רןאה שהלמ נר פירוש למסכת אבות

יחיאל וינרוט: נערך בידי

יוצא לאור

לרגל היכנסם בנועם עול מצוות

של ילדינו היקרים

י"נ יצחק וחני וינרוט

* * *

סבי ומוקדש לזכרו של

ל "ז משה אהרןר "הר

א"תשע'ה, כסליוב' כ, ק פרשת וישב"ע בשב"שנלב

ה.ב.צ.נ.ת

הקדשה

, ל הידועה במסכת שבת"על בסיס לשון חז" (נר למאה", זהחיבור

ר משה "הר, מוקדש לזכרו של סבי היקר, ") נר למאה- נר לאחד "

' בכ, שנלקח לבית עולמו לפני מספר חודשים בלבד, ל"אהרן ז

: ראשי תיבות- ה"מא(מכאן גם שם החיבור . א"תשע'ה, בכסליו

).משה אהרן

מידות , שכל כולה חכמת חיים, כי חיבור על מסכת אבות, דומה

הוא הדבר הראוי והמתאים ביותר שניתן להקדיש לזכרו , ודרך ארץ

ואשר מי , שהיה כל ימיו סמל ומופת ליושר וצניעות, של אדם

גדול הנהנה מיגיע - ל "שהכירו זכה להבין את עומק מאמר חז

וכל הניסיונות , "מאמין בחי העולמים וזורע"לא היה כמוהו . כפיו

מאהבת התורה , לא גרעו מאומה מאמונתו, נסה בהם בימי חייושנת

.מפשטותו ומנועם הליכותיו, והארץ שיקדה בו

אין אושר גדול יותר , כי לדידו, מי שהכירו שמע מפיו לא אחת

את הצלחתם ואת , מלראות את פרי עמלם של ילדיו וצאצאיו

כשהייתה קשה עליו , אפילו בערוב ימיו. הליכתם בדרך ישרה

לא חסך במאמצים רבים להגיע לכל שיעור או הרצאה , צעידהה

זכות מיוחדת היא לי להקדיש ספר זה , גם מסיבה זו. של מי מהם

.לזכרו

ה.ב.צ.נ.ת

"עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם"

לעילוי נשמת

ל"ז ר מרדכי אליעזר וינרוט"משה אהרן בר "הר

ל" זרמןר יחיאל וס"שמואל שמעלקא בר "הר

ה" ער מנחם מאנס"חיה הענא במרת

ל" זר יוסף דוד גולדשטיין"יצחק בר "הר

ה" ער שמשון ברוך הלוי"חנה במרת

ל" זר מרדכי פלוק"זרח בר "הר

ה" ער אברהם הכהן"צינה במרת

.ה.ב.צ.נ.ת

הענייניםתוכן

הסכמות

הקדמה

מסכת על החיבורים לשמות במפתח שנזכרו זהאבות חיבור

אבות המשנה:מסכת ג.........................................................................לשון

המסכת :ביאור

א פרק לג........................................................................................'ביאור

ב פרק סב........................................................................................'ביאור

ג פרק צט........................................................................................'ביאור

ד פרק קלג......................................................................................'ביאור

ה פרק קעה....................................................................................'ביאור

ו פרק רלא......................................................................................'ביאור

נוספים רעג.....................................................................................עיונים

נוספים רעג.....................................................................................יונים

א"שליט הרב שלמה פישרהסכמת הגאון הגדול ירושלים" איתרי"ראש ישיבת

א"שליט הרב חיים גדליה צימבליסטהסכמת הגאון הגדול ד הגדול לערעורים"חבר ביה

____________________________________________________________

ההקדמ

ובברכת שהחיינו וקיימנו , מתוך שבח והודאה לבורא עולם

שהורתו , אני שמח להוציא לאור חיבור זה, והגיענו לזמן הזה

אותם זכיתי , ולידתו בשיעורים שבועיים על מסכת אבות

ובהערות המועילות והמחכימות שהועלו במהלך , להעביר

.ידי המשתתפים- השיעורים על

, הדורות פירושים למכבירעל מסכת אבות התחברו במהלך

, חידודים, וכמעט כל מאמר בה זכה לתילי תילים של ביאורים

שלעתים חלוקים , רבדים ופירושים שונים, משמעויות, דיוקים

אחת "בבחינת , זה על זה ולעתים משלימים ומשתרגים זה בזה

". שתים זו שמעתי, דיבר אלוקים

רים בעיקר התבססו השיעו, מתוך כל הפירושים הרבים הללו

על הפירושים הנראים כעולים בקנה אחד עם הפשט הפשוט

זו ). מתוך נקודת ראותו של הלומד הממוצע בן דורנו(במשנה

בהערות השוליים . גם הדרך בה בחרתי ללכת בחיבור זה

או , נידונו ביתר הרחבה ההבדלים השונים בין הפירושים

. שאלות שונות שהם מעלים

נושאים שראיתי - "עיונים"ום לבסוף החיבור ייחדתי מק

.לנכון להרחיב בהם מעבר לפירוש המשנה השוטף

הארה או , אודה מראש ללומדים ולמעיינים על כל הערה

.ביקורת

***

על היוזמה לקיום , דן בוכניקהמיוחדת נתונה ל תודתי

ואשר היוו את הבסיס לחיבור , שהתקיימו בביתו, השיעורים

ועל ; על הסיוע הרב בעריכת החיבור ובהוצאתו לאור;זה

.הערותיו ועצותיו המועילות לאורך הדרך

א"תשע'ה, סיווןב' ב

יחיאל וינרוט

: שנזכרו בחיבור זה, מפתח לשמות חיבורים על מסכת אבות

מחבר (הרב ברוך הלוי אפשטיין , פירוש על מסכת אבות :ברוך שאמר

).על החומש" תורה תמימה"

רבי יהודה ליווא (ל מפראג "מהר, פירוש על מסכת אבות: ל"מהר/דרך חיים

). בר בצלאל

: שם הספר(הגאון רבי אליהו מוילנא , פירוש על מסכת אבות: א"הגר

ידי הרב יוסף - נערך על, " מסכת אבות-ס"א על הש"חידושי וביאורי הגר"

). אליהו הלוי מובשוביץ

). א"החיד(יוסף דוד אזולאי הרב חיים , פירוש על מסכת אבות: זרוע ימין

. )בן איש חי (רבינו יוסף חיים מבגדד, פירוש על מסכת אבות :חסדי אבות

.רבי משה סופר, חידושי חתם סופר על מסכת אבות:חתם סופר

. הרב ישראל מאיר לאו, פירוש על מסכת אבות: יחל ישראל

ל הילקוט בע(הרב יצחק מאגריסו , פירוש על מסכת אבות: ילקוט מעם לועז

אולם החלק העוסק בביאור מסכת אבות , מעם לועז הוא רבי יעקב כולי

).ידי הרב יצחק מאגריסו-חובר על

.רבי יעקב עמדין, פירוש על מסכת אבות: לחם שמים

.רבי מנחם בן רבי שלמה המאירי, פירוש המאירי למסכת אבות :מאירי

. רבי יצחק אבוהב, פירוש על מסכת אבות: מגן אלוקים

.רבי שמואל די אוזידא, לקט פירושים למסכת אבות: מדרש שמואל

י "מתלמידי רש, רבי שמחה מויטרי, פירוש על פרקי אבות: מחזור ויטרי

). וביניהם פירוש על פרקי אבות, כולל תכנים רבים" מחזור ויטרי"החיבור (

. רבי יוסף חיון, פירוש על מסכת אבות: מילי דאבות

החיבור על (פ "הרב יעקב משה חרל, מסכת אבותפירוש על : מי מרום

"). מי מרום"מסכת אבות הוא אחד מחלקיו של החיבור הכולל

.הרב שלמה עדני, פירוש על ששה סדרי משנה: מלאכת שלמה

מיוחס לעתים (י אלאשקר "ר, פירוש על מסכת אבות: מרכבת המשנה

). ם אלאשקר"בטעות למהר

. דון יצחק אברבנאל, רוש על מסכת אבותפי: נחלת אבות

. רבי נתן צבי בריסק, פירוש על מסכת אבות: נחלת צבי

.רבי עובדיה בן רבי יעקב ספורנו, פירוש על מסכת אבות: ספורנו

חלק מפירושו (ר יוסף זונדל "הרב חנוך ב, פירוש על מסכת אבות: עץ יוסף

)."אוצר התפילות"שנדפס בסידור , הכולל על התפילה

. הרב פנחס קהתי, פירוש על ששה סדרי משנה: קהתי

א "שהחיד(הרב אברהם אזולאי , פירוש על מסכת אבות: רבי אברהם אזולאי

חיבורו למסכת אבות הוא חלק מחיבור רחב יותר על ). היה מצאצאיו

". אהבה בתענוגים"בשם , המשניות

. רבינו בחיי בן רבי אשר, פירוש על מסכת אבות: רבינו בחיי

. רבינו יונה גירונדי, פירוש על מסכת אבות: רבינו יונה

. ין'רבי חיים מוולוז, פירוש על מסכת אבות: רוח חיים

.י"מתלמידי רש, רבי יעקב בן רבי שמשון, פירוש על מסכת אבות: ש"ריב

.רבי יוסף בן שושן, פירוש על מסכת אבות :י בן שושן"ר

").ץ"החסיד יעב("ץ "הרב יוסף יעב, פירוש על מסכת אבות: ץ"י יעב"ר

"). ם"פירוש המשניות לרמב("ם "רמב, רי משנהפירוש על ששה סד: ם"רמב

.רבינו עובדיה מברטנורה, פירוש על ששה סדרי משנה: ב"רע

.רבי שמעון בן צמח דוראן, פירוש על מסכת אבות: ץ"רשב

ישנן מספר נוסחאות וגרסאות של , כידוע(י למסכת אבות "פירוש רש: י"רש

ס בבלי "המודפס בשבדרך כלל ההפניה היא לנוסח . י לאבות"פירוש רש

"). משנת ראובן"או לנוסח המופיע במהדורת , אחרי מסכת הוריות

. הרב יהודה אריה לייב אלתר מגור, פירוש על מסכת אבות: שפת אמת

.הרב יום טוב ליפמן הלר, פירוש על ששה סדרי משנה: תוספות יום טוב

.הרב ישראל ליפשיץ, פירוש על ששה סדרי משנה: תפארת ישראל

נר למאה

א

משנהה לשון –אבות מסכת

מסכת אבות

לשון המשנה

נר למאה

ב

המשנה לשון–אבותמסכת

נר למאה

ג

משנהה לשון –אבות מסכת

מסכת אבות

א ראל יש להם חלק לעולם הב ל יש אמר, כ נ לם צדיקים ש ועמך כ ה לעולם יירשו ארץ נצר .ידי להתפאר מטעי מעש

פרק א

משנה א

ה ק ינימש ל תורה מס ע, ב ומסרה ליהוש ע לזקנים, וזקנים , ויהושדולה, לנביאים י כנסת הג ונביאים מסרוה לאנש ה . לש הם אמרו שדין, דברים הוו מתונים ב ה, ג ועשו סי, והעמידו תלמידים הרב :לתורה

משנה ב

דולה ירי כנסת הג דיק היה מש מעון הצ על , הוא היה אומר. שה דברים העולם עומד לש מילות , ש על התורה ועל העבודה ועל ג

:חסדים

משנה ג

ל סוכו איש אנטיגנוס מעון קב ד מש היו אל ,אומר היה הוא .יקהצ תל פרס ין את הרב על מנת לקב ש מ אלא הוו כעבדים , כעבדים המש ל פרס לא על מנת לקב ין את הרב ש ש מ המש מים , ויהי מורא ש

:עליכם

נר למאה

ד

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה ד

ן יועזר איש צ לו מהםיוסי ב לים קב ן יוחנן איש ירוש רדה ויוסי ב .ית ועד לחכמים, יוסי בן יועזר איש צרדה אומר והוי , יהי ביתך ב

עפר רגליהם ק ב מא את דבריהם, מתאב :והוי שותה בצ

משנה ה

ן יוחנן א לים אומריוסי ב יהי ביתך פתוח לרוחה, יש ירוש ויהיו עניים , ני ביתך ה, ב יחה עם האש ה ש רב תו אמרו. ואל ת אש קל וחמר , ב

ת חברו אש אן אמרו חכמים. ב יחה עם , מכ ה ש אדם מרב ל זמן ש כה ובוטל מדברי תורה, גורם רעה לעצמו, האש ם, יהנ :וסופו יורש ג

משנה ו

לו מהם לי קב אי הארב ן פרחיה ונת ע ב יהוש ן פרחיה . ע ב יהושה לך רב, אומר וקנה לך חבר, עש ל האדם לכף והוי דן את כ, :זכות

משנה ז

לי אומר אי הארב כן רע, נת ע, הרחק מש ר לרש תחב ואל , ואל תתיאש מן הפרענות ת :

משנה ח

לו מהם טח קב ן ש מעון ב אי וש יהודה בן טב אי אומר. ן טב , יהודה בעש עורכי הדיניןאל ת עצמך כ עלי דינין עומדים . יהיו ב וכש

עים, לפניך רש יהיו בעיניך כ פטרים מלפניך. נ וכש יהיו בעינך , אין זכ לו עליהם את הדין, כ ב ק ש כ :

נר למאה

ה

משנהה לשון –אבות מסכת

משנה ט

טח ן ש מעון ב ה לחקור את העדים, אומרש והוי זהיר , הוי מרבדבריך ר, ב ק א מתוכם ילמדו לש מ :ש

משנה י

לו מהם מעיה ואבטליון קב מעיה אומר. ש לאכה, ש , אהוב את המנות נא את הרב וש תודע לרש, :ותואל ת

משנה יא

דבריכם, חכמים, אבטליון אומר הזהרו ב לות , א תחובו חובת ג מ ש אים אחריכם , ותגלו למקום מים הרעים למידים הב תו הת ויש

וימותו מים מתחלל, ם ש :ונמצא ש

משנה יב

מ לו מהםהלל וש ן, הלל אומר. אי קב ל אהר למידיו ש אוהב , הוי מתלום לום ורודף ש ריות ומקרבן לתורה, ש אוהב את הב :

משנה יג

מא, הוא היה אומר מה, נגד ש ודלא . יסיף, ודלא מוסיף. אבד שא. יבקטלא ח, יליף תג ש ב מ ת :חלף, ודאש

משנה יד

אני לעצמי. מי לי, אם אין אני לי, הוא היה אומר .מה אני, וכשיו :אימתי, ואם לא עכש

נר למאה

ו

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה טו

אי אומר מ ה תורתך קבע, ש ה. עש ה הרב והוי , אמור מעט ועשסבר פנים יפותמ ל האדם ב ל את כ :קב

משנה טז

מליאל היה אומר ן ג ה לך רב, רב פק, עש לק מן הס ואל , והסתר אמדות ה לעש רב :ת

משנה יז

נו אומר מעון ב י בין החכמים, ש דלת ל ימי ג י לגוף ולא מצאת, כתיקה ר. טוב אלא ש דרש הוא העק ה, ולא המ עש וכל . אלא המ

ה דברים רב :מביא חטא, המ

משנה יח

מליאל אומר ן ג מעון ב ן ש ה דברים העולם עומד, רב לש על , על שאמר , לוםהדין ועל האמת ועל הש נ לום )זכריה ח(ש פט ש אמת ומש

עריכם ש פטו ב :ש

בפרק

משנה א

י אומר יבור לו האדם, רב רה ש איזוהי דרך יש היא תפארת , כל שיה ותפארת לו מן האדם מצוה ק. לעוש בחמורהוהוי זהיר ב לה כ ,

ל מצות כרן ש ן ש ה יודע מת אין את ב הפסד מצוה . ש והוי מחש

נר למאה

ז

המשנה לשון –אבות מסכת

כרה נגד ש נגד הפסדה, כ כר עברה כ ה דברים . וש לש ש ל ב כ והסתה בא לידי עברה דע מה למעלה ממ, ואי את עין רואה ואזן , ך

בין, שומעת פר נכת ס יך ב :וכל מעש

משנה ב

יא אומר ש י יהודה הנ ל רב נו ש מליאל ב ן ג יפה תלמוד תורה , רבעם דרך ארץ חת עון, כ ניהם מש יגיעת ש אין. ש ה וכל תורה ש עמ

טלה וגוררת עון, מלאכה בור. סופה ב יהיו , וכל העמלים עם הצמים ם ש הם לש זכות אבותם מסיעתן וצדקתם עומדת , עמלים עמ ש

ם. לעד י, ואת אלו עש ה כ כר הרב מעלה אני עליכם ש :תם

משנה ג

רשות הוו זהירין ב אין מקרבין לו לאדם אלא לצרך עצמן, ש .עת הנאתן ש אוהבין ב עת דחקו. נראין כ ש :ואין עומדין לו לאדם ב

משנה ד

רצונך, הוא היה אומר ה רצונו כ י, עש די ש רצונוכ ה רצונך כ טל . עש ברצונך מפני רצונו יבטל רצון אחרים מפני רצונך, די ש כ , הלל אומר.

בור פרוש מן הצ עצמך עד יום מותך, אל ת אמן ב ואל ת דין את , ואל תי ג ת סופו , ע למקומוחברך עד ש מוע ש ר לש אי אפש ואל תאמר דבר ש

מע נה. להש אפנה אש א לא תפנה, ואל תאמר לכש מ :ש

משנה ה

ולא , ולא עם הארץ חסיד, ר ירא חטאאין בו, הוא היה אומרן למד יש דולא , הב פדן מלמ ים, הק ה בסחורה מחכ רב . ולא כל המ

ים אין אנש דל להיות איש, ובמקום ש ת :הש

נר למאה

ח

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה ו

ים פה על פני המ צ אף הוא ראה גלגלת אחת ש על , )לה(אמר . אטפוך, דאטפת וסוף מטיפיך. יטופון :

משנה ז

ה, הוא היה אומר ה רמ ר מרב ה בש ה נכסים. מרב ה דאגה, מרב . מרבים ה נש פים, מרב ה כש פחות. מרב ה ש ה, מרב ה זמ ה . מרב מרב

ה גזל, עבדים ה תורה. מרב ה חיים ,מרב יבהמ. מרב ה יש ה , רב מרבה עצה. חכמה ה תבונה, מרב ה צדקה. מרב לום, מרב ה ש קנה . מרב

ם טוב קנה לו חיי העולם , קנה לו דברי תורה. קנה לעצמו, שא :הב

משנה ח

ל מהלל ומ אי קב ן זכ ן יוחנן ב רב אי מ אם למדת , הוא היה אומר. שה חזיק טובה לעצמך, תורה הרב י לכך נוצרת, אל ת ה . כ חמש

אי ן זכ ן יוחנן ב ואלו הן, תלמידים היו לו לרב ן , י אליעזר ב רבן, הרקנוס ע ב י יהוש י יוסי הכהן, חנניהורב ן , ורב מעון ב י ש ורבן ערך, נתנאל י אלעזר ב בחן. ורב ן . הוא היה מונה ש י אליעזר ב רבד טפה, הרקנוס אינו מאב בור סוד ש ן חנניה. ע ב י יהוש רי , רב אש

י יוסי הכהן. תויולד ן נתנאל. חסיד, רב מעון ב י ש . ירא חטא, רבן ערך י אלעזר ב ר, ורב ב תג אם יהיו כל , הוא היה אומר. מעין המ

כף מאזנים ראל ב ני, חכמי יש כף ש ן הרקנוס ב מכריע , הואליעזר בלם מו. את כ אול אומר מש א ש כף , אב ראל ב אם יהיו כל חכמי יש

הם ן הרקנוס אף עמ י אליעזר ב ן ערך , מאזנים ורב י אלעזר ב ורב

ניה כף ש לם, ב :מכריע את כ

נר למאה

ט

משנהה לשון –אבות מסכת

משנה ט

ה האדםצ, אמר להם ק ב ידב רה ש או וראו איזוהי דרך יש י אליעזר . רבע אומר. עין טובה, אומר י יהוש י יוסי אומר. חבר טוב, רב כן , רב שמעון אומר. טוב י ש י אלעזר אומר. הרואה את הנולד, רב . ב טובל, רב

ן ערך מדבריכם, אמר להם רואה אני את דברי אלעזר ב כלל , ב שדבריו דבריכם ה . נ יתרחק ממ אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה ש

י אליעזר אומר. האדם ע. עין רעה, רב י יהוש י . חבר רע, אומררב רבכן רע, יוסי אומר מעון אומר. ש י ש לם, רב הלוה ואינו מש אחד הלוה . רוך הוא, מן האדם קום ב לוה מן המ כ אמר , נ ע ולא )תהלים לז(ש לוה רש

לם י אלעזר אומרר. וצדיק חונן ונותן, יש רואה , אמר להם. לב רע, בן ערך מדבריכם אני את דברי אלעזר ב כלל דבריו דבריכם, ב ש :

משנה י

ה דברים לש י אליעזר אומר. הם אמרו ש יהי כבוד חברך חביב , רב

לך ש עליך כ הי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. ואל ת .ל חכמים נגד אורן ש ם כ וה, והוי מתחמ לא תכ ן ש גחלת , והוי זהיר ב

יכת שועל יכתן נש ש נ ת , ועקיצתן עקיצת עקרב, ש תן לחיש ולחישרף גחלי אש, ש :וכל דבריהם כ

משנה יא

ע אומר י יהוש ריות, ויצר הרע, עין הרע, רב נאת הב מוציאין , וש :את האדם מן העולם

משנה יב

י יוסי אומר לך, רב ש יהי ממון חברך חביב עליך כ עצמך והתקן.

ה לך, ללמוד תורה אינה ירש ש מים. ם ש יך יהיו לש וכל מעש :

נר למאה

י

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה יג

מעון אומר י ש מע , רב קריאת ש ובתפלה(הוי זהיר ב ה ). את וכשמתפלל פלתך קבע, עש ת אל ת חנונים לפני אלא רחמים ות,

רוך הוא קום ב המ אמר , נ י חנון ורחום הוא ארך אפים )יואל ב(ש כ פני עצמך. ורב חסד ונחם על הרעה ע ב הי רש :ואל ת

משנה יד

י אלעזר אומר קוד ללמוד תורה, רב יב מה) ודע(, הוי ש ש ת שה עמל. לאפיקורוס ך . ודע לפני מי את על מלאכת ונאמן הוא ב

כר פעלתך לם לך ש יש ש :

משנה טו

י טרפון אומר ה, רב לאכה מרב , והפועלים עצלים, היום קצר והמה כר הרב ית דוחקו, והש :בעל הב

משנה טז

לאכה לגמור, הוא היה אומר ה בן חורין , לא עליך המ ולא אתה נ טל ממ ה. לב ה, אם למדת תורה הרב כר הרב ונאמן . נותנים לך ש

כר פ לם לך ש יש ך ש על מלאכת הוא ב עלתך ל , ודע. כרן ש ן ש מת :צדיקים לעתיד לבוא

גפרק

משנה א

ה בא , עקביא בן מהללאל אומר ה דברים ואין את לש ש ל ב כ הסת

נר למאה

יא

משנהה לשון –אבות מסכת

את, דע. לידי עברה ה הולך, מאין ב ולאן את ה, עתיד ולפני מי אתבון ן דין וחש את. לת מטפה סרוחה, מאין ב ה הולך, ולאן את ,

ה ותולעה בון. למקום עפר רמ ן דין וחש ה עתיד לת , ולפני מי אתרוך הוא דוש ב לכים הק לפני מלך מלכי המ :

משנה ב

ל מלכות, י חנינא סגן הכהנים אומררב לומה ש ש הוי מתפלל ב ,אלמלא מוראה לעו, ש איש את רעהו חיים ב רדיון . ן ת י חנניא ב רב

יניהן דברי תורה, אומר בין ואין ב יוש נים ש ש ב לציםהרי זה , , מושאמר נ ב, )תהלים א(ש ב לצים לא יש בין ויש . ובמוש יוש נים ש אבל ש

יניהם דברי תורה רויה ביניהם, ב כינה ש אמר , ש נ אז , )מלאכי ג(שב יי וי רו יראי יי איש אל רעהו ויקש נדב רון תב ספר זכ מע ויכ ש

מו בי ש נים. לפניו ליראי יי ולחש אפלו אחד . אין לי אלא ש ין ש מנ תורה ב ועוסק ב יוש כר, ש רוך הוא קובע לו ש דוש ב הק ש אמר , נ ש

דד ויד, )איכה ג( ב ב י נטל עליויש :ם כ

משנה ג

מעון אומר י ש לחן אחד ולא אמרו עליו , רב אכלו על ש ה ש לש ש אלו אכלו מזבחי מתים, דברי תורה כ אמר , נ ל , )ישעיה כח(ש י כ כ

לי מקום לחנות מלאו קיא צאה ב לחן אבל ש. ש אכלו על ש ה ש לשאחד ואמרו עליו דברי תורה רוך , ל מקום ב לחנו ש כאלו אכלו מש

אמר , הוא נ ר לפני ה, )יחזקאל מא(ש לחן אש ר אלי זה הש :'וידב

משנה ד

ן חכינאי אומר י חנינא ב דרך יחידי הנ, רב לילה והמהלך ב עור ב ה לבו לבטלה נפשו, והמפנ :הרי זה מתחיב ב

נר למאה

יב

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה ה

נה אומר ן הק י נחוניא ב ל עליו על תורה, רב ל המקב מעבירין , כנו על מלכות ועל דרך ארץ ממ נו על תורה. נותנין , וכל הפורק ממעליו על מלכות ועל דרך ארץ :

משנה ו

פר חנניה אומר א בן דוסא איש כ י חלפת בין , רב יוש רה ש עשתורה רויה ביניהם, ועוסקין ב כינה ש אמר , ש נ אלהים , )פבתהלים (שעדת אל ב ב ה. נצ ין אפלו חמש ומנ אמר , נ ואגדתו על , )עמוס ט(ש

ה. ארץ יסדה לש ין אפלו ש ומנ אמר , נ קרב אלהים , )תהלים פב(ש בפט נים. יש ין אפלו ש ומנ אמר , נ רו יראי ה,)מלאכי ג(ש איש ' אז נדב

ב ה אל רעהו ויקש מע וגו' ין אפלו אחד. 'ויש ומנ אמר , נ , )שמות כ(שיך מי אבוא אליך וברכת יר את ש ר אזכ קום אש כל המ ב :

משנה ז

רתותא אומר י אלעזר איש ב לו, רב ן לו מש לו, ת לך ש ה וש את ש .דוד הוא אומר ך הכל ומידך נתנו לך) כט,דברי הימים א(וכן ב י ממ כ .

מעון אומר י ש נתו ואומר, רב ש המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממ ,אה אילן ז אה ניר זהמה נ אלו מתחיב , ה ומה נ תוב כ מעלה עליו הכ

נפשו :ב

משנה ח

י מאיר אומר ום רב אי מש י ינ רב אי ב י דוסת רב וכח דבר , ל הש כנתו ש נפ, אחד ממ אלו מתחיב ב תוב כ מעלה עליו הכ אמר , שו נ ש

ח את הדברים , )דברים ד( כ ש ך מאד פן ת מר נפש מר לך וש רק הש

ר ראו עיניך אש נתו. יכול אפלו תקפה עליו מש למוד לומר , )שם(ת

נר למאה

יג

משנהה לשון –אבות מסכת

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ב הא אינו מת, יש נפשו עד ש חיב ב :ויסירם מלבו

משנה ט

י חנינא בן דוסא אומר יראת חטאו קודמת לחכמתו, רב , כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו. חכמתו מתקימת אין חכמתו , וכל ש

ין מחכמתו, אומרהוא היה. מתקימת יו מרב עש מ חכמתו , כל שיו. מתקימת עש ה ממ חכמתו מרב :אין חכמתו מתקימת, וכל ש

משנה י

ריות נוחה הימנו, הוא היה אומר רוח הב כל ש קום נוחה , רוח המריות נוחה הימנווכל. הימנו אין רוח הב ש קום נוחה , אין רוח המינס אומר. הימנו י דוסא בן הרכ חרית, רב ל ש נה ש ל , ש ויין שיחת הילדים, צהרים י הארץ, וש ל עמ י כנסיות ש ת יבת ב , ויש

:ת האדם מן העולםמוציאין א

משנה יא

י אלעזר המודעי אומר ים, רב דש והמבזה את , המחלל את הקים, המועדות ין פני חברו ברב לב ל אברהם , והמ ריתו ש פר ב והמ

לום לה פנים , אבינו עליו הש לא כהלכהוהמג תורה ש אף על פי , בים טובים ידו תורה ומעש יש ב ש א, :אין לו חלק לעולם הב

משנה יב

מעאל אומר י יש חרת, רב ש ל את , הוי קל לראש ונוח לת והוי מקבמחה ש ל האדם ב :כ

נר למאה

יד

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה יג

חוק וקלות ראש, י עקיבא אומררב ש ילין לערוה, סיג , מסורת. מרגרות. לתורה ר, מעש סיג לפרישות, נדרים. סיג לעש , סיג לחכמה. תיקה :ש

משנה יד

ברא בצלם, הוא היה אומר נ ה ית. חביב אדם ש רה נודעת לו חבברא בצלם נ אמר , ש נ ה את , )בראשית ט(ש צלם אלהים עש י ב כ

קום. האדם קראו בנים למ נ ראל ש ה יתרה נודעת . חביבין יש חבקום קראו בנים למ נ אמר , להם ש נ נים את, )דברים יד(ש ' ם להב

ראל. אלהיכם לי חמדה, חביבין יש ן להם כ ת נ ה יתרה נודעת . ש חבבו נברא העולם לי חמדה ש ן להם כ ת נ אמר , להם ש נ י , )משלי ד(ש כ

י לכם עזבו, לקח טוב נתת :תורתי אל ת

משנה טו

והרשות נתונה, ל צפויהכ ה. ובטוב העולם נדון, עש :והכל לפי רב המ

משנה טז

ערבון, הוא היה אומר.טז ל , הכל נתון ב ומצודה פרוסה על כ החנות פתוחה. החיים יף, והפנקס פתוח, והחנוני מק , והיד כותבת,

כל יום, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה דיר ב אים מחזירים ת ב , והגלא מדעתו ונפרעין מן האדם מדעתו וש ויש להם על מה ,

יסמוכו ש והדין דין אמת, עו, ן לס :דהוהכל מתק

משנה יז

ן עזריה אומר י אלעזר ב אין דרך ארץ, אם אין תורה, רב אם אין .

נר למאה

טו

משנהה לשון –אבות מסכת

דרך ארץ אין , אם אין יראה. אין יראה, אם אין חכמה. אין תורה, ינה. חכמה ינה, דעת אם אין. אין דעת, אם אין ב אם אין . אין בכל , הוא היה אומר. אין קמח, אם אין תורה. אין תורה, קמח

יו עש ה ממ חכמתו מרב ין , למה הוא דומה, ש ענפיו מרב לאילן שיו מעטין רש אה ועוקרתו והופכתו על פניו, וש והרוח ב נ, אמר ש

כן חררים , )ירמיה יז( י יבוא טוב וש ערבה ולא יראה כ ערער ב והיה כב ר ארץ מלחה ולא תש דב מ ין מחכמתו. ב יו מרב עש מ , אבל כל ש

יו מרב, למה הוא דומה רש ענפיו מעטין וש ל , יןלאילן ש אפלו כ ש קומו בות בו אין מזיזין אותו ממ אות ונוש עולם ב ב , הרוחות ש

אמר נ יו ולא , )שם(ש רש לח ש תול על מים ועל יובל יש עץ ש והיה כ נת ב, והיה עלהו רענן, יראה כי יבא חם רת לא ידאגובש ולא , צ :ימיש מעשות פרי

משנה יח

ן חסמא אומר י אליעזר ב ין ופתחי נדה, רב קנ . הן הן גופי הלכות, טריאות קופות וגמ פרפראות לחכמה, ת :

דפרק

משנה א

ן זומא אומר ל אדם, חכםאיזהו, ב אמר, הלומד מכ נ , )תהלים קיט( שיחה לי י עדותיך ש י כ לת כ די הש ל מלמ מכ הכובש את , איזהו גבור.

אמר , יצרו נ רוחו מלכד , )משלי טז(ש ל ב בור ומש טוב ארך אפים מג

חלקואיז. עיר מח ב יר הש אמר , הו עש נ י , )תהלים קכח(ש פיך כ יגיע כ

נר למאה

טז

המשנה לשון–אבותמסכת

ריך וטוב לך תאכל אש ריך. עולם הזה, אש לעולם , וטוב לך. בא ד. הב ריות, איזהו מכב ד את הב אמר , המכב נ י , ) ב'שמואל א(ש כד ובזי יקלומכ די אכב ב :

משנה ב

ן עזאי אומר בחמורה(הוי רץ למצוה קלה , ב . ובורח מן העברה, )כצוה גוררת מצוה מ כר מצוה. ועברה גוררת עברה, ש ש . מצוה, ש

כר עברה :עברה, וש

משנה ג

הי בז לכל אדם, א היה אומרהו הי מפליג לכל דבר, אל ת , ואל תאין לו מקום עה ואין לך דבר ש אין לו ש אין לך אדם ש ש :

משנה ד

י לויטס איש יבנה אומר פל רוח, רב קות , מאד מאד הוי ש ת שרוקא אומר. האנוש רמ ן ב י יוחנן ב מים , רב ם ש ל המחלל ש כ

תר ס לוי, ב נו בג נפרעין ממ ם. חלול הש אחד שוגג ואחד מזיד ב :

משנה ה

מעאל י יש נו(רב ד, אומר) ב ין מספיק, הלומד תורה על מנת ללמד ידו ללמוד וללמ ידו ללמוד , והלומד על מנת לעשות. ב מספיקין ב

מור ולעשות ד לש י צדוק אומר. וללמ ם עטרה , רב עש אל תהם דל ב הם, להתג ולא קרדם לחפור ב וכך היה הלל אומ. , ר

א תג ש ב מ ת הנה מדברי תורה, הא למדת. חלף, ודאש ל הנ נוטל , כ :חייו מן העולם

נר למאה

יז

משנהה לשון –אבות מסכת

משנה ו

י יוסי אומר ד את התורה, רב ל המכב ריות, כ ד על הב גופו מכב .ריותגופו מח, וכל המחלל את התורה :לל על הב

משנה ז

נו אומר מעאל ב י יש ך עצמו מן הדין, רב החוש נו איבה , פורק ממ וא בועת ש וגזל וש ס לבו בהוראה. ע וגס רוח, והג :שוטה רש

משנה ח

הי דן יחידי, הוא היה אומר אין דן יחידי אלא אחדש, אל ת ואל . י לו דעת ה, תאמר קב אין ולא את הן רש :ש

משנה ט

י יונתן אומר ל המקים את התורה מעני, רב ר, כ סופו לקימה מעש .ר סופו לבטלה, וכל המבטל את התורה מעש : מעני

משנה י

י מאיר אומר עסק, רב תורה, הוי ממעט ב פל רוח . ועסוק ב והוי שפני כל אדם טלת מן התורה. ב נגדך, ואם ב ה כ טלים הרב יש לך ב .

ה ל) לו(יש , ואם עמלת בתורה כר הרב ן לךש :ת

משנה יא

ן יעקב אומר י אליעזר ב ה מצוה אחת, רב קונה לו פרקליט , העושים . קונה לו קטיגור אחד, והעובר עברה אחת. אחד שובה ומעש ת

פני הפרענות, טובים תריס ב כ נ. י יוחנן הס נסיה , דלר אומררב ל כ כ

נר למאה

יח

המשנה לשון–אבותמסכת

מים ם ש היא לש סופה להתקים, ש מים. ם ש אינה לש אין סופה , וש :להתקים

משנה יב

מוע אומר ן ש י אלעזר ב לך, רב ש למידך חביב עליך כ יהי כבוד ת ,וכבוד חברך ך מורא רב מים, כ מורא ש ך כ ומורא רב :

משנה יג

י יהודה אומר תלמוד, רב למוד עולה זדון, הוי זהיר ב גגת ת ש . שמעון אומר י ש ה כתרים הם, רב לש ה וכתר , ש הנ תר תורה וכתר כ כ

יהןוכת, מלכות ב ם טוב עולה על ג :ר ש

משנה יד

י נהוראי אומר היא תבוא , רב הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שחבריך יקימוה בידך, אחריך ש ען. ש ינתך אל ת :ואל ב

משנה טו

אי אומר י ינ ידינו , רב עים ואף לא מיסורי אין ב לות הרש לא מש דיקים י מתיא בן חרש אומר. הצ ל אדם, רב לום כ ש . הוי מקדים ב

ועלים, והוי זנב לאריות הי ראש לש :ואל ת

משנה טז

י יעקב אומר העולם הזה דומה ל, רב א פני העולם הב . פרוזדור בהתקן עצמך בפרוזדור נס לטרקלין, כ ת די ש :כ

נר למאה

יט

המשנה לשון –אבות מסכת

משנה יז

עולם , הוא היה אומר ים טובים ב תשובה ומעש עה אחת ב יפה ש ה א, הז ל חיי העולם הב עה אחת. מכ עולם ויפה ש ל קורת רוח ב שא ל חיי העולם הזה, הב מכ :

משנה יח

ן אלעזר אומר מעון ב י ש עסו, רב עת כ ש ה את חברך ב רצ , אל תתו מטל לפניו מ עה ש ש ואל תנחמנו ב עת נדרו, ש אל לו ב ש , ואל תעת קלקלתו ש דל לראותו ב ת ש :ואל ת

משנה יט

טן אומר מואל הק לו אל )משלי כד(, ש ש מח ובכ ש נפל אויבך אל ת ב

ך יב מעליו אפו, יגל לב עיניו והש פן יראה יי ורע ב :

משנה כ

ן אבו ע ב הלומד ילד למה הוא דומה, יה אומראליש לדיו כתובה , והלומד זקן למה הוא דומה. על ניר חדש לדיו כתובה על ניר ,

בלי אומר. מחוק פר הב י יוסי בר יהודה איש כ הלומד מן , רבים למה הוא דומ טנ תו, ההק . לאוכל ענבים קהות ושותה יין מג

והלומד מן הזקנים למה הוא דומה שולות ושותה , לאוכל ענבים בן י אומר. יין יש נקן, רב ק ל ב כ סת יש בו, אל ת ה ש אלא במ יש .

ןקנקן חדש מלא אפלו חדש אין בו, יש ן ש ויש :

משנה כא

פר אומר י אלעזר הק בוד מוציאין את , רב אוה והכ נאה והת הק :האדם מן העולם

נר למאה

כ

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה כב

הילודים למות, הוא היה אומר תים להחיות, והחיים לדון, והמ לידע . הוא אל להודיע ולהודע ש הוא היוצר, בין, הוא הבורא, הוא , הוא המ

הדין על דין, הוא עד, הוא ב והוא עתיד לדון, רוך הוא. ב אין , שח ש וא פנים ולא מק כחה ולא מש הכל , וחדלפניו לא עולה ולא ש ש

לו בון. ש הכל לפי החש ית מנוס . ודע ש אול ב הש ואל יבטיחך יצרך ש

ה נוצר, לך רחך את על כ ה נולד(, ש רחך את ה , )ועל כ רחך את ועל כ

ה מת, חי רח, ועל כרחך את בון לפני ועל כ ן דין וחש ה עתיד לת ך את

רוך הוא דוש ב לכים הק מלך מלכי המ :

הפרק

משנה א

רה מאמרות נברא העולם עש למוד לומר. ב ומה ת והלא במאמר , ראות אלא להפרע מן, אחד יכול להב דין את אב מ עים ש הרש

רה מאמרות עש ברא ב נ דיקים , העולם ש כר טוב לצ ן ש ולתרה מאמרות עש ברא ב נ קימין את העולם ש מ :ש

משנה ב

רה דורות מאדם ועד נח ה ארך אפים, עש מ להודיע כ ל , לפניו כ שבול הביא עליהם את מי המ הדורות היו מכעיסין ובאין עד ש .

רה דורות מנח ועד אברהם ה ארך אפים לפניו, עש מ להודיע כ ,ל הדורות היו מכעיסין ובאין כ ש א אברהם , ב ל עד ש ) עליו(וקב

לם כר כ :ש

נר למאה

כא

משנהה לשון –אבות מסכת

משנה ג

כלם לום ועמד ב ה אברהם אבינו עליו הש רה נסיונות נתנס עש ,לום ל אברהם אבינו עליו הש תו ש ה חב מ :להודיע כ

משנה ד

ים נעשו לאבותינו במצרי רה נס עש רה על הים ר מכות . (ם ועש עשר על הים מצרים ועש צריים ב רוך הוא על המ דוש ב הביא הק .(

ר דב רוך הוא במ קום ב רה נסיונות נסו אבותינו את המ עש אמר , נ שקוליוינסו אתי זה ע, )במדבר יד( מעו ב ר פעמים ולא ש ש :

משנה ה

קדש בית המ ים נעשו לאבותינו ב רה נס עש ה מריח . לא הפילה אשר הקדש ש ר הקדש מעולם, ב ש בית , ולא הסריח ב ולא נראה זבוב בחים טב פוריםולא א, המ יום הכ דול ב רע קרי לכהן ג ולא כבו ,

ערכה ל עצי המ מים אש ש ן, גש ולא נצחה הרוח את עמוד העש ,י הלחם ובלחם הפנים ת עמר ובש ולא נמצא פסול ב עומדים ,

חוים ר ת צפופים ומש לים מעולם, וחים ירוש ולא הזיק נחש ועקרב ב ,לים ירוש אלין ב קום ש :ולא אמר אדם לחברו צר לי המ

משנה ו

משות ין הש ת ב ב רה דברים נבראו בערב ש פי , ואלו הן, עשאר, הארץ ת, פי האתוןו, ופי הב ש ן, והק טה, והמ מיר, והמ , והשתב ב, והכ כת והלוחות, והמ יקין, ויש אומרים. ז וקבורתו , אף המ

ה ל מש ל אברהם אבינו, ש אף צבת בצבת , ויש אומרים. ואילו ש :עשויה

נר למאה

כב

לשון המשנה–מסכת אבות

משנה ז

חכםש בעה ב גלם וש הוא . בעה דברים ב פני מי ש ר ב חכם אינו מדבחכמה נו ב ואינו נכנס לתוך דברי חברו, גדול ממ ואינו נבהל ,

יב הלכה, להש יב כ ענין ומש ראשון ראשון ועל ואומר על , שואל כמע, אחרון אחרון לא ש י, ועל מה ש מעת ומודה על , אומר לא ש

גלם. האמת וחלופיהן ב :

משנה ח

בעה גופי עברה אין לעולם על ש בעה מיני פרעניות ב ש מקצתן . רין ומקצ ריןמעש אה, תן אינן מעש רת ב צ ל ב מקצתן , רעב ש

בעים ר. רעבים ומקצתן ש לא לעש מרו ש ג ל , ל מהומה וש רעב שאה רת ב צ לא לטול את החלה. ב וש אה, ליה ב ל כ א . רעב ש דבר ב

לא נמסרו לבית דיןלעולם על מ תורה ש יתות האמורות ב ועל , ביעית אה לעולם על ענוי הדין. פרות ש חרב ב ועל עוות הדין, ,

לא כהלכה תורה ש :ועל המורים ב

משנה ט

וא בועת ש אה לעולם על ש חיה רעה ב ם, ועל חלול הש אה . לות ב גועל גלוי עריות, לעולם על עובדי עבודה זרה פיכות דמים, ועל ש ,

מטת הארץ ה. ועל הש עה פרקים הדבר מתרב ארב רביעית. ב , בביעית ובמ ביעית ובמוצאי ש ובש נה נה וש כל ש ב . וצאי החג ש

רביעית ית, ב ליש ש ב ר עני ש ביעית. מפני מעש ש ר , ב מפני מעשית ש ש ב ביעית. עני ש ביעית, ובמוצאי ש ובמוצאי . מפני פרות ש

נה נה וש כל ש ב נות עניים, החג ש מפני גזל מת :

נר למאה

כג

משנהה לשון –אבות מסכת

משנה י

אדם ע מדות ב לך. ארב לך ש לי וש לי ש האומר ש . זו מדה בינונית, לי. זו מדת סדום, ויש אומרים לך ש לך וש לי ש ש לי . עם הארץ, שלך לך וש ש לך ש לי. חסיד, לך ש לי וש לי ש ש ע, :רש

משנה יא

דעות ע מדות ב ארב כרו בהפסדו, נוח לכעוס ונוח לרצות. , יצא שה לרצות ה לכעוס וקש ה לכעוס ונוח , קש כרו קש ש יצא הפסדו ב

ע. חסידלרצות ה לרצות רש :נוח לכעוס וקש

משנה יב

למידים ת ע מדות ב ד. ארב מוע ומהר לאב כרו , מהר לש יצא שמוע. בהפסדו ה לש ד קש ה לאב כרו, וקש מהר . יצא הפסדו בש

ד ה לאב מוע וקש ד. כםח, לש מוע ומהר לאב ה לש :זה חלק רע, קש

משנה יג

נותני צדקה ע מדות ב נו אחרים. ארב ן ולא ית ית הרוצה ש עינו , ל אחרים ש ן. רעה ב נו אחרים והוא לא ית ית לו, ן . עינו רעה בש ית

נו נו אחרים. חסיד, אחריםוית ן ולא ית ע, לא ית :רש

משנה יד

דרש הולכי לבית המ ע מדות ב ה. ארב כר הליכה , הולך ואינו עוש שה ואינו הולך. בידו ה בידו, עוש כר מעש ה. ש לא . חסיד, הולך ועושההו ע, לך ולא עוש :רש

נר למאה

כד

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה טו

בים לפני חכמים יוש ע מדות ב פך, ספוג. ארב ומש רת, מ . ונפה, משהוא סופג את הכל, ספוג פך. ש מש זו ומוציא בזו, כניס ב מ . ש

רת מ מוציאה את היין ו, מש מריםש מוציאה , ונפה. קולטת את הש שמח וקולטת את הסלת :את הק

משנה טז

היא תלויה בדבר ל אהבה ש טל דבר, כ טלה אהבה, ב לויה . ב אינה ת וש טלה לעולם, בדבר לו. אינה ב זו אהבת , יה בדבראיזו היא אהבה הת

לויה בדבר. אמנון ותמר אינה ת וש :זו אהבת דויד ויהונתן,

משנה יז

מים ם ש היא לש ל מחלוקת ש סופה להתקים, כ מים. ם ש אינה לש , ושאין סופה להתקים מיםאיזו היא מחלוק. ם ש היא לש זו מחלוקת , ת ש

אי מ מים. הלל וש ם ש אינה לש :זו מחלוקת קרח וכל עדתו, וש

משנה יח

ים ה את הרב ל המזכ א על ידו, כ חטיא את . אין חטא ב וכל המים ידו ל, הרב שובהאין מספיקין ב ה את . עשות ת ה זכה וזכ משים לוי בו, הרב ים ת זכות הרב אמר , נ ה ' צדקת ה, )דברים לג(ש עש

ראל פטיו עם יש ומש ים. ים , ירבעם חטא והחטיא את הרב חטא הרבלוי בו אמר ,ת נ ן נבט(על חטאות ירבעם , ) טו'מלכים א(ש ר ) ב אש

ראל ר החטיא את יש :חטא ואש

נר למאה

כה

המשנה לשון –אבות מסכת

משנה יט

ה דברים הללו לש ידו ש יש ב ל מי ש כ ל אברהם , למידיו ש מתה דברים אחרים. אבינו לש ע, וש לעם הרש ל ב למידיו ש עין . מתורוח נמוכה, טובה פלה, ל אברהם אבינו, ונפש ש למידיו ש עין . מתבוהה, רעה ע, ונפש רחבה, ורוח ג לעם הרש ל ב למידיו ש מה . מת

לעם ל ב ל אברהם אבינו לתלמידיו ש למידיו ש ין ת עב . הרשל אברהם אבינו למידיו ש עולם , ת עולם הזה ונוחלין ב אוכלין ב

א אמר , הב נ צרתיהם אמלא, להנחיל אהבי יש, )משלי ח(ש אבל . ואם ויורדין ל יהנ ין ג ע יורש לעם הרש ל ב למידיו ש חתת , באר ש

אמר נ חת, )תהלים נה(ש ה אלהים תורידם לבאר ש י דמים , ואת אנשומרמה לא יחצו ימיהם ך, :ואני אבטח ב

משנה כ

ימא אומר מר, יהודה בן ת נ ר, הוי עז כ ש נ בי, וקל כ צ וגבור , ורץ כמים ש ב ארי לעשות רצון אביך ש עז פנים , הוא היה אומר. כ

ם ת פנים לגן עדן, לגיהנ יהי רצון מלפניך . ובש בנה 'ה ת אלהינו שתורתך מהרה בימינו ותן חלקנו ב עירך ב :

משנה כא

קרא, מרהוא היה או נים למ ן חמש ש נה, ב ש ר למ ן עש ן , ב בצות רה למ לש עש למוד, ש רה לת ן חמש עש רה , ב מונה עש ן ש ב

רים לרדוף, לחפה ים לכח, בן עש לש ן ש ינה, ב עים לב ן ארב ן , ב בים ים לזקנה, לעצהחמש ש ן ש יבה, ב בעים לש ן ש מונים , ב ן ש בבורה עים לשוח, לג ש ן ת אלו מת ועבר ובטל מן , ב ן מאה כ ב :העולם

נר למאה

כו

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה כב

ג אומר ג ב ן ב ה, ב ה והפך ב הפך ב דכלא בה, חזיבה ו. וסיב , תובלה בה ה לא תזוע, ומנ אי, הש ן לך מדה טובה הימנ :

משנה כג

ן הא הא אומר :לפום צערא אגרא, ב

ופרק

נה ש לשון המ נו חכמים ב נתם, ש הם ובמש חר ב ב רוך ש ב :

משנה א

י מה,מאיר אומררב תורה לש ל העוסק ב ה, כ , זוכה לדברים הרבדאי הוא לו לו כ ל העולם כ כ ולא עוד אלא ש , אהוב, נקרא רע,

קום ריות, אוהב את המ קום, אוהב את הב ח את המ מ ח את , מש מ משר תו ענוה ויראה, יותהב ש ר , ומלב רתו להיות צדיק חסיד יש ומכש

ומקרבתו לידי זכות, ומרחקתו מן החטא, ונאמן נו עצה , ונהנין ממינה וגבורה יה ב ותוש אמר, נ יה אני בינה לי לי עצה ותו)משלי ח( ש ש

לה וחקור דין, גבורה ונותנת לו מלכות וממש ומגלין לו רזי תורה, ,אינו פוסק ר וכנהר ש ב תג מעין המ ה כ ונעש ה צנוע וארך רוח, והו ,

ומגדלתו, ומוחל על עלבונו ים עש ל המ : ומרוממתו על כ

משנה ב

ן לוי ע ב י יהוש ת קול יוצאת מהר חורב , אמר רב כל יום ויום ב באינו ל מי ש כ ל תורה ש ריות מעלבונה ש ומכרזת ואומרת אוי להם לב

תורה נקרא אמר, נזוףעוסק ב נ ה יפה )משלי יא( ש אף חזיר אש נזם זהב ב

נר למאה

כז

המשנה לשון –אבות מסכת

ב ,)שמות לב( ואומר, וסרת טעם ב מכת כת ה והמ ה אלהים המ והלחת מעשאלהים הוא חרות על הלחת קרא חרות אלא חרות, אל ת ן , אין לך ב ש

תלמוד תורהחו עוסק ב רין אלא מי ש תלמוד תורה , עוסק ב וכל מי שאמר, הרי זה מתעלה נ מות)במדבר כא( ש חליאל ב נה נחליאל ומנ ת וממ :

משנה ג

הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או בוד, אפילו אות אחת ראל, צריך לנהג בו כ דוד מלך יש ן מצינו ב כ ש ,

לבד ני דברים ב לא למד מאחיתופל אלא ש ש קראו רבו אלופו , ומידעו אמר, נ ה אנו)תהלים נה( ש י אלופי ומידעי ואת ערכ ש כ והלא ,

לא למד מאחיתופל אלא , דברים קל וחומר ראל ש ומה דוד מלך יש לבד קראו רבו אלופו ומידעו ני דברים ב ש הלומד מחברו פרק אחד ,

סוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על או הלכה אחת או פ בוד ריך לנהג בו כ צ ה ש ה וכמ מ בוד אלא תורה, אחת כ אמר, ואין כ נ ש

בוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב)משלי ג( כ ואין טוב אלא תורה ,א נ עזבו)משלי ד( מרש י לכם תורתי אל ת י לקח טוב נתת : כ

משנה ד

ל תורה ה ש ך היא דרכ כ ה ועל , ת ש שורה ת מ לח תאכל ומים ב מ פת ב ה עמל חיה ובתורה את ן וחיי צער ת יש הארץ ת ה עש. ן אם את ה כ

ריך וטוב לך אש א,)תהלים קכח( עולם הזה וטוב לך לעולם הב ריך ב אש :

משנה ה

דלה לעצמך ש ג בק אל ת בוד, חמוד כ ה, ואל ת יותר מלמודך עש ,רים ל ש לחנם ש תאוה לש לח, ואל ת ש דול ש לחנם וכתרך ג דול מש נך ג

תרם כר פעלתך, מכ לם לך ש יש ך ש על מלאכת ונאמן הוא ב :

נר למאה

כח

המשנה לשון–אבותמסכת

משנה ו

לכות ה ומן המ הונ דולה תורה יותר מן הכ ג לכות נקנית , המ שים מעלות לש ש ע, ב רים וארב עש ה ב הנ עים , והכ ארב והתורה נקנית ב

מונה ד תלמוד, ואלו הן, בריםוש מיעת האזן, ב ש פתים, ב עריכת ש , בבינת הלב אימה, ב יראה, ב ענוה, ב מחה, ב ש טהרה, ב מוש , ב ש ב

דקדוק חברים, חכמים ב למידים, פלפול הת ב וב, יש מקרא, ב , בנה מש מעוט סחורה, ב מעוט דרך ארץ, ב ב מעוט, ענוג ב מעוט , ת ב

נה יחה, ש מעוט ש חוק, ב מעוט ש ארך אפים, ב ב לב טוב, אמונת , ב בלת היסורין, חכמים קב יר את מקומו, ב כ מח, המ חלקווהש ה , ב והעוש

קום, אהוב, ואינו מחזיק טובה לעצמו, סיג לדבריו , אוהב את המריות דקות, אוהב את הב רים, אוהב את הצ יש אוהב את , אוהב את המ

בוד, התוכחות תלמודוולא מגיס לבו , ומתרחק מן הכ מח , ב ואינו שהוראה א בעל עם חברו, ב ומכריעו לכף זכות, נוש ומעמידו על , לום, האמת תלמודו, ומעמידו על הש ב לבו ב ומתיש יב , שואל ומש

ד, שומע ומוסיף , והלומד על מנת לעשותהלומד על מנת ללמים את רבו חכ מועתו, המ והמכון את ש ם אומרו, ש הא , והאומר דבר ב

ם אומרו מביא גאלה ש ל האומר דבר ב למדת כ אמר, לעולם נ שם מר)אסתר ב( ש לך ב ר למ :דכי ותאמר אסת

משנה ז

א עולם הזה ובעולם הב יה ב ש היא נותנת חיים לע דולה תורה ש ג ,אמר נ רו מרפא )משלי ד(ש ש י חיים הם למוצאיהם ולכל ב כ ואומר,

קוי לעצמותיך, )משלי ג( רך וש הי לש רפאות ת עץ , )משלי ג( ואומר, רחי ה ותומכיה מאש חזיקים ב י לוית חן ,)משלי א( ואומר ,ים היא למ כ

רתיך ך וענקים לגרג הם לראש ך לוית , )משלי ד( ואומר, ן לראש ת ת

נך מג פארת ת י בי ירבו ימיך ויוסיפו , )משלי ט( ואומר, חן עטרת ת כ

נר למאה

כט

משנהה לשון –אבות מסכת

ר , )משלי ג( ואומר, נות חייםלך ש מאולה עש ש ימינה ב ארך ימים ב

לום יוסיפו לך )משלי ג( ואומר, וכבוד נות חיים וש י ארך ימים וש כ לום, )משלי ג( ואומר דרכיה דרכי נועם וכל נתבותיה ש :

משנה ח

ן יהודה מעון ב י ש ן יוחאי אומררב מעון ב י ש ום רב הנוי והכח , משדיקים נים נאה לצ יבה והב בוד והחכמה והזקנה והש ר והכ והעוש

אמר , ונאה לעולם נ דרך צדקה )משלי טז(ש יבה ב פארת ש עטרת ת

צא מ נים , )משלי יז( ואומר, ת נים ותפארת ב ני ב עטרת זקנים ביבה)משלי כ( ואומר, אבותם חורים כוחם והדר זקנים ש פארת ב , תי מלך , )ישעיה כד( ואומר ה כ ה החמ וחפרה הלבנה ובוש הר 'ה צבאות ב

בו לים ונגד זקניו כ ציון ובירוש ן מנסיא אומר. ד מעון ב י ש אלו , רב דיקים נו חכמים לצ מ בע מדות ש ש י ובבניו, רב לם נתקימו ב כ :

משנה ט

ן קסמא י יוסי ב י , אמר רב דרך ופגע ב פעם אחת הייתי מהלך ב לוםונ, אדם אחד לום, תן לי ש י לו ש י מאיזה , אמר לי, והחזרת רבה י לו, מקום את ל סופרים אני, אמרת ל חכמים וש דולה ש , מעיר ג

ן לך אלף , אמר לי מקומנו ואני את נו ב דור עמ ת י רצונך ש רב ליותאלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרג ה , י לו אם את אמרת

עולם ב ליות ש סף וזהב ואבנים טובות ומרג ל כ נותן לי כ איני דר , מקום תורה הלים על ידי דוד מלך, אלא ב ספר ת תוב ב וכן כ

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, )תהלים קיט( ראליש , ולא עוד, ל אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא עת פטירתו ש ש ב אלא ש

ליות זהב ולא אבנים טובות ומרג ים טובים , אלא תורה ומעש לבד אמ, ב נ מור , )משלי ו( רש ש ך ת כב ש נחה אותך ב התהלכך ת ב

נר למאה

ל

המשנה לשון–אבותמסכת

יחך עליך והקיצות היא תש נחה אתך, התהלכך ת ב עולם הזה, , במור עליך ש ך ת כב ש ב בר, ק יחך, ב א, והקיצות היא תש , לעולם הב

סף ולי הזהב נאם ל, )חגי ב( ואומר : צבאות'הי הכ

משנה י

עולמו רוך הוא ב דוש ב ה קנינים קנה לו הק חמש ואלו הן, תורה קנין , מים וארץ קנין אחד, אחד ראל קנין אחד, אברהם קנין אחד, ש , יש

קד ית המ ין. ש קנין אחדב ית 'ה, )משלי ח( דכתיב, תורה מנ קנני ראשין דכתיב, דרכו קדם מפעליו מאז מים וארץ מנ 'ה כה אמר )ישעיה סו( ש

בנו לי ואי זה מקום ר ת סאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אש מים כ השיך , )תהלים קד( ואומר, ימנוחת מה רבו מעש ית מלאה 'ה חכמה עש לם ב כ

ין. הארץ קנינך רוך )בראשית יד( דכתיב, אברהם מנ ויברכהו ויאמר ב מים וארץ ין. אברם לאל עליון קונה ש ראל מנ עד , )שמות טו( דכתיב, יש

ך ר )תהלים טז( ואומר, עד יעבור עם זו קנית'ה יעבר עמ ים אש לקדושל חפצי בם ה ואדירי כ ארץ המ ין, ב קדש מנ ית המ , )שמות טו( דכתיב, ב

ך פעלת בת מכון לש דש אדני כוננו ידיך'ה מק )תהלים עח( ואומר, בול קד :שו הר זה קנתה ימינוויביאם אל ג

אמשנה י

רוך הוא ב דוש ב רא הק ב ל מה ש כ , לא בראו אלא לכבודו, עולמואמר נ יו אף , )ישעיה מג( ש ראתיו יצרת מי ולכבודי ב קרא בש כל הניתיו : ימלך לעלם ועד'ה )שמות טו( ואומר, עש

י חנ יא אומררב ן עקש ראל, ניא ב רוך הוא לזכות את יש דוש ב רצה הק ,

ה להם תורה ומצות לפיכך הרב אמר, נ )ישעיה מב( ש

למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר יהוה חפץ :

נר למאה

לא

'א פרק –המסכת ביאור

ביאור המסכת

נר למאה

לב

'א פרק–המסכתביאור

נר למאה

לג

'א פרק –המסכת ביאור

'פרק א

'משנה א

ה את התורה כולה בהר " משה קיבל מהקב- משה קיבל תורה מסיני

. אסיני

' ועיין במס, י אבוהב"עיין בפירוש ר(בעל פה שתורה שבכתב ופירושיה ה, יינוה א

ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה "הראהו הקב ":ב"מגילה דף יט ע

".)'שהסופרים עתידים לחדש וכו

, "מהקדוש ברוך הוא בהר סיני"- מתפרשת כ" מסיני"המילה , לפי פשוטה של משנה

אלא " מהקדוש ברוך הוא"שבמתכוון לא נקט התנא , יש מוסיפים. ב"וכך מפרש רע

הר סיני נבחר למתן תורה : כדי לרמז על הקשר בין ענווה ומידות לבין תורה, "מסיני"

שה נבחר לקבל את התורה משום ענוותנותו כשם שמ, עליו משום היותו הנמוך שבהרים

משה שהיה עניו , רוצה לומר- מסיני : "וכך כותב התפארת ישראל. ושלמות מידותיו

, שמניחים מקום גבוה ומתאספים בנמוך, על ידי זה קיבל התורה שנמשלה למים, מאוד

ידות מקור לכל המ, להורות דרק על ידי ענווה, הנמוך בהרים, ולכך קיבל התורה מסיני

".יזכה אדם לתורה, ישרות

, שהסיבה לפתיחת המסכת בתיאור שלשלת קבלת התורה ומסירתה, לפי פשוטו נראה

, אולם. נעוצה במבנה המסכת ובעובדה שהמימרות בה מסודרות על פי סדר הדורות

שהמימרות , רבים מפרשים שתיאור שלשלת הקבלה דווקא במסכת זו נועד להדגיש

לפיכך התחיל התנא " :ב"רעובלשון . בלתי נפרד מן התורההמובאות במסכת הן חלק

לא , לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכת ',משה קבל תורה מסיני'במסכת זו

, לכאורה כוונתו לומר" [בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני

ר בתחילת אך עיין בחתם סופ. למשה מסיני, כפי שהם, שהדברים שבמסכת זו נתקבלו

שמדבריו עולה בפירוש , )'ס נזיקין חלק ג"מודפס בחידושי חתם סופר על הש(המסכת

בלי , שהוציאו מוסרים ישרים מליבם ומידותיהם ומנהגיהם הטובים: "...לא כך

נר למאה

לד

'א פרק–המסכתביאור

. ביהושעאת לימד , כל מה שקיבל משה מסיני- ומסרה ליהושע

מנהיגי , "זקנים"מד יהושע את הלי, לפני פטירתו - ויהושע לזקנים

. גהעם שחיו בדורו ואשר האריכו ימים אחריו

וליכא מידי ברוח הקודש נאמרוקום פ שמכל מ"אע, שהוציאו כן משום דרשה

מכל מקום הם המדברים בזה )... ז בתורהאין דבר שאינו רמו (=דלא רמיזי באורייתא

גם , מכל מקום". כ נוכל למצוא רמז לדבריהם בתורה" ואח,והם שהמציאום

, שהסיבה לכך שהמסכת מתחילה בשלשלת מסירת התורה, החתם סופר מסכים לכך

היא כדי להורות שלא מדובר במוסר בעלמא אלא בדברים שניתן למצוא להם מקור

].בתורה

ר להוראות משה קיבל מסיני , כמבואר לעיל. תוספות יום טוב, י אבוהב"ר ב מעב

, את כל מה שקיבל. פ התורה שבכתב"המעשיות שאותן נצטווה להורות לבני ישראל ע

. העביר ליהושע

שם מבואר שמשה לימד את , ב"עירובין דף נד ע' במס' יש מקשים על משנתנו מהגמ

כי משה מצינו ", י אבוהב מיישב" ר.ואילו כאן נאמר שמסר רק ליהושע, כל ישראל

אבל סתרי התורה ועמקי סודותיה ודאי לא היה , זה היה האמת, שמסר לכל ישראל

". אבל ליהושע מסר לו כל סתרי התורה ועמקי סודותיה... משה מוסרן ברבים

ותחילת תקופת " זקנים"עד תום תקופת ה, ומנהיגים אלו מסרו לבאים אחריהם ג

ואותם הזקנים . שהאריכו ימים אחרי יהושע- לזקנים: "ב" רעובלשון; "נביאים"ה

". שהן עלי הכהן ושמואל הרמתי, עד שהגיעו לתחילתם של נביאים, לזקנים אחרים

שנאמר , לא לשבעים זקנים שבימי משה, פירוש- לזקנים: "וביתר פירוט במאירי

לא למדו מפי שאותם הזקנים ', אספה לי שבעים איש מזקני ישראל') טז, במדבר יא(

שהיו רודים את העם בימי , זקנים אחריםאלא ... אלא מפי משה ואהרן, יהושע

ויאסוף יהושע את , ')א, יהושע כד(והם הם אותם שנאמר עליהם . ובמצוותו, יהושע

ויעבדו ישראל , ')לא, יהושע כד(וכן ', לזקני ישראלויקרא , כל שבטי ישראל שכמה

, ואמר. 'זקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושעוכל ימי ה, כל ימי יהושע' את ה

ועלי , ועתניאל בן קנז היה מראשוניהם. שיהושע בעת מותו מסרה לאותם הזקנים

אותם המתוארים , כלומר- (' זקנים'אף הם בכלל ה' שופטים'שה, הכהן מאחרוניהם

)".'זקנים'הם בכלל ה, לרבות עתניאל ועלי', שופטים'בנביא בתואר

נר למאה

לה

'א פרק –המסכת ביאור

האחרון , עלי - ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, םוזקנים לנביאי

שהיה הראשון בתקופת , לימד את שמואל, "זקנים"בתקופת ה

עד לסוף , לאחר מכן נמסרו הדברים מנביא לנביא. ד"נביאים"ה

. ו ה"אנשי כנסת הגדולה"ילת תקופת ותח" נביאים"תקופת ה

, "נביאים"שממנו מתחילה תקופת ה, ב מתייחס לעלי כנביא הראשון"עשר, יש להעיר[

, "זקנים"עלי נחשב לאחרון ה, וכך מבואר בתפארת ישראל, בעוד שלפי המאירי

: בהקדמתו למסכת אבות כותב המאירי. הוא שמואל" נביאים"והראשון בתקופת ה

"]. לזמן הנביאיםממוצע בין זמן הזקנים , לדעתנו, והיה עלי הכהן מאחרוני הזקנים"

עיין בהערה , ב משמע שעלי נחשב לראשון הנביאים"אך מלשון רע, כך לפי המאירי ד

מסר לראשון " זקנים"שאחרון ה, מכל מקום כוונת המשנה היא אחת. הקודמת

". נביאים"ה

, שהיה שמואל מראשוניהם, נמסרה לנביאים) מהזקנים- (ומהם : "לשון המאירי ה

השופט , שעלי: "וכך כותב גם התפארת ישראל". זמן החורבןומנביא לנביא עד

עד , וכך נמסר הלימודים הללו מנביא לנביא... ראש הנביאים, מסר לשמואל, האחרון

". שהיו סוף הנביאים והתחלת אנשי כנסת הגדולה, חגי זכריה ומלאכי

שעלו ,וביניהן כמה נביאים, מאה ועשרים גדולי הדור"היו , אנשי כנסת הגדולה ו

לכן תקנו , שראו שהנבואה פוסקת ואין גודר גדר ועומד בפרץ, מהגולה עם עזרא

.)תפארת ישראל" (תקנות הרבה וסייגים הרבה לשמירת התורה

שהיו בימי , מרדכי בלשן, רעליה, שריה, זרובבל, מאה עשרים זקנים היו": ב כותב"רע

כי ונחמיה בן חכליה ומכללם חגי זכריה ומלא, עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני

ל - הא ',שמשה אמר, לפי שהחזירו העטרה ליושנה'כנסת הגדולה' ונקראו ;וחבריהם

י כ- (' גבור ונורא'באו ירמיה ודניאל ולא אמרו , )יז, דברים י(' הגדול הגבור והנורא

ה מגלה "במצב שלא ניתן לומר בו שהקב, עם ישראל נמצא בגלות ובמצוקה, לשיטתם

הן הן ':לפי שאמרו, החזירום כבתחילה) סת הגדולהאנשי כנ - (ם וה, )את גבורתו

הוא עצמו בבחינת , עצם קיומו של עם ישראל בגלות- (' הן הן נוראותיו,גבורותיו

היאך אומה כזו ) אלמלא גבורתו ונוראותיו - (שאלמלא כן , )ה"של הקב" גבורתו"

ברי הגמרא במסכת דברים אלו מבוססים על ד".יכולה להתקיים בפני כמה אומות

. ב"דף סט ע, יומא

נר למאה

לו

'א פרק–המסכתביאור

:ז אמרו שלושה דברים)אנשי כנסת הגדולה - (הם

לא תאמר , שאם בא דין לפניך פעם ושתים ושלוש" - הוו מתונים בדין

,כלומר, אלא הוו מתונים, ושניתי ושילשתי בו, דין זה כבר בא לפני

).ב"רע" (ממתינים קודם שתפסקו הדין

מדו תלמידים רבים ככל הניתן - והעמידו תלמידים הרבה תלמיד . ל

יש לקבל אותו מבלי לבדוק בדיקה יתרה אם הוא ראוי , הבא ללמוד

. חהמדרשלהכנס לבית

מחובתם של חכמי הדור לגזור . פירושו גדר" סייג "- ועשו סייג לתורה

. י טשמטרתן לגדור ולהרחיק את העם מאיסורי התורה, גזירות

שיש בהם קיום , אלא שלשה דברים הללו אמרו, הרבה דברים אמרו: "ב מוסיף"רע ז

".התורה

שאין לקבל כל תלמיד , היו מקרב החכמים שסברו- ביתר הרחבה. ב ועוד"על פי רע ח

) א"דף כח ע(במסכת ברכות , לדוגמה. אלא יש לבדוק אם הוא ראוי לכך, לבית המדרש

אל ייכנס לבית , כל תלמיד שאין תוכו כברו", מביאה הגמרא את דברי רבן גמליאל

) להוציא מדעת(=לאפוקי ": ב"וכלשון רע, המשנה כאן יוצאת נגד גישה זו". המדרש

קמשמע לן. 'כל תלמיד שאין תוכו כברו אל ייכנס לבית המדרש' ,דאמר, מרבן גמליאל

עוד ראהו". ואין צריך לבדוק אחריו, לכל אדםשמלמדין תורה, )משמיע לנו התנא(=

.בעניין זה בחלק העיונים

שרבן גמליאל היה אחר , ויש להקשות: "כותב") מגן אלוקים"בפירושו (י אבוהב "ר[

והיאך היה רבן גמליאל עובר על ', והעמידו תלמידים הרבה'שהזכירו , כנסת הגדולה

שלא יקל ', והעמידו תלמידים הרבה ',כי רבן גמליאל היה מפרש, ויש להשיב? תקנתם

, לכך אמר. לא אטרח להעמיד יותר, הואיל ולימדתי והעמדתי תלמידים, בעיניו לומר

"].והעמידו תלמידים הרבה

כגון שניות לעריות , שלא יבוא ליגע באיסור תורה, גדר": ובלשונו(ב "על פי רע ט

.)" עשו משמרת למשמרתי',ושמרתם את משמרתי') ל, ויקרא יח(דכתיב , ושבות לשבת

, וכך כותב המאירי. סייגו דבריכם, דברו בקצרה - "עשו סייג לתורה": ויש מפרשים

נר למאה

לז

'א פרק –המסכת ביאור

'משנה ב

שמעון הצדיק היה אחרון - שיירי כנסת הגדולהשמעון הצדיק היה מ

.יאאנשי כנסת הגדולה

. יבהיה שגור בפיו, כך היה רגיל לומר- הוא היה אומר

על התורה ועל העבודה ועל גמילות , על שלושה דברים העולם עומד, שלשמם נברא האדם בעולם, שלושת הדברים העיקריים - חסדים

קיום מצוות ) ג. ן אדם למקוםקיום מצוות שבי) ב. לימוד תורה) א: הם

. יגשבין אדם לחברו

שהוא הזהיר "): ב הנזכר לעיל"לאחר שהוא מביא את הסבר רע(באחד מפירושיו

וכל שכן כשמדבר , להיות כל אדם שומר פתחי פיו לתת להם בל יכביד השומעים בהם

, ובמקום הראוי לו, בשיעור הראוי, בהם אלא בזמן הראוישלא ידבר , בדברי תורה

ובמשלי הערב אמרו על חכם אחד . אם מצד השומעים, אם מצדו, ובדברים הראויים לו

, מדוע אתה עובר הגבול להאריך כל כך, ושאלו לו, שהיה מאריך בדבריו יותר מדאי

."משכילים יקוצוה, בעוד שיבינו הפתאים, אמרו לו. כדי שיבינו הפתאים, ואמר להם

אך , שלוש ההוראות במשנה מכוונות אל המנהיגים והדיינים, לפי פשוטם של דבריםי

הוו מתונים ": יש מוסיפים שכוונת התנא היא גם להורות את הדרך לאדם הפשוט

העמידו "; בכל דבר ועניין) בענייניך או ביחס לאחרים( שקול היטב את שיפוטך - "בדין

- "עשו סייג לתורה"; אלא גם ללמד אחרים, אג לעצמך בלבד אל תד- "תלמידים הרבה

תפארת (שלא יגיע למקום שממנו נקל לחטוא , כל אדם מחויב לעשות סייגים לעצמו

).ישראל

". והוא היה כהן גדול אחר עזרא. נשתיירה הקבלה בידו, שלאחר שמתו כולן: "ב"רע יא

' ר' וכן כל .)ה רגיל בפיו תמידכך הי (= כך היה מרגלא בפומיה תמיד ,כלומר: "ב"רע יב

". היה רגיל לומר כן תמיד- פירושן , שבמסכתא זו' הוא היה אומר', 'פלוני אומר

י גופו "דתכלית בריאת האדם הוא שישלים נפשו ע": ובלשונו. על פי תפארת ישראליג

הוא , בשמירת המצוות) ב; הוא חיוביו לעצמו, לאסוף חכמות, בהשכלה) א: דברים' בג

ובמידת ) ג. אף שלא יבין לפעמים טעם דבריו, ה לשמוע בקולו כתורתו"יו לקבחיוב

דתורה היינו , וכולם כללם התנא בדבריו. הוא חיוביו לחבירו, החסד והנדיבות

נר למאה

לח

'א פרק–המסכתביאור

'משנה ג

: הוא היה אומר. אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק

אלא הוו , אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס על אדם להגיע - כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס

כונות המעשה ועצם שבו הוא מקיים את המצוות מכוח עצם נ, למצב

.ידולא מכוח תקווה לגמול חיצוני משמיים או מאדם, הציווי עליו

' ועבודה הוא עבודת ה. דהיא עומדת בראש כל החכמות וכולם כלולות בה, ההשכלה

' והנזהר בג. דכל שכן שלא ירע לו, וגמילות חסדים הוא חיוביו לחבירו, לשמור מצוותיו

".יתרומם ויתנשא בעולם הזה ובעולם הבא, אלו

, אלו' הנזהר בג, רוצה לומר": מפרש התפארת ישראל" העולם עומד"את המילים

. "שיש קיום לחיי עולם הזה ועולם הבא שלו, עולמו עומד

קבלת התורהנה עניי" תורה", ב"ואילו לפי רע. פירשנו כאמור על פי התפארת ישראל

ולאחר (היא העבודה בבית המקדש " עבודה"; ידי עם ישראל במעמד הר סיני- על

גמילות "ו; ) תוספות יום טוב- התפילות הן במקום הקרבנות - שחרב בית המקדש

לבקר חולים ולקבור מתים וכיוצא , לשמח חתנים ולנחם אבלים"פירושה " חסדים

לא נברא העולם אלא בשביל שלושה : "ב"מפרש רע, "העולם עומד"לעניין ". בזה

ולא נאריך , לצד הסברים אלו נאמרו במפרשים מספר הסברים נוספים". דברים הללו

זריעה וקצירה עניינו " עבודה"הביטוי ש, מפרשיםבשם , ראיתי בפירוש קהתי- הערה(

). אולם לא עלה בידי למצוא את מקור הדברים.'דוכ

, בין המאמר במשנתנו לבין מאמר אחר בסוף הפרקמהו היחס , המפרשים דנים עוד

במשנתנו , ב"לפי רע": על הדין ועל האמת ועל השלום, על שלושה דברים העולם עומד"

בעוד שבמאמר שבסוף הפרק אין התנא מפרש את , העולםתכליתהדגש הוא על

,ן יישובו של עולם מתקיים על ידי די- לקיומו ולישובוהתנאיםתכלית העולם אלא את

. אמת ושלום

עוסק בתורה ובמצוות , העובד מאהבה"): ב, י, הלכות תשובה(ם "ובלשון הרמב יד

ולא כדי לירש , לא מפני יראת הרעה, לא מפני דבר בעולם, והולך בנתיבות החכמה

ב מדוע נקט התנא לשון "ועיין ברע ("מפני שהוא אמת, עושה האמתאלא , הטובה

נר למאה

לט

'א פרק –המסכת ביאור

מצוות על מנת האם קיום , שם נדון, לק העיוניםוראה בח"). שכר"ולא לשון " פרס"

: וכך כותב המאירי בפירושו למשנה". שלא לשמה"לזכות לעולם הבא הוא בבחינת

כנער שאינו מכיר מעלת , שלא תהיה עבודתכם בעשיית המצוות לתקוות הגמול"

או להשיג בה כבוד , ואינו רוצה ללמוד עד שישחידוהו בפירות או במעות, החכמה

וכן . שילמד למעלת החכמה והתורה, )אלא(= אבל ...שכל זה הוא שלא לשמה, תותועל

, שתהיה למעלת המצוה ולאהבת המצוה בהם, הזהיר בעבודת הבורא בקיום המצוות

...". מאהבה גמורה

איןאשר פירשו את דבריו כאילו , דבריו אלה של אנטיגנוס הכשילו כמה מתלמידיו

שדרגה נעלה היא לקיים המצוות ללא , ורית הייתהבעוד שכוונתו המק(שכר ועונש

להלן , לכן מזהיר התנא). שבפועל אין שכר או עונשאך לא התכוון לומר , גמולמחשבת

על פי אבות דרבי , ב"וכפי שמפרש שם רע, "היזהרו בדבריכם, חכמים: "במשנה יא

שאמר להם , כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו עם צדוק ובייתוס תלמידיו: "ב, ה, נתן

אפשר פועל , ואמרו הם, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס

. ויצאו למינות הם ותלמידיהם? עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב אינו מקבל פרס

".ונקראים צדוקים ובייתוסים עד היום

מתוך ' שאנטיגנוס מלכתחילה לא התכוון לומר שעבודת ה, תוספות יום טוב מדגיש

ללא תקוות גמול היא דרגה ' שעבודת ה, כל כוונתו הייתה; פסולהקווה לגמול היא ת

לא : "ובלשונו, אין בכך פסול, אך גם מי שלא הגיע לדרגה זו, נעלה שיש לשאוף אליה

שמכל , שהעבודה שהוא על מנת לקבל פרס היא אסורה,שהוא רוצה לומר

אלא ;ה להודיע השכר והעונש ומפני כן לא נמנעה התורה השלמ;הוא' מקום עובד ה

הנ , או למניעת ההיזק,שאם יעבוד לתקוות שכר ה אינו במעלה כמו העובד מאהבה

, שנהיה מן העובדים באהבה, ורצה התנא להזהירנו;שאין לו בעבודתו שום פנייה כלל

ובהמשך דבריו הוא ". לא כן הוא, אבל לא שיוציא העובד לתקוות שכר מכלל העובדים

א "ראש השנה דף ד ע, א"פסחים דף ח ע(ה לדברי הגמרא במספר מקומות מוסיף ומפנ

הרי זה "', שם מבואר שהמקיים מצווה על מנת שיחיה בנו וכו, )ב"ובבא בתרא דף י ע

. שם במסכת פסחים, ן"וכך מבואר גם בחידושי הר(ומכאן ראיה לדבריו , "צדיק גמור

).מקומותועיין עוד בפירוש התוספות על דברי הגמרא באותם

לעולם יעסוק אדם בתורה ", ס מביאה הגמרא את דברי רב"ובמספר מקומות בש

, ב"פסחים דף נ ע" (בא לשמה, שמתוך שלא לשמה, אף על פי שלא לשמה, ובמצוות

). ועוד

נר למאה

מ

'א פרק–המסכתביאור

. טוויהי מורא שמים עליכם

'משנה ד

התנא , "זוג"בכל . של תנאים" זוגות"ממשנה זו ואילך מוזכרים

. טז"אב בית דין"המוזכר ראשון שימש כנשיא והשני כ

- ושלים קיבלו מהםיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש יר

יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קיבלו תורה משמעון הצדיק ומאנטיגנוס

. יזלעילנזכרים ה

: יוסי בן יועזר איש צרידה אומר

, כשירצו החכמים להתקבץ ולהיוועד "- יהי ביתך בית ועד לחכמים

שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר ... יהיה ביתך מוכן לדבר זה

פ "אע, לנכנס לחנותו של בשם, ל למה הדבר דומהמשלו מש. חכמה

אף על פי שאתם עובדים : "רבינו בחיי מפרש הוראה זו כהמשך להוראה הקודמת טו

א תנהגו קלות ראש בעבודתו ובמצוותיו עם ל, מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס

שעם עבודת ', ויהי מורא שמים עליכם'זהו , אך תהיה יראתו על פניכם; האהבה

ויהי מורא שמים עליכם עם : "ש"ריבגם תב ווכך כ. "האהבה לא תקלו ביראתו

, כבן המתחטא לפני אביו מחמת אהבה, שלא ינהג קלות ראש כלפי מעלה, האהבה

".שליבו גס בו

שהעובד מאהבה , עבוד גם כן מיראה, אף על פי שאתה עובד מאהבה", ב כותב"רע[

". ונמצאת עבודתו שלמה, והעובד מיראה נזהר ממצוות לא תעשה, זריז במצוות עשה

מדוע האהבה אינה יכולה להביא להימנעות ממצוות לא , אך לכאורה צריך עיון

]. כשם שבכוחה להביא לקיום מצוות עשה, תעשה

.ב" דף טז ע,חגיגה' במס' על פי גמ, ב ועוד"רע טז

יש ). מאירי( מאנטיגנוס ובית דינו - פירושו " מהם"ויש מפרשים ש. רבינו יונה ועוד יז

.י"רשבעיין , "ממנו" אלא" מהם"שאין גורסים

נר למאה

מא

'א פרק –ביאור המסכת

על פי , ב"רע ("מכל מקום ריח טוב קלט והוציא עמו, שלא לקח כלום

. יח)יג, מדרש משלי

. יט לך אחריהם ולמד מדרכם- והוי מתאבק בעפר רגליהם

לעולם ירגיש אדם צמא ורצון לדברי - והוי שותה בצמא את דבריהם

.כולא ירגיש ששמע די, החכמ

'משנה ה

: יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר

, ובממון ובעצה, שכל המבקש הרווחה בגוף "- יהי ביתך פתוח לרווחה

.כא)תפארת ישראל" (ימצאנו בביתך בכל שתוכל

דממעשיהם , תשתדל שידורו תלמידי חכמים אצלך בביתך": התפארת ישראל מפרשיח

". דמהאי טעמא גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, תלמוד יותר מלימודיהם

וההולך אחריו , המהלך מעלה אבק ברגליוש, שתלך אחריהם,כלומר: "ב" ובלשון רעיט

שתשב לרגליהם , פירוש אחר: "ב"עוד מוסיף רע". מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו

שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי , שכך היו נוהגים, על הארץ

."קרקע

יהי ביתך בית ועד (התפארת ישראל מפרש את הדברים כהמשך להוראה הקודמת

דהיינו לטרחה , "להתאבק" יהי ביתך פתוח לחכמים גם אם הדבר גורם לך - )כמיםלח

אף שעל ידי זה יוגרם , רוצה לומר "- ובלשונו(ולפינוי וטאטוא האבק לאחר עזיבתם

אל תקוץ - שתהיה צריך לפנות אחריהם , ולקח כמשל אבק רגליהם. לך טרחתך עמם

. וישנם פירושים רבים נוספים"). בזה

לאו דווקא דברי ,דהיינו(אפילו שיחה שלהם : "הספורנו מוסיף. ב ובמאירי"ברעעיין כ

"). לשתות בצמא"יש ללמוד מהם ו, תורה אלא אפילו דברים הנראים כשיחה בעלמא

".'שיחה של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ')ב"סוכה דף כא ע' מס(ל "כאומרם ז

שלא , די שהוא ראוי לקבל אורחיםשאם יש לו עושר ונכסים בכ: " ורבינו בחיי מפרשכא

ויהיה ביתו , אלא שיפתחם ויכנסו, יאכל וישתה ויסגור דלתיים עליו ועל אנשי ביתו

נר למאה

מב

'א פרק–המסכתביאור

, שתסביר להם פנים עד שיעמדו בלא בושה "- ויהיו עניים בני ביתך

. כב)באחד הפירושים, מאירי" (כאילו הם בני בית

- קל וחומר באשת חבירו, באשתו אמרו, האשהואל תרבה שיחה עם

ראוי ). מאירי(שאין בהם צורך , היא כינוי לדיבורים בעלמא" שיחה"

קל . להיזהר מדיבורי סרק ומביטול זמן אפילו כשמדובר באשתו

לריבוי שיחות בטלות עמה יש כי , וחומר כאשר מדובר באשת חברו

לקרבה אסורה השלכות לא רק על ביטול תורה אלא גם מצד החשש

. כד כגביניהם

תמיד שיהא מצוי ליכנס בו עוברי דרכים,כלומר: "המאירי מפרש". פתוח לרווחתם

ליכנס שם הרבה ,כלומר, דרך הפלגה' לרווחה'ואמר , להאכילם ולשקותם ולהשכיבם

, שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כביתו של אברהם אבינו": ב"וברע". בלא שיעור

".כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח

" ישמשוךאלא תן עניים במקומם ו, אל תרבה עבדים ושפחות לשמשך": י פירש" ורשכב

, הבן איש חי מפרש. ב"ומעין זה ברע, ]ב"בבבא מציעא דף ס ע' וכך עולה מהגמ[

יהיה אדם , המחליט למי לחלק כספים וצדקה, שראוי שהממונה על אוצרות ביתך

אלו בני , שיהיו עניים בני ביתך: "כדי שתהיה בו הרגישות הראויה, שיודע עניות מהי

שיודעים , תביא אנשים שיהיו מתחילתם עניים...הבית אשר ממונים על אוצרות ביתך

כמה קשים , הן מצד הרעבון הן מצד חסרון הדלות הנוגעת לבריאות הגוף, צרת העניות

כדי שיתמלאו רחמים על אלו , ומרים חסרונות אלו לאדם הנצרך ואין לאל ידו

".ולא ישיבו פניהם ריקם... הנצרכים הבאים לדפוק דלתי ביתך למלא שאלתם

ל משמשת ככינוי "בלשון התורה וחז" שיחה"שהמונח , ירי מאריך להוכיח המאכג

כמו , דיבור שאין בו צורך ועיקר... 'שיחה'וה("דיבור שאין בו צורך , לדיבור פחות

]. ב"בסוכה דף כא ע' כך מוכח למשל מהגמ"). ['שיחה בטילה'שאומרים תמיד

כדברי , שאין בו צורךהזהיר על הדיבור "- ובהתאם לכך מפרש המאירי את המשנה

ואמר שאם יקרהו לדבר בדרך , שלום ודברי הבאי כסיפור המאורעות וכיוצא באלו

שלא לגרום רעה לעצמו להטריד , באשתו אמרו כןואפילו ;לא ירבה בכך, מקרה

כי אנשים (לפי מה שהוא האדם , מחשבתו בשעה הראויה למלאכתו או לתורתו

כך נראה לכאורה ביאור , שיחות מסוג זהמשתנים זה מזה מבחינת הצורך שלהם ב

נר למאה

מג

'א פרק –ביאור המסכת

גורם רעה , מרבה שיחה עם האשהזמן שאדם כל , מכאן אמרו חכמיםהחלק הראשון - םנוסופו יורש גיה, ובוטל מדברי תורה, לעצמו

מתייחס לריבוי שיחה שלא ") גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה("

") םנפו יורש גיהסו("ואילו החלק השני , לצורך עם אשתו שלו

.כהיחטא באיסור אשת אישש, מתייחס לחשש האחר לעיל

'משנה ו

. קיבלו מהםכויהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי

: יהושע בן פרחיה אומר

גם אם נדמה לו , האדם מטבעו זקוק למורה דרך- עשה לך רב

.כזשסברתו ושכלו ישרים תמיד

".ר באשת אישואין צריך לומ, וכל שכן באחרת אפילו בפנויה, )דבריו

מחבר , הרב שפירא" (דרך פקודיך"בספר עיין ו ,ב" עירובין דף נג עכתבמסעיין כד

.ה"בסימן ל, ")בני יששכר"ה

פסקה ש, ב שפירש"עיין ברע, "מכאן אמרו חכמים"אשר ללשון .שם, י על פי המאירכה

.רבי יהודה הנשיא, אלא הוספה של מסדר המשנה, זו איננה מדבריו של יוסי בן יוחנן

, וישנם פירושים נוספים, איננו הביאור היחיד" אל תרבה שיחה"הביאור לעיל בעניין [

].סיפא של המשנהע כיצד הם מתיישבים עם ה"צ, אולם. ב"עיין ברע

ו הנוצרי "ויהושע בן פרחיה היה רבו של יש... אלו השניים היו בדור אחד: "ץ"רשב כו

לפי חלק , א" דף מז ע- (פרק עגלה ערופה , כמו שנזכר במסכת סוטה, הידוע

ועדיין קברו ידוע שם בקבלה , וניתאי הארבלי היה ממקום ששמו ארבל). מהגרסאות

שם נאמר , יד, נזכר בהושע י" ארבל"שהמקום , מוסיףהוא" (עם קבר דינה בת יעקב

"). ארבאל"

או שמא בהכוונה כיצד , מרבתורההאם מדובר בלימוד , לא ברור מלשון המשנהכז

_________________________

נר למאה

מד

'א פרק–המסכתביאור

שאי אפשר לאדם בלא אוהב שיספר לו קורותיו "- וקנה לך חבר

צריך לעצת , שאפילו משכיל שבמשכילים. עצתוויתקן ענייניו ב

. כח)מאירי" (זולתו

, מדברי המפרשים נראה. ב"נות וכיולנהוג במצבים מסוימים או לפתור התלבטויות שו

, שלא תהא אתה למד מעצמך": י"וכך מפרש רש, שהם נוטים לאפשרות הראשונה

)".מסורת, קבלה- (אלא מן הרב ומן השמועה , מסברא

רוצה , עשה לך רב: "וזו לשונו, ם כותב על משנה זו דברים הצריכים ביאור"הרמב[

עד , אבל שים אותו לך לרב, אפילו לא יהיה ראוי להיות לך לרב, לומר

כי אין לימוד האדם , ויעלה בידו בעבור זה לימוד החכמה. שתדמה בו שהוא מלמד

אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו , שהלימוד בעצמו טוב הוא. כלימודו מזולתו, מעצמו

ע "וצ". ואפילו היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו. והוא יותר מבואר, יותר

]. בכוונתו

על אדם להתמיד בלימוד , דהיינו, שהדגש הוא על אחידות הלימוד, מפרשיםאחרים

עשה לך , ואני שמעתי: "ב"ובלשון רע, אצל רב אחד ולא ינדוד בין רבנים ומורים שונים

". ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, רב

: במסכת עבודה זרה, לכאורה, מרא סותרתב מוסיף ומשווה בין דברים אלה לבין ג"רע

הלומד תורה מרב 'אמרו ] א"ט עדף י[דבמסכת עבודת זרה ) אף על פי(=ואף על גב "

שאין ללמוד מרב , שמשם מוכח לכאורה להיפך,דהיינו - (' אחד אינו רואה סימן ברכה

ין אבל לענ, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, הני מילי בסברא, כבר פירשו ואמרו, )אחד

יש חשיבות לשמיעת , "סברא" בכל הקשור להעשרת ה,כלומר(מחד רב מעלי , גמרא

, דהיינו שינון הגירסה והידע הראשוני, "גמרא"אך לעניין ה, דעות והשקפות שונות

כדי שלא (כי היכי דלא לפגום לישניה , )עדיף רב אחד שממנו ילמד בצורה סדורה

)".גירסתו, תיפגם לשונו

כשם שביחס לרב . חבר נפש קבוע, מאירי את הצורך בחבר אחד כמו כן מדגיש הכח

ואף בחבר אפשר ": כך הדבר גם בחבר, שפירושו רב אחד קבוע, "עשה לך רב"נאמר

". לפרש כן שאין ראוי לו לגלות סודותיו וצפוני לבו רק לאחד

. כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ודרך צחות אני אומר": עוד מוסיף המאירי

וחכמי ). או חבר או מיתה(=או חברא או מיתותא , )ב"בבא בתרא דף טז ע(ל "אמרו זו

הטוב שבסוסים צריך , כ"ואמרו ג. אדם בלא חבר כשמאל בלא ימין, המוסר אמרו

נר למאה

מה

'א פרק –המסכת ביאור

. ל כטוהוי דן את כל האדם לכף זכות

ם ורבינו יונה מאריכים כאן אף הם בתועלת החברות ובסוגים השונים "הרמב...". לרסן

אחר -החבר "- מאמר אריסטום אף מביא את "הרמב(של החברים ותכליתם

").שהוא אתה

ואילו בעניין הרב , " לךקנה"הדן בשאלה מדוע לעניין החבר הלשון היא , ב"עיין ברע

, "קנה"שביחס לחבר מתאימה הלשון , לפי פשוטו יש לפרש". לךעשה"הלשון היא

ג"אשר מתפרשת כאן כ ש ה הלשון, ביחס לרב ומדריך"). עליך להתאמץ להשיג "- או" (

. לשון מינוי וקבלת מרות, "עשה לך"המתאימה היא

אינו יכול , מי שאין בו מדה זו: הי הספורנו מפרש את הקשר בין הוראה זו לקודמותכט

").כי בזולת זאת המידה לא יתקיים שום רעות"(לשמר יחסי רעות כראוי

שחלק חשוב , השפת אמתפרשמ". אדםהאת כל "אלא , "כל אדם"לא נאמר במשנה [

לא לדונו לפי מעשה מסוים אחד אלא , דהיינו, האדםכללימוד הזכות הוא ראיית מ

מכל , הגם שבדבר פרטי אינו עושה טוב("לראות את צדדי הטוב שבאותו אדם ככלל

. המכריע זה הדבר, יש בו דברים ומדות אחרים של זכות, בכלל' את כל האדם'מקום

.]")לפי המצב בכלל', כל האדם'ופירוש

מקור , ה"וכן ספר החינוך במצווה רל, ז"מצווה קע, בספר המצוות, ם" הרמבעל פי

וכך " (בצדק תשפוט עמיתך", )טו, ויקרא יט(הציווי לדון אדם לכף זכות הוא הפסוק

וכן נפסק בחפץ חיים הלכות לשון הרע , ב" דף ל ע,שבועות' במס' עולה מדברי הגמ

). כלל ג אות ז

אין להביא , על אף החשיבות שבלימוד זכות, נוספיםכמבואר בחפץ חיים ובפוסקים

, אין כל טעם לפרש מעשה מרושע בעליל. נגד ההיגיון, מידה זו לתמימות שלא במקומה

הגדרים . באופנים שיפחיתו מרשעת המעשה, או מעשה הנעשה על ידי אדם רשע בעליל

ועיין בשפת .כלל ג סעיף ז, בהלכות לשון הרע, בעניין זה מבוארים בספר חפץ חיים

. בדבריו על המשנה, אמת

דנים אותו מן , כל הדן חבירו לכף זכות: "נאמר, ב"במסכת שבת דף קכז ע' בגמ ל

שהרי ההוראה לדון לכף זכות , לכאורה הדברים טעונים ביאור".השמים לכף זכות

אדם אינו יודע (מתייחסת על פני הדברים רק למצב של חוסר ידיעה או חוסר ודאות

לא שייך לומר , ואם כן, )ומחמת הספק הוא מטה לזכות, לפרש מעשה של חבירוכיצד

וכך מקשה השפת . ה אין חוסר ידיעה"שהרי אצל הקב, "מן השמים דנים לכף זכות"ש

נר למאה

מו

'א פרק–המסכתביאור

'משנה ז

: נתאי הארבלי אומר

כי אדם מושפע משכניו - ואל תתחבר לרשע, הרחק משכן רע

. לאומחבריו

. אמת

שכן , שגם במצב של ידיעה גמורה ניתן לדון לכף זכות, נראה שהיישוב לקושיה זו הוא

כיצד לפרש את הפעולה " חוסר ידיעה"דווקא מלאו , לכל פעולה יש פנים לכאן ולכאן

והשאלה , אלא ששני הפנים אכן קיימים באמת ובתמים, )או כיצד לדון אותה(

לוי יצחק ' ידוע בהקשר זה המעשה בר (של דגש, היא שאלה של הסתכלות

ולא התייחס אליו , את גלגליו בזפת באמצע תפילתוהמושח שראה אדם , ב'מברדיצ

שיחת גלגליו תוך כדי מ"אלא כאדם ש, "ילתו מושח גלגליו בזפתתפתוך כדי "כאדם ש

"). בזפת מוצא זמן להתפלל

הרחק (" המפרשים על משנה זו מבארים כל אחד בדרכו את הכפילות בלשון המשנה לא

תוך התייחסות לשאלה האם יש הבדל בין ההוראה , ")משכן רע ואל תתחבר לרשע

ואילו " רע"מדוע בהוראה הראשונה נאמר , וכן; "אל תתחבר"לבין ההוראה " הרחק"

שההוראה הראשונה מתייחסת , לפי פשוטו ניתן לומר". רשע"ה הלשון היא יבשני

. 'וההוראה השנייה מתייחסת להתחברות רוחנית וכד', לקרבת מקום מגורים וכד

, המתייחס למגורים לצד אדם רע, בחלק הראשון": רשע"ל" רע"ומכאן גם ההבדל בין

, הן היזק גשמי והן היזק רוחני, העלולים להיגרם" רע" היא לכל סוגי הההתייחסות

הואיל ומדובר , במקרה השני; שהיא לשון כוללת, "רע"ולכן מתאימה הלשון

והדגש הוא על הסיכון , הסכנה הפיסית קיימת פחות, בהתחברות וביחסי ידידות

.שפע מרשעותושתו, "רשע"ולכן הלשון היא , הרוחני של השפעה ולמידה מדרכיו

הוא מי שחוטא הן בעבירות שבין אדם למקום והן " רע", לפי התפארת ישראל[

הן כדי שלא , ולכן ההוראה היא להתרחק לגמרי משכנותו(בעבירות שבין אדם לחברו

הוא מי שחוטא רק בעבירות שבין " רשע"בעוד ש, )יזיקך והן כדי שלא תלמד ממעשיו

" להתחבר"לכן אין סכנה לדור בשכנותו אלא רק ו, אדם למקום ולא בין אדם לחברו

, ההוראה הראשונה מתייחסת למגורי קבע בשכנות, לפי המאירי. ללמוד ממעשיו, עמו

אמנם המאירי אינו (לסחורה וכדומה , וההוראה השניה מתייחסת להתחברות ארעית

נר למאה

מז

'א פרק –ביאור המסכת

תיפול לידי אל, גם במצבי פורענות- ואל תתייאש מן הפורענות

אפילו חרב חדה ", א"ל במסכת ברכות דף י ע"כמאמר חז, ייאוש

אל , דהיינו" (אל ימנע עצמו מן הרחמים, מונחת על צווארו של אדם

.לב)יחדל מלקוות לרחמי שמים

'משנה ח

: יהודה בן טבאי אומר. יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם

הוא אדם המסדר " דיןעורך "- אל תעש עצמך כעורכי הדיינין

כפירוש ( בעל הדין במקוםועורך את טענות בעל הדין לפני הדיין

באותה דרך שבה , אולם ניתן לפרש לפי דרכו, "רשע"ל" רע"מתייחס להבדל בין

בעוד שבמקרה השני הסיכון הוא , שבמקרה הראשון הסכנה היא כוללת, פירשנו לעיל

. ב ובתוספות יום טוב"ועיין עוד ברע)]. פיסירוחני יותר מאשר

- בכמה מובנים" יאוש"ל משמשת המילה "שבלשון חז, מדבריו עולה[י "רשב עיין לב

כשאננות יתר כאשר , והשני, )איבוד התקווה(האחד הוא המובן המקובל בימינו

י את לשון המשנה ככוללת "מפרש רש, בהתאם לכך. הדברים מתנהלים על מי מנוחות

אל , וכן אם באה עליך רעה. ב... שאם אתה עשיר אל תבטח בעושרך. א: " הוראותתיש

אפילו חרב חדה 'ש, ושנינו כמו כן ...לפי שהישועה קרובה לבוא, תתייאש מן הטובה

התנא מזהיר את , דהיינו". 'מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים

]. יאבד תקווההאדם שלא ייתפס לשאננות אך מאידך גיסא לא

הרחק משכן רע ואל תתחבר ("אין קשר בין הוראה זו לבין קודמותיה , לפי פירוש זה

אל יתחבר אדם , אפילו במצב של פורענות: ם שיק מפרש את הקשר כך"המהר"). לרשע

, )כפי שנדמה לעתים שההתחברות לצד הרע היא שתושיע את האדם ממצבו(לרשעים

.ואל יתייאשאלא ימשיך לדבוק בדרך הטובה

וכהמשך ישיר של , באופן שונה" אל תתייאש מן הפורענות "מאמרב מפרש את ה"רע

, אפילו אם תראה שהרשע מצליח בכל דרכיו"): אל תתחבר לרשע("ההוראה הקודמת

, מכך" אל תתייאש"ו, בסופו של דבר דרכו מועדת לפורענות, ורב הפיתוי להתחבר עמו

. עשהכי הפורענות בוא תבוא והצדק יי

נר למאה

מח

'א פרק–ביאור המסכת

, שלא זו בלבד שדבר זה אסור, המשנה מזהירה). המונח בלשון ימינו

לייעץ לבעל הדין , דהיינו, עורכי הדייניםכאלא שאסור גם להיות

.לגשיאמר לפני הדיין כך וכך

ך ניהול ש במ-היו בעיניך כרשעיםי, וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך

; לדגרסותיהםבדוק את וילבעלי הדין בחשד הדייןתייחסי, המשפט

פירוש זה . כפי שמבאר את דבריו התוספות יום טוב, ב" זהו הפירוש הראשון ברעלג

, לדייןשהרי שאר ההוראות במשנה מופנות [ לפי הקשר המשנהלכאורה מוקשה מעט

אך , ]מופנית לאדם מן החוץ ולאו דווקא לדיין) לפי הפירוש האמור(בעוד שהוראה זו

ועיין פירושים נוספים במפרשי . ב"ב עבות דף נכתו' במס' הוא עולה מפשט דברי הגמ

. המשנה

בין כשמדובר בתובע ובין , בימינו נהגו היתר גמור לטעון באמצעות טוען רבני, והנה

בפרק , ג"מנהג זה אף מעוגן בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל התשנ(בנתבע

, הדין- ע ולפעול בשמו ובמקומו בפני ביתדין יכול למנות מורשה להופי- כל בעל: "ה

וסמכו בעניין זה על מספר , ")הדין יופיע ויפעל אישית- אימת שאין צורך כי בעל- כל

: עיין; פוסקים שכתבו שבזמן הזה כך התפשט המנהג ונוצרה מעין קבלה כללית לדבר

יו עכש("קכד , חושן משפט, ערוך השולחן; אורים ותומים קכד, רבי יהונתן אייבשיץ

ובין שהבעלי דינים , ש התובע"המנהג בכל בתי דינים שגם הנתבע מעמיד מורשה וכ

י "ד רואים שע"ד והב"מ אם אינם בב"ומ. ד"ד ובין שאינם בעצמם בב"הם בעצמם בב

, ד"שולחים אחריהם ובאים בעצמם לב, המורשים אין ביכולת לברר הדין על הבירור

ד "ולא יעלה עה("ד הורביץ "בשם הגרא, "יפהכוח בית דין "ובספר ; ")וכן נכון לעשות

לעשות פלוגתא בזה אם מותר להיות טוען רבני הנהוג בכל בתי דינין שבישראל מכמה

לדעתו הטעם (תמו ' הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות ג סי; )עיין שם טעמיו, "...זמן

הנראית רק עיקר הפסק הוא בגדר פשרה , הואיל והיום אין דנין דין תורה ממש"הוא

ועיין שם שהוסיף ". על כן אין מדקדקין בזה בכל דקדוקי משפט, לדיינים כצדק ויושר

ד יקר בצורה המפרה את "שאם צד אחד הוא בעל אמצעים ויש באפשרותו לשכור עו

.ובחלק א סימן תשצד, )מוטל על בית דין שלא לאפשר זאת, השוויון

טור , טוען ונטען, תלמודית כרך יטעיין אנציקלופדיה, ד"ולעניין גילוי הטענות לבע

). ש"עי, אסור לסדר לו טענותיו אך מותר לגלות לו דינו (14רעג הערה

נר למאה

מט

'א פרק –ביאור המסכת

- שקיבלו עליהם את הדיןכ, וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים

וילמד בלבו זכות , מייד בתום המשפט ינקה הדיין מלבו חשדות אלה

. להגם על מי שנמצא חייב בדין

'משנה ט

: בן שטח אומרשמעון

. לוכדי להוציא את האמת לאור - הוי מרבה לחקור את העדים

על הדיין להיזהר - והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר

להיכן חותר ,או את בעל הדין, שריבוי החקירות לא ילמד את העדים

. וכך יידעו השקרנים לכוון את עדותם בהתאם, הדיין

'משנה י

: שמעיה אומר. יבלו מהם קלזשמעיה ואבטליון

ולכן , לפעמים מראהו או מעמדו של אחד מבעלי הדין מעורר אמון יותר משל האחרלד

אלא יבדוק היטב את , מדגישה המשנה שאסור לדיין ללכת שולל אחר רשמים מעין אלו

שלא ייטה לבך לאחד מהם : "ב"וכלשון רע, הדין מבלי להפלות ביניהםגרסאות בעלי

אין אתה רואה לו , שאם אתה אומר כן. איש פלוני חשוב הוא ולא יטעון טענת שקר, לומר

יחפש , כששניהם בעיניו כרשעים: "מוסברת בתוספות יום טוב" כרשעים"הלשון ". חובה

".שביל כך יירד לאמיתת הדיןוב, וברמאות של כל אחד, בטענותיהם של כל אחד

שמא טועה היה , אלא תאמר, גזלן היה זה, לומר, שלא תחשוד החייב: "ב" כלשון רעלה

שלפעמים יטעון , לא יהיו חשודים בעיניך לעבירות": ובספורנו" (ולא נתכוון לגזול

").האדם שקר לא לגזול את חבירו אלא לדחותו לאיזה זמן

."כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח ":א" מ עסנהדרין דף במסכת ל"כדברי חז לו

נר למאה

נ

' פרק א–ביאור המסכת

חייב לעסוק , אפילו יש לו במה להתפרנס "- אהוב את המלאכה

. לח)ב"רע" (שהבטלה מביאה לידי שעמום, במלאכה

.לט התרחק מן השררה- ושנא את הרבנות

שמפני , ושמעתי. ומבני בניו של סנחריב היו, גרי צדק היו- שמעיה ואבטליון: "ב"רע לז

בלשון ' טליא'כי ', אב לקטנים': שפירושו, נקרא בשם זה, שהיה אבטליון אב בית דין

שבית דין מכונים לעתים , הואביאור דבריו". אביהם של יתומים קטנים...'קטן, 'ארמי

, עיין מסכת גיטין(על שם שדואגים ליתומים ולנכסיהם , "אביהם של יתומים"ס "בש

, "טליון- אב"מכונה , שהיה אב בית דין, אבטליון, ולכן). י שם"וברש, א"דף לז ע

. אביהם של קטנים

אלא את הערך , מדברים אלה עולה שהמשנה מדגישה לא רק את ערך הפרנסהלח

אהוב את , ויש לפרש: "וכך כתב המאירי בהסברו השני. שבעצם עשיית המלאכה

, שיתעסק באיזה דבר של תועלת ולא יעמוד בטל,כלומר, המלאכה אפילו לעשיר

שכוונת , אמנם בהסברו הראשון מבאר המאירי". שהבטלה גורמת לו לדברים קשים

. וכך עולה גם משאר מפרשים, התנא היא לערך הפרנסה

ולא , ולא תשאלנה בפיך, שתשנא את השררה: "וכך כותב גם רבינו בחיי, ב" רעלט

השררה , אבל מי שרודף אחרי השררה... תיקחנה בידיים עד שיתנוה לך אחרים

השררה , )א"דף נה ע, עיין במסכת ברכות (ל"שכן אמרו רבותינו ז, מטרידתו מן העולם

שמות (שנאמר , ומת קודם אחיו, שניהג עצמו ברבנות, מיוסף, מנא לן. מקברת בעליה

". 'וימת יוסף וכל אחיו') ו, א

אהוב ("היא המשך של קודמתה " שנא את הרבנות"ההוראה , ב"לפי פירוש אחר ברע

אדם גדול וחשוב - ואל תאמר , גם אם היא בזויה, אהוב את המלאכה"): את המלאכה

י וגנאי לי לעסוק אדם גדול אנ,ולא תאמר": ובלשונו. אני ואין מכבודי לעסוק בה

: א"קיג ע, במסכת פסחים' ב מביא ראיה לפירוש זה מדברי הגמ"רע". במלאכה

, ולא תימא כהנא אנא, פשוט נבילתא בשוק וטול אגרא, 'דאמר ליה רב לרב כהנא"

, פשוט נבלה בשוק וקח שכר, רב אמר לרב כהנא(= ' גברא רבה אנא וסניא בי מילתא

)". ושנוא עלי הדבר, ניאדם גדול א, ואל תאמר כהן אני

- ב את המלאכה ושנא את הרבנותואה: היה מפרשל" זר שמואל שמעלקא"הרוסבי

, ישים אדם את הדגש על עצם העשייה והמלאכה שבעיסוק, בכל מקצוע ועיסוק

נר למאה

נא

'א פרק –ביאור המסכת

.מ אל תתקרב לשלטון ולאנשיו יתר על המידה- ואל תתוודע לרשות

א"משנה י

:אבטליון אומר

החכם צריך לתת דעתו לא רק על התוכן - היזהרו בדבריכם,חכמים

,האמיתי של דבריו אלא גם על האופן שבו דבריו עשויים להתפרש

. מאבטעות

וישתו התלמידים , שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים זהו המשך להוראה - ונמצא שם שמים מתחלל הבאים אחריכם וימותו

ויודע ( אנשי מקומו גם אם החכם מכיר את תלמידיו או את: הקודמת

אותו מלתת דעתו לאופן בכך לפטור אין , )שלא יעוותו את דבריו

. ויתרחק מן הרגשת השררה והגדולה הנלווים לעתים לעיסוק זה

ל האדם להיזהר מן ע. כי הרשות בידו לעשות כחפצו, "רשות" השלטון נקרא בשם מ

שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך "י "כפי שכותב רש, השלטון ומקירבה יתרה אליו

. אך למעשה דעתם נתונה לניצולו לטובתם, הם נראים כחפצים בטובתו, דהיינו, "עצמן

הנזק בהתקרבות למלכות הוא בכך שהאדם מאבד את , לפי אחד הפירושים במאירי

שהקורבה למלכות ("עולותיו כדי למצוא חן בעיני המלכות רצונו העצמי ומכוון את פ

לפי שאינו מביט ("ם "וכך עולה מהרמב"). רק לעבודתם, תביאהו להתרשל מכל דבר

במאירי ובמפרשי , ב"ועיין ביאורים נוספים ברע"). אלא במה שיקרבהו אל השליט

. המשנה האחרים

לעיל במשנה (שאמר , וכוהמפרשים מביאים דוגמה לדבר ממקרה אנטיגנוס איש ס מא

ותלמידיו צדוק , "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס) "'ג

ומהם , ויצאו לתרבות רעה, ובייתוס פירשו דברים אלה כאילו אין כלל שכר ועונש

מבואר , ב"קטו ע, ם בבבא בתרא"אמנם עיין ברשב" (בייתוסים"וה" צדוקים"יצאו ה

, אלא לימדו לתלמידיהם את דברי אנטיגנוס, עושלא צדוק ובייתוס עצמם ט

). והתלמידים הם שטעו

נר למאה

נב

'א פרק–ביאור המסכת

כי ברבות הימים ייתכן שייגזר עליו ; שבו עלולים דבריו להתפרש

החשש יעלה ב וושישבו , "מים רעים"מקום של , לנדוד למקום אחר

. מבבעקבות כך' לעיוות דבריו ולחילול ה

ב"משנה י

:הלל אומר. הלל ושמאי קיבלו מהם

אוהב את ; אוהב שלום ורודף שלום, הוי מתלמידיו של אהרןשהיה אוהב שלום , ד מדרכי אהרן הכהןמ ל- ומקרבן לתורה; הבריות

.מד מגאוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ורודף שלום

זהרו לברר דברים היוצאים מפיכם יה": לשון המאיריוב. ועוד, מאירי, ב"רע מב

עד שלא יהא המאמר סובל בשום , )היזהרו שהדברים היוצאים מפיכם יהיו ברורים(=

ואם , מה לנו ולהם,ו שאם תאמר.בצד שיהא השומע נוטה מהם למינות, פנים לפרשם

שמא לפעמים יארעו לכם דברים ; יש להם ספק בדברינו יבואו וישאלו על כוונותינו

הם נוטים לאותם הדעות ודעתן נוחה , ואדרבא, במקום שאין השומעין חפצים לשאול

לכך אמר שמא , ומפני שמן הסתם מקומו של חכם אינו חשוד בתלמידים כאלו. בכך

ואפשר שתהא גלותכם למקום שיושביו ... העוון עד שתגלושיגרום, תתחייבו למקום

".ולא יבואו לשאול... משוקעים בדרכי המינים

ל אותו חכם נקרא ומרגיל את מעשיו על פי מידות שנהגי חכםממי שנוהג ב" מג

.)י בן שושן"ר( "אף על פי שלא ראהו מימיו, תלמידו

, אוהב שלום": "רודף שלום"לבין " אוהב שלום"התפארת ישראל עומד על ההבדל בין

, שכשחברך עיקש ופתלתול, אבל גם תרדוף שלום. לבלי יוגרם מחלוקת בינך לבינו

להשיבו , שברח ממך, הווה רודף ומתעמל בדבורך אחרי השלום, כםונגרם מחלוקת ביני

".למכונתו

הוא אדם שדואג " רודף שלום"ו, הוא מי שנמנע ממחלוקת" אוהב שלום", ש"לפי ריב

) טו, לד(כאמור בספר תהלים , גם להשכנת שלום כללית ולמניעת מחלוקות בין אחרים

, )טו, תהלים לד(' שלום ורדפהובקש'כמה שנאמר : "ובלשונו" [בקש שלום ורדפהו"

אם יושב אדם : "ג, יב, ועיין אבות דרבי נתן". בקשהו במקומך ורודפהו במקום אחר

נר למאה

נג

'א פרק –המסכת ביאור

ג"משנה י

: הוא היה אומר

ם- "שמא"; נמשך- "נגד: "תרגום (- מהאבד שמיה, נגד שמא ש אבד ";

שבראש מעייניו ,ודהיינ, "מושך את שמו"מי ש). אבד שמו- "שמיה

אלא יצא ממקומו ויחזור ? במקומו ושותק האיך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד

, בקשהו במקומך, הא כיצד. שנאמר בקש שלום ורדפהו, וירדוף שלום בישראלבעולם

"].רדפהו למקום אחר

פירשו באבות ": "רודף שלום"כיצד היה אהרן , )על פי אבות דרבי נתן(ב מתאר "רע

היה , כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים, כיצד היה אהרן אוהב שלום, דרבי נתן

ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה , חברו ואומר לוהולך לכל אחד מהם שלא מדעת

ומתוך כך כשהיו , והוא אמר לי שאבוא אליך שתמחול לו, את עצמו על שחטא לך

". פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה

": מקרבן לתורה"לבין " אוהב את הבריות"התפארת ישראל עומד על הסמיכות בין מד

, או מרירות ושנאה, כעס. ו להחזיר למוטבבכוח, רק מי שבא בגישה של אהבה ופיוס

. לא יועילו

אותו בכוחם להחזיר , האמון באדם וההתחברות אליו, אהבת הבריות עצמה, יתרה מזו

כשהיה מרגיש או כשהיו , עליו השלום, שאהרן: "...ם"כותב הרמבפי שוכ, למוטב

, חבר עמוומת, היה מקדים לו שלום, ושבידו עבירה, מספרים לו על אדם שתוכו רע

אילו ידע אהרן צפוניו ומה , אוי לו: ואומר, והיה ההוא מתבייש. ומרבה לספר עמו

ואמנם אני אצלו בדמות , כל שכן לדבר עמי, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, שיעשה

."ויחזור בתשובה. הרי אני מצדיק את מחשבתו, איש מעלה

ועיין בלשון . במספר שינוייםאך, סגנון דומה בדברי רבינו יונהב הדברים נמצאים[

,)לעיל' תוספות יום טוב וכן בשפת אמת על משנה זבעיין (המפרשים מעירים . ב"רע

', ם סותרים לכאורה את דברי נתאי הארבלי לעיל במשנה ז"שדברים אלה של הרמב

אולם נראה שיש לחלק לעניין זה בין סוגים שונים של ; "אל תתחבר לרשע"

].שונות של חיבוראו רמות , "התחברות"

ולשון בבלי הוא , לל הזקן היה בבליה"כי , י הלל בשפה ארמית" משנה זו נאמרה עמה

ושמא בהיותו בבבל קודם , ובאותו לשון אמר הלל דברים אלו)... ארמית(=תרגום

נר למאה

נד

'א פרק–המסכתביאור

כי , יאבד שמו וכבודו, "אבד שמיה", עומדים פרסומו והאדרת שמו

.מו הכבוד בורח ממנו,כל הרודף אחר הכבוד

יסוף מפיו מה שכבר , מי שאינו מוסיף על לימודו" - יסף, ודלא מוסיף

אדם ). יאבד מפיו,יישכח =יסוף מפיו ().ב"רע" (וישכח תלמודו, למד

.מז"לשמר את הקיים"לא ניתן רק ו, נסוג, שאינו מתקדם

מי ). מיתה- "קטלא. "לומד - "יליף: "תרגום (- קטלא חייב, ודלא יליף

אין חייו נחשבים , דהיינו, "חייב מיתה", שאינו לומד ומוסיף חכמה

.מחלמאומה ואין תכלית לחייו

. מי שמשתמש - "ודאשתמש: "תרגום (- חלף, ודאשתמש בתגא

המשתמש ": ב"מפרש רע). אובד, חולף- "חלף. " בכתר- "בתגא"

". חלף ועבר מן העולם, בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו

דוגמת , מי שמשתמש בכתרה של תורה למטרות צדדיות, דהיינו

. מטלא יאריך ימים, השגת מעמד ושררה וכדומה

.)ץ"רשב ("עלותו לארץ ישראל היה רגיל לומר אותם

שהכבוד , אבד שמיה, המשתדל למשוך שמו בעולם להשיג כבוד: "ובלשון הספורנו מו

שאינו לומד אלא לגדל , נגד שמא"): בפירושו השני(י "ן זה כותב רשמעי". בורח ממנו

אם כי בצורה מעט שונה , גם המאירי מפרש כך את מהות הדברים" (שמו ולקרותו רבי

. ב"י וברע"ועיין פירוש נוסף ברש). מבחינה לשונית

מי שאינו מוסיף על לימודו ואומר כבר למדתי הרבה מה לי לטרוח ": ץ"רשבובלשון מז

. ב להסבר נוסף"ועיין ברע". 'למודו וכויהיה מובטח שיישכח ת, ייסוף, עוד

, כי למה נברא בעולם, נמשל כבהמה, מי שלא למד כל עיקר: " וכך מפרש רבינו יונהמח

וזה שלא עסק בתורה כל ימיו ועודנו , אך להבין ולהורות בתורה שדרכיה דרכי נועם

ב " ברעועיין עוד" (אין ראוי לחיות אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת, מחזיק ברשעתו

).ובמאירי

שהכוונה היא גם לאדם ,ם כותב"הרמב. רבינו בחיי ועוד, רבינו יונה, ספורנו, ש" ריבמט

נר למאה

נה

'א פרק –המסכת ביאור

ד"משנה י

: הוא היה אומר

הפירוש הרווח - מה אני, וכשאני לעצמי, מי לי, אם אין אני לי

אם אין אני ("ה אינו מסייע לו "הקב, אם אדם אינו מסייע לעצמו: ואה

לא די , "כשאני לעצמי מה אני", אך מאידך גיסא, ") מי לי- לי

.נללא סייעתא דשמיא, בפעולות האדם לבדן

כי אם לא , אתקן דרכיי בעתיד, אל תאמר- ואם לא עכשיו אימתי

. נאאימתי תתקן, תתקן כעת

משנה ' עניין זה יבואר להלן בהרחבה בפרק ד(שמשתמש בלימוד תורה לשם פרנסה

.ב"ברע נוספים יםועיין פירוש). 'ה

ועיין בכלי יקר . ובחתם סופר על התורה פרשת כי תצא' מסילת ישרים פרק בב עיין נ

כי קצרה יד האדם להשלימם , כל המעשים אשר האדם עושה("...ב , מ, על פרשת פקודי

) ב"קידושין ל ע(ל "וכן אמרו רז, יגמור על ידו' אלא האדם הוא המתחיל וה, החל וגמור

").'ה עוזרו אינו יכול לו וכו"אלמלא הקב, כנגד היצר הרע

את , אכן. רוב מפרשי המשנה אינם מפרשים כך, על אף שזהו הפירוש השגור והרווח

עיין (הם מפרשים בדומה לדברינו לעיל ") אם אין אני לי מי לי("החלק הראשון

מי ישתדל בעדי להיטיב , אם אני בעצמי איני מעורר נפשי למעלות: "במאירי

" כשאני לעצמי מה אני", אך החלק השני, )ב"וזו כנראה גם כוונת רע, "תייאורחו

- המאירי מפרש, למשל. ידי מפרשי המשנה כהוראה שונה ונפרדת- מתפרש על

ולא למטרות נעלות כקיום , לגופי, אם אני פועל רק לצורך עצמי, "כשאני לעצמי"

מה נחשבים - פרש כךב מ"רע. אין טעם בחיי, "מה אני"אזי , מצוות ושלמות הנפש

אדם צריך תמיד , דהיינו; מעשיי והשגיי לעומת חובתי האמיתית שטרם הספקתי למלא

מה הוא , ואפילו זכיתי לעצמי: "ובלשונו(לראות כאילו לא עשה די ולשאוף ליותר

ועיין עוד בדברי רבי שמעון "). כנגד מה שאני חייב לעשות, הזכות הזה ובמה נחשב הוא

.בעניין זה, "שערי יושר"שקאפ בהקדמתו ל

". שמא לא תיפנה, אל תאמר לכשאפנה אשנה: " וכך אומר הלל גם בפרק ב משנה דנא

. כי אחר המוות אי אפשר לזכות עוד, אימתי, בעולם הזה, אם לא עכשיו: "ב כותב"רע

נר למאה

נו

'א פרק–המסכתביאור

ו"משנה ט

:שמאי אומר

והמלאכה , לימוד התורה צריך להיות העיקר- עשה תורתך קבע

. נבאמצעי בלבד, טפל- והפרנסה

.נג ועשה הרבה,אמור מעט

כשאתה מכניס אורחים "- והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות

שכל הנותן ופניו , תן להם ופניך כבושות בקרקעילא ת, לביתך

מעלין עליו כאילו ,אפילו נתן כל מתנות שבעולם, כבושות בקרקע

. )ב"רע ("לא נתן כלום

ז"משנה ט

נכדו של הלל המוזכר , זהו רבן גמליאל הזקן- רבן גמליאל אומר

.נדבמשניות הקודמות

". שמא בימי הזיקנה לא יעלה בידי, אימתי, בימי הבחרות, אם לא עכשיו: פירוש אחר

אך התוספות יום טוב , ב כותב הסבר נוסף"רע[ץ "ב ובלשון רשב"שון רע עיין בלנב

כוונת , לפי התפארת ישראל]. ת יד אליהו סימן נה"ועיין בעניין זה בשו, מקשה על כך

ש שהאריך "עיי, עצלות ושכיבה, שמאי היא שהלימוד צריך להיות לא בדרך עראי

.ז, ג, הלכות תלמוד תורה,ם"ועיין בלשון הרמב. בדבר

בתחילה . למדה הגמרא כלל זה מאברהם אבינו, א"דף פז ע, במסכת בבא מציעא נג

, )ה, בראשית יח" (ואקחה פת לחם וסעדו לבכם"אמר להם רק , כשהזמין את אורחיו

). 'פסוק ז, שם" ('ואל הבקר רץ אברהם וגו"שנאמר , אך לבסוף עשה הרבה יותר מזה

שצדיקים אומרים מעט ועושים , ןמכא, אמר רבי אלעזר", על כך אומרת הגמרא

א "ועיין בביאור המהרש" (אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, רשעים. הרבה

). במקום

והוא הנזכר , ובנו של רבי שמעון היה רבן גמליאל הזקן, בנו של הלל היה רבי שמעוןנד

נר למאה

נז

'א פרק –המסכת ביאור

, אם בא דין לפניך ונסתפקת בו "- עשה לך רב והסתלק מן הספק

. נה)ב"רע" (והסתלק מן הספק ולא תפסוק אתה לבדך, עשה לך רב

, המקיים מצוות הפרשת מעשר מתבואתו -ואל תרבה לעשר אומדות

בין אם מפריש , כי לפי ההלכה, ולא באומד, עשירית במדויקיפריש

.נואין התבואה מתוקנת כהלכה, פחות מדי ובין אם מפריש יותר מדי

.כאן במשנה

וב המפרשים אך שם ביארו ר', כבר נשנתה לעיל במשנה ו" עשה לך רב" ההוראה נה

ואילו כאן מדובר במי שמתלבט , שהכוונה היא להדרכה בדרך הלימוד ורכישת ידע

אם בא דין , לעניין הוראה מדבר עכשיו": ב"וכך מדגיש רע[כיצד לנהוג בעניין מסוים

ומביא " (והסתלק מן הספק ולא תפסוק אתה לבדך, עשה לך רב, לפניך ונסתפקת בו

שכשהתעוררה אצלו שאלת שחיטה , שם מסופר על רבא, ב"בסנהדרין דף ז ע' את הגמ

במשנה (שלמעלה : "וכך מדגיש גם המאירי)]. היה מכנס את השוחטים ומתייעץ עמם

אבל בכאן אמר , שתהא חכמתו מקובלת מזולתו, אמר עשה לך רב לעניין הלימוד) 'ו

, וד שאם תבוא הוראה לידך ממה שאינו כתוב בהדיא בתלמ,כלומר, זה לעניין הוראה

אמנם ". 'יעשה לו רב וכו, ויצטרך להוציאה מן הסברא או ממקצת ראיות רחוקות

.ש"ריבבועיין , י נראה שאינו מחלק"מדברי רש

המשנה אינה באה ללמדנו דיני ש, ברוראך יחד עם זאת , זהו הביאור המילולי נו

וכפי שמפרש, ודין זה נאמר כמשל, ) אבותכתשכן מה עניין מעשרות למס(מעשרות

מחשש שמא יתן יותר , כמו שאסור ליתן מעשר מאומד הדעת, רצה לומר: "הרוח חיים

". אם יחמיר בלא דעת, כן יכול לבוא לידי קלקול, ויהיו מעשרותיו מקולקלין

מוסיף , "עשה לך רב והסתלק מן הספק"לאחר שהורה התנא לעיל : וביתר ביאור

מצב הספק על ידי הכרעה שניתן תמיד לפתור את, התנא שלא יטעה האדם לחשוב

- "אל תרבה לעשר אומדות", בדרך משל, כדי לשלול טעות זו אומר התנא. לחומרה

וההלכה היא שיש לתת , ולתת יותר מעשירית" להחמיר"כשם שבמעשרות לא ניתן

כך גם הכרעה , )בעניין זה מביאה רק לקלקול המעשר" חומרה"וכל (עשירית בדיוק

.עלולה להביא דווקא לידי תקלה, ום שאין בכך צורךלחומרה בספקות שונים במק

. 'חומרות יתירות עלולות להביא את האדם למצב של ייאוש מקיום ההלכה וכד, למשל

בעניין עץ " החמירה"ש, דוגמה להחמרה יתרה שהביאה לקלקול אנו מוצאים אצל חוה

נר למאה

נח

'א פרק–המסכתביאור

ז"משנה י

הנזכר במשנה( זהו בנו של רבן גמליאל הזקן - שמעון בנו אומר

.נזתוהיה מהרוגי מלכו, )הקודמת

כל - נחולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, כל ימי גדלתי בין החכמים

, למדתי מהם מידות והנהגות חשובות, ימי גדלתי בין החכמים

.נטוהמידה המועילה והמבורכת מכולן היא השתיקה

וכתוצאה מכך באה לידי תקלה ולא רק האכילה,הדעת והחליטה שאף הנגיעה אסורה

ס "בש; )סורוכך גרם לה לזלזל באי, הנחש הוכיח לה שהנגיעה אינה גורמת דבר, שכן(

"חומרא המביאה לידי קולא"אנו מוצאים מספר פעמים שחומרה מסוימת מוגדרת כ

חומרא דאתי לידי קולא ? לחומרא, מאי דעתיך: "ב"דף מח ע, במסכת פסחים, כגון(

"). הוא

שהיה מקל בפסיקתו לעניין צום יום כיפור לחולים , ידוע המעשה ברבי חיים מבריסק[

אלא מחמיר במצוות , אינני מקל באיסורי הצום- ענה, כך וכששאלוהו על ;וכדומה

]. ...פיקוח נפש

. ץ"על פי רשב נז

". שתיקהאלא, ולא מצאתי לגוף טוב: "גירסה אחרת נח

מי ששומע חרפתו "- המוזכרת כאן היא יכולת הבלגה" שתיקה"ה, ב" לפי רענט

, )'י לגוף וכולא מצאת" (לגוף"לפי זה מובן מדוע מדגיש התנא את המילה ". ושותק

,א" פט עדף, בחולין' כמבואר בגמ(שהבלגה כזו אינה רק מעלה רוחנית גבוהה , לומר

' במסועיין , "'אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה וכו"

אלא גם ) "' שומעין חרפתן ואינם משיבים וכו,עלובים ואינם עולבים", ב"פח עדף שבת

בסנהדרין דף ז ' וכלשון הגמ(חוסך ממנו רעות , מי שמבליג:הגשמי, "ארצי"בפן ה

אשריו ששומע "י "וביאר שם רש, "חלפוה בישתיה מאה, טוביה דשמע ואדיש": א"ע

הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי , חרפתו ושותק ומרגיל בכך

"). התגר

וכל להילחם עם אדם לא ת: "שהכוונה היא לשתיקה בשעת מריבה, ץ מפרש"גם רשב[

"].ובזה תכניעהו ותשיב צור חרבו, כמו שתחריש לו

נר למאה

נט

'א פרק –המסכת ביאור

. שכוונת התנא היא לשבח את השתיקה באופן כללי יותר, ם והמאירי מפרשים"הרמב

שרוב הדיבור מרגיל הלשון , זהו. אין במידות גדולה ממיעוט הדיבור "- ובלשון המאירי

יח דף מגילה (ורבותינו אמרו , או שיזיקהו, )שטות(לדבר טעות או שגיאה או תפלות

).... שתיקה שווה שני סלעים, אם מילה שווה סלע(' מילה בסלע משתוקא בתרי, ')א"ע

ם בהלכות "ועיין ברמב...". אצור לשונך כאשר תאצור ממונך, וחכמי המוסר אמרו

ישים , מה אומנותו של אדם בעולם הזה ("א" ע דף פט,חוליןבמסכת ועיין . ד, ב, דעות

").'צדק תדברון') ב, תהלים נח( תלמוד לומר ?יכול אף לדברי תורה. עמו כאילם

משמע לכאורה כפירוש ") וכל המרבה דברים מביא חטא("מהמשך המשנה , ולמעשה

. זה

שעד שלא , היא גדולה מעלת השתיקהוכמה "- כותב , רבינו בחיי בפירושו למשנה זו

וכיוון שהוציאו אין , עדיין הוא מולך על הדיבור ובידו להוציאו, הוציא הדיבור מפיו

וכיוון , שעד שלא השליכה הרי היא בידו עדיין, והנה זה כעניין האבן, בידו לשתוק ממנו

". תיקהומפני זה שיבחו חכמים את הש, אין בידו להחזירה, שהשליכה ומוציאה מידו

. דברים אלה נכונים הן לעניין הבלגה בשעת מריבה והן לעניין שתיקה ככלל

: סוף סימן תתקמו, י, משלי, ל בילקוט שמעוני"מן הראוי להביא כאן את דברי חז

כל ימי גדלתי , ג"אמר רשב. חושך שפתיו מלדברי בחברו- וחושך שפתיו משכיל "

) יועצים(=שני דיקליקין , ל"מרו רזא. בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה

ואחד היה , אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה, היו עומדים לפני המלך אנדרינוס

אמר . אין טוב מן הדבור בעולם, מרי, אמר אחד למלך. מלמד על השתיקה שהיא יפה

, והמתים נגמלים חסד, לא היו המלכים מתמלכין, אלולא הדבור, אמר לו? היאך, לו

, אמר ליה אנדרינוס. והספינות פורשות בים, ומשא ומתן בעולם, מתקלסותוהכלות

היאך אתה למד על , אמר לאותו אחד שהיה למד על השתיקה שהיא יפה. יפה דברת

אמר ? למה סטרת אותו, אמר לו המלך. עמד חברו וסטרו על פיו, בא לדבר? השתיקה

, וזה בא ללמד משלי על שלו, מדבור על דבור, אני משלי על שלי לימדתי, מרי, ליה

לא אמרתי שיאלם פיך ותהא , אמר שלמה. לפיכך סטרתי אותו, משלו על שלו ילמד

".נצור לשונך מרע, וכן הוא אומר, אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך, שותק ויושב

שהדגש הוא על כך שרק בענייני , מפרש הרוח חיים" לגוףלא מצאתי "לעניין הלשון [

שבהם יש , ולא בדברי תורה, יש מעלה בשתיקה, ענייני העולם הזה, נודהיי, גוף וחומר

]. להרבות

נר למאה

ס

'א פרק–ביאור המסכת

לאחר שעסק התנא בשבח - עיקר אלא המעשהה הואולא המדרש

, כגון דברי תורה, בדיבורים ראוייםשאפילו , השתיקה מוסיף התנא

נאה דורש "שלא להיות בבחינת , העיקר הוא יישום הדברים בפועל

.ס"ואין נאה מקיים

ברוב ) "יט, י( כאמור בספר משלי - וכל המרבה דברים מביא חטא

בא , המדבר ללא הבחנה ואינו נזהר בדבריו". דברים לא יחדל פשע

ו לפחות מילה אחת שאינה לפי שוודאי יהיה בדברי", לידי מכשול

וריבוי הדברים ... מיעוט הדיבור- ומסימני החכמים ;ראויה להיאמר

. סא)ם"רמב" (מסימני הכסילים

ח"משנה י

, זהו אותו תנא הנזכר במשנה הקודמת- רבן שמעון בן גמליאל אומר

, כי היה אז בחור, בלבד" שמעון"אלא שבמשנה הקודמת נקרא

.סבבתחילת לימודו

עיקר החינוך אינו על - ויש מפרשים לעניין חינוך והוראה, כך ביארו רוב המפרשיםס

וכדברי האורחות צדיקים בשער (אלא על ידי דוגמה מעשית , ידי הדיבור וההוראות

אז אין דבריו , וכשמורה הוראות לעשות טוב והוא אינו עושה"...: עשרים ושבעה

").ולא המדרש עיקר אלא המעשה. מקובלים

ב את דוגמת "מביא רע, כדוגמה למכשול העלול לבוא מריבוי דברים ללא זהירותסא

ה אסר לא רק אכילה מעץ "וסיפרה שהקב, שבדיבורה עם הנחש לא דקדקה, חוה

לאחר שהנחש הראה לה , ולבסוף באה למכשול כתוצאה מכך, אלא גם נגיעה, הדעת

. לוי כך זלזלה באיסור כו"וע, כי הנגיעה אינה מזיקה כלל

והוא שקראו עכשיו רבן שמעון בן , ואמר זה אחר שנתחכם"( כך פירש המאירי סב

"). שאז היה בחור ובתחילת לימודו, ובמתניתין לעיל קראו שמעון בנו אומר, גמליאל

של רבי שמעון נכדוהתנא כאן הוא , )ץ ועוד"רשב, ש"ריב(אך לפי מפרשים אחרים

והוא (היה בן שנקרא גמליאל , נה הקודמתלרבי שמעון הנזכר במש[שבמשנה הקודמת

נר למאה

סא

'א פרק –המסכת ביאור

- השלוםעל הדין ועל האמת ועל , על שלושה דברים העולם עומד

פירושו יושר של ,"אמת ";י הדיינים" פירושו עשיית דין צדק ע,"דין"

פירושו שלום בין ארצות ובין ,"שלום" ו;בני האדם איש כלפי רעהו

.סגאדם לחבירו

פסוק זה - 'שפטו בשעריכם, שלום, ומשפט, אמת': )טז, זכריה ח(שנאמר

.סדהמשפט והשלום, מובא כראיה לחשיבותם של האמת

שהעבירוהו מן הנשיאות )א"ב ודף כח ע"ז עדף כ( ברכות כתג שנאמר לגביו במס"ר

, ולאותו רבן גמליאל היה בן שנקרא רבי שמעון, )'לטובת רבי אלעזר בן עזריה וכו

]. הוא רבי שמעון הנזכר כאןו

עמדנו על היחס בין ' לעיל במשנה ב). ועיין הסבר אחר בתפארת ישראל(ב "רע סג

לבין משנה ") 'על התורה ועל העבודה וכו, על שלושה דברים העולם עומד("' משנה ב

.ח"י

וגם . ש"ריבבעיין (יש שלא גרסו במשנה מלים אלה . י"רשבועיין , ספורנו כך משמע בסד

). ולא במשנה עצמה, י מציין שנוסח זה קיים רק בפרקי אבות שנדפסו בסידורים"רש

אמת ; דברו אמת איש את רעהו, אלה הדברים אשר תעשו: "לשון הפסוק המלאה

". שפטו בשעריכם, שלום, ומשפט

נר למאה

סב

'ב פרק–המסכתביאור

'בק פר

'משנה א

מאחרוני , אהוא כינויו של רבי יהודה הנשיא" רבי "- רבי אומר

מס , התנאים . ר המשניות ד

כל שהיא תפארת לעושיה , איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם: הם שניים, סימני ההיכר של דרך חיים נכונה- ותפארת לו מן האדם

וממת אותו שדרך חיים זו מר, דהיינו, "תפארת לעושיה", האחד

שמכינה לב טהור באדם ":וכלשון רבינו יונה(מהבחינה האישית

אלא תלמידים שבאותו הדור העלו את ... הוא רבי יהודה הנשיא: "ב" רעכפי שמבאר א

מפני שהיה אהוב , הרביץ תורה בישראל מכל נשיאים שלפניולפי ש', רבי'שמו

ושלח וקרא לכל , אין שטן ואין פגע) אותו הזמן (=ואותו הפרק , לאנטונינוס מלך רומי

והוציא הסולת מתוך דבריהם וסידר את , ושנו לפניו איש איש מה שבידו, התלמידים

היה ברור לכל ,לומרכ - (שלהן באותו הפרק ' רבן'ולפי שהוא היה סתם ... המשנה

ב "רע" [לא היו צריכין להזכירו בשמו, )מתייחס אליו, ללא תוספת, "רבי"שהשם

חבירו של ', רב'וכן : "לאמורא רבי אבא" רב"מוסיף ומבאר באופן דומה את הכינוי

והוא , והעמיד תלמידים הרבה, ולפי שהיה גדול בתורה... היה שמו רב אבא, שמואל

והיו קורין אותו , לא היו צריכין אף הם להזכירו בשמו, לשל בב' רבן'היה סתם

..."].'רב'

ובכלל דבריו הוא מוסיף ומבאר גם מדוע נקרא רבי יהודה , כותב דברים דומים ץ"רשב

לא היו צריכין לזכור אותו , סתם' רבי'וכשהיו קורין "": הנשיארבי יהודה "בשם

אף כשהזכירוהו ', רבי'שנתעלה בשם ולפי . וזו מעלה יתרה, כי הוא הידוע לכל, בשמו

...".'רבן יהודה'ולא היו אומרים , 'הנשיארבי יהודה 'בשמו היו אומרים

או , את המשניותכתבהאם רבי יהודה הנשיא אכן , ישנן מספר שיטות ביחס לשאלה[

]. עיין בתפארת ישראל, רק סידר אותן בעל פה ונכתבו לאחר מכן

נר למאה

סג

'ב פרק –המסכת ביאור

, "תפארת לו מן האדם"שהיא , והשני, ב")ומחדשת בקרבו רוח נכון

. גבעיני הבריות

שאין אתה יודע מתן שכרן של , והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה" חמורה" כשם שאתה זהיר במצווה הנראית בעיניך כ- מצוות

דהיינו פחותה , "קלה"ך היזהר במצווה הנראית בעיניך ככ, וחשובה

אינך יודע את מידת , "קלה"כי גם מצווה הנראית בעיניך כ; יחסית

. דשכרה והשפעתה

תה דרך שהיא הגונה ונאה לאדם המתהלך בה ועושה כל או "- ש" וכך כותב גם ריבב

, האמת, והוא. היא הדרך הישרה... וכמו כן היא נאה בעיני כל שאר אדם, אותה

גם שאר המפרשים כותבים ברוח ". שמתקבל על הכול, וכיוצא בהן, והשלום, והמשפט

, ץ"רשב, מאירי, רבינו יונה, ב"עיין ברע[על אף מספר הבדלים דקים בין הפירושים , זו

)]. המעשה ברב סחורא ורב נחמן(, ב"ועיין בנדרים דף כב ע. מדרש שמואל ועוד

יש ":וכלשון המאירי, ה"אלא לקב, אינו מתייחס לאדם" לעושה"יש מפרשים שו

יש , כמו כן". שהוא נקרא פועל ועושה על כל דבר, ה"על הקב', לעושה'מפרשים

י "ץ בשם ר"רשב(שעשה את האדם , ה"והכוונה היא לקב, "הולעוש"גורסים במשנה

טובה זו ששהדרך הטובה היא , המאמר הואפירוש , לפי מפרשים אלה). אבן גיאת

. ה וטובה לבריות"לקב

וייתכנו מקרים שבהם ביקורת הבריות מוטעית ועל , כמובן שאין הדברים מוחלטיםג

שדרכו נכונה שאם אדם נוכח, מכל מקום על דרך הכלל ניתן לומר; אדם לדבוק בדרכו

אל יתעלם מכך אלא יראה , ואילו הבריות מסתייגות ממנו ומדרכו, רק בעיניו שלו

. עוד בחלק העיוניםאהור. בכך סימן אזהרה

שהואיל ועיקר תכלית המצוות , מוסיף ומבאר, בתפארת ישראל פרק סא, ל" המהרד

הואיל ואין ו, הוא לזכך ולרומם את נפש האדם ולהביאה לשלמות ולדבקות עם הבורא

אנו יודעים בדיוק באיזה אופן מרוממת כל מצווה את האדם ומהי הצורה שבה

לכן לא נוכל לומר על מצווה , המצווה משפיעה על נפשו בעולם הזה ובעולם הבא

שאילו הייתה , ל"עוד מוסיף המהר. ביחס לחברתה, כביכול, מסוימת שהיא פחותה

אזי ניתן , ן החברה או תיקון היישובמטרת המצוות מתמצה בתכלית ארצית של תיקו

אלא תכלית המצוות , אך כאמור אין הדבר כך, היה לדעת איזו מצווה חשובה יותר

נר למאה

סד

'ב פרק–המסכתביאור

- ושכר עבירה כנגד הפסדה, והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה

יחשוב על , )או לבטל מצווה(כשאדם עומד בפני פיתוי לעבור עבירה

ארעית שתצמח לו מביטול המצווה או עשיית התועלת הזמנית וה

מול התועלת הנצחית שתצמח לו מההתגברות על יצרו , העבירה

. הועשיית המצווה או ההימנעות מהעבירה

:ובלשונו. בדרכים שלא בהכרח נהירות לנו, לרומם את האדם

ואם המצוות לא היה רק ... כי אפשר שעל מצווה קלה שכר גדול יותר מן החמורה"...

, אילו הייתה נכונה ההשקפה,כלומר - ( או תיקון האדם לקיים קיבוץ וסדר המדינה

של תיקון החברה או תיקון האדם בדברים הנראים , שלמצוות יש רק תכלית ארצית

בוודאי יש לעמוד על זה איזה ... כמו שהרבה אנשים היו נותנים טעם במצוות) לעין

המצוות אבל . וכמה השכר יותר מן האחרת, מצווה יש בה תועלת יותר מן האחרת

ולא נוכל לדעת איזו , מצרפות האדם עד שיש לאדם דבקות בו, הם אלוהיות

כי יש מצווה קלה שהצירוף הזה אשר אמרנו , מן המצוות בה הצירוף יותר

". יותר מן החמורה

במה שהמצוות מביאים אל האדם החיבור והדבקות : כלל הדבר: "... ל"וממשיך המהר

בין איזה מצוות סיבה לדבקות הוא יותר ואיזה לכך לא נוכל לדעת ולה, בו יתברך

, וזהו שורש גדול בתורה. 'ולפיכך אמרו הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה וכו, פחות

שאפשר , אשר בני אדם אינם נזהרים במצוות קלות עם העלם השכר והעלם העונש

".והעונש גם כן כגדולה שבגדולות, שהשכר עליה כגדולה שבגדולות

מדוע נקטה המשנה רק זהירות , ב ליישב"נראה שבכוונת רע. ב"רי רעעיין עוד בדב[

"]. עבירה"ולא ב" מצווה"ב

' שאין סתירה בין דברים אלה לבין דברי אנטיגנוס בפרק א, התוספות יום טוב מעירה

כי הדרגה שאליה ; )הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס(לעיל

ואילו כאן מתייחס רבי לרוב , ל יחידי סגולה בלבדמתייחס אנטיגנוס היא דרגה ש

. ועיין שם ביאור נוסף, המצוי

שכר "אלא , שכוונת רבי במשנה אינה דווקא לשכר ועונש, נראה שניתן ליישב עוד[

. ]המעלה הרוחנית והשלמות שהן תולדות המצווה, תוצאת המצווה- פירושו" מצווה

נר למאה

סה

'ב פרק –ביאור המסכת

זוהי עצה נוספת - הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירהו

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה :לאדם העומד בפני פיתוי עבירה

: ואלה הם, בא לידי עבירה

וכל מעשיך בספר , עין רואה ואוזן שומעת, דע מה למעלה ממך תן - "דע מה למעלה ממך) "א: שלושת הדברים הם, כלומר- נכתבים

תן דעתך לכך " עין רואה ואוזן שומעת) "ב. וגדולתו' לבך למציאות ה

תן דעתך לכך - "יך בספר נכתביםוכל מעש) "ג. שהכול נראה ונשמע

.וועל כל דבר יבוא הגמול בעיתו ובזמנו, "נשכח"שאין דבר ש

'משנה ב

: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר

פירושה מלאכה או " דרך ארץ "- יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

). ב ועוד"רע(מסחר

השילוב של עמל בתורה ועמל - שיגיעת שניהם משכחת עוון

). ב"עיין ברע(מלאכה מרחיק את האדם מן החטא ב

אל ידמה - סופה בטלה וגוררת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה

ובכך לכאורה יקיים את ערך ( שיהיה יגע בתורה בלבד ,בנפשוהאדם

כי תורה כזו שאין עמה ; ויזניח את המלאכה) היגיעה המוזכר לעיל

'גחשבון , )ץ"י ורשב"ובדרך זו הולכים גם רש(אך לפי רבינו יונה . המאירי לפי פירשנוו

ואינן, הן כהקדמה כללית" דע מה למעלה ממך"ים המל, לשיטתם. הדברים הוא אחר

עין ) א - ורק לאחר מכן מפרט התנא את שלושת הדברים, חלק משלושת הדברים

ומנה אלו ..: ".ובלשון רבינו יונה. וכל מעשיך בספר נכתבים) ג, אוזן שומעת) ב, רואה

ת כנגד ואוזן שומע, עין רואה כנגד המעשה, לשני דברים) עין רואה ואוזן שומעת - (

רוצה לומר שאין שכחה לפני , וכל מעשיך בספר נכתבים: והדבר השלישי. ..הדיבור

.". ..והרי כל הדברים סדורים לפניו כאילו הם בספר נכתבים, כסא כבודו

נר למאה

סו

'ב פרק–המסכתביאור

ובסופו של , אדם אינו בנוי לכך- "סופה בטלה וגוררת עוון", מלאכה

ייאלץ להשיג את , דחוק ללא פרנסהדבר כשימצא עצמו עני ו

גם - "קרח מכאן ומכאן"ובכך יצא , פרנסתו בדרכים לא כשרות

. ז)מרמה וכדומה, של גזל(וגם יבוא לידי עוון , יתבטל מתורתו

עמלים " ה- יהיו עמלים עמהם לשם שמים, וכל העמלים עם הציבור

וכתוצאה , הם האנשים הממונים לדאוג לצרכי הציבור" עם הציבור

. 'קשרים עם השלטון וכו, מכך הם צוברים מטבע הדברים כוח ומעמד

פעלו לשם שמים ולמטרה - רבן גמליאל מזהיר את אותם עסקנים

.ח)ב"רע, ץ"רשב(ואל תתגאו או תנצלו את מעמדכם וכוחכם , טהורה

על אף הכוח הנתון - וצדקתם עומדת לעד, שזכות אבותם מסייעתם

, בעת בעיקר מסייעתא דשמיאעליהם לזכור שהצלחתם נו, בידם

ובזכות , של הציבור שלמענו הם עוסקים" זכות אבות"התלויה ב

.ט)ב"ץ ורע"רשב(צדקתם של אותם אבות

". עיונים"וראה עוד בחלק ה ז

, זה עניין אחר הוא: "ץ"וכך כותב רשב, אורה אינה קשורה לקודמתה מימרה זו לכח

לדבר להם אל המלך , והיא אזהרה לכל מי שהוא עוסק עם הציבור, ואינו נקשר למעלה

אבל , שלא יתעסקו בזה כדי שיתגברו עליהם ולהשתרר גם השתרר, או אל שר הצבא

". יהיו עסוקים עימהם לשם שמים

שלעיל אמר רבן גמליאל , הקודמת למימרה זו הוא בכךייתכן שהקשר בין המימרה

, וכאן ממשיך רבן גמליאל ומבהיר, "שכחת עוון"שהמלאכה והיעדר הבטלה מביאים ל

, שמנגד ישנם עיסוקים ומלאכות שעלולים להביא את האדם לידי עוון דוגמת גאווה

ליו לשים אך ע, אדם אינו צריך להימנע מעיסוקים ומלאכות אלה. 'הרגשת שררה וכד

. על לבו את הסכנה הכרוכה בהם ולהיזהר ממנה

עשינו בשבילכם כל זאת 'לומר , שאין להם להשתרר עליהם ולהתגאות: "ץ" רשבט

אלא , לא נגמרו מפני עסקם, כי המעשים הנעשים בהתעסקות העמלים עמהם', הטובה

ב "רעכך מפרש גם ". וצדקתם העומדת לעד, מפני זכות אבותם של ציבור שסייעתם

נר למאה

סז

'ב פרק –המסכת ביאור

על אף - כאילו עשיתם, מעלה אני עליכם שכר הרבה, ואתם

אין ', שכאמור ההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא ובזכות אבות וכו

אם הם , קנים עצמםשל העס) הרוחני(בכך כדי לגרוע משכרם

ונחשב להם הדבר כאילו הם עצמם עשו , פועלים כראוי ולשם שמים

. י)ב"ץ ורע"רשב(ופעלו

'משנה ג

נראין . שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, הוו זהירין ברשות - ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו, כאוהבין בשעת הנאתן

בהם דובר במשנה ש(המשנה מזהירה את העוסקים בצורכי ציבור

שגם אם מוטל עליהם להיות במגע עם המלכות ) הקודמת

שכן הם עלולים , לא יתקרבו למלכות יתר על המידה, ")הרשות("

כמבואר ' שאין מקרבים לו לאדם וכו, י המלכות"להיות מנוצלים ע

. יאלעיל בפרק א משנה י

). ועיין בדבריו לפירוש נוסף(

וכך , העסקנים נאלצים להשקיע את מרצם במלאכתם זולעתים : ם מפרש" והרמבי

לכן מסיימת . שאנשים אחרים מקיימים באותו זמן, נמנעים מלקיים מצוות אחרות

כאילו עשו אותה מצווה , "מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם", כדי לעודדם, המשנה

לא תמיד :יצחק קארו מפרש באופן אחר' המדרש שמואל בשם ר. נהשהתבטלו ממ

הואיל - ולכן מעודד אותם רבן גמליאל, פעילות העסקנים עולה יפה כפי שקיוו

.מעלה אני עליכם כאילו עשיתם, והשתדלתם

מתייחסת " אני"נחלקו המפרשים אם המילה , " עליכם שכראנימעלה "לגבי הלשון [

המאירי , ם"הרמב(או לרבן גמליאל עצמו ) יאל מדבר בשמוכביכול רבן גמל(ה "לקב

)]. ש ורבינו בחיי ועוד הולכים בדרך השניה"ריבאילו ו, ועוד הולכים בדרך הראשונה

. ב"כך נראה מפירוש רע יא

נר למאה

סח

'ב פרק–המסכתביאור

'משנה ד

:הוא היה אומר

שבה הוא איננו מקיים , ה על אדם לשאוף לדרג- עשה רצונו כרצונך

אלא כחלק מרצונו שלו ממש , מתוך הרגשת כפייה וכורח' את רצון ה

לפחות כשם ', על אדם להשקיע בקיום רצון ה: ויש מפרשים). מאירי(

). ב"עיין ברע(שהוא משקיע בקיום רצונותיו שלו

אדם ההופך את רצון : מידה כנגד מידה- כדי שיעשה רצונך כרצונו

וכביכול יהפוך , ה באופן דומה"ינהג עמו הקב, ונו שלולחלק מרצ' ה

, דהיינו, את רצונותיו ושאיפותיו של אותו אדם לחלק מרצונו שלו

.יבה ימלא את רצונו בשפע ובעין יפה"הקב

ציווי רצונך אינו עולה בקנה אחד עם כאשר - בטל רצונך מפני רצונו

.בטל רצונך מפני רצונו, ה"רצון הקבאו

יפר עצת כל הקמים עליך "- ון אחרים מפני רצונךכדי שיבטל רצ

.יג)ב"רע" (לרעה

יתן לך טובה בעין ,כלומר, יעשה רצונך כרצונו"שכתב , ב" כך נראה מפירוש רעיב

אך , ה חפץ להיטיב"הקב: כך" כרצונו"ילה מתפרשת המ, במאירי ובספורנו". יפה

יכול , כשאדם נוהג כראוי; האדם מעכב לפעמים את הטובה אם אינו נוהג כראוי

- כדי שיעשה רצונך "וזהו , ")כרצונו("ה להיטיב לו כפי שרצה מלכתחילה "הקב

צדיק גוזר "ל "א מזכיר כאן את מאמר חז"הגר. כפי שרצה מלכתחילה, "כרצונו

).ב"מועד קטן טז ע" (םה מקיי"והקב

אלא , קיום המצוותתכליתלא באה לומר שזוהי " כדי"המילה , יש להעיר שלכאורה[

].ה נוהג בעניין זה מידה כנגד מידה"שהקב, רק להורות

לפי . 'המוזכרים במשנה הם אנשים הזוממים נגדו וכד" אחרים"ה, לפי פירוש זהיג

. כלשון כינוי, לפי הקדוש ברוך הואמכוון כ" אחרים"הביטוי , ב"פירוש נוסף ברע

, ה יבטל"פירושו שהקב, "כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"המשפט , דהיינו

נר למאה

סט

'ב פרק –המסכת ביאור

ויש , יש אומרים שזהו אותו הלל הנזכר בפרק הקודם- הלל אומר

.ידאומרים שמדובר בהלל אחר

אלא השתתף עמהם , אל תפרוש מן הציבור "- אל תפרוש מן הציבור

שכן שלח לה מרדכי , לתעניות ולתפילה, לעול מלכות, לכל דבר

אסתר (' אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, 'לאסתר

.טו)ש"ריב" ( שלא תפרוש מן הציבור,)יג, ד

, אלא שלא רצתה המשנה לומר כך בשפה מפורשת; את רצונו שלו מפני רצונך, כביכול

, שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה, ואני שמעתי: "ב"בלשון רע(כי אין זו לשון כבוד

כזה אנו מוצאים " ביטול רצון"). "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך, י הוא כאילו כתובוהר

ה גוזר "הקב "- שם מבואר שבכוחו של צדיק לבטל גזירות, א"במסכת שבת דף סג ע

ה "צדיק גוזר והקב ",ב"טז עדף וכן במועד קטן " (מבטלה] - הצדיק - [והוא , גזירה

"). 'מקיים וכו

ספורנו , ץ"רשבבדברי וכן עיין , "מגן אלוקים"הב בפירושו י אבו"רבדברי עיין יד

נובע מהשאלה מדוע הפריד , הקושי לומר שמדובר באותו תנא. ותוספות יום טוב

ץ "רשב. התנא את דברי הלל והביא חלק מהדברים בפרק הראשון וחלק אחר בפרק זה

נא להביא המשיך הת, לאחר שנשנו דבריו של הלל בפרק הקודם: מיישב שאלה זו כך

חוזר התנא , ממשנתנו ואילך', ואילו כאן בפרק ב, דור אחר דורצאצאיואת דברי

ולאחר מכן , ולכן חזר התנא כאן לדברי הלל(דור אחר דור , תלמידיוומביא את דברי

והוא הלל : "ץ"ובלשון רשב). וכן הלאה, יוחנן בן זכאי שהיה תלמידו' מביא את דברי ר

שאחר שהשלים סדר הנשיאים ... דבריו) - התנא - (שהפסיק אלא , הזקן הנזכר למעלה

, חזר להשלים דבריו לסמוך לו דברי רבן יוחנן בן זכאי שקיבל ממנו, שהיו מבני בניו

). ומעין זה בספורנו ועוד" (ושאר התנאים הבאים אחריהם

או לבחור לו , שאין ראוי לאדם להתבודד מן האחרים, אחרים מפרשים בכוונת הללטו

כבר : "ם כותב"הרמב. אלא אם כן רואה שהחברה שסביבו מושחתת, משלודרך

: ץ"וכן ברשב..". שאין ראוי לפרוש מן הציבור אלא מחמת שחיתותם... דיברנו

אבל אם אין דרכיהם ... הפורש מהם הרי זה משובח, כשהציבור דרכיהם מקולקלים"

"....אין לפרוש מהם, מקולקלים כל כך

נר למאה

ע

'ב פרק–המסכתביאור

לסמוך על , אל תיתפס לשאננות- ואל תאמן בעצמך עד יום מותך

על האדם לעמוד על המשמר כל ימי . עצמך שלא תיכשל או תחטא

.טזחייו

ך על אל תשפוט את חבר- ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו

.יזאם לא היית אתה עצמך במצב זה, התנהגותו במצב מסוים

שכל זמן , לא תסמוך על חכמתך ועל אמונתך שלא תיכשל", ובלשון רבינו בחייטז

שהאויב , ואין לך אויב כמוהו, יצר הרע הוא אורב לך להחטיאך, שאתה עומד בחיים

אף , אבל יצר הרע... יזניחך לעד ולא ישוב עוד, אם נלחם עמך וניצחתו פעמיים שלוש

והוא שמצינו ... עלא יתייאש לעולם ולא ירפה ממך בכל רג, אם ניצחתו מאה פעמים

, סנהדרין כא(שלמה המלך שהיה גדול העולם והאמין בעצמו וסמך על חכמתו ונכשל

)".ב

שהרי יוחנן כהן , אל תאמין בעצמך עד יום מותך", נאמר,א" כט עדף, ברכות' ובמס

ועיין שם מחלוקת אביי " (גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי

). ורבא

כיוון שיצאו רוב "שם מבואר ש, ב" דף לח ע,יומא' במס' רה קשה על כך מהגמלכאו[

כיוון שבאה לידו דבר עבירה פעם ... שוב אינו חוטא, שנותיו של אדם ולא חטא

" שוב אינו חוטא"שהמילים , יש ליישב". שוב אינו חוטא, ואינו חוטא, ראשונה ושניה

וכך . יותר בהתמודדות עם יצרואלא שיהיה לו קל, שלא יחטאשודאיאין פירושן

הרי יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה , ואם תאמר: "כותבים שם התוספות ישנים

אין נועלין לפניו , דודאי אם בא ליטמא, יש לומר? שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי

ועיין עוד " (ליטהר ולהתקדש, אלא הרבה מכריעין אותו מכאן ואילך בלא עמל, לגמרי

)].ואין זה כלל מוחלט, הכותב שביומא הכוונה היא על דרך הרוב, א כאן באבות"דבחי

עד שתגיע , אל תדינהו לחובה, אם ראית חברך שבא לידי ניסיון ונכשל: "ב" בלשון רעיז

ת במצב מסוים ועמדהיית אפילו אם :השפת אמת מוסיףו". לידי ניסיון כמותו ותינצל

כי לעולם אין , חר על התנהגותו במצב דומה יכול לשפוט אדם אךעדיין אינ, בו

אך התכונות הפנימיות וכוחות הנפש , הנסיבות החיצוניות לעתים שוות. המצבים שווים

עד : "ובלשונו. ולכן לעולם אין אדם יכול לשפוט את חברו, משתנים מאדם לאדם

כי לא כל דעות , ולמקום חברך אי אפשר להגיע לעולם, כלומר- שתגיע למקומו

נר למאה

עא

'ב פרק –המסכת ביאור

אל תאמר - שסופו להישמע, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע

מתוך ") דבר שאי אפשר לשמוע("דברים בצורה עמומה ובלתי מובנת

אלא אמור , ")שסופו להישמע("תקווה שלבסוף יבינוך בדרך עקיפה

. יחדבריך בצורה ברורה וישירה

".ולכן אל תדין לחברך כלל, בני אדם שוות) בלשון חכמים, כונותת(=

שבמהלך דרשתו זלזל במלך , על רב אשי' ב מספרת הגמ"סנהדרין דף קב ע' במס

ורב , בא אליו מנשה ושאל אותו דברי תורה והלכות, בחלומו". חברנו"מנשה וקרא לו

ענה ? נכשלת בעבודה זרה כיצד ,אם כן, שאל אותו רב אשי. אשי נוכח שהוא גדול ממנו

היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך שיהיה לך קל לרוץ , אילו היית בדורנו, לו מנשה

.ז"לעבוד ע

אם ראית אורח : מובא במאירי, "'אל תדין את חברך וכו"פירוש נוסף ושונה למימרה [

עד שתגיע ", אל תמהר להתרשם ממנו לטובה, או זר מתנהג בנימוס ובאצילות

: ולא במקומות זרים, המבחן האמיתי הוא כיצד הוא מתנהג במקומו שלו- "למקומו

ואתה רואהו מסולסל ומהודר ומתראה במידות , בעירך) זר(=שאם ראית אדם נכרי "

עד שתגיע , אל תגמור הדין בעצמך לדונו אצלך כמוחזק באותם הדברים, חשובות

ותים והדיוטות מראים וכמה פח... ותראה הנהגותיו במקומו, למקומו שהוא דר בו

"].ומתחסדים ומתראים במה שאינו, טלפיהם במקום אחר

שלא יאמר , ומכל שכן למחבר ספר, תוכחה לרב שמלמד לתלמידיו: " תפארת ישראליח

שלא , ]גם [=ומזה נמי . אחר עיון גדול, שאי אפשר להבינו רק בסוף, דבריו דרך חידה

". שעל ידי זה יבולה זמן הלומד בו, לכתוב בספר הרבה ראשי תיבות שאינן מורגלין

אך לפי פירושו הדגש הוא על כך שאם דברי הרב יהיו , מפרש באופן דומהב"רע

כמבואר , התלמידים עלולים להבין דבריו שלא כהלכה ולסטות מדרך הישר, עמומים

. לעיל פרק א משנה יא

, דבר מה בסודהרוצה לשמור: שונהכוונת הלל היא לעניין , ב"לפי פירוש נוסף ברע

, "אי אפשר לשמוע"ואל יסמוך על כך ש, ייזהר ולא יאמר אותו אפילו בחדרי חדרים

לא , פירוש אחר: "ובלשונו". סופו להישמע"כי כל דבר , דהיינו שאיש אינו נמצא כאן

לפי שסופו ; אפילו בינך לבין עצמך ותאמר שאין כאן מי שישמעך, תגלה סודך

שהייתה לו במשנה , י"ועיין ברש). כ, קהלת י(' יך את הקולעוף השמים יול'כי , להישמע

נר למאה

עב

'ב פרק–המסכתביאור

אל תדחה את חובת - שמא לא תיפנה, אמר לכשאפנה אשנהואל ת

זה עלול לא להגיע לעולם " זמן פנוי"כי , "לזמן פנוי"הלימוד

.יט) אלמד- "אשנה("

'משנה ה

: הוא היה אומר

שהרי הבורות , בור אינו יכול להיות ירא חטא- אין בור ירא חטא

.כמביאה עמה גם חוסר מודעות לפגם ולחטא

.זו גירסה אחרת ופירוש אחר

: ומוסיף רבינו יונה". כי לא תדע מה ילד יום", א, רבינו יונה מפנה לפסוק במשלי כזיט

כי , ותצטרך ללכת בהבליהן, וגם למחר אתה קרוא עם החדשות המתחדשות בכל יום"

ונמצאת יוצא מן העולם הזה בלא , ל שעהכם בכל עת ובאין מחסור לעניינים המוכני

".אלא עשה תורתך קבע, תורה

, הלל מתייחסת לא לחובת הלימוד ככללהוראת שייתכן ש, התפארת ישראל כותב

אנשים אותה חובה ש( על מה שכבר למד ולשנן את תלמודו לחזוראלא לחובת האדם

ובלשון ". אחזור" פירושה "אשנה"המילה , לפי זה"). לכשאפנה"נוהגים לדחות

לחזור איזה פעמים על כל , דחובה על כל הרוצה להצליח בלימודו: "התפארת ישראל

מוצא בו טעם ... י החזרה הרבה פעמים מבין הדבר יותר"דמלבד שע... עניין שלומד

ועוד ". ולכן הזהיר התנא שלא יתעצל אדם בחזרת לימודו לדחותו מיום ליום...יותר

, לעשות מהדורא על החיבור, חוד דבר זה הוא חובה על כל מחבר ספרובי"מוסיף שם

, נזיר, וכמדומה לי שמסכתות נדרים...ולפשפש בסדקיו ובזויות העמומים והכהים

נחטפה השעה ולא נעשה עליהן , תמיד, מעילה, תמורה, כריתות, ערכין

". ס"ולכן באמת לשון מסכתות הללו אינן כסגנון שאר הש, מהדורא

שהרי , יותר מאדם שאיננו בור" ירא חטא"שדווקא אדם בור יהיה , ן היה לחשוב ניתכ

, הלל שולל טעות זו ומדגיש. מתוך בורותו אינו בקי מה נחשב לחטא וייזהר שבעתיים

. כי חוסר ידיעה מביאה גם לחוסר מודעות לפגם שבחטא

נר למאה

עג

'ב פרק –ביאור המסכת

הוא מי שנוהג לפנים משורת הדין " חסיד "- ולא עם הארץ חסיד

בבא בכמבואר, השבת אבידה גם כשאין חובה להשיב, למשל(

ידיעת התורה והעיסוק בה הם שמביאים לידי ). ב"מציעא דף כד ע

. כא"עם הארץ"והיא לא תימצא אצל , דרגה זו

לבד , ת היא טובה בכל ענייןמידת הבוש "- ולא הביישן למד

.כב)רבינו יונה" (בלימוד) מלבד - (

, ינהג לפנים משורת הדין, יותר מתלמיד חכם, שדווקא עם הארץ, ניתן היה לחשובכא

לכן מדגיש . הדיןוכדי להינצל ממכשול ינהג לפנים משורת , שהרי הדין פחות ברור לו

אל מעלת החסידות לא יוכל לגשת : "ומפרש רבינו יונה, "לא עם הארץ חסיד", הלל

מידה הצריכה טהרת הלב וזכות ) החסידות(שהיא , אליה כי אם אדם גדול בתורה

, על מנת להבין את הערך בהתנהגות לפנים משורת הדין). ץ"גם רשב' ור" (הנפש

דוגמת השבת אבידה כשלפי הדין אין צורך (בה כשלעתים התנהגות זו כרוכה בהקר

העיסוק המתמיד בתורה ובערך . על אדם להיות בדרגה רוחנית מסוימת, )להשיב

. הוא שמביא את האדם לדרגה רוחנית זו ולרצון לנהוג לפנים משורת הדין, המצוות

הנזכר" עם הארץ"לבין , הנזכר לעיל" בור"המפרשים עומדים על ההבדל בין המונח [

ירא "ולגביו נאמר במשנה לעיל שאין הוא יכול להיות , ריק מכל ידע" בור"ה: כאן

מתאר אדם שאינו בקי " עם הארץ"המונח , לעומתו. כי אין לו מודעות לחטא, "חטא

אדם כזה יכול . אך יש לו מעט ידע ואף הגינות בסיסית ומידות ישרות, היטב בתורה

שכן כדי להגיע לדרגה זו יש , יכול להיותאינו " חסיד"אך , להיות הגון וירא חטא

יש . תפארת ישראל ועוד, וכן במאירי, ב"ץ בצירוף רע"עיין רשב. לעסוק בתורה תדיר

ולא בכל פעם יש למונח , ל פעמים רבות"נמצא בלשון חז" עם הארץ"להעיר שהביטוי

).תפארת ישראל(המשמעות היא כמבואר לעיל , כאן. אותה משמעות

הואיל : גם כאן בא הלל לשלול טעות אפשרית, לאמרות הקודמות נראה שבדומהכב

, ב"יג עדף כמבואר למשל בעירובין (שעל ידה זוכים לתורה , וענווה היא מידה חשובה

דברי ", א"וכן בתענית דף ז ע, שענוותנותם של בית הלל הביאה לכך שהלכה כמותם

היא , ככלל, והבושהוהואיל; )'וכו" תורה מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך

שדווקא , לכן ניתן היה לחשוב; )א"עיין נדרים דף כ ע(ל משבחים אותה "תכונה שחז

, לכן מדגיש הלל. הביישן צריך לעודד אצל עצמו תכונה זו ולהצטנע ולא לשאול

נר למאה

עד

'ב פרק–המסכתביאור

אינו ראוי להיות מלמד , מי שהוא קפדן וכעסן "- ולא הקפדן מלמד

י הכעס יסתלק חכמת המלמד "דמלבד שע, לתלמידים או מורה לעדה

הוא הרב , איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו)...ב"פסחים דף סו ע(

דברי חכמים , ואולם... ?שהוא ככבשן אש היורה זיקים, או המורה

.כג)תפארת ישראל(" בנחת נשמעים

מידת הבושת היא : "וכלשון רבינו יונה, "לא הביישן למד", שכאשר מדובר בלימוד

".לבד בלימוד, טובה בכל עניין

, לעומת זאת. היא בושה שיסודה בענווה, ס"שאותה משבח הש, הבושה הרגילה[

שאינו רוצה להראות (אין מקורה בענווה אלא בגאווה דווקא , הבושה לשאול שאלות

על ', משנה ו' ש לפרק ו"עיין בדברי ריב, )עצמו כמי שידיעתו חסרה או כמי שלא הבין

]. תכונת הענווה הנזכרת שם במשנה

כי קפדנותו עשויה להביא להקשבה , שרב קפדן ילמד טוב יותר, ניתן היה לחשובכג

.כמבואר לעיל, "ולא הקפדן מלמד", בניגוד לכך אומר הלל. ולציות

על אף שבכתובות דף קג ש, הוא מוסיף על דברים אלו(פירשנו על פי התפארת ישראל

שלעתים יש לדרבן מעט , שם הכוונה היא רק לכך', זרוק מרה בתלמידים'נאמר ב "ע

חובת הרב "- אלא, אך אפילו אז אין להשתמש במלוא מידת הכעס, תלמיד שמתעצל

בחיקו ישא עלות הנלאים ובדברי חן , לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו

המייעצם רק , י השכינה למען יכירו כי אוהבם אמיתי הואואהבה יקרבם תחת כנפ

). ועיין עוד במאירי". לטובתם

שהדגש בהוראת הלל הוא שלא יהא הרב קצר רוח , יש מפרשים באופן מעט אחר

י מוסיף ומביא ראיות "רש[י "כך משמע מרש. לשאלות תלמידיו ולחוסר הבנה מצידם

שפירושו , "לקפד את חייו "- בלשוננוכמו" (קיצור"מורה על " קפד"שהשורש , לכך

ולא , הרב שלימד): "ד, ד(ם בהלכות תלמוד תורה "וכך כותב הרמב")]. לקצר את חייו"

, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, לא יכעוס עליהם וירגז, הבינו התלמידים

".עד שיבינו עומק ההלכה

הוה ליה ההוא תלמידא , רידארבי פ: "מסופר, )ב"דף נד ע(ובגמרא במסכת עירובין

שהיה צריך ללמד [דהוה תני ליה ארבעה מאה זימני וגמר , ]לרבי פרידא היה תלמיד[

, יום אחד[בעיוה למילתא דמצווה , יומא חד]. ורק אז הבין, פעם(!) אותו ארבע מאות

נר למאה

עה

'ב פרק –המסכת ביאור

ריבוי מסחר ובקיאות בהוויות - ולא כל המרבה בסחורה מחכים

.כדאדם לחכם יותר בלימוד התורהאת ההעולם אינם הופכים

היה , ובילמי שי בהיעדר - השתדל להיות איש, ובמקום שאין אנשים

. כה)ב"על פי רע(אתה המוביל ואל תצטנע יתר על המידה

רבי פרידא לימד [תנא ליה ולא גמר ]. קראו לרבי פרידא לצורך דבר מצווה כלשהו

גם (והתלמיד לא הבין , )לפני שיצא לאותו דבר מצווה(ם את תלמידו כרגיל באותו יו

במה , אמר לו רבי פרידא[? האידנא מאי שנא, אמר ליה)]. לאחר ארבע מאות פעם

מדההיא , אמר ליה]. ?)שלא הבנת גם לאחר ארבע מאות פעם(שונה הפעם הזאת

מאותה , אמר לו[אסחאי לדעתאי , איכא מילתא דמצווה, שעתא דאמרו ליה למר

וכל רגע [וכל שעתא אמינא , ]הסחתי את דעתי מהלימוד, שעה שקראו לך לדבר מצווה

עכשיו יעמוד רבי , עכשיו יעמוד רבי[השתא קאי מר , השתא קאי מר, ]אמרתי בלבי

ואתני , הב דעתיך, אמר ליה]. ולא התרכז, בכל רגע חשב שרבו מתעתד ללכת, כלומר(

חזר [הדר תנא ליה ארבע מאה זימני אחריני ]. אלמד אותךו, תן דעתך, אמר לו[לך

]".ולימד אותו ארבע מאות פעם נוספות

זכה רבי פרידא לאריכות ימים , שבשכר סבלנות מופלגת זו, בהמשך מוסיפה הגמרא

. מופלגת ואף לחיי העולם הבא לו ולבני דורו

ת העולם מוסיפים ניתן היה לחשוב שריבוי עסק המסחר והבקיאות בהוויו, דהיינוכד

וכתוצאה מכך לימוד התורה של סוחר יהיה חריף יותר משל אדם שכל עיסוקו , חריפות

הדרך לחכמת תורה וחריפותה , "לא כל המרבה בסחורה מחכים", אומר הלל. בתורה

, מה יעשה אדם ויחכם, ב"נדה דף ע ע' ל במס"וכבר אמרו חז, אינה עוברת דרך מסחר

.רהירבה בישיבה וימעט בסחו

או מתרשלים , כשאדם רואה שאנשים בסביבתו אינם נוהגים כראוי: פירוש נוסףכה

רבינו (חלה עליו חובה כפולה ומכופלת להיות זה שמתנהג כהלכה , בקיום חובותיהם

): וכך גם רבינו יונה באחד מפירושיו(המאירי מפרש ). ועיין שם פירושים נוספים, יונה

עד , כמו שתוכל, השתדל ללמוד בעצמך, אם לא תמצא חכם שלם ללמוד ממנו"

".שתיעשה איש

הלל . הנטייה הטבעית היא להצטרף לחידלון ולא לעשות דבר, "אין אנשים"במקום ש[

דווקא במצב כזה על האדם ליזום ולהשתדל יותר בהשוואה למצב , מורה שאדרבה

נר למאה

עו

'ב פרק–המסכתביאור

'משנה ו

הלל ראה גולגולת - אחת שצפה על פני המיםאף הוא ראה גולגולת

. שצפה על פני המים, של אדם הרוג

, על שהצפת: בתרגום מארמית- על דאטפת אטפוך, אמר לה

רשע היית ומלסטם את הבריות : "ב"כוונת הלל מפורשת ברע. הציפוך

. כו"ובאותה מידה מדדו לך, ומציפן בנהר

, בדין קיבלת את עונשך על אף שהיית רשע ו- פייך יטופוןוסוף מטי

. כזאלה שהציפוך בנהר ייענשו אף הם

'משנה ז

העיקרון הכללי במשנה זו . המשך אמרותיו של הלל- הוא היה אומר

מלבד ;אין בו תועלת אלא להיפך, שכל דבר שאדם מרבה בו, הוא

. כחשבהם יש להרבות, קניינים וערכים רוחניים

"]. להיות איש "- רגיל

ש "ריב? וכי צדיקים אינם נהרגים, מניין ידע הלל שההרוג רשע, המפרשים מקשיםכו

.על סמך שראה אותו בנהרולא שהסיק זאת , שההרוג הוא רשעידעשהלל , מתרץ

וכן כתב המאירי ". אלא לבית דין, שלא היה הדבר מסור בידן להורגך: "ב" וכלשון רעכז

לא הוכרח השני , אף על פי שהראשון ראוי להיענש: "בפירושו לפרק א משנה יד

".ולכן הוא ראוי להיענש גם כן, אלא מצד בחירתו במרי, להורגו

כי הלל , וכבר אמרתי בפרק ראשון "- ץ" רשבמבאר, לגבי הלשון הארמית שנקט הלל[

ועיין שם מדוע חלק מהאמרות הן בארמית וחלק ". ולשון בבל הוא ארמית, היה בבלי

]. בלשון הקודש

חוץ מריבוי תורה , שכל ריבויין קשים לאדם, וקמשמע לן האי תנא: "ב" וכלשון רעכח

לו להיות תכלית כוונתו בא להעיר לאדם שאין ראוי : "וכן במאירי". וחכמה וצדקה

אין ראוי לו להשתדל , אבל שאר ענייני העולם, רק בתורה ובמידות ובמצוות, בעולמו

נר למאה

עז

'ב פרק –המסכת ביאור

היחידה שעשויה לצמוח לאדם " תועלת" ה- מרבה רמה,מרבה בשר

ריבוי , "ריבוי רימה"היא , "ריבוי בשר"ימשכות יתר אחר נהנתנות ומה

. תולעים לאחר מותו

. צא בזהגניבות וכיו, מהפסדים- מרבה דאגה,מרבה נכסים

מרבה . מרבה זימה,מרבה שפחות. מרבה כשפים,מרבה נשים ;כט מרבה גזל,עבדים

ואורך , יךכי הוא חי): "כ, דברים ל( שנאמר - מרבה חיים,מרבה תורה

כי בי : "יא, ובמשלי ט,"כי הוא חייכם "- מז , דברים לבכן בו" (ימיך

. ל)'משנה ז' ועיין להלן בפרק ו. "ויוסיפו לך שנות חיים, ירבו ימיך

התלמידים , מי שמרבה בתלמידים "- מרבה חכמה,מרבה ישיבה

. לא)ב"רע" (מחדדים אותו ומרבין ומוסיפין על חכמתו

, הצורך ההכרחי) מלבד(=דכל המרבה בהם בזולת , והודיע. אלא לפי הצורך ההכרחי

כן ירבה נזקים , והמרבם, אלא שהוא מרבה לרעתו ... מרבה בחינםלא סוף דבר שהוא

".בסיבת ריבויים

והיה מצוי יותר אצל , היה העיסוק בכשפים שכיח, ל" במציאות ששררה בזמן חזכט

והעבדים היו נגועים בגזל, כמו כן בזמנם היו השפחות הכנעניות מרבות זימה. נשים

מכניס לביתו , שפחות ועבדים, ריבוי נשיםשהרודף אחר , נמצא. )ץ"עיין בדברי רשב(

.זימה וגזל, תופעות של כשפים

אבל יש לו שמחה במענה ... שאף על פי שהתורה מתשת כוחו של אדם: "ץ מוסיף" רשבל

). ט, תהלים יט" ('ישרים משמחי לב' פיקודי ה'כי , פיו

מרבה תורה ,וזהו דתנן באבות: "כותב, א, על דברים ד, בפירושו העמק דבר, ב"הנצי

ומערך אשר היה ראוי לחיות אם לא , לא שהוא חי יותר משאר אנשים, מרבה חיים

, הוא מוסיף". מרבה רגשות הנפש לחיות חיים נעימים, אלא פירושו, היה מרבה תורה

עליזות הנפש ועונג "במובן של " חיים"שפעמים רבות אנו מוצאים בתורה את הביטוי

."שמשיג בהגיעו לתכלית שלמותו

נר למאה

עח

'ב פרק–המסכתביאור

, מרבה תבונה, המתייעץ עם אחרים- מרבה תבונה,מרבה עצה

. לב" חכם- ושומע לעצה: "טו, יב, כאמור במשלי

מביא , מי שמרבה להיטיב עם אחרים- מרבה שלום,מרבה צדקה

. לגשלום לעצמו ושלום לזולתו ולעולם

הוא עושה , שאם הוא משקיע מזמנו בהוראה ובלימוד לאחרים, אדם נוטה לחשובלא

מרבה - שההיפך הוא הנכון , לכן מדגיש הלל. זאת על חשבון השכלתו ולימודו שלו

הרבה למדתי : "א"במסכת תענית דף ז ע, וכך אומר רבי חנינא. מרבה חכמה, ישיבה

". ומתלמידי יותר מכולן, ומחברי יותר מרבותי, מרבותי

ש שמואל באחד וכפי שכותב המדר, פירושו ריבוי שקידה" מרבה ישיבה"יש מפרשים ש

כוונת הלל היא בדומה לאמור במשנה , ולפי זה" (יושב תמיד על הספר "- הפירושים

שהחכמה והחריפות בלימוד , אל תחשוב; מחכים, לא כל המרבה בסחורה- הקודמת

"). אלא באמצעות ישיבה, התורה מגיעים באמצעות ריבוי מסחר

, י שנותן טעם לדבריו" ע,דהיינו. מרבה ישיבה, מרבה חכמה: יש גורסים להיפך[

].מתקבצים אצלו תלמידים

הלל . הדבר מפחית מחכמתו, שאם הוא קשוב לעצות, לעתים אדם נוטה לחשובלב

מי ", )ץ"ורשב(ב "ופירש רע". תבונהמרבה , מרבה עצה: "כי ההיפך הוא הנכון, מדגיש

".ם לומעצות שיועציו נותני, מבין דבר מתוך דבר, מרבה תבונה, שמרבה ליטול עצה

שאל יטעה האדם לחשוב שהטבה עם אחרים באה על חשבונו , גם כאן מדגיש הלללג

הוא מרבה אהבה ורעות : מיטיב עם עצמו, כי בסופו של דבר מי שמרבה להיטיב, שלו

הוא מיטיב עם נפשו בהקנותו לה , הוא גורם לאחרים לאהוב אותו, בעולם שבו הוא חי

, מרבה צדקה: "כך כותב הספורנו. עמו משמיםתכונות נעלות והוא זוכה שכך ינהגו

בה מרבה שלום לעצמו , והוא שלימות תכונה, והוא התעוררות הנפש להיטיל לזולת

בהרבותו , וכמו כן מרבה שלום במה שקנה לעצמו תכונת ההיטיב לזולת... ולזולתו

ה כחוק מידה כנגד מיד, ויקנה שלום במנוחתו מכל מקטרג, ובזה ידמה ליוצרו. אותה

והיה מעשה ') יז, ישעיה לב(כאומרו , )ייטיבו עמו מן השמים, שכיוון שמיטיב לזולת(

. ועיין גם בדברי רבינו יונה". 'הצדקה שלום

נר למאה

עט

'ב פרק –המסכת ביאור

קנה לו חיי העולם , קנה לו דברי תורה, קנה לעצמו, קנה שם טובישיבה , מי שמרבה תורה: זהו המשך של החלק הקודם במשנה- הבא

. הוא קונה שם טוב) א: הרי הוא זוכה לארבעה דברים', וצדקה וכו

הוא מרומם את עצמו ואת נפשו , דהיינו, "קונה לעצמו"הוא ) ב

שהם , )'ריבוי נכסים וכו(וזאת בניגוד לקניינים הגשמיים שברישא [

אשר הרודף אחריהם מצוי תמיד בחרדה שלא , קניינים חיצוניים

הוא מחכים ) ג]. בדו ובכל מקרה אין הם נשארים עמו לאחר מותויא

הוא קונה לעצמו שכר ) ד. ובחכמתהומעשיר את עצמו בדברי תורה

. לדעולם הבא, נצחי

'משנה ח

:הוא היה אומר. רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי

אם - כי לכך נוצרת, אל תחזיק טובה לעצמך, אם למדת תורה הרבה

בכךאל תראה , את חייך והרבית כראוי בלימוד תורהל השכלת לנצ

כי לכך ";ו מעלה יתרה שאינך מחויב בהא, דבר יוצא מגדר הרגיל

. להזהו ייעודך הטבעי, "נוצרת

ן אמנם קיימים מספר הבדלים בי( פירשנו על פי אברבנאל ותפארת ישראל לד

). הפירושים

וכך הוא מפרש את . מידות טובות ודרך ארץ- פירושו" שם טוב"ש, המאירי מפרש[

, רוצה לומר, קנה לעצמו, והוא מעלת המידות, קנה שם טוב: "סוף דברי המשנה

שאם קנה לו , ועל זה אמר. להיותם לו מבוא ושביל בלימוד התורה והחכמה, לתועלתו

"].באקנה לו חיי העולם ה, דברי תורה

אל תאצור אצלך , "אל תחזיק טובה לעצמך: "פירוש אחר. כך ביארו רוב המפרשיםלה

: וכך כותב המדרש שמואל באחד מפירושיו, אלא עליך ללמד אחרים, את הידע שצברת

, לעצמך, שהיא התורה, אל תחזיק טובה, אם למדת תורה הרבה והשגת תורה הרבה"

ואל תחזיק אותה לעצמך , צו מעינותיך חוצהרק יפו, ולא תרצה ללמד לאחרים, לך לבד

נר למאה

פ

'ב פרק–ביאור המסכת

רבי אליעזר בן : ואלו הן, חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאיורבי שמעון בן , ורבי יוסי הכהן, ורבי יהושע בן חנניא, סהורקנובלא ספק כי בוודאי אלפים תלמידים "- ורבי אלעזר בן ערך, נתנאל

). ץ"רשב" (ולא מנה אלא הגדולים שנמסרה הקבלה אליהם... העמיד

רבי יוחנן בן זכאי מנה את שבחי התלמידים - הוא היה מונה שבחן

. הנזכרים לעיל

" בור סוד "- בור סוד שאינו מאבד טיפה, בן הורקנוסרבי אליעזר

,כך שהמים אינם נבלעים בכתלים, חים את כתליו בסידטהוא בור ש

משמר רבי ,באותה מידה. אלא משתמרים בבור ואינם מאבדים טיפה

. לו ואינו שוכח דבר,אליעזר בן הורקנוס את התורה שבתוכו

. לז האם שזכתה לבן כזה אשרי- אשרי יולדתו, רבי יהושע בן חנניא

ראש ' ועיין במס" (ומחויב אתה ללמד לאחרים, ללמוד וללמד, כי לכך נוצרת, לבד

שאין איש , דומה להדס שבמדבר, הלומד תורה ואינו מלמדה "- א "השנה דף כג ע

. ועיין פירוש נוסף בספורנו ובתפארת ישראל"). נהנה ממנו

אינו , כמו הבור אחר שסדו אותו בסיד, שלא שכח מעולם דבר מכל מה שלמד" לו

).רבינו יונה" (כי גם בדפנות אין המים נבלעים, מאבד טיפה

כך . שמציינת את היותו אדם שלם בחכמה ובמידות, זוהי מעין קריאת התפעלותלז

ת ושיבח רבי יהושע במעלו"ם כותב "הרמב[ם ורבינו יונה "נראה מדברי הרמב

ולזה הוא מאשר בו , ויאהבוהו רוב עולם, כי בהם יאושר האדם ויכובד, המידות

, מציינת שלמות כללית" אשרי"שהלשון , רבינו יונה מוסיף ומוכיח מפסוקים. "יולדתו

"]. גדול בחכמה ומתוקן במידותיו ובכל ענייניו"וכוונת התנא היא שהיה רבי יהושע

שלא דחתה , בח את אמו ואת השקעתה בושכוונת התנא לש, משאר המפרשים נראה

המפרשים מפנים [אלא דאגה לכך כבר מהיותו בעריסה , את חינוכו לגיל מאוחר

העריסה שהיה בה ) - אמו- (שמיום שנולד לא הוציאה "..שבו מבואר , לדברי הירושלמי

; )ץ בשם ירושלמי"רשב" (כדי שלא ייכנס באוזניו אלא דברי תורה, מבית המדרש

שעוד לפני לידתו הייתה מבקשת מחכמים שיתפללו עליו , בשם הירושלמיי כותב"ורש

נר למאה

פא

'ב פרק –ביאור המסכת

שהנהגותיו אינן על פי דין בלבד אלא לפנים : חסיד, רבי יוסי הכהן

). רבינו יונה ועוד(משורת הדין

שהיה עושה סייגים להרחיק עצמו : "ירא חטא, רבי שמעון בן נתנאל

שלא ייכשל בחטא אפילו באונס ... מן החטא יותר מכל אדם

. לח"ובשוגג

כמו מעיין המתגבר מאליו אשר : "יין המתגברמע, רבי אלעזר בן ערך

כן היה לבו , הוא מתגבר, וכל אשר נמשך לרחוק, לא יכזבו מימיו

. לט)ץ"רשב" (רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו

אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר : הוא היה אומרעזר כוח זכרונו של רבי אלי- מכריע את כולם, בן הורקנוס בכף שניה

חזק יותר ") בור סוד שאינו מאבד טיפה"שנמשל לעיל ל(בן הורקנוס

. משל כל חכמי ישראל יחד

. אבא שאול מוסיף בשם רבי יוחנן בן זכאי- אבא שאול אומר משמו

. הגיע למה שהגיע, בזכות השקעת אמו]. שיגדל בתורה

מונה התנא את שבחם של התלמידים , בכל המשנה: אך פירושם לכאורה צריך עיון

ושם לפי פיר, "אשרי יולדתו"ואילו הביטוי , )'ירא חטא וכו, חסיד', בור סוד וכו(עצמם

אולי צריך לומר . אלא הסבר כיצד הגיע למה שהגיע, אינו שבח לרבי יהושע בן חנניא

, בכך שמחכמתו, שכוונת התנא לשבח את רבי יהושע בן חנניא עצמו) לשיטתם(

.הנהגותיו ומידותיו ניכרת השקעת אמו בחינוכו ובטיפוחו

ירא "הביטוי , אללפי התפארת ישר. ץ ומפרשים נוספים" פירוש זה הוא על פי רשבלח

שהימנעותו מחטאים לא נבעה מפחד חיצוני מפני , פירושו שהגיע לדרגה כזו" חטא

. עונש אלא מיראת החטא עצמו והפגם שבו

" מתגבר"ש, ם משמע"אך מהרמב. מתגבר והולך- פירושו " מתגבר", לפירוש זהלט

לול לצוץ הוא מתגבר על כל מכשול וכל קושי הע, דהיינו". גובר על"פירושו כמו

").שתבונתו גוברת על העניין, ושכל עניין קשה הוא אצלו קל("בהבנה

נר למאה

פב

'ב פרק–ביאור המסכת

אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף בכל - מכריע את כולם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, עמהם

גדול כוחו של רבי אלעזר בן ערך, כוח סברה וחידוד, הקשור בהיגיון

יותר משל כל חכמי ישראל יחד ")מעיין המתגבר"שנמשל לעיל ל(

.מ)לרבות רבי אליעזר בן הורקנוס(

'משנה ט

. רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו- אמר להם

להיותה כשורש "- שידבק בה האדםישרהצאו וראו איזו היא דרך

.מא)מאירי" (לכל מידות הטובות

מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש "- עין טובה, רבי אליעזר אומר

" ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו. דברים יתרים

.מב)ב"רע(

, המימרה הראשונה מתייחסת לכוח הזיכרון, לדעתם. ב ורבינו יונה" בואר על פי רעמ

ורבי אליעזר ("שהדגשת התנא בסיפא , נראה להוסיף. והשניה לכוח הסברה והחידוד

ידיעותיו וכוח זכרונו העצום של רבי אליעזר בן שעל אף , הינה") בן הורקנוס עמהם

למרות זאת היה , ועל אף שריבוי ידיעות מעשיר בדרך כלל גם את הסברה, הורקנוס

. רבי אלעזר בן ערך גדול ממנו ומשאר חכמי ישראל יחד

, או הכלל המרכזי, "מפתח"רבי יוחנן מבקש מתלמידיו למצוא את ה, דהיינומא

. פן טבעי להשגת שאר המידות הטובותשהקפדה עליו מובילה באו

שיהא נהנה בטובת ,כלומר: "המאירי כותב. לשונות דומים נאמרו במפרשים אחריםמב

. והכול מקובלים אצלו, ויהיה עניינו מקובל אצל הכול, שאז יתאהב לכל אדם, זולתו

". הוא שורש כל המידות, ואהבת העולם וכבודו

רוצה לומר מידת , עין טובה: "בדרך שונה מעטמדברי רבינו יונה נראה שהוא מפרש

. בעין טובה, לתת ברוחב לב, כלומר;"הנדיבות

נר למאה

פג

'ב פרק –המסכת ביאור

ויוכיחנו , שיתייעץ עמו בכל ענייניו "- חבר טוב, רבי יהושע אומר

). מאירי" (ובו יושלמו ענייניו, וידריכנו על הטובות, מכל שגיאותיו

ו של אדם ולתיקון השגת חבר טוב היא מפתח מרכזי להצלחת,כלומר

.מג"וקנה לך חבר ")ו, א (וכבר נאמר לעיל, שגיאותיו

. מדשכן טוב, רבי יוסי אומר

המפתח לכול , לפי רבי שמעון- הרואה את הנולד, רבי שמעון אומר

הפעלת שיקול דעת והיכולת לפעול שלא , היינו; ראיית הנולדהוא

חבר ) ב. חבר אמת, חבר מסור) א: ניתן לפרש בשני מובנים" חבר טוב" את המילים מג

, בחר להתחבר עם אדם בעל מעלות": וכך עולה מדברי הספורנו, טוב אדםשהוא

". ותקבענה בנפשו, ה אותם על נקלהכי בחברתו יקנ, מידות ומושכלות

אין , "חבר טוב"דברי רבי יהושע , לדעתו. רבינו יונה הולך בדרך שונה מרוב המפרשים[

להיותו חבר טוב בלי לב ("חבר אמת , חבר טובהיהאלא , "השג חבר טוב"פירושם

רבי יהושע רואה בכך מפתח למידות טובות "). ולב לאיש אחד אשר ליבו חפץ

משפיעה , כי היכולת להתחבר ולתת לאדם אחד, ת ראויה עם שאר בני אדםולהתנהגו

ולהרגיל עצמו , שידבק אל הדרך הישר הזה("גם על יכולתו לעשות כך עם שאר הבריות

")]. כן יבוא באהבה עם כל הבריות, שתהא רוח אחת נוחה הימנו

רבי יהושע שדברי רבי יוסי הם כדברי, )וכך משמע במאירי (ב נראה" מפירוש רעמד

אלא שהוא מוסיף ומדגיש את החשיבות בכך שהחבר יהיה אדם המצוי , ")חבר טוב("

.בקרבת מקום, בשכנות

קולט ממנה ואינו מנותק , אדם מושפע מסביבתו- פירוש אפשרי אחר לדברי רבי יוסי

וכך ', איזור מגוריו וכד, ולכן ישנה חשיבות לכך שאדם יבחר היטב את סביבתו, ממנה

. מדברי הספורנונראה

כשאדם לומד להתנהג כהלכה . שכן טובהיה - פירושו" שכן טוב"ש, ורבינו יונה מפרש[

בדומה (יש בכך כדי להשפיע על התנהגותו עם כלל הבריות , עם שכניו הקרובים

)]. כפי שהובא לעיל, "חבר טוב"לפירושו ל

נר למאה

פד

'ב פרק–המסכתביאור

ולא רק את התוצאה , לשקול את התוצאות לטווח ארוך; מתוך פזיזות

. מההמיידית

הוא , מולכל לב שיש בו רצון להיטיב - לב טוב, רבי אלעזר אומר

כל המידות , כי מי שיש לו לב טוב", ובלשון רבינו בחיי, שורש הטוב

".הטובות בכללו

וכשרואה דבר שיש ,ורואה הדברים הנולדים קודם שייוולדו: " ובלשון רבינו יונהמה

על כן יש לאדם להידבק בדרך ... מתרחק ממנו, שכר בתחילתו וסופו מביא לידי הפסד

". י מחשבה זאת"ולעשות כל ענייניו ע, לחשוב בתחילה מה יהיה בסוף, ההיא

ומעין זה [..." לכל אחד ואחד מהם, הוא מי שרוצה להיטיב לבריות": רבינו בחיי מו

לעניין , ועיין בהמשך דבריו(" יד שמח ומזומן להיטיב לכלשליבו תמ: "בתפארת ישראל

מפרש התפארת , 'משנה ו' בפרק ו, וכן להלן). "לב טוב"לבין " עין טובה"היחס בין

מלא חן וחסד להיטיב בשמחה , שיהא טבעו רך": כך, "לב טוב"ישראל את המילים

. ]"לבריות

ק ממידת הכעס ומשיב במענה ומתרח, זהו הסבלן שאינו קצר רוח": רבינו יונה מפרש

". כי חכו ממתקים וכולו מחמדים, ואין מר בפיהו, אף כי יעשו לו רעה יסבלהו, רך

הסתכלות חיובית על הזולת , עניינו סבלנות כלפי הזולת" לב טוב", נראה שלשיטתו

.ב וספורנו"רע, ם"ועיין עוד ברמב: הכעס וקוצר הרוח, ועקירת המרירות

הוא אחד מארבעים ושמונה דברים " לב טוב"ש, נאמר' משנה ו'להלן בפרק ו, והנה[

שלבו פנוי : "בחיבורו לחם שמים, ומפרש שם רבי יעקב עמדין. שהתורה נקנית בהם

לפיכך , הוא שמח וטוב לב) בכל מצב- (כי בכל מידה , מקנאה ושנאה ודאגה ועיצבון

זו כנגד כל ולכן שיבח רבי יוחנן בן זכאי מידה. ליבו רחב לקבל דברי תורה

)".ט, לעיל ב (המידות

או הסרת , עניינו רצון להיטיב לזולת" לב טוב", לפי כל הפירושים הללו, מכל מקום

, לשכל ישר, לחכמהשהכוונה היא , אך יש מפרשים. רגשות שליליים כלפי הזולת

, לב טוב"): "מילי דאבות"בפירושו (י חיון "כך מפרש ר. ולהיותו של האדם רציונלי

כאמרו , על השכל האנושי) נאמר בלשון השאלה(=כי לב יושאל , שכל טוב, לומררוצה

ולבי ראה הרבה , 'טז, כנראה כוונתו לפסוק בקהלת א- (' ולבי ראה חכמה ודעת'

, והמידות השלמות והמעלות נמשכות מהשכל, כי הטובות כולן)... 'חכמה ודעת

נר למאה

פה

'ב פרק –המסכת ביאור

שבכלל , רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם: אמר להםנמצאות , "טובלב " כשאדם משריש בקרבו את מעלת - דבריו דבריכם

.מזבהישג ידו שאר המעלות שמנו התנאים האחרים

- צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם, אמר להםלב ( שכשם שהמידות הנזכרות לעיל ,מכאן ואילך מלמדת המשנה

.מחכך היפוכן הוא שורש הרע, הן שורש הטוב) 'טוב וכו

רבי יוסי . רעחבר, רבי יהושע אומר. עין רעה, רבי אליעזר אומר . כמבואר לעיל- שכן רע, אומר

המידה הרעה ביותר היא אי - הלווה ואינו משלם, רבי שמעון אומר

שהמפתח למידות , בדומה לדברי רבי שמעון לעיל(ראיית הנולד

כהמחשה לאי ראיית הנולד נוקט רבי ; )הטובות הוא ראיית הנולד

הכוללת , דרך הישרה, ולכן. והדעות והמידות הפחותות והחסרונות נמשכות מהחומר

כוונת רבי , לפי דבריו, דהיינו...". היא ההמשך אחר השכל, לכל המעלות והשלמויות

ולא פועל על פי , אדם רציונאלי, שעל אדם להיות אדם שכליאלעזר היא

וכאשר , כאשר ההתבוננות הדברים היא נכונה. גחמותיו ורגשותיו המשתנים

כך . זהו שורש הטוב, ולא אחר רגשותיואדם כופה עצמו ללכת אחר שכלו

. נראה בביאור דבריו

אך קשה , וכן לחבר טוב ולשכן טוב, קל להבין את הקשר בין לב טוב לבין עין טובהמז

עד שהתבטא (ומה הקשר ביניהם , לראיית הנולדכיצד לב טוב מביא גם , יותר להבין

"). בכלל דבריו דבריכם", רבי יוחנן

איית הנולד נובעת פעמים רבות מחוסר אכפתיות כלפי הזולת שאי ר, ליישבנראה

מבלי לחשוב על תוצאותיה או על כך , אדם עלול להעיר הערה, למשל(העלול להיפגע

ראיית "לבין " לב טוב"ומכאן הקשר בין , )שישנם בקרבתו אנשים העלולים להיפגע

". הנולד

. ב ועוד"רע מח

נר למאה

פו

'ב פרק–ביאור המסכת

שמעון דוגמה של אדם הנוטל הלוואות מבלי לבדוק את יכולתו

.מטלפרוע אותן

, תהלים לז(שנאמר , ברוך הוא אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום

נטילת הלוואה מבלי - 'וצדיק חונן ונותן, לווה רשע ולא ישלם ':)כא

וכדי להמחיש את חומרת המעשה מדמה , לפרוע היא מעשה חמור

נאואינו משלם) נה"בקכינוי ל" (המקום"אדם הלווה מן אותו המשנה ל

בן נטילת הלוואה מבלי לפרוע מהווה דוגמה באיזה מו, ישנן דרכים שונות במפרשיםמט

אדם המשתמט מלשלם כשמגיע זמן , ב ומפרשים נוספים"לפי רע. לאי ראיית הנולד

, )כביכול בהוצאה מכיסו" חוסך"ש(רואה לנגד עיניו את היתרון בטווח הקצר , הפירעון

.אלא יימצא מי שילווה לו להב, שהרי בטווח הארוך, אך הוא אינו רואה את הנולד

, הנוטל הלוואה. שאי ראיית הנולד מתייחסת לרגע ההלוואה, מפירוש רבינו יונה נראה

שבשעת ההלוואה היה לו לחשוב ולראות אם "- לפרוע וצריך לבדוק מראש את יכולת

ואם לא יכיר בשלו כי יהיה בידו : "ועוד הוא מדגיש" (יוכל לפרוע כשיגיע זמן הפירעון

וידחוק השעה גם אם הוא צריך הרבה , וחק שיהיה לולא ילווה עתה משום ד, היכולת

. ץ"וכך פירש גם רשב. )"מאוד

השתמש , בשונה משאר התנאים במשנה, מדוע רבי שמעון, כך או כך לכאורה קשה

כשם שבמשנה הקודמת " (שאינו רואה את הנולד"ולא אמר בצורה ברורה , בדוגמה

?")הרואה את הנולד"אמר

דרך רעה שיתרחק ממנה "שההתבטאות החריפה , ומתרץב מתייחס לשאלה זו "רע

אלא למקרים שבהם אי ראיית , אינה מתאימה לכל מקרה של אי ראיית הנולד" האדם

במקרים (דוגמת הלווה ואינו משלם , הנולד מביאה נזק בלתי הפיך לאדם ולאחרים

הוא יוכל לתקן את הנזק , גם כשאדם פועל פעולה בלי לראות את הנולד, אחרים

). בהמשך

בנפש , ין'ח מוולוז"הגר". המקום"ץ שהאריך בביאור הכינוי "י וברשב" עיין ברשנ

על הפסוק ויפגע במקום (מביא את דברי המדרש בבראשית רבה , החיים תחילת שער ג

שהוא '? מקום'ה וקוראין אותו "מפני מה מכנין שמו של הקב"שם מבואר , )וילן שם

: ומבאר זאת הנפש החיים כך". ומקומו של עולם ואין עולמו מקומ

נר למאה

פז

'ב פרק –המסכת ביאור

, כמו שהמקום הוא סובל ומחזיק איזה דבר וחפץ המונח עליו, ולפי פשוטו רוצה לומר"

זה הבורא אדון כל יתברך שמו הוא המקום האמיתי הסובל ומקיים , כן בדמיון

אפס מקום קיום , ו יסלק כוחו מהם אף רגע אחת"שאם ח, העולמות הבריות כולם

והוא פנת יסוד אמונת . 'ואתה מחיה את כולם'וכמו שנאמר , למותוחיות כל העו

ש "ולכן קורא בזוהר לאדון כל ית, ל בריש ספרו"ם ז"כמו שכתב הרמב, ישראל

ש הוא לבדו חי "כן הוא ית... כמו שהנשמה מחיה ומקיימת הגוף', נשמתא דכל נשמתין'

...".העולמים כולם

שהלוואה ללא פירעון , ם מסוימים לחשוב כוונת התנא לשלול את נטייתם של אנשינא

כדי להבהיר ). כי הלווה מצדיק עצמו בכך שכרגע מצבו דחוק(אינה חטא חמור כל כך

וכן משווה אותו , "רשע"את חומרת המעשה מביא התנא פסוק המכנה לווה כזה בשם

.ה"מהקב, "לווה מן המקום"התנא לאדם ה

,כלומר", המאירי כותב. מספר פירושיםישנם ") כלווה מן המקום("באשר לדימוי זה

, מדבריו נראה". שהרי הכתוב קראו רשע, כאילו עבר בה על מצווה ממצוות התורה

ה ורוח " כפועל נגד הקב- כמו לומר , הוא ציורי בלבד" כלווה מן המקום"שהביטוי

שגם אם בית דין , שהמשנה מזהירה את הלווה, ץ מבארים"רבינו יונה ורשב. התורה

ומשמים ייענש , עדיין לא נפטר בדיני שמים, ו מלשלם בלית ברירה מחמת עוניופטרוה

ד של "לא היה מועיל לו מה שנפטר בבי, ה"מהקב, כביכול, כשם שאם היה לווה(על כך

שהרי המלווה הלווה , ה"שהלווה ואינו משלם נחשב כמועל בקב, ש מפרש"ריב). מטה

וכשהלווה מנצל זאת לרעה ואיננו , לוותשציווה לעשות חסד ולה' לו על סמך מצוות ה

. ולא שילם" ה"לווה מן הקב"ה וכאילו "הוא כמועל בקב, מחזיר

ה מפצה את "הקב, כשהלווה אינו משלם: הכוונה היא כך, ועוד, ב"רע, י"לפי רש

אך הדבר (ה "לקב" חייב"כך שהלווה נשאר למעשה נשאר , המלווה על חסרונו ונותן לו

לשלם "כך שהלווה צריך , כדי לשלם למלווה" חיסר משלו"ה "בוכי הק, צריך ביאור

). ?"ה"לקב

נאמרו מספר ") לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן("גם ביחס לפסוק המובא כאן [

וכוונת הפסוק היא , ה"הנזכר בפסוק זה הוא הקב" צדיק"ה, ב"י ורע"לפי רש. פירושים

, צה את המלווה על חסרונו לבל יינזקה מפ"אזי הקב, "לווה רשע ולא ישלם"שכאשר ה

, ה אלא אדם"הנזכר כאן איננו הקב" צדיק"ה, לפי רבינו יונה". צדיק חונן ונותן"וזהו

יש מנגד , כשם שיש רשעים שאינם משלמים, דהיינו; שהוא היפוכו של הלווה הרשע

נר למאה

פח

'ב פרק–המסכתביאור

שבו הלווה מבלי לשלם מכונה , וכן מוסיפה המשנה פסוק מתהלים(

"). רשע"

.לב רע, רבי אלעזר אומר

שבכלל , רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, אמר להם . כמבואר לעיל- דבריו דבריכם

'משנה י

היה רגיל , כל אחד מהתלמידים לעיל - הם אמרו שלושה דברים

.נג נבלומר שלושה דברים

:רבי אליעזר אומר

;נד ואל תהי נוח לכעוס.יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך

כפי שצריך , כלומר ללא עכבות ומייד, "חן"אנשים שמשלמים את חובם ונותנים ב

]. וישנם פירושים נוספים. ותלעש

דאילו בעניין . במוסרים ובמידות, בדרך ארץ- הם אמרו שלושה דברים: "ב כותב"רע נב

אלו ): אפשרות נוספת(= אי נמי . דברים הרבה אמרו, והפטור והחיוב, האסור והמותר

". תמיד) היו רגילים בפיהם(= הוי מרגלא בפומייהו , השלושה דברים

, נוח לכעוס, כבוד חברך( משלושה דברים יותריעזר אומר במשנה זו רבי אל, לכאורהנג

, )ש"י וריב"וכן עולה מדברי רש (ב מיישב"רע). ' וכווהוי מתחמם, שוב יום אחד

כפי (נחשבות להוראה אחת" אל תהי נוח לכעוס"ו" יהי כבוד חברך"שההוראה

ואל תהי ' ד חברך וכויהי כבו. א: וממילא יש כאן שלוש הוראות, )שיובאו דבריו להלן

יהי ": ובלשונו. 'והוי מתחמם כנגד אורן וכו. ג. 'שוב יום אחד וכו. ב. 'נוח לכעוס וכו

שאם אתה נוח . כשלא תהי נוח לכעוס, ואימתי יהא זה, כבוד חברך חביב עליך כשלך

ושוב יום אחד לפני ; הרי דיבור אחד. אי אפשר שלא תזלזל בכבוד חברך, לכעוס

ועיין יישובים ". 'הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים וכו, והשלישי. נייםהרי ש, מיתתך

.בתפארת ישראלו במאירי, ברבינו יונה, ץ"ברשב, ם"נוספים ברמב

. שתי הוראות אלו נמנות כאחת, )שאת דבריו הבאנו בהערה הקודמת(ב "לפי רע נד

נר למאה

פט

'ב פרק –ביאור המסכת

" יום אחד לפני מיתתך" חזור בתשובה - ושוב יום אחד לפני מיתתך

, ולכן תמיד עליו לתקן עצמו, וכמובן שאין אדם יודע מתי יום מיתתו[

. נה]"אם לא עכשיו אימתי ")יד, א ( לעילהללמאמר מעין

, והוי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים לחישת ולחישתן ל ועקיצתן עקיצת עקרבעשנשיכתן נשיכת שו

הוי מתחמם כנגד אורן ", מחד גיסא - וכל דבריהם כגחלי אש, שרף

עיין , ללמוד ולהפנים את דרכיהם והתנהגותם, דהיינו" (של חכמים

יש להיזהר , "הוי זהיר בגחלתן", אך מאידך גיסא, )שראלבתפארת י

עונשו , כי המזלזל בכבודם, שהקירבה לא תביא לידי קלות ראש

. נו'שנשיכתן נשיכת שועל וכו, קשה

). ב"רע" (רשמא ימות למח, יעשה תשובה היום, לפי שאין אדם יודע אימתי ימות "נה

שאלו . רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך: "א"קנג ע, שבת' וכך מבואר במס

ישוב היום שמא , וכל שכן, אמר להן? א וכי אדם יודע איזהו יום ימות"תלמידיו את ר

". ונמצא כל ימיו בתשובה, ימות למחר

, האדם מן התשובהשלעולם אל יתייאש, לפי פירוש אחר במדרש שמואל כוונת התנא לומר

. פתוחה לפניו הדרך לשוב, "יום אחד לפני מיתתו", ואפילו כשהוא בשלב מתקדם בחייו

.)תפארת ישראל( כדי להזיק"לחישתו"שכביכול די ב, הוא נחש ארסי ביותרשרף נו

."דקות עקומות ועקושות" יניושש, ב" מפרש רעהשועלן ילעני

וכלשון , לעתים ראוי שימחל על כבודו ולעתים ראוי שלא ימחל, מבחינת החכם עצמו

פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו "אע"): ג"הלכה י, ז"פ, ההלכות תלמוד תור(ם "הרמב

אלא , אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה, )לגזור על אדם נידוי אם פגע בו(=

)כא, קהלת ז (כענין שאמר שלמה בחכמתו, מעלים אזניו מדברי עם הארץ ולא ישית לבו להן

שומעים חרפתם , דרך חסידים הראשוניםוכן היה. 'גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך'

וחכמים גדולים היו משתבחים . ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו, ואינן משיבין

וזו היא דרכם של , במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן

סתר אבל כשביזהו או חרפוהו ב, במה דברים אמורים. תלמידי חכמים שראוי לילך בה

, נענש, ואם מחל, אסור לו למחול על כבודו-תלמיד חכם שביזהו או הרפו אדם בפרהסיא

נר למאה

צ

'ב פרק–המסכתביאור

א"משנה י

:רבי יהושע אומר

. נז)מאירי" (צרות עין וחמדת ממון "- עין הרע

אלא מניח לתאוותנות ולנהנתנות , שאינו נלחם ביצרו- ויצר הרע

). ץ ועוד"רשב, על פי ספורנו(להשתלט עליו

;נחיותושנאת הבר

".אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו. שזה בזיון תורה

ם בין עלבון בצינעה לעלבון "שהחילוק שמחלק הרמב, הכסף משנה במקום מבאר[

ח שאינו נוקם ונוטר "כל ת"מצד אחד נאמר : גמרותנובע מסתירה בין שתי , בפרהסיא

כח דף (במסכת מגילה ' ומצד שני הגמ, )א"כג עדף יומא " (כנחש אינו תלמיד חכם

שהיו , והאמורא מר זוטרא, מביאה את הנהגותיהם של רבי נחוניא בן הקנה) א"ע

בעקבות כך מחלק . ' לכל מי שציער אותם וכושמחלומקפידים שלא לישון לפני

]. ם בין כבודו האישי לכבוד התורה"רמבה

, בראשית ג (שעל הנחש נאמר, )שם, ביומא(א "מבאר המהרש" כנחש"באשר ללשון [

, האדם פוגע בנחש במקום עיקר חיותו- "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ")טו

גם כשהיא , של תלמיד חכם" נקמתו"כך . בעקב, אך הנחש מכה במקום שפל, בראש

. צריכה להיות בעוצמה קטנה ביותר ביחס לעוצמת הפגיעה בו, ואר לעילמוצדקת כמב

ח צריך "גם ת, שכשם שלנחש אין הנאה בהכשתו, בשם הבעל שם טוב רגילים לומר

ועיין עוד בתורה תמימה . להקפיד לא משום טובתו האישית אלא משום כבוד התורה

]. על הפסוק לא תקום ולא תטור

" ינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחריםשא, כמו עין רעה: "ב" רענז

: רבינו יונה"). שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו": שם, ופירוש נוסף(

". מתי יעשר עושר גדול כמוהו,מי שאינו שמח בחלקו ועוין את חברו העשיר ממנו"

, ם פירש"בורמ: "ם"בשם הרמב, ב"פירוש נוסף ברע". שנאת חינם: "ב" מפרש רענח

אדם קשה : ואני שמעתי: "ב"ומסיים רע". שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי

".שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכול שונאים אותו

נר למאה

צא

'ב פרק –המסכת ביאור

כי יחלה , אלו ימיתו האדם בלא ספק "- מוציאין את האדם מן העולם

. נט)ם"רמב" (וימות טרם עתו, גופו

ב"משנה י

:רבי יוסי אומר

;יהי ממון חברך חביב עליך כשלך

הואיל , שלא תאמר "- שאינה ירושה לך, והתקן עצמך ללמוד תורה

איני צריך תורה חוזרת לאכסניא שלה ו, ואבי אבי חכם, ואבי חכם

. ס)ב"רע" (לבקש אחריה

.סאאף כשמתעסק בעניינים גשמיים - וכל מעשיך יהיו לשם שמים

ומרירות ; חיים לא בריאים של תאוות ונהנתנות; המרדף חסר התכלית אחר ממון נט

אים למותו בטרם מתישים את כוחותיו ומבי, מחלים את האדם, ושנאה ומרה שחורה

. ץ"עיין במאירי וברשב, עת

הרי הדבר מוטבע בי 'לא תאמר , אפילו שהיו אבותיך תלמידי חכמים: " וכן במאיריס

כמה נהרות יבשו וכמה סלעים יצאו מהם , שאינה ירושה לך', ודי לי במעט העיון

". מים

בישעיהו ( מלשון הכתוב ל"דרשו חז) א" עדף פה(ואף על פי שבמסכת בבא מציעא [

כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו ", )"'לא ימושו מפי זרעך וכו ",כא, נט

תורה מחזרת על אכסניא "וכן " (תלמיד חכם שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם

- אלא רק לכך שמסייעים לו מן השמים , אין הכוונה לומר שאינו צריך לעמול, ")שלה

].ב"ץ ורע"רשב

וכך , יש מפרשים שהכוונה היא להשתדל ולעמול בתורה, "התקן עצמך"לגבי הלשון

ורבינו יונה מפרש שהכוונה למידות טובות ומיעוט תענוגות . מפורש ברבינו בחיי ועוד

. ם"ועיין ברמב', וכו

שהאדם בוודאי צריך להתעסק , עניינו. והוא מאמר חשוב וכולל מאד: " מאיריסא

, שאף כשמתעסק בעניינים אלו, והזהירו. צורכי הגוףבענייני העולם וביישוב המדיני ל

נר למאה

צב

'ב פרק–המסכתביאור

ג"משנה י

: רבי שמעון אומר

הוי זהיר לקרוא קריאת שמע - הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה

. סבתפלל תפילה בזמנה ולבזמנה

אחר , ונמצאת זוכה אפילו בעת מעשה ההוא, לא תהא כוונתו אלא להשלמת הנפש

: ומוסיף המאירי". אלא לצורך השלמת הנפש, שכוונתך בו אינה לעצם המעשה ההוא

- ) ו, משלי ג(בכל דרכיך דעהו ') א"סג עדף , ברכותמסכת (והוא עניין מה שאמרו "

התלמוד קרא ,כלומר - (דבר עבירה , קרא התעסק בהמוניות'; אפילו לדבר עבירה

) א"נד עדף ברכות (והוא גם כן אומרם "). דבר עבירה"להתעסקויות היומיומיות בשם

כלומר ', ביצר הטוב וביצר הרע, בשני לבבות, אלוקיך בכל לבבך' ואהבת את ה'

ועל זה הצד ייקרא . כוונתך לתכלית טובתהיה , שאפילו בעת התעסק בפעולות היצר

וירא אלוקים את כל אשר עשה ') ז, ט, בראשית רבה(ל "כאומרם ז', טוב'היצר הרע

מלמד שאלמלא יצר הרע לא בנה ? וכי יצר הרע טוב. זה יצר הרע, והנה טוב מאוד

כל , הידועהוכך מפרש גם בהמשך את המימרא " ('אדם בית ולא היה העולם מתקיים

. ב ושאר מפרשים"ומעין זה ברע). ' בעשירי וכוהאוכל

מאריך בביאור כלל זה ובדוגמאות ,"שמונה פרקים"לחיבורו בפרק חמישי , ם"הרמב

תהיה מטרתו בקיבוצו כדי שיוציאנו , כאשר יתעורר ויתעסק ברכישת נכסים("לו

ת שמאי מחלוק, ה וכל מעשיך"ד, ועיין באבות דרבי נתן פרק ל). ['וכו" בדברים נעלים

]. אך יש לחלק בין הנדונים, והלל

קבעו נ שלא לחרוג מהזמנים ש,להזהיר משנהכוונת ה, ולפי דבריו, ב" כך פירש רעסב

. ל לקריאת שמע ולתפילה"חזבתורה וב

הרי זוהי הלכה מפורשת ומחייבת שפרטיה , התפארת ישראל תמה על פירוש זהאך

שעניינו דברי חסידות , סכת אבותומה הקשר בינה לבין מ, מבוארים במסכת ברכות

שיכוון האדם לבו בקריאת , שכוונת התנא להזהיר, לכן הוא מפרש? והנהגות טובות

. וההרגל מקשה על הכוונה, פ שאומר אותם כמה פעמים ביום"שמע ובתפילה אע

נר למאה

צג

'ב פרק –המסכת ביאור

אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני , וכשאתה מתפללשעליו לקיימו בלית , אל יתייחס האדם לתפילתו כעול קבוע - המקום

).ה"כינוי לקב(אלא יתפלל מעומק לבו למקום , סגברירה

וניחם על , ארך אפים ורב חסד, כי חנון ורחום הוא ':)ב, יונה ד(שנאמר ה נענה "הקב, כדלעיל" רחמים ותחנונים" מי שמתפלל מתוך - 'הרעה

. סד'וא וגושנאמר כי חנון ורחום ה, לתפילתו

מכל , על אף שענווה היא מידה ראויה- ואל תהי רשע בפני עצמך

, בעיני עצמך, עצמךאת אל תחזיק (, "אל תהי רשע בפני עצמך"מקום

.סו סה)כרשע

). ב"רע" (ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה, דבר קבוע, כאדם שיש לו חובה "סג

: החתם סופר מוסיף בביאור כוונת המשנה את הדברים הבאים.ב" כך פירש רעסד

אין ראוי להתפלל כלל ומה , )על פי השכל(=על פי חקירה : ונראה לפי עניות דעתי"

אלא ? להתנחם ולהתפייס בתחנונים) - ה"הקב- (וכי בן אדם הוא , תועיל תפילתו

היה (=מינא ומכל מקום סלקא דעתך א', ולעבדו בכל לבבכם'ה ציווה עלינו "שהקב

ם סוף הלכות מעילה "כמו שכתב רמב, שאיננו אלא כשארי חוקים, )עולה על הדעת

איננה צריכה שתהיה , וכיוון שכן, כן התפילה, שהוא מן החוקים, בטעם הקרבנות

אלא כך ציווה , כי איננו בא להחזירו ולפייסו מדעתו, רחמים ותחנונים לפני המקום

אל תעש תפלתך קבע כי אם , רבי שמעון והזהירולהישמר מזה בא . עלינו להתפלל

ה מתרצה ברחמים ומתפייס "אלא הקב, כי באמת אינו כמו שחשבת, רחמים

מכל מקום הוא , ואם הוא חוץ מגדר שכלנו' וניחם על הרעה'כדכתיב , בתחנונים

".ומייתי שפיר האי קרא להכי, האמת

שמתוך כך , זיק עצמך כרשע לא תח,כלומר, אל תהי רשע בעיניך: "ם"ב בשם רמב" רעסה

עלול לעשות דברים שלא , המזלזל בעצמו יתר על המידה". אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי

שכל שהוא פחות ורשע ,כלומר: "וכלשון המאירי, היה עושה אילו היה מכבד את עצמו

ועיין " (לא יחוש לשום פחיתות שיעשהו, ומחזיק עצמו אדם נקלה וחסר, אצל עצמו

עלול להגיע לידי יאוש , שהמחזיק מעצמו רשע, באופן דומה כותב הספורנו). ם כאן"ברמב

עיין , אלישע בן אבויה (=ואל תהי רשע בפני עצמך כמו שעשה אלישע אחר "-מעצמו

נר למאה

צד

'ב פרק–המסכתביאור

ד"משנה י

: רבי אלעזר אומר

. סזהוי מתמיד בלימוד תורה - הוי שקוד ללמוד תורה

אבל ראוי , לא רצה לחזור בו, שבשביל שחשב שאין לו תקנה) א" עחגיגה דף טו' במס

ועיין בתחילת ספר " (חם על הרעהבהיותך מתנ, שאם תחטא תחשוב שיש תקנה ותשוב

בשמחה ' ולא יוכל לעבוד ה, ירע לבבו ויהיה עצב, אם יהיה בעיניו כרשע "- התניא

"). ו"שלא תיפול רוחך ותתייאש ח", וכן בילקוט מעם לועז, "ובטוב לבב

, אדםשבשעה שנולד , ב"נדה דף ל ע' במס' גמל ב"הדברים סותרים לדברי חזלכאורה

תהא בעיניך , אפילו כל העולם אומרים לך שאתה צדיק" - משביעים אותו

: מובאים בילקוט מעם לועז, ויישוב הדברים, קושיה זו". כרשע

ל שקודם ירידתה של הנשמה לעולם הזה משביעין אותה "והרי אמרו חז, ויש לכם לשאול"

ומר וכאן א, היה בעיניך כרשע, ואפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה... ואומרים לה

שאף שהאדם יכיר , שהכוונה היא, ויש מתרצים הדברים כך. ואל תהי רשע בפני עצמך

שאפשר , אלא רק דבר עובר, רשע, היינו עצמיותו, אל יראה את עצמו, מרת נפשו וחטאיו

אפילו כל העולם אומר , וזהו שנאמר שם... לרחצו ולנקותו ואז תזהיר הנפש במלוא זהרה

היינו מול , שכן אין לך להיות רשע בפני עצמך, רשעאבל לא , רשעכצדיק אתה היה בעיניך

ומעשה היה באדם אחר שקלל את ). שכתב כך, ועיין בהקדמת השב שמעתתא(עצמיותך

' יהודא והתלונן על ר' בא הלה לפני ר. עשית כרשע-יוסי לאותו אדם' אמר לו ר, חברו

. "אלא כרשע, לא אמרתי לו רשע, אמר לו, יוסי שאמר לו כך

ץ חיות "במהרו, כן בדברי רבי יעקב עמדין בפירושו לחם שמיםו, תירוץ נוסףלועיין שם

. נדה' שם על מס

ב "עיין פירושים נוספים ברע( לצד הפירוש האמור נאמרו עוד פירושים רבים למימרה זו סו

אדם העומד : אברבנאל מפרש הוראה זו כמעין המשך להוראה הקודמת, למשל). עצמו

.כי לא ננעלו שערים, ל יחשוב שהואיל והוא רשע לא תישמע תפילתוא, בתפילה

" לשקוד"שהפועל , מכאן". על דלתותי יום יוםלשקוד ":)לד, ח( כלשון הכתוב במשלי סז

עוד מוסיף . ם"כך פירש הרמב(להרגיל עצמו בדבר מסוים , להתמיד- פירושו

שוקד אני על דברי כי ", ך גם במובן של מהירות"שפועל זה נמצא בתנ, ם"הרמב

"). הוי רץ ללמוד תורה"כוונת המשנה היא , לפי זה. יב, ירמיהו א–" לעשותו

נר למאה

צה

'ב פרק –המסכת ביאור

בתורה אפיקורס הוא כינוי לכופר - ודע מה שתשיב לאפיקורס

חלק מלימוד התורה יש להקדיש . סח)או בתלמידי חכמים(ומזלזל בה

.סטשיהיה בהן מענה לאפיקורס, לשאלות עיוניות

לדעת איך , פ שתלמוד דעות האומות"אע" - ודע לפני מי אתה עמל

ודע , שמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההםיה, להשיב עליהם

.ע)ם"רמב" (שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך

משים , אי נמי. שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר, לשון הפקר: "ב" רעסח

על שמבזה את התורה , ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה, כהפקרעצמו

". או לומדיה

אלא שחכמים , המילה אפיקורס הייתה שמו של יווני כופר, במקור כי ,ץ מוסיף"רשב

אפיקורס הוא שם איש אחד : "ובלשונו. לקחו מילה זו וכינו בה כופרים או מופקרים

ל שימשו זה השם "ורבותינו ז, יתברך ואומר אין אלוקים' שהיה כופר בה, מהיוונים

בזים תלמידי חכמים כמו שנזכר והכניסו בכלל זה המ... לכל מי שהוא כופר באמונתנו

ץ "ועיין עוד ברשב". ועשאוהו לשון הפקר, )ב"צט ע, סנהדרין(בסנהדרין בפרק אחרון

.ם בפירוש המשניות לסנהדרין פרק י"וברמב, בסנהדרין שם' ובגמ, באריכות

שמוסף על מה שצריך לך בה ... הוי מתמיד ללמוד תורה,כלומר "- לשון המאיריסט

צריך שתלמד בה מן הדברים העיוניים מה שתשיב בהם את , ובתלמודבביאור המצוות

...". אפיקורוס החולק על התורה

הדגש במשנה הוא על כך שקודם יש , "הרב רבי ישראל"בשם , לפי המדרש שמואל

חכמה "שהן בגדר , לעסוק בשאלות עיוניותאחר כךורק , )דינים והלכות(ללמוד תורה

כי ראוי לאדם להקדים תחילה לימוד התורה , לימודהורה לנו דרך ה": "חיצונית

ולזה אמר , עד אשר ישקע בלבו וידע כלליו ופרטיו ודיניו ומשפטיו, והגמרא והלכותיה

ל "ועל כן אמרו ז... כ ילמוד החכמה החיצונית"ואח, תחילה הוי שקוד ללמוד תורה

י שהבנים לא רוו לפ, עצמכםולא אמרו מנעו ) ב"ברכות כח ע(' מן ההגיוןבניכםמנעו '

והיא הקדמה ללימוד שאר , ואם ילמדו מיד ההגיון, צמאון שכלם בתורה ובגמרא

ל ארור שילמד "וכן אמרו ז. אולי ישתבשו בסברתם ויצאו מהרה מן הכלל, החכמות

".מהטעם שזכרנו, ולא אמרו ארור שילמוד חכמת יוונית, את בנו חכמת יוונית

נר למאה

צו

'ב פרק–המסכתביאור

)ומי הוא בעל מלאכתך –ויש גורסים( ונאמן הוא בעל מלאכתך": דע לפני מי עתה עמל" זהו ההמשך של - שישלם לך שכר פעולתך

. עאמשלם לאיש ואיש כגמולוה, ה"הקבלפני

ו"משנה ט

: עברבי טרפון אומר

והתורה שעליו , ימי האדם קצרים - כה מרובההיום קצר והמלא

ארוכה מארץ ":)ט, איוב יא(כמו שנאמר , סופיתן לעמול בה היא אי

". מדה ורחבה מני ים

לעתים נסחף לויכוח לשם , המתווכח עם מתנגדיואדם : פירוש אחר מובא בחתם סופרע

שינצח את , כי בוודאי אהבת הניצוח הוא תענוג גדול לאדם("הויכוח ואהבת הניצחון

אלא בעת הויכוח תהיה כוונתו לשם , שלא זו תהיה הכוונה, לכן מזהיר התנא, ")חבירו

". ודע לפני מי אתה עמל", שמים

") והוי מחשב הפסד מצווה"על המימרא , קכאן ובתחילת הפר( תוספות יום טוב עא

לעיל פרק א משנה (מתייחס לקשר בין דברים אלה לבין הוראת אנטיגנוס איש סוכו

, הוא מיישב". 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו", )ג

וכן המימרא (ואילו המימרא כאן במשנה , שהוראת אנטיגנוס נאמרה ליחידי סגולה

שאינם מסוגלים להגיע , מתייחסת לרוב) 'הוי מחשב שכר מצווה וכו"הפרק בתחילת

. לדרגה זו

. והפרק הבא פותח בדברי עקביא בן מהללאל, פרק זה מסתיים בדברי רבי טרפוןעב

שמימרת רבי , ץ מיישב"רשב. שכן עקביא קדם בזמן לרבי טרפון, הדבר תמוהלכאורה

לפי שרבי : "ובלשונו. הדמיון ביניהןטרפון הובאה בסמוך למימרא שלפניה בגלל

... סמך לו דברי רבי טרפון באותו פרק בעצמו... אלעזר דיבר בשכר התורה שהוא גדול

והניח דברי , ז"מהו הסדר הזה שיסמוך דברי רבי טרפון לדברי תלמידי ריב, כי לולי זה

". ?עקביא בן מהללאל שהיה בבית שני

נר למאה

צז

'ב פרק –המסכת ביאור

האנשים מטבעם - והשכר הרבה ובעל הבית דוחק, והפועלים עצלים

על שכר ה, אך מנגד, עצלים מלהחכים ולקיים את המוטל עליהם

. עג"פועלים"דוחק ב) ה"הקב" (בעל הבית"ו, רבהוא העמל

ז"משנה ט

: הוא היה אומר

שמא - אכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנהלא עליך המל

מה הטעם להתחיל בדבר שלא , הואיל והתורה היא אין סופית, תאמר

על . "לא עליך המלאכה לגמור", על כך עונה המשנה? ניתן לסיימו

כל אדם צריך לעמול בתורה ובהשגת החכמה לפי כוחותיו

.עדויכולותיו

. עהבהנותנים לך שכר הר, אם למדת תורה הרבה

כי זמן חיי , יותו חרוץ וממהר לתלמוד תורהבא להעיר האדם לה: " לשון המאיריעג

איוב (' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, 'ומלאכת הלימוד מרובה, האדם הוא קצר

)...".יט, יא

היא הוראה , "ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"שהלשון , ב משמע"מדברי רע עד

על כרחך , בטללא אתה בן חורין להי; איני לומד ואיני נוטל שכר, ושמא תאמר: "נפרדת

. ולא רק זכות, לימוד התורה הוא חובה, דהיינו". העול מוטל עליך לעבוד

, שאם הוא אינו יכול לסיים את התורה עד תומה, אדם עשוי לחשוב: נראה לפרש כך עה

כי התורה היא , אין טעם להתחיל בה, או להבין את הדברים עד לעומקם האמיתי

על כך משיב . עות להבנת חלקים ממנה בלבדשאין משמ, יצירה אחת, בבחינת שלם

כל פרט שהוא מוסיף לידיעותיו , אלא ככל שאדם מוסיף ללמוד, שאין הדבר כך, התנא

". יש לך שכר הרבה "- הרי הוא נשכר בכך, או כל תוספת עומק

נר למאה

צח

'ב פרק–המסכתביאור

, ה" נאמן הקב- ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך

גם אם , ך ולימודך על עצם עמלך את גמולךשישלם ל, יוצר האדם

. גיע לתכלית השלמותתסיים את התורה ולא תלא

אליו (עיקר השכר - מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא)ש(, ודע

, בעולם הנשמות, הוא לעתיד לבוא)התייחס התנא בפסקה הקודמת

.עוולא בעולם הזה

כי כאן אינו ,דע, ואף על פי כן תסבול צער ודוחק, שכשתעשה הכול כאשר ציויתיך "עו

, ואם תעמוד בהניסיון, ולפעמים תתנסה פה, רק עולם הניסיון, כר או העונשעולם הש

). תפארת ישראל..." (שכרך הרבה מאוד לעתיד לבוא

נר למאה

צט

'ג פרק –ביאור המסכת

'גפרק

'משנה א

: עקביא בן מהללאל אומר

התבוננות - ואין אתה בא לידי עבירה, הסתכל בשלושה דברים

לידי הכרה במיעוט ערך ענייני , בדברים אלה מביאה לידי ענווה

והכרה בתכלית האדם ובחשיבות קיום המצוות , העולם החולף

:ואלה הם הדברים). ם"מבר(

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין , ולאן אתה הולך, דע מאין באת, למקום עפר- ולאן אתה הולך; מטיפה סרוחה- מאין באת: אוחשבון

לפני מלך מלכי - ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון; רמה ותולעה .המלכים הקדוש ברוך הוא

'משנה ב

: אומרברבי חנינא סגן הכהנים

, )כ, ל, נצבים, מובא גם במשך חכמה(א "הגרמבאר , "דין וחשבון" לעניין הביטוי א

באותו הוא על המצווה שיכול היה לקיים " חשבון"וה, על העבירהדין הוא " דין"שה

אלא גם על כך שהוא מחמיץ את ייעודו , אדם נדון לא רק על עצם העבירה,כלומר. זמן

. שיכול היה להגשים באותו זמן, ותכליתו

לעתים לחיוב ולעתים (סביבתו אדם במעשיו משפיע גם על - הסבר ידוע אחר

" חשבון"וה, הוא על המעשים עצמם" דין"ש, נמצא. וגם על כך הוא נדון, )לשלילה

ענף "הסברים אלה ועוד מובאים ב(מתייחס להתחשבות בהשפעה לדורות של מעשיו

). א"ועיין שם הסבר נוסף בשם הגר. על מסכת אבות" עץ אבות

' עיין מס(אם אירעה תקלה לכהן הגדול , הוא ממלא מקום של הכהן הגדול" סגן" הב

, ראויים לעבודתם לא היוהנים הגדוליםוהכ, בתקופת רבי חנינא). א"יומא דף לט ע

נר למאה

ק

'ג פרק–המסכתביאור

רשו וד' ,)ז, כט, ירמיה( כמו שנאמר - הוי מתפלל בשלומה של מלכות

.ג'את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה

, המלכותלולא מורא - איש את רעהו חיים בלעו, שאלמלא מוראה

שינהגו כראוי זה ,מצד טבעם, לא ניתן לסמוך על בני האדם עצמם

. דם זהע

מתים היו נענשים ו, הואיל ולא היו ראויים ו;את המשרה בכסףאלא קנו מהשלטון

וכך יצא שרבי , )א" עועיין במסכת יומא דף ט( ומתחלפים בזה אחר זה,ביום הכיפורים

השלטון הרומי מיאן . "סגן הכהנים"ומכאן שמו , חנינא שימש כסגן של כהנים רבים

אך , )ם קנו את המשרה בכסףשהרי הכהנים האחרי (למנות את רבי חנינא ככהן גדול

ולכן היה סגן במשך כל , כדי שיורה לכהנים הגדולים כיצד לנהוג, חפץ בו כסגן

הוי ') כמבואר בהמשך המשנה(הקפיד רבי חנינא לומר , על אף כל זאת. התקופה

ואפילו שלטון הפועל - מתוך השקפה שעדיף שלטון ', מתפלל בשלומה של מלכות

ם שפירא "הדברים מובאים בספר היובל למהר(עדר שלטון מאשר הי- משיקולים זרים

).מלובלין

שיש לאדם להתפלל על שלום כל העולם ולהצטער על צער של : "לשון רבינו יונהב ג

ואני ') יג, תהלים לה(כמו שאמר דוד המלך עליו השלום , וכן דרכן של צדיקים. אחרים

שאין לאדם . 'עניתי בצום נפשי, לבושי שק, )אפילו אויבי, כשהם היו חולים- (בחלותם

. אך להתפלל על כל בני אדם שיעמדו בשלום, לעשות תחנוניו ובקשתו לצרכיו לבד

".ובשלומה של מלכות יש שלום לעולם

, חבקוק א(ל את לשון הכתוב "דורשים חז) א"דף ד ע(ובגמרא במסכת עבודה זרה ד

אף , גדול מחברו בולע את חברוכל ה, מה דגים שבים: "כך', ותעשה אדם כדגי הים, ')יד

, והיינו דתנן. כל הגדול מחברו בולע את חברו, אלמלא מוראה של מלכות, בני אדם

איש , שאלמלא מוראה, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, רבי חנינא סגן הכהנים אומר

". את רעהו חיים בלעו

, יא לעילבעקבות דברי עקב: אברבנאל עומד על הקשר בין משנה זו לבין קודמתה

מוסיף רבי , )'מאין באת וכו(י התבוננות עצמית "לפיהם ניתן להינצל מן החטא ע

ולולא המלכות היו אנשים , חנינא שבסופו של דבר לא ניתן לסמוך על טבע האדם

.בולעים איש את רעהו

נר למאה

קא

'ג פרק –ביאור המסכת

, השניים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה: א בן תרדיון אומרינרבי חנ

- 'ובמושב לצים לא ישב ':)א, תהלים א(שנאמר ', מושב לצים'הרי זה

מהווה ניגוד לעיסוק " מושב לצים"ש, מפסוק זה מביאה המשנה ראיה

כי אם ... ובמושב לצים לא ישב" היא ן הפסוקשכן לשו, בתורה

מהווים ניגוד זה " 'תורת ה"ו" מושב לצים"משמע ש, " חפצו'בתורת ה

). ספורנו(לזה

.זשכינה שרויה ביניהם, ואבל שניים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה

' ויקשב ה, איש אל רעהו' אז נדברו יראי ה ':)טז, מלאכי ג(שנאמר תב ספר זיכרון לפניו, וישמע - 'ולחושבי שמו' ליראי ה, ויכ

- "'אז נדברו יראי ה: "כתא היא מחלקו הראשון של הפסוקהאסמ

ובכל שיחתם לא העלו אפילו דבר תורה , שמשוחחים ביניהם בדברי חולין, כלומרה

שכל , נחשב למושב לצים, כיוון שאין בכל דיבורם דברי תורה: "ספורנוה ובלשון ;אחד

לא , ואפילו אם לא יהיו עוסקים דרך קבע: "ובמדרש שמואל" (עניינו הבל ודבר נפסד

ששום ,כלומר, ן ביניהם דברי תורהאלא אם כן יושבין ואי, מפני זה יקראו מושב לצים

"). לציםאז הרי זה מושב, דברי תורה לא ימצא ביניהם

מפירושו משמע שהדגש הוא על עצם ההתכנסות לשיחה ( ועיין עוד בלשון רבינו יונה[

]. בטלה ולדברים שאין בהם צורך

השבח במשנה הוא לאו דווקא לשניים , לפי גירסה זו. ועוד, גירסת ספורנוכך ו

אלא די בכך שנתנו לבם לכך שישלבו בשיחתם , העוסקים בתורה במשך כל שיחתם

אף , אבל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה: "וכפי שמוסיף הספורנו, י תורהדבר

". שכינה ביניהם, על פי שאין עיקר סיפורם בזה

ולא " (שיושבים ועוסקים בתורהאבל שניים ) "מלאכת שלמה ועוד(אך יש גורסים

ם כוונת התנא היא לשניים שקבעו עצמ, ולפי גירסה זו") שיש ביניהם דברי תורה"

. לדברי תורה

. עיין במאירי ובתפארת ישראל,הנזכרת כאן" השראת שכינה" לעניין משמעות ז

נר למאה

קב

'ג פרק–ביאור המסכת

אזי , ושיחתם היא של דברי תורה' כאשר המדברים הם יראי ה

. חשכינה ביניהם, היינו- "וישמע' ויקשב ה"

, מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, אין לי אלא שנייםכי , ישב בדד וידום ':)כח, איכה ג(שנאמר ? טה קובע לו שכר"שהקב

מי שיושב בדד שגם , הפסוק מובא כאסמכתא לכך- 'נטל עליו

. ינוטל שכר, )מטבע הדברים, כדרכו של יחיד(ועוסק בתורה בדממה

; פשט הפסוק הוא על הצדיקים לעתיד לבוא: " לעניין פשט הפסוק כותב רבינו יונהח

כי מפני תחילה , ויענו? על מה בא להם זה הדבר, ויאמרו, כשיראו בני אדם את מעלתם

".ונותן להם עתה שכר פעולתן, וכתב הספר זכרון, ברי תורהנדברו איש אל רעהו בד

שהעוסק בתורה לבדו לא יזכה לשכר , לא מבואר במשנה מדוע ניתן היה לחשובט

אולי הכוונה למי שבדרך קבע עוסק בתורה לבדו ואינו משתף אחרים עמו ומרבה (

). ובכך יש פגם מסוים, תורה בעולם

בדרך כלל מהרהר את דברי התורה בלבו ואינו , שיחיד העוסק בתורה, יש מפרשים

רבינו " (שכינה עמו"ולכן ניתן היה לחשוב שלא יזכה לדרגה זו של , מבטא אותם בפיו

).מדרש שמואל, יונה

שהעוסק בתורה ביחידות זוכה לדרגת , בתפארת ישראל מבואר שהחידוש הוא בכך

וזאת על אף , )ר לעילכמבוא(כשם שזוכים לכך שניים העוסקים בתורה " שכינה עמו"

כנראה כוונתו לכך שזכות הרבים (שאין זכותו של היחיד מרובה כזכותם של הרבים

).'כמו שמצאנו לגבי תפילה וכד, כ מזכות היחיד"עדיפה בד

ה "הקב"אלא , "שכינה עמו"יש להעיר שלגבי יחיד העוסק בתורה לא נאמר במפורש

באברבנאל מבואר " (שכינה עמו"ן נאמר שם כ', אך עיין להלן משנה ו". קובע לו שכר

כמבואר , אך אחרים מפרשים שגם כאן הכוונה לשכינה עמו, שמחלוקת תנאים היא

).לעיל

וכך מסיק מדבריו , ב נראה שהייתה לו גירסה אחרת בדברי המשנה"מדברי רע[

]. ם בפירוש המשנה"ועיין ברמב. ועיין בדבריו לגרסאות נוספות, תוספות יום טוב

שהרי פשט הפסוק אינו מתייחס כלל לדברי , הי אסמכתא בלבד ואינה ראיה גמורה זוי

. י על הפסוק"עיין ברש, תורה אלא לדממה של יסורים

נר למאה

קג

'ג פרק –ביאור המסכת

'משנה ג

שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו : רבי שמעון אומרמקורו " זבחי מתים"הביטוי - כאילו אכלו מזבחי מתים, דברי תורה

ושם הוא משמש ככינוי גנאי לתקרובת עבודה , כח, בספר תהלים קו

, המשנה משווה. יא)מאכלים וכדומה שמגישים לפני האלילים (זרה

אכילה , "זבחי מתים"ל, אכילה שאינה מלווה בדבר תורה, בדרך גנאי

. יבפסולה ובזויה

- 'בלי מקום, כי כל שולחנות מלאו קיא צואה': )ח, ישעיה כח(שנאמר בלי "כך שמילות הפסוק ', משמשת כינוי לה" מקום"המילה , כידוע

מתפרש , וממילא". בלי הזכרת הקדוש ברוך הוא"תפרשות כמ" מקום

פסוק זה ". ויאכלו זבחי מתים, ויצמדו לבעל פעור: "הפסוק המלא הוא. ב"על פי רע יא

". בעל פעור"מתאר עבודה זרה לאליל הקרוי

הם בהמות שנשחטו לעבודה , כאילו אכלו זבחי מתים ": ומוסיף התפארת ישראליב

שמתבלים , מדאכל גם הוא רק כדי לחזק את גופו לענייני עולם הזה, והטעם, זרה

".ואלה הם אלהי נכר שלו, ומתים עם הגוף

י בן "המדרש שמואל כותב בשם ר? " שאכלושלושה"מדוע נוקטת המשנה דווקא

לפי התפארת ישראל ". לושה ולא אמר שניםטעם דעת ש, פליאה נשגבה ממני", שושן

ניתן ללמד עליהם זכות שמא לא , ההסבר לכך הןא שכאשר שניים או אחד אוכלים

אך שלושה . שכן אכילתם היא לעתים אכילה ארעית חפוזה, היה להם פנאי לכך

ואם אפילו אז אין ביניהם ; כ מתוועדים כשזמנם בידם ואינם ממהרים"בד, שאוכלים

ועיין הסברים נוספים . הדבר מראה כמה טפלים דברי תורה בעיניהם, דבר תורה

. במדרש שמואל וברבינו יונה, בתוספות יום טוב

נר למאה

קד

'ג פרק–ביאור המסכת

ה " ללא הזכרת הקב,כלומר" (בלי מקום"שולחן שהוא : הפסוק כך

.יגמאכלי זוהמה, "מלא קיא צואה"נחשב כ , )ותורתו

כאילו , אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורהחשבת אכילתם נ,היינו - אכלו משולחנו של המקום ברוך הוא

. ידכאכילת זבחי הקורבנות, כאכילת מצווה

.טו'זה השולחן אשר לפני ה, וידבר אלי ':)כב, יחזקאל מא(שנאמר

והתפארת ישראל . היא כינוי גנאי לעבודה זרה הנזכרת כאן"צואה"ה, ב" לפי רעיג

על פי ההלכה אסור , כידוע" ( שאין שם דברי תורה,כמקום צואה, רוצה לומר: "כותב

).דברי תורה במקום שיש בו צואה או לכלוכים אחרים שריחם רעלעסוק ב

כי בלעדיה האדם אינו יכול לקיים את , האכילה עצמה לעולם רצויה: ביתר ביאוריד

, שהאכילה אינה אלא אמצעי ולא תכלית לעצמה, אולם נדרש מהאדם להראות. ייעודו

כאילו ", עשו כךאם. ולשם כך מצווה על הסועדים לשלב דברי תורה בשעת הסעודה

כאילו , שקיימו מצווה בעצם אכילתם, דהיינו, "אכלו משולחנו של המקום ברוך הוא

. על פי תפארת ישראל- )נחשבת לאכילת מצווההאכילה (אכלו מזבחי קרבנות

, ב כותב"רע. האם ברכת המזון נחשבת לעניין זה כדברי תורה, המפרשים דנים

וחשוב כאילו אמרו עליו , יוצאין ידי חובתן,ובברכת המזון שמברכים על השולחן"

אך לבסוף נשאר , ועיין בתוספות יום טוב שמבאר דבריו". כך שמעתי, דברי תורה

). ?וכי כל תוכחת התנא מכוונת רק למי שאינו מברך ברכת המזון כלל(בצריך עיון

, שילמד משנה או הלכה, ה"בשם השל) א"סימן קע סק(להלכה נפסק במשנה ברורה

.פ יאמר מזמור תהלים"ועכ, יוצא ידי חובה במה שמברך ברכת המזוןינווא

ואמר לו , יחזקאל מתאר כיצד הראה לו המלאך את המזבח, לפי פשוטו של מקרא טו

ה מתחילת כעול, בפסוק זה הוא כינוי למזבח" שולחן"ה" ('זה השולחן אשר לפני ה"

כינה את המזבח בשם שהכתובמהמ; ")עץ שלוש אמות, והמזבח"שנאמר , הפסוק

שולחן - מוצאת המשנה רמז לקיומו של מכנה משותף בין שולחן למזבח , "שולחן"

. מאירי(כשולחנו של מקום , הרי הוא כמזבח, שאוכלים עליו כראוי ומקיים את ייעודו

). ב"ועיין פירושים נוספים ברע

נר למאה

קה

'ג פרק –ביאור המסכת

'משנה ד

: רבי חנניא בן חכינאי אומר

. טזשאינו ישן כל צרכואדם - הנעור בלילה

ומסכן עצמו מפני , בלא ליוויהמהלך בדרך - והמהלך בדרך יחידי

. יז'שודדים וכד

וכך מביא , שאינו מעסיק עצמו בדבר כלשהו- ו לבטלהוהמפנה לב

.יחשהיא מזיקה לאדם, שעמום ושיממון, עצמו לידי הרגשת ריקנות

ועליו להישמר , כל אלה מזיקים לאדם - הרי זה מתחייב בנפשו

. יטמהם

. וראה פירוש נוסף בהמשך. מאירי טז

. שם יז

."ון לבב והשתוממות המחשבהתמה": ובלשונו, שם יח

שאין כוונת התנא , אולם אחרים מפרשים. כך הוא ביאור המשנה על פי המאירי יט

כדברים המזיקים בפני ") מהלך בדרך יחידי"ו" נעור בלילה("למנות את שני הראשונים

ובאותו זמן , או מהלך בדרך יחידי, מי שנעור בלילה- כך, אלא כמקשה אחת, עצמם

לילה (זמנים ומצבים אלה , שכן. הרי זה מתחייב בנפשו, לבו לבטלההוא מפנה את

ואם בזמנים אלו הוא מפנה לבו , )כידוע, בפרט בזמנם(מועדים יותר לסכנות ) ודרך

כך עולה מפירוש ו ;כי התורה איננה מגינה עליו, "הרי זה מתחייב בנפשו", לבטלה

היה מהלך בדרך ואין לו , בן לויאמר רבי יהושע : "ב" דף מו ע,סוטה' ועיין במס(ב "רע

...").'כי לוית חן הם לראשך') ט, משלי א(שנאמר , יעסוק בתורה, לוויה

, ומפני שעיקר זמן ההתבודדות לאדם הוא בלילה": מפרש באופן שונה האברבנאל

וכן בשעת הליכתו יחידי , שהעולם שקוט מן הקולות והעסקים, כשהאדם ניעור משנתו

, מי שהוא נעור בלילה או הולך בדרך יחידי, ולכן אמר, יקהושאין מי שיפס, בדרך

הרי זה מתחייב בנפשו , להבלי העולם הזה, ומפסיק ממשנתו ומפנה לבו לבטלה

. ומעין זה ברבינו יונה ועוד". שהיה יכול להשלימה באותן זמנים ולא עשה, השכליית

נר למאה

קו

'ג פרק–ביאור המסכת

'משנה ה

: רבי נחוניא בן הקנה אומר

מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך , כל המקבל עליו עול תורהנותנין עליו עול מלכות ועול דרך , וכל הפורק ממנו עול תורה, רץא

פירושו ציוויים וטרדות מצד המלך ושרי ,"עול מלכות" - ארץ

מי ). ב"עיין ברע( פירושו עול פרנסה ,"עול דרך ארץ. "המדינה

מסייעים לו משמים , שמקבל עליו עול תורה ועמל בה כראוי

. כוכן להיפך, פרנסהומפחיתים טרדותיו בעול מלכות ובעול

שמצוה ללמוד ביום אף על פי: "פרק ג הלכה יג, הלכות תלמוד תורה, ם"עיין ברמב[

, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, ובלילה

ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא , יזהר בכל לילותיו

, אין רינה של תורה אלא בלילה, אמרו חכמים. אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, בהן

חוט של חסד נמשך , וכל העוסק בתורה בלילה. 'קומי רוני בלילה' )יט, איכה ב (שנאמר

..."]. עליו ביום

אין הכוונה למי שמקבל על עצמו תורה וזונח לחלוטין את , י אבוהב" כפי שמדגיש רכ

אלא . 'כדלעיל בפרק ב, "סופה בטלה, כל תורה שאין עמה מלאכה"שהרי , הפרנסה

. הכוונה למי שעמל בה בהתמדה

מי שמקבל עליו עול תורה גם : שראל מוסיף לבאר את כוונת המשנההתפארת י

כגון שטרוד בפרנסה , במקרים שיכול היה למצוא תירוצים והצדקות להתבטל מלימוד

כך יסייעו לו משמים , וכשם שמסר נפשו, גומלים עמו משמים מידה כנגד מידה', וכד

, ומסר נפשיה אמצוהמדעביד שלא כדרך הטבע ("שלא בדרך הטבע ויפחתו טרדותיו

אדם הפורק מעליו עול לימוד אפילו : וכן להיפך"). מתעביד ליה ניסא שלא כדרך הטבע

- תפארת ישראלנו של הובלשו, גומלים לו משמים מידה כנגד מידה, בזמן שאינו טרוד

, לא יהיה לו פנאי, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ עד שאפילו שכשירצה ללמוד"

' במס' לשון הגמ- (ואומר אי אפשי בשימושך , לו רבו קיתון על פניוכעבד ששופך

)". א"ט עסוכה דף כ

נר למאה

קז

'ג פרק –ביאור המסכת

'משנה ו

, שככל שרב יותר מספר הלומדים יחד, העיקרון הכללי במשנה הוא

להאיר עיניהם בלימודם , ה לטובה עליהם"רבה השפעת הקב

מסכת ועיין עוד ב). ל ומדרש שמואל"ועיין מהר, תפארת ישראל(

.כאא שם"מהרשבו, א"ו עדף רכות ב

:רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר

תהלים (שנאמר , שכינה שרויה ביניהם, שיושבין ועוסקין בתורהעשרה

, מפסוק זה ישנה אסמכתא לכך - כב'ל- צב בעדת אאלוקים נ': )א, פב

אין "וקבלה בידינו ש, )"בעדתאלוקים ניצב "" (עדה"בה מצוי "שהקב

). ב"עיין ברע (כג"פחותה מעשרה' עדה'

- 'תו על ארץ יסדהואגוד': )ו, עמוס ט(שנאמר ? ומניין אפילו חמישה

,דהיינו, "אגודה" כאשר מתקיימת - "ואגודתו: "הפסוק נדרש כך

, שהמשנה מתייחסת לשני המצבים הקיצוניים כאמור, התפארת ישראל מוסיף ומדגיש

, שאינו מתבטל אך מאידך אינו מוסר נפשו ללמוד בכל מצב, ואילו אדם ממוצע רגיל

". רק כדרך הטבע, יו שאר מיני עולאין פורקין ואין נותנין על"אזי

האומר קשה עולה של תורה ואיני , הפורק ממנו עול תורה"שכתב , ב"עיין בלשון רע[

שהכוונה , במאירי מבואר. ע אם כוונתו לקיום התורה או ללימודה"וצ, "יכול לסובלה

].למי שמבטל זמנו בענייני העולם הזה ואינו נותן לב להתבונן בתורה ומצוותיה

המפרשים עומדים על הדמיון מחד גיסא ועל השינויים מאידך גיסא בין משנה זו כא

. אברבנאל ועוד, עיין ספורנו, לעיל' לבין משנה ב

הוא , ה רואה במעשיכם"הקב: דוד המלך פונה אל הדיינים, לפי פשוטו של מקרא כב

). שם, י"רש(ואף על פי כן אינכם נמנעים מלעשות עוול במשפט , נצב כאן

עד מתי לעדה הרעה ) "כז, במדבר יד( כפי שנאמר לגבי עשרת המרגלים החוטאים כג

".הזאת

נר למאה

קח

'ג פרק–ביאור המסכת

ה מייסד ומשכין את "הקב, "על ארץ יסדה"אזי , חמישה אנשים

.כדשכינתו בארץ

- 'בקרב אלהים ישפוט ':)א, תהלים פב(שנאמר ? ומניין אפילו שלושה

; כהלושהודיינים הם לפחות ש, בפסוק זה הוא כינוי לדיינים" אלהים"

בקרב ה מצוי "הקב - 'בקרב אלהים ישפוט': ומכאן דורשת המשנה

. העוסקים בדין תורה,שלושה

איש אל ' אז נדברו יראי ה': )טז, מלאכי ג(שנאמר ? ומניין אפילו שניים .' כמבואר לעיל במשנה ב- 'וישמע וגו' ויקשב ה, רעהו

יש שאינם גורסים כאן , ואכן. מציין חמש דווקא" אגודה" לא מוסבר במשנה מדוע כד

לפי ). לצד הגירסה הרגילה, ב"גירסה זו מובאת בפירוש רע" (שלושה"אלא " חמישה"

לגבי , כך(כ שלושה "מציין בד" אגודה"זה הראיה מן הפסוק מבוססת על כך ש

אגודת "לגבי ; לולב הדס וערבה- מינים' גלאגודישנה מצווה , המינים בסוכות

, עיין יחל ישראל- ל שיש לקחת שלושה ענפי אזוב"אמרו חז, )כב, שמות יב" (אזוב

). הרב לאו

" האגוד"מעלים הסברים שונים לקשר בין " חמישה"המפרשים המקיימים את הגירסה

- כגון, המספר חמש הוא מספר מאגד, לפי התפארת ישראל. לבין המספר חמש

, נשמה, רוח, נפש(חמש דרגות בנשמה , חמישה חומשי תורה, חמישה חושים באדם

, ם"י ורמב"לפי רש. ועוד, חמישה ספרי תהלים, חמש דברות על כל לוח, )יחידה, חיה

). אצבעות( חמש יש בידו, כאשר אדם אוגד את ידו, ב ועוד"רע

כי לפי הפשט יש לפרש את הפסוק , הבנה זו בפסוק היא בדרך דרש בלבד, מכל מקום

, "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה"הלשון המלאה היא . באופן אחר

, דהיינו את בריותיו, "אגודתו"את , ויחד עם זאת, ה מצוי בשמים" הקב- והפירוש הוא

. הוא שם בארץ

). א, א( במשנה במסכת סנהדרין כמבואר כה

נר למאה

קט

'ג פרק –ביאור המסכת

אזכיר את בכל המקום אשר': )כ, שמות כ(שנאמר ? ומניין אפילו אחד, )אבוא אליך( מלשון היחיד בפסוק - 'אבוא אליך וברכתיך, שמי

. כז כומוכח שגם ביחיד תיתכן השראת שכינה

'משנה ז

: כחרבי אלעזר איש ברתותא אומר

שהלשון , מוסיף ומבאר) א"ו עדף (י במסכת ברכות "רש. עיין בתפארת ישראלכו

, "כל מקום שיזכר שמי"ל כאילו נאמר "י חז"מתפרשת ע, בפסוק" אזכיר את שמי"

, הכוונה היא לבית המקדש, לפי פשט הפסוק(' כל מקום שיעסקו בו בתורת ה,כלומר

עיין , ישנן במשנה גרסאות אחרות). פסוקעל הי "רשבעיין , המפורש' ששם מוזכר שם ה

.ב ועוד"ברע

קובע לו "ה "שם נאמר שהקב. מתייחס התנא לאחד העוסק בתורה' גם לעיל במשנה ב

. גם הפסוקים המובאים בשתי המשניות שונים". שכינה עמו"וכאן הלשון היא , "שכר

. בעניין זה במפרשיםוישנן דעות, לא ברור אם ישנה כאן מחלוקת

אם היא שורה אפילו ', לכאורה אין צורך באסמכתא לכך ששכינה שורה בעשרה וכוכז

. ב"לעניין שאלה זו עיין ברכות דף ו ע. באחד

אך הכוונה , "איש בירתא"שם נאמר (א מסופר עליו "תענית דף כד ע' במס' בגמכח

היו , ראוהו גבאי צדקהשכאשר , )ש שם ועוד"רשבעיין , לרבי אלעזר איש ברתותא

, היה נותן להם את כל מה שבידו, שכן כל אימת שהיה רואה אותם, מתחבאים מפניו

הוו טשו , כד חזו ליה גבאי צדקה, רבי אלעזר איש בירתא("ולא רצו להביאו לידי כך

שיום אחד היה הולך בשוק , ומסופר שם עוד"). יהיב להו, דכל מה דהוה גביה, מיניה

, אך הוא השיגם, וניסו להשתמט מפניו, ונתקל בגבאי צדקה, חתונה לבתולקנות צורכי

שהם , )לשון שבועה(העבודה "אמר , וכששמע שאוספים לצורך חתונת יתום ויתומה

- ואילו ליתום וליתומה אין כל , כי לבתו יוכל לתת מאוחר יותר" (קודמים לבתי

. אך גם עושר זה נתן לצדקה, ולבסוף נעשה לו נס והעשיר. ונתן להם הכול, )א"מהרש

.מעשה זה מתאים לתוכן דבריו במשנה זו

המבאר שרבי אלעזר איש ברתותא חלק על , ועיין בגבורת ארי שם במסכת תענית[

]. שאין לאדם לתת יותר מחומש, תקנת אושא

נר למאה

קי

'ג פרק–ביאור המסכת

, קיום מצוותממונך למתן מעצמך ו - שאתה ושלך שלו, ותן לו משל

ה הוא "שהרי הקב; ה"משל הקב, אלא משלו, כי לא משלך אתה נותן

שנשתמש , והוא מפקיד אותם בידינו, בעלים האמיתי של הדבריםה

.כטבהם למטרות ראויות

נו , כי ממך הכול': )יד, כט, דברי הימים א(וכן בדוד הוא אומר ומידך נת . ל'ךל

: לארבי שמעון אומר

ואומר מה נאה אילן זה ומה , המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו , כלומר- כאילו מתחייב בנפשולגבמעלה עליו הכתו, לבנאה ניר זה

.לדהוא מזיק לעצמו עד מאוד

". ואם כן ראוי ליתן ברוחב לב ובשמחה "- המאירי מוסיף. ב ורבינו יונה" על פי רעכט

מי "בפסוק נאמר : ג, מא, ל כך את דברי המדרש על הפסוק בספר איוביש להוסיף ע

רוח הקודש ", ב, פרשה כז, ל בויקרא רבה"ועל כך אומרים חז, "הקדימני ואשלם

, מי עשה לי מזוזה? מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג... מי הקדימני ואשלם, אומרת

בכל ,כלומר". 'א נתתי לו שדה וכועד של, מי הפריש לפני פאה... ?עד שלא נתתי לו בית

הוא מקריב למעשה דבר שכבר ניתן לו קודם לכן , "ה"מקריב משלו לקב"מצווה שאדם

. לשם עשיית הראוי והטוב, ה"מאת הקב

נראה לי דלאו דווקא : "כך" תן לו משלך"התפארת ישראל מבאר את המילים [

, חכמה, גבורה, כעושר,שום מעלה או כח' אם חננך ה, - אלא הכי קאמר... בצדקה

"].להשתמש בו בקודש', הקריבהו לה, קול נעים וכדומה, זכרון

ומשמעותם , לאחר שאסף ממון לבניית בית המקדש, ה" אלה דברי דוד המלך לקבל

.היא כפי שבואר לעיל במשנה

כי דברי רבי , "רבי שמעון"ולא " רבי יעקב) "ט"יו' עיין בתוס( רבים גורסים - לא

.ו במשנה גשמעון נזכר

שההולך בדרך רגיל , אלא שנקט התנא הפסק שכיח, הוא הדין לכל סוג הפסק אחרלב

פ "שאע, התנא מחדש: ב"פירוש נוסף ברע). ב"רע(' להפסיק להתבונן באילנות וכו

נר למאה

קיא

'ג פרק –ביאור המסכת

'משנה ח

, רבי מאיר)בשם - (משום , )בן רבי ינאי - (רבי דוסתאי ברבי ינאי :אומר

שמתרשל וזונח את חובתו לחזור על - כל השוכח דבר אחד ממשנתו

). תוספות יום טובבעיין (ומתוך כך בא לידי שכחה , תלמודו

.להב כאילו מתחייב בנפשומעלה עליו הכתו

אין הדבר ראוי כשמפסיק , ה על עולמו"לשבח את הקב, שמפסיק למטרה טובה

.ט"יו' ועיין עוד בתוס. באמצע לימודו

בפועל התנא אינו מביא אף פסוק , "הכתובמעלה עליו "על אף שנאמר במשנה לג

המוזכר כאן הוא הפסוק המובא במשנה " הכתוב", לפי מפרשים רבים. כאסמכתא

, מפסוק זה מביא התנא אסמכתא". השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח"הבאה

.הששמירת דברי התורה בלבו של אדם היא תנאי לקיום הנפש ושמירת

על זלזול ) עונש מיתה(שראוי היה להתחייב בנפשו , יש מפרשים ביטוי חריף זה כפשוטולד

אך אחרים מפרשים שהכוונה היא ; )רבינו יונהבעיין (שפוסק ממנה לדבר אחר , בתורה

י שזונח התורה לטובת דברים אחרים "ע, הפנימית, לכך שהוא פוגע בנפשו השכלית

, בתלמודה ומשנתה, השלמות שהיה דבק בה, ו השכליתשהסיר מנפש", וכלשון אברבנאל(

)ועיין במאירי". לשתענש על זה עונש נפשיי, והיה כאילו חייב בנפשו למלך

, ממשנתו" המפסיק" התנא מתייחס לאדם - "ומפסיק ממשנתו"הערה נוספת לגבי

שהתנא אינו , הטעם לכך הוא. ואינו מתייחס ישירות לאדם המתבטל מלימודו בסתם

אלא לזלזול בתורה המובע על ידי הפסקה , חס כאן לעוון שבעצם ביטול תורהמתיי

אך יש אומרים שכוונת התנא היא לעצם ). רבינו יונה ועוד(מלימוד לשם דברים בטלים

וקל וחומר , אם מפסיקאפילורצונו לומר , "המפסיק"ומה שנקט התנא , ביטול התורה

).מאירי ועוד(אם אינו לומד כלל

עיין , "מתחייב בנפשו"גם כאן ישנם פירושים שונים לביטוי , שנה הקודמת כמו במלה

לפי פשוטו ולפי הפסוק שהמשנה מביאה . רבינו יונה, תפארת ישראל, ב"ברע

שפוגע בנפשו , וכך פירש אברבנאל, הכוונה היא שפוגע בעצמו ובמהותו, כאסמכתא

.השכלית, הפנימית

נר למאה

קיב

'ג פרק–ביאור המסכת

פן תשכח את , רק השמר לך ושמור נפשך מאוד ':)ט, דברים ד(שנאמר שזכירת , פסוק זה מובא כאסמכתא לכך - 'הדברים אשר ראו עיניך

הן בבחינת שמירת , וההקפדה שלא לשכוח אותם, דברים בעלי ערך

בפסוק עצמו מדובר על זכירת " (ושמור נפשך"כלשון הפסוק , הנפש

). 'הניסים שאירעו לעם ישראל וכו, ד הר סינימעמ

, שמא יעלה על דעתך,כלומר ?יכול אפילו תקפה עליו משנתו

מתייחסת גם למי ששכח תלמודו ") מתחייב בנפשו("שלשון חריפה זו

:ב"וכלשון רע, לא מחמת הזנחת הלימוד אלא עקב הקושי שבו

.לו"שהייתה קשה עליו ומתוך הקושי שבה שכחה"

הא אינו מתחייב '; ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך') שם(ומר תלמוד ל ")יסורו מלבבך (" מלשון הפסוק- בנפשו עד שישב ויסירם מליבו

מעלין עליו כאילו , בשביל שלא חזר עליהכל השוכח דבר אחד ממשנתו", ב מפרש"רע[

ונמצאת תקלה באה על , שמתוך שכחתו הוא בא להתיר את האסור, מתחייב בנפשו

, י זה הראיה שמביאה המשנה מן הפסוק טעונה ביאוראך לפ(" ושגגתו עולה זדון, ידו

, אלא לעצם ערך הזכירה, כי הפסוק אינו מתייחס ללימוד הלכות ולסכנה שבשכחתן

]. בהמשך דבריו פירוש נוסףאהור). שנבאר שםכפי

שהיה עניין שלמד חזק ועמוק יותר מכוח "- ומעין זה פירש גם התפארת ישראל לו

". כ מהר"לכן שכחה ג, מדלא הבין מתחילה יפה, ולכן. השגתו

אינם ") כאילו מתחייב בנפשו("שהדברים החמורים לעיל , המשנה מדגישה, כאמור

שכאשר אדם , ומוסיף על כך התפארת ישראל. בנסיבות אלומתייחסים לאדם ששכח

לא יתעכב עליו יתר על ', לומד דבר ואינו מתיישב אצלו היטב נוכח עומק הדברים וכו

כי לפעמים הבנת העומק , כ יחזור שוב אל העניין"אלא ימשיך בתלמודו ואח, המידה

לגמור ", א"סג עשבת דף ' במס' ולכן אמרו בגמ, באה לאחר השגת היקף רחב יותר

ומסיים התפארת . כ יעמיק בעיון"ילמד אדם בבקיאות ואח, "איניש והדר לסבור

וכן דרך . לפעמים ילמוד עליון מתחתון, דעל ידי השקפתו אז סביב העניין כולו"ישראל

, ולא תיתן אהבתה לכל רואי פניה מיד בפעם ראשונה, בת מלך היא, תורה הקדושה

". שדברה עמו פעם או שנייםולא תגלה סודותיה רק למי

נר למאה

קיג

'ג פרק –ביאור המסכת

שמדובר באדם השוכח כתוצאה מהתרשלות , מדייקת המשנה

רק על אדם כזה ראוי לומר ביטוי . לזומחוסר שימת לב לזכירת הדבר

". מתחייב בנפשו"חריף כ

'משנה ט

ואין הוא , כי מי שלומד תורה לשם החכמה בלבד, מדגישהמשנה זו

ואילו מי שלומד תורה , אין חכמתו משתמרת, מתכוון ליישמה בפועל

. בוהחכמה מתקיימת ומשתרשת , כדי ליישם את הדברים

: רבי חנינא בן דוסא אומר

שעוסק בחכמה במטרה ליישם מי - כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו

ומבין שהחכמה עצמה , ולהישמר מן החטאאת הידע בחיי המעשה

.לחהיא אמצעי בלבד

והוא נהנה , שהחכמה מביאתו למה שלבו חפץ" - חכמתו מתקיימת

והיא משתרשת , הוא מוצא סיפוק בחכמה,כלומר). ב"רע" (בה

. בקרבו

" שאינו לומד על מנת לעשות "- וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו

.ואין לו כוונה ליישמו, צמוהוא רואה בידע ערך בפני ע). ב"רע(

אין , הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא "- אין חכמתו מתקיימת

מתוך שהיא מונעת אותו מללכת אחרי שרירות , חכמתו מתקיימת

אולי הדיוק הוא ). ש"עיין בפירוש ריב" (יסורו"לא ברור כיצד הדבר נלמד מהמילה לז

כביכול האדם , משמעה הסרה" יסורו"הלשון ". ימושו"או , "יישכחו"מכך שלא נאמר

. או שלמצער גרם לכך באשמתו, פעל להסיר את הדברים

, שהוא חושב בלבו, בתו יראת חטאו לחכמתושמקדים במחש, אני שמעתי": ב"רע לח

".היה ירא חטאאאלמד בשביל ש

נר למאה

קיד

'ג פרק–ביאור המסכת

אדם אינו יכול לחיות ). ב"רע" (ה ומניחההוא קץ בה ומואס, לבו

הידע , וכשאורח חייו אינו בהתאם לידיעותיו, בסתירה פנימית

. לטעליו והוא זונח אותו" מכביד"

וכל , חכמתו מתקיימת, מחכמתוןכל שמעשיו מרובי: הוא היה אומרביאור הדברים הוא - אין חכמתו מתקיימת, שחכמתו מרובה ממעשיו

יישום החכמה כדי " (יראת חטא"לעיל דובר באלא ש, כאמור לעיל

יישום " (מעשיו"וכאן מדובר ב, ")לא תעשה"להימנע מעבירות

. מ")עשה"החכמה כדי לקיים כהלכה את ה

'משנה י

:הוא היה אומר

וכל שאין רוח ; רוח המקום נוחה הימנו, כל שרוח הבריות נוחה הימנו .מאנוחה הימנו ]ה"הקב[=אין רוח המקום , הבריות נוחה הימנו

יש מפרשים בדרך של , אולם". בדרך הטבע"ב מסביר את הדברים " ביאור זה של רעלט

יעים לו מן השמים שהחכמה תתקיים מסי, מי שמשתמש בידע כראוי: שכר ועונש

. ולהיפך, אצלו

מבחינת דגש , "מעשיו קודמים"פירושה כמו " מעשיו מרובים"הלשון , ולפי זהמ

שעשייתו עולה , מתפרש כפשוטו" מרובים"אמנם מפרשים אחרים הבינו ש. וחשיבות

י שאינו ודא, הלוא מה שאינו יודע, כיצד ייתכן הדבר, ועל כך הם מקשים. על ידיעותיו

י שמקבל עליו "ע, לפי רבינו יונה: נאמרו על כך תירוצים שונים? יכול ליישם

על אף שלא " מרובים"וכך מעשיו , נחשב כאילו כבר קיים, מלכתחילה לקיים המעשים

וזהו , ויש מפרשים שהכוונה למי שמקיים מצוות גם כשאינו מבין עומקן. קיים בפועל

).פארת ישראלעיין בת" (מעשיו מרובים מחכמתו"

: סיבה ותוצאהמפרש את המשנה בקשר של ) וכן תפארת ישראל ועוד( רבינו יונה מא

שהליכותיו (ומתנהג בצורה המכבדת את התורה בעיני הבריות , אדם הלומד תורה

נר למאה

קטו

'ג פרק –ביאור המסכת

: רבי דוסא בן הרכינס אומר

מתוך , שאדם מוסיף לישון בבוקר יותר מצורכו - שינה של שחרית

.מבעצלות

). ב"רע" (מושך לבו של אדם" - ויין של צהרים

.מג שמשתעשע עם ילדיו על חשבון זמן לימודו- ושיחת הילדים

אך אדם הלומד תורה . רוח המקום נוחה הימנו, )ישרות והוא נושא ונותן באמונה

כי הם מייחסים את התנהגותו הקלוקלת (ומתנהג בצורה הגורמת לבריות לזלזל בה

פלוני שלמד ... ה הבריות אומרותמ", א"דף פו ע, כמבואר במסכת יומא, לתורה שלמד

. אין רוח המקום נוחה הימנו, ")ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, תורה

מי שרוח : מבחןאו , סימןאברבנאל ואחרים מפרשים את כוונת התנא על דרך

שמא הצליח ואין לחשוש, לכך שהוא אכן בעל מעלהסימןזהו , הבריות נוחה הימנו

ולא יוכל הרמאי , לפי שכללות העם תמיד ישיג אמיתת הדברים "- ם לשטות בכול

)". מימרא ידועה(' די- קול הרבים כקול ש'ולכן היה . לרמות את הכל

, ואין הוא צריך להתאמץ לשם כך, אם יש לאדם חן טבעי בעיני הבריות: פירוש אחר

ילקוט מעם ועיין ב, ם"רשב(סימן הוא שהוא רצוי בשמים ורוח המקום נוחה הימנו

). "בידוע שהוא ירא שמים, כל אדם שיש עליו חן", ב" עסוכה דף מטבמסכת ועיין . לועז

רוח המקום סתמו"המאירי נזהר לכתוב (ב והמאירי "רעדברי כך משמע מפשטות

). כלומר שאין זה כלל מוחלט, "נוחה הימנו

אדם שנוא וישנם מקרים ש, כלל מוחלטהדברים בבחינתכמובן שאין , כך או כך[

סנהדרין במסכת עיין - שאינן מעידות על פחיתותו הרוחנית , מסיבות שונות ומשונות

]. ה משום כבודו של דוד"י שם ד"וברש, ב"דף קג ע

וכן הוא , ש"שמפסיד זמן ק, י"פירוש אחר כותב רש. ועיין בתפארת ישראל, י" רשמב

.ב"ברע

נה של יש, שחריתנה של י ש- נראה שהמשנה מונה את סיבות הבטלה לפי סדר היוםמג

. עד שבסוף ימיו הספק לימודו מועט, ובערב הוא עסוק עם ילדיו, צהרים

וכך עולה מאבות , המבאר שהכוונה לילדיו שלו, ב"על פי רע" שיחת הילדים"פירשנו

שהשיחה עמם היא , פירושו בחורים צעירים" ילדים"ויש מפרשים ש. ה, כא, דרבי נתן

נר למאה

קטז

'ג פרק–ביאור המסכת

שמתכנסים ומדברים בדברים "- כנסיות של עמי הארץ) בתי(וישיבת

.מד)ב"רע" (בטלים

אדם הנמשך יתר על המידה אחר - מוציאין את האדם מן העולם

וכלשון , את זמנו ומחטיא את ייעודומבזבז, הדברים המנויים לעיל

עד שיצא מן , מונעין ומבטלין מעלת האדם, שאלו הדברים ":ם"הרמב

.מה"העולם והוא אבד

א"משנה י

אין לו חלק לעולם "במשנה זו נמנים חמישה דברים שהעושה אותם

: מו"הבא

, ל"מהרבי ו"רשב עיין - ונמצא מבזבז זמנו , צות שאין בה חכמהלעתים תכופות התלוצ

כדעת ( הילדים עםשאין הכוונה במשנה לשיחה , ץ כותב"י יעב"ר). רת ישראלוכן תפא

. כלומר שיחה בטלה, "שיחת ילדים"אלא ל, )המפרשים האחרים

שאדם נענש על האופן שבו ילדיו מדברים ומשתמשים , במדרש שמואל מובא פירוש

. יהםבפ

וכנראה הכוונה היא למצב המוכר " ( כנסיותבתיוישיבת " במשנתנו הגרסה היא מד

"). שיחות עמי הארץ"שבו אדם כבר נמצא בבית הכנסת אך הוא מבזבז שם את זמנו ב

ולפי זה אין הכוונה לבית כנסת דווקא , "וישיבת כנסיות של עמי הארץ"אך יש גורסים

. "התכנסות"במובן של " כנסיות"אלא

ולא , יטריד האדם זמנו: "ובאברבנאל". מונעים השלמות ממנו "- וכלשון המאירימה

שהוא המובחר שיעשה בעולם , גם יבטלהו מדברי תורה, יעסוק בענייני עולמו הרצוני

.ועיין עוד ברבינו יונה". הזה

אברבנאל מוסיף ומתייחס לקשר בין הוראה זו של רבי דוסא בן הרכינס לבין ההוראה [

, מהן" נוחה"ישנן פעולות שרוח הבריות כביכול ): 'כל שרוח הבריות נוחה וכו(דמת הקו

].כ אין הן רצויות"אך אעפ, כגון כשאדם מתבטל עם אחרים ומשתעשע עמם

לפי פשוטו . הדברים המנויים במשנה המפרשים דנים מהו המכנה המשותף בין מו

או בין , ה" האדם לבין הקבבין" קשר"שהמשותף הוא הפגיעה בערכים המהווים , נראה

נר למאה

קיז

'ג פרק –ביאור המסכת

:מר אומזרבי אלעזר המודעי

מי שדרכו למעול בקרבנות ובדברים שהוקדשו - המחלל את הקדשים

. או שמתוך זלזול גורם פסול לקרבנות, לבית המקדש

. מח נוהג במועדי ישראל מנהג חול- והמבזה את המועדות

. מט ברבים המבייש את חברו- והמלבין פני חברו ברבים

" זכר ליציאת מצרים"שהם (חגי ישראל ; בית המקדש: ה"עם ישראל לבין הקב

מלבין פני חבירו "אשר לו; התורה עצמה; בריתו של אברהם אבינו; )'והתהוותנו לעם ה

כל אדם הוא - צלם אלוקיםשהרי כל אדם הוא , ה"גם כאן יש פגיעה בקב, "ברבים

כלשון תוספות יום טוב שנביא (ה "והפוגע בו כפוגע בקב, ה"בשל הק" נציגו"כביכול

). בהמשך ההערה

שכן אנו למדים ממנה שהמלבין , לפי זה מובן היטב הקשר של משנה זו לפרקי אבות

, ועל היותו צלם אלוקים, מה שמלמד על חשיבות האדם, ה"פני חברו משול לפוגע בקב

").חביב אדם שנברא בצלם", רקועיין בהמשך הפ(ה "שכל הפוגע בו כפוגע בקב

חלק לו אין " מהו המקור לכך שבגין חמשת הדברים שבמשנה ,עוד דנים המפרשים

, קדשים(ארבעה מן החמישה ביחס ל). א"ועיין גם סנהדרין דף צט ע" (לעולם הבא

כי דבר ') לא, במדבר טו(למדים המפרשים את המקור מהפסוק , )ברית ותורה, מועדות

עיין שם כיצד נרמזים הדברים ('כרת הנפש ההיאהכרת ת, ו הפרואת מצוות, בזה' ה

י כותב שהוא אינו יודע כיצד הדבר נלמד "רש, לגבי המלבין פני חבירו ברבים). בפסוק

כי 'ולי נראה שהוא בכלל ", אך תוספות יום טוב מיישב, ונשאר בשאלה, מן הפסוק

ואילו רבינו יונה ...". 'דבר הוהרי הוא , לפי שהאדם נברא בצלם אלוקים', בזה' דבר ה

וכשם שהשופך דמים אין לו חלק , שהלבנת פנים היא תולדה של שפיכות דמים, מיישב

בבבא מציעא דף נח , ואכן. כך גם המבייש) ג, ו, בהלכות תשובהם "רמבבעיין (ב "לעוה

".כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים ",ראגמנאמר בב "ע

, ד, עיין איכה רבה ב(נהרג בימי מרד ביתר . עירם של החשמונאים, מהעיר מודיעיןמז

). שבן כוזיבא הרגו משום שחשד בו

אך את חול המועד הוא מחשיב כחולין , ט עצמו הוא שומר" ואפילו אם את יומח

).ב ועוד"רע(עדיין הוא בכלל זה , )לעניין מלאכה או אכילה ושתיה(

נר למאה

קיח

'ג פרק–ביאור המסכת

או שמל ומושך ערלתו , שלא מל "- 'והמפר בריתו של אברהם וכו

). ב"רע" (לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול

הוא " מגלה פנים" יש מפרשים ש- גלה פנים בתורה שלא כהלכהוהמ

ויש מפרשים שהכוונה למי ; נ)גילוי פנים, כמו עזות פנים(לשון חוצפה

שמפרש מדעתו פירושים ,היינו, שמפרש פירושים בתורה שלא כהוגן

. נאדעתםפני דעתו על ומבכר, ל"המנוגדים לפירושים המקובלים בחז

למי שמוציא את איסורי התורה מפשוטם הכוונה היא, לפי המאירי

" דאזיל סומקא ואתי חיורא", ב" דף נח עמבואר בבבא מציעא" מלבין" הכינוי מט

וכפי , )העלבון גורם לאדם להחוויר, דהיינו; מסתלק האודם ובא החיוורון: תרגום(

שהנפש יש לה , כ מתלבנות"פניו מאדימות תחילה ואח, המתבייש "- ב"שמפרש רע

בתחילה הרוח מתנועע , וכשמביישין את האדם, אחת לחוץ ואחת לפנים, שתי תנועות

וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת , כמי שמתמלא חמה ופניו מאדימות, וץלצד ח

".הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער, ההיא מעל פניו

שמעיז פנים לעבור על "- ב"בלשון רע(ב "ם ומהפירוש השני ברע" כך עולה מהרמבנ

לפי פירוש זה אין נראה ש"). ואין לו בושת פנים, דברי תורה בפרהסיא ביד רמה

. בלבד" מגלה פנים בתורה"אלא , "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה"גורסים במשנה

שבכלל זה , ב מוסיף"רע[ב " וכך עולה מהפירוש הראשון ברע;תפארת ישראלעל פי נא

דהיינו שמלגלג על פסוקים וחושב שנכתבו שלא לצורך , "דורש דרשות של דופי"מי ש

.])ב"א וע"ובסנהדרין דף צט ע, ט"ותוספות יבי ו"רשבעיין (

כאשר אין בכך , ל"שאין מניעה לפרש פסוקים באופן אחר מפירוש חז, יש להעיר[

דע כי : "אופן ג, א, א, וכך כותב האור החיים בפירושו לבראשית, נפקא מינה למעשה

רשות נתונה לנו לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון וישוב הדעת הגם שקדמונו

ואין אנו מוזהרים שלא לנטות , כי שבעים פנים לתורה, ם ויישבו באופן אחרראשוני

ולזה תמצא שהאמוראים אין . אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, מדברי הראשונים

מצינו להם , אבל בישוב הכתובים ובמשמעות', כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה

ג "הרה(יין זה בדרשות בית ישי ועיין עוד בענ". בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר

]. סימן טו, )שלמה פישר

נר למאה

קיט

'ג פרק –ביאור המסכת

האומר שאין איסור לאכול , למשל. ומפרש אותם כסמלים ורמזים

. נו מלוכלכות ומגונותישלא יהיו מידות, אלא רק משל הוא, חזיר

- אין לו חלק לעולם הבא, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים

. נב)ב"רע(אם לא חזר בתשובה

ב"משנה י

: אומררבי ישמעאל

הוי קל אליו לשמוע , למי שהוא ראש וגדול ממך" - הוי קל לראש

אל תנהל ). מדרש שמואל" (וכל אשר יאמר אליך עשה, למצוותיו

. לגדול ממך) עצמואת או מחשיב (נגד אדם הנחשב " ת כבודומלחמ"

ועם כל זה רוצה , ואם הוא קטן ממך בשנים "- ונוח לתשחורת

מדרש " [ה נוח לילדותו ולנערותועם כל זה תהי, להתגאות עליך

)]. צעיר, מלשון שיער שחור" תשחורת"הוא מבאר (שמואל

אבל אם חזר בתשובה קודם ... ולא חזר בתשובה מאחת מעבירות הללו "- ובלשונונב

מהלכות ' בסוף פרק ג, ם"וכך נפסק ברמב". אין לך דבר שעומד בפני התשובה, מותו

ת בלא כשמ? ב"במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה: "תשובה

שאין , הרי זה מבני העולם הבא, והוא בעל תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת. תשובה

יש לו חלק , אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב. לך דבר שעומד בפני התשובה

כל . 'ורפאתיו' שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה': )יט, ישעיהו נז (שנאמר, לעולם הבא

מקבלין , בין בגלוי בין במטמוניות, שחזרו בתשובההרשעים והמומרים וכיוצא בהן

פ שעדין שובב " אע,'שובו בנים שובבים') כב- פסוקים יד ו, ירמיהו ג(שנאמר , אותן

".מקבלין אותו בתשובה, שהרי בסתר שב ולא בגלוי, הוא

, "אין לו חלק לעולם הבא"שהמימרא , ם"כמו כן יש מוסיפים ומדייקים מלשון הרמב[

, מתייחסת דווקא למי שעושה כך באופן קבוע ובזלזול, המנויים במשנהביחס לדברים

]. אין לו חלק לעולם הבא" הרגיל בהם"ש) הלכה יד, שם(ם כותב "שכן הרמב

נר למאה

קכ

'ג פרק–ביאור המסכת

ואחר שהזהיר על הקטן ועל "- והוי מקבל את כל האדם בשמחה

, דבר השווה לכל נפש, בא להזהיר על שאר כללות בני אדם, הגדול

כי לעניין שיקבלם ', והוי מקבל את כל האדם בשמחה'וזהו שאמר

מדרש " ( והבינוניםהגדוליםהקטנים עם , כולם שווים, בשמחה

.נג)שמואל

ובפרט בביאור הלשון , אך בשינויים קלים, גם בשאר המפרשים מבואר באופן דומהנג

, הידור מסוים, דעתמתארת הנהגה של יישוב" נוח"המילה , לדעתם": לתשחורתנוח"

אלא לנהוג , שכן אל לאדם להקל לגמרי ראש בעצמו בפני הצעירים ולהיות כמותם

: כך למשל מבאר הספורנו. בסמכות מסוימת ולהשפיע עליהם

אל תתהדר "- ו, על פי הפסוק במשלי כה - ( אל תתהדר לפני מלך - הוי קל לראש"

תנהג בישוב הדעת ( הוי נוח ומתכבד לפני צעירים לימים- ונוח לתשחורת")... לפני מלך

" כדי שיקבלו ממך, שלא יגיסו דעתם בך, לתועלתם, )ולא בקלות ראש, ובכבוד

כטעות (אל תתנהג עמהם מנהג קלות ראש , אם רצונך להשפיע על צעירים,כלומר - [

שלא , והוי מקבל את כל האדם בשמחה]. ויקבלו דבריך, אלא התנהג בכבוד, ...)הנפוצה

באופן , אבל תקבלם בסבר פנים יפות, ליהם באופן שייראו מגשת אליךתתכבד ע

שנתעטף וישב לפני השואל ואמר , כעניין שספרו על הלל, ל- שתקרבם לעבודת הא

ורבים השיב , ובמידתו זאת הקריב גרים לחסות תחת כנפי השכינה', שאל בני שאל'

".מעוון

הוא ,במשנה" נוח" פירוש המילה ,רכלומ - ( הוא היישוב וההנחה - 'נוח': "...ם"וברמב[

, כשתעמוד לפני אדם גדול המעלה, ואמר בזאת הצוואה). התנהגות של ישוב הדעת

. ואל תוקיר נפשך לו, ושמש אותו ועמוד לפניו כאשר ירצה, שים עצמך לנגדו קל

אבל תוקיר , לא תעשה כן, רוצה לומר עם צעיר השנים, וכשתהיה עם שחור השיער

לא תחשוב שמה שהזהרתיך , אחר כן אמר. תשחק ואל תתגעגע עמונפשך עמו ואל

, לא כן הכוונה, יתחייב שתקבל אותו בזעם ובפנים זועפים, מהתגעגע עם צעיר השנים

, כל איש ממין האדם, בן חורין ועבד, קטן וגדול, אבל צריך שתקבל כל אדם

מורה על " פותסבר פנים י("' בסבר פנים יפות' וזה יותר ממה שאמר שמאי .בשמחה

. ])"היא הרגשה פנימית" שמחה"ו, הבעה חיצונית

נר למאה

קכא

'ג פרק –ביאור המסכת

ג"משנה י

:רבי עקיבא אומר

.מרגילין לערוה, שחוק וקלות ראש

היא הקבלה המסורה בידינו מתי " מסורת"ה - סייג לתורה, מסורת

שמירה . לכתוב מלים מסוימות בתורה בכתיב מלא ומתי בכתיב חסר

. נדלקיום התורה כהלכה, גדר, "סייג"על מסורת זו היא

מביאה , הקפדה על מצוות הפרשת מעשרות - סייג לעושר, מעשרות

. נהלעושר

מותר וראוי לאדם לנדור ולאסור על עצמו - סייג לפרישות, נדרים

אם הוא מרגיש שיש באיסור זה כדי לקרבו לבורא , דברים מסוימים

. נו)נו יונהרבי(

יש ( ובתפארת ישראל, י וברבינו יונה ובמדרש שמואל"ועיין פירושים נוספים ברש

"). לעשות רצון אביך שבשמים "- כראשי תיבות" לראש"מפרשים

קיבלו , )ב, ויקרא כג" (ם במועדםתאשר תקראו א' אלה מועדי ה"פסוק ב, לדוגמהנד

, ומכך אנו למדים, "אתם"כדי שהמילה תיקרא גם כ', חסרה ו" אותם"ל שהמילה "חז

, לכן. אפילו אם קבעו את המועד שלא לפי האמת, שקביעת המועדות תלויה בבית דין

ועיין ברבינו ). ב"המובאת ברעדוגמה (לקיום התורה , גדר ושמירה, מסורת היא סייג

.אך בשינוי, יונה באופן דומה

היא כינוי כללי לתורה שבעל " מסורת"ש, )עיין מדרש שמואל ועוד(אחרים מפרשים [

]. לתורה שבכתב, שמירה, "סייג"שהיא מהווה , פה

."עשר בשביל שתתעשר) "א"דף ט ע(תענית ' ל הידוע במס" כמאמר חזנה

, אלא במצבים מסוימים, שאין דרך זו טובה באופן כללי, אך הוא מוסיף ומדגישנו

אלא אם כן , אבל אין ראוי להגדיר את עצמו בגדרים: "ובלשונו, ה זמניתכמעין רפוא

אך מי שמושל ברוחו ויכול להשיג אל . על דרך רפואה, שיוכל לידור. יצרו מתגבר עליו

אלא , לא דייך במה שאסרה תורה, כדאמרינן, אין לו לדור, מדת הפרישות בלא נדר

נר למאה

קכב

'ג פרק–ביאור המסכת

ת תכונות היכולת לשתוק מסייעת בהשג - סייג לחכמה שתיקה

אינו מתפרץ , מי שיודע לשתוק, למשל. ותנאים המועילים לחכמה

. נח נזאלא מאזין להם עד תומם, לדברי חברו או לדברי רבו

ם הלכות "המובאת ברמב, למיל בירוש"לשון חז(? שאתה אוסר עצמך את המותר

, צריך להרבות סייג מרובה, אבל ודאי אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו). א, ג, דעות

משל , חוזר למדת הבינונית, וכיוון שנכבש יצרו. כפי מה שצריך לכבוש את יצרו

...". לרופא

גיל אל תהי ר"בתחילת הסימן נאמר . סימן רג, יורה דעה, ומעין זה נפסק בשולחן ערוך

מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן "- ע"אך בסוף הסימן מוסיף השו, "בנדרים

ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו )... מרבה בדוגמאות... (הרי זה זריז ומשובח, מעשיו

ולא , לא ירבה אדם בנדרי איסור, פ שהם עבודה"ואע. נדרים סייג לפרישות, חכמים

".בלא נדר, רים שראוי לפרוש מהםאלא יפרוש מדב, ירגיל עצמו בהם

ובהימצא סברא והרב עודנו ... שאינו נכנס לתוך דברי חבירו("... על פי רבינו יונה נז

וסברתו חקוקה בלבו עד , לא יפתח פיו עד שיאירו דברי רבו, והוא שותק, מדבר

"). ואחרי כן תהיה סברתו צלולה ומכוונת, שיגמור הדברים וידע מה שלימדו רבו

לא , לפיכך. שתיקה, סייג לחכמה" :פרק ב הלכה ה, ם הלכות דעות" עוד ברמבועיין

בלא צעקה ובלא , וילמד לתלמידים בשובה ונחת, ולא ירבה לדבר, ימהר להשיב

".אריכות לשון

:ב"ובלשון רע(כוונת התנא היא שיש למעט בדיבור דברים בטלים , ב"לפי רע

לו לאדם למעט הדבור בהם כל מה שיש, בשתיקה מדברי הרשות שבין אדם לחברו"

"]. במיעוט שיחה"שהתורה נקנית , ועיין בפרק ו") [שאפשר

סדר ההפוךולא ב, "שתיקה - סייג לחכמה"נקטה המשנה בלשון , בעניין השתיקהנח

- מעשרות, סייג לתורה- מסורת", כסדר המימרות הקודמות" ( סייג לחכמה- שתיקה"

, שתיקה סייג לחכמה'ולא אמר ": וספות יום טובעל כך כותב הת. )"'סייג לעושר וכו

כך .להודיע שהוא אחרון, שכן דרך לשנות כך באחרון, )כמו באחרים (=כמו באינך

, )הסייג האחרון, ששונה דבר זה(=דשאני הא , ובמדרש שמואל כתב,כתב בדרך חיים

ייג תני ס) מסיבה זו(=ולהכי . לפי שאין שום סייג לחכמה כי אם השתיקה בלבד

דאף על , )האחרים(=מה שאין כן אינך . אינה אלא שתיקה, סייג החכמה:כלומר, קודם

". מכל מקום יש לאותו דבר גם כן סייג אחר לבד זה, גב שכל אחד סייג לאותו דבר

נר למאה

קכג

'ג פרק –ביאור המסכת

ד"משנה י

: הוא היה אומר

, שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו. חביב אדם שנברא בצלם בין, כל אדם - 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם ':)ו, בראשית ט(שנאמר

, ויש להיזהר בכבודו, שנברא בצלם אלוקים, חביב הוא, יהודי ובין גוי

. ס נטבגופו ובממונו

, חיבה יתרה נודעת להם; חביבים ישראל שנקראו בנים למקום - 'אלוקיכם' בנים אתם לה' :)א, דברים יד(שנאמר , שנקראו בנים למקום

, םמבחינה זו שאף כשהם חוטאי', לה" בנים"עם ישראל הם בבחינת

. סאאין הם מאבדים את קרבתם לבורא

ולא רק , שתיקה היא סייג ותועלת גם לדברים נוספים- השפת אמת מיישב באופן אחר

שמכך היה משמע שהשתיקה מועילה " (ג לחכמהשתיקה סיי"ולכן לא נאמר , לחכמה

, מה שאין כן הדברים האחרים במשנה" [סייג לחכמה שתיקה"אלא ) לחכמה בלבד

].נדרים הם סייג רק לפרישות, כגון- מהווים סייג אך ורק לאמור במשנה

, דמשום כך יראה האדם להיטיב לכל, וכוונת התנא "- ובלשון התפארת ישראלנט

ולא יבזהו , וכל שכן שלא יגרום לו נזק לגופו ממונו וכבודו, בן בריתאפילו למי שאינו

מביא מספר ראיות לכך הוא בהמשך דבריו ". להלבין צלם אלוקים המציץ מפניו

אולם פירשנו כאמור על פי תפארת , יש חולקים על כך[שהמשנה מתייחסת גם לגוי

רבי (וד בספר הברית ועיין ע. ולמעשה זהו גם הפשט הפשוט בדברי המשנה, ישראל

. ]פרק ה והלאה, מאמר אהבת רעים, חלק ב, )אליהו פנחס הורוויץ מוילנא

חיבה יתרה נודעת לו שנברא , חביב אדם שנברא בצלם" אשר לכפילות הלשון ס

וכך גם , )מעין קריאת התפעלות(ניתן לומר שכפל זה נועד לדגש ולחיזוק העניין , "בצלם

.ב ובתפארת ישראל" זה ברעועיין לעניין. בהמשך המשנה

התפארת ישראל מפרש את הדברים כהמשך . א"דף י ע, בבא בתראבמסכת עיין סא

ואף על פי כן , שיש בהן צלם אלוקים, שכל האומות חביבין": "צלם"למעלת ה

מדנקראים בנים אף כי , אבל ישראל... אפשר שיסתלק מהן הצלם, כשירשיעו מאוד

נר למאה

קכד

'ג פרק–ביאור המסכת

, חיבה יתרה נודעת להם; שנתן להם כלי חמדה, חביבין ישראל, התנא מכנה את התורה- שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם

עיין (שהכול חומדים בו , כלי יקר- "כלי חמדה", שניתנה לישראל

פירושה שהתורה " שבו נברא העולם"הלשון ). בתפארת ישראל

. סבמשת בסיס לקיום העולםמש

. סד סג'תורתי אל תעזובו, כי לקח טוב נתתי לכם ':)ב, משלי ד(שנאמר

ו"משנה ט

גם הנעשה , ואין דבר נסתר ממנוה צופה בכל" הקב- הכל צפוי

. סהבחדרי חדרים

דאף ) אנו למדים מכך(=שמע מינה , )א" עלודף דושין קי( לעבודה זרה )עבדו (=פלחו

משום , )עדיין הם בחביבותם, שאף כשהם חוטאים(=אכתי בחביבותא קיימי , שחטאו

".ואי אפשר שיתטמא אצלם הצלם מכל וכל, שדומין כביכול לאביהן

. ב" כך משמע מדברי רע- מבחינה זו שהעולם נברא עבור התורה ולשם קיומהסב

כדברי , "הסתכל בתורה וראה איך יבנה העולם"ה "שהקב, ל מפרשוהתפארת ישרא

. ,א, א, ל הידועים בבראשית רבה"חז

שאכן ראוי לקרוא , לכאורה כוונת המשנה להביא ראיה מן הפסוק, לפי פשוטו סג

שהפסוק מתאר את התורה לא כחובה , והראיה, )ככינויה לעיל" (כלי חמדה"לתורה

.ב ובתפארת ישראל"ברעאך עיין . "נהמת"כ, "לקח טוב"אלא כ, בלבד

דברי רבי עקיבא במשנה זו נאמרים כניגוד לדברי עקביא בן , לפי אברבנאלסד

- מאין באת(בעוד שעקביא מדגיש שאדם צריך להתבונן בשפלותו : מהללאל במשנה א

בכך שהוא , רבי עקיבא מדגיש שאדם צריך להתבונן במעלתו דווקא, )מטיפה סרוחה

רבי ', ובעוד שעקביא מדגיש את העובדה שאדם הולך למקום עפר וכו; צלם אלוקים

והנכם נשארים , חייכם חיים נצחיים- " אלוקיכם' בנים אתם לה"עקיבא מדגיש את

לפני מי אתה עתיד (וכנגד אימת הדין שמדגיש עקביא . כבן לפני אביו, לפניו תמיד

שניתנה מתנהתורה היא שה, מדגיש רבי עקיבא את הפן החיובי, )ליתן דין וחשבון

. לגדול ולהתפתח באמצעותה, לישראל

נר למאה

קכה

'ג פרק –ביאור המסכת

הוא אינו מונע מאדם את , ה צופה בכל"על אף שהקב - והרשות נתונה

ראה נתתי ",)טו, דברים ל(ר כמו שנאמ, הבחירה לעשות טוב או רע

. סו)ב"רע" (את המוות ואת הרע, לפניך היום את החיים ואת הטוב

גם עונשן של רשעים בעולם הזה , רצונו לומר" - ובטוב העולם נדון

כי אם לטובתן , לא בדרך נקימה ועונש חס ושלום, או בעולם הבא

לנקות כתמי נשמתן שהביאו ,כאש מצרף וכבורית מכבסים, היא

. סז)תפארת ישראל" (כדי להביאן בסוף כל סוף לאור החיים, מםע

דרגתו של אדם אינה נקבעת לפי ריבוי - והכל לפי רוב המעשה

- אלא לפי הקרבתו והשקעתו בעשיית המעשה, המצוות והמעשים

מה היו התנאים שעמדו , הדבר כרוך בכבישת יצרועד כמה היה

. סחיוצא בזהבפניו וכ

. מתבונן, "צופה"מתפרשת כסביל של המילה " צפוי"המילה , לפי זה. ב"על פי רע סה

צופה ה "פירושה שהקב" צפוי"שהמילה , ם בפירושו למשנה עולה"אמנם מדברי הרמב

. מה עתיד להיותמראש

מתייחסות לסוגיה הידועה של " נתונההכל צפוי והרשות"המלים , ם"ולפי הרמב סו

ה יודע מראש "כלומר הקב, פ שהכל צפוי" אע- והמשנה מתפרשת כך, ידיעה ובחירה

סוגיה זו עתיקה " (הרשות נתונה " - אין בכך כדי לשלול את בחירת האדם, מה יהיה

.ועיין עוד בתפארת ישראל). היא ואין כאן המקום לדון בה

אדם לפנים ה אתה דן "כוונת התנא היא שהקב, נהם בפירושו למש"לפי הרמב וסז

שדין השם יתברך עם בני אדם אמנם הוא בחסד , ואמר: "מעבר למגיע לו, משורת הדין

ארך אפים , כמו שביאר יתברך מדרכיו ואמר, לא כפי הדין הראוי אליהם, ובטוב

מפרש ב "אמנם רע" ('לכל' טוב ה') ט, תהלים קמה(ואמר המשורר , לצדיקים ולרשעים

ב "שאין דברי רע, וכבר העיר על כך התוספות יום טוב, ם פירוש אחר מזה"בשם הרמב

).ם כפי הנוסחה שבידינו"ם מתיישבים עם פירוש הרמב"בשם הרמב

דהיינו , לפי גודל המעשה בעצמה, נראה לי דרצונו לומר": בלשונו( תפארת ישראל סח

מעשה נשקל לפי טבע הפועל וגודל ה. ולא לפי ריבוי המעשים, האופן שנעשית בו

נר למאה

קכו

'ג פרק–ביאור המסכת

ז"משנה ט

: מרהוא היה או

ה "החוטא אינו נענש מייד ואין הקב, בעולם הזה- הכל נתון בעירבון

, ה למלווה"משווה המשנה את הקב, בדרך משל[ממהר להיפרע ממנו

שאז הוא (פקיד בידו עירבון הלווה כאשר האשר איננו ממהר לגבות

, ה אינו נפרע במהרה" כך הקב;)אינו חושש שהלווה ישתמט מידו

. סט]ר הצדק נעשה ואין אדם נמלט מהמגיע לוהואיל ובסופו של דב

, אין אדם יכול להימלט מהמגיע לו- ומצודה פרוסה על כל החיים

. עה חרץ את גורלו"מהרגע שהקב

, שאדם יכול לבחור בה הכול, החיים הם כחנות גדולה- החנות פתוחה

הרי ש, אין מונעים ממנו משמים את הדבר, והבוחר ברע;לטוב ולרע

.עאהאדםהבחירה ביד

דקמצן שנתן צדקה מקבל שכר , דהיינו כפי מה שהיה צריך לכבוש יצרו טפי, העושה

י "ודבר זה אפשר להיות נשקל רק ע... וכדומה הרבה בעניינים אלו... יותר מפזרן

").שהוא יודע מחשבות של כל אחד... ה"הקב

". הכל לפי רוב המעשה"ם למאמר "שם נדון בפירוש הרמב, בחלק העיוניםאהור

יש . וכך מפרש המאירי. ב"וכך הוא מפרש גם את דברי רע, תוספות יום טוב סט

נכסי האדם - באופן אחר ובהקשר אחר" הכל נתון בעירבון"מפרשים את המאמר

אך בפועל , כמו לווה המחזיק נכס, "ערבון"אלא הם כ, אינם שלו לעשות בהם כרצונו

רבינו בעיין ) (ה"הקב, בנמשל( להתחשב ברצון המלווה אין הוא שלו לגמרי אלא עליו

. ובתפארת ישראל, י ובמאירי"ועיין פירוש נוסף ברש). יונה

פירוש "). יסורים ומיתה- ומצודה פרוסה: "הוא מפרש בקצרה(ב " נראה שזו כוונת רעע

שבעלי חיים מתפתים לבוא שהיא מלכודת , המשנה משווה את החיים למצודה: אחר

החיים מלאים פיתויים לאדם להחטיא את ייעודו וללכת בדרכים , בנמשל. לתוכה

.)תפארת ישראל(שאינן נכונות ולגרום לעצמו סבל במקום אושר

נר למאה

קכז

'ג פרק –ביאור המסכת

ה "המשנה ממשילה את הקב, בהמשך למשל החנות- והחנווני מקיף

ה " ואף הקב;לחנווני הנותן בהקפה וגובה את התשלום מאוחר יותר

.עבואינו נפרע מייד, ממתין לחוטא שמא ישוב

וכל מעשיך בספר ) "א, ב( כאמור לעיל - הפנקס פתוח והיד כותבתו

ועל כל מעשה צפוי , לפניו הכל" רושם"ה כביכול "הקב". נכתבים

. עגגמול בעתו

הם " גבאים"ה - ונפרעים מן האדם, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום

אם לא שב , שבסופו של דבר החוטא אינו נמלט מהם, הייסורים

). ב"רע(מחטאו

מה נענש ומצדיק עליו פעמים שאדם יודע על - מדעתו ושלא מדעתו

ופעמים ששוכח שחטא ולדעתו ייסוריו אינם , ")מדעתו("את הדין

.עד")שלא מדעתו("מוצדקים

ולכל מאורע , הייסורים אינם באים חינם- ויש להם על מה שיסמוכו

. עהישנה סיבה

לחים , חמים וקרים, מרים ומתוקים... שבחנות יימצאו דברים רבים": כלשון המאיריעא

כך הוא . קאם מר ואם מתו, ובבחירת הקונה לקחת ממה שירצה. קשים ורכים, ויבשים

לפי " [אם מעט ואם הרבה, ובידו לעשות אם טוב ואם רע. והאדם הקונה, העולם חנות

צריך להביא בחשבון , כוונת המשנה היא שכשם שאדם הנכנס לחנות, רבינו יונה

ועיין . גמול לעתידצפוי , כך אדם צריך לדעת שעל כל מעשה וכל בחירה, שיצטרך לשלם

. ]פירוש נוסף בתפארת ישראל

.פירוש נוסף בתפארת ישראל' ור. ב"ומעין זה ברע, מאירי עב

פעמים שהחנווני טרוד ואינו כותב , אף על פי שהפנקס פתוח, שלא תאמר": ב" רעעג

". והיד כותבת, לכך אמר. הכל

.ועיין פירוש אחר בתפארת ישראל, ב"רע עד

נר למאה

קכח

'ג פרק–ביאור המסכת

ואין אדם , דורש מן האדם מעבר ליכולתוה"הקב אין - והדין דין אמת

. עו לומקבל עונשו מעבר למגיע

אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק "- והכול מתוקן לסעודה

. עז)ב"רע" (לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן

ז"משנה י

:אלעזר בן עזריה אומררבי

תורה ודרך -אם אין דרך ארץ אין תורה, אם אין תורה אין דרך ארץ

ואין האדם יכול לשמר את האחד כראוי אם אינו , ארץ כרוכים זה בזה

.עח)לא דרך ארץ או דרך ארץ ללא תורהתורה ל(מקפיד על האחר

ו שקעו שאפיל, והמאירי מפרש מאמר זה כמתייחס לחוטאים עצמם. ב ועוד"רע עה

" יסמוכו("לא בטלה משענתם ותקוותם , דהיינו, "יש להם על מה שיסמוכו", בחטאם

, שהתשובה אינה נמנעת בחוק החוטא "- ולא ננעלה בפניהם התשובה, )מלשון להישען

".ואף אם הפליג במרי

. ב ותפארת ישראל" עיין ברעעו

כזיכוך , ש בלבדאין היסורים באים כעונש לשם עונ): תפארת ישראל( פירוש אחר עז

וכעין מה שפירש לעיל לגבי (לתכליתה ולעולם הבא , "מתוקנת לסעודה"שתהיה , הנפש

").בטוב העולם נדון"

שצריך תחלה "- וכלשון רבינו יונה, לא ניתן להגיע להשגת התורה ללא דרך ארץעח

שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו , ובזה תשכון התורה עליו, לתקן את עצמו במדות

". כי אי אפשר, לא שילמוד התורה ואחר כך יקח לו המצות. ל מדות טובותבע

לפעמים מוצא בתורה אסמכתא לעיוותיו והופך , מי שמידותיו מקולקלות, ואדרבה

גם " "):דרכה של תורה"בסוף , דרכי משה חלק ב(וכלשון הרב עמיאל , לאדם גרוע יותר

הוא , ם עינו היא עין רעה ולבו לב רעוא, בתורתנו הקדושה כל אחד רואה לפי עינו ולבו

יש ששני תלמידי ... מש ברעתו לפי שרירות לבושתמוצא סימוכין בתורתנו גופא לה

ובכל זאת אחד מוציא מזה מדה טובה והשני , חכמים לומדים את אותו הפסוק גופא

נר למאה

קכט

'ג פרק –ביאור המסכת

אדם אינו יכול - ן יראה אין חכמהאם אי, אם אין חכמה אין יראה

כיצד להישמר מהחטא ן בו חכמה וידע אם אי, להיות ירא חטא

אם אין ", ומאידך גיסא;")אין בור ירא חטא", ה, ב, כדלעיל(

אם מטרת הלימוד היא להחכים בלבד ולא להישמר ,דהיינו, "יראה

)משנה ט (כאמור לעיל בפרק זה, אין החכמה מתקיימת, מן החטא

פ תוספות יום "ע" (אין חכמתו מתקיימת', שחכמתו קודמת וכוכל"

). טוב

היא יכולתו , "בינה "- אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת

נכונה את הדברים בצורה של אדם להסיק מסקנות נכונות ולפרש

היא ידיעת הטעם , "דעת"). "דבר מתוך דבר("שהוא רואה לפניו

היצר , אך להיפך, יש לפעמים שאין התורה מנצחת להיצר הרע שבאדם... מדה רעה

". מנצח את התורה שבקרבוהרע שבו

". אם אין תורה אין דרך ארץ", המאמר ההפוךישנו במשנה גם אך מאידך גיסא

שהרי מדברי המשנה עולה שלא ניתן , "מעגליות"לכאורה הדברים מעוררים בעיה של

נראה . ומאידך גיסא לא ניתן להגיע לדרך ארץ בלי תורה, להגיע לתורה ללא דרך ארץ

לפי ביאור תוספות , ב"ומעין זה נראה בכוונת רע(ר רבינו יונה שמכוח שאלה זו מבא

אם אין תורה אין "מול " אם אין דרך ארץ אין תורה("ששני חלקי המאמר , )יום טוב

, "אם אין דרך ארץ אין תורה"רה יהאמ: מתייחסים לשני מישורים שונים") דרך ארץ

ו יכול להגיע להשגה כלשהי אינ, שמי שאיננו בעל מידות טובות, עניינה כמבואר לעיל

פירושו שללא ידיעת , "אם אין תורה אין דרך ארץ", החלק האחרואילו ; בתורה

סופו להיכשל במישור שבין , גם אם הוא מלא במידות טובות וברצון טוב, ההלכות

. אדם לחברו מחמת אי ידיעת ההלכה

אם "אמירה ה- מסוגים שונים" דרך ארץ"שני חלקי המאמר מתייחסים ל: פירוש אחר

שאותה ניתן להשיג (מתייחסת לדרך ארץ בסיסית ופשוטה , "אין דרך ארץ אין תורה

. כמבואר לעיל, אינו יכול לזכות לתורה, ומי שאין בו דרך ארץ כזו, )גם ללא תורה

, גבוהה יותר" דרך ארץ"עניינה ב" אם אין תורה אין דרך ארץ"רה יהאמ, לעומת זאת

לא ניתן להגיע , )שהיא מעבר לדרך ארץ הבסיסית( זו לשלמות. במידותשלמותשל

). עיין במדרש שמואל(ללא לימוד חכמת התורה וללא עמל בה

נר למאה

קל

'ג פרק–ביאור המסכת

אם אין בינה אין": פירוש המאמר הואו. וההיגיון שבבסיס הדברים

, שהיא הבנת הטעם וההיגיון שבדבר, "דעת"כדי להגיע ל - "דעת

לא ניתן , ולכן אם אין בינה, הדבר מה הואהיטב יש תחילה לדעת

אם בסופו , "האם אין דעת אין בינ", ומאידך גיסא ;להגיע לדעת

ידיעתו חסרה חיסרון , של דבר אדם אינו מבין את ההיגיון

.עטמהותי

" קמח" מי שאין לו - אם אין תורה אין קמח, אם אין קמח אין תורה

אם ", מאידך גיסא. אינו יכול לעסוק כראוי בלימוד, )מזון, פרנסה(

אם האדם אינו ממלא את , אין ערך לקמח- "אין תורה אין קמח

. פייעודו

:היה אומרהוא

לאילן שענפיו מרובין ? למה הוא דומה, כל שחכמתו מרובה ממעשיו כמבואר - והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, ושורשיו מועטין

שהעושה את חכמתו עיקר ואת מעשיו )משנה ט (לעיל בפרק זה

. אין לדבר קיום, לטפל) יישום החכמה(

, כי יבוא טובולא יראה , והיה כערער בערבה ':)ו, ירמיה יז(שנאמר [ ]פא'ארץ מלחה ולא תשב, ושכן חררים במדבר

לא ניתן לרדת לשורש , ללא ידיעת עצם הדבר, "אם אין בינה אין דעת" - ובקצרהעט

מה , אם בסופו של דבר אדם אינו מבין את הטעם, "אם אין דעת אין בינה"אך , טעמו

? בידיעת הדבר עצמוהתועלת

. ביאורים נוספים בחלק העיוניםאהור. ב"כך נראה לפרש את דברי רע

. ועיין פירוש נוסף בתפארת ישראל. ב ועוד" רעפ

. עיין בהערה הבאהפא

נר למאה

קלא

'ג פרק –ביאור המסכת

לאילן שענפיו ? למה הוא דומה, אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתושאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות , מועטין ושרשיו מרובין

, )משנה ט ( כמבואר לעיל בפרק זה- אין מזיזין אותו ממקומו, בו

. מתקיימתחכמתו, כל שמעשיו מרובים מחכמתוש

ועל יובל ישלח , והיה כעץ שתול על מים ':)ח, ירמיה יז(שנאמר [ובשנת בצורת לא , והיה עלהו רענן, ולא יראה כי יבוא חום, שרשיו ].פב'ולא ימיש מעשות פרי, ידאג

לאיזה צורך , )גם ביחס לפסוק זה וגם ביחס לפסוק המובא לעיל במשנה זו(צריך עיון פב

פסוקים אלה מתארים את , במקורם[ה מהם ומה הראי, מביאה המשנה פסוקים אלה

ומן , ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו("' גורלו וסופו של מי שאינו בוטח בה

' ברוך הגבר אשר יבטח בה("מול שכרו של הבוטח ") 'והיה כערער בערבה וגו, יסור לבו' ה

הם לבין דברי ולא ברור הקשר ביני, ")'והיה כעץ שתול על מים וגו, מבטחו' והיה ה

בספר .במדרש שמואלועיין ,המתייחסים למי שחכמתו מרובה ממעשיו ולהיפך, המשנה

שיש קשר בין , ראיתי שמבאר, ח"שנ' עמ' מועדים חלק א)הרב דוד פלק(עניינו של יום

מי שמעשיו מרובים מחכמתו מקיים את כי , "מעשיו מרובים מחכמתו" מידת הבטחון לבין

, ה שציוה על הדבר" מתוך בטחון בקב,את הדברים בשכלוציווי התורה גם כשאינו מבין

]. מק' עמ, בברכת פרץעודן יועי. חינת נעשה ונשמעבב

שלא ט"ומכאן מסיק תוספות יו, ם"וכן הרמב, ב אינו מבאר בעניין זה דבר"רע

. של המשנההייתה בגרסתם תוספת זו

,"שנאמר"והמילה , כראיהאמנם ייתכן שכוונת המשנה לא הייתה להביא את הפסוק

מעין זה כותב . "יתקיימו בו דברי הכתוב", או, "ראוי להיאמרועליו ",פירושה כמו

ברצותו , שהפסוקים הובאו במשנה רק כדי להראות שהנביא, ל"ט בשם מהר"התוספות יו

ברצותו להמחיש כשלון , ולהיפך, משווה אותו לאילן, להמחיש הצלחה ושגשוג של אדם

דומה ", בהם נקט גם התנאולכן מתאימים הדימויים(משווה אותו לאילן נובל , ודעיכה

. וכן בתפארת ישראל, ט"ועיין עוד בתוספות יו"). 'לאילן שענפיו וכו

נר למאה

קלב

'ג פרק–ביאור המסכת

ח"משנה י

:רבי אליעזר בן חסמא אומר

פרפראות , תקופות וגימטריאות. הן הן גופי הלכות, קינין ופתחי נדהבחינת הן ב, על אף שהן קשות ומייגעות, הלכות קינים ונידה - חכמהל

, "תקופות וגימטריאות", לעומת זאת. וראוי לעמול בהם, יקרי תורהע

יש לעסוק , על אף שהם מרתקים ומושכים את הלב ואף שימושיים

.פגואין הם עיקר, "פרפראות"בהם רק כ

ב "רע(הן ידיעות הנוגעות למסלול הקפת השמש והקפת הירח והכוכבים " תקופות" פג

לפי התפארת ישראל הן ידיעות הנוגעות לגיאומטריה , "גימטריאות). "ותפארת ישראל

וכך ". 'געאמעטריע'שנקראת בלשון יוון , המדידה והתשבורתחכמת", ובלשונו[וחשבון

א בן "והוסיף שאכן הדברים מתאימים לר, ל"ט על פי מהר"מבואר בתוספות יו

הוריות דף י " (לשער כמה טיפות יש בים"שהייתה חכמתו גדולה עד שידע , חסמא

ל אותיות צירופים וחשבונות ש, הכוונה לגימטריה כמו בלשוננו, ב"ולפי רע)]. א"ע

.ומילים בתורה

כלאים , מדידות סוכה, לעניין קידוש החודש, למשל(הידע בדברים אלה הוא שימושי

ל "ומטעם זה אמרו חז[תו ולה וגד"והוא אף נחוץ כדי לעמוד על חכמת הקב, )'וכד

עליו הכתוב אומר, היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב", )א" דף עה ע,שבת(

אך על אף כל זאת , ]'וכו' ידיו לא ראוהלא יביטו ומעש' את פועל הו ')יב, ישעיה ה(

דברים הטפלים " (פרפראות"כ, ראוי לאדם לראותם בבחינת עיסוק צדדי ביחס לתורה

כי , כמו כן מוסיפה המשנה; ואת עיקר עיסוקו יקבע בתורה עצמה והלכותיה, )ללחם

" קינין"כגון , כמייגעיםוהנראים , על אף שישנם בתורה דברים שהם פחות מושכים

כיצד ינהג הכהן לצאת ידי , מסכת קינין עוסקת בסוגי קרבנות עוף שנתערבו זה בזה(

אשר יש בהם לייגע את האדם ולעתים , ביותרויש בה חשבונות מסובכים , כל הספקות

פתחי "ו) כי הם אינם שכיחים וכן נוהגים רק בזמן בית המקדש, הם נדמים לו כמיותרים

כגון קביעת , שמורכבות לעתים מהלכות וחשבונות מסובכים, נוי להלכות נדהכי" (נדה

עדיין יש , )'ודיני אשה ששכחה מתי ראתה וכיצד תספור במצבים כאלה וכו, וסתות

וראויים הם לקביעת עיקר לימודו בהם כשאר , "הן הן גופי הלכות"לזכור שדברים אלה

). על פי תפארת ישראל(חלקי התורה

נר למאה

קלג

'ד פרק –ביאור המסכת

'דפרק

'משנה א

:אבן זומא אומר

הוא הלומד מכל , החכם האמיתי- הלומד מכל אדם, איזהו חכם

.גאין חכמתו שלמה, תכונה זומי שאין בו . באדם

לפי : "ב"וכפי שמבאר רע, "בן זומא", וקראוהו על שם אביו, נא הוא שמעוןשם הת א

היו קורין אותו , שייקרא רבי) מלשון סמיכה לרבנות- (ולא נסמך , שלא האריך ימים

". ושניהם שמם שמעון. 'בן עזאי'וכן . על שם אביו

: )על פי תפארת ישראל(כולל בתוכו מספר משמעויות " לומד מכל אדם"הביטוי ב

ואפילו קטנים ממנו , שישמע האדם וישקול את דעותיהם וסברותיהם של אחרים )א

- (קטן ", כשם שבאש: שהתורה נמשלה לאש, א"ל במסכת תענית דף ז ע"וכדברי חז[

כפי , דהיינו, "קטן מדליק את הגדול", כך בדברי תורה, "מדליק את הגדול) עץ קטן

כלשהי שהוא עצמו אינו מבין לעתים הקטן מעלה נקודה, שמבאר התפארת ישראל

ומכל , והגדול מיד כששומע את הדבר יודע לפתח אותו כראוי, את מלוא משמעותה

שם ' ועוד מוסיפה הגמ. היה נעלם הדבר מעיניו, מקום ייתכן שלולא הערת הקטן

, ומחברי יותר מהם, הרבה למדתי מרבותי", בשם רבי חנינא, במסכת תענית

]. דברי התלמידים ושאלותיהם מחדדים את הבנת הרבכי, "ומתלמידי יותר מכולם

עליו אמר שלמה המלך , והאוטם אזנו לשמוע דברי שכנגדו", ומוסיף התפארת ישראל

... ". ' חכם- ושומע לעצה ,דרך אויל ישר בעיניו, ')טו, משלי יב(עליו השלום

רע לטוב ול, ולדעת להסיק מסקנות נכונות, להתבונן בהתנהגותם של בני אדם )ב

שאם הם בהשכל , שיתבונן היטב על כל ענייניו, דבכל אדם שייפגש ילמד ממנו("

, יראה איך נבזה ונמאס העושה כן... סכלות, ואם ימצא חטא. ילמדם ממנו... ובמוסר

").ויהיה נזהר ונשמר לעצמו מלעשות כמוהו

, ללך אל הנמלה עצ) "ו, משלי ו(לפי זה ניתן להבין היטב את מאמר שלמה המלך [

הרי לא לימוד , בפסוק זה" חכם"וכבר תמהו רבים על המילה , "וחכםראה דרכיה

נר למאה

קלד

'פרק ד–ביאור המסכת

- 'כי עדותיך שיחה לי, מכל מלמדי השכלתי': )צט, תהלים קיט(שנאמר

אפילו "- שפירושה, "מכל מלמדי השכלתי"הראיה היא מהלשון

. ד)תפארת ישראל" (מקטנים ממני למדתי

הגיבור האמיתי הוא מי שביכולתו : הכובש את יצרו, איזהו גיבור

. הבעצמולשלוט

" חכמה" ה- אך לפי האמור לעיל הדברים מובנים היטב; חכמה יש כאן אלא חריצות

היכולת : וללמוד מדרכיו) נמלה(הנזכרת בפסוק היא עצם היכולת להתבונן ביצור

].כוון שלמה בפסוק זהשאליה מת" חכמה"היא ה, ללמוד מהתבוננות בדבר

כי האוהב נמנע לעתים מלומר לנו את האמת ,אויבוללמוד גם ממה שמטיח בו )ג

כי , לכן... שונאינו הם המלמדים הנאמנים: "ובלשון התפארת ישראל, כפי שהיא

יאמר לך , אמת, הן. שמע והקשב יפה על כל דבריו... אויב מר היורה זיקים, אחי, יפגשך

אמנם נכון שבתוך דבריו יטיח בך גם דברים שאינם , כלומר- ( כמה דברים שאינן בך

אשר אם בעל נפש , כ עניינים"תשמע ג) בין דבריו(=אבל מבינות לדבריו , )נכונים

ואם כי כל נקודה קטנה . זה החיסרון ישנו בי, בזה צדקו דבריו, תאמר בפנימיותך, אתה

את (תתעמל להסירו .. .תשמח על זה, שבחסרונותיך יגדילוהו כבזכוכית המגדיל

".מעליך) החיסרון

שהדגש הוא על כך שחכמתו אינה , ב נראה"ואילו מדברי רע. על פי תפארת ישראל ג

נמצא , )עד שאינו מאזין לאחרים(כי אם החכמה הופכת את האדם ליהיר , בעלת ערך

. שחכמתו רק מוסיפה ומשרתת את יהירותו

הואיל ועיקר שיחתי היא : ן סיבה לרישאהיא כעי, "כי עדותיך שיחה לי", והסיפא ד

ולכן אני נכון ללמוד מכל , לכן רבה שאיפתי להחכים בה', דהיינו בתורת ה, "עדותיך"ב

ועיין בתפארת , ב"כך נראה מדברי רע"). מכל מלמדי השכלתי "- והתוצאה היא(אדם

.ישראל לביאור אחר

כיצד - הסבר של הרישאהן" כי עדותיך שיחה לי"שהמילים , מפירוש המצודות נראה

) קטן כגדול(שאני משוחח עם כולם , "עדותיך שיחה לי"על ידי ? "מכל מלמדי השכלתי"

. בעדותיך, בדברי חכמה

ולפי התפארת . יותר מכיבוש אויב חיצוניקשהשכיבוש היצר , הביאור הפשוט הוא ה

יננו דבר בעל כיבוש אויב חיצוני א: הערך אלא על הקושיעיקר הדגש איננו על , ישראל

נר למאה

להק

'ד פרק –ביאור המסכת

ומושל ברוחו מלוכד , טוב ארך אפים מגיבור': )לב, משלי טז( שנאמרסבלן וכובש את , אדם שהוא ארך אפים: ופירוש הפסוק הוא- 'עיר

ממי , "לוכד עיר"עדיף מ, והמושל ברוחו; עדיף מגיבור מלחמה, כעסו

.ושכבש עיר במלחמה

עשיר אמיתי הוא מי שחש שלא חסר לו - השמח בחלקו, איזהו עשיר

. זדבר

- 'אשריך וטוב לך, יגיע כפיך כי תאכל': )ב, תהלים קכח(שנאמר

מתארות אדם הנהנה ממה שהצליח " יגיע כפיך כי תאכל"המילים

הוא בעל , כיבוש היצר. בעלי החיים עולים בתחום זה על האדם, אדרבה, ערך אמיתי

.והוא מותר האדם מן הבהמה, ערך אמיתי

ב משמע "אך מרע(ועוד , וכך מבואר במצודת דוד על הפסוק, כך הוא לפי פשוטו ו

, ")של ברוחומו"ו" ארך אפים("לעניין כפילות הלשון ). שמפרש את הפסוק באופן אחר

הוא מי שכובש את כעסו " ארך אפים"ש, )מובא בילקוט מעם לועז(א "מבאר הגר

לכן מדמה הפסוק . הוא מי ששולט גם בכל יצריו האחרים" מושל ברוחו"ואילו , בלבד

ולא אדם אחד , רבים עומדים כנגדו, כי הלוכד עיר, "לוכד עיר"לבין " מושל ברוחו"בין

. בלבד

כך מבארים " (עשיר"ואינו ראוי להיקרא , חי בתחושת חסר, חלקומי שאינו שמח ב ז

). י ועוד"עיין ברש, רוב המפרשים

, ומעשה היה באלכסנדר מוקדון "- דוגמה נאה לעניין זה מובאת בילקוט מעם לועז

אוי לי שעדיין לא , התעצב ואמר, שמע שיש עוד מדינות, שלאחר שכבש מדינות רבות

". זכיתי לכבוש אחת מהן

, מטבע האדם": בחלקושמח"עומד על הלשון , בפירושו רוח חיים, ין'ח מוולוז"הגר[

אך בהמשך הוא מתרגל , בשלב הראשון הוא שמח בו, שכשהוא משיג הישג כלשהו

עשיר אמיתי הוא מי . רואה בו מובן מאליו וחוזר להצר על מה שאין לו, למה שהשיג

ששמח בשעה שהשיג את הדבר והוא שמח בו כפי, שיודע להעריך את מה שבידו

]. לראשונה

נר למאה

קלו

'פרק ד–ביאור המסכת

אשריך וטוב ", עליו הפסוק אומר. חודי לו בזה, להשיג ביגיע כפיו

. ט"לך

כפל הלשון , כלומר- וטוב לך לעולם הבא, אשריך בעולם הזה

, שאדם המגיע למעלה זו, נועד להדגיש") טוב לך"ו" אשריך("בפסוק

נהנה משני , שהוא מאושר מיגיע כפיו ואינו רודף אחר מותרות

, )כי הוא שמח בחלקו ואינו חש תחושת חסר( העולם הזה - העולמות

הונאה וכיוצא , כי אדם כזה אינו עובר על איסורי גזל(והעולם הבא

). הנובעים בדרך כלל מחמדת ממון, בזה

, אין אדם זוכה לכבוד מאחרים- המכבד את הבריות, בדאיזהו מכו

, אדם שאינו מכבד אחרים: ויש מפרשים. יאלא אם הוא מכבד אותם

וכך משמע בגמרא במסכת . או מסתפק, "נהנה"משמש במובן של " תאכל", דהיינו ח

ועיין עוד "). 'יגיע כפיך כי תאכל'שנאמר ... גדול הנהנה מיגיע כפיו("א "דף ח ע, ברכות

. המובאת בהערה הבאה, בלשון רבינו יונה

, כדי לאכול מי שמתייגע - "יע כפיך כי תאכליג): "מבחינה לשונית(פירוש אחר

בפירושו , ין'ח מוולוז"ובלשון הגר(ולא לצבירת עושר ומותרות , לסיפוק צרכיו, דהיינו

...").יגיע כפיך כי תאכל, רק מה שצורך לאכילה, ואינו יגע להעשיר: "רוח חיים

" אושרמי הוא מ"אלא לשאלה , "עשיר"אין מהפסוק ראיה ישירה לשאלה מי הוא ט

, אלא, אין מזה הפסוק ראיה לדבר שהשמח בחלקו נקרא עשיר": וכלשון רבינו יונה(

יגיע , ושונא מתנות, כשאינו חפץ לאסוף ממון, שאדם מאושר במידה הטובה הזאת

שהמאושר הוא למעשה העשיר , אך הנחת המוצא היא"). כפיו אוכל ומסתפק בו

. האמיתי

": שכר ועונש"והן מ" דרך הטבע"ע הן משדבר זה נוב, התפארת ישראל כותב י

אנשים אינם רוחשים כבוד אמיתי לאדם שאינו , מטבע הדברים: בדרך הטבע) א

זהו כבוד , וגם אם למראית עין נדמה שרוחשים לו כבוד. מכבד אחרים ומזלזל בהם

אנשים בזים לו , בעומק לבם. אך לא כבוד אמיתי, מדומה הנובע מכוחו או שררתו

. ים אותוואינם מכבד

נר למאה

קלז

'ד פרק –ביאור המסכת

כי הכבוד , גם אם אחרים מכבדים אותו" מכובד"אינו ראוי לתואר

. יאומעצם מהותו אין הוא חלק ממנו, אינו ראוי לאדם כזה

וזי יקלווב, כי מכבדי אכבד': )ל, ב, שמואל א(שנאמר הפסוק מתפרש - '

, ובכלל זה מי שמכבד את האדם(' מי שמכבד את ה- "מכבדי: "כך

מי שמבזה - "ובוזי. " יזכה לכבוד- "אכבד", )שנברא בצלם אלוקים

, )שנברא בצלם, ובכלל זה מי שאינו מכבד את האדם(' את כבוד ה

או מלשון להקל , הוא מלשון קלון" יקלו(" יקלו בכבודו - "יקלו"

.יג יב)בכבודו

מי - ולהיפך, שיזכה לכבוד, משמים מסייעים לאדם המכבד אחרים: שכר ועונש) ב

.משמים גורמים לכך שלא יזכה לכבוד, שאינו מכבד אחרים

, שכל מי שיש בו מדה משובחת זו: "כך מבואר בילקוט מעם לועז בשם האלשיך יא

ת לאדם אינו דבק הכבוד שחולקים הבריו, שכן. 'מכובד'ראוי לשם , שמכבד הבריות

מדה יקרה זו טבועה , לא כן המכבד את הבריות, אלא הוא חוץ ממנו, בעצמיותו

".בנפשו וראוי להיקרא מכובד

דרך "שהמשנה לא הוצרכה להביא ראיה לכך שב, הוא מוסיף. על פי תפארת ישראליב

שהדברים נכונים , אלא הראיה היא לכך; אנשים מכבדים את מי שמכבד אותם" הטבע

לדרכים אחרות בביאור [כמבואר בהערה הקודמת , "שכר ועונש" מבחינה של גם

]. וכן עיין בילקוט מעם לועז, ב וברבינו יונה"ברע, י"הראיה מן הפסוק עיין ברש

ישנן ארבע שאיפות : התפארת ישראל מדגיש את המשותף לארבעת חלקי המשנה יג

, הרגשת עוצמה(גבורה , )שמישפע ג(עושר , )שפע רוחני( חכמה - מרכזיות בחיי האדם

שפעמים רבות אנשים מנהלים את המרדף אחר שאיפות , התנא מזהיר. וכבוד) שליטה

רבים מחפשים את החכמה - ביחס לחכמה: הפוכהאלה באופן המביא אותם לתוצאה

מתוך הרגשה שאם ילמדו מאחרים , ואינם פתוחים ללמוד מאחרים, בתוך עצמם בלבד

כי לא ניתן , כך הם חוסמים בפני עצמם את הדרך לחכמהו, הדבר יפחית מחכמתם

דחף הכיבוש - גבורה. להגיע אל החכמה השלמה בלי התבוננות ולימוד מאחרים

אך הוא זונח את המלחמה ביצרו ואינו מצליח , החיצוני מביא אדם להילחם ולכבוש

כי כך , תווסופו שיוכרע על ידי אויב חזק ממנו ויאבד את גבור, לעצור את דחף הכיבוש

נר למאה

קלח

'פרק ד–ביאור המסכת

'משנה ב

: אומרידבן עזאי

גם מצווה הנראית בעיניך - ובורח מן העבירה, הוי רץ למצוה קלה

- ולהיפך בעבירה , אליה והזדרז לקיימה" רוץ", כפחותה יחסית

.טומכל עבירה" ברח"

אך הוא עסוק כל כך במרדף אחר , אדם חפץ בשפע גשמי- עושר. טבע העולם

אדם מדמה - כבוד. והעושר ממנו והלאה, וכך לעולם אינו מרגיש שפע, המותרות

, אך רמיסה זו מביאה לתוצאה הפוכה, בדעתו שישיג כבוד על ידי רמיסת כבוד אחרים

.של קלון

המשנה מדגישה את הניגוד בין - לחלקי המשנהל עומד על מכנה משותף אחר "המהר

אצלו ומהוות חלק פנימיותהן ) כבוד, גבורה, עושר, חכמה(ל "שהתכונות הנ, אדם

, כשהחכמה מתבטאת בידע בלבד: ל חיצוניות לו"לבין אדם שהתכונות הנ, ממהותו

, ורק כשיש בו אהבת חכמה עד כדי רצון ללמוד מכל אדם, לאדם" חיצוני"אזי הידע

, עושר המתבטא בנכסים בלבד. יתן לומר שחכמתו קשורה במהותו והיא חלק ממנונ

גבורה - וכך הוא ביחס לגיבור ומכובד(אך השמח בחלקו הוא עשיר פנימי , הוא חיצוני

ועיין בפירוש האלשיך ; מול גבורה וכבוד שהם חלק ממהות האדם, וכבוד חיצוניים

").את הבריותהמכבד , איזהו מכובד"שהבאנו לעיל בעניין

". בן זומא"לעניין השם , ב שהבאנו במשנה הקודמת"עיין בדברי רע יד

. הסבר נוסף בשם התפארת ישראל, וראה בהמשך, כך נראה מדברי רבינו יונה ועוד טו

, אם כי נראה שאין זה הפשט הפשוט, מן הראוי להביא את דברי הילקוט מעם לועז[

מפרשים הדברים כנגד אלו האוהבים לרדוף ויש: "והדברים נאמרים יותר בדרך חידוד

... שפוגעים באחרים, ואינם שמים לב שמא יש כאן מצוה הבאה בעבירה, אחר המצוות

הוא ". הוי בורח מן העבירה, ויחד עם זה, והוי רץ למצווה, וזהו שאומר כאן התנא

ים ודבר זה שכיח באלו הרוצ "- מוסיף ומביא דוגמה לקיום מצווה תוך פגיעה באחרים

ובזה , ויש אחרים חיובים כמותם, או לעבור לפני התיבה על קרוביהם, לומר קדיש

אם יגרום צער לחברו , שלא תהא מצווה הבאה בעבירה, צריכים דקדוק מרובה

"]. ובמקום זכות לנפטר יגרום לו עוול

נר למאה

קלט

'ד פרק –ביאור המסכת

כל מצווה מרוממת את - שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה

. ולהיפך ביחס לעבירות, רותהאדם ומביאה אותו לקיים מצוות אח

. טז)ובורח מכל עבירה(הוי רץ לכל מצווה , לכן

מצווה "הכלל , כלומר- עבירה, ושכר עבירה; מצווה, ששכר מצווה

מי - אלא גם בתורת גמול, נובע לא רק מטבע האדם, "גוררת מצווה

.יזולהיפך, ה מסייע לו לקיים מצוות נוספות"הקב, שמקיים מצווה

שם נאמר טעם , )א, ב(אלא שהוא מקשה על כך מהמשנה לעיל . על פי רבינו יונהטז

שאי אתה יודע מתן שכרן של , והוא, "קלות"ע אין ראוי להזניח מצוות אחר מדו

שגם בו יש להלהיב את לב , נוסף, שאכן התנא נקט כאן טעם אחר, הוא מיישב. מצוות

. האדם להזדרז בקיום כל מצווה

גם מצווה שנראה : מדברי התפארת ישראל נראה שהוא מבאר את המשנה באופן אחר

כי גם אם לא תזדרז בה לא (כאורה אין צורך להזדרז בה ול, בעיניך שקל לקיימה

גם אם , וכן בעבירה. קיים אותה בזריזות, לקיימה" רץ"מכל מקום הוי , )תישמט מידך

מצווה גוררת מצווה "כי ; ממנה" ברח", נראה שמדובר בעבירה שקל להימנע ממנה

יזות גם במצוות מביאה עמה זר) אפילו כשהיא קלה(זריזות בקיום מצווה אחת , "'וכו

כשאדם מרגיל עצמו לא - ולהיפך בעבירות, )שכן מצריכות זירוז והתאמצות(אחרות

דהיינו , "בריחה"הדבר עלול להיות לו לרועץ בעבירות שאכן מצריכות , לברוח מעבירה

. התאמצות יתרה להימנע מהן

, אחרפירוש: "ב"פירוש נוסף ברע. ב"וכך משמע ברע, תפארת ישראל, רבינו יונה יז

נחשב לו , שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצווה, מצווה, ששכר מצווה

ונוטל שכר על המצווה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה , למצווה בפני עצמה

השכר וההנאה שמגעת "- על פי פירוש זה, ב"ולעניין שכר עבירה כותב רע" (בעשייתה

מה ולוקה על העברה שעשה ועל נחשב לו כעברה בפני עצ, לו לאדם בעשיית העברה

"). השכר וההנאה שמקבל בעשייתה

כיצד מילים אלה מהוות נימוק למה שנאמר , לפי הפירוש השני קשה להבין, והנה[

הנזכרת במשנה עניינה עשייה " ריצה"שה, ייתכן לפרש". הוי רץ למצווה קלה"לעיל

יש , שמחה זו גם על - "ששכר מצוה מצוה"וממילא מובנת התוספת , מתוך שמחה

]. שכר

נר למאה

קמ

'פרק ד–ביאור המסכת

'משנה ג

:ה אומרהוא הי

לומר מה יוכל פלוני , אל תהי בז לכל אדם "- יחאל תהי בז לכל אדם

. יט)ב"רע" (להזיק לי

וכפי שמפרש , "מרחיק"פירושו , "מפליג "- לכל דבר ואל תהי מפליג

ואומר לך אל תעשה , שאם אדם נותן לך עצה": הילקוט מעם לועז

. כ"הדבר רחוק מן המציאות, אל תאמר, דבר פלוני

שבזמן המתאים ובנסיבות , אין אדם- דם שאין לו שעהשאין לך א

אינך יודע , לכן. כאשעת כוח ומעמד, "שעה"לא תהיה לו , המתאימות

הוא משווה לשון זו ללשון הכתוב . רבינו בחיי" [לשום אדם "- פירושו, "לכל אדם" יח

"]. מלאכהשוםלא תעשה "- שפירושה, )ט, שמות כ" ( מלאכהכללא תעשה "

או במה יוכל , מה יכול פלוני להזיקני, אל תאמר: " ובלשונו של ילקוט מעם לועזיט

גם . לחיוב או לשלילה, זל בכוחו או בהשפעתו של אף אדםאל תזל, דהיינו". להושיעני

. הנסיבות עשויות להשתנות, אם כעת אין לו השפעה או מעמד

תועלתית, מעשיתאלא רק עצה , מוסרימאמר המשנה אינו ציווי , לפי פירוש זה, והנה

לאחר, ץ"י יעב"ר, ואכן. שכל אדם יוכל להשפיע על גורלך ביום מן הימים, תן דעתך-

שעניינה מוסר , שאין הוא מתאים למסכת אבות, תמה עליו, שהוא מביא פירוש זה

כמו תועלתו , דברים פחותים- (חסה המשנה על פכים קטנים , ולדבריהם: "ומידות

והלוא כל המוסרים מלאים מדברים יקרים מזהב , חס וחלילה) החומרית של האדם

. ץ עצמו" יעבי"ובהערות הבאות נביא את פירושו של ר". ומפז רב

אל , לכל דבר שיש לחוש עליו; מרחיק- ואל תהי מפליג ": ב"ונראה שזו גם כוונת רע כ

". רחוק הוא שיהיה ואין לדאוג ממנו: תאמר

הוא , כהמחשה לדברי המשנה. ילקוט מעם לועז" (ופעמים ייחנק הענק בזבוב קטן" כא

עד שיום אחד נלכד , מביא את המשל הידוע באריה שזלזל בעכבר וביכולתו להשפיע

).שכרסם את החבלים ושחרר אותו, ונעזר בחסדי העכבר, האריה

נר למאה

קמא

'ד פרק –ביאור המסכת

יכול בנסיבות אחרות , ואדם שהוא חסר השפעה היום, מה ילד יום

. ובזמן אחר להיות זה שישפיע על גורלך

ת גם מאורעו, כל מאורע יכול לקרות- ואין לך דבר שאין לו מקום

אל תתייחס בקלות ראש למקרים , ולכן; שסבירותם נראית כרחוקה

. כבאפשריים או לחששות המוצגים בפניך

'משנה ד

: רבי לויטס איש יבנה אומר

: אך ישנם מספר פירושים נוספים למשנה זו, ב"פירשנו את המשנה בדרכו של רע כב

כוונת , )ודבריו מובאים גם במדרש שמואל(ץ "י יעב"לפי התפארת ישראל ולפי ר

ואם אינך , תכלית ותועלת בעולםולכל דבר יש, שלכל אדם יש מעלה, המשנה היא

היא עשויה להתגלות , )או את התכלית שלשמם נבראו, את המעלה(רואה אותה כעת

אפילו דברים שאת רואה : "ח, ה, קהלת, ועיין במדרש רבה. בזמן אחר או במקום אחר

". בכלל הויתו של עולם הן, הן הן, אותם מיותרים בעולם

ואילו ביחס , "שאין לו שעה"ביחס לאדם נאמר מדוע , התפארת ישראל מוסיף לבאר

נקט , שהוא בעל בחירה ומשתנה כל שעה, באדם": "שאין לו מקום"נאמר " דבר"ל

מעולם לא ברא , ורצונו לומר, נקט מלת מקום, מה שאין כן בשאר דברים, תנא שעה

". יש בו צורך במקום אחר, ואם לא נצרך לו במקום זה, ה דבר לבטלה"הקב

שאפילו אם ): "ב"שהוא מעין פירוש רע, לצד פירושו לעיל(עם לועז מפרש הילקוט מ

שכן אין לך אדם שאין בו מדה טובה זו או , אל תבוז את כללותו, ראית באדם דבר רע

".המתגלית בשעה מסוימת או במקום מסוים, אחרת

אל תחשוב בלבך על אף אדם שהוא רע וחסר , אל תהי בז לכל אדם: ויש מפרשים

, אל תחשוב כך; כל כך עד שאין טעם לבזבז את זמנך בניסיון להחזירו למוטבתקווה

גם אם עד היום לא שיתף פעולה עם הניסיונות , "אין לך אדם שאין לו שעה"כי

על (יש למצוא את הזמן המתאים והנסיבות המתאימות לדבר על לבו , להחזירו למוטב

). ריסקמהרב נתן צבי ב, פי פירוש נחלת צבי למסכת אבות

נר למאה

קמב

'ד פרק–ביאור המסכת

.כגהתרחק מאוד מן הגאווה - מאוד מאוד הוי שפל רוח

ובמה , לרמה ותולעה, סוף כל אדם לקבר- הרמ, שתקוות אנוש

? כדיתגאה האדם

: רבי יוחנן בן ברוקא אומר

ל הביטוי "כשנאמר בחז, בדרך כלל (- כל המחלל שם שמים בסתר

אך . כההכוונה היא לביזוי שם שמים בפרהסיא, "מחלל שם שמים"

המחלל שם "שהרי נאמר במפורש , כאן במשנה אי אפשר לפרש כך

ביארו המפרשים בדרכים שונות מהו , ת קושי זהמחמ". בסתרשמים

" מחלל שם שמים). "ונלך בדרכו של רבינו יונה, במשנה זו" חילול"ה

' הן בגדר חילול השמעצם מהותןהנזכר כאן הוא מי שעובר עבירות

לשקר וגונב את דעת ' או שנשבע בשם ה, כגון עבודה זרה, וביזויו

, סת למי שעושה כך בסתרהמשנה מתייח'; הבריות תוך ניצול שם ה

.כוומעלים מעשיו מעיני הבריות

שבניגוד , באה לומר" מאוד מאוד"שההדגשה , מבארים) ב"ובעקבותיו רע(ם "הרמב כג

לא להיות נדיב מדי ולא , למשל" (מידת האמצע"שם יש לתפוס ב, למידות אחרות

ולהתרחק , "הקצה האחרון"הרי שבמידת הענווה על האדם להתרחק אל , )קמצן מדי

. מגאווה ככל הניתן

".למקום עפר רמה ותולעה, ולאן אתה הולך", )א, ג(כפי שנאמר לעיל כד

. א"דף פו ע, עיין במסכת יומא כה

מתייחס " מחלל שם שמים בסתר"הביטוי , ")להים- מגן א"בפירושו (י אבוהב "לפי ר כו

והחילול הוא בעצם העובדה , )ולאו דווקא עבירה מסוימת( עשיית עבירה בסתר לכל

' וסמך לדבר מדברי הגמ; ה רואהו" לכך שהקבשהוא מסתתר מבני אדם ואינו נותן לבו

כאילו , כל העובר עבירה בסתר) "א"ובקידושין דף לא ע(א "במסכת חגיגה דף טז ע

".אומר בלבו אין השכינה כאן "- י"ומבאר שם רש, "דוחק רגלי שכינה

נר למאה

קמג

'ד פרק –ביאור המסכת

וחרפתו , ניסיונו להסתיר את מעשיו לא יצלח- נפרעים ממנו בגלוי

.תתגלה ברבים

נפרעים "מה שנאמר לעיל , כלומר- 'אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה

, נכון לא רק ביחס למי שעשה עבירות אלה בזדון ממש, "ממנו בגלוי

כגון שהורה לעצמו היתר כלשהו לעשות ( בשוגג נעשואלא גם אם

של מזיד (ואין כוונת המשנה לומר שעונשם שווה ). מה שעשה

. כז"נפרעים בגלוי"אלא רק לומר שמשניהם , )ושוגג

'משנה ה

: אומר)רבי שמעון בנואו , רבי ישמעאל בנו: ויש גורסים(רבי ישמעאל

הלומד ו .מספיקין בידו ללמוד וללמד, הלומד תורה על מנת ללמד מי - לשמור ולעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, על מנת לעשות

מסייעים , שעיקר עיסוקו ומטרתו הם לימוד תורה והוראתה לאחרים

ומי שבנוסף לכך משקיע גם בעשייה למען הזולת ; אותו משמים לכך

מסייעים לו משמים שיספיק , ובגמילות חסדים באופן רחב יותר

את " (לעשות"ו) לשמור מצוות כהלכה(" לשמור", ללמד, ללמוד

. כח)ח שהוא מקדיש לה מעצמו"אותה עשייה וגמ

לא את כל מה שביארנו (פירוש זה בדברי רבי יוחנן בן ברוקא הוא על פי רבינו יונה כז

לצד פירוש זה ). עיין שם, ד בהבנת דבריו"אך כך נראה לענ, רבינו יונה במפורשאומר

והן " מחלל שם שמים בסתר"הן ביחס לשאלה מהו , נאמרו פירושים רבים אחרים

". נפרעים ממנו בגלוי"לעניין השאלה מה הפירוש

אר שם מבו, )א"דף יח ע(ראש השנה ' במס' הוא מוסיף ומביא את הגמ. ב"על פי רע כח

מלשון . ואילו אביי עסק גם בגמילות חסדים, שרבא עסק בתורה ולא בגמילות חסדים

עולה שדרגתו של מי שעוסק בתורה ) שם' וכך גם לכאורה עולה מפשטות הגמ(ב "רע

ביחס (חידוש המשנה בחלק הראשון , ואדרבה[ובגמילות חסדים היא גבוהה יותר

מכל , ח" השלמה היא לעסוק גם בגמהוא שעל אף שהדרגה) ח"לעוסק בתורה ולא בגמ

נר למאה

קמד

'פרק ד–ביאור המסכת

].ב"עיין בלשון רע, מקום זוכה לסייעתא דשמיא

: ישנם פירושים נוספים למשנה זו

מבאר המדרש ") הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד("לגבי הרישא

שמי שלומד תורה לא רק לעצמו אלא גם במטרה , )יום טוב' מובא גם בתוס(שמואל

שהרי באותו זמן (היה מקום לחשוב שיידע פחות מאדם שלומד לעצמו , ללמד אחרים

יכול היה ללמוד לעצמו ', או שלומד ומחשב כיצד להסביר בצורה ברורה וכד, שמלמד

אלא יסייעוהו משמים הן בלימודו לעצמו , שאין זה כך, לכן מדגיש התנא). ולדעת יותר

ימוד לאחרים מוסיף ומחדד את עצם ההסברה והל, בנוסף לכך. והן בלימודו לאחרים

. ידיעתו של המסביר עצמו

לשמור , מספיקין בידו ללמוד וללמד, הלומד על מנת לעשות("וגם לגבי הסיפא

מי שלומד ועיקר ): וכך עולה מרבינו יונה(מבאר המדרש שמואל בדרך דומה ") ולעשות

יקר מטרתו היה מקום לחשוב שיידע פחות ממי שלומד וע, מטרתו לקיים את המצוות

הראשון מתעכב יותר על פרטי פרטים כדי , שהרי הדגשים הם שונים(עצם הידיעה

שעצם הדקדוק בקיום , ועוד; הידיעות" היקף"על חשבון , לדעת כיצד לנהוג למעשה

, הלומד כדי לעשות, שאדרבה, לכן מדגיש התנא). זמן מן האדם" גוזל"המצוות בהידור

; הימנעות מאיסורים- "לשמור("מור ולעשות לש, ללמד, מספיקים בידו ללמוד

עיין , זכירת הדברים בלבו- "לשמור: "ויש מפרשים. קיום מצוות עשה- "לעשות"

.)בתפארת ישראל

שאין להסיק מפירושם שברישא מדובר , הן מדרש שמואל והן רבינו יונה מדגישים, אמנם[

עות מהעובדה שבסיפא ניתן היה להסיק כך בט(באדם שאין בכוונתו לקיים את המצוות

מספיקים "כי אדם כזה בוודאי שאין , ")על מנת ללמד"וברישא " על מנת לעשות"נאמר

וההבדל בין הרישא לסיפא , גם הלומד שברישא כוונתו לקיים, אלא; "בידו ללמוד וללמד

היא לקיים את התורה לפרטיה שעיקר מגמתו וכוונתוהוא שבסיפא מדובר באדם

לגבי . לימודו בלימוד לאחריםעיקררישא מדובר באדם שמשקיע את בעוד שב, ודקדוקיה

].כפי שבואר, מוציאה המשנה מידי טעות אפשרית לגביו, כל אחד משני אלה

ברישא מדובר במי שלומד רק על מנת , לשיטתו". מספיקין בידואין"י גורס ברישא "רש

ועליו אומרת המשנה , )"לקרותו רבי ולכבדו "-י"ובלשון רש" (רב"ללמד ולזכות לתואר

תעשם עטרה אל", דברים אלה עולים בקנה אחד עם המשך המשנה". אין מספיקין בידו"

". 'להתגדל בהם וכו

נר למאה

קמה

'ד פרק –ביאור המסכת

: שלא תאמר "- אל תעשם עטרה להתגדל בהם :צדוק אומררבי

, אלא למוד מאהבה. ויושיבוני בראש', רבי'אלמוד בשביל שאקרא

.כט)ב"רע" (וסוף הכבוד לבוא

ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה "- ולא קרדום לחפור בהם

שהעושה כן מועל , כמו קרדום לחפור בה, נס בהמלאכה שתתפר

. ל)ם"על פי הרמב, ב"לשון רע" (בקדושתה של תורה

לעולם ("ל התירו בפירוש ללמוד תורה שלא לשמה "פ שחז"שאע, ץ"ומוסיף רשב כט

- " בא לשמה, שמתוך שלא לשמה, יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה

אך ; מתוך מטרה שבעתיד יגיע לשמה, כל זה בתחילת לימודו, )ב ועוד" דף נ עפסחים

. חייב ללמוד לשמה, כשמכיר בערך התורה ושבחה, לאחר זמן

שאסור ללמוד תורה שלא לשמה כדי שיקרא , אל תעשם עטרה להתגדל בהם: "ובלשונו

כבר נתנו ... לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה... ל"י שאמרו חז"ואעפ. רבי

כי האדם , אלא שהקלו ללמוד שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הטעם בזה

ואם לא יקלו לו ללמוד שלא לשמה לא , בתחילת לימודו אינו מכיר בשבחה של תורה

יכיר שבחה , אחר שילמוד, כשילמוד אפילו שלא לשמה, אבל בלא ספק. ילמוד לעולם

".של תורה וילמדנה לשמה

ברכות דף יז " (כל העושה שלא לשמה נוח לא שלא נברא"ל מצאנו ש"חר בחזבמקום א[

]. י ובתוספות"עיין שם ברש, אך שם הכוונה למי שעוסק בתורה כדי לקנטר את חבריו, )א"ע

, מאריך בדברים נגד השיטה) י, ג, וכן בהלכות תלמוד תורה(ם על המשנה "הרמב ל

". תורתן אומנותן"על דרך , לימודםשבה עוסקי התורה מתפרנסים מאחרים בזכות

שזה , והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה"" (שטות גמורה"הוא מכנה דרך זו בשם

. צריך ומחויב לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן

"). ולא רגל שישען עליה בשום פנים, אין בתורה מה שיאמת אותו, וכל זה טעות

שאני יודע שדברי בה לא ("יה מודע היטב להתנגדות העזה שיעוררו דבריו ם ה"הרמב

כי אין בכך כדי , אך הוא מוסיף, ")ואולי אף כולם, ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה

ולא , ומבלי לחוש למי שקדם, אבל אומר ולא אשים לב("להרתיעו מלומר את פירושו

ורק מכיוון , ו הם הפירוש הפשוט במשנהשלמעשה דברי, ם"עוד מוסיף הרמב"). לנמצאים

נר למאה

קמו

'ד פרק–ביאור המסכת

המשתמש בכתר התורה -ודאשתמש בתגא חלף :היה הלל אומרוכך

כלומר אבד מן העולם , חולף, לצרכי עצמו) הוא כתר בארמית" תגא("

). עיין בביאורנו שם, ג"משנה י' דברים אלו נשנו כבר לעיל בפרק א(

כי זוהי - לאנוטל חייו מן העולם, כל הנהנה מדברי תורה, הא למדת

. כמבואר לעיל, "חלף"משמעותה של המילה

'משנה ו

: רבי יוסי אומר

הוא שיכבד , כבוד תורה: "ם" מפרש הרמב- כל המכבד את התורה

, ויכבד את החכמים נושאיה, מצוותיה בהראותו השתדלות בעשייתם

הם מעוותים את דברי המשנה ומוציאים , שהוא מעורר אי נוחות אצל אנשים מסוימים

ונתלו , והשליכוהו אחרי גוום, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור("אותה מפשוטה

שכל אותם מפרשים שהוציאו, ם ממשיך ומדגיש"הרמב"). בפשטים שאינם מבינים אותם

גו את בני אדם בהטעאה מוחלטת "-את המשנה מפשוטה הטעו את העם בעניין זה והיש

ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתם , שזה חובה

כי , ולא רגלים להישען עליהם כלל, וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה. אומנותם

ולא קיבצו נדבות , להם שגבו מבני אדםלא נמצא, ל"כאשר נתבונן בעקבות החכמים ז

ולא לראשי גלויות ולא לדיינים ולא למרביצי , לישיבות המרוממות והנכבדות

לומר שהם לא היו ' וחלילה לי מה... תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר אדם

היו ממלאים , אילו פשט ידו לקבל, אלא אותו שמצבו דחוק; מתנדבים ולא נותנים צדקה

אם , אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה, אבל לא עשה כן, מקומו זהב ומרגליותלו את

". כיוון שהתורה מנעתו מכך, והיה בז למה שבידי בני אדם, ברווחה ואם בדחק

. וראה עוד בחלק העיונים, בעניין זה רבו הדעות

ם בפירושו "ברמב[עולם הבא ויש מפרשים ל, יש מפרשים שהכוונה לעולם הזה לא

ב נראה שהכוונה "מדברי רע". הכרית את נפשו מחיי העולם הבא"הלשון היא , נהלמש

שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי "- היא לעולם הזה

].יג, ועיין בדבריו לעיל א". שנהנה מן ההקדש

נר למאה

קמז

'ד פרק –ביאור המסכת

שמעטר אותה בנועם : "והמאירי מפרש. לב"ואת הספרים שנתחברו בה

.לג"מידותיו

המכבד את . הוא עצמו- רושו פי" גופו "- גופו מכובד על הבריות

. לדזוכה לכך שאף הוא עצמו יהיה מכובד בעיני הבריות, התורה

על , כמבואר לעיל- גופו מחולל על הבריות, וכל המחלל את התורה

. דרך ההיפך

'משנה ז

: אומרלהרבי ישמעאל בנו

ך עצמו מן הדין דיין המשתדל להביא את בעלי הדין להסכמה - החוש

שאינו מגיע למצב שבו , "חוסך עצמו מן הדין"וכך (ופשרה ביניהם

. לו)יש צורך ליתן פסק דין

הכוונה היא לאדם, לפי פירושו הראשון. בפירושו השני, ב"ומעין זה מפרש רע לב

ושניתן לדרוש בו , כחיבור שאין בו דבר לבטלה, מתייחס אל התורה בכבוד הראוי להה

. הלכה או מוסר השכל, מכל דבר ודבר

שנועם מידותיו גורם לאנשים הרואים , עניינו" מכבד את התורה", ולפי פירוש זה לג

פלוני שלמד - א"כמבואר במסכת יומא דף פו ע(אותו לכבד את התורה ולומדיה

). 'כמה נאים מעשיו וכו, תורה

מן השמים מסייעים שיכבדוהו : "ובלשון רבינו יונה, בבחינת מידה כנגד מידה לד

". אחר שהוא מכבד התורה, הבריות

מי שעוסק במלאכה : משנה זו ממשיכה את המשנה הקודמת, לפי התפארת ישראל

והוא אף , "מכבד את התורה"הרי הוא , ואינו מנצל את התורה לשם פרנסה, לפרנסתו

שאם תלמיד , בניגוד למה שחושבים אנשים(זוכה לכך שיהיה מכובד בעיני הבריות

. ולהיפך, )הדבר מפחית מכבודו, חכם עוסק במלאכה

". בנו"ויש שאינם גורסים . בנו של רבי יוסי, היינו לה

נר למאה

קמח

'ד פרק–ביאור המסכת

בזכות כך נמנעים ממנו - וגזל ושבועת שוא, מנו איבהמפורק

ונמצא , כי לפעמים טועה בדינו" (גזל", )שנאת הצד המפסיד" (איבה"

כי לפעמים טועה ומחייב שבועה " (שבועת שווא"ו) מהזכאי" זלגו"

. לז)במקום שלא היה בכך צורך

). ב"רע" (בלא עיון ובלא המתנה" מי שמורה דינים - והגס לבו בהוראה

). תפארת ישראל" (שמתגאה ודוחק עצמו להיות דיין"ויש מפרשים

, רשע; כי מרבה לעצמו אויבים, הרי הוא שוטה- שוטה רשע וגס רוח

שבוטח בגאוותו כאילו , וגס רוח; שאינו חושש מגזל ושבועת שווא

). על פי תפארת ישראל(אינו יכול לטעות

'משנה ח

:הוא היה אומר

.לחאלא עם דיינים נוספים, אל תשב בדין לבדך- אל תהי דן יחידי

).ב"רע" (שהוא יחיד בעולמו, ה"הקב "- שאין דן יחידי אלא אחד

. ב"על פי אחד ההסברים ברע לו

שיעדיפו פשרה , )ולא לדיין(שהמשנה פונה אל בעלי הדין , יש מפרשים. ב"על פי רע לז

). רבינו בחיי(מחשש גזל ומשבועת שווא , כי כך ניצלים משנאת הצד שכנגד, על דין

שלא , והן לבעל דין, שלא יידחק לדון, התפארת ישראל מפרש שהאזהרה היא הן לדיין[

. ב"ועיין פירוש נוסף ברע]. יידחק להיכנס לדין אלא תמיד להתפשר

מדרכי החסידות הוא שאפילו , פ שיחיד מומחה יכול לדון"אע", ב"כמפורש ברע לח

אבל קבלוהו , ודווקא כשלא קבלוהו בעלי הדין עליהם לדיין. מומחה לא יהי דן יחידי

', אבל קבלוהו וכו, לגבי הסיפא" (דן יחידי ואפילו מדרך חסידות, בעלי הדין עליהם

).ט שתמה על כך"יו' עיין בתוס

נר למאה

קמט

'ד פרק –ביאור המסכת

קבלו , ואל תאמר לחבריך החולקין עליך "- ואל תאמר קבלו דעתי

). ב"רע" (ף שלכם הייתי יכול לדוןובלא הצירו, שאני מומחה, דעתי

והואיל והם יושבים , הם שניים ואתה אחד- שהן רשאין ולא אתה

. לטדעת הרבים קובעת לכל דבר ועניין, אתך בדין

'משנה ט

:רבי יונתן אומר

אדם הדחוק - סופו לקיימה מעושר, כל המקיים את התורה מעוני

יזכה , בתורהועל אף זאת מוצא זמן לעסוק , בפרנסה ובמזונות

. מלקיימה מעושר

המתבטל - סופו לבטלה מעוני, וכל המבטל את התורה מעושר

סופו , ומנמק זאת בטרדות שהוא טרוד בממונו ובנכסיו, מלימוד תורה

. מאשיבטלה מסיבות של עוני

. ב"על פי רע לט

. ב"רעעל פי מ

דכמה , ואין להקשות"ומוסיף התפארת ישראל ). מאירי" (מידה כנגד מידה, וכל זה "מא

, וכמה שביטלוה מעושר, צדיקים שקיימו התורה מעוני ואפילו הכי כל ימיהם מכאובים

הבטחת התנא גדולה יותר ) שאין- (דאין , אין זו קושיה. ואפילו הכי יבלו בטוב ימיהם

ואפילו הכי , )יא, שמות כ(' ביך ואמך למען יאריכון ימיךכבד א, 'מהבטחת התורה

דמי יודע מה , ולו נתכנו עלילות' ל דעות ה- אמנם א. רואים כמה פעמים שמתקצרין לו

או חטא אחר שחטא כיבה , אולי עשה שלא לשמה, גרם שלא נתקיימה ההבטחה

וכן . ם נזקושהוא עצמו גר, )ג, משלי יט(' איוולת אדם תסלף דרכו'או , הבטחה זאת

שמא יגרום , ואפילו הכי התיירא, ה בפומבי"שהבטיחו הקב, מצינו ביעקב אבינו

". החטא

נר למאה

קנ

'פרק ד–ביאור המסכת

'משנה י

המעט בעסק "- ועסוק בתורה, הוי ממעט בעסק: רבי מאיר אומר

). ב"רע" (סקך בתורהויהיה עיקר ע, סחורתך ומלאכתך

ללמוד אפילו ממי שהוא קטן ממך "- והוי שפל רוח בפני כל אדם

. מב)ב"רע" (בחכמה

בהמשך לאמור - יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם ביטלת מן התורה

מי - מוסיפה המשנה, "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה", ברישא

אלא מבטל מן התורה לטובת עסקיו ועושה את , שאינו נוהג כך

ימצא עצמו שוקע בהם יותר ויותר ומתבטל לגמרי מן , עסקיו עיקר

סיבות לבטלה לעולם אינן - "יש לך בטלים הרבה"כי , התורה

. מגחסרות

כיצד יעסוק - " ועסוק בתורה"ונמצא שזהו גם מעין המשך לסוף המאמר הקודם מב

שהתנא , שהמכנה המשותף לחלקי המשנה הוא, או(י שילמד מכל אדם "ע, בתורה

וגאווה , טרדה יתרה בעסקיו- ם מאדם ללמוד כראוימתייחס לשני סוגי מכשול המונעי

י "ומעין זה מבואר בפירוש ר. המונעת ממנו ללמוד מאדם שהוא מחשיב לקטן ממנו

). ץ"יעב

- יש לך בטלים הרבה כנגדך: "ב מקצר בלשונו ומפרש"רע(ב "ייתכן שזו כוונת רע מג

). ועיין שם לפירוש נוסף". שיסייעו לבטלך

על פי מאמר המשנה לעיל ) ב"ואולי גם את דברי רע, דברי המשנהאת (עוד ניתן לפרש

משמים ". נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, כל הפורק מעליו עול תורה", )ה, ג(

משמים מסבבים , ואם חשב להפחית מעמל התורה, נוהגים באדם מידה כנגד מידה

, הרבה המבטליםשיש דברים : "ם"ונראה שזו כוונת הרמב. עבורו טרדות אחרות

יטרידך הזמן באחד מן הדברים , וכשלא תתעסק בתורה, ויצטרכו למי שנתעסק בהן

".ההם

ורוב , אם זנחת את העיסוק בתורה וברוחניות: נראה שהוא מפרש כך, ומדברי המאירי

יש לך "כי (ביטלת את ייחודך בעולם , רובו של זמנך מוקדש לטרדות הזמן ולעולם הזה

נר למאה

קנא

'ד פרק –ביאור המסכת

מטבע הדברים - שכר הרבה ליתן לך) לו(ואם עמלת בתורה יש

, )כאמור ברישא(שאם יעסוק בתורה וימעט במלאכה , האדם דואג

, ה"שיבטח בקב, התנא פונה לאדם זה; לא יספיק לו ממונו לכל צרכיו

.מדשיש לו אמצעים רבים ליתן לאדם די צורכו כשעושה רצונו

א"משנה י

:רבי אליעזר בן יעקב אומר

קונה , והעובר עבירה אחת. קונה לו פרקליט אחד, העושה מצוה אחתכי כל , אל תהיה אף מצווה או עבירה קלה בעיניך - לו קטיגור אחד

וכל עבירה , סניגור, "פרקליט"משמשת לו כמצווה שעושה אדם

.מהמשמשת לו קטיגור

המעבירים את חייהם ברדיפת הטפל , "בטלים"העולם מלא ב, "בטלים הרבה כנגדך

הוא שמייחד אדם , העיסוק בדברים רוחניים ובהשגת האמת). ומחמיצים את העיקר

להתעסק במלאכה , אם בטלת מן התורה": ובלשונו [ומגדיר אותו כאיש מעלה אמיתי

כמה מבני , כי אם תעשה סוחר, לא תעלה מזה על מדרגת זולתך, אחרת או באומנות

, אבל כשתשתדל במעלת התורה... וכן בכל מלאכות והאומניות, אדם סוחרים כמותך

על כן נושאיו , האמת כבד, 'ואמרו חכמי המוסר... תעלה בה על מעלת זולתך

דף סח , במסכת פסחים(דברים אלה הם מעין הדברים שאומר רב יוסף "]. 'מועטים

כמה יוסף איכא ", ו ניתנה תורה אלמלא יום זה שב- ביחס לחג השבועות, )ב"ע

.מה היה הייחוד בי, )ישנם בשוק' יוסף' כמה - " (בשוקא

. ב"ועיין ברע. וכן מפרשים המאירי וספורנו, כך נראה לכאורה לפי פשוטו מד

כי כל . והעיר האדם שלא יהיה עשיית מצוה אחת קלה בעיניו: "ובלשון המאירי מה

." וההפך בהפך,כבר יש לו פרקליט אחד, שעשה מצוה אחת

שכר המצווה אינו , כלומר- (ואין העבירה יוצאה במצווה : "ועוד מוסיף המאירי[

, אלא תיגמל על המצווה כראוי ונענש על העבירה כראוי, )עם עונש העבירה" מתקזז"

"].זה שוחד מצוה, )יז, דברים י(' אשר לא יקח שוחד', ל"כאומרם ז

נר למאה

קנב

'פרק ד–ביאור המסכת

. מופירושו מגן" תריס "- תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות

. מזמפני רעה, הם מגן מפני פורענות, תשובה ומעשים טובים

:רבי יוחנן הסנדלר אומר

ושאינה . סופה להתקיים, שהיא לשם שמים) התכנסות- (כל כנסיה כשאנשים מתאגדים יחד לקדם - אין סופה להתקיים, םלשם שמי

שעיקר , כלומר, "לשם שמים"אם המתאגדים פועלים , מטרה מסוימת

מטרתו של כל אחד מהם היא לקדם את טובת העניין שלשמו

ויעלה , ההתאגדות תשיג את תכליתה, "סופה להתקיים"אזי , התאגדו

שכל , כגון, אך אם מטרת המתאגדים אינה לשם שמים. הדבר בידם

. מלאך מליץ טוב- פרקליט "- ב"תב רעכו" סניגור"ו" פרקליט"לעניין הלשונות

פירושו , וסניגור שהוא היפך קטיגור. 'קורא תגר, 'ולשון קטיגור. מליץ רע- קטיגור

מילה זו מורכבת , על פי מרכבת המשנה- "פרקליט"לגבי המילה " ['שונא תגר'

שהפרקליט מגן על האדם ומסיר ממנו רעה , )קללה" (ליט"ו) להוריד, לפרק" (פרק"מ

]. וקללה

: י"ומפרש רש, "המתן עד שייכנסו בעלי תריסין", א"דף לו ע, עיין במסכת בכורות מו

". הנלחמים במלחמתה של תורה, תלמידי חכמים, מגינים - בעלי תריסין"

ביכולתו לבטל פורענות זו אם , אם נגזרה על האדם פורענות מחמת חטאיו, היינומז

שאפילו , כ העירו"ואח: "ון המאיריוכלש, י תשובה ומעשים טובים"ישנה את דרכו ע

והוא , לא יתייאש מן התשובה, )בחטאו, אפילו אם הרחיק במרידתו- (הפליג במריו

כתריס ומגן וצינה , כלומר הטבת מעשיו אחר חטאיו, תשובה ומעשים טובים, שאמר

".לפני הפורענות

ורענות הפ(=דפורענות דמתניתין , ולי נראה: "התוספות יום טוב מפרש באופן אחר

אלא בפורענות ורעות המתרגשות ; לאו בפורענות הבא על חטא) המוזכרת במשנה

, שתשובה ומעשים טובים, כוונת המשנה היא, דהיינו". ובאות כפי מנהגו של עולם

.בכוחם להגן על אדם מפורענויות שונות המתרגשות ובאות לעולם

נר למאה

קנג

'ד פרק –ביאור המסכת

אחד מהם חושב בעיקר כיצד לנצל את ההתאגדות לשם השגת

. מחסופם שלא ישיגו את מטרתם, כבוד או מעמד וכדומה, פרסום

שחבריה , )חבורת עסקניםאו (מפלגה : ניתן להמחיש זאת בדוגמה פשוטה בת ימינומח

" כנסיה לשם שמים"היא , פועלים לקידום העניין החשוב שלשמו התאגדה המפלגה

, פרסום ומעמד, אך ככל שאנשים מצטרפים למפלגה לשם כבוד; "סופה להתקיים"ש

".אין סופה להתקיים"

שלא לשם "שהמילים , המבארים, ומדרש שמואל, רבינו יונה, ץ"פירשנו על פי רשב

רק שכל אחד מהם , אלא אפילו לדבר מצווה, אין פירושן דווקא לדבר עבירה"שמים

כשמתקבצין להשתרר זה על זה ולהתכבד : "וכלשון רבינו יונה(פועל שלא לשם שמים

כל שיש , אף על פי שהכנסיה היא לדבר מצוה: "ובמדרש שמואל; "כל אחד על חברו

הוי , ה בעוסקים עם הציבוראשר היא מצוי, כמו יוהרא וגאות, בה מחשבה פוסלת

לדבר - פירושו " לשם שמים"ש, אך מחלק מהמפרשים משמע"). שאינה לשם שמים

כך משמע (לדבר עבירה או לדבר שאיננו ראוי , פירושו" שלא לשם שמים"ו, מצווה

). מלשון רבינו בחיי ועוד

היא יש מפרשים שהכוונה , "אין סופה להתקיים"ו" סופה להתקיים"לעניין המילים

שתהיה העצה קיימת "- פירושו" סופה להתקיים"ש, י"כך מבאר רש( האסיפה לתכלית

שהכוונה היא לעצם ) מובא בתוספות יום טוב, מדרש שמואל(ויש מפרשים , ")ומצלחת

אין "ו, פירושו שהאנשים יישארו מאוגדים" סופה להתקיים"ש, כלומר, ההתאגדות

. להתפרק, כזו להתפזרפירושו שסופה של התאגדות " סופה להתקיים

שהזהירו את האדם שלא יהא משאו ומתנו עם חברו או ": המאירי כותב על משנה זו

כי זה יגרוס להריסת כל מצב , )לשם עצם ההתנצחות, דהיינו- (עם חבריו לדרך הניצוח

; אם אמת ואם שקר, משתדל להעמיד דעתו ורצונו, כי כל שמכוון לניצוח, ולבטל האמת

. ולהוציא תעלומותיו לאור, היה כוונתו לברר העניין שנושא ונותן עליות) אלא(=אבל

אם הוא לשם , ואמר על זה שכל שיתקבצו שנים או רבים לשאת ולתת באיזה עניין

סוף המבוקש , רוצה לומר, סופה להתקיים, והוא שיכונו כולם להעמדת האמת, שמים

כי כל , )תתקיים, ה התקבצוהתכלית שאותה ביקשו ולשמ, כלומר- (בקיבוציהם מתקיים

. אחד יודה לחברו מה שראוי להודות עליו ואז יתברר האמת ויסכימו כולם להעמידו

". והמחלוקת במקומה עומדת, לא ישמעו זה לזה, וכשיהיה לכוונת הניצוח

נר למאה

קנד

'ד פרק–ביאור המסכת

ב"משנה י

: רבי אלעזר בן שמוע אומר

שלא , ד על כבוד תלמידך הקפ-יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך

. מטויהיה כבודו יקר בעיניך כשם שכבודך שלך יקר בעיניך, לפגוע בו

ויהיה הדבר חשוב , הקפד על כבוד חברך- וכבוד חברך כמורא רבך

. נבעיניך כשם שחשובה בעיניך ההקפדה על מורא רבך

.נאה" כמורא הקב- כמורא שמים, ומורא רבך

, מאירי, י" רש- ") כשלךחביב עליך "ולא " (חביב עליך ככבוד חברך"רבים גורסים מט

הוא אדם " חברך: "מתפרשת המשנה כך, לפי גירסה זו. עודש ו"ריב, רבינו יונה

הוא אדם בדרגה פחותה " תלמידך"ו, )'רמת לימודו וכו, מבחינת ידיעותיו(בדרגתך

. יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, שעל אף הבדל זה, המשנה מורה. ממך

כמו ויכבד לתלמידאינו אומר ש): "וכך עולה גם מהמאירי(רבינו יונה מוסיף ומדגיש [

כמו שאינך רשאי לגרוע , אלא; )מן הראוי, אין זה מן הדין(= כי אינו בדין , לחברו

, דהיינו". כך אין לך רשות לפחות מכבוד הראוי לתלמידך, לחברך מכבודו הראוי

כל אחד , על הכבודמידת ההקפדהאלא לעניין , מידת הכבודההשוואה איננה לעניין

]. וכבודו הראוי לו

שדרגת הכבוד או , שאין הכוונה לומר, )וכן מבואר במאירי(גם כאן מדגיש רבינו יונה נ

כשם : על הדבריםמידת ההקפדהאלא ההשוואה היא לעניין , המורא כלפיהם שווה

, שממנו אתה ירא מטבע הדברים, שלא יעלה על דעתך להפחית מכבודו של רבך

, נראה שהדגש הוא גם על כך(באותה מידה היזהר שלא לפגוע בחברך ובכבודו

בהשוואה , הוא פחות זהיר בכבודו, מכוח העובדה שאדם חש עם חברו בנוח, שלעתים

ולכן מזהיר . שאז הוא מדקדק בכל פעולה שמא תפגע בו, לזהירותו כשהוא מול רבו

). שלא יביא הדבר לידי חוסר זהירות ופגיעה בכבוד חברו, התנא

, ה וכלפי רבו"ה רמת יראה צריכה להיות כלפי הקבאין הכוונה שאות, כאמור לעיל נא

בדרגה (כך יקפיד על מורא רבו , )בדרגה הראויה(אלא כשם שמקפיד על מורא שמים

).רבינו יונה) (הראויה

נר למאה

קנה

'ד פרק –ביאור המסכת

ג"משנה י

: רבי יהודה אומר

" בדקדוק וכהלכה) לימודך- (שיהא תלמודך "- הוי זהיר בתלמוד

. דקדק בתוכן הדברים, שטחיהימנע מלימוד). ב"רע(

מי שמחמת התרשלות בלימודו טעה - ששגגת תלמוד עולה זדון

. נבכאילו היה מזיד, חמור הדבר, והתיר את האסור

: רבי שמעון אומר

נצטווינו - כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות: שלושה כתרים הם

כתר ("לכבד כהנים , ")כתר תורה("בתורה לכבד תלמידי חכמים

. נג")כתר מלכות("ולכבד מלך ") ונהכה

, אלא על דרך ההפלגה, ומסתבר שאין הכוונה להשוותו למזיד ממש. ועוד, ב"רע נב

ה מעלה על ידך כאילו "הקב "- ב"וכך משמע מלשון רע. להראות עד כמה הדבר חמור

". עשית מזיד

ולפי זה כוונת המשנה , ")בתלמוד"במקום " (בתלמיד הוי זהיר - יש גורסים ברישא

מדרש (נחשב הדבר כזדון הרב , שאם עקב התרשלות הרב יטעה התלמיד בהלכה, היא

).ט"יו' מובא בתוס, א"שמואל בשם ריטב

. ב"על פי רע נג

, )לב, ויקרא יט" (והדרת פני זקן"כמים הוא הציווי מקור החובה לכבד תלמידי ח

הנזכר בפסוק הוא תלמיד חכם " זקן"שה) ב"במסכת קידושין דף לב ע(ל "ופירשו חז

ועיין שם , "מפני שיבה תקום "- ואילו זקן ממש נזכר בחלקו האחר של הפסוק(

, ויקרא כא(" וקדשתו"מקור החובה לכבד כהנים הוא הציווי ). בקידושין לדעות נוספות

" שום תשים עליך מלך"מקור החובה לכבד מלך הוא הציווי . שנאמר ביחס לכהנים) ח

". שתהא אימתו עליך) "ב"דף לב ע, במסכת קידושין(ל "ודרשו חז, )טו, דברים יז(

נר למאה

קנו

'פרק ד–ביאור המסכת

כל שלושת הכתרים הללו זקוקים -וכתר שם טוב עולה על גביהן

כי תלמיד ; "כתר שם טוב"והוא , שבלעדיו אין להם קיום, לכתר נוסף

שהוציא לעצמו שם רע , דהיינו-שחסר לו כתר זה , כהן או מלך, חכם

.נד אינו ראוי לכבוד- י מעשים רעים או מידות רעות "ע

ד"משנה י

: נהרבי נהוראי אומר

גלה למקום , אם אין תלמידי חכמים במקומך- הוי גולה למקום תורה

. נותורה

).עיין בדבריו מהו המקור לכך שאין חובה לכבד במצב כזה(ב "רע נד

ישנם שלושה מיני ): ה מבואר במאיריומעין ז(התפארת ישראל מפרש את המשנה כך

" כתר כהונה", )אדם שנתמנה לדיין או ראש סנהדרין וכדומה" (כתר תורה "-שררה

וכתר שם טוב עולה על ). "שנעשה מלך" (כתר מלכות"ו) או לסגן, שנתמנה לכהן גדול(

כלומר , "שם טוב" לשלושת הכתרים הללו יש ערך רק אם האדם מנצל אותם ל-" גביהם

וכתר שם טוב עלה על , 'והוא שאמר אחר כך: "וכלשון המאירי(ית מעשים טובים לעשי

ושם טוב הוא התמדת פעולת החסדים ומעשה היושר וקידוש השם ותורתו בהפלגת ', גביהן

" שם טוב"ש, שגם שם ביאר המאירי', משנה ז' ועיין לעיל בפרק ב; "מידותיו והנהגותיו

הוא כשפל שבשפלים וכתרו "אזי , ו שם טוב זהאם אין ב). 'הוא השלמת המידות וכו

). לשון התפארת ישראל" (בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר

" נהוראי"ונקרא , תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי, רבי נהוראי הוא רבי אלעזר בן ערך נה

במספר מקומות ). ב"שבת דף קמז ע' עיין מס" (מנהיר עיני חכמים בהלכה"על שם ש

אלא , מותו של רבן יוחנן בן זכאי לא הלך רבי אלעזר עם חבריו ליבנהשלאחר , מסופר

וחשב שחבריו יבואו אליו , מקום מרחצאות ותענוגות, לאמאוס, בעצת אשתו, פנה

אבות , ז, עיין קהלת רבה ז(ולבסוף שכח תלמודו , כך ישב מרוחק ממקום תורה. לשם

ק שנמשך אחר תענוגות ושכח אלא ר, במסכת שבת לא מוזכר כל זה' בגמ. דרבי נתן יד

).שבקשו עליו רחמים וחזר תלמודו, ועוד מבואר שם. תלמודו

. שהדברים הללו היו למעשה הרקע לדבריו במשנה זו, מבואר) שם(במסכת שבת , מכל מקום

נר למאה

קנז

'ד פרק –ביאור המסכת

אל תסמוך על כך שהתורה היא - ואל תאמר שהיא תבוא אחריך

ומדוע , תלמידי החכמים יבואו אליך למקומך, היינו(שתבוא אליך

. נזאלא גלה אתה למקום תורה, )תלך אליהם

, זוהי נתינת טעם- ואל בינתך אל תישען, יקיימוה בידךשחבריך

שחבריך יקיימוה : "מדוע אין אדם יכול לסמוך על כך שילמד לבדו

ואין , ליבון הדברים במשותף הוא תנאי להבנת התורה כראוי, "בידך

. נחהאדם יכול להישען על בינתו בלבד

לפי ". אם אין תלמידי חכמים במקומך- הוי גולה למקום תורה" - ב"כך מפרש רע נו

שאם , אלא רק לומר, ר שעצם הגלות היא בעלת ערך כוונת המשנה לומאין, הסבר זה

. עליו לגלות למקום אחר, אין תלמידי חכמים במקומו

אפילו ("כוונת המשנה היא שיש ערך בעצם הנדידה והגלות , תפארת ישראלאך לפי ה

אדם , שכן; ")אפילו הכי הוה גולה למקום תורה אחר, אפשר לך ללמוד תורה במקומך

הוא כבול ) א: משלוש סיבות, התפתחותו במקום שבו גדלאינו יכול להשלים את

בבית אביו יישאר ) "ב. ואינו יכול לפתח את עצמו ולהתמסר ללימודו, להרגליו וחבריו

ויישנוהו על ברכי , רחמי יולדיו ישכרוהו באהבתם, בשבתו על חיק אבותיו, תמיד ילד

שהאדם , הדבר ידוע) "ג". וישכח גם הוא תכליתו להתחזק להיות איש, תפנוקיהם

אולם , ממה שיעשה על ידי הכרח מאחרים, יתאמץ יותר לעשות טוב מתוך חפשיות

בעודו בבית אביו לא תתאמץ נפש הבן המשכיל להשגיח על עצמו להתעלות בגרם

וכן מצינו באברהם "ומסיים התפארת ישראל ". בידעו כי אבותיו ישגיחו עליו, המעלות

וכן משה רבינו עליו השלום הסיב ', וגו' לך לך, 'ה"הקבשאמר לו , אבינו עליו השלום

, ס"וכן מצינו ברבותינו חכמי הש. ובארץ אחרת גדלו, ה שיעזוב מקום מולדתו"הקב

".אפילו הכי עזבום והלכו לבי רב, דאף שהיו חכמים רבים במקומותם

ב הרי אוכל לשכור לי ר, מדוע יש צורך לגלות למקום תורה, אל תאמר: הסבר אחר נז

, "שחבריך יקיימוה בידך"בתשובה לכך ממשיך התנא . שיבוא אל מקומי וילמדני

). אחד ההסברים במדרש שמואל(העיקר הוא הלימוד המשותף והמשא ומתן בלימוד

שחבריך יקיימוה '? הוי גולה למקום תורה'מפני מה אני אומר לך : "ב"ובלשון רע נח

, תקיים התורה בך אלא על ידי חבריךלא ת, שאפילו אתה חריף ומפולפל ביותר, בידך

ואל בינתך אל , ')וזה פירוש סיום המשנה(=והיינו דמסיים . שתשא ותיתן עימהם

נר למאה

קנח

'פרק ד–ביאור המסכת

ו"משנה ט

:רבי ינאי אומר

אין - אף לא מיסורי הצדיקיםלא משלוות הרשעים ו, אין בידינו

שישנם רשעים החיים בשלווה , בידינו להבין כיצד ייתכן הדבר

.נטומנגד צדיקים שרויים ביסורים, בעולם

י במסכת "ברש) אך שונה מעט(ועיין פירוש דומה ). ועיין שם פירוש נוסף" ('תישען

.ב"שבת דף קמז ע

שגלה רלאחשכוונת התנא היא להורות לאדם כיצד להתנהג , התפארת ישראל מפרש

אל תתנהג כפי שנהגת , "אל תאמר שהיא תבוא אחריך", במקומך החדש: למקום תורה

וחיכית מצדך שהתורה היא , שבו לא התאמצת יתר על המידה, במקומך הקודם

שכמו , דהיינו, "שחבריך יקיימוה בידך", ואל תאמר; לפי נוחותך, "תבוא אחריך"ש

, ועידודם של חבריך אליהם התרגלתשבו למדת בקלות בזכות חברתם , במצבך הקודם

אלא כדי להתפתח , כי לא לשם כך גלית; ולימודך יהיה תלוי בכך, כך גם תעשה כעת

כשאדם גולה - "ואל בינתך אל תישען: "ולבסוף מוסיף התנא הוראה נפרדת. ולעמול

עליו להיזהר ביתר שאת שלא ייכשל בדרכיו , ממקומו ומנותק מסביבתו ומחנכיו

כי מטבע (שלא ייכשל , ל יהיה שאנן ויסמוך יתר על המידה על בינתווא, ובחירתו

ולכן מזהירו התנא שעל , נוטה להרגיש שאינו צריך עצה מאחרים, הדברים אדם שגלה

).לא יישען על בינתו בלבד, אף שגלה כדי להתפתח

שמאמר זה של רבי , ל מעיר"המהר(ועיין שם פירוש נוסף , ב בפירושו הראשון" רענט

שם מבואר שמשה , א" עולה בקנה אחד עם דעת רבי מאיר במסכת ברכות דף ז עינאי

ה לא גילה "אך הקב, ה תשובה לשאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו"רבינו ביקש מהקב

). לו דבר זה

, ניתן היה לחשוב- מבוארת בתוספות יום טוב ובתפארת ישראל, "אף לא"הלשון

כי אולי צדיקים אמיתיים אינם , הרשעיםשיסורי הצדיקים מתמיהים פחות משלוות

ייתכן שהטעם לכך הוא שבפועל איננו צדיק כל , אנו רואים צדיק סובלוכש, סובלים

ישנם בעולם , "אף לא מיסורי הצדיקים", כדי להוציא מטעות זו מדגיש התנא. כך

. ואין אנו יודעים את הסיבה לכך, צדיקים אמיתיים הסובלים

נר למאה

קנט

'ד פרק –ביאור המסכת

:רבי מתיא בן חרש אומר

. ס בין גוי ובין יהודי- הוי מקדים בשלום כל אדם

, "אריות" ראוי להתחבר ל- ואל תהי ראש לשועלים, והוי זנב לאריות

על אף ששם תיחשב (שתוכל ללמוד מהם , לים ממךכלומר לגדו

על אף ששם (לקטנים ממך , "שועלים"מאשר להתחבר ל, ")זנב"ל

.סא")ראש"תהנה ממעמד מכובד ותיחשב ל

ז"משנה ט

: רבי יעקב אומר

העולם הזה הוא - העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא

. סבשהוא העולם העיקרי, כמבוא לעולם הבא

תקן מעשיך בעולם - כדי שתיכנס לטרקלין, בפרוזדורהתקן עצמך

שהוא , וכך תזכה לעולם הבא, "פרוזדור"הנמשל כאמור ל, הזה

מקום מושב "- שפירושו " [טרקלין"ונמשל במשנה ל, העולם העיקרי

. סג)]ב"לשון רע" (המלך

כולל גם אדם " כל אדם"ש, ועוד מוסיף התפארת ישראל .ב ותפארת ישראל"רע ס

.שאינו נכבד כמוך ומעמדו נחשב פחות משלך

התפארת ישראל עומד על הקשר בין מאמר זה למאמר . כך מבארים רוב המפרשים סא

על אף שלעניין יחס לבריות נאמר במשנה שיש לכבד כל אדם ולהקדים לו : הקודם

דהיינו הגדולים " אריות"יש לחפש את חברת ה, רהמכל מקום לעניין בחירת חב, שלום

.כדי ללמוד מהם, ממך

.ב ועוד"רע, ם" רמב- הוא מעין חדר מבוא, בלשון המשנה, "פרוזדור" סב

כי בעולם הזה נקנים המעלות אשר , והמשל פשוט והכוונה ידועה: "ם"בלשון הרמב סג

". וזה אינו אלא דרך ומעבר לשם, בהם יזכה האדם לחיי העולם הבא

נר למאה

קס

'ד פרק–ביאור המסכת

ז"ה ימשנ

: הוא היה אומר

מכל חיי העולם , יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה על אף שהעולם הבא הוא העולם העיקרי והחשוב כמבואר - הבא

י העולם נמבחינה אחת יש יתרון לעולם הזה על פ, במשנה הקודמת

יכול האדם לתקן את , שהוא עולם של בחירה, רק בעולם הזה- הבא

נמצא . שהוא עולם נטול בחירה, ולא בעולם הבא, יועצמו ואת מעש

, ניתן להשיג תיקון, בעולם הזה, כלומר בזמן קצר, "שעה אחת"שב

תשובה ומעשים טובים יותר ממה שניתן להשיג בכל חיי העולם הבא

. סד)שהרי שם אין כלל אפשרות לתקן(

כאן - ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה

עולה בערכה , שעה אחת של עולם הבא: יחס התנא לעניין הגמולמתי

.סהעל כל הנאות העולם הזה

שאין אחר המוות לא שלמות ולא : "ם"ובלשון הרמב. ב ועוד"רע, ם"על פי רמב סד

ועל זה רמז שלמה , אלא בעולם הזה, ולא יקנה האדם שלמות ויוסיף מעלה, תוספת

כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך ') י, קהלת ט(באומרו

ולפיכך ראוי להשתדל בזמן . לעולםבו הוא נשאר , אלא באותו מצב שאדם הולך. 'שמה

ולא לאבדו '- גירסה אחרת(ולא להעבירו אלא בלימודים בלבד , הקצר והמועט הזה

- גירסה אחרת(לפי שהפסדו עצום שאין לו חליפין , )'אלא בקניית המעלות בלבד

)". 'הואיל ואין לו תמורה ואין לו תקנה'

שמתקררת... נחת רוח- רוחקורת : "ש"מפרש ריב, "קורת רוח"לעניין הלשון סה

זעם , מלשון חום ורתיחה, "חימה"ההיפך מ" (ומתיישבת דעתו עליו מרוב שמחה והנאה

). וכעס

נר למאה

קסא

'ד פרק –ביאור המסכת

ח"משנה י

: רבי שמעון בן אלעזר אומר

אל תנסה , אם חברך כועס- אל תרצה את חברך בשעת כעסו

אלא המתן , לרצותו ולהשקיט את כעסו בשעת הכעס ממש

.סושיתקרר מעט

שמתוך שצרתו עומדת "- ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו

, עה זוהאבל גדול כל כך בש). י"רש" (אינו מקבל תנחומין, בפניו

. סזשהתנחומים חסרי טעם

כלומר אל תנסה - (אל תמהר לרצותו , שאם האדם הוא כועס "- ץ"ובלשון רשב סו

כי זה יוסיף כעס ). אלא המתן שיתקרר מעט, להשקיט את כעסו בשעת הכעס עצמה

כמו שהמים המועטים , הריצוי- שעת חמימות הכעס לא יועיל השקטכי ב, על כעסו

המבעיר , כמו הנפח, אבל תוסיף להבה, אינם מכבים את האש בעת שהיא מתלקחת

".הפחמים במעט המים המזלף עליהם

היא שכאשר אדם מנסה , הטעם לכך שאין לרצות אדם בשעת כעסו, לפי המאירי

האדם הכועס לעתים תופס זאת , דבר על לבולהרגיע את הכועס בשעת שיא כעסו ול

כל הוראות - (כל אלו : "וכלשון המאירי על המשנה[כחוסר הבנה ללבו ולכעסו

שלא ירצהו בשעת , אמר. לעשות כל דבר בעיתו, מוסרים והנהגות בחברה, )המשנה

"].מפני שידמה בעיניו שאינו חושש להפסדו, כעסו

אל תמלא "- פירושו" אל תרצה", )ב אבותבשם ל(לפי אחד הפירושים במדרש שמואל

כי בשעת כעסו , אל תמלא את משאלותיו ורצונו של אדם כועס, דהיינו". את רצונו

. ניטלת ממנו תבונתו ורק תזיק לו אם תעשה כרצונו

כי מי שהוא רואה מתו , כי זה שיגעון הוא לנחם באותה שעה "- ץ"וכך כותב רשב סז

". איך יקבל תנחומין באותה שעה, בכים אותוושמע קול ספדנים מ, מוטל לפניו

, "מפני שהוא בהול עד שיקברהו", )'הלכה ז' פרק ה, בהלכות דעות(ם מפרש "והרמב

. ואין זה הזמן לדברי תנחומים, כעת הוא טרוד ובהול בעסקי הקבורה

שהמנחם בשעת שיא האבל נתפס , )כפי שפירש לעיל לעניין הכעס(המאירי מפרש

נר למאה

קסב

'פרק ד–ביאור המסכת

, שלאחר שאדם נדר נדר, ההלכה היא (- ואל תשאל לו בשעת נדרו

- והחכם ישאלנו, י שיבוא לפני חכם"הוא יכול להתיר את הנדר ע

הותר , ואם ישיב בשלילה? "האם היית נודר, אילו ידעת כך וכך"

יר כשאתה מת). ואליה מתייחס כאן התנא" שאלת נדרים"זוהי . הנדר

אל , "?האם היית נודר, אילו ידעת כך וכך"ואומר לו , נדרו של אדם

והדבר יסכל , כי ודאי ישיב לך בחיוב, תעשה זאת סמוך לשעת הנדר

. סחאת ההתרה

ואל תטרח ואל תבקש "- ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו

" מכל אדםמפני שמתבייש , כשאירעה לו שום תקלה ,לראותו

.ע סט)ש"ריב(

שיחשבהו כבלתי דואג ("כמי שאינו מבין ללבו ואת גודל אסונו בעיני האבל

"). למקריו

יאמר על כל פתח ופתח ... שאם ימציא עצמו לשאלהו בשעת נדרו: "ובלשון המאירי סח

". וטוב להניחו עד יעבור זעם, מרוב שיחו וכעסו, שאף על דעת כן הוא נודר

כולל " קלקלתו"שהביטוי , ן זו משמעמלשו. בשינוי קל, וכך היא גם לשון המחזור ויטריסט

כשנזדמן לו דבר , כלומר: "שכתב, וכך משמע במאירי(כל מצב של בושה או חוסר נעימות

, ממפרשים אחרים נראה"). מפני שהוא מתבייש בראותו בני אדם; שהוא מתבייש ממנו

כשנתקלקל -בשעת קלקלתו: "ב"רע (חטאשכוונת המשנה היא לחוסר נעימות הנובע מ

אם חברך נכשל בחטא או במעשה שאינו , דהיינו, ")לפי שהוא מתבייש מכל אדם; טאבח

אך נראה שהמחלוקת בין הפירושים היא לשונית [כדי שלא לביישו , אל תהיה נוכח, ראוי

]. ולא בתוכן הדברים, ")קלקלתו"כיצד לפרש (בלבד

כבר ראוהו כשאדם יודע ש, שלעתים, מוסיף) בחיבורו מרכבת המשנה(י אלאשקר "ר

ושמא בזה יוסיף קלקלה ("ויוסיף לשקוע בחטאו , הדבר עלול לגרום לו ליאוש, בחטאו

במקרים , לכן..."). כבר ידעו חבירי שנתלכלכתי בקלקלה,והוא שיאמר. על קלקלה

. שחטא, או לא שם לב, מסוימים אדם צריך לתת לחברו את ההרגשה כאילו לא ראה

- שכ' עמ, חלק ב, מובאים בספר פאר הדור( איש ונציין בהקשר זה את דברי החזון

אבל יש ואני מניח בכוונה מיוחדת , טרם רימה אותי איש מעודי, למשל, אני): "שכא

נר למאה

קסג

'ד פרק –ביאור המסכת

ואילו משהבחין בעל התאווה ... כי הצליח להוליך אותי שולל, לאדם פלוני שיהא סבור

שתדל אין הוא מ, על אחת כמה וכמה שאתה מרגיז אותו, והכעסן שעמדת על טיבו

".עוד

כל חלקי המשנה נראים כמיוסדים על דברי רבי אלעזר בן רבי שמעון במסכת יבמות ע

כך מצווה שלא לומר דבר שאינו , כשם שמצווה לומר דבר הנשמע", ב"דף סה ע

לעתים בא , מי שאין בו תכונה זו. מה לומר ומתי לומר, אדם צריך לתת דעתו". נשמע

- (אלו ארבעה דברים : "ל בפירושו למשנה"רובלשון המה, ונמצא מקלקל, לתקן

ויבוא , שיהיה האדם נזהר שלא יעשה דבר וירצה לתקן, עניין אחד, )המנויים במשנה זו

". שזה סכלות גמור, תקנתו היפך הכוונה שהיה רוצה לעשות

אם רואה שדבריו מועילים : "פרק ה הלכה ז, ם בהלכות דעות"וכך פוסק הרמב

ולא ישאל לו על , לא ירצה חבירו בשעת כעסו? כיצד. או שותקואם ל, אומר, ונשמעים

מפני , ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח

ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא , וכן כל כיוצא באלו, שהוא בהול עד שיקברהו

שכוונת , המוסיף, סימן סא, ד, אבן העזר, ת אגרות משה"ועיין בשו" (יעלים עיניו ממנו

את חבירו בזמן להוכיחהיא שאין , "אלא יעלים עיניו ממנו"ם באומרו "הרמב

).אלא לאחר זמן, שלא לביישו, העבירה

התנא ארבעה מיני מחשבות ) הזכיר(= וזכר : "התפארת ישראל כותב על משנה זו

שיראה שום אדם כ, והוא הדין בכל דבר. בושה, מורא, אבל, כעס- בוערות כלפידים

וכמו כן כשנזדמן בקהל ... דלא די שלא יועיל אלא גם יזיק, לא ילחם נגדה, אחוז בה

רואה אותן עושים או , או בקהל שמחים כבשמחת תורה או פורים או בחתונה, לצים

( ה "כמו שאמר שלמה המלך ע, יעלים עינו וישתוק, מדברים דברים שאינן ראויים

הוא , וכמו כן כשמזדמן עם ראש עקום. 'ץ פן ישנאךאל תוכח ל, ')ח, משלי ט

, לאדם כזה לא תסתור דבריו בפניו... 'כסיל'ך "החושב את עצמו חכם ונקרא בתנ

פן יבוז , באזני כסיל אל תדבר חכמה') ט, כג, שם(ה "כמו שאמר שלמה המלך ע

". 'לשכל מיליך

מה תשפוט 'אלך ויש, וכמו כן כשתראה מי שמשבח בנו או מי ממשפחתו: "ובהמשך

חפץ הוא , דאף ששאלך, שים ידך על פיך, אפילו ידעת דבר של גנות, אז'? אתה עליו

".וכן בכל דבר? )חינם(=ולמה תעשה לו מחלת לב על מגן , שתשבח ולא שתגנה

נר למאה

קסד

'פרק ד–ביאור המסכת

ט"משנה י

: אומרעאשמואל הקטן

לשון זו היא למעשה - ובכשלו אל יגל לבך, בנפל אויבך אל תשמח

אך שמואל הקטן היה , )יז, כד(ציטוט של פסוק מפורש בספר משלי

שגם אם האויב , משמעות הפסוק היא, מכל מקום. עברגיל לאומרו

יש לשמוח על , והיה ראוי לעונשו, שנפל או נכשל היה רשע גמור

וכך כותב כאן , עצמו" מקטין"שהיה , הוא משום ענוותנותו" שמואל הקטן"הכינוי עא

) יג, ט, סוטה, כוונתו לירושלמי(בגמרא ירושלמית : "יעל פי הירושלמ, המדרש שמואל

במסכת סנהדרין ' ואכן בגמ" (שנקרא שמואל הקטן לפי שהיה מקטין את עצמו, מפרש

זו מובאת כאן בדברי ' וגם גמ, "אי חסיד אי עניו"שהספידו אותו , ב נאמר"דף יא ע

- שם, רושלמיגם הוא בשם הי, הסבר נוסף מובא במדרש שמואל). ל"מדרש שמואל הנ

שמואל (שאף הוא . שהיה מעט קטן משמואל הרמתי, ירושלמית' ועוד מפרש בגמ"

אלא שאין דורו ראוי , וראוי היה שתשרה עליו שכינה. נתנבא בשעת מיתתו) הקטן

".לכך

שמואל הקטן היה מי שחיבר את נוסח הברכה בתפילת שמונה עשרה , והנה

אך דווקא הוא אומר את הדברים ). א" עברכות דף כט" (ולמלשינים אל תהי תקווה"

תורה "מחבר הפירוש (הרב אפשטיין ". בנפול אויבך אל תשמח", האמורים במשנה זו

שהיה : "עומד על כך וכותב") ברוך שאמר("בפירושו לאבות , )על התורה" תמימה

בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו , 'רגיל לומר פסוק זה) מחבר תפילה זו(שמואל הקטן

אף על פי , כי אף על פי שמבקשים על מפלתם של הרשעים, וכוונתו בזה', ל לבךאל יג

וכעין , יען כי יותר טוב היה לו חזרו בתשובה ועזבו דרכם הרעה. כן אין לשמוח על זה

, )לה, תהלים קד(' יתמו חטאים מן הארץ'על הפסוק ) א"דף י ע(מה שאמרו בברכות

ומביא " (וממילא לא יהיו חוטאים, איםכי אם יתמו חט, יתמו חוטאים לא נאמר

, אם אחפוץ במות הרשע', חי אני נאום ה", יא, בהמשך את לשון הכתוב ביחזקאל לג

").כי אם בשובו מדרכו וחיה

אלא ששמואל הקטן היה רגיל להוכיח בני אדם , פסוק הוא במשלי: "ב"בלשון רע עב

היה מי שחיבר את ברכת שם עמדנו על כך ששמואל, ועיין בהערה לעיל". במידה זו

. המינים בשמונה עשרה

נר למאה

קסה

'ד פרק –ביאור המסכת

אך לא שמחה אישית על נפילת האדם , רשעות בלבדאיבוד ה

. עגהשנוא

, גם זהו פסוק במשלי- ורע בעיניו והשיב מעליו אפו' פן יראה ה

ששמחה לאיד , כוונת הפסוק היא. שבא מיד לאחר הפסוק הקודם

עד שבמקום להביא את , ה"אישית כזו עלולה להיות רעה בעיני הקב

עיין (דם השמח לאיד יביא אותו על הא, העונש על אותו רשע

). ב"בדברי רע

וכך כתב רבי יעקב עמדין בספרו . רבינו יונה ועוד, מדרש שמואל באחד הפירושיםעג

הזהיר "ואף על פי כן , שמדובר במשנה באדם חוטא, "לחם שמים"בחלק , עץ אבות

אלא יש להתפלל עליו שיטה השם יתברך, החכם שאף על פי כן אסור לשמוח לאידו

, כי אסור לשנוא אותו בלבו, ויצילהו מעונש ומכל צרה, לבו אל הדרך הטובה והישרה

". ליענש אם ישמח באידו) - השמח לאיד- (לפיכך ראוי הוא ... רק מעשיו ישנא

שמותר לשנוא אותו ' לכאורה מבואר בגמ, ואינו יהודי, כשהרשע הוא מאומות העולם

בנפול "שהפסוק , אמר מרדכי להמןא מובא ש"מגילה דף טז ע' שהרי במס, עצמו

) שם בלחם שמים(אך הרב עמדין . מדבר דווקא בישראל ולא בגוי" אויבך אל תשמח

" דיחויא בעלמא"שייתכן שמרדכי אמר את הדברים בדרך , זו וכותב' מתייחס לגמ

אין לשמוח לאידו של רשע גם , ואילו לפי האמת, )כדחייה על טענותיו של המן שם(

אזי בשמחתו , אם האדם השמח לאיד איננו צדיק) א: משתי סיבות, מאומות העולם

"). מה נשתנו אלו מאלו"בבחינת (לאיד הוא מעורר מעין קטרוג משמים ביחס לעצמו

גם בצדיק מידת חסידות היא שלא לשמוח "מכל מקום , ואפילו אם הוא צדיק) ב

של אשר מעשה ידיו , אפילו מאומות העולם, ברע אשר ימצא את אויבו

כגון , שיש מאומות העולם שיוצאים מכלל זה, אמנם עיין בדבריו" (ה הם"הקב

). 'שונאים של ממש למקום וכו

אמר ... בנפול אויבך אל תשמח: "רמז תתקס, משלי, וכן מבואר בילקוט שמעוני

ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ? כיצד, אין אתה טוב ממני, האלוקים

, ואין קורין אלא יום ראשון בלבד, )סוכות(=ורין שבעת ימי החג כשם שק, ימי הפסח

בנפול 'ואני הכתבתי , אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים שהם שונאי? ולמה כן

".וכן אתה מוצא בנח שאסר עליו תשמיש בשעת המבול. 'אויבך אל תשמח

נר למאה

קסו

'ד פרק–ביאור המסכת

'משנה כ

: עדאלישע בן אבויה אומר

הלומד זקן ו. לדיו כתובה על נייר חדש? למה הוא דומה הלומד ילדכשאדם מתחיל ללמוד - לדיו כתובה על נייר מחוק ?למה הוא דומה

המשנה מדמה . הוא מפנים וזוכר אותה היטב, בגיל מוקדםחכמה

נייר שכותבים עליו בפעם (לימוד כזה לדיו הכתובה על נייר חדש

, לעומת זאת. שמראהו צלול והוא נותר לאורך זמן, )הראשונה

דיו כתובה "החכמה אצלו היא כ, כשאדם מתחיל ללמוד בגיל מאוחר

שהדיו עליה , ת רבותכלומר נייר שעבר מחיקו, "על נייר מחוק

. עו עהונמחק מהר יותר, מטושטש ודהוי

, א" עחגיגה דף טו' כמבואר במס, על אף שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה עד

שהם נכונים , לא נמנע התנא מלהביא דברים בשמו, ב ועוד"לט עדף קידושין

ונראה כי קודם שיצא לתרבות רעה הייתה שגורה ", ץ כותב"אמנם רשב. לכשעצמם

, ועיין שם דברים נוספים בעניין זה" (ואחר כך משנה לא זזה ממקומה, בפי התלמידים

). וכן במחזור ויטרי

עיין שם (לאחר שיצא לתרבות רעה , "אחר"בן אבויה בשם נקרא אלישע , בדרך כלל

אולי משום שאמר את הדברים לפני , אך כאן במשנה נקב התנא בשמו). חגיגה' במס

, ובמלאכת שלמה מובא בשם הרב משה גלנטי. כמבואר לעיל, שיצא לתרבות רעה

יו היה רגיש לכך שתלמיד, שמכיוון שגם לאחר שיצא אלישע בן אבויה לתרבות רעה

שהזהיר את רבי ) 'בעמוד א, חגיגה' שם במס(' כמו שמבואר בגמ[לא יעברו על התורה

בשכר זה זכה שיזכר שמו בפרקי אבות ", לכן, ]'מאיר שלא ייצא מתחום שבת וכו

".נקוב שמו אצל חסידי עולם', אלישע בן אבויה'

כך שהדברים הדגש הוא על , דהיינו, "כך גירסת הילדות אינה משתכחת", ב כותב"רע עה

. וכך מבארים רוב המפרשים, משתמרים לאורך זמן כאשר החכמה נלמדת בגיל צעיר

-ההבנה והן לעניין הזיכרוןשכוונת המשנה היא הן לעניין , ומדברי התפארת ישראל עולה

.ואף נקלט בזיכרון בצורה קלה יותר, לימוד חכמה בגיל צעיר הוא קל יותר

נר למאה

קסז

'ד פרק –ביאור המסכת

, "לומד זקן"והלשון , המתחיל ללמוד כשהוא ילד- ושהפיר" לומד ילד"הלשון , לכאורה

ההשוואה היא בין מי שמתחיל ללמוד בגיל , היינו. שמתחיל ללמוד בזקנותו- פירושה

וכך נראה מפירוש , כך הוא לפי פשוטו. לבין מי שמתחיל ללמוד בגיל מאוחר, מוקדם

מתחיל שאין הכוונה דווקא לגיל שבו אדם, ץ משמע שמפרש"אמנם מרשב. י"רש

נשמר בזיכרונו טוב יותר מדבר , כל דבר שאדם למד בילדותו, אלא באופן כללי, ללמוד

שם נאמר , ב"דף כא ע, הוא מביא לכך ראיה מהגמרא במסכת שבת. שנלמד בזקנותו

ומקשה . שלא למד אותה בצעירותו, שהאמורא אביי הצטער ביחס להלכה מסוימת

נפקא "', ומיישבת הגמ. הוא למד אותה כעתהרי סוף סוף , מאי נפקא מינה', שם הגמ

היא הייתה , אילו היה למד אותה מוקדם יותר, דהיינו, "מינה לגירסא דינקותא

. משתמרת בזיכרונו טוב יותר

מובא במדרש ) מדוע גירסא דינקותא ברורה ומשתמרת טוב יותר(לעניין טעם הדבר

, דיו הכתובה על נייר חדשדומה ל, שהלומד תורה בהיותו נער: "שמואל בשם אברבנאל

וכן הילד לא , והכתיבה בו מבוארת ומפורשת, שהנייר ההוא לא קיבל עדיין תמונה אחרת

, והרי לבו פנוי ודעתו ומחשבתו פנויה לקבל, הספיק עדיין לחשוב מחשבות בעסקי העולם

שכבר נתמלא מוחו מהעניינים , אמנם הזקן. ועל כן יצטייר יפה בדעתו מה שיקבלהו

, שכבר נחקקו בדעתו חשבונות רבים... לימודו הוא ככתיבה על נייר מחוק, נייםההמו

כדי שיצטיירו , ישתדל למחוק מלבו אותם המחשבות, וכאשר ירצה ללמוד, ונכתבו על לבו

, ולכן יצטיירו בדעתו הדברים מעורבים. ולא יוכל לעשותו בשלמות, בו ענייני התורה

ויתערב , לא נשארו רשימות מהמכתב הראשוןשאי אפשר ש, כמכתב הכתוב על המחוק

וזו אצלי הסיבה שהאדם זוכר יותר בשלמות הדברים שראה בילדותו . בהם המכתב השני

לפי שהראשונות היו כתובות על נייר , מאשר ראה זה לו שנה אחת, זה לו חמישים שנה

". והאחרונות נכתבו על נייר מחוק, חדש ונשאר רישומם זך ובהיר

, "מבחר הפנינים"ב(ם על עניין זה נמצא בדברי רבי שלמה אבן גבירול פתגם מפורס

לימוד החכמה בימי : "והוא מובא כאן במאירי בלשון זו, )נג, א, שער החכמה

". כפיתוח על החול- ולימוד החכמה בימי הזקנה. כפיתוח על האבן- הנעורים

מאוחר אינו חסר שלימוד, שכוונת המשנה היא גם לרמוז, אך מוסיף המדרש שמואל עו

אפשר שבא : "ובלשונו, "כתוב"ולא לנייר , "מחוק"ולכן השווהו לנייר , תקווה לגמרי

כי עד עתה שכלי הוא כנייר , באומרו אין לאל ידי, להבטיח לזקן שלא יתייאש מללמוד

כי אף אם , על כן אמר... ולא אוכל לכתוב עליו קודש קדשים, כתוב עליו הבלי העולם

כי היא כתובה על נייר חדש אשר מעולם לא עבר , תר משובח הלומד ילדבהכרח הוא יו

נר למאה

קסח

'פרק ד–ביאור המסכת

:ש כפר בבלי אומררבי יוסי בר יהודה אי

לאוכל ענבים קהות ושותה יין , הלומד מן הקטנים למה הוא דומהלאוכל ענבים בשולות , והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. מגיתו

הוא לימוד , לימוד חכמה מפי צעירים וחסרי ניסיון- ושותה יין ישן

יין חדש מן - "יין מגיתו("כיין חדש , כי חכמתם היא בוסרית, חסר

לימוד חכמה מפי זקנים , לעומת זאת. וכענבים שלא הבשילו)הגת

. עזהיא כאכילת ענבים בשלים ושתיית יין ישן, ומנוסים

, גם הזקן אל יתייאש מללמוד באומרו כי היא ככתובה על נייר כתוב, עליו הקולמוס

והכתיבה הראשונה תימחק באופן שלא יהיה רישומן , רק הוא ככותב על נייר מחוק

".ונכתבת הכתיבה האחרונה, ניכר

אדם מרגיש , ענבי בוסר: על כפילות המשל לענבים ולייןהתפארת ישראל עומד עז

ורק לאחר מכן מתברר , בשעת טעימתו איננו גרוע, ואילו יין חדש, בחמיצותם מייד

לעתים ברור מלכתחילה שהן - כך גם בהוראותיהם של צעירים חסרי ניסיון. כמזיק

לעתים - ניסיוןוהוא הדין ביחס לזקנים בעלי. ולעתים הדבר ניכר לאחר זמן, גרועות

, )שהם ערבים מיד, כמו ענבים בשלים(כבר מלכתחילה ברורה התבונה שבדבריהם

יראה "אך לאחר מכן , שלעתים אינו ערב עם שתייתו, כיין ישן(ולעתים רק לאחר זמן

"). כוחו לשמח הנפש

ן הדמיון ליין מגיתו הוא בכך שביין זה מעורבת עדיי, ב ועוד"רע, אברבנאל, ם"לפי הרמב

אין תלמודו מבושל ומיושב , הקטן "-בלשון אברבנאל, וכך גם חכמת הצעירים, פסולת

". מהפסולתולא המובחר, ולא הספיקו ימיו לברור הצודק מהבלתי צודק, בדעתו

-כפי שכותב התפארת ישראל לעניין הצעירים(דברים אלה נכונים בין לעניין לימוד תורה

). הבנת הדין האמיתית(=יסו עדיין מאמיתית הדינין מפני שהרך בשנים לא מילא כר"...

ובין לעניין הוראות ועצות , ")על פי רוב פלפולן בנוי על אבני תוהו ובוהו, )משום כך(=להכי

-אם יאמרו לך זקנים: "ב"במסכת מגילה דף לא ע' כמבואר בדברי הגמ, באופן כללי

נה-וילדים, סתור ובניין נערים , קנים בנייןמפני שסתירת ז, סתור ואל תבנה, ב

, )פרק יב, מלכים א(כראיה לדבריה את כשלונו של רחבעם בן שלמה ' ומביאה הגמ". סתירה

הצעירים יעצו לו שעם ירושת : ששמע לעצת הצעירים ולא לעצת הזקנים בעלי הניסיון

אבי , ועתה. קטני עבה ממתני אבי, כה תאמר אליהם("המלוכה יכביד את עולו על העם

נר למאה

קסט

'ד פרק –ביאור המסכת

: רבי אומר

וישן , יש קנקן חדש מלא ישן. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בוהלומד (דברי רבי יוסי בר יהודה לעיל , כלומר- שאפילו חדש אין בו

ולעתים , אינם בבחינת כלל מוחלט) 'כומן הקטנים למה הוא דומה ו

וכן , ")יין ישן("גדוש ומלא בתוכן ") קנקן חדש("יש ואדם צעיר

. עחאין להביט בחיצוניות אלא בפנימיות, לכן. להיפך

א"משנה כ

: אומרעטרבי אלעזר הקפר

חייו אינם - מוציאין את האדם מן העולם, פא והכבודפהקנאה והתאווה

.פבעולם הזה ועולם הבא, וחיים והוא מאבד את עולמ

-"ואני בעקרבים, אבי יסר אתכם בשוטים, ואני אוסיף על עולכם, יס עליכם עול כבדהעמ

, אם תהיה לטוב להעם הזה("ייטיב עם העם , והזקנים יעצו לו שאדרבה, )א"וי' פסוקים י

הוא נהג כעצת ). פסוק ז-" והיו לך עבדים כל הימים, ורציתם ודברת אליהם דברים טובים

. שמרדו בווהתוצאה הייתה, הצעירים

יש כאן גם הוראה כללית שלא לפנות אל החיצוניות אלא לבחון את , ובנוסף עח

שבכל דבר לא ישפוט , )גם(=כלל נמי , אמנם: "וכלשון התפארת ישראל, הפנימיות

, ויש להיפך, יש נראה תלמיד חכם והוא עם הארץ, אדם מחיצונית הדבר על פנימיותו

...".יש נראה טוב והוא רע וכן להיפך, היפךויש ל, יש נראה צדיק והוא רשע

: ראה(ויש אומרים שהוא אביו של בר קפרא , יש אומרים שהוא התנא בר קפרא עט

על שם שהיה , "הקפר"יש אומרים שנקרא ). אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים

".יסיןקפר"הנקרא , את פרי הצלף) ליין(מעבד

יותר משהיא צער על מה שחסר , שהקנאה, א בכךההבדל העיקרי בין קנאה לתאווה הו פ

על " ברוך שאמר"בפירושו (וכפי שמדייק הרב אפשטיין [היא צער על מה שיש לחברו , לו

על הברכה אשר וישטום עשיו את יעקב ) "מא, בראשית כז(מן הפסוק ) מסכת אבות

ו על הברכה אשר בירכ"אלא " על הברכה אשר איבד עשיו" לא נאמר -"בירכו אביו

. חומרייםעניינה יותר ברדיפה אחר דברים, התאווה]. את יעקב, "אביו

נר למאה

קע

'פרק ד–ביאור המסכת

ב"משנה כ

:הוא היה אומר

.פג)ב"רע" (עתיד הוא למות, מי שנולד כבר "- למות, הילודים

עתידים לעמוד לתחיית , המתים- והחיים לדון; להחיות, והמתים

זה לקבלת שכרו , הם עתידים גם לעמוד לדין, ולאחר מכן; המתים

. פדוזה לקבלת עונשו

הוא מייחס את (ץ "מובא ברשב, משל נפלא המחדד את ההבדל בין תכונות אלה

, אולם כבר העירו על כך שהדברים אינם מופיעים שם, "מבחר הפנינים"הדברים לספר

אחד , פגע בהם השטן ואמר,כי הקנאי והחומד): "משל קז, "משלי שועלים"אלא בספר

שהיה , הקנאי לא רצה לשאול תחילה. ולחבירו כפלים, מכם ישאל דבר ויינתן לו

גם הוא , כלומר- (והחומד היה מתאווה לשתיהן , מתקנא לחברו שמא יינתן לו כפלים

, דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה). כי רצה את הכפל, לא רצה להיות הראשון

...".ולחומד שתים, אחתושאל שינקרו לו עין

האדם הרודף אחר הכבוד אין מרפא למכאובו וחייו אינם : "לשון המדרש שמואל פא

בכניסה , כי לעולם חושב שנגעו בכבודו, אין רגע בלא נגע, חיים כי כל ימיו מכאובים

שיהיה מכובד , ובהיותו רודף אחר הכבוד, ויציאה בישיבה ובעמידה וכאלה רבות

על כן יאנח בשברון , שאינו יכול לתבעו בפה כי חרפה היא לווהוא דבר, מהבריות

".מתנים ושנותיו תקצורנה בדרך הטבע ומוציאין את האדם מן העולם

, התפארת ישראל מפרש. עיין בלשון המדרש שמואל שהובאה בהערה הקודמת פב

דמלבד הרעות שיתגלגלו , מעולם הזה ומעולם הבא- מוציאין את האדם מן העולם"

ם "הרמב". ל סיבה לו"גם כן אין שום חטא בעולם שאין אחד מהנ, הזה על ידןבעולם

הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד יוציאו את האדם מן העולם והוא , יאמר", כותב

ולא יושגו לא מעלות , הפסד הדת בהכרח, כי עם אלה המידות או אחת מהן, מפסיד

משלמותו הפנימית - פירושו" מן העולם", כלומר" (שכליות ולא מעלות מידות

).ומהמעלות שיכול היה להשיג

, ואין איש נמלט מכך, שיתן האדם אל לבו שכל אדם ימות לבסוף, נראה שהדגש הוא פג

. ועיין הסבר שונה בפירוש רבינו בחיי. וכך משמע ברבינו יונה

נר למאה

קעא

'ד פרק –ביאור המסכת

צריך , את מה שייאמר להלן במשנה, דהיינו - לידע ולהודיע ולהיוודע

לידע פירושו ללמוד את הדבר ". להודיע ולהיוודע, לידע"כל אדם

ולהודיע פירושו , להיוודע פירושו להחכים בדבר מעצמו, מאחרים

. פהללמד לאחרים

. פוה הוא בעל היכולת המוחלט" הקב- שהוא אל

; פזהאדםה הוא זה שיצר וברא את " הקב- הוא הבורא, הוא היוצר

.פחה מבין לעומקן את מחשבות האדם ומעשיו" הקב- הוא המבין

למעשה ישנה מחלוקת (ועוד , מאירי באחד מפירושיו, ש"ריב, ב"כך משמע מרע פד

וכן , ק בישעיהו סה יא" עיין ברד- האם אכן יקומו הרשעים בתחיית המתים,בעניין זה

ועיין . א חלק א סימן תיח"ובתשובת הרשב, ן בשער הגמול"וברמב, ו, בתהלים פח

). שם הובאו דעות בעניין זה, ו"קס' אבות מהדורת מתיבתא עמ' במס

וכוונת , לם הזה האנשים החיים כעת בעו- פירושו" החיים", לפי פירוש אחר במאירי

פ שעיקר "אע, אף הם נידונים לעתים בעונשים, שגם החיים בעולם הזה, המשנה לומר

אולם את המילה , הם החיים בעולם הזה" החיים"י מפרש ש"גם רש(העונש בעולם הבא

).ליום הדין, הוא מפרש כמתייחסת לעתיד" לידון"

". להיוודע"קודם ל" דיעלהו"מדוע , אמנם לפי זה קשה סדר המשנה. ב"על פי רע פה

וכך (שהלימוד לאחרים מחדד את הבנתו של המלמד עצמו , ייתכן שהתנא רומז כאן

. ע"וצ, )ץ"ראיתי לאחר מכן בשם החסיד יעב

רבינו ) (טו, כד, מלכים ב" (אילי הארץ"כמו , היא לשון יכולת וחוזקה" אל"הלשון פו

).תפארת ישראל, יונה

, "הוא היוצר"ש, ב"כדי ליישב זאת מפרש רע. היינו הךהם " בורא"ו" יוצר"לכאורה פז

הוא מעין נתינת , "הוא הבורא", וההמשך. פירושו שכל העולם בידו כחומר ביד היוצר

ה מלכתחילה הוא זה שברא את העולם יש "הקב, "בורא" לפי שהוא ה- טעם לכך

הוא " ריוצ"ו, הוצאת יש מאין, פירושו השלב הראשוני" בורא", לפי המאירי. מאין

. ומדברי רבינו יונה משמע שמפרש להיפך. שנוצר" יש"קיומו והמשכיותו של ה

משגיח : "לעניין השגחה" מבין"התפארת ישראל מפרש . כך משמע מרוב המפרשים פח

נר למאה

קעב

'פרק ד–ביאור המסכת

, ה" בדינו של האדם לפני הקב- הוא בעל דין, הוא עד, הוא הדיין

. פטגם כעד וגם כתובע, ה משמש גם כדיין"הקב

הדבר , גם אם אינך רואה את הגמול מיד, דהיינו-והוא עתיד לדון

.צ"עתיד לדון"מעשה אלא ה אינו גומל מייד לאחר ה"נובע מכך שהקב

, ה עושה עוול בדין" אין הקב- שאין לפניו לא עולה, ברוך הוא

אין , וכן). ש"ריב" (ל אמונה ואין עוול- א) "ד, דברים לב(שנאמר

. צא)תפארת ישראל(ה דורש מאדם מעבר ליכולותיו "הקב

בסופו של חשבון אין דבר , פ שאינו גומל מיד" אע- ולא שכחה

).תפארת ישראלעל פי (שנשכח

והדין דין , מכובדות האדם הנדון אינה משפיעה- ולא משוא פנים

.צבצדק

".הן בטוב או ברע, וגם על כל מעשיו, האדם) מקרי(=על כל מקריות

ה אם "איכפת ליה להקבמה , דלא תאמר"מבאר התפארת ישראל " בעל דין" לגבי פט

...".ה נוגע בדבר"כביכול כאילו הקב, אלא; אצדיק או ארשיע

ועיין בתוספות יום טוב ; דיין, עד, בעל דין- במציאות סדר הזמנים הוא הפוך, לכאורה[

].אמנם במדרש שמואל ישנן כמה נוסחאות לעניין הסדר. לעניין זה

ולא מיד אחר המעשה תיענש או , וןוהוא עתיד לד: "ובלשונו, על פי תפארת ישראל צ

הן מעין , "ברוך הוא"שגם המילים הבאות במשנה , הוא מוסיף ומבאר" [תקבל שכר

ה על כך שנותן הזדמנות "שאנו צריכים לברך את הקב, "עתיד לדון"המשך למלים

].לשוב ואינו דן מייד

ם עד וגם ג, ה הוא גם דיין" אל תתמה על כך שהקב- ייתכן גם שכוונת התנא היא צא

י כך לידי "הואיל והם באים ע, דבר זה לא ייתכן, כי רק כשמדובר בבני אנוש; בעל דין

. 'שאין לפניו עוולה וכו, ה"מה שאין כן אצל הקב; הטיית הדין

שהעונש על עבירה שווה אצל , ב הפירוש הוא"ואילו לפי רע. על פי תפארת ישראל צב

" מתקזז"שכר המצוות אינו . אם הוא רשעבין אם עושה העבירה הוא צדיק ובין, כולם

נר למאה

קעג

'ד פרק –ביאור המסכת

שהרי כיצד ניתן , לא ניתן לשחדו- שהכול שלו, ולא מקח שוחד

צג?שבלאו הכי הכול שייך לו, דיין" לשחד"

הוא לפי , דהעונש והשכר על כל מעשה "- ודע שהכל לפי החשבון

ולפי , והו למצווה או להעבירהחשבון הסיבות החיצוניות שהכריע

ולפי השמחה שהיה לו בעשותו , חוזק התאווה שהיה לו בשעת מעשה

, לפי דבריו. אלא אדם נענש על כל עבירה ומקבל שכר על כל מצווה, עם עונש העבירות

שלא , שניהם עניינם היינו הך, "ולא מקח שוחד"והמאמר " ולא משוא פנים"המאמר

עם מצוות " קיזוז"באמצעות , ה ולהפחית מעונשה של עבירה"את הקב" לשחד"ניתן

.ועיין בדברינו בהערה הבאה. אחרות

יוחנן בן זכאי במסכת ברכות דף ' וזו גם פשטות דברי ר, זהו לכאורה הביאור הפשוט צג

עניינו שאינו מקבל ממון להטות אין("ם שולל הסבר זה "אך הרמב. עיין שם, ב"כח ע

יך כי א, כי מן הטעות הוא לשלול ממנו יתעלה מה שלא יצטייר ואפילו בדמיון, דין

באופן " ולא מקח שוחד"והוא מפרש את המלים , ")?ומה יהיה השוחד, יינתן לו שוחד

" קיזוז"לא ניתן לבטל עונש זה באמצעות , כשנגזר על האדם עונש בגין עבירה: אחר

ובלשון [אלא האדם מקבל שכר על המצווה ועונש על העבירה , עם מצווה ושכרה

אותה , יתעלה, אינו מנכה לו, אחתכגון שעשה אדם אלף טובות ורעה "- ם"הרמב

אלא , ויחשוב לו אלף טובות פחות טובה או פחות טובות, העבירה בגלל רוב טובותיו

)]". על המצוות- (ומקבל שכר על אלו ) על העבירה- (נתבע על זו

אלא נותן שכר על , ואינו לוקח שוחד המצווה בשביל העבירה: "ב"וכך מפרש גם רע

". ההמצוה ועונש על העביר

כי אם אין הכוונה לשוחד , אלא שפירוש זה אינו מתיישב לכאורה עם המשך המשנה

ובלשון תוספות יום [? "שהכל שלו "- מה פשר ההמשך, אלא לשוחד מצוות, כפשוטו

שאין זה נתינת טעם על שוחד של '? שהכל שלו'דמאי , והקשו עליו המפרשים "- טוב

אך , הקושיה על פי מדרש שמואלהתוספות יום טוב מנסה ליישב את"]. מצוות

.ע"וצ, לכאורה הסבר זה דחוק

שכל זה לעניין ביטולה של עבירה על , ממשיך התוספות יום טוב ומדגיש, מכל מקום

את עוקרתכי התשובה , ידי תשובה- אך כן ניתן לבטל עבירה על, ידי מצווה אחרת

. לא כמצווה בפני עצמה שאינה קשורה לעבירה, החטא

נר למאה

קעד

'ד פרק–ביאור המסכת

תפארת " (כן ירבה או יתמעט שכרו או עונשו, המצווה או העבירה

. צד)ישראל

אל יטעה האדם לחשוב - ת מנוס לךואל יבטיחך יצרך שהשאול בי

ועל כן אין חשיבות לדרכו ולמעשיו , שלאחר המיתה אין כלום

). רבינו יונה(אלא סופו לעמוד בדין לאחר מיתתו ; בעולם הזה

, שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד "- שעל כרחך אתה נוצר

ומלאך בא ומוציאה בעל כרחה ... מקום טהור שהנשמות מונחות שם

. צה)ב"רע" (סה במעי האשהומכני

ומלאך , בשעת הלידה אינו רוצה לצאת "- ועל כרחך אתה נולד

). ב"רע" (מוציאו בעל כרחו

יש אדם מדוכא ביסורים ורוצה למות ואינו "- ועל כרחך אתה חי

. צו)ב"רע" (יכול

ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ,כרחך אתה מתועל . כפשוטו- ה"מלך מלכי המלכים הקב

כשהן , כך עבירות קלות, פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", רשב מפ"ורע צד

". עולות לחשבון גדול, מרובות

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס ("לאחר שאמר התנא שאין אדם נמלט מן הדין צה

והוא נכנס אליהם , שאין אדם נמלט מהם, מרחיב התנא ומעלה מספר דברים דומים, ")לך

על , על כרחך אתה נוצר("כי כך נגזר בעולם על כל אדם , לא ירצהירצה או , בעל כורחו

על כרחך אתה עתיד ליתן "שהוא , האחרון ברשימה זו" על כרחך"ה"). 'כרחך אתה נולד וכו

ואל יבטיחך יצרך שהשאול "הוא למעשה החיבור וההמשך למאמר הקודם , "דין וחשבון

). סיפא של המשנהכך נראה לפרש את הקשר בין חלקי ה" (בית מנוס לך

ייתכן שכוונתו לאיסור לאבד עצמו לדעת וייתכן שכוונתו לדחף המולד של האדם צו

.גם אם לכאורה הוא מואס בהם, לשמור על חייו

נר למאה

קעה

'פרק ה –ביאור המסכת

א'פרק ה

'משנה א

בתיאור בריאת העולם בתחילת ספר - בעשרה מאמרות נברא העולם

ה שמכוחם נוצר " מוצאים עשרה ציוויים של הקבבראשית אנו

"ויאמר אלוקים יהי רקיע", "ויאמר אלוקים יהי אור"כגון (העולם

.ב)'וכד

לאיזה צורך - ?והלוא במאמר אחד יכול להיבראות? ומה תלמוד לומר

פירטה התורה את כל הציוויים והאמירות הללו ומדוע לא הסתפקה

?ג'המאמר בשהעולם נעשה , התורה בתיאור קצר

רובו של . בפרק זה מובאות משניות שלא בשם אומרן, בשונה מהפרקים הקודמיםא

עשרה ", "רותעשרה מאמ("הפרק הוא קיבוץ של משניות המושתתות על מספרים

). 'וכו" שבעה דברים בחכם", "דורות

הפעם העשירית , מופיעה שם במפורש רק תשע פעמים" ויאמר"ואף על פי שהמילה ב

, שכן; )א, בראשית א" (בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"רמוזה בפסוק

ברור ו, "שמים וארץ"פסוק זה מתאר את המעבר ממצב של ריק ושל אין למצב של

שמים ' בדבר ה ":)ו, לג(כלשון הפסוק בספר תהלים , אף דבר זה נעשה על ידי אמירהש

). ב ועוד"רע" (נעשו

בראשית "בפסוק " ויאמר"התפארת ישראל מוסיף ומבאר מדוע לא נאמרה המילה

הואיל ולפני הבריאה הראשונית היה הכול ": ברא אלוקים את השמים ואת הארץ

כך שלא שייכת הלשון , לומרואין למי , ת על האיןלא ניתן לצוו, במצב של אין

. ה רצה כך ונעשה רצונו"אלא רק במובן זה שהקב, במובנה הפשוט" ויאמר"

מדוע ברא את - ה"לכאורה כוונתה לשאול על מעשיו של הקב, לפי פשט לשון המשנהג

ומפרשים רבים (אך תוספות יום טוב . העולם בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד

ה מדוע ברא כך ולא כך "כי שיקוליו של הקב(מדגישים שלא זו כוונת המשנה ) נוספים

ושאלת המשנה היא רק לאיזה צורך הודיעה לנו התורה , )הם דברים נסתרים מאיתנו

נר למאה

קעו

'פרק ה–ביאור המסכת

שמאבדים את העולם שנברא בעשרה , להיפרע מן הרשעים, אלאוליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא , מאמרות

על מנת שכל עובר עבירה יהיה מודע ליצירה - בעשרה מאמרות

, )כי כל עבירה מכריעה את העולם וגורלו לכף חובה(שהוא מאבד

כי כל מצווה מכריעה את (קיים וכל מקיים מצווה יידע מה הוא מ

, "מאמרות"פירטה התורה את כל ה, )העולם וגורלו לכף זכות

וחלוקתו לקבוצות יצורים וברואים ,להמחיש את מורכבות העולם

. ד'שונים וכו

'משנה ב

עשרה חלפו מאדם הראשון ועד נח - עשרה דורות מאדם ועד נח

, חנוך, ירד,מהללאל, קינן, אנוש, שת, אדם- ואלה הם, דורות

. )'פרק ה, ספר בראשיתכמפורט ב(נח , למך, מתושלח

עד , שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, להודיע כמה ארך אפים לפניוהתועלת שיש לנו מידיעה זו , כלומר - שהביא עליהם את מי המבול

ה מעניש על החטא " שאין הקב,ההבנההיא ) שעברו עשרה דורות(

על אף שחטא קודם , ד דור המבולכשם שהעולם לא נענש ע(מיד

). לכן

הלוא ; ה ברא את העולם בעשרה מאמרות"ומה מועילה לנו הידיעה שהקב, עניין זה

- ובלשון תוספות יום טוב(ה ונעשה העולם "שאמר הקב, ניתן היה לתאר בקצרה

ולא שהוא שאלה על הבריאה עצמה למה הייתה בעשרה ; איזה לימוד נמשך מזה"

"). מאמרות

. לפי דעת רוב המפרשים, כך נראה בביאור תשובה זו של המשנהד

נר למאה

קעז

'פרק ה –ביאור המסכת

מנח ועד אברהם חלפו עשרה דורות - עשרה דורות מנח ועד אברהם

, שלח, ארפכשד, שם בן נח: ואלה הם, )האם לא מונים את נח עצמו(

א של "כמפורט בפרק י( אברהם, תרח, נחור, שרוג, רעו, פלג, עבר

).ספר בראשית

עד , רות היו מכעיסין ובאיןשכל הדו, להודיע כמה ארך אפים לפניווהיה העולם ראוי להיענש , כל הדורות הללו חטאו - שבא אברהם

כך אכן עד ש, ה המתין שיחזור העולם למוטב"אך הקב, ובגין חטאיו

.זדורו למוטבבני החזיר את ש, היה בתקופת אברהם אבינו

אלא , אברהם קיבל שכר לא רק בגין צדקתו שלו- וקיבל שכר כולן

. ח שהחזיר את בני דורו למוטבגם על כך

כללה שם , "עשרה דורות מאדם עד נח", וזאת בניגוד לחלק הראשון של המשנהה

). תוספות יום טובבעיין (ו הספירה גם את אדם הראשון עצמ

שמדובר בענישה כללית המתייחסת לעולם כולו , כך נראה מפשט הלשון ומן ההקשרו

. ולא לעונשו של כל אדם על מעשיו שלו) דוגמת המבול(

והיה מדריך את כל העולם ... עד שבא אברהם וסיגל מעשים טובים: "ש" כך מפרש ריבז

שדרש להם וקראם , כלומר: "כך פירש גם המאיריו". כולו בדרך ישרה והציל את כולן

". והשיבם מעוון' לעבודת ה

"): עד שבא אברהם"את המלים (ב משמע שמפרש באופן אחר "אמנם מדברי רע

שהיה די בהם להגן על העולם , צדקתו ומעשיו הטובים של אברהם היו רבים כל כך

עשה : "ב"ובלשון רע, גם אם לוקחים בחשבון את חטאי הדורות שקדמו לאברהם, כולו

". לפיכך ניצולו כולם בזכותו, מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כולם

שהואיל והחזיר , המאירי מוסיף". ה שכר על שהחיה את כולם"ונתן לו הקב: "ש" ריבח

מעשיהם הטובים של החוזרים נזקפים לזכותו כאילו עשאם באופן , את העולם למוטב

חלק אלא שאף לו יש, ולא שנגרע משכרם" (שכר כולם" את ולכן הוא מקבל, ישיר

ולזה , והשיבם מעוון' שדרש להם וקראם לעבודת ה: "ובלשונו). מעשים טוביםאותם ב

נר למאה

קעח

'פרק ה–ביאור המסכת

'משנה ג

- עליו השלום ועמד בכולםטעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו

ובכל זאת לא פקפק , ימיוחדקשים באברהם התנסה בעשרה מצבים

.יאה"ולא הרהר אחר מידותיו של הקב

וקיבל , ובו נתלה הכול, שהכל התייחס אליו, כאילו הוא קיבלו, ייחס לו שכר כולם

".שכר מאת בוראו כראוי לו

משמעותן " עד שבא אברהם"שהמילים , ילבהתאם לשיטתו לע(ב מבאר "ואילו רע

וכמו שנטל עליו עול ): "שאברהם עשה מעשים טובים שדי בהם להגן על העולם כולו

שכל אדם יש לו , כך קיבל בעולם הבא שכר כנגד כולם, מצוות בעולם הזה כנגד כולם

; נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, זכה; אחד בגן עדן ואחד בגיהינום, שני חלקים

נראה )". א"חגיגה דף טו ע' מס(בגיהינום ) שלא חטא(נוטל חלקו וחלק חברו , ייבנתח

פ שמעשיו של אברהם הועילו לעולם שלא ייענש באופן "שאע, שכוונת הדברים היא

הרי שמבחינת השכר הפרטי הכול נזקף לזכות , )דוגמת עונש המבול וכדומה(כללי

יה מיועד להם אילו היו נוהגים ונטל כביכול גם את חלקם שלהם בשכר שה, אברהם

. כהלכה

ולפי , מתייחסת לכל עשרת הדורות עד אברהם" כולן"המילה , ב"שלפי רע, נמצא[

]. שאותם החזיר למוטב, מתייחס לבני דורו של אברהם" כולם", המפרשים האחרים

הואיל , )בניגוד למשנה הקודמת" (אברהם אבינו" במשנה זו מכונה אברהם בשם ט

שאנו : "וכלשון תוספות יום טוב. ידתו בניסיונות עומדת לנו עד היום הזהוזכות עמ

לפיכך קראו התנא בכאן , זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו

". 'אבינו'

שהשליכו נמרוד לכבשן , אור כשדים: אחד: "ב"על פי רע, ואלה הם עשרת הניסיונותי

' לך לך מארצך': שני; )יג, לח, ין בראשית רבהועי, דבר זה אינו מפורש בתורה(האש

' ותוקח האשה בית פרעה': רביעי). י, בראשית יב(' ויהי רעב': שלישי; )א, בראשית יב(

מעמד בין : שישי; )בראשית פרק יד(מלחמת המלכים : חמישי; )טו, בראשית יב(

ת פרק בראשי(המילה : שביעי; )בראשית פרק טו(שהראהו שעבוד מלכויות , הבתרים

גרש ': תשיעי; )ב, בראשית כ(' וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה': שמיני; )יז

). בראשית פרק כב(העקידה : עשירי; )י, בראשית כא(' האמה הזאת ואת בנה

נר למאה

קעט

'פרק ה –ביאור המסכת

מכך אנו , כלומר - להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום

. יבה"דולה חיבתו של אברהם אבינו לקבלמדים כמה הייתה ג

'משנה ד

ממשיכה ) עשרה ניסיונות, עשרה דורות (בהמשך לספירות הקודמות

:"עשרה"ל שהמשנה ומונה מניינים נוספים

המכות שבאו עשר שניצלו מ- עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים

לקו המצרים בלבד , בכל אחת מעשר המכות במצרים; על המצרים

.יג)ב"רע, ם"רמב(ל ולא ישרא

. ולא נאריך, יש ממפרשי המשנה שמנו את עשרת הניסיונות באופן אחר

אחר מידותיו יתברך באחד שלא הרהר ,כלומר, ועמד בכולם: " כך מפרש המאירייא

. י"וכך מפרש תוספות יום טוב בשם רש". מהם

להרבות לקרוא בשמו ולהכניס רבים , להודיע כמה חיבב את יוצרו: " ובלשון ספורנויב

, ושזה ראוי שיעשו כל בני בריתו, אף על פי שהיה מרובה בניסיונות, תחת כנפיו

.ץ"ומעין זה ברבינו יונה וברשב. )"ב, ישעיה נא(' הביטו אל אברהם אביכם': כאומרו

. ה" שהיה חביב לפני הקב- פירושו" חיבתו של אברהם אבינו"ש, יש מפרשים להיפך[

שהתועלת בידיעת הניסיונות היא שהם מאפשרים , ולפי דבריהם כוונת המשנה היא

]. )בתוספות יום טוב עיין(ה באברהם "להבין את בחירת הקב

וכן במכת , "וממקנה בני ישראל לא מת אחד): "ו, טשמות(במכת דבר נאמר , למשל יג

וכן ". לא היה ברד, רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל): "כו, שמות ט(ברד נאמר

כפי , שרק המצרים ניזוקו בהם, ניתן לדייק מן הפסוקים, ביחס למכות האחרות

שאין לכך, ם"רק ביחס למכת כינים כותב הרמב. ם על המשנה"שמרחיב כאן הרמב

שלא ביאר , מלבד מכת הכינים["אך מכל מקום הדבר ידוע לנו , מקור מפורש בפסוק

היו נמצאים אצלם ולא היו , )אלא(= אבל , אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל, זה

"]. מצערים אותם

נר למאה

קפ

'ה פרק–ביאור המסכת

עשרה ניסים שונים נעשו לבני ישראל במהלך - ועשרה על הים

.ידקריעת ים סוף

עשר המכות המפורשות - ה על המצרים"עשר מכות הביא הקב

.אבתורה בפרשת וארא ובפרשת ב

נאמרו עשר לשונות ) ו" פרק ט,שמות( בשירת הים - היםועשר על

,"טובעו בים סוף ","ירה בים ","ה ביםרמ ": וטביעהשל מפלה

תהומות יכסיומו" , "תהרוס קמיך", "תרעץ אויב", "ירדו במצולות", "

.טו)ב"רע" (צללו כעופרת", "כסמו ים", "יאכלמו כקש"

המים נקרעו : הנס של קריעת הים התפרט למספר ניסים שהיו במהלכו,דהיינו יד

והיו המחיצות ביניהם , מעבר נפרד לכל שבטלשנים עשר חלקים באופן שייווצר

ועיין (ב "רעם וב"רמב כמפורט ב,ונסים נוספים, שיראו אלו את אלו, שקופות

הדברים ). המבאר לעניין חלק מהנסים מדוע היה צורך בהם, בתוספות יום טוב

, ל במדרש תנחומא בפרשת בשלח ובאבות דרבי נתן פרק לג"מבוססים על דברי חז

. וימיםבשינויים מס

כנראה הכוונה היא לכך שכל לשון מלמדת על בחינה מסוימת של עונש שנענשו טו

שזכו , זוהי טובתם, שכן אדרבה, אינה בכלל המניין" תבלעמו ארץ"הלשון . המצרים

). ב"רעשם ב(לקבורה

ודברי המשנה , יש מספר דעות כמה לקו המצרים על הים, כפי שנזכר בהגדה של פסח

.ץ"וכך מבואר ברשב, ורה דעה אחת מכלל הדעותכאלמהווים כאן

שהמצריים , גם כן) במסורת- (ומצאנו בקבלה : "ם מפרש את דברי המשנה כך"והרמב

אבל כולם היו מעשרה המינים ההם , יותר ממכות מצרים, באו עליהם מכות על הים

ו יותר הי, מבחינה מספרית, דהיינו". ונחלקו למינים רבים על הים, אשר ירדו במצרים

כי המכות שלקו על , "עשר מכות"אך התנא נקט כאן , כמבואר בהגדה, מעשר מכות

.הים היו מסוג עשר המכות שלקו במצרים

נר למאה

קפא

'פרק ה –ביאור המסכת

עשר - עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר

כגון , פעמים חטאו ישראל במדבר בחטא של פקפוק וחוסר אמונה

.טז'על המים וכו, ם על המןתלונותיה

ולא שמעו , וינסו אותי זה עשר פעמים': )כב, במדבר יד(שנאמר .יז'בקולי

'משנה ה

:יחעשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש

הוא כינוי לחטא " ניסיון". "עשרה נסיונות"אלא " עשרה חטאים" לא נאמר במשנה טז

היא בשחוטא האדם , חטא: "וכפי שמפרש התפארת ישראל, הנובע מחוסר אמונה

, ובאמיתות הנבואה' היינו בשחוטא האדם מדמסופק בכח ה, אבל ניסיון, תאווהמכח

".וכך חטאו אבותינו במדבר עשר פעמים

והם מובאים כאן במפרשי , א"ערכין דף טו ע' עשרת הניסיונות מבוארים בגמרא במס

העומד על השינויים בין דברי הגמרא , עיין בתוספות יום טוב (המשנה בשינויים שונים

). ב"בין פירוש רעל

, ץ מיישב"הרשב? אם פסוק מפורש הוא, מה באה המשנה ללמדנו, לכאורה קשהיז

אלא שהתנא מקבץ אחר זה , שהרי מקרא מלא הוא, לא נתחדש כלום בזאת המשנה"

כלומר התנא - (שהוא מספר מדוקדק , והודיענו. כל הדברים שהם במספר העשרה

ולא על דרך , הכוונה היא למניין מדויק, "םזה עשר פעמי"שמה שנאמר בפסוק , חדשמ

איוב (' זה עשר פעמים תכלימוני'כמו , לא נאמר שלא בדקדוק; )מספר עגול או הגזמה

היא לאו " עשר"הלשון , בפסוק באיוב, כלומר- (שהוא שלא בדקדוק , )ג, יט

)".בדווקא

ניסו בני יש קשר בין עשרת הניסיונות של אברהם לעשר הפעמים ש, לפי מלאכת שלמה

הגנה על , זכות עשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם- ה במדבר"ישראל את הקב

.מפני עונש על מעשיהם במדבר) בתורת זכות אבות(בני ישראל

וזוהי למעשה מטרת , שנסים אלו נעשו גם בבית המקדש השני, בספורנו מבואריח

לפי מצבם הרוחני (לומר שעל אף שלכאורה לא היו ראויים לכך מצד מעשיהם, המשנה

נר למאה

קפב

'ה פרק–ביאור המסכת

שאשה,עולם לא אירע מ- לא הפילה אשה מריח בשר הקודש

.יטאסור לאכול ממנוש, הפילה מחמת ריח בשר הקודשמעוברת

גם בשר קדשים שלפי הדין רשאים - ולא הסריח בשר הקודש מעולם

שניתן היה להשהותו , כגון קרבן שלמים(להשהותו זמן רב יחסית

שלא הסריח - ויש מפרשים. לא התקלקל מחמת שהייתו, כ)יומיים

.כאקים בבשרהבשר את ידי הכהנים המתעס

שעם כל זה לא חדל החסד האלוקי מעשות , והגיד: "זכו לנסים אלו, )בימי בית שני

". בעוד בית מקדשו בתוכה, עמהם נסים מנגדים לטבע בעיר קדשו

ואילו כאן הוא , מבלי לפרט, "עשר"הסתפק התנא בציון המניין , במשניות הקודמות

נו במשניות לעיל מבוססים על כתובים או הדברים שנמ, שכן; הולך ומפרט את הנסים

אלא , ואילו הדברים המנויים כאן אינם נלמדים מפסוקים, על דרשות מן הכתובים

ומדלא כתובים או רמוזים בתורה כהנך "- תפארת ישראל(מבוססים על מסורת

"). להכי אצטריך תנא לפרשן, דלעיל

עובריש בכך סכנה לה ול, המריחה בשר ומתאווה לו ואינה אוכלת, אשה מעוברתיט

כמבואר , מאכילים אותה, ההלכה היא שאם הגיעה לידי כך ,ביום הכיפורים, ולכן(

לא אירע מעולם שהאיסור , בבית המקדש). י שם"וברש, א"במסכת יומא דף פב ע

.לאכול מבשר הקודש גרם למעוברת תקלה כזו

שביום כיפור שהרי כשם , גם לולא הנס הייתה נמנעת ההפלההרי , יש מקשים[

, כך גם היו נותנים לה מבשר הקודש במצב כזה, מאכילים מעוברת כדי למנוע סכנה

היו , אלמלא הנס, מכל מקוםש, התפארת ישראל מיישב. ולא הייתה מגיעה לידי סכנה

התאפשר , י הנס"ע. כדי לא להגיע למצב כזה, מעוברות נמנעות מלהגיע לבית המקדש

.] ולא נמנעולהן להגיע

ואף על פי , "שני ימים ולילה אחד" הזמן המוקצב לאכילה מבשר קרבן שלמים הוא כ

. כן לא הסריח מעולם

.רוב המפרשים נקטו כדרך הראשונה. שני ההסברים מובאים במאיריכא

נר למאה

קפג

'פרק ה –ביאור המסכת

כדי שלא יצטערו הכהנים - ולא נראה זבוב בבית המטבחים

.כבבחים בבית המקדשהמתעסקים בבשר בבית המט

לא נטמא הכהן באופן - ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים

והייתה נגרמת , שהיה צריך להחליף אותו בעיצומו של יום הכיפורים

. כגלו בושה כתוצאה מכך

פ שהמזבח היה במקום " אע- ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה

).ב"רע(מגולה

המזבח עלה כלפי מעלה עשן- ולא נצחה הרוח את עמוד העשן

שלא יצטערו הכהנים מחמת העשן , בצורה ישרה ולא הושפע מהרוח

).תפארת ישראל(

לא נמצא - ובשתי הלחם ובלחם הפנים, ולא נמצא פסול בעומר

ולא בשתי הלחם הבאים בחג , ז ניסן"פסול בקרבן העומר הקרב בט

באה לומר שנס זה היה לא " מעולם"הדגשת התנא , לפי מדרש שמואל ותוספות יום טוב[

שם שדן ועיין. 'כגון במדבר וכו, לא גם במקומות שנדד בהם המשכןרק במקדש הקבוע א

]. 'שלא הזיק נחש או עקרב וכו, בנס המנוי בהמשך המשנה" לעולם"גם לעניין מילת

אפילו , אף דדרך זבובים להימצא במקום דמים ובני מעים: " ובלשון התפארת ישראלכב

".שם זבובלא נראה , הכי כדי שלא יצטערו הכהנים המתעסקים שם

שם מבואר שהאשה שאירחה , ב"במסכת ברכות דף י ע' הסבר נוסף הוא על פי הגמ

יש ומכאן ש, "שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו"את אלישע למדה על קדושתו מכך

לבין הזבובקדושהבין מציאותה של ) אם כי אין אנו מבינים את מהותו(ניגוד כלשהו

). על פי רבינו יונה(

, רוב המפרשים מבארים שהכוונה לטומאת קרי דווקא[ב ותפארת ישראל "על פי רע כג

]. ועיין במאירי וברבינו יונה, )ב ועוד"רע(משום שהיא מגונה

נר למאה

קפד

'פרק ה–ביאור המסכת

י על השולחן בהיכל מדמניחיםהשבועות ולא בלחם הפנים שהיו

. כדשבוע

לפני - (שאם היה נמצא בהם פסול קודם מצוותן : "ב מבאר מדוע הוצרכו לנס זה" רעכד

ר נקצר שהעומ. לא היה אפשר להקריב אחרים תחתם, )שהספיקו לקיים את מצוותם

בלילה קצירת התבואה לשם הקרבתה הייתה , כלומר- (בלילה ולא היו מרבים לקצור

כך שאם אירע פסול , והכמות שנקצרה לא הספיקה לשתי הקרבות, ז ניסן"שלפני יום ט

לא היה די במה שקצרו בלילה כדי להביא תבואה , ז בתבואה העתידה להיקרב"ביום ט

ושתי הלחם ). י שיקצרו שוב ביום"פתור בעיה זו עולהלן נבאר האם לא ניתן ל. אחרת

אם היה קורה בהם פסול , כלומר- (ואין אפייתן דוחה יום טוב , נאפים מערב יום טוב

וכן ). כי אפיית שתי הלחם אינה דוחה את החג, לא ניתן היה לאפות שוב, בחג עצמו

". נאפה מערב שבת, לחם הפנים

לכאורה ניתן היה לקצור , הייתה התבואה נפסלתהרי גם אם , לעניין העומר יש לעיין

ישנה מחלוקת תנאים האם בדיעבד , ראשית- אך למעשה אין הדבר פשוט . ביום, שוב

אפילו לדעה שניתן , ושנית, )א"מסכת מנחות דף עב ע(ניתן לקצור ביום ולא בלילה

ן מנחות עיי(ולכתחילה ודאי מצוות הקצירה בלילה , אין זה אלא בדיעבד, לקצור ביום

). שם נלמד הדבר מפסוקים, א"וכן בדף סו ע, שם

, שכן; יביא הדבר לתקלה, שאפילו אם יקצרו ביום ויקריבו, התפארת ישראל מוסיף

תבואה שהשרישה (אסור היה לאכול מן התבואה החדשה , בזמן בית המקדש, כידוע

ות ובמקומ; עד להקרבת העומר של שנה זו) ז ניסן של אשתקד"בקרקע אחרי ט

היו אוכלים מן החדש על סמך , שלא ידעו מתי הקריבו את העומר, הרחוקים מירושלים

היה זמן ההקרבה מתאחר , אם היו קוצרים מחדש, וכעת. זמן ההקרבה המשוער הרגיל

. ונמצא שהרחוקים היו אוכלים מן החדש לפני הקרבת העומר, מן הרגיל

ל "ובחו, ז ניסן"חל מסוף יום טמותר לאכול מן החדש ה, לאחר החורבן, בזמן הזה[

ולמעשה אף ; כפי שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים סוף סימן תפט, ז ניסן"מסוף יום י

, ז ניסן"הותרו בחדש מסוף יום ט, אם העומר לא קרב מסיבה כלשהי, בזמן המקדש

אמנם המנחת חינוך ; ה ומהיכן"ד, א"עיין בתוספות במסכת ראש השנה דף יג ע

מה הדין בזמן המקדש אם " ס"גילוי בש"לבט בדבר וכותב שלא מצא ג מת"במצווה ש

כשם שהעומר , כידוע- שנה התלבטות דומה לעניין שתי הלחםי. לא הוקרב העומר

כך שתי הלחם הבאים בשבועות מתירים את החדש להיקרב , מתיר את החדש באכילה

נר למאה

קפה

'פרק ה –ביאור המסכת

, כשהיו עומדים שררה צפיפות- עומדים צפופים ומשתחווים רווחים

נעשה ריווח בין כל , אך כשהיו משתחווים ומתוודים על עוונותיהם

. כה כדי שלא ישמע אדם את וידוי חברו,אחד לאחד

שהרי ירושלים מקום "- ולא הזיק נחש או עקרב בירושלים מעולם

ודרך נחש עלי , לים הרים סביב להכי ירוש, מעותד לנחשים ועקרבים

.כו)מדרש שמואל" (ועם כל זה לא הזיק נחש ועקרב בירושלים, צור

הכוונה היא - 'צר לי המקום שאלין בירושלים, 'ולא אמר אדם לחברו

. כזשלא היה אחד מהם מיצר מחמת דוחק המקום, לעולי הרגל

הבאת שתי לפני , כלומר לא ניתן להקריב קרבן מנחה מן התבואה החדשה (במקדש

יש אומרים שהדבר גורם לכך שכל , ואם מסיבה כלשהי לא הוקרבו שתי הלחם. )הלחם

אך המנחת , )כך כותב כאן התפארת ישראל(השנה יהיה אסור להקריב מן החדש

].ז מביא את דברי הטורי אבן המסתפק בעניין זה"חינוך בסימן ש

ם בריווח כל אחד רחוק בשעת השתחוויה נעשה להם נס ומשתחווי: "ב" ובלשון רעכה

וכן מסביר גם ". כדי שלא ישמע את חברו מתודה ומזכיר עוונותיו, מחברו ארבע אמות

כדי שלא יתבייש כל אחד מחברו כשיתוודה או כשיתפלל אז על : "התפארת ישראל

".רק אליו יתברך היודע מכאוביו, שאינו רוצה שיתגלו לשום אדם, נגעי לבבו

" מעולם"שייתכן שהמילה , )ם מובאים בתוספות יום טובוהדברי( עוד מבואר שם כו

כי קדושת המקום לבדה היה די , ק קיים"שנס זה אירע אפילו בזמן שאין ביהמ, מורה

. בה להציל מן ההיזק

שהנס היה בכך שאפילו , "ולא נשך"ולא נאמר " ולא הזיק"יש מדייקים ממה שנאמר [

]. תוספות יום טוב, שמואל מדרש - לא היה בכך להזיק , אם נשכו לפעמים

שהייתה להם פרנסה ברווח , שהכוונה היא לאנשים שדרים בירושלים, ויש מפרשיםכז

). ועיין בתפארת ישראל; ב"שני ההסברים ברע(ולא הוצרכו לצאת לדור במקום אחר

ולא היה "שלא נאמר , מדייק) על מסכת אבות" ברוך שאמר"בחיבורו (הרב אפשטיין

לא היו , כי גם אם היה צר, "' אדם לחברו צר לי וכוולא אמר "אלא, "צר המקום

ששני אוהבים יכולים לישון על חודה של , א"כמבואר בסנהדרין דף ז ע, מרגישים בכך

).על דרך גוזמה(ולשני שונאים לא די במיטה של ששים אמה , מחט

נר למאה

קפו

'פרק ה–ביאור המסכת

'משנה ו

בערב השבת- עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות

. כחהראשונה לבריאת העולם

:ואלו הן

).לב, במדבר טז(לבלוע את קורח ועדתו - פי הארץ

דעתך דוכי סלקא , ולא שבאמת נבראו אז", ומוסיף התפארת ישראל. ועוד, ב"רע כח

שהאיל של אברהם אבינו עליו השלום והאתון של בלעם שחיו ) וכי יעלה על דעתך(=

אלא רצונו ? ותורתנו הקדושה תעלים ממנו הנס הגדול הזה, לפי זה כמה אלפים שנה

".שיוציאו הפלא בשעתן, לומר שניתן כוח בהברואים

פ שגם ביחס "אעש, )ם בפירושו למשנה"וכך כותב גם הרמב(עוד מוסיף התפארת ישראל

, בקריעת ים סוף, למשל(סים אחרים נכון לומר שעיקר יסודם היה מששת ימי בראשית ילנ

מכל מקום המשותף לדברים המנויים במשנה , )הכוח להיקרע ניתן בו מששת ימי בראשית

, בניגוד לנס ים סוף (בערב שבת בין השמשות ולא ביום אחרהוא שבריאתם הייתה

). ולא בערב שבת בין השמשות', ראו המים וכדביום שבו נב" נברא"ש

מדוע באמת נבראו דווקא דברים אלו בערב שבת בין , ועדיין הדברים צריכים ביאור

עיין בתפארת ישראל ובמדרש שמואל , ניתנו לכך טעמים שונים במפרשים? השמשות

יותר ממה שהיה בהם , הדברים המנויים במשנה זו, לפי התפארת ישראל: בקצרה(

, ולכן נבראו לפני שבת, הם נועדו בעיקר להגדיל ולהאדיר שם שמים, רך לבני אדםצו

, לפיכך הן רק במדרגה אחת למטה מסגולת קדושת שבת קודש קודשים ":ובלשונו

, והן למעלה ממדרגה משאר הברואים, כ הוא לפרסם מלכותו וממשלתו יתברך"שג

בת בין השמשות כעין להכי נבראו בערב ש. שנבראו בשאר הימים לתשמיש חול

לפי שאלו , ואפשר", באחד מפירושיו, המדרש שמואל כותב". הוספת מחול על הקודש

ולכן הקדים , או לצורך דור אחד ולא לדורות, הדברים לא היו אלא לצורך שעה

לפי שהם טפלים אל , המלאכות התמידיות ותדיריות ואיחר אלו הדברים עד סוף הזמן

).ים נוספיםועיין שם עוד טעמ". השאר

שפירש את המשנה בדרך שונה משאר , ולהלן בסוף המשנה נביא את דברי המאירי

. המפרשים

נר למאה

קפז

'ה פרק –ביאור המסכת

שהייתה הולכת עם ישראל במדבר , בארה של מרים "- ופי הבאר

. כט)ב"רע" (בכל המסעות

. ל)ב"רע" (משות נגזר עליה שתדבר עם בלעםבין הש "- ופי האתון

). יג, בראשית ט(שלא יהא עוד מבול , לאות ברית- והקשת

כמפורש בספר שמות , שירד לישראל במדבר ארבעים שנה- והמן

). טו, טז(

. לא)יז, שמות ד(שנעשו בו האותות במצרים , מטהו של משה- והמטה

של שמות תולעת שבאמצעותה ביצעו מעין חריטה - והשמיר

. לבהשבטים על אבני האפוד והחושן במקדש

נתן בכל עת , שמאז שהכהו משה בחורב, אבן עגול היה: " התפארת ישראל מפרשכט

לכן כל , והיה מתגלגל עמהם במדבר בכל המקומות כמעיין המתטלטל, מימיו

עד אשר , רא לא חסר להם פעם אחת מיםהארבעים שנה שהיו במדבר הגדול והנו

י "וברש, א"עיין במסכת שבת דף לה ע" (ונגנז בתוך הים, שפסקו מימיו, שמתה מרים

ותמת שם ", )ב- א, כ(המפנה לפסוקים בספר במדבר , ה זהו בארה של מרים"שם ד

, "פי הסלע"שלא נאמר , עוד מוסיף התפארת ישראל"). ולא היה מים לעדה... מרים

".לאשמעינן שנשאר באר פתוח כל הארבעים שנה"וזאת כדי , " הבארפי"אלא

, שפתחה פיה ואמרה שירה, ויש אומרים": "פי הבאר"ב לעניין "פירוש נוסף ברע

". 'עלי באר ענו לה') יז, במדבר כא(שנאמר

.כח, כב, דיבור האתון עם בלעם מפורש בספר במדברל

אמנם . אותו השם נעשו בו האותותובכח , ונברא עם שם המפורש החקוק בו "לא

, )יז, שמות ד(ה ואמר "עד שהודיעו הקב, כשנזדמן לידי משה בתחילה לא ידע כוחו

בהמשך הוא מסתפק שמא הכוונה גם . תפארת ישראל" ('ואת המטה הזה תקח בידך'

).למקלו של אהרן

. )..במקדש- (ובו נרשמו שמותם של ישראל באבני האפוד והחושן , כמין תולעת "לב

והאבן , ומוליכין את השמיר לפני תבנית האות, שהיו כותבין את השם על גבי האבנים

נר למאה

קפח

'פרק ה–ביאור המסכת

)" לוחות הברית- (צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות "- והכתב

.לג)ב"רע(

מכל , האפשרות הניסית לקרוא את הכתוב בלוחות הברית- והמכתב

). ב"רע(ארבעת הצדדים

. לד הלוחות עצמם- והלוחות

.לה השדים- אף המזיקין: ויש אומרים

נס , )שבה נקבר משה - (שבריאת המערה ההיא "- וקבורתו של משה

) ו, דברים לד (כמו שכתוב, דהרי משנקבר שם נגנזה המערה, היה

). תפארת ישראל" ('ולא ידע איש את קבורתו'

שיהיה נאחז לעתיד , שנגזר עליו כבר מאז- ואילו של אברהם אבינו

. לו)יג, כמבואר בספר בראשית כב(דה ילבוא בסבך בקרניו בזמן העק

ולא רצו לחרוט על ). וכן בשאר המפרשים, ש"ריב" (מתבקעת כנגדו במקום הכתב

ללא חריטה , כי האבנים צריכות להיות מלאות, האבנים חריטה רגילה באזמל

וכן בשאר , ש"שם בריב" (לואותםבמי ":)כ, שמות כח(כלשון הכתוב , המחסירה מהן

). המפרשים

צורת האותיות שבלוחות הראשונות נברא בערב שבת בין : " התפארת ישראל כותבלג

כבר ניתן אז הכוח בהן שיתבקע בהם צורת האותיות , ובלוחות השניות גם כן, השמשות

". אחר שיפסל משה את גוף הלוחות עצמן, מאליהן

. וברבינו יונהם "ועיין ביאורים אחרים ברמב

עיין שם עוד . והדברים נסתרים מאיתנו, ב"לשון רע" (חצובים מגלגל חמה" שהיו לד

בנויים בחלקם ) הכתב והמכתב והלוחות(דברים אלו של המשנה ). לעניין מבנה הלוחות

מכתב אלוקים, והמכתב; המהמעשה אלוקים, והלוחות) "טז, שמות לב(על הפסוק

". חרות על הלוחות, הוא

אך הדברים צריכים , ועיין שם מדוע נבראו דווקא בבין השמשות של יום שישי(ב " רעלה

. והתפארת ישראל מפרש באופן אחר). ביאור רב

נר למאה

קפט

'פרק ה –ביאור המסכת

צבת הואיל ויצירת, דהיינו - אף צבת בצבת עשויה:ויש אומרים

שלשם עשייתו , ל כלי ברזלככ (נעשית בעזרת צבת קודמת

.לט לחה עצמו"י הקב"הצבת הראשונה נבראה ע, לז)משתמשים בצבת

, נגזר על אחד מהאילים הנבראים בימי בראשית "- התפארת ישראל כותב. ב" רעלו

וך ובשעת העקידה ירוץ בסמ, כדי שלא יקרב מגזל, שיהיה אחד מצאצאיו נשאר הפקר

". לאברהם ויסתבך בקרניו

ובתפארת ישראל , ה בצבתא מתעביד"י שם ד"וברש, א"פסחים דף נד ע' עיין במס לז

. כאן

- (? שהצבת הראשונה הותכה בדפוס,ואף שהיה אפשר" ומוסיף התפארת ישראל לח

וכך מקשה הגמרא על ; שעשו תבנית בצורת צבת וכך יצרו את הצבת הראשונה, דהיינו

, כך מקובל הדבר' יש אומרים'ל, על כל פנים).א"ת פסחים דף נד עדעה זו במסכ

לעשות כמה , צורך קדושה) מתוך שהיה בה(=מדהיה בה , תהישבריה בידי שמים הי

ערב "מדוע היא נבראה דווקא ב, נראה שהתפארת ישראל חפץ גם ליישב. ["כלי קודש

, התאם להסברו לעילב, "צורך קדושה"ולכן הוא כותב שהיה בה , "שבת בין השמשות

]. שקדושת הדברים הנזכרים במשנה היא הסיבה לבריאתם בזמן זה

אולם , המאירי מפרש בתחילה בדרך דומה. ב" ביארנו את המשנה על פי שיטת רעלט

, ועוד? מדוע דווקא הדברים הללו נבראו בין השמשות, לאחר מכן הוא מקשה על כך

ולא היה צורך לברוא אותם בערב ,שחלק מהדברים במשנה לכאורה אינם בגדר נס

גם השמיר , לשיטת המאירי, וכן, אילו של אברהם אבינו, למשל(שבת בין השמשות

). וקבר משה

נבראו בערב שבת בין "לים ישהמ, לכן מפרש המאירי את המשנה באופן מחודש

והכוונה ; "על דרך ההפלגה", אלא נאמרו בדרך ציורית, אינן בדווקא" השמשות

שהדברים האמורים במשנה הם דברים העומדים בבסיס הבריאה , היאהאמיתית

, "בערב שבת בין השמשות"ולכן הם כביכול נבראו כבר (ובבסיס קיומו של עם ישראל

ה להולכים "מסמל את גמול הקב" פי הבאר): " כבר עם תחילת הבריאה,דהיינו

, )מבלעםשהגן עליהם (ה על עמו "מסמל את השגחת הקב" פי האתון", בדרכיו

, מסמלת את העובדה שלולא אות הברית היה העולם נמחה מחמת החטא" קשת"ה

, מסמל את יציאת מצרים" מטה"ה, ה לעניין המזונות"מסמל את התלות בקב" מן"ה

, שלא נשאר משוקע במצרים ובאמונתם, שהיא תחילת התהוותו של עם ישראל

נר למאה

קצ

'פרק ה–ביאור המסכת

'משנה ז

של , שבעה מאפיינים, ישנם שבעה סימנים- שבעה דברים בגולם

הוא אדם שיש בו חכמה " גולם", ב"ם ורע"על פי הרמב". גולם"

.מאך הן אינן שלמות ואינן סדורות אצלו כהלכה, ומידות

לפי , "חכם"ה". חכם"ל, מאפיינים, ישנם שבעה סימנים- ושבעה בחכם

שכל ומידות - (נקנו לו שני סוגי המעלות "הוא אדם ש, ם"הרמב

. מב מא"בשלימות וכפי הראוי) טובות

הכתב ", י עם ישראלשקיומו מרכזי בחי, מסמל את בניית בית המקדש" שמיר"ה

שבלעדיה אין , הם יכולתם של בני אדם לתקשר זה עם זה באמצעות השפה" והמכתב

" אילו של אברהם"; שהיא התכלית העיקרית, הם מתן תורה" לוחות"ה, קיום לבריאה

וההיעלמות של קבר משה , אבי העם היהודי, מסמל את מעמד העקידה והצלת יצחק

עיין בראשית רבה (ו אותו לעבודה זרה לאחר מותו הייתה חשובה על מנת שלא יהפכ

בלשון , הוא" צבת"וה, שקיומו הכרחי לבריאה, מסמל את יצר הרע" מזיקים). "ה, צו

וזולתה לא ייעשה ממלאכת הברזל רק בקושי , תחילת כל המלאכות וסיבתם", המאירי

. ]צריך ביאור מה כוונתו המדויקת בדברים אלה ["גדול

,כלומר - (וגולם הוא האדם שיש בו מעלות הגיוניות ומידותיות ": ם" לשון הרמבמ

אלא שאינם בשלמות ולא סדורות , )דרך ארץ, מעלות שכליות וכן מעלות של מידות

דומה , ולפיכך נקרא גולם, ומשהו מן החיסרון,אלא יש בהם בלבול וערבוב, כפי הראוי

וכך ". ההשלמה והשכלולאלא שחסר בו, לכלי שעושה האומן ויש בו כבר צורת הכלי

. ב"נראה גם מדברי רע

שבעה דברים בגולם ושבעה "-הגולם לחכםמקדים התנא את , בתחילת המשנהמא

שכן התנא (הוא מקדים את החכם , כשהתנא מפרט את המידות, ואילו בהמשך; "בחכם

שמבחינת סדר , הואהטעם לכך "). וחילופיהן בגולם", ומסיים, מפרט את מידות החכם

ולכן פתח , ולאחר מכן הוא רוכש חכמה והופך לחכם, "גולם"תחילה אדם הוא , בריםהד

שהן , הוא מעדיף לפרט את תכונות החכם, אך כשהוא מפרט את התכונות". גולם"התנא ב

: ובלשונו, תוספות יום טוב" (וחילופיהן בגולם"וביחס לגולם לומר רק , תכונות חיוביות

ומכל מקום ביאר . ' דברים בגולםשבעה' הקדים לשנות לפיכך, לפי שהגולם קודם בזמן"

").מידות החכם, שכן נאה להעלות על שפתים יישק, המידות שבחכם

נר למאה

קצא

'ה פרק –ביאור המסכת

;מגדול ממנו בחכמה אינו מדבר בפני מי שהוא ג,חכם

" אלא ימתין לו עד שישלים דבריו "- ואינו נכנס לתוך דברי חברו

. מד)ם"רמב(

והתבונן : "מבואר בתפארת ישראל, הסדר שבו נקט התנא במנותו את סימני החכםמב

אינו נכנס - באמצע הדיבור; אינו מדבר בפני הגדול- קודם הדיבור: סדרי דברי התנא

שואל כעניין - כשמתחיל הוא לדבר ; אינו נבהל להשיב- כשסיים חברו ; חברולדברי

- וכשנזדמן ספק בדבריו'; אומר על ראשון ראשון וכו- כשמאריך בתשובתו '; וכו

". מודה על האמת- כשסיים דבריו וחבריו חולקים עליו ; אומר לא שמעתי

אין זו מעלה הקשורה לשיטתו, דהיינו, "מעלה מידתית"ם מכנה מעלה זו " הרמבמג

" חכם"שאף הן הכרחיות כדי להיקרא , אלא לדרך ארץ ומידות טובות, לשכל דווקא

כולל מעלות שבשכל ומעלות " חכם"ם המושג "לפי הרמב, שהרי כאמור לעיל(

במובן השגור של "חכמה"שיש קשר בין מידה זו לבין , אך רבינו יונה מפרש). שבמידות

ך של שתיקה בפני גדולים ממנו על מנת ללמוד מהם כי החכם מכיר בער, המונח

...".והוא חכמה, ששומע ושותק ולומד "- ובלשונו, ולהפנים את דבריהם

שכאשר כעס משה עליהם , ב מביא דוגמה למעלה זו מאלעזר ואיתמר בני אהרן"רע[

י "וכך מפרש רש; הגדול מהם, כי שתקו בפני אביהם, השיב אהרן ולא הם, ועל אביהם

"]. אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו, אמרו "- יט, י, ש ויקראבחומ

אלא שאינו קופץ לדבר , שאין הכוונה לכך שישתוק לגמרי, במדרש שמואל מבואר

ורק אם יראה שיש לו חידוש או מה , ונותן תחילה לחכם להשמיע דבריו, ראשון

ומכל מקום , "בפני"במקום " לפני"המדרש שמואל אף מביא גרסה (יוסיף , להוסיף

"). בפני"אפשר לבאר כאמור גם אם גורסים

לפי התפארת (תפארת ישראל ועוד בעיין , "ובמנייןשגדול ממנו בחכמה "יש גורסים [

)]. ץ"רשבבמאירי וב, י"רשבועיין . כלומר גיל, פירושו מניין שנים" מניין", ישראל

ולא לחכמה ( המידות ודרך ארץשגם מעלה זו שייכת למעלות , ם מוסיף" הרמבמד

אמנם יש מפרשים . ונראה מדברי רבינו יונה שגם הוא מסכים לכך). במובן השכלי

אדם החפץ : שמידה זו קשורה לחכמה במובן הפשוט, )ועיין בתפארת ישראל, ב"רע(

ולכן , כדי שיבין אותה כראוי, מעוניין בשמיעת דעת חברו עד תומה, בחכמה באמת

הוא , כשהוא נכנס לדברי חברו. בלבל את חברו באמצע דבריוהוא מקפיד שלא ל

נר למאה

קצב

'פרק ה–ביאור המסכת

מיד עם תום , החכם אינו משיב לחברו בחיפזון - ינו נבהל להשיבוא

. מה)ב"רע (אלא שוקל את תשובתו בטרם ישיב, דבריו

ממין תמיד ןת החכם לרבו הו שאל- שואל כעניין ומשיב כהלכה

וכן ; ולא שאלות אגביות בנושאים צדדיים, העניין שבו עוסקים כרגע

אינה נוטה או ו, הממוקדת בשאלה שנשאל, תשובת החכם לתלמידו

. מוכיוונים צדדייםמתפרשת ל

ששכיח שאדם נכנס לדברי חברו , עוד אפשר לומר(מבלבל אותו וכך נפסדים שניהם

ומחטיא את מה שהתכוון חברו , וכך משיב על מה שהבין, כשבטוח שהבין כוונתו

וספים מקור ב ובמפרשים נ"ועיין ברע). גם תכונה זו נוגדת את החכמה השלמה. באמת

. מפסוקים למידה זו

פירושו שאינו מתערב בעניינים לא לו " אינו נכנס לתוך דברי חברו", לפי רבינו בחיי

. אלא אם כן ביקשו לשמוע את דעתו

שלא זו בלבד , כוונת התנא היא, על כל פנים". נחפז"משמש כאן במובן של " נבהל "מה

תוספות (אינו נחפז להשיב , ים חברו שסילאחראלא אף , שאינו נכנס לתוך דברי חברו

). יום טוב

מתפרש " אינו נבהל להשיב"והביטוי , עניינו בלבול ומבוכה" נבהל", ם"ולפי הרמב

ולכן , והם חדים וברורים אצלו, החכם יודע את הדברים בצורה סדורה: לשיטתו כך

או ואף אם יש טעות , השאלות שהוא נשאל אינן מעמידות אותו במבוכה או בלבול

. הוא עומד על כך מיד ויודע להבהיר היכן הטעות, הטעיה בבסיס השאלה

, זאת היא מעלה שכלית: "וכך מביא המדרש שמואל בשם רבי מתתיה היצהרי

אבל בנקלה מרגיש במקום הטעות , שאינו עומד נבוך ומבוהל במה ששמע

פירוש זה הונראה לי כי "וממשיך המדרש שמואל ". בטוב התבוננותו וישיב עליו

".למבין דבריו, ל" זם"הוא פירושו של הרמב

ואם שאל , שואל כפי ההלכה שהן עסוקים בה, אם בא הוא לשאול": ש"ובלשון ריב מו

שאינו מפליגו ומשיאו לדבר , משיב לשואל ממנו כעניין אותו דבר, אדם ממנו דבר

. "אחר

נר למאה

קצג

'פרק ה –ביאור המסכת

נשאל שני הוא שאם - ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

על ראשון ראשון ועל אחרון , לפי סדרםהוא עונה עליהם , דברים

.מזאחרון

הוא " כענייןשואל"את המילים . שהוא מפרש באופן אחר,ב נראה"דברי רעואילו מ

, ב איננו דבר נוסף"לפי רע" משיב כהלכה", אך ההמשך, ש"מפרש מעין פירוש ריב

הוא מביא לכך שהוא גם , כאשר החכם שואל כעניין": שואל כעניין" של תוצאהאלא

לדבר אחד הוא : "ובלשונו. כי שאלה כעניין מביאה לתשובה כהלכה, כהלכהנענה

, כלומר באותו עניין שהם עסוקין בו, שואל כענייןהתלמיד : והכי פירושו, נמנה כאן

הוא מביא לרב שישיב , אבל אם ישאל התלמיד שלא כעניין. ואז הרב משיב כהלכה

מדוע התנא , ב נדחק לפרש בצורה זו משום שהוקשה לו"נראה שרע" (שלא כהלכה

ש "ולפי ריב. כתכונה אחת ולא כשתים" משיב כהלכה"ואת " שואל כעניין"מונה את

). שהן נמנות כאחת משום הדמיון והמכנה המשותף בין שתי תכונות אלה, צריך לומר

שם נאמר שרבי חייא , ב"במסכת שבת דף ג ע' ב מוסיף ומביא בעניין זה את הגמ"רע

כי , הוכיח את רב על ששאל את רבי שאלה ממסכת אחרת שהוא אינו מצוי בה כרגע

. הוא עלול לקבל תשובה לא נכונה

, "שואל כעניין"אינו נחשב כאחד יחד עם " משיב כהלכה"שהביטוי , שמעי מ"מרש[

הוא : דהיינו, ")'ואומר על ראשון ראשון וכו("אלא הוא נמנה כאחד עם התכונה הבאה

]. ויודע לענות על ראשון ראשון ואחרון אחרון, משיב כהלכה

מבואר , ההקשר בין תכונה זו לחכמ(ועיין שם מקור לדבר מפסוק , ב" על פי רעמז

"). וכל סדר בכל עניין הוא סימן לחכמה: "בתפארת ישראל

שישיב על הדבר הראשון בראשונה ואין פירושו("אמנם רבינו יונה חולק על פירוש זה

עניינו " ראשון ראשון ואחרון אחרון"ש, והוא מפרש") ועל השאלה האחרונה באחרונה

להקדים את מה שראוי להיות ו, היכולת לסדר את דבריו ותשובותיו באופן הראוי

; מבחינת הסדר הנחוץ לבהירות הדברים(ולאחר את מה שראוי להיות אחרון , ראשון

כאשר הבנת רכיב אחד בתשובה , כפי ששכיח הדבר בתשובות ארוכות, ולדוגמה

גם אם השואל שאל לאו , )יש להקדימו לשאר, משמשת בסיס להבנת הדברים האחרים

.דווקא בסדר זה

נר למאה

קצד

'פרק ה–ביאור המסכת

, אם פוסק דין מן הסברא "- אומר לא שמעתי, ועל מה שלא שמע

. מח)ב"רע" ( כך שמעתי מרבותי- לא יאמר, מדעתו

גם אם הוא ,דה בכךהוא מו, בטעותוכשהוא נוכח - ומודה על האמת

.מטבאמצעות טענות דחוקותצדיק את דבריו לתרץ ולהיכול

: אלא לעניין סדר הלימוד, פרש שאין מדובר כאן לעניין מענה לשאלהם מ"הרמב

לפי , שיסדר את הלימוד ויקדים מה שראוי להקדימו ויאחר מה שראוי לאחרו"

". שהלימוד בדרך זו מועיל מאוד מאוד

ואינו יודע תשובה על פי מקור מוסמך אך יש בידו , כשהחכם נשאל שאלה, דהיינומח

ידגיש בפני השואל שהתשובה נאמרת מדעתו ולא , ברתותשובה משוערת על פי ס

מה שלא שמע : "ובלשון רבינו יונה. ולא יגרום לשואל לחשוב אחרת, ממקור מוסמך

אבל כך ייראה : אומר, ואם יש לו סברא בדבר. לא שמעתי מרבותי: אומר, מפי רבו

". לי

יכת לתחום שתכונה זו שי, )וכך עולה מדברי רבינו יונה ( משמעם"מדברי הרמב

החכם , כי כאמור לעיל, "חכם"ואף על פי כן היא משויכת במשנה ל, המידות ודרך ארץ

שההפרדה בין חלקי הידיעה , לומראך אולי ניתן גם . הוא מי שיש בו גם מעלות אלה

היכולת להבדיל ולמיין דברים מקורם בהשערה שכלית מול דברים , דהיינו(השונים

) ה,ד(וכך מבואר במסכת כלה רבתי . לק מן החכמההיא ח) שיש להם מקור מוסמך

ואם שאלך דבר ואי , אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי, אם חפץ אתה ללמוד"

).כב, א, במסכת דרך ארץגם וכך הוא " (אל תבוש לומר איני יודע, אתה בקי בו

" שמיעה"ש, ס"כפי שמצאנו לעתים בש, "הבנתי"במובן של " שמעתי"ייתכן גם לפרש [

לא "- ב"עיין במסכת עירובין דף קב ע(יינה קבלת הדברים ולאו דווקא שמיעה סתם ענ

ולפי זה כוונת התנא היא שכאשר התלמיד אינו "). לא סבירא לי,כלומר, שמיע לי

לא , "לא שמעתי"אלא יאמר , לא יהנהן כמבין, או שאינו מקבל את הדברים, מבין

שלא ", כ, י בויקרא י"המשנה על פי רששניתן לפרש את דברי , עוד יש להעיר. הבנתי

]. עיין שם, "'בוש לומר לא שמעתי וכו

וכן בתפארת " (י טענות שבידו"ואף על פי שיכול להעמיד דבריו ע: "ב"ובלשון רע מט

"). ואינו בוש לומר טעיתי ואינו מתעקש בפלפול וחריצות הבל להעמיד דעתו "- ישראל

שאמר לאביי , )ב"מב עדף ( כתובות ץ מוסיף ומביא את דברי רבה במסכת"הרשב

נר למאה

קצה

'פרק ה –ביאור המסכת

הפוכות מתכונותיו של " גולם" תכונותיו של ה- בגולם, וחילופיהן

. המבוארות לעיל, החכם

'משנה ח

וי הביט- על שבעה גופי עבירה, שבעה מיני פורענויות באין לעולם

תוספות (עבירות שונות , "עבירות נפרדות"פירושו כמו " גופי עבירה"

וכן שבעת גופי , שבע הפורענויות. נ)תפארת ישראל, יום טוב

.מנויים במשנה זו ובמשנה הבאה, העבירה

אינני - (ושינויי דחיקי לא משנינן לך )... יכולתי לתרץ לך כך וכך- (יכילנא לשינויי לך "

)". עונה לך תירוצים דחוקים

הואיל " חכם"והיא משויכת ל(גם תכונה זו קשורה למידות ודרך ארץ , ם"לפי הרמב

אך לכאורה יש גם קשר ). ם"מבכדלעיל בשיטת הר, ודרך ארץ הוא חלק מן החכמה

שמטרתו ידיעת האמת , החכם- ברור בין הודאה על האמת לבין חכמה כפשוטה

יודה על האמת , )בניגוד למי שמטרתו האמיתית להראות את עליונותו וצדקת דבריו(

. כי האמת חשובה בעיניו מניצחונו בויכוח, כשנוכח בטעותו

ן חכמי ישראל לחכמי אומות העולם מובא ויכוח בי) ב"דף צד ע(במסכת פסחים

נראים "הודיע רבי יהודה הנשיא כי , בסופו של הויכוח). לעניין תופעות אסטרונומיות(

, ם"רבי אברהם בן הרמב. דעת חכמי האומות נראית יותר,דהיינו, "דבריהם מדברינו

כותב שיכולת זו של רבי יהודה הנשיא לקבל את דעתו של , "ל"מאמר על דרשות חז"ב

ובאמת : "ובלשונו, "רבינו הקדוש"י הנשיא להיקרא "היא זו שבגינה זכה ר, בעל ריבו

ויקיים האמת , כשישליך מעל פניו השקר, כי האדם, רבינו הקדוש, נקרא אדון זה

".אין ספק כי קדוש הוא, ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הופכה, ויכריענו לאמיתו

החכם : הוא מלשון תודה, "על האמתמודה ", לפי אחד ההסברים במדרש שמואל[

אלא שמח , אינו חש מאוים או פגוע, כאשר אדם אחר מראה לו את האמת, האמיתי

].על גילוי האמת ומודה לאדם שגילה לו אותה

הספורנו מפרש שכוונת המשנה . המשנה להלן מונה יותר משבע עבירות, לכאורהנ

יות להלן מתחלקות לשבעה היא שהעבירות המנו, ")שבעה גופי עבירה"באומרה (

, עינוי דין, עיוות דין(חטאים הנוגעים לדין , חטאים הנוגעים לתרומות ומעשרות: סוגים

נר למאה

קצו

'ה פרק–ביאור המסכת

מקצתן , רעב של בצורת באה, עשרין ומקצתן אינן מעשריןמקצתן מ כאשר חלקים מהעם אינם מקפידים על - רעבים ומקצתם שבעים

הפורענות הבאה כעונש על כך היא , נאהפרשת תרומות ומעשרות

ומתוך כך השער , הגשמים מועטים"ש, דהיינו, "רעב של בצורת"

אותו חלק " (םמקצתן רעבי"והתוצאה היא ש, )ב"לשון רע" (מתייקר

.מידה כנגד מידה, )של העם שאין ידו משגת לשלם לפי השער היקר

העם כל כאשר - רעב של מהומה ושל בצורת באה, גמרו שלא לעשר

בא" רעב של בצורת"ובנוסף ל, גם העונש חמור יותר, אינם מעשרים

מפני הגייסות "- שזהו מצב שבו, ב"ומפרש רע, "רעב של מהומה"גם

". אין יכולין לאסוף התבואה, )חמים זה בזהצבאות הנל- (

, )ובכלל זה שבועת שווא(חטאים הנוגעים לחילול השם , )אי עשיית משפט בחוטאים

. שפיכות דמים ושמיטת הארץ, גילוי עריות, עבודה זרה

, שלושת סוגי הרעב המנויים בתחילת המשנה: ןה, לפי הספורנו, ושבע הפורענויות

, אין כאן יחס של פורענות אחת אל מול חטא אחד, ולפי זה(חיה רעה וגלות , חרב, דבר

כשתמנה את מספר הפורעניות תגיע , אלא כוונת המשנה היא שבסופו של חשבון

). כ תגיע לשבע"ג, וכן כשתמנה את מספר סוגי העבירות, לשבע

לפי , למשל(ות במפרשים לעניין מניין העבירות ומניין הפורענויות יש גם שיטות אחר

כי בשלושתן הדין הוא , עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים נחשבות לאחת, י"רש

עיין ', וכושלושת סוגי הרעב נמנים כפורענות אחת, י"לפי רש, וכן". ייהרג ואל יעבור"

).בדבריו

שהואיל , )ה ועל פירות שביעית"ד ,ספות יום טובוכך משמע מדברי תו(אפשר גם לומר

דבר בא - למשל(ומצאנו בהמשך המשנה שפורענות אחת באה בגין מספר עבירות

, כל העבירות הללו נחשבות לאחת, )כמבואר להלן, לעולם על כמה עבירות שונות

. שפורענות אחת לכולן, הואיל ויש להן מכנה משותף

אלא זהו שם כולל לכל סוגי , יחס דווקא למעשראינו מתי" מעשרין" הביטוי נא

עיין , ומביא גם דעה חולקת, תוספות יום טוב(התרומות והמעשרות שציוותה התורה

). שם

נר למאה

קצז

'פרק ה –ביאור המסכת

כאשר העם לא רק - רעב של כליה באה, ושלא ליטול את החלה

רעב של "העונש על כך הוא , נבאלא גם מהפרשת חלה, מנע מלעשרנ

שהגשם ,כלומר). ב"רע" (השמים כברזל והארץ כנחושה"שבו , "כליה

. נגוהארץ אינה מצמיחה יבול, נעדר לגמרי

- שלא נמסרו לבית דין,דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה

כאשר בית , לעולם והוא בא,נדמיתה בידי שמים, עניינו מגיפה" דבר"

בזמן שבית המקדש היה (דין מתרשלים מלהמית את מי שחייב מיתה

שאין הכוונה , ויש מפרשים. נה)להמיתלבית דין הסמכות קיים והייתה

אין כוונת התנא לומר שאי הפרשת חלה חמורה יותר מאי הפרשת תרומות , דהיינונב

, מעשרים אינםגםהם : אלא הפורענות קשה יותר בגלל הצטברות העוונות, ומעשרות

אך בהמשך דבריו הוא מביא . כך מפרש התוספות יום טוב. אינם מפרישים חלהוגם

שאי הפרשת חלה חמורה יותר מאי הפרשת תרומות , על פי מדרש שמואל, פירוש נוסף

שאינן , י לישת הבצק בכמויות קטנות"ע, כי ניתן להינצל בקלות מעבירה זו, ומעשרות

.מחייבות הפרשת חלה לפי הדין

היא בכך שכאשר אנשים מקמצים , בכל הדברים האמורים" מידה כנגד מידה" הנג

וכלשון ; יחסר היבול, נגזר עליהם שאדרבה, מעיסתם ופירותיהם לעצמם בניגוד להלכה

ה מענישם והארץ "הקב, דכל שהם מחסרים מה שראוי ליתן, הא למדת: "המאירי

". שלא להוציא מה שראויה להוציא, משקרת

יא נאמר - י, במלאכי ג: מצוות אלה לרעב ושובע הוא גם על דרך החיובהקשר בין[

אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי ... הביאו את כל המעשר אל בית האוצר"

, ואם נותנין ",ב" עשבת דף לב' ולגבי הפרשת חלה נאמר במס". לכם ברכה עד בלי די

תנו לכהן להניח ברכה אל וראשית עריסותיכם ת') ל, יחזקאל מד(שנאמר , מתברכין

)].ץ"רשב" ('ביתך

. ועיין בתפארת ישראל, ש ועוד" ריבנד

": מידה כנגד מידה"התוספות יום טוב מוסיף ומבאר לפי זה מהי ה( ועוד ,ב" רענה

לפיכך דבר בא לעולם ואינו מבחין בין טוב , ד וראשי העם ולא עשו"וכיוון שפשעו הבי"

"). לרע

נר למאה

קצח

'פרק ה–ביאור המסכת

אלא למצב שבו רבים חוטאים בחטאים , במשנה למיתות בית דין

. נושהעונש עליהם הוא מיתה בידי שמים או כרת

ואין נוהגין בהן קדושת נזן בהן סחורהשעושי "- ועל פירות שביעית

שמפירים את הציווי להפקיר את : פירוש אחר). ב"רע" (שביעית

.נח)מאירי ועוד(וכך נפסדים העניים , הפירות בשנה השביעית

באה , מלחמה, "חרב" פורענות של - חרב בא לעולם על עינוי הדין

להיכן שיודעים", ב"כפי שמפרש רע, דהיינו, "עינוי הדין"על כעונש

". ומעכבין ואין פוסקין אותו, הדין נוטה

שהדיין מזכה את החייב ומחייב את הזכאי , כפשוטו- ועל עיוות הדין

. נט)ב"רע(

בעבירות שאם הרגילו בני אדם ): "ירוש רבינו יונה ועודוכך גם עולה מפ (ש" ריבנו

שרבו החוטאים , כלומר- (שאין בהם מיתת בית דין אלא מיתה בידי שמים

ה מביא דבר לעולם "הקב, )בעבירות שהעונש הקצוב להן בתורה הוא מיתה בידי שמים

".והוא המיתה בידי שמים, ונפרע מהן

כמבואר במסכת , והדבר נלמד מפסוקים, אסור לעשות סחורה בפירות שביעיתנז

.א"סב ע, עבודה זרה

לפי המפרשים . לא מבואר לכאורה הקשר בין העונש לבין העבירה, ב" לפי פירוש רענח

שאינו "וכפי שמפרש המאירי , הדבר מובן יותר, שהכוונה היא שלא הפקירו פירותיהם

ך כך דבר בא ומתו... שאין להם מה לאכול, שהוא גורם מיתה לעניים, מפקירם

". מידה כנגד מידה, לעולם

וקבע , יריב ריבם' כי ה...אל תגזול דל) "כג- כב, משלי כב (יםאת הפסוקציין ש מ"ריב

. שעל גזל עניים נענשים במיתה, ים אלה עולה מפסוק- "נפש) גוזליהם- (את קובעיהם

ולא מיתה מדוע העונש הוא דבר , על פי דבריו מובן גם(ועיין עוד בתוספות יום טוב

). אחרת

נר למאה

קצט

'ה פרק –ביאור המסכת

אלא שלעיל , גם זהו עיוות דין- ועל המורים בתורה שלא כהלכה

וכאן מדובר במורי הוראה , מדובר בדיינים המהפכים דיני ממונות

. ס)ב"על פי רע(לעניין איסור והיתר

'משנה ט

שאינם נשמרים מפני העוון - חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא

.סאשקרשבועת של שבועת שווא ו

אלא שלעיל התייחסה המשנה , ומהמאירי משמע שגם כאן מדובר בדיני ממונותנט

בסופו של דבר יש בכך , שאם הם מלמדים בצורה שגויה(וכאן למלמדי תורה , לדיינים

). להביא לעיוות דין

בילקוט מעם לועז . לא מבואר במשנה מה הקשר בין הפורענות לבין אופי החטאס

כאן היא בכך שהדיין הפר את חובתו לראות עצמו " מידה כנגד מידה"המבואר ש

יש מפרשים (ועיין עוד במאירי ). א"סנהדרין דף ז ע" ( מונחת בין ירכותיוחרבכאילו "

וכשהדיינים מנצלים את כוחם או , שחורץ גורלות וחותך הדין, "חרב"הדיין עצמו נקרא

).ת כעונש על כךהאמיתי" חרב"באה ה, אינם משתמשים בו כהלכה

, משפטים(ל במכילתא "ש מוסיף ומביא כאן את מאמר חז" ריב- לעניין עינוי הדין

ישמעאל בן אלישע כהן גדול ' וכבר היו רבן שמעון בן גמליאל ור", )פרשה יח, נזיקין

ליבי יוצא , רבי: ישמעאל' אמר לו רבן שמעון לר, )על ידי המלכות- (יוצאין ליהרג

מימיך לא בא אדם אצלך לדין , אמר לו רבי ישמעאל... מה אני נהרגשאין אני יודע על

כוסך או עד שתהא נועל ) שותה- (עד שתהא גומא ) עיכבת אותו(=ושהיתו , או לשאלה

אם ענה תענה ') כג- כב, שמות כב(ואמרה תורה ? או עד שתהא עוטף טליתך, סנדלך

וי מרובה ואחד עינוי אחד עינ, )'והרגתי אתכם בחרב '- המשך הפסוק הוא(' אותו

". ניחמתני רבי, ובדבר הזה אמר לו. מועט

ואם , ומכאן ילמד כל אדם לקח"המסיים , הדברים מובאים גם בילקוט מעם לועז

שלא ידחם בלך ושוב , נתמנה פרנס על הציבור ורבים הבאים להתדפק על דלתותיו

". אלא יענם מהר

" שבועת שקר"ס "מה שמכונה בש בתפארת ישראל מבואר שכוונת המשנה היא הן לסא

גם שבועת שווא וגם שבועת שקר הן שבועות " (שבועת שווא"ס "והן למה שמכונה בש

נר למאה

ר

'ה פרק–ביאור המסכת

אי נמי . ביד רמה, העובר עבירה בפרהסיא "- ועל חילול השם

.סב)ב"רע" (שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו, )וש נוסףפיר - (

ועל , גילוי עריותעל ו, גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרהים הדברים כפי שמפורש- השמטת הארץעל שפיכות דמים ו

והשימותי את מקדשיכם ואתכם אזרה "- לעניין עבודה זרה: בפסוקים

התועבות כי את כל "- לעניין גילוי עריות ; )לא, ויקרא כו" (בגויים

ולא ... ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה... האל עשו אנשי הארץ

לעניין ;)כח- כז, ויקרא יח" (תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה

ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר "- שפיכות דמים

, דהיינו( לעניין השמטת הארץ ;)לג, במדבר לה" (אני שוכן בתוכה

אז תרצה הארץ את "- )ב" רע- יטהשחורשים וזורעים בשנת שמ

. סג)לד, ויקרא כו" (כל ימי השמה תשבות... שבתותיה

:סד הדבר מתרבה)תקופות, זמנים - (בארבעה פרקים

; א"אך יש הבדלים ביניהן כמבואר במסכת שבועות דף כט ע, על דברים שאינם נכונים

' פרק א, ם בהלכות שבועות"וברמב', הלכה ח' שבועות פרק ג, אמנם עיין בירושלמי

). אין כאן המקום להאריךו. 'הלכה ה

שהואיל ופגע בכבוד שמים , מתבטאת בכך" מידה כנגד מידה"שה, המאירי מוסיףסב

, )והן על ידי חילול השם, שנשבע בשם שמים לבטלה, ידי שבועת שווא- הן על(וחיללו

כשסר מורא "- פירוש אחר. ופוגעת בו, שהיא פחותה ממדרגת האדם, "חיה רעה"באה

. עיין בילקוט מעם לועז- " גם סר מוראו מן החיות,השם יתברך ממנו

ואורך , )כי תגלו ממנה( הארץ תשבות ממלאכה בעל כרחכם - ופירוש הפסוק הואסג

תוספות יום בעיין (גלות זו תהיה כמספר השנים שבהן עבדתם בקרקע בזמן האיסור

). טוב

ישנם ארבעה , בגלל אחת הסיבות שבמשנה הקודמת, כאשר כבר שורר דבר, דהיינוסד

, ט בשם מדרש שמואל"תוספות יו(ביתר שאת , זמנים הגורמים לריבוי של דבר זה

.)תפארת ישראל

נר למאה

רא

'פרק ה –ביאור המסכת

ובמוצאי החג שבכל שנה ; ובמוצאי שביעית; ובשביעית; ברביעית; בשנה הרביעית שלאחר שנת השמיטה- "ברביעית "- ושנה

השנה - "מוצאי שביעית"וב; שנת השמיטה עצמה- "ובשביעית"

בזמנים . לאחר חג הסוכות- " מוצאי החג"; הראשונה אחרי השמיטה

והמשנה הולכת ומבארת להלן מה הטעמים , אלה מתרבה הדבר

. לכך

בשביעית מפני מעשר עני ; מפני מעשר עני שבשלישית- ברביעית וכן בשנה ,בשנה השלישית אחרי השמיטה, כידוע- שבשישית

כשהעם אינו . חובה להפריש מהתבואה מעשר לעניים, השישית

. מתרבה הדבר בשנה שלאחריה, מקיים חובה זו במשך השנה

שאין נוהגים בהם כראוי - מפני פירות שביעית, אי שביעיתובמוצ

). עיין במשנה הקודמת(

חג הסוכות - מפני גזל מתנות עניים, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה

פרט , ואז חל החיוב לתת לעניים לקט שכחה ופאה, הוא חג האסיף

. סהמתרבה הדבר, כשמפרים חובה זו. ועוללות

'משנה י

):בהקשר שלהלן( ישנן ארבע קבוצות של בני אדם :ארבע מידות באדם

מדובר במי שאינו - זו מידה בינונית, האומר שלי שלי ושלך שלך

אך גם אינו מצפה לקבל טובה , אחריםלתת או לוותר לרוצה

. על פי תפארת ישראל סה

וגם חשב , כי החסיר חיות העני, והנה הוא מדה כנגד מדה": התוספות יום טוב כותב

)... לחמוב" לחסוך" יצליח ,י שלא יתן"חשב שע, כלומר - (שיחסר לו לחמו , שכשיתן

. וראה בדומה לכך בתפארת ישראל. "לכך יחסרו חייו ותישאר תבואתו לאחרים

נר למאה

רב

'פרק ה–ביאור המסכת

אך , "רשע" לא ניתן לכנותו - "בינונית"זוהי מידה ). ב"רע(מאחרים

. סו"חסיד"גם לא

שלי שלי ושלך ("הרגיל במידה זו , דהיינו - ויש אומרים זו מידת סדום

שלבסוף מסרב לתת לחברו גם , בא לבסוף לידי מידת סדום") שלך

. סזוזו הייתה מידת העיר סדום, כשהוא עצמו אינו נחסר מכך

מדובר באדם שנותן לאחרים משלו - עם הארץ, שלי שלך ושלך שלי

מאחרים ומשום כך גם אין בו בושה לקבל מתנות חינם, ")שלי שלך("

בעל לכן ו, הוא חיסרון, לקבל מאחריםהבושה חוסר "). שלך שלי("

תורה היה יודע שה, כי אילו היה לומד;מידה זו מוגדר כעם הארץ

.סח)כז, משלי טו" (יחיה, ושונא מתנות "- נה קבלת מתנות חינםמג

תוספות - אלא לעניין יחסים רגילים בין בני אדם, לא מדובר במשנה זו לעניין צדקהסו

.תפארת ישראל, יום טוב

אפילו , שמתוך שהוא רגיל בכך, קרוב הדבר לבוא לידי מידת סדום: "ב" לשון רעסז

, וזו הייתה מידת סדום, רו נהנה והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חברובדבר שחב

ואף על פי שהייתה , )לסלק אורחים מביניהם- (שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם

שאף "- ומעין זה בתפארת ישראל". ולא היו חסרים כלום, הארץ רחבת ידיים לפניהם

ידי - על כל פנים על', רעך כמוךואהבת ל'כמו שכתוב , על גב שמשווה רעהו לעצמו

שמנעו רגל אורחים , כבסדום, התנהגות שלו תתבטל האהבה שבין אדם ל חברו

."ויצאו מרעה אל רעה להתאכזר גם על עניים... מביניהם

עם ", אך לפי המאירי. נאמר כאן לגנאי" עם הארץ", זהפירוש לפי ו, ב"כך מפרש רע סח

ואמנם הוא פחות (גילה ליישוב הארץ שכך דרך העולם הר- כאן פירושו" הארץ

דרוצה שיהנו , כלומר, שלי שלך ושלך שלי: "ובלשונו). אך אין כאן כינוי גנאי, מחסיד

, והיא מידה ממוצעת... 'עם הארץ'שהוא מידת , ואמר. שכניו ממנו והוא יהנה משכניו

, מאיריב ל"ומכל מקום ייתכן שאין כאן מחלוקת עקרונית בין רע". ראויה לרוב העולם

. והשאלה היא ממי מקבלים את הטובה ובאלו נסיבות

נר למאה

רג

'פרק ה –ביאור המסכת

והוא אינו , מהנה את הבריות מנכסיו "- חסיד, שלי שלך ושלך שלך

את , מצידו, מדובר באדם שמקיים, דהיינו). ב"ער" (נהנה מאחרים

אך אין , ומתרחק מהטבות ומתנות חינם, " יחיה- ושונא מתנות "הכלל

. סטבכך כדי למנוע אותו מלהעניק לאדם אחר בשעת הצורך

.ערשע, שלי שלי ושלך שלי

א"משנה י

כמו , "ארבעה מצבים"פירושו " ארבע מידות "- ארבע מידות בדעות

פירושה " דעות"המילה ; ובמשניות הבאותבמשנה הקודמת

.עא"תכונות"

, בתנאי זה אוותר לך לפעמים "- שהכוונה היא לאדם האומר, התפארת ישראל מפרש

מדובר באדם שיש לו נכונות לוותר ,כלומר". על מנת שתוותר לי מכחך כשאצטרך לך

עם "נה אדם כזה התנא מכ. ולא למי שאינו מוכן לתת לו, אך רק למי שנותן לו, ולתת

, כן דרך רוב בני אדם יושבי הארץ הפשוטים) "בלשון תפארת ישראל(שכן , "הארץ

הדרך השלמה על ,כלומר" (אבל מידת התורה היא לבלי להקפיד בכך. ליישוב העולם

). היא לוותר גם למי שאינו מוותר לך,פי התורה

שמעניק ומוותר , יאהכוונה ה) שהובא בהערה הקודמת( ואילו לפי התפארת ישראל סט

. לאחרים בלי תלות בשאלה אם הם מצידם מוכנים להעניק לו

גם כאן , אם נלך לפי דרכו לעיל, לכאורה. ב אינו מפרש מאמר אחרון זה במשנה" רעע

הוא , אך כאשר הדבר מגיע אליו, שאינו מוכן להנות אחרים משלו, הכוונה היא לאדם

- ומעין זה בתפארת ישראל". רשע"ר כאדם כזה מוגד. נכון לקבל טובה בחפץ לב

". רוצה שייטיבו אחרים עמו, וכשמצטרך, שממאן לגמול חסד בגופו וממונו לאחרים"

כדי " דעות"המשתמש במילה , ם בתחילת הלכות דעות" כלשונו הידועה של הרמבעא

וזו משונה מזו ורחוקה דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם: "לתאר תכונות

ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו , יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ממנו ביותר

ויש , ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, יכעס כעס מעט בכמה שנים, ואם יכעס, כועס כלל

נר למאה

רד

'ה פרק–ביאור המסכת

אדם שכועס מהר על "- יצא שכרו בהפסדו, נוח לכעוס ונוח לרצות

,הפסדו מרובה משכרו, פ שהוא חוזר ומתרצה מהרה"אע, כל דבר

"על כל דבר ודבר' נוח לכעוס'מאחר שהוא , שרוב מעשיו מקולקלים

. עב)ב"רע(

, מי שקשה להכעיסו - יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס וקשה לרצות

אמנם יש בו , דהיינו, "יצא הפסדו בשכרו", ומאידך גיסא קשה לפייסו

רוב "כי , הפסדומשכרו מרובה אך , שהוא קשה לרצות, חיסרון

).ב"רע ("מעשיו מתוקנים

, פ שהוא קשה לכעוס" שאע, כלומר- חסיד, קשה לכעוס ונוח לרצות

אף על פי כן הוא נוח , ומן הסתם כועס רק כשנעשתה לו רעה גדולה

.עג"חסיד"מעלה כזו היא מעלת . להתרצות

ויש , ויש שהוא בעל תאווה לא תשבע נפשו מהלוך בתאווה, שהוא שפל רוח ביותר

".'עטים שהגוף צריך להן וכושהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאווה אפילו לדברים מ

שהיא מילה כללית ואינה , "דעות"המשנה פותחת במילה , חד גיסאמ - לכאורה קשה[

אולי יש . ומאידך גיסא המשך המשנה מתמקד במידת הכעס, מתייחסת דווקא לכעס

, עירובין(ל "כמו שאמרו חז, שמידת הכעס היא אבן בוחן גם לשאר מידות האדם, לומר

"].דם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסוא", )ב"דף סה ע

עיין - " הפסדו בשכרויצא "או " יצא שכרו בהפסדו(" ישנן מספר גרסאות במשנה עב

גם (ב "אך נפרש את המשנה על פי רע, ולפי הגרסאות משתנים הפירושים, )ץ"ברשב

).אך כותב שגרסתו נראית לו עיקר, ב מציין שישנה גרסה הפוכה"רע

וכן מבואר ". אי אפשר בשום אדם, אבל שלא יכעס כלל: " התפארת ישראל מוסיףעג

". ומי שאינו כועס כלל אינו חסיד אלא מלאך "- ובלשון הילקוט מעם לועז. ט"יו' בתוס

כי צריך להיות לו הרגשה ... כי על כל פנים יש לו לאדם לכעוס("ועיין ברבינו יונה

- [במבחר הפנינים , ועל זה אמרו חכמי המוסר. בעלבונים אשר יעשו לו בני האדם

שלא , אך כבר העיר המגיה על רבינו יונה, הכוונה היא לספרו של הרב אבן גבירול

. )"אל תהי מתוק פן יבלעוך, ]מצא שם אימרה כזו

נר למאה

רה

'ה פרק –ביאור המסכת

. עה עדרשע, לכעוס וקשה לרצותנוח

שאינן תלויות , הרי מדובר במשנה במידות מולדות, "חסיד"המאירי תמה על הלשון

לכן ? על סמך תכונות אלה'וכד" רשע"או " חסיד"וכיצד ניתן לכנותו , בבחירת האדם

, אלא; "שהרי מידות אלו באות מצד הטבע, לא שיהא קרוי חסיד בכך", הוא כותב

מכינה את בעליה להגיע , דזו המידה" ("חסיד" לאדם להגיע לדרגת מסייעחוסר כעס

. את האדם לעבירות של רשעגוררוכן הכעס , ")'חסידות'למדרגת

שיש אדם , ואמנם נכון, אלה תלויות בבחירהשוודאי תכונות, אך אחרים אומרים

אך אין פירוש הדבר שנשללה ממנו הבחירה אם , שכבר מלידתו נוטה לתכונה מסוימת

הנה , כי אמנם עם היות הנטייה אליהם טבעית: "ובלשון ספורנו. לשנות תכונות אלה

". תיקונם תלוי בבחירה לגמרי

. עיין בסוף ההערה הקודמתעד

: על פי ילקוט מעם לועז, שנה זו מספר הערות למעה

ומפרש ". וכעס אוויל כבד משניהם, כובד אבן ונטל החול) "ג, כז(בספר משלי נאמר ) א

אך , כלומר היא קשה להזזה, כבדה בתחילתה וקלה בסופה, האבן- הילקוט מעם לועז

. הכול זז יחד ונשלמה המלאכה, מכיוון שהיא אבן גדולה, כשכבר מזיזים אותה

כי אמנם הוא קל להזזה אך מכיוון שמדובר , "כבד בסופו"החול קל בתחילתו ולעומתה

יש מי שהבעיה בו היא , כך גם במידת הכעס. צריך להזיז שוב ושוב, בגרגירים קטנים

ויש מי שהבעיה בו היא רק בסוף כעסו ) קל לכעוס אך קל לרצות(בתחילת כעסו בלבד

, האוויל קל לכעוס וקשה לרצות, "ניהםכעס אויל כבד מש"אך ). קשה לכעוס ולרצות(

. יותר מן האבן ויותר מן החול" כבד"ונמצא שהוא

והוא שאמר . ואין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס: "עוד בילקוט מעם לועז) ב

כיוון , היינו, )פסוק ט וכן בפסוק יג, יט, מלכים א(' מה לך פה אליהו, 'ה לאליהו"הקב

שלא על , והשיב? מה לך בזה העולם, טגוריה עליהםשאתה כועס על ישראל לדבר ק

לא , ')- כמבואר שם בהמשך הפסוקים- (ורמז לו , ת"כבודו מקנא אלא בכבוד השי

וכך אכן " (לא במידת הכעס אלא בקול דממה דקה, היינו'', ולא באש ה' וגו' ברוח ה

ך פירושו שאדם צריך לפעול שלא מתו" קול דממה דקה"ש, מבאר שם המצודות דוד

). עיין שם, כעס וקנאות

נר למאה

רו

'פרק ה–ביאור המסכת

ב"משנה י

בהקשר של (ישנם ארבעה סוגי תלמידים - ארבע מידות בתלמידים

):הבנה וזיכרון

תפיסתו מהירה מי ש- יצא שכרו בהפסדו, מהר לשמוע ומהר לאבד

, דהיינו, יצא שכרו בהפסדו, ואך הדברים אינם נשארים בזכרונ

? מה הנאה יש במה שהוא מהר לשמוע, מאחר ששוכח מה שלומד"

.עו)ב"רע" (נמצא הפסדו גדול משכרו

מי שהבנתו קשה אך - יצא הפסדו בשכרו, קשה לשמוע וקשה לאבד

. עזשכרו עולה על הפסדו, זכרונו טוב

שיש ", ץ"וכך כותב הרשב. יקפיד האדם שהכעס יהיה ארעי וקצר, גם כשראוי לכעוס) ג

).. כלומר ראוי לכעוס כשרואה עוולות ועבירות(וזה במילי דשמיא ... עתים שהכעס טוב

".אך שיכעוס בקושי ויתרצה מיד

- ן מהירות השכחהשיש תלות בין מהירות ההבנה לבי, המדרש שמואל מוסיףעו

מהירות האיבוד מסובב ממהירות , כי הממהר לשמוע וממהר לאבד, ואפשר לי לומר"

לא נחה בשכלו בהשקט , כי בהיות השמיעה וההבנה בקלות ובמהירות, השמיעה

היותו קשה לאבד , וכן קשה לשמוע וקשה לאבד. כי כבולעו כך פולטו... ובמנוחה

והוצרך לו רבו לחזור , שהיה קשה לשמוע ולהביןכי כיוון, מהיותו קשה לשמוע נסתבב

זה היה סיבה שנשארה קשורה בלבו בקשר של , לו ההלכה אלף פעמים עד שהבינה

". קיימא וקשה לאבדה

שלא , ישקיע יותר בזיכרון הדברים, שמי שהבנתו מהירה, התנא היאהוראתנמצא ש

. ייצא שכרו בהפסדו

הואיל ומה ששמע , יתירה על המידה הנפסדתשמידה טובה שיש בו "- ב" ובלשון רעעז

".הוא זוכר ואינו שוכח, אחר הקושי

, נראה שהוקשה לו מה הנפקא מינה למעשה מדברי המשנה, ב"מהמשך דברי רע, והנה

. השני עדיף, שאם יש לפנינו ברירה אם לקדם תלמיד זה או תלמיד זה, ולכן הוא מפרש

נר למאה

רז

'פרק ה –ביאור המסכת

לתלמיד זה יש את כל הדרוש כדי - חכם, מהר לשמוע וקשה לאבד

. להחכים

ליו להכיר בכך ע, כלומר - זה חלק רע, קשה לשמוע ומהר לאבד

. עחשנגזר עליו להתאמץ יותר מן השאר

ג"משנה י

:ארבע מידות בנותני צדקה

רע אך , הוא עצמו רוצה לתת צדקה- הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים

. עטכשגם אחרים נותניםהדבר בעיניו

נראה שכוונת המשנה היא , ה הקודמתאמנם לפי דברי המדרש שמואל שהובאו בהער

ויוסיף וישנן , גדלה הסכנה שישכח, שישים התלמיד לבו לכך שככל שקליטתו מהירה

ניתן לפרש שהמשנה באה לעודדו ולומר , "קשה לשמוע וקשה לאבד"ולעניין (תלמודו

). ששכרו עולה על הפסדו

את מצב תלמידיו כירדעתו להשכוונת המשנה היא שכל רב ייתן , ויותר נראה לומר

ארבע מידות "ולכן נאמר . שבמשנה זו" נוסחה"כשבידו ה, )כוון אותם בהתאםלו(

. כי הדברים מופנים בעיקרם אל הרב, "לומדי תורה"או , "בלומדים"ולא , "בתלמידים

". להישמר מתכלית היזקו, כי יצטרך בעל זה החלק אל רוב ההשתדלות: " ספורנועח

כי , שלא יאבד את סבלנותו, הרבמשנה כאן היא לפנות אל ייתכן גם שעיקר כוונת ה

, כך מסתבר(ולכך נברא וגם אותו צריך ללמד , אין התלמיד אשם בכך- " זה חלק רע"

שכן יש כאן פנייה , "בלומדים"ולא , "בתלמידיםארבע מידות "שהרי המשנה פותחת

ביחס לתלמיד (ייתכן גם שהחידוש שבמשנה ). כפי שהערנו בהערה הקודמת, אל הרב

מידות ארבע - ולכן מדגישה המשנה, הוא עצם הכללתו בכלל התלמידים) זה

). ומעין זה משמע בילקוט מעם לועז(ויש ללמדו , גם הרביעי הוא תלמיד, בתלמידים

אותו אדם רוצה להתעשר , שהואיל ונתינת צדקה היא סגולה לעושר, ב מפרש" רעעט

לפרש בצורה פשוטה ,לכאורה, אך ניתן. מוואינו מעוניין שאחרים יתעשרו ע, לבדו

נר למאה

רח

'ה פרק–ביאור המסכת

, בטובת אחריםבאמת אינו רוצה אדם כזה- עינו רעה בשל אחרים

. אלא בטובת עצמו בלבד

- זהו אדם שתכונתו הפוכה משל הראשון - יתנו אחרים והוא לא יתן

ואין מניעה מבחינתו שאחרים יתנו ,בטובתם של ענייםהוא חפץ

. אך לא על חשבונו שלו,להם

משמש במובן של קמצנות " עין רעה"הביטוי , כאן- עינו רעה בשלו

אולי חפץ ,אדם כזה: )פשבקטע הקודם" עינו רעה" מהביטוי בשונה(

.אך קמצנותו מאפילה על כך, בטובתם של אחרים

, חפץ בטובת העניים בלב שלםזהו אדם ה - חסיד, יתן ויתנו אחרים

ואף שמח בטובתם כשאחרים נותנים ,ולכן הוא נותן להם בעצמו

. להם

סתר לבו בהנצחת חפץ באדם זה - רשע, לא יתן ולא יתנו אחרים

ולדעתו עצם הנתינה , עשיריםלעניים חוסר שוויון בין המצב של

. פא רצויהנהיאלעניים

או להרגיש הרגשת כוח שליטה , שמטרתו בנתינת הצדקה היא לעשות לעצמו שם, יותר

הוא מרגיש שהוא מאבד את ייחודיותו , ם נותניםולכן כשגם אחרי, מעצם היותו נותן

שרוצה כל הטובה וכל "- וכך נראה מלשון רבינו יונה. וצר לו בשל כך, כנותן צדקה

, שעינו צרה שייצא על אחרים שם טוב "- וכן בתפארת ישראל" (השבח לעצמו

דאינו "- י מאחד את ההסברים"רש). ועיין שם הסבר נוסף, "שנותנים גם הם לעניים

). ש"וכך גם בריב" (ושייצא להם שם טוב, כדי שלא ירבו נכסיהם, וצה שיעשו צדקהר

". 'של אחריםבעינו רעה 'אינו דומה כ "- י" וכך גם מדגיש רשפ

, ואילו בפועל, " צדקהבנותניארבע מידות "שבתחילת המשנה נאמר , לכאורה קשהפא

, אמנם( נותן כלל ינושא, "לא יתן ולא יתנו אחרים"אחד מהארבעה הוא מי שרוצה ש

עדיף וחושב ש, רק שבלבו פנימה הוא אינו חפץ בזה, ניתן לומר שמדובר במי שנותן

). היה שלא יתנו

נר למאה

רט

'ה פרק –ביאור המסכת

ד"משנה י

:ארבע מידות בהולכי לבית המדרש

אדם שהולך לבית מדובר ב- שכר הליכה בידו, הולך ואינו עושה

על פי (אך תלמודו אינו עולה בידו והוא אינו מבין כראוי , המדרש

. פב)ב"רע

שאינו מטריח עצמו ,כלומר "- שכר מעשה בידו, עושה ואינו הולך

אבל מתעסק בתורה בביתו ועולה , לילך למקום שמרביצין בו תורה

או , "לעניין נתינת צדקה "- פירושו כמו" בנותני צדקה"שהביטוי , ב מיישב"רע

הוא . ולכן מובן גם מדוע כלל התנא גם מי שאינו נותן, "בהקשר של נתינת צדקה"

ארבע מידות בהולכי לבית ("שבאופן דומה צריך ליישב גם במשנה הבאה , ףמוסי

) כשבפועל אחד מהם אינו הולך כלל, "המדרש

,כלומר ":וכלשון המאירי, כנראה שהכוונה היא למקרה שאי ההצלחה אינו תלוי בופב

רוצה לומר שאין לימודו מצליח ואינו עולה , ואינו עושה, שהולך וגולה למקום תורה

".מכל מקום שכר הליכה בידו ונגמל עליה, דובי

ויש מפרשים שמרומז כאן המעשה באותו תלמיד שחשקה : "בילקוט מעם לועז מבואר

ולמד רק יום , ששלשה חודשים הלך למקום תורה ושלושה חדשים חזר, נפשו בתורה

פר כוונתו למעשה המסו)". בן ישיבה של יום אחד ('בר בי רב דחד יומא'וקראו לו , אחד

): בתרגום ובמעט שינויים(ב בזו הלשון "במסכת חגיגה דף ה ע

והיו , רב אידי היה רגיל שהיה הולך שלושה חדשים בדרך ויום אחד בבית המדרש"

קרא על , חלשה דעתו). בן ישיבה של יום אחד ('בי רב דחד יומא'קוראים לו חכמים

, בבקשה ממך, רבי יוחנןאמר לו. 'שחוק לרעהו אהיה') ד, איוב יב(עצמו את הפסוק

ובבקשה ממך אל , ידי עלבונך ייענשו חכמים- על,כלומר - (אל תעניש את חכמים

כל העוסק בתורה אפילו יום אחד ... יצא רבי יוחנן לבית המדרש ודרש). תגרום לכך

". מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה- בשנה

נר למאה

רי

'פרק ה–ביאור המסכת

, פ שאם היה הולך למקום תורה היה עולה בידו יותר ויותר"אע; בידו

. פג)מאירי" (מכל מקום שכר מעשה בידו

י פירושו על פ- רשע, לא הולך ולא עושה;הולך ועושה חסיד

.פדהמבואר לעיל

ו"משנה ט

:פהארבע מידות ביושבים לפני חכמים

. ב"ונראה שזו גם כוונת רע פג

, אף על פי שתלמודו בידו ויודע מה ראוי לעשות" לגבי החסיד כותב התפארת ישראל פד

ועיין בדבריו ביחס " ('הלמען לחזק נפשו בדרך , אף על פי כן הולך לשמוע דברי מוסר

מהם עולה שהוא מפרש את המשנה באופן אחר ממה שפירשנו על פי , לשאר המשנה

).ב"מאירי ורע

ארבע מידות בהולכי בית "כיצד זה שהמשנה פותחת ב, המפרשים דנים בשאלה[

. וממשיכה ומונה בכלל הארבע גם כאלו שאינם הולכים לבית המדרש, "המדרש

רוצה , בהולכי לבית המדרש, אמרו "- מכוון ליישב קושיה זום בפתיחת המשנה"הרמב

בהולכי בית "פתיחת המשנה , דהיינו". יש בו ארבע מידות, ההליכה לבית המדרש, בו

יש ארבעה סוגי אנשים ; "בעניין זה של הליכה לבית המדרש "- פירושה כמו" המדרש

וכך כותב גם . ' וכויש הולכים ויש שאינם הולכים, בהקשר זה של הליכה לבית המדרש

)].דבריו בעניין זה נמצאים בתחילת המשנה הקודמת(ב "רע

- (איירי , )ב"משנה י(' ארבע מידות בתלמידים'ב, לעיל: "ב מקדים למשנה זו" רעפה

בעניין הסברא הישרה ) וכעת מדבר- (והשתא מיירי , בעניין הזיכרון והשכחה) מדובר

כאן מתייחס התנא לארבעה סוגים של ,כלומר". וברירת הדבר הצודק מהבלתי צודק

יש מי : מבחינת השאלה מה הם מטמיעים בקרבם לאחר שחזרו מבית המדרש, לומדים

ויש מי , לרבות דברים לא נכונים, שקולט בקרבו כל מה ששמע ולמד בבית המדרש

. כמפורט במשנה', שיודע לסנן את הדברים וכו

ייתכן שההבדל ". שבים לפני חכמיםיו "- וכאן, "בתלמידים"ב נאמר "לעיל במשנה י

שלזה רומזת הלשון (מרבושכאן מדובר לאו דווקא בתלמיד הקולט , נעוץ בכך

נר למאה

ריא

'פרק ה –ביאור המסכת

, ספוג "- שהוא סופג את הכול, ספוג: משמרת ונפה, ספוג ומשפך

כך יש מי שלבו רחב ; בין עכורים בין צלולים, הוא סופג את המים

). ב"רע" (ח לברור האמת מן השקרוואין בו כ, ומקבל כל מה ששומע

, בית המדרש ולומד וסופג לקרבו הכולמדובר במי שהולך ל, דהיינו

. ובין להיפך, רואה ולומד שםהוא בין דברים נכונים וטובים ש

, כך יש מי שמקבל כל מה שלומד "- שמכניס בזו ומוציא בזו, משפך

שוכח את כל מה מדובר במי ש, דהיינו). ב"רע" ( פולטוךוכבולעו כ

דברים בין את הדברים הנכונים ובין את ה, שלמד בבית המדרש

.פוהוא יוצא משם כלעומת שבא. שאינם נכונים

משמרת היא - שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, משמרת

. ת בהבאופן שהפסולת נשאר, המפרידה בין משקה לפסולת, מסננת

, שבבית המדרש" פסולת"סופג רק את ה, תלמיד המשול למשמרת

ומע מוציא כל מה שש "- ב"על פי רע(ונפשו נמשכת דווקא לכך

הוא חוזר לביתו בתום "). ושומע דבר של בטלה, בבית המדרש

. פזבוכשרק הדברים הגרועים נקלטים , לימודו

מכלל הלומדים שעמם הוא , בבית המדרשאלא בתלמיד הקולט דברים ") תלמידים"

. בא בשיג ושיח

, אלא שאינו מטמיע בקרבו דבר, ייתכן שאין הכוונה למי ששוכח את מה שלמדפו

הוא נשאר בדיוק , מבחינה פנימית- או דרכי התנהגות, דרכי הלימוד הנכונותמבחינת

. אותו אדם כפי שנכנס לבית המדרש

תורתו נהפכת לו לסם , שבגלל מידותיו הרעות"מדובר במי , לפי הילקוט מעם לועזפז

" הוא מסתייע בו לפי דעתו הנלוזה לשיטותיו הכוזבות, ומיד כששומע דבר מרבו, מוות

בסוף ', בדרכי משה חלק ב(את דברי הרב עמיאל , ז"משנה י', הבאנו בפרק גוכבר[

ואם עינו היא , גם בתורתנו הקדושה כל אחד רואה לפי עינו ולבו"): "דרכה של תורה"

מש ברעתו לפי שרירות שתהוא מוצא סימוכין בתורתנו גופא לה, עין רעה ולבו לב רע

ובכל זאת אחד מוציא , אותו הפסוק גופאיש ששני תלמידי חכמים לומדים את ... לבו

נר למאה

ריב

'ה פרק–ביאור המסכת

פועלת פעולה " נפה" - שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת, ונפה

) בהשוואה לקמחהמשובחשהיא החלק ( הסולת - "משמרת"הפוכה מ

קולט את , שול לנפהתלמיד המ. והקמח מסתנן החוצה, נשאר בה

. פחומסנן את השאר, הטוב ואת הנכון בלבד

ז"משנה ט

ושאינה ; בטל דבר בטלה אהבה, פטכל אהבה שהיא תלויה בדבר כשאהבה לאדם תלויה בגורם - אינה בטלה לעולם, תלויה בדבר

, אהבה אמיתית, לעומת זאת; היא תיפסק עם חלוף גורם זה, מסוים

. צא צ בטלה לעולםאינה, שהיא אהבת הנאהב עצמו

יש לפעמים שאין התורה מנצחת להיצר הרע ... מזה מדה טובה והשני מדה רעה

"].ת התורה שבקרבוהיצר הרע שבו מנצח א, אך להיפך, שבאדם

).ב"רע" (וקולט האמת מן השקר והבטל, יש בו כח ללבן שמועותיו"פח

שהיא תלויה בדבר שסופו , דהיינו". כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל: "ב גורס"ורעפט

. לחלוף

:י"כלשון רש(היא אהבה התלויה בדבר , אהבה לאדם מחמת יופיו או עושרו, למשלצ

מפני ":ץ"וכלשון רשב; "ולא מחמת קורבה ורעות, אחרמחמת יפיות או מחמת דבר "

דוגמה לאהבה שאינה "). או אהבת איש לאשה מפני יופי, שררה או שותפות ממון

". אהבת אדם לבניו ולמשפחתו "- בלשונו של התפארת ישראל - תלויה בדבר היא

ודה עים שאין לה הסבר ויסדוגמה נוספת לאהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה בין ר

שפעמים רואים , ויש בספרים הקדושים ":כלשון הילקוט מעם לועז, בהרגשה פנימית

שזה בא מסוף , פ שאין שום קורבה ביניהם"אע, שני אנשים שיש ביניהם אהבה עזה

שהיו נשמותיהם מחוברות בעלה , ואהבתם אינה תלויה בדבר, העולם וזה מסוף העולם

".וזו אהבה מצד הנפש, יניהםלפיכך תבער אש האהבה ב, אחד ובענף אחד

יש ממפרשי המשנה , אהבה המבוססת על הערכה לאדם בגלל מידותיו הטובות[

ויש מחשיבים אותה ) ש"ריב" (אהבה שאינה תלויה בדבר"שמחשיבים אותה כדוגמה ל

נר למאה

ריג

'פרק ה –ביאור המסכת

בספר שמואל - צבזו אהבת אמנון ותמר? איזו היא אהבה התלויה בדבר

ולאבשלום בן דוד "-מתוארת אהבת אמנון לתמר) פרק יג, שמואל ב(

בהמשך ). 'פסוק א" (ויאהבה אמנון בן דוד, אחות יפה ושמה תמר

ומיד לאחר מכן בטלה , מתואר כיצד סירבה לו וכיצד כפה עצמו עליה

וישנאה אמנון שנאה גדולה "- ו"פסוק ט(שנאה אהבתו ואף הפכה ל

לפי הסבר "). כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה, מאד

היא הייתה - "תלויה בדבר"האהבה בטלה משום שהייתה , המשנה

ואולי אין כאן מחלוקת אלא השאלה היא באלו , )תפארת ישראל(כתלויה בדבר

].מידות מדובר ועד כמה הן חלק בלתי נפרד מאישיותו של האדם

, "תלוי בדבר"שכל מה ש, הרי ברור מאליו. צריך עיון מהו החידוש בדברי המשנהצא

שאם אהבה , ואם כך ברור; "תלוי"וזאת מעצם הגדרתו כ, דבריתבטל בהיעדר ה

?והיכן כאן החידוש, אזי בהיעדר דבר בטלה אהבה, "תלויה בדבר"

של האדם תשומת לבומטרת המשנה היא להעיר את , ייתכן שיותר משיש כאן חידוש

לעתים אפילו האוהב . הוא אכן אהבה אמיתית, שלא כל מה שנדמה לו כאהבה, לכך

בעוד שבפועל היא אינה , והוא חושב שאהבתו היא אמיתית ונצחית, טועה בדברעצמו

שהיא הדוגמה בהמשך (בדוגמה של אהבת אמנון לתמר , ואכן. כזו אלא תלויה בדבר

אנו מוצאים שאמנון עצמו הגדיר את רגשותיו בתחילה ) המשנה לאהבה התלויה בדבר

ואף בפסוק , "אוהבאני ...את תמר: ויאמר ":)ד, יג, שמואל ב(כלשון הכתוב " [אהבה"כ

כנראה משום שבעיני עצמו הוא הגדיר את רגשותיו אליה , "ויאהבה אמנון"נאמר ' א

].כאהבה

, שניתן היה לחשוב שאהבה שאינה תלויה בדבר, עוד ניתן לומר שהחידוש הוא בזה

יכולה , אהבת אדם למשפחתו, למשל. י גורמים חיצוניים"יכולה להתבטל אף היא ע

, שאין הדבר כך, לכן מדגישה המשנה. 'כאורה להתבטל בעקבות מריבה גדולה וכדל

גם אם היא מכוסה ברבדים של כעס . אלא אהבה כזו לעולם אינה בטלה לגמרי

. בעומק הלב היא נשארת, ומרירות שנראים כמעלימים אותה

ן ולא אהבת אמנו, "אהבת אמנון לתמר"הגרסה הנכונה היא , על פי מלאכת שלמהצב

. שהרי לא מצאנו בכתוב שתמר אהבה את אמנון, "ותמר

נר למאה

ריד

'פרק ה–ביאור המסכת

כשכפה עצמו ( שהתמלאה תאווה זו ולאחר, תלויה בתאווה גופנית

. צגבטלה האהבה ומאס בה, )עליה בעל כרחה

כפי שנאמר בשמואל א - זו אהבת דוד ויהונתן, ה בדברושאינה תלוי

- )כו, א, שמואל ב(וכפי שקונן דוד , "כי אהבת נפשו אהבו) "יז, כ(

לא הייתה בה שום ", אהבה זו". נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים"

).מאירי" (לגמרי) נעלה - (אלא אהבה מעולה , סיבה

ז"משנה י

, כל מחלוקת- ייםסופה להתק, כל מחלוקת שהיא לשם שמים

, שהצדדים לה אינם מנהלים אותה מתוך שנאה או רצון להתנצח

יעלה הדבר , "סופה להתקיים", אלא מתוך שאיפה לחתור אל האמת

צדדי מועיל ללבן את ענייני יכוח כי כל ו, בידם ותצא האמת לאור

.צד)"מתוך הויכוח יתברר האמת "- ב"ובלשון רע(הסוגיה עד תום

כל מחלוקת שכוונת - אין סופה להתקייםושאינה לשם שמים

או התנצחות לשם עצם ההתנצחות ,הצדדים לה היא רדיפת כבוד

אפילו מטרה פסולה ") בקשת השררה ואהבת הניצוח "- ב"בלשון רע(

נתחדשה , וכשעברה הנאתו ונסתלקה תשוקתו... שהיה אוהבה להנאת גופו "- מאיריצג

". לו שנאה עליה

לשון (ם וכן מהספורנו "וכך משמע מפירוש הרמב, ב בפירושו השני" על פי רעצד

ויהיה תכלית הויכוח , יםכשיקרה איזה ויכוח על חילוק דעות בין חכמ "- הספורנו

"). הנה אותו תכלית ייצא לפועל ויתקיים, לא לניצוח, למצוא האמת

ולא ; או להוכיח על דבר עבירה, להעמיד דבר על אמיתו- לשם שמים : "ש כותב"הריב

".להשתרר ולקנות שם

נר למאה

רטו

'פרק ה –ביאור המסכת

, בלבדהכי מחלוקת כזו מביאה על הצדדים רע, זו לא תעלה בידם

.צהוכולם יוצאים נפסדים

שעל - זו מחלוקת הלל ושמאי, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים

במסכת (מעידה עליהם הגמרא , ס"אף כל מחלוקותיהם המצויות בש

לקיים מה שנאמר , שחיבה ורעות נוהגים זה בזה): "ב"יד עדף , יבמות

מחלוקתם הייתה לשם גילוי ". 'האמת והשלום אהבו, ')יט, זכריה ח(

.האמת ולא לשם כבוד או התנצחות לשמה

וסוף ,שהתכלית "- זו מחלוקת קורח וכל עדתו,ושאינה לשם שמים

.צו)ב"רע" (והיו להיפך, הייתה בקשת הכבוד והשררה,כוונתם

ח"משנה י

או סייע להם ללכת , מי שלימד אחרים תורה- כל המזכה את הרבים

. בדרך הישר

כי מי , משמים מסבבים שלא ייכשל בחטא- אין חטא בא על ידו

שלא , זוכה לסייעתא דשמיא, ממכשול אותםשזיכה אחרים ומנע

.צזייכשל הוא עצמו

).בביאורו השני(ב " על פי רעצה

הלל מצד אחד (למחלוקת הצדדים שנינקט התנא את שמות , לעניין הלל ושמאיצו

" קורח ומשה"לא נקט התנא , ואילו לעניין מחלוקת משה וקורח, )ושמאי מצד שני

רק , הטעם לכך הוא שבמחלוקת קורח"). קורח וכל עדתו("אלא הזכיר רק צד אחד

מדרש שמואל (אך משה עצמו התכוון לשם שמים , קורח מצידו חלק שלא לשם שמים

). ות יום טובמובא בתוספ, י לירמא"בשם ר

. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו: "א"דף פז ע, יומא' כלשון הגמרא במסצז

וכך מבואר ". כדי שלא יהא הוא בגיהינום ותלמידיו בגן עדן? )מה הטעם- (מאי טעמא

.ב וברוב מפרשי המשנה"ברע

נר למאה

רטז

'פרק ה–ביאור המסכת

כמבואר - וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה

. צחההיפךעל דרך , לעיל

, דברים לג(שנאמר , זכות הרבים תלוי בו. משה זכה וזיכה את הרבים

ישנה מעלה נוספת במי - 'עשה ומשפטיו עם ישראל' צדקת ה': )כא

לעשות וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו ): "שם(יומא ' במס' וכלשון הגמצח

". שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהינום, תשובה

שאין מסייעים אותו , מדגיש הספורנו שהכוונה היא רק לומר, "אין מספיקין"לגבי הלשון

, מסייעים לו משמים, שאם בא לעשות תשובה, בניגוד לאדם אחר(משמים לעשות תשובה

. התשובה אם ירצה בכךאך לא שחוסמים בפניו את, )ב"יומא דף לח ע' עיין במס

כמו שהוא ראוי לכל שאר , לא יזדמן לפניו דרך שיסייעוהו לשוב בתשובה ":ובלשונו[

מכל מקום לא ימנעהו שום מונע כלל אם יבחר לשוב ... הבא ליטהר שמסייעים אותו

, לג, דברי הימים ב(שנאמר עליו , אחרי שחטא והחטיא, כמו שקרא למנשה, בתשובה

. ]"'וייעתר לו, אלוקיו' לו חילה את פני הוכהצר , ')יג- יב

אך לאחר מכן מביא את דעת , הולך בדרך זו, בתחילת דבריו, תוספות יום טוב

כדוגמת , וזה עונשו, שמונעים ממנו משמים את דרך התשובה, שממנה עולה, ם"הרמב

ם פירש שימנעוהו מן "אבל הרמב: "שנשללה ממנו אפשרות התשובה, עונשו של פרעה

' ובפרק ח. 'את לב פרעה' ויחזק ה'): יב, שמות ט(וכעניין שנאמר בפרעה , בההתשו

, אבות' ם למס"כוונתו להקדמת הרמב- (מהשמונה פרקים שהקדים למסכתא זו

, שיש חטא שראוי להיענש עליו על כל פנים, נתן טעם לדבר") שמונה פרקים"הנקראת

כ "וכן כתב ג. עונשו הראוי לוכדי שיבוא עליו, ולפיכך ימנעהו השם יתברך מהתשובה

". מהלכות תשובה' בחיבורו בפרק ו

מהלכות ' שהרי בפרק ד, ם נראה שאין התשובה נמנעת לגמרי"אלא שגם לפי הרמב

, ובכללם המחטיא את הרבים, ם את הדברים המונעים תשובה"תשובה מונה הרמב

ל פי שמעכבין אף ע, כל אלו הדברים וכיוצא בהן"ם מסיים את הפרק במלים "והרמב

הרי זה בעל תשובה , אלא אם עשה אדם תשובה מהן, את התשובה אין מונעין אותה

האריך לבאר , סימן ח) אורח חיים(חלק ב , ט"ת מהרי"ובשו". ויש לו חלק לעולם הבא

ט לעניין המחטיא את "בכלל דבריו מתייחס המהרי(שלעולם אין התשובה נחסמת

). יקבלוהו, "חלמיש לשוב בתשובהישים פניו כ"שאם יתעקש ו, הרבים

נר למאה

ריז

'ה פרק –ביאור המסכת

, רבים בזכותוהשהמעשים הטובים שעושים , והיא, שמזכה את הרבים

) שנאמר ביחס למשה(וכך נדרש הפסוק . נחשבים כאילו הוא עשאם

, המשפטים שלימד לישראל": ומשפטיו עם ישראל, עשה' צדקת ה"

. צט")עשה' צדקת ה("נחשבים כצדקתו שלו

מלכים (שנאמר , חטא הרבים תלוי בו, ירבעם חטא והחטיא את הרבים

לא - ק'על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל': )ל, טו, א

אשר חטא ואשר "אלא , "על חטאות ירבעם וישראל"נאמר בפסוק

חובתו נזקף ל, משמע שגם מה שחטאו הם, "החטיא את ישראל

.קא)ב"רע(

ט"משנה י

מתלמידיו של אברהם אבינו, כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו

שיבוארו להלן במשך ) ש התכונותושל( מי שבידו שלושת הדברים -

שמצאנו בו את , הרי הוא הולך בדרכו של אברהם אבינו, המשנה

.שלוש התכונות הללו

שבידו מי- מתלמידיו של בלעם הרשע, ושלושה דברים אחרים

הרי הוא הולך בדרכו של , התכונות ההפוכות משלש התכונות לעיל

.קבכמבואר בהמשך, בלעם

". כאילו הוא עשאן, ומשפטיו שעם ישראל: "ב" בלשון רעצט

.כח, יב, כמפורש בספר מלכים א, ירבעם גרם לישראל לחטוא בעגלי זהבק

. השמיד את כל בית ירבעםאהרי פסוק זה נאמר כסיבה לכך שבעש, לכאורה קשהקא

.ע"וצ? "חטאות ירבעם וישראל"מדוע היה הפסוק צריך לכתוב , ואם כך הוא

על אף שהיה חכם ובעל נבואה בדרגתו , ומשום תכונות אלו הגיע לשפל שאליו הגיעקב

).תפארת ישראל(של משה רבינו

נר למאה

ריח

'פרק ה–ביאור המסכת

שכן מצינו , שיש לו ואינו חומד ממון אחריםמסתפק במה "- עין טובה

אם מחוט ועד שרוך ',)כג, בראשית יד(שאמר למלך סדום , באברהם

קג)ב"רע" ('ואם אקח מכל אשר לך, נעל

,)כז, בראשית יח(וכן מצינו אברהם אומר , ענווה יתרה "- ורוח נמוכה

). ב"רע" ('ואנוכי עפר ואפר'

. קד אלא מתרחק מהן שאינו הולך אחר תאוותיו- ונפש שפלה

.מידות אלה' שהיו בו ג, כמבואר לעיל- מתלמידיו של אברהם אבינו

בלעם - מתלמידיו של בלעם הרשע, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה

שחמד את כספו וזהבו של בלק ולשם כך , חמדן ותאב כסףבעל היה

כמבואר , ה"הלך לקלל את ישראל אף שידע שאין זה רצון הקב

נאום ",)טז, במדבר כד (שאמר על עצמו, והיה גאוותן; בפרשת בלק

ולכן עלה , ואף היה בעל תאווה; "ל ויודע דעת עליון- שומע אמרי א

כמבואר בסוף פרשת , בלבו הרעיון להכשיל את עם ישראל בזנות

).ב"רע(בלק

אברהם סירב לקחת , כשמלך סדום הציע ממון לאברהם בתמורה על כך שהצילוקג

.מאומה

אם יש את נפשכם "ו כמ, תאווה, כאן היא במובן של רצון" נפש" נראה שהמילה קד

).ח, בראשית כג" (לקבור את מתי

ואפילו לא נתן , שאהב את שרה אשתו לא בזכות יפיה, תכונה זו הייתה אצל אברהם

שלא ירעו , שאז היה עליו לדאוג לה (דעתו באופן מלא ליפיה עד שירד עמה למצרים

אברהם אמר, כשירדו למצרים, לכן. )להם המצרים לאחר שיראו אותה ויחשקו בה

" הנה נא"הלשון ["הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ",)יא, בראשית ב (לשרה

רק כעת הוא נתן דעתו באופן מלא ליפיה - דבר המתעורר כעתהמורה על היא לשון

.])ב"על פי רע(

נר למאה

ריט

'ה פרק –ביאור המסכת

- ?מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע

. )כמבואר בהמשך המשנה (לעניין גמולם בעולם הזה ובעולם הבא

- ונוחלין בעולם הבא, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ,דהיינו שיש בידם התכונות האמורות, ההולכים בדרך אברהם אבינו

, כי מי שיש בו שלוש תכונות אלו; זוכים לעולם הזה ולעולם הבא

.קהחייו הם חיים נכונים המביאים לאושר גם בעולם הזה

הפסוק - 'ואוצרותיהם אמלא, להנחיל אוהבי יש': )כא, משלי ח(שנאמר

שנקרא , הם מי שהולכים בדרכו של אברהם" אוהבי: "נדרש כך

אוהבים אלה ינחלו "). אוהביאברהם "- ח, ישעיה מא" (אוהב"בתורה

- "אוצרותיהם אמלא", ומלבד זאת, קושהוא כינוי לעולם הבא, "יש"

. גם בעולם הזה

- ם ויורדין לבאר שחתנאבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיה

דרכו של בלעם מובילה לא רק לאובדן עולם הבא אלא גם לאובדן

אין כוונת התנא לומר שהם זוכים לעושר גשמי בעולם הזה כשכר על , דהיינוקה

ששלוש התכונות הללו כוחן יפה לשפר ולהיטיב את חיי ,אלא כוונתו היא; מעשיהם

; מבחינה זו שהוא חי חיים נכונים וערכיים המביאים לאושר פנימי, האדם בעולם הזה

כך גם , )כא, לעיל ד" (הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"שכשם ש

נפש "; רים מסתפק במועט ואין עינו צרה באח- "עין טובה("התכונות ההופכיות

, התרחקות מרדיפת תאוות- "רוח נמוכה"; התרחקות מגאווה ורדיפת כבוד- "שפלה

, וכך נראה מדברי המדרש שמואל; "מביאין את האדם אל העולם", )כמבואר לעיל

שזוכים , כוונת המשנה היא כפשוטה, שםאחרואילו לפי פירוש (באחד מפירושיו

הוא משום שדברי , ים צדיקים סובליםומה שבמציאות אנו רוא, לגמול בעולם הזה

). המשנה אמורים רק במי שיש בו את שלוש התכונות הללו בשלמות

". דהיינו נחלת עולם הבא, הוא דבר של קיום' יש'מילת : " בלשון התפארת ישראלקו

. יותר מהעולם הזה שהוא חולף ואיננו, "יש"העולם הבא מוגדר כ, כלומר

נר למאה

רכ

'ה פרק–ביאור המסכת

, התאווה והכבוד, ההקנא) "כא, ד(על דרך האמור לעיל , העולם הזה

. קז"מוציאין את האדם מן העולם

אנשי , תורידם לבאר שחת, אלוקים,ואתה': )כד, תהלים נה(שנאמר לפי דרשה זו של - 'ואני אבטח בך, לא יחצו ימיהם, דמים ומרמה

על שם דרכיו , הוא כינוי לבלעם ושכמותו" אנשי דמים ומרמה", ל"חז

כפי (ה גדולה בישראל הערמומיות ועל שם שגרם במעשיו למגפ

באר "שיירדו ל, ועליהם נאמר; קח)פרשת בלקבשמתארת התורה

במובן (שימיהם מתקצרים , דהיינו, "לא יחצו ימיהם"ש, וכן, "שחת

. קט)או שמא במובן זה שחייהם אינם חיים, הפשוט

במשנה זו " גיהינום"שהביטוי , הוא מוסיף. ירושיובאחד מפ, פי מדרש שמואל- עלקז

" גיהינום"שהמילה , ב"כפי שמצאנו במסכת יומא דף עב ע[מתייחס לעולם הזה

משמשת הן לתיאור חיים גרועים בעולם הזה והן לתיאור חיים גרועים בעולם הבא

. מתייחס לעולם הבא" באר שחת"ואילו הביטוי , )]עיין שם, "תרתי גיהינום("

שחייהם אינם ,לומרשכוונת המשנה , דהיינו, ם התפארת ישראל הולך בדרך דומהג

, הנזכר במשנה מתייחס לעולם הבא" גיהינום"ה, אך לפי שיטתו; חיים גם בעולם הזה

שאין לרשעים סיפוק בעולם הזה כי , מתייחס לעולם הזה, "יורדים לבאר שחת"ו

ם ישיגו כל תאוות נפשם בעושר שאם ג: "חוששים בסתר לבם מאחריתם ומיום המיתה

אשר נכון בידם יום , מכל מקום תמיד יפג לבם בקרבם ליום המיתה, ועונג הגופני

".וזה ימרר כל מתיקות העולם שיטעמו, באשר לא ידעו מתי יבוא עליהם, חושך

. ב"רע, ם" על פי רמבקח

הבא מתייחס לעולם" באר שחת" בהמשך לפירושו לעיל שהביטוי - המדרש שמואל קט

לעניין גורלם " תורידם לבאר שחת"" מבאר שכוונת המשנה היא להוכיח מהלשון -

אך הוא ; )שהוא מן המפורסמות, כי גורלם בעולם הזה אינו צריך לראיה(בעולם הבא

ניתן לפרשו כפי שכתבנו " (לא יחצו ימיהם"אינו מפרש לפי זה את שאר הפסוק

אך לפי זה צריך , או שחייהם אינם חיים,שהכוונה היא לכך שחייהם מתקצרים, למעלה

). עיון מדוע הדגיש המדרש שמואל שהראיה מן הפסוק מתייחסת לעולם הבא בלבד

נר למאה

רכא

'ה פרק –המסכת ביאור

'משנה כ

:יהודה בן תימא אומר

לעשות רצון אביך , ריורץ כצבי וגיבור כא, הוי עז כנמר וקל כנשרולא תתבייש לשאול מרבך מה שלא , הוי עז: "ב" מפרש רע- שבשמים

, וקל כנשר... קי'לא הביישן למד') ה, לעיל ב(כאותה ששנינו , הבנת

לרדוף , ורץ כצבי... קיא)לא תתייגע - (ולא תיגע , לחזור אחר תלמודך

. קיב" לכבוש את יצרך מן העבירות- בור כארייוג. אחר המצוות

, )מתייחס למצבם בעולם הזה" באר שחת"שפירש לעיל ש(לפי התפארת ישראל

והוא מוסיף ומפרש בהתאם לכך גם ; הראיה מן הפסוק מתייחסת לעולם הזה דווקא

כי (שהוא כינוי לעולם הזה בכללותו , "חצי ימיהם"גם ": צו ימיהםלא יח"את המלים

גם אותו הם אינם , ) העולם הזה והעולם הבא- העולם הזה הוא חצי ביחס לשלם

וזה , שהוא חצי הווייתם, רוצה לומר עולם הזה, דגם חצי ימיהם "- ובלשונו, משיגים

ואני " הסיפא של הפסוק לגבי". גם אותה לא ישיגו, שהיא שלהן) ידמו- (החצי יתדמו

שגם כשהוא , שהאדם הטוב נמצא במצב הפוך, מפרש התפארת ישראל" אבטח בך

הוא , או אינו מבין מדוע דברים מסוימים אסורים, אינו מבין מדוע באות עליו רעות

.שרוי בבטחון שהכול לטובה

קו כמבואר במסכת סנהדרין דף , שלושים ושלוש שנים- בלעם עצמו מת בגיל צעיר [

]. עיין שם, אך היה זה משום שהרגוהו בחרב, ב"ע

ומדבריו עולה שאין הכוונה לנמר בלשוננו אלא , "נמר"ב מוסיף ומבאר מהו " רעקי

". עז פנים אף על פי שאין בו גבורה כל כך"שהוא , ליצור כלאים מחזיר יער ולביאה

". רי הטבעלא ראיתי זאת בספ"וש, "זה דבר חדש וזר"ש, ש כותב על כך"אמנם הרש

ירוצו ולא , יעלו אבר כנשרים: " תכונת הנשר היא לגמוא מרחקים מבלי להתייגעקיא

].ב"רע) [לא, ישעיה מ" (ייגעו

ומלבד פירושו ישנם פירושים שונים לתכונות אלה , ב" פירשנו כאמור על פי רעקיב

, המצטט משנה זו בחלק אורח חיים, ועיין בביאורו של הטור. כעולה ממפרשי המשנה

.'סימן א

נר למאה

רכב

'ה פרק–ביאור המסכת

על אף - ובושת פנים לגן עדן, םנהיז פנים לגע: הוא היה אומר

, כמבואר במאמר הקודם, "עזות"שלעתים יש להשתמש בתכונת ה

, ץ"רשב(באופן כללי תכונת עזות הפנים היא תכונה רעה הרי ש

בלשון , "עזות פנים"כי , מדברי המפרשים נראהו ;)ספורנו ועוד

וחוסר ,רותהינה מעין גאווה מהולה בזלזול בתוכחות וביקו, המשנה

. סופו לחטוא ולסטות מדרך הישר, אדם כזה. קיגבושה מפני איש

והיא מביאה לידי הימנעות , היא ההיפך מכך" בושת פנים"תכונת

.קידמחטא

ותן , שתבנה עירך במהרה בימינו, אלוקינו' ה, יהי רצון מלפניך . קטוחלקנו בתורתך

" פניםעז "שהביטוי , ב מבאר"רע. ועוד ץ"רשב, ספורנו, כך נראה מפירוש המאיריקיג

. נובע מכך שתכונה זו ניכרת בפניו של אדם

. שהבושה מביאה לידי יראת חטא, ב" כמבואר גם בנדרים דף כ עקיד

, יש אומרים שכאן הוא סיום המסכת. הקשר של תפילה זו לכאן לכאורה אינו ברורקטו

והמשניות שלאחר מכן הן תוספת , ראה התנא לנכון לסיים את המסכת בתפילהו

אלא שנתווספו בה אחר כך , או אפשר שהיה זה סיום המסכתא "- מאירי(מאוחרת

"). דברים

: שתפילה זו קשורה למה שנאמר קודם לכן בעניין עזות פנים ובושה, ם מבאר"הרמב

של - (כשם שחננתנו במעלה זו , םאלוקי: אחר שתיאר מעלת הבושה, וכאילו אמר"

כך חון , )א" יבמות דף עט ע- רחמים וגומלי חסדים, שכן ישראל הם ביישנים, הבושה

ואף המאירי באחד , ב"בדרך זו הולך גם רע". בימינו) ירושלים- (עלינו שתיבנה עירך

.מפירושיו

, )סכתומקום תפילה זו בסוף המ, לדעתו יש כאן טעות סופר(א "ועיין בפירוש הגר

שלאחר שלמדנו לעיל שמידת העזות , לדעתו הקשר הוא(ובתוספות רבי עקיבא איגר

ותימלא הארץ דעה ולא , מתפלל התנא שיבנה המקדש, יש בה יתרון לעניין הלימוד

).יצטרכו האנשים למידת העזות כדי להצליח בלימודם

נר למאה

רכג

'פרק ה –ביאור המסכת

א"משנה כ

:הוא היה אומר

הוא , הגיל הראוי להתחיל ללמוד בו מקרא- בן חמש שנים למקרא

. קיז קטזגיל חמש

רק לאחר לימוד יש להתחיל בלימוד משנה , שכן - בן עשר למשנה

ואורך הזמן , ל והתחיל ללמוד מקרא בגיל חמשוהואי, המקרא

יתחיל בלימוד המשנה בגיל , הנדרש ללימוד מקרא הוא חמש שנים

. קיחעשר

" הנקודותצורת האותיות והיכר"שבשנה הרביעית ילמדו אביו את , ב"ומוסיף רעקטז

וראה עוד דברינו בחלק ). תחילת פרק א, הלכות תלמוד תורה, ועיין בשולחן ערוך הרב(

).שם נבאר גם מדוע בימינו אין נוהגים לפי סדר המשנה(העיונים

שעד השנה [ב מביאים אסמכתא לדבריהם מההלכות הנהוגות באילן "י והן רע"הן רש

מותרים באכילה אך רק בתנאים בשנה הרביעית פירותיו , השלישית הוא ערלה

גם המאירי מזכיר ]. ובשנה החמישית הפירות מותרים לגמרי, ")נטע רבעי("מסוימים

אין משם ראיה ממשית אלא על ,היינו, "דרך צחות והערה"לימוד זה אך מוסיף שהוא

. דרך המשל

שעיקר מטרתה של משנה זו הוא להבהיר לאבות כיצד ינהגו עם , המאירי מבארקיז

המשיך , ולאחר שכבר פתח התנא בענייני הגיל, ")'בן חמש שנים למקרא וכו("לדיהם י

". 'בן שלושים לכוח וכו "- ותיאר בדרך אגב את תכונותיו ומאפייניו של כל גיל

שהסיבה לכך שהתנא קצב פרק זמן של חמש , ב מוסיף ומפרש"רע. ב ועוד"על פי רע קיח

חמש עשרה (ולתלמוד ) עד חמש עשרהמעשר(למשנה , )מחמש עד עשר(שנים למקרא

, היא משום שחמש שנים הן פרק זמן שבו הלימוד מביא לתוצאות ראויות) עד עשרים

שכל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו , )א"חולין דף כד ע(' ומסיבה זו נאמר בגמ

. שוב אינו רואה, חמש שנים

נר למאה

רכד

'פרק ה–ביאור המסכת

מתחייב אדם , מגיל שלוש עשרה- בן שלוש עשרה למצוות

.קיטבמצוות

לאחר שלמד מקרא חמש שנים ומשנה חמש - בן חמש עשרה לתלמוד

ימוד המשניות בצורה שהוא ל, "תלמוד"יש לו היכולת לעסוק ב, שנים

.קכמעמיקה יותר

גיל שמונה עשרה הוא הגיל הראוי לישא - בן שמונה עשרה לחופה

.קכאאישה

לאחר שלמד מקרא משנה ;לרדוף אחר מזונותיו "- בן עשרים לרדוף

צריך הוא לחזור ולבקש אחר , ונשא אשה והוליד בנים, וגמרא

. קכב)ב"רע" (מזונות

ויש שמצאו , )מן אש כלל טז סי"ת הרא"שו( המקור לכך הוא הלכה למשה מסיני קיט

; "איש"שכבר מגיל שלוש עשרה מכנה הכתוב את האדם בשם , לכך סמך בפסוק

, )כה, בראשית לא" (ויקחו שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו"שנאמר אצל שמעון ולוי

).ב ועוד"רע(ומקובל בידינו שלוי היה באותו זמן בן שלוש עשרה

ה "א ד"חגיגה דף י ע' ובמס, גמראה זה "א ד"ברכות דף ה ע' י במס" עיין ברשקכ

.מתלמוד

. מאירי ועודבב ו"רעבעיין , המפרשים מוצאים לכך רמזים שונים בפסוקיםקכא

שכבר נשא אשה , שיש לו ריחיים בצוארו, שירדוף אחר מזונותיו: "ץ" ובלשון רשבקכב

)". פרנסה- (ועתה יעסוק בדרך ארץ , וכבר עסק בתורה, והוליד בנים בשתי שנים

בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על : פירוש אחר: "מוסיף פירוש נוסףב "רע

' וסמך לדבר מדברי הגמ" (שאין בית דין של מעלה מענישין פחות מבן עשרים, מעשיו

וכן מבואר ). עיין שם, "דל עשרין דלא ענשת עלייהו "- ב"במסכת שבת דף פט ע

ה "פי השמועה למדנו שאין הקבמ: "ד, ז, ם בפירוש המשניות על סנהדרין"ברמב

ד "יו(ועיין עוד לעניין זה בחתם סופר ". מעניש את החייב כרת רק אחר עשרים שנה

). ה ומה"ד, קנה

נר למאה

רכה

'ה פרק –ביאור המסכת

ולכן מצאנו , בגיל שלושים מגיע אדם לכוחו- בן שלושים לכוח

שהלויים נשאו את קרשי המשכן על כתפם רק ,)ג, במדבר ד(בתורה

).ב"רע, י"רש(מגיל שלושים

" דבר מתוך דברכבר נתבשל כוח שכלו להבין "- בן ארבעים לבינה

. קכג)תפארת ישראל(

ובן חמישים כבר יוכל , בכל עצה יש שתי דרכים "- בן חמישים לעצה

.קכד)תפארת ישראל" (לשקול המובחר משתי הדרכים

מדרש " (שהוא קל המרוץ והדם רותח) "א"): בן עשרים לרדוף"לכלל (פירושים נוספים

שגיל ) ג, במדבר א(כמבואר בתורה , לצאת למלחמה ולרדוף אחר האויב) ב). שמואל

; למהר לישא אישה) ג). מחזור ויטרי, עיין בתפארת ישראל(הצבא הוא גיל עשרים

מגיל עשרים כבר ראוי להזדרז יותר , שעל אף שגיל שמונה עשרה ראוי לחופה

).מאירי(דהיינו להשתדל יותר , "לרדוף"ו

ויש . שמבין דבר מתוך דבר, שאז מבין מה שלמד: "בילקוט מעם לועז מבוארקכג

שלפני ארבעים אין ללמוד חכמה זו שהיא , תורת הסוד שזה מוסב על לימוד יםמפרש

". ויש חשש שייכשל בהם... שאין כל אדם זוכה להבין, בינה יתירה

, גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר): "ו, רמו, יורה דעה(ך "וכך כותב הש

בו שלא ללמוד ויש שכת, ס"שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש

בשגם שצריך ', בן ארבעים לבינה'כמו שכתוב , קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה

ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן . קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה

".כמו שכתוב כל זה בדברי חכמי האמת, קומטו בלא עת, הראוי

עבודה זרה ' במס' דברי הגמאלא מפנה ל, "בן ארבעים לבינה"ב אינו מבאר מהו "רע[

. עיין שם', שם מבואר שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה וכו, ב"דף ה ע

]. שדן בזהט"יו' ועיין בתוס. ארבעיםלגילשהרי שם אין הכוונה , אמנם צריך ביאור

כאשר , פירושה היכולת לבחור את הדרך הטובה מבין שתי דרכים" עצה", דהיינוקכד

בגיל ") בינה"שהיא מעבר לסתם (אדם מגיע ליכולת זו . ת לכאורה טובותשתיהן נראו

. ועיין טעם לדבר במאירי. חמישים

נר למאה

רכו

' פרק ה–ביאור המסכת

שכבר יודע להטעים חכמתו בדברי טעם ושכל "- בן ששים לזקנה

" ומתוקים לכל טועמם כאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן, טוב

. קכה)תפארת ישראל(

וימת "ונאמר בו , דוד המלך נפטר בן שבעים- בן שבעים לשיבה

ומגיל זה ). ב"רע( גיל שיבה שגיל שבעים הוא, מכאן". בשיבה טובה

מפני ")לב, ויקרא יט (תורהמצוות הכ, ואילך חייבים לקום בפניו

. קכו)תפארת ישראל" (שיבה תקום

גיל חמישים יפסיקו את עבודותיהם שב, שלכן מצווה התורה ביחס ללויים, ב מוסיף"רע

- כה, כך הוא מפרש את הכתוב בספר במדבר ח(הרגילות במקדש ויתנו עצות לאחרים

ששירות , "ושרת את אחיו, ולא יעבוד עוד, ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה", כו

). זה פירושו ייעוץ לאחרים

ן הזקנים למה הוא הלומד מ", )כ, ד( דבריו אלה רומזים לדברי המשנה לעיל קכה

הוא מוסיף ומביא את הפסוק באיוב ". לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן, דומה

בן ששים "שמביא גירסה , ט"ועיין גם בדברי תוספות יו"(ובישישים חכמה", יב, יב

ניתן לפרש , "בן ששים לזקנה", ולאחר מכן מוסיף שאף לפי גירסתנו; "לחכמה

הוא מי " זקן"ש, ב"קידושין דף לב ע' כמבואר במס,היא במובן של חכמה" זקנה"ש

).שקנה חכמה

שזהו השלב שבו מתחילה דעיכה ביכולותיו של , אמנם מדברי המאירי נראה שמפרש[

].עיין שם, האדם

אפילו , מצות עשה לקום מפני כל חכם): "א, רמד, יורה דעה(וכך נפסק בשולחן ערוך קכו

. רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו, ו רבוואפילו אינ. אינו זקן אלא יניק וחכים

אפילו "א "ומוסיף הרמ". דהיינו בן שבעים שנה, וכן מצוה לקום מפני שיבה

חלק יורה דעה סימן , ועיין בשבט הלוי חלק ה" (ובלבד שלא יהיה רשע, הוא עם הארץ

. )יש להחמיר ולקום) האם אדם הוא בן שבעים(שבמקרה של ספק , קל

והוא הולך בדרכו זו גם בביאור ; בהמשך לשיטתו לעיל, ר אחר במאיריועיין ביאו[

]. עיין שם, המאמרים הבאים במשנה

נר למאה

רכז

'ה פרק –ביאור המסכת

הגוף דכבר התגברו בו כוחות הנפש על "- בן שמונים לגבורה

תפארת " (ונקל לו מאד לקיים התורה ומצוותיה, ותאוותיו שנחלשו

. קכז)ישראל

הולך "כמו , ן ימנית"בשי" לשוח" יש מפרשים - בן תשעים לשוח

מלשון , ן שמאלית"בשי" לשוח"ויש מפרשים . שתש כוחו, "שחוח

אך כוחו עדיין עמו ביחס לדברים , נחלש כוח העשייה שבו- שיחה

. קכחכגון תורה ותפילה, התלויים בדיבור

, לפי רוב המפרשים- בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם

הכוונה היא שבגיל זה ישנה דעיכה מוחלטת של כוחות האדם

נדבקה נפשו , כשזכה לכך: "אך התפארת ישראל מפרש. קכטובינתו

כאילו עבר כבר , ונתבטל ממנו העולם ותאוותיו, בעליונים

.קל"ממנו

ימי שנותינו בהם שבעים ": "גבורות"את גיל שמונים כ ולכן מכנה הפסוק בתהלים קכז

). י, תהלים צ" (ואם בגבורות שמונים שנה, שנה

דבר גדול הוא אם , כלומר: "מפרש את דברי המשנה כך) באחת הנוסחאות(י "ורש

". 'ואם בגבורות שמונים שנה'שנאמר , יחיה אדם עד שמונים שנה

ן שמאלית מצויה בתורה "בשי" שוחל"המילה . שני הפירושים בתפארת ישראלקכח

, לשון תפילה", י"ומפרש שם רש, "ויצא יצחק לשוח בשדה", )סג, כד(בספר בראשית

)". א, תהלים קב(' ישפוך שיחו'כמו

. ץ"כמבואר ברשב, ומכל מקום ברור שייתכנו יוצאים מן הכללקכט

טל ממנו כוח כי ב(שתשובה בגיל זה כבר איננה תשובה שלמה וראויה , ויש מפרשיםקל

ילקוט מעם , מדרש שמואל(ולכן יעשה תשובה קודם לכן ) המשיכה לענייני העולם הזה

). לועז

נר למאה

רכח

'פרק ה–ביאור המסכת

ב"משנה כ

:קלאבן בג בג אומר

שהכול , הפוך בתורה והפוך בה- קלבדכולה בה, הפוך בה והפוך בה

דושים שבכל שעה תמצא בה חי", י"וכפי שמבאר רש. בה

.קלג"וטעמים

יש . ב"בתפארת ישראל מבואר שבן בג בג הוא יוחנן בן בג בג הנזכר בקידושין דף י עקלא

שבן בג בג ) ט"יו' מובא בתוס, ש"י בן הרא"ם בשם ר"מדרש שמואל בשם הרשב(אומרים

ונקראו כך כדי להסתירם מן , היו גרים, באההנזכר כאן וכן בן הא הא הנזכר במשנה ה

, )הראשונים" גרים"שהיו ה" (בן אברהם ושרה"פירושו כמו " בן הא הא"השם : המלשינים

אברהם במקום (א לשמם כמבואר בפרשת לך לך "שהרי לאברהם ושרה נוספה אות ה

, משבגימטריא הוא ח" בג"נובע מכך ש" בן בג בג"וגם השם , )ושרה במקום שרי, אברם

" בג"ש, יש מפרשים.ה בר הי הי"ב ד"ועיין בתוספות במסכת חגיגה דף ט ע. א"כמו האות ה

.ועיין בילקוט מעם לועז, "בן גרים"הוא ראשי תיבות

ט מובא "בתוספות יו. נאמרו בארמית, וכן האמרה שבמשנה הבאה, אימרה זוקלב

מרים שמשום חשיבות ויש או. ולשונם לשון ארמית, שהיו גרים) ל"מהר(בשם דרך חיים

' תוס(שכולם היו מכירים בה כשעלו מבבל , שנו מימרה זו בלשון ארמית, התורה לאדם

).ט בשם מדרש שמואל בשם רבינו אפרים"יו

כוונת המשנה היא לכך שאדם יכול ללמוד מילים מסוימות , על פי מדרש שמואלקלג

שהן כוללות גם יראה, אך לאחר מכן אם יעמיק, והן מקבלות פירוש אחד, בתורה

ואחר שבאותו הפעם , הפך בה: "או פירוש עמוק יותר, שאף הוא נכון, פירוש אחר

וכן , הבנת הבנה אחת חזור והפוך בה פעם אחרת ותבין בו הבנה אחרת יותר עמוקה

ודבריה , לפי דכולא בה, ולעולם תבין בו חידוש אחר... בכל פעם ופעם שתהפוך בה

ויסוד הדברים במסכת עירובין דף " [בעים פנים לתורהכי ש, סובלים פירושים רבים

נוצר תאנה ", יח, שנאמר במשלי כז(למה נמשלו דברי תורה לתאנה ", ב"א וע"נד ע

כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים ) עץ התאנה- (מה תאנה זו , ")יאכל פריה

וא ה, ולכן בכל פעם שאדם בא אל עץ התאנה, כי התאנים אינם מתבשלות כאחת(

כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בהן , אף דברי תורה, )י" רש- מוצא תאנים נוספות

".טעם

נר למאה

רכט

'פרק ה –ביאור המסכת

בה "- ם"ובלשון הרמב, להבין, באמצעותה תזכה לראות- ובה תחזי

". ותסתכל בעין השכל, תראה את האמת

, מלשון בלאי( הזדקן ובלה בה - תרגום מילולי- וסיב ובלה בה

גם עד זקנה ושיבה לא "- ב"בלשון רע, והפירוש הוא). בלוי

". תעזבנה

.קלד אל תזוז ממנה- ומינה לא תזוע

שהכול כלול , אין טוב מן התורה- שאין לך מדה טובה הימנה

.קלהבה

שמאחר שאמר , שלא יחשוב האדם, ובא בן בג בג לומר"ומוסיף הילקוט מעם לועז

אלא , משמע שמעשרים ואחד פטור, ועד עשרים ילמד תורה' התנא בן חמש למקרא וכו

, תהלים קיט(ו שאמר דוד המלך עליו השלום כמ, צריך כל אחד לדעת שאין קץ לתורה

".'רחבה מצוותך מאוד, לכל תכלה ראיתי קץ') צו

אלא שיהא הופך , שלא יספיק לו בתורה הקריאה הגסה לבד, הזהירו: "המאירי כותב

הוא מוצא בה כל מה שמפקפק בלבו , שאם יעשה כן, כמה פעמים: כלומר, ומהפך בה

)". א מתלבט לגביוכל מה שאינו מבין או שהו- (עליו

פירושה שהתורה כוללת את כל , )שהכל בה" (דכולא בה"יש מפרשים שהלשון [

או , אך לא ברור מדבריהם האם הכוונה היא לכל החכמות ממש, החכמות החיצוניות

ש על מסכת נדרים דף "ובדברי הרא, עיין בלשון ספורנו, כל המוסר והמחשבה וכדומה

]. א"לח ע

, "חכמה יוונית" שדברים אלה כוללים גם הוראה שלא לעסוק בב משמע" מדברי רעקלד

. וראה דברינו בחלק העיונים

אין , שנאמרו על ידי חכמיםדברי המוסר מכל : שם, פירוש נוסף. תוספות יום טובקלה

.לך עצה טובה מעצה זו שאמרתי לך כעת

נר למאה

רל

'פרק ה–ביאור המסכת

ג"משנה כ

:קלובן הא הא אומר

ככל ). השכר, לפי הצער: תרגום מארמית (- אגרא- לפום צערא

דהיינו משקיע ומקריב יותר בלימוד התורה , "מצטער"שאדם

.קלזכך שכרו משמים רב יותר, ובעשיית המצוות

.משנה הקודמתעיין בדברינו על ה, ומדוע אמר דבריו בארמית, "בן הא הא" לעניין השם קלו

כן יהיה שכרך , כפי רוב הצער שאתה סובל בלימוד התורה ועשיית המצווה "- ב" רעקלז

דבין בעסק התורה או בקיום , דקא משמע לן: "ובלשון התפארת ישראל". מרובה

כפי הצער שתצטער להשלים את עצמך , בכולם, ובין בתיקון מידות הנפש, מצוותיה

". כן לפי מדה זו יגדל שכרך, בהן

שככל שאדם , כוונת המשנה היא לעניין לימוד תורה, לפי פירוש נוסף בתפארת ישראל

דלפי הטרחה והעמל , או רצונו לומר: "כך היא מתקיימת בו, משקיע יותר בתורה

דאין דברי תורה מתקיים , כן עוד יותר תעשה פרי תבואה, שתתעמל להשיג החכמה

)".ב"כברכות סג ע(אלא במי שממית עצמו עליה

, ואמרו; לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך: "שכתב, ם"וכך נראה גם מדברי הרמב

אבל קריאת , שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד

כפי מה שיתעמל בתורה : " ובמאירי."אין קיום לה ולא תועלת בה, התענוג והמנוחה

י קריאת המנוחה והתענוג לא תרד כ, רצה לומר השגת האמת, ימשך ממנה פרי נבחר

".חדרי בטן

נר למאה

רלא

'פרק ו –ביאור המסכת

א'פרק ו

, מילים אלה הן מעין פתיחה לפרק- ם בלשון המשנהשנו חכמי

אך בפועל , כי הפרק אמנם מנוסח בלשון משנה, שמטרתן להקדים

. בהוא אינו חלק מהמשנה ואינו חלק ממסכת אבות המקורית

שנו חכמים בלשון " הואיל ואמר התנא - ברוך שבחר בהם ובמשנתם

.משנתם ברוך שבחר בהם וב- על דרך שבח, הוסיף התנא, "המשנה

ג'משנה א

:רבי מאיר אומר

כגון לשם כבוד , ולא לשם תכלית צדדית- כל העוסק בתורה לשמה

.ד'וכד

דברי תנאים (ואף אינו משנה אלא ברייתא , פרק זה במקורו אינו שייך למסכת אבותא

, ובלשון המשנה היא שנויה, ברייתא היא: "י"ובלשון רש). שאינם מששה סדרי משנה

ם שאר נהגו לאומרן בבית הכנסת ע, ומתוך שהללו דברי הגדה הן... אבל אינה משנה

". פרקים הללו של מסכת אבות

הנה הפרק הזה "- ם שיק"וכך כותב המהר. י שהבאנו בהערה הקודמת" עיין לשון רשב

ומשום שבפרק הזה איירי , אינו מלשון המשנה אלא מלשון הברייתות שחיברו אחר כך

לכך חברו , ל איירי בענייני התורה"וגם הפרק הנ, בקניין תורה ובמעלתה) מדובר(=

". זה לכאןפרק

כמבואר בתחילת , על אף שלמעשה מדובר בברייתות, "משנה" השתמשנו בלשון ג

. הפרק

ותנאי , האדם לתורה שבה הוא עוסקחיבור כי המעלות המפורטות בהמשך נובעות מד

ועיין ). ל"עיין במהר(לחיבור זה הוא שהעיסוק יהיה לשמה ולא לשם מטרות חיצוניות

, וכן בנפש החיים, "לשמה"שהאריך בביאור המושג , רוח חייםין ב'ח מוולוז"בדברי הגר

נר למאה

רלב

'ופרק–ביאור המסכת

). י"רש( זוכה לדברים שיפורטו בהמשך המשנה - זוכה לדברים הרבה

אדם כזה מצדיק - אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, ולא עוד

. האת תכלית הבריאה

בהיותו עוזר להשיג , בראשיתה במעשה"שותף להקב "- נקרא רע

)" המטרה שאליה כיוון הבורא בבריאה, דהיינו- (התכלית המכוון

.ו)ספורנו(

.ז זוכה להיות אהוב על הבריות- אהוב

. ג- פרקים ב, שער ד

די אם לא נברא כל ("ש "וריב") שנברא בשבילו, כלומר("י " כך נראה מפירוש רשה

"). העולם אלא בשבילו

, ולי מה יקרו רעיך) "יז, תהלים קלט(שנאמר , "רעים" ואף הפסוק מכנה את הצדיקים ו

שראוי להתחבר עמו לשמוע , "נקרא רע", ויש מפרשים במשנה). רנושם בספו" (ל- א

).תפארת ישראל" (עצתו בכל דבר

שאהוב , ויש מפרשים). תפארת ישראל" (דמפני מידותיו היקרים הוא נאהב מהכול "ז

).ש"ריב( "אני אוהבי אהב) "יז, משלי ח(שנאמר , ה"י הקב"ע

הוא תואר אחד " רע אהוב", ")דהחסי"בשם (לפי אחד הפירושים במדרש שמואל

כי לעתים אנשים מתרועעים , "אהוב"הוא גם " רע" לא כל - ומשמעותו היא זו, מחובר

" רע אהוב"לעומת זאת הביטוי . 'עסקים משותפים וכו, זה לזה מכוח דרך משותפת

רע "הוא , העוסק בתורה לשמה. מציין מצב שבו ההתרועעות נובעת מאהבה ישירה

רע אינו , האחד: כי הרעים שני מינים, וזה, הכל דבר אחד, רע אהוב: "וובלשונ; "אהוב

אלא שפגע באחד ונתלוו קצת זמן ונעשו רעים זה לזה ולסוף אפשר יבואו לידי , אהוב

שאהבתם בלתי , כאהבת דוד ויהונתן, שבתחילתם היו רעים אהובים, השני. אהבה

והעוסק לשמה דומה אל , חדוהעוסק בתורה שלא לשמה דומה לרע הא... תלויה בדבר

". 'רע אהוב'ולזה נקרא , השני

": שמח תשמח רעים אהובים"ובכך הוא מבאר את מטבע הלשון ביחס לחתן וכלה [

כי איש ואשתו לא קנו האהבה בהתמדת ', שמח תשמח רעים אהובים'וזהו שכתוב "

נר למאה

רלג

'פרק ו –ביאור המסכת

שהרי , "אוהב את המקום" עליו ניתן לומר שהוא - אוהב את המקום

.ה ומכוח ציוויו בלבד"לומד תורה מאהבת הקב

אוהב , עליו שיהיה אוהב אדם תורתו משפיעה - אוהב את הבריות

. חאת הבריות

הוא מקיים את תכליתו ואת - משמח את הבריות, משמח את המקום

ובדרכו הטובה משפיע על העולם לטוב ומשמח את , ה"רצון הקב

. טהבריות

" מלבישה", התורה שאדם לומד לשמה- ומלבשתו ענווה ויראה

. קיםמידות של ענווה ויראת אלו) כלומר מקנה לו(אותו

"]. רק בפתע פתאום, זמן

אך , עים שנראים כמחוברים זה לזהיש ר: עוד הוא ממשיך בהסבר נוסף על אותה הדרך

, וברגע שבטלה תועלת זו או שנקלעים למצב קשה, חיבורם תלוי בתועלת הדדית

ובאופן . נקשרים באהבתם גם במצבים קשים" רעים אהובים"לעומת זאת . ייפרדו

, אזי כאשר בטלה התועלת יבטל מלימודו, מי שלומד תורה לשם תועלת צדדית, דומה

וכמו כן ביחס " (רע אהוב"ולכן נקרא , ילמד גם ללא התועלת, אך מי שלומד לשמה

אף על פי שלא יהיה ביד , האשה הטובה"שכן " רעים אהובים"הם נקראים , לחתן וכלה

").תאהבנו ותכבדנו, בעלה למלאות צרכי הבית

, ומסתבר; )י"רש" ( שמקרבן ומלמדן וגומלן טוב- אוהב את הבריות: "י מפרש" רשח

שמי , אלא לומר, לימוד תורה לשמהכלול בהגדרתומר שדבר זה שאין כוונתו ל

.שלומד לשמה מגיע לידי כך

" אוהב את הבריות"הסיבה להיותו , לפי אחד הפירושים המובאים במדרש שמואל

אך על רגש זה מעיבים , שלמעשה כל אדם בטבעו אוהב את הבריות, נעוצה בכך

חוזר , בבוראו ומסיר ממנו רגשות אלהמי שדבק . 'כבוד וכו, תאוות, רגשות של קנאה

. אוהב את הבריות- דהיינו , למצבו הטבעי

לפי שלומדין ונהנין : "והמדרש שמואל מפרש. כך נראה לכאורה לפי פשוטוט

".מחכמתו

נר למאה

רלד

'ופרק–ביאור המסכת

.יישר ונאמן, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד

, "צדיק(" ישנם מספר ביאורים במפרשים לעניין ההבדל בין ארבעה תארים אלה י

מתייחס לקיום חיוביו " צדיק", ראללפי התפארת יש"). נאמן"ו" ישר", "חסיד"

" ישר"ו, מתייחס לקיום מצוות שבין אדם לחברו" חסיד", ומצוותיו כלפי שמים

; )'כגון מידת העצלות וכד, להתגבר על מידות שבו(מתייחס לקיום חיוביו לעצמו

שלעולם הוא , ")מימיו נאמנים: "טז, לג, כלשון הכתוב בישעיה(פירושו יציב " נאמן"

"). ולא תתקפהו המקרה או היצר("ו משתנה כך ואינ

הוא מי שאינו מתעורר אל " ישר", לפי אחד הפירושים המובאים במדרש שמואל

הוא זה הכובש את " צדיק"; אלא בטבעו עושה מה שראוי לעשות, פעולת הרע כלל

משמע מדבריו שהוא , "נאמן"לעניין " (הוא העושה לפנים משורת הדין" חסיד"ו; יצרו

).תפארת ישראלמפרש כ

שהוא מבאר לפי הסבר זה את , המובאים במשניות זכר חנוך" ליקוטים"ראיתי ב[

, מי שהוא צדיק בלבד": אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה): "יא, תהלים צז(הפסוק

אור "נמצא במצב של , דהיינו שהטוב לא הפך להיות טבעו אלא עדיין כובש את יצרו

אך ; יצמח לעתיד לבוא, "זרוע"מבחינתו " אור"וה, ת ההתמודדות קשה לו כע- "זרוע

אצלם עשיית הטוב היא בבחינת , אלה שהפכו את הטוב לטבעם- "שמחה, לישרי לב"

]. שמחה כבר בשעת העשייה

ולא " חסיד ישר: "הם תואר אחד" חסיד ישר"המילים , לפי פירוש נוסף במדרש שמואל

מי : המביאה דוגמה לחסיד שוטה, ב"סוטה כא ע' במס' וכדברי הגמ, חסיד שוטה

.שרואה אשה טובעת במים ואינו מצילה מטעמי צניעות

הוא " חסיד", "הולך בתומו ואינו עושה עוול"הוא מי ש" צדיק"ש, י מפרש"רש, והנה[

ועדיף , עושה יושר"י "מפרש רש" ישר"ואילו לגבי , "עושה לפנים משורת הדין"מי ש

הוא מי " צדיק", ייתכן שלפי פירושו. מלים אלווצריך ביאור למה כוונתו ב, "מצדיק

הוא " ישר"ואילו , שאינו עושה עוול אך גם אינו עושה פעולות חיוביות להשלטת הצדק

ש "ריב. ועדיין צריך ביאור. ולא רק נמנע מעוול, מי שעושה פעולות על דרך החיוב

. נוייםי אך בשי"והוא מפרש בדומה לרש, מתייחס גם הוא לארבעת התארים במשנה

לא יעשה עוולה ולא ידבר כזב ולא יימצא בפיו לשון ", ש"מפרש ריב" נאמן"לגבי

"]. תרמית

נר למאה

רלה

'ו פרק –ביאור המסכת

שעל , נראה שהכוונה היא- ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות

דול חסרון מגיע האדם לעומק ההבנה כמה ג, ידי הלימוד לשמה

. יאהחטא וכמה גדולה מעלת המצווה

יש לו , בזכות תלמודו- בינה וגבורה, ונהנין ממנו עצה ותושיה

היא ייעוץ בעניינים שונים " עצה" ("עצה ותושיה"היכולת לתת

" תושיה"ו, לאו דווקא בהקשר של תורה ומצוות, ובמקרים מזדמנים

שהיא , "בינה" לוכן זוכה; )יבעניינה ייעוץ בענייני תורה ומצוות

, יג)ובזכות כך עצותיו מועילות יותר(היכולת להבין דבר מתוך דבר

אין פירוש סדור של המאירי לפרק " (פירוש המאירי לפרק שישי" וכך מבואר גם ביא

רי על בסוף פירוש המאי, אולם. כמבואר לעיל, שכן פרק זה איננו מפרקי אבות, שישי

המבוסס על מפרשים , הוסיפו העורכים ביאור משלהם על פרק שישי, חמשת הפרקים

, ז"המודפס במהדורת ירושלים תשכ, חיבור זה. כדי שלא יהיה החיבור חסר, שונים

").פירוש המאירי לפרק שישי"יכונה מכאן ולהלן

כי ... טאאפילו בשוגג אינו בא לידי ח, פירוש- מרחקתו מן החטא: "ל מפרש"והמהר

אבל שומרת עליו מן , הדבק עם התורה אין התורה מניחו להיות הולך דרך מקולקל כלל

שרגליו מביאות אותו אל הזכות ", הוא מפרש" מקרבתו לידי זכות"ולעניין ". החטא

, לה, ויקרא רבה(הוא מביא את דברי המדרש " [אף כי לא היה דעתו על זה כלל, תמיד

]. לבית המדרש, מאליהן, "מביאות אותו" רגליו שהיו, בעניין דוד המלך) א

התפארת ). יאלעיל הערה " (פירוש המאירי לפרק שישי"ו, על פי תפארת ישראליב

, מסמל דבר נצחי" יש"כי ; "יש"הוא מלשון " תושיה"שהמונח , ישראל מוסיף ומבאר

היא עצה בענייני תורה " תושיה"ה, ואף כאן, )ט"ה ימשנ' כדלעיל פרק ה(תמידי

. יד, במצודות על משלי ח" תושיה"ועיין פירוש אחר ל. ומצוות שהם נצחיים

ובהקשר המשנה כאן , כהבנת דבר מתוך דבר" בינה" בדרך כלל מתפרשת המילה יג

שעל ידי כך הוא מבין היטב את העניין ועצותיו מועילות , נראה כי היא באה לומר

. יאהנזכר לעיל בהערה , "פירוש המאירי לפרק שישי"עיין ב" (נהנים ממנו"ולכן , יותר

. )ועיין לפירושים נוספים בתפארת ישראל ובמצודות על פסוק זה

נר למאה

רלו

'ופרק–ביאור המסכת

.יד)ם שוניםעצה כיצד להתגבר על מכשולי" (גבורה"ול

פסוק זה - 'לי גבורה, אני בינה, לי עצה ותושיה': )יד, משלי ח(שנאמר

, כביכול היא עצמה המדברת(נאמר כביכול מפי התורה עצמה

ופירוש ; ה"או מפי הקב, ")לי"ו" אני"ומתייחסת לעצמה בלשון

בינה , עצה ותושיה"יזכה ב, בתורה, מי שיזכה בי- הפסוק הוא

. עילכמבואר ל, "וגבורה

, התורה והחכמה שהוא זוכה בהן- ונותנת לו מלכות וממשלה

.טו)על פי תפארת ישראל(מעניקות לו סמכות טבעית

על פי תפארת ( חכמה לרדת לחקר האמת בשבתו לדין - וחיקור דין

). ישראל

סתרי תורה וסודותיה ) משמים( מגלים לו - ומגלין לו רזי תורה

). ועיין בתפארת ישראל, ש"ריב(

חכמתו הולכת - עשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסקונ

. טזומתגברת

ויש מפרשים ) עיין במצודות על הפסוק( יש מפרשים שהכוונה להתגברות על היצר יד

בלשון תפארת , "להציל עשוק מיד עושקו("י שהכוונה להתגברות על אויב חיצונ

).ישראל

ונותנים לאדם גבורה וכוח כאשר , כי דבריו מחזיקים את האדם: "ל מפרש"המהר

. ועיין שם פירוש נוסף, "ישמע דבריו

דבריו , כל אדם שיש בו יראת שמים "- ב "דף ו ע, ועיין בגמרא במסכת ברכותטו

". נשמעים

, מימיו מתוקים, מעיין": "נהר"ו" מעיין"פילות של התפארת ישראל עומד על הכטז

שמימיו זורמים בחוזקה אך - (הוא להיפך , ונהר; אבל מימיו אינן משופעים ורבים

' יהיה בהשפעתו ב) במי שלומד תורה לשמה- (אבל בו ). מימיו אינם תמיד מתוקים

נר למאה

רלז

'ו פרק –המסכת ביאור

.יזומוחל על עלבונו, וארך רוח, והוי צנוע

כל , כביכול כל הטבע- ומרוממתו על כל המעשים ומגדלתו

.יחכפופים לו, הנבראים

".בנעימות ובחוזק, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים, )שתי מעלות(לטיבותא

שהתנא מצווה על האדם שעל אף שזכה לכל (ציוויבמובן של " והוי" יש מפרשים יז

מי שלומד תורה - תיאורויש מפרשים את הדברים כ, )'יהיה צנוע וכו, האמור לעיל

, אפשר שתהיה צוואה: "ובלשון המדרש שמואל; זוכה גם לתכונות אלה, לשמה

ואפשר שאינם ... ם שיזהר בהםשמצווה רבי מאיר אל העוסק בתורה על שלושה דברי

שהודיע שהשלושה דברים הנזכרים יהיו , רק בדרך הודעה, בדרך צוואה ואזהרה

".נמשכים לו מהיותו עוסק בתורה לשמה

הלשון הייתה צריכה , כי אם כך, הוא ציווי" 'הוי צנוע וכו"לכאורה קשה לומר ש[

ה לכאורה אינו מתאים פירוש ז, בנוסף; "עלבונו"ולא , "עלבונךומוחל על "להיות

ובין לאחר מילים " והוי צנוע"בין לפני המילים (שעוסק לכל אורכה , למבנה המשנה

]. ולא בציווי, בתיאור) אלה

בפסוק אחד - ב עומד רבא על שוני הלשון בין שני פסוקים" במסכת פסחים דף נ עיח

מעל גדול כי"ובפסוק אחר נאמר , )יא, תהלים נז" ( שמים חסדךעדכי גדול "נאמר

שהפסוק הראשון מתייחס למי שעוסק , והוא מיישב; )ה, תהלים קח" (שמים חסדך

, וביאור הדברים הוא. והשני מתייחס לעוסק בתורה לשמה, בתורה שלא לשמה

כלומר מעל , "מעל שמים"ה ינהג עמו "שהעוסק בתורה לשמה זוכה לכך שהקב

הטבע , העוסק בתורה לשמהש, וזו גם כוונת המשנה כאן. לחוקיות הטבע הרגילה

).באחד הפירושים, מדרש שמואל" (מעל הטבע"ה נוהג עמו "כי הקב, כביכול כפוף לו

שהואיל ודרגת התורה גבוהה מדרגת שאר הטבע , ל על המשנה מפרש"המהר[

זוכה לדרגה גבוהה , גם מי שדבק בתורה ועוסק בה לשמה ללא פניות, והנבראים

, ה נוהג עמו מעל הטבע"שזו הסיבה לכך שהקב, ייתכןו. ולרוממות מעל שאר הנבראים

].כמבואר לעיל

הנזכרים במשנה הם מעשיו של האדם " מעשים"ה, לפי פירוש אחר במדרש שמואל

אך אצל אותו אדם השכל והתבונה , )הגוף(המעשים נעשים בפועל על ידי החומר . עצמו

: ובלשונו(ם אל השכל כך שכל חומריותו ומעשיו כפופי, שולטים לחלוטין על החומר

נר למאה

רלח

'ופרק–ביאור המסכת

'משנה ב

:אמר רבי יהושע בן לוי

ת אוי להם לבריו: ואומרת, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, הר חורב הוא הר סיני שעליו ניתנה תורה- מעלבונה של תורה

שאין , "עלבון התורה"ומשם כביכול יוצאת בת קול ותובעת את

.יטהבריות עוסקות בה כראוי

מובדל , מורחק, מנודה- שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף

).י"ונראה שזו גם כוונת רש, מדרש שמואל(ה "מהקב

- 'אשה יפה וסרת טעם, נזם זהב באף חזיר' :)כב, משלי יא(שנאמר

" נזוף"לומר שהמילה , נראה שכוונת המשנה היא על דרך מליצה

מהווה גם מעין ראשי תיבות של הביטוי בספר , שנאמרה לעיל

.כ" חזירףהב באזם נז "- משלי

העוסק בתורה לשמה הנה הוא ... שבעסק התורה לשמה יהיה מושל ברוחו ובחומרו"

ולא יהיה השכל נכנע על , שיהיו נפעלים ברצון השכל, מושל על כל מעשה החומר

").רק להיפך, מעשה החומר

ש וכך מבואר במדר; ולא שבפועל יוצאת בת קול כזו, נראה שהדברים הם בדרך משליט

שהוא , לפי שהתורה ניתנה בהר חורב, אפשר לומר שהעניין הוא דרך משל: "שמואל

אם כן כשישראל אינם עוסקים , ושם נשבעו כל ישראל לעסוק בה יומם ולילה, הר סיני

אוי להם לבריות , צריך שיחשוב האדם כאילו הר חורב בעצמו מכריז ואומר, בתורה

". מעלבונה של תורה

. וכך מבואר בלחם שמים, "הרב רבי אפרים"ל בשם על פי מדרש שמואכ

כוונת המשנה להשוות גם מבחינה מהותית בין , שמעבר למליצה ולנוטריקון, נראה

פסוק זה : לבין המצבים שאליהם מתייחס הפסוק, מצבו של מי שאינו עוסק בתורה

עות מגנה מצבים שבהם דברים חשובים ונעלים נתונים בידי בריות שאינן יוד, במשלי

שהרי החזיר מתגולל , הנזם מתגנה, כשנותנים נזם זהב באף חזיר(להשתמש בהן כראוי

ולא , אין בו כל ערך, וכן כשהיופי נתון בידי אישה ריקנית וחסרת דעת; עמו באשפה

נר למאה

רלט

'פרק ו –ביאור המסכת

והמכתב מכתב , והלוחות מעשה אלוקים המה': )טז, שמות לב( כאואומר', חרות'אלא ' חרות'אל תקרא '; הלוחותחרות על , אלוקים הוא

, פסוק זה מתייחס- שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה

מפרשת , על דרך דרש. ללוחות הברית והכתב שעליהם, לפי פשוטו

כרמז בשבחו , ")חרות על הלוחות("המשנה את הסיפא של הפסוק

גם יכולה להיקרא" חרות"כי המילה ; של מי שעוסק בתורה

שהחירות האמיתית היא חירותו של מי , ויש בכך רמז, "חרות"כ

. כבואינו משועבד לתאוותיו ויצריו, שעוסק בתורה כראוי

שנאמר , הרי זה מתעלה, )תדיר(וכל מי שעוסק בתלמוד תורה . כג'ומנחליאל במות, וממתנה נחליאל': )יט, במדבר כא(

שכך הוא גם , ועל כך אומרת המשנה, )עוד אלא שהיא מנצלת אותו לריקנות ולחטא

במקום להשתמש בשכלו לרכישת - את שכלומצבו של מי שמבטל את זמנו ומבזבז

וכך (ובכך הוא מבזה אותו ומפחית מערכו , דעת הוא משתמש בו לדברים בטלים

).יאלעיל הערה , "פירוש המאירי לפרק שישי"מבואר ב

אך כאן . דבריומשמעה שהתנא מביא ראיה נוספת ל, "ואומר"הלשון , בדרך כלל כא

בדומה (העוסק במעלת התורה , שכוונת התנא היא רק לציין פסוק נוסף, נראה יותר

שגם הוא הובא לעיל בהקשר של , "'נזם זהב באף חזיר וגו", לפסוק שהובא לעיל

). השוואה בין מי שעוסק בתורה לבין מי שמנצל את עיקר שכלו לדברים בטלים

על דרך ( ומפרש בדרך זו גם את הפסוק כולו והוא מוסיף[ על פי תפארת ישראל כב

, "מכתב אלוקים"את " כותב על הלוח"וכשהוא , "לוח"שכלו של אדם הוא כ): דרש

הוא מגשים את תכלית , "מעשה אלוקים המה"אזי , דהיינו שמשתמש בשכלו לתורה

.]הוא גם בן חורין) בעל השכל(דהיינו שבעל הלוח , "חירות על הלוחות", ובמצב זה. 'ה

בפסוקים נאמר : א"דף נד ע, דרשה זו מובאת ביתר הסבר בגמרא במסכת עירובין כג

ולפי , )יט- יח, במדבר כא" (ומנחליאל במות, וממתנה נחליאל, וממדבר מתנה"

נחליאל ובמות , המילים מתנה(זהו תיאור של מסעות בני ישראל בדרכם לארץ , פשוטו

מי : אלה גם כרומזים להשגת מעלותל דורשים פסוקים"אך חז, )הם שמות של מקומות

ומי שזוכה ; שהיא התורה, "מתנה"זוכה ל, דהיינו שאין בו גאווה, "מדבר"ששם עצמו כ

נר למאה

רמ

'ופרק–ביאור המסכת

'משנה ג

או דיבור , או פסוק אחד,או הלכה אחת, הלומד מחבירו פרק אחד ;כהצריך לנהוג בו כבוד, כדאו אפילו אות אחת, אחד

שלא למד מאחיתופל אלא שני , שכן מצינו בדוד מלך ישראלשאין זה מן הראוי ללמוד , אחיתופל לימד את דוד- דברים בלבד

ושאין להיכנס לבית המדרש בקומה , תורה ביחידות אלא בחברותא

.כוזקופה

, ואתה אנוש כערכי ')יד, תהלים נה(שנאמר , מיודעואלופו ו, קראו רבו, "אנוש כערכי", בפסוק זה מכנה דוד את אחיתופל- 'אלופי ומיודעי

- א- נחלת"מתחלקת ל" נחליאל"המילה (' דהיינו לנחלת ה, "נחליאל"זוכה ל, לתורה

על כך מבוססת גם דרשת . דהיינו לגדולה, "במות"זוכה ל" נחליאל"ומי שזוכה ל; ")ל

.אלא שהתנא קיצר בלשונו, שנה כאן באבותהמ

, דהיינו, "פרק אחד"לא זו בלבד שאם לימדו : סדר המשנה הוא מן הכבד אל הקלכד

אלא הוא הדין אפילו אם לימדו , צריך לנהוג בו כבוד, פרק אחד שיש בו כמה הלכות

כגון פסוק , ואפילו לימדו דבר מורכב אף פחות; "הלכה אחת", דבר מורכב פחות

הוא דבר פשוט " דיבור אחד"אלא ש, "הלכה אחת"דומה ל" (דיבור אחד"או , ורהבת

כגון הלכות מסובכות המורכבות , מציינת דבר מורכב יותר" הלכה אחת"ואילו , וקצר

ל מתוספת "כגון שלימד אותו מה למדו חז" (אות אחת"או אפילו , ")דיבורים"ממספר

).תפארת ישראל( כבוד צריך לנהוג בו, )ו בפסוק מסוים וכדומה"וי

כוללת גם מקרים שהמלמד לא " הלומד מחבירו"שהלשון , המדרש שמואל מוסיף[

].אלא עשה דבר כלשהו ואדם אחר ראה ולמד מהנהגה זו, התכוון ללמד

והאם בכלל ישנה כאן הלכה , שצריך לנהוג" כבוד" קשה להסיק מהמפרשים מהו הכה

יש להכיר לו תודה על , שככלל, א רק לומראו שמא הכוונה הי, מוגדרת של דיני כבוד

חלק ילקוט ביאורים , ועיין באבות מהדורת מתיבתא(כך ולחלוק לו כבוד מסוים בלבו

).מספר שיטות בדבר, מו' עמ

.פרק ח, על פי מסכת כלה רבתי, י"רש כו

נר למאה

רמא

'פרק ו –ביאור המסכת

ולא זו בלבד , )על אף שדוד היה מלך ישראל(חשוב כמותי , דהיינו

דוד כינה , לפי המשנה כאן. כזגדול ממני, "אלופי ומיודעי"אלא אף

ד על שלימדו את שני הדברים אותו בתארים אלה מתוך תודה וכבו

.כחלעיל

שלא למד , ומה דוד מלך ישראל: והלוא דברים קל וחומר, קראו רבו אלופו ומיודעו, מאחיתופל אלא שני דברים בלבד

או דיבור , או פסוק אחד, או הלכה אחת, הלומד מחבירו פרק אחדעל אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו , או אפילו אות אחת, אחד .כטכבוד

רצונו , אלופו"התפארת ישראל מפרש ". חכם ורב שלי- אלופי ומיודעי: "ש" ריבכז

". אדונילומר רבי ו

וכן ; טו, בראשית לו- "אלופי בני עשיו"כמו (ניתן לפרש כלשון גדולה " אלוף"נראה ש

איוב - "ואאלפך חכמה"כמו (או בלשון לימוד ). ועוד, טו, שמות טו- "אלופי אדום"

אנשים חכמים "ש את הפסוק "י וריב"מציינים כאן רש, "מיודעי"לעניין ). לג, לג

אלופי "על (י בתהלים "רש. אנשים גדולים בחכמה, דהיינו, )טו, דברים א" (וידועים

- "ואדעך בשם"ממילות הפסוק , הוא לשון גדולה" מיודעי"מביא ראיה ש") ומיודעי

).יז, שמות לג

שבו מכנה דוד את , ")אלופי ומיודעי, ואתה אנוש כערכי(" פסוק זה בתהלים כח

תי ההלכות שלימד הרומז לש, נאמר בסמוך לפסוק אחר, אחיתופל בתארי כבוד

שהסיבה לתארי הכבוד שחלק דוד לאחיתופל הם , ל"ומכאן דרשו חז(אחיתופל את דוד

בבית , אשר יחדיו נמתיק סוד", שכן בפסוק הסמוך נאמר). שתי ההלכות שלימדו

רומז " אשר יחדיו נמתיק סוד", החלק הראשון). טו, תהלים נה" (אלוקים נהלך ברגש

רומז לכבוד וליראה , "בבית אלוקים נהלך ברגש"השני והחלק , "יחדיו"לחשיבות ה

).י למשנה"על פי רש(שבהם יש להתייחס לבית המדרש

אך הדבר , ")רבו אלופו ומיודעו: "כלשון המשנה" (רבי"בפסוק לא הוזכר שקראו גם

).ב"סוף דף קו ע, י במסכת סנהדרין"רש" (אלופי"נכלל ב

וכיצד ניתן , דבריםשנילוא דוד למד ה, זה נראה לכאורה מוקשה" קל וחומר "כט

נר למאה

רמב

'ו פרק–המסכתביאור

אין לך עילה גדולה וטובה יותר , כלומר- ואין כבוד אלא תורה

ואפילו , אם אדם לימדך תורה, ולכן, לכבוד מאשר תורה ולימודה

).ש" פי ריבעל(עליך לנהוג בו כבוד , דבר קטן

ומכאן שהכבוד הוא - 'כבוד חכמים ינחלו': )לה, משלי ג(שנאמר

.והחכמה ולימודה הן עילה וסיבה לכבוד, נחלתם של החכמים

משלי (שנאמר , אלא תורה' טוב'ואין , )י, משלי כח(' ותמימים ינחלו טוב'

זהו עניין חדש ('תורתי אל תעזובו, כי לקח טוב נתתי לכם': )ב, ד

כבוד " ("ינחלו"הכולל את המילה , אגב הפסוק הקודם- )לבמשנה

, "אות אחתאו " דיבור אחד"למי שלמד אפילו , "קל וחומר"להסיק מכאן בדרך

ונראה שהתשובה הפשוטה לכך היא , המפרשים דנים בשאלה זו? כדברי המשנה לעיל

ו מתייחס לכמות שהקל וחומר איננ, )וכן התפארת ישראל, ש"וכך נראה מפירוש ריב(

אלא לכך שאם מלך , )כי מה לי שתי הלכות ומה לי הלכה אחת(הדברים הנלמדים

מכובד ותלמיד חכם בשיעור קומתו של דוד נהג כבוד כזה באדם רק משום שלימדו שתי

. קל וחומר שעלינו ללמוד מכך ביחס לעצמנו, הלכות

כאילו המילים ו, על אף שממרוצת לשון המשנה נראה שמדובר בהמשך אחדל

בפועל אלו הם שני , "כבוד חכמים ינחלו"הן המשך של הפסוק " ותמימים ינחלו טוב"

ולכן , )י, וזה במשלי כח, לה, זה במשלי ג- המצויים בריחוק מקום (פסוקים נפרדים

כדי ליישב קושי זה . התחבטו המפרשים בשאלה כיצד התחברו במשנה שני החלקים

המובא , מתחיל עניין חדש" ותמימים ינחלו טוב"נה שהחל מהמילים במש, פירשנו

". ינחלו"שגם בו נאמרה המילה , במשנה אגב הפסוק הקודם

שמפרש את כוונת המשנה בדרך של גזירה שווה , לאחר מכן ראיתי בפירוש לחם שמים

אם בשני פסוקים מופיעה מילה ; גזירה שווה היא אחת המידות שהתורה נדרשת בהן[

ת דברים הכתובים בפסוק האחד כאילו הם כתובים גם בפסוק האחר ניתן לראו, זהה

אלא רק כאשר מקובל ביד חכמים , ואין אדם דן גזירה שווה מעצמו ומסברתו(

הואיל ובשני הפסוקים מצויה המילה )]: שבפסוקים אלה ניתן לדרוש גזירה שווה

ותמימים ("ני וכשם שהפסוק הש, ניתן ללמוד גזירה שווה מפסוק אחד לרעהו, "ינחלו"

כך , ")'אין טוב אלא תורה וכו"ש, כפי שמוכיחה המשנה(מתייחס לתורה ") ינחלו טוב

המוזכר " כבוד"שה, ומכאן, מתייחס לתורה") כבוד חכמים ינחלו("גם הפסוק הראשון

נר למאה

רמג

'פרק ו –ביאור המסכת

מוסיפה המשנה ודורשת פסוק נוסף שגם בו מצויה , ")חכמים ינחלו

אדם : ומפרש התנא את הפסוק כך". ותמימים ינחלו טוב "- מילה זו

ומניין ; שהוא כינוי לתורה, "טוב"זוכה ל, ישר, שהוא תם דרך

, "כי לקח טוב נתתי לכם", שנאמר, הוא כינוי לתורה" טוב"ש

. בפסוק זה מתייחסות לתורה" לקח טוב"והמילים

'משנה ד

, במידה- (ומים במשורה , פת במלח תאכל: כך דרכה של תורה

ובתורה אתה , וחיי צער תחיה, ועל הארץ תישן, תשתה)בצמצום .לאעמל

דגבי ' ינחלו'מ, דגבי חכמים' ינחלו'וגמר גזירה שווה : "ובלשונו; בו הוא כבוד התורה

ואין טוב אלא תורה ', טוב'ים כתיב דגבי תמימ. בזה, ליתן את האמור כאן, תמימים

". היא התורה, טובה חכמה עם נחלת שכרה, מכלל דנחלה האמורה בחכמים', וכו

, "'פת במלח וכו" לימוד תורה מתוך מצב של להעדיףשיש , אין כוונת התנא לומרלא

, י"רש(לא יימנע מללמוד תורה , אם הוא מגיע למצב כזהשאפילו, אלא רק לומר

לא על העשיר הוא : "הלשון היא, י" ובאחת הנוסחאות שלפנינו ברש.ש ועוד"ריב

אפילו אין לאדם אלא פת : אלא הכי קאמר, שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה, אומר

"). אל יימנע מלעסוק בה... 'במלח וכו

וכך למשל נוקט המדרש , שדברי התורה מופנים גם לעשיר, אך אחרים מפרשים

אשר יש סיפוק בידו להתענג בתענוגי , הרה זו היא גם לעשיראפשר שעיקר אז: "שמואל

ועוד . כי לא יוכל ללמוד כפי הראוי מהתענג ומרוך, שלא ירגיל עצמו בהם, העולם

יוכרח לבטל עצמו מהלימוד כדי להרוויח ממון לצורך , שאם ירגיל עצמו בהם, שנית

פת במלח 'ואמר , לעשירים ולדלים, על כן הזהיר בדרך כלל. כי רבה היא, הוצאתו

.)'ו', ג, הלכות תלמוד תורה, ם"ועיין עוד בלשון הרמב ("'תאכל

הדרך הרצויה הרגילה היא הדרך ): מובא במדרש שמואל, י יעבץ"ר(פירוש אחר [

אך מכיוון שטבע האדם נוטה יותר . לא דרך סיגוף יתר ולא מותרות יתר, האמצעית

יראה האדם לשבור טבע זה על ידי לכן בתחילת הדרך, אל המותרות ולא אל האמצע

שאינה מותרות ואינה , הרגילה, כ ישוב לדרך האמצעית"אבל אח, נטייה על הסיגוף

נר למאה

רמד

'ו פרק–המסכתביאור

אשריך בעולם . )ב, תהלים קכח(' אשריך וטוב לך, 'אם אתה עושה כןשהעיסוק בתורה , מי שמגיע לדרגה כזו- לך לעולם הבאוטוב , הזה

כי הוא חי חיים נכונים , אשריו גם בעולם הזה, חשוב בעיניו מהכול

.לבומשתחרר מהשעבוד למותרות

'משנה ה

על אף , דהיינו- אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד

לא ', שהתבאר לעיל שהתורה נותנת לאדם מלכות וממשלה וכד

.לגולא זו תהיה עיקר שאיפתו, בכךיתרכז הלומד

כאמור לעיל , יהיו מעשיך מרובים מלימודך- יותר מלימודך עשה

. לד'כל שמעשיו מרובים מחכמתו וכו", בפרק ג משנה ט

ששולחנך , )שרים: גירסה אחרת(ואל תתאווה לשולחנם של מלכים

]. הדרך ההתחלתית להגיע אל התורה, "דרכה של תורה"וזו . סיגופים

את כל המקיים "- ט, ד, על פי המשנה לעיל" אשריך בעולם הזה" ויש מפרשים לב

).שני הפירושים מובאים במדרש שמואל ועוד" (סופו לקיימה מעושר, התורה מעוני

.על פי רוח חיים ומפרשים נוספים לג

הוא מלשון " לימודך"ש, ויש מפרשים). י"וכך הוא אחד הפירושים ברש(ש " על פי ריבלד

שישתדל האדם להתאמץ בכל עת יותר ממה שהיה , ופירוש המאמר הוא, "הרגלך"

כי בכל יום , רוצה לומר יותר ממה שהורגלת מקודם: "וכפי שמפרש הרוח חיים, בורגיל

וכך מבואר גם בשפת ". תוסיף עוד אומץ בשלמות ממה שאתה למוד ורגיל עד עתה

". בכל פעם יותר ויותר... לעשות יותר מכפי הרגלו מכבר, הפירוש: "אמת

ישנן מספר גירסאות בפסקה ולמעשה , פירושים אלה מתאימים לגירסה שלפנינו במשנה

בלי , "יותר מלימודך"ויש שגורסים רק את המילים , יש שאינם גורסים אותה כלל. זו

אל : "הן המשך של המשפט הקודם" יותר מלימודך"המילים , ולפי גירסה זו". עשה"המילה

אל תחתור לעלות ; יותר מהרגלך, " יותר מלימודך ואל תחמוד כבודתבקש גדולה לעצמך

). ספורנו (כבוד יותר ממה שהורגלתלחפש , במעלות הכבוד

נר למאה

רמה

'פרק ו –ביאור המסכת

: שעניינה, זוהי הוראה נוספת- וכתרך גדול מכתרם, גדול משולחנם

שולחנות מלכים "ומזמנים אותו ל, מי שזכה לכבוד בגלל חכמתו

כתרך גדול ", כי אדרבה, לא יתפתה ויימשך אחר כבוד זה, "ושרים

עולה , והכבוד האמיתי שבה, כתרה של עצם החכמה- "'ומשלהם וכ

.להעל כבוד מדומה זה

נראה - ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך

גם אם כעת מרגיש האדם שלימוד התורה כרוך : שהפירוש הוא

או שיש לו צער משום שהוא מוותר על הכבוד , בהקרבה מצדו

יאמין , ולשריםשיכול היה להשיגו אילו היה מתחבר למלכים

, שבסופו של דבר גמולו של ההולך בדרך הנכונה עולה על הכול

.לוה על כך"ונאמן הקב

'משנה ו

שהמלכות נקנית ; גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכותוהתורה נקנית , והכהונה בעשרים וארבע, בשלושים מעלות

;לח לזבארבעים ושמונה דברים

שדברי התנא מופנים אל אדם ברוך , ניתן גם לפרש. מדרש שמואל בשם לב אבותלה

יכול היה , שלבו דואב על כך שבזמן שהוא עוסק בתורה ואיש אינו מכיר בו, כישרונות

כתרך גדול ", על כך אומר התנא". לשולחנם של שרים"לכבוד ו, להגיע לדרגת שררה

. ר האמיתיכתר החכמה הוא הכת, "'מכתרם וכו

שמשום שהתורה מביאה , אל תחשוב): מדרש שמואל בשם לב אבות( ויש מפרשים לו

נאמן הוא בעל "אלא , נפחת משכרו לעולם הבא, כבוד וגדולה לאדם בעולם הזה

". 'מלאכתך שישלם לך וכו

כגון זכותו לקחת אנשים מן העם לשמש ( מעלות המלכות הן זכויות היתר של המלך לז

פרק , המנויות בספר שמואל א, )מש ברכוש העם לצרכים שונים וכדומהלהשת, כעבדיו

א מזכיר רק את "הגר. י"רש(ובפרק שני של מסכת סנהדרין , פסוקים יא ואילך, ח

נר למאה

רמו

'ופרק–ביאור המסכת

: לט)ארבעים ושמונת הדברים (ואלו הן

וכן עיין . ועיין שם כיצד הוא מחלק זכויות אלה לשלושים, המעלות שבספר שמואל

הן עשרים וארבע , שנהמעלות הכהונה הנזכרות במ). 'סוף פרק ח, במסכת כלה רבתי

, בשר קדשים, כגון תרומה, )פרק יח, במדבר(מתנות הכהונה המפורטות בפרשת קורח

). י ועוד"רש(' וכו

כי מטרתה העיקרית היא , המשנה עצמה לא ראתה לנכון לפרט את המעלות הללו

ץ "י יעב"וכפי שכותב ר, ולא את מעלות המלכות והכהונה, למנות את מעלות התורה

כי לא חשש בעל המאמר , ומעלות הכהונה והמלכות לא אחוש למנותם", שובפירו

. ועיין עוד בהערה הבאה". כי כל ישעו וחפצו לספר מעלות התורה, להם

, בשלושים מעלות" נקנית"כיצד ניתן לומר שהמלכות , המשנה לכאורה אינה מובנתלח

או עשרים וארבע הרי שלושים מעלות המלכות? בעשרים וארבע" נקנית"או שהכהונה

אלא , אינן מציינות מעלות הדרושות כדי לזכות בכהונה או מלכות, מעלות הכהונה

המלכות "ואין מקום ללשון , שכבר נהיו מלך וכהןאחרי של המלך או הכהן זכויות

ולא שהמלכות " בשלושים מעלותהיאשהמלכות "יש גורסים , ואכן[' וכו" נקנית

]. גירסה שלפנינו קשהאך ל. בשלושים מעלות" נקנית"

לבין דברים , ובאופן דומה קשה על עצם השוואת התנא בין מעלות הכהונה והמלכות

מעלות הכהונה והמלכות : שהרי אין הדברים מקבילים כלל', שהתורה נקנית וכו

ואילו ארבעים , ) שהם כבר מלך וכהןלאחר( של מלך וכהן זכויותמציינות כאמור

כדי שיש לנקוט בהם צעדים ושלביםמציינים , נית בהםושמונה הדברים שהתורה נק

. בתורהלזכות

כשם שהמלכות : נראה לפרש את כוונת המשנה כך, שאלות אלה, במקצת, וכדי ליישב

, ובהיעדר חלקן(היא שלמה ומלאה כאשר למלך נתונות כל הזכויות והסמכויות

כשם שהכהונה ו, )שהרי היא אינה באה לידי ביטוי מלא, וחסרהפגומהמלכותו

ולולא כן הכהונה כביכול , מתבטאת בשלמותה כאשר נותנים לכהן את מלוא זכויותיו

חכם "אין הוא , כך גם ביחס לחכם לומד התורה, חסרה ואינה באה לידי ביטוי מלא

. ע"ועדיין צ. עד שיהיו בו כל ארבעים ושמונה הדברים המנויים בהמשך, "שלם

וחלק מהם , סייעים להשגת החכמה באופן ישיר חלק מהדברים המנויים במשנה מלט

דברים שהתורה "והם נחשבים כ[נראים יותר כעניינים הקשורים למידות ודרך ארץ

כך נראה לפי ). יז, ג(כמבואר לעיל , "אם אין דרך ארץ אין תורה"משום ש" נקנית בהם

נר למאה

רמז

'פרק ו –ביאור המסכת

הלמד מכל , כי איזהו חכם; בהיותו לומד לעולם, כלומר "- בתלמוד

וחושק לעולם ללמוד , ולעולם מחשיב את עצמו שהוא חסר, האדם

מדרש " (לפי שלעולם הוא צמא למים, זה ישיג מעלת התורה; יותר

.מ)ועיין שם פירושים נוספים, שמואל

תפעול , מה שהוא שומע מאדם, כי חוש השמיעה "- בשמיעת האוזן

ועיין שם פירוש , רוח חיים" (יותר ממה שהוא רואה בספרים

. מא)נוסף

ולא רק מהרהר אותם , שמבטא את הדברים בפיו- בעריכת שפתים

.מבבלבו

). פשוטו

ה ישנם המונה את הדברים ירא, "ארבעים ושמונה דברים"על אף שהתנא נוקט

יש - נאמרו בעניין זה דרכים רבות במפרשים. מארבעים ושמונה דבריםיותרבמשנה

יש " שכלות הלב"וכן " אוהב את הצדקות", למשל(שאינם גורסים חלק מן הדברים

ואין ; וכמו כן יש מאחדים חלק מהדברים לדבר אחד, )שגורסים אותם ויש שאין גורסים

. כאן המקום להאריך

יש ". ולא יסמוך על חכמתו, שילמד מרבו, פירוש- בתלמוד: "רשל מפ" והמהרמ

אדם ילמדלעולם ", א"עבודה זרה דף יט ע' על פי האמור במס" בתלמוד"מפרשים

כ ניתן להגות "ורק אח, ראשית צריך להשיג בקיאות והיקף, דהיינו, "כ יהגה"תורה ואח

כ "ורק אח" ללמוד"ה יש מכוונת לכך שתחיל" בתלמוד"המילה , וגם כאן. בתורה בעיון

ובאבות מהדורת מתיבתא בשם נכד , עיין בלחם שמים(ל "הנ' כדברי הגמ, "להגות"

).ם"הרמב

כי לעתים מילה אחת לכאן או , שישמע היטב את מה שלומד מרבו: ל מפרש" והמהרמא

.לכאן משנה את הבנת העניין

ם בהלכות תלמוד "הרמבוכתב . א"ב ובדף נד ע"בעירובין דף נג ע' על פי הגמ, ש" ריבמב

אבל הקורא , תלמודו מתקיים בידו, כל המשמיע קולו בשעת תלמודו): יב, ג(תורה

. במהרה הוא שוכח, בלחש

נר למאה

רמח

'ופרק–ביאור המסכת

ולהוציא מהם דבר מתוך , להתבונן בדברים ששמע "- מגבבינת הלב

. מד)תפארת ישראל" (דבר

). ש"ריב" (שמכוון שלא יטעה, אימת שמים "- באימה

)" לפני הרב- (שאינו נוהג קלות ראש , מוראת הרב "- אהוביר

. מה)ש"ריב(

כפי שמבאר המדרש , "עריכת שפתיים"אלא , "אמירת שפתים"לא נאמר במשנה

כל חלוקה וחלוקה במקומה , יערוך ויסדר כל חלקיו "- באחד מפירושיו, שמואל

".כשולחן ערוך לפניו, וזה לשון עריכה, כל דבר דבור על אפניוו, וסדרה

וכלשון , עריכת השפתיים מועילה לא רק לעניין הזיכרון אלא גם לעניין ההבנה

ולא כאשר ילמד , מועיל להבנת הדבר היטב... שאם מוציא בשפה ערוכה: "ל"המהר

לב חכם ישכיל ": כג, וכך נאמר במשלי טז". שלא במהרה הוא משכח, וכל שכן. בלב

ילמד את פיו ) - לב חכם- : "(ומפרש המצודת דוד". ועל שפתיו יוסיף לקח, פיהו

. יוסיף עוד לימוד להבין תוכיות הדבר, וכאשר יהיו שגורים על שפתיו, להמתיק אמרים

עד אין , וחוזרת לבוא מן הפה אל הלב, באה ההשכלה מן הלב אל הפה, אם כן

". תכלית

לא שמעתי מה בין זה : "י כותב על כך"רש". הלב ובשכלות הלבבבינת : יש גורסיםמג

"). ותיבות בשכלות הלב נמחק("א מוחק גירסה זו "הגר". לזה

ושם , וחוזר ומסתכל לתרץ ולהעמיד דבר על בוריו, שמתבונן להקשות: "ש כותב" ריבמד

בבינת הלב ובשכלות "- ש במשנה היא"גרסת ריב" (ורואה ושוקל בלבו, את הטעמים

").הלב

מדגיש התנא שאין , "בעריכת שפתים"לאחר שאמר התנא לעיל , לפי הרוח חיים

כי ", וכך ראיתי גם במדרש שמואל(אלא ידגיש גם את עומק הבנת הלב , להסתפק בכך

שלא יגיע למצב שמשנן בעל , דהיינו"). עריכת שפתים בלא כוונת הלב איננה שווה לו

. יח שקורה לאחר שינון רבכפי ששכ, פה בשפתיו מבלי להבין בלבו

שתהיה - ביראה. שיהיה אימת רבו עליו- באימה: " התפארת ישראל מבאר להיפךמה

. ל"ועיין במהר". שעל ידי אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו, יראת שמים בלבו

נר למאה

רמט

'פרק ו –ביאור המסכת

;מובענווה

.מזאלא כשהוא בשמחה, כי אין התורה נקלטת היטב באדם- בשמחה

שאינן נותנות מקום לקדושת , טהרת עצמו ממחשבות רעות- בטהרה

). מדרש שמואל(התורה

תענית דף ז ' במס(ל פעמים רבות " הקשר בין ענווה לבין קניין התורה מצוי בדברי חזמו

עירובין ' ובמס; שמניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, התורה למיםא נמשלה "ע

, שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי הואיל ונוחים ועלובים היו, ב נאמר"דף יג ע

וכן שם . 'ה מגביהו וכו"וכל המשפיל עצמו הקב, ומקדימים דברי בית שמאי לדבריהם

ם עצמו כמדבר זוכה שתינתן לו תור- א "בדף נד ע ). 'ה במתנה וכו הש

, כי הגאוותן מתבייש לשאול(שחוסר ענווה מונע מהתלמיד לשאול , ש מפרש"וריב

לא ): "ה, ב(, הוא מציין שזו גם כוונת המשנה לעיל). ומעדיף להראות שהוא יודע

שהבושה לשאול איננה תולדה של ענווה אלא לעתים של גאווה , נמצא" (הביישן למד

). מו כמי שיודעשהוא חפץ להראות עצ, דווקא

שאין השכינה שורה מתוך , )א"פסחים דף קיז ע(ל "י מציין כאן את מאמר חז" רשמז

שאין השכינה שורה לא מתוך "- שם בפסחים' וזו לשון הגמ. צער אלא מתוך שמחה

עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים

, אמר רב יהודה אמר רב"' וממשיכה שם הגמ;"בטלים אלא מתוך שמחה של מצווה

אלא כשהוא שרוי , גם דברי תורה אינם נקלטים אצל האדם- "וכן לדבר הלכה

. בשמחה

אלא , לפי שאין השכינה שורה מתוך עצבות: "כאן על המשנה, וכך מפורש בלחם שמים

, ומתפקח, שמתוך שמחת הלב מתרחב לבו, וכן לדבר הלכה, מתוך שמחה של מצווה

שעל ידי : "שכתב, ונראה שזו גם כוונתו של התפארת ישראל". מתחדד השכל והזיכרוןו

שאין ראוי ", ל מוסיף ומבאר"המהר". יתפסו הדברים היטב בלבו, זה שילמד בשמחה

שהיא שלמות , רק על ידי שמחה, לקבל מעלת התורה שהיא שלמות נפשי לאדם

". הנפש

סוף סוף , והתורה היא עליו לטורח, חה שאם אינו לומד בשמ- בשמחה", ויש מפרשים

). עץ יוסף" (יפרוש עצמו ממנה

נר למאה

רנ

'ופרק–ביאור המסכת

, להיות בקרבתם של חכמים וללמוד ממעשיהם- בשימוש חכמים

גדולה שימושה של תורה ", ב"ל במסכת ברכות דף ז ע"רי חזכדב

.מח)תפארת ישראל" (יותר מלימודה

כי , שישמע מן הרב יחד עם חבריו ולא לבדו- בדקדוק חברים

לעתים חברו יעמיד אותו על דקדוק מסוים בדברי הרב שלא עלה

). על פי תפארת ישראל(על דעתו שלו

בדברי רבם ונושאים כשהתלמידים דנים- בפלפול התלמידים

.מטמתבררת להם הסוגיה היטב', ונותנים למה הייתה כוונתו וכו

אלא ישיב , לא ימהר להשיב, כאשר הוא נשאל שאלה- בישוב

והתפארת ). עץ יוסף, מדרש שמואל(בישוב הדעת , לאחר עיון

. נ"שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו", ישראל כותב

ואולי זו הכוונה גם . ה שלא שימש"ב ד"י במסכת ברכות דף מז ע" אמנם עיין ברשמח

. כאן במשנה

שדברי המשנה מכוונים , )בסוף המשנה(י מפרש "אמנם רש. על פי תפארת ישראלמט

א "מכות דף י ע(ל "כמאמר חז, ם אף הואמחכי, י הפלפול עם התלמידים"שע, אל הרב

".ומתלמידי יותר מכולם) "ועוד

שהרי . שסדר התנא כאן הוא כסדר האמור שם במסכת מכות, י נמצא"לפי רש, ואכן[

". ומתלמידי יותר מכולם, ומחבירי יותר מרבותי, הרבה למדתי מרבותי"כך נאמר שם

וכך . ברים ופלפול התלמידיםדקדוק ח, שימוש חכמים- וזהו בדיוק סדר התנא כאן

].מבואר במדרש שמואל

יודע , ועל ידי ישוב הדעת: "והוא מוסיף על כך, הלחם שמים מפרש כהסבר הראשוןנ

הסבר נוסף ". כי הסידור הוא נשמת העניינים וחיותם, לסדר דבריו כהוגן

הן בדרך ארץ והן , ויש אומרים שיהיה בקי בישובו של עולם: "בתפארת ישראל

' רקחות ולטבחות'שעל ידי זה יכולים אלה להיות לו ל, מות טבעיות ולימודיותבחכ

- (דכולן כלולים בה , דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, לתורה הקדושה

על ידי זה יהיה , גם). הבנת התורה במלואה עוברת דרך הבנת הדברים הללו, כלומר

נר למאה

רנא

'פרק ו –ביאור המסכת

כדי ללמוד ). תפארת ישראל" (בהןשיהיה בקי "- במשנה, במקרא

שהם , יש להיות בקי תחילה בפסוקים ובמשניות, בהעמקה ובעיון

. הבסיס

, וכדברי חכמים במסכת עירובין, שלא ירבה בעסקיו- במיעוט סחורה

). י"רש" (לא תמצא תורה לא בסחרנין ולא בתגרין", א"דף נה ע

- ב, לעיל בכד(כאן פירושה מלאכה " דרך ארץ "- במיעוט דרך ארץ

שעל , פירושו" מיעוט דרך ארץ"ו, ")יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"

. נאלא יעשה אותה עיקר, אף שאדם צריך לעסוק במלאכה

. נב ימעט במותרות שאין בהם צורך אמיתי- במיעוט תענוג

.נגבמיעוט שינה

י ובמדרש "ועיין פירוש נוסף ברש). אלתפארת ישר" (נחמד ונעים בעיני הבריות

.שמואל

שכל תורה שאין עמה מלאכה ) אף על פי- (אף על גב , כלומר: "ל" כך מפרש המהרנא

". מכל מקום אין לו לעשות מלאכתו עיקר, סופה להיבטל

" דרך ארץ", נראה שלשיטתו). י"רש" (שלא יהא מצוי עם בני אדם בשוק", י מפרש"רש

והנוהג כך ', תערבות עם הבריות והתעניינות בנעשה בעולם וכדמשמש כאן ככינוי לה

.מבזבז את זמנו, יתר על המידה

, ושמא יכלול גם לימוד חכמות העולם הנצרכות", באחד הפירושים, הלחם שמים מבאר

כדי לידע דרכי ישוב הארץ אשר נתן , שמיעוטן יפה, וטבעיות, ותשבורת, כגון חשבון

ועסקי בני , וענייני הבית, התנהג בה בצרכי הגוף ההכרחייםאיך ל, אלוקים לבני האדם

ועיין שם פירוש ". שתהא דעתו מעורבת עם הבריות, וניהוג המדינות, אדם זה עם זה

. וכן במדרש שמואל, נוסף

, עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוכו): כו, רבה( וכך נאמר בתנא דבי אליהו נב

. א"סנהדרין דף קיא ע' ועיין עוד במס. וך מעיויתפלל שלא יכנסו מעדני עולם לת

אלא גם יתיישן שכלו , לא לבד שיפסיד הזמן, דעל ידי ריבוי שינה: " תפארת ישראלנג

נר למאה

רנב

'ו פרק–המסכתביאור

דברים , פירושה דברים של מה בכך, "שיחה "- במיעוט שיחה

.נדבטלים

.נה שלא ירבה בקלות ראש- במיעוט שחוק

תפארת " (כי גם הכעס מחליש החריצות והזיכרון "- בארך אפים

כל הכועס חכמתו מסתלקת , ב"דף סו ע, פסחים' ועיין במס). ישראל

. נו'ווכ

" מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות, שיהא טבעו רך "- בלב טוב

. נז)תפארת ישראל(

ם "ואמרו בשם הרמב, אמנם גם פחות מהראוי גם כן מזיק לגוף ולנפש. ויאבד חריצותו

שהמילה - ) (יג, איוב ג(' ינוח ליאזישנתי '- וסימנך, שהוא ישן שמונה שעות כל לילה

זה רק קודם הגיעו , אולם:"וממשיך התפארת ישראל)". בגימטריא שמונה" אז"

, שאין השחיקה שביסודות הגוף כל כך גדול כבימי נעוריו, אבל אחר כך, לחמישים שנה

שן בכל דדי לו שי, כתבו הטבעיים ובעיקר הופלאנד, ואין צריך אחר כך מנוח כל כך רב

".לילה חמש או שש שעות

".אל תרבה שיחה עם האשה"בעניין , ד, עיין מאירי לעיל אנד

כי לעתים זקוק האדם גם לשיחה , "במיעוט שיחה"אלא , "בהעדר שיחה"לא נאמר

ומיעוטו , דברים של מה בכך- במיעוט שיחה"וכדברי תפארת ישראל , בדברים בטלים

אך מדברי לחם שמים משמע שכוונת " (ל ידי זהכדי שתנוח הנפש קצת ע, יפה לתורה

").לפי שהזמן יקר המציאות", יקצר בלשונו, התנא היא שאפילו בדברים הכרחיים

מילתא ", וכמבואר בתפארת ישראל" במיעוט"אלא , "חוקשבהיעדר "ולא נאמר נה

וכך כתב ". כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזיכרון, גם כן מיעוט יפה, דבדיחותא

שחוק וקלות ראש , )יג, לעיל ג(ועל ריבויו נאמר , כי מיעוטו הוא טוב"המדרש שמואל

".מרגילין לערווה

שעל ידי כך אין לו דבר ', א. יש לומר שני פירושים- בארך אפים : " השפת אמת כותבנו

". שעל ידי המידות טובות יזכה בתורה, ועוד. המונע מלימוד

בכל - (כי בכל מידה , מקנאה ושנאה ודאגה ועיצבוןשלבו פנוי : " והלחם שמים מבארנז

נר למאה

רנג

'פרק ו –ביאור המסכת

- ( ובייתוסין ולא כצדוקים, שמאמין בדבריהם "- באמונת חכמים

). ש"ריב)" (שכפרו בתורה שבעל פה

אינו מהרהר "ו, )י"רש" (מקבל היסורין באהבה "- בקבלת היסורין

.נח)תפארת ישראל" (ושומר מצוותיו דרך תומו', אחרי דרכי ה

לא יאמר , כי האדם כאשר יהיה בין החכמים "- המכיר את מקומו

וזו היא , קומורק יכיר את מ, סברתו בפני מי שגדול ממנו בחכמה

כוונתו למשנה - (דברים אשר בחכם וחילופיהן בגולם ' אחת מהז

.נט)מדרש שמואל)" (ז, ה, לעיל

יבין וגם יזכור , שעל ידי זה שיהיה לבו שמח תמיד "- והשמח בחלקו

, על ידי מידת ההסתפקות שבו, וגם). יותר- (על ידי זה תלמודו טפי

ולכן שיבח רבי יוחנן בן . לפיכך ליבו רחב לקבל דברי תורה, הוא שמח וטוב לב) מצב

ועיין בפירושים השונים שהבאנו לעיל )". ט, לעיל ב(זכאי מידה זו כנגד כל המידות

". לב טוב"בעניין ) שם(

יראה זרע ? מה שכרו, )את היסורים- (ואם מקבלם "- א"ברכות דף ה ע' ועיין במסנח

".אלא שתלמודו מתקיים בידו, ולא עוד, יאריך ימים

ולא יכה לבו , ולא יבעט בהם, שאם ייסורים באים עליו יקבלם מאהבה: "ש מפרש"ריב

מאחר שאינן מגינות עליו , לקרוא תגר ולומר שלרוח הוא עמל, אותו מלעסוק בתורה

". מן היסורים

עד שאפילו , ל כך חשקה נפשו בתורההאדם אשר כ, כלומר: "והמדרש שמואל מפרש

לא יטרדוהו היסורין מללמוד בתורה מרוב , שיהיה נגוע ביסורין מוכה אלוקים ומעונה

".זה האיש אשר יקנה קניין תורה, אהבתו אותה

כי בזה העולם אין זה , שלעולם יכיר האדם את מקומו האמיתי: "שם, פירוש נוסףנט

וצריך לאדם שיזכיר תמיד יום ... גב אדמהכי הוא גר בארץ כגר תושב על, מקומו

". המיתה ולאן הוא הולך

, )במה כוחו ולמה הוא נועד(שכל אדם צריך לדעת את מקומו ותכליתו , ויש מפרשים[

)]. א, ב" (תפארת לו מן האדם"על " עיונים"ב שהבאנו בחלק ה"ועיין בדברי הנצי

נר למאה

רנד

'ופרק–ביאור המסכת

דבר שמזיק לחריצות כי אין , יהיה זריז תמיד בשקידת לימודו

. ס)תפארת ישראל" (ולזיכרון ולשקידה כמו העצבות והדאגות

והכוונה היא לזהירות יתרה , הוא גדר" סייג "- והעושה סייג לדבריו

.סא)ש"ריב(שלא יטעו בהבנת דבריו , בדיבורו

אל תחזיק טובה ", )ח, ב( כמבואר לעיל - ואינו מחזיק טובה לעצמו

. םועיין בביאורנו ש, "לעצמך

פ תפארת "ע( מתנהג בצורה שגורמת לבריות שיאהבוהו - אהוב

). ישראל

. סב כפשוטו- אוהב את הבריות, אוהב את המקום

. 'שמח במה שחננו ה, ורהבדברי ת, יש לומר, והשמח בחלקו: " והשפת אמת מפרשס

מכל מקום בחלק , )א"כב ע, ב"כא ע, בבא בתרא(' קנאת סופרים תרבה חכמה'הגם כי

הוא ממשיך ומפרש מה מונע ". ואין זה סותר לקנאת סופרים, שלו יש לו לשמוח גם כן

מה עניינו , דאם נפרש שמח בחלקו בעשירות: "כפשוטו" שמח בחלקו"אותו מלפרש

". וילמוד במנוחה, דעל ידי זה לא יוטרד, ויש לדחוק? ורהח מידות של ת"למ

על דברי ) א, א(וכן עיין בדברי המאירי לעיל ; ועיין ביאור נוסף בתפארת ישראלסא

, שעל האדם לדבר בקצרה ולא להאריך יתר על המידה, "ועשו סייג לתורה"המשנה

.וייתכן לפרש כך גם כאן

הדברים מובאים במסכת ; א, אבן שלמה פרק זוב, א"עיין באיגרת הגר(א כותב "הגר[

אבל . על ידי שמירת הפה משתמר הנפש מכל חטא "- )א"אבות עם ליקוטי הגר

יהיה לו , אף על פי שיש לו נפש טובה ועושה מצוות הרבה וכמה גדרים, המרחיב שפתיו

וכל תשוקתו לדבר מצווה מתבטל על ידי , לכל על ידי פיו) נפילה, מכשול- (מחיתה

יותר מכל התעניתים "שהמעלה שביסורי השתיקה היא , א"ועוד מוסיף הגר". אתז

זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין , וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, והסיגופים שבעולם

"]. מלאך ובריה יכולים לשער

שחלק , אמנם כבר ביארנו. לכאורה תכונה זו אינה קשורה לתורה או לחכמהסב

אלא עניינם דרך ארץ , אינם קשורים לתורה באופן ישירמהדברים המנויים כאן

נר למאה

רנה

'פרק ו –ביאור המסכת

אוהב להיטיב : נראה לפרש- אוהב את המישרים, אוהב את הצדקות

אך מאידך גיסא אין הנתינה והוויתור פוגמים בחוש , ולתת צדקה

. הצדק שלו בשעת הצורך

ורואה בכך , מקבל תוכחות וביקורת באהבה- אוהב את התוכחות

. אמצעי להשתפר

, יתרחק מכך, גם כשירצו בני אדם לכבדו- ומתרחק מן הכבוד

). על פי תפארת ישראל(ויישאר בצניעותו

). י"רש" (שאינו מתגאה בפני הבריות "- ולא מגיס לבו בתלמודו

.סגוהגאו, תורתו וחכמתו אינם מביאים אותו לידי התנשאות, דהיינו

הוא מכיר באחריות , כאשר הוא מורה הוראה- ואינו שמח בהוראה

ורגש זה חזק אצלו יותר מהשמחה על שזכה , הגדולה הכרוכה בכך

.סד)על פי תפארת ישראל(להגיע למעמד זה

. הוא אינו מפקיר אותו לנפשו, כשחברו בצרה- נושא בעול עם חברו

. שאדם החסר אותן אינו יכול לעלות בתורה כראוי, ומידות רצויות

, להתייהר ולומר הרבה למדתי- ולא מגיס לבו בתלמודו: "וכך כותב הלחם שמיםסג

אם , שכל המתייהר... ומתלוצץ בבני אדם ומקל בכבודם, לכן אינו מחשיב שום אדם

". נוטלין חכמתו ממנו, הואחכם

לעתים . רגיל בו, דהיינו, "לבו גס בו"שהכוונה היא מלשון , והתפארת ישראל מפרש

ונגד , אדם למד הרבה תורה ועקב כך הוא מאבד את יראת הכבוד שהייתה לו בתחילה

.שלא יגיע למצב זה, בתלמודו" גס"שלא יהיה לבו , כך מזהיר התנא

הואיל והוא חורץ . שבאים לפניו לדין, לדייןשהכוונה היא יש מפרשים , באופן דומהסד

כאילו "- א"סנהדרין דף ז ע(עליו לחוש פחד ואת מלוא כובד האחריות , גורלות

].מדרש שמואל") ['גיהינום פתוחה תחתיו וכו

נר למאה

רנו

'ופרק–ביאור המסכת

. סהואף מסייע לו ככל הניתן, הוא משתתף בצערו

. סו)ו, א, כדלעיל( דן את חברו לכף זכות - והמכריעו לכף זכות

לא יהיה אדיש , כשאדם רואה את חברו טועה- מעמידו על האמת

אלא ידאג להעמידו על , )וכל שכן שלא ישמח על טעות חברו(לכך

. סזהאמת

מעמידו על (" כשם שעליו לדאוג לאמת - מעמידו על השלום

יראה , ואם באו לידי ויכוח; םכך עליו לדאוג גם לשלו, ")האמת

. סחולא מתוך יריבות, לסיים אותו בשלום

והן בצער נפשו על , והן בהוצאות ממון, הן בטרחת הגוף: " ובלשון התפארת ישראלסה

לא יחוש , בעניינים זמניים או נצחיים, והן כשחסר שכל לחברו, מה שקרה לו לחברו

".ללמדו לטובתו בעולם הזה ובעולם הבא, מלהטריח את עצמו לייעצו

כאשר נכנס בעול עם חברו להציל , שהוא אדם טוב, ומורה דבר זה: "ל כותב"המהר

, חברוכאשר נושא בעול עם , ועוד מורה דבר זה שאינו נבדל מן הכלל. אותו מן הצרה

". כמו שנתבאר, וראוי אל התורה שהיא אל הכלל

כשרואה חברו נתקל בדבר : "והלחם שמים מפרש. בפירושו השני, תפארת ישראלסו

ולתרץ דבריו ולהראות , אלא מהפך בזכותו ליישב דעתו, אינו מתכבד בקלונו, הלכה

".פנים לסברתו

ת חבירו מתלבט בין דבר שאם רואה א, פירושו" מכריעו לכף זכות"ש, אחרים מפרשים

כך נראה (אותו לעשיית הזכות " יכריע"ישפיע עליו וכך , שהוא זכות לדבר שהוא חובה

). ל"ומדברי המהר, מדברי תפארת ישראל בפירושו הראשון

דון את חברך לכף זכות ואל , מחד גיסא: נראה לפרש זאת כהמשך המידה הקודמתסז

.עמידהו על האמת כשלדעתך הוא טועהאך מצד שני ה, תעביר בלבך ביקורת עליו

אחר , עם כל זה, ונלחמו איש באחיו, ואם באולי חברו חולק עליו להעמיד סברתו "סח

).מדרש שמואל" (דקאמר' ומעמידו על השלום'וזהו , אהבה ושלום בסופה... הוויכוח

הוא מפנה למאמר " (ראוי אל תלמיד חכם להרבות השלום בעולם"ש, ל מפרש"המהר

נר למאה

רנז

'פרק ו –ביאור המסכת

שאינו לומד דרך עראי אלא , כלומר "- מתיישב לבו בתלמודו

. סט)מדרש שמואל" (מתיישב דרך קבע בתלמודו

כי ... ויביע ספקות, שישאל שאלות במה שילמד "- עשואל ומשיב

לא , לותואחר שישאל השא. יתברר בשלמות, מפני השאלות בו

הרב , מילי דאבות" (אלא ישיב עליהם ויתקנם, יעזבם בלא תירוץ

. עא)יוסף חיון

ישתדל להוסיף , כי כאשר ישמע שום דבר מרבו "- שומע ומוסיף

וכן אמר שלמה המלך . ובכל מה ששומע מוסיף נופך משלו, עליה

שלא די לחכם ', ישמע חכם ויוסף לקח, ')ה, משלי א(עליו השלום

ויהיה שומע , יטרח וייגע עד שיוסיף לקח) אלא(= רק ,לשמוע לבד

. עב)ועיין שם פירוש נוסף, מדרש שמואל" (ומוסיף

אם , ולכן, ")תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", א"מסכת ברכות דף סד על ב"חז

להעמידו על "ו, ישתדל להרבות שלום, )לאו דווקא עמו(רואה את חברו במריבה

). כך נראה בהבנת דבריו" (השלום

, ואחר שלומד. ולא במהירות, שלומד בישוב ובנחת, גם אפשר: " ועוד הוא כותבסט

".שכח מפיוואז לא תי, מתיישב בה

לפני שמעביר את : לפי התפארת ישראל התנא מתייחס כאן למי שמלמד אחרים

.כיצד ללמדם, יהיו מסודרים היטב בלבו ובמוחו, הדברים

".קודם שהוא מתיישב בתלמודו היטב, אינו קופץ לפלפל"הכוונה היא ש, ל"לפי המהר

אר טרדות שהכוונה היא ליכולת לשכוח בשעת הלימוד מש, והשפת אמת מפרש

.המעסיקות אותו

). ז, ה, כלשון המשנה לעיל" (שואל כעניין ומשיב כהלכה" ויש גורסים ע

יתחקקו הדברים , כי רק על ידי שאלות ותשובות "- וכך נראה מהתפארת ישראלעא

". בלב השומע

את תלמידו ישמעכשהמלמד : התנא מתייחס כאן למלמד, ולפי התפארת ישראלעב

נר למאה

רנח

'ופרק–ביאור המסכת

שילמד האדם לא , אחת מדרכי קניין התורה- הלומד על מנת ללמד

. עגרק לצורך עצמו אלא גם כדי ללמד אחרים

שבשעת לימודו מחשב כיצד ליישם את - והלומד על מנת לעשות

בניגוד למי שלומד רק כדי להחכים ולהוסיף (עשה הדברים בחיי המ

מדרש ) (כי לימוד כזה אינו מתקיים ביד האדם, ידע או פלפול

). שמואל

כי רק כך ניתן ללמוד ; שמחשיב את רבו לחכם- המחכים את רבו

.עד)בניגוד למי שמזלזל ברבו או שחושב שהוא עצמו חכם יותר(

, "שמועתו. "מדייק - פירושו , "מכוון "- והמכוון את שמועתו

, כאשר אדם אומר דברים בשם רבו. מה ששומע מרבו- פירושו

כגון (ואם הוא מוסיף על כך מדעתו . ימסור אותם בצורה מדויקת

אזי כאשר הוא מוסר , )מדעתו, שמפרש את הדברים בצורה מסוימת

את הדברים יקפיד להבדיל ולהבהיר מה מתוך דבריו הם אכן דברי

אלא ישכיל , לא יתעלם מדבריו או ידחה אותם, על חוסר הבנהוהשאלה מראה, שואל

. בהסברויוסיףואז , להבין מה לא הסביר היטב

הוא נענה , מי שכל תכלית לימודו הוא כדי ללמד לאחרים: " ובלשון מדרש שמואלעג

כי כאשר , ואפשר עוד. ושערי תורה נפתחין לפניו, ומלמדין אותו מן השמים, תחילה

בהיותו חוזר , כלומר, תתקיים בו תורתו ולא ישכחנה, מנת ללמדהאדם לומד על

". ותלמודו מתקיים בידו, בכל עת שלמדה זוכרה, ומלמדה לאחרים

כדי , שהתלמיד"ומוסיף המדרש שמואל . על פי תפארת ישראל ומדרש שמואלעד

ואז יהיה חושק , צריך שיחזיק את רבו לחכם ויודע, שלעולם יהיה חושק ללמוד מרבו

". למוד מחכמתול

וכך יצטרך , שכוונת התנא היא שירבה להקשות על רבו, )ש ועוד"ריב(אחרים מפרשים

שיהיה אופן לימודו , "המחכים את רבו"וזהו , רבו לעיין יותר בתלמודו ולדקדק בו יותר

. 'י שאלותיו וכו"כך שרבו יחכים ממנו ע

נר למאה

רנט

'פרק ו –ביאור המסכת

. עה)י"ל פי רשע(ומה הוסיף , רבו

, השומע דבר מסוים ומוסר אותו הלאה- והאומר דבר בשם אומרו

.יציין ממי שמע את הדברים

שכל האומר דבר בשם , )עו והרי במקום אחר כבר למדת- (הא למדת ותאמר אסתר ': )כב, אסתר ב(שנאמר , מביא גאולה לעולם, אומרו

, וש הפסוק מתאר כיצד מסרה אסתר לאחשור- "למלך בשם מרדכי

וכתוצאה מכך באה , שבגתן ותרש עומדים לפגוע בו, בשם מרדכי

י הכרת "ע, שהרי הדבר הביא לבסוף להצלת היהודים(גאולה

. עז)כידוע, הטובה של אחשורוש למרדכי

אלא , עלמא ללא הבנהשלא יחזור על דברי רבו כחזרה ב, והמדרש שמואל מפרשעה

. ועיין פירוש נוסף בתפארת ישראל. יירד לעומק הדברים

". אתה כבר ידעת ולמדת ממקום אחר: " כלשון המדרש שמואלעו

כי אילו הייתה אסתר מייחסת , ומכאן ראיה על חשיבות אמירת דברים בשם אומרםעז

ך לא בשם שהייתה מספרת לאחשורוש על בגתן ותרש א, דהיינו, את ההצלה לעצמה

שאחשורוש , כמתואר בהמשך(לא הייתה מתגלגלת הגאולה כפי שהתגלגלה , מרדכי

, נמצא). 'ונישא אותו לגדולה וכך הושפל המן וכו, ביקש להשיב טובה למרדכי

.סייעה לגאולה, שהעובדה שאמרה את הדברים בשם מרדכי

ומרו הביאה שבו האמירה בשם א(כיצד ניתן ללמוד ממקרה מסוים אחד , ועדיין קשה

האומר דבר בשם אומרו מביא כלש, ולומר בצורה כללית, על הכלל) במקרה לגאולה

על חשיבות , אלא כדרך רמז, ונראה שהדברים אינם נאמרים כראיה? גאולה לעולם

.אמירת דברים בשם אומרם

נר למאה

רס

'ופרק–ביאור המסכת

'משנה ז

להולכים , למקיימיה- שהיא נותנת חיים לעושיה, גדולה תורה

.עחבדרכיה

. עטבעולם הזה ובעולם הבא

- 'ולכל בשרו מרפא, כי חיים הם למוצאיהם': )ד כבמשלי (שנאמר

למי שחיפש ומצא את דרך (דברי התורה מעניקים חיים למוצאיהם

. פ"מרפא"והם בבחינת , )התורה

רך ושיקוי לעצמותיך': )ח, משלי ג(ואומר בפסוק זה - 'רפאות תהי לש

ולמשקה המחזק את עצמות , פאנמשלת התורה לרפואה עבור האדם

. פבהאדם

האם , שם מובאים פירושים שונים לעניין השאלה, עיין במדרש שמואל, אמנםעח

- הלחם שמים כותב. מכוונת ללומדי התורה או למקיימי התורה"עושיה"המילה

". ומקיימים התורה שלמדו, ללומדים על מנת לעשות"

ולא רק בעולם , גם בעולם הזה חייו הם חיים טובים יותר, מי שחי בדרך הנכונהעט

מרבה תורה "על המאמר ', משנה ז' ב שהבאנו לעיל בפרק ב"ועיין בדברי הנצי. הבא

". םמרבה חיי

, מילי דאבות(מרמז למרפא לגוף בעולם הזה " מרפא"ו, מציין עולם הבא" חיים "פ

).ועוד

עיין אבן עזרא (הטבור נחשב מקום מרכזי . טבורך- פירושה, בפסוק" שרך" המילה פא

, שם מבואר שלפי דעה אחת, ב"במסכת סוטה דף מה ע' וכן עיין בגמ; על הפסוק

). שעיקר חיותו של האדם בטבורו, כן ישנה שם דעהו. תחילת ברייתו של האדם מטבורו

כי לא מוזכר , הראיה מפסוק זה היא רק לכך שהתורה מועילה בעולם הזה, לכאורהפב

מכוונת " לעצמותיך"המילה , לפי אחד הפירושים במדרש שמואל. בפסוק עולם הבא

. למצב שאחר מיתת האדם

נר למאה

רסא

'פרק ו –ביאור המסכת

- 'ותומכיה מאושר, עץ חיים היא למחזיקים בה': )יח, משלי ג(ואומר

. שהתורה מעניקה חיים ואושר להולכים בדרכיה, מכאן ראיה נוספת

דברי - כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך)ט, משלי א(ואומר

בדומה . התורה נמשלים בפסוק זה לתכשיטי ראש וצוואר

מעניקים לו , דברי התורה מעטרים את האדםגם , לתכשיטים אלו

. נוי

- עטרת תפארת תמגנך, תתן לראשך לוית חן)ט, משלי ד(ואומר

. פג"עטרת תפארת"התורה נותנת לאדם חן ו

בפסוק - 'ויוסיפו לך שנות חיים, כי בי ירבו ימיך': )יא, משלי ט(ואומר

, בזכותי- ואומרת, מדברת אל האדם, כביכול, זה התורה עצמה

. 'ירבו ימיך וכו, בזכות התורה

. פד'בשמאלה עושר וכבוד, אורך ימים בימינה': )ט, שם ג(ואומר

- 'כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך': )ב, משלי ג(ואומר

). מצודת דוד על הפסוק(' תורתי ומצוותי יוסיפו לך אורך ימים וכו

) כ, בראשית יד" (ן צריך בידיךמג"כמו " [תמסור לך", פירושה, "תמגנך" המילה פג

).מצודות] ( מסר צריך בידיך- שפירושו

בפסוק מתייחסת למי " בימינה"המילה , א"דף סג ע, על פי הגמרא במסכת שבתפד

" בשמאלה"ואילו המילה , לימוד לשמה, לימוד שלם, דהיינו, "ימין"שלומד התורה ב

שגם לימוד , הפסוק מבטיח. הנובע ממניעים צדדיים, מתייחסת ללימוד שאינו לשמה

.אם כי לא בדרגה שווה, זוכה לשכר, "בשמאלה", כזה

נר למאה

רסב

'ו פרק–המסכתביאור

התורה - 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום': )יז, ג, שם(ואומר

.פהמביאה לאדם נועם ושלום

'משנה ח

:משום רבי שמעון בן יוחאי, אומריהודהרבי שמעון בן

נאה , והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבניםהנוי והכוח והעושרועל (כשהן מצויות בצדיקים , מעלות אלה- לצדיקים ונאה לעולם

היודעת לכוון אותן ולהשתמש בהן ככלי , ידי כך הן ביד נכונה

. פוהן מועילות להן ומועילות לעולם, )לטוב

- 'בדרך צדקה תימצא, עטרת תפארת שיבה': )לא, משלי טז(שנאמר

שדרך הצדקה מביאה לבעליה , )פי מצודות- על(הפסוק הוא פירוש

, מכך שהפסוק משבח את השיבה, מכל מקום). מאריכה ימיו(שיבה

, מביאה המשנה ראיה לדבריה לעיל, "עטרת תפארת"ומכנה אותה

". שיבה"בדבר מעלת ה

דף נט , עיין במסכת גיטין, ואף דיני התורה צריכים להיות מיושמים בדרכי נועםפה

.ב"דף לב ע, וכן במסכת סוכה; ב"ע

פשר להם להציל מא" כח", שמאפשר לצדיקים להתקבל ולהשפיע, הוא חן" נוי "פו

" זקנה"ה. גורם שדבריהם יישמעו" כבוד"ה, מאפשר להם לתמוך בעניים" עושר", עשוק

הלומד מן הזקנים למה , )כ, ד(כפי שנאמר לעיל [משביחה את עצותיהם והוראותיהם

, במשנה, "בנים"ה. נותנת להם ניסיון ויכולת להדריך" שיבה"וה, ]'הוא דומה וכו

פ "ע( שאף בכך יש כמובן תועלת לצדיקים ותועלת לעולם ,פירושו העמדת דור המשך

).תפארת ישראל ועוד

נר למאה

רסג

'ו פרק –ביאור המסכת

- 'עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם': )ו, משלי יז(ואומר

בה נאמר , ")עטרת זקנים בני בנים(" מהרישא של הפסוק הראיה היא

ומכאן (שלו " עטרת"הם ה, ההולכים בדרכיו, שצאצאיו של האדם

.פז)הנזכרת במשנה לעיל" בנים"אסמכתא למעלת ה

פירוש - 'והדר זקנים שיבה, תפארת בחורים כוחם': )כט, משלי כ(ואומר

. זקנים שיבהכך הדר, כשם שתפארת בחורים היא כוחם: הפסוק הוא

". הדר"שראויה לקרותה , ומכאן ראיה לשיבה

ות - צבא' כי מלך ה, וחפרה הלבנה ובושה החמה': )כג, ישעיה כד(ואומר לעתיד לבוא , על פי הפסוק- 'ונגד זקניו כבוד, בהר ציון ובירושלים

, )בדרך משל, "יבושו"עד שכביכול החמה והלבונה (' יגדל אור ה

. 'שכבוד נאה לצדיקים וכו, מכאן.ויזכו הצדיקים לכבוד

אלו שבע מידות שמנו חכמים , רבי שמעון בן מנסיא אומר .פחכולם נתקיימו ברבי ובבניו, לצדיקים

'משנה ט

: אמר רבי יוסי בן קיסמא

אדם אחד ונתן )פגש אותי- (ופגע בי ; פעם אחת הייתי מהלך בדרךאמרתי ? אתהמאיזו עיר, רבי, אמר לי. לי שלום והחזרתי לו שלום

שתפארתו של , ופירושה, מובאת כאן דרך אגב") אבותם- ותפארת בנים (" והסיפא פז

מדוע ברישא נקט הכתוב לשון , ועיין שם במצודות. הבן היא שאביו הולך בדרך הנכונה

". בנים"ובסיפא , "בני בנים"

כי הם אינם , אינם נמנים כאן" בנים"ייתכן שה, מידותשמונהמנו לעיל ועל אף שנפח

עיין מספר [נחשבים כמידה אחת " שיבה"ו" זקנה"ש, ויש אומרים". מידות"בכלל

)].הרב לאו(בפירוש יחל ישראל , שיטות בעניין זה

נר למאה

רסד

'ו פרק–ביאור המסכת

; פטמעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, לו

ך אלף ואני אתן ל, רצונך שתדור עמנו במקומנו, רבי: אמר ליאם , בני: אמרתי לו? אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות

איני , אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולםידי דוד מלך - וכן כתוב בספר תהלים על; צדר אלא במקום תורה

). מחזור ויטרי(הם בעלי מקרא " סופרים "פט

ונתן לי ("פרט זה של החלפת השלום , ראשית: סיפור המעשה נראה לכאורה תמוה

שפרט זה מודגש כדי , התפארת ישראל מיישב(נראה לכאורה כמיותר ") 'שלום וכו

הוא משום שאותו אדם היה , ללכת עמו) בהמשך(ב רבי יוסי שמה שסיר, שלא תאמר

וכן ". נעים בדבריו ואוהב את החכמים ודורש בשלומם"היה , אלא אדרבה', זעפן וכו

כך שלא זו , ולא נקלעו למריבה כלשהי, יוסי החזיר לו שלום' מציינת המשנה שר

לא ענה לו וע מד, כששאל אותו האדם מאיזו עיר הוא, שנית). הייתה סיבת הסירוב

מדוע הציע לו , וכן קשה? "'מעיר גדולה של סופרים וכו"במקום לומר , בצורה פשוטה

מעיר גדולה של "וכי רק משום שאמר לו רבי יוסי שהוא , אותו אדם לבוא עמו

? "סופרים

היו גם חילופי " שלום"שכוונת רבי יוסי היא שתוך כדי החלפות ה, ד נראה לפרש"לענ

יוסי שחכם גדול ' הכיר אותו אדם מדברי ר, ותוך כדי חילופי הדברים; הםדברים ביני

- יוסי' וענה לו ר? איך הגעת לדרגה זו? מהיכן אתה, ולכן שאל אותו בהתפעלות, הוא

וכשראה אותו אדם כמה גדולה החשיבות של . מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני

ביקש ממנו שיבוא לרומם את מצבם,)יוסי לדרגה זו' שהגיע ר(הימצאות במקום תורה

. של בני עירו

" 'אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו"אומר בלעם , שבפרשת בלק, יש להעירצ

מלוא ביתו כסף "אפילו אם יתן לו בלק , הוא מסרב ללכת, כלומר) [יח, במדבר כב(

שהזכיר , שכן מלשונו, שמכאן שבלעם היה חמדן ורודף בצע, י"ומביא שם רש"]. וזהב

. משמע שבסתר לבו חמד בכך, "מלוא ביתו כסף וזהב"

ומדוע רק , ")'אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו("יוסי כאן ' זו גם לשונו של ר, והנה

בלק לא הציע לו כלל , שלגבי בלעם, התורה תמימה מיישב? אצל בלעם מדייקים כך

וח חמדנותו אהב לדבר על כי מכ, ובלעם הוא שהתחיל לדבר על כסף וזהב, כסף וזהב

נר למאה

רסה

'פרק ו –ביאור המסכת

. 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף': )עב, קיט(ישראל

ף ולא אין מלווין לו לאדם לא כס, לפי שבשעת פטירתו של אדם ; אלא תורה ומעשים טובים בלבד, זהב ולא אבנים טובות ומרגליות

, בשכבך תשמור עליך, בהתהלכך תנחה אותך': )כב, משלי ו(שנאמר בשכבך ; בעולם הזה, בהתהלכך תנחה אותך. 'והקיצות היא תשיחך

. צאלעולם הבא, והקיצות היא תשיחך; בקבר, תשמור עליך

משמעותו - 'אות- צב' ולי הזהב נאום הלי הכסף ': )ח, חגי ב(ואומר

אינם שייכים ) כסף וזהב(שהקניינים החומריים , של פסוק זה היא

לעומת , התורה. והוא אינו הבעלים האמיתי עליהם, באמת לאדם

כי הוא מטביע אותה , "קניין"שייכת ללומדה במובן המלא של , זאת

עדיפה , לכן. לו במובן המלא של מילה זו" שייכת"והיא , בפנימיותו

אשר התחיל בהצעת הכסף , שרק חזר על לשונו של האיש, יוסי' מה שאין כן ר. כך

. והזהב

כסף וזהב ואבנים כל ", רבי יוסי בן קיסמא דיבר בדרך גוזמא והפלגה- תשובה נוספת

מציאותייםואילו בלעם התייחס בדבריו לדברים ', וכו" טובות ומרגליות שבעולם

). א אזולאי"ר(כי בסתר לבו קיווה לכך , ")מלא ביתו כסף וזהב("

כשנשמתו , שהתורה שומרת עליו לאחר מיתתו, פירושו" בקבר"ש, נראה לכאורהצא

, פירושו, "לעולם הבא"ואילו , )וכך נראה מדברי המדרש שמואל(בעולם הנשמות

, כידוע, ישנה(י על פסוק זה במשלי "עיין ברש, לאחר יקיצת האדם בתחיית המתים

הכוונה היא לתקופה , "עולם הבא"ל "האם בדרך כלל כשנוקטים חז, מחלוקת עתיקה

; בעולם הנשמות, שלאחר תחיית המתים או לתקופה שבה אדם נמצא לאחר פטירתו

). להאריךואין כאן המקום

שהתורה שומרת על האדם ברגעי הפחד שיש , פירושו" בקבר", לפי התפארת ישראל[

, שבאותו שעה אימה וחשכה גדולה נופלת על האדם("לו בעת פרידת הנפש מהגוף

")].ולא ידע מעצמותו דבר, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו

נר למאה

רסו

'ו פרק–ביאור המסכת

.צבהתורה מכל זהב וכסף

'משנה י

שהם , ישנם חמישה דברים- ה בעולמו"חמישה קניינים קנה לו הקב

הם הכלים העיקריים , דהיינו, ה"של הקב" קרובים לליבו"כביכול

עילויו על ידי - שהיא , להשגת המטרה והתכלית של בריאת העולם

. צגונו וציוויוה וקיום רצ"הכרה בקב

אברהם קניין , שמים וארץ קניין אחד, תורה קניין אחד: ואלו הן כפי שהמשנה - בית המקדש קניין אחד, ישראל קניין אחד, אחד

. הולכת ומבארת

לימוד התורה היא כלי להגשמת התכלית שלשמה - תורה קניין אחד

.כמבואר לעיל, ה את העולם"ברא הקב

- 'קדם מפעליו מאז, קנני ראשית דרכו' ה ':)כב, משלי ח(דכתיב ? מנין

. הרי לשון קניין

הם כלים , בשמים ובארץ, הטבע וחוקיו- שמים וארץ קניין אחד

- עליו " חביבים"ולכן הם כביכול , צדה"להשגת אמונה ואהבת הקב

, "לי הכסף ולי הזהב: "שהפירוש במשנה הוא כך, י נראה"מרש, אמנם. ל" על פי מהרצב

" לי("ה ולשמור את מצוותיו "הכסף והזהב משמשים את האדם כדי לעבוד את הקב

ולכן אין טעם בכסף וזהב אם הם מביאים את ההיפך ומרחיקים , ")לשמי"ובן של במ

. את האדם מתורה

ועיין . ותפארת ישראל כאן ועוד, ה האמונה שאם"ד, עיין עקידת יצחק שער יחצג

שם מובאים דברי המשנה בשינויים (ב "י במסכת פסחים דף פז ע"רש. במשנה הבאה

, לו' קניין'לקרותם , חשובים בעיניו- קניינין ":מפרש כך, )שעליהם נעמוד בהמשך

". כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו

והאיך היא הדרך לאהבתו : "ב, ב, ם בהלכות יסודי התורה" וכפי שכותב הרמבצד

נר למאה

רסז

'פרק ו –ביאור המסכת

).שער יח, עיין עקידת יצחק(הם מהווים כלי לקידום מטרת הבריאה

והארץ הדום , השמים כסאי', כה אמר ה': )א, ישעיה סו(דכתיב ? מנייןשהוא לשון , "כסאי"אך נאמר בו , בפסוק זה לא הוזכר קניין - 'רגלי

, והואיל ולשון חשובה זו נאמרה רק ביחס לשמים. צהכקניין, חשיבות

:מוסיפה המשנה ומביאה פסוק נוסף ביחס לארץ, ולא ביחס לארץ

מלאה , כולם בחכמה עשית', מה רבו מעשיך ה': )כד, תהלים קד(ואומר . צו לשון קניין- "קניינך "- 'קניינךהארץ

יתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו בשעה ש, ויראתו

ומתאווה תאווה גדולה לידע , מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, שאין לה ערך ולא קץ

...".השם הגדול

. ועיין בהערה הבאה. מדרש שמואלצה

, י"אך לפי רש. פירשנו את מטרת הבאת שני הפסוקים במשנה לפי המדרש שמואלצו

ולא , שמתייחס רק לארץ" (קניינך"שנאמר בו , יקרי לענייננו הוא השניהפסוק הע

רק כדי , הייתה, )השמים כסאי(וכל מטרת הבאת הפסוק הראשון במשנה , )לשמים

, שכשם שפסוק זה מתייחס בין לשמים ובין לארץ, בדרך של גזירה שווה, שנוכל ללמוד

וביתר . תייחס לשמים ולארץכמ) שנאמר בו קניין(כך גם יש לראות את הפסוק השני

אם ישנה מילה אחת - היא אחת המידות שהתורה נדרשת בהן" גזירה שווה: "ביאור

להשליך , )ש מעצמו"ואין אדם דן גז, ל"על פי קבלת חז(אזי ניתן , זהה בשני פסוקים

הגזירה , ולענייננו. כאילו מילים שנאמרו כאן נאמרו גם כאן, מפסוק אחד לפסוק אחר

, )המילה ארץ משותפת לשני הפסוקים, דהיינו" (ארץ- ארץ"היא שווה כאן

כאילו היא כתובה גם , שבפסוק הראשון" שמים"ובאמצעותה ניתן לראות את המילה

. שבו מוזכר בפירוש קניין, בפסוק השני

נר למאה

רסח

'ופרק–ביאור המסכת

ברוך , ויאמר ויברכהו': )יט, בראשית יד(דכתיב ? אברהם קניין אחד מניין . צז"קונה שמים וארץ, ל עליון- אברם לא

שהרי עם ישראל הוא העם שקיבל את התורה - ישראל קניין אחד

. ומופקד על קיומה) הקניין הראשון(

עד יעבור עם זו ', עד יעבור עמך ה': )טז, שמות טו(שנאמר ? מניין . הרי לשון קניין- 'קנית

ואדירי כל חפצי , לקדושים אשר בארץ המה': )ג, תהלים טז(ואומר . צח'בם

הרי כל ? "קניין"וכי היכן הראיה מכאן שאברהם הוא , ראיה זו לכאורה אינה מובנתצז

ויש שנדחקו (ש ועוד "כך מקשים הריב. קנה שמים וארץה"קבשה, שנאמר כאן הוא

הפסוק מגדיר אותו כקונה שמים , דהיינו, מתייחסת לאברהם" קונה"שהמילה , לבאר

). עיין מדרש שמואל- במובן זה שהעולם נברא עבורו, וארץ

רבים כותבים שהגירסה הנכונה היא הגירסה כפי שהיא מופיעה , מכוח קושיות אלה

שם בפסחים . משובשת, והגרסה כפי שהיא לפנינו, ב"כת פסחים דף פז עבמס' בגמ

קונה שמים "הפסוק , ושם; בכללאינוואברהם , קנייניםארבעהה קנה "שהקב, נאמר

ולא על כך שאברהם , ה"מובא כראיה על כך שהשמים והארץ הם קניין של הקב" וארץ

לאחר שלאורך ( בסוף המשנה י"וכך כותב רש. ולפי גירסה זו לא קשה דבר. הוא קניין

בגירסה כפי שהיא - " (וכמה גמגום יש בדבר "- )המשנה פירש לפי הגירסה שבפנינו

שהרי במסכת פסחים , שהברייתא לא נכתבה כתיקנה, ולפי העניין נראה בעיני, )לפנינו

. א"וכך מבואר גם בפירוש הגר". 'וכו

גם פסוק זה , ואכן. מה הוא הובאולא ברור לשם , "קניין" פסוק זה איננו מזכיר לשון צח

מכל "). 'וגו' עד יעבור עמך ה"שם מובא רק הפסוק (אינו נמצא בגמרא בפסחים

לפי הגירסה המקיימת את , י"וכך מפרש רש(צריך לומר , אם גורסים את הנוסח, מקום

שהרי נאמר ; שמטרת הבאת הפסוק היא להראות את חשיבות בני ישראל, )הנוסח

מתייחס , "לקדושים אשר בארץ המה(" מתקיים עבור ישראל בפסוק זה שהעולם

עם , דהיינו, אלו" אדירים"פירושו שהעולם נברא עבור " אדירי כל חפצי בם"ו, לישראל

). ישראל

נר למאה

רסט

'ו פרק –ביאור המסכת

בהיותו המקום להתגלות ולהשראת - בית המקדש קניין אחד

. השכינה

בפסוק זה לא - נו ידיךכונ' מקדש ה': )י ז, שמות טו(דכתיב ? מניין

אך הוא מובא כאסמכתא לכך שבית המקדש עולה , מוזכר כלל קניין

, שכן; ")קניין"שכבר מצאנו שנקראו (בחשיבותו על שמים וארץ

, ")ידיך("ה כונן את המקדש בשתי ידיו "שהקב, בפסוק זה נאמר

, " יסדה ארץידיאף ) "יג, ירמיה מח(ואילו ביחס לשמים וארץ נאמר

. צט יד אחת- משמע

- 'הר זה קנתה ימינו, ויביאם אל גבול קדשו': )נד, תהלים עח(ואומר

שבית , ואם כן גם מכאן ראיה, "קניין"בפסוק זה נאמרה לשון

.ק"קניין"המקדש הוא

א"משנה י

, כלומר- לא בראו אלא לכבודו, ה בעולמו"כל מה שברא הקב

לטובת , ואורו בעולם' מטרת בריאת העולם היא השראת כבוד ה

בכל דרך שהיא , ואין דבר בעולם שאינו משמש לשם כך, בריותיו

.קא) מפרשים,תפארת ישראל(

. ועיין בהערה הבאה, מדרש שמואלצט

.אך ברור שהכוונה היא לבית המקדש, ואמנם לא נאמר כאן בית המקדשק

וזו הייתה המטרה בהבאת (שהתנא מסתייע כאן בגזירה שווה , י היא"שיטת רש, אמנם

ובפסוק השני , "מקדש"אמר הואיל ובפסוק הראשון נ"): כוננו ידיך' מקדש ה"הפסוק

, לכן ניתן לערוך גזירה שווה, ומילים אלו נחשבות כזהות או דומות, "קדשו"נאמר

כך גם , "מקדש"ולומר שכשם שבפסוק הראשון אחד נאמר , ולהשליך מזה על זה

". מקדש"כאילו כתוב במפורש ") קניין"שבו כתוב במפורש (בפסוק השני

ה ברא את העולם בחסדו להיטיב "שהקב"', פט סימן צחושן מש, ועיין בבאר הגולהקא

נר למאה

רע

'ופרק–ביאור המסכת

יצרתיו אף , כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו': )ז, ישעיה מג(שנאמר ומסיבה , כל דבר בבריאה משמשת להשראת שמי וכבודי- 'עשיתיו

" צורה" הוספתי לו - "יצרתיו", יצרתי אותו יש מאין- "בראתיו"זו

השלמתי אותו לפרטי - "עשיתיו" וכן )מאפיינים וצורה, תכונות(

). א, בראשית א, ק"על פי רד(פרטיו

על אף שבהווה , כלומר- 'ימלוך לעולם ועד' ה': )יח, שמות טו(ואומר

לעתיד , ה"קשה לראות כיצד העולם משרת את גילוי כבוד הקב

. קבבצורתה השלמה ואז נזכה לכך' לבוא תתגלה מלכות ה

לפיכך , ה לזכות את ישראל"רצה הקב: רבי חנניא בן עקשיא אומר[, חפץ למען צדקו' ה': )כא, ישעיה מב(שנאמר , הרבה להם תורה ומצוות

שלא , מטרת דברים אלה לעורר את הלב- 'יגדיל תורה ויאדיר

אלא ככלי לעילוי , יראה האדם את התורה והמצוות כמעמסה

].קג)מדרש שמואל(האדם ולזיכויו

כמו שאמר הכתוב , בקיום מצוותיו ותורתו, שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו, לנבראים

".וליתן להם שכר טוב בעמלם'' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכו'

שנעלם מבני עולם תכליתן של כל אחד ואחד , רצונו לומר: " ובלשון התפארת ישראלקב

רצונו לומר , ימלוך' אימתי ה, )ולכן אומר הפסוק- (ולהכי קאמר קרא , מהבריות

דהיינו באחרית ', לעולם ועד', 'אימתי יפתחו כל העיניים להציץ קצת ממחשבות ה

לידע , דאז יערה עליהם רוח ממרום, ו הלבבות כולם לעבדו שכם אחדשיתטהר, הימים

כי נורא , הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד, קצת מהתכלית הגדול הנעלם

".וקדוש הוא

ן שם "ם ובפירוש הריב"ועיין בפירוש הרמב[( מאמר זה מצוי גם בסוף מסכת מכות קג

שמאמר זה אינו , י כאן כותב"רש)]. י"מכות במקום פירוש רש' פירושו נדפס במס(

נהגו העם , לפי שיש בה סיום נאה"אך . שייך למסכת אבות אלא למסכת מכות

. עיין שם עוד בדבריו, "לאומרה בסוף כל פרק ופרק

נר למאה

רעא

נוספיםעיונים

עיונים נוספים

נר למאה

רעב

נוספיםעיונים

נר למאה

רעג

נוספיםעיונים

עיונים נוספים-מסכת אבות

ס"שם המסכת ומיקומה בש

"אבות"השם.א

אבות למסכת בפתיחתו המסכת,המאירי של לשמה הסברים שני מעלה

"):אבות("

"א מבוררים) דברים שהם קדםלהודיע מפי,מחכמי ומקובלים

מאיש איש הספר...הנבואה בשם הזה העיקר לומר,ורמזו רוצה

העולם...אבות מאבות שיצאו דברים בית,שהם אשר העמודים

עליהם נכון ".התורה

"ב ועיקר,או) ושורש ויסוד אבות שהם ומצוה,דברים חכמה ,לכל

מעלה לכל ושביל בק...ודרך גנוזות בהיות שכן הרבהכל רבה

האמונה ומשורשי התורה .א"מפינות

לשם נוסף ישראל"אבות"טעם בתפארת "מובא קמאי: -(כתבו

כך-(דלהכי,)ראשונים אבות)שמשום זו מסכת דכל,נקראת משום

ל במקומות רבים "עמדו חז, על היותם של דרך ארץ ומידות תנאי בסיסי ללימוד התורהא

שאין , ובפירוש רבינו יונה שם, " דרך ארץ אין תורהאם אין: " עיין להלן פרק ג משנה יז-

... למה נמשלה תורה למים", א"תענית דף ז ע' ובמס; התורה נקנית למי שאין בו דרך ארץ

אף דברי תורה אין מתקיימין , מה מים מניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך, לומר לך

שכן , יין וחלב, נמשלו למיםשדברי תורה' ובהמשך מוסיפה הגמ" (אלא במי שדעתו שפלה

ואף תורה אין מתקיימת אלא במי , "בפחות שבכלים"שלושת משקים אלו מתקיימים רק

, מפני מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהם, ב"עירובין יג ע' ובמס; )שדעתו שפלה

שכל , ללמדך"' וממשיכה הגמ(ומקדימים דברי בית שמאי לדבריהם , שנוחים ועלובים היו

. א ועוד"ובעירובין דף נד ע, ")ה מגביהו"פיל עצמו הקבהמש

נר למאה

רעד

נוספיםעיונים

העולם ואומות ישראל חכמי ספרי בכל המובאים כולן,המוסרים

זו במסכת היטב,כלולים בדבריה שמדייק דבר.למי האבותולכן הם יה

בה המרומזים טוב.ב"לדבריהן יום בתוספות נוסף טעם .ועיין

אבות.ב מסכת של מקומה

הש בסדר אבות מסכת של המדויק למיקומה ביחס דעות מספר .ס"ישנן

הרמב המשניות,ם"לפי לפירוש לאחר,בהקדמתו באה אבות מסכת

זרה עבודה הוא.מסכת בכך מסדר,ההיגיון שהשלים המשניותשלאחר

לדיין הנצרכות המסכתות זרה,מכות,סנהדרין(את ועבודה ,)גשבועות

אבות מסכת אף כי ומדגיש ממשיך ובהנהגות,הוא במוסר העוסקת

הדיין,ראויות מבחינת הרמב,הכרחית לזה"-ם"ובלשון צריך אדם ואין

הדיינים כמו הארץ;הדבר מוסר,שעמי בעלי יהיו ההיזק,כשלא אין

ההמ בלבד,וןלכל לבעליו מוסר,השופטאבל;אלא בעל יהיה כשלא

אדם,וצנוע לבני ויזיק עצמו ברמב".יזיק נוסף הסבר .ם"ועיין

: המזכיר את טעם המאירי לעיל, כותב התפארת ישראל טעם נוסף בשם עצמו, בהמשך ב

בלעדיהן לא , דהיינו, ללימוד התורה" אבות"שהן , מסכת זו מלמדת מידות ודעות ישרות

.ניתן ללמוד תורה ולקיימה כראוי

ולכן עליו להיות בקי בדינים , הוא לדון עובדי עבודה זרה חלק מתפקידו של השופט ג

). שם, ם"רמב(הקשורים בה

נר למאה

רעה

נוספיםעיונים

)א ,א(והעמידו תלמידים הרבה

המפרשים רוב הרבה"ההוראה,לפי תלמידים ללמד"העמידו ,באה

לפי המדרש לבית קבלתם את להגביל ולא תלמידים ריבוי לעודד שיש

ומידותיהםאופ רעבעיין(יים הביאורים"דברי בחלק שהובאו ).ב

נתן דרבי שמאי,ט,ב,דבאבות בית במחלוקת שנוי זה שנושא מבואר

הלל הרבה"ושההוראה,ובית תלמידים הכרעה"העמידו למעשה היא

הלל בית "כדעת הרבה: תלמידים אומרים-והעמידו שמאי אל,שבית

חכם שהוא למי אלא אדם אבותישנה ובן -(ועשיר)מיוחס(=ועניו

ר עמדין'הוספת בחלקו:יעקב אומרים).השמח הלל אדם,ובית לכל

בישראל.ישנה בהם היו פושעים תורה,שהרבה לתלמוד ויצאו,ונתקרבו

וכשרים וחסידים צדיקים ".מהם

נתן דרבי באבות גם נאמר ב,וכך ד,הנוסחה "פרק תלמידים: והעמידו

שמ.הרבה בניבית ולבני אבות לבני לכשרים אלא שונין אין אומרים אי

אדם,אבות לכל אומרים הלל דומה.בית הדבר למה לאשה,משלו

הביצים על תרנגולת מושבת מעט,שהיא מוציאה היא הרבה מתוך

כלום מוציאה אינה מעט ".ומתוך

אבות למסכת יונה רבינו הרבה":ובפירוש תלמידים בית,והעמידו כדעת

ששנינו,הלל אומרים"ב,כעניין וצנוע,ש הגון לתלמיד אלא מלמדין אין

שמים וירא אדם"וב...וכשר לכל מלמדין אומרים בשביל,ה מאה

טובים עשרה מהם שנים,שיצאו שיצאו כדי שאינכם,ועשרה לפי ושנים

יכשר מהם איזה זה,יודעים או טובים,זה כאחד שניהם הוא.ואם וכה

. שחי לפני רבי יהודה הנשיא, מיוחס לרבי נתן הבבלי, מעין תוספתא לפרקי אבותד

". נוסחה ב"ו" נוסחה א"הידועות בשם , שתי נוסחאות לאבות דרבי נתןנן ישה

נר למאה

רעו

נוספיםעיונים

הלל של להםשכ,מעשה ואמר תלמידיו לכל כאן,תלמידי:נס יש

לו?כולכם מתלמידיו.הן,אמרו אחד לו מקטן,אמר חוץ כאן כולם

להם.שבהם קטן,אמר ידו,יבוא על להתנהג הדור לו.שעתיד והביאו

זכאי בן יוחנן הגדולים,הנה.לרבן מפני הקטנים לדחות אין כי,כי

תיישים נעשו ד,הגדיים זה עניין חזועל זרעך'ל"רשו את זרע בבוקר

ידך תנח אל יא('ולערב בבחרותך,)ו,קהלת תלמידים העמדת ,אם

בזקנותך תלמידים מאוד,העמד הוא טוב דבר תלמידים הרבות כי ,הנה

לרב לו הוא ".וזכות

חז,לכאורה דברי עם מתיישבים אינם אלה מקומות"דברים במספר ל

עדףתענית( עדףחולין,א"ז תורה,)א"קלג ללמד אין כי עולה מהם

הגון"לתלמיד הרמב,"שאינו גם פסק ד(ם"וכך תורה תלמוד ,בהלכות

אלא",)א תורה מלמדין במעשיואין נאה הגון לתם,לתלמיד ".או

הוא זו לסתירה הרווח חז,התירוץ שבו"שדברי למקרה מתייחסים אלו ל

הגוןידוע אינו ללמדו,שהתלמיד אין והעמידו"שההוראהבעוד,שאז

הרבה אחריו,תלמידלסתםמתייחסת"תלמידים לבדוק עולה(שאין כך

ורע"רשבמדברי למשנה"ץ בפירושם במאירי.ב באופן,ועיין שתירץ

מעט הרמב.שונה דברי על משנה ולחם משנה בכסף הנ"ועיין ,ל"ם

הרמב כוונת שזו בכותבו"שפירשו לתם"ם מי,"או את ללמד שמותר

ידועיםשאין בשו.מעשיו יו"אמנם רמו"ע דברי,ד את כשפוסק

המילים,ם"הרמב את מזכיר לתם"אינו לכך"וצ,"או הטעם ).ע

לעיל שהובאה הלל בית לשון עם לכאורה מתיישב אינו זה תירוץ ,אך

ללמד יש ממש פושעים שאפילו עולה שיחזרו,ממנה תקווה מתוך

החיד.למוטב הקשה ימיןזרו"בפירושו(א"כך אבות"ע פרקי ,ותירץ)על

מעולם למד שלא לאדם מתייחסים הלל בית של אלה ולכן(שדברים

כשילמד שישתנה היא דבק,)ההנחה ועדיין שלמד באדם כשמדובר אך

נר למאה

רעז

נוספיםעיונים

הגון"במידת למוטב,"אינו שיחזור עד אותו מלמדים נוסף(אין תירוץ

תלמידי-א"בחיד שיקלקל חשש כשאין נאמרו הלל בית אחריםדברי ,ם

הגון שאינו שידוע בתלמיד האוסרים המקורות למצב,ושאר מתייחסים

אחרים שיקלקל חשש יש בשו.שבו זה יציב"ומעין דברי קלז"יו,ת ).ד

להעיר יש הגון,בנוסף שאינו שידוע לתלמיד ביחס נפסק(שגם שלגביו

ללמדו"ברמב שאין לנפשו,)ם ולעזבו לדחותו שיש הדבר משמעות ,אין

וללמדוא למוטב להחזירו יש הרמב,לא "ם"ובלשון הולך: היה אם אבל

טובה לא למוטב,בדרך אותו ישרה,מחזירין בדרך אותו ,ומנהיגין

אותו אותו,ובודקין ומלמדין המדרש לבית אותו מכניסין כך ".ואחר

הגר כך על בשו"והוסיף תורה"ז תלמוד הלכות הרב אפשר":ע אי ואם

תח למוטב ללמדו,ילהלהחזירו להיכנס דוחק דוחה,והוא שמאל תהא

מקרבת ידים,וימין בשתי לפלוני שדחה פרחיה בן כיהושע ".ולא

איש"בספר[ איש,"מעשה החזון על עדות כי,ישנה התבטא אשר

לדין מקום אין הגון"בזמננו שאינו טעמו,"תלמיד שם עיין;עיין וכן

המדרשיה"ב החזו,ל"תש"ניב על נימוק,ל"כנא"עדות שדחיית,מתוך

הרתעת היא הדחייה תוצאת כאשר רק ראויה הגון שאינו תלמיד

למוטב שישוב כך מדרכו בימינו,התלמיד שאינו"סילוק,אך תלמיד

למוטב,"הגון חזרה או תועלת כל מכך תצמח ולא אותו ידרדר .ו]רק

. כא, ד רמו"עיין עוד בערוך השולחן יו" שאינו הגוןתלמיד" לבירורים נוספים בסוגיית ו

הרב (ת שואלין ודורשין "ובשו, סימן ב) הרב לאו(ת יחל ישראל "ועיין בהרחבה בשו

שם מובאות תשובות שונות שקיבל הרב שלזינגר בנושא זה מהרב חיים (' חלק א) שלזינגר

ות לנושא זה גם באגרות ישנה התייחס). הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, דוד הלוי

ובקיצור שולחן ערוך ילקוט , 257' עמ, בתחומין י, ובתשובת הרב קוק, פא, א, חזון איש

מעדה בגד "על הפסוק , י משלי כה"ועיין רש. ט"תרצ' עמ, חלק ב, )הרב עובדיה יוסף(יוסף

".'ביום קרה וגו

נר למאה

רעח

נוספיםנים ועי

)ג ,א(ם המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אל תהיו כעבדי

היא ידועה לזכות,סוגיה מנת על ומצוות תורה קיום הבאהאם לעולם

קיום בבחינת לשמה"או,"לשמה"הוא .ז"שלא

הש מקומות"מדברי במספר לעולם,חס לזכות כדי מצוות שקיום משמע

כקיום מוגדר לשמה"הבא (שלא את" כוללת הגמרא בשביל"שהרי

בני לשם"שיחיה קיום עם הבא"יחד שם,"עולם גם,)טעיין עולה וכך

עקב פרשת בסוף הספרי תאמר("מלשון תורה,שמא אלמד הריני

חכם שאקרא בישיבה,בשביל שאלמד ימים,בשביל שאאריך בשביל

הבא ...").לעולם

תמוה נראה הדבר גיסא מאידך לחיי,אך להגיע הוא האדם ייעוד שהרי

הב השלמות,אעולם נברא,אל כך של(ולשם שלמה"הרהובלשונו ג

ישי,פישר בית ל,בדרשות "ח"דרוש קשה: באבות המשנה דבאמת

המקובלים...מאוד וגם החוקרים גם הסכימו המצוות,הרי שכר ,כי

הבא עולם טבעי,דהיינו אלא גמולי הוא,דהיינו,אינו הבא דעולם

האמיתי אמצעים,התכלית הן הנרצהוהמצוות לתכלית ואם,להגיע

ומסקנתו היא שקיום , המאריך מאוד בעניין זה, תעיין בפירוש אברבנאל למסכת אבו ז

אל תהיו כעבדים (" נכלל באזהרת אנטיגנוס אינומצוות על מנת לזכות לעולם הבא

אך הדרך בה הוא מיישב דברים אלה עם "). המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס

. זהם בעניין"ולהלן נדון בדעת הרמב. עיין שם, ע"לכאורה צ, המקורות שנזכיר בהמשך

.ב"א ובבא בתרא דף י ע"ראש השנה דף ד ע, ב" מסכת פסחים דף ח ע ח

אך כוונת הגמרא היא רק , "הרי זה צדיק גמור"נאמר בגמרא על אדם כזה , ואמנם ט

עיין בדברי תוספות יום " (צדיק גמור"הוא נחשב ל, שעל אף שאינו מקיים לשמה, לומר

". שלא לשמה"נחשב הדבר לקיום , קוםאך מכל מ). טוב שהובאו בחלק הביאורים

נר למאה

רעט

עיונים נוספים

לתכלית,כן ידם על להגיע מתכוון ואינו באמצעים העוסק בשגעון,הלא

).!"ינהג

וטובים גדולים כי עולה שמהם רבים ממקורות להקשות יש לרבות,עוד

רבינו המצווה,משה לשכר לזכות מטרה מתוך מצוות ולעולםקיימו

.יהבא

ה את ליישב השיטות מלובלין,דבריםאחת הכהן צדוק רבי שיטת ,היא

סופרים"ב ד,"דברי בין.'אות לכאורה הסתירה על עומד שהוא לאחר

היא,)כדלעיל(המקורות לעולם,מסקנתו השואף אדם בין להבדיל שיש

העליון בשורשה נשמתו ולדבקות בשלמות לדבוק רצון מתוך הבא

מתוך,יאה"ובקב רק הבא לעולם ששואף מי ההנאהלבין על מחשבה

זו.שבדבר התנא,מסיבה תועלת":שכר"ולא"פרס"הדגיש הוא פרס

למצווה,עצמית,חיצונית קשורה הדבקות"שכר"ואילו,שאינה הוא

המצווה קיום מעצם .יגיבהמושגת

כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו , תנו רבנן: "ב" ברכות דף כח עכתבמס, דוגמהל י

ועיין עוד ...". ונזכה בהן לחיי העולם הבא למדנו אורחות חיים, רבינו, אמרו לו, לבקרו

שמשה רבינו רצה , נאמרשם (א "סוטה דף יד ע' וכן במס;)רבי זירא(א "שם בדף כח ע

עבודה זרה דף יז ' ובמס) מנת לקיים מצוות התלויות בארץ ולקבל שכרלהיכנס לארץ על

?האם כל אלה לא הגיעו לדרגה הנעלה של אנטיגנוס. ב"ע

שיודעים ?ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה: "ב, ח, הלכות תשובה, ם"עיין ברמב יא

." מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל,ה"תת הקביומשיגין מאמ

מה שמבואר שקיום מצוות לשם עולם הבא -(דמכל מקום גם זה , אבל נראה": ובלשונו יב

, שיהיה בן עולם הבא, )לגופו, לעצמו(= כשהכוונה רק לגרמיה , )איננו דרגה עליונה

דבזה אין נפקא מינה בין פרס . ושיהיה לו טוב לעולם הבא, ושיאריך ימים לעולם הבא

דנהנין מזיו השכינה, ר עולם הבאאבל מה שהוא עיק. דעולם הזה לדעולם הבא

ומותר על מנת לקבל , לשכר כזה יש לצפות... דזהו לאו הנאת גרמיה) א"ברכות יז ע(

נר למאה

רפ

נוספיםעיונים

אלו דברים בדברי,לפי לכאורה הקיימת סתירה גם ליישב שניתן נראה

זה"הרמב בעניין הרמב.ם כותב אחד כדיש,ם"במקום מצוות עשיית

ל הבאלזכות החכ",עולם מעלת תשובה(ובלשונו,"מיםאינה ,י,הלכות

):ד-א

בחכמתה" ועוסק התורה מצוות עושה הריני אדם יאמר כדי,אל

בתורה הכתובות הברכות הבאשאקבל העולם לחיי שאזכה כדי ...או

הנביאים מעלת החכמים,ואינה מעלת הראשונים...ולא חכמים ,אמרו

שרוצה לזכות על ידי זה לאהבת , שעושה מאהבה, וזהו לשמה גמור, פרס כזה

".'לקבל שכר'ולא , לא' לקבל פרס'): ויש לדייק(= ודייקא . השם יתברך

:על מסכת אבות" מי מרום"בפירושו , תב הרב יעקב משה חרלפמעין דברים אלה כו יג

ואילו עולם הבא אינו , )'כגון אריכות ימים וכו(פירושו שכר שהוא חיצוני למצווה " פרס"

המצוות מביאות את נפש . ידי קיום המצוות-אלא דרגת הנפש שאליה מגיע האדם על

יעה לקיום מצוות כדי להשיג אין כל מנ. שלו" עולם הבא"וזהו ה, האדם לדרגה מסוימת

:זוהי התכלית, ואדרבה, דרגה זו

ולא שייך כלל להגיד שלא לעשות , הרי שעולם הבא הוא חלק מעצם המצווה ופעולתה"

תיעשה המצווה בשלמות אלא שיחסיר , והרי זה כאילו תאמר, המצווה מצד השכר הזה

שייך להזהיר שלא לעשות ואיך, דהרי כל שכר נוצר מצד הזיכוך שבמצווה, חלק מהמצווה

".?המצווה מצד קבלת השכר

שהרי כך הוא , ואין כלל מקום לאזהרה, אין לחלק כלל את המצווה מהשכר: "...ובהמשך

אל תהיו , וזהו מה שאמר אנטיגנוס איש סוכו, וליצור שכר' לקיים רצון ה, שורש המצווה

ת שהשכר הוא בתור שלא תעלו על הדע, כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס

שלא על מנת ' אלא היו כעבדים וכו, שהוא דבר חיצוני נוסף לקיומה של המצווה, פרס

. "'פרס'ולא ' שכר, 'ואז יהיה לכם שכר הנעוץ בעצם הקיומים, לקבל פרס

, וזה שאמר אנטיגנוס לתלמידיו ":מצוי כבר בדברי רבינו בחיישעיקרון זה , ונראה

וה והשכר על עשייתה ו אל תחשבו שהמצ, כלומר;ת הרבאל תהיו כעבדים המשמשין א

אור המצוות חל , כי הנפש בעשותה המצוות, והעניין, אינו אלא דבר אחד.יהיו שני דברים

. באריכותבלשונועיין , "והוא הוא גן עדן הנשמות, עליה

נר למאה

רפא

נוספיםעיונים

עשיר שאהיה בשביל תורה למד הריני תאמר שאיקראבשב,שמא יל

הבא,רבי בעולם שכר שאקבל לומר,בשביל יא(תלמוד ועוד,דברים ,)יג

ה' את עושים;''לאהבה שאתם מאהבה,כל אלא תעשו ".לא

מלכים בהלכות הרמב,ד,יב,ואילו "ם"כותב החכמים: נתאוו לא

המשיח לימות וחכמתה...והנביאים בתורה פנויין שיהיו כדי ולא,אלא

נוג להם ומבטליהיה הבא,ש העולם לחיי שיזכו בהלכות".כדי וכן

ישראל",ב,ט,תשובה כל נתאוו זה וחכמיהם,ומפני לימות,נביאיהם

בתורה,המשיח לעסוק להן מניחות שאינן ממלכיות שינוחו כדי

כהוגן בחכמה,ובמצוות וירבו מרגוע להם לחיי,וימצאו שיזכו כדי

הבא ".העולם

לעיל האמור סתירהיית,לפי כאן שאין קיום,כן בין להבדיל יש שכן

והנאה הטבה קבלת לשם הבא(מצוות בעולם ובין הזה בעולם ,)בין

לעוה שאיפה ע"לבין לה"ב המ ולידיעת לשלמות .יד'גיע

זוהי ההגדרה הבסיסית והמקורית של , ם"שעל פי הרמב, קשה לומראך מכל מקום יד

, פרק י הלכה ב, בהלכות תשובה, ם מגדיר עבודה מאהבה"כאשר הרמב. מאהבהעבודה

לא מפני דבר , עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, העובד מאהבה: "הוא כותב

מפני שהוא , אלא עושה האמת, ולא כדי לירש הטובה, לא מפני יראת הרעה, בעולם

ו כעבדים המשמשים את הרב על אל תהי "-ם"כותב הרמב, בהלכה ד, ובהמשך". אמת

אלא , אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל כלום, מנת לקבל טובה

". עבדו מאהבה, כלומר. ראוי לשמשו, מפני שהוא הרב

נר למאה

רפב

נוספיםעיונים

)א ,ב(" ה ותפארת לו מן האדםיכל שהיא תפארת לעוש"

במשנה כאחד,כמבואר דרך של להגדרתה ישרה"התנאים היא"דרך

זו דרך של האדם"היותה מן לו רוב(דהיינו,"תפארת ,)מפרשיםהלפי

הבריות על מקובלת תהיה זו שישנן.שדרך נראה המפרשים מדברי

זה לתנאי משמעויות סותרות(מספר בהכרח אף,שאינן ואולי

):משלימות

à( זו למשנה בביאורו עמדין יעקב "ותבכ,רבי אצל: אדם קרוב

הכתוב,עצמו שאמר טז(כמו בעיניו')ב,משלי זך איש דרכי לכן.'כל

הישרה הדרך על ראיה לאחרים...תילקח ותיטב הוא לפי".שיעשנה

זו כ,שיטה במשנה משמשת הבריות אוביקטיבי"דעת שלאדם,"מדד

עצמו בכוחות אליו להגיע עצמו"שכן,קשה אצל קרוב ומשום"אדם

בעיניו"כך זך איש דרכי ".כל

á( על הוא שהדגש מפרשים ולאו(הבריותבטובתהתחשבותיש

מעשיוהבריותשלהעיבדדווקא הקודם,על בפירוש וכפי,)כמו

המאירי "שכותב המאמר: שיהיה,וכוונת במעשה האדם שיבחר

מעשה ולבריותבאותו לשמים רוח האדם,נחת פועל יהיה שפעמים

ל וטוב לשמים בהיפך,בריותרע אדם,כלומר".ופעמים של דרכו

בבחינת להיות לשמים"צריכה (טוב למקום" אדם לבריות"ו)בין "טוב

לחבירו( אדם ).בין

â( הרמב של,ועוד,ב"רע,ם"לפי חשיבותה על הוא דרך"הדגש

הבריות"האמצע לטובת עצמו טובת מובאת(למשל.בין הדוגמה

יתר,)ב"ברע ממונו את שמפזר יתרמי בנדיבות ומחלקו המידה ,על

האדם"משיג מן עצמו"תפארת את מזניח גיסא;אך אם,ומאידך

בלבד לעצמו ושומרו בממונו מקמץ לכאורה,הוא תפארת"משיג

נר למאה

רפג

נוספיםעיונים

האדם"לעושה בני את מזניח זאת.אך האמצע,לעומת דרך("דרך

פזרנות,"הנדיבות לבין קמצנות בין ממוצע הטובה)שהיא הדרך ,היא

בזולתו והן בעצמו הן מתחשבת .בהיותה

ã( רבהבמסכ ארץ דרך ו,ת פרק "נאמר,סוף בין: אדם ישמח לא

השמחים בין יבכה ולא בין,הבוכים ישן ולא הישנים בין ער יהא ולא

העומדים,הערים בין יושב ולא היושבים בין עומד על".ולא והוסיף

רבה האליה בעל השו(כך ערוךעל חיים,לחן ק,אורח ):ע"סימן

דבר" של דע,כללו אדם ישנה אדםאל ובני חביריו מדעת עייןו".תו

ידב פרק ישרים במס,מסילת המימרה בכלל זו הוראה 'המכליל

יז דף עם"א"עכתובות מעורבת אדם של דעתו תהא לעולם

לזו".הבריות דומה בדרך לפרש ניתן באבות המשנה את שגם .נראה

ä( על לשמור צריך הטובאדם הבריותשמו בו,בעיני לזלזל ולא

חשדולהגיע בירושלמיוכך.לידי "ב,ג,שקלים,מבואר רבי: אמר

יונתן רבי אמר נחמני בר מצינו,שמואל ובכתובים ובנביאים בתורה

המקום ידי לצאת שצריך כדרך הבריות ידי לצאת אדם .שצריך

לב(דכתיב,בתורה מה')כב,במדבר נקיים ',ומישראל'והייתם

כ(דכתיב,בנביאים ה-אל-א':)כב,ביהושע יודע',להים ,הוא

ידע הוא ג(דכתיב,ובכתובים',וישראל טוב')ד,משלי ושכל חן ומצא

א ואדם-בעיני המשנה".'להים את לפרש ניתן זו בדרך עולה,גם וכך

המהר .טול"מדברי

אל , רק שיש חשד מן הרואה, אם שבאמת הדרך הזה הוא תפארת לאדם עצמו": ובלשונו טו

, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם. ם וידי הבריותלפי שצריך לצאת ידי שמי, יברר דרך זה

ולכך אמר שצריך המעשה . שהוא חילול השם אם נראה לבריות שאין המעשה הגון ונאה

ולא , שיהיה במעשה ההוא העושה מפואר מכל בני אדם הרואים גם כן, תפארת מן האדם

".רק מן האדם זולתו גם כן, שיהיה תפארת לעושיה בלבד

נר למאה

רפד

נוספיםעיונים

å( יומא עדף,במסכת חז"פו אומרים ה"-ל"א את ,אלקיך'ואהבת

ידך על מתאהב שמים שם וש,שיהא קורא ומתנו...ונהשיהא ומשאו

הבריות עם עליו,בנחת אומרות הבריות שלמדו,מה אביו אשרי

דרכיו,תורה נאים אומר...כמה הכתוב מט(עליו ישראל')ג,ישעיה

אתפאר בך ושונה.'אשר שקורא מי באמונה...אבל ומתנו משאו ואין

הבריות עם בנחת דבורו עליו,ואין אומרות הבריות לו,מה אוי

וכולפלו תורה שלמד באבות".'ני במשנה גם לפרש ניתן זה ,לפי

שמים שם תחלל לא שדרכו כך על הוא .טזשהדגש

הנצי של הביטוי"דרכו בפירוש האדם"ב מן לו ":תפארת

הוא לעיל הפירושים לכל האדם"שהמילים,המשותף מתפרשות"מן

לבריות להתחשב,דהיינו,כמתייחסות צריך או(בדעת)גם(העושה

.הבריות)בטובת

הנצי הולך שונה דבר"בפירושו,ב"בדרך שלח,"הרחב פרשת .בסוף

האדם"המילים,לשיטתו עצמומתייחסות"מן הואלאדם ישנן:ופירושן

נכונות חיים דרכי באה,מספר דרך איזו להרגיש צריך אדם ,"ממנו"וכל

ותכונותיו,מפנימיותו אופיו לפי לו האדם("ומתאימה ובלשונו").מן

"שם האדם: מן לו,ותפארת לבור שבא אותו,היינו,האדם טיב לפי

מוכשר,אדם יותר שהוא לעבודה,לתורה,איך חסדים,או לגמילות ,או

הדרך זה לו יבור ".כך

הנצי מפרש לכך דבר"בחלק,שם(ב"בדומה בספר,")העמק הפסוק את

"ט,יא(קהלת לבך) בדרכי ":והלך

פירוש" לבך'ונמצא בדרכי ה',והלך עבודת הילוך שאין בתמידות'לפי

. ל שהובאה בהערה הקודמת"ועיין בלשון המהר טז

נר למאה

רפה

נוספיםעיונים

שוין אדם בני כל היום,של כל ועמלה בתורה עוסק עצמו,זה פורש וזה

חסדים,לעבודה לגמילות שמים,וזה לשם אין,והכל עצמה בתורה וגם

שווה לימוד דרך המצוות,כל במעשה כתבי,וגם כל בפרק 'מס(איתא

קיח דף במאי')שבת טפיאבוך ביותר,אביך(='זהיר נזהר וכן)...במה

עולמם בהליכות שוין העוסקים כל אין חסדים אדם.בגמילות בא ואם

לימודו בדרך לו שיבור ישרה דרך איזהו זהיר,לשאול להיות במה או

קהלת,טפי אמר זה לבך'על בדרכי אחריו',והלך נמשך שלבו ברור,מה

חזי כינוי'מזלו'(שמזלו הפרטי'לל"חזשלהוא אדם'מלאך =חזי;של

נפשו,)רואה כח לפי טוב עניין זה ".כי

ומבאר[ מוסיף הוא זה נאמר,ולפי שלח פרשת בסוף תתורוולא"מדוע

לבבכם נאמר,"אחרי לבבכםתלכוולא"ולא "אחרי פירושו"לתור":

רחוקים למקומות למסגרת,לסור לצאת,מחוץ האדם על נאסר וכמובן

ה.התורהמגדרי בתוך אחרי,אדרבה,"מסגרת"אך ללכת מצווה אדם

המתאימות ונטיותיו הנ'ור.לבבו פי על ביאור תמוה"שם למדרש ל

בספרי"בחז .יז]ל

' ר. עולה גם ממקורות רבים אחרים, לפיה כל אדם צריך למצוא את פנימיותו, נקודה זויז

: בפרק ט סעיף ו, "אורות התורה"ב, למשל דברי הרב קוק

ישנם שיצאו לתרבות רעה מפני שבדרך למודם והשלמתם הרוחנית בגדו "

דברי אגדה ועניני ההלכה אינם לפי הרי שאחד מוכשר ל. בתכונתם האישית המיוחדת

הוא , ומתוך שאינו מכיר להעריך את כשרונו המיוחד, תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות

והוא מרגיש בנפשו ניגוד לאלה הענינים שהוא , משתקע בעניני הלכה כפי המנהג המורגל

א אבל אם היה מוצ. מתוך שההשתקעות בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי, עוסק בהם

, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה המתאים לתכונת נפשו, את תפקידו וממלאו

לא באה מצד איזה , גוד שבאה לו בעסקו בענייני ההלכהיאז היה מכיר מיד שהרגשת הנ

אלא מפני שנפשו מבקשת מקצוע , חסרון בעצמם של הלמודים הקדושים והנחוצים הללו

אמן באופן נעלה לקדושת התורה ועושה חיל ואז היה נשאר נ, אחר לקביעותה בתורה

נר למאה

רפו

נוספיםעיונים

...יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" )ב, ב( ..." סופה בטלהוכל תורה שאין עמה מלאכה

הדברים פני זו,על הנפוצהאינהמשנה לשאלה ראויהאם,מתייחסת

מותר( וכד)והאם משכורת תורה'לקבל לימוד לימוד(בעד דוגמת

בימינו הנהוג נפרדת).בכוללים סוגיה היא זו להלן,סוגיה שמקומה

והוא מתגבר נגד , אמנם כיון שאינו מכיר את סבת הרגשתו הניגודית בלמוד ...בתורה

הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה , תיכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר, טבעו

תנשאים המ, ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו. והולך מדחי אל דחי, ולאמונה

לפי מודיעות השונים בסדרי הלולוק המקציובח. להעמיד חזון ולסמות עינו של עולם

שגם ) חכמות חול(=תו חזקה לחכמות מיוחדות ייש מי שנטי, התכונות הנפשיות השונות

כי יפה , וזה וזה יעלה בידו, יתו הפנימית ויקבע עתים לתורהיהוא צריך ללכת לפי נט

)ב"דף פה ע (וכבר נסתפקו התוספות ישנים בשלהי יומא, תלמוד תורה עם דרך ארץ

ובכלל , ) האם מלאכה ודרך ארץ עיקר או תורה עיקר-( מה שיהיה עיקר וטפל,בזה

". הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד במקצוע השייך לו

אורו עיין בבי, במספר מקומותא"הגרעניין זה של דרך ייחודית ואישית עולה מדברי

חנוך 'על הפסוק (ו , ובביאורו למשלי כב) '' ירא הבישרוהולך 'על הפסוק (ב , למשלי יד

. )א, אבות ד ("בחלקואיזהו עשיר השמח "על , אבות' ובמס). 'דרכולנער על פי

יש לכל אחד חלק מתאים , המיוחד לו בלבד, משלו" חלק"גם בלימוד התורה יש לכל אדם [

כל נשמה : ""א" נהר כ'מעין ב, "חסד לאברהם"ב, הם אזולאיוכלשונו של רבי אבר, לו

אלא אותה הנשמה , ונשמה יש לה בחינה ידוע בתורה שאי אפשר שתתגלה על ידי זולתו

ה מגלה "אין הקב, ובעוד שאותן הנשמות לא גילו אותן הסודות, תגלה אותם הסודות

דברים דומים ". 'י נאמן הואבכל בית'וזהו , משה רבינו) מלבד(=זולתו , אותם לצדיקים כלל

כל נשמה קיבלה בסיני את חלקה -"ותן חלקנו בתורתך"כותב האלשיך על תפילת

דברים אלה של האלשיך מובאים (ואנו מתפללים לזכות ולגלות חלק זה , הייחודי בתורה

העץ יוסף מבאר לפי זה ". יגעת ומצאת תאמין", ב"ל במגילה דף ו ע"על דברי חז, בעץ יוסף

תמצא את החלק שכבר היה מיועד לך , על ידי היגיעה-"יגעת ומצאת"הלשון מהי

אין אדם למד אלא ממקום , ב"ז דף יט ע"ע' במס' וזהו גם הפירוש בדברי הגמ). מלכתחילה

]. שלבו חפץ

נר למאה

רפז

נוספיםעיונים

ד התורה('בפרק מן לעשות שלא המשנה מזהירה לחפור"שם קרדום

בו,")בה שםעיין .דברינו

ב בפרק זאת',כאן א,לעומת לזנוח שלא היא ההוראה העיסוקעיקר ת

בלבד בתורה ולהתמקד מוטעה(בפרנסה ביטחון כך,מתוך שעושה שמי

לפרנסתו"הקב ידאג מזהירה;)ה כך,המשנה שיעשה מי סופו,כי

ממון להשגת כשרות לא לדרכים יתדרדר ואף מתורה .שיתבטל

את,למעשה ולזנוח תורה בלימוד להתמקד אדם יכול אם השאלה

בפרנסה בבריית,העיסוק עעולה לה דף ברכות במסכת נחלקו,ב"א שם

ישמעאל רבי לפרנסתו(בדבר לעמול אדם שעל המשנה,יחהסובר כדברי

באבות יוחאי)כאן בן שמעון המחלוקת.יטורבי הבאת מסיקה,לאחר

אביי"-'הגמ בידם:אמר ועלתה ישמעאל כרבי עשו כרבי,הרבה עשו

בידם עלתה ולא יוחאי בן של,כלומר".שמעון היאדרכו ישמעאל רבי

לרבים ליחידי,הדרך דרך להיות יכולה יוחאי בן שמעון רבי של ודרכו

בלבד הגמ.סגולה ממשיכה "שם'ועוד לרבנן: רבא להו להם(אמר אמר

לחכמים מנייכו):רבא מכם(במטותא תשרי,)בבקשה וביומי ניסן ביומי

החקלאית( העבודה עיקר נעשית שבהם ימים לבי,)שהם תיתו לא

המדרש(מדרשא לבית תבואו עבודתכם,אל עשו תיטרדו,)אלא דלא

שתא כולי כל(במזונייכו בפרנסתכם טרודים להיות תצטרכו שלא כדי

אבות,כאן)".השנה ישמעאל,במסכת רבי של כדרכו התנא .מורה

-שעל אדם לעסוק במלאכה, )יד, דברים יא" (ואספת דגנך"הוא מדייק מלשון הפסוק יח

".הנהג בהן מנהג דרך ארץ"

וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת , וזורע בשעת זריעה, אפשר אדם חורש בשעת חרישה" יט

את , לשיטתו, ועיין שם כיצד הוא מיישב? "תורה מה תהא עליה, דישה וזורה בשעת הרוח

. ה כאן"ועיין שם בתוספות ד, )עיין בהערה הקודמת" (ואספת דגנך"המילים

נר למאה

רפח

נוספיםעיונים

תם רבינו של :חידושו

ע פה דף יומא במסכת ישנים תם"בתוספות רבינו של חידושו מובא ,ב

ארץעםתורה"הלשון,לפיוו עיקר"דרך היא שהמלאכה כך על מורה

טפלה היא המשנה;והתורה מלשון כן למד כמוש,"עם"הוא -פירושה

ישנים.נספח,נלווה התוספות "...ובלשון יעקב: רבינו תם(=שרגיל )רבינו

ארץ,לומר דרך לגבי טפל תורה ששנינו(=מדקתני,דתלמוד יפה)ממה

תור ארץעםהתלמוד ש(=אלמא,דרך עיקר..)מכאן ארץ ...".דרך

אלחנן רבינו דעת את ישנים תוספות מביאים בהמשך על,אך החולק

תם מהמילה,לדעתו.רבינו להסיק תם"עם"אין רבינו מסקנת .כאת

ניתן להוכיח , כאן באבות, יף שמהמשנה עצמהואף מוס, הוא מוכיח כך ממספר מקומותכ

נמצא שיש , "טפל"פירושה " עם"שהלשון , אם ננקוט כרבינו תם, שכן; נגד שיטת רבינו תם

דהיינו , "תלמוד תורה עם דרך ארץ"ברישא נאמר : סתירה במשנה בין הרישא לסיפא

לו בסיפא ואי, ")עם"ולפי דיוקו מהמילה , ת"לשיטת ר(שתלמוד תורה טפל לדרך ארץ

" עם"המלאכה צריכה להיות , דהיינו, "שאין עמה מלאכהוכל תורה ", נאמר להיפך

כפי " עם"שאין כוונת התנא לדקדק בלשון , על כרחך אתה אומר. טפלה לתורה, התורה

. אלא נוקט לפעמים כך ולפעמים כך, שמדייק רבינו תם

שבהם ישנה , ס" אחרים בשהוכחות נוספות נגד שיטת רבינו תם ניתן למצוא גם במקומות

- ב" ברכות דף לה ע'מס, למשל(הוראה מפורשת לעשות תורה עיקר ומלאכה טפל

שם נאמר , פרק ו משנה ח, משנה לקמןוב ;"'ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי וכו"

, אשמאי לעילמאמר לכאורה יש גם להביא ראיה מ". מיעוט דרך ארץ"שהתורה נקנית ב

, כי מימרה זו מתפרשת בכמה אופנים, אך משם אין ראיה גמורה, "ך קבעעשה תורת ",טו

.עיין שם במפרשים

? מן התורהיותר וכי המלאכה חשובה -דעת רבינו תם צריכה עיון , מבחינת הסברה[

שהואיל והתנא הדגיש שתנאי הפרנסה חשוב כל כך ללימוד , ייתכן שכוונתו לומר? הכיצד

ממה שהוא זמן רב יותראדם צריך להשקיע בכך , מהתורה כראוי ולמניעת גזל ומר

]. כדי לא להגיע לגזל, משקיע בתורה

נר למאה

רפט

נוספיםעיונים

שעשו אלה"פשרה"יש דעות שתי שוניםהםו,בין מצבים בין מחלקים

שונים אדם בני הצורך,א"החידפיל,למשל.וסוגי ברמת תלוי הדבר

התלויים ילדים לו שיש באדם מדובר האם ובשאלה בפרנסה

קוק.כאבפרנסתו הרב האדם,לפי באישיות תלוי בנוי-הדבר אדם כל לא

בפרנסה מיעוטו ורק בתורה ברובו לעסוק שיוכל כל,כך לבחון יש ולכן

לגופו אדם וכל .כבמקרה

דתלו , דכשהוא צריך הרבה לאומנות, ונראה דיש חילוק": "זרוע ימין" וזו לשונו בפירושו כא

דחייב לזונם ומוכרח להתעסק הרבה בדרך ארץ , )שתלויים בו ילדים קטנים(=ביה טפלי

, ובזה הוא ששנינו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, דרך ארץ עיקראז, למצוא טרף לביתו

".כאשר יהיה האופן דמוכרח מאוד להתעסק הרבה לפרנס בני ביתו

וכבר , כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ: "..פרק ט סעיף ו, באורות התורה, וזו לשונוכב

הדבר תלוי ובכלל , נסתפקו התוספות ישנים בשלהי יומא בזה מה שיהיה עיקר וטפל

הבאנו את . "לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד במקצוע השייך לו

ב "ועיין גם בלשון הנצי. 'וכו" תפארת לעושיה"על " עיונים"ב, הדברים במלואם לעיל

. שהבאנו שם

והדבר תלוי , שלא ניתן להשוות בין כל בני האדם בסוגיה זו, גם פוסקים אחרים כותבים

דנראה דהתנא מדבר בשתי ): "סימן קנו, אורח חיים(ח כותב "הב. במצבם ובתכונותיהם

... האחת הם התגרין דפורשין ספינות בים והולכים בסחורות בדרך רחוקה, כתות מישראל

וכת ... דאצל כת זו דרך ארץ עיקר והתורה טפלה, ועליהם אמר יפה תורה עם דרך ארץ

אמר עליהם וכל תורה , הוא עיקרשהתורה אצלם , אחרת הם לומדי תורה ויושבים בביתם

.שם, לחן ערוך ובמשנה ברורהשובועיין ". שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון

ל "לאחר שמביא את המחלוקת הנ, ב"בחולין דף ו ע, החתם סופרוכן כותב גם

שיקבע עתים , ת עם דרך ארץ"יפה ת, מי שמלאכתו עיקר, הכי קאמר: "שבתוספות ישנים

כי כל תורה שאין , על כל פנים יעסוק קצת במלאכה, ומי שתורתו עיקר. כל פניםלתורה על

".עמה מלאכה סופה בטלה

נר למאה

רצ

נוספיםעיונים

)ח, ג(כל השוכח דבר אחד ממשנתו "

הגרי התורה"בחידושי על ואתחנן,ז הגר,בפרשת בשם ח"מובא

באבותש,מוואלאזין המשנה וכו",לשון אחד דבר השוכח נכונה,"'כל

חז בימינו"לימי ופחות חז,ל בזמן הלימוד ועיקר לימוד"הואיל היה ל

פה "ובלשונו,בעל אא: בשם מביא ראש בכתר הגר"והנה מוולאזין"ז ,ח

ממשנתודבר,ל"וז קאי,אחד בעל)מדובר(=זה שלמדו הראשונים על

".ל"עכ,פה

הגרי כך על בזה"-ז"וכותב תורה,והביאור על היא זו אזהרה דעיקר

לדור...פ"שבע מדור דתנן,הנמסרת הוא ששנינו(=ועלה הוא כך ,)ועל

לו הנמסרת מהקבלה אחד דבר שכח בנפשו,דאם מתחייב זה וזהו;הרי

שבע',תוממשנ'דתנן תורה נחתם.ל"כנ,פ"דהיינו שכבר אחר אבל

שבע,התלמוד תורה של הקבלה איש"ונפסקה מפי איש זה,פ אין שוב

ד'בכלל ממשנתו"שוכח המסורה',א המשנה על היא זו אזהרה דעיקר

תשכח"בע שלא ...".פ

הרב ערוך שולחן מדברי ד(אמנם הלכה ב כך,)פרק על שחולק :נראה

עכשיו"" פהוגם שבעל תורה ששכח,שנכתבה מה בספרים לעיין ,ויוכל

כלום מועיל זה בלאו,אין עובר ששכח מיד שם,"כי .עיין

מקום[ חשיבות,מכל עצם על חולק חז,החזרהאין שהאריכו ל"וכפי

סנהדרין( ע,מסכת צט וכו")א"דף חוזר ואינו הלומד המחלוקת".'כל

במסכת המסוימת למימרה ביחס רק להיא ביחס אחד"אבות דבר שוכח

"].ממשנתו

נר למאה

רצא

נוספיםעיונים

)יא, ג(והמלבין פני חבירו ברבים "

עמדו ברבים פנים שבהלבנת החומרה מקומות"חזעל במספר בנוסף.ל

באבות כי(למשנה נאמר הבא"בה לעולם חלק לו חז")אין ל"אומרים

ע'במס נח דף מציעא ברבים"כי,ב"בבא חבירו פני שופךהמלבין כאילו

בגמ.כג"םדמי שם נאמר ע(ראועוד נט טוביא,)א"דף בן זוטרא רב בשם

רב חבירו"-בשם פני ילבין ואל האש לכבשן עצמו שיפיל לאדם לו נוח

לן.ברבים לח(דכתיב,מתמר?מנא והיא')כה,בראשית מוצאת היא

חמיה אל .כד"'שלחה

פנים יעבור-הלבנת ואל ?ייהרג

סוטה במסכת התוספות עדף,מדברי נוח"ד,ב"י פנים,ה שהלבנת עולה

הכלל,חטאהיא לגביו יעבור"שחל ואל מדברי.כה"ייהרג גם משמע וכך

קלט אות ג שער תשובה בשערי יונה רשב,רבינו מפירוש על,ץ"וכן כאן

גלוי וידוע לפניך , רבונו של עולם, ה"אמר דוד לפני הקב "-'א מספרת הגמ"ע ובדף נטכג

שתו את " ביישוני רבות ו,כלומר -(לא היה דמי שותת לארץ , שאם היו מקרעים בשרי

, אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות, ולא עוד). חטאי עם בת שבעבגלל " דמי

מיתתו בחנק ויש לו , ואני אומר להם? מיתתו במה, הבא על אשת איש, דוד-אומרים לי

".ב"אין לו חלק לעוה, אבל המלבין את פני חבירו ברבים, ב"חלק לעוה

, רגיל לתת צדקה בסתרשהיה , מסופר על מר עוקבא, ב"דף סז ע, ובמסכת כתובותכד

תוך כדי . ומר עוקבא נמלט משם כדי לא לגרום לו בושה, ופעם אחת בא העני לראותו

מסבירה את מעשהו על סמך ' הגמ. וניצל בנס, מנוסתו נכנס לתוך תנור לוהט לשם כך

".נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש"ל "המימרא הנ

, "'יל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין וכונוח לו לאדם שיפ"' שעל דברי הגמ, והראיהכה

" ייהרג ואל יעבור"שואלים תוספות מדוע לא מנו הלבנת פנים בין החטאים שדינם

על כל פנים . ל מנו רק עבירות המפורשות בתורה"שחז, תוספות מתרצים על שאלתם(

)שהלבנת פנים היא חטא של ייהרג ואל יעבור', רואים מתוס

נר למאה

רצב

נוספיםעיונים

באבות .המשנה

הרמב ב"אך הלכה ה פרק התורה יסודי בהלכות העבירות,ם את מונה

יעבור ואל ייהרג מונהו,שדינן פניםבכללןאינו במאירי.כוהלבנת וכן

למס( מ'בחידושיו דף שהלשון)ג"ברכות עצמו"מבואר שיפיל לו נוח

וכו ילבין ואל האש כבשן אלא,"'לתוך צחות"אינה זוהי,"דרך כלומר

בלבד מליצה .לשון

וייס אשר בראשית(הרב ספר על אשר נג,מנחת בשתי)סימן דן

ולבסו בהרחבה מסיקהשיטות מאוד,ף תמוהה הראשונה ,כזשהשיטה

בדוחק זו שיטה לבאר מנסה כפשוטה,והוא .שלא

תאמר לכבשן,ואם עצמה להפיל בחרה שתמר בתורה מפורש הרי

יהודה את לבייש לא כדי וייס?האש יהושע)שם(הרב הרב בשם מביא

דיסקין חסידות,לייב דרך כך עשתה בשאלה,שתמר תלוי זה יישוב אך

כותב שהוא הדין הלבנת ") הגהות מים חיים("ם "הותיו לרמבהפרי חדש בהג, אמנםכו

שהלבנת פנים אינה חטא של ייהרג ואל , ם"אך רבים מדייקים מפשטות לשון הרמב. פנים

.יעבור

דאם ; הרג ואל יעבור בהלבנת פניםיד לומר דיש דין י"ובאמת קשה מאוד לענ: " ובלשונוכז

חייבין להרוג את הבא להלבין פני ) וכי(=ו ואט, יהא לו גם דין רודף, המלבין הוי כרוצח

ואטו מותר לחלל שבת להציל אדם ! והלא כל האומר כן למשוגע יחשב? חבירו ברבים

וכי מותר לכבות את הנר כדי שלא יתבזה ? כגון המלבין פני חבירו ברבים,מהלבנת אדם

". ?לעין הרואה

ששאלו , ת"י של הגאון האדר"תנדפס מכ', ו, וראיתי בקובץ הר המור: "ועוד הוא כותב שם

וענה , ל אם יש דין יהרג ואל יעבור בהלבנת פנים"יהושע ליב דיסקין זצ' את הגאון ר

אין זה אלא בדרך ' ל אמרו נח לו לאדם וכו"ומה דחז... בפשיטות שלא יתכן דבר כזה

ותמר נהגה לפנים משורת הדין במסרה נפשה שלא להלבין פני , הפלגה ולגוזמא אמרו

בסוטה שם והשתומם איך ' יהושע ליב דיסקין את דברי התוס' ושוב הראו לגאון ר. היהוד

". המפורשים ואף על פי כן עמד על שלו שלא יתכן לומר כן' נעלמו מעיניו דברי התוס

נר למאה

רצג

נוספיםעיונים

בפוסקיםהיד נפשו,ועה את למסור לאדם מותר חסידות"האם "דרך

דין לגביהן שאין יעבור"בעבירות ואל מקשה.כח"ייהרג הוא הרי,ובנוסף

ולהיהרג להחמיר המתירות השיטות שכופים,גם במקומות אלא זה אין

דתו על לעבור תמר,אדם במקרה כן שאין מסרה,ועוד.מה תמר הרי

אלא עצמה את רק במעיהלא שהיו העוברים שני את מותר,גם ואיך

חסידות"הדבר ?כט"דרך

אחר באופן זו שאלה מיישב וייס לענ"-הרב הדבר ביאור נראה ,ד"אלא

על לסמוך דמהימנותא בצלא תמיד ההולכים וצדיקים לחסידים דיש

או"הקב כל להם יאונה שלא הנ,ןה מן להצילם אליו ומןיולהתפלל סיון

פלאי"והקב,המכשול בדרך ומצילם תפלתם מקבל תמר,ה עשתה וכך

הקב אל יונתן,ה"והתפללה בתרגום עינהא')כה,לח(וכמבואר תלא

אמרת וכן מרומא ה,לשמי קדמך מן ברחמין בהדא'בבעו יתי עני

ה'',וכו'שעתא אל יהבה יהודה'והשליכה של לבבו יושר על וסמכה

להורג יוציאנה ולא האמת על ".שיודה

היא שאסור למסור נפשו , ם בפרק ה הלכה א מהלכות יסודי התורה" שיטת הרמבכח

עיין תוספות (אך ישנם חולקים על כך , ")והרי זה מתחייב בנפש, ואם מת ולא עבר("

ואם רצה להחמיר על "שכתבו , ה יכול אפילו בפרהסיא"בסוף ד, ב"ז דף כז ע"במסכת ע

).ש שם"ועיין בדברי הרא, "רשאי, עצמו אפילו בשאר מצוות

שמאחר שהיה זה קודם , בשם נחל אשכול) לאבות" מתיבתא"בפירוש ( ראיתי מביאים כט

, פסוק זה הוא; ה, ויקרא יח" (וחי בהם "בציווי הייתה מצווה עדיין תמר לא, מתן תורה

.ולכן מסרה נפשה, )שבעבירה רגילה אין לאדם למסור את נפשוהמקור לכך , כידוע

נר למאה

רצד

נוספיםעיונים

)יד, ג(חביב אדם שנברא בצלם

שהובאכ הביאוריםפי לגוי,בחלק ובין ליהודי בין היא המשנה .כוונת

בירושלמי "ד,ט,נדרים,ועיין עקיבא: רבי 'אמר כמוך, לרעך 'ואהבת

יט( בתורה,)יח,ויקרא גדול כלל אומר.זה עזאי 'בן תולדות, ספר זה

ה('אדם מזה,)א,בראשית גדול כלל היא".זה עזאי בן כפי(כוונת

במקום העדה קרבן בעל שמהפסוק,)שמפרש לרעך"שבעוד ואהבת

רק"כמוך ללמוד הניתן לעל שמהפסוק,ליהודי,"רעך"יחס זה"הרי

אדם תולדות לגוי"ספר היחס על גם ללמוד מלמד,ניתן זה פסוק כי

מאדם בא כולו האנושי צלם,שהמין של משותף מכנה ישנו ולכולם

הפסוק,ואכן(לוקיםא מוסיף אותו"בהמשך עשה אלוקים ").בדמות

העדה קרבן "ובלשון אחד: מאב באים אדם בני גדול,שכל כלל הוא

כמוך'מ לרעך רעך,'ואהבת על אלא קאי אסיפא.דלא מפרשים ויש

אותו'דכתיב,דקרא עשה אלוקים אדם.'בדמות בכבוד שיזהר וראוי

.ל"חברו

מתייחס " ואהבת לרעך כמוך"כי הציווי המפורש , מלשון זו נראה שמוסכם הדבר, והנהל

וכך . יזהר ולכבד גם בני אומות אחרותשיש לה, ואף על פי כן אומר בן עזאי, רק לישראל

. לכאורה משמע גם מפשטות לשון הפוסקים ומוני המצוות

מאמר אהבת רעים פרק , חלק ב, לרבי פנחס אליהו הורוויץ מוילנא(אמנם בספר הברית

ואין : "מתייחס גם לגוי" ואהבת לרעך כמוך"מדגיש רבי אליהו מוילנא כי הפסוק , )ה

נה בו לרעך שהוא אדם כמוך ועוסק בישוב של עולם ואבל הכו... קאנה בו לישראל דוווהכו

כולל " רעך"הביטוי , שככלל, הוא ממשיך ומאריך לבאר..." ( וכל האומות במשמע,ךכמו

כפי שמצאנו מספר , ל למעט גוי"למעט מקומות שהייתה קבלה מפורשת ביד חז,גם גוי

ל איש מחוייב להתנהג עם כל אדם ועל כן כ "-מוסיף רבי אליהו' ובפרק ו). ס"פעמים בש

, עד שיהיה נוח ורצוי לכל מי שהוא אדם, וכל משפחות האדמה בטוב וביושר ובאחווה

". ורוח הבריות כולם נוחה הימנו, ורצוי לכל מי שהוא אדם

נר למאה

רצה

נוספיםעיונים

שמעבועיין[ מב,וניילקוט אליהו(ד,שופטים דבי בתנא גם נאמר וכך

ט,רבה "'פרק וארץ) שמים עלי אני ישראל:מעיד בין גוי איש,בין בין

אשה שפחה,בין בין עבד אדם,בין של מעשיו לפי הקודש-הכל רוח

עליו "].שורה

סובר , )פרק יב, " עליית האהבה-בית מידות "בחלק " (מגדל עוז"בספרו , רבי יעקב עמדין

שלמות , אך אף על פי כן, מתייחסת רק לישראל" לרעך כמוךואהבת"שמצוות העשה

להיות אהבתו נאמנה , וצריך המחזיק במידה חמודה זאת: "הנפש מחייבת לאהוב כל אדם

ולא ישנא אלא מעשיהם ', בבחינה שהם יצורי ה, ואפילו עובד אלילים יאהוב, לכל אדם

ת "לל עליהם שיחזירם השיאבל יתפ, לא חוטאים, יתמו חטאים, ל"כמו שאמרו רז, בלבד

והוי מקדים , הוי מקבל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, ואמרו. בתשובה ויזכו אל הטובה

מצוה עליו מן התורה לאהוב , ובישראל חבירו. ם בשוק"בשלום כל אדם אפילו עם עכו

". שנאמר ואהבת לרעך כמוך, אותו כנפשו

". הב את הבריות ומקרבן לתורהאו"על , )יב, א (תפארת ישראל לעילבדברי הועיין

נר למאה

רצו

נוספיםעיונים

)יד, ג(" צלם אלוקים"

מפרשים אלוקים"שהביטוי,רבים בריאת"צלם של ,האדםבהקשר

לבוראו מסוימות מבחינות דומה שהאדם מן.פירושו חלק להלן

זה בעניין :השיטות

נבוכים(ם"רמבה יסודי,א,א,במורה בהלכות יותר פשוטה ובלשון

ח הלכה ד פרק האדם,)התורה שמהות לשאר,מבאר ביחס וייחודו

גם,שלוהדעתהם,החיים להשגות להגיע והשכלית הנפשית ויכולתו

לקדוש,בכך.מופשטיםבריםבד שדומה האדמה פני על היחיד הוא

הוא נברא,ברוך שהאדם העובדה משמעות אלוקים"וזוהי ".בצלם

ישראל התפארת עניינו,לפי אלוקים החופשיתצלם "הבחירה כוח:

חופשי בחירה,שכלי אלוקים,בעל צלם לעשות,וזהו יתברך בידו שכוח

רצונו שאר,כפי כן שאין ממדרגתמה ושלמטה שלמעלה הברואים

במעשיהם,האדם מוכרחים כולם ובהמות ".כמלאכים

הגר מווולוז"לפי החיים"ב(ין'ח א,"נפש ג'שער האדם)'פרק של דמיונו

בכך"לקב מתבטא שהקב,ה עולמות"שכשם בורא ורגע רגע בכל ה

עליהם הבריאה,ומשפיע את מנהיג למעשה האדם גם מעשה,כך כל כי

כולהומע הבריאה על משפיע האדם של :ובלשונו,שה

גו" אלקים בצלם בצלמו האדם את אלקים ויברא אלקים.'זהו בצלם כי

וגו האלקים.'עשה הוא שמו יתברך שהוא הכחות,שכמו בעל

כולם העולמות בכל כרצונו,הנמצאים רגע כל ומנהיגם כן,ומסדרם

הפותח הוא שיהא האדם את יתברך רצונו כמההשליט של והסוגר

ועולמות כחות רבואות עניניו"עפ,אלפי בכל הנהגותיו סדרי פרטי כל י

ממש ורגע עת ומחשבותיו,בכל ודבוריו מעשיו של העליון שרשו .כפי

ג הוא כביכול"כאלו שלהם כח הבעל ז.כ רבתי"ואמרו באיכה בזמן...ל

נר למאה

רצז

נוספיםעיונים

מעלה של בגבורה כח מוסיפין מקום של רצונו עושין וזאת...שישראל

האדם וחלילה,תורת חס בלבו יאמר אל ישראל איש ומה,כל אני מה כי

בעולם עניין שום השפלים במעשי לפעול ויקבע,כוחי וידע יבין אמנם

חס אתאבידו לא ומחשבותיו ודיבוריו מעשיו פרטי שכל לבו במחשבות

בגובהי...וחלילה פעולתה כפי לפעול שורשה כפי עולה אחד שכל

.לא."..מרומים

, "דע מה למעלה ממך "-) א, ב(ל באבות "מבאר לפי זה את מאמר חז, ובהערה שםלא

הוא , מה שקורה בעולמות העליונים, " ממך-דע מה למעלה : "שניתן לפסק אותו כך

. תולדה של מעשיך, "ממך"

נר למאה

רצח

נוספיםעיונים

)טו, ג(הכל לפי רוב המעשה

למאמר ישראל התפארת של פירושו את הבאנו הביאורים הכל"בחלק

המעשה רוב (לפי ).טו,ג"

כך"הרמב זה מאמר מפרש למשנה בפירושו פעמים:ם חוזר שאדם ככל

מסוים טוב מעשה על יותר נפשו,רבות על לטובה השפעה בכך ;יש

בפנ,למשל,ולכן עומד אדם בסכומיםאם צדקה לחלק האם התלבטות י

רבות,קטנים גדול,בפעמים סכום אחת בפעם לתת את,או יעדיף

הראשונה :ובלשונו.האפשרות

אמר" כך המעשה,אחר גודל שיעור לפי יושגו לא לפי,שהמעלות אלא

המעשה מספר הטוב,וזה.רוב מעשי בכפול יושגו אמנם שהמעלות

רבות הקנ,פעמים יושג גדול,יןובזה אחד מעשה האדם בשיעשה לא

הטוב קנין,ממעשי יושג לא לבדו .שבזה

זה דינר,משל אלף שראוי למי יתן אם ולאיש,שהאדם אחת בפעם

הגדול,אחד האחד המעשה בזה הנדיבות מעלת לו תושג כמו,לא

דינר באלף פעמים אלף שיתנדב למי צד,שתושג על מהם דינר כל ויתן

ש,הנדיבות פעמיםלפי אלף הנדיבות מעשה ידו על ייכפל קנין,זה ויושג

למעשה,חזק גדולה התעוררות הנפש התעוררה בלבד אחת פעם וזה

מזה,טוב פסקה כן .ואחר

דינר במאה אסיר שפדה מי שכר אין בתורה לעני,וכן צדקה נתן או

מחסורו די שהיו דינר אסירים,במאה עשרה שפדה מי השלים,כמו או

ענייםחסרון דינרים,עשרה בעשרה תקיש.ואפילו ענין.ולזה הוא וזה

המעשה:אומרו פי על לא אבל המעשה רוב ".לפי

הב בדברי גם מבואר הטור"וכך על חיים,ח תרצה,אורח :סימן

נר למאה

רצט

נוספיםעיונים

הארץ" מקרב אביון יחדל לא לאשר טו(והנה העזובה)יא,דברים ,ורבה

אחת מתנה אביון לכל ולתת לחלק הקדמוניםכי,מצוה כתבו ;כך

אותו יחייב כן גם לעניים,והשכל ליתן זהובים מאה לו שיש מי ,כי

עניים למאה כשיחלקם שכרו לעני,שגדול זהובים מאה כל יתן מאשר

ושלושה לשנים או נפשות,אחד מאה החיה למאה שנתן זה .לב"כי

הב תרצה"דברי בסימן השקל ובמחצית אברהם במגן גם מובאים ,ח

המש אלהואף לדברים רומז ברורה להעיר.נה יש הב,אמנם ח"שנימוק

הרמב מנימוק הרמב:ם"שונה שאצל שמספר"בעוד כך על הוא הדגש ם

על משפיע האדםהמעשים הב,נפש מספר"בעוד שרב שככל מדגיש ח

נפשות,הנתינות יותר מחיה .הנותן

הרמב שיטת על חולקים :ם"יש

עולם(ל"המהר)א נתיבות ד,בספרו פרק סוף הצדקה מביא,)'בנתיב

הרמב דברי חז"את בדברי מקור לכך שאין וכותב ,ושאדרבה,ל"ם

להיפך"מחז משמע הגמ(ל את מביא ע'הוא ט דף בתרא ,ב"בבבא

כ הם צדקה שמעשי מבואר מצטרפים-"שריון"שם שבשריון כשם

גדול לשריון הקשקשים רבים,כל קטנים צדקה מעשי גם כך

ל גדולהמצטרפים משמע;זכות עדיפה,מכך גדולה ,שמצווה

בכך הוא מצטרפיםשגם,ושהחידוש קטנים ).מעשים

) בפורים(אביונים מדוע ביחס למצוות מתנות ל, ח כותב דברים אלה כמענה לשאלה" הבלב

די לשלוח , בעוד שבמצוות משלוח מנות, " אביוניםלשנישתי מתנות "קבעו חכמים לתת

ועדיף , אין קושי למצוא עניים, שבמצוות צדקה, ח"על כך עונה הב. אחדלאדם שתי מנות

לא תמיד יש לאדם , מה שאין כן במשלוח מנות). כמבואר לעיל(לשמח כמה שיותר מהם

, אבל בשמחת האדם עם אוהביו ורעיו אולי לא ימצאו לאדם אוהבים רבים "-רעים רבים

. 'קנה לך חבר') ו"א מ"אבות פ(וכן אמרו ' או חברא כחברי דאיוב') ב טז ב"ב(ל "ש רז"כמ

". על כן המצוה לשלוח שתי מנות לרעהו הטוב להיות שמח ושש עמו

נר למאה

ש

נוספיםעיונים

עמדין)ב יעקב שמים"בפירושו(רבי אבות"לחם מסכת מביא,)על

הרמב דברי עליהם"את חולק אך "ם בהיפך: הוא ,אדרבה.לדעתי

אחת בפעם זהובים מאה לנותן יש שכר הוא".יותר דבריו בהמשך

סיבות שתי לכך "נותן צדדים: בדבר,משני יצרו שכופה מחמת אם

כך...גדול כל עליו כבד דבר שאינו פעמים במאה מצד...מנותן ואם

כן גם להתפרנס,המקבל שיוכל מסוים דבר אחד לעני שיתן יותר טוב

שתספיק,בו מרובה מתנה מהם לאחד יגיע ולא עניים להרבה משיתן

שלמה טובה ותהא .לו

עמדיןר יעקב הגמ)שם(בי מדברי שלו שיטתו על דף'מקשה בעירובין

ע אחד,א"סג לכהן הכהונה מתנות כל את לתת שאין מבואר שם

לעולם(" רעב מביא אחד לכהן מתנותיו מיישב,)ש"עיי,"הנותן והוא

ע זו צדקה"שאלה לבין כהונה מתנות בין חילוק שהשו.י ערוךאלא לחן

דעהיו( הגמ,)ט,רנז,רה דברי את לעניין'פוסק גם "צדקהבעירובין לא:

בלבד אחד לעני צדקותיו כל אדם (יתן שם" הגולה באר ממנו,עיין

שהשו ערוךעולה עלחן כך פיכתב הנ'הגמל ).ל"בעירובין

נראה לכאורה לרמב,אך גמורה ראיה הגמ"שאין מדברי והשולחןם רא

הנ ברמב.ל"ערוך על"הדגש הוא הפם רבות(עולותמספר פעולות

אחת מפעולה יותר השו,)מועילות ערוךואילו הגמ(לחן )ל"הנראוכן

ל אלא הפעולות מספר לשאלת מתייחס הנהניםאינו האנשים .מספר

רמב בשיטת הולכים הפוסקים שרוב נראה מקום בחפץ;ם"מכל ועיין

חסד"בספרו,חיים יג,"אהבת פרק ב הרמב,חלק דברי את ם"המביא

ביאורבת "וספת רבים: לעניים צדקה אדם יתן מעט,אם מעט אחד ,לכל

אחד כסף לרובל שנתקבץ בן,עד לעני ונתן יצרו על התגבר והשני

שלם כסף רובל אחד כדין,טובים כן גם עשה שזה מקום...אף מכל

גדול יותר הרבה הוא ראשון של פעולות,זכותו האדם שפועל ידי על כי

נר למאה

שא

נוספיםעיונים

של...הטובות זהנפשו ידי על מתעלה לטוב...אדם עצמו הרגיל הראשון

הרבות פעולות ידי מהשני,על יותר הרבה לנפשו חזק קניין שלא,והשיג

אחת פעם רק יצרו על חיים...".התגבר החפץ פוסק האמור כל מכוח

לכל" בפרוטרוט להלוות חסדים גמילות מצוות על סך איזה כשיפריש

מא,איש לכמה הזמן בהמשך מצוותיעלה כשילווה,ות כן שאין מה

וכו אחת שם"'בפעם במס.עיין התוספות דברי ע,קידושין'ועיין א"כז

ליהושע"ד נתון צדיקים,ה אורחות הנדיבות,ובספר .לגועוד,שער

בשו יצחק"ועיין מנחת קב,ת סימן ו שיטת,חלק לפי שאפילו המעיר

הרמב,ץ"היעב על כאמור לת"החולק שעדיף וסובר אחדם לעני אין,ת

בצורה האחרים העניים יסבלו כך ידי שעל במקרה אמורים הדברים

יום לאותו אפילו להם יהיה "ובלשונו.שלא בקונטרסך: שכתבת דבר על

עפ,שם היעב"דאף שיטת ז"י שאין,ל"ץ אנשים חמישה למשל יש אם

ליום אף הספקה כדי להחמישה,להם ליתן מ(=מאת,צריך ליתן)יותר

ימיםרק חמישה רעבים יהיו והארבעה ימים לכמה לו שיספיק ...לאחד

בזה עמך ".הצדק

היעב[ בשיטת כך מעיר יצחק עצמו,ץ"המנחת שהוא מדבריו נראה אך

הרמב כשיטת בלשונו,ם"סובר ].עיין

זה,והנה נדון בין קשר יש הדברים פני הפעולות(על את לחלק האם

הרמב לתת"כדברי או היעב,כאחדהצדקהאתם והמהר"כשיטת )ל"ץ

הר דברי במס"לבין הידועים שמיני'ן פרק ע(יומא ד הרי"דף בדפי ):ף"ב

היא,כידוע לחולה,ההלכה בשבת בשר לשחוט בכך,שמותר יש אם

שם -ם"ואר לכאורה כרמבמב) ו"אורח חיים סימן תקסו סקט( גם מדברי המגן אברהם לג

עיין ', י כך מכניע לבו תמיד וכו"כי ע, שעדיף לצום צומות מפוזרים מאשר רצופים, נפסק

.שם

נר למאה

שב

נוספיםעיונים

לבשר זקוק והוא נפש פיקוח השאלה.משום זה,נשאלת היתר האם

בשבת שחיטה מלאכת על יש,לעבור כאשר גם בתוקפו כברעומד לנו

אחר בשראלא,בשר הוא זה נשחטה(נבלהשבשר שלא בהמה של

הנבלה,לכאורה?)כדין מבשר לו לתת היה מאיסור,עדיף להימנע וכך

בשבת חמור(שחיטה איסור הוא בשבת שחיטה איסור עונשוששכן

נבלה,סקילה אכילת איסור כן שאין כלאו,מה ונחשב יותר קל שהוא

הר).רגיל מכר"אך בהמהש,יען לשחוט מבשר,עדיף לו לתת מאשר

הוא,הנבילה חמורש,ונימוקו אחד איסור לעבור בשבת(עדיף ,)שחיטה

יחסית קלים איסורים של רב מספר נבלה(מאשר :ובלשונו.)אכילת

שבת" מאיסור קל נבילה איסור אין חולה איסור,דלגבי דנבילה דנהי

סקילה איסור ושבת אחר,לאו חומרא בנבילהאיכא שהאוכלה,ינא לפי

שבה וזית זית כל על בלאו שבת...עובר לעניין אלא,אבל עבר לא

שחיטה הוא,בשעת לאו הכי...וחד לא,ומשום דנבילה הרבה לאוין

דשבת לאו חד לגבי קל איסור סקילה"ואע,מיקרי איסור דהוי .לד"ג

הר,לכאורה של אלה בדברים לאיסורים"ההיגיון ביחס להיגיוןזהה,ן

למצוות"הרמב ביחס הדברים,ם בין משווים רבים .ואכן

הוא כך אכן שאם שווה,אלא המקרים בשני שחידוש,וההיגיון נמצא

רבים(ן"הר איסורים על מאשר גדול איסור על לעבור נכון)שעדיף יהיה

ע מבוצעים הרבים שהאיסורים במקרה פעולותי"רק במקרה,מספר ולא

עושה איסוריםמעשהשאדם מספר בו שכרוכים .להאחד

ועיין שם במשנה ברורה מספר , נפסק שעדיף לשחוט, יד, שכח, אורח חיים, לחן ערוך בשולד

.ן"ביניהם נימוק הר, נימוקים

, )דף ח בדפי הספר(על מסכת יבמות ) ץהרב גורבי( וכך אכן ראיתי בספר ארזא דבי רב לה

.ומיישב כך קושיה של המנחת חינוך עיין שם, ן"שמחדש כן בדברי הר

נר למאה

שג

נוספיםעיונים

)יז, ג(" אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת"

רע של בדרכו זה מאמר פירשנו הביאורים זה.ב"בחלק הסבר לצד

נוספים פירושים בקצרה,נאמרו חלקם על :לוונעמוד

להסיק"בינה")א השכלית היכולת דבר,היא מתוך דבר .להבין

היכולת"דעת" לרעהיא טוב בין דברי.להבחין מתפרשים וכך

דעת:המשנה אין לבינה,אם ערך ביכולת,אין הטעם מה שהרי

שכלית טוב,הסקה בין להבחין יכולת חסר האדם דבר של בסופו אם

גיסא?לרע דעת",ומאידך אין בינה אין למצב,"אם יגיע שהאדם כדי

ביניהם"רע"ו"טוב"שלפניו בוחר לרא,והוא אתעליו תחילה ות

הנכונה בצורתם שכליות,הדברים מסקנות .לזבאמצעות

"ב וחקירה"בינה) מאמץ באמצעות מדעתו מבין שאדם מה היא

סייעתא"דעת";שכלית ידי על אליהן מגיע שאדם ידיעות מציינת

תורה,דשמיא כך.לחכרזי המשנה מתבארת זה אין:לפי בינה אין אם

ב,דעת מתאמץ שאינו אדם לדעתכלומר מן,עצמו לו מסייעים אין

.הפירושים להלן מובאים במדרש שמואל לו

אך חושב , שהערה מסוימת פוגעת ומעליבהאדם היודע : דוגמה להמחשת הדבריםלז

אדם שיודע שהעלבה , לעומתו". דעת"הוא אדם שחסרה בו , בטעות שאין בהעלבה כל רע

הוא אדם שחסרה בו , אך אינו מסיק בדעתו שהערה מסוימת היא מעליבה, היא דבר רע

".דעת"וגם ל" בינה"ולכן אדם נזקק גם ל, התוצאה תהיה רעה, בשני המקרים". בינה"ה

המתייחס להבדלים , )ג, שמות לא(י בפירושו לחומש "דברים אלה מתאימים לדברי רש לח

מה ("חכמה היא מה שאדם למד מאחרים , י שם"לפי רש". דעת"ו" בינה", "חכמה"בין

בינה היא מה שאדם מסיק מדעתו שלו על סמך החכמה , ")שאדם שומע מאחרים ולמד

י סיוע "ה שאדם יודע עמ, "רוח הקודש"ודעת היא , ")מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד("

.משמים

נר למאה

שד

נוספיםעיונים

בינה",ומאידך.לטהשמים אין דעת אין באותם,"אם גם כלומר

מאמץ לאחר משכלו מבין שאדם מעט,חלקים מעורבת בהם גם

דשמיא .מסייעתא

"ג והידיעה"דעת) הבקיאות עצם ההבנה"בינה"ו,היא היא

הדברים של יותר "המעמיקה בינה. אין דעת אין שאי-"אם לואדם ן

מספקת מעמיקה,בקיאות להבנה להגיע יכול הוא,אינו נרחב ידע כי

ראויה להעמקה חז,תנאי שאמרו שבת(ל"כמו ע,במסכת סג )א"דף

ליסבר" והדר איניש ידיעותיו-"ליגמר וירחיב אדם אחר,ילמד ורק

בסברה יעמיק הדבר(כך צר,ושכיח ידיעות היקף בעל לעתים,שאדם

בש בשכלו מרחיב,אלותמתפלפל היה אילו מעצמן לו נפתרות שהיו

ידיעותיו את יותר מ).קצת גיסאאך דעת",אידך אין בינה אין ,"אם

הבנה אליה תצטרף לא דבר של בסופו אם לבקיאות ערך אין

העיקרית,מעמיקה למטרה ואמצעי שלב רק היא הבקיאות -כי

הדברים .הבנת

דומה בדרך הולך מעט,המאירי שונה שהקב-אך מה היא נוטע"דעת ה

טורח,באדם ללא מעצמו קולט שאדם בסיסית עצם,הבנות עם יחד

אלה.התפתחותו הבנות של הפיתוח היא .מעצמויוצרשאדם,בינה

בינה אין דעת אין לבינה,אם תנאי הן הבסיסיות אין,הידיעות אם אך

וגם כשהשם ... ה אלא למי שיש בו בינהשאין מגלין רזי תור: "ובלשון מדרש שמואל לט

כי אי , אין דעת... אם אין תבונה בו להבין גמר פשר הדברים, יתברך מודיע לו הדברים

ומניחים קצת , אלא ראשי פרקים בלבד, אפשר להודיע לאדם כל הדברים בפרטי פרטים

".מה שיבינהו האדם מאליו

כי בכוח , הוא מבין מתוך פלפולולא יחשוב האדם כי כל מה ש: "וכלשון מדרש שמואל מ

כי אי אפשר שלא יהיה שם מעורב קצת מה שגילו לו מן , ידו עשה והכול מתבונתו

".השמים

נר למאה

שה

נוספיםעיונים

דעת אין בסיסיות,בינה הבנות לאותן ערך אין האדם,כלומר לאאם

אותן שיש"והקב,מפתח יודע היה אלמלא אותן בורא היה לא ה

אותן לפתח האדם בידי .אפשרות

נר למאה

שו

נוספיםעיונים

)ה, ד(" ולא קרדום לחפור בהם"

הרמב דברי את באריכות הבאנו הביאורים במילים,ם"בחלק היוצא

הלימוד מן המתפרנסים נגד ראיות"הרמב.חריפות ומביא מוסיף ם

שונים תלמוד מחכמי להתפרנס,לשיטתו ומיאנו לפרנסתם שעבדו

.מאחרים

מוסיף[ הוא לפרנסה,עוד ככלי התורה את לעשות שאסור רק ,שלא

אחרת חומרית תועלת לכל גם דף,אלא נדרים במסכת שמסופר וכפי

ע טרפון:א"סב ברבי בטעות חשד אחד את,אדם שגונב זה שהוא

השנה כל טרפון,פירותיו לרבי ארב אותו,ולכן אותוהכניס ולקח לשק

להטביעו השק.לנהר לעצמו,בתוך טרפון רבי טרפון"-אמר לך שזה,אוי

השק".הורגך בעל זאת טרפון,כששמע רבי הוא השק שבתוך שמי הבין

ידוע( היה שמו טרפון,)כי רבי ניצל וכך השק את מכן.ועזב ,לאחר

להצי כדי תורה של בכבודה שהשתמש על ימיו כל טרפון רבי להצטער

ככופר,עצמו ממון להציע זאת במקום היה צריך להשתמש,כי ולא

].בתורה

הרמב על חלקו רשב,ם"רבים בתשובותיו"ובראשם קמז,ץ סימן א -חלק

לשיטתו"רשב.מאקמח שגם מדגיש תורה,ץ ללמוד שאסור ודאי

כךכשהמטרה עבור ממון לקבל האיסור(היא לשיטתו מתפרש וכך

והטעה כל , הפריז על מדותיו) ם" הרמב-(כי מהנראה שהוא "...- להלן חלק מלשונומא

. בזמנואשר היו לפניו ו, ל"והרבנים ז) חשב את כל הגאונים לטועים, כלומר-(הגאונים

, זכרונו לברכה, ואם הוא... ומתוך שבא לכלל כעס בא לכלל טעות עד שקראם משוגעים

ונכבד בדורו מפני רפואתו וחכמתו ולא נצרך ליטול פרס , עזרו המזל להיות קרוב למלכות

הימותו ברעב או יתבזו ? מה יעשו הרבנים והחכמים אשר לא באו לידי מדה זו, מהקהילות

". אין זאת כוונת התורה והמצות והתלמוד? ול התורה מעל צוארםמכבודם או יפרקו ע

.ם מן התלמוד"ועיין שם שמאריך לדחות את ראיות הרמב

נר למאה

שז

נוספיםעיונים

התורה את בהקרדום"לעשות קבלת,")לחפור עצם על איסור אין אך

הרמב,הממון שיטת .ם"נגד

אומרים במשנה(יש כאן אברבנאל בפירוש על,עיין משנה בכסף

י,ם"הרמב הלכה ג פרק תורה תלמוד דעה,הלכות יורה משה ובאגרות

רבים ועוד קטז סימן הרמב)ב עם הצדק אם בדורות,ם"שאף מקום מכל

לק התירו ממוןהאחרונים ניתן,חת ולא הלבבות שנתמעטו משום

ופרנסה בעבודה עיסוק לצד חכם תלמיד נאמר[להיות כך תהלים(ועל

"קכו,קיט לה): לעשות תורתך',עת יש,"הפרו לעתים "להפר"כלומר

השעה צורך מפני התורה ].מבאת

דעות ישנן אלו דעות רע,למשל".ביניים"לצד אמנם,ב"לפי אסור

תורה ממוןללמוד לקבל על,כדי הממונה חכם בתלמיד כשמדובר אך

הדבר שונה ומכובד,הציבור מקובל שיהיה כדי לגדלו עניין ישנו .מגכי

שהלכה ) אפילו אם נודה, גם אם נודה(=וגם כי נודה "-בסוף דבריו, וזו לשון הכסף משנהמב

' עשות להעת ל'משום , אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות, כדברי רבינו בפירוש המשנה

לא היו יכולים לטרוח , שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה', הפרו תורתך

ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל , והיתה התורה משתכחת חס וחלילה, בתורה כראוי

ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל "-שם, וכן מבואר באגרות משה". תורה ויאדיר

שמותר לעסוק בתורה , הפרו תורתך' דעת לעשות לה, ם מתקנהאם מדינא א, הדורות

, או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ולהתפרנס מקבלת פרס

.לו ,ד, יורה דעהגם ב ובדבריעיין ו".אפילו ממידת חסידות, ואין להימנע מזה

כמו , ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה": ב במלואה" זו לשון רעמג

שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי , קרדום לחפור בה

, שמשמרין אותן, ומלמדי תינוקות נוטלין שכר שימור התינוקות בלבד. שנהנה מן ההקדש

שאין הרב חייב לטרוח וללמד לתלמידים פיסוק , ושכר פיסוק טעמים, שלא יפשעו ויזיקו

בעת ההיא ' ואותי צוה ה') יד, ים דדבר(דכתיב , אבל שכר לימוד אסור ליטול. הטעמים

וכן . אף אתם בחנם, מה אני בחנם', אלהי' ללמד אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה

דבר שהוא ניכר כמה מפסיד , אלא שכר בטלה בלבד, אסור ליקח שכר פסק הדין, הדיין

נר למאה

שח

נוספיםעיונים

השולחן רמו(בערוך סימן דעה הרמב,מבואר)לט,יורה מודה"שאף ם

יעבוד מסוים שחכם לכך מתנגד הציבור לפרנסו,שאם רוצה ,והוא

לקחת לחכם הרמ,מותר עצמו"בוהתנגדות החכם שבו למצב רק היא ם

ממון .מדמבקש

דעה(א"ברמ רמו,יורה הרמב)כא,סימן דעת רשב"מובאות ודעת ץ"ם

התשב"הרמ( לדעת שאף מוסיף דורון,ץ"א ליטול חכם לתלמיד אסור

הציבור מן רק אלא הש,מיחידים בזה"אך גם מקילים שיש מביא ).ך

ואם נוטל , ובלבד שיטול משניהם בשוה; מביטול מלאכתו כדי לשמוע טענות בעלי הדין

, הוא, ומה שהתירה תורה לתלמיד חכם ליהנות מדברי תורה. דיניו בטלים, ותר מזהי

ואפילו . וגם שיפטר מכל מסים ועולים וארנוניות, שתימכר סחורתו בשוק קודם כל אדם

אם , הציבור חייבים לשלם מס במקומו, כלומר-(כסף גולגלתא חייבין הצבור ליתן עליו

ואם . יכול הוא לשאול בדין שיפטרוהו, ויש לו ממון הרבהואפילו הוא עשיר, )יש צורך בכך

תלמיד חכם חולה הוא ומדוכא ביסורין ומרבין העם להביא מנות גדולות מפני כבוד

הואיל ואי אפשר לו להתפרנס , ואין זה בכלל נאות מדברי תורה, מצוה עליו שיטול, תורתו

או ראש הסדר , נסוכן תלמיד חכם שמינו אותו הצבור עליהם פר. בדרך אחרת

מותר לו ליקח מהם פרס ואפילו שכר הרבה יותר מכדי , ומתעסק בצרכי ציבור

) מלשון יראה-(כדי שיהיו מזונותיו ברווח ומתוך כך יהיה גדול ויראוי , פרנסתו

)י, ויקרא כא(דכתיב ביה , בכהן גדול)כמו שמצאנו-(כדאשכחן . ומאויים בעיניהם

שיהיו אחיו , גדלהו מאחיו, )א"דף יח ע, יומא( ודרשו חכמים', הגדול מאחיו'

מדת , וחכמים הראשונים שהיו נמנעים מזה. הכהנים מעשירים אותו משלהן

".אבל לא מן הדין, חסידות היתה בהם

אלא ... היו רבנים המתפרנסים מן הציבור)ם" בימי הרמב- (בוודאי גם בימיו: "ובלשונו מד

והם בעצמם ,לותי על יחידים ועל קה, חוקיםשהוא גינה אותם שהם בעצמם קבעו להם

וכך וכך ,בל אם הציבור קבלו עליהם חכם פלוני שישלמו לו כך וכך שכירותא... בקשו ממון

". ודאי דגם לדעתו היתר גמור הוא,הכנסה

נר למאה

שט

נוספיםעיונים

)כא, ה(בן חמש למקרא

ואזנר קמד"ובש(הרב סימן ג חלק הלוי שבט זו)ת למשנה ביחס :כותב

התנאים" שבימי כלל ספק הלאה,אין עם,ומהם ללמוד היה הדרך

הסדר על פה ושבעל שבכתב התורה כל הוא,התלמידים ומשנתינו

למקרא...באבות חמש למשנה,בן עשר ט,בן לתלמוד"בן והיו,ו

הי כל שבכתב תורה רק עשר עד מחמש בקיאים,וםלומדים שהיו עד

כ קודש"בכל כתבי שבמשנה,ד בחמש משניות לענין לענין,וכן וכן

שבתלמוד בחמש כל...תלמוד פה בעל כבר בקיאים כאשר כי ומובן

נקל התלמוד לימוד מלאכת גם אז משנה סדר ששה וכל שבכתב התורה

התלמוד,לתפוס נבנה שעליו ויסודות במשניות כבר בקי והוא .היות

הגרועי באיגרת גם הקודש"ין לארץ מדרכו שכתב להקדים,א שהזהיר

כולה שבכתב תורה מהריובעני,לילדיו רבינו כמה ידוע המשניות ל"ן

זה ידי ועל המשנה לימודי שמזניחין על הרעיש עלינו יגן זכותו מפראג

התורה בעיקרי היסודי בקיאות ובתפארת,חסר עולם נתיבות בספר עיין

צ,ישראל מהרומאד הגאון זה על והמצות"ווח התורה בדרוש ".ל

כן פי על בימינו,ואף נהוג הדבר ואזנר,אין הרב שממשיך :וכפי

זי" סופר החתם בדרשות לפ,ע"ראיתי ע"קי(בשלח'בדרוש שם,)ב"ב

להסביר מרן הלמוד,האריך דרך רבותינו הפכו לחנם (דלא מביא... כאן

חז בזמן שכבר ראיות הפכו"כמה הסדרל ש,את מוקדם"ולמדו בגיל ס

תנ לימודי חשבון ע,ך"על כח דף בברכות כוונתם)...ב"כגון היה אבל

שמים חז,לשם דרשת בלי המקרא פשוטי הדעות"כי להפסד מביאים ,ל

תנ ובעלי מקרא בעלי רואים אנו בדורינו וגם מדורות רחוקים"וכבר ך

ישראל,מאמונה לבית ולפוקה למכשול הגויםוגם,והם עם ,מתערבים

הוא נאמן יסוד בזמנינו כן הנערים"שאע,ועל עם ללמוד צריך שבודאי פ

נר למאה

שי

נוספיםעיונים

מתנ וחלק מקרא תורה,ך"תחלה על והדגש היסוד עיקר מקום מכל

שבע"שבע תורה במסורת בקי להיות ודרשתם"פ נהיה,פ זה ידי ועל

מית נפרדים למיניהםאנחנו ומהמינים העמים הזמן,ר שבמשך וכמובן

אח התנ"צריך כל להשלים למדו,ך"כ לא אשר החכמה חלקי וכמה

הקדושה,בתחלה תורתינו להבנת יסוד הם .מה..."אבל

האחרונים כתבו נוסף ב(טעם ליעקב"עיין קמנצקי,"אמת יעקב על,הרב

משפטים מת,)פרשת הוראה מורים היו התלמוד המקראשבתקופת וך

ע( ע"בין ובין דיוקים י"י מידות"י שווה,ג וכדומה,גזירה מאז,)היקש אך

והברייתות המשניות את רבי שבעל,שכתב לתורה ההוראה משקל עבר

שבכתב("פה תורה רגלי לדחוק פה שבעל תורה התחילה כבר ,ומאז

מתוך הלכה הורו לפעמים ורק בסברות כבר להשתמש שהתחילו

בהןוה,")המקרא נדרשת שהתורה ובמידות במקרא להשתמש ,יכולת

התלמוד חתימת עם מאיתנו באריכות,נשכחה שם מספר.עיין ישנם

באחרונים נוספים להאריך,טעמים המקום .ואין

, והרי על משנה זו אין חולק, ויש לכם לשאול(" ומעין זה מבואר גם בילקוט מעם לועז מה

שבמרוצת , ")?אם כן למה נוהגים בכל תפוצות ישראל להתחיל ללמוד עם התלמיד גמרא

מביא להתבוללות , ל"ל שלימוד המקרא כפשוטו ללא דרשות חז"הדורות והגלות ראו חז

ד הבבלי ל שלימוד התלמו"ולכן גדרו חז, ך"שאף הם עוסקים בתנ, ולהתקרבות לעמים

- והוא מסיים. משנה וגמרא, כי כלולים בתלמוד מקרא, ייחשב אף הוא כלימוד מקרא

אבל , )כמו במשנה (בוודאי הסדר הנכון כך, בזמן המשנה, כל זמן שהיינו בארצנו"

ועשו , גברה הסכנה של ההתקרבות וההתבוללות, מיום שנתפזרנו לבין האומות

."גדרים גם בזה

נר למאה

שיא

נוספיםעיונים

)כב, ה(" ומינה לא תזוע"

המשנה דברי תזוע"על לא רע"ומינה תאמר":ב"כותב למדתי,שלא

ישראל יוונית,חכמת חכמת ואלמוד חכמת;אלך ללמוד מותר שאין

במקו אלא תורהיוונית בדברי להרהר שאסור או,ם המרחץ בבית כגון

הכסא ר.בבית את חכמת,יהושע'ששאלו בנו את אדם ללמד מהו

להם,יוונית לילה,אמר ולא יום לא שאינו בשעה כתיב,ילמדנו דהא

א( ולילה)ח,יהושע יומם בו (והגית ע" צט דף מנחות ).ב"עיין

עולה זו ל,לכאורה,מלשון הראוי מן כלשהישלא חיצונית חכמה למוד

התורה חכמת המהר.מלבד עולם(ל"אך יד,נתיבות פרק התורה )נתיב

זו תפיסה האומות"ולדעתו,שולל חכמת ללמוד ילמד,יש לא למה כי

יתברך,החכמה השם מן השם,שהיא מן כן גם האומות חכמת שהרי

יתברך,יתברך מחכמתו להם נתן ".שהרי

המה מקשה דבריו חז"רבהמשך מדברי שיטתו על לעיל"ל שהובאו ל

יוונית חכמה מיישב,בעניין לעניין,והוא רק אמורים אלה שדברים

יוונית" ולא,"חכמה התורה הבנת לעניין לא כלשהי תועלת בה שאין

הבורא ידיעת עניינה,לעניין כל ולשון"כי הדבר".מליצה כך לא אך

אחרות לחכמות לעמוד":שונוובל,ביחס החכמות המציאותאבל על

העולם ללמוד,וסדר מותר בהמשך,"בוודאי מסביר שהוא כל"-וכפי כי

ללמוד לאדם יש העולם מהות על לעמוד שהוא בזה,דבר הוא ,ומחויב

הוא השם מעשה הכול עליהם,כי לעמוד על,ויש זה-ולהכיר ידי

.מו"בוראו

משמע שאין ללמוד חכמות ") דרך חיים("ל בפירושו למשנה "מדברי המהר, והנהמו

על חשבון לימוד , עיקרשכוונתו למי שעושה מהן , אך המעיין בדבריו יראה, חיצוניות

ועוזבין התורהמכלים ימיהם בדברי חכמי האומות "ל מתייחס למי ש"המהר(התורה

נר למאה

שיב

נוספיםעיונים

שבת במסכת בגמרא נאמר ע,וכבר עה לחשב"א"דף היודע כל

ומזלותבתקופ חושב,ות אומר,ואינו הכתוב ה(עליו ')יב,ישעיהו ואת,

ה יביטו'פועל ראו,לא לא ידיו המהר,"'ומעשה מן,וזה",ל"ומבאר כי

ועל אותם פעל אשר הפועל מעלת מהם להכיר האדם יכול השמים

חכמתו ועל כוחו שלהם,גודל ובסדר שלהם במהלך מתבונן ,כאשר

עליו מחויב האדם בוראו,ולכך את ולהכיר .מז"לדעת

הרמב עולה"ומדברי ה,ם לאהבת תנאי היא החכמות ידיעת וזו',כי

י,לשונו ו'בפרק תשובה'הלכה אוהב":מהלכות את-(אינו )-האדם

שידעהו בדעת אלא הוא ברוך האהבה.הקדוש תהיה הדעה פי אם,ועל

הרבה הרבה ואם מעט ל,לפיכך.מעט עצמו לייחד האדם הביןצריך

קונו את לו המודיעים ובתבונות בחכמות באדם,ולהשכיל שיש כוח כפי

ולהשיג התורה,להבין יסודי בהלכות שביארנו ".כמו

ישראל התפארת לדברי גם ו,נציין בפרק ו',להלן שם.'משנה המשנה

בהם נקנית שהתורה דרכים ושמונה ארבעים הוא,מונה מהם ואחד

התפא".בישוב" כותב כך ישראלעל :רת

אומרים" עולם,ויש של בישובו בקי בחכמות,שיהיה והן ארץ בדרך הן

ולימודיות ל,טבעיות לו להיות אלה יכולים זה ידי רקחות'שעל

הקדושה'ולטבחות ידן,לתורה על להבינה משרתיה אלו שיהיו דהיינו

בה,היטב כלולים דרך-(דכולן עוברת במלואה התורה הבנת כלומר

ה הללוהבנת הבריות,גם).דברים בעיני ונעים נחמד יהיה זה ידי ".על

"). אשר בצלה אנו חיים, תורת אמת

שם מבואר ששמואל למד , ח"ל בדברים רבה פ"ועיין שם שמקשה על עצמו מדברי חז מז

ל שאין הכוונה שם לאסטרונומיה אלא "ומיישב המהר, ק בבית הכסאאת חכמת השמים ר

.'לחזות בכוכבים וכו, לחכמת האיצטגנינות

נר למאה

שיג

נוספיםעיונים

חי איש מבגדד(הבן אליהו בן חיים יוסף בינה"בספרו,)רבי ,"אמרי

ב תורה'דרוש ותלמוד תורה במשלי(לחינוך לפסוק מתייחסים דבריו

דרכו"ו,כב פי על לנער זה,")חנוך בעניין מתייחס.מאריך הוא תחילה

כתיב ולשון,הללימוד :וכותב,חשבון

בס" לי נראה דרכו"ועוד פי על לנער חנוך שאמר הכתוב בכוונת שבא,ד

בזה ללמדנו השלום עליו המלך מיני,שלמה כל לפסול לאדם לו שאין

האדם ולשלמות העולם לתיקון הצריך שהוא"אע,לימוד שנראה פ

הגשמיים הרמב,והוא.מדברים ז"כי הלימודים"ם למיני קרא שלושהל

מצווה:שמות מותר,האחד מאוס,והשני לימוד,והיינו.והשלישי

מצוה בשם נקרא בשם,התורה נקרא ולשון וחשבון כתיבה ולימוד

זה,מותר בשם נקרא לך,ולמה לומד,לומר שאני זו בשעה תאמר אל

וחשבון תורה,כתיבה בדברי בה שאלמוד טוב הזמן,יותר אאבד ולמה

בחש כתיבה בשם.בוןבלימוד זה לימוד קרא מותר',מותר'ולכן כלומר

זה בלימוד היום מן שעות באיזה לעסוק הם,לך אלו למודים כי מפני

עולם של חז,ישובו תורה"ואמרו דברי על ארץ'ל דרך מנהג בהם ',הנהג

לתורה ענפים נחשבים אלו הג.ולכך הרמב'ולימוד ז"שקראו בשם"ם ל

פילוסו',מאוס' לימוד כפרנותהוא לידי לאדם המביאה השקרנית פייא

דת על ".ומעבירתו

הטבע ידיעת לימוד לעניין חי איש הבן ממשיך לכאורה":מכאן והנה

בו מותר הנקרא זה דחלק האדם וחשבונות,יחשוב כתיבה אלא אינו

כן,בלבד הרבה,ואינו לאדם הצריך לימוד מיני עוד יש יש,דהיינו,אלא

קצ האדם לידע הטבעצורך חכמת מן הברקים,ת עניין מה שידע והיינו

הרעמים עניין העננים,ומה עניין ומה הרעש עניין ומה הקשת עניין ומה

בעולם,והמטר יתברך הבורא שברא הבריאה מן בזה יש,וכיוצא אשר

עליהם יתברך להשם מברכים שאנחנו עניינים ברוך'ואומרים,בהם

נר למאה

שיד

נוספיםעיונים

עולם מלא וגבורתו ".'שכוחו

גיאוגרפיהובע לימוד ידיעת":ניין בלימוד לאדם גדול צורך יש ועוד

רז,געאגראפייה בדברי מצינו הלא בגמ"כי ע,דחגיגה'ל יב תניא,ב"דף

רואות הן מה יודעין ואינן שרואות לבריות להם אוי אומר יוסי ,רבי

עומדות הן מה על יודעין ואינן תכונת.עומדות של ידיעה גם נמצא

חייב בההארץ ולהבין לידע קרי,האדם זו מידיעה המושללים ועל

אוי יוסי רבי בהן...עלייהו וכיוצא האלה שידיעות מזה למדין נמצינו

אותם לידע עליהם לבו לשום האדם ".צריך

הבריות בעיני האדם מכבוד חלק גם היא הללו הדברים ובורות,וידיעת

ופחיתות גנות היא אלה חי,בעניינים איש הבן שממשיך ובאמת":וכפי

הכ דלעיל(יבלאו הנימוקים בלי בזה)גם יחייב קול,השכל ישמע דאיך

הם מה יודע ואינו ברקים וקול ועננים,רעמים רעשים יראה ואיך

נעשים ואיך מהו עניינם יודע ואינו ארצה ניתך ומטר ובאים גם.הולכים

היא היכן ישראל ארץ יודע ואינו בגדאד בעיר עומד הוא ואינדיא,איך

היא לאחוריוואיר,היכן או מלפניו אם היא היכן או,ופא לימינו אם

שהוא,לשמאלו אדם גםובודאי וחסרונו גנותו ניכר אלו מידיעות חסר

עצמו אלו,בעיני בידיעות שלמים ישראל אישי כל יהיו יגדל,ואם

בריה כל בעיני הגדול,כבודם הגוי ונבון חכם עם עליהם יאמרו והכל

השכל...הזה גם ודאי כן אלהעל ידיעות בלימוד צורך שיש מחייב

דברנו ".כאשר

שמואל האמורא מן לדבריו ראיה ומביא מוסיף חי איש כך,הבן ובתוך

אסטרונומיה ידיעת לחשיבות מתייחס התנא":הוא מאמר מלבד והנה

זכרנו אשר יוסי אלו,רבי דברים בלימוד האדם שחייב מודיענו ,שהוא

בתור שאעסוק לי טוב יאמר וידיעותולא בלימודים הזמן אעביר ולא ה

גדולה,אלו הוכחה יש עוד דתלמודא...הנה למארי מצינו כי הוא,והוא

נר למאה

שטו

נוספיםעיונים

השלום עליו שמואל התכונה,מר בחכמת להעמיק ויגע שטרח

שאמר,למאוד)אסטרונומיה(= לו שמצינו דרקיעא,עד שבילי לי נהירין

דנהרדעא בגמרא,כשבילי שכתוב כך,וכמו כל בחכמתואם בקי היה

להעביר,התכונה לו צריך היה זמן כמה בדעתך לשער אתה צריך

זו חכמה מאוד,בלימוד וגדולה עמוקה ".שהיא

תאמר כדי,שמא האסטרונומיה בלימודי בקיאותו את רכש ששמואל

השנים בעיבור בקי זו;שיהיה סברה שולל חי איש ואם":וכותב,הבן

העיבור ידיעת צורך,בשביל בקימה להיות זו בחכמה להעמיק לו

דנהרדעא כשבילי דרקיעא להשכיל,בשבילי לאדם חיוב יש ודאי אלא

התורה מחכמת חוץ שהן חכמות בשאר גם ".ולהבין

אחרים ישראל מגדולי גם ראיות ומביא חי איש הבן :ממשיך

מהרח" לרבינו מצינו ז"עוד בחכמת"ו האיכות רב ספר שחיבר ל

מוהרחוהקורא...התכונה רבינו העמיק כמה ידע ז"בו זו"ו בחכמה ל

בה טרח בלימודה,וכמה זמן הרבה העביר לו,ובודאי צריך היה ובודאי

וסידורו הספר בחיבור הרבה ח,זמן זמן אבד בזה"ולמה לו,ו והיה

בזה שעסק בזמן בתורה לומר,לעסוק מוכרח ודאי חכמות,אלא דלימוד

הא על חיוב הם בהם וכיוצא .דםאלו

חיד הגאון שהעיר מה נודע ז"וכבר ב"א הגדולים'ל רבינו',שם על

ז"הרמ בשו"א ההגהה בעל חכמת,ע"ל מלבד חכמות בכמה בקי שהיה

ללמדם,התורה הרבה זמן להם צריך היה שלמד החכמות בודאי ,והנה

הנהר מן מים קיתון כשותה לשתותם יוכל לא גדול חכם .ואפילו

הג שכתב מה ראה נא חידלך רבינו ז"און בבירור...ל"א נאמנה וידעתי

מוהרח שרבינו ז"גמור וכו"ו הנזכרות בחכמות בקי היה חכמת',ל ובכלל

גאוגרפיא הנקראת הארץ צורת חכמת היא ספריהם,השיעור ומלבד

נר למאה

שטז

נוספיםעיונים

לשונ בכמה דהדפיסו צורת לשונו'ות כאן עד והים העולם ".חלקי

חי איש הבן מסכם דבריו אמר":בסוף גם,ולזה דרכו פי על לנער חנוך

ממנה יסור לא יזקין הנער,כלומר,כי על כבד משא אעמיס תאמר אל

ולילות ימים בלבד תורה הקודש,ללמדו ולשון כתיבה אלמדנו ולא

ועניינ הטבע וידיעות וחשבון בהודקדוק וכיוצא גיאוגרפיא כמו העולם י

אלו בלימודים הזמן יתאבד שלא גמורה,כדי תורה אלא ילמד ולא

בלבד תעשה;ושלימה כן דרכו,לא פי על גם לנער חנוך דהיינו,אלא

הזה לעולם בשם,השייכים לעיל'דרך'שנקרא פי,כאמור על אף כי

התורה בלימוד להיות צריך החינוך תאחוז,שעיקר אלהנה מזה וגם בזה

ידך לנער,ברם.תנח תלמדם אשר בלימודים להתבונן אתה שיהיו,צריך

בידו שיתקיימו ומתוקנים נכונים סדרים פי לא,על יזקין כי שגם באופן

ממנה ממנו,יסור ישתכחו נכונים,שלא סדרים פי על יהיו לא שאם

בזו,ומתוקנים מכניס ויהיה מידו הכל יאבדו .מח"זובומוציאודאי

האם לימוד חכמות חיצוניות נחשב לביטול , הדברים שהבאנו עד עתה עניינם בשאלהמח

מותר ללמוד חכמה מספרים שיש בהם לגרום לאדם לנטות האם ולא בשאלה, תורה

כי הם לא חששו אלא ללמוד בספרי : "'בסימן ז, א"ת הרמ" כך למשל מבואר בשו.הדרךמ

כי חששו פן יבא להמשך אחריהם באיזה אמונה מן , ובזה הדין עמם... היונים הארורים

אבל לא אסרו ללמוד דברי . ות ויתפתה ביינם שהוא יין תנינים ודעות מופסדותהאמונ

כי אדרבה על ידי זה נודע גדולתו של יוצר , החכמים וחקירתם במהות המציאות וטבעיהן

משמע שאין , ט, רמו, א על שולחן ערוך יורה דעה"מדברי הרמ, והנה". בראשית יתברך

ושם , ה"ש בסימן מ"ת ריב"א הוא לשו"יון ברמאמנם הצ. ללמוד שאר חכמות חוץ מתורה

ויכוח , בכוזרי שניעיין ו.מבואר שעיקר הדגש הוא בהשקפות המצויות בספרי הטבע בזמנו

בכל הרחבהל .נא ואילך' עמ, בספרו יסודות החינוך, הירשר"ש בדברי הרעודוראה .רביעי

.'שער ז, ו"שית תשסימהדורה ש, )הרב יהודה לוי( בשערי תלמוד תורה עיין, האמור

, יורה דעה, ת אגרות משה"ועיין עוד בשו; ז"ועיין בלשון הרב קוק שהובא לעיל בהערה י[

].ללימוד חכמות" חשק טבעי"יש לו שדן לעניין תלמיד ישיבה ש) ז"באות ט(ו "לסימן ' חלק ד