ה'תשע"ג יז' אייר• אמור פרשת• 125מס' שבועי דו עלון

ישראל ארץ של - הלב ירושלים

את ולהזכיר לזכור מקפידים אנו - בתפילה, בברכת כולה השנה כל ירושלים

אך בשמחות. מעלה ירושלים ליום המזון, לדרגה לעלות מנסים אנו זה מיוחדת, ביום

לעסוק גבוהה ירושלים, בחיבת יותר, בה. ולדבוק אותה והמעשית, לכבד הרוחנית

של במקומה העוסק מפורסם מדרש ישנוירושלים:

האיש, כך באמצע נתון הזה שהטיבור כשם על יושבי עולם, שנאמר של טיבורה ישראל ארץ יושבת ישראל יב(, ארץ לח )יחזקאל הארץ טבור

וירושלים של באמצעיתו ארץ באמצע עולם, ירושלים, וההיכל באמצע המקדש ישראל, ובית

והארון בית באמצע ההיכל, באמצע המקדש, שממנה לפני שתיה והאבן הושתת ההיכל,

העולם...

קדושים, י תנחומא

שכוונת מסביר הגולה בבאר המהר"ל אלא לאמצע אינה המדרש גיאוגרפי, טבור רוחני לאמצע או בלשון - המדרש, לב היא - לב. ירושלים כיום המקובל בדימויזהו ארץ של ליבה אל יחסינו גם ישראל,

מכוונים אנו לב. בתפילה של ירושלים, יחסובתוכה ארץ כנגד ליבנו כנגד ישראל,

דעתו את לא לכוון המתפלל ירושלים. על ישראל בני - לבבות לבו את אלא ומחשבתו,לעבר לעבר ומכוונים מתכנסים הלב, ירושלים.

האיבר הוא שהלב מסביר הלוי ר' יהודה גם בריאות", וכך ורב חלאים "רב שהוא בגוף

רבת חלאים. כמה ורבת בריאות ירושלים, הריסות וכמה על עברו ונפילות חורבנות,

פעמיים וכן נחרב העיר, חורבנות הבית, במשך בין נוספים משנה הדורות לבין.

וענייה, סמל מדולדלת לעיר ירושלים נהפכה שהגיע הרמב"ן על לחידלון, שממה. מסופר

< אדומים מעלה משה ברכת ישיבת לבוגרי עלון[1]> לעילא

« אבינר אלישע » הרב

18:40-19:54 | ירושלים18:56-19:57 | אביב תל

18:47-19:57| חיפה

: השבת ויציאת כניסת זמני

היו בה שמצא היחידים לירושלים, והיהודיםצבעים. אחים שני

בריאות. רבת גם היא זה, ירושלים כל עם קדושה יש שבירושלים פוסק הרמב"ם

למרות הנסיגות כל לעולם. המחלות, יש בריאות נקודת בירושלים והתקלות,

יכולת בעינה שעומדת ונצחית קבועה - השראת הישרדות קדושה רוחנית, שכינה,

כח נותנת זו בריאות ונצחית. נקודת קבועהישראל. ארץ לכל וחיות

את החינוך ספר מסביר זה יסוד בעזרת הוא מעשר מצוות טעם כותב בהמה.

יגיע יהודי שכל הוא זו מצווה של שעניינהאדם מגדל אחר נמשך לירושלים. ממונו,

לקחת אותו מחייבת רבות, והתורה בהמות לירושלים. ולהעלותם בהמותיו בכורי כל את

משפחתו עם יעלה יהודי כל מכך כתוצאה מבני אחד יעלה פנים כל על לירושלים, או

יתמלא המשפחה בתורה לירושלים, ובכל יודע חכם יהיה ובית בית ובקדושה,

בירושלים שצבר ידיעותיו את תורה, שיעבירכך וקדושה תורה יתמלאו החיים לביתו.

כמו בזכות ידי על המחייה הלב ירושלים, הגוף. שאר את וורידים עורקים

ישראל עם של ביחס אף להבחין ניתן ישנם הבריאות בעיקרון לירושלים והחולי.

ויש לגור המפחדים יהודים בירושלים, בה, יהודים בה, לטייל לבקר אף המפחדים

המערבי, זוהי בכותל היו לא שלהם שבחייםירושלים ממש. מצד של מחלה רבת שני,

לוותר מוכן לא ישראל מכולם, עם בריאותאפילו בשום ירושלים על לא אם מחיר,

בעיר מיוחד כך כל מדוע, מה להסביר יודעיםמין סוג לא תחושה זו. חוסן של ברורה,

ירושלים. כלפי המתגלה

של הניסי ניצחון על נקבע ירושלים יום מי ששת מלחמת אותם את שחווה הימים.

אולם שלא יכול לא הימים להתרגש. משחרור רק לא נובעת זאת התרגשות

באותם רבים באזורים זכינו ימים ירושלים, אל, - חברון, שכם, יריחו, שילה, בית נוספים

הלב, היא ירושלים קטיף. אולם בנימין, גושושאר נקבעה ועליה העיקר היא השמחה,

כאשר הם המקומות האיברים איברים. לחבלי היחס הלב, אם את מחליא חולים, זה

אז ישראל ארץ לירושלים היחס גם בריא, ואם כך לאיברים היחס בריא, גם חולה,

אי היחס הלב בין לנתק אפשר לירושלים. ארץ בחצי זכינו השחרור לאיברים. במלחמת

ששת ירושלים. ובמלחמת חצי - וכן ישראל - ישראל ארץ כל את כששחררנו הימים

מי כל את שחררנו את שרוצה ירושלים. שאר לבריאות לייחל בריאה, צריך ירושלים

האיברים.

ירושלים, חיבת של זה, יום ביום כן על האברים, כל על להתפשט החיבה צריכהובגלל העצמי הערך בגלל חיבת שבהם,

יותר, בריא יהיה שלנו שהקשר ירושלים. ככל אל כולו ישראל עם של הקשר יהיה כך

ירושלים.

< אדומים מעלה משה ברכת ישיבת לבוגרי עלון[2]> לעילא

העומר ספירת של גלגוליה על

חובת את מפורט באופן מתארת פרשתנו ואת הקציר ראשית העומר הבאת והנפתו, הבאת מיום הימים חמישים ספירת חובת

:העומר

וקצרתם לכם נותן אני אשר הארץ אל תבואו כי אל קצירכם ראשית עומר את והבאתם קצירה את

ה' לרצונכם, ממחרת לפני העומר את הכהן. והניף השבת ממחרת לכם וספרתם ...הכהן יניפנו השבת

שבתות שבע התנופה: עומר את הביאכם מיום השביעית השבת ממחרת עד תהיינה. תמימות.'לה חדשה מנחה יום; והקרבתם חמישים תספרו

 

הללו המוכרים הפסוקים את שנקרא לאחר המועדים פרשיות של יותר רחב בהקשר

את להעלות שלא נוכל לא,אחרים בחומשים:הבאות התמיהות

מפרשתנו, הקרבת שעולה ראשית, כפי ביניים בתקופת נמצאות הימים וספירת העומר

חג לבין המצות חג שביןואם הם כך השבועות/הביכורים/הקציר,

יש העומר הקרבת מדוע לתמוה הדברים, לכן, קודם ולא בפרשתנו רק נזכרות והספירה

הראשונה להופעתם שמות, בצמוד בספר כבר :ג"ל שמותב הקציר וחג המצות חג של היוהשני תאכל ימים תשמור, שבעת המצות חג "את

האביב... וחג חודש למועד ציוויתיך אשר מצות(?"חיטים קציר ביכורי לך תעשה שבועות

מפרשית העומר קרבן נעלם שנית, מדוע מה ו(, וכל"ט )פרק דברים ספר של המועדות

:בודד אחד פסוק הוא העומר ןימעני שנותרמהחל תספור שבועות "שבעה חרמש לך,

שבועות"- המשמיט שבעה לספור תחל בקמה את רק העומר, ומזכיר קרבן הבאת את לגמרי

ו מהבאת עובר הדגש בה גם רשאהספירה, ר?הקצי לביצוע העומר קרבן

הארוך המסלול על בעבר עמדנו כבר בעקבות,ישראל ה' לעם ציווי שעברו מסכת

ישראל בני צאת מאז הפתלתלה האירועים בעקבות אירעה אחת חדה תפנית .ממצרים

שנבעו ואביהוא נדב של וחטאם העגל חטאבעקבות בעבודת מסוכנת מליברליות ה'.

הושם חטאים במשטר הדתי הפולחן אלו, במשכן רוכז , והואביותר והדוק ריכוזי פיקוח

מקצועיים: גורמים באמצעות ונוהל ובמקדש חגהמועדים: על פסחה לא זו הכהנים. תפנית

– בדואליות במקורו שאופיהן השבועות )"וחג מחד במקומו אדם לכל קציר חגיגת

בשדה" תזרע אשר מעשיך ביכורי הקציר הביכורים הקרבת לרגל כ"ג((, ועליה )שמות

ביכורי )"ראשית מקומו נקבע ה' שטרם בבית לחג שהפךה' א-להיך"(, בית תביא אדמתך

קיבל לרגל העלייה , מאידך: מוטיבמימדי חדוכל משמעותי משקל החג של כולו בהרבה,

וחגיגת מרוכז להיות הפך הקציר במקדש, שתי קרבן הבאת של בהקשר רק נעשתהוהוא של הקרבנות יתר והבאת הלחם החג.

מהפך הוא גם שעבר האסיף לחג הדין בכפרים גם הנחגג חקלאי מחג משמעותי

ורק אך שנחוג לרגל, לחג בעליה וגם ובשדות והבאת קרבנות הבאת )לרבות במקדשהמינים(. ארבעת

< אדומים מעלה משה ברכת ישיבת לבוגרי עלון[3]> לעילא

« נדל » גיל

מחטא כתוצאה אירעה יהישנ חדה תפנית ישראל בני של הממושכת ושהייתם המרגלים

במקום,במדבר ישראל. לארץ מהירה כניסה מחודש לחינוך הביאה הממושכת השהייהולהעלאת של ומעמיק מדרגתו העם,

ברית ה' עימו כרת שבו למצב הרוחנית, עדכפועל בערבות חדשה יוצא מואב.

הדתית הריכוזיות משטרזו, מהתקדמותוהמועדים לא כי רוכך, אף חזרו, בוטל,

למצבם בשינוי .המקורי  הדואלי מסוים, שוב מצד קציר לחגיגות מקום ניתן אחד,

הנפרדות ואסיף הקרבן מהבאת עצמאיות, בכל נעשות אינן אלו שני, חגיגות מצד לה', אך

ה', וכל יבחר אשר במקום דווקא מקום, אלא והקרבת לרגל היהעלי מרכיב שימור עם זאת

בספר נזכרים אינם אלו )קרבנות החג קרבנות בהרחבה נידונו שהם הפשוטה מהסיבה דברים

סופי באופן אותם שקיבעה נחסיפ בפרשת.ומוחלט

נוכל,אלו דברים רקע על את להבין וספירת העומר קרבן הקרבת שעברו התהליךבשונה.העומר שהציווי משלושת הרגלים, של חיובו עם הראשוני בשלב כבר ניתן עליהם

קרבן הבאת שמצות במצוות, הרי ישראל עם ציוויו ויקרא, במסגרת בספר התחדשה העומר

אמצעי המועדים, והינה אודות ה' למשה של ההדוק. משטר הפיקוח משטר של נוסף ביטוי

לא קציר חגיגת בהפיכת רק הסתפק זה, כנפיו מוטת את פרש דתי, אלא לחג החיטים

שכן קציר על גם לשכוח אין השעורים, ישראל בארץ לחול אמור היה הפיקוח שמשטר

האדמה עבודות וביצוע ישראל בני כניסת עם כלל ריכוזל רבה חשיבות נודעה כך בשלשם, ו המקדש. בהתאם מטריית תחת הקציר עניינינתחדשה,לכך כולה שכל העומר ספירת גם הקציר ענייני כלל בין וחיבור קשר יצירת היא

'.ה לפני להקרבתם ושעבודם

שנים, עם ושמונה משלושים למעלה כעבור תהליך העומר הפיקוח, עבר משטר של ריכוכו

כנו, על נותר העומר מחדש: קרבן בחינה שלאך החגים קרבנות ככל ספירת שנותרו,

הקציר שחג כשםחדש. מימד קיבלה העומר קציר לחגיגות מקום ניתן ושוב למקורו חזר

כך נותקה העומר ספירת עצמאיות, חיבור של עצמאי מימד וקיבלה מהקרבן

העומר . מעתה, ספירתהקציר חגיגות שתי קרבן הקרבת את שמחברת ספירה רק אינה

אלא שתי קרבן להקרבת העומר הלחם, "בקמה חרמש החל"- מ שמחברת ספירה

.החיטים קציר לחגיגת ועד, השעורים של

מחזור גיל אורנית,ב מתגוררי"א, נדל, .עורך- דין

לג' בעומר של משמעותו

< אדומים מעלה משה ברכת ישיבת לבוגרי עלון[4]> לעילא

« הבר צבי » הרב

ביותר העמומים התאריכים מן אחד בעומר. ל"ג הוא היהודי השנה בלוח

מנהגי מקצת זה ביום נהגו דנא מקדמא מיוחדים, מנהגים ועוד ושמחה טוב יום מדרשי או תלמודי מקור כל אין כי אם

שמחה. כיום זה יום נזכר בו מפורש

בעומר ל"ג לחגיגת נאמרו רבות סיבותוציונו:

"הילולא יום שזהו במסורת מקובל .1 פטירתו, יום שהוא אומרים דרשב"י"- יש

לידתו, יום גם שזהו כך עקב שהסיקו ויש שונים המערה, ודברים מן יצא בו ויום

בעומר. בל"ג נקשרו רשב"י של בחייו מוסבר 1יששכר בני שבספר נציין

ע"פ זה, והוא ביום אש להדליק המנהג של מותו שביום זוטא אידראב המסופר

את המובהקים לתלמידיו גילה רשב"י את מלחכת אש והייתה התורה רזי כל

.הבית

2שילת הרבלמקובל, בניגוד אך

כל שאין האר"י כתבי פי על הראה רשב"י, אלא נפטר זה שביום לכך מקור

שמחתו, ואדרבה יום הוא זה שיום רק כיום או כחג נתפס לא המיתה יום

שהייתה מצא 3קוסמן הרב שמחה. וכן "שמח'" כתבו שהמדפיסים טעות

ומשם במקום הפך זה "שמחתו"

שמחתו יום הוא המקור ל"שמת", אך   טיבו. מה בדיוק ברור שלא רשב"י של

ר' עקיבא תלמידי פסקו בו יום זהו .2 שתלמידי מובא 4בגמרא למות- אמנם

עקיבא אך פסח בין מתו ר' לעצרת, :5המאירי שם אומר

בעומר ל"ג שביום הגאונים ביד וקבלהונוהגים פסקה שלא כך מתוך המיתה,

וכן להתענות שלא כך מתוך נוהגים בו. זמן אותו עד מפסח שהיא לישא

במקצת: שונה באופן שהסבירו ויש פסח בין ר' עקיבא תלמידי מתו שאכן

בתלמוד, בפשוטו כמפורש לשבועות בעומר, והיו בל"ג פסקה שהגזירה אלא

ומתו בעומר ל"ג לפני שחלו כאלהשבועות. עד בעומר ל"ג לאחר

בר התחיל זה שביום היא מסורת .3 יש. הרומאים כנגד במלחמותיו כוכבא הדלקת של המנהג החל שמכאן שסברו

לזכר שנהגו המדורות המדורות, נס את להרים ההרים בראש להדליק

ומשום הילדים גם נהגו כך המרד. את "ללמד בבחינת וקשת בחץ לשחק

קשת". יהודה בני

שבו יום שהוא מראה סופר חתםה .4 במדבר. לישראל לרדת המן התחילא( )שמות בתורה מפורש טז,

אייר, ויש בט"ו יתהיה המן על שהתלונהג מאמר אייר חודש מאמרי 1תשס"א בישיבה בע"פ שנאמרו דברים 2תשס"ו ראשון" אמור "מקור 3:סב יבמות בבלי 4"הבחירה בית" פירושוב 5

לחם, בלא ג' ימים עוד שהלכו במדרש הוא אייר בי"ח להם ירד שהמן נמצא

בעומר. ל"ג

דברים מובאים 6התודעה ספרב .5 שהוא אגדות בחידושי מהרש"אה בשםוב שנות כנגד שהוא יעב"ץהאדם,

דין בחינת בעומר ל"ג של טיבו משוםשבדין.

הסברים הם הללו הדברים כל והנה עדיין בעומר, אך בל"ג שמחה למנהגי

יום של טיבו את לנו להסביר בכוחם איןוכן משמעותו זה ברור לא וסגולתו.

בל"ג דווקא אירעו אלו דברים מדועבעומר.

בעומר לל"ג רמז איתא בספרים כריתת בזמן אבינו יעקב בתורה, בדברי

:7שהשיגו לאחר לבן עם הברית

המצבה. ועדה הזה הגל עד

וצריך לל"ג רמז הוא גל בעומר, ל"ג ובין זה פסוק בין הקשר מה להבין

הדברים כוונת שאין הוא בעומר. ברוראלא לרמז רק שטיבו בעלמא,

בפסוק טמון בעומר ל"ג של ומשמעותוזה.

להבין יש תחילה,זה עניין להבין כדי העומר ספירת של משמעותה את

:8החינוך ספר בעל כותבבכלל.

לפי צד על והוהמצ משרשי שכל הפשט, התורה, ומפני אלא אינו ישראל של עיקרן

וישראל... והיא וארץ שמים נבראו התורה כדי ממצרים ויצאו שנגאלו והסיבה העיקרשהיא בסיני התורה שיקבלו ויקיימוה... והיא נגאלים הם זה שבשביל הגדול העיקר להם, הוא גדול שלהם, ועניין הטובה תכלית

השם יעשה מעבדות. ולכן החירות מן יותר התורה, לקבלת מעבדות צאתם אות למשה

העיקר. אל לעולם אות עושין התפל כיכי ומפני ישראל של עיקרן כל היא כן,

שעלו הגדולה לכל ועלו נגאלו ובעבורה של טוב יום ממחרת למנות אליה, נצטוינו

בנפשנו התורה, להראות נתינת יום עד פסח הנכסף הנכבד היום אל הגדול החפץ

וימנה ישאף ללבנו, כעבד מתי תמיד צל, כי שיצא אליו הנכסף העת יבוא לחירות,

חפצו וכל ישעו כל כי לאדם מראה המניןההוא. הזמן אל להגיע

שספירת,החינוך בספר מבואר העלייה את מבטאת העומר

מתן ועד מצרים מיציאת וההתקדמות ברור החשוב. הנה העיקר שהיא תורהשאין,הוא אלא מעבר בסתם מדובר

בני עוברים שאותה הדרגתית בעלייה ועד ממצרים יצאו שבה מהדרגה ישראל הגיעו נבואה, אליהן ולדרגת עם לדרגת בספירה ויום יום כל כן תורה. אם במתןוהתעלות. להתקדמות ציון בעצם הוא

התקדמות. בסתם מדובר אין אך שבעה של יסוד על בנויה העומר ספירת

יסוד כנגד תמיד הוא השבוע שבועות.

עמ' רנח אייר חודש 6ב"א, נ"ל בראשית 7'שו הומצו 8

עלייה היו הם בראשית, שגם ימי שבעה מדרגת ועד ובהו מהתוהו והתקדמות

הבא. שבעת עולם מעין השבת, שהיאמדרגה: בעליות בנויים בראשית ימי

אור יום .1 הדברים ראשון: וחושך- ביותר. הגולמיים

דומם.-וארץ שני: שמים יום .2

צומח.-השדה שלישי: עשב יום .3

ירח יום .4 שמש, וכוכבים- רביעי: יותר. נעלים גשמיים דברים

הנפש ועופות- בעלי חמישי: דגים יום .5בדרגותיהם. הנחותים החיה

ועל יום .6 בהמה, חיה, כולם ששי: נפש הגבוהה במדרגה החיה האדם-

יותר.

לאדם השמורה הרוחניות  שבת: .7שבאדם. הרוחני ולעליונים, לצד

השבע, כל יסוד על הבנוי דבר כל שבימי חלק לאותו מקביל הוא בו חלק

באותו המצוי מעין הוא הבריאה, וטיבוחלק.

מיציאת החלש מסביר משמואל השם מצרים של הרעה השפעתה מצריםובל"ג הלכה פסקה בעומר ופחתה,

ומאז העלייה התחילה לחלוטין, מתן עד טוב עשה בחינת וההתקדמות

דווקא מדוע להבין יש עדיין תורה. אךהנ"ל? המעבר ישנו בעומר בל"ג

ר' צדוק בדברי מבוארים הדברים "ישראל בספרו מלובלין הכהן

:9קדושים"

שבעת נגד הם ימים שבעה מספר דכל ידועויום ימי התחלת הוא חמישי בראשית,

שזהו נפש בריאת הבריאה תכלית חיה, השלם. שעל והאדם דאדם חיה נפש בריאת

שדרשו 'יום נאמר זה )שבת רז"ל הששי' התורה, שאז בקבלת ו' בניסן יום על פח,א( הבריאה כלל שהוא דאדם חיה הנפש נשלםשמו. יתברך החיים במקור דבוק להיות

התחלת הוא שבחמישי,כן אם נמצא דהיינו נפש בריאת התחלת החיה, באדם הוא ששיאה הרוחניות בריאת

ובאור ביום אנו צריכים זה השישי. עם בריאת שהם הספירה ימי את לראות

כל מקביל הוא כאמור שבוע ישראל, הווי לימי שבשבוע אומר הבריאה,

בעם מתחילה אז לספירה החמישישבו. חיה הרוחניות, הנפש ישראל

י"ד ביום הוא תחילתו זה שבוע אכן הוא של עניינו שני, שכל פסח באייר,

לעבודת מלמטה הדרישה הוא שני פסחבבחינת דלתתא', רותאר'אתעו ה',

הי עבודת  כה עד כאשר תהיה' 'אתעוררותא עליונה, בבחינת בהוראה

הרע מן שמץ נשאר עדיין דלעילא'. אך ישנה אייר כלה, ובט"ו שטרם שבמצרים

ישראל: בני תלונת

104עמ' מהד' צילום ח אות 9

ישראל בני עדת כל ויבאו מאילם ויסעו סיני ובין אילם בין אשר סין מדבר אל

לצאתם השני לחדש יום עשר בחמשה על ישראל בני עדת כל מצרים. וילונו מארץ בני אלהם במדבר. ויאמרו אהרן ועל משה

מצרים ה' בארץ ביד מותנו יתן מי ישראל לשבע לחם באכלנו הבשר סיר על בשבתנו

להמית הזה המדבר אל אתנו הוצאתם כיברעב. הזה הקהל כל את

)שמו א-ג( ז,"ט ת

שתם כך על מבוססת זאת תלונה עדיין שהוציאו הלחם נשאר ממצרים,

הם משהו בהם את זוכרים ממצרים, שבמצרים הרע שבמצרים, עדיין הטובה

שבשבוע החמישי ביום בתוכם. אך מצוי חיה הנפש ראשית הוא החמישי, עניינו

ביום הנפש במדרגת הרע זה חיה- העלייה מהם, ומתחילה כלה שבמצרים

עד בלבד הטוב במדרגות וההתקדמותשבועות.

"עד של הרמז טיב מהו ברור ומעתה תוכן זהו המצבה", שהרי ועדה הזה הגל

הפסוק:

לא אני אם המצבה ועדה הזה הגל עד לא אתה ואם הזה הגל את אליך אעבר הזאת המצבה ואת הזה הגל את אלי תעברלרעה

בראשי ב"א, נ"ל ת

ללבן, בין יעקב בין המפריד הוא הגל בין חוץ ובין ישראל ארץ הטוב לארץ, הגל את מקים שיעקב הרע- אחרי ובין א-להים". נמצא מלאכי בו "ויפגעו מידשזהו,כן אם :בעומר ל"ג של עניינו

הטומאה הרע, כילוי מן הטוב הפרדתהקדושה. גילוי את המאפשרת

ר' תלמידי בו היום כך, זהו משום דהיינו פוסקים עקיבא שכל מלמות,

תלמידי המון בין שהייתה והטומאה הרע שהיה העולם. ומי מן נמוגה-ר' עקיבא

מגיפה. באותה מת הרי הרע מן בו