1

ני רח הש פמרים ילן–שטקליס

ץ ינה כ איורים: ב

ץ ינה כ איורים: ב

מרים ילן–שטקליס

ן–יחסן. לא עת ד עשיר, עשיר, סוחר אחת סוחר ממלכה ב היה היה אחת, מדינה ב היה היה

וזהב סף כ יקרות, אבנים נינים, פ מחסניו סחורות עבר–לים, הרב, מלאו היה שעור לעשרו

ה עלתה על טנ ן יפהפיות מפלאות, אך הק נות שלש, שלשת יר. והיו לו לאותו סוחר ב למכב

נינים, האבנים היקרות, מן ל הפ ל עשרו הרב, יותר מכ נותיו יותר מכ נה. ואהב האיש את ב ל כ

ן אהב ה לכך ־ אלמן היה אותו איש ולא היה לו את מי לאהב. על כ הב. והיתה סב סף ומן הז הכ

ה טנ דולות, אך את הק נותיו הג כל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו. אהב האיש את ב נותיו ב את ב

ה. ה ובטוב לב הדר חנ ה על אחיותיה ב טנ י עלתה הק נה. כ ל אהב על כ

ים, אל מ חקו עסקיו על הסוחר, ואמר הסוחר לצאת לדרכו אל מעבר לי א היום, ד ה ב והנ

נותי ם, אל ממלכות אי–שם. אמר הסוחר לבנותיו החמודות: 'ב מעבר להרים, אל מדינות–הי

להרים, מעבר אל מסחרי עסקי ב אני יוצא ה הנ אוות! הנ נותי ב הטובות, נותי ב החביבות,

ם, אל ממלכות אי–שם. ומתי אשוב לא אדע, אך פוקד אני עליכן לחיות פה אל מדינות–הי

שורות– רך, אביא לכן ת צניעות ובתם–ד לעדי ב חיינה פה ב רך ובצניעות; ואם ת תם–ד לעדי ב ב

מה לי דנה והג באנה המועד תם כ ־ שלשה ימים כן ל י יעדת ומועד ת–נפשכן. או כ נות מת

שורות אביתן'. ת

רק א' פ

פרק א' פרח השני 5

פרק ב' פרח השני 7

6

אביהן. לפני ועמדו או ב המועד וכתם לילות, ושלשה ימים שלשה נות הב וחשבו ישבו

ביא לי אריגי ים ארצה ופתחה: 'אדוני ואלופי, אבי רחימאי! אל–נא ת כירה אפ חותה הב השת

ליות גדולות לג עשויות עור חלד–ההרים, אף לא מרג ש כ רוות צחורות פ וזהב, אף לא סף כ

ביס זוהר ומזריח לו אבנים יקרות, והש שביס זהב שזור כ רום. חשקה נפשי ב י הד י ימ עמק ממ

היר.' ביס חשכת ליל אפל לאור היום הב אותו שמש אדם, והופך הש אותו ירח מלא, כ מאורים כ

תי, אביא לך שביס מ י חמודתי, יפתי–ת ת ב ך אמר: 'טוב, כ הרהוריו ואחר שקע הסוחר ב

ת–מלך ידי ב עבורי שביס זה. ושמור שביס זה ב דברך. אדם אחד יש מעבר לים, הוא ישיג ב כ

תוך לו אבן, עמק–עמק ב תוך הר שכ מערה ב ז ב ז–אבן, ועומד הארג ארג אחת, וטמון שביס זה ב

שלשה רזל, ונעולים השערים ב שלשה שערי–ב ערה ב רסות, וסגורה המ ההר שלשים ושלש פ

פני הוני. בר אשר יעמד ב ביס, אך אין ד נז. לא קל יהי להשיג את הש מנעולים מלאכת אשכ

פרח השני פרק ב'

רק ב' פ

10

8

ביא ים ארצה ואמרה: 'אדוני ואלופי, אבי רחימאי! אל–נא ת חותה אפ ה, השת ני ת הש קמה הב

ליות יריה, אף לא מחרוזות מרג רוות חלד ההרים מערבות סב ב, אף לא פ סף וזה לי אריגי כ

דלח מארצות דלח, ב דולות, אף לא שביס זהב שזור אבנים יקרות ־ הבא לי מראה עשויה ב ג

ה את מה שאראה ב מים, וכל כ ל יפי הש ה כ מראה זו אחזה ב יט ב דלח צח וזך, וכשאב ערב, ב

י אם יוסיפו חן ויפי והוד עלומים.' ני, כ נו פ ק ני לא יזד פ

תי–יפתי, אביא מ י חמודתי, ת ת ך אמר: 'טוב, ב הרהוריו, שקע עמק, ואחר כ שקע הסוחר ב

לך ויפיה מזהיר מקצה ת–המ רס. צעירה ב ת–מלך פ ידי ב דלח זו. שמורה מראה זו ב לך מראת ב

הר, ת סג פ ראש על הארמון ועומד , בוה ג ארמון–אבן ב ראה המ וטמונה קצהו. ועד העולם

שבעה ל שער ב רזל, ונעול כ שבעה שערי ב וגבהו של הר זה שני אלפים רגל, וסגור הארמון ב

מדרגה ל כ ועל מדרגות, אלף ועוד ים אלפ הארמון אל ועולות נז, אשכ מלאכת מנעולים

נושאת חות פת המ ואת ימינו, ב חרבו וליל, יומם שומר רסי, פ איש–חיל שומר–סף ומדרגה

עבורי מראה זו. יג ב ם והוא יש לך תלויים על אבזם שלמתה. אדם אחד יש מעבר לי ת–המ ב

פני הוני'. בר אשר יעמד ב יגה, קשה מאד, אך אין ד קשה יהיה להש

פרח השני פרק ב'

רחימאי! אבי ואלופי, 'אדוני ך: כ ואמרה ארצה ים אפ חותה השת ה, טנ הק ת הב קמה

פה הי ני הש רח פ את לי הבא ־ זך דלח ב מראת לא מזהיר, זהב שביס לי ביא ת אל–נא

מעט ־ ואם רב זמן והרהר, אם הרהר שקע, עמק–עמק הרהוריו, ב הסוחר שקע פרחים.' ב

היודע אחיותיך. שות ק מב שתך ק ב 'קשתה אמר: וכך האהובה, ה, טנ הק לבתו נשק לבסוף

רח אדם שו ־ ימצאנו, אך איך אמצא דבר אשר לא אדע מהו? לא יקשה למצא פ את מבק

ה, אך הבטח ל ־ אנס ד י, אשת ת ל, ב ד רחים? אשת ל הפ פה מכ ה הי י הל ני, אך איך אדע כ ש כ

אוות אל חדרי נותיו הטובות, הנ ניו את ב ך אמר הסוחר ושלח מפ י–חמודתי.' כ ת לא אבטיח, ב

הרמון. בן ב משכ

דנה, אך ג דות ת ם. חיש מהר אג ה אל מדינות עבר–לי רך ארכ ך, ד ר החל הסוחר מכין עצמו לד

מדינות כר הרחוק, ב עיו בנ עשים. יצא הסוחר לדרכו. עורך הסוחר מס מהרה יעשו המ לא ב

זול, טובים עסקי עסקיו וגדולים יקר, קונה סחורתו ב ממלכות אי–שם, מוכר סחורתו ב ם, ב הי

סף וזהב אין שעור. רוחי רוחיו. טעונות אניותיו כ

ביס לו אבנים יקרות והופך הש דולה: שביס זהב שזור כ שורה לבתו הג יגה ידו את הת הש

דלח, ה: מראת הב ני שורה לבתו הש יגה ידו אף את הת היר. הש חשכת ליל אפל לאור היום הב

י אם כ ניה פ נו יזדק ניה לעולם לא פ ה את ב והעלמה הרואה מים, הש יפי ל כ ף ק משת ובה

תו ב נפש חשקה ה ב אשר שורה הת את ידו משגת אינה אך עלומים. והוד ויפי חן יוסיפו

אדם רחי פ וחמוצים, סמוקים רחים פ רחים. פ ב פה הי ני הש רח פ את ־ האהובה ה, טנ הק

יסרים, ויפים הזהיר י הק לכים ובגנ י המ סיכים ובגנ י הנ גנ ה ראה הסוחר ב רחים הרב מן, פ וארג

ה אין? י יפים מאל ח לב אדם ־ אך מי יערב לסוחר כ ם שמ וחנ

רק ג' פ

11 פרק ג' פרח השני

פרח השני פרק ב'10

ים, עמק חולות ב רכים, ד ב שבילים, ב ־ עמו אמנים הנ ומשרתיו דרכו, ב הסוחר מושך ה הנ

נכרים ובני–הדו רמה י–תוג נ ב זלנים–רצחנים, ג עליהם עטו תאם פ ולפתע ים. ירק יערות ב

ל הונו רותיו על כ גד, עזב את שי לויה לו מנ י נפשו ת נבלים, עובדי אלילים. ובראות הסוחר כ

ת– י חי ער העבת. 'מוטב לי כ אמנים, ונמלט על נפשו אל תוך הי ל משרתיו הנ ועשרו, על כ

שבי.' עבדות, ב ה את ימי ב מבזים, ואכל כרים הנ ידי הנ טרפני מאשר אפל ב טרף ת

יט אחורה ־ אין להכניס ער עבת, לא דרכים בו, לא שבילים. מב ער, והי י תועה הסוחר ב

יט מב יניהם, ב יעבר לא זלן ארנב–פ העצים, נצטופפו ימינה ־ יט מב העבת. בך הס ין ב יד

ער הי לב ב הסוחר, רואה ולפתע יעבירו. לא אור קו בוהים, ג שיחים רגו נשת ־ שמאלה

פניו, מראים לו דרכו יחים הדוקרנים נסוגים מל רך לפניו, והש ים העצים ד אלו מפנ נימה ־ כ פ

מים הולך מבקר רך עצמה מובילתו. הולך לו הסוחר, יום ת קדימה. צועד הסוחר קדימה־והד

יל, א הל ה, לא לחש נחש, לא קול צפור. ב אלו מת הכל: לא נהמת–חי אור עד ערב, וסביב לו כ

דרכו, היר. ממשיך הסוחר ב לא ־ סביב לו חשך וצלמות, ובעיניו אור ב ה זה פ ליל אפל, והנ

י אם לבו: אין זה כ שמים. אמר ב ה אור ב אלו נג ה רואה לפניו כ יל ־ והנ ממשיך עד חצות הל

רך ה לחזר. אך לחזר אי–אפשר ־ לא אחורה, לא ימינה, לא שמאלה, ד ער, אנס בוער שם הי

אי לבו : וד עשות? לבסוף אמר ב דעתו: מה ל יו ונמלך ב חת אחת לפניו ־ קדימה. עמד הסוחר ת

לט ־ אלך קדימה. י מיתות לא אמות, ומאחת לא אמ ער, אך מה אעשה? שת י זוהי שרפה ב

בערה אינו היר. ורעש–ת אור היום הב הולך הסוחר קדימה ־ הולך האור וגובר. חזק האור כ

ית אינו ית. והב ר הרחבה עומד ב כ לב הכ שא רחבה, וב ר–ד כ נשמע. לבסוף יצא הסוחר אל כ

ואבנים וזהב סף כ לו כ ץ משב קיסרים, מלכים או לטין פ אם י כ עשירים, ארמון אינו ית, ב

החלונות פתוחים עינים. מסנור צהרים, שמי ב לשמש דומה הוא ומאיר, בוער לו כ טובות,

נים בו, נגונים מפלאים. לטין ונגונים מתנג פ ב

רק ד' פ

פרק ד' פרח השני 13

15

16

14

תוחים, נכנס אל חצר רחבה. רצופה החצר אבני נכנס הסוחר אל שערים גדולים, שערים פ

הסוחר עלה טנות. ק כ גדולות כ בוהות, ג מזרקות–מים כות–מפכות פ משת יה ולצד צחור שיש

צים זהב טהור. נכנס עקים משב רס, המ דרגות אריגי פ דות המ עות, מרפ לטין. מצ מדרגות הפ ב

לעשירי לחמישי, נכנס לישי, לש ני, לש נכנס החדר; מאדם ריק ה ־ חדר–העלי הסוחר אל

דלח סף וזהב, ב אר והדר: כ טים החדרים קשוטי מלכים, לובשים פ ם. מקש ה ב ־ אין נפש חי

נים, נגונים מפלאים, אך הנוגנים צח וטהור, שנהב ושן ממותה. שומע הסוחר ־ נגונים מתנג

משגשגים– ים נ ג פורים, ים נ ג חים, ט משת ים נ ג להיכל ביב מס הסוחר ורואה נראים. אינם

ים ההם. נ ג ך ב ר, להל ה לו לסוחר לסי ם יפים עד למאד. התאו מלבלבים, ופרחים פורחים ב

דרגות עשויות שיש ירק, מלכיט נחשת, עם מעקים מצפים ן, והמ מדרגות הג ירד הסוחר ב

ומוכנים מסמיקים שלים ב רות פ לויים ת עצים ב על–משתומם: ומתפ הסוחר ך מהל זהב.

נות, רים מקנ ים, וצבעיהם מרהיבים עין. ובעצים צפ רחים פורחים ריחני ה, פ ל פ לקפץ אל כ

חות לב אדם. מזרקות סף וזהב, ושיריהן משמ ה או חכלילית, רקומה כ ונוצותיהן קטיפה ירק

ל ך הסוחר, מטי דלח טהור. מהל כים אל תוך שקתות ב פ הירים משת עולות שמימה, ומעינות ב

מהרה יעשו דנה, אך לא ב דות תג י: חיש מהר אג על, אם זמן רב ואם מעט, לא ידעת ־ מתפ

ני, ויפיו עין הש רח, צבעו כ ה, מוריקה ־ פורח פ בעה קטנ עשים. ולפתע הוא רואה: על ג המ

רח וריחו טוב ש אל הפ תאר. עצר נשימתו הסוחר, נג ר, ובעט לא ת ספ ספור לא ת לא ישער ־ ב

רחים אשר בו פ פה ב ני הי רח הש ה זהו פ עם הסוחר ואמר: 'הנ ער–נתפ ריח ערוגת הבשם. נסת כ

ה האהובה.' טנ י הק ת פשה של ב חשקה נ

רק ה' פ

פרח השני פרק ה'

אלו רק והרעים הרעם. האדמה כ רח. אך קטף ־ נבקעו השמים, הבריק הב אמר וקטף את הפ

ה–מדהימה, והרעימה ה, אימ ה–לא–חי יה, ולפניו עמדה מפלצת ־ אדם–לא–אדם, חי ערה פ פ

בת עיני? עוונך לא רחי אהובי, את ב י את פ י של גנ קולה: 'מה עשית? איכה העזת לקטף ב

ל עבר וקראו אחריה: ר, קולות נוראים קמו מכ ר, ובעוונך מות תומת!' וקולות אין–מספ יכפ

עץ, לכל חת מת עליו עולות סביבו ־ יט הב ע–נתחלחל. עז נזד הסוחר, נבהל תומת!' 'מות

ים, עולות עליו מפלצות אימות, גדולות עם קטנות, חת לכל שיח, מתוך האדמה ומתוך המ מת

נוראות, מפחידות.

ער, ירי, טורף–הי ן: 'אויה לי, אדוני–אב והתחנ תח פ פלצות, נפל הסוחר אל רגלי שר המ

עם אשר הרשני–נא לומר את הרגני, ת אל–נא י! ידעת מך לא ש מה ארך, ת מה ם, מדוח–הי

י י להביא להן: לבת שורות הבטחת נות יפהפיות, טובות ונאוות. ת נות לי, שלש ב י. שלש ב לב

רחים. פ פה ב ני הי רח הש ה ־ פ טנ י הק דלח, ולבת ה ־ מראת ב ני י הש כירתי ־ שביס זהב, לבת ב

רח ך פ גנ ה ראיתי ב ני עד היום לא מצאתי. והנ רח הש ראה מצאתי, אך פ ביס והמ מצאתי הש

יר, מה י: מה לו לבעל ההיכל העשיר האד לב י ב לו ואמרת כל העולם כ אשר יפה הימנו אין ב

י, י לפניך, חטאתי ופשעת ה האהובה! מודה אנ טנ י הק ת פרח קטן זה אשר בו חשקה נפש ב לו ב

שורה רחך ואביאו ת חני לשלום ותן לי את פ א של ינה, אנ ש, חסר ב א, סלח לי לאדם חל אך אנ

ה.' רי זהב, ויותר מז כ ם לך שש כ ה האהובה. ובעבור זה אשל טנ י הק לבת

ם: 'אי אפשי ער, מדוח–הי מים, ואמר טורף–הי ש אותו רעם ב יר ונורא כ נשמע קול צחוק אד

א מל י אם ת לת אמנים, ב י. לא אחוסה עליך. יקרעוך לגזרים עבדי הנ הב של ז ני ב י ך, ד זהב של ב

חברת אדם. לא י חשקה נפשי ב אוות, כ נותיך הטובות הנ ת אחת מב שלח אלי ב נאי אחד: ת ת

נאי זה א ת מל י ת כ שובה ונחת. הבטח לי כבוד ובנעימים, ב שב פה ב ה לרעה, היא ת ב ע אג

ן לך.' רחי את ואשלחך לשלום ואף את פ

כי מר, 'איכה אשלח כה ב ח, ב פלצת, התיפ ים ארצה, נפל אל רגלי המ חוה הסוחר אפ השת

ירי, טורף– ם...' לבסוף אמר: 'אדוני–אב ער, אל מדוח–הי ה אל טורף–הי ה הענג י הרכ את בת

רצינה ת לא הטוב מרצונן אוות, הנ הטובות, י של נות הב אם אעשה ומה ם! מדוח–הי ער, הי

י עדיך ואיך י שנים ארכה דרכ יען? שת עבותים? ובאיזו דרך אס לבוא אליך האשלחן אסורות ב

ך ת בוא ב שפחה אסורה ־ ת ם: 'אי אפשי ב ער, מדוח–הי י איני זוכר עוד.' ענה טורף–הי נסעת

רך ־ לא עסקך היא; הא לך ה ־ ואהרגך. והד בוא את ך, ת ת בוא ב מרצונה הטוב! ובאם לא ת

מחוז חפצו. ושהות אני הרף–עין, נמצא ב ד, כ רת הימנית, מי עת זו על הז ם טב עת ־ הש טב

נותן לך שלשה ימים ושלשה לילות.

רק ו' פ

17 פרק ו' פרח השני

19

ר, בר לא נעד ל מעשה נדודיו, ד ל קורותיו, כ יד לה כ דולה, הג חרת קרא הסוחר לבתו הג למ

אל ער, טורף–הי אל ללכת התרצי אכזרי, ות ממ ילני להצ י, ת ב 'התרצי, שאל: ולבסוף

ם?' מדוח–הי

רח פ אבי את יג הש למענה אשר ת הב לך ת אדוני–אבי. אלך, 'לא דולה: הג ת הב אמרה

ר, נעד לא בר ד נדודיו, מעשה ל כ ל קורותיו, כ לה יד הג ה, ני הש לבתו הסוחר קרא ני.' הש

אל ער, טורף–הי אל ללכת התרצי אכזרי, ות ממ ילני להצ י, ת ב התרצי, שאל: ולבסוף

מדוח–הים?'

רח פ את אבי יג הש למענה אשר ת הב לך ת אדוני–אבי. אלך, 'לא ה: ני הש ת הב אמרה

לו נתנה ולא אביה ברי ד את ה טנ הק שמעה האהובה, ה טנ הק לבתו הסוחר קרא ני.' הש

רכני–נא, אדוני ואלופי, אבי רחימאי, ואלך אל טורף– רך לפניו ובקשה: 'ב רעה ב לגמרם, כ

לך.' ני ועלי להצ רח הש גת את פ ם. למעני הש ער, אל מדוח–הי הי

י הטובה, החמודה, ת צה אל לבו ונשק לה. 'ב תו, אמ בכי הסוחר, נפל על צוארי ב רץ ב פ

אביך ילה את צ שמ על ת אב דואב, רכ ב רכה, הב עליך בוא ת נפשי, מחמל תי–אהובתי, קטנ

ם. ער, מדוח–הי פלצת ההיא, אל טורף–הי ות אכזרי, על שהולכת את מרצונך הטוב אל המ ממ

עשר רב, אך היכן הוא אותו ארמון ־ איש לא ידע, ודרך אליו אין, נקרא ארמונו ב חיי ב את ת

ניך, לא אשמע ר אליך ואין עונה. איכה אחיה עלי אדמות ולא אראה פ אליך ואין קול, נדב

תי, אויה לי!' מ י–ת ת קולך? אויה לי, ב

אדוני ב, תעצ ת אל–נא ה, בכ ת 'אל–נא ואמרה: האהובה ה טנ הק ת הב לאביה נתה פ

אשרתו רצונו, אעשה ם; ער–מדוח–הי טורף–הי ני מפ פוחדת איני רחימאי! אבי ואלופי,

אליך.' ואשוב יום יבוא עוד אולי ני! בכ ת אל–נא עלי. ירחם הוא אולי נאמנות,

רח פ את ה טנ הק ת הב נטלה ימים שלשה ץ ומק נחומיה. לדברי אזן נטה ולא האב כה ב

ער לאביה. עומד אביה, עומדות עת אשר נתן טורף–הי ב הב ונטלה את הט אגרטל–הז ני ב הש

עת ב ים, והיא ־ אינה בוכה, אינה פוחדת. שמה את הט פ חים, סופקים כ אחיותיה, בוכים–מתיפ

אלו לא היתה. ה, כ זרת ידה הימנית, אך שמה ־ ונעלמה. היתה ואיננ ב

רק ח' פ

פרק ח' פרח השני 19

18

הסוחר אותה ם ש אך לסוחר. אותה ונתן עו מאצב עת–זהב טב ם ער–מדוח–הי טורף–הי נטל

חים שערים יתו. וברגע זה נפת שער ב ית, הרים עיניו וראה ־ הנו עומד ב על זרת ידו הימנ

עבדיו ל כ על ועשרו, הונו ל כ על רותיו שי אף יתו ב אל ושבות רחבים שערים דולים, ג

אוות, הנ נותיו ב הטובות, נותיו ב מרוצה ב או ב ה. והמל שאון ית ב ב קם אמנים. הנ ומשרתיו

נות קות אותו. רואות הב קות, מחב ה קוראות לו, מנש מברכות אביהן, מלות טובות, מלות חב

דולות: 'האם נזוקו ספינותיך, האם נות הג ־ אינו שמח אביהן, תוגה מרה אפפתו. שואלות הב

רה?' ת תוגתך המ ב תח לי, מה ס א, פ ת הונך! אנ שת: 'מה אכפ ה מבק טנ אבד הונך?' ואלו הק

יו. אך תוגה שת יו ושל לת י אם הכפ ן–יחסן: 'לא אבד לי הוני, כ עת ענה להן האב, סוחר עשיר, ד

ה לכן מחר. והיום ־ נגילה ונשמחה.' תה אגל נת, וסב י מקנ לב מרה ב

שורות לבנותיו רזל, הוציא מתוכם ת קי–ב דולים מחש זים ג קד הסוחר להביא לפניו ארג פ

ים אינו נחלד, אש אינו בוער ובמ לו אבנים טובות, ב דולה שביס זהב שזור כ הטובות: לבתו הג

ניו ה את פ דלח מארצות ערב, והרואה ב ה מראה עשויה ב ני זוהר ומזריח מאורים. לבתו הש

ני. רח הש ה אגרטל זהב ובו פ טנ י אם יוסיפו חן ויפי והוד עלומים. לבתו הק ניו כ נו פ ק לא יזד

ראותה את ה האהובה ב טנ ת הק ן מרב שמחה, אך הב מעט ונטרפה דעת דולות כ נות הג הב

י יפתי? מדוע אינך ת תי, ב מ י ת ת ך, ב ה. אמר אביה: 'מה ל ל רח ־ נתחלחלה, נתחרדה כ הפ

ה את טנ ת הק לו.' נטלה הב עולם כ רחך בו חשקה נפשך? הרי אין יפה הימנו ב לוקחת את פ

לות כ דולות מסת נות הג כי מר. והב קת ידי אביה ובוכה ב אי–רצון נטלתו, מנש אלו ב רח, כ הפ

יקרים, ית אורחים ל הב כ או אורחים, מלא תשורותיהן ורוקדות מרב שמחה. ולעת ערב ב ב

זרים. שלחנות רחי אוכלי ארחי–פ ם ג דים, ומכב דים נכב ם ג ינים המ ל מכ ומקרבים קרובים

משיבי–נפש, ונעימים טעימים מאכלים טוב: כל מלאים לחנות והש לחנות, הש אל ישבו

וזהב חרוץ. ־ מאכלים מפלאים סף כ לי כ לים והכ חי לב אדם, ויינות יקרים משמ ים מטעמ

ה. ל אל או כ וכלים מפלאים, ואין איש יודע מאין ב

רק ז' פ

פרח השני פרק ז'

22

23

ה ט ה, והמ בוהים, היכלות אבן. שוכבת היא על מט היכלות ג ער, ב י פלטין ב ה היא שוכבת ב והנ

רבורים לבנים, אריגי ב ה עשויה נוצת רכ לומה פ ה ט המ עת דלח, ומצ ב ורגליה זהב, עשויה

ה תה, ורואה: הנ ה מעל מט טנ ת הק ינות ערבות. קמה הב נות, מנג ינות מתנג זהב יכסוה. ומנג

סדרו על שלחנות הדורים עשויים ח כ ל אשר לה, הכל מנ גדיה וכליה, כ ל ב חים לפניה כ מנ

ל כ ורואה: מלא האולם ידה. הב עומד על אגרטל–הז ב ני הש רח פ וגם ה, ירק מלכיט נחשת

ש ה להתלב מ ב ועל מה לשבת, יש ב לים נאים ושלמות נאות, יש על מה לשכ טוב, עשר רב, כ

לו כסף, דלח; קיר אחד ־ כ לו מראה, מראת ב ט. וקירות לאולם: קיר אחד ־ כ ה להתקש ובמ

יר וכסית ץ אבנים טובות: ספ לו משב לו זהב; ועוד אחד ־ שנהב ועצם ממותה, כ ואחד ־ כ

בי.' י זהו חדר משכ ה: 'סבורתני כ לב ה ב טנ ת הק ופרוזג. אמרה הב

על, ועינה לא ים אחרים, הלוך ועבור, עבור והתפ בה ונכנסה לאולמ ת מחדר משכ יצאה הב

הב אגרטל–הז רחה אהובה ב ת את פ מח. לבסוף נטלה הב ע מש ה לא ישב ע מראות, ולב שב ת

חוו לפניה עצים ושיחים בוד לקראתה, השת שיר כ רים ב תחו צפ ים. פ ים הירק נ וירדה אל הג

ת אותה ים, ומצאה הב יהו מימיהן מזרקות גבוהות, השמיעו קולם מעינות מים זכ ופרחים, הגב

עולם ני אשר אין יפה הימנו ב רח הש ה קטף אביה את פ ה ב שא ירק בעת ד אה, אותה ג בעה נש ג

ודבק עף דיה מי נשמט הוא אך אדמה, ב לשתלו ואמרה אגרטלו מתוך רח הפ נטלה לו. כ

אלו מעולם לא עזבהו. גבעול שלו כ ב

רק ט' פ

פרק ט' פרח השני 23

25

בן ורואה ־ שוב עלו הל ת לאותו אולם בו קיר השיש הב נכנסה ך עבר היום, ולעת ערב כ

מאכלי י, וגנ יתי ב י גברת עיני ב חן 'הנשאו לאמר: לות המ וכתובות האש, מלות יר הק על

קראני גברת, היה פלאה: 'אל–נא ת ה המ ה החמודה, היפהפי טנ ת הסוחר הק ומשרתי?' ענתה ב

לו היכלות מפלאים עולם כ בודיך. אין ב ל כ ה לי אדון רב חסד ורחום. מודה אני לך על כ את

לאים לאי פ עיני? הרי מעודי לא ראיתי פ יך ־ איכה לא ישאו חן ב גנ ים כ ים ירק היכליך וגנ כ

ה?' פש חי יתך מנ ילה, הלא ריק ב ל י ב בר אחד מפחידני: איכה אהיה לבד ה! אבל ד אל כ

ינה לך ך, ממת היי לבד י יפתי! לא ת ברת פחדי, ג בן: 'אל–נא ת יר הל עלו מלות האש על הק

ית בית אביך. וגם זולתה מלא הב אמנה האהובה, זו ששרתה אותך ב בך נערתך הנ חדר משכ ב

נו יחד שומרים עליך יומם וליל ־ לא ן, וכל נפשות חיות, אך אין הן נראות לעיניך, ואני עמ

תה נערתה ה ־ עומדת ליד מט בה והנ ת אל חדר משכ ל רע. וכך היה: נכנסה הב ך כ ע ב יפג

ה שמחה עירה, שמחה ב ערה את מרתה הצ אמנה האהובה מתחלחלת ומבהלת! ראתה הנ הנ

רו זו זו, ישבו וספ יהן זו ב חורות, חובקת רגליה השובבות. שמחו שת גדולה ־ נושקת ידיה הצ

רו עד בקר אור. רו וספ עם זו, ספ

ספור נעימים, יום יום וחדושיו, יום יום ושמחותיו ־ ב א ויום הולך, חולפים ימים ב יום ב

משמיעה בן, הל יש הש אולם אל ת הב עולה יומו ב יום י ומד תאר. ת לא ובעט ר, ספ ת לא

ערבים, בריה ד בוערות: מלות אש שובותיו ־ ת וקוראה אזני אדונה–מארחה ב בריה ד מתק

ותשובותיו נעם.

רק י' פ

25 פרק י' פרח השני

24

ירה, וחזרה פרחה אהובה–יק זה, שמחה ב לא מפלא שכ ל פ לא על כ ת למראה פ אה הב ל נתפ

ער– י טורף–הי ה: 'סבורה אני כ לב אולם אחד עומד שלחן ערוך, ואמרה ב אל ההיכל. ראתה ב

י.' ם אינו כועס ואינו רוגז עלי, לא יסיר אדוני חסדו מעמ מדוח–הי

אש מלות מלות, יר הק על לו נתג ה והנ ה, גד מנ לבן שיש קיר אל עיניה ונשאה אמרה אך

ך ל משאלת י–מרתי, רצונך אעשה, כ ברת אמן. את ג ך הנ י אם עבד י אדון לך, כ בוערות: 'איננ

על עלה היו. אלו לא כ נעלמו לות, המ ונעלמו האש, מלות את ת הב קראה רצון.' ב א אמל

ישבה קסת. עם עט–זהב לכתיבה, ניר לחן הש על עלה ד מי אביה. אל ב מכת ב לכת ה עת ד

לאי פ ל כ על תבה, כ קורותיה ל כ על חביבותיה. ולאחיותיה ירה, יק לאביה ב מכת וכתבה

דיה ב, נשמט מי כת ה נעלם המ חתימת ידה ־ והנ תבה וחתמה ב לאים אשר חזו עיניה. אך כ הפ

אלו לא היה. ונעלם מעיניה כ

לחן נמלא מאכלים נעימים וטעימים ומשקאות ינות ערבות, והש וחלל האויר נמלא מנג

שברה לחן, הש אל ת הב ישבה טהור. זהב לחן הש וכלי בורים, ד ודבש וחלב יין טובים,

ינות הענגות, הערבות. ואחר שכבה לנוח קמעה, נג מ ה ב תה צמאונה, ושעשעה לב רעבונה, רו

ערבים. חלומות חלומותיה, קרוה ב אט חרש ים, למרחק ינות נג המ התרחקו ־ כבה וכשש

פים. ים הי נ ג ים, ב ים הירק נ ג ל ב נתה, ירדה לטי מה מש וכשק

פרח השני פרק ט'

עשים. מהרה יעשו המ דנה, אך לא ב ג דות ת מן, אם זמן רב ואם מעט: חיש מהר אג חולף הז

ניו, חשקה נפשה מראה פ דול, קשר עמק. חשקה נפשה ב נפש אדונה, קשר ג רה נפשה ב נתקש

ם, ממאן ומסרב, מסרב וממאן, מפחד הוא, ער–מדוח–הי מו עיניה. והוא, טורף–הי לחזות בו ב

א, אנ ואלופי, אדוני א, 'אנ נת: ומתחנ שת מבק נו, ממ ה מרפ אינה ה, של ב והיא הוא חושש

לסב ־ ה את ימים שבע אם ניך! פ 'הראני נת: מתחנ והיא ממאן, הוא ניך!' פ את הראני

היה לי!' הוא עומד י ־ ידיד נאמן ת ל עוד רוחי ב ה ־ אחי אקראך! כ היה לי, ואם צעיר את ת

ניך!' נת: 'הראני פ סרובו, פוחד הוא, חושש הוא להראות לפניה, והיא בוכה ומתחנ ב

ער– חנוניה. אמר טורף–הי ת כח ב בריה, ד כח ב ברה עליו ג יכלה לו, ימים, ולבסוף עברו

ים, ין הערב ני כל, עת רצון ב ים יעטפו פ ערב היום, עת צללים רכ ם: 'יהי רצונך! ב מדוח–הי

ואראך את אמן! הנ ידידי ניך, פ הראני ואמרי: רחי אהובי פ בעת ג עלי אל י, נ ג רדי–נא אל

עלי אל חברתי ־ ת רצי עוד ב י, ולא ת עצרי כח לשאת את מראי ותמאסי ב מראי. ואם לא ת

עת על זרת ידך הימנית והיית ב י. שימי הט עת חת לכרך את טב בך, ותמצאי בו מת חדר משכ

ירך, ואני ־ לעולם לא אדריך עוד את מנוחתך.' בית אביך יק ב

ני פ עטפו אפרים צללים ים, רכ וצללים האדם, מש הש ר–נעלם ת הסת עת היום, ערב ב

ידידי ניך, פ וקראה: 'הראני רח האהוב, עמדה הפ בעת ג רק, עלתה על הי ן הג ירדה אל כל

ם. אך נראה רגע ער–מדוח–הי ין העצים, נראה לפניה טורף–הי ב אמן!' אמרה ־ ומרחוק, הנ

אותו שלג צח, נתנה נה, נתחלחלה, החוירה כ קט, חצה השביל ונעלם ־ והיא, יונת חן מסכ

י מראהו אים נה לחזות מראהו, כ סכ פת. לא עצרה כח המ צעקה מרה ־ ונפלה מתעל קולה ב

בה אליה רוחה ה! וכשש י חת אול ת ה, מפלצת מש ה–לא–חי ומחריד ומדהים, אדם–לא–אדם, חי

כי מר. ים, קול אבל, קול ב רחק ופקחה עיניה, לא היה איש על ידה, אך קול נשמע ממ

ה מפלאה: 'קרב אלי, אדוני הטוב, רב החסד הרחום, ה החמודה, יפהפי טנ ת הק קראה אליו הב

אשר יהי ־ אני לא אעזבך.' ני מראך! יהי מראך כ הל עוד מפ לא אב

רק י"ב פ

פרק י"ב פרח השני 27

26

עשים. מהרה יעשו המ דנה, אך לא ב ג דות ת מן, אם זמן רב ואם מעט: חיש מהר אג חולף הז

לטין פ ב יה לחי לה לה–נתרג ג נסת פלאה, המ ה היפהפי החמודה, ה טנ הק הסוחר ת ב לה נתרג

בר, משרתים אותה משרתים נאמנים ה פוחדת עוד מד אה עוד לדבר, אינ ל ער. אינה מתפ י ב

ללא בה מרכ ב אותה יעים מס לפניה, נגונים נוגנים אותה, ומשקים מאכילים נראים, לא

־ לפניה חוים משת העצים רות וצמ לפניה דרך ה מפנ העבת ער והי ער, הי ני פ על סוסים

דברו האמור, אינו דומה דול, קשר עמק. חשקה נפשה ב נפש אדונה קשר ג ונקשרת נפשה ב

קול קולו חשקה נפשה. תוב לאמור ־ ב הכ

ם, ער–מדוח–הי והוא, טורף–הי קולך!' את השמיעני רחימאי, אדוני אדוני–אלופי, א, 'אנ

נו, ה ממ שתה: חושש הוא להפחידה, חושש הוא להבהילה. אך היא אינה מרפ ק א ב ממאן למל

בן: יש הל א יום ועלו מלות האש על קיר הש ה ב שת: 'השמיעני את קולך.' והנ נת ומבק מתחנ

י ר אלי, עבד ב רחי האהוב, ואמרי: ד בעת פ רק, על ג שא הי ן, שבי–נא על הד 'רדי–נא אל הג

ר אליך.' אמן, ואדב הנ

ר אלי, אדוני ב רח האהוב ואמרה: 'ד פ רק, אחזה ב שא הי ן, ישבה על הד ת אל הג ירדה הב

רקיע, קול אים ונורא, ב אותו רעם כ דול, ג ר אלי!' נשמע קול ב ד הטוב, רב החסד, הרחום,

הראתה לא כחה, עצרה אך נבהלה מאד, ת, הב נתחלחלה ופחד. אימה מטיל ונוחר, צרוד

ת לה הב ג לה–נסת ברו ערב. נתרג ם, קולו נורא, אך ד ער–מדוח–הי ר אליה טורף–הי ה. מדב חד פ

בריו, ודבריו נבונים, ודבריו נעימים, יוצאים אל הקול הנורא, אינה שומעת הקול ־ שומעת ד

ב. ב ונכנסים אל הל מן הל

רק י"א פ

פרח השני פרק י"א

30

31

32

30

אינה רואה ם, ער–מדוח–הי ני טורף–הי מפ פוחדת עוד אינה ת, הב לה ג לה–נסת נתרג היה. כן

נפש תו–אהבתו אליה. ונקשרה נפשה ב את מראהו הנורא ־ רואה את לבו הטוב, רואה את חב

דול, קשר עמק. אדונה קשר ג

עשים. מהרה יעשו המ דנה, אך לא ב ג דות ת מן, אם זמן רב ואם מעט: חיש מהר אג חלף הז

ך, ם: 'מה ל ער–מדוח–הי חת. שואל אותה טורף–הי ה ומתיפ נתה, בוכי ת מש יום אחד קמה הב

אבי, ושוכב ראיתי את חלומי ב ילה 'הל ת: הב ענתה ך?' כ ל כ י בכ ת י כ ך ל תי, מה מ יפתי–ת

וי, חולה אנוש! הרשני–נא, אדוני ואלופי, ללכת אליו ואראה לשלומו.' ירי על ערש–ד אבי יק

כל עת ולכל ה ללכת ב תי, חפשי מ , יפתי–ת ה את ם: 'חפשי ער–מדוח–הי ענה ואמר טורף–הי

עי: שלשה ימים ושלשה י, שימי אותה על זרת ידך הימנית. אך זאת ד עת מקום. הא לך טב

אחרי את המועד שובי, ת ה לך, שלשה ימים ושלשה לילות. והיה אם לא ת ה–אצפ לילות אחכ

ם המועד.' מימה לפני ת י לך אשובה אליך, אשובה שעה ת עת ת: 'נשב ־ מות אמות.' אמרה הב

ל או כ ה, ב רתים נאמנים, קם שאון והמל ריצה מש או ב חצר אביה. ב ת ב ה עומדת הב והנ

י אין עוד יפי עלים, כ אים–מתפ ל י אחיותיה–חביבותיה, עומדים הכל מתפ או שת ית, ב ני הב ב

חורות והביאוה ידיה הצ לכות. לקחוה ב תר ולה המ גדיה. לה הכ הדר ב ניה, ואין הדר כ יפי פ כ

ה ער אוכל לבו, מבכ מעות אוכלות עיניו, והצ קוה: הד אל אביה. ואביה שוכב אנוש, אין לו ת

ה האהובה. טנ תו הק הוא את ב

שמי צהרים, נמלא לבו שמחה אותו שמש אדם ב תו פורחת וזורחת כ ובראות האב את ב

רת ה האהובה נהד טנ תו הק תו החמודה, ב ריא ושלם. ראה האב את ב תו ב ט גדולה והוא קם ממ

ראו וגאון. שמחה לבו נמלא קיסרים ־ קשוטי ומקשטת מלכים מלבושי לבושה הדורה, ב

ה. שעה קל אות, עבר כ משת ספורים, ב ן קנאה. עבר יום אחד ־ ב אותה אחיותיה ־ נמלא לב

ה: טנ דולות לאחות הק הרף–עין, ובא היום השלישי. אומרות האחיות הג עבר יום שני ־ עבר כ

בר, ילך לאבדון!' ער, אל אותה מפלצת! ואם ימות ־ אין ד שובי אל הי 'אל–נא ת

אשר והחסד הטובה ל כ חת ת זו כ רעה אגמל לו 'אם והשיבה: ה טנ הק האחות עסה נתכ

חיתו–יער. טרפני ת י כ אהיה ראויה אדמות. עלי לחיות ראויה אהיה לא הרי י, עמ עשה

לפני מימה ת ושעה אשובה, ם ג אליו אשוב אוות, הנ אחיותי החביבות, אחיותי י, כ לא

ם המועד.' ת

רק י"ג פ

פרח השני פרק י"ג

שעונים בבית–הסוחר, שעונים היו עשו? מה להן. חרה היטב דולות, הג לאחיות להן חרה

שעות י שת אחורה, מחוגיהם את והעבירו עמדו נז. אשכ מלאכת שעונים טובים למיניהם,

ישבה כונה, הנ עה הש ובהתקרב זו. רעה נעשתה י כ ידע לא ית ב ב ואיש העבירום. אחורה

ה ולב ה נבוך, ולב חוגים, דול אשר לאביה, לא גרעה עין מן המ ה מול השעון הג טנ ת הק הב

רות אותה. בות–מעצ א, מעכ ה, שואלות על הא ועל ד עת יחות ד י אחיותיה מס חד. ושת מלא פ

מן המיעד, שמה חוגים את הז חוגים. וכשהורו המ מ חלים לוחשות, ועיניה ב ה על ג טנ ישבה הק

י בוהים, אולמ ים הג אולמ ער, ב י לטין ב פ ה עומדת היא ב עת על זרת ידה הימנית ־ והנ ב הט

א ה אינו ב ם, למ ער–מדוח–הי שיש לבנים. עומדת ותמהה היכן הוא אדונה, היכן הוא טורף–הי

י אליך, שעה ה שבת ך? הנ אמן, אי ך, אדוני הטוב, ידידי הנ ניה? 'אי יל פ לקראתה, אינו מקב

ם המועד!' מימה לפני ת ת

ני כל. שובתות רק, הס על פ ן הי ג דול, שקט ודממה ב ית הג ב אין קול ואין עונה. שקט ודממה ב

ים, נדמו הנוגנים. יריהן, שותקים מעינות מים זכ רים מש פ הצ

ית, ב ב אדונה שת מחפ רעה. לה א מנב הל, עם–נתב נתפ ה, טנ הק ת הב של ה לב עם נתפ

על מצאתהו: לבסוף אך מחשה. והוא אליו, קוראה מוצאת. ואינה שת מחפ ן, ג ב שת מחפ

י לא ניע, ושת לא זיע, ב ם, ב ער–מדוח–הי ני שכב טורף–הי רח הש בעת פ אה, על ג ש בעה הנ הג

ה לה. רצה אליו צפ ם עת נרד ישן הוא, י כ נדמה לה רח האהוב. פ ב עירות אחזו פותיו הש כ

ער, ישן הוא ־ לא יקיץ ולא יעור ה מעירה אותו. אינו מתעורר טורף–הי ה, החל טנ ת הק הב

קה חב רך, ב רעה כ השובבות, רגליה עו נגד כות, הז עיניה חשכו בו. אין ים חי ורוח נתו. מש

ה, נשקה לו על עיניו העצומות וקראה: 'קומה ־ צה אותו אל לב ראשו המכער, הנורא, אמ

ע ארב ל מכ רקים ב הבריקו ־ קראה אך יך!' אהבת אמת אהבת נפשי! מחמל דודי, עורה,

אה, ונפלה ש בעה הנ ג ירים ב י רוח אד געו חצ עזעה אדמה, פ מים, נתרעם רעם, נזד נפות הש כ

ה, החמודה. טנ ת הק פת הב מתעל

רק י"ד פ

פרק י"ד פרח השני 33

פרח השני פרק י"ג32

36

37

38

36

היא יושבת ־ ה והנ עיניה. קחה פ ת, הב נתעוררה מעט, ואם רב זמן אם הזמן, עבר–חלף

אבנים ץ משב זהב, א ס הכ ועשוי לכות, המ א ס כ על יושבת לבן, שיש אולם , בוה ג אולם ב

ראשו, ועומד לפניה אר ויפה מראה, וכתר מלכות ב ן–מלך צעיר, יפה ת ק אותה ב טובות, ומחב

סף וזהב, גדיהם אריגי כ לכות, ב ית–המ מליה גדולה של ב אביה ועומדות אחיותיה, וסביבם פ

ראה: אר ויפה המ עיר, יפה הת לך הצ ן–המ רך, ואומר אליה ב הכל כורעים ב

אהבת ה, אימ מפלצת הייתי אשר כ אהבת אותי יפתי–מחמל–נפשי, י, עמ ך חסד 'היטבת

פה מכש אהובה. לה כ לי היי ה, עת אהביני א, אנ ־ אליך אהבתי ועל י לב טוב על אותי

זרה גזרה עלי להיות מפלצת עד אם ם, ג ער–מדוח–הי מרשעת הפכה אותי מפלצת, טורף–הי

נות רבות הבאתי אל ך, ב ה. שלשים שנה חייתי כ מפלצת האימ י, ב צא נערת חן ותחפץ ב מ ת

דולה אליך. היי לי י, על אהבתי הג י, אהבת אותי על טוב לב ער. את האחת רצית ב י ארמוני ב

מלכת. ת המ יר, מלכ ה, אשת מלך אד ל ה כ עת

ה. והלכו אחריהם אביה והלכו אחריהם חורות והובילה אל החפ ידיה הצ לך ב ן–המ אחז ב

ה מצל ב ובחצוצרות, ים תפ ב לכות ית–המ ב חצר ל כ ושרים, משרתים אותם ולוו אחיותיה,

ייתי, ם אני שם ה לך. ג יד המ ה גדול כ ה גדול, משת מחול, ועשו משת ים. ואחר יצאו ב ובמצלת

י. י, מאום לא טעמת בש ויין שתיתי, לגום לגמת ד

רק ט"ו פ

פרח השני פרק ט"ו

הספר נעשה במסגרת פרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, יולי 2014

מנחה: בתיה קולטון, מנחה גרפי: קובי פרנקו, מנחה עיוני: ד"ר טל ברלי