רון חולדאי קיבל עותק. כריכת הספר

"הקריה בשנות כינונה 1955-1948"

)הוצאת כרמל(

היסטוריון והעורך ד"ר ניר ־מן לא היה יכול לבקש לע

צמו יחסי ציבור טובים יותר ־לספרו החדש, "הקריה בש

"1955-1948 כינונה נות )הוצאת כרמל והמרכז לחקר

־כוח המגן(, שיצא לפני כחוהשנה ראש בערב דשיים. באחת מחנויות הספרים הממוקמות בלב ליבה של תל אביב הציבה המוכרת את ספר המחקר שלו לצד הספר הארוטי המצליח "חמישים גוונים של אפור".מן גיחך בליבו לנוכח הקירבה הפיזית בין שני

־הספרים. מצד אחד ספרו המעוצב בקפידה והעמוס בפרטי היסטוריה שנאספו לאחר מחקר אקדמי רציני, ומן הצד האחר ספרה של הסופרת הבריטית

־אי.אל ג'יימס, שהפך במהרה לסמל עכשווי של ספרות בינונית וטראשית. אם נרצה להשוות באופן גס בין הרומן נוטף הארוטיקה של ג'יימס לתיעוד של מן את הקריה, אפשר לומר שהדבר המשותף לשני הספרים הללו הוא דרך הצגתו של מן את הקריה כסמל פאלי ארץ־ישראלי שניצב במרכזה של תל־

אביב - העיר העברית הראשונה."הקריה בשנות כינונה 1955-1948" הוא מסמך

־המתאר את התפתחות בסיס הקריה ומביא את ניתוחו של מן את התהליכים ההיסטוריים שהשפיעו על תולדותיו - הכרזת העצמאות וכינון הרשויות

־הממלכתיות של מדינת ישראל, גידול האוכלוסין והמקרקעין בתל אביב־יפו, פינוי מחנות צה"ל מהמרחב העירוני והצבת מחנה המטכ"ל בפברואר 1955 בקריה. במחקר גם נחשפים לראשונה גילויים

בנוגע להשפעות הקריה על המרקם האורבני, כגון חסימת עורקי תנועה, וכן ההתפתחות של המטכ"ל

בצה"ל לאורך שנים אלו.אף שלכאורה המסר שמועבר בספר יכול להצטייר חתרני - מן טוען שהגורמים המתאימים צריכים לעשות הכל כדי להזיז את בסיס הקריה ממקומו אל מחוץ לתל אביב - התזה שלו זוכה בגיבוי של הגורמים הבכירים ביותר בצה"ל וכן של המושכים בחוטים בעיריית תל אביב. כולם מסכימים על כך, אבל אף אחד אינו עושה דבר. מן מראה בספרו כיצד

־ראשי העיר מבינים את הבעייתיות הקיימת במיקום הנוכחי של הבסיס, אבל כפי שהגדיר זאת ראש העיר לשעבר שלמה "צ'יץ'" להט: "לא חשבתי שיש כאן בעיה משפטית. חשבתי שיש כאן בעיה מוסרית ועניינית". מן מרחיב את עמדתו של להט, ומראה שמדובר הן בבעיה משפטית והן בבעיה ביטחונית,

בטח לא רק סובייקטיבית־מוסרית.

כרוניקה של ארעיות

"אני חושב שנושא הקריה לא מקבל מספיק מקום וחשיבות בסדר היום הציבורי, לא אצל האנשים בדרגים הבכירים, לא בעיתונות ולא מבחינת דעת הקהל בארץ", אומר מן. כעמית מחקר באוניברסיטת בר אילן וכעורך כתב העת ההיסטורי "עֵלי זִית 35 שנים אנחנו ישנים בע־ וחרב", הוא טוען שכבר־מידה ולא מודעים לעובדה שעל פי החוק הבינ

לאומי, מיקומו המרכזי של בסיס הקריה על מפת ־ארץ ישראל הוא בעייתי מאוד ואף משמש זרז מב

חינת אויבינו לאיסוף מודיעין ולהצבתה של תל אביב כיעד מרכזי לתקיפה.

"יש פה מימד של חוסר אחריות. תל אביב היא סמל משמעותי גם בלי הימצאותו של בסיס הקריה בה. כשאתה רואה הפגנות בערים הערביות, אתה

־שומע שקוראים להפציץ את תל אביב. החוק הבינלאומי שם דגש מיוחד על הסכנה הביטחונית של בסיסים צבאיים הנמצאים בליבה של אוכלוסייה

אזרחית", אומר מן.נקודה מעניינת שמעלה מן היא תפיסתם המוטעית של אנשי הפריפריה ושל חלק מתושבי תל אביב את העיר. לפי תפיסה זו, תל אביב היא ישות נפרדת, עיר בועתית, שמאלנית ואסקפיסטית. כ"עיר ללא

־הפסקה", תל אביב היתה ונשארה עיר ממסדית בהשקפתה, הוא מסביר, ולא רק בשל מיקומו של בסיס צבאי חשוב בה, אלא גם בשל העובדה ששניים מראשי העיר, דוגמת שלמה להט ורון חולדאי, הם אנשי צבא בכירים לשעבר, אשר אימצו לא אחת את התפיסה המיליטנטית הרווחת במשרד הביטחון, ולפיה מה

־שהיה הוא שיהיה, וכן ש"תל אביב מאז ומתמיד אוכלסה בבסיסים צבאיים ובמשרדי ממשלה". קביעה זו נתמכת בעובדה שלאחר מלחמת העצמאות היו בתל אביב 14 מחנות צבאיים גדולים, וכן שבתים רבים

ביפו שימשו למטרות ביטחוניות.מן מתאר בספרו כרוניקה של ארעיות. אולי כזו שמאפיינת את התהוותה של הבנייה התל־אביבית

באשר היא.איפה לדעתך החלה הבעיה בבניית הקריה?

"הפיכת הקריה למקום משכנו של בסיס המטכ"ל העירייה של ההיסטורית הכשל נקודת היתה

עדי רובינשטיין

בכירים בצה"ל, שרי ממשלה ואפילו עיריית תל אביב - כולם מסכימים

שבסיס הקריה הוא חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ ¬ ובכל זאת, דבר עדיין לא נעשה ¬ בספרו, "הקריה בשנות כינונה 1955-1948", מגולל ההיסטוריון ניר מן את התהליכים

הפוליטיים שהובילו לבניית המתקן הרגיש בלב תל אביב ¬ חיילים גודשים את המסעדות בקניון עזריאלי, ועם זאת ישיבות מטה רגישות עדיין מתקיימות

במרחק יריקה ¬ מה הפתרון? "רק העתקה דרומה", מבהיר מן

קריה לא נאמנה

מוסף חג | יום שלישי 25.09.2012 ט' בתשרי תשע”ג | ערב יום כיפור24

סמן תל־אביבי מובהק. ד"ר ניר מן

על רקע בסיס הקריהצילום: לירון אלמוג

מבחינת התכנון ארוך הטווח ביחס לקריה. בעיתוי המכריע, בדצמבר 1952, העדיפה העירייה בראשות ישראל רוקח לקדם צרכים משניים, כגון נטיעת גן העצמאות, על פני הרחקת האיום הביטחוני. רוקח נלחם על מטרה שולית, והעירייה לא הבינה את אשר עומד להתרחש. התקשורת, שהיתה כפופה למשטר של צנזורה, בטח לא יכלה להבין מה מתרחש". מן מציין שכבר בסוף שנות ה־40 הגיע מכתב ממהנדס העיר, יעקב בן־סירה, שהיה מודאג מאוד מהעובדה שבניית בסיס המטכ"ל בקריה עומדת להשפיע על

קווי המתאר של תל אביב.חוות דעתו האדריכלית של בן־סירה התקבלה באדישות מצד העירייה, ואף אחד לא באמת שם דגש על דבריו, בטח ובטח נוכח האיום הביטחוני

־הממשי והספקות בדבר קיומה של המדינה כעובדה מוגמרת. "היתה אדישות מוחלטת בכל הקשור למחנה המטכ"ל", מסביר מן. יש לציין כי מאבק זה בין מהנדסי העיר ובין ראשיה ימשיך להיות אחד המאפיינים של עיר המטרופולין הבולטת בישראל,

־ומלבד בן־סירה יהיו שותפים בו "דון קישוטים" אחרים, דוגמת מנכ"ל משרד האוצר דאז, פנחס ספיר, שניהל מלחמת חורמה נגד המהלך, מלחמה שבסופו של יום כשלה כישלון חרוץ. מן מספר שספיר לא פסק מלהתריע בישיבות הממשלה במהלך שנות ה־50 מפני העברת המטכ"ל לקריה: "ישיבת מטה צה"ל במרכז העיר עלולה לגרום לנזק ולסכנה", הוא צוטט.כשעולה שמו של ספיר, חיוך מתפשט על פניו של מן: "הוא היה בלב ליבו של העניין והוא הצליח להבין בזמן אמת את ההשלכות של המהלך הזה, הוא הצליח לצפות את העתיד כמעט בצורה מדויקת.

זו חוכמה קטנה להעביר היום ביקורת על מקבלי ההחלטות הללו, כפי שאנחנו עושים. צריך גם לזכור שהם בכלל לא ידעו מה קורה עם המדינה בשנים האלה ולשפוט אותם בעיניים שלנו בשנת 2012, זה לא בהכרח צודק. עם זאת, ספיר ראה ובעיקר

הבין, אבל לא הקשיבו לו".

בין השופינג לקולינריהכשהולכים בתוך מתחם הקריה ובטח מחוצה לו, כמעט מיד עולים לזיכרון כל אותם דימויים שונים

־שהבסיס מאגד בתוכו לאורך השנים במציאות הישראלית. החל בכך שמדובר במקום מושבם של אלו שמכונים בסלנג הצבאי ג'ובניקים, כדורגלנים בצד

־מלכות יופי, דרך סיפורים מסמרי שיער על הדרמות שמתחוללות בבור הסודי ועמוס המסתורין וכלה בדיון הבלתי נגמר סביב נושא האוכל, שהעסיק לא אחת את החיילים לאורך 50 השנים האחרונות. אם פעם ברחוב קפלן פינת אבן גבירול שכנו להם סניף של מק דיוויד וסנדביצ'ייה מיתולוגית בשם סניור סנדביץ', היום החיילים הצעירים מתלבטים בין גיחה

למרכז עזריאלי ובין מסעדתו של השף אייל שני.ספורטאים מצטיינים ודוגמניות מצודדות עדיין מאכלסים את משרדי הקריה ואת עמדות הש"ג, וממול מתהווה לו פרויקט המגורים המפלצתי של מתחם שרונה. "מעולם לא היה שטח בתל אביב שעבר כל כך הרבה גלגולים. קודם הטמפלרים, אחר כך הבריטים שהגיעו, אחר־כך ארגוני ההגנה הישראליים, אחריהם המטכ"ל, והנה עכשיו מוקם

לו שם מתחם מגורים עצום", מגולל מן בקצרה את ההיסטוריה הארוכה של הבסיס המפורסם.

־קשה להפריז בהתלהבותו של מן בכל הנוגע למחקרו על הקריה. הוא מלא באנקדוטות מעניינות, החל בהסברים כיצד הפכו הספורטאים המצטיינים לכתובת הראשית מבחינת מפקדי הקריה, דרך

־הוויכוחים על האוכל שיוגש וכלה בהיזכרותו בפרטי הישיבות ובפרוטקולים של אותם ימים, שרצים

במוחו ושאותם הוא יורה ללא בעיה.־מהי הסיבה העיקרית לכך שבחרת בקריה לנו

שא המחקר שלך?"הסיבה קשורה בעובדה שמדובר בשטח שאף אחד לא חקר בצורה רצינית ומעמיקה. אין ספק שהמון נושאים ומקומות בתל אביב כבר נחקרו ואף מוצו, ואילו בקריה, שטח שהוא אחד מהסממנים הגדולים

והמובהקים של תל אביב, כמעט לא נגעו".ברשימת הקרדיטים של הספר מפתיע לגלות את שמה של עיריית תל אביב כאחד הגופים שתמכו

־בו. למרות הביקורת שמועברת עליה, הבינה העירייה את החשיבות שבהוצאתו. "אני מבין שזה לא עניין של מה בכך. כשהענקתי לרון חולדאי את

־הספר מתנה, הענקתי לו ברמה הסמלית שני ספרים. הראשון בשל היותו רון חולדאי האדם, והשני בשל היותו ראש עיר שקידש את הדמוקרטיה ותמך בספר כזה, שמביע ביקורת גם עליו וגם על מוסד

העירייה באופן כללי", אומר מן.רון חולדאי ידוע גם כראש עיר שהתקשה לכבד

מוסדות עבר תל־אביביים."אמנם בהתחלה הוא לא הבין את החשיבות של שמירת אזור דרום הקריה אף שישראל גודוביץ', לשעבר מהנדס העיר, הסביר לו אותה, אבל לאחר

־פרק זמן מסוים הוא השתכנע ובסוף עשה את המעשה הנכון".

כחייל, יצא לך לבקר בקריה?"אמנם הייתי בחיל השריון אבל כן, שהיתי תקופה מסוימת בקריה. כנראה הרעיון לספר החל להירקם

כבר שם".

מעבר לתל נוף

־על אף המבנה האקדמי של הספר מן הקפיד ליצור איזון מעניין, והביא אנקדוטות סיפוריות כדי שלא רק חובבי היסטוריה מקומית ימצאו בו עניין. אחת האנקדוטות היא שאליעזר קפלן, שר האוצר בתקופה שמן כותב עליה, סירב בתוקף לתקצב את סלילת הכביש הראשי שיוביל לקריה. הוא ראה בכביש בזבוז, בה בשעה שהמדינה עוד נאבקת על הישרדותה הכלכלית. הסוף, כמובן, ידוע - אותה דרך מסורבלת הפכה לציר מרכזי ופקוק בתל אביב, הקרוי על שם אותו קפלן, שאגב, בסופו של דבר

שיחרר את הכסף.לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל את מן אם בכלל יש פתרון ריאלי לבעיה הזו. "אין לי ספק שיתגבש פתרון. לוקח זמן להוציא מחנה צבאי מתל אביב", הוא מסביר ומוסיף "אבל אני חושב שכל הצדדים, הן בקריה והן בעירייה, יודעים שצריך לעשות את זה".־לתהייתי אם העובדה שלקריה רק מתווספים מב

נים, כולל בניין המטכ"ל המפואר שבנייתו הושלמה בשנת 2005, לא תקשה על ביצועה של המשימה הבעייתית ממילא, הוא עונה "נכון שתנופת הבנייה בקריה לא תורמת, אך היא לא משנה את העובדה שהמיקום של הקריה בעייתי. מבחינה בטיחותית לא בטוח שבסיס הקריה הוא המקום האידיאלי למטכ"ל". את להעביר היא מן של הפרקטית ההצעה

־המטכ"ל לבסיס תל נוף. לדידו, זהו צעד נכון מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה ביצועית. הוא לא רואה אופציה אחרת. "זה יקרה. זה אולי יקרה בעוד כמה שנים ולא מייד, ומובן שהמעבר ייארך כמה שנים,

־אבל ההבנה כבר חילחלה אצל מי שצריך. צריך להזכיר שבדור האחרון העירייה, מינהל מקרקעי ישראל ומערכת הביטחון הצליחו לפנות מפעל עצום בדרום הקריה. עכשיו דנים שם על פינוי החלק הצפוני של הקריה. ימים יגידו מה יקרה, אבל אנחנו בתחילתו

של תהליך". ¬

"אליעזר קפלן סירב בתוקף לתקצב

את סלילת הכביש הראשי שיוביל לקריה. הוא ראה בכך בזבוז. הסוף, כמובן, ידוע. אותה

דרך מסורבלת הפכה לציר מרכזי

ופקוק בת"א, הקרוי על שם אותו קפלן,

שבסוף, אגב, שיחרר את הכסף"

"נושא הקריה ומיקומה לא מקבל

מספיק מקום וחשיבות בסדר היום הציבורי,

לא אצל האנשים בדרגים הבכירים,

לא בעיתונותולא מבחינת דעת

הקהל בארץ"

25 ערב יום כיפור | יום שלישי 25.09.2012 ט' בתשרי תשע”ג | מוסף חג