יום דראש-השנה בס"ד. ד"ה ]מאמר *ה'תשכ"ג ב' ביאורים[ עם נחלתינו את לנו יבחר

כ"ק , ומביא1סלה אהב אשר יעקב גאון את נחלתינו את לנו יבחר התרגום, פירוש2תש"ג( ר"ה )שבהמשך זה ד"ה במאמרו אדמו"ר מו"חלנא]ירצה[ ירעי ית]לרשת[ למירת מקדשא בית ית אחסנתנא

הקב"ה של הוא המקדש בית בזה, הרי לעלמין, ומדייק דרחים דיעקבועשו3כמ"ש המקדש, אבל את עושים רק הם ]דישראל מקדש לי

. גם,דיעקב מקדשא בית נקרא הקב"ה[ ולמה של הוא עצמו המקדשומבאר המקדש בית על שקאי יעקב דגאון השייכות מהי לנחלתינו.

בהמאמר]מתרץ[ דנחלתינו4 בנקודת השורה היהדות נקודת הוא , התרגום את לבאר יש זה ]ולפי דיעקב מקדשא הבית שהוא הלב

את לנו להחזיר ירצה שהקב"ה–אחסנתנא" ית "למירת שאומר הקליפות(. משבי אותה להוציא לנו )שיעזור שלנו היהדות נקודת

בנו, "את יבחר כמו לנו" הוא ש-"יבחר ב' מבאר באות אבלשביטוי–נחלתינו" בלב היהדות נקודת שיש בזה היא הבחירה

ונקודה הבית–יעקב" "גאון היא זו ישראל, הפנימי המקדש ועשו3, כמ"ששבתוכם[ נאמר לא בתוכם, בתוכו ושכנתי מקדש לי

לנו דיבחר הפשוט הפירוש . והנה5מישראל כאו"א בתוכם, בתוך אלא .6מקדשינו בית את לנו יחזיר לבוא הוא, שלעתיד יעקב גאון גו' את בית על קאי יעקב )שבהמאמר( שגאון דהפירוש הקשר להבין וצריך

על קאי יעקב )הפשוט( שגאון הפירוש עם מישראל שבכאו"א המקדשבימינו. במהרה שיבנה השלישי המקדש בית

תקיעת קודם ז' פעמים שאומרים בהמזמור הוא זה פסוק והנהב( במזמור )בפשטות( הוא, כי שופר לתקיעת זה דמזמור שופר, והשייכות

נאמר7זה בקול בתרועה אלקים עלה ואמרו הוי' ,8רז"ל שופר, בתרועה, וע"י אלקים דין, עלה כסא )ועולה( על יושב הקב"ה שבתחלה 62 הערה ]ראה הקב"ה לפני ותוקעין שופריהן את נוטלין שישראל

בכסא ויושב דין מכסא עומד הואותוקעים[ נוטלים בכוכבית, הדיוקבקולהוי'רחמים, ומתמלא עליהם9שופר, עליהם ומרחם רחמים

תקיעת קודם זה מזמור אומרים לרחמים. ולכן הדין מדת עליהם והופך לימוד – בכלל לתורה ]הכוונה 10התורה ראי' מן להביא בכדי שופר בכסא ויושב דין מכסא )דעומד ההמשכה עלתנ"ך[ שעיקרה תורה

שופר. תקיעת ( שע"י11רחמים

זה, אלא( את פסוק רק )לא שופר תקיעת לפני שאומרים מזה והנהשכל כל מובן, דעומד להענין שייכים דהמזמור הפסוקים המזמור,

הפסוק . ומכ"ש12שופר תקיעת שע"י רחמים בכסא ויושב דין מכסא גו', שזה בתרועה אלקים עלה להפסוק בסמיכות גו' שהוא לנו יבחר

המאמר ]בהמשךגו' בתרועה אלקים לעלה שייך זה מורה, שפסוק מהפסוק יותר לתק"ש שייך נחלתינו את לנו יבחר שפסוק מובןומראה אלקים עלה ראש של מהותו על יותר עוד בתרועה,

ומ"מ על שמדבר – אלקים עלה הפסוק שדווקא י"ל השנה, ולשופר. לר"ה שיך לנו יבחר שהפסוק מגלה שופר וקול תרועה

אמירת–שאומרים" מזה "והנה הקטע תחילת זה ולפי כל הפסוקים. ויש סמיכות את שדורשים למה סימן רק הפרק, הוא

ולכן עצמי עניין הוא שהבחירה לומר מבואר אינו גם ופנימי, הוא רחמים לכסא דין מכסא שעומד בר"ה, אבל שהוא בגילויוצריךבר"ה[ שהוא בפירוש בו כתוב שבגילוי, וכך דבר להבין, . עצמו מצד היא בישראל דהקב"ה שהבחירה הוא לנו יבחר דענין

התרגום, כנ"ל[ מפירוש ששונה בפסוק הריי"ץ הרבי ]כפירושויתירה שיבחור מעוררת דישראל שהעבודה )ולא דענין בהם(, מזו,

בהעצמות, שאין13הוא הבחירה דלתתא. דאתערותא הענין שם שייך ע"י שמתעוררת ולא עצמו מצד היא בפועל שהבחירה לזה והיינו, דנוסף

,המחליט[ הוא השר שתדלנות, שסו"ס משל דרך ]על אתעדל"ת ע"י לעורר כלל שייך איןהבחירה( ענין הוא )שבו זה שבמקום אלא

וענין שתקיעת בתרועה אלקים עלה אתעדל"ת. הוא, שופר גו' עומד מעוררת דישראל רחמים. בכסא ויושב דין מכסא שיהי'

הוא לנו יבחר בפסוק שהלימוד ]כנ"ל הפסוקים דשני ומהסמיכותמשמעהפרק[ כל את שאומרים ממה ולא מהסמיכות דשני

ותוקעין שופריהן את נוטלין שישראל זל"ז. והיינו, דע"י שייכים הענינים עבודה ע"י המתעוררים הרחמים רק לא ממשיכים הם הקב"ה לפני

שעי"ז דלתתא(, אלא אתערותא ע"י שמתעוררת דלעילא )אתערותא לנו בישראל, יבחר הקב"ה בחירת שמצד14הרחמים גם הם ממשיכים

.העצמות[ בחירת מעוררת העבודה איך להבין כך, יש ]ואם

ממשיכים בשופר תוקעין שישראל )שע"י הנ"ל להוסיף, דענין וישג( אתעדל"ת( ע"י שם לעורר שייך שאין העצמות דבחירת הענין גם הם

17רז"ל המלכות, כמאמר בנין הוא ר"ה ענין16 שעיקר15מהידוע גם מובן

שאין מבואר ]בהמשך עליכם שתמליכוני כדי מלכיות לפני אמרו ית'. מלכותו שממדת העולם לבנין עול, אלא לקבלת הכוונה

אלא ב-עליכם אינה עליכם ב-תמליכוני ההדגשה זה ולפיכדלקמן שישראל סוף ב-תמליכוני, ית' אותו עושים האות:

מצות18שאמרו . ומהלמלך[ כי בשופר היום דתמליכוני הענין הוא, .20בשופר ובמה הנ"ל מארז"ל , כהמשך19שופר תקיעת ע"י הוא עליהם

חידוש הוא שבר"ה , לפי21)בפשטות( היא המלכות לבנין דר"ה והשייכותזה22שאומרים בראשית. כמו מעשה ר"ה מעשיך, שבכל תחלת היום

הוא, הראשונה. והענין שהי' בפעם כמו מחדש23העולמות כל מתהויםוהמשכת מלכותו ממדת היא העולמות כל דהתהוות המלכות ית'.

שנה על רק הבריאה( היא שבתחלת הראשון ר"ה גם )כולל ר"ה שבכל .24במקורה ונכללת ועולה חוזרת היא25חשיכה עם ר"ה , ובערב24אחתוהסילוק אלא שהוא בפנימיות רק הוא שהעלי' התענוג המלכות,

והחיות והרצון דתמליכוני הענין לפני )גם בר"ה דהעולם שבמלכות. הוא בדוגמת26המלכות מחיצוניות עליכם( מלאכה שעושה אדם ,

, שבליל28הידוע . וכפתגם27בזה תענוג לו ואין ידים ורפה עיף כשהוא דהתעלפות במצב הוא עליכם( העולם דתמליכוני הענין )לפני ר"ה

בפנימיות תלוי אינו המלכות חיצוניות של שהתיפקוד מובן ]מזה כל אפשרי, כי הדבר איך לעולמות, וצ"ע ורצון תענוג – המלכות

יותר. הגבוהה בדרגה תלויה ההשתשלות סדר של נמוכה דרגה בדרך והמשכה התלבשות בדרך המשכה דרך על שהוא לומר ויש

הדרגה את מביא התלבשות בדרך מהעליון מעבר. שהמשכה שאין ההתלבשות, מה ידי על משתנית שהיא כמו למטה העליונה

אינו הוא אבל הכרחי המעבר מעבר, שאמנם בדרך המשכה כןויש על משפיע דבר, אותו הוא כאן שגם לומר ההמשכה.

אין ההשתלשלות בסדר והתענוג הרצון סדר שמצד שלמרות נמשך הנברא שהיש מה מצד קיים העולם זאת המשכה, בכל

כל דרך נמשכת הזאת ית', וההמשכה עצמותו של האמיתי מהיש אינם אלו דרגות מעבר, כלומר, שגם בדרך ההשתלשלות סדר

נמשך ורצון, ודרכם תענוג ית' בלי עצמותו מצד אלא קיימותוזהוהמעולף[ העולם מציאות למטה כדי מלכיות לפני אמרו .

שהסילוק27ידוע במלוכה. והנה ותענוג רצון עליכם, שיהי' לו שתמליכוני ושכל(, )מעשה, דיבור, מחשבה, מדות המדריגות בכל הוא שבר"ה

במלוכה( ותענוג )רצון המלכות לקדמותן. והמשכת חוזרין הדברים דכל דתמליכוני שהענין אוא"ס. ומזה מעצמות שממשיכים ע"י היא בר"ה

שתקיעת שופר תקיעת ע"י הוא עליכם מובן, מגעת שופר כנ"ל, אוא"ס. בעצמות

)מצוות( הציוויים מצוה, וענין היא שופר תקיעת להבין, הרי וצריך תחלה מלכותי קבלו29מלך, כמאמר ית' נעשה שהוא לאחרי דוקא שייך

ובכדי עליכם אגזור ואח"כ )שישראל עליכם שיהי' תמליכוני גזירות, שהוא כמו אוא"ס בעצמות שמגיעים ע"י ית' למלך( הוא אותו עושים )קיום שופר תקיעת שע"י אפשר מלך, ואיך )למעלה( שנעשה לפני

יעשו וציווי מצות למלך אותו המלך( דרך על שואל ]כאן 30ית' איך האות בסוף השאלה בבחירת פועלת העבודה הקודמת,

דתקיעת ענינים, המצוה שני שופר מובן, דבתקיעת . ומזההעצמות[וזה שלמעלה אוא"ס בעצמות מגיעים שופר תקיעת שע"י שופר,

אינה שאכן שופר מצות של עבודה ]כלומר, שישנה מלך מבחינתוישנה מבחינת שלמעלה אוא"ס בעצמות מגיעה ג"כ מלך, ועבודה שאינה שופר תקיעת של עבודה עד מגיעה זו מצוה, .איך, כנ"ל[ בירור אוא"ס, וצריך עצמות

ג' מהו באות שכתוב ממה שונה פירוש מתחיל ]כאן והנהד( זה על הטעם מבואר31 במק"אבהמשך[ שיתבאר המלכות, כפי בנין

בנין שבכדי כי מעצמות ההמשכה ע"י הוא המלכות שיהי' אוא"ס, אינו כאן עליו שמדברים הגילוי ומהות ]תוכן גילוי הוא ענינה מלכות

–)בי"ע( כבר שקיימת גשמית )אצילות( למציאות רוחני גילוי ית' מלכותו עול: גילוי קבלת הוא עליכם שתמליכוני הפירוש ע"ד של מציאות שיש מה לעצם הכוונה קיים, אלא שכבר האדם על

שהגילוי31 שבהערה תער"ב בהמשך מבואר מטה. שכך הוא עליה בבחינת הן מהמלכות שלמעלה ירידה, והט' ספירת בחינת

ולפי ששונה מציאות עצם הוא הגילוי זה למעלה. הדבר, מבואר33 שבהערה תער"ב ממקורו. ובהמשך החיבור שזהו

32הספירה של הגילוי כח הוא ענינה ספירה שבכל המלכות . וגםלכלים[

שלה האור הספירה, ולא של הכלי עצמה, או הספירה ]כלומר .ממנה[ שלמעלה ממה משתלשלת שהיא כמו הספירה שזהו שזהו ]דהיינו 33באצילות הוא דהספירות המלכות ע"י שהגילוי אלא

בחינת עולם של התחתונה הבחמינה מקבל האצילות, הט' משפיעה. ומ"מ בבחינת שהם ממנה שלמעלה מהספירות

ולכן חוץ השפעה עניינם אין ספירות בבחינת הן ממציאותם, ובכדילמעלה, כנ"ל[ עליה הגילוי , של ]שהמלכות בבי"ע שיהי'

הואלמשפיע[ ממקבל יהפוך העליון העולם כמו המלכות ע"י התעוררות לא – המלכות בנין מהו בזה ]מבאר בפ"ע פרצוף שהיא המלכות בנין ג', אלא אות הקב"ה, כנ"ל אצל למלוכה הרצון

המלכות עצמו, שאז בפני פרצוף שתהיה האצילות עולם שלבבחינת להשפיע יכולה ולפי וגילוי ירידה למטה, זה בבי"ע.

היא בפ"ע פרצוף שהיא כמו מלכות המושג של המשמעות במלכות ההשתלשלות סדר כללות של העתקה להיות שצריך

שהמלכות שבסדר ההתהוות כח לכללות תדבק עצמה, למטה להשפיע הכח את מקבלת היא זה ההשתלשלות, שבאופן

וזהו נתינת ענין ממנה. לפרטים הכלל של הכח הפרצוף: פרטיים צינורות להיות הופכים עצמם הם אותו, שבזה המרכיבים

הו"ע )מלכות שבאדם הדיבור . ע"דהכללית[ והחיות הכח להעברת שבר"ה המלכות בנין לזולתו. וענין גילוי ( שהוא34פה הדיבור, מלכות

]כאן35הוא כללות המלכות: בנין בנין מהו משמעות עוד מוסיף הרוחניים דבי"ע בנבראים רק יהי' לא , שהגילויהתחתונים[ העולמות

]ולפי בהדומם מטה, עד למטה – עצמו בעשי' הגשמית, ובזה גם אלא בחינת גילוי כמו הוא דאצילות למלכות ביחס בבי"ע הגילוי זה

כלול הגבול יהיה )אצילות(, שלא גבול הבלי )בי"ע( מתוך הגבול המקבל בחינת גילוי כמו דאצילות(, או מלכות )פרצוף גבול בבלי

המקבל יהיה דאצילות(, שלא )מלכות המשפיע )בי"ע( מתוך המלכות בנין לעצמו. וזה כמציאות יתגלה במשפיע, אלא כלול

כל וידע ר"ה בתפלות שאומרים , כמוהמלכות[ נסירת של במשמעותידע36)שבעשי'( הדומם פעלתו, שגם אתה כי פעול פעלתו אתה כי

כבר קיימת, שישנו כבר שהמציאות אחרי גילוי הוא שכאן ]אלא התחתון. מציאות עצם על הוא המלכות שידע, ובנין אלא פעול התהוותה, עצם – המלכות בנין ידי שעל משמעות בזה יש ומ"מ

גילוי – פעלתו אתה כי ידע שהדומם גם בה האדם, נפעל של רק נפעל שאז הקב"ה שמצד המלכות שבניין כמו הבורא, שלא

.הנברא[ במודעות הבורא של גילוי התחתון, ולא התהוות עצם

ובמה עליכם שתמליכוני כדי מלכיות לפני אמרו וזהו בשופר, כו' לתקוע גם וצריך מלכיות אמירת מספיק שאין זה על דמהטעמים

בעשי', הגילוי שיומשך הוא שבר"ה דתמליכוני הענין , כי37בשופר, הוא שופר דתקיעת שהמעשה במעשה. וע"י שופר תקיעת ע"י נעשה וזה

הגשמיים, בענינים גם הגילוי בהמה, נמשך של בשופר שתוקעין הוא בהדומם, צריך עד יותר למטה הגילוי שיומשך שבאדם. ובכדי בהמה ]יש להבהמה(, דומם מחובר )ולא יהי' תלוש תוקעין שבו השופר שקרן הכח את בתוכו מטה, מכיל למטה ששייך שהדבר הכוונה לומר

שנעשית כמו המלכות בחינת את אותו, כלומר שהווה מה שלשבזה ולכן השפיעה היא פרצוף, השופר, ידי על למטה,

ספירה בבחינת ולא פרצוף בבחינת להיות המלכות את מעורריםולמעלה העליונה הבחינה את גם מעוררים מזה לעצמה.

.הבא[ בקטע שממשיך פרצוף, כמו המלכות נעשית שממנה

הוא ההמשכה ששורש ע"י יותר, הוא למטה היא שההמשכה כל והנהוכמובא למעלה הדוגמא38יותר. שבחכמה, ההפלאה מכח לזה

ולהלבישו השכל את להוריד ההפלאה. שבכדי אופן כפי היא שהירידההוא )ושהמשל במשל מכוון( הענין. עצם את כשיודע דוקא יהי'

השכל את לצמצם ענינים. שביכלתו שני דשכל הירידה ולהעיר, שבכח

להעלים , ושביכלתוהאור[ לצמצום ]הכוונה התלמיד ערך שיהי' לפי האור את להלביש ]הכוונה במשל שמלבישו ע"י השכל את

השכל את לצמצם בכדי . וגםהכלים[ הוצרות – )המצומצם( בכלים הירידה ענין בהמאמר שמביא לומר, דהטעם יותר. ויש עליון לכח צריך

כי דהתלבשות הוא, )הפשטה( ההפלאה בכח כאן מדבר במשל, שענין במשל. דהגם דהתלבשות הירידה יותר נוגע זה שבחכמה, ובענין

ענין היפך לכאורה דצמצום( הוא הירידה )משא"כ במשל ההתלבשות – כמותית היא הפלאה הלשון שמשמעות מבינים ]אם ההפלאה

ניכר במשל השכל את שמלביש , מ"מ, בזהבמיוחד[ גדולה חכמהדזה ההפלאה כח ומתגלה היפך הוא במשל שהתלבשות דחכמה.

דלמעלה בהציור ומצויירת מוגדרת היא כשההפלאה הוא ההפלאה , אבלהחיוב[ ידיעת שאינה השלילה ]השגת במשל מהתלבשות

]כי במשל התלבשות גם להיות ההפלאה, אפשר ענין אמיתית מצד גם שאינה – הפכים לחיבור קשורה ההפלאה עניין אמיתית

.השלילה[ ושלילת החיוב שלילת השלילה, אלא השגת

דז"א, גילוי בהספירות שהיא כמו המלכות שע"י לומר, דהגילוי ויש שהיא כמו המלכות שע"י דצמצום, והגילוי הירידה ע"ד באצילות, הוא

גילוי פרצוף .39במשלים דהתלבשות הירידה ע"ד בבי"ע, הוא בפ"ע, המלכות בנין נעשה ידה שעל דההמשכה העילוי גודל מובן ומזה

דלמעלה והציור בהגדר מוגדרת דר"ה( שאינה המלכות בנין )ובפרט בבי"ע, גם הגילוי ומתלבש זו, נמשך המשכה מהתלבשות, שלכן, ע"י

פעלתו. אתה כי ידע הדומם בדומם, שגם אפילו – עצמם ובבי"ע

הוא המלכות שיהי' בנין שבכדי זה, שהטעם ביאור לומר, דלפי וישה( מטה למטה שתהי' ירידה בכדי כי הוא אוא"ס מעצמות המשכה ע"י

מוגדר, הירידה שאינו מופלא כח המשכת ע"י דהתלבשות( הוא )ובאופן שלו שההפלאה המופלא. דכיון כח לגבי יחס לה דמלכות( יש )הגילוי

למטה, הרי לירד גם וביכלתו דוקא דלמעלה בהציור מוגדר שאינו הוא ההפלאה מזו, שגילוי שלו. ויתירה ההפלאה גילוי הוא למטה הירידה

למטה לירד ביכלתו יותר מופלא שהוא הירידה. דכל באופן גם הוא שלוובסדר שונות דרגות שיש מזה ]מובן יותר בהפלאה,

ג' דרגות בי"ע, שכנגדם לג' דרגות שהכוונה נראה ההשתלשלות ג' בהפלאה כי אינו אלו ג' דרגות שטעם הפלאה. ונראה של

אלא שכיון דרגות, דרגות שצ"ל להיפך, במציאות למטה ג' גם ישנה והשכל(, א"כ והמדות עצמה המציאות )כנגד הנבראת

בחינות של הגדרה כאן יש ]ואולי שלו בהפלאה אלו ג' עתיק סדר של הפרצופים מהפלאה שלמעלה ההשתלשות:

אריך שממשיך )כמו ההפלאה ענין עיקר )שהוא כאן(,

את לצמצם )שביכולתו במשל, כנ"ל(, ואבא להעלים )שביכולתו )בחינת נוספים: אמא ג' פרצופים נמשכים האור, כנ"ל(, ומזה

ז"א של מצומצם אור אנפין, אריך כנגד אנפין )זעיר מקבל, במקור(, להתכלל ותשוקה תנועה מעורר ההפלאה שגילוי

. ומזההאמיתי([ ליש הקשור הנברא היש מציאות )עצם ומלכותדמ"ש שבר"ה ביאור בהם )שמבואר בהדרושים מובן, צ"ל זה(

הכוונה מעצמות ההמשכה דאוא"ס לההפלאה היא בזה אוא"ס, ג( )סעיף דלעיל להביאור ממש. משא"כ להעצמות מוגדר(, ולא )שאינו

הוא אוא"ס מעצמות להיות צריכה בר"ה המלכות שהמשכת דהטעם להיות צריכה )ולכן הדרגות בכל היא המלכות וסילוק שעליית לפי

ממש אוא"ס מעצמות היא ביותר(, ההמשכה נעלה ממקום ההמשכה ית' בעצמותו פועלת האדם עבודת איך שהשאלה מובן ]ומזה ההפלאה, שם של הביאור לפי כן שאין בסע' ג', מה יותר גדולה

שהוא שופר לוקחים האדם, ולכן לעבודת מסויימת שייכות יש.דומם, כנ"ל[ בבחינת

בשאלה פרט עוד בזה ]מוסיף ענינים שני שבר"ה40ידוע והנהו( .נשמה[ של מציאות אין שעדיין במקום פועלת האדם עבודת איך

ביום שנה האדם, ובכל נברא זה שביום )א' בתשרי( הוא ר"ה ענין עיקר בר"ה, ענין . ועוד42אדם קרויין41האדם, אתם דבריאת הענין מתחדש זה

האדם, בריאת שנה, ביום הבריאה, לכן, בכל תכלית הוא שהאדם דכיון מ"ש דזהו . וי"ל43באלול בכ"ה שנבראה הבריאה כללות גם מתחדשת

קאי מעשיך תחלת היום ראשון, דזה ליום זכרון מעשיך תחלת היום זה)עיקר44האדם על ראשון ליום עצמו, וזכרון זה ביום מעשיך( שנברא

נברא באלול( שבו )כ"ה דהבריאה ראשון ליום זכרון הוא שבר"ה הוא ב' הענינים. בכדי בשביל הוא המלכות בנין הוא שבר"ה העולם. וזה

בנין ענין ג(, ועיקר סעיף )כנ"ל מחדש העולמות יתהוו המלכות שע"י משמעות ]בזההאדם( )בריאת הנשמות תולדת בשביל הוא המלכות הם ומלכות , דנשמותהנשמות[ המלכות: תולדת בנין מהו נוספת

כמובן45אחד ענין ]לקמן ישראל כנסת נקראת שהמלכות מזה גם צדיקים, וישראל של בנשמותיהם נמלך במי חז"ל מאמרי מבאר

ביחס המלכות בחינת הם שישראל ומבואר – במחשבה עלוולפי לעצמותו לנשמה, טפלים שהעולמות לומר יש זה ית'.

הנשמה של החפשית הבחירה לצורך אלא אינו ועניינם.בעצמות([ מושרשת שהנשמה במה )שמקורה

שאין ממקום להמשיך צריכים המלכות שיהי' בנין לפעול ועפ"ז, בכדי דנשמות. המציאות שם( גם שאין העולמות, אלא מציאות רק )לא שם

שלמעלה למקום יגיעו עבודתם ע"י שהנשמות שייך להבין, איך וצריךממציאותם.

דזה הביאור ונקודת )בהדרגות המלכות סילוק שבעת בזה, )כי ועבודתם לנשמות לכאורה מקום תפיסת ממלכות( אין שלמעלה

וענין להמציאות בנוגע אחד(, הוא ענין הם ומלכות נשמות דנשמות, הוא להקב"ה ומתחננים מבקשים )שישראל תמליכוני מלך( שיהי' שמושרשת46הנשמה עצם שמצד פנימי הביטול בהעצמות. ,

גם נעשה העצמות. ועי"ז את ממשכת היא הנשמה עצם וכשמתגלית יכולה אינה עצמה שהנשמה שמבואר ]למרות המלכות בנין

יכולה אינה שהנשמה הדבר הוא מהעצמות, ובפשטות להמשיך בדרך אינה זו שהמשכה לומר יש בעצמות, אך משורשה להמשיך

שתוכן בדרך אלא ישירה עצם את לגלות העבודה עקיפה, – בעצמות המושרשת הנשמה בעצם פעולה ידי על אינו הנשמה

מציאות שמצד עבודה זהו -, אלא אפשרי אינו זה שדבר כיוןכמבואר שמפתח46 בהערה הנשמה, של הרגשה בעצמו :

ולא בבחינת שהוא ממה ומיצר מצוקה במרחב מציאות, וזהו מציאות, אלא שהיא כמו הנשמה מצד ביטול העצמות,

שלמעלה בעצמות הנשמה שורש מצד רק אפשרי זה שביטולובזה מציאות שהיא כמו מהנשמה - עצמו - מצד מתגלה -,

בעצמות, ונמשך הנשמה שורש את מציאות שהיא כמו בנשמה.ית'[ עצמותו שמצד המלכות בנין שזהו – העצמות גם איתה

שע"י העצמות המשכת ע"י שנעשה המלכות דבנין הענין וביאורז( בענין47בכ"מ המבואר לומר, ע"פ הנשמה, יש עצם גילוי עלו ישראל

היא בכלל עצמית. דמחשבה מחשבה היא זו , דמחשבה48במחשבה היא בהדבר דבר, דהמחשבה איזה החושב אדם ]וכמו להחושב מחוץ

דישראל ממנו[, והמחשבה חוץ כמו היא עצמו, ובמילא מהאדם למטהוזהו החושב עם חד היא 49צדיקים של בנשמותיהן נמלך במי עצמו.

בריאת על רק לא היא נמלך דבמי (, שההמלכה50צדיקים כולם )ועמך המחשבה על גם לברוא(, אלא לא או עולמות לברוא )אם העולמות לאו( או העולמות להתהוות תהי' המחשבה )אם העולמות להתהוות

להתהוות המחשבה על גם היא ההמלכה למה מבאר ]אינודמזההעולמות[ שנשמות , תהי' אם נמלך )שבהם ישראל מובן, המחשבה זו. כי ממחשבה למעלה העולמות( הם דבריאת המחשבה

אדם דוגמת נעלית, היא הכי בדרגא שהיא כמו העולמות, גם דבריאת ממנו, חוץ היא (, שהמחשבהעולמות לברוא )מחשבה דבר איזה החושב הרמב"ם כדברי הוא בזה ]הביאור עצמית במחשבה עלו וישראל

שהקב"ה ספר בתחילת והוא מציאותו היד, מצוי מעצמותו,

הרגילה החשיבה שמצד כאן שמבאר הסיבות, וזהו וסיבת ראשון הנמוכה הדרגה סיבת שהיא יותר גבוה דרגה להיות יכול תמיד על גם והתייעצות המלכה שצ"ל כן לפני שאומר וזהו – יותר

שהיא יותר גבוה סיבה כל העולמות, כלומר, על של המחשבה שלא מושג שמגדירים עד רק נכון זה עניין -, אך לעולמות מקור הסיבות, עצמית, סיבת יותר: מחשבה גבוה דרגה אליו ביחס שייךובחינה מצוי בריאת של למחשבה ביחס – היא זו ראשון,

. ומבוארעצמית[ במחשבה שעלו - ישראל העולמות, כדלקמן היתה העולמות דבריאת המחשבה על שההמלכה זה על שם, דהטעם

)אףראשון[ מצוי ]בחינת עצמית במחשבה שעלו ישראל עם ]סיבה העולמות דבריאת מהמחשבה למעלה היא עצמית שמחשבהכיהעולם[ לבריאת יותר מוקדמת הוא, שני עצמית במחשבה (,

והתייעצות המלכה שייך איך בעיקר היא ]השאלה אופניםצ"ע(, "והטעם השאלה שלשון )אלא עצמית במחשבה וכו'"

ובזה מצוי בבחינת שהיא אופנים שני שיש מבאר ראשון, הגבוה עצמיות, והבחינה בחינות שתי עצמית, כלומר במחשבה

אלא בבחינה נמלכת דברים שני כמו ממש שאינם השניה, שבחינה כמו כביכול הוא בעצמות, אלא הוא שהכל נבדלים, כיון

וביה, מיניה המלכה כמו הוא השניה, ומ"מ בבחינה נמלכת אחת ממנו הנבדל בדבר עצמו, ושחושב אודות . שחושבעצמי[ שהכל כיון

שישראל החושב. וזה הוא עצמו הוא כי ממנו חוץ המחשבה אין ואעפ"כ חושב עצמית, שהעצמות הב' שבמחשבה אופן הוא במחשבה עלו

ששורש , דכיון51להוי' אלקיכם אתם בנים ]וזהו הזולת בדבר כביכול ,הזולת בדבר כביכול חושב שהעצמותהעצמית, במחשבה הוא הנשמותגם שני בנים, שבבן כמו הם בהמשכה שבאו לאחרי לכן, )דוגמת(

האב[. מעצמיות בו יש ואעפ"כ מהאב נבדל הוא הנ"ל. שהבן עניניםכי עם היתה דעולמות המחשבה על ההמלכה ולכן הכוונה ישראל.

נשלמתית' לו דירה יהיו שהתחתונים] העולם דבריאת הנשמות ע"י [ בתחתונים דירה שיהיה היא העולם בריאת של ]פירוש: שהכוונת

של החפשית הבחירה ידי על דווקא, שזהו התחתונים ידי על כפשוטם, דהיינו תחתונים גם להיות צריך זו כוונה ישראל, ומצד

חפשית בחירה לאפשר מנת עצמו, על העולם של והסתר העלם ממנו, שם למטה תחתון שאין בתחתון ישראל, שגם של אמיתית

שבחירת הוא ההמלכה עבודתם. ותוכן ידי ית' על לו דירה יהיה ממנו, הוא שחוץ מה על מחשבה בעצמותו שתהיה העצמותכיון של העצמית הבחירה בחירה: מושרשים שהם ישראל.

בחירתם בחירה. והיא רק אלא הכרח מצדו ית' שאין בעצמותו להיות ית' בחר שם, שעצמותו מציאותם מהות שזו העצמית, כיון

עצמותו ובחירת ישראל שהסכמת בתחתונים. כלומר ית' דירה לו.ממש[ כחד ומיוחדים ית' מאוחדים

במחשבה בשרשם שהם כמו למלכות דנשמות לומר, שהשייכות ויש דוגמת הוא הזולת בדבר כביכול חושב שהעצמות העצמית, היא, דזה

. ועפ"ז52עם בלא מלך דוקא, אין זולת על הוא המלכות המלכות, דענין שופר תקיעת )שע"י הנשמה עצם גילוי שע"י זה על הטעם לבאר יש

שבשופר המיצר מצוה, בחינת עדיין שאינו שופר של ]בחינה כמו הנשמה שרש שמתגלה ע"י המלכות, כי בנין ( נעשה([46 )הערה

נעשה במחשבה שהיא משרשה המלכות המשכת עי"ז העצמית, העצמית. במחשבה שהיא כמו האמיתי

דלפי וצריךח( הענין נעשה שופר תקיעת שע"י זה הנ"ל להבין, הנשמה שורש מתגלית שופר תקיעת שע"י לפי הוא עליכם דתמליכוני

בחינה ]ורמז המצוות מענין שלמעלה בהעצמות מושרשת שהיא כמו שתקיעת , ומזה[46 בהערה שבו, כמבואר המיצר הוא בשופר זו

להמצוה גם שייך עליכם דתמליכוני מצוה, מובן, שהענין היא שופרשופר. דתקיעת

,53הנ"ל ר"ה בהמשך אדמו"ר מו"ח כ"ק שמבאר מה ע"פ זה ויובןג' מדריגות דאנא שבהרצון במודעות יסודות כאן ]מוסיף אמלוך,

דהיינו שלנו נוצר איך בשכל ולצייר להבין איך באלקות, שהוא ממציאותו מציאות בתכלית פשוט ית' של הפשיטות,

אלו, כלומר, שכיון מדרגות ידי על בשכל מצטייר עולמות. והדברלכן מצד הבריאה סדר הוא שכך עובד שלנו השכל הקב"ה,

אותם שמתארים כפי דברים את מכירים, ומבין שאנחנו בדרךשהעניינים משתלבת שלנו שההבנה כיון בשכל מובנים כאן,

שההבנה את לברוא הקב"ה שקבע בסדר שלנו העולם, או פשוט רצון בשם נקרא ]לפעמים גלוי . רצוןזה[ סדר משקפת

והוא רצון רצוןהממלא[ האור שורש קדום. ]לפעמים נעלם , משנת ספר )ראה הסובב האור שורש הכללי. והוא רצון נקרא המוחלט ורצוןפ"ב([ )רצון ואילך75ע' הקצר ערכים ספר חב"ד

רצון, בשם להם קורא כאן במאור. אבל הכלול ]אור בעצמותושכל הצמצום לפני שמדובר כיון הם שם הבחינות הראשון,

לב' סוגים. דרצון נחלקות אלו . וג' מדריגותמוכרחות[ ולא רצוניותשניהם הגלוי אור: אור הוא ]גילוי בעצמו בו בגילוי הם והנעלם,

בנוגע הוא שביניהם , והחילוקלזולתו[ המאיר ואור לעצמו המאירורצון ששייך בהתעוררות הוא הגלוי להפועל, דרצון הנעלם לפועל,

נעלם הוא נעלם, כי נק' בשם )ולכן לפועל שייך שאינו הסכם רק הואורצון ורחוק היינו נעלם הוא בעצמותו המוחלט מהפועל(. לגמרי, )מצד לו יש אדם לבית, דכל הרצון עצמו. ]וע"ד לגבי גם נעלם שהוא לעצם נוגע זה לבית, כי רצון לו מזה( יש יודע כשאינו נפשו, גם עצם

ועוד הנעלם, שההתעוררות לרצון הגלוי רצון בין חילוק מציאותו[. עליהם מקבלים שישראל דלתתא, ע"י אתערותא ע"י הוא הגלוי דרצון

ומבקשים מלכותו עול וענין כולו העולם על מלוך ית' זה בכבודך. הבריאה בתחילת אתעדל"ת( הי' גם ע"י הוא הגלוי רצון )שהתעוררות

עצמו, מצד הקב"ה אצל למלוכה רצון שאין הדבר ]משמעות בריאת לפני גם הוא המטה, וכך עבודת של כתוצאה רק אלא

העלאת הי' ע"י אז הרצון שהתעוררות , אלאממשיך:[ העולם, ולכן מתאחדים, והווה עתיד הקב"ה שלפני מה ]מצד 54מיני' ובי' מ"ן

הצמצום שלפני מה שכללות )דהיינו הבפועל חסר אינו והבכח הגלוי הרצון בבחינת ולכן, גם מוגבל שאינו בעצמו הקב"ה הוא

שעתיד – וביה מיניה מ"נ העלאת לומר לעולמות, שייך ששייך ]באות צדיקים של בנשמותיהן נמלך במי . כמאמרוכו'[ הווה כמו הוא

המוחלט. העצמית, רצון במחשבה הוא נמלך ש-במי ז' ביאר שכך שהסיבה מבואר הגלוי, ומההמשך ברצון שהוא מבאר וכאןהמוחלט[ הדבר שכך כיון היא הגלוי ברצון הוא דע"יברצון,

התענוג לפניו שעלה ועמך בעבודת שיתענג ית' כולם הצדיקים, בו"ד, שהרצון מלך למלוכה. ]בדוגמת גלוי ברצון נתעורר צדיקים, עי"ז

ממשל גם מובן ]הדבר העם הכתרת ע"י מתעורר )הגלוי( למלוכה שיהיה מצפה שהוא כיון לתלמידים להשפיע שהולך מלמד של

אינו המלמד משל מלמד. אבל שהוא למה קשבת אוזן אצלם לעניין רק -, אלא עול וקבלת רצון – המלוכה עניין לכללות מכוון

וההתעוררותשבשכל[ המלכות ע"י לא הוא הנעלם דרצון [. שע"י , דזה55שם מעצמו. ומבאר שמתעורר אלא דלתתא אתערותא האתעדל"ת מעלת מצד זה גלוי, אין הרצון מתעורר דלתתא אתערותא

דרצון הדרגא לגבי )גם בורא לגבי ערוך באין הוא נברא עצמה, כי מצד לפי הצמצום(, אלא שלפני באוא"ס הוא הגלוי רצון שגם הגלוי, ובפרט

ולמעלה ית' ברצון ברצונו עלה שכן הוחלט שכן לפי יותר הנעלם, ]כמבואר הגלוי רצון את תעורר בעצמותו, שאתעדל"ת המוחלט ברצון.ז'[ באות

תהי' הגלוי רצון שהתעוררות המוחלט ברצון שהוחלט לומר, דזה ויש רק נמשך אינו הבריאה בתחילת שגם ]כנ"ל דוקא אתעדל"ת ע"י ית' על שמלכותו , הוא, בכדיוביה[ מיניה דלתתא אתערותא ידי על

ידי על בתחתונים ]דירה העולמות ( מצד]ועיקר[ תהי' )גם העולמות

]וע"דדווקא[ התחתונים דע"י56דארעא במלכותא שהוא כמו . , , ביטול57מלך עליך תשים העם, שום הכתרת ע"י נעשית שהמלכות

שמה מובן זה ]ומכל[ 58שלהם המציאות מצד הוא להמלך העם אומרת האדפ, זאת לעבודת בהתאם רק הוא מתגלה שהקב"ה

את בורא שהקב"ה למה חיצוני וצופה משקיף האדם שאין הוא, לעבודתו פעיל, שבהתאם משחקן הוא וכו', אלא העולם

שנמלך העצמית מהמחשבה החל הקב"ה מתגלה כך הפרטית בעבודה זה דרך על הוא צדיקים, וכן של בנשמותהם

ועפ"זואחד[ אחד כל של )גם( עליכם דתמליכוני השייכות יובן . כי דתקיעת להמצוה הוא שופר דתקיעת המצוה קיום שופר,

עצם שמצד הגלוי. דהביטול רצון את שמעוררת דלתתא האתערותאאינו שבתקיעת הנשמה רצון את לעורר דלתתא אתערותא שופר,

כי ]כמו) התחתון שעבודת הוא דלתתא אתערותא ענין הגלוי, של ]והעבודה ההמשכה את מציאות( מעוררתבבחינת[ שהתחתון

הנברא מציאות סילוק כמו בעיקר הוא הנשמה עצם מצד ביטולובשיעור46 )הערה במקורו להכלל לחללית משל אמרו (, בתחילת היא הפעולה בחלל, רק התקדמותה את פועלת שאינה דלתתא, אתערותא זה אין המשיכה. ולכן כוח את לשלול הדרך הענינים לשני צריך . ולכןהמשכה[ בלי העלאה של עבודה אלא נכנס עקיבא שרבי המשכה, וכמו וגם העלאה גם שיהיה ]כדי

שהאתערותאבשלום[ ויצא בשלום רצון את המעוררת דלתתא . קבלת שעניינה זו ]ומצווה שופר דתקיעת המצוה קיום הוא הגלוימכוונת מלכותו עול ומעוררת הרצון כנגד ית' אותו, הגלוי,

מתעורר דלתתא אתערותא שע"י ]דזה המוחלט רצון . והמשכתכנ"ל[הוא ברצון הוחלט שכך לפי הוא גלוי הרצון הביטול ע"י המוחלט[ רק לא הוא בזה ]הכוונה שופר שבתקיעת הנשמה עצם שמצד

את ממשיך שופר שבתקיעת הנשמה עצם שמצד שהביטול בזה( - כי זה קשורים שאינם עניינים שני )כמו המוחלט הרצון שממיכה, דלתתא אתערותא אינה הביטול עבודת עצמה מצדאלא העלאה של בדרך המוחלט לרצון מגיעה רק אלא ,-

רבוע( שהמצוה בחצאי המוסגר במאמר שמודגש )כפי הכוונה שמה המוחלט, שכיון לרצון קשורה שופר תקיעת של עצמה

שכך בגלל הוא הגלוי הרצון את מעוררת שופר תקיעת שמצוות גם בזה כלול הגלוי הרצון כשנמשך המוחלט, לכן ברצון הוחלט

של שהגילוי י'(, אלא אות לקמן )וראה המוחלט הרצון המשכת עצם מצד ביטול שיש במה תלוי המוחלט הרצון המשכת

נשאר שאינו המוחלט לרצון כלי גם הוא המטה הנשמה, שאז.בלבד[ בהעלם

לרצון בשייכות שהוא ענינים. כמו שני המוחלט ברצון גם והנהט( אתעדל"ת ע"י גלוי הרצון מתעורר המוחלט רצון המשכת הגלוי, שע"י

דעצמות ההפלאה הוא זה ערוך, דענין באין היא שהאתעדל"ת אף ע"י גם ית' שתהי' ההתעוררות וביכלתו גדר בשום מוגדר שאינו אוא"ס

בענין )סעיף לעיל המבואר ]וע"ד ערוך שבאין ענין ההפלאה, ה( הוא ]שם למטה לירד וביכלתו מוגדר שאינו זה היא שההפלאה

הוא אצלו, וכאן שווים וגילוי שהעלם מה מצד העצמות הפלאת הגלוי ברצון נמשך המוחלט שהרצון מה מצד העצמות הפלאת

בחירת מצד עצמו, שהוא המוחלט [. ורצוןההעלם[ למקום ששייך מתגלה שעי"ז מפני לא הוא כך לרצות אצלו שהוחלט העצמות. דזה

ההפלאה במדת להתגלות הכרח אצלו יש ]כאילו שלו ההפלאהאלאשלו[ להתגלות בחר ]שהוא החפשית בבחירתו בחר שכן , .מזה[ למעלה הוא עצמו מצד הפלאה, אבל של בדרך

שבה, )בכללות(. המצוה ג' ענינים שופר שבתקיעת לומר, דזהו וישוהביטול59התשובה ענין המצוה הנשמה. שקיום עצם שמצד פנימי ,

]יש )כנ"ל גלוי הרצון את המעוררת האתעדל"ת הוא שופר דתקיעת הגלוי, שניהם והרצון הנעלם שהרצון למבואר גם הכוונה לומר

התשובה שופר, דענין דתקיעת התשובה (. וע"יבעצמו[ בו בגילוי הםנמשך מההגבלות שיוצא הוא שבעצמות ההפלאה שלו, )בל"ג(

ערוך, רצון שבאין ענין ע"י הגלוי( הוא )דרצון אוא"ס, שההתעוררותוע"י לרצון שבנוגע המוחלט תקיעת שע"י הנשמה עצם גילוי הגלוי.

השני האופן ]שזהו העצמות עצמו, בחירת המוחלט רצון נמשך שופר חמש כאן שמתאר מובן ז'. ומזה אות דלעיל העצמית שבמחשבה

א. המחשבה ב. הוא עצמו שהוא העצמית בחינות: החושב. שזו בדבר כביכול שחושב העצמית המחשבה שורש הזולת,

ה' )שביכולתו שבאות העצמות הפלאת ישראל. ג. בחינת נשמותכאן ולירד להעלים המוחלט הרצון שהוא משמע למטה(. המשכת סדר הוא שכך החליט שהוא כיון הגלוי לרצון שקשוראבל הרצון מבואר )אות תשבו בסוכות בד"ה הגלוי, ו'(

ג' מהרצון יותר גבוה היא בזה העצמות שהחלטת המופלא. באות המוחלט. ואח"כ לרצון זה( שייכות )שבמאמר אלו בחינות

הגלוי. והרצון הנעלם הנוספות: הרצון ב' הבחינות

הנעלם הרצון נמשך )בפרטיות( איך מבאר אינו זה במאמר אבל דאורייתא, הנגלה של והסברות השכל הוא הגלוי הרצון ענין שכללות לומר יש ]ואולי בבחינת הנעלם, הוא ורצון הגלוי רצון של ד'. וב' הבחינות אות דלעיל אבא בחינת

וברא )רצון באורייתא אסתכל ובחינת )רצון עלמא הנעלם( של ההפלאה הגלוי(. דהלכתא אליבא שמעתא אסוקי בחינת הוא התשובה לעניין המוחלט, שקשור הרצון

הנשמות שורש דלעיל. ובחינת אריך העולם, בחינת בגשמיות שמתלבשת התורה של לומר יש )עוד דלעיל עתיק התורה, בחינת פנימיות בחינת המוחלט, הוא שברצון

דאורייתא, ונגלה. ועצ"ע. דנשמתא, נשמתא נשמתא הם בדתורה החלוקות ששלושת

. ו'([ אות תשבו בסוכות ד"ה לקמן וראה

לישראל, רק נמשך העצמית המחשבה של הראשון והאופן אתערותא בבחינת זה אין . אבל62 הערה בתחילת כדלקמן

ולכן לישראל, כדלקמן רק בעולם, אלא נמשך אינו דלתתא, .שם[

הדברים כל חוזרים ר"ה שבכל זה על הפנימי לומר, דהטעם וישיו"ד( כי הוא, המלכות המשכת )גם המלכות שהמשכת ע"י לקדמותם,

עצם שמצד מלכיות, הביטול לפני אמרו ע"י העולמות( היא שבשביל נעלה גילוי נמשך עצמו, עי"ז המוחלט רצון את וממשיך שמגיע הנשמה

שופר תקיעת של העניינים שני ידי שעל ]כנ"ל בעולם גם יותר בבחינת כן, הוא לפני המשכה, ולכן בבחינת הוא המוחלט הרצון הוא לעולמות שבנוגע . דהגםלקדמותם[ הדברים כל של חזרה

כיון הרצון )בעיקר( המשכת רצון והמשכת שהתעוררות גלוי, מ"מ, הביטול שע"י המוחלט רצון המשכת ע"י אתעדל"ת( הוא )ע"י הגלוי

הכוונה נשלמת בעולם. ועי"ז גם זה מעין הנשמה, נמשך עצם שמצד.60ית' בתחתונים לו העולמות, שיהי' דירה דבריאת

זה דפסוק יעקב, שהבקשה גאון את נחלתינו את לנו יבחר וזהויא( שע"י שופר תקיעת קודם המזמור( שאומרים בכללות )ועד"ז היא,

שופר, דתקיעת המצוה קיום על תהי' )נוסף שופר דתקיעת העבודהגם דתקיעת התשובה וענין שהיא כמו הנשמה עצם גילוי שופר(

שכן לפי הוא בהעצמות מושרשות שהנשמות בהעצמות, דזה מושרשת יעקב, גאון את נחלתינו את לנו. וממשיך החפשית, יבחר בבחירתו בחר

הלב בנקודת היהדות, נחלתינו, השורה בנקודת הוא זה ענין דגילויבית שבכ"א וע"פ מקדשא מישראל, )סעיף לעיל המבואר דיעקב.

ידי ]על בעולם גם זה גילוי מעין נמשך הנשמות שרש גילוי יו"ד( שע"י נשלמת שעי"זבהמשכה[ היא העצמות בחינת המצוות, שאז קיום

קאי יעקב שגאון דהפירוש הקשר לבאר בתחתונים, יש דדירה הכוונה ביהמ"ק על שקאי הפירוש עם מישראל שבכ"א המקדש בית על

כי בביהמ"ק בתחתונים דדירה הענין עיקר השלישי, 61השלישי יהי'

צדקנו. משיח ע"י בימינו במהרה שיבנה

הענין גו' לכללות לנו יבחר דהפסוק השייכות על לומר, שנוסף ויש אלקים )שלאחריו( עלה להפסוק מיוחדת שייכות לו שופר, יש דתקיעתבקול בתרועה שדרשו הוי' את נוטלין שישראל דע"י חז"ל שופר, רחמים בכסא ויושב דין מכסא עומד הוא הקב"ה לפני ותוקעין שופריהן

כפי בהגבלה הם אתעדל"ת ע"י הנמשכים הוא, דהרחמים . והענין62והקשר דזה הפסוקים דשני האתעדל"ת. את נוטלין שישראל הוא,

בחירת מתגלה שעי"ז אלא אתעדל"ת רק לא הוא ותוקעין שופריהן גבול בלי רחמים הם עי"ז הנמשכים הרחמים בישראל, ולכן העצמות

שבמעשה הנשמה עצם של הביטול ידי על שנמשכים כמו ]גם הפסוקים אמירת עצם מצד שהוא כמו שכן שופר, וכל תקיעת

של עמוק , בביאור62 בהערה לישראל, כמבואר רק שייך שזהונמשךהאריז"ל[ דברי לכאו"א עצמו מהקב"ה . )מהעצמות(

הנראה בטוב ומתוקה טובה לשנה טובה וחתימה כתיבה מישראלוהנגלה.

**********

,ג' דסליחות. . השנה ראש תנש"א, "לקראת – השנה ראש בקונטרס לאור ( יצא*". ה'תש"נ שנת

מז, ה. ( תהלים1

ואילך. 26 ס"ע ה'תש"ג ( סה"מ2

כה, ח. ( תרומה3

(. 35ע' שם )סה"מ ( בסיומו4

סט, ב(. – פסוקים ושני )ד"ה לתחילתו קרוב פ"ו האהבה שער חכמה ( ראשית5 ווארשא בדפוס פט, א – יתכן עוד )ד"ה לסופו קרוב שם תרומה עה"פ אלשיך

)כ, סע"ב(. נשא ר"פ סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. לקו"ת תרל"ה(. של"הובכ"מ.

שם. לתהלים ( מפרשים6

ו'. ( פסוק7

עה"פ. תהלים במדרש עד"ז פכ"ט, ג. וראה ( ויק"ר8

הפסוק שמביא לאחרי וכו'" הוא רחמים עליהם "מתמלא שם, דענין בויק"ר ( כ"ה9 בכסא יושב על נוסף דבר שהוא הכוונה לפרש יש אם ]צ"ע שופר הוי' בקול

. וכו'[ רחמים עליהם מתמלא רחמים, כלומר, וגם

ע' תרצ"ט פב-פג. סה"מ פרק תרל"ז וככה דא"ח( רלח, ב. המשך )עם ( סידור10נו, ג. לר"ה דרושים לקו"ת גם . ובכ"מ. וראה28

שופרות, בפסוקי היא תק"ש ע"י שנמשכים הענינים שאר על התורה ( והראי' מן11 המצוה שזהו י"א אות לקמן מבואר הענינים ]שאר הקודמת כבס' שבהערה

ובהערה והתשובה בנין– 62 דתק"ש, בעולם(. )ההמשכה המלכות . תורה[ מתן גם שופרות בפסוקי ומוזכר

להעיר12 שע"י האריז"ל מסידור ( מדה"ד מהפכים זה מזמור אמירת במקומו, עצמו המזמור אמירת ע"י נעשה זה שם, שענין האריז"ל למדה"ר. ולהעיר, שבסידור

כן לפני שמבואר ]כמו תק"ש יהי' ע"י ראי'( שזה )מביאים ממשיכים שעי"ז )ולאוראההמאמר[ בפנים יש ג"כ שבמזמור איך ]שמבאר 62 הערה לקמן (. לנו יבחר הפסוק )של הנשמה עצם מצד הבא הביטול של התקיעה בחינת

ולפי את בתרועה אלקים עלה הפסוק תוכן שגם י"ל זה נחלתינו(, )אלא תהילים הפרק אמירת ידי על נפעל ומדה"ר מדה"ד שמהפכים

תק"ש, אבל בלי גם להיות שיכול מובן הנשמה בעצם התלוי דבר כי שצ"ע בזה הביאור שופר, אא"כ בלי למדה"ר מדה"ד הפיכת פועלים איך צ"ע הפרק אמירת של גם – הנשמה עצם מצד העבודה של שהתוצאה הוא

שמבאר62 הערה שם למדה"ר, ראה מדה"ד הפיכת ג"כ תהילים( מביא שייכים שאינם כמו דווקא לישראל המשכה היא תהלים פסוקי שאמירת

שזהו מוסיף הגליון בשולי האריז"ל. ושם בדברי עמוק ביאור לעולם, והוא. ותוקעים[ נוטלים חז"ל לשון דיוק

. 24ע' ה'תש"ג סה"מ – הנ"ל ר"ה בהמשך בארוכה ( כמבואר13

סלה( אהב אשר האהבה )של הפנימי ( "דענינה27ע' )ריש שם בהמאמר ( ראה14 לעלמין" דרחים" בתרגום מפרש, דמ"ש לומר, דבהמאמר יש ". ואוליהרחמים הוא

המילה תרגום הוא שבפשט, דרחמי ]למרות לרחמים גם היא בזה הכוונה בישראל הקב"ה בחירת שמצד האלו שהרחמים שבפסוק. וי"ל אהב אשר לכלותם געלתים ולא מאסתים זאת.. לא גם "ואף בפסוק שכתוב כמו הוא

העצמית, שהוא האהבה שמצד שלמרות בזה איתם". והעניין בריתי להפר הוא שכך לומר מקום הבחנה, והיה ללא לכל נותן חסד, וחסד של עניין זו באהבה יש זאת לישראל, בכל הקב"ה של העצמית האהבה לגבי

וכבר תו"מ מקיימים למטה, לא שישראל במצב רחמים, שגם בחינת מדת מצד העצמית, וזהו האהבה שם מתגלה זאת בגלות, בכל נענשים

. העצמית[ באהבה שכלולה הרחמים

שם. ובכ"מ. הכוונות ר"ה. שער שער פע"ח בתחלתו. וראה הנ"ל ר"ה ( המשך15

כ"ה16 ולכאורה הנ"ל ר"ה בהמשך הלשון ( דבר"ה שם. הענין גם יש הכוונה, , ובהערות1354ע' ח"ד לקו"ש מלכיות. וראה הוא העיקר ושופרות, אבל דזכרונות

שם.

של האמצעי החלק את לגמרי משמיט ]במאמר לד, ב טז, א. שם ( ר"ה17 בשופר, וצ"ע. לטובה, ובמה זכרוניכם לפני שיבא כדי מארז"ל: זכרונות

א. שישנם בחינות לשתי מתייחסים שחז"ל לומר יש ובנגלה בשופר: השופר שאין הרמב"ם וכשיטת – עליכם ישראל: תמליכוני עם על שפועל

ורמז חלק כלפי מכוון שהשופר – משנתכם ישנים עורו יש מהמצוה, וכשיטת–] לטובה זכרוניכם לפני יבא – הקב"ה אצל ישראל. ב. שפועל

ובכל חלק בשופר, שהתקיעה לתקוע שמברכים ר"ת זאת מהמצוה, אל היא כעונה, והצעקה ושומע צעקה של דין לזה יש אחרים, כי מוציא

מצד הוא תמליכוני שגם המאמר בפנים מוכרח, כמבואר אינו ה'. אבל. [60 בהערה הביאור ה'[. וראה

כז, א. )במשנה(. שם כו, ב ( שם18

" בתק"שהראשון הענין" התקיעות, אשר טעמי באבודרהם רס"ג, הובא ( וראה19הבורא". את עלינו ממליכין "אנו הוא, שאז

ראה–שופרות( פסוקי אמירת גם בזה שנכלל )אלא שופר תקיעת על ( שקאי20 שם. ע' כד; ע' כו, ובהערות לקמן

ואילך. ע' לה לקמן נח, ב. ובכ"מ. וראה לר"ה דרושים בלקו"ת ( כ"ה21

כז, א. דר"ה, מר"ה מוסף ( בתפלת22

וראה שבהערה ובאוה"ת בלקו"ת ( כ"ה23 ובכ"מ. פירוש עוד ס"ו לקמן הבאה. מעשיך, תחילת היום כאן, זה הפירוש ]לפי ישראל על מעשיך" שקאי ב"תחילתויום לבריאת הכוונה סיום שם על מעשיך תחילת נקרא הששי העולם, נוגע, אינו דווקא האדם בבריאת הסתיימה שהבריאה העולם, ומה בריאת

שזה הפירוש לפי כן שאין מה לסיום ולא לאדם קשור היום לקמן, . הבריאה[

ב'עט. ע' ב'כא ה כרך ר"ה נח, ב-ג. אוה"ת שם ( לקו"ת24

כ"ה25 ובאגה"ק19)ע' הנ"ל ה'תש"ג ר"ה בהמשך ( ובכ"מ. ב( סי"ד (. )קכ, " ערב בכל לשרשו "מסתלק אבל בערבר"ה"; רע"א( שם לקמן ר"ה". )קכא,

ר"ה". בליל "שמסתלק

(. ובכ"מ. 38)ע' הנ"ל ר"ה ( המשך26

ואילך. רמו, ב התקיעות דא"ח( שער )עם ( סידור27

ה, סע"א. א כרך לקו"ד ( ראה28

יח, ב. וראה אחרי עה"פ ופרש"י כ, ג. תו"כ יתרו )ויל"ש( עה"פ מכילתא ( ראה29 עול עליו )במשנה(: שיקבל יג, א מברכות (. ולהעיר69)ע' פכ"ו הנ"ל ר"ה המשךמצוות. עול עליו מקבל ואח"כ תחלה שמים מלכות

כו' בו יש הכתוב, רמז גזירת בר"ה שתק"ש "אע"פ ה"ד פ"ג הל' תשובה ( ברמב"ם30 ס"ט(, שגם לקמן גם )וראה ואילך1145ע' ח"ד לקו"ש ראה בתשובה". אבל וחזרו

זו. לדרגא להגיע א"א התשובה ע"י

ע' תד(. ח"א תער"ב )המשך עדר"ת ממעמקים שה"מ ( סד"ה31

)ע' תשצז ואילך פשפ"ח ח"ב תער"ב המשך בארוכה שם. וראה תער"ב ( המשך32ואילך. ובכ"מ. ע' כד תרפ"ז ואילך(. סה"מ

השני. )ע' תת( לאופן פשפ"ט שם תער"ב בהמשך ( כ"ה33

יז, א. –אליהו"( )"פתח בהקדמה ( תקו"ז34

"שהכוונה31 שבהערה שה"מ ד"ה ( ראה35 להיות הוא בר"ה המלכות בהמשכת ע' קז. לקמן למטה". וראה המלוכה גילוי

ר"ה ליל מסכת חסידים במקומו. משנת האריז"ל עשי' )סידור על ( ד"פעול" קאי36שבעשי'. הדומם גם פעול" הוא כלמז, א(, ו" שלח בלקו"ת מ"ב. הובאו פ"ח

ר"ה שער נט, ד. עט"ר לר"ה דרושים לקו"ת עד"ז ע' קז. וראה לקמן ( ראה37ספי"ט.

)המשך פקצ"ז שם בהמאמר . וראה31 הערה דלעיל עדר"ת שה"מ ( בסד"ה38ע' תא(. שם תער"ב

ואילך. יד, סע"ב וירא תו"א ( ראה39

ואילך. רמה, סע"ג דא"ח( שם )עם סידור ( ראה40

סא, רע"א. ( יבמות41

מז, ב. נצבים ( לקו"ת42

. 7 הערה ע' מא לקמן נסמן–רפכ"ט. ועוד. ( ויק"ר43

קאמרינן". אדם יצירת כו'" "על מעשיך תחלת היום ד"זה טז, א לר"ה ר"ן ( ראה44

(. 35)ע' תש"ג ר"ה בהמשך זה בד"ה ( כ"ה45

"עם" שהוא זה דעוונות, כ"א מיצר לא – שבו המיצר הוא בשופר זו בחינה ( ורמז46 בהמשך שה"מ ד"ה )עיין בהעצמות נוגע זה מושרש. ולכן ששם העצמות במרחב ולאבסופו(. תרצ"ה ר"ה הנ"ל. המשך ר"ה

. ובכ"מ. 18ע' ואילך. ה'ש"ת ע' שב עטר"ת ( סה"מ47

פ"א, ד. ( ב"ר48

)ג(. פ"ב, א רבא פ"ח, ז. רות ( ב"ר49

( ישעי' ס, כא. 50

יד, א. ( ראה51

ע' לקמן נסמן–)פא, ב(. ועוד. רפ"ז לח, ל. שעהיוה"א וישב עה"פ בחיי ( רבינו52. 86 הערה רלד

ואילך. 6ע' ה'תש"ג ( סה"מ53

ב. ומ"ד( דרוש מ"ן )שער לט העיבורים( פ"ב. שער )שער כח שער ע"ח ( ראה54ועוד.

ואילך. 15ע' שם ( סה"מ55

לבאר יש דארעא "ממלכותא נח, א(, שלכן )ברכות דרקיע מלכותא כעין ( שהיא56(. 6ע' – רפ"ב הנ"ל ר"ה דרקיע" )המשך מלכותא ענין ולהסביר

יז, טו. ( שופטים57

. 26ע' ח"ח לקו"ש ( ראה58

. 30 הערה דלעיל ( רמב"ם59

ע"י היתה העולמות דבריאת ההמשכה על ס"ז, שההחלטה לעיל המובא ( וע"ד60כי במחשבה שעלו ישראל דבריאת הכוונה נשלמת דוקא ישראל ע"י העצמית,

כדי מלכויות לפני אמרו חז"ל מאמר כוונת שזו לומר ]ויש העולמות שופר, מצות ידי שעל דלתתא אתערותא בחינת – עליכם שתמליכוני

שיעלה כדי זכרונות לפני זה. ואמרו ידי על שבאה ההמשכה בזה והעיקר בחינת הנשמה, עד עצם שמצד העלאה בחינת לטובה, הוא לפני זכרונכם

ועניין ההעלאה בזה ית', שהעיקר בעצמותו הנשמה שורש שבשופר, ענין פועל שזה -, עד בשופר ובמה – יחד מב' הבחינות מורכב השופר

כפי השלישי המקדש בית – לחרותינו גדול בשופר תקע שמשיך -, . במאמר[

ע' שמב ח"ד מלוקט )סה"מ ה'תשכ"ב הזה הבית יהי' כבוד גדול מסד"ה ( להעיר61ומשם בבית שמתחיל ההמשכה סדר ]לגביואילך( מתפשט המקדש, . בעולם[

המלכות( )בנין בעולם ההמשכה )גם( בענין מדובר שופרות לומר, דבפסוקי ( ויש62ובהמזמור לרצון ששייך כמו המוחלט רצון – דישראל תק"ש שע"י שקודם הגלוי;

,ט'[ אות דלעיל הראשונה ]הבחינה עצמו המוחלט רצון בענין מדובר תק"ש רק נמשכת זו לבא, בחינה לעתיד שגם מזה ]מובן לישראל רק שנמשך

ואם אבל נמשכת אינה היא כן לישראל, כמו ישראל בחינת בעולם, המאמר, בפנים שמבואר בעולם, כפי גם נמשכת בעצמות שמושרשים

ומזה המקדש בבית שמתגלה מה שזה לעולם שיש מובן השלישי.

– טבע של באופן היא אצלם שהבחירה לבחירה, אלא )ולאומות( שייכות באופן מתגלה הבחירה בישראל לבחור. אבל שמוכרח בחירה של טבעשהוא–ית' בעצמותו בחירה, כמו של זה, בחירה. ולפי לו שיהיה בחר

תשכול של באופן מתבצעת שלו התענוג היפך שהיא גוי, בחירה אצל באלקות התענוג בחינת אצלו מאיר כן אם )אלא לעצמו מזיק של והרגשה

ישראל, של עבודתם ידי -, על הוי'ה את דעה הארץ ומלאה בבחינה – ישראל, אצל ית'. אבל בעצמותו נשמתם שורש את בעולם שממשיכים

שרצון אותו שלו, מקשר התענוג היפך אתכפיא, שעושה בבחינת העבודה האמיתי הטבע לבחור, וזהו מההכרח ית' שלמעלה עצמותו של המוחלט

אדרבה: אלא עצמה הבחירה ידי על מוכרחים ישראל, שאינם נשמות שלולכןצדיקים[ של נמלך, בנפשמותיהם במי הענין מודגש דוקא זה במזמור .

ישראל. על מרחם שהקב"ה הרחמים – לזה בישראל, ובהמשך הקב"ה דבחירת

עצם שמצד הביטול ע"י הוא המוחלט רצון )ס"ח( דהמשכת לעיל המבואר וע"פ לומר, שהמשכת יש אולי – גלוי הרצון לעורר בכדי הוא דתק"ש המצוה וענין הנשמה לתק"ש ההכנה ע"י גם לרחמים( הם מדה"ד לנו, הפיכת )יבחר זה דמזמור הענינים

הנשמה עצם שמצד הביטול מתגלה לתק"ש בההכנה גם המצוה(*, כי קיום )לפני כיון שופר בתקיעת תלוי אינו לישראל המוחלט הרצון גילוי שעניין ]כלומר

וזה משייכות למעלה שהוא את "נוטלים חז"ל במאמר נרמז לעולם, וראההגליון[ בשולי בהערה שופריהם", כמבואר מסידור12 הערה לעיל .

.המזמור אמירת ע"י היא לרחמים מדה"ד האריז"ל, דהפיכת

ומה",שתוקעין" הול"ל דלכאורה– "ותוקעין שופריהן את נוטלין" המדרש מלשון ולהעיר*( וי"ל?שופריהן את שנוטלין נוגע שהכוונה, ותוקעין נוטלין"ב שנוטלים",כו' בכדי השופר

. לרחמים מדה"ד מהפכים עצמו ועי"ז,לתקוע