, יחרו.

10 heaping on the wood, kindling the fire, that the flesh may be consumed; and preparing the mixture, that the bones also may be burned;

)חליה,  יא והעמידה על-ג למען ת)חם וחרה רקה:

נחשת)ה), ונת)כה בתוכה)טמאתה)--ת)ת)ם, חלאתה).

11 then will I set it empty upon the coals thereof, that it may be hot, and the bottom thereof may burn, and that the impurity of it may be molten in it, that the filth of it may be consumed.

ת)אנים, הלאת,  יב)ת )ה רב נ ולא-תצא ממ)

חלאתה), ב)אש חלאתה).

12 It hath wearied itself with toil; yet its great filth goeth not forth out of it, yea, its noisome filth.

יען ב)טמאתך, זמ)ה:  יגטהרת)יך, ולא טהרת)--

מט)מאתך לא תטהרי-עוד,עד-הניחי את-חמתי ב)ך.

13 Because of thy filthy lewdness, because I have purged thee and thou wast not purged, thou shalt not be purged from thy filthiness any more, till I have satisfied My fury upon thee.

)ב)רת)י ב)אה  יד אני יהוה ד ועשיתי, לא-אפרע

)חם: )ס ולא אנ  ולא-אחו

14 I the LORD have spoken it; it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, neither will I repent;

12

)ך, )דרכיך וכעלילותיך שפטו כ }פ{ נאם אדני יהוה.

according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord GOD.' {P}

  Chapter 4   יחזקאל   א ואת)ה בן-אדם קח-לך

לבנה, ונתת)ה אותה) לפניך; וחק)ות עליה עיר,

)שלם. את-ירו

1 Thou also, son of man, take thee a tile, and lay it before thee, and trace upon it a city, even Jerusalem;

ונתת)ה עליה מצור,  ב יק, ושפכת) ( )בנית עליה ד ו

עליה, סללה; ונתת)ה עליה מחנות ושים-עליה

)רים, סביב. כ

2 and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about.

ואתה קח-לך, מחבת  ג ברזל, ונתתה אותה קיר

ברזל, בינך ובין העיר; והכינתה את-פניך אליה

והיתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית

}פ{ ישראל.

3 And take thou unto thee an iron griddle, and set it for a wall of iron between thee and the city; and set thy face toward it, and it shall be besieged, and thou shalt lay siege against it. This shall be a sign to the house of Israel. {P}

  ד )ך ואת)ה שכב על-צד הש)מאלי, ושמת) את-עו ן

ר ב)ית-ישראל עליו: מספ))ב עליו, )מים אשר ת)שכ הי

ת)ש)א את-עו נם.

4 Moreover lie thou upon thy left side, and lay the iniquity of the house of Israel upon it; according to the number of the days that thou shalt lie upon it, thou shalt bear their iniquity.

ואני, נתת)י לך את-שני  הר ימים, עו נם, למספ)

5 For I have appointed the years of their iniquity to be unto thee a number of days, even three

13

שלש-מאות ותשעים יום;ונשאת, עו ן ב)ית-ישראל.

hundred and ninety days; so shalt thou bear the iniquity of the house of Israel.

  ו )ה, ושכבת) )ית את-אל וכל)ך הימיני )הימני( על-צד שנית, ונשאת, את-עו ן

)עים יום, )דה--ארב ב)ית-יהו יום לש)נה יום לש)נה נתת)יו

לך.

6 And again, when thou hast accomplished these, thou shalt lie on thy right side, and shalt bear the iniquity of the house of Judah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto thee.

)שלם ת)כין  ז ואל-מצור ירו)פה; )זרעך חשו ניך, ו פ)

)את, עליה. ונב

7 And thou shalt set thy face toward the siege of Jerusalem, with thine arm uncovered; and thou shalt prophesy against it.

)ה נתת)י עליך,  ח והנ עבותים; ולא-תהפך

)ך, )ך אל-צד )ד מצ)רך. )ותך ימי מצו )ל עד-כ

8 And, behold, I lay bands upon thee, and thou shalt not turn thee from one side to another, till thou hast accomplished the days of thy siege.

ואת)ה קח-לך חט)ין  ט)פול ועדשים ודחן )שערים ו ו

מים, ונתת)ה אותם וכס) ב)כלי אחד, ועשית אותם

)מים לך, ללחם: ר הי מספ))ך, אשר-את)ה שוכב על-צדשלש-מאות ותשעים יום--

.( )ו ת)אכלנ

9 Take thou also unto thee wheat, and barley, and beans, and lentils, and millet, and spelt, and put them in one vessel, and make thee bread thereof; according to the number of the days that thou shalt lie upon thy side, even three hundred and ninety days, shalt thou eat thereof.

)מאכלך, אשר  י ו)--ב)משקול, )ו ת)אכלנ)ום: מעת עשרים שקל לי.( )ו עד-עת, ת)אכלנ

10 And thy food which thou shalt eat shall be by weight, twenty shekels a day; from time to time shalt thou eat it.

14

)רה תשת)ה,  יא )מים ב)משו ו מעת שש)ית ההין:

עד-עת, ת)שת)ה.

11 Thou shalt drink also water by measure, the sixth part of a hin; from time to time shalt thou drink.

ועגת שערים,  יב)ה; והיא, ב)גללי ת)אכלנ צאת האדם--ת)עגנה,

}ס{ לעיניהם.

12 And thou shalt eat it as barley cakes, and thou shalt bake it in their sight with dung that cometh out of man.' {S}

אמר יהוה, ככה  יג וי יאכלו בני-ישראל

את-לחמם טמא, בגוים,יחם שם. אשר אד

13 And the LORD said: 'Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean, among the nations whither I will drive them.'

ואמר, אהה) אדני  יד)ה נפשי, לא יהוה, הנ

)טרפה )נבלה ו מטמ)אה; ו)רי )עו לא-אכלת)י מנ

ועד-עת)ה, ולא-בא ב)פי)ל. )ו ג }ס{ ב)שר פ)

14 Then said I: 'Ah Lord GOD! behold, my soul hath not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dieth of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.' {S}

)אמר אלי--ראה  טו וי נתת)י לך את-צפועי

)צפיעי( הב)קר, ת)חת)ללי האדם; ועשית ג }ס{ את-לחמך, עליהם.

15 Then He said unto me: 'See, I have given thee cow's dung for man's dung, and thou shalt prepare thy bread thereon.' {S}

אמר אלי, בן-אדם  טז וי הנני שבר מטה-לחם

בירושלם, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה;

ומים, במשורהובשממון ישתו.

16 Moreover He said unto me: 'Son of man, behold, I will break the staff of bread in Jerusalem, and they shall eat bread by weight, and with anxiety; and they shall drink water by measure, and in appalment;

15

למען יחסרו, לחם  יז ומים; ונשמו איש

 ואחיו, ונמקו בעו נם.}פ{

17 that they may want bread and water, and be appalled one with another, and pine away in their iniquity. {P}

Sefer Devarim Ch. 28  מט ישא יהוה עליך

גוי מרחק מקצה הארץ, כאשר ידאה

גוי, אשר הנשר:לא-תשמע לשנו.

49 The LORD will bring a nation against thee from far, from the end of the earth, as the vulture swoopeth down; a nation whose tongue thou shalt not understand;

נים, אשר  נ )וי, עז פ) ג לא-יש)א פנים לזקן,

ונער לא יחן.

50 a nation of fierce countenance, that shall not regard the person of the old, nor show favour to the young.

  נא רי בהמת)ך ואכל פ))פרי-אדמתך, עד ו

הש)מדך, אשר לא-ישאירגן ת)ירוש ויצהר, ( לך ד שגר אלפיך ועשת)רת

צאנך--עד האבידו,אתך.

51 And he shall eat the fruit of thy cattle, and the fruit of thy ground, until thou be destroyed; that also shall not leave thee corn, wine, or oil, the increase of thy kine, or the young of thy flock, until he have caused thee to perish.

  נב והצר לך בכל-שעריך, עד רדת

חמתיך הגבהת , אשר את)הוהבצרות

ב)טח ב)הן, ב)כל-ארצך; והצר לך, ב)כל-שעריך, ב)כל-ארצך, אשר נתן

52 And he shall besiege thee in all thy gates, until thy high and fortified walls come down, wherein thou didst trust, throughout all thy land; and he shall besiege thee in all thy gates throughout all thy land,

16

which the LORD thy God hathיהוה אלהיך לך.given thee.

ואכלת פרי-בטנך,  נג בשר בניך ובנתיך, אשר נתן-לך, יהוה

אלהיך--במצור, ובמצוק, אשר-יציק

לך, איבך.

53 And thou shalt eat the fruit of thine own body, the flesh of thy sons and of thy daughters whom the LORD thy God hath given thee; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemies shall straiten thee.

האיש הרך ב)ך,  נד והענג מאד--ת)רע עינו

)באשת חיקו, באחיו ו)ביתר ב)ניו אשר יותיר. ו

54 The man that is tender among you, and very delicate, his eye shall be evil against his brother, and against the wife of his bosom, and against the remnant of his children whom he hath remaining;

מת)ת לאחד מהם,  נה מב)שר ב)ניו אשר יאכל,)ל-- מב)לי השאיר-לו, כ

במצור, ובמצוק, אשר יציק לך איבך,

בכל-שעריך.

55 so that he will not give to any of them of the flesh of his children whom he shall eat, because he hath nothing left him; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in all thy gates.

הרכה בך והענגה,  נו אשר לא-נסתה כף-רגלה הצג

על-הארץ, מהתענג, ומרך--תרע עינה

באיש חיקה, ובבנהובבתה.

56 The tender and delicate woman among you, who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground for delicateness and tenderness, her eye shall be evil against the husband of her bosom, and

17

against her son, and against her daughter;

)וצת מב)ין  נז )בשליתה) הי ו)בבניה אשר רגליה, ו

)י-תאכלם ת)לד, כ)ל, ב)ס)תר-- ב)חסר-כ

)במצוק, אשר ב)מצור, ויציק לך איבך, ב)שעריך.

57 and against her afterbirth that cometh out from between her feet, and against her children whom she shall bear; for she shall eat them for want of all things secretly; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in thy gates.

The Concept of הסתר פנים

פרק לא ספר דברים)ה וזנה אחרי )ך שכב עם אבתיך וקם העם הז )אמר יהוה אל משה הנ )טז( וי)ו ועזבני והפר את ב)ריתי אשר )א בא שמ)ה ב)קרב אלהי נכר הארץ אשר הו

)רת)י את)ו: כ)א )ום ההו י בו בי והיה לאכלועזבתים והסתרתי פני מהם)יז( וחרה אפ)

)י )י אין אלהי ב)קרב )א הלא על כ )ום ההו )י )ות וצרות ואמר ב ) רעות רב )מצאהו ו)ה: )ני הרעות האל מצאו

)י פנה )ל הרעה אשר עשה כ )א על כ )ום ההו )י ני ב )יח( ואנכי הסת)ר אסת)יר פ)אל אלהים אחרים:

מסכת ברכות דף לב/ב תלמוד בבלי ביןנפסקה חומת ברזלואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש

ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתהישראל לאביהם שבשמים שנאמר אותה קיר ברזל בינך ובין העיר

פרק ל ספר דברים)ה הב)רכה והק)ללה אשר נתת)י )ברים האל )ל הד ) עליך כ )א( והיה כי יבאו

לפניך והשבת אל לבבך ב)כל יחך :שמה יהוה אלהיך הגוים אשר הד

פרק ה ספר יחזקאל)מלאת ימי המ)צור ולקחת) את )ר ת)בעיר ב)תוך העיר כ )ב( שלשית ב)או

)ה בחרב סביבותיה )ח תזרהוהש)לשית הש)לשית ת)כ וחרב אריק לרו:אחריהם

18

פרק כו ספר ויקרא)וים אזרהואתכם )לג( והיתה ארצכם שממהוהריקתי אחריכם חרב בג

)ה: ) חרב ועריכם יהיו

תזריע פרק ט מדרש תנחומא שבעשרה בטבת היו ראוייןעוד טובה גדולה עשה עם ישראל כיצד

שכן הוא אומר )יחזקאל כד( בן אדם כתב לךישראל לגלות מירושלים אמר אם יוצאיןאת שם היום הזה בעצם היום הזה וגו' מה עשה הקב"ה

עכשיו בצנה הם מתים מה עשה המתין להם והגלה אותם בקיץ

19

Israel Under Siege, Benny Morris, The National Interest, September 5, 2011Israel's relations with the Muslim world took a further turn for the worse with Turkey's announcement of the expulsion of the Israeli ambassador and the downgrading of relations with the Jewish state to the level of second secretaries. This followed the publication on Friday of the United Nations report on the 2010 Israeli raid on the Gaza-bound Turkish flotilla in which nine Turks, one of them an American citizen, were shot dead…

Under Siege: Israel Fears its Arab Citizens, Ryan Jones, Jerusalem Post, March 27, 2011 The international mainstream media has a fixation with presenting Israeli and Palestinian Arabs as living under siege from the “oppressive” Jewish state.The reality is that Israeli Jews are the ones living under siege. Israel itself has been under siege (sometimes militarily, always economically) from the surrounding Muslim Middle East. But even within their own borders, Israeli Jews live under siege from an Israeli Arab population that does not fear, but is feared by, the Israeli police…

20

ו( יסוד השלום

מסכת ראש השנה דף יח/א תלמוד בבלי אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה,

. בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום ישאמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה,

- צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין. שמד שאני תשעה באב, הואילאי הכי, תשעה באב נמי! - אמר רב פפא:

. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה,והוכפלו בו צרותונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.

מסכת ראש השנה דף יח עמוד ברש"י שאיןדאמר רב חמא בר ביזנא כו' - דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה

קיים, ומתניתין בזמן הזה קא מיירי, מדקתני וכשהמקדשבית המקדשקיים כו'.

על ישראל.שאין יד הגויים תקיפהשיש שלום -

:רמב"םהלכות תעניות פרק ה הלכה יט

, ולא עוד אלא שהםלימות המשיחכל הצומות האלו עתידים ליבטל עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר +זכריה ח'+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית

יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו.

הלכות תשובה פרק ט הלכה ב שינוחוומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי

שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להםממלכיות מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים

תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר

משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון

יהיה הר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה ימות המשיח הואשאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל

,עולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראלהעולם הזה ו אין בין העולם הזה לימות המשיח אלאוכבר אמרו חכמים הראשונים

.שיעבוד מלכיות בלבד

21

, מסכת ראש השנה דף יח/בחידושי הרשב"א שישראלבזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פי' בזמן שיש שלום

:שרויין על אדמתן אין שמד ואין שלום. כשישראל בארץ האויב אלא שאין שמד רצו

מתענין רצו אין מתענין

מסכת ראש השנה דף יח/ברבינו חננאל יהיה לששון ולשמחהשבית המקדש קייםבזמן שיש שלום- כלומר כל זמן

מסכת ראש השנה דף יח/בחידושי הריטב"א ופרקינן דאמר רב חנא כו' רב פפא וכו'. ופירוקא מדרב פפא הוא ומימרא דרב פפא ה"פ שהצומות הללו עיקר גזירתן היה על חרבן

הראשון כל א' לענינו כדמפרש ברייתא לקמן וכשנבנה הבית שני אמר הנביא כה אמר ה' )צבאות( צום הרביעי וכו' יהיה לבית יהודה לששון

ולשמחה ולמועדים טובים כלומר שלא ינהגו בהם רק שיעשו אותם ימים טובים ומ"מ מדקרי להו נמי לאחר הבנין צום ולא כתיב אשר צמתם

כדכתיב בקרא אחרינא )אשר( ]כי[ צמתם וספוד )ברביעי( ]בחמישי[ משמע שלא נתבטלו לגמרי ולא נעקרה לגמרי גזירה ראשונה ואע"פ שהיה ראוי שתעקר כיון שעל בית ראשון נגזרה והרי נבנה והטעם לפי

שיודעין היו שסוף בית שני זה ליחרב שיהא גלות זה שאנו בו ובנין בית שני לא חשיב להו כולי האי דלהוי נגדר הפרץ הראשון ולפיכך לא עקרו

שישראל שרוייןגזירתן לגמרי אלא אמרו כי בזמן שיהא שלום כלומר אין שלום יהיו לששון ולשמחה ואם על אדמתם ובית המקדש קיים

דאיכא תרתי לגריעותא שיהו צוםשבהמ"ק חרב ויש שמד על ישראל גמור מגזירת נביאים הראשונים ואם אין שלום וגם אין שמד יהיה הדבר

תלוי ברצון ישראל רצו ב"ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל.

22