ון מ

ריבי

צסף

יוב

הר *

*ד

דור

נוכי

הור

קמ

מה

לכה

דרהס

ל לי האם ניתן לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות?

מדוע לוקחים שלוש מצות לליל הסדר?החיוב לבין הסדר בליל מצרים יציאת סיפור בין ההבדל מהו

להזכיר את יציאת מצרים בכל לילה?מדוע ישנן שיטות שונות בנוגע לכמות המצה הנדרשת למצווה?מה עושים כשמתקרבת שעת חצות ועדיין לא אכלו אפיקומן?

כיצד נסביר את התמיהות על ההלל בליל הסדר?מדוע אוכלים מצות בליל הסדר?

האם פרעה שינה את עמדתו במהלך המכות?מתי הייתה יציאת מצרים - בלילה או בבוקר?

- ליל הסדר" נלמד בעיון את כל הלכות בספר "הלכה ממקורה ועד והראשונים הגמרא מן החל הדין, יסודות את נראה הסדר. לעולם כלל בדרך השמורות סברות גם נראה למעשה. להלכה הישיבות, ומוגשות כאן בשפה בהירה ובסגנון ברור, המאפשרים לכולם להגיע לרבדים עמוקים בצורה נעימה וידידותית. הסברים ישראל גדולי על בביוגרפיות מרהיבים, בתרשימים מלווים אלו המוזכרים בספר ובעריכה גרפית מאירה. פרט לכך, נידונים בספר נושאים מחשבתיים עקרוניים בהגדה של פסח ובליל הסדר, לעתים

מתוך עמקות מחשבתית ולעתים לאור פשוטו של מקרא.

"הגדה לספר הרחבה גם מהווה אך עצמו, בפני עומד זה ספר ממקורה - שירת מרים". בהגדה הובאו יסודות הדברים ההלכתיים סביב לשימוש המתאימה יותר מקוצרת בצורה והמחשבתיים שולחן הסדר, ואילו כאן נידונו הדברים המרכזיים בהרחבה ובעיון,

כלימוד מקדים ומשלים.

כר"מ דרום, שבות אלון קהילת כרב מכהן רימון צבי יוסף הרב בישיבת הר עציון וכראש מרכז הלכה והוראה. הרב רימון כותב רבות בענייני גמרא והלכה בשיטה ייחודית, המשלבת עומק מיוחד

בבהירות רבה.

כינור דודהלכה ממקורה

מן המקורות ועד להלכה למעשה - הלכה ומחשבה

הרב יוסף צבי רימון

הסדרליל

מוסד הרב קוק - ירושליםמרכז הלכה והוראה

דוגמא

14הנחיות כלליות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

15פתיחה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

19לקראת החג . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

נקודות מרכזיות בסימני הסדר

27הרחבות הלכתיות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

29קדש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

31מצוות ארבע כוסות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

דרך חירות

קיום מצוות הלילה על הכוס

חלוקת ליל הסדר

פרסום הנס

כנגד ארבע לשונות של גאולה

36כוס של ברכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

גודל הכוס

כמה יש לשתות?

האם צריך לשתות בבת אחת?

מיץ ענבים

41חיוב נשים וקטנים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

42האם יש לברך על כל אחת מהכוסות? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

44כוונות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

45דינים נוספים בקצרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

זמן הקידוש

מילוי הכוס

החזקת הכוס

תוכן העניינים

כוסות חד פעמיות

סדר הקידוש במוצאי שבת

שתייה בין הכוסות

49תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

51ורחץ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

53בכל השנה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

נטילת ידיים לפני אכילת פת

נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה

56בליל הסדר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

58פרטי דינים בנטילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

60תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

61כרפס . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

63טעם אכילתו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מדוע עושים היכר דווקא בדרך זו?

66איזה ירק אוכלים? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

67במה מטבילים את הכרפס? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

68כמות האכילה וברכה אחרונה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

האם יש לאכול מן הכרפס כזית?

האם יש לברך על הכרפס ברכה אחרונה?

71הסבה בכרפס . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

73תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

75יחץ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

77מדוע אוכלים מצה חצויה? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

77כמה מצות יש לקחת? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

האם 'לחם עוני' בא להוסיף או לגרוע?

כיצד מוותרים על 'לחם משנה' לפי הרי"ף והרמב"ם?

83מתי שוברים את המצה? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

84מדוע שוברים את המצה, ולא לוקחים מראש מצה שבורה? . . . . . . . . .

84מדוע את החלק הגדול שומרים לאפיקומן? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

86תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

87מגיד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

94ברכה על סיפור יציאת מצרים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

97קיצור ההגדה בשעת הדחק . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

נוסח מקוצר מאוד

נוסח מקוצר

102דינים נוספים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

הסבה

מי אומר את ההגדה?

השתתפות הילדים

106תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

109רחצה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מדוע נוטלים ידיים פעם שנייה?

נטילה על ידי אחר

115מוציא-מצה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

117מצוות אכילת מצה בזמן הזה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

118שיעור אכילת מצה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

שיעור אכילת מצה הלכה למעשה

128דינים נוספים באכילת המצה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

128קצב האכילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

128שני כזיתים בבת אחת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

130חלוקת המצה למסובים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

130אופן הברכה והבציעה למעשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

131מצה שמורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מאימתי יש לשמור על המצה?

על אלו מצות יש לשמור?

מצות מכונה

מצה שמורה בהמשך ליל הסדר

מצות בהכשר מהדרין

סיכום

139אכילת מצות בכל ימי הפסח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

141שיעור 'כזית' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

היחס בין 'כזית' ל'כביצה'

שיעור 'כביצה'

א. האם יש לשער את הביצה עם קליפתה או ללא קליפתה?

ב. שיעור ביצה בקליפתה

האם קטנו הביצים שלנו?

השיעורים למעשה

מידות בנפח או במשקל?

152תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

153מרור . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

כמה מרור צריך לאכול?

מהו מרור?

ברכת המרור ואכילתו

הסבה

164תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

167כורך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

169מחלוקת הלל וחכמים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

הכריכה להלל - האם מעכבת?

האם הכריכה פוגמת לחכמים?

ביאור מנהגנו כיום

172פרטי הדינים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

אמירת "זכר למקדש כהלל"

אופן הכריכה

טיבול בחרוסת

שיעור המרור

סוג המרור

הסבה

177תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

179שלחן עורך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

אכילת צלי

ביצים

טיבולים

לא לאכול יותר מדי

אכילה בשמחה ובדרך חירות

185תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

187צפון - אפיקומן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

189מהו האפיקומן ומדוע אוכלים אותו? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

דיבור בין 'על אכילת מצה' לאכילת האפיקומן

193שיעור האכילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

195מאיזו מצה אוכלים? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

195הסבה באפיקומן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

197זמן אכילתו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

פסק ההלכה

חידושו של האבני נזר

202אכילת האפיקומן על השובע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

204אכילה לאחר האפיקומן וביאור המושג 'אפיקומן' . . . . . . . . . . . . . . . .

איסור אכילה לאחר קרבן פסח

האם איסור זה נוגע לאפיקומן?

ביאור השם 'אפיקומן'

שתייה אחר האפיקומן

210עיון בתנאי של האבני נזר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

תנאי במצוות

ביאור הדעה שיש תנאי במצוות

ביאור הדעה שאין תנאי במצוות

שיטת הגרי"ז

222תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

225ברך - ברכת המזון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

227ברכה על הכוס . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

228זימון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מי מזמן?

מצווה לזמן!

230מזיגת הכוס לבעל הבית . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

230הסבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

230שכח 'יעלה יבוא' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

אישה ששכחה 'יעלה ויבוא'

234תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

235הלל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

237אופיו של ההלל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

237דברים תמוהים בהלל זה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

חיוב נשים

הלל בלילה

הלל בישיבה

ברכה על ההלל

מדוע הלל זה הושמט מרשימת חיובי ההלל?

241הלל של שירה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

244פרטי הדינים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

חלוקת ההלל

"הודו לה'", "אנא ה'"

הלל קודם חצות

250תרשימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

251נרצה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

255הסבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

255בזמן הזה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

חיוב נשים בהסבה

בדיעבד

260מתי צריך להסב? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

שתי הבנות בחובת ההסבה

הדברים הטעונים הסבה - סיכום

263אופן ההסבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

267הרחבות מחשבתיות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

269נחמתו של ר' עקיבא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

269חשיבות השייכות אל הכלל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

270הגדה של גלות והגדה של מקדש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

271מדוע בחרו לספר את יציאת מצרים דרך פסוקי מקרא ביכורים? . . . . . .

273יציאת מצרים - השפעה הנמשכת לדורות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

273דבר וחרב - מה הייחודיות של מכות אלו? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

274עשר המכות - גילוי ה' בעולם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

276משמעותן של מכות מצרים - עיון בדברי הרמב"ן . . . . . . . . . . . . . . . .

278מדוע הכביד ה' את לב פרעה? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

280מצה זו - מדוע אוכלים מצות בפסח? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

284הכבדת לב פרעה בפשטי המקראות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

287חג הפסח וחג המצות - ביאור פשטי המקראות . . . . . . . . . . . . . . . . .

289עיון במבנה מזמורי ההלל הראשונים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

293מתי היתה יציאת מצרים? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

295"אחד מי יודע" ושלוש עשרה מידות הרחמים . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

5151

קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שלחן עורך צפון ברך הלל נרצה

ההיטהרות! ורחץ הקדושה: בהשגת ראשון שלב "רחצו, הזכו!" )ישעיהו א', טז(. המוכנות להסיר מהתאוות ולהתנער החציצות את מאתנו

השליליות הדבוקות בנו.

5353

ורחץבכל השנה

הגמרא )קטו.( אומרת:

אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה, צריך נטילת ידיים.

כלומר, כל מאכל רטוב הנאכל ביד, צריך ליטול ידיים לפני אכילתו. דין זה קיים כל

השנה, ואיננו קשור דווקא לליל הסדר. בכל פעם שאדם רוצה לאכול בידיו פרי או ירק

רטובים וכדומה – עליו ליטול ידיים לפני האכילה.

רטובים. הרטיבות צריכה להיות של אחד משבעת דין זה נאמר דווקא על מאכלים

המשקים )י"ד שח"ט ד"ם – יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם, מים(.

נטילת ידיים לפני אכילת פתשל טעמה את בקצרה ולציין להקדים עלינו זו, נטילה של עניינה על לעמוד כדי

החובה ליטול ידיים לפני אכילת פת. לחובה זו ישנם שני טעמים:

'שניות נחשבות האדם של שידיו גזרו חכמים – קו.( )חולין סרך תרומה משום .1

לטומאה', כך שהנוגע בתרומה בלא נטילת ידיים מטמא אותה ופוסל אותה לאכילה25.

באופן עקרוני 'שני לטומאה' אינו מטמא מאכלי חולין אלא מאכלי תרומה בלבד, אולם

כדי להרגיל את הכוהנים ליטול את ידיהם לפני אכילת תרומה, הוסיפו חכמים ותיקנו

חובה על כל אדם ליטול את ידיו לפני אכילת לחם של חולין. תקנה זו הוגבלה לאכילת

בידיים דאורייתא תרומה אכילת של ביותר המצוי המקרה שזהו כיוון בלבד, לחם

)תלמידי רבנו יונה, ברכות, מא. בדפי הרי"ף, ד"ה כל(26.

2. משום נקיות וקדושה – כפי שדרשו חכמים: "והתקִדשתם" – "אלו מים ראשונים"

כיוון בלחם, דווקא נתקנה הנטילה שחובת מסתבר הזה, הטעם לפי נג:(. )ברכות

שהדרישה לנקיות ולקדושה היא בעיקר באכילה משמעותית וקבועה, ולא באכילת

עראי )שער הציון, קנ"ח, ס"ק ג; ערוך השולחן, קנ"ח, ג(.

נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקהבמשקה. שטיבולו דבר אכילת לפני גם ידיים ליטול שיש קובעת הגמרא כאמור,

הראשונים נחלקו בהבנת טעמה ועניינה של נטילה זו:

הגמרא )שבת יד.( מנמקת את הגזרה בכך ש"ידיים עסקניות הן". הראשונים נחלקו בשאלה האם החשש הוא 25

שהידיים טמאות ויטמאו את התרומה )רש"י בשם רבותיו, ר"ח, רמב"ם(, או שהחשש הוא שהידיים מלוכלכות

ויביאו את התרומה לידי מיאוס )רש"י עצמו(.

חיוב תרומה מן התורה חל רק על מיני דגן, זיתים וענבים )"דגנך תירֹשך ויצהרך"(. זיתים וענבים מיועדים 26

ברובם להפקת שמן ויין, שאינם נאכלים בידיים, ואילו מיני דגן מיועדים ברובם להכנת מיני מאפה )הנאכלים

בידיים(, שלחם הוא הבולט שבהם. לכן תיקנו חכמים חובת נטילה בלחם בלבד )תלמידי רבנו יונה הנ"ל(.

5454

מן חלק איננה זו נטילה במשקה(, שטיבולו כל ד"ה )קטו., התוספות בעלי לדעת

התקנה ליטול ידיים לפני אכילת לחם. הסברות של 'סרך תרומה' או של נקיות וקדושה

נוגעות ללחם בלבד, ואילו נטילת ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה מבוססת

ראשית, חכמים. של גזרות שתי עומדות זו נטילה של ביסודה אחרים. יסודות על

חכמים קבעו, שאף ש'שני לטומאה' אינו מטמא מאכלי חולין, הוא כן מטמא משקים

של חולין והופך אותם להיות 'ראשון לטומאה'. ממילא, אם אדם ייגע במאכל רטוב

בלא נטילת ידיים, ידיו תטמאנה את המשקה כך שיהיה 'ראשון לטומאה', והמשקה

יחזור ויטמא את האוכל ויהפוך אותו ל'שני לטומאה'.

מה אכפת לנו שהאדם יטמא את המאכל והמשקה? הרי אין איסור לטמא מאכלי חולין!

כאן מתבססים התוספות על גזרה אחרת של חכמים, הקובעת שאסור לאדם לאכול

מאכלים טמאים ולטמא את גופו )אף שמן התורה אין איסור בדבר(. לאור זאת, הרוצה

לאכול מאכלים רטובים חייב ליטול את ידיו, שאם לא כן ייטמאו המשקה והאוכל כנ"ל,

תוספותפירוש התוספות על התלמוד לא נכתב על ידי אדם אחד

אלא על ידי כשלוש מאות רבנים. יצירה זו מתחילה

ונכדיו. חתניו בקרב ובפרט רש"י, תלמידי בקרב

המפורסמים מבעלי התוספות הם: רשב"ם, רבנו תם,

ריב"ם, ר"י, הר"ש משאנץ ומהר"ם מרוטנבורג. מפעל

וה-13 ה-12 במאות נעשה התוספות בעלי של זה

למניינם.

אין החיבור. מטרת עיקר את מבטא 'תוספות' השם

כוונתו לתת פירוש לתלמוד. דבר זה כבר עשה רש"י. המגמה היא להוסיף על דברי

רש"י, לבחון את דבריו, להקשות עליהם במקרה הצורך ולהציע פירוש אחר.

פרט לכך, הייתה לבעלי התוספות מגמה אחרת מזו של רש"י. רש"י פירש כל סוגיה

בגמרא בפני עצמה ובדרך כלל לא טרח ליישב סוגיות סותרות. בעלי התוספות

לחברתה, מסוגיה להקשות – אחד' 'כדור למעין התלמוד כל את להפוך ניסו

יסודות שזורים ולהפוך את הגמרא למערכת אחידה, שאותם ליישב את הקושי

בה מקצה לקצה. בעלי התוספות גם מקשים על מסקנות הגמרא שאינן עולות עם

המנהג ולעתים אף מצמצמים את הדין הפשוט שבגמרא. כמו כן, הם מנסים לבאר

ולהסביר יסודות בסוגיות הגמרא, לתת טעמים ולחדד את הבנת הסוגיה, בדרך כלל

לאור קושיות העולות מקריאה רגילה שלה.

מפעלם של בעלי התוספות השפיע רבות על עולם הלימוד ועל עולם הפסיקה של

עם ישראל לדורותיו.

5555

ונמצא שאכל דבר טמא ועבר על גזרת חכמים.

נמצא שלפי התוספות אין תקנה המחייבת את האדם ליטול ידיים לפני אכילת דבר

על יעבור לא שהאדם כדי הכרחית פעולה היא זו נטילה אולם במשקה, שטיבולו

איסור. לאור שיטתם כותבים התוספות שאין לברך על נטילה זו, שהרי אין כאן קיום

מצווה כלשהי אלא רק נקיטת זהירות כדי שלא לעבור על איסור27. תוספות מוסיפים

שבזמן הזה, שאיננו נזהרים כלל מפני טומאה, אין שום איסור לאכול מאכלים טמאים,

וממילא אין שום צורך ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה. וכן כתב הטור

)סימן תע"ג( בשם מהר"ם מרוטנבורג, שנטילה זו אינה נוהגת היום.

אולם, מדברי רוב הראשונים עולה שחלקו על התוספות. על פי דבריהם, נטילת ידיים

חכמים תקנת אלא בלבד זהירות נקיטת אינה במשקה שטיבולו דבר אכילת לפני

גמורה, בדומה לנטילת ידיים לפני אכילת פת, ולכן היא נוהגת אף בזמן הזה, ויש לברך

עליה. כך כתב הטור )שם( בשם הגאונים ורש"י )והסכים עמהם(, שיש לברך על נטילה

זו, וכן עולה מדברי הרמב"ם )ברכות פ"ו הל' א-ב(. כמה ראשונים הסבירו, שמאחר

שמאכלים רטובים נטמאים על ידי הידיים כמו מאכלי תרומה )כיוון שהידיים מטמאות

ליטול חכמים גזרו כנ"ל(, המאכלים, את מטמאים חוזרים והמשקים המשקים, את

ידיים לפני אכילתם משום סרך תרומה )תלמידי רבנו יונה, ברכות, מא. בדפי הרי"ף,

ד"ה כל; רא"ש, חולין, פ"ח, סימן י', ועוד(.

לסיכום: נחלקו הראשונים בשאלה מדוע יש ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו

במשקה: לדעת רוב הראשונים דין זה הוא תקנת חכמים גמורה )כנראה משום סרך

תרומה(, בדומה לנטילת ידיים לפני אכילת לחם, ולכן נטילה זו נוהגת גם כיום ויש

לברך עליה; ואילו לדעת התוספות נטילה זו היא רק אמצעי זהירות הכרחי כדי שלא

לעבור על גֵזרת חכמים שאסור לאדם לטמא את עצמו, ולכן אין לברך עליה, וכיום

שאיננו נזהרים מן הטומאה אין צורך להקפיד על נטילה זו.

להלכה פסק השולחן ערוך )קנ"ח, ד(, שמאחר שנחלקו ראשונים בדבר, יש ליטול ידיים

בלא ברכה. ואילו הגר"א )שם( פסק כדעת רוב הראשונים, שיש ליטול ידיים בברכה.

אמנם, המגן אברהם )קנ"ח, ס"ק ח( כותב בשם הלחם חמודות, שהעולם נוהגים שלא

התוספות(28. )על לסמוך מה על להם ויש דבר שטיבולו במשקה, על ידיים ליטול

ופסקו מאוד בכך החמירו אחרונים כותב, שהרבה כ( )ס"ק ברורה המשנה מאידך,

כדעת רוב הראשונים שצריך נטילה מן הדין, ולכן אף שנוהגים שלא לברך על נטילה

זו, אין להקל ולאכול בלא נטילה. וכן כתבו הבן איש חי )שנה א', תזריע, טז( וכף החיים

)קנ"ח, ס"ק כה(.

כך ביארו הפרי מגדים )משבצות זהב, קנ"ח, ס"ק ד( והחזון איש )קכ"ה, ד( את שיטת התוספות. ועיין ערוך 27

השולחן )קנ"ח, ד( שביאר את שיטתם באופן אחר.

כך כתב גם בערוך השולחן )קנ"ח, ד(, ש"מקילים האידנא בזה", ובחיי אדם )ק"ל, כללי הסדר ד( כתב: "דבזמן 28

הזה אין נוהגין כן רק מי שנוהג בפרישות". וכן לימד זכות בשו"ת ארץ צבי )ח"א, סימן ל"ב(.

5656

בליל הסדרמאחר שמעיקר הדין יש ליטול ידיים בלא ברכה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה,

)"ורחץ"( בלא ברכה קודם שאנו אוכלים את הכרפס ידיים בליל הסדר אנו נוטלים

הטבול במי מלח )שולחן ערוך, תע"ג, ו(. בדרך כלל, גם אנשים שאינם מקפידים בכל

השנה על נטילה זו, מקפידים עליה בליל הסדר. הט"ז )שם, ס"ק ו( תמה על מציאות

זו – "מה נשתנה הלילה הזה", שדווקא כעת מקפידים ליטול ידיים? ואם נאמר שרוצים

להחמיר בליל הסדר, היה יותר מתאים להחמיר בעשרת ימי תשובה:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הימים שבשנה? ואם בא לטהר עצמו טפי בלילה זו –

הוה ליה להיזהר על כל פנים בעשרת ימי התשובה!

הט"ז משיב, שבאמת אין הצדקה למנהג זה, ואין זה בסדר שבכל השנה ישנם אנשים

שאינם נוטלים ידיים על דבר שטיבולו במשקה:

מכאן יש תוכחת מגולה לאותן שאין נזהרין בכל השנה ליטול קודם שיאכל דבר

רבי דוד הלוי סגל ]טורי זהב – ט"ז[

צעיר מגיל .)1586( בשנת שמ"ו בלודמיר שבפולין נולד

הבחינו בכשרונו המיוחד כעילוי, ורבי יואל סירקיס, הב"ח,

רבות פעמים חותנו את מביא הט"ז לבתו. כחתן לקחו

בתוך פירושו: "ומו"ח )=מורי חמי( כתב" – לעתים מסכים

עמו, אך פעמים רבות חולק על דבריו.

ספרו החשוב הוא פירוש טורי זהב על השולחן ערוך )כתב

ריבוי את ראה הט"ז דוד(. דברי בשם לתורה פירוש גם

ויכריע הדין את שיבאר ערוך לשולחן פירוש כתב ולכן והמחלוקות, השיטות

נושאי מבין ביותר החשובים לאחד נחשב הט"ז של פירושו ולמעשה. להלכה

הכלים של השולחן ערוך. בתקופתו חי בעל הש"ך )שפתי כהן(, שכתב אף הוא

בהערות עליו והשיג הט"ז פירוש את ראה הש"ך ערוך. לשולחן חשוב פירוש

הנקראות נקודות הכסף. לעתים ענה הט"ז על דבריו )'דף אחרון'(, ולעתים השיב

אף הש"ך על דברים אלו )'קונטרס אחרון' – מודפסים בסוף השולחן ערוך(. אין

כללים ברורים האם אנו נוהגים לפסוק כש"ך או כט"ז, אולם פעמים רבות פוסקים

ליטאיים נטו אחרי הש"ך, בעוד פוסקים חסידיים נטו אחרי הט"ז.

הט"ז כיהן כרבה של פוזנן וכרבה של אוסטרהא, ואף היה שם ראש ישיבה. הצליח

להינצל מפרעות ת"ח-ת"ט, אך נאלץ לגלות מפולין. אחר כך חזר לפולין ונתמנה

לרב בלבוב, ושם נפטר בשנת תכ"ז )1667(.

5757

ואין מדקדקים להשוות זהירות, כאן אלא חסרון ודאי שאין שטיבולו במשקה...

מידותיהם.

כנראה בכל השנה אין מקפידים בכך מחוסר ידיעה, ואילו בליל הסדר, כיוון שמודפס

בהגדה ליטול ידיים בלא ברכה, הרי שכולם נוהגים כך.

אמנם, יש אחרונים שהצדיקו את מנהגם של אנשים אלו. המשנה ברורה )שער הציון,

תע"ג, ס"ק סט( כותב בשם החק יעקב, שגם אלו שאינם מקפידים על נטילה זו בכל

השנה צריכים ליטול כעת ידיים, כדי שהתינוקות ישאלו על השינוי:

ויש מאחרונים שכתבו, דאפילו אותן שאין נוהגין בכל השנה ליטול ידיהם לדבר

שטיבולו במשקה, היום יטלו כדי שישאלו התינוקות על השינוי29.

הסבר אחר, עקרוני יותר, מציע הנצי"ב )בהקדמה להגדתו, אמרי שפר(. לדבריו, בליל

הסדר אנו מנסים לנהוג כאילו בית המקדש קיים ולחקות את סדר הפסח שנהג בזמן

שאכלו קרבן פסח30. לעיקרון זה השלכות רבות )ראה למשל עמ' 173 לעניין כורך(,

שאחת מהן היא נטילת הידיים כאן. בזמן שבית המקדש קיים ודיני הטומאה והטהרה

נוהגים, אין חולק על כך שיש ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה )שהרי

התוספות הקלו רק בזמן הזה, שאין מקפידים על טומאה וטהרה(. לכן, גם אלו שאינם

מקפידים על נטילה זו בכל ימות השנה, מקפידים על כך בליל הסדר31.

לפי דבריו של הנצי"ב יש מקום לתרץ גם קושיות נוספות. כפי שנראה להלן )עמ' 70(,

אנו מקפידים לאכול כרפס בכמות של פחות מכזית. לכאורה לפי זה, יש לתמוה על

כך שאנו נוטלים ידיים לפני אכילת הכרפס – הרי לדעת אחרונים רבים אכילת פחות

מכזית אינה מחייבת נטילת ידיים אפילו כשאוכלים לחם )עיין משנה ברורה, קנ"ח, ס"ק

י(, ואף על פי שמלכתחילה אנו מחמירים בכך )עיין שם(, הרי בדבר שטיבולו במשקה,

שרבים מקלים בו גם ביותר מכזית כנ"ל, ודאי יש מקום להקל בפחות מכזית32. מדוע

29 כך כתב גם החיי אדם )ק"ל, כללי הסדר יד(.

30 הסבר אחר מציע הלבוש )תע"ג, ו(: "ואע"ג דבשאר ימות השנה אין נזהרין בזה, אפשר משום חיבת הרגל

ושהוא טיבול של מצוה, נהגו עצמן עכשיו בטהרה יותר". ועיין גם בפרי מגדים )משבצות זהב, תע"ג, ס"ק

ו(.

31 לדעת הרב מרדכי ברויאר )פרקי מועדות, ח"א, עמ' 180(, יש לצרף את דבריו של הנצי"ב לדבריו של החק

– אנו שומרים על מנהגים שנהגו בזמן שבית המקדש היה קיים, כדי לעורר את לב שהובאו לעיל יעקב

התינוקות שישאלו לפשר הדבר, וכך ילמדו לחוש בחסרונו של קרבן הפסח: "ואם ישאלו התינוקות מה ראינו

לנהוג כן, נשיב להם את האמת, נספר להם שהסדר הזה שאנחנו עושים היום איננו אלא סדר מקוטע, והעיקר

חסר על שולחננו, שהרי יש לנו רק מצה ומרור, ואין לנו קרבן פסח, אולם כאשר עדיין היה מקדשנו עומד על

תלו, היו כל ישראל אוכלים פסח, מצה ומרור, ובאותו זמן היה צורך לשמור על טהרת הידיים, ולפיכך היתה

חובה ליטול ידיים לטיבול ראשון... עצם השמירה על מנהג ימי קדם תמחיש לתינוקות את תפארת ימי העבר

ותעורר את לבם לצפות לחידושם בעתיד". באופן דומה מבאר הרב ברויאר את עניינם של שאר המעשים

שאנו עושים בליל הסדר כדי להתמיה את התינוקות, עיין שם )עיין גם להלן, הערה 41(.

וכך כתב המשנה ברורה )קנ"ח, ס"ק כ( במהדורה הראשונה, שבדבר שטיבולו במשקה אין צורך להחמיר 32

וליטול על פחות מכזית, שכן רבים מקלים בכך אפילו לגבי פת. אולם, במהדורות הבאות הוסיף המשנה

5858

אפוא אנו מחמירים בכך ונוטלים ידיים לפני הכרפס?

ועוד יש לתמוה, שהרי חובת נטילה אינה נוגעת אלא למאכלים רטובים שאדם רגיל

לאכול בידיו )משנה ברורה, קנ"ח, ס"ק כו(33, ואילו לכרפס לוקחים בדרך כלל ירקות

שאדם רגיל לאכול במזלג או בכף – מדוע אפוא אנו נוטלים ידיים לפני אכילתם34?

לפי דבריו של הנצי"ב אפשר להסביר, שמאחר שבליל הסדר אנו מנסים להרגיש כאילו

אנו בבית המקדש וְמדמים את סדר הפסח שנהג בו, אנו נזהרים באופן מיוחד בדיני

על ואפילו מכזית, פחות על אפילו ידיים ליטול אנו מחמירים לכן וטהרה. טומאה

דברים שרגילים לאוכלם בכלי.

למרות הטעמים שהבאנו, ראוי שנטילת הידיים בליל הסדר תביא אותנו להתחזק בכל

השנה ולהשתדל ליטול ידיים על פרי או ירק רטובים )או לנגבם(35.

פרטי דינים בנטילההנטילה היא נטילה רגילה – ברביעית מים מתוך כלי )משנה ברורה, קנ"ח, ס"ק כ(36.

אין לברך על הנטילה. אם בטעות בירך על הנטילה, יאכל כזית מן הכרפס )שכן על

פחות מכזית ודאי יש ליטול בלא ברכה, ואילו על כזית לדעת הרבה ראשונים ולדעת

על ידיים ליטול ותפ"ו( שיש )סימן תע"ג הטור וכתב נכתב, שהואיל הגיליון, שבה ברורה הערה בשולי

הכרפס ולאכול ממנו פחות מכזית, מוכח שיש להקפיד על נטילה זו גם בפחות מכזית, "ובטלה דעתי מפני

דעתו הרחבה".

אמנם, פוסקים רבים כתבו בפשטות, שבדבר שטיבולו במשקה אפשר להקל בפחות מכזית, ולעניין הקושיה

מליל הסדר כתב החיד"א )שו"ת חיים שאל, ח"ב, סימן ל"ח, עו(, שבתחילה נהגו לאכול כזית כרפס, ולכן

תיקנו חז"ל ליטול ידיים לפני כן, וממילא אף שכיום נפסק שלא לאכול כזית, כדי לא להיכנס לספק ברכה

אחרונה )כפי שנראה להלן(, השאירו את חובת הנטילה שתיקנו חז"ל ולא הזיזו אותה ממקומה.

המשנה ברורה )קנ"ח, ס"ק כו( כותב, שמאכלים שאין מקובל לנגוע בהם ביד אלא לאוכלם במזלג או בכף, 33

אינם צריכים נטילה אפילו אם נוגע בהם ביד דרך מקרה, ואילו מאכלים שמקובל לאוכלם ביד, חייבים נטילה

אפילו אם אוכל אותם בכף.

34 הרב פרנק מסביר )מקראי קודש – פסח, ח"ב, סימן ל"ט(, שבליל הסדר אנו נוטלים ידיים גם כאשר אין הדבר

נצרך מעיקר הדין, משום היכר לתינוקות.

אמנם המגן אברהם )קנ"ח, ס"ק ח( לימד זכות על המקלים, אבל כאמור רוב האחרונים החמירו בכך מאוד. 35

מי שבכל זאת מקל, ישתדל ליטול ידיים מכלי כשהוא יוצא מן השירותים. טעם הדבר: בשערי תשובה )קנ"ח,

ס"ק יא( מובא בשם הברכי יוסף והרדב"ז, שמי שיודע שמאז שנטל ידיו בפעם האחרונה )בבוקר או לאכילה

או אחרי שירותים( שמר על ידיו מלכלוך, אינו צריך ליטול ידיים לפני דבר שטיבולו במשקה, אף שצריך

ליטול ידיים לפני אכילת פת. הרדב"ז מסביר )שו"ת רדב"ז, ח"ח, סימן כ"ז(, שנטילת ידיים לפת היא משום

סרך תרומה, ונטילת ידיים לתרומה טעונה כוונה, ואילו נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה היא מחשש

שיטמא מאכל זה שהוא חולין, ונטילת ידיים לחולין אינה טעונה כוונה, אלא די בכך שידיו טהורות )עיין

גם מועדים וזמנים, ח"ג, סימן רמ"ט, בשם הגרי"ז. אמנם, בשולחן הטהור, קנ"ח, זר זהב, ס"ק ב, כתב שצריך

להתכוון לשם דבר שטיבולו במשקה(.

)מועדים יד, אף לנוהגים בדרך כלל בפעמיים ייתכן שאפשר להסתפק בנטילה פעם אחת על כל אמנם, 36

וזמנים, ח"ג, סימן רמ"ט, על פי הגרי"ז(.

5959

הגר"א יש ליטול בברכה, כפי שראינו לעיל(37.

כאמור, אף שעיקר חיוב הנטילה הוא דווקא כשטובל את הכרפס בידו, גם מי שאוכל

את הכרפס במזלג או בכף צריך ליטול ידיו.

לכתחילה כל בני הסעודה ייטלו ידיהם לכרפס, וכן עולה מדברי המרדכי )לז ע"ב(,

האבודרהם )סדר ההגדה ופירושה, ד"ה ולאחר הקידוש( ועוד. אמנם, יש נוהגים שרק

בעל הבית נוטל את ידיו )ראה ויגד משה, סימן ט"ז, ב(38. נראה שלדעתם הנטילה אינה

אלא זכר למקדש או היכר לתינוקות )ובפרט כשאוכלים פחות מכזית, כנ"ל(, ולמטרות

אלו די בנטילתו של בעל הבית. כאמור, מלכתחילה ראוי שכולם ייטלו, אולם בסעודות

גדולות, כשיש קושי בדבר, אפשר להקל ולהסתפק בנטילתו של בעל הבית.

ועיין כף החיים, תע"ג, ס"ק קז, שמי שבירך בטעות על הנטילה יכול בכל זאת לברך על הנטילה השנייה 37

שלפני אכילת המצה.

כך דייקו הרב פרנק )מקראי קודש – פסח, ח"ב, סימן ל"ט( ואחרים מדבריו של הרמב"ם )פ"ח הל' א-ב(, ועיין 38

גם מהרי"ל, סדר ההגדה, י"ג.

טבלה מסכמת בהגדה ממקורה - שירת מרים, עמ' 107

במשך השנה:א. לכתחילה ראוי ליטול ידיים )בלא ברכה( או לנגב את הפרי.ב. יש מקלים שבנטילה זו לא

צריך כוונה, אלא די בכך שהידיים טהורות, ולכן אם יודע שידיו לא התלכלכו מאז שנטל אותן בפעם האחרונה, יוכל לאכול פרי רטוב ללא נטילה )שערי תשובה, קנ"ח, ס"ק ה,

בשם רדב"ז וברכי יוסף(.

ג. יש המלמדים זכות בכל מקרה )מגן אברהם(, אך טוב להקפיד בכך

בכל זאת.

ורחץ

ט"ז

אין זה בסדר, ומכאן תוכחה על האנשים

שאינם מקפידים בכל השנה!

חק יעקב

גם מי שאינו מקפיד כל השנה צריך להקפיד

בליל הסדר, כדי שיהיה שינוי לתינוקות.

"מה נשתנה הלילה הזה" – שאלת הט"ז )תע"ג, ס"ק ו(: מדוע כולם מקפידים על נטילה זו דווקא בליל הסדר, ובכל השנה

רבים מזלזלים בה?

נטילת הידיים איננה קשורה לליל הסדר, אלא היא מדין 'דבר שטיבולו במשקה', שמחייב נטילת ידיים )נחלקו ראשונים האם יש ליטול בימינו על דבר שטיבולו במשקה, ולכן אנו נוטלים ללא ברכה(.

נצי"ב

ייתכן שההקפדה נובעת מכך שמנסים בערב זה לנהוג כמו בבית המקדש, ואז

הייתה חובת נטילה על דבר שטיבולו במשקה

לכל הדעות.

וכך אפשר אולי להבין מדוע נוטלים ידיים אף על פי שאוכלים פחות

מכזית )שלפי השולחן ערוך ]תע"ג, ו[ פטור מנטילה אפילו בפת, ופוסקים רבים מקלים בכך על כל פנים בדבר

שטיבולו במשקה(, ואפילו אם אוכלים במזלג. לפי הסבר הנצי"ב, ייתכן שמחמירים בכך כיוון שאנו

מנסים לנהוג כמו במקדש, שבו נזהרו מאוד בדיני טומאה וטהרה.

267

הרחבותמחשבתיות

269

הנושאים שלהלן יכולים להילמד בפני עצמם, אך כדאי לעיין בהם גם בהגדה ממקורה

- שירת מרים )הפניות יובאו להלן(

נחמתו של רבי עקיבא )הרחבה להגדה ממקורה - שירת מרים, עמ' 147(

ראינו כי החכמים חגגו את ליל הסדר דווקא בבני ברק, עירו של רבי עקיבא, בשל

דמותו הייחודית ורצונם להדבק בו בזמנים קשים.

מרן הרב קוק )עולת ראיה ב, עמוד ד( היטיב לבטא את הנחמה שמצאו החכמים אצל

רבי עקיבא:

טהורי לב יראו את ר"ע בגדלו, את ר"ע המשחק כשרואה ששועל יוצא מבית קדשי

קדשים, מפני שלנפשו הענקית העתיד הרחוק ניצב כהווה, את ר"ע המלא צהלה

לקול המונה של רומי, מפני שהאהבה האלהית הנובעת מעומק חכמת לבו הנפלאה

הורתהו, עד כדי מלא ציור חי, כי רומי ואליליה כליל יחלוף, ואור ציון לעד יזרח.

האהבה בתענוגים למחזה העתיד הודאי מלאה כל כך את לבבו הטהור, עד כי לא

הניחה לו מקום גם לאנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק כעב קל על פני

החמה הברה בשחקים.

רבי רואה כדבר ממשי הנמצא בהווה. זה שגם את העתיד הרחוק רבי עקיבא הוא

עקיבא מלא אהבה אלהית, ראייתו את המציאות ראייה אלהית היא, ועל כן מסוגל הוא

לגשר במבטו על פער הדורות. מי שמאמין ויודע כי הגאולה בא תבוא, כי כל הקשיים

והמשברים זמניים הם, מסוגל לראות בתוך המציאות הקשה את סימני הגאולה.

נחמתו של ר"ע היא נחמת המבט הרחב, המקיף, הרואה בסקירה אחת את כלל הדורות

ותהפוכות הזמנים. מה גדול הוא כוח הנחמה, מה גדול כוח הראייה הטובה, המצליח

לאחד את כולם למקום אחד, לחגוג את חירותנו האמיתית והשלמה.

חשיבות השייכות אל הכלל )הרחבה להגדה ממקורה - שירת מרים, עמ' 160(

אנו אומרים לבן הרשע צריכים ללמד כל אחד מאיתנו את חשיבות הדברים אותם

השייכות לכלל, ואת ההכרח לצאת מן הפרטיות ולהתחבר לכלל ישראל. החיבור לכלל

מרומם את האדם הפרטי מעבר למדרגתו האישית, על חולשותיו, קשייו ונפילותיו.

אנו ורק דרך הכלל. ללא החיבור לכלל, מנותקים החיבור המיוחד לקב"ה, הוא אך

א', קובץ קבצים, )שמונה זצ"ל קוק הרב מרן כותב כך שלנו. הפנימית המהות מן

תקכ"ז(:

הייחוס של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל הייחוסים של כל קיבוץ לאומי

של החיצוני הצד את רק ליחידיהם נותנים הלאומיים הקיבוצים כל ליחידיו.

המהות... לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת היא ממקור חי העולמים

באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים.

אם יעלה על הדעת להינתק מהאומה, צריך הוא לנתק עצמו ממקור חיותה. וגדולה היא

משום כך ההזדקקות שכל יחיד מישראל נזקק לכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי

270

להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו.

גם הבן הרשע הוא חלק מן הכלל, ולכן הוא נמצא איתנו בשולחן הסדר. השייכות

לכלל נותנת כוחות ועוצמה, מאפשרת את החיבור לקב"ה - גם לאלו המנסים לברוח.

ביטוי ציורי לכך נמצא בדברי רבי יהודה הלוי, בהמשילו את היחיד כאיבר בתוך הגוף

השלם )כוזרי, מאמר שלישי, י"ט(:

... האיש המשתתף עם הציבור... בטחונו מרובה, כי את אשר לא הספיק האחד

לעשות בא האחר ומשלימו... כי היחיד בקרב הציבור הוא כאיבר יחיד בכללות

הגוף.

"הדת אוספת הכל – ממנה בורחים ואליה שבים" )המשורר, רי"צ רימון זצ"ל(. התורה

ביטוי היא בריחה שגם )אף ממנה הבורחים כאלו יש מישראל. אחד לכל שייכת

לשייכות ולקשר לדבר ממנו מנסים לברוח(, אך בסופו של דבר – כולם ישובו. העיקר

- להיות מחובר. להיות מחובר למשפחה, להיות מחובר לכלל ישראל. הבן החמישי,

זה שאיננו נוכח כלל בליל הסדר, מדאיג אותנו הרבה יותר, שכן הוא כבר התנתק.

מאמצינו הגדולים צריכים להיות לגרום לכך שכולם יישבו סביב שולחן אחד. כולם -

כולל בעלי הדעות השונות, התכונות השונות. עם ישראל כולו – מחובר סביב שולחן

אחד!

הגדה של גלות והגדה של מקדש

יש )166 בעמוד הגנות", "מהי בקטע מרים, שירת - ממקורה )בהגדה שראינו כפי

להתחיל בגנות ולסיים בשבח. שמואל סבר שהגנות היא "עבדים היינו", ואילו רב סבר

שהגנות היא "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". בהגדה אנו אומרים את שני

הדברים: תחילה "עבדים היינו" ואחר כך "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו".

מעניין הדבר, שהרמב"ם, בהלכות פסח )חמץ ומצה, פרק ז הלכה ד( הפך את סדר

הדברים:

וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו

בדת ומסיים ע"ז, אחר ורודפין ההבל אחר וטועין כופרים ומלפניו תרח בימי

האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו; וכן מתחיל ומודיע

שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו

לנו ובחירותנו...

הרמב"ם כתב בתחילה את "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ורק אחר כך את

"עבדים היינו". מדוע?

הנוסח שלנו: תחילה את כפי כותב בנוסח ההגדה שלו, לכך, הרמב"ם עצמו, פרט

"עבדים היינו" ורק אחר כך את "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". מהי סיבת

השינוי?

ייתכן שהשינוי נובע מכך שנוסח ההגדה של הרמב"ם ושלנו הוא "נוסח ההגדה שנהגו

271

בה ישראל בזמן הגלות" )לשון הרמב"ם, בפתיחה לנוסח ההגדה(. כאשר אדם נמצא

בגלות, תחת עול השעבוד, הוא צריך תחילה לחוש את היציאה מן העבדות הפיזית,

אולם, כאשר בגאולה הרוחנית. ניתן לעסוק ורק לאחר מכן הגויים, השחרור מעול

צריכים מדינית, ולעצמאות פיזית לעצמאות מגיעים כאשר ישראל, לארץ מגיעים

לחזור ולשנן כל הזמן: העיקר הוא להיזהר מעבדות רוחנית, ועל כן בכך צריך לפתוח את

ההגדה. עיקר העיקרים, מטרת המטרות, פסגת הפסגות, שאיפת השאיפות היא להסתופף

תחת כנפי השכינה ולעשות רצון ה' בעולם: "ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו"!

מדוע בחרו לספר את יציאת מצרים דרך פסוקי מקרא ביכורים? )הרחבה להגדה ממקורה

- שירת מרים, עמ' 177(

ביארנו כי הבחירה לתאר את סיפור יציאת מצרים דרך פסוקי מצוות מקרא ביכורים,

יסוד זה של נובעת מכך שפסוקים אלו מתחילים את תיאור הגאולה מיעקב אבינו.

חשיבות ההתבוננות בעבר על מנת להודות לה', רמוז גם בביכורים עצמם. הביכורים

הם הפרי הראשון "ראשית פרי האדמה". הביכורים מחזירים את האדם לראשוניות,

הראשוניות במושגי להתבונן מתעורר הראשון, הפרי את נותן האדם להתחלה.

וההתחלתיות, ובכך מגיע גם לעיון ביסודות של עם ישראל, באבות האומה, ובטוב

שהקב"ה גמל עמהם ועימנו.

מקרא פסוקי בבחירת שהוזכרו האחרונים הטעמים שני בין לשלב שיש מסתבר

ביכורים: הכרת הטוב שבמצווה זו, וההתבוננות בעבר. מידת הכרת הטוב גורמת לכך

שנודה על הטוב שהקב"ה נותן לנו כעת, אך באותה עת גם נביט לאחור, ונודה על

כל השפע הטוב שהקב"ה מרעיף על עם ישראל, מאז היווסדו ועד עתה. דברים אלו,

עולים מדברי בעל ספר החינוך )מצווה תר"ו(:

משרשי המצווה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי

פיו. על כן בהיטיב אליו ד' ברוך ה' ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה

כי הכל הגיע ולחשוב לו לעורר לבבו בדברי פיהו ראוי להביאם לבית אלוהינו,

אליו מאת אדון העולם ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל.

ועל כן מתחיל בעניין יעקב אבינו שחלצו האל מיד לבן, ועניין עבודת המצריים בנו

והצילנו הוא ברוך הוא מידם. ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו.

הכרת הטוב לקב"ה על כל הטוב אשר גמל איתנו במהלך הדורות, תפנים בלבנו את

הידיעה שהכל מאת ה': "כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם" )שם(.

הודאה כללית: בכל פרשת מקרא ביכורים, מתואר השעבוד במצרים ויציאת מצרים

בלשון הכוללת את העם כולו, לאורך כל הדורות - כולל דורו של האומר כעת מקרא

זה: "וירעו אותנו המצרים", "ויעננו", "ונצעק", "ויוציאנו ה' ממצרים". סגנון זה בא ללמד

ודור הוא חלק מן הכלל, ועליו לחוש בשותפות כי כל אחד מעם ישראל, בכל דור

הגורל לכל מאורעות העם. צריך כל אדם מישראל לדעת, כי גם בהצלחותיו הפרטיות

ון מ

ריבי

צסף

יוב

הר *

*ד

דור

נוכי

הור

קמ

מה

לכה

דרהס

ל לי האם ניתן לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות?

מדוע לוקחים שלוש מצות לליל הסדר?החיוב לבין הסדר בליל מצרים יציאת סיפור בין ההבדל מהו

להזכיר את יציאת מצרים בכל לילה?מדוע ישנן שיטות שונות בנוגע לכמות המצה הנדרשת למצווה?מה עושים כשמתקרבת שעת חצות ועדיין לא אכלו אפיקומן?

כיצד נסביר את התמיהות על ההלל בליל הסדר?מדוע אוכלים מצות בליל הסדר?

האם פרעה שינה את עמדתו במהלך המכות?מתי הייתה יציאת מצרים - בלילה או בבוקר?

- ליל הסדר" נלמד בעיון את כל הלכות בספר "הלכה ממקורה ועד והראשונים הגמרא מן החל הדין, יסודות את נראה הסדר. לעולם כלל בדרך השמורות סברות גם נראה למעשה. להלכה הישיבות, ומוגשות כאן בשפה בהירה ובסגנון ברור, המאפשרים לכולם להגיע לרבדים עמוקים בצורה נעימה וידידותית. הסברים ישראל גדולי על בביוגרפיות מרהיבים, בתרשימים מלווים אלו המוזכרים בספר ובעריכה גרפית מאירה. פרט לכך, נידונים בספר נושאים מחשבתיים עקרוניים בהגדה של פסח ובליל הסדר, לעתים

מתוך עמקות מחשבתית ולעתים לאור פשוטו של מקרא.

"הגדה לספר הרחבה גם מהווה אך עצמו, בפני עומד זה ספר ממקורה - שירת מרים". בהגדה הובאו יסודות הדברים ההלכתיים סביב לשימוש המתאימה יותר מקוצרת בצורה והמחשבתיים שולחן הסדר, ואילו כאן נידונו הדברים המרכזיים בהרחבה ובעיון,

כלימוד מקדים ומשלים.

כר"מ דרום, שבות אלון קהילת כרב מכהן רימון צבי יוסף הרב בישיבת הר עציון וכראש מרכז הלכה והוראה. הרב רימון כותב רבות בענייני גמרא והלכה בשיטה ייחודית, המשלבת עומק מיוחד

בבהירות רבה.

כינור דודהלכה ממקורה

מן המקורות ועד להלכה למעשה - הלכה ומחשבה

הרב יוסף צבי רימון

הסדרליל

מוסד הרב קוק - ירושליםמרכז הלכה והוראה