טוב ורע בהגות היהודית

תוכנית לימודים במחשבת ישראל – תשע"גהקדמה

עם הפנים לספרים הישניםועוד לעוד נחשפים אנו נשימה. עוצר בקצב שמתפתח טכנולוגי בעולם חיים אנו

חידושים טכנולוגיים שמשנים את חיינו ואת אופן התקשורת שלנו עם הסובבים עמנו.

בתקופה שכזו נראה אך טבעי שנעסוק בהווה ובעתיד ופחות בעבר.

דיגיטלי אנו שבים למסקנה המתבקשת: העולם משתנה, עולם דווקא בתוך אולם

הבלתי הממד גם ישנו ותכונותיו, טבעו האדם, בנפש אולם הטכנולוגיה משתנה,

משתנה.

בדברים שבין האדם לעצמו, ביחסו לזולת, באהבה, שמחה, התרגשות וקנאה – כאן

אנו פועלים כפי שפעלו אבותינו לאורך ההיסטוריה.

לעתים אנו שואלים את עצמנו שאלות על החיים שלנו. לעתים אנו מתייעצים בחבר,

בדמות בוגרת או באיש מקצוע.

המקצוע מחשבת ישראל מזמין אותנו להתייעץ עם ספרים. עם הוגים מהעבר הרחוק,

לשאלות מרתקות תשובות בספריהם שכתבו חכמים ומההווה. הקרוב מהעבר

קיומיות.

סיפור אדם וחווה בגן העדן: יש הרואים בו בדיה ספרותית ויש הרואים אמת מוחלטת.

על אלא הסיפור, שמאחורי ההיסטורית האמת על השאלה את שואלים לא אנו

המשמעות הקיימת בסיפור זה ומתאימה לנו - החיים בעולם טכנולוגי.

זוגיות, חטא, ומתוך עיון בסיפור גן עדן, אנו מגלים מציאות מוכרת: פיתוי, אשמה,

גירוש, עונשים, מיניות, מוות.

הפגישה עם הספר היא פגישה עם האדם שכתב אותו. עם חכמתו, נשמתו, השפעותיו

וסביבתו התרבותית.

מתוך עולמו הזר אנו יכולים לפגוש בחבר חכם שעוסק באותם נושאים שעמם אנו

מתמודדים.

עץ הדעת – טוב ורע יש הרואים בסיפור גן עדן משל פסיכולוגי על התבגרות האדם – אדם וחווה נבראים

כילדים קטנים. הם אינם מתביישים בגופם, הם נטולי מיניות, ויכולת הבחירה שלהם

מוגבלת מאוד.

חווה מגלה ראשית ראשון. התבגרות כשלב נראית הנחש עם חווה של הפגישה

לנחשק. התורה מעניקה דבר אותו שאלוהים מסתיר ממנה דבר. מה שהופך את

לסיטואציה גם רמזים המעידים על גילוי מיני.

חווה מתפתה ומפתה את אדם. כתוצאה מהחטא באים שני דברים חדשים לעולמם

והידיעה אודות זוגי( )לידה, קשר וכל הקשור בה ואדם: המיניות הילדותי של חווה

המוות.

כך הפכו חווה ואדם משני ילדים תמימים לאנשים בוגרים. הבגרות מתבטאת בהיותם

בעלי מיניות ומשפחה ובעלי מודעות על הסופיות של הקיום האנושי.

אם כך, הגירוש מגן עדן מסמל את המעבר משלב הילדות לשלב הבגרות. מהשלב

התמים לשלב המודע בין השאר גם לקשיי הקיום של האדם העולם.

הפסיכולוגיה המודרנית מדברת אף היא על גיל ההתבגרות כגיל בו מתחיל האדם

לשאול שאלות מופשטות בעלות אופי פילוסופי. בין השאר גם שאלות על הטוב והרע

בעולם.

והרע הנוגעים בשאלת הטוב דיונים של רחב מגוון בפניכם נציג זה לימוד בספר

בעולם.

משימה: סוגים של טוב וסוגים של רע

המשפטים את קראו ורע". "טוב" המילים מופיעות בהם עשרה משפטים לפניכם

והתייחסו לכל משפט על פי הנקודות לדיון שבהמשך:

. הוא גונב מאנשים חלשים.רעיוסי הוא אדם .1

במבחן באנגלית.טובקיבלתי ציון .2

! אל תכרסם נעליים.רערקסי! כלב .3

וירדו גשמים רבים.טובהשנה היה חורף .4

מאשר טוב.רעיש בעולם יותר .5

עם עצמי על הדברים שאמרתי אתמול.טובאני מרגיש .6

שלי גרם לי לשקר.רעהיצר ה.7

.רע. אבל הוא שר ממש טובאבא שלי איש .8

מאוד.רעהמכונית שלי במצב .9

לרגל הבשורה המשמחת.טובאני מאחל לך מזל-.10

נקודות לדיון

אוא. אובייקטיביים מוחלטים? או יחסיים הם שבמשפט הרע או הטוב האם

סובייקטיביים?

האם ניתן להתווכח עם הדובר על המשפט?ב.

אלו מהמשפטים מתארים טוב או רע מוסרי?ג.

אלו מהמשפטים מתארים "טוב" או רע איכותי? )מתייחסים לתפקוד טוב או רע(ד.

אלו מהמשפטים מתארים "טוב" או רע פילוסופי?ה.

אלו מהמשפטים ניתן לייחס רק לבני אדם? )נסו להפוך את נושא המשפט מאדםו.

לאדם(.לחפץ או חיה, או מחיה או חפץ

סיכום – קווים לדמותם של הטוב והרע

מתוך המשימה הבחנתם בוודאי בהיבטים הרבים של המושגים טוב ורע ובמורכבות

שבמושגים אלו. בסיכום זה נארגן מעט את המושגים של טוב ורע:

הטוב והרע הם חלק מהמציאות בה אנו חיים. כולנו חווים ביטויים שונים של טוב

: דיון פילוסופי, פסיכולוגי, חברתי.רבדים שוניםורע. ניתן לדבר על הטוב והרע ב

למעשה, כמעט בכל דיון שלנו במציאות, עם עצמנו או עם כל גורם אחר, עולים

על עתיד גורל הרות וכלה בשאלות ורע. החל ברכישת חפץ טוב מושגים של

האנושות.

למשל במקרה בולא-מוחלטים ויחסייםפעמים רבות הטוב והרע באים כמושגים :

דבר טוב ביחס לדבר אחר )למשל ציון, הבא ביחס לציונים אחרים(. או במקרה בו

מדובר על זווית אישית שכל אדם חווה אחרת )עבור אדם אחד קור הוא דבר טוב,

אחר מעדיף טמפרטורה חמה(.

רבות משום שהם פעמים יחסיים הם ורע טוב כן, למשלתלויי תרבותכמו .

בחברה ואילו שלילי, למעשה נחשבת חזיר אכילת מסורתית יהודית בסביבה

אחרת היא נחשבת כמעשה ניטראלי )שאינו חיובי ואינו שלילי(.

– למשל, הריגת אדם נחשבת למעשהתלויי הקשרמושגים של טוב ורע הם גם

רע. אולם בשעה שההקשר משתנה, ואדם זה מאיים על ביטחונך, ההריגה מקבלת

משמעות פחות שלילית או אף חיובית.

של טוב ורע. למשל במקרה בומוחלטים עם זאת, יש מקום לדבר גם על מושגים

)למשל רע. בו מעשה לראות ניתן הצדקה ללא מזיק עובדתית מעשה מסוים

השחתה לשם השחתה(. או מקרה של טוב לב שלא נועד להשיג מטרה אלא בא

כעזרה לזולת, נתאר אותו רובנו ככולנו כמעשה טוב.

כמו כן, ישנם תחומים עובדתיים בהם המושגים של טוב ורע ברורים יותר ולעתים

בעלי אופי מדעי. למשל האמירה המוחלטת שהגזמה באכילת סוכר היא רעה לגוף

האדם.

ייתכן ואדם אחר ראוי גם להזכיר את התחומים שעבורנו עצמנו הם מוחלטים.

סבור אחרת ממני, אבל עבורי אמת מסוימת היא טובה או רעה באופן ברור.

פילוסופי ורע בעולם.טוב ותחומים מושגים בהגדרת עוסקת הפילוסופיה :

המסורת הפילוסופית עסקה רבות בניסיונות הגדרה של המושגים טוב ורע. על פי

רוב, היא מתייחסת למושגים אלו באופן מופשט, מחפשת הגדרה ממצה למושגים

אלו, בוחנת מושגים אלו בהקשרים שונים ושואלת שאלות שאינן מובנות מאליהן

בנוגע לתחומים אלו.

הטובמוסראחד התחומים המרכזיים בעיסוק בשאלות של טוב ורע הוא תחום ה .

והרע המוסריים אינם נשפטים רק על בשיקול טכני של "מוצלח" או "בלתי-מוצלח",

אלא במערכת של שיקולים מוסריים.

למשל במשפט הבא: "שמעון הוא אדם טוב והוא אחד הציירים הטובים בארץ" –

התנהגותו שלו, המידות אופיו, על מעידה טוב אדם הוא ששמעון האמירה

בארץ, הטובים הציירים אחד שהוא האמירה אחרים. אדם בני עם המוסרית

לתחום קשורות נוספות שאינן יכולות ועל יכולת טכנית על כישרון, מעידה על

המוסרי.

על פי התפיסה שלנו, הטוב או הרע המוסרי מייחדים את בני האדם. בעוד שבעלי

חיים פועלים מתוך אינסטינקטים הישרדותיים, אנו פועלים במקרים רבים מתוך

ערכית-מוסרית. בחירה זו אינה נובעת רק מתוך הרצון שלנו לספק צרכיםבחירה

מידיים, אלא משיקולים רחבים ועמוקים יותר. כך למשל, כשבעל חיים טורף בעל

מדת פי על אלא מוסריים בכלים אותו נשפוט לא אכילה, לצורך אחר חיים

ההצלחה. לעומת זאת, הרג על ידי אדם מביא אותנו לשאלה מוסרית.

הוגים ויוצרים רבים שואלים על מקור הרע בעולם. חלקם שואלים זאת כשאלה

)מלשון מיתוס(.מיתיתפילוסופית ועונים תשובה פילוסופית, וחלקם עונים בדרך

למשל סיפור חטא גן עדן נראה כתשובה המיתית של התורה לשאלת הופעתו של

הרע בעולם.

נראה שהשאלה על מקור הרע אינה נובעת רק מסקרנות. השאלה על מקור הרע

המציאות הרעה בעולם.לתיקון יכולה להצביע על דרך גם

הנושא של הטוב והרע הוא תחום מרכזי בחיי האדם. התרבות האנושית פיתחה

תחום זה ועוסקת בו במסגרת דתית, פילוסופית, אומנותית או אחרת. תרבויות

שונות נתנו דימויים שונים לכוחות הטוב והרע. בהמשך הלימוד בספר נפגוש דימוי

של הרע כמפלצת מאיימת, של הרע כפצע בגוף האדם, את הופעת הרע בעולם

בתקלה נוראית בתכנית האלוהית ועוד.

נדמה כרעות. וחלקן כטובות נגדיר שונות שחלקן חוויות לנו מזמנת המציאות

של ובוחן עמוק יותר לעיסוק אותנו מביאות בחיינו שליליות חוויות שדווקא

ואילו הרע מביא אותנו פעמים רבות ואושר, לנו שמחה המציאות. הטוב מסב

קשות. שאלות לשאול

גם בתולדות ההגות האנושית נדמה שהעיסוק ברע ובסבל עולה על העיסוק בטוב.

כך גם בספר הלימוד נמצא עיסוק נרחב ברע ודיון מצומצם יותר בטוב.

על ספר הלימוד

מטרתו של ספר לימוד זה הוא להפגיש אתכם עם שאלות ותשובות הנובעות מתוך

הדיון על הטוב והרע. זאת דרך לימוד ושיחה עם יצירות מרכזיות בספרות היהודית,

.20החל מהתנ"ך ועד המאה ה

הספרות היהודית כוללת בתוכה גוונים רבים ועושר רב. בכל תקופה היה ריבוי של

דעות, וברצף הדורות נוצרה קשת רחבה של דיונים שעיסוקם המרכזי הוא בטוב וברע.

זרמים שונים והוגים שונים עסקו בנושא של הטוב והרע מתוך הקשרים שונים. ישנם

ומתייחסים ורע טוב של מופשטות בשאלות העוסקים פילוסופיים הוגים למשל

למסורת הפילוסופית, לעומתם זרמים בעלי עניין פסיכולוגי שעוסקים יותר בביטוי של

הטוב והרע בנפש האדם. הוגים בעלי רקע מיסטי המתארים את הופעת הרע בבריאת

העולם לעומת הוגים מודרניים המתמודדים עם שאלת האמונה בעולם שלאחר הרוע

הממשי שהתבטא בשואה.

ובוחר היסטורית מסוימת, לתקופה הקשורה בהגות עוסק הספר אחד מפרקי כל

להתמקד בסוגיה מרכזית אחת העולה מתוך ההגות של אנשי התקופה.

לימוד של פרקי הספר יציג בפניכם שאלות משמעותיות ותשובות של אנשים חכמים.

אתם מוזמנים להצטרף לדיון ולהביא שאלות ותשובות משלכם.

בנוסף, לימוד פרקי הספר יציג בפניכם מבט על צמתים חשובים ומרתקים בהיסטוריה

ובספרות היהודית ומפגש עם מגוון רחב של אנשים חכמים.

מאלים לכם מפגש ידידותי, מלמד ומעורר מחשבה, עם דעות, רעיונות וחכמים.

פרק ראשון: בין גורל לבחירה

מבוא: גורל, בחירה, טוב ורע תכנית לימודים זו, עוסקת בשאלות הקשורות למציאות של הטוב והרע בעולם ובחיי

האדם.

נבחן שאלות אלו דרך מקורות מהספרות היהודית, החל מהמקרא ועד ימינו אלו.

אולם בטרם נתחיל לעסוק בשאלות של טוב ורע, נבחן שאלה הנראית כרחוקה מעט

שמא או לבחור את מעשינו? לנו שלנו מאפשרת המציאות האם – שלנו מהדיון

המציאות פועלת על פי כוח חיצוני והבחירה שלנו אינה אלא אשליה?

, ישנו קשר ישיר לסוגיית הטוב והרעבחירה החופשית מול הגורללשאלה זו, שאלת ה

– במידה ואנו סבורים שכל מעשה נקבע על ידי גורל חיצוני, ייתכן ונקבל את הרע ואת

לבחירתנו, כנתונה חיינו למציאות נתייחס אולם, אם עלינו. כפויה כמציאות הטוב

היחס לטוב ולרע יהיה שונה.

נוסיף והגורל. גישות שונות המתייחסות לשאלת הבחירה החופשית נציג בפרק זה

ונראה איזה יחס לטוב ולרע עולה מהגישות השונות.

נפתח את הלימוד בפסוקים מתוך ספר היסוד של הספרות היהודית – המקרא. אולם

בטרם נקרא בפסוקים, נראה את הרקע הדתי בו הם נכתבו:

הספרות המקראית צמחה מתוך העולם האלילי שבאזורי המזרח התיכון: מסופוטמיה

בה נולד אברהם אבינו, מצריים אליה גלו בני ישראל, עמי כנען שחיו בארץ ישראל,

ובהמשך ישנן במקרא גם עדויות לסביבה אלילית בבלית ופרסית.

מתוך עיון בחמשת חומשי תורה, נראה שהעמדה של התורה יוצאת כנגד האלילות

הכנענית שהייתה נפוצה באותה תקופה בארץ ישראל.

גרמי שמיים, – לטבע שסבב את האדם דתית נתנה משמעות האלילות הקדומה

הרים, האדמה והגשם נחשבו לכוחות אליליים הפועלים בעולמם של בני האדם. בני

האדם עצמם הם חלק מזערי מהמציאות שביקום ואין להם בחירה ממשית ואחריות

על חייהם.

לעומת זאת, הספרות המקראית מאחדת את כל הכוחות אצל אל אחד ויחיד. אל זה

המוסריים למעשיו בהתאם הטבע בכוחות הוא משתמש האדם. לבני אדיש אינו

והדתיים של האדם. מתוך עמדה זו, המכונה מונותיאיזם, או אמונת הייחוד, עולה שינוי

חוט על התלויה בובה רק אינו האדם לחייו: האדם של לאחריות בנוגע מהפכני

על מוסרית ואחריות חופשית בחירה בעל יצור אלא חיצוניים, מכוחות ומושפעת

מעשיו.

נעיין בפסוקים מספר דברים:

, פרק ל ספר דברים.1

)טו( ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע:

)טז( אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו

ומשפטיו, וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה:

]...[

הברכה לפניך, נתתי והמות החיים ואת הארץ, השמים היום את בכם העדתי )יט(

והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:

שאלות

בפסוקים אלו בא הביטוי "ובחרת בחיים" – ביטוי מרכזי במסורת היהודית שזכהא.

לפירושים שונים. מהו לדעתכם הפירוש של ביטוי זה כפי שבא בפסוקים אלו?

מהי המשמעות המעשית של הבחירה בטוב או ברע, על פי פסוקים אלו?ב.

מהן הסיבות, על פי פסוקים אלו, שעל האדם לבחור בטוב ולא ברע?ג.

במבוא למקור זה ציינו שהמקרא מתאפיין בגישה מהפכנית בנוגע ליכולת הבחירהד.

של האדם, זאת בניגוד לגישה האלילית. כיצד הדבר עולה מפסוקים אלה?

באלו תחומים בחייכם אתם מרגישים שאתם בעלי בחירה חופשית מלאה? באלוה.

תחומים אתם מרגישים שמעורב גורל?

עלו. ברע או בטוב האדם של הבחירה משפיעה אופן באיזה – להשקפתכם

המציאות? הדגימו. האם לדעתכם ישנו כוח הרואה את מעשי האדם ונותן לו שכר

או עונש?

.כאמור, תפיסת העולם המקראית רואה בבחירה החופשית רעיון בעל ערך מרכזי

יש הרואים ברעיון זה את אחד החידושים שהביא המקרא לעולם העתיק. תפיסת

לזכור שגם זו השפיעה רבות על ההגות היהודית לדורותיה. אולם חשוב עולם

במקרא עצמו וגם בהגות היהודית ישנן דעות מנוגדות המצביעות דווקא על קיומו

של כוח גורלי בעולם המתווה את חייו של האדם.

.בהמשך הפרק נבחן מספר גישות המתייחסות לשאלת הגורל והבחירה

– נפתח בשתי גישות השוללות את יכולת הבחירה של האדם: הגישה הפטליסטית

.דטרמיניזםוהגישה הדטרמיניסטית - פטליזם

פטליזםא.

פטליזם

וידועה מראש. מאחורי פטליזם היא גישה פילוסופית הרואה את המציאות כקבועה

מציאות זו עומד מושג כללי המכונה גורל. לעתים נחשב הגורל כקשור לכוכבים ולדרך

סידורם בשמיים, לפעמים מקבל הגורל משמעות דתית הרואה בו כוח אלוהי.

נדמה שהגישה הרואה את המציאות כתוצר של גורל, מקבלת חיזוק מהמציאות דרך

צירופי מקרים ואינטואיציות.

מתוך תפיסת הגורל הקבוע מראש עולה תפיסה נוספת – אם המעשים של האדם

ידועים מראש, הרי שישנם אנשים, בעלי יכולת או ידע מיוחדים, שמסוגלים לגלות את

אותו עתיד קבוע. כאלו הם למשל הקוראים בקפה, בכף היד או האסטרולוגים )לנושא

זה נייחד דיון קצר בהמשך(.

כפי שציינו בראשית הפרק, הדתות האליליות מאמינות פעמים רבות בפסימיזם: גורלו

של האדם נקבע על ידי כוח חיצוני והאדם הוא יצור סביל מעיקרו. בדתות עמי כנען

האלים שיקפו את כוחות הטבע, ואירועים דוגמת בצורת או שיטפון נתפסו כנובעים

מפעולת האלים. בתרבות יוון, כפי שהיא מתבטאת במיתולוגיה היוונית, האלים הם

מחויבים האלים אף ברורים. אנושיים מאפיינים בעלות על-אנושיות, דמויות מעין

לציית לגורל, ככוח העומד מעל האלים.

במסורת העממית היוונית העתיקה סופרו סיפורי עם שונים שעניינם הוא גורלו הבלתי

ניתן לשינוי של האדם. חלקם הגיעו אלינו בדרכים שונות, כמו למשל דרך היצירות

של יווניים מחזות ודרך והאודיסיאה", "האיליאדה המפורסמות העתיקות היווניות

מחזאים יווניים, שהמפורסם שבהם הוא סופוקלס.

נעיין בתקציר האגדה היוונית העתיקה על המלך אדיפוס, כפי שאנו פוגשים אותה

במחזה בשם זה מאת סופוקלס.

הערה אליס, תקציר האגדה היוונית אדיפוס.1

אדיפוס היה בנם של ליוס ויוקסטה מלכי תבי. עם לידתו סיפר מגיד עתידות להוריו

שבנם עתיד לרצוח את אביו ולהתחתן עם אמו. השניים החליטו להרוג את התינוק.

האדם עליו ציוו לרצוח את אדיפוס ריחם עליו ומסר אותו למלכי קורינתוס שהיו חשוכי

ילדים. אדיפוס גדל בביתם ולא ידע שהם הוריו המאמצים.

לימים ספר האוראקל ]מגיד העתידות, נביא[ לנער אדיפוס שהוא עתיד לרצוח את אביו

וכדי להימלט מהנבואה ולשכב עם אמו. אדיפוס בטוח שמלכי קורינתוס הם הוריו

האיומה הוא מחליט לברוח מקורינתוס.

עימות השניים מתפתח בין הביולוגי. אביו תבי, מלך ליוס, את פוגש הוא בדרכו

שבסופו הורג אדיפוס את ליוס. אדיפוס מגיע לעיר תבי שם הוא מצליח לפתור חידה

קשה וכפרס נושא לאישה את יוקסטה המלכה, שהיא אמו הביולוגית.

אם כן הנבואה התגשמה - אדיפוס הרג את אביו ונשא את אמו לאישה.

אדיפוס מנסה לגלות מי רצח את ליוס. הוא פונה לאוראקל וזה אומר לו:

"עמדת על כך שאגלה את אשר עם לבי, המלך, לכן אעשה זאת בשלמות; ובכן הרוצח

אותו הנך מחפש הוא אתה עצמך ואילו המלך הנרצח היה אביך, ודע כי האלמנה אותה

לאשה לקחת אימך היא". )לברר תרגום, מספר עמוד(

מתוך רצון לא לראות את גודל הזוועה מנקר אדיפוס את עיניו ואילו יוקסטה בוחרת

להתאבד.

שאלות

הסבירו כיצד משתקפת העמדה הפטליסטית בסיפור זה.א.

האם לדעתכם יכול היה אדיפוס, בדרך כלשהי, לשנות את הגורל שנקבע עבורו?ב.

מוניתם לשופטים בבית המשפט ומולכם עומד אדיפוס הנאשם ברצח אביו. האםג.

לדעתכם או אשם או חף מפשע? הסבירו דעתכם.

כיצד אתם הייתם מתנהגים לו היה אומר לכם חוזה עתיד שאתם עומדים לבצעד.

מעשה איום?

, מסכת סוכה, דף נ"ג עמוד א'תלמוד בבלישלמה המלך ומלאך המוות: .2

המעשייה הבאה, הלקוחה מהתלמוד הבבלי, מציגה תפיסת העולם המבוססת על

גורל. מעשייה זו היא אחת מהמעשיות המביאות את דמותו של שלמה המלך. הפעם

גיבורי הסיפור הם סופריו של שלמה )סופר היה תפקיד מכובד בחצר המלך(.

על פי התלמוד, שני הסופרים היו כושים – מארץ כוש שבאפריקה. התנ"ך עצמו אינו

מזכיר את מוצאם. נדמה שהעובדה שהתלמוד קושר את הסופרים לארץ כוש קשורה

באגדות הרבות על המפגש המופלא שבין שלמה למלכת שבא.

[, למקום שהוא מתבקש -מעידות עליו?אמר רבי יוחנן: רגליו של אדם הן ערבות בו ]

לשם מוליכות אותו.

שני כושים היו עומדים לפני שלמה המלך, "אליחרף ואחיה בני-שישא סופרים" של

שלמה.

פעם אחת ראה שלמה את מלאך המוות שהוא עצב.

אמר לו: מפני מה אתה עצב?

אמר לו: מפני שמתבקשים ממני שני כושים הללו שיושבים כאן.

ושגרם לעיר לוז.לשעירים?מסרם שלמה

כשהגיעו לחומת לוז מתו.

למחרת ראה את מלאך המוות שהוא שמח.

אמר לו: מפני מה אתה שמח?

אמר לו: למקום שנתבקשו ממני, לשם שגרתם.

מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם הן ערבות בו, למקום שהוא מתבקש - לשם

מוליכות אותו.

שאלות

הסבירו את דבריו של שלמה המלך, )שמצטט גם רבי יוחנן(: "רגליו של אדם הןא.

ערבות בו".

מדוע לדעת פתגם זה, דווקא הרגליים מעידות על האדם, ולא למשל לבו או ראשו?ב.

מה אתם לומדים על מלאך המוות מסיפור זה? האם לדעתכם הוא מזוהה עםג.

הגורל?

במה משקף סיפור זה את הגישה הפטליסטית? ד.

השוו בין הסיפור התלמודי לסיפור אדיפוס: במה הם דומים ובמה הם שונים?ה.

האם לדעתכם זהו סיפור בעל מסר דתי או לא דתי? מהו לדעתכם המסר?ו.

כפי זאת, לעומת בתלמוד. פטליסטית עמדה זה מהתלמוד הבבלי, משקף סיפור

שנראה בהמשך, התלמוד מציג גישות נוספות ביחס לשאלת הגורל, ונראה שהגישות

השונות מקובלות יותר בקרב חכמי התלמוד.

העשרהבסמארה: הסופראגדת-עםהפגישה של אגדות-עם לקט ע"פ מוסלמית-סופית,

סומרסט מוהם

סיפור מביא, הוא אותו וברעיון בעלילתו מאוד, מזכיר שקראנו, התלמודי הסיפור

השייך לזרם הסופי באסלם )זרם מיסטי מרכזי(. סיפור זה, שזכה9מוסלמי בן המאה ה

לשם "הפגישה בסמארה" הופיע בלקט סיפורים של הסופר הבריטי סומרסט מוהם

וזכה לפרסום רב בעולם המערבי.

מקומו את ומצא קדומה, בתקופה התיכון במזרח מקובל היה זה שסיפור ייתכן

בתלמוד, וכמה מאות שנים אחר כך בספרות המוסלמית. נביא את הנוסח המוסלמי

של סיפור זה:

בעיר בגדד חי סוחר עשיר. עם בוקר שלח הסוחר את משרתו לשוק לקנות מצרכים.

לאחר זמן מה, חזר המשרת לבן ורועד.

ידי אדם. הסתובבתי על נדחפתי בעודי הולך בשוק אדוני, אמר המשרת בבהלה:

לאחוריי וראיתי שהיה זה מלאך המוות אשר דחף אותי. הוא הביט בי ועשה כלפיי

תנועה מאיימת.

לעיר אלך מגורלי. ואמלט הרחק מהעיר לי את המהיר שבסוסיך, ארכב תן אנא

סמארה, שם מלאך המוות לא ימצא אותי.

הסוחר השאיל למשרת את סוסו והמשרת רכב במהירות, בעודו מדרבן את הסוס

בצלעותיו, על מנת שירכב מהר ככל האפשר.

הלך הסוחר לשוק וראה את מלאך המוות מסתובב בקהל.

פנה אליו הסוחר ואמר לו: מדוע הבהלת את משרתי הבוקר בתנועה מאיימת?

נדהמתי – תנועת הפתעה תנועה מאיימת, אלא זו הייתה לא ענה מלאך המוות:

לראות אותו בבוקר בבגדד, בשעה שידעתי שיש לנו פגישה בשעות הערב בסמארה.

נסיים את החלק הדן בפטליזם דרך קריאת אמרה המופיעה אף היא בתלמוד הבבלי:

, מסכת חולין ז עמוד ב'תלמוד בבלי"אין אדם נוקף אצבעו", .3

אמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

שאלות

הסבירו את דבריו של רבי חנינא.א.

מה הקשר בין ה"למטה" וה"למעלה" כפי שהוא עולה באמרה זו?ב.

מה ההבדל המהותי בין אמרה זו לסיפור אדיפוס? ג.

כיצד משתלב סיפור זה עם הגישה המונותיאיסטית? ד.

הרחבהחיזוי עתיד במסורת היהודית

ובין חיזוי העתיד: אם בתחילת הדיון ציינו את הקשר שבין הגישה הפטליסטית

העתיד כתוב מראש, הרי שיש אנשים שיכולים לקרוא בו כבר בהווה.

זו שהיא שוללת את הבחירה החופשית של האדם: אם גישה ניתן לטעון כלפי

למשל כתוב בהורוסקופ שביום רביעי אצליח במבחן באופן מפתיע, הרי שאין ערך

ללימוד שלי לקראת המבחן, ותוצאות המבחן נקבעו על ידי הכוכבים.

.רוב הספרות המקראית, כפי שראינו, שוללת את הפסימיזם ומצווה על הבחירה

לדורותיה, היהודית ההגות ושל המקרא, של יחסו את לבדוק מעניין כך אם

לביטויים של חיזוי עתיד.

נעיין בארבעת המקורות הבאים, המציגים עמדות שונות ביחס לאסטרולוגיה וחיזוי

עתיד במסורת היהודית:

ספר דברים פרק יח .1

ט( כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך, לא תלמד לעשות כתועבת הגוים(

ההם:

י( לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש ]טקס אלילי של הקרבת ילדים לאלים[ קסם(

קסמים, מעונן ]חוזה עתיד דרך צורת העננים[ ומנחש ומכשף: )יא( וחבר חבר ] סוג

מכשף[ ושאל אוב וידעני ]אדם היוצר קשר עם עולם המתים ובדרך זו חוזה את

העתיד[ ודרש אל המתים:

ובגלל התועבת האלה ה' אלהיך מוריש אותם אלה עשה כל כי תועבת ה' )יב(

מפניך ]נותן לך את הארץ[:

יורש אותם אל האלה אשר אתה כי הגוים תהיה עם ה' אלהיך: )יד( )יג( תמים

מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך:

:טו( נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון(

שאלות

דברים אלה נאמרים לעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל. מדוע חשוב להדגישא.

בפני העם את האיסור על הכישוף וחיזוי העתיד בבואם לארץ?

איזה חשש עולה לדעתכם מפסוקים אלו? הסבירו.ב.

לדברי פסוקים אלו, אלוהים גרש את עמי כנען מארץ ישראל משום שעסקו בכישוףג.

בלשון )"תועבה" במיוחד חמור לחטא נחשב זה לדעתכם מדוע עתיד. וחיזוי

התורה(?

בפסוק האחרון עולה עניין הנביא, כמנהיג העם – מהו לדעתכם הקשר שבין נבואהד.

לחיזוי עתיד? מדוע חשוב לתורה להדגיש שיש לשמוע לנביא?

ספר ויקרא פרק יט .2

תבקשו אל עתידות[, ]מגלי הידענים ואל ]מכשפים[ האבת אל תפנו אל )לא(

ויראת זקן פני והדרת תקום שיבה מפני )לב( אלהיכם: ה' אני בהם, לטמאה

מאלהיך אני ה': )לג( וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו:

שאלות

"אל תבקשו לטמאה בהם" - מדוע לדעתכם מתייחסת התורה לכישוף וגילוי העתידא.

כדבר טמא?

ביןב. קשר יש לדעתכם האם כישוף? ובין עתיד גילוי בין התורה קושרת מדוע

המושגים?

מדוע לדעתכם מופיע האיסור על גילוי עתיד כחלק ממצוות מוסריות, דוגמת עזרהג.

לזקן ולגר?

לאור חוקר מקראי זה – כיצד לדעתכם תתייחס המסורת היהודית שלאחר המקראד.

לדרכים שונות של חיזוי עתיד?

, מסכת שבת, קנ"ו עמוד א'תלמוד בבלימזל ואופי: .3

בדברים הבאים מתוארת תפיסה אסטרולוגית שנראה שרווחה בימי התלמוד – תקופת

השנה בה נולד האדם, ביחס לכוכבי השמיים, משפיעה על אופיו:

אמר רבי חנינא: ]...[ מי שנולד ב]כוכב[ חמה – יהא אדם זיוותן ]מאיר[. יהא אוכל משלו

ושותה משלו וסתריו גלויים, אם יגנוב לא יצליח.

בכוכב נגה – יהא אדם עשיר ומנאף.

בכוכב – יהא אדם נבון וחכם.

]...[ במאדים – יהא אדם שופך דם. אמר רב אשי: או אומן, או ליסטים ]שודד[, או טבח

]שוחט[, או מוהל.

שאלות

הסבירו את דבריו של רבי חנינא. מהי עמדתכם לגבי דברים אלו?א.

ידי רבי חנינא, אותו פגשנו במהלךב. על נאמרים דברים אלו מהתלמוד הבבלי,

הפרק. מהו הקשר בין דבריו של רבי חנינא "אין אדם נוקף אצבעו..." ובין דבריו אלו

של רבי חנינא?

האם לדעתכם עולה מדברי התלמוד שלאדם ישנו גורל שאינו יכול להימלט ממנו?ג.

הסבירו.

בסוף דבריו מציין רבי חנינא, שמי שנולד במזל מאדים, יהיה אדם אלים: פושעד.

מסוכן )רוצח או שודד(, או דווקא אדם שיעסוק בדברים שיש בהם קדושה, דוגמת

ברית מילה או שחיטה. מה הקשר שבין פשעים אלימים ובין אותם מעשים דתיים?

מהי האמירה העולה מקשר זה לגבי יכולת הבחירה של האדם?

, משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים פרק יא, ח-טרמב"םכנגד האסטרולוגיה: .4

רמב"ם1204-1135

מגדולי אנשי הרוח היהודיים בכל הדורות. פילוסוף, פרשן, מדען, פוסק הלכה ועוד.

נולד בקורדובה שבספרד, נדד עם משפחתו שהתיישבה בעיר פאס שבמרוקו. לאחר

מכן עבר הרמב"ם לארץ ישראל, אותה עזב למצריים בה ישב עד סוף ימיו.

הרמב"ם הותיר הישגים אדירים בשני תחומים:

התחום ההלכתי – ספרו של הרמב"ם משנה תורה )או הי"ד החזקה( הוא סיכום של כל

התורה שבעל פה שנכתבה עד לדורו. זהו מפעל אדיר שכינס חוקים רבים לספר אחד.

התחום הפילוסופי – בספרו "מורה הנבוכים" מציע הרמב"ם מהלך פילוסופי מרשים

שמאחד בין השקפת העולם של התורה לזו של הפילוסופיה היוונית. בהמשך תכנית

הלימודים נלמד מספר פרקים מספר זה.

איזהו מעונן - אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום

פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני:

אסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין

שהן דברי אמת ודברי חכמים.

או הליכתו באותו העת וכיוון מלאכתו ]אסטרולוגיה[ וכל העושה מפני האצטגנינות

שקבעו הוברי ]גרמי ה[ שמים הרי זה לוקה ]נענש[ שנאמר: "לא תעוננו".

שאלות

כיצד מפרש הרמב"ם את המילה "מעוננים" )שפגשנו בפסוקים מספר דברים(?א.

האם לדעתכם האיסור לעונן מעיד על חשש שיש אמת בדרך זו? ומהי עמדתו שלב.

זו? )התייחסו לביטוי מדבריו של הרמב"ם: "על פי שלא עשה הרמב"ם בשאלה

מעשה"(

מה על האדם לעשות כדי לפעול על פי דברי הרמב"ם?ג.

הקודםד. במקור חנינא רבי של לדבריו מגיב הרמב"ם היה לדעתכם כיצד

מהתלמוד?

דטרמיניזם ב.

דטרמיניזם דטרמיניזם היא השקפה פילוסופית הטוענת שכל המעשים הנעשים בעולם הם חלק

מחויב הוא שנעשה מעשה שכל נובע מכן ותוצאות. סיבות של כללית ממערכת

המציאות. גישה זו, בדומה לפטליזם, מערערת על יכולת הבחירה של האדם, מכיוון

שהיא טוענת שהמעשים נובעים מנסיבות חיצוניות.

ישנם סוגים שונים של דטרמיניזם ושימושים שונים במושג זה:

דטרמיניזם דתי טוען שאם לכל מעשה ישנו מניע, נוכל להגיע למניע הראשוני, והוא

מזוהה כאלוהים. לעומתו טוען דטרמיניזם חילוני שהמניע הראשוני שמאחורי המעשים

הנעשים אינו כוח בעל מהות מוגדרת וחיצונית לעולם, אלא כוח פיסיקלי דוגמת חוקי

הטבע.

זה טוען – מושג "דטרמיניזם חברתי" נפוץ השימוש במושג בתחומי מדעי החברה

שהחברה שומרת על המבנה שלה ומגדירה לחבריה את תפקידם. כך למשל, על פי

גישה זו, מרבית האנשים שגדלו בסביבה של עוני ופשע יגררו בעל כרחם לחיי עוני

ופשע. כך שמעמד חברתי ומצב כלכלי הם בעיקרם תוצר של הסביבה בה גדלת ולא

של בחירתך החופשית.

228, אגרות, עמ' ברוך שפינוזהמשל האבן: .1

ברוך )בנדיקטוס( שפינוזה1677-1632

נולד ההשכלה. ותנועת החילוניות מאבות לאחד נחשב יהודי-הולנדי. פילוסוף

באמסטרדם למשפחה שמוצאה מפורטוגל. בפורטוגל נאלצה המשפחה להתנצר, ועם

המעבר להולנד חזרה ליהדות. בילדותו למד לימודים יהודיים מסורתיים, ועם בגרותו

ראיה. בליטוש עדשות פילוסופיים. במקביל עסק שפינוזה להתעניין בכתבים החל

בכתביו היה שפינוזה מהראשונים שפקפקו אמת של התורה. דברים אלו עוררו את

ידי הקהילה רוגזן של הקהילה היהודית והכנסייה הנוצרית. שפינוזה אף הוחרם על

היהודית, על ידי הכנסייה ועל ידי השלטונות ההולנדיים.

עיקר תפיסתו של שפינוזה מתבססת על התנגדות לתפיסה הפילוסופית המקובלת של

אל טרנסצנדנטי. שפינוזה זיהה את האל עם הטבע ועם חוקי הטבע. מתוך נובע שאין

לראות את מקורו של המוסר הדתי באלוהות, )כפי שטוענות הדתות המונותיאיסטיות(.

לדבריו מקורו של המוסר הוא בטבע ובטבע האדם בפרט.

הפילוסופית השקפתו את משל של בדרך מתארים שפינוזה אלו דבריו

הדטרמיניסטית, ואת המשמעות של השקפה זו לגבי יכולת הבחירה של האדם:

אבן מקבלת תנועה מסיבה חיצונית, הדוחפת אותה, --- תנועה שמכוחה היא תוסיף

לנוע בהכרח גם אחר כך. --- האבן בתנועה היא אנוסה ]מוכרחה[.

האמור כאן באבן, אמור גם בכל מה שנמצא ואין הבדל כמה מורכב הוא.

]...[ ועכשיו, שער נא בנפשך שהאבן חושבת בשעה שהיא ממשיכה לנוע. מאמינה

שהיא בת חורין גמורה ושהיא מתמידה בתנועתה רק משום שהיא רוצה בכך, ולא

משום סיבה אחרת.

]...[ והוא הדין באותה חירות של בני האדם, שהכל מתפארים בקניינה, ובאמת כל

כולה אינה אלא בכך שבני אדם יודעים את שאיפתם אבל אינם מכירים את הסיבות

שמכוחן הם נכרעים ]מופעלים[.

כך מאמין התינוק שהוא מתאווה בחירות לחלב, הנער מאמין שהוא בן חורין כשהוא

השיכור מאמין שמתוך גם לברוח. רוצה שהוא והפחדן- כעסו, נקם בשעת שואף

בשעת כן, הדברים, שאחרי אותם כל הוא משמיע דעתו של החופשית ההכרעה

התפכחותו, נוח לו אילו לא השמיעם.

שאלות

הסבירו את המשפט "האבן בתנועה היא אנוסה". מדוע היא אנוסה?א.

"האמור כאן באבן, אמור גם בכל מה שנמצא..." – מה לדעתכם עומד מאחוריב.

משפט זה שפינוזה?

שפינוזה משווה בין האבן לבין האדם – מה שונה ומה משותף לאבן ולאדם?ג.

הסבירו את השקפתו של שפינוזה לאור המושג "דטרמיניזם" – מדוע יש לראותד.

חילוני? או דתי דטרמיניזם זהו לדעתכם האם דטרמיניסטית? גישה בגישתו

הסבירו.

שפינוזה טוען שהחירות היא אשליה. הסבירו דעתו.ה.

"כך מאמין התינוק שהוא מתאווה בחירות לחלב" – אלו חוקי טבע פועלים מאחוריו.

הרצון של התינוק בחלב? ואלו חוקים פועלים מאחורי השיכור?

אלו בעיות מוסריות או התנהגותיות עלולות לנבוע מתוך התפיסה הדטרמיניסטיתז.

או התפיסה הפטליסטית?

בחירה חופשית ג. עד כה פגשנו בשתי גישות – הגישה הפטליסטית והגישה הדטרמיניסטית. שתי גישות

אלו שוללות את הבחירה החופשית של האדם ומתארות את האדם כמי שמושפע

מגורמים חיצוניים: גורל, אלוהים, חוקי טבע ועוד.

מגישות אלו עולה בעיה מוסרית: באם כל מעשיו של האדם נובעים ממקור חיצוני, לא

ניתן להאשים את האדם עצמו במעשיו. כך למשל, אוכל לטעון בפני בית המשפט

שגנבתי משום שהדבר היה כתוב בהורוסקופ ואין לי אחריות על הפשע שבצעתי.

בנוסף לצד המוסרי, ישנה בעיה נוספת הקשורה לרצון של האדם – באם אני מאמין

שהדברים נקבעים על סמך גורם חיצוני, יש חשש שאסגל פסיביות ביחס לחיי – הלא

אין משמעות למעשיי אלא לנסיבות החיצוניות.

ואמנם הוגים רבים יצאו כנגד הפטליזם והדטרמיניזם, כשהם מדגישים את היכולת של

האדם לבחור את מהלך חייו. אחד הנחרצים בנושא זה הוא הרמב"ם. בדברים הבאים

מכוון הרמב"ם לאמרה התלמודית שלמדנו: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם

כן מכריזין עליו מלמעלה".

, שמונה פרקים, פרק ח'רמב"םאין אדם נוקף אצבע? .1

אמנם המאמר המפורסם בין הבריות, ואפשר למצוא מעין זה בשיחת החכמים, וכתוב

הוא ורצונו, יתברך בחפץ השם הן תנועותיו וכל וישיבתו שקימת האדם בספרים,

מאמר נכון רק מצד ידוע.

]...[ כללו של דבר שתאמין: שכשם שחפץ האלוהים שיהיה האדם זקוף הקומה, רחב

החזה, בעל אצבעות - כך חפץ שיהא מתנועע ונח מעצמו, ויעשה מעשים בבחירתו, אין

כופה אותו בהם ולא מעכב בידו, כמו שהתבאר בתורת אמת.

ואמר, מברר עניין זה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע..." )בראשית ג', כ"ב(

כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם, ואין מין שני דומה לו בעניין הזה, שיהא

הוא מעצמו, בדעתו ובמחשבתו, יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי

שיעכב בידו.

ואחר שהתחייב זה במציאות האדם, רצוני לומר: שיעשה בבחירתו מעשי הטוב והרע

לכשיחפוץ; התחייב לימודו דרכי הטוב, ושיצווה ויוזהר, ושייענש ויקבל שכר. והיה כל זה

ביושר.

וראוי לו שירגיל עצמו במעשים הטובים עד שיגיעו לו המעלות. ויתרחק מן המעשים

הרעים עד שיסורו ממנו הפחיתויות שהיו בו. ואל יאמר שכבר הגיע למצב, שאי אפשר

לשנותו, הואיל וכל מצב אפשר לשנותו מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב, והוא

הבוחר בכך.

שאלות

מהי עמדתו של הרמב"ם כלפי האמרה התלמודית של ר' חנינא? האם הוא מסכיםא.

או שולל טענה זו? הסבירו.

"כשם שחפץ האלוהים שיהיה האדם זקוף הקומה, רחב החזה, בעל אצבעות - כךב.

חפץ שיהא מתנועע ונח מעצמו, ויעשה מעשים בבחירתו..." – הסבירו רעיון זה.

כך?ג. סבור הרמב"ם גם לדעתכם האם אשליה. היא שהבחירה טען שפינוזה

הסבירו.

הרמב"ם מסביר את השקפתו דרך דברי התורה "הן האדם היה כאחד ממנו ]דומהד.

לאלוהים[ לדעת טוב ורע. במה דומה האדם לאלוהים לדעת הרמב"ם?

ניתן לטעון שלדעת הרמב"ם בעלי החיים, בניגוד לאדם, חיים בעולם דטרמיניסטי.ה.

הסבירו את הטענה והתבססו על דברי הרמב"ם.

לו את היכולתו. בו אדם עלול לטעון שאין בסוף דבריו מתייחס הרמב"ם למצב

לשנות את המציאות אליה נקלע. מהי תגובתו של הרמב"ם לטענה זו? וכיצד על

האדם לפעול כדי להימנע מתחושה כזו?

, דרך ה', חלק א, פרק ג, ארמח"להמשמעות הדתית של הבחירה: .2

– רבי משה חיים לוצאטורמח"ל

1746-1707

לימודי נולד בפאדובה שבאיטליה. למד בצעירותו ומקובל. רב, הוגה דעות, מחזאי

יהדות מסורתיים, ובגיל ההתבגרות התקרב לספרות הקבלית. בגיל עשרים נגלה אליו

לדבריו "מגיד" – דמות רוחנית שגילתה לו סודות קבליים. חוויותיו המיסטיות עוררו

עליו מתנגדים רבים מבין רבני אירופה.

בין כתביו ישנם ספרי קבלה וספרי מוסר שהשפיעו על דורות רבים.

ולאחר שנים ספורות נפטר במגיפה שפקדה את אזור הרמח"ל עלה לארץ ישראל

הגליל. על פי המסורת, הוא קבור בטבריה, בסמוך לקברו של רבי עקיבא.

היות האדם אותה הבריה הנבראת לידבק בו ]לדבוק באל[, יתברך שמו, והיא המוטלת

בין השלמות והחסרונות, והיכולת בידה לקנות השלמות.

ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אילו היה מוכרח במעשיו להיות בוחר על כל

פנים בשלמות, לא היה נקרא באמת בעל שלמות.

]...[ על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטייתו שקולה לשני הצדדים ולא

מוכרחת לאחד מהם, והיה בו כוח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה,

והיכולת גם כן בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה.

שאלות

מהו הייעוד של האדם לדעת רמח"ל?א.

מה הקשר העולה מדברי רמח"ל בין החסרונות האנושיים ובין הבחירה החופשית?ב.

להסיק שגם המעשיםג. אצבע..." אפשר נוקף אדם "אין חנינא רבי של מדבריו

הטובים וגם המעשים הרעים שלנו נגזרים על ידי שמיים. כיצד היה רמח"ל מגיב

לטענה זו?

לו היינו ממציאים רובוט בעל תוכנה מושלמת לקיום מצוות ועשיית מעשים טוביםד.

– האם לדעתכם הוא היה אפשר לכנותו בשם "צדיק"? הסבירו דעתכם.

הרמב"ם טען שהבחירה החופשית היא זו שמייחדת את האדם מעולם הטבע. האםה.

לדעתכם רמח"ל היה מסכים עם טענה זו? הוכיחו דעתכם מדבריו.

אחריותו. מסירות שהן וטענו אלו גישות ביקרנו ובדטרמיניזם בפטליזם בדיון

מהאדם. נסו לנסח ביקורת כלשהי כלפי הגישה של בחירה חופשית.

שילוב בין גורל לבחירה ד. עד כה פגשנו בגישות סותרות ומנוגדות – גישות הטוענות שהבחירה של האדם אינה

ממשית, אל מול גישות הטוענות שהבחירה אפשרית, הכרחית ומהותית למין האנושי.

מוסרית אחריות מסירות שהן הבחירה, השוללות את הגישות כלפי טענה, הצגנו

וגורמות לאדם לא לקחת אחריות על חייו.

אולם גם את הגישה של בחירה חופשית ניתן לבקר: למשל הביקורת של שפינוזה שזו

אשליה ולא עובדה. ניתן גם לטעון שהבחירה שלנו מוגבלת: אני יכול להחליט האם

לבוא לשיעור או לא, אך האם לבקר ביפן היום אחר הצהריים – אין זו בחירה ממשית

עבורי.

גורל. כמו למשל דרך מה עוד, שלעתים אנו חשים באופן אינטואיטיבי בקיומו של

צירופי מקרים חסרי הסבר.

מתוך הביקורת על הגישות, צמחה גישה נוספת המשלבת בין הגישות הסותרות. גישה

זו מכירה בכוח כלשהו המתווה את חייו של אדם, ויחד עם זאת, מכירה באפשרות של

האדם לבחור ולשנות את גורלו.

מבחינה פילוסופית גישה זו היא בעייתית – הגורל הוא קבוע במהותו ואינו ניתן לשינוי.

וכיצד בכל זאת ניתן לשנותו? ואמנם גישה זו אינה בעלת אופי פילוסופי מובהק אלא

בעלת אופי דתי – ישנו כוח אלוהי בעולם הקובע את גורלו של האדם. אולם אותו כוח

ונענה מעשיהם את הבוחן אלוהים אלא האדם, לבני האדיש עיוור גורל אינו

לבקשותיהם.

הביטויים אחד שבעקבותיה. היהודית ומסורת חז"ל בספרות מקובלת זו גישה

המובהקים וגישה זו היא אמרתו של רבי עקיבא ממסכת אבות שבמשנה. לאחר מכן

נמשיך לאגדה תלמודית שאף היא עוסקת בדמותו וחייו של רבי עקיבא.

, מסכת אבות, פרק ג' משנה ט"ומשנההכל צפוי והרשות נתונה: .1

והרשות נתונה ]לאדם[, רבי עקיבא אומר, ]...[ הכל צפוי ]ידוע מראש על ידי האל[,

ובטוב העולם נדון ]אלוהים שופט את העולם בחסד[. והכל לפי רב המעשה ]אלוהים

שופט את האדם על פי עצמת מעשיו, לטוב ולרע[.

שאלות

הסבירו את הביטוי "הכל צפוי והרשות נתונה". כיצד מבטא משפט זה את השילובא.

בין גורל לבחירה חופשית?

איזו סתירה עולה מביטוי זה? האם לדעתכם ניתן ליישב את הסתירה?ב.

בסוף דבריו מדבר רבי עקיבא על כך שאלוהים שופט את האדם על מעשיו. האםג.

לדעתכם קשור עניין זה להשקפה של גורל או להשקפה של בחירה? נמקו דעתכם.

, מסכת שבת דף קנו עמוד בתלמוד בבליבתו של ר' עקיבא: .2

רבי עקיבא הייתה לו בת.

אמרו לו הכלדאים ]אסטרולוגים[: אותו היום שתכנס לחופה ישכנה נחש ותמות.

היה מצר על הדבר הרבה.

באותו היום ]יום חתונתה[ נטלה בתו את המכבנה ]סיכת ראש[ ונעצה אותה בכותל

]קיר הבית[.

פגעה בעינו של נחש וישבה בה ]והרגה את הנחש[.

בבוקר כשנטלה את המכבנה נגרר ובא הנחש אחריה.

אמר לה אביה: מה עשית?

אמרה לו: בערב בא עני וקרא על הפתח, והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו.

עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי ונתתיה לו. אמר לה: מצווה עשית.

יצא רבי עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממוות" )משלי, י, ב'(

שאלות

האם רבי עקיבא האמין לדבריהם של האסטרולוגים? הוכיחו מהסיפור.א.

מדוע לדעתכם לא מנע רבי עקיבא מבתו להתחתן, על מנת להציל את חייה?ב.

ציינו איזה חלקים בסיפור מציגים תפיסת עולם של גורל, ואלו מציגים תפיסת עולםג.

של בחירה חופשית.

ונתקיימה. מהי אם כך עמדת הסיפור בנוגעד. נבואתם של האסטרולוגים כמעט

לאסטרולוגיה?

מה לדעתכם עומד מאחורי שאלתו של רבי עקיבא את בתו: "מה עשית?" האםה.

הוא מתכוון לסיפור הריגת הנחש?

כיצד מסביר הסיפור את שינוי הגורל?ו.

השוו בין דבריו של רבי עקיבא במקור הקודם לסיפור זה – כיצד מבטא הסיפור אתז.

המסר של האמרה "הכל צפוי והרשות נתונה"?

כיצד, על פי סיפור זה, ניתן להסביר את המשפט מספר משלי שמצטט רבי עקיבא:ח.

"וצדקה תציל ממוות"?

סידור התפילהונתנה תוקף, מתוך .3ויום נסיים פרק זה בפיוט "ונתנה תוקף" הלקוחה מסידור התפילה של ראש השנה

כיפור. לפניו נקרא סיפור הלקוח אף הוא מסידור התפילה, ומספר את לידתה של

התפילה.

ונתנה תוקףישראל. כיפור, במרבית קהילות וביום פיוט הנאמר בתפילת המוסף בראש השנה

הפיוט נחשב למרגש במיוחד.

אמנון רבי ידי על הפיוט נכתב שבהמשך, בסיפור שנראה וכפי המסורת, פי על

בגרמניה. חוקרים שבדקו את מקורו של הפיוט, טוענים שהוא11ממגנצא במאה ה

קדום במאות שנים, ושהוא נכתב דווקא בארץ ישראל. עוד יש טוענים שסיפורו של רבי

אמנון ממגנצא הוא המצאה מאוחרת.

עיקר תוכנו של הפיוט הוא תיאור הנעשה בבית דין של מעלה בימים הנוראיים. בשל

עוצמתו של הפיוט הוא ממשיך ומשפיע גם כיום: הזמר האמריקאי-יהודי לאונרד כהן

כתב בהשראת הפיוט את שירו "מי במים", והמלחין הישראלי יאיר רוזנבלום הלחין את

הפיוט והפך אותו לנכס של התרבות הישראלית.

סיפורו של אמנון ממגנצא מסביר את לידתו של הפיוט "ונתנה תוקף". גם אם מבחינה

ובעובדה בסיפור ערך יש עדיין עצמו, הפיוט ובין הסיפור בין קשר אין היסטורית

שבמסורת הפך להיות רבי אמנון אביו של הפיוט.

על פי הסיפור שנקרא מיד, נראה שסיפורו של רבי אמנון מתרחש בתקופת מסעי

(. בתקופה זו1096הצלב. תקופה זו זכורה במסורת היהודית בשם גזרות תתנ"ו )שנת

וצרפת. לגרמניה גדולה בקרב הנוצרים באזורים שכיום נחשבים הייתה התעוררות

רבים מהם ניסו להגיע לארץ ישראל. בדרכם הם פרעו ביהודים ששכנו באזורים אלו.

זו המושג של קידוש השם כמוות למען האלוהים בקרב היהודים התפתח בתקופה

והוכחת האמונה באל דרך הקרבת החיים. נראה שאמנון )ששמו נובע מהמילה אמונה(

הדמיוני או ההיסטורי, הוא אחד ממקדשי השם של גזרות תתנ"ו.

מעשה בר' אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה.

החלו השרים ]הנוצריים[ לבקש ממנו שייהפך לדתם, ויסרב לשמוע להם.

ויהי כדברם אליו יום-יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון ]המנהיג הדתי של העיר[.

ויהי היום בהחזיקם עליו ויאמרו חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים,

וכדי לדחותם מעליו אמר כן.

ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו, ויאמר ]אמנון[: "לא אלך".

ויוסף עוד שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה - וימאן ללכת אליו.

ויאמר ההגמון: מהרו את אמנון להביאו בעל כורחו, וימהרו ויביאו אותו.

ויאמר לו: מה זאת, אמנון, ולמה לא באת אליי למועד אשר יעדת לי להיוועץ ולהשיב לי

דבר ולעשות את בקשתי?

- דינה כי הלשון אשר דיברה ותכזב לך ויאמר אמנון: אני את משפטי אחרוץ, ויען

לחתכה!

כי רצה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דיבר סרה.

ויען ההגמון ויאמר: לא, הלשון לא אחתוך כי היטב דיברה, אלא הרגליים אשר לא באו

למועד אשר דיברת אליי אקצץ, ואת יתר חלקי הגוף אייסר.

ויצו הצורר, ויקצצו את פרקי ידיו ורגליו. ועל כל פרק ופרק היו שואלים לו: התחפוץ עוד,

אמנון, ליהפך לאמונתנו?

ויאמר: לא!

אחר הדברים האלו, קרב מועד והגיע ראש השנה.

ביקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת ולהשכיבו אצל שליח צבור ]החזן[. ויעשו כן.

ויהי כאשר הגיע שליח הציבור לומר הקדושה ]חלק מהתפילה[ אמר לו ר' אמנון: המתן

מעט ואקדש את ה' הגדול. ויען בקול רם: "ונתנה תוקף קדושת היום...".

נקרא כעת חלק מהפיוט "ונתנה תוקף". נקדים ונאמר שהפיוט זה מתאר את בית הדין

של מעלה. בתחילת הפיוט מדומה האל לשל שופט בבית דין. בהמשך הפיוט מדומה

האל לרועה צאן הבודק את עדרו ומחליט מי מהצאן לחיים ומי למוות.

ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך,

ותשב עליו באמת.

כל ותזכור ומונה. וסופר וחותם וכותב ועד, ויודע ומוכיח דיין הוא אתה כי אמת

הנשכחות, ותפתח ספר הזיכרונות, ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו.

יאחזון, ורעדה וחיל יחפזון ומלאכים יישמע, וקול דממה דקה ייתקע גדל ובשופר

ויאמרו הנה יום-הדין. לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו בעיניך בדין.

וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון ]בני מירון: יש המפרשים ביטוי זה ככבשים[.

כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו. כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש

כל חי.

ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון.

כמה יעברו וכמה יבראון. מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו. מי במים ומי באש,

ומי בחניקה מי במגפה, ומי מי ברעש בצמא, ומי ברעב מי בחיה, ומי מי בחרב

בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ]יהיה שלו[ ומי יתייסר, מי יעני

]יהיה עני[ ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום.

ותשובה ותפילה וצדקהמעבירין את רוע הגזירה

שאלות

הסבירו את הדימוי של האל כשופט ואת הדימוי של האל כרועה צאן.א.

איזה חלק בפיוט מעיד על תפיסה של גורל ואיזה מעיד על בחירה חופשית?ב.

ימי תשובהג. יועד במקורו לראש השנה. בראש השנה מתחילים עשרת זה פיוט

שסופם ושיאם ביום הכיפורים. כיצד לדעתכם צריך להשפיע המסר של פיוט זה על

האדם המאמין?

מדוע לדעתכם נחשב פיוט זה למרגש במיוחד?ד.

כזכור, הביקורת כלפי הזרמים המאמינים בגורל קבוע הייתה על חוסר האחריות של

היה שלמרות הכל, הבחירה היא חופשית בחירה על הרעיון של האדם. הביקורת

חלקית ותלויה בנסיבות רבות. נראה שגישה זו, המשלבת בין גורל לבחירה, מתמודדת

ואילו מצד שני, היא מכירה עם הבעיות שציינו – מצד אחד היא מכירה בנסיבות,

בכוחנו כבני אדם לשנות את הנסיבות.

תפילה תשובה, הגורל: את לשנות דרכים בשלוש מסתיים תוקף", "ונתנה הפיוט

וצדקה.

מדוע דווקא שלושה דברים אלו יפים לשנות את גורלו של אדם? פירוש נאה לעניין

טוען שמדובר למעשה בשלושה קשרים שונים, דרכם יכול האדם לשנות את הגורל:

האמתתשובה על האדם של השמירה למשל, לעצמו. האדם שבין הקשר הוא

הפנימית שלו.

הוא הקשר של האדם לאל, לרוחני, לנשגב.תפילה

היא הקשר שבין האדם לזולת, בין האדם לחברה שמסביבו.צדקה

פרק שלישי: "אם פגע בך מנוול זה..." – על יצר הרע בספרות חז"ל

מבוא: על ספרות חז"לא. )חכמינו זיכרונם לברכה( הוא כינוי לחכמים שפעלו בתקופה שלאחר המקרא ועדחז"ל

ראשית ימי הביניים, בארץ ישראל ובבבל.

לסיפורי מדרשי פירוש הדתי(, היהודי )החוק הלכה ספרי הם חז"ל ספרות עיקר

ל ואגדות שונות. תורתם של חז"ל היא התשתית כינויתורה שבעל פההמקרא –

למסורת שעברה בעל פה והיא מבארת את התורה שבכתב )חמשת חומשי תורה(.

על פי המסורת, התורה שבעל פה ניתנה למשה רבנו בהר סיני והיא פירוש והרחבה

של התורה שבכתב. לעומת גישה זו, רבים טוענים שחז"ל הם אלו שפרשו את דברי

התורה והתאימו אותה לתקופה ההיסטורית בה חיו.

לספירה.70האירוע ההיסטורי שעומד ברקע תקופת חז"ל הוא חורבן בית שני בשנת

ועבודת הקורבנות עמדה במרכז נוכחותו של האל בעולם, בית המקדש סימל את

העבודה הדתית. עד תקופת בית המקדש השני היו נביאים שהביאו בפני העם את דבר

האל.

עם החורבן נעלם כביכול האל מהעולם. עבודת הקורבנות פסקה והנבואה פסקה אף

היא. העם היהודי היה בפני משבר גדול כשמרכזו הרוחני חרב.

מתוך החורבן הלכה והתפתחה תנועה רוחנית חדשה בעם היהודי. תנועה ששמה את

לימוד התורה כתחליף לעבודת בית המקדש. את מקומו של הנביא המקראי תפס

ישראל, למדו את חמשת החכם. אותם חכמים התקבצו לבתי מדרש ברחבי ארץ

חומשי התורה ושאר ספרי התנ"ך, ופירשו אותם כך שיתאימו לזמנם.

לספירה כינס רבי יהודה הנשיא – המנהיג הפוליטי והדתי של יהודי200בערך בשנת

ארץ ישראל, את הדיונים של החכמים עד לתקופתו לכדי ספר אחד. ספר זה הוא

.משנהה

חיו בארץ ישראל ודיברו עברית. המשנה כוללת אתתנאיםחכמי המשנה, המכונים

הדיונים של התנאים על החוק המקראי, הרחבה של החוק המקראי והתאמתו לזמנם

והיא כתובה בעברית.

המשנה מחולקת לשישה חלקים המכונים "סדרים". כל אחד מסדרי המשנה עוסק

ולברכות לחקלאות הקשורות במצוות עוסק זרעים סדר למשל כך אחר. בתחום

בתחומים העוסק המודרני לחוק מקביל נזיקין סדר שונים, בהקשרים הנאמרות

משפטיים שבן אדם לחברו וכו'.

לאחר תקופת המשנה, הלך היישוב היהודי בארץ ישראל והצטמצם. לצידו של המרכז

הרוחני בארץ ישראל, הלך וצמח מרכז רוחני גדול בבבל. בישיבות בבבל וארץ ישראל

התנאים דברי של לכינוס בדומה מרכזי. הלכתי כספר חכמים את המשנה למדו

, כונסו לספרים –אמוראיםלמשנה, כך גם דברי החכמים שלאחר התנאים, המכונים

ודבריהם של אמוראי בבלתלמוד הירושלמידבריהם של אמוראי ארץ ישראל כונסו ל

.תלמוד הבבליכונסו ל

התלמוד הבבלי, המרכזי מבין השניים, כתוב ברובו בארמית ועריכתו נחתמה בערך

ההלכתי,500בשנת בצד ומתמקדת תמציתית שהיא למשנה, בניגוד לספירה.

התלמוד גדוש באגדות רבות, פתגמים, סיפורים, מדרשים על המקרא ועוד.

לספר המרכזי בקרב תלמידי "גמרא"( גם )המכונה הדורות הפך התלמוד במהלך

חכמים ברחבי העולם היהודי.

– פרשנות יצירתיתמדרשלצד העיסוק בחוק המקראי ובהרחבתו, עסקו חז"ל גם ב

בית קהל בפני לסיפורי המקרא. המדרשים, שלעתים משקפים דרשות של רבנים

הכנסת בשבת, מציעים קריאה מחודשת בסיפורי המקרא ומוסיפים פרטים שהמקרא

עצמו לא סיפור לנו. כך מבטאים החכמים רעיונות שונים מתוך עולמם שלהם. בדומה

להלכות של חז"ל שלוקטו במשנה ובתלמוד, כך מדרשי חז"ל לוקטו בקבצים שונים.

במהלך הפרק נלמד מספר מדרשים המבוססים על פסוקי המקרא, ומספר אגדות

חז"ל הלקוחות מהתלמוד הבבלי.

חשוב לציין שספרות חז"ל אינה ספרות פילוסופית. זוהי ספרות המעבירה את הדיון

שונות, דעות מביאים חז"ל ספרות ושאר התלמוד המשנה לספר. מדרשי הבית

סיפורים ומדרשים מתוך חייהם. הם ממעטים לעסוק במפורש בשאלות פילוסופיות

מופשטות. אולם מתוך ההלכות והאגדות של חז"ל ניתן לראות עמדות עקרוניות בנוגע

לעולם.

גם עמדות אלו משקפות דעות שונות ומגוונות של חכמים מתקופות שונות. כך שנוכל

למצוא דעות שונות ואף מנוגדות בנוגע לשאלות עקרוניות.

העובדה שחז"ל אינם פילוסופים והם מעדיפים את המציאות על פני התיאוריה, מביאה

לכך שכמעט ולא נמצא בספרות חז"ל דיון עקרוני בשאלת הרע בעולם. לעומת זאת,

. הדיון ביצר הרע הואיצר הרענמצא דיון נרחב ומרתק בביטוי של הרע בנפש האדם –

דיון בנפש האדם. ובמידה רבה הדיון של חז"ל ברע הוא בעל אופי פסיכולוגי ודתי.

היכרות עם יצר הרעב.

בתורה מופיעה המילה "יצר" במשמעות של נפש האדם ובאה בהקשרים שליליים – כך

יצרלמשל מתואר המין האנושי לפני המבול: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל מחשבת לבו רק רע כל היום" )בראשית ו, ה(. לאחר המבול משלים האל עם עובדת

היות האדם בעל יצר רע: "ויאמר ה' אל לבו, לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור

לב האדם רע מנעריו..." )בראשית ח כא(.יצרהאדם כי

בספרות חז"ל הופך היצר האחד המופיע בתנ"ך לשני יצרים: יצר הרע ויצר טוב.

יצר הטוב של האדם אינו מעורר שאלות מיוחדות. זהו הצד החיובי באישיותנו שגורם

לנו למשל לעזור לזולת. אולם הצד השלילי באישיותנו, יצר הרע, מעורר שאלות רבות:

מה מקורו? מה אופיו? מדוע ברא אותו האל כחלק מאישיותנו? האם הוא בהכרח

שלילי? בפרק זה נדון בשאלות אלו ואחרות. נפתח את הלימוד בהיכרות עם אותו יצר.

, מסכת קידושין דף ל' עמוד ב'תלמוד בבלינמשלה תורה כסם חיים: .1

בפרק יא בספר דברים מצווה ה' על בני ישראל: "ושמתם את דברי אלה ]את התורה[

על לבבכם ועל נפשכם".

בברייתא ]מקור מתקופת התנאים[ שמביא התלמוד הבבלי דורשים ]מלשון מדרש[

חז"ל את הפסוק מספר דברים. השאלה העולה היא מה הכוונה "ושמתם" את התורה

על לבבכם ועל נפשכם. כיצד יש להבין את המשמעות של לשים את התורה על הלב

ועל הנפש?

התשובה באה בדרך מדרשית, תוך חיפוש משמעות מקורית בפסוק מספר דברים.

במרכז המדרש עומדת המילה מהתורה "שמתם" שמובנה המקורי "תשימו אותם, את

דומה: סם ביטוי אחר הנשמע זה מסתתר ביטוי לדעת החכמים, מאחורי דבריי".

]תרופה[ תם ]שלם[.

על כך מספר התלמוד משל קצר:

תנו רבנן: "ושמתם": סם תם. נמשלה תורה כסם חיים.

משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה ]תחבושת[ על מכתו.

ואמר לו: בני, כל זמן שרטייה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך

ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא.

ואם אתה מעבירה ]ואם תוריד אותה[ הרי היא מעלה נומי ]פצע מסוכן[.

כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין.

ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.

ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו.

ואם אתה רוצה אתה מושל בו.

תנא דבי ר' ישמעאל: בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

שאלות

מדרש תלמודי זה הוא משל. ציינו בטבלה הבאה את המשל או הנמשל:א.

נמשלמשל

אלוהיםאב

בן

יצר הרע

רטייה

השתלטות יצר הרע

מה אנו לומדים על יצר הרע ממשל זה? – מה מקורו? מה הסכנה ביצר הרע?ב.

האם ניתן להיאבק בו? כיצד?

באלו תחומים בחיים פועל לדעתכם יצר הרע עליו מדברים חז"ל?ג.

הסבירו את הביטוי: "ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו". כיצד תגדירוד.

את המילה "תורה" בהקשר זה?

אלוהים יכול היה לברוא את האדם ללא יצר הרע וכך האדם לא היה חוטא. מדועה.

בכל זאת נברא האדם עם יצר זה?

האם לדעתכם מדרש זה תומך בגורל או בבחירה חופשית? הסבירו.ו.

האם לדעתכם יש היבט חיובי ביצר הרע? הסבירו.ז.

העשרההתשובה הגנוסטית לשאלת הרע

בפרק העוסק במחשבת המקרא, פגשנו ברעיון המונותיאיזם - אמונת הייחוד. כאמור,

פוליתיאיסטית אלילית הרואה במציאות אלים כנגד תפיסה יוצא זה רעיון מהפכני

רבים הקשורים בתופעות טבע )למשל אלת הפריון, אל הגשם וכו'(.

בתקופה שלאחר המקרא, ובעיקר בתקופת חז"ל, נאבק המונותיאיזם בתפיסה שונה

בעלת אופי דואליסטי המאמינה בקיומם של שני אלים - האחד מייצג את הטוב והשני

את הרע.

תפיסה זו, שבאה לידי ביטוי בדתות ואמונות שונות, התגבשה בעיקר באזור המזרח

התיכון ובתחומי ההשפעה ההלניסטית. יש הטוענים שמקורן של אמונות דואליסטיות

אלו בדתות פרס העתיקות.

שנקרא ברעיון שהאמינו היו דואלית, עולם תפיסת בעלות הדתיות, הכתות מבין

ליהדות ברוחן היו מנוגדות כתות אלו גנוסטיקאים. נקראו וחברי הכתות "גנוסיס",

הגנוסטיקאים זאת עם יחד אולם עולמן, לתפיסת התנגדו וחז"ל המונותיאיסטית

השפיעו רבות על ההגות היהודית. )על השפעת הגנוסיס על היהדות נלמד בפרק הדן

ברע בקבלה(.

היווניים, לפילוסופים בדומה הגנוסטיקאים, דעת. ביוונית פירושה "גנוסיס" המילה

התקשו לקבל את הרעיון שאל טוב ברא את עולם החומר. בעיניהם החומרים בעולם,

הופכים את הם שליליים: הם מתכלים, הם מתקלקלים, הם האנושי, הגוף ובהם

האדם ליצור שרודף אחרי רצונות חומריים. זאת בניגוד לעולם הרוחני הטהור, אליו

קשורה נפש האדם.

בעולם. כוחות שני שיש הגנוסטיקאים למסקנה הגיעו בעזרת ה"גנוסיס", ה"דעת",

הכוח האחד הוא האל הלא מושלם. אל זה ברא את עולם החומר והוא אל רע. אל זה

מכונה בפיהם "דמיורגוס". לעומתו ישנו אל טוב שהוא האל הרוחני, האל המושלם

והטהור שאותו אין אנו מכירים. הגנוסטיקאים הדגישו את המאבק בין כוחות הטוב

לכוחות הרע בעולם.

למרות שמקורו של הגנוסיס בדתות עתיקות, השפעתו על התרבות האנושית רבות.

החל מהשפעה על רעיונות מרכזיים בנצרות ועל זרמים ביהדות ובדתות המזרח, וכלה

בשיח הפילוסופי המודרני.

סיכוםיצר הרע בעיניי חז"ל – קווים לדמותו

כאמור, חז"ל פעלו בסביבה שהאמינה פעמים רבות בתפיסות גנוסטיות בעלות

אופי דואליסטי. בתפיסות אלו, כמו למשל בזרמים בנצרות, הרע הוא ישות בפני

ויצר הרע לכוח הרע בעולם. יצר הטוב הוא ביטוי לאל עצמה המתנגדת לאל.

לעומת זאת, במדרש שלמדנו אנו רואים שמקורו של יצר הרע אלוהי והאדם נברא

עמו.

צריך האדם זאת בכל בו מבריאתו, וטבוע חלק מהאדם הוא שהיצר למרות

להתנגד ליצר זה. מדוע אם כך לא נברא האדם ללא יצר זה? אם נחזור לפרק הדן

נזכר בטענה )של הרמח"ל( שמעשים שנעשים ללא בחירה בבחירה החופשית,

חופשית הם חסרי ערך. כך שליצר הרע יש ערך דתי ומוסרי – בלעדיו לא היה ערך

למעשים הטובים של האדם. כך שמצד אחד היצר הרע הוא עובדה וניתן לראות בו

גורל אנושי. אולם מצד שני, היצר בא לבטא דווקא את הבחירה החופשית של

האדם.

מדרש זה טוען שאם האדם לא יילחם ביצר הרע, יצר הרע ישתלט עליו )"נמסרים

בידו"( והאדם יהפוך לרע מוחלט. נראה אם כך, שהמאבק ביצר הוא תמידי ובלתי

פוסק.

הדרך שמציעים חז"ל במדרש זה כדי להלחם ביצר הרע היא התורה. חשוב לציין

שבמסורת היהודית, "תורה" אינה רק שם של ספר, אלא כינוי לחיים על פי מצוות

התורה ולימוד תודה. מתוך האמרה התלמודית "בני אם פגע בך מנוול זה משכהו

לבית המדרש" נראה שהתלמוד רואה בלימוד תורה אמצעי התמודדות עם יצר

המושג את להקביל שניתן נראה המודרנית, הפסיכולוגיה של במושגים הרע.

התלמודי "תורה", למושג "תרבות": אנו בעלי יצרים שונים, חלקם שליליים, אולם

קודים חברתיים תרבותיים מונעים מאתנו לתת ביטוי ליצרים השליליים.

במדרש זה הדבר לא בא במפורש, אולם מתוך עיון במקורות מספרות חז"ל )שאת

חלקם נביא בהמשך( נראה שהמושג "יצר הרע" בא פעמים רבות במשמעות של

יצר המין של האדם. האם יצר המין הוא שלילי? בכך נעסוק בהמשך.

יצר הרע – טוב או רע?ג. בהיכרות הראשונית עם מושג "יצר הרע" שבתלמוד, ראינו שהוא טבוע באדם והאדם

נדרש להתמודד עמו דרך לימוד תורה. כך שליצר הרע, שמביא את האדם לידי חטאים

הבחירה נובעת שממנו בכך חיובית משמעות גם ישנה מוסריים, בלתי ומעשים

החופשית של האדם. בפרק זה נמשיך ונדון בהיבטים החיוביים והשליליים של יצר

הרע.

, מסכת בבא בתרא דף טז ע"א תלמוד בבליהוא מלאך המוות: .1

ריש לקיש היה אחד מחשובי אמוראי ארץ ישראל. בדבריו הבאים הלקוחים מהתלמוד

הבבלי, מסביר ריש לקיש את דמותו של השטן שפגשנו בספר איוב.

"ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב" )איוב, ב ,ז( – ]...[ אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא

יצר הרע הוא מלאך המוות.

שאלות

כיצד מסביר ריש לקיש את דמותו של השטן בספר איוב?א.

ציינו שישנה דעה בתלמוד הרואה את ספר איוב כמשל. כיצד תומכים דבריו שלב.

ריש לקיש בדעה זו? הסבירו.

האם לדעתכם ניתן להסביר בדרך זו גם את חטא גן עדן? הסבירו.ג.

ריש לקיש מקביל את יצר הרע למלאך המוות. הסבירו את הקשר בין השניים.ד.

מסכת סוכה דף נב ע"ב תלמוד בבלימבקש להמיתו: .2

במקור הבא, הלקוח אף הוא מהתלמוד הבבלי, מובאת אמרה נוספת מפיו של ריש

לקיש )כאן הוא מוזכר בשמו המלא – שמעון בן לקיש(.

בטרם נקרא את דבריו אלו של ריש לקיש, נציין עובדה חשובה על דמותו: ריש לקיש

היה בעברו מנהיג כנופיית שודדים. מפגש בינו ובין רבי יוחנן, מחשובי אמוראי ארץ

ישראל, גרם לו לפנות לדרך חדשה כרב. אולם עברו של ריש לקיש כפושע מעלה את

הסברה שדבריו על יצר הרע מבוססים על ניסיון אישי.

להמיתו, ומבקש יום בכל עליו של אדם מתגבר ייצרו לקיש: בן רבי שמעון אמר

ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו, אינו יכול לו.

שאלות

הסבירו את הרעיון שהיצר הרע מבקש להרוג את האדם.א.

מהי לדעתכם משמעות הרעיון שהיצר מתגבר "בכל יום"? מה מחייבת עובדה זוב.

את האדם?

במקור הראשון שלמדנו בפרק זה ראינו שהתורה מוצגת כאמצעי שליטה ביצרג.

הרע. האם לדעתכם ריש לקיש היה מסכים לטענה זו? הסבירו.

נסחו אמירה כללית על יחסו של ריש לקיש ליצר הרע. האם לדעתכם יש קשר ביןד.

אמירה זו לקורות חייו של ריש לקיש? הסבירו.

שני המקורות האחרונים, שניהם מפיו של ריש לקיש, מציגים את יצר הרע כדבר שלילי

ריש "מבקש להמיתו". למוות – "מלאך המוות", ביותר. בשני המקורות עולה קשר

לקיש אף אינו נותן פיתרון לבעיית היצר הרע, חוץ מעזרתו של אלוהים.

במקורות הבאים נראה גישות אחרות המתייחסות ליצר הרע באופן שונה.

, פרשה ט, פסקה זבראשית רבהוכי יצר הרע טוב מאוד?: .3

על מנת להבין את המדרש הבא, הלקוח מילקוט המדרשים "בראשית רבה", נחזור

לפסוקי המקרא המתארים את בריאת העולם.

בפרק א' בספר בראשית מתוארת דעתו של האל על הבריאה מספר פעמים. למשל:

"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא

" )פסוק יב( .טובאלהים כי

ביום השישי, בסוף תהליך הבריאה ולאחר בריאת האדם, מתוארת דעתו של האל

" )פסוק לא(. טוב מאדשוב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה

מה משמעות הוספת המילה "מאוד"? חז"ל ראו את התורה כמושלמת וטענו שאין בה

אות או מילה מיותרות. בכל ביטוי מעורר שאלה הם ראו רמז לרעיון שאינו מופיע

"טוב זה, הביטוי זה. במקרה וחיפשו אחר משמעות העולה מביטוי בתורה עצמה

מאוד" לעומת התיאור "טוב" זימן לחז"ל אפשרות למצוא משמעות נסתרת הקשורה

לבריאת האדם וליצר הרע. לדעת רב שמואל בר נחמן, הביטוי "טוב מאוד" מרמז על

כך שלאדם ישנם שני יצרים: יצר הטוב ויצר הרע.

רב שמואל בר נחמן אמר: "והנה טוב מאד"- זה יצר רע.

וכי יצר הרע טוב מאד? אתמהא! ]אני תמה על כך[

אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד ולא נשא ונתן ]לא

עסק במסחר[.

שאלות

תארו את יצר הרע כפי שרואה אותו רב שמואל בר נחמן: האם יצר הרע הוא חיוביא.

או שלילי? מדוע? עם אלו תכונות אנושיות מזהה רב שמואל בר נחמן את יצר

הרע?

"אילולי יצר הרע לא בנה אדם בית..." – הסבירו את הטענה.ב.

על פי מדרש זה ניתן להבין שהאדם נולד עם יצר הרע. האם יש לדעתכם לאדםג.

תכונות שליליות עמן הוא נולד? אם כן- האם לתכונות אלו יש תפקיד בחייו של

האדם? הסבירו.

בבחירהד. או בגורל הדוגלת גישה זה מסתתרת מדרש מאחורי לדעתכם האם

חופשית? הסבירו דעתכם.

, מסכת יומא, דף סט עמ' בתלמוד בבליאם תהרגו את זה יחרב העולם: .4

במדרש הקודם, פגשנו בטענה הרואה את יצר הרע, המתגלם ביצר המין ויצר המסחר,

כגורם מניע את האדם ומביא להתפתחות העולם. בתלמוד הבבלי מופיע סיפור המציג

רעיון דומה.

על מנת להבין סיפור זה, נצטרך להבין מעט את הרקע לסיפור:

התלמוד הבבלי מספר לנו שבית המקדש הראשון חרב משום חטאים של עבודה זרה,

שפיכות דמים וגילוי עריות )חטאים שונים הקשורים ליחסי מין(. בני ישראל התפתו

לפולחנים של דתות אחרות, עברו על מצוות התורה, וכעונש על כך החריב האל את

המקדש.

בתקופת בית המקדש השני נעלמו החטאים הקשורים לעבודה זרה. חז"ל מתארים יצר

של עבודה זרה שהיה קיים בתקופת בית ראשון, אך נעלם בתקופת בית שני. כיצד

נעלם יצר העבודה הזרה מהעולם?

התלמוד מביא אגדה ולפיה, לאחר חורבן הבית הראשון התפלל עם ישראל לאלוהים

נענה האל המקדש. בית בחורבן האשם זרה, עבודה של הרע היצר את שייקח

לתחנוניהם של בני ישראל ויצר הרע של עבודה זרה נעלם מהעולם. )בדמות אגדית

של אריה מאש שיצא מבית המקדש(.

לאור העובדה שתפילותיהם נענו, ביקש עם ישראל מהאל שייקח ממנו גם את היצר

המיני )"יצר הרע של עברה"(. ועל כך מספרת האגדה הבאה. גם באגדה זו מתואר

היצר כייצור אגדי.

אמר רב, ויש אומרים רבי יוחנן:

]...[ כשהרגו ליצר הרע של עבודה זרה אמרו: הואיל ועת רצון הוא נבקש רחמים על יצר

הרע של עברה.

בקשו רחמים ונמסר בידם.

אמר להם נביא: ראו, אם תהרגו את זה יחרב העולם.

חבשוהו ]כלאו אותו[ אצלם שלושה ימים.

נתבקשה ביצה בת-יומה לחולה בכל ארץ ישראל ולא נמצאה.

אמרו: מה נעשה? נהרגנו – יחרב כל העולם.

כחלו את עיניו ]עיוורו[ והניחוהו. והועיל הדבר להתש כוחו.

שאלות

הסבירו מדוע ביקש עם ישראל מהאל שייקח מהם את יצר הרע.א.

הסבירו את דברי הנביא: "אם תהרגו את זה יחרב העולם".ב.

מדוע הפסיקו התרנגולות להטיל ביצים? האם לדעת מספר האגדה, גם לבעליג.

החיים יש יצר רע?

כיצד מבטאת אגדה זו את הרעיון שעלה במקור הקודם )"אילולי יצר הרע..."(?ד.

האם לדעתכם גישה הרואה ממד חיובי ביצר הרע יכולה לעודד פשעים וחטאים?ה.

הסבירו דעתכם.

בשני המקורות הקודמים, פגשנו בתיאור של יצר הרע כבעל ממד חיובי והכרחי. אותו

יצר המסית את האדם לעבירות שונות הוא זה המניע את האדם לפעולות חשובות.

המקור השני מתמקד ביצר המין כיצר הרע, ומעיד על יצר זה שבלעדיו לא תהיה רבייה

של בעלי חיים בעולם. המקור הראשון מוסיף גם את המסחר ואת העיסוק בממון

כחלק מיצר הרע.

מה משותף ליצרים אלו? – מדובר בשני תחומים חשובים אך מסוכנים. גם המיניות

וגם הרכושנות הם יצרים חשובים שמביאים לאדם טוב בחייו – המיניות מביאה לאדם

מערכת יחסים זוגית ומשפחה. הכסף מביא לאדם רכוש ואפשרות קיום לו ולמשפחתו.

שני יצרים אלו הם טבעיים והכרחיים.

אולם מאותם שני יצרים – המין והכסף, נעשים פשעים רבים, נעשות עבירות מוסריות

ופליליות וישנו ניצול של בני אדם אחרים.

האם בשם המוסר נוותר על תחומים חשובים אלו? תנועות נזיריות שונות בהיסטוריה

וויתרו על קיום יחסי מין ועל רכוש מתוך רצון לדכא כליל את שני יצרים אלו ולחיות

בקדושה ובמוסריות מושלמת.

חז"ל אינם מעודדים רעיון זה )על כך בהמשך( אלא קוראים לשלבו בחיי האדם ולהבין

הסכנות מפני הישמרות תוך הכספי, והתחום המיני התחום של נחיצותם את

שבתחומים אלו.

בסופה של האגדה התלמודית, לאחר שעם ישראל משתכנע שקיומו של יצר הרע הוא

הכרחי, מספר התלמוד שעיוורו את עיניו של יצר הרע. לאחר שמעוורים את עיניו, "תש

כוחו" של יצר הרע הוא נחלש. נראה שהאגדה התלמודית באה להגיד לנו שאותו יצר

רע, הוא היצר המיני של האדם, נחלש וכעת הוא בידיו של האדם. כך שלא מדובר

ביצר המכריח את האדם לחטוא, אלא ביצר שניתן להתמודד עם סכנותיו.

הרחבה

תורת היצרים של זיגמונד פרויד

בשני המקורות האחרונים, מתוך ספרות חז"ל, פגשנו בעמדה הרואה ביצר הרע חלק

מנפש האדם בעל משמעות חיובית ושלילית גם יחד. לחלק זה ישנו תפקיד חשוב.

למשל יצר המין- יצר זה מביא את האדם לחטוא אולם ללא יצר המין לא היה האדם

מקיים יחסי מין, לא היה מקים משפחה והמין האנושי לא היה ממשיך להתקיים.

(, אבי1939-1856רעיון זה מזכיר מאוד רעיונות של הפסיכולוג היהודי זיגמונד פרויד )

הפסיכואנליזה ודמות מרכזית בפסיכולוגיה המודרנית.

לדעת פרויד, לאדם ישנם שני יצרים מרכזיים המשפיעים על כל פעולותיו: יצר המין

ויצר היוונית(, והתשוקה המינית במיתולוגיה )על שם אל האהבה "ארוס" המכונה

המוות והתוקפנות המכונה "תנטוס" )על שם הישות המזוהה עם המוות במיתולוגיה

היוונית(.

לבנות. והרצון זהו מקור היצירה, המיניות - יש תפקיד חשוב בנפש האדם לארוס

התנטוס לעומתו הוא יצר ההרס, התוקפנות, האיבוד העצמי, המוות.

פרויד טען שיצרים אלו מכוונים את פעולתנו בעולם: אנחנו בו זמנית רוצים להרוס

וביחסי מין. אולם אנחנו אנשי תרבות. לנו היינו עסוקים בהרס ניתן לו רק וליצור.

ולהפוך התרבות היא למעשה מנגנון שנועד למנוע מיצרים אלו להשתלט על חיינו

אותנו לחברה אלימה ומינית. ראוי לציין שמבין הפסיכולוגים יש המתנגדים לתפיסה זו.

פרויד היה יהודי מתבולל ולא חונך על המסורת היהודית, אולם בניתוחיו הפסיכולוגיים

הוא עוסק בדמויות וסיפורים מהמקרא, ויש הטוענים שאת רעיון היצרים המצויים אצל

האדם הוא שאב ממקורות היהדות.

ד. המאבק עם יצר הרע במקור הראשון שלמדנו בפרק זה, טוען התלמוד הבבלי שהתורה היא אמצעי מאבק

ביצר הרע. על האדם הנתקף ביצר הרע ללמוד תורה ולהכניע את היצר.

אך האם התורה היא אמנם אמצעי יעיל למאבק כנגד יצר הרע? האם לימוד התורה

מונע מהאדם לחטוא?

המקור התלמודי הבא מציג את הבעיה של המאבק ביצר הרע. הדובר הוא רבי שמעון

בן לקיש, המכונה ריש לקיש, אותו פגשנו במקורות הקודמים.

, מסכת ברכות דף ה עמוד א תלמוד בבלי"אם נצחו, מוטב...": .1

אמר רבי שמעון בן לקיש:

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.

אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה.

אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע.

אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה.

שאלות

הסבירו את המשפט "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".א.

מהם השלבים השונים במאבק ביצר הרע, לדעת רבי שמעון בן לקיש?ב.

מדוע לדעתכם קריאת שמע )הפסוקים מספר דברים הנפתחים במשפט "שמעג.

ישראל"( מסוגלים לנצח את יצר הרע?

ומדוע המחשבות על המוות יכולות לנצח את היצר ולמנוע מהאדם לחטוא? האםד.

לדעתכם אמצעי זה יעיל? הסבירו.

האם אתם מכירים דרכים למנוע מעצמכם לעשות מעשים שאינכם רוצים לעשותה.

אך נמשכים אליהם? הדגימו.

)"נמשלה תורה כסםו. זה סותר את המקור הראשון בפרק האם לדעתכם מקור

חיים"( או משלים אותו? הסבירו.

ישנהז. הפרק( במהלך הצגנו )אותו לקיש ריש של חייו לסיפור לדעתכם האם

השפעה על אמירה זו? הסבירו.

, מסכת קידושין דף פא עמוד בתלמוד בבלי"הרחמן יצילני מיצר הרע": .2

במקור הקודם ראינו שהפיתרון של התורה ככלי מאבק ביצר הרע אינו פשוט כל כך.

הסיפור התלמודי הבא עוסק גם הוא בנושא המאבק ביצר הרע, ומביא את סיפורו של

ר' חייא בר אשי.

רבי חייא בר אשי היה מבין החכמים שנאבקו באופן חריף ביצר הרע. על פי הסיפור,

היה רבי חייא מתחנן בפני האל בנפילת האפיים )חלק מהתפילה בו המתפלל מתוודה

על חטאיו ומביע את מצוקתו האישית( שיציל אותו מפני סכנת יצר הרע.

רבי חייא בר אשי - כל פעם שהיה נופל על פניו היה רגיל לומר: "הרחמן ]אלוהים[

יצילני מיצר הרע".

יום אחד שמעה אשתו. אמרה: "הרי עברו כמה שנים מאז שפרש ממני ולמה הוא אומר

כך"?

יום אחד ישב ולמד בגינתו. נתקשטה אשתו, עברה וישבה לפניו.

אמר לה: מי את? אמרה לו: אני חרותא ]שמה של זונה מפורסמת[ והיום חזרתי מן

הדרך.

תבעה. ]קיימו יחסי מין[.

אמרה לו: הבא לי רימון זה מראש הענף.

קפץ והביא לה.

כשבא לביתו – הייתה אשתו מסקת התנור. עלה וישב בתוכו.

אמרה לו: "מה זה?" אמר לה: "כך וכך היה המעשה".

אמרה לו: "אני היא זאת". לא השגיח בה ]לא האמין לה[ עד שנתנה לו סימן.

אמר לה: "אף על פי כן, אני לאיסור נתכוונתי".

שאלות

מדוע התפלאה אשתו של רבי חייא על כך שבעלה מתפלל שאלוהים יצילנו מיצרא.

הרע?

מדוע לדעתכם היא החליטה להתחפש לזונה ולפתות את בעלה? מדוע לדעתכםב.

היא בחרה בשם חרותא?

מה מסמלת לדעתכם העובדה שרגע הפיתוי התרחש דווקא תוך כדי לימוד?ג.

מדוע התיישב רבי חייא בתוך התנור הבוער?ד.

"אני לאיסור נתכוונתי" - הסבירו את המשפט. האם לדעתכם רבי חייא חטא?ה.

הסבירו.

שלוו. הדרך ועל חייא רבי על הסיפור של המרכזית הביקורת לדעתכם מהי

היא ברעיון שהתורה תומך זה סיפור לדעתכם יצר הרע? האם עם להתמודד

התרופה ליצר הרע? הסבירו.

כיצד לדעתכם היה על רבי חייא לנהוג כדי להתמודד באופן יעיל עם יצר הרע?ז.

כאמור, בתקופת חז"ל, התחילה תופעת הנזירות הנוצרית. הנצרות רואה במיניות חטא

וממליצה לאלו הרוצים להיות קדושים, להימנע מחיי מין. כך שנזירים נזירות וכמרים

)בחלק מהזרמים הנוצריים( אינם נישאים, מביאים ילדים ומקיימים יחסי מין.

ייתכן וסיפורו של רבי חייא מעיד על כך שגם בקרב יהודי התקופה היו שהתקרבו לדעה

הרואה את המיניות כשלילית ולא מומלצת. הסיפור מבקר ולועג לדמותו של רבי חייא

המנסה להתנזר מיחסי מין.

חייא, של התנזרות מיחסי מין עם אשתו מנוגד לציין שהדרך בה בחר רבי חשוב

להלכה היהודית כפי שעוצבה מספר דורות לפני רבי חייא. על פי ההלכה הבעל מחויב

בקיום יחסי מין עם אשתו. הן לשם הולדת ילדים והן לשם סיפוקה של אשתו.

רבי חייא סבור שדיכוי מוחלט של היצר המיני יביא אותו לידי קדושה ולניצחון מוחלט

על היצר. אולם היצר הוא חלק ממנו ודווקא הדיכוי שלו מביא את רבי חייא להתפתות

בקלות לפיתויה של אשתו המחופשת לזונה.

בפרק זה בחנו את הרעיון של יצר הרע, כפי שהוא עולה בספרות חז"ל.

מתוך הפרק ראינו את תפיסתם של חז"ל שיצר הרע טבוע באדם אך ניתן לשליטתו של

האדם. בכך תומכים חז"ל בגישה של בחירה חופשית.

מהי הדרך למלחמה ביצר הרע? דעה אחת רואה בתורה אמצעי שליטה ביצר. דעות

אחרות מציעות דרכים אחרות. בכל מקרה נראה שהמאבק ביצר הוא מאבק יומיומי,

תמידי וקשה של האדם.

חז"ל מציגים את יצר הרע כבעל ממד חיובי: כאחראי להתפתחות של האדם והעולם.

מתוך כך שחז"ל מציגים את יצר הרע כבעל ממד חיובי, עולה הקריאה לשלבו בתוך

חייו של האדם, תוך הקפדה לבל ישתלט היצר על האדם.

לסיכום הפרק אנו מציעים לעיין בדבריו של חוקר ספרות חז"ל, א"א אורבך.

הרחבה415-427, חז"ל – פרקי אמונות ודעות עמ' אורבך א"אסיכום לפרק מתוך דבריו של

הצירוף הקבוע "יצר הרע" כניגוד ל"יצר הטוב" הוא חידושם של חז"ל. שניות זו אינה

מקבילה כלל לשניות גוף – נפש. אין חז"ל גורסים, שיצר הרע הוא בגוף ויצר הטוב

בנפש. דעה נפוצה בעולם ההלניסטי – גם זה היהודי.

במקרא ה"יצר" הוא נטייתו הטבעית של האדם, וגם בתורת התנאים והאמוראים יש

והוא מציין את כוח המחשבה, או שהוא משמש כשם נרדף של הלב כמקור התאוות

של האדם.

ודרכי פעולה "יצר הרע" כבעל תכונות, מגמות יש משום האנשה של בדברי חז"ל

המכוונות את האדם. כשם שכל המלאכים, והשטן בכללם, הם ברואיו של הקב"ה, כך

גם יצר הרע הוא בריאתו של אלוהים, אלא שאלוהים נתן עם זה לאדם את הכוח

למשול ביצר הרע.

למרות האמון הרב בכוחה של התורה לסייע במלחמה נגד היצר, לא סברו שהתורה,

כל עוד היא נתונה בידי בני אדם, עשויה לעקור את יצר הרע מכול וכול.

חיסולו של יצר הרע משמע גם חיסולו של העולם הזה, שכן כל עוד בן אדם חי הריהו

ומפעולה מן העולם נסיגה פירושה אין ביצר האנושי. המלחמה המין בקיום חייב

בתוכו, אלא כיבוש היצר אגב עשייה בעולם. יצר הרע פוסק מלהיות רע, נעשה אפילו

טוב מאוד, כשהוא יצר חיים, ומכאן, שאפשר לאדם לאהוב את ה' בשני יצריו, ביצר

הטוב וביצר הרע. היודע לעשות את יצר הרע לטוב, אבל גם הנאבק והמסרב להיכנע

ליצרו הרע – שניהם אוהבי ה'.

יצר הרע הוצעו תחבולות וכנגד תחבולותיו של זה נחלקו הדעות, דרכי מאבק על

שכנגד. דבי ר' ישמעאל המליצו על לימוד תורה. התנא ר' יאשיה אמר, שצריך להשביע

את יצרו. ר' שמעון בן לקיש הכתיב מעין תרשים של סדר פעולה: "לעולם ירגיז אדם

יצר טוב על יצר הרע ]יאבק ביצר הרע[ ... אם נצחו, מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה ...

אם נצחו, מוטב, ואם לאו, יקרא קריאת שמע ... אם נצחו, מוטב, ואם לאו, יזכור לו יום

המיתה" )ברכות, ה ע"א(.

הטוב האל תפיסת על – מלמעלה" יורד רע דבר "אין רביעי: פרק בפילוסופיה היהודית של ימה"ב

מבוא: על הספרות היהודית בימי הבינייםד. בפרק הקודם עסקנו ביחס ליצר הרע בספרות חז"ל שנכתבה בארץ ישראל ובבבל

לאחר תקופת החורבן ותחילת הגלות. במהלך מאות השנים שלאחר התלמוד חלו

שינויים היסטוריים בעם היהודי – המרכז היהודי הגדול בבבל הלך ודעך ושני מרכזים

יהודיים חדשים צמחו – מרכז יהודי בספרד ומרכז יהודי באזורי צרפת וגרמניה )אזור

המכונה במסורת היהודית "אשכנז"(.

נוצרית דתית שבמרבית המקרים לא אהדה את המיעוט יהודי אשכנז חיו בסביבה

היהודי. בתקופות שונות בימי הביניים היו פרעות על רקע דתי ביהודי אשכנז. )נזכר

בסיפורו של רבי אמנון ממגנצא שמשקף את רוח התקופה(. עיקר הספרות היהודית

של יהודי אשכנז בימי הביניים הייתה פרשנות של המקרא והתלמוד. בראש הפרשנים

מתקופה זו עומד רש"י – רבי שלמה יצחקי.

בנוסף עסקו יהודי אשכנז בספרות הלכתית, מוסרית וקבלית.

נראה שהמפגש עם העולם הנוצרי לא גרם להשפעה נוצרית על יהודי התקופה, אלא

גרם דווקא להסתגרות של היהודים בעולם האינטלקטואלי היהודי.

בחיי השתלבו היהודים נאורה. מוסלמית בסביבה הזמן מרבית חיו ספרד יהודי

מכונה זו ואינטלקטואלית. תקופה כלכלית, מקצועית הרחבה מבחינה האוכלוסייה

"תור הזהב של יהודי ספרד".

אמנם יהודי ספרד המשיכו אף הם לעסוק במקרא ובספרות חז"ל, אולם לצד עיסוק

זה, אנו מכירים רבים מחכמי ספרד שהיו מדענים, משוררים, פילוסופים, רופאים או

שרים בחצר המלך.

הסביבה הליברלית בה חיו היהודים השפיעה על ההגות היהודית שנכתבה בספרד

פילוסופיה התפתחה התקופה של המוסלמים הפילוסופים בקרב הביניים. בימי

שהייתה מבוססת על המסורת הפילוסופית היוונית. הפילוסופים היהודיים התייחסו אף

הם לפילוסופיה היוונית. היו בהם, דוגמת הרמב"ם, שאמצו את הפילוסופיה היוונית

ובאו לשלב בינה ובין המסורת היהודית, והיו אחרים, דוגמת רבי יהודה הלוי, שראו

אלו התייחסו וגם אלו גם היהודית. לאמונה המנוגדים דברים היוונית בפילוסופיה

לעולם הפילוסופי שמסביבם. מרבית ספרי הפילוסופיה היהודיים מימי הביניים נכתבו

בשפה הערבית – שפתם של הפילוסופים המוסלמים.

זו, של מאות שנים, ספרי דקדוק עבריים, בנוסף לספרי פילוסופיה נכתבו בתקופה

פרשנות למקרא ולספרות חז"ל, שירת קודש וחול בעברית ועוד.

בתקופה זו התפתחה מאוד גם הקבלה ובכך נעסוק בפרק החמישי.

לאחר כיבוש ספרד על ידי הנוצרים, הלך מעמדם של היהודים וירד, רבים מהם נאלצו

והתפזרו ברחבי המזרח1492להתנצר עד שבשנת יהודי ספרד מארצם גורשו כל

התיכון, צפון אפריקה ומערב אירופה.

– רבירמב"םבפרק זה נפגוש בהגותם של שניים מההוגים החשובים של ימי הביניים:

– רבי יהודה הלוי.ריה"ל משה בן מימון ו

הסברו של הרמב"ם לשאלת הרעה.

רמב"ם1204-1138

מגדולי החכמים בהיסטוריה היהודית. פוסק הלכה, פילוסוף, פרשן, רופא.

נולד בקורדובה שבספרד. נדד עם משפחתו למרוקו. עלה לארץ ישראל ולאחר מספר

והתיישב בפוסטאט שבמצריים. הרמב"ם הפך לראש רבני חודשים עזב את הארץ

מצריים וענה לשאלות הלכתיות שהגיעו אליו מרחבי העולם היהודי.

– זהו ספר פילוסופיה בשם "מילות ההיגיון".16הרמב"ם כתב את ספרו הראשון בגיל

בהמשך כתב הרמב"ם ספרים רבים, בהם שני מפעלים בעלי ערך היסטורי אדיר, אחד

בתחום ההלכתי ואחד בתחום הפילוסופי:

משנה תורה – חיבורו ההלכתי הגדול של הרמב"ם. בחיבור זה הוא בא לסכם את

ההלכה שהתפתחה עד לתקופתו, ולאפשר לאדם היהודי נגישות כלפי ההלכות הרבות

שהצטברו במהלך השנים. ספר זה נכתב בעברית, מחולק לארבעה עשר חלקים ונוגע

בכל תחומי החיים האישיים, החברתיים והדתיים.

מורה הנבוכים - חיבורו הפילוסופי המרכזי של הרמב"ם, בו הוא פורש את עיקרי

כאמור, מרכזיות. מקראיות לפרשות פרשנות תוך והפילוסופית, הדתית אמונתו

הרמב"ם הושפע מאוד מהפילוסופיה היוונית הקלסית, ובעיקר מהפילוסוף אריסטו.

יווניים למסורת במורה הנבוכים מציג הרמב"ם ניסיון לשלב בין רעיונות פילוסופיים

היהודית. על כך נפרט בהמשך. ספר זה נכתב בערבית.

זה נלמד שלושה פרקים מתוך הספר מורה הנבוכים. בטרם נתחיל בלימוד בפרק

עצמו, נכיר כמה רעיונות פילוסופיים מרכזים בהגותו של הרמב"ם, כפי שהיא באה לידי

ביטוי במורה הנבוכים ובכתביו הפילוסופיים האחרים:

הרמב"ם מדגיש את התפיסה המונותיאיסטית כיסוד מרכזי בדת היהודית. הוא

דואליות באלוהות ורואה בכל השקפה הרואה מאמין בקיומו של אל אחד טוב

השקפה אלילית.

האל את להאניש האל: את גשמי( )מלשון להגשים ניסיון כל שולל הרמב"ם

ולהתייחס אליו כאל אדם, או להתייחס לאל כאל ישות חומרית כלשהי. לדבריו,

אסור לנו לומר על האל תארים שניתן לייחס אותם לאדם. לטענתו יש בכך משום

פגיעה בגדלות האל האינסופי. הדבר היחיד שנוכל לומר על האל מבלי לפגוע

של זה רעיון אינו חלש. אינו. למשל: האל דברים שהאל שלו הם באינסופיות

הרמב"ם מכונה "תורת התארים השליליים".

תפיסתו של הרמב"ם היא רציונאלית מובהקת. הוא מבסס את דבריו על ההיגיון

ועל ההשערה הפילוסופית. הוא שולל באופן עקבי תיאורים על-טבעיים המבוססים

על הדמיון ועל הרגש האנושי. כשבא הרמב"ם לדון בסיפורי המקרא, הגדושים

בתיאורים א-רציונליים של ניסים ומופתים, הוא נוקט בדרך סימבולית – הוא רואה

בדברי המקרא המתארים תופעות על-טבעיות כסמל לרעיון כלשהו שאותו מבקש

המקרא להעביר.

הרמב"ם רואה בהשגת החכמה האלוהית את ייעודו של האדם. בעקבות הפילוסוף

היווני אריסטו, קובע הרמב"ם שעל האדם להקדיש את כל יכולתו ללימוד תורה,

ויכול ייעודו יימלא את יכולותיו אלו ופילוסופיה. אדם שימצה את מדעים שונים

להגיע לדרגה האנושית הגבוהה ביותר. לדברי הרמב"ם, זוהי הדרגה אליה הגיעו

הנביאים שבספרי התנ"ך.

כפי שראינו בפרק הדן בבחירה חופשית – הרמב"ם מאמין בגישה זו. הוא מתאר

את עולם הטבע כעולם דטרמיניסטי הפועל על ידי חוקי הטבע, אך לדבריו, האדם

אינו חלק מהטבע וחייו נקבעים בעיקרם על ידי הבחירה החופשית שלו.

מתוך תפיסת הבחירה החופשית מפתח הרמב"ם השקפה פסיכולוגית, שמושפעת

"שמונה החיבור למשל )בהם שונים בכתבים אריסטו. של מתורתו היא אף

ולדבוק השליליות מהמידות להימנע כיצד האדם את הרמב"ם מכוון פרקים"(

בהתנהגות חיובית.

מתוך עקרונות אלו, המאפיינים את מחשבת הרמב"ם, עולה תפיסתו בנוגע לטוב ולרע

בעולם. על תפיסתו זו נקרא בשלושה פרקים מתוך החלק השלישי של הספר מורה

הנבוכים. הפרקים הם י', י"א וי"ב. על מנת להקל על הלימוד בחרנו שלא להביא אותם

כסדרם אלא לפתוח בפרק י"ב וממנו לעבור לפרקים י' וי"א.

בתרגומו את בפניכם מביאים אנו בערבית. במקורו נכתב הנבוכים מורה הספר

הרי למרות התרגום המודרני, שוורץ מאוניברסיטת תל-אביב. המודרני של מיכאל

שהדברים אינם קלים לקריאה. כדי לסייע בקריאה, אנו מביאים פירוש לחלק מדברי

הרמב"ם.

, חלק ג', פרק י"ב: רמב"ם, מורה נבוכיםשל מי האחריות לרע בעולם?: .1

לעתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות; עד כדי כך

שברבים מנאומי כל האומות ובשיריהם הם כוללים נושא זה ואומרים שהמפליא הוא

שיימצא טוב בזמן, ואילו רעות הזמן רבות ותמידיות. אין זאת טעות של ההמון בלבד,

אלא גם של מי שטוען שלמד משהו.

אלראזי חיבר ספר מפורסם שציינו בשם "אלאלאהיאת" הוא כלל בו דברים חמורים

הטוב, מן רב במציאות שהרע והוא שבדה עניין מתוכם בורותו. וגילויי מהזיותיו

הייסורים, אל נח שהוא בשעה והנאתו האדם של מנוחתו את תשווה ושכאשר

המכאובים הקשים, המומים, הנכויות, הצרות, היגונות והאסונות הפוקדים את האדם,

תמצא שמציאותו של האדם היא פורענות ורעה גדולה המוטלים עליו.

הוא התחיל לאמת דעה זאת על-ידי שסקר ובדק את כל הפגעים האלה כדי להתנגד

ושהוא הברורה, ונדיבותו של האלוה חסדו בדבר אנשי האמת שטוענים לכל מה

יתעלה הטוב הצרוף, וכל הנובע ממנו טוב צרוף בלי ספק.

סיבתה של טעות זאת כולה היא שבור זה והדומים לו מבין ההמון מתבוננים במציאות

רק מנקודת-ראותו של פרט אחד מבני-האדם ולא יותר. כל בור מדמה שהמציאות

כולה היא למענו כפרט. כביכול אין מציאות אלא הוא לבדו. וכאשר קורה לו דבר מנוגד

לרצונו הוא מחליט בפסקנות שהמציאות כולה רע.

______________________________________________________________

: ישנה טענה מקובלת בקרב פשוטי העם שיש יותר רעלעתים קרובות עולה בדמיון ההמון

יש גם פילוסופים שטוענים זאת. מטוב בעולם.

זכריא אלראזי חיבר ספר מפורסם , פרסי שחי אלראזי: הפילוסוף אבו בכר מחמד אבן

לספירה. הוא היה מגדולי הרופאים בעולם המוסלמי ופילוסוף חשוב. שמו10 וה-9במאות ה-

העברי של ספרו המוזכר כאן הוא "ספר החכמה האלוהית".

: אלראזי בחן את חייו של אדם ומצא שרגעי הסבלושכאשר תשווה את מנוחתו של האדם

רבים מרגעי ההנאה והאושר.

: תפיסה הרואה את העולם כרע במהותושמציאותו של האדם היא פורענות ורעה גדולה

נקראת פסימיזם. לדעת הרמב"ם התפיסה הפסימיסטית של אלראזי היא פגיעה באל. הטענה

שהעולם רע מביאה למסקנה שאף האל רע במהותו. הרמב"ם מתנגד לדעה זו וטוען שהאל

טוב ביסודו. בהמשך הפרק הוא מוכיח את עמדתו.

גישה הרואה אתמתבוננים במציאות רק מנקודת-ראותו של פרט אחד מבני-האדם :

אנתרופוצנטריות מכונה העולם כלל על מהאדם ומסיקה היקום, כמרכז האדם

)אנתרופו=אדם(, )צנטרי=מרכזי(. על פי תפיסה זו, ה"מציאות" היא הנשקף מנקודת מבטו של

האדם.

: כאשר האדם מבין את המציאות רק דרך עיניו שלו, הואוכאשר קורה לו דבר מנוגד לרצונו

מפרש כל מה שמנוגד לרצונו כרע.

הייתה מתבררת זעום, בה וידע שחלקו אותה, ותפש לו התבונן האדם במציאות,

ומתחוורת לו האמת, כי זאת ההוויה, הממושכת שהוזים בני-האדם בדבר ריבוי רעות

העולם, אין הם אומרים שזה כך לגבי המלאכים, ולא לגבי הגלגלים והכוכבים, ולא

לגבי היסודות והמחצבים והצמחים המורכבים מהם, ואף לא לגבי מיני בעלי-החיים.

אלא כל מחשבתם נתונה לכמה פרטים ממין האדם. הם מתפלאים על מי שאכל

מאכלים גרועים עד שנצטרע, כיצד ירד עליו הפגע הגדול הזה, וכיצד הרעה הזאת באה

לידי מציאות. כן מתפלאים הם על מי שהרבה במשגל עד שנתעוור. חמור בעיניהם

שאותו אדם הוכה בעיוורון. וכיוצא בזה.

מיני שכן וכל הנמצאים, האנושי המין פרטי שכל היא האמיתית ההתבוננות

בעלי-החיים האחרים, הם דבר שאין לו שום ערך כלל ביחס למציאות המתמשכת

כולה ]...[ ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בשביל עצמו בלבד ]...[

שכן מין האדם הוא הדבר קל-הערך ביותר שבא בהשוואה למציאות העליונה, כלומר

לגלגלים ולכוכבים. בהשוואה למלאכים אין יחס אמיתי בינו ובינם.

האדם הוא רק המצוי הנכבד ביותר, וזאת בעולמנו השפל. כלומר, הוא נכבד ביותר בין

מה שמורכב מן היסודות.

___________________________________________________________________

הרמב"ם שולל את הגישה האנתרופוצנטרית ומבקר את אלראזילו התבונן האדם במציאות:

על היותו אנתרופוצנטרי. לדברי הרמב"ם, לו האדם היה יודע כמה הוא קטן ביחס ליקום, היה

מבין ששיפוט המציאות דרך עיני האדם היא מגוחך.

: על פי הפילוסוף היווני אריסטו היקום מורכב מכוחות רוחנייםגלגלים, כוכבים, מלאכים

שונים המקיפים את כדור הארץ.

: על פי הרפואה של ימי הביניים, המבוססת על הרפואהמי שהרבה במשגל עד שנתעוור

היוונית, הגזמה בקיום יחסי מין עלולה להביא לידי עיוורון. הרמב"ם טוען שהאדם מביא על

עצמו את הרע בחייו ולאחר מכן מתלונן על הרעות שבעולם ומאשים את אלוהים ברע.

על המציאות מלמדתההתבוננות האמיתית היא הנכונה : לטענת הרמב"ם, ההסתכלות

אותנו שהאדם הוא כמעט חסר חשיבות אל מול היקום שמסביבו.

הוא חסרהאדם הוא רק המצוי הנכבד ביותר : במשפט הקודם טען הרמב"ם שהאדם

חשיבות ואילו כעת הוא טוען שהאדם הוא המצוי הנכבד ביותר. כיצד נבין סתירה זו? הרמב"ם

העולם הרוח, עולם בין המבחינה אריסטו של היוונית הפילוסופיה על דבריו את מבסס

מתכלים שמטבעם מחומרים המורכב שלנו העולם החומר: עולם ובין והנצחי, המושלם

ומתקלקלים. בפסקה זו מסביר הרמב"ם שהאדם הוא אפסי וחסר חשיבות ביחס לכלל היקום

הרוחני )עולם הרוח(, אולם ביחס לעולם החומר )"עולמנו השפל"( הוא "המצוי הנכבד ביותר".

האדם הוא היחיד בעולם החומר שיש לו נשמה והנשמה היא חלק מעולם הרוח.

עם זאת מציאותו היא גם טוב גדול בשבילו וחסד מהאל בדברים שבהם הוא ייחד אותו

והשלים אותו. רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים.

בשל הליקויים שלנו אנו צועקים ומשוועים לעזרה, ובגלל רעות שאנו עושים בעצמנו

ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לאל.

הביאור לזאת הוא שכל רע הפוגע בבן-אדם הוא מאחד משלושה מינים:

המין הראשון של הרע הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכיליון, כלומר,

ושיתוקים מומים בני-אדם בכמה פוגעים זה בגלל כי חומר. בעל שהוא מבחינת

או האוויר קלקול כגון ביסודות, שינויים בשל צצים או טבע-הבריאה, בשורש

שקיעת-הקרקע.

כבר הבהרנו שהחוכמה האלוהית חייבה שלא תהיה התהוות אלא על-ידי כליון, ולולא

כליון זה של הפרטים לא הייתה התהוות המין מתמידה.

עם זאת אתה מוצא שהרעות ממין זה החלות בבני-האדם מועטות מאוד מאוד ואינן

קורות אלא לעתים נדירות. כי אתה מוצא ערים בנות אלפי שנה שלא טבעו ולא נשרפו.

ואף אם בלבד. נולד כחריג ובעל-מום בני-אדם בבריאות מרבית, נולדים אלפי כן

זה מועט מאוד, לא אחד "חריג", הרי יאמר ולא יכחיש מישהו את מה שגלוי לעין

ממאה ולא אחד מאלף הנולדים בריאים.

המין השני של הרעות הוא מה שפוגעים בני-אדם זה בזה, כגון שהם משתלטים זה על

וידועות. גם הן זה. רעות אלה רבות מהרעות מן המין הראשון. הסיבות לכך רבות

מצדנו. אבל לעשוק אין תחבולה נגדן. עם זאת בשום עיר בעולם כולו לא יימצא אופן

זה של רע נפוץ ותדיר בין אנשיה כלל. אדרבה, מציאותו אף היא מועטת. כגון שיארוב

אדם לרעהו וירצח אותו או ישדוד אותו בלילה. רק במלחמות גדולות אופן זה של רע

יכלול ציבור גדול. ואף זה אינו תדיר על פני כל הארץ.

______________________________________________________________

: הסוג הראשון מבין שלושת סוגי הרע הוא הרע הטבעי. רע שנובע מהיותו שלהמין הראשון

האדם חלק מעולם החומר, ועולם החומר כזכור מתאפיין בהתכלות החומר. לדעת הרמב"ם

הרע שמקורו בהתכלות החומר, )כמו מומים, אסונות טבע וכו'( הוא נדיר בעולם.

: המוות והלידה קשורים זה לזה ואף תלויים זה בזה.שלא תהיה התהוות אלא על-ידי כליון

בעולם ללא מוות לא תיתכן התרבות. בנושא זה עוסק הרמב"ם בפרק י' שנלמד בהמשך.

: רע חברתי. רע שמקורו במין האנושי גם אם לאדם הסובל אין דרך לפתור אותו.המין השני

רע זה כולל פשעים בין אדם לחברו ומלחמות. )בימינו ניתן להוסיף גם חלק מתאונות הדרכים,

זיהום הסביבה ועוד(. מין זה נפוץ יותר מן המין הראשון אולם גם הוא, לטענת הרמב"ם, אינו

הגורם העיקרי לרע בעולמנו, אלא בתקופות של מלחמה.

המין השלישי של הרעות הוא מה שפוגע באדם מבינינו בשל מעשה של עצמו. זה

זה הרעות ממין בשל השני. הרעות מהמין מן בהרבה מרובות אלה רעות הרוב.

משוועים בני-האדם כולם. זהו מה שאין אתה מוצא מי שאינו פושע בו כלפי עצמו,

להוציא מעטים.

ולמשגל, כוונתי ללהיטות לאכילה, לשתייה כולן; נובע מן המידות המגונות זה מין

והעיסוק בהם בכמות מופרזת או בקלקול סדר, או בקלקול איכות המזונות. זאת היא

סיבה לכל המחלות והמומים הגופניים והנפשיים.

באשר למחלות הגוף זה ברור.

מחלות הנפש נובעות מאותה הנהגה גרועה משתי בחינות. האחת היא השינוי החל

בהכרח בנפש - בתור כוח גופני - בגלל שינוי הגוף, כמו שנאמר שמידות הנפש נובעות

ממזג הגוף. הבחינה השנייה היא שהנפש תסכון אל דברים שאינם הכרחיים ותתרגל

אליהם. לכן נוצרת בה סגולת ההשתוקקות אל מה שאינו הכרחי להמשך קיום הפרט

ולא להמשך קיום המין.

תשוקה זאת היא דבר שאין לו סוף. הדברים ההכרחיים כולם מוגבלים וסופיים. אבל

השאיפה למותרות אינסופית.

אם אתה משתוקק אל כלי כסף, הרי כלי זהב יפים יותר. אנשים אחרים רכשו כלי

בדולח. שמא תרכוש גם כל מה שניתן למצוא מברקת ואודם.

לכן כל בור מושחת-המחשבה יהיה לעולם בצער וביגון על שאינו מגיע לעשות את

המותרות שעשה פלוני. לרוב הוא חושף את עצמו לסכנות גדולות, כגון הפלגה בים

ושרות המלכים. מטרתו בזאת להשיג אותם מותרות בלתי-הכרחיים.

______________________________________________________________

: הרע העצמי. הגורם למרבית הרע בחייו של אדם ומצוי אצל כל בני האדם. מיןהמין השלישי

זה נובע מההרגלים הרעים של בני האדם: הגזמה או אי סדר באכילה, שתייה וקיום יחסי מין.

למין זה ישנה השפעה גופנית ברורה – שימוש לקוי בשלושת אלובאשר למחלות הגוף:

מביאה למחלות שונות.

ישנן השפעות נפשיות. בעיהמחלות הנפש נובעות מאותה הנהגה גרועה : לרע העצמי

נפשית אחת הנגרמת מהפרזה זו היא השפעת הגוף על הנפש. כאשר הגוף לקוי יש לכך

השפעה גם על הנפש.

השפעה נפשית נוספת היא התמכרות. כאשר אדם מתרגל לאורח חיים לקוי הוא משתוקק

זו אין סוף והאדם אינו מפסיק לחפש אחר לדברים שאינם הכרחיים לקיומו. להשתוקקות

אותם דברים לא נחוצים. ההתמכרות אינה רק לדברים גופניים אלא גם למותרות. האדם רוצה

וכשהוא אינו מצליח לספק את רדיפתו אחרי מותרות הוא מאשים את ועוד מותרות עוד

אלוהים ואת חוסר הצדק שלו במקום להאשים את עצמו.

: הרמב"ם מוסיף את העניין החברתי – האדם סובל מצערלכן כל בור מושחת-המחשבה

וסבל על כך שאינו מצליח לצבור את המותרות שצבר חברו.

: בהקשר זה חשוב לציין פרט מתולדות חייו של הרמב"ם – אחיו היה סוחרכגון הפלגה בים

עשיר שפרנס את הרמב"ם במשך שנים. אחיו טבע בים עם כל רכושו. יתכן ובדבריו אלו מרמז

הרמב"ם לפרשה זו.

וכאשר פוגעים בו פגעים בדרכיו אלה שהולך בהם, הוא מתלונן על גזרת האל, מגנה

את הזמן ומתפלא על מיעוט הצדק שלו, איך לא עזר לו להשיג הון רב שיימצא בו

יין להשתכר בו תמיד וכמה שפחות מקושטות במיני זהב ואבנים יקרות כדי הרבה

לעורר אותו למשגל יותר ממה שהוא מסוגל, כדי שיתענג; כאילו תכליתה של המציאות

אינה אלא לענג את השפל הזה.

טעותם של ההמונים הגיעה עד כדי כך שתיארו את הבורא כחסר-אונים במציאות זאת

שברא אותה כך שיש לה טבע כזה המחייב – על פי דמיונם - רעות גדולות אלה, מכיוון

שטבע זה אינו מסייע לכל מושחת להשיג את )מושא( שחיתותו, להביא לנפשו הרעה

את מרב מבוקשה שאין לו סוף, כמו שביארנו.

אבל המעולים החכמים יודעים את חוכמת המציאות הזאת ומבינים אותה, כמו שאמר

(. הוא אומר שאלה10דוד: כל ארחות ה' חסד ואמת, לנצרי בריתו ועדתיו )תהלים כ"ה,

אשר שמרו את טבע המציאות ואת מטלות התורה וידעו את תכלית שניהם, התברר

הכוונה להם כמטרה את מה שהייתה הציבו לכן בכול. והאמת להם טעם החסד

)האלוהית שלמענה נבראו( מבחינת היותם אדם, והיא ההשגה.

ובשל הכרח הגוף הם מבקשים מה שהכרחי לגוף, לחם לאכל ובגד ללבש )בראשית

(, בלי מותרות. זה הדבר הקל ביותר, והוא מושג במאמץ הקל ביותר, כאשר20כ"ח,

מצטמצמים במה שהכרחי. כל הקושי שבזה, שאתה רואה, והצער שאנו מצטערים

בגלל זה, הם בשל הרדיפה אחר מותרות לבקש את מה שאינו הכרחי; ואז אין מוצאים

אפילו את ההכרחי כי ככל שתולים יותר תקוות במותרות, נעשה הדבר קשה יותר,

הכוחות וההכנסות אוזלים במה שאינו הכרחי עד שאף ההכרחי אינו נמצא.

______________________________________________________________

: ראינו שהרמב"ם מעדיף את הרוחניות על פני תענוגות הגוף. הוא מכנהלענג את השפל הזה

את הגוף בתואר "שפל" ושולל את הרדיפה אחר תענוגות לשם עצמם.

עקב תסכולם הגיעו בני האדם לתאר את האל כרע או כחסר יכולת.:טעותם של ההמונים

כאן חוזר הרמב"ם לטענתם של אלראזי והמון העם שטוענים שהאל רע במהותו. כנגד טענה זו

מציב הרמב"ם את הטענה שלא האל הוא המביא לרע בחייהם של בני האדם אלא בני האדם

עצמם אחראים לסבל שבחייהם.

יודעים את חוכמת המציאות הרמב"םאבל המעולים החכמים ציין הקודמים בדבריו :

שישנם מעטים שאינם "פושעים כלפי עצמם". אלו הם החכמים שמבינים את חכמת הטבע

ואת חוקי התורה ויודעים את תכלית החיים. הם מבינים שתכלית האדם היא ה"השגה": השגת

החכמה האלוהית. חכמים אלו מבינים שישנם צרכים שיש לספק לגוף אולם הם מסתפקים

במה שדורש גופם ואינם רודפים אחרי מותרות. כאשר הם אינם רודפים אחרי מותרות הם

אינם חווים את הסבל והתסכול של מי שלא מצליח למלא את רדיפתו אחרי המותרות.

שאלות

מהי הטענה של המון העם ושל הפילוסוף המוסלמי אלראזי? כיצד הגיע אלראזיח.

למסקנה זו? מהי לדעת הרמב"ם הטעות של אלראזי שהובילה אותו למסקנות לא

נכונות?

הרמב"ם טוען ש" ההתבוננות האמיתית היא שכל פרטי המין האנושי הנמצאים,ט.

החיים האחרים, הם דבר שאין לו שום ערך כלל ביחס למציאות-וכל שכן מיני בעלי

המתמשכת כולה...". מהו מקום האדם בעולם לאור טענה זו? מהי דעתכם בעניין

זה?

בהמשך דבריו טוען הרמב"ם ש" האדם הוא רק המצוי הנכבד ביותר, וזאת בעולמנוי.

השפל". כיצד מתיישבת טענה זו עם הטענה הקודמת?

מי לדעת הרמב"ם אשם במרבית הרגעים הרעים בחייו של אדם. הסבירו אתיא.

הטענה.

כיצד מוכיחיב. נובע? הדגימו! פי הרמב"ם? ממה הוא על סוג הרע הראשון מהו

הרמב"ם שרע זה נדיר בעולם?

למין השלישי של הרעות ישנה השפעה גופנית והשפעות נפשיות. מהי ההשפעהיג.

הגופנית? מהן שתי ההשפעות הנפשיות?

מהו התהליך הנפשי שמתאר הרמב"ם שמביא אדם להאשים את אלוהים ברעיד.

שבחייו?

השאיפהטו. אבל וסופיים. מוגבלים כולם ההכרחיים "הדברים כותב: הרמב"ם

אינסופית". הסבירו את דבריו.למותרות

"זהו מה שאין אתה מוצא מי שאינו פושע בו כלפי עצמו, להוציא מעטים". הסבירוטז.

את המשפט. מיהם אותם מעטים שאינם חוטאים במין זה?

האם אתם מסכימים עם דבריו של הרמב"ם? האם לדעתכם דבריו תקפים גםיז.

כיום? הסבירו והדגימו.

העשרהסיבות המוות בעולם המודרני, דו"ח ארגון הבריאות העולמי

הרמב"ם מציין את ההפרזה והקלקול באכילה, שתייה ויחסי מין כגורמים העיקריים

לרע בחייו של האדם. המציאות שתיאר הרמב"ם מתאימה בוודאי לימי הביניים, אולם

מה המצב בימינו?

ובו הוא מפרט את סיבות המוות2008בשנת פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח

. על פי הדו"ח, מתים בעולם כשישים מליון איש מדי שנה.2004הנפוצות בעולם לשנת

נבחן את הנתונים שבדו"ח זה בשלושה היבטים: גורמי המוות בכלל העולם, גורמי

המוות במדינות עניות וגורמי המוות במדינות עשירות )בדו"ח עצמו ישנם נתונים גם

לגבי מדינות ביניים(.

סיבות תמותה –סיבות תמותה - עולמימדינות עניות

סיבות תמותה – מדינות עשירות

שימוש בטבקתת-משקל בקרב ילדיםתת-משקל בקרב ילדים .1

והיגיינהמין לא מוגן.2 מזוהמים מים

לקויה

שימוש באלכוהול

עודף משקלמין לא מוגןשימוש באלכוהול.3

והיגיינה.4 מזוהמים מים

לקויה

לחץ דם גבוהמחסור בוויטמינים

סכרתתנאי הנקה לא טוביםלחץ דם גבוה.5

במקומותשימוש בטבק.6 מבישול עשן

סגורים

חוסר פעילות גופנית

כולסטרול גבוהלחץ דם גבוהתנאי הנקה לא טובים.7

סמים חוקייםשימוש באלכוהולסכרת.8

במקומות.9 מבישול עשן

סגורים

תאונות עבודהסכרת

אי אכילת פירות וירקותמחסור באבץעודף משקל.10

נקודות לדיון

ציינו, מבין סיבות המוות, את אלו הקשורות לכל אחד משלושת סוגי הרע שמציג

הרמב"ם: הטבעי, החברתי והעצמי.

האם לדעתכם השקפתו של הרמב"ם נכונה גם במציאות של התקופה בה אנו

חיים?

.השוו בין הנתונים העוסקים במדינות עשירות ובנתונים העוסקים במדינות עניות

מהם ההבדלים העיקריים בין הנתונים?

?ממה נובעים לדעתכם הבדלים אלו

,אם הייתם צריכים לשער )בטרם ראיתם את הדו"ח( מהן סיבות המוות בעולם

האם הנתונים היו דומים לטבלה זו? מדוע?

כשלושה מיליון ילדים במדינות המתפתחות מתים בכל שנה כתוצאה מתת-תזונה, וכ-

מיליון ילדים במדינות אלה סובלים מהבעיה. בו בזמן, הן במדינות המפותחות והן170

יותר ממיליארד בני אדם מהשמנת יתר: מיליון300במדינות המתפתחות סובלים

אלף500אנשים נחשבים שמנים ברמה המסכנת את בריאותם, ובכל שנה מתים כ-

איש ממחלות הקשורות בהשמנת יתר.

בישראל, שנחשבת למדינה עשירה, סיבת המוות הראשונה היא מחלת הסרטן לסוגיה.

לאחריה באות מחלות לב שונות הקשורות במקרים רבים לתזונה לקויה ולאכילת יתר,

לשתיית אלכוהול ולעישון סיגריות.

נדמה שבעידן השפע בו אנו חיים נשמעים דבריו של הרמב"ם מוכרים: אנחנו אוכלים

יותר מדי, שותים יותר מדי, ובנוסף גם מעשנים - עוד סוג של הרס עצמי שלא היה

קיים בימיו של הרמב"ם.

העשרה

, ספר הקניוןדניאל שליט"איש הקניון" - ביקורת תרבות הצריכה:

ההתפתחות בשל הצריכה". "תרבות בשם לעתים מכונה חיים אנו בה התרבות

ייצור המוני וייצור המוני בארצות המתפתחות ישנו הטכנולוגית של מדינות המערב

ומתועש של דברי מותרות שונים.

כשהרמב"ם מביט על נפש האדם הוא מזהה את יצר ההתמכרות למותרות. כנראה

שיצר זה טבוע בכל אדם. אולם כיצד יבוא יצר זה לידי ביטוי בתרבות הצריכה בה אנו

חיים?

ההשפעות כנגד הצריכה, תרבות כנגד קשות ביקורות נשמעות האחרונות בשנים

התרבותיות, הסביבתיות, הרוחניות והגלובליות שלה. כנגד תרבות ששמה את הקניון

במקום מרכזי בתרבות הפנאי שלה.

אנו מביאים את דבריו של הפילוסוף והמוזיקולוג דניאל שליט, שמבקר את תרבות

הצריכה.

. הואצורך מוסיקה. איננו שר, אלא רוכש השכלהאיש הקניון איננו לומד, אלא –

צורך אומנות, ובידור, וחינוך. וגם "תרבות". גם בעיני עצמו אין הוא אלא קונה ורוכש

וצורך – הכל.

]...[ בעבר לא היה צורך רב במסחר. כל משפחה יצרה את מוצרי היסוד שלה ]...[ ומי

שהוכרח לקנות מצרכי-יסוד נחשב לביש-מזל, לאדם במצוקה.

אחרי-כן, בעקבות המהפכה התעשייתית, כאשר הפך הייצור להמוני – נתאפשר לקנות

גם את מוצרי-היסוד.

אבל כיום, כאשר הייצור הוא טוטאלי, גם הצריכה היא טוטאלית: קונים ומוכרים הכל.

גם מוצרי יסוד, גם "שירותים", גם חוויות, גם מידע.

המסחר בחוויות עולה לשיאים חדשים: ככל שמתרבה הזמן הפנוי, הולכים ומתפשטים

הולכים ביניהם שקווי-הגבול ו"בילוי", "בידור" "תרבות", של ו"צריכה" "ייצור"

ומיטשטשים.

]...[ כך הגענו למצב, שכל מרחב החיים הפך עניין של רכישה, של צריכה. אנשים

נעשים בלתי-כשירים לתכנן, לבנות ולתקן את מגוריהם, לנהל את חשבונותיהם, לייצג

את עצמם בבית-משפט, לחנך את בניהם, לטפל בבריאות גופם ונפשם, לשיר ולנגן.

במקום זה הם קונים מצרכים ושירותים. במקום שהבנייה, החינוך הבריאות יהיו פעולה

אישית של האדם, יצירה של עצמו ושל סביבתו – הם הופכים לרכישת משהו מוכן

מבחוץ, שבהכרח הוא סטנדרטי, שבהכרח אינו נובע מן העצמיות. מן הפנים.

נקודות לדיון

?מהי דמותו של "האדם הצרכן", על פי דניאל שליט

.האם אתם מסכימים עם ביקורתו? הסבירו

.הסבירו במה דומים דבריו של דניאל שליט לרעיונות של הרמב"ם

סיכום פרק י"ב בפרק זה מציג הרמב"ם מהלך מעניין: הוא פותח בהצגת הדעה הרואה את העולם

כשלילי במהותו. לאחר מכן הוא שולל עמדה זו תוך כמה טענות מרכזיות:

הטענה שהעולם שלילי היא טענה כנגד האל שברא את העולם. הרמב"ם שולל

עמדה זו בנחרצות וטוען שהאל הוא טוב במהותו.

הרמב"ם טוען שלאדם אין שום אפשרות לחוות דעה על היקום, משום היותו חלק

זעיר מהיקום. כך שהסבל האנושי אינו אומר דבר על היקום.

הרמב"ם טוען שהאדם המתלונן על האל למעשה אשם בעצמו במרבית הסבל

שבחייו. כך שבמקום להאשים את האל, על האדם להאשים את עצמו.

בעולם הרע חלוקת תוך האחרונה, הטענה את הרמב"ם מוכיח הפרק בהמשך

למרבית גורם העצמי, הרע הוא הרע השלישי, הרמב"ם, לדברי חלקים. לשלושה

הסבל האנושי. אם כך, אין להאשים את האל אלא את הטיפשות האנושית שגורמת

לבני האדם להפריז ולהתמכר למותרות.

, חלק ג', פרק י': רמב"ם, מורה נבוכיםעל מושג ה"היעדר": .2

בפרק י"ב ראינו את טענתו של הרמב"ם, שלא ניתן לראות באל אחראי לרע בעולם

ואת הסיבות לרע ולסבל יש לחפש בבחירתו של האדם ובהתנהגותו השלילית.

אולם עדיין נותרה שאלה פילוסופית לא פתורה: אם האל הטוב ברא עולם טוב, ואף

אמר עליו "והנה טוב מאוד", מהיכן הגיע הרע לעולם?

גישות שונות טענו שכנגד האל הטוב ישנה רשות רעה המביאה את הרע. אך הרמב"ם,

כמונותיאיסט אדוק לא מוכן לקבל את פיתרון זה.

תשובתו של הרמב"ם לשאלה היא שבעולם אין רע. הרע הוא אשליה בלבד.

טענה זו נראית לנו כלא הגיונית. ברור לנו שיש רע בעולם וברור שגם הרמב"ם היה

מודע לו. כרופא הוא בוודאי פגש במקרים רבים של סבל אנושי. בכדי להסביר את

.היעדרהטענה שאין רע בעולם משתמש הרמב"ם במושג

בפרק י' בחלק ג' של "מורה הנבוכים" מסביר הרמב"ם את מושג ההיעדר. לפני שניגש

ללימוד הפרק נבין לעמקו מושג זה.

רוצה המורה רועשת. לכיתה מורה נכנס בו מצב לעצמנו נתאר בדוגמה: נפתח

להתחיל בשיעור והוא אומר: "אני מבקש שיהיה כאן שקט".

נבחן את הביטוי "שיהיה כאן שקט". מהו שקט? שקט הוא מצב בו אין רעש. רעש הוא

כינוי לגלי קול הסובבים אותנו וכשגלים אלו מפסיקים לנוע אנו נותרים ללא רעש.

האם ניתן לעשות מצב בו אין גלי קול? לטענת הרמב"ם לא ניתן לעשות שקט. ניתן

לעשות רעש ולהפסיק את הרעש. ברגע שהפסקנו את הרעש יש שקט.

ליצור מצב בו ישהיעדרהשקט אם כך הוא ניתן לעשות אותו אלא רק רעש ולא

.היעדר רעש

אחד כיבה המבחן, לקראת ללמוד בערב תלמידים כשישבו נוספת: דוגמה נבחן

התלמידים את האור בחדר. תלמיד אחר שאל: "מי עשה כאן חושך"?

שוב עולה אותה השאלה: האם ניתן "לעשות חושך"? לטענת הרמב"ם ניתן להדליק

אינו דבר ממשי. למרות נוצר החושך שהוא אין אור לכבות אור. כאשר וניתן אור

שהחושך אינו קיים כדבר בפני עצמו נתנו לו בני האדם שם ובטעות הם מתייחסים

נגלה שאין חושך פילוסופי מעמיק בניתוח פי הרמב"ם, אליו כאל דבר ממשי. על

.היעדר אורבעולם אלא רק

הגדרה למושג היעדר על פי הרמב"ם:

דבר מה שאינו קיים במציאות ומתקבל רק כביטול של דבר מה קיים. בני האדםומתייחסים אליו אותו בשם קיים כקיים, מכנים דבר שאינו אותו מזהים את

כקיים.

נקרא כעת בפרק י':

יודע שהמסיר את המעצור הוא המניע מבחינת-מה. אם, למשל, מישהו הרי אתה

מסיר עמוד מתחת לקרש, והקרש נופל מכובדו הטבעי, אנו אומרים שמי שהסיר את

העמוד הניע את הקרש.

ההעדר ההוא, יצר את כלשהי שההוא סגולה על מי שהסיר נגיד גם אופן באותו

אף-על-פי שההעדר אינו דבר נמצא.

וכמו שאנו אומרים על המכבה נר בלילה שהוא יצר את החושך, כן אנו אומרים על מי

שהשחית את העין שהוא עשה את העיוורון, אף-על-פי שהחושך והעיוורון הם העדרים

ואינם זקוקים לפועל.

]...[ כשם שאומרים על מי שהיה יכול להציל אדם ממוות ונרתע ולא הצילו - שהרגו.

אחרי ההקדמה הזאת זכור-נא את מה שהוכח הוכחה מופתית שהרעות הן רעות רק

ביחס אל דבר-מה, וכל מה שהוא רע ביחס לנמצא מן הנמצאים הרי אותו רע הוא

העדרו של אותו דבר או העדר של מצב טוב ממצביו.

לכן ניתן לומר משפט כללי שהרעות כולן העדרים. דוגמה לכך באדם. כי מותו רע והוא

העדרו. וכן חוליו או עוניו או בורותו הם רעות לגביו, וכולם העדרי סגולות.

]...[ אחרי הקדמות אלה ידוע בוודאות שאין לומר בשום אופן שהאל יתגדל ויתרומם

אינו זה רע. לעשות בכוונה ראשונית יתכוון יתעלה כוונתי שהוא רע בעצם, עושה

וכל כי הוא אינו עושה אלא מציאות, אפשרי. אלא מעשיו יתעלה כולם טוב צרוף.

מציאות היא טוב.

הרעות כולן העדרים, אשר עשייה אינה תופסת בהם אלא מן הבחינה שהסברנו, שהוא

מביא לידי מציאות את החומר בטבעו זה שיש לו, שהוא קשור - כידוע - תמיד להעדר.

______________________________________________________________

: אנו מתייחסים למי שגורם למשהו לנועשהמסיר את המעצור הוא המניע מבחינת-מה

באופן עקיף כאילו הוא עצמו הניע אותו. כך למשל בדוגמה של הסרת עמוד המביא בעקיפין

להפלת קרש.

: אנו נוהגים לומר על מי שביטל מצב שלמי שהסיר סגולה כלשהי שההוא יצר את ההיעדר

דבר שהוא יצר את היעדר הדבר, למרות שההיעדר אינו דבר נמצא. כך אומרים על החושך

והעיוורון שניתן לעשות אותם למרות שהם העדרים ולא נעשים.

: אין רע בפני עצמו. הרע הוא תמיד היעדר שלמה-הרעות הן רעות רק ביחס אל דבר

דבר-מה טוב או אותו דבר טוב במצב לא תקין.

: לטענת הרמב"ם כל הרעות שבעולם הן היעדר של טוב ואין להן קיוםהרעות כולן העדרים

ממשי במציאות.

: האל עושה רק טוב. האל ברא אתעושה רעאין לומר בשום אופן שהאל יתגדל ויתרומם

המציאות והמציאות היא טובה. כאשר המציאות הטובה אינה מתממשת נוצר הרע אולם אין זה

מעשה האל.

בטבעוהחומר זה שיש לו, הוא קשור תמיד להעדר : החומרים בעולם הם זמניים- הם

מתכלים, מתקלקלים ומתפרקים. החומר הוא מקור הרע, כולל החומריות של האדם: החומר

הוא זמני וממנו נובעות המחלות והמוות.

לידי לכן כל מה שלא הביא האל ולכל רע. לכן החומר הוא הסיבה לכל השחתה

מציאות לו את החומר הזה אינו נשחת ושום רע לא ידבק בו. לכן אומר הספר אשר

האיר את מחשכי העולם: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" )בראשית א',

31 .)

אפילו מציאות החומר השפל הזה, כפי שהוא קשור להעדר המחייב את המוות ואת

הרעות כולן, כל זה גם כן טוב בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות ברציפות.

לכן פירש רבי מאיר: "והנה טוב מאוד: והנה טוב מות" בגלל העניין שהעירונו עליו.

כל מה שאמרו לך יתברר אזי והבינהו. זה בפרק לך במה שאמרתי אפוא היזכר

הנביאים והחכמים שהטוב כולו מעשה האלוה בעצם. בבראשית רבה נאמר מפורשות:

אין דבר רע יורד מלמעלה.

שאלות

הדגימו והסבירו את המושג "היעדר" על פי הרמב"ם.א.

"הרעות כולן העדרים" – הסבירו כיצד פותר הרמב"ם את שאלת הרע בעזרת מושגב.

ההיעדר.

"מעשיו יתעלה כולם טוב צרוף..." - הרמב"ם טוען שהעולם טוב במהותו אולם בכלג.

זאת ידוע לנו על סבל בעולם. כיצד מסביר הרמב"ם סבל זה?

והימשכותד. ההוויה התמדת "בשל במוות: חיובי היבט שישנו טוען הרמב"ם

המציאות ברציפות". הסבירו את דבריו. האם אתם מסכימים עם טענה זו?

"ה. רבה: בראשית במדרש חז"ל דברי את מצטט יורד רע דבר איןהרמב"ם

. הסבירו כיצד מפרש הרמב"ם דברי חז"ל.מלמעלה"

פרק י' מסביר את אחד משלושת סוגי הרע שהציג הרמב"ם בפרק י"ב. איזה סוגו.

מסוגי הרע הוא מסביר וכיצד?

___________________________________________________________________

: בזמניות של החומר יש גם צד חיובי:בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות ברציפות

למרות נוצרים. וחדשים מתפרקים גופים התחדשות מתמדת. על החומר מבוסס עולם

שחווית המוות היא רעה בכל זאת יש בה משום חלק מההמשכיות של המין האנושי.

: במדרש בראשית רבה )ממדרשי חז"ל( אמר רבי מאיר שיש לקרוא את דבריוהנה טוב מות

התורה "והנה טוב מאוד", כאילו כתוב "והנה טוב מות". הרמב"ם מסביר שרבי מאיר מתכוון

.לומר שיש במוות צד חיובי

סיכום פרק י' בפרק זה מתמודד הרמב"ם עם שאלת מקורו של הרע בעולם הטוב שנברא על ידי

אינה מתייחסת בעולם. הטענה של הרמב"ם רע אין לדברי הרמב"ם הטוב. האל

למושג הסבל האנושי – כזה יש בעולם והרמב"ם יודע על כך. אולם כמושג פילוסופי או

מיתולוגי אין הרמב"ם מקבל את הרע.

לדברי הרמב"ם העולם הגשמי העשוי מחומר נברא עם היעדר – כל נמצא חומרי

בעולם הוא זמני וישנה אפשרות שקיומו יפסק. והמציאות תהפוך להיעדר.

וקשה. כך נראה ההיעדר הקשור באדם כטרגי מנקודת מבט של החוויה האנושית

למשל מוות של אדם קרוב. בני האדם מכנים את המוות "רע" אולם למעשה הוא

מהות טבעית המאפשרת את קיום המין האנושי )נזכר בעונשים על חטא גן עדן – מוות

ולידה(.

בפרק זה ממשיך הרמב"ם את הקו הרעיוני שפגשנו בפרק י"ב – האחריות על הרע

בעולם אינה קשורה לאל הטוב והמיטיב. גם במקרים בהם הרע אינו נובע מבני אדם

)המין הראשון – הרע הטבעי( אין להאשים את האל, אלא להבין את אופן פעולת

העולם הטבעי, המבוסס על ההיעדר שבחומר.

בוודאי שמקורו של הרע אינו באל רע או במהות שטנית המבקשת את רעתם של בני

האדם. אלא באופן בריאת העולם שנותנת לנו, בני האדם, לעתים, תחושת סבל.

, חלק ג', פרק י"ארמב"ם, מורה נבוכיםההיעדר שבאדם: .3

בפרק י' ראינו את הסברו של הרמב"ם לתופעת הרע בעולם. לטענתו אין כלל תופעה

מהותית של רע בעולם אלא רק היעדר שטבוע בחומריות של עולמנו.

לעומת זאת, בפרק י"ב ראינו את עמדתו של הרמב"ם, שהסיבות למרבית הרע בעולמו

של האדם נגרמות כתוצאה מהתנהגותם השלילית של בני האדם.

כיצד ניתן לשלב בין שני ההסברים לרע?

ראשית, חשוב לציין שבפרק י' מסביר הרמב"ם את המושג הפילוסופי של הרע ואילו

בפרק י"ב הוא עוסק בסבל האנושי.

בפרק י"א קושר הרמב"ם בין שני הסבריו לרע שפגשנו עד עתה.

הרעות הגדולות האלה המתרחשות בין אדם לאדם, מאיש לרעהו, בהתאם למטרות,

לתאוות, לדעות ולאמונות כולן, אף הן נובעות מן ההעדר.

כי הן כולן מתחייבות מן הבורות, כלומר, מהעדר ידיעה.

כמו שעיוור, מכיוון שאינו רואה, תמיד ייכשל וייפצע ויפצע גם את זולתו, מפני שאין עמו

מי שידריכו בדרך, כן כיתות בני-האדם: כל איש לפי מידת בורותו יעשה לעצמו ולזולתו

רעות גדולות המתייחסות לפרטי המין האנושי.

אילו הייתה לאדם ידיעה המתייחסת לצורה האנושית כמו שכוח הראייה מתייחס לעין,

היה נבלם כל הנזק שהוא גורם לעצמו ולזולתו.

כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ומתבטלת פגיעתם של בני-אדם זה בזה.

הוא הבטיח זאת ואמר: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו

ונער קטן נהג בם: ופרה ודב תרעינה יחדו ... ושעשע יונק על חר פתן ...: )ישעיה י"א

ו-ח(.

ואמר שהסיבה להסתלקותן של האיבות, הסלידות לזאת נתן את הסיבה אחרי-כן

ההדדיות, וההשתלטויות האלה היא שבני-אדם ידעו אז את אמיתתו של האל, ואמר:

ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ירעו ולא לא

)שם, פסוק ט(.

דע זאת אפוא!

שאלות

כיצד, לדעת הרמב"ם, בא רעיון ההיעדר לידי ביטוי בנפש האדם?א.

הסבירו את משל העיוור – במה דומה העיוור לטיפש? במה דומה האדם לעין?ב.

"וגר זאב עם כבש" – מהו, לדעת הרמב"ם, מקומה של התבונה במאבק ברע?ג.

כיצד הוא מבסס רעיון זה על נבואת ישעיהו?

בפרק על ספרות חז"ל פגשנו דעה הרואה את התורה כתרופה ליצר הרע. כיצדד.

לדעתכם היה הרמב"ם מפרש רעיון זה?

האם לדעתכם יש קשר ישיר בין טיפשות לרוע? הסבירו.ה.

______________________________________________________________

לטענת הרמב"ם גם הרע האנושיהרעות הגדולות האלה המתרחשות בין אדם לאדם:

יב'( נובע מההיעדר. ההיעדר שמביא לרע האנושי הוא היעדר )הסוג השני והשלישי בפרק

חכמה- טיפשות.

)משל העיוור(: כשם שהעיוור מתוך היעדר הראיה שלו עלולכמו שעיוור, מכיוון שאינו רואה

לגרום נזק לעצמו ולסובב אותו, כך הטיפש מהיעדר החכמה שלו גורם נזק לעצמו ולסביבתו.

: כמו שתפקיד העיןהידיעה המתייחסת לצורה האנושית כמו שכוח הראייה מתייחס לעין

לראות ולכך היא נוצרה כך תפקיד האדם להיות בעל דעה )חוכמה(.

: להוכחת דבריו מביא הרמב"ם פירוש לנבואתו של הנביא ישעיהו שמתארוגר זאב עם כבש

את אחרית הימים - התקופה המושלמת העתידה לבוא. מה שמאפיין תקופה זו הוא שלום

עולמי המתואר בנבואת ישעיהו בדרך משל כאילו חיות טורפות ונטרפות ישבו ביחד. הסיבה

לכך, לטענת הרמב"ם, באה בסוף דברי ישעיהו: "כי מלאה הארץ דעה את ה'". החכמה

האלוהית היא זו שיכולה להביא לשלום ולאחווה.

סיכום פרק י"א בשלושת הפרקים שלמדנו מהספר מורה הנבוכים פגשנו את הסברו של הרמב"ם לרע

שבעולם ולסבל שבחיי האדם. במרכז הסבר זה עומד רעיון ההיעדר שפגשנו בפרק י'.

בפרק י' מסביר הרמב"ם את מין הרע הראשון – הרע הטבעי. דרך הרעיון של ההיעדר

החברתי – והשלישי השני המין את הרמב"ם מסביר י"א בפרק בחומר. הטבוע

והעצמי. וגם כאן כולל ההסבר את רעיון ההיעדר.

שההיעדר וקובע סבל, לידי אותו שמביא שבאדם ההיעדר מהו מברר הרמב"ם

שבאדם הוא היעדר התבונה – הבורות.

לדעת הרמב"ם, היעדר התבונה הוא הסיבה לסבל, והדרך לפתור את הסבל הוא רק

דרך התבונה. תפיסה זו עולה מתוך תפיסת הרמב"ם את האדם כייצור בעל בחירה

חופשית, שייעודו בעולם הוא להשיג את החכמה.

הסברו של רבי יהודה הלוי לשאלת הרעו.

ריה"ל )רבי יהודה הלוי(

1141-1075

משורר, הוגה ורופא.

נולד בטולדו שבספרד. חי בסביבה עשירה, יהודית ומוסלמית, וקיבל חינוך יהודי וכללי.

בבגרותו והתפרסם כמשורר מוכשר וכרופא.

חלק משיריו הם שירי חול, אך עיקר פרסומו בא משירי הגעגועים לארץ ישראל.

ספרו ההגותי המפורסם "ספר ההוכחה והמופת להגן על האמונה המושפלת" ידוע גם

כוזר, בין מלך ממלכת שיחה דמיוני באופן זה משחזר הכוזרי". ספר "ספר בשמו

ממלכה עצומה במרכז אסיה, ובין חכם יהודי. בשיחה זו מציג החכם היהודי את עיקרי

הדת היהודית ומשכנע את המלך ואת עם הכוזרים להתגייר. ספר זה מבוסס על מקרה

היסטורי של התגיירותם של הכוזרים, כמה מאות שנים לפני תקופתו של ריה"ל. לאחר

גדולה. מתוך אותה תעלומה בודה והותיר אחריו תעלומה נעלם עם הכוזרים מכן

ריה"ל את אותה שיחה, ודרכה מציג את עיקרי השקפתו שלו לגבי הדת היהודית.

כמה מעיקרי השקפתו של ריה"ל:

בניגוד לרמב"ם, שהושפע מהפילוסופיה היוונית, ריה"ל מתנגד לפילוסופיה ורואה

אותה כמנוגדת לתורה. הוא מעדיף אמת הנובעת ממסורת עממית א-רציונאלית,

על אמת המבוססת על הוכחות מדעיות.

ריה"ל רואה בעם היהודי עם בעל יכולת רוחנית מיוחדת. זהו הפוטנציאל הנבואי

הטבוע בבני העם היהודי. לדבריו, פוטנציאל זה יכול להתממש רק בארץ ישראל.

מתוך כך נובע, שהאדם המושלם בעיניי ריה"ל הוא הנביא. הנביא אינו אדם רגיל

אלא בעל תכונות על-אנושיות.

נלמד כעת דיון בנושא הרע מתוך חלקו השלישי של ספר הכוזרי. על מנת להקל על

הלימוד חילקנו את הדברים למספר פסקאות.

, מאמר שלישיספר הכוזרי, רבי יהודה הלויצידוק הדין: .1

חלקו השלישי של ספר הכוזרי נפתח בתיאור דמותו של האדם הדתי המושלם לדעתו

של ריה"ל. ריה"ל מכנה אדם זה בתואר "עבד האלוה", או "חסיד".

אמר החבר: זאת תורת עובד האלוה משלנו:

אין הוא פורש מן העולם עד שיהיה הוא למשא ]נטל[ על העולם והעולם למשא עליו.

ואינו מואס בחיים, שהם אחת הטובות שהשפיע האלוה עליו.

להפך, אוהב הוא את העולם ואת אריכות הימים שהרי הם המקנים לו את העולם הבא

כי כל מעשה טוב שהוא מוסיף בעולם הזה מעלהו מדרגה בעולם הבא.

]...[ אין החסיד עושה מעשה, חושב מחשבה או מדבר דבר, בלא שיאמין כי יש עין

רואה אותו וצופה עליו וגומלת לו על הטוב ועל הרע. ולכן הוא הולך ויושב כירא וחרד

המתבייש לעתים ממעשיו כשם שהוא שמח ונהנה ובא להתרוממות הנפש בעשותו

את הטוב.

שאלות

תארו במילים שלכם את דמותו של החסיד, כפי שהיא עולה בפסקה זו.א.

המקרא?ב. על בפרק התייחסנו אליה הגמול, בעיית עם ריה"ל מתמודד כיצד

הסבירו.

מדוע החסיד מצוי במציאות של בושה ושמחה לסירוגין?ג.

לרעד. ריה"ל פי דברים אלו: מהו הרעיון המרכזי העומד מאחורי הסברו של על

ולסבל?

השוו את דמות החסיד לדמות החכם שראינו אצל הרמב"ם: מה דומה ומה שונהה.

בין התיאורים?

]...[ ואחר כך יישב ]החסיד[ בלבו את עניין צידוק הדין, למען יהיה לו למגן ולמחסה מן

הפגעים והצרות המתרחשים בעולם הזה, וכן תיישב בנפשו מדת צדקו של הבורא בכל

בעלי החיים אותם הוא מכלכל ומנהיג בחכמה שדעת אנוש משיגה לא את פרטיה כי

אם את כללה. ]שכלו של האדם מסוגל להבין את הטבע הבנה חלקית – הוא מסוגל

להבין את המכלול, אך לא את פרטי הפעולה האלוהית בטבע[ עד כמה שאנו רואים

מה מתוקנת יצירת בעלי החיים ומה נשגבות הפלאות הכלולות בה המורות על כוונת

חכם רוצה יודע ויכול.

כי לקטן ולגדול שבהם התקין הבורא כל מה שהם זקוקים לו בחושים פנימיים וחיצוניים

]האל הרוחות למזגי כלים מתאימים להם בעשותו ובאברים החיים רוחות ובמזגי

התאים את בעלי החיים לסביבתם הגיאוגרפית[. לארנבת ולאיילה כלי בריחה ומדת

מורך ]פחדנות[ ולצבועים מדת הגבורה וכלי הדריסה והטריפה.

ואם יבוא שטן הסברה להקשות לפניו על כך שמן העוול הנעשה לארנבת באשר היא

מאכל לצבוע כזבוב לעכביש, ישיב לו השכל ויגער בו באמרו כיצד אייחס את העוול

לחכם שנתברר לי צדקו ושאינו צריך לעוול.

אילו היה ציד הארנבת על ידי הצבוע וציד הזבוב על ידי העכביש דבר שבמקרה, הייתי

מאמין שהכל מקרה, אולם הרי אני רואה כי החכם הצדיק המנהיג נתן לאריה גבורה

ויכולת והתקין לו כלי הציד שנים וציפורניים וכן שם בעכביש את רוח התחבולה לעשות

לו את אריגתו כלבוש בלי שלמד זאת העכביש למען ייארג רשתות לזבוב, ועשה לו

כלים הראויים למלאכה זו, וזימן לו את הזבוב למחייה ולכלכלה, כשם שזמן לרבים

מדגי הים דגים אחרים למזון, מה אומר אפוא אם לא כי כל זה בא מחכמה שאין אני

משיג אותה.

אין לי כי אם להצדיק את מי שנקרא "הצור תמים פעלו" ומי שנתיישב כל זה בדעתו,

יגיע למדרגה המספרת על נחום איש גם זו אשר על כל צרה שהייתה באה עליו היה

אומר: "גם זו לטובה". ויחיה חיי נחת תמיד.

שאלות

לדברי ריה"ל, מהי הסיבה שהחסיד מצדיק את האל בלבו? הסבירו.א.

לסביבתב. החיים בעלי של גופם בהתאמת ההתבוננות מתוך ריה"ל לומד מה

חייהם?

הסברה..." – מהי הטענה עמה מתמודד ריה"ל? ומהי תשובתוג. יבוא שטן "ואם

לטענה זו?

לבני האדם. הסבירו אתד. ריה"ל החיים מתייחס בעלי על לטעון שבדבריו ניתן

הטענה.

"...ויחיה חיי נחת תמיד" – האם לדעתכם ריה"ל טוען שהחסיד אינו סובל מהרע?ה.

הסבירו דעתכם.

העשרה, מסכת תענית דף כ"א עמוד אתלמוד בבליסיפורו של נחום איש גם זו:

ריה"ל מזכיר בקטע שלמדנו מספר הכוזרי את נחום איש גמזו – תנא שסיפורו מופיע

בתלמוד הבבלי. בסיפור זה אנו למדים על הקשר בין צידוק הדין ובין תורת הגמול. עוד

מדבר הסיפור על חשיבותה של הצדקה.

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו, קיטע משתי

רגליו, וכל גופו מלא שחין.

והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מיטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים.

פעם אחת בקשו תלמידיו לפנות מיטתו ואחר כך לפנות את הכלים.

אמר להם: בניי, פנו את הכלים ואחר כך פנו את מיטתי. שמובטח לכם שכל זמן שאני

בבית - אין הבית נופל.

פינו את הכלים ואחר כך פינו את מיטתו, ונפל הבית.

אמרו לו תלמידיו: רבי! וכי מאחר שצדיק גמור אתה, למה עלתה לך כך? ]מדוע אתה

בעל מומים ומחלות?[

אמר להם: בניי, אני גרמתי לעצמי.

שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והיו עמי שלשה חמורים, אחד של מאכל

ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים.

בא עני אחד ועמד לי בדרך, ואמר לי: רבי פרנסני.

אמרתי לו: המתן עד שאפרוק מן החמור.

לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצאה נשמתו.

הלכתי ונפלתי על פניו, ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך – יסומו ]יתעוורו[, ידיי שלא

חסו על ידיך - יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך - יתקטעו.

ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין.

שאלות

ובין החטא הכבדא. גמזו נחום איש צדיקותו הרבה של בין ניגוד הסיפור מתאר

שחטא. כיצד מתוארת צדיקותו?

האם לדעתכם המסר של סיפור זה מתבסס על תורת הגמול? הסבירו. ב.

הסיפור אינו מציג את מומיו של רבי נחום כעונש שהוא קיבל אלא כעונש שגזר עלג.

עצמו. מדוע לדעתכם החמיר כל כך רבי נחום עם עצמו? האם לדעתכם הסיפור

מתייחס להענשה העצמית כמעשה ראוי? הסבירו.

ומכאןד. למוות להביא יכול צדקה במתן קטנה שהתמהמהות מראה הסיפור

החשיבות הרבה שיש למצווה זו. האם אתם מסכימים עם הטענה שמצוות צדקה

שקולה להצלת חיים? הסבירו דעתכם.

סיכום דבריו של ריה"ל בדומה לרמב"ם, גם ריה"ל מתמודד בדבריו עם ביקורת אפשרית כלפי האל – אם

מציאות חייו של האדם רעה, משמע שהעולם רע, ומכך ניתן להסיק שגם האל עצמו

רע. )כפי שטענו למשל גישות גנוסטיות(.

בראשית דבריו שהבאנו, מציג ריה"ל את דמותו של האדם המאמין האידיאלי – אדם

שמאמין בהשגחת האל, בתורת הגמול ובפיתרון של "העולם הבא" לבעיית הגמול.

מדברי ריה"ל עולה, כי אדם החי על פי אמונה זו מבין את משמעות הסבל האנושי

ומקבל אותו בהכנעה ואף בשמחה.

בהמשך דבריו ממשיך ריה"ל בגישה של צידוק הדין, ומסביר את הרע בעולם בדרך

של מלאה התאמה עם הרמוני באופן פועל שמולנו העולם – מדעי אופי בעלת

הפרטים לסביבתם. האדם יכול להתבונן על ההרמוניה של פעולת הטבע, ואף לחקור

ולתאר אותה, אך אינו יכול לרדת לסוד של הסדר המופלא שבטבע. מה עומד מאחורי

כל התאמת פרטים זו של הטבע. מתוך ההבנה שמאחורי הסדר הטבעי עומד האל,

ומתוך ההכרה ביכולת ההבנה החלקית של האדם, מקבל עליו ריה"ל את הרע כמהות

שהבנתה נמצאת מעבר להכרתו.

ואינה מובנת לאדם, היא אלוהית ריה"ל, החיים מתוך אמונה שסיבת הרע לדברי

מביאה את המאמין לשלוות נפש ביחס לרע.

הפעלת סיכום

בפרק זה פגשנו בהגותם של שני הוגים יהודיים מימי הביניים שעוסקים בשאלת קיומו

של הרע הפילוסופי ומתוך הגותם של השניים עולה תפיסה של "צידוק הדין". נראה

ששני ההוגים – ריה"ל ורמב"ם, מתמודדים עם שאלות דומות. בתשובותיהם יש מן

הדומה והשונה.

בהפעלה זו אתם מתבקשים לערוך השוואה בין שני ההוגים ולמלא את הטבלה הבאה:

ריה"לרמב"ם

מקור הרע בחיי האדם

מקום האדם בעולם

דרך חכמה והימנעותדרך ההתמודדות עם הרע

מהגזמה ומותרות

דמות האל

להביא לידי אמונה באלתפקיד החכמה והמדע

פרק חמישי: על כוחות הטוב וכוחות הרע בקבלה

הקדמה: מבוא לקבלהה. תורת הקבלה היא תורת הסוד היהודית. ככזו אופף אותה מסתורין רב, נקשרו בה אמונות

רבות והיא מתקשרת אסוציאטיבית לתחומים על-טבעיים מושכים ומאיימים כאחד.

בהקדמה זו נתאר באופן כללי את תורת הקבלה ונעמוד על מאפיינים מרכזיים בתורה זו.

בהקדמה נבחן את תורת הקבלה מתוך עולם המחקר האקדמי. המחקר מתאר את תורת

הקבלה באופן שונה מהאופן שהיא מתארת את עצמה. בין השאר נעמוד על הבדלים בין

תפיסת הקבלה את עצמה ובין תפיסות מחקריות לגביה.

.מאגיה ומיסטיקהבטרם נעסוק בקבלה עצמה, נתייחס לשני מושגים מרכזיים בחקר הדתות:

מיסטיקה:

ובין המהות האדם בין קשר קיום באפשרות של תפיסה המאמינה היא מיסטית תפיסה

הרוחנית שמסביבו. )אלוהים, טבע, או מהות אחרת(. בתרבויות ודתות רבות בעולם ישנו זרם

ונותן דרך אפשרית מיסטי כלשהו שמדגיש את החיבור האפשרי שבין האדם לכוח הרוחני

שתביא לשיאו של אותו חיבור - מעין אחדות בין האדם ובין אותו כוח רוחני.

האדם העוסק במיסטיקה מכונה מיסטיקן. על פי רוב מדובר באיש רוח או איש דת שקיבל

במסירה תורה מיסטית שדרכה הפך למיסטיקן בעצמו. על פי רוב, התורות המיסטיות הן

בחלק המיסטיות שעבר, החוויות את מתאר המיסטיקן מהמקרים, בחלק סודיות. תורות

ובחלק המיסטית, החוויה כדי תוך שלמד אלוהיות אמיתות על מספר הוא מהמקרים

מהמקרים מלמד המיסטיקן את הטכניקה המיסטית להתעלות.

ניתן להבין שהיא בעלת אופי אי-רציונאלי. היא מהדברים שלמדנו עד כה על המיסטיקה,

מדברת על חוויית אחדות רוחנית שאינה מתוארת בכלים מדעיים אלא בתיאורים בעלי אופי

פיוטי או אינטואיטיבי.

כך גם הדרך לקריאת ספרות מיסטית אינה דווקא בכלים רציונאליים, אלא באופן המזכיר יותר

קריאת שירה והבנת הסמלים שבשירה.

בפרק זה נלמד כמה מקורות מתוך הספרות המיסטית היהודית לאורך תקופות שונות.

מאגיה:

מאגיה היא תחום קרוב במידת מה למיסטיקה, אך גם נבדל ממנו. עיקרה של המאגיה הוא

שינוי המציאות על ידי אדם המשתמש בכוחות על-טבעיים כלשהם. המילה הקרובה ביותר

בעברית למאגיה היא "כישוף".

רוחניים כוחות להפעיל לו המאפשר כלשהו ידע בעל הוא במאגיה, העוסק המאגיקון,

על-טבעיים על פי רצונו.

המאגיה והמיסטיקה קרובות בכך ששתיהן עוסקות בעולם הרוחני. אולם בעוד המיסטיקה

עוסקת בקשר של האדם עם העולמות הרוחניים, הרי שהמאגיה עוסקת בשינוי המציאות

החומרית דרך הפעלת העולמות הרוחניים.

בתורת הקבלה ישנם שני תחומים:

עיונית ואת הקשר שלהםקבלה העליונים העולמות מיסטית המתארת את תורה שהיא

לאדם. בפרק זה נתמקד בקבלה עיונית.

שהיא תורה מאגית המשתמשת בכוחות אלוהיים )דרך קמעות, שימוש בשםקבלה מעשית

האל ועוד( על מנת לפעול במציאות החומרית. בתחום זה כמעט ולא נעסוק בפרק.

על מסורת הקבלה היהודיתיומין. כך למשל מזהה על פי המסורת הקבלית, הספרות המיסטית היהודית היא עתיקת

המסורת את אברהם אבינו כמחברו של ספר קדום בשם "ספר יצירה". ספר שעל פי המחקר

נכתב במאה הראשונה או השמינית לספירה.

המחקר עצמו מחלק את הספרות המיסטית היהודית לשניים: תורת הסוד הקדומה והקבלה.

הבא למשל המקור כך חז"ל. בספרות כבר למצוא אפשר הקדומה הסוד לתורת עדויות

מהתוספתא. ]תוספתא - לקט הלכות של התנאים שבעת עריכת המשנה נשאר מחוץ לה[.

במקור זה ישנן שתי אגדות כתובות בלשון מסתורית המתארות מציאות שאינה לגמרי ברורה.

הסיפור הראשון מתאר את קורותיהם של ארבעה חכמים מפורסמים בשעה שנכנסו ל"פרדס".

הסיפור השני מתאר דיאלוג בין שני חכמים שנפגשים על אם הדרך. דרך שני סיפורים קדומים

אלו נראה מספר רעיונות יסוד של תורת הסוד היהודית לדורותיה.

, מסכת חגיגה פרק ב תוספתא.1

ארבעה נכנסו לפרדס: בן-עזאי ובן-זומא, אחר ]כינויו של החכם אלישע בן אבויה[ ורבי עקיבא.

]...[ בן-עזאי הציץ ומת.

בן זומא הציץ ונפגע. ]ראו בסיפור הבא[

אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות. ]כפר באמונתו[

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום.

מעשה ב]תנא[ רבי יהושע, שהיה בן זומא בא כנגדו. הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. ]בן זומא

התעלם מרבי יהושע[

אמר לו ]רבי יהושע[: מאין ולאן?

בן זומא אמר לו: צופה הייתי במעשה בראשית ]בבריאת העולם[ ואין בין מים העליונים למים

התחתונים אפילו טפח ]מרחק מסוים[.

מה נשר זה טס על גבי קינו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו

טפח.

אמר להם רבי יהושע לתלמידיו: כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים עד שנסתלק ]מת[

בן-זומא.

שאלות

מהו לדעתכם אותו פרדס אליו נכנסו ארבעת החכמים?א.

וחוקרים טוענים שהפרדס הוא רמז לחוויה מיסטית שעברו ארבעת החכמים.ב. פרשנים

כיצד לדעתכם לתמוך בטענה זו דרך המקור עצמו?

הסבירו כיצד השפיעה חוויית הפרדס על כל אחד מהחכמים.ג.

הסבירו, על פי סיפורו של רבי יהושע, מה הכוונה שבן זומא "הציץ ונפגע".ד.

מדוע לדעתכם שלושת החכמים הראשונים מוזכרים רק בשמם ורק רבי עקיבא מכונהה.

בתואר "רבי"?

האם אתם יכולים להסביר את דבריו של בן זומא על בריאת העולם ואת דימוי הנשר?ו.

האם לדעתכם הדברים היו מובנים לשאר הדמויות בסיפור? הסבירו.

מדוע לדעתכם מת בן זומא?ז.

סיכוםעקרונותיה של תורת הסוד היהודית כפי שעולה מסיפור זה:

תורת הסוד מיועדת לחכמים הגדולים ביותר. למי שנחשף לעולם המיסטיקה מבלי להיות

בדרגה עליונה צפויות סכנות: שיגעון, אובדן אמונה או מוות.

.לאדם שחווה חוויות מיסטיות נגלה עולם רוחני ששאר בני האדם אינם מודעים על קיומו

כך למשל בסיפור, חוזה בן זומא בסודות בריאת העולם.

כפי שנראה בהמשך, המסורת הקבלית המשיכה לעסוק בסודות בריאת העולם והציעה

תיאורים משלה לבריאת העולם. בכללה, תורת הסוד היהודית רואה עצמה כמקבילה

וממשיכה של התורה שבכתב, המקובלים הרבו לעסוק בפרשנות מיסטית לסיפורי התורה

והמקרא. בספרות חז"ל מוזכרת ספרות סוד בשם "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה"

המדברים על בריאת העולם ועל החיזיון של יחזקאל הנביא.

תורת הסוד, כשמה כן היא – מיועדת לקומץ חכמים ונסתרת מעיני שאר בני האדם, בהם

גם חכמים שאינם נמנים על חבורת בעלי הסוד. בסיפורו של רבי יהושע מתקיימת שיחה

בין האדם שחווה חוויה מיסטית לבין חכם שהולך בדרך. נראה שעצם הדיבור על סודות

הבריאה שלא בהקשר המיסטי הם שליליים, ייתכן ומעידים על טירוף ואולי זו גם סיבת

מותו של בן זומא. מתוך כוונה לשמור על הסודיות של המסורת הסודית, נקבעו גבולות

לעיסוק בתחום )גיל, ידע, מצב משפחתי( ואזהרות ואיומים על מי שיעסוק בתחום ללא

שמירה על הגבולות.

בדבריו מביא בן זומא דימוי של נשר הטס מעל קינו. השימוש במשלים, סמלים ודימויים

מאפיין את המיסטיקה היהודית לדורותיה. הפילוסופיה הרציונאלית, מבוססת על עובדות

זאת, תורת הסוד ומסודר. לעומת ומביאה את דבריה באופן שיטתי והוכחות מדעיות

שואפת, פעמים רבות, להיות קשה לפענוח כדי לשמור על סודותיה. תורת הסוד מעצם

מקורה בחוויה על-חושית היא עשירה בדימויים, בתיאורים פלאיים, ביצורים על-טבעיים

וכו'.

בספרד ובפרובאנס12" הוא במאה הקבלהתחילתה של המסורת המיסטית המכונה בשם "

שבצרפת. הספר הנחשב לראשון במסורת זו נקרא "ספר הבהיר". על פי המתואר בספר זה

ידי חכם בשם נחוניא בן הקנה. אולם לדעת חוקרים הוא הוא התחבר בתקופת חז"ל על

. בהמשך הלימוד נלמד מקור מספר זה.12התחבר בפרובאנס במאה ה

הקבלה הגיעה לשיאה בימי הביניים עם ספר הזוהר, ספר הקבלה המפורסם והחשוב במסורת

היהודית. גם במקרה של ספר זה ישנו פער בין תאריך חיבור הספר וזהות מחברו בין המסורת

הקבלית ובין המחקר האקדמי. על פי ספר הזוהר עצמו הוא התחבר על ידי רבי שמעון בר

יוחאי בתקופת המשנה. לדעת המחקר הוא נכתב בספרד בימי הביניים, על ידי רבי משה די

ליאון. בהמשך הפרק נלמד גם פרק מספר הזוהר.

בימי-הביניים עיצבה הקבלה את עקרונותיה התיאולוגיים ואת לשונה המיסטית. כך למשל

הופיע מושג ה"ספירות" אליו נתייחס בהמשך. הקבלה הלכה והתפתה כספרות מיתית )בעלת

אופי של מיתולוגיה( גדושה בכוחות נסתרים וביצורים על טבעיים.

בעיר צפת חלה התפתחות נוספת באופייה והשפעתה של הספרות הקבלית. זאת16במאה ה

סביב דמותו של האר"י )האלוקי רבי יצחק, או בשמו – יצחק לוריא אשכנזי(. בקבלת האר"י

נעסוק בהרחבה בהמשך.

נוצרית. במרכזים שונים באיטליה זרם קבלי מעניין – קבלה זו התפתח מעניין שבתקופה

מושגים על המבוססת קבלית תפיסה לפתח נוצריים מיסטיקנים החלו אירופה ובמערב

מהקבלה היהודית, אך הוסיפה עליהם רעיונות מהמיתוס הנוצרי.

במהלך הדורות התפתחה הקבלה והחליפה צורות.

פעלה הכת של משיח השקר שבתאי צבי, שביסס את רעיונותיו בדבר גאולת17במאה ה

היהודים על רעיונות קבליים. שבתאי צבי סחף אחריו רבים מיהודי הבלקן ומזרח אירופה,

ובסופו של דבר התאסלם והותיר אחריו משבר רוחני בעם היהודי, שהתבטא, בין השאר, ביחס

שלילי כלפי הקבלה.

החלה לפעול במזרח אירופה תנועת החסידות שהתבססה על רעיונות קבליים.18במאה ה

לתנועה זו נייחד את הפרק הבא בספר הלימוד.

גם במאה העשרים המשיכה הקבלה להתפתח, בעיקר בשני מישורים:

פרסמו בעלי שם וחוקרים לעומקה הקבלית הספרות את לחקור החל האקדמי המחקר

מחקרים חשובים על התפתחות הקבלה ועל התורות הקבליים. )מבין החוקרים המפורסמים

נמנים גרשם שלום וישעיה תשבי, שבהמשך נקרא מקור ממחקרו על הזוהר(.

במקביל המשיכו הוגים יהודיים לכתוב ספרות קבלית או ספרות שהושפעה מהקבלה. נזכיר

את הרב אשלג ואת פירושו החשוב לספר הזוהר ואת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה

הראשי הראשון של ארץ ישראל, ששילב בהגותו מוטיבים ורעיונות קבליים רבים.

חלה תופעה מפתיעה כשתורת הסוד הקבלית הפכה21 ובראשית המאה ה20בסוף המאה ה

הפכו יהודיים, ולא יהודיים ומפורסמים אחרים, קולנוע כוכבי זמרים, רבים. לנחלתם של

לחסידי הקבלה וסיפרו על כך שהקבלה שינתה את חייהם.

וידועה. אלו טוענים, בין השאר, שלימודי יש המבקרים את הפיכתה של תורת סוד לגלויה

קבלה המוניים אינם מלמדים את תורת הסוד עצמה אלא גרסה פופולארית שנועדה למשוך

את ההמונים מתוך מניעים כלכליים.

שאלת הרע בקבלת ימי-הבינייםו. חשוב להזכיר שמבחינה היסטורית, המקובלים של ימי הביניים פעלו לצד הפילוסופים אותם

למדנו – רמב"ם וריה"ל.

אולם מבחינת אופי הכתיבה ותפיסת העולם מדובר בעולמות מרוחקים. גם ריה"ל, הנחשב

לפילוסוף בעל אופי מיסטי ואי-רציונאלי, אינו דומה בסגנונו ותוכן דבריו למקובלים.

הרמב"ם למשל, מסביר באופן פילוסופי שאין רע בעולם. זאת מתוך רצון לשמור על המהות

החיובית של האל האחד. לעומת זאת הקבלה אינה מהססת להסביר את הרע דרך תיאור של

האל הטוב.נגד וכצדכוח שלילי הפועל בעולם ל

נקרא כעת דברים שכתב בעניין זה ישעיה תשבי, אחד מחשובי חוקרי הקבלה במאה העשרים.

)לסירוגין( 203-208, מתוך הקדמה לספר פרקי זוהר, עמ' ישעיה תשביהרע בקבלה: .1

]על פי התפיסה הפילוסופית[ האור האלוהי היורד ומקיים את העולמות השונים, נחשך מדרגה

לדרגה ובקצה החוליה האחרונה, באפסותו הגמורה של האור העליון, מתהווה החומר, הזהה

לרע.

אם כך, הרע אינו שלב נוסף בסולם הישויות, אלא אפסות האור, ה"לא-יש".

תופעת הרע אינה סותרת את מושג האלוהות שכן הרע אינו בגדר הוויה כלל. מבחינת ההוויה

האמיתית אנו חיים בעולם שכולו טוב, שמקורו היחיד הוא הטוב העליון, כלומר זו היא השקפה

מוניסטית ]אחדותית, מלשון אחד[ ביסודה.

]...[

עמדת ספר הזוהר בשאלה זו, התופסת בו מקום רחב מאוד, שונה מן הקצה אל הקצה. כנגד

הנטייה לשלילת ממשות הרע, מצויים בספר הזוהר בירורים ותיאורים מפורטים, המציגים, את

הרע כמערכת של כוחות אדירים, שפעולתם ההרסנית מורגשת ומשפיעה בעולמות העליונים

והתחתונים.

יחס האלוהות והרע מתוארים הרבה בהקשר של קשרי מלחמה, ולעתים קרובות מובלטת

ההקבלה שבין שתי המערכות ]האלוהית וזו של הרע[. תיאורים אלו מורים בבירור על נטייה

לצד תורת השניות הגנוסטית.

עצם הכינוי "סטרא-אחרא", שהוא השם הקבוע לכוחות הרע, מציין את המגמה הדואליסטית

שבמשנת הזוהר. סטרא-אחרא ]"הצד האחר", בארמית[ הוא הצד שכנגד, הניצב כאויב למול

כוחות האלוהות.

קרע עמוק וחוצה את ההוויה כולה, והאדם נתון בין שתי המערכות ונמשך לכאן ולכאן. יצר

הרע הוא נציגו של סטרא-אחרא, הנחש הקדמוני המקנן בלב האדם, ואף הגוף הוא חלקו של

סטרא-אחרא. ואילו הנשמה ויצר הטוב הם כוחות של קדושה וחלק אלוה ממעל. השניות של

טוב ורע טבועה אפוא גם בתוך האדם, והמלחמה בין שני היריבים נטושה בעולמות ובאדם

כאחד. רק באחרית הימים, בניצחון הטוב והשמדת הרע, תגיע מלחמת-איתנים זו לקיצה.

שאלות

מהם ההבדלים העקרוניים בין ההסבר הפילוסופי לרע ובין ההסבר הקבלי לרע?א.

השוו בין מקורו של יצר הרע על פי חז"ל ומקורו של יצר הרע על פי הקבלה.ב.

כיצד לדעתכם תפרש הקבלה את דמותו של הנחש בסיפור גן עדן?ג.

..."תיאורים אלו מורים בבירור על נטייה לצד תורת השניות הגנוסטית" – הסבירו משפטד.

זה.

מדוע לדעתכם הגוף נחשב ל"חלקו של סטרא-אחרא"? כיצד לדעתכם היה מגיב הרמב"םה.

לטענה זו?

"רק באחרית הימים, בניצחון הטוב והשמדת הרע, תגיע מלחמת-איתנים זו לקיצה" – כיצדו.

לדעתכם ניתן לנצח את הרע בעולם לדעת הקבלה, וכיצד תגיע אחרית הימים? השוו

לתיאורו של הרמב"ם את אחרית הימים כעולם ללא רע.

בדבריו הזכיר תשבי את הכינוי "סטרא אחרא" לכוחות הרע המתנגדים לטוב האלוהי. הספרות

הקבלית גדושה בתיאורים של כוחות הרוע: ראש כוחות הרע המכונה "סמאל" המקביל לשטן,

אשתו לילית אם השדים, שדים מסוגים שונים ועוד.

נלמד כעת על סמאל משני מקורות – ספר הבהיר וספר הזוהר.

עדן שלמדנו בפרק על גן פירוש קבלי לסיפור חטא הוא המקור הראשון, מספר הבהיר,

מחשבת המקרא. הדברים המתוארים בסיפור הקבלי מובאים כידע שקיבל המיסטיקן ]רבי

ידע זה הוא מחבר מדרש על סיפור חטא אמוראי[ בעת החוויה המיסטית שעבר. בעזרת

גן-עדן.

קמ"א ספר הבהירסמאל והנחש: .2

ספר הבהיר

. מחברו וזמנו12ספר הקבלה הראשון. נתחבר, כפי הנראה, בפרובאנס שבצרפת במאה ה

המדויק אינם ידועים.

על פי המסורת, מחבר הספר הוא התנא נחוניא בן הקנה, המוזכר בספר. הדוברים בספר אף

הם דמויות מעולמם של חז"ל. הספר כתוב בעברית ובארמית.

ספר הבהיר הוא ספר קצר יחסית הבנוי בנוסח מדרשי חז"ל ועיקרו פרשנות מיסטית על פסוקי

המקרא. בספר הבהיר ישנן השפעות גנוסטיות מובהקות, ולראשונה עולה בו רעיון ה"ספירות"

בו נעסוק בהמשך.

שאלו תלמידיו ]של רבי אמוראי[ אמור לנו את המעשה ]סיפור גן עדן[ מה היה?

אמר להם: סמאל הרשע קשר עם כל צבאות-מעלה על רבו, משום שאמר הקב"ה ]לאדם[

"ורדו בדגת הים ובעוף השמים".

אמר: היאך נוכל להחטיאו ולגרשהו מלפניו? ]כיצד נוכל לגרום לאדם לחטוא כך שהאל יגרש

אותו?[

ירד עם כל חיילותיו וביקש לו בארץ חבר כמותו, ומצא הנחש, והיה לו דמות גמל ורכב עליו,

והלך לו אל האישה.

]...[

מה עשה סמאל הרשע? הלך ונגע באילן. ]בדיאלוג שבתורה, בין האישה לנחש, היא אומרת לו

בו פן תמתון". למרות שאלוהים לא אסר על נגיעהתגעושאלוהים ציווה " לא תאכלו ממנו ולא

באילן. הנחש מנצל את העובדה שהאישה הוסיפה איסור נגיעה בעץ[

והיה האילן צווח ואומר רשע אל תיגע בי.

הלך ]הנחש[ ואמר לאישה: הנה נגעתי באילן ולא מתי, אף את געי בו ולא תמותי.

הלכה האישה ונגעה באילן, וראתה מלאך המוות שבא כנגדה.

אמרה: אוי לי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה אישה אחרת ונותנה לאדם. אלא הריני גורמת לו

שיאכל עמי. אם נמות נמות שנינו ואם נחיה, נחיה שנינו, ולקחה ואכלה מפירות האילן ונתנה

גם לבעלה.

נתפקחו עיניו וקהו שיניו.

אמר לה ]אדם[: מהו זה שהאכלתני שהקהו שני כך קהו שני כל הדורות.

אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון כל העולמים, כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך? אלא

האישה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך.

אמר לה הקב"ה: לא דייך שחטאת אלא החטאת את אדם?

אמרה לפניו: ריבון כל העולמים, הנחש השיאני לחטוא לפניך.

והפיל את סמאל הרשע ואת הכת שלו ומוות, וגזר עליהם דין תשע קללות הביא שלשתן

ממקום קודשו מן השמים, וקצץ רגליו של נחש ואיררו מכל חית השדה ומכל בהמה ופקד עליו

שיהא מפשיט עורו לאחר שבע שנים.

וסמאל נענש שנעשה שר מעשו הרשע, לעתיד כשיעקור הקב"ה מלכות אדום במהרה בימינו

ישפילהו תחילה. ]במסורת היהודית מזוהות מלכות רומי או הנצרות כ"מלכות אדום" הנחשבת

כהמשך של עשיו, אחיו של יעקב המבקש את רעתו[.

שאלות

ניתן לראות בסיפור זה סיפור קבלי. התייחסו למאפייני הקבלה שהצגנוא. הסבירו מדוע

בניתוח לסיפור מהתוספתא.

"סמאל הרשע קשר עם כל צבאות-מעלה על רבו" – האם לדעתכם, העובדה שהקבלהב.

מציגה את דמותו של סמאל מנוגדת לתפיסה המונותיאיסטית? הסבירו תשובתכם.

מה ניתן ללמוד על האדם בעולם לאור העובדה שהשטן מנסה להתנכל לו?ג.

כמו בסיפורד. צורתו? מה תפקידו? האם – מה דמותו של הנחש בסיפור הסבירו את

המקראי, גם כאן ניתן לראות בו קול פנימי? מדוע הוא מתואר כיצור מיתולוגי?

האם סיפור זה מעיד על בחירה חופשית? הסבירו.ה.

מה לדעתכם משמעותו של מלאך המוות בסיפור?ו.

מדוע האישה אוכלת מהפרי ומאכילה את אדם? מה ניתן ללמוד מכך על הדימוי של כותבז.

הסיפור על נשים?

"...והפיל את סמאל הרשע ואת הכת שלו ממקום קודשו מן השמים" –מה משמעות עונשוח.

של השטן?

על פי סיפור זה ניתן לטעון שהקבלה נותנת הסבר גנוסטי להיסטוריה היהודית – הסבירוט.

את הטענה והדגימו מהסיפור.

חלק ב קפג ע"ב-קפד ע"אספר הזוהרארצו של סמאל: .3

ספר הזוהר ספר הזוהר הוא המפורסם והחשוב בספרי הקבלה. בספר נקשרו אמונות שונות. מצד אחד

מזהירים שהלימוד בספר עלול להביא לשיגעון ומצד שני נחשב הספר כסגולה להגנה.

הספר בנוי כלקט מדרשים על פרקי התורה.

בספרד על ידי רבי13כפי שציינו בהקדמה, ספר הזוהר נתחבר, לדעת החוקרים, במאה ה

משה די-ליאון.

אולם הספר עצמו מתאר מציאות מתקופת חז"ל ומופיעות בו דמויות מתקופת חז"ל. הספר

אף כתוב ברובו בשפה הארמית שאפיינה את תקופת חז"ל.

במרכז הספר עומדת דמותו של החכם רבי שמעון בר-יוחאי, שמתואר גם כמחבר הספר. לצדו

)אליהו הנביא למשל(. בחלק מסיפורי ופלאיות נוספות, חלקן מיתולוגיות מופיעות דמויות

הזוהר מתנהלת שיחה בין רב, תלמידים ודמויות אותן הם פוגשים.

דרך השיחות של המיסטיקנים אנו לומדים על העולמות הרוחניים הנסתרים מבני האדם, ובין

השאר, גם על המאבק בין הטוב והרע.

בסיפור שנקרא מיד מתוארת דמותו של אדם זקן שנראה כמתבודד עם תלמידיו או חבריו

במדבר כדי ללמוד תורה )ניתן להניח שאת תורת הקבלה(. הזקן עונה בפני תלמידיו לשאלה:

מדוע היה על בני ישראל לעבור במידבר בדרכם ממצריים לארץ ישראל. מדוע דווקא במידבר

– במקום הקשה והאכזרי מכל?

פתח הזקן ואמר: הקדוש ברוך הוא הוליך את ישראל במדבר, מדבר קשה. מדבר שהוא קשה

משאר מדברות שבעולם.

ושלטונו של סמאל ]...[ הוציא אותם הקדוש ברוך הוא ללכת במדבר קשה, שהוא מקומו

הרשע, שהוא ]המדבר[ שלו ממש, כדי לשבור עוזו וכוחו ולכתת ראשו ולהכניעו שלא ישלוט.

רצה הקדוש ברוך הוא להעביר אותו ]את סמאל[ מן העולם, ועל כן העביר אותם באחוזתו

ונחלתו וחלקו ממש.

ואף אנו ]הזקן וחבורתו[ כך: פרשנו מיישוב למדבר קשה לעיין שם בתורה, כדי להכניע את הצד

ההוא.

שאין דברי התורה מתיישבים אלא שם, שאין אור אלא היוצא מתוך החושך ]...[ ואין עבודת

הקדוש ברוך הוא אלא מתוך חושך, ואין טוב אלא מתוך רע.

שאלות

הסבירו את השאלה עליה עונה הזקן. הציעו תשובה משלכם לשאלה זו.א.

הסבירו את תשובתו של הזקן.ב.

מהי מערכת היחסים בין אלוהים ובין סמאל, על פי דברי הזקן?ג.

מהו מקומו של עם ישראל בעולם, על פי דברים אלו? הסבירו.ד.

מה משמעות ההתבודדות של החבורה במדבר, על פי דברי הזקן?ה.

"אין טוב אלא מתוך רע" – הסבירו את המשפט בהקשר של עבודת האל. כיצד לדעתכםו.

היה מגיב הרמב"ם על משפט זה? הסבירו.

סיכום מתוך העיון בשני המקורות הקבליים, בספר הבהיר שמקורו בפרובאנס ובספר הזוהר שמקורו

בספרד, ניתן ללמוד לא מעט על אופייה המתפתח של הקבלה בימי הביניים.

מעניין לראות ששני המקורות מפרשים למעשה את סיפורי התורה ולומדים מהם על מהותו

ואופיו של הרע. בשניהם מקבל הרע ישות ממשית הנקראת "סמאל". בשניהם מתקיים מאבק

בין האל ובין סמאל – בספר הבהיר סמאל יוצא כנגד האל וכנגד האדם ובספר הזוהר נאבק

האל בסמאל. בשני הסיפורים עולה גם תפקידו של האדם כבעל יכולת לקחת חלק במאבק

שבין האל לסמאל.

בכיוון זה של פרשנות בעלת אופי גנוסטי של סיפורי המקרא נמשיך לפגוש בהמשך. כך גם

בשאלת מקומו של האדם בתוך הדרמה הקוסמית של המאבק בין טוב לרע.

הרחבהעל אילן הספירות

בימי הביניים הפכה הקבלה למסורת מתפתחת, בעלת שפה וסמלים מיוחדים משל עצמה.

אחד המושגים המרכזיים בלשונה של הקבלה הוא המושג "ספירות".

בטרם נלמד מושג זה נציין מספר דגשים חשובים:

נזכיר שעולם הקבלה אינו רציונאלי, ולעתים אף יכול להיראות לנו מוזר או טיפשי. הקבלה

אינה מדע אלא תורה מיסטית ומיותר לשפוט אותה בכלים רציונאליים. בכל זאת ניתן

את יותר המערבת בדרך אם גם הקבלה. בתורת ומרתקים רעיונות חשובים למצוא

הדמיון.

בניגוד למסורת המונותיאיסטית המדגישה את האחדות האלוהית ואת היות האל כוח

אחד, ראינו שהקבלה מציגה שני כוחות – כוח חיובי-אלוהי וכוח שלילי. בהמשך נראה שגם

האלוהות עצמה נחלקת בקבלה לישויות רבות.

המסורת הקבלית אינה מהססת להשתמש בסמלים מיניים מובהקים. החוויה המיסטית

זוג והתיאור של השפע האלוהי היורד לעולם באים במקרים רבים דרך תיאור של בני

בין הסיבות לכך שנאסרה והנועזות המינית של הקבלה היא יתכן יחסי מין. מקיימים

ללימוד בקרב מי שאינו נמנה על חוגי המקובלים.

נעיין כעת בדבריו של ישעיה תשבי לגבי תורת האלוהות הקבלית ותורת הספירות:

)לסירוגין(110, 109, 105, הקדמה לספר משנת הזוהר, עמ' ישעיה תשביסוד האמונה:

תורת הקבלה, כפי שאנו מוצאים אותה לפנינו בספר הזוהר, בסוף המאה השלוש-עשרה,

לאחר תהליך של התפתחות והתגבשות במשך מאה שנה ויותר, היא תורה מסועפת, הנוגעת

גישה מתוך החיים ולבעיות העולם לחידות פתרונים ומבקשת ההוויה תחומי בכל

דתית-מיסטית.

הסוגיות האלוהות. ידיעת סוד אחת: מערכת-עיון עומדת זו תורה של וביסודה במרכזה

הגדולות של מעשה בראשית ומעשה מרכבה, מציאות המלאכים ופעולתם, הוויית העולמות

הרוחניים, כוחות הרע בממלכת השטן, מעמד האדם וייעודו, ענייני העולם הזה והעולם הבא,

מהלך ההיסטוריה מימי בראשית ועד אחרית הימים – כל הפרשיות הללו אינן אלא ענפים

באילן של סוד האלוהות.

ושורש נשמתו היא עיקר האמונה הדתית ברוח הקבלה, זה לפי מעלת האדם ידיעת סוד

ולפיכך הוא נקרא בספר הזוהר "רזא דמהימנותא" )סוד האמונה(.

]...[

ביהדות. במקום ציור אחר דמות האל המצטיירת בתיאורי המקובלים שונה בהחלט מכל

המחוקק והמנהיג הקפדן של ההלכה, האב הרחום של האגדה ומחויב המציאות והמניע של

העולם על פי הפילוסופים, מופיעה בקבלה דמות אלוהית מורכבת ומסובכת, הנראית זרה

ישויות אלוהיות ישראל. לא אל אחד נתגלה למקובלים בהתבוננותם, אלא ומנוגדת לרוח

שונות, הערוכות כ"עשר ספירות".

הספירות הו כוחות נאצלים, שנמשכו והתפשטו ממקור נעלם, המכונה אין-סוף.

אין-סוף, האל הנעלם השוכן במעמקי הווייתו, ביקש להתגלות ולפתח את כוחותיו הגנוזים.

בקשתו יצאה לפועל בהאצלת קרני אותו, שבקעו ונערכו במערכת הספירות.

בכוח הספירות הוקמו אחר כך העולמות התחתונים הלא-אלוהיים, שההנהגה האלוהית של

הספירות פועלת ומתגלה בהם.

פירושו של דבר, שהספירות הן האל המתגלה. השתקפותו של האל הנעלם.

שאלות

ציינו והסבירו את ההבדל המרכזי בין דמות האל במסורת ההלכתית והאגדית ובין דמותא.

האל בקבלה.

הגדירו את המושגים "אין-סוף" ו"ספירות" על פי דבריו של תשבי.ב.

בתורה מסופר שאלוהים דיבר עם אברהם אבינו. כיצד לדעתכם תסביר זאת הקבלה?ג.

האם האל המדבר הוא האין-סוף? הסבירו.

]תמונה של אילן הספירות[

נמשיך לתאר רעיונות מרכזים בתורת הספירות:

אין-סוףכפי שציין תשבי, הצד הבלתי נגלה של האלוהות, שמעבר להשגת האדם, מכונה.

. על פי הקבלה האל הוא אינסופי ובלתי נתפס. אולםעשר ספירותהצד הנגלה מכונה

ומעבירים את האור האלוהי לעולמנו. וממנו כוחות הנובעים ישנם אינסופי לאותו אל

ודרגין כלים בכינויים הספירות מכונות הזוהר בספר הספירות. עשר הם אלו כוחות

)דרגות(.

.הספירות אינן ישויות אלוהיות עצמאיות אלא כוחות שונים של האל בעלי מאפיינים שונים

,"כתר" נקראת לאין-סוף והקרובה העליונה כינוי. הספירה ישנו לכל אחת מהספירות

לאחריה באות הספירות "חכמה" ו"בינה". כך נמשכות הספירות, עד הספירה האחרונה

המכונה "מלכות" או "שכינה".המקובלים ציירו את עשר הספירות במבנה של עץ הנקרא

"אילן הספירות" )ראו בציור( או במבנה של גוף האדם.

דין. החסד מסמל בקבלה את כוחות של וחלקן כוחות של חסד הן חלק מהספירות

ההענקה, הנתינה והשפע האלוהיים. הדין מסמל את הצמצום, החוק והעונש האלוהיים.

על העולם להיות שרוי בהרמוניה בין כוחות הדין לכוחות החסד. חלוקה זו מקבילה גם

הזכריים הכוחות נקביות. הנחשבות לספירות לזכריות הנחשבות בין ספירות לחלוקה

יחד בהרמוניה. ההרמוניה מביאה לעולם שפע אלוהי צריכים להיות שרויים והנקביים

שהוא הטוב והחסד. הניתוק בין הכוחות הזכריים לנקביים עלול להביא להרס ולפורענות.

האחדות של הכוחות היא זו המאפשרת להם להזרים את השפע לעולם. אחדות זו מכונה

"ייחוד" ומתוארת פעמים רבות כאיחוד מיני.

העולם שלנו מקביל למערכת הספירות, והנעשה בעולם הספירות מקרין באופן ישיר על

העולם שלנו.

ראינו עד כה את המערכת האלוהית כמערכת המזרימה שפעהרע במערכת הספירות :

לעולם. אולם שפע זה אינו ברור מאליו, וישנם גורמים המונעים מהשפע להגיע לעולמנו.

יכול להביא להרס בעולם שלנו. במקורות בין הספירות ראינו למשל שחוסר הרמוניה

הקבליים והמחקריים שלמדנו עד עכשיו פגשנו במושג סטרא אחרא שמבטא את כלל

כוחות הרע המתנגדים לאל ובסמאל שעומד בראש כוחות הרע. על פי חלק מהתיאורים

הקבליים, הרע הוא בעל מוטיבציה להפריע לספירות להזרים את השפע בעולם ולזכות

בשפע האלוהי לעצמו. במידה והרע מתגבר, השפע האלוהי זורם לעולם שלנו באופן חלקי,

ובני האדם רואים את התגברותו של הרע בעולם. על פי תיאורים קבליים אחרים, לרע

ישנה מערכת המקבילה למערכת הספירות, ושתי המערכות נאבקות על השפע האלוהי.

תמונה מציג אחרא לסטרא האל בין המאבק שרעיון נדמה בעולם: האדם מקום

דטרמיניסטית: האדם סובל או זוכה בשפע, בהתאם לתוצאות המאבק שבין האל לכוחות

הרוע. אולם המסורת הקבלית מדגישה דווקא את חלקו של האדם במאבק בין הטוב לרע,

ואת העובדה שהמציאות היא בשליטת האדם. בנושא זה נעסוק בהמשך.

מיתוס הבריאה של האר"יז.

עד כה למדנו שני מקורות מהמסורת הקבלית – מקור מספר הבהיר, שנכתב בפרובאנס

ומקור מספר הזוהר שנכתב בספרד. בספרד פעלו בימי הביניים חוגי מקובלים נוספים ונכתבו

ספרי קבלה מרכזיים במסורת היהודית.

גורשו יהודי ספרד מארצם והתפזרו בעיקר בארצות שמסביב לים התיכון – צפון1492בשנת

אפריקה, יוון, תורכיה וגם בארץ ישראל. במקומות השונים אליהם הגיעו מגורשי ספרד המשיך

לימוד הקבלה ונכתבו ספרי קבלה חדשים.

בעיר צפת התרכזו מקובלים רבים והקימו בה מרכז קבלה חדש. קבלת צפת הגיעה לשיאה

. קבוצת מקובלים שבמרכזה עמד האר"י- רבי יצחק לוריא אשכנזיהאר"י עם חוג 16במאה ה-

)האר"י = האלוקי רבי יצחק(.

תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל )רח"ו(, סיכם את דברי רבו והוציא אותם בספרים. מרבית

הידע שלנו על קבלת האר"י נובע מספריו של רח"ו.

לכתבים מעבר עצום: היהודית התרבות על חוגו ובני האר"י של שהשפעתו לציין חשוב

הקבליים שכתבו מקובלי צפת )ושאינם נגישים לרוב רובם של הקוראים( עיצבו המקובלים

טקסים שמצאו את מקומם בלב ליבה של המסורת היהודית.

כך למשל טקס "קבלת שבת", הנערך בכל בתי הכנסת, מקורו בחוג האר"י בצפת. גם פיוטים

שכתבו האר"י ובני דורו מצאו את מקומם לרבים מסידורי התפילה בעדות ישראל השונות.

רבי שלמה ידי על נכתב מוכר, פיוט – דודי" "לכה הוא הפיוט המפורסם שבפיוטים אלו

אלקבץ, ממקובלי צפת, והוא כולל רעיונות קבליים מובהקים.

בפרק זה נלמד מושגים מרכזיים במיתוס הבריאה של קבלת האר"י.

".מיתוסבטרם הלימוד במקורות נסביר את המושג "

מהו מיתוס? "מיתוס" היא מילה יוונית שמשמעה סיפור עם. אולם כיום ביטוי זה אינו מתאר את כלל סיפורי

הוא הבסיס הרעיוני לעתים המיתוס ניכרת. בעלי השפעה תרבותית העם, אלא סיפורים

לתרבות. למיתוס ישנם מאפיינים מיוחדים:

.המיתוס מתאר תקופה קדומה, תקופה של בריאה או התחלה

.'במיתוס מופיעות דמויות אגדיות, אלים, בני אלים, ישויות המייצגות את כוחות הטבע וכו

.המיתוס מנוסח כסיפור מעורר עניין, ויחד עם זה הוא גדוש במסרים ערכיים וחינוכיים

למיתוס ישנה השפעה תרבותית רחבת היקף, וכאמור, לעתים קרובות הוא עומד במרכזה

בונה את התרבות מתוך הסיפור. לעתים רבות מעצב המיתוס ולמעשה של התרבות

טקסים המבטאים את הערכים הנובעים ממנו.

המיתוס אינו נבחן במדדים של אמת היסטורית, אלא תוך הסתכלות על הערכים הנובעים

ממנו ועל מידת השפעתו על התרבות.

במקורות הקבליים שפגשנו עד כה ראינו שהקבלה מתייחסת פעמים רבות לסיפורי המקרא

ומפרשת אותם בדרכה המיוחדת. האר"י אינו עוסק רק בפרשנות נקודתית של סיפורי המקרא,

אלא מציג מיתוס כולל המתאר את בריאת העולם לשלביה. בדבריו הוא אינו מפרש את סיפור

הבריאה המקראי, אלא מביא תיאור שונה ועונה לשאלות אליהן לא מתייחס במפורש מיתוס

הבריאה של התורה – מדוע נברא העולם? כיצד נברא הרע בעולם?

מתוך התיאור המיסטי של בריאת העולם עולה השקפת עולם המציגה ערכים הנוגעים לנו

ולחיינו כאן ועכשיו. נזכיר שהמיתוס אינו שואף להציג אמת מדעית והדרך להתייחס אליו היא

דרך השפעתו התרבותית. בלימוד מיתוס מומלץ לערב גם את כוח הדמיון.

מכיוון שדבריו של תלמידו של האר"י – רבי חיים ויטאל, אינם קלים להבנה, נסביר את מיתוס

הבריאה הלוריאני )שם משפחתו של האר"י הוא לוריא( בלשוננו שלנו, תוך שילוב קטעים

מדבריו של רבי חיים ויטאל.

דבריו של רבי חיים ויטאל לקוחים מהספר "עץ חיים", שער א, ענף ב ושער הכללים א.

בטרם הבריאה.1

בפרק זה פגשנו במושג "אינסוף" – הכינוי לאל הבלתי נתפס. על פי קבלת האר"י, בטרם

בריאת העולם היה קיים רק האל האינסופי. רעיון זה אינו ניתן להבנה מלאה, משום ששכלנו

האנושי מתקשה לתפוס את המושג של מהות אינסופית.

רבי חיים ויטאל מתאר את האין-סוף כאור אינסופי שמילא את כל ההוויה:

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא

היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אינסוף פשוט

ההוא.

ולא היה לו בחינת ראש ]התחלה[ ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט והוא הנקרא

אור אינסוף.

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו,

אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות.

רח"ו מדגיש בדבריו שבטרם הבריאה לא היה דבר חוץ מהאל האינסופי. מכך ניתן ללמוד

שמקורה של כל הבריאה הוא מהאל. אולם מתיאור זה עולה שהאל האינסופי אינו שלם –

ישנם תארים )"שמותיו וכינוייו"( שלא ניתן לכנות בהם את האל האינסופי כל עוד אין עולמות

עליהם הוא מושל.

מתוך רצונו לבטא את הפוטנציאל שלו מחליט האל האינסופי לברוא את העולמות. לא מדובר

רק בעולמנו שלנו אלא במספר עולמות.

הצמצום.2 למדנו שלפני בריאת העולם היה האל האינסופי ומצוי בכל. כדי לברוא את העולם היה עליו

לצמצם את עצמו. להתכנס לתוך עצמו, לפנות חלל ריק ובחלל זה לברוא את העולמות כולם.

". צמצוםשלב זה מכונה "

לאחר הצמצום היה על האל לשלוח את אורו האינסופי לתוך החלל שנברא, כי הרי האל מצוי

ולמלא את ה" לנבוע "אור-אינסוף" החל - הםכליםבכל מקום. האור האלוהי, המכונה "

הספירות ודרכם להגיע לעולמות הנבראים.

והנה אז צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש וצמצם האור

ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני

מנקודה אמצעית ממש.

והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל ואוויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס

]אין-סוף[ ממש, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנבראים והיצורים ואז המשיך מן אור

ויורד תוך החלל ההוא. א"ס קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל

]האינסוף שלח את אורו לתוך החלל שנוצר מהצמצום[.

]תמונה[

שבירת הכלים.3 התהליך שראינו עד כה תיאר בריאה מושלמת של העולמות: האל מצטמצם, שולח קרן אור

",כליםאלוהית לחלל שנוצר, בורא בתוכו את העולמות ומעביר לעולמות את השפע דרך ה"

הם עשר הספירות.

אם כך מהיכן הגיע הרע לבריאה?

":שבירת הכליםבהמשך התיאור הבריאה של קבלת האר"י מתוארת תקלה המכונה "

האל האינסופי הזרים את אורו לתוך הכלים ואלו לא עמדו בעומס האור התפרקו, התנפצו

ונפלו אל מעמקי החלל.

הרי שהמקובלים האל, של כישלונו על המעידה כתאונה נראית הכלים למרות ששבירת

מספרים לנו ש"תאונה" זו היא חלק מהתוכנית של אלוהים. )בדבריו הבאים של רח"ו נראה מה

מטרתה של שבירת הכלים(.

.מידת הדיןאולם שבירת הכלים גרמה לבעיה: בפנימיות הכלים היו ישויות רעות שמקורן ב

)הזכרנו מושג זה בדיון על הספירות(.

. בתהליך השבירה נפלו כוחות טומאה ורשע אלו לעולם ויחד קליפותכוחות רעים אלו מכונים

של אור אלוהי - כוחות חיוביים. ניצוצות אתם גם

אם כך קבלת האר"י רואה את המציאות כמורכבת מכוחות של קדושה לצד כוחות טומאה.

כוחות הטומאה- הסטרא אחרא והקליפות יונקים את כוחם וחיותם מהאור האלוהי ומונעים

מאור זה להגיע לעולם.

זוהי למעשה מהות הרע על פי קבלת האר"י.

והנה לפי שראה המאציל העליון כי אלו הכלים נשברו, לסיבת היות האור הגדול, ולא יכלו

לסובלו.

ורע ורצון ביד האדם באשר שתהיה טוב כוונת המאציל העליון הייתה, כדי שיהיה בחירה

בעולם מפני ששורש הרע בא מהכלים השבורים והטוב בא מהאור הגדול.

ואם לא היה כן, לא היה רק טוב בעולם ואז לא היה שכר ועונש. אך עתה שיש טוב ורע יש שכר

ועונש: שכר לצדיקים ועונש לרשעים.

תיקון.4 ראינו ששבירת הכלים היא חלק מתכנית אלוהית. מה עומד מאחורי תכנית זו? על פי קבלת

העולםתיקוןהאר"י תפקיד אותו קלקול להביא לאדם בחירה חופשית ובכך להביא אותו ל

והעולמות העליונים.

על האדם מוטל התפקיד לתקן את מה שנפגם. בדבריו מתייחס רח"ו לתפילות ולמעשים

טובים כדרך לשחרר את הניצוצות משביים ולהחזירם למקורם האלוהי.

הקליפות שיישארו ללא מקור החיות שלהן ייעלמו. היעלמות הקליפות והכוחות השליליים יביאו

ההוויה גם תושלם אתה ויחד הגאולה תבוא אז ולאדם. לעולם האלוהי השפע לזרימת

האלוהית.

ע"י מעשיו הטובים ]של הצדיק[ הניצוצין הקדושים שירדו, הם מעלים אותם מתוך הקליפות.

והרשע, שהוריד ע"י מעשיו הרעים מאור הגדול אל הקליפה, והקליפה בעצמה היא רצועה של

מלקות לייסר הרשע.

שהייתה שם למקומה להעלותה הטובים ומעשינו תפילותינו ע"י כוח יש התיקון שלאחר

בתחילה.

שאלות

הסבירו מהי הסיבה שהאל האינסופי ברא את העולם, על פי דברי רח"ו.א.

הואב. האר"י הבריאה של "מיתוס", שתיאור למושג בסיס ההסבר שהבאנו על הוכיחו,

מיתוס.

נובעים ערכים. מהם לדעתכם הערכים העולים מתוךג. הוא סיפור ממנו ציינו שמיתוס

מיתוס הבריאה של האר"י?

השוו בין מיתוס הבריאה של האר"י ובין תיאור הבריאה בספר בראשית – מה משותף לשניד.

התיאורים? כיצד מסביר כל תיאור את מציאות הרע בעולם?

ניתן לטעון שבקבלת האר"י ישנו ממד מאגי )מהמילה מאגיה(. הסבירו את הטענה.ה.

האם לדעתכם מיתוס הבריאה של האר"י מציג תיאור גנוסטי של הרע? נמקו דעתכם.ו.

"והקליפה בעצמה היא רצועה של מלקות לייסר הרשע" – כיצד מסביר רח"ו את תורתז.

הגמול? כיצד קשורה תורת הגמול של רח"ו לרעיון הבחירה החופשית?

מהו לדעתכם ההבדל העקרוני בין קבלת האר"י ובין תפיסתו הפילוסופית של הרמב"ם.ח.

ציינו נקודת דמיון עקרונית בין שתי התורות.

סיכום בתפיסה הקבלית ראינו עמדה דתית שונה לחלוטין מהתפיסה המונותיאיסטית של היהדות.

הוא אחד הרי שהתפיסה לעומת התפיסה המונותיאיסטית המדגישה את העובדה שהאל

הקבלית רואה כוחות אלוהיים רבים הנובעים מהמקור העליון: האינסוף.

תפיסות מונותיאיסטיות במסורת היהודית מדגישות שהרע הוא חלק מאותה מהות אלוהית

אחרת )או במקרה של הרמב"ם, הרע כלל אינו קיים(.

הקבלה לעומת זאת רואה את הרע ככוח בפני עצמו. כוח שלילי וטמא שנלחם בכוחות הטובים

ובאל עצמו והוא בעל רצון משל עצמו.

אולם בדומה לגישות שפגשנו במהלך הלימוד, גם קבלת האר"י מציגה את המציאות של

האדם כמבוססת על בחירה חופשית. ישנו כוח רע בעולם אך הוא אינו כפוי על האדם.

בניגוד לתפיסות שפגשנו, הקבלה מדגישה שהאדם אינו מתקן רק את עולמו שלו ואת חברת

בני האדם, אלא בידי האדם הכוח לתקן אף את העולמות האלוהיים.

נגענו רק בשוליה של קבלת האר"י. מדובר בתורה סבוכה עם שפה ייחודית וסמלים קשים

להבנה. אולם מתוך המעט שפגשנו, ניתן לראות את העולם הערכי המסתתר מאחורי התיאור

המיתי )מלשון מיתוס( של בריאת העולם – על פי קבלת האר"י האדם אינו יצור חומרי וזעיר

בעולם, אלא מהות רוחנית בעלת יכולת השפעה עצומה על העולמות האלוהיים. האדם הוא

בעל יכולת בחירה: הבחירה בטוב משמעה לקיחת חלק בתיקון הקוסמי של העולם האלוהי.

הבחירה ברע משמעה חיזוק כוחות הסטרא-אחרא, פגישה באלוהות וכתוצאה מכך, אף פגיעה

באדם עצמו.

מעניין שגם הרמב"ם וגם רח"ו טוענים טענה דומה – האדם המזיק מביא את הרע על עצמו.

אולם בעוד הרמב"ם מסביר זאת בדרך לוגית רציונאלית, מסביר זאת רח"ו בדרך מיסטית

בעלת אופי מאגי.

בפרק הבא, הדן בתורת החסידות, נמשיך ונפגוש מושגים מקבלת האר"י.

העשרה

המיתוס הגנוסטי בתרבות המערב

הקבלה מבוססת על מיתוס גנוסטי המתאר מאבק כמעט נצחי בין כוחות הטוב האלוהיים

לכוחות הרע. מאבק זה סופו להסתיים באחרית הימים בניצחונו של הטוב ומפלתו הסופית של

הרע.

נפוץ בעולם העתיק ומקורו, כפי הנראה בהסבר על הגנוסיס, ציינו שמדובר ברעיון שהיה

בדתות פרס. עוד ציינו שהנצרות הושפעה מהרעיונות גנוסטיים. כך למשל מופיעה בספרות

הנוצרית דמותו של ה"אנטי-כרייסט" – כוח שלילי השואף לחבל במלכותו של ישו. במהלך

ההיסטוריה היו דמויות או קבוצות שזוהו כאנטי כרייסט.

במאה העשרים, עם התפתחותה של אומנות הקולנוע, קיבל המיתוס הגנוסטי מקום נרחב,

אלו בסרטים ועוד. בדיוני מדע סרטי אימה, סרטי פעולה, סרטי פנטזיה, בסרטי בעיקר

מתמודד הגיבור עם דמות שלילית המקבילה לו בכוחותיה. לעתים מדובר בדמות אנושית

ולעתים במהות שלילית בלתי מוכרת, בכוחות טבע שליליים וכו'.

בעיקר בולט הדבר בסרטי הפנטזיה )וכמובן שגם בספרי הפנטזיה(, שניתן לראות בהם מעין

מיתוס גנוסטי עכשווי: ברבים מסרטים אלו עומדים שני מחנות זה מול זה – מחנהו של הגיבור

ומולו עומד מחנה האויב, המאופיין ויפות, והיפה, המורכב אף הוא מדמויות טובות הטוב

פעמים רבות בדמויות אגדיות דוחות )מפלצות, אורקים, דרקונים, גובלינים וכו'(.

סרטי הפנטזיה, כדרכם של מיתוסים, נושאים בחובם מסרים חינוכיים, ובעיקר מדברים על

בניצחון הטוב על הרע. המציאות שמתארים סרטים אלו מסרים הקשורים למקום האדם

מראה את האפשרות של האדם לבחור בין כוחות הטוב לכוחות הרע ובכך להביא לניצחון

אחד הצדדים.

הרעיוני דופן המכונן את הבסיס יוצאת סיפור בעל השפעה תרבותית הוא ציינו שמיתוס

לחברה. נראה שעדיין מוקדם לבחון את סרטי הקולנוע בכלי זה, אך אולי בעתיד יהפוך הארי

פוטר לדמות מיתולוגית שתכונן תרבות.

נקודות לדיון

ממד בו לראות ניתן לדעתכם האם האחרונה: בתקופה שראיתם קולנוע סרט נתחו

גנוסטי? הסבירו.

היזכרו בסרט פנטזיה שראיתם )סרטי נרניה, הארי פוטר, שר הטבעות וכו'(: איך מתוארות

הדמויות המרכזיות בסרט, הטובות והרעות? כיצד מסתיימת עלילת הסרט? האם מדובר

במאבק קוסמי?

?מהם הערכים החינוכיים העולים מהתיאור הגנוסטי שבסרט

.השוו בין הסרט ובין קבלת האר"י – האם לדעתכם ישנן נקודות דמיון? הדגימו

פרק שישי: ממיתולוגיה לפסיכולוגיה – תורת הטוב והרע בחסידות

א. הקדמה: על תנועת החסידות ועל תורת החסידות בפרק הקודם פגשנו בתורת הקבלה ובהסבר שלה לשאלת הרע בעולם. עוד הכרנו את

מיתוס הבריאה של קבלת האר"י ואת ההסבר המיתולוגי לרע ולמקום האדם בעולם.

ציינו שלקבלת האר"י הייתה השפעה רבה על העולם היהודי. אחד הביטויים העיקריים

– תנועה רוחנית-דתית-חברתית שהחלהחסידותשל קבלת האר"י התבטא בתנועת ה

ה במאה אירופה במזרח את18לפעול ועוררה יהודים מיליוני אחריה סחפה ,

התנגדותם של רבים אחרים. תנועה זו קיימת גם בימינו.

לתפיסה הקבלית אותם נשווה רעיונות מרכזיים בתורת החסידות, נבחן זה בפרק

ונבחן את החידושים של החסידות בכל הנוגע לרע ולמאבק ברע.

מהי חסידות?מופיעה חסידות המילה חסד. בעל אדם ומשמעו במקרא מקורו "חסיד" המושג

בספרות חז"ל ומשמעה "המידה של החסיד" – האדם הנמצא מעל לנורמה החברתית

נורמה ומתוארים כבעלי היו אנשים המכונים חסידים בימי הביניים גם המקובלת.

דתית גבוהה.

ה במאה אירופה במזרח לפעול שהחלה החסידות מושג18תנועת את לקחה

החסידות הישן, אך הכניסה בו משמעות חדשה.

– רבי ישראל בעל שם טוב. עלבעש"טראשיתה של תנועת החסידות בדמותו של ה

דמותו ההיסטורית של הבעש"ט אין אנו יודעים הרבה. כנראה שהוא היה מרפא עממי.

בעודו הבעש"ט שחווה רוחניות התגלויות על מספרת עצמה החסידית המסורת

מתבודד בהרים )באזור מערב אוקראינה של היום(. ההתגלות הייתה בעלת אופי קבלי

ובעקבותיה החל הבעש"ט להתפלל בדבקות ולהעמיק בסודות התורה.

והחל לקבץ סביבו קבוצה של תלמידים. זהו הדור הבעש"ט התיישב בעיר מז'יבוז'

הראשון לחסידות. עדיין אין מדובר בתנועת המונים אלא במורה ותלמידים בודדים.

ראוי לציין שתקופה זו הייתה תקופת משבר פיזי ורוחני ליהודי פולין )ששלטה אז על

חלקים נרחבים מאוקראינה ומליטא(. המשבר הפיזי נבע ממציאות היסטורית שגרמה

למשבר כלכלי חמור ורדיפת יהודים. מבחינה רוחנית הייתה זו התקופה שלאחר משיח

השקר שבתאי צבי )אותו הזכרנו בפרק הקודם( ומשיח שקר נוסף בשם יעקב פראנק.

קהל יהודי שהאמין במשיחי השקר והתבדה מצא עצמו מתוסכל. לימוד התורה, הפך

לנחלתם של מעטים ואף עובדה זו עוררה תסכול בקרב הציבור היהודי.

מתוך קשיי הקיום הפיזיים והקושי למצוא נחמה רוחנית, הלכה ונוצרה תסיסה רוחנית

באזור גיאוגרפי שכונה "תחום המושב" – באזורי פולין, רוסיה, ליטא ואוקראינה של

ימינו. תסיסה זו היא מהסיבות שהביאו להצלחתה המהירה של החסידות להשתרש

בלב קהל מאמינים גדול. ראוי לציין שבתקופה זו מרביתם הגדולה של יהודי העולם חיו

באזורים אלו.

)בשנת של הבעש"ט פטירתו לתלמידו1760לאחר התנועה הנהגת עיקר עברה )

דב-בער המכונה "המגיד ממזריטש". תלמידיו של המגיד הפיצו את רעיונות החסידות

לידת החסידות היא ורבים מהם הקימו חצרות חסידים. עם ברחבי מזרח אירופה

עוררה כאמור גם התנגדות עזה. השוללים את התנועה החסידית כונו "מתנגדים".

בטרם נכיר כמה מעקרונות היסוד של תנועת החסידות, נלמד משל אותו היה נוהג

הבעל שם טוב )הבעש"ט( לספר לחסידיו. במשל זה לא נבחן עדיין את יחסה של

החסידות לשאלת הטוב והרע אלא נכיר כמה מהרעיונות של החסידות.

1760–1698 )בעש"ט( רבי ישראל בעל שם טוב

אבי תנועת החסידות.

הידע ההיסטורי על דמותו של הבעש"ט הוא דל. אולם מתוך הסיפורים החסידיים

הרבים על דמותו )שנשתמרו בעיקר בספר "שבחי הבעש"ט"( אנו פוגשים בדמות של

מיסטיקן המתבודד בהרים ומרפא אנשים בעזרת רפואות עממיות )הכינוי "בעל שם"

מעיד על עיסוק בריפוי דרך שמות האל(. דמותו של הבעש"ט משכה אליו תלמידים

והוא למדם את תורתו המבוססת על קבלת האר"י והקוראת לפשטות ולחיי רוח וטבע.

הותיר לא כולה. הבעש"ט החסידות לתנועת הבסיס הם תלמידיו כמאה חמישים

אחריו ספרים ועיקר תורותיו סוכמו בספר "צוואת הריב"ש" שהודפס כארבעים שנה

לאחר מותו.

95-96, מופיע אצל מ.בובר, אור הגנוז, עמ' הבעל שם טובמשל הארמון: .1

לפני תקיעת שופר אמר הבעל-שם-טוב:

מלך אחד שהיה חכם גדול עשה סביב לארמונו מחיצות רבות זו לפנים מזו מעשה

דובים ואריות ושאר חיות בין חומה לחומה שיכן שם עיניים, הבקיע נהרות אחיזת

מבהילות כדי שייראו בני אדם מגשת אליו.

ציווה המלך לפזר הון רב בכל שערי החומות. וכרוזים יוצאים, שכל מי שיבוא אל המלך

ייתן לו המלך עושר וכבוד.

באו רבים מבני המדינה ואמרו להיכנס.

יש שבאו אל השער הראשון וראו את כל הדברים המבהילים ונסוגו אחור.

ויש מי שנכנס לפנים וקיבל ממון וכשראה לפניו את החומות האיומות חזר לביתו ונהנה

מהונו.

אבל אוהבו של המלך לא שם לכל אלה, כי לבו בוער לראות פני המלך.

והנה עיניים, והנהרות הבחין שכולם אינם אלא אחיזת לדלג על החומות וכשעמד

המלך יושב לפניו על כיסאו ומושיט ידו לקראתו.

שאלות

הבעש"ט מביא בפני תלמידיו משל. הסבירו, בטבלה הבאה, מהו הנמשל העומדא.

מאחורי הדמויות והסמלים שבמשל:

נמשלמשל

אלוהיםהמלך

חיות מבהילות

הון רב

אלו שנבהלו וברחו ללא כסף

אלו שלקחו כסף וברחו

אוהבו של המלך

נסחו את הנמשל העומד מאחורי המשל.ב.

אפיינו את דמותו של אוהבו של המלך. מהי לדעתכם הכוונה ש"לבו בוער לראותג.

פני המלך"?

הדתית.ד. ההתלהבות את לחדש למטרה לעצמה ששמה תנועה היא החסידות

הסבירו כיצד רעיון זה בא לידי ביטוי במשל.

נעיין בכמה רעיונות יסוד של החסידות, שחלקם באים לידי ביטוי במשל הארמון:

החסידות שואבת רעיונות רבים מתוך תורת הקבלה קבלה וחסידות – אם ובת :

מבחינת ראשית, לקבלה. זהה אינה החסידות אולם האר"י. מקבלת ובעיקר

ישנם התוכן מבחינת מקובלים. בקומץ ולא המונים בתנועת מדובר אופייה,

הבדלים מהותיים בין שני הזרמים, הקבלה והחסידות: החסידות הדגישה רעיונות

מיוחדים בתוך עולם הקבלה, פירשה באופן חדשני רעיונות קבליים ואף הוסיפה

רעיונות וביטויים המיוחדים לתנועת החסידות. הבדל מהותי בין הקבלה לחסידות

הוא שהקבלה בעיקרה היא תורה בעלת אופי מיתי )מלשון מיתוס( ואילו החסידות

נעזרת בשפה המיתית הקבלית לתיאור עולם הנפש והמידות של האדם.

מעניין שגם בקבלה אנו מוצאים משלים על מלך וארמון, אך בהם מודגש שעל

ורק הם, בעלי מפתח צורך במפתח. המקובלים הם, יש לארמון להיכנס מנת

הכניסה לארמון. החסידות מאפשרת לכל אדם להיכנס לארמון, אולם התנאי הוא

לאהוב את המלך אהבת אמת.

בפילוסופיה מקובלות שתי תפיסות מנוגדות של האלוהות: תיאור אחד אימננטיות :

מדבר על אל המצוי מחוץ לעולם ושולט עליו מבחוץ. לאדם אין כמעט אפשרות

לצאת מתוך עולם החומר ולפגוש באל המופשט והרוחני. תפיסה זו מכונה תפיסה

. התפיסה המנוגדת מתארת את האל כמצוי בתוך עולם החומרטרנסצנדנטית

. כך למשל תפיסתו של הרמב"ם הואאימננטיתעצמו. תפיסה זו מכונה תפיסה

בעלת אופי טרנסצנדנטי והוא מתאר את הניגוד בין העולם הרוחני הנשגב לעולם

החומר השפל. הקבלה לעומת זאת היא בעלת אופי אימננטי – היא מדברת על

נוכחות האור האלוהי בעולם דרך מערכת הספירות. החסידות היא בעלת אופי

אימננטי בולט. היא מדגישה את נוכחות האל בעולם ובחומר עצמו – כל המציאות

שמסביבנו היא ביטוי לאלוהות. )בספרות הקבלית והחסידית נוהגים לצטט רבות

- מהאל(. התפיסה פנוי ממנו אין מקום – מיניה" פנוי "לית אתר את הביטוי

האימננטית באה לידי ביטוי במשל הארמון, בכך שהמלך, הוא אלוהים, מצוי ונוכח

בעולם והאפשרות של ההתקשרות עמו תלויה באדם.

"מתוך התפיסה האימננטית, המדגישה את נוכחות האל בעולם, "עבודה בגשמיות :

צמחה בחסידות תפיסה המכונה "עבודה בגשמיות" – על פי תפיסה זו ניתן לעבוד

את האל גם דרך העולם הגשמי, גם דרך דברים שאינם נחשבים כ"קדושים" )כמו

ולא בהכרח בדרך הדתית המקובלת של ריקוד, הליכה בטבע או אפילו שינה(

לימוד תורה. כך למשל יש מבין הוגי החסידות הממליצים על תפילה בחיק הטבע,

ולאו דווקא על תפילה בבית כנסת.

כפי שהזכרנו, המוקד המרכזי של תורת החסידות היא נפש האדם. ממד פסיכולוגי :

החסידות שואפת להביא את האדם לידי שיא החוויה הדתית, המתוארת בחסידות

ביטוי במשל הארמוןדבקותכ לידי – קרבה מיסטית עם האל. )הדבקות באה

במשפט: "והנה המלך יושב לפניו על כיסאו ומושיט ידו לקראתו"(. רבות מהתורות

– עלאותנטיותהחסידיות עוסקות בדרך להגיע לאותה דבקות ושמות דגש על ה

רוחנית ששיאה בדבקות. עלייה לידי אותו של האדם שתביא האמת הפנימית

החסידות מדגישה ביותר את חוויית התפילה האותנטית שבאה מתוך נפש האדם

ולא רק מתוך נוסח קבוע. הרעיונות של דבקות ושל עבודה בגשמיות באים לידי

ביטוי במקום הרב שנותנת החסידות לניגון )מוסיקה( ולריקוד. אלו אינן דרכי בילוי

אלא מעשה דתי שיכול להביא את האדם לידי דבקות מיסטית.

הלמדנות על התמימה האמונה הדרך העדפת הודגשה החסידות בראשית :

הפשוטה והאישית לעבודת האל ולדבקות מיסטית עם האל. זאת בניגוד למסורת

היהודית שבתוכה צמחה החסידות, שראתה בלימוד התורה את עיקר עבודת האל.

מתוך כך העדיפה החסידות את דמותו של היהודי הפשוט, המתפלל מעמקי ליבו,

מהמעשיות בחלק משמעותית. דתית חוויה חווה תמיד שאינו הלמדן פני על

החסידיות עומדת דמותו של ילד קטן, אדם כפרי ופשוט או קבצן, כדמות שממנה

ניתן ללמוד את דרכי עבודת האל. במשל הארמון אנו פוגשים בדמותו של אוהב

המלך. הוא אינו דווקא אדם מלומד או צדיק אלא אדם אוהב את המלך אהבת

אמיתית ותמימה.

החסידות אינה רק תנועה דתית מיסטית, אלא תנועה החסידות כתנועה חברתית :

חברתית הפונה לרבדים שונים בחברה. ברבים מסיפורי החסידים עולה מסר של

המכונות חברתיות בקבוצות התאגדו החסידים לחלש. ודאגה הזולת אהבת

)המכונה אדמו"ר – אדוננו, מורנוהצדיק"חצרות". בראש החצר החסידית עומד

ורבנו(. הצדיק הוא המנהיג של החצר. בעיני החסידים הוא נחשב ליותר ממנהיג

חברתי – הוא מתואר כבעל כוחות רוחניים עליונים )ולעתים אף מזוהה כאחת מן

הספירות( האחראי על עולמם הרוחני והגשמי של חסידיו.

היצירה החסידית היא רבה ומגוונת. הבעש"ט עצמו לא הותיר הספרות החסידית :

לאחר מותו( אולם ומעשיו הפלאיים שנכתבו תורותיו על )אלא ספרים ספרים

רבים ענפה. חסידית ספרות הותירו ותלמידיהם תלמידיו ממזריטש, המגיד

מהספרים החסידים כוללים דרושים בעלי אופי חסידי על פרשות השבוע. חלקם

ספרים בעלי אופי הגותי-קבלי. נינו של הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, הותיר אחריו

החסידית הספרות כוללת עממית, כתנועה קבלי. אופי בעלי מעשיות סיפורי

לקובצי נאספו ואגדות שונות שסופרו בחצרות החסידים. אלו מעשיות, משלים

מעשיות חסידיות.

כפי שתיארנו, תחילתה של החסידות בדמותו של הבעש"ט ושל זרמים וחצרות :

ותפסה מקום ממשיכו המגיד ממזריטש. בתקופתו של המגיד הלכה החסידות

אחת כל אירופה. מזרח ברחבי קמו רבות חסידיות וחצרות היהודי בעולם

מהחסידויות הלכה וקיבלה אופי משל עצמה, ובתוך תנועת החסידות קמו זרמים

רבים. ניתן לראות משותף בין הזרמים השונים, אך גם הבדלים מהותיים ולעתים

)על שם הספירות הזרם המכונה חב"ד כך למשל התפתח סתירות מפורשות.

חכמה, בינה ודעת( שראשיתו בתלמידו של המגיד רבי זלמן שניאור מלאדי. זרם

אחר התפתח בפולין ושיאו בחסידות גור )מהעיר גורה קלוואריה שבפולין(. סביב

נינו של הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, התפחתה חסידות ברסלב. ועוד ועוד.

והרע בחסידות. ראוי מתוך עקרונות החסידות שהצגנו נפנה להצגת תפיסת הטוב

להדגיש שהחסידות אינה רק תורה רוחנית, אלא תורה הצריכה לבוא לידי ביטוי בחיי

החסיד.

פרק זה מחולק לשני חלקים: נפתח ונעסוק בתשובותיה של החסידות לשאלה העיונית

של הרע ונמשיך ונציג כיצד באה לידי ביטוי העמדה העיונית בחיי האדם.

ב. אין טוב בלי רע

ישראל בעל שם(. )רבי הריב"ש צוואת לקוחים מתוך הספר שנקרא מיד הדברים

בדבריו אלו מציג הבעש"ט סתירה בתוך התורה: בבריאת העולם נאמר שהעולם הוא

ולא ברע. אך טוב מאוד, והנה, בספר דברים, מצווה האל על האדם לבחור בטוב

מהיכן הגיע הרע )שכאמור לא נברא בבריאת העולם אך מוזכר בספר דברים(?

, צוואת הריב"ש, קידהבעל שם טובהרע הוא טוב: .2

יש לתמוה מה שכתוב כמה פעמים במעשה בראשית "והנה טוב מאד". ובמשנה תורה

ואת המות ואת הטוב ואת החיים את היום לפניך נתתי "ראה ]ספר דברים[ כתוב

הרע".

מהיכן בא הרע?

אבל אין לפרש כמו שאנו אומרים רע ממש אלא הרע הוא גם כן טוב, רק שהוא מדרגה

תחתונה מהטוב הגמור. וזהו כשפועלים טוב אז הרע גם כן נעשה טוב, אבל כשחוטאים

ח"ו ]חס ושלום[ אז נעשה רע ממש.

שאלות

הסבירו את הסתירה שמוצא הבעש"ט בדברי התורה.א.

כיצד מיישב הבעש"ט סתירה זו?ב.

בידי מי האחריות על הטוב והרע במציאות? הסבירו.ג.

האם לדעתכם דבריו של הבעש"ט מציגים עמדה פטליסטית או עמדה של בחירהד.

חופשית? הסבירו.

שמציגה. הרע לתפיסת בקבלה הרע תפיסת בין המהותי ההבדל את הסבירו

הבעש"ט.

דומותו. של הרמב"ם. במה ה"היעדר" לתפיסת של הבעש"ט תפיסתו בין השוו

התפיסות ובמה הן שונות?

במקור הבא נקרא את דבריו של הלל צייטלין, חוקר חסידות שאף כתב הגות בהשפעת

החסידות. בדבריו מבאר צייטלין את דבריו של הבעש"ט שקראנו, ומציג אותם בהקשר

רעיוני רחב.

1942 – 1871 הלל צייטלין

לעולם נחשף עם התבגרותו חב"ד. חסידי של למשפחה נולד וסופר. דעות הוגה

הפילוסופיה וההשכלה וחווה משבר אמונה שבמהלכו הפסיק לשמור מצוות. בתקופה

זו אף הצטרף לתנועה הציונית. צייטלין הושפע מהגותו של הפילוסוף הגרמני פרידריך

ניטשה ושל הוגים רוסיים שונים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל צייטלין לחזור

לאמונתו ולשמור מצוות. גם כהוגה דתי המשיך לשמור על דעות עצמאיות ומקוריות.

צייטלין פרסם מאמרים שונים על החסידות ובעיקר על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות

חב"ד.

וורשה מספרות שהגיע כפי הנראה במחנה המוות טרבלינקה. עדויות מגטו נספה

לכיכר האיסוף בגטו בעודו עטוף תפילין ואוחז בספר הזוהר.

, בפרדס הקבלה והחסידותהלל צייטלין.3

על דבר הרע מסרו לנו תלמידי הבעש"ט מפורש בשם רבם: הרע הוא רק מדרגה

תחתונה שבטוב, וכשהוא מיתקן הוא נעשה טוב גמור, כלומר: הטוב והרע אינם שני

הפכים, כי אם מהות אחת, וכשאותה המהות היא במדרגות התחתונות, אנו קוראים

לה "רע", וכשהיא במדרגות העליונות, אנו קוראים לה "טוב", ולפיכך, כשהדבר הרע

בא על תיקונו – הרי הוא נעשה טוב גמור.

הרי יוצא מדברי הבעש"ט בהכרח הגיוני, שכל עניין זה של קדושה וסטרא-אחרא, רק

משל הוא בעצם.

משל זה, מתוך ששגור הוא בפי הבריות אלפי שנים, מפני שעמוק הוא מאוד ולא כל

מוח תופסו, הולך הוא ונהפך בפי רבים לנמשל.

ולפי זה אנו אומרים, שאין החסידות מכרת שניות ביצירה, כשם שאיננה מכרת שניות

ביוצר. החסידות רואה רק כוח אחד אלוהי יחיד ומיוחד, המחייה ומהווה באופן שווה

לגמרי את כל הטוב ואת כל הרע; אלא שהכוח האלוהי, ברדתו מ"סתימא דכל סתימין"

הולך ומתעבה, זה משתלשל ממדרגה למדרגה, הולך כוח אלוהי לאין-סוף[, ]כינוי

כל כך, ונסתר ונהיה מוחשי, עד שבבואו למדרגה אחרונה שבאחרונות הוא נעלם

שהוא כמעט בלתי נראה.

וכשאנו מתבוננים באלו המדרגות הנמוכות, שאין בהירות האלוהות ניכרת בהן, אנו

קוראים להן "רע", ואת האדם הדבוק רק בהן אנו קוראים בשם עושה רע וחוטא. אך

ודבק במדרגות גבוהות מהן, או שהוא זה עצמו עוזב את המדרגות ההן כשהאדם

מתחיל לראות את האלוהות שבתוך אותן המדרגות הנמוכות עצמן, הרי הוא מתקן את

הרע ומעלהו. מעלה הוא את האלוהות, המסתתרת בעובי הגשמיות, ובזה הוא משיבה

למקורה.

רעות, אלא שכל מידה למידות טובות בין מידות ושורשי עיקרי אין הבדל זה לפי

ממידות האדם, בשעה שהיא שקועה בגסות ובקטנות, אנו קוראים לה רעה, ובשעה

שהיא מזדככת ומתרוממת, אנו קוראים לה טוב.

שאלות

הסבירו את הרעיון של "הרע כמדרגה נמוכה שבטוב".א.

וכיצד היאב. כיצד, לדעת צייטלין, מפרשת החסידות את מיתוס הבריאה הקבלי,

מסבירה בעזרתו את הרע?

הסבירו את הרעיון של הסטרא אחרא כמשל ונמשל.ג.

מדבריו של צייטלין עולה שלא ניתן לראות בחסידות זרם גנוסטי. הסבירו רעיון זה.ד.

מדוע בוחר צייטלין לכנות את האדם החוטא בתואר "עושה רע" ולא "רע"?ה.

"אין הבדל עיקרי ושורשי בין מידות טובות למידות רעות" – הסבירו את הרעיוןו.

והדגימו אותו.

סיכוםלגבי שאלת הרע טוב, מייסד החסידות, הבעל שם זה פגשנו בעמדתו של בפרק

בעולם. הבעל שם טוב טוען שההבחנה בין "טוב" ל"רע" היא בעיקרה אנושית ולא

מהותית בעולם. הטוב והרע הם בעיקרם מהות אחת, והרע אינו ישות ממשית. אולם

הבחירה של האדם והכוונה של האדם היא זו הנותנת משמעות של טוב ורע למציאות

ניטראלית.

הקודם. בפרק פגשנו בה הקבלית מהעמדה מהותי באופן שונה נראית זו עמדה

הקבלה מתארת את המאבק בין טוב לרע באופן מיתי ודרמטי ואילו החסידות מציגה

גישה אופטימית המתמקדת ברע שבנפש האדם. ברעיון זה נמשיך ונעסוק בחלק הבא

של הפרק.

ג. המאבק ברע בחלקו הקודם של הפרק הצגנו את העמדה הרעיונית של החסידות לגבי הטוב והרע.

ראינו שהחסידות מטשטשת את הניגוד הקבלי שבין טוב ורע ומעבירה את המאבק

ברע לתחום האנושי.

בפרק זה נעמיק רעיון זה ונראה דרכים חסידיות למאבק ברע.

נפתח חלק זה בדבריו של החוקר בן זמננו, יורם יעקבסון.

ה"אני" כזירת המאבק בין הטוב לרע: יורם יעקבסון, מתוך: תורתה של החסידות,.1

51-52עמ'

בתורת האלוהות והבריאה של החסידות מתגלה עמדה מוניסטית ]אחדותית[ ולאורה

מתפוגג הדואליזם המטאפיזי המוכר שבקבלה ונעלם לגמרי. רק בפינה אחת בהוויה

חוזרת לטומאה קדושה שבין העזה והמתיחות ורע, טוב של השניות נותרה כולה

ומתגלה בתמידות: נפשו של האדם. הטומאה מתגלה בגילויים האינדיווידואליים של

הווייתו הפרטית של האדם, בקליפות החיצוניות של תודעתו ורצונו. ]...[

עצמיותו עם נקשר שלא עצמו, עם נתייחד שלא אדם הוא ב"אני" השבוי אדם

האלוהית, אלא דחקה והעלימה וגנזה בקרבו והשכיחה מעצמו. זהו אדם שלא נתקשר

עם נקודת האמת שבקרבו, או עם היסוד האלוהי שבפנימיותו. זהו אדם שחי חיים

חיצוניים בלבד. במובן הפסיכולוגי העמוק עקור אדם זה משורש קיומו ושרוי בגלות

קיומו בחינת בין לבינו, ומנותק מעצמו, כשבינו חצוי – לומר ואם תמצא רוחנית,

מתנשאת בקרבו, המסותר האלוהי הניצוץ הפנימית, הווייתו בחינת לבין החיצוני

המחיצה המבדלת של ה"אני".

שאלות

"רק בפינה אחת בהוויה כולה נותרה השניות של טוב ורע...". הסבירו רעיון זה.א.

כיצד בא הרעיון של המאבק בין הטוב והרקע בנפש האדם בהסברו של הבעש"טב.

לרע )המקור השני בחלק הקודם שבפרק(?

מיהו האדם האידיאלי על פי הרעיונות החסידיים שמביא יעקבסון?ג.

יעקבסון מזכיר את המושג החסידי "הניצוץ האלוהי שבאדם". פרשו מושג זה כפיד.

שאתם מבינים אותו.

על פי דברים אלו - כיצד יכול לדעתכם האדם להיאבק ברע? הדגימו.ה.

בדבריו אלו, ממשיך יורם יעקבסון להציג את הרעיון בו כבר פגשנו: הרע אינו עניין

האדם על האנושי. המין למהות הקשור עניין אלא העולם למהות הקשור קוסמי

להיאבק בכוחות הרע, אולם לא באלו החיצוניים לו אלא באלו פנימיים. רעיון זה מזכיר

את התפיסה של חז"ל את יצר הרע אותה פגשנו בפרק על מחשבת חז"ל. בשני זרמים

הגותיים אלו הרע הפנימי הוא זה שמאיים על האדם.

במקורות הקודמים פגשנו בגישות קרובות המתארות את הרע כפנימי. אולם בדבריו

האדם של יצרי "אני" אותו זהו פנימי: רע אותו מהו במפורש עולה יעקבסון של

המשכיח ממנו את האני האותנטי שלו. האני הרוחני. אותו ניצוץ אלוהי בנפש האדם.

כשהאדם בוחר באותו אני יצרי הוא חוטא כנגד האל ובעיקר כנגד עצמו, בכך שהוא

אינו מממש את עצמיותו המלאה.

מתוך דבריו של יעקבסון נראה שאחת הדרכים עליה ממליצה החסידות, במאבק ברע,

היא דרך התחברות האדם לאני הטוב והאמיתי שלו והתרחקות משקר עצמי. ואמנם

רבים ממורי החסידות מלמדים כיצד יכול האדם לחיות חיי אמת.

במקור הבא נראה כיצד מתייחסת החסידות למיתוס הבריאה של האר"י ונותנת לו

ביטוי מעשי.

1729-1797 רבי מנחם נחום מצ'רנוביל

מייסד ממזריטש. המגיד ושל טוב שם הבעל של תלמידם טברסקי. נחום מנחם

חסידות צ'רנוביל )עיר באוקראינה( ממנה יצאו כמה חצרות חסידיות מפורסמות. ספרו

עיניים" נחשב לאחד מספרי החסידות החשובים. בין השאר מובאות בספר "מאור

אמרות ששמע הרבי מצ'רנוביל ממורו הבעש"ט.

הברכות ושל האכילה של המשמעות מצ'רנוביל את הרבי מסביר הבאים בדבריו

האר"י של הבריאה למיתוס חוזר הוא בדבריו האכילה. לפני להיאמר הנהוגות

ולמושגים שלמדנו בפרק על הקבלה: שבירת כלים וניצוצות. מדבריו עולה שהניצוצות

האלוהיים שבויים במזון אותו אנו אוכלים.

נבחן מהי המשמעות שרואה הרבי מצ'רנוביל באכילה ובברכות ומהי המשמעות שהוא

מעניק למושגים הקבליים.

האכילה: .2 של המיסטית נחום מצ'רנובילהמשמעות עינים, פרשתרבי , מאור

מטות

... צריך כל עובד ה' לראות שיהא כל מעשיו לשם שמים באכילה ושתייה גם כן.

להעלות ניצוצי הקדושה מן השבירה, שהוא בחינת שבייה ]שבי[ וגלות אל הקדושה

עליונה על ידי הברכות שמברך וממליך את הבורא יתברך שמו על הדבר ההוא.

שאלות

הסבירו את הרעיון של "אכילה לשם שמיים".א.

כיצד מתוארים הטוב והרע בדברים אלו? האם הם שונים מהתיאור שלמדנו בפרקב.

על הקבלה? הסבירו.

מהי דרך המאבק ברע על פי הדברים?ג.

בפרק זה פגשנו בטענה שהחסידות הפכה את הקבלה המיתית לתורה פסיכולוגית.ד.

כיצד טענה זו משתקפת בדבריו של הרבי מצ'רנוביל?

בדבריו של הרמב"ם פגשנו ביחסו השלילי כלפי אכילה מוגזמת או לא תקינה. מהוה.

ההבדלים המרכזיים בין יחסו של הרמב"ם לאכילה ליחס העולה מדבריו של הרבי

מצ'רנוביל?

"ו. המושג את הזכרנו החסידות, תורת על בהקדמה הפרק, עבודהבראשית ". קראו את ההסבר למושג והסבירו כיצד רעיון זה בא לידי ביטוי בדבריובגשמיות

של הרבי מצ'רנוביל.

בדבריו של הרבי מצ'רנוביל ראינו כמה מעקרונות החסידות אותם הזכרנו עד כה:

.החסידות מושפעת מקבלת האר"י ומשתמשת בלשונה של הקבלה

בניגוד לקבלה, שבמידה רבה עוסקת בעולם הרוח המופשט ובתיקונו, החסידות

נוגעת בחיי האדם ובדברים פשוטים כמו אכילה ושתייה.

תיקון העולם אינו רק נחלתם של מקובלים ספורים, אלא כל אדם יכול וצריך לקחת

חלק בתיקון העולם.

."הרבי מצ'רנוביל מציין שצריך לעבוד את האל בכל דרך, "באכילה ושתייה גם כן

מדבריו נראה שהדרך לעבודת האל אינה רק בדרך של לימוד תורה וקיום מצוות,

אלא גם בדברים שאינם נחשבים כמעשים דתיים מובהקים. לא רק התפילה בבית

הקטנה והברכה האכילה גם אלא גדולה, דתית בעלת משמעות היא הכנסת

כביכול.

לסיום הפרק נחזור לדבריו של מייסד החסידות – הבעש"ט.

של בדבריו דתית. משמעות ישנה באכילה שגם סובר מצ'רנוביל הרבי כאמור,

הבעש"ט נראה דוגמה אף יותר קיצונית לרעיון של עבודת האל דרך מעשים שאינם

דתיים מבוהקים – גם השמחה והעצב, שאינם קשורים כלל לתחום המצוות, גם הם

בעלי משמעות דתית.

, ספר צוואת הריב"ש, הנהגות ישרות,הבעל שם טובשמחה ועצב – טוב ורע: .3

מ"ה-מ"ו

הבכייה הוא ]דבר[ רע מאוד שהאדם צריך לעבוד ]את האל[ בשמחה.

רק ]אלא[ אם הבכייה היא מחמת שמחה אז טובה היא מאד.

ואל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר ]מצווה[ שעושה, שזה כוונת היצר ]הרע[ לעשות

לאדם מורא ]פחד[ שמא אינו יוצא בדבר זה ]שאינו מקיים את המצוות כדרוש[ כדי

להביא אותו לעצבות ועצבות היא מניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך.

לשמוח ויחזור העבירה על שיעצב רק בעצבות, ירבה לא בעבירה, נכשל ואפילו

בהבורא יתברך כיוון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסילותו בשום

פעם.

ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעות הרבה ]אינו יכול לקיים

עצב, ויחשוב שהבורא יתברך בוחן מצווה משום שיש משהו שמונע ממנו[ לא יהיה

לבות וכליות ]קורא את מחשבות האדם[, שהוא יודע שרצונו לעשות מן המובחר רק

שאינו יכול, ויחזק עצמו לשמוח בהבורא יתברך.

שאלות

"הבכייה הוא רע מאוד" – מדוע הבכי הוא דבר רע ומתי הוא בכל זאת חיובי?א.

קובע שהוא שלילי מבחינהב. זאת הבעש"ט ובכל דתי, לאיסור נחשב אינו הבכי

דתית. הסבירו את הרעיון.

בדבריו מזכיר הבעש"ט את היצר הרע, שבדמותו פגשנו בפרק על מחשבת חז"ל.ג.

מהי דמותו של היצר בדברי הבעש"ט ובמה הוא שונה מ"יצר הרע" של חז"ל?

האם לדעתכם כשאדם עושה מעשה שלילי עליו להצטער ולבכות, או שעדיף, כפיד.

שמציע הבעש"ט, להתעצב מעט ולחזור לשמחה? הסבירו.

תארו את דמותו של האל, כפי שהיא עולה מדברי הבעש"ט.ה.

מדברים אלו עולה שהאדם החוטא אינו צריך להצטער על מעשיו יותר מדי. הסבירוו.

עמדה זו. כיצד לדעתכם יגיבו לעמדה זו זרמים דתיים שאינם חסידיים? הסבירו.

נראה שהבעש"ט מציג בפנינו תפיסה דתית רחבת הקף שאינה מצטמצמת רק בלימוד

תורה, תפילה וקיום מצוות, אלא רואה חשיבות גם בעצם החוויה הדתית. חוויה דתית

הבאה מתוך צער היא שלילית במהותה. הטוב והרע אינם מושגים מופשטים אלא מצב

וגורם לו להיות עצוב יצר הגורם זהו אותו נפשי ממשי. הרע הקוסמי מצוי באדם.

לעבודתו הדתית להיות בעלת אופי שלילי. נראה מדברים אלו שהעצב מונע מהאדם

דבקות עם האל וגורם לו להיות שרוי בקרב עצמותו. וכפי שראינו, החסידות מכוונת

כנגד הצטמצמות האדם בעצמו ובעד דבקות מיסטית עם האל.

הבעש"ט ותלמידיו הפכו את רעיון ה"דבקות מתוך שמחה" למרכזי בחסידות. לרעיון זה

ולריקוד. ישנם גם ביטויים מעשיים: למשל, המקום הרחב שנותנת החסידות לניגון

בחצרות החסידים נכתבו ניגונים רבים שרבים מהם מוכרים גם בימינו. בחצרו של

רבי ברוך ממז'יבוז', אף היה בדחן שתפקידו היה לשעשע את נכדו של הבעש"ט,

החסידים ולהוציא אותם מעצבות.

העשרה: רבי נחמן מברסלב - משל ההינדיק

1772-1810 רבי נחמן מברסלב

נינו של הבעש"ט, אבי חסידות ברסלב )שמה של עיר באוקראינה( ומהוגי החסידות

אחריו שמשך מיוחד כאדם נחמן רבי בלט בצעירותו כבר והחשובים. המקוריים

חסידים. כנינו של הבעש"ט היה מתבקש שרבי נחמן יקים חצר חסידית.

דמותו של רבי נחמן הייתה שונה מאדמו"רים חסידיים אחרים. דבריו היו לעתים שוברי

מוסכמות ומעוררי מחלוקת. ואמנם היו מבין ראשי החסידות בדורו שהחרימו אותו.

לעומת זאת חסידיו היו נאמנים לו ביותר, ולאחר מותו ממחלת השחפת לא קם לו

מחליף ועד היום אין לחסידי ברסלב אדמו"ר העומד בראש החסידות.

בכתביו של רבי נחמן עולה דמותו המרתקת של הוגה מקורי שנראה שכתב את דבריו

מתוך מאבקים נפשיים. כתביו של רבי נחמן מגוונים: פירושים קבליים, עצות ודברי

מוסר, משלים מורכבים ומעשיות מורכבות. בדבריו הוא ממליץ פעמים רבות על חוויית

ההתבודדות בטבע והתפילה האישית ככלי לדבקות עם האל.

לפני מותו עבר רבי נחמן להתגורר בעיר אומאן ובה נקבר. קברו הפך לאתר עלייה

לרגל המוני בעיקר בראש השנה.

ונבדלה משאר החסידיות. וסגורה למצומצמת ברסלב חסידות לאחר מותו הפכה

בעשרות השנים האחרונות זוכה חסידות ברסלב לצמיחה רבה ורבים מצטרפים אליה.

רבי נחמן מברסלב נפטר בגיל צעיר יחסית. בערוב ימיו החל לספר לחסידיו מעשיות

פלאיות. מעשיות אלו הן למעשה משלים בעלי אופי קבלי עמוק. דרך משלים אלו עסק

רבי נחמן בשאלות שהעסיקו אותו: דמות הצדיק החסידי, היחס בין השכלה לאמונה

תמימה, ההשתוקקות האינסופית לאל, משברים אישיים ועוד.

פענוח המשלים שסיפר רבי נחמן אינה משימה קלה. הם נתונים לפירושים שונים

ולעתים נדמה שאינם מובנים עד סופם. נראה שגם עובדה זו הופכת את הקריאה בהם

למרתקת.

נקרא כעת את אחד מסיפוריו המפורסמים של רבי נחמן: "המשל מההינדיק" )הינדיק

הוא שמו של תרנגול ההודו בשפת היידיש(.

המשל אינו עוסק באופן ישיר בשאלת הטוב והרע, אולם ניתן ללמוד ממנו על תפיסתו

הרחבה של רבי נחמן שנוגעת ברעיונות חסידיים מרכזיים.

בעזרת הנקודות לדיון שאחרי המשל ננסה לפענח את הנמשל העומד מאחורי המשל.

- המשל מההינדיק )בן מלך שהשתגע(רבי נחמן מברסלב

פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב

נואשו ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים ולגרור חתיכות לחם ערום תחת השולחן

מלעזור לו ולרפאו מזה.

והמלך היה בצער גדול מזה.

עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאות.

והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר

פרורים ועצמות.

שאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?

השיב לו: ומה אתה עושב פה?

אמר לו: אני הינדיק!

אמר לו: אני גם כן הינדיק!

וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.

ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כותונות.

ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת?

יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק.

ולבשו שניהם הכותונת.

ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב

שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים.

וכן עם שאר הבגדים.

ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים

מאכלים טובים איז מען קיין הינדיק נישט? ]לא יכולים להיות הינדיק?[ מען עסן און

אויך זיין אהינידק! ]יכולים לאכול ועדיין להיות הינדיק[

ואכלו.

ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים

להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן!

וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים.

נקודות לדיון

:רבי נחמן מציין שמעשייה זו היא משל. פענחו את הסמלים שבמשל

נמשלמשל

אלוהיםמלך

בן המלך

מתחת לשולחן / מעל השולחן

החכם

הינדיק

?כיצד מרפא החכם את בן המלך

נסחו את המסר הכללי העולה מהמשל. )נזכיר ונאמר שישנן מספר דרכים לפרש

משל זה(.

.יש המפרשים משל זה ורואים בו הנחייה לאדם לשמור על האמת הפנימית שלו

הוכיחו טענה זו מהמשל.

הרחבה: שאלת הטוב והרע אצל ממשיכי החסידות במאה העשרים בחלק זה של הפרק לא נעסוק בהגות חסידית אלא בהוגים מודרניים, אנשי המאה

העשרים, בעלי אופי מיסטי, שהושפעו בין השאר גם מהקבלה ומהחסידות. אין מדובר

בהוגים חסידיים הכותבים בתוך העולם החסידי )גם כאלו פעלו במאה העשרים ועדיין

והפילוסופיה המערבית אך פועלים(, אלא בהוגים שכותבים מתוך תרבות המערב

משמרים רעיונות בעלי אופי קבלי או חסידי.

ההוגים בהם נפגוש בחלק זה הם שני ההוגים החשובים מבין אנשי העלייה השנייה:

הרב יצחק הכהן קוק ואיש האדמה והעבודה אהרון דוד גורדון.

1935 - 1865 הרב קוק

והרב האשכנזי הראשון של ארץ מאבות הציונות הדתית. הוגה דעות, פוסק הלכה

ישראל.

נולד בלטביה שבמזרח אירופה. קיבל חינוך מסורתי המתנגד לחסידות, אך הושפע

בכל זאת מחסידות חב"ד. הוסמך לרבנות בגיל צעיר ועבר ללמוד בישיבת וולוז'ין –

,1904הישיבה החשובה והגדולה בתקופתו. התמנה לרב בעיר בליטא ולאחר מכן, ב

והמושבות ויפו העיר לרב התמנה השנייה(. מהעלייה )כחלק שראל לארץ עלה

התמנה לרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל. 1919)מושבות העלייה הראשונה(. ב

ביותר וחשוב חיובי גילוי בציונות קוק הרב ראה דורו, בני חרדיים לרבנים בניגוד

בתולדות עם ישראל בזמן החדש. את החלוצים בוני הארץ שבאו להפריח את השממה

הגאולה. בעיניו כהתחלת נתפס הציוני קודש. המעשה עבודת כעובדי הוא העריך

משום תמיכתו של הרב קוק בציונות היו מבין הרבנים החרדיים שנידו אותו.

הגותו של הרב קוק היא רחבת הקף ומגוונת. הוא כתב חיבורים הלכתיים בנושאים

שונים, ספרי הגות העוסקים בשאלות הדור ובשאלות כלליות. בין השאר כתב הרב קוק

יומנים אישיים בלשון פיוטית בעל אופי קבלי-מיסטי.

הגותו של הרב קוק הושפעה בו זמנית מפילוסופיים גרמניים )דוגמת פרידריך הגל

ופרידריך שלינג( ומצד שני הושפעה מכתבים מיסטיים יהודיים ובראשם קבלת האר"י.

כפי שציינו, הרב קוק כתב בין השאר יומנים פילוסופיים מיסטיים בעלי אופי פיוטי.

יומנים אלו כונסו בספר "אורות הקודש". כמה עשרות שנים אחר כך יצאו לאור חלקים

כונסו בספר "שמונה קבצים" ממנו נוספים מיומניו הפילוסופיים של הרב קוק. הם

לקוח המקור הבא. ראוי לציין שלשונו של הרב קוק ביומניו הפילוסופיים קשה לעתים

במושגים קבליים, חלקם היהודית, מהמסורת במושגים משתמש הוא לפענוח.

פילוסופיים ומוסיף עליהם בלשונו העשירה.

, שמונה קבצים, ז, דהרב קוקהטוב והרע כמדרגות במציאות: .1

האידיאל ]הרעיון[ המלא של העולם זורח הוא באספקלריא ]מראה[ של קודש.

לא אותו האידיאל המוזער ]מוקטן[, הנופל בהוויה המצומצמת, אלא האידיאל המרומם

האלוהי במלוא מילואו, והוא יסוד העולם היותר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית.

מתגלה במהות האידיאליות המרוממה שאין הפכים במציאות, אין טוב שלעומתו יש

רע, אבל יש מדרגות במציאות, יש טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון, חיים וחיי חיים.

ומזיו אורו מתגלה שהתיאור של רע, שאנו מתארים במציאות המוגבלת, הוא רק תיאור

עראי ]זמני[, לפי הגבלתה של הכרתנו, ובאמת כל שחרות ]מלשון שחור, אפל[ היא רק

לבנונית מוקטנת, וכל רשע הוא צדק מוזער.

המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להווייתו,

וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול ]מחשבה טמאה[ הוא, רשעות וסכלות. היא מעוררת את

אורו וטובו, ה' וכל המידות הרעות שביסוד הרשעה: שכחת כל התכונות השפלות

וישעו, חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בה' וגילו צדיקים

והרנינו כל ישרי לב.

שאלות

דרך מיסטית שלא. היא לבחינת העולם קוק שהדרך הרב קובע דבריו בראשית

קדושה ולא דרך המציאות החומרית. הסבירו והדגימו את דבריו.

בהמשך דבריו מביא הרב קוק הסבר דומה להסברו של הבעש"ט לשאלת הטובב.

והרע. הסבירו במילים שלכם.

"אין טוב שלעומתו יש רע ...]אלא[ יש טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון". הסבירוג.

את הטענה.

מתוך הסברו לרע, והטענה שהרע הוא טוב מוקטן, טוען הרב קוק שהרע הוא מהותד.

זמנית. הסבירו את הרעיון.

מתוך הסברו לרע מתייחס הרב קוק לשאלה של בחירה חופשית מול גורל. באיזוה.

מבין הגישות הוא תומך? כיצד קשורה גישה זו להסברו לרע?

בדבריו של הרב קוק ישנם רמזים לתפיסות קבליות וחסידיות. ציינו לאלו רעיונותו.

מהקבלה והחסידות רומז הרב קוק.

נעיין כעת בדברים שכתב בן דורו של הרב קוק, אהרון דוד גורדון.

1922 – 1856 אהרון דוד גורדון

מחשובי אנשי הרוח, ההוגים והמורים של אנשי העלייה השנייה. חלוץ ופועל.

לחסידות. מתנגדת בהשפעה מסורתי חינוך וקיבל באוקראינה נולד גורדון א"ד

בבגרותו למד בכוחות עצמו מספר שפות וקרא ספרות יפה וספרות פילוסופית. הוא

גם נחשף לחסידות והזדהה עם רעיונותיה.

גורדון עלה לארץ בעלייה השנייה. בעוד רובם של אנשי העלייה השנייה היו צעירים

. למרות גילו הוא התעקש לעבוד עם שאר48בגילם, גורדון היה מבוגר יחסית - בן

יום ובגליל. בתום ביהודה החלוצים בעבודה חקלאית ברחבי ההתיישבות היהודית

עבודה מפרך היה גורדון כותב הגות אישית פילוסופית שחלקה התפרסם בעיתונות

התקופה וחלקה התפרסם אחרי מותו. דמותו של גורדון נחשבה לדמות מופת ורבים

מבין אנשי העלייה השנייה מציינים את דמותו בזיכרונותיהם.

עם עלייתו לארץ הפסיק גורדון לקיים מצוות ושמר רק על מספר מצוות. גורדון היה

צמחוני )בדומה לרב קוק( ושלל כל אלימות לסוגיה.

היהודית מהמסורת המושפעת רומנטית מודרנית הגות היא גורדון של הגותו

וקורא המודרנית, בעת האדם של הירוד מצבו על מדבר הוא בדבריו המיסטית.

להתחדשות האדם דרך החזרה לחיי טבע וחיי עבודה ויצירה. עבור גורדון הטבע הוא

ישות רוחנית שעל האדם לבוא עמה במגע בלתי אמצעי. בדומה לתפיסת הדבקות

החסידית. גם בעבודה, ובעבודת האדמה בפרט, ראה גורדון ערך דתי. עבורו הציונות

היא תנועת התחדשות רוחנית ולא רק פיתרון לבעיית היהודים.

האדם של בעיותיו את השאר בין מציג הוא והטבע" "האדם גורדון של בחיבורו

המודרני. גורדון סוקר בעיות שונות של האדם המודרני ומציג את הסיבה לבעיות אלו:

התרחקותו של האדם מהטבע )הפיזי והרוחני(.

בדומה ומתמקד, בעולם הרע מציאות של הפילוסופית בשאלה עוסק אינו גורדון

לחסידות, ברע האנושי – ברע שבאדם וברע החברתי. נקרא שני מקורות מדבריו של

גורדון – הראשון עוסק במצבו של האדם המודרני והשני בפיתרון לבעיותיו של האדם

המודרני.

לאחר שגורדון סוקר את ההיחלשות הפיזית והחושית של האדם המודרני הוא עובר

לסקור את ההיחלשות הנפשית של האדם בראשית המאה העשרים:

47 - 46, האדם והטבע, עמ' א"ד גורדוןעל ירידתו של האדם המודרני: .2

... ולכשתפנה מזה אל ההרגשות הפנימיות והנה שם עוד יותר מרובה היבושת, עוד

יותר גלויה עניות זרם החיים, השופע מתוך הטבע לתוך נפש האדם.

ופוחתות הולכות הרחמים מידת רעים, אהבת המשפחה, אהבת הבריות, אהבת

בערים ומתרכזים הולכים בייחוד, במידה שחיי החברה 'מתקדם', במידה שהאדם

הגדולות )הערים הגדולות הלא הן בכלל תמיד המרכזים של ההשכלה ושל ההשחתה,

ותמיד הן מתקיימות על חשבון הכפרים והערים הקטנות וממלאות את הגרעון שלהן

מחורבנם(.

גם במקום, שאתה מוצא את ההרגשות האלה, אתה רואה, כי על הרוב אין הן נובעות

מתוך הלב, כי אם מושפעות מן המוח. בכלל כל ההרגשות, בין הטובות בין אלו שאינן

טובות, מעין שנאה וכדומה – הולכות ונמשכות ונובלות ומתנוונות.

גם האהבה את הטבע איננה תמיד בריאה וטבעית. ואפילו הרגש היותר פשוט שפחות

והולך, אהבה בין גבר לאישה – פוחת יתירה – האהבה זקוק לאיזו רוח מכל הוא

טבעית, שאין בה לא מן ההפתעות הזרות, החולניות ולא מן האש הזרה, החולנית,

אהבה עמוקה, 'עזה כמוות', כמו שהיו אומרים לפנים, לא תמצא היום אלא לעיתים

רחוקות מאד.

שאלות

מה לדעת גורדון מאפיין את הדור המשכיל החילוני והרציונאלי של ראשית המאהא.

העשרים?

גורדון טוען שהרגשות של בני דורו נובעים מהמוח ולא מהלב. הסבירו והדגימו אתב.

הרעיון.

לדברי גורדון, הקדמה הטכנולוגית והחברתית היא בעייתית. מהי הבעיה?ג.

בדבריו של גורדון ניתן לפגוש ברעיונות בהם פגשנו אצל הוגי החסידות. הסבירוד.

והדגימו.

בתחילת הדברים שהבאנו מציין גורדון שהעת החדשה מתאפיינת ביובש בכל הנוגע

ל"זרם החיים, השופע מתוך הטבע לתוך נפש האדם".

למה מתכוון גורדון בדברים אלו?

כאמור, גורדון מזהה את הטבע כישות קוסמית המקבילה במידה מסוימת לאלוהים.

בדומה לתפיסה הקבלית והחסידית המדברת על זרם אלוהי השופע לעולם ולאדם, גם

גורדון מציין שהטבע מזרים שפע לנפש האדם.

האדם המודרני, הסגור בערים ומביט על הטבע באופן מדעי, אינו זוכה לשפע הרוחני

וזהו מקור בעיותיו השונות.

אם ההתרחקות מהטבע היא הסיבה לבעיותיו של האדם הטכנולוגי, הרי שהפיתרון

הוא פשוט – שיבה לטבע. ואמנם זהו הפיתרון שמציע גורדון ואותו נראה במקור הבא.

בטרם נקרא את הדברים נזכיר שגם בקרב הוגי החסידות, ובעיקר הבעש"ט ורבי נחמן

גורדון ולחוויית ההתבודדות בטבע, עליה מדבר מברסלב, ישנו מקום מרכזי לטבע

במקור הבא.

, האדם והטבעא"ד גורדוןדבקות עם הטבע: .3

הוא ]האדם[ מרגיש, בייחוד בשעה שהוא נמצא יחידי בתוך הטבע, בשעה שהוא רואה

את עצמו בודד, עם כל שמיו ותהומותיו האנושיים, אטום יחידי ברוחב חללו של עולם,

באיזה אופן מיוחד עם הבריאה העולמית, כי הוא מאוחד ישותו, הוא מרגיש בכל

הנצחית הזאת.

והאיחוד כל כך עמוק, עד כי אין האדם רואה את עצמו דבוק בה, בבריאה הזאת, או

אוהב אותה, כשם שאין הוא רואה את עצמו דבוק בעצמו, אוהב את עצמו.

שאלות

מה מטרתה של ההתבודדות של האדם בטבע, על פי דבריו של גורדון?א.

גורדון לרעיונות חסידיים הבאים: דבקות, עבודה בגשמיות,ב. השוו את דבריו של

אימננטיות.

האם לדעתכם דבריו של גורדון מבטאים עמדה דתית? )נזכיר שגורדון לא שמרג.

מצוות באופן אורתודוקסי מלא(.

הסבירו את הרעיון שברגע הדבקות האדם אינו אוהב את הטבע, כשם שאינו אוהבד.

את עצמו.

סיכום לסיום הפרק הבאנו את דבריהם של שני הוגים מודרניים שבדבריהם, ולעתים גם

בסגנונם, ממשיכים את המסורת המיסטית היהודית תוך שילובה ברעיונות מודרניים.

הרב קוק ממשיך את הרעיון שהציג הבעש"ט ומטשטש את הניגודיות שבין הטוב והרע.

ורואה בהם פיתרון רעיון הדבקות וההתבודדות בטבע גורדון לוקח מהחסידות את

לקבלה בדומה מזהה, אף גורדון העשרים. המאה בראשית האדם של לבעיותיו

ולחסידות, זרימה של שפע לעולם וטוען שהאדם המודרני נשאר אדיש בפני זרימה זו.

ההסתגרות של האדם בפני השפע הרוחני היא מקור בעיותיו. בדיוק כשם שטוענים

מורי החסידות.

פרק שביעי: התמודדות עם הסבל ע"פ הפילוסופיה הקיומית

האקזיסטנציאליסטית, )הפילוסופיה הקיומית בפילוסופיה נפגוש זה בפרק

ותפסה מקום מרכזי בהגות המאה19אקזיסטנציאליזם( שהתפתחה במהלך המאה ה

דעות20ה והוגה מנהיג רב, סולוביצ'יק, דב יוסף הרב של בהגותו נתמקד .

אקזיסטנציאליסטי.

ונבחן את מהות התשובות לשאלת הרע כפי נחזור נעבור להגות הקיומית, בטרם

שראינו אצל שלושה מההוגים והזרמים שלמדנו עד כה:

האל טוב, העולם טוב, הרע אינו מהות בפני עצמה וסבלם של בנירמב"ם לדברי ה

האדם נגרם, במרבית המקרים, באשמתם.

ישנו במציאות כוח שלילי מיתי הפועל כנגד האל הטוב. המציאות שלקבלהלדברי ה

בני האדם מושפעת מהמאבק בין האל לכוח השלילי ועל האדם לקחת חלק במאבק

זה.

מקבלת את התיאור המיתי של הקבלה אולם מעבירה את הדיון לנפשחסידותה

האדם. מעשיו הרוחניים השליליים של האדם הם אלו הפוגעים בו.

המאחד את השקפות אלו שהן מנסות, כל אחת בדרכה, לענות על השאלה הגדולה

".מדוע יש רע במציאות?"

כיצדבפרק זה נפגוש בזרם פילוסופי ובהוגה שעוסק בשאלת הרע מכיוון אחר לגמרי: מתמודדים עם הרע שבמציאות?

או הפילוסופי במושג עוסק אינו האקזיסטנציאליזם, לזרם השייך סולוביצ'יק, הרב

.סבלאלא בביטוי של הרע בחיי האדם – במושג הרע המיתולוגי של

ה" אינו שואל את שאלת סולוביצ'יק " אלא שם במרכז הדיון את שאלתלמההרב

" – השאלה אינה מדוע יש רע במציאות אלא כיצד ניתן להיאבק ולהתמודד עמו.איךה"

בטרם נקרא את דבריו של הרב סולוביצ'יק, נערוך היכרות עם הזרם הפילוסופי אליו

)הפילוסופיה הקיומית(.אקזיסטנציאליזםהוא משתייך – ה

א. מבוא להגות הקיומית

כתב הפילוסוף הדני סרן קירקגור ביומנו האישי את הדברים19בראשית המאה ה-

הבאים:

. להכיר, לא מה עלי לעשות"מה שחסר לי בעצם הוא לברר לעצמי מה עלי

למצוא אמת שתהייה אמת הוא ]רעיון[ אשרעבוריהחשוב האידיאה למצוא את ,

למענה ארצה לחיות ולמות".

ברעיונותיו אלו, אותם פיתח קירקגור לספרות פילוסופית, הניח קירקגור את היסוד

לפילוסופיה האקזיסטנציאלית, הפילוסופיה הקיומית, שהשפיעה רבות על ההגות של

מאתיים השנים האחרונות.

ראשיתה של הפילוסופיה המערבית בכתביהם של הפילוסופיים היווניים הקלאסיים

המשיכה היווניים, הפילוסופיים אחרי שנים אלפי אפלטון(. סוקרטס, )אריסטו,

בשאלות ולעסוק היוונית הפילוסופית המסורת על לשמור המערבית הפילוסופיה

גדולות ובמושגים מופשטים דוגמת 'עולם', 'אמת', 'אלוהים' וכו'. בתכנית לימודים זו

פגשנו למשל בהגותו של הרמב"ם שממשיך במסורת הפילוסופית של אריסטו.

הפילוסופיה המערבית הקלאסית שואפת למצוא את האמת האחת והמוחלטת ולא

את האמת האישית של אחד מבני האדם.

כנגד מגמתה זו של הפילוסופיה, לחתור לאמת אחת ומוחלטת יוצא קירקגור.

", לא אמת מוחלטת מדעית אלאעבוריקירקגור מבקש למצוא "אמת שתהיה אמת

אמת הנובעת ממציאות הקיום שלו.

עליו מה לדעת קירקגור מבקש עליו לעשותעוד מה רק ולא הידיעהלהכיר .

הפילוסופית אינה מספקת אותו – הוא מחפש אמת שתוביל אותו למעשים כלשהם.

אמת שתשפיע על האופן בו הוא חי את חייו.

( האקזיסטנציאלית, הפילוסופיה מאבות לאחד נחשב קיום(,existenceקירקגור =

שדנה במציאות הקיום האנושי ובחיפוש משמעות לחיים.

יש המכנים את הפילוסופיה הקיומית בשם "הפילוסופיה של המגדלור", זאת בניגוד

לפילוסופיה הקלאסית שקדמה לה שמכונה "הפילוסופיה של מגדלי השן".

כמו המגדלור המסמן מרחוק לאוניות את דרכן כך רואים ההוגים האקזיסטנציאליים

את הפילוסופיה כזו שתפקידה להזעיק, להתריע, לאותת לנבוכים ולהדריכם.

לדעתם הפילוסופיה הקלאסית היא כמו "מגדל שן" ]כינוי למקום מבודד וסגור[ - מקום

אטומה בתוכה, הפילוסופיה המסורתית מסתגרת אליו, להגיע זוכים שרק מעטים

ומרוחקת מהחיים.

נבחן כמה מהרעיונות המרכזיים של האקזיסטנציאליזם:

רעיון זה מציג שני ממדים: הקיום קודם למהות – וקיומו של חפץ שלמהותו

היא ההגדרה של החפץ. למשל מהותו של הכסא היא היותו רהיטמהותחפץ. ה

המיועד לישיבה. המהות של החפץ נקבעת מראש. למשל הנגר מייצר את הכסא

על פי תבנית, הגדרה ונוסחה שנקבעו כדי שהכסא יתאים למהותו.

של החפץ הוא המציאות של החפץ. הפילוסופיה האקזיסטנציאלית קובעתקיוםה

. זאת אומרת, אין לאדם מהות קבועה, הואהקיום קודם למהותשלגבי בני האדם

לא נברא כדי למלא תפקיד כלשהו, ולא ניתן להגדיר את מהותו הסופית. האדם

הוא יצור דינמי )משתנה( ולא חפץ סטטי )קבוע(. האדם מעצב את עצמו במשך כל

חייו ורק הוא עצמו יכול להגדיר את מהותו.

מתוך הרעיון "הקיום הקודם למהות" מדגישים הפילוסופיםהבחירה והחירות –

האקזיסטנציאליים את המושגים "בחירה" ו"חירות". לדבריהם אנו לא נולדים עם

אישיותנו אלא יוצרים אותה על ידי אינספור בחירות שאנו עושים בחיינו. הבחירה

נתונות, אך הן מהוות רק עובדות יש אינה מוחלטת, אנו מצויים במציאות בה

מסגרת.

, רואה את ההחלטה שלאקזיסטנציאליזם הדתיקירקגור, שנחשב להוגה השייך ל

היא זו ובחירה חופשית של האדם, כבחירה לסמכות האלוהית להיכנע האדם

מעבר למוסר האנושי המקובל. לדוגמה הוא מביא את אברהם אבינו שבחר לציית

לסמכות האלוהית עד כדי נכונות לרצוח את בנו.

ל השייך סארטר, פול החילוניז'אן יכולאקזיסטנציאליזם לא שהאדם טוען ,

להתחמק מהחירות של קיומו. האדם המודרני חי בעולם חילוני שאין בו אלוהים

פרידריך הגרמני הפילוסוף לדברי הטוטלי. החופש מפני חרדה והוא מתמלא

נורמות עצמו על ולקבל לאלוהים בעצמו להפוך חייב ניטשה, האדם המודרני

יוצר את ערכיו ומעצב את מהותו תוך בחירה וערכים מוסריים. האדם המודרני

בלתי פוסקת בין אפשרויות שונות. תהליך זה של בחירה ועיצוב נורמות וערכים

הוא תהליך בעל אחריות כבדה ולטענת סארטר האדם המודרני מנסה להתכחש

לתהליך.

ההגות הקיומית מניחה שכל אדם מסתתר מאחורי מסכות ומאחוריאותנטיות –

שקרים חברתיים ואישיים. לטענת הגות זו, מאחורי כל אותן מסכות מסתתר האני

האמיתי שלנו. זהו האני האותנטי. מטרת האדם, על-פי האקזיסטנציאליזם, היא

זו דרך חיים של מחויבות לחשוף את הרובד האותנטי באישיות ולחיות על פיו.

מוחלטת לחירות האישית, לבחירות של האדם ולאמת הפנימית שלו.

לחיות בהוויה אותנטית פירושו של דבר לחיות בלי מסכות, בלי הונאה עצמית, בלי

הישענות על קביים דתיים או מדעיים. האדם האותנטי יהפוך למה שבחר להיות

אידיאל את ניסח ניטשה פרידריך ממנו. האחרים של בציפיותיהם תלות ללא

ומהמוסכמות החיצוניות מהקליפות להשתחרר האדם מבני ודרש האותנטיות

)ללא "לוח חלק" החברתיות שכפו עלינו. לטענתו רק אז כשאנחנו במצב של

השפעות חיצוניות של מוסכמות חברתיות( עלינו לאמץ לעצמנו נורמות מוסריות

הדרך בסיום רק המקורי. אופיינו ואת האמיתיים ערכינו לעצמנו את ולהבהיר

הקשה הזו אולי נגיע לעצמיות האותנטית שלנו ונגיע לאידיאל של ה"על-אדם" כפי

שניסח זאת ניטשה. ה"על-אדם" הוא אדם בעל עצמה חיובית שמחונן ביצירתיות

להיזקק מבלי משלו מוסר מערכי וליצור לבד בדרכו ללכת שמסוגל מלאה,

לאחרים.

ב. יוסף דב סולוביצ'יק, פרק מתוך "קול דודי דופק"1903-1993הרב יוסף דב סולוביצ’יק

נולד בבריסק שבליטא )פולין באותה תקופה( למשפחת רבנים מפורסמת וקיבל חינוך

התחיל ללמוד פילוסופיה וקיבל תואר דוקטור. בשנת 23יהודי מסורתי. בגיל 1932

הגיע לארה"ב ובהדרגה הפך לאחד מחשובי המנהיגים והרבנים של הקהילה הדתית

המאה של הרבנים מגדולי לאחד נחשב סולוביצ’יק הרב בארה"ב. אורתודוכסית

העשרים ולהוגה דעות השייך לזרם האקזיסטנציאליסטי דתי. בכתביו הוא דן בין השאר

. בין חיבוריו המפורסמים:20במושג האמונה על רקע משבר האמונה של המאה ה

'איש ההלכה', 'איש האמונה הבודד'.

ביום העצמאות סולוביצ'יק נאום שנשא הרב על דופק" מבוסס דודי "קול המאמר

. 1956בשנת

שם המאמר ותוכנו מבוססים על הפסוק משיר השירים פרק ה פסוק ב: "אני ישנה ולבי

ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי

לילה".

מגילת שיר השירים מתארת סיפור אהבה על רקע נופי ירושלים המקראית. בין השאר

מתואר במגילה מקרה בו הבחור מגיע לבית הנערה, מקיש על הדלת ומחכה שתפתח

לו. אך היא אינה פותחת, כנראה מתוך משחק של פיתוי. לבסוף, כשהנערה פותחת

את הדלת, היא מגלה שהבחור כבר הלך לדרכו.

במהלך הדורות נכתבו מדרשים רבים על סיפור האהבה של שיר השירים. במרכזם של

מדרשים עומדת ההקבלה בין הבחור לאלוהים ובין הנערה לעם ישראל.

משמעו השירים שיר בסיפור ומוצא זו בהקבלה ממשיך סולוביצ'יק הרב גם

אישית-קיומית ומשמעות היסטורית יהודית-לאומית.

על פי דבריו, אלוהים מקיש על דלתנו – כיחידים וכעם. הוא רואה את נקישותיו של

האל במציאות ההיסטורית של המאה העשרים דרך השואה, הקמת מדינת ישראל

ועוד.

בין השאר, עוסק סולוביצ'יק במאמר זה בשאלת ההתמודדות עם הסבל. בפרק זה

נלמד את דבריו אלו על הסבל.

חלק א': הקדמה היהדות, בשאיפתה לחוף מבטחים בעולם שסוע ומבותר על-ידי ייסורי-קיום, ובבקשה

מענה לחידת-פלאים של הסבל השולט – למראית-עין – שלטון בלי מצרים, הגיעה

לידי ניסוח חדש והגדרה חדשה בנוגע לבעיה זו ]בעיית הסבל בעולם[, שיש בהם מן

ההרחבה וההעמקה גם יחד.

העמדת שאלת הסבל, טוענת היהדות, אפשרית היא בשני ממדים נפרדים: גורל ויעוד.

ל"אני" יליד-הגורל ה"אני" בין יעודי, לקיום גורלי קיום בין תמיד הבחינה היהדות

בן-היעוד. בהבחנה זו טמונה תורת הסבל שלנו.

שאלות

נסו לשער מה משמעות הביטויים "קיום גורלי" ו"קיום יעודי".א.

בפרק המבוא עסקנו במושגים פטליזם ודטרמיניזם. נסו להגדיר באמצעות מושגיםב.

אלו את המושג "קיום גורלי".

חלק ב': הקיום הגורלי והתמודדותו עם הסבל קיום גורלי – כיצד? זהו קיום מתוך הכרח, בבחינת "על כורחך אתה חי" ]אתה נולד

ללא שבחרת בכך. על פי מסכת אבות במשנה[.

קיום עובדתי, שלוב בשרשרת חוקיות נטולת-משמעות, כיוון ותכלית. דמות אובייקט

על-ידי הוא עשוי כעושה. ולא כעשוי מופיע הוא כאובייקט הגורלי. ל"אני" ]חפץ[

התנגשותו הפסיבית עם החוץ האובייקטיבי כחפץ לעומת חפץ.

ישותו ריקה, נעדרת פנימיות, עצמיות ועצמאות.

על רקע זה צפה ועולה חווית הרע בכל מוראה.

שני שלבים לחוויה זו בישות הגורלית:

בתחילה, האדם-אובייקט, כבול בשלשלאות של קיום בעל כורחו, עומד נבוך ומבולבל

אל מול המסתורין הגדול ששמו סבל.

הגורל מתעלל בו; פחד המוות תוקף אותו ומענה את גופו וגם את נשמתו.

ייסוריו משוללים כל גוון בהיר ומופיעים ככוחות שטניים.

כלל שואל אין האדם ובלבול-המוח, ואילמות, טמטום הלב, זה של מבוכה בשלב

לסיבת הרע ומהותו. הוא סובל בדממה ונאנק ביגונו.

הסקרנות באה לסבל, ראשונית כתגובה הסובל, של הנפשית ההזדעזעות אחרי

האינטלקטואלית החותרת להבנת הקיום ולחיזוק בטחונו של האדם.

בשלב זה מתחיל האדם להתבונן בסבל ולהקשות קושיות חמורות. מחפש הוא את

היסודות השכליים של הסבל והרע ומשתדל למצוא את השלווה וההרמוניה ולהסיר

את המתיחות בין הטוב והרע שבמציאות.

]הסבר מטפיסיקה ניסוח לידי בא הוא והתירוץ, הפתרון והקושיה, השאלה מתוך

פילוסופי מופשט[ של הרע, שעל ידה מתפשר הוא עם אותו הרע ומנסה לחפות עליו.

כדי השלייה עד בו מאת הבורא שחונן בכוח ההפשטה השכלית הסובל משתמש

עצמית – כפירה במציאות הרע בעולם.

שאלות

הסבירו את הרעיון שהאדם הגורלי מתנהג כמו חפץ דומם.א.

לדברי סולוביצ'יק, בממד הגורלי ישנם שני שלבים בהתמודדות עם הסבל. תארוב.

כל שלב.

מדוע האדם אינו שואל למהות הרע בשלב הראשון )הנפשי(?ג.

"... באה הסקרנות האינטלקטואלית החותרת להבנת הקיום ולחיזוק בטחונו שלד.

האדם". הסבירו משפט זה.

ולכןה. לדברי סולוביצ'יק, האדם הפועל על פי הממד הגורלי, מבוהל מהמציאות

מגיע לידי "כפירה במציאות הרע בעולם". הסבירו את הרעיון.

לאיזה הוגה לדעתכם מתכוון סולוביצ'יק כשהוא מדבר על "כפירה במציאות הרעו.

בעולם"?

חלק ג': ביקורת הקיום הגורלי היהדות, עם גישתה הריאליסטית ]מציאותית[ לאדם ולמעמדו בתוך המציאות, הבינה

כי הרע לא ניתן לטשטוש, וכי כל ניסיון להפחית ערכם של הניגוד והפילוג שבקיום לא

יביא את האדם לידי מנוחת-נפש.

הרע הוא עובדה שאין להכחישה. ישנו רע: ישנו סבל, וישנם ייסורי-שאול ותופת בעולם.

ועל-ידי שבהוויה הקרע מן היסח-הדעת על-ידי עצמו את להטעות שרוצה מי

הזיות. והוזה שוטה אלא אינו חיי-האדם, של והרמוני[ מושלם ]תיאור רומנטיזציה

אי-אפשר להתגבר על מפלצת הרע במחשבה פילוסופית.

גורליות קפואה, לשווא יבקש את לכן הכריעה היהדות, כי האדם, השקוע במעמקי

פתרון בעיית הרע בתוך מסגרת המחשבה הפילוסופית, כי לעולם לא ימצאנו.

ודאי, כי עדותה של התורה על העולם שהוא טוב מאד )וירא אלהים את כל אשר עשה

זה אמור אלא מבחינת אין לא(, אמיתית היא. אולם א, מאד, בראשית והנה טוב

הטוב אין הסופי האדם של החלקית בהסתכלות הבורא. של האינסופית ההצצה

המוחלט שביצירה נחשף.

הניגוד בולט ביותר ואינו נתפס בביטול. ישנו רע שלא ניתן לפירוש ולהבנה. רק תפיסת

העולם בשלמותו יכולה לאפשר לאדם את ההצצה לתוך מהות-הסבל. אבל כל זמן

שהשגת האדם מצומצמת היא, ואין הוא רואה אלא קטעים בודדים בדרמה הקוסמית

ושל עומקם של הרע לו לחדור לתוך אי-אפשר ובעלילה הכבירה של ההיסטוריה,

הסבל.

שציור מעשה-חושב, נהדר, בשטיח המסתכל לאדם דומה? הדבר למה משל,

מרהיב-עין רקום עליו, - מצידו האחורי. האם הבטה כזו תיהפך מקור חוויה אסתטית

נשגבה? לדאבוננו הגדול, אנו רואים את העולם מצדו האחורי; לפיכך אין בידנו לתפוס

את מסגרת ההוויה הכול-כוללת שרק בתוכה אפשר לגלות את תכניתה ומהותה של

פעולת הקב"ה.

בקיצור, ה"אני" הגורלי שואל שאלה עיונית-מיטפיסית ביחס לרע, ושאלה זו לא ניתנה

לפתרון ואין עליה תשובה.

שאלות

סכמו את עיקר הביקורת של סולוביצ'יק על האדם גורלי הכופר במציאות.א.

סולוביצ'יק טוען שבחיי האדם ישנו סבל, אך מביא את דברי התורה שהעולם "טובב.

מאוד". כיצד הוא מיישב את הסתירה בין שתי הטענות?

סולוביצ'יק טוען שנקודת המבט של האדם על המציאות היא חלקית והוא אינו יכולג.

להבין את מציאות הרע בחייו. השוו טענה זו לדבריו של הרמב"ם על מקום האדם

בעולם.

מביאד. האדם, של החלקית המבט נקודת על טענתו את להסביר מנת על

סולוביצ'יק את "משל השטיח". הסבירו את המשל ואת הנמשל.

חלק ד': הקיום הייעודיבממד השני של קיום האדם – היעוד – לובשת שאלת-הסבל צורה חדשה.

קיום יעודי – כיצד? זהו קיום פעיל כשאדם ניצב לעומת הסביבה, שהושלך בה. מתוך

לקפח במאבקו עם החוץ את עצמיותו ויכולתו שלא חירותו וסגולתו, ייחודו הבנת

ועצמאותו.

סיסמת ה"אני" הייעודי היא: "על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך

החופשי אתה חי".

האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט, ]בעל עצמיות[

כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי.

ייעודו של האדם בעולמו, על פי היהדות, הוא להפוך גורל ליעוד; קיום מופעל ומושפע

לקיום פועל ומשפיע; קיום מתוך הכרח, מבוכה ואילמות – לקיום מלא רצון, מעוף

ויזמה.

ורבו "פרו ]לאחר בריאת האדם[ ממצה את כל תפקידו: ברכתו של הקב"ה לאדם

ומלאו את הארץ וכבשוה". כבשו את הסביבה והנהיגו אותה. אם לא תמשלו בה, היא

תשעבד אתכם.

היעוד מעניק לו לאדם עמדה חדשה בעולמו של הקב"ה: הוא נותן לו כתר מלכות,

והאדם הופך שותפו של הקב"ה במעשה בראשית.

שאלות

הסבירו את ההבדלים המהותיים בין הממד הגורלי לממד הייעודי.א.

כיצד מפרש האדם בכל אחד מהממדים את דברי המשנה במסכת אבות: "עלב.

כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת"?

"ייעודו של האדם בעולמו הוא להפוך גורל ליעוד" – הסבירו רעיון זה. הדגימו מקרהג.

בו אדם הפך גורל לייעוד.

מהי לדעתכם הדרך להפוך גורל לייעוד?ד.

אותהה. לקבל ולא המציאות את לקבוע האדם שעל הרעיון סולוביצ'יק, לדברי

בהכנעה נרמז כבר בברכה של האל לאדם לאחר בריאתו. הסבירו כיצד רעיון זה

עולה בברכה.

חלק ה': דרכו של הקיום הייעודי במאבקו בסבל

בגישה רק התבטא הרע אל יחסו הגורלי, בקיומו ]האדם[ שהתלבט זמן כל

פילוסופית-עיונית. כיצור סביל לא היה בכוחו להיאבק עם הרע לשם צמצומו או ניצולו

לתכלית גבוהה.

מנקודת-מבט עליו ומתפלסף בלתי-שימושית מבחינה לרע הוא מזדקק לפיכך

]שלמה, הרמוניסטית השקפה וליצור הרע במציאות לכפור רוצה הוא פילוסופית.

מאוזנת[. סופו של ניסיון כזה הוא מפח-נפש. הרע לועג לאדם הגורלי ולחלום הפלאים

שלו על מציאות שכולה טובה ונאה.

אולם ברשות היעוד, האדם מכיר את המציאות כמו שהיא ואינו משתמש בתיאורים

הרמוניים כדי להסתיר את הרע ולהעלימו מן העין. בן-היעוד הוא ריאליסטי ביותר ואינו

נרתע מפני התייצבות פנים בפנים מול הרע. גישתו הלכית-מוסרית היא, ונטולה היא

כל נימה מטפיסית-פילוסופית.

כשבן-היעוד סובל, הוא אומר בלבו: "ישנו רע ואני אינני מכחיש אותו ואינני מחפה עליו

בפלפולי-סרק; הנני מעוניין בו מבחינה הלכתית, כאדם הרוצה לדעת את המעשה

אשר יעשה; אני שואל שאלה פשוטה: מה יעשה הסובל וחי בסבלו?".

במישור זה, נקודת-הכובד נעתקת מבחינת הסיבתיות והתכליתיות ]הסיבה של הרע

את הייסורים מחייבים "מה היא: שאלת-השאלות המעשי. להיבט שלו[ והמטרה

האדם?", ואת שאלה זו חיבבה היהדות והעמידה אותה במרכז עולם מחשבתה.

התשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאד: הייסורים באים כדי לרומם את האדם,

לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו מכל השטחיות והגסות; לעדן את נפשו

ולהרחיב את אופק חייו. כללו של דבר: הייסורים – תפקידם לתקן את הפגום באישיותו

של האדם.

ההלכה מלמדת אותנו, כי עוון פלילי הוא בידי בעל-הייסורים להרשות את מכאוביו

לתרום כדי בעולם מופיע הסבל ומטרה. ללא-משמעות ולהישאר לאיבוד ללכת

גסות-הרוח מן הזוהמה. מן אותו לגאול כדי עליו, לכפר כדי לאדם, דבר-מה

ושפלות-הנפש. מתוכו צריך הסובל לעלות מזוקק ומצורף, טהור ונקי. מתוך השלילה

צומח החיוב ומתוך הכחשת הקיום מתגלה קיום חדש.

לעורר נועדה הסבל מחייב את האדם לשוב בתשובה שלמה אל האלוהים. הצרה

אותנו לתשובה, ומהי התשובה אם לא התחדשותו וגאולתו העילאית של האדם?

אוי ואבוי לו לאדם אם הייסורים לא הביאוהו לידי משבר רוחני, ונשמתו נשארה קפואה

ונעדרת סליחה! אוי ואבוי לו לסובל אם אין נפשו מתחממת בלהט הייסורים.

שאלות

השוו בין ההתמודדות עם הסבל של האדם הגורלי להתמודדות של האדם הייעודי.א.

הייעודיב. האדם של ותשובתו ומסובכת פילוסופית הגורלי האדם של תשובתו

פשוטה. הסבירו את הרעיון.

סולוביצ'יק טוען שהייסורים מחייבים את האדם לעשייה. האם אתם מסכימים עםג.

טענה זו? לאיזו סוג של עשייה יכולים הייסורים להביא את האדם?

בדתות השונות עולה קשר בין סבל ובין היטהרות רוחנית. למשל במסורת היהודיתד.

לדברי מהו, נפש. לחשבון להביא צריך הגוף עינוי שבו יום הוא כיפור יום

סולוביצ'יק, הקשר בין סבל להיטהרות רוחנית?

"ומהי התשובה אם לא התחדשותו וגאולתו העילאית של האדם" – הסבירו אתה.

לרעיון זה מושג קשור כיצד סולוביצ'יק. אותו שמתאר כפי "תשובה" המושג

האקזיסטנציאלי של "אותנטיות"?

חלק ו': תיקון החסד היהדות העמיקה את הרעיון הזה בצרפה את עניין תיקון הסבל והעלאתו עם תיקון

הם מתנת-חינם; לאדם ניתנים אינם היהדות, אומרת ה', חסדי והעלאתו. החסד

מחייבים משהו; הם אוצרים בקרבם תביעה מוסרית-הלכתית לאדם המתענג עליהם.

אמנם השפעת החסד באה מידו הפתוחה, הגדושה והרחבה של הקב"ה, אבל אין היא

מנת על – תנאי על מתנה בבחינת תמיד היא השפעת-טובה תנאי. ללא מתנה

להחזיר.

איך לדעת המקבל על - וכבוד, השפעה ונכנסים, עושר לאדם נותן כשהקב"ה

להשתמש בהם, איך להפוך את המתנות היקרות לכוחות-יצירה פוריים, איך לשתף את

הזולת בשמחתו וגדולתו, איך לגמול חסד עם חסדי-ה' הנובעים ובאים אליו ממקור

אין-סוף.

שאלות

כיצד, לדברי האדם סולוביצ'יק, עם האדם להתנהג ברגעי צרה וכיצד עליו להתנהגא.

ברגעי אושר ושפע?

כיצד מפרשב. "תורת הגמול". בפרק הדן בספרות המקראית הזכרנו את המושג

סולוביצ'יק מושג זה?

סיכום דבריו של הרב סולוביצ'יק

סולוביצ'יק מציג בדבריו שני ממדים. שני סוגים של התמודדות עם הסבל. הקיום הגורלי עומד

לשנות את יכול ואינו ברע מציאות פטליסטית רואה הוא ופסיבי. אונים מול הסבל חסר

האירועים השליליים בחייו.

במפגש הראשוני עם הסבל אדם זה עומד נבוך ומבולבל. בשלב השני, לאחר ההלם הנפשי,

מסביר אדם זה את הסבל בכלים פילוסופיים. מכיוון שאין לו תשובות ממשיות לשאלת הרע

הוא ממציא רעיונות פילוסופיים שמסדרים ומארגנים את עולמו. נראה שבדברים אלו רומז

סולוביצ'יק לרמב"ם שמתוך שאלות הסבל קבע שאין רע בעולם.

לדעת סולוביצ'יק אין תשובה לשאלות הסבל. כל תשובה פילוסופית לבעיית הרע היא שקרית

ובאה לסדר לאדם את עולמו הנפשי. לדעתו אין לשאול שאלות על הסבל אלא לפעול, מתוך

הממד הייעודי.

הקיום הייעודי הוא קיום פעיל. הוא אמנם מודע למציאות של גורל כלשהו – למשל לעובדה

שאין ביכולתו של האדם להשפיע על הולדתו ועל מותו, אולם לאורך חייו הוא מצוי במציאות

של בחירה חופשית. האדם שולט בסבלו ומתוך הסבל הוא יכול לצמוח.

לדעת סולוביצ'יק לסבל יש תפקיד בחיינו. מתוך הסבל האדם יכול לצמוח. חיי השגרה מביאים

אותנו פעמים רבות למעשים שליליים, לחולשה, לוותרנות. הסבל גורם לנו לעצור, לחשוב

". תשובהולשאול שאלות על עצמנו ועל חיינו. מעשה זה מכנה סולוביצ'יק בשם "

במושג זה הוא אינו מתכוון למובן העכשווי של "חזרה בתשובה": מעבר מחיים חילוניים לחיים

דתיים. תשובה באה מהשורש שו"ב. לשוב, לחזור. תשובה על פי סולוביצ'יק היא חזרה לאמת

מתוך רק לבוא יכולה אמיתית ותשובה לעצמך. שלך, לאלוהים שלך, לאותנטיות שלך,

התמודדות עם סבל.

ניתן לצמוח. על האדם בעל השפע סולוביצ'יק מוסיף שגם מתוך מציאות טובה של שפע

ואין מדובר רק על עושר כספי. על האדם השמח, לחלוק עם הסביבה את "מתנת האל".

החכם, המאושר לחלוק עם סביבתו את המציאות הטובה לה זכה.

הפעלת סיכוםהשייך לזרם20בפרק זה פגשנו בהגותו של הרב סולוביצ'יק - הוגה איש המאה ה-

תשובות המחפשת הקלאסית לפילוסופיה מתנגד זה זרם האקזיסטנציאליזם.

מופשטות.

המושפע בפילוסופיה הקלאסי לזרם שייך הרביעי, בפרק פגשנו בו הרמב"ם,

מהפילוסופיה היוונית.

אם כך, בין הגותו של הרמב"ם לזו של סולוביצ'יק ישנם הבדלים עקרוניים. אולם יחד

עם זאת יש בין שני ההוגים גם קווי דמיון.

בהפעלה זו עליכם לערוך השוואה בין שני ההוגים על פי הנקודות הבאות:

רמב"םהרב סולוביצ'יק

מקום האדם בעולם האדם של מעמדו מהו

ביחס לעולם? האם האדם

במרכז העולם?

מהות הרעמקורו? מה הרע? מהו

האם הוא ממשי?

תפיסת המציאותהיא אחידה? המציאות

טובה או רעה?

)החכמה(מעמד התבונה

מה תפקיד התבונה? האם

היא חיובית או שלילית?

התמודדות עם הסבללנהוג האדם על כיצד

במציאות של סבל?

מי ההוגה שנותן לדעתכם תשובה טובה יותר לבעיית הרע בעולם, הרמב"ם או

סולוביצ'יק? הסבירו.

העשרה: החיים שיש לך, יונה וולך

החיים שיש לך / יונה וולך

החיים שיש לך

הם החיים שחיית

הבט אחורה בהבנה

מצא את נקודת הבראשית

הבריאה

ברא את עצמך

זה העולם הטוב ביותר

היחיד שתוכל לברוא

כל זה מצוי בתוכך

גלה אותו

התחל מהתחלה

הבט על חייך

כעל שיעור רע

על מה שהיה

כעל עונש

הרחקה

עמידה בפינה

נוקאאוט בסיבוב הראשון

תקן

כאחד שהבריא

כאחד שחלה.

. עמ'1985יונה וולך, 'החיים שיש לך', מתוך: מופע, הקיבוץ המאוחד:

32

נקודות לדיון בשיר:

?"כיצד מתייחסת יונה וולך לעובדה ש"על כורחך אתה נולד

?כיצד היא מתייחסת לחוויות הסבל בחייו של האדם

כאחד שהבריא, כאחד שחלה" – מהי לדעת יונה וולך תפקיד הסבל? השוו לדבריו"

של הרב סולוביצ'יק.

פרק שמיני: תגובות תיאולוגיות לשואה

בתכנית לימודים זו הצגנו דיונים שונים הקשורים לרע: מקורו, דרכי ההתמודדות עמו, ביטוייו

השונים בנפש האדם ועוד. בפרק זה נעסוק בהתמודדות עם אירוע היסטורי ממשי: עם הניסיון

להשמדה מוחלטת של העם היהודי במהלך השואה ועם הזוועות שחוו מיליוני יהודים.

השואה אינה דומה לאף אירוע אחר בתולדות האנושות. היא מגלמת בתוכה רוע אנושי מזעזע

וקיצוני שמעלה שאלות רבות. חלקן שאלות דתיות, על מקום האל בשואה, וחלקן חילוניות –

על עצמת הרוע אליו הגיע המין האנושי.

בפרק זה נעסוק במגוון תשובות לשאלות שונות שהתעוררו בעקבות השואה: חלקן בעלות אופי

אופי בעלות וחלקן האמונה[ תורת או האלוהות תורת = ]תיאולוגיה תיאולוגי

אקזיסטנציאליסטי-חילוני. כולן עוסקות בשאלת הרע שעלתה במלוא מוראה בשואה.

נפתח את הפרק בתיאור המשבר העמוק שמולו עמדו הוגים יהודים במהלך ולאחר השואה.

מבוא: על המשבר הפילוסופי והתיאולוגי שאחרי השואהא.

השואה העמידה במבחן וערערה תפיסות עולם של הוגים רבים. הן בעולם היהודי המסורתי

והן בעולם היהודי החילוני.

הוגים שני אצל השואה במהלך שהתחוללו פילוסופי ומשבר דתי משבר נבחן זה בפרק

יהודיים, אחד נספה בשואה ואחד ניצול שואה שכתב את דבריו אחרי השואה.

משבר אמונה דתי.1 .תורת הגמולהתפיסה היהודית האורתודוקסית מבססת את היחס שבין האל לאדם ולעם על

האדם והעם נענשים על חטאיהם או זוכים לשכר על מעשיהם הטובים. היחס של האל מתואר

כ"השגחה" – השגחה פרטית על כל אדם והשגחה על עם ישראל. כך שההיסטוריה היהודית

אינה מתוארת כרצף אירועים סתמי אלא כמהלך הנקבע על ידי האל.

כפי שלמדנו בפרק על המקרא, תורת הגמול היא בעייתית: ישנם במציאות מקרים בולטים

בהם צדיקים נענשים ורשעים זוכים לשכר.

אחד המקרים המפורסמים המסורת היהודית שבהם צדיקים זכו לעונש קשה הוא סיפורם של

עשרת הרוגי מלכות: עשרה חכמים, בהם רבי עקיבא, שהוצאו להורג על ידי הרומאים במהלך

מרד בר-כוכבא.

פיוט ליום הכיפורים, המספר את סיפור הוצאתם להורג של החכמים, מתאר את הנעשה

שגדולי מהעובדה המזועזעים המלאכים להורג. מוצאים כשהחכמים העליונים בעולמות

החכמים מוצאים להורג בעינויים ושואלים: "זו תורה וזה שכרה?". בתגובה עונה בת-קול: "אם

אשמע קול אחר, אהפוך את העולם למים, לתוהו ובוהו ]...[ גזירה היא מלפני קבלוה...".

תשובה זו פוסלת את עצם השאלה על תורת הגמול. בדומה לסיפורו של איוב אותו למדנו.

הרב קלונימוס קלמיש שפירא )האדמו"ר מפיאסצנה( היה מנהיג חסידי בפולין לפני מלחמת

העולם השנייה. במהלך המלחמה הוא שהה בגטו וורשה והמשיך לשאת דרשות בפני תלמידיו.

הרב שפירא נרצח בשואה.

ודברים אותם כתב במהלך שהותו בגטו בספר "אש לאחר תקופת השואה כונסו דרשותיו

קודש".

בדבריו על המשבר הדתי אותו הוא חווה הוא מזכיר את סיפורם של עשרת הרוגי מלכות.

עמ' רצ"גאש קודש "איך מחזיק העולם מעמד?": קלונימוס קלמיש שפירא, .1

איך מחזיק העולם מעמד?

איך אינו נהפך העולם לתוהו ובוהו?

כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות צרחו אראלים ]מלאכים[, "זו תורה וזו שכרה?", ובת קול יצאה:

אם אשמע עוד קול אחד אהפוך את העולם למים!

ועתה – ילדים תמימים, מלאכים טהורים, גדולי תורה קדושי ישראל, נהרגים ונשחטים רק

בשביל שהם ישראל, חללו של עולם מתמלא מצעקות-האימים שלהם השוברים מחיצות של

ברזל.

"הצילו! הצילו!" הם צועקים, "זו תורה וזו שכרה?"

ובכל זאת – אין העולם נהפך ונשאר על עמדו כאילו לא קרה כלום.

שאלות

"איך מחזיק העולם מעמד?".הסבירו את השאלה של הרב שפירא א.

הרב שפירא מקביל בין דברי הפיוט על עשרת הרוגי מלכות ובין המציאות של השואה. מהב.

דומה ומה שונה בשתי הסיטואציות?

מדוע לדעתכם הרב שפירא אינו מאשים ישירות את אלוהים?ג.

מהי לדעתכם התשובה שיכול היה לתת שפירא לשאלת הסיבה לשואה?ד.

. משבר אמונה חילוני2 – תפיסה המעמידה במרכז אתהומניזם התבססה תרבות המערב על ה19החל מהמאה ה-

ההכרה בערך ובכבוד האדם ומציגה את עצמה כחלופה לדת. התפיסה ההומניסטית האמינה

שהאדם במהותו הוא מוסרי והאמינה בכוחה של התבונה האנושית לתקן את העולם.

לעבר שכלו בעזרת כמתקדם האדם את הנאורות שראתה מתנועת חלק הוא ההומניזם

הקדמה, ההשכלה, התרבות והמדע.

על רקע זה בא גילוי נורא של רצחנות אנושית – בגרמניה, לב ליבה של אירופה הנאורה, החל

רצח-העם המזעזע בהיסטוריה. ולא כאירוע מקומי חריג אלא כיוזמה של ממשלה וכהתנהגות

המעוגנת בחוק.

יליד בלגיה שבמהלך השואה יהודי, הוגה ממוצא ז'אן אמרי, נקרא את דבריו של ההוגה

הצטרף למחתרת האנטי-נאצית ונכלא בשל כך במחנה ריכוז.

73, עמ' מעבר לאשמה ולכפרהאובדן האמון בעולם: ז'אן אמרי, .2

מי שעונה, שוב לא ירגיש לעולם כבן-בית בעולם. את חרפת ההשמדה אי אפשר למחות.

האמון בעולם, שבחלקו כבר נותץ במכה הראשונה אבל בעינויים קרס לבסוף כל-כולו, לא

ישוב עוד.

– עובדה זו מוסיפה לרבוץ בתוך המעונהנגדנו הפך לזולת החי עמנוהעובדה שהזולת החי

בו. עולם ש"עקרון התקווה" שולט אל החוצה לה אינו מביט מעבר איש דחוסה: כאימה

הוא שמניף מעתה את השרביט ועודנו מופקר חסר-הגנה לפחד. הפחד הופקר, המעונה

מעליו.

שאלות

הסבירו את דבריו של ז'אן אמרי שעבור המעונים אבד האמון בעולם.א.

ולאחריה. התייחסוב. נקודת מבטו של האדם המאמין בהומניזם לפני השואה השוו את

לתיאור של אמרי "עולם ש"עקרון התקווה" ]אינו[ שולט בו".

שערו כיצד אמרי, כהוגה חילוני, היה מסביר את הסיבות לשואה. ג.

זה הבאנו שתי עמדות המתארות משבר אמוני או אידיאולוגי שהביאה עמה במבוא קצר

השואה.

העמדה הראשונה היא עמדה דתית המעלה שאלות על מקומו של אלוהים בשואה, על תורת

הגמול, על רעיון ההשגחה ועוד.

העמדה השנייה היא עמדה חילונית-הומניסטית המתמודדת עם אובדן האמון בכוחו של המין

האנושי לקדם את העולם על פי "עיקרון התקווה".

יהודים המתמודדים עם השואה ועם המשבר בהמשך הפרק נביא מספר דעות של הוגים

בעידן שלאחר השואה.

"צידוק הדין" - על חפותו של האל בהגות החרדית: הרבי מסאטמרב.והרב טייכטל

הזרם החרדי ביהדות רואה עצמו כממשיכה של המסורת שראשיתה בתורה שבכתב ובתורה

התקרבו רבים מיהודי אירופה למודרניזם המערבי ורבים מהם19שבעל פה. במהלך המאה ה

נטשו את הדת היהודית. אולם עדיין, ציבור גדול באירופה, ובעיקר במזרחה, עדיין היה שייך

לזרם החרדי.

כפי שציינו בפרק המבוא, זרם זה ממשיך לדבוק בעמדה של תורת הגמול, ובמושגים נוספים

)במושג זה פגשנו בפרק על ימיצידוק הדיןהלקוחים מהמסורת היהודית. אחד המושגים הוא

הביניים, בדבריו של ריה"ל(.

,להצדיק הוא החוק האלוהי. השכר או העונש שקובע האל לכל אדם. צידוק הדין משמעו דיןה

לקבל, את הדין האלוהי, גם כשבעיניים אנושיות אין הדבר נראה מובן. כך למשל, בשעה

שנודע על אדם שנפטר, צריך האדם, על פי ההלכה, לברך את הברכה "ברוך דיין האמת" –

ברוך האל ששופט באופן אמתי.

בפרק זה נפגוש בעמדות של שני רבנים המתמודדים עם שאלת מקומו של האל בשואה בדרך

של צידוק הדין.

בטרם נקרא מדבריהם, אנו מציעים להעמיק ביחסו של הזרם החרדי לשואה דרך דבריו של

חוקר מחשבת ישראל אליעזר שביד.

הרחבה :

10-11, עמ' בין חורבן לישועהתפיסת העולם החרדית אל מול השואה: אליעזר שביד, .3

היסודית ההנחה כל קודם תתבלט השואה, על התיאולוגיות – האידיאולוגיות בתגובות

והנחרצת, הפשוטה משמעית, החד הפונדמנטלית, הקביעה התוכן: מבחינת המאחדת

ישירה אלוהית ומעורבות אלוהית החלטה כלומר השמיים". מן "גזירה הייתה שהשואה

בביצועה.

]...[ לפי הדעה החרדית, מעשים מתוכננים ומכוונים כל כך, בהיקף כזה ובעוצמה כזאת, אינם

כאלה לייחס מאורעות ניסיון שלא כל יותר מכן: גרידא. כיוזמה אנושית יכולים להתפרש

על נחשב לכפירה באמונה המעמידה את הדתיות המסורתית ישירה להתערבות אלוהית

בסיס ההשגחה האלוהית הכללית בהיסטוריה האנושית, ועל בסיס ההשגחה המיוחדת לעם

ישראל וליחידיו.

אפשר, כמובן, לנסות לבאר או לתרץ באופנים שונים, אפילו מנוגדים זה לזה, את ההחלטה

האלוהית, אולם עצם קבלת ההנחה שהשואה היא גזרה אלוהית משותפת לכל עמדה דתית

חרדית.

מובן מאליו שבכך אין התודעה הדתית החרדית מרשה המעטה מחומרת אחריותם של רשעי

האומות לפשע שביצעו וגם לא מחומרת הפשע עצמו. מנקודת הראות החרדית ברור כי הפשע

מבטא לא רק שנאת ישראל, אלא גם ובעיקר כפירה זדונית באלוהים והתמרדות זדונית נגד

תורתו ונגד מנהיגותו בהיסטוריה.

ניגוד ואפילו לא אין שום סתירה, כי מנקודת הראות החרדית הפונדמנטלית, יש להדגיש

ישירה התערבות ידי על שהתבצעה אלוהית, כהחלטה השואה הבנת בין דיאלקטי,

בהיסטוריה, לבין הבנתה כפשע החמור מכל הפשעים נגד עם ישראל, תורתו ואלוהיו. אותם

מעשים, שמבחינת האלוהים הם בגדר צדק ודין מוחלטים, גם אם שכל אנושי אינו מסוגל

להבין את הגיונם, מבחינת העמים המבצעים אותם הם פשעים מוחלטים: העובדה שהייתה

גזרה אלוהית אינה פוטרת את הנאצים ואת עוזריהם מן האחריות המלאה לכל מה שיזמו,

יסר אלוהים את עמו ובחירתם מעידה על טבעם. בגזרתו וביצעו בעצמם, החליטו, תכננו

ואישר בכך את מחויבותו לברית. תוך כדי כך הוא גם הניח לגויים המורדים נגדו לגלות את

מהותם הנפשעת ולהביא את רשעותם לידי מיצוי מוחלט.

10-11בין חורבן לישועה, עמ'

הלכה והתפתחה התנועה הציונית שקראה להקמת מדינה יהודית בארץ19בסוף המאה ה

ישראל. הזרם החרדי התנגד ברובו לזרם הציוני וראה בשאיפה לצאת מהגלות ולעלות לארץ

ישראל יציאה כנגד רצון האל. על פי התפיסה החרדית, הגלות היא גזרה של האל והיציאה

מהגלות בטרם בוא הגאולה האלוהית היא אסורה.

בקרב הציבור החרדי ישנם זרמים קיצוניים שהתנגדו לציונות באופן פעיל ולאחר הקמת מדינת

ישראל שוללים את קיומה ויוצאים כנגדה.

זו בעיר סאטמר שברומניה. אחד מזרמים אלו הוא חסידות סאטמר. מקורה של חסידות

הברית. לארצות והגיע השואה במהלך נמלט טייטלבאום, יואל רבי מסאטמר, האדמו"ר

ולמדינת בארצות הברית הוא הקים חצר חסידית שנודעה כמתנגדת באופן נחרץ לציונות

ישראל.

הוא מציג את השקפתו האנטי-ציונית ומסביר דרכה1959בספרו "ויואל משה" שיצא בשנת

את מאורעות השואה.

על מנת להבין את דבריו של הרבי מסאטמר, עלינו להכיר תחילה מקור תלמודי עליו מבסס

הרבי את דבריו. מקור זה מכונה "שלוש השבועות".

דיון בין חכמים לגבי עלייה לארץ מבבל לארץ במסכת כתובות שבתלמוד הבבלי מתנהל

ישראל או אסורה. חכמים השוללים את העלייה לארץ רצויה, היא מותרת, ישראל: האם

מביאים מדרש על פסוק הלקוח ממגילת שיר השירים:

"השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות ]הנקבות של הצבי[ או באילות השדה אם תעירו ואם

תעוררו את האהבה עד שתחפץ" )שיר השירים ב, ז(.

על פי דברי שיר השירים, משביעה הנערה גיבורת המגילה את חברותיה באופן פיוטי, שלא

תערנה אותה מחלומות האהבה.

בדבריו של הרב סולוביצ'יק בפרק הקודם פגשנו כבר מדרש המתבסס על שיר השירים וראינו

שמגילה רומנטית זו זכתה למדרשים בעלי אופי דתי ולאומי. בדברי התלמוד הבבלי על פסוק

זה הנערה הדוברת היא למעשה אלוהים המשביע בשלוש שבועות את עם ישראל ואת שאר

העמים. ואלו דברי התלמוד ]מסכת כתובות, דף קיא עמוד א[ :

שלוש שבועות הללו למה?

]שעם ישראל לא יעלה לארץ ישראל באופן מאורגן לפני בואשלא יעלו ישראל בחומהאחת

המשיח[

שלא ימרדו באומות העולםואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל

שלא ישתעבדו בהןואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים ]את שאר העמים[

. בישראל יותר מדי

"בצבאות או באילות השדה": ]התלמוד מפרש את המשך הפסוק[ אמר רבי אלעזר:

אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את

בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ]אם לא תקיימו את השבועות אני אתיר לעמים האחרים

לשפוך את דמכם כחיות בר שדמן הפקר[.

מדבריו אלו של התלמוד עולה גישה השוללת עלייה לארץ ישראל לפני בוא תקופת הגאולה

ואף טוענת שאם יהיה ניסיון לעלייה כזו לארץ עם ישראל יקבל על כך עונש.

נקרא כעת את דבריו של הרבי מסאטמר, יואל טייטלבאום, המתייחס למקור התלמודי על

שלוש השבועות.

ויואל משהצידוק דין אנטי-ציוני: רבי יואל טייטלבאום )הרבי מסאטמר(, .4 והנה לפנים בישראל בכל הדורות כשהגיעה עת צרה ליעקב ]עם ישראל[, חקרו ודרשו מה זה

ועל מה זה. איזה עוון גרם להביא לידי כך, לשים לב לתקן ולשוב אל השם יתברך.

ועכשיו בדורנו אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העוון שהביא עלינו את הצרה הזאת ]אין

צורך להרבות בחיפוש אחר הסיבה לשואה[.

כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז"ל שהגידו לנו זאת בפירוש, שעל ידי העבירה על השבועות שלא

לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ ]שלא לזרז את הגאולה בטרם שתבוא על ידי המשיח[

חס וחלילה, אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאיילות השדה.

]הכופרים באל[ עשו כל מיני השתדלות והאפיקורסים היה, המינים ובעוונותינו הרבים כך

לעבור על השבועות הללו, לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות קודם הזמן, שזהו

דחיקת הקץ, והמשיכו ליבות רוב בני ישראל ]משכו אחריהם יהודים רבים[ לרעיון הטמא הזה...

ואין תימה ]הרי זה ברור[ מה שהיה חרון האף הגדול הזה ויצא קצף מלפני ה'.

שאלות

מי לדברי הרבי מסאטמר אשם בכך שהשואה התרחשה? הסבירו.א.

הסבירו כיצד דבריו של הרבי מסאטמר מצדיקים אל האל.ב.

הסבירו את עמדתכם האישית כלפי טיעוניו של הרבי מסאטמר.ג.

האם לדעתכם ניתן להסביר את השואה כעונש אלוהי לעם ישראל? הסבירו.ד.

נראה שעבור הרבי מסאטמר השואה לא ערערה את השקפת עולמו, ואף יותר מזאת –השואה

הובילה אותו לחיזוק השקפותיו הדתיות והאנטי ציוניות.

כעת נקרא את דבריו של הוגה אחר שאף הוא בא מרקע חרדי אנטי-ציוני, אולם במהלך

השואה שינה את השקפתו לגבי הציונות.

בשנת בהונגריה נולד טייכטל שלמה יששכר לחוגים1885רבי שייך היה הוא כאמור, .

החרדיים האנטי-ציוניים.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הסתתר בעליית גג ובה כתב את הרהוריו. בין השאר

שינה טייכטל את תפיסתו האנטי-ציונית וביקר את החרדים על התנגדותם לציונות. דבריו אלו

בספר "אם הבנים שמחה". 1943יצאו לאור בהונגריה בשנת

.1945טייכטל נספה בשואה בשנת

הרבי מסאטמר והרב טייכטל נמנים על הזרם החרדי ושניהם נוקטים בגישה של צידוק הדין.

אולם תוכן דבריהם שונה ומנוגד.

צידוק דין ציוני: רבי יששכר שלמה טייכטל, מתוך: "אם הבנים שמחה".5

החלה ההתארגנות הציונית19עוד מלפני שמונים שנה התעוררה רוח הקודש ]בסוף המאה ה-

שטייכטל רואה בה רוח הקודש[ לשוב לחיק אמנו ושלא לחבק עוד חיק נוכרייה ]לשוב לארץ

ישראל ולא להישאר בגולה[ וליתן כוחותינו ודמינו וממונינו לארצנו הקדושה ולהרימה מעפרה

ולכוננה ולשכללה ולהרים קרן מלכותנו, לעורר את אחינו בני ישראל ולקנות את אדמת ארץ

ישראל מידי הישמעאלים ]ערבים[.

אך בעוונותינו לא מצאו הדברים לאוזן קשבת ודבריו היו פורחים באוויר ולא מצאו מקום להניח

לבבות אחינו בני ישראל.

כי החרדים אחזו בפלך השתיקה והדומייה ובמידת "שב ואל תעשה עדיף", כנודע ממידתם

בזה מאז, והקיצונים החופשים ]החילוניים[ נשחדו מהתקופה החדשה שנתנה חירות בעולם

וחשבו למצוא מנוח בארצות הגולה אחרי שהשתוו בזכות הארץ כאחד מאזרחיה ]החילוניים

סמכו על שוויון הזכויות שקיבלו בארצות אירופה ובחרו להשתקע בארצותיהם[ והניחו לאמנו

הקדושה להתגולל בעפרה ובחורבותיה.

ואילו היו החרדים נותנים ידם לעוסקים בזה המפעל הקדוש ]הציונות[ לפני שישים, חמישים או

ארבעים שנה והיו מלהיבים את לבות בני ישראל להשתתף בזה, אז כמה היה מרחיב לנו

בארץ וכמה אלפים מבני ישראל היו מתיישבים שמה והיו נצלים ממוות לחיים.

בליבות איזה שנאה להעלות גרמו עוד די התנגדותם לחוד, ולא לזה. כעת התנגדו אבל

הפשוטים מן החרדים לעסק בניין הארץ, עד שאם אחד פותח פיו לדבר ולהתלהב עצמו לבניין

ארצנו הוא משוקץ ומתועב וגרמו בזה באמת מיאוס ושיקוץ לארץ חמדה.

והגענו למה שהגענו היום שבבית ישראל ראינו שערורייה, ובכייה על בכייה, וכל זה מפני

שמאסנו בארץ חמדה.

שאלות

מהי ביקורתו של הרב טייכטל על החרדים האנטי-ציונים ועל החילונים המתבוללים?א.

האם לדעתכם ההסבר של טייכטל לשואה הוא הסבר תיאולוגי )הקשור לאלוהים( אוב.

הסבר היסטורי? הסבירו דעתכם.

למרות שהרבי מסאטמר והרב טייכטל באים מאותו רקע חרדי, הרי שבין ההסברים שלהםג.

לשואה ישנו הבדל עקרוני. הסבירו הבדל זה.

האם לדעתכם בין ההשקפות של שני הרבנים ישנו גם משותף? הסבירו.ד.

התמודדות דתית-מודרנית עם משבר האמונה של השואהג.היהדות עולמה המסורתי של רבנים שבאים מתוך בדיון בעמדה החרדית פגשנו שני

האורתודוקסית ושמסבירים את השואה במושגים מסורתיים של שכר ועונש, השגחה וכו'.

בפרק זה נפגוש הוגה השייך לזרם האורתודוקסי מודרני. זרם זה, שהתפתח בעיקר במערב

המודרני לעולם פתוח גם אך להלכה מחויב עצמו רואה הברית, ובארצות אירופה

שמסביב.

לזרם שייך הקודם בפרק שפגשנו סולוביצ'יק דב יוסף הרב למשל כך

האורתודוקסי-מודרני.

.בפרק זה נקרא מדבריו של אליעזר ברקוביץ

( נולד ברומניה. הוא עבר לגרמניה שם קיבל תואר1908-1992הרב אליעזר ברקוביץ )

דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת ברלין והוסמך לרב אורתודוקסי בבית המדרש לרבנים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לאנגליה וכיהן כרב באנגליה, אוסטרליה וארצות

עלה לישראל.1975הברית. בשנת

בספרו "אמונה לאחר השואה" מציג אליעזר ברקוביץ דרכים שונות של התמודדות עם

השואה ומתמקד בדרך שבה הוא מאמין.

בשני המקורות שנלמד נפגוש את עמדתו של ברקוביץ ביחס להתמודדות הדתית עם

השואה. בדבריו מתייחס ברקוביץ לסיפור אברהם והשמדת סדום ועמורה. בטרם נקרא

מדבריו של ברקוביץ, נזכר בסיפור מפרק יח' בספר בראשית:

אלוהים כועס על התנהגותם המוסרית של אנשי סדום ועמורה ורוצה להשמיד את שתי

הערים. בעיני אברהם המעשה נראה אכזרי והוא פונה לאלוהים: "ויגש אברהם ויאמר האף

תספה צדיק עם רשע?... חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ... השפט כל

הארץ לא יעשה משפט?".

,אברהם המכנה עצמו "עפר ואפר" משכנע את אלוהים שאם יימצאו בערים מספר צדיקים

אלוהים לא ישמיד את הערים. מכיוון שבעיר אין חמישים צדיקים ואף לא עשרה, אלוהים

משמיד את הערים.

אמונה לאחר השואהלהתווכח עם אלוהים, אליעזר ברקוביץ, .6 אחריותו הדתית הראשונה של עם ישראל לאחר השואה היא "להתווכח" עם אלוהים, ואם

צריך- גם להיאבק עמו.

ה"וויכוח" עם אלוהים הוא צורך שבא מתוך אמונה; הוא נובע מעצם מהותה של האמונה.

האמונה אינה יכולה להשלים בשתיקה עם זוועה שכזאת.

האמונה, מפני שהיא ביטחון באלוהים, דורשת מאלוהים משפט צדק. היא אינה יכולה להסכים

שאלוהים יהיה מעורב בעוול ובאכזריות.

ועם זאת, על פי האמונה, אלוהים מעורב בכל דבר תחת השמש.

ועל כל פנים, לזכות אמונה חותרת להבין הבנה מלאה את מעורבותו של אלוהים בטבע,

ברמז. הטלת ספק במעשי אלוהים בכל עוצמת האמונה בולטת כתמרור דרכים בראשיתה של

הדרך היהודית בהיסטוריה.

אברהם נאבק עם אלוהים על גורלן של סדום ועמורה. האיש הרואה את עצמו בענוות צדיקותו

כ"עפר ואפר", מוצא עוז בלבו לקרוא תיגר על אלוהים במילים האלה: "השפט כל הארץ לא

יעשה משפט?".

אין כאן סתירה. איש האמונה מטיל ספק במעשי אלוהים בגלל האמונה שבו. בגלל אמונתו אין

אברהם מסוגל לשאת עוול של אלוהים.

שאלות

ברקוביץ טוען שלאחר השואה ישנה חובה דתית להתווכח עם אלוהים. הסבירו את דבריו.א.

הסבירו את הטענה שהוויכוח עם אלוהים הוא "צורך שבא מתוך אמונה".ב.

כיצד קשור רעיון זה לסיפורו של אברהם?ג.

ניתן לטעון שדבריו של ברקוביץ הם תגובה לגישה של "צידוק הדין". הסבירו את הטענה.ד.

האם לדעתכם האישית יש טעם בוויכוח עם אלוהים? הסבירו.ה.

השואה ורואה את הוויכוחלאחרבדבריו אלו של אליעזר ברקוביץ הוא מתמודד עם האמונה

עם האל כיחס הדתי הראוי כלפי השואה.

ברקוביץ את שאלת האמונה מציג הבא במהלך השואהבמהלךבמקור לדעתו, השואה.

ובמהלך משבר האמונה אותו חוו יהודים מאמינים, קיבלה האמונה משמעות עמוקה. דווקא

בהיעדר גילוי אלוהי.

רבי עקיבא המופיע בתלמוד הבבלי. מותו של בדבריו מזכיר אליעזר ברקוביץ את סיפור

בתחילת הפרק פגשנו בסיפורם של "עשרת הרוגי מלכות", ובהם רבי עקיבא, שהוצאו להורג

על ידי הרומים בזמן מרד בר-כוכבא.

כעת נקרא אגדה מהתלמוד הבבלי המתארת את הוצאתו להורג של רבי עקיבא:

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף סא עמוד ב

]השעה בה מתפללים את זמן קריאת שמע היה בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה

"קריאת-שמע" הנפתחת במילים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" והלקוחה מספר דברים[.

והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל ]אחת מהדרכים בהן היו הרומאים מענים את

המוצאים להורג[.

והיה מקבל עליו עול מלכות שמים ]על פי המסורת, בקריאת שמע על המתפלל לקבל עליו את

המלכות של אלוהים[

אמרו לו תלמידיו: רבינו עד כאן? ]גם בזמן עינויים קשים אתה ממשיך בתפילה בדבקות כזו?[

אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך. ]בפסוק

מקריאת שמע כתוב שיש לאוהב את האל "בכל נפשך". רבי עקיבא מבין פסוק זה שיש לאהוב

את אלוהים עד מוות[

אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? ]כל חיי הצטערתי שלא הגעתי

לכזו דרגה של אהבת אלוהים. וכעת, כשהזדמנות לאהוב את אלוהים עד מוות לפני, לא אבחר

בכך?[

ישראל" מסתיים במילה "שמע ]הפסוק ב"אחד". נשמתו עד שיצתה ב"אחד" היה מאריך

"אחד". רבי עקיבא האריך באמירת מילה זו עד שמת[

יצתה בת קול ואמרה: "אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך ב"אחד"".

עמו אנוכי בצרהאליעזר ברקוביץ, .7 אדם שאינו נותן את דעתו על מה שאחרים עלולים לעשות לו, אפילו כאשר סכנה נשקפת

לחייו, מפני שהוא מסור כולו לאמת של חייו - הוא אדם ריבוני.

בני אדם ריבוניים כאלה, כמו ר' עקיבא, היו גם בגטאות ובמחנות המוות.

אינני מתכוון כאן לרבבות שצעדו אל תאי הגז והם אומרים "קריאת שמע" או נותנים בדרך

אחרת תוקף לאמונתם, אם כי גם הדבר הזה היה מעשה עילאי של מסירת הנפש על אמת

החיים.

אני מתכוון לאלה שגילו אותה אדישות מוחלטת כלפי המציאות החיצונית שנכפתה עליהם.

באושוויץ הגז דלת תא יד על ישיבה שעמדו בחורים תלמידי היו למשל, חמישים כאלה

בשמחת תורה ואמרו "היום חג שמחת תורה. ספרי תורה אין כאן, אבל אלוהים בוודאי נמצא

כאן. הבה נשמח יחד אתו".

האדישות הזאת והבוז הזה כלפי עוצמתו הכבירה של המשעבד היו כאדישות וכבוז שהראה ר'

עקיבא כלפי האימפריה הרומאית כמעט אלפיים שנה לפני כן. אדישות בוז כזאת כלפי האויב

היא שיאה של הריבונות האנושית. דב סדן ]סופר וחוקר ספרות[ קרא לה "האמונה האחרונה".

הוא כתב שהיא עולה על עוצמתו של האויב שכן בשעה שהאויב רואה את העוצמה הזאת

כעצם מהותה של המציאות, הנה בעיני בעלי "האמונה האחרונה" אין היא קיימת כלל.

אמונה כזאת בלבד מכשירה את נפש האדם להגיע אל שיא התרוממות הרוח – חוויה שהיהודי

היטיב להכירה בנדודיו, הודות לאמת שהוא מייצג בתולדות אנוש.

שאלות

תארו את דמותו של "האדם הריבוני" וכיצד הוא התמודד עם זוועות השואה.א.

הסבירו במילים שלכם את המושג "האמונה האחרונה".ב.

מה המסר שמוצא ברקוביץ בסיפור מותו של רבי עקיבא?ג.

אלוהים לא התגלה לעם ישראל במהלך השואה. מהי המשמעות שמוצא בכך ברקוביץד.

השואה )במקורבמהלך השואה )במקור הקודם( ומהי המשמעות שהוא מוצא בכך לאחר

זה(?

ד. "מות האלוהים" בשואהח.

ההוגים בהם פגשנו עד כה בפרק זה הם הוגים דתיים שמבררים את השאלות שמעלהט.

השואה בכלים דתיים, מסורתיים או מודרניים.

ישראל.י. לעם מוצדק כעונש את השואה ורואים האל את מצדיקים החרדיים הרבנים

אליעזר ברקוביץ, כהוגה מודרני, אינו מסוגל להאמין באופן פשוט באל מבלי להתייחס

לשאלת השואה. אולם בדבריו יש משום פנייה דתית כלפי אלוהים.

אולם במהלך השואה ולאחריה היו אחרים שבאו מתוך העולם הדתי ומשבר האמונה שליא.

השואה הביא אותם לכדי אובדן אמונה או הפסקת אורח חייהם הדתי.

התמימהיב. האמונה אובדן של – בשואה האלוהים" "מות של ברעיון נפגוש זה בפרק

באלוהים והיעלמותו של האל מחייהם הפנימיים של יהודים מאמינים.

יג.

:הרחבה

"פרידריך ניטשה, "מות האלוהים

בטרם נעבור ללימוד המקורות, נראה את מקורו והקשרו של הביטוי "מות האלוהים":יד.

(. 1844-1900הביטוי "מות האלוהים" נטבע על ידי ההוגה הגרמני פרידריך ניטשה )

ניטשה ביקר את המוסר, התרבות והדת של תקופתו. הוא ראה את החברה כמעצבת אדם

כנוע וחלש הקל לשליטה וקרא להעצמת האני האישי.

ניטשה טען שלא יסוד התבונה הוא שמאפיין את טבענו האנושי, אלא דווקא האינסטינקטים

המתנגשים זה בזה, כשהחזק יותר גובר על משנהו.

ניטשה כתב באופן פיוטי ותאר תופעות חברתיות ודתיות שונות של בני דורו. בין השאר הוא

.19מתייחס לתופעת החילוניות שהתפשטה בגרמניה במהלך המאה ה

בספרו "המדע העליז" תאר ניטשה משוגע שרץ בשוק העיר וצועק כלפי העוברים ושבים:

"לאן פנה האלוהים? אנחנו הרגנוהו אתם ואני! כולנו רוצחיו.

זאת ממעגלי ארץ עשינו בהתירנו הזה? מה המעשה אשר הדבר ביצענו את איככה אך

שמשה? ולאן זה תנוע עכשיו? לאן אנחנו נעים? הלאה – הלאה מן השמשות כולן?

]...[ הטרם הגיע לאוזנינו קול רעשם של קברנים הקוברים את האלוהים? הטרם יעלה באפינו

ריח ההתפוררות האלוהית? גם אלים מתפוררים? מת האלוהים! אלוהים לא יחיה עוד! ואנו

הרגנוהו!

טו.

נפתח את חלקו זה של הפרק בקטע משירו של יהודה עמיחי "אלים מתחלפים, התפלותטז.

נשארות לעד":

יז.

יהודה עמיחי, מתוך השיר: "אלים מתחלפים, התפלות נשארות לעד", פתוח סגור פתוח.8

המשורר יהודה עמיחי נולד בגרמניה. הוא גדל במשפחה דתית וקיבל חינוך דתי. הוא איבד את

אמונתו הדתית אולם ברבים משיריו הוא עוסק בשאלות הקשורות לזהות היהודית, לאמונה

היהודית ולמסורת היהודית.

בשיר זה הוא מתייחס לשאלות תיאולוגיות העולות מהשואה.

אחרי אושויץ אין תאולוגיה:

מארבות הותיקן עולה עשן לבן,

סימן שהקרדינלים בחרו להם אפיפיור.

ממשרפות אושויץ עולה עשן שחר

סימן שהאלהים טרם החליטו על בחירת

העם הנבחר.

אחרי אושויץ אין תאולוגיה:

המספרים על אמות אסירי ההשמדה

הם מספרי הטלפון של האלהים

מספרים שאין מהם תשובה

ועכשו הם מנתקים אחד, אחד .

אחרי אושויץ יש תאולוגיה חדשה:

היהודים שמתו בשואה

נעשו עכשו דומים לאלהיהם

שאין לו דמות הגוף ואין לו גוף.

אין להם דמות הגוף ואין להם גוף.

שאלות עקרוניות לגבי המקור:

האם הוא מקור בפני עצמו )כולל ניתוח, שאלות, באור מילים ורעיונות(? האם הוא העשרה?

הרחבה? )בשני מקרים אלו יהיה עיבוד מינימאלי. כמה מילים כלליות ונקודות לדיון(.

יח.

ובמצריםיט. ישראל יהודה עמיחי שהה בתקופת מלחמת העולם השנייה בארץ המשורר

זוועות השואה. בכל זאת עולה משירו תחושה של )כחייל בצבא הבריטי( ולא חווה את

ניתוק הקשר עם האל בעקבות השואה.

כ.

גורש עם בני משפחתו לאושוויץ.16 ברומניה. בהיותו בן 1928הסופר אלי ויזל נולד בשנת כא.

הוא שרד את מחנה ההשמדה ולאחר השחרור כתב את זיכרונותיו. ספריו תורגמו לשפות

.1986רבות וקולו נשמע בשאלות מוסריות שונות. הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת

חוויותיו באושוויץ חל מפנהכב. וקיבל חינוך דתי. במהלך גדל במשפחה אדוקה ויזל אלי

באמונתו. בהקדמה לספרו "הלילה" מתאר ויזל את זוועות המחנה ואת הטלטלה הדתית

שהן גרמו לו:

כג.

XXמשבר אמונה בשואה, אלי ויזל, הלילה, עמ' .9

לעולם לא אשכח את הלילה הזה, הלילה הראשון במחנה שהפך את חיי ללילה ארוך ונעול על

שבעה מנעולים.

לעולם לא אשכח את העשן הזה.

בוער תחת שמים ללפיד היה הילדים שגופם של הקטנות פניהם את אשכח לא לעולם

מחרישים.

לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי.

לעולם לא אשכח את דומיית הלילה שגזלה ממני לנצח את התשוקה לחיות.

לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהי ואת נשמתי ואת חלומותי שהיו למדבר

שממה.

לעולם לא אשכח כל זאת, גם אם אהיה נידון לחיים ארוכים כחיי אלוהים עצמו. לעולם.

שאלות

ציינו באלו ביטויים משתמש אלי ויזל על מנת לתאר את משבר האמונה שחווה בלילהא.

הראשון באושוויץ.

האם לדעתכם יש קשר בין החוויה שמתאר ויזל, של "שריפת האמונה" ובין התחושה שלב.

אובדן "התשוקה לחיות"?

האם לדעתכם אלי ויזל אינו מאמין לחלוטין באלוהים? הסבירו.ג.

בדבריו אלו של אלי ויזל ראינו שהוא מתייחס לרגעים בהם "רצחו את אלוהיו".

בדבריו הבאים של אלי ויזל הוא מתאר רגע מסוים במחנה אושוויץ בו האל מת עבורו:

XXאלי ויזל, הלילה עמ' .10

יום אחד בשובנו מן העבודה, ראינו שלושה גרדומים מזדקרים מעל מגרש המפקדים. שלושה

מפקד. מסביבנו אנשי ס.ס. נשקם מכוון אלינו, כמנהג. שלושת הנידונים עורבים שחורים.

למוות וידיהם כבולות וביניהם ה"פיפל" הקטן, המלאך נוגה העיניים.

אנשי הס.ס. נראו טרודים מתמיד, חסרי מנוחה. לתלות ילד קטן, לעיני אלפי צופים, אין זה

עניין של מה בכך.

מפקד המחנה קרא את גזר הדין. עיני הכל ננעצו בילד. הוא היה חיוור, שקט למראה כוסס את

ציפורניו. צל הגרדום כיסה אותו. הלאגר-קאפו ]מפקד המחנה[ סירב הפעם לשמש כתליין.

שלושה אנשי ס.ס. מילאו את מקומו.

שלשות הנידונים למוות עלו יחדיו על כיסאותיהם. עניבות החנק הושמו על צוואריהם בבת

אחת.

- יחי החופש! זעקו שני המבוגרים.

הנער שתק.

- היכן הוא האלוהים, היכן הוא? שמעתי קול מאחורי גבי.

מפקד המחנה נתן אות ושלושת הכיסאות סולקו. דממת מוות ברחבי המחנה. באופק שקעה

השמש.

הסירו הכובעים! שאג מפקד המחנה. קולו היה צרוד ואנחנו, אנחנו בכינו.

- חבשו הכובעים!

אחר החלה התהלוכה. שני המבוגרים חדלו לחיות. לשונם נשתרבבה, תופחת ומכחילה. אך

החבל השלישי לא נדם עדיין. מחמת משקלו הזעיר המשיך הנער לפרפר...

למעלה מחצי שעה נאבק גופו בין החיים לבין המוות, גוסס לעינינו, ואנו נאלצנו להביט בפניו.

כאשר עברתי לידו היה חי עדיין, לשונו עודה מאודמת, עיניו לא כבויות.

מאחורי גבי שמעתי שנית את קולו של האיש:

- היכן, אפוא, האלוהים?

וחשתי בתוכי קול עולה ומשיב:

- היכן הוא? הנהו – הוא תלוי כאן, על הגרדום הזה . . .

שאלות

הסבירו את תשובתו של ויזל לשאלה היכן אלוהים: "הנהו – הוא תלוי כאן, על הגרדוםא.

הזה".

האם לדעתכם אדם שהיה עד לזוועה אנושית שכזאת יכול להמשיך באמונתו באלוהים?ב.

הסבירו.

ויזל להוצאתו להורג של הילד, את ההבדל העקרוני ביןג. הסבירו, על סמך תגובתו של

השקפתו להשקפת של ההוגים החרדים שלמדנו.

במקור הבא נפגוש מקרה נוסף אותו מתאר ויזל בספרו, בו הוא עומד אל מול שאלות של

אמונה וקיום מצוות, בשעה שאמונתו באל התערערה.

מדובר ביום כיפור במחנה אושוויץ. יום כיפור הוא יום בעל משמעות דתית עמוקה ואלי ויזל

מברר את יחסו לאל דרך שאלת הצום והתפילה:

אלי ויזל, הלילה.11

יכולתי להיאנח. להפך! חשתי עצמי חזק-חזק. אני הייתי המאשים היום לא התחננתי. לא

והנאשם - אלוהים.

עיני קרועות לרווחה ולבדי אני בעולם, לבדי עד אימה. ללא אהבה, ללא רחמים. דומה כי הייתי

לגל עפר, אך חשתי עצמי חזק מאותו כל-יכול שאליו נקשרו חיי כל ימי. באותה עצרת תפילות

ניצבתי כמשקיף זר.

יום כיפור - האם עלינו לצום? שאלה זו עוררה מחלוקת חריפה. צום פירושו מוות בטוח ומהיר.

כאן צמים כל השנה. כל השנה היא יום כיפורים ממושך מאד. אך האחרים טענו כי יש לצום אך

ורק משום שכרוכה בכך סכנה, חובה עלינו להוכיח לאלוהים כי אפילו כאן, בלב הגיהינום,

נכונים אנו לעבוד אותו באמונה.

לא צמתי. ראשית מפני שרציתי לגרום נחת לאבי שאסר עלי לצום. שנית, לא היה כל טעם

בצום שלי לאחר שסירבתי להשלים עם שתיקתו של אלוהים. כיליתי את פנכת המרק שלי

וראיתי בכך אות של מרי והתרסה כלפי שמים. כרסמתי את פרוסת לחמי.

חשתי איך נפער בעמקי לבי חלל ריק.

שאלות

"אני הייתי המאשים והנאשם – אלוהים" – הסבירו את דבריו של ויזל.א.

אותוב. כיפור מלאה ביום ויזל מתאר תחושה שדווקא הבחירה שלו שלא להתפלל אלי

כוחות. הסבירו את הרעיון.

ציינו את הטיעונים בעד ונגד הצום במחנה.ג.

אלי ויזל מתאר את החלל שנפער בלבו לאחר שאכל ביום כיפור. זאת למרות שהוא שלםד.

עם בחירתו לאכול. מהו לדעתכם מקורו של החלל שהוא חש בלבו?

על סמך שלושת המקורות של ויזל: במה שונה ובמה דומה עמדתו של ויזל לעמדתו שלה.

ברקוביץ?

,העשרה: "לידת האלוהים בשואה", אתי הילסום, השמיים שבתוכי, יומנה של אתי הילסום

106עמ'

אתי הילסום הייתה בחורה צעירה כשהצבא הנאצי כבש את הולנד ארצה. כיהודייה היא חויבה

בכל חוקי הגזע שחלו על יהודי הולנד. מרבית חבריה של אתי הילסום לא היו יהודים והציעו

להחביא אותה. אולם היא ראתה בסבל את ייעודה והלכה עם אחיה אל מחנה הריכוז בהולנד.

משם נשלחה אתי הילסום לאושוויץ ושם נספתה.

בחודשים שקדמו לגירושה לאושוויץ כתבה אתי הילסום יומן אישי ובו תיארה את חייה ואת

מחשבותיה.

באלוהים דתית אמונה פיתחה והאימה הסבל שמתוך אישה של תיאור עולה מיומנה

ובשליחות הדתית שלה אל מול הסבל.

סיפורה של אתי הילסום מדגים מצב בו דווקא מתוך הסבל של תקופת השואה נולדת אמונה

דתית.

נקרא קטע מיומנה של אתי הילסום:

האנוכיי כל את ולנטרל המשותף, הגורל את ללמוד לשאת צריך מאוד. קשה, קשה יום

והילדותי שבנו. הרי כל מי שרוצה להציל את עורו יודע, שאם לא ילך הוא, מישהו אחר ילך

במקומו. וכאילו שזה משנה, אם אני אלך או מישהו אחר. הרי לכולנו יש גורל משותף ועלינו

להכיר בכך.

יום קשה מאוד. אבל אני חוזרת ומוצאת את עצמי מתפללת. ולהתפלל אוכל תמיד גם במקום

הכי קטן וצפוף. ואת חלקי בגורל המשותף אני חוגרת על גבי כמו תרמיל, ומהדקת אותו אליי

עוד ועוד, עד שהוא נעשה חלק ממני והוא מלווה אותי כבר עכשיו לכל מקום.

עליי להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על

הנוכחית, הטוטליטרית, ההמונית, בצורתו קרה ומעולם לא ועל מה שקורה עכשיו גורלנו

החובקת את כל אירופה. אבל לא ייתכן שלא יישרדו כמה אנשים אשר יספרו אחר כך את

תולדות הזמן הזה. הייתי רוצה להיות אחת מהם.

ה. התמודדות אקזיסטנציאלית עם סבלות השואה: ויקטור פראנקלכד.

עד כה הבאנו מדבריהם של הוגים יהודיים המתייחסים לשואה בכלים דתיים, ועוסקים בקשר

שבין השואה לאל ולאמונה הדתית.

ויזל השואה היא אות לכך שהאלוהים שבעבר האמין בו כבר אינו פועל בעולם. עבור אלי

הרבנים טייטלבאום וטייכטל מאמינים בפעולת האל בעולם ואחריותו לשואה. מאחורי מעשיו

של אלוהים עומדים חטאיו של עם ישראל. ברקוביץ אף הוא חש במציאות אלוהים אולם

לדבריו על המאמין שלאחר השואה לכעוס על אלוהים ולהתווכח עמו.

( וינה. במהלך1905-1997ויקטור פראנקל בעיר יהודי-חילוני שחי ופסיכיאטר רופא היה )

השואה הוא נשלח למחנה הריכוז טרזין ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ. בזמן שהותו במחנה

הוא עבר חוויות קשות שהביאו אותו להבנה עמוקה של נפש האדם.

לאחר השחרור מהמחנה הוא פיתח תורה פסיכולוגית הנקראת לוגותרפיה. )ביוונית: לוגוס

על רבה זו מבוססת במידה "ריפוי"(. שיטה "טיפול", ותרפיה משמעה פירושו "משמעות"

זו מציג פראנקל בספריו ובעיקר חוויותיו של פראנקל במחנות הריכוז והעבודה. את שיטה

במפורסם שבהם: "האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם, מבוא

ללוגותרפיה".

ויקטור פראנקל מאירה צד אחר בדיון על לעומת הדיון התיאולוגי אותו הצגנו, הגותו של

השואה. הוא אינו שואל שאלות של "למה" אלא שאלות של "איך"- איך יכול אדם להתמודד עם

חוויות כה נוראיות.

כהוגה בעל אופי אקזיסטנציאלי, פראנקל אינו שואל על מקומו של אלוהים בשואה. לעומת

הוגים המתרכזים בשאלות על אלוהים ובניסיונות להצדקתו, פראנקל מעמיד במרכז דיונו על

השואה – את האדם.

האדם כמי שאחראי לסבל אך בעיקר כמי שהתמודד עם הסבל שגרמו לו בני אדם אחרים.

כהוגה אקזיסטנציאליסט הוא מאמין בכוחו הנפשי של האדם, במשמעות שהאדם יוצק לחייו

ובבחירה החופשית של האדם.

קשיים לגבי גם השואה בזמן הנוראית מההתמודדות ללמוד יכולים אנו פראנקל לדעת

במציאות חיינו הנוחה והבטוחה.

נקרא כעת שני קטעים מהספר "האדם מחפש משמעות".

מראה מקום.1

כל ניסיון להשיב לאסיר המחנה את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו איזו מטרה לעתיד.

'איך'", עשויים יוכל לשאת כמעט כל יחיה, 'למה' שלמענו ניטשה, "מי שיש לו איזה דברי

לשמש סיסמה מנחה לכל מאמץ של טיפול פסיכולוגי לגבי האסירים.

'למה' – מטרה – לחייהם כדי כל אימת שנזדמנה שעת-כושר, מן ההכרח היה לתת איזה

לחזקם לעמוד ב'איך' הנורא של הווייתם.

אוי לו למי ששוב לא ראה פשר בחייו, לא מטרה, לא תכלית, ומשום כך שוב לא ראה טעם

להוסיף ולחיות. גורלו נחרץ מהרה.

התשובה הטיפוסית, שבה היה אדם כזה דוחה מלפניו כל נימוק שבא לעודד את רוחו, הייתה

אך זו: "אין לי עוד תקווה בחיים". מה אפשר לענות על כך?

מחשבות אלה היו לנו, לאסירים, לא בגדר סברות מופלגות מן המציאות. הן היו המחשבות

היחידות שהיה בהן כדי להועיל לנו. הן שמרו עלינו מפני הייאוש, גם בשעה שדומה היה, כי

אבדו סיכויינו לצאת מכאן חיים.

שאלות

פראנקל מצטט את דבריו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה: "מי שיש לו איזה 'למה'א.

שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'". הסבירו את המשפט והדגימו אותו.

פראנקל אומר שלא הייתה לו תשובה למי שטען מולו "אין לי עוד תקווה בחיים". האםב.

ישנה תשובה שאתם הייתם נותנים לאדם שטוען טענה זו?

מהי הסכנה לאדם המצוי במצב נפשי קשה, על פי פסקה זו? ומה עליו לעשות כדי לאג.

להגיע למצב של ייאוש?

מראה מקום.2

אסיר שאבדה אמונתו בעתיד - גורלו נחתם.

מרגע שאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית; הוא מדרדר וסופו ניוון הגוף והנפש.

זה קרה בדרך כלל לפתע, בצורת משבר שסימניו היו נהירים לאסיר המנוסה.

כולנו התייראנו מפני רגע זה לא בגלל מה שהיה צפוי לעצמנו, שכן דבר זה היה חסר טעם,

אלא בגלל חברינו.

בדרך כלל התחיל הדבר בסירובו של האסיר בבוקר להתלבש ולהתרחץ ולצאת אל מגרש

המסדרים. הוא לא נענה לשום הפצרות, מהלומות ואיומים. הוא הוסיף לשכב על מיטתו, בלי

לנוע כמעט.

במקרה שמשבר זה נגרם מחמת מחלה, סירב האסיר להילקח אל אגף החולים או לעשות

מעשה כלשהו להקלת מצבו. הוא פשוט נכנע. הוא נשאר במקומו, שוכב בתוך צואתו, ושוב לא

היה אכפת לו כלום.

הייתי פעם עד להפגנה דרמתית של הקשר האמתי בין אבדן האמונה בעתיד ובין התייאשות

מסוכנת זו.

יום אחד: "רצוני לספר לך משהו דוקטור. זקן הבלוק שלנו, מלחין ידוע למדי, לחש לי פ',

חלמתי חלום מוזר. קול אמר לי, כי אוכל להביע משאלה כלשהי, כי רק אומר מה שאני מבקש

יינתנו תשובות. מה שאלתי, לפי דעתך? שהייתי רוצה לדעת, מתי לדעת ועל כל שאלותיי

תסתיים בשבילי המלחמה. יודע אתה למה אני מתכוון, דוקטור בשבילי! רציתי לדעת מתי

אנחנו, מתי המחנה שלנו ישוחרר, וסבלנו יגיע לקיצו".

"ומתי חלמת חלום זה?" שאלתי.

" השיב. הימים היו ימי תחילת מרס. 1945"בפברואר

"ומה ענה לך הקול שבחלומך?" כממתיק סוד לחש לי: "שלושים במרס".

כשסיפר לי פ' על חלומו עדיין היה מלא תקווה ובטוח כי דברי החלום יתאמתו. אך ככל שקרב

ובא היום המובטח, התברר יותר ויותר לפי הידיעות מחזיתות המלחמה, כי לא היה סיכוי רב

שנצא לחופשי בתאריך המיועד.

בעשרים ותשעה במארס חלה פ' פתאום ולקה בחום גבוה.

בשלושים במרס, הוא היום שלפי נבואת חלומו יקיץ הקץ על המלחמה ועל סבלו, תקפה עליו

הדיזנטריה ]מחלה קשה של מערכת העיכול[ וניטלה הכרתו.

בשלושים ואחד במרס נפח את נשמתו.

לפי כל הסימנים מת בטיפוס.

אלה היודעים מה הדוק הקשר בין מצב רוחו של אדם אומץ לבו ותקוותו או היעדרם ובין מידת

החסינות של גופו יבינו כי אבדן פתאום של תקווה ואומץ לב עלול להיות קטלני.

לא בא המיוחל העובדה שהשחרור דבר, בסופו של הייתה, ידידי למות היסודית הסיבה

ושנתאכזב מרה.

דבר זה הפחית פתאום את תנגודת גופו לזיהום הטיפוס החבוי.

אמונתו בעתיד ורצונו לחיות שותקו וגופו נפל קרבן למחלה.

וכך נתקיימה נבואת הקול שבחלומו אחרי ככלות הכל.

שאלות

" אסיר שאבדה אמונתו בעתיד - גורלו נחתם" – הסבירו את הטענה. א.

הסבירו כיצד סיפורו של פ. זקן הבלוק מוכיח טענה זו. ב.

האם לדעתכם זקן הבלוק מת מטיפוס או שהוא מת מאבדן תקווה? הסבירו דעתכם.ג.

" וכך נתקיימה נבואת הקול שבחלומו אחרי ככלות הכל..." – הסבירו את המשפט.ד.

בפתח הפרק פגשנו במשבר אמונה חילוני שפקד אנשים חילוניים בעקבות השואה. האםה.

לדעתכם פראנקל מציב תשובה בפני משבר זה? מהו?

להגותו. פראנקל של הגותו את השוו האקזיסטנציאלי. לזרם שייך שפראנקל ציינו

האקזיסטנציאלית על פי הנקודות הבאות:

.הדרך להתמודד עם הסבל

.יכולת הבחירה של האדם

"האדם בונה לעצמו את המציאות"

."השאלה "למה" אינה משמעותית אלא השאלה "איך

הפעלת סיכום

בפרק זה פגשנו בגישות שונות של הוגים יהודיים שכתבו את דבריהם במהלך השואה או

בעשורים שלאחריה.

פגשנו בעמדות מגוונות שמתמודדות עם שאלות שונות הנוגעות באמונה באל ובאמונה באדם

וראינו כיצד עמדות אלו מתמודדות עם המשבר שהביאו עמן זוועות השואה.

הטבלה הבאה מסכמת את הלימוד בפרק. מלאו את עמדתו של כל הוגה, על פי השאלה

המופיעה בראש העמודה.

– אלוהים

מדת מה

אחריותו?

ניתןמי האשם? כיצד

היה למנוע?

כיצד

להתמודד?

)בזמן

או השואה

לאחריה(

מהי

המסקנה

העיקרית

הנובעת

מהשואה?

יחסכם מה

לכל גישה?

הרבי

מסאטמר

הרב

טייכטל

אליעזר

ברקוביץ

אלי ויזל

ויקטור

פראנקל