דוד שפרבר

אור ושמש כאיקונוגרפיה של אלוהי ישראל באמנות יהודית וישראלית

אוניברסיטת בר–אילן הפקולטה למדעי היהדות מרכז ליבר לתערוכות

אלה אלוהיך ישראל

דוד שפרבר

אור ושמש כאיקונוגרפיה של אלוהי ישראל באמנות יהודית וישראלית

אוניברסיטת בר–אילן הפקולטה למדעי היהדות מרכז ליבר לתערוכות

אלה אלוהיך ישראל

�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

אוניברסיטת בר–אילן

הפקולטה למדעי היהדות

מרכז ליבר לתערוכות ע"ש גרשון ויהודית ליבר

מחקר וכתיבת החוברת: דוד שפרבר

עורך: צחי מזומן

עורכת לשון: נורית ברוכי

עיצוב והפקה: דוב אברמסון

אוצרת מרכז ליבר לתערוכות: ענת חן

מעצבת התערוכה: רינה אפלבוים

david.sperber@gmail.com :לתגובות

Bar-Ilan UniversityThe Faculty of Jewish Studies

The Leiber Center for Jewish Art Exhibitions

Research and authorship: David SperberEditor: Tzachi Mezuman

Language Editor (Hebrew): Nurit BaruchiCatalogue design: Dov Abramson

Curator of the Leiber Center: Anat ChenExhibition designer: Rina Epelboim

בשער: מיכאל סגן–כהן, "אל"ף אש, שי"ן שמש", 1982, מוזאון תל–אביב לאמנות

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�

פתח דבר תערוכת הרפרודוקציות "אלה אלוהיך ישראל" היא תערוכת מסדרון, מעין "מאמר סביבתי"

המוצג לשימוש פנימי לבאי האוניברסיטה ומרכז ליבר לתערוכות ע"ש גרשון ויהודית ליבר.

התערוכה עוסקת בדימוי הנפוץ של אלוהי ישראל המיוצג בדימויים של אור באופן כללי,

ובדימוי של שמש כמקרה פרטי עיקרי.

נקודת המוצא של הדיון היא התובנה שהיהדות מעולם לא הייתה מערכת אוטרקית סגורה,

אלא תפקדה תמיד כשותפה בשיח בין–תרבותי דינמי, שבמסגרתו היא השפיעה על תרבויות

רבים מאפיינים היהודית התרבות בתוצרי נמצא לפיכך מהן. הושפעה בזמן ובו אחרות

של התרבויות הסובבות. גם דימויי האל באמנות היהודית השפיעו על התרבויות השונות

הסובבות אותה והושפעו מהן. כך במקרה של תיאורים אנתרופומורפיים של האל. תיאורים

מקום יש הנוצרית, האמנות מן האיקונוגרפיים מקורותיהם את שואבים שהם אף אלה,

יחזקאל יהודיות אנתרופומורפיות. בספר דימויי האל בתפיסות גם על רקע לבחון אותם

מוזכר האל כשדמותו "כמראה אדם..." )יחזקאל א, כו(. בהמשך לכך בספר דניאל, מתואר

"עתיק הימים" )האל( כבן אדם: "לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין

ז, ט. תרגום: לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר טהור, גלגלוהי נור דלק". )דניאל די–נור, כיסאו להבות אש, אופניו אש בוערת(. מקורות מעין אלה עומדים בניגוד לגישה המקובלת,

הגורסת שהאל לא נתפס באופן אנתרופומורפי במקרא ובמחשבה היהודית לאורך הדורות.

התערוכה והחוברת המלווה אותה מנסות לשרטט רצף של יצירות, המדגים את ייצוג האל

באמנות היהודית באמצעות שמש ואור. רצף זה, של איקונוגרפיה בעלת מאפיינים אחידים,

מצביע על המשכיות. אמנם מקורותיהם האיקונוגרפיים של התיאורים שונים אלה מאלה אך

אוניברסיטת בר–אילן

הפקולטה למדעי היהדות

מרכז ליבר לתערוכות ע"ש גרשון ויהודית ליבר

מחקר וכתיבת החוברת: דוד שפרבר

עורך: צחי מזומן

עורכת לשון: נורית ברוכי

עיצוב והפקה: דוב אברמסון

אוצרת מרכז ליבר לתערוכות: ענת חן

מעצבת התערוכה: רינה אפלבוים

david.sperber@gmail.com :לתגובות

רפי לביא, ללא כותרת 1958, אוסף בלה ובנו כלב, תל–אביב

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

דומה שניתן להציג רצף ברור העובר כחוט השני באמנות היהודית לאורך הדורות.

נוסף על כך, במרכזה של התערוכה הקודמת, "המבדיל בין קודש לחול", עמדה המגמה לתאר

את הרצף בין האמנות שנוצרה בהקשר היהודי בעבר לאמנות ההווה. כהמשך לתערוכה זו

בחרנו לעסוק גם כאן באמנות יהודית ישראלית עכשווית המתמודדת עם הדימוי החזותי

של האל, ובייחוד באמנות העושה שימוש במוטיבים של שמש, אור )במיוחד הניאון כ"שמש"

ואור מודרניים( וחוש הראייה. למרות השוני בתפיסות ובשפה האמנותית, דומה כי חוטים

כאן ההצגה מזאת, יתרה זמננו. בני יהודים אמנים עם העבר אמני את מקשרים סמויים

קוק: הראי"ה של בדבריו ביטוי שקיבלה הרווחת, המסורתית התפיסה את מאתגרת

"התמונות המיוחדות לאלילים, בין בעולם האלילי העבר וההווה, ובין בעולם הנוצרי, תתעב

כנסת ישראל ולא תוכל שאתם" )אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, כרך א, ירושלים

אלוהי של האיקונוגרפיה של ההיסטורי הרצף שהצגת נראה רו(. עמ' קנח, אגרת תש"ג,

ישראל, זו המשפיעה על האמנות סביבה ומושפעת ממנה, קוראת תיגר על טענה זו. אכן,

אין ספק שחוליות השרשרת של המסורת הוויזואלית היהודית לא היו מעולם האוטוריטות

הרוחניות - כלומר הרבנים ונושאי התורה )המתבססים בעיקר על הכתוב בספרים(, אלא

בעיקר אמנים ואומנים שיצרו בעבר וממשיכים ליצור היום על פי המסורת היהודית העתיקה.

מסורת זו מתגלה כחיה ונושמת ולעתים אף כחצופה ובועטת.

שיח בעקבות האחרונה. בתקופה היהדות במחקר מרכזי מקום מקבל וייצוגו האל נושא

"ארון הספרים היהודי" חודר הנושא גם לתחום האמנות העכשווית ולתרבות הפופולרית

הישראלית )ראו לדוגמא תמונה 32(, והופך לעניין אקטואלי, חי ונושם במרחב המקומי.

תודה לכל אלה שסייעו במלאכה: לאמי חנה שפרבר, לאבי הרב פרופ' דניאל שפרבר, לקרול

מגנס–גרנט, לנעמי ליפשיץ ולנורית ברוכי.

דוד שפרבר, סתיו תשס"ז

�

אור ושמש כאיקונוגרפיה של אלוהי ישראל

באמנות יהודית וישראלית

אל השמש – רצף והמשכיות באמנות היהודית במונחים המציג האיקוני שהמרכיב מראים האחרונות בשנים היהדות בתחומי מחקרים

פרטי, באופן היהדות.1 בתולדות מרכזי יסוד הוא לעולם יחסו ואת האל את ויזואליים

אכן, הדורות. לאורך היהודי בהקשרה האמנות של השונות להופעותיה גם נכון הדבר

דימויים אנתרופומורפיים של האל הם תמה מרכזית באמנות היהודית. תמה זו התפתחה

הן כהשפעה מן החוץ )של האמנות הנוצרית( הן כהצגה ויזואלית אותנטית של תיאורים

פי על לעולם ויחסו האל של אנתרופומורפיים תיאורים למשל )כמו היהודית ההגות מן

הקבלה. ראו למשל התמונות בעמוד 11(.2 גישות אלה, שנדחו בעבר על ידי בעלי ההלכה

הרציונליסטיים, מקבלות מקום מרכזי בשיח העכשווי.

להלן נעסוק בדימוי הנפוץ של אלוהי ישראל בייצוגים של אור בכלל, ושמש בפרט. שימוש זה

נפוץ מאוד בתרבויות רבות. תיאורי האל היהודי התקשרו מקדמת דנא לשמש - "כי שמש

של והישירים המקומיים מקורותיה כאמור, אם, גם יב(.3 פד, )תהלים אלוהים..." ה' ומגן

התופעה שונים )ובהתאמה יכולות להיות לה גם משמעויות שונות במקצת(, דומה שניתן

להציג כאן רצף ברור העובר כחוט השני באמנות הנוצרת בהקשר היהודי לאורך הדורות.

אופייה האסוציאטיבי של חוברת זו מאפשר בחינה הפוכה של הרצף ההיסטורי, דהיינו, מן

המאוחר למוקדם.4 כך למשל דמותו של הליוס, אל השמש היווני, המופיע בפסיפסים של בתי

כנסת מן המאות הראשונות לספירה )דמות המהווה עדיין נושא לעיון ומחקר בקרב חוקרי

תולדות האמנות(, תתפרש על רקע הופעת השמש כייצוג ברור לאלוהי ישראל בתקופות

מאוחרות. כשם שבפילוסופיה היהודית הרציונליסטית מקובל להבחין בהמשכיות ברורה, גם

אם היא מופיעה במרווחי זמן ומקום, כך גם בתחום האיקונוגרפיה. המעקב האסוציאטיבי

המתחבר דימויים של רצף על אותנו מלמד ההיסטוריה לאורך בלבד( כרונולוגי )שאינו

בצורה שיש בה מן המסתורין.

הייתה מערכת אוטרקית סגורה. היא תפקדה תמיד כשותפה כאמור, היהדות מעולם לא

עוצבה בזמן ובו האחרת התרבות את עיצבה היא שבמסגרתו דינמי בין–תרבותי לשיח

מראה כאן הנידונה התמה של ההיסטורי הרצף על ה"הפוך" המבט לענייננו, ידה.5 על

המתפתח קדום, ממוטיב ישירות בהכרח מושפעת לא האל של בהקשר שהאיקונוגרפיה

ומופיע בדרכים שונות לאורך הדורות )אם כי הדבר אפשרי(, אלא שיש כאן איקון הפושט

ולובש צורות, מושפע מן החוץ ומשפיע כלפי פנים. יחד עם זאת, הרצף ההיסטורי המתגלה

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

מצביע על שימוש אחיד ומתמשך בדימוי איקונוגרפי של השמש לייצוג האל היהודי לאורך

הדורות. בהקשר זה, למשמעות הסמלים יש חשיבות גדולה יותר מאשר לשאלת ההתפתחות

ההיסטורית.

"אור העולם" – השמש כמייצגת את האל באמנות היהודית מתיאורים מושפע החדשה העת של היהודית באמנות השמש בדמות האל של ייצוגו

מקבילים באמנות הנוצרית בת התקופה. תיאורי האל כשמש מופיעים בהקשרים שונים:

בסוף המודפס יודע", מי "אחד הפיוט

ההגדה של פסח ולצדו תיאורים ויזואליים,

מופיע בהגדות אשכנזיות החל מהמאה ה–

18. 6 באיורים לשיר זה, וכפרפרזה למשפט

ובארץ", מופיעה "אחד אלוהינו שבשמים

לעיתים השמש )תמונה 1(.

גם בשיר "חד גדיא" )פיוט שנכלל בהגדה

מוזכר ה–16( המאה מסוף האשכנזית

ושחט הוא ברוך הקדוש "ואתא האל:

בהגדת הוויזואלי התיאור לשוחט".

את מציג אחרות, ובהגדות דרמשטט

האל כדמות השולחת קרניה )תמונה 2(.

נלווה שבהגדה ביתך" בנה "אל לפיוט

בירושלים. המקדש בית של ציור

ודומה השמש, מגיחה הבניין מאחורי

האל של כייצוג כאן מופיעה שהיא "בונה ביתו".7

השמש מופיעה גם בתיאור חלום יעקב המקראי. כאילוסטרציה

האל מתואר יג( כח, )בראשית עליו" נצב ה' "והנה למילים

בראש הסולם בדמות שמש )תמונה 3(.8

"משה של המקראיות בסצנות האל בתיאורי גם הדבר כך

והסנה" ו"מעמד הר סיני" )תמונה 4(.

מקרא לספרי באיורים האל לייצוג אופייניים אלה תיאורים

והגדות, מגזרות נייר )תמונה 5(, כלי אוכל )תמונה 6(, חפצי

לרוב מתגלה בהם .)7 )תמונה מודפסים ושערי ספרים פולחן

השפעה ברורה ממסורת נוצרית, ובמיוחד מתיאוריו של מתיאוס

מריאן הנוצרי )1650-1593( בספרו "דמויות מכתבי הקודש".9

1 אהרון בן וולף הלינגן, אחד אלוהינו, סדר הגדה של פסח, וינה 1746, מוזאון ישראל, ירושלים

2 יוסף מלייפניק מעהריין, ואתא הקב"ה ושחט לשוחט, הגדת דרמשטט,גרמניה 1712, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים

3 חלום יעקב, קמע, מערב אוקראינה, סוף המאה ה-18

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�

בתיאורים הברורות הנוצריות ההשפעות אף על

אלה, ייצוג האל כשמש מתקשר גם לתיאורו בבתי הכנסת מעץ באשכנז של המאות ה–17 וה–18. 10

על תקרת בית הכנסת מהורב )1785(, למשל, מופיע

ציור גלגל המזלות ובמרכזו השמש. במרכז השמש

נמצא הכיתוב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני

שונות עדויות .)8 טז, תמונה קטו, )תהלים אדם"

מצביעות על כך שתיאורים מעין אלה היו נפוצים

בבתי כנסת: "בעיר מולדתי ראיתי בילדותי מצויר

מעל הבימה למעלה בתקרה כל שנים עשר המזלות

לבד לא היתר נהגו הנראה וכפי בגלגל, קבועים

קוק.11 הרב כותב בעשייתם", גם אלא בשהייתם

4 מעמד הר סיני, הולנד 1751, אוסף יצחק אינורן, תל-אביב

5 שבועות'ל, מגזרת נייר, פולין המאה ה-19

6 אדם וחווה בגן עדן, צלחת, דמשק, סוריה 1870 בקרוב

7 שער "ספר נצחון", מאת יום טוב ליפמן מילהויזן, גרמניה 1644

8 אליעזר זוסמן מברודי, "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" )על פי תהילים קט,

טז(, גלגל המזלות )פרט(, תקרת בית כנסת, הורב 1785, מוזאון ישראל, ירושלים

�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

המקומיים והשלטון השררה בסמלי אלה כנסת בבתי מוחלף כשמש האל ייצוג לפעמים

הכנסת בבית למשל, כך, הגלגל(. במרכז הרומית באמנות שתואר לקיסר–האל, )בדומה

בחודורוב - במרכז הכיפה שבה תואר גלגל המזלות מופיע הנשר הדו–ראשי - סמל המלכות

)מלכות דרקיעא" ל"מלכותא הארץ( )מלכות דארעא" "מלכותא בין השילוב .)9 )תמונה

"כנשר האיור: סביב המופיע בפסוק גם נרמז שם חז"ל,12 אצל כדומות השמים( שנתפסו

יעיר קנו על גוזליו ירחף" )דברים לב, יא(. אף שהזכרת הנשר כאן מתקשרת ישירות לדימוי

הפסוק המצויר, הנשר של הוויזואלי

על השומר האל את מתאר במקורו עמו.13

במרכזו והשמש המזלות גלגל תיאורי

מסורת ממשיכים אלה כנסת בבתי

הכנסת מבתי לנו המוכרת עתיקה,

כך נוסף על ישראל.14 הקדומים בארץ

ראוי להצביע על דימויים דומים בספרות

15,)10 )תמונה הביניים בימי היהודית

ובדימויים )11 )תמונה בקמעות וכן

מספרי קבלה )תמונות 12, 13, 14(. כל

אלה מתארים את האל בדמות השמש

ישירות הקבלות כאמור ומכילים

לסכמה שמקורה בגלגל המזלות, המופיעה בבתי הכנסת העתיקים ובמרכזה האל–השמש.

חוקרים רבים התחבטו בשאלת משמעותו של גלגל המזלות בבתי הכנסת העתיקים בארץ

ישראל, ובמיוחד באשר לתיאורו של הליוס אל השמש או מרכבתו במרכז הגלגל.16 השאלה

המתבקשת הייתה כיצד מוטיב אלילי זה, שחדר לאמנות של בתי הכנסת מן האיקונוגרפיה

הרומית, נתפס בקרב הציבור היהודי באותה תקופה.17 מקובלת הדעה שהליוס היה באותה

תקופה מוטיב אלילי שהתרוקן מתוכנו הפגני, ועל כן בשימוש בו לא היתה פגיעה ביסודות

האמונה היהודית.18 אולם חוקרים ניסו למצוא הסבר נוסף למשמעותו של תיאור זה בעיני

בני התקופה היהודים.

סברו זה בנושא שעסקו החוקרים ראשוני

שהליוס לא מייצג את האל הפגני, אלא משמש

ישראל, לאלוהי וסימבול עצמה לשמש איקון

)Cosmocrator )הקוסמוקרטור, היקום אלוהי

דעה המזלות.19 גלגל ואת העולם את המנהיג

בדימוי והתבוננות לאחרונה,20 שוב עלתה זו

9 כנשר יעיר קינו )פרט(, תקרת בית כנסת, חודורוב 1642

10 גלגל המזלות, מחזור אופנהיימר, דרום גרמניה, 1300 לערך, ספריית הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�

היהודית באמנות האל את כמייצג השמש

אמני של בתפיסתם ובמיוחד הדורות, לאורך

המאה שלהי של באירופה מעץ הכנסת בתי

ה–17 וה–18 את השמש כסימבול לאל )"השמים

שמים לה'"( מאששת השערה זו.

גם מקורות יהודיים בני התקופה מאששים את

אלוהי את סימל הליוס השמש אל כי ההנחה

ישראל: כך למשל ב"פרקי דרבי אליעזר" )המאה

השביעית( מוזכר אל השמש כנוהג במרכבה )כפי

ובפסיפסים של שהדבר תואר באמנות הרומית

כתובים שם של אותיות ו"שלוש הכנסת( בתי

באותיות יוונית הכתובה תפילה גם בלבו".21

עבריות המוזכרת ב"ספר הרזים",22 מאזכרת את

הליוס כשליט היקום ומושל בכוכבים.23

כאלוהי המזלות גלגל במרכז האל של הייצוג

הזמן כאלוהי ובמיוחד הטבע, כמסדר היקום,

תהודה מקבל החולף( הזמן את מייצג )הגלגל

את החותם בשיר עכשווית: יהודית בשירה גם

מחזור "שירי הגנן" בספרה האחרון של המשוררת

חוה פנחס כהן מופיע דימוי ימי–ביניימי מוכר של

הזמן כמי ששולט בשינויי החיים. חידושה של המשוררת בשיר זה הוא במסומן החבוי של הזמן:

האלוהים. "הזמן הוא אלוהים... ואנו נתיניו המשתנים"24. הדיאלקטיקה בין האל הבלתי משתנה

לזמן המשתנה מתבטאת באדם - "אנו נתיניו המשתנים". אגב כך מופיע כאן דימוי יהודי של

האל )או השמש כייצוגו הוויזואלי( המקבל פנים חדשות בשירה ובשיח העכשווי.25

11 גלגל המזלות, קמע, ברסלאו, גרמניה 1839, מוזאון ישראל, ירושלים

14 איור לספר "פרוש לספר יצירה" מאת יוסף בן שלום

אשכנזי, ספריית הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד

12 איור לספר "אור השכל" מאת אברהם אבולעפיה, 1553,

ספריית לורנציאנה, פירנצה

13 איור לספר "הגהות לסדר רבא דבראשית ומסכת

היכלות", איטליה, המאה Rossijsakaja ה-15, ספריית

Gosudarstvennaja, מוסקבה

10

אלשר

ך יהי

לו א

להא

חוקרים, רבנים ודמותו של האל אחת הבעיות המרכזיות שהטרידו חוקרים בעניין זה היא הדימוי החזותי של האל,

ובמיוחד הדימוי הפגני שנכח בגלגלי המזלות ותפס מקום מרכזי בעיטור בתי הכנסת

הקדומים. החוקרים התחבטו בשאלה כיצד התאפשר הדבר בחברה הפועלת על פי

מסורת שאחד מעיקריה הוא: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" )שמות כ, ד; דברים

ה, ח(, ובמיוחד לאור האיסור המפורש על עשיית צורות שמש, ירח ומזלות שונים )דברים ד, טו-יט(.26

מן התפיסה הקנונית נובע כך של האל כל הנפוץ לסימול החזותי נראה שההיתר

בשולי בעבר שהייתה זו, מגמה וצורה. דמות כבעל האל את שראתה חז"ל, של

המחקר, מוצאת לה בשנים האחרונות מהלכים בקרב חוקרים, הסוברים שתפיסות

אנתרופומורפיות של האל מהוות אבן יסוד בעולמם של חוגים מרכזיים במסורת חז"ל

ובעולם הקבלה היהודי.27 קביעתו הנחרצת של הרמב"ם ש"על דעתם של החכמים

ז"ל לא עלתה הגשמה מעולם" )מורה נבוכים, א, מו( צריכה להתפרש בעיקר על רקע

פרויקט הגישור שלו בין היהדות ובין הפילוסופיה האריסטוטלית בימי הביניים ועל

רקע הפולמוס שלו עם המתנגדים לדרכו. כבר בזמנו של הרמב"ם יצאו חכמים נגד

תפיסתו המחמירה. בעוד הרמב"ם כותב ש"האומר שיש שם ריבון אחד אבל שהוא גוף

ובעל תמונה" נקרא "מין" )רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה ג, ז(, הראב"ד )חכם

בן דורו של הרמב"ם, כתב הגהות והסתייגויות על הספר "משנה תורה" של הרמב"ם(

סובר אחרת: "למה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזאת המחשבה,

לפי מה שראו במקראות..." )הגהות הראב"ד שם(. גם מדברי ר' ישעיה די טראני בן

התקופה, עולה שרבים מרבני אשכנז באותו זמן האמינו בהגשמה פשוטה.28

האל של אנתרופומורפי ובתיאור בהגשמה המצדדות מרכזיות יהודיות תפיסות

ידי בעלי ההלכה הרציונליסטיים, דחיקה שנתנה אותותיה בגישתם של נדחקו על

חוקרים מודרניים לנושא.29 אלה הבחינו בסתירה בין התפיסה היהודית המקובלת

האחרות לגישות מודעים היו לא אך העתיקים,30 הכנסת בבתי התיאורים ובין

שתפיסה זו דחקה.

במסורת משמעותית היתה לא מעולם אסתטיקה לפיה המקובלת, התפיסה גם

נובעת זו תפיסה לנושא. החוקרים של גישתם על השפיעה היהודית ובתרבות

ה–19, המאה של האירופית במחשבה שמקורם אנטישמיים רעיונות של מאימוץ רעיונות שלוו בתפיסת היהודים כעם חסר רגישות אסתטית ויכולת אמנותית.31

כאמור, מקבלת, האל של ואנתרופומורפיים ויזואליים תיאורים המאפשרת הגישה

מקום מרכזי בשיח המחקר ובשיח התיאולוגי העכשווי.32 בעקבות חשיפתן של הגישות

שתיארו כך את האל נדחית עתה גם על ידי רבנים התפיסה המקובלת הרואה בדיבר

תמורה היהודי.33 מהעולם האמנות של להדרתה סיבה פסל", לך תעשה "לא השני,

עקרונית זו מאפשרת גם שינוי של ממש ביחסם של נושאי הדת היהודית לאמנות.

של שונים בתחומים לכת מרחיקות משמעויות יש הזו המתחדשת לעמדה

אלשר

ך יהי

לו א

להא

11

פעם לא עולה הפמיניסטית היהודית בהגות למשל, העכשווית. היהודית ההגות

זו מבכרת את רעיון גישה התנגדות לטיפוחו של דימוי טרנסצנדנטי של האלוהות.

האלוהות האימננטית, המזדהה עם העולם ועם הניסיון האנושי, ודוחה את העמדה

הטרנסצנדנטית התפיסה במלואה.34 המציאות את חווה שאינה הטרנסצנדנטית,

המציירת חז"ל, לתפיסת רבה במידה מתנגדת והיא היוונית, בפילוסופיה מקורה

כך על עמדה הפמיניסטית המחשבה חינוכית, מבחינה ופגיע. בר–שיח דינמי, אל

שהתפיסה הטרנסצנדנטית של האל פיתחה דימוי עצמי של האדם ותפיסת מציאות

המניחים שפגיעות היא חולשה. חשיפת הנוכחות האלוהית בעולמנו כפגיעה ומשתנה

יכולה לטפח גישה אחרת כלפי המציאות. החייאתן של גישות יהודיות שתיארו אל

פגיע, הזקוק לאנושות ותלוי במעשיה, יכולה להעצים את תחושת הייעוד, האחריות והמעשה של המאמינים, ולהציע מודל חדש להתמודדות של המאמין עם החיים.35

מערך הספירות האלוהיות כפני אדם

מימין: ששון בן מרדכי סנדוק, מתוך הספר "אילן החיים",בגדד 1793, אוסף ביל גרוס, תל-אביב

משמאל: אילן של הקדושה המאה ה-18, אוסף ביל גרוס, תל-אביב

1�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

"אור חדש" – מודרניזם וייצוגי האללא אחת מוזכרות ההפשטות של אמנים יהודים אגב איקונוקלסטיקה המשמשת באמנות

ניומן וברנט )Mark Rothko( רותקו כמארק יהודים אמנים של יצירותיהם היהודית.

)Barnett Neuman( מהוות, אליבא דתפיסה זו, חלופה לייצוג ממשי מחד, ומאידך, ניסיון להביט בבלתי נראה או לעתים לתהות על עצם קיומו של המסומן.36

"יד ה'", שהופיעה באמנות היהודית בעבר, מופיעה באמנות היהודית המודרנית כהתרסה

דרך כלל, ומציעה את האפשרות שהאל אינו המנחם אלא דווקא מקור הסבל )מארק שאגאל, בן שאהן, אל ליסיצקי, מיכאל סגן–כהן(.37

דימוי השמש מופיע באמנות היהודית המודרנית על מופעיה השונים: באמנות הריטואלית

הנאיבית באמנות ואף ,)16 ,15 )תמונות כנסת ובבתי בכתובות, שונים, פולחן בחפצי -

ר' משה נמצאת בתשובתו של לדימויים מעין אלה 17(. עדות כתובה )תמונה המאוחרת

ד.ש.( הכנסת, בית )של בחלון "שעשו פרסבורג: של רבה סופר"(, "חתם )המכונה סופר

זכוכית עגול כצורת חמה וניצוצות בולטות סביב העגול כנצנוצי חמה בזריחה בתוכו כתוב

שם הוי"ה ובצדו 'ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'' )על פי תהלים קיג, ג(.38 דימוי האל כשמש מופיע ביצירתו של מארק שאגאל,39 וכך גם תיאורי גלגל המזלות.40

טבע ,1956 בשנת אלקן בנו האמן שיצר הכנסת מנורת של המרכזי בקנה דומה, באופן

האמן דימוי של שמש ובמרכזה הכתובת "שמע ישראל" )תמונות 18,

קורות האומה מייצגת את 19(. התכנית האיקונוגרפית של המנורה

היהודית. באופן הולם, ענפי מנורה זו צומחים מתוך הסיסמה היהודית

של המסורתית באיקונוגרפיה השימוש ישראל". "שמע האיקונית

השמש באופן זה נותן ליצירה משנה תוקף ומקשר אותה לאמנות בתי הכנסת, ובמיוחד בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל.41

מהאמנות הישראלית נעדר אלוהים כמעט עד מחצית שנות השבעים.42

בתקופה זו שלטה התפיסה הגורסת שייצוג האלוהות היהודית בלבוש

האל של הבודדים בייצוגים הקודש.43 חילול הריהו קונקרטי חומרי

של סימבוליים למחוזות והפליגו בדימוי, משימוש האמנים נמנעו

15 ויליאם קרופר William(

Croper(, חלון זכוכית צבעונית

)פרט(, בית הכנסת River ,הר-ציון

Forest ,Illinois

16 באורך נראה אור, חלון זכוכית צבעונית )פרט(1960, בית כנסת, לונדון

אלשר

ך יהי

לו א

להא

1�

ליליין, משה אפרים רבן, )זאב ומלאכים ספירות

צבי מאירוביץ, ראובן רובין, מרדכי ארדון ושמואל

אקרמן(.

ייצוגים הישראלית באמנות מופיעים פעם מדי

של האל בדמות מסמני האור האופייניים לאמנות

זאת, עם אור(. וקרני הילות )כמו המערבית

כאמור, מסמנים אלה יוצרים שלא במודע רצף של

איקונוגרפיה יהודית.

כבר בעבר קשרה האוצרת אלן גינתון בין השמשות

של אביבה אורי, יגאל תומרקין ורפי לביא לתחום

שמשות דימויי להוסיף אפשר לאלה האלוהי.44

שחורות ביצירתו של משה גרשוני משנות התשעים.

באמנות שרווח המזלות בגלגל השמש דימוי

העתיקה הדהד גם באמנות הפרימיטיביזם, כחלק מיצירתם של אמנים בהשראת הכנעניות.45

המודעות של האמנות הישראלית לאיקונוקלסטיקה

היצירה של ההכרחי כבסיס שנתפסה )מודעות

מאוד נוכחת יהודית( למסורת המשך בהיותה

בכתיבה על אמנותו של רפי לביא ותלמידיו. שרה

כאיכות החומר "דלות במאמרה ברייטברג–סמל,

האמנות בין קישור יצרה הישראלית", באמנות

התל–אביבית החילונית של לביא ותלמידיו להיבט

היהדות.46 שבמורשת הלא–מטריאלי הא–אסתטי,

מפורש אזכור נמצא לביא של מיצירותיו באחת

לעניין זה: בעבודה משנת 1995 כתב האמן "עשה

משתלב החתרני ההיגד .)20 )תמונה תמונה" לך כאן בעשייה המיינסטרימית הלא–מטריאלית.47

17 מיכל מרון, מתן תורה 1997, אוסף האמנית, יפו

18 בנו אלקן, מנורת הכנסת )פרט( 1956, ירושלים, גן הכנסת

19 בנו אלקן, מנורת הכנסת 1956, ירושלים, גן הכנסת

20 רפי לביא, ללא כותרת 1995, אוסף פרטי, תל-אביב

1�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

"יתדות של אור" - הניאון כשמש מודרנית באמנות ישראלית עכשוויתכחלק המקומית. באמנות יותר מרכזי מקום מקבל וייצוגו האל נושא האחרונות בשנים

לזהות היהודי" אפשר הספרים ו"ארון אייג'( )ניו החדש העידן תרבות של מההתפתחות

האל שמות בספירות.48 וגילויו האל של מאפיינים ובכללן קבליות, בתמות גובר עיסוק

המופיעים בהקשר זה ממשיכים מסורת ענפה של קמעות ולוחות "שיוויתי" שבהם מזוהה

האל דרך נוכחותו בשמותיו הכתובים. הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" )תהלים טז, ח( פורש

כהוראה למאמין לדמות את האל: "וכתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו

'יהוה' וזהו סוד 'שויתי ה' לנגדי תמיד', וזה תועלת גדול לעניין היראה" בניקוד יראה כזה

)ישראל מאיר הכהן מראדין, משנה ברורה, סימן א, סעיף קטן ד(.

להלן נדגים כיצד האיקונוגרפיה היהודית, שייצגה בעבר את האל בסמלים של אור ושמש,

בעבר היהודית האמנות בין ומקשר מאחד קו ונוצר העכשווית, באמנות תהודה מקבלת

לרעותה בהווה. כאן מחליף אור הניאון המודרני את אור השמש הטבעי, ובהתאם לכך גם

חוויית המאמין מקבלת משמעויות שונות.

דוד גינתון הציג בעבר כתובת ניאון היוצרת את המילים "הסוף של אלוהים" )תמונה 21(.

Bruce( נאומן ברוס האמריקני האמן של הניאון עבודות במסורת ממשיכה זו כתובת

על חושבים שאינם "יש הסביר: פלווין 49.)Dan Flavin( פלווין דן ובעקבותיו )Naumanאור כחומר, אבל אני כן, והחומר הזה יוצר את האמנות הפשוטה, הישירה והפתוחה ביותר

שתמצאו אי פעם".50 אור השמש החם הופך לאור ניאון קר, ומדגיש את הספקנות והאסקפיזם

האופייניים כל כך לעידן המודרני.

העבודה של גינתון משתלבת בעיסוק

עיסוק האל, בנושא הפרובוקטיבי

מרכזי בשדה האמנות הכללית בשנים

האחרונות.

מזכירה גינתון אצל האל שלילת

אליעזר שיצר הנשק כלי סדרת את

דיקטים עשויים רובים זוננשיין.

צבועים ורוד, אדום ושחור, המשלבים

מסחריות חברות של לוגו סמלי

האמן שהמציא לוגו לצד שונות

כתוב הנשק מכלי אחד על לעצמו.

העליון ובחלק ,"Kill God Gun"

"Oh My God" )תמונה 22(.

21 דוד גינתון, הסוף של אלוהים )בעקבות לוצ'ו פונטנה( 1987, כתובת ניאון, אוסף האמן, תל-אביב

אלשר

ך יהי

לו א

להא

1�

ויצ"ו, חיפה 2006-2005( בתערוכות "כלולות בצלם אלוהים" )האקדמיה לעיצוב ולחינוך

ו"יתדות של אור" )גלריה גלאון, תל–אביב 2006(, הציג האמן הרב תחומי בלו–סימון פיינרו

נורות ניאון היוצרות את המילה "יהוה". העבודות מנסות "לתת ביטוי ויזואלי לצלם אלוהים

שהוא בלתי נראה וללא צורה"51 )תמונה 23(. השילוב של אור ואותיות מדגים את האמצעים

הכתב השמש, האור, ישירה: לא בצורה האל לייצוג היהודית התרבות שפיתחה השונים

האותיות כתובות העליון האדום בעיגול מהבהב: רמזור מופיע היצירות באחת והמילה.

"יה" ובירוק "וה". גם כאן שילוב בין אור ואותיות יוצר את שמו של האל. החיבור בין קדושה

היהודית, ההלכה את ומאזכר לגבולות מתקשר )הרמזור( אינסטרומנטלי יום–יומי לחפץ

הפורטת את האמונה המופשטת לחיי הלכה ומעש יום יומיים.52 בתערוכה "כלולות בצלם

אלוהים" הוצגו גם טקסטים עכשוויים של חוקרי יהדות )משה אידל ורחל אליאור(, טקסטים

המהווים ניסיון מעניין נוסף להכללת המילה הכתובה באמנות יהודית עכשווית.

,2005 Kill God Gun ,22 אליעזר זוננשיןגלריה זומר, תל-אביב

23 בלו-סימון פיינרו, היהו, מתוך התערוכה “יתדות של אור”, גלריה

גלאון, תל-אביב 2006

1�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

24 בלו-סימון פיינרו, צמצום ,1995

כתובת ניאון, אוסף האמן

25 בלו-סימון פיינרו, כלולות: בצלם אלוהים 2006, אוסף האמן, חיפה

26 בלו-סימון פיינרו, אין, מתוך התערוכה “יתדות של אור”, גלריה גלאון, תל-אביב 2006

אלשר

ך יהי

לו א

להא

1�

מופע אחר של ה"אלוהי" ביצירתו של האמן נמצא בעבודה בנורות ניאון היוצרות את המילה

של אלוהים" של "הסוף ליצירה וברעיון במדיום תגובה מעין בה שיש )עבודה "צמצום"

להתכנס האינסופית האלוהות של ליכולת המתייחס קבלי מושג הוא "צמצום" גינתון(.

ולהתקיים בנפרד מן היקום מחד, ולהתגלות בעולם מאידך )תמונה 24(.

בתודעתו שקיים ממשות חסר אבסטרקטי עולם מייצגות האור אותיות גם לאל, בדומה

של האדם. בשיבושים של האותיות י' ה' ו' ה', המופיעים בעבודותיו השונות של האמן, יש

)כפי שנהוג בעולם המסורתי להגות את השם נכונה של השם הימנעות מכוונת מכתיבה

וו קיי"(. בדומה למיקרוגרפיה היהודית53 והקליגרפיה "יוד קיי המפורש בשיבוש האותיות

שאינו חזותי לדימוי משמעות של ממסמן האות את שהופכים תחומים - המוסלמית

מכוון לקריאה, גם כאן מדיום הכתיבה באור הופך את האות ממסמן של משמעות לדימוי

ויזואלי.54 בדומה לכך, בעבודה אחרת הציג האמן שמלת כלה לבנה ובתוכה גוף תאורה של

יוצר לובן ואור בוהק, מעין ניאון )תמונה 25(. השילוב בין אור הניאון לבד השמלה הלבן

אור אלוהי. התפיסה היהודית, המחברת בין נישואין לאלוהים ומתבטאת בברכת הנישואין

"אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו..." מקבלת כאן ביטוי ויזואלי.

בתיבת מתכת חלולה חתך פיינרו שטח היוצר את המילה "אין" )תמונה 26(. כך מודגש החלל

- ה"אין" כנוכחות. שאלות של קודש וחול, חילול וחלל, מופיעות באופן דומה בעבודות

רבות של ארנון בן–דוד. למשל, על קוביות עץ כתב האמן את האות ה', המסמנת את שם

האלוהים )תמונה 27(.

27 ארנון בן-דוד, ללא כותרת )קוביות ה'(, 1990\2006, אוסף האמן

1�

אלשר

ך יהי

לו א

להא

משה ניניו לאותיותיו של בן–דוד בעבודה "ללא כותרת השילוב בין "קופסאות האור" של

)עבודת ה'(" )תמונה 28( יוצר דמות של אלוהות קשה ומכאיבה. בדומה לעבודות הניאון

של דוד גינתון פותחות יצירות מעין זו פתח לעבודותיו המתריסות של האמן )העושות גם

הן שימוש בניאון(, עבודות היוצרות סינתזה ביקורתית בין ייצוג האלוהות לפוליטיזציה של

הקודש )למשל תמונה 29(.55

גם השילוב בין דמות האדם )שנברא בצלם האל( לייצוג האל מופיע בעבודותיו של בלו–סימון

פיינרו. בעבודות "יהוה" ו"צלם אלוהים" )תמונות 30, 31( דמות האדם מורכבת מאותיות

שמו של האל. הייצוג של מעין דמות אדם בתוך אדם מאזכר מושגים קבליים של "אדם גדול"

ו"אדם קטן".

של הראשונה )האות ש' האות בצורת מפתחות מחזיק של דימוי מופיע אחרת בעבודה

השם "שדי", המופיע על המזוזה(. צפייה במחזיק המפתחות המשתלשל מחור מנעול יוצרת

אווירה של חיפוש ומסתורין. כאן הופך חפץ יומיומי למעין קמע )בדומה למזוזה(, ומאזכר כך

את התפילה "פתחו לי שערי צדק... זה השער לה' צדיקים יבאו בו" )מתוך תהלים קיח, יט–כ(

ואת "פתח לנו שער" מתפילת נעילה של יום הכיפורים. תיאורים של שער רווחו באמנות

היהודית על ארונות קודש, פרוכות ושערי ספרים, ומהווים הצהרה על הנוכחות האלוהית

ועל השתתפותו הפעילה של המאמין בהתקרבות אל הקודש.

28 ארנון בן-דוד ומשה ניניו, ללא כותרת )עבודת השם( 1990, מוזאון ישראל, ירושלים

29 דוד גינתון, ציונות = גזענות + יהוה, 2000, כתובת ניאון בשני צבעים

אלשר

ך יהי

לו א

להא

1�

איתי דויטש הציג בצילום של

נוף לילי כתובת ניאון, הכתובה באותיות סת"ם )תמונה 32(.56

הוא "ה' נאמר: בכתובת

כך מלבדו". עוד אין האלקים

של האמנותי המדיום מקבל

האל של כייצוג וניאון אור

בתרבות כבוד של מקום

)בצורה המקומית הפופולרית

האמן חוצות(. כתובת של

הפופולרית, מהתרבות שואב

לגבולות התמה את ומחזיר

זאת עושה הוא האמנות.

פנורמי, צילום של במדיום

ישירות הוא גם המתקשר

לאור ולשימוש בו.

30 בלו-סימון פיינרו, יהוה 2006, אוסף האמן,

חיפה

31 בלו-סימון פיינרו, צלם אלוהים 2006, אוסף האמן, חיפה

32 איתי דויטש, "ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו", 2006, צילום כתובת ניאון, אוסף האמן

�0

אלשר

ך יהי

לו א

להא

"אות היא לעולם" – אותיות ודקונסטרוקציה יהודיים ובטקסטים באל האבסטרקטי העיסוק אגב באותיות שימוש נעשה כבר בעבר

הנוגעים אליו. בשימוש באותיות ובשמות יש מעין המשך למסורת יהודית ענפה. יחד עם זאת,

בהחדרתו של שימוש זה לתחום האמנות הפלסטית העכשווית, ועם הניסיון לעסוק באלוהים

בכלים של חזות, מתהווה הבסיס לחילולו. טקסט ה"קדושה" המופיע בתפילה מבוסס על

פרשיות מספר ישעיהו )פרק ו( המתארות חוויות של התגלות האל לנביא, חוויות שיש בהן

תיאורים של חיות, מלאכים וכו'. העיסוק ב"קדושה" תפס בעבר מקום חשוב בעבודתה של

שבין הסתירה בולטת .)33 )תמונה נאמן מיכל

זכרית )כפרפרזה כאן המופיעה "צבעים" המילה

לשם "צבאות"( לבין המונוכרומטיות של היצירה.

דומה ששמות האל המיוצגים כאן ותיאוריו כ"קדוש,

ייצוגו האמנותי.57 קדוש, קדוש" מתחללים בעצם

השמש מופיעה מעל עגלת התינוק בצד התמונה.

מופיע האמנית של אחרת בעבודה לכך, בדומה

)תמונה אור וקרני שמו ייצוג באמצעות אלוהים

34(. זוהי מעין איקונה של רשע או "לוח שיויתי",

הגרמני ההמנון בין פרובוקטיבי קישור היוצר

)"גרמניה מעל הכל"( כרמז לנאציזם לבין אלוהים.

העבודה היא מטפורה מפחידה של ערכים אנושיים

הילה ומקבלים האלהה, שסופו תהליך שעוברים

לפשעים לגיטימציה לתת שיכולה מוחלטות של

האמנית את הובילו אלה מעין עבודות ורשע.

JEHOVAH ÜBER ,34 מיכל נאמןALLES )אלוהים מעל הכל( 1976, אוסף

קורין ועופר זאבי-וייל, ירושלים

33 מיכל נאמן, ה', צבעים 1976, מוזאון ישראל, ירושלים, אוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות ישראלית

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�1

בסוף שנות התשעים לסדרת "ה' צבעים".

בסדרה הוקדשה כל עבודה לצבע מסוים,

ובמרכז הופיע כיתוב מתאים, המציין את

הצבע: "ה' חום", "ה' צהוב".

יהודה אצל "קדוש" בכינוי השימוש

פורבוכראי )תמונה 35(, כמו גם השימוש

המופיעים האל של ובשמותיו באותיות

גרי האמן של בעבודות רבות פעמים

לדיון מעלים )36 )תמונה גולדשטיין

נושא אחר, שהוא מרכזי לעשייה היהודית

הפוסט–מודרניזם.58 במסגרת האמנותית

לחול קודש ובין לגבוה נמוך בין השילוב

ביצירות אלה מרוקן את הסמלים היהודיים

ממשמעות. האמנים עושים זאת בלי קינה

יוצאים מתוך התרבות הישראלית על דלותה של התרבות, אלא תוך חגיגה מתמדת. הם

במידה )ופוסט–ציוני פוסט–מודרני ובאקט היהדות, של כהמשכה הנתפסת העכשווית,

רבה( מרוקנות שתיהן גם יחד ממשמעות. הטקסטים והסימבוליקה היהודית עוברים כאן

רידוד והשטחה עד שהם הופכים לרובד צורני בין שלל הרבדים. "יהדותם" של האובייקטים

ורק ההרגל והצורות הופכת למרכיב אחד מתוך שלל התרבויות המשפיעות על היוצרים,

גורם להם להמשיך להתנהל בתוך המסגרת התרבותית היהודית והישראלית.

35 יהודה פורבוכראי, מתוך התערוכה ,"omanutisrael.com"

גלריה זמן לאמנות, תל-אביב 2003

36 גרי גולדשטיין, מתוך התערוכה "omanutisrael.com", גלריה זמן

לאמנות, תל-אביב 2003

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

בסדרת העבודות "בראשית" משלב גולדשטיין טקסטים מסיפור הבריאה, טקסטים קבליים

מנהיגים .)38 ,37 )תמונות מפורסמות דמויות של ופנים הצמצום רעיון את המבטאים

"אלמותיים" מקבלים כאן ארשת של מסכות מכוירות, כאלה ששימשו בנוהגי הקבורה של

תקופת האבן. כיור הגולגלות בעבר כוון להחזיר למת את דמותו ולהבטיח לו אלמוות. פולחן

האבות, יחד עם האזכור של הברכה היהודית "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם", המקשרת

בין כבודו של האל לכבודו של מנהיג בשר ודם, מקבילים את פני האדם ופני המנהיג לדמות

דיוקנו של הבורא. בדומה לכך, בציור "השליח" של אלי פטל מתגלגל השליח והמבשר הדתי

בדמותו השפופה של שליח פיצרייה היושב אל מול הים. תחושת הטרנסצנדנטיות שבעבודה מופיעה בתמהיל מורכב, שיש בו לא מעט גם מן המחאה הפוליטית–מעמדית.59

ישנן פעמים שבהן אותיות ה"שם" עצמן רק נרמזות: זויה צ'רקסקי יצרה ב"הגדת הפסח של

אאכן" דימוי של מעין איקון )תמונה 39( העשוי מקומפוזיציה המושפעת מסדרת "חד גדיא"

שיצר האמן הרוסי אל ליסיצקי )1941-1890(.60 הקומפוזיציה המסמלת את השכינה מופיעה

לצד טקסטים שהקשרם הוא הופעת האל ויחסו לבני האדם. מכיוון שאסור לבטא בקול את

שם האלוהים נותרו באיקון ארבעה חללים ריקים, כמספר האותיות בשם ה'.

בעבודה מופיע האל שם את המבטאת המילה ושל האותיות של לייצוגן ברמז השימוש

מעניינת בהקשר שאינו יהודי. אליה מורפאי )Ellie Murphy( מצטט את הפסוק הראשון מן

הבשורה על פי יוחנן: "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר"

הדעת השכל, המילה, הוא )ה"לוגוס"( "הדבר" .)40 תמונה א, א, יוחנן פי על )הבשורה

37 גרי גולדשטיין, מתוך הסדרה “בראשית” 2003, אוסף האמן

38 גרי גולדשטיין, מתוך הסדרה "בראשית" 2003, אוסף האמן

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

הפילוסופיה מן היהדות לעולם הכניס האלכסנדרוני פילון אלוהים, שכבר של והמחשבה

ההלניסטית. האמן מימש פסוק זה על ידי שימוש בכתב בינארי )הספרות 0, 1(. כך נוצר כאן

מעין "פיסול דיגיטלי", המשלב את המילה )ה"לוגוס"( בכתב בינארי לא–סטנדרטי, שיש בו

מן הרמז והמסתורין.61

39 זויה צ'רקסקי, ונצעק/וישמע, הגדת הפסח של אאכן 2002-2000, מוזאון ישראל, ירושלים

40 אליה מורפאי )Ellie Murphy(, בראשית היתה המילה... )טריפטיך בינארי( 2001

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

בדומה, נחמה גולן מייצרת דימויים של חמה וליקוי–חמה

כייצוג לרעיון הבריאה "יש מאין", ולתמה של האל

בורא העולם. בעבודה "בור א, בור–בורא" )תמונה

סימני מופיעים )43 ,42 תמונות עוד וראו ,41

של החשמלי למטען הרומזים ופלוס מינוס

המסורתית באיקונוגרפיה לשימוש הבריאה.

של השמש המייצגת את הבורא, אלוהי העולם,

נוספת כאן משמעות של הפניה לדברי הנביא

ובורא אור "יוצר של דימויים לאל המייחס

אור" "יוצר בברכת וכן ז, מב, )ישעיה חושך"

כבורא לאל ההתייחסות שחרית(. שבתפילת

ישירה שבהתייחסות הקושי את עוקפת העולם

הסופי. של במוחו נתפס בלתי שהוא סוף" ל"אין

בנוסף, שם העבודה מאזכר את שירה של המשוררת חווה

פנחס כהן "בלדה לבור ולבורא". זהו שיר פרידה על סף הקבר. הבור כאן מקבל

משמעות של חדלון ואין בניגוד לבורא, היוצר האין סופי.

אילת. אברהם של בעבודות תהודה מקבלת האל ובהגשמת פלסטי שבייצוג הבעייתיות

ככחלק מסדרת עבודות הציג טקסט הקשור לאיסור עשיית פסל ותמונה בתוך קופסת סרדי–

נים. הסמיכות בין הנשגב לסתמי ואף בזוי ומלוכלך )קופסת סרדינים משומשת( נותנת את אותותיה בתחושה של בנאליות וביזוי הקודש.62

יתמנ

האף

וס א

,200

2 רא

בו- ר

בוא,

ר בו

ן, ול

גמה

נח 4

1

43 נחמה גולן, בורא 1993, אוסף האמנית 42 נחמה גולן, בור 1993, אוסף האמנית

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

"אחור וקדם" – יש ואין רות האמנית של ביצירתה גם שונה באופן רווח ואין אור של בהקשרים באל העיסוק

קסטנבאום בן–דב. בעבודה "שמע" היא מציירת את פניה כשעיניה מוסתרות בכף ידה )לתיאור

מעין זה מסורת אמנותית ענפה( בצורה שבה נוהגים לכסות את העיניים בזמן "קריאת שמע"

)תמונה 44(. הקריאה "שמע ישראל" מטעימה שהראייה נתפסת כנחותה מהשמיעה, וייצוג

האל בעקבות זאת מתחייב דווקא במדיום של קול ושל כתב המסמן קול. על מעמד הר סיני,

שבו חזו ישראל את האלוהים, נאמר: "קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי

קול" )דברים ד, יב(. האדם כצלם דמותו של האל מכסה את פניו "כי ירא מהביט אל האלהים"

)שמות ג, ו( מחד, ומשום שפני האל "לא יראו" )שמות לג, כג( מאידך.63

תיאור זה של הסתרת העיניים אצל קסטנבאום בן–דב מזכיר את דמות ה"סינגוגה" הניצבת

בחזיתות של קתדרלות גותיות. היהדות מיוצגת בדמות

שעיניה קשורות ועיוורות מלראות את האמת,64 אך יש

ויכולת פנימית לראייה ביטוי דווקא זה בתיאור שראו

להביע את האלוהי הבלתי נראה.65

ייצוג כמאפשר לקול סגן–כהן מיכאל התייחס בעבר

ויזואלי בלתי אפשרי מעין זה. בעבודה "יוד - הא - ואו

- הא" ארבע גרסאות של פה ההוגה את שם ה' )תמונה

45(. יצירה זו מזכירה את מאמר חז"ל המפרט את אלה

"שאין להם חלק בעולם הבא": "אבא שאול אומר: אף

א(. ו, סנהדרין, )משנה, באותיותיו" השם את ההוגה

45 מיכאל סגן-כהן, יה הו וו הה 1980, אוסף דוד טרטקובר, תל-אביב

44 רות קסטנבאום בן-דב, שמע 1997, גלריה ארטספייס, ירושלים

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

ויצר באופן )בפלסטיקה(, )בקול( נעקף כאן באמצעות ביטויו החזותי איסור הגיית השם

אירוני עדיפות לייצוג האל במדיום הפלסטי.

ביצירה אחרת מעמתת האמנית את ציור פניה עם טקסט תלמודי הדן באיסור לצייר פרצוף

בנימוק לאל, חזותי תיאור יצירת על מהאיסור זה איסור נובע היהודית במסורת אדם.

שהאדם נברא "בצלם אלוהים".66 האמנית מפריכה את הדיכוטומיה המקובלת בין קו המילה

לקו הציור, וכך גם מתמודדת עם בעיית הייצוג באמנות היהודית.

גם ביצירה שלילת האפשרות של ראיית האל מקבלת תהודה

אחרת. היצירה "אמונה עיוורת, או: צריך לראות כדי להאמין"

מוצג 46(. באחד הפאנלים )תמונה מורכבת משישה פאנלים

בפסוק המובע האל", "אחורי לרעיון כביטוי הציור אחורי

זו לג, כג(. בטקטיקה יראו" )שמות ופני לא י "וראית את אחר

ממשיכה האמנית מהלך של דוד גינתון )תמונה 47(. גינתון הלך

האמריקני האמן של אלוהים" של "פורטרט היצירה בעקבות

ג'וליאן שאנבל )1981(. בחזית התמונה כתב גינתון את שמו של

הציור של שאנבל "פורטרט של אלוהים".67 בדומה לקסטנבאום

לאחורי האל, המתבטאים באחורי רומז האמן כאן גם בן–דב,

התמונה.

46 רות קסטנבאום בן-דב, אמונה עיוורת, או: צריך לראות כדי להאמין 1999, )ע"פ שמות לג, יז-כב(, אוסף האמנית

47 דוד גינתון, פורטרט של אלוהים )ע"פ ג'וליאן שנאבל(, 2000-1996, אוסף האמן

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

על האחור את מבכרת מרים רבקה העכשווית.68 בשירה גם ביטוי מקבלים האל אחורי

הפנים. האחור כאן לא נתפס כביטוי לחוסר נראות, אלא כייצוג עמוק ומיוחד - הפנים הם

אחור והאחור הוא הוא הפנים:

כל שסביבנו היה אחורוכשהצלפנו בו שיסוב ובעינינו יביט

היה סב, והנה גם כך הוא אחור.מה קרוב האחור אלינו

מדוע בקשנו רק את הפניםהלפת בבטני, אחור

מושכני אחריךהנח לאין–פני לבהות באין–פניך.

אורנה מילוא מציג משמעות שונה לתמת האחור )תמונה המיצב–מיצג "הסתר פנים" של

48(. ברקע נמצאים דברי הנביא: "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע" )ישעיה מה,

כיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" )שם ח, יז(. לא רק המישור הערטילאי טו(, "וח

של האל בא לידי ביטוי בדברי ישעיהו, אלא בעיקר הרצון של בני האדם לחזות את האלוהים,

רצון שנותר בלתי ממומש מעצם הגדרת האל. במהלך הדורות קיבל הביטוי "הסתר פנים"

משמעות כהסבר תיאולוגי לסבלות האדם בכלל ועם ישראל בפרט, וכתשובה לשאלה היכן

נכח האל ברגעי החושך. במיצג ציירה האמנית באמצעות גריעת חומר ולא הוספתו כמקובל.

הזכוכיות המחליפות את הקנבס המסורתי נמצאות בתהליך של מעבר משקיפות לאטימות

על ידי כתיבת פסוקי התנ"ך על גביהן. הציור עצמו נתפס כאן כמחסום שראוי לגרוע ממנו,

ואולי דרך המחיקה תבוא ההארה הנכספת.

48 אורנה מילוא, הסתר פנים 2001, מיצג-מיצב, מוזאון ישראל, ירושלים )בשיתוף קרן עדי(

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

בן–דב קסטנבאום יצרה האחרונה בתקופה

תפילה שטיחי ממעין שמורכבת יצירה

בעבודה )יהודיות(. פרוכות או )מוסלמיים(

להבחין ניתן )49 )תמונה "5 תפילה "שטיח

יצירתו של האמן בהתכתבות של האמנית עם

האמריקני ג'ספר ג'ונס.70 ג'ונס תיאר את הצלוב

הנוצרי במטושטש כביטוי לרעיון "כי לא יראני

האדם וחי" )שמות לג, כ(. כאן נותנת האמנית

צלוב המונותאיסטיות: הדתות לשלוש ביטוי

נוצרי, סימנים של אדם כורע בתפילה )מוסלמי(,

)יהודי(. עברי לכתב ערבי כתב בין ושילוב

התמה דרך לאלה אלה מתקשרים הדימויים

האדם( זאת )ובעקבות האל דמות תיאור של

מול האיסור של תיאורים מעין אלה. הטשטוש

המאפיין יצירות אלה מאזכר את צמד המונחים

היהודית במסורת למעשה, ו"כיסוי". "גילוי"

כך ממשי, יותר שהגילוי שככל הגישה נפוצה

בענן מופיע המקראי האל יותר. עמוק הכיסוי

היוצר מסך,71 ופרשנים אחדים אף מסבירים את

מצוות הקטרת הקטורת בהיכל כיצירת מסך ענן

בפני הגילוי האלוהי, וזאת דווקא ברגעי שיא של

התגלות.72

ב"שטיח תפילה מס' 3" )תמונה 50( מתייחסת

הכנסת בבית פרוכת מול לעמידה האמנית

במקום כריעה על שטיח במסגד. לכן הטקסטים

ו"דע עומד" אתה מי לפני "דע הם שנבחרו

לפני מי אתה עמל", אך האדם המצייר–מתפלל

)והאמן עצמו( לא רואה אלא את עצמו. הפרוכת

הפכה למראה. היד המציירת היא החלק היחיד

החוסמים. במסגרת העמודים פורץ את שאולי

מזמור של מילותיו מופיעות היצירה סביב

מים אפיקי על תערג "כאיל תהלים: מספר

ב(. מב, )תהלים אלהים" אליך תערג נפשי כן

"שמע", בציור הזה פתחה האמנית את המסע

המתאר את פעולת התפילה, וסיומו הוא בציור

שאולי הופך בעצמו לתפילה, תפילה התרה אחר

היכולת להתפלל.73

יתמנ

האף

וס א

,200

4 5

להפי

תיח

שטב,

-דבן

ם או

נבסט

קות

ר49

יתמנ

האף

וס א

,200

3 3

להפי

תיח

שטב,

-דבן

ם או

נבסט

קות

ר50

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

"אנכי ה'" – הנוכח הנעדראולמן מיכה של "צל" ביצירה מופיע האלוהי בהקשר והצל האור בדמות הנעדר–הנוכח

)תמונה 51(.74 העבודה עוסקת בהיפוכו של האור: צורה גיאומטרית הבנויה מאריחי בזלת

המונחים על הרצפה מדמה צל של בית. הבית המטיל את הצל נעדר, ובמקומו נותרת צורה

המוגדרת על ידי הצל. הבית עשוי לרמז על המושג "מקום", אחד מכינויי האלוהות. אולמן

הוא אמן העוסק בנעדר, באין. הנעדר המשמעותי ביותר ביצירתו הוא דמותו וצורתו של האל.

יהוה, "אלוהים, האמן, לדברי

נראה בלתי אבסטרקטי, הוא

נשאר המקום מוחשי. ובלתי

כשאנו דבר רואים איננו ריק...

את אלוהים".75 אחר מחפשים

בעזרת מייצג שאולמן ההיעדר

כמטפורה לפרש אפשר הצל

דווקא לנוכחותו של האל.

מייצג שאול יובל לעומתו,

שהוא באופן יודאיקה חפצי

אור בעזרת ההפשטה גבול על

בוהק. האובייקטים האמנותיים

די( ע

רן ק

וףית

ש)ב

ם לי

שרו

, יאל

שרן י

אומוז

,200

5-20

04ל

צמן,

ול א

כהמי

51

52 יובל שאול, כתר תורה 2002, אוסף האמן, תל-אביב

�0

אלשר

ך יהי

לו א

להא

מתחום היודאיקה שוטחו והפכו לכתמי אור אמורפי. כתר התורה )תמונה 52( וייצוגו של

האל בתור "אדון עולם" מנכיחים אלוהות המתהדרת בממשי ובקונקרטי - חפצי היודאיקה

המסורתיים מציעים רוח רליגיוזית המשתלבת באמנות עכשווית קונקרטית.

היצירה "שער" )תמונה 53( הינה פסל העשוי מגליל ברזל שנוצר על ידי חיתוך ועיקום ללא

ריתוך. העבודה היא פרט מסדרת "האופנים וחיות הקודש". לעבודה זו מצטרפים תצלומים

מהסדרה "חשיפות כפולות", שהן תוצאה של תהליך עבודה משותף של רפאל לומס וג'וש

שטראוס. העבודה מציגה ביטוי ויזואלי לשער שהופיע, כאמור, על פרוכות ושערי ספרים,

הגלגל באלוהי. לחזות השאיפה את גם אך נראה, והבלתי המכוסה את המבטא שער

מאזכר את המרכבה המתוארת במקרא בתיאורים פנטסטיים של האלוהות בשפה חזותית

ארצית.76

בעבודה "אנכי" )תמונה 54( מתמודד אשר דהן עם המונח הקלאסי של "שמות האל". כאן

מתחלפים השמות הרגילים בייצוג חדש. דהן עשה שימוש בפסוק "אנכי ה' אלהיך" מעשרת

המקראי העיסוק את מציגים אלה פסוקים ו-יט(. ה, דברים א-יד; כ, )שמות הדברות

האולטימטיבי ביחסים המורכבים בין האדם לאל. בעבודה שבעה לוחות עץ בניין פשוטים

המחוברים באמצעות לוח עץ צבוע אדום. בתחתית, על הלוח המרכזי, מונח ענף צמחי גזור.

למעלה - המילה "אנכי" ומעליה ממוסמר לוח נחושת בצורת טרפז. האיקונוגרפיה הנוצרית

של הצלוב )INRI( מתחברת כאן עם הכתובת העברית "אנכי" ויוצרת בן כלאיים המייצג

המסורתית הכתובת של הנוצרי האיקון מתחלף כאן כולם. העמים אלוהי - קוסמי אל

53 רפאל לומס וג'וש שטראוס, השער 2003, אוסף האמנים

אלשר

ך יהי

לו א

להא

�1

בראש הצלב: "ישו המשיח מלך היהודים"77 בציווי היהודי המופשט "אנכי ה' אלוהיך". כך

שם אלוהים - "אנכי ה' אלוהיך" - הופך כאן ל"אנוכי" כייצוג לפרסונה של האדם. משחק

המילים של אנוכי ואנכי מעלה על הדעת רעיונות קבליים שונים הקשורים לרעיון הקו הניצב

המקראי הציווי ובהפקעת נוצרית באיקונוגרפיה השימוש האדם.78 את המסמל )האנך(

ממשיך מסורת יהודית ענפה, המתאפיינת בניסיון של האמנות היהודית לנכס לעצמה מחדש

את ישו היהודי.79 בד בבד משתלבת היצירה עם המגמה של השבת הכוח והאחריות לאדם )ל"אנוכי"(, כי "בצלם אלהים ברא אתו" )בראשית א, כז(.80

יחס כבעלת העכשווית היהודית האמנות את כאן להציג הניסיון את מסכמת זו עבודה

בין–תרבותי לשיח וכשותפה שסביבה מהתרבות ומושפעת כמשפיעה ודו–ערכי, מורכב

את מעצבת היא שבמסגרתו דינמי

בו ומתעצבת האחרת התרבות

כולם אלוהי העמים ידה. על זמנית

משתלבים זרה" "עבודה ודימויי

כאן בייצוג הלאומי, הנפרט לרגשות

ביותר, וה"אנוכיים" האינטימיים

בקריאה ביטוי המקבלים רגשות

ובציווי "אנכי ה' אל היך".

54 אשר דהן, אנכי 2005, אוסף האמן

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

הערות

1. למשל יאיר לורברבוים, צלם אלוהים, ירושלים ותל–אביב 2004.

.Giulio Busi, La Qabbalah Visiva, Einaudi 2005 2. וראו

3. ראו רחל אליאור, "מחזור הזמן האלוהי, מסורת המרכבה והמחלוקת על הלוח", אורים, האור בספרות,

בהגות ובאמנות )עורכים: א' בילסקי, א' מנדלסון וא' שנאן(, תל–אביב 2005, עמ' 118-92.

4. בחינה מעין זו אמנם אינה שגרתית בדיסציפלינות היסטוריות, אך היא מבוססת על השקפות לא–המשכיות

של ההיסטוריה )במגוון גישות מניטשה עד הפוסט–סטרוקטורליסטים(.

5. ראו למשל א' שגיא, ד' שוורץ וי"ד שטרן )עורכים(, יהדות פנים וחוץ: דיאלוג בין עולמות, ירושלים תש"ס,

עמ' 1.

6. על דפוסים אלה וכן על השפעתו של מריאן ראו יונה פישר, המצייר ביציאת מצרים, הגדות מצוירות מן

המאה הי"ח, מוזאון ישראל, ירושלים 1983.

7. ראו יונה פישר, שם.

8. סולם יעקב ובראשו השמש קיבל גם ביטוי אבסטרקטי )בעקבות ג'קסון פולוק( באמנות המודרנית. ראו

עבודתה של Helen Frankenthaler )אמריקנית, נולדה ב–1928(, "סולם יעקב", 1957, אוסף המוזאון לאמנות

מודרנית, ניו–יורק.

9. על תיאורים מעין אלה, מקורם והתאמתם למסגרת יהודית ראו

Milly Heyd, ”Illustrations in Early Editions of the Tsene-u’rene: Jewish Adaptations of Christian

Sources”, Journal of Jewish Art, 10 (1984) pp. 64-86;

Ellen S. Saltman, “The `Forbidden` Image in Jewish Art”, Journal of Jewish Art, 8 (1981), pp. 42-

59.

10. על בתי כנסת אלה ראו ד' דוידוביץ, אמנות ואמנים בבתי הכנסת של פולין, תל–אביב תשמ"ב; ד' דוידוביץ,

ציורי קיר בבתי כנסת בפולין, ירושלים תשכ"ח; איריס פישוף, חתום בכוכבים, דימוי וסמל בגלגל–המזלות

)קטלוג תערוכה(, מוזאון ישראל, ירושלים 2001, עמ' 61-58.

11. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שו"ת דעת כהן, סימן סד, וראו עוד שו"ת אורח משפט סימן כא. הראי"ה

מודע אמנם לכך שזהו "מנהג עתיק מאוד", אך מתוך עיונו ברמב"ם האוסר ציור מזלות הוא תמה "מהיכן

נתפשט הדבר להיתר לעשות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות". וראו עוד

בשלהי ישראל בארץ חזותית לאמנות האשכנזים ושל הספרדים של ביחס השוני "לבחינת צבר, שלום

התקופה העות'מנית", פעמים )1993(, עמ' 144-142. על אמנות בתי הכנסת ותולדות התנגדותם של רבנים

מחקרים בתוך: ההלכה", בספרות הכנסת בית "אמנות כהנא, זאב יצחק של ראו מאמרו הקלאסי אליה

בספרות התשובות, ירושלים תשל"ג, עמ' 394-349.

12. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נח, א.

13. על תקרת בית כנסת זה ראו איריס פישוף, שם, עמ' 59.

14. הארכיאולוג אליעזר סוקניק )לאחר התגליות של הפסיפסים בבתי הכנסת בארץ ישראל( כבר עמד על

'צינורות המסורת' של האמנות העתיקה על האמנות היהודית העממית בתקופות כך ש"יש השפעה דרך

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

מאוחרות יותר". ראו א"ל סוקניק, בית הכנסת בבית אלפא, ירושלים תרצ"ב, עמ' 50; דוד הורוויץ, אמנות

ואמנים בבתי כנסת של פולין, הקיבוץ המאוחד תש"ב, עמ' 26-13.

על מוטיב הנשר הדו–ראשי ראו

Ilia Rodov, “The Eagle, its Twin Heads and Many Faces: Synagogue Chandeliers Surmounted by

Double-Headed Eagles”, Studia Rosenthaliana, (Jewish Ceremonial Objects in Transcultural Context), 37

(2004), pp. 77-129.

על הקישור בין נשרים לשמש במיתולוגיה ובפסיכואנליזה ראו

Laurie Schneuder Adams, Art and Psychoanalysis, New York 1999, p. 146.

15. על קרני האור בהגדת סרייבו. ראו

Shulamit Laderman,”’The Sarajevo Haggadah – The Concept of Creatio ex Nihilo and the

Hermeneutical School Behind It”, (written jointly with Dr. Katrin Kogman-Appel of Ben Gurion

University), Studies in Iconography, 25 (2004), Princeton University, pp. 89-127.

16. על כך ראו צ' אילן, בתי כנסת בארץ ישראל, תל–אביב 1991; יפה אנגלרד, "על משמעותו של גלגל המזלות

ברצפות בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל", קתדרה 98 )טבת תשס"א(, עמ' 48-33; ז' וייס, וא' נצר, הבטחה

וגאולה: פסיפס בית הכנסת מציפורי, מוזאון ישראל, ירושלים תשנ"ו; ג' פרסטר, "גלגל המזלות בבתי כנסת

בעת העתיקה ומקומו במחשבה ובליטורגיה היהודית", ארץ ישראל, יט )תשמ"ז(, עמ' 234-225;

Mira Friedman, “The Meaning of the Zodiac in the Land of Israel during the Byzantine Period”,

Ars Judaica 1 (2005), pp. 53-55;

1 גיליון תימורה, היהודית", באמנות נראה הבלתי עם הקול: התמודדות את "לראות רבל–נהר, אלישבע

.Ars Judaica, 2 (2006), pp. 7-24 2006(, עמ' 18-17. המאמר הופיע גם בתרגום לאנגלית בתוך(

17. לסיכום ביבליוגרפי בעניין זה והצעה חדשה להסבר הקומפוזיציות ראו מירה פרידמן (Mira Friedman), שם.

האמנות מן מקורותיה את שאבה היא שגם אף המוסלמית, באמנות גם מופיעים אלה מעין תיאורים

הקלאסית.

18. ראו מירה פרידמן, שם, הערות 9, 10.

הטענה המחקרית שהתרבות הוויזואלית היהודית התפתחה ביתר שאת במקום שבו קטן החשש לעבודה

זרה עלתה גם במאה ה–19 בספרות הרבנית. ראו שלום צבר, שם, עמ' 146.

19. ראו מירה פרידמן, שם, עמ' 55.

גישה מעין זו ביחס לשמות האל מופיעה בימי הביניים, ראו יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר רביעי, אות א, לא.

20. ראו מירה פרידמן, שם.

וייס מזהה בדמותו של הליוס הרוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים במרכז גלגל המזלות, תרגום חזותי של

האל כשליט היקום. ראו ז' וייס וא' נצר, שם, עמ' 2;

B. Kuhnel, ”The Synagogue Floor Mosaic in Sepphoris, Between Paganism and Christianity”, in: L.

I. Levine and Z. Weiss (eds.), From Dura to Sepphoris: Studies in Jewish Art and Social in Late Antiquity

(JRA Supplementary Series, 40), 2000, Portsmouth, RI, pp.31-43.

21. פרקי דרבי אליעזר, ווארשא תש"ו, מהדורת צילום, ניו–יורק 1946, סוף פרק 6.

22. ספר הרזים, מהדורת מרדכי מרגליות, הוצאת ידיעות אחרונות, תל–אביב תשכ"ז, עמ' 16-12.

ראו זה בעניין נוספים למקורות למקורות אלה. אותי דניאל שפרבר, שהפנה פרופ' הרב לאבי, 23. תודה

רבל–נהר, שם הערה 55.

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

24. חוה פנחס כהן, הגנן, הכלבתא והשרמוטה, ריתמוס, סדרה לשירה, הקיבוץ המאוחד 2006, עמ' 32.

25. על הנוכחות של אלוהים בשירה העכשווית ראו מנחם בן, "הוי אלוהי, איך היינו חבוקים!", הארץ,

20 באפריל 2006.

26. רבל–נהר שם.

27. ראו למשל לורברבוים, שם, עמ' 17;

Meir Bar-Ilan, “The Hand of God: A Chapter in Rabbinic Anthropomorphism”, Rashi; 1040-1990:

Hommage á Ephraim E. Urbach, G. Sed Rajna (ed.), (Congrés Européen des Etudes Juives, Paris:

CERF, 1993), pp. 212-223.

וראו רשימת מקורות נוספים אצל רבל–נהר, שם, הערה 9.

28. ראו י' תא–שמע, "ספר 'נימוקי חומש' לר' ישעיה די טראני", קריית ספר, סד )תשנ"ב-תשנ"ג(,

עמ' 753-751. וראו עוד ז' הרוי, "שאלת אי גשמיות האל אצל הרמב"ם, ראב"ד, קרשקש ושפינוזה", מחקרים

בהגות היהודית )עורכים ש"א הלר–וילנסקי ומ' אידל(, ירושלים תשמ"ט, עמ' 74-69.

29. לורברבוים מותח ביקורת על ההיקש של חוקרים מתפיסת הרמב"ם על ספרות חז"ל, ראו לורברבוים,

שם, עמ' 73.

30. ראו לורברבוים, שם, עמ' 76.

31. ראו מאמרה של דליה מנור בתוך

http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1126095346/1126096536-manor;

Kalman P. Bland, “Anti-Semitism and Aniconism: The Germanophone Requiem for Jewish Visual

Art”, in Catherine M. Soussloff (ed.), Jewish Identity in Modern Art History, Berkeley, Los Angeles,

London: University of California Press, 1999, pp. 41-42.

1850 לייפציג במוזיקה", "היהדות ואגנר, ריכרד למשל ראו שהזכרתי האנטישמיות התפיסות לעניין

)מגרמנית: אברהם כרמל(, בתוך: רנה ליטוין וחזי שלח )עורכים(, מי מפחד מריכרד ואגנר: היבטים שונים

של דמות שנויה במחלוקת, ירושלים 1984.

32. ראו למשל אוהד אזרחי, "שניים כרובים", הישן יתחדש והחדש יתקדש, הוצאת חי–אור 1997.

33. כך, למשל, במאמר שפרסם הרב שג"ר, ראש ישיבת ההסדר שיח. במאמר מציג שג"ר גישות אזוטריות

שעל פיהן יש לתת מקום של כבוד ל"כוח הדמיון", וכן היתרים מסוימים ל"הגשמת האל". ראו שמעון גרשון

רוזנברג, "על אמונה אמנות ודמיון", משיב הרוח - כתב עת לשירה יהודית ישראלית, יב )מרץ 2003(, לא

צוינו מספרי עמודים.

34. תפיסה זו הולכת בעקבות תאולוגיית ההתמשכות (Process Theology( שהתפתחה במאה ה–19. ראו

Alfred North Whitehead, Process and Reality, New York 1929.

35. על פי תמר ביאלה, "מחירו של החינוך לטרנסצנדנטיות", דעות 19 )חורף תשס"ה(, עמ' 5-4.

;Margaret Olin, “Nationalism, the Jews, and Art History”, Judaism 45/4 (Fall 1996), chapter 4 36. ראו

'ארבע–עשרה תחנות הצלב, למה שבקתני' של נרקיס, "הטלית והצלב, קונפליקט והשלמה בסדרה נורית

ברנט ניומן", סטודיו 17 )דצמבר 1990(, עמ' 19-18; שרון וייזר–פרגוסון ורונית שורק, צלם אלוהים: דימויי

האל באמנות יהודית וישראלית, )קטלוג תערוכה(, מוזאון ישראל, ירושלים 2006, עמ' 50-46.

37. נושאים אלה עלו, בין השאר, בתערוכה ובקטלוג צלם אלוהים: דימויי האל באמנות יהודית וישראלית,

ראו שרון וייזר–פרגוסון ורונית שורק, שם.

38. שו"ת חת"ם סופר, חלק יורה–דעה, סימן קכט.

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

Musée National Message Biblique Marc Chagall, Nice :1956 39. למשל יצירה משנת

Mira Fridman, “Prophet Elijah's Ascension in the Works of Chagall”, Journal of Jewish Art 10 (1984), .40

pp. 102-113

שורו הביטו וראו, איקונות 41. על קורות מנורת הכנסת והתכנית האיקונוגרפית שלה ראו אליק מישורי,

וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, תל–אביב 2003, עמ' 196-186.

42. ראו על כך גדעון עפרת, "כן תעשה לך...", תחיית היהדות באמנות הישראלית )קטלוג תערוכה(, גלריה

זמן לאמנות, תל–אביב 2003, עמ' 58.

43. ראו על כך דליה מנור, שם.

44. אלן גינתון, "להיות השוליה בשמש", שמש )קטלוג תערוכה(, מוזאון תל–אביב לאמנות, 2000 )לא צוינו

מספרי עמודים(.

45. על כך ראו אלן גינתון, שם.

46. המאמר, שהיה לטקסט מפתח בשיח הפרשני של האמנות הישראלית, פורסם לראשונה בקטלוג התערוכה:

שרה ברייטברג–סמל, "כי קרוב אליך הדבר מאוד": דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית )קטלוג תערוכה(,

רפי על מבטים לרפי, "בקשר )עורכת(, טוב סימן נעמי בתוך גם פורסם .1986 לאמנות, תל–אביב מוזאון

לביא", המדרשה, כתב העת של בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל 2 )מאי 1999(. וראו עוד שרית שפירא,

מראית עין: הבלתי נראה במציאות הישראלית, מוזאון ישראל, ירושלים 1999. המשך לתזה זאת, בתוספת

הסתייגויות אחדות, אפשר למצוא בדברים שכתבה שרית שפירא על רפי לביא. ראו שרית שפירא, זה לא צבר,

זה גרניום. רפי לביא: עבודות מ–1950 עד 2003, מוזאון ישראל, ירושלים 2003, עמ' 209.

47. בדומה לכך ראוי להזכיר את שם התערוכה "כן תעשה לך", שם שנתן גדעון עפרת לתערוכה רחבת היקף

שאצר. התערוכה עסקה בתחיית היהדות באמנות הישראלית. ראו גדעון עפרת, שם.

על השמש ביצירתו של רפי לביא ראו שרית שפירא, שם, עמ' 66-61.

48. על העיסוק בקבלה בקרב אמנים יהודים בארה"ב ראו

Matthew Baigell, “Spiritualism and Mysticism in Recent Jewish American Art”, Ars Judaica 2

(2006), pp.135-136.

בארץ הוצגה בשנת 2005 באוניברסיטת בן–גוריון התערוכה "מיסטי כאן - דימויי קבלה מיסטיקה ורוחניות

באמנות העכשוווית בישראל".

הברית, בארצות נודדת בתערוכה לאחרונה הוצג )1966-1933( עבודותיו של רטרוספקטיבי מקבץ .49

בגלריה הייוורד בלונדון, ואחר–כך במוזאון לאמנות מודרנית בפריז ובפינקוטק במינכן.

50. הציטוט מתוך סמדר שפי, "שושנת פריז פורחת בלונדון", הארץ, גלריה, 3 במרץ 2006. השימוש בניאונים

הפך נפוץ מאוד באמנות העכשווית בתקופה האחרונה.

51. הציטוט מתוך דנה גילרמן "קדושה של אורות ניאון", הארץ, גלריה, 15 בפברואר 2006.

52. הרמזור הוא מוטיב חוזר בעבודותיו של האמן.

53. ראו

David Freedberg, The Power of Images, Studies in the History and Theory of Response, Chicago and

London 1989, p. 54.

54. ראו, למשל, טענתה של Maryam Ekhtiar שהאבסטרקט לא חדר לעולם האמנות המוסלמית כתוצאה מן

המפגש עם האמנות המערבית, אלא הוא מובנה ביסוד אמנות זו שיצרה קליגרפיה שנועדה לא להיקרא אלא

להיראות כדימוי חזותי. ראו ”The Post Modern Turn in Islamic Calligraphy“, צוטט בתוך:

.

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

David Frankel (ed.), Without Boundary, The Museum of Modern Art, New York 2006, p. 20 no. 6;

Venitia Porter, Word Into Art, Artists Of the Modern Middle East , The British Museum Press, 2006.

בדומה לכך פועלות עבודותיו של האמן אד רושה )Ruscha(, האמריקני שעסק בטקסט כנוף בהציגו כתובות

על שלטים ותמרורים המוצבים לאורך רחובות. גם הקונספט של שימוש בכתוביות טקסט בקולנוע כחלק

מגוף הסרט אצל גודאר פועל פעולה דומה.

55. ראו על כך גדעון עפרת, שם, עמ' 64.

56. בתערוכה "רגע לפני", הגלריה ע"ש מורל דרפלר, מוסררה, ירושלים 2006.

57. גדעון עפרת, שם.

טקסים, ומשמעותה: יהודית תרבות תפל', יהודי "'אוכל שפרבר, שושנה בעקבות נכתבים הדברים .58

טקסטים ואתרים בשני רומנים של אורלי קסטל–בלום" )טרם פורסם(. מטרתו העיקרית של המאמר היא

חשיפת דרכי ההתמודדות של הסופרת אורלי קסטל בלום עם סממני התרבות היהודית. על קסטל–בלום

פוסטמודרניזם - תרבות וספרות בסוף גורוביץ, והאופציה הפוסט–מודרנית בספרות הישראלית ראו דוד

המאה ה–20, תל–אביב 1997, עמ' 304-287.

רגשות מעורבים )קטלוג 59. העבודה הוצגה בתערוכה "רגשות מעורבים" והופיעה בתוך: תמי כץ פרימן,

תערוכה(, הוצאת מוזאון חיפה לאמנות, 2006.

60. אוסף מוזאון ישראל, ירושלים.

61. ראו

Patrica C. Pongracz, The Next Generation, Contemporary Expressions of Faith, Museum of Biblical

Art, New York 2005, pp. 106-107.

62. העיסוק באלוהים חוזר בעבודותיו של אילת גם בסדרה "ראיתי את אלוהי", 2005.

63. בדומה לכך אלוהים מתואר בכיסוי פנים אצל אפרים משה ליליין. ליליין תאר ביצירה "שבת" )1901( את

אלוהים יושב על כיפת הרקיע ושני מלאכים ערומים מכסים את פניו בכנפיהם הגדולות.

64. על פי פאולוס, האגרת השנייה אל הקורינתיים ג, ט-יג.

65. דבריו של אלברכט גוס )Albrecht Goes( צוטטו בסוף מאמרה של אלישבע רבל–נהר. ראו רבל–נהר, שם,

עמ' 21.

כאמירה בעיקר נתפסה אלוהים" "בצלם נברא האדם חז"ל שלפיה כך שתפיסת על עמד לורברבוים .66

המכוונת לאדם, ואשר ממנה נובעות הלכות שונות הנוגעות ליחס הראוי לאדם באשר הוא בדמותו ובצלמו

של אלוהים. יחד עם זאת, דמות האדם יכולה ללמד אותנו משהו על צלמו ודמותו של האל. ראו לורברבוים,

שם, 2004.

67. ראו על כך גדעון עפרת, שם, עמ' 67.

68. על נושא זה באמנות היהודית העתיקה ראו רבל–נהר, שם, עמ' 17-15.

.http://www.snunit.k12.il/poets/006033a.html ,)1992 69. הליקון 6 )חורף

70. מיכאל סגן–כהן בעבודה "ברית מילה" )1980( יוצר טרנספורמציה של הצלוב הנוצרי מיצירתו של ג'ונס

לדמות היהודי. קשר הבשר והדם של ברית המילה נכלל שם עם קורבנו של ישו.

71. ראו לדוגמה, שמות כ, יח; שמות לד, ה; שמות מ, לד; ויקרא טז, ב; דברים ד, יא; מלכים א, ח, יא-יב.

72. ראו למשל שמואל בן מאיר, פירוש רשב"ם על התורה, ויקרא טז, ב.

73. על פי דברים שכתבה לי האמנית. העמידה מול האל, ובכלל זאת התפילה וייצוגה באמנות העכשווית,

קיבלה ביטוי בתערוכה במוזאון ישראל. ראו שרון וייזר–פרגוסון ורונית שורק, שם, עמ' 46-26.

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

74. הוצגה בתערוכה "אורים", מוזאון ישראל, ירושלים )בשיתוף קרן עדי( 2004.

75. הציטוט והדברים כאן הם על פי דברי אוצר התערוכה, אמיתי מנדלסון, בתוך "על עיורון, אור וצל - על

שלוש עבודות בתערוכה 'אורים'", א' בילסקי, א' מנדלסון וא' שנאן )עורכים(, שם, עמ' 238.

במיסטיקה והיכלות היכל ומלאכים, כוהנים ומרכבה, מקדש אליאור, רחל ראו המרכבה מסורת על .76

היהודית הקדומה, ירושלים תשס"ב.

77. על פי מרקוס ט, כו: "מעליו היה קבוע כתב אשמתו: 'מלך היהודים'".

78. על אנך, יהדות ופוסט–מודרניזם ראו גדעון עפרת, ביקורי אמנות, פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים

תשס"ה, עמ' 533-524.

79. ראו עזרא מנדלסון, מאוריצי גוטליב, אמנות, היסטוריה וזיכרון, ירושלים 2002, עמ' 57.

Z. Amishai-Maisels, “The Jewish Jesus”, Journal of Jewish Art, 1 (1974), pp. 85-104;

Z. Amishai-Maisels, ”Origins of the Jewish Jesus”, in Complex identities Consciousness and Modern Art,

Matthew Baigell and Milly Heyd (ed.), New Brunswick, N. J. 2001, pp.51-87;

גדעון עפרת, "צלוביה של האמנות הישראלית", בהקשר מקומי, תל–אביב 2004, עמ' 162-153.

80. תפיסות נוצריות פוסטמודרניות מטעימות שביסוד המיתוס הנוצרי עומדת המגמה התאולוגית המצביעה

על ויתורו של אלוהים על ה"כוח" והעברתו לאחריות האדם.

��

אלשר

ך יהי

לו א

להא

appear that we may uncover a clear iconographic continuum, passing like a central theme in art in its Jewish context.

As a continuation to our former exhibition, in which we sought to describe the connection between ancient Jewish art and contemporary Israeli art, here too we have chosen to deal with contemporary Israeli art as it continues to portray the image of God through the metaphor of the sun. A special emphasis is placed on neon light as an expression of luminescence. Despite the differences in perception and artistic language, it would seem that hidden lines of connection link the artists of the past with those of the present. Indeed, this subject has penetrated into the field of contemporary art and popular Israeli culture, and has become a vibrant visual issue on the local scene.

David Sperber, autumn 2006

אלשר

ך יהי

לו א

להא

��

Introduction

This exhibition deals with the commonly found image of God in the form of light and luminescence, and more particularly the “Sun”. The point of departure in our discussion is the premise that Judaism was never a hermetically closed framework, but instead always functioned as a partner in a dynamic, intercultural dialogue. It is for this reason that we find in Jewish culture many characteristics of the surrounding milieu.

Judaic research in recent years has demonstrated that the iconic component in which God is represented in visual terms is central and present throughout Jewish literature. This would also seem to be true of the various artistic representations of God in their Jewish context throughout the generations. Moreover, anthropomorphic representations of God constitute a common theme in Jewish art. (See, for example, the illustration on page 11.) These approaches, which in the past were rejected by rationalist halachic thinkers, have become a central issue on the contemporary scene.

As mentioned above, this catalogue deals with the image of God as luminescence, and more particularly as the sun, a theme commonly found in cultures across the globe. In the Jewish context, we may discern an iconographic sequence with characteristics that indicate continuity. Though the sources for this phenomenon may be varied (and at times bear different meanings), it would

Alexander Liberman, Adonai 1970-1971, Storm King Art Center, Montainville, New York

אלכסנדר ליברמן, אדוני 1971-1970 ,

המוזאון הפתוח סטורם קינג, מונטיינויל, ניו-יורק

�0

Light and the Sun as the Iconographic Representation of God in Jewish and Israeli Art

Bar-Ilan University The Faculty of Jewish StudiesThe Leiber Center for Jewish Art Exhibitions

David Sperber

THESE ARE YOUR GOD,O ISRAEL