28

מאת: לינוי, שרון, עדי, נועה וטל

2'זכיתה

1. קערת סדר - צלחת מיוחדת לליל הסדר

2. יוכבד - אימו משה של .

3. מילדות עבריות - שיפרה ופועה .

4. מכות מצרים כך - נקראו העונשים למצרים .

5. עבדות - עבודות כפייה .

6. פרעה - כינוי לכל מלכי מצרים .

7. הגדה - סיפור פסח .

8. זבולון - אחד משבטי ישראל .

9. מצות - לחם מיוחד לפסח שלא תפח .

10 . מרור - נוהגים לאכול בליל הדר .

10 . משה - גדול הנביאים .

11 . שאינו יודע לשאול - אחד מארבעת הבנים .

12 . ערי מסכנות מה - שעם ישראל בנו במצרים .

13 . שחין - המכה השישית .

14 . חרוסת - מאכל לזכר טיט .

27

רוצה להגיד לבני! אבל מה?

2מחנך ט' –אורי ליבנה מאת:

הוחלט בתנועה ,לאחר דיונים אינסופיים

כי אין צורך ללמד ,הקיבוצית בתחילת דרכה

את ילדי הקיבוץ על סוציאליזם, ערכי

התנועה הקיבוצית וההיסטוריה שלה. הם

תחת ערכי יחיו סברו כי בכך שילדי הקיבוץ

הם יבינו יותר טוב מאשר אם יסבירו ,הקיבוץ

דורות התנועה 4 - 2להם במילים. תוך

הקיבוצית קרסה ורוב הקיבוצים עברו

שמעות של הסיפור הפרטה כזו או אחרת. המ

מבחינתי היא החובה ללמד את ילדינו על

העולם שקדם להם ועל העולם שאנו מייחלים

שיהיה להם. אני רוצה להיות חלק ממצוות

"והגדת לבנך" אבל אני לא מצליח להבין מה

לומר.

האם מספיק לומר את מילות ההגדה?

די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים"לדוגמה "

זוכר את התחושה בתור מה זה אומר? אני

ילד, המבוגרים השתגעו והתחילו לדבר

ב"סינית". יום שלם לא הרשו לי לאכול, לקחו

אותי לסעודה עם ריחות שמובילים לי את

הנחיר כמו עמוד ענן ולא נותנים לי לאכול,

טוב... אולי כזית. קשה לומר שזאת היתה

שעתי הטובה, אם היה בוחן בסוף הסדר, לא

תי עובר.בטוח שהיי

האם צריך לספר את הסיפור במילים שלי?

חלק גדול מהחיים שלי מוקדש למדע וללימוד

המדע והחשיבה הרציונאלית. מה אני עושה

עם עשרת המכות "למען השם"? איך אומר

שנה במדבר 40לילדיי שהים נחצה לשניים?

לדרך שאסתמטי עם פלטפוס עושה בשנה...

א האותות נגיד שאספר את הסיפור לל

והמופתים, עם ישראל סובל, מנהיג מוציא

אותם לחופשי. זהו סיפור מוכר ונדוש הקיים

בכל תרבות כולל סרטים מצוירים. מה

עכשיו? הסיפור הזה יבטיח לי שהקיבוץ שאני

דורות? 4 - 2בונה לא יופרט עוד

אז מה עלי להגיד לבני? אם לא אותות ולא

סיפורים אז מה נשאר?

עכשיו מערכת בחירות, לפני ואחרי סיימנו

עלו ביטויים קשים מאד מכל הצדדים. כולם

הראו יכולת מעציבה מאד של גסות, ביטול

ואפילו גזענות. נראה שבכל הצדדים יש

יצגים בורות ורדידות. אנשים יאנשים המ

שונים שפכו שמן למדורת השסעים, אשכנזים

על מזרחים ולהפך, חרדים על חילונים ולהפך,

יהודים על ערבים ולהפך. וכך מצאו כל

הזדמנות לבטל אחד את השני ולהראות את

הדעות החלולות והנבובות ביותר. נראה כי

הרבה מאד מההגדרה העצמית של אותם

שית על דרך השלילה, "מי אנחנו? אנשים נע

אנחנו לא ערבים, לא אשכנזים, לא נשים וכו'

". קשה מאד למצא אנשים שיגדירו את עצמם

ואת דעתם על דרך החיוב. אין משמעות למי

שאני, יש רק משמעות למי שאני לא.

אני חושב שזו יכולה להיות התרומה של חג

הפסח בכלל וההגדה בפרט. הדרישה להעלות

נס את חיי המשמעות. חיים עם הגדרה על

עצמית מלאה, עם תרבות, עם היסטוריה

ועתיד. העם היהודי הוא עם עבדים, הוא עוזב

את "בעליו" ונשאר עם הצורך להגדיר את

. אם הוא לא עבד, אז מה הוא כן? מחדש עצמו

,שנה בהגדה 40עושה מסע ארוך של הוא

שנה במציאות שלי כדי לומר לעצמו 3000

מהו.

כפי שניתן לקרוא בעיתון זה, התשובות הן

אינסופיות. משמעות החג מגוונת וניתנת ע"י

החוגגים אותו. כל אחד מהכותבים ישב וחשב

מה המשמעות בשבילו והגיע למסקנה,

לפעמים הפוכה, מחברו.

כאיש אחד, אספנו כולנו את המאמרים

לאמירה אחת משותפת, אנו מעודדים את

יח אל חאת המדבר הריק והצכולכם לעבור

עבר ארץ המשמעות, ארץ זבת חלב ודבש.

בדקו מה משמעות החגים, הערכים, המנהגים

והמסורת שלכם ושתהיה המשמעות

בשבילכם אשר תהה.

26

ותר קדום לסכסוך קדום לכל ויכוח, בוודאי י

אשכנזי.-המזרחי

ומה היתה הסיבה הרביעית לבחירת שם

המשפחה אדם?

אדם מייצג עבור אבי משהו נקי, ברור, ובעל

ערך: בשביל אבא שלי להיות בן אדם זה ערך

חברתי ותרבותי מאוד חשוב.

מאוחר יותר בחייו החליט אבי לצרף את שם

המשפחה אזולאי לשם המשפחה אדם. וזאת

מפני שהחליט לחלוק כבוד למשפחת אזולאי,

ובפרט מפני שרצה לחלוק כבוד ליוסף אזולאי

שגידל אותו. הבעל השני של אמו של אבי

התייחס אליו כבן משפחה לכל דבר ועניין.

שפחת דבר שריגש את אבי. יחד עם זאת, מ

אזולאי ביטאה בהתנהגותה את הערך הגדול

ביותר בעיני אבא שלי והוא: להיות בן אדם.

צילום : משה קלוקובסקי

25

כיצד להפוך שם משפחה לבעל ערך?

הורה ותלמידת שכבת ז' – ים ומיכאל אדם

תוך כדי שיחה עם אבא שלי על תרבות

שאפשר לבחור –ומורשת למדתי דבר מרתק

שם משפחה ולהעניק לו משמעות היסטורית,

להפוך אותו לבעל –דתית ותרבותית, ובעיקר

ערך.

-שם המשפחה של אבא שלי הוא "אדם

אזולאי". כאשר שאלתי את אבי כיצד

התגלגל שם המשפחה והגיע עד הלום, שמתי

לב שאבי מתרכז, מתיישב ומתכונן... אז,

בעודי יושבת עם אבא שלי, כדי ללקט פרטים

על שם משפחתנו, לא ידעתי שאני הולכת

לשמוע על פרק מאוד חשוב ומשמעותי

ות התפתחותה של המשפחה והיסטורי בתולד

המצומצת והרחבה.

שהתחילה -תוך כדי שיחה עם אבא שלי

כמשימת בית והפכה להיות מרתקת באופן

הבנתי שהוא בחר לעצמו שני -אישי עבורי

שמות משפחה, והכי מעניין, שאף אחד מהם

איננו שם המשפחה המקורי שאתו נולד. והכי

מעניין: שניהם מייצגים מהלך היסטורי,

התפתחותי וערכי בחייו. מה שהפך את

השיעורי בית שלי למעניינים ביותר.

אתם חושבים שאבא שלי מסר לי תשובה

מיד? לא, ממש לא, הייתי צריכה להמתין

ולהקשיב לדרמה המשפחתית הבאה,

שמכילה היסטוריה משפחתית עליה גדל אבי.

שימו לב לדרמה המשפחתית הבאה, היא

צמח והתפתח אבא הסיפור הגרעיני עליו

נחמה התחתנה עם פנחס -שלי: סבתי שרה

. פרי הנישואים האלה 1959רפאלוף בשנת

, 1960הוא הגעתו לעולם של תינוק בשנת

סבתו, -שלימים נקרא מיכאל, על שם אב

שהיה חכם גדול בדורו, ורבים שיחרו לפתחו

כדי שיפסוק בענייני הלכה, ועוד רבים אחרים

ו אותו ברחוב כדי שייתן הגיעו עד ביתו או עצר

עצה טובה, כדי שיפסוק בריב שהתגלע בין

ניצים, או סתם ככה כדי לקבל ברכה תחת ידו

המונחת על ראש. על מצבת קברו של מיכאל

ינוקא רשומה מילה אחת בודדת ומאוד

משמעותית שמתמצתת את כל חייו וחכמתו,

ביטוי לאריכות ימים ולחכמה רבה –"הזקן"

בחייו. שקנה והעניק

נחמה מפנחס -לימים התגרשה שרה

והתחתנה עם יוסף אזולאי. אולם אבא שלי

היה צריך לשאת את שם המשפחה רפאלוף,

אליו נולד, אך הבנתי ממנו שעל כל מחברותיו

ועל כל תעודותיו הופיע שם המשפחה החדש

הלא הוא אזולאי. –של יוסף

מתי נבחר שם המשפחה "אדם" ולמה?

דם" נבחר על ידי אבא שלי שם המשפחה "א

. והוא הסביר: "אדם 18כאשר הוא היה בן

הוא שמו של האדם הראשון בספר בראשית."

אבא שלי בחר בו כשם משפחה, ראשית כל,

מפני שהוא לא היה מעוניין להשתמש בשם

המשפחה רפאלוף, וזאת מפני שאת אביו

פעמים. 3מולידו, פנחס, פגש עד אותה עת רק

מור הסיבה הראשונה לבחירה זאת היתה כא

בשם אדם.

ומה היתה הסיבה השניה לשימוש בשם אדם?

במהלך התבגרותו של אבא שלי היה מבקר

אמנות בשם אדם ברוך, אשר כתב ביקורות

מאוד מיוחדות ומעניינות, בשפה מרתקת, על

תערוכות שהתקיימו בגלריות ובמוזיאונים

בארץ ובעולם. אבא שלי אהב לקרוא את

קורות האלה. ובאותה התקופה, לא פחות הבי

ולא יותר, רצה להיות כמו אדם ברוך. כשאבא

, הוא כאמור לא רצה 18שלי הגיע לגיל

להשתמש בשם המשפחה רפאלוף, ולכן הלך

למשרד הפנים בירושלים, וביקש להחליף את

שם המשפחה לאדם.

חשבתם שסיימתי? אז לא, היו עוד שתי

אדם. שימו לב. סיבות לבחירת שם המשפחה

הסיבה השלישית: בתקופת שנות השישים

והלאה פרצו סכסוכים בין האשכנזים

למזרחיים במדינת ישראל. אבא שלי לא אהב

את כל הוויכוחים שפרצו במדינה בין תרבות

המזרח לבין תרבות המערב )אשכנזיים(, ולכן

החליט לבחור שם משפחה ניטרלי, שהוא

24

סיפור עלייה

שכבת ז' –ספיר ועידן כהן

זה סיפור על שני יהודים מעפילים

אם בא לכם תקראו להם פשוט "עולים"

זה לא אגדה, זו העובדה.

הסיפור מתחיל בעירה בשם דוהוק בהרי

כורדיסדטן,

שם גודל לו ילד בן שלוש, שלמה הקטן,

עוד לא הספיק להבין מיהו מה? היכן וכיצד

מועבר לבגדד.ואבא שלו נרצח, והוא

בבגדד אוסף אותו אליו יהודי בשם באבה

יונה

ולו בת קטנה סלימה. יפה ופרימדונה.

קשה היה להתעלם מסיפור האהבה שנרקם

ביניהם,

אך באבה יונה זעק לשמיים שנודעה לו

הבשורה על חתונת השניים.

באבא יונה התחלחל ולחלומו בלילה בא

המלאך גבריאל.

מלאך שלח את השניים שמע מימני אמר ה

לארץ ישראל

בין כורדים ועירקים שם אין ממש הבדל .

וגם תבוא עליך ברכה שעשית את רצון האל.

וככה שלמה יצא עם סלימה, לקח תרמיל

ומקל

ויאללה תיכנן ברגל לעלות לארץ ישראל.

והימים היו ימים לא קלים, והשנה שנת

עשרים ושש

שר לפקששבלי מצפן ובלי מפה, בקלות אפ

הם הלכו והתעייפו והדרך לא נגמרה

שכרו מונית וגם עגלה עם סוסה

בקיצור לקח להם עם הפסקות בערך שלושה

חודשים,

ובשערי ירושלים הגיעו השניים חלשים

ותשושים

ושם על גבעת שיך באדר )גבעת רם( שכבו

לנוח,

למחרת קם שלמה ואסף כמה אבנים ,

בפחים והעמיד ארבע קירות שאותם כיסה

מפני הגשם והימים הלחים

והוא בן מייסדי "שכונת הפחים"

ילדים 11וכך התחתנו השניים, ועם השניים

הם גידלו לתפארת והיו למשפחה מאושרת.

23

שלושה והגדת לבנך: העוברים סיפורי עלייה

במשפחה שכבת ז' –ר חו-יעל בן

"הם עוברים את המדבר שם נפגשים

בשודדים ונאלצים לשלם כסף בעבור

."חייהם

זה היה יום שלישי, ישבתי בכיתה בקוצר רוח,

להכין עבודת –המורה נתנה לנו משימה

שורשים, בעודי מדמיינת איך המצגת תראה

יוסף קהלני –נזכרתי בסיפור עלייתו של סבי

הוא תמיד סיפר לנו על החיים בתימן והם

נשמעו חיים מלאי הרפתקאות והנאה אך,

יפה כאשר שמעתי את סיפורו הייתי מעד

להישאר בביתי מאשר להיות במדברים

בתימן ולצפות בקוצר רוח לעלות לישראל.

החלטתי לשתף אתכם בסיפור עלייתו של סבי

יפורו:וזהו ס

יוסף –סבא יוסף נולד בתימן, להוריו –סבי

האם )עברתו את שמה כאשר האב וג'רסה

היא עלתה לאילנה( שנות לידתו אינן ידועות

מפני שאז לא היו עושים בתימן רישום

תאריכי לידה, סבי שירת בצבא ישראל

בתותחנים ובאחד הימים היה במטווח בלי

אטמי אוזניים ועד היום נותר לו צלצול

באוזניו.

נפוצה בתימן הבשורה שצריך 1945בשנת

רץ ישראל. בתקופה זו נפטר סבא לעלות לא

מבינה שהגיע הזמן לעלות תה, סבתא רבהרב

לארץ, והמשפחה יוצאת לדרכה אל עבר

השייח. הם עוברים את המדבר שם נפגשים

בשודדים ונאלצים לשלם כסף בעבור חייהם,

ולבסוף הם מגיעים לשייח. שם הם מגלים

שהם חלק מהמון פליטים, אין כניסה לעדן,

וכלו להתקיים עליהם לקבץ נדבות. ובכדי שי

לאחר חודש ימים בשייח, בלי שום תקווה

לכך שיעלו מחליטה הסבתא לחזור לאנס.

ף יותר, החום כבד ביותר הדרך חזרה קשה א

מותשת. למרבה מזלם, פגשו בערבי והסבתא

עם גמל שברוב טובו הציע לסבתא לרכוב על

הגמל, ובעזרתו הגיעו ל"לחג", שכונת יהודים.

ב"לחג" התקבלו בחום על ידי אישה יהודייה

סבא יוסף עבד –שעזרה להם להתמקם, סבי

הפרנסה –אצלה, וסבתא עבדה בקדרות

הייתה טובה. לאחר שלושה חודשים מגיעים

מעדן הדודה רחל ודוד אהרון והם מודיעים

שהם חוזרים לאנס. בעלת הבית שבו עבד

– סבי, שאלה אותו אם ירצה לעלות לאנגליה

למשפחתה שם ילמד וכאשר משפחתו תעלה

לארץ ישראל הוא יצטרף. סבי התייעץ עם

אמו ואחיו ולבסוף העניין נדחה.

הדרך לאנס לא קלה ביותר: חום המדבר, ברד

כבד ועקיצות קשות של קרציות, אך בסופו

כפר אלג'ב. שם הם –של דבר מגיעים לכפרם

נשארים שלוש שנים נוספות, ורק לאחר רצח

האימאם יחיא )מלך תימן באותה תקופה(

והרשות שניתנה ליהודים לעלות לארץ

ישראל ע"י בנו הסייף אחמד עולה המשפחה

במבצע 1949שוב לעדן. ואז בערב סוכות, שנת

המאורגן ע"י המדינה לעליית עולים תימניים

על כנפי נשרים" עלה סבי ומשפחתו לארץ "

ישראל.

22

ואני כתבתי "הגידוו הגידו" הם עיראק.

וכתבתי.

ציורי " וצאה הייתה הולדתו של הספרהת

ובו מבחר ביטויים ",לשון בטעם של פעם

ופתגמים,

תובנות עצות טובות לחיים טובים ואף

.בעניינים שבין בני אדם

תר, את המסורת, גשנו, בין היבמהלך המסע פ

את המקורות וגם את חג הפסח וסמליו.

, כך לדוגמה

לתאר אדם רע, כאשר רצו

." פרעהכינו אותו "

זהו אותו פרעה מסיפור

יציאת מצרים המפורסם.

בשפה המדוברת' נשארהוא '

עד עצם היום הזה.

וכאשר רצו לתאר אדם שנדמה

דבר כי הוא אינו קולט

המתרחש סביבו, מן

דימו אותו לאבן

במצרים.מאבני הפירמידות ש

הספר ולסיום, אני מצרפת מתוך

עצה טובה לחיים טובים לכולנו,

והיא, העצה, "כשרה!"

הן לפסח,

הן לימות השנה.

שוב אני מזכירה לכולנו...ו

לעצור מדי פעם ולהקשיב... כדאי

סבתא...-אבא, לסבא-לאימא

ללמד חשובים דברים הרבה להם יש

, אותנו

אינטרנט אתר או מחשב שאף דברים

!פעם אף! ללמד יוכלו לא

21

על אודות "והגדת לבנך"

של כולנו...מורה ללשון –דרזי -סיגלית שירמאת:

והבעה

השאלה הפותחת את סיפור הגדת הפסח

ה הלילה נשתנה מה"היא: כל הז מ

ילות ?"הל

לשאול הדור הצעירבני את לעורר ומטרתה

שאלות ולהקשות בנושא חג הפסח וליל

הסדר.

גדת " :מצוהעל דור ההורים נך וה ביום לב

ה בעבור: לאמר ההוא י' ה עשה ז י ל את בצ

ם צרי מ כלומר, ההורים (8' פס ג"י פרק שמות) "מ

את סיפור יציאת ילדיהםצריכים לספר ל

ויעבירו יילמדו,, יקשיבו שאלהמצרים כדי

את הסיפור לדורות הבאים.

"מה נשתנה הדור הצעיר שלנו, י שואלת:ואנ

כלומר, אתם, תלמידינו היקרים,

מדורות הבנים שקדמו לו?

אם כן, בעבר נחשבו ההורים, ובעיקר הסבים

."השבט חכמיל" והסבתות

הצעירים נהגו לפנות אליהם בכל דבר ועניין,

לשאול, להתייעץ, להקשיב, ללמוד כדי

ובסופו של דבר גם לקבל את , לדעתו

עצותיהם שנחשבו לטובות ולחכמות ביותר.

ומהו המצב בימינו?

" השבט חכמיבימינו "התהפכו היוצרות". "

בני הדור הצעיר. הם דווקא

הסבים והסבתות פונים אליהם כדיההורים,

,לדעתו ללמוד, להקשיב, להתייעץ, לשאול

בכל עצותיהם את לקבל אף דבר של ובסופו

אפ, ווצלמחשבים, למסכים, ל אשר נוגע

עוד ענייני ללאינסטגרם, לפייסבוק ו

טכנולוגיה למיניהם.

!תלמידיי, "תותחיםשנכון נכון! אתם ומה

"פשוט "אין עליכם!"

אין כמותכם חכמים בענייני מחשבים

וטלפונים חכמים!

ועם זאת חשוב לי לומר לכם משהו...

-גם את סבאו אבא-המשיכו ללמד את אימא

רק ניתן בענייני מחשבים.סבתא כל מה ש

"איש קשר חדש", ליצור המשיכו לסייע להם

ללמד אותם "להיכנס להודעה"

"או להראות להם איך ו"להעלות תמונה

"חיוג מהיר". מחייגים

אפילו, אם תרצו, צרו קבוצת ווצאפ משעשעת

וצרפו אותם אליה.

אני מבטיחה לכם שהם ייהנו מאוד...

אבל...

אל תשכחו לעצור מדי פעם ולהקשיב

לדבריהם, לשוחח עמם, להתבונן להם "ישר

בעיניים..."

על והמצ , כפי שציינתי בתחילה,בספר שמות

יציאת סיפור את לילדיהם לספר ההורים

לא "הקשיבו להם!"ואני אומרת: , מצרים

רק כאשר הם מספרים את הגדת הפסח!

להגיד לכם יש להם הרבה דברים חשובים

ללמד אתכם, דברים שאף מחשב או אתר ו

... אף פעם...לעשות אינטרנט לא יוכלו

ל 'בין אדם יש להם דברים על דרך ארץ וע

, על ערכים ועל מוסר,לחברו'

ת טובות לחיים טובים ושמחים... אפילו עצוו

לכולנו! גם לגדולים שבינינו

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מיוחדת

שזכיתי לחוות עם הוריי,

"והגדת לבנך."הקשורה, כמובן, לחוויה

שעות במשך ארבע השנים האחרונות ישבתי

גידו והם "ה עם הוריי, יוצאי עיראק, רבות

ביטויים של יהודי פתגמים, אמרות ולי"

20

כאדם פרטי למדתי מניסיון חיי ומניסיונן של

האמהות את החשיבות ואת הערך של הקושי

שיש להשקיע והחסר בחיים. הבנתי

מאמצים, השתדלות ועבודה רבה על מנת

להשיג דברים שלא בקלות יושגו. ככולם, איני

אוהבת לסבול, גם אני נרתעת מקושי, אבל

אני מבינה שכדי למלא את חיי בדברים בעלי

משמעות עלי להתאמץ, להשקיע ולהתמיד.

כך אבנה חיים בעלי טעם, התקדמות

הדברים והישגים. אני הכי מעריכה את

שהשגתי בחיים בעבודה קשה.

עוד למדתי, כי הסתכלות החיובית על מצב לא

רגיל או קשה לעתים גורמת לנו לבחון את

–שאליו שאפנו מתגשם וכאשר הדבר עצמנו

.אנו רואים בו זכות גדולה

. ממנו נוכל למידה לעתים הקושי הוא מקדם

להסיק כי ניתן להתמודד עמו בדרכים שונות.

בהלכה היא תפילה ביותר נפוצה השיטה ה

, ותחינה, כמו גם למצוא את הטוב ברע

ולבסוף, להעריך את "היש" מתוך היכרות עם

ממושכת, עקרות "האין", דוגמת

, מגיעים ללידה בשלים ומוכנים שבעקבותיה

שנה 40או נדודים במדבר, ללא מולדת, במשך

עד שמגיעים לארץ ישראל, וגם כשמגיעים –

יש עוד דרך –ה להיות מולדתנו לארץ שעתיד

ארוכה לעשות כדי להפנים אותה בתוכנו,

להיטמע בה ולהפוך אותה לחלק בלתי נפרד

מזהותנו כעם.

19

שלוש מתוך –עקרות

ארבע אמהות 6מאת: אדר אלמוג, כיתה י'

במסגרת עבודת חקר בתנ"ך חקרתי את

שלוש מתוך לכך שמהן הסיבות השאלות:

ומה גרם ? עקרותארבע נשות האומה היו

בחייהן?לפוריות האמהות בשלבים מאוחרים

תפקידה העיקרי של האישה בתקופה

ולגדלם. מטרתו ילדים ללדתהקדומה היה

הישרדות של תפקיד חשוב זה היה לחזק את

לעתים , שהייתהבמציאות קיימתהאדם

תחום אחריותן וייעודן של הנשים .אכזרית

אדם לחיזוק בברכת ה' ו מקבלים תוקף

וכיבשוה" "פרו ורבו ומלאו את הארץ :וחווה

(. 7)בראשית, פרק ט', פסוק

ך נתפסות מבחינה חברתית "נשים עקרות בתנ

זקוקות לעזרה מבחינת כוכלכלית כחלשות ו

אישה שאינה יכולה .במשפחה ןתפקידמילוי

ופוגעת שת את ייעודהמממ אינהללדת

ושללה בהמשך המורשת המשפחתית ש

בעלה.

ספר בראשית( במהות העקרות במקרא )הא

שרה, רבקה ורחל. :ןה

היא ,הנשואה לאברהם אבי האומה שרה,

היא מודעת לעובדה שנים רבות.עקרה

"הנה נא עצרני שעקרותה תלויה ברצון האל:

.(2, פסוק פרק ט"ז ,ה' מלדת" )בראשית

לאחר תקופה ארוכה שלא יכלה ללדת הציעה

הרתה וילדה הגרו הלאברהם את הגר שפחת

הזה הרתה הנס התרחשישמעאל. כאשר את

רבות בזכות האל: שנות ציפייהשרה לאחר

אמר" )בראשית אשר"וה' פקד את שרה כ

שעניין דבר המצביע על כך ,(1, פסוק א"פרק כ

העקרות קשור להשגחת האל.

הייתה עקרה למשך עשרים שנה רבקה,

)יצחק היה בן ארבעים שנה כשנישא והפך

. היא פונה ליצחק להיות אב בגיל ששים(

שיפנה אל האל: "ויעתר יצחק לה' לנוכח

אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה

גם .(21ה, פסוק אשתו" )בראשית פרק כ"

אנו מבינים ,ל שרהעכמו בסיפור ,כאן

גרמו היענותו לתפילה זו,ול תפילה לאהש

.להרותרבקה ל

עקרותה של רחל נזכרת כניגוד למצבה של

אחותה, לאה, אשר הייתה שנואה על בעלה,

:"וירא ה' שילדה בזה אחר זה ארבעה בנים

ורחל, כי שנואה לאה ויפתח את רחמה

גם .(31כ"ט, פסוק )בראשית פרק "עקרה

האל בכוחו של כי רחל אנו רואים עלבסיפור

למנוע או להעניק פריון לאישה.

עניין העקרות הוא עניין מכאן מסתבר, כי

העקרות של התלוי בידי האל. ,מתוכנן

ללמד את עם ישראל שהוא האמהות באה

. כך ובתפילות אליו ובמעשי ,תלוי ברצון האל

נאות "אמר קב"ה עשירות הן, אמרו חז"ל:

אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות .הן

. ני" )תולדות ט'(לפ

שלוש האמהות שאפיינה את, העקרות לדעתי

מתוך מגמה חינוכית: הן לומדות פקדה אותן

להתמודד עם הקושי ולאחר מכן תחילה

הצער הרב בשל .האל אללשאת תפילה

לאחר עיכובו שיבוא ההיריון –שנגרם להן

ריון רגיל ייהיה מעצים ומשמח מאשר ה

ללא קושי. ,בדרך טבעית שמתרחש

ייסוריהן של האמהות מלמדים אותן להעריך

את הפריון ואת הילדים שהן יולדות מתוך

היכרות עם החסר, עם האין.

ייסורים אלה משולים לסבלו של עם ישראל

שנות 400שלמד להעריך את חירותו לאחר

–עבדות. מתוך הקושי שבהיותו משועבד

העריך את החירות שבה זכה בצאתו

ם. ובנוסף, בני ישראל העריכו את ארץ ממצרי

שנות נדודים במדבר, 40ישראל רק לאחר

מתוך החסר –כשהם חסרי מולדת. שוב

וקשיי הנדודים למדו להעריך את ארץ ישראל

המולדת הנכספת. –

18

ומסמלת מוות. כמו כן, סת, אחיו הרשע של

אוזיריס, היה מזוהה עם הצבע האדום ולכן

ל המצרים, הפיכת מי הנילוס לדם היא בשבי

אסון גדול , לא רק ברמה המיידית

.והיומיומית אלא גם ברמה הדתית

מכת הצפרדעים יכולה להתפרש - צפרדע

כמאבק נגד האלה חקת, המתוארת כבעלת

וראש צפרדע. האלה חקת הייתה גוף אדם

פריון שהייתה אחראית על מאזן הילודה אלת

הצפרדעים מבליטה בבירור כי במצרים. מכת

ר' ה' הוא ריבון הפריון ואין בכוח האלה או

החרטומים להתערב במלאכת ההולדה.

מכת הכינים היא התרסה כנגד האל - כינים

חפרי ,אל השמש הזורחת בבוקר שתואר

כבעל ראש חיפושית. המצרים ראו בחיפושית

סמל לבריאה. כאשר ה' הפך את העפר לכינים

ש את אפסותו של אל הבריאה. הוא מדגי

בנוסף, בתרבות המצרית החול

והעפר סימלו את יסודות בריאת העולם וכעת

העולם נהרס בגללם.

מכת הדבר פגעה קשה בבהמות, דבר - דבר

שמתקשר לאלה חתחור שמופיעה בדמות

פרה ולשוורים שהיו מקודשים במצרים. מכת

הדבר היא התקפה ישירה על בעלי חיים

ים במצרים, שמייצגים אלים.מקודש

מכת השחין כוונה לאלה סחמת - שחין

שהתגלמה כאישה בעלת ראש אריה והייתה

אחראית על מניעת מגפות. המגיפה שפגעה

ובבהמה הדגישה את חוסר האונים של באדם

האלה בעצירת מגיפה זו.

)אין פירוט על מכת ערוב בהקשר זה(

מדגישה מכת הברד מתוארת בהרחבה ו - ברד

את הפחד העצום שאחז במצרים. הברד

שהיה קרח שמעורב באש השחית את

לעג את היבולים העיקריים. מכה זו שמה ל

.האל סת, אל הרוח והסערה

מכת הארבה פגעה במיוחד בחקלאות - ארבה

במצרים והדגישה את חוסר האונים של אל

שלכבודו נערכו ,הפריון והצמחייה, מין

קיבל מנחות בהטקסים בתקופת הקציר, ו

מיבולי השדה.

מכת החושך כוונה כלפי ראש האלים - חושך

המצריים, אל השמש רע. אל זה היה כה חשוב

עד שהפרעונים ראו את עצמם כבניו. אי

הופעת השמש מהווה ערעור על הסדר התקין

המצרים. הופעתו של רע מדי יום סימלה

ותחייה ולכן מכת החושךהתחדשות

זו הסיבה שגם מסמלת את מותו של האל רע.

בגודלה ברמת השמדובר במכה השניי

האכזריות שלה, ממש לפני מכת בכורות.

מכת בכורות כוונה כלפי אלי - בכורות מכת

אוזיריס ואנוביס והדגישה כי אין –המתים

להם שום שליטה על המתים במצרים ולא על

ליהם פסחה המכה . מכת בני ישראל שע

הבכורות פגעה גם במשפחת המלוכה ובכך

הושמה ללעג התפיסה המצרית הרואה במלך

את התגלמות האל עלי אדמות.

אני מאוד אוהבת את הפרשנות הזו שנותנת

רובד נוסף לסיפור יציאת מצרים הכל כך

מוכר.

נחשפתי אליה לראשונה בספרה המרתק של

-"יציאת מצרים פלר, -ד"ר פנינה גלפז

, מומלץ ביותר. מציאות או דמיון"

חג שמח!

)את הפוסט המלא תוכלו לקרוא בבלוג שלי,

"שיר ותמונה"(.

17

מכות מצרים כפי שלא

הכרתם ליטל ספיבק בוגרת מחזור ס"דמאת:

כולנו מכירים את סיפור יציאת מצרים

את אחרי שחקרתי בהקשר היהודי שלו, אך

בגישה : נושא גיליתי כמה תובנות מעניינותה

משווים בין הסיפור של הביקורתית למקרא

משה בתיבה לסיפורים אחרים מהמזרח

הקדום. ידוע כי הייתה השפעה בין מיתוסים

)למשל מהמזרח הקדום על התנ"ך

בראשית ספר חסות לתנינים הגדולים בההתיי

(כהוכחה של ה' על מפלצות מסופוטמיות

להלן שני מיתוסים בולטים בהקשר זה:

על סרגון מלך אכד , מייסד האכדי המיתוס

האכדית האימפריה

כשסרגון נולד, אמו הכוהנת נטשה אותו

משום שהיה אסור עליה להרות וללדת. היא

נצרים חתום הניחה אותו על הנהר בתוך סל

בזפת וגנן שהיה ממונה על השקיית הגן, מצא

אותו ואימץ אותו לבן. לאחר שגדל הפך

.למלך

על אוזיריס: המצרי המיתוס

אוזיריס היה אל מצרי אהוב על העם, ואחיו

סת קינא בו. סת הזמין בערמומיות את אחיו

אוזיריס למשתה בביתו. בעיצומה של החגיגה

לם, וסת הכריז על הוכנס ארון מקושט לאו

תחרות לפיה זה שהארון יתאים למידות גופו

יזכה. אוזיריס נכנס לארון , ועוזריו של סת –

סגרו עליו את המכסה, ובהוראתו נזרק הארון

לנילוס.איזיס, אשתו של אוזיריס הייתה

בהריון וחששה מנקמתו של סת. ימים רבים

ברחה מפניו עד שהגיעה לאיזור הביצות של

שם ילדה את בנה הורוס. אחותה של הדלתא,

איזיס, נפטיס, משגיחה על הורוס התינוק

בזמן שאיזיס יצאה לחפש את בעלה. בסופו

של המיתוס הורוס נוקם את נקמת אביו

ומגרש את סת ממצרים ואיזיס מצליחה

להשיב את בעלה לחיים.

מיתוס זה מרכזי מאוד בתרבות המצרית

בו. איזיס העתיקה וכך גם האלים המופיעים

היא האלה האם של מצרים, הורוס הוא אל

שמזוהה בין השאר עם פרעוני מצרים,

ואוזיריס הוא השופט בממלכת המתים.

בשני המיתוסים ישנו סיפור על תינוק שנולד

ה.כשסכנת מוות על ראשו כמו בסיפור על מש

בשניהם מונחים התינוקות בנהר במטרה

.להצילו כמו בסיפור על משה

במיתוס על אוזיריס שומרת נפטיס על הורוס

כמו שמרים שומרת על משה וסת הערמומי

.דומה לפרעה

הארון או התיבה משמשים כמטאפורה

ללידה מחדש, גם בסיפור האכדי כשסרגון

נשלח אל מותו אך ניצל, וגם בסיפור המצרי

.כאשר אוזיריס נולד מחדש לאחר מותו

יתוסים הסופר המקראי הכיר היטב את המ

הקדומים שנפוצו בסביבתו והושפע מהם.

הוא הניח כי הקוראים יעשו את ההקשר בינם

לבין סיפור משה ויבינו את המשמעויות בילד

הילד –נטוש אשר שמים אותו בתיבה בנהר

לא ימות, אלא יחיה ואף יעלה לגדולה.

כולם הפכו למלכים –סרגון, אוזיריס והורוס

/ אלים חשובים.

לתפיסה זו, קיימת אסכולה לפיה כל בהמשך

מכות מצרים כוונו כנגד אלים ספציפיים

בפנתיאון המצרי , מעין הוכחה של ה' על

המצרים והוכחת המונותאיזם על

הפוליתאיזם. זאת מלבד הפרשנות המקובלת

שמכות מצרים נועדו להוכיח את העם בדבר

או להעניש את פרעה על הסבל שגרם לבני ה'

.ישראל

:מצרי-לן מכות מצרים בהקשר תרבותילה

המכה בה ה' הפך את מי הנילוס לדם - דם

מכוונת כנגד האל חעפי , שנקשר לנילוס

ולפריון. הפיכת הנילוס לדם היא התרסה

כנגד כוחו המחיה של הנהר ושל האל,

16

המספר המקראי מכיר את המיתוס המצרי

והוא מתאר את התעקשותו של פרעה למנוע

את יציאת בני ישראל ממצרים באמצעות

קשה לב שלושה צירופים שונים: חזק לב,

וכבד לב. כשהמספר מתאר את הכבדת לב

פרעה, חיזוקו והקשחתו על ידי ה', הוא

מתכוון להדגיש את חטאיו המרובים של

פרעה בעולם הזה המסיעים להטיית כף

המאזנים )בה נמצא הלב( לחובת פרעה. ה'

מונע מפרעה בחירה חופשית. ה' איננו זקוק

לכל הטקסים הארוכים והמורכבים

ים בספר המתים: "...כי האדם המתואר

יראה לעינים וה' יראה ללבב" )שמואל א

(. )כשם שמשה ואהרון אינם צריכים 7טז

ללכת וללמוד שנים ארוכות את סודות

הכישוף כדי לנצח את החרטומים, שהקדישו

את כל חייהם למטרה זו(.

מי שחי חיים מוסריים, נתן כבוד לאלים והיה

והמבחנים חזק דיו לשרוד את הסכנות

שלאחר המוות, הוזמן לחיים תוססים בעולם

הבא: להתאחד עם אבותיו, להצטרף לאלים

במשחקים שונים בשדות הירוקים, לאכול,

לשתות בירה ויין, לתנות אהבים ולהגיע

.לשערי הנצח ולאור השמש

15

שהוא גם פטרון המתים, היה אחראי על ייצוב

המאזנים בטקס שקילת הלב.

שב במרכז המשקולת בתמונה נראה בבון יו

ודואג שהיא תפעל כהלכה. זהו תחות אל

החכמה בן זוגה של האלה מאעת. יוחסה לו

בריאת הדת, האמנויות, המדע והכתב. הוא

היה גם אל הכישוף, הצדק והאמת.

תחות מופיע בתמונה פעם נוספת בדמות אל

עם ראש אנפה. האנפות שוכנות הביצות נראו

משום שהם חיו ציפורים מסתוריות למצרים,

בנפרד, ותמיד נראה כאלו הן מחפשות דבר

מה, וכך יוחסה להן התכונה של חכמה

וניסיון. המצרים האמינו שספר המתים הוא

מעשה ידיו של תחות. תחות הוא סופר

האלים, ותמונתו התגלתה בחדר העבודה של

הרבה סופרים. הוא נראה כאן רושם את

מהלך המשפט ואת תוצאותיו.

עשר אלי הצדק שכל אחד מהם אוחז שנים

שרביט, יושבים על כסאות מלכות מעל

המאזנים. לפניהם מונח שולחן עם מנחות,

פירות ופרחים. הם אלי השמים, הארץ והאור

שיפסקו את גזר דינו של אני לפי תוצאות

השקילה. השקילה מתבצעת באולם הצדק

הטהור שבו נפגשים העולם הזה והעולם הבא.

ת האמת, הצדק והסדר, מיוצגת מאעת אל

בצורה סמלית באמצעות נוצת יען שמונחת על

אחת מכפות המאזנים, זהו הסימן

ההירוגליפי של שמה.

כדי לעבור את המבחן, לבו של אני צריך

להיות קל כנוצה. התנהגות האדם נשקלת

כנגד האידיאל של הצדק האלוהי. אלה שלבם

ת האיזון שקל יותר מדי או פחות מדי, הפרו א

מית -העולמי ודינם מוות על ידי המפלצת אמ

"הטורפת" הממתינה לנאשם בצד הימני של

התמונה.

אלו המפלצת באמת הייתה אוכלת את לבו

של הנפטר זה היה הסיוט והעונש הנורא

ביותר שהמצרי יכול היה לדמיין לעצמו:

אבדן מוחלט, ללא שום תקווה ללידה מחדש

בעתיד.

המאזנים נמצא הלב. בצד השמאלי של

ההירוגליף המצרי מצייר את הלב כשהוא

נתון במיכל קטן שממנו יוצאים ורידים. הלב

לדעת המצרים הוא האיבר החשוב ביותר

בגוף, ובו תלויה פעילות יתר אברי הגוף. הוא

סימן את מהות החיים ואת יסוד האדם. הוא

היה מושב הפעילות השכלית, הרגש והאופי.

במצרים לישות עצמאית, ולכן הלב נחשב

אדם יכול לדבר על לבו. בניגוד לחלקים

פנימיים אחרים הלב לא הוסר מהגוף בשעת

החניטה אלא נשאר במומיה.

14

הפפירוס של אני מורה לתנ"ך –מאת: עבי קלדרון

טקס שקילת הלב

מגילות פפירוס התגלו לרגלי הרבה מומיות

מצריות כשהן עטופות יחד עם תכריכי המת.

המגילות מכילות טקסט כתוב ומאויר,

המוות. ומשמשות מדריך הישרדות לעולם

הם נועדו לעזור למת לעבור את המבחנים

הקשים שיצטרך לעמוד בפניהם במעבר

מחשכת העולם התחתון אל אור השמש.

האחראי על האגף המצרי 1888בשנת

והאשורי במוזיאון הבריטי ד"ר ארנסט

הצליח אלפרד טומפסון ואליס באדג'

להבריח ממצרים את הפפירוס של הסופר

אני.

וא השמור, השלם, הארוך, פפירוס אני ה

היפה והמפורסם ביותר ששרד מתקופה זו.

לפני הספירה, בתקופת 1250הוא נכתב ב

של הממלכה החדשה. זהו תור 19השושלת ה

הזהב של התרבות המצרית. אורכה של

38מטרים ורוחבה 23.79המגילה הוא

סנטימטרים. ספר המתים פותח שער לאחד

סתוריים מאוצרות התרבות הקדומים, המ

,החשובים והמרתקים ביותר של האנושות.

האמנות המצרית הייתה בעלת עקרונות

קבועים ונוקשים, ולא נעשו בה שינויים

שנים. )לעומת השינויים היום 3000במשך

שנעשים בקצב מסחרר. לפני שנים ספורות

אף אחד לא ידע מה זה מחשב, פלאפון,

ורכב טיוב וכו'(. הציור המצרי מ-פיסבוק, יו

מרצועות אופקיות המזכירים ציורי קומיקס

הציור לרוב גדוש ומלא בפרטיםמודרני.

כולל כתב, הבא להסביר את מסוגננים

ימת"אהסצנה. גודש זה נקרא בפי החוקרים

דמות האדם מתוארת ."החלל הריק

מהצדדים האופייניים שלה, ומהזווית

הברורה ביותר, כדי שבעולם הבא לא יהיה

פרט אחד. הראש והרגלים בפרופיל, חסר ולו

העין, החזה והידיים בחזית. )שילוב של

פרופיל וחזית נעשה מאוחר יותר על ידי

הקוביסטים ופיקסו(. עורם של הגברים כהה

יותר מזה של הנשים. התיאור הוא דו מימדי,

ואין ניסיון ליצור אשליה של נפח, אור או צל.

אלים הדמויות מצוירות בהתאם למעמדם, ו

ראשיים גדולים יותר מאלים משניים. אין

פרטים אישיים כמו תיאור גיל או צורה

גופנית של הנפטר. אלה פרטים זמניים

משתנים, לעומת המטרה העיקרית המכוונת

לחיי נצח.

בתמונה אנו רואים את הסופר המלכותי אני,

שעבורו הוכן ספר המת, נכנס למבחן הדרמטי

אני חי בסביבות .ביותר של ממלכת המוות

לפני הספירה בעיר תבי בירת האימפריה 1300

המצרית.

תנוחת הגוף של אני היא של השתחוויה

וכניעה. ידו מונחת על חזהו, וזה אות לקבלת

הדין בפני השליטם העליונים. מאחוריו,

בקצה השמאלי המרוחק של התמונה, נמצאת

אשתו טוטו שכנראה מתה לפניו. היא מלווה

חלק מהדרך. כשהייתה בחיים היא אותו ב

הייתה כוהנת במקדש אמון.

הזוג לובש בגדים טקסיים לבנים המסמלים

טוהר. המצרים גלחו את שער ראשם, וכדי

להימנע משער שיבה וכינים חבשו פאות.

נשים וגברים לבשו חצאית, התאפרו וענדו

תכשיטים.

רכישת ספר מתים הייתה חלק חיוני

כל מצרי אדוק ועשיר מההכנות הקפדניות ש

עשה עוד בחייו. כל חייו של המצרי היו

מכוונים לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות.

הוא הכין חדר סודי, ובו כל החפצים שיצטרך

בחיים שלאחר המוות: אוכל, שתייה,

תכשיטים, רהיטים, צלמיות של נשיו

ומשרתיו, חיות מחמד, בעיקר חתולים

סיכת מוות של וציפורים וסרקופג מאבן עם מ

הפנים מגבס. זה הפך את הקברים למטרה של

שודדי הקברים.

אנו רואים את ראש התן של האל אנוביס

כורע מתחת לצד הימני של המאזנים ובודק

את לשון המאזנים. אנוביס, אל החניטה

13

המרכיב האנושי בוגר מחזור ס"ז – ברק בן יוסףמאת:

לנסים המקורות היהודיים מלאים איזכורים

והנפלאות שהובילו את בני ישראל מעבדות

לחירות. למעשה, ניתן לשער שסיפור יציאת

מצרים הוא האירוע המדובר ביותר במקרא.

למרות שלכאורה אין סכנה שהסיפור יישכח,

פעם אחת בשנה מצווים היהודים והיהודיות

במפורש לספר ביציאת מצרים. זה נקרא

צורך המאמר הזה, הרשו לי ", ולוהגדת לבנך"

, והגדת לבנך וכיוצא ךת והגדת לב להרחיב:

באלה. מעניין לנסות ולהבין מה מייחד את

מצוות ההגדה של פסח מאינספור הפעמים

שבהן מוזכרת יציאת מצרים במקומות

אחרים ומה זה אומר על המשמעות הרחבה

הן מבחינת האדם –יותר של המרכיב האנושי

שמעביר הלאה את סיפור היציאה מעבדות

לחירות, לאור הכישורים הרטוריים שנדרשו

ממשה כדי לדרוש מפרעה: "שלח את עמי".

-בניסיון להבין במידה כלשהי מושג עצום ורב

היבטים כמו חירות, ננסה להרחיב את

המשמעות הפשוטה של המילה לכדי ערך

ן הפרטים שסביבו מתנהלים היחסים בי

בחברה כמו גם היחסים שבין האדם לעצמו.

כחלק ממצוות "והגדת לבנך" אנחנו לא רק

מודים להשגחה העליונה על שהושיעה אותנו

מהשעבוד לפרעה, אלא גם לוקחים חלק פעיל

בהנצחת הסיפור. מצווה זו, אם כן, מרמזת

על כך שאין זה מספיק להודות לאלוהים על

ה בעצמנו, כאמצעי החירות, אלא גם לספר ב

וכמטרה, שהיא לכשעצמה סממן של חירות.

תוך כך להוקיר אותה ולדון בהיבטים הרבים

שלה. באופן דומה, כך אין האותות והמופתים

האלוהיים הספיקו לבדם על מנת להוביל את

בני ישראל אל חירותם, אלא היה צורך

במרכיב האנושי, פנייתו של משה אל פרעה,

. פעולה זו דרשה בוודאי שתחת חסותו גדל

אומץ רב ממשה, כמו גם אמונה רבה בצדקת

דרכו, שכן אחרת לא ייתכן שהיה בוחר לסכן

את כל תשתית קיומו כדי למרוד בפרעה.

במידה מסוימת, מעשה זה כשלעצמו הוא

המעבר מעבדות לחירות פנימית: משה,

ש"שחה נגד הזרם" ברדיפת הצדק, שיחרר

ייו הקודמים. את עצמו מהשיעבוד לח

באמצעות אמונתו הוא דרש את חירותו ואת

חירות עמו. רק באמצעות התיווך האנושי

הזה, אשר שזורים בו גם ניסים אלוהיים, זכו

בני ישראל בחירותם. מאז אנו מצווים, על ידי

אותו תיווך אנושי של הגדה לדורות הבאים,

להנציח את ערכי החירות כפי שמשתקפים

של גאולת בני ישראל בסיפור המכונן

מעבדותם במצרים. ניתן ללמוד מבחירתו של

משה שהחתירה אחר חירות וצדק אינה

בהכרח עוברת בדרכים הפשוטות ביותר )או

אולי: בהכרח אינה עוברת(, ודורשת לפעמים

התמודדות עם דילמות קשות ואף דחייה של

הסביבה שבה גדלת והערכים אותם הכרת

ון של חירות.לטובת אותו ערך עלי

שליחותו של משה, שגם היא חלק מהמרכיב

האנושי בסיפור יציאת מצרים והעברתו מדור

לדור, מבקשת מאיתנו לבחון מחדש את חיינו

בכל פעם מחדש, כעם וכאנשים פרטיים:

מעבר לשאלה הנצחית "האם אנחנו באמת

חופשיים", ההגדה מבקשת מאיתנו להתעמק

עםהית בסוגיית החירות לא רק מזוו

המשועבד: אדם, אלא גם מזווית המשועבד

אנו נדרשים להביט בהרגלינו וברעיונות שאנו

היכן "כבולים" אליהם ולבחון אותם מחדש:

מצוייה חירותנו? האם באיזור הנוח שלנו או

דווקא מחוצה לו? ובסופו של דבר: האם אנו

על מנת להבטיח את חירותם של עושים הכל

אחרים? שאלות קשות אלה הן רק חלק קטן

ממה שמייחד את ההגדה של פסח והופך את

הצורך שבהעברתה באופן ממשי ועקבי מדור

לדור כתשתית מרכזית לשרידותו של העם

היהודי. זכרון השעבוד הוא שורש היכולת

להבין את החירות, להעריך ולחגוג אותה, כמו

ות הכל כדי לא למנוע אותה מאף אחד גם לעש

אחר ומאף אחת אחרת.

12

מעניין שגם אחרים המתבוננים מבחוץ,

תכונה זו. היהודים נקראים רואים בנו

כיתאב", היינו "עם -"אהל אל בקוראן

שיחד עם ליהודים, אמנם כשם גנאי הספר".

על גביהם את כתבי הקודש נשאו הנוצרים

ובכל זאת משלל מבלי שהבינו מה נכתב בם,

גדיר את ההוא זה ש הספרהתארים דווקא

.בעיני אחרים זהותנו

מכתיבה על גבי חרסים ומגילות עברנו ברבות

הימים להדפסת ספרים וכיום אנו בעידן

המחשב והטאבלט. אולם כאז כן היום,

מיוחד הפועל יש כוח םלסיפור יציאת מצרי

קדומים נו החודר לשורשיה על הקורא,

לנו את המכנה המשותף שלנו מזכיר ביותר,

. ויחד עם מעצב את זהותנו הקולקטיביתו

מעורר השראה זאת, הטקסט הקדום

קריאה וכתיבה מחודשים ב"ספר" ולמתן ל

רלוונטיות עכשווית לסיפורים העתיקים.

1350סרייבו, הגדת גדה העתיקה מכולןהה

11

עם הסיפור 2מחנך ז' – מזרחימאת: אודי

בדיחה מפורסמת אומרת שלכל חגי ישראל

"ניסו להרוג אותנו, לא יש מבנה משותף:

הדבר נכון הצליחו, בואו נאכל משהו".

בוודאי לגבי חנוכה ופורים, אולם ביחס לפסח

מצב העניינים קצת שונה.

המצרים שיעבדו -ההתחלה גם כאן די דומה

את אבותינו בפרך והשליכו תינוקות עבריים

עשרה נסים -ליאור. גם ההמשך מתאים

מזכירים למצרים מי כאן הבוס, וכששכחו

זאת זכו למקלחת צוננת במי ים סוף. דווקא

כשנראה שהעניינים מסתדרים וסוף סוף

אפשר לאכול משהו, דווקא בשעה שתבשילי

ואין זה -החג מפיצים ריח מעורר תיאבון

משנה אם מדובר במרק קיינדלך, קוסקוס

או אז חלה -מקמח תירס או קובה מאורז

עוצרים הכל עה בעלילה, תפנית מפתי

וקוראים סיפור. הסיפור הזה נקרא, כידוע,

"הגדה של פסח" והוא מורכב מאוסף של

מדרשים ופירושים העוסקים בסיפור יציאת

רים. מצ

"ההגדה של פסח" היא אחד מהספרים

הנפוצים ביותר בעולם היהודי. ניתן למצוא

הגדות כמעט בכל שפה אפשרית, שתורגמו

שעברית אינה שפת אמם. ישנן מילטובת

הגדות ישנות ובלויות, שדפיהן הצהיבו מזוקן

וסימני חרוסת ופירורי מצה מאשתקד ניכרים

ה לנו בהן. ההגדה העתיקה ביותר, הידוע

כיום, נקראת "הגדת סרייבו", למרות

שנכתבה בכלל בברצלונה שבספרד בשנת

לספירה. משערים שהייתה שייכת 1350

למשפחה יהודית אמידה במיוחד, שכן נכתבה

בכתב ידו של סופר מיומן על גבי קלף משובח

ועוטרה באיורים מרהיבים ובקישוטי זהב

וכסף.

רבות, רובן מידי שנה מדפיסים הגדות חדשות

גדות הנאות למראה. מעניינות ביותר הן ה

משלבות קטעים שמודרניות, הישראליות ה

מתוך ההגדה העתיקה עם יצירות ודברי הגות

של יוצרים ישראליים מהדורות האחרונים.

מנהג קריאת ההגדה טרם הסעודה, הוא

המודעת של חכמים שפעלו בחירתםתוצר

קף אמירה לאחר חורבן הבית השני, והוא מש

ברורה ביחס לאופיו הרצוי של העם בעיני

י לא על"רוחם. בחירתם מבקשת לומר -כ

ם חיה האדם )מצה?(הלח )דברים ח' "לבדו י

(, אלא לצד האוכל, ואולי אפילו לפניו, צריך 3

ואם אפשר שיהיה טוב. ספר כזה שיסביר פרס

לנו בכלל לשם מה התכנסנו, מה משמעות מה

שאנו אוכלים ובעיקר, מהיכן באנו ומה זה

אומר עלינו כעם?

ניתן לומר בזהירות שהקריאה )והכתיבה(

מגדירים ,בכלל "ספר"בוב"הגדה של פסח"

אותנו כעם.

בתרבויות המזרח הקדום מצרים, אשור ובבל

ידעו קרוא וכתוב. למעשה, רק מעמד הכללא

הסופרים, שמנה כחמישה אחוזים

סוד ל הדבר נחשבידע זאת. מהאוכלוסיה,

חוג מצומצם וסגור. ואילו שנשמר במקצועי

בישראל )וביוון( ידיעת קרוא וכתוב היתה

. בספר חברהנפוצה בשכבות נרחבות של ה

שופטים קוראים אנו על השופט גדעון שפגש

, ישוב עברי "נער מאנשי סכותבאקראי "

וביקש ממנו שיכתוב את בעבר הירדן,

ויכתב הם של מנהיגי המקום, מיד "שמותי

שבעים --זקניה -שרי סכות, ואת-אליו את

כל נער, וייתכן שהכוונה (.14איש" )ח' ושבעה

כאן לרועה צאן, ידע קרוא וכתוב.

בתל גזר שבשפלת יהודה נמצאה כתובת

ארכיאולוגית הכתובה בכתב עתיק, שהיה

מקובל גם בישראל. הכתובת מתוארכת

למאה העשירית לפנה"ס, ימי דוד ושלמה,

והיא עוסקת בפעולות החקלאיות שעל האיכר

לבצע במהלך השנה. הכתובת נכתבה ברישול

ואינה מצטיינת ביופייה, מה שהביא את

למסקנה שמדובר בתרגיל כתיבה החוקרים

של חקלאי מהשפלה. ומכאן, שידיעת קרוא

וכתוב, היתה נפוצה גם בין החקלאים

בישראל באותה העת.

10

העובדות לא חשובות שכבת ט' – ליאל שמואלימאת:

"האם ויכוחהיה בכיתה שלי לפני זמן מה,

?" האם לדוגמה ך התקיימו"סיפורי התנ

באמת נברא העולם כפי שכתוב בבראשית.

אם האם זה באמת משנה?" ומצד שני, "

יוכיחו מדענים, היסטוריונים או ארכאולוגים

כי אירוע כזה או אחר בתנ"ך לא באמת היה,

כשאני צריכה ועכשיו האם נפסיק להאמין?

כתבה לעיתון פסח זה מעלה בי לכתוב

סיפור ה גורם לנו לספר את הה"... משאל

חשבתי על זה ולהעביר אותו מדור לדור?"

אני בטחה המון והגעתי לכל מני אפשרויות..

שאנשים מתחברים לסיפור התנכ"י מסיבות

אבל לפי דעתי מה שגורם לנו להיאחז שונות,

מהדברים שאנחנו ך הוא הפחד"בסיפורי התנ

לא יכולים לשנות.. נשמע מוזר, אבל כשכל

אחד מאיתנו קם בבוקר הוא לא יודע אם הוא

יחזור למיטה בלילה, הוא לא יודע אם הוא

יצא לרחוב ויצליח להגיע לקצה השני של

שניה ושניה יכול לקרות משהו הכביש.. בכל

מקצה ישנה את התוכניות שלנו שי שאול

לקצה. ואם יש משהו שעוזר לנו להתגבר על

הפחד לקום מהמיטה כל יום מהפחד שמשהו

יכול לקרות בכל רגע נתון זה שיש שם

מישהו.. יש שם מישהו שעשה דברים כל כך

מדהימים בעבר וגרם לניסים עצומים והוא

נמצא שם ושומר עלינו שגם אם משהו רע

יקרה וגם אם הדברים לא ילכו לפי איך

שזה קורה !שתכננו אנחנו נעבור את זה

מסיבה מסויימת וכל פסח כשאנחנו מספרים

את הנס הגדול שהוא עשה לאבותינו אנחנו

ממלאים את עצמנו ואת הדורות הבאים

בתקווה שאנחנו לא לבד בעולם ושתמיד יהיה

שם מישהו שישמור עלינו ויציל אותנו מכל

.צרה שתבוא

9

את מאמינה?!

רכזת חברתית - ה פייטלסון'רוחלמאת: 2ומחנכת ח'

חג הפסח הוא החג האהוב עלי מילדותי. אחד

הראשונים שלי הוא המאמץ הזכרונות

להישאר ערה על מנת לראות את אליהו

הנביא כשהוא יבוא לשתות מגביע היין

המפואר שמילאנו לכבודו, והאכזבה החוזרת

שנה אחר שנה שאינני מצליחה להישאר ערה

ומרגישה החמצה גדולה שלא זכיתי לראותו.

–כילדה שמעתי וקראתי אגדות אודות אליהו

מות הפלאית והרחמנית אהבתי את הד

המופיעה ברגעי סכנה ומצוקה קשים ועושה

נס המציל את האדם הראוי לחסד. כמה

מפתיע היה לקרוא וללמוד אודות אליהו

הנביא המקראי אינו דומה -הנביא בתנ"ך

כלל לנביא האגדות שאהבתי!

לא תלמידי כאשר בי מהדהדות אלה חוויות

?מאמינה את -אותי שואלים פעם

תגובתי המיידית היא בודאי שאני מאמינה!

אינני -לא -אך בו בזמן אני רוצה לומר להם

מאמינה!

ליל של?! האמיתי הנביא אליהו הוא איזה

או יש האם? המקרא של, האגדות של, הסדר

?אליהו בהיסטוריה בכלל היה

במה אני מאמינה: אני מאמינה באמת שיש

פורים בערכם, בעוצמתם ובחשיבותם של הסי

והדמויות המאיישות אותם לעצב ולהנחיל

ערכים ולגבש קהילה הנושאת את הערכים

הללו. אינני מאמינה שיש צורך או אפשרות

לדעת את דמותו הריאלית של אליהו הנביא.

היצירה של העם שלי והערכים -האמת היא

שהוא זיקק באמצעות הסיפורים והטקסים

דולה שהעביר מדור לדור. האמת שבהם ג

יותר מן האמת שמתיימרות לה העובדות

המוחשיות.

"אחד העם"כתלמידה קראתי את דבריו של

במאמרו "משה" המבטא את מחשבותי:

מתפלספים החוקרים את שומע "כשאני

על' ההיסטוריה גיבורי' של השפעתם בדבר

אני אומר .....,האנושי המין של החיים מהלך

לעצום הפילוסופים עלולים כמה: לעצמי

הדבר והרי ... שלפניהם מה מראות עיניהם

כלומר, האמתיים ההיסטוריה שגיבורי, גלוי

האנושי המין בחיי פועלים לכוחות שנהיו אלו

שהיו מוחשיות בריות כלל אינם, לדורות

גיבור לך אין כי. זמן באיזה במציאות

באופן העם נצטייר בדמיון שלא, היסטורי

והציור, במציאות שהיה ממה לגמרי שונה

ונטיות צרכיו לפי העם לו שיצר, הזה הדמיוני

שהשפעתו, האמתי הגיבור הוא הוא, רוחו

ולא, שנה אלפי לפעמים, והולכת מתמדת

, במציאות קצר זמן שהיה, המוחשי המקור

כל שלא ...שהיה כמו כלל ראהו לא והעם

".היסטורית אמת גם היא ארכיאולוגית אמת

הרגשתי ודמיוני מבטא השיר ואת

שבמשפחתי נוהגים לשיר בליל הסדר:

כנרת ים שפת על"

תפארת רב ארמון

נטוע שם אל גן

.ינוע לא עץ בו

נער רק? שם גר מי

!יער בדמי כעוף

הוא תורה שם לומד

.אליהו הנביא מפי

.קולח לא גל, הס

הפורח עוף כל

– ושומע עומד

".בולע אל תורת

.מאחלת לכולנו חג חירות אביבי ושמח

פיכמן יעקב: מילים

בסקי'קרצ חנינא: לחן

(1917) ז"תרע: כתיבה שנת

1921: הלחנה שנת

8

תך...""והגדת לב מאת: נעה פאור שכבת י"א

, ואני 5היי, אני נ עה פאור, מכיתה י"א

"פמיניסטית", כן, כמו הפמיניסטית נ עה

מהתנ"ך.

בספר במדבר מסופר על נעה שהייתה בתו של

צלפחד. לאביה היו רק בנות. לאחר מותו,

הירושה הייתה אמורה עבור לאחיו, מאחר

שלא היו לא בנים. אך נעה ואחיותיה נאבקו

בהחלטה ובמנהג המקובל וזכו לרשת את

אביהן. יש הטוענים, שמשום כך נעה נחשבת

לפמיניסטית הראשונה.

נשב כולנו סביב השולחן, עוד כמה ימים

נאכל, נקרא את ההגדה, נספר על משה ופרעה

ועשרת המכות. אבל

על דבר אחד לא נקרא, וזה נשים. כי אין נשים

בהגדה של פסח.

ההגדה, כמרכיב חשוב בתרבות היהודית,

שוכחת להציג כמה מהנשים החזקות ביותר

בת פרעה, יוכבד, מרים, -ותה תקופה שהיו בא

ציפורה.. נשים שפעלו, מרדו, הסתכנו,

ובעיקר הוכיחו שהן ראויות להיות חלק

מההגדה, מהמסורת החשובה.

מנהיגות מעוררות השראה, מלאות עוצמה

נשית, אמיצות, ערכיות, שגם הוכיחו את

המשפט "מאחורי כל גבר מצליח עומדת

ו במקרה שלנו אישה מצליחה עוד יותר" א

כמה נשים, שאולי בלעדיהן משה, המנהיג

הדגול שלנו, לא היה מגיע "עד הלום".

משה הוא אמנם המנהיג הגדול של יציאת

מצרים אך אסור לשכוח שבלעדיי הנשים

אמו של משה, -האלה לא היה חיי: יוכבד

גילתה תושייה וכאשר נולד לה בן במקום

והחביאה להשליך אותו ליאור היא הסתכנה

אחותו של משה, שבהמשך -אותו. מרים

לעבודת אמה החביאה את משה בקני הסוף

-ודאגה לכך שיגיע אל בת פרעה. בת פרעה

)שדרך אגב, לא זוכה לשם משלה( משתה את

משה מהיאור, המרתה את פקודת אביה

אשתו, ערכה –גידלה אותו כבן. ציפורה

את חייו. ברית מילה בבנה וכך הצילה

משום כך אני גאה להיות אישה, בזכות

הנשים האלה ועוד רבות אחרות, שממלאות

את ההיסטוריה בסיפורים מלאי תעוזה

וגבורה ומוכיחות כי שוביניזם הוא לא מושג

הגיוני.

אז אולי השנה, שנשב בשולחן ונקרא את

, נספר גם על הנשים האלה, שמשום ההגדה

מה נדחקו למקום שולי כל כך, ונזכיר שיכולת

לעשות ולשנות היא לא יכולת רק לגברים.

7

הוריךל והגדת

שכבת י"ב - הדס כהןמאת:

את סיפור בין היתר מספרתההגדה של פסח

. בקריאת של בני ישראל יציאת מצרים

עם זאת,המשפחה, ההגדה משתתפים כל בני

הנאמר פי -. עללדור הצעיר יש תפקיד מרכזי

:ביום ההוא לאמור והגדת לבנך" בתורה

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" )ספר

לבני הדור הצעיר היינו .)8שמות פרק יג פס'

כדי שהם ידעו, מצרים על יציאתלספר צריך

מדור יזכרו ויעבירו את הסיפור ואת הזיכרון

.לדור

ןבניה רבות"והגדת לבנך" משמעיות במושג

החובה של ההורים להעביר את הצורך ואף

ל הדור הבא ולחנך אותו א המסורת ידיעתם

תם.על פי אמונ

לראות רצון את הצורך ואת הלכל הורה יש

הצליחו. כל הורה מנסה ו התקדמושילדיו

להוביל את ילדיו להשגת יעד תבדרכו הייחודי

שכזה.

נו של ההורים לא תמיד מתקבל אצל נםרצו

רצוןבשל ה . וזאתבאהדה )הילדים(

נוועל דעותי עצמאותנולהילחם על והנחישות

ניכר זאת . יחד עםההורים ם שלמול סמכות

ו. דמיון זה להורי דומהכל אחד מאיתנו כי

,לפי דעתיכך. גם באלו שאינם רוצים בבולט

הבא היא, תם של ההורים על הדורהשפע

.ולא תמיד מודעת בלתי נמנעת

, רבים מאיתנו רואים בהורינו מודל לחיקוי

ולעיתים קרובות כאשר נשאלנו בילדותינו

"מי נרצה להיות כשנהיה גדולים?" רבים

השיבו באופן מידי "כמו אמא ואבא". כך

שכבר בגיל קטן קבענו לנו רף של הצלחה

ישיר מהורינו. המושפע באופן

השפעתם של ההורים לא נפוגה בבגרותנו.

לרוב, כל בחירה או החלטה מושפעת במידה

זו או אחרת מהחברה הנמצאת בסביבה של

כל אחד מאיתנו. על כן, הורינו מתפקדים

המהותיים םכאחד הגורמים הסביבתיי

ביותר המשפיע על הבחירות שאנו עושים.

לפי –" ובחזרה אל המשפט "והגדת לבנך

דעתי עלינו לפרש את הביטוי "והגדת לבנך"

ברבדים שונים.

אני סבורה שמימוש מלא של המצווה "והגדת

לבנך" נעשה על ידי חינוך ראוי. כלומר, כאשר

מפרשים את מהות האמירה ונותנים דוגמא

אישית לילד. כאשר מאפשרים לו לטעות,

מלווים אותו ומסייעים לו לפתח את זהותו

תערבות חונקת של ההורים, ללא ללא ה

איסורים ועונשים לא רלוונטיים. על ההורה

ללוות את ילדיו בדרכם למציאת הייחודיות

שבהם.

1931ל, אמארק שאג

6

מתאר את חיפוש דרכו הסופר אמנון שמוש

בין הדיבר האחד עשר והדיבר השנים עשר

באופן יפיפה בסיפורו ימי בית הספר העממי

לנו נתן הוא. לעברית המורה כמובן והיה

שאהיה להיות רוצה אני מה" חיבור לכתוב

לא. והתעצבנתי וחשבתי ישבתי אני". גדול

וכתבתי כתבתי כך-אחר. לכתוב מה ידעתי

להיות רוצה אני. בולמוס אותי חזא כאילו

למה. כתבתי, כנפיים עם גם, שורשים עם גם

חפץ ליבו אם, השורשים על לוותר אדם חייב

אחר, שאלה סימני שלושה כתבתי? )בכנפיים

כל מפסידים השורשים(. שניים מחקתי כך

ואינם באדמה תקועים כשהם, הרבה כך

של האדיר נופו את ולראות לרחף יכולים

שהעץ הגדול היער ואת ממנו חלק שהם העץ

, העץ שעל והציפורים. ממנו חלק הוא כולו

את הן חסרות, כנפיים להן ויש שזכו

של בחסדיה תלויים קניהן. בקרקע האחיזה

ענפיו שבסתר, העץ של ובחוסנו סערה רוח

אני גדול כשאהיה, סיימתי, כן על. חוסות הן

.וכנפיים שורשים עם אדם להיות רוצה

: "ימי בית הספר העממיאמנון שמוש

המטאפורה של שורשים וכנפיים הפכה

למטאפורה מרכזית שבעזרתה אני מבינה את

הדרך בה חינכו אותי ואת הדרך בה חינכתי

את עמוס ודפנה ילדי, כיצד ניתן למלא גם את

הדיבר האחד עשר וגם את הדיבר השנים

יפורים הוא עשר. מותר בני אדם על עצים וצ

בזה שיש לבני האדם גם שורשים וגם כנפיים,

ובזה שככל ששורשיהם עמוקים יותר

ומסועפים יותר, יונקים ממקורות עשירים

ושונים, כך הם יכולים להצמיח כנפיים

רחבות וחזקות יותר. כאשר דפנה מספרת לי

על איזו דילמה שהיא התלבטה בה ושבחרה

יתים לנהוג בה בדרך מסוימת, היא לע

מחייכת אלי בחיבה והבנה, עוד בטרם אמרתי

מילה, ואומרת: "אני יודעת איך את היית

נוהגת.... " ומתארת בדיוק רב כיצד אני הייתי

נוהגת. ואז מוסיפה באותו חיוך של אהבה

"אבל אני זו אני ואת זו את", ובאותו רגע

מתמלא ליבי שמחה כי אני יודעת שהענקתי

ו הורי סבי וסבותיי לילדתי את אשר העניק

לי: שורשים מצמיחי כנפיים.

צילום : משה קלוקובסקי

5

' היה זה מרד שהניע את אביה של סבתי ר

, 1878 בשנת ארצה לעלות, דוברי יונה-מרדכי

ובעקבותיו גם הוריו אנשי חובבי ציון עשו

מעשה ועלו. היה זה מרד שהניע את אם סבתי

אלקה לבית מקלף לעלות עם הוריה ואחיה

. משפחות מקלף ודוברי היו בין 1891בשנת

מייסדיהן של המושבות פתח תקוה, מטולה

היו, יונה ורעייתו אלקה-ומוצא. ר' מרדכי

כרוב אנשי פתח תקווה, אדוקים בדתם, אולם

כשבתם, סבתי לאה, חברה ללא חופה

וקידושין לסבי יהודה וולפסון לחברות בגדוד

העבודה ולהקמת הקיבוץ תל יוסף מרדו

יונה ואלקה בדעות המקובלות -מרדכי

בסביבתם והזדהו עם הצעירים ועם רעיונות

בני העלייה השנייה משום שהחתירה לצדק

,חברתי הייתה בלשד עצמותיהם. סבי יהודה

היה ממקימי השומר וההגנה. ,אביו של אבי

אביה של אמי, סירב ,לעומתו סבי חיים

להצטרף להגנה. חילוני חרד היה, חרד מיצרי

העדריות והכוחנית ששחררה הציונות. כשבן

זוגי הלך לקורס קצינים הזהיר אותו סבי

י שקיבל מפני המיליטריזם. הוא מרד באופ

המרד הציוני ודיבר בשבח הגלותיות. סבי

שאב השראה מהמלמד של ילדותו ומראש

הישיבה של בחרותו, למד במחזור השני של

סמינר דוד ילין והיה למורה. כך גם עשו

בנותיו וכך גם עשתה נכדתו.

כאשר נתבקש בני עמוס בכתה ז' לכתוב

עבודת שורשים כראוי לשנת הבר מצווה,

,ן המרדמ ששורשיו יונקים ,ביקש הוא

לעשות עבודה הבוחנת בכלל את הרלוונטיות

של טקס בר המצווה בימינו. הוא החליט, ואני

ם טקס בר ישהוא יקי ,החליט הואמדגישה

לאחר ,מצווה שבמרכזו העלייה לתורה

שנתקל במאמר בשבח קיום טקס שיש לו

זיקה למסורת דווקא בביטאון השומר

הצעיר. במאמר נאמר שמי שלא מכיר את

תפילת "אל מלא רחמים" לא יוכל להבין את

שירו של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים".

אל מלא רחמים.יהודה עמיחי:

אלמלא האל מלא רחמים...

הרחמים בעולם ולא רק בו. היו

אני, שקטפתי פרחים בהר

והסתכלתי אל כל העמקים,

אני שהבאתי גויות מן הגבעות,

יודע לספר שהאל ריק מרחמים

אני שהייתי מלך המלח ליד הים,

שעמדתי בלי החלטה ליד חלוני,

שספרתי צעדי מלאכים,

שלבי הרים משקולות כאב

בתחריות הנוראות.

אני, שמשתמש רק בחלק קטן

מן המלים שבמלון.

חידות בעל כרחי אני שמכרח לפתר

יודע כי אלמלא האל מלא רחמים

היו הרחמים בעולם

ולא רק בו.

מצווה על האדם לקחת ים עשרהדיבר השנ

לא תפקידו של אלוהים –אחריות על העולם

לגלות רחמים, אלא תפקידו של האדם לגלות

רחמים. ברוח הדיבר השניים עשר נפרש את

ואין דברים בשלושה הסתכלפרקי אבות "

אתה ולאן, באת מאין דע עבירה לידי בא אתה

וחשבון " דין ליתן עתיד אתה מי ולפני, הולך

על מנת שתוכל דע מאין באת באופן הבא:

, אחריות זו לאן אתה הולך קחת אחריותל

כוללת גם את בחירת הדרך וגם את עיצובה.

ודע שאף על פי שיתכן שאת הדין תצטרך לתת

בעיקר לעצמך, לבחירתך יש משמעות

והשלכות. אין כאן יוהרה אלא להפך, אין כוח

עליון, מסורת או נסיבות המשחרר אותך

מאחריות לעתיד.

4

החדשים מסביבתו. ואם כך הדברים בחומר

ודאי שהם כך ברוח, משהו משמעותי בזהותנו

מר ועל כן ניתן לזהות אותנו. יחד נשמר ומשת

עם זאת לאדם כיצור אורגני ורוחני יש צורך

בסיסי ומהותי להשתנות, להתפתח, להתעשר

בחוויות, ללמוד דברים חדשים. האנשים

המסורתיים והשמרנים ביותר בקרבנו

מצווים על בניהם לעבור בחייהם שינוי

דרמטי, משמעותי ומספק מאין כמוהו:

להורים. להפוך אף הם

איעזר במילותיו של אחד העם, אדם נוסף

ש"האני" שלי נבנה מיניקה מדבריו:

גדול שלא בידיעתו היה 'אדם ףפילוסו

לראשונה את המלה אהראשון' בשעה שביט

ם'אני'. שהרי כמה יגיעות יגעו הפילוסופי

הבאים אחריו, כמה 'הררים התלויים

בשביל לבאר בשערה' בראו בהבל פיהם, הכל

את המלה הקטנה הזאת, ועדיין לא הגיעו

להבינה ולבררה כל צרכה.....

לעמקי םאבל, מבלי לרדת עם הפילוסופי

תהום המטפיזיקה, אפשר לומר בלשון בני

אדם, כי ה'אני' של כל איש הוא הסכום

היוצא מחבור זכרונו עם רצונו, מהתאחדות

העבר עם העתיד. ובאמת, כשאדם אומר

ני', הרי אינו מכון לבו לשערות ראשו 'א

וציפורניו, שהיום הן כאן ומחר מתגוללות

באשפה, ואף לא לידיו ורגליו ויתר חלקי אותו

'בשר ודם', הפושט צורה ולובש צורה, כי אם

להרוח או הכוח הפנימי, המאחד באיזה אופן

נסתר את כל הרשמים והזיכרונות של העבר

עתיד ועושה עם כל החפצים והתקוות ל

מכולם יחד בריה אחת שלמה, אורגנית.

לנושא היה ועם עם של הלאומי' אני'ה גם

פה גם אבל. עמוקות וסברות דקות חקירות

, הכרה לידי אחדים פילוסופים הגיעו

אלא הזה המושג אין ויסודו שבעיקרו

מצד ורשמים זיכרונות: ועתיד עבר תערובת

האחוזים, אחר מצד וחפצים ותקוות אחד

אישי לכל ומשותפים באלו אלו וקשורים

.העם

" עבר ועתיד" אחד העם:

כשהייתי נערה בסוף י"ב הגדול בחששותיי

היה החשש מפני חיים של שגרה, המבוגרים

ובמיוחד הנשים בחברה הבורגנית שגדלתי בה

נראו לי שבויים בחיים של נוחות. על כן

בחרתי בטקס בר המצווה של בני לקרוא לו

את שירה של לאה גולברג מתוך "שירי סוף

הדרך".

רך והתפלללמדני, אלהי, ב

,על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל

,על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשם

.לדעת, ליחל, להכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל

,בהתחדש זמנך עם בקר ועם ליל

.ה יומי היום כתמול שלשוםלבל יהי

.לבל יהיה עלי יומי הרגל

"שירי סוף הדרך, מתוך: "לאה גולדברג

ניתן לשאול: אם השימור מצד אחד והשינוי

וההתפתחות מצד שני של הם צרכים טבעיים

של כל אדם, מדוע יש צורך להפכם לדיברות

משום שלא מדובר ים עשר? נעשר והשחד הא

רק בצורך אלא גם בציווי מוסרי. "ונשמרתם

לנפשותיכם" הוא ציווי הכולל שמירה על

הקיום ושמירה על ההוויה המוסרית, שימור

כזה דורש תיקון מתמיד כלומר שינוי. ואם כך

ברמת הפרט על אחת וכמה שכך הוא ברמת

החברה. תיקון חברתי, היענות לדיבר השנים

דם להיות אדם מורד, אדם עשר, דורש מהא

המבקר את המצוי ולוקח על עצמו אחריות

לבחור בדרכים המובילות לשינוי. בבחירת

הדרך אדם איננו לבד, עומדים לרשותו

מורשתו ממנה הוא יונק ובה הוא גם מורד

ועומדים לרשותו כל אוצרותיה של התרבות

האנושית.

3

הדיבר השנים עשרם" -על כמה ממקורות ההשראה של ה"אני

המשתנים המכונים ארנה, עמוס ודפנה מלוא

רכזת פדגוגית. –מאת: ארנה מלוא

את שירו של יהודה עמיחי "אבי היה

אלוהים" הקראתי בטקס בת המצווה של

ביתי דפנה. שיר זה מבטא באופן מופלא את

כל אשר רציתי לומר לדפנה בנושא ערכים,

:מסורת וחידוש

אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי

לא את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם,

באש ולא בענן

אלא ברכות ובאהבה. והוסיף לטופים

והוסיף מלים טובות,

. וזמר " "בבקשה והוסיף " "אנא והוסיף

זכור ושמור

בנגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר

לדבר,

לא תשא שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לא

לשוא,

אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי

חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את

כפות ידיו הפתוחות

ום כפור. כבד, אהב, למען על ראשי בברכת י

יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער

ראשו.

כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה-אחר

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה

להוסיף

נים לעשרת הדברות:ש

" "לא תשתנה עשר,-הדבר האחד

" "השתנה, תשתנה עשר,-והדבר השנים

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.

" "מלון הורי יהודה עמיחי, מתוך:

מדוע אני ממשיכה :ואם ישאל השואל

כבר יהודה עמיחי שהרי ומכבירה במילים,

באופן המופלא בשירואמר את הדברים

: עד לכאן פשוטה תהיההתשובה ?ביותר

הרעיון האוניברסאלי ומכאן כיצד חיים

המשפחה, משפחתי –לאורו המשפחה והפרט

והפרט, אני ובני משפחתי לדורותיהם.

מדוע טענתי :ואם ימשיך וישאל השואל

שהרעיון אוניברסאלי והרי השיר שיר יהודי

כל כך? אענה שהערכים הבסיסיים של

הגינות, כבוד ואהבה הם ערכים

הגינות, לאוניברסליים, וההבנה שבכדי לחנך

כבוד בהגינות, באהבה יש לחנכן לכבוד ול

אהבה היא הבנה אוניברסלית. אך בעיקר בו

הרעיון אוניברסאלי משום שטבע האדם,

באשר הוא אדם, מחייב את הדיבר האחד

עשר והדיבר השנים עשר על המתח הגלום

בהם.

בסופו של דבר אנחנו עוסקים בזהות. זהותו

של אדם כזהותו של כל אורגניזם יש בה

סיים שימור והתפתחות. אחד הדברים הבסי

שמשתמרים באורגניזם ואף משתמרים

אי שלו, אך -אן-בצאצאיו הוא הדי

המולקולות עצמן אינן נשמרות, ואדם במשך

חייו מחליף את כל המרכיבים החומריים

בגופו, כאשר הוא יונק את המרכיבים

2

משמעותי מנהל ביה"ס –מאת: דוד גולנזר

כאשר ניגשתי לכתוב על נושא ההגדה לבן,

חשבתי שעלי להתמקד בסיפורים העוברים

במשמעות הסיפורים הללו וכיצד מדור לדור,

הם משפיעים על עיצוב זהות אישית,

משפחתית, קהילתית.

ובבואי לכתוב, נזכרתי בסבתא אירה שלי,

שהייתה יקרה לי ואהובה מאד. לפרקים,

סבתא רצתה לספר לי על חייה, על אביה

שישב בעליית הגג עם חבריו ומשם ניהל

ו קהילה, על החיים בילדותה, על האופן שב

הצליחה להינצל ולהגיע לארץ, על קליטתה

במעברה. ובתוך סיפוריה היה אדון עמר מוכר

העיתונים, ואדון אחר שהחזיק במכולת,

ושכנה שהייתה מגדת עתידות, ויחסים עם

שכנים ומשפחה וחברים, וסיפור משפחתי

שנשזר בסיפור אישי והשפיע על חיי. ואני

מצאתי את עצמי מקשיב, לעיתים בחוסר

רצון, משום שהחוץ והמשחק קסמו לי יותר

מסיפור ההגדה.

חלפו שנים, סבתי אינה בין החיים, ובדיעבד

טוב שסיפרה מה שסיפרה ובכך יצרה מסורת

קטנה של סיפורים משפחתיים. אני תוהה עד

כמה היום אני הוא המספר, ומהו תפקידי בין

שומע הסיפור, מחזיק הידע, ומה אחריותי

מדור לדור. מדובר בידע בהעברת הידע

משפחתי, אך באותו האופן התהווה הידע

המונח הלאומי שלנו, שהתגבש, דור אחר דור.

, מסורת האבות, מתקופת בית שני פרושיה

. צדוקיםעמד במוקד המחלוקת בינם לבין ה

מכלול הפירושים וההלכות שאינם כתובים

עברו ו בתורה שבכתב

, הפך חכמים על ידי התחדשו או במסורת

להיות לתורה שבעל פה. ותורה זו בהמשך,

הפכה לאוסף של מסורות שמלכדת ומאחדת

ומייצרת אתוס אמוני, חברתי ולאומי.

קשה לעיתים לראות את הקשר שבין

לנו לבין הסיפור הקטן התגבשות האתוסים ש

שאנו מספרים לילדינו. אך סביב שולחן

הסדר, אנו מצווים לספר, להעביר את

המסורות שלנו, קטנות כגדולות. יותר מכל

מועד וחג, פסח מסמל את האחריות שלנו

בהעברת מסרים וערכים מדור לדור. אני יכול

רק להתפלל ולייחל שכל אחת ואחד מאיתנו

הדור הבא, מה שסבתא יצליח להיות עבור

אירה הצליחה להיות עבורי.

בברכת חג חירות שמח!

ביה"ס תיכון עירוני דרכא ע"ש פרופ' רנה קסין

פסח מצה ועיתון

" ך נ ב ל ת ד ג ה ו "

לצלוח את ליל הסדר בעידן המודרני

ערב פסח

2015 פרילא – הניסן תשע"

עורכים:

אורי ליבנה

אודי מזרחי