קונטרס

מלכים כבוד

,יםהדורה את ישרל אדירים, במים לצלול ודברים, אומר והוא ואומרים, הפותחים העוררים, דברי ולישב הערעורים, את להשקיט

ושירים, שמחה עתבש ,טהורים ישראל במנהג עוברים, 'תשחית בלא'ד עומרים, לספירת בל"ג לחברים, ראש רשב"י האורים, אור בציון

.מדורים יקוד שריפת אל יקרים, בגדים לכבודו משליכים

,הברור הלכה להוציא ,השערה דת אש במלחמת ,הבגבור נאזר אשר התורה. כבוד אם כי ,רהאסו ל מעשה אןכ דאין ,המזהיר הרקיע כזהר

זצוקללה"ה העליר שמואל רבי מוה"ר הגאון ת"ו צפת עיה"קד אב"דר

ע"י לאור יוצא

"עין בת" מוסדות ת"ו צפת פעיה"ק

כל הזכויות שמורות ©

"עלי עין"מכון ל "בת עין" מוסדותשע"י

זיע"א רבי אברהם דב מאווריטשע"ש הגה"ק ת"ו צפתבעיה"ק

לקונטרס, נשמח לקבל כל חומר הנוגע הן לחלק ההלכה הן לחלק ההיסטוריה

הערות והארות וכן ענין אחרובכל

40-1118664 :פאקסב

Hbasayin@Gmail.com אימייל:

או לכתובת: מוסדות בת עין 1/6קרית מאור חיים

64004צפת

נו בשנת תרל"דיצילום שער דפוס ראשון שהדפיס רב

ק של רבינו"עליו חתיול"ג בעומר, ללימוד -ספר "הלולא רבא"

1 הגאונים הסכמות ת כמו הגאונים הס

הסכמת הרב הגאון המפורסם ראשון לציון

זצ"לאברהם אשכנזי מוהר"ר א

כבוד הרואה, האי פסקא דדינא, ונקראה בשם

שמואל גאון, דינא רבה דשדר לן מר , מלכים

ו. תו, אשרי יולדתו וחריפותויקירא, והראה עוצם בקיאו

אשר יצא לישע. לקיים מנהגן של ישראל הבאים

א, ובליל ״זיע י״רשב להשתטח על קבר התנא האלקי

הילולא שורפין על קברו בגדי יקרי הערך, משי

א דבל יתורקמה. והיה מי שגמגם בדבר משום ל

.שחיתת

ר ״הגם הראשון היה גאון עוזינו מושהמגמ איברא

ל, ונדפסו דבריו ״הדור והדרו בעל חקרי לב ז תמופ

. סוף הפסק קרא ערער (יו״ד סימן י״אלק ח) במהדורה בתרא

ש״וזיע, ע תתברב

. ואני מאז בראותי דבריו הייתי אומר

נח להם לישראל, שאפשר יסוד המנהג היה ממה ה

דקרי ליה שלא ראינו שום נביא ושום תנא ואמורא

יום המיתה יום הילולא, ואדרבא בכולם ראוי להתאבל

י ראוי לעשות ״כיום גדליהו בן אחיקם, אבל לגבי רשב

לקותו מן העולם, שכך הוא בעצמו תהילולא ביום הס

שבו ביום תה, וטעמו ידוע הקורא באדרוזרצה בתנ

בשנים לארץ ישראל רב הראשי הספרדי –כ"ראשון לציון" שימש .א

תר"מ.-תרכ"ט

.(21)עמוד דבריו הובאו להלן במבוא לקונטרס .ב

אנכי

הגאונים הסכמות 2

, דעיקר ת, ואין לך שמחה גדולה כזאתנתקנו העולמו

ז באנו לתקן הניצוצין שנפלו ״ו עתפלותינו ולימודינ

ולהביא המוחין ממקום עליון. הגם שאיני כדאי

בדברים העומדים ברומו של עולם, ואיני מאנשיה,

ה גילה ״י זלה״המקום גורם כי רשב כל מקוםמ

א. ובלי ספק שבכל שנה ושנה בו תעמיקתא ומסתר

הסתלקותו, םביום הילולא עושה רושם למעלה כיו

יושבים ם. וטרם עשות ההדלקהכנודע מנס פורי

ק והאדרות, ובתוך זה ״ע ולומדים הזוה״החכמים ה

נטפלים בהדלקה לעילוי נשמתו. ואין ספק שביה

בליליא בקוראם את האדרות ורואין כיצד נתקנו

העולמות, ושהארת אותה הלילה היא גבוה למעלה,

ראוי ליקרא בכל שנה ושנה יום הילולא, ומרוב

י וגילו ברעדה. הרי זה דומה השמחה. וקרא כתיב

מר בריה דרבינא (א ,דף ל״א)ש בפרק אין עומדין ״למ

עביד הלולא לבריה חזינהו לרבנן דקבדחי טובא אייתי

בר קמייהו ואעציבו תמאה זוזי ו ׳ד תכסא דמוקרא ב

ש. והכא נמי דכוותיה, זו היא מליצתי מאז. וזה לא ״ע

שעושין יגהה מזור על מה שחדשים מקרוב שמעתי

א. האמנם הן ״על קבר התנא רבי מאיר בעל הנס זיע

עתה ראיתי מראות אלקים כהדין פסקא אשר כוננו ידי

פינה וזוית מלא וגדוש, אין חיה, שלא הניחג שי״הדר

ספק בהצטרפם יחד יצא הדבר בהיתר על מתכונתו,

צדק ת"אהב )תהלים מה, ח( וקרינן עליה דמר המקרא

3 הגאונים הסכמות

אהבת לצדק [)בר"ר מט, כ( ל״דרשו ז], "ותשנא רשע

בריותי ושנאת מלחייבם על כן משחך אלקים לעולם

נעימים, העשע בדבריו תועד. וחפצי ורצוני היה להש

י גברה מאד באלו הימים. תאך חליש

בעיקר הדין דבריו אינם צריכים חיזוק מקוםכל ומ

מאיש כמוני, כי דבריו חזקים כראי מוצק, ומשום

ק ירושלים ״ום פה עהתעל הח יתעשה דכבוד תורה בא

ו. המעתיר לצור עוזי ומעוזי.״ת

ט״ס אברהם אשכנזי ׳קהג

הה"ג הוסיף הערות על הקונטרס, ודבריו נדפסו בגוף הקונטרס .ג

. "אמר אברהם ס"ט"בהיקף סוגריים מרובעים, ופותחים ב

הגאונים הסכמות 4

תעודת הרבנים הגאונים המפורסמים

תובב"א ירושלם מעיה"קד

בעזה"י

כבוד מלכים כן בקדש חזינו קונטרס

שחיבר )לכבוד הלולא דרשב"י זיע"א(

כבוד הרב הגאון הקדוש המפורסם

זצלל"ה העלירשמואל וכו' מוהר"ר

ת"ו, ויצא צפת ראב"ד מקודש בעה"ק

לאור שנת תרל"ד, וכעת התעורר נכדו

שלום המופלג בתורה ויראה מו"ה

סו מחדש, ובכן לבנו ינ"י להדפ העליר

לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, לקוח

את ספר הקדוש הנזכר מאת נכדו

הנזכר במחיר אשר יושת עליו, הביאו

כתם גם את ברכה אל תוך בתיכם, ובר

האברך הנזכר אשר אין לו כל עסק

מענייני העולם רק תורתו אומנתו

ועניו ומחסורו נורא הוא, להיות

א ידכם מצלמשען לו בכל אשר ת

במצות תמכין דאורייתא. וזכות המצוה

בכל משאלות להושע תגן עליכם

לבבכם הולך ואור כאשר קותה

נפשותיכם ונפשות בד"צ דפעה"ק

ירושלם ת"ו.

מדברים לכבוד המצוה והרה"ג המחבר ה

זללה"ה, חותמים בברכה ט"ז אייר

התרע"ד.

ז"ל ליפמאן דוד במהר"ינאם

פה עיה"ק יין צדקדל עמאיר איזראנאם

ז"ל ירוחם פישל בהרמ"ינאם

בעזה"י

חיבוריו של הרב הגאון

המפורסם וכו' מו"ה

זצלל"ה שמואל העליר

צפתראב"ד בעיה"ק

תובב"א, אינו צריך

להסכמה, כי מלאה כל

ארץ הקדושה מכבודו, רק

באנו בעתירה להיות

מסייע שיש בו ממש

למען יוכל להוציא

מחשבתו לפועל, ובודאי

זכותא דהגאון מהר"ש

העללער ז"ל יעמוד לכל

מסייע.

ובאעה"ח הבד"ץ פה עה"ק

ת"ו, ג' בהר תרעד"ל.

משה נחום נאם

וואללענשטיין

ז"ל ארי' לייב בהרא"דנאם

צבי פסח נאם

פראנק במוהרי"ל

להדפסה שניה ע"י נכד המחבר בשנת תרע"ד. .ד

5 הבגדים שריפת פולמוס

מבוא

פולמוס שריפת הבגדים

אור היקוד הם יוקדים .א

נוסעים שביקרו בארץ ישראל ועלו הומרגשים הם תיאורי להבים אלו שזכו של יותרמירונה אל ציון המצוינת דהרשב"י זיע"א. וב

ל"ג בעומר.יום ההילולא - חתונתו ושמחת לבו םביולהיות שם כאשאנו קוראים את ריבוי התיאורים, אנו מוצאים בהם צד שוה

לא את גודל ההתרגשות .‘אי אפשר לתאר'..., שלכולםהבני העידוכבר .השמחה וההתלהבות עוצםאת וההתעוררות ולא

"נתאמת לנו מאנשי אמת אשר :)מאמרי חודש אייר מאמ"ג, ג( יששכר .שמעון בן יוחאי היא שלא כטבע" ביהשמחה ביום הזה על ציון ר

ההתרגשות שאפפה את גודל על תיאורים דגש חזק מוצאים ב גם מזכירים את רביםוהקהל בעת ההדלקה על הציון הקדוש,

ההדלקה לכבוד שריפת תוך לאלזרוק בגדים יקרים ,המנהג הנפוץ התנא האלקי רשב"י זיע"א.

של קצפםהיה המנהג שעליה נתעורר להבין ולהשכיל מה בכדילכתוב קונטרס מיוחד לדון נחלץ רבינו ואשר עליה, גדולי ישראל

להגן על מנהג ולפלפל בהיקף נפלא בדיני "בל תשחית", בכדי

נ

הבגדים שריפת פולמוס 6

מתיאורי כאן צטט נ ,ישראל תורה ולהוציא לאור חיבור זה כדי לקבל מעט רקע.המספרים על המנהג, המבקרים

של ביקורו תיאור בהכבוד להתחיל הראוי ומן מן ת התיאורים האור החיים הק' הגיע ארצה ממרוקו .רבינו חיים ן' עטר זיע"א

מסע בחודש אב תק"א והתיישב בעכו. בחודש אדר תק"ב יצא לבלשון בני ארצות המערב לפקוד את קברי הצדיקים )בארץ הגליל

בצפת משם פקד את הקברים שהה (, באותה תקופה "זייארה"המוקדם אשהוכיון תיאור זה, נודעת ליתירה השבאיזור. חיב

שריפת הבגדים. המזכירים את עניןשבתיאורים שמצאנו בכתב ששמעעל מה דיעמ (לה)עמוד הקונטרס בסיום רבנו זאת, ש עוד גםו

האור החיים הק' על ביקורמרבני קשישאי רבני הספרדים שסיפרו זהו תיאור . ו1בו שרף בגדים לכבוד הרשב"יעל ציון הרשב"י

:הנסיעה כפי שכתב תלמידו

לאדר ב' שנת וית"ן ל"ו )תק"ב( 2היום יום בשורה יום ב' ה'יצאנו מעכו יע"א לצפת תובב"א לראות את פני האדון ה'

ל ... לצד שמאל דרך כניסה קבור 3צבאות בארץ הגלי

היה על פי מה ששמע מזקני הספרדים ש מביאנו יאמנם רבאם כי (1

.ביום ל"ג בעומר, ובאגרת שלפנינו מסופר שהביקור היה באדרזה

, הוא הוא אותו ביקור המובא כאןנו ימאוד יתכן שעדות זו שמביא רב

עיקרו של בכל אופןנשתנו הפרטים. אך משך השנים עשו את שלהם ו

הסיפור במקומו עומד.

יש לציין שבשנת תק"ב חל ה' באד"ב ביום א' )ואינו יכול לחול (2

יצאו בליל אור ליום ב' ואת היום בחודש ככל הנראה ביום ב'(, אך

כתב כפי היום שעבר.

"'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני :)ח"ב לח, א(ראה זוה"ק (3

."מאן פני האדון דא רשב"י –האדון ה''

א

7 הבגדים שריפת פולמוס

גומא גדולה, רשב"י, על קברו מצבה אחת... ובראש המצבה לוקחים בגדי לפי ששם מדליקין בכל לילה על זה האופן,

פשתן לבנים וטובים, כל אחד לפי ערכו, ועושים אותם חתיכות חתיכות, וטובלים אותם בשמן זית וממלאים הגומה

ונראה אורה עד צפת וזה מעלה ]שמן[ זית, ודולקים אותהופעם שלחה גבירה אחת מקוסטנטינא להרשב"י. גדולה

בגד אחד ארוג עם כסף שוה מאה פיישאש והדליקה אותו והרב הדליק כמה וכל אחד לפי כחו, לכבוד הרשב"י ע"ה.

גם אני עבדך הדלקתי למנוחת אמי מנ"ע. ולצד ימין בגדיםרבי אליעזר ועל קברו כמו אביו גומא והדלקתי גם עליו וכן

יצחק.על קבר רבי

רבי משה הנוסע שכתב ספר המסע "ידי משה" ב מצאנוחריו וירושלמי, שעלה מארצות אירופה להתיישב בארץ ישראל. בספר

בספרו , וכוונתו רץ ישראלאת מסעותיו בין ערי אהכותב מתאר ליישב עלות לו מעפרלהתנער הגולה אחינו פזורי ארצות לעורר את

הספר נכתב באידיש גרמנית, והחרבה. העזובההקדושה צנואת אראת ביקורו תארהוא מוכה .בשנת תקכ"טונדפס באמסטרדאם :(בתרגום ללה"ק) בציון המצויינת במירון

בימצד שמאל קבור ר , ובההגדול כיפהלמן החצר נכנסים מעל הציון נמשך עמוד שמעון בן יוחאי, וציון בנוי על קברו,

שיש ולתוכה כמו מגדל. על המגדל קערתאל מעל הכיפה לפתיל כתונתוקורעים חתיכה מן ה שופכים שמן זית . להדליק את השמן

ר' יוסף ב"ר שבתי מפורט יותר מצאנו באגרת המסע של יאור

א

ת

הבגדים שריפת פולמוס 8

, וזכה להיות במירון ביום מקאליש, שעלה ארצה בשנת תקצ"ה :ההילולא

ועתה אכתוב לך על ההילולא דרבי שמעון בר יוחאי זי"ע... חצר גדולה מוקפת חומת אבני גיר בנויה במירון נמצאת

יפה... ועל יד הכניסה לבית הכנסת לצד שמאל מתרומם מדות שמן, 02המכיל עמוד... בראש כל עמוד חצוב שקע

שיצקו בו שמן זית, מתחיל השמש להכריז על ולאחרמכירת מצות הדלקה הראשונה לכבוד התנא רשב"י,

זכה איש עשיר והמרבה במחיר זוכה במצוה, בהדלקה זוועתה פשט וחמש עשר גרושים... 00222מעכו במחיר

העשיר את המטפחת העדינה והיקרה שצנף לראשו והדליק , וכל הנדחק קרוב ללהבה וזורק בה שמלה או בה את השמן

ובמיוחד רב ערך של מטפחת, נחשב הדבר למצוה רבה וכל אחת רואה חובה לעצמה לזרוק ההדלקה בעיני הנשים,

...לתוך הלהבה שמלה מטפחת או סינר

והם: וממשיך שם בתיאוריו על שלש הדלקות נוספות שנמכרו שם, רבי יוחנן על ציון רבי יצחק ובנו, על ציון רבי אלעזר ןעל ציו

לא נוכל וקוצר הגיליון הסנדלר, )מפני אורך התיאורים הנפלאים שט מבגדיו ופהיה ה בכולן, שקונה ההדלקה הצד השו .לצטט כולן(

הנוכחים דליק את המדורה, ובעקבותיו זרקו כלבהם היה מהיקרים ו בגדים יקרים.

שמצאנו ברבות מן הסיפורים, פרט מענין רך אגב נוסיף כאן דבבליל ל"ג בעומר בידי ההדלקה תשבמשך שנים רבות היתה חזק

היתה הספרדים ובליל ל"ד בעומר בידי האשכנזים, כשבדרך כלל

9 הבגדים שריפת פולמוס

על רבני צפת ודייניה. וכפי שממשיך לספר נוסע זה נקנית ע"י :בליל ל"ד בעומרמכירת ההדלקות

אור ליום ל"ד למנין בנ"י קנה את המצוה ההדלקה הרב ה"ה ) נ"י אברהם דוב הקדוש בוצינא קדישא כק"ש מו"ה

...מאווריטש בעל ה"בת עין"( הרה"ק

בי מנחם מענדיל מקאמניץ, עלה מליטא לארץ ישראל בסוף שנת צ"ג והתיישב בצפת, וחוה בה את שנותיה הקשות שידעה צפת קת

אף ל ע, ורבנו(חיי )בתקופת תקצ"ז-בתולדותיה בין השנים תקצ"דבכל זאת העלה את רישומיו על הכתב "למען דעת כי ה' אתם כל

, והעלה אותם לדפוס בספר מקומותם וידו נטויה לחלצנו מצרותינו""קורות העתים" כדי לעודד אחרים מבנ"י לעלות אל הארץ. בפרק

ארץ, ובו הוא מזכיר את ה ותעלית הארץ הוא מתאר מעט מקור מנהגי ל"ג בעומר בחצר הקודש:

ובל"ג בעומר מתקבצין הרבה יהודים מהרבה עירות לצפת סעים לכפר מיראן אל חצר שעל קבר רשב"י... גם ומשם נו

יש עוד עמוד של שיש עומד בתוך החצר ועל ראשו בית קיבול גדול, ובערב שהוא היאר צייט הנקרא הילולא דרשב"י מכריזים מי ירצה לקנות מצות ההדלקה על

והקונה פושט העמוד, ויש נותנים אלף טאלער או יותר, תוך בית הקיבול ומדליקו שם,ממנו שאהל טוב וגדול ומניח

והכל לכבוד רשב"י...

הדורש טוב של הנאמן ויד ימינו מזכירו - ד"ר אליעזר הלוי ףבשנת בתקופה ההיא משה מונטיפיורי, ביקר בארץ לעמו סר

תקצ"ח, לאחר הרעש הגדול שפקד את צפת והגליל בשנת תקצ"ז.

ר

א

הבגדים שריפת פולמוס 11

הוא מתאר העלה על הכתב את רישומי ביקורו בערי הארץ, וכהו את ביקורו במירון:

פקדתי את קבר רבי שמעון בן יוחאי... בחלל ראשונה בעלת יותר מחמש החדר הראשון, עומדת מנורה גדולה

ות אשר משפטם להדליק אותם כולם ביום מיתת רנ מאותג בעומר. גג עגול לבנין "הוא יום ל –בן יוחאי שמעון ביר

מבחוץ, עליו עמוד אחד המובילות אליו הן ההוא, ומעלותיואשר ימלא ביום הנזכר שמן עד אשר ובית קבול בראשו

בוה עומד הלאה לצד געמוד ועוד .ביביוסיאיר על כל יבשרו את שמחת היום פן ששני עמודי האשושמאל, בא

אשר – בשני בתי קבול האלה ישליכו נשי התורכים .ההואמטפחות ראש יקרות, –דרכן לבוא שמה ביום ההוא

מטפחות ידים מרוקמות בזהב וצעיפים פרסיים יקרים .לשרוף אותם באש קרבן כליל לכבוד רשב״י

יאור נוסף משנת תר"ז שכתב הנוסע ישראל בן יוסף למשפחת שראה עצמו כממשיכו של מאחר)שכינה את עצמו "בנימין השני" בנימין

ההילולא בין תיאוריו המורחבים על .התייר הגדול ר' בנימין מטודילא( על ציונא קדישא במירון הוא כותב:

חגיחוגו פה ,שמונה עשר לחודש אייר בכל שנה ושנהביום איירבליל יום שמונה עשר ב ..י."ל כמה אלפים מאחבודג

הזוהר פרהעבודה זו תפלה. בראשונה ילמדו בס חילתת ...ות בשיר ורננהחדהלילה יתפללו תפלות מיו ובחצות

ות רבות, וביחוד מדליקים רנ להגדיל שמחת החג ידליקוהנזכר המכיל בתוכו כלי נהרה גדול בחדר הראשון בבנין

ת

11 הבגדים שריפת פולמוס

הזה הנקרא הדלקה מאה מדות שמן זית זך. להדליק כליהזכות בעד כסף ומוכרים ,רבה הב למצוחששמעון, י בידר

כמה מעשירי העם ינדבו את מלבושיהם השזורים ...בר הנרות, ככה וכסף לעשות מהם הפתילות להדליקבחוטי זהב

...י בעיניהם"שבריגדל זכר כבוד ה

ערי ירושלים" הוא ספר המקיף את ענייני ארץ ישראל, שנכתב ע"י רבי משה ריישער שעלה עם אביו בעודו נער מרישא שבגאליציא לירושלים והובא לדפוס בשנת תרכ"ח. בפרק ט' הוא

, וכמובן מזכיר את מנהג העליה למירון כותב על מנהגי ארץ ישראל בל"ג בעומר:

המנהג בעה"ק צפת"ו לילך בל"ג לעומר יום הלולא דרשב"י, לכפר מירון אל ציון שלו... השמש מכין בלויי בגדים הרבה מאד, ונותנם בהספל אשר על עמוד של אבן על הגג הכפה המכוון כנגד ציון רשב"י, ושופך שמן כמים עליהם. והשמש

של רשב"י, –מכריז כמה נותנים בעבור ההדלקה הראשונהוכל אשר ידבנו לבו יקנה אותה בכסף מלא, פעמים יהיו

והקונה הדלקה ראשונה הקנויים כעשרת אלפים גרוש...של משי ומזוהבים משליך לתוך האש בגדים יקרים

ומטבעות של כסף וזהב לקרבן כליל לכבוד רשב"י, ואיש ים נכבדים לתוכו להעלות את הנרות...איש ואשה ישליך בגד

ואח"כ ילכו אל אל העמוד השני אשר על הגג שהוא מכוון נגד ציון ר"א בנו... וגם שם משליכים בגדים הרבה...

וכן גם אצל רבי יצחק ורבי יוחנן הסנדלר.

"ש

הבגדים שריפת פולמוס 12

כבר תמונה ברורה שבמשך שנים רבות מקבלים תיאורים אלומהיה זה המנהג שבעת השמחה על הציון הקדוש, ולאו דוקא בל"ג בעומר אבל בעיקר אז, היו שורפים בגדים יקרים לכבוד התנא

, אך התחיל המנהגהאלוקי רשב"י ור"א בנו, אמנם לא נדע מתי הוא לשנת תק"ב בעת ביקורו של מצאנוהתיאור המוקדם ביותר ש

)יש לציין שישנם עוד תיאורים המספרים על החיים הקדוש. האורכיון שאינם םלא מצאנו לנכון לצטט אך, “שריפת "בלאי בגדים

ן(.ידהקונטרס דנידון ל ראיה

נוכל לעבור לפרק הבא על לאחר שקיבלנו את תמונת המצב הלזו, הערעורים נגד המנהג.

קול מערער ואומר .ב

מוצאים שני תשובות מגדולי ישראל. קול העירעור והמחאה אנו את דבריהם הנוגעים לענייננו נצטט במילואם, כיון שבדברי רבנו אנו

מוצאים תשובות מוכנות לכל הטענות העולות שם.

הגאון רבי רפאל יוסף חזן, שהיה הרב הראשי נה ראשוזה אשר ל שו"ת "חקרי לב" ובספרוראשון לציון בארץ ישראל )נפטר תק"ע(.

וזה לשונו שם: ,)מהדורא תנינא חלק יו"ד סימן י"א(

ו , 4"ומזה נראה לי המנהג ששמעתי דבעיה"ק צפת ת"שמדליקים דברים יקרים ששוים שלש מאות או חמש מאות

בהלולא דרשב"י ז"ל, שכורכים אותם בשמן ומדליקין. ריותא

תה מירון מיושבת ביהודים, לכן נתכנתה מירון באותם שנים לא הי (4

על שמה של צפת שהיתה היישוב היהודי הקרובה ביותר.

ב

ו

13 הבגדים שריפת פולמוס

ואיני מוצא בזה צד היתר, דנראה דאיכא איסור בל תשחית דרבנן. ואיני מאמין שהראשונים נהגו כן, אם לא שנשתרבב המנהג מחדש. דאפילו בשמחת בית השואבה לא היה

מדליקין כי אם מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם.

ואי משום דשורפין על המלכים, אין זה כי אם במלכים, ובעת בואר שם דאין שורפין אלא מיטתן וכלי מיתה, וגם מ

תשמישן, אבל שאר דברים לא הותר. ועם שידעתי גדולת רשב"י ז"ל בשמים ממעל ועל הארץ, ומי אני לדבר בדבר

וגע קצת לכבודו ז"ל, אך ידעתי כי לא לפניו חנף יבא, ולבי נה אומר לי דאין רצונו בכך, וא"ש את"ם".

רבי יוסף שאול נאטאנזאהן אב"ד לבוב הבא אחריו הוא הגאון)מהדורה חמישאה "שואל ומשיב" בספר תשובותיו, )נפטר תרל"ה(

וזה לשונו:, סימן ל"ט(

על מה שנהגו לשרוף בגדים אבל באמת הרבה יש לדבר " על םוג ת,שחית לב לע יםברעו םוה עליו בל"ג בעומר,

,תשמישיו ליוכ תוטמ גדיב רק ירותה לא ונשיאים מלכים תבתיכ שם ובחידושי ,א"ס ח"שמ ימןסדעה רהביו כמבואר

דאין אחרמ ,ריםואס םה בלאו הכיד םמשו םדהטע ך,המל ודבמכ שזה ,שמישות יכלבו וטיבשרב ןמשתמשי

שם "ךשב ועיין. עוד תועלת דאינו יתחשת לב ש"לם כן וא כל כבוד שהוא המלך ודבדכ עשה ייךש םוג ,לזה כוון שאולי אבל ,אי" ףד בודה זרהבע פותוסתהו שכתבו כמ ,ישראל

בעבודה וכמבואר אמורי דרכי הוא םוג .יש דכבו מה כאן םומש ולא םכילהמ על ורפיןשד בשולחן ערוךו זרה שם

ו

הבגדים שריפת פולמוס 14

,לךמהו הנשיא דבמל אנשים דלשאר דבמל האמורי דרכי והחסידים םיאיבהנ ואף .האמורי דרכי םמשו וב יש

.כללב תלמידי חכמיםו

,זהב ברלד ישבה והר ,כן יניהםב המנהג וםיה עד שכן תאמבו רבוכ ,המורים לקול זהב ישמעו לא הבעו" יכ אעשה המו

רבדדבר הנשמע וכו', ובפרט ב לומר השמצו כשם אמרו ן ההמון שמצוה הן עושין שקשה לפרוש,ושביחו שנהגו

שבימי אטופשי .מצוהב תזכול ורוציםים שוקד וישראל לימוד רק עושים והי לא ארץב אשר קדושים ושאר "יהאר

םמיחר יתעורר זה יוםבו ותשבמו יםנוותחנ ותותפל קברו על עשותל יםחמני היו לא וסייעתו י"בהש אטופשי ,ישראל על

םקדו למנהג ובשח כח"וא ,המנהג טפשתנ כח"א ורק, כזאת לוקחים היו םשא להם בער ואני .ו"ח ושעני שלא םראיייומת

ההי רתיוש ,זהעניי ארץ ישראל ב מפרנסים והיו ממון ותאו ."לעולם והנאה לו והנאה ב"ירשל ניחא

כותב שחיבור זה הוא תשובה קונטרס ה פתיחתרבינו בהנה שבו: תלמיד חכם אחד מירושליםלמכתב ששלח אליו

רבה בל"ג בעומר שנהגו בהילולא על וערעור תגר "קורא איכא הלא כי לאמרמאוד, בגדים יקרים במירון ת"ו לשרוף

תשחית". משום בל

על דברי שתמך יתידותיותן להניח ניחכם אותו מטענותיו של רבינו בתשובתו מתייחס לכל הטענות אף. שהובאוהתשובות

ו

15 הבגדים שריפת פולמוס

באופן םההלכתיות שעלו בתשובות, על אף שאין רבינו מזכיר בכל הקונטרס.מפורש

מגיני כבוד מלכים .ג

כרבה של צפתאשר ולח המכתב התכוין ככל הנראה שרבינו חושים אך רבינו נחלץ .פעל לביטול המנהגי -לעשות בידו סיפק

-כבוד המלכים התנשא ללחום את ארי להגן על מנהג ישראל, וכפלפל באריכות להוכיח שאין כאן שום לן וודל מאן מלכי רבנן,

ולא ך השחתה, דאין עושין דרלא משום "בל תשחית" איסור, שורפין על כך כמו ששורפין על המלכיםדמשום "דרכי האמורי",

., ואדרבה מצות כבוד התורה יש כאןהחכמים

ה"ראשון לציון" מרבה של ארץ ישראל מך גדול קיבל רבינו הסכמתו על הקונטרס ואף את הגאון רבי אברהם אשכנזי, אשר נתן

מצא הרא"א לנכון להיות אף דבריו תוך ב .יוהוסיף עליהם הערות יצא עוררים זה יום שמחה, שגם עללעל עצם עשות יום זה ן גמ

ה"שואל ומשיב" בתשובתו הנ"ל, וכן מרן גםמגאוני ישראל, ועל זה הוא כותב:. "ג(ל)יו"ד סי' ר ה"חת"ם סופר" בתשובותיו

לקותו מן תאבל לגבי רשב״י ראוי לעשות הילולא ביום הס"ובלי ספק שבכל שנה ושנה בו ביום הילולא עושה ...העולם

וטרם עשות ההדלקה... הסתלקותו םרושם למעלה כיויושבים החכמים ולומדים הזוה״ק והאדרות, ובתוך זה

.."נטפלים בהדלקה לעילוי נשמתו.

בספרו )נפטר תרנ"ג( מביאגאון רבי יהושע ישראל מקוטנא

ש

ת

ה

הבגדים שריפת פולמוס 16

, וכותב מנהג שריפת הבגדיםאת (251)קרית ארבע עמ' "ישועות מלכו" בדרך אגדה: להמליץ עליה

מנהג ארץ ישראל בל"ג בעומר על קברו של רשב"י לשרוף "וכבר עורר בזה החת"ם סופר. ויש להמליץ על זה, בגדים,

לבוש, ורק ערומים בלי חטא היו הקודם כמו שבאדם וחוה י "בשברכמו כן ור... עבכתנות שי"תלאחר החטא הלבישם ה

בלי לבוש, והיה מדרגתו כמו באדם שישב במערה מצינו הראשון קודם החטא, וזה מרמזים בשריפת הבגדים, שצדיק

הזה לא היה צריך למלבוש".

)שאלה "בספרו "תורה לשמה "בן איש חי"הבעל רבינו יוסף חיים ם

, וזה מזכיר את המנהג ומגין עליהבתשובה על דין בל תשחית , ת'( :לשונו

שהולכים בליל ל"ג בעומר בזה תדע כי מנהג ישראלוהנה "למירון ושם מדליקים חתיכות בגדים חשובים לכבוד הרשב"י

מאחר שהם מתכוונים לשם מצוה ,אין לפקפק על זהזיע"א, ."אין כאן חשש בל תשחית, ומנהג ישראל תורה הוא

אחר הדברים האלה .ד

אכן אנו מוצאים שקול המחאה לא הצליח לבטל את המנהג הקדוש, ואף בשנים לאחר מכן נמשך המנהג.

אגרת "מסע היר"ח" לר' יוסף חיים אופלטקה שנסע מירושלים )שנתיים למירון להשתתף בשמחת ההילולא בל"ג בעומר תרל"ו

ג

ב

17 הבגדים שריפת פולמוס

אף את מזכיר את המנהג, והוא , רס זה ע"י רבנו(טאחר הדפסת קונ :הפולמוס שכבר התעורר סביבה

מנהג קדוש בצפת לשרוף בגדים יקרים בתוך מקום ההדלקה וכמו זר בעיני הגאון המפורסם של התנא הרשב"י זיע"א.

בעל "חקרי לב" זצ"ל, כי עוברים על בל תשחית. ברם נ"י, אסף איש טהור מש"ס שמואל העליר הרה"ג כמוהר"ר

,"כבוד מלכים"ופוסקים ברוחב בינתו במאמר מיוחד

ואתו עמו הסכים הרב והראה לדעת כי מנהג ישראל תורה, .ו"נר לציון ראשון "רהגאון עט

ף בתיאוריו הנלבבים של הגה"ח רבי מנחם מענדיל ראבין, בספרו "מסע מירון" מוזכר המנהג. רבי מנחם מענדיל יצא מביתו

בכדי שבגאליציא בשנת תרמ"ח )לאחר פטירת רבנו בשנת תרמ"ד( לעלות לפקוד את ציון הרשב"י ביום ההילולא. בסופו של דבר עלה והתיישב בירושלים, והעלה על הכתב את רשמי נסיעתו והדפיסם בשנת תרמ"ט, ושיגרם אל רעיו וידידיו כדי להדביקם בשלהבת אש קודש של חיבת הארץ. בין תיאוריו הנוראים והנפלאים על גודל

:השמחה בל"ג בעומר הוא כותב

כחצי שעה אחר בואי, אחר אשר הכינו את העששית הגדולה אשר על ראש הגג, מכוון נגד קבר התנא, עלה כל

וכל אחד מאשר היה אתו מטפחת יפה, העם מקצה הגגה, שמיכה נאה, כובע יקרה, השליך אל תוך שריפת אגן השמן...

פנינו תיאור נוסף של נוסע שביקר בל"ג בעומר שנת תרס"ד:

" מדרש"מצבת הקבר המתרומם מלמטה מתוך העל יד

א

ל

הבגדים שריפת פולמוס 18

ובלי הרף הוא משליך בגדים שונים אל תוך עומד יהודי זקן שמלה ..החור העגול המחוצב בתוך כרכוב הקבר ממעל.

אחרי שמלה, מטפחת אחרי מטפחת, כולם רטובים וספוגים ערות. ניגשים בכל רגע אנשים ונשים, נערים וואליו נ שמן,

בגד שמלה מטפחת ושמן ,נחה ונדבהבידי כל אחד מהם מאחת ניגשת אל הוהנה אש .עולה על קבר בר יוחאי קרבןמשי לבנה. בידה וברגשי קודש היא מושיטה שמלת רהקב

בקבוק מלא שמן. ומושיטה אותן לזקן כדי שירטיבן בשמן, . אחד הצדיק האבוקה שלהבת ידליקן וישרפן בשלהבת

חרי שלחש בשפתיו כמה מדייני צפת ניגש בדחילו ורחימו וא מילים, השליך את לפיד האבוקה אל תוך השמן.

זאת אשר לאחרונה, מה שכתב המקובל רבי אשר זעליג מרגליות בספר "הילולא דרשב"י" ומביאו בנו ר' שלמה אליעזר בקונטרס

:)אות י"ד( "ענייני הילולא דרשב"י" המצורף לספר "טעמי המנהגים"

נוהגין בכפר הקודש מירון שעם התקדש ליל ל"ג לעומר, עולים על גג מערת הרשב"י ששם נמצא עמוד של חומה, ועליו כמין ספל גדול ששופכים לתוכו שמן ומטילין לתוכו

...בגדים יקרים וזהב

אריכות בענין זה ראה עוד .מערכת א"י אות ז ד"סיפבספר "שדי חמד" א

)סימן נ"ב(השלמת היריעה נביא ציטוט משו"ת "אוריין תליתאי" להג"ר משה תאומים אב"ד האראדענקא זצ"ל, ששלח אל רבינו

בענין הקונטרס:

ו

ל

19 הבגדים שריפת פולמוס

שמואל בקוראי שמו, יהי ה' עמו, כבוד ידידי הרב הה"ג "מעוז ומגדל, אור נערב, עוסק בחוקי חורב, צנא מלא ספרא,

שמואל ומצות, כש"ת מוה'איש אשכולת, עמית בתורה נ"י, ראב"ד בעיר הקודש צפת תובב"א. העליר

הנדפס דשדר לן מר, "כבוד מלכים" נתכבדתי בקונטרסווהוא תשובה ע"ד חכם אחד מירושלים עה"ק תובב"א, אשר קרא תגר על מה שנוהגין בהילולא דרשב"י בל"ג בעומר לשרוף בגדים יקרים מאד, וגמגם על זה דהלא אית

בל תשחית, וההיא דשורפין על המלכים אינו אלא משוםכלי תשמישן וביום המיתה. ומעלת כבוד תורתו יצא לישע לקיים מנהגן של ישראל, שאין בזה שום פקפוק איסור, ואדרבא מצוה איכא. וכל דבריו אהובים וברורים, וקראתי

..."עליהם שפתיים ישק משיב דברים נכוחים

ועוד חזון למועד )רבינו. לחזק דבריות כאן באים כמה הערות והוספ והוא מסיים את דבריו: .(אי"ה

ולכן חלילה לקרוא תגר על המנהג, ואשרי מי שזוכה " .לראות בשמחתם וחדות ה' מעוזם

".ואחתום באהבה רבה ובאהבת עולם ידידו מכבדו ומוקירו

סיום הדברים נביא מה שהעיד הרה"ק רבי אברהם יעקב בזי"ע שהיה רוכש בכסף מלא אביו הרה"ק מרוזיןמסאדיגורא על

את זכות ההדלקה בכסף מלא באמצעות רבני צפת, והחזקה עברה בצלאל ה"ח)ע"י הר ובהוספות לספר מסע מירון בירושה לבניו אחריו.

הבגדים שריפת פולמוס 21

אף מוסיף שהרה"ק מרוזין היה שולח מידי שנה בשנה לנדוי ז"ל( מטפחת משי יקרה עבור ההדלקה.

בשנת תרי"א, ובאותם שנים לשמי מרום הנה הרה"ק מרוזין נסתלק כיהן רבנו כרבה של צפת, הרי שלכאורה רבנו היה הרוכש ואף

המדליק בשליחות הקודש דהרה"ק מרוזין.

רחמנא אידכר לן זכותא דבר יוחאי

21 דבר פתח

פתח דבר

"אלמהדורת תשעפתח דבר

בדברי ימיה של היישוב היהודי בעיה"ק צפת אשר ידעה תהפוכות ל עבזיע"א אברהם דב מאווריטשה"ק רבי גשל ה דמותורבות, בולטת

אחד לוהיה , שכיהן כרבה של צפת וכמהיג עדת החסידים,בת עיןה, תלאות קשים ומרים עבר על היישוב בימיוממנהיגיה הגדולים.

רעידת הארץ ם בשנת תקצ"ד, מרד הפלאחיהעיקריים שבהם הם: . בימים אלו עמד להם תקצ"חשנת ומרד הדרוזים ב ,תקצ"זשנת ב

החזיק את היישוב בצפת בכל כוחו, לחזק ול כאב רחום וכרועה נאמן,בזכותו נמשכה היישוב החסידי למען תישאר לה שריד ופליט, ואכן

., ועד היום אנו עדיין שואבים מאותו כחלעוד שנים רבות

"בת עין" זיע"א, הלהעמיד שם ושארית לרבינו הק' בתלי"ת זכינו תלמוד תורה חסידי באידיש על מנוקוה ,אשר לא השאיר אחריו זש"ק

וזכות ה"בת עין" הם המה לבניו יחשבו. קדשים , וצעירי צאן מושהמוסד ותומכיה. מחמת הכרת הטוב לא וצדקתו תעמוד לעד לידידי

רבי יקותיאל יצחק מו הטוב של הגה"צ נוכל להימנע מלהזכיר את שמוויליאמסבורג נשיא המוסד, שווארץ שליט"א גאב"ד ק"ק בראד

העושה ומעשה למען קיום המוסד הקדוש.

לימינו של הבת עין בכל אותם עתות צרה, עמד תלמידו המובהק "ר' ברוב חביבות , אשר כינוהו זצוק"לשמואל העליר מורנו הגאון רבי

העיראב"ד שמואל שלי", ואותו הועיד לכהן כממלא מקומו בתור מגדולי הפוסקים, בזמנו היה המחבר רבינו ולמנהיג עדת החסידים.

הוציא לאור כמה ו, עם גדולי דורו בשאלות שהתעוררורבות נשא ונתן קונטרס ביניהם: , עמדו על הפרקקונטרסים בענייני הלכה בעניינים ש

"דרך על ענין שריפת הבגדים על ציון הרשב"י, "כבוד מלכים"זה "טהרת עופות חדשים שנתגלו בזמנו בחו"ל, על כשרות נשר"

, ועוד. רבים יותר הם ת בביהכ"נופסק דין בענין איסור צור הקודש" וחבל על דאבדין. , רו בכת"י ונאבדו במשך הזמןאמה שנש

דבר פתח 22

קונטרס זה נדפס ע"י רבינו בשנת תרל"ד, ואח"כ נדפס בשנית בשנת תרע"ד ע"י נכד רבינו, ומאז נדפסו בכמה מהדורות צילום. בימינו

לההדירו לכן אמרנו. והוא קשה להשגה מן השוקהספר כמעט אזל וכו', להגדיל באותיות מאירות עינים, עם תיקוני טעויותובדפוס חדש שמו וקי רשב"י ובנו ר"א זיע"א, ולהעלות את התנא האל כבוד מלכים

ואכן מה נכבד . רבנן על שולחן מלכיהטוב של רבינו המחבר זכרוו היום בו זכינו להוציא לאורה קונטרס זה, מתלמיד רבינו ה"בת עין".

:במהדורה זואלו התיקונים שנעשו ו ,םתועשינו אאת המראי מקומות שהיו כבר בדפוסים הקודמים

כדי ליישר את , )חצאי עיגול(-והקפנום ב יותר ותבאותיות קטנ . מרוצת הכתב בעיני הקורא

הוספנו מ"מ במקומות שהיו חסרים, והשלמנו את המ"מ שלא היו]חצאי ריבוע[, -את המ"מ שהוספנו במהדורה זו, הקפנו ב .מושלמים

כדי להבדילן מהמ"מ שהיו בדפוס המחבר. שובשים, וכמה טעויות הדפוסממקומות מראי תוקנו הרבה. נראה לענ"ד שיש להוסיף הסבר או השלמה מן בהם היה במקומות

שולי הספרים שהובאו בדברי הקונטרס, הוספנו אותם למטה ב .הגליון

וכאן אנו פונים אל הלומדים הנכבדים בבקשה להעירנו ולהאיר עינינו בכל הנוגע בענייני הקונטרס ובל"נ נוכל להשלימם במהדורות

יפיקו רצון וישבעו טוב תקוה שהלומדים אכןהבעל"ט. ואנו מלאי ממהדורה זו.

לפ"ק ע"אל"ג בעומר תשערב

"עלי עין"מכון "בת עין" שע"י מוסדות

ת"ו צפתפעיה"ק

א מלכים כבוד כבוד מלכים

ב"ה

בד לכים כ בר מ חקר ד

טו"ב אלול תרל"ג יום

בתכמ הגיענו בקרו הז אשר על .ונתון אל לבי ראיתי

גרת קורא ,ות" ירושלםמעיה"ק אחד למיד חכםמת

במירון בעומר ג"בלה רב ילולאבה וגשנה על וערעור

יכאא לאה כי רמלא, אודמ יקרים בגדים רוףשלת"ו

פיםרשו" :[א ,יא ע"ז] אמרושה מו ת.שחית בל שוםמ

יוםוב ישםמשת כל אלאהלא אינם ם"לכיהמ לע

- יםכלמ כבוד שוםמ שובהת שיבהל יתאבו המיתה.

בי ורבי שמעון בר יוחאי ר דונינוא כבוד לכימ אןמ

ועל כל ישראל אמן:כותם יגן עלינו ז אלעזר בנו,

ענין הלאו דבל בעיקר לחקור ראוי

מהלכות ו"בפ) תשחית. וזה לשון הרמב"ם

אין קוצצין אילני מאכל וכל הקוצץ " :(ט"וה ח"מלכים ה

אלא בכל מקום כל ]ולא במצור בלבד וכו' לוקה

אבל קוצצין כו' [הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה

כשאתה דורש וברש"י: " משלי כה, ב. - "כבוד מלכים חקור דבר" .א

יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם ...בכבוד מלכים או בכבוד חכמים

".לדבר

בראשונה

מלכים כבוד ב

השחתה. כל אילן דרךלא אסרה תורה אלא כו'.

ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר ] [י"שם ה] כו'.סרק

כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות

עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא [דרך השחתה

ם". מכת מרדות מדבריהם ועיין בכסף משנה שב

.

ועיין בהמגיה אשר במשנה למלך שהקשה על הכסף

ה למילף ינאמהאי דקרע ממאי ראיה דמייתי ,משנה

מנייהו דשלא בשעת מצור איכא בל תשחית, הא

. הנה םשיין ע ,הנהו אינו אלא דרבנן, ותירץ בדוחק

החליט דהשאר דברים הוא דרבנן ממש, ולזה הקשה

על הכסף משנה שם.

של דרכו דנודעלפי מה ,נראה דעתי ניותולע

ובתכהש יכאה דכל ,('ט בשורש) פר המצוותבס ם"בהרמ

אינו חד,א ענין קראמב שורמפו יםבר ענינים כולל

הכסף משנה מביא ראיה להוכיח את דברי הרמב"ם שלא רק במצור .ב

אמר רב דיקלא דטעין קבא (, ב)צא בקמא פרק החובל"לוקה, וז"ל:

רק עץ אשר 'אסור למקצציה ושקיל וטרי אהא ומייתי ראיה מקרא ד

אלמא דמשמע ליה לגמרא דההוא קרא 'תדע כי לא עץ מאכל הוא

רב הונא (, א)לב פ"ק דקידושין מיאפילו שלא במצור משתעי ואמרינן נ

ומקשה ,קרע שיראי באפי רבה בריה למחזי אי קפיד אי לא קפיד

אהא (, א)קכט ובשבת פרק מפנין .התם והא עבר משום בל תשחית

דאמרינן התם דאמוראי היו שורפים כסאות מעולות ביום הקזה

לחממם ופריך והא עבר משום בל תשחית אלמא דשלא במצור נמי

:"לאו דבל תשחית איכא

ג מלכים כבוד

דמשתמע שארהומפורש, ואהש ותאו עלקה אלא לו

מהמקרא הוי דאורייתא ממש, אלא דאינו לוקה עליו

א "בפ)משום דהוי לאו שבכללות. ועיין במגיד משנה

בענין לאו דמחזיר גרושתו (מהלכות איסורי ביאה דין כ"בגוכן .

נמי הכי בלאו דלא תשחית הכל הוי דאורייתא, אלא

לוקה, ועל השאר מכות - מאי דמפורש להדיא

ראיה דעל הכל מרדות. ושפיר מביא הכסף משנה

איכא איסור בל תשחית מדאורייתאד.

לא הראה לנו מקום במאי דפסק הרמב"ם אמנם

דגם שלא במצור לוקה מן התורה, מאין לנו, דהא

מפורש אלא אילני מצור, ואם אינו במקרא אינו

דמלשון הרמב"ם שם משמע דישראל שבא על אשתו לאחר .ג

ילפינן )יב, ב(שנסתרה אינו לוקה. וכתב המגיד משנה, דאע"ג דביבמות

זאת מקרא ד"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה, לשוב לקחתה להיות

לו לאשה אחרי אשר הוטמאה", לרבות סוטה שנסתרה, מכל מקום כיון

ואין לוקין הוא על מחזיר גרושתו, הוי ליה לאו שבכללות דעיקר הלאו

כפי מה שביאר רבינו בספר המצות בעיקר הרמב"םעליו לדעת

,התשיעי. ומ"מ כיון שפשוטו של מקרא הוא במניעת חזרת הגרושה

אבל הבא על אשתו שזינתה אינו לוקה מחמת ,המחזיר גרושתו לוקה

. לאו זה

)מהדו"ת חיו"ד כאן יש לכאורה התייחסות של רבינו לטענת החקרי לב .ד

דיש בשריפת הבגדים משום בל תשחית 'דרבנן'. סי' ל"ח(

מלכים כבוד ד

אילני מצור להוי כשאר דברים דאינו לוקה אלא

מכת מרדותה:

: (א ,דף כב)במסכת מכות הדבר מפורש

"מתקיף לה רבינא, ולחשוב נמי הקוצץ

'כי ממנו [דברים כ, יט] אילנות טובות, ואזהרתיה מהכא

. והביאו התוספות בפרק תאכל ואותו לא תכרות'"

דהקוצץ נטיעות ,ראיה מכאן (ד"ה החובלב ,דף צא)החובל

חייב מלקות, וכן ראיתי בספר מגילת ספרו

לאוין סימן )

ואם כן תו הוי כמפורש בתורה לאו יתירה על .(רכ"ט

משום הכי לוקה. ,"ואותו לא תכרות"במצור שלא

אבל שאר דברים אינו לוקה משום לאו דבכללות

כנזכר, אמנם הוי דאורייתא. וכן איתא בספר החינוך

"טכסימן תק)ז

כתב (סימן נ"ז מצות לא תעשה). ובספר המצוות (

'נכלל' בלאו "שלא במצור"כלומר, דעדיין יוקשה על הכ"מ, דאמנם .ה

דבל תשחית, אך מנין שלוקין עליו הרי הוי לאו שבכללות.

יש זצ"ל, ונתבקש בישיבה ביאור על הסמ"ג ל"כמהר"ר בנימין קאז .ו

.)מנוסח השער דפוס קושטאנדינה תקט"ו(של מעלה בעיר הקדש צפת תוב"ב"

ועובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו "לשון ספר החינוך: .ז

זה וחייב מלקות, ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפורשין

."מכין אותו מכת מרדות

אמנם

ה מלכים כבוד

ש לוקה ע"ח

, וכוונתו מכל מקום, אמנם הכל

דאורייתא.

לשון וכן הסכים בספר אמר אברהם ס"ט:]

ערומיםט

, וכן בספר (דף י"ט)בלשונות הרמב"ם ז"ל

לחם שלמה בולה ז"ל בדרוש שבסוף הספרי]:

בכל זאת בנידון דידן אין שום חשש פקפוק

איסור, אלא אדרבה מצוה הוא דאיכא, דהרי

המוזכר בש"ס אנו רואים בכל דיני בל תשחית

ופוסקים, יוצא כלל דלא אסרה תורה אלא בעושה

ואין לו שום טעם והנאה אלא גוף ,דרך השחתה

גם באילן ["חלה]וכמו שכתב הרמב"ם שם .ההשחתה

"אבל קוצצים ולוקין עליו: דאורייתא שהוא מאכל

אותו אם הוא מזיק כו' לא אסרה תורה אלא דרך

מביא מקור הדין [הל"י]ושם בכסף משנה השחתה".

כגון זה, לאו תחת נכנס הפסד כל "וכןלשון הרמב"ם בספהמ"צ: .ח

תשחית לא משום עובר כן גם כלי ישבור או לריק בגד שישרוף מי

. ולכאורה משמע שלוקין מדאורייתא, לכן מסביר שאין הכונה ולוקה"

שלוקה מדאורייתא, אלא לוקה מ"מ או דאורייתא או מכת מרדות, אך

הראיה משם שכולם נכללים בלאו דאורייתא.

רבי ברזילי יעבץ, מגאוני איזמיר בשנות הת"ק )רבו שללהה"ג רבי .ט

על הרמב"ם(. "שער המלך"בעל יצחק נוניס

דיין בשלוניקי, בהספדו על המחבר –בדרוש רבי שם טוב שאול .י

הה"ג רבי שלמה בולה אב"ד דשם.

אולם

מלכים כבוד ו

"הקורע בגדים בחמתו כו'". (ב ,דף קה)מהאי דשבת

אמנם רבותינו נתנו גבול וקצבה בדבר כהאי דמסכת

"שורפים על המלכים ונשיאים" (, אדף יא)עבודה זרה יא

.

ואונקלוס הגר שרף בשבעים מנה צורייב

, וזה חיוב

,שם "ובמשרפות המלכים" [ירמיה לד, ה]דילפינן מקרא

וגם בשעת [מו"ק כב, ב] ושאר כל אדם הקרע הוא טפח

חימוםיג :[שם כו, ב]

, (א, דף כד)לרבנן אמרו במסכת מועד קטן

דשמואל קרע עליה דרב תריסר מאני, ורבי

יוחנן קרע על רבי חנינא תליסר איצטלי מילתא, וזה

משלהם ולא כלי תשמישם, וגם לא הוי בשעת

"שאני דאמרי שם .מיתה, אלא משום כבוד התורה

רבנן דכיון דכל שעתא מידכרי שמעתייהו כשעת

וכאשר ,כי היו דרים רחוקים זה מזה ,"דמיחימום

וגם באור זרוע .תברךישם הר יבוא עוד לפנינו בעז

כתב שלא שרף בפעם אחת, אלא (ב"יס סי' תיחבהלכות אבל )

במשך זמן בכל פעם שלבש קרע.

שהתירו לשרוף רק על מלכים ונשיאים ורק מיטתם וכלי תשמישם. .יא

שרף מכלי תשמישו בשבעים מנה כשמת רבן גמליאל הזקן )הנשיא( .יב

צורי.

דהיינו רק בשעת מיתה ולא בשעת שמיעה. .יג

אמנם

ז מלכים כבוד

(דף י"א ע"א ד"ה עוקרין)במסכת עבודה זרה ובתוספות

"בשלמא משום בל תשחית ליכא דכיון כתבו וז"ל:

דלכבודו של מלך עושין כן אין כאן השחתה אלא

הוי כמו תכריכין על המת שעושים של מאה מנה",

מה שאמרו עכ"ל. ולכאורה קשה דברי התוספות

הא זה ,דבשלמא בל תשחית ליכא דכבודו כו'

ובמשרפות "דהא ילפינן מקרא ם כן,פשיטא וחוב ג

וט דברי התוספות וכוונתם, שאבל נראה פ ".המלכים

דלא תימא כיון דהתורה התירה לאו דבל תשחית

משום כבוד המלך, אם כן ממילא גם צער בעלי

חיים הותר, כי מאי שנא זה מזה, ותו לא קשה

כי לעולם ,קושיית התוספות, ולזאת הקדימו וכתבו

לא נדחה הלאו דבל תשחית כלל, כיון דאין עושים

לא אסרה תורה כלל ואינו בכלל לאו ,הדרך השחת

שפיר מהאי דצער בעלי הקשו ולזה .דבל תשחית

חיים, ולזה דקדקו שאין כאן השחתה כלל וכו',

וכמו שכתב הרמב"ם הנזכר דלא אסרה תורה אלא

דרך השחתה.

שהקשה ,]ע"ז שם[ על בעל לחם סתרים ומהתימא

דצער בעלי חיים ועל התוספות מאי אולמי לא

מלאו דבל תשחית. ובמחילת כבוד תורתו לא דק,

מלכים כבוד ח

דהא כבר התוספות בעצמו תיקן קושייתו כדאמרינן

דאין כאן לאו כלל.

כן קשיא לי טובא על מה שכתב בספר וכמו

דמקשה על דברי ,(סימן של"ו)ארעא דרבנן אלגאזי

(ע"בדף י"ט )מהאי דפרק מי שמתו ,התוספות אלו

דמשני שם בטומאה דרבנן ומשום כבוד מלכים לא

גזרו בהו רבנן, ולפי דעת התוספות אפילו בטומאה

דאורייתא הוי מצי לשנויי שהתירו משום כבוד

נראה ממנו כאן שהבין בדברי מלכים, יעויין שם.

התוספות דכבוד מלכים דוחה לאו דבל תשחית,

ובאמת זה אינו ולא כיון התוספות לזה וכמו

בתי.שכת

נראין דבריו בפשט דבריהם, ]אמר אברהם ס"ט:

דכתבו ,(דף ל"ב ב' בד"ה מדברי)מיהו עיין תוספות מציעא

עיין "כמו בל תשחית דנדחה מפני כבודם"בהדיא

ואין לומר דלא באו דבריהם רק על שריפת .שם

, ובקרא לא כתיב ]בע"ז[ הנשיא דהוזכר בברייתא

אלא מלך, דלפי הנראה מהתם נפקא דקאי על

קרי ליה נשיא, והי"ט כ"א()צדקיהו, ובירמיהו

הברייתא, ועיין מסכת שמחות פרק ח'[:

ט מלכים כבוד

כתבו "ואי (ד"ה עיקור)בדיבור התוספות השני

יש לומר דהא ,משום בל תשחית וכו'"

לכאורה נראה סותר לדבריו הנזכרים בדיבור הקודםיד

.

כיון דאפשר לקיים כבוד ,והיה נראה לי לתרץ

המלך לעקור במקום שאינו עושה טריפה, תו הוי

ובריטב"א לעבודה זרה .ליה באיסור בל תשחית

אסור גבי מלך (ד)שכתב דבעיקור שיש בו טריפה

ית משום כשהתירו בל תשחדמשום בל תשחית,

ר כבוד המלך היינו דוקא בעיקוטו

תשמישי המלך

דהיינו מיטתו וכלי תשמישו וסוס שרכב עליו, אבל

ובזה לקרון דהוי תשמיש דתשמיש לא התירו, עכ"ל.

.גם כן מיושב דברי התוספות

ה ועוד ראיטז

ב דבבא "סוף פ)ממאי דאיתא בירושלמי

לציפורי איוחנן הוה סליק מטברירבי " :(הי"אמציעא

א"ל ,מתמן א"ל מה קלא במדינתא חמא חד בר נש

מיטפלא )פי' רצין( ך וכל עמא פרייןיחד רבן דמ

שלח ואייתי , יוחנן דהוא רבי חנינא ביידע ר ,ביה

)פי' בגדים שלו של שבת( מאנין טבין דשבת

דמשמע בתוספות שיש צד בל תשחית בעיקור. .יד

.בעיקראצ"ל .טו

דמשום כבוד התורה לא גזרו חכמים. .טז

אמנם

מלכים כבוד י

ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה אינו ,ןיובזע

חנן עד שהביאו פירוש, ואמאי המתין רבי יו ."קרע

,לו מעירו בגדים של שבת, הלא עבר שעת החימום

מעבד דרבה ארבי יוחנן בע" ומשני: .ואינו קרע

פירוש, רבי יוחנן רצה לעשות דבר . "יתיהיומוקר

ומסיק שם שלא היה רבו .גדול לכבודו וליקרו

מובהק אלא מקרא והגדה. הרי שלא עשה משום

כי לא יצא בזה כיון שלא היה בשעת ,חיוב קרע

חימום, אלא משום כבוד ויקר לבד שלח לטבריא

, ומה איכא בין שריפה להביא בגדי שבת ולקורעם

לקריעה.

(ד"ה רב יהודה בסוף הדיבור)בתוספות (דף ל"ב ע"א)

בסמוךאע"ג דאמרינן "כתב וז"ל:

בענין התם מיירי ,כו' כדי שיטול ארנקי ויטיל לים

כגון שזורקו לים למירמא ,שיש לאב קורת רוח בכך

,בחנם משליךודאי לאו הכי ,אימתא אאינשי ביתיה

עכ"ל. ורשע הוא" ,תשחיתבל עלהוא הרי עובר

הרי דאפילו בפסידא מרובה כהאי דמטיל ארנקי לים,

כוין לאיזה דבר ולא להשחתה, מותר.מאם

דף )ת לדקדק בדברי התוספות אלו דהא בשב ויש

לא חשב שם לגבי למירמא אימתא רק דברים (ק"ה ע"ב

ובקידושין

יא מלכים כבוד

"רב יהודה שליף מצבייתא, רב אחא בר יעקב קלים:

ומנא ליה תבר מנא תבירי, רבי אבא תבר נכתומא".

להתוספות לומר דאפילו במטיל ארנקי לים מותר.

מיהו יש לומר דגם בזה נתנו גבול, דכל דאפשר

יהיה פסידא למירמי אימתא באופן שלא לעשות

מרובה עדיף טפי, ומספר והולך מה שעשה כל אחד

לפי ענינו, ומאני תבירא בני ביתו לא ידעו, אבל

בודאי ימצא מציאות דלא יהיה אימתא אלא

. יםבהשלכת ארנקי כדברי התוספות הנזכר

א אלא דזה קשיא ודאי מאי דמקשי הכיז

והא "

, הא אפילו במטיל ארנקי "קעבר משום בל תשחית

דביה קיימינן ליכא משום בל תשחית, מכל שכן לים

מקום =] "דעביד ליה בפומבייני. ומאי מתרץ בזה

", היינו דליכא פסידא, הא אפילו בדאיכא [התפירה

פסידא מרובה מותר. ואפשר לתרץ דכל הני היתרים

הוא באופן דאיכא מצוה, או משום כבוד המלך

וגם למירמי אימתא אאינשי .ונשיא ותלמיד חכם

או ,ביתא היינו נמי שיקבלו דבריו במילי דשמיא

"רב הונא שיראי באפי רבה בריה, אמר איזיל אחזי , )שם(בקידושין .יז

ומתרץ י עור" "ודלמא רתח וקעבר אלפנומקשה אי רתח אי לא רתח"

."והא קעבר וכו'"ושוב מקשה ,"דמחיל ליה ליקריה"

מלכים כבוד יב

הנאות הגוף, אבל היכא שלא בא אלא לנסות בנו

אם יכעוס, והיה צריך מקודם למחול אולי יכעוס

בנו ויעבור על לפני עור כו', כגון זה ודאי עובר

אי לאו דעביד ליה באופן דליכא ,על בל תשחית

השחתה.

: (ב ,דף ק"מ)ניחא לי נמי מאי דאמרו בשבת ובזה

האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא ,אמר רב חסדא"

וכן ".ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ,דשערי

רב פפא אמר שם כן לענין שיכרא וחמרא. והדר

דקשה "ולא היא, בל תשחית דגופא עדיף".אמר

טובא, מאי סלקא דעתך לומר בזה בל תשחית,

השחתה אלא להנאות גופו. ולפי םולששאינו מכוין

תשחית הוא במקום למאי דאמרינן דכל היתר ב

(א, אדף י")לומר דפליגי תנאי בתענית רמצוה, אפש

שב בתענית נקרא קדוש או ובשאר דוכתי, אם היו

ב רו לו לא ציער עצמו אלא מן היין.יפחוטא, וא

דנקרא קדוש המסגף וסבירא לה חסדאורב פפא

ם ליכא מצוה ועובר משום בל ועל כל פני עצמו

יג מלכים כבוד

תשחית, ומסקנא דגמרא דנקרא חוטא ולזה בל

תשחית דגופא עדיףיח:

עוד גם בבל תשחית דאילן מאכל שהוא

דאורייתא ולוקה, מלבד שכתב הרמב"ם

ביורה דעה סימן קי"ו), כתב הט"ז (ו' רקפ)שם בהלכות מלכים

, דנצרך למקומו מותר לעקרו וכן עשה מעשה, (ו"סק

דאינו מתכוין להשחתה אלא להרחבת והיינו משום

חצירו. וראיתי בשו"ת בית יעקביט

חולק על (בסימן מ")

זה, ויצא לדון בדבר חדש, דמה שכתב בשולחן

דמקום רפואה מותר (בהג"הסי"ד סימן ה' )ערוך אבן העזר

יעויין שם, צער בעלי חיים, אבל בל תשחית איכא

וגע כל נאבל באמת כל דבריו תמוהים, ויען שאינו

תימה לפי ציתי לומרור .כך לעניינינו אכתוב בקצרה

דבריו מאי נפקא מינה בזה דמותר לרפואה משום

וגם ,צער בעלי חיים, כיון דאסור משום בל תשחית

, (י"א ףד)מה שהביא ראיה מתוספות בעבודה זרה

כלומר דרב פפא ורב חסדא דסבירא ליה דהמסגף עצמו נקרא .יח

קדוש, לכן אם יכול לאכול נהמא דשערי או לשתות שיכרא, ואוכל

חמרא, עובר משום בל תשחית. אבל למסקנת הגמרא הדחיטי ושות

אף בהנאות גופו אם אינו דס"ל כמ"ד דהמסגף נקרא חוטא, אם כן

מכוין להשחתה ליכא בל תשחית.

לרבי יעקב ב"ר שמואל אב"ד צוזמיר )גליציא(, דפוס תנ"ו דף לז. .יט

ומצינו

מלכים כבוד יד

, "משום בל תשחית וכו' ואי"שכתבו הבאתיו לעיל

האיך אפשר לומר דגם משום כבוד המלך איכא בל

. "שורפים על המלכים"תשחית, וברייתא מפורשת

וגם בתוספות דלעיל מיניה הלא מפורש דליכא

בכבוד מלך בל תשחית, וצער בעלי חיים גדול מבל

תשחית, ואי משום דדברי התוספות סותרים, הלא

א, וגם מה שנראה כבר הבאתי את דברי הריטב"

לענ"ד ומיושב שפיר. וגם מה שהביא ראיה מחולין

דרבימהפרידות [ז, ב]כ

, אישתמיט דברי התרומת הדשן

, דרבי פנחס בן יאיר משום חסידות (בפסקים סימן ק"ה)

וחומרא יתירה הוא דאמר הכי, ואין להאריך, ודברי

להלכה. וכן בספר פאר הדור להרמב"ם רהט"ז עיק

"צריך לעקרו כתב לענין לעקור אילן וז"ל: (סימן נ"ד)

וכו' ומה גם כדי לפנות המקום, ולזה יכול לעקרוכא

והתורה לא אסרה כי אם בעקירה בלי שום צורך

שלא רצה רבי פנחס בן יאיר ליכנס לביתו בגלל שהיו לו פרידות .כ

לבנות, א"ל רבי קטילנא להו, אמר לו רפב"י איכא בל תשחית.

אחד סמוך לכותל הנוטה בחצר יאודי יש דקל "לשון השואל: .כא

לרשות הרבים... ובימי החורף אשר הרוחות והרעמים גוברים פחדנו

שמא ישליכנה הרוח והוא סכנה מפני העוברים והשבים... יורינו מורה

"צריך והתשובה היא צדק לעוקרו מאחר כי הוא מוכן לפורענות..."

ולא רק מפני הסכנה אלא אף לעקרו שמא ח"ו יבא תקלה בסיבתו"

."כדי לפנות את המקום"

טו מלכים כבוד

לא תשחית את 'דאז הוי משחית, ולזה ציותה התורה

עכ"ל. דוק בקיצור דברי קדשו, כי כולל עצה'"

הרבה ממה שכתבנו.

ז"ל שבתשובת בשמים ראעיין ]אמר אברהם ס"ט:

, באילן מאכל בביתו שרוצה במקומו יותר (סימן של"ד)

פנוי, אי מותר לעוקרו על ידי גוי, ומסיק דעיקר

איסורו דוקא דרך השחתה, ואפשר דצריך למקומו

לא מיקרי דרך השחתה ואין להחמיר על ידי גוי

כלל, עיין שם.

וכל מה שהקשה על הרב בית יעקב הדרת גאונו

מהדורה )ה, כבר קדמו גאון עוזנו החקרי לב ז"ל שיחי

עיין שם[: (בתרא חלק יו"ד סימן י"א

:(א ,דף ל"א [ברכות])אין עומדין יש פרקמצינו בר

מר בריה דרבינא עביד הלולא לבריה, חזינהו "

לרבנן דהוי קבדחי טובא, אייתי כסא דמוקרא בת

ארבע מאה זוז, ותבר קמייהו ואעציבו. רב אשי

מכאן ": [ד"ה אייתי]. ובתוספות שם "עביד הלולא וכו'

ולחן ערוך וכן הוא בש ."נהגו לשבר זכוכית בנשואין

לחן ערוך אורח חייםוובש (ס"ד בהג"ה ,ס"ה מןסי)בן העזר א

אורה קשה טובא איך יעבור על בל ולכ .(ס"ב, תק"ס מןסי)

היה לו להזכירם ענין ,לשבר כלי יקר כזה שחיתת

עוד

מלכים כבוד טז

וכמו שעשה רב המנונא זוטא בהלולא ,המיתה

הדיליכב.

דמקשה ]ברכות שם[סמיכת חכמים פרבס וראיתי

יעצב את העם יתהבל דבע רךוכי זה הוא ד ,עוד

לשמח ל בית אדרבה דרך בע ,שלא יאכלו ולא ישתו

את המסובין ולבקש מהם שישמחו בשמחתו שמחה

ומתרץ כי לא רצה להזכיר להם דבר עצבון .שלימה

כי זה הוא ,אלא עביד דבר דמשתמע תרתי ,בסעודה

ששיבר כלי יקר כזה הוא הדרך השמח להראות

ויאכלו ,להם כי כסף אין נחשב מרוב השמחה

והרגישו ,וממילא יש בה גם עצבון ,וישתו וישמחו

סוקפל ודבריו ישים ע .ודפח"ח ם,שיין ע ,ואעציבו

. ונראה דעל פסוק "מותר הבכל עצב יהי" [יד, כג משלי]

דבמקום ,שייך פירושו טפי "וגילו ברעדה" [תהלים ב, יא]

יין שם.ע ,שמחה גדולה כזה צריך לחבר גם רעדה

כתמביא ראיה ממס (ע"ו מןסי)שאילת יעב"ץ פרוכן בס

כל העצים כשרים " ,ממאי דאיתא שם (ב ,כ"טף ד)תמיד

דכל דבר שהוא ,"וזית וכו'למערכה חוץ משל גפן

אם היה לואפי ל תשחית,ליכא ב ,משום מצוה

לווזה נאמר אפי ,אפשר לעשות המצוה באופן אחר

דמר בריה דרבינא עצמו. .כב

יז מלכים כבוד

וכן ראיתי בשו"ת ורה.התן בעצי מאכל שהוא מ

קיים הכלל הזה דלא אסרה ,(נו"ן מןסי עהדרה יו)מהרשד"ם

תורה אלא באינו מתכוין אלא לגוף השחתה:

הט"ז תבנחירת בהמה טהורה שכמצינו לענין

דמותר אם יש לו ('קנ"ז ס"ק ד מןסי) רה דעהיו

תו אין בו משום ,הנאה מזה שאינו מתקלקל העור

תקנ"א מןסי)חיים ח רע"ש. וראיתי בב"ח אול תשחית ב

(סי' ש"בכג

,ומי שיש לו תיישים שזמנם הגיע לשחוט"

ורוצה ליתן ,ואילך אש חודשולמכור העורות מר

,נראה כיון דישראל אסור לנחרן ,לקצב גוי לנחרן

ושאין בו ,וכדתניא עיקור שיש בו טריפה אסור

:(א, אי" ףד) בודה זרהרש"י בערש ופי ,טריפה מותר

שהבהמה נטרפת בהם אסור .עיקור שיש בו טריפה'

אסור ,שאין סופו ליהנות ממנו ף על פיא ,לעשותו

וכל שאסור .עכ"ל 'לגרום טריפות לבהמה בידים

כןשל וכ ,אסור לומר לגוי לעשותו ,לישראל עצמו

פותשהתוסף על פי וא .הכא דסופו ליהנות מהן

יש ,והתירו לגרום להם טריפות ,הקשו על פירש"י

.הב"ח אן לשוןכד ע ,"לנו לתפוס פירש"י לחומרא

,סור נחירהולא זכיתי להבין דבריו במה שהחליט לא

.הל' ט"באצ"ל .כג

עוד

מלכים כבוד יח

נוחר או ,השוחט וצריך לדם" (בז, כ" ףד)וגמרא חולין

בודה ע כתוגם מה שמביא דרש"י אוסר במס ."מעקר

ף רש"י א כתבשה דמ ,אינו ראיה כלל כר,הנז זרה

איכא משום איסור ,ממנו תפי שאין סופו ליהנול ע

,בל תשחיתאבל לענין ,לעשות סחורה בדבר איסור

,בל תשחיתאדרבה באין סופו ליהנות איכא משום

דתו אין בל תשחיתאבל בסופו ליהנות ליכא איסור

בו השחתה.

,דאסור עיקור במקום שעושה טריפה במלכים והא

לרש"י כיון דאפשר לקיים כבוד המלכים ליה ביראס

אין כאן כבוד כלל ולא ןכם א ,בעיקור בלא טריפות

דברי יפל ע י נמיא .תשחיתבל ואסור משום ,מצוה

ל הריטב"א שהבאתי לעיכד

בנידון ןכין שאה מ .

.כלל בל תשחיתכיון שמרויח בעור ליכא ב"ח,ה

ויש לדקדק בדבריו (ס"ק כו ,כ"ג מןסי)ואות שור ועיין בתב

ע"ו מןסי)ועיין שו"ת עבודת הגרשוני .ואין להאריךכה

).

המגולים מים (ב ,דף קט"ו)בא קמא וגם מאי דאמרינן בב

בל דמשום ספותשם תו תבווכ ,לא ישקה לבהמתו

,היינו נמי משום דאין לו שום הנאה ,הוי תשחית

דרק בתשמיש התירו ולא תשמיש דתשמיש. .כד

בסימן הנזכר לא נמצא על ענין זה, אך נמצא בסימן י"ג. .כה

יט מלכים כבוד

.בל תשחיתפשיטא דעובר משום ,ולא משום מצוה

ואפשר נמי לומר דרש"י נקט משום סכנה היינו

משום דהברייתא בסכנה מיירי דחמיר טפי דאיכא

תרתי:

ז"ל בותינו גם זאת ראינו כמה החמירו ר

אין זורקים את " ,בענין ביזוי ואיבוד אוכלים

כמבואר ,[ברכות נ, א] "הפת ואין סומכים בו הקערה כו'

ורח חייםוביותר בא, (ס"א ,קע"א מןסי [או"ח])ולחן ערוך בש

אסור ביין לשפוך ,דבשותה מכוס (סכ"ב ,ק"ע ימןססוף )

ראולפי הגמ .בל תשחיתמשום ,מעט וליתן לחבירו

שאינו מועיל ,משמע (ע"ב זכ" ףד)תמיד כתשלפנינו במס

הרי שגם דבר מועט כזה חשוב .קינוח אלא שטיפה

וגם פרורי פת .בל תשחיתועובר על ,באוכלים

,קשה לעניות אם מאבדם ,אפילו פחות מכזית

כתוברייתא במס .(ס"ד ,ק"פ מןסי)חיים ח רכמבואר או

להקיא משום הפסד דאסור לגרום , (ב ,קמ"ז ףד)שבת

וגם מאכל אדם אסור ליתן .אם לא לרפואה ,אוכלים

,(ב, 'כף ד)בתענית תאכדאי ,לבהמה משום בזיון אוכלים

משום שהוא כפוי בטובת הבורא. רשורש"י שם פי

והנה

מלכים כבוד כ

א ונראה כי גבי אוכלים ודאי הוי דאורייתכו

ביר" [פרשת שופטים עה"פ "כי ממנו תאכל"]כדאיתא בספרי שם

ל חס המקום על פירות האילן ק ,ישמעאל אומר

ומה אילן שעושין פירות הזהירך ,מאילן וחומר

,"פירות עצמם על אחת כמה וכמה ,הכתוב עליו

לכותמה 'ורק בפ)הרמב"ם שפיר תבכ כל מקוםמ .עכ"ל

משום דאין עונשים מן ,שאינו חייב מלקות (יה" ,מלכים

הדין:

ו אתז מצינו בכמה מקומות בגמרא שהקילכז

בהפסד וביזוי אוכלים אם אינו מכוין

ממשיכים , (ב ,'ןף ד)והרי אמרו בברכות ,להשחתה לבד

ולחן ערוך והגם כי בש ,מן הצינורות לפני חתן וכלה

,פסק כרש"י שצריך לקבלו בכלי (ס"ד ,קע"א מןסי אורח חיים)

בנוור ]שם[ובב"ח יראה דהרשב"א ת יוסףהמעיין בבי

שלא לודמותר אפי בירא ליהוהראב"ד ס ]לז, ב[יונה

ולא פליגי אלא בטעמא ,לקבל בכלי והולך לאיבוד

דאין זה אלא לסימן בירא ליהדרש"י ס ,דמלתא

אף לאלו דסבירא ליה דשלא באילנות לא הוי בל תשחית .כו

דאורייתא )ודלא כהכסף משנה(, מ"מ גבי אוכלים ודאי הוי דאורייתא

לפינן מק"ו.די

כלומר, אף דחכמים הוסיפו גבולות על איסור תורה, לא החמירו .כז

באוכלים אם אין כוונתו לעצם ההשחתה.

בכל

כא מלכים כבוד

והראב"ד והרשב"א ,ודי בהמשכה ולקבלו בכלי ,טוב

,דמשום שמחה עושים זה בירא ליהסבינו יונה והר

מודים דמותר גם ולי עלמאובמקום שמחה כ

:דמסיים ,מודה בזה להב"ח ת יוסףוגם הבי .לאבדם

אסור באזיל ,דלדידן דאין זה עיקר השמחה"

.משמע להדיא דבמקום שמחה מותר .עכ"ל "לאיבוד

לא בלבד בחתן ,דממשיכין יין בצינורות והאי

דשבת איתא: (ה"ח ,'חרק דפ)אלא בתוספתא ,וכלה אתמר

,הזקן בן גמליאלשל רמעשה ביהודה והלל בניו "

והמשיכו אנשי העיר לפניהם ,שנכנסו לכבול

ומקרא מלא דבר הכתוב .עכ"ל "בצינורות יין ושמן

וגבי הנאות הגוף ."כיבס ביין לבושו" [בראשית מט, יא]

אמר שמואל " :(קט"ו ע"ב ףד)קמא באב כתמצינו במס

שותין מלוג בסלע ומזלפין מלוג ייא,חבי משום ר

"בשתיםכח ,קרקע יין חשוב ביגל היינו שמזלפין ע ,

,([בהקדמת הסימן] 'אק "קע"א ס מןסי) גן אברהםומביאו המ

כתואמר במס .שלא לרפואה אלא הנאות הגוף לואפי

כל שאין יין נשפך בתוך הבית " ([ע"א]ס"ה ףד)עירובין

מןסי [או"ח])ומביאו הרמ"א "אין בו סימן ברכה ,כמים

אבל לזלף יקח ,יקח ,לוג בסלע –לשתיה אם ימצא יין בזול" .כח

, רש"י."דהנאה יתירא היא ,הלוג בשתים סלעים ,ביוקר לואפי

מלכים כבוד כב

ובט"ז .לשפוך מעט על הארץ ,הבדלהלענין (ס"א ,רצ"ו

באר שבע בסוף פרמחמיר. וכן ראיתי בס [ס"ק א] שם

,(כ"טף שם ד)תמיד כתובמס ('חימן ס ]באר מים חיים[) פרהס

כרים.ומהתימא שלא הזכיר שמה דברי הרמ"א הנז

שמביא ראיה מהאי דממשיכין יין שצריך ומה

דמשום שמחה ,הרי כבר אמרנו דלא פליגי ,לקבלו

תמיד שאסור כתוהראיה שמביא ממס .מותר לאבדם

דהתם השופך אין לו ,אינו ראיה כלל ,לשטוף ביין

שום הנאה ולא שום שמחה אלא השחתה. וגם

לאסור המהתימא על הבאר שבע שמביא ראי

שכתבו דעיקר שמחת החתן ונהיבינו מהרשב"א ור

ל בעינן לקבילו הכי ואפ ,וכלה הוא בהמשכת היין

ובאמת הרואה דבריהם אינם יין שם. ע ,בכלי

אדרבה משמע מדבריהם ,מזכירים כלל לקבל בכלי

מה ,מותר לאבדם ,דביין כיון דעיקר שמחה בכך

בקליות ואגוזים דאין עיקר שמחה ין כןשא

(סימן קע"א וףבס)וגם הב"ח .לכן אסור לאבדם ,באיבודם

בירא ליהכהראב"ד ס בינו יונהדהרשב"א ור ,כתב

כג מלכים כבוד

,דלא עדיף משמן ערב קודם ברכה ,דמותר לאבדם

שמותר לאבדםכט .יין שםע ,

בגוף הענין כבר מובא בספרים בשם הרב וגם

וכן ,האר"י זיע"א לשפוך מכוס ההבדלה על הארץ

איתא לשפוך ,נוהגים וגם בכוס של ברכת אירוסין

ממנו מעט על הארץ:

היה מהלך " :(דף פ"ח ע"ב)איתא במסכת חולין

במדבר ואין לו עפר לכסות כו' שורף טליתו

.(כ"א עיףכ"ח ס מןסי ד["]יו)ולחן ערוך וכן פסק בש ,"ומכסה

הוי מקלקל אלא [דלא] (ולא)וכתבו הפוסקים הטעם

וכל חפציך לא ישוו 'מתקן ומקיים מצותו וגדולה

הבית יוסף. והנה ]אות מ'[ שם כנסת הגדולהעיין ,'בה

אור זרוע פרמביא תשובת הגאונים וכן הוא בס

אי " שונו:לה אשר זכינו לאורו וז ]הלכות כיסוי הדם סי' שצו[

י א ,איכא גברא דחביב עליו טליתו מעוף או חיותא

דלא שוי דינר זהב האי עוף או חיותא היכי מינ

ל זהע תבכ יתוהב ".ממצי דמא בבגדא כו' ,ליעבד

למתני האי ה ליה עדיף הו ןכם דבר תימא הוא דא"

ל מלמתני שורף טליתו דאיכא משום ב ,תקנתא

.ב()ברכות נג, שהתירו להעביר בהם את זוהמת הידים .כט

תו

מלכים כבוד כד

מתרץ שם דברי ]ט[ רכי משהוהד .םשיין ע ,"תשחית

.מביאו ("טכ ק"ס)ובש"ך ,הגאונים

ה בממשה רכיאינו מובן כלל דברי הד ולכאורה

אלא אם לא שויא ,דהא הגאונים לא כתבו" כתב:ש

בל דאז ודאי איכא ,ההוא עופא זה הדינר זהב

גבי אילן [ב"ק צא, א] החובל רקבפ אכדאית ,כו' תשחית

,"מותר לקצצו וכו' ,מאכל שדמיו יקרים לבנין

,טובא מה דמיין האי להך דהחובל שהדק .עכ"ל

הרי אדרבה מרויח ,דהתם כיון ששוה לבנין יותר

אם אינו ין כןשאה מ ,בל תשחיתבקציצה זו וליכא

ה מ ,בל תשחיתשוה לבנין יותר הרי מפסיד ואיכא

,הכא כי תאוה נפשו לאכול בשר במדבר ןכין שא

ואם הוא עשיר ואינו חושש על דינר זהב או שריפת

.איכא בל תשחיתמאי ,טלית עבור הנאת אכילה

נראה דבאמת כוונת הגאונים כך הוא דלא ולזאת

,דמי העוף ומרלונם אין רצ ,שווי הדינר האי עופא

אחר אכילת הבשר בכדי ךכל אלא שאינו להוט כ

ואם לא נתיר לו האי ,שיפסיד עליו דינר זהב

והוי דומיא ,לא ישחוט כלל ,תקנתא של הגאונים

הכתבו לישנא דחביב לי ,דרישא דשורף טליתו

דלא מיני דלא כתבו א ,ולהכי ניחא .טליתו מעוף

כה מלכים כבוד

אלא הכל ענין ,ולמה נקט דינר ,שוה טלית האי עוף

אבל אי האי "שסיים רכי משהוגם לישנא דדחד. א

אלא הכוונה ,שוה יותר תבולא כ ",עופא עדיף טפי

,ובהכי שפיר הוי דומיא דהחובל כתבתי.שו כמ

אם יש לו איזה הנאה בהשחתה ,דהכל תלוי בכונה

ונראה ,]ח[ מותר. אחר כתבי זאת ראיתי בדרישה שם

,ר לשון יש שםושכיון למה שכתבתי אלא שחיס

ודוק: יין שם,ע

כז, ] [מועד קטן]( בודה זרהע) כתאיתא במס ועוד

בראשונה היתה הוצאות המת קשה לקרוביו יותר " ,[ב

עד ,עד שהיו קרוביו מניחים אותו ובורחים ,ממיתתו

ויצא ,ונהג קלות ראש בעצמו בן גמליאלשבא ר

ש ופיר ."ונהוג העם אחריו בכלי פשתן ,בכלי פשתן

וקשה ".בתכריכים טובים ,קשה לקרוביו" :ש"יר

בל האיך לא אסרו חכמים עליהם מתחילה משום

משמע ,וגם לשון קלות ראש דנקט הגמרא ,תשחית

לודכל שהוא כבוד המת אדרבא מצוה אפי

פותהתוס כתבושו וכמ ,בתכריכים של מאה מנה

אלא מפני תקנת .בהדיא (דף י"א ד"ה עוקרין) בודה זרהבע

קלות בן גמליאלנהג ר ,שהיו קרוביו בורחים ,המת

.ראש בעצמו

מלכים כבוד כו

פי גמרא זו נתיישב לי מה דהוי קשיא לי לוע

:דאיתא התם (דף י"א) בודה זרהטובא מהאי דע

ושרף עליו אונקלוס הגר בן גמליאלומעשה שמת ר"

ומשמע שזה ששרף אינו משל ,"מנה צורי םשבעי

,מליאלגבן אונקלוס הגר אלא כלי תשמישו של ר

,"והאמרת מה הן שורפים וכו'"מהאי דמקשה

ל והיינו ע ,ומתרץ ששרף בגדים בשבעים מנה צורי

קשה י זה לפ מליאל.גבן כלי תשמישו של ר כרחך

כיון ,מאי ענין להזכיר כאן אונקלוס הגר ,טובא

יהיה השורף מי ,שורפין על הנשיאים ןלא דקיימ

בן חר שרמא ,ומרלש י כרתפי גמרא הנזל וע .שיהיה

בעצמו נהג קלות ראש שלא להרבות גמליאל

היו מסתפקים אולי קפיד גם בזה על ,בתכריכים

,נגעו בה בל תשחיתומשום ,השריפה של הנשיאים

מה שצוה על התכריכים ,ואונקלוס הגר הוא שהכריע

הוא משום תקנות העולם שהיו מניחים המת

אבל ענין השריפה של הנשיאים כדקאי ,ובורחים

פלוגתא בזה ('חרק פ)שמחות כתקאי. שוב ראיתי במס

םשיין ע ,ןכם ומתיישב גל

:

וכשמת .שיאיםנשורפין שריפה למלכים ואין שורפין שריפה ל"וז"ל: .ל

,אמרו לו מה ראית ,הנים מנהגר יותר משמ סקלונג הזקן שרף או״ר

כז מלכים כבוד

,מצינו שגם על דקדוקי מצות מותר לאבד

פר כדאיתא בס .בל תשחיתואינו עובר משום

פר תורה,שמותר להסיר יריעה מס ,(תתע"ט מןסי) חסידים

בכדי להחליף ביריעה ,ולגונזה ,אפילו אין בה טעות

וכן .יין שםע ,בל תשחיתואין בו משום ,יפה ממנו

]ס"ק ב[ דפסק שם הט"ז (ט"ו מןסי)חיים ח רמצינו באו

דמותר להסיר הציצית מהבגד ,]סוף סעיף א'[ והלבוש

שם דיםמגי ולעשות אחרים יפים. והגם שהרב פר

דדעת הט"ז דדוקא להתיר ולא לחותכם ,תבכ

כי סירכא דלישנא ,ולהשליכם. אבל אינו מוכרח

דולההגסת ובלבוש ובכנ .דש"ס נקיט מתירין ציצית

וכן משמע .דמותר לחתכן לאיבוד ,שם להדיא

תבשכ ,(הט"ו ,ציצית לכותמה 'ארק בפ)להדיא מדברי הרמב"ם

יוסף . וכן בברכי "מתיר הראשון או חותכם" :שם

. ]ס"ק א[ שם

בן ואין ר ׳וגו 'בשלום תמות ובמשרפות אבותיך'אמר להם כתיב

ונראה מדברי רבנו ."יפה יותר ממאה מלכים שאין בהם צורך גמליאל

שרוצה לתלות מחלוקת אונקלוס וחכמים, אם תקנת רבן גמליאל על

תכריכים היתה משום בל תשחית, וא"כ גזירתו עומדת גם על

הנשיאים, או תקנתו משום תיקון העולם, והשריפה על הנשיאים

כדקאי קאי.

וגם

מלכים כבוד כח

צום " :(י"ח ע"בדף ) אש השנהז"ל ברבותינו ר ואמרו

ללמדך ששקולה מיתתן ,השביעי זה ג' בתשרי וכו'

והיינו נמי כשם ."של צדיקים כשריפת בית אלקינו

כך לסילוקן ,שעושים זכר לחורבן בכל שנה ושנה

פרובס .כעין צום גדליה ,של צדיקים הוא בכל שנה

ם בינה לעיתילא

חוקר מפני מה אנו מעלים זכרון

ומה בצע להזכיר מה ,כל שנה דשהמקת חורבן בי

כי זה העצב והזכירה הוא ,והעלה שם .שכבר היה

כי נודע טבע הנטבע באדם להשכיח .עצם הנחמה

אך לא יהיה כן אלא ,מן הלב הדברים שכבר נעשו

כעין המת הנשכח ,בדברים שאין תקוה להשיב

וכן .זה אינו נשכח ,דם חיאך אם נאבד א .מהלב

הוא ,הוא בענין תוקף הזכרון שאנו עושים בכל שנה

וכמו .ויבא יום גאולה ,מוכיח כי לא לנצח ישכחנו

הוא ,כן נמי ענין סילוקן של צדיקים מה שמצטערים

וזכותם ,לאות על הנחמה כי נשוב ליהנות מאורם

פרים ואיתא בס .ישפיע עלינו ברכה וכל טוב

כל המתאבל " :[תענית ל, ב] על מה שאמרו דושיםהק

כי ,הכונה הוא ,"על ירושלם זוכה ורואה בנחמתה

לפי ערך עומק התפעלותו על ,באותו יום עצמו

לרבי עזריה פיגו, עת צרה דרוש נ"א. .לא

כט מלכים כבוד

כן לעומת זה יתרחב לבו ויאיר ,גלות השכינה

וזה הוא ,ויזדכך מוחו לעבודת ד' ותורתו בשמחה

.וצדיקים ילכו בם ,ודבר זה אמת .זוכה בנחמתה

בפרט בהאי ,זה בענין סילוקן של צדיקים וכמו

אשר אנו מחכים יום יום כי בזכותו ידון דידן,דנ

[זוה"ק ח"ג קכד, במ ב"רע]בתיקונים תאכדאי ,נזכה לגאולה

ן לזאת כל מה שב ,"ובחבורא דא יפקון מגלותא"

כל אחד לפי ,ומתמרמר בלבו המבטש גרמי דםא

ויאיר בלבו ,לערך זה שוב ישוב באור החוזר ,מדתו

וזה .לשמוח שמחה של מצוה באמת ,קדושת התורה

",עת ספוד ועת רקוד" :[קהלת ג, ד]שאמר הכתוב

ואפשר דמהאי טעמא מר .שניהם שייכים להדדי

מאה זוזי ארבעבריה דרבינא תבר כסא דמוקרא בת

שמחה הזר היינו כדי שיהיה אח ,הבהילולא דברי

שלימה:

יש אשר יחמו ,ידענו וראינו ידון דידן,עתה בנ

וחיל יאחזון , לבבם ברשפי אש שלהבת יה

מובטחים אנו ,בזכור האדם קדושת אלקי האדון הזה

והאיך כלל כנסת ,בחיבורא דא יפקון מגלותאכי

ובכל שנה נתוסף נפילה ,ישראל יורדים פלאים

ובהתבונן כל .ונפלה ולא תוסיף ונותינו הרבים,בעו

והן

מלכים כבוד ל

,האיך חושך ואפילה כסתנו ,על נגעי עצמו חדא

אולי ,הלא גם לבבו ובשרו ישרוף ,וכבהמות נחשבנו

,יכול לכלול לנגוע בקצה קדושת האדון אלקי הזה

וכמו שאמר כל שעתא ,המתעורר ומתגלה ביום הזה

כשעת חימום דמי.

,(ד"ה וכל קרע א ,דף כ"ד) פות מועד קטןאיתא בתוס וכן

לזמן מרובה לואפי ,דבכל שעה שיוכל להתחמם"

כמו שאמר ,קרוי שפיר בשעת חימום ,אחר מיתה

נמי בכל הוא הדין ,ברבנן משום דמדכרי שמעתייהו

הרי דלאו דוקא .עכ"ל ,"עת שיוכל להתחמם עליו

ופשיטא דמותר .בשעת מיתתו ואפילו לזמן מרובה

,וזיל לאידך גיסא משום שמחה ,לשרוף משום כבודו

שער ] וכמו שהעיד האר"י זיע"א ,וכמו שנקרא הלולא

ברהםאב הרורינו על מ [הכוונות דרושי הפסח והעומר, דרוש י"ב

,גלאנטי זיע"א שנענש על שאמר נחם בל"ג לעומר

בודאי ,שאמר לו הרשב"י כי ביטל שמחתו בזה

מהילולא דחתן וכלה חומרול ק ,מותר לשרוף

,לעיל ו שכתבתיוכמ ,דחמירא םשהתירו ביזוי אוכלי

דאינו אלא דרבנן ומריםאש כי י ,בגדים כןשל מכ

אדרבינ הכי מר ברי עילוכאשר כתבנו ל כר,וכנז

לא מלכים כבוד

וכתבנו בשם ,מאה זוזי כסא דמוקרא ארבעתבר ב

סמיכות חכמים דמשום שמחה עשה זאת. פרס

כי שריפה על המלכים לא היה אלא כתבש

הלא כבר כתבנו והוכחנו ,כלי תשמישן

למיד חכם,שמותר לאבד בגדים אחרים לכבוד ת

כי הלא ,אלא גם במלכים נראה כי גם אחרים שרפו

אשר יום ,(עכו"ם הלכה ה' לכותמה 'טרק בפ)שיטת הרמב"ם

גנוסיא של מלכים הוא סוף הרישא דמתניתיןלבויום ,

,הלידה ויום המיתה עד סוף המשנה לא מיירי ממלך

המשנה רושובפי ,הרמב"ם שהיו שורפים כליםולשון

ואינו מזכיר כלל כלי תשמישם אלא ,שורפים קטורת

,א[ל"ב ה"]פ מלכים לכותובה (כ"וה ,י"דרק פ)אבל לכותבה

ופשוט שהרמב"ם לא היה גורס במשנה תיבת

"אבל"לגולפי .וכן הוא הגירסא בהרי"ף ורא"ש ,

קלנדא ,אידיהן של עובדי כוכביםואלו ": )ע"ז ח, א(לשון המשנה .לב

, וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום הלידה ויום המיתה

יש בה ,וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה .דברי רבי מאיר

ופי' רש"י: ."אין בה עבודת כוכבים ,ושאין בה שריפה .עבודת כוכבים

איד משנה לשנה של מלך עושין כל בני מלכותו יום .ויום הלידה"

וכן בהמשך פירושו, שמיירי במלך. "ומקריבין זבחים

אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה ": )שם(בהמשך המשנה .לג

בו מן הים ויום שיצא מבית האסורין ועובד כוכבים שעשה משתה

. ואכן במשנה "לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד

ומה

מלכים כבוד לב

(א, י"אף ד) בודה זרהשיטתו קשה מאי מקשה הגמרא ע

והתניא שורפים על ,מכלל דרבנן סברי חוקה הוא"

מאי מקשה מהדיוט למלכים שאין שורפים ,"המלכים

אלא נראה ברור ,אלא כלי תשמישם לכבודם

דפשיטא ליה להגמרא דהתירו שריפה על המלכים

אלא כלי תשמישם הוא חיוב ,ונשיאים בכל גוונא

שאר כל אדם שרוצה לכבדם וא הדיןוה ,לכבודם

.משלו מותר לשרוף כלים

והאמרת " דמקשה על מאי דשרף אונקלוס והא

היינו משום דאונקלוס שלא ,"מה הן שורפים וכו'

ולזה מקשה .ובזה כלי תשמישם דוקא ,ברצונם שרף

ומתרץ שגם עכו"מ אין ,"והא כתיב ובחוקותיהם"

וגם לפי מה שהאריך .אתועושים אלא לחשיב

מיתה שיש בה שריפה "אמרו שה בריטב"א שם במ

לאו ולי עלמאהיינו דכ" ה לשונו:וז ,"חשיבא להו

וזמנין דהוי מלך מקובל ולא עבדי ,חוקה הוא כלל

אלא ,דלא מצד שהוא מקובל עבדי ליה ,שריפה הלי

ורוצין לעשות לו ,למי שהיה חשוב ואהוב להם

, והוא המשך על "אבל"אינו גורס תיבת ח()מהדורת קאפנוסח הרמב"ם

דמיירי בכל אדם."יום הלידה ויום המיתה"

לג מלכים כבוד

קאי בשיטת רש"י וראב"ד והוא .עכ"ל ,"כבוד וכו'

ואם נימא דאין שורפים ,דיום המיתה מיירי במלך

,בניו הוא דשרף להו רחךכל ע ,אלא כלי תשמישם

לומר ,ומאי ראיה דהוא אהוב וחבוב בעיני העם

א"ו אמת שבניו ,עבור זה בודה זרהדעבדי איד לע

שורפים כלי תשמישו וכל העם אחריו באהבתם

האי דנקט רש"י במשנה כלי ו ,למלך שורפים בגדיהם

גרת לישנא דגמרא יחדא מנייהו נקט וש ,תשמישו

נקט וק"ל:

מיתה שיש בה "נראה דהאי דאמרו במשנה

היינו בכל שנה ביום המיתה ,"שריפה וכו'

דהא לשיטת רש"י ודעימיה דהאי ,היו עושים שריפה

רחךכל ע ,שהוא איד קבוע ,יום המיתה אדלעיל קאי

וכן ,בכל שתא ושתא קחשיב להו הלהאי דאיתי

וכן כתב רש"י במשנה ,(יו"ד סי' קמ"ח סק"ד)פסק בש"ך

ואין סברא לומר ".כל ימי בניו ,בכל שנה ושנה"

יזכרו כל ימי ,שריפה - דאם היו יום המיתה ממש

דנקט ,ופשטא דלישנא דמתניתין משמע הכי ,הבן

וכיון ,ולא נקט שהיה בה שריפה ,שיש בה שריפה

מאין מצאו ,ם המיתה שרפו כל כלי תשמישודביו

שאר בגדים וגם שאר אנשים רחךכל וע .לשרוף עוד

עוד

מלכים כבוד לד

והשתא דמסיק ,וזה סברא ישרה ואמת .כרשרפו וכנז

ל פשיטא וכ ,אלא חשיבותא ,בגמרא דלאו חוקה הוא

וכבר ,לעשות כן לכבוד התורה ביום המיתה כןש

גדול ממלך: למיד חכםנודע בכל הש"ס דכבוד ת

דף כ"ח )תמיד כתראיה ברורה מהא שאמרו במס

ורשות ,ניכר שהוא ישן חובטו במקלו" :(ע"א

והם אומרים מה קול ,היה לו לשרוף את כסותו

שישן לו ,בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים

אומר מעשה וכו' עקבין בליעזר אבי ר תו,על משמר

בית לכותמה 'חרק בפ)וכן הוא ברמב"ם ".ושרפו את כסותו

הרי שהיה באונס כדאמר התם אונס ,('ילכה הבחירה ה

הוסיפו עוד ,וכבר הכו אותו עד שהקול נשמע ,שינה

אי ,לשרוף בגדיו לצערו ולא חששו על בל תשחית

.משום לצערו יותר או משום כבוד המקדש

לכבוד התנא אלקי ידון דידן,בנ וחומר לק

,הרשב"י זיע"א העומד לנו במקום קודש הקדשים

מאן פני האדון ": [ח"ה לח, א]כדאיתא בזוהר הקדוש

ל אחת כמה וכמה.ע ",בי שמעון בר יוחאידא ר ,ה'

המבין ויודע ומכיר גודל קדושת למיד חכםוכל ת

ידע כי השנים ,המקום והיום בהלולא בל"ג לעומר

י כי א ,כאחד טובים ומצומדים כאשה אל אחותה

ועוד

לה מלכים כבוד

אפס קצהו לשמחה לובעולם להגיע אפי פשרא

אם לא כי יתבונן ,אמיתיות השופע ביום הזה

,וילבוש חרדה ורעדה וישפיל עצמו ויבטש גרמיה

גופא דלא סליק " [ח"ג קסח, ב] דושהקהר כמו שאמר בזו

פי ערך הביטול ול ",מבטשין יתיה ,נהורא דנשמתיה

כן ,וביטול המסך המבדיל החומר הגס ,והאין

שמחה ,לעומת זה ממילא יבוא ויושפע אור השמחה

לבוא י אפשרא "וגילו ברעדה"ובזה נאמרה .אלקית

השמחה ,ואם לאו ,הגילה אלא מתוך רעד שקדמו

הלא ,ואם יש חשש על הבגדים .אינו אלא הוללות

יחוש גם על השמן הרב שנשרף שהוא יותר חמור

שגם למערכה למזבח לא היו כורתים עצי ,מבגדים

כדאיתא רץ ישראלזית שלא ימעטו השמן בא

אלא ודאי כל מה .לעילכר תמיד וכנז כתבמס

וחוששני מעונש ,שעושים לכבודו שכרו הרבה מאוד

. ל זהמי שמערער ע

עתי פה מרבני כי בילדותי שמ ,אני באמת ומעיד

אשר אבותם ראו וספרו ,קשישאי רבני הספרדים

זיע"א היה חיים בן עט"ר בירכי הרב הקדוש ,להם

בהלולא חתפעם אלד

וכשעלה ,פה עיה"ק צפת ת"ו

.משכ"ש( 2הערה 6עמוד )ראה לעיל במבוא .לד

מלכים כבוד לו

למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל

והיה עולה על ידיו ועל ,המקדש ירד מהחמור

היכן אני ,וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק ,רגליו

בריך קודשא ,השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת

וכל נשמות ,של מעלה הכא הוכל פמלי הוא

ובעת הלולא היה שמח שמחה .הצדיקים שמה

והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד ,גדולה

וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ,הרשב"י זיע"א

ושמעו זה.

ויחוש לגאלנו ,וזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל

:הי רצוןין כמן במהרה בימינו א

שמואל העליר הק'

א בעומר ג"ל ניגוני ר מ ו בע ג " ל וני ג ני

ר יוח ריך א ב ש חת א מש מ י נ שון מחבריך ןש :ש ר יוח חת יא ב ן מש מ . ש ש ש קד ד ת הק ד ממ ת ח ש .נמ

ש ד את ציץ נזר הק ש .נש ך על חבו ך ראש אר :פ ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח ב טוב יא ב ת מוש ב ת .יש רח ר ב יום אש ת .יום נסת עמד רים ש ערת צו מ ך: .ב ך והדר ם קנית הוד ש

ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח דים יא ב ים עומ ט דים .עצי ש י הם לומ ו די י .למ ל אור דים ,אמפ קוד הם יוק יך .אור הי ה יורו ך מור :הלא המ

ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח ו חים יא ב דה תפ לש קחים .ו ר ו מ קוט ב .עלית ללרחים פ ציצים ו ורה כ ך .סוד ת ר עבו אמר ב ה אדם נ :נעש

ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח בו רה יא ב ג ב ת אזר ת אש ד .נ מ ח מל רה ,תו ב ע .הש

רה ע ב הוצאת מת ר ח יך .ו ר ד צור ג נ ת לפ :ש ר יוח ריך י א ב ש חת א מש שון מחבריך נ מן ש :ש

ר יוח יש יא ב ני ש קום אב ת .למ ע יה ליש ,הג ני אר .לפ

ת על עיש ר ות ת כ ל ם ג ך .ג ר ו ש מי י רי ו ו ש :ת ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון י נ מן ש :מחבריך ש

ר יוח ים יא ב דש ש הק קד ים .ב דש ש ח חד .קו ירוק מים תות סוד חמש ב בע ש יך: .ש ר ש י"ן ק רי ש קש ת ר קש

ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח מה יא ב דו מהיו "ד חכ ב .ק לכ ת קפ נימה הד ו הש .פ

מה ב "לו רו ית ת תיבות ראש ך .נ ח זיו אור ש רו ב ממ :את כ ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח ל יא ב להאור מפ י רב לה .א רו ם מע יט כ הב .יראת מל עלו מה אין קו ,ת ת .א לה ר ו ך ,נמ ר ו ש :עין לא ת

ר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

ר יוח ך יא ב ת רי יולד ך .אש ד רי העם הם לומ .אש

רי אש ך ו דים על סוד יך .העומ ר או יך ו מ ן ת י חש בו ש :לר יוח ריך א ב ש חת א מש שון מחבריך י נ מן ש :ש

בעומר ג"ל ניגוני ב

י ה לח ם כ רת אמ ר יוח , ו מעון ב י ש ב .איר

י ה לח ם כ רת אמ מעון, ו י ש ב :אייק ד צ ר

הו ,קדוש הו איש אלהים א רי עין ראת ,אש יהו יל פ כ ר יוחאי ,לב חכם יש :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

יוןב ל י ע ,קדוש הו א מהריון ,רו ך הו א מפ יון ל ליל הע אור ג ר יוחאי ,מ :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

חמהג איש מל ור ו מימה ,ב ורה ת דת ת ,ב ע מהמלא מד חכ ר יוחאי ,ו :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

עלו מותד ל ת תעצו מות ,רש כ עז ו ,ב ר יוחאי ,עלה מעלות רמות :אדוננו ב

ם כ רת אמ או ר יוח מעון ב י ש ב י, ר איי. ה לח יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ערהה תוך מ א ב ב זרה ,ח ני הג ,מפ רי תורה ם למד סת ר יוחאי ,ש :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ין לו ו רא מע ם נב מאכלו ,ש חרו ב ל ,ולו ב ח קו ו ל ר יוחאי ,מה טוב ח :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ מעון צ י. ו י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איו יק :ד

רכהז יק לב ר צד א,ין ריכא ו בר ריכ ד ,כז הכ ז ים ו ר יוחאי ,כהרב :אדוננו ב א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ה הלכותח מ ש כ נה ערו כות ,ד מש ,הן ב לכות יז ממ ג ר ר יוחאי ,זה המ :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

יהט ר ב ת עיר ט ה ,הר א קי ה אותה נ ,עש אהודו לו מ מי ר יוחאי ,ן ש :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ג בעומר ג"ל ניגוני

רותי ת ס ל הנ רות ,דע כ ים פ בריו עוש ,ד זרות ה ג מ ל כ ט ר יוחאי ,ב :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ר חיהכ יה ,ל ימיו אש ת לא נה ש ,אות הק י הו א אות עולם היה ר יוחאי ,כ :אדוננו ב

י ב י, ר ה לח ם כ רת אמ או ר יוח מעון ב איי. ש יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ראל האירל היר ,כל יש ורה הב סוד ת ,ב היר ה מז אור החמ ר יוחאי ,כ :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ ה ל י. ו ם כ רת אמ איו יק ד מעון צ י ש ב י, ר :ח

מי אמ ש חר ב ה, קום ב ביא אחי ,עם הנ ה ני עלי ר יוחאי ,זה מב :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

א נ מד מ להח מע ה ,ד ל דל ג ,זכה ליקר ו להס יון לו נג ל ר ע ר יוחאי ,ת :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ראס חבו רה ,יני סיני לו נק ב ,ארי ש צא תורה ו ת נ ר יוחאי ,ממ :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

ו ניםע ק עים ת ב ה ש נינים ,ש קרים מפ ,ייונים ל ן הע ק ם ת ר ,ב :יוחאיאדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

יו ב ת א תח פ מהפ עלו מה ,חכ ,הוציא אור ת ה רי חמ ן זה ק ר יוחאי ,ת :אדוננו ב

י ב י, ר ה לח ם כ רת אמ או ר יוח מעון ב איי. ש יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

סוד צ יק י ר ,עולםה ד ה מד ל עלםג ,ש הנ טור העולם ר יוחאי ,יכול לפ :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ הי. ו ם כ רת אמ אי ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר :לח

ר עריציםק וצים ,ולו זמ ת הק רית א הכ ,וצים חו יל הל הצ ר יוחאי ,ו :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

בעומר ג"ל ניגוני ד

איריםאה ר ו עם חברים ,פניו מ ת ב ש ,ב רים ת ה סוד נס ל ר יוחאי ,עת ג :אדוננו ב

אי ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ אי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

בו לום ר ש כ ,ו בו ט המ ו יו פ י מה ,ב על מש בבו ל ת ב ובר אמ ר יוחאי ,ד :אדוננו ב

א ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ איי. ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

אירת עינינו ,ורתו מגן לנו ת ,היא מליץ טוב ר יוחאי ,ינו ד ע ב הו א ימ :אדוננו ב

אי ר יוח מעון ב י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ אי .ו יק ד מעון צ י ש ב י, ר ה לח ם כ רת אמ :ו

אי: ר יוח ב א ד ל ו ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אר זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ מ אי:ו יוח

בר יוחאי:א ו לא ד הל , ב מע קולנו ב הרחמן ש

ר יוחאי: א כו ת אדוננו ב ז יענו , ב ה הו א מוש ת אי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי:ב ו לא ד הל , ב נו יגל לב הרה יבוא ו מ

ר יוחאי: ב כו ת אדוננו ב ז , ב לנו א יג וד יבוא ו ן ד א ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש י:א

בוד ג ה כ ך ל כו ת בר יוחאי:מל ו לא ד הל עלינו , ב

ר יוחאי: ג כו ת אדוננו ב ז , ב לנו א ג למה ת ה ש אל ר יו זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי:א ח

בר יוחאי:ד ו לא ד הל ננו , ב בו ל ת כ הש עה ו

ר יוחאי: ד כו ת אדוננו ב ז כנו , ב בר רים ת ש ור יאי ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש :א

בר יוחאי:ה ו לא ד הל ון עירנו , ב צי ך ל כינת ב ש ש

ר יוחאי: ה כו ת אדוננו ב ז עתנו , ב ו מע ש ש י ום ת ר זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי:א יוח

בר יוחאי:ו ו לא ד הל , ב תנו פל יך ת פנ ערב ל ת

ר יוחאי: ו כו ת אדוננו ב ז , ב ו עינינו כ ו בו יז ש ון ב צי לזכו ת אדו , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי:א ר יוח ננו ב

ה בעומר ג"ל ניגוני

בר יוחאי:ז ו לא ד הל כו ת אבות יגן עלינו , ב

ר יוחאי: ז כו ת אדוננו ב ז , ב יענו יוש ה ה' קוינו וזכו ת אדוננו , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי: א ר יוח ב

בר יוחאי:ח ו לא ד הל , ב רחם נא עלינו ו ס ו

ר יוחאי: ח כו ת אדוננו ב ז על עוללינו , ב מל עלינו ור זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי:א יוח

בר יוחאי:ט לא ד ו הל ש לנו , ב ר וב ו מיטיב הד

ר יוחאי: ט כו ת אדוננו ב ז ך עלינו , ב ד חס ך ו ו בר זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש אי:א יוח

בר יוחאי:י ו לא ד הל נו , ב ת ח ים ת ר עמ ב ד

ר יוחאי: י כו ת אדוננו ב ז , ב נו הי ה' אלוקינו עמ א ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש י:א

בר יוחאי:כ ו לא ד הל , ב ינו ראש ו מים ל ר היל ת

ר יוחאי: כ כו ת אדוננו ב ז רנו , ב עט הדר ת בוד ואי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי:ל ו לא ד הל ננו , ב ת ה ת הל לת ם ו ש

ר יוחאי: ל כו ת אדוננו ב ז ריפנו , ב נו הט ם חק חאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

ך מ בר יוחאי: ל ו לא ד הל רחמן רחם עלינו , ב

ר יוחאי: מ כו ת אדוננו ב ז א ידינו , ב ך מל כת ר ב אי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי:אור נ לא ד ו הל חנו , ב כ ש יר אל ת אד ו

ר יוחאי: נ כו ת אדוננו ב ז ורלנו , ב ון ג צי הלנו לאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי: וףס ו לא ד הל כל צרותנו , ב וקץ ל

ר יוחאי: ס כו ת אדוננו ב ז , ב לח נא לעווננו אי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי: ת רצון הי וםע ו לא ד הל לנו , ב

ר יוחאי: ע כו ת אדוננו ב ז ענו , ב רנו אלקי יש זאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בעומר ג"ל ניגוני ו

ערי פ בר יוחאי:תח לנו ש ו לא ד הל תנו , ב פל רחמים לת

ר יוחאי: פ כו ת אדוננו ב ז , ב סנו נ פר וח ת ר נסה ב ראי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי:מיח צ ו לא ד הל , ב גואלנו ן ל ר ת ק

ר יוחאי: צ כו ת אדוננו ב ז , ב נו ה עמ ד עש ס דקה וחאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

בר יוחאי:רע רע ק ו לא ד הל יננו , ב זר ד ג

ר יוחאי: ק כו ת אדוננו ב ז הל עדתנו , ב ומם קאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

כ ר אות מל בר יוחאי:צוננו לר ו לא ד הל , ב נו

ר יוחאי: ר כו ת אדוננו ב ז , ב אנו רפ למה ת פו אה ש אי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

לנו ש אה מאז ב בר יוחאי:כן כ ו לא ד הל , ב

ר יוחאי: ש כו ת אדוננו ב ז בו תנו , ב ת ש ו בה ה' אאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א

, ת צנו אר חה ל מ ש בר יוחאי:עלנו ב ו לא ד הל ב

נה ת ר יוחאי: ב כו ת אדוננו ב ז נו , ב ש ד לנו מקאי: ר יוח זכו ת אדוננו ב , ב לנו ור ים ג ע ה נ אי: ו מ ר יוח ב א ד ו ל ל ה , ב וב חלקנו ה ט רינו מ ש א