אביב-אוניברסיטת תל ש לסטר וסאלי אנטין"הפקולטה למדעי הרוח ע

ש חיים רוזנברג"הספר למדעי היהדות ע-בית החוג למקרא

עיון בחוקים הקזואיסטים של התורה–לקרוא חוק כסיפור

"דוקטור לפילוסופיה"חיבור לשם קבלת התואר

מאת אסנת ברתור

ביבא- מוגש לסנט של אוניברסיטת תל

אדוארד גרינשטיין' גרשון ברין ופרופ' עבודה זו הוכנה בהנחיית פרופ

2005ו אוקטובר "תשרי תשס

תודות

. אשר ליווני במסעי זה, אד גרינשטיין' ופרופ,גרשון ברין' פרופ, תודה מעומק הלב למורי

. תודה על התמיכה ועל ההדרכה המסורה, שהקדשתם לי ולעבודתי, תודה על הזמן

. על השאלות ששאלתם ועל התשובות שהצעתם, תודה על ההערות והתובנות המפרות

, ר לידיכםשנמס, לצד מהירות תגובתכם לחומר הכתוב, שלא החסירה דבר, קריאתכם המעמיקה

שהשריתם על , בהוסיפי לכך את האווירה הנעימה והמפרגנת. מעוררות התפעלות והשתאות

. כי הנחייתכם המשותפת היא מופת של הדרכה ולימוד, לא נותר לי אלא לקבוע, התהליך כולו

- הספר למדעי היהדות ולפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל-לבית, תודה רבה לחוג למקרא

. אשר העניקו לי מענקים כספיים נאים במהלך לימודי הדוקטורט, אביב

, ברוחב לב אשר העניקה לי מטובה, Memorial Foundation for Jewish Culture - תודה רבה ל

. והביעה אמון בי ובעבודתי

.אשר התעניינו ותמכו, אביב- תודה מיוחדת לכל מורי וחברי מן החוג למקרא באוניברסיטת תל

i

תוכן העניינים

I-III תקציר

IV-V רשימת קיצורים

26-1 מבוא

9-1 הצגת הנושא . 1 3-1 משפט וספרות . א 4-3 על תרבותי -הסיפור כקוד. ב

5-4 חוק כסיפור . ג

8-6 הנחות יסוד ושיטות מחקר , רעיונות מנחים–לקרוא חוק כסיפור . ד

9-8 החוקים הקזואיסטים של התורה . ה

23-10סקירת מחקר . 2

13-10 חקר המקרא הקלאסי . א

14כללים ועקרונות משפטיים , הנחות יסוד. ב

15-14 תקפות החוקים . ג

17-16 יחסי גומלין בין החוק המקראי לבין הסיפור המקראי . ד

20-18 קריאה ספרותית של קבצי החוקים . ה

21-20נרטיבית של קבצי החוקים - פרשנות רטורית ופרשנות סמיוטית. ו

23-21 מקומו ותרומתו של המחקר הנוכחי . ז

25-23מקורות המחקר ואופן בחינתם . 3

26-25מבנה העבודה . 4

75-27 האשליה המימטית –יצוג של דיבור : פרק ראשון

29-27הקדמה ומבנה הפרק . 1

32-29 סיכום דייגטי . 2

חוק עובד; )31-30 (6-2 יג -חוק הנביא המדיח ; )30-29 (8כה ' דב-חוק היבום -חוק כיבוש עיר ; )32-31 (22-15 יח -חוק הנביא ; )31 (4 יז -עובד עבודה זרה

)32 (26-20כב ' שמ-י הגנה על זכויות החלשים חוק; )32 (11-10כ

ii

35-32מבע עקיף . 3

10, 7כב ' שמ- שמירת טובין ובעלי חיים חוק 57-35 מבע ישיר . 4

A ללוח 12' ס; )38-36 (16 יח -חוק הנביא ; )36-35 (16יז ' דב-חוק המלך ;)39(רישא 16טו ' דב, 5כא ' שמ-חוק העבד ; )38(של קובץ חוקי אשור התיכונה

; )44-42 (9-1כ ' דב-חוק יציאה למלחמה ; )42-40 (8כב ' שמ -אבדה /שמירהחוק -חוק עלילות דברים ; )47-46 (20 כא -חוק בן סורר ; )46-44 (8-7 כא -חוק עגלה ערופה

) 56-52 (22-19ה ' במ-חוק הסוטה ; )52-50 (9-7 כה -חוק היבום ; )50-48 (17-14כב 64-56 מונולוג פנימי . 5

חוק ; )59-58 (30 יב -חוק איסור פולחן כנעני ; )58-57 (20יב ' דב-חוק שחיטת חולין ; )63-62 (21 יח -חוק נביא שקר ; )62-60 (14 יז -חוק המלך ; )60-59 (9 טו -האביון

)64-63 (20כה ' ויק-חוק שנת שמיטה 74-64מבע משולב . 6

לקובץ136' ס; )69-67 (16טו ' דב-חוק העבד ; )67-65 (26כב ' שמ-חוק הלוואה לעני -חוקי מדיחים לעבודה זרה , 30יב ' דב-חוק איסור פולחן כנעני ; )70-69(חוקי חמורבי

)74-71 (14-13, 8-7, 3יג 75-74 סיכום . 7

230-76" סיפורים משובצים" החוקים כ–המחוקק המספר : פרק שני

78-76הקדמה ומבנה הפרק . 1

79-78 רמת סיפר ורמות סיפוריות , תקשורת סיפורית. 2

83-79" סיפורים משובצים"החוקים כ. 3

84-83 המחוקק המספר . 4

157-85" השתתפות"קריטריון ה. 5

85 " אני חווה"ו" אני מספר. "א

107-86ספר הברית . ב

92-86 הנמען" השתתפות. "1

87-86" אני חווה"ו" אני מקשיב. " א

; )90-89 (25-23 כא -הרה חוק פגיעה באשה ; )88-87 (2כא ' שמ-חוק העבד . ב )91-90 (5-4 כג - חוקי הושטת עזרה לחיות

92 הנמען "השתתפות"אופי . ג

106-92 המחוקק " השתתפות. "2

;)103-97 (23-20כב - חוק הגנה על זכויות חלשים; )97-93 (14-12כא ' שמ-חוק הרצח )106-103 (26-24 כב -חוק הלוואה ומשכון

107-106 סיכום . 3

iii

145-108 קובץ החוקים הדברימי. ג

133-108 הנמען " השתתפות. "1

110-109 במסגרת האפודוזיס. א

חוק משכב עם נערה ; 23-22כא -חוק התלוי ; 21-16יט ' דב -חוק עד שקר 12-11 כה -חוק האוחזת במבושים ; 24-23 כב - מארשה

112-110 במסגרת פסוקיות הנמקה . ב -חוק בן סורר ; 9-1כא -חוק עגלה ערופה ; 13-12יז ' דב -חוק זקן ממרה ; 22כב -חוק הניאוף ; 21-20כב -חוק משכב נערה טרם נישואיה ; 21-18כא

3-1 כה -חוק המלקות ; 7 כד -חוק גניבת אדם ; 4-1 כד - ן חוק הגירושי

if you 133-112-פי דגם ה-בחוקים המנוסחים על. ג

113-112הנמען באספקלריה של יחסי משפחה " השתתפות. "1

116-113 " הבן הנזקק. "2 ; 11-8 יז -הדין העליון -חוק בית; 28-20יב ' דב-חוק שחיטת חולין

; 9-1 כ -חוק היציאה למלחמה ; 22-15 יח - חוק הנביא

119-116" הבן הנחשף להשפעה רעה. "3 ; 6-2 יג -חוק הנביא המדיח ; 1יג -29יב ' דב - חוק איסור פולחן כנעני

9 יח - חוק איסור מאגיה ;12-7יג - חוק הקרוב המדיח

124-119" הבן בעל העוצמה. "4

-חוק השבויה ; 18-12 טו -חוק העבד ; 11-7טו ' דב-האביון חוק 22-19 כד -חוקי שכחה ולקט ; 13-10 כד -חוק העבוט ; 14-10 כא

133-124 " הבן הבוגר והעצמאי. "5

-חוק המלך ; 7-2 יז -חוק עובד עבודה זרה ; 19-13יג ' דב-חוק עיר נידחת

-חוקי כיבוש ומצור על עיר ; 10-7, 3-1 יט -חוק ערי מקלט ; 15-14 יז חוק שמירת; 8 כב -חוק בניית מעקה ; 7-6 כב -לוח הקן חוק שי; 20-10 כ

26-25 כג -חוק נטילת יבול ; 15-10 כג - טהרת המחנה

133 סיכום . ד

145-134המחוקק " השתתפות. "2

134 המחוקק הדברימי " השתתפות"אופי . א

138-134המחוקק כדמות מן הרמה הסיפורית הראשונה התייחסות אל . ב

; 17, 15 יח -חוק הנביא ; 8יב ' דב-חוק ריכוז הפולחן

144-138 " ת ההכרזהנוסח "–התייחסות לפעולת החקיקה . ג ; 8כד , 3יז , 21יב ; 9יט , 5טו , 19, 1 יג, 28 ,14, 11יב ' דב

22, 18כד , 7-6יט , 15, 11 טו 145-144 סיכום . 3

iv

155-145ספר הקדושה . ד 145 כללי –המחוקק " השתתפות. "1 149-146" חווה- אני"ו" מחוקק-אני "–באירועים המתוארים " השתתפות. "2

, 23כא , סיפא3כ , 30, 12, 3יט ; 30כג , 6, 5, רישא3כ , סיפא10יז ' ויק

,38כה , 43כג , 33כב , 26, 24כ , 36יט ; 2כו , 2כג , רישא32, סיפא3, 2 כב 21, 2כה , 10כג , 24, 23, 22כ , 3יח ; 55, 42

151-149 התייחסות המחוקק למלאכת החקיקה . 3 ,3כו , 31כב ; 9כב , 30יח ; 15, 3כו , 18 כה 22, 8כ , 37, 19יט , 26, 5-4יח ' ויק יז' ויק; 15

155-151 "האפיון העצמי" ו"ההזדהות"נוסחאות . 4

152-151כללי . א

153-152 "הצגה העצמיתה"/"ההזדהות"נוסחאות . ב

, 31, 30, 8, 3, 2כב , 12כא , 37, 32, 30, 28, 18, 16, 14, 12יט , 21, 5יח ' ויק , 38כה , 43, 22כג , 24כ , 36, 34, 31, 25, 10, 4, 3יט , 30, 4, 2יח ; 2כו , 33 1כו , 17כה , 22כד , 7כ ; 13כו , 55

155-154 "האפיון העצמי"נוסחאות . ג

16כב , 23כא , 9כב , 15, 8כא , 32כב , 8כ , 2יט , 26כ ' ויק

155סיכום . ד

157-155 " השתתפות"סיכום קריטריון ה. ה 230-157 " מוחשיות"קריטריון ה. 6 158-157 כללי . א 165-158של המחוקק " כל ידיעתו. "ב

159-158" מולטניתסי"הצגה /ידיעה. 1

161-159ההווה והעתיד , ידיעת העבר. 2

6-2כא ' שמ, יב' דב, 25יח , 7-3יז ' ויק 165-161 ידיעת המתרחש באירועים פרטיים או נסתרים. 3

1כא , 7 יג' דב, 13ה ' במ, 9כב ' שמ

230-165חיוויי הדיעה של המחוקק . ג 188-165 ספר הברית . 1

182-165הערות פרשניות . א

כא-חוקי שור נוגח ; )169-165 (19-18כא ' שמ-חוק פגיעה גופנית . 1 -חיים -חוק שמירת בעלי; )172-170 (34 כא -חוק הבור ; )170-169 (36, 29

) 175-172 (10כב

v

178-175" תקבולת מבארת. "2

סיפא2כא , 12, 11-10כג , 29-28, 24כב , סיפא11כא ' שמ

179-178 11-7כא ' שמ-חוק האמה . 3

181-179 23-22' שמ-הרה חוק פגיעה באשה . 4

182-181 לקובץ חוקי חמורבי 119, 48, 37, 29' ס. 5 186-182 שיפוט מוסרי או השקפת עולם, החושפות עמדה הערות. ב

184-182פסוקיות הנמקה . 1

184פסוקיות הנמקה בקובץ חוקי חמורבי . 2

186-185 23-22' שמ-חוק פגיעה באשה הרה . 3

187-186" אנלוגיות"והערות " מרחיבות תחולה"הערות . ג

סיפא16כב , 31כא , סיפא9כא , 11-10כג , 29-28כב , 8כב ' שמ

188-187 סיכום .ד 217-188 קובץ החוקים הדברימי . 2

207-188הערות פרשניות . א

189-188 כללי . 1

189פירוש מילולי . 2

6 יד, 11כב ' דב

190 יההנח. 3

9טז ' דב

194-191 " מבהירה"והדגשה " רטורית"הדגשה . 4

192-191 " רטורית"הדגשה . א

7כד , 22כב , 18יט , 22יח , 6טז , 9טו ' דב

194-192 " מבהירה"הדגשה . ב

5כה , 24יד , 10-9יג , 7כד , 14כא , 4-3כא ' דב

197-194 פרט וכלל , כלל ופרט. 5

, 1יח , 1יז , 21טו , 21טז , 14 טו ;12-סיפא9יח , 16טז , 20-3יד ' דב 20כג , 8יז , 26יד , 16יג ; 3כב , 14כ

207-197 " הנגדה מבהירה. "6

198-197 הסבר המונח . א

כה -יב' הדגמת המונח בדב. ב

; )200(טז -פרק טו; )200-199(פרק יד ; )199(פרק יג ; )199-198(פרק יב

vi

; )202(פרק כ ; )202-201(פרק יט ; )201(פרק יח ; )201-200( פרק יז פרק כד; )205-204(פרק כג ; )204-203(פרק כב ; )203-202( פרק כא

)206-205(פרק כה ; )205 (

207-206 הדגמת המונח בקובץ חוקי חמורבי . ג

b133 ,193, 105, 61, 53, 44, 43' ס

211-207 " אנלוגיות"רות והע" אקספוזיציוניות"הערות , "מרחיבות תחולה"הערות . ב

209-207" מרחיבות תחולה"ערות ה. 1

3כב , 15כ , סיפא17טו ' דב

209 " אקספוזיציוניות"הערות . 2

רישא4יט , רישא3יח , רישא2טו ' דב 211-209 " אנלוגיות"הערות . 3

23כא , 27-25כב ' דב

216-212 חיובי או שלילי –הערות המציינות שיפוט ערכי . ג

213-212 שיפוט חיובי . 1

9כא , 19-18יג , 28, 25יב ' דב

216-213 שיפוט שלילי . 2

;כחלק מתיאור המעשים; במסגרת פסוקיות הנמקה " נוסחאות סיום"במסגרת

217-216 סיכום . ד 229-217קובץ החוקים הכוהני . 3

218-217 " המעגולת"מבנה . א

229-218הערות המחוקק הכוהני . ב

220-219 הערות המתייחסות לתחולת החוק . 1

תחולתן הנצחית של הוראות; )219(תחולת הוראות החוק על הגר )220-219( החוק

222-220" סיכומיות"והערות " אקספוזיציוניות"הערות . 2

..." וזאת תורת ה/זאת"; "זאת התורה"

228-222" דיאגנוסטיות"פסוקיות הנמקה והערות שיפוטיות , הערות .3

224-223 " ריטואליות"ו" רפואיות" דיאגנוזות –יג ' ויק. א

ופסוקיות הנמקה "ריטואליות" דיאגנוזות –כ , יח, טו, יא' ויק. ב " דיאגנוסטיות "

226-225 " דיאגנוסטיות" הערות שיפוטיות –כ , יח' ויק. ג

vii

227-226 21, 18-16לה ' במ-חוק הרצח . ד

228-227י החוקים מן המזרח הקדום בקבצ" דיאגנוסטיות"הערות . ה 229-228סיכום . ג

230-229 " מוחשיות"סיכום קריטריון ה. ד

271-231 החדירה לנפש הדמויות –יצוג של חיי הנפש : פרק שלישי 233-231 הקדמה ומבנה הפרק . 1

mens rea ( 239-233(המחשבה הפלילית . 2 234 התייחסות עקיפה . א 238-234התייחסות ישירה . ב

34-9לה ' במ; ]42ד [13-1יט ' דב; 14-12כא ' שמ–חוקי הרצח 239-238 הנפשי בקבצי החוקים מן המזרח הקדום היסוד. ג

של A ללוח 24-23' ס; לקובץ חוקי חמורבי265, 227, 207-206' ס לקובץ חוקי אשנונה33, 6' ס; קובץ חוקי אשור התיכונה

244-239" יוחדתהכוונה המ"המניע או , המטרה. 3

;)240 (12-7 יג-חוק הקרוב המדיח , 6-2יג ' דב-חוק הנביא המדיח -חוק נביא שקר ; )241-240 (13-8 יז -הדין העליון - חוק סמכות בית

)244-241 (12-11 כה -במבושים חוק האוחזת ; )241 (22-19 יח 251-244 פעלים הכוללים פרדיקטים אדוורביאלים. 4 245-244 הסבר כללי . א 249-245פרדיקטים אדוורביאלים של תכלית . ב

,"סתר", "פתה", "נדח", "סות", "זמם", "קום", "ארב", "זוד", "צדה" "שלח", "נוא", "עלם "

250-249 יקטים אדוורביאלים של אופן או יחס פרד. ג

"מעל", "התעמר", "רדה", "גזל", "עשק", "נגש", "ענה", "לחץ", "ינה" 251 סיכום . ד 253-251הדאטיב האתי . 5 261-253 ונית העולם הפנימי כהסבר או כמניע להתנהגות חיצ. 6 254-253 התודעה . א

20-19כד , 3-1כב , 9-1א כ, 8-13יז , 20-19כ ' דב, 9כג ' שמ

viii

257-254המניע . ב

31-11ה ' במ, 16טו , 6-2יג ' דב 259-257 רקע או הסבר להתנהגות . ג

258-257" נפש"מילה שימוש ב. 1

15-14כד , 25כג , 26, 21-20, 15יב ' דב

259-258" לבב"שימוש במילה . 2

9-1כ , 20-17יז , 6יט ' דב 261-259 מערכות יחסים זוגיות . ד

חוק זכויות; 14-10כא ' דב-חוק השבויה ; 11-7כא ' שמ-חוק האמה כד -חוק הגירושין ; 19-13 כב -חוק עלילות דברים ; 17-15 כא - הבכור

10-5 כה -חוק היבום ; 4-1 268-262המחוקק על הנפש " השתלטות. "7 263-262 ציווי לשמוח . א

11כו ' דב, 40כג ' ויק, 15-14, 11טז , 26יד , 18, 12, 7יב ' דב 264-263לרצנכם "/"לרצנו" הביטוי . ב

11כג , 29, 19כב , 5יט , 3א ' ויק

266-264ציווי לזכור . ג

17כה , 9כד , 3טז , 22, 18כד , 12טז , 15טו ' דב 268-266 ציווי שלא לחוש רגש שלילי או בלתי הולם. ד

267-266 כלפי העבריין . 1

11כה , 21, 13יט , 22יח , 9יג ' דב

268-267כלפי החלש . 2

18-12, 11-7טו ' דב 271-268 סיכום ומסקנות . 8

304-272 מיקוד , נקודת תצפית: פרק רביעי 274-272 הקדמה והסבר תיאורטי . 1 285-274 " ראה"פועל התפישה . 2

;)278-274 (4-1כב ' דב, 5-4כג ' שמ-חוקי הושטת עזרה לחיות 14-10 כא -וחוק השבויה , 9-1כ ' דב- חוק היציאה למלחמה

)285-281(יד -יג' ויק-דיני הצרעת ; )281-279 ( 289-285 רישא 2-1כב ' שמ -חוק הריגת גנב . 3 299-289 מתן כינויים לדמויות . 4

ix

292-289 כינויים וכינויים חלופיים . א 295-292 21-13כב ' דב- חוק עלילות דברים . ב 298-295 10-5כה ' דב-חוק היבום . ג 299-298 12-11כה ' דב- חוק האוחזת במבושים . ד 302-300 מתן כינויים למקומות . 5 301-300 חילופי כינויים . א 302-301 9-1כא ' דב- חוק עגלה ערופה . ב 304-303סיכום ומסקנות . 6

308-305 סיכום ומסקנות

334-309 רשימה ביבליוגרפית

I

תקציר

פיהן מקובל לסווג את הדגמים - החוק הקזואיסטי מוכר כאחת משתי הקטגוריות הבסיסיות על

המקדים את , נהוג להגדיר את החוק הקזואיסטי כדפוס המשפט המותנה. החוקיים של התורה

, פעולה או מצב מסוים, אשר בפרוטזיס מתואר מקרה, כמשפט תנאי; לתוצאה) casus(המקרה

, החוק הקזואיסטי תיאורי במהותו. בעות התוצאות החוקיות הנגזרות מן המתוארובאפודוזיס נק

. ועוסק בעיקר ביחסים שבין אדם לזולתו, בעל אופי רטרוספקטיבי

. "מיניאטורים סיפורים" מציע לקרוא את החוקים הקזואיסטים של התורה ככחינומחקר ה ה

באמצעות שימוש במושגים , "משפטיות"המזוהות כ, המציע לברר שאלות, תחומי-זהו מחקר בין

. תורת הספרות והנרטולוגיה–ובכלים הלקוחים מדיסציפלינות אחרות

החוק אינו רק שיטה של כללים 1".ספרות חברתית" הוא סוג של ,יימס בויד וייט'גפי - על, החוק

, רט קאבררובפי - על, כך ,ובעולם נורמטיבי זה; אלא העולם שבו אנו חיים, שיש לשמור עליהם

, היו הסנוניות הראשונות, אמירות אלו ואחרות 2.הסיפור קשורים זה בזה/החוק והנרטיב

law and"" (משפט וספרות"שזכתה לכינוי , שהובילו לכינונה של אסכולה מרכזית בחקר המשפט

literature".( שכל אחד , מגוונים האוגדת בתוכה ענפי מחקר, הי אסכולה מחקרית רחבת היקףזו

המרכיבות , מבוסס על היבט אחר של יחסי הגומלין בין שתי הדיסציפלינות העצמאיותמהם

שלשתי הדיסציפלינות יש יסודות , ההכרה .מאידך גיסא, והספרות, מחד גיסא, המשפט–אותה

במתודות ובעקרונות משתמשות לשם כך; שתיהן מנסות לעצב מציאות דרך שפה: משותפים

שפותחו , הובילה חוקרי משפט לאמץ מתודות ועקרונות פרשניים,ומחייבות פרשנות; מיוחדים

ליישם גם על טקסטים משפטיים את הקונווציות עימן ,וחוקרי ספרות, במסגרת תורת הספרות

בוסס ענף המחקר הפורה והחדשני ביותר , כך.ניגשים הקוראים אל טקסטים ספרותיים

). "law as literature"" (משפט כספרות"המכונה , "משפט וספרות"באסכולת ה

שמקובל לכנותו , הגבולות בין שתי הדיסציפלינות הוביל לכינונו של ענף מחקר נוסף" טשטוש"

" סיפוריות במשפט/נרטיביות"או ; )"law as narrative"" (משפט כסיפור"

)"narrative/storytelling in the law" .(מרכזי הסיפוריות כיסוד / ענף זה מצביע על הנרטיביות

1 J.B. White, The Legal Imagination. 2 R. Cover, "Nomos and Narrative."

II

מבקש , ממוקם במסגרת זוה, יהנוכחהמחקר . בפרקטיקה השיפוטית ובחשיבה המשפטית

.עצמם בחוקים– להתחקות אחר היסודות הנרטיביים המצויים בדברי החקיקה

, רוב צורות התקשורת האנושיות הן צורות נרטיביות; על בתרבות האנושית- הסיפור הוא קוד

הסיפור . ידי מיקומם בתוך מסגרת נרטיבית- ולאירועים עלואנחנו מעניקים משמעות לפעולות

גם . להכרת עצמנו וזולתנו; הוא אמצעי ראשון במעלה להכרת העולם והמציאות האנושית

היוז. ותקשורת בין אדם לזולתו, הבנת מציאות, הוא אמצעי ליצירת עולם, כמו הסיפור, המשפט

עם על קשריהם ו,אחרים על יחסיהם עם, עליהם–על אנשים שמוצגים בה סיפורים , "זירה"

מתמקד בתופעות , מחקר המבקש להציג ולבחון את היסודות הנרטיביים המצויים בחוק .הקהילה

, ולא בניתוח משפטי תיאורטי של עקרונות מופשטים, ובאופן תיאורם, המתוארים בו, ובאירועים

הקדשת , פי הנחת היסוד- על.או של המדיניות שהוא מבקש לעצב, של כללי היסוד הקבועים בו

להבין ולתפוש את , אשר עוקבת אחר הנטייה האנושית לחשוב, תשומת הלב ליסודות הנרטיביים

בהבדל מעיסוק במתודות ,"פואטיקה של החוק"ב עיסוק, כלומר; המציאות באופן נרטיבי

, שהיא, יתושל המציאות האנוש, שלו–וביל להבנה עמוקה יותר של החוק ת, משפטיות אנליטיות

.נושא החוק, ככלות הכל

פי המוסכמות עימן ניגש הקורא לטקסט -בוחן את החוקים על, רא את החוק כסיפורוהק, מחקר

שלושת פי - לבחינה שיטתית של החוקים עלהכוונה. בעזרתן הוא מעניק לו משמעותר שאו, סיפורי

הקשורים זה לזה בקשר ,רצף של אירועים, קרי ,"סיפור המעשה". 1: היבטיה של הסיפורת

, המבע המילולי, קרי, "סיפור המעשה" שהוא היצוג המילולי של ,"טקסט"ה. 2; כרונולוגי וסיבתי

התהליך , קרי, "טקסט" שהוא תהליך היצור של ה,"סיפר"ה. 3; המתאר את רצף האירועים

). שומעו אוראומי שקו(לנמען ) מי שמספרו(שבמהלכו הסיפור מועבר כשדר ממוען , התקשורתי

את האירועים בהם , "סיפור המעשה"לשחזר את ניתן , באירועים אנושיים, כאמור, העוסק, בחוק

אפשר , בהיות החוק טקסט כתוב; ואת דמותם של אנשים אלו, "אמיתיים"נוטלים חלק אנשים

יישות ידי -ומשהחוק נמסר על; המשמשים לבניית תוכנולבחון את האמצעים הטקסטואליים

ניתן להתייחס לתהליך התקשורתי במהלכו מועבר החוק לקהל של ,מחוקק, קרי, מענתמ

.קוראים/נמענים

או (בתיאור אירוע ופותחב .לשמש כר פורה לאיתור יסודות נרטיביים עשוי החוק הקזואיסטי

מעניק , החוק הקזואיסטי ,פתרון נונותבו; עימה יש להתמודדבעיה על וצביעבה ;)מצב דברים

יצוג תופעה במונחים נרטיביים פירושו . ומגיב אליה, וקונקרטי להוויה אנושיתאותנטי ,יצוג חי

שתחילתו בהצגת , זהדגם חוקהנרטיביות נדמית כטבועה ב, אם כך. ושינוי להדגיש התפתחות

III

או שיש בהם פוטנציאל ליצירת חוסר (בסדר החברתי חוסר איזוןהיוצרים , פעולה או מצב דברים

נראה .)או מונעת את חוסר האיזון( על כנו המשיבה את האיזון, וסופו בציון פעולה, ) כזהאיזון

".העקרוני", המופשט, המימד הלוגיעל" לוותר"קושי כל ה אין זבחוק ש

.אשר כל אחד מהם עוסק בהיבטים שונים של הסיפורת, העבודה מורכבת מארבעה פרקים

של עוסק באופנים השונים , " האשליה המימטית–יצוג של דיבור : "שכותרתו, הפרק הראשון

או , כמבע משולב, כמבע ישיר, כמבע עקיף(בדרכי מסירתו ; הצגת דיבור בחוקים הקזואיסטים

: שכותרתו, הפרק השני. הנמען/ובהשפעה שיש לאופן המסירה על הקורא, )כמונולוג פנימי

היחס בין . 1: עוסק בשני נושאים עיקריים, "'סיפורים משובצים'וקים כ הח–המחוקק המספר "

ומעמדם של , בתוכו הם מצויים, לבין רצף הסיפור המרכזי, "סיפורים מיניאטורים"כ, החוקים

בחן בהסתמך על מושגים נ הנושא .המשתתפים בסיטואציה התקשורתית של מסירת החוקים

; "רמות סיפוריות"ו, "רמת סיפר", "יפוריתתקשורת ס: "מתחום התיאוריה של הסיפורת

, פי שני הקריטריונים- על, של כל אחד ממחוקקי קבצי החוקים" אישיותם המספרת"אפיון . 2

, "השתתפות"קריטריון ה: המקובלים בחקר הסיפורת לאפיון סוגים שונים של מספרים

החדירה לנפש –יצוג של חיי הנפש : "שכותרתו, הפרק השלישי ".מוחשיות"וקריטריון ה

הפרק בוחן את . הנוטלות חלק באירועים המתוארים בחוקים, עוסק באפיון הדמויות, "הדמויות

לעולם , המוקנה בחוקים, ואת המשקל, יחסם של כל אחד מן המחוקקים לחיי הנפש של הדמויות

ים /הפרק מציג את מגוון האמצעים בהם משתמש .המעשה לעומת עולם המחשבה והרגש

, ובוחן את הפונקציות המגוונות, לחשיפת המתחולל בעולמן הפנימי של הדמויותים/המחוקק

עוסק " מיקוד, נקודת תצפית: "שכותרתו, הפרק הרביעי .שחשיפות אלו נועדו למלא בחוקים

/ הנמסרים,מאיזו נקודת תצפית נקלטים הדברים: נשאלת לגבי כל טקסט סיפוריה, בשאלה

או שמא מנקודת , הם/האם מנקודת התצפית שלו? ים/ידי המחוקק-המתוארים בחוקים על

הפרק מציג מקרים בהם נקודת ?הנוטלות חלק באירועים, התצפית של אחת או יותר מן הדמויות

אלא של דמות או דמויות , ים/אינם של המחוקק, מהם נמסרים הדברים, המיקוד, התצפית

.או ריבוים/ל הממקדים ושנוצר בחוקים הללו נוכח זהותם ש, ובוחן את האפקט, אחרות

בהיבטים שונים ומגוונים פתשתקהמ, באמצעות קריאתם הנרטיבית של החוקים הקזואיסטים

,המחקר הנוכחי מבקש לבסס מתודה פרשנית אחרת, כמפורט לעיל, בארבעת פרקי העבודה

, התודעתיים, את האפקטים ההכרתייםהדגישהמ, מתודה פרשנית; של חוקי התורה, נוספת

על הצביעמוכן , נמעניהם/שעשויים להיות לטקסטים החוקיים על קוראיהם, והרגשיים

.של חוקים אלו, המרכזיים, המאפיינים העיקריים

IV

רשימת קיצורים אנציקלופדיה מקראיתמ "א ארץ ישראלי "א

AB The Anchor Bible ANET Ancient Near Eastern Texts3, J.B. Pritchard (ed)

AOTC Abingdon Old Testament Commentaries

BDB The New Brown, Driver, Briggs Gesenius, Hebrew and English Lexicon of the Old Testament

BH Biblia Hebraica

BN Biblische Notizen

CAD Chicago Assyrian Dictionary CBQ Catholic Biblical Quarterly CDA A Concise Dictionary of Akkadian2, J. Black, A. George, N. Postgate (eds)

HTR Harvard Theological Review

HUCA Hebrew Union College Annual

ICC International Critical Commentary

ILR Israel Law Review

IOS Isreal Oriental Studies

JANES Journal of the Ancient Near Eastern Society

JBL Journal of Biblical Literature

JCS Journal of Cuneiform Studies

JJS Journal of Jewish Studies

JNES Journal of Near Eastern Studies

JPS Jewish Publication Society

JQR Jewish Quarterly Review

V

JSOT Journal for the Study of the Old Testament NCBC New Century Bible Commentary

NIB The New Interpreter's Bible

OTL Old Testament Library

RB Revue Biblique

VT Vetus Testamentum

VTS Vetus Testamentum Supplements

WBC Word Biblical Commentary

ZAW Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft

NYr'Dn Jt).li-]

l]]-t9vt \r!uD .N

'a lvay oflalking about i ,,n)Illn nl-199' )ul ))! Nln ,u)) ! -r)l 9D)'') '9-r)J ,Plnn

vrv P'rb tv n2,'u Pl ll)x Plnn,-llNP 9"lll1 )11'D I people and their relationships"

"la!v and narative are nl )l)pD-lll orlll) ' tr)tn )N ll'{, o)lrn NrN ,on)r! 'llDvr)

?.inseparably related"

I)\t-tD nrtfoN )U nt))f, t))ttnV ,JtllllrN'tn i)t)l)Pn )n (nlDl'r nl-l)).N]) l)N Jlll)DN

N)n ll nrrlgN r.f'1a$' and literature") 'nl-l!g) l,!1./D' )))), nnll 'l.{.rN ,glY,Dn-lPnl

onD T nN )r-rvN /o))l l))al o)) lvJ-rPnD )! l ! nf lJl l n-r) lNn ,r lPn nln-l n)- lPnD nrlf ,9N

,nl)NDrirn lll))r9',10)ln t')vr ll,nt-r-rn

nP)rn ,]))D'l)n )9n) )!.r lnN \rltil )y 091fD

'N9)) J'�I)XD ,Jl)-l99nl ,NV)) -TnD

,99V'rnn - jlulN rlll))1Dn

99!.JDn orl)j ,!r l)l!) nN ]nltn ,-rPn). lJ! Nln ("1a$/ in literature') 'nl'l9ef elYlD'

Jt)'))!rt u))tltD Jttu)Jtf o)!)9't)ait ,o))rr]9)u, o)l)rnrl 99!rD )r))) gntJln ,)"lP ,Il-l9gl

)v .r"lrnn trlD rDir) ')l vrD!/D) ,nrn r r)i)l ln rl llDD Prnl lnll e!uDi u])Jl1-19\,

*.o' lxi l

)u r)DIrr-rr pvtir 'r!]N ,rnN

'rPnD l)y Nln ( literature in the 1aw") "\,gu)!l tlll!1,'

.D_r!r ,o"\r!trD o')717r, trDru-) oi. l l 'unl l ,)) l l . \r9u,l- 17n) o*r\"1!9 o'D971,

'l)tu o)tl-llDt o)9n);t nNl o)1rrPn rN ltrn) }u)n) l{r9xEi-l )tf, UDU) n)lr.ry nll!9n

;)v9!.rDi n)1rit Jt't)9Dl )l:,r,)lDtnt '-tolD o))pN n-t)l)l y))v)l ,oT Nn y:lu l)ll 1,9v.rDn

1

N)]D

'. a use ofliterature as a humanizing device" :9Plll -1\,)! )!.r ll)!))ll

,Z++Z+:,r! , trZ: ,u.r ,

'10_4 rD! ,1981;- r lxP 2

2OOO:elPt l i , ;2OOO:) t i \ ' t l r t1) ) l 'o ' )un ' � ) lD)N,nxr l

,v.r1n llix ,n])n)-t!0nll)li llnD onl)l) ltrvr,99\rhn n-]ln) E)lj)ljn n Dl)!t1l nl)9ovrD nlhtttri,lg)!n 4

EN,))t rvr En)n)-])lrrn)tnEn glvrnn t!:rnl! ott))N cteesrl l5"ln nlvrr-Wnn nNrr lrr ))v,,]rrilr. E)tnN o)rglor ,g)ir) 1 e)-li I , l)!e?)v'

. t5 'D) ,1996 : l r ) f l l ePr ' r : r

o)el-nu! )oruD )-tprn) 9!vrDl o)ppt!n )! ,(ni- lPnD l]! r i) fr)nD) o)NrlD nn-rD )9-)!

nt)vrn n1]!, 1))))U n)lt ry ,Jtl)i)'19! J'tt-r):) nN)tpl ntltn) (o)99tv ,])'rr:)'t't! ,o)1,9vlD,

o)ru])ln o)\,t!)10r ,utvr)_l irf tJlt r!)9PDn ,nl)tfn ,Jl)\,!gDt ill)'rnD )-llnl , t ll)u l-199'

INJt)l t fDn,nr)un'ott)t fnl)raPy)]n)n)lvrtu)l) lD,n-l 'Yrno1P'-11 ,r lur"l ) l)-)!

, ot-tp)! tlr o))lr)D)] o))r,n)9 oDt!N)!t N)l ,Jrl):lll!,)9 )v J!)tll)tN Jll)lP-D nDly

tx) )tt)t)D JtN ltfunr nNrtiair ,u)rgDX nl)u'n ,n)lJ'n tv l)>)l) n9t)l 'lfrnDi ,illt,un

9t!)!,) Nti)vr ,)r!DN 9r!)vr, ,DlNlvl) )9_)! ,ntflD tl)Jll-r99n nl)lrnn .n)lln )u l)nlg)ln

p-rJ, ,n'p-)! nlllDn ,P-rJ rv.r nYr)!n nn9, n'luq:'f lrllca u'l'])f) llN)-litl ,-ltll) ll9

t ^ut rg

jlrtlgNt-tn],)t )lu-rnnt n'D9n tpnDn lr! Nln ("1aw as literature") 'nl-l!9) 'JtsrD'

rl^llo) ur) ,lll l!gn] \]9v.rDn ,)'lt ,Il)NDJyn nl)))9)J9)'Tn )i!r>u n-llflil 'Jll-)99lu9u'n'il

J]]-llut:l Jl ou) IluDJltrD ln)nvl ;niu -l-ll Jl]R):D li!) ul9lD ln)llu - !)!11)urE

n))]-rP!l nl'tlnD \EN) 99VlD )-lPln il))fln - nll'{./"1! Jll]))nD ln)Jlvl i o)-nl'D nl)l-lPyll

o)r,9pg ry ov)), Ill99 t'rPln if,)r)n]7,fl )!!n n-llI il-llgDl lnilg lux ,o)tl!/]9

-l!,Nt ,O))Il-r99 O)\,oP9 )N O'NllPn O)9))l lD), nl)])vlnn nNl nl)f)l)lPn llx o'99'{,)D

s.i)).r).!lD on) o'p')J,D on llt"ttvl

)-.tp]n on)n)DJi)l ,n't-t!pn lt'l'ln )v nt)vr)n ll)!)Nl nfl-lD tl)!ltl o)N3lD \,tvDn )"1?)n

,ntN)JD) Pgt)n Olnn ry /lnitgvr ,tll)l9r'l!il lll.llnDn rx )tnn) 'nnD'lrn u)-rP)r' tl11!9-

m)r'l {N' Pn) e!lun ,.{r l-1)i7!u nD : l))l nlrNlr o! o-T'rlDnnl i p-nn )! P.r Ntl

-)!,) ,prn:r-r]DN) oNnnl, I)l)PPtflN u)Yl-l! nD))P oNn l(\,gPea) P)n )U Il!D1'nn

r(1,{.r'r9fl) 9!l{.rn rv.r )D)]! rlN tl9PuD Jll)u l9n xDvr lN,f'llrln )!

)jpD "rv,N ,l9ll rPnb l)! r'ar l)]))l) r)lli'l tll))r9)w)ln "l'u Il n)))l)n 'ul9vr.,'

!'narrative/ ) ,u!!.)Dl Jt11-1191,971Da;91;r ;{"law as nanativer') '119)i,l\]9!.rD' )n)))

t)! .('narativity afthe law") 'e!vlDil tll"lle)e/lll)tr)u-l)' lN ;(storytelling in the la$ '

D)rrn E! 1nN nJP: ntD lnl-libr,!, 'rl)))nril ill lrrl ilr)aEn,o]t(lgl) tv' nnJD' nJgvrn: oiNfitD q

t):n) l95vrh !)rr;t lnJ nlflg' nNDi n!)nnr lf) rv'N,tllr))n t-tn l1') )))Nn l9otihil )v' 'nt)lll9"n

. , .r )Dij r) r)Nr nrt)r) )v, nD)lrt r)r.rn fN),o.r.{n !ru) rrirn n.{ p)D!n).D ).')llHlil']

l"r";'nL ' t rn) . raolu! ! , t r la- l l \ ' ! ru l_- ) ) i 'J r - ' : ! t \ l ' Io86 IoSZ l98l ' l :1 ' l - : !9-o:o:_ l iJ n^_

, r . l u - - : r . o , r . : r v ) r . r F L ' " ] . t ) . c . i ) N _ u ^ ) r r - r - : ? n r l ' r J _ L ' : 1 l ' ' r ' l n : . r l _ l ) ] t ' n \ \ ' i ! r e ' -.(1988 :)rl!) liD)n nJlg)n Ntn n)tltlgn ll\'5n

' I tsU ' l ) )D) l lo l ) r t i I989 '1982/1983 ' ur i ' l t82 ' o) ! 'nN l !

l

nr)um1 r])g)!)rrn nP)vP-lll )ll'lD-ll9) n)ll9)9nlJl))l'u'llil n'pn )! !)llD nl lPnD

)tfDn ,)t)! ] ] l l rT)!)Dl O)P9)! , ln' l) !Dl o) '0rln ,ot- lPnDn lD ' l- t l i ' )n I ' \ ,9YlDn

O)-tt!)\, l)t,JtlvlullJln nr)lil (trial) p!UD) o)Pn))lD l)N o)"lPnn o')P)9)Uil otl))nl

o)r)rm o)!lr uDil )'i-rv J']leiTlJn ,nl)-l]e-lnl n]) l'J!)gn nlPtll9n lnx o)PnJlD 'o)'ll)D

.

rternn o)l))-lDn ,o,-ll',-li'l o))-'l19)en-o))nt"yn i)-rl9)n nN o-tt

i:;:r:;

tt)u)9ut )'l-tln-)\r))19 )l))u )-P) N)ln,l)9'lln'f ]gtvn )v'/ ln)ll o)Pol! o)-lnN o)1PnD

n)ttlP )v, )N (nltl) nlll-l]P) o)-Pn) )\, 'D999'p;1 11911;' rln:t t' il))]D)n tlt99!'J1

n)))ftD -t!lN ,I])l)PPt)l)o ulYrlnu I]-lt))l yt)9D (o)lJ]!i)D ,tr)''t)) ntu-lln n))nlD tll!'r)n

,-lllt ll)n-r'lPtl n))lfnil ]l-lcrgND n)n!DNn/n'lii'lr'nn lD)! Jl)n1\n'l '_lnN'n n)ln)

tt.llt' ptl:) tloll) nlDEl l)-lllo!gtDl o')l))1' n)b!n) n))9'rvl

,ruD, ,e!l .r)r,!'{]Dn n)-llNtnn ,! o) n9r N) )l)\,-llil }l-lDn )o)-lnN o)-l?n" D->t

))rn) nJD r! tlt)t)9p)! n])lD-rfl nl)))!l o)vrDr]f,in \r!,{.rDn )U o)lP)9-l)N)tl r!)l 'nN-l)'

nPlDy n)fil ))unt E) l!r!ND'�l)N Otftg'll ul'Tl9)'I!)ll ,tl'l)!l9l))9n on)u)wgu tlx lNn)l

rr.o))9lg1))9n on)l l !)P )gt ln)

, t t t tJ l )y- - t r l - t6)9-1 . l

otnn r)r tt)D "rl!)Pn 1*."Human perception and thought inevitably rely on narrative

,Ir)) n!l))nl ,r))l)e-l) nl-l'lJ ln n])vl)Nn nlll-)?nn ul-lll lll ;n)1u])Nn Jlll'lul l)v]

' _il o)t)lNDil lD lnN N)n 'o)l)D"rj !,)-l!)l flll!)lnl Nln 15v5 clnln lll o)lllluil tri]'Ire'

tu.nr)Xn lUpUn ,t,rrt t-tll N);r l)g-l)ill'll!)9;-l tl'l'l!'l 15,)!l.c

'2OOZ,eirr tr '1t95:) t-nt i1992: l t lor i199l:ni '99;1990: lreP') i1988: l l t ) ' ien' Nt '

rirtrhNn uetun -1996 : tlrD r1996:lr:e,) ;1991 : )rv'l lJr! ' 1991,1991 : llDt:N i1981 | )''-D9l uJr 'nNr .'

'"'fi;,;-,i,1;:;;;;;;!,i"n,i1,rlo:,,nr-.oos]'J1l]"lil+ll?'"1,?;ru:',Jl:i,"iTi,ll;ll'1993 'uor ,nNt

r r

,ee6 r10.)..e ,o80 ,.;"::;:"l:; :l-,,.":,1;:

.?01 rD! ,2OOO :) r ro) l l r l i ) r 1a

o1Nn,v,E,'pD F)n N,n lT;. iilklllll?,lj]:lii,l,!l;i!'l:itri:,;"','il,1l;l'f-1,:i;-]\rgNDvr,n)r.u'. )v, itfD : 'ourotur,ooo'ou *t'ilN '($ory)rl$g )v')rE) lll" llt']:l-t:li

"- :

.091'.!,1990 i l)O?i) eNn)'-r::rr:?vr 'IsP'�) '�-lr 'l:rn 1!)D) rr)D lfD t):nt

l\!rt ,(telling) n],i:N) (knowins) n!)'n ortntr -T rlnt -t v.r! Nt-r -) le) Dil ,u't l-'))i )!-r)

)!u ,))9-r})tN )ur)N r!--np Ntn .o) 'v. l)N-))r rt lD{rD DrD It i t . i t intJ) n)vr)N it)Dn

)! o:ptn l: ,ttlrvit 17.n)N)JDil ,,ar nytu ,) E).']tr"tJt-l\r tr'tvD t)rr) o))tt) t9)pl

lltt!9, nti,D,t/D p)jyE o-lN i)r)1,r))j2 )yrDN Ntn ,o)lvrr,) orgt9t))9 ,o))t)tt)D9

N)n )1t9tp l tDl nD tf l xutr) t l t ' tvlNn .u)r.\r1) f1)9l l IrIr onrp)D '1'-), tr))r 'r)Nr)

',ttrl'r9vn ntur pt ) -rtgtvn )vl )nt)lt)nr tJI)tl-lD n,]r) lNlD) rl-l)!D!/D )) np)rlD ly.lN

,)))))f)o9n ,)Jr))nrNir ,)110D)nn ,)!lvlr)in r)r)):n ,rytp;1- 11-11 11ltti n)!, )tt N)x

ntN)rDn r-Dn5 ,orlvn nl)n, nrrDr l'r,uN'r )yJDR Ntn ,'Tf DN ,-lt9)vn ".'\,cu).il

". Jrt)1,' n-nnrr rDr! mrn,,Jr)vriNn

- t ) ! )01iTln . l

"The codes that relate our normative system to our social constructions ofreality and

Nti-r ,-r)!)!ir r)af ,u9uDn o):o'to our visions ofwhat the world might be are na ative"

nN-TrDtt , ]rDE o-rN zr,rrtr i) olN Ir n-r luPrl ,nlN'rD r) ln ,o)ly nl) l ' ,u, )!rDR

".ltt-rtl'v trtt:rn ltt!:DNr Pt lnn ntggl ])nlnrl nl)tllllun nlD'l))n

t p)n ,ttavl y\prt vpal.rttn\nnr\) f'vprfdlTn !t2lnn J)ttl!u /th)J)il t?nDn

!)j7thn tN vhrtnn, J!tlnl /rty,])JJjrtr ,bt)19il btl?hrilJ ,nlr,t)n ,?'l1kyf' t1'-ry

.!tt{J})n Etll9tlt irl br)t\hv ,'narl'5

)rN'r'r'l]l)l nvlpD rl)}911 u)vr)Nn tl)l-ltln rll)nll ,n'll-'ln nt)Dn n-l'!) N]n Plni-l

tr! on)vn) )y ,on))! - trtv.r) ), o)"r19)v o)-)9lvD lt!l)!DXlu ))lf Plnn )N !n))rn,

/o))tf ,y-tUN ,tr ') \rtp)tp o))vr))x o)t!D'tRJtD Plnn .n))nPn o)J on)]!rP )! l ,o)- lnN

nu)-r'r on, u)t, ,o))y.|lN s)y)-r)llr P9l! Nln .o-rN rf, )t, otu)Nn l))n t! !)!'{rnt D))lr!

Jt.)ltDit )Jtttl )) o)gg)tD ItN o)yt't)N o)-tl'Tn rl\]Dl ,nl!D!r), n))llt) t)l)P)-lnlP) n)Dl)

,i)P)n nD-tll lN il)tlN)tl-l)Nn) )lf 'o))tl))lN' o)rr)Nl ulD)Y, n!'rly Plnn -ll9t9n '!l

" . . . nararive is inte1national, uEnshistorical, lmnscullurrl it is , nrNr l) )r 'vr ) lvjtrl ; 1 'tr! r 1981 : u'r I'-

.O9,D!,!977 :niN:) simpll there, like lifc itseli'.1990:u l r ) , i lNtra

.66 'D) ' ,1989, t r l , r , ix- r ' t. IO-9 'D! ,1981, r :NP r0

'14-11 'r.)i '1988 : )19))'r\tn 2r

.9t ,D! , r988 : l1o? ' ) i5O 49'Dtr r199O,r) l - l r :2

o) . r f . r l fD tNtnD tN,ntp l t )J lD l ivrNrn lPrnf luN,)Nn uguD )n" l ]JYJ,)Pln U)-1N)n )Ug)Nl ipn i ]n f , - r3

.nfnln injrE),]n!u lJrr)tDll)9lN) gntnN l!'Dni EnD nlllljn nlNllnn ll''fp) r)Yjn ll'rtrlfl

5

,u lglN P'r ) l , ) l ' l r l ) ) t l ) ! \ r )Dl)1x r try ' , ! ra 'rDt t rujTar ,) l ' tN)t l 9gj)D Nl i i j l i j l ) t | l - rEl

. ,1te) I tJ)- l t ! )u) o))) l

nryt\Ji'lqDfiltt 1tlpt?lh: Ett)!,.n btt:tsl)n nl'tl!tn n!{')lhJrl ,ttn' V?JE airhhh

n))lJjr! ,!r - tl,rJ )n 't,rv,tr h)nr)i x, /ol]x'n )$x11 ,rr !'rNrn,rn ,bry)trnlJ

.::!, vJ2:D N]n9' nrt)t?Dn ,u tI{ /)l ortrJtin Etr)Jn ,cJ /nt9vrllh

. rnN 'r]ptln ,ot}9'r)n Jt)-n9)) rrn rlDl!/u n,{/Tpn ,-ri2nDn )u-ne'n nn)n )e-rrl

nl-TrIDl P)!))Jil r'rrnr) )rtg']] lg rNr JIN)rbn iN u)el)r 'Prn) ,Mn) u)!.JDNn nDg)i)

)vr'l ,)ntr"tn trrl)DD prnl prnn,!.r'tr]P nptn! n)trn) ))r)n) n)),r.ry ,(rl)u))rN rr)99vrD

.Plnn v.rl) ,)ln I]l)ll ,onv' ,o))u)Nil otnn tlll)'llD

tlN nnt-Tn,nt)larn ,)"tP ,Jt)vD)19 nt)lrn )))!it) nlDnD o))l)\,-l)il ul-ll9)l lll-TPDnnn

-tuNl ,tl'Dt-rJr) u)ll nr)!/n) .n)fr)D'rPllPll 1Jl"r)91 triflJlDl ,ilP)\rp)E"ll!n iNl npYrtiil

n))'lp)it r!))r )trl .'t't9) J']l)l'rPyl otln r olr)l r)ln) nl))vlrl n))urP)lP tl))lxl9)D

tltt)e) Pt ;'"t!]n o'rN iltn ),{, trllDlrDn nt:-t''nn, o))l' o))x,EDJy>'d,l o')t9-ll)lrN

))v./y ^l19)91p)nn , l l .r79't l t)rdn l)r, \ ! ]19n 1119'r1 n1199np nt 'otPnPr nlu']19D

)-TrD vrDu, ,,D))Nr, rDr))i-r r)Jn) n-r)sEl )'lo)D n)T tlP'!r r>!!n> )!!D& vDv)

.o)ltv, ot)atnlD I]t)rl rvr o))n nlI), nlND)l-T p)lynrl ,)nNnvn

,y./ nD)enn'T))nr riJ nrpD n)t]9)on o)rr-rn lt))v'l on P)nl ot)llDn Jr)t!-rn lvrNf

yt'rD ,n-r'r!D,] ,Plnn )l!D) )!)l nPDlnl !l'))fv, )vl)]Nl rr!,1! nl) li9)9n .lrrn lll)l))-ln

)prnn popen nx Jrnrr "r!)v) ptnn rN r)pnDuirn ,ll oN .,u)lf), Plnn )1u l)Jtl!)lP

n l|t9n))in .nP)-tl\r-t )j)lv, ))r!)!d )!./l o)\r))!l)-lN )!r nll'ltlD P)n) ,ln-ln )-luPnl

.n1)rxn lglN )y o) N)N,i7lnl IDN)v nD )! 7'l N) !./)-r n)-1)Y.r Jll)tnD

,o))Jr-r)nn o)eP!xn r) nu)vrDrll !',1!n) l'l'l ,n)rPt))DlP )1r --IlrD nl)}elln i])nl

n)'t'r)rtln DP'N) vJ) n)yDr n)]u,N'l trlr'gn .r)dlrP ,!l )'l!DJ )! )Plnn \r!'Pg) ll.,)v.,

r)] ln rtu)-r nN u)n) lvJiN): r i t)t lDN -t-t)rn - l l !)Pn . ' ' ) ' l lgt9 Pln' l )ulDv rlnl lnnl

jrN nP)DID u))in )u lD]P).] TDrv rjN o)!/, n)]l't .'llr) Nln 'll ll).nl n))nn nN lfn)l

it)))5)N r)JNte)o, n)tnn rx t)n'rn) Jr-tu9ND ,fl-tN]nDn n)vNl\,)P) lg'Nl n)lnn

.nt-rDy )tj)!r) J.tttvrN tj-ltt) llt rll-tltD

n fl D)v] -nel!s]lllD-DLlLl']]!]1J19

l )) jN) ln)) , tr)- ' t t !)91 n-rlnn )u o)\,v)NllPn o)Plnn rlN x]- l i?) !)rDn ' l l -r ln' lPnnn nN

n'r)-r)9)en/| l lgenl) lr, l)uDo)ni)Plnn'/D!unnl) l l lnDNlnl l l)Nl ' tD)nn-l l ' l i 'nDl

o))lu'lPnD )D]nll uln-ltlDl rl))lnn ,Jl-ll'lD n!9lJl N)n nl)D)nrn-l)l :l)tlurD olnnl

l)rnD))PnnPtunln-l l i r)! ' i l ,r} l)D)le' lxt l l l )7!)Je' ln!) l7ur)vn')tDD)DDpzn)

,nt!)niD n)'l))9P t9-r! )ur)Nil y'r)il ll)nl\ nl)Dtr'{'�r)v lll)tl'llx'Ll 'y't) )!'r oDlv' o)D]nn

.n)Dlnn-l)f n!./')D P)9n' 1n))v,] ]l)!lnll

bt)rr)D: !'J)htllJ nlJrlDl{1 //nJt1,!Y] }r/: nln}rDn 'nl'!{9 t^J:t !'!D nl t'tlhn-)'': l?hJ'

o)ep)r{1pn o)plnn ?4.nt)1r'l9t)i} nlttln nnn- nJthN nl)t")r!)'1D Ethutn rJt'):l

,))ll )rl-l!9 goPu) R'llPn v-))) lD)! tllDfllnnt l])v;lt;lPir:v)y l)n} n-llnn )!')

t5.ltynun on) P':!n xln 1n-llll 'lv,)Rl ,l)-)!l ) ll9)'' el,lTe)l

)llDn r! lnnpnl l)nn!nnl )))v-) u))ln' ls'l-lt9 otl)u'll otnjlnl n!9)Jl rrJ)

)v 1:t ln; ".1]vl !:nx n)nnn n) '{))'{'� tnt'll i]-T)n)' xlir -lle)9fl'lf)9'llil i)tulootixn

: trtv)g] E,)ln tl'l'T)P) n!l'1N l' u)!'r ,('tD)u)Dn nllD' l\'!)-lN )u l))'{,/)l'l) o)ll]-l)N

r iD r ] - l ) gDn l l t l o ) - ) : ] ) n , ) l ] lD l ' r JJ )NNv ' � r ' ) ) 2 ;n ) ) ]D - I lO )pD ' lD i l l ) ' ] ) nn1 r9D1

)N nNvln ,ll'ln9 4 i-lln9) -ll!'9n '!vr n)!l o)-ll)!)'n '9P)'!))P lN n)l!i 3 ; o) ll-l)N

n))),,flPDU nD nN o)lD'li' 1))n tll-Tl9)n nyl-rN (ll ltlg P))yD n)N 'l 19)9n -lv'Nl) )lrll

.,,n,uyDn ".tt!>v,

:o)!9)o)uf) i l t l , l ' l t )No'l_tu:Dltt ' i - t ] l 'oir) 'ulnxl, l)nN)i l ' i ! ]yDn1l!)o"

lJ-l tlN 'i9\,Dn ,)tl,'Dn lfDn ')-lP ''nv'lyDil -ll9)94 )r,/ )'l))Dn )lrril NlnY,,| ''9!P\,'n I

),t, -ttJrir lt)nn N]n!) ,'_l!'v"n 2 ' (o))iDlU )N o)N llP llN )y rllu nD) orlill)Nn

0tlN'l!oDr?] 'D) lyiDD -1Jt1)'lf)lD rD)on )l)nDlgr r)tl-r'll{'/Ptlill))nnn ')-lP 'r'\)oite'n

.(ltllN !DlV] )N N-rlP'�{'� )D)'�]!D)'

nlyJDNl i-ltvl) l!lNl (!Dlu) ]Nl N_llj2) 1)Din n-ll9)l,ll )'u -T)n)n \,l)nil Nlil '\,!l'9"n

.(vePen )t,l l-l)l' l',iln) 'r!'en '!l '(uepun ){, lNulD) nlz,/}Dn

'l)9)e " 'IDl) N)n Dvi'en

-.,:$:: l;i:l,T li ;.J-"i --r:J'�"fi .:" l1i;::'";,1 l'i:r;:; -� ;-il:-lriil l--r" ", " i,l:^". ;:; l- l:;'"-"*-., "r" 'l'iIu" :"'''"'-"'-""-" "'i,tJll-""'

.1e85 :)Nf ' 1e8o : \rvr I !ee!'ret8'� lD\: )' re6r i';,.1 ill't:';r;l :':s

.aDr rN --.v 'r.r an.{ r'-ee \re'\): *f:r :'"-:"].Y;'� I-,"'.i.:l';.1-;jl;':":

r:"'';'- l:;i;''

. t? ' rv 1 aun ' l t '7 l tnr ' ( rn 'atu> r l ' ;

7

.,ugp\r,n !!.r nl)D))l\rD )nvrl 'r-19t9'n nNl "nvrllDn -ll!)9' nx Y'r'r!r) -lu9N ,l\ n)nl)a

tt. t ' t t : t tvn i t t ; 'unt , tr)!)9l l ) l l l t l - lJD lulN rl l !)D JlnNil

o)r)t)Nn )u -r]ln)u nlP)yl N)n ,'nujDn ll9)e' - n-llg)vn )r{'r lluNln \)])ni i)'nl

r'lDlf, m)p)) ,ll-r)! nDl-lP!]r)N )9-r)il-ll)) lTrn Enl rl)u)ln nl))nln )!,,) ro'l!rgDil

)v, ln)) l l l ))nn lnDl ;nvryl:- l '19)9, o)i!- lDl ,o)91-l) oD)' l)xD o)!)- l)Rn 0l)r l l tD

.99P\,1 O)r\)9Dn O)Ul9n ))) 'TlJlD l l)) lD-In

o)!lt)Nn )vr )rNrr9P\]n '�lll l)Nl Dt)! ,tu9P!)'�n - r-ll9)9n )Y'r )lv,ln \]l)ntr 7l0t!n

lt)J 'l')) ,1)u) ll',!N) n))]D-rn l])!N, o))Nle9Pon o)y!):xl j (Elll'l)lrl o)vrD ,o'l-Ie)

'tR nrtirg lt)t ,t!Dlv.r o)l'l-rl nlllrn uD)'Tn u]!fDNl ,n9)P! n)Ji) lx ,n)D-Tn ),{r n)lln

J))ntlf ')'ll!)9n 12llln )u o'ul9n o)1.]lnD n)i-T n)N'ln Jl)'ll/9lEn nllPll '(-l'll)-t

tt.uoTun )v t:ltr: lx alll x-llPn )l!r 19lNll rilN)ll'n

),{./ onlili) 9nt)nn) )lnl ,''l!)g'il - ll'llltpn )!,) )u))un \,])nl l)^ln tl-l)Prll

.,nll.r!Dn ll9)v, ])lr ,'19)9'n l)l lrDl)n )pn') , u'n'llv'Pun n)Jt{]\J)gl o)9ttlclDn

'oeP9f -ll1,l n)Jil ',{'r illl{/ rl-llv)l i o)-l!9p )u o)nvl o)ngt

oru:tnn 'lvtrru t9'r, ?1nn ,u tl)it,tt./ n)tn:, t)l)Jb t)9tbJ Tlhn n xllT' ilylnn

n)DJy nvr)-r'r ))!f ot)vrl)N tr)!l'l)Nl P9)! ,-'�llnll ,-rvN ,ptnl 'o'lttltr'; 'u btJltlNiJ

ont o))in)Nn nN ,)'li, ,/,itt/yDn 'll!)9' tlR-1,'nv') 1tlD ,nlyD!.rD ltll') lll)D)-lilri')

-ru,sN ,tr)'|) Dpp\r plnn i])n:r 'lrN o)vrlN )!./ oulD-r JlNl ,'o)ttltDN, o)urlN Ptn otlg]l

ulYr)) )lL)! -l9D) P!nn!rDl i)l'lrl Jltll) D)uDruDn ot))N)99P9n O))!DXn UN l)nf)

)!r rnP, -tl)ilD Plnn lfrnrl 'n]l'uPnn -l))nn) en'nn) ln) 'PPlnD ') lP 'x)!Dp

'o)t{-l]Pltr))rD)

D))9)!9''l u!vrDllj7)nl nNl-lil ilu)9rn lD Pn"llln' tl'l]PlD l)!)v) P)nn lN)-lj'

,v,''119,n nn)n,9-)! ,J) r'Pfint\l) i1?tsr{l'r P'lo)yn ulnllDl t!)Dl)1ulN rn))r-ID'

'])t o)-l!rPil rlN'lll ,lnlt flln"l Jl)Jlll-lJl JlllyDn P)nl P)nn nN Pln) lu!N) ''lPnDil

.o-tNn v-r9ll )10 lll\,9'uDn

. t : , r r , ,ov ?,

xtrtn l'rr \roir\rn t)r E)D'?n lrtDrli|cn'l'ti -ruN ,nrre'eir 5v'�'rte) er)n irN) rPl]J:1]11,1])Jlt

:l.l, ,Besjdes,,r)Nnirnr l))r j ) tNn!)rrnn))rn)!EE!11rDnn)l l )o)tr)vJDtlNr)f i ) l l ] r ' lJ: lYl l : . :D]r"'

t""ii"t iio.tt trt*tr has given us b€tter 1oo1s lo anallze arrative' whereas it is onl-v begnning lo

)r1e't t n )u )s)!nn )-)?nD nN ni rv,?nr nNr '(26 'u,zooo '1': ltgive us to9!.ll.T11Y: '^/'

:,ii'J*j'"'*'"',,!i-'i;ilri;i;;:l"Tl],,,$,H,{HH.illl;i;1";,;,',x.'lll','"',i,::Ji:

tl) n)Y.r x) oN o)n)Nn ,N l)ln )!l l-lPl) !)n NID) N) ON : O))'�{'r O)u) l)}n n\D) oN

rr.(7-6 ft ,DU) ,tn!-l nlN)Df

, 'n\r lg)nnlPD-lNnDi' lnn)) ' ,JP9e)-r\, ' ])9lN)!: l ' lnlnDtr) ' l lN)n)pg)NllPnPlnn

)nntgr .lrrll) o'lN Pl o)vn)l-lP)yl Peiyl '(l'nll )9"1]N)tl lllNl n'lP) JN '.{rn-lnn ol\,!'l

plnn ,l)'lll9 l)nl)l) ;1-TlDtln) v') nD)! n)!l )! ly)lJil:I ;(o)11-l llD )N) ))-1)N-llN)nl

jn)xD nnN xln 'a

in)tN })Dl ,n)Y-)llN n))]nt )'J-ll7)'lP l )glJllN ')n )lJ) P))!D ')ee)Nlli'i-l

. u)-r)l ll)Dl, n)l! lnl !'))u ,rl)tll)Dlx nl)l:tn

,Pln rv E)'t .u'lnt!9nnl )))!, 91))ln) l!'rl-l)9 ot:I)!,ll Dtn)lbl ny9ln ))!) '-lrDNl

onl v)u lx) )Jl-]lnn'l'l9l l)l)N _lgln o)l!])n ,tr)-ll-T l:D )N fl'l!9 Jr)Jnf lu2n'lvJ

nN r)i))D !X) )) )Ji lll)Nn rlN n}uDn ,n)li'! ll)!l )!l9l '(ai) l)r>N-l9ln il)f)t )N)!lo1!

ny]tut rt)D'lr Jl])ft\,-1ln 'll!..' ,ot)l)ur) ul-t]g) lln)N) n llg -ll'{'JDtJt )l!'r! rJ'(lll)Nn -]9ln

n])mn ,l'c) .,)1l'lP!il' ,\rvrslDn )')ltil -lDrDn t! '-lnn)' )u)P )l l'N nrl P]nl

ro )l

otPlnn )!.r )Plnn 9lc-llPn r].l)eDl-ll9)9f tln ux)-lP t!' n-TlnDn uN o))-rn)l]]nl)

'n))ND J'�rUPltlD] n)vfe n)Nll n llnn )!'� o'e9tNltPn

n]gn)r'tnn j]N,!)Pon)' nuPlD o"e!)N)lPn o'Plnl otl)\,-lln nl-Ilo)il )v'� oJll)nl

-tD)nt 9n))r'rn) nnleDl r("lPnDl ,nl:}]-lP tr) r, ,,xlPD)) )n)trn-)D)-I lglNl on))N

nt ,ptnn rv.l rtltul) nN)-lP o))[)]l9N nllrlv,rDl 1-l! (o))'l) DPIV l!lNl 'Pnll)., )o!vrD

'r)n){.))'l tlx -r'tlvr) ,nlnlrnl nllll!D "llr)n

,nN)-l?n-T})ntl )])\,PN'�lglXl lnt'oD N-lliln

)trofltpn t)p-t)n )u np)rlN)on )y nrlln 17.'vll' nN"l) )))9-,y -lr'rN

,99P91 N'll?n )u

I)Ie r) ir i lN)"rPn .ruPNllPn P]nn )u' lr ]) nP]l l ! n)ln) ,- lPnDn in)n )|-)v Tl , t ' l l j l

".n)r! !r)lnn nil N)l ,ll)v.lllxn n)l)n) lt)Dil ,lD])9 lu'l)n Jr-rll\l nN !,))-Tu Plnn )v'l

,, nrtr ll)r 'ni.)11) nvrJrD t Dv'tr tlr ttlNn rN - r1!Dn ,)rD1'�P UgvJj'D l)ljDil p 1n N rn r\,ptr t:Nn t t nn t'

nDrt )v.r nlDt nrnN ttD E) l11il f!)r/!rl)Nn lrv,,t\ro)N)lFn prnnD'Tn1 (r' 'lDN nNl r-trx nN -rl-i'

'irtlt)D o1'!rljNl ore:n]/r En r)ttNn rNtll)!n Jet)'1DNn Plnr in)litlo rN

)nunl i r t lNn) l l l , lnnt l \ ,Dl i ru)) rYr) r ,P)nn)v)r? l l - ID] ! \ I )n l )eEn' l l9)o ' ) tP,rnulDnl l t ) ! ' ".n )jn nD lN nl)Jtlc)D) ot'l))il ctl)!)t ollD)n nllnff oilu,r)flf

.148- Id D\ , I57S l1D' ! \ r _ l t

. o 8 9 - ' ] \ ) , 1 o 8 8 . t ' c - ) o 5 ! . 1 a 8 6 ' u o l . - i _ "

rr1, ntlv)ax o)lEun n l)v' n)\rNt:r !,t:r-v' ,nJD!) tr)) n,alvrn nN ita)n iv'N,)r!nt )N1') nrrlnt ))1v-11-

rri);rr nDl fn-nJ: )Nf D)\,n r)>lttv,,nrl)Nn o!JlrDnnr lt)! n)n,l't'1t o)eguD nvr'D '! 'nrln

.nxtvil )"1-tlrD ntngt rErv.rfrr o)?h! lltt '1)-)rl!h 6)l)!)oD ltlir 9sp1,n luNJ,o)\'quD nutS)u nillD

D)u ollftn,tr)u!\rDnuDr nt-tNlnDn ,n|uotNl\pn n)JNl9)lnvr inlrlln r)J l)nt Jl9f!)rin, il]')' ,nnll ,-]tN))r, )rJ,tr))l9))1 nf, l))11 rt lnnrgtvrDn nr\r) nll!)gnD 1llrDn lrlEnv) -ll

,n )irq)9

n1-r n99n,Prnn t, gglD lln) ts )199) NrlDl Et!)!lDn rtvrJN Ir1i,!r Ett:l! nr rt'?;t:rlllit) t:r:rrr "

,orn) rrijnl ,;tll:r T lt,ir pln N rt) ttll:v nni !ri, iDnr il)Dn llll)n tN )nr)r)u -r : ilE l'T? n )x-lv''r

ni)vl iln ilc)gn t|1 lt!)9lnvl,rllro nl-l99b ']rnrljrn 'll)\,!v'),n n)lDnnu ,)n9!n ,Ern' 'lfrl trrInn.0 ,rlr fr aun , 9!rh) ,n-'\,1! n lr)N oit) nn)nv otl\])l ,n u n \ o).]rrrir n :)ru)1 tu

^lpnD Jl l)t !

: Ir-t)9Dr o))lrf o)]'l)l:1 0)l'luJ o)Nv.r) 'rurN ,lirtn lnl'ltnD N]n )N_lPDn Plnn

-lPnD

nttgo )r, nl)!)n -T)rnn) n)!)'l)n ,n))19 )v.,]nl)nlt 'n-11!D' u'{'�DY'f tltNlPDn ni?lnn

ttt)x!.i _t-ttyD ,tJ) itt nttna !9' nj-rlD-l '|N "lP'l.rD nn)nn )9-)! -l!.JN

,)N-lPDn Plnil ;n-llnn

)]]p D)D-r)ur) ,Jl)N-tPDn n trnn )s, flDrlJl) nl!)l)n ,Ill)lltl9)_lJ'l)N) llltll))v)s ,Il)'ll9E'tn

,jrr)Nr!.r)n ))DNn jr)l)ln rlntllnill o)l)v o)trrv, )! ))llnt )ll]! o)Plnn )Y,, onlntlglln

lnN UlPnlln)'lulND N-lPDn tPlnl lltln 'nD)-rP )Nlr,)' )v'r o))nlfnn n)Jl)-l9rDl 'Jlln

o]lllu,nr] ,n))N'luJn \]9urDn il-lln/iDtvl intl!tlil o9t0f )'Y/ ,nlt-luPl'lili -T]9)n nn)-li2y

'rNlv, lN,n) lD^rPu rlu)!) ol-TPn o)lvl nl lnN \,9v/D rll\')u )u-Tlv)n )'))1nn]-117y)

oDl"ttJi) ot)rEi ,ot)n) l ! !n o' l9l Pl9'!) n' l) t l f o)uDvlD nl)In )Pln ,fel l l ;n'-]nN

.Plna ru ]nl lDn )i l1!9n-l)N' ln )Yl

l-t)N) ),{,)J,ru ,o))ll)nnl o)l-ln o)lPnnn ))r, gn))nn, ,lllD) ,))lN N) ll ]Pnn n-l)P9l

-lJD ,-r['N ,n)NUl] nPlrn )!-)! ))!N l)')l:)v.l o)'lPnDn nN onD l9l7 P)n)'iN N'N ,O))v'�n

'1'r9Ni ,))vl '13)]1

,)N-lPDn Plnn )'u o))un lll lp)nn ln'l -lPnDl tl'lNlDnnn )v 'Pn ''rnd

n-r)onn-Tlnl )DtDn'lll ,)nl)n"lPnE) nf, lv')'{'y)l'r o)-lPnDn 'u nl'9)ll'-ln:! lj)trln)

l)rnnD trn )nl)n lPnDn Jl))il tlN ,N9t) -rnD

,!,)nDll )l) n)!i-l 'il 'lPn/l l)! 'Y,) n"lln

,,tgn"n )yt ,)t\Dtln ty u)t)nt tu)t y)trn) t!r9Nu ,f19)) -T'l)NDl

,il'l)r)l lPnD ){, ll\rJD

.N)D7 -l)) Rln'U

'9Nrpn N"rtDn -ttn .N

''rpn rvj n)v/19n il-r'rJtD'ul)u, )!-ty ot)nll o-llyl ljnr ,n'lltln rl)-199D P)nl ,n-lltn )Pln

.Jrl-r)9Dn ]Pn,/U-l)i7)l ,o))lgn/il lllil -lPn ,tll-llPDn nlln/n-llPtl : )!N)Pn N-li7Dn

.lnt)9Df rntr l91, , lr lD)9])an )N,t l)r ' l ' lDn ,t l l r l lPDn nl-rDy) n-l lPf DntiN' l i i l l )P9l

,Jr)nflD n-tn> Nli onD'TnN tl l'l.rN ,o)P'ln )llP -l90ll oDlfD n-llul ,T'l9ta nnln )9-)v .1

o-rlPD ,)D))ia oll'rn ,o)Plnn )llP )u olP)ntr P)v)! .n)uD )tllnl )1lo9)n !P'l il)vl

-T-t-ll orlnD i)ln2 nulD uD!r) )l'{./y ,ni) ni o9n)l olltr)n lDl ,oJllnu9tln l-l-Il

".oltx ln:Ei nt:t)txl'(n tr)tn)l ,)Nl!r)r o))nlnl o))Jl llnn rl'i\)lEn )u on)ntlgin

o)Ur)Dit nrttxD lnN rl) ) l) : tV, A-t) l t t o)prnn tStP ,nlt lPDn n-rlJr )y lDngnl

. ( r rnvn ,Nr t r ) N91111)9) )N )U ! lUnn i r l4Nr j nN l re

] L

(26-111> lDV) "l\)pnr fi )t;-t .199.T)tu, rJf .nl lt)v.,r )9-)! Jl.tNtIt ,n..t)uit ,tN o)t,rt):_

Ul)t]) (19 ))-20I ,nU) n)]tn iwt ,9,n!) It t)U!n ntU).l^lNlnr:n ,0) )r)9)tj.t)i s,ll)a)

-rlPD) lln]) 0)-r) ):|-I) or-t:t-rlo rptn +u.van!) i)!)!rnn nN).) 'J.]lltiDn ,(E) )Do)n))Nn

)-t!!t o))tiDn tr)irtni]] al,v"nc) i'lDtun nxD) ,ll-r, ,tltr)rt,(D) )DDt.tu)l-Tit ,,D)-D.ril

. rf)ru, (-T))Rr 1 t) ,Du,t negit ntr p)n 'lD)tl ,ItD9r

-tret orptn -t!oD pt) -tt-rDt) x-]p))

-T-lNlnDl ,nllfin )ul):11!, tnrND) r!.rn) i\r)urn n)i-tn )e-)!'l!.rN ,(P) )ti)fn Ur)D)

,)ND:y \rvPl-,) !n))Jtn) )ttp)! 0f-it,p)l) nutlpn^lro )ptnt .9,ne> i)v)Dnn nNDt

,)vn) ,Pr-tul , l l t txr l9-lvrxr ot),I )n)nn o))N o)-tptnnu ,H-t)pDn )v, tJrn r)uD

n1)9D-TtI )N )rn)rn Jltyn ' t-)! tv)l ]n t '- tDtn ) l t ,)nt)n ttpD, o-rp H-t)pDnv, ,t t t !

)!rtJ]t)to)-tntNEno)ittnnN.l i?UDH,)uD),)nr)prr-t)tr,Nro',r: l) :n. l l l 'nn

'".n'DItr o)))ntln o)tJtti-l

o)lt)!r,ort))nID )lt-rt ,o)ptnn )it2''Jt-tN)rjtr o)pgty oll!) tpg! o)l-l B)lpnn

'*.rrtp)rn ptni ,u r lrnngnJrn )r lp uru r)vrlr ,on)r ' l o,,r 'rxt.)ui l

lt)D r')tit)ll ntrlu ;tN)!it )u tr)!I)vnt o)tulil nxvrt rnn n.t)In )pln )u nl-t)ln-]pnD .2

ll9rN 1927 D!-.'tr nr .o)P)nn ):tpt o)!)!lnn,o)ilrn otlr)-Tnt ,_tltNng]li ,Jt)llj)git ))t!)

nr n)n 'TX 45,in)Jt9 itNnp)J 1uy )! D9tlntr ,o,jrp n-tv.rr) r)N-t?D;-l nptnn rN l))): rpt)

otPhn )E)-r ru )i!])vrn -ttnE, nt-|9tn nR n))n ,1934I)vr)! )-tpnilt -.lvrN ,1JrN 9)tlrN

)lu )! r)rJn ,o)ptnn tv E))tl)-t!e,otpn rlt.ttpDn-tnN nti2n'|n, y.,rp)t{.j ,\rrN .n.IIl

n-l]rf n-rEy lrpt ,)up)'lt!Nn o)ln) )\ro)N]lpn o),rn , n-llnn )ptn )u o,)-lp)!n o)Dt,rn

,ollPn nllDn ilP)nl o) )t3Dn ,rpv)xrpj] E).tn ,y.i ]NltD rrN o)D).r )U oN!tD) tvrN:t

. ' )NtVr \ Utr \F Ntr \Urr Or\ - t O)- i \5 .Nt , r ) ! ) )* U!Vr l l

D!tr,-)-])tN on))nrtt N)N-,@ jN J) nt]']nntt]pDh 1nX) nttrn tlb nN -T,v,, l)N ,n!:)rD nlD, )s_)rr --

- , tNun l ) f ,nNi , (18,E, ,1t85 : i r r i \ ,g ,nNl) ) ) rer- t joE t t ! )e,T!r t nJ))n , l , rnn n-)on: ot : t ; tu , ,xn: t,ni l)),] nNl )uornt)Nit vrtD, nDn))Dn nll?rn lD nr:t:i:;torpr 1u-vn I,i:l rso: E))).ri.t-Ttrhu ol\r!

oDprrD l)Nr)rpD ,r'-rrr) ..lEn,..rpr.ir )v, onrD.iir:,rr.Dn rtDN) r-,r tlr ,nlDy:f:i,ir'rl1i:jl,,'J:i) ' r7el j 'u- r raN, r ' t l r \ t .v^ t r n. f .1 , r . crDr i - . r . : r - , r i t ! r . ) - ! .1 r . - -u r ) r r_. i r . -nr o . y . r,D)rrvrn ntrtpDl ntlrtDn,n)lD!:t 11\,'pn nN EnrD lhNl ,,lt)e) .{nr\)')DD)i9,ljn _rtJoNn,\, nJDDlnDn,68-65 h j r , l revn )DN),nNi)nDrv. , nr) tuo)nnr ipn) n.u: x) r ,o, ; rv o. l l l - , " ,or i>rLrua:

(D ))rt JE lr on,, tuNrrrgoxntp)tn n)ib! tr]rrn: l)rlD. l t ,D! , .1985 :p) . lu ! , ,

; l 'r i ; l9t6,lr9l:rutNj!97r:th.rNp,n,)vrn:ro)i1976:Dlir)Jhi1es7,1986,,r,r" ^l i i ,f; l !t i ! l ]' 1 t96 j l ) : r lP i j1994 : l lg ) ) i t .199 . i

. ) , u n : ) t N 9 , n N l , l

12

)9-), -o]'r?n n riDn l)' o)Plnn )vl?1 )90)Nl1'Pil o)ln )ui lNllD )l nln] nDl9n ID'�i'�

l)!NDn )lllllDn tr)ln xln ro)P)nn )JlPl ''l)DNf '!J9lnn r)\,9)NliPn o)ln '�)-11,)l \N'\

o)p9j7Dl tr] ,)uD) ,)'lJDn ,U)lllDil 99V]Dn o)-l 'l)-lll) 'il)D9]!)9'�1 r)lrlDn nl)uln uN

nN ,n))xln n))ll)r'ln ill)!,]nn J-lN E))lD-TPn l)ly )))u 'o)-Ti Nljl io))gV))N)'�T-O))N)9_]

JrPolD )nl o)!)9lDll o)lln)n JDg )! -luN

'nin]!)il n))lP - n)9)eln tr))l)n ll-1lr)Dn

.o)Dtvt r)-]]-T )l oN inl \l)P) JN 9n))nD )'lell) )l-]]Dn )P)n \lrP rl-r9ll nyl) nllT9Dn

n)nu ,)!lDn ))l5n o)T n )!-'y ltr]n'luN r(ol'TPil n'llDn lD o)-lni{i trtPlnn )J:li' )l)) o}

It isaworkofsciencedevotecl: l l )) lDir l l- l9gnl))),p- ' ! ' ' l )) l l 'n)D919)oDl5l lPD

)uln ix ort) )9g)NllPil o)-Tn 'PlD.,gl rl)D)'t l)r) ol n5 to the exercise ofjustice"

: D)Vr)ll ,n)D\Jltl0Dn Jl'll90l ','ll)!-rDrril

"It was the means whereby raw data could be cast into a generaiized' objective iorm'

stripped ol any connections \lith circumstances irrelevant to thet universal

application lt was the nealest Mesopotamian s!'ience could come to expressing

n'.princiP1es"

as. nt)tlrD nl'ID! !.ilrU )y !)lix ,)eP)'l1!Nn o)ln )u )N!lD) -lUNl

l ) t t f-ryl! , ,o)l ]nl nl! t ! ]Dn i lN-l l ; l l )uP)-l)cl{n o)ln )Y'� ' l ' l lPD ') lnl l)n r) ly) )9-)! N

n)])rv ni{ l9P)'{.) ,)-lllui' ]!)Nl lnellu r'l))n n)N'l)nn o))e))n o)))Dn ll) o)n)nil )r'D

""'on, o)9l9fn tr)l)n' nllnn )i{ln nN l])rlnr' 'o))n)nn o)ltDa

rDr N)N ,o))D lRr-l:lil oton)n olnrl N) o)ln )v l'l)PD '-l)']f)\lv'l)l-ln'lN )9-)\J l

n)),{.ryr!1)9Nrln)]3)n)'J)lnul lDgnnNJlx)le9)n)PDn'n))f lN))\ ' �ein-l lni l5oio)r ' ' r !D

nng,UDn n)lDt )N o)tDlN)-lf o)l]nl )''{ tlPuP)-1]!Nn u]Nllnn -llPD '9))'ll ll) nJJT t l

Ilt).r)) )v nD)'u-rD P)n ))n nP9?)'rl!Nn lllN-llilil i))n'l9n lr-l)!lDl N)N ']]))l'lN)iD!n

5t.o'r:n)lq o'! t lr l : tN' l?ln'/)- lDXl - lvrN'r lr) l)nlrn

.179-169 th:r,1992 : lt\,lr 16

. lo ,Lrr ,NI994,?rr ree] , ".1961 ,.i-r'r],nxr tloll n,rnir )!--

.rrrir,.i i, ' i,t,,onr rtsn'>'n,' 'o':1965 r ' l l r l )Ug l )

t3

ltyr)l\,P1rit ,n)nlDn D!'rDn o)'l Nlnul ,)\,!tN)lPn o)ln i o))_lP))h olD)-rn ))'/'i'� 'lDxl

,))cJ ll)r n r)ur) n))91\,Pl)n i)'ll)9Pn 99VlDn O)'l Nlnur ,)\'?)-T)9Nn Ollnl ,tv')''u l))

tuxl ,,,o)r"))!D, o)D)l onl nlxl, lnt)v-.' ,o)!9) nl!') )D)-l illlJlil )Pln rl)o)ll o)ntP

-lr9)N rN ls )r])n,)P'lnn o)-Tn,)!,D) ll o'-llDNn o)D)-rn ))!lD fll-rle) of llrf tr)l)l'un

irt)Dt e?)n ,nP)\n 99!./E o)T ;(15 \') 'tr'T) ' v)Nl T nx 'Iv Dll') N)' I tlD)l-l ')''))v l)D

' , . . lNl) - luN'{ . j )Nl" : iD) l- l , ) ln l ln - l lPD' ) l ' ) )9)Xi l )1,V)Nl l?n o)_In N)nv ' ' - lYrN' l lp) ln

tr)r'un )rl!)NllPn tr)-rn Nln!r ,))!r ll)l n l)'u) n))! ll Yl)u 5r'if-you -i-l o)-r 5'�;(10 : 'p;1

, ! r ! r \ , p l ) n , ) ) l l , l n o ) - r l l l i ( 1 ) ' l T ) r ' T l ' N ' \ J n D n ) D ) N J n ) l ' ' n D ) l ' l ' ) D ) - l l - ] i ] - l l - n l

or )l vr) -iN ,)9P)^rltNn o)li ))N ll"lP xln llll ,n ln\t{' nD)-r l)))}91 )JP

'�lnl!)) r)]])11

nDtlT ]) l , t l ) - I t t ly n) lJ l ! r ! - l9 lx]x nl l !D l l )N N)i l - l , { ]Nl ' )u9)N]iPi l D)ln )u ]) I ] l - r l9 'D

'(1.2 Nl 'DV) '�nDl) tllD uDl '{'r)N ill)]" : llD))-T '�Jl)U)1'� ll)li'lo lf

)9-)! n-r]nn )Pln nN llnl, \'l9P') -r-'l)-ll )nn nltr)Jvl nNDn )!' o)!vnnl tr))'lDuil Jl]lul

o)lD)git tll t),! tlP)ll l'llJilDNl o))\,1)E9l tr)1,9)l))))'l)ll! - o))tl_llvrj'i o)t-ilD

)Jp rnv, rotgP'TltN o'Pln .N ,o)Pln ')le n!''rl)u l'l l)9?') lnln 'o)P)nn t'u (nP)ol)Dvn)

ln))!, ,tr)eg)Nl\P o)Pln .l ;(oral life setting) n'-)!f-1lo)N lN )'lp3 ') lP '1ll)'Tf on)ul

-)!tv, nl"tggn l)a -)fy)an lru )! ril!)ljDn ,(oral residLies) 'nl)'-l)N rP-lNv)4 our Ni!D)

ta.ntrtrt )u,lrttoE: ory)D)n ,o)u9',NttP o)Pln ) 'ltlll!, tllllg' ,n)'l9t)_l!n ,il9

,ln-t )u)l-1tl .,9P9lltl oDnI il-llrn )Pln ul_ll9Dn rPn 'u n))u"l9n n-rlnDn )!-)! l

.tlttlit f-l]gD tl-l)9Dl lll ,ul-rPn n-lrl-1n 'u lll)99l/'rDn r'l-ll9Dn lD ))'l)91)l{ l7)nl ')-lP

, t !))N"lu)n nrugvun nl)PDn l ' l lP'nn lr )nN]lunn-lPnDn rN y)!) u' I tN tr 'nu']) l

lD o)Plnn 'flPl rl)9Pn!.rDn ,JlllnR n1t9!,t]D nlllgD ll) 'n-l)nn )Plnl 'l9Pnv'Dn

n)N'r?Dn nlTlnn )u i]DIP)D lll,IlN o)-lPnDn nx ll) 55,n)''9uD rlllyrfl ol-Tl7i nl\Dn

t'.rxtvt o, lll 'il \': l)lrn i^ll9D )v,) r))))n nrloEl

.(rvrN v'rN) aritum !a : nne,,. o'n,," ono P)n[il]]Hr,lil;;,KJ:';,1';i[";] ::

'2000 '1964:)v '7_ ' ) r '

; l '85| ] )Nn;1972:1)9)1 '1970|)1N! j !96 ' :n ] )N1'1967|- ] l ' )9o1)UEn). rPnDnN' 'UD!,1 ' \ ! . - ! ] i \ , .izool , \ . ) ) ) r ' r !oun, e! )h iu ' lY 'n uvr t ) ! ' I994 ' ) ro i ' t ) , t l l+ 'outr r '1ets '1988:p l l re9r i1988 2\ l tL

j1998, l l )u i ) r |1989, ] )eJt r1;1931' � ) \ r tNtDi l97; l lo l l iJ ' r i i tz : r ! l '1 ; lqot t " t t - - t r ; ; - l ; l ;

o. .Dlu: , r \ )1- t )11O 5) f i r , "1t , \_r f 'n l i l . :

'So e Postulates ofBiblical Crirninal :llunil l-ll])n iN )-]ll)l) nuD De-l'! 1960 nlurf

' l ) l Nf)u, ,)- lr)t_r) .Jl)NDiy i)))!):9)l) nl luir )Pln ]tnD' lr ln nN 9)t l rvrl t t" 'Law"

)tru, Itgl2ivrn rrx rr o)u,P:'D ,]Du, tlnn nN ll?n) olPDl" : rl)r'l)P)l-Jl)-ll!,9tnn nr{/)ln

o)-rl.r tr))lirt )'DD9)n-)ul-r9g nlil)l lrllN otntliD rN n>)N ru)n nllnn )Y'i t!)nJl!tlnn

in 9n'1i9 .l,,9 ,y1jr ",')rlt'pt: ilrtrnl ltn tll'v"ll1'�nl nl-l)r'lY'rD lllglPll) o)D)xnDn

tt!)n n)!p'{.rn tY./ ))u)tr) trtrq)ut ,i-lln-l n))N]9P'9))N-n)nll'ln nl-l!DD P)nl tr)Plnn

-tt),)]pv)itn n'rtuDnD )llnl .i-l-pnN il-lyDf ,rl)l)Dl onl l))!)l ,nllnn )v' i'lllnn )l']v'l

l!r_l)!l )ttrn llY,) lglNil lnx llP!, ng)Dn ,)))_llt\, ))!'/_r! l'l)! N]fl ni ll)'� jr)n-llj')l

t t .otttnn lx'otnl-rPn o)' :rvrt l i r '

o))99UDn n)ll-]P)Jll tl'lvr)lul llPDnnvj ,o)l l o)-lPnD lD9-llc l-rll)-l) llllT)l

D)))rD on1, )!l ,n)N'lPDn n-llnn )'u-Tlp)n D'l)l) nlgPvnll ,)NlPDn Plnl D)!l7lrv'Dn

nlyDf ;tr)Jl9)U) n!)PD n)9)'lnlP rll'l,Dl -]Pn) )NlPDn Plnn luNf r9!!rDn )x-rf

uo.ot'ltln o,,tn t,tvn) lt!'lru

ott)nn nlgi2r n)NY, .)

tu ontlpr'r n)Nu ,)lp ,\l!!rDn u-llnl u)-tl9) n)Nvf l7!l! 'N-lPDn Plnn lPnEl lnN N!rl)

o)))rr)-r\,r oi)9-)Ji l)y!!, li nl)ntrD ipnD lPln n)n n-llnn )P]n) ENn o)Plnn

tll'rD trNit to)-lnN o)l-rJ) )-Dll n))nn))D!.r ,n)rl-l9g Jll-r):) ln l)N NDU lN ,ot)u]')uln

)rtN lN ,i-r'{ryD, nl)n n)9_r! o))nlnD nllnn )tn!r ,9!1uD-]lPlnl ,)'1y' ,)l)D)11! Plnl

JllP!/D n))(ur ,lr))ltlN-TtN-u)l))y-l nD-l)) l! ,)"rP 'P-rf '!r o))N'rtN N!21) -LDvr r"r'il)nl

tntN'lPDil n'rtrnn )'{.r Plnn o) ntn )N litDn P)ni) oNn ll;-l))il l'Tn IIN nrfnl

or9lD o))N o)?lnnv.i ,nlllln nll) r-l-11!JlD ir-l)lln )Pln )v o9Plnl o-lDy): )l)) il)NUn

or)l)nn ,o)-t lgnj l t l ) l tN o)l9n Oir ofJl l l ,En)l- lD nN X)' lN) ,1J9V' ' �Dn tDlntl ! l nN

){-) t)t!) l]']NJ]n PlN ru ,l)-1 ''l-Tv )v.,, o)g-l)9D o))))n ontr lN 'E ))Pn n-lln )n )lnDt

'(1rDUt )r1)t, rNrPnr )))t9ir itlnn 'v' .Ilgrn nldnrr:nl'jlln nnn trg-lDr nt'l!) o)lln-rnNr'n t'

.13 ' ;ay ,au,53

i r ]D)u)o i?rnn nN!r lsn) J l t9)n t ! ) , l l ! i r ' ) 1 t ) t l ) \ ,19)J )19D t r l?) r IDND) i ) ) l l r r ] t " t l )u l rnxn to

.(r97l,lrep,l)nluv_ nr))lrl-Trn! n)!l _l!l) nrlnil)u n):-nr)l rl9)n nlgi\'n) rl\')tr Eil: u)Nl)r tnDr"lrN

r . ! t7O j l f - r j ! t64:P!9 i 19t l ' -T ' : \ ,u :Tt9)r ' I ta6, I959:) l f )11:o)F{ :n c) iPnDn nX ' )vD' ' l ) r t ruqN60' ; l ' r r u n , r n t i , i s l n r ; t 1 8 2 : 1 ) ) 9 ) 1 9 ' 1 9 8 I : l ) u u ' q t ) r 9 i 1 9 8 0 ' � 1 9 7 0 : g o t ) 9 j I 9 7 l : 9 r v i ) r ' ! v r n r l l n ; 1 9 8 0

'1000:u)) ) i1994 rJNovr) j l ) i l '9 t4 '1 t91 :? l l fuer '1 t tL: l l )1 ;1990_l t t l :?) )91) j I t89 ' t ' lu5

1 5

lrNf or l )- l ) l ,p!9 lNv_r lN ,- l lD ) t) l , t r )r . tn ,) l , l )Ntv,r) l -T,ntt- t ! l ) -T,r t)cr) l ! l l ) \nrF

,Jr)rp!n r9ln ,fo)n .r))nD tnyD Dn) nrptn) /ilDtlpn ) rvr)r ])it o)!D) o)ttl

,o)r) lpD o)-]-19n )!_r oD])P n' l ,n l tnn )p)n nN o)))) !dDn ,1r))nn )N o)n)!)) ,J] ] . t ) ' l9n

)lrp) vnr, ll)l oNn ,n)Xyrn irN on.lN o).t.ltrD ,nl o) nt-rnN n)pl tr))t! o))ir,{./

61.6r>11'1r;1;1 s))nn ,h))) tr)9D"run 9)l,rn rN )t)n on oNnr ,tr))nD lpr't E)p)nn

ot'tp)n n!.r)tu )vl Di- r! )! trDNn lYrpm )rrrit, Dtltr

on ,)vr!D 19 on) n)n ,nNi oJi _}rnn lplJl n)i-t N) nttnn )Prn) ,Plll\,!] 'rnD))-t )!-r! 1

,!., lJtn on o)plnn,)-rr-r, .)Jrl)v.n nf, ,v,'rD!D ont n)prnr ,o)\t!)v.J> r\! ')l) l,{rD)yl

i - . - v . . r n - v . 1 . \ r r i l r r \ i r i \ r . i i ! t r - \ . 1 \ , \ r n r \N - r r v ' i l . n . ! nD o \ -n - Lu . r l \ l v J q .9 , \

6), o)))) )u lelx, tl!n

tJnD!). )nms,,NrN,f))n)a lpt ' ] n)n Nt ntrnn,Pln) ,))),PD-P)]999u)! lN )!-)! o) .2

)Dt)-ot)n )lryDit "lt)]tr ,)'lp ,orl)tg)vrn ot)]]t)-t\rl I)N o)ptnn -ltpD n!'tt ,p)tt\,vl )v,

-rilt) -tux ,u)JtD))n I))]l9N ),{.l -r!)n r)ln )i)'199 -)ll)n )il N>x ,D))\,!uDn E,nn )ul

p]nn) nl7)pn nn\rD, t']]tn N) t))n oJuvPun ,nrtnnl)). .Jr)Jr-rln n]D"rl) )! !)9'{.rn)

' wisdom-moral tx ,"moral advice of scribes'Ll r'{)N ,Flrl )lt)l )DlpD t]n n)n )nl)n

";ru1es"

nrl)

oltluE .N :I))1,{, D)l-t-J !,lry/l o)ptnn ):1j7, !n))Jtnt ljt)) ,l)ep')'r't) tr )!-)y .3

n-lVrln) l-illJ oi .l ; tr)-lil9 )l.J -19!-)rlll 'IlD))l )l)-l')I )l-lf) IUD')U Oill ,n)D'lPN

n-ruD, t-]]ln on .) ;o')9 r!)ujr o'))tr) r\,r \y)D lDlD on) n)n ll') ,0)991u )!, Il))ir!l7D

'l)e)'{.r )u ?-T)rn )!lN lrx lPvr> n-rvl)r, ,,tr'e))19 n))D!t1,f,,lr))lrlN-r)x )N r)rrr)DnlD

: o)v,t).)u,19DD I'n o)t)nt ,)-ttl) .(royal apologia-n !u 'lltoon-DX,r) nDt-rt) l)En

trry11rN )u o'l t)gDt ,o\))xtD) t o)\r9p\rl tN ,o)9p-r-T o)!,9P\rl -llt)!t tN-tt) on

' " . ) r . )-N vr lE'u, o*r) l ) ! t o ' l r r) ] ' ' r i9 ' i i l t ' ,o-Dtu

tsrroun,l:rri nJl) nr!)tn tn)i r"r-,rr!1rD Dt-rpn nrrhn )D E)prnn )r:p )v, olptn )lt) nDr-Tn nrNun 6Lr!o).f,11D nin).r)Prn )N nfiN n))!n rr) iNJD) N, ,)vr!, ,)frlDn )v, ljlriD l)DnY,r)elY,bn nrlrlnfiE)?rnn \:rpr nl!)trirn r'rN ritn )14 trt))\r,ErrrD Nvljr nlltlnf o))rn).n )or99vrhn o)r19nn,o)-rpD

-169-l56 ilrti ,1t92 , ltg)r ,nNl,rllDn )tin>v oltrnr oTlrtD )Ji.Nv)r iJlrN:r j r l . E ) . 1 . r ! l N - - . - ! ! t . r \ r , a r r ) t r o I r - . \ . - l N l ! r l r : \ r o . . 5 J . l . 5 O Z . y , t e o 5 . : l - : u e . 6 :

orp lnn.$pot l rE\ ivr ) r , .D ' ) t : ) lvrD), ,nt ) rLtNi t )9ctNrrr )9f jo) i lnn)Jfp)nt lT lJnt)n:DnDl ,1nl+5 I I I n . , t "g" . : : ; :n- , - t r r .o . , , l '

. I d l L l d r r . ? o O O 1 t r ) ; o "

16

)N-'tirEn -Ij)sn t)r, )NttDn irtDn ttt ]))DDn )gn) .T

,NtpDr n' l l ! t9n l f ) Plnn' l ) l l )D])n t9n) o))nl l )N rDDn Plnn Jl l_ l ' lN ot-rPnDil t l - l19Dl

o))-]P)! or\rl)n nut>lrD nN

)-T)-)y ,)!rt_i) ,-tpn) ni \,t)n .Jt)NlPDn n-i!)9r o)Plnn u)9Pnun Nln l)YrNln 'J}nn .1

,o))1,9VrD O))UrD l?1 o)eP99N )9 OD)'P )! !) l l i l ,O' l)u o)') l ! t9 )nl l l " lurN ,nl lN1'rt l l

. -]]9)9;l o)rpr)u, otpD ,-|9)n nnln )!-r)J 55.r'ttltD l-rtru9!rD Jrl-tl9D ,l)ll-r, ,tr)!Pvr).n

)-tr9 Jrt:)yrnl -]]i!) )tvr! t'{rN r)P)nnt\r!vrDn lDlnl vlDnunt )lNll lnD ,)l!r-), )vr]Pl

''r)!)pr otptn-!t.JlvrDir o)eP!9Nn ))n)l ,lrD-ll ilrDg )e-tv '".]u-]!n/N^l'rPfl )v'r v-P).n

n?l)1! n)rn) ))r]Dl ,- l) i)9n JIN-l)Nt! ,)ntn ) l7lnn l lDn )! y)l lnt- lv-rgN)' NlnuD-lnl '

u) ,ntN):D )!r lrl)! N)N rlN)JDn ,tr )N-l n))N Jl-l l!)Pnu 'l'll)l ,n)-ll'r> ')'-lP)v )u' rnl)

)Pln ll,a lPUD ,I"r)!r9l y)rlDn ,t99vlD )t ]n )N -l)!')!,/ inJi)lPn ol\' 'lI' ill l)nr )ln))

)r nr'D9 v./,!"rr ,INr O! 67.srr1]lp1v-s))1119e o))-ll' 'lN -Tv'l) N) ugPel ]ll'�)v' ))i ,)n])

tu ouu)9n )! lD)) tr))),{.r! 'o))'ll9)eil o)\29Pvl o)y)9lDn ,o)t\,9u)'il o)uPloNn

,o)u)D)N )vr oDl)P ,v ?!il, lf'l ,o')9!v.rDn tlll]lP)n nNl 991uDn nllg)D uN o)llnDn

o'!r9p\rt tr)!)9tD o))N tr)n D)u)D)Nn lD o)r'l'{,) lN,rl'e!vlDn nP)uP-]9) o)))Inn

99!rD, )v,l r)ll!.r)!n -lPnDn tlrllgN) n))l))Nl63 6p1y srpln; rt:pr ,)'1j7 ,o))Plnn

.,tll-llvl u9u)!' nlllDn ll!) lrN o)1i7nD Itut 1t1)) ,'n)l!!)

o)11!rp nt)na )p)n )p),D-rP o))))P )!-r! i .o, i7lnl i l l ! ' \7n nl9Pn{./n Nli l Dvr vr)n .2

ml)JDl l)N r'r'r'r)9D! lvrPl on)Pln IN]n9)l s)iTPlnD l ,ll)^ll!)on ul-lloD) Plln-l'l'/P

l l t ,o)))v. lo)trm,nt)-r]99)ir,-JrPll !)Dult lou)'?.r lnl lPuun)!!) l)D)PtDlP]n))N

turr)!r] ypt )! ,tD!,)a)'rnN Nv)D -trlDil JlNl ,o)Plnil )vlPl otPlnn ll'r)v tlN -ltloD

It)!)Jgs I))yr) trgrff tr)prnn nN tNl-t _r!rN ,llt))lN v))'r )?-r! nlll)r lDn n-rD! 6" 1\

(tij)tND uyj. )l oN) n))tr)Nf ,l)!,, 70.')l)gDtn'-)'l)i)!n lJln n-l)!Dl u'l'l-ll!nDn

.,!]9'{rDt tlt-l!g, ilr)rDn l)!, trN o)-ti7nD J)tvr) Itr)) /,ul )991 \rc1uD'n i)rrDN,

.?OO1 , l )p l l l i1999 : i r l - l ru9l i196+ I P) l , fDi ) r nNt '71-1 'D! ,1969 | n1lN]65

.99-94,D!,?oo! ,!)r,n t rrgrgnr P]nn ru o:l))v, nruJ)rxr!-IiD )t!!t)r)vrn )tl"". l z ,E! ,zoo, i : t jDrr

6?

.5 4,py,ou 63

.1997 , I996,19S5 , rP))DlP t t

.177-174' ) . r ,1985, l ls ) rN'_o

17

'l!'txr n-rlrrl o)!)!1)r o)) ,lnllD )u1']!9llN'�ll ,o)Plnil )-llN'ln ll))un xln lol) Dl)n 3

o))'t:D N)N ,('iP)nn vDln'l ,)vlD)) o))!'rDil nl-l9e lN o)))n'l )-llDlD JrD)r'�l 'l-l9i) )N)9llJ

.n)tl!)9n nrl-lgil )vr )nl-]99n l)N'll o)f)l!,D ,)lP ln-llnn )v' tl)'ll!)9n n-lt9Dn -I)nl

i lllvl)ll ,n llun )ut n)!.rl-r)nD Nln -ll9)9n l)ll Plnn l)l -l)DNn fl')'{,Jn 'ul-]D-T

-p)'l lr!l)

"The mixing of law and narative was the most important genedc innovation ofits

.lN '])l)rn ,rl)De]!)oD rl))lPD )! )v)linl 'l' n-rD)D )))neD l)9ut-ll l-lNl-lN Tt age

".s,.! generis -l ,t'tlt) ,on))nn' u n-llnn 'N 'o)-l)N'l l) l)!/ll')vr ''u t-rlD )!-)! ln

n-Dnn | )rrD)n-))t)! t )rvn Nln -ll!)en lf Plnn

'Pl -llDNn ll))!'r) llonn '}'9'lr))-l) n!-r)

o! )ctl )Nn h, l-Tvn N'li-l il-lltlil )rl!)l,1 lr)i)lDn nD)nn ; olgil 'v )l)D )!-)!j n'lll

o)t'lnt: 6)jr)nn )flPl ;)xjl )it) Jllln )10llDl 'R-lY'i) O) rlN -nDyD )nl)xi) l9nn i)N-l'u)

x)N ,o)-l)N' 1il llt)'tlr ItN n-l)Jln '!'r n'{,)l-T)n ,'l))-ll )-rN ''{'/ nn!-D 7r'llnn

ll)i-r9 nN

nr') 19 N)n i l_l l t l l r 'ot ' l )xrj 'n' lNU ') nN , l)n)- l9D' ' l ) 'N' l)! lDn ')nl l99' l)N'� l m)lt l

.olvn ,Pln ,n'l)ur - tll)il'199n Jll'l)lil -r u )f iN nglDl n')?Dn 'Jl)!)DUD U)-)'�19)e

IN l))-rr nv.l))'rD ,ot)ln oi) illlul u)-)19)9il tl'l)9Dn l)lt o)Plnn trlP l)l en)) l[']Nl

'In the Torah, there could be no ' njl[r']l ,n)n l'Nn nl))nnn ll) lTlnn ll l')Dl)n ni')t

set oflarvs without the narrative ofrevelation and no naffative ofrevelation without

" the laws'

,rr ,n'lt'ln r!.,r n)'llgt.t7n u'l)PDn 'Tlil o)Prnn ll))t') '{,))ru 'nJi9!,]nil uN vrt)-lD )\,1!l )rNn

-rt)]vD,n ul,p\,n tl)11)1D'TnN,1, enl) ur)u ,nl)!'/l!n )! ')-lP ,\,9PDi] )t{) )tlN)_li' l5lN

o)Jr)l oJt-t)sDl o)!l-))Nn lultl ,l'lnn ulln lllN )y n!)9!rD llt_llg)Pil Jl-l)DDil ']nN IJD

,rr]Nn-TxnD) 75;oi] lDVrD l lN oa) o)P)JvD (n)-l ln nn)-l) l n)nl 'dn ' l l ' )nnn) E)plnn

' l l rNl ,J l - ] lC)g>' ) )u l ! l ) - i ' lD 'o)vDY'D,J l_ l ' t ) lDln ln\v ' ' ) ! t !9o 'pD)) t1o) l l lnro) t lnn

to.i]'lntn )x] o'Jrtl'Nn )N- -19]9Dn 'N urD)n >v,l l9n) llN ll)]]P n]nln

.36 l5 ,E)r ,1987:vnr ] 1 l

.!5G;49 'D!,1988 | l)rlv'�) rr "?

'lt€4 il))\'v't l) l

'tu! DJln\' , )t)uv')r )vr l) ]):NDl oj!?nv D FrDrl nD])!r ' 11 zs, rDl:t:-::: l:rr

i]

o)r,nn)v,Enle)n 4E)),'':ll:lll'f.lll';,j,',,il,1i':i,t:,Xtl:,';l"a;';;"":;+l:;.;. (r t95 , in\re) )Nr1rD tr! ])r) tNn l)r o)gn)tr o'r-n

,1986 : ,\lo) .5

t9

t,.nttil )u'o)vn rnrnn rrrn nDv)u ,n-l\)Dn llN o)r'r)n) l-M nDl'r n-l)n)ir

nN)-]t o')-tD (u>r)'P't nlrl-rPn-lgeD o)t-l! nul)ul \-l)!-] )u P-tTlT Eil] )-Tlp)n )Iv o)

lnN ,l )v n)]Dl ))vt_l! ll)t tll!\DNl 'n-IlDln nNt-lPn' )))f )9-)! o)Pln )v' n)n)l!9

-lvrlrila,Bnl IlNr,luDil ul!i't'ilr ,on)il-)\JDl ')D99Dil Elfllrl 'B)P lcn i!'l)uh

,trptD \-rtt,l ,n-llnn )v.r P)nn nl'll!D tl'l)gDl oDliTDll tEilf o)!)!lDn tr)P)nn >'u )tll-llgn

)) y)rrn)l ,Jr) lnNn nP'Pnn nl'll9Dl unl)tl )N nNl J]')nl)n nPlnn )ur n'Tln) Jl tllN-ln)

!))n) n?n)n i-rln ,l) )ll) nD)lrn n)lnlfn il-l)J)n i-l)eDf n!'r]-TPn )Pl! t9' o-tln)

,,llrn Plnn rrl)l ,))lr ,)N'lPDn Plnn )l)) )n-lllt'l-)-l]e9)nil olnil JlloolfD tlwoil)

,r:unl]}lr on)lr) vtP))l ,o))ul^l!9 s)99PU )Xf o)Plnn )llP 'N 9n))uil) Nln '�9'ltl

.)n) r!en ol!)ND 'r.tPlTlDn

:D)Pln)l n!l-lN )) Jll)Jll-199 Jll'ltJ) )N) O)P)nn )llP )N )n)en"nn rN 091t \llr'r

0))Rt o))lru ol)Nvl ,o)n))Dl] n]eD )l']-tl iu)?)n 'ontr ))!lDn nl9))n I1-l)l lll)D l

trn B)Plnn .2 'o))ll)D o))Jl]J)-^lN-B))ul'l!9 o)JJrDNl v)D)v'�n) ru)9!'{'JD Jl)p))'l o)]))!ND

nl)vr) o'))),{'r cn ,)Nlv) ojJ Pl) rn 1)l nn-ll)vj 'tl)-lln )u l-l)Ntll - -li!)vD i')n

]!)9!.r)v r)D )y r)lD19 nN]Pn lllr' llnl) (n'll n-llun lD)) o)Plnn '3 ;tl')lln jrt-1']9)en

]N ,o)v!lu' )'l] o)l)!t l-lv]) N) on - 'v-lyD l! n)n N' o)P]nt 4 ; o)!Dlgn )nP rN D)n)l

.o))9tr'!.r o)))l:I)-l9l )!lll r,)lD)v,J)

oDu)'190 or)lv) x)N i])u9ll.rD lr'l-Tl)u o)tN jl"llnl o)Plnn )!lP{-i 'Nl9)N rNtjl]ll)PPD

r-1)D\D ,n-l)1{) l)!f Evrl!) vl) ]f) inl]JDl 'Nn 'v' -l)r"il llll)'r nl)n) trY'tuU nD' trtttl]lDlN

t ' . tN' t t t o] tr : ]Dr tnl tDtt ,- t ' t l to

-r)P9nn )rJ ,ll)-1l r 'll)l{P4 - o)) n)n '!,) n-IDND nx l"l) )'lNl iv'rDD l)rnNn UrilD

IIN-Dnit : o,)))il'll o)u9Pu nu])Y'/ rlnlf 9)) 3r'ro))N-IPD O))1,lY'�D 0)\,1,?!] )'�{') )ull!!n

EDr):rnl ; (J))N) 1 \ l ) nl lDn n)) ' ' ! ) nlNl lnn i ( l ) 'Nl 10 nl 'Du) n' l lg lnl ' l l lNn r) ' ! r ' )

nvr)Dl ,)-rP ,l))-rlf on)rN 9n))rn) 1/)) 'f rvtrlPl ,(l)'Rl 2 l) 'P'�t ])'ln ie)nu )! o)t!lNil

nr)rlD 9)) ,li)N D)9))) )Y,l "tlrtlrllen n))l)l!l-lrlxn' )-rlD )y nlDtlgill )lll'190 rl)DlN

rt,{.r)JDn )N ,Jtt)l)D-ln ,n)l)DP)!n n-ll\)Pu)l'lNn : l)'n o)uvPl'l o))ll)1ln o)u)l!)Nrl ))

.I)tn nu)nu ))l r)-l9lNn Jl rN-l'lnn nN Evr))' Jr'll'n 'N) 'n)lln tl)N-l)il )u tll)u'lD)vlnl

.(207-196 'b)', ,ov]) EJenn tttn ,nNi 3i

l6-12 rD)r,9'JV,'n : \trvr -

2 0 0 4 : E ) ,

20

nt-t , r) tD ): ! t o)pl 'pp )- lp , ,o)ntn!r otUr,Pp't l f ) ) n" l ! l l l t ) l r )- l9Dn n)Jir) !n ,9)) )c-) !

)u ,olln)n!r inry'r, .n)urD9 JrtN-T]] )x oi]] u,) Jr)rDt r].l!.rN rn))NIDDPD r|l)\r)nnl

"'.,rln ugpu tvJ n)$'))npn l))irntr trlPlD )N)n nrll'n o)uDP'Jil

o)7lnn )llp )v n)l)\,"r1-i)\r]))ag nllYl lr'l n)llur rl)v.l'19 .l

. nN)-rpfl r!t'lvD) ): u',vul5 vntt,r lrtp a jttn ta ,ptn 7)y)1n Pln NlJi2t1:,w1

o))))e ))) o)prnn )r, ))]]:n Dlljt! )v lr)J^])D n!!un nn'n nr'ltln )Pln )u i)lD)rn

)!Jf,r)l ,o)y)rsn rnP )Y, l)Jl'l-lDli rlj !)91rn) l-t!) ,)lDl!l lN-li7lu!./ ,o)Plnn .)rl)1!9n

9uN) .o))rl),/rDr o)))!!/D o)P)n - ,o>-t]D_r, o)Plni E-lxlr, )lX-l lr)] ,il)lN-ln ll'll )lnl)

-t!.rN ,o)i7ln )v tilD)9-l il)lntr ill>lrDir ,11)'ll!t9 nr)l! - n rlnn ,1, >)lln nllD) 9n"lD

u!P9n ullD0'll-Tf !)lur) ln-l9Dv.r ,)-l)Dl nllD) - n)tnl)N nl)Jl7lg u]y)lP oDl)91

n))9 . l t ) r , i r ' l lnn )Pln,v, oD-l l9 ' ln tr) i )gNDn ty VUXI yt :rn 1l ln l ro t t lnD l l :Dvt

-lvN ,o)prnn rrD),u'l l)f) o)'r]9)pn yl rl))\:.);1 'r ,yrlpl

",1t'lt ,l]r\n ,rlPDln ,n-l)'{'))

33.o)-r)N,in lD

-tnN )rr l tD\rn )1tu-tn eP!xn nN o)f,vD , l tN )v l)N o)!)cuD

)u n)r)\,-ttpDv nN'-lP n-rlnE nn9) ll9P') ^t-l)ll rnn n-llvy nNDn ''u o))lD'{'/il Jl)]ul

oo-t)! l tgp,).pND))' t) . ,1.N >t, u])gl)t- l9n Jt))- l lN)In ), o9)l nnlN ,ot\, !UD o)9oj7e

n-rurn )ptn ),u'r ,rrll o)\,!uD o)gePu )v,) )91)De n)]-]Dl o)Pglvil ,o)-lPnD )v n-llY'r

)I9)U o)l)9 irllil)1 'rul N ,tNlPDn Plnn tv aPr,' t,t'J o))'v l l9D Nl' 2000 l-1)vll 3",r)-l9f

to.rNtpna ptnl trl) nrat,r))'t ,n-].lDXn nN)tPn n'rlrlD )U

D))r!NDt o))-)t l o))D)p nlyrDN:t ')N-IPDn Plnn )U "l)) l- l lN)l nPt\J)D9' ' l f l ) l loP')

'll-]]r:. ,Jl)-r)99tnn otl]niguna otllsi o)r)ur \J\)'l1rD N)- --llin )Pln )Y) o)ll'u o')l))p

nu!J]m o)r)!, o'tr'u l)1, ,\rl!n )!.r r)l)u))lP-u)11)ll)99n )ulnn!un )l'9 l'l n))l))N

,o)P1nn )v, )r-le))-len ,)r"llNn )tllnnlrlnn f)urn 'l)l '|nlD JIDP') el n)ull-lJl tl)-l)ev)n

tl)9))1!-I))l))F tl)tr-l! .1 :lll))!r-19 Illvrt) )Jlul )! ni lt/Pnf !)lJDl ')'19))n f)vn])l)

.33- :O ' t "v ,c t , t t

.60-12 ,n l ,ov tu

,130-et ,ny,ov r t

.104,Dlr i1990 i\rtNPgl !-)tul ,it xt -t l'or )v rtlurn lnr: )!' 33

r"o'*'"- "lill;;:;""

2 I

']nN l)tt/, nnsn n9)nn iljrrDNl ptnn rR ntt:!9)a./trvrtiDn ,( literal meaning")

Jr'l)rNl9)9n )!t ,o)r)nn )!, lJrlvDv.rD t! tr)'l nDtl n)t)))Dn n)Yr'rrn .n-lnN r)llvr) nnD)rl

n)tD tnN nPnrirn ,("narrative meaning ) n)l)\r l) r l)urr.2 ; 'n)9lr:" l ! !n o'))Dnv

,I)!)9tNtU9 rt)l)9-l) jt):N]u)9 )! ;tr)tf)! ll nll!r'19 .P)nn )-llnND ))JDn ,)'lr9tpn PD)yn

o)r'!, ,l)eP') )!-rv .-tllD )n-tln -tuPnl Plnl n'l)elDil ,u)!19te lr)lle)v n)l):r ))

n )tp nn))m ,o)prnn )u n,!utD nN)'lp) nr,ID n)\r)Dvn-i'rlr)):n rllul!n I)tr"ri)

'?.sn)9 fl"rlpuir 1)u-r)n rt)D'/.r)ln lD rn)yrE -luN ,'lt)99)r)),

)nt])n Itn)an )vt )nDl-rtr't lDlpD .i

-Tt9)n ltr rt))v-rn t,rNt ,'luln lPnD) ,-tl!)91 7)n N)1P> uPlDn ,lPnD )N vn,)'rn, nYrP

),l] n)J]t-t9gi.t oJt't)l) t'rN 1))!ND (it9)9n) )l)9-l)t -llt))n fl, {9!vDil,/P]nn) )l)9nrll-

,o)-tD)n, ,v ou]t)]] ol'tjru, ,onu,r-r9 J'llJ) oD-r1!t! ,tr)lDln'l )vrD')vn lud ,t'ln

.nllNl il))n ll - nl'ligl 99'{.iD fl l)vDn ,t-T)nt )Jl1-199 o)l l-lJt'l ,ott9tuD

l]].tc9i't ll-l'ttt )y,) Jt)!r'19 )))lt !.rtD)u tll!/!5 )lN'l n)9) ,\DND ni l?nbv ,j]'u))f o1

Invtg )r)ll it]]-lp o)n)!) tgtl r,\n )'tnu ,)UDD Ul'')n ol{rE ])N ,\r!vrDn n)lu'1! lllf)

.n-r)Nn n)lv-]! llu) lnl ,nfrnn nlj'l,)1!-T-llJ) \n o)ni (''xl-T'D''

,'nr) ),tn,{, ,t-Tlntn tnJ"l99n o)-rt 9n))nD P)rN)l l"n 'n-T)Nl il)i" tlDr|-]lgDn ltllDl

.))-1'l! Nln nln o)-Tn ,)-111, n'r)Nl nl)n }l l))''ul nlD)t)n nl)l])Dn Jll'll!r!N)l

,v-nv)n nnln tr)!.r ,1f-)! ,nn.r] ".lutlr o'r!)cn nln))n ))f tu nrnl)s nltl!) llD)ulD

,o))1,'r, 1)n nl-rlv)) l)n uDlUn U1t'/lPn) ,'ll9)en 1'l) P)nn 'l'l f)))'{]n n)t) ')nf)n li'nDn

ltnt)t ,)t)Ir )lrl)):): ?)nl Plnn )vl-ln)) nPln! njln) ))l)n' o)))!'! ,Plnl D))llDn

.u]?n El!, ,D nl ' l 'x) ,o)nl l) n),)Nl t l) ,nl ,o))u)Nn otnn )ur ")rt r l l l lD

)t/ )yrDNl on)! o)Plnn )Nl ,o))rl)199 o)\2oP1,l tr)Plnn )llP )l{ Jll9n))J!nn

)l>), tnnlgl l!lln!,) ,tllt lPnDn nl'r)nDnl nl'{.r))n n)) ,tl)lv,)ln ;l))N x)n 'lN 'n)lP)llDll'

.-rtn)!n rl)i791\,'ll!Dl ,o)lnNl ll9P') ,0\,N] ,\-)l'{r ,>P)) 199 llD)l-T 'O) lP]n

. 6 1 _ 7 5 , p y , o u r :" l r1 f t ,nTlx l n l rn r l> 'vrn nr i r ) . l r t n)nE Pr,P ' )xr r ) ! r )noD nN nnn)) ' l ) : n l l l ) ! er '$n '? j iN)1ei

trjrnt ))Nr.ln"DUn )),nxl)D)Di tf Et'jlrlo E)\tot\rivrl )rlDtnn \'ti'\rn )!-r ir)uxlln l'llnr tr)vn,,No os nt.lvn l)t etgDn lf )DDltn )sn) t! nrevrnn il-r ) )1lo)n )"lD N: nR nl)tr lv'x , hllt \rr:1lr )l

r )nru)9tu prN-J, )nt r i n j )nrDl ip l rx) r rv j rneD,,nNr)n ) )1, ) l r ' ) , (1 t81 ' r r i ' ) ard Naf ld i€ '.n)1tn)n tnr:r1n )ilND: n)! l\t) llNp )u n)lv)lnil

22

Jltrr, l , )r ' lpg f lv))n )h ,) 'D jTrh \DND , tJDliJ /tsl l , thJt)n tphbn ,v JyJt, 'rn

l)trv - nl] !rvit ,u nr9frn nu')r l ,J r! -rt ,brpvrrrtT;r o?tnl 5v b)'Jr9)Y, nl,hr)

.t9v'Nrpn iteJ)ir ,!) njr't,llt!n nr 9ety.,t n)nJ J)nD ,t!)vi),9!?v;t rilvy'il

n))N,tr)P)nn rv o)l)Dltn It-I tg)n tn Jl lpnnn) nvptD tu'N,It j ] ]-t len nN)1tn

.tpnitn r"t9,r nDJ) N)n N)N ,nlDnM ))l IltDyn) Itt)1rn ,nl-tnx i]-lgD i)v.rn) )!!DN

. n\r)y./ nN )nu,l) tJu)N-t{_rN ,\- ') ]u )!I )p))-t9D )t, on)tpnDD n))y, n\ tpnD ,tJ' i trntD

-))ee)nn-rpnDn ornnl f i)pp).t ! ' )n) )-Tl o) 'prnn o)peten )) ,n-TtDln nN)-tpn"

)Y.,r (Jl))t))nn t n)D)r9nJ u)t)\,'t)!r)xn ttN n))ln) )-rl ,lnNn ;o)?tnn )ft? )ur )nttp)l

)v.r n)-rn)n rDrt! ngPYrn )! !)r!n) )-Tr ,))unt ,,n'-rrn-r!l', n)lli:n ,r)Jr)'r99i n-T)n)n

l?hDn .tt))nrfn n r)!)n T)nl nvrlPn )P-l! J!r)\,n )tr i rn) )yl ,;-rt,l-rPfl -r99 -rrnE

n)7hni1t sJ7l,l)tx lvJX , tnJtt! - t\rtYrD tTnD )x , tn11i7t:-tllevlil 12nr, )ltn tn)J)n

nr)!,.f b'!:iir ,ur EbliD rnx r{t lx, !'2Jhn tJ:? 'Jjhtr )u bhrl! n!7uit lht{

.tuNtln oDrJ! nr ItJnt l�tt! 1$111l.tn rv n'r)il tltlfDil

n-tynl o)'lpDn rtll) nnN N) ;ryr]n!-r ,n-rD! ,n!r!D) nl)n ,o))lnrl nus) vrPlD lPnDn

o)t)!)s nurD) o o)eg)N]lpn o)p]nn n)9t,(r ' t !g)) n]pntrnt nr) l ' ln Nru,l)N

.o)l l9)!-))D,o)1l9xD)):

tr)-rn n)!) ,pl-tlDoll )-tutt )-r)-)! ,)vr).) ,nllnY, ,nhlPDn n-IDln nN >l>vr) ))lD

tr)tpD ),// ouD!r9n) )!rDN )!rD!D ,oDrDlPn r!., it)-TDn ill)unil rN o))D tuo)NllPn

btD'Nn ,g nlsr)s17n2: r?ll't 17tJn) tnil)n litfrtJn ,n)?lil '-l)t E'e-lPllP

nl'nn,r'J,.!, T'lltt)]!l!-ilJn nD)h'tn ,u n tlltr)lv,ltlJ , Et9!tlilr?i btzln: btlt{lnt n

tu-r)! _lf-rr Pl-) l1J0r )vrl )-19)f )u' ourt lP ry l) l) , a)n) lnt l ,)) nD'r l , l) .1)N btylttNs

)N 1r'rn r)Nvr ,-Tnx \,-r9 1)l ll ld ,on)lll) ,-luN ,)eo)NllPn o)ln )'�{,' 'I'l)l,P'llN4n

tv ,8 ,a,\2?r,tt!J'i1 Er11rt 1?E t, l?nhn'+ nlPvDn )vr nnv)lP>l nele)l) )\]l1lt-l

btlirrJhn /,ottir)))rt )nrf.n nJ:t!!n ,r) btul!n ,! ,tfJt 1$ /btPVt}{ll?n E'7lnil

tn'r'rnn,pln )u l)'nDn olPlnl o'tDilD rrNvr) !n)l )nf)n-lPnDn )u lrl-Tl-1! n'!

o)ptnn )lrlr rv, r)nl'rlvn nN)-lPn n)9) ,\-llLi Jlrl )v tl))l))'llrDn -rl!)n tln)ilD )-rlnl

l o - r , N i 9 9 r , i 1 a r D D . I 7 ? - l : r , l o o . r r J l r - '

2 3

tn:t:it Itnnl ",,1t'u!u,)-. it-Ttln ,r n.))r)-r99 nt-t)t), ln ))x!/ l.l)) ,(lt))nD, l]p.Tl)).

nNtlzn /12hhir nnJn t!-r! .E)-r))D o)trJp ) lUl 0)- l lDNn D);\Ul!) Dn))iL D)N

bruo?v ,r{J btrrN uhttn) bn lN /rt)}t,tt n?j$D tlrithn ,u nttJ!rvj.t/t)irr!n

,brr9!v)!

r)n) N, ,r))nD lp)n n)n N) nttnn )ptnr!.r ,n)ttp):n n-r).!n ')N r)tv) '-Tf ]l nnlnt l,N

t)nlun n' l fnn ))nur ,o):t)ut l)! o)ptn i tnf l t) l t N, oit,or\, t !)sn otrJ]f)-t9t on)! )!

rlv-,t 'l9rNl tr)ptn;t )!rp )N vn)tl, ,tt!)p) pln N)-ti7) uiTrnn ,tpnDn ,rNi o! e'.oi))!-j!

ort)l ,ItN-Dit o)77t)n ,o)l)uDl)] o)o9pul ,)"lp ,'1t)n, o)in) on!./ )!t ,o))l),_1 an

.Oitr Ur!,,r)!r,o)-t)o)N)

,(\TU tlr-rrJ n)$hn n vr)nk ,'rty1, ,r1Jn\) rnlJn rihri rv rnu') 'r-t!

rllrn ,bblrruJ /bi,I b)rllt n !rr5)9ttit nt']!)it b) jDJ ,b)71hi' ,,f/ ,nlrtllto!,n

bt9!?eJ b,lDyh nx bt)rr8h bJtt{) ,t1)1,h5lJ-r9!1{Jt:i' bllJx n bnD,E yr?rD,

.b,?1h

olt j)nl 19)Nl ItnEn n1"r1D)1

Jtu-t l t j ] ]Du-t!r ' t o)!rg)n 1{]N,n.l ]Jt i t )u E)gv)Ntipn E)ptnn on tpn)!n )v, t)nt-tpD

)!-r! o)nvrDn ,!)u9'NIpn otp)nn ' n))irttn nP]ntl ,)D)"lt-Tn o)?lnn \-flPl ,tr)e!,l.,D

,o)11!D,n nt9))n )n)l )!-)y o)np)Dn ,o)\rv)Ntrpn Dt?tnnr ,, , ' l lne,n )\, ! 'Nl lPir or-rn

.(-tPnDn n"r)P!] ellgDlJ

o)p)nn )tl) '(5 )f-N) ,D'{r) o)Dev)l t)v-t!l trreerl]1pn orptnl )):, en))nD lPnDn

".lr':l)rn iprnt oruo)Nripn !,ptnn lD iTtnrl ' 0l-l' ,ll) ll)D']]-Til ilPlnl tr'ug)NliPn

, trn))! 'TDno)r 'lpnDnr, ,otptnit nD)!/l l)n)

)e9) n')!D n!))! ptn ,0.4-12 ,09) nJln p)n '(11-2 Nl ":U') nDNnl 'r lrn )P)n : l ln r!91

^rtyt n)l ! t) n!))! prn '(25-22 ,e!) n rn nvNr nv))c Pln '(21-20 '99) 1r! n))- ln Prn ; (19-18

nr')) prn i(34-33 ,v9J -r l :rtv)Ptn j06-)5 P2'28 1e!) n)x - l l ' , )Pln ' (27-26 relJ nDNll

_13'py,eu:un, l . r rvr , .

n)uluDn np)up-tllrn!r)) r,p9n rNtr). NtfNl,))rrtDn D):rn:E)ltnD E)?rn lrn N, nrrnn )Prn,in!l) e6

Lommon lin -n )v lnr))r '1,)njr) nDl D)trnn t)rt tvr E rr!) Tt,i]']v 'nlrft )JrN lllD' nrnll-

o,>t,.,,J !v, r,t'otl', r,tr, r:nl o"ili,r o'rn:n :v, l':rrnDsF gl llejsD nu9nnn,99v'l' ))-rt i)o-'or5tNn

lln] rrlru tux inljnn:ln nllll,Dr u])g!vrb n) ')rerl 6)47!rDn , breeP\, on nT rnn )tln,tnlrt o)Dl!-E'nlpnlrE nn)r)lNj'N nn)r))N1Jl nl)')n It v)v ')nr'Do nrll

Eitrnr lr)rn lE:tnn). irlnv, !::,nrtlurr lnlrr tlr:t ,trtf-l E)u?)lliN o)trn, - *"Trll:+:

24

'Ntpn ,rr), pr) n)-.)-1] P)n i (Nu)-r2-1 tt) t)l tr))-rir ? tn ' (l-N!)v2 l)+37 'D!) o))n ))!l

i71n ,{14-13 ' ! !) o))n '))]r nr 'N'�r ' Pln ,(12-6 ,o!) O))n )ryl l l ) f lu n' l)Du, r iTln i(5-4 ,oe)

-24 ,9!) ) l)J) nNl)n l7)n '(21-20 ,oe) o)u)m nir))9 ' t)o)N )Prn i (16-15 ,Dc) nt)uf ))tt)9

.(5-4 )r) nt)n, n-]ly Iu',]n )lIn ' (26

, (3-L-29 ,ee) ))))l ln)r! 1)9)N Pln , e8-20 l) )f-1) '�]))ln lr\,)nu Pln : )D)lf-rn tr)P lnn \flPl

-lt ,e!) nDNnr llln prn i (11-7 tl,) ll)rNn Pr.] il19-B ,12-7 J6-z )J) n-li n-rllJit nnln tPln

-14 've) -i)Dn prn ;(13-8 re!) 11,)!n l'�rir-t))l nllDe P)n i0-2 1)) n'lr n'lll! -tll! Pln ; (18

)-t!r nstn Pin '{22-15 ,o!) -rPUn N)]) l N)l ln P)n '(14-9 n)) Vrln)) l lx.))) - l le)N

Pln ,(20

D)-r! Utl 'r )prn ; (9-1 l) nEn)D) nxr! 'n Pln '(21-16 ,De) - lP!,n -T)J pln ;(11-1 e,) etPDn

;(14-10 ,99) n)l l ! .rn prn ;(9-1 Nr) ngll ! n))! Pln , (20-1t '99) I 'y r)J l l l ) : ?)n ,(18-10 'D!)

' ]Durn ) lr)n ,{21-22 ,99) ) ' �r)nn P)n , (21-18 '99) -11)e 1l Pln ' (17-15 ' �o!) ' l l l ln nul-)) t ln

o)'lt'r r])))t! p]n ,(8 ,99) nPvD r))l Pln '(7-6 'oe) ]Pn n]r)', p-rn ; (+1 l)) n)n) nri!

I-trDr, )i7rn ;{29-28 r9!) n)lnl o! lf'{rD iTln i(27-22 '!c) o)-)loN ll'{]n )i,'ln ;(21-13 'e!)

,4-1 -rr)

lNrvr))) l),{.r].l)) )Pln ,(26-25 /9!) )N)Pn )l' nr)9) )i7)n j (15-10 D) n)nDn tl-ln\J

p)n ; (22-1t ,9!) \rPrl nnlvr tPln ; (13-10 '99) 1l)vrtrn P)n '(7 '99) o'IN nl) l) P)n '{5

.(12-11 'D9) O)!. | fDl nlnlNn nvNn iTln '(10-5 'v9) tr l ]) i ' l Pln ' ( l-1 nl) r l?)Dn

'llD -ll!)N Pln '(i) ,P)l) 1)rln ng'nu' -ll9)N

Pln '(-r!)t iP)t J]!-ls !]) )Pln : n))n]fn nitrnl

,p)t n)tN)n) 5lr)n ,n9'Dvn )P)n ' (21-10 ' �De) o"Dn O) l lo)Nn )Pln ,(5-2 r) -TtD) rr l l

.(34-10 nr) D)Pnn 'l!l nl^l Pln , (11-12 n 'El) neren ?ln i (n)

,t)!) or9'lteDn ,Il-lliTDn )t, oIN)-lP lglN) l!.rNl,nl))-lP, n!l"lN l))lt llun

)rrvr) utlt)]in rt)NuD o)!JlD D)xv, lN ,o)1J9P9n tY, JrDl-lJtv nNt]P'1DND lPnDn 1

\tD)N rl!lDNl ,ntr \,P) lPnDnv ,n!r)]n rx 'l)nln) ln)l o)l7lnn )!') o-Tl}l)l oJllnJr9Jlil

: ()N-r?Dn P)nn ))i o) IDND \l]P) nDlPnn )ll-rl n!'!lDn) P)-le9 t))-T )t' 'lJrr'-lln"

"Although aLl ofus assume the diachonic analysis ofthe 1egal texts, the studies 3re

'3' generaliy synchronic in charactor"

oi)!.r tr)Nlr)nl ul)Nun )l)l)D ,' ,nJED lg'�iNl O)9OP\,n rN llnft -lD))nD ))N -lPnnn 2

,or_t)!)pir o)ut)inl ,otl).J-l)n i)-rl9)i,u' on))nl, nDi! nN n))l)D ilN)_lPil ;o)-1-ll\rD

. l 'D ! ,1989:pr , lue t3

2 5

oDDJ)) ,UVrrt), JDr)tp o)n)!) nN)tpn ,o)]lln )rt\rD ,JtNi O, .O)1rgp9l O)al):n

,))Nleppen l] ' !n lE v-t- l) l ,o))!)t !ot orr): l ,o)!Dt)

ln l)N Jl'r)r9it-lN ,o))v-19 )-ttt) lutur 19)Nt ntlit.tpnDn o)uepen ,v, orrnf ,t-.t)DDt .l

,O)Ptnn )!_,rn)l)rJ t)n oINr.li, nf)| j o)Ujt ,I])t)\rpt9

ln oDe!uin o)-tDlnt o),o))tNlv,n o')t! , ,on))nD lpnDn ,o))ntp)an ID]pr) le)l .4

o)Prnn )!lp) ol-Tpn n'IDn D tr'ptnn )ltpt o;oprNtri:n ortrn5 rp)!t, ot-lpit nrtDi_l

)Plnl ,n))v.rN )P)n : o))tt tn o)plnn )Jt? ,- lnvN n)9)t )ptnt, lD) 1tN )ir)n :o)).. tDryri l

i )sn))Inn n)"tnN nt)u!!.JD nt- l t jrr, o) Jl l ,(o)I)n;- l . to)rtt ! . jNj.t tr)ptnn )j tpt j) lr tDn

)Pln l)t> oj)t rl)f)\rD-t)-Jt)99y.JD nN))!/n ltf).ty ovr) n)1r!) nJ)N ro)tl,n o)i,]nn )t{

!))tlDn o)) I!)pjt tr)ul)i)il.l ,o))l)\r"tjil llt-TtD)n )V oiNiCrilt oJ]))nl Jttl, Nrd ,n-]]nn

onl

:,1:!_1 *)l?

)9-)!) Jt g'sfl )u o))t!.r o)\rt)nt pet! DitD .ln rl .)trR ,o)p't! nyl.lND utl-]]D i]lt])i

(,,.19)!n,t ,,pgp9nr ,,nUlDn - 9)p, ,!, I)IPDn npttnn

o)\,9tN)tpn otptni't luNl r,tn)T), o)nft o)ptln 'lyl tND 'TnN )lt o)i-I)n E)Nu'Dn

o)-tPDn lD P)nr .o) ' l lg)p I)-Ttpr rU rn-r Ir).Dt 4nn]rn u l lyE4, o)vEvrra o))t,r i l

.))r))lt p)D)D lt)yn-tnN p)nl) , n'|i7)l n rJp nD)'rnn

'rnN h .Jt>rlpDn I)'r.rr)Dn npl)n) oxllnl o,)nl) olptnn nl)l)Jn .pr!E rnN )ll ,rrlf

tlg 'rt!)f o)p)nn )!apD lnN ):) )r) o)lt, orttg)9n 'ltltg)n lD )1.{ ,o)r]vt)n lD

y)tln, -t,t 9NDn ,.19)Xt ,I)lflt)n nphn ltDl)t ,)D)-ttr,rn E)ptnn \l)p )tnN ,nt)nJl i)ttn

o\r irDl inr.rt o).o\l)9,n o)ltpn rptn l t t o)D))pn ,o))uN)!nt o)l1l)git trt)-rtnn )J,

. ' lntdDf I)vJl l otp)nn ,u onr'nt ,nr 'r ' . ) !r I n)r)r)t ' l )nD r) l)9D ,orD)lgD

,V btJl{Jn !tt9lnl ?V)y ,1)filobrbn n)r'Vrn - lltt't rVJ )):t' :)nlnl){r ,)1{r!1ln ?l9n

n))ntD) ,-tnN r)t)

)fl JJ')-trN xtn ,(1tl).r !t.t)x tN) .]]f)l ,!t',vtr$17n br?lnJ tllt,i n)Jn

!tt)NlTpDnD t))N ,n\ pt9 nt)9Dt' l- ty)U , ' l t) tn ,rXl o! .n1u!Dn tt i)g) J)r, N)n ,1, '

) N , l q ' 9 r ! ) f ) : ) , r ' u ' y 1 r ) r . 1 ' v y _ 1 n f r ' n l \ 9 ! \ l _ 1 l N ) N , 1 \ ' l T n o l ) 1 , ' 1 7 ' : r y

gr)m p!r! Prgn li n)rn:n l!nrl,'rllPn ), nr)eDn l!lN, !r)v n!g!./nl) ,0L))! )l)lllDl

,, t !)9,1,)tp ,t |19)0n )U ' ' tnN

26

lylpply ,,'rtstvn ltt)rJv/J lt?lhn atr:kn V?\hnnt' .)n\fit\) ,,t\!nplt

/ tr)thn J)!r ln lJ' t )t :) / !)t l l ,Nt)t ' l bt ' t1.t!) /b)2Jnn 1)l vntn . l : btt17r, otNvl)

.ErZtnn ntto'r ,ur ntntlul?tin nr:Ntg19: !)!nnvDir ,9 !1)rrr!t ,tlt)l!D bn lJJtrt

nD't, ,,tl)-lt!)9 I'lts'pIl, J]-lt!)\]it )u, i-l)-IR)ttit DInID o))u)D )! JDttpnt lnt) Nut)n

,E)p\f in ,tJP ,77|,n'.b ' thN,),yr u ntlvDit bnJrurN' ))19r{ .2 ,r 'r)-] ]9'0 JID-I,t , ,1!)9

. : brtlv)r ,!/ !r)J,U bt))! )r!fl, it]rtln tinf !tr:l?t!n / E))lrturtzn r)g i! - r!,

,n)tvl\D'n )1,1r,,171 ,'nJtnn'vfi'�n ]'ra9 'av

)trrl ?l,t, /,n)))t ,rn rr9)t ;tt,rhit - U!)n trh ,1.J ))!t,/ :lnln))u /r\),t"un FStir'

lh 1nx ,r ,u !vhl nN )h)l ?t!n .bt?Jh: bttNlnr!n bttJl l tNr 2rn nlr1,]Jn ,nJtJrln

nDJri, nu!hn btrr ,blit\n) nr?\Dn ,t?vhn nNl /nlDhln )u {.J!)i' ,tn ErPFlnDtr

n!)9,n) o)/Pir)nDn o)/vlltlurE Enl E)!lDN l)l)D lrN )tJD P-l9n.vr)Jnl n:uhhn !)ltJ

)'l))) )rN i)!)unY,l ,r!ljll)Dn u)lPnln nN lnlll ,tll)lDln )ur )DDon lDhyl ))lnrlDn

_o)ptnf NrD)

9!79,J),nr*lllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll!.r)r'ux,it5*)aFb\y''11?tD,nr.!nnIJZJ'/:ltllnlJu/t!titn?t!^

tlt-t!, bt?Jh:! btlnlt1,5n./o)ltDjn /b)l:1n br9r?) tl)t:n n'u?l )ltND : tu!t!

ln tntt 1r nnN ru 'l)lrnn n'tl?)t llDllJ 1x,bn/lrvj nt!!tln n1l7)t! bl'(il lttt/771h,.n

onD ,-r)p)Dn ,I)9rnn nlrP) onr o)lPD ))JD P]!n l ! t !) l tN: ?rh nJ)$)n /nJt)htn

,\rplNn rN lnlll iul-rn t!)l)r-T lx tl)D'r )v./ xrN ,o)/tPlnDn )vl o])N ,o)'ll-lil o)-)vDl

.o?l]) ) lN/l o)'rPDi:n )v, onlni nf,lJ l))n o)irlnl lll)ul

o))tvr o)pt)nt lpJtvr11 1!)N ,o)\ro)XllPn o)Plnn )r{.r n)l)u-l)n on )-lt lllvlnNa

nlrnD eer, vptD 'nl)n IPnDD ,r)vr olllrf ,n'rEJJn )!, n)P-19 n!l-]Nl oDl)lDl

'bttnliirir b,\,?!Nn nN V't)tnu ,n'lU 1! illlnJ. ;n"l)nn )P)n )U ,119r)) ,u-lnx u)'{'-19

lJr , !nrl ! ' :) /bj l tNlr7 t! Etr?)hn b'9!?9, n)rn, pt ' 'Jgry\4r ,! ,u)l iJ /bttnlTnn

.lrN E'?ln rv ,ottrJlun /!, t l?' !n !r)r ' lnDt tJi r ') !n

27

האשליה המימטית –יצוג של דיבור : פרק ראשון

מבנה הפרקו הקדמה

"). סצינה"ו" סיכום"או " (הראיה"ו" הגדה: " שני אופני מסירהנהוג להבחין בטקסט סיפורי בין

שבה , "הגדה"לעומת , שהמספר כביכול נעלם ממנו, היא יצוג ישיר של אירועים ושיחות" הראיה"

השיחות הוא מדבר את את האירועים ובמישרין במקום להציג ; הוא בתיווכו של המספרהיצוג

, הדיאלוג והמונולוג משקפים את המסירה הישירהביצוג של דיבור. מסכם אותם, ליהםע

1.הדייגטית, את המסירה העקיפה, ואילו הדיבור העקיף, המימטית

ינת בדומיננטיות י מתאפם במקראיפוריישהמסירה הטיפוסית של אירועים ס, מקובל להדגיש

- נמנעים בדרך, מחברי הסיפורים מעדיפים את הדיבור הישיר. של הדיבור הישיר שבפי הדמויות

הסיפר בגוף שלישי הוא לעיתים קרובות ומבחינת הפרופורציות של הסיפור, כלל מדיבור עקיף

2.גשר בין חלקים גדולים בהרבה של דיבור ישיר

פי הרצף - ועל, במסגרת המבנית הכוללתנראה ש ?לגבי קבצי החוקיםגם זו נכונה האם קביעה

: למשה' היבאשר החוקים הם ציטוט של דבר, התשובה חיובית, הסיפורי בו משובצים הקבצים

אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ' וידבר ה", )1כא ' שמ" (ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

וידבר משה אל ראשי המטות : "' היאו של משה המצטט את דבר; )2-1ח י' ויק..." (ואמרת אליהם

ושמרתם לעשות : "או של דברי משה עצמו; )2ל ' במ" ('לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה

). 32יא ' דב" (את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום

המסירה , על פני הדברים. מורכבת יותרמבחינת המבנה של כל אחד מן החוקים עצמם התשובה

הדוגמאות לכך . היא השלטת בתיווכו של המחוקקהצגת האירועים בעקיפין, יקר, הסיכומית

וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא : " שלוש מהןגתצה ואסתפק ב,רבות

' שמ" (שבתו יתן ורפא ירפא ימות ונפל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק

כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן האיש "; )19-18כא

" השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו

" קלל דמיו בוכי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו "; )29-28כב ' דב(

). 9כ ' ויק(

בין שני ) לאפלטון" המדינה"בספר השלישי של (ה בין דייגזיס ומימזיס מבוססת על הבחנתו של סוקרטס ההבחנ 1

ואילו במימזיס הוא , "המשורר עצמו הוא הדובר"התכונה המאפיינת את הדייגזיס היא ש; אופנים של מסירת דיבור .104-103' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון, ראה. מנסה ליצור את האשליה שלא הוא מדבר

). 104-78' עמ, ח"תשמ: אלטר" (בין סיפר לדיאלוג", ראה 2

28

משתנה אופן ,שכאשר מוצגים בחוקים אירועים שמעורב בהם דיבור, ניתן להבחין, עם זאת

ציטוט הדברים שבפי , יקר, צוג הישירהי, כלל-בדרך, ואת מקומו תופס, מורהמסירה הא

אירועים . מזויתרה. למעט מקרה אחד בו נעשה שימוש בדיבור העקיף, קביעה זו נכונה. הדמויות

, נמסרים גם הם כדיבור ישיר, והחלטות, רצונות, מחשבות: כגון, המציגים את תודעת הדמויות

3. מצוטטים כמונולוג,יקר

4:את האופנים השונים של הצגת דיבור בטקסט סיפורי הוצע לדרג לשבעה סוגים

;האמירהן האמירה ואופן ציון התרחשותה של פעולה לשונית ללא פירוט תוכ–סיכום דייגטי . 1

או הריאמ ציון הפעולה הלשונית בתוספת התיחסות לנושא ה–" טהור"סיכום דייגטי פחות . 2

;לאופיה

;"המקורית"המתעלמת מסגנונה המשוער של האמירה , פרפרזה של תוכן הדיבור–מבע עקיף . 3

;ם מסגנון האמירההיבטי" שימור"היוצרת אשליה של , פרפרזה–" טהור"מבע עקיף פחות . 4

שילוב כ,מבחינה דקדוקית ומימטית ,הנראית, םי צורת ביני–) מבע עקיף חופשי(מבע משולב . 5

5;בין המבע העקיף למבע הישיר

;"טהור"היוצר אשליה של מימזיס , ג ציטוט של מונולוג או של דיאלו–מבע ישיר . 6

או סימן , המדווח על אמירה או מחשבה,שלא קודמים לו פועל, מבע ישיר–מבע ישיר חופשי . 7

6;)של המונולוג הפנימי בגוף ראשון, המוכרת,הצורה המודרנית(הציטוט

בפרק זה ברצוני לדון באופנים השונים של הצגת דיבור בחוקים הקזואיסטים ובהשלכות

הצגת אשר כל אחד מהם דן בסוג שונה של, הפרק מורכב מחמישה פרקי משנה 7.הפואטיות שלהם

אשר ידגימו את האופנים , בכל פרק יבחנו מספר כתובים). לחלוקה המפורטת לעיל בהתאם(דיבור

, נוכח המסגרת הענינית המוגדרת, מטבע הדברים. הצגת דיבור בחוקים הקזואיסטים השונים של

.אך ורק ביצוג אירועי הדיבור, ברובו המכריע, הטקסטואלי בחוקים אלו יהיה צר ויתמקד העיון

חוק : ה חוקיםישבוחן בקצרה שו") טהור"ופחות " טהור("הפרק הראשון דן בסיכום דייגטי

דוגמא בולטת להעדפת המקרא " חיצוני-אמיתי" אורי אלטר רואה בעובדה שמחשבות נמסרות כמעט תמיד כדיבור 3

וחשו שמחשבה אינה מבוטאת כהלכה , המחברים לא הבחינו בבירור בין מחשבה לדיבור, לדעתו. את הדיבור הישיר, פי סינתיה מילר-על). 83' עמ, שם(נוכח הנחותיהם על הקשר שבין התודעה לבין המציאות , ככל הנראה; א כדיבוראל

). 291' עמ, 1996: מילר(בהציגה את נקודת המבט הפנימית שלהן , הצגת המחשבה כדיבור תורמת לאפיון הדמויות . שמיונן נועד לפשט את הדיון, ופעותהמדובר בקשת רצופה של ת. 106-105' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון 4 . אתייחס בהרחבה לתכונותיו הלשוניות המיוחדות, כשאדון בהופעות המבע המשולב, בהמשך 5ולדעת קספר , 52-51מא , 30לב , 7כו ' בבר, הוא מופיע למשל. סוג זה של הצגת דיבור אינו מופיע בחוקים 6

המונולוג "המציגים את דיבורו של האל באמצעות , )35-32לב ' דב(גם במספר פסוקים בשירת משה , לאבוסשיין' עמ, 1993: לאבוסשיין]). "subjective speech"" [דיבור סוביקטיבי"המחבר מכנה סוג זה של הצגת דיבור " (הפנימי

376 . ונה בפרק אמירות אלו תיד. אשר משובצות בחוקים, בגוף ראשון )או משה' ה( לא אתייחס לאמירות של המחוקק 7

. שיעסוק באפיון המחוקק כמספר, נפרד

29

חוק ;)7-2 יז(חוק עובד עבודה זרה ; )6-2יג (חוק הנביא המדיח לעבודה זרה ; )10-5כה ' דב(היבום

).26-20כב ' שמ(חוקי הגנה על זכויות החלשים ; )18-10כ (חוק כיבוש עיר ; )22-15יח (הנביא

' שמ(חוק שמירת טובין ובעלי חיים : הפרק השני עוסק במבע עקיף ומתייחס לכתוב אחד בלבד

). 12-6כב

יח ' דב(חוק הנביא ; )16יז ' דב(חוק המלך : דוגמאותשרהפרק השלישי דן במבע ישיר ומכיל ע

חוק יציאה למלחמה ; )8כב ' שמ(ידה אב/חוק שמירה; )18-12טו ' דב, 6-2כא ' שמ(חוק העבד ; )16

חוק האשמת אשה בקיום יחסי ; )21-18כא (חוק בן סורר ; )9-1כא (חוק עגלה ערופה ; )9-1כ ' דב(

כמו כן ). ואילך12ה ' במ(חוק הסוטה ; )10-5כה (חוק היבום ; )21-13כב (מין טרם נישואיה

של A ללוח 12' ס(ץ החוקים האשורי המופיע בקוב, מובאת בפרק זה דוגמא מעניינת של מבע ישיר

). קובץ חוקי אשור התיכונה

; )28-20יב ' דב(חוק שחיטת חולין : הפרק הרביעי עוסק במונולוג הפנימי ובוחן שישה חוקים

/חוק הנביא; ) ואילך14יז (חוק המלך ; )11-7טו (חוק האביון ; )31-29(חוק איסור פולחן כנעני

).22-20כה ' ויק( חוק שנת שמיטה ;) ואילך15יח (נביא שקר

העיון בשלושת הכתובים האחרונים נערך (הפרק החמישי דן במבע המשולב ובוחן שישה כתובים

; )30יב (חוק איסור פולחן כנעני ; )16טו ' דב(חוק העבד ; )26כב ' שמ(חוק הלואה לעני ): במאוחד

, מוצגת בפרק זה דוגמא למבע משולב, בנוסף). 14-13, 8-7, 3יג (חוקי מדיחים לעבודה זרה

. לקובץ חוקי חמורבי136' המופיע בס

סיכום דייגטי

על התרחשותה של פעולת לדיווח דוגמא אחת בלבדתמיקתורה ה יחוקהקורפוס של גרתסמב

. הלתוכן האמירה או לאופי ותהתייחסכל בו איןר שא, דיבור

המתנהל כאשר היבם אינו מעונין לשאת את ,ימתאר הליך שיפוט) 10-5כה ' דב(חוק היבום

: הפסוקית. זימון היבם בפני זקני העיר, יקר, דן באחד משלבי ההליך8' פס. האלמנה לאשה

מה תוכן , ואף לא נרמז, לא נאמר; נמסרת כסיכום דייגטי"וקראו לו זקני עירו ודברו אליו"

אופן המסירה השונה בהן מיוצגות נוכח לטת עובדה זו בו8.או מה אופיה של האמירה, הדברים

דברי שתי הדמויות נמסרים . מאידך גיסא, ושל היבם, מחד גיסא, פעולות הדיבור של האלמנה

ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל : "...במבע ישיר

מתייחסים לסטיה , שהם בבחינת דין משני, ואילך7' פס. קובע את נורמת היבום, 6-5' המגולם בפס, הדין הראשי 8

הקורא נוטה , מטבע הדברים, לפיכך. פיה-ומדגישים את היחס השלילי לו יזכה מי שיסרב לפעול על, מן הנורמה . ת הפער וליחס לדברי הזקנים כלפי היבם אופי של שכנוע ונסיון להניאו מסירובולהשלים א

30

וענתה ואמרה "...; )אסיפ8' פס" (ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה"...; )סיפא7' פס" (לא אבה יבמי

9).סיפא9' פס" (ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו

נועד להדגיש , סאיג ךדאי מ,והמבע הישיר, אגיסד ח מ,הסיכום הדייגטי, קרי, שהשוני,נדמה לי

וכן , לשתי האמירות של האלמנה. בין הפונקציות שממלא כל אחד מן המבעיםהקים את ההבדל

כל אחת מהן מתייחסת לשינוי שחל בסטטוס המשפטי ; ש השלכות אופרטיביותי, להצהרת היבם

שהרי עמדת היבם אינה משתנה , "מעשית"לדברי הזקנים אין תוצאה , לעומתן. של הדמויות

. ם אותרולא למסש, כנראה ,אפשר, לפיכך; בעקבותיהם

בי האלמנה והיבם לג. חים על האמירותוההבדל בין אופני המסירה משתקף גם בפעלים המדו

הבחירה הפועלית עולה בקנה אחד ". דבר"ואילו לגבי הזקנים בפועל , "אמר"נעשה שימוש בפועל

,ולא לאחר פעלים אחרים, "אמר" לפיו דיבור ישיר מובא במקרא לאחר הפועל ,עם הכלל

10 .המדווחים על אמירה

התרחשותן על במסגרת החוקים דווח ם מבההאחרים בכל המקרים , בהבדל ממקרה יחיד זה

תוכן הדברים בין משום ש;"טהור"נמסרים כסיכום דייגטי פחות ם דיווחיה, פעולות דיבורשל

. האמירהשל ובין משום שהדיווח כולל אפיון , לכןקודםנמסר

מדווח על פעולות דיבור המחוקק-משהבקובץ החוקים הדברימי חוקים מספר לא מועט של ב

. )19-18כו , 8כד , 17כ , 8יט , 2יח , 6טו , 18, 6יג , 20יב : למשל (התרחשו בעברר שא', של ה

כאשר "; "כאשר דבר"; "אשר דבר: " דוגמת,יםם דייגטימי באמצעות סיכוים נמסראלוים דיווח

; "כאשר צויתם"; "אלהיך' כאשר צוך ה"; "אלהיך' אשר צוך ה"; "כאשר דבר לו"; "דבר לך

קודמת פסוקית הדיווח ל, לעילם מנויי ה,םכתוביהאחד מן בכל ."אבתיךכאשר נשבע ל"

כך ". טהור" פחות סיכום דייגטיבה כן יש לראות -לעו, ונושאלאו ההיגד תוכן כללית ל התייחסות

בחוק עיר ; )20יב ..." (אלהיך את גבלך כאשר דבר לך' כי ירחיב ה: "בחוק ריכוז הפולחן, למשל

הוא נחלתו כאשר ' ה: "...בחוק הכהונה; )סיפא18יג " (ר נשבע לאבתיךוהרבך כאש: "...נידחת

). 17כ " (אלהיך' כאשר צוך ה...כי החרם תחרימם: "ובחוק החרם; )סיפא2יח " (דבר לו

דבריו 3' בפס: יש שלוש התייחסויות לדברי הנביא) 6-2יג ' דב(בחוק הנביא המדיח לעבודה זרה

4' ואילו בפס; "נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדםלאמר ..: ".נמסרים במבע ישיר

והנביא ההוא או חולם החלום ההוא "; ..."דברי הנביא ההואלא תשמע אל : " כסיכום דייגטי6-ו

. כסיכום דייגטי אליפטי4' ין את הסיכום בפסיניתן לאפ...". אלהיכם' דבר סרה על היומת כי

. כשאדון בהופעותיו של הדיבור הישיר אתייחס שוב לדוגמאות הללו 9

, 1998: גולדנברג, ראה, המקדימים דיבור ישיר או דיבור עקיף, וכן על הפעלים, ועל היוצאים מן הכלל, על הכלל 10 . 205-203' עמ

31

תוכן הדברים נמסר קודם הריש, אך די בכך, שאירעה פעולת דיבור, אמנם ,ינתיהפסוקית רק מצ

ש בה יצוג מסוים יאשר , אף היא פסוקית סיכומית" אלהיכם' כי דבר סרה על ה ":הפסוקית. לכן

.)נוכח אפיונה כדברי סרה( של תוכן האמירה

גילוי . 2; )3-2' ספ(תיאור העבירה . 1: נחלק לארבעה חלקים) 7-2יז ' דב(חוק עובד עבודה זרה

הוראות כלליות בנושא ראיות וסדר . 4; )5' פס(הסנקציה העונשית . 3; )4' פס(העבירה וחקירתה

תהמדווחת על פעול, פסוקית סיכומיתופיעהמשל החוק השני ו בחלק11.)7-6' פס(דין פלילי

אין סוקית זו בפלמרות ש". והגד לך ושמעת: "העבירהביצועה של בעקבותיה נודע דבר ש רודיבה

כן ות ש,ברורכי ,"טהור"סיכום אינו דייגטי ה) מה שמע, מה הוגד(התייחסות לתוכן האמירה

12.סיכום דייגטי אליפטי, כן-על, זהו; העבירהשל הביצועעובדת הוא היגדה

,19-13, 12-7, 6-2יג , 1יג - 29יב ' דב: לארבעה חוקים נוספיםיתנושא חוק זה קרוב מבחינה

חוק , בהבדל מן החוקים האחריםש ,ציין מענין ל,לפיכך 13.לשונות ותימות משותפות םיהחולק

14.יצוג של דיבור ישיר נעדר עובד עבודה זרה

בהם משתקפת ו 15,עוסקים בהדחה ובהסתה לביצוע עבירה) 19-2' פס(פרק יג ב םחוקישלושת ה

שהאמירה המדיחה או ,מהיאין ת, כן-על; שהסתה והדחה נעשות באמצעות דיבור ,תפישהה

במרכזו של חוק , זאת לעומת16.מוצגת בדיבור ישיר, העומדת במרכזם של חוקים אלו, המסיתה

17.שונה בואופן המסירה , כך םושמש, יתכןו , כלשהי עומדת פעולת דיבורינהעובד עבודה זרה א

: של סיכום דייגטיבדרך ארבע פעמים מוצגות פעולות דיבור )22-15יח ' דב(במסגרת חוק הנביא

' פס" (אשר דברואלי היטיבו ' ויאמר ה: " מתייחס להיגד של העם,המצוטט בדיבור ישיר, 'ה. 1

18;תוכן ההיגד נמסר קודם לכןש וםשמ, זהו סיכום דייגטי אליפטי). 17

). 15יט ' דב(וחוק הרצח , )10יג ' דב( הוראות דומות מופיעות במסגרת חוק המדיח לעבודה זרה 11או , )בהעדר או בתוספת התייחסות לתוכנה(משמש במקרא להצגת סיכום דייגטי של פעולת דיבור " הגד" הפועל 12

כדי להציג דיבור ישיר מוספת לאחר ;אך אינו מקדים מבע ישיר, ")אשר"+"הגד", "כי"+"הגד("להצגת מבע עקיף ויגד ליואב הנה : "2ב יט "מצוי בשמ, "הגד"המופיע לאחר הפועל , מקרה יחיד של דיבור ישיר". לאמר"הפועל המילה

" לאמר"שהמילה , שכן סביר יותר, שאין בו כדי לשלול את הכלל האמור, אך נדמה, "המלך בכה ויתאבל על אבשלוםדברי גולדנברג לגבי מקרים נוספים יוצאי דופן , ראה"). ליואב"פיה נוכח המילה הסמוכה אולי הפלוגר(הושמטה

וכן בפעלים (להצגת סיכום דייגטי של פעולת דיבור " הגד"דוגמא נוספת לשימוש בפועל ). 204' עמ, 1998: גולדנברג(ועשית "; )9' פס" (ך את דבר המשפטוהגידו לודרשת ): "11-8יז ' דב(הדין העליון -מצויה בחוק בית, ")אמר"ו" ירה"המשפט אשר ועל התורה אשר יורוךפי -על" ; )10' פס" (ככל אשר יורוךושמרת לעשות ... הדבר אשר יגידו לךפי -על

). 11' פס" ( ימין ושמאלהדבר אשר יגידו לך תעשה לא תסור מן יאמרו לךולפניו טז (7-2יז ' שמקומו של דב, דרייבר סבור, יתלשונית ותמט, נוכח קירבתם של חוקים אלו מבחינה נושאית 13

). 13-8יז -ו, 20-18טז (כך גם נוצר רצף נושאי בין החוקים העוסקים במערכת המשפטית . בראשיתו של פרק יג) 22-21 . 205, 201' עמ, 1902: דרייבר, ראה

. 14- ו, 8- סיפא7, סיפא3יג , סיפא30יב - הדיבור הישיר מופיע ב 14בספר הברית . של הסתה והדחה רק לעבירת עבודה זרה, מקדמיות, ובץ החוקים הדברימי מייחד עבירות נפרדות ק 15

. ובקובץ החוקים הכוהני אין עבירות דומות ). 1ב כד "שמ" (לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה את דוד בהם ויסתלחרות בישראל ' ויסף אף ה: " דוגמת 16כשאדון . בחוק זה כן מוצג דיבור ישיר, "עבירת דיבור" ואילך אינה 30יב -ועה ב למרות שגם העבירה הקב 17

.7-2 ואילך לבין יז 30בהופעותיו של המונולוג הפנימי ובמאפייניו אעמוד על ההבדל בין יב . להיגד עצמו אתייחס כשאדון בדיבור הישיר 18

32

דברי "..., )18' פס" ( את כל אשר אצונוודבר אליהם: "...מאפיין את דיבורו של נביא האמת' ה. 2

; )19' פס..." ( בשמי ידבראשר

ואשר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר לדבר דבריזיד : "...מאפיין את דיבורו של נביא השקר' ה. 3

; )20' פס..." ( בשם אלהים אחריםידבר

בזדון...' בשם האשר ידבר הנביא: "משה קובע מבחן לאיתור נביא השקר באפיינו את דיבורו. 4

19.)22' פס..." (דברו הנביא

זהו םה דברילש ן מפורשואפי ופיעשמכיוון אך , סרמנאינו םנביאי התוכן דברי 4-2בדוגמאות

". טהור"סיכום דייגטי פחות

. מצווה להקדים לפעולה המלחמתית פניה לכניעה בדרכי שלום) 18-10כ ' דב(חוק כיבוש עיר

וקראת אליה עיר להלחם בה כי תקרב אל: "מוצגות באופן סיכומי, וכן ההיענות לה, הפניה

/ הפניותמקופל תוכן " שלום"במילה כיוון ש .)11-10' פס..." (שלום תענךוהיה אם לשלום

."טהור"פחות דייגטי הסיכום ה האמירות

המציגות סיכומיות מופיעות שתי פסוקיות ) 26-20כב ' שמ(בחוקי ההגנה על זכויות החלשים

צעק יצעק אליכי אם : "...האמירהשל הלאופי, ם בעקיפיןאף א, מתייחסותן הו, פעולת דיבור

20).26' פס" ( ושמעתי כי חנון אנייצעק אליוהיה כי "...; )סיפא22' פס" (שמע אשמע צעקתו

פעולת הדיבור ש ,ריהבה כדי לודי ב, ן הפניה לא נמסרגם אם תוכ, "צעקה"כ' הפניה אל האפיון

21").'אל ה עליך קרא: "15כד , 9 טו' דב:בנוסף ,ראה(זעקה לעזרה היא

מבע עקיף

ונקרב בעל : "...מציגים אירועי דיבור) 12-6כב ' שמ(שני פסוקים בחוקי שמירת טובין ובעלי חיים

תהיה בין שניהם אם לא ' שבעת ה"; )7' פס" (הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו

שבעקבותיה מוענק , מתארים הליכי שבועה שני הפסוקים 22).10' פס" (שלח ידו במלאכת רעהו

מעמדה של הפסוקית את ברצוני לבחוןו 23,לשומרים פטור מאחריות לאובדן הרכוש שהופקד

".אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: "רתהחוז

, ואל היחס בינו לבין דברי משה, אל ההיגד; )21' פס(שנמסר בדיבור ישיר , דברי משה עוקבים היגד של העם 19

. אתייחס כשאדון במונולוג הפנימי .7הערה , ראה, המופיעים בגוף ראשון , לגבי היגדי האל 20 . 41-9' עמ, ב"תשס: מופס, ועל היותן ביטוי מוחשי לרגשות אישיים ראה, על הזעקה והצעקה כלשון תפילה 21 . אתייחס אליה כשאדון בדיבור הישיר; 8' ס הצגת דיבור נוספת מצויה בפ 22" ונקרב: "ובתיבה, "אם: "די בלשון השבועה, עם זאת. 7' אך לא כן פס, "שבועה" נוקט מפורשות בלשון 10' פס 23

- 90' עמ, 1970: פאול, ראה(כדי להצביע על פרוצדורה של שבועה ) טרמין משפטי בתחום זה, ככל הנראה, המשקפת(הוא נוסח , ..."ונשבעונקרב בעל הבית אל האלהים : "שהנוסח המשתקף בתרגום השבעים ובוולגטה, ןכ-על, נראה). 91

. מבהיר

33

שבועה ש וםשמ, מלותיו של הנשבע,קרי, שבפסוקית זו לא מובא נוסח השבועה, אין חולק

"+ אם לא"ולא באמצעות , פועל"+אם" באמצעות ,כלל- בדרך, מנוסחתביצוע פעולה השוללת

: פירשו את הפסוקית כפסוקית תנאי, ד קאסוטו"מבנו יעקוב ודוגמת , פרשנים, מסיבה זו24.פועל

לא יהסס להישבע את שבועת ) רק אז(, לא נטל לעצמו את הרכוש המופקד) אכן(אם השומר

בהניחו את האפשרות שמעל ( חפות השומר המעמיד בספק את, שפירוש זה, נדמה לי25.החפות

נסיבות יבלגעומד בסתירה לקביעות המפורשות של החוק , )שאז לא ישבע, באמון מפקיד הרכוש

. אובדן הרכוש

אשר אף אם , ידי אדם זר-מכוונת לנטילת הרכוש על, )6' פס" (וגנב מבית האיש ":הפסוקית

;קיומו אינו מוטל בספק, ")א ימצא הגנבאם ל"; "אם ימצא הגנב("תפיסתו אינה ודאית

.רכוש מרשותו של מי שמחזיק בואת המוציאה אשר , בנטילה אסורה, יקר, הפסוקית דנה בגניבה

ומת או "...:פסוקיתי הבלג גם , כך26. אינו נכלל בה שהשומר נטל את הרכוש לעצמומקרה, לפיכך

-וגניבה על, ירועים בגינם נגרע הרכושהמחוקק מונה שלושה א; )9' פס" (נשבר או נשבה אין רואה

. אחד מהםהידי השומר אינ

של " המוסמך"הם התיאור ) שבירה או שבייה, מוות, ידי אדם זר-גניבה על(אירועים אלו

יןא, ולשומר התם, קוראה/נמען ל,למחוקק" ידועות" עובדותהשבעוד אך ; הרכושןבדוא נסיבות

). עדיפות על אחת הדמויותיש בחינה זו לקורא מ(ידועות גם לבעל הרכוש הן ש הכרח

ימת יק ן לכ;בהעדר עדים, יקר, "אין רואה" בה אבד, שניתנה לשמירה,חיה ה,9' פי פס-על

תהמתואר, הסיטואציה כחונגם . שנמסרו לו פקפק באמיתות העובדותי שבעל הרכוש,אפשרות

שהרי אינו מפוצה על (בצר לו , דחשעלול להתעורר בלבו , הגנבאי תפיסת , קרי, רישא7' בפס

בעל הרכוש עלול מש, לפיכך. נוהשומר הוא שמעל באמוו, שמא כלל לא אירעה גניבה, )אובדנו

פטור את ת ו,שתפיס את דעתו, יש צורך בשבועה, )חפותואף ל ע(דופי ביושרו של השומר להטיל

27.ההדדית במסגרת מערכת היחסים מאחריותהשומר

יד ' יש..." (אם לא כאשר דמיתי כן היתהצבאות לאמר ' נשבע ה"; )6א יט "שמ" (אם יומת' וישבע שאול חי ה "... 24לא נעשה " אם לא"ו" אם"השימוש במיליות , ) ואילך678' עמ, 40.2.2, וולטקה ואוקונור(פי וולטקה ואוקונור -על). 24

" אם לא"וב, לשבועה שלילית" אם"לשימוש העברי ב. באופן המאפשר לערוך ספציפיקציה שלהם, תמיד בצורה מובנת ). 276b' עמ, CAD ,Ŝ/III -מילון ה, ראה (šumma, šumma la: יש מקבילה אכדית, לשבועה חיובית

שהשומר לא , בבסיסה של פרשנות זו קיימת ההנחה. 690' עמ, 1992: יעקוב; 199' עמ, ט"תשכ: קאסוטו, ראה 25 . אשר תגרור אחריה ענישה אלוהית, יסתכן בשבועת שקר

. הרכוש נגנב מביתושלפי דבריו, קרי, שיש לפרש את הפסוקית האמורה כדברי השומר, י" איני סבורה כרש 26 .משקפת את המציאות, מחוקקאשר נמסרת מטעמו של ה, הפסוקית

" בין שניהם"מצויה בביטוי , "אובייקטיבי"אף שאין בה צורך , ראיה לכך שהשבועה חיונית במסגרת יחסי הצדדים 27הבנין הסביל נבחר כדי ; מרמזת למעורבות בעל הרכוש בהליך השבועה) 7' פס" (ונקרב"יתכן שגם התיבה ). 10' פס(

וישכם יהושע ", "ונקרבתם בבוקר לשבטיכם: "דוגמת(ידי בעל הרכוש -על" יםאל האלוה"שהשומר קורב , לציין, חיזוק נוסף לחשיבותה של השבועה במסגרת היחסים ההדדיים). 16, 14ז ' יהו-" בבוקר ויקרב את ישראל לשבטיו

ר מופנית ישירות שבועת השומ, 37' פי ס-על. המופיע בסעיף מקביל בקובץ חוקי אשנונה, ניתן למצוא בנוסח השבועהבעל (""nīš ilim izakkaršumma itti bušēka bušūya lu alqū iwītam u sartam la ēpušu": אל בעל הרכוש

34

כפסוקית תנאי" ח ידו במלאכת רעהואם לא של ":שפירוש הפסוקית, אמור לעילמסקנתי מכל ה

אבחן אותה בשים לב , כן-על). 9- ו6' פס(אינו עולה בקנה אחד עם העובדות המתוארות בפרוטזיס

נדמה שהיא , אף שאינה מביעה את נוסח השבועה, ככזו.להיותה חלק מהצגת פעולת דיבור

28.מבע עקיף של הצהרת החפות, יקר, שבועההן פרפרזה של תוכ

– הדגם המקובל במבע הישיר, כלל-בדרך, "נשמר"כאשר נמסר תוכן של שבועה במבע עקיף

29.שבועה לעשיית פעולהמשקף , פועל"+אם לא"ו, משקף שבועה לאי עשיית פעולה, פועל"+אם"

ןכש, האמורפי הדגם-כפרפרזה של נוסח שבועת השומר היא אינה ערוכה על, מבחינה זו

אלא לשבועה בדבר אי , אינה מכוונת לשבועה בדבר עשיית פעולה" אם לא שלח ":הפסוקית

. עשיית פעולה

שגם בהן מילת השלילה משקפת אי , שתי דוגמאות לפרפרזה של נוסח שבועהלהצביע על ןיתנ

לבלתי עבריבע התאנף בי על דבריכם ויש' וה: "'דיווחו של משה על שבועת ה, כך .עשיית פעולה

לבלתי תת' ואנחנו נשבענו בה: "...הצגת בני ישראל את שבועתם ,כןו; )21ד ' דב..." (את הירדן

, "אם לא"השלילה אינה מבוטאת באמצעות הביטוי , אמנם). 7כא ' שופ" (להם מבנותינו לנשים

מלמד ה ,ףכתוב נוסקיים . שהכתובים מצביעים על שימוש מגוון בנוסחאות המקובלות,אך נדמה

דווקא ,פועל"+אם"והדגם , נמסר נוסח של שבועה בדיבור ישיר, 20ב ה "במל. האמורגיווןהעל

אחריו כי אם רצתי' חי ה...ויאמר גיחזי נער אלישע איש האלהים: "מכוון בו לעשיית פעולה

". מאתו מאומהולקחתי

פרפרזה של , "מלאכת רעהואם לא שלח ידו ב ":שאין מניעה לראות בפסוקית, נדמה לי, ךכפיל

30").כי"דוגמת (כמילית המקדימה את הדיבור העקיף , "אם"בצירוף המילית , תוכן השבועה

; היבט מסוים מסגנון האמירה" שימור"נועד ליצור אשליה של " אם"שימוש במילית היתכן ש

". טהור"הפסוקית משקפת מבע עקיף פחות , אם כךו

סס לגמרי את הוא אינו ממו; קולי על דיבור זר-קיף יוצר סיפור דומבע ע, פי מיכאל בחטין-על

מביא את הסגנון ואת , כשצריך–אלא עושה משהו בעל אופי מעורב , יחודן של המילים הזרות

31.הביטויים של הטקסט הנמסר

"). 'רכושי עם רכושך אכן אבד ולא עשיתי דבר פשע']: אליו[הבית חי אלהים יישבע

לכינוי , שהדובר המקורי עשה בו שימוש, מכינוי הגוף– הסימן המובהק למבע העקיף משתקף בשינוי כינוי הגוף 28: השתנה לכינוי הגוף השלישי, "שלחתי ידיאם לא : "כינוי הגוף הראשון, כך(שהדובר המוסר עושה בו שימוש , הגוף

"). שלח ידואם לא " ; ..."אם תמיתניהשבעה לי באלהים : "...15ל ; ..." את זרעיאם תכרית' ועתה השבעה לי בה: "21א כד " שמ 29 ". עליהם נוהםאם לא ישים צעירי הצאן אם לא יסחבום...' לכן שמעו עצת ה: "20מט ' יר: 8ב יט "חילוף כזה מופיע בנוסח של שבועה בשמ; שכיחים מאד בדגם החוק הקזואיסטי" אם"ו" כי" חילופי 30

...". איש אתך הלילהכי אינך יוצא אם יליןנשבעתי ' בה"... .146' עמ, ט"תשמ: בחטין 31

35

נמסרובמרביתם , ם מוצג הליך של שבועה המזרח הקדומןקבצי החוקים בחוק במספר סעיפי

; חוקי חמורביקובץ ל207-206, 9' ס; חוקי אשנונהקובץ ל37, 22' ס: למשל כך(ח השבועה נוסגם

). לקובץ חוקי החיתים75' ס; התיכונהחוקי אשורקובץ של A ללוח 22, 5' ס

מצויה בשני אך יתכן שהיא , נדירה מאד,והצגתה במבע עקיף, בלבדשבועהההתייחסות לתוכן

שבכל זמן , מוכר ישבע בשם המלךה ש,בעוקה 32,ובץ חוקים שומריים לקix15-25' בס: מקרים

A ללוח 22' וברישא של ס; עתידי יורשיו ואחרים לא יצהירו שהבית לא נמכר ושכסף לא שולם

להישבע שלא ידע , שנטל עמו למסע אשת איש, שעל אדם,תבעוקה, התיכונהחוקי אשורקובץ של

)."kî aššat a’īlenni la īde"(כי היא נשואה

מבע ישיר

, צוג הישיראופן המסירה השליט הוא הי, דיבור שמעורב בהם ,כאשר מוצגים בחוקים אירועים

דונו ניתן לאפיין ה מבין עשרת אירועי הדיבור שימונש. ציטוט הדברים שבפי הדמויות, יקר

יהול של פתיחה ונ:כגון, או אקטים בעלי השלכה משפטית, המלוות פעולות טקסיות,כאמירות

ת כחלק מהנמקה ומביסוס ות משמשואמירשתי . או הענקת זכות, הטלת חובה, הליך שיפוטי

. בוהעו הקב,או לנורמה ספציפית, חוקלהיסטורי

16יז ' דב–חוק המלך

מצטט המחוקק, וכהנמקה לאחד מהם, )17-16' פס( החלים על המלך העתידי ,במסגרת האיסורים

האיסור ). סיפא16' פס" (פון לשוב בדרך הזה עודסאמר לכם לא ת' וה: "אל העם' היגד של ה

; שלא לשוב לשם, מנומק בציווי מפורש של האל")למען הרבות סוס("ם מצרימה להשיב את הע

". אלהיך' כאשר צוך ה): "בסיכום דייגטי(כאילו נאמר

" מלחמה ושבו מצריםנחם העם בראתםכי אמר אלהים פן י: "...17יג ' בהסתמך על הכתוב בשמ

לבאשר הא, משקף ותואם את רצון האל, המופיע בהיגד המצוטט, שהציווי ,ניתן אמנם ללמוד

פי המחוקק הופנה ישירות -שעל, אך היגד מקורי כזה; ישראל למצרים- אינו חפץ בשובם של בני

. אינו מופיע במסגרת עלילת הסיפור המרכזי, אל העם

, הכרוכה בהעדרו של ההיגד המקורי, ים כדי לישב את הבעיתיותפרשנים הציעו פתרונות שונ

"). מצוה היתה ולא נכתבה("אף כי לא נכתב , נאמראכן שהיגד כזה , אבן עזרא קבע. המצוטט

).46' עמ, 1997:'רות (Sumerian Laws Handbook of Forms (SLHF)' ידי מרתה רות- שכונה על, קובץ חוקים 32

36

. שהרציונל המנחה פתרון זה אינו שונה בהרבה מהרציונל העומד בבסיס עמדתו של דרייבר, מענין

נעדרים מעלילת אך ידי משה- גדים נוספים המצוטטים עלוהי, שהיגד זה, בהחלט יתכן, לדבריו

ומחבר ספר דברים הכירם וציטטם מן , )JE(הופיעו במסגרת החיבור הקדום , הסיפור המרכזי

אלא הופנה , ההיגד המצוטט לא נאמר לעם, ולפיו, ן"ידי רמב-פתרון שונה הוצע על 33.המקור

, פי פתרון אחר- על). "י כן לצוות אתכם שאמר ל'אמר לכם'"(עם הלא על מנת שיעבירו ,למשה

חשב ' ה: כאילו נאמר; אלא מחשבה, "חיצוני", "אמיתי"ההיגד המצוטט אינו משקף אירוע דיבור

בהם הפועל , 25ט ' דב, 14ב ' שמ, 11לח , 17יח ' בר: פתרון זה נסמך על כתובים כגון34.עליכם כך

המתייחס למחשבתו ,)שהוזכר לעיל (17 יג' ה אחד עם שמבקנ עולהכןו ,"חשב"מתפרש כ" אמר"

". אמר בליבו ":בבחינת, של האל

ת י בחירמאחורעשויה לעמוד ר שא ,המגמה חר אהמנסה להתחקות, ברצוני להציע פתרון נוסף

.אמורלצטט את ההיגד ה מחוקקה

משה ויאמר : " כי לא יראו עוד את המצרים לעולםשאמר לעם משההיה זה , 13יד ' פי שמ-על

את היגדו זה משה ". כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם...אל העם

...". מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה' והשיבך ה: "68כח ' מצטט בדב

אי (היגד המצוטט בין הבין ההיגד המקורי ל הבדלאך ה, מדויק אינו ציטוט ה,כפי שניתן לראות

המצוטט של משה אל ואת היגד" מקרב ")]למצרים [הדרךאי ראיית עומת להמצריםיית רא

, "דרך"והמושא , "יסף"ם מופיעים הפועל היגדיה בשני ;בחוק המלך' ההיגד המצוטט של ה

והמופיע בהיגד( "ראה"לבין הפועל ) 'המופיע בהיגד המצוטט של ה(" שוב"והשוני בין הפועל

, של משההמצוטט נוכח הפסוקית המקדימה את היגדו , מהותיכה ו אינ)המצוטט של משה

רעיונית קרוב המלךשההיגד המצוטט בחוק , מכל האמור לעיל עולה". השיבה למצרים"שענינה

. ולשונית להיגד המצוטט של משה עצמו

, )'של ה( כמובן את עמדתו הולםאשר , בחר לשים בפי האל היגדהמחוקק- שמשה, יתכן, אם כך

.וסמכות יתר תוקף, והמובע ב, להעניק לציוויעל מנת , זאת .)של משה(ידו -ל נאמר ע"בפועל" ךא

16יח ' דב–חוק הנביא

אלהיך ' ככל אשר שאלת מעם ה: "דברי העםאת צטט המחוקק מ- במסגרת חוק הנביא משה

ת לא אראה עוד אלהי ואת האש הגדולה הזא' בחורב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמוע את קול ה

.211' עמ, 1902: דרייבר 33 .341' עמ, ט"תשכ: אהרליך, ראה 34

37

מנמק - כתקדים ,שנאמרו באירוע קודם מן העבר ,יםדברהציטוט משתמש בקקומחה". ולא אמות

35.לכינון מוסד הנבואה

דובר מצטט בפני ה, יקר, XYY-סברן דגם ה' ורג'ידי ג- שכונה על,הציטוט שייך לדגם הציטוט

ויאמרו אל משה : "מקורית השוואה בין האמירה המצוטטת לאמירה ה36.נמען את דברי הנמעןה

שהציטוט אינו ,מלמדת) 16כ ' שמ" (דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות

ואילו בציטוט מוצגת , התרחש בזמן אמירתהש ,האמירה המקורית מתייחסת לאירוע. מדויק

משה הציטוט קרוב מבחינה לשונית ותמטית לציטוט אחר של. אמירה עקרונית נושאת פני עתיד

/אלהינו' לשמוע את קול ה"בשני הציטוטים מופיעים הביטויים ). 24-21ה ' דב(את דברי העם

זה , אך בעוד שהציטוט בפרק יח נושא פני עתיד37;"האש הגדולה הזאת", אסף/יספים", "אלהי

38).24' פס(משה לשמש כמתווך לאישירה הניה פה, קרי ,שבפרק ה מתייחס גם למה שהתרחש

, ידי דובר אחד-זו שהדברים נאמרו בה על: יטוט הוא צירוף של שתי סיטואציות מבע עצמאיותצ

היחסים בין הציטוט לבין המבע , פי מאיר שטרנברג-על. ידי דובר אחר- וזו שהם מובאים בה על

לבין מה שאותו דובר , ולכן אין לזהות בין מה שנמסר בשם הדובר המקורי, המקורי הם יחסי יצוג

שהמבע המקורי הוא חלק ,באופן, יחסי חלק עם שלםביניהם השניים מקיימים , בנוסף. אמר

פן קיום וסביבתו החדשה מקנה לו או, קשר הציטוטבתוך המסגרת הכוללת של ה) שביץ(המשתבץ

ושיבוצו כציטוט , עצם עקירתו של אקט הדיבור מהקשרו המקורי,גם אם הציטוט מדויק. חדש

אינו הציטוט מקל וחומר כאשר . משפיעה על תפיסתו ומשמעותו, אחרתבתוך מסגרת הקשרית

אקט ). כגון ליקוי בזיכרון(ובין עקב קשיים אוביקטיביים , בין נוכח מגמותיו של המצטט, מדויק

והפרספקטיבה של , של הדובר המקורי ושל המצטט: בין שתי פרספקטיבות' הציטוט הוא מונטאז

39.שניהראשון משועבדת תמיד לזו של ה

ואה בין דברו המקורי של העם ובין הציטוט בחוק הנביא מצביעה על כפיפותו למסגרת וההש

. וכן על שעבודו למטרותיו של המצטט, הכוללת של הקשר הציטוט

ימת המפגש עם האל ועל מנת למצוא פתרון מידי שימנע את הקשר הדברים נאמרו מא, במקור

;מסגרת הציטוט שונה, לעומת זאת. הוא מינויו של משה כמתווךעיקרו של ההיגד, לפיכך. הישיר

גרת במס). כלל כחלק מפסוקיות הנמקה- בדרך( בחוקי התורה מופיעים אזכורים שונים של אירועים היסטוריים 35

הדיון על הזיקה בין החוקים ובין הרצף הסיפורי בתוכו הם מצויים אדון במשמעות שיש ליחס לאזכורים אלו ברמה , אתייחס לדברים אלו במקום אחר; )20-17' פס(' של דברי ה–בהמשך חוק הנביא מופיע ציטוט נוסף . הסיפורית

. המחוקק כמספר-כשאדון באפיונו של משהידי -כונה על] שנדון קודם לכן, 68כח ' דוגמת דב[ציטוט הדובר את עצמו בפני מאזינו (25-24' מע, 1988: סברן 36

). XXY - סברן דגם ה ).115-114' עמ, שם( סברן מגדיר את היחס בין שני הכתובים כיחס בין ציטוט מאוחר לציטוט מוקדם 37 .23-21ה - הוא ציטוט מקוצר של הציטוט המופיע ב16יח , בנוסף 38 .113-111' עמ, ט"תשל: שטרנברג 39

38

. עתידיהמוסד הוהיא משמשת רק כתקדים והנמקה לכינון , חווית הפחד אינה מוחשית עוד

ומתוך פרספקטיבה של , תוך התעלמות ממעמדו כמתווךמשה בחר לצטט את ההיגד, כן- לע

.הצורך העקרוני במציאת פתרון עתידי

האמירות מלוות פעולות , ל שאר המקרים בהם נמסרים אירועי דיבור במבע ישירבכ, כאמור

ית ציטוט המונולוג או הדיאלוג יוצר את אשל. טקסיות או אקטים בעלי השלכה משפטית

. או אחרתכך , של הדמויות מסוגננותותיהןשמיל למרות, "טהור"המימזיס ה

גמא יוצאת דופן של הצגת אירוע דיבור במבע ברצוני להצביע על דו, לואטרם העיון במקרים

. של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 12' סויה בצמאשר , ישיר

נגזר דין ל האנסע. ונאנסההותקפה ,שהלכה בדרך ראשית, אשת איששל מקרהחוק זה דן ב

. מעונשפטורה, ולהתנגד ואשר ניסתה להגן על עצמה, שיחסי המין ניכפו עליה, האשהואילו , מות

וא ה הבו, וה באקט אליםהמלו, תו של הגבר אל האשהיפני בדיבור ישירת צג תיאור האונס מוטרם

iss": ם עימה יחסיםאת רצונו לקיייע מב abassu lanīkkime iqtibi") אני רוצה " ,תפס אותה

). אמר,"ם איתך יחסיםילקי

היגד ה, מבחינה זו 40.י מין אסורים מבטא יוזמה לקיום יחסnâkumהפועל ', פי מרתה רות-על

בפי הדובר ,כנראה ,שם המחוקק באשר, "טהור" את אשלית המימזיס הצמתהוע אומליוצר ב

. של הגבר את שפתו הגסה" שומע"הקורא ממש ;הממחישה את התנהגותו הבוטה, "מילה גסה"

משום ,מפתיעהס ונ טרם תיאור מעשה האו של הגברבריבחירתו של המחוקק להציג את ד

והיה ( ולא בגין היגדו הבוטה, הגבר נענש בגין מעשה האונס–שההיגד אינו חלק ממרכיבי העבירה

.) אף בהעדר ההיגד,כמובן ,נענש

המוצגהיגדבאשר ה ,להצגת אירוע דיבור במבע ישיר בחוק יוצאת דופןמקרה זה הוא דוגמא

ואינו חלק , ה לפעולה טקסית נלוו הוא אינו– נורמטיבית-אינו מוסיף דבר מבחינה משפטית

, אישיותו הגסה והבוטה של האנסלצביע עהמ, ההיגד41.שיש לו השלכות משפטיות כלשהן, מאקט

42.ממעשהו, הקיימת ממילא ,עצים את הסלידהלהאך , ככל הנראה, נועד

.11הערה , 192' עמ, 1997: 'רות 40, לקובץ חוקי חמורבי170, 142, 126' בס, מצויים למשל, הנמסרים בדיבור ישיר, היגדים בעלי השלכות משפטיות 41

. של קובץ חוקי אשור התיכונהAללוח , 47, 19-18' ובסואף היא מלווה , הנאנסת במבע ישיר פנייתו של האנס אל האונס מוצגתטרם תיאור מעשה , גם בסיפור אמנון ותמר 42

הדברים עצמם , "האנס האשורי"בהבדל מהיגדו של ". ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי: "באקט אליםהנלוה , באקט האלים, עם זאת. שיחסי המין יהיו בהסכמה, של אמנון אלא מביעים את משאלתו, אינם בוטים

. יש משום רמז על שעתיד לקרות, אליהם

39

רישא16טו ' דב, 5כא ' שמ–חוק העבד

: ולות עוקבותעולם מתחולל באמצעות שתי פעהשינוי במעמדו של העבד העברי והפיכתו לעבד

בשני 43).17, רישא16 טו' דב, 6-5כא ' שמ(ידי אדונו - ורציעת אוזנו על,הצהרה מצדו של העבד

ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת : "החוקים ההצהרה נמסרת בדיבור ישיר

...".והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך"; "בני לא אצא חופשי

שינוי כה משמעותי 44."חופשי" עומדים הבחירה והרצון ה5כא ' במוקד הצהרת העבד בשמ

תר ספק בדבר בחירתו בכך מרצונו וובאופן שלא י, בפומבי, במעמדו של אדם צריך להיעשות בגלוי

משמע "המחוקק מאפשר לקורא לעקוב אחר הלך רוחו של העבד ולהתרשם מ ,לכן. "חופשי"ה

' בהבדל מההצהרה בדב(אלא לכולי עלמא , ל העבד אינה מופנית לנמען ספציפיו שהצהרת". אוזניו

שמטרתו לשכנע כי בחר בעבדות , "דירוג" ומוצג בה ,)המופנית ישירות אל האדון, רישא16טו

. במודע

, פני חיי החופש-מדגישה את העדפתו את חיי העבדות על" אהבתי את אדני ":הפתיחה בפסוקית

; שמא קיבל על עצמו עבדות עולם מתוך אי רצונו לאבד את אשתו וילדיו, ת החששוכן מסירה א

בהצהרת העבד משקף גם "דירוג"ה. ראשון במעלההאך לא , אהבתו אותם מוצגת כנימוק מצטבר

בהמשך ניתנת לו רק ו, קשר בינו לבין האדוןם הי קי, בתחילה–את התבנית הכרונולוגית של חייו

שהפנים את ,העבד מעיד על עצמו, בשקפו את תמונת חייו). 4' פס(ילדים אשר יולדת לו , אשה

45.אורח חיי העבדות

משקפת רק את פסוקית הסיום בהצהרה ( היא קצרה ;הצהרת העבד בחוק הדברימי שונה

ומופנית ישירות , חסרת הנמקה, ")לא אצא חופשי"/"לא אצא מעמך: "המקבילה בספר הברית

יסוד , עם זאת. ני של דברי העבד אינו מאפשר להתחקות אחר הלך רוחוהציטוט הלקו. לאדון

: סיפא16' משתקף בפסוקית ההנמקה בפס)העומד במוקד ההצהרה בספר הברית(הרצון החופשי

מעניקה את מטעמו של המחוקק לנפשו של העבד החדירה46".כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך"

47.מתוך רצון חופשי ומלמדת כי גיבשה, הנימוק להחלטתו

.אתייחס בדיון על המבע המשולב, סיפא16' המצויה בפס, אל פסוקית ההנמקה 43 u rāmanīma rāmanī ina": הוא נהפך לעבד עולם מופיעה במסמך מנוזי" חופשי" הצהרת עבד כי מרצונו ה 44

šeršerreti iddanni"") 49-48' עמ, 1970: פאול, ראה]"). לשיעבוד[עצמי בכבלים השלכתי את ] מרצוני[ואני בעצמי . ניתן למצוא חיזוק לפירוש (שהחוק מתייחס להחלטתו באופן שלילי , נראה, המוטבע בעבד, פי הסימן המבזה- על 45

הטלת הקובעים סנקציה של, של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 44, 40' ובס, לקובץ חוקי חמורבי282' זה בס, קרי, "נייטראלי"אין מניעה להתייחס אל רציעת האוזן באופן , עם זאת. מום באוזן כחלק מאקט של ענישה וביזוי

אינו מונע מן המחוקק לסגנן את , המובלע, היחס השלילי). המעיד על מעמדו החוקי של העבד, חברתי-כסימן רשמי . הצהרת העבד באופן שידגיש את יחסו החיובי של העבד לאקט

.18- ו15' פס: המכוונות לאדון, בחוק שתי פסוקיות הנמקה נוספות 46השוני הבולט בין . סיפא ובין הצהרת העבד בספר הברית אעמוד כשאדון במבע המשולב16' על ההקבלה בין פס 47

שבחוק הדברימי , נובע מכך) מאידך גיסא, והעדר התייחסות אליהם, מחד גיסא, אזכור האשה והילדים(הכתובים

40

8כב ' שמ–אבדה /חוק שמירה

על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד ": 8' פס

בין חוק ,הנמצא בתווך, " ירשיען אלהים ישלם שניים לרעהוהאלהים יבוא דבר שניהם אשר

, אינו מנוסח כדין קזואיסטי48,)11-9' פס (חיים- חוק שמירת בעליובין )7-6' פס(שמירת מטלטלין

ובין בגלל , בין בגלל מעילה ברכוש שהופקד( לפיו כל סכסוך על בעלות ,אלא קובע עיקרון כללי

ומי שלא יוכר , טי יוכרע במסגרת הליך שיפו49)חיים- ובין בעלי, בין מטלטלין, החזקת רכוש שאבד

. ישלם לבעל דינו כפל הרכושכבעלים

. בין חלקו הראשון של הפסוק לבין חלקו השני,מבחינת סגנון המסירה, מסוים" חמת"קיים

" מרוחק" ו, משווה לפסוק אופי עקרוני"על כל אבדה", "על כל דבר פשע": הלשון הכלליתבעוד ש

אשר יאמר : "המשמשת עילה לפתיחתו, הפעולה המקדימה את ההליך השיפוטי, ספציפיcase - מ

" מקרב"אשר , ונמסרת בדיבור ישיר, קונקרטיתבמסגרת סצנהעולת דיבור כפמוצגת , "כי הוא זה

50.את הקורא אל ההתרחשות

51.משמשת כמילית המקדימה את הדיבור העקיף" כי" המילית ,בהצגת פעולת דיבור, כלל-בדרך

). הציטוטמן (בהם היא חלק מן האמרה עצמה , דונהדוגמת הפסוקית הנ, קיימים מקרים, עם זאת

אינה ממלאת " כי" כאשר ,)"style direct lié"" (הסגנון הישיר המחובר"לדנברג מכנה תופעה זו גו

. או הבעת אישור, זמן, ציון סיבה: כגון ,אלא פונקציות אחרות, )"ש"(פונקציה של מילית יחס

52.תמיד יש לראות בה חלק מן הדיבור הישיר" אמר"בהופיעה לאחר הפועל , לדבריו

הסטטוס המשפחתי של העבד לא נמצא ). 4כא ' כקבוע בשמ(אין זכר לזכותו של האדון לקבל לידיו את משפחת העבד

). 113' עמ, 1985: פטריק, 283-282' עמ, 1972: וינפלד(עוד בשליטת האדון - ו7' ם בפסעקרונית את המקרים המפורטי/המבטא בלשון כללית, חלק מדין קזואיסטי שלם8' יש הרואים בפס 48 ).476-475' עמ, 1974: ילדס'צ (7' או המרחיב את העיקרון הקבוע בפס; )81' עמ, שם, פטריק (10ההפשטה כרוכה במעבר ממשפט פועלי . בסעיף ניתן לראות ניצנים של מעבר מחשיבה קונקרטית לחשיבה מופשטת 49

המשקפים את פעולת , "על כל אבדה" "על כל דבר פשע: "למשפטים שמניים") שלח ידו במלאכת רעהו: "דוגמת(-הבנוי על, שבפסוק זה, בנו יעקוב סבור). 95-93' עמ, 2000: קסון'ג, ראה(שליחת היד ברכוש ואת הרכוש האבוד עצמו

כאשר הראשון משקף את , ")על כל פשע("זהה לכלל הראשון ") על כל אבדה("הכלל השני , פי דגם של כלל פרט וכלל, ואילו השני את נקודת התצפית של מי שמואשם במעילה, שמתלונן על מעילה ברכוש שהפקידנקודת התצפית של מי

. בהמשך אסביר מדוע איני מקבלת פירוש זה). 690' עמ, 1992: יעקוב(אך טוען שהרכוש אבד יבור מוזכרת פעולת ד" האלוהים"בפני ) שיפוטי( בשלושת המקרים בספר הברית בהם מתואר קיומו של הליך 50

כי בכל המקרים הללו האמירה , יעקוב מציין"). 'שבועת ה: "הנוקט בלשון, 10ניתן להוסיף גם את כב . 8-7כב , 6כא (שקביעה זו נכונה לגבי , אני סבורה). 691' עמ, שם" (המשפט-מחוץ לכותלי בית", קרי, מתבצעת טרם פתיחת ההליך

התמונה 6לגבי כא . הנערכת בפני פורום שיפוטי, תוכנה של שבועההמציגים במבע עקיף, 10- ו7אך לא לגבי כב , 8כב את ההליך , קרי, הצהרת העבד אכן מקדימה את הטקס הרשמי של רציעת האוזן, פי הכתוב-על. מורכבת יותר

שעליו לשוב ולהצהיר את דבריו בפני הפורום השיפוטי על מנת לשכנע שהבחירה נעשתה מתוך , אך נדמה, השיפוטי . על הפורום השיפוטי להשתכנע ממשמע אוזניו, המשנה את מעמדו של העבד, בהליך. ופשי ובלא כפיהרצון ח

היא המילית המקובלת ביותר להצגת דיבור עקיף אין על מה " כי"לפיה , לגישה הרווחת, פי סינתיה מילר- על 51הוא בצירוף לפעלי " כי" מקובל של השימוש היותר, לדבריה. שכן היא מופיעה ככזו רק בשלושים מקרים, לסמוך .98' עמ, 1996: מילר). ם"נח(ופעלים המתארים מצב נפשי ; )ע"שמ, ה"רא(תפישה ; )ע"יד, ר"זכ(ידיעה

יכולה להשתייך " כי"מילר דנה בהרחבה במקרים מיוחדים של דיבור ישיר בהם . 203' עמ, 1998: גולדנברג 52לאחר בחינת שלל הדוגמאות . כמילה הפותחת אותו, או לציטוט עצמו, )kî recitativumשאז היא (למסגרת הציטוט

שייכת לציטוט עצמו ולא למסגרת " כי"ש, )אם כי מנימוקים אחרים, זהה לזו של גולדנברג(היא מגיעה למסקנה . 21-19' עמ, 1992: מאייר, ראה בנוסףkî recitativumעל ). 116-103' עמ, שם, מילר(הציטוט

41

החוק דן , כאמור ?מרהיומה פשר הא? מיהו הדובר? "כי הוא זה ": במסגרתה נאמרמהי הסצנה

או שמא הרכוש שייך , מחלוקת האם אדם מחזיק ברכוש כדיןבוליתר דיוק , בסכסוך על בעלות

ומבהירים , הצדדים מתוודעים לקיומה של המחלוקת). או איבדו, שרק הפקידו בידיו(לאדם אחר

פסוקית הדיבור , ךכפי ל.פני הפורום השיפוטי טרם בירורה והכרעתה ב,על איזה רכוש היא נסבה

הבעלות על רכוש כיוון שמדובר במחלוקת לגבי זכות . טריבונלי זה-נאמרת במסגרת עימות חוץ

והן את הזכות , על האמירה לשקף הן את זהות הרכוש,)חיים-בין מטלטלין ובין בעלי(ספציפי

53.הנטענת

המכוונים למשהו שנמצא קרוב , הכולל כינוי גוף וכינוי רמז, משפט שמניהוא " כי הוא זה"

מבטאת את הפונקציה של " כי" והמילית 54,הדובר משתמש בשני הכינויים לזיהוי הרכוש. לדובר

, באמירה אין התייחסות לזכות הנטענת, עם זאת 55".בודאי הוא זה"כאילו נאמר , אישור הדברים

שהרי נושא , מהיאין בכך ת. חסרה יסוד של ספציפיקציה) מאדהממוקדת(וכן הצהרת הזיהוי

עה עליוראיית הרכוש וההצב. והדברים נאמרים נוכח מושא הזיהוי, המחלוקת ידוע לצדדים

56.מאפשרות לדובר לומר היגד החסר התייחסות לשונית פרטנית לנושא אמירתו

. יטואציה של שיחה אנושיתאופייניים לס, המשמיטים יסודות לשוניים, היגדים חסרים

ולכן לא מתמידים , יודעים מהו נושא שיחתם, החולקים תודעה ותובנה משותפת, הדוברים

המרכיבים המושמטים מושלמים בתודעתו של כל אחד מן ; באמירת כל מרכיבי המשפט

בלשון , לכןו ,בשיחת פנים אל פנים די ברמז להבהרת כוונתו של הדובר, כמו כן57.הדוברים

58.ניכרת נטייה להרבות במיליות רמז, וברתהמד

בשמרו את כל היסודות " טהור"יוצר אשליה של מימזיס " כי הוא זה ":שהציטוט, ניתן לראות

. נטענת לגביו בעלותאשר , בסיטואציה של זיהוי רכושנאמר ש ,האופייניים להיגד פנים אל פנים

, החלה עליו,החוקיות, ב מעולם ממשי הוא שאו;מציאות- מויתההיגד הוא תבנית ד, מבחינה זו

, )של שני הצדדים החלוקים(מצוטטות שתי אמירות , הדן אף הוא בסכסוך על בעלות, לקובץ חוקי חמורבי9' בס 53

nādinānummi iddinma ma": המשקפות את שני היסודות ar šībīmi ašām" ")בנוכחות , המוכר הזה מכר לי "). יאאכן אב, עדים מכירי אבדתי (""šībī mūdē ulqīyāmi lublam"; ")עדים קניתי

; )סיפא12א טז "שמ (כי זה הואקום משחהו ' ויאמר ה: " להלן מספר דוגמאות לשימוש בכינויים בפסוקיות זיהוי 54כד ' תה..." ( מלך הכבודמי הוא זה: "ובשאלה; )סיפא4ז ' שופ..." (זה ילך אתך הוא ילך אתךוהיה אשר אמר אליך "... ). 5ז ' אס..." (ואי זה הואמי הוא זה ויאמר לאסתר המלכה "...; )10ראה דבריו של פולינגסטד על . המדגישה את כוונות הדובר, ")אכן אביא (""lublam" בדומה לשימוש בצורה 55

ועל הפונקציה הרומזת שלה , )the emphatic-deictic meaning(לצורך הדגשה ביחס לנסיבות הדיבור " כי"השימוש ב)demonstrative function .(6א כ "מל, 24ב ' יהו: וד המדגיש משתקף בכתובים כגוןהיס) 51' עמ, 2001: פולינגסטד- ,

52 ,99-98 .( הרכוש , אך טען כי הרכוש אבד, משהואשם אדם במעילה ברכוש שהופקד, )48ראה הערה (פי פירושו של יעקוב - על 56

. מרוקן מתוכן את פסוקית הדיבור שרא, לקבל פירוש זה, לדעתי ,אין, משום כך. ולכן לא ניתן לזהותו, איננועל ). 80-79, 62-61' עמ, 2002: פולק( על השמטת מרכיבים לשוניים בשיח המקראי ראה דבריו של פרנק פולק 57

.59-51' עמ, 1989: גרינשטיין ,המבנה המושמט בתשובות לשאלות ראה .51-49' עמ, א"תשס: פולק, ראה על כך 58

42

. מציאות-דמויתלכן ניתן לנמק את סגנונו בהנמקה ו, שאולה מן המציאות

, אלא אוביקט אומנותי מתוכנן, ביצירה ספרותית העולם הבדיוני אינו הוויה טבעית, זאת עם

התרחשות , מידעוכל , פי חוקיות אומנותית-עולם זה מתנהל על. תוצר של כוונות היוצר ומגמותיו

אינו , כאמור,אשר, בחוק 59.ניתן לנמק גם בהנמקה אומנותית, ידי המספר- עליםהנמסר, או היגד

כל דווקא היגד נטול ,אלא קובע עיקרון כללי לגבי סכסוכי בעלות, מנוסח כדין קזואיסטי

, משיהשאוב מהעולם המ, סגנון ההיגד, כך. יכול להלום את המסגרת בה הוא נתוןספציפיקציה

. מנוסח בלשון כלליתאשר ,מתאים מבחינה אומנותית לחוק

על פי , אמנם. המחוקק שומר על יסוד הכלליות בכך שאינו מייחס את ההיגד למי מהצדדים

"פותח" ,נו לבעלות עליוטועב, אשר ,הדובר הוא מי שהרכוש אינו נמצא בחזקתו, הגיון הדברים

טוען אף אשר , שמחזיק ברכושידי מי-ול להאמר על אך באותה מידה ההיגד יכ;את המחלוקת

בכך מוענקת ו ,לשני הצדדיםההיגד העדר הספציפיקציה מאפשר ליחס את . בעלותזכות ההוא ל

60.לשניהם זכות הטיעון

1-9 כ' דב–חוק יציאה למלחמה

אהו 61.נן סדרי גיוס או ארגון הכוחות הלוחמיםחוק היציאה למלחמה אינו כולל הוראות שעני

הכרזת הכהן , ראשית62:ומציג אותן במבע ישיר, המורכב מפעולות דיבור,שלבי-מתאר ריטואל דו

דברי השוטרים , שניתו; )4-2' פס(שנועדה להפיח ביטחון ואומץ בלוחמים , )ות הדתיתסמכה(

63).8-5' פס( הפטורים מיציאה לקרב נשיםאההמכריזים על , )אירגונית- הצבאיתעוזרה(

את" מהדהדת "oratio directa(,64(הנמסרת כנאום ישיר אל הכוחות הלוחמים , הכהןהכרזת

ליט בקובץ הש, if-you-דגם ה( הפניה הישירה בגוף שני יחיד נוסח, ראשית.1' דבר המחוקק בפס

...26-15' עמ, ט"תשמ: הרציג, ראה בנושא זה 59כך גם במסכת בבא . לקובץ חוקי חמורבי טענות הצדדים מובחנות באופן מפורש9' בס, בהבדל מבחירה סגנונית זו 60

: וזה אומר', אני מצאתיה': זה אומר: "אלא ששם טענות הצדדים מוצגות כהיגדים זהים, משנה א, מציעא פרק אלפיה ניתן , נוסח המשנה מחזק את הפרשנות האמורה". 'כולה שלי': וזה אומר, 'כולה שלי': זה אומר'; אני מצאתיה'

. לשני הצדדים) הזהה(ליחס את ההיגד חוק , לדעת אלכסנדר רופא). סיפא9' פס" (ופקדו שרי צבאות בראש העם: "...אחת" ממשית" בחוק יש רק הוראה 61

שהוא פותח בכך) 5כד , 15-10כג , 14-10כא , 20-10כ ' דב(ה השייכים לקובץ דיני המלחמ, זה שונה משאר החוקים' פס(המקורי של הקובץ , החוק לא שייך לרובד הראשון, לדעתו. ואינו מתייחס לפעולה קונקרטית" הלך רוח"בתיאור

. 153-151' עמ, ד"תשל: רופא). נדבך שלישי8' ופס, משקפים נדבך פרשני שני7-5' פס, משקפים נדבך מאוחר יותר4 -1 ואמר אל העם ודברונגש הכהן : "...בפעלים המציגים פעולת דיבור) שבע פעמים( החוק משתמש באופן אינטנסיבי 62

' פס..." (ואמרו אל העם לדברויספו השוטרים "; )5' פס..." (לאמר השוטרים אל העם ודברו"; )3-2' פס..." (אליהם הקוראת , )3' פס" ( ישראלשמע"ניתן להוסיף גם את הפתיחה ). 9' פס.." (. אל העםלדברוהיה ככלות השוטרים "; )8

. להקשיב לדברים העומדים להאמר, בין השאר, אלא היו ממונים אזרחיים במקומות הישוב ואחראים, השוטרים לא מלאו תפקיד צבאי, לדעת רופא 63

השוטרים הם . בערים ולא בשדה הקרב, יכךלפ, הכרזות הפטורים נעשו. על גיוס הלוחמים ומסירתם לשרי הצבאות ). שם, רופא(ס " לפה7-יציר מנהלי מהמאה ה

אשר משתקפים , מלחמתיים שלהם-ועל אוצר הניבים והצירופים הפסיכו, על הנאומים המלחמתיים בספר דברים 64 . 51-45' עמ, 1972: וינפלד, ראה, מקראיות-גם בתעודות חוץ

43

65;האופיינית לנאום הנישא בפני קהל, לפניה בגוף שני רביםו מפנה את מקומ)החוקים הדברימי

הקריאה לא לפחד : הכהן יש הרחבה של שני היסודות המופיעים בפסוק הפתיחהבנאום , שנית

העידוד ו 66,")אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם"מורחב ל" לא תירא מהם("

אלהיכם ההולך עמכם ' כי ה"מורחב ל" אלהיך עמך' כי ה("נוכח עזרתו המובטחת של האל

ההרחבה נועדה להדגיש ולחדד את שני היסודות "). תכםלהלחם לכם עם איביכם להושיע א

ושלילת , שלילה גורפת של תחושת הפחד לגווניו,מצד אחד ;טרם היציאה לקרב, האמורים

הדגשת האופי האקטיבי של עזרת , ומצד שני67,)מנוסה בחיפזון( העלולה לנבוע ממנו ,הפעולה

שאינה מופיעה בנאום ( "רב ממךוראית סוס ורכב עם ":הפסוקיתשל " התהשמט"גם ל. האל

") אתם קרבים היום למלחמה("סמוך ליציאה לקרב משום ש ,טעם רטורי, ככל הנראה , יש,)הכהן

68.ר המראה המעורר את תחושות הפחדואיתמ הימנערצוי ל

יש השלכות אופרטיביות ) 8-5' פס(לדברי השוטרים , "מצב הרוח" העוסק ב,בהבדל מנאום הכהן

,אמירה, יקר, אלא בפעולת דיבור ביצועית, אין מדובר באמירה בלבד. עולם הפעולהמיידיות על

להכרזות השוטרים performative speech act.(69(המהווה את ביצוע הפעולה עצמה בידי הדובר

. כיוון שהן עצמן מעניקות פטור מיציאה לקרב, יש כוח ביצועי

שאלת . 1: חת מהן מורכבת מארבעה חלקיםאשר כל א, ההיגד כולל ארבע הכרזות נפרדות

: ההוראה האופרטיבית. 3 70;יציאה לקרבה הפטור מ,אפיון הלוחם. 2?; "מי האיש: "הפתיחה

71.פסוקית ההנמקה. 4; "ילך וישב לביתו"

בבחינת , "הטהור"ת המימזיס יוצר את אשלי, דברי השוטריםציטוט, יקר, האם המבע הישיר

נדמה שהחילוף הנוכחי משקף את אופן המסירה השונה , מקובלים מאד במקרא למרות שחילופי יחיד ורבים 65

אל כקרבכםוהיה : "הפסוקית). של נאום הכהן" אמיתי"לעומת ציטוט , נוסחת פתיחה מטעמו של המחוקק( ". היום למלחמהאתם קרביםשמע ישראל : "משמשת כפסוקית מעבר מהנוסח הדגמי אל המבע הישיר" המלחמה

אל תיראו ואל ירך : " מלחמת בני אור בבני חושך מקומראן מופיע ציטוט של נאום הכהן בשינוי נוסח במגילת 66או (עדי הנוסח ". ואל תערצו ואל תחפזו: "גם בחומש השומרוני הנוסח שונה). רישא5-2פרשה יד שורות " (לבבכמה

. משקפים תופעה של שיכול אברים) אולי דווקא נוסח המסורה . 6מח ' תה, 4ב ד "שמ, 9א ' יהו, 6לא , 29א ' השווה דב 67את דבר " מהדהדת"הכרזת הכהן אמנם . שאין הכרח לראות בהעדר הפסוקית משום השמטה, למותר לציין 68

המעלך מארץ : "חסרה בנאום הכהן הפסוקית, כך למשל. אך אינה חייבת להתאים ללשונו במלואה, המחוקקדווקא אזכור תשועת העבר יכול לחזק את הביטחון בתשועת (להעדרה וקשה להצביע על טעם רטורי , "מצרים . נובע מן העיקרון האליפטי" חוסר"שה, כן-על, נדמה). העתיד

: שיינטוק ומאלי, בשיח המקראי ראה Speech Actsעל ; 1975: אוסטין, ראה Speech Act - על תיאורית ה 69 . 55-47' עמ, 2000: קסון'ג, המקראי ראה בחוק Speech Actsעל ; 1988: וכן וייט; א"תשמ

המאפיין את הלוחם כמי שהחל בפעולה מסוימת אך לא , פי דגם אחיד- שלוש ההכרזות הראשונות בנויות על 70ההכרזה הרביעית חורגת ). אירושין טרם נישואין; נטיעת כרם ואי חילולו; בניית בית ואי חנוכתו(הספיק להשלימה

"). הירא ורך הלבב("אלא למצבו הנפשי , שהלוחם ביצע, חסת לפעולהמדגם זה בכך שאינה מתיישמי שהחל , אשר מביע את הרעיון, פי דגם אחיד-על, שוב, בשלוש ההכרזות הראשונות פסוקית ההנמקה בנויה 71

ביעית הטעם לפטור בהכרזה הר. המניע ההומניטרי רואה לנגד עיניו את טובת הלוחם; בפעולה זכאי להנות מפירותיההמשתקף גם בתרגום [שיש להעדיף את הנוסח השומרוני , נדמה לי(המניע הוא טובת הכלל ; אינו אישי אלא ציבורי

8-5' פס, לדעת רופא"). ימס"על פני נוסח המסורה , "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו]: "בפשיטתא ובוולגטה, השבעיםכמו . בדרך של גזירה שווה) ר מגיוס למשך שנה למי שנשא אשההמעניק פטו (5כד ' הם הרחבה של הכלל הקבוע בדב

הטעם הוא הרצון למנוע את . 5כד -העומד בבסיס הפטור ב, מעניקים פירוש מחודש למניע ההומניטרי7-5' פס, כן ). 153 -151' עמ, ד"תשל: רופא (30כח ' תחולת הקללות המפורטות בדב

44

מבליטה את סיגנונו , פי דגם אחיד- על, או שמא החזרה,ם יציאה לקרב הנאמרות טראלו המילים

? באשליה המימטית"פוגמת"ו, הספרותי של ההיגד

ינסח את מי שמופקד על כוח האדם הלוחםיציאה לקרבהשערב , קשה להניח, מצד אחד

, יבותהנסהמצופה מן , הנוסח המתבקשו ,המגובים בפסוקיות הנמקה, טי שאלההפטורים במשפ

הממנ(הנפרדת , האישיתדווקא ההתייחסות , מצד שני72.זהות הפטוריםקטגורית על הוא הכרזה

ההיגד של והישנות. פה נוכח קהל- תואמת מעמד של הכרזות בעל, )הדגםעל חזרה ה, כמובן ,בעתונ

. אחדכולל כל המרכיבים להיגד של " םדחיסת"בניגוד ל, קל על עיבוד הנתוניםהיא אמצעי המ

היא עשויה , בראש ובראשונהש ,משום, "ריאליסטי"קיים פן ? "מי האיש ":גם בשאלה החוזרת

שאינו , קבל מידעלמטרתה , ככזו73.את התהליך הממשי של איתור הלוחמים הפטוריםלשקף

האיש ":בהבדל מהכרזה(התחבירי של משפט השאלה " ניצול"ה, עם זאת. מצוי בידיעת השואלים

. הנשאלים/להשפיע על קהל השומעיםגם אלא מטרתו , קבלת מידעשם נועד רק ל לא...")אשר

היא ; לקהל הרחב) ובעיקר(גם אלא , אינה מכוונת רק ללוחמים הפטוריםהשאלה המוצגת

. תו להשיג את הסכמהכוונמתוך וזאת , ביוצרה אפקט של דיאלוג, מחייבת את השתתפות הקהל

בתוספת פסוקית ,")ילך וישב לביתו"+ ? "מי האיש("בה צף של שאלה ותשוהשימוש הרטורי בר

. פונקציה של השכנוע בצדקת הפטור הלאהפונקציה של האיתור ן מעביר את המשקל מ, הנמקה

, רשא, שיתוף הקהל בתהליך קבלת ההחלטה מאפשר להשיג בגלוי הסכמה קולקטיבית לפעולה

. עלולה ליצור תסיסה בקרב הלוחמים ,מטבע הדברים

7-8כא ' דב–חוק עגלה ערופה

ידינו 75וענו ואמרו: " במבע ישיר נמסר74, המתואר בחוק עגלה ערופה,טקס הכפרהל הנלוו הגדיהה

ואחרי כן העמיד יהודה שרי אלפים ושרי מאות ושרי : "ההיגד במבע עקיף נמסר תוכן 56-55ג ' בספר חשמונאים א 72

חמישים ושרי עשרות ויאמר לבוני בתים ולמארשי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל אחד לביתו על פי אשר נמסר במבע עקיף פחות , במגילת מלחמת בני אור בבני חושך מקומראן משתקף היגד שונה בתכלית". התורה

וטרינו ידברו לכול עתודי המלחמה נדיבי לב ]ש[ו: "היבט מסגנון האמירה" משמר"ה, מבע עקיף, קרי, "טהור" ).6-5פרשה יד שורות " (להחזיק בגבורת אל ולשיב כל מסי לבב ולחזיק יחד בכול גבורי חיל

בא איש אל המחנה מיבש המצפה והנה לא ' אשר לא עלה אל המי אחד משבטי ישראלויאמרו : "9-8כא ' ראה שופ 73 ".גלעד אל הקהל׃ ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד

לא נילווה לטקס ]) יט' במ[והפרה האדומה ] ואילך5טז ' ויק[דוגמת השעיר לעזאזל ( בטקסי כפרה בקובץ הכוהני 74ונה דומה עולה מהשוואה בין חוקי תמ..."). עליו את כל עונת בני ישראלוהתודה : "21ראה טז ,עם זאת(היגד כלשהו

החוקים הכוהניים מפרטים ). 11-1כו ' דב(ובקובץ הדברימי ) 31-26כח ' במ, 21-9כג ' ויק(הביכורים בקובץ הכוהני הנעדר מן המקבילות , )התפילה(ואילו במרכז הטקס הדברימי עומד ההיגד , את שלבי הפולחן והקרבת הקורבנות

.142-141' עמ, ג"תשנ: קנוהל, ועל סיבותיה ראה, המאפיינת את הפולחן הכוהני, "םאל"על תופעת ה. הכוהניותכו ' דב..." (אלהיך' וענית ואמרת לפני ה: "משמש להצגתם של היגדים גם בטקסים נוספים" וענו ואמרו: " הצימוד 75

... ונגשה יבמתו אליו"; )15-14כז " (וענו כל העם ואמרו אמן...וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם"; )5כו ' ראה פירושו של אבן עזרא לדב(בספר איוב הוא משמש לפתיחה בדיבור ). 9כה ..." (וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש

לא תענה ברעך עד : "דוגמת, ")העידו ואמרו("יכול להתפרש כמסירת עדות " ענה"הפועל . וכך גם בכתבי אוגרית, )3, BDB-מילון ה, ראה). 16ב א "שמ..." (כי פיך ענה בך לאמר"...; )16יט ' דב" (ת בו סרהלענו"...; )13כ ' שמ" (שקר . 773a' עמ, 3aק "ס, Iענה

45

ואל תתן דם נקי בקרב ' ועינינו לא ראו׃ כפר לעמך ישראל אשר פדית ה76לא שפכה את הדם הזה

". להם הדם77עמך ישראל ונכפר

זקני העיר . בקשת כפרה מן האל. 2 78;וידוי שלילי –הצהרת חפות . 1: ההיגד כולל שני חלקים

שלא שפכו את דמו של , כבאי כוח אנשי העיר, מכריזים, אשר שפכו את דם העגלה, הקרובה

ניתן להשלימו מתוך אך ,חסר מושא ישיר" ועינינו לא ראו: "בפסוקית. הנרצח ולא ידעו על הרצח

//ידינו לא שפכה את הדם הזה: "המשלימה החסרה בהסתמך על מבנה התקבולת הפסוק עצמו

ניתן . עינינו לא ראו את דמו השפוך של הנרצח, וצה לומרר; ]"את הדם הזה[ועינינו לא ראו

אלא ,למעשה הרצח או לנרצח תוו אליחס לא – באופן שונה , החסר,את המושא הישירלהשלים

פירוש זה עולה בקנה ]". מי שפכו[ראו ידינו לא שפכה את הדם הזה עינינו לא : "הות הרוצחלז

79".לא נודע מי הכהו...כי ימצא חלל באדמה: "אחד עם הפרובלמטיקה המוצגת בפרוטזיס

מאנשי העיר הקרובה ת האחריות הקולקטיבית למעשה הרצחבקשת הכפרה משקפת את הרחב

שלא תוטל על , ממשיך בבקשה;"כפר לעמך ישראל: " נפתח בבקשת הכפרה8' פס80.אל העם כולו

ונכפר : "ם בהכרזה על סיומו המוצלח של הטקס ומסתיי;..."ואל תתן דם נקי: "וואהעם אשמת ש

". להם הדם

יש לשייכה לנוסחת , בשים לב לאופיה הסיכומי, או, היא חלק מדברי הזקניםזו האם הכרזה

שונותה מפאתרק לא , ההיגדן שהפסוקית אינה חלק מ, לי נראה81?הסיכום מטעמו של המחוקק

י להסביר את הצורה עשוצירופה לדבר המחוקק שמשוםאלא גם , משתי הפסוקיות האחרות

אשר , "הם ": המחוקק עורך הבחנה רטורית בין82". הדם הנקי מקרבךואתה תבער ":החריגה

בפשיטתא . משנה לצורה המקובלת") שפכו("והקרי , משמר צורה ארכאית של עבר נסתרות") שפכה(" הכתיב 76

). אולי יחיד קיבוצי" (ידי לא שפכה: "משתקפת לשון יחיד-אך מקובל בעברית הבתר, ")ונוסרו כל הנשים: "48כג ' יח(המופיע במקרא רק עוד פעם אחת , זהו בנין נתפעל 77

שורה , סג' עמ" (וכופר להמה הדם: "במגילת המקדש מקומראן הנוסח שונה). 244-243' עמ, 1902: דרייבר(מקראית ' עמ, 1923: שטויירנאגל(בבנין נפעל " ונכפר"כן הוצע לקרוא כמו ". אם יכפר העון הזה לכם: "...14כב ' וקרוב ליש, )7

כחלק מדברי 9או שיש לצרפה לפסוק , שייכת להיגד" ונכפר להם הדם: "בהמשך אדון בשאלה האם הפסוקית). 128 . המחוקק

נו ולא בערתי ממנו בטמא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באני ממ: "... דגם זהה מצוי בחוק המעשר 78 ).איוב לא(ראה בנוסף את וידויו השלילי של איוב ). רישא14- סיפא13כו ' דב..." (ולא נתתי ממנו למת

-ב, ראה למשל; מחזקות פירוש זה, בהקשרים דומים המופיעות בתעודות מן המזרח הקדום, הצהרות דומות 79PRU IV 17.146 בארצם אשר אינם יודעים מי רצח סוחרים אוגריתים, את שבועת אנשי כרכמיש24-23 שורות :

"ina māmīti itammūni mā šumma dā’ikūtīšunu nīdīmi"") אם ידענו רוצחיהם']: לאנשי אוגרית[נשבעו' .(" ). 259' עמ, 1974: וייסמן( דוגמאות נוספות מצוטטות במאמרו של וייסמן על הרצח במסופוטמיה

לקובץ IV 6' לחוקי חמורבי ובס24-23' משתקפת בס, שמבצעיהם לא נודעו, רצח אחריות עיר למעשה שוד או 80נוכח הרחבת האחריות מאנשי העיר לכלל ישראל קבעה המשנה שאת הכפרה מבקשים הכוהנים . חוקי החיתים

, יספי מי-על. תמוה5' ולכן איזכורם בפס, החוק אינו מייחד לכוהנים תפקיד כלשהו במסגרת הטקס). ו, סוטה ט(רישא נתחב 5' פס. שנועדה להתאים את החוק הנדון לקביעות קודמות בדין הדברימי, הפסוק הוא הרחבה מאוחרת

סיפא נתחב בגלל אופיה 5' ופס; הדתית" החסות"בגלל אופיה הפולחני של הפרשה נוכח הרצון להעניק לה את . 299' עמ, 1981: מייס). ים תפקיד שיפוטיפיהם הכהנים הלויים ממלא- על (9-8יז ' השיפוטי של הפרשה בהשפעת דב

".הכתוב מבשרם שמשעשו כן יכופר להם העוון: "שהפסוקית אינה שייכת לתפילה, י סבור" רש 81כב , 21כא , 19, 13יט , 12, 7יז , 6יג (מישראל /הדם הנקי מקרבך/ הרעובערת" הנוסחה הדברימית המקובלת היא 82במגילת ). 13יט -בדומה לנוסח המסורה ב" (וטוב לך: "תקף בתרגום השבעים יש תוספתבנוסח המש). 7כד , 24, 22, 21

' ואתה תבער את דם נקי מישראל ועשיתה הישר והטוב לפני ה: "המקדש הנוסח מלא יותר מנוסח המסורה

46

של ואת תפקידמדגיש ובכך , אשר במעשיך תטהר את הקהילה, "אתה ":לבין, להם כופר החטא

83.הנמען

20כא ' דב–חוק בן סורר

ואמרו אל זקני : " שהוריו מפנים אל זקני העיר,ההליך השיפוטי נגד הבן הסורר נפתח באמירה

את סמכות , אמנם ,החוק מגביל". איננו שמע בקלנו זולל וסבא84עירו בננו זה סורר ומרה

פועלים כידו ם אך ההורי 85, שדין הבן יחתך במסגרת הליך שיפוטי ציבורי,ההורים בקובעו

, המתארת את התנהגות הבן, ואמירתם, בהליךיםהם פותח; הארוכה של הטריבונל השיפוטי

86.משמשת ככתב האישום נגדו

וכי ,התנהגות חוזרת ונשניתהש כדי להדגיש,בינוניההנמסר בלשון ( ו של הבןתיאור התנהגות

זולל "; "לנומע בקאיננו ש"; "רהמסורר ו": יםאפיונשלושה ללכו )קבוע מצב דבריםהיא משקפת

כי יהיה : "קחוקהמהפתיחה של המופיעים גם בדברי ,ם הראשוניםונייאפהיחס בין שני ה". וסבא

, הוא יחס של כלל ופרט 87,)רישא18' פס" (לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו

אפיוןה, לעומתם 88. מקבל מרות התנהגותו של מי שאינונימאפייהוא אחד מבאשר אי ציות

.נעדר מדברי המחוקקודברי ההורים יחודי להשלישי

בתחילה נמסר דבר המחוקק : לקובץ חוקי חמורבי בנוי במתכונת דומה לחוק הנדון168' ס

). 7-8שורות , סג' עמ" (אלוהיכה

יט -אשר למעט ב(אחר קביעת עונשו של החוטא ל, המפורטים לעיל, מופיעה בחוקים" ובערת הרע מקרבך: " נוסחת 83אשר לא , נועדה להבחין בין חוק זה" ואתה תבער הדם הנקי מקרבך: "שהצורה החריגה, יתכן). מדובר בעונש מוות19

. לבין החוקים האחרים, מוטל בו עונש, בטא את יסוד הזלילהכדי ל כנראה; מפוטם, מלשון מריא, )18' גם בפס" (סורר ומרא: " בתורה השומרונית 84

, )8עח ' תה, 23ה ' ראה יר(נוסח המסורה עדיף . המופיע בהמשך לקובץ חוקי חמורבי סמכות האב לפעול כנגד בנו כפופה להכרעה 169-168' גם לפי ס. 196' עמ, 1996:טיגאי, ראה 85

קף סמכות אבסולוטית של ומש, המקובל בחוק הרומי העתיק, patria potestas-זאת בהבדל מעיקרון ה(שיפוטית ). האב

הרציונל העומד מאחורי הענקת תפקיד לצד הנפגע והפיכתו לזרוע רשמית של המערכת השיפוטית הוא הרצון לרסן 86פי הדין -על: דומה החוק מעניק לגואל הדם" טיפול. "ולהכפיפו למשפט הציבורי, )שבטי(את המשפט המשפחתי

, פי הדין הכוהני- ועל, )12יט ' דב(שהוטל על הרוצח , דין המוות-פועל את גזרגואל הדם מוסמך להוציא ל, הדברימי ). 21, 19' פס(דינו של רוצח במזיד -וכן מוציא לפועל את גזר, )24לה ' במ(הוא משמש כתובע במשפטו של רוצח בשגגה

אלא , את התנהגות הבןאינה חלק מאפיון המחוקק) סיפא18' פס" (ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" הפסוקית 87אפיון ). יוצרות בפסוק לשון נופל על לשון" יסרו"ו" סורר: "התיבות(שייכת לתיאור התמודדותם של ההורים אך משהמחוקק עובר לתאר את רצף פעולות ההורים משתנה הצורה הפועלית , התנהגותו של הבן נמסר בלשון הבינוני

, הראשוני ניתן במסגרת המשפחתית" טיפול"ה"). והוציאו", "ותפסו", "ולא ישמע", "ויסרו" ("וקטל"ו" ויקטול"ל ). 19' פס(ורק משנכשל הוא מועבר למסגרת השיפוטית

שברח מבית הוריו , בחוזה אימוץ מהתקופה הבבלית העתיקה הבן. הוא הנדיאדיס" סורר ומורה: " הביטוי 88-Ana Ittishu III: 10של דויד מרקוס על הבן הסורר האיזכור במאמרו ראה. ittasrar –מוגדר כמי שסרר , המאמצים

מוגדר כמי , שברח אל הוריו הביולוגיים, לקובץ חוקי חמורבי הבן המאומץ193' בס). 37' עמ, 1981: מרקוס (16: של הבן מוגדרת באופן שונה" העברינית"בספר הברית ובקובץ הכוהני התנהגותו . izēr –שדחה את הוריו המאמצים

כך ; )9כ ' ויק..." (כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת"; )17כא ' שמ" (ביו ואמו מות יומתומקלל א"אינו במשמע " קלל"בפסוקים אלו הפועל , )44-43' עמ, שם(פי מרקוס -על". ארור מקלה אביו ואמו: "16כז ' גם בדב

to curse , אלא זהה לפועל האכדיqullulu ,לא , קרי, ובהקשר המשפטי להקל ראש בסמכות,שפירושו להקל ראש qulluluהפועל , הדנה ביחסי בנים לאמם, )Syria 18, 249-50: 14-26(בתעודה מאוגרית . לקבל מרות ולא לציית

, אשאיר בצריך עיון". כבד את אביך ואת אמך: "מרקוס מוצא חיזוק לטענתו בציווי). לכבד (kubbutuמנוגד לפועל . בבחינת לשון נופל על לשון, "קלל"הוא אלוזיה לפועל , המופיע בחוק, "שומע בקוללא : "שמא הביטוי

47

בין שאר . פותחת את ההליך השיפוטי כנגד הבןאשר ,אמרת האבנמסרת , בדיבור ישיר, ואחריו

, יש שני הבדלים)שאין בכוונתי למנותם(ק בן סורר ן חוק זה לבין חוביהקיימים ההבדלים

בחוק הדברימי . ם אותהמיהמקדי, המחוקקיוליחס בינה לבין דבר, הנוגעים לתוכן האמרה

ואילו בחוק הבבלי היא מתייחסת לסנקציה שברצון האב , האמרה מתייחסת להתנהגותו של הבן

mārī anassa"( נישול מן הירושה –לנקוט כנגדו iqtabi""] בנוסף."])'את בני אני עוקר': אמר ,

šumma awīlum"(המחוקק של יובחוק הבבלי יש זהות תוכנית בין דבר, בהבדל מהחוק הדברימי

ana mārīšu nasā im""] 89. לבין אמרת האב,..."])אם איש לעקור את בנו

ניתן ?שני האפיונים הראשוניםן יבל" באזולל וס" :האפיון השלישיהיחס בין ,כן םא, ומה

בינו לבין שאז מתקיים , ן כסורר ומורהכדוגמא נוספת להתנהגותו של מי שאופי להתייחס אליו

,די באפיונו של הבן כמרדן, המחוקקיפי דבר- על ש,כיוון אך 90. הראשון יחס של כלל ופרטאפיוןה

גם בחוקים המקבילים בספר הברית כפי שמשתקף( דין מות יוכדי לגזור על ,שאינו מציית להוריו

? הדוגמא הנוספתשלה תמטרמה נשאלת השאלה ) ובקובץ הכוהני

,הקובעים, )דיימונד' ל' ב- רוטנברג ו' מ(מרקוס מפנה למחקרם של שני פסיכיאטרים דויד

לבין אכילה ושתיה בלתי מרוסנות מתאים לאפיון בין התנהגות מרדנית ולא צייתניתשהשילוב

ניתן להתייחס אל ,בהסתמך על תפישה זו 91.חברתית-ני של האישיות הפסיכופתית והאנטיהמודר

. שכלו כל הקצין,באמצעותה מבקשים ההורים לשכנע, תוספת רטוריתכ" באזולל וס"אפיון הבן כ

להמחיש לטריבונל השיפוטי עד כמה בלתי נסבלים , ראשית: התוספת נועדה להשיג שתי מטרות

,להדגיש, ושנית; ועד כמה הרסנית השפעתו בתוך המסגרת המשפחתית, ןהחיים במחיצת הב

. וכי נשקפת מאישיותו סכנה לכלל, שהוא מהווה נטל על החברה כולה

ראוי שיבהיר את מידת החומרה, המשמש ככתב האישום נגד הבן, היגד בעל ערך פונקציונלי

, קנועדה להסיר ספ" באזולל וס ":התמונה הקשה המצטיירת נוכח התוספת. הטמונה בהתנהגותו

92.תולהכריע את הכף לטובת דין המו

לכן (אך זו אינה אודות הבן , מצוטטת אמרה, שדן בבן מאומץ המורד בהוריו, לקובץ חוקי חמורבי192' גם בס 89

התנהגותו המרדנית ואת הכפירה המשקפת את, אלא אמרתו של הבן, )אינה משמשת לפתיחת ההליך השיפוטי נגדו ללוח חוקים 4' אמרה זהה מצויה בס"]). אינך אימי, אינך אבי [""ul abī atta ul ummī atti"(בסמכות הוריו

). 44' עמ, 1997: 'רות (A Sumerian Laws Exercise Tablet' ידי מרתה רות-שמכונה על, שומרייםשהוכנסה לטקסט , מייס מתייחס אל הביטוי כתוספת מאוחרת). 248-247' עמ, 1902: דרייבר( כך סבור דרייבר 90

: מייס(יתר ספציפיקציה כדי להעניק להאשמה הכללית, 21-20כג ' המופיע במש, "סבא וזולל: "בהשפעת ההנדיאדיס אשר ,חברתית-שדן בהתנהגות אנטי, חוק כללי–הביטוי שייך למקור עצמאי , פי בלפונטיין-על). 304' עמ, 1981

). 22-20' עמ, 1979: בלפונטיין(המקובלים " הסל"הושאל לחוק בן סורר כאחד ממונחי ).21' פס" (ובערת הרע מקרבך"חברתי משתקף בפסוקית - האלמנט האנטי. 49' עמ, 1981: מרקוס 91י שהוא גם שרק מ, נועדה לקבוע את הנורמה המשפטית התקפה באופן" זולל וסובא: "ההוספה, לדעת פליישמן 92

שהחוק לא חל על מי שאך אינו מציית להוריו , מובהר, לדבריו ,כך". סורר ומורה"ייחשב לבן " זולל וסובא" ). 265-256' עמ, ט"תשנ: פליישמן(

48

41-71כב ' דב–חוק האשמת אשה בקיום יחסי מין טרם נישואיה

ואמר את האשה "): "האיש("הראשון מפי הבעל : בחוק זה נמסרים שני היגדים בדיבור ישיר

אבי (" מפי החותן והשני; )סיפא14' פס" ( לה בתוליםהזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי

94 נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה׃ והנה הוא שם93ואמר אבי הנער אל הזקנים את בתי"): "הנער

ההיגד ). רישא17-16' פס" (עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי

ל הפקעת נישואין פותח הליך ש, המאשים את האשה בקיום יחסי מין טרם נישואיה, הראשון

, נועד ללמד סנגוריה על האשה, הנמסר במסגרת הליך שיפוטי, ההיגד השניו; מטעמו של הבעל

. ובסופו מוצגת הראיה המוכיחה כי מדובר בהאשמת שווא

אודות " שיח-רב" מתנהל באמצעותם , הטמון בשני ההיגדים, הפונקציונליבנוסף למרכיב

החותן , נוטלים בו חלק הבעלאשר ,מאידך גיסא, תיתוהצגתה המגמ, מחד גיסא, המציאות

. והמחוקק

: ההמשך; )13' פס" (כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה: "ידי המחוקק- המציאות מוצגת על

מכין את הקורא לאופן בו יציג 95)רישא14' פס" (ושם לה עלילת דברים והוציא עליה שם רע"

. הבעל את המציאות

האשהאת ("שני חלקיו הראשונים . וא תמונת ראי מעוותת של דבר המחוקקהיגדו של הבעל ה

ובא אשה כי יקח איש ("הם וריאנטים לשוניים של דבר המחוקק ") אליההזאת לקחתי ואקרב

יחס אותו , משתקף בהם יחסו האמיתי של הבעל כלפי אשתוןכש, אך רק למראית עין, ")אליה

בחירתו "). ולא מצאתי לה בתולים("שי של ההיגד הוא מבקש להסוות באמצעות חלקו השלי

והביטוי המרוחק , חש כלפיההוא מלמדת על הזרות ש") אשתי"בהבדל מ" (האשה הזאת"בביטוי

את האקט " לשחזר"כאילו אינו מוכן , מדגיש את סלידתו ממנה") באתי"בהבדל מ" (אקרב"יותר

". האיש הזה", "האשה הזאת: "כנראה בהשפעת הדגם החוזר, "בתי הזאת: " בתרגום השבעים משתקף הנוסח 93

המקובלות , שאלו הן נוסחאות משפטיות, אף כי יתכן(י להעדיף את נוסח המסורה בהמשך אסביר מדוע לדעתי ראו ). או על צד בהליך שיפוטי, להצבעה על נאשם

משתקף ) הוולגטה, הפשיטתא, תרגום השבעים, התורה השומרונית, ב"כתבי יד עבריים מימה( בעדי נוסח רבים 94 ". שם לה"נוסח מועדף

כוונת ). 13עז , 12ט ' תה, 43כ ' יח, 4יב ' כך למשל ביש(מעשים . 1: העניק מספר פירושיםניתן ל" עלילת" למילה 95פי -על]). 15א כב "שמ..." [אל ישם המלך בעבדו דבר: "דוגמת(יחס לה מעשים " ושם לה עלילת דברים: "הפסוקית

לקובץ 142' דומה מצוי בסביטוי. ברור שמדובר במעשים רעים, "והוציא עליה שם רע: "הצלע השניה של התקבולתwas"): שעניינו רצונה של אשה לסיים את נישואיה נוכח התנהגותו של בעלה(חוקי חמורבי īma magal ušamtāši"

; ולאו דווקא על אי נכונותה, הדגש מושם על פומביות ההאשמה"). מאד] משמיץ אותה[יוצא ומזלזל בה (". והכוונה להתעללות באמצעות האשמות שווא, )4ג ' ראה יש(לים תעלו, הם דברי התעללות" עלילת דברים. "2

, שעניינה האשמות הדדיות, ס מן העיר ניפור" לפה18-תימוכין לפירוש זה ניתן למצוא בתעודה משפטית מהמאה ה, ראה). "nunzušama buzzu’ša"(הבעל הואשם שהוציא את דיבת אשתו והתעלל בה . שהטיחו זה בזו בעל ואשה

בהסתמך על המילה הארמית עלא (הם תירוצים " עלילת דברים. "3; )98-95' עמ, 1964: האלו(ל האלו דיונו ששהבעל , הכוונה). הפשיטתא ותרגום אונקלוס, הוולגטה, תרגום השבעים(כך תירגמו עדי הנוסח ]). illah‘בערבית [

תימוכין לפירוש . ות פוגעות כלפיוהער, קרי, או יחס לה תירוצים, האשמות שווא, כלומר, הביא כנגדה תירוצים magīrtam ana"(ידי בעלה בהפניית אמירות פוגעות כלפיו -שכן האשה הואשמה על, ל"האחרון מצוי בתעודה הנ

Enlil-issu qabām""] עמ, 1902: דרייבר(רישא 14' דיונו המעמיק של דרייבר בפס, ראה "]).לדבר עלבון אל פלוני '255-254.(

49

בה בעת אך , לגרשהבעלפשרת להיתה מא, שנאתו לאשתו, קרי, הצגת המציאות 96.האינטימי

בחר שמדובר בתחום של צנעת הפרטבנצלו את העובדה, לכן. המוהרמחייבת אותו להשיב את

.להציג מציאות אחרת

החלק ". שיח-רב" הנוטלים חלק ב,ששזורים בו שלושת הקולות, "פסיפס"היגדו של האב הוא

את האשה ("ה מהופכת על דברי הבעל הוא מעין חזר") לאשה לאיש הזה נתתיאת בתי ("הראשון

הביטוי . משקפת את יחסו של האב לסיטואציה ולנפשות הפועלותאשר , ")לקחתי לאשההזאת

: ובאמצעות הכינוי97,המביע קירבה משפחתית" בתי" מוחלף בכינוי ,"האשה הזאת ":המנוכר

שינוי זהות , בנוסף. באותה מטבע לשון בה נקט כלפי בתו, כגמולומשיב לבעל האב ,"ש הזההאי"

מלמד על המעורבות ועל תחושת ") את בתי לקח"בהבדל מ" את בתי נתתי("מבצע הפעולה

. הרובצת על האב,האחריות

"מהדהד"האב ") עלילות דברים] לה[וישנאה והנה הוא שם ("בשני החלקים הבאים של ההיגד

ותובנה כי ,רה לנפשו של הבעליש בדבריו משום חדי. מציג את המציאות, יקר, את דבר המחוקק

למרות , האב מוצג כדמות מהימנה, מבחינה זו98.השנאה היא שגרמה לו לעוות את המציאות

, המחוקקי המשתקפת בדבר,חסרה בדבריו החוליה, עם זאת. היותו צד מעונין בהליך השיפוטי

צר המיני רק לאחר סיפוק היהעובדה ש ;מלמדת על אופי התפנית שחלה ביחסו של הבעלאשר

חוליה זו חסרה גם בחלק הרביעי בו מצטט האב את ). 15-14ב יג "דוגמת המסופר בשמ(מאס בה

"את האשה הזאת לקחתי: "ת הפסוקיתהשמט"). לאמר לא מצאתי לבתך בתולים("דברי הבעל

ואקרב ": אך השמטת הפסוקית,כי יש בה משום חזרה על המידע שמסר בתחילת דבריו, מובנת

;על תובנתו החלקית של האב, אולי ,יכולה ללמד, "ובא אליה ":קבילה לדבר המחוקקהמ, "אליה

לסיים נורצוש, קרי, בוחר לצטט מדברי הבעל רק את ההצגה המעוותת של המציאותהאב ואולי

. את קשר הנישואין נעוץ באי מציאת הבתולים

אך , צוטט הוא הבעלהמ. מבע משולב, לדעתי, משקף" לא מצאתי לבתך בתולים: "הציטוט

; ]4כ ' בר" [ואבימלך לא קרב אליה: "למשל(מבטא לשון נקיה לקיום יחסי מין " קרב" הפועל ,לדעת מילגרום 96מילגרום מוצא חיזוק לעמדה זו נוכח הופעתם המקבילה של שני ]). 3ח ' יש" [ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן"

וכן , )20, 18, 16, 11כ , 19, 14, 6יח (כ -יח ו' הקבועים בויק, במסגרת האיסורים המיניים "שכב"ו" קרב: "הפעליםqerēbum, te: בפעלים האכדיים המקבילים ūm , 1534' עמ, 2000: מילגרום(המופיעים אף הם בהקשרים מיניים .(

אלא התקרבות , אינו מבטא אקט מיני ממש" קרב"בכל שאר הכתובים הפועל , 3ח ' שלמעט הכתוב ביש, נדמה ליבכל (אפשר , )למרות עמדתו של מילגרום( אם כך). 897a' עמ, 1aק "ס ,קרב, BDB-מילון ה, ראה(מתוך כוונה מינית

). בפועל הפחות מפורש, לכל הפחות, או" (מרוחק"לייחס לבעל שימוש מכוון בפועל ה) זאתורר בדומה לבן הס, שגם האשה נוכחת בהליך השיפוטי, עולה") בתי הזאת(" מתוספת כינוי הרמז בנוסח השבעים 97

ותפשו בו אביו : "19' פס(בעוד שבחוק בן סורר נוכחותו מפורשת , ברם ..."). בננו זהואמרו אל זקני עירו : "20כא (והוציאו ולקח אבי הנער ואמה (" מדובר רק על הבאת הראיה המזכה 15' בפס, ...")ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו

התוספת ההרמוניסטית של כינוי הרמז מעמעמת את ההבדל בין ,בנוסף"). אל זקני העיר השערהאת בתולי הנער . לבין הדיבור המשפחתי הקרוב, הדיבור המנוכר והמזלזל

להבעת סיבתיות " והנה"על השימוש ב. מצביעה על הקשר הסיבתי בין השנאה לבין האשמת השווא" והנה"המילה 98 . 334-333' עמ, 1980: מקארטי, ראה

50

בנוקטו,את האב" עירב"הבעל לא ). שלו(משקף את נקודת מבטו , ל דבריושהעורך פרפרזה , האב

99".לבתך ":שינה לתיבה, החש אחראי למעשי בתו, אך האב, "לה ":בתיבה

ומשקפת את היסוד , מהווה את שיאו של ההיגד"ואלה בתולי בתי: "פסוקית הסיום

" הסתפק"מדוע המחבר לא . הצגת הראיה המזכה והדיפת ההאשמה, קרי, ן בוהפונקציונלי הטמו

הסגנונית הבחירהאת ? שאין בו כל מידע נוסף, אלא בחר לשים בפי האב היגד ארוך, בפסוקית זו

,"שיחה-רב"ההיגד המפורט מאפשר ליצור את , במישור האומנותי: ניתן לנמק בשני מישורים

לאב לא לפיה ,מציאות-ך ניתן לנמק את ההיגד גם בהנמקה דמויתא; ששזורים בו שלושת הקולות

הוא אינו מסתפק בהגנה –רצונו להדגיש את נבלותו של הבעל באלא , די בהוכחת חפותה של בתו

אך שמא טענתו של הבעל מבוססת ,)אפשרי (ר ספקיהסכדי ל, אלא נוקט בהאשמה נגדית, בתועל

100.על טעות בתום לב

7-9כה ' דב–חוק היבום

הפותח את ההליך , היגד מאשים של האלמנה: בחוק זה נמסרים שלושה היגדים בדיבור ישיר

; )סיפא7' פס" (ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי: "טי כנגד היבםופיהש

, היגד נוסף של האלמנה; )סיפא8' פס" (ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה: "תשובת היבם להאשמה

, קובע סטטוס משפטי חדש,)חליצת הנעל והיריקה( המתלווה אליו ,ר ביחד עם המעשה הסמליאש

וענתה ואמרה ככה ): "או מהזכות המוענקת להם(ופוטר את הצדדים מהחובה המוטלת עליהם

ההיגדים משקפים את השיקולים ואת 101).סיפא9' פס" (יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו

, )האח/אשר נקלעו לסיטואציה קשה בעקבות מות הבעל( של שני הצדדים האינטרסים המנוגדים

. ומטרת החוק לאזן ביניהם

, )הקבועה בדין הראשי(המופיעים בדין המשני שעניינו אי מלוי חובת היבום , במוקד ההיגדים

: האלמנה מורכבת משני רבדים" תשובת" ? מדוע לא מילא היבם את חובתו:עומדת השאלה

היא מעגנת את 102."מאן יבמי: "של מרי היא מאפיינת את התנהגות היבם כאקט, להבתחי. 1

, "הנערה", "האשה הזאת", "אשה", "האיש הזה", "איש: " הדמויות מתחלפים באופן תדיר בחוק זה כינויי 99

. המיקוד, תופעה זו תידון בפרק על נקודת התצפית". אביה", "אבי הנערה", "בתולת ישראל", "בתך", "בתי"את אשתו מושת ) לגרש(במקום האיסור לשלח ; )4Q 159( סנקציה חריפה כנגד הבעל מצויה בטקסט מקומראן 100

על טקסט זה ועל טקסטים נוספים מקומראן ראה מאמרו של גרשון ברין על . מן הכת) גירוש(עליו עונש של שילוח ).244-231' עמ, 1997: ברין(הגירושין בקומראן

: דכולל בתוכו היג") ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ("10' קובע שגם פס, "ונקרא שמו"שנדרש לביטוי , י" רש 101 ". מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל"

' תה, 20א ' יש, 15א כא "מל, 19א ח "שמ, 14ז ' שמ: לתיאור מרי והתנגדות עיקשת ראה" מאן" לשימוש בפועל 102מתאר התנגדות , המופיע במסגרת הדין המשני, "מאן"הפועל ) 16-15כב ' שמ(גם בחוק פיתוי בתולה . 12א ' אס, 10עח

ולא , המחוקק, בהבדל מחוק היבום, אך בחוק זה; ...")אם מאן ימאן אביה לתתה לו("ראת הדין הראשי לקיום הו . הוא המאפיין את ההתנהגות כמיאון, דמות

51

, ")להקים לאחיו שם בישראל("סירובו למלא את חובתו במערכת היחסים בינו לבין אחיו המת

והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה : "מהדהד את הדין הראשי הזעיגון ו

העיקרון החברתי העומד היבם לביןסירוב בין " מעמתת"ה, יחה זולפת). 6' פס" (שמו מישראל

היבם מצטייר כמי שאינו מוכן להעניק לאחיו המת . עוצמה רטורית, חובת היבוםשל הבבסיס

ה לונה, בהיגדה הנוסף104.כמי שאינו מכבד את צרכי משפחת אחיו, יקר 103,ממשיך לנחלתו/יורש

אשר לא יבנה את ("...זק שהיבם יגרום לבית אחיו האלמנה חוזרת ומתמקדת בנ, למעשה הסמלי

; ")בית אחיו

היא ; היבם גורעת מהחומרה המיוחסת להתנהגותלמנההא") לא אבה יבמי("בהמשך דבריה . 2

סירוב המעוגן ביחסים על אלא , חברתית- למלא חובה משפחתיתוסירובעל עוד אינה מצביעה

את " מרככת" ה, האלמנה מציגה חלופה105").אותי הוא מסרב ליבם: "כאילו אמרה(שבינו לבינה

106.סוללת את הדרך לקבלת עמדתו, )שלא ברצונה(ובכך , יחס הקורא ליבם הסרבן

שאי מילוי החובה אינו נובע מסירובו , מבהיר"לא חפצתי לקחתה: "ענתו הלאקוניתבט, היבם

את הסיבה" ממקם"הוא . אלא מאי רצונו לקחת אשה בתנאים אלו, להעניק לאחיו יורש לנחלתו

יש ואם לא יחפץ הא: " דבריו עולים בקנה אחד עם היגדו של המחוקק107.בחיי הנפש של היחיד

ואם ימאן : קובע למשלינווא(את דברי האלמנה " מאמץ "ינואאשר , )7' פס" (לקחת את יבמתו

להעניקהמחוקק נועדה " גרסת"היבם ל" גרסת"הזהות בין ). האיש להקים לאחיו שם בישראל

108.צרכי משפחתו/ים צרכיומדבאשר מול האינטרס של בית האח מוע ,לגיטימציה להתנהגותו

, אלא יש להעניק לה משמעות משפטית, )name(בהוראתה הרגילה " שם"אין לפרש את המילה ,פי וסטברוק- על 103

למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי ": בנות צלפחד טענו. שהוראתה נחלהאדמתו של אדם העניקה לו ; שניתן למנוע את גריעת שם האב באמצעות מתן אחוזה, וברור מכך, )4כז ' במ" (אבינו

. דפת לנחלהואולי אף כמילה נר, מופיעה בהקשר]) 1' פס" [ואלה שמות השבטים" ("שם"מח המילה ' גם ביח. את שמו ). 77-71' עמ, 1991: וסטברוק(

שעם (הרציונל העומד בבסיסו של החוק אינו הדאגה להמשך השושלת המשפחתית של המנוח , פי גרינשפאן- על 104אלא הדאגה לרווחתה הכלכלית והחברתית של האלמנה חשוכת , )מותו אינה קיימת עוד אלא באמצעות אחיו החיים

). 58-57, 54-52' עמ, 1994: גרינשפאן( בקנה אחד עם נטיית החוקה הדברימית להגן על החלש רציונל זה עולה. הילדיםא "שמ, 27י ' שמ: ראה. מיאון, ומכוון לסירוב, רק בצורת השלילה) למעט פעמיים(מופיע במקרא " אבה" הפועל 105ים בהם הפועל מופיע בהעדר מילת אחד משני המקר (20-19א ' הכתוב ביש. 8כ ' יח, 9ל ' יש, 14ב יג "שמ, 4לא

שהפועל , ממחיש) שהתשובה עליה שלילית, הוא מופיע במסגרת שאלה רטורית] 9איוב לט [במקרה האחר ; שלילה ...". ואם תמאנו ומריתם...אם תאבו ושמעתם: "שייך לשדה סמנטי של ציות

, לבין הפסוקית הפותחת אותו, ת את ההיגדהסוגר, "מרוככת"בין החלופה ה, בענין ובצליל, קיים דמיון לשוני 106בתוספת ) פעם כשם עצם ופעם כמקור מוחלט" (ם"יב"והחזרה על השורש , נוכח השימוש בפעלים המעידים על סירוב

להדיקות הכוללת של החוק . הדמיון בין פסוקית הפתיחה לפסוקית הסיום יוצר את הדיקות ההיגד. הכינוי החבורהחזרה האינטנסיבית על שני העיצורים המרכיבים שורש , )שבעה במספר" (ם"יב" השורש תורמים מופעיו הרבים של

כמילים " אח"ו" שם"ותפקוד המילים , )בעשרים ואחת" מ"ו, עשרה מילים- מופיעה בשתים" ב" ("מ"ו" ב: "זהסיפור המקראי על הדיקות ומקבץ מלכד ראה בספרו של פרנק פולק על ה). כל אחת מהן מופיעה ארבע פעמים(מנחות

). 106-90' עמ, ד"תשנ: פולק(לשימוש בפועל ביחס . מתאווה או משתוקק, היבם אינו חושק; מדגיש את עוצמת אי הרצון" חפץ" השימוש בפועל 107

). 1א ט "מל, ראה" חשק"ביחד עם (14ב ' אס, 14כא ' דב, 19לד ' בר: לאשה ראהשנועדה , מתוארת מלאכת השכנוע של הזקנים, מצד אחד. תנהגות היבם משתקף היחס האמביוולנטי לה8' בפס 108

כאילו , מעניק להתנהגותו קו של עקשנות ומרי" ועמד ואמר: "הביטוי, בנוסף"). ודברו אליו("להניאו מאי מלוי חובתו 28יח , 9 י ב"מל, 8א יז "שמ: לפועל דיבור כביטוי להתרסה ומרי ראה" עמד"על הקדמת הפועל (ועמד במריו : נאמר

די באי החפץ כדי ; שהוא אינו נדרש לנמק את אי חפצו, היגדו הקצר ממחיש, מצד שני). 18ב כו "דה, ]13לו ' יש[ . 233-232' עמ, 1996: טיגאי, על הסיבות האפשריות לאי רצונו ביבום ראה. לפוטרו מן החובה

52

של , של האלמנה(הקיימים בכל אחד מן ההיגדים , ההדגשים השוניםו ,באמצעות הווריאנטים

, מחובה אבסולוטית– שחלה בחובת היבום ,ניתן לשרטט את קווי הרפורמה) היבם ושל המחוקק

לחובה , )לח' כמשתקף בבר(יקרון חברתי ומתחשבת רק בצורך משפחתי אחד המקדשת ע

גם 109.שיש בצידה זכות סירוב נוכח הבנת הקשיים הכרוכים ביישומה, מצומצמת יותר בהיקפה

מצד . במעשה הסמלי משתקפת עמדתו המאוזנת והממתנת של החוק כלפי אי מילוי חובת היבום

וזה, ומצד שני110;דו של היבם ולהביע מורת רוח מהתנהגותושנועדה לפגוע בכבו, זו סנקציה, אחד

111.כן רצוי לו-ועל, המשחרר את היבם מחובתו,האקט

19-22ה ' במ–חוק הסוטה

דיני ב סקעוה, אלא דין פרוצדורלי, )האוסר או מתיר עשיית מעשה(חוק הסוטה אינו דין מהותי

במקרים , ידי בעלה בניאוף- חשודה על ה,החוק קובע מנגנון לבדיקת אשמתה של אשה. ראיות

טקס . האורדאל– זהו מנגנון המבחן האלוהי 112;בהם דיני הראיות המקובלים אינם חלים

מעשה : מורכב משני יסודות113,)בדומה לטקסי אורדאל ידועים אחרים( המתואר בחוק ,האורדאל

, האלוהי, אנושי- ההשבעה מפעילה את הכוח העל114.רצף של פעולות והשבעה, קרי, והיגד

היא היסוד המבטיח את מימוש תוצאות , מבחינה זו. ומאפשרת לכישוף להשתלט על המעשה

115.הריטואל

פי האחר - ועל, האשה נאפהפי האחד- על( העומדים בבסיס הפרשה ,סיפורי העלילה החלופיים

, )אריש30-29, 28-27, 14- סיפא12' פס(שלוש פעמים מטעם המחוקק : מוצגים ארבע פעמים) לא

לבין נוצר קשר לשוני הדוק בין ההשבעהכך; )רישא22-19' פס(מפי הכהן , אחת בהשבעה ופעם

, )21כ - ו16יח ' ויק(עוד עד שנאסר באופן ישיר היבום הפך עם השנים למנהג שלא השתמשו בו , פי דוד דאובה- על 109

). 62-39' עמ, 1969: דאובה. (והחליצה הפכה לנוהג החלופיוקריאת , היריקה, חליצת הנעל: המשתקפת בכל אחד ואחד ממרכיבי המעשה הסמלי, על עוצמת ההשפלה והביזוי 110

על חומרת העבירה ונתן ברנסייד'של גועל ההשפעה מרחיקת הלכת על מעמדו של היבם הסרבן ראה בספרו , השם ). 119-113' עמ, 2003: ברנסייד(בחוק המקראי

. נעדר אקט של ביזוי) ליתר דיוק אי יכולת( היחס המשתקף במגילת רות כלפי סירוב הגואל לגאול את האלמנה 111וי כדי להצביע על למרות השוני בין המנהג המתואר במגילה לבין הוראות החוק הדברימי יתכן שיש בהעדר הביז

פלני "שלגואל כן מודבקת סטיגמה שלילית נוכח כינויו , גרשון ברין סבור. שחל בחובת היבום, הכרסום הנוסף . 143-141' עמ, 1975: קמפבל, על משמעות הביטוי ועל הסיבות לבחירה בו ראה). 60-58' עמ, 1994: ברין" (אלמני

המציין ארבע , נדמה שהחוק, עם זאת. האשה בניאוף יש צורך בשני עדיםכדי להרשיע את, פי דיני הראיות- על 112שאין , מבקש להדגיש, "ועד אין בה והיא לא נתפשה...ונעלם מעיני אישה ונסתרה: "פעמים את עובדת העדר הראיות

, כך. ראיותאלא בחוסר מוחלט של , )או ראיה חפצית המוכיחה את המעשה, עד ראיה אחד, למשל( דיות - מדובר באישביקשה לצמצם את תחולת , המשנה). 14' פס(מודגשת ביתר שאת קנאת הבעל כנקודת המוצא לעריכת הבדיקה

: את אשתו רק מפני שנתעוררו בו חשדות שהולידו את קנאתו" להשקות"שאין הבעל יכול , קבעה, המבחן האלוהי ). א, סוטה א..." (פי עצמו- פי עד אחד או על- לפי שניים ומשקה ע- מקנא לה על: המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר"

.348-346' עמ, 1990: מילגרום; 69-67' עמ, ה"תשמ: ליכט, על האורדאל המשפטי ראה 113והוא דומה יותר לריטואל של , כאורדאל, המתואר בחוק, אין לאפיין את הריטואל, קנסקי-לדעת תקוה פריימר 114

, 1989: קנסקי- פריימר, על העמדה ועל נימוקיה ראה. השיפוטית של האלשבו הנשבע שם עצמו תחת סמכותו, שבועה . 25-24' עמ

וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי : "23' הסימביוזה בין המעשה לבין ההיגד משתקפת בפס 115אשתו במקרה שבעל חושד ב: לקובץ חוקי חמורבי קיימת הפרדה בין שני אמצעי ההוכחה132-131' בס". המרים . האורדאל מופעל רק אם מקור ההאשמה בצד שלישי; עליה להישבע שבועת חפות, בהעדר ראיה, בניאוף

53

הצגות עומד רק הנוכח ארבע ; אינה מציגה את סיפורה, לעומת זאת, האשה. שאר חלקי הפרשה

מצב דברים זה בפרשה המתאפיינת בריבוי חזרות). סיפא22' פס" (אמן ואמן: "היגדה הלקוני

המאפשר לטוות 116,)כידו הארוכה של הבעל(הדוק בין המחוקק לבין הכהן " וף פעולהשית"משקף

. שנועדה ללכוד את האשה חסרת אונים, רשת גברית

ותוצאות , התנהגותה מפורטת בפרוטזיס: השבעת האשה מורכבת משני משפטי תנאי מנוגדים

אם לא שכב : "...כוון לחפותההמ, הכהן פותח במשפט תנאי שלילי. התנהגותה נקבעות באפודוזיס

ומסיים במשפט ; "איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה

ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו : "המכוון לאשמתה, תנאי חיובי

טנך צבה׃ את ירכך נפלת ואת ב' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת ה' יתן ה...מבלעדי אישך

מסדר " סוטה"הכהן , מבחינה זו...". במעיך לצבות בטן ולנפל ירךובאו המים המאררים האלה

, 14-סיפא12(אשר בכל שלוש התייחסויותיו להתנהגות האשה , הצגת הדברים בו נוקט המחוקק

117.פותח באשמתה ומסיים בחפותה) רישא30-29, 28-27

, המציגה את חפותה,לאשה בהקדימו את החלופההמשקף לכאורה יחס חיובי , שינוי הסדר

החלופה הראשונה נפתחת במילת התנאי . מאפשר לשוות יתר דומיננטיות דווקא לחלופה האחרת

" ואת כי ":אך את החלופה השניה פותחת התיבה המדגישה, "ליתאיטרינ"כבחירה לשונית , "אם"

הקדמת חלופת , כך. טונציה של הכהןשיכולה להדהד את השינוי שחל באינ, ")וכי"ובהמשך (

118.ולהפר את האיזון ביניהן, החפות מאפשרת להטעים דווקא את חלופת האשמה

היא הדוגמא , המפעילה את מנגנון ההכרעה בשאלת אשמתה או חפותה, השבעת האשה, בנוסף

הדגם םיקי, שבעה זוה לעומת. הן על אשמה והן על חפות, היחידה במקרא לשבועה סימולטנית

לפיה מעורבות הכהן נועדה למנוע מן הבעל הקנאי לבצע באשתו , דברי אינם עולים בקנה אחד עם הגישה, לכאורה 116שאין , נראה לי, עם זאת. בעלי אינטרס משותףפי עמדה זו אין השניים -באשר על, )350' עמ, 1990: מילגרום(' לינץ

, עדיין עשוי הכהן" דין עצמי"אף אם הרציונל העומד בבסיסו של החוק הוא מניעת . מדובר בהכרח בעמדות מנוגדות . ומבחינה זו לשמש כידו הארוכה, לראות לנגד עיניו את אינטרס הבעל, בהפעילו את הפרוצדורה הקבועה בחוק

: הנלווה לתבניות כיאסטיות אחרות בפרשה, ת מבנה כיאסטי בין היגד הכהן לבין היגדי המחוקקזו יוצר" סטיה " 117 ; "שטית טמאה ואם לא שכב איש אתךאם לא ", "ושכב איש אתה...תשטה אשתוכי : "19+13-סיפא12) אאם : "20+19) ג; "ותמעל מעל באישה נטמאהוהיתה אם ", "נטמאהוהיא ...ומעלה בו מעל: "רישא27+13-סיפא12) ב

והשביע : "21) ד; "איש בך את שכבתו ויתן נטמאתוכי ...שטיתואת כי ", "שטית טמאה ואם לא שכב איש אתךלא בתת לאלה ולשבעה בתוך עמך: "סיפא27+סיפא21) ה; "ולשבעה לאלהאותך ' יתן ה...האלהבשבעת הכהן את האשה

את : "22+סיפא21) ו; "לאלה בקרב עמה והיתה האשה רכהוצבתה בטנה ונפלה י", "את ירכך נפלת ואת בטנך צבה' הראה דבריו של מילגרום על המבנה הכיאסטי , בנוסף". ולנפל ירך לצבות בטןבמעיך ", "בטנך צבה ואת ירכך נפלת

נטווית הרשת , בכעין אריגת שתי וערב, באמצעות ריבוי התבניות הכיאסטיות). 351' עמ, שם(הכולל של הפרשה . כדת היטבמלו, הגברית

, 17יג , 14ג ' בבר" כי"בדומה ל) asseverative kî -שכוונתו ל, נראה( assertive kîהחוזרת היא " כי"ה, פי לוין- על 118עד כי היא מטשטשת , כזו אינה כה זרה למשפט תנאי" כי"האם , אשאיר בצריך עיון). 197' עמ, 1993: לוין (18-17כא

). אינן משפטי תנאי, אליהן מפנה לוין, שהדוגמאות, יש לציין(ודאי -ומבליטה יסוד עובדתי, את היסוד ההיפותטי שבובאשר חפותה של האשה מוצגת כהיפותטית ואילו אשמתה יותר , האיזון בין החלופות מופר ביתר שאת, אם כך הוא תחת אישך ואם ואם שטית: "שהאיזון היה נשמר לו החלופה השניה היתה מנוסחת בהתאמה, יתכן. כוודאיתהמדגישה את ממשות ההצהרה בנוסחאות של , asseverative kî - ראה דבריו של פולינגסטד בנוגע ל...". נטמאת -באשר לשימושי ה ,וכן את הערותיו של גרינשטיין במאמרו על איוב כח, )51-49' עמ, 2001: פולינגסטד(שבועה

asseverative kî 265' עמ, 2003: גרינשטיין( במקרא .(

54

)או מספר פשעים(ביצוע פשע מסוים במסגרתה אדם טוען לאי ,הצהרת חפות/השכיח של שבועת

, 15כב , 3א יב "שמ, 15טז ' כך למשל בבמ( טענת החפות ,יקר, באמצעות הצגת טענה אחת בלבד

הצגה סימולטנית של שתי חלופות תוך שימת דגש על חלופת האשמה הופכת את 119).איוב לא

120".עת אשמההשב"ההיגד ל

בשלוש של מעשה הניאוף) חמש פעמים(אשמת האשה מודגשת גם מעצם התיאור החוזר ונשנה

מה ערך מצא הכהן לחזור פעמיים על תיאור מעשה הניאוף גם בחלופת. וריאציות לשוניות

121? אליס באךכלשונה של, guilty" language"-החפות אם לא כדי להרבות שימוש ב

, משתקפת ביתר שאת באפודוזיס, הנטיה לכף האשמה, קרי, בין החלופותחוסר האיזון

פרשנים העניקו לתיבה ". הנקי ממי המרים המאררים האלה: "ותחילתה כבר בחלופת החפות

תהיי חסינה מפני , ידי המים-לא תיענשי על. 1): שאינם מוציאים זה את זה(שני פירושים " הנקי"

122.תצאי זכאית מבדיקת המים, תטוהרי מאשמה. 2; חופשייה מהשפעתם, הנזק שלהם

ים מוביל123,וכן לשון הציווי, ת המיםישתי, קרי, שההקשר,נדמה לי, מבלי לפסול פירושים אלו

, כן- על, המובן124.לשטוף, הוא ככל הנראה לרוקן" נקה"הפירוש המקורי של הפועל . לפירוש אחר

שטיפה והתרוקנות מטומאה–אלא מילולי , )שזיכוי מאשמה או חסינות מפני עונ(אינו מטפורי

שכן רק לאחר שטיפת הטומאה , ממחיש זאת ביתר בהירות"ונקתה ונזרעה זרע: "...28' פס(

וה להישטף האשה מצולפיה ,מובנת לשון הציווי גם אןכמ .)לזרע הלגיטימי" מתפנה "מהרח

. נש או לא להיע,תה להזכות מאשמהפחות הגיוני לצוו ;מטומאתה

אף או להיטהר מאשמה (מדוע עליה להישטף מטומאה באין בה טומאה , כמובן, יש לתמוה

המים , לכן. הסיבה נעוצה בכך שעננת האשמה מרחפת גם על חלופת החפות? ) תמהשהיא

למען הסר , אלא גם לחיוב, במקרה של אשמה, משפיעים על איבריה הפנימיים לא רק לשלילה

. במקרה של חפות, )ךאף שאין בכך צור(ספק

: דיק( ועל מקבילותיו בספרות המזרח הקדום ראה מאמרו של דיק על איוב לא, הצהרת חפות/ על דגם שבועת 119

).247-246' עמ, 1996: גרינשטיין(וכן מאמרו של גרינשטיין על מענה האל בספר איוב , )1983הדובר פותח , ני משפטי תנאי מנוגדיםבהיגדים המציגים ש, ככלל. ראוי לשים לב למרכיב יחודי נוסף בהיגד הכהן 120

או שלא ; 6-5קלז ' תה, 16-15מב ' בר: בשבועה, כך למשל"). אם לא("ומסיים בתנאי השלילי , ")אם("בתנאי החיובי נותרת, כך; היפוך היוצרות נועד להדגיש את חלופת האשמה, כאמור. 18-17לח ' יר, 5-4מג , 49כד ' בר: בשבועה . עם רישומה המבעית של החלופה המסיימת) ועימה הקורא(האשה

כאלוזיה " תחת אישך: "למשל הפסוקית החוזרת(שתיאור כה חי של יחסי המין האסורים , המחברת מציינת 121התיאור החוזר ונשנה משמש לאשה ; שהאשה עשויה להיות חפה מאשמה, מקשה על הקורא לזכור) לתמונת המשגל

. 41-37' עמ,1993: באך". ענישה מילולית"כפרשנים אלו . 197' עמ, 1993: לוין; 40' עמ, 1990: מילגרום; 78' עמ, ה"תשמ: ליכט; 53' עמ, 1903: גריי, ראה 122

, 31' פס). אשר להערכתי יכולים לתמוך בשני הפירושים גם יחד (9א כו "ושמ, 19כא ' שמ, 41, 8כד ' מפנים לברנוכח , אוגד בתוכו את שני הפירושים, "האשה ההיא תשא את עונהונקה האיש מעון ו: "המסיים את הפרשה

). חטא ועונש" (עוון"המשמעות הכפולה של המונח לשון ציווי מופיעה . אלא בפסוק זה, בבנין נפעל לא מופיעה לשון ציווי" נקה" בכל הופעותיו המרובות של הפועל 123

). 13יט ' תה(פעם אחת נוספת בבנין פעל .667a' עמ, ]נקה[, BDB-ילון ה ראה מ 124

55

וםשמ, א את מרכיב האשמה על חלופת החפותומשליט אף ה" מרים ומאררים"אפיון המים כ

אם כי , 27' הדבר עולה בבירור מפס( כי המים הופכים למרים רק במקרה של אשמה ,נדמהש

גורמים למארה במקרה של ינםוא, )זוהמסקנה את ה מערפלת ,24' המתוארת בפס,ההשקיה

שתצא זכה הושכלסיכוי ם יקי אם ה; לצד האשמהכמוטית מראשנראית הבדיקה , כך125.תחפו

? ולא מים קדושים בוחניםשותה מים מרים מארריםהיא מלכתחילה אם

' בולט בעיקר נוכח פס לבין זה שבחלופת האשמהחוסר האיזון בין האפודוזיס בחלופת החפות

אותך לאלה ולשבועה ' אמר הכהן לאשה יתן הוהשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ו: "21

והאיום המפורש בהרחבת , האל" יוסג "126".את ירכך נפלת ואת בטנך צבה' בתוך עמך בתת ה

מעמידים מול הפסוקית ) בנוסף על הנזק הגופני(החברתי של האשה הקללה גם על מעמדה

שלא , "מטר קללות ") לעצמה,כאמור, הבעייתית" (הנקי ממי המרים המאררים האלה: "הקצרה

. סיכויכל מותיר לה

ככל , נועדה ש127,משקף הצגה בלתי מאוזנת של הדברים, על חלקיה, נוסח ההשבעה: לסיכום

ם את ימלקי) המפוחדת ממילא(להרתיע את האשה , ) הכרוכה בטקס,בנוסף על ההשפלה(הנראה

ורך להיזקק למבחן צכלל אשיההמטרה היא לשכנעה להודות בחטא בלא . הריטואל עד סופו

128.האלוהי

, "]המאררים+"בתרגום השבעים ובוולגטה [23, 18' פס(באפיינו את המים " מגמתית" גם המחוקק נוקט בלשון 125, 17' מצויה בפס" נייטראלית"לשון ]). מציעא27- סיפא ו24' זה הנוסח המשתקף בתרגום השבעים גם לגבי פס[רישא 24 . 54-53' עמ, 1995: דייויס; 40' עמ, 1990: מילגרום, ראה" מי המרים המאררים: "ושגלפירוש המ. רישא27, סיפא26

נועדה לשמר את ) כפי שהיה מתבקש מסדר האירועים..." ('בתת ה: "ולא ב, ..."'יתן ה: "שפתיחת ההיגד ב, נראה 126לשיכול איברים כחלק מנטייתו של ואולי זוהי דוגמא נוספת ; )11ד , 9רות א , 24, 7כח ' דב(נוסחת הפתיחה המקובלת

רישא הוא 22' פס, בהתאם לנוסחת השבועה. נראה כתוספת21' פס. מחבר הפרשה להרבות במבנים כיאסטיים' סיפא לפס21' ובין פס, רישא19' רישא לפס21' קיימת כפילות מיותרת בין פס, כמו כן. 20' המשכו הטבעי של פס

כך -ורק אחר, מצבה הגופני ישים אותה לקללה בקרב עמה–כשל הגיוני יוצרת 22' לפס21' הצמדת פס. רישא22, בתווך21' לפיו המחבר הכוהני תחב את פס, נראה לי הסברו של מילגרום. שיגרמו למצבה הגופני, תשתה מן המים

הליך שה, וכדי שלא יובן, כדי להדגיש את מעורבות האל, בין הפרוטזיס והאפודוזיס של שבועת האורדאל המקוריתהפסוק נועד להתאים את טקס האורדאל המוכר להשקפותיו של המחבר . מושפע מיכולת מאגית המצויה במים עצמם

אין הכרח לסבור שמקור התחיבה במחבר מאוחר , ולכן, )סיפא27' גם הוסף בהתאמה הרעיון המובע בפס, כך( ). 354-353' עמ, שם, מילגרום(

הבעל שטוף . 14' הרציונל העומד בבסיסו של החוק מובהר בפס. אוזנתלהצגה הלא מ" שותף" גם המחוקק 127להוציא הפסוקית , סיפא13' כמפורט בפס(בהעדר ראיות , לכן. בצדק או שלא בצדק, הקינאה חושד באשתו בניאוף

-סיפא12' פס(בפתיחת הפרשה " הצגת המקרה. "כדי להגיע לחקר האמת הוא נעזר במבחן האלוהי") והיא נטמאה". באשר עולה ממנה בבירור שהאשה נאפה, 14' אינה עולה בקנה אחד עם סימן השאלה המרחף מעל פס) ישאר13

ולא , שהמקרה הוא מקרה של ניאוף, תיאור פעולת הניאוף בשלוש וריאציות לשוניות מותיר על הקורא רושם ברוראין , המעוררת חשד, הצניעותאך כסטיה מדרך" כי תשטה אשתו: "גם אם מפרשים את הפסוקית(של חשד בניאוף

חוסר ההגיון בו לוקה "). ניאוף היפותטי"כמכוונת ל" שכב איש אותה שכבת זרע: "אפשרות לפרש את הלשון הבוטהשאפשר ליחסו , אך נדמה, )75, 72-71' עמ, ה"תשמ: ליכט, ראה(ידי תוספות וצירופי מקורות -הפתיחה מוסבר על

דנים במקרה של 13-12' פס: מציגים שני מקרים שונים14-12' פס, דעת פישבייןל. למגמת חוסר האיזון הניכר בפרשה דן במקרה של חשד בלתי 14' ואילו פס; )אף שהאשה לא נתפסה בכף" (ראשית ראיה"המבוסס על , חשד בניאוף

את שני המקרים , בהתאמה, רישא מסכמים30-29' פס. הנסמך אך על קנאת הבעל, מבוסס מבחינה עובדתית 14' רישא את זה המוצג בפס30' ופס, 13-12' המוצג בפס, case- מסכם את ה29' פס–וצגים בתחילת החוק המ

). 1974: פישביין() ה- ג, סוטה א(שהמגמה הברורה של המשנה לצמצם ככל האפשר את המקרים בהם יבוצע הטקס , כן-על, נדמה 128

, )דין הנואפת לא חל עליה( האשה אינה יכולה לבסס את אשמתה הודאת, לגופו של ענין. משתקפת כבר בפרשה עצמהלא ניתן לבסס הרשעה על סמך , פי הדין המודרני-גם על. הזכאי לגרשה ללא כתובתה, אך היא משרתת את הבעל

. הודאה שניטלה בתנאי הפחדה ולחץ

56

לו ניסחה את שבועתה בעצמה היה מתקבל בודאי היגד . גירסת האשה אינה נשמעת, כאמור

. אלא מקבלת עליה את נוסח הכהן, היא אינה מנסחת שבועת חפות בלשונה אך ,שונה בתכלית

129".אמן אמן"נותר לה אך לאשר את התנאים המוכתבים באמצעות ההיגד , לפיכך

ולא עמדו על זרותו לאופיה של 130,לאופיו המאשר של ההיגד" בטבעיות"פרשנים התייחסו

מספר לשונות המגדירות את : למשל(מפורטת לפרטי פרטים מרובת חזרות ובפרשה . הפרשה

חזרות על ההוראה לבצע פעולה ; הכפלת נוסחת השבועה; את המנחה ואת המים, הניאוף

אלא , מן הסתם היא אינה גיבורת הפרשה. מושם היגד כה קצר מתמיה שבפי האשה131,)מסוימת

. לא יותר מאשר גמגום מפוחד" אמן אמן"קשה שלא לראות בהיגדה . מושא פעולות הבעל והכהן

מונולוג פנימי

בדומה ( המחוקק .במספר חוקים מוקנה אופי קומוניקטיבי למבע המתנהל בנפשו של אדם

, ההשקפה. ומוסר ציטוט מוסמך של המתרחש בה, הדמותחודר לתודעת ) למספר המקראי

, המשאלה וההחלטה נמסרות כדיבור חיצוני בהתאם לכללי הציטוט של הדיבור הישיר, המחשבה

. הדיבור הפנימי חסר נמען"אמיתי"אלא שבהבדל מן הדיבור ה

תופעה תמחשנה) הכוהניהחוקים קובץ ואחת ב, בקובץ החוקים הדברימיחמש (שש דוגמאות

מותנית בראש ובראשונה בהקשר שהקביעה כי מדובר בדיבור פנימי, יש להדגיש. ספרותית זו

וכי : "21יח ' דב( שהמבע מתנהל בנפש הדובר ,רק במקרה אחד מובהר במפורש. הדברים ובהגיונם

בהתאם לכללי ,ים את ההיגדמקד" אמר"האחרים רק הפועל במקרים; ...")132בלבבךתאמר

133.ובלים של הדיבור הישירהציטוט המק

. ד המאשר מימד של משאלהמוסיף להיג) שכך יהיה שכך יהיה" (יהי יהי: " הנוסח המשתקף בתרגום השבעים 129

. ראוי להעדיף את נוסח המסורה, פי הקשרה של האמירה-ועל, שבהסתמך על הנסיבות, נדמה" אמן"ה; )80' עמ, ה"תשמ: ליכט" (וכאילו תשבע על חפותה, בכך תקבל על עצמה את תנאי הבדיקה והשבועה " 130

. התגובה החוזרת משקפת ככל הנראה את הנוסחה הכפולה; )41' עמ, 1990: מילגרום(מאשר את הקבלה של הקללה אמירתה באה במקום השבועה שלה ; )198' עמ, 1993: לוין( השלילית והחיובית –לשתי החלופות " אמן"האשה עונה אכן אופיינית לאישור " אמן"אמירת ). 54' עמ, 1995: דייויס(האישור הכפול כמוהו כאמירת השבועה . שלא נמסרת

). 36א טז "דה, 13ה ' נח, 6כח , 5יא ' יר, 16סה ' יש, כז' עשרה הופעות בדב-שתים(' הסכמים ובריתות עם ה,שבועות" אמן אמן"ו, )53פט , 19עב , 14מא ' תה(מופיע בשלושה מזמורי שבח לאל " אמן ואמן. "נדירה יותר הכפלת המילה

שהכפלת המילה מופיעה רק במסגרת , ניתן לראות.". ..ויענו כל העם אמן אמן...' ויברך עזרא את ה: "6ח ' רק בנח, ח' יתכן שההכפלה תואמת את ההקשר הכולל של נח, עם זאת. ויש בכך משום אירוניה ביחס לפרשתנו, ברכה לאל

: השווה לקריאת המצורע(הכפלת היגד עשויה לשקף גם יסוד של השפלה עצמית . טקס חגיגי של הכרה באשמה, קרי ). 45יג ' בויק" טמא טמא"

.18-12' עמ, 1989: קנסקי-פריימר, ראהinclusi-repetitiono-ועל ה, על השימוש הספרותי בחזרות 131ראה את ניתוחו . 15יט ' תה, 18לג ' יש: ניתן ללמוד מכתובים כגון, כאורגן של דיבור, על הלב כמקור הדיבור 132

).80' עמ, 1967: גינזברג(הפילולוגי של גינזברג לצד מקרים בהם מופיע הדיבור הישיר לאחר . הדברים נכונים באשר לכלל הופעותיו של הדיבור הפנימי במקרא 133

; )2ז ' הו" (אמר ללב"; )1א כז "שמ" (אמר אל לב"; )4ט , 17ח , 17ז ' דב, 41כז , 17יז ' בר" (אמר בלב: "הביטויים" אמר"קיימים מקרים בהם הוא מופיע לאחר הפועל , )11ב ה "מל" (אלי תיאמר"או ; )16א ' קה" (דבר עם לב לאמר"

כי כללי מסירת הדיבור , הממחישה בבירור, דוגמא). ואחרים, 22-21כה , 21א יח "שמ, מציעא11לח , 16כא ' בר(בלבד ואמרתי אני : "מקדים את הדיבור הישיר" אמר"הפועל . 15ב ' מצויה בקה" חיצוני"הפנימי זהים לאלו של הדיבור ה

57

20יב ' דב- חוק שחיטת חולין

' כי ירחיב ה" 134: נמסר בדיבור ישיר היגדו הפנימי של נמען החוק) 28-20יב (בחוק שחיטת חולין

שימוש בצורה המודאלית באמצעות 135...".אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר

משקף את היגדה; משאלתו ודירבונו העצמי לאכול בשראת , יקר, את עמדת הדוברההיגד מביע

). לאכול בשר(ההחלטה ו הרגע בו גמלה בלב

ההיגד אינו משקף את , ראשית. על שני מאפיינים של המונולוג הפנימיראוי להצביע בהקשר זה

,הנימוקים, הלבטים, ההיסוסים, מית ההתדיינות העצ– שקדם לו ושהוביל אליו ,התהליך הנפשי

ההיגד נושא פני , כך.אלא ברגע ההכרעה, חודר לתודעת הדובר לא בשעת ההתחבטותהמספר כן ש

אלא גם 137,"טרמינאלית"קיצורו של ההיגד אינו נובע רק מהחדירה ה, שנית136. פני פעולה–עתיד

היה נוצר ען חיצוניברו אל נמשלו השמיטם בד, מנטיית הדובר הפנימי להשמיט איברי משפט

וםשמ מושגי- בחסר תחבירי או תוכני" קותלל"יכול הדיבור הפנימי , כך. ל תקשורתיכשביניהם

המבהיר , הוא אינו זקוק להיגד מבוסס; נוקט בקיצורי דרך שונים,"המדבר אל עצמו ",הדוברש

. את הקשר הדברים

בה. מנומק בראש ובראשונה בריאליזם פסיכולוגי, הסתום לעצמו, "אכלה בשר: " ההיגד,לכן

חוק שחיטת (המודע להקשר הטקסטואלי , הקורא. קיימת הנמקה גם במישור האומנותיבעת

. באשר המחוקק משלים עבורו את הפערים הקיימים בו, יכול להסתפק בהיגד החסר, )חולין

: הממחישה את הרצון העז לאכול בשר, ההשלמה נעשית באמצעות החדירה הסיכומית לנפש

כי ירחק ממך המקום : "וכן בעזרת הפסוקית, )מציעא20' פס..." (כי תאוה נפשך לאכל בשר "...

קובעת את התנאי לתחולת ההסדר החוקי ,אשר מצד אחד, )רישא21' פס..." (אלהיך' אשר יבחר ה

משקפת את הקושי של גם ,אך בו זמנית, ...")אלהיך את גבלך' כי ירחיב ה: "ביחד עם התנאי(

חדירת המחוקק לתהליך 138.רגשי שלוה/תהליך המחשבתילשייכת ובכך , הדובר לממש את רצונו

. אינו נחשףש , את הדיאלוג הפנימי של הדמותףמחליאשר , יוצרת דיאלוג בינו לבין דמות הדובר

ראה " (גם זה הבלשודברתי בלבי : "את הדיבור העקיף" דבר"ואילו הפועל , ..." כמקרה הכסיל גם אני יקרניבלבי

כמעט אף פעם לא , ה"הג, ר"זכ, ב"חש: כגון, שפעלים המשקפים תהליכים פנימיים, מילר מציינת). 10הערה ). 291' עמ, 1996: מילר(משמשים להצגת מחשבות

שאינה כוללת היגד (אשר נקבע בוורסיה הקודמת של חוק ריכוז הפולחן , היתר לשחיטת חולין חוק זה חוזר על ה 134 ]). 19-13' פס[בדיבור ישיר

החדירות לנפשם נעשות רק ). הדמויות האחרות בחוקים( המחוקק אינו מצטט דיבור פנימי של צדדים שלישיים 135 באיבהאו ...בצדיה יהדפנו או השליך עליו בשנאהואם ";)8כא ' שמ..." ( אדניהרעה בעיניאם : "בדרך סיכומית

. בפרק נפרד אתייחס למאפיינים השונים של החדירה הסיכומית לנפש). 22-21לה ' במ..." (הכהומעניק לו צביון דרמטי כאילו הדברים מתחוללים בעת , המקובל בדיבור הישיר, עתיד- השימוש בזמן הווה 136

- 38' עמ, ס"תש: גרינשטיין(מרו של גרינשטיין על הדיבור הישיר וצורת התקבולת ראה מא. של הטקסט" דקלומו"39 .(

. 142' עמ, ט"תשל: שטרנברג, ראה 137שמי שנתקל בקושי , קשה להניח. אינה משקפת חלק מתהליך זה..." אלהיך את גבלך' כי ירחיב ה: " הפסוקית 138

" הנמקה חיצונית"יש לראות בפסוקית זו , כן- על. חבת הגבולותהמוחשי יראה אותו בפרספקטיבה ההיסטורית של הר . ולא מטעמו של הדובר, מטעמו של המחוקק

58

, )סיפא21, סיפא20' פס" (ואכלת בשעריך בכל אות נפשך... בשרבכל אות נפשך תאכל: "בקובעו

" מושפע" המחוקק 139,)רישא15' פס (..."בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשררק "בנוסף ל

באמצעות הפסוקית החוזרת הוא ממחיש את , כך. ומעניק להן לגיטימציה, מתחושותיו של הדובר

140. בכסות של הסדר חוקי,וכתגובה יוצר סובלימציה, שאין לבולמו,היצר העז

30יב ' דב-חוק איסור פולחן כנעני

, נמסר היגד בדיבור ישיר)31-29יב ( הכנעניים האוסר על חיקוי מנהגי הפולחןקבמסגרת החו

ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את : "...שהוא דיבורו הפנימי של נמען החוק

לשלב את פולחן אלהי 141)או שמא תחושת כורח(ההיגד משקף רצון ". אלהיהם ואעשה כן גם אני

יש צורך ") אחרי השמדם מפניך ":הוא נזנח( אך כיוון שהפולחן אינו מוכר עוד ,'הארץ בעבודת ה

142.' על עבודת ה, בהתאמה, כדי שניתן יהיה להחילו,לגלותו ולחקור את טיבו

זה שיו קוהוא מביע, הדובר נתקל בקושי של העדר הידיעה) האבוד(בחפשו אחר הפולחן

לדובר השאלה אינה משמשת 143?"איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם: "באמצעות שאלה

, הוא עצמו, קרי, שהרי הנמען, )הפונקציה הנפוצה ביותר של משפט שאלה(אמצעי לבקשת מידע

לשאלה יש פונקציה , לכן). לו ידע את התשובה לא היה מציג את השאלה(אינו יכול לספק תשובה

: כאילו הכריז לעצמו(היא משמשת מעין פתיח דקלרטיבי להליך הגילוי והחקירה ; אחרת

"). לגלות כיצד נהגו לעבוד את אלהיהםבכוונתי"

במוחו של הדובר משפט שאלה מאפשרת לערוך סימולציה של דיאלוג בין /הבחירה לשים בפיו

המחוקק , בהעדר נמען חיצוני, שהדובר אינו מצפה לקבל תשובה,למרות. הדובר לבין המחוקק

אלהיהם כי גם את בניהם ואת אשר שנא עשו ל' כי כל תועבת ה: "...ומשיב לשאלתו, משמש ככזה

144).31' פס" (בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם

ואעשה כן גם : " בסיום ההיגד הדובר אומר."פסוקית ראי"הדיאלוגיות מתבטאת גם בשימוש ב

. אך גם בדין זה המחוקק חודר לנפש נמען החוק. שטכניקת הניסוח שלו שונה, לדין נפרד, כאמור, שייך15' פס 139א ב "שמ, 26יד ' דב, 34, 4יא ' ר מופיע גם בבמבהקשר של אכילת בש, "אוה נפש"או בביטוי , "אוה" שימוש בפועל 140' עמ, 1973: גרינשטיין, כמשקף תיאבון ראה" תאוה נפש: "על מקבילות סמנטיות בספרות האוגריתית לביטוי. 16

160-157 . לחקות את הפולחן הכנעני נבעה אולי מן החשש להיענש בשל ) כך במקור(התעוררות התשוקה , פי דרייבר- על 141

). 150' עמ, 1902: דרייבר(להי הארץ נטישת אלא כארץ מצרים : "...10יא ' דוגמת דב" (נהגו לעבוד: "ופירושה, אינה מתארת פעולה עתידית" יעבדו: " התיבה 142

"). ברגלך כגן הירקוהשקית את זרעך תזרעהיא אשר יצאתם משם אשר . לבאתייחס במסגרת הדיון במבע המשו" הגוים האלה: " לפסוקית 143היא ..." כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם׃ לא תירא מהם זכור תזכר: "18-17ז ' דב 144

, גם כאן לא נועדה השאלה לקבלת מידע. ידי המחוקק- דוגמא נוספת לשאלה שנשאלת במסגרת דיבור פנימי ונענית על, לדוגמא אחרת. וכך המחוקק מפיג אותו, בר את חששוכך מביע הדו; אקספרסיבית, אלא יש לה פונקציה רטורית

. אתייחס בהמשך, 22-21יח ' בדב

59

;לתשובת המחוקק יש תפקיד מניעתי". אלהיך' לא תעשה כן לה: " והמחוקק משיב לו145,"אני

נועדו למנוע ,'והקביעה כי אינו הולם את עבודת ה, הכנעניהאפיון השלילי הנחרץ של הפולחן

"). לאלהיהםופן תדרש... אחריהםפן תנקשהשמר לך ("מהדובר לממש את רצונו לגלות ולחקור

. ואינה מוצאת מהכוח אל הפועל, נותרת העבירה במישור הכוונה, כך

) 7-2יז ' דב( עובד עבודה זרה בהבדל מחוק,יה מדוע בחוק זהיעובדה זו עשויה לספק הסבר לתה

, כאמור146.נמסר היגד בדיבור ישיר, )19-13, 12-7, 6-2יג (ובדומה לחוקי ההדחה לעבודה זרה

שהדחה לדבר עבירה נעשית באמצעות ,הופעת הדיבור הישיר בחוקי ההדחה מובנת נוכח התפישה

ת בחוק עובד עבודה זרה המוצגו, באשר לעבירותלא כך הוא". עבירת דיבור"חה היא הד–דיבור

שחוק עובד עבודה , הדיבור הישיר נובעת מכך) ולאי הופעת(להופעת , אם כן ,הסיבה. נדוןובחוק ה

, "שבדרך"בעבירה עוסק נדוןחוק ההואילו , עצמההזרה ה דובבע, קרי, מהיזרה דן בעבירה השל

; עות הדיבור הפנימיכיוון שהתהליך דומה למעין הדחה עצמית הוא מובע באמצ. בתהליך גיבושה

147.המחשבה מבוטאת כהלכה/רק כך הכוונה

9טו ' דב-חוק האביון

יצר לב האדם "המחוקק מגלה את עמדתו כי , שמטרתו להגן על זכויות החלש, זהבמסגרת חוק

:בין שלל האזהרות המובעות כחדירות סיכומיות לנפשו של נמען החוק). 21ח ' בר" (רע מנעוריו

; )9' פס(" ורעה עינך "148;"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל"; )7' פס(" את לבבךלא תאמץ "

לאמר קרבה : "...בדיבור ישירהנמסר , של הנמען מצוי היגדו הפנימי 149,)10' פס(" ולא ירע לבבך"

". שנת השבע שנת השמיטה

תה של נטית הגעהדובר אינו מסביר במה רלוומשום ש ,"היגד חסר"כ היגדאת הניתן לאפיין

תיכולו, כשלעצמה,אמירהל, ולכן, את הקורא במחשבותיו" משתף" הוא אינו ;שנת השמיטה

המודע , כי הדובר, כשמדובר בהיגד פנימי אין בכך כשל תקשורתי, כאמור. סיבות שונותלהיות

כי כינוי הגוף המצורף , )המקובל בספר דברים" (אנכי"ולא , "אני"נעשה כאן שימוש בכינוי הגוף , פי דרייבר- על 145

יש לציין ). 150' עמ, 1902: דרייבר" (אנכי"ולא " אני"הצורה , כלל-בדרך, במקרה כזה מועדפת; לפועל נועד להדגשהכי גם את : "סיפא31' פס(משמשת להדגשה גם בהיגדו של המחוקק , המופיעה בהיגדו של הנמען, "גם"שהמילה ..."). בניהם

.17הערה , ראה 146 . 192, 160-158' עמ, 1991: דיון, על טיב הקשר בין חוק זה ובין חוקי ההדחה וחוק עובד עבודה זרה ראה 147, ])10לח ' יחז, 33ב יג "שמ: ראה[אף שאין בה הכרח " (דבר"המבארת את אופיו השלילי של ה, "בליעל" התיבה 148

יש ). 3קא , 9מא ' תה: ראה" (דבר בליעל עם לבבך: "הפסוקית הקולחת יותר, אולי, עדיפה. יוצרת פסוקית מסורבלתראה עמדת עורכי מילון ; 18איוב לד , 1נחום ב , 6ב כג "שמלמעט ב(כסומך אכן מופיעה מילה זו, כלל- שבדרך, לציין

, ועל פירושה ראה" בליעל"על האטימולוגיה של המילה ]). a116' עמ, 2+3ק "ס, בליעל[ באשר להופעותיה שם BDB-ה . 134' עמ, 1996: טיגאי

המשקפים באופן , )ןעי, יד, לב( בפרק שידון בחדירה הסיכומית לנפש אתייחס לשדה הסמנטי של אברי הגוף 149 ).mens rea(והיסוד הנפשי , )actus reus(היסוד הפיזי : מטפורי את שני יסודותיה של העבירה

60

מו על מנת לסכם לעצאו בהבזק של מחשבה, די לו בניצוץו, אינו זקוק להבהרה, לרצף מחשבותיו

הדובר אינו צריך להשלים את ההיגד ולומר . הן מצד הנושא והן מצד ההנמקה–את עמדתו

בהכירו את ."לכן לא אתןו ,אאבד את כספי, אם אתן הלוואה עתה, קרבה שנת השמיטה": לעצמו

. משקף ריאליזם פסיכולוגי, כאמור, אשר, די לו בהיגד מינימלי, ההקשר

, המשלים את הפער, מבצע המחוקק)כנמען חיצוני(ור הקורא קשורת עבהשלמת תהליך התאת

המחוקק מציין מפורשות את מה שהחסיר , ראשית. בהיר את העמדה העומדת בבסיס ההיגדומ

הוא מביע את עמדתו , שנית". ולא תתן לו: "ידו- את הפעולה העתידית המתוכננת על, קרי, הדובר

". ורעה עינך באחיך האביון"ובהוסיפו , "ליעלב"נו אותה כיהשלילית כלפי מחשבת הדובר באפי

, ציון הזמן; )מן הסתם גם אינו רואה באביון אח(הדובר אינו תופש את מחשבתו כמחשבת בליעל

, שליליערךבזו מחשבה "טוען"המחוקק ". העסקה"מרמז עבורו על אי כדאיות , התמים לכאורה

. של כדאיותימיות לגיטושקילה בחינה רקולא , זו מחשבת זדוןבקובעו ש

אם בחוק שחיטת חולין המחוקק השלים עבור הקורא את הפערים בהעניקו לגיטימציה לרצון

" מושפע"המחוקק אינו . כאן התמונה שונה, )בהבינו את הקושי עמו עליו להתמודד(הדובר

את הלך רוחו" מנתב"המחוקק , גם בהמשך. אלא מבקש להשפיע עליהן, מתחושותיו של הדובר

).10' פס" (ולא ירע לבבך בתתך לו: "...של נמען החוק להלך הרוח הראוי

הדובר דווקא מאריך , "חסר"המאופיין כהיגד , נותר להתמודד עם השאלה מדוע בהיגד פנימי

במישור האומנותי ניתן ? "שנת השמיטה שנת השבעקרבה : "בדיבור בחוזרו פעמיים על ציון הזמן

בין באמצעות (הסגנונית של המחבר להרבות בכפילויות לשם הדגשה לנמק את החזרה בנטייתו

" ריאליסטי" אך האם קיימת גם הנמקה במישור ה150).תקבולות ובין באמצעות לשון נופל על לשון

שהחזרה משקפת שלבים שונים בתהליך ,יתכן? )שהרי מטבעו הדיבור הפנימי אינו תקבולתי(

הוא , רק לאחר מכן; שקרבה השנה השביעית,וצאמחשב ומהוא , בתחילה. של הדוברהמחשבה

בעבורו לשנת " הופכת"השנה השביעית ,הזברגע ו ;מבין ומפנים את ההשלכות המעשיות

. השמיטה

14יז ' דב-חוק המלך

שלא ".וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי...כי תבא אל הארץ"

; "והעבט תעביטנו"; "פתח תפתח"; "ולא תקפץ את ידך/לא תאמץ את לבבך: " בחוק זה מצויות דוגמאות רבות 150

על הזיקה בין ". לאחיך לעניך ולאבינך"; "ךובכל משלח יד/בכל מעשך"; "נתן תתן"; "די מחסרו אשר יחסר לו" . ס"תש: גרינשטיין, ועל הנטיה לשים בפי הדמויות משפטים תקבולתיים ראה, הדיבור הישיר לשירה התקבולתית

61

151.הקיבוצי" אתה" הוא ה, המצוטט כאן, הדובר,)9טו , 30, 20יב ' דב(כבדוגמאות הקודמות

ומאחידה אותן לכדי , החדירה הקיבוצית מסגננת את המחשבות האישיות של חברי הקבוצה

ההיגד יכול להיתפש . על חשבון העומק הפסיכולוגי מודגשת התגובה המשותפת, כך. מחשבה אחת

בין חילופי הדברים ו, מחד גיסא, חברי הקבוצהבין המחשבות האישיות של " הכלאה"גם כ

סיכום "ובכך לשמש כעין , כשילוב בין דיבור פנימי לדיבור חיצוני, יקר, מאידך גיסא, ביניהם

152".דברים

התיבה ). כבחוק שחיטת חולין(עמדת הדובר מובעת באמצעות שימוש בצורה המודאלית

" שמא אשים עלי מלך: "כאילו אמר; נחרצותאך אין בה, דירבון עצמי, מביעה משאלה" אשימה"

במידה , אי הנחרצות משמרת. ])15' פס" [שום תשים עליך מלך: "שהמחוקק נחרץ ממנו, יש לציין(

גוון המחשבות האישיות של חברי את היותו פרי מ, את הרקע הפלורליסטי של ההיגד, מסוימת

". ככל הגוים אשר סביבתי: " משאלתו הדובר חש צורך לנמק את,וכחיזוק עצמי, לפיכך. הקבוצה

שתי , בו זמנית, באיזה אופן היא ממלאת? האם יש בה שיפוט שלילי? מה מעמדה של פסוקית זו

הפסוקית משמשת , כאמור? )20-15' פס(מה היחס בינה לבין היגדו של המחוקק ? פונקציות

הנראית , ומקובלת באזורוהדובר מבקש לאמץ צורה שלטונית מוכרת . הנמקה לרצון הדובר במלך

שאין להעניק לפסוקית ערך ,נדמה, לכן153".כמו כולם"הוא מבקש להיות ; לו חיובית והולמת

הוא ; מעניק להיגד משמעות אחרת, כאילו היה נמען בדיאלוג,המגיב, אך המחוקק154.שלילי

אך לא [שום תשים עליך מלך : "תגובה המבהירה מה יהא אופיו של המלך כטריגר לומשתמש ב

155...".אלהיך' אשר יבחר ה]אלא, יבתיךמלך ככל הגויים אשר סב

. ואחרת למחוקק,אחת לדובר –ת ממלאת בו זמנית שתי פונקציות שהפסוקי, ניתן לראות

כהנמקה לרצונו . אברי משפט אחרים, בכל פעם, ולהדגיש בה, לקוראה בשתי צורות, לפיכך, אפשר

כדי להצביע על יחודו , אך המחוקק; " אשר סביבתי ככל הגויםאשימה עלי: "הדובר מדגישבמלך

רק כך יכול ". אשר סביבתימלך ככל הגוים: "מטעים, וכדי למנות את אפיוניו, של המלך הישראלי

. האישי" אתה"הוא ה) נמען החוק(שהדובר , כן- על, ברור. חוק שחיטת חולין וחוק האביון עוסקים ברשות הפרט 151

ולכן קשה להכריע האם הנמען אישי או , ן הכנעני מעורבות זו בזו רשות הפרט ורשות הכללבחוק איסור הפולח . קיבוצי

. 134' עמ, ט"תשל: שטרנברג, ראה 152 ושפטנו והיינו גם אנחנו ככל הגוים", "ככל הגויםשימה לנו מלך לשפטנו : "... בדומה לדברי העם לשמואל 153

). 20, 5א ח "שמ..." (מלכנוכה ' ראה ויק" (נייטראלי"יש להעניק לו ערך , כן-על, מכוון למרחב גיאוגרפי ואתני" כל הגוים מסביב: "טוי הבי 154מאלהי העמים ("...8יג , 14ו ' נוכח כתובים כגון דב, ניתן לחוש בצרימה אירונית, עם זאת). 16ו ' נח, 4לו ' יחז, 44

"). ביבתםואחרי הגוים אשר ס ("...15ב יז "מל, ")אשר סביבתיכם) תורות מלך(המופיעות בספרי הדרכה למלך , וכן על הוראות דומות, על חוק המלך ותורת המלך במגילת המקדש 155

הטקסטים (420-414' עמ, ANET ; 115-110' עמ, 1960: למברט; 232-224' עמ, ט"תשל: וינפלד, ראה, במזרח הקדוםעצות לנסיך "והטקסט המסופוטמי , "חת-אם- המלך אמןההוראות של", " רע-ק- ההוראות למלך מרי: "המצריים

").דדפ- חור

62

.המחוקק להעניק לגיטימציה לרצון הדובר

21יח ' דב- ) נביא שקר(חוק הנביא

וכי תאמר בלבבך : " מצוטט היגד פנימי21' בפס, העםבו מצוטט היגד חיצוני של , 16' בהבדל מפס

באמצעות שאלה את הקושי לאתר את נביא הדובר מביע". 'דבר אשר לא דברו האיכה נדע את ה

. 'השל ו שדבר הנביא אינו דבר,את אי יכולתו לדעת; השקר

אך ,ידיעהגם כאן הדובר נתקל בקושי אי ה, )30יב ' דב(בדומה לחוק איסור הפולחן הכנעני

שאלתו היא שאלה ו, הדובר אינו מצפה לתשובה. שאלתו אינה משמשת אמצעי לבקשת מידע

! הרי בלתי אפשרי לדעת? כיצד ניתן לדעת: שמשמעותה,רטורית

שם שימשה השאלה כפתיח דקלרטיבי להליך הגילוי , בהבדל מחוק איסור הפולחן הכנעני

אך אין , הדובר מתחבט בבעיה. נעדרת כל גוון מעשיו, כאן השאלה אקספרסיבית בלבד, והחקירה

. ביכולתו לפותרה

": אנחנו"והאם יש משמעות לנקיטתו בלשון , הקיבוצי או האישי" אתה"האם הדובר הוא ה

אינו עוסק , ובמאפייניו של נביא האמת מול נביא השקר, הדן במוסד הנבואה, חוק156?"איכה נדע"

. הקיבוצי" אתה"הנמען הוא ה/הדובר, לכן. ומיאלא במוסד כלל לא, ברשות הפרט

" אתה"האישי ובין כשדובר ב" אתה"בין כשדובר ב( בהן צוטט נמען החוק ,בדוגמאות הקודמות

שכן ,בהיגד הנוכחי ההתאמה מופרת. קיימת התאמה בין הגוף הדובר לגוף הפועל,)הקיבוצי

? "איכה נדע: "אלא? "איכה אדע: "הדובר אינו שואל

המאחידה את המחשבות , כיצד החדירה הקיבוצית הראיתיהמלךבדיון בהיגד המופיע בחוק

בהיגד , לפיכך. משקפת את התגובה המשותפת, האישיות של חברי הקבוצה לכדי מחשבה אחת

בנקיטת , המשותפת לכל אחד ואחד מחברי הקבוצהניתן היה להמחיש את ההתחבטותהנדון

כמוה כאי ידיעת הקבוצה ואחד מהםשהרי אי ידיעה של כל אחד ,)?"איכה אדע("לשון יחיד

על חוסר התאמה בין , לכאורה , המצביע,)?"איכה נדע("לשון הרבים שהשימוש ב, נדמה לי. כולה

הדובר ;שאי הידיעה אינה רק מנת חלקו, את מודעות הדובר לכךףמשק, הגוף הדובר לגוף הפועל

ו מעצימה את אופיה ז מודעות. אין פתרון לקושיתייך אליו הוא מששלאיש מן הציבור, יודע

. יםיפוטנציאל התשובה אינו קשבהדגישה , הרטורי של השאלה

, שבמקרה זה אין לפטור את חילוף הגופים בהערה המקובלת אודות שכיחות חילופי יחיד ורבים במקרא, נדמה לי 156

בלשון משה נוקט ). 15' פס" (תשמעוןאלהיך אליו ' הלך כמוני יקים מקרבך מאחיךנביא : " אף שיש בחוק חילוף נוסףלמרות , )16' פס(וכן בצטטו היגד קודם של העם , )סיפא22, 14-9' פס(בפנותו אל נמען החוק ) הקיבוצי" אתה"ה(יחיד

נוקט בלשון רבים , המצוטט בדברו על העם בגוף שלישי', ואילו ה; )16כ ' שמ(לשון הרבים המופיעה בהיגד המקורי )18-17 .(

63

הנביא –" כמו ריאליסטית"התייחסות הדובר למחשבותיהם של האחרים משקפת סיטואציה

נוכח ,למצוקת שאר השומעיםכן ו, מודע למצוקתומן הקהל וכל אחד , משמיע את דברו בפני קהל

157".'הדבר אשר לא דברו ה"יכולת להכריע האם זהו האי

, המתנהלמשקף את הדיאלוג, ..."בר ולא יבאולא יהיה הד' אשר ידבר הנביא בשם ה: "22' פס

הוא חודר ; שאלת הדובר הופנתה אליוש כאילו ,המחוקק משיב. בין הדובר לבין המחוקק, כביכול

158.לנפש המתחבטת ומעניק פתרון

לחזור על ניסוחו " הקפדתו"משום , היסוד הדיאלוגי משתקף בתשובתו של המחוקק ביתר שאת

הדבר אשר לא דברו : "הפסוקית; הדובר מנסח לעצמו את הקושי בעילגות מסוימת. של הדובר

, בעוד שהסיטואציה מחייבת התייחסות לשני אירועי דיבור, מתייחסת לאירוע דיבור אחד" 'ה

באשר הדובר , ם כשל לוגיי בפסוקית קי159.ברו של הנביא דבר האל אליוהאם קדם לד, קרי

מבחין , לעומתו ,המחוקק. םי שלא קי,את הדבר, קרי, "את הדבר שלא דובר"מתקשה לדעת

הוא משמר ,פי מטבע החשיבה שלו- כדי להשיב לדובר על,אך, בתשובתו בין שני אירועי הדיבור

".'הוא הדבר אשר לא דברו ה): "'החס לאירוע הדיבור של בהתיי(ונוקט באותה לשון , את סגנונו

. בכך מועצם היסוד הדיאלוגי

20כה ' ויק-חוק שנת שמיטה

מצוטט היגד של 160 , אך כחלק מהוראות שנת השמיטה,בהמשך לפסוקים הדנים בשנת היובל

". וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו: "העם

איך ", "איכה תאמרו", "והיה כי תאמרו", "למה תאמר: "כגון, בספרות הנבואה לשונות דומות

המציג את , הנביא.משמשות כפתיח לפולמוס עם השקפה מקובלת בעם, "ואמרתם", "תאמרו

161. המבטל אותה,מגיב לה בהיגד, ההשקפה בצטטו אימרה בדיבור ישיר

ההיגד אינו משקף רק דאגה מובנת . ח מקובל בקרב הציבורמציג הלך רוהנדון ההיגד , גם כאן

אלא יש בו משום תהייה , נוכח התוצאות העלולות לנבוע ממילוי הוראות חוק שנת השמיטה

ניתן להעניק גוון " צבאות אלהיהם' ישבי ירושלם בהלי אמצה ודה בלבםואמרו אלפי יה: "5יב ' גם בזכ 157

, בעבורםהדוברים לא שמים מבטחם בכך שיושבי ירושלים יתפללו . בין הגופים) לכאורה(לאי ההתאמה " ריאליסטי" ). אבן עזרא, כך" (בעבורי, אמצה לי: "אלא כל אחד אומר בלבו

. 230' עמ, 1902: דרייבר, ראה22' פס על בעייתיות הקריטריון הקבוע ב 158והאחר לא , )דבר הנביא( האחד מתרחש –מגדיר מיהו נביא שקר בהתייחסו לשני אירועי דיבור ' ה20' בפס 159

).אליו' דבר ה(התרחש - 18' פס). 17-8' פס(והמשכו בהוראות הדנות בשנת היובל , )7-2' פס( פרק כה נפתח בהוראות לגבי שנת השמיטה 160, 22-20' ופס, כוללים הבטחה לשפע יבולים ולישיבת בטח בארץ19-18' פס; נראים כמשובצים שלא במקומם22

שמקומה של היחידה לאחר , יש הסוברים, לכן. עוסקים מפורשות בשנת השמיטה, המסבירים כיצד תיושם הבטחה זו . 2181' עמ, 2001: מילגרום; 182-181' עמ, 1985: פטריק, ראה. 7' פס

. 25, 19יח ' יחז, 14מח , 8ח , 19ה ' יר, 27מ ' יש: ראה 161

64

לפסוקים המבטיחים ההיגד של ובולטות ביתר שאת נוכח צמידותאשר , וביקורת לגבי הגיון החוק

קרבה שנת ": "חסרים"דים הפנימיים הבהבדל מן ההיג, לכן162).19-18' פס(שפע ובטחון

שאין לדובר , או רצון,משקפים הבזק מחשבהאשר , )20יב " (אכלה בשר"ו, )9טו ' דב" (השמיטה

ינו הוא א.כמביא משנה סדורה, ה ואת נימוקיההיגד זה כולל בתוכו את הדאג, צורך לנמקם

. "מה נאכל בשנה השביעית: " באימרה"מסתפק"

. את היסוד הביקורתי כלפי הגיון החוק בנסחם את ההיגד כשאלה רטוריתהדוברים מביעים

אלא הם מביעים 163,תפרט מה יהא מזונם בשנה השביעיתר שא ,אין בשאלתם ציפיה לתשובה

. טענתם/ומצהירים את עמדתם, באמצעותה את יחסם לסיטואציה

המילית מציגה , פירוש אחדפי - על". הן"אפיון השאלה הרטורית מותנה בפירוש המוענק למילית

מה ("ההיגד בכללותו מנוסח כשאלה רטורית , ולכן164,")אם"דוגמת מילית התנאי (אפשרות

המילית משמשת להבהרת , )אליו אני נוטה(פי פירוש אחר -על; )?..."אם לא נזרע ...נאכל

שובה שהת,משאלה רטורית, למעשה , ולכן ההיגד מורכב,)שלא יהיה להם מה לאכול (165המסקנה

, בסוג זה של שאלות רטוריות יש יסוד דרמטי..."). הרי לא נזרע? ...מה נאכל(או המסקנה בצידה

שימוש רטורי "יש המכנים דפוס זה , לכן 166.כיוון שהדובר עורך מעין סימולציה של דיאלוג ממשי

167).ולא שאלה רטורית" (תשובה-ברצף של שאלה

בהעניקו מענה ,את הטענה" הודף ",מען השאלה הרטורית שאינו נאף ,דיאלוגכצד ב, המחוקק

ייחסים זה מת,נמען החוק והמחוקק –ברים ושני הד). 22-21' פס(הולם לדאגה המובעת בהיגד

168.לשונות והשקפות עולם, בין שני קולות– קיים ביניהם דיאלוג סמוי ;לזה התייחסות דיאלוגית

מבע משולב

,המכונה גם מבע עקיף חופשי(לאיים זוהי תבנית כ. הצגת דיבורהמבע המשולב הוא אחד מאופני

בהבטחה ובדברי העידוד , בעקיפין, משתקפות, כמו גם תהיה וביקורת כלפי הגיונו, דאגה מפני תוצאות ישום חוק 162

" שנהאלהיך שלש פעמים ב' ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני ה: "...הנוגעים למצוות שלושת הרגלים ). 24לד ' שמ(

וכי תאמרו בשנה השביעית מה : "ויש לקוראו) שיכול איברים( יש משום סירוס 20' שבפס, ן בהערתו" צודק רמב 163, לדעתו. שהרי בשנה השביעית יאכלו את מה שזרעו ואספו בשנה השישית, הדאגה מתייחסת לשנה השמינית...". נאכלשיבול השנה השישית , מכוון לכך" ת ועשת את התבואה לשלש השניםוצויתי את ברכתי לכם בשנה הששי: "21' פס

. דווקא כן משובצים במקומם22-18' פס, לפי פירוש זה. ולשנה העוקבת, לשנת היובל שאחריה, יספיק לשנת השמיטהתו של מילגרום וכן דע, )b243' עמ, bק "ס, IIהן (BDB-זו עמדת עורכי מילון ה. 1ג , 10ב ' יר, 1ד ' בשמ, כך למשל 164

). 2181' עמ, 2001: מילגרום(היות "בדומה ל(כזו יש יסוד ארגומנטלי " הן"ב. aק "ס, ל" הנIIהן , ראה. 12כד ' מש, 1לב , 13כג ' ביש, כך למשל 165 . והיא מחזקת את האמירה, ...")ו

ויאמר : "23-22א טו "שמ; "ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה: "10ד ' בבר, כך למשל 166על השימוש בסוג (16-14איוב טו ; ..."הנה שמע מזבח טוב ולהקשיב מחלב אילים...בעלות וזבחים' שמואל החפץ לה

).328' עמ, 1994: רגט-דה, זה של שאלות רטוריות בספר איוב ראה .380-379' עמ, 1977: רדפלדט-שמידט, כך 167 .169-168' עמ, 1985: פישביין, ראה בענין זה 168

65

השייכת מבחינת ,באמירה, פיה-על, )על שום היותה צורת ביניים בין המבע העקיף למבע הישיר

שתי , לאמיתו של דבר, מעורבות, סימני ההיכר הדיקדוקיים והקומפוזיציוניים שלה למדבר אחד

בין שתי האמירות אין . משמעיות וערכיותויות ראיהתי ז סגנונות דיבור וששני, יקר, אמירות

, חלוקת הלשונות מתרחשת במסגרת שלמות תחבירית אחת; מחיצה פורמלית מבחינה תחבירית

169.ולעיתים קרובות במסגרת משפט אחד

בהפעילה ריבוי ,הקוליות של הטקסט-הקוליות או רב-טכניקת המבע המשולב מתגברת את דו

ובין אם לא ניתן , אמירה מסוים לדובר מזוהה"פלח"בין אם אפשר לייחס . מדותשל דוברים וע

בין בין כל אמירה להקיימים ,המבע המשולב תורם להבנת היחסים הבעייתיים, לזהות את הדובר

170.אומרה

כתחבולת ,")המבע העקיף החופשי"בלשונו (לידתו של המבע המשולב , שטרנברגמאיר פי -על

האם ניתן להצביע על שימוש , ברצוני לבחון171. בסיפור המקראי,ת ושיטתית לנפשחדירה ממוסד

אחת מספר –לשם כך אתייחס לשש דוגמאות . אנר של החוק'זבטכניקת המבע המשולב גם ב

172.הברית וחמש מקובץ החוקים הדברימי

26כב ' שמ- חוק הלוואה לעני

כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לערו במה : "ואה לעני מצויה פסוקית הנמקהובמסגרת חוק הל

שמסר כמשכון ,להשיב לעני את הבגד) 25' ועה בפסהקב(מנמקת את החובה זו פסוקית ...". ישכב

ג את הנטילה ימסי, ה ליטול מטלטלין כמשכוןוהמאפשר למלו, החוק173.עם ערב, להלוואה

: משולשתלכך ההנמקה 174.ם שהחייב זקוק לו לצרכיו הקיומיי, לפיה אין לעכב רכוש,בקביעה

ולא לצרכים , היא משמשת אותו רק לכסות; אין לו אחרת, השמלה היא הכסות היחידה של העני

. ובלעדיה אין לו במה להתכסות בלילה; אחרים

בר בגוף ראשון ודה, המחוקק. החייב/והעני, המלווה, המחוקק: ת שלוש דמויותיווצבחוק מ

.105-101' עמ, ט"תשמ: בחטין 169 .110-109' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון, על הפונקציות המגוונות של המבע המשולב בטקסטים ספרותיים ראה 170 .111' עמ, ט"תשל: שטרנברג 171 . נוכח המאפיינים הדומים של הופעת המבע המשולב בכתובים אלו, ארבע דוגמאות תידונה במאוחד 172; )סיפא8כא (הראשונה בחוק האמה : עשרה פסוקיות הנמקה מטעמו של המחוקק- הברית מופיעות אחת בספר 173

שלש נוספות במסגרת חוקי ; )סיפא27, סיפא26(שתיים נוספות בחוק הכאת עבד ; )סיפא21(השניה בחוק הריגת עבד בהצביעו על האלמנטים , דה מובחנת כיחי9כג -21כב -פטריק דן ב[סיפא 9כג , 26, סיפא20כב (הגנה על זכויות חלשים

, שהן זכויות, הגנה על זכויות ראשוניות, עיסוק בנושאי דת ומוסר, נוסח הפניה האישית: המשותפים לחוקי היחידה, 1985: פטריק, ראה. הנכנסות לתוקפן כשהן מופרות, ונבדלות מזכויות מפצות, בלא קשר להפרתן, הקיימות לעצמן

, ושתיים נוספות; )סיפא8, סיפא7כג (ת במסגרת ההוראות שעניינן מוסר במשפט שתי פסוקיו; ])90-85' עמ ). מציעא15, סיפא12(המתייחסות לזמן הסוציאלי והריטואלי

כחלק , ])6' פס[שבעזרתם הוכן המזון , "רחים ורכב"בנוסף לדין משכון (17כד ' דין משכון הבגד מצוי גם בדב 174 . מכילה טעם היסטורי, 18' המפורטת בפס, פסוקית ההנמקה). אלמנה, יתום, גר(ים מהוראות הגנה על זכויות חלש

. 1982: סונסינו; 66-50' עמ, 1953: חמזר, על הקטגוריות השונות של פסוקיות ההנמקה בחוקים ראה

66

, פונה אל המלווה ישירות175,)סיפא26' פס–" אניכי חנוןשמעתי אלי ויצעק "; 24' פס–" עמי("

, "רעךשלמת תחבל חבל "; 24' פס–" תשימוןלא ", "תהיהלא ", "עמךהעני ", "תלוה("בגוף שני

; 24' פס–" עליו", "לו", "העניאת ("החייב בגוף שלישי /ומתייחס אל העני, )25' פס–" תשיבנו"

). 26' פס–" יצעק", "ישכב", "מלתו לערוש", "כסותה"; 25' פס–" לו"

מתייחס אל ה, הוא הדובר המנמק; מבחינה תחבירית פסוקית ההנמקה היא מבעו של המחוקק

כה מוחשי המתארות את מצוקתו של העני באופן , "האישיות"הלשונות , עם זאת. החייב/העני

ות להוביל את הקורא יועש ,עד כי ניתן לחוש את צינת הלילה על גופו נטול הכסות, ציוריו

הנמסר מזוית ראיה ,אלא מעורב בו מבע, שבמבע לא משתקף סגנון דיבורו של המחוקק, למסקנה

, השייכת מבחינת סימני ההיכר הדקדוקיים שלה למחוקק,באמירה, כך. מעמדה אחרת, אחרת

. מובלעת אמירה של דובר אחר

העמדה , לכן. בבקשו להשיב לו את בגדו, רבהבא אל בית נושהו עם ע, הדובר האחר הוא העני

: גם השאלה הרטורית. המביעה את התחינה, היא עמדה אישית,המשתקפת בלשונו של המחוקק

שאלהה באמצעות.באשר יש לה אפקט משכנע, תואמת סצנה של דיאלוג בין צדדים, "במה ישכב"

. ה לשכב אין לו במהילפ, את המלווה להבנת המציאות" וביללה"העני מבקש

וכדי להמחיש את היותו צורת , על מנת להבהיר את אופן השימוש בטכניקת המבע המשולב

פסוקית ההנמקהאת, קרי, אדגים את מסירת המבע,ביניים בין המבע העקיף למבע הישיר

.)26-25' ל פסשבאמצעות פרפרזה (בדיבור ישיר ובדיבור עקיף

, היא שמלתי לעורי, היא כסותי לבדה: " והיה כי יאמר לךאם חבל תחבל שלמת רעך: דיבור ישיר

, השייכות למחוקק,בין שתי פסוקיות, פי דוגמא זו-על. עד בא השמש תשיבנו לו, "במה אשכב

הישיר מקדים את ההיגד הפועל של הדיבור על פי כללי הציטוט . בדיבור ישירנינמסר היגדו של הע

". אמר"

היא שמלתו , אשר היא כסותה לבדה/ת רעך והיה כי יאמר לך כיאם חבל תחבל שלמ: דיבור עקיף

המחוקק מוסר את היגדו של העני בדיבור , בדוגמא זו. עד בא השמש תשיבנו לו, במה ישכב, לעורו

, המדווח על האמירה, "אמר"הוא מקדים להיגד את הפועל . המשמר את סגנונו של הדובר, עקיף

ך שהאמירה המדווחת משועבדת מבחינה תחבירית לפועל כ, "אשר/כי"ומוסיף את צורת הקישור

).כינויי הגוף והשייכות מופיעים בגוף שלישי ולא בגוף ראשון כמו בדיבור הישיר(המדווח

, מושמטים,צורת הקישורכן ו,הפועל המדווח על האמירה, כתבנית כלאיים, במבע המשולב

נמסרת פסוקית , בתבנית כזו, כך, שניתן לראותכפי . וכינויי הגוף והשייכות מופיעים בגוף שלישי

.כמספר אל תופעת המחוקק הדובר בגוף ראשון אתייחס בפרק על אפיון המחוקק 175

67

. ההנמקה

לשקף את סגנון דיבורה האישי של דמות במסגרת לשון , הגלומה במבע המשולב,בגלל היכולת

בפסוקית , קרי, יכול המחוקק להחליף את מסירת אירוע הדיבור במסירה מסכמת, המספר

. המשלבת בין שתי התודעות, הנמקה מטעמו

כשלחלש , וערב לכך שהזכות תישמר,הוא מעניק לו זכות; חוקק הוא פטרונו של החלשהאל המ

באמצעות "). והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני("יכולת לכפות על החזק את כיבודה אין

בצובעו את . מסייע לקורא בשחזור עמדתו כלפי החלשקקומחהטכניקה של המבע המשולב ה

, הוא מקרב את הקורא לנקודת התצפית של העני,באופי התנסותודיבורו בלשונו של החלש ו

. ומעורר בו הזדהות ואהדה

השוואת פסוקית ההנמקה האמורה לפסוקיות ההנמקה האחרות בספר הברית מלמדת על

וזוית , עמדתו, הפסוקיות האחרות משקפות רק את סגנונובעוד ש. יחודיות הופעת המבע המשולב

שהוא קול , קולה של אחת הדמויות, קול נוסף" משתרבב"בפסוקית זו 176,הראיה של המחוקק

ממחיש את מעורבותו של האל ואת דאגתו , המשתלב במבעו של המחוקק, קול זה. אישי ומעורב

. לרווחתו של החלש

16טו ' דב- חוק העבד

בחוקדוגמא נוספת לשימוש בטכניקת המבע המשולב מצויה במסגרת אחת מפסוקיות ההנמקה

177".והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך: "העבד

המחוקק מנמק את ההיגד ,"לא אצא מעמך: " בדיבור ישיר,אמרתו של העבד לאחר מסירת

אמרתו של העבד נמסרת ". כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך: "באמצעות המסירה המסכמת

. בגוף שלישי, המתייחסת אליו, מקהופסוקית ההנ, בגוף ראשון

וכן יודע , המחוקק יודע מהן תחושותיו–בפסוקית ההנמקה משתקפת חדירה לנפשו של העבד

הוא סיכום מוסמך , אם כן, דבר המחוקק. היא פרי תחושות אלו, המובעת בהיגדו,כי ההחלטה

178.של המתרחש בתודעתו של העבד

; ההבחנה בין הדין הראשי לבין הדין המשנישל מסבירה את הגיונה) סיפא21כא " (הואכי כספו : " הפסוקית 176

מעניקות ) מציעא15כג " (כי בו יצאת ממצרים", )סיפא9כג , סיפא20כב " (כי גרים הייתם בארץ מצרים: "הפסוקיותכג " (ף דברי צדיקיםכי השחד יעור פקחים ויסל", )סיפא7כג " (כי לא אצדיק רשע: "הפסוקיות; צידוק היסטורי

מוסרי , טעם תיאולוגי, בהתאמה, מעניקות) סיפא12כג " (למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר", )סיפא8 .וסוציאלי

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים : "האחת מעניקה טעם היסטורי; בחוק מצויות שתי פסוקיות הנמקה נוספות 177: והשניה נותנת הסבר להגיון הטמון בהוראת החוק, )15' פס" (ת הדבר הזה היוםאלהיך על כן אנכי מצוך א' ויפדך ה

).18' פס" (כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים"...יש . הוא מחוקק כל יודע) בדומה למספר המקראי(כי המחוקק , "מוסמכות"החדירה לנפש הן עובדות " ממצאי " 178

68

, )רחודהתודעה אחרת מתודעתו של המתייחסת ל(חדירה הסיכומית לנפש בש ,ירהב להשי

יןבלהקורא המתווך בין , שכן החודר ,כדי להצביע על קיומו של מבע משולבאין ,הכשלעצמ

ינים המיוחדים של יהמאפאת שמר נו מ יכול להטביע את חותמו באופן שאי,התודעה הנחדרת

המאפיינת ) הקוליות-או רב(הקוליות -קיימת דו במצב דברים כזה לא מת179;התהליך התודעתי

פסוקית ההנמקה גם ב. רחודקולו של ה, למעשה ,הקול היחיד הנשמע הואו, את המבע המשולב

למבע של המחוקק אהבתו של העבד ותחושותיו הנוספות כדי להפוך את מבעו ןוצי אין די בהנדונה

סגנונו יסודות המצביעים על על –בד כדי שהמבע יחשב ככזה יש להצביע על קולו של הע. משולב

.האישי

לבין הצהרת העבד בחוק המקביל בספר , הנדונההשוואה בין פסוקית ההנמקהש, נדמה לי

: בהצהרה. )המנמק (בלשונו של המחוקק המעורב, מאפשרת לאתר את קולו של העבד, הברית

ומוברר , עת תחושת האהבה מוב)5כא ' שמ ("אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי"

אשר עיבד את החוק הקדום , המחבר הדברימי. כי היא הגורם להחלטה שלא לצאת לחופשי

את , המשלב בתוכו את מילותיו של העבד,שם בפיו של המחוקק היגד, והתאימו להשקפותיו

נעדר,כך. אך בה בעת התאים את ההנמקה לשינויים שחולל בחוק, סיגנונו האישי ואת עמדתו

" נעלמו ",וכך; ובמקומו מופיעה הפניה הישירה בגוף שני, "אחיך"שכן העבד הוא , "אדון"הביטוי

וחייו האישיים של העבד אינם , כי משפחת העבד אינה נחשבת עוד לרכוש האדון, האשה והבנים

של , מטעמו של המחוקק,הוא מעין עיבוד" לא אצא מעמך: " הציטוט180.כפופים ליחסי העבדות

משמרת את סגנונו של העבד " אצא"המילה ". לא אצא חופשי: " המקבילה בספר הבריתההצהרה

החליפה את המילה " עמךמ"ואילו המילה , )מופיע בחוק רק באימרת העבד" יצא"הפועל (

181.ליםאמשיקולים לקסיק" חפשי"

אהבת , אהבת האשה, אהבת האדון: מורכבת מארבעה יסודות) 5כא ' בשמ(הצהרת העבד

פסוקית בין השילוב בין היגדו של העבד ל, 16טו ' דבגם ב. נים ואי הרצון לצאת לחופשיהב

, המחוקק182.אהבת ביתו ותחושת הטוב, אהבת האדון, ההיגד: ההנמקה יוצר ארבעה יסודות

בכך בשומרו ,הוסיף שני יסודות אחרים, והבניםאשר השמיט את שני היסודות של אהבת האשה

כי , ואת ביתך, כי אהבתיך, לא אצא מעמך: "כאילו אמר; הצהרת העבדעל המקצב הפנימי של

. הדובר הוא משה/קאף שבקובץ החוקים הדברימי המחוק, לראותו ככזה

.113' עמ, ט"תשל: שטרנברג, ראה 179 .283-282' עמ, 1972: וינפלד, ראה 180מופיעה בו " חופשי"ואילו המילה , )18, 16,16, 13, 12' פס(מופיעה בחוק בתדירות גבוהה " עמך"/"מעמך" המילה 181

לעומת השימוש בפועל , העבד הדברימיבחוק " שלח"על השימוש בפועל ).18, 13, 12' פס" (שלח"רק לאחר הפועל .283' בעמ, שם, וינפלד, בחוק הקביל בספר הברית ראה" יצא"

).13יט , 13י , 24ו , 30ה " (לטוב ל"/"וטוב ל" השווה לשימוש הדברימי בביטוי 182

69

". טוב לי עמך

כי לא יצא ,הפתיחה באמירת העבד, קרי, 16' שמא שינוי הסדר בפס,יש להשאיר בצריך עיון

בהצהרת העבד בספר המופיע לעומת הסדר (ואחריה ההנמקה מטעמו של המחוקק , לחופשי

, יש בו כדי לחזק את המסקנה, ) כי לא יצא לחופשי,אחריה האמירהו, בהנמקההחיפת –הברית

של העבד בספר " קודם"היגדו הלבין שפסוקית ההנמקה אינה אלא שילוב בין דבר המחוקק

פסוק קודם וטטאשר בצ , המחבר המאוחרלהמקובלת ש טכניקההבהסתמך על , זאת ;הברית

. )טטוצשל הפסוק המ( ו את סדר איבריותשננוהג ל

,ים בקובץ החוקים הדברימיאחרשל המבע המשולב בחוקים הנוספות טרם בחינת הופעותיו

, לדעתי ,וישעאשר , וקי חמורביסעיפי החוק בקובץ חהמופיע באחד מ, היגד לע צביעברצוני לה

. משולבהמבע ה שימוש בטכניקתלהדגים את ה

במסגרת פסוקית מופיעההיגד הבבלי בחוק גם , שנדון לעיל, הדברימיבדומה להיגד בחוק העבד

, בנוסף. המופיעות בחוק, של אחת הדמויותהקולבתוכו לב ושמו, הנמקה מטעמו של המחוקק

סעיף המופיע ב,היגד אחרלבין , המופיע בו, ההיגד ןהשוואה ביה ,בבליה קחוי הבלגגם ש, נראה

מקבילבחוק הש יגדההבין ל,הדברימיהעבד בחוק שההיגד בין הבדומה להשווא (חוק מקביל

.מבע משולבהנדון לפיה ראוי לראות בהיגד , מסייעת לעמדה ,)בספר הברית

" šumma awīlum ālšu(וברח נטש אם איש את עירו , לקובץ חוקי חמורבי136' ספי -על

iddīma ittābit"( ,לא יהיה זכאי להשיבה,תוחזרעם ,גבר אחרשל ו אשתו הלכה לבית,ובהעדרו

. אליו

ב השיהמבהירה מדוע אין הבעל זכאי ל, פסוקית הנמקה, כאמור, מופיעה, במסגרת האפודוזיס

פסוקית זו . ")וברח, על שום שלעירו התנכר (""…aššum ālšu izēruma innabitu": את אשתו

, קרי, המתוארות בפרוטזיס, בחוזרה על העובדותיןת הדמנמקת א aššum clause"(183"המכונה (

פסוקית ההנמקה , בפרוטזיספיע המויאור שבהבדל מהת,אלא. העיר ובריחתונטישתו את

בהקשר .nadūmבמקום בפועל , zērumבפועל של המחוקק תובחיר נוכח ,ותשוננסיבות מתארת

היתה כי , שיתכן(את עובדת הנטישה אך מציין ה, "ליאיטרינ"הוא פועל nadūmהפועל , הדברים

, למאוס, לדחות, שפירושו לשנוא, zērum הפועל מתווע ל.)ברירהמחוסר , למשל ,בעהנ ו,מוצדקת

מצטייר כמי שנטש את עירו עקב וא שהבאופן, במטען שלילילעבת ההתנהגואת " טוען", להתנכר

זכות הממנו נעתמנ ,שאינה ראויה, בגלל התנהגותו זו. י תושביהכלפאו ,שלילי כלפיהה ויחס

.2001: 'רות; 213-197' עמ, 1982: סונסינו, ראה 183

70

). 135' ראה ס( היה זכאי להשיבה בנסיבות מוצדקותוד שאם היה עוזב בע,להשיב את אשתו

בין שני החוקים אך . קובע דין זההאף ו,תאר מקרה דומהמאשנונה לקובץ חוקי30' ס

, zērumנטישה מתוארת באמצעות הפועל ה 30' בס. 1: שני הבדלים עיקרייםהמקבילים קיימים

nadūm:"šumma awīlum ālšu u bēlšu izērma ittaולא באמצעות הפועל bit"") אם איש את

, aššum clause-דוגמת ה, לא מופיעה פסוקית הנמקה30' בס. 2; )" וברחעירו ואת בעליו דחה

.136' המופיע בס

ו ישירות תו שאל אברמחשה, מצביעה על כך136' בסzērumהופעת הפועל , לדעת ראובן ירון

,In the present case[c.136]…the quote is not from the protasis of 136": ובלשונו; 30' מס

rather from LE 30" .184 הפועלית על הבחירה בודאי השפיע 30' נוסחו של סכי , צודק ירון

כאילו מחברו , ה מדבריו העול,בתפישה אין הוא צודק,לדעתי, אך;136' בפסוקית ההנמקה שבס

או , האם מהפרוטזיס–בפסוקית ההנמקה המופיע ,מהיכן לצטט את ההיגד" חיפש "136' של ס

ויתכן , הכיר את החוק המקבילככל הנראה המחבר . בקובץ חוקי אשנונה, שמא מהחוק המקביל

אך הוא לא , בהחליטו להשתמש בפועל שונה מזה המצוי בפרוטזיס,"השראה" לו שהוא שימש

השנועד, כבחירה מודעתאלא , כפי שעשוי להשתמע מדבריו של ירון, סיגנוני- עשה כן מטעם טכני

. ההנמקהאת , קרי, שרת פונקציה מרכזית בחוקל

הלא ,בהבדל מהנטישה(כפעולה רצונית של הבעל מציג את עזיבת העיר 136' מחברו של ס

כדי לגרום לאובדן זכותו , ביוזמת הנטישה, קרי ,ונראה שדי בכך, )135' המתוארת בס, רצונית

בבירור כפי שעושה , בלתי הולמתאת הפעולה כ, בהכרח, יג אינו מצמחברה. להשיב את אשתו

, עיניה של מי שננטשהל בעד מבוחר לנמקואת הדין הוא בבואו לנמק ,עם זאת. 30' מחברו של ס

דחיה, ולכן היא רואה בה משום מאיסה, למתוהנטישה בלתי ה אשהה בעיני. האשה–מי שנפגעה

185.יושבי העירל ווהתנכרות לעיר א

המשקף את , "טעון"את הפועל ה" מחדיר"המחוקק , במסגרת פסוקית ההנמקה מטעמו, ךלפיכ

שנה מלהנמקתו פרספקטיבה נוספת וובאמצעות המבע המשולב מעניק , עמדת האשה הפגועה

. המתוארות בפרוטזיס חוזרת על הנסיבותאךההנמקה ה מהותבאף ש, תוקף

.90' עמ, 1969: ירון 184 .287-286' עמ, Iכרך , 1952: דרייבר ומיילס, ראה 185

71

31-41, 7-8, 3יג ' דב-חוקי מדיחים לעבודה זרה ; 30יב ' דב-חוק איסור פולחן כנעני

בחוק ההלוואה זו ש(שנדונו לעיל , בשתי פסוקיות ההנמקההמשתקף ,בע המשולבבהבדל מהמ

קיםוח התבארבע, ת היגדו של המחוקקמסגרבקולה של דמות ילוב שנוכח , )בחוק העבדזו שלעני ו

ת היפותיז. מטעמן של דמויות, הנמסרים בדיבור ישיר,היגדיםמשולב ב קולו של המחוקק יםהבא

מתגלים האמורים בהיגדים אשר ב, המשתלב, המבע המשולב מאפשרת לזהות את הקול הנוסף

או מהעמדות , מתכונות הדיבור, מסימני ההיכר הדקדוקיים" סוטים"אשר ,שימושים לשוניים

186.המצופות של הדוברים/הנתונות

סיפא30יב

לאמר איכה יעבדו : "...איסור הפולחן הכנעני מופיע היגדו הפנימי של נמען החוקבמסגרת חוק

הגוים ":ברצוני לבחון מה מעמדה של הפסוקית". הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני

, בו זמנית, או שמא היא שייכת? האם המחוקק?האם נמען החוק; ולזהות מיהו דוברה, "האלה

?ת ראיהלשתי זויו, י לשונותתלש

שגור ומקובל " הגוים האלה ":הביטוי, ראשית: נובע משני גורמים מצטבריםזו הצורך בבדיקה

חטאי –בהקשרים שליליים הדברימית רק ותרבספ מופיע יוביטה, שנית; על המחבר הדברימי

המבקש לחקות את מנהגי הפולחן של , שהדובר, להניחקשה, ךכלפי 187.הצורך להשמידםוהגויים

. קא באמצעות ביטוי בעל קונוטציה שליליתויאפיין אותם דו, מים הסובבים אותוהע

, הציע ניתן ל,ברו הדיד- המוצגת על,מהעמדה" היסט"יש משום אמורלשוני ההשימוש בכיוון ש

נעשה שימוש בטכניקת המבע , הנמסר מטעמו של הנמען, בהיגד זהש, סבירותבמידה רבה של

, חלק אינטגרלי מהיגדו של הנמעןהיא ריתי תחבהמבחינש ,"ים האלההגו" :הפסוקית. המשולב

לשלב את שיפוטו השלילי כדי ,את קולו" מחדיר"המחוקק .לקולו של המחוקקבעצם שייכת

נחרץ , בהיגדו שלו"סתפקמ" ינואהוא ; של הדובר עצמווהיגדמסגרת כלפי עמדת הדובר כבר ב

).31' פס(בהמשך יעפומאשר , ככל שיהיה

משום יצירת ריחוק גם אלא יש בו , "למען הסר ספק"שילוב קולו של המחוקק לא נעשה רק

. אירוני בין הדובר לבין היגדו

חס לפסוקית י היא ל,סגרת טכניקת המבע המשולבבחשבון במאף היא באה ה, אפשרות אחרת

.52-18' עמ, ה"תשל: ברין, על השימוש בטכניקת המבע המשולב בספר יחזקאל ראה 186 .3לא , ")העמים האלה "16כ (15כ , )הגוים ההם "17כט +9יח (14יח , 23יא , 5-4ט , ")הגוים האל ("22, 17 ז 187

72

כמפורט , ל המחוקקלשונו ש, האחת188:שתי עמדות מנוגדות, בו זמנית , המביעות,שתי לשונות

. גיאוגרפי-לית של זיהוי אתניאיטריי במשמעות נביטואשר נוקט ב, לשון הדובר, והאחרת, לעיל

.של הטקסט) הקוליות-או רב(הקוליות -גברת את דותאפשרות זו מ

31-41, 7-8, 3יג

, ם אחידפי דג- בנויים על) 19-13, 12-7, 6-2יג (שלושת החוקים העוסקים במדיחים לעבודה זרה

לאחר הצגת כל אחד מן ,במרכז הפרוטזיס 189.וכן יש ביניהם הקבלות לשוניות ותימטיות

המהווים , בנויים במתכונת פחות או יותר זההאשר ,נמסרים בדיבור ישיר ההיגדים, המדיחים

. ביניהםהקיימים תעלם מההבדלים לה יבלמ , אדון בשלושתם במאוחד,לפיכך. את מעשה ההדחה

אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי ": "...נביא או חולם חלום"הראשון הוא היגדו של ההיגד

190;)סיפא3' פס" (אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם

": אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך"ההיגד השני הוא היגדו של

ה ואבתיך׃ מאלהי העמים אשר סביבתיכם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת את"

191;)8-7' פס" (הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ

כי : "משמועה, הוא חלק מהיגד אחרכןש, יש מעמד מיוחד" נשים בני בליעלא"להיגד השלישי של

מר נלכה לאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לא...תשמע באחת עריך

192).14-13' פס" (ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם

שמא אינם , לגביהםאשר ניתן לתהות, אמירות"פלחי"בכל אחד משלושת ההיגדים מופיעים

תהיההסיבה ל. של דובר אחרוהם מבעיאלא אלו , המצוטטים-משקפים את קולם של הדוברים

. המשתקפת בהם,או בסגנון הדיבור או בעמדה/ו, רותאמיה נעוצה בסימני ההיכר הדקדוקיים של

: הכוונה לפסוקיות הבאות

.101' עמ, ט"תשמ: בחטין, ראה 188כפי שהיא מופיעה , וכן את ההצגה הסינופטית של החוקים, )167-166' עמ, 2002: נלסון(של נלסון ראה דבריו 189

).210-207' עמ, 1991: דיון(בנספח למאמרו של דיון כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום לאמר נלכה אחרי אלהים : "3-2' בפס אחר" סדר"מתבקש , פי ההגיון- על 190

' עמ, 1996: טיגאי, ראה" (ליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליךאחרים אשר לא ידעתם ונעבדם ונתן א, )14נה -5 נד - הטקסט בכללותו מופיע ב(המופיע במגילת המקדש , נוסח ההיגד). 168-167' עמ, שם, וכן דיון, 129

סיון לעריכת שזהו נ, נראה". נלכה ונעבודה אלהים אחרים אשר לוא ידעתמה: "ומשתקף גם בתרגום השבעים שונהרק ). מופיעות בהם בצמידות" נעבדה"ו" נלכה: "אשר המילים(הרמוניזציה בין היגד זה לבין שני ההיגדים הבאים

: וינפלד, ראה[מביע נאמנות " ללכת אחרי: "הביטוי" (הלך"מופיעה בצמוד לפועל " אחרי"בהיגד הראשון המילה המחבר הדברימי " (אלהיכם תלכו' אחרי ה: " הפסוקית הנדירה5' מופיעה בפס, כנראה, ולכן, ])84-83' עמ, 1972

, ראה(נדירה " ונעבדם: "גם צורת ההפעל). 'בהתייחס לאלהים אחרים ולא ביחס לה, כלל-בדרך, משתמש בביטוי זה ). 163' עמ, שם. הסברו של נלסון

.174-173' עמ, שם, דיון, ועל הנימוקים לכך ראה, הוא תוספת8' על האפשרות שפס 191מופיעות גם בחוק עובד ) 15' פס(והחובה לאמת את השמועה בקפידה , התוודעות לביצוע עבירה בעקבות שמועה 192

). 4יז (עבודה זרה

73

" אלהים אחרים"

מקולו " פקעיו"על מנת ש 193,ץ דברימי שגור ונפויוביט" אחרים יםהאל"ביטוי של ה ולא די בהיות

אלוהות , קרי ,' שאינה ה,הדובר מדיח לעבוד אלוהות. המחוקקשל ו כמבעיחשבשל הדובר ו

נוקט בלשון ברוד ה,כמו כן. זאתבטאה לישועה, אחרתלשון חשוב על ל, כן- לע ,וקשה ,אחרת

אני נוטה שלא לשייך , לפיכך". עץ ואבן ":ולא מוסיף למשל את האפיון המשפיל, "תסטימינימלי"

שהשימוש בלשון ,ניתן לטעוןבהחלט , עם זאת .דוברקול אחר מקולו של ה אמירה זה ל"פלח"

שהמדיח יפנה ,פותוכי ניתן לצ ,לםאינו הו, זרה בהקשר של הדחה לעבודה, תאידיומטי, כללית

194.ספציפית, לאלוהות מסוימתורשפמבאופן

"אשר לא ידעתם"/"אשר לא ידעת אתה ואבתיך"/"אשר לא ידעתם"

,מבחינת הקול הדובר יש לעמוד על ההבדליםלו הלפסוקיות הלפני שאתייחס למעמדן של

. כל אחד מן החוקיםלנסיבות המתוארות בהתאמתן על ו,ביניהןהקיימים

ית המחוקק יבדומה לפנ(משקפת פניה אל קהל שומעים בלשון יחיד ) 3' פס" (ידעתם ":התיבה

לא ידעת –סיומת המושא הישיר מתייחסת אל האלהים האחרים ). הקיבוצי" אתה"אל ה

הדחה המופנית –וכח נסיבות ההדחה הגיונית נ) 7' פס" (ידעת" הבחירה בלשון יחיד 195.אותם

ית המדיחים אל ימשקפת את פנ) 14' פס" (ידעתם ":לשון הרבים בתיבהו 196,בסתר לאב המשפחה

. הנדחתתושבי העיר

ללשון הדובר יוצר של הפסוקיות ן יוכ ש.משולבמבע משתקף ו להלפסוקיות שלוש הב נדמה ש

. ידו- המוצגת על,וסטיה מהעמדה, יםי מתאנקיטה בסגנון דיבור בלת, חוסר התאמה דקדוקי

וכן הולם את , המחוקק מתאים מבחינה דקדוקית וסגנוניתלשו לקוהשיוך ל, לעומת זאת

. השקפותיו

" ידע"בעוד שהפועל , )ם"/נעבדה" "נלכה" ("אנחנו"נוקטים בלשון הדוברים בשלושת ההיגדים

, בנוסף. משום חוסר עקביות מצידו של הדובר, כן- על, יש בכך.)יחיד או רבים(מופיע בלשון נוכח

. אלא משותפת גם למדיחים, אי ידיעת האלהים האחרים אינה רק מנת חלקם של המודחים

לשון נוכח השימוש ב, לעומת זאת. יניתיענהבחינה ן ה גם מלםהמעבר ללשון נוכח אינו הו, לפיכך

אלהים "על התפישה של . 20, 18לא , 17ל , 25כט , 64, 36, 14כח , 20יח , 3יז , 28, 16יא , 19ח , 4ז , 14ו , 7 ה 193

. 1994: הופמן, הדויטרונומיסטית ראהבספרות " אחריםולכן , "אלהים אחרים אשר לא ידעתם: "אין להניח שמדיח יאמר משפט מזלזל דוגמת, לדבריו. כך סבור טיגאי 194

). 130' עמ, 1996: טיגאי(אלא פרפרזה מגנה של משה , הפסוקית אינה חלק מהיגד המדיח . המגילה נוקטת בלשון זו בכל שלושת המקרים. ידעתם– במגילת המקדש ובתרגום השבעים 195אף לשון ). ידעתם(אך בתוספת סיומת המושא הישיר , הנוסח המשתקף בתרגום השבעים אף הוא בלשון יחיד 196

".אבתיך"הרבים שבנוסח המגילה הגיונית נוכח התיבה

74

). הדברימיif you-דגם ה(החוקים של המחוקק בשלושת תויי סגנון פנועולה בקנה אחד עם םתוא

, אמירהול יכל, אלהים אחריםי אשר נועד לשכנע לנטות אחר, שהיגד,קשה להניח, בנוסף

גם ביכולתם של ש,מבקשים לשכנעהמדיחים הרי (' המעמידה בספק את כדאיות נטישת ה

טיה רואה בנר שא, אמירה כזו תואמת את השקפותיו של המחוקק). ליעהוהאלהים האחרים ל

ו ישהוכיח את חסד(' משום בגידה חמורה בה, שלא קיימו יחסים קודמים עם העם, אחרי אלהים

197.)במעשי העבר

שהמחוקק חש עצמו ,מהי אין ת198, המתאפיינים בגישה טוטלית ובלתי מתפשרת,בחוקים

הוא חייב . על מנת להדגיש את עמדתו השלילית הנחרצת,להיגדי המדיחים" לפלוש "מחויב

, )ולפני קביעת הסנקציה העונשית, לפני ההצגה המפורשת של עמדתו(שות כן כבר בפרוטזיס לע

נוכח התקיימות אותות הנביא ,שההדחה תצליחמוחשית משום שבחוק הראשון נשקפת סכנה

לים לקדם את העלו, מודחבין הבחוק השני קיימים יחסי קירבה הדוקים בין המדיח ל; המדיח

199. אלהים אחריםיתה של עיר שלמה אחריש אפקט משכנע בעובדת נהיי ובחוק השלישי; ההדחה

" אנשים בני בליעל"

, )14-13' פס(פי מבנה הפסוקים -על. משתקף מבע משולב" בני בליעל אנשים"יתכן שגם בפסוקית

שזהו , אך אין לשלול את האפשרות, הוא מפיו של מפיץ השמועההאיפיון של המדיחים ככאלו

וידיחו את ישבי ("כהדחה של האנשים אשר מוסיף ומאפיין את פעולתם , הנמעןמבעו של

. משנה תוקף, המפורטת בהמשך, מעניק לענישה הטוטלית הנמען שיוך האפיון אל200").עירם

. הקוליות שבטקסט-ובכך מתוגברת רב, שהפסוקית שייכת בו זמנית לשני דוברים, כמו כן, יתכן

סיכום

. של המחוקק ביצוג אירועי דיבור אינה שונה מדרכו של המספר המקראי שדרכו,ניתן לראות

דומיננטית קיים שימוש בולט מטעמו של המחוקק המסירה הסיכומית, שמטבע הדברים,למרות

. בדיבור הישיר

. 17לב , 25כט , 64כח , 28 יא 197 -91' עמ, 1972: וינפלד, ועל המקבילות מספרות המזרח הקדום ראה, גי' על הרקע הפוליטי של חוקי ההדחה בדב 198 .206-192' עמ, 1991: דיון; 100, ראה(שייכות לרובד מאוחר , קרי, לפיה הפסוקיות האמורות הן מפרי עטו של העורך הדויטרונומיסטי, הגישה 199-את הכוח הגלום ברב, לטעמי, אך מחמיצה, השכבתיות של ההיגד- רואה לנגד עיניה את רב, )190-189' עמ, שם, דיון

אשר מרחיב את פרספקטיבת ההדחה מאלהי , 8' בפס, ככל הנראה, מעורבות של עורך מאוחר ניכרת. הקוליות שבו ". אשר סביבתיכם: "וכולל את הפסוקית החריגה מבחינה דקדוקית, הארץ לאלהי העמים השכנים

המרחיקה את הנמען מאנשי , "עירם"אל התיבה , ")בקרבך"יבה התואמת את הת" (עירך" מענין המעבר מהתיבה 200 . העיר הנידחת

75

הנמסר , ]8כב ' שמ" [כי הוא זה: " ההיגד,כך למשל(דרמטי , הדיבור הישיר מעניק צביון מוחשי

בשומרו על המאפיינים , "טהור"ויוצר אשליה של מימזיס , עימות בין שני צדדיםבמסגרת סצנת

). "פנים אל פנים"של היגד

למשל ( בינן לבין עצמן – המוצגות בחוקים ,הדיבור הישיר יוצר דיאלוגיות בין הדמויות, כמו כן

סימולציה של (המחוקק ובינן לבין ,])9-7כה [ובחוק היבום , ]17-14כב ' דב[בחוק עלילות דברים

ובחוק , ]30יב ' דב[ בחוק איסור הפולחן הכנעני , למשל,דיאלוג בין הדובר לבין המחוקק מצויה

]). 21יח [נביא השקר

בתודעתן וכן מציג את המתרחש , משתמש בחדירות סיכומיות לנפשן של הדמויותאף המחוקק

. בהציגו את נקודת מבטן הפנימית,ויות בכך הוא תורם לאפיון הדמ.באמצעות המונולוג הפנימי

,כך למשל(כמתבקש מדיבור חסר נמען , מסירת הדיבור הפנימי מתאפיינת בריאליזם פסיכולוגי

גם מקומה של טכניקת המבע ]). 20יב ' דב[חוק שחיטת חולין ב" אכלה בשר: "בהיגד הקצר

. קוליים אינו נפקד-אשר יוצרת טקסטים רב, המשולב

, יוצר את האשליה המימטית גם בטקסטים חוקיים, כמפורט בפרק זה, של הדיבוראופן היצוג

. פי תבנית ודגם קבועים-עלבנויים , בראש ובראשונה, אשר

76

"סיפורים משובצים" החוקים כ–המחוקק המספר : פרק שני

הקדמה ומבנה הפרק

הארי נסוטי היטיב . אחד מן המאפיינים הבולטים של חוקי התורה הוא זיקתם ההדוקה לסיפור

Wherever one finds law in the Bible, one is in the presence of": לתאר זיקה זו בתמצות

narrative as well".1

; החוקים מופיעים בתוך מסגרת סיפורית. 1: לזיקה בין החוק לבין הסיפור יש שלושה היבטים

בחוקים רבים . 2; הם נמסרים בנקודות ספציפיות על ציר הזמן והעלילה של הסיפור המרכזי

ם לאחד משני הדגמי. 3; לאירועים מן העבר וכן לאירועים עתידיים" היסטוריות"מצויות הפניות

).המתאר רצף של אירועים, הדגם הקזואיסטי(המרכזיים של החוקים יש מבנה של סיפור

2:כמוצג בסכימה הבאה, בין שלושת ההיבטים הללו מתקיימים יחסי גומלין

)מסגרתסיפור (סיפור מרכזי

↓

) סיפורים משובצים בתוך הסיפור המרכזי( חוקים קזואיסטים

↑

) מחזירות מן הסיפורים המשובצים אל הסיפור המרכזי(" היסטוריות" הפניות

תוך י נמצא בחוקשטקסט , אילו השלכות פואטיות יש לעובדה: סכימה זו מעוררת מספר שאלות

מה היחס הנוצר בין הסיפור ? ולא כמסמך עצמאי נפרד, כחלק מרצף סיפורי, מסגרת סיפורית

באיזה אופן ? "היסטוריות"מה הפונקציה של ההפניות ה? "סיפור משובץ"המרכזי לבין החוק כ

על רמת הסיפר ועל הרמות , לבין הסיפור על התקשורת הסיפורית משפיעה הזיקה בין החוק

? מה היחס בין מי שמוסר את החוקים לבין מי שמספר את הסיפור המרכזי? קסטהסיפוריות שבט

ת רשוקתה. 1 :םינושאשני בו ידונו אשר ,שאלות אלו תיבחנה במסגרת חלקו הראשון של הפרק

. "סיפורים משובצים"מעמד החוקים כ. 2 ;רמות הסיפוריותהרמת הסיפר ו, הסיפורית

. 9' עמ, 1986: נסוטי 1 . ידונו ויובהרו בהמשך" סיפורים משובצים"ו" סיפור מסגרת: " המושגים2

77

יערך בהתאםזה אפיון .ק יוקדש לאפיונו של המחוקק כמספרחלקו השני והמרכזי של הפר

ולהבחנה בין סוגים שונים של , המקובלים בחקר הסיפורת לאפיון מספריםלקריטריונים

של המחוקק הם קריטריון " אישיותו המספרת"שני הקריטריונים לאורם תיבחן . מספרים

של " השתתפותם" מידת ואופי במסגרת הדיון יבחנו 3".מוחשיות"וקריטריון ה" השתתפות"ה

וכן , המחוקק הדברימי והמחוקק הכוהני באירועים המתוארים בחוקיהם, מחוקק ספר הברית

כמו כן תידונה התייחסויות המחוקקים אל . נמעני החוקים" השתתפות"מידתה ואופיה של

כל אחד מן המחוקקים וכן תיבחן מידת ואופי מעורבותם של, מלאכת החקיקה שלהם

. ידם במסגרת החוקים- הנמסרים על"ומריםח"ב

דונו שי,הנושאים אתקצרה בג יהצבחרתי ל, של הפרק השניחלקהרחב של היקפו הנוכח

: פי סדר הופעתם- על, במסגרתו

"השתתפות"קריטריון ה) 1

ספר הברית. א

).5-4כג ; 25-23; 2 כא' שמ(השתתפות הנמען . 1.א

).26-24; 23-20כב ; 14-12כא ' שמ(השתתפות המחוקק . 2.א

קובץ החוקים הדברימי. ב

בחוקים , במסגרת האפודוזיס; if-you-פי דגם ה- בחוקים המנוסחים על(השתתפות הנמען . 1.ב

בחוקים בהם הפרוטזיס , במסגרת פסוקיות הנמקה; שלישיבהם הפרוטזיס מנוסח בגוף

).והאפודוזיס מנוסחים בגוף שלישי

בהן המחוקק מתייחס אל עצמו כדמות מן הרמה , אמירות בגוף ראשון(השתתפות המחוקק . 2.ב

).המתייחסות לפעולת החקיקה, בגוף ראשוןאמירות ; הסיפורית הראשונה

ספר הקדושה. ג

.השתתפות המחוקק באירועים המתוארים במסגרת החוקים. 1.ג

.התייחסות המחוקק אל מלאכת החקיקה שלו. 2.ג

. ונוסחאות האפיון העצמי,ה העצמיתההצג/נוסחאות ההזדהות. 3.ג

"מוחשיות"קריטריון ה) 2

.של המחוקק" ידיעתו- כל. "א

.חיוויי הדעה של המחוקק ביחס לסיפור המעשה המתואר בחוק. ב

האם הוא משתתף באירועים , קרי, בוחן האם המספר הוא חלק מסיפור המעשה" השתתפות"קריטריון ה 3

ומהם הסימנים המעידים על קיומו , בוחן האם קיומו של המספר סמוי או גלוי" מוחשיות"וקריטריון ה; המסופרים . הגלוי

78

ספר הברית. 1.ב

.הערות פרשניות) א.(1.ב

.או שיפוט מוסרי, השקפת עולם, הערות החושפות עמדה) ב.(1.ב

.או מגדירות אותה בדרך אנלוגית, ת תחולת הנורמה החוקיתהערות המרחיבות א) ג.(1.ב

קובץ החוקים הדברימי. 2.ב

.הערות פרשניות) א.(2.ב

.פירוש מילולי) 1)(א.(2.ב

.הנחיה) 2)(א.(2.ב

".מבהירה"והדגשה " רטורית"הדגשה ) 3)(א.(2.ב

.כלל ופרט פרט וכלל) 4)(א.(2.ב

".הנגדה מבהירה) "5)(א.(2.ב

והערות ,"אקספוזיציוניות"הערות , ת המרחיבות את תחולת הנורמה החוקיתהערו) ב.(2.ב

".אנלוגיות"

. חיובי או שלילי–הערות המציינות שיפוט ערכי ) ג.(2.ב

קובץ החוקים הכוהני. 3.ב

".המעגולת"מבנה ) א.(3.ב

.הערות המחוקק הכוהני) ב.(3.ב

.הערות המתייחסות לתחולת החוק) 1)(ב.(3.ב

".סיכומיות"והערות " אקספוזיציוניות"הערות ) 2)(ב.(3.ב

והערות שיפוטיות ,"דיאגנוסטיות"פסוקיות הנמקה , "דיאגנוסטיות"הערות ) 3)(ב.(3.ב

".דיאגנוסטיות"

רמת סיפר ורמות סיפוריות, תקשורת סיפורית

ם סיטואציה של המרכיבי, מקובל להצביע על שישה גורמים4,'מאז חיבורו היסודי של וויין בות

/ והקורא הממשי, שחיבר את היצירה, הביוגרפי/הסופר הממשי: שניים מהם. תקשורת סיפורית

שני ; ולכן נמצאות מחוץ ליצירה, הן דמויות בשר ודם מעולם המציאות, שקורא אותה, האדם

הנמצאות בשולי , הם תבניות מופשטות, "הקורא המובלע"ו" המחבר המובלע: "גורמים נוספים

של " האני השני"והם בבחינת , בקו המפריד בין הבדיון הספרותי לבין עולם המציאות, צירההי

.1961: ' בות 4

79

המוסקים מן הטקסט , הראשון מסמל את מערכת הנורמות והרעיונות. הסופר והקורא הממשיים

שני 5; והשני הוא הישות המקבלת עליה מערכת זו,)הוא המעניק ליצירה את משמעותה הכוללת(

הקיימים בעולם , הם מרכיבים פנימיים ביצירה, "הנמען הסיפורי"ו" המספר": םהגורמים האחרי

והשני הוא מי , הוא הקול המשמיע את הסיפור, הראשון מבצע את פעולת הסיפר. הבדיון

.שהסיפור מופנה אליו

השני "זוג"ה, הראשון מציאותי"זוג"ה :מעמד אונטולוגי שונה" זוגות"לכל אחד משלושת ה

בגורם המשמש , וביתר הרחבה, השלישי" זוג"בפרק זה אתמקד ב. השלישי בדיוני"זוג"המופשט ו

."המספר", קרי, כסימן ההיכר של הסיפור

הוא נמצא תמיד , "משהו" כיוון שהוא מספר על , שהמספר הוא מרכיב פנימי ביצירהלמרות

ים והדמויות שהוא הוא קיים ברמה שונה מזו שקיימים בה האירוע; קט המסופרימחוץ לאובי

רמת "המכונה , הרמה של המספר: בכל סיפור יש לפחות שתי רמות, לפיכך. מספר עליהם

ברמה הראשונה קיימת רק ."רמה סיפורית"המכונה , והרמה של הסיפור המסופר, "הסיפר

.ואילו ברמה השניה מצויים האירועים והדמויות הבדיוניים, פעולת הסיפר

השייכת לסיפור , דמות–עה בתוך הרמה הסיפורית פעולת סיפר במקרים מסוימים מופי

ושתי , רמת הסיפר: במקרים אלו קיימות בטקסט שלוש רמות. מספרת בעצמה סיפור, המעשה

. ובשניה מצוי סיפורה של הדמות המספרת, בראשונה מצוי סיפורו של המספר–רמות סיפוריות

ברמה הסיפורית(וסיפורו של המספר , "ץסיפור משוב"סיפורה של הדמות המספרת מכונה

היחס 6".סיפור מסגרת" מכונה ,)מן הסיפור ברמה הסיפורית השניה( אליו שב הסיפר ,)הראשונה

חן בהסתמך על הצגה תיאורטית יב, בתוכו הם מצויים,בין קבצי החוקים לבין הרצף הסיפורי

. קצרה זו

"סיפורים משובצים"החוקים כ

- נמסר על, )וממשיך בספרי נביאים ראשונים( דברים –ופר בספרי בראשית המס, סיפור המעשה

בצמתים 7.שאינו קיים מעבר לתהליך הסיפר שלו, נעדר ביוגרפיה" קול"זהו ; ידי מספר לא מזוהה

של , או בקולה, מפקיד אותה בידיה, על פעולת הסיפר" מוותר" המספר מסוימים על ציר סיפורו

אירועי מסירת , לטעמי, אלו הם. מצה בהצגת פעולת הסיפר שלהותפקידו מת, אחת הדמויות

. החוקים

.151-146' עמ, 1978: טמן'צ; 87-85' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון; 162-156' עמ, ה"תשל: אבן, ראה בנוסף 5 .117-113' עמ, ח"תשמ: דינגוט, ראה 6 . 11' עמ, 1985: סברן, ראה 7

80

, או של משה' ידו כהיגדיהם של ה- אלא מוצגים על, החוקים אינם נמסרים מפיו של המספר

שהן דמויות מן , ומשה' ה, כך8. המקדימות את הדיבור הישיר,באמצעות הנוסחאות הלשוניות

שייכים לרמה , החוקים, קרי, וסיפוריהם, פעולת סיפרמבצעים , הרמה הסיפורית הראשונה

. אל קולו של המספר, בתום מסירת החוקים הסיפר שב לרמה הסיפורית הראשונה. סיפורית שניה

נוצר באמצעות נוסחאות הפתיחה " סיפורים משובצים"ובתוכו " סיפור מסגרת"מבנה זה של

לפניהן , בהתאמה, המרכזי מתקייםכאשר הרצף של הסיפור , התוחמות את החוקים,והסיום

. ואחריהן

ואלה המשפטים אשר "; )1כ ' שמ" (וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: "כך למשל

..." אליו מאהל מועד לאמר׃ דבר אל בני ישראל' ויקרא אל משה וידבר ה"; )1כא " (תשים לפניהם

' לואים ולזבח השלמים׃ אשר צוה הזאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמ"; )2-1א ' ויק(

; )38-37ז " (במדבר סיני' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה

; )46כו " (בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה' אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה"

ה השנית לצאתם מארץ מצרים אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנ' וידבר ה"

אלה "; )17ל ..." (את משה בין איש לאשתו' אלה החוקים אשר צוה ה"; )1א ' במ..." (לאמר

אלה החקים "; )13לו ..." (ביד משה אל בני ישראל בערבת מואב' המצות והמשפטים אשר צוה ה

).1יב ' דב..." (והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ

המקדימות את התייחסות אל הנוסחאותמלאכותיות במידה של שיש , תיש להקדים ולהודו

, ראשית". סיפורים משובצים"ובראיית קבצי החוקים כ, כהצגה של פעולת סיפר קבצי החוקים

בשני המקרים הדבר נעשה ; הצגת פעולת הסיפר של הדמות אינה שונה ממסירת ציטוט של דבריה

גם מחוץ לקבצי החוקים קיימים היגדים , שנית. שירבאמצעות שימוש בנוסחה המקדימה דיבור י

האם ולא תמיד ניתן להכריע, ים חוקייםכוללים הוראות וציוויאשר , הנמסרים בדיבור ישיר

". סיפור משובץ"או שיש לראות בו , "סיפור המסגרת"ההיגד שייך ל

פרשת : הני המופיעים במקור הכו,"סיפורי החוק"עירוב התחומים בולט במיוחד בארבעת

טו (פרשת המקושש עצים בשבת )14-1ט ' במ(פרשת פסח שני ; )23-10כד ' ויק(המקלל את השם

אין לראות בחוק ,שבמקרים אלו, מובן). 12-1לו , 11-1כז ' במ(ופרשת בנות צלפחד ; )36-32

שכן מבחינה ספרותית החוק , "סיפור משובץ", הספציפי- שנוסח בעקבות המקרה הפרטי, הכללי

).שעניינו לידתו של חוק(וא שיאו של הסיפור ה

.35-34' עמ, ס"תש: גרינשטיין, על החוק המקראי כסוג של דיבור ישיר ראה 8

81

אף המלאכותיות ניכרת , אשר נמסר במסגרת נאומו של משה, ביחס לקובץ החוקים הדברימי

והן "המספר"ומשה אוחז בו הן בשרביט , הנאום אינו מכיל רמות סיפוריות שונותהריש, יותר

9."המחוקק"בשרביט

אף לע, ")סיפורים משובצים"ו" סיפור מסגרת "של (על מודל זה ההכרעה להתבסס

. המושגת באמצעותו, החשובה לטעמי, "תמורה"נובעת מה, מה בווהמלאכותיות המסוימת הגל

שני , בו זמנית ובאופן משלים, בין הרצף הסיפורי לבין קבצי החוקים מתקיימים, פי מודל זה- על

, משום שקבצי החוקים, "שיעבוד"סי יח, מצד אחד: אשר לכאורה מנוגדים זה לזה, סוגי יחסים

, ומצד שני; משועבדים לסיפור המרכזי ברמה הסיפורית הראשונה, כרמה סיפורית שניה

התייחסות אל קבצי ). ועצמאית(באשר הקבצים שייכים לרמה סיפורית נפרדת , "עצמאות"

שרת לא היתה מאפ, זאת ותו לא, כציטוט דבריה של דמות, קרי, החוקים אך כדיבור ישיר

רק הקיום , כך. אשר יהיו" מונולוג"יהיו אורכו ותוכנו של ה, למקמם ברמה סיפורית נפרדת

בין החוק לבין הסיפור ובין הסיפור –הסימולטני של שני סוגי היחסים יוצר את הזיקה ההדדית

. לבין החוק

לילה החוקים תורמים לקידום הע) אף בלא תלות ממשית בתוכנם(בעצם מסירתם , מצד אחד

– בהיותם תנאי הכרחי למימושו ,את הסיפור המרכזי" מפעילים" החוקים .של הסיפור המרכזי

שיש להם תפקיד ,"סיפורים משובצים"דוגמא קלאסית ל. תנאי להגשמת התוכנית האלוהית

.חייה של שחרזאדה תלויים בפעולת הסיפר שלהכן ש, "אלף לילה ולילה"הם סיפורי " פעולתי"

, באנלוגיה לענייננו10. הוא להבטיח את קשב השולטן שעל סיפוריה למלא היחידי התנאי,ךכפיל

הן תנאי הכרחי , שנכרתה בין העם לאלהיו, כחלק מתנאי הברית,קבלת החוקים ושמירתם

.להמשך קיומו של העם

כי אוריש גוים מפניך : "דוגמת, עתידיים" היסטוריים"יות החוקים לאירועים הפנ, מהצד האחר

..." כי תבאו אל הארץ"; )34יד ' ויק..." (כי תבאו אל ארץ כנען; )24לד ' שמ..." (רחבתי את גבלךוה

כי "; )20יב ' דב..." (אלהיך את גבלך' כי ירחיב ה"; )1כו , 9יח , 14יז ' דב, 2כה , 10כג , 23יט ' ויק(

מלמדות , )1יט , 29יב ' דב..." (אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך' יכרית ה

. אותם" מפעילה"זו להיעלוכיצד , מהן השפעותיה של עלילת הסיפור המרכזי על החוקים

. 123' עמ, 1999: ואטס, ראה בנוסף. ואילך25' עמ, 1980: פולזין, על מעמדו של משה כגיבור מספר ראה 9

שממלאים , על הפונקציות השונות. ד"תשכ, ירושלים, ריבלין' ת יתירגם מערבי, "סיפורי אלף לילה ולילה " 10 . 92-90' עמ, ד"תשמ: קינן-רמון, ראה" סיפור המסגרת"ביחס ל" סיפורים משובצים"

82

בין חוקים מסוימים לבין חלקים מסוימים מן הסיפור המרכזי מתקיימים יחסים , בנוסף

11.ויש שהיא סמויה, יש שהאנלוגיה גלויה ומפורשת; אנלוגיים

מן " היסטוריים"תקיימים באמצעות הפניות החוקים לאירועים יחסים אנלוגיים גלויים מ

כי גרים הייתם "...; )11כ ' שמ..." (את השמים ואת הארץ' כי ששת ימים עשה ה: "דוגמת, העבר

; )24כ ' ויק" (אשר הבדלתי אתכם מן העמים"...; )34יט ' ויק, 9כג , 20כב ' שמ" (בארץ מצרים

כי עבדי הם "; )43כג ' ויק" (ל בהוציאי אותם מארץ מצריםכי בסכות הושבתי את בני ישרא"...

' דב" (אלהיך' עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה"...; )55, 42כה ' ויק..." (אשר הוצאתי מארץ מצרים

). 9כד ' דב" (למרים' את אשר עשה ה"...; )22כד , 15טו

ת שלהן היא מתן הסבר הפונקציה העיקריר שא, "פסוקיות הנמקה"לצד היותן , הפניות אלו

יוצרות אנלוגיה בין המסגרת המצומצמת , והנמקה לרציונל העומד בבסיסה של הנורמה החוקית

, הן ממלאות בחוקים, בכך. הסיפור המרכזי, קרי, לבין המסגרת הכוללת, החוקים, קרי, שלהן

-רון ה עיק– בתורמן לעיצובה של תימה מרכזית ,פונקציה תימטית, "יפורים משובציםס"כ

imitatio dei. המבוססת על , מצוות השבת( הנורמה החוקית מהווה חיקוי מעשי העבר של האל

המבוססת על יחס האל לעם ישראל בהיותו עם , מצוות הדאגה לגר ולעבד; שביתת האל ממלאכתו

).המבוסס על הבדלת ישראל מן העמים, הציווי להבדיל בין הטמא לטהור; של גרים ועבדים

משקף את אחד ממרכיביו , או חלק ממנו, "הסיפור המשובץ"כאשר , הגובלת בזהות, כזואנלוגיה

של " ראי מיניאטורי"ל) בהם היא מופיעה(הופכת את החוקים , של הסיפור בתוכו הוא משתבץ

mise en abyme.12- טכניקה זו מוכרת בחקר הסיפורת כ. חלקים מן הסיפור המרכזי

,שיש בהם יסודות התואמים לפרשיות מן הסיפור המרכזי, "ריםמיניאטו"כסיפורים , החוקים

תורמים להידוק הזיקה בין , חלקים מן הסיפור המרכזי" מהדהדים" הר יש בהם נושאיםשוא

. החוק לבין הרצף הסיפורי

מספרו של הסיפור , כאמור. חיזוק נוסף לזיקה האמורה נעוץ בפעולת התקשורת הסיפורית

. קולו של המספר פונה למאזין אנונימי; אינם מזוהים, הנמען הסיפורי,"גובן זו" וכן ,המרכזי

וכן ,המחוקק. שונה, המתנהלת בעת מסירת החוקים, אופיה של פעולת התקשורת, לעומת זאת

או , פונה לבני ישראל ישירות' ה–המוכרות מן הסיפור המרכזי , הן דמויות מזוהות,נמען החוק

. או בשם עצמו,'לבני ישראל בשם הומשה פונה , באמצעות משה

עליהן הוא , חלק מן האנלוגיות הסמויות. קרמייקל הירבה לערוך אנלוגיות בין החוקים לבין הפרשיות הסיפוריות 11

. 1997, 1996, 1985: קרמייקל: דוגמאות מפורטות ניתן למצוא בספריו. דיןאינן משכנעות, מצביע). 1978: באל (mise en abyme -וכן את דיונה המעמיק של מיק באל בטכניקת ה, 91' עמ, ד"תשמ: קינן-רמון, ראה 12

סגרת עלילות המסופר במ, המציע ליישם טכניקה זו ביחס לסיפור המבול, ראה בנוסף את עמדתו של גרינשטיין ). 1977: דיילנבאך(חיבור יסודי בנושא זה הוא חיבורו של דיילנבאך ). 1998: גרינשטיין(גלגמש

83

מראשיתו הם גיבורי הסיפור המרכזי, ישראל-ובני' ה, קרי, שתיים מצלעותיו של משולש זה

אל ) את השתלשלות האירועים" עוצרים"ה(מן החוקים " שיבה"ל, לפיכך. ועד סופו) כמעט(

" מצווה"הסיפור המרכזי שכן מאזינו האנונימי של , אירועי הסיפור המרכזי יש גם ערך דידקטי

, נוצרת זיקה נוספת בין החוקים, כך13.לבחון איזו השפעה היתה למסירת החוקים על נמעניהם

. "סיפור מסגרת"כ, לבין מבנה העלילה של הסיפור המרכזי, "סיפורים משובצים"כ

לבין בין החוקים ) על היבטיה השונים(זיקה להאם , בחלקו השני והמרכזי של פרק זה אבחן

הוא דמות ברמה שהמחוקק,האם העובדה. שפעה על מאפייניו של המחוקקיש ההסיפור המרכזי

–המספר / משפיעה על מאפייניו כשהוא ממלא את הפונקציה של המחוקק,הסיפורית הראשונה

.היוצרת את הרמה הסיפורית השניה, אותה פונקציה

המחוקק המספר

המחבר "התייחסתי אל , פעולת התקשורת הסיפוריתהמרכיבים את, בהציגי את ששת הגורמים

. המוסקים מן הטקסט, המסמלת את מערכת הנורמות והרעיונות, תבנית מופשטת–" המובלע

, המחוקק הוא ישות מופשטת, פי תפישה זו- על14".המחוקק"באופן דומה ניתן להתייחס למושג

-בדרך, המוסכמת, ות והדעותהאמונ, המסמלת את מערכת הערכים, נעדרת יסודות ביוגרפיים

לעומת ישות . ומחייבת את כל מי שמשתייך לחברה זו, על רוב הפרטים בחברה נתונה, כלל

15.ומשה' ה–שתי דמויות מזוהות , כאמור, מהווה" המחוקק המקראי", מופשטת זו

לו ואפיונן נעשים בהסתמך על הנתונים שמספקת הפונקציה הלדמויות הההתוודעות אל

עשה אך בהסתמך יהנסיון לאפיין את המחוקק כמספר , תאעם ז .רת את הסיפור המרכזיהמספ

. הסיפורים עצמם/על החוקים

הטקסטים עצמם בונים את , או מפי משה', של החוקים נמסר מפי ה" החומר הלשוני"כיוון שכל

, ת עולמםעל השקפ, ידם- על יחסם לנאמר על, הם מעידים עליה; מספרים/אישיותם כמחוקקים

. על אופים ועל פרטים ביוגרפיים שלהם

אשר שומע את סיפוריה , המאזין האנונימי". סיפורי אלף לילה ולילה" מצב זה דומה למצבו של הנמען הסיפורי ב 13

. שונהבוחן מה השפעתם על השולטן ברמה הסיפורית הרא, של שחראזדההאחראים , שהם אנשים בשר ודם, לבין המחוקקים, שהוא ישות מופשטת, "המחוקק"להבדיל בין , כאמור, יש 14

. למלאכת החקיקה, שכל אחת מהן מייצגת, נוכח זהותן ומעמדן של שתי הדמויות קיימת חפיפה בין המערכת הרעיונית והנורמטיבית 15

, עם זאת). של התורה" העורך המובלע"או שמא ראוי לכנותו (של התורה " ובלעהמחבר המ"ידי - המיוצגת על, לבין זוואסביר מהן השלכותיה על אפיונו של , בהמשך אתייחס לאפשרות זו. מבחינה תיאורטית תיתכן סתירה בין המערכות

ידי -המיוצגת על, לבין זו', ידי דברו הישיר של ה-המיוצגת על, שסתירה בין המערכת, למותר לציין. המספר/המחוקקאלא משתקפת בתופעת החוקים , אינה תיאורטית, בהזדמנויות שונות' וכן סתירה בין דבריו של ה, דברו של משה .המקבילים

84

המעורבות הנפשית שלהם במה שנאמר , נקודת התצפית, אופן הצגתו, התכנים בהם עוסק החוק

הם בונים , וכך, כל אלו נשמעים ונרמזים דרך היגדיהם–מידת האובייקטיביות שלהם , בו

ד על כדי לעמו, לפיכך16.טים עצמםהמספר כיסוד הכלול בגוף הטקס/בתהליך חוזר את המחוקק

. באופן שיעיד עליה, אבחן את החוקים ואנתחםשל המחוקק" אישיותו המספרת"

אישיותו "ניתן יהיה לעמוד על מאפייני , כך.כל אחד משלושת קבצי החוקים יבחן בנפרד

מאפייני וכן לשרטט את , כמחוקק הקובץ הכוהני, ובשונה, כמחוקק ספר הברית,'של ה" המספרת

. כמחוקק הקובץ הדברימי,של משה" אישיותו המספרת"

ההתייחסות הנפרדת לכל אחד מקבצי . בשלב זה הערה מתודיתעיר א, על מנת להסיר ספק

לפיה כל אחד מן , המקובלת במחקר חוקי התורה, החוקים אין בה כדי לשלול את העמדה

ואין ;ות חיבורים של מחברים שוניםמשקפה, מורכבת משכבות שונותאשר ,הקבצים הוא יצירה

עם . החוקיםוףבג, מפרי עטו של עורך, בה משום התעלמות מקיומן של גלוסות ותוספות מאוחרות

ואל , אל המחוקק הדברימי, ההתייחסות אל מחוקק ספר הברית, במסגרת מחקר זה, זאת

ל הקבצים תיעשה בהסתמך ע, של כל אחד מהם" האישיות המספרת"ואל , המחוקק הכוהני

, אם כן, מחוקק ספר הברית הוא. כנתינתוקבציםעל כל אחד מה, קרי, המורכבים והערוכים

, "המחוקק הדברימי המובלע"קק הדברימי הוא והמח ;"המחוקק המובלע של ספר הברית"

".המחוקק הכוהני המובלע"והמחוקק הכוהני הוא

קריטריון : בשני קריטריונים, אמורכ ,תמקדת של המחוקקים" אישיותם המספרת"ת בחינ

; פיו תיבחן מידת השתתפותו של המחוקק באירועים המתוארים בחוקים- על, "השתתפות"ה

ומידת ואופי היחשפותה של דמות ,פיו תיבחן דרגת מוחשיותו-על, "מוחשיות"וקריטריון ה

גם ביחס תיערך, פי שני הקריטריונים האמורים-על, בחינה זו. המחוקק בטקסטים האמורים

. לאפיונו של הנמען החוקי

, כפי שניתן לשחזרה מן החוקים, שלא אתמקד בהשקפת עולמו של המחוקק, ברצוני להבהיר

התייחסות כזו תטה את ; באשר במרכזה של התייחסות זו עומדות הנורמות המשפטיות עצמן

האמונות והדעות , מרכז הכובד מעיסוק במאפייניו של המחוקק כמספר לעיסוק במערכת הערכים

.חוק המקראיב תקפתשהמ

על אפיון אישיותו של המחוקק המקראי . 143' עמ, ה"תשל: אבן, על המספר כמרכיב פנימי ביצירה הסיפורית ראה 16

. 93-92' עמ, 1999: ואטס; 42-41' עמ, 1984: קסון'ג, באמצעות חוקיו ראה

85

17"השתתפות"קריטריון ה

זהה לסיטואציה של מספר , המתקיימת בעת מסירת קבצי החוקים, הסיטואציה התקשורתית

. ושני הצדדים מודעים זה לזה, המספר נמצא במישור המציאות של שומעיו/המחוקק. לפני קהל

יש להבחין בין שני , את האירועים עליהם מספר המחוקק, קרי, ים את החוקים עצמםכאשר בוחנ

המחוקק . 2; מעל הרמה הסיפורית של החוק–המחוקק נמצא מחוץ לעולם המסופר . 1: מצבים

18. בתוך הרמה הסיפורית של החוק–שבו מתרחש המאורע המסופר , נמצא באותו מישור מציאות

, קרי, ם על מידת השתתפותו או אי השתתפותו של המחוקק בחוקיםשני המצבים מעידי

.שהוא מספר עליהם, באירועים

רמת הסיפר לבין הרמות כאשר דנתי ביחס שבין. ברצוני להבהיר מספר הבהרות,בנקודה זו

, ששייכים אליה האירועים והדמויותמהרמהשהמספר שייך לרמה שונה , ציינתיהסיפוריות

הנמצא , שהרי המספר, מעורר בעיה" השתתפות"השימוש במילה , כן-על. יהםשהוא מספר על

. כול להשתתף בואינו י, תמיד ברמה אחת מעל סיפורו

בין " (השתתפות"המבוססת על קריטריון ה, הוצע להחליף את ההבחנה,נוכח בעייתיות זו

שהמספר , בין סיפורבהבחנה, ) שהוא אינו משתתף בו, לבין סיפור, שהמספר משתתף בו,סיפור

כאשר ,"חווה- אני"ו" מספר-אני": "אני כפול"שלמספרו יש , לבין סיפור, "מספר"משמש בו רק כ

-אני" מספר שיש לו רק 19.משתתף בהם" החווה-האני"ש, מספר על אירועים" המספר-האני"

ה מכונ) שהיתה רווחת במחקר הסיפורת(פי הטיפולוגיה המסורתית -שעל, הוא מספר" מספר

בהתבסס על כינוי , "מספר בגוף ראשון" מכונה "אני כפול"ואילו מספר בעל , "ישימספר בגוף של"

אני חשה חירות לעשות שימוש מכאן ולהבא, לאור הבהרות אלו. הגוף שהוא משתמש בו בדבריו

.אקלקטי במינוחים השונים

ימים הוא משמש רק שבחוקים מסו, כאשר בוחנים את דרכי הסיפר של המחוקק ניתן לראות

המבחן לקביעת . ואילו בחוקים אחרים הוא משתתף ברמת האירועים המסופרים, "מספר"כ

מקום (והמבחן לקביעת אופי ההשתתפות , הוא בעיקרו כמותי, שהוא נוקט בה, מידת ההשתתפות

שדרכו של המחוקק בכל אחד משלושת קבצי , העיון בחוקים יראה. הוא ענייני) שהיא קיימת

. והן באשר לאופיה,הן באשר למידת ההשתתפות, ים נבדלתהחוק

' עמ, 1980: נט'ז(נט 'ראר ז'ידי ז-נקבע לראשונה על, כאמת מידה לבחינת סוגי מספרים, "קריטריון ההשתתפות " 17

245-244 .( , )להבדיל(גם שחרזאדה . ידו-שהמספר המקראי נמצא תמיד מחוץ לעולם המסופר על, אך לשם הבהרה יצוין 18

אינה שייכת אף פעם למישור שבו מתרחשים המאורעות עליהם , ישור מציאות בו נמצאים שומעיההנמצאת באותו מ . היא מספרת

.121-120' עמ, ח"תשמ: דינגוט, ראה 19

86

ספר הברית

. את מחוקק ספר הברית ניתן לאפיין כמספר שמידת השתתפותו באירועים המסופרים מועטת

ותפקידו , ברובם המכריע של החוקים הקזואיסטים המחוקק נמצא מחוץ לאירועים המסופרים

חוקי מכה ומקלל ; )11-2כא ' שמ(אמה העבד והוק בח, כך. כמספר מתמצה בדיווח על התרחשותם

חוקי השור והבור ; )27-18' פס(חוקי פגיעה גופנית ; )16' פס(חוק גניבת אדם ; )17, 15' פס(הוריו

חוקי שמירה ושאילה ; )5-4' פס(חוקי נזקי יבול חקלאי ; )3כב -37כא (חוקי גניבה ; )36-28' פס(

). 5-4כג ( הושטת עזרה לחיות יוחוק; )16-15' פס(חוק פיתוי בתולה ; )14-6' פס(

ות הנוטל,בכינוי הגוף השלישי בדברו על הדמויות, כלל- בדרך, בחוקים אלו המחוקק משתמש

' שבועת ה: " גם בדברו על עצמו הוא משתמש בכינוי הגוף השלישי.חלק באירועים המסופרים

20).10כב ..." (תהיה בין שניהם

' שמ..." ( עבד עברי תקנהכי : "ק חורג ממנהגו ונוקט בכינוי הגוף השניבשלושה מקרים המחוק

חמור תראהכי ...תשיבנוהשב ...אויבך שור תפגעכי "; )23' פס" ( נפש תחת נפשונתת"...; )2כא

, המשתמש בלשון נוכח, במקרים אלו המחוקק21).5-4כג " ( עמותעזב מעזב לו עזב וחדלת...שנאך

22.באופן ישירפונה אל נמען החוק

הנמען"השתתפות"

זהה לסיטואציה של מספר , המתקיימת בעת מסירת החוקים, הסיטואציה התקשורתית, כאמור

השאלה במה נבדלים ,כן-על ,מתעוררת. שכן המחוקק פונה ישירות לנמען מזוהה, לפני קהל

? האשר גם בהם הפניה אל הנמען היא פניה ישיר, שלושה מקרים אלו מכלל החוקים

בעוד שבכלל החוקים הוא נמצא מחוץ לרמת . ההבדל נעוץ במעמדו הסיפורי של הנמען

בשלושה מקרים אלו , ")מעל לחוק"הוא נמצא , ואם יורשה לי קורטוב של הומור(האירועים

. הוא נוטל חלק באירועים המסופרים, קרי, הנמען הוא גם דמות בתוך החוק

": אני"גם ביחס לנמען ניתן להבחין בין שני סוגי , י המספרשנערכה לגב, באנלוגיה להבחנה

וכאשר הוא נוטל בהם, בלבד" מקשיב-אני"כאשר הנמען נמצא מחוץ לרמת האירועים הוא בעל

, אינן יכולות לשמש דוגמאות נוספות לתופעה זו, )8' פס" (עד האלהים"ו) 7כב , 6כא " (אל האלהים: " הפסוקיות 20

ובהסתמך , פי הפרשנות המסורתית היא מכוונת לדיינים- על. נה מתייחסת אל המחוקקאי" האלהים"באשר התיבה ).51-50' עמ, 1970: פאול, ראה(על מקבילות מן המזרח הקדום הכוונה לפסילים במקדש או לאלילי הבית

במקרים אתייחס אליהם כשאדון .)26-24, 23-22כב , 14-13כא (המחוקק נוקט בדרך זו בשלושה חוקים נוספים 21 . בהם המחוקק עצמו משתתף באירועים המסופרים

המאפיין , if-you -וכן מוכרת מדגם ה, לדגם החוק האפודיקטי, כמובן, פניה ישירה אל הנמען בגוף שני אופיינית 22 . את מרבית החוקים הקזואיסטים שבקובץ הדברימי

87

23".חווה- אני"ו" מקשיב-אני": "אני כפול"הוא בעל חלק

, האירועיםהנמצא מחוץ לרמת, האם ניתן לנמק מדוע דווקא בשלושה מקרים אלו המחוקק

? המשקפת את השתתפות הנמען באירועים המסופרים, נוקט בפניה ישירה

2כא ' שמ –חוק העבד

,בשונה מלשון הנסתר, "כי תקנה עבד עברי: "פתיחת חוק העבד בלשון נוכח, פי גישה מקובלת- על

לאור הניסוח הקזואיסטי האחיד המאפיין את"ו, )ובחוק האמה(הננקטת בשאר חלקי החוק

. והיא פרי עיבוד משני, אינה משקפת את נוסחו המקורי של החוק24,"ב"החלק הראשון של סה

, המקובלת בדגם החוק הקזואיסטיהדקדוקיתבהתאם לצורה , פי הנוסח המקורי של החוק- על

25.הפתיחה היתה אף היא בלשון נסתר

בין בסביבתו , החוקבין בתוך המסגרת הספציפית של , של לשון הנוכח" זרותה"ש, נדמה לי

אינה יכולה לשמש , ובין בתוך המסגרת הכוללת של החוקים הקזואיסטים בספר הברית, הקרובה

שיש בהם , עיון בחוקים הקזואיסטים של ספר הברית מלמד. הוכחה לעיבודו המשני של החוק

ף שלישי בגויםהמנוסח, ם קזואיסטייםחוק. 1: 26המשתקף בגיוון דגמי הניסוח, עירוב של סגנונות

-15, 14-13, 12-9, 8-6, 5-4, 3כב - 37, 36-35, 34-33, 32-28, 27-26, 21-20, 19-18, 11-7כא ' שמ(

, ם קזואיסטייםחוק. 3; )25-22, 6-2כא ( גוף שני ושלישי יםהמערב, ם קזואיסטייםחוק. 2; )16

, ביחד עם חוק ,שלישיהמערב גוף שני ו, חוק קזואיסטי. 4; )5-4כג , 26-24כב ( בגוף שני יםהמנוסח

אשר , בגוף שניתהמנוסח, "תקזואיסטימעין "תבנית . 5 ;)14-12כא (המנוסח בלשון הבינוני

). 23-20כב (ם אפודיקטייםחוקשל םמסגרתבמופיעה

הוא ) המנוסח בגוף שלישי, זה" (טהור"שמבחינה כמותית הדגם הקזואיסטי ה, אף אם אין חולק

, באין כלל; "זר"לא ניתן להתייחס לאף אחד מהם כ, נוכח ריבוי הדגמים,עדיין, הדגם הדומיננטי

. לא ניתן להגדיר את היוצא מן הכלל

ואת היותם פרי עיבוד , דברים אלו לא נועדו לשלול את ההנחה בדבר ריבודם של חלק מן חוקים

הקשרית של -על בחינה עניינית, בראש ובראשונה, אך ההכרעה בנושא זה צריכה להסתמך, משני

. 142-138' עמ, ח"תשמ: נגוטדי; 102-100' עמ, ד"תשמ: קינן-רמון, על הנמען הסיפורי ראה 23 . 236' עמ, ח"תשל: יפת 24כי ימכר איש . "2; )56' עמ, 1927: יפסן" (כי יקנה איש עבד עברי. "1: שתי הצעות הוצעו לשחזור הנוסח המקורי 25

). 237' עמ, שם(ראה את התייחסותה של יפת להצעות אלו ). 15' עמ, ב"תשל: אלט" (עבריואת החוקים המנוסחים , )19-9, 8-6, 3-1כג , 30-27, 17כב ' שמ(את החוקים האפודיקטים , כמובן, לכך יש להוסיף 26

. )19-18כב , 17-15כא (בלשון הבינוני

88

, לדעתי ,אינו יכול לשמש, כשלעצמו, עירוב הלשונות". הנחת הזרות הלשונית"ולא רק על , החוק

27.הוכחה לריבוד החוק

,אין בעובדה זו, של פסוקית הפתיחה" משניותה"אף אם תאומץ ההנחה בדבר , יתרה מזו

"בחר"אלה מדוע המחוקק ועדיין נותרת בעינה הש, כדי לנמק את הופעת לשון הנוכח, כשלעצמה

? לפתוח את החוק דווקא בלשון זו

אלא משקפת את הנוסח המקורי של , לשון הנוכח אינה פרי עיבוד משני, פי גישה אחרת-על

פתיחת החוק . 2; חילופי הגופים מקובלים מאד בלשון המקרא. 1: וזאת משני טעמים, החוק

ואלה המשפטים אשר : "של הקורפוס כולו המופיעה בפסוק הפתיחה ,ירהמושפעת מהפניה היש

לבין לשון , הננקטת בפסוק זה, בין לשון הנוכח" גשר"ומטרתה לשמש , )1' פס" (תשים לפניהם

שהטעם השני תומך דווקא בגישה הרואה , נדמה28.המופיעה בהמשך בחוקים העוקבים, הנסתר

, נראה לי,עם זאת .וד יש בו משום הנמקה למלאכת העיבשכן, בלשון הנוכח פרי עיבוד משני

כן אינה יכולה לשמש מענה ראוי ומספק לשאלה -ועל, אינה משכנעת דיה, כשלעצמה, שהנמקה זו

?לשון הנוכח" נבחרה"מדוע

, "וןאד"ה, ולא אל בעל העבד(לשון הנוכח משקפת פניה אל הציבור בכללותו , פי בנו יעקוב-על

והפניה , חוק את תפקידה של הרשות השיפוטית הציבור מגלם ב).עליו החוק מדבר בלשון נסתר

29.עת מתחולל שינוי במעמדו של אדם הנדרש,נועדה להדגיש את הפיקוח הציבורי

עדיין ,הקיבוצי" אתה"אף אם ניתן לראות בלשון הנוכח פניה אל ה. אין לקבל פירוש זה, לדעתי

לכל מי שבנסיבות מסוימות עשוי היא פונה ; הלשון מכוונת לכל אחד ואחד מן הציבור באופן אישי

ולכן התיבה , אינה מבצעת פעולת קניה, ככזו, הרשות. לקנות אדם חופשי ולהופכו לרכושו

, קרי, אלא רק לאדם הרוכש, אינה יכולה להתייחס אליה, המבטאת פעולה ממשית, "תקנה"

30.לאדון הפוטנציאלי

לפתוח את החוק בלשון נוכח " רבח" מדוע המחוקק שהשאלה, לטעמי, עולה מכל האמור לעיל

. נותרה ללא מענה מספק

- 112' עמ, 1970: פאול, על גיוון הנוסחאות המשפטיות בחוקי המקרא ובקבצי החוקים מן המזרח הקדום ראה 27

124. .7הערה , 46' עמ, שם, פאול 28 .612' עמ, 1992: יעקוב 29בתרגום , בחומש השומרוני(המשתקף במספר עדי נוסח , מציעא2' ניתן למצוא חיזוק לדברי בנוסח השונה של פס 30

שמדובר במי שנהנה מפירות , הפניה הנוספת בלשון נוכח מדגישה". יעבדךשש שנים ): "בפשיטתא ובוולגטה, השבעים" אתה"במקרה אחר בו פונה המחוקק אל ה, לדעתי, חיזוק נוסף מצוי. רשותולא ב, באדון, קרי, עבודת העבד

אך , המחוקק מצווה על הציבור למלא תפקיד ספציפי בהליך שיפוטי). 14' פס" (מעם מזבחי תקחנו למות: "הקיבוצי ". נמען לפעולה"ולכן הוא , יש באפשרותו של הציבור לבצע את הפעולה המתוארת2' בהבדל מפס

89

32-25כא ' שמ –חוק פגיעה באשה הרה

ושני הפסוקים ,)סיפא23' פס" (ונתתה נפש תחת נפש: " שהפסוקית31,קיימת הסכמה רחבה

יה פצע תחת פצע כויה תחת כו: עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל: "העוקבים

אלא משקפים נוסחת , אינם מהווים חלק אינטגרלי מחוק פגיעה באשה הרה,"רהחבורה תחת חבו

" מאובנת"בצורתה ה , במסגרת החוק הקיים,אשר שובצה מאוחר יותר, טליון ממקור עצמאי

נסמכת על גישה זו). 21-19יט ' דב- ו20-19כד ' בדומה לשיבוץ נוסחאות טליון במסגרת ויק(

וכן על העדר הרלוונטיות של , מנוסח כולו בלשון נסתראשר ,של לשון הנוכח בחוק" זרותה"

" ואם אסון יהיה: "לתנאי הקבוע בחוק המשני) 25-24' המפורטים בפס(מרכיבי נוסחת הטליון

באחת משתי "משובצת"מקורה של נוסחת הטליון ה, קסון'פי ברנרד ג- על32).רישא23' פס(

, 42, 39א כ "מל, 11-10טו ' שופ: בים כגוןכתוב, לדעתו, המשתקפות ,נוסחאות טליון אורליות

24.33ב י "מל

,של נוסחת הטליון) הליטראלי או האורלי(בדבר מקורה העצמאי , המשכנעת כשלעצמה, הגישה

מדוע המחוקק נקט בלשון אינה פותרת את השאלה, החוק הקייםושיבוצה המאוחר במסגרת

עדיין ,..."ונתן נפש תחת נפש: "שון נסתרקט בלשהרי גם לו נ, נוכח ופנה ישירות אל נמען החוק

לחלק אינטגרלי , אך בשל כך, והיא לא היתה הופכת, היה נשמר אופיה העצמאי של הנוסחה

: 20-19כד ' בויק" משובצת"המופיעה בנוסחת הטליון ה, את לשון הנסתר, למשלראה(מהחוק

"). כאשר יתן מום באדם כן ינתן לו...כאשר עשה כן יעשה לו"...

התיבה אינה , לדבריו34.כמופנית לדיינים" ונתתה"מפרש את התיבה , עקבי לגישתו, יעקוב

וכן , המעשה/מבצע העבירהלא קיימת פניה ישירה אל " משפטים"כי בפרשת , מכוונת לפוגע

). נסתרים(לשני הצדדים הניצים רק בלשון רבים בחוק זה המחוקק מתייחס

בפרשת משפטים כן קיימות מספר פניות , ראשית: משני טעמים, עתילד, עמדה זו אינה נכונה

אין מניעה , שנית; 5-4כג - ו26-24, 23-22כב ' שמב, כך; )או המעשה(ישירות למבצעי העבירה

ואף , יתכן" ינצו ונגפו"כיוון ששניהם –שלשון היחיד מתייחסת אף היא לשני הצדדים , לומר

אינה ) בשתי חלופות החוק(לשון האפודוזיס , לפיכך. ששניהם גרמו לנפילת העובר, סביר

, בפירושו של יעקוב קיים קושי אחר. אלא יכולה לכוון לשני פוגעים, מתייחסת בהכרח לפוגע יחיד

מציינת את " בפללים"התיבה , פי פירושו-על". ונתן בפללים"הנעוץ בפירוש שלו עצמו לפסוקית

.126' עמ, 1991: סרנה; 76' עמ, 1985: פטריק; 106' עמ, 1969: דאובה; 192' עמ, ט"תשכ: קאסוטו, ראה למשל 31 ).1975: קסון'ג (19' לאחר פס25-24' שמקומם של פס, קסון'סבור ברנרד ג, )בין השאר(מסיבה זו 32

. 280-271' עמ, 2000: קסון' ג 33 . 659' עמ, 1992: יעקוב 34

90

35.פי החלטת הדיינים- על, )לבעל(ונתן : רוצה לומר; מומתייחס לפוגע עצ" נתן"והפועל , הדיינים

ושניהם אכן מתייחסים , אין ביניהם הבדל, לדעתי? "ונתתה"מ" ונתן", אם כן, במה שונה

36.ים/לפוגע

שהביע , פתרון לשאלה מה מקומה של לשון הנוכח במסגרת נוסחת הטליון ניתן למצוא בעמדה

ידי מחברו -נבחרה על) פי ניסוחו- על, כך" (הפתאומיתהפניה הישירה ", לדעתו37.דאובהדוד

המשתקף בסעיפים , המקורי של החוק כדי להדגיש את התנגדותו לאופן יישומו של עקרון הטליון

אשר במקור היתה בלשון , המחבר נטל את הנוסחה38.קבצי החוקים מן המזרח הקדוםבשונים

. מבטל נוהג קיים וקובע נוהג חדשבכך שהוא " לאותת" כדי ,והחליפה בלשון נוכח, נסתר

שכאשר המחוקק מעונין , ניתן לראות. ולכן אינו מספק, שפתרון זה ספקולטיבי מדי, נדמה לי

ולא ברמיזה , הוא עושה כן באופן מפורש, ולקבוע תחתיו נוהג חדש, להביע התנגדות לנוהג קיים

בו מביע , " יגח כמשפט הזה יעשה לואו בן יגח או בת: "31כא -ב, כך. ידי שינוי כינוי הגוף- על

.השאלה הנדונה בעינה עומדת, לפיכך. השוללת את ענישת התמורה, עמדה מפורשתהמחוקק

4-5כג ' שמ –חוקי הושטת עזרה לחיות

כי :כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו ("שעניינם הושטת עזרה לחיות , חוקים אלו

נמצאים בתוך ילקוט חוקים , ")משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמותראה חמור שנאך רבץ תחת

לסביבתם הן " זרים"הם ). 8-6, 3-1' פס(שנושאו כללי צדק ומוסר בהליך השיפוטי , הומוגני

ואילו שאר החוקים , פי הדגם הקזואיסטי-שניהם בנויים על; מבחינת הנושא והן מבחינה מבנית

. פי הדגם האפודיקטי- על

בגלל נוסח " סביבה אפודיקטית"שמא חוקי הושטת העזרה לחיות שולבו ב, בצריך עיוןאשאיר

שמא , והיפוכו של דבר; ממאפייני הדגם האפודיקטי, כידוע, שהוא, הפניה הישירה המצוי בהם

.והובילה לחילוף לשון הנסתר בלשון נוכח, על נוסחם המקורי" השפיעה"סביבתם האפודיקטית

הושטת (הפניה הישירה בלשון נוכח מופיעה בחוקים אלו משום שנושאם , קלדעת דייל פטרי

" הכתיב) "שבעליה הוא אויבו או שונאו של מי שמצווה להושיט את העזרה, עזרה לחיה נזקקת

-39, 37, 32' עמ, 1990: איסר(ראה במאמרו של סטנלי איסר " בפללים: "על פירושים אחרים לתיבה. 656 'עמ, שם 35

ונתן לו על פי : "נכתב" ונתן בפללים: "ובמקום הפסוקית, מופיע שיכתוב של חוק פגיעה באשה הרה, 4Q251-ב). 40 המילה הקשה , ט הלכתי זה מקומראןפי טקס-על". כי הבקשה היא פלילים: "בתוספת הערה פרשנית, "שה]בק

שמסר , תודתי לאהרן שמש(דין -הליך שיפוטי של תביעה לבית, קרי, שפירושו תביעה, היא טרמין משפטי" פלילים" "). מדרש משפטים "– 4Q251מגילה: לידי את כתב היד של מאמרו

). 30כא " ( פדיון נפשוונתן: "...המסייגת את ישום עיקרון הטליון, חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בפסוקית 36 .169-168, 106' עמ, 1969: דאובה 37 230, 210, 116' דוגמת ס(המיישמים באופן דווקני את עיקרון הטליון , אלו; הכוונה להסדרי ענישת התמורה 38

לקובץ חוקי 4-1' דוגמת ס( בקובעם הסדרי שיעבוד המיישמים את העיקרון באופן מרוכך, ואלו, )לקובץ חוקי חמורבי ). החיתים

91

שהרי חוקים אלו אכן עוסקים בנורמות , מבלי לשלול את עמדתו39.הרגשי, את הטון המטיף

כמענה שהסבר זה אינו משכנע דיו, דמה לינ, ")ורותטה"ולא בנורמות משפטיות (מוסריות

החוקים הקזואיסטים שבספר הברית . לשאלה מדוע המחוקק נקט בחוקים אלו בלשון נוכח

אין צורך , לפיכך. ומתארים אפיזודות אנושיות דרמטיות, עוסקים ביחסים שבין אדם לזולתו

. באמצעות הפניה הישירהדווקא ) לוהלבחוקים ממילא הקיים (להשיג את האפקט הרגשי

שהביע אנטוני פיליפס במאמרו על חוק העבד והאמה , חיזוק לעמדתו של פטריק מצוי בעמדה

לקבוצת החוקים וחוקי הושטת העזרה לחיות שייכים חוק העבד , פי פיליפס- על. בספר הברית

אל מצפונו של הפונים , העוסקים בשמירה על זכויות חלשי החברה, חוקים, קרי, "הומניטריים"ה

סביר את הפניה הישירה בלשון מם המיוחד של החוקיםאופי. והם נעדרי סנקציה עונשית, הנמען

אשר כלל בקטגורית , עמדתו של פיליפס נסמכת על סיווגו של הארי גילמר40. המצויה בהם,נוכח

משלושת קבצי , קזואיסטים ואפודיקטים, שורה ארוכה של חוקים" הומניטריים"החוקים ה

the humanitarian": המופיעה בהם, ואשר כינה את הפניה הישירה בלשון נוכח, החוקים בתורה

if-you formulation".41

, לדעתי, הקיימים, ברצוני להצביע על מספר כשלים, מבלי לשלול את הסברם של גילמר ופיליפס

יסטים ושל חוקים ההכללה תחת קורת גג אחת של חוקים קזוא, ראשית: בסיווגו של גילמר

שכן הפניה הישירה בלשון נוכח היא אחד מסימני ההיכר של הדגם , אפודיקטים בעייתית בעיני

ההכללה תחת קורת גג אחת של חוקי ספר הברית , שנית; בלא קשר לנושאו של החוק, האפודיקטי

שוב , אופייני לחוקים הדברימיםif-you-שכן דגם ה, ושל החוקים הדברימים אף היא בעייתית

מופיעה סנקציה כן דווקא " הומניטריים"באחד מן החוקים ה, שלישית; ללא קשר לנושא החוק

: ובשני חוקים נוספים הסנקציה נרמזת, )22כב ' שמ..." (וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב: "עונשית

ם בשני חוקים נוספי, רביעית; )סיפא15כד , סיפא9טו ' דב" (והיה בך חטא' וקרא עליך אל ה"...

, 14-13כא ' שמ(מופיעות פניות ישירות בלשון נוכח , "הומניטריים"שאינם חוקים , בספר הברית

עדיין , שלשון הנוכח בחוק אשה הרה נובעת מצירופה של נוסחת טליון מגובשת,ואף אם נניח, )23

!עם לשון הנוכח שבחוק הרצח" נותרנו"

נוכח הופעתן של , ל החוק מעט בעייתיתהנמקת הפניה הישירה באופיו ההומניטרי ש, אם כך

". הומניטריים"אינם מסווגים כחוקים ר שא, פניות ישירות רבות בחוקים

.89' עמ, 1985: פטריק 39היה הולם יותר , "הומניטריים"נוכח שיוכו של חוק העבד לקבוצת החוקים ה, לדעת פיליפס. 52' עמ, 1984: פיליפס 40

". הומניטריים"בו נמצאים שאר החוקים ה, למקמו דווקא בחלקו השני של ספר הברית .56-46' עמ, 1975: גילמר 41

92

, כלל אינה במקומה? מדוע נוקט המחוקק בחוקים אלו בפניה הישירה,שהשאלה הנדונה, יתכן

הוא יכול לפנות . נותאוטונומי לבחור צורות פניה שונות ומגוו) כמספרו של סיפור(שכן המחוקק

ולמקמו בתוך רמת , לחשוף אותו, מעל נמענו" להרים את המסך"והוא יכול , מקשיב, לנמען פסיבי

ם שבחינת אופי השתתפותם של הנמעני, )אם כי בהיסוס(נדמה לי , עם זאת. האירועים המסופרים

.ל המחוקקזו ש" בחירתו"את , הת מבמיד, אולי, תאיר, המסופרים בחוקים אלובאירועים

העשוי , ישראל-הוא כל אחד ואחד מבני, אליו המחוקק פונה בפרוטזיס, הנמען, בחוק העבד

; לקנות אדם מבני עמו, )שאינן מפורטות(בנסיבות מסוימות , ביום מן הימים

כיוון , תוהוא מי שנידון למו, המחוקק באפודוזיספונה אליו , הנמען, בחוק הפגיעה באשה הרה

; הרה במהלך קטטה עם אחרשהרג אשה

הוא מי שנתקל , )בפרוטזיס ובאפודוזיס(אליו המחוקק פונה בחוקי הושטת עזרה לחיות , הנמען

. השייכות לאויבו או לשונאו, במקרה בחיות נזקקות

נעוצה במבחן ,ורטים בחוקים המפ,שהסיבה לשיתוף הנמענים באירועים, ניתן אולי לומר

שבקנותו ובשעבדו אדם , ישראל לדעת-על אדם מבני"). למרות"או ה" (פי-לאף ע"שאכנהו מבחן ה

ששוחרר ולמרות, חש על בשרו טעם של שעבוד שעמו הוא עושה כן למרותאחר מבני עמו

שדינו מוות, ההורג אשה הרה במהלך קטטה לדעתעל אדם; ד שלא על מנת לחזור אליומהשעבו

למרות במקרה בחיה נזקקת חייב להושיט לה עזרהאדם הנתקל; שההרג לא היה מכווןלמרות

אינם , המתוארים בחוקים, שהאירועים,אולי כדי להדגיש. שהיא שייכת לאדם הרוצה ברעתו

ואם אסון "; "כי יקנה איש עבד עברי: "וקובע" משיח לפי תומו" המחוקק אינו מובנים מאליהם

... שב ישיבנו לו׃ כי יראה איש חמור שנאוה...כי יפגע איש שור אויבו" ;"יהיה ונתן נפש תחת נפש

- אני" בהעניקו לו ,אלא בוחר לשתף את הנמען ברמת האירועים, "וחדל מעזב לו עזב יעזב עמו

". חווה

המחוקק"שתתפותה"

המחוקק נמצא אך ,הנמען משתתף ברמת האירועים המפורטים, שנדונו לעיל, בשלושת החוקים

: מחוקק עצמו משתתף ברמת האירועים ביחד עם הנמעןבשלושה חוקים אחרים ה. מחוץ להם

והמשכון חוק ההלוואה ;)23-20כב (חוק הגנה על זכויות החלשים ; )14-12כא ' שמ(חוק הרצח

לנסות ולאפיין , קרי, ברצוני לבחון מה אופיה של השתתפות המחוקק בחוקים אלו). 26-24' פס(

. המתגלה בהם,קקו המחשל" ווההח-האני"את

93

12-14כא ' שמ – הרצח חוק

ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי :מכה איש ומת מות יומת : " בספר הבריתחוק הרצח

מורכב ," וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות:לך מקום אשר ינוס שמה

' בפס, והמשכו, )עלנוני פונושא המשפט בבי( בדגם הבינוני ,12' בפס, ראשיתו; שני דגמי ניסוחמ

. בדגם הקזואיסטי,14-13

האחת – בין שתי תפישות משפטיות , הקיים בחוק, ונוכח הניגוד,בגלל השונות הסגנונית

שחוק הרצח הוא פרי שילובם של שני , יש הסבורים– 14-13' והאחרת בפס, 12' משתקפת בפס

שאינו מבחין בין דרגות , "קטגורי"ה, 12' פס.אשר במקורם השתייכו לשני קבצים נפרדים, חוקים

, ילקוט חוקי הבינוני(שייך לקובץ קדום , ואינו מביא בחשבון כל יסוד של כוונה,שונות של הרג

, שיש בהם הכרה תודעתית, 14-13' ואילו פס, )שעונש המוות הוא הסנקציה האחידה הקבועה בו

. שייכים לקובץ מאוחר יותר, המתחשבת בנסיבות גרימת המוות

13' ופס, ")וכי"נוכח השימוש במילת הפתיחה ( היה במקור דין ראשי 14' פס, פי גישה אחת-על

' סופ, נה הסדראך בעת שילוב החוקים שו, )המבטאת את הגיוון, "אשר"בפותחו במילה (דין משני

מה שעלול להיחשב את כדי למנוע " הורחק", 12' הקבועה בו זהה לזו שבפסשהסנקציה, 14

מדין רצח כללי , לכאורה, המורכבת, הנדמית אחידה, נוצרה יחידה חוקית,כך. חזרה תוכניתכ

משתקפת צורתו 13' בפס, פי גישה אחרת- על42).14-13' פס(ומשני דינים ספציפיים , )12' פס(

בתוספת , הפרוטזיס נפתח בנושא,בדגם זה). relative form(המקוצרת של דגם משפט הזיקה

אך יש מקרים בהם מופיעה רק מילת הזיקה , ")נפש אשר", "איש אשר" ("אשר "מילת הזיקה

44. דין משני14' ופס, הוא דין ראשי13' פס, פי גישה זו- על43).ללא הנושא(

נוטלות חלק , מתארים תמונות סיפוריות שונותאשר , חוק הרצחב םפסוקיהבכל אחד משלושת

: מספר דמויות

,"מוסקת", ודמות אחת בלתי מזוהה45,"האיש המת"ו" המכה: "והות שתי דמויות מז12' בפס

: דינור, על תפיסות שונות באשר ליחס בין שלושת הפסוקים ראה). בעקבות אלט (33-32' עמ, 1994: ברין, ראה 42 . 637-630' עמ, 1992: יעקוב; 138-137' עמ, ד"תשי

משתקפת " איש אשרה"ו" איש אשר"כצורה מקוצרת של " אשר"השימוש ב. 5-4יט ' ובדב33כה ' גם בויק, כך 43המופיעים בקובץ חוקי אשנונה ובקובץ , המקבילים לדגם משפט הזיקה, גם לדגמים. 26, 15כז ' ובדב33ל ' למשל בשמ

כמשקף את הצורה , 13' על פס). ša, kuiš(יש בהתאמה צורה מקוצרת , )awīlum ša, Lú kuiš(חוקי החיתים . 93הערה , 61, 18' עמ, 1982: סונסינו; 2הערה , 115' עמ, 1970: פאול, המקוצרת של דגם משפט הזיקה ראה

פי -הפסוקים המתייחסים לרוצח בבלי דעת מנוסחים על, 14-13' בדומה לפס, שבחוק הרצח הדברימי, ראוי לציין 44ואילו , ])5-4יט " [ואשר יבא את רעהו ביער...אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת(..."דגם משפט הזיקה

על תלותו של חוק ]). 11' פס..." [וכי יהיה איש שנא לרעהו" ("וכי"רוצח במזיד פותח בנוסח הפסוק הקובע את דין ה . 1999: ענבר; ו"תשנ: זקוביץ, הרצח בספר הברית בחוק המקביל בחוקה הדברימית ראה

ס רק הביטוי אינו מתייח, רוצה לומר; )61' עמ, 1970: פאול(הוא הנדיאדיס " מכה ומת"הצימוד , פי פאול- על 45 לקובץ 207' אשר מוצאים דוגמתו בס, אלא זהו טרמין משפטי לתיאור גרימת מוות, שנגרם כתוצאה ממכה, להרג

šumma ina ma"(חוקי חמורבי āsīšu imtūt"( ,לקובץ חוקי החיתים 4-3' ובס )"táku...uala zi...aki" .(

94

46;"מות יומת: "הכרחי למימוש הסנקציה העונשיתשקיומה

; "אשר ינוס שמה...אלהים אנה לידואשר לא צדה וה", האיש. 1: מופיעות ארבע דמויות13' בפס

, "קיבוצי"מען ההנ. 4 48;"ושמתי"שדמותו משתקפת בתיבה , המחוקק. 3 47;"האלהים. "2

49;דמותו של המת נעדרת מן הפסוק". לך"המשתקף בתיבה

הנחשף בתיבה , המחוקק. 3 50;)ההרוג" (רעהו. "2; ההורג. 1: מופיעות ארבע דמויות14' בפס

". תקחנו"המשתקף בציווי , "קיבוצי"הנמען ה. 4; "מזבחי"

הוא 14-13' בפס, רועים המסופריםק באי המחוקק אינו נוטל חל12' בעוד שבפסכי , ניתן לראות

). כמשתקף באפודוזיס, באמצעות השימוש בגוף ראשון ושני(וכן משתף את הנמען , משתתף בהם

,היא סיטואציה, נטול סייגים" גוריקט"על - קובע עיקרוןאשר , 12' המתוארת בפס,הסיטואציה

בקביעת "מסתפק"קק המחו, במצב דברים זה.שאינה מחייבת הפעלת שיקול דעת כל שהוא

. והוא מותיר את עצמו מחוץ לתמונה הסיפורית, "חוקקהמ-האני"די לו בהפעלת –העיקרון

בשני הפסוקים מדובר במקרים . 14-13' בסיטואציות המתוארות בפסהם פני הדברים שונים

במקרה. אינטרסים מנוגדיםבאשר עולה בהם צורך לאזן בין, המחייבים הפעלת שיקול דעת

והעדר ,העדר כוונת קטילה( לאור הנסיבות המיוחדות ואף אם, הראשון נגרם מותו של אדם

עדיין נשקפת להורג ,"מות יומת"אין תחולה לציווי ) להיכולת שליטה על הפעולה שגרמה לקטי

יתלה את חובת גאולת הדם ויבטא את ר שא, יש למצוא פתרון, ךכפיל. סכנה מפני גואל הדם

, במקרה השני51.בות מסוימות אין הצדקה ליטול את חייו של מי שגרם למוותשבנסי, התפיסה

' עמ, ד"תשמ: גרינברג; ע"ראב, ראה(ות שיפוטית כהוצאה להורג בידי רש" מות יומת" מקובל לפרש את הביטוי 46

31-30 .( לקובץ חוקי חמורבי 266- ו249' המוזכרים בס, דוגמת האלהים, אלא לכוח עליון, המושג אינו מכוון לדמות ממש 47

)"ilum im assūma imtūt; lipit ilim ittabši" .(בות של פועלת כתוצאה מהתער, הנעדר כוונה פלילית, ידו של האיש, )"kiešaršiš uaštai"( לקובץ חוקי החיתים העדר הכוונה מתואר באמצעות דימוי היד הפועלת 4-3' גם בס. כוח עליון

. והיא אינה משמשת כעין סוכנת של כוח עליון, אלא שיד זו פועלת באופן עצמאי ורק בה האשמהאשר לפיו המחוקק אינו נוטל חלק , "ושמת ": יש להעדיף את נוסח המסורה על פני הנוסח המשתקף בפשיטתא 48

.באירועים, קרי המת, ולכן גם מושא הפעולה, אינו מבצע פעולה כלשהי" איש"ה. הפסוק אינו מתאר את מעשה ההרג עצמו 49

). 634-633' עמ, 1992: יעקוב( רוח של חפות 13אלו מרחפת על פסוק " חוסרים"שנוכח , יעקוב קובע. אינו מוזכראך בפעולות ההכנה , לכאורה, ועוסק, את הקטילה עצמה, קרי, אינו מתאר את העבירה המושלמת14' פס, פניו על 50

זאת משום שחסרה בו החוליה האחרונה בשרשרת . שנועדו בעורמה לגרום להרג, פעולות הזדון–לביצוע ההרג , עם זאת...". והכהו נפש ומתוקם עליו וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו : "11יט ' המתוארת למשל בדב, הפעולות

וכי : "ע"כפי שפירש ראב(נוכח עונש המוות הקבוע באפודוזיס יש לפרש את הפסוק ככולל את העבירה המושלמת , )אינו מורה על עתיד אלא על עבר" להורגו"ב" ל"שה, ג"ולפניו רס; "כאילו כתיב והרגו בעורמה, טעם להרגו, יזיד

דבר יזיד לדבראך הנביא אשר : "20יח ' בדומה לדב(ר את הלך הרוח הנלווה לפעולה כמתא" יזיד"ואת הפועל ..."). בשמי

אלא , ])34-9לה ' במ[ובחוק הכוהני ] 13-1יט ' דב[כבחוק הדברימי (קיומו של גואל הדם אינו מפורש , בחוק זה 51טוי ריסונו של מנהג גאולת הדם כחלק בכל אחד משלושת החוקים בא לידי בי. משתמע מן ההכרח של ההורג לנוסככל הנראה בחברה הישראלית התרחש ריסון עצמי של (שבטי למשפט הציבורי -מתהליך הכפפת המשפט המשפחתי

נשקפת סכנה מפני , ולא למי מבני משפחתו, שרק להורג, כיוון שהחוק מניח, מנהג גאולת הדם טרם התערבות המשפטשנועד למנוע את מימוש חובת גאולת הדם בהתקיים , א ביצירת המתחם המגןהריסון הראשוני מתבט). גואל הדם

המוציא (ריסון נוסף מתבטא בהענקת תפקידים שונים לגואל הדם במסגרת ההליך השיפוטי . נסיבות המצדיקות זאת, )24לה ' מ ב–התובע בהליך השיפוטי המתנהל כנגד הרוצח ; 12יט ' דב, 21, 19לה ' במ–דין המוות -לפועל של גזר

. שבטית- ולא עוד כזרוע משפחתית, שהוא פועל כזרוע רשמית מטעמה של הרשות השיפוטית, באופן

95

הימצאותו במתחם קדוש עלולה למנוע את ישום , למרות שאין ספק בדבר אשמתו של הרוצח

. שמירת הקדושה נדחית מפני הצורך החברתי בענישהכי , כן יש להבהיר-לע". מות יומת"הציווי

באשר קיימת בהם התנגשות, מחייבים את השתתפותו, ל המחוקקפי תפיסתו ש- על, מקרים אלו

יכול להכריע את הכף ולקבוע , הוא עצמו, קרי, ורק מקור הנורמות, בין נורמות מחייבות מנוגדות

. איזו מהן תגבר

ובכל , אופי השתתפותו של המחוקק באירועים המתוארים אינו זהה בשני המקרים, עם זאת

-מחוקק"בנוסף להיותו , )13' פס(במקרה הראשון . אחר באישיותואחד מהם הוא חושף פן

הוא גם , הדמות המתארת את האירועים וקובעת את הנורמות הנגזרות מהם, קרי, "מספר

אלא אף 52,לסיטואציה הקשההראוי קובע מהו הפתרון /המחוקק לא רק מתאר. "יוצר-מחוקק"

ך שללא השתתפותו הפעילה הסיטואציה היתה כ53,)כינון, במשמעות של יסוד" שמתי (" אותויוצר

. נותרת חסרת פתרון

אלא אך , שלמרות השתתפותו המחוקק אינו נוטל חלק ברובד המעשי של האירועים, יש לציין

המתחם " מקים"הוא אינו ; ביצירת הרעיון החדש של כינון המתחם המגן, קרי, ברובד העקרוני

את עמום הוא בוחר להותיר ,מתמצה ביצירת העיקרון שפועלו כמי". זכות היוצרים"אלא בעל

לקבוע את זהות המתחם ) ואולי אינה מאפשרת(שאינה מחייבת , בנוקטו לשון,גילומו המעשי

בהסתמך על כתובים , יכול שיהא אתר של פולחן וקדושה, "מקום"ה, קרי, המתחם המגן. המגן

המקום אשר יבחר ("5יב ' דב, ")שם אהלההמקום אשר היה ("3יג , ")מקום שכם ("6יב ' בר: כגון

כמפורט בפרשות , או עיר מקלט, דוגמת עיר, או מקום ישוב; ")יצא ממקומו' ה ("21כו ' יש, ")'ה

,אשר תהא" מקום" תהא זהותו של ה54).כ' יהו, 13-1יט , 43-41ד ' דב,34-9לה ' במ(המקבילות

הוא אינו יוצר . של ההורג הנס לשםביוצרו את רעיון המתחם המגן המחוקק הופך למשגיחו

אלא מייעד מתחם קיים למימוש הרעיון , )אף כי אין לשלול אפשרות זו(בהכרח מתחם חדש

. החדש

המחוקק משתתף 13' שבפס, מחזק את העמדה, המפורטות לעיל, העיון בפרשות המקבילות

לא המחוקק מבצע , לו אפי פרשות- על. עקרונית ולא ברמה המעשית-באירועים ברמה הרעיונית

אז : "41ד ' דב(אלא משה , את ערי המקלט, קרי, שנועדו לכונן את המתחם המגן,את הפעולות

". ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מקום יהיה לך אשר ינוס שמה: "בנוסח, למשל, היה בוחר, לו היה עושה כן 52 . 963b' עמ, שום, BDB-מילון ה, ראה 53" מקום"המדגישים את הקונוטציה הנלווית למילה , פאול וסרנה, דרייבר, למשל, כים בגישה הראשונה תומ 54

ע "בגישה האחרת מצדדים ראב; )122-121' עמ, 1991: סרנה; 63-62' עמ, 1970: פאול; 216-215' עמ, 1953: דרייבר(וכן ; אתר של קדושהל, לדעתם, אשר רק הוא מכוון, 14' שבפס" מזבח"לבין ה" מקום"המבחינים בין ה, ואברבנאל

, קרי, היכול לשמש כמקלט של קבע, מתייחס רק לאתר" מקום"הסבור שה, פרשנים מודרניים כגרינברג וקויפמן .)270-259' עמ, ו"תשכ: קויפמן; 132-125' עמ, 1959: גרינברג(מקום ישוב

96

והקריתם לכם ערים ערי : "14-11לה ' במ(נמעני החוק , ישראל-או בני, ...")יבדיל משה שלש ערים

... רים תבדיל לךשלוש ע: "3-2יט ' דב; ..."את שלש הערים תתנו... והערים אשר תתנו...מקלט

תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי : "...2כ ' יהו; ..."תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך

,הפרשות המקבילות מתארות את אופן מימושו של העיקרון, מבחינה זו"). אליכם ביד משה

. 13' שהמחוקק יצר בפס

היוצרת את הפתרון כדמות13' המתוארים בפסהמחוקק נוטל חלק באירועים: לסיכום

חלקו , על פני הדברים"). לך("באשר ההסדר נוצר למענו , גם לנמען חלק ביצירת הפתרון55.לבעיה

דע –" לידיעה" מהווה מעין נמען ךכפיול, וה לפעולשכן הוא אינו פועל ואינו מצו, פסיבישל הנמען

ההדגשה כי ההסדר נועד וכן, אך הפניה הישירה אל הנמען56.כי המקום אשר ינוס שמה נועד לך

וקוראות לו , שיצירת המתחם המגן משקפת את אינטרס הכלל, מבהירות, ס ולא ליחיד הנ,לו

משתקף בהתחייבות אשר , "פרעון השטר"מבטאת את " לך" התיבה 57.ליטול חלק במימושו

". לפעולה"ובכך הופכת את הנמען לנמען , "ושמתי מקום"

, השתתפותו פסיבית14' בפס, 13' בפס"היוצר- המחוקק"לא שממ,בהבדל מהתפקיד האקטיבי

, ובהקשר הפסוק,על פני הדברים; יתרה מזאת. מטעמו באשר לא נלווית אליה פעולה כלשהי

אשר רק בהסתמך עליה ניתן לראות את המחוקק כמי שמשתתף באירוע " (מזבחי"התיבה

המחוקק שלא לנקוט בתיבה משבחר , עם זאת. זאת ותו לא, מבטאת תיאור מקום) המתואר

נדמה שביקש )ולא במזבחו של אל אחר' במזבח האף שברור כי מדובר" (המזבח"לית איטריהנ

ביקש לבטא את נוכחותו בהתרחשות קקומחה" מזבחי" באמצעות התיבה .לבטא דבר מה נוסף

. המתוארת

נמצא בזיקה ") מבחוץ"המתאר את האירועים , בהבדל ממחוקק(החושף את נוכחותו , מחוקק

ניתן ,התרחשותה וכאשר הוא אינו פעיל במסגרת, דוי-של זמן ומקום להתרחשות המתוארת על

חלק פעיל בהתרחשות אלא שאף כי המחוקק אינו נוטל, חשוב להדגיש. "דע- מחוקק"לאפיינו כ

ם אלא מי שנוכחותו במקו, שנקלע אל ההתרחשות באקראי, הוא אינו עד בלתי מעורב,ד להרק ע

. מדובר בנוכחות מתחייבת מאליה, מבחינה זו; מניעה את שרשרת האירועים

דמותו משתתפת , קרי, יהאלא גם ביצירת הבע, שהמחוקק נוטל חלק פעיל לא רק בהענקת הפתרון, יש הסבורים 55

אינה " והאלהים"שהתיבה , הקובע, יעקוב, כך למשל. הן באירוע המתואר בפרוטזיס והן בזה המתואר באפודוזיסשנשלחה אל המטרה המתוארת , אלא זו מניפסטציה שלו', הפועלת בניגוד לה, יכולה להתייחס לאלוהות אחרת

כיוון שהאל זימן להורג את הרעה הוא נוטל אותו , פי דינור-על). 634-633' עמ, 1992: יעקוב(מסיבה הידועה רק לו ). 137' עמ, ד"תשי: דינור(תחת חסותו

אשר נוטל חלק פעיל , בחוק פגיעה באשה הרה ובחוקי הושטת עזרה לחיות, זאת בהבדל מהנמען בחוק העבד 56 . ומרכזי באירועים המתוארים בהם

הקהילה מצווה לבצע , ואכן; שהמתחם נועד להגן על אינטרס הכלל, ן מפורש מודגש ומנומק באופ10יט ' בדב 57 ). 3-2' פס(פעולות מורכבות לשם כינונו

97

-אני", "'ה-אני "–אחר " אני"אלא , נוכח בהתרחשות" המחוקק-האני"שלא , יש להבהיר

באשר , נפעל" אני"הוא " הקדוש-האני", פעיל" אני"שהוא , "המחוקק- האני"בהבדל מ". קדוש

עושה כן כדי ליהנות מן ההגנה , חז בקרנות המזבח אל המתחם הקדוש ואו58הנס, הרוצח

נוכחותו של הרוצח בקרבת ,אך בסופו של דבר. ת למי שמסתופף בקרבת האלווהחסינות המוענק

-האני". "תקחנו למות: "הוומצה, "המחוקק-האני"את " מפעילה"אשר יא ה,"הקדוש-האני"

שמירת הקדושה , לתפיסתו, שכן, "הקדוש-האני"וה ליטול את הרוצח מחסותו של ומצ" המחוקק

". מות יומת: "נדחית מפני החובה לקיים את הצו

מאפשר להוציא הזה הוא; מרכזידיוממלא בו תפק, באירועפן פעיל הנמען משתתף באו14' בפס

האתה "המופנה אל , הצו. שביצועו עוכב בשל המנוסה אל המזבח, דין המוות-לפועל את גזר

אשר , הלקיחה מן המזבח: אוגד בתוכו שתי פעולות, הרשות השיפוטיתשל הכמייצג, "הקיבוצי

דין - על מנת שתוציא לפועל את גזר, והעברתו לידי הרשות;רוצח ממתחם הקדושהמוציאה את ה

הנוכחות אף -לעיש לקחת את הרוצח כי ,מובהר" מעם מזבחי תקחנו": בפסוקית. המוות

. הקדושה

המחוקק הוא הדמות ,)13' פס( הלגיטימית ,זכות המנוסה ושמיהאפשרות למבעוד שביצירת

במניעת ההתנהגות הבלתי , קרי, )14' פס(בזכות המנוסה לרעה ושבמניעת השימ, הפועלת

.הנמען הוא הדמות האקטיבית, לגיטימית

20-23כב ' שמ – ות החלשיםי הגנה על זכוחוק

וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים " :האלמנה והיתום, שמירה על זכויות הגר יינונעש, חוקה

אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע :כל אלמנה ויתום לא תענון :הייתם בארץ מצרים

מורכב משני , " וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים:אשמע צעקתו

שני הפסוקים ו;ודיקטיםחוקים אפכם מנוסחי )21-20 'פס(שני הפסוקים הראשונים : לקיםח

תבניתמנוסחת ב הנמקההפסוקית 59".רחבתנ"הנמקה משמשים כפסוקית )23-22' פס(הבאים

: מהדהדת את הפסוקית, ..."ונסוכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה : "שהוספה בתרגום השבעים ,"ונס" התיבה 58

המתרחשת בחסות , לגיטימית, האחת: שני סוגי מנוסהובכך מדגישה שהחוק דן ב, )סיפא13' פס" (אשר ינוס שמה" . המחייבת את התערבות החוק כדי למונעה, שאינה לגיטימית, והאחרת, החוק

? ונשאלת השאלה מה טיבה, "כי גרים הייתם בארץ מצרים": "ספציפית" לחוק הראשון מצורפת פסוקית הנמקה 59שאם יענו את הגר האל ינקום , ולכן יש בה משום איום מרומז,שלגר יש מגן, הפסוקית מבהירה, ן"כדעת הרמב, האם, הפסוקית מבקשת לעורר אמפתיה כלפי הגר, או שמא; שעינו אותם בהיותם גרים במצרים, כפי שנקם במצרים, בהם

שבו פסוקית ההנמקה מופיעה בנוסח מלא , 9כג - שהשוואה עם החוק המקביל ב, נדמה לי. ובכך למנוע את הפגיעה בו. שמטרת ההנמקה לעורר אמפתיה, מבהירה, ")ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים("...ר יות

ואין צורך באיום מרומז אודות , איזכור תחושת הפגיעות בפני מי שהיו גרים בעצמם די בו כדי למנוע את הפגיעה בגר: שבו הפסוקית, )34-33יט ' ויק(פר הקדושה חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בחוק המקביל בס. הטלת סנקציה עונשית

, על פסוקיות ההנמקה בחוקי השמירה על זכויות הגר ראה. מנמקת את הציווי לאהוב את הגר, ..."כי גרים הייתם" . 172-166' עמ, 1991: האוטן- ון

98

סנקציה ) באפודוזיס(קובע ו,מעשה עבירה/מעשה פסול )טזיסובפר(מציג ה, משפט תנאישל

ה והן מן הבחינ, הן מן הבחינה הסגנונית ,הב פיםקמשת, מבחינה זו ;הנגזרת ממנועונשית

גם אבחן וכך , 23-22' פסאתייחס אל , ךכפי ל.דגם החוק הקזואיסטישל ויסודותי, העניינית

."דין קזואיסטי עיןמ"כ, אותם

23-22' פסו ,"לא תענון", "לא תלחצנו", "לא תונה": "אל תעשה"כוללים שלושה צווי 21-20' פס

". א תענוןכל אלמנה ויתום ל: " השלישיויויהפרת הצל ותישיר יםמתייחס

. ובה בעת מציג את האפשרות שהצו יופר, הכולל צוק היחיד בספר הבריתהחוק הנדון הוא החו

פוגמת באפקט הקטגורי של , בהכירה בחולשות האנושיות,אף שיש בה יסוד ריאליסטי, גה כזוהצ

המתארת ,מועמת נוכח קיומה של סיטואציה, הבלתי מותנה, עוצמת הציווי האבסולוטי. הציווי

אשר כפי שיוסבר , פגיעה(ה והמצו/סמכותו של המחוקק, בעקיפין ,נפגעתבשל כך ו, את הפרתו

). כדי לנמק את תגובתו הקיצונית, אולי, יש בה, בהמשך

היא תופעה נדירה גם בקבצי ,פריוהציווי שאפשרות ה ומיד בסמוך לו הצגת ,קביעת ציווי

: להלן מספר דוגמאות. החוקים האחרים

החוק " ונשא עונולא ירחץ ובשרו לא יכבס ואם :... במיםורחץבגדיו וכבס : "...16-15יז ' בויק. 1

נוכח ש,יתכן. ין כל קושי או הכבדה למלאםא , ספקאלל ,רשא, של שני צוויםתםהפרתייחס למ

המחוקק בחר , אכן תקויימנה, המבוצעות ברשות הפרט,אישיותהפעולות ה האם ,הקושי לוודא

; החוקאי כיבודו של אפשרות את מראש ועלמנעל מנת , בסנקציה עונשית"יםלא"

" ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמםכי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה: "29יח ' ויק. 2

, המפורטים מינייםבין האיסורים ה. 23-6' המפורטים בפס, מתייחס להפרת האיסורים המיניים

שעניינם , )28-24' פס (חטיבת הפסוקים, קרי, "יץח"קיים , םהדן בהפרת, האמורפסוקהלבין

-על, נדמה. הצפוי לו ,) שנטמאו בטומאות המיניות,ה לגורל הגוייםדומה( גורלהאזהרת העם מפני

העובר לפיה , אלא קביעה, אינו עימות בין הצו האוסר לבין הפרתו29' שהרעיון המרכזי בפס, כן

60;נש אישי בנוסף לעונש הקיבוצי של הגירוש מן הארץיענש בעוהמיניים על האיסורים

ואם :ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף ): "18-17ז (8-6יט ' ויקב. 3

מתייחס להפרת הציווי לשרוף החוק ..." ואכליו עונו ישא: ...האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא

נועדה להמחיש את " האכל יאכל: "ר המוחלט של הפועלהוספת המקו. את זבח השלמים הנותר

: כגון(מתרחשת למרות הציווי המפורש לשרוף אשר את האכילה , קרי, הניגוד בין שתי הפעולות

. 1582' עמ, 2000: מילגרום, ראה 60

99

אם ענה ":וכן בחוק הנדון, ]3כב ..." [אם המצא תמצא", ]5כא ' שמ..." [ואם אמר יאמר"

61;])22כב ..." [תענה

"לא תעשה"י הוומתייחס להפרת צ" והיה בך חטא' לו וקרא עליך אל הולא תתן : "...9טו ' דב. 4

הנובעת ,אלא רק בהפרה, נו דן בהפרה גורפתאיהפסוק , עם זאת .8-7' המפורטים בפס, "עשה"וה

. מהסיטואציה המיוחדת של שנת השמיטה

רבעה ובשניהם מצויים א, עוסק בהגנה על זכויות חלשים, 23-20כב ' בדומה לשמ, הזחוק

ההפרה ן הנגזרת מוהטלת סנקציה', ה להקריא, תיאור הפרתו, קביעת צו: יסודות משותפים

בהבדל ."והיה בך חטא"אלא משתמעת מהפסוקית , אינה מפורשתהסנקציה בחוק הדברימי (

' פס[פורש מבנקבע , שיוענק בתמורה לכיבוד הצו, הגמול החיובי, השליליתהסנקציה" עמימות"מ

). ]סיפא10

בכל אחת . נוצרת חוקיות רטורית באמצעות שימוש אינטנסיבי במקור המוחלטבחוק הדברימי

והסיטואציה , )8-7' פס(הכללית , הסיטואציה הראשונה: משתי הסיטואציות המרכיבות את החוק

לא תאמץ את לבבך ולא ("מתוארת התנהגות על דרך השלילה , )10-9' פס(הספציפית , השניה

המנוסחת תוך , ולאחריה ההתנהגות המנוגדת לה, ])9' פס" [ולא תתן לו", ]7' פס[" תקפוץ את ידך

' פס" [נתון תתן לו", ]8' פס" [כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו("שימוש במקור המוחלט

פווסיבה, ")פתח תפתח("שוב מופיע המקור המוחלט , )11' פס(החותמת את החוק , בפסוקית]). 10

.םסיונופך חגיגי ל

גורר אחריו סנקציה עונשיתאשר , שהפרת הצו מהווה חטא,מובהרבהם יש להבחין בין מקרים

לבין מקרים בהם המחוקק , ) בספר הבריתבחוק הנדוןכן ו, שפורטו לעיל, קיםחוכך בארבעת ה(

את המחוקק מדגיש , במקרים אלו. אך אי כיבודה אינו נחשב לחטא, קובע נורמה חוקית מחייבת

אי כדאיות , אי נוחותמשום שיש בו , בקובעו הסדר חוקי,על פני אי כיבודה כיבוד הנורמהדפת הע

יש , עם זאת. ו להרתיע מפני אי כיבוד הנורמהתרמטש, עונשי-יסוד מעין, קרי, או השפלה, כלכלית

להלן . רצויה מועדפת או אינהשאף , מתייחס להתנהגות מותרתזה עונשי -עיןמשהסדר , לזכור

: ר דוגמאותמספ

קובע חלופה מותרת לאי "מור תפדה בשה ואם לא תפדה ערפתוכל פטר ח): "20לד (13יג ' שמ. 1

רק עם , על כורחו, בעל הבהמה נותר, אך נוכח אי כדאיותה הכלכלית, הטמאהפדיון הבהמה

ככל , נובעות") אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתוכי ("22ההופעות הנוספות של המקור המוחלט בפסוק 61

.ונועדו לשם הדגשה, מגרירה סגנונית, הנראה

100

62; בשהחלופת הפדיון, קרי, ההגיונית, החלופה המועדפת

והיה אם לא : "14כא ' דב-ו, "לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסףואם שלש אלה : "11כא ' שמ. 2

כאשר , קובעים את תנאי שחרורה של האשה..."ת לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסףחפצת בה ושלח

חלופת אי המימוש היא אחת מארבע בחוק האמה. את המטרה שלשמה נלקחההגבר אינו מממש

יש בה משום , השקעתופה זו הגבר מפסיד אתפי חלו-אך כיוון שעל, חלופות אפשריות ומותרות

המתוארות בשלוש , שהמחוקק מעדיף את ההתנהגויות,המבהירה, עונשית-סנקציה מעין

, )בבחינת דין משני( אי מימוש הנישואין היא חלופה לגיטימית בחוק השבויה. האחרותהחלופות

; וחאך מובהר שאין בצידה רו, עונשית- שאינה גוררת אחריה סנקציה מעין

ונקרא שמו ...וירקה בפניו... וחלצה נעלו...ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו: "10-7כה ' דב. 3

אינו ר שא, קובע שורת השפלות ופגיעה בסטטוס החברתי של היבם"לבישראל בית חלוץ הנע

63.אך אינו שולל את אופצית אי היבום, ממלא את חובת היבום

, המנוסחת, )23-22' פס( ההנמקהפסוקית . זור אל החוק הנדוןלאחר סטיה קצרה זו ברצוני לח

: שלוש אפיזודותמ תבכמור, דין קזואיסטיתדמויבתבנית , כאמור

, קרי, משתתפים הנמען, ")אם ענה תענה אתו("שעניינה הפרת הצו , באפיזודה הראשונה. 1

64;והחלש, "האתה הקיבוצי"

נוטלים חלק , ") צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתוכי אם("העוסקת בהצלה , באפיזודה השניה. 2

בעוד שאת האפיזודה –של המחוקק " האני הכפול" באפיזודה זו משתקף 65.החלש והמחוקק

שאליו מופנית צעקת , המשתתף, "החווה-האני. "משתתף בה אחר" אני", "המחוקק-האני"מתאר

הנגזרות ,את הסנקציותהמתאר את הנורמות ו/כמחוקק הקובע' לא ה; "'ה-אני"הוא , החלש

66;העושה צדק עם קורבן העוול, שיפוטית- כערכאה מעין' אלא ה, מהפרתן

וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו ("המתארת את הסנקציה העונשית , באפיזודה השלישית. 3

גם באפיזודה זו . נשיהם ובניהם, הנמענים, משתתפים המחוקק, ")נשיכם אלמנות ובניכם יתמים

, 1994: ברין, ראה(שתי החלופות משקפות שלבים שונים בהתפתחות החוק , לדבריו. גרשון ברין מציג עמדה שונה 62 ). 207-205' עמ

.362-341' עמ, 1995: ברין, על הדוגמאות הללו ועל דוגמאות נוספות ראה 63גם ). 23, 21, סיפא20' פס(ללשון רבים ) 22, רישא20' פס( בנוסח המסורה יש חילופים חוזרים ונשנים בין לשון יחיד 64

בחומש , כך(אף כי אינם זהים לחילופי המסורה , הנוסח המשתקף בחלק מעדי הנוסח כולל חילופי יחיד ורביםבנוסח המשתקף בתרגום השבעים ובפשיטתא מופיעה באופן , ומת זאתלע). בתרגומים הארמיים ובוולגטה, השומרוני

׃ כל אלמנה ויתום לא תענון׃ אם ענה תענו אותם כי אם ...וגר לא תונו ולא תלחצו כי גרים הייתם("עקבי לשון הרבים ..."). צעק יצעקו אלי שמע אשמע צעקתם

כי חנון ורחום : "קיימת פסוקית הנמקה) קהירי מגניזת"לפי כ( בנוסח המשתקף בתרגום הארמי הארצישראלי 65 ").כי חנון אני("סיפא 26' שנועדה לערוך הרמוניזציה עם פס, הנראית כתוספת, "'אני אמר ה

בין אם האל הוא המגן על ; מוטיב הדאגה וההגנה על זכויות האלמנות והיתומים משותף לתרבויות המזרח הקדום 66, כמשתקף(ובין שמדובר בחובתו של המלך , )6סח ' תה, 18י ' ומכתובים כגון דב, ןכפי שעולה מהחוק הנדו(זכויותיהם

, 1962: פנשם, ראה]). CT 53, 128[ובמכתב סרגון השני מלך אשור , בפרולוג ובאפילוג של קובץ חוקי חמורבי, למשל . 139-129' עמ

101

-האני" קובע שתושת על המענים , את הסנקציה העונשית–של המחוקק " אני הכפולה"משתקף

. המוציא לפועל את הסנקציה, "'ה-אני"הוא , המשתתף באפיזודה, "החווה- האני"אך , "המחוקק

המשתקף , קזואיסטי- מבנה המעיןר לשאחלוקה זו לשלוש אפיזודות מעוררת מספר שאלות ב

והאפודוזיס מהאפיזודה ,ס מורכב משתי האפיזודות הראשונותהאם הפרוטזי. 23-22' בפס

כך שהפרוטזיס , מצוי בלב האפיזודה השניהמשפט התנאיאו שהגבול בין שני חלקי , השלישית

והאפודוזיס את , ...")כי אם...אם"את שני משפטי התנאי (' כולל את תיאור העינוי והצעקה לה

ה מקומה של האפיזודה השניה מבחינת היחס שבין מ? )שמיעת הצעקה וההרג(כלל פעולות האל

) או בהידוק(האם יש לה תפקיד כלשהו ביצירת ? לבין קביעת הסנקציה העונשיתפסולמעשה הה

? עונשהעבירה לבין הבין מעשה , המתבקש, הקשר הסיבתי

וכן אינה מתייחסת, מעשה העבירה/המעשה הפסולהאפיזודה השניה אינה חלק מתיאור , לדעתי

היה שלם גם לו הורכב מן האפיזודה "הדין" נורמטיבית- מבחינה משפטית67.לסנקציה העונשית

, כן-על, נדמה...". אם ענה תענה אתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב: "הראשונה והשלישית בלבד

המוליכה ממעשה העבירה ,שהאפיזודה השניה אינה ממלאת תפקיד כלשהו בשרשרת הסיבתית

והיא גם אינה 68,אינה תנאי הכרחי לענישתם של המענים) ושמיעתה( החלש צעקת. אל העונש

69.כעס זה) או המזרז(או הגורם המפעיל , העילה לכעסו של האל

המחוקק להשתתף " רצון"משקפות את , ולצידה האפיזודה השלישית, האפיזודה השניה

ורמת , הי ביחסו לחלשרמת החסד האלו: המשלימות זו את זו, באירועים בשתי רמות נפרדות

, הנוטל חלק באירועים, המחוקק- האלבכל אחת משתי הרמות. הנקם האלוהי ביחסו למענה

בעוד . קקוו של המחאופי השתתפותנבדל בכל אחת מהן , ולכן, מגלה פן אחר מאישיותו

החזרה (שבאפיזודה השניה ההיענות המיידית של האל ממחישה את הצורך הדחוף בהתערבותו

והשימוש האינטנסיבי בפעלים , על צורת המקור המוחלט בתוספת צורת העתידהמשולשת

באפיזודה השלישית תגובתו אינה דחופה 70,)העוקבים יוצרים את תחושת הדחיפות והבהילות

המאיימת , היא חלק מפסוקית ההנמקה, "צעקתושמע אשמע : "שהפסוקית, לדעה, כמובן, עמדה זו מנוגדת 67

).148' עמ, 1982: סונסינו, ראה(בענישת המענה , פסוקית המבטאת אזהרה שאינה שלמה, קרי, מקרא קצר" אם ענה תענה אתו: "הרואה בפסוקית, י" כך סבור רש 68

. נקבע כל עונשובמקרה שלא יצעק לא, "צעק יצעק"יושת רק אם " והרגתי אתכם בחרב: "שהעונש, באופןבעוד שכדי (לפעולה מיידית ' שדי בצעקה כדי לעורר את ה, נועדה להדגיש" כי אם"פתיחת המשפט ב, ן"פי רמב- על 69

היא , הזקוק לעזרה, זעקת החלש, לדעת יעקוב). אשר בספק אם יועיל, להשיג עזרה אנושית נדרש מאמץ רב יותרמסוגלת לעורר את זעם ) 1ד ' קה(דמעת העשוקים . הצורך להעניש את המענה) ךכל כ(ולא , המעוררת את כעס האל

). 706-705' עמ, 1992: יעקוב(האל למידה שתוביל אל נקמתו ' חב, 9טו ' דב, 23ב ' שמ, 10ד ' בר: של האל מתוארת בכתובים כגון) או אי היענותו(והיענותו ' זעקת הקורבן לה 70לפיו קורבן של עוול היה פונה לקבלת סעד ממי שהוסמך לעשות , נוהג קיים, כנראה, משקפתהזעקה. 7איוב יט , 2א

מערכתי -היתה במקורה מוסד משפטי חוץ" זעקה"ה, פי בקר-על). 3ח , 26ב ו "מל, ראה(מהמלך , קרי, צדק ומשפט שנמצא בטווח שמיעה היה ומי, הקורבן זעק לעזרה. שנועד להעניק סעד מיידי במקרי תקיפה חמורים, )כך בלשונו(

מבטאים שלב התפתחותי מאוחר שבו קיבלה , כערכאה שיפוטית, מקרי הזעקה אל המלך. חייב להיחלץ לעזרתו

102

אי –ניתן לראות בהם פרי תהליך חברתי ר שא(אלא מתייחסת לאירועים עתידיים , ומיידית

, ניתן ללמוד מעוצמת תגובתו של המחוקק, עם זאת). יהמוביל לאסון הלאומ, הצדק החברתי

. שהשתתפותו באפיזודה השלישית יחודית באופיה

העומד בסתירה לפן , אימפולסיבי, מגלה פן נקמני, המשתתף באירועים, "החווה-האני"

; המחוקק אינו מסתיר זאת. הנדמה להיות הפן השליט באישיותו של המחוקק, השקול, הרציונלי

בצמוד לתיאור הסנקציה העונשית הוא ,")וחרה אפי(" נוכח המתרחש , את הלך רוחובתארו

המגלה נגיעה רגשית כה , מחוקק כזה. כי סנקציה זו היא בראש ובראשונה תולדה של כעס,מבהיר

עלול , שהוא נסחף לתוך מערבולת היחסים האנושיים אותם עליו להסדירכי נדמהעד , חזקה

בו הסנקציה , שמקרה זה, לכן, אין תימה. ולהפעיל שיקול דעת מוטעה, תללקות בראיה לא מאוזנ

פיה הוא עצמו יבצע את -על, גם הכרזתו. הוא מקרה יחודי, מושפעת מרגשותיו של המחוקק

71.נדירה מאד, ")והרגתי אתכם בחרב("הסנקציה העונשית

ו יכול לזכות להגנה שהחלש אינ, ומהבנתו, האם כעסו של המחוקק נובע רק מחומרת העבירה

, המחוקק זועם על קריסתה המוחלטת של הערבות ההדדית, רוצה לומר; אנושית מפני מעניו

או שמא כעסו הוא תולדה של גורם , שהיא מהיסודות המרכזיים עליהם מושתתת חברה אנושית

. שהחלופה השניה היא הנכונה, נדמה לי? נוסף/אחר

אלא נגזר מיחסו של המחוקק למי שהפר , גלה ביחס לחלשהמת, הכעס אינו נובע רק מאי הצדק

המחוקק משתתף באירועים בעוצמה נדירה ". כל אלמנה ויתום לא תענון: "את ציוויו המפורש

אין להם לצפות אלא , את החלשנועי, למרות הציווי המפורש, אם; נוכח הפגיעה הבוטה בסמכותו

. לתגובה חריגה בחומרתה

אך בכך לא תמה , אותו הוא מבצע בעצמולהטלת עונש המוות, כאמור, מובילכעסו של המחוקק

והיו : "בחירתו לתאר את השלכותיו של העונש באמצעות הפניה הישירה. תגובתו הקיצונית

היא בראש ובראשונה , אף שהההשלכות ידועות וברורות מאליהן, "נשיכם אלמנות ובניכם יתומים

שנועד להרתיע מפני ההתנהגות , ה יש יסוד מבעית ומאייםבתיאור אישי כז. בחירה רטורית

: כאילו נאמר(שניתן לראות בה מעין פסוקית הנמקה , הפסוקית האמורה, עם זאת. האסורה

אלא כל תלונה על עוול ובקשה , לא עוד קריאה לסעד דחוף במקרי תקיפה קשים–הזעקה משמעות רחבה יותר

).52-50' עמ, 1980: בקר(לקבלת סעד משפטי , או לחוק, המושפעת ישירות מרגשותיו של המחוקק, הברית אין דוגמא נוספת לקביעת סנקציה עונשית בספר 71

בשלושה חוקים בספר הקדושה . וכך גם בקובץ הדברימי; שבמסגרתו המחוקק הוא המוציא לפועל של העונשבשני החוקים הראשונים ). 30-29 כג, 6-2כ , 10-9יז ' ויק(שנקבע בהם " הכרת"המחוקק מכריז על עצמו כמבצע עונש

ושמתי את פני /ואני אתן פני באיש/ונתתי פני בנפש: "המחוקק מקדים להכרזה על ביצוע העונש את הפסוקיותיחס זה נראה כגורם להטלת העונש החריג . אשר מבטאות את יחסו העוין כלפי מי שעבר על הוראות החוק, "באיש

משמעו ") אל"בהבדל מ" (ב"בתוספת ; רושו להעניק למישהו תשומת לב רבהפי" לשים פנים/לתת"הביטוי . בחומרתוהתרגומים הארמיים ). 1733, 1471' עמ, 2000: מילגרום, ראה(באופן מאיים , להתמקד במישהו בעוינות/להתייחס

, בכךבהדגישם " רוגזי" כ3כ ' בויק" פני"מתרגמים את המילה , )י ניאופיטי"פי כ-תרגום אונקלוס והתרגום על( . שקביעת הסנקציה העונשית מושפעת מהלך רוחו של המחוקק

103

שכן המחוקק , מעוררת קושי, ")יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומיםלמען והרגתי אתכם בחרב "

ונל העומד בבסיסו של העונש הוא עיקרון הרצי, לכאורה. הזרה לו עצמומציג בה גישת ענישה

, המענה. אלא שהפסוקית מבטאת ישום מעוות של עיקרון זה72,המקובל על המחוקק, הטליון

. בהופכם למעונים בפוטנציה,יענשו, שלא חטאו,ואילו בני משפחתו, יהרג, לא הרגשעינה אך

, בחוקי המזרח הקדוםהמקובלת אמנם, שבפסוקית זו משתקפת ענישת התמורה, אם כן, יוצא

, מעונים, מענים, בכעסו משרטט המחוקק ציר אינסופי של מעונים. אך זרה למחוקק המקראי

. השקול, "המחוקק- האני"השתלט על , היצרי, "החווה-האני"ונדמה ש, וחוזר חלילה

24-26כב ' שמ –חוק ההלוואה והמשכון

:חוק הלוואה לעני וחוק המשכון –לשים העוסקים בהגנה על זכויות הח,בשני החוקים הנוספים

אם חבל תחבל :אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך "

כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לערו במה ישכב והיה אם :שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו

, "תלוה(" שבע פעמים נוכח בלשון המחוקק פונה אל הנמען,"מעתי כי חנון אנייצעק אלי וש

הנמען מקנה להשתתפותובכך, )74"תשיבנו, "רעך", "תחבל "73,"תשימון", "תהיה", "עמך"

השתתפות , )ובהבדל מן החוק הקודם(לעומת הנמען . באירועים המתוארים אופי פעיל ואינטנסיבי

. המחוקק בחוקים אלו מינורית ומתונה יותר

' פס" (את עמי"המחוקק חושף את עצמו באמצעות הפסוקית כבר בתחילת חוק ההלוואה לעני

, "עמי: "הראשון: ללהגדיר את דמות החלש באמצעות אפיון כפו/הוא בוחר לזהות). רישא24

מבטא את הזיקה הקיימת בין , "העני עמך: "והשני, הקיימת בין החלש לבינומבטא את הזיקה

75.החלש לבין הנמען

אינה מעידה על השתתפותו ) במסגרת אפיון הדמות( המחוקק שחשיפתו העצמית של, למרות

הנוכחות אינה . יש בה כדי להנכיח את דמותו בתודעתו של הנמען, הפעילה באירוע המתואר בחוק

לא היותם ; והיא פורשת מטריה של שייכות וחסות על הלווה העני, אידאית/מוחשית אלא רעיונית

נקודת המוצא אינה . 'אלא שייכות הלווה לעמו של ה, עיקרהיא ה, של הלווה והמלווה בני עם אחד

). 186' עמ, 1962: 'נות(' וכן לדעת נות; "מידה כנגד מידה'; והיו נשיכם וגו: "ם"פי רשב- על, כך 72 ". תשים: "בפשיטתא ובוולגטה גם כאן בלשון יחיד, בתרגום השבעים 73 ".שלמה"למושא הישיר בהתאמה , "תשיבנה: " בחומש השומרוני 74אולי בהשפעת הופעתה החוזרת של תיבה זו " (אחיך: "משתקף הנוסח" עמי: " בתרגום השבעים במקום התיבה 75

. וכך מאופיין החלש אך על סמך זיקתו לנמען, )21-20כג ' דב, 37-35כה ' ויק: בחוקים המקבילים

104

אלא קיום החסות , שמטרתה לעורר אמפתיה כלפי החלש, הלאומית/הסולידריות האנושית

76.ואף יראה מפני ניצולו, שיש בה כדי לעורר אצל הנמען יחס חיובי כלפי החלש, האלוהית

מתוארת השתתפותו " יצעק אלי ושמעתיוהיה כי: "וקיתבפס, זו" רעיונית"בהבדל מנוכחות

,את הצעקה) נענה(=שומע אשר ', הוא ה" החווה-האני. "המוחשית של המחוקק באירוע המתואר

. הנזקק-שמפנה אליו החלש

אלא שבהבדל ממנה, סיפא22' המתוארת בפס, מרכיבי האפיזודה הזו זהים למרכיבי האפיזודה

גם אופי השתתפותו של המחוקק בה אינו , ךכפיול, רורהסיבת התרחשותה של אפיזודה זו אינה ב

ולכן קיים קשר סיבתי בינה לבין , נובעת מצורך דחוף בהצלה' הצעקה לה22' בפס. נהיר דיו

, 26' כמתואר בפס, ושמיעתה' האם גם הצעקה לה. אפיזודת העינוי, קרי, האפיזודה הקודמת לה

? מהו, ואם כן? מתייחסות לאירוע מסוים

עד ): "סיפא25' פס( הוא זה המתואר באפודוזיס של חוק המשכון ההתייחסות- ירוע היחיד ברהא

, שהבגד, קרי, צריך שהאירוע לא יתקייםאך כדי שתקום עילה לצעקה". נו לובא השמש תשיב

שזו אכן , 26-25' האם ניתן ללמוד מפס77.לא יוחזר לפני שקיעת החמה, שניתן כמשכון

לצד הציווי מוצגת האפשרות שהוא לא ,שבדומה לחוק הקודם, ריק, המתוארתהסיטואציה

. מלמדת שאין אלו פני הדברים22' שההשוואה לנוסחו של פס, נדמה לי? יכובד

והיה אם לא : "כגון, המתארת את הפרת הצו,ינו מסמיך לאפיזודת הצעקה פסוקיתהמחוקק א

צעק : "בהבדל מהנוסח המדגיש" (י ושמעתייצעק אל: "הבחירה הסגנונית, כמו כן)...". ה(תשיבנו

כי אינו עולה בקנה , שנדמה, משקפת יחס מתון יותר ומאוזן78")יצעק אלי שמע אשמע צעקתו

. של המחוקק להפרת צו מפורש שלו" מתבקשת"וה" צפויה"אחד עם תגובתו ה

ביטוי לקיום " עמי"ילדס רואה בתיבה 'צ. האלוהית שני פרשנים משקפים בפירושם את רעיון השייכות והחסות 76

שבאמצעות האפיון , ויעקוב סבור, )479' עמ, 1974: ילדס'צ(המוציא מכלל אפשרות את ניצולו של העני ', הברית עם ההעם שאת שחרורו דרשתי , כל עני מייצג את העם השייך לי, כאילו אמר; המחוקק יוצר אלוזיה ליציאת מצרים" עמי"

יש לקרוא כמנוגדת למושג " עמי"שאת התיבה , סרנה נותן פירוש שונה ברוחו בקובעו). 706' עמ, 1992: יעקוב(ה מפרע: סרנה(מדגיש את הרציונל הכלכלי העומד בבסיס ההבחנה הלאומית , 21כג -ו, 3טו ' הנסמך על דב, פירושו". נוכרי"

3טו ' בדב. שכאן לא ניתן לישמו, נדמה לי, ובים הדברימייםמבלי לשלול את נכונות הפירוש לגבי הכת). 139' עמ, 1991אף אם עומד בבסיסה הגיון (המשקפת סולידריות לאומית , "נוכרי"לבין " אחיך" קיימת הבחנה מפורשת בין 21כג -ו

העני : "הפסוקית, לעומתה(ולא בזיקה לנמען ' אשר מאפיינת את הנזקק בזיקה לה, "עמי"לא כן בתיבה ). כלכלי ). אכן מבטאת סולידריות לאומית, "מךע

ים מתועדת נטילת בגד בנסיבות -בכתובת יבנה. 6איוב כב , 16כ ' מש, 8ב ' הנוהג למסור בגד כמשכון משתקף בעמ 77התלונה מופנית לשר . שבגדו ניטל ממנו כאקט של ענישה, התלונה של עובד הכפיה כלפי האחראי עליו מעידה–שונות ). 100-96' עמ, ג"תשנ: אחיטוב, ראה(מתבקש לדאוג להשבת הבגד ה, הממונה

, בפרוטזיס של דין משני. 1: מופיע בספר הברית בשני סוגי מקרים, המצורף לפועל בנטיה, המקור המוחלט 78 , רישא3כב , רישא5כא (לבין זו המתוארת בדין הראשי , הניגוד בין הסיטואציה המתוארת בו/להמחשת השוני

, מציעא22, סיפא20, סיפא19כא , חוקי הבינוני(לשם הדגשה , באפודוזיס. 2; )רישא22, רישא16, רישא12, אריש11הופעת המקור המוחלט , מבחינה זו). סיפא5, סיפא4כג , סיפא15, סיפא13, סיפא5, מציעא2כב , מציעא36, מציעא28

הוא אינו דין משני ביחס לחוק ההלוואה שכן, חריגה) רישא25' פס" (אם חבל תחבל: "בפרוטזיס של חוק המשכוןשהפונקציה שלו כאן זהה לפונקציה שהוא ממלא בהופיעו , נדמה לי, עם זאת. אלא דין נפרד ועצמאי, 24' שבפס

נכונות קביעה זו מותנית באפשרות להצביע על קיומם של קשרי גומלין בין חוק ההלוואה . בפרוטזיס של דין משניבאפודוזיס של חוק . ניגוד בין שתי סיטואציות/אכן ימחיש שוני" חבל תחבל: " שהביטוי,לבין חוק המשכון באופן

הוא " לא תשימון עליו נשך: "שהצו', איני מקבלת את דעתו של נות(קבועים שני ציוויים שונים ) 24' פס(ההלוואה אשון אוסר על המלווה להפעיל הציווי הר]). 187-186' עמ, 1962: 'נות" [לא תהיה לו כנשה: "גלוסה מבארת של הצו

105

. התנהגותואינו מוצא דופי בהוא נדמה ש79,משהמחוקק אינו מעניש את האוחז במשכון, בנוסף

ולא : "...15כד ' בהבדל מהפניה שבדב(להתנהגות האוחז במשכון , כן-על, הצעקה אינה מתייחסת

מצבו הריש, אלא מבטאת תלונה כללית של העני על מר גורלו, ")והיה בך חטא' אל העליךיקרא

80.נותר קשה אף אם בגדו הושב אליו בזמן

. אופי השתתפותו של המחוקק באפיזודהאופיה הכללי של התלונה עשוי להסביר את

. כמי שמתבקש להעניק סעד מיידי לפונה אליו, הוא אינו נוטל בה חלק; השתתפותו אינה ביצועית

, שאת הסעד הדחוף של השבת הבגד יעניק האוחז במשכון מבהירה, הקביעה.ההפך הוא הנכון

שהאוחז במשכון יעניק ,המביע אמון, המחוקק. שהתערבותו המעשית של המחוקק אינה נדרשת

הוא " ושמעתי"באמצעות התיבה . הבטחה נושאת פני עתידלו מעניק אך , לעני את הסעד המיידי

וכך ישיב לעצמו , שהעני יוכל לפרוע את חובו,יתכן; שיעשה עם העני,מבטא את החסד העתידי

.תר על האחיזה במשכוןהנושה יו, שלמרות אי פרעון החוב,ויתכן, את המשכון

מובילה אותי לבחון שוב את פסוקית באוחז במשכון" נותן אמון"המחוקק פיה -על, עמדה זו

. רישא26' ההנמקה שבפס

) בפרק העוסק ביצוג של דיבור(המבע המשולב בחוקים הקזואיסטים של יוכאשר דנתי בהופעות

ל המחוקק מובלעת שבתוך מבעו ש, באופן, התייחסתי לפסוקית זו והצעתי לראות בה מבע משולב

, לשאלה הרטורית" סטיריאלי"ראיתי ביטוי " במה ישכב: "בשאלה. תחינת העני להשבת בגדו

נקודת ) גם(שאולי , נדמה לי, עתה. המתנהל ביניהם,העני כלפי נושהו במסגרת הדיאלוגשמפנה

פסוקית ההנמקה , פי קריאה שונה זו-על. מבטו של הנושה משולבת בתוך מבעו של המחוקק

היא ; וליחסו המתחשב של הנושה כלפי העני, מטעמו של המחוקק נותנת ביטוי להלך רוחו

אף ללא צורך בתחינת , העשוי להשיב את הבגד ביוזמתו, משקפת את המונולוג הפנימי של הנושה

. העני

, המתוארת בפרוטזיס של חוק המשכון, בסיטואציה. והציווי השני אוסר על הלוואה בריבית, לחץ להשבת ההלוואה

לשם איזון (אף שהחוק מתיר זאת , לכן. יש משום הפעלת לחץ על החייב, נטילת בגד כבטוחה להחזר חוב, קריבאמצעות השימוש . ובכך נוהג בו כנושה, למת רעהו מפעיל עליו לחץהחובל את ש, )האינטרסים של שני הצדדים

, ומדגיש את יחסו האמביוולנטי לנורמות, במקור המוחלט המחוקק ממחיש את המתח הקיים בין שתי הסיטואציותבמאמרו על המקור המוחלט בחוק המקראי מתמקד ראובן ירון בהופעותיו של אמצעי סיגנוני זה . שהוא עצמו קבע

לבין הופעותיו , שאי ההבחנה בין הופעות המקור המוחלט בפרוטזיס של דינים משניים, נדמה לי. ר הבריתבספ This emphatic mode of expression": המופיעה בסוף המאמר, השגויה לטעמי, הובילה אותו למסקנה, באפודוזיס

has no distinct legal significance. In effect it denotes emphasis as a purpose in itself (Selbstzweck)" שאמצעי סגנוני זה ממלא בחוקים פונקציה , העיון בכלל הופעותיו של המקור המוחלט מראה בעליל). 1995: ירון(

. נורמטיבית-שאין מדובר בפונקציה משפטית, כמובן, ירון צודק. נוספת על זו של הדגשה גרידאועל האיסורים האפודיקטים החותמים , ובהסתמך על הפניה הישירה בלשון נוכח, ת נוכח העדרה של סנקציה עונשי 79

אף שהוא נראה כחוק , שחוק זה, סרנה סבור, )25' ניתן להוסיף גם את הצו האפודיקטי החותם את פס (24' את פסושה מקרים בהם שחוק זה הוא אחד משל, קבע רבי ישמעאל, לדבריו, מסיבה זו". אמיתי"אינו קזואיסטי , קזואיסטי

שהחוק מערב דגמי , אין חולק). 139' עמ, 1991: סרנה(אינה משקפת פעולת רשות אלא חובה " אם"מילת הפתיחה בחוקים קזואיסטים רבים . ממנו את אופיו הקזואיסטי" מפקיע"אך העדרה של סנקציה עונשית אינו , ניסוח

. ובעים מן הסיטואציה המתוארת בפרוטזיסהנ, אלא קובע הסדרים ותנאים, האפודוזיס אינו כולל עונש . 708' עמ, 1992: יעקוב, ראה 80

106

, פסוקית זו". כי חנון אני: "סיפא מצויה פסוקית הנמקה נוספת מטעמו של המחוקק26' בפס

לא נועדה להעניק emotional self-charactarization",81"ובלשונו של ואטס , אפיון עצמיהכוללת

אלא להבהיר את אופי השתתפותו , )בהבדל מפסוקית ההנמקה שברישא(רציונל להסדר החוקי

82.של המחוקק באירועים

. היותו חנון: תמוסברת נוכח תכונתו המיוחד) לצעוק אליועניהת וכן בחיר(היענותו לצעקת העני

עשר -אחד(ן בכל שאר הכתובים בחוק הנדואלא שלמעט ', תכונה זו מיוחסת במקרא רק לה

: 5קטז ' ובתה; "רחום וחנון"; "חנון ורחום("היא מופיעה ביחד עם תכונת הרחמים ) במספר

תכונת הרחמים מפסוקית ההנמקה " להיעדרות" הסיבה 83").מרחםוצדיק ואלהינו ' חנון ה"

שכן לתפיסתו , ")רחום וחנון"ולא כ(המחוקק מעיד על עצמו כחנון . בהקשר הכתוב, כנראה, נעוצה

אף שמדובר . ןאלא מידת הדי, משפטי לא מידת הרחמים היא התכונה הרלוונטית- בהקשר חוקי

. אלא מרצון לשמור על זכויותיו הבסיסיות, המעשה אינו מונע מרחמיםבעשיית חסד עם העני

אופיה היחודי של השתתפות , האוסר על עינוי אלמנה ויתום, שבחוק הקודם, ניתן לראות

השתתפותו אינה בעוד שבחוק זה, ") אפי והרגתי וחרה("המחוקק באירועים נבע מהלך רוח רגעי

. אלא מתכונה יסודית וקבועה, מונעת מהתפרצות רגשית

פרים בחוקים הקזואיסטיםותו של מחוקק ספר הברית באירועים המסומידת השתתפ: לסיכום

ובקביעת ההסדר , ובמרבית החוקים תפקידו מתמצה בדיווח על התרחשות האירועים, מועטת

ורק בשלושה – הקול המספר –" קולית"פונקציה , כלל-בדרך, הוא ממלא. החוקי הנגזר מהם

הנוטלת חלק באירועים , "מומחזת"ל לדמות קו בהופכו מ,"להשתנות"בוחר מקרים הוא

. המסופרים

ורק , במרבית החוקים גם הנמען נמצא מחוץ לרמת האירועים המסופרים, בדומה למחוקק

בחמישה מבין . הוא מוצב בתוכם, כשהמחוקק פונה אליו ישירות בלשון נוכח, בשישה מקרים

ממנה , או את הפעולה הראשונית, ששת המקרים הנמען מבצע את הפעולה המרכזית מושא החוק

אלא ממלא , להרג, קרי, ורק בחוק הרצח הוא אינו צד לאירוע המרכזי, האירועיםמשתלשלים

. בענישה/תפקיד במימוש ההסדר החוקי

.101' עמ, 1999: ואטס 81

כי : "המחוקק מאפיין את עצמו, )7כג ' שמ(המופיעה באחד מחוקי הגינות ההליך השיפוטי , גם בפסוקית ההנמקה 82, סיפא5כ - בפסוקית ההנמקה ב(הגות אופיינית אלא על התנ, שאינה מצביעה על תכונה, פסוקית זו". לא אצדיק רשע

לא נועדה , ..."])פקד עון אבות["והן התנהגות אופיינית "] אל קנא["האפיון העצמי של המחוקק כולל הן תכונה אלא יש בה משום , ...")כי השחד יעור פקחים: "8' בהבדל מפסוקית ההנמקה שבפס(להעניק רציונל לנורמה החוקית

, ראה, הקבוע בחוק, שנועדו לשכנע שלא להפר את הציווי, "מאיימות"על פסוקיות הנמקה . שאיום מרומז בעונ . 149-146' עמ, 1982: סונסינו

בעוד שבשאר הכתובים , המחוקק/' רק בפסוקית ההנמקה הנדונה התכונה מופיעה במסגרת אפיונו העצמי של ה 83 . או מנהיג,משורר, נביא: ידי צד שלישי-יחוס התכונות נעשה על

107

מהרמה הסיפורית הראשונה לדמות באמצעותה הופך הנמען מדמות, הפניה הישירה בלשון נוכח

– החיצוני לתמונה את הנמען" המחדירה", היא תחבולה רטורית, גם ברמה הסיפורית השניה

, כאמור. דרכו שומע הקורא את הדברים" חלון"הוא ה, ישראל-בני, קרי, הנמען הפנימי.הקורא

; לדמות קונקרטית הוא הופך מקול, המתוארים בחוקים,בעת שהמחוקק משתתף באירועים

" חדירת"המאפשרת את , קונקרטיזציה-כאשר הנמען נוטל בהם חלק הוא עובר תהליך של דה

.וניהנמען החיצ

; השתתפותו אקטיבית או פסיבית–המחוקק משתתף באירועים כמי שמעניק פתרון לבעיה

הוא ; "רעיונית"נוכחותו מוחשית או ; או אך מבטיחה ומעוררת תקווה לעתיד, יוצרת, ביצועית

. או כמוציא לפועל של סנקציה עונשית, המסייעת לקורבן, שיפוטית-פועל כאינסטנציה מעין

על מנת להצביע על – את הלך רוחו או תכונה מתכונותיו –חושף את עולמו הפנימי המחוקק אף

. סיבת ואופי השתתפותו באירועים

וכן במסגרת חטיבת , )23-20כ ( המתוארים בחוקי הפולחן המחוקק משתתף גם באירועים

מציגים כיוון שחוקים אלו אינם, מטבע הדברים). 18-13כג , 30-28כב (החוקים האפודיקטים

. אופי השתתפותו בהם שונה, קושי או בעיה שיש לפתור

לא תעשון : "המחוקק מבטא את השתתפותו באמצעות שימוש אינטנסיבי בסיומות השייכות

על "...; )22..." (ליואם מזבח אבנים תעשה "; )21..." (לימזבח אדמה תעשה ; )20כ ..." (אתי

; )30..." (ליואנשי קדש תהיון "; )29" (ליתתנו "...; )28כב " (ליבכור בניך תתן "...; )23..." (מזבחי

דם "...; )20לד , 15כג " ( ריקםפניולא יראו "; )19לד ..." (ליכל פטר רחם "; )14כג ..." (ליתחג "...

שהוראות הפולחן הן למענו , חזור והדגש,הוא מדגיש, כך). 25לד , 18כג ..." (חגיחלב ...זבחי

, שנועדה לטשטש, הדגשה(' שהפולחן הוא פולחן ה; )את רעיון הברית, כמובן, המשרתת, מגמה(

אני אלוהי "הוא , המשתתף בחוקים אלו, "האני). "את הרקע החקלאי או האלילי שלהן, כנראה

84".הפולחן

המחוקק מצביע ). 24-22לד ( הרגלים תהשתתפות בעלת אופי שונה מתגלה במסגרת חוק שלוש

ובה , ..."כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך: "הוא אחראי להתרחשותוש, על אירוע עתידי

תהיינה לאירוע האמור , נוכח חובת העליה לרגל, בעת מפיג את חששו הפוטנציאלי של הנמען שמא

ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות : "המחוקק ערב לכך שהן לא תתרחשנה; השלכות קשות

". אני אלהי ההיסטוריה"הוא , המשתתף בחוק זה, "האני". "שנהאלהיך שלש פעמים ב' את פני ה

כאשר "...; )13כג ..." ( תשמרואמרתי אליכםובכל אשר : " השתתפות המחוקק משתקפת בשלוש פסוקיות נוספות 84

יובהר כשאדון בהשתתפותו , המשתקף בפסוקיות אלו, אופי ההשתתפות). 18לד ..." (צויתךאשר "...; )15..." (צויתך . של המחוקק הדברימי

108

קובץ החוקים הדברימי

בטרם אדון במידת ובאופי השתתפותו של המחוקק הדברימי בחוקיו ברצוני להתייחס בהרחבה

. למעמדו של נמענו

חלק באירועים , כלל-בדרך, בעוד שנמען החוקים הקזואיסטים בספר הברית אינו נוטל

בהם , שפורטו לעיל, פרט לששת המקרים, "מקשיב"ניתן לאפיינו כנמען , כן-על(ארים בהם המתו

במרבית החוקים הקזואיסטים בספר דברים הנמען , ")האני החווה"גם " אני המקשיב"מצטרף ל

פי הדגם -המנוסחים על, רק בארבעה חוקים. הנוטלת חלק באירועים המסופרים, הוא דמות

כב עם חוק מש;)17-15כא (חוק הבכור : באירועיםנמען אינו משתתףה, "טהור"הקזואיסטי ה

). 10-5כה ( חוק היבום ;)5כד ( חוק פטור מגיוס ;)29-28כב (בתולה לא מארשה

הנמען"השתתפות"

באמצעות פניה ישירה אליו ,המחוקק הדברימי מרבה להציב את נמענו בתוך רמת האירועים

השתתפותו של הנמען באירועים המתוארים בחוקים אחלק את כדי לבחון את אופי. בלשון נוכח

: פי דגמי הניסוח השונים שלהם-על, לשלוש קטגוריות, בהם מופיעות פניות אלו, החוקים הרבים

-12, 11-7טו , 19-13, 12-7, 6-2, 1יג - 29, 28-20יב (if you 85-פי דגם ה-המנוסחים על, בחוקים. 1

כב , 14-10כא , 20-19, 18-10 9-1,88 כ 10-7,87, 3-1יט , 22-15, 14-9ח י15-14,86, 11-8, 7-2יז , 18

; )22-19, 13-10כד , 26-25, 24-22 15-10,89כג , 8, 7-6

23-22,90כא , 21-16יט (בחוקים בהם הפרוטזיס מנוסח בגוף שלישי , במסגרת האפודוזיס. 2

, )19, 10, 1כ : למשל(מבצע הפעולה , קרי, ים חוקים בהם הנמען הוא הנושא במשפט הפתיחה בקטגוריה זו כלול 85

, בחוקים מהסוג השני. של גורם אחר) או מצבו(מושא פעולתו , קרי, וכן חוקים בהם הנמען הוא המושא במשפטאל הנמען ) או המצב(עולה המשקפת את התייחסות הפ, ומצורפת אליו מילה, פעיל או סביל, הפועל מופיע בגוף שלישי

, אף שיש בו פניה אל הנמען בלשון נוכח, )8-6יח (לא כללתי ברשימה את חוק זכויות הלוי ). 12, 7טו , 7, 2יג : למשל( . ולא השתתפות מוחשית") שעריך("כיוון שלשון זו מבטאת שייכות בלבד

, שאר הפסוקים. יבות ואת התנאים להמלכהקובעים את הנס, שהם פסוקי הפתיחה לחוק המלך, פסוקים אלו 86, למעט הפניה בגוף שני(בגוף שלישי , מטבע הדברים, מנוסחים, הקובעים את החובות והאיסורים החלים על המלך

]). 16' פס[' המופיעה במסגרת הצגת היגדו של ההתנאים , המטרות,הקובעים את הנסיבות, הפסוקים: מעורבים שלושה דגמי ניסוח) 13-1יט ( בחוק הרצח 87

, הכולל פסוקית הנמקה לדין רוצח במזיד, 13' גם פס (if you-פי דגם ה-מנוסחים על, והפרוצדורה לכינון ערי המקלטמנוסחים בגוף ) 12-11(ואת דין הרוצח במזיד ) 6-4(הקובעים את דין הרוצח בשגגה , הפסוקים; )מנוסח בלשון נוכח

על גישות שונות באשר "). וכי"פי הדגם הפותח במילית -והאחרים על, קהפי דגם משפט הזי-הראשונים על(שלישי .37-36' עמ, 1994: ברין; 109-86' עמ, ח"תשמ: רופא; 288-284' עמ, 1981: מייס, לשלבי חיבורו של חוק הרצח ראה

... רבכם כקוהיה (" במסגרת הציטוט של היגד הכהן בחוק היציאה למלחמה חל חילוף מלשון נוכח ללשון נסתר 88מסגרת הציטוט של . בהיגד עצמו הפניה היא בלשון נוכח; ])רישא3-2' פס..." [אליהםואמר אל העם ונגש הכהן ודבר . וכן הפסוק החותם את החוק מנוסחים אף הם בלשון נסתר, ])5' פס..." [אל העםודברו השטרים ("היגדי השוטרים

).12-11(מנוסחים בגוף שלישי , הדנים בקרי לילה, הפסוקים, "בך"למעט התיבה , בחוק שמירת טהרת המחנה 89, אם כך. שייך אף הוא לפרוטזיס, ...")ותלית("המנוסח בגוף שני , רישא מנוסח אכן בגוף שלישי אך המשכו22' פס 90

. לבין הופעת לשון הנוכח באפודוזיס, בחוק התלוי אין הבחנה ברורה בין הופעת לשון הנסתר בפרוטזיס

109

; )12-11 כה 24-23,91כב

- 12יז (בהם הפרוטזיס והאפודוזיס מנוסחים בגוף שלישי בחוקים , במסגרת פסוקיות הנמקה. 3

95).3-1כה , 7, 4-1כד , 22 21-20,94כב , 21-18 כא 9-1,93 כא 13,92

, פחות או יותר, אחיד" דפוס השתתפות" ניתן להצביע על בחוקים הכלולים בקטגוריה השניה

בחוקים , עומת זאתל. חוקים הכלולים בקטגוריה השלישיתבאשר לכך גם ו ,מצדו של הנמען

אתחיל את הדיון . המנויים בקטגוריה הראשונה צורות ההשתתפות של הנמען שונות ומגוונות

:האחידים" דפוסי ההשתתפות"בהצגת

הנמען , )12-11כה , 24-23כב , 23-22כא , 21-16יט (בארבעת החוקים המנויים בקטגוריה השניה . 1

, הוא אינו נוטל חלק בביצוע עבירה, ככזה. וזיסמשתתף רק באירועים המתוארים במסגרת האפוד

. המושת על צד שלישי חוטא, אלא משמש כמוציא לפועל של עונש

בחוק . מעניק לו תפקיד ביצועי במסגרת ההליך השיפוטי, המתייחס אל הנמען כשלוחו, המחוקק

; )12כה .." (.וקצתה את כפה: "האוחזת במבושים הוא מגדיר עבורו את סוג העונש שעליו לבצע

: בחוק משכב עם נערה מארשה בנוסף לסוג העונש הוא קובע עבורו את אופן ומקום ביצוע העונש

בחוק התלוי ; )24כב ..." (והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא וסקלתם אתם באבנים ומתו"

ץ כי לא תלין את נבלתו על הע: "ביצוע הראוי של העונשההוא קובע סייג והוראה באשר לאופן

ובחוק עד השקר הוא מצביע עבור הנמען רק על העיקרון ; )23כא ..." (קבור תקברנו ביום ההוא

ועשיתם לו : "בהכפיפו את הגדרת העונש וסוגו לתוצאות הבירור המשפטי, לפיו יקבע העונש

). 19יט ..." (כאשר זמם לעשות לאחיו

רוע מבצעת מטעמה של הרשות בולט תפקידו של הנמען כז, הנזכר לעיל ,שקרהעד בחוק

על : ניתן ללמוד על תפקידה ועל דרך התנהלותה של הערכאה השיפוטית18-17' מפס. השופטת

על קיום הליך של ; ...")לפני הכהנים והשפטים("על הרכבו ; ")'לפני ה("מקום שבתו של הטריבונל

..."). והנה עד שקר העד("ועל קבלת ההכרעה השיפוטית ; ")ודרשו השפטים היטב("בירור עובדתי

באשר מובלעת , מכוונת אף היא לניהול ההליך השיפוטי" כאשר זמם לעשות לאחיו: "הפסוקית

ושאלה ? איזו אשמה טפל עד השקר–שאלה עובדתית : בה הכרעה בשתי שאלות מקדמיות

אף שמופיעה בו לשון . לקטגוריה זו אינו נקי מספקות) 27-25' פס( שיוך הדין המשני בחוק משכב עם נערה מארשה 91

הקובע את , החלק הראשון–שאר חלקי האפודוזיס , למעט פסוקית זו, )רישא26' פס" (ולנערה לא תעשה דבר: "נוכח . מנוסחים בגוף שלישי, )27- מציעא26' פס(את דין הנערה המנמקות , וארבע הפסוקיות, )סיפא25' פס(דינו של האונס

בדין המשני מופיעה רק , )11-8' פס (if you -פי דגם ה-המנוסח על, הדין העליון- בהבדל מהדין הראשי של חוק בית 92 "). אלהיך"למעט התיבה (לשון נסתר

, "אלהיך' ה("ות אלו מבטאות שייכות בלבד אך פני, בחוק עגלה ערופה מופיעות מספר פניות אל הנמען בלשון נוכח 93 . ולא השתתפות מוחשית") זקניך ושפטיך", "לך"

. הדין המשני של חוק עלילות דברים 94אלא מופיעות גם , אינן יחודיות לחוקים אלו, הכוללות פניה ישירה לנמען, שפסוקיות הנמקה, למותר לציין 95

על אופי השתתפותו של , כמובן, גם מהן ניתן ללמוד; אשונותהמפורטים בשתי הקטגוריות הר, במרבית החוקים . הנמען בחוקים

110

חר הכרעת הגוף המוסמךרק לא? לאיזה עונש היה צפוי המואשם לו ביצע את העבירה–משפטית

96.רק אז ידע מה עליו לעשות; ")ועשיתם לו(" הנמען יוכל לבצע את תפקידו בשאלות אלו

פי תפישת המחוקק השתתפות הנמען בחוקים אלו אינה מתמצית רק באקט -שעל, יש להדגיש

באמצעות , המחוקק מרחיב את היקף השתתפותו של הנמען. בהוצאת העונש לפועל, קרי, הביצועי

מגשים עקרונות ומטרות "ומייעד לו תפקיד נוסף כ, במסגרת פסוקיות הנמקהפניה ישירה אליו

יט –" ובערת הרע מקרבך("הנמען אחראי לשמירת רמתה המוסרית של הקהילה ". הענישה

והנשארים ישמעו ויראו ולא יספו לעשות עוד ("למניעת הישנות העבירה ; ) סיפא24כב , סיפא19

כי ("להסרת הטומאה מן האדמה ולהשבת איזונה האקולוגי ; )20 יט –" כדבר הרע הזה בקרבך

עיקרון–ולמימוש עיקרון יסודי ; )סיפא23 כא –..." קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך

97).21 יט –..." ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין("הטליון

. ירועים המתוארים הנמען אינו נוטל חלק בא, המנויים בקטגוריה השלישית,בשמונת החוקים. 2

, -18כא , 13-12יז (שראשיתו בביצוע עבירה וסופו בענישת עבריין , הוא אינו דמות בסיפור מעשה

שיש , או דמות; )9-1כא (או אחד מן המשתתפים בטקס כפרה , )3-1כה , 7כד , 22, 21-20כב , 21

ות משפטיות המחייבת לקבוע נורמסכת עלילתית בעלת השלכות משפטיותלה תפקיד במסגרת מ

). 4-1כד (

ההוצאה לפועל של העונש , קרי, רק בתום תיאור הפרוצדורה השיפוטית" נכנס לתמונה"הנמען

וסקלוה אנשי עירה ", ]21כא " [ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת", ]12יז " [ומת האיש ההוא("

, ]מציעא7כד " [הואומת הגנב ה", ]מציעא22" [ומתו גם שניהם", ]רישא21כב " [באבנים ומתה

או ביצוע ; ])רישא3-2כה " [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר׃ ארבעים יכנו לא יסיף"

משנקבעה הנורמה , ההשתלשלות העובדתיתשל האו עם השלמת תיאור; )8-2כא (טקס הכפרה

). ]רישא4כד ..." [לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה("המשפטית המחייבת

בהם אך במסגרת " מוצב" והוא ,ענק לו תפקיד ביצועי בחוקים עצמםלא מו, מבחינה זו

, ]13- סיפא12יז " [ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד("פסוקיות הנמקה

ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ", ]9כא " ['ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה"

הפועל ). 9כה , 26כב ' דב, 19כד ' ויק(משמש לתיאור ביצוע הסנקציה העונשית גם בחוקים נוספים " עשה" הפועל 96

). 19כב ' דב, 22כא ' שמ(רק לקביעת סנקציה כספית ) בחוקים(משמש " ענש"לא , שפירושה עינך לא תסתכל בחמלה, ...")לא תחוס עינך על"או בצורתה המלאה " (לא תחוס עינך" הפסוקית 97

ומטרתה , 12כה , 13יט , 9יג : מופיעה בשלושה חוקים נוספים, )299a ' עמ, ]חוס[, BDB - מילון ה, ראה(תרחם בחוק עד ). בגלל זהות המוענשאו, הנובעת מסוג העונש, רתיעה(להסיר כל רתיעה מלבצע את העונש הקבוע בחוק

, הפסוקית מופיעה לאחר תיאור סנקציה עונשית, )12כה (ובחוק האוחזת במבושים , )13יט (בחוק הרצח , השקרשגם בחוק הרצח ובחוק האוחזת , יתכן. אך רק בחוק עד השקר מצורפת אליה נוסחת טליון, המשקפת ענישה טליונית

פי העיקרון האליפטי המחבר הותיר על כנו רק שריד -אלא שעל, ליוןבמבושים הפסוקית משקפת את נוסחת הט . את הפתיח, קרי, ממנה

111

ובערת הרע ", ]סיפא7כד , סיפא21כב " [ובערת הרע מקרבך", ]סיפא21כא " [ ויראוישמעו

]). סיפא4כד ..." [ולא תחטיא את הארץ", ]סיפא22כב " [מישראל

; על- ידי המחוקק כדי למלא תפקיד-על" מגויס", שהשתתפותו בחוקים אינה אימננטית, הנמען

ן שמירה על רמתה המוסרית של הקהילה כגו(הוא אחראי להגשמת מטרות חברתיות כלליות

, אף שלא נטל חלק בביצוע עונש(לפתע בשולי החוק " צץ"הנמען ). ומניעת הישנותה של העבירה

כדי להגשים מטרות ,)נורמה חוקית כלשהי, הוא עצמו, ולא נדרש לקיים, לא השתתף בטקס כפרה

. נועדו להשיג,תאו הנורמה החוקי, הטקס, מעבר למטרה הספציפית שהעונשנוספות

אך השתתפותו של , ")ונכפר להם הדם("בחוק עגלה ערופה טקס הכפרה הושלם ומטרתו הושגה

בדין המשני של חוק עלילות ; ביעור הדם הנקי–הנמען מהדהדת את הגשמת המטרה הנוספת

כי עשתה: "המתייחס לחומרת העבירה, דברים המחוקק מנמק את עונש הסקילה בנימוק ענייני

ההנמקה הישירה להטלת עונש המוות היא ). מציעא21כב " (נבלה בישראל לזנות בית אביה

; ביעור הרע–אך השתתפותו של הנמען מאפשרת להשיג את המטרה הרחבה , חומרת העבירה

מנומקת , האוסרת על הבעל הראשון לשאת את אשתו בשנית, הנורמה החוקיתבחוק הגירושין

אך המחוקק אינו , )מציעא4כד " ('הטמאה כי תועבה היא לפני האחרי אשר : "בשני נימוקים

. ומשתף את הנמען בהעניקו לו את תפקיד השומר על טוהר המידות, מסתפק בכך

כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק : "בחוק המלקות

:כהו לפניו כדי רשעתו במספר והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט וה:והרשיעו את הרשע

התמונה ,)3-1כה " (חיך לעיניךארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה א

. שונה

98.הרשע והשופט, הצדיק: שלוש דמויות נוטלות חלק בהליך השיפוטי, 2-1' פי המתואר בפס-על

אם התיבה מתייחסת לצדיק –" ניולפ" תלויה בפירוש התיבה מי מבצע את עונש המלקותהשאלה

ואם , הרי שהשופט הוא המבצע את העונש בנוכחות הצדיק,")והעד לפניו: "עזרא-פי אבן-על, כך(

-על, ך או כךכ 99).לפי דרייבר, כך(הדין - הצדיק הוא המוציא לפועל את גזר,היא מוסבת על השופט

. הנמען אינו שותף להליך, פי המתואר

,"ונקלה אחיך לעיניך: "המשקפת את השתתפות הנמען בחוק, מהפסוקית, למרות האמור לעיל

היותו עד ראייה לביצוע מצביעה על" לעיניך"התיבה ; שהנמען נוכח בסצנת ההכאה, עולה

, אם כך. ידי מספר שופטים-שההליך נוהל על, ניתן להסיק, "והרשיעו", "והצדיקו", "ושפטום" מלשון הרבים 98

). אולי נציגם(הוא אחד מהם " השפט" . 279' עמ, 1902: דרייבר 99

112

שופכת , זו המנמקת את הגבלת רמת הענישה, שפסוקית הסיום של החוק, יוצא, אם כך 100.העונש

לנוכחותו יש כי ו, שהנמען כן נוטל חלק בהליך השיפוטי, לפתע מובהר. אור חדש על עובדותיו

נועדה להשיג מטרה נוספת מעבר למטרה הראשונית הנמען נוכחות101.תפקיד מרכזי בענישה

הרשע - החושפת את קלונו של המוכה, הענישה הפומבית. גרימת הכאב הפיזי, קרי, הטבועה בעונש

נועדה להגשים את , אם כן, השתתפות הנמען. נועדה גם לפגוע בו נפשית, ברבים ומסבה לו בושה

. אחת ממטרות הענישה

לבין פגיעה החורגת מן , הסבת בושה, קרי, יש להבחין בין פגיעה נפשית לגיטימית, עם זאת

שאינה פרופורציונית למעשה , הכאה פומבית. גורמת להשפלת המוכה מעבר למידהאשר , הראוי

, תמונת האיש הכורע. אקט נקמני בלתי מרוסןהופכת אותה מאקט של ענישה ל, העבירה

המוכה מסוגל אולי . עלולה ליטול ממנו כל כבוד אנושי, ללא גבול, המתעוות שוב ושוב בכאבו

הכרוכה , אך אינו יכול להתמודד עם ההשפלה, הכרוך במכות המרובות, להתגבר על הכאב הפיזי

שהמחוקק אינו מעונין , לנמעןפסוקית ההנמקה מבהירה . בחשיפת מראהו לעיניו של הנמען

". אחיך"אלא , "הרשע"שלא בכדי אינו נקרא עוד , בהשפלתו של המוכה

, פיו- המנוסחים על,בחוקים. if you- הוא דגם ה, השליט בקובץ הדברימי,הדגם הקזואיסטי. 3

בהציגו את המסכת העובדתית , בפתיחת החוק: המחוקק פונה אל הנמען ישירות בלשון נוכח

במסגרת פסוקיות , ובסופו; )האפודוזיס(בקובעו את הנורמה החוקית , בהמשכו; )פרוטזיסה(

והופך , המחוקק נותן ביטוי מילולי תדיר לנוכחותו המוחשית של הנמען). כשהן קיימות(הנמקה

שנוכחות הנמען כה מוחשית , טקסט חוקי 102.אותו למשתתף קבוע באירועים המתוארים בחוקים

ט את קיומה של מבלי, או נמצא בזיקה אליהם, משתתף בהםשהנמען, רועיםאשר מתאר אי, בו

. לבין נמענומערכת יחסים הדדית בין מנסחו של החוק

, לדעתו, הקרוב (if-you-מוצאו של דגם ה, )בעקבות ארהרד גרסטנברגר(פי הארי גילמר -על

את הסמכות הבלעדית אשר מקנה לפטריארך , במבנה החברה הפטריארכלית, )לדגם האפודיקטי

בעוד שהביטוי הראשון מכוון ". בעיני"לבין , "לעיני"יש להבחין בין ). 9כה " (לעיני הזקנים" בדומה לפסוקית 100

יט ' בר(תחושה או מחשבה , וכוונתו להבנה, הביטוי השני הוא מטפורי, )11ב יב "שמ, 34ד ' דב(למראה עיניים ממש "). לעיני ("745a' עמ, 5ק "ס ,")בעיני ("744b 'עמ, 3cק "ס, עין, BDB-מילון ה, ראה). 33יג ' במ, 19

אם . אלא יש לו תפקיד נוסף, שמא תפקיד הנמען אינו מתמצה רק בנוכחותו בהליך, אפשר להשאיר בצריך עיון 101, כמייצג הקהל, אזי הנמען, )ולא למספר שופטים( כמכוונת לשופט ולקהל הנוכחים 1' נפרש את לשון הרבים בפס

). לתפקידו של חבר המושבעים המודרני, למשל, בדומה(הליך גם תפקיד שיפוטי ממלא ב . הקורא–המאפשרת להחדיר לתמונה את הנמען החיצוני , הנמען היא תחבולה רטורית" המחזת", כאמור 102

113

באמצי 103).בלשונו של גרסטנברגר, כך(מקורו של הדגם באתוס המשפחתי ; לצוות או לאסור

,if-you - פי דגם ה- המנוסחים על,בחרתי לבחון את השתתפות הנמען בחוקים, עמדה זו

כמייצגות, כן- על, השתתפויותיו המגוונות של הנמען תיבחנה. באספקלריה של יחסי משפחה

. האופיינית למערכת היחסים שבין אב לבנו, ראקציות אנושיות טיפוסיותאינט

חוקי ספר דבריםשאין בכוונתי לקרוא ולפרש את , )כדי למנוע אי הבנה(חשוב להדגיש ולהבהיר

תועלת במסגרת , לדעתי, שיש בו,פרשני" מודל"אלא להשתמש ב, כחוקים הדנים בחיי המשפחה

104.הנמען בחוקיםהדיון באופי השתתפותו של

אשר כל אחד , עימם עליו להתמודד, הנמען בשורה של מצבים- את בנו" מלווה"המחוקק -האב

מצאתי לנכון להצביע . מהם חושף דפוס יחסים מוכר ואופייני למערכת היחסים המשפחתית

: בחוקים הנדונים על ארבעה דפוסים טיפוסיים כאלו

, המחוקק- והאב, שאין ביכולתו לפתור, הנמען נתקל בקושי-הבן, פי דפוס היחסים הראשון- על. א

; מעניק לו את הפתרון,התומך והמיטיב

המחוקק -והאב, הנמען נחשף להשפעה רעה מצד גורמים שליליים-הבן, פי הדפוס השני- על. ב

; מזהיר ומדריך אותו שלא לטעות וליפול ברשתם, מייעץ

- ידי אביו- מוזהר על, שגורלו שפר עליו, צמההנמען בעל העו-הבן, פי הדפוס השלישי-על. ג

; אלא ייטיב עם החלשים ממנו, לבל ינצל לרעה את כוחו, המודע לחולשותיו, המחוקק

אשר , הפעיל והעצמאי, הבוגר, הנמען-מתנהלת מערכת יחסים בין הבן, פי הדפוס הרביעי- על. ד

אשר , הנסיון והתבונההמחוקק בעל-לבין האב, מנהל את חייו באחריות ותוך נטילת יוזמה

. הנמען- שנועדו לשפר את חיי בנו,בספקו עצות ורעיונות, מתערב באופן ענייני

יב (חוק שחיטת חולין : ניתן לגלות בארבעה חוקים, "הבן הנזקק" דפוס –את הדפוס הראשון . א

). 9-1כ (וחוק היציאה למלחמה; )22-15יח (חוק הנביא ; )11-8יז (הדין העליון -חוק בית; )28-20

אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר ' כי ירחיב ה: "במרכזו של חוק שחיטת חולין) 1

עומד רצונו העז של הנמען ) 28-20יב ..." (כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר

. ונו אך נותר חסר אונים בהיתקלו בקושי לממש את רצ,)20' פס" (מתאווה"הנמען . ול בשרלאכ

מאפשר את מימוש הרצון ומעניק פתרון , המכיר בצורך הבסיסי של הנמען, המיטיב, המחוקק

). 21-סיפא20' פס(

:הנלווה להיתר לאכול בשר, האוסר על אכילת הדם, יצריותו העזה של הנמען מוסקת גם מן הצו

ת הנחיו: כגון, גם בתחומים אחרים) המצוות והאוסרות" (המשפחתיות" גילמר מצביע על השימוש בנוסחאות 103

). 111-99' עמ, 1975: גילמר(וצווים מלכותיים , אזהרות נבואיות, הוראות פולחניות, חוכמתיות .25' עמ, 1974: קרמייקל, ראה בענין זה 104

114

התיבה – יצריותו פסוקית הפתיחה מצווה עליו לרסן את). 23' פס..." (רק חזק לבלתי אכל הדם"

105.את הצורך בכיבוש תקיף של היצר" חזק"והפועל , מבטאת את עצם הטלת ההגבלה" רק"

כי : "האחת מסבירה את הגיון הציווי: לאיסור אכילת הדם מצורפות שתי פסוקיות הנמקה

יך למען ייטב לך ולבנ: "והשניה מבטיחה לנמען גמול חיובי, )מציעא23' פס..." (הדם הוא הנפש

). 25' פס" ('אחריך כי תעשה הישר בעיני ה

, 29יד , 16ה : מופיעות בחוקים נוספים, המבטיחות לנמען גמול חיובי, פסוקיות הנמקה, כידוע

הנמען מצווה בכל החוקים הללו. 15כה , 19, 13 כד, 21כג , 7כב , 20יז , 20, 15טז , 18, 10טו

קיימת זיקה ישירה בין ביצוע המעשה לבין הגמול וכן , המיטיב עם צד שלישי, לעשות מעשה

החוק הנדון , פני הדברים- על. באופן שמשתקף בה יסוד של הדדיות ומידה כנגד מידה, החיובי

אין בחוק צד שלישי ; מחדלו של הנמען/ משום שנעדר ממנו מוטב למעשהו,נבדל מחוקים אלו

או להימנע , שלמענו הנמען נדרש לבצע, )האביון, האלמנה, היתום, הגר, הלוי, ההורים: דוגמת(

אינו יכול להשתקף , "הענקה כנגד הענקה"בבחינת , יסוד ההדדיות, ךכפיל. מעשה, מלבצע

. בפסוקית ההנמקה הנדונה

כדי להסביר מדוע רק בחוק הנדון ההבטחה לגמול החיובי נסמכת על בסיס רחב , אולי, יש בכך

ני אך נובעת מההתנהגות הכוללת של עשיית הישר בעי, ו היא קשורה אמנם לביצוע הצו עצמ.יותר

הבסיס הרחב מאפשר לאל למלא את ). 28' הדומה שבפסכמשתקף גם בפסוקית ההנמקה(' ה

האיסור לאכול את הדם נובע ,הכמי שהעניק לחיה את נפש, פי דרייבר- ועל ;מקום המוטב החסר

106.את נפש החיהאליו להשיב של האל מרצונו

כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי : "הדין העליון-חוק בית) 2

הוא המשכם הטבעי ) 11-8יז ..." (אלהיך בו' ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה

שפטים ושטרים תתן לך בכל : "המכונן את מערכת השיפוט המקומית, החוק: של שני חוקים

לא : "הקובע עקרונות מוסר וצדק במשפט, והחוק, )18טז " (העם משפט צדקושפטו את ...שעריך

). 20-19' פס..." (צדק צדק תרדף למען תחיה...תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד

שפטים ושטרים תתן (" שהנמען ממלא בכינון הערכאות המקומיות ,בהבדל מהתפקיד הפעיל

-כיוון שהחוק מציג את סמכותו של בית, עם זאת. ין העליוןהד-אין לו חלק בכינון בית, ...")לך

ששופטי הערכאות המקומיות אינם מסוגלים , הוא דן בעניינים, קרי, הדין כסמכות שיורית

. 148' עמ, 1902: דרייבר; 304a' עמ, 2e' ס, חזק, BDB -מילון ה, ראה 105לא תאכלנו ("ת הריטואלית המתחייבת מכך ובהתנהגו, באיסור לאכול את דם החיה, לדעת פטר האס. שם, ראה 106

המגשרת בין עיקרון שמירת , משתקפת גישה, לצד ההיתר לאכול את בשרה, ])24' פס" [על הארץ תשפכנו כמים ).83-82' עמ, 1989: האס. (מצד שני, המתירה הרג במקרים מסוימים, לבין התפישה, מצד אחד, החיים

115

-הוא הגורם לפתיחת שערי בית, המשתתף בחוק כמייצג שופטים אלו, הנמען, להתמודד עימם

107.הדין

הקובע עקרונות מוסר וצדק בחוקהמופיעה בחוק זה ו, חשהגישה לפיה לשון הנוכ, ברצוני להעיר

. if-you - חוטאת לתבנית הרטורית של דגם ה108,מבטאת פניה ישירה אל השופטים, במשפט

לבין פניה אל ממלאי תפקידים , בין פניה אל הקהילה כגוף, המשתקפת בגישה זו, ההבחנה

הוא הדמות , המשתתף, מעןהנ. מחמיצה את מהות השתתפותו של הנמען בחוקים, מסוימים

ודמות זו היא יצוג של זהויות מגוונות ושל תפקידים שונים בחיי , היחידה אליה פונה המחוקק

צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ : "אימוץ ההבחנה האמורה בכתוב דוגמת. הקהילה

אליו , הות בין הנמעןבאשר אין ז, חוסר הגיון פנימי, לדעתי, יוצר) 20טז " (אלהיך נתן לך' אשר ה

. לבין הנמען שלו מובטח הגמול, מופנה הציווי

מציגה את אי יכולתו של הנמען למלא את , ..."כי יפלא ממך דבר: "פסוקית הפתיחה של החוק

או , שהוא אינו מסוגל להכריע בו בהסתמך על הידע שלו,")דבר("הנמען נתקל במקרה . תפקידו

המסוגל , הדין העליון- בית. ם לעקרונות הצדק והמוסר המנחים אותואו בהתא, פי כללי ההגיון- על

109. המושיט לנמען עזרה ומעניק לו פתרוןהוא הגורם, מקרה הקשה ולהכריע בולהתמודד עם ה

.משקף את מידת ההיזקקות, הדין העליון- העושה את דרכו ממקום שבתו אל בית, תיאור הנמען

היוצרים תחושה של בהילות ודחיפות , עה פעליםהמחוקק מתאר את מעשיו באמצעות ארב

ככל ", "אשר יגידו לך", "והגידו לך: "התבנית החוזרת). 110"ודרשת", "ובאת", "ועלית", "וקמת("

המשקפת בראש ובראשונה את , "אשר יגידו לך", "אשר יאמרו לך, "אשר יורוך", "אשר יורוך

, ותו המקצועית לעומת נחיתותו של הנמעןוכן את עליונ, הדין-סמכותו העליונה והמכרעת של בית

, ויאמרו, ויורו, שופטי הערכאה העליונה יגידו; יכולה לשקף גם את היסוד של הושטת העזרה

. ככל שידרש, ויסבירו

מגלה ניצנים ) 18-9א ' דב, 26-13יח ' שמ(בילות הדנות במינוי השופטים העיון בחוק הנדון ובשתי הפרשות המק 107

, בספר שמות. לבין הענקת סמכות שיפוט שיורית, להבחנה המודרנית בין הענקת סמכות שיפוט קבועה ומוגדרתל וכ", ידי משה-יוכרע על" הדבר הקשה", "כל הדבר הגדול "–סמכות הערכאות השיפוטיות קבועה ומוגדרת מראש

הם מקרים שמלכתחילה " הדבר הקשה"/"הדבר הגדול). "26, 22' פס(ידי השופטים הממונים -יוכרע על" הדבר הקטן -ומשקפת את סמכות השיפוט השיורית של משה , בספר דברים חלוקת הסמכויות שונה. מוגדרים כמורכבים יותר

יועבר להכרעתו של משה " הדבר אשר יקשה מכם "ורק, פי עקרונות של צדק ומוסר-השופטים מכריעים בכל עניין עלורק אי יכולתם של השופטים להתמודד עם מקרה , אין הגדרה מראש של מקרים מורכבים או פשוטים). סיפא17' פס(

אשר , שמקרה, רק כאשר מתברר–מודל זה משתקף גם בחוק הנדון . מסוים היא המקנה למשה את הסמכות לדון בושהשופטים המקומיים אינם מסוגלים להתמודד , הוא מקרה חריג, ת השיפוט המקומיתמלכתחילה נמצא בסמכו

. המקרה מועבר להכרעת הערכאה העליונה, עימו . 118-117' עמ, 1985: פטריק; 208' עמ, שם, דרייבר, ראה 108לעומת מוגבלותם של השופטים , הדין העליון- מיומנותם המקצועית של היושבים על כס השיפוט בבית 109

פי -על", "דבר המשפט: "רגון משפטי'משתקפת בתיאור מעשה השפיטה באמצעות שימוש חוזר בז, המקומיים ). 11-9' פס" (ועל המשפט", "התורה

, הדין-הפעולה מיוחסת לשופטי בית, "דרשו: "פי הנוסח המשתקף בחומש השומרוני ובתרגום השבעים- על 110, במשמעות של חקירת עדים ראה" דרש"על הפועל [אולי באמצעות חקירת העדים (ת המקרה ומכוונת לבחינ

]). 251' עמ, 1996: גרינשטיין

116

החשש מפני תקשורת : מעניק פתרון לשני קשיים שהנמען נתקל בהם) 22-15יח (חוק הנביא ) 3

וחוסר יכולתו להבחין בין נביא אמת ; )16' פס(לופית המחייב יצירת תקשורת ח, ישירה עם האל

). 21' פס(לנביא השקר

כדי לספק את הצורך הקבוע שלו ,])15' פס" [יקים לך("מוסד הנבואה נוצר עבור הנמען

המנוגד למוצאם הזר של 111,])15' פס" [מקרבך מאחיך("מוצאו של הנביא . בתקשורת עם האל

שהנביא ימלא את , יכול להניח את דעתו של הנמען, )14-9' פס(המתקשרים באמצעים המאגיים

; אך תחושות אלו עלולות לגרום לנביא למעול בשליחותו, שליחותו מתוך תחושת הזדהות ושייכות

שמעבירים לו ,הנאלץ להתמודד עם מסרים סותרים, כילד. במקרה זה הנמען נתקל בקושי השני

התגשמות - מבחן אי. בלא יכולת לחושפוסות של אמתהנמען נחשף לשקר בכ, אהוריו בני הסמכ

. היכול למלא את ייעודו, בחן מספקאינו מ, שנועד לשמש פתרון לקושי זה, )22' פס(דבר הנביא

.כוחות מנוגדיםמסרים והנמען נותר להתמודד עם קשייו בעולם שיש בו , כן- על

הפחד והנחיתות , סר האונים המחוקק מתמודד עם תחושות חו)9-1כ (בחוק היציאה למלחמה ) 4

..." אלהיך עמך' לא תירא מהם כי ה: "בתחילה הוא מעניק לו את החיזוק הראשוני. של הנמען

שלא , נוכח עוצמת התחושות והתגברותן עם ההתקרבות לשדה הקרב, אך ביודעו; )סיפא1' פס(

' פס( של הכהן הוא מעניק חיזוק נוסף באמצעות היגדו המפורט, ניתן להסתפק בחיזוק הראשוני

4-2 .(

אשר לכאורה ובאופן פרדוקסלי פוגע בעוצמת המחנה , )8-5' פס(הענקת הפטורים " טקס"

נועד להעלות את רמת , ")עם רב ממך"המתואר כ, שנמצא ממילא בנחיתות מספרית מול האויב(

. באשר הם מתוודעים לדאגת הממונים עליהם לרווחתו של הפרט, המוטיבציה של הלוחמים

, בארבעה חוקים, לטעמי, משתקף, "הבן הנחשף להשפעה רעה" דפוס –דפוס היחסים השני . ב

חוק הנביא המדיח לעבודה זרה ; )1יג -29יב (חוק איסור הפולחן הכנעני : העוסקים בעבודה זרה

). 14-9יח (חוק איסור המאגיה האלילית ; )12-7(חוק הקרוב המסית לעבודה זרה ; )6-2יג (

. מטרתו למנוע את ביצוע העבירה; הוא חוק מניעתי) 1יג - 29יב (יסור הפולחן הכנעני חוק א) 1

הנראים בעיניו (המודע לרצונו ולכוונתו של הנמען לחקות את מנהגי הפולחן הכנעני , המחוקק

השמר לך פן תנקש : " ומזהירו לבל יתפתה לממשם בפרץעומד, )אטרקטיביים אף שאינו מכירם

, המחוקק אינו מסתפק באזהרה). 30' פס..." (ם מפניך ופן תדרש לאלהיהםאחריהם אחרי השמד

הוא מגלה לו "ההשתלבות במרחב"ען יתפכח מחלום ברצותו שהנמ; אלא מוסיף מידע והדרכה

).18יח -ו, 15יז - בדומה ל" (מקרב אחיך: " בחומש השומרוני ובתרגום השבעים 111

117

אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את ' כי כל תועבת ה: "...את טיבו האמיתי של הפולחן הכנעני

). 31' פס" (הםבניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהי

מול " הם"פוטנציאל היחשפותו של הנמען להשפעה הרעה משתקף בהעמדה החוזרת של

" סוכני"שהרוע מוסיף להלך עליו קסם למרות ש, ברור; "אלהיך"לעומת " אלהיהם"ו, "אתה"

, ראשית: נועד לשרת רעיון זה30-29' שעיצובם הלשוני של פס, נדמה. הרוע הושמדו זה מכבר

ממחישה את פוטנציאל ") תנקש אחריהם אחרי השמדם" ("אחרי"העוקבת על התיבה החזרה

בצד החזרה על , "פן"החזרה על מילת האזהרה , שנית; השפעתם של הגויים למרות היעדרם

שכוחה המחזק את התחושה, יוצרת מצלול, )המעידה דווקא על עליונות הנמען" (מפניך"התיבה

.של ההשפעה הרעה עדיין לא פג

או (לנסיון הנביא " קורבן: "כפול" קורבן"הנמען הוא ) 6-2יג (בחוק הנביא המדיח לעבודה זרה ) 2

לדעת : "הנסיון האלוהי" קורבן"ו, )סיפא3' פס(להדיחו לעבוד אלהים אחרים ) חולם החלום

במקום לחזק את יכולתו של הנמען לעמוד מול ). סיפא4' פס..." (אלהיכם' הישכם אהבים את ה

הוא כןש, ידי מי שמלכתחילה אינו מעורר חשד אלא דווקא אמון-נעשה עלר שא( ההדחה נסיון

- בהוסיפו על נסיון ההטעיה האמונית גם הטעיה חושית, האל מקשה עליו,])רישא2' פס" [בקרבך"

, ..."אל דברי הנביא ההואלא תשמע : "האזהרה]). רישא3' פס" [ובא האות והמופת("ויזואלית

. נועדו להרחיק את הנמען מן הסכנה, )4' פס(מות האות היא חלק מנסיון אלוהי שהתגשוהגילוי

' פס..." (לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. "א: האפודוזיס בחוק הנדון מורכב משלושה חלקים

' פס..." (והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת. "ג; )5' פס..." (אלהיכם תלכו' אחרי ה. "ב; )4

אשר איימה , שעבר טלטלה, "קורבן" מ–ני מתואר השינוי התודעתי שעובר הנמען בחלק הש). 6

ונתון ,הוא אינו סביל עוד. הוא הופך למי שחייו שבו אל מסלולם התקין, להדיחו מדרך הישר

המרכיבות את עות הפעולותומצליח להשיב את הסדר על כנו באמצ, אלא אקטיבי, להשפעה

אשר (מתרחשת הדרמה של המתת הנביא , "עוטפת"ה, אמונית על רקע השלמות ה112.'עבודת ה

מכשירה את הנמען למלא אשר היא , שלמות זו). ביקש לפגום בשלמות זו באמצעות נסיון ההדחה

]).סיפא6' פס" [ובערת הרע מקרבך("את תפקידו כשומר רמתה המוסרית של הקהילה

שנועד , לאירוע חיצוני דרמטי" קורבן" הנמען אינו )12-7יג (ב המסית לעבודה זרה בחוק הקרו) 3

הנסיון לערער ולשנות את אורח החיים הראוי בא מתוך סביבתו . לשכנעו לסטות מדרך הישר

. הקרובה

, "תעבדו", "ותשמע", "תשמרו", "תיראו", "תלכו: " באמצעות שישה פעלים5' מתוארת בפס' עבודת ה 112

כתוב זה משקף את המגוון הרחב ביותר של הפעלים בהם המחבר הדברימי נוהג להשתמש לתיאור עבודת ". תדבקון" ). 4' פס" (אוהבים"וניתן להוסיף אליו גם את הפועל , )20ל , 22, 13יא , 20, 13-12י , 6ח , 13ו : השווה למשל(' ה

118

יש מי שמבקש ,בטחונואת יונק את כוחו ונמען מהם ה,בתוך שני מעגלי השייכות המרכזיים

, ת המסיתות בסדר היררכי מסוים המחוקק מציין את זהות הדמויו113.ליצור בקיעים באמונתו

שמעמדה והשפעתה בתוך , הדמות– 114"אחיך בן אמך: "ראשון: פי מידת השפעתן על הנמען- על

שיעצבו אחריו את , הם–" בנך או בתך: "שניים; המסגרת המשפחתית זהים לאלו של הנמען

גיבוש המשפיעה ביחד עימו על , שותפתו– 115"אשת חיקך: "שלישית; דמות התא המשפחתי

שייך למעגל ,אשר מחד גיסא, "רעך אשר כנפשך: " ורביעי116;הנורמות המשפחתיות והחברתיות

מבטאת את הקירבה " כנפשך" התיבה ,אך מאידך גיסא, ידת השפעתו פחותהולכן מ, הרחוק יותר

117.ואולי אף את התלות הנפשית בו, היתרה אליו

אף (יש להניח , מתואר כאירוע חד פעמיה, בהבדל ממעשה ההדחה של הנביא או חולם החלום

בתוך "כדרכן של עבירות (הנעשית בסתר , שההסתה במסגרת המשפחתית,)שהדבר לא נאמר

. של שיכנוע חוזר ונישנה–נושאת אופי של הסתה מתמדת , ")המשפחה

–מתארות את תהליך התמודדותו של הנמען ) רישא11-9' פס(הוראות המחוקק באפודוזיס

המשכו בחשיפת ; בגבשו את יחסו אל ההסתה ואל המסית של התהליך בתוכו פנימהראשיתו

וסופו בנטילת חלק פעיל ומרכזי ; )או החברתית הקרובה(ההסתה מחוץ למערכת המשפחתית

. בענישה הפומבית של המסית

כאילו כדי (118מייחד לכל אחד מהם שני פעלים, המתאר תהליך בן ארבעה שלבים, המחוקק

ההסתה מתואר " הדיפת"שלב . 1): את כושר התמודדותו של הנמען עם משימתו הקשהלחזק

בהבדל מהאזהרה בחוק ". ולא תשמע אליו119לא תאבה לו": "שמע"ו" אבה"באמצעות הפעלים

בחוק זה , ])רישא4' פס..." [לא תשמע אל דברי הנביא("המתייחסת לדבריו , הנביא המדיח

אלא מפניו , של המסית יש צורך להזהיר לא רק מפני דבריונוכח זהותו. האזהרה רחבה יותר

שלב התגברות . 2; שתוביל אל המשך התהליך עד סופו, לגיטימציה כוללת- כדי ליצור דה,ממש

מתואר , נוכח הכרתו בסכנה האישית והציבורית הטמונה במסית, הנמען על רגשותיו הטבעיים

אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך : "קרוביו מבטא מיכהלפיה נשקפת לאדם סכנה מ, את העמדה 113

). 6-5ז ' מי" (איבי איש אנשי ביתו...שמר פתחי פיךנוסח זה ". בן אביך או בן אמך: "שיש להעדיף את הנוסח המשתקף בחומש השומרוני ובתרגום השבעים, נדמה לי 114

. ואחריו האח למחצה, ראשית האח- משמר את ההיררכיה כדי להדגיש את פוטנציאל היחלשותו של כוח , ")אשתך"ולא במילה הנייטראלית ( המחוקק משתמש בביטוי זה 115

, שבסידור היררכי מובהק, נדמה לי). ואילך4טז , 17-15יד ' ראה שופ(ההתנגדות במסגרת מערכת יחסים אינטימית . יכולת השפעתה רבה יותרבאשר, היה מקום לציין את האשה לפני הילדים, מן הכבד אל הקל

; )25א כא "מל(לאיזבל ; )14א ' שופ, 18טו ' יהו(לעכסה ; )6טז ' בר(את כוח ההשפעה המיוחס לשרה , ראה למשל 116 ). 18ב ח "מל(ולעתליה

י פנ-שגרם לו להעדיף את טובת דוד על, )3, 1א יח "שמ" (ויאהבו יהונתן כנפשו: " ראה את יחסו של יהונתן אל דוד 117 ). ואף טובתו שלו(טובת אביו

וכן על העדפת הנוסח המשתקף בתרגום , 9' על שני מבני התקבולת שבפס, בראש ובראשונה, קביעה זו נסמכת 118אשר יוצר מבנה תקבולתי נוסף , )רישא10' פס" (כי הרג תהרגנו: "במקום נוסח המסורה, "כי הגד תגידנו: "השבעים

). 9' ביחד עם הפסוקית החותמת את פס( ). כנראה בהשפעת הפסוקית העוקבת" (אליו" בחומש השומרוני 119

119

המובילה להשלמת הנמען עם , ההכרה הפנימית.3 120;"לא תחוס עינך עליו ולא תחמול"בפסוקית

; "]כי הגד תגידנו[ולא תכסה עליו : "מאפשרת לו לחשוף את מעשהו ברבים, גורלו של המסית

121".וסקלתו באבנים ומת...ידך תהיה בו בראשונה להמיתו: "הנמען מוציא את המסית להורג. 4

ממי שנתון להשפעה רעה וזקוק –מען גם בחוק זה ניתן לראות את השינוי התודעתי שעובר הנ

עד כי המחוקק סומך , למי שמגלה יכולת להתמודד עם הסכנה, לחיזוקו ולהדרכתו של המחוקק

. עליו ומטיל עליו את תפקיד המעניש

משקף , )1יג -29יב ( בדומה לחוק איסור הפולחן הכנעני )14-9יח ( איסור המאגיה האלילית חוק) 4

מודגשת הדיכוטומיה בין גם בחוק זה. ן להשפעות הסביבתיותנמעאת סכנת היחשפותו של ה

לבין התקשורת הנבואית , בין דרכי התקשורת האלילית האסורה, ובהמשכו" (אתה"ובין " הם"

' פס" [הגוים ההםלא תלמד לעשות כתועבת (" הנמען מוזהר מפני מה עליו להימנע ;)הראויה

" אלהיך' תמים תהיה עם ה("ומודרך כיצד עליו לפעול ;])סיפא14' פס..." [ לא כןואתה", ]סיפא9

]). 13' פס[

הפועל , אלא צד שלישי, לא הנמען הוא הפועל–מתוארת סיטואציה שונה ) 12-10' פס(בתווך

המתוארת בחוק ,אציהסיטואציה זו אנלוגית לסיטו]). רישא10' פס..." [לא ימצא בך("בקרבו

. אתייחס בהמשךאליו , )7-2יז (עובד עבודה זרה

חוק : ניתן לגלות בחמישה חוקים, "הבן בעל העוצמה" דפוס –את דפוס היחסים השלישי . ג

וחוקי ; )13-10כד (חוק העבוט ; )14-10כא (חוק השבויה ; )18-12(חוק העבד ; )11-7טו (האביון

ליו שגורלו שפר ע, בכל אחד מן החוקים הללו מתוארים יחסי הנמען). 22-19(שכחה ולקט

שהנמען ,המחוקק מסב את יחסי התלות. התלויים בו, הנזקקים, עם החלשים, ושהעוצמה בידו

. ליחסי מיטיב ומוטב, עלול לנצלם לרעה

הצגת .המחוקק טומן את זרעי הפיכתו של הנמען למיטיב כבר בפתיחה, )11-7טו (בחוק האביון ) 1

באחד אחיך אביון מאחד בך יהיה כי: "האביון בראי השייכות והזהות המשותפת לו ולנמען

למי שמוטלת , בתופעת העוני" לצפות מן הצד" ממי שעשוי ,הופכת את הנמען..." בארצך שעריך

. עליו אחריות אישית להושיט עזרה

לא"אלא מפרט את חובות ה, המחוקק אינו מסתפק באמירה המרמזת על אחריותו של הנמען

' והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם ה: "3יג ' מבחינה זו הכתוב בזכ 120

להוציא להורג " להט" חוסר חמלה וכמעט –מתאר יחס בלתי טבעי מצד ההורים " ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו, למשל, בהבדל(משקף תפישה חריגה , בלא שקדם לה הליך שיפוטי, "פרטית"גם תיאור הוצאה להורג . את הבן

]). 21-18כא ' דב[מהתפישה המשתקפת בחוק בן סורר באים לידי ביטוי גם בשתי , המשתקפים באופן הוצאתו להורג של המסית, היסוד האישי והמימד הציבורי 121

' כי בקש להדיחך מעל ה: "הפסוקית הראשונה מתייחסת ישירות אל הנמען. 12-סיפא11' ההנמקה שבפספסוקיות ". וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך: "והפסוקית השניה אל הציבור כולו; ..."אלהיך

120

אמוץ (בדרך מטפורית את היחס הבלתי ראוי כלפי האביון בתארו . הגלומות בה" עשה"וה" תעשה

ובהדגישו את הפעולות המיטיבות שעל הנמען ; ])סיפא9, סיפא7' פס[העין הרעה , קפיצת היד, הלב

, ])רישא10, 8' פס..." [נתון תתן לו", ..."פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו("לבצע

. ות לחמוק מאחריותהמחוקק אינו מותיר לנמען כל אפשר

המשלימות זו את , המקיף והשלם של המחוקק מתבטא גם בשתי פסוקיות ההנמקה" טיפולו"

הפסוקית הראשונה . מתייחסות לנסיון הנמען לחמוק מאחריות סמוך לשנת השמיטהאשר , זו

פסוקית וה; )סיפא9' פס" (והיה בך חטא' וקרא עליך אל ה: "...נושאת בחובה איום בגמול שלילי

" אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה: "...השניה מבטיחה גמול חיובי

122).סיפא10' פס(

בסופו של דבר המיטיב הופך ; משלים את מעגל ההענקה" יד"השימוש האידיומטי במילה

" פתיחת היד"למוביל , )סירוב/לשון מטונימית לדחיה(מן האביון " קפיצת היד"איסור : למוטב

". משלח היד"ומבטיח לנמען הצלחה ב, )לשון מטונימית לאקט הנתינה(כלפיו

, בתחילה). וחוזר חלילה(משתנה מעמדו של הנמען ממוטב למיטיב ) 18-12טו (גם בחוק העבד ) 2

ומי שנהנה מפירות עבודת , ])רישא12' פס" [כי ימכר לך("הוא מושא פעולתו של אחר , כמוטב

הוא מבצע פעולות למען העבד , כמיטיב, בהמשך; ])מציעא12' פס" [בדך שש שניםוע("העבד

נוכח פועלו , ובסיום; ])14- סיפא12' פס" [תתן לו...העניק תעניק לו", "תשלחנו חפשי מעמך("

]). סיפא18' פס" [אלהיך בכל אשר תעשה' וברכך ה("הוא מוטב פעולתו של האל , כמיטיב

ובהתאמה גם ( משתקף באופן סימולטני מעמדו הכפול כמיטיב וכמוטב) 17-16' פס(בדין המשני

בכבדו את רצונו שלא לצאת לחופשי ,הוא מיטיב עם העבד, מחד גיסא.)מעמדו הכפול של העבד

הוא מוטב עבודתו העתידית של העבד , ומאידך גיסא, ") עמךטוב לוכי אהבך ואת ביתך כי ("...

"). עבד עולםלךוהיה (

: את הפירוט( לעבדו מן השפע 123מצווה להעניק, המתואר כשופע טוב, שגורלו שפר עליו, ןהנמע

אלא כחלק ממכלול רחב , "רשימה סגורה"אין לקרוא כ] רישא14' פס" [מצאנך ומגרנך ומיקבך"

מבין את הקושי הכרוך בתנאי אשר , המחוקק124.])סיפא14' פס" [אלהיך' אשר ברכך ה: "יותר

חולשת על החובה הכללית של ) שארי11' פס" (כי לא יחדל אביון מקרב הארץ: " פסוקית ההנמקה הנוספת 122

. אי נתינה סמוך לשנת השמיטה/ואינה מצומצמת רק למקרה הספציפי של נתינה, הקבועה בסיפא, הנתינה' עמ, ]ענק[, BDB - מילון ה, ראה(פירושו תעמיס עליו ביד רחבה ) מילולית תשים על צווארו ענק" (העניק תעניק " 123

778b ;183' עמ, 1902: דרייבר.( והצלע , הצלע הראשונה פותחת בהענקה ומפרטת את מושא ההענקה: פי מבנה תקבולתי כיאסטי- בנוי על14' פס 124

בין אם היא מבטאת מכלול " (אלהיך' אשר ברכך ה"את הפסוקית . השניה פותחת במושא הנתינה ומסיימת בנתינהשאחרת הנמען , "אלהיך' שר ברכך המא"יש לקרוא במשמע ) ובין אם אך חזרה על הפירוט הקודם, רחב של דברים

העבד –משתקף יסוד של שותפות ברכוש " אלהיך' ברכך הכאשר: "בנוסח השומרוני. מצווה לתת לעבד את כל רכושו . מקבל את חלקו בהתאם להון שהנמען בורך בו

121

מפנה , הנותן כבלתי כדאית-העלולה להיחשב בעיני הנמען, בנתינה השופעת, קרי, שחרור אלו

לא יקשה : "שנועד להסיר את התנגדותו הטבעית להטבה המופלגת עם העבד, כלפיו היגד מנומק

). 18' פס..." (בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר

אלא מבקש לשכנעו , שלא לחוש קושיעןאינו מצווה על הנמ, אף שלשונו לשון חובה, היגד זה

הקושי של הנמען אינו . הנלוות לנתינה, ולתחושות אי ההשלמה והכורח, שאין הצדקה לאי הנחת

הוא אינו מסרב ; ה לשחרורהנלוו, הבעייתי מבחינתו, לא בתנאיא, נעוץ בעצם שחרורו של העבד

125.שחרוראך מתקשה להשלים עם המחיר שעליו לשלם בעת ה, לשחרר את העבד

). 10' פס" ( לבבך בתתך לוולא ירע: "בחוק האביון המחוקק מפנה לנמען פניה בעלת אופי דומה

אף אם ;נתינה סמוך לשנת השמיטה, קרי, הפניה נובעת ממקרה בעייתי של חוסר כדאיותגם כאן

של ) הועם תוצאותי(הנמען אינו מסרב לתמוך בעני הוא מתקשה להשלים עם נסיבותיה המיוחדות

. תיעתו הטבעית מפניהפונה אליו כדי להסיר את ר, המבין לליבו, המחוקק. הנתינה הספציפית

) בלשונה, האדון(לפיה המחוקק פונה אל הנמען , לקבל את עמדתה של שרה יפת, לדעתי, קשה

לא רק " מתעניין" ו,המחוקק הדברימי אכן מתייחס לרגשות 126.לשחרר את העבד בנפש חפצה

הוא דורש , 16כו , 13יא , 12י : בכתובים כגון(אלא גם בהלך הרוח הנלוה אליו , חוקבקיום ה

אין ) 18-ו, 10' פס(אך בשתי הפניות הנדונות , )מהעושה לעשות את המעשה תוך הסכמה מלאה

בהבדל משלושת (פניות אלו . אי רתיעה/אלא שכנוע לאי התנגדות, לנפש חפצה" דרישה"מצידו

, ...")לא יקשה בעיניך", ..."ולא ירע לבבך("מנוסחות על דרך השלילה ) לעילהמנויים , הכתובים

במקרים של חוסר כדאיות . בהרבה מנפש חפצה"צנועה"מה שמלמד כי הן משקפות דרישה

. אלא השלמה, המחוקק אינו דורש שלמות

חוקי השכחה ו,)15-14(חוק שכר העני , )13-10כד (דוגמת חוק העבוט , אחרים" חוקי נתינה"ב

בהבדל מחוק , אולי בגלל שחוקים אלו, אין התייחסות להלך רוחו של הנמען, )22-19(והלקט

. אינם מתארים סיטואציות מובהקות של חוסר כדאיות , האביון וחוק העבד

כי משנה שכר : "מצורפת הנמקה) רישא18' פס(של המחוקק מן הנמען " דרישתו"ל, כאמור

הכרוך בתנאי , נוכח הקושי). סיפא18' פס" (אלהיך בכל אשר תעשה' ברכך השכיר עבדך שש שנים ו

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ": "היסטורית"המחוקק אינו מסתפק בהנמקה ה, השחרור

נסמכת על הצירוף , אלא אך התנאי הנלווה אליו, לא השחרור עצמו מהווה קושי עבור הנמען, לפיה, העמדה 125

המצביע על קושי ביחס למעשה בכללותו ולא ביחס , "קשה ל"בהבדל מ, ...")שלחך אתוב בעינך יקשהלא " ("קשה ב": 16לה ' להמחשת ההבדל בין הצירופים ראה בר"). שלחנול פרעה הקשהויהי כי : "15יג ' שמ(לנסיבה מסוימת

; עמדתו של דרייבר שונה. והקושי מתייחס לנסיבות הלידה, ההלידה עצמה הושלמ; "ותלד רחל ותקש בלדתה"...הוביל , ואילך8לד ' כפי שמשתקף ביר, אשר, המחוקק מתייחס לקושי של הנמען למלא את חובת השחרור, לדבריו

). 184' עמ, שם, דרייבר(להתעלמות המוחלטת ממנה . 244' עמ, ח"תשל: יפת 126

122

אשר בכל אחת מהן יש , אלא מוסיף את שתי ההנמקות הנוספות, )15' פס..." (אלהיך' ויפדך ה

לבטח 127,)לעומת עבודת השכיר(ען הפיק מעבודת העבד שהנמ, הרווח.מענה לבעיית הכדאיות

הופך את המענק לכדאי עוד אף , המובטח, והגמול החיובי, "מענק השחרור"עולה על שוויו של

128.יותר

אף (אשר ניצח את אויבו במלחמה , ניכרת עוצמתו ואדנותו של הנמען) 14-10כא (בחוק השבויה ) 3

, 11' אך כבר בפס. וזכה בטובות ההנאה הנלוות לניצחון ,)'אלא הודות לה, אם לא בכוחו שלו

וראית בשביה אשת יפת ("המתאר את משיכתו של הנמען לאחת מן הנשים השבויות נוכח יופיה

הכרוך בניצחון , למרות שיכרון הכוח. מגבלה מובהר לו כי מוטלת על כוחו129,")תואר וחשקת בה

ל לנצל את כוחו לרעה ולעשות באשה ככל העולה הוא אינו יכו, הצבאי ובחוסר האונים של האויב

: של הגינות וליטול על עצמו מחויבות כלפיה) יחסיים(פי סטנדרטים -עליו לנהוג בה על. על רוחו

". ולקחת לך לאשה"

ובמיעוט , המיוחסים לו, אדנותו של הנמען ותלותה של השבויה משתקפות בריבוי הפעלים

) יחסית(המתבטאת בהתחשבות , הגבלת כוחו של הנמען, עם זאת130.המיוחסים לה, הפעלים

, בתחילה: משתקפת בכל אחד מרגעי המעבר שלה מסטטוס אחד למשנהו, בצרכיה של השבויה

כך . לאשה בעלת זכויות, שסכנת אונס מרחפת מעל ראשה, היא הופכת משבויה, בעירה הכבושה

שהובאה בעל כורחה , אבלה, נוכריהמאשה , בהמשך; )11 -10' פס(מצווה הנמען להתייחס אליה

והופכת , מסתגלת לעולמה החדש, היא הופכת למי שנוטשת בהדרגה את עולמה הקודם, לבית זר

מאשה שהסתגלה , בסיום; )13-12' פס(וה להתחשב ולאפשר את התהליך הנמען מצו. לאשת איש

היכולה לשוב אל , היא הופכת לאשה חופשייה, המשולחת בעל כורחה מבית בעלה, לחייה החדשים

והוא מצווה לנהוג בה , כאילו היתה שפחתו, על הנמען נאסר למכור אותה בכסף. ארצה ומשפחתה

131).14' פס(כאשת איש

שפירושו אל, )המצטרף כציווי משלים לאיסור למוכרה" (לא תתעמר בה: " באמצעות הציווי

ההשוואה בין מעמדו של העבד למעמדו של שכיר מבטאת התנגדות לאפשרות , )247-245' עמ, שם(פי יפת - על 127

לחוק הדברימי מהחוק המקביל " הושאלה"התפישה הרואה בעבד שכיר , לדבריה). 17' פס(קיומה של עבדות עולם ולאחר , בסופו של החוק18' את מקומו של פס, אולי, יש בכך כדי להסביר). רישא40-סיפא39כה ' ויק(בקובץ הכוהני . 15' פי הרצף ההגיוני מקומו לאחר פס-אף שעל, הדין המשני

מתמודדת אף היא עם בעיית ) 10' פס..." ('כי בגלל הדבר הזה יברכך ה: " אחת מפסוקיות ההנמקה בחוק האביון 128 . שבסופו של דבר הפסדו יצא בשכרו, המחוקק מבטיח לנמען; הכדאיות

). סיפא10' אולי בהשפעת פס" ( יפת תוארבשביו אשהוראית : "פשיטתא משתקף נוסח שונהבחומש השומרוני וב 129המייחס , הנוסח המשתקף בתרגום השבעים. עשר פעלים ולה שישה- פי נוסח המסורה מיוחסים לו שלושה- על 130

והסרת צפרניה אתועשית את ראשה וגלחת): "13-12' פס(עשיית הציפורניים והסרת השמלה , לנמען אף את הגילוחואת , ואולי דווקא מבטא את תחילתה של האינטימיות(מעצים את אדנותו ואת תלותה , "את שמלת שביה מעליה

, "וישבה: "שהפעלים המיוחסים לה, יש לשים לב, בנוסף). מעורבות הנמען בתהליך פרידתה מעולמה הקודם . אלא אך מתארים את הלך רוחה ואת מעמדה, תאינם משקפים פעולות אקטיביו, )13' פס" (והיתה לך", "ובכתה"

). 8-7כא ' שמ( הציווי עולה בקנה אחד עם ההסדר הקבוע בחוק האמה 131

123

קק מחזיר את הנמען לנושא בו המחו132,)7כד -השווה ל( כמעשה אדון בעבד ,תנהג בה בעריצות

מתייחסת אשר , "תחת אשר עניתה: "פסוקית ההנמקה. והגבלתן, האדנות, העוצמה–פתח

ב "שמ, 29, 24כב ' דב, 2לד ' בר: ראה(ולהכנעתה בקונוטציה המינית , לפגיעה בכבודה, להשפלתה

לשביית , קרי,מחזירה אף היא את הנמען לתחילת השתלשלות האירועים, )32, 22, 14, 12יג

משום שהובאה אליהם , חייה החדשים נכפו עליה, שלמרות הסתגלותה, אל לנמען לשכוח.האשה

. בעל כורחה

המגבלה הראשונה : ה שתי הגבלותוולהמ- המחוקק מטיל על הנמען) 13-10כד (בחוק העבוט ) 4

כנגד ההלוואה נועדה למנוע ממנו לממש באופן מטריד ופוגע את זכותו הלגיטימית ליטול בטוחה

תוך התעלמות,המגבלה השניה נועדה למנוע ממנו לנצל את זכותו לרעה; )11-סיפא10' פס(

133).רישא13-12' פס(וה העני מצרכיו הבסיסיים של הלו

סיטואציה יצר המחוקק ,מן הנמען לנצל את כוחו לרעה) בכל מחיר(שברצותו למנוע , נדמה לי

עני "העומד כ, לתמונת הנמעןכוונתי. בכבודו של הנמען, ך לצורשלא, הפוגעת, בלתי מאוזנת

וממתין למימוש זכותו ,)יש משום אירוניה בהיפוך התפקידים(מחוץ לבית הלווה " בפתח

. הוא נאלץ לחוש על בשרו טעמה של השפלה, העלולה להיות ממושכת, ההמתנהזמןב. הלגיטימית

היתה נמנעת ההטרדה , הו אל בית המלו שעל הלווה להביא את העבוט,לו היה המחוקק קובע

ובו בזמן לא היתה מתרחשת ;ל היה לבחור בעבוט בהתאם לנוחותו הלווה יכו;והפגיעה בלווה

יכול היה המחוקק לאזן בין האינטרסים של , כך. המיטיב-המלווה-השפלתו המיותרת של הנמען

.שני הצדדים

, דו של הנמען כמי ששפר עליו גורלו מודגש מעמ134)22-19כד (בשלושת חוקי השכחה והלקט ) 5

135.היתום והאלמנה, הגר–מול רשימה של נזקקים " ניצב"שכן הוא

והן מבחינה , הן מבחינה לשונית, פחות או יותר, פי דגם זהה- על, הבנויים, שלושת החוקים

, המתארת את פעולתו של הנמען, ובחוק הראשון הפסוקית, החוק השני והשלישי זהים(רעיונית

אינם עוסקים בנתינה אקטיבית של תוצרת ,)וכן מצויה בסופו פסוקית הנמקה, רחבה יותר

. על חלק מיבולו, מצד הנמען, אלא בויתור, חקלאית

קציר ( תנאים מסוימים פעילות החקלאיתהבשלושת החוקים נוצרים במהלך הטבעי של

תימנע מן , שינויהנמען בהם אשר לו יחולל, )זיתים וענבים המפוזרים על הקרקע, שנשכח

.246-245' עמ, 1902: וכן דרייבר; 771' עמ, IIעמר ,BDB -מילון ה, ראה 132. למנוע את ההטרדה והפגיעה בולא נועד רק , כדי ליטול את הבטוחה, איסור הכניסה לבית הלווה, פי דרייבר- על 133

). 275' עמ, שם(לשמש כבטוחה ) לו(את הזכות לבחור בחפץ המתאים ) ולא למלוה(מטרתו להעניק ללווה , יתכן. 22כג , 10-9יט ' ויק: יש מקבילות בספר הקדושה, העוסקים ביבולי השדה והכרם, לחוק הראשון והשלישי 134

. והחלתו גם על יבול מטע הזיתיםשהחוק השני משקף את הרחבת העקרון .וכוללת גם את האביון, בנוסח המשתקף במספר כתבי יד של תרגום השבעים הרשימה ארוכה אף יותר 135

124

ובכך לאפשר , תנאים אלו" לשמר"הוא מצווה , לפיכך. הנזקקים האפשרות לזכות בטובת הנאה

136.את מימוש טובת ההנאה

שניתן , בעשרה חוקים, לטעמי, משתקף, "הבן הבוגר והעצמאי" דפוס –דפוס היחסים הרביעי . ד

-13יג (חוק עיר נידחת : ומיוחדיםירועים חריגיםשישה חוקים דנים בא. 1: לחלקם לשני סוגים

וחוקי ; )10-7, 3-1יט (חוק ערי המקלט ; )15-14(חוק המלך ; )7-2יז (חוק עובד עבודה זרה ; )19

חוק קן : ארבעה חוקים עוסקים באירועים טבעיים ושכיחים. 2; )20-10כ (כיבוש ומצור על עיר

חוק נטילת יבול ; )15-10כג (ק שמירת טוהרת המחנה חו; )8(חוק בנית מעקה ; )7-6כב (ציפור

). 26-25כג (חקלאי

הנמען אינו מושאה ) 19-13(בחוק עיר נידחת , )12-2יג ( בהבדל משני חוקי ההדחה האחרים 1.1

יושבי ", "יושבי עירם"אלא בקרב (ההדחה אינה מתרחשת בקרב תושבי עירו . הישיר של ההדחה

. העבירה" קורבן"ולכן הוא אינו , )16, 14' פס–" העיר ההיא

נגזרת ) 15, 14, 13' פס–" בקרבך", "מקרבך", "עריך"כפי שמשתקף בתיבות (השתתפותו בחוק

חטאם , כפי שמובהר בסיומו של החוק, באשר, מאחריותו לשמירת רמתה המוסרית של הקהילה

מחרון אפו ונתן לך ' ן ישוב הלמע: "...של חלקים ממנה מסכן את הקהילה כולה ומשליך על גורלה

). סיפא18' פס" (רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך

, "המערכה"מנהל את , )13' פס..." (כי תשמע: "שהשתתפותו מתחילה במעורבות מקרית, הנמען

, וען של פעולות בעלות אופי שונהעל ביצ" חולש"הוא . באחריות ובנחישות, מתחילתה ועד סופה

הנמען לא שמע (כיוון שמקור ההאשמה בשמועה , בתחילה. ת יוזמה והיערכות מגוונתדורשואשר

ונוכח חומרת ההאשמה וחומרתן המפליגה של , )אלא ניזון מכלי שני, באוזניו את דבר ההדחה

ודרשת וחקרת : "השימוש החוזר בשלושה פעלים. הנמען עורך בירור עובדתי יסודי, תוצאותיה

אך , חס לחקר האמת שעל הנמען לי,מצביע על הרצינות והחשיבות) שארי15' פס" (ושאלת היטב

שאת תושביה אין , המתרחש בעיר זרה, מבקש להמחיש את מורכבותו של הליך הבירור, בנוסף

. ולא לסייע באיסוף הראיות,לשמור על קשר שתיקה, אולי ,מעדיפיםאשר , הנמען מכיר

מבטא את פעולת " דרש"רק הפועל , ם הליכי חקירההמציינים אף הם קיו, בשני חוקים אחרים

ודרשו השופטים : " ובחוק עד השקר;)4יז " (ודרשת היטב: "בחוק עובד עבודה זרה, כך.החקירה

שיש בכך כדי להצביע על עריכת הבחנה בין דרגות שונות של מורכבות וקושי , יתכן). 18יט " (היטב

נדמה כי ר שא, החקירה מתמקדת באדם ספציפי,למשל, בחוק עובד עבודה זרה. בהליכי חקירה

שיש בהן כדי לבסס את החשד בדבר , מצויות ראיות חפציות, מטבע הדברים, וכן, זהותו ידועה

ויתכן אף את , משקפים את תלותם של הנזקקים ברצונם הטוב של בעלי השדות) 8-9רות ב ( דברי בעז לרות 136

. ניצולה לרעה של תלות זו

125

אנשים בני " שנועדה לאתר מספר ,חקירה כזו פחות סבוכה מחקירה. ביצוע הפולחן האסור

. אלא אך אמרו דבר מה, שלא עשו מעשה, "בליעל

והן יוצרות אפקט , ת מבטאות את תוצאות ומסקנות חקירתו המאומצת של הנמעןשלוש פסוקיו

; החקירה העלתה שהשמועה אמיתית–" והנה אמת): "סיפא15' פס(דאות מוחלטת ומצטבר של ו

המסקנה –" נעשתה התועבה הזאת בקרבך"; החקירה ביססה את החשד בראיות–" נכון הדבר"

. היא המובילה את הנמען לבצע את פעולות ההשמדה, זוודאותו 137. שנעברה עבירת הדחה,היא

כדמות זה מצטייר בחוק , המסוגל לבצע שרשרת פעולות מורכבות ומגוונות, הנמען

עם . שהמחוקק אינו מהסס להפקיד בידיו את מלוא האחריות, כן- על, אין תימה.אומניפוטנטית

ולא ידבק בידך מאומה : "ומורהוקק המחכיוון שגם הנמען האחראי עלול למעוד מתרה בו , זאת

).רישא18' פס" (מן החרם

; "הטיפול בבעיה"המחוקק מפקיד בידי הנמען את מלוא ) 7-2יז ( גם בחוק עובד עבודה זרה 1.2

ועד , )סיפא4' פס( חקירת העבירה והוכחתה – בהמשכו ,)רישא4' פס( התגלות העבירה –מתחילתו

).5' פס' פס( הריגת העברין –סופו

שהוא מי ,כפי שניתן ללמוד מן העובדה, אחריותו של הנמען לשמירת הברית היא אחריות ישירה

הנמען הוא הרשות המוסמכת אליה פונים .)רישא4' פס" (והגד לך: "שמדווח לו כי בוצעה עבירה

). סיפא2' פס" (אלהיך לעבר בריתו' אשר יעשה את הרע בעיני ה: "משהתגלה עובד עבודה זרה

בעוד 138".והגד לך ושמעת: "שני פעלים מבטאים את התוודעות הנמען לביצוע העבירה

, על עדות ישירה, קרי139, שהחקירה נפתחה בהסתמך על דיווח ממשי,ממחישה" והגד: "שהתיבה

בחוק עיר ,"כי תשמע: "בדומה לפסוקית(שמועה מצביעה על התוודעות מפי ה"ושמעת: "התיבה

מדוע מתמיה,ךכפיל. ה של העדות הישירהשכוחה הראייתי פחות מז, ])רישא13יג [נידחת

. המחוקק בחר להוסיפה

" ושמעת: "התיבה, פי סטיבן דמפסטר- על. 1: ניתן לפתור את התמיהה באחת משתי דרכים

אלא מתייחסת לשימוע של ההליך השיפוטי , אינה מבטאת כלל התוודעות לביצוע העבירה

)judicial hearing( ,140;3טו , 17ב יד "שמ, 17א ' בדב" שמע"למשמעות הפועל , למשל, ומהבד

BDB-כדעת עורכי מילון ה, ואינה מקבילה, מבטאת את אלמנט הגילוי) 18יט -וב, 4יז -ב, כאן" (והנה ": התיבה 137

, 6, 5יג ' ויתכן גם ויק, 11ב יח "שמ, 12כ , 7א ט "שמ- כמו למשל ב" (אם"למילת התנאי , )244' עמ, dק "ס, הנה, ראה(את הקשר הסיבתי בין ביצוע העבירה לבין , אמנם, המבליט..." אמת נכון הדברואם : "הקריאה המוצעת). ועוד9, 8

היא ) 20כב ' ראה דב(אך נוכח היסוד האופציונלי הטמון בה , ) הכה תכהאז אמת נכון הדבר אם)רק(ו(הטלת העונש . המשתקפת בפסוקית, מקהה את עוצמתה של הוודאות המוחלטת

כן מופיעה תחת אסטריסק במהדורה ו, חסרה בתרגום השבעים במהדורה הלוקיאנית" ושמעת: " התיבה138 . ההכסאפלארית

".והגידו לך: " בחומש השומרוני 139 .209' עמ, 1984: דמפסטר 140

126

והגד : "הנוסח היה , במקור. שיבוש שחל בנוסח המסורהעקב נוצרה "ושמעת: " שהתיבהיתכן. 2

: והפסוקית, יוחדה לתיאור שלב ההתוודעות"והגד: "שהתיבהבאופן , " ודרשת היטבושאלתלך

141).15יג - בדומה ל(ירה תיארה את שלב החק" ושאלת ודרשת"

הוא . מצטייר כדמות עצמאית ויוזמת העומדת על זכויותיה) 15-14יז ( הנמען בחוק המלך 1.3

: זו המתארת את רצונו:כמשתקף מן הדמיון הלשוני של שתי פסוקיות, ודברו מתקיים,אומר

שום תשים עליך : " וזו המתארת את מימוש רצונו;)מציעא14' פס..." (אשימה עלי מלךואמרת "...

). רישא15' פס..." (מלך

אינו לגיטימי בעיני )סיפא14' פס" (ככל הגוים אשר סביבותי: "כיוון שרצונו במלך, עם זאת

לא תשים עליך : " ולהוראה מפורשת, ניתן היה לצפות לעימות ישיר בין שתי העמדות,המחוקק

". מלך ככל הגוים

, הוא פותח בהוראה פוזיטיבית; "אסרטיבי"ה המחוקק בוחר שלא להתעמת עם הנמען

העמדה ומציג את" מתקן"ורק בהמשך , "שום תשים עליך מלך: "כיבוד הרצון המבטאת את

גם בהיגד זה ). מציעא15' פס..." (אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך' יבחר האשר " :הראויה

', ידי ה-הנבחר על, הישראלישכן המלך (של המחוקק אין משום שלילה מפורשת של עמדת הנמען

, בעקיפין, העימות עם עמדתו מתקיים רק בהמשך.)עלול לחקות את נוהגי המלכים הזרים

' פס(באמצעות ההוראות המבקשות להדגיש את יחודו של המלך הישראלי משאר מלכי הסביבה

20-16.(142

אך בה בעת משיב , לך הוא מפקיע מידיו את זכות הבחירה במ.המחוקק מהלך עם נמענו מעדנות

מקרב "גם הפסוקית ". תשים עליך מלך)אתה(מקרב אחיך : " בקובעו,לו את אשלית השליטה

נועדה להעניק לנמען את ', ידי ה- נוכח העובדה שהמלך נבחר על,שלכאורה אין בה צורך, "אחיך

. "בשר מבשרו", "מלכו"אך זהו , אמנם האל קובע עבורו את זהות המלך–תחושת השליטה

לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך : " החותמת את דבריו לנמען,באמצעות הפסוקית

שההוראה להמליך , המחוקק מבקש להדגיש, אשר אין בה ציווי ענייני נוסף, )סיפא15' פס" (הוא

סייגים המחוקק קובע , כך143.שהיא כדאית עבורו, )של הנמען (מלך ישראלי נועדה לטובתו

.נמענו יחוש באובדן השליטה בלא ש,ברורים

" א"שיכול אותיות : שהנוסח השתבש בעקבות צירוף של מספר תופעות טקסטואליות, באמצי פתרון זה נדמה לי 141 ".ע"ב" א"יות וחילופי אותיות גרונ; ")מ"ב" ל("ר "חילופי אותיות למנ; "ל"ו

. בפרק על יצוג של דיבור155ראה הערה , המופיעות בתורות מלך מן המזרח הקדום, על הוראות דומות 142, )סיפא22ז " (לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה: בדומה לשלילה, ..."לא תוכל לתת עליך: " השלילה 143

. אל תכלה אותם מהר/אל תתן עליך, בתךלטו: כאילו נאמר; הנובע מחוסר כדאיות, מבטאת איסור

127

מצווה להוציא לפועל תוכנית כלל , אדוני הארץ, הנמען) 10-7, 3-1יט ( בחוק ערי המקלט 1.4

התוכנית מורכבת משני ". בבלי דעת"שנועדה לכונן שישה מתחמים מגנים לרוצחים , ארצית

' פס..." [וך ארצךשלוש ערים תבדיל לך בת("בשלב הראשון היא כוללת את בחירת הערים : שלבים

ואת חלוקת הארץ למחוזות , ])רישא3' פס" [תכין לך הדרך("את הכנת תשתיות המעבר , ])2

ואם ("ובשלב השני את כינון שלוש הערים הנוספות ; ])מציעא3' פס..." [שלשת את גבול ארצך("

]). 9-8' פס" [ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה...אלהיך את גבלך' ירחיב ה

,המחוקק מפקיד בידי הנמען את ביצוע התוכנית מתוקף אחריותו הכוללת למניעת עוול

" והיה עליך דמים...ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך: "על רמתה המוסרית של הקהילה ולשמירה

התוכנית משרתת את ; לנמען יש אינטרס ממשי לבצע את התוכנית בקפידה, לפיכך ).10' פס(

.צרכיו

הנמען יוזם את פעולות ,)20-19( ומצור על עיר ,)18-10כ ( כיבוש עיר –המלחמה בשני חוקי 1.5

כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם "; )רישא10' פס" (כי תקרב אל עיר להלחם עליה: "הלחימה

144).סיפא10' פס" (וקראת אליה לשלום: "כניעה/וכן את הקריאה לשלום, )19' פס" (עליה לתפשה

– ולהכתיב את תנאי הכיבוש , בכוחו של הנמען לקבוע את גורל יושבי העיר, עירפי חוק כיבוש- על

). 17-16' פס( או חרם טוטלי ;)14-13' פס( השמדה חלקית ;)11' פס(כניעה

, מסים: בשתים הראשונות הרווח שלו מיידי; כל אחת משלוש החלופות הללו מיטיבה עם הנמען

למען אשר לא ילמדו אתכם : " מצפה לו תועלת עתידיתובחלופה השלישית, או שלל, עבדים

). 18' פס..." (לעשות ככל תועבתם

הנאלץ להטיל מצור , הנמען. עומד שיקול תועלתי) 20-19' פס(גם במרכזו של חוק מצור על עיר

ניסיונות כושלים , בודאי, במהלכו הוא חווה( נוכח אי כוונת תושביה להיכנע ,ממושך על עיר

או , נקמנית–שעלול לפגוע בשיקול דעתו ולהובילו לפעולה לא רציונלית , חש תסכול, )לכובשה

או לכורתם על מנת להשתמש בעץ , הוא עלול להשמיד עצי מאכל אך לשם השחתתם. בלתי כדאית

אתתשחיתלא : "כל אחת משתי הסיטואציות משתקפת בחוק בפסוקית נפרדת. לבניית המצור

תכרתואתו לא "; )ללא תכלית מוגדרת, להכות, במשמע להניף" לנדח"" (עליו גרזןלנדח עצה

145]".לבא מפניך במצור[

ועשתה עמךואם לא תשלים עמך : " בשני החוקים אי הסכמת הערים להיכנע מתוארת כפעולה מלחמתית 144

). 20' פס..." (עושה עמך מלחמהעל העיר אשר היא "...; )12' פס..." (מלחמהואתו : "מקום הפסוקית, ן"עזרא ובעקבותיו רמב- אבןפי -על. סיפא חל שיכול של אברי המשפט19' כנראה שבפס 145

ואתו לא תכרת לבא : "ראוי להעביר את הפסוקית השלמה, לדעתי". לבא מפניך במצור: "לפני הפסוקית" לא תכרתהמתארות את התנהגות , כך ששתי הפסוקיות, "לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן: "לאחר הפסוקית" מפניך במצור

על ", ן"פי רמב- על". כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה: "וכך גם שתי פסוקיות ההנמקה, זו את זותעקובנה , הנמעןוההיתר המפורש לכרות עץ סרק רק נועד להדגיש כי עץ הסרק , כן מותר לכרות עץ מאכל לבניית מצור, "דעת רבותינו

השחתה שלא לצורך המצור כמנהג דרך "החוק מבקש להזהיר לא לכרות את עצי המאכל , לדבריו. קודם לעץ המאכל

128

הכרוכה , בהזכירו לו את אי הכדאיות,מבקש למנוע זאת, הרוצה בטובת הנמען, המחוקק

המחוקק שוקל עבור ). במהלך המצור ואף לאחר כיבוש העיר(ניתן לאכול מפריו ר שא ,בכריתת עץ

את : באופן שהשימוש בעצים יהיה בהתאם ליכולת ההענקה הגלומה בהם, ולי כדאיותהנמען שיק

שאין בו תועלת , ובעץ הסרק, המועיל ללוחמים, פי שימושו הטבעי-עץ המאכל ראוי לנצל רק על

.כדאי להשתמש לבניית המצור, אחרת לצרים

את שיקולי כדאיות מבט, )מציעא19' פס" (כי ממנו תאכל: "שפסוקית ההנמקה, אין חולק

מבטאת , "...כי האדם עץ השדה" :19' המופיעה בפס, האם פסוקית ההנמקה הנוספת. ותועלתיות

? אף היא שיקולים כאלו

וכן באשר לפונקציה , ביחס לתיחומה הלשוני של פסוקית זו, קיימת מחלוקת פרשנית

, )בות אבן עזראבעק, המקובלת בפרשנות המסורתית(פי גישה אחת -על. התחבירית שלה

המשלים ומרחיב את פסוקית ההנמקה , "כי האדם עץ השדה: "משפט חיוויהפסוקית היא

הפסוקית אכן משקפת שיקולי , פי גישה זו- על146.שהאדם חי מעץ השדה בקובעו, הראשונה

הפסוקית מציגה 147,)המקובלת בפרשנות המודרנית(פי גישה אחרת -על; כדאיות ותועלתיות

המבטאת עמדה לפיה אל לו לאדם ? "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור: "שאלה רטורית

הפסוקית , אם כך148.אינו אויבו, שלא כאדם הנצור, שהרי העץ, לתקוף את העץ כאילו היה אדם

שיקולים של ) במינוח מודרני(אלא , אינה מבטאת את שיקולי התועלתיות והכדאיות של הנמען

. שמירת הטבע ואיכות הסביבה

מבטאת את חולשתה של הגישה , החוקשל והזרה לרציונל העומד בבסיס, שמסקנה זו, דמה לינ

שעל הנמען ,רק הגישה הראשונה מבליטה את שיקולי הכדאיות והתועלתיות. הפרשנית השניה

, הרואה לנגד עיניו אך את טובת הנמען ותועלתו, המחוקק. תוך ראיה כוללת של צרכיו, לשקול

, כמובן, ההיתר אינו מכוון]). 20' פס..." [אתו תשחית וכרת("את עצי הסרק מתיר לו להשחית

שבתנאי קרב ומצור אין , אלא משקף את הבנת המחוקק, להשמדה נטולת רסן של עצים אלו

ט אמצעי זהירות למניעת וקנל ו,לדרוש מן הלוחמים להקפיד הקפדה יתרה בעת כריתת העצים

. השמדתם

על מנהג הצבא הפולש להשחית את ". אולי יוכלו לה, והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ, המחנות

).240' עמ, 1902: דרייבר, ראה בנוסף (19ב ג "מל, צמחית הארץ הנכבשת ראהשהרחים ונרכב הם , )6כד ' דב" (וא חבללא יחבל רחים ורכב כי נפש ה: "בדומה לרציונל העומד בבסיס ההוראה 146

...". כי נפש כל בשר דמו היא: "סיפא14יז ' תחביר דומה מופיע בויק. עצם חייו של האדם .שם, דרייבר, ראה 147עדי הנוסח מבטאים את העמדה ". האדם"ל" האדם"הוצע לתקן את , שהפסוקית היא משפט שאלה, נוכח הגישה 148

בתרגום ; ..."כי לא כאדם עץ השדה: "בפשיטתא, כך(ווי ולא באמצעות משפטי שאלה הפרשנית האמורה במשפטי חי ...").ולא אדם עץ השדה: "ובוולגטה; ..."ארי לא כאנשא אילן חקלא: "אונקלוס

129

יע באפוס המופ,ות חוק כיבוש עיר וחוק מצור על עיר על רקע התיאורמעניין להתייחס להורא

-5טור , 1לוח ( בדבר הטלת המצור והכנעת העיר אדם בידי המלך כרת ,האוגריתי עלילות כרת

, כך. ומגרש את חוטבי העצים ושואבות המים הסביבה כרת תוקף את כפרי, עם הגעתו לעיר149).6

וכן ניתנת לצבא האפשרות להשתלט , ורה עזרה ואספקה של מצרכים חיונייםנמנעת מן העיר הנצ

" וכרת ובנית מצור על העיר: "הסרקההיתר לכרות את עצי . על משאבי הטבע ולנכסם לצרכיו

. עולה בקנה אחד עם תיאור ניצול משאבי הטבע לצורכי הצבא

לכניעה מופנית לעיר ביוזמת / שהקריאה לשלוםמהן עולה, מהוראות חוק כיבוש עירבהבדל

בעלילות כרת דווקא פבל מלך אדם פונה ומציע את תנאי כניעתו בתמורה לאי , הצבא הכובש

.offerings of peace-עבדים ואדמות ו, אוצרות, כסף, זהב: תקיפת עירו

בארבעת , שנדונו לעיל, שהנמען נוטל בהם חלק בששת החוקים, בהבדל מהאירועים הדרמטיים. 2

; )15-10כג (שמירת טוהרת המחנה ; )8כב (בנית מעקה ; )7-6כב (קן ציפור : החוקים הבאים

, המתרחשים במהלך חיים טבעי ורגילהנמען משתתף באירועים, )26-25כג (נטילת יבול חקלאי ו

הטבועות , שנוכח הנורמליות והשגרה, קיים חשש. או במחנה הצבאי, בסביבת המגורים הקבועה

. ויגלה אדישות להשלכות ולתוצאות מעשיו, נעדר חשיבה, פעל באופן מכניהנמען י, ועים אלובאיר

– העלול להיגרם ממעשהו, בלא להביא בחשבון את הנזק,רגעייםלב ודחף -פי נטיית-הוא ינהג על

. או לזולתו/לו ו

צוען של בהדריכו את הנמען להפעיל שיקול דעת גם במהלך בי,למנוע זאתהמחוקק מבקש

ים סיטואציות חלקם מתאר(את נמענו במהלך האירועים " והמלו" המחוקק .פעולות רגילות

שהוא ראוי , מלמדו להבחין בין מותר, "יועץ צמוד"כ) שרק הנמען נוכח בהם,או כאלו, אינטימיות

או פי צרכיו -על הנמען לבחון כל אירוע לא על. שהוא בלתי ראוי ובלתי נכון, לבין אסור, ונכון

ולהציב , המחייבת אותו לאזן בין אינטרסים,אלא כחלק ממערכת יחסים, בלבד,נוחותו המיידית

אלא גם , תוביל אותו לנהוג באופן ראוי לא רק באירועים הנדונים, בחינה כזו. לעצמו גבולות

-אבות"עליו להתייחס אל האירועים כ, מבחינה זו. יומית- במסגרת הכוללת של התנהלותו היום

.חברתית- של התנהגות אנושית" סטיפו

שנקרית בדרכו הזדמנות פז לזכות הן בציפור והן , על הנמען, )7-6כב (בחוק קן ציפור 2.1

לרסן את הדחף , )או באפרוחים ובביצים אם רק חלק מהביצים בקעו, או בביצים(באפרוחים

תו ולרצונו המיידי הוא חייב להציב סייג ליכול. וליטול רק את הצאצאים, הטבעי לתפוס מרובה

יה כזו תלמדו להפעיל רא. טבע- ממכלול רחב של יחסי אדםולראות את עצמו כחלק, לזכות בכל

).23-20' עמ, 1997: פרקר, ראה(גרינשטיין ' העיון נסמך על תרגומו של א 149

130

וכן תאפשר לו לשקול שיקולים של , את שליטתו ואדנותו בטבע תוך התחשבות בחלשים ממנו

. תועלת עתידית

הגות אכזרית נוספת בציפור ומבקש להימנע מהתנ) יחסית(המתחשב התחשבות , היסוד ההומני

שלח תשלח (" על מנת שלא תחזה בנטילתם א בדרישה לשלחה טרם לקיחת צאצאיהמתבט, כלפיה

ותמונת , ")הבנים" "האם("גם הלשון המאנישה ]). רישא7' פס" [את האם ואת הבנים תקח לך

יחס נועדו ליצור, ])מציעא6' פס" [והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים("...האם המגוננת

' דב, סיפא19, מציעא12כג , 29כב ' שמ: על גילויי התחשבות בחיות ראה(של חמלה כלפי הציפור

). 4כה

הנמען מצווה לשלח את הציפור . גם יסוד תועלתיזה חוק של ו עומד בבסיסבנוסף ליסוד ההומני

: ף בפסוקיתיסוד זה משתק. ובכך תימנע הכחדתם של זני עופות, כדי שתוכל להמשיך בהולדה

, 11לב ' בר: ראה(המבטאת איסור על השמדה טוטלית , )סיפא6' פס" (לא תקח האם על הבנים"

עקרון פי-על, מובטחת לנמען,נוכח הארכת חיי הציפור ואי הפגיעה בהמשכיות מינה). 14י ' הו

). סיפא7' פס" (למען יטב לך והארכת ימים: "אריכות ימים ,הטליון

. המתחשב ביחסי הציפור וצאצאיה, ו משתקף בעקיפין גם היסוד ההומניבפסוקית הנמקה ז

שבדיבר מופיע רק בפסוקית ההנמקה, "אריכות ימים"בין ו" טוב" בין ,המופיע בה ,הצירוף

את נושא הקשר שבין " מהדהדת"בכך הפסוקית ; ...")למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך("השישי

. ההורים לבין צאצאיהם

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי : "בניית מעקה לגג הבית חוק 2.2

, למניעת נפילתו וגרימת מותו של אדם,שעניינו הקפדה על כללי בטיחות, )8כב " (יפל הנפל ממנו

, )34-33כא ' שמ( דוגמת חוק הבור ,העוסקים באי שמירה על כללי בטיחות, שונה מחוקים אחרים

פתיחה , שעניינם רשלנות בתחזוקת סכר, 56, 55, 53' ס. 1: קים בקובץ חוקי חמורביומספר חו

המופיעים , סעיף מסדרת הסעיפים החסרים. 2; וגרימת הצפה במים, רשלנית של תעלת מים

הגובלים , דן בתחזוקה רשלנית של קיר ושל חלקת אדמהאשר e,150' שסימונו ס, 65' לאחר ס

, לעיל זכריםומ ה,כל אחד מן החוקים. ה רשלנית של בנאישעניינם בני, 232-229' ס. 3; שכןבבית

: מורכב משלושה חלקים

; )רישא33' פס" (וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו: "תיאור הפעולה הרשלנית. א

אם איש את התעלה "151;)53' ס" (אם איש את סכר שדהו לחזק הזניח ואת הסכר שלו לא חיזק"

).95' עמ, 1997: 'רות(' פי סימונה של רות- על 150 . ידי מהשפה האכדית- סעיפי החוקים תורגמו על 151

131

, אי חיזוק קיר הבית; )56' ס]" (והציף[אם איש מים פתח "; )55' ס" (קיה פתח והתרשלשלו להש

; )229' ס" (אם בנאי לאיש בית בנה ואת עבודתו לא חיזק "152;)e' ס(ואי עיבוד חלקת השדה

; )סיפא33' פס" (ונפל שמה שור או חמור: " שנגרם כתוצאה מהפעולה הרשלנית,תיאור הנזק. ב

ושדה שכנו גרם למים "; )53' ס" (ח ואת האדמה המושקית גרם למים להובילובסכר פתח נפת"

אם גנב נכנס לבית השכן "; )56' ס" (ועבודת שדה שכנו גרם למים להוביל"; )55' ס" (להוביל

והבית שבנה התמוטט "; )e' ס" (או באמצעות מעבר באדמת הבור...באמצעות טיפוס על הקיר

153;)229' ס" (וגרם למות בעל הבית

פיצוי ; )56, 55, 53' ס(השבת יבול חקלאי שאבד ; )34' פס(פיצוי כספי : הסנקציה העונשית. ג

). 232-229' ס(פיצוי כספי , מתן עבד בתמורה, עונש מוות; )e' ס(בשווי הרכוש שנגנב

לכן אין בו, "שלאחר מעשה"ית מעקה אינו חוק יחוק בנ, בהבדל מחוקים רטרוספקטיביים אלו

החוק הוא חוק . לא קבועה בו סנקציה עונשיתכן ו, לנזק/שגרמה לפגיעה, תיאור של פעולה רשלנית

ולא תשים : "ומנמק אותה, "ועשית מעקה לגגך: "...הקובע נורמה מחייבת, מניעתי- פרוספקטיבי

154".דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו

נוכח הזיקה ,ות המזיקות של מעשהו המתרשל אחראי לתוצא,בעוד שבחוקים המושווים, בנוסף

, ו בשליטתו של המתרשלהנמצא בבעלותו א, שבו התבצעה הפעולה הרשלנית,הקיימת בין המרחב

מדובר בחוק הבור(הנמצא בבעלותו או בשליטתו של צד שלישי , שבו נגרם הנזקלבין המרחב

הנמצא בשליטת , ולבין הבור עצמ, אשר החיות זכאיות להלך בו, שבין השטח הציבוריביחס

155.ביתו של הנמען, קרי, ית מעקה קיים רק מרחב אחדיבחוק בנ, "])בעל הבור"המכונה [המתרשל

אלא חודר , )או רשות של אדם אחר(החוק אינו עוסק ביחס שבין רשות הפרט לרשות הכלל

. וקובע בו גבולות, האוטונומי של הנמען, למרחב הפרטי

עלול להשקיע את מרצו במרכיבים של , ת ביתו החדשיב של בניהטרוד בהליך המורכ, הנמען

,אף אם הנמען יהיה מודע לסכנה; יתרה מזו. ולא להקפיד על כללי הבטיחות, נוחות ואסתטיקה

מדרישות הביצוע והאזהרות שהשכן , זאתניתן להסיקאך , בחוק החסר והמקוטע לא מתואר אי ביצוע הפעולות 152

. בעל חלקת השדה/מפנה כלפי בעל הבית .נזק לרכושובגרימת , במות עבדו, במות בנו של בעל הבית) בהתאמה( דנים 232-230' ס 153לא קיימת בו חלוקה בין פרוטזיס . אין בחוק כל סממן קזואיסטי, "כי תבנה בית חדש: " למעט הפתיחה 154

כחוק קזואיסטי ניתן . והסיפא כוללת רק פסוקית הנמקה, שהנורמה החוקית קבועה ברישא, והא ראיה, לאפודוזיס, ניתן לראות". ול הנופל ממנו ושמת דמים בביתךכי תבנה בית חדש ולא תעשה מעקה לגגך אם יפ: "היה לנסחו כך

ולא תשים דמים "; "ולא תעשה מעקה לגגך" ≠" ועשית מעקה לגגך("שבאמצעות חילופי לשונות החיוב והשלילה גם בחוקים המושווים הפעולה (הפרוטזיס יכלול תיאור של פעולה רשלנית , ")ושמת דמים בביתך" ≠" בביתך

. והאפודוזיס יקבע סנקציה עונשית, )מחדל/כאי עשייה, כלל-בדרך, הרשלנית מתוארתשבו , לבין המרחב, שבו התבצעה הפעולה הרשלנית, יש זהות בין המרחב, הדן ברשלנותו של בנאי, גם בחוק הבבלי 155

: יםכיוון שבחוק זה בעל הבית הוא הצד השלישי הניזוק ניתן אולי לערוך הבחנה רעיונית בין שני מרחב. נגרם הנזק . שבו נגרם הנזק, ומרחב הבית הבנוי, ובו התבצעה הפעולה הרשלנית, הנמצא בשליטת הבנאי, מרחב הבית הנבנה

132

, או אף חמור מכך, "לי זה לא יקרה"בבחינת , הוא עלול להגיב כלפיה בביטול, הטמונה בגג החשוף

. את זאת מבקש המחוקק למנוע". עיניאדון אני בביתי ואבנה אותו כראות"

? )סיפא8' פס" (י יפל הנפל ממנוולא תשים דמים בביתך כ: "מה טיבה של פסוקית ההנמקה

מפני העונש הצפוי לו אם אדם יפול , קרי, האם מטרתה לטעת בלב הנמען פחד מפני אשמת הדם

-עיניו את העונש הפוטנציאליהמחוקק אינו מבקש מן הנמען לראות לנגד . נדמה לי שלא156?מגגו

המשקפת את אחריותו , לו ביקש להזהירו מפני העונש הצפוי לו היה נוקט בלשון מפורשת. העתידי

" דמיםעליך/לך/בךולא יהיה "; " דמיםעליך/בךולא תשים : "דוגמת, הישירה לגרימת המוות

ולא : "ולא בהיגד העקיף, )16ב א "שמ, 24ט ' שופ, 10יט ' דב, 9כ ' ויק, 2-1כב ' שמ: ראה למשל(

עליו בסנקציה " לאיים"בלא ( המחוקק פונה אל שכלו הישר של הנמען 157".בביתךתשים דמים

לבל יהפוך במו ידיו את ביתו לבית ; ומבקש להזהירו לבל יגרום לשפיכות דמים בביתו) עונשית

, ת החייםהמסמל את המשכיו, בין ביתו החדש,ההנגדה המוחשית. שסכנת דמים מרחפת עליו

. די בה כדי לשכנע את הנמען בצורך לבנות מעקה, הנוטל חיים, "בית הדמים"לבין

, עוסק אף הוא ביחס שבין רשות הפרט לרשות הכלל) 15-10כג ( חוק שמירת טוהרת המחנה 2.3

. ורך בהצבת גבולותובצ, במרחבים השונים

, לכן. ברשות הפרט, עצם טבעםמ, אינטימיים מתרחשים- אירועים גופנייםיום- בחיי היום

ויד תהיה לך מחוץ למחנה : "בהימצאו ברשות הרבים על הנמען ליצור לעצמו רשות פרטית נפרדת

). 13' פס" (ויצאת שם חוץ

הפועל (הצורך בהפרדה בין שתי הרשויות מומחש באמצעות יצירת תנועה בלתי פוסקת ביניהן

" תוך"ו ,"מחוץ", "חוץ"המילים ; פעמיים" ואב" והפועל ,מופיע בחוק שלוש פעמים" יצא"

למעט הדרישה להימצא מחוץ לרשות הכלל הנמען אינו נדרש לנהוג ביחס 158).מופיעות פעמיים

159.באופן שונה מנוהגו הרגיל, 14- ו12-11' המתוארים בפס, ני האירועיםלש

' פס" (מכל דבר רעונשמרת : "...המופנית אליו בפסוקית הפתיחה, שהדרישה הכללית, העובדה

ובשני , בראשון יש טומאה קלה( מודגמת אך בשני אירועים טבעיים ויומיומיים אלו 160,)סיפא10

העוסק בשמירת , "חילוני"הרובד ה: מבליטה את שני רבדיו של החוק הנדון) אין טומאה כלל

נועדו להזהיר את , "והיה עליך דמים: "10יט ' הסבור שפסוקית זו ופסוקית ההנמקה בדב, זו עמדתו של סונסינו 156

). 147-146' עמ, 1982: סינוסונ(העבריין הפוטנציאלי מפני אשמת הדם שתוטל עליו באופן שהיה מאפשר לראות , "בעל הבית"אינו משמש בחוק זה כמטונימיה למושג " בית"המושג , לדעתי 157

. הנמען לגרימת המות/ביטוי לאחריותו של בעל הבית" ולא תשים דמים בביתך: "בפסוקית ".ושב מאחריך "≠" אלהיך מתהלך בקרב מחנך'כי ה: " גם נוכחות האל מומחשת באמצעות הנגדה בין פנים לחוץ 158, ההוצאה מחוץ למחנה אינה של מי שמעורב באירועים יומיומיים4-1ה ' בפרשה הסיפורית בבמ. 16טו ' ראה ויק 159

בפונקציה השונה , בין השאר, ההבדל בין הכתובים נעוץ". כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מזכר ועד נקבה"אלא של . אחד מהםבכל" המחנה"של "). מום" מופיע בתקבולת למילה 1יז ' בדב(שאינו מתאים , הוא כל מה שאינו ראוי" כל דבר רע " 160

133

והרובד ;תוך הקפדה על גבולות ברורים בין רשות הפרט לרשות הכלל, במחנה הצבאי" היגיינה"ה

הנגזרת ממערכת היחסים שבין העם , שהיא חובה, הדואג לשמירה על קדושת המחנה, "דתי"ה

. לאלוהיו

עניינם של , נראים לעין, בעוד שחוק שמירת טוהרת המחנה עוסק בהצבת גבולות ממשיים2.4

. ביצירת גבולות פנימיים)26-25כג (וקי נטילת יבול חקלאי ח

במטרה לאכול או –או שלא במקרה , כעובר אורח–רם או לשדה במקרה הנכנס לכ, הנמען

אלא , שאין מדובר בעושר טבעי,משיפעת היבול ולשכוח" להסתחרר" עלול 161,ליטול מן היבול

כמשתקף בביטויים ( שהיבול שייך לזולת גם ביודעו, יתרה מזאת". רעו/"לתבפרי עמלו של הזו

באופן ( שניתן בו א עלול להתפתות להפר את האמון הו,")בקמת רעך"/"בכרם רעך: "המפורשים

על סמך אמון בסיסי השורר , או במשתמע, הקמה הרשה לו להיכנס לשטחו/אם בעל הכרם, ישיר

תוך פגיעה ממשית ברכוש , וליטול מן היבול ככל יכולתו, לנצלו לרעה, )בין חברי קהילה אנושית

162).ואולי אף תוך התעשרות על חשבונו(זולתו

המאזנת , ומתיר לו נטילה, השלילי והבלתי מתחשב, המחוקק מדריכו לרסן את הדחף הראשוני

הרואה לנגד עיניו את שפע (אך בהיותו מודע לתאוותו של הנמען , צרכי זולתובין בין צרכיו ל

אינה מבטאת אכילה " כנפשך שבעך... ואכלת: "הפסוקית". שופעת"הוא מתיר לו אכילה ) היבול

163. שנועדה להסב הנאה,אלא אכילה, שמטרתה אך להשביע רעב, "תמאופק"

ברובם המכריע של החוקים הקזואיסטים בקובץ הדברימי הנמען הוא דמות הנוטלת : לסיכום

המחוקק נותן ביטוי מילולי תדיר לנוכחותו המוחשית של הנמען . חלק באירועים המתוארים בהם

כמבצע : השתתפות הנמען מגוונת באופיה. נוכחבאמצעות פניה ישירה תכופה אליו בלשון

; כמגשים עקרונות ומטרות הענישה; כמוציא לפועל של העונש המושת על צד שלישי; העבירה

. וכמגשים מטרות חברתיות כלליות יותר

בחוקים מבליטה את קיומה של מערכת יחסים בינו /הפיכת הנמען למשתתף קבוע באירועים

שתתפותו באספקלריה של יחסי אב ובנו יש בה כדי להמחיש את הפןוראיית ה, לבין המחוקק

164.המאפיין את החוקה הדברימית, המדריך והמטיף, החינוכי

. מתאימה לשתי הסיטואציות" כי תבא: " הלשון הנייטראלית 161 הפיתוי לקטוף כמות גדולה של אשכולות ענבים עלול להיות חזק יותר מן הפיתוי לקטוף כמות גדולה של 162

. אך לא בחרמש, בתיק או שק, ממילא, כיוון שרב הסיכוי שהנמען יהיה מצויד, שיבולים, )25יג ' מש" (אוכל לשבע נפשו", )20יב ' דב" (בכל אות נפשך תאכל", )5כו , 19כה ' ויק" (ואכלתם לשבע" השווה 163

מימי הביניים ובתרגום בהסתמך על הנוסח המשתקף במספר כתבי יד עבריים , יתכן. תאווה והנאה, בהקשר לשפעבנוסח " בידך"בהבדל מלשון היחיד " (וקטפת מלילת בידיך: "פיו הנמען קוטף את המלילות בשתי ידיו-על, השבעים ". תאוותנית"שניתן להתייחס גם לקטיפת המלילות כקטיפה , )המסורה

התלמיד / הבן–המורה ונמענו / האב–הדובר לבין יחסי , לערוך אנלוגיה בין יחסי המחוקק ונמענו, אולי, ניתן 164 . 178-171, 58-51' עמ, 1972: וינפלד; א"תשכ: וינפלד, על זיקת ספר דברים לספרות החוכמה ראה. בספר משלי

134

המחוקק "השתתפות"

שהשתתפות המחוקק באירועים המתוארים בחוקים הקזואיסטים , העיון בספר הברית הראה

, ובקביעת ההסדר החוקי,םירועי האבדיווח על התרחשות, כלל- בדרך, תפקידו מתמצה.מועטת

הוא עושה כן כדמות המעניקה , שהמחוקק משתתף באירועים,במקרים הספורים. הנגזר מהם

. פתרון לבעיה

האם המחוקק הדברימי מרבה או ממעט להשתתף באירועים המתוארים בחוקים

? ר הבריתהאם אופי השתתפותו דומה או שונה מאופי השתתפותו של מחוקק ספ? הקזואיסטים

מספר נקבעת בהסתמך על כינוי הגוף/של מחוקק) או אי השתתפותו(עובדת השתתפותו , כזכור

על" (המספר- האני "–השימוש בכינוי גוף ראשון מצביע על האני הכפול שלו ; שהוא נוקט בו

). את האירועים" (האני החווה"ו) האירועים

עשרה - שמונה(מש בחוקים בכינוי גוף ראשון שהמחוקק הדברימי ממעט להשת, ככלל יש לומר

אינו נוטל חלק באירועים קקומחעשר מקרים ה- באותם שמונה, יתרה מזו). פעמים בלבד

. השתתפותו בחוקים שונה באופיה מזו של מחוקק ספר הברית, ומבחינה זו,עצמםהמתוארים

, ולא באשר למידתה, תסוג ההשתתפו/שני המחוקקים נבדלים זה מזה רק באשר לאופי, לכאורה

דפוס "שהם נבדלים גם באשר ל, נדמה לי, עם זאת. שהרי שניהם ממעטים להשתתף בחוקים

בעוד שמחוקק ספר הברית הוא דמות : אנסה להמחיש את דברי באופן ציורי". ההשתתפות

המחוקק , בשלושה חוקים בלבד, מתגלה ונחשפת, את עצמה" הצובעת", בלתי נראית, "שקופה"

, דמות נוכחת ונראית, מטבעה של הסיטואציה, הוא, המרבה לפנות לנמענו באופן ישיר, יהדברימ

כיצד ניתן לאפיין , ךאם כ ).עשרה פעמים-למעט אותם שמונה(שהוא בוחר להסוות את עצמו , אלא

?את השתתפותו של המחוקק הדברימי במסגרת החוקים

: המופיעות בחוקים מטעמו של המחוקק, יש להבחין בין שני סוגים של אמירות בגוף ראשון

, )משה( דמותו שלו –אמירות בהן הוא מתייחס אל עצמו כדמות מן הרמה הסיפורית הראשונה . א

. למלאכתו כמחוקק–אמירות המתייחסות לפעולת החקיקה שלו . ב; המוכרת מן הסיפור המרכזי

לא : "בחוק ריכוז הפולחן. 1: בשני חוקים, הסוג הראשון מופיעות שלוש פעמיםאמירות מן. א

נביא : "בחוק הנביא. 2; )8יב " ( עשים פה היום איש כל הישר בעיניואנחנותעשון ככל אשר

). 17..." (אלי' ויאמר ה"; )15יח ..." (אלהיך' יקים לך הכמנימקרבך מאחיך

, ירועיםבין הא) לצרכים שונים(המחוקק עורך השוואה , שיש בהן נופך אישי, באמירות אלו

מן " יוצא "קקומח ה;"במציאות"התרחשו /שמתרחשים, לבין אירועים, המתוארים בחוקים

135

המתקיימים בסיפור , אל אירועים,)הרמה הסיפורית השניה(ים בחוקים המתואר,האירועים

).הרמה הסיפורית הראשונה(המרכזי

צמו כחלק אינטגרלי המחוקק נותן ביטוי מילולי להתייחסותו אל ע) 8יב (בהיגד הראשון . 1

בעוד שהתייחסות כזו מוצאת את ביטויה פעמים רבות בנאומו . כמי ששייך לקולקטיב–מקהלו

במסגרת החוקים זהו , )3-2ה , ואילך1ג , 37-32ב , 41, 28א : ראה למשל(הראשון של משה

חוקים המתוארים ב,המחוקק לא רק שומר בקנאות על ריחוק מן האירועים-משה. ביטויה היחיד

יד אלא אף מקפ165,")אלהיך' ה"אלא אך , "אלהינו' ה"בביטוי , ולו פעם אחת, עד כי אינו נוקט(

אלו המפנות מן החוקים ;"ההיסטוריות" המתוארים בהפניות ,את עצמו מן האירועים" להוציא"

, לעילהנזכר , 17יח [9כד , 5כג , 3, 1טז : למשלראה(אל הסיפור המרכזי ") משובציםסיפורים "כ(

]). אך על כך בהמשך, יוצא דופן מבחינה זו

, בהציבו את עצמו, חורג ממנהגוקקומחה..." לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום: "בהיגד

כמי , הוא מצהיר. השייך למציאות הסיפור המרכזי, מצב/בתוך אירוע, "ניצבים"ביחד עם שאר ה

. ותו לקולקטיב הוא פועל כמותושמתוקף שייכ, עצמו מן הכללאת שאינו מוציא

על מנת להבהיר לנמענים . להסיר ספק ולמנוע שגגה מצד נמעניו, כנראה, מטרת החריגה נועדה

אך ,)7-2' פס(ר מעיקרו האסו, מהו עיקרון ריכוז הפולחן המחוקק מציגו כמנוגד לפולחן האלילי

מצביע על ) גם( הוא ,בעיקרוןחוד והחידוש שיכדי להמחיש את ה. הצגה זוהוא אינו מסתפק ב

שנאסר והפך לבלתי , המותר מלכתחילה, הז –הניגוד הקיים בינו לבין הפולחן הנוהג במדבר

שאף כי הוא , למען הסר ספק, במסגרת זו הוא מדגיש). 14-8' פס( נוכח שינוי הנסיבות ,לגיטימי

להמשיך ולראות עניםאל להם לנמ, בהשתנות הנסיבות ,"פולחן המדבר"מו מקיים את נוהגי עצ

לא תעשון ככל אשר אפילו אני כמוכם : "המחוקק כאילו אומר לנמעניו. פולחן לגיטימילחן זהופב

".עושה פה היום

, אשר,המופיע בסיפא, "איש כל הישר בעיניו: "בביטוי, מותר מלכתחילה" פולחן המדבר"אף ש

מובלע שיפוט , שונה ומגוון בנוהגיו,חסר אחידות, מאפיין את הפולחן כפלורליסטי,כשלעצמו

). 25כא , 6יז ' נוכח כתובים כגון שופ, הנלווית לביטוי, לקונוטציה השלילית, כמובן, בנוסף(שלילי

; )סיפא25' פס" ('כי תעשה הישר בעיני ה: "...מול שתי הפסוקיות החוזרות בפרשה" העמדתו"

שמא מלכתחילה כלולה בו , רומזת)פאסי28' פס" (אלהיך' שר בעיני הכי תעשה הטוב והי"...

. 'אך לא בעיני ה, איש כל הישר בעיניו: הערכה שלילית

לבין , )2-1כ " (מבחוץ"המתאר את האירועים , בחוק היציאה למלחמה קיימת קורלציה בין היגדו של המחוקק 165

). 4-3כ ( דבריו כמי שאינו שייך לקולקטיב ואינו נוטל חלק באירועים אשר מנסח את, היגד הכהן

136

, שכן, אינה מובנת) אף אם במובלע" (פולחן המדבר"הערכתו השלילית של המחוקק כלפי

אם נתייחס , ניתן לפתור אנומליה זו. המוכר והמותר, זהו הפולחן היחיד, בהתאם לזמן ולנסיבות

. ולו כמבע משולבלהיגד כ

,משמיע את קולו, הדויטרונומיסט, "המחבר המובלע", במסגרת היגד מטעמו של המחוקק

ואת , משקפת בו זמנית את זמנו של משה" היום"התיבה ( הנוהג בזמנו שלו בהתייחסו אל הפולחן

, פי השקפת עולמו- על, שכן, להערכה השלילית" האחראי" הדויטרונומיסט הוא 166).זמנו שלו

. 'הפלורליזם הפולחני ואי ההקפדה על ריכוז הפולחן אינם עולים בקנה אחד עם עבודת ה

–' שבאמצעותה יוכל הנמען לקיים תקשורת עם ה, המחוקק מצביע על הדמות הנבחרת15יח -ב. 2

האפיון הראשון : המחוקק מציין שני אפיונים של דמות זו"). מעננים וקסמים"בהבדל מ" (נביא"ה

". כמני: "והאפיון השני מתייחס אליו, "מקרבך מאחיך: "את זיקתה לנמעןמדגיש

הידועות, הוא חושף שתי עובדות167.את עצמולמעשה באמצעות אפיון הנביא המחוקק מאפיין

באשר ,והשניה; משה הוא נביא- המחוקק– באשר לשליחותו ,האחת: לגביו מן הסיפור המרכזי

. ישראל- הוא מקרב בני–לזהותו

ברצותו להמחיש : עשוי לנבוע משתי סיבות מצטברות,לצורך אפיון הנביא, כמשה, עצמו" גיוס"

בהיותו הנביא הראשון ; לנמען מה תהא דמותו של הנביא העתידי הוא יכול להשוותה אך אל עצמו

168.של דמות הנביא" טיפוס-אב"רק הוא יכול לשמש כ, המוכר לנמען, ישראל-והיחיד מקרב בני

משום שיש ,ים תו של חשיבות ותוקף/ם העתידיי/ההשוואה אליו מעניקה לנביא, וסףבנ

המחוקק אינו מציין במה ובאיזו מידה ידמה לו הנביא . י דרכו של משה/ם כממשיך/לראותו

הנוגעת לעצם כינונה העתידי של השליחות , יש להבין את היגדו כאמירה כללית, כן- על.העתידי

169.נביא' כך בעתיד יקים לך ה, אני משמש כנביא כפי שכיום ;הנבואית

בולטת ביתר שאת בהמשך )כמשה(י דרכו /כממשיך, ים/העתידיים /תפישת המחוקק את הנביא

, ")בחרב ביום הקהל" ("במציאות"שהתרחש , המחוקק מתאר אירוע היסטורי20-16' בפס. החוק

בה מפנה אל אפיזודהקקומחה. 'וה) חוקקהמ, הוא(משה , )נמעני החוק(ישראל -ובו נטלו חלק בני

בהציגו את ,)נוכח פחדם מן ההתגלות( שלא לקיים עוד תקשורת ישירה עם האל ישראל-ביקשו בני

, ראה, כמשקף את זמנו של הדויטרונומיסט, "היום"לבין , כמשקף את זמנו של משה, "היום" על היחס בין 166

. 32-31' עמ, 1980: פולזיןכ ' שמ(או על התנהגות מסוימת האופיינית לו , מחוקק ספר הברית מאפיין את עצמו בהצביעו על אישיותו, כזכור 167

).סיפא7כג , סיפא26כב , 6-סיפא5טופסה האידאלי של הנבואה הישראלית במובנה היותר צרוף והיותר ', אדון הנביאים': "העם-ובלשונו של אחד 168

).שמג' עמ, ז"תש: העם-אחד" (נעלה', מובעת עמדתו של ה, 8-6יב ' בבמ; הנביאים בשתי פרשות מצוין במפורש מהם ההבדלים בין משה לבין שאר 169 . עמדתו של המספר, 12-10לד ' ובדב

137

, "מסלול"המחוקק משרטט , כך.בקשתם כמניע וכרציונל לכינונה של השליחות הנבואית

. של נביא) עתידי(וסופו במינוי , שראשיתו בבקשה

" סוטה"הנביא העתידי המחוקק " הקמת" את הקשר הסיבתי בין בקשת העם לבין כדי ליצור

הוא מציין כי , ראשית. 24-20ה ' דב–) של משה(המופיע בנאומו , מתיאור קודם של בקשה זו

הוא יוצר ,ידי כך- על170;אף שמן התיאור הקודם עולה שהיא הופנתה אליו', הבקשה הופנתה לה

ככל אשר ...אלהיך' יקים לך ה...נביא: "ה אליו לבין מי שנענה להזהות בין מי שהבקשה הופנת

בהשמיטו את , )וחשוב מכך(שנית ).16-15' פס..." ( בחרב ביום הקהל לאמראלהיך' שאלת מעם ה

אלהינו ואת ' קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה): "24ה - המצוטט ב(החלק הנוסף של הבקשה

המצביע על הקשרה הספציפי ועל , "הינו אליך ושמענו ועשינואל' תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה

העם ראה " אז" כבר לפיו, )שאין בה(הוא מעניק לבקשה מימד כללי , הצורך המיידי שהוליד אותה

אלא חיפש , העם לא ביקש רק לפתור את הקושי המיידי."בפרספקטיבה רחבה"את הדברים

. נביא" הקמת", קרי, שיענה על כלל הצרכים,פיתרון

כמענה ישיר לבקשת העם , אמנם, המוצגים, ) ואילך17' פס(אליו ' בצטטו את דברי ה: יתרה מזו

אשר כלל לא מצוטטים בנאומו , מוסיף דברים –הוא משנה את תוכנם , )28-25ה - בדומה ל(

, ההיגד, באופן זה. משמיט את ההיגד כולו, "היטיבו אשר דברו: "ולמעט הפסוקית, הקודם

המכונן את השליחות , הפך להיגד, הספציפי של העם-ונתו הקודמת אך נענה לצורך המיידישבמתכ

: המגדיר את השליחות הנבואית; )רישא18' פס" (נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך: "הנבואית

עליו נסמך המחוקק "מקור"וכן ל; )סיפא18" (ר אצונוונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אש"

). רישא18' נראה כהעתק מדויק של פסרישא 15' פס(

אותם להצגת "רותם" ו171',באופן מגמתי בהיגדי העם וה" מטפל"שהמחוקק , ניתן לראות

שנמסר מטעמו של המספר , שתיאורו בחוק הנדון מנוגד לתיאור, כיוון.עמדותיו ולתמיכה בהן

את שאלת מהימנותו חוןאין מנוס מלב, )28-20 ה' דב (וכן לתיאור שלו עצמו, )18-16כ ' שמ(

172.מספר/כמחוקק

מספר שלקורא יש טעמים לחשוד באופן הצגתו "קינן כ- ידי רמון- מהימן מוגדר על-מספר בלתי

או כאשר /ו, כאשר מצויות סתירות בדבריו173".או בחיווי הדעה שלו עליו/את סיפור המעשה ו

). 16כ ' שמ( כך עולה גם מתיאורו של המספר 170' בהיגד ה" טיפול"פחות מרחיק לכת מה) המופיע בנאומו, בהשוואה לציטוט, ציטוט חלקי(בהיגד העם " טיפול" ה 171

שהמחוקק חש חירות גדולה יותר בצטטו , יתכן). השוואה לציטוטו הקודםב, משמיט ומוסיף, ציטוט שונה לחלוטין( . בעוד שאת דברי עצמם הם מכירים וזוכרים, כי הרי נמעניו לא שמעו את הדברים', את דברי ה

, עדיין נותר בעינו הניגוד בין התיאור, ששתי הפרשיות הדברימיות אינן מידי מחבר אחד, גם אם יובא בחשבון 172 .לבחון את שאלת המהימנות" המחייב", ניגוד; לבין תיאורו של המספר, בחוקהמופיע

.97' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון 173

138

ברמה , ")מוסמך"ה(המספר לבין דברי , ברמה הסיפורית השניה, מצויות סתירות בין דבריו

- בדרך, הרגשית( גם מעורבותו 174.שמא לא ניתן לסמוך עליו, מתעורר חשד, הסיפורית הראשונה

175.של המספר באירועים המסופרים עשויה להעמיד בספק את מהימנותו) כלל

, באירוע המתוארונוכח מעורבותו כמשתתף, הקיימות בדבריו,נוכח הסתירות, על פני הדברים

" סימנים"שאלו רק , עם זאת, נדמה לי176.מהימנותו של המחוקק-עלול להתעורר חשד בדבר אי

. אלא לכל היותר על מגמתיות, מהימנות-אין בהם כדי להצביע על איש, מעוררי חשד

כן מנסח - לעו, )אף שאין זה כך(הנביא כהגשמת רצון העם " הקמת"את המחוקק מציג, אמנם

כבקשה ותגובה , אך לפעולת התיווך של משה" במקור"המוגבלות ', בת האת בקשת העם ואת תגו

אך ניתן לראות בהצגתו המגמתית .ן אופן ההתקשרות בין העם לאלוהיושעניינ, רחבות היקף

כאירוע " היסטורית"המחוקק משתמש בדוגמא ה. היקש ולימוד גזירה שווה–אקט של פרשנות

. ן הדוגמא הספציפית אל העיקרון הרחבבהקישו מ, טיפולוגי לאירועים עתידיים

אותן שאפיינתי , אמירות–הסוג השני של אמירות בגוף ראשון מטעמו של המחוקק . ב

.עשר חוקים- עשרה פעמים בשנים-מופיעות חמש, כמתייחסות לפעולת החקיקה

סחתנו (""the promulgation formula", בעקבות נורברט לופינק, כוונתי למה שמכונה במחקר

, שעניינה הדרישה למחויבות וציות למצוות, "נוסחת ההכרזה. " ולוריאנטים שלה177,")ההכרזה

והיא מופיעה , רטורי של ספר דברים- המאפיינות את הסגנון הנאומי,היא אחת מהנוסחאות

לא תספו : "2ד - הופעתה הראשונה ב. בחלקיו השונים של הספר, במגוון של נוסחים, פעמים רבות

אלהיכם אשר אנכי מצוה ' ר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות העל הדב

אלהיך ללכת ' אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה: "16ל - והופעתה האחרונה ב178;"אתכם

...". בדרכיו ולשמר מצותיו וחקותיו ומשפטיו

על , בעליל, מצביעיםה, ופיזורה לכל אורכו של הספר, "נוסחת ההכרזה"של למרות שכיחותה

ידי -על" שילובה", קרי, הופעתה בקובץ החוקים, השנעשה ב, הלא יחודי, "שגרתי"השימוש ה

, מחייבת לבחון אותה בהקשר הספציפי של מעשה החקיקה, המחוקק במסגרת החוקים עצמם

. ניתן יהיה לאפיין באמצעותה את דרכו של המחוקק, ומשכך יעשה

ידי - מהימן יתגלה לקורא כשחלק מטענותיו יתבדה על-אופיו זה כמספר בלתי: " ובלשונו הפסקנית של אבן 174

).149' עמ, ה"תשל: אבן" (חומרים אחרים ומשמעותיים יותר הפזורים ביצירה .127-126' עמ, ח"תשמ: דינגוט, ראה 175ובלשונו של (מהימנות המספר ומהימנות דמות האל בסיפור המקראי היא בבחינת הנחה ראשונית אקסיומטית 176

כל ; ])51' עמ, 1985: שטרנברג" [is absolutely and straightforwardly reliable (the narrator): "מאיר שטרנברג' עמ, ז"תשנ: אמית, ראה(הנביאים , קרי, כולל מייצגיו האנושיים של האל, הופיע כבלתי מהימנהדמות אחרת יכולה ל

50-49.( .302' עמ, 1974: דה פריס, ראה 177-שילוב דומה מופיע ב(המופיעה ברישא " נוסחת הקנון"ו, "נוסחת ההכרזה: " בפסוק זה משולבות שתי נוסחאות 178 . 7-6' עמ, 2003: לוינסון, מקורה והופעתה במקרא ובספרות המזרח הקדום ראה,מטרתה, "נוסחת הקנון"על ). 1יג

139

כז -16 כו( ופסוקי החתימה ,)1יב - 32יא (פסוקי ההקדמה : קובץ החוקיםבפסוקי המסגרת של

; מחוקק/ידי מצווה- אקט של ציווי על: המרכיבים מעשה חקיקה,כלולים שלושת היסודות, )1

יש בפסוקים אלו , מבחינה זו. החוקים/ הצווים–ומושא הציווי ; המוטלת על המצווה, חובת ציות

. של הקורפוס המצוי ביניהםמשום הכרזה על תוקפו המחייב

, ומשבץ בתוך הקורפוס עצמו היגדים דומים, בפסוקים אלו" מסתפק"המחוקק אינו , עם זאת

באשר אין צורך ,לכאורה ,היגדים אלו מיותרים. את היסודות האמורים, אף הם, הכוללים

. סוקי המסגרתבאמצעות פ, ממילא, בנוסף על התוקף המוענק לו" משנה תוקף"להעניק לקורפוס

? נוקט המחוקק בדרך זו, אם כן, מדוע

שבאמצעות השיבוץ של היגדים אלו בחוקים המחוקק מבקש לפתוח צוהר אל מעשה , נדמה לי

אבחן את ההיגדים השונים . הוא מעונין לחשוף בפני הנמען את פעולתו כמחוקק; החקיקה

. בהסתמך על הנחות אלו

: מופיעה בקובץ החוקים באחת משלוש צורות"נוסחת ההכרזה"

"/ את כל אשר("הנוסחה מופיעה במסגרת משפט זיקה , 9יט , 5טו , 19, 1יג , 28, 14, 11יב - ב. א

את כל ""/את כל מצותיו אשר"/"ל הדבר אשראת כ"/"את כל הדברים האלה אשר"/"כל אשר"

ים כמושא /בתוספת הנמען, ינוניבב" צווה"עם כינוי גוף ראשון והפועל ; ")המצוה הזאת אשר

; ")אנכי מצוך היום"/"אנכי מצוך"/"אנכי מצוה אתכם" ("היום"עם או בלי תואר הפועל , ישיר

או ציות של /המבטא עשייה ו, בלשון ציווי או בעתיד, ובמשפט העיקרי מופיע פועל אחד או יותר

... שמע תשמע"/"לשמר...תשמע"/"תשמרו לעשות"/"שמר ושמעת"/"תעשה"/"תביאו("ים /הנמען

"). לעשתה...תשמר"/"לשמר לעשות

" צווה"הפועל ; ")אשר"/"כאשר(" הנוסחה מופיעה במסגרת משפט זיקה 8,179כד , 3יז , 21יב - ב. ב

ובמשפט ; ")צויתם"/"לא צויתי"/"צויתך("ים כמושא ישיר /עם או בלי הנמען, בגוף ראשון עבר

ים פעולות מותרות או אסורות /המבטא, מן עבר או בעתידבז, העיקרי מופיע פועל אחד או יותר

תשמרו ..."/"וישתחו ... וילך ויעבד..."/"ואכלת... וזבחת("או של צד שלישי , ים/של הנמען

").לעשות

כי לא יחדל אביון ("הנוסחה מופיעה במסגרת פסוקית הנמקה , 22, 18כד , 7-6יט , 15, 11טו - ב. ג

... והשיגו... פן ירדף גאל הדם"/...על כן...כי עבד היית בארץ מצריםוזכרת "/...מקרב הארץ על כן

, בתוספת הנמען כמושא ישיר, בבינוני" צווה"עם כינוי גוף ראשון והפועל ; ")...על כן...והכהו נפש

... אנכי מצוך"/"אנכי מצוך לאמר"/"אנכי מצוך" ("היום"ותואר הפועל " לאמר"עם או בלי

יוצר קושי , כמתבקש מהבחינה התחבירית, המחוקק- למשה, קרי, בשלושת הכתובים הללו שיוך ההיגד לדובר 179

. אתייחס לכך בהמשך. ענייני

140

שלוש ערים "/"את הדבר הזה..."/"פתח תפתח את ידך("ופנה לנמען בצירוף הצו המ; ")היום

"). לעשות את הדבר הזה"/"תבדיל לך

רק את תוכנו של דבר , כלל- בדרך, הוא מוסר"מבצע את מלאכתו"המחוקק הדברימי כאשר . א

המפורטים , בכתובים. הצו/וקובע את הנורמה החוקית, הוא מתאר את ההתרחשות; החקיקה

. הוא חורג מדרכו, בצורתה הראשונה" נוסחת ההכרזה"משתקפת בהם ר שא, לעיל

אלא גם לפעולת , בגוף ראשון המחוקק אינו מתייחס רק אל דבר החקיקה" צווה"בנוקטו בפועל

. פעולתופרי/בהתייחסו אל דבר החקיקה כתוצר, הוא חושף את עצמו כמחוקק; החקיקה

תמחיש את ההבדל בין , מבחינה עניינית, פחות או יותר,המקבילים, 11 יב- ל 6השוואה בין יב

מופיעה רשימת 6' בפס. התייחסות המחוקק לדבר חקיקה לבין התייחסותו אל פעולת חקיקה

והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת ": "אל המקום אשר יבחר"שיש להביא , הדברים

כל אשר אנכי "פירוט של הרשימה הדומה מופיעה כ11' בפס; ..."מעשרתיכם ואת תרומת ידכם

שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ": "...מצוה אתכם

וספת מתו11' ואילו בפס, החיקוק עצמו/ווי נקבע רק הצי6' שבפס, ניתן לראות...". ותרמת ידכם

. אשר מציג את החיקוק כפרי פעולתו, גם התייחסותו האישית של המחוקק

המחוקק מתייחס אל, בצורתה הראשונה" נוסחת ההכרזה"בהם משתקפת , אר הכתוביםגם בש

הוא אינו . אלו הם חיקוקיו; כפרי מלאכתו שלו,)או שימסרו( שנמסרו ,החיקוקים הספציפיים

180.אלא מצביע על עצמו כמי שעומד מאחוריהם, מסתפק במסירת דברי החקיקה

המשתף את קוראיו במלאכת , לדרכו של מספר, לטעמי,דרכו זו של המחוקק הדברימי אנלוגית

, מספר כזה. המבקש מקוראיו להתבונן ביסודות המעורבים בתהליך היצירה, מספר;הסיפר

כמי שעומד , באמצעות הערות אישיות,אלא מצביע על עצמו, שאינו מסתפק בהצגת הסיפור

הערות על מעשה הסיפר שלו מעלה הרהורים ומעיר ו181,כמי שאחראי ליצירתו, מאחורי הסיפור

ואל החוקים , )תרתי משמע(כתו כמחוקק באפילוג של קובץ חוקי חמורבי מופיעה התייחסותו של חמורבי אל מלא 180

: הצודקים, היקרים, הם דבריו המעולים, אשר חקק על מצבת האבן שלו, שהחוקים, חמורבי מצהיר. כפרי יצירתו"awātīya šūqurātim ina narîya ašturma" ) xlvii 59-78( ;"awātūa nasqā") xlvii 79-xlviii 2( ;"awāt mīšarim

ša ina narîya ašturu") xlviii 59-94.( המשבץ לעיתים קרובות הערות , אלכסנדרפלאץ מאת אלפרד דבלין, של המספר ברומן ברלין, למשל, זו דרכו 181

עוד ארבה , עד סופו המר והנמהראמשיך לספר את הסיפור הזה ואוביל אותואם . אין מקום ליאוש: "דוגמת-בן' תירגמה נ, אלכסנדרפלאץ, ברלין, דבלין' א..." (ר עליושאני מספכי האדם . אין מקום ליאוש: להשתמש במילים

, יצירתו של לורנס סטרן, כמובן, היא, "מודע לעצמו"הדוגמא הקלאסית לרומן ה). 183' עמ, ז"תשמ, ירושלים, אריפניות . ובנסיון לתפוס את החוייה באמצעות הכתיבה, בחווית הכתיבה, בין השאר, העוסקת, טריסטרם שנדי

אוסיף את המשפט הקודם עד שלא אשליםלא ("עשר -דוגמת אלו המצויות בפרק השלושה, אל הקורא" אישיות"הכרך הרביעי כמעט לאמצע , עיניכם הרואות, שהגעתיוכיוון "; "קוראי ואניהערה בדבר המצב המוזר שנקלענו אליו

חייו ודעותיו של , סטרן' ל(כו של הרומן שזורות לכל אור, ...") ועדיין לא הרחקתי יותר מן היום הראשון של חיי–שלי ). ג"תשנ, ירושלים, כספי' תירגמה א, נטלמן'ג, טריסטרם שנדי

141

182").מספר מודע לעצמו (""self-conscious narrator": טמן'סימור צ ידי - מכונה על, עצמו

בצורתה הראשונה והשלישית " נוסחת ההכרזה"בחלק מהכתובים בהם משתקפת , כאמור

לת שהמחוקק אינו מתייחס רק לעצם פעו, ניתן ללמוד מכך183".היום"תואר הפועל מופיע

. הוא מצביע על מועדה–אלא גם לרגע החקיקה , ולעובדת היותו מי שעומד מאחוריה,החקיקה

החקיקה /שפעולת הציווי, מורה") מצווה("השימוש בלשון בינוני , גם בהעדר ציון הזמן, אמנם

ואת, מדגישה את הסימולטניות" היום" אך הוספת המילה , בזמן אמירתה–מתרחשת עתה

את הסיטואציה " מחדד"ו" מחיה" המחוקק 184.שבו מתרחשת הפעולה" יהריאל"המישור

185.שבמהלכה מתרחשת פעולת החקיקה, הישירה, "נאומית"ה

המחוקק נוקט )8כד - ו3יז , 21יב (ורתה השניה בצ" נוסחת ההכרזה"בכתובים בהם מופיעה . ב

3יז - וב, ציווה/שהורה, ת הוא מפנה אל הוראות ספציפיו8כד - ו21יב - ב.בזמן עבר" צווה"בפועל

186.שלא ציווה, הוא מתייחס לציווי

, )נוכח נקיטתו בכינוי גוף ראשון( ההיגד הוא מטעמו של המחוקק ,שמבחינה תחבירית, למרות

או על (על פעולות חקיקה שלו , לכאורה, המחוקק מצביע. שיוך ההיגד אליו יוצר קושי ענייני

לא , משה, קרי, למרות שהוא, הקודם להיגד, בזמן כלשהושהתרחשו , )הימנעותו מפעולת חקיקה

. שלא הוא אחראי לה, שהמחוקק מייחס לעצמו פעולת חקיקה, יוצא,אם כך. פעל בעבר כמחוקק

, לדעתו. מצד שני, 8כד - ו3לבין יז , מצד אחד, 21 בהבחינו בין יב ,את הקושי" פותר"דרייבר

כך שהמחוקק , 15' המפורט בפס, מתייחסת לצו, 21 יב-המופיעה ב, "כאשר צויתך: "הפסוקית

כאשר "ו) 3יז " (אשר לא צויתי: "הפסוקיות, לעומת זאת. שזה מקרוב ניתן, מפנה לציווי שלו

, פרשנות: כגון(המתייחסות לסיפור המעשה , המחבר מבחין בין הערות של המספר. 228' עמ, 1978: טמן' צ 182

ידי - שכונו על(ל ההערות משני הסוגים התייחסותו א. לבין הערות המתייחסות למעשה הסיפר, )שיפוט מוסרי, הגדרהוהוא מונה אותן , נעשית במסגרת דיונו על מוחשיות המספר, ])96' עמ, ד"תשמ: קינן-רמון" [חיווי דעה"קינן -רמון

אף כי בהמשך הפרק אבחן את מידת מוחשיותו של המחוקק אני . כאחד הסימנים הבולטים לקיומו הגלוי של המספר, בראש ובראשונה, יו על מלאכת החקיקה שלו במסגרת הדיון על מידת השתתפותו בחוקיםמעדיפה להתייחס להערות

. נוכח סימן ההיכר של השימוש בכינוי הגוף הראשוןגם (28, 14, 11יב - בנוסח המשתקף בתרגום השבעים גם ב; 9יט -ו, 15, 5טו , 19יג - פי נוסח המסורה רק ב- על 183

. 15טו - אך לא ב, )וניגם בחומש השומר (1יג , )בפשיטתאעל השימוש ). 153' עמ, ה"תשל: אבן, ראה" (הסיטואציה האפית" באנלוגיה לדרכו של מספר המחוקק מצביע על 184

.56, 54-53' עמ, 2002: יוסטן; 1989: יוסטן, בלשון הבינוני כדי להורות על זמן הווה ראהיומו של "לבין " יומו של משה"ועל היחס בין , מעותועל מש, בספר דברים" היום" על שכיחות השימוש במונח 185

, "היום"הביטוי , פי יעקב ליכט-על. 32' עמ, 1980: ופולזין; 302-301' עמ, 1974: דה פריס, ראה" הדויטרונומיסטאך , לקבל עליהם את עול התורה, הניצבים בערבות מואב, משמש לזירוז ולשידול השומעים, המביע הווה ניצחי

). 106' עמ, מ"תש: ליכט" (היום"החשים שהתביעה מופנית אליהם , גם הקוראים" נגררים "בעקבותיהםאשר צויתי "אין לפרשו כ, האיסור לעבוד את צבא השמים, כמובן, משתמע" אשר לא צויתי" אף שמהביטוי 186שכן לא ניתן להטיל , "ראיסו"כ" אי ציווי"פי עקרונות יסוד של פרשנות חוק לא ניתן לפרש -על". אסרתי", קרי, "שלא

מכוון , )35לב , 5יט , 31ז (כנלמד גם מהופעותיו הנוספות בספר ירמיהו , הביטוי, לפיכך. איסור בדרך של מחדלנוכח היותה התנהגות טבעית . חוקיותה/באשר לכשרותה) או שהתעורר ספק(שעלול להתעורר ספק , להתנהגות

יש מי , )קורבן אדם(או בהשפעת נוהגי הפולחן האלילי , ])19ד , ראה[סגידת האדם לכוחות הטבע (ומובנת מאליה אשר לא : "כפי שמדגיש ירמיהו(הביטוי נועד להסיר את הספק . 'ידי ה- שהתנהגות זו צוותה על, שעלול לסבור בטעות

. שההתנהגות אינה כשרה, ובמשתמע להבהיר, ")צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי

142

: לתיבה, למשל, בדומה(לתוך היגדיו של המחוקק " שורבב"אשר ', הן דברו של ה) 8כד " (צויתם

187).4ז - ב" מאחרי"

' לה, 8כד - ו3יז -המופיעה ב, "נוסחת ההכרזה"אה שאכן יש לשייך את נר, פי הגיון הדברים-על

יח , סיפא16יז (בדיבור ישיר , במפורש' במסגרת החוקים המחוקק מצטט את דבר ה. ולא למחוקק

" דבר/נשבע/כאשר צוה: " או מוסר את תוכן דבריו בדיבור עקיף באמצעות הפסוקיות,)20-17

ים קי, מתווך-נוכח מעמדו כמחוקק, אך לעיתים.)8יט , סיפא2 יח, רישא6טו , סיפא18יג : למשל(

את הערותיו ואת , איזה חלק מהיגדיו משקף את דברו שלוקושי להבחין הבחנה ברורה וחדה

המאפיין את היגדיו , טשטוש גבולות זה ועירוב הלשונות. 'ואיזה חלק משקף את דבר ה, עמדותיו

" נוסחאות ההכרזה" באופן ברור ובולט בשתי מתבטא188,מפרש/מגיב/של משה כמחוקק מעיר

. האמורות

ולכן אין לפרש את (21יב -המופיעה ב, "נוסחת ההכרזה"שדברים אלו נכונים גם לגבי , נדמה לי

נוסחת "כפי שניתן היה לראות מעיון ב). 15' המפנה לצו המפורט בפס, ההיגד כהיגדו של משה

ומפנה אל דבר , מתייחס לפעולת חקיקה שלוכאשר המחוקק , בצורתה הראשונה" ההכרזה

נקיטתו החריגה בלשון עבר מלמדת 189").מצווה("הוא נוקט בלשון הבינוני , ידו- חקיקה שניתן על

190.'ה, קרי, אלא לפעולתו של אחר, שהוא אינו מתייחס לפעולת החקיקה שלו

ת הנמקה בחמישה המופיע במסגרת פסוקיו, )הצורה השלישית" (נוסחת ההכרזה"בוריאנט של . ג

). כמחוקק(המחוקק מעמיק את חשיפתו , )22, 18כד , 7יט , 15, 11טו (חוקים

אלא מציג גם את , אינו מצביע רק על עצם פעולת החקיקה שלו ועל רגע החקיקהקקומחה

191.אשר הוליד את דבר החקיקה, זה, הוא פותח צוהר אל התהליך המחשבתי שלו.שיקוליו

המניע או הצידוק להוראות החוקיות , אינה מצביעה על הטעם, "נכי מצוךעל כן א: "הנוסחה

טו [המשך קיומה של תופעת העוני (המקדימות אותה , אלו מצויים בפסוקיות ההנמקה; עצמן

החשש מפני מימוש ; ]22, רישא18כד , רישא15[' ידי ה-עבדות הנמען במצרים ופדיונו על; ]רישא11

.275, 206, 148' עמ, 1902: דרייבר 187 .65-47' עמ, 1980: פולזין, ראה 188 "Thus when Deut. cites itself it always uses the participle and never the perfect": ובלשונו של מילגרום 189

). 3' עמ, 1976: מילגרום(אלא ', המתייחס לדבר ה, שאינו מבחין בין היגדים בגוף ראשון מטעמו של המחוקק לבין דיבור עקיף, מילגרום 190

שלנוסחת ספר , סבור, )בבינוני או בעבר, "צווה"פי צורת הפועל -על" (נוסחאות ההכרזה"רק עורך הבחנה בין שתי בין מקורות (יש פונקציה ספרותית ספציפית והיא ההפניה אל מקורותיו של המחבר " נשבע/דבר/כאשר צוה: "דברים אלו –מפנה להוראות ספציפיות , 21יב - המופיעה ב, הנוסחה, פי גישתו- על). יםובין מנהגים מוכרים ומקובל, כתובים

יד - יג' ויק–מפנה למקור הכוהני , 8כד -המופיעה ב, והנוסחה, פיהן יש לבצע את שחיטת החיות-שעל, המקובלות ). 15-4' עמ, שם: מילגרום(

: את הקורא בשיקוליו ובלבטיו בנוגע לסיפורומשתף, )180ראה הערה (אלכסנדרפלאץ , מספרו של הרומן ברלין 191אם לא היינו צריכים פשוט לסיים והשאלה היא , הוא נשבע את שבועתו. את גיבורנו בשעה טובה לברליןהבאנווכך "

אלא שפראנץ . הכל יש יתרון גדול של קיצור-ולסך, הוא כבר נראה כמו סוף, הסיום נראה חביב ולא מביך.כאן, האמיתית, אלא כדי לחוות את הוויתו הקשה, לא לצורך משחק זימנתי אותו לכאן. סתם אדםביברקופף הוא לא ). 39' עמ" (הפוקחת עיניים

143

.להוציא מתחת ידו את דבר החקיקה" החליט "המחוקקמגלה מדוע הנוסחה ]). 6יט [גאולת הדם

. אלא להצדיק את פעולת החקיקה שלו, היא לא נועדה להציג את ההוראה החוקית עצמה כראויה

וכי אין הבדל ממשי בין , שהבחנה זו מלאכותית, במידה מסוימת של צדק, אף כי ניתן לומר

ולא הפעולה , באשר תוצאת הפעולה(החקיקה לבין הצדקת פעולת ,הצדקת ההוראה החוקית

וכן בהוראות נוספות ( בהם מופיעה הנוסחה שעיון בחמשת החוקים, נדמה לי, )רהיא העיק, עצמה

ולו(עשוי להבהיר מדוע במקרים אלו המחוקק בחר להציג את שיקוליו ) בחוקים הסמוכים להם

).פורמלית-רק מן הבחינה הלשונית

: חוקוכן פסוקית הפתיחה של ה" (כי לא יחדל אביון מקרב הארץ: "11 טו- פסוקית ההנמקה ב) 1

אפס כי : " עומדת בסתירה להיגד קודם של המחוקק בחוק השמיטה])7פס " [כי יהיה בך אביון"

ה נזנח לטובתה של ראי, 4' שתקף בפסהמ, החזון האוטופי192).4' פס..." (לא יהיה בך אביון

ושינה את עמדתו נוכח פני , המחוקק נמלך בדעתו; 11- ו7' המשתקפת בפס, מציאותית יותר

ולהצביע על ,במצב דברים זה הוא חש צורך לחשוף את התנהלות תהליך החשיבה. המציאות

.שיקולי החקיקה

, קרי, ...")וזכרת כי עבד("רישא 15' אליה מתייחסת פסוקית ההנמקה בפס, ההוראה החוקית) 2

אלא , אינה שיחרור העבד בתום שש שנות עבדות, )סיפא15(שהמחוקק מצווה , "הדבר הזה"

בהשוואה לחוק העבד , חובה זו היא אחד מחידושיו של החוק הדברימי. החובה להעניק לו רכוש

, בחושפו, המחוקק מבקש לשתף את הנמען בתהליך היצירה, שנוכח החידוש, יתכן. בספר הברית

ד מן השיקולים לקביעת הוראה כי במקרים מסוימים אנלוגיה היסטורית עשויה להיות אח

ביחס ,לפיו בשנותו או בחדשו את החוק ,"כלל "אצבנמ יןאש ,יש לסייג את דברי ולומר 193.חוקית

.פסוקית הסבר) לשינוי או לחידוש( המחוקק הדברימי מצרף ,לספר הברית

ווי מופיע בתחילת חוק הרצח כצי194, לקליטת רוצחים בשגגה,הציווי להבדיל שלוש ערי מקלט) 3

מובהר , בהמשךו ,])3-2' פס" [והיה לנוס שמה כל רצח...שלוש ערים תבדיל לך("כללי - עקרוני

' פס" [הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי"; "אשר ינוס שמה וחי("...לו הלערים הייעודן של

]). סיפא5, רישא4

,ה להגנה רק בתחומן כיוון שאין בכינון הערים כדי לבטל את מנהג גאולת הדם רוצח בשגגה זוכ

שביקש להדגיש את התועלת שתצמח משמירת מצוות , ידי עורך מאוחר- על, ככל הנראה, הוסף4' פס, פי מייס- על 192

). 248' עמ, 1981: מייס (3' של פס הופיע כהמשכו7' ובטקסט המקורי פס; )6-5' פס(התורה המחוקק עורך אנלוגיה גלויה וישירה בין חוק העבד לבין סיפור יציאת " היסטורית"באמצעות פסוקית ההנמקה ה 193

". מנחות"בין השניים מתקיימים יחסים אנלוגיים גם באמצעות הלשונות הזהים המקשרים ביניהם כמילים . מצריםהמופיעה , "בפרך: "המילה, וכך; )42לא ' גם בבר (21ג ' וכן בשמ, המופיע בחוק הנדון, "םלשלח ריק: "הביטוי, כך

' עמ, 1969: דאובה, על הזיקה ההדדית בין חוק העבד וסיפור יציאת מצרים ראה. א' ובשמ) 39כה ' ויק(בחוק הכוהני . 98-96' עמ, 1984: גרינשטיין, ראה בנוסף; 50-49

). ואילך9לה ' במ(של החוק הכוהני " נוחה"י משתמשת בטרמינולוגיה ה לצורך הדיון אנ 194

144

ידי המחוקק -מומחשת על, הנשקפת לרוצח בשגגה, ממשות הסכנה. ונותר בלתי מוגן בדרכו אליהן

היא שעוררה אצלו ,סיטואציה ריאליסטית זוש, יתכן 195).6' פס(באמצעות סיטואציה קונקרטית

מדוע ציווה להדגיש/ שעליו להבהיר,המחוקק חש; )7' פס(את הציווי המקורי " לחזק"את הצורך

196.אשר תהיינה נגישות לכל אחד, לא פחות, להבדיל שלוש ערים

? 22- ו18כד -המחוקק להציג את שיקולי החקיקה שלו בבחר האם קיימת סיבה בגינה ) 4

ועל נטילת בגדה ,אשר אוסר על הטיית משפט הגר והיתום, מופיעה פסוקית הנמקה לחוק18' בפס

שעניינו הגנה על זכויות , חוק זה שייך לילקוט של שלושה חוקים). 17' פס(של האלמנה כמשכון

גם פסוקית 197]).15-14' פס[וחוק איסור הלנת שכר ] 13-10' פס[ביחד עם חוק העבוט (החלשים

מרכיב ) 20, 19' פס(ביחד עם שני חוקים נוספים אשר , שייכת לחוק, 22' המופיעה בפס, ההנמקה

. את ילקוט חוקי השכחה והלקט

שבשני החוקים הראשונים של ילקוט חוקי ההגנה על זכויות , עיון בששת החוקים מראה

המחוקק מצרף לצווים הנמקה , החלשים ובחוק הראשון של ילקוט חוקי השכחה והלקט

והיה ' ולא יקרא עליך אל ה"; )סיפא13' פס" (אלהיך' וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה: "תועלתית

, לעומת זאת). סיפא19' פס" (אלהיך בכל מעשה ידיך' למען יברכך ה"; )סיפא15' פס" (בך חטא

". היסטורי"הנורמות החוקיות מנומקות בנימוק ) 22-21- ו18-17' פס" (הנותרים"בשני החוקים

הקשור בקשר סיבתי להנמקה , "על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה: "היגדו של המחוקק

המישור האחד . על קיומם של שני מישורי הנמקה שוניםמאפשר למחוקק להצביע , "היסטורית"ה

; מיועדים למי שצריך לציית להה ,ובו מצויים הנימוקים, הוא מישור הנמקת ההוראה החוקית

בשני . ובו מצויים שיקוליו של המחוקק, המישור השני הוא מישור הנמקת פעולת החקיקהו

ההנמקה התועלתית :ות ומצטברותילקוטי החוקים קיימות במישור הראשון שתי הנמקות שונ

". היסטורית" ובמישור השני קיימת רק ההנמקה ה,"היסטורית"וההנמקה ה

באותן אמירות , קרי, במסגרת החוקים" נוסחת ההכרזה"בתום העיון בהופעותיה השונות של

מה סיבת , נשאלת השאלה, המתייחסות לפעולת החקיקה שלו, בגוף ראשון מטעמו של המחוקק

ואף , מתייחס לרגע החקיקה, על פעולת החקיקה שלו) לעיתים(מדוע המחוקק מצביע ? ג זהנוה

? חושף את שיקולי החקיקה שלו

המוטלת על , בנסיבות של רצח בשגגה גאולת הדם אינה חובה. החוק אינו מבטל את מנהג גאולת הדם אלא מרסנו 195

. מעניק לה לגיטימציה, באי ענישתו, שהחוק, יצרית-אלא תגובה נפשית, המוענקת לו, או זכות, גואל הדם, 1994: וברין; 288-284' עמ, 1981:מייס, על ריבודו של החוק ועל שלבי חיבורו ראה, "כי ירבה הדרך: " על הביטוי 196 .37-36' עמ

וכנראה שובץ , אינו שייך לחוקים אלו מן הבחינה העניינית, )16' פס(הקובע את עיקרון האחריות האישית , החוק 197היא שגרמה " והיה בך חטא: "פסוקית הסיום של חוק איסור הלנת שכר. יביפי עיקרון הסידור האסוציאט-ביניהם על

.כאן, "איש בחטאו יומתו"שעניינו , לשיבוצו של החוק

145

שאף אם לא תימצאנה תשובות משכנעות לשאלות הללו ויקשה להצביע , ברצוני להקדים ולומר

ת בהופעתן של בעיקר נוכח העדר שיטתיות ועקביו( זו של המחוקק הדברימי כועל הנמקה לדר

עדיין אין בכך כדי להמעיט בערכה של התופעה עצמה ובאפשרות לאפיין באמצעותה , )האמירות

. את המחוקק

מעניקים תוקף וחיזוק לנורמה החוקית , מטבע הדברים, אשר, שההיגדים האמורים, נדמה לי

אלא , חיזוק לצו הם לא נועדו רק להעניק תוקף ו.לא נועדו לשם כך בלבד, אליה הם מתייחסים

. למצווה גם כן

הוא , מצד אחד198.מבקש להבליט את קולו שלו, המפרש/המבאר/המעיר/המתווך- המחוקק

השילוב בין . הוא מדגיש את פועלו שלו, ומצד שני', מטשטש את הגבולות בין קולו לקולו של ה

. השניים מאפשר לו לחזק ולתקף את סמכותו

ספר הקדושה

אך במסגרת חוקי ספר " השתתפות"חב של החקיקה הכוהנית אבחן את נושא הנוכח היקפה הר

). ולא בהשתתפות הנמען(בהשתתפותו של המחוקק אך אדון כן ו,)כו-יז' ויק(הקדושה

, ים בחוקים אלו מרובה מאד/שהשתתפות המחוקק והשתתפות הנמען, יש להקדים ולומר

ים /ומפניותיו הישירות בלשון נוכח, גוף ראשוןכמשתקף מן השימוש האינטנסיבי של המחוקק ב

לצד השתתפות בעלת אופי דומה להשתתפותם של מחוקק ספר הברית ושל , בנוסף. ים/אל הנמען

. האופיינית רק לו, מחוקק ספר הקדושה משתתף בחוקיו בדרך יחודית, המחוקק הדברימי

, משתתף באירועים הכוהניהמחוקק, בדומה למחוקק ספר הברית ולמחוקק הדברימי

חלק באירועי הסיפור ) ויטול(כמי שנטל , הוא חושף את דמותו; המתוארים במסגרת החוקים

וזו דרכו היחודית (אך בנוסף . וכן מתייחס למלאכת החקיקה ולשיקולי החקיקה שלו; המרכזי

באמצעות שימוש ,המחוקק מבטא את נוכחותו הקבועה, )ומסימני ההיכר של ספר הקדושה

מופיעות במספר אשר , ובנוסחאות אפיון עצמי,הצגה עצמית/טנסיבי בנוסחאות הזדהותאינ

כי קדוש . "2; "אלהיכם' כי אני ה", "אלהיכם' אני ה", "'אני ה. "1: וריאנטים במסגרת החוקים

' כי אני ה", "מקדשכם' כי קדוש אני ה", "מקדשכם' אני ה", "אלהיכם' כי קדוש אני ה", "'אני ה

".מקדשם' כי אני ה", "מקדשם' אני ה", "מקדשו

): 258, 15-14' עמ, 1997: סונט(פייר סונט -אן'ראה בענין זה את דבריו של ז 198

"Moses not only speaks but constantly says that he speaks, calling his audience's attention to the content and the formality of his own speech. In an almost obssesive fashion, Moses reminds his

audience of his speaking to them, beseeching his addressees to heed, and eventually observe, the 'words' or 'commandments' he is uttering and enjoining upon them".

146

השתתפות באירועים המתוארים במסגרת החוקים

" האני המחוקק. "מתגלה האני הכפול של המחוקק, בהשתתפו באירועים המתוארים בחוקים

ממלא תפקידים שונים במסגרת " האני החווה"ו, מתאר את האירועים וקובע את הנורמות

: האירועים המתוארים

איסור ; )5, רישא3כ (איסור עבודת המלך ; )סיפא10יז (איסור אכילת הדם : וקיםבמספר ח. 1

של המחוקק מוציא לפועל " האני החווה", )30כג (יום הכיפורים ; )6' פס(פניה לאובות ולידעונים

מטיל על העבריין את העונש האלוהי " האני המחוקק" בחוקים אלו 199.את הסנקציה העונשית

200.מבצע אותו" האני החווה"ו, )מקום או בנוסף לענישה בידי אדםב" (הכרת"מסוג

והכרתי", "והכרתי אתו מקרב עמו", "והכרתי אתה מקרב עמה(" להכרזה על ביצוע העונש

המבטאות את יחסו העוין , המחוקק מקדים פסוקיות") מקרב עמם...אתו ואת כל הזנים אחריו

ושמתי אני ", "ואני אתן את פני באיש ההוא", "לת את הדםונתתי פני בנפש האוכ: "כלפי העבריין

המחוקק מציין את פעולת הענישה 201".ונתתי פני בנפש ההיא", "את פני באיש ההוא ובמשפחתו

חשיפה זו ". האני המעניש"את הלך הרוח של , קרי, ה אליהוו ואת הלך הרוח הנפשי הנל,עצמה

יש בה כדי להמחיש את עומק , אך בנוסף,מבהירה מדוע הוא מטיל עונש כה חריג בחומרתו

אלא עושה כן תוך , "הטכנית"המחוקק אינו מבצע את העונש רק מן הבחינה ; השתתפותו

. מעורבות נפשית

, 2כו , 2כג , רישא32, סיפא3, 2כב , 23כא , סיפא3כ , 30, 12, 3יט : במסגרת חוקים אחדים. 2

משתקפת השתתפותו כאלוהי בכתובים אלו". יולחנהאני הפ "–אחר של המחוקק " אני"נחשף

. והוראות הפולחן נועדו לו, מקום הפולחן שייך לו, הוא מעורב באקטים פולחניים–הפולחן

: ובסיומות הקנין" לי"המחוקק מבטא את השתתפותו באמצעות שימוש במילת השייכות

". שם קדשי", "שמי "203,"מקדשי", "מקדשי "202,"מועדי", "שבתתי"

3כו (החותמת את ספר הקדושה , השתתפותו האקטיבית של המחוקק משתקפת במסכת הברכות והקללות 199

. את הגמול החיובי לשומרי החוקים ואת הגמול השלילי למפריהם, באופן אישי, המחוקק הוא שיעניק). ואילך, אך נראה, "והאבדתי"אלא בלשון ) כבשאר החוקים" (והכרתי"קט בלשון בחוק יום הכיפורים המחוקק אינו נו 200

כי כל : "29' המופיע בפס, ונוכח האיום המפורש, "מקרב עמה: "נוכח השימוש בביטוי, "הכרת"שהכוונה לעונש , "ונכרתה("בחוקים אחרים בהם נקבע עונש זה המחוקק מציין אך את תוצאת הפעולה ". ונכרתה מעמיה... הנפש

, ראה" הכרת"על משמעותו של עונש ). 18, 17כ , 29יח , 25, 21, 20ז : למשל, ראה(בלא לציין שהוא המבצע ") ונכרתו" .57-52' עמ, ט"תשנ: שורץ

. 1733, 1471' עמ, 2000: מילגרום, ראה, שפירושו להתמקד במישהו בעוינות, "X -לשים פנים ב/לתת: " על הביטוי 201ואם : "אשר מנוגדת לאי שימת לב הסובבים אותו, ")אניושמתי ("ש את התמקדותו בעבריין המחוקק מדגי5כ - ב

). 4' פס..." (העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההואעם סיומת הקנין של המדבר . את חלותה מידי שבוע, מבטאת את מחזוריותה של השבת" שבתתי" צורת הרבים 202

אך עם סיומות קנין אחרות היא מופיעה גם בצורת , ])38כג " ['שבתת ה"השווה ל(ים המילה מופיעה רק בצורת הרבמועדי "השווה ל( עם סיומת הקנין של המדבר היא מופיעה רק בצורת הרבים –" מועד"גם לגבי המילה , כך. היחיד

. ועם סיומות קנין אחרות היא מופיעה גם בצורת היחיד, ])44, 37, 4, 2כג " ['הכדי שלא , ולכן, קושי אצל בעל תרגום השבעים, ככל הנראה, עוררה) 23כא " (מקדשי"רה יוצאת הדופן הצו 203

את צורת הרבים ). 12' בדומה לפס" (מקדש אלהיו"שינה את התיבה ל, ישתמע שהכתוב מדבר על ריבוי מקדשים

147

המחוקק מציין את , )3כב (לכהן שיחלל את הקודשים " הכרת"בחוק הקובע עונש , בנוסף

העומד –שהכהן המשרת במקדש , בקובעו,"מלפני"נוכחותו במקום הפולחן באמצעות התיבה

הוא ; המחוקק אינו מכריז על השתתפותו כמבצע העונש204).מן הנוכחות( יכרת ממנה –' לפני ה

. השתתפותו בנוכחותו–אלא משמש בה כעין עד , א בענישה כל תפקיד ביצועיאינו ממל

כפי שבשום כתוב אחר לא מתואר אופן (שהמחוקק אינו מציין כיצד תיכרת הנפש , למרות

נוכחותו של / ממקום נוכחותי–מציין מהיכן תיכרת " מלפני"תואר הפועל , )ביצועו של עונש זה

קשר הדוק למקום יש, בדומה לעבירה בגינה היא מוטלת, סנקציהגם ל, פי קביעה זו-על 205.'ה

ולכן גם הסנקציה, "לפני", קרי, העבירה התבצעה במתחם הקדוש'; ה/נוכחותו של המחוקק

". מלפני"תתבצע

בין מקום ביצוע העבירה ניתן לערוך אנלוגיה בין חוק זה לבין חוקים אחרים בהם קיימת זיקה

או (לבין מקום ההוצאה לפועל של הסנקציה העונשית ) פגע מביצוע העבירהנ/ שהושפעאו המקום(

): מקום ביצועה של פעולה הנגזרת מן הסנקציה העונשית

שהנערה , קובע) 21-20כב ' דב(הדין המשני בחוק האשמת אשה בקיום יחסי מין טרם נישואיה . 1

; שהוא המקום אותו ביזתה בחטאה, תיסקל בפתח בית אביה

כי הפורץ יוצא להורג ויתלה במקום , לקובץ חוקי חמורבי דן בפריצה לבית וקובע21' ס. 2

ina panī pilšim šuāti idukkūšūma i": הפריצה allalūšu"") הפריצה ההיא] מקום[לפני ,

; ")יהרגוהו ויתלוהו

שדינו , כי השומר, לקובץ חוקי אשנונה דן בפריצה לבית עקב רשלנות שומר הבית וקובע60' ס. 3

kkū balum [qa]brīšu [ina panī p]ilšim[idu…]" :לא יקבר אלא יטמן במקום הפריצה, מוות

iqqabbir"...") הפריצה יטמן] מקום[לפני , בלי קברו, יהרגו(" ;

, שהוזמן לכבותה, ידי האיש- לקובץ חוקי חמורבי דן בגניבת רכוש במהלך שריפה על25' ס. 4

האיש " ("awīlum šū ana išātim šuāti innaddi": יושלך לאש, וותשדינו מ, כי האיש, וקובע

").ההוא לאש ההיא יושלך

: מילגרום, ראה". המזבח"ו" הפרכת: "המצוינים בתחילת הפסוק, למקומות המקודשים/אפשר לייחס למתחמים

. 1832' עמ, 2000המתייחס , )'מלפני ה" (יכרת מלפני) לא"(לבין , המתייחס למלך מבית דוד, "יכרת) לא"(מבחין בין ) הכהן( ירמיהו 204

. ביטוי זה מתייחס דווקא לשושלת בית דוד) 25א ח "מל(בנאום שלמה ). 18-17לג ' יר(לכהנים הלוים וישב בארץ נוד קדמת ' ויצא קין מלפני ה: "16ד ' גם בבר) נוכחות האל(משמש לתיאור מקום " 'מלפני ה: " הביטוי 205). 2יד ' זכ, 7ט , 4א ב "מל, 15כ , 33א ב "שמ: ראה(מופיע בצירוף תיאור מקום " הכרת"בכתובים נוספים הפועל ". עדן

משמשות , שבפסוקנו" מלפני"כמו התיבה , )4א ב "מל" (מעל כסא ישראל"ו, )33א ב "שמ" (מעם מזבחי: "הפסוקיותבהם , בכתובים רבים יותר. כהן או מלך–ויש בהן משום יצוג של תפקידו , לא יכרת האיש/לתיאור המקום ממנו יכרת

יב ' שמ" (מישראל", )4ז ' ויק" (מקרב עמו: "למשל; יש התייחסות לקהילה ממנה יכרת האיש, "הכרת"מופיע הפועל " מעם אחיו", )7כה ' יח" (מן העמים", )18ד " (מתוך הלוים", )20יט ' במ" (מתוך הקהל", )19(" מעדת ישראל", )15

). 10רות ד (

148

או המקום, או מקום הפרת החובה(ה יצירת הזיקה בחוקים אלו בין מקום ביצוע העביר

, לבין המקום בו מומת או נטמן העבריין מבוססת על עיקרון הטליון) שהושפע מביצוע העבירה

ונכרתה הנפש : " העומד בבסיס הקביעהזיקה זו זהה לרציונלציונל העומד בבסיס שהר, ונדמה לי

ובכך לבטא ) או את אחד מיסודותיו(על העונש לשקף את מעשה העבירה , קרי, ..."ההיא מלפני

. את היסוד החינוכי הקיים בענישה

ימים במספר חוקים המחוקק מצביע על עצמו כמי שאחראי להתרחשותם של אירועים מסו) 3

הוא; )55, 42, 38כה , 33כב , 36יט ( שהוציא את העם ממצרים הוא. ר המרכזימאירועי הסיפו

206).26, 24כ (והוא שהבדילם מן העמים ; )43כג (שהושיבם בסוכות

האפיון /אזכור ההוצאה ממצרים מופיע בהמשך לנוסחת ההזדהות) 38כה , 36יט (בשני כתובים

ובכתוב ; אזכור האירוע מקדים את הנוסחה) 55כה ( בכתוב שלישי ;"אלהיכם' אני ה: "העצמי

' פס" (מקדשכם' אני ה: "האפיון העצמי/הוא מופיע בין שתי נוסחאות ההזדהות) 33כב (רביעי

במסגרת וכחלק מנוסחאות " היסטורי"אזכור האירוע ה). סיפא33' פס" ('אני ה"ו) סיפא32

מטרתו אלא, לעמו עשה' ל החסד והישועה שהע האפיון העצמי לא נועד להצביע/ההזדהות

,' שהעם משועבד לה,])38כה , 33כב " [להיות לכם לאלהים: "כפי שמשתקף בפסוקית(להזכיר

207.ומתוקף מעמדו זה הוא חייב בציות

הנגזרת מתוכנם של החוקים בהם , אזכורים אלו אינם ממלאים פונקציה ספציפית, מבחינה זו

של ההושבה בסוכות יש בחוק תפקיד " היסטורי"לאזכור האירוע ה, זאת לעומת 208.מופיעים הם

טעמה של המצווה ; הקבועה בו,למצוות הישיבה בסוכות, טעם, שכן הוא משמש נימוק, מוגדר

. בשימור הזיכרון ההיסטורי

/בהמשך לנוסחאות ההזדהות, אף הם, האזכורים לגבי הבדלת ישראל מן העמים מופיעים

פעולת imitatio dei-פי עיקרון ה-על". 'כי קדוש אני ה", "אלהיכם' אני ה: "יהאפיון העצמ

משמשת , ") העמיםמן אתכם הבדלתיאשר ("הפרדת עם אחד משאר העמים , קרי', ההבדלה של ה

הבהמה הטהרה לטמאה והבדלתם בין: "בסיס לציווי להבחין בין הטהור לבין הטמא מאותו מין

. שהעם נטל בו חלק ממשי, ההבדלה מן העמים אינה אירוע מוחשי, שלא כמו ההוצאה ממצרים וההושבה בסוכות 206כפי שבבריאה ההבדלה שימשה ליצירת סדר . בריאה רואה בהבדלה את המשכו ושיאו של תהליך הH, פי מילגרום-על . 1764' עמ, 2000: מילגרום. human world- כך הבדלת ישראל מן העמים חיונית ליצירת הסדר בnatural world - ב

פדיונם (ישראל כעבדיו - המחוקק מתייחס אל ההוצאה ממצרים כאירוע שקבע את מעמד בני55, 42כה - ב 207. מתוקף כך נשללת האפשרות שישתעבדו לאחר זולת לו). נתה לאל הפודה את מעמדו כאדונםמעבדות המצרים הק

כי לי בני ישראל ", "כי עבדי הם("ישראל ביחס אליו - את מעמדם של בני, וליתר דיוק, המחוקק מעמיד את עצמו). 54' פס..." (היבלויצא בשנת : "והקביעה, )42' פס" (לא ימכרו ממכרת עבד: "במוקד הנמקת האיסור, ")עבדים

כי לי הארץ כי : "בקובעו, "והארץ לא תמכר לצמיתות: "באופן דומה הוא מעמיד את עצמו במוקד הנמקת האיסור ). 23' פס" (גרים ותושבים אתם עמדי

בשמשו הנמקה לציווי , איזכור שיעבוד מצרים כן ממלא בחוק פונקציה ספציפית, בהבדל מההוצאה ממצרים 208 ).34יט (גר לאהוב את ה

149

היא חלק ,הור לבין הטמא מן העמים ובין הט,ההבדלה). 25כ (..." העוף הטמא לטהרובין

209".'והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה: "מהדוקטרינה הרחבה יותר של הקדושה

. אחראי להתרחשותם/ בהם הוא משתתףהמחוקק מצביע על אירועים עתידייםבמספר חוקים ) 4

אך בהכלילו , סיפור המרכזיהם חלק מאירועי ה) הקשורים כולם לירושת הארץ(אירועים אלו

הוא מניח באמצעותם את –אותם במסגרת החוקים המחוקק משתמש בהם כתנאי מקדים

. התשתית העובדתית לציווי או לאיסור הקבועים בחוק

, 3יח (הבאה לארץ : ץ כנען הקשורות לירושת אר,צביע על שלוש פעולות עתידיות שלוהמחוקק מ

). 2כה , 10כג , 24כ ( נתינת הארץ ;)23כ (רץ שילוח הגויים מן הא; )22כ

והארץ כמטונימיה , יושבי הארץ. א: לו אחת משתי פונקציותהלהארץ ממלאת בחוקים

וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא : "...מסמלים את המעשים האסורים, ליושביה

אני אשר אני משלח מפניכם כי ולא תלכו בחקות הגוי אשר "; )3יח " (תעשו ובחקתיהם לא תלכו

בסיס , אם כן, ההבאה לארץ והמפגש עם יושבי הארץ משמשים). 23כ " (את כל אלה עשו ואקץ בם

אני נתן תבאו אל הארץ אשר כי("ההגעה לארץ והישיבה בה . ב; להבחנה בין המותר לבין האסור

210).2כה (טה והשמי) 10כג (הנפת העומר : התנאי לקיום הציווי/ הבסיסםה...") לכם

לצורכי /לצרכיו(מאירועי הסיפור המרכזי " שואל"שהמחוקק , אירועים אלו/בהבדל מפעולות

) הכרחי(המשמש כתנאי , בחוק השמיטה הוא אחראי להתרחשותו של אירוע נוסף, )החוקים

בהבטיחו , שמא לא תהיה לו תבואה בכמות מספקת, המחוקק מפיג את חשש הנמען. לקיום החוק

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית : "אשר תוביל לשפע יבול בשנה השישית, "תערבותוה"את

).21כה " (ועשת את התבואה לשלש שנים

התייחסות המחוקק אל מלאכת החקיקה

: המחוקק מתייחס אל מלאכת החקיקה שלו בשני אופנים

, 3כו , 18כה , 22, 8כ , 37, 19ט י, 26, 5-4יח " (חקתי", "משפטי: "באמצעות הביטויים החוזרים. 1

המחוקק מציין כי דברי החקיקה , )15, 3כו , 31כב " (מצותי "211;)9כב , 30יח " (משמרתי"; )15

, אינו מתייחס לפעולת החקיקהקקומח בכתובים אלו ה. הוא מאפיין אותם כשייכים לו–הם שלו

. אלא לתוצר החקיקה

. 1464-1462' עמ, 2001: גרינשטיין, עוד על נושא זה ראה 209

כסמן להבחנה בין ) ואל יושביה(המחוקק מתייחס אליה . הארץ ממלאת פונקציות זהות גם בחוקים הדברימים 210 ). 1כו , 1יט , 14 יז(הציווים /בסיס לקיום ההוראות/ולישיבה בה כתנאי, )12, 9יח , 31-29יב ' דב(המותר לבין האסור

' עמ, 3ק "ס, משמרת, .B.D.B-מילון ה, ראה(ציווי /כחובה" משמרת"אין לפרש את המילה , פי מילגרום- על 2111038b( ,לבלתי עשות: "הוא לומד זאת מהופעתה ביחד עם ציווי שלילי. טאבו/אלא כאיסור) " גם בכתוב ). 30יח ). 1583' עמ, 2000: מילגרום" (שאו עליו חטא ומתו בוולא י: "היא מופיעה בהקשר שלילי) 9כב (הנוסף

150

, עדה להדגיש את הניגוד הקיים בינם לבין המעשיםהצגת דברי החקיקה כשלו נו, לעיתים

מעשה ארץ "מוצגים כמנוגדים ל" חקתי"ו" משפטי", כך .הנורמות והנוהגים של העמים השכנים

כל התועבת ", "כל אלה"הם מנוגדים גם ל; )4-3יח " (חקתיהם"ו" מעשה ארץ כנען", "מצרים

; )23-22כ " (כל אלה"ו" חקת הגוי"כן לו; )30-24" (חקות התועבת אשר נעשו לפניכם"ו" האלה

המחוקק מצביע על פעולת , הקבועים בפרק יז, במסגרת מסירת ארבעה מבין חמשת הציוויים. 2

. החקיקה שלו ומגלה את שיקוליו

איש : "מהנוסחה [9-8, 4-3' פס( בני ישראל –המופנות לנמענים , לצד חמש הוראות אופרטיביות

, )14, 12-11, 7-5' פס( משה –המופנים לנמען אחר , יש שלושה היגדים, )16-15, 13, 10, ..."]איש

ההיגד השני (ובמסגרת שניים מהם , אשר כוללים את נימוקי ושיקולי החקיקה של המחוקק

' פס..." [ לבני ישראל אמרתיעל כן ("החקיקה עצמה /הוא מתייחס לפעולת הציווי) והשלישי

]). סיפא14' פס..." [ לבני ישראלואמר"..., ]רישא12

, המופנים למשה, לבין היגדי המחוקק, ישראל- המופנים לבני, בין היגדי המחוקקהבחנה זו

באופן המפורט , את פסוקי הפרק לאחד משני סוגי ההיגדים" לשייך" וכן נהוג ,מקובלת במחקר

הבשר בדם היא כי נפש: "11' של פס" שיוכם"שראוי לבחון מחדש את , נדמה לי, עם זאת212.לעיל

כי נפש : "רישא14' ופס, "כם כי הדם הוא בנפש יכפרואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתי

". כל בשר דמו בנפשו הוא

המציגים את הרציונל העומד בבסיס ההוראה הראשונה , 7-5' פי תוכנם וניסוחם פס- בעוד שעל

4-3' שבפס, חילוף לשון הנסתר. א: תומשתי הסיבות הבא( נראים כמופנים למשהאכן , )4-3' ספ(

למען "[ללשון נסתרים , "]ונכרת האיש ההוא מקרב עמו...שחטאיש איש מבית ישראל אשר י"[

ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם ...אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים

מופיעה כהוראה חוזרת לדבר אל ה, ]8' פס" [ואלהם אמרת: "תמך על הפסוקיתבהס. ב; ]..."זנים

ומצביעה על הניגוד ,]"ואמרת אליהם: "2' המופיעה בפס, בדומה להוראה הקודמת[ישראל -בני

,])9-8, 4-3' פס[ישראל -שמופנים אל בני, לבין ההיגדים, המופנה אל משה, שקדם לה, ההיגדבין

לא מן הבחינה , )בלבד(שה המופנים אל מ, רישא כהיגדים14- ו11' אין הכרח להתייחס אל פס

. תוכנית- הלשונית ולא מן הבחינה העניינית

' ישראל בפס-המופנות לבני, להוראות, בהתאמה, המתייחסות, בשני הכתובים מצויות הנמקות

.המצורפות להוראות אלו, ואין מניעה לראות בהם פסוקיות הנמקה, 13- ו10

ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על: "...11' ם בפס חיזוק לגישה זו ניתן למצוא בלשון הנוכחי

.1483, 1472, 1458' עמ, שם, מילגרום; 41-37' עמ, ט"תשנ: שורץ, ראה בענין זה 212

151

- שהופנה לבני, אשר בהתייחסו לתוכן הציווי, סיפא14' וכן בדברי המחוקק בפס213,"נפשתיכם

ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו : "את פסוקית ההנמקה שברישא" מצטט"הוא , ישראל

. ישראל-לבני/ הזו הפניתי אליהםאת ההנמקה, רוצה לומר; ..."כי נפש כל בשר דמו הוא

" בידודם"היא , ישראל- המופנים לבני,רישא לחמשת ההיגדים14- ו11' של פס" צירופם"תוצאת

שרק , באופן, )סיפא14- ו12' פס(החקיקה שלו / בהם המחוקק מתייחס לפעולת הציווישל ההיגדים

). 5-7' פס, כמובן, לרבות(המופנים למשה בלבד , הם יחשבו כהיגדים

בהם המחוקק מנמק את הנורמות הקבועות , מחודש זה מאפשר להבחין בין היגדים" שיוך"

, "לצמצם"גם ניתן , כך. בהם הוא מתייחס לתהליך החקיקה שלו, לבין היגדים, באופן ישיר

מלוא משתקפת באשר , מנמעני החוק" הסתרת ההנמקה/מניעת"את היקפה של תופעת , במעט

214.פרק זהעוזה ב

"האפיון העצמי" ונוסחאות "ההצגה העצמית"/"ההזדהות"נוסחאות

מחוקק ספר הקדושה מבטא את נוכחותו הקבועה במסגרת החוקים באמצעות שימוש , כאמור

נוסחאות . "אפיון עצמי" ובנוסחאות "הצגה עצמית"/"הזדהות"אינטנסיבי בנוסחאות

: מופיעות בשלוש צורות"ההצגה העצמית"/"ההזדהות"

, 30, 8, 3, 2כב , 12כא , 37, 32, 30, 28, 18, 16, 14, 12יט , 21, 5יח " ('אני ה: "נוסחה הקצרהה. 1

; )2כו , 33, 31

, 43, 22כג , 24כ , 36, 34, 31, 25, 10, 4, 3יט , 30, 4, 2יח " (אלהיכם' אני ה: "הנוסחה הארוכה. 2

215;)13כו , 55, 38כה

). 1כו , 17כה , 22כד , 7כ " (אלהיכם' אני הכי ": "כי"הנוסחה הארוכה בתוספת . 3

או " קדוש"המורכבות מאחת מנוסחאות ההזדהות בתוספת האפיון כ, "האפיון העצמי"נוסחאות

: מופיעות בשבע צורות" מקדש"כ

; )26כ " ('כי קדוש אני ה. "1

; )2יט " (אלהיכם' כי קדוש אני ה. "2

; )32כב , 8כ " (מקדשכם' אני ה. "3

; )8כא " (מקדשכם' קדוש אני הכי. 4

משום שמשה הוא אחד , על אף לשון הנוכחים, כמופנה למשה בלבד11' שאין מניעה לפרש את פס, שורץ סבור 213 ). 40' עמ, שם(ישראל -מבני

.1472' עמ, שם, מילגרום, ראה 214 היא 24כ - ב; "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים: " הנוסחה מופיעה בתוספת הפסוקית13כו - ו38כה , 36יט - ב 215

".אשר הבדלתי אתכם מן העמים: "מופיעה בתוספת הפסוקית

152

; )15כא " (מקדשו' כי אני ה. "5

; )9כב " (מקדשם' אני ה. "6

). 16כב , 23כא " (מקדשם' כי אני ה. "7

"ההצגה העצמית"/"ההזדהות"נוסחאות

: ממלאות פונקציות שונות במסגרת החוקים"ההזדהות"נוסחאות

זו פונקציה. פזמון חוזר לחתימתן של פסקאות הן משמשות כעין–צורנית -פונקציה מבנית. 1

נוכח שמונה הופעותיה של הנוסחה הקצרה ושבע הופעותיה של הנוסחה , בולטת בפרק יט

, פיסקה: יש מקרים בהם הנוסחאות יוצרות מעין מסגרת ליחידות השונות, בנוסף216.הארוכה

, תיחהכפ: ל הנוסחהנוכח שלוש הופעותיה ש, 5-2יח - הדבר בולט ב. או מספר פרקים, פרק

, וכסיום;)סיפא4' פס(ארוכה שוב בצורה ה, כאנקלוזיו לפתיחה;)סיפא2' פס(בצורתה הארוכה

הנוסחה משמשת כאנקלוזיו , 30יח - גם ב.)סיפא5' פס(בצורה הקצרה , החותם את היחידה כולה

, )5-2ח י-באנלוגיה להופעתן ב(בצורה הארוכה והקצרה , 37-36יט -והופעותיה ב, לכל הפרק

הנוסחאות מסמנות , 43- ו22כג - ב.יט וחותמות אותם כיחידה אחידה- יוצרות מסגרת לפרקים יח

217;את סופן של שתי היחידות מהן מורכב הפרק

ה מעצבת שוב ושוב ובאופן והמצו- מיהותו של הדובר/ הדגשת זהותו–מנמקת - פונקציה מתקפת. 2

את הידיעה הבלתי פוסקת " משמרת "היא; ציוויתדיר את התודעה בדבר מקורו האלוהי של ה

. 'ה הוא הוושהמצ

היא לשון קצרה , ההוראה החוקית/המופיעה לאחר הציווי, "ההזדהות"נוסחת , פי מילגרום-על

שתי ". 'נאם ה: "וככזו היא מקבילה לנוסחה הנבואית, "דברתיאלהיכם ' ה/'אני ה: "של ההיגד

או להכרזה את , נועדו להעניק לציווי, או המכריז, והוהמצביעות על זהות המצ, הנוסחאות

יש ; מעניקה את הטעם לקיום הציווי' הוא ה, המחוקק/והוהמצ, שאני, עצם העובדה218.תוקפם

219.לקיימו משום היותו חיוב אלוהי

" לעקוף"המחוקק האלוהי מבקש , חתימתו/החוזרת של חותמתו" הטבעה"באמצעות ה, בנוסף

באמצעות . ידי המתווך האנושי-של מסירת דבר החקיקה על" הריאלית"את הסיטואציה

הוא מעניק את התחושה שפעולת, המנכיחה אותו באופן תדיר במסגרת החוקים, החותמת

. 274-273' מע, ט"תשנ: שוורץ, על נימוק דקדוקי לחילופים בין הנוסחה הקצרה לבין הנוסחה הארוכה ראה 216 .2053, 2011' עמ, 2001: מילגרום; 1710-1709' עמ, 2000: מילגרום, ראה 217 ). 15-9' עמ , 1986: הליבני, ראה בנוסף (1518' עמ, 2000: מילגרום, ראה 218, 1982: סונסינו, ראה(הן פסוקיות ההנמקה השכיחות ביותר בספר הקדושה " ההזדהות"נוסחאות , מבחינה זו 219 ). ואילך141' עמ

153

; שהתבצעה פנים אל פניםהציווי היא פעולה/החקיקה

תוקף את ה, הכשלעצמ, ומעניקה,על הזהות האלוהית" נשענת" לא כזו ה–פונקציה מנמקת . 3

: וה האלוהיואו מפועלו של המצ, הנגזרת מאופיואלא פונקציה, לציווי

, כך. משמשת הנמקה אסינדטית לאיסורים הקבועים בהם"ההזדהות"במספר חוקים נוסחת ) א

לא ... כמעשה ארץ מצריםאלהיכם' אני ה]ו הואיל[: "4-2יח -ראוי לפרש את הופעת הנוסחה ב

שו ובחקתיהם לא תלכו׃ את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו לא תע...תעשו וכמעשה ארץ כנען

ומזרעך לא תתן : "21יח -ב, וכן; "אלהיכם 'אני ה]ולא את חוקותיהם משום ש[ללכת בהם

"'אני ה: "הנוסחה הקצרה". 'אני ה] שהוא שמי[ שם אלהיךולא תחלל את ]כדי ש[להעביר למלך

, העברת הזרע למלך נועד למנוע את חילול שמואשר איסור , "אלהיך"יוצרת זהות בין הדובר לבין

יוצרת את הזהות בין הדובר לבין " 'אני ה: " הנוסחה32-ו, 14, 12יט - גם ב; את הפגיעה בו

; משמשים הנמקה לאיסורים, או החשש מפני ענישתו, שהחשש לחילול שמו, "אלהיך"

משמשת "ההזדהות"חת נוס,"כי" בתוספת המילה בהופיעה בצורתה הארוכה, במספר חוקים) ב

המחוקק הדובר אינו מבקש להציג את במקרים אלו. הקבועים בהםהנמקה לציווי או לאיסור

המבליעה בתוכה את אחת , כלשון קצרה"ההזדהות"אלא משתמש בנוסחת , זהותו האלוהית

מוסקים מן , שאינם מבוטאים במפורש, התכונה או האפיון. את אחד ממאפייניו, ממידותיו

היא לשון קצרה , "אלהיכם' כי אני ה: " הנוסחה7כ -ב, כך. ה החוקית אותה הם מנמקיםהנורמ

; "והתקדשתם והייתם קדשים: "ונועדה לנמק את הציווי, "אלהיכם' אני הקדושכי : "להיגד

, "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה: "המנמקת את החלת הדין גם על הגר, הנוסחה22כד -ב

המבטא את התפיסה , "שוכן בתוך הארץאלהיכם ' כי אני ה: " קצרה להיגדלשון, אולי, היא

בכל ' משום שקדושת הארץ נובעת משכינת ה, מוטלת על כל יושבי הארץ' שחובת קיום מצוות ה

והיא מתייחסת , הנוסחה נועדה לנמק את האיסור להונות במכירת קרקעות17כה - ב220;מקום בה

1כו -ב; לי היכולת להיפרע מכםאלהיכם ' כי אני ה: נאמר כאילו,ללחשש מפני ענישתו של הא

בהדגישה את הניגוד בינם לבין , פסל ומצבה, נוסחת ההזדהות מנמקת את איסור עשיית אלילים

"). כי"שם היא מופיעה ללא , 4יט -בדומה ל" (אלהיכם"

...").היתה יהודה לקדשו: "2והשווה מזמור קיד (174, 171' עמ, ג"תשנ: קנוהל, ראה 220

154

"האפיון העצמי"נוסחאות

" קדוש" בתוספת האפיון כ"ההזדהות"ות המורכבות מאחת מנוסחא, "האפיון העצמי"נוסחאות

ומצביעות על האספקטים השונים , משמשות במסגרת החוקים כפסוקיות הנמקה, "מקדש"או כ

221.ישראל- בני- לבין נמעניו' ה- של הזיקה הקיימת בין המחוקק

' כי קדוש אני ה: "והנמקותיהם; )26כ " (והייתם לי קדשים" ו,)2יט " (קדשים תהיו: "הצוים

עליכם להיות – imitatio dei-משקפים את רעיון ה, )26כ " ('כי קדוש אני ה" ו,)2יט " (היכםאל

אני תובע , אחר ונבדל מכל העולם–משום שאני קדוש . קדוש) אלהיכם' ה/'ה(קדושים כי אני

. להיבדל משאר העמים–מכם להיות קדושים

לבין האיסורים על 222,ותמת את פרק כהפותחת את פרק יט וח, קיימת זיקה בין חובת הקדושה

לאוב , איסורי הפניה לאלילים(הקבועים ביחידה טקסטואלית זו , מנהגי העמים השכנים ופולחנם

שהקדושה אינה טבועה , עולה מכך). חוקי העריות ואיסורי משכב בהמה, איסורי המולך, ולידעוני

אלא עליהם לממש את האקט , )כפי שהיא טבועה באל(ישראל נוכח הבדלתם משאר העמים -בבני

כמובע , בהתקדשות אקטיבית; בהיבדלות קבועה מן העמים וממעשיהם, פעמי של ההבדלה- החד

). 7כ " (והתקדשתם והייתם קדשים: "בצו

הקיימת בין המחוקק לבין נמעניו משתקף בתפקיד האקטיבי שהוא זיקהאספקט נוסף של ה

אלא , "קדוש"ו זה הוא אינו מאפיין את עצמו כבתפקיד. ממלא עבורם בתהליך השגת הקדושה

וכפי ; אלא מספק גם את האמצעים להשגתו, המחוקק אינו מסתפק רק בקביעת היעד". מקדש"כ

. האמצעים להשגת הקדושה הם עשיית ושמירת חוקותיו ומצוותיו, 32-31כב - ו8כ -שעולה מ

הוא כמחוקקו, משאר העמים בהבדילו אותם ,וא העניק להם את פוטנציאל הקדושהה 'ה-כ

המתבצעת , ההתקדשות האקטיבית שלהם. בקיום מצוותיומאפשר להם לממש את הקדושה

. 'הידי - מובילה לקידושם על, המחוקקבאמצעות קיום מצוות

' ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה: "יסוד זה של הדדיות משתקף ביתר שאת בפסוקית

, יום מצוות המחוקק לא תושג רק קדושתם של בני ישראל באמצעות ק.)סיפא32כב " (מקדשכם

223.'עצם גם קדושתו של האלא תו

או ליחידות , צורנית ביוצרן מסגרת ליחידות טקסטואליות בתוך פרק- הנוסחאות ממלאות גם פונקציה מבנית 221

, 8-7' ו לנוסחה המופיעה בפסמשמשת כאנקלוזי, 26כ -המופיעה ב, הנוסחה, כך. טקסטואליות של מספר פרקיםצורנית בולטת ביחס שבין הופעות - הפונקציה המבנית. 2יט - בזיקה להופעתה הראשונה ב, כ-וכחתימה לפרקים יט

' כי קדוש אני ה: "הנוסחה, לכאורה, דן בקדושת הכהנים מתבקשת בו8כא - כיוון ש. 32כב - ו8כא -הנוסחה בכי קדוש אני "ולא , )23- ו15' ם השבעים ובדומה להופעת הנוסחה בפסכמשתקף בחומש השומרוני ובתרגו" (מקדשם

המופיעה , "מקדשכם" נוצר כדי ליצור זיקה עם התיבה 8של כא " שגוי"יתכן שנוסחו ה, לדעת מילגרום". מקדשכם' ה ). 1809' עמ, 2000: מילגרום(כב -ובכך ליצור מסגרת לפרקים כא, 32כב - ב

.1765-1764' עמ, שם, מילגרום, נספח לפרק כ ראה כ27' על מעמדו של פס 222 .268' עמ, ט"תשנ: שוורץ; 172' עמ, ג"תשנ: קנוהל, ראה 223

155

שעניינם , משמשות גם כהנמקה לציוויים ולאיסורים ספציפיים"האפיון העצמי"נוסחאות

ישראל לנהוג בכהנים - כנימוק לצו המופנה לבני,8כא -ב, כך. המתחם הפולחני והמשרתים בו

,23' בפס; את זרעו החל על הכהן הגדול לחלל בהתייחס לאיסור,15' בפס; םא לחללכקדושים ול

כנימוק לאיסור החל על ,9כב -ב; החל על הכהן בעל המום לשמש בקודשבהתייחס לאיסור

. המופנה לכהנים בדבר אכילת הקודשים בהתייחס לצו,16' ובפס; ההכהנים במגע עם הטומא

ומכאן עולה שאף כי קדושת הכהנים , "מקדש"ת עצמו כהמחוקק מאפיין א, בכתובים אלו

, המופנים אליהםיםוידי קיום הצו- היא נשמרת על–היא דינמית ותלויה במעשיהם , טבועה בהם

224. ולא ימנעו מן האיסורים החלים עליהם,ויםואך הם עלולים לאבדה אם לא יכבדו את הצ

האפיון " ובנוסחאות "ההצגה העצמית"/"ההזדהות"השימוש האינטנסיבי בנוסחאות : לסיכום

כז מעמיד את המחוקק במר, המעיד על נוכחותו הקבועה של המחוקק במסגרת החוקים, "העצמי

, שזהותו ומידותיו הן המתקפות ומנמקות את דברי החקיקהאשר שב ומדגיש, מחוקק". הבמה"

החקיקה זה "חינת בב, אלא מקיים עימם קשר סימביוטי, אינו מסתפק במסירת דברי החקיקה

אלא הדמות , לובש צורה וחושף את עצמו ואת פועלו, לעיתים, אשר, הוא אינו קול חיצוני". אני

המשקפים את זהותו , דברים" מספר"דרך החוקים האל המחוקק . המרכזית במסגרת החוקים

". חקיקה אוטוביוגרפית"הייתי מכנה את חקיקתו , לפיכך; ואת מעשיו

"השתתפות"סיכום קריטריון ה

של המחוקק הוא קריטריון " אישיותו המספרת"הקריטריון הראשון לאורו בקשתי לאפיין את

הקובץ הדברימי וספר הקדושה , ספר הברית: העיון בשלושת קבצי החוקים". השתתפות"ה

להימצא באותו , קרי, שבכל אחד מהם המחוקק נוהג להשתתף ברמה הסיפורית של החוק, מלמד

" המוצבים", וכך הוא נוהג גם בנמעניו, המסופר על ידו שבו מתרחש המאורע,מישור מציאות

. בתוך רמת האירועים המסופרים בחוקים

מידת ההשתתפות של המחוקק ונמעניו באירועים המסופרים בחוקים וכן אופי ההשתתפות

אך עצם ההשתתפות בסיפור המעשה היא אחד , וסוגיה נבדלים בכל אחד משלושת הקבצים

מחוקקי "משאר " המחוקק המקראי"ומאפיין זה מייחד את , המספר-ממאפייניו של המחוקק

". המזרח הקדום

קבצי החוקים של התורה חולקים עם קבצי החוקים מן המזרח הקדום טרמינולוגיה , כידוע

בתוכה מצויים קבצי גם המסגרת הסיפורית. אים משותפיםדגמי ניסוח זהים ונוש, משותפת

". מקדש"והן כ" קדוש" הוא הכתוב היחיד בו המחוקק מאפיין את עצמו הן כ8 כא 224

156

פיו אוסף של הוראות - על,אנר ספרותי'ז" אימוץ"על , הנראהככל, של התורה מעידההחוקים

רק (כפי שמשתקף בקובץ חוקי אור נמו ; חוקיות מוצג בתוך מסגרת פרוזאית של פרולוג ואפילוג

ידי - שכונה על, בקובץ חוקים שומרי נעדר יחוס; בקובץ חוקי ליפית אישתר; )הפרולוג נשמר

226.ובקובץ חוקי חמורבי; )רק האפילוג נשמר (X 225וקיקובץ ח' מרתה רות

המחוקקים מתארים בגוף ראשון את הנסיבות ההיסטוריות -במסגרת הפרוזאית המלכים

ודורשים לכבד , שבגינן האלים הועידו אותם להשליט בארץ ערכים של צדק ומשפט,והפוליטיות

. את החוקים שלהם, קרי, המגלמים ערכים אלו, את החוקים

, אלו הם חוקי המלך–המסגרת הפרוזאית יוצרת את הזיקה בין המלך המחוקק לבין החוקים

חוקים אלו ומבחינה ספרותית, לכתו צדק ומשפטהמעידים כי אכן מילא את יעודו והשליט בממ

. בתוך המסגרת הסיפורית של הפרולוג והאפילוג" סיפורים משובצים"הם

המחוקק אינו נוטל חלק -החקיקה המלך של מסירת דברימלבד הפונקציה, יחד עם זאת

, כן-על. במישור מציאות אחר,הוא נמצא מחוץ לעולם המסופר; במסגרת אירועי החוקים עצמם

ונוסח של , שמספר עותקים של קובץ חוקי חמורבי נמצאו ללא המסגרת הפרוזאית, אין תימה

שהרי מן הבחינה, וראות החוקיות שיר ההלל העצמי של המלך נמצא במנותק מהה–הפרולוג

227.הספרותית לכל אחד מן הטקסטים יש קיום עצמאי

, את החוקים" לנתק"השתתפות המחוקק ונמעניו במסגרת חוקי התורה אינה מאפשרת

סיפור"ב(הצגת החוקים . בתוכה הם נמצאיםמן המסגרת הסיפורית, "ים משובציםסיפור"כ

בפרולוג (המחוקק -המלךלהכרזות , אמנם, של משה אנלוגיתאו' כדברם של ה) המרכזי"המסגרת

ונמעניו ) או משה' ה(אך השתתפותו של המחוקק , המשייכות את החוקים אליו,)ובאפילוג

סטרית בין שתי הרמות - מקיימת זיקה דו, בהיותם דמויות מן הסיפור המרכזי, במסגרת החוקים

"). סיפורים משובצים" והחוקים כ,המרכזי" המסגרתסיפור "(הסיפוריות

אינה מאפשרת , המתייחסת לנמענים, "אתם"/"אתה"של המחוקק ולשון ה" אני"לשון ה

" אתם"/"אתה"וה" אני"שהרי זהות ה, להעניק לקבצי החוקים קיום עצמאי מבחינה ספרותית

whereas": ובלשונו של הארי נסוטי; מוגדרת ומוכרת אך ורק מתוך עלילת הסיפור המרכזי

biblical narrative might imply (or invite) a reader, biblical law specifies a reader".228

.36' עמ, 1997: ' רות 225 .1994: הורוויץ, על המסגרת הפרוזאית של קובץ חוקי חמורבי ראה 226

, 30הערה , 16' עמ, 2003: לוינסון, על היחס הקומפוזיציוני בין המסגרת הפרוזאית לבין ההוראות החוקיות ראה 227 . והספרות המצוטטת שם

.12' עמ, 1986: נסוטי 228

157

י הקיימת בין הסיפור המרכז, מהדק ומגביר את הזיקה" השתתפות"שאלמנט ה, אין ספק, אם כך

של חקיקת " הריאליסטית" המשמר בתודעה את הסיטואציה והוא האלמנט, לבין קבצי החוקים

. ישירה או באמצעות מתווך–" םפנים אל פני"

" מוחשיות"קריטריון ה

". מוחשיות"קריטריון נוסף המשמש להבחנה בין סוגי מספרים ולאפיון מספרים הוא קריטריון ה

המספר משתתף באירועים /נשאלה השאלה האם המחוקק" השתתפות"פי קריטריון ה- אם על

נבחנה שאלת , קרי, אופי היא נושאתואם כן מה מידת השתתפותו ואיזה, שהוא מספר עליהם

נבחנת שאלת נוכחותו ומידתה "מוחשיות"פי קריטריון ה- הרי שעל,נוכחותו ברמה הסיפורית

. סמויה ובלתי מורגשת, או להבדיל, עד כמה מעורבותו כמספר גלויה ומודגשת, קרי, ברמת הסיפר

הדמויות הנוטלות בהם חלק ואת , האם המחוקק רק מציג את האירועים המרכיבים את החוקים

ומחדיר את ,מבהיר ומסביר את גישותיו, או שמא הוא חושף את דעתו על הדמויות, ואת מעשיהן

? ידו- ובכך מתערב באופן גלוי במסופר על, פירושיו לאירועים המתרחשים

או מטיל /ו, חוקית הקובע נורמה,היגד, מעצם טבעו, שכן, שאלה זו אינה במקומה, לכאורה

ביחס להתנהגות חושף את עמדת הדובר ואת שיפוטו, כתגובה להתנהגות אנושיתנקציה עונשיתס

לדבר בעד "מויות ולאירועים אינה מאפשרת לו לתת לדהפונקציה שממלא המחוקק. האמורה

. שקולו הסמכותי קיים ואף מוחשי, כן ברור- על".עצמם

האם הוא – מידת התערבותו של המחוקק עדיין ראוי לבחון את דרגת מוחשיותו ואת, עם זאת

את " ללוות"או שהוא בוחר , זאת ותו לא, "אלו פני הדברים"מציג את המסופר בבחינת

?עמדותיו וידיעותיו אודותם, הסבריו, האירועים ואת הדמויות תוך חשיפת דעותיו

םלדרגוכן , החושפים את קיומו של מספר,סימניםהמקובל להצביע על , טמן'בעקבות סימור צ

; סיכום של זמן. 2; תיאור הסביבה. 1: מוחשיות שלהם בטקסטהפי דרגת -לע, בסדר עולה

שהדמויות אינן מודעות להם או שהן מסתירות , דיווח על דברים. 4; זיהוי והגדרת הדמויות. 3

229.או למעשה הסיפר, המתייחס לסיפור המעשה, דעה-חיווי. 5; אותם

מטבע , המרחבים המופיעים בחוקים/המקומות" נוף"נוהג לתאר את ן שהמחוקק אינו יווכ

אין בכוונתי לדון , בנוסף230).תיאור הסביבה(המוצג לעיל , לדון בסימן הראשוןניתןלא הדברים

). 97-94' עמ, ד"תשמ: קינן-רמון(קינן לסימנים אלו -ראה את התייחסותה של רמון. 252-219' עמ, 1978: טמן'צ 229ברצוני לציין שבשני כתובים בקובץ החוקים הדברימי המחוקק אינו מסתפק בציון המקום בו מתרחש , אתעם ז 230

אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם : "בכתוב הראשון. אלא מוסיף תיאור מינימלי שלו, הנדון בחוק, האירועפרט היכן מצויים מקומות הפולחן המחוקק מ) 2יב " (על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן...הגוים

אלא הצבעה על שני , "תיאור נוף"אך אין לראות בכך , ואף מתאר את ההרים ואת העצים, שיש להורסם, הכנעניים

158

דרגת מוחשיותו של המחוקק על מידת התערבותו ו ם עלדייעהמ, האמוריםל הסימנים וכלמיב

,בחיוויי הדעה שלו, קרי, החושף את קיומו הגלוי,תמקד אך בסימן המובהקולפיכך א ,כמספר

, אמירות של המחוקק,קרי ,לאמירות המתייחסות למעשה הסיפר(המתייחסים לסיפור המעשה

במסגרת הדיון בקריטריון , קודם לכןהתייחסתי , הפותחות צוהר אל מלאכת החקיקה שלו

"). השתתפות"ה

המעיד על מוחשיותו , ברצוני להתייחס לסימן אחר,על מרכיביו השונים, בטרם אדון בסימן זה

. ביחס לאירועים ולדמויות המתוארים בחוקים" ידיעתו-כל" כוונתי להפגנת .המספר/של המחוקק

שאינם משתתפים בשום צורה בסיפור , למספרים, כלל-בדרך, מיוחסת" הידיעה- כל"תכונת

, כזכור231.מישור של העולם המסופרמספרים הנמצאים מחוץ ל; ידם-המעשה המסופר על

אך השתתפות זו אינה מונעת , המחוקק משתתף באופנים שונים באירועים המתוארים בחוקים

. בסמכות מלאה את כל מה שמתרחש בו ולמסור,"מלמעלה"השקיף על המסופר ממנו ל

232":הידיעה-כל"המחוקק מפגין מגוון של יכולות הנקשרות לתכונת

ידיעה על המתרחש . 3; ההווה והעתיד, ידיעת העבר. 2 233; הפנימי של הדמויותהכרת עולמן. 1

יות /שאיש מלבד הדמות, או אודות אירועים או מצבים, אינטימיות של הדמויות- בסצנות פרטיות

) שניים או יותר(ידיעה בו זמנית של אירועים . 4; ות בהם אינו יכול לדעת עליהם/המשתתפת

. חלופיים או מנוגדים

. שאולי אינה בהירה דיה, תחילה ברצוני לדון ביכולת הידיעה הרביעית) א

- כל"כאשר מתייחסים אל הידיעה הסימולטנית של המספר כאחת מן היכולות המצביעות על

ליכולתו להציג בו זמנית , קרי, הכוונה לידיעתו על המתרחש במקומות שונים באותו זמן, "ידיעתו

אף , יכולת כזו של המחוקק234.עת ובעונה אחת במקומות שוניםשהתרחשו ב, אירועים שונים

עם . המחוקק אינו מפגין יכולתו זו, רוצה לומר; אינה משתקפת בחוקים, שאין לפקפק בקיומה

, "מקובלת" ולערוך אנלוגיה בין הידיעה הסימולטנית ה,שניתן ליטול חירות, נדמה לי, זאת

באשר גם בה יש כדי להמחיש , של המחוקק" יוחדתמ"לבין ידיעתו הסימולטנית ה, כמפורט לעיל

". הידיעה-כל"את תכונת

, ראה" רענן"על הבחירה במקומות גבוהים כמקומות פולחן ועל משמעות הביטוי (המאפיינים של מקומות פולחן אלו

בדומה ליחסם של הדויטרונומיסט (המשקפת את סלידתו של המחוקק מהפולחן הכנעני , )140-139' עמ, 1902: דרייברגם ). 13ד ' הו, 28כ , 13ו ' יח, 2יז , 13, 6ג , 20ב ' יר, 7סה , 5נז ' יש, 10יז , 4ב טז "מל, 23א יד "מל: ושל הנביאיםהמחוקק אינו ) 4כא ..." ( ולא יזרענחל איתן אשר לא יעבד בווהורדו זקני העיר ההיא את העגלה אל : "בכתוב השני

בלא , "בתולי"גם על הנחל להיות , כמו העגלה; אלא מאפיין את המקום בו יש לערוך את הטקס, מתאר את הסביבה . שיד אדם נגעה בו

. 93' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון; 144' עמ, ה"תשל: אבן, ראה 231" המחוקק"במושג , לפיכך. לא לגבי כל אחד מקבצי החוקים בנפרדיערך בכלליות ו" הידיעה- כל" הדיון בתכונת 232

. למחוקק הדברימי ולמחוקק הכוהני, אני מכוונת למחוקק ספר הברית . העוסק בחדירותיו לנפש הדמויות, ליכולת זו של המחוקק אתייחס בפרק הבא 233 .93' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון; 144' עמ, ה"תשל :אבן, ראה 234

159

ובקביעת ,בחוקים קזואיסטים רבים המחוקק אינו מסתפק בתיאור התרחשותו של מקרה אחד

או , השונה בעובדה אחת, חלופי או מנוגד, אלא מציג מקרה נוסף, הנורמה החוקית הנגזרת ממנו

קובע בגין מקרה זה נורמה חוקית זהה או שונה , ובהתאמה, מעובדות המקרה הראשון, יותר

, כלל- ךבדר, הנפתח( בין דין ראשי , בדגם הקזואיסטי, המוכרתזו החלוקה. מהנורמה הקודמת

"). ואם"או " אם"ים במילית /הנפתח(ים /ים משני/לבין דין, ")וכי"או " כי"במילית

אך בהציגו אותם הצגה , אופן סימולטנימובן שהמקרים המתוארים אינם יכולים להתרחש ב

ה של אירועים בזה אחר המחייבת הצג, עד כמה שהדבר ניתן נוכח טיבה של הלשון(סימולטנית

את מרבית העובדות המרכיבות את המקרה הראשון לשם תיאור המקרה " מנצלת" הכזו, )זה

אמנם לא בין –" תחילופי סצנו"המחוקק מפגין שליטה מוחלטת ב, השונה או המנוגד, האחר

המחוקק מכיר מגוון רחב של . אך בין מצבים אנושיים משתנים, מקומות שונים ודמויות שונות

.שכל אחת מהן עשויה להוליד סיטואציות שונות, ומפגין את ידיעתו,התנהגויות אנושיות

, ועם זאת, ההווה והעתיד נדמית טבעית ומובנת מאליה, ידיעת המחוקק את אירועי העבר) ב

שהמחוקק עושה ,הממחישות את השימוש הפונקציונלי, ברצוני להצביע על מספר דוגמאות

. בידיעה בלתי מוגבלת זו

כדי ,המחוקק מפגין את ידיעתו על המתרחש בהווה) 7-3יז ' ויק(בחוק איסור שחיטת חולין . 1

ת זבחיהם למען אשר יביאו בני ישראל א: "את הנורמה החוקית שקבע) בהנמקה נוספת(לנמק

ולא יזבחו עוד את "; )5' פס..." (אל פתח אהל מועד' והביאם להאשר הם זבחים על פני השדה

). 7' פס..." (אשר הם זנים אחריהםזבחיהם לשעירים

ישראל לא רק שוחטים בהמות במחנה ומחוץ למחנה בלי להביאן טרם - שבני,המחוקק יודע

אלא , ])4-3' פס[האסורה מעתה לחלוטין , שחיטה(' השחיטתן לאוהל מועד כדי להקריב קורבן ל

". על פני השדה לשעירים "שוחטים שחיטה סקראלית, קרי, בחיםגם זובחים ז

שכן היא עומדת בניגוד להשקפה , ישראל בזביחה אקטיבית ומודעת כזו תמוהה-האשמת בני

לא חטאו , עד הר סיניממצרים, פיה בכל סיפור המסע במדבר- על, ההיסטורית של המקור הכוהני

שעניינו איסור , קשה להבין כיצד ניתן לנמק את הצו, בנוסף235.'ישראל בחוסר נאמנות לה-בני

זביחה , קרי, באמצעות הצגת התנהגות אסורה אחרת,"פתח אוהל מועד" שלא ,שחיטת חולין

. לאלוהויות אחרות

' פס( הנושא פני עתיד ,בין הצו , שהמחוקק יוצר,מיוחדהתשובה לשתי התמיהות טמונה ביחס ה

מכאן ולהבא התנהגות , קרי, לצו אין רק השלכות עתידיות. לבין המצב הנוהג בהווה, )4 -3

.73' עמ, ט"תשנ: ץשור, ראה 235

160

הצו לא רק . שלו" צבעי האיסור"את המציאות העכשווית ב" צובע"אלא הוא , מסוימת נאסרת

באופן , ותרתאלא מגדיר מחדש את ההתנהגות המ, מגדיר מהי ההתנהגות האסורה לעתיד לבוא

אם אינה , שנחשבה לשחיטת חולין, שחיטה. כהתנהגות אסורהמלכתחילה המחייב לראותה

ומשהיא נעשית על פני השדה על כורחה היא נעשית , היא זביחה" פתח אוהל מועד"נעשית

ההגדרה המחודשת של ההתנהגות בהווה ממחישה את עומק 236.שזהו מקום משכנם, לשעירים

). 8' פס" (חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם: "ולצו תחולה לעולם; לשהצו מחול, השינוי

לתוכה פרק זמן " דוחסת"ה, המחוקק נסוג בזמן אל העבר ומוסר אמירה מסכמת25יח ' בויק. 2

המכיר את , המחוקק". ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה: "ארוך מאד

לאמירה ,התפרשו על פני תקופת זמן ממושכת ש,רביםאירועים " מכווץ", קורות הארץ ויושביה

ישראל בעתיד אם יחקו את -מדגיש את מוחשיות הסכנה הנשקפת לבני, ובכך, מסכמת וקצרה זו

" ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם: "מנהגי יושבי הארץ

.ה הטמונה באי ציות לחוקיוהוא משתמש באירועי העבר כדי להבהיר את הסכנ). 28' פס(

וההעמדה הברורה של ,העתידאת ידיעת המחוקק את ההווה ו) יב' דב(בחוק ריכוז הפולחן . 3

". העולם החדש"ואת כינון " העולם הישן" משקפת את הריסת ,םיהניגוד בין השני

אודות המוסמכת של המחוקק" תחזית"ולכן ה, שני העולמות אינם יכולים להתקיים זה בצד זה

והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח ...ועברתם את הירדן וישבתם בארץ("אירועי העתיד

ס הנוהגים ר כוללת הן את ה,)רישא11-10' פס–..." לשכן שמו שם' והיה המקום אשר יבחר ה

לא (" ואת שינוי אורחות ההתנהגות ,)4-2' פס–..." אבד תאבדון את כל המקומות("הקיימים

שמה תביאו את כל ("והן את הנוהג החדש , )8' פס–..." עשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום ת

).14-סיפא11' פס–..." אשר אנכי מצוה אתכם

חיים " הוא מתאר .עושה שימוש מעניין בידיעת הזמןהמחוקק ) 6-2כא ' שמ(בחוק העבד . 4

. דמויותבחיי ה" מלהטט" כמי ש,קדימה ואחורה בזמן" בדלגו"" שלמים

משך גביאחריה נמסרת אמירה מסכמת ל; "כי תקנה: "החוק מתחיל בנקודת זמן עתידית

המרוחקת שש שנים מנקודת , והפסוק מסתיים בנקודת זמן עתידית; "שש שנים יעבד: "זמןה

...". ובשביעית: "ההתחלה של החוק

אם : "לנקודת ההתחלה, המרוחק שש שנים ממועד השיעבוד, המחוקק מחזיר את העבד3' בפס

בעל "נוכח תיאור העבד כ, בהמשך; "בגפו יצא: "ומיד משיבו לתחילת השנה השביעית, "בגפו יבא

בעל "כיוון שהפסוקית (נישואיו , קרי, לאירוע שקדם לשיעבוד, המחוקק מחזירו לאחור, "אשה

. 1463-1459' עמ, 2000: מילגרום; 73-70' עמ, שם, שורץ, ראה 236

161

תחילת שנכון יותר לומר שגם היא מתייחסת למועד, יתכן, מתארת מצב ולא אירוע" אשה

חיי האשה , כך( הוא שב לאירועי תחילת השנה השביעית "ויצאה אשתו עמו: "ובקובעו; )בודהשיע

). מועד נישואיה ומועד שחרורה משיעבוד: בין שתי נקודות זמן" םמיתחנ"

אם אדניו יתן לו אשה : " שיתרחשו במהלך שש השנים המחוקק מתייחס לאירועים4' בפס

האשה וילדיה תהיה : "ומסיים את הפסוק בתחילת השנה השביעית, "וילדה לו בנים או בנות

". לאדניה והוא יצא בגפו

,ובתארו את הסצנה, שנקט בה עד עתה, המחוקק חורג מנורמת האצת הזמן6-5' בפס

: בפסוקית הסיום. הוא מאט את קצב הסיפר, לפרטיה, המתרחשת בתחילת השנה השביעית

, בלתי ידועה, המובילה לנקודת זמן עתידית, ר אמירה מסכמתהמחוקק מוס, "ועבדו לעולם"

.שתוגדר אך במות העבד

של המחוקק משתקפת באופן מובהק ביכולתו לדעת על המתרחש בסצנות " הידיעה-כל"תכונת ) ג

שאיש מלבד הדמויות המשתתפות בהם , או מצבים, או אודות אירועים,אינטימיות של הדמויות

ה באופן י המצביעים על,ים יכולת זו באמצעות מספר כתוביםברצוני להדג. אינו יכול לדעת עליהם

. המחוקק עצמו רומז על יכולתובהם מקרים ; עקיף

9כב ' שמ

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה : "חיים-בפרוטזיס של הדין הראשי בחוק שמירת בעלי

, מתאר שלוש סיטואציות חלופיותהמחוקק " אהוכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ר

תיאורו של המחוקק הוא תיאור . ושאין באפשרותו למנוע אותן, שהשומר אינו מעורב בהן

, בדומה לתיאור הסיטואציות האחרות(בבחינת כך קרו הדברים , של המציאות" מוסמך"

]). 12' פס" [אם טרף יטרף", ]11' פס" [ואם גנב יגנב: "הדינים המשנייםשני בפרוטזיס של

, "כוח עליון" שאין להטיל על השומר אחריות במקרים של ,בהסתמך על הרציונל, אם כן, מדוע

מדוע המחוקק אינו ? פיצוי הנזק/לא די בתיאורו של המחוקק כדי להעניק לשומר פטור מתשלום

ה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשב: "למשל, קובע

237").אם טרף יטרף הטרפה לא ישלם: "12' ולגבי פס(? "ולא ישלם

שכונה , שור-הקובע את גבולות אחריותו של שוכר, קובץ( לקובץ חוקים שומרי 8' לניסוחו של ס, למשל, בדומה 237כר מאחריות במקרה של הפוטר את השו, ])40' עמ, 1997: 'רות, ראה [Laws about Rented Oxen: LOx' ידי רות-על

לקובץ חוקי 244' או לניסוחו של ס; "השוכר לא יתן שור תמורתו, במקרה זה, או חמור, אם אריה הורג שור: "טרףאם איש שור או חמור : "במקרה של טרף בידי אריה, או חמור, שור- פטור מאחריות לשוכר, אף הוא, הקובע, חמורבי

ואת החוק הבבלי , לאנגלית' את החוק השומרי תרגמתי מתרגומה של רות" (ולבעלי) הנזק(, שכר ובשדה אריה הרגו ). תרגמתי ישירות מהאכדית

162

של אשר באמצעותה המחוקק מבחין בין שתי רמות, "אהאין ר: "התשובה טמונה בפסוקית

המצביע , תיאורו של המחוקק. מוגבלת/לעומת ידיעה חלקית, "ידיעה- כל/"ידיעה מלאה: ידיעה

–ושת האירועים ולכן יכול למסור תיאור שלהם את של"ראה" קקומח ה–על ידיעתו המלאה

. שלא ראו דבר מן המתרחש, עומד בניגוד לידיעה המוגבלת של שאר בני האדם

, לדעתי, וללתכ, יה של כולי עלמאאאי ר, קרי, המבטאת שלילה טוטלית, "אהאין ר: "הפסוקית

אלא אך את עובדת , רועים שמסיבה זו שבועתו אינה כוללת את פרטי האיויתכן, גם את השומר

בדומה לשבועת החפות של " (תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו' שבועת ה: "חפותו

אינו יכול למסור פרטים על , ככל הנראה, שאף הוא, ]7-6' פס[בעל הבית בחוק שמירת חפצים

, בנו יעקובפי- על238).מתרחשת בסתר, מעצם טבעה, שכן עבירת הגניבה, אירוע גניבת החפצים

239".רואה-כל"היא מעין קריאה לעדות של האל ה' שבועת השומר בשם ה

מולידה את הצורך בהבאת ראיות לשם הכרעה אשר ידיעתם המוגבלת של בני האדם היא

: ההבחנה בין שתי רמות הידיעה מבליטה את קיומם של שני מישורים. במחלוקת משפטית

אך במישור ,שכן האמת ידועה, אין צורך בראיות, השומרבו מצויים המחוקק ו, במישור האחד

במישור זה . על מנת להגיע לחקר האמת,יש צורך בראיות, בו מצויים השומר ובעל החיה, האחר

240.או ראיות חפציות, עדים, שבועה–פי נסיבות המקרה - ן של הראיות נקבע עלאופי

13ה ' במ

שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ושכב איש אתה : "בפרוטזיס של חוק הסוטה

המחוקק מתאר . של המחוקק" ידיעתו-כל"משתקפת במלוא עוזה " ועד אין בה והיא לא נתפשה

, נוכח הפן האינטימי שבקיום יחסי המין, מתרחש בצנעה, מטבע הדברים, אשר, מעשה של ניאוף

. ב החטא הכרוך במעשהעקוביתר שאת

ובין ארבעתן נשזרת, המבהירות מדוע המעשה לא התגלה, בע עובדות המחוקק מציין אר

הפטור מושג . שחיה שנמצאה בחזקתו מתה או אבדה, סיפא לקובץ חוקי החיתים פוטר מאחריות אדם75' ס 238

" ישבע לשם כך', יד אלהיםהיא מתה ב': אך אם יאמר: "שנראה כי תוכנה מתייחס לפרטי האירוע, באמצעות שבועה, המנסה להבין את פשר השוני בין ההסדר, ן"רמב]). 227' עמ, שם', רות[התרגום נעשה מתרגומו האנגלי של הופנר (

אף ששני ההסדרים מתייחסים למקרים של , הבאת עד– 12' הקבוע בפס, לבין ההסדר, השבועה– 10' הקבוע בפסושמא דבר הכתוב בהווה שהשור : "לפיה גם השומר לא ראה, חזק את עמדתיאומר דברים שיש בהם כדי ל, "אונסין"

וכן הנשבה בליסטים מזויין שבא עליו ונטלו מן העדר והלך , כשימות באבוס בעליו או יעלה לצוק ונשבר אין רואה בו ". ד ויפטר"ולכן יאמר שיביא אותם לב, אבל האריה והדוב כאשר יטרוף יקרא עליו מלא רועים, לו

. 694' עמ, 1992: יעקוב239 אם קיימים עדים שראו את שלושת האירועים המתוארים –דיני הראיות זהים לגבי כל המקרים , ן"פי רמב- על 240 . השומר ישבע, )אף שאין זה הגיוני(ואם לא היו עדים לטריפה , השומר יביאם, )אף שהסבירות לכך נמוכה (9' בפסאלא , להבאת עדי ראיה12' אין הכוונה בפס, "עד"במקום , "עד: "שבעים ובוולגטהפי הנוסח המשתקף בתרגום ה-על

, 94' עמ, 1970: פאול, ראה( הוכחת הטריפה באמצעות הבאת בעל החיה אל גווית החיה –להצבעה על ראיה חפצית יביא את הטרף : ושהלראיה חפצית ופיר, כנראה, מכוונת" יביאהו עד: "גם בלא לשנות את הנוסח הפסוקית). 2הערה . כראיה/כעדות

163

התנהגות האשה ; כי התנהגות האשה הוסתרה ממנו, הבעל לא ידע על הניאוף: שרשרת סיבתית

כיוון שעשתה את המעשה בסתר לא ; כיוון שעשתה את המעשה עצמו בסתר,הוסתרה מהבעל

241. היא לא נתפשה בכףראיהכיוון שלא נמצא עד ; יה שיעיד נגדהצא עד ראנמ

כאשר כל אחת מהן ממחישה ומשמשת סיבה להעדר , "במצטבר", הצגת עובדות אלו בזו אחר זו

, שאינו מאפשר לאיש, בלתי חדיר, מורידה על האירוע מסך אטום, יכולת הידיעה אודות האירוע

" יודע-כל"מחוקק ה ה,למרות חוסר היכולת לדעת, עם זאת .לדעת מה התרחש, זולת הזוג הנואף

והיא ... ושכב איש אתה שכבת זרע:כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל : "...קובע ללא היסוס

242).13-סיפא12' פס..." (נטמאה

לבין חוסר היכולת , שהמחוקק יודע אותה ומציגה באופן פסקני, הפער הקיים בין המציאות

כפי שהמחוקק , המוחלט של הידיעה ההעדר –להוכיח אותה מוליך אל הליך הבירור החריג

. מחייב לפנות אל המבחן האלוהי, מדגיש אותו שוב ושוב

שבו כרוכים זה בזה , "אפור"בין ידיעתו של המחוקק לבין אי הידיעה של כל השאר מצוי תחום

מובילים אשר , חוברים יחדיו האינטואיציה והחשד שבוזהו התחום העמום; דיעה ואי ידיעהי

ודי בתחושותיו כדי לגרום להחלת המבחן , אף שאינו יודע, הבעל חש). 14' פס(על לקנאת הב

. אינו משמש לאשה מגן ביום פקודה, שכה הקפידה לשמרו, העדר הידיעה. האלוהי על האשה

7יג ' דב

אמר נלכה ונעבדה בסתר ל...כי יסיתך אחיך: "בפרוטזיס של חוק הקרוב המסית לעבודה זרה

". בסתר: "של המחוקק נרמזת באמצעות התיבה" ידיעתו- כל "..".אלהים אחרים

מלבד הנמען יודע על בלא שאיש, עושה כן בחשאי, המסית את הנמען לעבוד עבודה זרה, הקרוב

שדברי ההדחה נאמרו רק לאוזניו של ,למרות". יודע-כל"אך הדבר אינו נסתר מן המחוקק ה, כך

. כח ושמע את הדברים כמי שנ,הנמען המחוקק מסוגל לצטטם

אשר לא נחשב בחוק זה כשותף לביצוע (ידי הנמען - שאינה נענית על, הדחה הנעשית בסתר

-כדי למנוע תגובה אנושית. בידיעתו של הנמען בלבדו ,עלולה להישאר בין כותלי הבית, )העבירה

איש שכב עם אשה בעלת כי ימצא: "שבהם האיש והאשה כן נתפשו בכף, כב מתוארים מקרי ניאוף ואונס' בדב241ועל השימוש בפועל , "כי ימצא: "על הנוסחה הדברימית). 28' פס" (ונמצאוותפשה ושכב עמה "...; )22' פס..." (בעל

י "אין לקבל את דעתם של רש. 1984: דמפסטר, מינוס טכניקוס לגילויו של מעשה עבירה ראהבבנין נפעל כטר" מצא"שכן פירושם אינו עולה בקנה אחד עם , )28כב ' בהסתמך על דב(כנאנסה " נתפשה"המפרשים את התיבה , ם"ורשב

..."). נתפשת וגם נמצאת בבל ואת לא ידעת נלכדתיקשתי לך וגם : "24נ ' ראה גם יר(הגיון החוק של " ידיעתו-כל"מעידה גם היא על , )14' פס" (והיא לא נטמאה", "והיא נטמאה: "הצגת שתי החלופות המנוגדות 242

. המחוקק

164

, אל תכסה עליולא ממני , רוצה לומר; )סיפא9' פס" (ולא תכסה עליו: "טבעית זו המחוקק מצווה

.שאינו יודע, אלא מן הציבור, משום שאני יודע

1כא ' דב

לרשתה נפל בשדה אלהיך נתן לך ' כי ימצא חלל באדמה אשר ה: "בפרוטזיס של חוק עגלה ערופה

, שנמצא מת בשדה, שהאיש, הוא קובע. ומכסה טפחייםהמחוקק מגלה טפח" לא נודע מי הכהו

, אך אינו מוסר דבר אודות הרקע למעשה ההרג243,"הוכה ונפל "– מצא את מותו בנסיבות אלימות

. ההורג אינה ידועה/כי זהות המכה, וכן מציין

בהבדל (העובדה שהאיש נרצח , קרי, שנמסר אודות האירוע, פרט המידע הפוזיטיבי היחידאת

ה שנמצאה ניתן לדלות ממצבה של הגופ,)שהוא פרט מידע נגטיבי, מאי ידיעת זהותו של ההורג

עשויה ללמד באילו נסיבות האיש מצא את , שהיא הראיה החפצית היחידה שנותרה, הגופה. בשדה

המידע , בחינה זומ. או כתוצאה ממוות טבעי, שהופעלה כלפיו, האם בעקבות אלימות–מותו

שגילו את הגופה ,לו שמסוגלים היו למסור א, זהה למידע, שהמחוקק מוסר,החלקי והלא מספק

. חנו אותה בקפידהוב

, המחוקק אינו מצביע במפורש, בהציגו את פרטי המקרה הנדון,שבחוק עגלה ערופה, עולה מכך

שהיא מנת , )חלקית(אלא מייחס לעצמו את אותה רמת ידיעה , "ידיעתו-כל"על תכונת , או ברמז

חוק (בהבדל משלושת החוקים שנדונו לעיל, בחוק זה. חלקן של שאר הדמויות המשתתפות

לא ניתן להצביע על שתי רמות , )חוק הסוטה וחוק הקרוב המסית לעבודה זרה, שאילת בעלי חיים

.למחוקק כל יתרון על פני שאר הדמויותאין , ולכן, שונות של ידיעה

שיש תשובה , אך נראה לי, אולי? "מי הכהו"אינו יודע " יודע-כל"שהמחוקק ה, האם יתכן

של המחוקק אינה מחייבת אותו לעשות בה " ידיעתו-כל"תכונת . זולשאלה, ראויה יותר, אחרת

, שהמחוקק יעשה שימוש סלקטיבי בתכונה זו, יתכנו מקרים,פיכךל. זוהי זכות ולא חובה;שימוש

חוק עגלה ערופה הוא אחד מן , ידעת ל244".מגלה-כל"הוא אינו " ידיעתו-כל"באופן שלמרות

. המקרים הללו

אלא בטיהור האדמה והציבור , החוק אינו בבירור זהותו של הרוצח ובתפיסתוכיוון שעיקרו של

. עשה רצחהמידע הרלוונטי היחיד היא עובדת התרחשותו של מ, מטומאת הדם הנקי השפוך

ואינו , "אלהיך נתן לך לרשתה' באדמה אשר ה: " שהחלל נמצא,מסיבה זו המחוקק מדגיש

וענו ואמרו ידינו לא : " הוידוי השלילי–ת החפות הצהר, ובנוסף;"נפל בשדה: "מסתפק בהיגד

. 657a' עמ, 2a ק "ס, נפל , BDB-מילון ה, לתיאור מוות אלים ראה" נפל"על השימוש בפועל 243 . 185-180' עמ, 1985: שטרנברג, ראה בנושא זה 244

165

אלא למי שבכוחו , אינה מופנית למשפחת הנרצח)7' פס" (הדם הזה ועינינו לא ראושפכה את

". נגועים"תטהר את המרחב והציבור הר שא ,להעניק כפרה

חיוויי הדעה של המחוקק

המספר . שלו על סיפור המעשההסימן הבולט ביותר לקיומו הגלוי של מספר הוא חיווי הדעה

הוא מתערב בסיפור באמצעות –ידו - הנמסרים על,מצרף נופך אישי משלו לתופעות ולתהליכים

חומרי "מבהיר ומנתח את , הוא מפרש; אמונותיו ועולמו המוסרי, ערכיו, חשיפת השקפותיו

, או הדמותייםהעלילתיים, ומגלה את יחסו החיובי או השלילי כלפי הפרטים השונים, "הסיפור

. שהוא מדווח עליהם

, הוא מפרש": חומרי החוק"מוחשי מאד בהתייחסותו אל , "מספר המתערב"בדומה ל, המחוקק

ומוסיף את ; ידו-הוא מכליל ומרחיב את תחולת הדברים הנמסרים על; מסביר ומגדיר אותם

, צי החוקיםמתגלה בכל אחד מקב" המחוקק המתערב"אף ש. שיפוטיו הערכיים והמוסריים

באופן אבחן את כל אחד מהם, כן- על; שכיחות ההתערבות וביטוייה נבדלים בין קובץ לקובץ

.נפרד

ספר הברית

–הערות פרשניות . 1: את הערותיו של המחוקק בחוקי ספר הברית ניתן לחלק לשלוש קטגוריות

השקפת עולמו או את, החושפות את עמדתו של המחוקק, הערות. 2; מפרטות, מסבירות, מבארות

המנמקות את הרציונל העומד בבסיס ,ברוב המקרים אלו הן פסוקיות(סרי את שיפוטו המו

או מגדירות אותה בדרך , המרחיבות את תחולת הנורמה החוקית, הערות. 3; )הנורמה החוקית

. אנלוגית

הערות פרשניות

ן או באגרף ולא ימות ונפל וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באב: "חוק פגיעה גופנית. 1

)19-18כא " ( שבתו יתן ורפא ירפא אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק:למשכב

עד כי נפל , שבמהלכה אחד הצדדים פצע את חברו באורח קשה, מתאר סיטואציה של קטטה

ברו בלהט שפצע את ח, הפוגע. אך לאחר זמן הפצוע החלים מפציעתו וחזר אט אט לאיתנו, למשכב

166

אלא ישלם פיצוי , לא יענש בגין המעשה עצמו, בלא שתיכנן או התכוון לכך מלכתחילה, הקטטה

. וכן ישא בהוצאותיו הרפואיות,עבור הימים בהם הפצוע הושבת ממלאכתו

במקרים של פגיעה גופנית לא מכוונת אין לנקוט כלפי הפוגע –החוק קובע עיקרון משפטי ברור

כיוון שהסיטואציה , עם זאת. נזיקית/אלא רק בסנקציה אזרחית, עונשית/ליתבסנקציה פלי

המאפשרות , לחוק הערות" תוחב"המחוקק , האנושית מורכבת בהרבה מן העיקרון המשפטי

".ולא ימות: "הפסוקית, למשל, כזו היא; להתבונן על הסיטואציה בראיה רחבה יותר

ונקה : " הפסוקיתלפיה, ת את הפרשנות המקובלתבתחילת דברי עלי להסביר מדוע איני מקבל

245.קובעת שהמכה נקי מאשמת הדם, קרי, מתייחסת לעונש המוות"המכה

ומשום כך , לא בזמן הקטטה ולא אחריה–שהפצוע לא מת , עולהמהעובדות המתוארות בחוק

שמלכתחילה , המנקה אותו מאשמה או מעונש, קביעה, לפיכך. צפוי כלל לעונש מוותינוהמכה א

אשר , את המכה ניתן לנקות רק מאשמה או מעונש246. בעינינטולת כל הגיון, הםילאאינו חשוף

הוא עונש , ההולם מקרה של פציעה גופנית, עונש זה. ובגין תוצאות מעשהו,צפויים לו בגין מעשהו

, קרי, הפציעההמכה פטור מעונש הטליון בגלל נסיבות . מעונש זה בלבד הוא נקה, ולכן, הטליון

,הפציעה את תוצאות המביאים בחשבון, בתשלומים והוא רק מחויב247,העדר כוונת הזדון מצידו

. השלכותיה על מהלך חייו של הפצועואת

, על נסיבות הפציעה, מבחינה משפטית, מבוסס, "ונקה המכה: "חלקו הראשון של האפודוזיס

הכאה באבן או ; צדדית-טה בהבדל מתקיפה חדקט(על העדר כוונה תחילה מלמדות , כאמור, אשר

רק שבתו יתן ורפא : "חלקו השני. )שהוכנו מראש, ולא כלי תקיפה, שהם אמצעים זמינים, באגרוף

והוצאות , אובדן השתכרות, שכיבה ממושכת(נסמך על תוצאות והשלכות הפציעה " ירפא

). רפואיות

מבחינה . נקבעת בחוק כל נורמה חוקית לא "ולא ימות: "שעל בסיס הפסוקית, ךעולה מכ

כדי ,"ונפל למשכב: "שכן די בתיאור, אינה מעלה ואינה מורידה הפסוקיתנורמטיבית-משפטית

. את העובדות הרלוונטיות לקביעת הנורמה החוקית" לספק"

, פירושו פטור מכל אשמה או עונש" נקה"שמבחינה לשונית הפועל , יש להדגיש. 75' עמ, 1985: פטריק, ראה למשל 245

). 667a' עמ, 3+2ק "ס, ]נקה[, BDB - מילון ה, ראה(ולאו דווקא מאשמת הדם ומעונש המוות ניתן לחוש בדבריו , ש המוותמתייחסת לעונ" ונקה המכה: "לפיו הפסוקית, י"שלמרות פירושו של רש, נדמה לי 246

שהקביעה שלא יהיה חייב מיתה לא נאמרה כי קיים חשש , י מדגיש"רש. היסוס מסוים באשר לנכונות הדבריםלהוציאו , כלומר, ומשהפצוע יחלים ניתן יהיה לנקותו, הסוהר-אלא שחבשו אותו בבית, כי הרי לא הרג, שיהרגו אותו .אינה מעוגנת בכתוב, המצביעה על קיומה של סמכות מעצר, דרניסטית זושגישה מו, אין צורך להסביר. מהמחבוש

על פגיעה במהלך . שכן עונש זה חל רק על מקרים של פגיעה גופנית מכוונת, המכה נקה מעונש הטליון, פי פאול- על 247ואת הסנקציה ניתן ללמוד זאת מהשו). 68-67' עמ, 1970: פאול(העונש לא חל , שאינה מלווה במחשבה תחילה, קטטה

, שאינה עונש טליון, )בפגיעה בלתי מכוונת, קרי, הדן בפציעה במהלך קטטה( לקובץ חוקי חמורבי 206' הקבועה בסהמפרש את עונש הטליון פירוש , קסון'ג). 205-196' ס(מסעיפי החוק הסמוכים ) בחלק(לעונשי הטליון הקבועים

שעונש זה חל אך במקרים של , אף הוא, סבור, פגיעה גופניתהמוכרת של -בהתאם לתמונה הטיפוסית, קרי, נרטיבי ). 282' עמ, 2000: קסון'ג(פגיעה קשה ומכוונת

167

שמצבו של , מראה, מקביל מבחינות רבות לחוק הנדוןאשר , לקובץ חוקי החיתים10' עיון בס

207-206' עיון בס, בנוסף . זאת ותו לא248;"ונפל למשכב: "בדומה לתיאורזה קוחבע מתואר הפצו

פציעה : שהמחוקק מבחין בין שני מקרים של פציעה בלתי מכוונת, לקובץ חוקי חמורבי מלמד

שעניינו , "מכריז") בספר הברית(רק החוק הנדון ). 207' ס(שגרמה למוות , ופציעה) 206' ס" (סתם"

. גרמה למוותשלא, הבפציע

, שכן על הנורמה החוקית להתבסס על מה שקרה, תמוהה" מוות-אי"זו בין פציעה ל" כריכה"

, "ולא ימות: " איזו פונקציה ממלאת הפסוקית השאלה,ךכ- אם ,נשאלת .ולא על מה שלא קרה

?נורמטיביות- אינה נושאת עימה כל השלכות משפטיות,כאמור, רשא

אשר נועדה להמחיש את חומרת , פסוקית זו היא הערה מטעמו של המחוקקש, אפשר להציע

שנפצע ,מבטאת את החשש הטבעי לגורל הפצועהיא ". כפסע בינו לבין המוות"ש, מצבו של הפצוע

כי : "ן" ובלשונו של רמב;מצביעה על השלב שבו עדיין נשקפת סכנה לחייו, ובכך, באורח אנוש

249". בחוץ עד שתחיה מכתם ויצאו מידי סכנההמוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו

,נית קשה על הפוגע להיות מודע לכךשבכל מקרה של פגיעה גופ, ההערה נועדה להזכיר

אינו מעניינו של חוק , אם תתרחש ,אף כי עונשו בגין תוצאה כזו(שהתוצאה עלולה להיות פטלית

גם , של נושא המוות" תחיבתו" באמצעות ומודעות זו מושגת, )אלא נופל בגדרו של חוק הרצח, זה

. אם בלשון שלילה

, פי מבנה זה- עלsplit protasis.(250" (המפוצל"פי מבנה הפרוטזיס - חוק פגיעה גופנית בנוי על

, "אם: "המילית. אך עובדות המקרה נמסרות בשני חלקים נפרדים, בפרוטזיס מוצג מקרה אחד

דין (יוצרת ציפיה להצגה של מקרה אחר , ...")ך בחוץאם יקום והתהל("הפותחת את החלק השני

ובסיומן מוצג , שייכות אף הן לפרוטזיס הראשי, הנמסרות בחלק זה, אך העובדות, )משני

. המתייחס לשני החלקים במאוחד, האפודוזיס

אלא הוא המשכו , 18' אינו מציג מקרה חלופי למקרה המתואר בפס19' פס, בהתאם למבנה זה

, והשניה, שנפל למשכב ונותר במצב זה לעד, האחת: החוק אינו מתאר שתי סיטואציות.הישיר

. למהנפילה למשכב והח: אלא סיטואציה אחת של חולי זמני, שנפל למשכב והחלים לאחר זמן

and temporarily incapacitates: פי תרגומו של הופנר- ועל, )68' עמ, שם (he falls ill: פי תרגומו של פאול- על 248

him) 218' עמ, 1997: 'רות.( מצביעה על תפישתו ) 21כא (ם בין חוק זה לבין הדין המשני בחוק הכאת עבד ואמה "שב גם ההשוואה שעורך ר 249

שהוא מבסס על , אלא שהמסקנה. הריאליסטית בדבר קיומה של תקופת המתנה ואי וודאות באשר לגורלו של הפצועאך כלל אינה , חמובנת מאליה בהסתמך על חוק הרצ, "ואם ימות אפילו לזמן מרובה מות יומת מכהו: "אנלוגיה זו

. שנגרם כתוצאה ממנה, בפציעה ולא במוות, כאמור, הדן, נלמדת מהחוק הנדון ). 1969: ירון(ראובן ירון היה הראשון שהבחין במבנה מיוחד זה בחוקי אשנונה 250

168

ואם לא : " אינה מציגה אפשרות שבצידה קיימת האפשרות האחרת..."אם יקום: "הפסוקית, לכן

. בטאת את מהלך והשתלשלות הענייניםאלא היא מ, ..."יקום

זה ברגע. שהיא רגע החלמתו של הפצוע251,נקודת זמן שהעלמ מציינת "אם: "המילית, אם כך

. וחייב בסנקציה הנזיקית, הפלילית המכה פטור מהסנקציה ;הדין מוצא מן הכוח אל הפועל

רק ברגע –היקפה אך רגע ההחלמה קובע את , ההחלמה אינה תנאי לקביעת סוג הסנקציה

. ההחלמה ניתן להעריך ולקבוע את שיעור הנזק ואת שווי ההוצאות הרפואיות

הרי הפטור מעונש הטליון מבוסס על ש ,"ונקה המכה: " שרק עם ההחלמהמדוע נקבע, אם כך

שדינו של המכה נקבע בהליך , הסיבה נעוצה בכך? נסיבות הפציעה ואינו תלוי במשך ההחלמה

אלא חורץ את , החוק אינו מבחין בין הליך פלילי להליך אזרחי.שני הליכים נפרדיםולא ב, אחד

. הדין בהליך מאוחד

המתאר מקרה של פגיעה גופנית שגרמה לחולי , שבחוק, כדי להבהיר,ארוכים נאמרוהדברי

משך הזמן . למשך זמנו של החולי יש השפעה ישירה על הסנקציה המוטלת על הפוגע, זמני

)". ממשכבו(יקום "–ועד שיחלים , "ונפל למשכב "–רלוונטי הוא מרגע שחלה ה

אלא מצרף אליה , "אם יקום: " המחוקק אינו מסתפק בפסוקיתבתארו את ההחלמה, והנה

והתהלך בחוץ : "הפסוקית. אלא על תהליך ההחלמה, שאינה מצביעה על רגע ההחלמה, פסוקית

הכולל , "תהליך השיקום"ונים של מה שניתן לכנות מתארת את השלבים הראש" על משענתו

הליכה , כצפוי, ובהמשך, הליכה בעזרת מקל, )לאחר הקימה ממיטת חוליו(יציאה מן הבית

. הרגילםחייהעצמאית ושיבה לאורח

המחוקק מבהיר וממחיש, באמצעות התמונה האנושית המוכרת של השיקום וההתחזקות, כך

בדומה " (אם יקום: "בקביעה" להסתפק"בחינה המשפטית יכול היה אף שמן ה, שהפצוע החלים

).…when he recovers: הקובע, לקובץ חוקי החיתים10' לס

, )המקובלת( על סמך ההנחה ,"ולא ימות: "עתה ברצוני לבחון את מעמדה של הפסוקית

. ת הדםפוטרת את המכה מאשמ, קרי, מתייחסת לעונש המוותכן" ונקה המכה: "שהפסוקית

, עיקרון משפטי אחד) כפי שציינתי בתחילת דברי( חוק זה אינו קובע 252,קסון'פי ברנרד ג-על

עונשית /שבמקרים של פגיעה גופנית בלתי מכוונת אין לנקוט כלפי הפוגע בסנקציה פלילית, קרי

עיקרון –אלא הוא כולל בתוכו עיקרון משפטי נוסף , נזיקית/אלא רק בסנקציה אזרחית

. בתיותהסי

. 50a' עמ, b(4)ק "ס, אם, BDB - מילון ה, ראה" בעת"או " כאשר"במשמעות קרובה ל" אם"על 251 .1999: קסון'ג 252

169

עד תיכפי שהצג, מתמשכתאחת ולא סיטואציה (החוק מתאר שתי סיטואציות חלופיות , לדבריו

,פי הסיטואציה האחרת- ועל; ולאחר זמן החלים, הפצוע נפל למשכב,פי סיטואציה אחת- על): הכ

והוא ,אך תהליך ההחלמה נקטע, ואף קם והתהלך בחוץ על משענתו,הפצוע החל בתהליך החלמה

."ונקה המכה: " למקרה זה מתייחסת הפסוקית,קסון'פי ג- על. צא את מותומ

יש לכן .ואף לא סמוך לפציעה, באופן מיידי כיוון שהמוות לא נגרם ,המכה פטור מאשמת הדם

החוק , לדעתו253. שראשית ההחלמה ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפציעה לבין המוות,לקבוע

באופן המבחין בין שתי הסיטואציות ,והוא מציע לקוראו, פטשובש בעקבות שיכול איברי המש

וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב רק : "החלופיות

254".אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה : שבתו יתן ורפא ירפא

ולא : "ה חוקית על סמך הפסוקיתפי הצגה עובדתית זו לא נקבעת כל נורמ- שגם על, יש להדגיש

): אך המשתמעת,החסרה(יכולה להתבסס אך על הקביעה " ונקה המכה: "שהרי הקביעה, "ימות

". אם ימות"

יש פונקציה ספרותית בבניית תהליך הקריאה " ולא ימות: "שלפסוקית, ברצוני להציע, לפיכך

כרמז מטרים לסיטואציה משמשת, מן הבחינה המשפטית" מיותרת"ה, הפסוקית. של החוק

".ונקה המכה: "עם הופעת הפסוקית, אשר ניתן להסיקה רק בהמשך, החלופית

,בהחלט יתכן, שהפצוע לא מת, שאם עתה מסופר, פי תבנית חשיבה הגיונית- על, הקורא נרמז

הפסוקית השוללת מגרה את הענין ואת, כך. שבהמשכו של התיאור תידון סיטואציה של מוות

. מות הפצוע– ויוצרת מתח באשר לאפשרות התרחשותה של תוצאה דרמטית בהרבה,ותהסקרנ

או ", )29כא ..." (ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו: "בשניים מדיני השור הנוגח. 2

מזו (ציה שונההממלאת פונק, מופיעה הערה) 36' פס..." (נודע כי שור נגח הוא מתמל שלשם

. )כפי שתואר לעיל, "ולא ימות: "קיתשממלאת הפסו

הפסוקית עונה על ". שור נגח: " המבארת את ההגדרה, היא הערה"םמתמול שלש: "הפסוקית

פי פסוקית- על .שכך הוגדר, או מה מאפיין את השור, "שור נגח"לתואר " כהזו"השאלה איזה שור

255. שכבר נגח בעברהוא שור" שור נגח", זו

אין עונשים את , ואם הובא המוכה אל ביתו וחלה ימים רבים ומת אחר כך: "זו גם עמדתו של יוספוס פלביוס 253

, הדנים בגרימת מותם של עבד או אמה, )21-20' פס(גם בחוקים הסמוכים ). 277' ס, ספר רביעי, קדמוניות" (המכהומוות שאינו מיידי מעניק פטור , די גורר אחריו דין מוותמוות מיי. פי עיקרון הסיבתיות-הנורמה המשפטית נקבעת על

בחוק . שיש להבחין בין מקרים שונים של ניתוק קשר סיבתי, מלמדת" כי כספו הוא: "ההנמקה, עם זאת. מאחריות . שחלה במצבו של הפצוע, וכן מן ההטבה, הדן בקטטה ניתוק הקשר הסיבתי נובע ממשך הזמן הארוך שעבר

.805' עמ, 1999: קסון' ג254הכוונה . יצקו לתוכה תוכן הלכתי ספציפי, הערה מבארת" מתמל שלשם: "אשר כמובן לא ראו בפסוקית, ל"חז 255

). פרשה י, מסכת דנזיקין, פרשת משפטים, מכילתא(שנגח שלוש פעמים , לשור

170

שדי בה כדי , "שור נגח: "לבין" וכי יגח שור: "בהבחנה הלשונית בין" מסתפק"נו המחוקק אי

או נודע "/"והועד בבעליו: "ואף לא במסירת העובדה הנוספת, להצביע על ההבדל בין המקרים

256.אלא בוחר להוסיף את ההערה המבארת, נגיחה קודם- המלמדת על התרחשותו של אירוע, "כי

בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו : " הקבוע באפודוזיס של חוק הבור,פי ההסדר החוקי-על. 3

. את שווי ערכהמתה של בעל הבור הרשלן לשלם לבעל החיה ע,)34כא " (והמת יהיה לו

/ העוסקים בגרימת נזק, נבדל מדינים אחרים בפרשת משפטים, הקובע פיצוי כספי, הסדר זה

באשר דינים אלו קובעים , )14-13, 12-10, 8, 5, 4, 3- אסיפ2כב+37, 36כא (אובדן לרכוש הזולת

מרובעת , כפולה, בכמות זהה(או רכוש חלופי מאותו המין , השבת הרכוש עצמו, קרי, השבה בעין

). או מחומשת

: בבנין פיעל" שלם "בכל הדינים הללו פיצוי בעל הרכוש שניזוק מבוטא באמצעות הפועל

כא ( שהכוונה להשבה בעין של רכוש ,המעיד מפורשות, ישיר מצורף אליו מושאבארבעה מקרים

אך , )14-13, 11-10כב ( ובשני מקרים הוא מופיע ללא מושא ישיר 257;)8, 4, 3-סיפא2כב +37, 36

שגם בהם הכוונה להשבה , במידה רבה של ביטחון, בהסתמך על המצע העובדתי אפשר להסיק

. בעין

השבת המצב , קרי, פיעל מבטא פעולה של השבה בעיןבבנין " שלם"שהפועל , עולה מכך

, לכאורה, וזוto restore in kind(;258(באופן המדויק או הקרוב ביותר האפשרי לקדמותו

259. גם בחוק הבורעל זהופהמשמעות שיש לייחס ל

הסדר של , בחוק הבור דווקא,אף שקשה להסביר מדוע המחוקק סוטה מגישתו העקבית בקובעו

לשתי פסוקיות " נזקק"מדוע הוא , שנאמרו עד כהנוכח הדברים, קל יותר להסביר, פיכספיצוי

.נפרדות על מנת להציג הסדר זה

, כמצופה, אין לפרש, "ישלם: "שאת התיבה המקדימה, נועדה להבהיר" כסף ישיב: " הפסוקית

קיימת ההבחנה הלשונית , י לקובץ חוקי חמורב252-250' וס, לקובץ חוקי אשנונה55-53' ס: בחוקים המקבילים 256

לבעלי ) על כך(לפיה הודע , וכן נמסרת העובדה, ")שור נגח (""alpum nakkāpū"לבין ") שור נגח (""alpum ikkip"בין אינה , המתייחסת מפורשות להתנהגות השור בעבר, "מתמל שלשום"אך פסוקית דוגמת ; "ana bēlīšu ušēdī": השור . שמא ניתן לראות בכך משום חיזוק לעמדה בדבר אופיה המבאר של הפסוקית, ןאשאיר בצריך עיו. מצויה

אך בהבדל , מצורף לפועל מושא ישיר, "הטרפה לא ישלם: "12' ובפס, "שלם ישלם המבער את הבערה: "5כב -גם ב 257/ שני שור, בעה צאןאר, חמישה בקר, שור(המושב עצמו /שבהם המושא הוא הרכוש הניתן, מארבעת המקרים המנויים

יכול , שפירושו הרכוש שנאכל באש, "הבערה: "הביטוי, )שלמה/שה/חמור/שני שור, הכרם/מיטב השדה, שה/חמור, לבטח, מדובר5' גם בפס, עם זאת. שפירושו גווית החיה, "הטרפה: "וכך גם הביטוי, להתפרש אך כשווי הרכוש

שני הפסוקים קובעים . 4' יש לקרוא בהשוואה לפס5' ון שאת פסכיו, בהשבה בעין של רכוש חלופי ולא בפיצוי כספיולכן יש בפיצוי אלמנט עונשי , דן במקרה של גרימת נזק במודע4' פס–פיצוי בעין אך נבדלים באשר לשיעור הפיצוי

. ולכן הפיצוי זהה לשווי הנזק, דן במקרה של תאונה5' ואילו פס, ...")ממיטב(" ). 139-134' עמ, 1969: דאובה( של דוד דאובה ראה דיונו המרתק 258לא ). כבעברית המודרנית(בבנין פיעל אינה מבטאת תשלום כספי " שלם" שבלשון המקרא הוראת הפועל נראה 259

ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי : "7ב ד "משתקפת במלבכל זאת משמעות זו שמא ,ניתן לקבוע זאת בביטחון מלא שיתקבל מן , האשה מצווה למכור את השמן ולשלם את החוב באמצעות הכסף."תחיי בנותראת נשיך ואת ובניך

). ולא לסלקו באמצעות נתינה ישירה של השמן(המכירה

171

בהעדר . כערכם, אלא כפיצוי כספי, )שנפלו לבור, תחת אלו(כהשבה בעין של שור או חמור

השבה למעשה החוק קובע , )סיפא11כנוסח כב " (ישלם לבעליו"אך על סמך הפסוקית , הבהרהה

.בעין

ומבחינה זו היא , מהי הנורמה החוקית המחייבת, אמנם, מבהירה" כסף ישיב: "הפסוקית

. יתהראשונה שבהן היא בעיה לשונש ,אך בה בעת היא מעוררת מספר בעיות, ודהממלאת את יע

, )29כב , 26יד ' דב, 32כא ' שמ, 13כג , 16כ ' בר" (נותנים", כאמצעי תשלום, כסףבלשון המקרא

אם , מדוע". משיבים" אך אין 260,)39א כ "מל, 12ב יח "שמ, 16כב ' שמ, 16כג ' בר" (שוקלים"או

, "שקל"או " נתן"ולא משתמש בפועל , למרות זרותו הלשונית, "שוב"המחוקק בפועל נוקט , כן

? כמקובל

משמר את העיקרון היסודי האמור שהחוק ,שהסיבה נעוצה ברצון המחוקק להבהיר, נדמה לי

שאף כי , מובהר" שוב"באמצעות השימוש בפועל . השבת המצב לקדמותו, קרי, של דיני הנזיקין

הה הרציונל העומד בבסיסו של ההסדר ז, ולא השבה בעין, החוק קובע הסדר של פיצוי כספי

, לשונית" סביבה"של הפיצוי הכספי בתוך " זר"את ההסדר ה" מציב"המחוקק . לעיקרון העל

" תושב"נורמת ההשבה בעין " כסף" שלו תושמט מן החוק אך התיבה כך, השבה בעיןהמבטאת

261...".בעל הבור ישלם ישיב לבעליו: "על כנה

של הסדר הפיצוי הכספי " כפיפותו"את נועדה לבטא " כסף ישיב: "פיו הפסוקית-על, פירוש זה

ולא תחיבה , מאפשר לראות בה פסוקית מקורית, לעיקרון העל של השבת המצב לקדמותו

, הפיצוי הכספיאת , קרי, "אחרת"מלכתחילה המחוקק קבע את הנורמה ה, רוצה לומר; מאוחרת

. את ההשבה בעין, קרי, הקובעת את הנורמה המקובלת,באמצעות אותה לשון

, שהפסוקית אכן הוספה אל החוק המקורי בשלב מאוחר יותר, את האפשרות, כמובן, אין לשלול

אם 262.והסדר הפיצוי הכספי החליף אותה, כאשר ההשבה בעין לא היתה עוד הנורמה המקובלת

אלא דווקא כפסוקית הסותרת , "ישלם: "יתכן שאין לראותה כפסוקית המבארת את תיבה, כך

כסף : "ילו הפסוקית המאוחרתוא, משקפת את ההשבה בעין" ישלם: "ריתהתיבה המקו. אותה

. את הפיצוי הכספי, קרי, משקפת נורמה אחרת"ישיב

. בשפה האכדיתšaqālum- וnadānum בדומה לשימוש בפעלים 260קב רשלנותו רכוש שנמסר לו שע, שעל בעל בית, לקובץ חוקי חמורבי הקובע125' תבנית לשונית כזו מופיעה בס 261

ישלם ולבעל (""ušallamma ana bēl makkūrim iriab": להשיב לבעל הרכוש רכוש חלופי, לשמירה נגנב מביתומבטאים את , במאוחד, "ישיב"ו" ישלם: " שני הפעלים–ניתן לראות בתבנית לשונית זו הנדיאדיס "). הרכוש ישיב

". ישלם: "משמשת כפסוקית מבארת למילה" הרכוש ישיבולבעל: "או שהפסוקית; הסדר ההשבה בעיןיצרה , קבע השבה בעין אשר במקור, שתחיבת הפיצוי הכספי למסגרת של חוק, דאובה מביע עמדה זו באומרו 262

שעל בעל הבור , היה נקבע, וכי לו הפיצוי הכספי היה משקף את הנורמה המקורית, שלבי מסורבל-הסדר חוקי דו ). 139' עמ, 1969: דאובה, ראה(יה את ההפרש בין שווי החיה לבין שווי הגוויה הנשארת אצלו לשלם לבעל הח

172

י המסמיך זו לזו שת, שמא המחוקק, ברצוני להשאיר בצריך עיון, אם אלו אכן פני הדברים

, בתחילה; ות בחוק על מנת להצביע על שלבים שונים בהתפתח,עושה כן במודע, נורמות מנוגדות

. את מה שמחייב עתה, ובהמשך, הוא מציג את מה שהיה מקובל

, לבין הדרך, בין הצגה כזו של נורמות חוקיות, אם כי בזהירות רבה, לערוך אנלוגיה, אולי, ניתן

, )54, 51, 25, 9, 7' כגון ס(בעשרים וארבעה חוקים . ידי המחוקק בקובץ חוקי החיתים- הננקטת על

בנוקטו , הנוהג עתה, לבין הדין, שנהג בעבר, החיתי מבחין באופן מפורש בין הדיןהמחוקק

והביטוי , מציג את נורמת העבר, "לפנים" שפירושו, "karū"הביטוי (בנוסחה לשונית קבועה

"kinuna" ,כמובן, מחוקק ספר הברית אינו עורך263).מציג את הנורמה הנוהגת, "ועתה" שפירושו ,

264.אך יתכן שלמטרה זו בדיוק השאיר על כנן את שתי הפסוקיות המנוגדות, כזוהבחנה מפורשת

השומר פטור מלהשיב ) 10כב (חיים -פי האפודוזיס של הדין הראשי בחוק שמירת בעלי-על. 4

' שבעת ה: "כתנאי לקבלת הפטור עליו להישבע שבועת חפות. לבעלים חיה חלופית תחת זו שאבדה

, )7' פס(בדין המשני של חוק שמירת מטלטלין ". לח ידו במלאכת רעהותהיה בין שניהם אם לא ש

, עה בעלת נוסח זההמופיעה שבו, פוטר שומר מלהשיב לבעלים רכוש חלופי תחת זה שנגנבאשר

רך לפצות את בעל הרכוש ומן הצו,שהשבועה עצמה פוטרת את השומר מאחריות, עולה ומן החוק

. כדי לקבוע את הנורמה החוקית השלמהיש ועהשבה בהצגת, מבחינה זו.בגין נזקו

רק השבועה מופיעה שבעוד שבחוק שמירת מטלטלין , ההשוואה בין שני החוקים מראה

אלא מצרף אליה שתי , שבועהה חיים המחוקק אינו מסתפק בהצגת-בחוק שמירת בעלי, האמורה

אינן מוסיפות דבר , בסיפאהמופיעות, פסוקיות אלו". ולקח בעליו ולא ישלם: "פסוקיות נוספות

המופיעה , די בשבועה) כפי שעולה מחוק שמירת מטלטלין(שהרי , נורמטיבית- מבחינה משפטית

. את הפטור מאחריות וממתן פיצוי בגין הנזק, קרי, כדי להציג את ההסדר החוקי השלם, ברישא

? ביעת ההסדר החוקילעצם ק" מועילות"שאינן , שתי פסוקיותזה מופיעות בחוק , אם כן, מדוע

, באספקלריה רחבה יותר, הקבוע בחוק, אלו נועדו להציג את ההסדר החוקישפסוקיות, נדמה לי

המחוקק אינו מסתפק בקביעת הנורמה . ומטרתן להאיר את התמונה האנושית העולה ממנו

. אלא מבקש להבהיר כיצד היא מופעלת הלכה למעשה, החוקית עצמה

וכוונתה שבעל החיה יקבל, מתייחסת לשבועה" ולקח בעליו: "הפסוקית, פי פירוש מקובל- על

.והספרות המצוטטת שם, 18-16' עמ, 2003: לוינסון, ראה 263וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף : "7אפשר להזכיר בענין זה את הכתוב ברות ד 264

שבעבר היו , )או על הנחת המספר(אשר מעיד על מודעות המספר , "וזאת התעודה בישראלאיש נעלו ונתן לרעהו . קיימים נוהלים ומנהגים שונים

173

, קרי, שבעל החיה יכול שלא לקבל את שבועת השומר, האם יש להסיק מכך265.את שבועת השומר

ידי בעל החיה היא - האם קבלת השבועה על, או במילים אחרות? שהיא אינה מספקת אותו, לטעון

-שאז נודעת לפסוקית חשיבות רבה מבחינה משפטית(? תנאי לשחרורו של השומר מאחריות

, שאין די בשבועה עצמה כדי לפטור את השומר מאחריות,שכן היא מצביעה על כך, נורמטיבית

). נוספת" משוכה"ועליו לעבור

כתנאי , קבלה מצד הניזוק/דרישה להסכמה, ראשית. בשלילהאלושאלות יש להשיב על , יעתד ל

, קרי, העומדת בבסיס ההליך,ודאינה עולה בקנה אחד עם הנחת היס, הלתוקפה של השבוע

בהבדל מחוק שמירת , שדווקא בחוק הנדון, קשה להניח, שנית; שהנשבע לא יעז להישבע לשקר

היו " תנאי- על" קבע החוק שבועת חפות לו, שלישית; קבלה שכזו/נדרשת הסכמה, מטלטלין

". לקח בעליו ולא ישלם ואם לא לקח בעליו ישלם) םא(ו: "מוצגות בו שתי החלופות האפשריות

,ידי בעל החיה- אינו מותנה בקבלת השבועה על, שניתן לשומר,שהפטור, מכל האמור לעיל עולה

266.והפסוקית אינה קובעת תנאי מקדמי לתוקפה של השבועה

, "שבועה בפעולה"מתארות " ולא ישלם: "והפסוקית העוקבת, "ולקח בעליו: "הפסוקית

הפסוקיות אינן קובעות . בעקבות השבועה, המתרחשת בין הצדדים, ומצביעות על הדינמיקה

/ קץ הסכסוך"אך הן מצביעות על הלך הרוח של , שאינה כלולה בשבועה עצמה, קביעה נורמטיבית

אין לבעל החיה , בקבלו אותה,אך, באמצעות השבועה, אמנם, הפטור המשפטי נקבע". המחלוקת

קל לו יותר , כשהאמון שב לשרור בין הצדדים, במצב דברים כזה.דר נכפה עליו שההס,תחושה

. לעמוד בתוצאה המתסכלת של העדר הפיצוי

- אין להן פונקציה משפטית, פיה-וגם על, קיימת דרך אחרת להתבונן בשתי הפסוקיות האמורות

את , ית אחרתומז, כל אחת מהפסוקיות מבהירה. בלבדאלא פונקציה מבארת, נורמטיבית

הפסוקית הראשונה מתייחסת : שהוענק באמצעות השבועה,התוצאה המוחשית של הפטור

, מבחינה זו. והפסוקית השניה מתייחסת להשפעתו על השומר, להשפעת הפטור על בעל החיה

. שתיהן מציינות את שני צדדיו של אותו מטבע

במשמע " לקח"על ). 92' עמ, 1970: פאול(בעקבות אהרליך , ופאול; " השבועה–ולקח בעליו ": "ם"י ורשב"רש, כך 265

' עמ, fק "ס, לקח , BDB-מילון ה, ראה (10ו ' תה, 2מ ' יש, 15ב ה "מל, 20כג ' במ, 11לג ' בר: ראה למשל" קבל"543a .(השייכים , ואילו בכתובים, מופיע אך בכתובים מאוחרים מתקופת בית שני" קבל"הפועל , לדעת אבי הורביץ

-20' עמ, 1974: הורביץ" (לקח"וכמובן " נשא", "שמע: "למשל; מופיעים במקומו פעלים אחרים, לתקופת בית ראשון23 .( המתועדים בשני מכתבים בבליים עתיקים , מעניין להשוות בין הליך השבועה הנדון לבין שני הליכים שיפוטיים 266

הנאשם /בשני הליכים אלו השופטים ציוו על הנתבע). 8הערה , 77-76' עמ, Iכרך , 1952: דרייבר ומיילס, ראה(אי הקבלה . סירב לקבל הוכחה על דרך של שבועה, כלומר, המאשים סירב לקבל את החלטתם/אך התובע, להישבע

"): לקח (= "leqûmמתוארת באמצעות השימוש בפועל ) שלא ניתנה, ולא של השבועה עצמה, של החלטת השופטים("dīnam šuāti ul ilqi"") את הדין ההוא לא קיבל(" ;"dīnam anniām ul ilqû"") את הדין הזה לא קיבל .("

174

כי , עלי להקדים ולומר". ח בעליוולק: "תלויה בהענקת פירוש אחר לפסוקית, התבוננות זו

, או לכל הפחות אפשרי, לדעתי, אך הוא ראוי, לפירוש זה אין עיגון לשוני בכתוב או במקור אחר

. ובהשוואה עם מספר סעיפי חוק בקובץ חוקי חמורבי, בהסתמך על הקשר הפסוק

ולכן 267, אלא הנזק,אינו השבועה" לקח"המושא הישיר אליו מתייחס הפועל , פי פירוש זה-על

, זו השפעת הפטור על בעל החיה.קיבל על עצמו את נזקו/ משמעו בעל החיה לקח"ולקח בעליו"

. ההשבה מצידו של השומר/אי התשלום, כמובן, והצד האחר של המטבע הוא

רבעה מקרים שונים של אובדן רכוש דנים בא לקובץ חוקי חמורבי266- ו249, 244, 45' ס

' ס(בהמות שהיו לטרף ; )45' ס( יבול חקלאי שאבד בשיטפון או במבול –ל כוח עליון בנסיבות ש

). 266' ס( שהוכה במגפה או נטרף צאן; )249' ס( שמת בידי האל שור; )244

או , האם בעל השדה? מי נושא בנזק:שני החוקים הראשונים מתמודדים עם השאלה המשפטית

, )244' ס (? או מי ששכר אותה לעבודה,אם בעל הבהמה ה;)45' ס (? ששכר את השדההחקלאי

הנזק הוא (""bitiqtum ša errēšimma": קובע45' ס. מכריע בשאלה זו בלבדהדין ם חוקיה בשניו

"). לבעליו] הנזק ("["ana bēlīšūma": קובע244' ס; ")לחקלאי

היא בעיקרה ) 266' וס249' ס(השאלה עימה מתמודדים שני החוקים האחרים , לעומת זאת

הנשאלת השאלה . הדרך הראויה להכריע בהאתוהם קובעים , )ולא משפטית (שאלה עובדתית

) 266' ס(והרועה ) 249' ס(שאז שוכר השור , האם האובדן אכן נגרם בנסיבות של כוח עליוןהיא

נעשית בדתיתוההכרעה בשאלה הע. נגרם באשמתםנזקה/מא האובדןאו ש, פטורים מאחריות

249' ס). כתנאי לקבלת פטור מאחריות( שעל שוכר השור והרועה להישבע ,מצעות שבועת חפותבא

בעל השור או (ואינו מתייחס לשאלה מי נושא בנזק , עוסק רק בשאלת אחריותו של שוכר השור

האיש שאת השור שכר חי (""awīlum ša alpam īguru nīš ilim izakkarma ūtaššar"): השוכר

rē’ûm ma": מתייחס גם לשאלה מי נושא בנזק266' ואילו ס ,")ישוחרראלהים ישבע ו ar ilim

ubbamma miqitti tarbasim bēl tarbasim ima aršu") " יטהר את ]ישבע ו[הרועה לפני האל

]"). את הנזק[עצמו ואסון הדיר בעל הדיר יקבלו

חוק ; )244' וס45' ס(נושא בנזק שני חוקים קובעים מי : לסיכום העיון הקצר בארבעת החוקים

וכורך בה קביעה , וחוק אחד מכריע בשאלת האחריות; )249' ס(אחד מכריע בשאלת האחריות

). 266' ס(בדבר הנשיאה בנזק

והשאלה המרכזית עימה הוא, חיים דן באובדן חיה בנסיבות של כוח עליון- גם חוק שמירת בעלי

...").לקח' נתן וה' ה: "...21למעט איוב א (מופיע בלא מושא ישיר " לקח"הכתוב היחיד בו הפועל הוא 9כב ' שמ 267

175

אי אחריותו /אלא שאלת אחריותו, בעל החיה או השומר–מתמודד אינה השאלה מי נושא בנזק

, עם זאת). שבועת החפות(אי האחריות /של האחריות ודרכי ההוכחה לקביעתה ,של השומר

בדומה "ולקח בעליו: "ניתן לפרש את הפסוקית, לעיל266' באנלוגיה לשני חלקי האפודוזיס בס

bēl tarbasim ima": לפסוקית aršu" ,הכורכת את ,כפסוקית, קרי , הבבליהמופיעה בחוק

נשיאת בעל החיה בנזק היא התוצאה ש ,וםשזאת מ .דבר הנשיאה בנזק בהכרעה בשאלת האחריות

היא תוצאה המתבקשת " ולא ישלם: "גם הפסוקית(המתבקשת מן הקביעה שהשומר פטור

). מקביעה זו

ולא (מכוון לנזק " בעליולקח"לתמיכה בפירוש ש, קרי, לחיזוק האנלוגיה בין שני החוקים

maלבין הפועל האכדי " לקח"ראוי לדון ביחס שבין הפועל העברי , )לשבועה ārum , שפירושו

". קבל"

, ודי בכך, "קבל"יכול לשמש בלשון המקרא בהוראת הפועל " לקח"הפועל , כפי שצוין קודם לכן

bēl tarbasim ima" -ו" ולקח בעליו("כדי לאפשר לייחס לשתי הפסוקיות , לדעתי aršu" (

ma ניתן לייחס לפועל CAD - פי עורכי מילון ה- שעל,אך כיוון. משמעות זהה ārum גם את

. יש בכך משום חיזוק נוסף לטענה בדבר זהות הפסוקיות, "לקח"המשמעות של

ana mute iddašši u ter": בהיגדים,כך למשל assa ima ar"") ה לבעל יתן אותה ואת מחיר

GĺN kaspa anda 10"; ")יקח] את מחיר הכלה[ arāš u undašširiš"") 10 שקל כסף לקחתי

ittāte ša šamê u ers"; ")שיחררתי אותו] אז[ממנו ו eti kalīšina ita ar" ") את כל הסימנים

ואסון הדיר בעל : ")266' ס ( ואולי גם בחוק הנדון268;")הרעים של השמים והארץ יקח על עצמו

". קחהדיר י

. הערות מבארות נוספות מופיעות במסגרת החוקים במבנה של תקבולת. 5

כמו (הצלע הראשונה קובעת את הדין ) סיפא11כא " (ויצאה חנם אין כסף: "בפסוקית

, הדין אינו דורש ביאור. והצלע השניה מבארת אותו, ])סיפא2' פס" [ובשביעית יצא לחופשי חנם"

יסוד , לכאורה, שיש בה, יצר תקבולת, לנקוט במבנה תקבולתי" צהר"ש, שהמחוקק, אך נדמה

". תקבולת מבארת"אכנה את התקבולת הזו . היסוד המבאר, קרי ,פונקציונלי

התיבה; "תקבולת מבארת"נראית אף היא כ) רישא24כב " (את עמי את העני עמך: הפסוקית

שבהבדל, נראה". עני עמךה: מבוארת באמצעות הפסוקית הפשוטה" עמי: "הסתומה יותר

CAD ,ma -מילון ה, ראה. KAJ 2:15 ,JOS 7 146:19 ,ABL 629:13 -הציטוטים הובאו בהתאמה מ 268 āru , כרך

.55a ,56a ,59b' עמ, 1עשירי חלק

176

".צורך אמיתי"מבטא אלא ,"מלאכותי"הביאור אינו במקרה זה , מהדוגמא הקודמת

) סיפא24' פס(אפשר להתייחס גם אל המשכו של הפסוק ', שהביע מרטין נות, בהסתמך על עמדה

:היא גלוסה מבארת של הצו" לא תשימון עליו נשך: "הפסוקית, לדבריו". תקבולת מבארת"כ

, אם269.נוטל ריבית על ההלוואהר שא, השנושה הוא מלוו, מבהירהא הי;"נשהלא תהיה לו כ"

ניתן 270,)מדובר בשני ציוויים נפרדיםו ,אף שלדעתי אין זה כך(הפסוק צו וביאורו כולל ,אכן

". תקבולת מבארת"לראותם כשתי צלעות של

בשלושה ". נרדפת"תקבולת היא " התקבולת המבארת ",לעילשפורטו ,בשלוש הדוגמאות

המספר " תקבולת – לתוך מבנה אחר" התקבולת המבארת"את " יוצק"כתובים נוספים המחוקק

תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא : "כגון (X+1 מקביל לאיבר Xתקבולת בה איבר ; "העולה

271]).21ל ' מש" [תוכל שאת

מבהירה כיצד יש ) סיפא29כב " (ו לישבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנ: "הפסוקית

בכור בניך בן : " המחוקק אינו קובע272).28' פס" (בכור בניך תתן לי: "לקיים את הצו הלקוני

אלא מבטא את , ])12יז ' בר..." [ובן שמונת ימים ימול לכם"בדומה ל" (שמונת ימים תתן לי

אשר ממחישה את , "המספר העולה"באמצעות תקבולת , המתחולל במצבו של הבן, השינוי

273.ההבדל בין כל אחד משבעת הימים הראשונים לבין היום השמיני

ושש שנים תזרע ": "המספר העולה"גם את מצוות השמיטה המחוקק מנסח באמצעות תקבולת

והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית : את ארצך ואספת את תבואתה

הצלע (274"והשביעית תשמטנה ונטשתה: "צו המחייב מגולם בפסוקיתה). 11-10כג ..." (השדה

אך על מנת להמחיש את יחודיותה של השנה השביעית מצורפת אל הצו , )השניה של התקבולת

). הצלע הראשונה של התקבולת(ההתייחסות אל שש השנים הקודמות לה

מעידה על אופיה ") תהיה: "בהבדל מלשון היחיד" (תשימון: "שון הרביםשל, סבור' נות. 187-186' עמ, 1962: 'נות 269

). 175-174' עמ, 1985: פישביין, ראה(בעמדה זו תומך גם פישביין . המבאר של הפסוקית ). 707-706' עמ, 1992: יעקוב, ראה בנוסף (78ראה הערה 270 ).1972: הרן(על סוג זה של תקבולת ראה מאמרו היסודי של מנחם הרן 271על קדמותו של חוק ). 191' עמ, 1994: ברין(מבטאת מועד הסמוך ללידה " ביום השמיני"הקביעה , פי ברין- על 272

על מאפייניו היחודיים ; המשקף את השלב הראשון בשלבי ההתפתחות של חוקי הבכורה, 29-28כב ' הבכור בשמ, "'נתינה לה"על משמעות ה; )יון בכור האדםוהעדר הוראה בדבר פד, התייחסות שווה לבכור האדם ולבכור הבהמה(

. 223-221, 215, 211, 187, 177-176' עמ, שם, ראהאשה ": "...המספר העולה" נעשה שימוש מענין בתקבולת 3-2יב ' בויק). 14-13טו , 10-8וכן יד (27כב ' ראה גם ויק 273

בשונה מתבניתה השכיחה של תקבולת זו ". ערלתווביום השמיני ימול בשר ...כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים, האשה היולדת ובצלע השניה, בצלע הראשונה–אינו זהה , המופיע בכל אחת משתי צלעות התקבולת, נושא המשפטבאופן אסוציאטיבי את " הכתיב"משום שהדגם הספרותי המקובל , ככל הנראה, זו נוצרה" חריגה. "הבן הנולד

לצורך מנין יחידות זמן " שלושה וארבעה"על חוקים בהם מופיע הדגם הספרותי . ולדתהסמכת דין המילה לדין הי . 443-435' עמ, ט"תשל: זקוביץ, ראה

, אלא משמשת כהערה, אינה קובעת צו בעל תוקף משפטי" ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה: "הפסוקית 274, ראה[ויש הרואים בה פסוקית הנמקה " (נה ונטשתהתשמט: "המשקפת את המציאות הנוצרת בעקבות קיום הצו

]). 113-112' עמ, 1982: סונסינו

177

" ע שנים תעשה שמיטהמקץ שב: "בדומה לצו(המחוקק אינו קובע רק את הנורמה המחייבת

את שש השנים ואת , "המספר העולה"תקבולת " בחסות", אלא מעמיד אלו מול זו, ])1טו ' דב[

הצלע הראשונה של .את משמעות הציווי, ובכך, באופן המבהיר את שונותה, השנה השביעית

. המופיע בצלע השניהלת מאפשרת להבין טוב יותר את הצוהתקבו

בחוק תרויאף בולטת " המספר העולה"בתוך מבנה תקבולת " לת המבארתהתקבו"של ההופעת

, )סיפא2' פס" ('ושבתה הארץ שבת לה: "החוק פותח בציווי). 7-2ויק כה (המקביל בספר הקדושה

' פס (המומחש ומובהר באמצעות העמדת העשיה במשך שש השנים מול אי העשיה בשנה השביעית

" שנת שבתון יהיה לארץ: "מופיע היגד מסכם" מספר העולהה" לאחר מבנה תקבולת ).רישא5-3

.המשמש כאינקלוזיו לציווי הפותח, )סיפא5' פס(

פי דגם - מנוסחת על275)12כג ..." (ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת: "מצוות השבת

אשר ,וברישא מתוארת ההתנהגות, מופיע בסיפא, הנושא תוקף משפטי, הציווי המחייב.זהה

. המתוארת במסגרת הציווי,מנוגדת להתנהגות

כאשר הצלע הראשונה של התקבולת מבהירה , לתוך מבנה תקבולתי" נוצק"ש, דגם זה

מעבדת ,קולטתאשר , משקף את החשיבה האנושית, המופיע בצלע השניה,וממחישה את הציווי

.הנגדהמוצגים בדרך של ם דבריה כאשר , יותרהטובדברים בצורה ומבינה

שש שנים : " המופיעה בחוק העבד, יש להתייחס אל הפסוקיתצדיכ, על רקע הדברים הללו

276?)סיפא2כא " (יעבד ובשביעית יצא לחפשי

אשר כל אחד מהם בנפרד, פסוקית זו מורכבת משני חלקים,בהבדל ממצוות השמיטה והשבת

הנורמה הראשונה מטילה על 277.לכל אחת מהן יש תוקף משפטי; קובע נורמה חוקית מחייבת

ומטילה על האדון (והנורמה השניה מעניקה לעבד זכות , )ומעניקה לאדון זכות(העבד חובה

ולכל אחד מהם יש , אין הציווי האחד מבהיר או ממחיש את הציווי האחר, מבחינה זו). חובה

ולא תנאי (שנושאו המרכזי הוא שחרור העבד , שבחוק, נדמה לי, עם זאת 278.קיום עצמאי

את התוכן ,בכל זאת, "משרתת", פיה מנוסחת הפסוקית- על, "המספר העולה"תקבולת , )העסקתו

. 14-13ה ' דב, 3ויק כג , 21לד , 15לא , 10-9כ : וכן 275ועבדך שש שנים ובשנה השביעית : "המופיעה בחוק העבד הדברימי, הדברים נוגעים גם לפסוקית המקבילה 276

).12טו " (תשלחנו חפשי מעמך לאאלהיך ' וביום השביעי עצרת להתאכל מצותששת ימים : "גם בפסוק החותם את חוק הפסח הדברימי, כך 277

).8טז (תעשה מלאכהחובת שירות בת , שנמכר או השתעבד בעקבות חוב, המטיל על בן משפחה, בקובץ חוקי חמורבי117' בדומה לס 278

קובע את זכות השחרור בשנה , ואחריה, "šalaš šanātim bīt šāyimānīšunu u kāšišīšunu ippešu": שלוש שנים לקובץ החוקים האמור מופיעה תקבולת 60' גם בס. "ina rebûtim šattim andurāršunu iššakkan": הרביעית

שוה , ובשנה החמישית יחלוק את היבול, חיב לעבדו במשך ארבע שנים, שקיבל שדה לנטיעה, חקלאי: המספר העולהerbe šanātim kiriam urabba ina amuštim šattim bēl kirîm u nukaribbum mit" בעל השדה עם, בשוה āriš

izuzzū" .

178

, המבטאת הצבת גבול וסייג לעבדות, כאשר היציאה לחופשי. ואת הרעיון המרכזי של החוק

; ולהתייחס אליה כנורמה ראויהקל יותר לקבלה, מוצגת בסמיכות לתיאור עבדות רבת שנים

. המאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים, רמהוכנ

" וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים: " הפותח את חוק האמה,פי הפסוק-על. 6

". מי שאינה אמה"שיש לכנות את החוק חוק , נדמה) 7כא (

ןוכיו לא רק ,שלםו מלאאופן אינו ממלא את יעודו ב, המנוסח כדין ראשי, פסוק הפתיחה

/המסדיר את מעמד הבת כמי שנמכרה למטרת נישואין, מלכתחילה הוא אינו קובע דין פוזיטיביש

, נעדרת ספציפיקציה" לא תצא כצאת העבדים: " אלא גם משום שהפסוקית השוללת,פילגשות

שהבת לא , האם כוונת הפסוקית. נורמה פוזיטיבית מסוימת, במדויק,ממנה" לשחזר"ולא ניתן

?שתצא אך לא חינם, או אולי? שלא תצא בתום שש שנים אלא במועד אחר, או שמא? תצא כלל

,הגדרת מעמדה של הבת על דרך השלילה, קרי, האופן הלא שגרתי בו נוקט המחוקק בחוק זה

יותר משהיא נושאת מטען " לא תצא כצאת העבדים: "שהפסוקית, מלמד, ובלא ספציפיקציה

.נורמטיבי יש לה ערך דקלרטיבי-משפטי

, "אמה"עקב סמיכות החוק לחוק העבד והשימוש במילה , הפסוקית נועדה להבהיר מראש

פותח בדין החוק שלא היה בה צורך לו היה , הבהרה(שחוק זה אינו דן כלל במכירת בת לעבדות

, זו עובדה.) לא תעבד עבודת עבד לאדניה תהיה לאשהמהוכי ימכר איש את בתו לא: דוגמת, ראשי

המסדירות את מעמדה ,נוכח תיאור ארבע הסיטואציות החלופיות, בהמשך, כמובן ,מתבררת

). 11-8' פס(באופן פוזיטיבי

אם רעה בעיני אדניה אשר לו יעדה והפדה לעם: "פי הסיטואציה הראשונה המתוארת בחוק-על

שקנה, שהנערה אינה מוצאת חן בעיני האיש במקרה,)8כא " (נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה

. עליו לאפשר לה להיפדות ולשוב למשפחתה, פילגשות/אותה מאביה למטרת נישואין

פי פירוש -על? "לעם נכרי לא ימשל למכרה: " השלילהסוקית של פהנשאלת השאלה מה טיב

/שאינו מבני משפחתה, למכור אותה לאדם אחר279כי לאיש אין זכות, פסוקית זו קובעת ,מקובל

עליו לגרום לכך –לעשות מעשה המטיל על האיש חיוב , "והפדה: "ציווי בהבדל מה280.בטהש

ראה בעיקר את ההפניה לביטויים ; 54' עמ, 1970: פאול" (אין לו זכות"הוא טרמין משפטי שפירושו " לא ימשל "279

. ) "la išallat"-ו, " לא ישלט: "המקבילים בארמית ובאכדית, "עם"שיש לפרש את המושג , נראה". לאיש נכרי מכל העם", "לאחר"פירושו " לעם נכרי", ן"י ורמב"פי רש- על280

בחלק , עם, B.D.B -מילון ה, ראה(אנשים הקשורים זה לזה בקשרי משפחה , כנראה, שהיא, במשמעות המקורית שלואיני נוטה לקבל . 9סט ' תה, 15לא ' בר: ה ראה למשלכמי שאינו שייך למשפח" נוכרי"על ). 766a' עמ, האטימולוגי' עמ, hק "ס, שם, BDB -עמדת עורכי מילון ה, ראה(למי שאינו ישראל , מובנו לעם זר" לעם נכרי"ש, את הפירוש

, 3טו , 2יד ' דב(פי מובנה בחוקה הדברימית - יש לפרש על" נכרי"שאת המילה , גורס, המצדד בפירוש זה, פיליפס). 767, 1984: פיליפס, ראה(וכי רק מובן זה הגיוני נוכח עיסוקו של החוק באמה עבריה וקודם לכן בעבד עברי , )21כג , 15יז ). 60-59' עמ

179

האוסר , אינה מנוסחת כצו"לעם נכרי לא ימשל למכרה: "סוקיתהפ, לאפשר את פדיונה, שתיפדה

מצביעה על אשר , "חוות דעת משפטית"אלא יותר כ, )לעם נכרי לא ימכרנה: כגון(על עשיית מעשה

לאפשר את ,המוטלת על האיש, החובה; תרה מזאת י281. הנדוןמעשהאת הת ו לעשואי זכאות

שאינו מבני ,רשהיא תימכר לאדם אח, ומוציאה מכלל אפשרות,פדיונה של האשה ממילא שוללת

282.ידי בני משפחה- נעשה אך ורק עלשהרי פדיונה, משפחתה

, לדעתי, הירהעמדה זו מב .יתמעשבחינה דבר מפה מוסיסוקית השלילה אינהשפ, ןכאם ,הנדמ

". והפדה: "המחייבהאופרטיבי שנועד להוסיף על הצו , כהיגדה לא נוסחמלכתחילהמדוע

להעיר ולהגיב לגבי נוהג , נראהכל הכ, האלא נועד, "חוקי-פנים" תפקיד ת ממלאה אינפסוקיתה

משתקף )tuppi mārtūti u kallūti/kallātūti - ה(בחוזי נישואין מנוזי . שהחוק מתנגד לו, קיים

,לקונה –רכישת בת מאביה למטרת נישואין , קרי, הדומה להסדר המתואר בחוק האמה, הסדר

לקונה יש שליטה מלאה על חרות , המפורטים בחוזים הללו,פי התנאים-על. או לאחד מבניו

ואף , או להעבירה לבעל אחר, ולכן הוא רשאי למכרה לאדם אחר, היא נחשבת לרכושו, הנערה

, הנערהשקנה את, לאיש, פיו- על, שחוק האמה קובע הסדר שונה, כדי להבהיר283.ונהלהופכה לז

. האמורה השלילהסוקיתהמחוקק את פהוסיף , וזכויותיו מוגבלות,אין שליטה מלאה על חרותה

. ביקש להביע את התנגדותו לנוהג קייםבהערה זו

י מלבד שת. של חוק האמההמגיב-שמשפטי השלילה מלמדים על אופיו הפולמוסי, נדמה לי

שארה כסותה : " שני משפטי שלילה נוספיםקוח מופיעים ב)8- ו7' בפס(הפסוקיות האמורות

, אשר מעניקים את התחושה, )11' פס" (יעשה לאואם שלש אלה "; )10' פס" (לא יגרעוענתה

האשה מצידו של האיש כלפי, אך צפויה, למנוע התנהגות בלתי ראויהובקשב ,"מגיב"שהחוק

הדנים אף הם בזכויות , לקובץ חוקי חמורבי148' וכן בס, לקובץ חוקי ליפית אישתר28-27' בס(

חובת הבעל להמשיך ולספק את צרכי האשה מובעת בלשון חיוב ולא בלשון , "נדחית"האשה ה

284).שלילה

, הרהבפרוטזיס של הדין הראשי בחוק פגיעה באשה הרה מתוארת פגיעה בלתי מכוונת באשה . 7

וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה : "יה/וגרמה לנפילת עוברה, אשר נגרמה במהלך קטטה בין אנשים

ים לשלם לבעלה פיצוי כספי /שעל הפוגע, הדין קובע). רישא22כא " (ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון

.אך על כך בהמשך, משקפת תפישה משפטית" בבגדו בה: "גם פסוקית ההנמקה 281ידי כל אחד -ערה יכולה להיפדות עלשהנ, של פיליפס) הלא מנומקת(איני מקבלת את עמדתו . 49-48כה ' ראה ויק 282

החוק אינו צריך לומר את ). שם, פיליפס(וכי החוק אינו מגביל את הפדיון לאביה או למי מבני משפחתה , מבני עמה . חובת הפדיון/ידי בעל זכות- ברור שהיא נפדית רק על–המובן מאליו

.53-52' עמ, 1970: פאול, ראה 283 ". יעדהלאאשר : "משפטי השלילה בחוק האמה הוביל לנוסח הכתיבשמא ריבוי , בהערת אגב אוסיף 284

180

ל ע.)סיפא22' פס" (ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים: "בגין הנזק שנגרם

285.נזיקית-ם לגרימת הנזק מושתת סנקציה אזרחית/האחראי

שהאשה לא מתה ,המציין את העובדה, "ולא יהיה אסון: "הפרוטזיס מסתיים במשפט השלילה

שהרי לא (כיוון שהנורמה הקבועה באפודוזיס מתייחסת רק לנזק שארע . כתוצאה מהפגיעה בה

של האשה אין כלל " אי מותה" לעובדת ) בגופהים האשה גם נפגעה/ת העוברכי מלבד הפל, נאמר

ולא ") ויצאו ילדיה("פי מה שקרה - נקבעת על, כמצופה, הסנקציה; רלוונטיות לקביעת הסנקציה

הרלוונטיות לגיבוש , כל העובדות, "ולא יהיה אסון: "גם בהעדר הפסוקית. פי מה שלא קרה- על

שאינה ממלאת בחוק כל , פסוקיתהופעתה של, אם כך. מצויות בפרוטזיס, הסנקציה החוקית

של אירוע המוות אינו מבסס את הסנקציה אי התרחשותו שהרי, נורמטיבי-תפקיד משפטי

. מתמיהה ,)בגין נפילת העובריםאך הנקבעת (החוקית

אינה הפירוש היחיד , כמציינת את מות האשה" אסון: "שההתייחסות אל המילה, חשוב להדגיש

של יוספוס " פרפראזה"ב, בתרגום אונקלוס, המשתקף בוולגטה(פירוש זה לצד . המקובל לתיבה זו

וכן עולה בקנה אחד עם חוקים מקבילים בקבצי החוקים של המזרח , ל"על החוק ובספרות חז

, שגרמה להפלת עובריה, פגיעה: ומבחינים בין שתי חלופות, הדנים בפגיעה באשה הרה, הקדום

50' ס, לקובץ חוקי חמורבי214-209' ס, ץ חוקי ליפית אשתר לקובd-e' ס[שגרמה למותה , ופגיעה

, לפיו המילה אינה מתייחסת לאשה,קיים פירוש אחר, ]) של קובץ חוקי אשור התיכונהAללוח

פיו -על, בתרגום השבעים, למשל, כך משתקף. ם/והיא מציינת את גילו, יה/אלא לעוברה

: ואילו הפסוקית, דיין במצב של חוסר בשלותהנמצא ע, דנה בעובר" ולא יהיה אסון: "הפסוקית

כל אחת משתי הפסוקיות נושאת ערך , פי פירוש זה- על286.עניינה בעובר בשל" ואם אסון יהיה"

פיצוי : באשר לגיל העובר יש השלכה ישירה על הסנקציות הקבועות בחוק, נורמטיבי-משפטי

שהפלתו , נוכח התפישה, ת עובר בשלועונש מוות במקרה של נפיל, בשלנוישאכשנפל עובר , כספי

. כמוה כגרימת מותו של אדם

,נדמה לי, מתייחסת לתוצאות הפגיעה באשה עצמה" אסון: "לפיו התיבה, בהעדיפי את הפירוש

על אופן הערכת הנזק וקביעת אומדן , המתואר באפודוזיס, על גישות שונות לגבי אופן ניהולו של ההליך האזרחי 285

מעניינת .656' עמ, 1992: יעקוב; 76' עמ, 1985: פטריק; 72-71' עמ, 1970: פאול; 181' עמ, 1962: 'נות, הפיצוי ראהפי ההליך - על: ים יתנהלו שני הליכים משפטיים/הקובע כי כנגד הפוגע, בהקשר זה פרשנותו של יוספוס פלביוס

, פי ההליך השני-ועל; ..."ידי השופטים עונש כסף משום שהפחית את האוכלוסין-ייענש על", הפלילי, הראשון ). 278 'ס, ספר רביעי, קדמוניות(ישלם לבעלה פיצוי כספי , האזרחי

' עמ, ג, על החוקים לפרטיהם: פילון(פי פילון האלכסנדרוני - פירוש זה משתקף גם בוטוס לטינה ובקריאת החוק על 286בין שלבים , )18-17' ס(הנערכת בחוק מקביל בקובץ חוקי החיתים , והוא עולה בקנה אחד עם ההבחנה, )109-108

,ועל הצגת המקורות השונים, על שתי המסורות הפרשניות. מישה עשרה חודשי הריון לעומת ח–שונים בהריון את שלבי " שירטט"ר שא, קסון'פי ברנרד ג-על). 1990: איסר(מאמרו של סטנלי איסר , הנוקטים בכל אחת מהן ראה

: הפסוקיתילואו(ולא לאשה , לעובריםימקוראופן התייחסה ב" אסון"המילה , התפתחותו של חוק פגיעה באשה הרה 96-94' עמ, 1975: קסון'ג, ראה). ולא להפלה, כיוונה ללידה מוקדמת" יצאו ילדיהו"

181

שיש לה , להערה של המחוקק) נוספת(מהווה דוגמא מרתקת " ולא יהיה אסון: "שהפסוקית

. ריאה של החוקפונקציה ספרותית מובהקת בבניית תהליך הק

היא ; "ואם אסון יהיה: " המתוארת בדין המשניקית משמשת כרמז מטרים לסיטואציההפסו

פי -על, הקורא מעבד את המידע באופן הדרגתי. אך משהה את הצגתו, שיש המשך לסיפור, רומזת

בהמשך , ש מקרה מוותשלא יתרח, קרי, "לא יהיה אסון" ששאם עתה מסופר, התבנית הלוגית

הפסוקית השוללת מגרה את הענין , כך". אסון יהיה" ש– שכן יתרחש מקרה כזה וודאי יסופרב

ועד שיתוודע בהמשך אל ,קורא לא יחדל לקרוא עד שיוברר לווה, ואת הסקרנות ויוצרת מתח

. קרות האירוע היותר דרמטי

המקראי יחודית לחוק, מהסיטואציה האחת אל הסיטואציה האחרת, לשונית כזו" הובלה"

. שצוינו לעיל, ואינה משתקפת בחוקים המקבילים בקבצי החוקים מן המזרח הקדום

שאף הם , )119- ו, 48, 37, 29' ס: כגון (ניתן להצביע על מספר סעיפים בקובץ חוקי חמורבי. 8

הערות מעין אלו על הצביעלהאפשרות .מבהירות/עשויים להדגים את השימוש בהערות מבארות

הועשוי, את סבירות הופעתן בקבצי החוקים של התורהתחוקים מן המזרח הקדום מחזקבקובץ

.נציה ספרותית נפוצה שההערות משקפות קונוו,וביל למסקנהלה

:נאמר כך) 28' המופיע בס,המשמש כדין המשני לדין העיקרי (29' בפרוטזיס של ס

"šumma mārūšu se erma ilik abīšu alākam la ile’i" ") אם בנו צעיר ואת חובת אביו למלא

– מהן ההשלכות של היות הבן צעיר ,המבהירה מהי המשמעות, כולל הערהחוקה"). אינו יכול

.כיוון שהוא צעיר אין ביכולתו למלא את חובת אביו

tuppašu i": נחלק לשלוש פסוקיות37' האפודוזיס בס eppe u ina kaspīšu ītelli eqlum

kirûm u bītum ana bēlīšu itâr" ") השדה המטע והבית לבעליו,]יפסיד[לוחו ישבר ומכספו יעלה

הפסוקית הראשונה אינה קובעת מהן ההשלכות הפרקטיות העולות משבירת הלוח "). יחזור

הפסוקית הראשונה , כך. המבהירות זאת, מופיעות שתי הפסוקיות הנוספות, לכן,)ביטול החוזה(

.ושתי הפסוקיות האחרות קובעות את הסנקציות עצמן, בינושאת אופי דקלרטי

חוב פטור מלהשיב את חובו -שבהתקיים אחד מהם חקלאי בעל, מתאר שלושה אירועים48' ס

או , ידי אל הסערה- שנגרם על, שטפון–שני האירועים הראשונים . מתוך יבול השעורה של שדהו

המתאר אי , אך את האירוע השלישי, " עצמםמדברים בעד", שסחף את האדמה ואת יבולה, מבול

,לפיכך. כדי שיובן שגם אירוע זה מתאר נסיבות של כוח עליון,יש להבהיר, צמיחת שעורה בשדה

182

בגלל [באין (" "ina la mê še’um ina eqlim la ittabši": ההערה המבהירה את הוסיף המחוקק

.]")צמחה[מים שעורה בשדה לא נהייתה ] שאין

לשנה בה (בחלק הראשון נקבע פטור מהשבת החוב : נחלק לשני חלקיםנדוןהפודוזיס בחוק הא

ובחלק השני נקבע פטור מתשלום ריבית על החוב של ; )התרחש אחד מן האירועים המתוארים

tuppašu urattab u s": בחלק השני מופיעה הערה מבהירה. אותה שנה ibtam ša šattim šuāti ul

inaddin" ")את לוחו (מהפסוקית הראשונה "). ת לוחו ירטיב ואת ריבית השנה ההיא לא יתןא

,לכן; המצטרף לפטור מלהשיב את החוב, לא מובן מהו ההסדר החוקי הנוסף, כשלעצמה, )ירטיב

הפסוקית הראשונה לפסוקית בעלת ערך " הופכת"כך . המבהירה זאת, יש צורך בפסוקית השניה

287.דקלרטיבי

הפסוקית האחת נועדה להבהיר את הפסוקית , הכולל שתי פסוקיות, 119' יס של סבאפודוז

"). ואת אמתו יפדה] כסף[בעל האמה ישקול (" "bēl amtim išaqqalma amassu ipattar": השניה

משלימה , ששולם עבור האמה,כי בעל האמה ישיב לסוחר את הכסף, את הפסוקית הקובעת

. וכך יפדה אותה, הוא ישיב כסף–התשלום הקובעת את תוצאת , הפסוקית

הערות החושפות עמדה השקפת עולם או שיפוט מוסרי

המנמקות את הרציונל העומד בבסיס הנורמה, עשר חוקים בספר הברית מופיעות הערות-באחד

וכיוון שהדברים ידועים ונדונו, "פסוקיות הנמקה"הערות אלו מכונות . החוקית הקבועה בהם

. אתייחס אליהן בקצרה רבה288,חבה במחקרבהר

ואינן מוסיפות דבר ,המופיעות תמיד לאחר קביעת הנורמה החוקית, "פסוקיות ההנמקה"

הן הדוגמא הגלויה והמוחשית ביותר ,)אף כי הן מדריכות ומשכנעות לציית לה(לתוקפה המחייב

289".חומרי החוק"להתערבותו של המחוקק ב

אשר חושף את זוית הראיה דרכה הוא , ת משתקפת עמדתו של המחוקק בכל אחת מהפסוקיו

או מגלה את השקפת עולמו; או מצביע על תפישתו המשפטית; מתבונן באירועים המתוארים חוק

רק הוראה , פי דרייבר ומיילס-על. שיש ליחס להרטבת הלוח, קיימות דעות שונות לגבי המשמעות המשפטית 287

דרייבר (ושאר סעיפי החוזה תקפים , )במקרה זה ההוראה הקובעת את תשלום הריבית(מסוימת בחוזה נמחקת אלא אך בדחיית ביצועו של , שאין מדובר במחיקת הוראה מסוימת, סבורה' רות). 145-144' עמ, Iכרך , 1952: ומיילסהמחוקק , מעניין שבחוק הדן בהשלכות הנובעות מעודף או מהעדר של מים, כך או כך). 90' עמ, 1997: 'רות(החוזה

. מיםהכולל אף הוא שימוש ב, בחר להשתמש במושג משפטי .1982: סונסינו; 1953: חמזר288

דברי ההסבר של " באסופת ,הן מופיעות בנפרד. הערות מסוג זה אינן חלק אינטגרלי מן החוק, בחקיקה מודרנית 289 הםיכול לעיין בהן וללמוד מ, שהוביל לגיבוש הנורמה החוקית, ומי שמבקש להתחקות אחר תהליך החשיבה,"החוק

. נורמה החוקיתל השה תעיקבלנימוקים ה

183

.או החברתית, המוסרית, הדתית

כי לא "; )סיפא27, סיפא26" (תחת שינו", "תחת עינו"; )סיפא21כא " (כי כספו הוא: "הפסוקיות

מצביעות , )סיפא8' פס" (כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים"; )סיפא7כג " (צדיק רשעא

. המקרים הנדוניםן את עובדות כל אחד מ" מנתח"פיהן המחוקק - שעל, על התפישות המשפטיות

, ותואף אם זו תגרום למ, עמדת המחוקק לגבי זכות האדון לנקוט כלפי עבדו בענישה פיזית, כך

לפיה הטלת מום , קקו המחעמדתו; ) שכוונתו חינוכית ולא רצחניתובלבד( הוא רכושו באשר העבד

ברכוש "שאם כך הוא זכאי להמשיך ולהחזיק (באמה אינה נחשבת לנזקו של האדון /גופני בעבד

; ")הרכוש"שמשמעותו אובדן , האמה/שיחרור העבד( המחייבת ענישה , התנהגותאלא זו, ")הפגום

לפיה נטילת שוחד , והעמדה; מי שיגרום עוול במשפט לא יהיה חסין מפני עונשלפיה , עמדתווכן

.מובילה לעיוות האמת

בין תפישתו המשפטית לבין עמדתו " משלב"המחוקק ) סיפא8כא " (בבגדו בה: "בפסוקית

משהופר התנאי , ולכן, "הסכמים יש לכבד", לפיה, הדין משקף תפישה משפטית. המוסרית

, מוטלת עליו חובה לאפשר את פדיונה, והאיש לא נטל את הנערה לאשה,המכירההמרכזי בהסכם

לפיה עליו לשחרר את , תפישה זו משולבת בעמדה מוסרית290.ולהשיב את מצבה האישי לקדמותו

אלא בתחום יחסי , לא במסגרת היחסים החוזיים–משום שנהג כלפיה בחוסר הגינות , הנערה

291.האנוש

למען ינוח שורך וחמרך ", )רישא26כב ..." (א כסתה לבדה היא שמלתו לערוכי הי: "בפסוקיות

המשולבת בהשקפת עולם , המחוקק מגלה עמדה מוסרית) סיפא12כג " (וינפש בן אמתך והגר

) סיפא9כג , סיפא20כב " (כי גרים הייתם בארץ מצרים: "ובפסוקית; סוציאלית-הומניסטית

]). 15' פס" [כי בו יצאת ממצרים: "קפת גם בפסוקיתהמשת(לאומית -מתווספת עמדה היסטורית

כי חרבך הנפת עליה : "פולחניות של המחוקק נחשפות בפסוקיות דוגמת-עמדותיו הדתיות

). סיפא23' פס" (אשר לא תגלה ערותך עליו", )סיפא22כ " (ותחללה

וקק ניתן שאת השקפת עולמו ואת עמדותיו של המח, חשוב להדגיש ולהבהיר,לסיכום הדברים

של ןחשיבות, ךכפיל. על סמך כל אחת מן הנורמות החוקיות עצמן הקבועות בחוקים" לשחזר"

אלא בכך שהן עושות , פסוקיות ההנמקה לעניינינו אינה בכך שהן מגלות עמדות והשקפת עולם

הוא " בגד"בטרמינולוגיה המשפטית הפועל , פי פאול-על. 7ו ' הסכם ראה הו/במשמע הפרת ברית" בגד"על הפועל 290

). 54' עמ, 1970: פאול(שפירושו להפר הסכם , nabalkutuמקבילו של הפועל האכדי , והאיש, בכך שמכרה לאמה, אביה: ניים בגדו בהש, י"פי רש-על. ן מדגישים את העוול שנגרם לנערה"י ורמב"רש 291

, י"לעומת רש. הנושאות פני עבר, בשתי התנהגויות, אם כן, הבגידה מעוגנת. בכך שאינו מוכן לקיים בה מצוות יעודכיוון . למוכרה שוב, לאחר שנפדתה, שנאסר עליו, ן מעגן את הבגידה בהתנהגות נושאת פני עתיד ומכוונה לאביה"רמב

. שוב אינו יכול למוכרה לעבדותשבגד בה

184

באמצעות פסוקיות ;"חומרי החוק"המעיד על התערבותו של המחוקק ב, זאת באופן גלוי ומוחשי

. המחוקק מבקש להביע את עמדותיו על קביעותיו שלו עצמו אלו

קובץ חוקי חמורבי

, אשר ניתן לראותן כפסוקיות הנמקה, במספר סעיפי חוק בקובץ חוקי חמורבי מצויות פסוקיות

. שנועדו להצביע על הרציונל העומד בבסיסה של הנורמה החוקית

"šalušti eqlim u kirîm ana ummīšu innaddinma ummašu urabbāšu": 29' ס, כך למשל

; ]")תוכל לגדלו[תגדלו ] כדי שאמו[שליש השדה והכרם לאמו ינתן ואמו ("

מטע , מחצית שדה(" "muttat eqlim kirîm u bīšim inaddinūšimma mārīša urabba": 137' ס

; ")ילדיה תגדל] כדי שאת[או מטלטלין יתנו לה ואת

ana šeriktīša/šerikti sinništim šuāti abūša/mussa ul iraggum šeriktaša ša": 163-162' ס

mārīšāma/bīt abīšama" ")המוהר ] כי[לבעלה אין תביעה /של האשה ההיא לאביה/למוהר שלה

;")לבית אביה/שלה שייך לילדיה

ברהע] כי[בכסף לא תוכל למכור (" "ana kaspim ul inaddin warkassa ša mārīšāma": 171' ס

; ")שייך לילדיה] נחלתה[

ana kaspim ul inaddin…aplūssa ša a": 178' ס īšāma" )כי... [בכסף לא תוכל למכור [

.181' הוראה דומה מופיעה בס). ירושתה של אחיה

, מופיעות פסוקיות153- ו47' בס, המנמקות את הנורמה החוקית, בהבדל מפסוקיות אלו

הפסוקיות המסבירות הללו מופיעות לאחר מילת . המתוארת בפרוטזיסת הסבר להתנהגוהנותנות

292.המציינת סיבתיות, aššumהיחס

שלא החזיר את מוסברת בכך, ת השדה גם בשנה הבאהכי ברצונו לעבד א, הכרזתו של חקלאי

"ātīšu la ilqû eqlam rītim māna ina šattim maššuma:הוצאותיו מן השנה הקודמת

"iqtabierēšam ;293שהאשה קיימה עם גבר אחר, גרימת מותו של הבעל מוסברת ביחסים :

" zikarim šanîm mussa ušdīkššuma".

.במסגרת הדיון על הערות המחוקק הכוהני, ראה בהמשך, המופיעות במסגרת האפודוזיס, aššumעל פסוקיות 292כי אהבך ואת : "המצביעה על מניעי העבד, גם בפרוטזיס של הדין המשני בחוק העבד הדברימי מופיעה פסוקית 293

). 16טו ' דב" (לא אצא מעמך: "ית מסבירה את הכרזתוהפסוק; "ביתך כי טוב לו עמך

185

22-23כא ' שמ–חוק פגיעה באשה הרה

אשר , של פסוקית הנמקה" במעמד" שאינו ,ולהתייחס לכתוב, ברצוני לשוב ולעיין בספר הברית

בהבדל מפסוקיות ". חומרי החוק"יחסו ל/קק את עמדתועשוי לשמש דוגמא נוספת לחשיפת המחו

כתוב זה שייך , ולכן שייכות לאפודוזיס, המופיעות לאחר קביעת הנורמה החוקית, ההנמקה

ומתגלה בו זוית הראיה דרכה המחוקק מתבונן באירוע , הוא חלק מהצגת המקרה, קרי, לפרוטזיס

. המתואר בחוק

, מופיעות שתי פסוקיות מנוגדותחוק פגיעה באשה הרה של בדין הראשי ובדין המשני , כזכור

מכוונת לכך " ולא יהיה אסון: " הפסוקית– 294המצביעות על תוצאות הפגיעה באשה עצמה

. פירושה שהאשה מתה" ואם אסון יהיה: "והפסוקית, שהאשה לא מתה

": ביותהאוביקטי"מות האשה באמצעות הפסוקיות / המחוקק אינו מתאר את עובדת אי מות

אלא בוחר , ])סיפא18' פס[המופיע בחוק פגיעה גופנית , "ולא ימות: "דוגמת(ואם תמות /ולא תמות

295.מבחינה ערכית ורגשית" טעון"להשתמש בביטוי

מופיעה במקרא אך שלוש פעמים , המכוונת למקרה מוות, ")קרה אסון" ("אסון: " המילה

ופעותיה היא מבטאת את חששו של יעקב מפני מה ובשלוש ה, נוספות וכולן בפרשת סיפורי יוסף

: ידו כחלק מדיבורו הפנימי-בפעם הראשונה המילה נאמרת על. שעלול לקרות לבנו האהוב בנימין

בפעם השניה הוא חושף בפני בניו את חרדתו העמוקה ; )4מב ' בר" (כי אמר פן יקראנו אסון"

... ת והוא לבדו נשאר וקראהו אסוןכי אחיו מ: "...במשפט המביע פרץ של רגשות אבל וכאב

של ובפעם השלישית המילה מופיעה במסגרת ציטוט ; )38' פס" (והורדתם את שיבתי ביגון שאולה

להשפיע על יוסף ) ביחד עם יסודות רטוריים נוספים בנאומו(אשר נועד , יהודה את דברי אביו

). 29מד (מבחינה רגשית

ומביעה את יחסו , מבחינה רגשית" טעונה"שמילה זו , להעו" אסון" מההופעות הללו של המילה

. אלא מפיה של דמות, היא אינה נמסרת מטעמו של המספר; של הדובר אל הסיטואציה המתוארת

באשר אין מצופה מטקסט , הופעתה בחוק פגיעה באשה הרה מעוררת לכאורה תמיהה, מבחינה זו

296 .נלווה אליהן מטען רגשיר שא, משפטי לנקוט במילים

: בשני אופנים בחוק זה" אסון"אפשר להתייחס להופעתה של המילה , לדעתי

). ראה הדיון הקודם בחוק זה(אשר יש לגביה הסכמה רחבה , פי הפרשנות אליה אני נוטה-על, כך 294אם : "מותה של האשה ההרה מתואר באמצעות הפסוקית, בחוקים המקבילים בקבצי החוקים מן המזרח הקדום 295

šumma"[ לקובץ חוקי חמורבי 214, 212, 210' בס; ]"tukumb[i b]aug"[ית אשתר לחוקי ליפe' בס, כך" (תמותsinništum šî imtūt" ;"šumma amtum šî imtūt"[ ;ללוח 50' ובס A של קובץ חוקי אשור התיכונה ]"šumma

sinniltu šīt mētat" .([ ואם מותא "; "ולא יהא מותא": "אוביקטיבית"גם בתרגום אונקלוס המתרגם נוקט בלשון ".יהא

. שימשה כמינוח מקובל לציון מוות, הנדירה בכתובים, "אסון"שהמילה , את האפשרות, כמובן ,אין לשלול 296

186

ומבטאת את הזעזוע שהוא חש, המילה משקפת את הצורה שבה המחוקק רואה את האירוע. 1

ראייתו המחמירה של המחוקק עשויה להסביר את הטלת . נוכח מותה של אשה במצב מיוחד זה

297;במכוון מותה לא נגרםנראה ש, המתוארות בחוק, תפי הנסיבו- עלאף ש, עונש המוות

במסגרת היגדו המחוקק מבטא את יחסה של משפחת האשה –המילה משקפת מבע משולב . 2

298.רגשותיהםהצגת במה ל ןתנואלא , את רגשותיו) אך(הוא אינו מביע ; אל מותה) בעלה וקרוביה(

אותה בדרך אנלוגיתהערות המרחיבות את תחולת הנורמה החוקית או מגדירות

הנגזרת מן המקרה , אשר מרחיבים את תחולת הנורמה החוקית, במספר חוקים מצויים היגדים

. קטים אחריםיעל מקרים נוספים או אובי, הנדון

על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על ): "8כב (בפסוק הנסמך לחוק שמירת מטלטלין

התוחמות את הרשימה, "על כל אבדה"; " כל דבר פשעעל: "הפסוקיות..." שלמה על כל אבדה

שאינו , משקפות את אופיו הכללי והמופשט יותר של הדין, )שלמה, שה, חמור, שור(הקונקרטית

299.אלא מחיל את הנורמה לגבי מגוון רחב של מקרים טיפוסיים, דן אך ברשימה סגורה של רכוש

מרחיבה את " כן תעשה: "הנוסחה) 11-10ג כ(ובחוק השמיטה ) 29-28כב (בחוק מתן הבכור

". כן תעשה לכרמך ולזיתך "...300;"כן תעשה לשרך לצאנך: "...תחולת הנורמה החוקית

הקובעים, קיימים בחוקים היגדים") כן תעשה", "על כל" ("מרחיבי התחולה"בנוסף להיגדים

או נוהג מוכרים, מהנור, בהפנותם אל דין, ומגדירים את הנורמה החוקית בדרך אנלוגית

). למחוקק ולנמעניו(

": כמשפט: "נערכת אנלוגיה באמצעות התיבה) 31כא (ובחוק שור נוגח ) סיפא9כא (בחוק האמה

) סיפא16כב (ובחוק פיתוי בתולה , "כמשפט הזה יעשה לו "...301;"כמשפט הבנות יעשה לה"...

בחוק האמה ". ישקל כמהר הבתולתכסף ": "...כ"האנלוגיה מתבצעת באמצעות מילת היחס

, מספקת הסבר משפטי לשאלה מדוע למרות העדר הכוונה) פרשה ח, מסכת דנזיקין, פרשת משפטים(המכילתא 297

. מותו של אדם אחר יראוהו כמי שהרגו בכוונהמי שהתכוון להרוג אדם אך בטעות גרם ל; נידון למוות, המקובלת, ולא במילה הרגילה, "אסון"שהתחבט אף הוא בשאלה מדוע המחוקק בחר בחוק זה במילה , קסון'ג 298

שהמילה מדגישה את ההשפעה שיש לאירוע הפטאלי על , )בהסתמך על הופעותיה במחזור סיפורי יוסף(סבור , "מוות"ולא , שהמילה מתייחסת לעוברים, הבחירה בה מחזקת את העמדה, לדבריו. ל הקורבן עצמודמות אחרת מדמותו ש

היה המחוקק בוחר במילה , לו היתה מתייחסת לאשה. כלפי גורל העובר) ובעיקר האב(בשקפה את יחס ההורים , לאם ). 96, 78-77' עמ, 1975: קסון'ג" (מוות"הרגילה

מלמד שאין מדובר , 9- ו3' המופיע בפס, "וכל בהמהחמור או שור או שה "; ..."ה שעד חמור עדמשור : "גם הניסוח 299 lū kaspam lū urāsam lū wardam lū amtam lū": לקובץ חוקי חמורבי7' השווה למשל לס. ברשימה סגורה

alpam lū immeram lū imēram ulu mimma šumšu" ") או , ו שהא, או שור, או אמה, או עבד, או זהב, או כסף . לקובץ חוקי אשנונה40' וס, 237, 124, 122' ראה גם ס]"). אחר[או כל דבר בעל שם /ו, חמור

שהרי בכל קבצי החוקים דין בכור הבהמה מובא בסמוך לדין בכור (יתכן שאין לראות בה נוסחה להרחבת תחולה 300 .אלא נוסח המשווה את גורל הבכורות, )האדם

' פס" (לא תצא כצאת העבדים: "כמשתקף בפסוקית, גם אנלוגיה על דרך השלילהבמסגרת חוק האמה נערכת 301 ).סיפא7

187

ואילו בחוק שור נוגח ההפניה היא , ובחוק פיתוי בתולה המחוקק מפנה אל נורמה או נוהג מוכרים

302.אל הדין עצמו

המחוקק עורך ") אנלוגיים"וההיגדים ה" מרחיבי התחולה"ההיגדים (בשני סוגי ההיגדים

הנמצאים , או נוהג אחרים,נורמה, בין מקרהל, השוואה בין המקרה הקונקרטי הנדון בחוק

בהיגדים מן הסוג הראשון הוא מחיל את דינו של המקרה . למציאות המתוארת בחוק" מחוץ"

ואילו בהיגדים מהסוג השני הוא מחיל על המקרה , "חיצוני"הקונקרטי גם על המקרה ה

ההפשטה , ללהההכ, ההשוואה303. או נוהג מוכרים,נורמה, דין, הנדון בחוק,הקונקרטי

. על התערבותו הגלויה והמוחשית, קרי, מצביעות על ידו המכוונת של המחוקק, והאנלוגיה

משקפות " אנלוגיות"וההערות ה" מרחיבות התחולה"שההערות , בשולי הדברים ברצוני להציע

הנקבעת בעקבות המקרה , הנורמה. המתקיים בין המחוקק לבין נמעניו, מעין תהליך דיאלוגי

על אילו מקרים חל : עשויה לעורר שאלות שונות בקרב הנמענים, המתואר בחוק,ונקרטיהק

מה מעמדה הפוזיטיבי של האמה ? האם השמיטה מתייחסת אך לשדות? 8כא -ההליך המתואר ב

304 .המחוקק משמשות כעין מענה לשאלות אלושל יוהערות. וכיוצא בזאת? שיועדה לבן האדון

סיכום

: חיוויי הדעה של מחוקק ספר הברית ברצוני לומר את הדברים הבאיםלסיכום העיון ב

, היחסי של ההיגדיםםיהעולה מעיון זה היא ריבו, לטעמי, התמונה המעניינת ואף המפתיעה

שאינם חיוניים לקביעת , היגדים, קרי, נורמטיבית- שאינם ממלאים בחוקים פונקציה משפטית

. ה אליה מתייחסת הנורמה הנקבעת או לתיאור הסיטואצי,הנורמה החוקית

אשר נועדו , להתייחס אליהם כהערות של המחוקק, לדעתי, הופעתם של היגדים כאלו מחייבת

. שאינן משפטיות, למלא בחוקים פונקציות אחרות

הן מעידות על היותו . לא? גרוע" משפטן"שמחוקק ספר הברית הוא , האם הערות אלו מלמדות

של היגדים בעלי אופי משפטי המחוקק מצליח להרחיב את היריעה " סותכ"ב. נפלא" מספר"

אשר מפנים אל הריטואלים , 16ט -ו, 10ה ' מופיעה למשל גם בויק" כמשפט: "הפניה אל דין באמצעות התיבה 302

).210-209' עמ, 1985: פישביין, ראה בענין זה (6-2ו - וב17-3ד - המתוארים ב לקובץ 141' רת הנורמה החוקית בדרך אנלוגית תוך הפניה אל נורמה ידועה אחרת ניתן למצוא בסקביעת והגד 303

ובעלה החליט , או בבעלה, פגעה במשק הבית, נטלה רכוש, במקרה שאשה החליטה לעזוב את בעלה. חוקי חמורביהאשה (" "sinništum šî kīma amtim ina bīt mutīša uššab"-ו, הוא רשאי לשאת אשה אחרת תחתיה, שלא לגרשה

, נקבעת בדרך אנלוגית, שיש לתת, כמות היבול, )65, 62, 55, 43, 42' ס(במספר סעיפים "). הזו כאמה בבית בעלה תשב ). 136-135' עמ, Iכרך , 1952: דרייבר ומיילס, ראה על כך ("kīma itēšu": פי כמות היבול של השכן-על, כלל- בדרך, רואה בהן, האמורות" אנלוגיות"ובהערות ה" מרחיבות התחולה"רות הדן בהרחבה בהע, פישביין 304

). 213-170' עמ, שם: פישביין, ראה(עדות לריבודם של החוקים וביטוי לשלבי חקיקה מאוחרים יותר

188

קוראו למחוזות /ולהוביל את נמענו, הרבה מעבר לפונקציה הראשונית של קביעת הנורמה החוקית

. אנושיים נוספים

קובץ החוקים הדברימי

ו להם אופי את חיוויי הדעה שלו בשוות, כלל- בדרך, "מצניע"אשר , בהבדל ממחוקק ספר הברית

באופן שבחוקים , "בגלוי"המחוקק הדברימי מעיר את הערותיו המרובות , פונקציונלי-משפטי

305.משפטי-רבים קשה לבור מן הנאום הרטורי ומן הדרשה המטיפה את החלק החוקי

-במסגרת דיוני בחיוויי הדעה של המחוקק הדברימי לא אתייחס להיגדים בעלי אופי נאומי

, לא אדון בפירוט בכל הערותיו של המחוקק, מפאת ריבוין, בנוסף. יגדים מטיפיםרטורי או לה

המופיעות , לא אדון בפסוקיות ההנמקה הרבותגם משום קוצר היריעה. וחלק מהן רק תצוינה

.במסגרת בחינתן של הערות אחרות אתייחס לחלק מהן, מטבע הדברים, אך, בחוקים

הערותיו של מחוקק ספר הברית גם את הערות המחוקק הדברימי ת א יבחנתאופן שבו בדומה ל

, הערות. 2; מדגישות, מפרטות, מסבירות, מבארות–הערות פרשניות . 1: אחלק לשלוש קטגוריות

; "אנלוגיות"והערות " יציוניותאקספוז"הערות , המרחיבות את תחולת הנורמה החוקית

306. שלילי חיובי או–המציינות שיפוט ערכי , הערות .3

הערות פרשניות

, ביאור–הממלאות פונקציות פרשניות מובהקות , בחוקי ספר דברים מופיעות עשרות פסוקיות

מספרן . נהפוך הוא; המחוקק אינו מצניע את הפונקציה הפרשנית שלהן. פירוט או הדגשה, הסבר

. זר בהןהקורא להיע/את הנמען" מזמינים"הבולטת של פסוקיות אלו " נוכחותן"הרב ו

באמצעות ההערות הפרשניות מתנהל במסגרת החוקים מעין דיאלוג סמוי בין המחוקק לבין

? מה זאת אומרת: הקריאה עשויות להתעורר במוחו של הנמען שאלות/במהלך השמיעה. הנמען

ההערות הפרשניות משמשות כתשובותיו של המחוקק ? האם אלו אכן פני הדברים? למה הכוונה

.מונעות אי הבנה ומסירות כל ספק, הן מחדדות את הבנתו של הנמען; נציאליות אלולשאלות פוט

ולכן קשה להתייחס אליהן כתולדה של, להבנת החוק" חיוניות"מרבית ההערות הפרשניות אינן

' עמ, 1963: לופינק; 27-24' עמ, 1957: מנלי; 1953: פון ראד, המטיף של המחוקק הדברימי ראה- על סגנונו הנאומי305

. 85-82' עמ, 1982: סונסינו; 178-171' עמ, 1972: וינפלד; 97-90, חלק מן ההערות הללו משמשות כפסוקיות הנמקה; את קטגורית פסוקיות ההנמקה" מחליפה"קטגוריה זו 306

. על הרציונל העומד בבסיס הנורמה החוקית, אם כי בעקיפין, וחלקן מצביעות אף הן

189

ההערות משרתות את , מבחינה זו; מצידו של הנמען) בהבהרה או בהסבר" (צורך אמיתי"

. של המחוקק" צורך"ה

הנוקט באמצעים אומנותיים , ערות הפרשניות מעצבות את סגנונו המיוחד של המחוקקהה

ניתן לאפיין את . מובנים ומשכנעים יותר, כדי שחוקיו יהיו בהירים, ובטכניקות רטוריות, מגוונים

,פי התבנית הספרותית- וכן על,פי הפונקציה שהן ממלאות- ההערות הפרשניות הרבות על

בהסתמך על , לתועלת הדיון אחלק את ההערות למספר סוגים. תשבמסגרתה הן מופיעו

. הקריטריונים האמורים

פירוש מילולי. א

: שקהלו אינו מכיר את המילה הקשה" חושש"ה, המחוקק) 11כב (בחוק האוסר כלאיים בלבוש

308".צמר ופשתים יחדו: " מוסיף לה פירוש מילולי307,"שעטנז"

נקודת המוצא של המחוקק הפוכה מזו של המחוקק ) 19יט ' קוי(בחוק המקביל בספר הקדושה

לא תרביע : "התואם את הלשון החוזרת, "בגד כלאים"המחוקק הכוהני נוקט בביטוי . הדברימי

; ממלאת את הפונקציה המבארת" שעטנז: "ודווקא המילה הנוספת, "לא תזרע כלאים...כלאים

". זשעטנ"הוא הבגד המוכר כ" בגד כלאים: "כאילו אמר

שאינה מוכרת , "קשה" לפיה המחוקק הוסיף פירוש מילולי למילה ,שעמדה זו, יש להודות

במילים למוטב שלא ישתמש כל, לקהלו" דואג"אם המחוקק . אינה נקיה מספקות, לקהלו

309 ? שקהלו של ספר דברים מתקשה להבינה,מילהלספר ויקרא "להוסיף"ומדוע ; "קשות"

לי הוא הדוגמא המובהקת היחידה בחוקה הדברימית למתן פירוש מילו11כב ' שדב,נדמה לי

מופיע , במסגרת תיאור מאפייניה של הבהמה המותרת לאכילה,6יד ' בדב, עם זאת. למילה קשה

ניתן לראות בו משום , אשר אף אם אינו מעניק פירוש מילולי לביטוי קשה, "שתי פרסות: "הביטוי

על הפרסה להיות שסועה לשני ; "פרסת פרסה ושסעת שסעמ: "הבהרה של שני המאפיינים

310.חלקים

). 203' עמ, 1996: טיגאי(הנראה אינה מילה עברית אלא מילה שמקורה בשפה המצרית ככל " שעטנז"המילה 307 לא כל תערובת –בציון הפרט המגביל את הכלל , קרי, יתכן שאין מדובר במתן פירוש מילולי אלא בספציפיקציה 308

). מן הצומח(ופשתים ) מן הבהמה(אלא אך ורק צמר , של חומרים אסורהעל ). 63-58' עמ, 1985: פישביין(ראה דיונו של פישביין " בגד כלאיים"ו" שעטנז"ות המילים על הפונקציה שממלא 309

היתה מילה " שעטנז" המילה Hבזמנו של , לדעת המחבר. ראה דיונו של מילגרום19יט ' לויק11כב ' היחס בין דבחוקי הכלאיים הם אחת ). 1664' עמ, 2000: מילגרום( לא השתמשו בה עוד Dואילו בזמנו של , מוכרת ושגורה

). 1358' עמ, שם (H- בDשל מילגרום לתלותו של " הוכחותיו"מ: מעורפלת-מבהיר את הנוסחה המורכבת" שבע שנים: "הביטוי. 8כה ' דוגמא להבהרה מילולית ניתן לראות בויק 310

". שבע שבתת השנים"

190

הנחיה . ב

שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר : " הפותחת את חוק חג השבועותההוראה

אלא משמשת , שעל הנמען לבצע כחלק ממצוות החג,אינה מכוונת לפעולה) 9טז " (שבעה שבעות

. ו כיצד עליו לקבוע את מועדו של החגהמורה ל, המופנית אליו, כהנחיה

או מאזכור , בחוקי חג הפסח וחג הסוכות מועדי החגים נלמדים מציון עונת השנה בה חל החג

, )1טז ..." ('שמור את חדש האביב ועשית פסח לה: "הנעשית בסמוך למועדו, המלאכה החקלאית

ג השבועות מועד החג בחוק ח). 13' פס" (חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך"

משתבוצע ההנחיה ניתן יהיה לקבוע את מועדו – הקובעת באיזה אופן יש לחשבונלמד מההנחיה

תספר " ("לך" התיבה –המצביע על אופיה המנחה , ראשיתה של ההוראה בהיגד לקוני. של החג

יוכל לדעת מתי חל שאלמלא החישוב לא 311,שהספירה נועדה לצרכיו של הנמען, מבהירה") לך

לכן .שום בלא שנקבע מועד להתחלת הספירהאינו ניתן לי, המופיע ברישא, אך היגד זה312.החג

. המבהירה ממתי יש להתחיל בספירה, מתווספת אליו הפסוקית שבסיפא

ההנחיה –" הנחיה בתוך הנחיה"בפסוק הפתיחה של חוק חג השבועות מופיעה , מבחינה זו

וההנחיה , משום שלא נקבע לו מועד, לא ניתן לקיים כלל את מצוות החגשבהעדרה, הכללית

, ההנחיה הדומה(המצביעה על אופן החישוב באמצעותו ניתן לקבוע את מועדו , הספציפית

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום ":מפורטת יותר, המופיעה בחוק המקביל בספר הקדושה

עד ממחרת השבת השביעת תספרו:יינה הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תה

313]).16-15כג ' ויק..." [חמשים יום

...".להנאתך ולטובתךלך לך "– 1יב ' בבר" לך לך"י לפסוקית "ראה פירושו של רש 311/ מופיעות פעמים רבות במסגרת חוקי החגים" לכם"ובעיקר " לך"התיבות . 15כג ' בויק" וספרתם לכם"בדומה ל 312

ואילו , "לכם"או " לך"המועדים נאמר שהם נועדו /למרות שקשה להסביר מדוע לגבי חלק מהחגים. המועדים השוניםאו ' המועד לה/הצביע על חוקיות לשונית מסוימת באשר לשיוך החגניתן ל', לגבי חלק אחר נאמר שהם נועדו לה

בהופעת הפועל ; )15טז ' דב, 12כט ' במ, 41כג ' ויק, 14כג , 14יב ' שמ(' הוא משויך לה" חגג"בהופעת הפועל . ים/לנמען; )13טז ' דב, 22לד ' מש(והן לנמען ) 10, "]זבח" מופיע הפועל 2' בפס [1טז ' דב, 39כט ' במ(' הוא משויך הן לה" עשה"

ונראה שהפועל , חסר פועל" 'שבת שבתון לה: "בפסוקית [2לה , 16יב ' שמ(הוא משויך לנמענים " היה"בהופעת הפועל ; 16כח ' במ-" 'פסח לה"; 34כג ' ויק- " 'חג הסכות שבעת ימים לה: "כנראה גם בפסוקיות, כך". היה"המתאים הוא

קשה להבין מהו , בנוסף). 35, 12, 7, 1כט , 26, 25כח ' במ, 36, 32, 27, 24, 21, 7כג ' ויק, ]8טז ' דב-" אלהיך' עצרת לה"התיבות מתייחסות ; מופיעות במסגרת החוקים ביחס לאובייקטים שונים" לכם"ו" לך"פיו התיבות -הקריטריון על

שופטים [18טז , 13א ' דב, ]תורה [29טו , ]חוקה [14ט ' במ, ]משפט [16טו ' במ, 22ויק כד (הן לאובייקטים חיוביים 22טז ' דב, 1כו ' ויק, ]אלהים אחרים [17לד , 3כ ' שמ(והן לאובייקטים שליליים ]) 'מזבח ה[סיפא 21, ]ושוטרים

. 207-206' עמ, 11.2.10d, וולטקה ואוקונור, ראה"ethical dative" -על ה]). אשרה[רישא 21טז , ]פסילים ומצבות[שבעת : "הפסוקית. שגם אותה אפשר לסווג כהנחיה כיצד יש לבצע את הוראות החוק, ת מופיעה הערהבספר הברי 313

בכור בניך : "מנחה כיצד יש לקיים את הצו הלקוני/מבהירה) סיפא29כב " (ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו ליידי מאיר פארן מבנה -שכונה על, פי מבנה תחבירי- מנוסחים על16-15כג ' ויק- ו9טז ' דב). 28' פס" (תתן לי

–" תספר("במבנה זה פועל מאותו שורש מופיע בפתיחת המשפט ובסופו ). 97-49' עמ, ט"תשמ: פארן" (המעגולת", נשוא המשפט חוזר בלא שיהא בכך צורך תחבירי עניני–ויוצר מבנה מעין מעגלי , ")תספרו "–" וספרתם"; "לספר"

–" תאכלנו ("22יב ' מופיע גם בדב" המעגולת"מבנה . ויקת יותר של מושאי המשפטאך הוא יוצר מיקוד והגדרה מדבהמשך אתייחס להופעתו של מבנה זה בקובץ "). יכנו "–" והכהו ("3-2כה ; ")תאכלו "–" תאכלו ("9יד ; ")יאכלנו"

. הכוהני

191

"מבהירה"והדגשה " רטורית"הדגשה . ג

שמטרתן , ) נרדפת או משלימה–חלק מהן במבנה של תקבולת (בחוקים רבים מופיעות הערות

ולעיתים , ית פונקציה רטור)רק( לעיתים ההדגשה ממלאת . הקודם להן,להדגיש את ההיגד הסמוך

וכן , ששיוך ההערות לאחד משני סוגי ההדגשות, אקדים ואומר. יש בה משום תוספת מבהירה

בהחלט ניתן ;"יםמחייב "םאינ, כי הערות מסוימות מופיעות במבנה של תקבולת, הקביעה

וכן,היפךלו, "מבהירה"כהדגשה , "רטורית"ידי כהדגשה -שאובחנה על, להתייחס אל הערה

. הערות נוספות ככאלו המופיעות במבנה של תקבולתלראות

"רטורית"הדגשה

.כוללת הערה מדגישה, )9טו (המופיעה בחוק האביון , "שנת השבע שנת השמיטה: "הפסוקית. 1

אלא שנה, שהשנה השביעית אינה שנה ככל השנים, נועד להדגיש" שנת השמיטה: "הביטוי

314. של הנמען כלפי האביוןשיש לה השלכות מעשיות על יחסו, מיוחדת

בערב כבוא השמש : "המחוקק קובע את מועד עריכת זבח הפסח באמצעות שלושה ציוני זמן. 2

" בערב: "בציון הזמן הראשון" להסתפק"המחוקק יכול היה ). 6טז " (מועד צאתך ממצרים

" ביםבין הער: "הקובעים את מועד הזבח באמצעות ציון הזמן, בדומה לדיני הפסח המקבילים(

הוא ביטוי " כבוא השמש: " משום שציון הזמן הנוסף315,])11, 5, 3ט ' במ, 5כג ' ויק, 6יב ' שמ[

הסמכת 317.מועד אחד, במשותף, רק בפסוקית הנדונה שני הביטויים מציינים, ואכן316;נרדף

: אשר מקבלת משנה תוקף מצירופו של ציון הזמן השלישי, הביטויים זה לזה יוצרת הדגשה

צוין באמצעות שני הביטויים ר שא ,ציון זמן זה מכוון לאותו מועד". ך ממצריםמועד צאת"

ובכך משמש כפסוקית הנמקה לקביעת מועדו של זבח , "כבוא השמש"/"בערב", קרי, הקודמים

על אף שציון הזמן השלישי" (ריאלי"את קביעתו של הזמן ה" מכתיב" "היסטורי"הזמן ה. הפסח

. וקים נוספים לחזרה על ציון הזמןהובאו נימ) במסגרת הדיון על המונולוג הפנימי(בפרק הדן ביצוג של דיבור 314מכוון לפרק הזמן הקצר שבין שקיעת החמה לחשכה ) שהשימוש בו אופייני למחבר הכוהני" (בין הערבים: "הביטוי 315

). 788a' עמ, 1bק "ס, ערב, BDB -מילון ה, ראה(: והביטוי, )להיכנס (erēbumכנראה בעקבות הפועל האכדי , הפירוש המקורי של המילה ערב הוא שקיעת השמש 316

"erēb šamši" )מילון ה, ראה). שקיעת השמש/כניסת- BDB ,ערבV ,יתכן , עם זאת. 787' עמ, בחלק האטימולוגי .פירוט הזמן המדויק/שאז מדובר בציון, שבה מתחיל הערב, מכוון לנקודת הזמן" כבוא הערב: "שהביטוי

ולא ", "עד בא השמש", "כבוא השמש: " באמצעות הביטויים סופו של היום מתואר15-ו) 25כב ' שמ (13כד ' בדב317אינה " משותפת"אלא שהופעתם ה, שני הביטויים הנרדפים מופיעים ביחד בארבעה כתובים". תבוא עליו השמששבכל אחד מהם מתוארת פעולה , אם כי סמוכים, אלא לשני מועדים שונים, כמו בפסוק הנדון, מכוונת למועד אחד

ירחץ במים לפנות ערבוהיה : "12כג ' בדב, כך. קשורות זו בזו בקשר סיבתי, המתרחשות זו אחר זו,הפעולות. שונהצוה יהושע וכבוא השמש עד עת הערבואת מלך העי תלה על העץ : "29ח ' יהו; " יבא אל תוך המחנהוכבא השמש

צוה יהושע וירידום לעת בוא השמש ויהי : עד הערבויהיו תלוים על העצים : "...27-26י ; ..."וירידו את נבלתו מן העץ ...". כבא השמשויעבר הרנה במחנה : ... בערבוימת : "...36-35א כב "מל; ..."מעל העצים

192

318).ישראל יצאו ממצרים למחרת זבח הפסח-שהרי בני, "וריתהיסט"בעייתי מן הבחינה ה

הכוללות הערות , )חלקן מופיעות במבנה תקבולתי(במספר חוקים קיימות פסוקיות נוספות . 3

, מוצג המידע הרלוונטי) או בצלע הראשונה של התקבולת(שבתחילתן , אלו פסוקיות. מדגישות

שאינה מוסיפה דבר מן הבחינה , מצויה הערה) של התקבולתאו בצלע השניה (ובסמוך לו

והנה עד שקר "; )22 יח" (ולא יבאולא יהיה הדבר : "למשל, כך. ונועדה להדגשה בלבד, המשפטית

גנב "319;)22כב " (האיש השכב עם האשה והאשהומתו גם שניהם "; )18יט " (שקר ענה באחיוהעד

). 7כד " (מבני ישראלנפש מאחיו

"מבהירה "הדגשה

נורמטיבית יש -אשר אף כי אינן מוסיפות דבר מבחינה משפטית, במספר פסוקיות מצויות הערות

.להמחישו/או כדי להאירו, בהופעתן כדי להבהיר את ההיגד אליו הן נסמכות

בו , וכן הנחל, המשמשת לטקס הכפרה, העגלה. בחוק עגלה ערופה מצויות שלוש הערות כאלו. 1

עגלת בקר אשר לא עבד בה : "ופיינים באמצעות שתי פסוקיות תקבולתיותמא, מתקיים הטקס

בשתי הצלעות הראשונות ). 4-3כא " (ולא יזרענחל איתן אשר לא יעבד בו "; "אשר לא משכה בעל

את העגלה שםוערפו : גם בפסוקית. א מובהר בשתי הצלעות האחרותוהו, "עבד"מופיע הפועל

". שם"מבהירה למה מכוון הביטוי " חלבנ"המילה ) סיפא4' פס" (בנחל

בחוק השבויה ובחוק גניבת אדם מכירת אדם לעבדות מתוארת באמצעות שימוש בפעלים . 2

כד " (והתעמר בו ומכרו"; )14כא " (ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה": "התעמר"ו" מכר"

יבת אדם התיבה בחוק גנ: בכל אחת מהפסוקיות הפעלים מקיימים ביניהם יחסי גומלין). 7

מטבע הדברים , משנהג בו יחס של אדון לעבד,שכן, מבהירה במה מתבטאת ההתעמרות" ומכרו"

בחוק השבויה איסור מכירתה בכסף מובהר באמצעות האיסור לנהוג בה מעשה ו; מכרו לעבדות

320.אינה שפחתו אלא אשתוש וםשמ, אדון בעבד

הרי : "ועל כן למועד שונה, שכל אחד מציוני הזמן מכוון לפעולה שונה, על בעייתיות זו בקובעו" מתגבר"י "רש 318

אבן ". שעות למעלה זבחהו וכבוא השמש תאכלהו ומועד צאתך אתה שורפהובערב משש: שלושה זמנים חלוקיםשב אל פסח : "עזרא מסיר את הבעייתיות העולה מראיית ציון הזמן השלישי כזהה לשני ציוני הזמן האחרים בקובעו

ב כי בו למועד חדש האבי: "15כג ' בהסתמך על שמ" (כי מועד חודש האביב יצאו ממצרים ואינו דבק עם כבוא השמש ...").יצאת ממצרים

שאינן מוסיפות דבר על המידע , בדומה לפסוקיות ההנמקה, מעין פסוקית הנמקה" מדגישה"ניתן לראות בהערה ה 319יח ' ויק" [אמך היא לא תגלה ערותה: "למשל(שהנורמה נקבעת על סמך מידע זה , אלא אך מדגישות, המצוי בחוק

אשר , )24-23כב (שהחוק הנדון נוסח בהשפעת תבניתו של החוק העוקב , יתכן. ])מציעא9כ " [אביו ואמו קלל"; ]סיפא7ובפסוקיות ההנמקה נערכת הבחנה בין הגבר לבין , "שניהם: "במסגרת קביעתה של הסנקציה העונשית מופיע הביטוי

. האשה, šugītum-את אשה ממעמד ההבעל אינו רשאי לש, לקובץ חוקי חמורבי הקביעה כי בנסיבות המתוארות144' בס 320

awīlam šuāti ul imaggarūšu šugītam ul i"": מבהירה"מנוסחת באמצעות הדגשה az" ") לאיש ההוא לאהעדר כל : לקובץ חוקי אשנונה36' דוגמא אחרת ניתן למצוא בס"). את השוגיטום לא ישא לאשה] לעשות זאת[ירשו

הפסוקית הראשונה קובעת את –נפרץ מומחש באמצעות שלוש פסוקיות , דבו הופקד הרכוש שאב, ראיה לפיה הבית

193

ד להתמודד עם נסיון קרובו להדיחו לעבודה בחוק הקרוב המדיח המחוקק מנחה את הנמען כיצ. 3

מתוארים באמצעות , פיהם-שהוא מצווה לפעול על, יחס הנמען כלפי קרובו וכללי ההתנהגות. זרה

לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא "321:שלושה צמדים של תקבולת

). רישא10-9יג ..." ( כי הגד תגידנו:תכסה עליו

ובצמד הראשון , שלושת צמדי התקבולת הצלע השניה מדגישה את האמור בצלע הראשונהב

לא –המופיעה בצלע הראשונה , והשלישי היא גם מבהירה וממחישה את האמירה הכללית יותר

. תחפה עליו/כי לא תכסה, תסגיר אותו/ותגיד; תסכים לו/כיוון שלא תאבה, תשמע אליו

המחוקק מציג . שיש להביא למקדשלפדות בכסף את המעשריתנת אפשרות בחוק המעשר נ. 4

לא תוכל שאתו כי ירבה ממך הדרך וכי: "שבהתקיימם מוענקת אפשרות הפדיון, ארבעה תנאים

). 24יד " (אלהיך' יברכך הכיאלהיך לשום שמו שם ' ירחק ממך המקום אשר יבחר הכי

ומשכנעת בצורך , בהבאת המעשרהצגת ארבעת התנאים במצטבר ממחישה את הקושי הכרוך

מתארים נתונים ) הראשון והרביעי( שניים מן התנאים 322.להעניק את אפשרות הפדיון

השני (שני התנאים הנותרים . ריחוק מקום מגורי הנמען מן המקדש ושפע היבול": אוביקטיביים"

ת מבט מתארים את הנתונים האוביקטיביים מנקוד, שהם בבחינת הערות מדגישות, )והשלישי

.הדרך ארוכה מדי ולא ניתן לשאת את המשא הכבד: סוביקטיבית

יבמה יבא עליה ולקחה : "בחוק היבום המחוקק מקדיש שלוש פסוקיות לתיאור מעשה היבום. 5

שכן כבר מן , די בפסוקית הראשונה כדי לקבוע את הנורמה המחייבת). 5כה " (לו לאשה ויבמה

וכך גם , של המנוח שוכב עם האלמנה למטרת יבומהשאחיו, מובהר" יבמה"כינוי השימוש ב

אלו הם ברור שבנסיבות המתוארות ר שא, המתארת אקט של נישואין, באשר לפסוקית השניה

ובנוסף ממחישה את מלוא ההגנה , החזרה המשולשת מדגישה את חובת היבום. יבוםנשואי

323.ותה איבםוי, לאשה שא אותהי, שכב איתהי יבמה – לאשה יקהענשיש ל

אלא כדי , שמא החזרה המשולשת לא נועדה אך לשם הדגשה, אפשר להשאיר בצריך עיון

בקיום יחסי מין, קרי, "יבום למעשה"שאינו , "יבום להלכה"שלא ניתן להסתפק ב, להבהיר

bītum la pališ sippu la ališ aptum": ושתי הפסוקיות האחרות מדגישות ומחזקות קביעה זו, העובדה הכללית

la nas at" ")נעקר/החלון לא נשבר, הסף לא שופשף, הבית לא נפרץ .(" כי הגד : " צמד נוסף9' רגום השבעים אני מצרפת לשני צמדי התקבולת שבפסבהעדיפי את הנוסח המשתקף בת 321

").כי הרג תהרגנו: "בהבדל מנוסח המסורה" (תגידנוהמחוקק מציג את הקושי , בהם קושי גיאוגרפי משמש כעילה לקביעת הסדר חוקי, בשני החוקים הנוספים 322

או : "...10ט ' גם בבמ, כך). 6יט " (כי ירבה הדרך"; )21יב ..." (כי ירחק ממך המקום: "באמצעות תנאי אחד בלבד ". בדרך רחקה

לפיה הרציונל העומד בבסיסו של חוק היבום הוא הדאגה , קריאה זו עולה בקנה אחד עם עמדתו של גרינשפאן 323 אף אם יתכן). 58-57, 54-52' עמ, 1994: גרינשפאן(לרווחתה הכלכלית והחברתית של האלמנה חשוכת הילדים

שבהמשך מובהר שעיקרו של החוק בדאגה להמשך שושלתו , נדמה לי, שעמדה זו משתקפת בפסוקית הנדונה . המשפחתית של המנוח ובהשלכות הכלכליות הנובעות מכך

194

.)כמעשהו של אונן (ם בהעמדת צאצאמייסתימאינם ש, ובנישואין

ל כלל ופרט פרט וכל. ד

או , פי תבנית של כלל ופרט-לעיתים קרובות המחוקק הדברימי מציג נתונים או נורמות חוקיות על

אלא , שנועד ליצור הדגשה, סיגנוני או בכלי רטורי-אין מדובר רק באמצעי אומנותי. פרט וכלל

.במסגרת החוקים" טכניקת הבהרה/מנגנון"שתכליתו ליצור , בשימוש במבני חזרה

": פסוקיות הפרט"ל" פסוקיות הכלל"המתקיימים בין , הצביע על שלושה סוגי יחסיםניתן ל

האמירה הכללית . 2; הנושאת אופי דקלרטיבים נועדו להבהיר את האמירה הכלליתהפרטי. 1

המופשט , קרי, הכלל והפרט. 3; "רשימה סגורה"נועדה להבהיר שהפרטים אינם מהווים

324. את כוליותו– להמחיש את היקפו הרחב של ההיגד שלובים זה בזה כדי, והקונקרטי

,הקובעות איסור או היתר כללי, במסגרת איסורי והיתרי האכילה בפרק יד מצויות פסוקיות) א. 1

כל ; )11' פס" (כל צפור טהורה תאכלו"; )3' פס" (לא תאכל כל תועבה: "הנושא אופי דקלרטיבי

ים באופן ולכן מוצג, שום מפאת כלליותןות אלו אינן ניתנות ליפסוקי). 20' פס" (עוף טהור תאכלו

).19-12, 10-4' פס( האסורים והמותרים לאכילה ,מפורט החיות וזני החיות

שלוש פעמים בשנה : "הפסוק הראשון מבין שני הפסוקים החותמים את חוקי שלושת הרגלים) ב

צות ובחג השבועות ובחג הסכות ולא אלהיך במקום אשר יבחר בחג המ' יראה כל זכורך את פני ה

כי בשלושת החגים האמורים חלה על הזכרים חובה, קובע) 16טז " (ריקם' יראה את פני ה

. להיעשות שלא בידיים ריקותזו " יהרא"וכי על " 'לראות את פני ה"

המפורטים בגוף , אינה עולה בקנה אחד עם הציוויים הספציפיים הקבועה בפסוקהצווהמ

. אינו תואם את הוראותיהם, שנועד לסכם את שלושת החוקים, הפסוק, ומבחינה זו, קיםהחו

והוסף , )23לד , 17כג ' שמ(מן החוקים המקבילים " נשאל"שפסוק זה כנראה , הסיבה נעוצה בכך

325.כלשונו תוך התאמתו לחטיבת החוקים הדברימיים

" צורך"עשויה להסביר את ה, עצמםשאינו חלק אינטגרלי מן החוקים , של הפסוק" זרותו"

ש שבגוף החוקים י, למרות(בהן יש לקיים את העליה לרגל " שלוש פעמים בשנה"לפרט מהן אותן

ידי אדל ברלין- שהוגדר על, קיים במבנה תקבולתי, הדומה למבנה החזרה של פרט וכלל, שימוש במבנה חזרה324

"the particularizing parallelism" . המופיע בספרות המקראית ובספרות השומרית(המדובר במבנה של תקבולת (). 1978: ברלין, ראה(שבה פרט מידע הנמסר בצלע השניה מעניק ספציפיקציה לפרט מידע הנמסר בצלע הראשונה

מה מבחינה דו, פרט וכלל, או של כלל, כלל ופרט, וכן המבנה המשולב של פרט, מבנה החזרה של כלל ופרטהכוונה לתקבולת שבה . "structure of intensification"ידי רוברט אלטר -שכונה על, פונקציונלית למבנה תקבולתי ). 84-62' עמ, 1985: אלטר, ראה(הנמסר בצלע האחרת , או את הטיעון, צלע אחת מגבירה את המידע

.261' עמ, 1981: מייס, ראה 325

195

פיה - על, הוא שהוליד את תבנית הכלל ופרט, זה" צורך ").התייחסות מפורטת לשלושת החגים

326.מנוסח הפסוק

לא ימצא בך מעביר : כתועבת הגוים ההם לא תלמד לעשות: "...חוק איסור המאגיה האלילית) ג

" וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים:בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף

כן יש צורך להבהירו -ועל, שוםשאינו ניתן לי, ור כללי דקלרטיביפותח באיס) 11-סיפא9יח (

כל עשה ' כי תועבת ה: "ההנמקהפסוקית . באמצעות פירוט הסוגים השונים של המאגיה האסורה

.וכלל, פרט, תבנית של כלל, ביחד עם הפסוקים שקודמים לה ,יוצרת) 12' פס..." (אלה

העניק תעניק לו : "פי תבנית של פרט וכלל- חובת ההענקה לעבד המשתחרר מנוסחת על) א. 2

הפסוקית , ניכפי שנראה בעי, אם). 14טו " (אלהיך תתן לו' מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה

. מטרת הצלע השניה להבהיר שמקור ההענקה אינו מוגבל,משלימה) כיאסטית(משקפת תקבולת

וחובה להעניק מכל מה שהנמען , "רשימה סגורה"אינו מהווה " מצאנך ומגרנך ומיקבך: "הפירוט

יש לפרש את מקור ההענקה כמוגבל ,נרדפתהיא תקבולת תקבולת ה, לעומת זאת ,אם(בורך בו

. )ך לשלושת התחומים המנוייםא

לא תטע לך אשרה כל עץ אצל : "מנוסח בתבנית של פרט וכלל' האיסור לנטוע בסמוך למזבח ה) ב

בניגוד למנהג האלילי (אלא כל עץ , לא רק אשרה אסור לנטוע בסמוך למזבח). 21טז ..." ('מזבח ה

). לטעת עצים בפתח בתי המקדשות

ניתן לראות ," אילן נטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרהכל: "ן"בהסתמך על דברי רמב

). 25ו ' שופ, ראה" (אשרה: " שנועדה לבאר את המונח,הערה" כל עץ: "בפסוקית

הגדרת הפגם מנוסחת ") סתם"בכורות ובהמות (במסגרת האיסורים להקריב בהמות פגומות ) ג

אשר יהיה בו "...; )21טו ..." (מום רעוכי יהיה בו מום פסח או עור כל : "בתבנית של פרט וכלל

אלא , שהכוונה אינה רק למומים בולטים, נועדו להבהיר" פסוקיות הכלל). "1יז " (מום כל דבר רע

. לכל דבר שאינו ראוי ואינו מתאים–לכל פגם שהוא

: בפסוקי הפתיחה של חוק הכהונה הקביעה על מי מוסב החוק מנוסחת בתבנית של פרט וכלל) ד

שהחוק , להבהיר, ככל הנראה, נועדה" פסוקית הכלל). "1יח ..." (כהנים הלוים כל שבט לויל"...

שאינם עוסקים , אלא גם לאלו מבני שבט לוי, המשרתים בקודש, אינו מתייחס רק לכהנים הלוים

, סיכומיים, הם היגדים כלליים, "'את פני ה/שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל": "מקוריים"הפסוקים ה 326

במסגרתם מופיעים פסוקים , שני החוקים, מבחינה זו). 22לד , 16-15כג ' שמ(המופיעים לאחר הצגת מצוות החגים " גלים תחג לי בשנהשלש ר: "נוכח פסוקית הפתיחה הכללית, וליתר דיוק; פי תבנית של פרט וכלל-מנוסחים על, אלו

. פרט וכלל, פי תבנית של כלל-החוק בספר הברית מנוסח על, )14כג (

196

327.בפועל במלאכת הקודש

: ל פרט וכללפי תבנית ש-מנוסחת על" עיר רחוקה"גם הזכות לקחת שלל לאחר כיבושה של ) ה

שלא , כך מובהר). 14כ ..." (רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך"

. הוא רק חלק מכל מה שניתן לקחת הפירוט שברישא–מוטלת כל מגבלה על נטילת השלל

, )3כב ( הקבועה בחוק השבת רכוש הזולת המרחיבה את תחולת הנורמה החוקית,הפסוקית) ו

, המחוקק מציג שני אובייקטים ספציפיים, בתחילה. פי תבנית של פרט וכלל- היא עלמנוסחת אף

ובהמשך ; "וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו: "שתחולת הנורמה החוקית מורחבת לגביהם

פסוקית ההרחבה ...". וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו: "נקבעת הרחבה כללית

אלא לכל סוגי , לא מורחבת רק לגבי החמור והשמלהשהנורמה החוקית, הכללית מבהירה

328.הרכוש

אך עדיין ; "וקית הכללפס" שממלאת הצבעתי על הפונקציה, פורטות לעילהמ, בשש הדוגמאות

גם את האובייקטים , כמובן, באשר היא מכילה, בה" מסתפק" מדוע המחוקק אינו ניתן לשאול

? "בפסוקית הפרט"המנויים

אשר רק באמצעותה , באי רצונו של המחוקק לוותר על הקונקרטיזציה, לדעתי,הסיבה נעוצה

. את הנורמה החוקית, ולא רק לקבוע, ניתן להמחיש

, פרט–שלובות זו בזו בתבנית מעגלית " פסוקיות הפרט"ו" פסוקיות הכלל"יש מקרים בהם . 3

וממחישה , גד המשולבאת ההי" משרתת"כל אחת מן הפסוקיות . פרט וכלל, או כלל; כלל ופרט

.את כוליותו

הכה תכה את : "כלל ופרט, המוטלת על העיר הנידחת מנוסחת בהיגד משולב של פרטהסנקציה) א

נועד ר שא, )16יג " (ישבי העיר ההיא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב

,ת הטוטליות של ההשמדהההמשך מודגשגם בפסוקי . להמחיש את אופיה הטוטלי של ההשמדה

" כליל: "ובאמצעות שימוש בביטויים דוגמת, "הספק-מסירי"באמצעות התיאורים החוזרים

". תל עולם"ו

ונתתה הכסף : "פרט וכלל, פי תבנית של כלל-אופן מימושו בפועל של פדיון המעשר מתואר על) ב

). 26יד ..." (ךבכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפש

,"פסוקית הפרט" אף שקשה להעלות על הדעת תוצרי מזון ומשקה נוספים על אלו המנויים ב

המוענק, ממחישות את חופש הבחירה" פסוקיות הכלל"שתי , אשר עשויים לשרת את צרכי הנמען

.214' עמ, 1902: דרייבר, ראה 327הרואה בהן עדות לעיבוד ולתוספות , וכן על העמדה המקובלת, המרחיבות את תחולת הנורמה החוקית, על הערות 328

.ראה בהמשך, שהוכנסו בדינים, מאוחרות

197

". וביתךושמחת אתה : "ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות העומדות לרשותו בממשו את הציווי, לו

פרט , מנוסח בתבנית של כלל, המחייב פניה לערכאה העליונה, הדין העליון הקושי- בחוק בית) ג

יז ..." (כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך: "וכלל

וכן על הבחנה , המצביע בעקיפין על היקף סמכותן של הערכאות השיפוטיות המקומיות(ההיגד ). 8

מצדיק פניה לערכאה , בכל תחום משפטי, שכל קושי, מדגיש) מקובלת בין תחומי משפט שונים

329.שבכוחה של ערכאה זו להתמודד ולהעניק פתרון בכל תחום, ובה בעת ממחיש, העליונה

לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך: "פרט וכלל, פי תבנית של כלל-גם האיסור לקחת נשך מנוסח על) ד

330).20כג " (אכל נשך כל דבר אשר ישך

והזכיר נשך כסף נשך אכל לבאר שהלוה סאה : "ן מצביע על אופין המבאר של הפסוקיות"רמב

, ובאר עוד כל דבר אשר ישך אפילו באבני בנין ושאר הנלוים...חיטין בסאה וחצי יהיה נשך גמור

, ועד להמחיש את היקפו הרחב של האיסורההיגד נ...". אולי יעלה על הדעת שאין הנשך רק בכסף

. לנתינה/שמא יש סוגי נשך המותרים ללקיחהולמנוע אי הבנה

, לפיכך. טמון בכל דבר "נשך" הפוטנציאל להיות , יש ערך המשמש את האדם,כיוון שלכל דבר

ל שכ, המידה היא-אמת; "נשך"שאין בזמינותו של הדבר כדי להתיר את השימוש בו כ, יש להבהיר

331.אסור בנתינה, שנתינתו עלולה להכאיב ולהקשות על הלווה, דבר

"הנגדה מבהירה". ה

הכוונה . ידי המחוקק למטרת הבהרה-אשר נעשה על, ניתן להצביע על שימוש נוסף במבני חזרה

מקרים ; ינרי ניגודיות במסגרת החוקים באופן ב/יות מוצגת/ות החוקית/למקרים בהם הנורמה

עשיית , בו זמנית, באופן שהיא משקפת, ועל דרך השלילה,נורמה אחת מוצגת על דרך החיובבהם

שאחת , או שונות, או מקרים בהם שתי נורמות מנוגדות, ואי עשיית הפעולה המנוגדת לה,פעולה

. מוצגות זו לצד זו, מהן מותרת והשניה אסורה

.וכך גם מאירים זה את זה, יים זה בזה בכל המקרים הללו הציוויים והאיסורים שלובים ותלו

מאפשרת קליטה והבנה טובה, באמצעות השימוש בהקבלה ניגודית, הצגת הנורמות החוקיות

... ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך: "הדין העליון מנוסחת בתבנית של כלל ופרט-ת להוראות ביתחובת הציו 329

). רישא11-10' פס..." (על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה :ושמרת לעשות ככל אשר יורוך אסור למלווה –בעקיפין על הלווה איסור הנשך מוטל , "תישך: "נוכח השימוש בבנין הפעיל, מבחינה מילולית 330

". אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה: "י"ובלשונו של רש; לגרום ללווה לתת לו נשך' ויק" (את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך...אל תקח מאתו נשך ותרבית: " הוראת החוק המקביל331

יש , "פסוקית הפרט"המהווה את , עות של התקבולתהצל בשתי. מנוסחת אף היא בתבנית של כלל ופרט) 37-36כה הכוונה להלוואה של כסף או של מוצרי . אך מזוית שונה מזו שבחוק הנדון, "אכל נשך"ול" כסף נשך"התייחסות ל

שהלווה נותנם כנשך במועד , לכסף או למזון, כמו בחוק הנדון, ולא, שמלכתחילה נקבע שהיא הלוואה בנשך, מזון .פרעון ההלוואה

198

". הנגדה מבהירה" לכן כיניתי הצגה זו ;שלהןיותר

יש לפיה, בהצביען על גישת המחוקק, משוות לחוקים אופי דידקטי" ההנגדות המבהירות"

" ההנגדות המבהירות"חלק מן . המקל על הבנתן ועל הפנמתןחוקיות באופןלהנחיל נורמות

התקבולת "ידי משה הלד - אשר כונה על, פי מבנה תקבולתי שכיח בספרות המקראית- מנוסחות על

, מבנה זה של תקבולת מורכב משני מרכיבים מקביליםnegative parallelism".(332"" (השלילית

, והשני, "המרכיב החיובי"הוא , בן מילה אחת, האחד: עצמאיהמתייחסים לאותו ענין באופן

: למשל" (המרכיב השלילי"הוא , בתוספת מילת שלילה" המרכיב החיובי"הכולל אנטונים של

333]).סיפא11כא ' שמ" [ויצאה חנם אין כסף"; ]סיפא12כז ' בר" [והבאתי עלי קללה ולא ברכה"

, )הידועה(מצביע על העובדה , בשירה המקראיתשדן בתופעת התקבולת השלילית, חיים כהן

ובהתייחסו אל הספרות , שמבנה זה של תקבולת מצוי גם בסוגים ספרותיים אחרים במקרא

שמבנה התקבולת השלילית מצוי גם , טענתנו היא: "המשפטית הוא אומר את הדברים הבאים

כגון באוצר מילים טכני ,בסוגים ספרותיים אשר לכאורה לא היינו מצפים למצוא בהם מבנה כזה

השימוש בזוג זה של התקבולת השלילית בתוך אוצר המילים "; "בתחומי הבנייה והמשפט

334".המשפטי מוכיח שגם באוצר מילים טכני עשויות להשתלב מדי פעם תופעות שיריות

שדרכי הניסוח , העיון בחוקים מלמד, ראשית: ברצוני להעיר שתי הערות ביחס לדברים אלו

מדי "ולא (ים שימוש תדיר /ים עושה/וכי המחוקק, וצר המילים שלהם אינם טכניים כלל ועיקרוא

השימוש באמצעים האומנותיים השונים אינו רק , שנית; באמצעים אומנותיים מגוונים") פעם

שנועד לשרת את המטרות , אלא זהו כלי רטורי, שנועד לשרת מטרות אסתטיות, מאפיין סגנוני

. ים/המחוקקהדידקטיות של

ולשם ,)חלק מהן רק תוזכרנה(אתייחס אליהן בקצרה רבה " ההנגדות המבהירות"נוכח ריבוי

.פי החלוקה לפרקים-על, הנוחות אדון בהן במרוכז

פרק יב

בשני הפסוקים המסכמים את הוראות החוק בדבר ריכוז הפולחן מוצגת הנגדה בין הפולחן . 1

השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר : "ן במקום המותרבמקומות האסורים לבין הפולח

). 14-13' פס..." (באחד שבטיך שם תעלה עלתיך' כי אם במקום אשר יבחר ה:תראה

הערה 282, 275' עמ, 1965: הלד, ראה, בספרות המקראית ובספרות האוגריתית" התקבולת השלילית"על תופעת 332 .57-56' עמ, 1985: ברלין; 14' עמ, 1981: קוגל, ראה בנוסף; 71 .70-69' עמ, ח"תשמ: כהן, ראה 333 ).10 4- ו98' עמ (131- ו33הערה , שם 334

199

אלהיך תאכלנו ' כי אם לפני ה...לא תוכל לאכל בשעריך: "גם לגבי מצוות אכילת הקורבנות, כך. 2

). 18-17' פס..." (במקום אשר יבחר

הנוהג הישן –יגודית של האסור והמותר מדגישה את יצירת האלטרנטיבה החדשה ההצגה הנ

. ומעניק פתרון חלופי" חלל ריק"אך המחוקק אינו מותיר , בטל

, המוצגת על דרך השלילה, האחת אסורה: איסור אכילת הדם מוצג באמצעות שתי פעולות. 3

לא תאכלו על הארץ תשפכנו רק הדם: "המוצגת בלשון פוזיטיבית, והאחרת מותרת ורצויה

, ונהמשתקפת כמובן בפסוקית הראש, קרי האיסור ,"הראשית"הנורמה ]). 23טו [16' פס" (כמים

335.תמסוימ תחייבת עשיית פעולהממבהירה שלצד האיסור אך הפסוקית המנגידה, השוללת

פרק יג

כללי ההתנהגות , ניגודית בתבנית, בחלקו הראשון של האפודוזיס בחוק הנביא המדיח מוצגים. 1

לא תשמע : " שלא להיענות לנסיון ההדחה,הנמען מצווה. פיהם- שעל הנמען לפעול על,הראויים

מוטלת עליו חובת עשיה , "אי העשיה"כנגד , ובו זמנית;)רישא4' פס" (אל דברי הנביא ההוא

). 5' פס(' לעבוד את ה" אינטנסיבית"

שההיענות לדברי הנביא אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם , התבנית הניגודית מדגישה ומבהירה

', המוקדשים לתיאור עבודת ה, ששת הפעלים, אך בנוסף. וכי לא ניתן לשלב בין השניים', עבודת ה

ממחישים את קיומה ואת עוצמתה של ,"לא תשמע: "אשר עומדים מול אי הפעולה האחת

. אלהים" נטול"ירה את הנמען אי ההיענות לדברי הנביא אינה מות–האלטרנטיבה

והיתה תל עולם לא : "גורלה של העיר הנידחת מוצג בתבנית ניגודית בלשון חיוב ובלשון שלילה. 2

" השקט: "הצגה זו ממחישה את המשמעות של ההשמדה הטוטלית). סיפא17' פס" (תבנה עוד

העולים מהתיאור , "מולהה"ול" רעש"עומדים בניגוד ל, האמורהפסוקית ביםמשתקפה, "האין"ו

זעקות ). רישא17-16' פס" (ושרפת", "תקבץ", "החרם", "הכה תכה" :רב הפעלים של ההשמדה

מוחלפים בשקט , קולות איסוף הרכוש וקולות לשונות האש, יללות החיות הטבוחות, הנרצחים

. הנצחי

פרק יד

,או בקביעה מה אסור לאכול, שאז כל השאר אסור לאכילה, למרות שדי בקביעה מה מותר לאכול

.83-82' עמ,1989: האס, ראה בענין זה 335

200

את האסור ואת , בתבנית ניגודית, זה לצד זה, המחוקק בוחר להציג, שאז כל השאר מותר לאכילה

. המותר

אלא משקפת את אופן , ברשימות מפורטות" מצויד"ה, האוכל-תבנית זו לא רק מקלה על הנמען

מציגה מול האסור ;"שרשאי אפ"מעמידה את מה " שאפשר"אשר מול מה , הקליטה האנושית

ושתיהן יוצרות , והוספה באמצעות גריעה, באופן שגריעה מתאזנת באמצעות הוספה, את המותר

336.את הקיים

פרק טו

" לא תעשה"ציווי , זה בצד זה, המעמידה, חובת ההענקה לעבד המשתחרר מוצגת בתבנית ניגודית

). 14- סיפא13' פס.." (. העניק תעניק לו:לא תשלחנו ריקם ": "...עשה"וציווי

, בדבר ההענקה השופעת, הבעייתית מבחינתו, את הנמען בהדרגה אל הקביעה" מוביל"המחוקק

: המתייחסת לשיחרור העבד, חוזר פעמיים על הפסוקיתקקומחה". לעכלה"מאפשר לו , וכך

שלישית חוזר בהוא .)רישא13-סיפא12' פס" (וכי תשלחנו חפשי מעמך", "תשלחנו חפשי מעמך"

הרי : אך הפעם בלשון שלילה כאילו כדי לומר, בהתייחס לתנאי השיחרור, "תשלחנו"על המילה

. ברור שתעניק לו מרכושך, וכיוון שלא תעשה כן337;לא תשלחנו בחוסר כל

פרק טז

הציווי .ציוויי אכילת המצות ושבתון היום השביעי מוצגים בחוק חג הפסח בתבנית ניגודית

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו : "חיובלשון לשון שלילה ואחריה הראשון מוצג ב

' וביום השביעי עצרת לה: "שלילהלשון והציווי השני מוצג בלשון חיוב ואחריה , )3' פס..." (מצות

המתרחש בשגרת חייו ,התבנית הניגודית ממחישה את השינוי). 8' פס" (אלהיך לא תעשה מלאכה

. וויים אלושל הנמען בעקבות צי

338פרק יז

על פי התורה אשר יורוך ועל: "עשיה, בו זמנית, הדין העליון כוללת- חובת הציות להוראות בית. 1

.יא' גם בויק, כמובן, תבנית זו מצויה 336ולא ...אלהיך' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה: "תבנית ניגודית דומה מופיעה בחוקי שלושת הרגלים 337

).16טז " (ריקם' יראה את פני ה .15 אדון ביחד עם יט 6' בפס 338

201

' פס" (לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: "ואי עשיה, "המשפט אשר יאמרו לך תעשה

. זהו ציות מלא–כך מומחשים מידת הציות והיקפו ). 11

ואחריה מצויות שתי לשונות , הפותחת בלשון חיוב, מלך מוגדרת בתבנית ניגודיתזהותו של ה. 2

מקרב אחיך תשים : " המחזיר אל ההיגד החיובי הפותח,כשהאחרונה היא מעין אינקלוזיו, שלילה

). 15' פס" (עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא

פרק יח

לא : "העדר, מצד אחד, הכוללת, באמצעות תבנית ניגודית חוזרתזכויות הכהנים הלוים מוגדרות

: ומצד שני קבלה,"ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו", "חלק ונחלה עם ישראל...יהיה לכהנים הלוים

]).9י [2-1' פס..." (הוא נחלתו' ה"; "ונחלתו יאכלון' אשי ה"

פרק יט

. ויחסיו עם הקורבן תקינים,עתו אינה מכוונתפגי: רוצח בשגגה מוגדר באמצעות שני מאפיינים. 1

" הוא לא שנא לו מתמל שלשםואשר יכה את רעהו בבלי דעת : "פי לשון הפסוקית-על, לכאורה

בדומה ( תקינות היחסים היא תנאי מצטבר לתנאי בדבר העדר הכוונה ,])מציעא42ד [סיפא 4' פס(

כך , ])סיפא23לה ' במ" [ב לו ולא מבקש רעתוהוא לא אויו: "...לכתוב המקביל בחוק הרצח הכוהני

בבלי "אף אם הכהו (שב כרוצח בשגגה יוכל להח הוא לא ,נא את הקורבןושכן שההורג ,שאם יוכח

,ואכן ניתן לפוסלו, ובלת פירוש זהשהדעת אינה ס, כמובן. בכוונה תחילהו אלא כמי שהרג,")דעת

". הרהידה המבההנג"נית תבבהסתמך על , פי לשון הפסוק עצמו- על

קרי קובעת את התנאי העי" אשר יכה את רעהו בבלי דעת: "הפסוקית המנוסחת בלשון חיוב

" והוא לא שנא לו מתמל שלשם: " המנוסחת על דרך השלילהוהפסוקית, לאפיון רוצח בשגגה

היחסים . יכולה לשמש ראיה להעדר הכוונהאשר , בציינה אינדיקציה, נועדה לבאר אותה

. על העדר כוונה, בין שאר המבחנים, עשויים ללמד) בלשון המשפט המודרני, העדר מניע (התקינים

לא יקום : "פי עדותו של עד יחיד- על שאין להכריע הליך משפטי פלילי, הקובע,הכלל הראיתי. 2

עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים

פי תבנית - ועל339,"המספר העולה"במסגרת תקבולת , מנוסח במבנה כיאסטי,)15' פס" (ריקום דב

". הרהיההנגדה המב"

, השאול מלשון הדיבור, אלא כהיגד, פירוש מילולי דווקניאין לפרש " שני עדים או שלושה עדים: " את הביטוי339

, ראה(כיום או יותר ) 21כא ' שמ" (יום או יומיים: "ראוי לפרש את הביטוי, באותו אופן, כך. שפירושו שניים או יותר ).443' עמ, ט"תשל: זקוביץ

202

, )ומצורף לחוק עובד עבודה זרה( שדינן מוות , המופיע כדין ספציפי לגבי עבירות,הכלל הזהה

ים עדים על פי שנ": "הרהיההנגדה המב"פי תבנית - על, מנוסח אף הוא במבנה תקבולתי כיאסטי

הנורמה ,פי נוסחו של דין זה-על). 6יז " (או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד

ואילו הפסוק הנדון 340; המנוגדת לה,ואחריה מופיעה לשון השלילה, המחייבת נקבעת בהתחלה

) 15' בפס(רק נוסח זה . ואחריה מוצגת בלשון חיוב הנורמה המחייבת, פותח בלשון שלילה) 15' פס(

בהציגו את העדים באמצעות שלושה ,"המספר העולה"באופן מושלם את תקבולת " מקיים"

. שני עדים ושלושה עדים, עד אחד: מספרים עוקבים

פרק כ

הערים הרחוקות ממך מאד אשר לא מערי ": "...הנגדות מבהירות" מופיעות שתי 17-15' בפס

...". תחרימם כי החרם :לא תחיה כל נשמה "...; "הגוים האלה הנה

העמדת, קרי, פיה מנוסח חוק כיבוש ערים- שעל, העל הניגודית- דוגמאות אלו מצטרפות לתבנית

על דרך " הערים הרחוקות" הגדרת 341".הערים הרחוקות"בניגוד לדין " ערי העמים האלה"דין

צורך יש, "חדש"נוכח השימוש במושג גיאוגרפי , ראשית: שתי מטרות, בו זמנית, השלילה משרתת

העמים אשר : "8 יג ראה" (ערי הגוים האלה": גיאוגרפי המוכר-להבהירו באמצעות המושג האתני

, פסוקית השלילה משמשת כפסוקית מעבר, שנית; ")סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך

רק מערי העמים : "הנפתח בפסוקית המקבילה, המגשרת בין הדין האחד לבין הדין האחר

...".האלה

כאפרק

: מופיעות בשלושה חוקים" הנגדות מבהירות"

'פס" (ושלחת לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה: "...בדין המשני של חוק השבויה. 1

אי –וכמחדל , שיחרור האשה–כעשיית מעשה : הנורמה החוקית מוצגת בשני אופנים) 14

.מכירתה בכסף

כי יהיה לאיש בן סורר : "ת בלשון חיוב ובלשון שלילהבחוק בן סורר התנהגותו של הבן מאופיינ. 2

).18' פס" (ע בקול אביו ובקול אמוומורה איננו שמ

ים ירצח את הרצח ועד אחד לא כל מכה נפש לפי עד: "המופיע במסגרת חוק הרצח הכוהני, בדומה לפסוק המקביל 340

).30לה ' במ" (יענה בנפש למותשנועדה , )18-15' פס(ועל התוספת המאוחרת , )14-10' פס(על הרובד הקדום , על ריבודו של חוק כיבוש ערים 341

, המצדד בעמדה זו, יאיר הופמן. 148' עמ, ד"תשל: רופא, ראה, להתאים את החוק הקדום לחוק החרם הדברימי . 202-201, 1999: הופמן, ראה. כתוספת מאוחרת5-1ז ' גם לחוק החרם בדבמתייחס

203

לא : "הנובע ומשתמע ממנו, "עשה" וצו ,"לא תעשה"בחוק התלוי הנורמה החוקית כוללת צו . 3

הפעולה –הניגוד בין שתי הפעולות ). 23' פס" (תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא

; על העץ או בקבר–במקום : מתקיים בשני מישורים, והפעולה החוקית המחייבת,האסורה

. לילה או יום–ובזמן

פרק כב

פי תבנית - המנוסחות על, "הנגדות מבהירות" מצויות , שעניינם עזרה לחיות,בשני הדינים. 1

מת מהם השב תשיבם לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעל: "תחבירית מיוחדת

לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים "; )1' פס" (לאחיך

). 4' פס" (עמו

לא "צו : המשלימים זה את זה, בשני הדינים הנורמה החוקית מוצגת באמצעות שני ציוויים

. תקימה על רגליה/ תשיב את החיה לבעליה–" עשה"וצו , לא תתעלם ממצבה של החיה–" תעשה

, כך.המופיעה בפתיחה, "לא"יש לקרוא בכפוף למילה " והתעלמת מהם: "את הציווי הפוזיטיבי

343.נוצר הציווי הנגטיבי 342,קדימה של מילת השלילה" גרירתה"באמצעות

שלח תשלח את האם :לא תקח האם על הבנים : "מופיעה בחוק שילוח קן" הנגדה מבהירה. "2

). 7-סיפא6' פס" (לךואת הבנים תקח

,האם נאסרה רק נטילה ביחד(משמעי דיו -שאינו חד, "לא תעשה"הנורמה החוקית נפתחת בצו

, או אולי נאסרה נטילת האפרוחים;אך ניתן לקחת כל אחד מהם בנפרד, של הציפור ואפרוחיה

. ושה ומעניק לו את הספציפיקציה הדר,מסיר כל ספק" עשה"וצו ה, )ולא נטילת הציפור

הקובעת , ולא בפסוקית, הנושאת אופי דקלרטיבי, בפסוקית השלילה, בכל זאת, הבחירה לפתוח

הנורמה החוקית –נועדה להדגיש את הצבת הגבול כבר בהתחלה , המחייבת, "עשה"את נורמת ה

. נפתחת באיסור ולא בהיתר

בפרוטזיס של הדין המשני, כך. מופיעות גם בחוקי יחסי המין האסורים" הנגדות מבהירות. "3

, המופיעה קודם לכן, ידי מילת השלילה- על" נשלט", המופיע בהמשך הפסוק, שבה פועל, תבנית תחבירית דומה 342

).105' עמ, 1902: דרייבר, ראה; 15כג -ו, 10יט -גם ב, פי דרייבר-על (26-25ז ' מצויה גם בדב לו היו 4- ו1' עשויה היתה להשתלב בפס" לא תוכל להתעלם: "הפסוקית. סיפא3' מופיע שוב בפס" לא תעשה"ו צ 343

בדומה לדגם הניסוח של אחד משני הדינים המקבילים , ..."לא תוכל להתעלם...כי תראה: "מנוסחים באופן אחרהציווי ). 5כג ' שמ" (זב לו עזב תעזב עמווחדלת מע...כי תראה": "הנגדה מבהירה"אשר גם בו מופיעה , בספר הברית

, "וחדלת מעזב לו: "עשוי לשמש פרשנות פנים מקראית לפסוקית הקשה, שלא להתעלם ממצבה של החיה, הדברימימשמש בפסוק בשתי הוראות " עזב"הפועל (מלעזוב אותו , המנע מלהניח לו, שפירושו, "לא תעשה"שזהו צו , בהבהירו, אין לקבל, לכן]). באוגריתית" עדב"ו, בערבית דרומית" ב'עד"פי הוראת הפועל -על[רגן לא/להניח ולסדר: שונותהאם תמנע מלעזור ): באמצעות שאלה רטורית(הפסוקית מביעה תמיהה , לפיו, )י למשל"של רש(את הפירוש , לדעתי

המשתנה בפועל וכן את משחק המילים הנוצר באמצעות השימוש, "ההנגדה המבהירה"פירוש זה מבטל את ? לו ). 245' עמ, 2000: האוטמן, ראה בנושא זה" (עזב"

204

ובאפודוזיס ; )20' פס" (ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה: "בחוק עלילות דברים

ולנערה לא תעשה דבר :ומת האיש אשר שכב עמה לבדו : "...בחוק משכב עם נערה מארשה בשדה

). סיפא26- סיפא25' פס..." (אין לנערה חטא מות

– הבעל הוא הדמות המרכזית .אשי בחוק עלילות דברים הוא האשמת השואנושאו של הדין הר

משמשת כעין פסוקית מעבר " ואם אמת היה הדבר הזה: "פסוקית החיוב. החוטא והנושא בעונש

והיא מציגה את העדר הבתולים באספקלריה של תקפות , בין הדין הראשי לבין הדין המשני

משקפת את הנושא , "לא נמצאו בתולים לנערה: "ניההפסוקית הש, לעומת זאת. האשמת הבעל

344. המובילה לענישתה,זנות האשה, קרי, י של הדין המשניהמרכז

פרק כג

וכן חובת הפרישות , שחלה עליו חובת פרישות,מירת קדושת המחנה אפיונו של האישבחוק ש. 1

איש אשר ): "ן חיובבו זמנית בלשון שלילה ובלשו" (הנגדות מבהירות"עצמה מוצגים באמצעות

). 11' פס" (לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה

ההבחנה הברורה בין המרחב הקדוש לבין המרחב האחר מומחשת באמצעות הצגה כפולה של

ומתייחסת אל , ")לא יבא("פעולה - ואי") ויצא("אשר אוגדת בתוכה פעולה , ההתנהגות המחייבת

"). אל תוך("ומבפנים ") אל מחוץ(" מבחוץ –חב הקדוש משני כיוונים המר

לא תסגיר עבד אל ": "עשה"וצו " לא תעשה"אופן הטיפול בעבד נמלט מוצג באמצעות צו . 2

משום , הציווי לא להסגיר את העבד אינו מספק...". עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר...אדניו

פי - על, פתרון הקבע מוענק באמצעות הציווי לקלוט את העבד; שאינו מעניק פתרון לטווח ארוך

. באחד ממקומות הישוב, בחירתו

את הצלתו המיידית של , הפתיחה באיסור הקטגורי נועדה להמחיש את הענקת הסעד הראשוני

באמצעות צו 345. והוא יכול לחוש בטחון עד למציאת פתרון הקבע, לא נשקפת לו כל סכנה–העבד

לא תדכא /שפירושו לא תלחץ אותו" (לא תוננו: "המופיע בסיומו של החוק, הנוסף, "לא תעשה"ה

. שהפך לתושב, כיצד יש להתייחס אל העבד הבורח מובהר346,)אותו

: שהוא חובה, והאסור, שהוא רשות, נטילת יבול חקלאי מוצגים זה לצד זה המותר)אי(בחוקי . 3

וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת "; "תתןואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא "

הדין במקרה , בתחילה; הדינים מופיעים בסדר הפוך לסדרם בנוסח המסורה, 21-13כב ' המקביל לדב, 4Q159-ב 344

נה בה ע] שקר [ואם ב ("הדין במקרה של האשמת שווא , ואחריו, ")ואם לוא כחש עליה והומתה("שהבעל דיבר אמת . 240-239' עמ, 1997: ברין, ראה בנושא זה..."). ונענש שני מנים ושלח כול ימיו

. 80-76' עמ, 2001: כהן, על האיסור להסגירם או להוציאם להורג ראה–שברחו לארץ חת , על הטיפול בעבדים 345 .33יט ' ויק, 20כב ' ראה שמ 346

205

נועדה לשכנע בצדקת , הקדמת היתר לאיסור, קרי, הצגה כזו של נורמה חוקית). 26-25' פס" (רעך

.כן קל לו לעכל את האיסור-הנמען שבע מן ההיתר ועל; "מאוזן" ולאפשר לקבלו כהסדר ,האיסור

פרק כד

מוצגים ,פיהם- שעל הנמען לפעול על, כללי ההתנהגותבחוקי ההגנה על זכויות החלשים. 1

- סיפא10' פס..." ( בחוץ תעמד:לא תבא אל ביתו לעבט עבטו ": "הנגדות מבהירות"באמצעות

; )רישא13-סיפא12' פס..." ( השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש:לא תשכב בעבטו "; )רישא11

348).רישא15-14 (347..." תבוא עליו השמשביומו תתן שכרו ולא... לא תעשק שכיר עני ואביון"

. המחייבת, ואחריה ההתנהגות הראויה, שהדעת אינה סובלת, בתחילה מוצגת ההתנהגות הפסולה

ולשון החיוב , )הנפסדת(פי נטייתו הטבעית - כי אל לו לנמען לפעול על,לשון השלילה נועדה להבהיר

. סרית ההולמת מידה גבוהה של מחויבות מו,מציגה את ההתנהגות

לא יומתו אבות על בנים ": "ההנגדה המבהירה"פי תבנית - עיקרון הגמול האישי מנוסח על. 2

שני הכללים הספציפיים מנוסחים בלשון ). 16' פס" (ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו

. וההיגד הכללי מנוסח בלשון חיוב,שלילה

לא תשוב ": "לא תעשה"י וומנוסחות כצ, הנמעןהמוטלות על , בחוקי השכחה והלקט החובות. 3

). מציעא21' פס" (לא תעולל אחריך"; )מציעא20' פס" (לא תפאר אחריך"; )מציעא19' פס" (לקחתו

שעל הנמען ,פעולה כלשהיאינה מצביעה על " לגר ליתום ולאלמנה יהיה: "הפסוקית החוזרת

ההנגדה ", כך. וצאות אי עשייתואלא אך מתארת את ת, היא אינה מפנה כלפיו ציווי; לבצע

עליו רק להימנע מלבצע –ממחישה כמה מעט נדרש ממנו על מנת לתמוך בחלשים " המבהירה

.ידי האחרים- עשה עלהשאר י; פעולה

פרק כה

לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה ": "הנגדות מבהירות"בחוק היבום מופיעות שתי . 1

יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו "...; )סיפא5' פס ("יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה

).6' פס" (מישראל

". רההנגדה מבהי"גם מועד נתינת השכר מוצג באמצעות 347ומבחינה זו הוא אינו , או עלול לבצע, שהחלש מבצע, מתוארת פעולה" ההנגדות המבהירות" לאחר כל אחת מ348

ולא יקרא "; "ושכב בשלמתו וברכך"; "והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה: "מתואר כפסיבי ". 'עליך אל ה

206

חוק המידות והמשקלות מציג את המידות הפסולות ואת המידות הראויות בתבנית ניגודית . 2

והשניה נוצרת ; "יהיה לך"לבין " לא יהיה לך"הראשונה נוצרת באמצעות ההנגדה בין : כפולה

, "ואיפה גדולה וקטנה/איפה ואבן/אבן: "המשקולות השונות/דותבאמצעות ההנגדה בין שתי המי

. מהצד האחר, "איפה שלמה וצדק/אבן: "האחידה, המשקולת האחת/לבין המידה, מצד אחד

קובץ חוקי חמורבי

". הנגדות מבהירות" מצויות דוגמאות לשימוש בים בקובץ חוקי חמורביבפרוטזיס של מספר חוק

; ")זנח] אלא[את השדה לא חרש ו(" "eqlam la īrišma ittadi": 43' ס: כך למשל

a": 44' ס šu iddīma eqlam la iptete" ") ואת השדה לא פיתח] התרשל[את ידו השליך(" ;

a": 53' ס šu iddīma kāršu la udanninma"") של השדה[ואת הסכר שלו ] התרשל[ידו השליך [

; ")לא חיזק

את נטיעת השדה לא השלים ואדמת (" "eqlam ina zaqāpim la igmurma nidītam īzib": 61' ס

; ")בור עזב

הסוכן (" "šamallûm ītegīma kanīk kaspim ša ana tamkārim iddinu la ilteqe": 105' ס

; ")התרשל וקבלה עבור הכסף שלסוחר נתן לא לקח

133b :"[pa]garša la iss' ס urma ana bīt šanîm īterub" ")ומתה לא שמרה ולבית אחר את ת

; ")נכנסה

בית ] עם("[ "bīt abīšu uweddīma abam murabbīšu u ummam murabbīssu izīrma": 193' ס

349").אביו הזדהה ולאב שגידלו ולאם שגידלתו התנכר

המנוסחת אף היא בתבנית , לקובץ חוקי אשנונה מופיעה פסוקית28- ו13-12' באפודוזיס של ס

אך נראה שבפסוקית זו להנגדה אין פונקציה , )"ימות לא יחיה" ("imāt ūl ibāllut" :ניגודית

. והיא נועדה להדגשה בלבד, מבהירה

-בהפנותו אל מכתבים ניאו, הדן בפסוקית זו בהרחבה, ידי ראובן ירון- עמדה זו מובעת על

" חיה"הפעלים בהם ,וכן לכתובים מקראיים, בהם היא מופיעה, ומכתבים ממארי,אשוריים

, 15א כא "מל, 6לג ' דב, 19ד ' במ, 19מז , 8מג , 2מב ' בר: למשל(מופיעים בתבנית ניגודית " מות"ו

ירון אינו מבחין כלל בין פונקציה מבהירה לפונקציה ). 17קיח ' תה, 28, 21, 17יח ' יחז, 1ב כ "מל

aššutu šīt la tuss": אשור התיכונה של קובץ חוקיA ללוח 34' אפשר להוסיף גם את ס 349 a" ") אשה נשואה היא לא

"). תוצא

207

או שהיא , ממשיתהאם לפסוקית יש פונקציה משפטית , אלא עוסק בשאלה חשובה, מדגישה

ההנגדה ; אין ליחס לפסוקית כל משמעות משפטית,תולדע, כאמור. ממלאת רק תפקיד רטורי

350.היא אמצעי רטורי

פסוקית מעין , לדבריו. המופיעה בסיום מאמרו, ברצוני להתייחס להערה, ותבהסכימי עם עמד

חוקים אחרים בקבצי החוקים אינה מופיעה ב, "the antonym parallelism": אותה הוא מכנה, זו

, הוא מסיק מסקנה מרחיקת לכת, ומכך, וכן לא בקבצי החוקים בתורה, מן המזרח הקדום

The negated antonym parallel is just not at home in the sphere": לפיה, ומוטעית לטעמי

of law, it does not belong there".351

אך , ובחוקים אחרים מן המזרח הקדום,עה בחוקי המקראהנגדה ספציפית זו אכן אינה מופי

היא , )negated antonym parallelism - שבהחלט נופלת בגדר ה" (ההנגדה המבהירה"תבנית

גם בחוקים אחדים בקובץ המופיעוכן , שכיח מאד בחוקה הדברימית, פונקציונלי, אמצעי סגנוני

. חוקי חמורבי

והערות " אקספוזיציוניות" הערות ,ורמה החוקיתהערות המרחיבות את תחולת הנ

" אנלוגיות"

מצביעים על ידו , אנלוגיה או הגדרה, הפשטה, הכללה, שהם פרי השוואה, היגדים, כאמור

. על התערבותו הגלויה והמוחשית, קרי, המכוונת של המחוקק

תחולת המרחיבות את , גם המחוקק הדברימי מעיר הערות, בדומה למחוקק ספר הברית. 1

. אובייקטים נוספים/ למקרים, המתואר בחוק, מהמקרה הקונקרטיהנורמה החוקית

כן תעשה לכל הערים: "בחוק כיבוש ערים; )סיפא17טו " (ואף לאמתך תעשה כן: "בחוק העבד, כך

וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו : "ובחוק השבת רכוש הזולת; )15כ ..." (הרחקת ממך מאד

). 3כב ..." ( אבדת אחיךוכן תעשה לכל

לבין אופין של שתי , המופיעה בחוק העבד, "התחולה- מרחיבת"יש להבחין בין אופי ההערה

מתייחסות , המופיעות בחוק כיבוש ערים ובחוק השבת רכוש הזולת, ההערות. ההערות האחרות

סיטואציה מתוארת, בחוק הראשון. המתוארת בחוק,למציאות" מחוץ" הנמצאים ,ובייקטיםלא

שלפסוקית יש תפקיד , וסטברוק סבור. ראה את עמדתו של ריימונד וסטברוק במאמר תגובה למאמרו של ירון 350

נש מתייחסת לעו" ימות: "התיבה, לדבריו). שהביע ירון עצמו במאמר מוקדם, בכך הוא תומך בעמדה(משפטי ממשי שבמסגרתו , משקף הליך משפטי נפרד" לא יחיה: "ואילו הביטוי, להוצאתו להורג, קרי, המוטל על העבריין, המוות

הפסוקית בכללותה קובעת כי יש להוציא את העבריין להורג ואין להעניק . נבחנת השאלה האם תוענק לעבריין מחילה ). 1997: וסטברוק(לו זכות מחילה

.148' בעמ, 1993: ירון 351

208

מסדירות את תנאי אשר , וההערה מרחיבה את תחולת הנורמות החוקיות, של כיבוש עיר ספציפית

מתוארת סיטואציה של , בחוק השני; "הערים הרחוקות: " המכונות,גם על ערים אחרות, כיבושה

ל וכ, בגד, וההערה מרחיבה את תחולת הנורמה החוקית גם לגבי חיה נוספת, מציאת חיות אבודות

, מקרה אחר/ייקטמוחל על אוב, הנדון בהם, בשני החוקים דין המקרה הקונקרטי. אבדה שנמצאה

352. המתוארת בחוקלמציאות" חיצוני"

המרחיבה את תחולת הדין על , לבין ההערה, הנדון בחוק העבד, היחס בין המקרה הקונקרטי

, לחוק" חיצוני"אובייקט אין מדובר בהרחבת תחולתה של הנורמה החוקית על . שונה, האמה

כי ימכר לך אחיך העברי או : "ת של אשהבעבדובעבדות של גבר ו, מלכתחילה, באשר החוק עוסק

אלא אם נאמר , לגבי האשהאף כל מה שנקבע לגבי הגבר תקף ,ןכל .)רישא12' פס" (העבריה

יסודיים של פי כללים-על, "ואף לאמתך תעשה כן: "גם בלעדי ההערה, רוצה לומר. במפורש אחרת

. חלופי, אלא אם נקבע לגביה דין אחר, הדין החל על העבד חל גם על האמה, פרשנות משפטית

?משפטי-אין בה הכרח חוקי, שכאמור, אף, מדוע המחוקק מצא לנכון להעיר הערה זו, אם כך

".ספק- מסירת"אלא כהערה , "תחולה- תמרחיב"שאין להתייחס אל ההערה כהערה , נדמה לי

כל שאר פסוקי החוק , המופיעה בפסוקית הפתיחה של החוק, "העבריה: "למעט התיבה, ראשית

, אף, נוסח זה). 18' פס(והן לאחריה , )רישא18- סיפא12' פס( הן לפני ההערה –רק בעבד " מדברים"

עלול לתעתע ולעורר , את האמה מתחולת הנורמות הקבועות בחוק" להוציא"אין בו כדי , שכאמור

ואף לאמתך תעשה : " המחוקק מעירנת להסיר את הספקעל מ. אם אלו אכן פני הדבריםה, ספק

שחרור , עבדות בת שש שנים: הקבועות בחוק,על כלל הנורמות, לדעתי, "חולשת"הערה זו ". כן

שלא עלול , אין חולק. וטקס הרציעה והשלכותיו, הענקת הרכוש בעת השחרור, בשנה השביעית

, "העבריה: "הודות לתיבה(ולתן של שתי הנורמות הראשונות על האמה להתעורר ספק באשר לתח

באשר לתחולתן של , עלול להתעורר רק בהמשךספק ה;)אותה בתודעתו של הקורא" ממקמת"ה

, מהם האמה נעדרת כליל, הרבים יחסיתנוכח קריאת הפסוקים, נדמה לי. שתי הנורמות האחרות

353. הקבועות בחוק,תל הנורמול כעלת שולחה, שההערה נועדה להעניק הבהרה רחבה

חוק כיבוש ערים . אלו עדות לעיבוד מאוחר של חומר קדום יותר" תחולה- מרחיבות"חוקרים ראו בהערות 352

שנועדה להתאים את , )18-15' פס(התוספת המאוחרת ; "קרובות"ו" רחוקות"לא הבחין בין ערים ) 14-10כ (המקורי ). 148' עמ, ד"תשל: רופא, ראה(ב הגיאוגרפי את שינוי הדין במרכי" תלתה", החוק הקדום לעיקרון החרם הדברימי

והתאימו לרוח חוקת ספר דברים , )5-4כג ' שמ(שהרחיב ועיבד את החוק הקדום יותר , גם חוק השבת אבדה, כךכדי לשמש עדות , כשלעצמן, "התחולה-מרחיבות"שאין די בהערות , יש להדגיש). 250-249' עמ, 1902: דרייבר, ראה(

ההערות הדומות בספר , והא ראיה; )שאכן מצויות בשני החוקים הנדונים, צורך בראיות נוספותויש(לעיבוד המאוחר . שאינן מצביעות בהכרח על ריבוד החוקים, )11-10כג , 29-28כב (הברית

כנראה נוכח , המייחסת את ההערה אך לטקס הרציעה, דברי אינם עולים בקנה אחד עם הפרשנות המודרנית 353המייחסת אותה להענקת , וכן לא עם הפרשנות המסורתית; )184' עמ, שם, דרייבר, למשל, ראה(ותה אליו סמיכ

את שיהדגשההערה נועדה ל, תומכלל אפשרציא אין להו ).עזרא-אבן, ם"רשב, י"רש" (כי אין האשה נרצעת"הרכוש ". מנגידההדגשה "והיא בבחינת , ביחס לדין הקדום של ספר הברית,שחל בחוק, השינוי

209

לגבי האמה ההערה ". מרחיבת תחולה"הערה אין לראות בה אולי ש, ההערה מלמד גם נוסח

הנדון ,המחילות את הדין הקונקרטי, "חולההת-מרחיבות"מנוסחת באופן שונה משאר ההערות

המופיעות בחוקה ,והן אלו, המופיעות בספר הברית,הן אלו" (חיצוני"אובייקט / על מקרה,בחוק

". ואף לאמתך תעשה כן: ואילו כאן נאמר, ..."וכן תעשה ל/כן: "בכל ההערות נאמר). הדברימית

ועל הפונקציה השונה , מעיד על אופיה/והוא רומז, שנוסחה היחודי של ההערה אינו מקרי, יתכן

. שהיא ממלאת בחוק

המציגות , מופיעות הערות מקדימות,יפיות טרם מסירתן של הוראות חוק ספצ,בשלושה חוקים. 2

. המחוקק מציג את הנושא הנדוןהמקדימותהערות ה באמצעות ;ספציפיותאת נושא ההוראות ה

וזה יהיה משפט : "בחוק הכהונה; )רישא2טו ..." (וזה דבר השמיטה: "בחוק השמיטה, כך

יט ..." (אשר ינוס שמה וחיוזה דבר הרצח : "ובחוק הרצח; )רישא3יח ..." (הכהנים מאת העם

). המציגות את הנושא הנדון,הערות" (אקספוזיציוניות"הערות הערות אלו אכנה .)רישא4

שהוא מושא עיסוקו של , מופיעות לאחר אזכורו של מושג מסוים" אקספוזוציוניות"ההערות ה

טן של הנורמות ולפני פירו, ])סיפא3יט " [רוצח", ]1יח " [כהנים", ]1טו " [שמיטה("החוק

בין " מתווכות"ההערות ). 5-4יט ; 4-סיפא3יח ; 3-סיפא2טו (המתייחסות למושג זה , הספציפיות

המבקשת , מגדירה ומסווגת, והן משקפות חשיבה שיטתית, המושג לבין הנורמות הקשורות אליו

354.ולהגדיר את זכות הכהנים, לאפיין את השמיטה ואת הרוצח בשגגה

המנמקות את הפטור הניתן , מצויות שתי פסוקיות) 27-25כב (רה מארשה בשדה בחוק אינוס נע. 3

כי בשדה מצאה צעקה הנערה המארשה ואין : "פסוקית ההנמקה השניה. לנערה מאחריות ומעונש

המופיעה בחוק משכב עם נערה מארשה , היא ניגודה של פסוקית ההנמקה) 27' פס" (מושיע לה

, שתי הפסוקיות מבוססות על ההנחה).מציעא24' פס" (קה בעיראשר לא צעעל דבר : "...בעיר

, )שאכן זעקה, לטובתה, החוק מניח, בשדה, בהעדר עדים(שזעקה מעידה על התנגדות למעשה

355.ואילו אי זעקה מלמד על הסכמה ושיתוף פעולה

זאת תהיה תורת "; )7ו ' ויק..." (וזאת תורת המנחה: "מופיעות גם בקובץ הכוהני" אקספוזיציוניות" הערות 354

המופיעות לאחר פירוט ההוראות , הערות, קרי, "סיכומיות"אך שכיחות בו יותר ההערות ה, )2יד ..." (המצרע . על כך בהמשך. ולא לפניהן, החוקיות

כראיה לאי , אי זעקה לעזרה/בילים בקבצי החוקים מן המזרח הקדום אין התייחסות אל זעקהבחוקים מק 355, הדן באינוס אשה, של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 12' בס. הסכמה של אשה לקיום יחסי מין אסורים/הסכמה

יום יחסי המין עובדת אי הסכמתה של האשה לק, )בחוק הדברימי" עיר"מקבילתה של ה(שהלכה בדרך ראשית ašše la tamaggur tattanass"(ואין צורך להסיקה , נמסרת באופן מפורש ar emūqam""] אלא תגן , האשה לא תסכים

אך יש להסיק זאת נוכח יציאתה הרצונית , שהאשה הסכימה לקיום יחסי המין, בסעיף העוקב לא נאמר"]). על עצמהאם : קי החיתים הן אי ההסכמה והן ההסכמה מוסקות מן הנסיבות לקובץ חו197' בס. מביתה והליכתה לבית הגבר

ופוטרים אותה , שלא הסכימה, מניחים) בחוק הדברימי" שדה"בדומה ל, מקום מבודד" (בהרים"האירוע התרחש : 'רות[פי תרגומו של הופנר -החוק הוצג על(והיא נענשת , שהסכימה, ואם קיימה את היחסים בביתה מניחים; מעונש

המתארים פעולות אלימות של הגבר , לקובץ חוקי חמורבי130' ובס, לקובץ חוקי אשנונה26' בס]). 237' עמ,1997 כבל אותה ובין" ["ukabbilšīma ina sūnīša ittatīl"; "]חטף אותה ואנסה" ["imšu’šīma ittaqabši"(כלפי האשה . אי הסכמתה מובנת מאליה ואינה שנויה במחלוקת, "]ירכיה שכב

210

את די בפסוקית ההנמקה השניה כדי לנמק , על סמך ההשוואה בין שני החוקים, מבחינה זו

ומקדים לה הנמקה , זו" מצופה" אך המחוקק אינו מסתפק בהנמקה 356, המוענק לנערה,הפטור

). סיפא26' פס" (כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה: "נוספת

המחוקק עורך אנלוגיה בין מקרה של אונס לבין מקרה , זו) ראשונה(במסגרת פסוקית הנמקה

הנדון בחוק , "חיצוני"לבין מקרה , הנדון בחוק, משווה בין המקרה, קרי, של רצח בכוונה תחילה

,עשויה להבהיר") משל הרוצח: "ידי אבן עזרא-המכונה על( הבנת טיבה של האנלוגיה 357.אחר

. מדוע המחוקק בחר לערוך אותה במסגרת פסוקית ההנמקה של החוק

האנלוגיה , "העומד על חברו להורגוכי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם : "י"פי רש-על

מפעיל אלימות כלפי , החזק, התוקפן – ורצח בכוונה תחילה, אונס – שבשני המקרים ,נובעת מכך

שיחסי , לחזק את ההבנה, אם כך , העומד בבסיס האנלוגיה נועד הרציונל358.קורבן חסר אונים

. בלא שהסכימה, המין נכפו על הנערה

המנמקת את סיבת , שהאנלוגיה נערכת במסגרת פסוקית, כיוון, ולםפירוש הגיוני זה נראה ה

יתכן , עם זאת. מוענק לה עקב אי הסכמתה למעשה האסורהרי והפטור ; המוענק לנערה,הפטור

. שהאנלוגיה מבטאת גישה רחבה ועמוקה יותר של המחוקק כלפי מעשה האונס, )אם כי בהיסוס(

: הן בפסוקית, שכן היא מעוגנת היטב, לביסוס נוסףעובדת אי הסכמתה של הנערה אינה זקוקה

- שבמקרה של אונס התוקפן, הקביעה, מבחינה זו. והן בפסוקית ההנמקה השניה, "ויחזק בה"

תיאור העובדתי ן המלקורא שאינו ידוע ,חסר האונים אינה מוסיפה דבר- החזק מכניע את החלש

אינה עולה מן התיאור ר שא, ה נוספת המחוקק להביע עמדןשרצו, נדמה לי, ךכפיל. של המקרה

. את עריכת האנלוגיה במסגרת פסוקית ההנמקה" הצדיק"הוא ש, המופיע בחוק, העובדתי

שהמחוקק לא ערך את האנלוגיה כדי להדגיש את חוסר האונים של הנערה מול , האם יתכן

דומות , אונסהנלוות למעשה של , שהאכזריות והרשעות, אלא כדי לומר, החזק ממנה, התוקפן

? שניטלו ממנו חייוושקורבן האונס כמוה כמי, עשה רצחלמידת האכזריות והרשעות הכרוכות במ

,ושמא גישה ריאליסטית; האנלוגיה מבטאת גישה פסיכולוגית מודרניסטית מובהקת, אם כן

' פס" (והחזיק בה: "שהנערה לא הסכימה אך על הפסוקית, שבחוק הנדון ניתן לבסס את המסקנה, יש לציין 356ואין הכרח להיזקק , ])14' פס" [ויחזק ממנה", ]11ב יג "שמ" [ויחזק בה: "ראה(המבטאת פעולת כפיה , )מציעא25

. ה בחוק בהשפעת פסוקית ההנמקה של החוק הקודםשפסוקית הנמקה זו נכלל, יתכן. לראיה הנוספת בדבר הזעקהשהמחוקק , מלמד, "וקם עליו והכהו נפש: "...11יט ' העוקב את נוסחו של דב, שנוסח פסוקית ההנמקה, נדמה לי 357

אנלוגיה מפורשת וישירה ). 448' עמ, 1980: פישביין, ראה(עורך אנלוגיה ישירה ומפורשת בין חוק זה לבין חוק הרצח If anyone…s a living ox, that is the same as a": לקובץ חוקי החיתים 73' מצויה בס) חוק הגניבה(אחר לחוק

case of theft") 227' עמ, 1997:'בתוך רות, תירגומו לאנגלית של הופנר .( ).שם(גם לדעת פישביין , כך 358

211

359.המשקפת את מעמדה החברתי הבעייתי של הנאנסת

כי קללת : "קית ההנמקה בחוק איסור הלנת תלוימתגלה בפסו, מסוג אחר, אנלוגיה נוספת

). 23כא ..." (אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך

לקוברו בו ביום אלא , שלא להלין את גופת התלוי,מקת המחוקק את האיסור ואת הציווילהנ

המטמאת , רובצת קללת אלהים, שחטא חטא כבד, על גופת התלוי. 1: ניתן להעניק שני פירושים

כי אלהים פועל : "ובלשונו של אבן עזרא; ועד שלא תובא לקבורה לא תוסר הקללה, יבתואת סב

אלהים , פי פירוש זה-על". על כן ולא תטמא את אדמתך...והקללה תבוא לכל מקום קרוב מהתלוי

, קרי, הותרת גופת התלוי בלא קבורה כמוה כקללת אלהים. 2; )11ד ' בדומה לבר(הוא המקלל

שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם , זלזולו של מלך הוא: "י"ובלשונו של רש; כביזויו של האל

. המבוזה/אלהים הוא המקולל, פי פירוש זה- על". כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול...בניו

המחוקק עורך אנלוגיה בין התייחסות , פי פירוש זה- שעל,משום, ברצוני להתמקד בפירוש השני

הותרת הגופה בלא . לבין יחס בלתי ראוי לאלהים, מי שהוצא להורג ונתלהבלתי ראויה לגופת

שהיא חושפת בפומבי את ,אלא משום, שהיא מבזה את האדם התלוי,קבורה אסורה לא משום

360.ובכך מבזה את האל, צלם אלהים

, תליית גופתו, הוצאת החוטא להורג: המורכב משלושה שלבים, החוק מתאר הליך ענישה

והשלב השלישי , שני השלבים הראשונים לגיטימיים ומותרים.ת הגופה התלויה ללא קבורההותר

. בלתי ראוי ואסור

המחוקק , לבין התנהגות אסורה כלפי האל, באמצעות עריכת אנלוגיה בין צורת ענישה אסורה

אלא היא, שהלנת הגופה אינה רק שלב בלתי ראוי ואסור בהליך ענישתו של החוטא, מבהיר

אנלוגיה . חושפת את הסביבה לסכנת הטומאהאשר , מהווה עברה עצמאית ונפרדת של ביזוי האל

361.זו מעצימה כמובן את תוקפו של האיסור

בית ) BH -עת התיקון של עורכי הפי הצ-על, "אבלה ושממה("ותשב תמר ושממה : "תיאור מצבה של תמר 359 . הפסיכולוגית והסוציולוגית–בהחלט מבטא את שתי הגישות ) סיפא20ב יג "שמ" (אבשלום אחיה

כדי , המציב גבול וקובע סייג לרמת הענישה, )3-2כה ' דב(המשתקפת בחוק המלקות , עמדה זו שונה מהגישה 360 .למנוע את ביזויו של האדם הנענש

מפני מה זה תלוי מפני שקילל את : " ההלכה בדבר תחולת דין התליה באנלוגיה האמורה בקובעםחכמים עיגנו את 361פסקא , פרשת כי תצא, ספרי..." (מה המגדף מיוחד שהוא נסקל והרי הוא נתלה...השם ונמצא שם שמים מתחלל

לחוק " מפנה"אלא , אלהחוק הנדון אינו מצביע על התנהגות כללית אסורה של ביזוי ה, פי מדרש ההלכה-על). רכא ). ואילך13כד ' ויק(' חוק המקלל את ה–ספציפי

212

חיובי או שלילי–הערות המציינות שיפוט ערכי

בציווי או – ובסנקציה הנלווית אליה , די בקביעתה של הנורמה החוקיתבמרבית חוקי ספר הברית

כדי להעיד על –המושתת על עושה המעשה , ובעונש או בכל סנקציה אחרת, ור לעשות מעשהבאיס

החיובי או השלילי של המעשה אופיו . או כבלתי ראוי, כראוי, המתואר בחוק,טיב המעשה

, בחוקים. הקבועה בחוק ומהסנקציה, שלא לעשותו,סוראו מהאי, מהציווי לעשותומשתמע

מן בחלק, שכן, "עקיף"גם אפיון " משתמע"עשוי להתווסף לאפיון ה, קההכוללים פסוקיות הנמ

, משום אפיון של המעשה, העומד בבסיסה של הנורמה החוקית,המקרים יש בהצבעה על הרציונל

. או כבלתי ראוי, כראוי, הנדון בחוק

ובאפיון " משתמע"בהבדל ממחוקק ספר הברית המחוקק הדברימי אינו מסתפק באפיון ה

בנוקטו בביטויים , באופן ישיר, המתוארים בחוקים,ן את המעשיםיומרבה לאפי, "עקיף"ה

.המבטאים את שיפוטו כלפיהם, טעוני ערך חיובי או שלילי, מפורשים

במסגרת ; כחלק מתיאור המעשה: הערותיו השיפוטיות של המחוקק מופיעות בשלושה אופנים

שאף אליהם (יעים בסיומם של מספר חוקים המופ, במסגרת היגדים חוזרים; פסוקיות הנמקה

).ניתן להתייחס כפסוקיות הנמקה

שיפוט חיובי

. המציינות שיפוט ערכי חיובי, מופיעות הערות, במסגרת ארבע פסוקיות הנמקה, בשלושה חוקים

המתייחסת באופן ספציפי לאיסור אכילת , במסגרת פסוקית הנמקה, בחוק שחיטת חולין, כך

ובמסגרת ; )25יב " ('ו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני הלא תאכלנ: "הדם

שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי : "המתייחסת לכלל ציוויי החוק, פסוקית הנמקה

; )28' פס" (אלהיך' מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה

מחרון אפו ונתן ' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה: "רהבחוק עיר המדיחה לעבודה ז

אלהיך לשמר את כל מצותיו ' כי תשמע בקול ה: לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך

ואתה : "ובחוק עגלה ערופה; )19-18יג " (אלהיך' אשר אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני ה

). 9כא " ('בעיני התבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר

, "אלהיך' ה/'הטוב והישר בעיני ה/הישר: "המציינות את השיפוט הערכי החיובי, ההערות

המצורף , "עשה"אלא שהפועל . ן/ומאפיינות אותה, ות בחוקים/ות הקבועה/מתייחסות לנורמה

.יות להןאלא גם להדגיש את הצ, שמטרתן אינה רק לאפיין את הנורמות כחיוביות, מלמד, אליהן

213

, מיידית או עתידית, מצביעות על תועלת) במסגרתן מופיעות ההערות(פסוקיות ההנמקה

אי אכילת הדם : הקבועות בחוקים, או לכלל הנורמות, לנמען מציות לנורמה הספציפית שתצמח

אי הנטילה מן החרם תשכך את כעס האל ; שייטב לו ולבניו,ק יובילו לכךוקיום כלל ציוויי החו

עריכת טקס הכפרה תציל את ; ותאפשר להגשים את הבטחותיו לגביו,תעניק לו את רחמיו, כלפיו

שלנמען כדאי לציית , מן הרישא של כל אחת מהפסוקיות עולה. הקהילה מטומאת הדם הנקי

בסיפא של . ההטבה מוצגות כסיבת הציות/ התועלת–כי בתמורה תוענק לו הטבה , ות/לנורמה

במסגרתן מצויות ההערות אשר , פיעות פסוקיות הנמקה נוספותפסוקיות ההנמקה מו

. 'חיוביות בעיני ה, שיש לציית להן, המציינות כי הנורמות, "שיפוטיות"ה

הכדאיות נובעת –בהנמקה נוספת , שברישא, מעבות את ההנמקה" שיפוטיות"ההערות ה, כך

נוצרת . 'החיובי בעיני ה, עשיית מעשההתועלת צומחת מעצם '; שהנורמות חיוביות בעיני ה, מכך

כי , כדאי לציית לנורמה–פיה התועלת היא סיבת הציות וכן תוצאתו -שעל, "מעגלית"כאן הנמקה

. 'שהיא חיובית בעיני ה, התועלת תצמח בגלל הציות לנורמה; תצמח מכך תועלת

שיפוט שלילי

אלא, ת רק במסגרת פסוקיות הנמקהאינן מופיעו, המציינות שיפוט ערכי שלילי, הערות המחוקק

המופיעים בסיומם של מספר , וכן במסגרת היגדים, הנדונים בחוקיםגם כחלק מתיאור המעשים

362.חוקים

' ה/'הטוב והישר בעיני ה/הישר: "המבוטא רק באמצעות הפסוקיות, בהבדל מהשיפוט החיובי

ב יותר של ביטויים טעוני ערך בבטאו את שיפוטו השלילי המחוקק משתמש במגוון רח, "אלהיך

על עמדתו החיובית של " בהסתמך"בעוד ששיפוטו החיובי של המחוקק נעשה אך , בנוסף. שלילי

, יש מעשה; שיפוטו השלילי אינו נסמך בלעדית על עמדת האל, ")'בעיני ה("האל כלפי המעשה

.כשלעצמו, ין כשליליהמאופי, ויש מעשה, נוכח יחסו השלילי של האל כלפיו, המאופיין כשלילי

הוא מאמץ את , "'בעיני ה) "או כחיובי(שכאשר המחוקק מאפיין את המעשה כשלילי , חשוב לציין

לנקודת , בין נקודת המבט של האל –פרספקטיבי " איחוד"במקרים אלו יש '; נקודת המבט של ה

הוא , כאשר המחוקק מאפיין את המעשה כשלילי כשלעצמו, לעומת זאת363.מחוקקמבטו של ה

.ו שלונקודת מבטעושה כן אך מ

- ואחת; תשע הערות מופיעות כחלק מתיאור המעשים; עשרה הערות מופיעות במסגרת פסוקיות הנמקה- אחת362

". נוסחאות הסיום"עשרה הערות מופיעות במסגרת .60' עמ, 1993: גאן ופיוול, ראה בענין זה 363

214

המחוקק מביע את , וכן במסגרת פסוקיות ההנמקה, הנדונים בחוקים,בתארו את המעשים

364:עמדתו השלילית כלפי המעשים האסורים באמצעות מספר ביטויים

ת כל תועב": "תועבה"הוא , ")עשה"בעיקר עם הפועל (המופיע בצירופים שונים , הביטוי השכיח. 1

לעשות "; "אלהיך הוא' תועבת ה"; "כל תועבה"; "נעשתה התועבה הזאת"; "אשר שנא עשו' ה

ככל תועבתם אשר "; "התועבות האלה"; "כל עשה אלה' תועבת ה"; "כתועבות הגויים ההם

". 'תועבה היא לפני ה"; "אלהיך גם שניהם' תועבת ה"; "אלהיך כל עשה אלה' תועבת ה"; "עשו

, מקביל למונחים, בזוי, מאוס, פסול, שפירושו דבר רע, "תועבה"המונח , רווחתפי הדעה ה-על

bwt-ו, )אכדית (ikkibu, )שומרית(níg-gig : המוכרים מספרות החוכמה המסופוטמית והמצרית

המופיעים , מונחים אלוníg-gig ak.365מקביל לביטוי השומרי " לעשות תועבה"והביטוי ; )מצרית(

מתייחסים להתנהגויות , )אך לא בקבצי החוקים(קטעי שירה ומשלים , תיותעצות חוכמ, בפתגמים

ועל בני 366אשר שנואים על האלים, בתחום הפולחן והמוסר, ולמעשים בלתי נאותים, חריגות

. האדם

ומעשים אסורים,בעיקר כדי לאפיין עבודה זרה" תועבה"המחוקק הדברימי משתמש בביטוי

בחוק האוסר ; )15יג ( בחוק עיר נידחת 367;)31יב (יסור הפולחן הכנעני בחוק א, כך. בתחום הפולחן

בחוק איסור המאגיה האלילית ; )4' פס( בחוק עובד עבודה זרה 368;)1יז (על זבח בהמות פגומות

כן מאפיין הביטוי מעשים של ). 18כ (בהתייחס לפולחן יושבי הארץ , ובחוק החרם; )12, 9יח (

בחוק האוסר על חילופי פריטי לבוש בין גבר לאשה , כך. או משפחתית, פולחנית – פריצות מינית

הביטוי מופיע גם ביחס לחיות ). 4כד (ובחוק הגירושין ; )19כג (בחוק הקדשה והקדש ; )5כב (

כה ( במידות ומשקלות בנוגע לאיסור הונאה, חברתי-חום המוסריובת, )3יד (האסורות למאכל

16.(369

,ביטויים נוספים להבעת שיפוטו השלילי כלפי המעשים האסוריםהמחוקק משתמש בחמישה . 2

תוכנם השלילי של הדברים מאופיין , דיבור-שעניינם עבירות, בשני חוקים. א: המתוארים בחוקים

. אתייחס בנפרד, "נוסחאות הסיום"המופיע במסגרת , טויאל הבי 364חדר אל הספרות המקראית " תועבה"המונח , פי קליין וצפתי-על. ח"תשמ: קליין וצפתי; 1985: האלו, ראה 365

בעיקר בספר (בספרות הנבואית ,)ספר משלי(ומצא בה אחיזה בספרות החוכמה , מספרות החוכמה הבינלאומית ).הדברימי והכוהני(חוקים ובקבצי ה, )יחזקאל

תועבת אל – Xהתנהגות : פי הנוסחה הבאה-על, רבים ההתנהגות הפסולה מיוחסת לאל מסוים" פתגמי תועבה"ב 366Y היא )níg-gig-DN-kam; ikkib DN ,קשורה בקשר טבעי ומובן " תועבה"לעיתים ה"). 'תועבת ה: "בדומה לצירוף

.147, 144, 136-135' עמ, שם, קליין וצפתי, ראה. הקשר בין השנייםאך לעיתים קשה לעמוד על טיב, לאל הנזכר, "'תועבת ה"הפולחן הכנעני מאופיין כ: כלפי המעשה' בפסוק זה השיפוט השלילי נסמך על עמדתו הכפולה של ה 367

– מצבות בדומה ליחסו כלפי" (אשר שנא: "וכן מתואר יחסו הרגשי של האל כלפיו', תועבה לה/'כלומר תועבה בעיני ה ). 22טז , ראה). "ikkib ilāni kalāma"" (תועבת האלים כולם"גם לפי פתגם אכדי הקרבת בעלי חיים לא טהורים נחשבת ל 368

. 141-140' עמ, שם, קליין וצפתיההונאה במידות ובמשקלות ). 23, 10כ , 1יא " (פתגמי תועבה"איסור הונאה במשקל מופיע בספר משלי בשלושה 369

). 147-146' שם עמ, קליין וצפתי, ראה(כתועבת האל רע , במשלי אמנמופה, ספרות החוכמה המצריתנזכרת ב

215

הרצון להימנע מלתת . ב371;)16יט ( ובחוק עד השקר 370;)6יג (בחוק הנביא המדיח , כך". סרה"כ

פריצות מינית מאופיינת . ג; )9טו (372"דבר בליעל"יין כ מאופ סמוך לשנת השמיטהסעד לאביון

עבודה זרה . ה; )16כה " (עול" במידות ובמשקלות מאופיינת כונאהה. ד; )21כב " (נבלה"כ

ומעשים הפוגעים בטהרת ; )5, 2יז " (הדבר הרע הזה/אלהיך' עשיית הרע בעיני ה"מאופיינת כ

).10כג " (כל דבר רע"המחנה מאופיינים כ

הדין - חוק בית, חוק עובד עבודה זרה, חוק הקרוב המדיח, חוק הנביא המדיח: שרה חוקיםבע

שניים מחוקי קיום יחסי , הדין המשני בחוק עלילות דברים, חוק בן סורר, חוק עד השקר, העליון

ולאחר פסוקית (לאחר תיאור ביצועה של הסנקציה העונשית , וחוק גניבת אדם,מין אסורים

פוטו המחוקק מביע את שי, המופנה אל הנמען, במסגרת היגד, )היא מופיעהר שכא, ההנמקה

יז , 6יג " (ובערת הרע מקרבך": "הרע" באמצעות שימוש בביטוי השלילי כלפי המעשים האסורים

/ ולא יוספו לעשות"...; )22כב , 12יז " (ובערת הרע מישראל"; )7כד , 24, 21כב , 21כא , 19יט , 7

בשלושה מבין עשרת החוקים שיפוט שלילי זה ). 20יט , 12יג " (ע הזה בקרבךלעשות עוד כדבר הר

יג ( במסגרת פסוקית הנמקה ידי המחוקק-שהובע קודם לכן על, רמתווסף לשיפוט שלילי אח

). מציעא5, סיפא4, סיפא2יז (או כחלק מתיאור המעשה , )מציעא21כב , רישא6

מצביעים על מטרותיה הרחבות של 373,הנמקהשניתן לראות בהם פסוקיות , ההיגדים הללו

מדובר בעונש , למעט חוק עד השקר, בכל החוקים(המושתת על העבריין , הסנקציה. הענישה

חובתה של / את צורכהףהמשק, ףאלא יש לה יעוד נוס, אינה ממלאת רק תפקיד עונשי, )מוות

. מוסרי ומטהר, מניעתי-הרתעתי, יעוד חינוכי–הקהילה לשמור על רמתה המוסרית

) חוק בן סורר,חוק עד השקר, הדין העליון- חוק בית, חוק הקרוב המדיח(בארבעה חוקים

וכל ישראל ישמעו ויראון ולא : "בהיגדים. מניעתי של הענישה-מודגש היעוד החינוכי וההרתעתי

ויראו ולא וכל העם ישמעו :ובערת הרע מישראל "...; )12יג " (יספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך

והנשארים ישמעו ויראו ולא יספו לעשות :ובערת הרע מקרבך "...; )13- סיפא12יז " (יזידון עוד

" ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו"...; )20-סיפא19יט " (עוד כדבר הרע הזה בקרבך

,יה בו והצפ,עונשודעות הקהילה להתו: המחוקק מצביע על שלביו של תהליך חינוכי, )21כא (

הקהילה וכל מי ששייך אליה ירתעו וימנעו ; שהמעשה האסור לא יעשה שוב,מובילות להכרה

. מלשוב ולבצע את המעשה האסור

ועל השימוש בו , על רקעו הפוליטי של הביטוי. 153' עמ, 1991: דיון, ראה" סרה: "על האטימולוגיה של המילה 370

. 171' עמ, 2002: נלסון, המופיעות בחוזי מלכי אשור ראה, במסגרת שבועות נאמנות ."šībūt sarrātim": לקובץ חוקי חמורבי3' בדומה לאפיון דבריו של עד השקר בס 371 ).3קא , 9מא ' ראה תה" (דבר בליעל עם לבבך: "ועדיף לקוראה, מסורבלת" דבר עם לבבך בליעל: "הפסוקית 372 . 171' עמ, 2002: נלסון; 149-148' עמ, 1982: סונסינו, ראה 373

216

מודגש היעוד , "מישראל/ובערת הרע מקרבך: " בהם מופיע הציוויבששת החוקים האחרים

ולכן עליה , בקרבהשבוצע, על הקהילה מוטלת אחריות קולקטיבית לפשע. המוסרי והמטהר

תוכל הקהילה לשמור על טוהרתה ועל , כך. לטהר את עצמה מטומאתו באמצעות ענישת העבריין

–טמונה סכנה מוחשית לרווחת הקהילה , המאופיין כדבר רע מטבעו, בפשע. רמתה המוסרית

. ולכן יש לבערו, טמון נזק" רע"ב

מלבד הוצאתה לפועל של הסנקציה ,וספתאשר אינו מכוון לפעולה נ, "הרע"הציווי לבער את

, ישות מאיימת" רע"רואה ב, )מישראל/ בערת את הרע מקרבך, ובכך: כן-על, ומשמעותו(העונשית

374".הרע"ובכך גם יבוער , העבריין יענש–בעלת קיום מעין עצמאי

סיכום

: בדברים שלו עצמוחיוויי דעתו של המחוקק הדברימי/ברצוני לפתוח את סיכום הדיון בהערותיו

ראה למדתי "; )1ד ..." (ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם"

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה "375;)5' פס..." (אתכם חקים ומשפטים

באר את בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה : "וכן בדברי ההקדמה של המספר, )8' פס..." (הזאת

). 5א " (התורה הזאת לאמר

ללמד ולבאר את החוקים ואת , כפי שמעידים על כך המספר והוא עצמו, תפקידו של המחוקק

שהחוקים , אין תימה, לכן. וישכנע בדבר הצורך לכבדם376,באופן שיוכיח את צדקתם, המשפטים

שאינם מורכבים , קיםחו, קרי, "חוקים מבוארים) "מה שאכנה(הדברימיים מתאפיינים בהיותם

אלא כוללים , ומהנורמה החוקית המחייבת, רק מהעובדות הרלוונטיות לקביעת הנורמה החוקית

. הבהרה או הדגשה, כביאור"עיקריים"המתווספים להיגדים ה, "משניים"גם היגדים

ושניהם , המבאר" משני"והרובד ה, "עיקרי" הרובד החוקי ה-החוקים מורכבים משני רבדים

, להסבירם, ללמד את החוקים– שהמחוקק נטל על עצמו ומשקפים את התפקיד, לובים זה בזהש

מן החוקים עצמם עולה שתפקידו של המחוקק אינו מתמצה בקביעת . לבארם ולשכנע בצדקתם

.ידו-עליו להבטיח את הנחלתה לנמען ואת הפנמתה על; הנורמה החוקית

של " אוביקטיבית"הוא ויתר על מסירה . טרה זו המחוקק נקט באמצעים מגוונים להשגת מ

בעיקר ,טכניקות שונות של הבהרה ושכנוע" פיתח", ובנוסף, החוק והתערב בהם בגלוי חומרי

לפתח חטאת רבץ : "...עולה מן התמונה המשתקפת בדברי האל לקין, "הרע" עצמאי של המעין, הקיום המאיים 374

). 7ד ' בר" (ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו .1ו -ו, 14ד , וכן 375: מהביטוי האכדי המופיע באפילוג של חוקי חמורבי, ככל הנראה, שאול" חקים ומשפטים צדיקם: "הביטוי 376

"dīnāt mīšarim"") דיני צדק.("

217

377.שימוש עשיר ומגוון במבני חזרהבאמצעות

שטבע מאיר , אם לאמץ מושג" (עודפות אינפורמציונית"יוצר בחוקים " משני"הרובד ה

אינה מסימני ההיכר של דבר , לכאורה, אשר378,)בנה החזרה בסיפור המקראיביחס למ, שטרנברג

". חוקים מבוארים" לחוקק , הנראה לעין של המחוקק,אך עודפות זו מנומקת ברצונו, חקיקה

קובץ החוקים הכוהני

שר אשר תאפ, ים תתקבל תמונה כוללת/על מנת שבתום הדיון הארוך בחיוויי הדעה של המחוקק

במסגרת הדיון בהערותיו , )ואף כדי למנוע חזרות מייגעות(להצביע על ההבדלים הקיימים ביניהם

, כגון הערות(ולא למכלול הערותיו , האופייניות לו הכוהני אתייחס אך להערותשל המחוקק

חלק מן ). או מבני חזרה אחרים, "מבארת"תקבולת , פי תבנית של כלל ופרט-המנוסחות על

שכן הערות מסוגן מופיעות גם בקבצים , אינן ייחודיות למחוקק הכוהנידונהשתיההערות

,הופכים אותן להערות, וניסוחן המיוחד, ריכוזן, אך ריבוין; )בעיקר בקובץ הדברימי(האחרים

. המאפיינות את סגנונו של המחוקק הכוהני

"המעגולת"מבנה

הממלא בחוקים , ה לשימוש שכיח במבנה חזרהברצוני להתייחס בקצר, טרם הדיון בהערות אלו

מבנה ,ידי מאיר פארן- שכונה על, הכוונה למבנה התחבירי. מבהירה-הכוהניים פונקציה מדגישה

פועל 380,")כמאפיין מוצק של הסגנון הכוהני"ידי פארן -שהוגדר על( במבנה זה 379".המעגולת"

.חבירי ענייני בחזרה על הנשואאף שאין צורך ת, מאותו שורש מופיע בפתיחת המשפט ובסופו

שינון : "ובלשונו של אבא בנדויד, חזרה זו מדגישה וממקדת את תשומת הלב בכל מושאי המשפט

קיימות 381".המילים הטפלות שבסוף נותן מקום להבליט את המילים העיקריות שבתחילה

: כמה מהןאך ואזכיר דוגמאות רבות להופעתו של מבנה זה

, החזרה נועדה להדגשה". בסכתישבו שבעת ימים כל האזרח בישראל תשבוכת בס: "42כג ' ויק. 1

; והמעבר מלשון נוכח ללשון נסתר מעניק לציווי נופך של כלליות

הפועל החזרה על". תטמא שבעת ימים כימי נדת דותה וטמאהאשה כי תזריע וילדה זכר : "2יב . 2

; אה המשותפת באמצעות הדגשת הטומ,נועדה להבהיר את האנלוגיה

.225-215' עמ, 2000: קסון'ג; 74-68' עמ, 1999: ואטס, על שימוש במבני חזרה במסגרת החוקים ראה 377 .150-109' עמ, ז"תשל: שטרנברג 378 .313הערה , ראה 379 .49' עמ, ט"תשמ: פארן 380 .857-856' עמ, ב, א"תשל: בנדויד 381

218

במקוםתאכלוואת חזה התנופה ואת שוק התרומה ... אתה במקום קדושואכלתם: "14-13י . 3

מדגישה ומבהירה את הניגוד בין שני, יקטל–פי הדגם קטל - על, החזרה על הפועל...". טהור

; הצווים

ושסעת שסע כל מפרסת פרסה : מכל הבהמה אשר על הארץ תאכלוזאת החיה אשר : "...3-2יא . 4

גם , כך(מצוי בתוך תבנית של כלל ופרט " המעגולת"מבנה ". תאכלופרסת מעלת גרה בבהמה אתה

; )9' בפס

את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל יגלחוהיה ביום השביעי : "9יד . 5

הסיום משמשת ופסוקית, המעגולת נוצק לתוך תבנית של כלל פרט וכלל"מבנה ...". יגלחשערו

.כעין חזרה מסכמת

מןקבצי החוקים בסעיפי חוק שני ב" המעגולת" להופעת מבנה ותדוגמאשתי ניתן להצביע על

. )נציה ספרותית מקובלתשמבנה זה משקף קונוו, קות את הסבירותמחזה(המזרח הקדום

, הופקד בידיו לשמירהשרכושו אבד עם רכוש ש, כי על בעל בית, לקובץ חוקי אשנונה קובע37' ס

: לפני ואחרי שבועת החפות מופיעה התיבה. להישבע שבועת חפות עבור בעל הרכוש

"izakkaršum") הוא , ובחוזרו בסופה, ישירהנמסרת בדיבור, הפועל מציג את השבועה). ישבע לו

. של בעל הרכוש" להשביע את רצונו" שהיא נועדה ,מדגיש

לפני ואחרי פירוט . קובע באילו תנאים יש למסור רכוש לשמירה לקובץ חוקי חמורבי 122' ס

ana mas": התנאים מופיעה הפסוקית) שני( sarūtim inaddin") מודגש, כך). לשמירה יתן ,

. יש למסור רכוש לשמירה, בדרך זו, קרי, שבאמצעות התנאים המפורטים

הערות המחוקק הכוהני

–החוק המתייחסות לתחולת, הערות. 1: קטגוריותהערות המחוקק הכוהני תסווגנה לשלוש

הערות. 3; "סיכומיות"והערות " אקספוזיציוניות"הערות . 2; ועל מי הוא חל, היכן, מתי

".דיאגנוסטיות"והערות שיפוטיות " דיאגנוסטיות"פסוקיות הנמקה , "דיאגנוסטיות"

יש מאפיין משותף , מרי החוקהמצביעות על התערבותו הגלויה של המחוקק בחו, להערות הללו

במלאכת החקיקה של המחוקק , מתודי-כמעט, מגדיר, מסווג, הן משקפות פן שיטתי–נוסף

הנקבעות ,חלק מן ההערות מביעות את התייחסותו של המחוקק אל הנורמות החוקיות. הכוהני

".מסדרת- מכוונת" וחלק מן ההערות חושפות את ידו ה,ידו- על

219

תחולת החוקהערות המתייחסות ל

לאחר קביעתם של הנורמות או ההסדרים , כלל- בדרך, המופיעות, בקטגוריה זו כלולות הערות

: ההערות הללו הן משני סוגים.או כעין נספחים לחוקים, והן משמשות כנוסחאות סיום, החוקיים

. מחייבות את האזרח הישראליאשר , הקבועות בחוק, המחילות על הגר את הנורמות, הערות. 1

ומן הגר"; )26יח , 12יז , 29טז ' ויק" (והגר הגר בתוככם: "...ההערות מנוסחות בפסוקיות קצרות

כב , 2כ " (ומן הגר הגר בישראל"; )15' פס" (באזרח ובגר "382;)13, 10, 8יז " (הגר בתוכם/אשר יגור

; )30טו " (ן הגרמן האזרח ומ"; )10יט , 26טו ' במ" (ולגר הגר בתוכם"; )16כד " (כגר כאזרח"; )18

, המבטאים בשלמותו את הרעיון, או במשפטים ארוכים יותר; )15לה " (ולגר ולתושב בתוכם"

משפט אחד : "ישראל-גם על האוכלוסיה המתגוררת בקרב בני, קרי, שהחוק חל על הקהילה כולה

פסח כחקת ה' וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה"; )22כד ' ויק..." (יהיה לכם כגר כאזרח יהיה

... וכי יגור אתכם גר"; )14ט ' במ" (וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ

תורה אחת :' ככם כגר יהיה לפני ה... הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר:כאשר תעשו כן יעשה

).29, 16-14טו " (ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם

,)15לה ' במ, 22כד ' ויק(ם המשפט הפלילי והאזרחי שתי הערות מחילות על הגר נורמות מתחו

מטרתן, מילגרום פי-על, אשר, פולחני-ושאר ההערות מחילות עליו נורמות מתחום המשפט הדתי

383. על מנת לשמור על קדושתה,להרחיק מן הקהילה את הטומאה

ות אל הגר היא ההתייחס( בלשון נוכח ישראל בפניה ישירה-מופנות אל בנימרבית ההערות הללו

המוטלת על היא חובה, נורמות החוקיות על הגרכי החלת ה, באופן המבהיר, )תמיד בלשון נסתר

. אשר נושאת באחריות לשמירת קדושתה שלה, "קולטת"הקהילה ה

אשר , המצביעות על נצחיותו של החוק ועל תחולתו בכל מקומות היישוב הישראליים, הערות. 2

חקת "; )31, 14כג , 17ג ' ויק" (חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם: "מופיעות במספר וריאנטים

" לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם/לחקת משפט"; )21כג " (עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם

; )23יח , 15טו , 8י ' במ, 3כד , 41כג , 9י ' ויק" (לחקת עולם לדרתיכם/חקת"; )29לה , 11כז ' במ(

; )21, 10יט ' במ, 34, 31, 29טז ' ויק(לחקת עולם /חקת"; )7יז , 36 ז 'ויק" (חקת עולם לדרתם"

או של , המצביעים על נצחיותם של תופעות, לכך יש להוסיף ביטויים). 8כד ' ויק" (ברית עולם"

על ההסבר ". מן הגר הגר בתוככם: "עה ההערה מופי3' י וטיקנוס ואלכסנדרינוס גם בפס"בתרגום השבעים לפי כ 382

, ראה, 9-8' הקבוע בפס, לבין הדין, 4-3' הקבוע בפס, ועל ההבחנה בין הדין, מדוע יש להעדיף את נוסח המסורה . 1466, 1453' עמ, 2000: מילגרום

.1498-1496' עמ, שם, מילגרום, ראה 383

220

, "חק עולם"', חק עולם לה", "חק עולם לדרתיכם", "תמיד"דוגמת , הנדונים בחוקים,אובייקטים

384".לםכהנת עו", "לחק עולם"

המתייחסת לזכות הבנות , וזו, המופיעה במסגרת חוק הרצח הכוהני, זו(למעט שתי הערות

-כל שאר ההערות מתייחסות לנורמות ולכללי התנהגות מתחום המשפט הדתי, )לרשת את אביהן

ההערות בדבר נצחיות החוק התייחסו במקור לזכויות ולטובות , קסון'פי ברנרד ג- על .פולחני

אלא בהענקה , פעמית-שאין מדובר בהענקה חד, ונועדו להדגיש, נקרטיות של הכוהניםהנאה קו

אינם " מוטביהן"אשר , העיקרון הורחב גם לנורמות אחרות מתחום הפולחן385.קבועה ונצחית

386.לציוויים ולאיסורים פולחניים מגוונים, ובהמשך, הכוהנים אלא האל

, "מעשי"אשר יש להן תוקף , יות ספציפיות על הגר המחילות נורמות חוק,בהבדל מההערות

נושאות אופי , ועל תחולתו בכל מקומות הישוב המצביעות על נצחיותו של החוק,ההערות

אשר כל , "לדרתם"/"לדרתיכם"ו" חקת עולם: "המועצם נוכח צירוף שני הביטויים, דקלרטיבי

' אני ה"/"'אני ה: "ניקת התוקףמע, בדומה לחותמת הזהות387.אחד מהם בנפרד מורה על נצחיות

. כך גם הערות אלו משמשות כחותמת התחולה והתוקף הנצחיים, "אלהיכם

"סיכומיות"והערות " אקספוזיציוניות"הערות

ובחוקה הדברימית הן מופיעות אך , בספר הבריתכלל אינן מצויות " אקספוזיציוניות"הערות

בקובץ החוקים הכוהני הערות , לעומת זאת).רישא4 יט, רישא3יח , רישא2טו (בשלושה חוקים

ומציגות את ,המופיעות טרם מסירתן של הוראות חוק ספציפיות, הערות מקדימות, קרי, אלו

המופיעות , הערות, קרי, "סיכומיות"ושכיחות מהן ההערות ה, שכיחות הרבה יותר, נושאן

. מות את נושאי ההוראות הללומסכאשר , לאחר פירוט ההוראות החוקיות,בסיומם של חוקים

המורכבת , פי תבנית דומה- מנוסחות על" סיכומיות"וההערות ה" אקספוזיציוניות"ההערות ה

לבד מיקומן מ כך ש388,..."וזאת תורת ה/זאת"; "זאת התורה: "בעיקר משני צירופים קבועים

.233-231' עמ, ט"תשמ: פארן, על הביטויים הללו ראה 384מעידים על /המתעדים את, הוצבו במקדשים כמעין מסמכים, kudurruהידועות בשם , המצבות המסופוטמיות 385

שאינם , וכן של מענקים, פטורים ממיסים ומחובת עבודה, פרסים, מענקי אדמה–תוקפם של מענקים מלכותיים . 104-68' עמ, 2003: סלנסקי, ראה. קהכדי לתעד את אירוע ההענ) פי קתרין סלנסקי-על, כך(הן הוצבו . מלכותיים

.170-167' עמ, 2000: קסון'ג 386 .57-49' עמ, ג"תשנ: קנוהל, ועל יחוסם לאסכולת הקדושה ראה, על הביטויים הללו 387זאת משחת אהרן ; )13ו ' ויק" (זה קרבן אהרן ובניו: "דוגמת, פחות שכיחים, לכך יש להוסיף צירופים ספציפיים 388

אלה הם "; )21, 9, 4, 2יא " (את זה תאכלו", "את זה לא תאכלו", "זאת החיה אשר תאכלו"; )35 ז" (ומשחת בניו" זאת משמרת"; )24, 4ד " (זאת עבודת"; )21לא , 2יט ' במ" (זאת חקת התורה"; )4, 2כג " ('אלה מועדי ה", "מועדי

, )המשוערת(השוות הערות אלו לפסוקית ניתן ל). 17ל " (אלה החקים"; )88, 84ז " (זאת חנוכת המזבח"; )31' פס(שאחריה יבוא הפירוט , הפסוקית משמשת כפתיחה לפרשיה". וזה היה דבר הנקבה: "הפותחת את כתובת השילוח

. שעניינה איסורי עריות, 4Q251-מצוי ב" אקספוזיציונית"נוסח אחר של הערה ). 14' עמ, ג"תשנ: אחיטוב, ראה(' עמ, 1994: ברין, ראה בענין זה(אשר מציגה את נושא הדינים , "על העריות ":המגילה נפתחת בפסוקית המקדימה

124 .(

221

קצרות " ניותאקספוזיציו" ההערות ה–הן נבדלות רק באשר להיקפן , השונה במסגרת החוקים

. ארוכות ומפורטות יותר, מטבע הדברים, "סיכומיות"וההערות ה, כלל- בדרך, יותר

ו ' ויק" (זאת תורת העלה: "פי צירופי הסמיכות-מנוסחות אך על" אקספוזיציוניות"ההערות ה

; )1ז " (וזאת תורת האשם"; )18' פס" (זאת תורת החטאת"; )7' פס" (וזאת תורת המנחה"; )2

" וזאת תורת הנזיר"; )2יד " (זאת תהיה תורת המצרע"; )11' פס" (תורת זבח השלמיםת וזא"

390).14יט ..." (זאת התורה "389;)13 ו' במ(

זאת התורה לעלה למנחה לחטאת ולאשם : "פי שני הצירופים-ההערות הסיכומיות מנוסחות על

נפש החיה הרמשת במים ולכל זאת תורת הבהמה והעוף וכל "; )37ז " (ולמלואים ולזבח השלמים

להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא :נפש השרצת על הארץ

זאת תורת נגע צרעת בגד "; )סיפא7יב " (זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה"; )47-46יא " (תאכל

זאת "; )32יד " (עתזאת תורת אשר בו נגע צר"; )59יג ..." (הצמר או הפשתים או השתי או הערב

זאת תורת ... ולשאת ולספחת ולבהרת: ולצרעת הבגד ולבית :התורה לכל נגע הצרעת ולנתק

זאת תורת הקנאת אשר "; )33-32טו ..." (והדוה בנדתה...זאת תורת הזב"; )57-54' פס" (הצרעת

).21ו " (זאת תורת הנזיר"; )30-29ה ' במ..." (תשטה אשה

שרובן מרוכזות , מראה" סיכומיות"וההערות ה" אקספוזיציוניות"ערות ההעיון ברשימת הה

לצד חמש הערות , כך. באופן שהן תוחמות חטיבות נושאיות של חוקים, טו-יא- ו, ז- ו' בויק

המקדימות ומציגות את הוראות הפולחן של חמישה טקסי הקרבת קורבנות , "אקספוזיציוניות"

ומציינת את עיקרי , )37ז (ז - החותמת את פרקים ו, "סיכומית "מופיעה הערה, )11 1ז , 18, 7, 2ו (

בחוזרה על , מסכמת את דיני המאכלים,47-46יא - המופיעה ב, ההערה391;הנושאים שנידונו בהם

של היולדת דיני הטומאה והטהרה ; לפיהם יש להבחין בין המותר לבין האסור,העקרונות

, "אקספוזיציונית"יד לצד הערה -בפרקים יג; אסיפ7יב - המופיעה ב,מסוכמים באמצעות ההערה

חותמת , הראשונה": סיכומיות"מופיעות שלוש הערות , )2יד (המציגה את דיני טיהור נגע הצרעת

, חותמת את פרק יד, השניה; המתייחס אך לנגעי הבגדים, ומוסרת סיכום נושאי, את פרק יג

החלות על , משום שהיא מופיעה לאחר פירוט הוראות חוק שונות, "סיכומית" את ההערה ניתן לסווג גם כהערה 389

הופעתה של הערה הן משום, שסיווגה כהערה מקדימה הוא הסיווג הראוי, נדמה לי, עם זאת). 12-2' פס(הנזיר המופיע מספר פעמים בהערות , ...")וזאת תורת" ("וו החיבור"והן בהסתמך על , 21' בפס" סיכומית" ". סיכומיות"ואף לא פעם אחת בהערות ה, "אקספוזיציוניות"ה

עת יתכן שהחריגה נוב. פי צירוף הסמיכות-שאינה מנוסחת על, היחידה" אקספוזיציונית"הערה זו היא ההערה ה 390 ). 13-11' פס(המקדימות אותה , נוכח הוראות החוק, "סיכומית"שהיא יכולה להחשב גם כהערה , מכך

שהן מסכמות בקצרה את עיקרי , בהדגישו, resumptive subscript" סיכומיות"פישביין מכנה את ההערות ה 391 -29ה ' במ-המופיעה ב, "סיכומית" הבנתחו את ההערה). 32' עמ, 1974: פישביין(שפורטו קודם לכן בהרחבה , הדברים

הוא סיכומו של 29' פס; הנדונים בחוק, ששני הפסוקים מהווים סיכום נושאי של שני מקרים נבדלים, הוא קובע, 30" תורת הקנאת"ושני המקרים כוללים את , 14' המוצג בפס, הוא סיכום המקרה30' פס, 13-12' המוצג בפס, המקרה

). ואילך35' עמ, שם(

222

, והשלישית; 31-21' המפורטות בפס,המתייחס רק להוראות, סיכום ביניים, אף היא, ומוסרת

המתייחסות לטומאות , את ההוראות; )57-54יד (מסכמת באופן כולל את הוראות שני הפרקים

392).33-32טו (החותמת את פרק טו , מסכמת ההערה, הגוף

, מסווגת ומסדרת את הדינים, המגדירה, המצביעות על מחשבה שיטתית, ההערות הללו

פי טכניקת -על .המשתקף בטקסטים שונים מן המזרח הקדום, ים מקובלאנלוגיות לנוהג סופר

אשר כוללת , המשמשת כקולופון, ובסופו מופיעה פסוקית, הטקסט נפתח במעין כותרת, הסופרים

בסדרות של , תופעה זו מצויה בטקסטים פולחניים. שהובאו בגוף הטקסט,את עיקרי הנושאים

393.בקטלוגים וברשימות מלאי, יםוכן בטקסטים ארכיוני, תפילות ולחשים

ובהערות,"אקספוזיציוניות"המשתקף בהערות ה, המסווג והמסדר–בנוסף ליסוד השיטתי

ידי- המכונות על(מאימוץ טכניקות הסופרים האמורות , ככל הנראה, הנובע, "סיכומיות"ה

. מעשי-קונקרטיליחס לחלק מן ההערות אופי , אולי, ניתןarchival techniques(,394פישביין

אשר אחריהם , "זאת"הפותחים במילת הרמז , פיהם מנוסחות ההערות- על, הצירופים הקבועים

הפותחים או , יכולים להיראות כמשפטים, או לפניהם מוצגות בפירוט ההוראות הפולחניות/ו

. תשינון או תרגול של ההוראות הפולחניו, שנועדה לצרכי לימוד, "פרזנטציה כוהנית"מסיימים

מוצגות , המפורטות בגוף הטקסט, שההוראות, השימוש במילת הרמז מעניק תחושה ריאליסטית

395. המשמשים בפולחןן מצביע על האובייקטים הספציפייםושהכוה, בפועל

והערות שיפוטיות " דיאגנוסטיות" פסוקיות הנמקה ,"דיאגנוסטיות"הערות

"דיאגנוסטיות"

המורכב , והני משתמש בה לרוב היא משפט דקלרטיבי קצראחת הצורות הלשוניות שהמחוקק הכ

" היה"לעיתים כינוי הגוף מוחלף בפועל (בתוספת כינוי גוף שלישי , או מתואר השם, משם עצם

ולכן אכנה אותו הצורה , מגדיר את הענין הנדון/המשפט הקצר מאבחן". הואX): "בנטייה

". דיאגנוסטית"ה

אשר לעיתים, פונקציות שונות, בהם היא מופיעה, חוקיםממלאת ב" דיאגנוסטית" הצורה ה

". אקספוזיציונית"כהערה " וזאת תהיה טמאתו בזובו: "3' אפשר להתייחס אל פסוקית הפתיחה בפס 392, ראה" סיכומיות"והפסוקיות ה, "כותרות"וכן על נוסחאות ה, בהם משתקפת התופעה, על הטקסטים המגוונים 393

.34-33' עמ, שם, פישביין .שם, ראה 394". סיכומיות"וההערות ה" אקספוזיציוניות"ביחס לתופעת ההערות הפישביין מצביע על אספקט פרקטי אחר 395

זכירה , שימשו כאמצעי עזר לצרכי לימוד, כגון כיאזמוס וכלל ופרט, וכן אמצעים נוספים, ההערות הללו, לדבריו ). 443' עמ, 1980: פישביין, ראה(ושינון

223

איזו מהן היא הפונקציה ,)ואולי אין בכך צורך( שקשה לפסוק ,באופן, קרובות שלובות זו בזו

, פסוקיות הנמקה, הערות): כמצוין בכותרת(החלוקה לשלוש הקטגוריות , לפיכך. המכרעת

.תהיא בעיקרה חלוקה מתודי, והערות שיפוטיות

המחשידים כי אדם לקה בצרעת או במחלת עור , לאחר תיאור סימפטומים שונים, בפרק יג. 1

או לאחר תיאור חולי או תופעה ; המעידים כי המחלה נסוגה, או לאחר פירוט הסימנים; אחרת

ולפני או אחרי ; או לאחר תיאור סימני צרעת הבגדים; שאינם בגדר מחלה מטמאת, גופנית

המסווגות את , מופיעות הערות396,או בבגד הנגוע, הכוהן לנהוג בחולהכיצד על, הקביעה

או , נגעים, כסוגים ספציפיים של מחלות, הסימנים והתופעות הגופניות שתוארו, הסימפטומים

צרעת "; )6' פס" (מספחת היא"; )49, 27, 25, 20, 3' פס" (היא/נגע צרעת הוא: "חוליים גופניים

" צרבת השחין היא"; )22' פס" (נגע הוא"; )11' פס" (צרעת נושנת היא"; )25, 15, 8' פס" (הוא/היא

" גבח הוא"; )39' פס" (בהק הוא "397;)30' פס" (נתק הוא"; )28' פס" (שאת המכוה היא"; )23' פס(

פחתת "398;)51' פס" (צרעת ממארת הנגע"; )57, 42' פס" (פרחת היא/צרעת פרחת היא"; )41' פס(

399).55' פס" (היא

מעמדו הריטואלי /המציינות את מצבו, מופיעות בפרק גם הערות"דיאגנוזות הרפואיות"בנוסף ל

-ו [55, 51, 46, 44, 36, 15, 11' פס" (טמא הוא/כי טמא: "הבריא/ הנגוע או הנקי–של האובייקט

ות אל ההערות הללו ניתן להתייחס כהער). 41, 40, 39, 37, 17, 13' פס" (טהור הוא"; ])44יד

המצביעות על , ")דיאגנוסטיות("או כפסוקיות הנמקה /ו, ")דיאגנוזות ריטואליות("עצמאיות

. באיזו דרך על הכוהן לנהוג באובייקט העומד בבסיס הקביעה,הרציונל

" דיאגנוסטיות"ההערות ה, המרכיבים את דגם החוק הקזואיסטי,שני החלקיםל חסייהתב

הסימנים והתופעות , כולל תיאור עובדתי של הסימפטומיםה, בין הפרוטזיס: מצויות בתווך

הנורמה , קרי, הטיפול מצד הכוהן/בו נקבע אופן ההתייחסות, לבין האפודוזיס, הגופניות

נוכח , מורה על בידודו מן הציבור. 1: לוש דרכיםאלא נוהג בו באחת מש, הכוהן אינו מעניק לחולה טיפול רפואי 396

, שהאיש טהור, מחליט. 3; אם הוא טמא או טהור, קרי, עד שיוברר מצבו, מורה על ישיבתו בהסגר בביתו. 2; טומאתו: כל אחת מן הדרכים מובעת באמצעות פסוקיות חוזרות. או שנרפא ממנה, משום שאינו חולה במחלה מטמאת

..."/ והסגיר הכהן"; "טמא יטמאנו הכהן"/"וטמא אתו הכהן"/"וטמא הכהן אתו"/" הכהןוטמאו"/"וטמא אותו"וטהר "/"וטהרו הכהן..."/ "וטהר הכהן את..."/"וטהר את"; ..."והסגיר את..."/"והסגיר הכהן את"/"והסגירו הכהן"

". אתו הכהןלהערות נוספות ". או הזקן הואצרעת הראש ": "דיאגנוזה"המנוסחת אף היא כ, להערה זו מצורפת הבהרה 397

, )25' פס" (במכוה פרחה", )20' פס" (בשחין פרחה: "סיבת המחלה/המצביעות על מקור, מצורפות פסוקיות מבהירות 55' מושגים אלו מופיעים גם בפס [42' פס" (בקרחתו או בגבחתו: "או מדגישות את סוג המחלה; )39' פס" (פרח בעור

"]). בשתי או בערב: "יש להעדיף את הנוסח המשתקף בתרגום השבעים, נוכח ההקשרש, ויתכן, ביחס לצרעת הבגדכי : "המנמקות אותו, מופיעות הערות" טיפול"ולאחר קביעת אופן ה, "דיאגנוסטיות"לאחר ההערות ה, בשני מקרים

". דיאגנוסטיות "ידי פסוקיות הנמקה-הן מכונות על; )52' פס" (כי צרעת ממארת היא", )28' פס" (צרבת המכוה היא ).44יד " (צרעת ממארת היא בבית: "לכך יש להוסיף את ההערה 398שאינה מציינת את סוג , מופיעה הערה שונה, )46-45' פס(המקדים את ההוראות הכלליות לגבי המצורע , 44' בפס 399

". איש צרוע הוא: "אלא מגדירה את החולה, המחלה

224

באופן שהנורמה , המתווך בין הפרוטזיס לבין האפודוזיס, הן רכיב ביניים, מבחינה זו400.החוקית

אלא נגזרות , שירות מן העובדות המתוארותאינן נובעות י, או ההשלכות החוקיות, החוקית

, מעניקה) הרפואית והריטואלית" (דיאגנוזה" ה.מהקטגוריזציה ומהקלסיפיקציה של עובדות אלו

401.ואת ההצדקה החוקית להתייחסות הכוהן, הבסיס העובדתי את, בו זמנית

שהחוקים , כיוון, עם זאת.נמסרות כחלק מהגדיו של המחוקק" תדיאגנוסטיו"ההערות ה

, החשודים כנגועים מובאים אל הכוהןהבגדים/האנשים, ריאליסטיות לפיהןמתארים סיטואציות

אפשר , ועל סמך התבוננותו מקבל את ההחלטה בדבר אופן הטיפול,יקטיוהכוהן מתבונן באוב

- המוכרזת על,"דיאגנוזה"המשקף את ה, מבע משולבכ" דיאגנוסטיות"להתייחס אל ההערות ה

הוא הנותן את , ולכן, רואה את הסימפטומים, ולא המחוקק, הכוהן. את היגדו –ן ידי הכוה

402.אף שהיא נמסרת במסגרת היגדו של המחוקק, "דיאגנוזה"ה

את המעמד הריטואלי של בעלי הקובעות , "דיאגנוסטיות"פרק יא משופע אף הוא בהערות . 2

"/ לכם) ה(טמאים הם"/"א לכםטמאה הי"/"טמא הוא לכם: " האסורים באכילה ובמגע,החיים

כי "/"שקץ הם"/"שקץ הוא לכם"/"שקץ הוא "403;)38, 35, 28-26, 8-4' פס" (טמאים יהיו לכם

404).42-41, 23, 20, 13-10' פס" (ושקץ יהיו לכם"/"שקץ הם לכם"/"שקץ הם

כפי 405,ההערות הללו משמשות כפסוקיות הנמקה לאיסורי האכילה והנגיעה, פי סונסינו-על

וכפי " (לא תאכלום כי שקץ הם...כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע: "42' מפס, במפורש, ולהשע

שבשאר הפסוקים ההערות אינן מנמקות , נדמה לי, אך). 41, 28, 13, 11, 8' שיכול להשתמע מפס

". דיאגנוזות ריטואליות"ויש להן מעמד עצמאי כ, את איסורי האכילה או הנגיעה

, "דיאגנוסטיות"ורי האכילה מנומקים ישירות באמצעות פסוקיות הנמקה איס7-4' בפס

כי מפריס פרסה הוא ", "כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס: "הכוללות אפיונים זואולוגיים

, החיות אסורות לאכילה בגלל המאפיינים הזואולוגיים שלהן". ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר

מדגישה את הקורלציה הקיימת " הדיאגנוזה הריטואלית. "הריטואליולכן ההנמקה אינה במישור

, 23, 20, 12, 10' כפי שמשתקף ביתר בהירות בפס, בין המישור הזואולוגי לבין המישור הריטואלי

. שהאפיון הזואולוגי קובע את המעמד הריטואלי,מהם עולה, 27, 26

לאחר " דיאגנוסטיות"נוכח מיקומן של חלק מן ההערות ה, ואין לשוללה, מהותית-קביעה זו היא קביעה עקרונית 400

. קביעת אופן הטיפולאו שם , גילוי שם המחלה. בעולם העתיק הדיאגנוזה הרפואית לא היתה שייכת בהכרח לתחום האבחנות המדעיות 401

יש להתייחס אל , קסון'ברנרד גפי - על, לכן. שימשו מרכיב חיוני בתהליך ריפויה, והכרזה עליו, הגורם לה, הדמון . 50' עמ, 2000: קסון'ג, ראה). speech act" (פעולת דיבור"הדיאגנוזה הרפואית כ

.במיקוד, בפרק הדן בנקודת תצפית, ארחיב בנושא זה בהמשך 402 ).19, 10, 8יד ' דב(דומות מופיעות בחוקים המקבילים בקובץ הדברימי " דיאגנוסטיות"הערות 403על דוגמאות רבות נוספות להופעת הצורה ). 37-36' פס" (טהור הוא"/"יהיה טהור: "סיף את ההערותלכך יש להו 404 . 227' עמ, ט"תשמ: פארן, בספרות הכוהנית ראה" דיאגנוסטית"ה

.140' עמ, 1982: סונסינו 405

225

טמא : "מופיעות גם בפרק טו, ואליהמצב הריט/הקובעות את המעמד, "דיאגנוסטיות"הערות

המצב ). 26' פס" (טמא יהיה"; )25' פס" (טמאה היא"; )3' פס" (טמאתו היא"; )2' פס" (הוא

406".וטהר", "וטמאו עד הערב/וטמא: "הריטואלי מובע גם באמצעות צורת הסטטיב

: בת המשפחהלהדגשת קר" דיאגנוסטית"בחוקי העריות בפרק יח המחוקק משתמש בצורה ה. 3

כי שאר ", "שאר אביך היא", "אחותך היא", "כי ערותך הנה", "ערות אביך היא", "אמך היא"

). 17-10, 8-7' פס" (שארה הנה", "ערות אחיך היא, "אשת בנך היא", "דדתך היא, "אמך היא

פסוקיות הנמקה . העומד בבסיסו,הדגשת קרבת המשפחה מנמקת את האיסור בהיותה הרציונל

אלא חוזרות על אחד מן , )לא מידע ולא עמדה(ינן מוסיפות דבר על מה שנאמר קודם לכן אלו א

). יקט האיסוריבמקרה זה אוב(ומדגישות אותו כאלמנט יסודי , הכלולים באיסור,האלמנטים

, הפסוקיות האמורות, שאין בצידם סנקציה עונשית, בחוקים אפודיקטים אלו, פי מילגרום-על

אין מדובר –מוחשי של האיסור -נועדו להדגיש את אופיו האישי, ען ישירותהפונות אל הנמ

407.ב"וכיוצ" דודתך", "אמך", "אחותך"אלא ב, או דודה, אם, אחות" סתם"ב

מופיעות גם בחוקי העריות , שממילא נמסר בחוק, שחוזרות על המידעפסוקיות הנמקה

חוזרות במילים , סנקציה העונשיתהמנמקות את ה, פסוקיות אלו408.הקזואיסטים שבפרק כ

' פס" (ערות אביו גלה: "יקט הפעולהי הפעולה האסורה ואוב–שונות על שני אלמנטים יסודיים

; )20' פס" (ערות דדו גלה"; )19' פס" (כי את שארו הערה"; )17' פס" (ערות אחתו גלה"; )11

409).21' פס" (ערות אחיו גלה"

השיפוטיות הן ההערות , כ-המופיעות בפרקים יח ו, "ותדיאגנוסטי"סוג נוסף של הערות . 4

, המתואר בחוק,המחוקק מוסיף את שיפוטו הערכי השלילי באשר למעשה". דיאגנוסטיות"ה

" תועבה היא"; )14כ , 17יח " (זמה היא": "דיאגנוסטית"ומנסח את עמדתו באמצעות הצורה ה

411).21' פס" (נדה היא"; )17כ " (חסד הוא "410;)23' פס" (תבל הוא"; )22יח (

: ראה למשל (יט' ובצורת הסטטיב מופיעה בבמ" דיאגנוסטית"קביעת מצב ריטואלי באמצעות שימוש בצורה ה 406 ). 20, 19, 17, 15, 13, 10, 8, 7' פס .1525' עמ, 2000: מילגרום 407, במסגרת האפודוזיס, של קובץ חוקי אשור התיכונה מופיעותAובלוח , במספר חוקים בקובץ חוקי חמורבי 408

המתואר , רהמעבר לעובדות המק, או הבעת עמדה, וגם בהן אין תוספת מידע, המנמקות את ההסדר החוקי, פסוקיות -בדרך, פסוקיות הנמקה אלו מופיעות. על אלמנט יסודי הכלול בהן, במילים זהות או שונות, אלא אך חזרה, בחוקלקובץ , 232-ו, gap g ,107 ,136 ,146 ,194' בס, למשל, כך. המציינת סיבתיות, aššumהיחס /לאחר מילת החיבור, כלל

ועל פסוקיות הנמקה , על פסוקיות הנמקה אלו. ץ חוקי אשור התיכונה של קובA ללוח 49- ו, 36' ובס, חוקי חמורבי aššum-עוד על הופעת פסוקיות ה. 242-194' עמ, 1982: סונסינו, ראה, המופיעות בשני הקבצים האמורים, נוספות

. 2001: 'רות, ראה, המתארות הליכים שיפוטיים, ובתעודות, המלכותייםmīšarum - בצווי ה, בקובץ חוקי חמורבי ". אביו ואמו קלל: "9' המופיעה בפס, לכך יש להוסיף את פסוקית ההנמקה 409 ).13-12' פס" (תועבה עשו", "תבל עשו: "בפרק כ הנוסח שונה 410כי ("זהות " דיאגנוסטיות"מופיעות הערות שיפוטיות , טור סו, שבמגילת המקדש" איסורי הנישואין "ברשימת 411

שאינו , מן הסוג, כמו כן מצורפות לאיסורים פסוקיות הנמקה"). כי זמה היא", "היאכי תועבה /תועבה", "נדה היאולוא יגלה כנף ", )רישא20כז , 1כג ' דוגמת דב" (ולוא יגלה כנף אביהו: "הכלול ממילא באיסור, מוסיף מידע על זה

. 123-113' עמ, 1994: ברין, ראה בנושא זה". אחיהו

226

לאחר תיאור המעשים , העוסקים אף הם ביחסי מין אסורים, לקובץ חוקי החיתים195-187' בס

ולפני , ) וקיום יחסי מין עם קרובי משפחה,גילויי עריות, קיום יחסי מין עם חיות(המיניים

, "דיאגנוסטיות"מופיעות הערות , )מקום שהיא נקבעת במפורש(קביעתה של הסנקציה העונשית

זוהי הזדווגות : "נורמטיבי של כל אחד מהמעשים המתוארים-המציינות את מעמדם המשפטי

, "דיאגנוסטיות"מופיעות הערות , המתייחסות אל המעשים האסורים, לצד הערות אלו". אסורה

412".זו אינה עבירה: "נורמטיבי של יחסי המין המותרים-את הסיווג המשפטי המציינות

הערות אלו אינן מביעות את שיפוטו , כ-המופיעות בפרקים יח ו, מן ההערות השיפוטיותבהבדל

, הן אינן מצביעות על יחסו החיובי או השלילי כלפי המעשים המתוארים; הערכי של המחוקק

, באופן שהסנקציה העונשית, של המעשיםאת מעמדם החוקי, "ליאטריני"באופן , אלא מציינות

.ולא מן העובדות המרכיבות את המעשים, גזרים ישירות מן הסיווג החוקינ, או הפטור מעונש

אלא , שאינן מופיעות בקובץ החוקים, הערות אלו שונות באופין מנוסחאות משפטיות מקובלות

-ו, )צודק/ראוי ( āraהכוונה לנוסחאות. הסכמים ותכתובות דיפלומטיות, בתעודות משפטיותאך

natta āra) כי מעשים , בקובען, המתייחסות למעשים מותרים או אסורים, )לתי צודקב/בלתי ראוי

המאפיינות את המעשה , בנוסחאות אלו. בלתי צודקים/צודקים או בלתי ראויים/אלו ראויים

413. יש משום שיפוט ערכי,)בעיני האלים והאנשים(כראוי או כבלתי ראוי

אלא מציינות את מעמדו החוקי של , ט ערכישאינן מביעות שיפו, נוספות" דיאגנוסטיות"הערות

ובסעיף , לקובץ חוקי ליפית אשתר5' בס. מופיעות בקבצי החוקים השומריים, המעשה המתואר

שסטה ממסלול , לאחר תיאור מעשהו של שוכר סירהiv 42-v11(,414'ס (SLHFמקביל בקובץ

, פיעות הערותמו, וטרם קביעת הסנקציה החוקית, וגרם לטביעת הסירה,השיט המוסכם

415.כי במעשהו זה נהג שלא כדין, הקובעות

המתארים שישה מקרים שונים של ביצוע רצח , במסגרת חמשת הפסוקים, בחוק הרצח הכוהני. 5

או בכלי עץ יד ; "ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת"; "ואם בכלי ברזל הכהו וימת: "במזיד

או "; "או השליך עליו בצדיה וימת"; )"וימת(דפנו ואם בשנאה יה"; "אשר ימות בו הכהו וימת

it is an unpermitted sexual pairing" ;"it is not an offense:ית של הופנרהתרגום לעברית מתרגומו לאנגל 412

הדנים בגניבה של שור , 58-57' מופיע בס, "Xזה אינו ", "Xזה : "נוסח דומה של הערות). 237-236' עמ, 1997: 'רות(/ אם זה שור: על גילהמבוססת ) לצורך עבירת הגניבה(תיחשב שור או סוס , שנגנבה, ההכרעה האם החיה. ושל סוס ". סוס/זה שור"אם הוא בן שנתיים ; "סוס/זה אינו שור"או בן שנה , סוס גמול

.2002, 2001: כהן, ראהnatta āraעל נוסחת 413 ). 46' עמ, שם', רות (Sumerian Laws Handbook of Forms' ידי רות- שכונה על, קובץ חוקים שומרי 414בסעיפים מקבילים ). 51, 27' עמ, שם', רות ("in that place he has acted lawlessly": 'פי תרגומה של רות- על 415

" עצמאית"המחוקק אינו מייחד הערה ) בהתאמה, 237-236' וס, 5' ס(בקובץ חוקי אשנונה ובקובץ חוקי חמורבי : כרהמאפיינת את התנהגות השו, אלא מצרף אל התיאור העובדתי הערה, לסיווג מעמדו החוקי של המעשה

malā um īgīma ")60' מופיעות גם בס, המאפיינות את ההתנהגות המתוארת כרשלנית, הערות"). המלח התרשל . לקובץ חוקי חמורבי267, 125, 105, 55' ובס, לקובץ חוקי אשנונה

227

, 18-16' פס" (רצח הוא": "דיאגנוסטית"מופיעה ארבע פעמים ההערה ה, "באיבה הכהו בידו וימת

אשר גרמו למותו של , בו מתוארות העובדות והנסיבות,ההערה מופיעה לאחר הפרוטזיס). 21

שם היא מופיעה , 21' למעט בפס" (צחרמות יומת ה: "ולפני קביעת הסנקציה העונשית, אדם

). לאחר קביעת הסנקציה

ובקביעת הסנקציה , המרכיבות את מעשה העבירה, המחוקק אינו מסתפק בתיאור העובדות

המגדירה ומסווגת את מי שביצע את המעשים , אלא מוסיף הערה, הנגזרת מהן, העונשית

אינה , המוטלת עליו, הסנקציה העונשית, "דיאגנוסטית"נוכח הופעתה של ההערה ה. המתוארים

416.הוא מומת כי הוא רוצח; אלא נגזרת מהסיווג שלו כרוצח, נובעת ישירות ממעשיו

ותוצאות מעשיו ,פי מעשיו- עלמעמד משפטיקובעת אשר , "צח הואר": "דיאגנוסטית"ההערה ה

ובהיותה שייכת,יהציה ולקטגוריזצ שהמחוקק מייחס לקלסיפיק,מצביעה על החשיבות, של אדם

יתכן שהיא משקפת מעבר מחשיבה קונקרטית לחשיבה משפטית , "התיאוריה המשפטית"לתחום

417.מופשטת יותר

ההערה ". הפרקטיקה המשפטית"שבה בעת ראוי להתייחס אליה גם במישור , נדמה לי, עם זאת

, מקרה המתואר ומנסיבותיו של ה, המוסקת מעובדותיו,משקפת את המסקנה" דיאגנוסטית"ה

הם מעין , 21-20 -ו, 18-16' פס, מבחינה זו. והיא מהווה את הבסיס לקביעת הסנקציה העונשית

-את הכרעת, הם כוללים את התיאור העובדתי של המקרה–של הליך שיפוטי " מיקרוקוסמוס"

. הדין-ואת גזר, הדין

, דבריםכריזה על מצב האך מ" דיאגנוסטית"ההערה ה, כאשר עובדות המקרה ברורות מאליהן

ויכולות להתפרש בדרכים ,משמעיות- אך כאשר העובדות אינן חד,נושאת אופי דקלרטיבי, קרי

האם מי שהכה את רעהו בכלי . המכריע את הכף, יש כוח יוצר" דיאגנוסטית"להערה ה, שונות

יעה את מכר" יאגנוסטיתד"ההערה ה? יחשב כרוצח, אף אם לא התכוון לכך, וגרם למותו, ברזל

מוחזק כמי שהתכוון , אשר מטבעו עלול לגרום לתוצאה קטלנית, שמי שהיכה בכליבקובעה, הכף

,באמצעות הערה זו המחוקק כאילו מעניק מענה לשאלה. הנובעות ממעשהו, לתוצאות הטבעיות

ניתן לפרש את ר שאאשר נוצר כ, אינפורמציוני- הוא ממלא פער שיפוטי.העשויה לקנן בלב הקורא

. דות המקרה לכאן או לכאןעוב

לקובץ חוקי אשנונה מופיעות הערות 40' ובס, לקובץ חוקי חמורבי13-ו, 11-9, 7' בס

המתוארים ,המגדירות ומסווגות את מעמדו המשפטי של מבצע המעשים, דומות" דיאגנוסטיות"

' עמ, 1982: סונסינו(ולכן זוהי פסוקית הנמקה , ההערה מעניקה את ההצדקה להטלת עונש המוות, פי סונסינו- על 416

139 .( .113-112, 95' עמ, 2000: קסון'ג, ראה 417

228

; "awīlum šû šarrāq" ;"nādinānum šarrāq" ;"šāyimānum šarrāq" ;"sār": בחוקים

"awīlum šû sār" ;"šûma šarrāq" ")שקרן"; "הקונה גנב"; "המוכר גנב"; "האיש ההוא גנב" ;

"). הוא הוא גנב"; "האיש ההוא שקרן"

המגדירה את , "דיאגנוסטית" של קובץ חוקי אשור התיכונה מופיעה הערה A ללוח 33' בס

"). אלמנה] אכן[היא (""almattu šīt": שעניינה מוסדר בחוק, מעמדה המשפטי של האשה

שאינן מתייחסות למבצע , "דיאגנוסטיות" לקובץ חוקי אשנונה מופיעות הערות 26- ו24' בס

דין , קרי, "דין נפש(" "dīn napištim": אלא מגדירות ומסווגות את הסנקציה העונשית, הפעולה

; "napištim ana šarrimma": המתייחסות לסמכות השיפוט, מופיעות הערות58- ו48' בס). מוות

napištum s imdat šarrim" "") דין נפש ] זה"[; ]")נתון לסמכותו של המלך[למלך ] אך[דין נפש

.")מלך-בצו] יוכרע[

סיכום

מאפשר להצביע על סגנונו , למרות היותו קצר וסלקטיבי, העיון שנערך בהערות המחוקק הכוהני

ובדומה למחוקק , את הערותיו" מצניע"ה, ריתבהבדל ממחוקק ספר הב. המשתקף בהןהמיוחד

"/המכוונתידו "ו, המחוקק הכוהני מוחשי מאד,המתערב בגלוי בחומרי החוק, הדברימי

. ניכרת תדיר" המסדרת

ללמד ולהקנות את –שהתערבותו הגלויה משרתת מטרה דידקטית , בהבדל מהמחוקק הדברימי

המחוקק הכוהני מבקש להנחיל את , בות מבארתהיא התער, בעיקרה, ולכן, הנורמות החוקיות

דוגמת מבנה (הוא משתמש במבני חזרה . הנורמות בעיקר באמצעות ההדגשה החוזרת

את ) ולעיתים משלשים(אלא כופלים , שאינם מוסיפים דבר מן הבחינה העניינית, ")המעגולת"

. הרעיון או את הנתון העובדתי

, שממילא נמסר בחוק,בחוקיו אינן מוסיפות דבר על מה המופיעות ,רבות מפסוקיות ההנמקה

הנורמה החוקית נובעת מתוך , כאילו כדי לומר; לשם הדגשה, ים/ים יסודי/והן חוזרות על אלמנט

, ההערות .ואין צורך לנמקה או להוסיף לה הסבר רציונלי, מטבעם של הדברים, העובדות עצמן

. המעניק לחוקים סימטריות ומקצב, "פזמון חוזר"הן מעין , החוזרות בתבניות לשוניות אחידות

באופן, מובעת באמצעות תבניות רתמיות, המגדירה והמסווגת–גם החשיבה השיטתית

229

418.פזמונית נרתמת להבעת השיטתיות המחשבתית והפדנטיות-שהשיטתיות המקצבית

"מוחשיות"סיכום קריטריון ה

של " שיותו המספרתיא"רו בקשתי לאפיין את הוא הקריטריון השני לאו"מוחשיות"קריטריון ה

באופן , "חומרי החוק"שבכל אחד מהם המחוקק מתערב ב, העיון בקבצי החוקים מלמד. המחוקק

בכל אחד ,התערבותו הגלויה של המחוקק .גלויה ומורגשת, ברמת הסיפר, קרי, שנוכחותו כמספר

ולהצביע על , מן המחוקקים מאפשרת לאפיין את סגנונו המיוחד של כל אחד,מקבצי החוקים

.גישתו ביחס למלאכת החקיקה שלו

החושף את קיומו הגלוי של , הוקדש לסימן המובהק ביותר"מוחשיות"עיקר העיון בקריטריון ה

וביחס לקביעות , המתוארים בחוק,חיוויי הדעה שלו ביחס למעשים ולדמויות, קרי, המחוקק

.הנורמטיביות שלו עצמו

, הערות; מפרטות, מסבירות, מבהירות, מבארות– כוללים הערות פרשניות חיוויי הדעה

את , את שיפוטיו המוסריים, את עמדתו החברתית, החושפות את תפישתו המשפטית של המחוקק

,או מסכמות את הנורמות החוקיותהמציגות , הערות; השקפת עולמו הדתית או ההיסטורית

; ואת המעשים המתוארים בחוק,גות את הנורמותהמגדירות ומסוו, הערות; הקבועות בחוק

.ועוד, המרחיבות את תחולת הנורמות החוקיות, הערות

: להשגת מטרות ספציפיות" חומרי החוק"כל אחד מן המחוקקים מתערב ב, כפי שניתן לראות

ולהוביל את , מחוקק ספר הברית מבקש להרחיב את היריעה מעבר לקביעת הנורמה החוקית

מבקש להבטיח את ההנחלה , הדידקטי, המחוקק הדברימי; וזות אנושיים נוספיםנמענו למח

שנועד לבאר , "משני"רובד " עיקרי"ולכן מצרף לרובד החוקי ה, וההפנמה של הנורמות החוקיות

והמחוקק הכוהני מבקש להטמיע את הנורמות ; ולשכנע בצדקתן, ולהבהיר את הנורמות החוקיות

.באופן שיטתי" חומרי החוק"המארגנת את , "נתיד מכוו"החוקיות באמצעות

אישיותו " את נתיהקריטריון הראשון לאורו אפיי" (ותהשתתפ"כאשר דנתי בקריטריון ה

באירועים המתוארים " המחוקק המקראי ""השתתפות"ש, ציינתי)של המחוקק" המספרת

דומים באשר לא ניתן לומר דברים . מחוקקי המזרח הקדוםמייחדת אותו משאר , בחוקים

באחדים מקבצי החוקים מן , מפעם לפעם במהלך הדיון, כפי שהראיתי ".מוחשיות"לקריטריון ה

. של המחוקקים בחומרי החוק המעידים על התערבותם, "סימנים"המזרח הקדום מופיעים

, על סגנונו של המחבר הכוהני ראה. מאפייני סגנונו של המחוקק הכוהני אינם שונים ממאפייניו של המספר הכוהני418 . 18-11' עמ, 1971: אבניו-מק

230

כמו ; או מדגישות, שניתן להתייחס אליהן כהערות מבהירות, בסעיפי חוק שונים מופיעות הערות

המסווגות ומגדירות את , וכן מופיעות הערות; מסוגים שונים, ויות בהם פסוקיות הנמקהכן מצ

ושל הסנקציות העונשיות הקבועות , של מבצעיהם, המתוארים בחוק,המעמד החוקי של המעשים

חלק ממחוקקי המזרח הקדום נוכחים ברמת , "מחוקק המקראי"שבדומה ל, כן יש לומר-על. בהם

".חומרי החוק"ופן גלוי בומתערבים בא, הסיפר

אף אם אביא ( המעידות על התערבות המחוקקים ,המיעוט היחסי של הדוגמאות, עם זאת

, מלמדים בחלק גדול מן המקרים הללווכן אופי ההתערבות, ) שלא כיסיתי את כולן,בחשבון

מנגנון " לא יצרו במסגרת החוקים מחוקקי המזרח הקדום" המקראיהמחוקק "שבהבדל מ

, קרי, "המחוקק המקראי"שסימן ההיכר המובהק להתערבות , ניתן לראות, כך למשל ".ערבותהת

נדיר מאד בקבצי , החושפות את עמדותיו ואת השקפת עולמו בתחומים שונים, פסוקיות ההנמקה

שאינו , הן מן הסוג, המופיעות בהם, ומרבית פסוקיות ההנמקה, החוקים מן המזרח הקדום

).aššum-פסוקיות ה(ממילא נמסר בחוק ש,מוסיף דבר על מה

התערבות "או , דוגמת זו של המחוקק הדברימי, "התערבות דידקטית"לא ניתן להצביע על

, וכן קשה להתייחס אל מעט ההערות המבהירות, דוגמת זו של המחוקק הכוהני, "שיטתית

ולהוביל אל , שנועדו להרחיב את היריעה המשפטית, כהערות, המופיעות במספר סעיפי חוק

. מחוקק ספר הברית, כפי שעושה, מחוזות אנושיים נוספים

231

לנפש הדמויותהחדירה – חיי הנפששל גוצי: פרק שלישי

הקדמה ומבנה הפרק

או , מוסרייםשאינם ם ומשבין – י המחוקקנעיב אינם ראוייםש ,חוקים אוסרים על עשיית מעשים

; וי המקובלים על,ערכיםהנורמות ואת הם שאינם תואמים ושמ ביןו, פוגעיםמזיקים או שהם

עקרונות המשקפים את ,מעשים –בעיני המחוקק הראויים ,ים על עשיית מעשיםוווחוקים מצ

, המעשים עצמם.ים בעיניושובהח ,נורמותהוערכים ה תם אימיגשמו א, הצדק והמוסר שלו

.עומדים במוקד החוקים ,הראויים והבלתי ראויים

, מחשבהלהוויה ן בי, נפשהגוף לה בין ניבחמה ,דוקטרינה הדואליסטיתל בהתאם ,עם זאת

הנלווה ,הלך הרוחתודעה ולגם ל יחסיםימת אלא, בהתנהגות החיצוניתאך עוסקיםאינם חוקים

,עולם המחשבה והרגשכן ו, החיצוני והגלוי לעין ,עולם המעשה .לכוונה, לרגש, למחשבה–אליה

לתיבנותוים ארגון האירועליחדיו ואחראים ,במסגרת החוקיםם וצגיימ, הפנימי והסמוי מן העין

. המתוארים בהםניםימהלך העני

שנלווה ,וליתר דיוק לאותו פן מחיי הנפש, ים יש התייחסות לחיי הנפש של הדמויותשונבחוקים

:להלן מספר דוגמאות מן החקיקה הישראלית המודרנית. הנדונה בהם,להתנהגות החיצונית

רצונו היא משקפת את "תקפה רק אם צוואה ,1965-ה"תשכ, לחוק הירושה) א(25' ספי -על. 1

; " של המצווההחופשי והאמיתי

ה חוזלקראת כריתתו של ומתן - משאב", 1973- ג"תשל, )חלק כללי(לחוק החוזים ) א(12' פי ס-על. 2

צריכה להתקשרות חוזית הודעה על קבלת הצעה; "ובתום לבחייב אדם לנהוג בדרך מקובלת

; ) לחוק5' ס..." (תקשר עם המציע בחוזה של הניצע להדעתות גמירועל "להעיד

הצג כוזב של עובדה "מה אם הוא מציג רמאדם , ]נוסח חדש[ לפקודת הנזיקין 56' פי ס-על. 3

אם אמת קלות ראש כשלא אכפת למציג באמיתותה או מתוך באין אמונה שהיא כוזבת או בידיעה

; "ידי ההצג יפעל על פיו- שהמוטעה עלובכוונההיא או כזב

, במחשבה פליליתמבצע עבירה רק אם עשאה אדם ", 1977-ז"תשל, לחוק העונשין19' פי ס-על. 4

."... הדרוש לשם התהוותההיסוד הנפשיזולת אם נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא

מחפץ ", "תמדע", "ביודעין: "מתגדוביטויים להוסיף ש י, המצוטטים לעיל,סעיפי החוקל

, "במרמה", "במזיד", "בזדון", "בכוונה תחילה", "בכוונה", "בהתרשלות", "ותברשלנ", "נפשו

232

כחלק אינטגרלי ,ןי העונשחוקסעיפים שונים בבמופיעים ה, "שלא בתום לב", "בתום לב"

. של מעשים או עבירותםתיאורמ

בועים הט ,יםנפשייון בשני היסודות העשויים לשמש כר פורה לע חוקיםש, אם כך, ניתן לראות

והיסוד , למהות ההתנהגות המודעות, קרי, שכלי-היסוד הקוגניטיבי: בכל התנהגות אנושית

1.היחס כלפי ההתנהגות, קרי,רגשי- האמוציונלי

ן ילאפיי דכרק עוסקים בהם אלא ,החוקים אינם מגלים ענין בחיי הנפש כשלעצמם, עם זאת

ם אשמבססת ה,וכזכ, ויה או כבלתי ראויה כרא– ההתנהגות החיצוניתה של את טיבבאמצעותם

אל חיי הנפש היא תייחסותהה, מבחינה זו. שאינה מולידה אשם,או ככזו) נים שויםמסוג(

.ההתנהגות החיצוניתן את ישנועדה לשרת את הצורך לאפי, "פונקציונלית "תייחסותה

,התייחסותהאת , קרי, התורהג חיי הנפש של הדמויות בחוקיו יצתאן ובחאבקש לבפרק זה

אבקש , כמו כן .ותשל הדמוי החיצונית ןהתנהגותל להלכי הרוח הנלווים ,חוקיםב המשתקפת

לשם אפיון ההתנהגות אך הנועד אי האם ה;חיי הנפשל אזו תויחסיהת של הטיב תאלבחון

מא או ש , או ככזו שאינה מולידה אשם,כמבססת אשם, או כבלתי ראויה, כראויההחיצונית

, יש מקריםםאה ?אחרות ותנועדו לשרת מטרש, נוספות לחיי הנפשות סויחהתייבחוקים מותקיי

בלא שהדבר נועד לשרת מטרה ,כשלעצמם, בחיי הנפש של הדמויותענין המגל קחוקמבהם ה

?כלשהי "הכרחית"

ניםאופבלחיי הנפש של הדמויות םי/תייחסים מ/ שהמחוקק,העיון בחוקי התורה מלמד

: קטגוריות למספררותומאהת יוהתייחסוה את לקחאהדיון נוחותל 2.מגוונים

המחשבה . )actus reus-ה (הנלווית למעשה המתואר ,)mens rea- ה( המחשבה הפלילית ןיוצ. 1

, פי חומרתם- עלהמעשים מאפשרת לסווג את ,דרגתואת ם ושמידת האהפלילית קובעת את

;הראויההעונשית הסנקציה או ,הנורמה עתיקבצורך ל ,ן ביניהםבחיולה3

ל א יתוונלה ,"הכוונה המיוחדת"או ציון ,ם נעשה המעשהשלשמ ,המניע או המטרה ןיוצ. 2

;השעמה

, קרי ,פנימיהעולם ה לעים צביעמה 4,ם פרדיקטים אדוורביאלייםכולליה ,שימוש בפעלים. 3

המעניקים ,ורמיםהם כאחד מן הג בטבוע/עלבמו או הלך הרוח הנפשי , שיסוד הכוונה,פעלים

).1986: שורץ-אילברג(שורץ על מושג הכוונה בהלכה התנאית - ראה מחקרו המקיף של אילברג 1סוג אחר . ים לעולמן הפנימי של הדמויות/ההתייחסות לחיי הנפש נעשית באמצעות חדירות סיכומיות של המחוקק 2

על עיצוב חיי . ציטוט המונולוג הפנימי יצוג מחשבתן באמצעות, למשל, הוא של הדמויות של חדירה לעולמן הפנימי . ט"תשל: שטרנברג, הנפש בחדירה הסיכומית ובמונולוג הפנימי ראה

לוי , שהיא ממלאת בדיני העונשין ראה, והפונקציות, משמעותה, התפתחותה, מקורה: על המחשבה הפלילית 3 .1990: דאף; ואילך396' עמ, א"תשמ: ולדרמן

אחד הגורמים העיקריים המעצבים את המשמעות של הפועל הם הפרדיקטים , פי אסתר בורוכובסקי- על 4 ). ט"תשמ: בורוכובסקי(המתלכדים ביחד עם שאר מרכיבי המשמעות של הפועל , האדוורביאליים

233

;לפועל את משמעותו

אשובה "( מתווספת אל הפועלה, ")לכם", "לך", "לי(" "ל" מילת היחס .שימוש בדאטיב האתי. 4

י /ים מבצע/ שיש לפעולה עבור הנושא,את המשמעותה שידגמ, ")םלכאל תבטחו ", "לךלך ", "לי

הדאטיב האתי מתמקד . )או באי ביצועה (הבביצועלהם /לו שיש,האינטרסאו את , הפעולה

5; הפעולהי/של מבצע" אני"ב

. בחוקים המתואר, או מצב הדברים,או כלפי האירוע, ר יחסה של דמות כלפי דמות אחרתואית. 5

או שיחסה של הדמות ,של הדמות) או למחדליה (מעשיהאו רקע ל רבספק הסמ העולם הפנימי

;מוצג כמניע להתנהגותה

או שלא לחוש ,המחוקק מצווה על הנמען לחוש. המחוקק על חיי הנפש של הנמען" טותהשתל". 6

תוותלהשצריך ל ,את הלך הרוח הראוי קובעובכך , מעשההעשיית בעתאו , בטרם ,רגש מסוים

נלווה לביצוע אינו הרגששאף , רגש מסויםאו שלא לחוש, וא מצווה עליו לחושאו שה; למעשה

. פעולה כלשהי

, הורהאמחלוקה הפי - יערך עלים לחיי הנפש של הדמויות /בהתייחסויות המחוקקדיון ה

,המפורטות לעיל, קטגוריותבמסגרת כל אחת מהכאשר , לגבי שלושת קבצי החוקיםוחדובמא

שהקטגוריות האמורות אינן , כיוון. מדגימים אותהאשר ,שלושת הקבציםמ יםכתוביבחנו

ניתן ר שא, לחיי הנפש של הדמויות ים/גמאות להתייחסות המחוקקקיימות דו, מוציאות זו את זו

לקטגוריה ולא ,ה מסויימתדוגמא לקטגוריה ךשיו, במקרים אלו .ליותר מקטגוריה אחת כןלשיי

.נוחות הדיוןבעיקר משיקולים של ע ב נו,)או נוספת (תאחר

)mens rea(המחשבה הפלילית

לפיו אדם עבר , עיקרון יסודי בדיני עונשיןות פקמשה ,הוראותבקבצי החוקים של התורה אין

, מתוך מודעות לטיב המעשה ולתוצאותיו, קרי, ה במחשבה פליליתותא עביצעבירה רק אם

או בנטילת סיכון בלתי סביר , או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתן, במטרה לגרום לתוצאות אלו

. )1977-ז"תשל, לחוק העונשין20-19' דוגמת הוראות ס (שהן תיגרמנה

הנלווית למעשה , המחשבה הפלילית, כלל- בדרך, לא מצוינת במסגרת החוקים עצמםגם

והונל ה,מביאים בחשבון את היסוד הנפשי נםאיהחוקים ש, מכךהסיק אין ל,עם זאת .המתואר

. מעשה העבירהל

.120' עמ, קאגי; 208' עמ, 11.2.10d, וולטקה ואוקונור; 381' עמ, 119s' ס, גזניוס, ב האתי ראהעל הדאטי 5

234

וכי ינצו : "תיאורה .מתיאור נסיבותיו של המקרה הנדוןמכללא היסוד הנפשי נלמד , לעיתים

אלא , מכוונתפגיעהאינה ה אשבהפגיעה ש,מדלעשוי ל) 22כא ' שמ( "אנשים ונגפו אשה הרה

) 5כב (" כי תצא אש ומצאה קצים ":פסוקיתהן מו; בלהט הקטטהת שנגרמ,פגיעה בלתי מודעת

.אלא במקרה של רשלנות גרידא, שאין מדובר בהצתה מכוונת,אפשר להסיק

, כך למשל .של היסוד הנפשיצביע על טיבו עשויה לה ,הקבועה בחוק ,הסנקציה ,ים אחרים במקר

או ,שמיוחסת לו כוונה, דו ללמרשאפ) 4כב (" מיטב שדהו ומיטב כרמו ":חיוב בעל שדה לשלםמ

- פן מעין ושכן יש בחיוב, שכןנזק לשדה הה ימתאפשרות גרגבי ל" עצימת עיניים"לכל הפחות

המכה הן -ניתן ללמוד על כוונתו של האדון, )21-20כא (מת מותו של עבדדן בגריהבחוק . עונשי

ומת ("מת מייד כאשר העבד . והן מן הסנקציות הקבועות בחוק, עבדהמתיאור נסיבות מותו של

או שוויון ( אליה כוונה רצחניתהנלוותוכי , בלתי מרוסנתהיתה תוהכאש, החוק מניח, )"תחת ידו

כאשר ,תא לעומת ז."נקם ינקם: "הסנקציהומכאן ,)רום למוות שההכאה תג,אפשרותלנפש

, שההכאה היתה מידתית, חינמהחוק , ")אך אם יום או יומים יעמד("לאחר זמן מה מת העבד

פטור וא הלכן ;לאדון לא היתה כוונה לגרום למות העבדאן שכמו, לגיטימיתענישהכחלק מ

."לא יקם: "מאחריות

,מקרים אלובהבדל מ. פיןבעקי, כאמור , היסוד הנפשי נלמד,פורטו לעילש , הדוגמאות בארבע

מצוינת באופן , הנלווית למעשה העבירה,המחשבה הפלילית, קרי, ם היסוד הנפשיאחדיחוקים ב

.9-43לה ' במ; )42ד -ו (1-13יט ' דב; 12-14כא ' שמ: חוקי הרצחשלושת אלו הם .מפורש

את , בגרימת המוות הטמונה ,מידת האשםאת ת בעוק פליליתמחשבה הה רצחהחוקי ושתשלב

המחשבה הפלילית . אותוהסנקציה ההולמתאת א כפועל יוצו ,של מעשה ההרג דרגת חומרתו

6:רותוצי תשלו בהלחוקים ב מוצגת

הנפשי ול הלך רוחמצביעים עש , הכוללים פרדיקטים אדוורביאליים,באמצעות שימוש בפעלים .1

שנא] לא "[;)14' פס" (יזיד ";)13כא ' שמ" (צדה ]לא[: "הבאיםהכוונה לפעלים .ולהשל מבצע הפע

] ולא "[,]"לו [אויב] לא "[;)11' פס]" (עליו [וקם]" "לו [וארב", ]"לו [שנא ";)4יט , 42ד ' דב]" (לו[

7;)23לה ' במ]" (רעתו [מבקש

האיבר .מעשה ההרגאל , קרי, הפעולה החיצוניתלאחס המתיי ,באמצעות איבר תיאורי. 2

או (לכדי מילה אחת " מקצר", שם עצם מופשטבתוספת " ב"מורכב ממילת היחס ה, התיאורי

מהעובדות . קיימת בחוק הדברימי התייחסות עקיפה ליסוד הנפשי מלבד ההצגה המפורשת של המחשבה הפלילית 6

הקבועה בגין , גם בסנקציה, מובןכ, מסקנה זו נתמכת. שההרג שארע ביער לא נגרם במכוון, עולה5יט -ב המתוארות, מוצגים מקרים, בנוסף להתייחסות המפורשת אל המחשבה הפלילית, גם בחוק הכוהני). שאינה דין מוות(הרג זה

. אך על כך בהמשך, המצביעים בעקיפין על היסוד הנפשי . מיוצגים באמצעותםשחיי הנפש של הדמויות, בהמשך אתייחס לאופים של הפעלים הללו וכן לפעלים נוספים 7

235

ובכך ,ההרג מעשהלם גורה/הסיבה ם שה, שלםאו תהליך פנימי, נפשי מצב ,תודעתי מצב) שתיים

" מהבער: "ברים התיאוריים הבאיםהכוונה לאי .יולא וויתלהנ , הפליליתהמחשבהי הקובע מ

, "בצדיה", "בשנאה"; )15, 11לה ' במ" (בשגגה"; )4יט , 42ד ' דב" (בבלי דעת"; )14כא ' שמ(

). 23-22' פס" (בלא ראות", "בלא צדיה", "בלא איבה", "בפתע"; )21-20 'פס(" באיבה"

בעיקרת ת מוצגהמחשבה הפליליק הדברימי חוספר הברית ובבבחוק , ראותלתן ינכפי ש

באמצעות איבר ) בכל אחד מהם(ורק פעם אחת , )חמישה במספר (פעליםשימוש בהבאמצעות

האיברים באמצעות ההצגהלטת ו שבחוק הכוהני, לעומת זאת ").בבלי דעת", "בערמה("תיאורי

ת המחשבה צגה בשמות העצם המופשטים "מוחלפים"ומשהפעלים ,)שמונה במספר(התיאוריים

8.מופשטת יותרהופכת להפלילית

לחוק 20' ויה בסצהמ, כמשתקף בהגדרת המחשבה הפלילית,וכן( כפי שציינתי קודם לכן

הטבועים בכל ,המחשבה הפלילית מורכבת משני היסודות הנפשיים, )1977-ז"תשל, העונשין

, ליוהיסוד האמוציונ, המודעות למהות ההתנהגות, קרי, היסוד הקוגניטיבי: התנהגות אנושית

ה שליתוהצגו משתקפים בללברצוני לבחון האם שני היסודות ה. היחס כלפי ההתנהגות, קרי

ההצגה – התכל אחת מצורות הצגבבנפרד ן דולשם כך א. בשלושת חוקי הרצח המחשבה הפלילית

.באמצעות האיברים התיאורייםוההצגה ,באמצעות הפעלים

' דב ["שנא", ]14' פס ["יזיד", ]13כא ' שמ ["הצד(" המופיעים בשלושת החוקים ,שבעת הפעלים

מתייחסים ישירות ,)]סיפא23לה ' במ ["מבקש", "אויב", ]11' פס ["קם", "ארב", ]11, 4יט , 42ד

, רעהולשנא , לושנא , )אותולהרוג (יזיד להרגו , לוצדה : ותלופעהמושא הוא רבןוק ה;אל הקורבן

.ותמבקש רע, לואויב , עליוקם , לו ארב

אך יםבטאהפעלים מש ,מכאןו , הקורבןפילכההורג של וטא יחסומבאחידה זו ניתבתבאמצעות

בעת ההורג המלוות את ,)השליליות או הלא שליליות(תחושות האת , קרי, האמוציונליהיסוד את

. ביצוע המעשה

ישיר אופן ב ים מתייחס,באמצעותם מוצגת המחשבה הפליליתש ,עשרת האיברים התיאוריים

נעדרת, תון כללילשב מתוארתפעולה ה,לעיתים .)actus reus-ל( למוות ורמתגפעולה ה הלא

, ולעיתים,])בחוק הדברימי ובחוק הכוהני [}נפש{אתהכ, ] בספר הברית,כך [הגיהר (ספציפיקציה

בחוק ,כולן[הפלת אבן , הכאה ביד}, של כלי{השלכה , הדיפה(אופן ספציפי מוגדרת בהיא

]).והניהכ

שגגהבבלי דעת ובהאיברים ; )14כא ' שמ( הריגהמתארת באיזה אופן בוצעה פעולת ה ערמה ה

. 97-93' עמ, 2000: קסון'ג, על המעבר מן הניסוח הקונקרטי לניסוח המופשט ראה 8

236

,חושהתצביעה על ה משנאהה; )15, 11לה ' במ, 4יט , 42ד ' דב( הכאת הנפש את פעולת םנייפימא

, מצביעה על התחושהאיבהה; השלכת הכלי מתארת את אופן צדיה ה;הדיפהפעולת ההנלווית ל

בלא איבהוהאיבר ; ההדיפהפעולת מאפיין אתבפתע האיבר; )21-20' פס (הכאה בידהנלווית ל

והאיבר; השלכת הכליאופן את תאר מבלא צדיההאיבר ; הדיפה הנלווה ל,הלך הרוחעל צביעמ

.)רישא23-22' פס (הפלת האבןנסיבות את פיין מאבלא ראות

משקפים אך את היסוד ,כאמור ,אשר ,עלים באמצעות הפליתיל הפמחשבהבהבדל מהצגת ה

.קוגניטיביההאמוציונלי ו – ותסודהישני יםקפתבאיברים התיאוריים מש, האמוציונלי

אשר , אי האיבה/האיבה, אי הצדיה/הצדיה, השנאה, רמהוהעאת היסוד האמוציונלי משקפות

את כוונתו – )קורבןבהבדל מיחסו כלפי ה( את יחסו של ההורג כלפי ביצוע הפעולה ותביעמ

.ואת חפצו בתוצאותיה, את הלך רוחו בעת ביצועה ,לבצעה

ן זמימ, למשל (ר את ביצוע ההרגשכדי לאפ ,על בעורמהופ, המבקש להרוג את הקורבן ,הרוצח

את תבטאמו ,תכנון מוקדם ,כן-על ,פתשקמרמה והע .)בתואנת שווא למקום מבודד נואת קורב

, מטבעה שאינה פעולה קטלנית,פעולת ההדיפה הנלווית ל,השנאה. רבן הקותרג במוו של ההוחפצ

, לצדיה גם באשר ,כך. על רצונו בתוצאה הקטלניתהצביעומ, משקפת את חמת זעמו של ההודף

אך , קטלנית מטבעה אינה השלכההת גם פעול .הנלווית לפעולת השלכת הכלי, לכוונת הזדון, קרי

גם , וכך ;קטלניתה את רצון המשליך לגרום לתוצאה משקפת ,המלווה אותה ,הכוונה הרעה

לפעולה , אינה קטלנית מטבעהאף היא ש,אשר הופכת את הפעולה, הנלווית להכאה ביד,איבהה

.המכה לגרום לתוצאה הקטלניתן רצואת העימבה

, פי טבען- עלהשלכת הכלילאי האיבה ואי הצדיה מאפשרות להתייחס להדיפה ו, מהצד האחר

את אי ,כן- על, יםמבטאשני האיברים התיאוריים . קטלניותלהיות ועדונ אל ש,כפעולות, קרי

.אי החפץ בתוצאה הקטלניתאת הכוונה ו

,"בבלי דעת"האיברים התיאוריים את היסוד הקוגניטיבי שבמחשבה הפלילית משקפים

, "בשגגה" :הניתמקבילתו הכוו, "בבלי דעת": המושג הדברימי. "בלא ראות"ו" בפתע", "בשגגה"

נולד ש ,המעשה . מודעות לטיב המעשה ולתוצאותיו חוסריםמבטאה, מושגים כלליים שניהם

9. מגבש מחשבה פליליתואינ, בלא כוונה,באי שימת לב, בטעות

משמשים דוגמאות ספציפיות למקרים של העדר מודעות " בלא ראות"ו" בפתע: " האיברים

: מכוון לשתי רמות של חוסר מודעות) 29-22טו ' במ, 14כב , 18, 15ה , 27, 22, 13, 2ד ' ויק" (בשגגה"המושג הכוהני 9, שהמעשה, אי ידיעה. ב; ) המודעות של הרוצח בשגגהזו רמת אי(באשר לטיב המעשה ולתוצאותיו , חוסר מודעות. א

אשר , מולידה אשם, אף שאינה מגבשת מחשבה פלילית, "שגגה"ה). אי ידיעת החוק(מהווה חטא , אשר נעשה במודעעל המושג . במקרהו של הרוצח בשגגה הכפרה מושגת במות הכהן הגדול; יש לכפר עליו באמצעות קורבנות כפרה

. 334, 320-319, 269-264, 229-228' עמ, 1991: מילגרום; 19-18' עמ, 1989: לוין, בנות הכפרה ראהועל קור" בשגגה"

237

מתאר פעולה " בפתע": האיבר. קיומה של מחשבה פליליתשולליםה, מחשבה תחילהוהעדר

שהיה סמוך לו ולא היה , באונס ותרגומו בתכיף" :י"פי רש-על(במקריות , בפתאומיות תתרחשמש

,קיומן של נסיבותלגבי העידימבטא חוסר " בלא ראות": האיברו; )"לו שהות להיזהר עליו

מקרה 10. נמצא אדםבמקום נפילת האבןש אי ראיה ,למשל – העלולות לגרום לתוצאה קטלנית

, "קטיבייאובי"על אשם יעבהצלעשוי , "יקטיבייסוב"שולל את קיומו של האשם ה אוה שףא, הזכ

העלולות לגרום ,קיומן של נסיבותאפשרות מביאה בחשבון את ינהאש, על התנהגות רשלנית ,קרי

. לתוצאה קטלנית

הכוהני הרצח בחוק ,)כמפורט לעיל(וגניטיבי היסוד הקאל מפורשותההתייחסויות הלצד

' ם בפספיעיהמו, מקריםבשלושת ה .בעקיפין הזיסוד על ם יעיבמצאשר ,ם שלושה מקריםיגצומ

העובדותן מ מכללא קסמו, המודעות לטיב המעשה ולתוצאותיו, קרי ,טיביניקוגהיסוד ה, 18-16

מי , הילפ, "חזקת כוונה"ת על וסמבוס" צח הואר: "תו הקטגוריותהקביעשלוש .המתוארות

התכוון לגרום "בכלי עץ יד אשר ימות בו"או , "הבאבן יד אשר ימות ב"או , "בכלי ברזל"שהיכה

חזקת הכוונה מבוססת . ואלכ ותהכאמהטבעית הצפויה ותוצאה ה שהיא ,לתוצאה הקטלנית

לום בשלושת שאדם בר דעת מודע לפוטנציאל הקטלני הג, מקדמיתההנחה הבמקרים אלו על

.מכללא מן העובדות המתוארותשהיסוד הקוגניטיבי מוסק , מכאן עולה11;הכלים

מפורש אך את היסוד האמוציונלי שבמחשבה הפלילית אופן חוק הרצח בספר הברית מציג ב

, עם זאת. ")בערמה: "ובאמצעות האיבר התיאורי, "יזיד"ו" צדה] לא: "[באמצעות הפעלים(

והאלהים : "מסגרת הפסוקיתלע בבוהוא מו, אינו נפקדהיסוד הקוגניטיבי שגם מקומו של, נדמה

12. של כוח עליוןוהנגרמת ממעורבות, פעולה בלתי רצונית ובלתי מודעת מתארתאשר , "אנה לידו

,יםרגוהאל חיי הנפש של הבאופן סיכומי חודרים המחוקקים , בשלושת חוקי הרצח:סיכוםל

ואת מצבם הנפשי או , ם כלפי הקורבן ההורגי תואר הפועל את יחסלתוך פועל או" םסחדו"ב

הנלווית , על המחשבה הפליליתהצביעמה, החדירה הסיכומית. התודעתי ביחס למעשה ההרג

ה להבחין בין מטרתבאשר , "פונקציונלי"באופן של הדמויות מתייחסת אל חיי הנפש , למעשה

. הסנקציה או הנורמה הראויהאת ,אםתבה, עולקבו ,דרגות החומרה והאשם של מעשי ההרג

שחדירה סיכומית זו של המחוקקים לנפש הדמויות אינה שונה מהחדירותיו , יש לציין

. 145-144' עמ, 2002: מלול, על היחס בין ראיה לידיעה ראה 10: ולכן הוסף לגביהם האפיון, יםישאינם בהכרח קטלנ, לבין כלים, שהוא קטלני מטבעו, החוק מבחין בין כלי ברזל 11 גם .שהכלים הנדונים קטלניים, מובהר, אף שיש אבן יד וכלי עץ יד שאינם קטלניים, כלומר; "בו/אשר ימות בה"

שאינם , כלי הכאה/מופיעים אמצעי) 21-20' פס(ובחוק גרימת מותו של עבד ) 19-18כא ' שמ(בחוק פגיעה גופנית ). ענישתיתלהכאה , כלל- בדרך, שמשמש(והשבט , האגרוף, האבן: מטבעם קטלניים

הפעולה נעשתה . לקובץ חוקי החיתים מופיעה התייחסות דומה ליסוד הקוגניטיבי שבמחשבה הפלילית4-3' בס 12 . שלא ברצונו, כלומר, באשמתה הבלעדית של יד ההורג

238

לתוך פועל או" לדחוס"גם המספר המקראי נוהג . לנפש הדמויותהסיכומיות של המספר המקראי

עד כי יש הטוענים כי (בנפשן המתנהלים ,ואת התהליכים ,תואר הפועל את רגשותיהן של הדמויות

חוסר פרופורציה ,עקב כך ,נוצרהמקראי אך בעוד שבסיפור , )ענין מועט בחיי הנפשהוא מגלה

מקבל שכן הקורא , לבין אופן יצוגם הטקסטואלי,ם ומורכבותםעוצמת, הרגשות בולט בין משך

שר החדירה כא, במסגרת החוקים, מידע חלקי וסלקטיבי אודות המתרחש בנפשה של הדמות

הדחיסות דווקא משרתת את , גרידא"פונקציונלית"חדירה , כאמור, הסיכומית לנפש היא

ור אל המחוקק מעונין לחדכיוון ש . הנלווית למעשה, המחשבה הפליליתגתהצאת , קרי ,המטרה

. של המתרחש בנפשו" נוסחתי"הצוג די לו בינפש ההורג בעת ביצוע המעשה

אמצעי להבחנה בין סוגים שונים של מעשי היותה , קרי , של החדירה לנפש"ליפונקציונ"אופיה ה

" ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום: "המחוקק הדברימייגדו של בולט בה, הרג

הנס ,)בבלי דעת( הרוג את הרוצחיגואל הדם שראוי זה יןאמנמק מדוע ה, היגד זהב 13.)סיפא6יט (

הפליליתהמחשבההרוצח לבין ןיחס ישיר בין דיקיומו של מצביע על וקק המח ,אל עיר המקלט

מתמקד ה , של ההיגדאליפטיה ניסוחה. מחשבתו הפליליתלבהתאם ע נקב נו די–הנלווית למעשהו

המעשה יט את משמ ו"לא שנא הוא לו מתמול שלשום: "ית של המחשבה הפלילביסוד האמוציונלי

מדגיש את תלותו ,")בבלי דעת: "ת היסוד הקוגניטיבירא גם אובגר" (אשר יכה את רעהו: "עצמו

.של הדין במחשבה הפלילית

מחשבה ל שראבת וות מפורשמצויות במספר סעיפים קביעגם בקבצי החוקים מן המזרח הקדום

האוגדת בתוכה , ית של מחשבה פליליתתשיט- הצגה עקרונית, עם זאת. הנלווית למעשה,הפלילית

, בדומה להצגתה בחוקי הרצח של התורה, וגניטיבי והן את היסוד האמוציונליהן את היסוד הק

. נמצאאינה ב

כה אדם וגרם י שהימ (ות אסורותעל מבצעי פעול, לקובץ חוקי חמורבי227- ו207-206' פי ס-על

של הבעקבות בקש ,של עבד סימן עבדותשגילח , גלב/ספר; אדם וגרם למותוכה י שהימ; לו חבלה

: בלא מודעות, בטעות, קרי, שפעולתם נעשתה בלא ידיעה,שבעילה) ינו אדונו של העבדאש ,דםא

"ina idû la am as u") "בכוונה/לא הכיתי בידיעה"( ;"ina idû la ugallibu" )" לא גילחתי

ת חדירהצגת המחשבה הפלילית באמצעות במקרים הללו אין מדובר ב.)"במודעות/בידיעה

, בהבדל מהחדירות הסיכומיות". כי יחם לבבו: "בראשית הפסוק המחוקק חודר לנפשו של גואל הדם בציינו 13

ליצוג זה של חיי . וכן לא נועדה לסווג את המעשה הפלילי, חדירה זו אינה מצביעה על מחשבה פלילית, עד כהשפורטווכן , המתוארים בחוק, כשאדון בתיאור יחסה של דמות כלפי האירוע או מצב הדברים, הנפש אתייחס בהמשך

.הדמותכשאבחן את השימוש המטפורי באברי הגוף להבעת המתרחש בעולמה הפנימי של

239

מבצעי הפעולות הפוטרת את ,נוסח השבועהישיר של אלא בציטוט , ויותלנפש הדמהמחוקק

, או בהעדר ידיעה שהעבד שייך לאדם אחר, העדר כוונה לגרום לחבלה או למוותנוכח ( מאחריות

).ולא למבקש הבקשה

קיימת הבחנה בין, הדנים בעבירות של ניאוף, של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 24-23' בס

"a’īlu kî aššat a’īlenni īde": שהאשה היא אשת איש, שנעשה בידיעת הגבר,יאוףמעשה נ

האשה ש, מודע לכךגבר שנעשה בלא שה,לבין מעשה ניאוף, )"יודע, כי אשת איש היא, האיש"(

כי אשת איש , בעל הבית" ("bēl bēte kî aššat a’īle ina bētīšu usbutūni la īde": היא אשת איש

, הכרוכה במעשה, על מידת האשםהמודעות או אי המודעות משליכות. )" אינו יודע,בביתו יושבת

.ועל טיבה של הסנקציה העונשית

, ) לקובץ חוקי חמורבי265- ו227' וס, לקובץ חוקי אשנונה33- ו6 'ס( ארבעה חוקיםב

כוונת מצביע על העדר תום לב ועלאשר , לווה למעשה הנ,וקקים מציינים את היסוד הנפשיהמח

: המציין את הלך הרוח הנלווה לפעולה, היסוד הנפשי מוצג באמצעות איבר תיאורי6' בס.המרמ

"ina nulāni elippam la šattam iss abat" )"265- ו33' בס;)" תפס, סירה שאינה שלו,במרמה

šumma amtum usarrirma": שפירושו לרמות, surrurumהיסוד הנפשי מוצג באמצעות הפועל

mārāša ana mārat awīlim ittadin" )"ואת בנה לאשת אזרח נתנה,אם אמה רימתה "( ;

"šumma rē’ûm…usarrirma šimtam uttakkir") "ואת סימן ההיכר של ,רימה...אם רועה

: שפירושו לרמות, dâsum היסוד הנפשי מוצג באמצעות הפועל 227' ובס;)"הבהמות שינה

"šumma awīlum gallābam idās ") "גלב רימה/אם איש ספר".(

"הכוונה המיוחדת"המניע או המטרה

מן הסוג עבירות". כוונה מיוחדת" המכונות עבירות ,ת עבירותיווצמ, 1977- ז"תשל, בחוק העונשין

, כאלו הן. ת למעשה הפליליילוונ, המצוינת בחוק, רק כאשר הכוונה המיוחדת ותתגבשהזה מ

, בחירותו, על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופוהמאיים: "איומיםהעבירת , למשל

הבודה ראיה ":דוי ראיותיבועבירת ; )192' ס..." ( את האדם או להקניטובכוונה להפחיד...בנכסיו

). 238' ס..." ( רשות שיפוטיתבכוונה להטעותוהכל , או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור...

. המעשה או על המניע של מבצע ,מצביע על המטרהה, וד של כוונהת מצוי יסנוושבעבירות , כמו כן

' ס..." (להקניטו, להעליבו, מחזיק בנכסכדי להפחידהנכנס לנכס : "בעבירת הסגת גבול, למשל, כך

240

שלא ,מי שנכנס לנכס ).452' ס..." (במזידההורס נכס או פוגע בו ": ובעבירת היזק בזדון; )447

שלא ,או מי שהורס או פוגע בנכס, המטרות המפורטות בחוקממתוך רצון להגשים את אחת

, המטרה או הכוונהרשבא, ורותאינו עובר את העבירות האמ, רסו או לפגוע בוובכוונה לה

.הן יסוד מיסודות העבירה, המצוינות בחוק

ל ש" מיוחדתההכוונה " וא, המניע, המטרהניםיומצבקובץ החוקים הדברימי במספר חוקים

ב המקרים ובר, כמפורט לעיל, שבהבדל מדיני העונשין המודרניים, אלא,יםמעשי ה/מבצע

מבצע ,באופן שבהעדרן, אינן יסוד מיסודות העבירה" הכוונה המיוחדת" או ,המטרההאמורים

. הנדונה בחוק,כמי שעבר את העבירהלא יחשב המעשה

אם ו, לואבחוקים " משימ"תפקיד ןאי" הכוונה המיוחדת" או ,המניע, המטרהלציון , מבחינה זו

?םותהמחוקקים מציינים א מדועהשאלה נשאלת, כך

' פס(וחוק הקרוב המדיח , )6-2יג ' דב(חוק הנביא המדיח : בשניים מחוקי ההדחה לעבודה זרה. 1

' כי דבר סרה על ה: "...מטרות המדיחיםאת במסגרת פסוקיות ההנמקה המחוקק מציג ,)12-7

' הל מעלהדיחךבקש כי "...; )6' פס..." (אלהיך ללכת בה' מן הדרך אשר צוך הדיחךלה...אלהיכם

וחושף את , ולנפש הקרוב המדיח,המחוקק חודר לנפש הנביא המדיח). 11' פס..." (אלהיך

נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ("המסיתים /את תכלית היגדיהם המדיחים, קרי, מניעיהם

' פס" [נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך"; ]סיפא3' פס" [ידעתם ונעבדם

]). סיפא7

המטרה בעבירת הדחה לדבר עבירה שהרי , הצגת מטרתם של המדיחים נדמית כמיותרת

, מדוע. י לנבוע ממניע אחרעשוואינו , מעשה הדחה נועד מטבעו להדחה–מובלעת במעשה עצמו

?את מטרת המדיחיםפורש במלנכון לציין מוצא המחוקק , אם כך

למעשה הדחה של . ובאופיו של מעשה ההדחה,שהתשובה נעוצה בזהות המדיחים, נדמה לי

עלולה , אמון, כלל- בדרך, המעורר, אדם קרובדברי הסתה שלול, המחזק את דברו באות, נביא

ודגש באופן שת,לציין את מניעיהם הפסוליםש י,ךכפיל .יםענמנ השפעה מכרעת על הותילה

את בהדיחם ש, הצגת מניעי המדיחים מבהירה. המעשה על הנמעניםשל ת השליליתוהשפע

את וגיהצב, כך . זו משמעות מעשה ההדחה– אותם לדבר עבירה הם מבקשים להכשילהנמענים

,רשא, חזק את יכולת העמידה של הנמענים בפני מעשה הדחה ל המחוקק מבקש,מניעי המדיחים

.)זהות המדיחיםאופיו ונוכח ( פניוקשה לעמוד ב, כאמור

בע דין מוות והמחוקק ק, )13-8יז ' דב(הדין העליון - הקובע את סמכותו של בית, חוקמסגרת הב. 2

, קרי, המעשה הפלילילצד ). 12' פס" (או אל השפט... לבלתי שמע אל הכהןבזדוןאשר יעשה ":למי

241

, הפלילית מחשבה הת מוצג,העליוןהדין -אי ציות להחלטת בית/ שמשמעותו אי שמיעה,מעשה

. הנלווית למעשה,מצביעה על כוונת הזדוןש

המחוקק מציג ) ובשונה מהדוגמאות הבאות, ת הקודמבהבדל מהדוגמא(שבמקרה זה , נדמה לי

לא יחשב כמי הוא , באופן שבהעדרה, יסוד מיסודות העבירה ככוונתו המיוחדת של העברייןאת

. שעבר את העבירה

אלא בטעות , שלא מתוך כוונת זדון, הדין-שמשמעותו אי ציות להחלטת בית, שעשה מעשה מי

הקובע את , החוק. לא יחשב כמי שעבר את העבירה, הדין- או עקב אי הבנה של החלטת בית

, כלומר, הדין-אי ציות בזדון להחלטת ביתבמקרה של אך דן , העליוןהדין- ביתשל וסמכות

14. זוונת בסמכותכופגיעה מ שעניינה ,בעבירה

ידי -המצוטט על, להא ,)22-19יח ' דב(נביא השקר בות סקוע ה,החוקמסגרת הוראות ב. 3

ולדבר , מי את אשר לא צויתיובשדבר לדבר : של הנביא מעשיו האסוריםאתמגדיר , המחוקק

. בשם אלהים אחרים

גרת היגדו של האל במס ,פעם אחת ;מצוין פעמיים נביא הנלווה למעשהו של ה,היסוד הנפשי

: באמצעות איבר תיאוריידי המחוקק - עלופעם אחת , )20' פס (" לדבריזידאשר ": באמצעות פועל

. )22' פס (" דברו הנביאבזדון"

ההנלוו ,ת היסוד הנפשי איםגיצ ומ,לנפש נביא השקרוהמחוקק אלה יםחודרלאיזו מטרה

? )מהווה יסוד מיסודות העבירה, כוונת הזדון, קרי ,שהכוונה המיוחדת ,שהרי לא יתכן(יו רדבל

בשתי הפעמים . היסוד הנפשיהצגת פת אליו מצור, המעשהסוגשהתשובה טמונה ב, נדמה לי

. הואת אשר לא ציו' לדבר בשם ה–ית למעשה האסור מן הסוג הראשון נלוומוצגת ככוונת הזדון

, הוא מעשה ברור של נבואת שקר–ים לדבר בשם אלהים אחר–בעוד שהמעשה מן הסוג השני

עלולכך ו, בעייתיהמעשה מן הסוג הראשוןאפיון וזיהוי , שאינו מעורר כל קושי בקרב השומעים

האל יםמדגיש ,כן- על. אם לאו' בר בשם היאם ד להיווצר יחס סלחני כלפי מי שאין וודאות

".בתום לב" אין נבואת שקר –עושה כן בזדון , את אשר לא ציוהו' ה םשמי שדיבר בש, המחוקקו

מצויה דוגמא מעניינת לחדירת המחוקק לנפש ) 12-11כה ' דב(חוק האשה האוחזת במבושים ב. 4

שלה המניע את , קרי, מטרת פעולתה את ןצייומ ,חודר לנפשה של האשההמחוקק . הדמויות

קה ושלחה ידה והחזילהציל את אישה מיד מכהווקרבה אשת האחד ...": לביצוע המעשה

."במבשיו

, הזוטר, הוא השופט המקומי, "זקן ממרא"ידם - שכונה על, ..."האיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע", ל"פי חז- על 14

, הוראתו. הדין העליון- בניגוד להכרעת בית, שנדון בפניו,פסק והכריע במקרה, קרי, ששב לעירו והורה לעשות מעשהושנה ולמד כדרך שהיה , חזר לעירו"אם , לעומת זאת. נת בסמכותומהווה פגיעה מכוו, הדין-המנוגדת לפסיקת בית

). משנה ב, פרק יא, מסכת סנהדרין" (פטור, למד

242

, דמותהפנימי של המונולוג ה" ציטוט"חדירה לנפש באמצעות מהלבדבה, פי מאיר שטרנברג-על

ואילו , הפסיכולוגי"חומר הגלם"את אך " תורמת"הנחדרת הדמות , לנפשבחדירה הסיכומית

עד שלעיתים קרובות לא נותר זכר ללשון , ו ומנסחונמסגנ, מארגן אותו, המספר מעבד אותו

- והפרספקטיבה של המספר, או למאפייניו המיוחדים של תהליך התודעה, תודעה של הדמותה

15.הדובר משתלטת לגמרי על זו של הדמות הנחדרת

תודעה הל ע שלא להטביע את חותמו ,"משתדל"דווקא המחוקק נדמה ש הנונדבדוגמא ה

. המתרחש לנגד עיניה,ירוענוכח הא ,ה הפנימיתתיווח את" מרשל" וקפידבה, של האשה הנחדרת

ה את והאשה אינה חו, את המניע לפעולתהינתימצה, האמורהכפי שמשתקף מהפסוקית

כי ינצו אנשים יחדו איש : " החוקשל החיפתמשפט הב) ידי המחוקק-על( שהוא מוצג יפכ ,האירוע

ה להציל את החש, האשה 16.את חלקו" תורם"שבו כל צד , כעימות הדדי ומאוזן, קרי, "ואחיו

בהתאם לתיאורו של (את רעהו אף הוא המכה, אינה רואה לנגד עיניה את בעלה המתקוטט, אישה

". מיד מכהו"שנשקפת לו סכנה , אלא את בעלה המוכה, )המחוקק

לצבוע את האירוע עצמו בצבעי לה " מאפשר"המחוקק ,של האשה המציגה את המניע,בפסוקית

. טוהר כוונותאמינות וו של ענק למניע תו מ,בכך ."המוסמך" תיאורו את" משליט"ואינו ,תודעתה

כן ו,את המציאות הפנימית של האשה" לםלצ"מאפשר ה באופן,מניעה תהצגש, ניתן היה לצפות

י הפעולה מד מאחורוהע, מניעלבמקרה בו ט תינק, לחוות ביחד עימה את החשש לגורל בעלה

.על הסנקציה הנגזרת ממנהכן ו,הפעולת ללווי הנ,ת האשם על דרגהשפע ההיתהאכן , האסורה

אינו אינו מעלה ו, "נסיבות מקלות"על בוודאי המצביע ,"טהור"ההמניע ,במקרה הנדון, הנהו

, אם כך. "במבשיושלחה ידה והחזיקה ":כיבחומרה נענשת היא ;של האשה מוריד לענין אשמתה

17?ף שאין לו כל השפעה על הדיןא ,המניע ציג אתלה" רחוט"המחוקק , מדוע

הוא מבקש, בכך. שהמחוקק מציג את המניע דווקא משום שאין לו כל השפעה על הדין, נדמה

העשויות להצדיק,וכי אין נסיבות, הפוגעת בצניעות,כי קיים איסור מוחלט לבצע פעולה, להדגיש

.113' עמ, ט"תשל: שטרנברג 15ומעניקות , מרככות את תמונת העימות האלים, המבטאות יסוד של אחווה, "איש ואחיו"ו" יחדו: "המילים 16

, היוצרות תיאור דיסוננטי, שהבחירה במילים הללו, קשה להשתחרר מהרושם".פסטורלי "עטלקטטה מימד משגם בחוק היבום מתואר משולש , יש לציין). 5' פס..." (כי ישבו אחים יחדו: "הסמוךהיבום הושפעה מנוסחו של חוק

ת סיטואציה מתואר) מן ההקשר השונה, כמובן, בשינויים המתחייבים(וגם בו , המורכב מאשה ושני גברים, אנושיאשה מתקרבת לגבר : המתוארת בחוק האוחזת במבושים,שמצויים בה יסודות דומים לסיטואציה, )רישא9' פס(

, שכאמור, כיוון"). וירקה בפניו("ומפעילה כלפיו אלימות ; ")וחלצה נעלו מעל רגלו("נוגעת בו ; ")ונגשה יבמתו אליו("אפשר להשאיר , משקפת את נוסחו המקורי של החוק" יש ואחיוכי ינצו אנשים יחדו א: "קשה לי להניח שהפתיחה

, שמא הסמכת חוק האוחזת במבושים לחוק היבום נבעה מלכתחילה מהיסודות העלילתיים הדומים, בצריך עיוןאשר , חוקהשבפתיחת " אנומלי"נבחר הניסוח ה, בהשפעת הקירבה בין שני החוקים, ורק בשלב השני, שפורטו לעיל

. שר האסוציאטיבי בין השנייםאת הק" מהדק"לוחצת את אשכיו של /המועכת, מתואר מקרה של אשה) A ללוח 8' ס(בחוק המקביל בקובץ חוקי אשור התיכונה 17

iška ša a’īle ta(גבר זר tepi( .למעט , וכן אינו מפרט את נסיבות האירוע, החוק אינו מציין את המניע לפעולתה קטטה בין ,כבחוק הדברימי ,ואולי, אולי קטטה בין האשה לבין הגבר–) ina salte(טה שהתרחש במהלך קט, העובדה

. שני גברים

243

כל או ל,יסוס פטור מאשםאשר היה מצופה כי תוביל לב, "טהור"ההצגת המניע 18. שכזוהפעול

, את האחריות המוחלטתדווקא בסס להנועד, בחומרתה של הסנקציה העונשיתהקלה להפחות

.נטולת הסייגים

הערך ש,ומבהיר, ושמירה על הצניעות, הושטת עזרה: המחוקק מעמיד זה מול זה שני ערכים

שבנסיבות ,אשה מלמדשתיאור התנהגותה של ה, נדמה לי, עם זאת. השני גובר על הראשון

רותיאה. ניהםלאזן בי) היה(ניתן כי ו, מנוגדים זה לזהבהכרח אינם ניםושההערכים שני האירוע

בלא לפגוע לבעלה להושיט עזרה – ערכים יחדיוהלקיים את שני היתה להו יכשההאש ,מרמז

. )בסופו של דבר סטתה מן הדרךשאלא ,היתה כוונתה המקורית ויתכן שזו( בצניעות

להציל את אישה מיד . "2; "וקרבה. "1: ארבע פסוקיותמ בכמורתיאור התנהגותה של האשה

ינו היא בג, המעשה האסור,מנוה מלשעוי כפו ,"והחזיקה במבשיו". 4; "ושלחה ידה. "3; "מכהו

, השתלשלות עובדתיתסופה שלאלא , חידהיהראשונה והה תפעולאינו , )החזקת המבושים(נענשת

. הדרגתי על תהליךהצביעמה

לבין שליחת , פעולת ההתקרבותבין, מצוי בתווךאשהה לשהמניע , פי מבנה הפסוק-על, בנוסף

לאאלא , של החזקת המבושיםמעשה האסור הלא ,מבחינה תחבירית ,אין להצמידו, ןולכ ,היד

– נהגותההתדופי בעדיין אין בשלב זה . האשה קרבה כדי להציל את בעלה;תותקרבפעולת הה

. לגיטימית היא פעולה ,כדי להציל את בעלה , אל הניציםההתקרבות

.הולמת בלתיה בו תגהווהמ אינה ,כשלעצמה ,וגם פעולה זו, את ידההבשלב השני האשה שלח

19, לאחוז במבושיוכדישלחה את ידה , קרי, "ושלחה ידה להחזיק במבשיו: "המחוקק אינו קובע

ר וליצכדי או , ד בין הניציםי להפרדי כהושטה הידש, את האפשרות) זהבשלב (אין לשלול , לכןו

. שאינו אסור, מגע אחר

שאז יש להבין את , פועל בהטיהףוצירבמופיע " יד) את(שלח : "הביטוילעיתים מזומנות

יאשליחת היד ה ;תקריעי ה,פעולה הנוספת הלא ההמוביל, מקדימהכפעולה הושטת היד/שליחת

משמשת כפעולת " ושלחה ידה: " גם בחוק הנדון הפסוקית20.פתוסנה פעולה להכנה תפעולמעין

שנגרמה לגבר , המתמקד בפגיעה הפיזית, בחוק האשורי. שהחוק דן במגע אסור, מלמד" החזיקה" השימוש בפועל 18

ההולם תיאור , "לחצה"/"מעכה"ש בפועל שימו, כאמור, נעשה, ולא בפגיעה בצניעות, כתוצאה מפעולתה של האשה . או עלולה לגרום לנזק פיזי, הגורמת, של פעולה אלימה

איך לא יראת "...; )17א כב "שמ" (' בכהני הלשלח את ידם לפגעולא אבו עבדי המלך : "...דוגמת כתובים כגון 19). 9א יג "דה" (הארון כי שמטו הבקר את וישלח עזא את ידו לאחז"...; )14ב א "שמ" (' את משיח הלשלח ידך לשחת

ויחר אף : " מעונשתוו אא פטרל" טהור"והמניע ה, עזא נענש על עצם האחיזה בארון, שבדומה לחוק הנדון, רק לציין, של הפועל מקורצורת ה ים את מכנ.B.D.B -עורכי מילון ה). 10' פס" (בעזא ויכהו על אשר שלח ידו על הארון' ה . )1018b' עמ, 3aק "ס ,שלח, ראה (infinitive of purpose ,"יד) את(שלח "הביטוי לאחר העיופמה את את ידו ויקח אברהם וישלח"; )10יט ' בר..." ( את לוט אליהם הביתהאת ידם ויביאו האנשים וישלחו: " למשל20

ט ..." (שלחתי את ידי ואךה כי עת"; )4ד ' שמ..." ( בווישלח ידו ויחזק בזנבו שלח ידך ואחז"...; )10כב ..." (המאכלתעל ). שם, ראה (verb finite active, המתאר את האקט העיקרי, מכנים את הפועל BDB-עורכי מילון ה). 15

. 1962: הומבר, ראה") נטה יד"ו" (שלח יד"ההוראות והשימושים השונים של הצירוף

244

יציל את אישה מיד "ש, האשה יכלה לבחור באקט ראוי ומותראלא ש, פת נוספעולההכנה ל

לאחר ההתקרבות (לאחוז במבושים משבחרה. הפוגע בצניעות, אקט בלתי ראויבולא , "מכהו

ל וע, סטתה מדרך הפעולה הראויה) דופי ןיא ,הלעצמשכ, הבשאף , ולאחר שליחת היד, הלגיטימית

.היא נענשתכך

פעולתה הצגת המניע ל ואת ,ניתן לנמק את חדירת המחוקק לנפש האשה בחוק האמור :לסיכום

, אשמההאינו מעלה ואינו מוריד לענין , "טהור"למרות היותו , כיוון שהמניע. 1: בשני נימוקים

הצגת אופן . 2; אחריות מוחלטת במקרה של פגיעה בצניעותקיומה של הצגתו נועדה להדגיש את

, מאפשר להבחין בין פעולות לגיטימיותו ,התנהגות האשהשלבים השונים בהשופך אור על המניע

.ההולמת את הגשמתו הסוטה מהדרך, לבין פעולה, שנועדו להגשימו

עשויים לשמש , כתהליך הדרגתיתיאור התנהגותה לצד ,הצגת המניע של האשהש, נדמה לי

ולא , שהרי לא המניע,כשלעצמם, בחיי הנפש של הדמויותהמחוקק של וינותעניתדוגמא לה

.כלשהי" חיונית"מטרה בחוק הנדון פעולות משרתים הההשתלשלות ההדרגתית של

פעלים הכוללים פרדיקטים אדוורביאליים

ניתן , המיוחדים להן, אופיינייםסודותבהן י שיש ,כאשר רוצים לתת לבוש לשוני לפעולות שונות

וחדימד היסולהבעת המיוחד וצירוף מרכיב ,טראלייישימוש בפועל נ. 1: לעשות זאת בשתי דרכים

שימוש בפועל . 2; ) תואר הפועל=( את הדלת בחוזקה )טראלייפועל ני=( סגר : למשל.של הפעולה

בדוגמא . המתאר את אופן ביצוע הפעולה, שבמשמעותו נכלל הרעיון האדוורביאלי, ספציפי יותר

גםהוא כולל בתוכו שןיווכ, יותר מבחינה סמנטית"סעמו " טרקהפועל. טרק את הדלת:האמורה

.פרדיקט אדוורביאלי של אופן גרימת הפעולה

הכוללים , נעשית באמצעות שימוש בפעלים)הפועלות(בחוקים רבים החדירה אל נפש הדמויות

/ הכוונה או הלך הרוח הנפשי מובלעיסוד. מצביעים על עולמן הפנימיש ,דוורביאלייםפרדיקטים א

השימוש בהם מאפשר ,ולכן, כאחד מן היסודות המעניקים להם את משמעותם,טבוע בפעלים

במישור המתרחשת אך פעולה , לכאורה ,המתארים, הפעלים. תיוהדמו תודעתת אחשוףל

. הנפשי של מבצע הפעולהחווהלך רהתייחסם לב, העולם הפנימייגים בו בזמן גם את מצ, החיצוני

השימוש בפעלים ,"טראליתיני"לשונית במסווה של שמירה על חזות , קרובותלעיתים, בנוסף

.לתיאור הפעולות נימה ערכית" להגניב"לו מאפשר למחוקקים הל

יםפרדיקטפי ה- לע, קטגוריותשתיל, המופיעים בחוקים ,האמוריםניתן לחלק את הפעלים

יםהכוללים פרדיקט, בקטגוריה הראשונה מצויים פעלים : בהםים הכלוליםהאדוורביאלי

245

לש יםאדוורביאלי יםהכוללים פרדיקט, פעליםבקטגוריה השניה ו; של תכליתיםאדוורביאלי

. או יחסןופא

פעלים הכוללים פרדיקטים אדוורביאליים של תכלית

את , קרי ,מבחינה סמנטית את התכלית לביצוע הפעולהשר כוללים א ,בקטגוריה זו מצויים פעלים

התכלית יכולה להיות . שהוא מתכוון אליו בביצוע הפעולה, הדבראתו ,מטרתו של מבצע הפעולה

: הפעלים הבאים, למשל, כאלו הם .או ספציפית ומוגדרת, נעדרת ספציפיקציה, כללית

; )13כא ' שמ..." (ואשר לא צדה "– "צדה". 1

אשר "...; )13יז ' דב" (ולא יזידון עוד"...; )14כא ' שמ..." (וכי יזיד איש על רעהו להרגו "– "זוד". 2

).20יח ..." (יזיד לדבר

כב ..." (כי כאשר יקום איש על רעהו"...; )11יט ' דב(..." וארב לו וקם עליו"... – "םוק" ו"ארב". 3

26.(

).19יט ' דב..." (כאשר זמם לעשות "...– "זמם" .4

).7יג ' דב..." (כי יסיתך אחיך "– "סות". 5

).13' פס..." (וידיחו את ישבי עירם לאמר"...; )6יג ' דב..." (להדיחך מן הדרך "...– "נדח". 6

).15כב ' שמ..." (וכי יפתה איש בתולה "– "פתה". 7

).14ה ' במ..." (ונסתרה והיא נטמאה "...– "סתר". 8

... לא תראה את שור אחיך"; )4כ ' ויק..." (עלם יעלימו עם הארץ את עיניהםואם ה "– "עלם". 9

).4-3, 1כב ' דב..." (והתעלמת מהם

).12, 9, 6ל ' במ..." (ואם הניא אביה אתה "– "נוא". 10

..."ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך"...; )4כב ' שמ..." (ושלח את בעירה "...–" שלח. "11

לא יוכל "...; )7כב ..." (שלח תשלח את האם"; )14כא ..." (ושלחתה לנפשה"...; )14-13טו ' בד(

.)4-3, 1כד ..." (וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו"...; )19' פס" (לשלחה כל ימיו

. פגיעה – מתארים הימצאות במקום מסוים למטרה שלילית "ארב" ו"צדה"הפעלים . א

ההמתנה /והפרדיקט האדוורביאלי הוא הציפיה, ההתנהגות החיצונית היא ההימצאות במקום

אלוםפעלי, במקוםוותמצאהילהפועל של ותכלית/ומטרת עלם עיצבהב. לפגוע בועל מנת ,לזולת

.וחדירה לתודעתאמצעי משמשים

בהקשר , כולל, יח למצב אנכי המתאר מעבר ממצב ני,שהוא פועל תנועה, "קום"הפועל . ב

,התנועה החיצונית/הפעולהאל –את הפרדיקט האדוורביאלי של המטרה השלילית , המתאים

246

מילת המשמעות האדוורביאלית כרוכה ב ( בוהמטרה לפגוע/הרצוןלווה נ, המופנית כלפי הזולת

.")קם על"צירוף הבמסגרת נלווית אל הפועלה ,"]נגד" [="על"היחס

יחסו העוין אל . יש חדירה מתמשכת לנפש ההורג, 11יט ' בדב המופיע, שבתיאור,אותניתן לר

,"וכי יהיה איש שנא לרעהו: " המעניקה את הרקע לאירוע,פסוקית באמצעות מוצגהקורבן

הכוללים פרדיקטים אדוורביאליים של , "קום"ו" ארב: "ולאחריה סמוכים זה לזה שני פעלים

באמצעות שלושה העולם הפנימי של הדמות הפועלת את , למעשה ,שףהמחוקק חו. תכלית שלילית

נראית ,"והכהו נפש ומת: "התוצאהעד כי ,ההורג להלך רוחו שלהקורא מתוודע , כך.פעלים

.שמראצפויה כ

,פעלים, קרי, אלא פעלי תודעה, המבטאים עשיית מעשה,אינם פעלים, "זמם" ו"זוד"הפעלים . ג

, או תהליך פנימי של מחשבה ,")זוד ("שולב של מחשבה וכוונה רעההמשקפים תהליך פנימי מ

המבטא פעולה ,המחוקק מסמיך אליהם פועל, בנוקטו בהם, לפיכך 21").זמם("תיכנון ויוזמה

22).19יט " (זמם לעשות"; )20יח ' דב" (יזיד לדבר"; )14כא ' שמ" (להרגו...יזיד ":חיצונית

, )רעהבמקרים האמורים הכוונה ה(ך גיבושה של הכוונה השימוש בפעלים הללו ממחיש את תהלי

.מעשה החיצוני הלאהנלווית

יה עשו, לעיתים( של דיבור מתארים פעולה חיצונית"פתה"ו" נוא", "נדח" ,"סות"הפעלים . ד

הענקת דבר , כגון, את התוכן הוורבלי"לחזק"שנועדה , להתלוות אליה פעולה חיצונית נוספת

–המצביע על תכליתה של פעולת הדיבור , מהם נלווה פרדיקט אדוורביאליולכל אחד, )בתמורה

. על כוונתו ומטרתו של הדובר

כלל - בדרך;ולהניעו לעשות מעשה שלילי, הזולת או המדיח לשכנע את ,מטרתו של המסית. 1

של ואת כוונתו הפעלים הללו משקפים בראש ובראשונה את הלך רוחו ). עבירה(מעשה אסור

, קרי, של מי שנוקט בהםהערכית את עמדתו " להגניב"אך בה בעת הם מאפשרים , הפועל

המחוקק הדברימי מבהיר את עמדתו השלילית כלפי תוכן , בנוקטו בשני הפעלים הללו. המחוקק

).לעבודה זרה(דבריהם של המסית והמדיח

שעליו או , לעשותשרצה או למנוע ממנו לעשות מעשה , להקשות על הזולתמטרת המניא. 2

אינם שי המסית והמדיח שמע, עודב. ית המעשהישנות את עמדתו כלפי עשאו לגרום לו ל, לעשות

-הנאת האשה על, נענו לדבר ההסתה או ההדחהאם ,רים את המוסתים והמודחים מאחריותפוט

תכנון , שמשמעותו חשיבה, "נייטראלי"הוא פועל " זמם"בלשון המקרא הפועל , בהבדל מהוראתו בעברית בת ימינו 21

). 15-14ח ' ראה זכ( שלילי או חיובי –או יוזמה לעשיית מעשה " להשלים"יש , המבטא פעולה חיצונית, ואת הפועל, "ולא יזידון עוד: " המחוקק נוקט בניסוח האליפטי13יז ' בדב 22

...". אשר יעשה בזדון לבלתי שמע: "...מן הפסוק הקודם

247

ויואחריות לאי מילהפוטרים אותה מ, הדרנמבקשים להפר את אשר ,ה בעלידי- עלוא ,יהאבידי

.)9, 6ל ' במ(

לת אינו חפץ בו וזשהו, בו חפץ מפתה שה,זולת לעשות מעשהה שכנע אתהמפתה לשל ומטרת. 3

המפתה, בהבדל מישירות דבריהם של המסית או המדיח .)או מזיק לו, הולםבלתי ותהיו בשל(

).25ב ג " שמ, למשלראה( ערמומיות ם יסוד שלכולליה ,עקיפיםבדברים , כלל-בדרך ,משכנע

-הפועלשל ו לנפש–זמנית לנפשן של שתי דמויות בו מאפשר לחדור "פתה"פועל שימוש בה

/ומטרתעל בראש ובראשונה היעבהמצ ,יויתהפפעולת . המפותה-הנפעלשל וולנפש, המפתה

) בסופו של דבר( לראותו תןיונ , של המפותהואת הלך רוחגם פיןיעקב ינתמצי, המפתהשל תכליתו

.הסכמה המעשה בכמי שעשה את

ה נערהסכמת ה כןש, )16-15כב ' שמ(בתולה שלא ארשה וי בחוק פית המתואר ,המקרהזהו

,למרות .פיתויה, קרי, בינה לבין הגברההתקיימש ,המקדימהאינטראקציה ה באמצעות השגוה

עליה הפכ אאל, תה את האשהי פלאהגבר ו לפי ,דן במקרה) 29-28כב ' דב(חוק הדברימי שה

הגבר –שני החוקים קובעים נורמה זהה , )..."תפשה ושכב עימהו... ימצאיכ"( יים איתו יחסיםלק

, זכות הסירוב, קרי ,יתכן שההבדלים הקיימים ביניהם, עם זאת .חיב לשאת את הנערה לאשה

עים וב נ,הקבוע בחוק הדברימי, בעתידוהאיסור לגרשה, המוענקת לאב בחוק בספר הברית

מוטלת גם עליה האחריות עם הגברמשהסכימה לשכב . הסכמתה של הנערהאימ או ,הסכמתהמ

; ) סירב לתיתה לאשההזוכה במוהר הבתולות גם אם(והחוק דואג לפצות את אביה , למעשה

23.ואוסר על הגבר לגרשה, החוק דואג לעתידה ולרווחתה, נאנסהמשלא הסכימה ו

שלאתכליתו של הפועל , פי האחד-על. תו שלילי מבטאים מטרות"עלם"ו" סתר"הפעלים . ה

. ואו שמצופה ממנו לעשות , לעשות מעשה שעליו לעשותשלא ,מטרתו, פי השני-עלו, להתגלות

להתפס /לא להתגלות כדי ,)חבוי( במקום מסוים הנמצא, כלומר, "הנסתר"האשה הסוטה . 1

ד אין בה והיא לא וע...ונעלם מעיני אישה: "גרמה לתוצאותהיא ש ונתמכוהה תופעול, בקלקלתה

. )13ה ' במ ("נתפשה

בציינה את מה שחסר, מהווה אף היא חדירה לנפש הדמות" ונעלם מעיני אישה: " הפסוקית

ובקיום יחסי מין בהסכמה , באונס בתולה, בהתאמה, הדנים, של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 56-55' פי ס- על 23, "])הבתולה את עצמה לאיש נתנה[" "batultu rāmanša ana a’īlu tattidin": הסכמת האשה מצויינת באופן מפורש(

ובמקרה של , ק במקרה של קיום יחסי מין בהסכמהולא ר, זכות הסירוב מוענקת לאבי הנערה גם במקרה של אונסi": הפסוקית. אונס לא נאסר על הבעל לגרש את האשה assi la isammakši"") ישאנה לאשה לא ידחנה(" ,

, )5הערה , 97' עמ, 1970: פאול, ראה(כמקבילתו של האיסור האמור ) לטעמי בטעות(ידי שלום פאול - שפורשה עלואינה , "הנגדה מבהירה"בנסחה את הנורמה המחייבת בתבנית של , לשאת את האשהקובעת אך את חובת הגבר

באמצעות , כלל- בדרך, ניתן לתמוך עמדה זו בעובדה שגירושין מתוארים. לאירוע עתידי, כבחוק הדברימי, מתייחסת-38' ובס, חוקי חמורבי לקובץ 148 - ו, 138-137' בס, לקובץ חוקי אשנונה59' בס, כך). שפירושו לעזוב (ezēbumהפועל

. של קובץ חוקי אשור התיכונהA ללוח 37

248

ידי - חדירה כזו מכונה על. אודות מעללי אשתואת אי ידיעתו של הבעל, קרי, בתודעה הנחדרת

החודר מציין את אי –חודר והיא משקפת את מוקד הענין של ה, "חדירת מינוס"מאיר שטרנברג

24.)לאי ידיעתו (אינו יכול להיות מודע לה, מטבע הדברים, אשר, ידיעתו של הנחדר

, בתודעה החסרה, המחוקק מסתפק בציון האינפורמציהלתודעתו של הבעל" חדירת המינוס"ב

פשי על התהליך הנ" מתעכב"הוא אינו . שהבעל שרוי בו,ואינו חושף את מצב הנפש המסוים

, של הבעל באמצעות החדירה הנוספת לנפשו,ישיר אל השלכותיובאופן אלא מוביל , כשלעצמו

נוצר פער מידע בין ,כך). 14' פס" (ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו: " את מצבו הנפשימציגהה

שתחילתו באי , תהליך נפשי"בשרטטו"פער זה םהקורא משליו, לנפשהמחוקק שתי חדירות

. וסופו בקנאה, המשכו בחשד,הידיעה

ממצוקת החיות וא, הרכוש שאבדן מ, מתעלם מהחיות התועותאשר , הפועל-הנמעןתכליתו של . 2

אי , קרי, המקדימה את מחדלו, הפעולהאף ש. )4-3, 1 בכ' דב (שלא להושיט עזרה, תפלוונה

, )עזיבת המקוםאו הסבת ראש ו, עצירה והמשך הליכה(עשויה להיות מינורית , הושטת העזרה

הוא , הרכוש האבוד לא נעלמו מעיניו םקיו ו,החיותמצב למרות ש ;הברורשל הפעולה תה מטר

.)הוא אינו נפעל אלא פועל (כךבחר להתעלם מ

,יםפעל, ירק ,יםגרימה לוקטיבי י פעלםה, )בבנין פיעל( "שלח"ו ,)בבנין קל ("שלח" יםפעלה. ו

שניהם כוללים בתוכם ו ,אחר מהמקום בו הוא נמצאלהיות במקום לגרום לדבר םמשמעותש

תכליתו של השולח עיקר ש, הפעלים נבדלים בכךש, לי נדמה.פרדיקט אדוורביאלי של תכלית

לא להיות שדבר לגרום לשל המשלח ית עיקרמטרתו הואילו , לגרום לדבר להימצא במקום האחר

המיקום עומד במוקד השילוח לו איו, במוקד השליחה עומד היעד העתידי. במקום בו הוא נמצא

.רהוהאמה חנבאבהתאם לבמסגרת החוקים " שלח" הפועל ימושיברצוני לבחון את ש. הנוכחי

כי יבער איש שדה או כרם ושלח את " :)4כב ' שמ (שדהשל וביעורב דןחוק הרוטזיס בהפפי -על. 1

אינה לגרום , בועריםכרם להיות מלשדה או שגרם ל, מטרתו של האיש, "בעירה ובער בשדה אחר

לחו אלא ש, במכוון לבער בשדה השכן לח את בעירוא שליש הא. אחר) או לכרם(נזק לשדה במכוון

25.מרעה ראוי פקיא סלעו בו רמקום ה, ככל הנראה, כי ,ממקומו

,בשלחו אותן הוא עוצם, כי החיות לא תרעינה במקום בלתי מספק, אף שמטרתו של האיש

כן- על(ועצימת עיניים זו כמוה ככוונה ; שתבערנה בשדה אחר, ו לאפשרות הסבירהאת עיני, כמובן

).מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: "מוטל עליו פיצוי מעין עונשי

לפיו רק, המשתקף בחומש השומרוני, הנוסח המורחב של הפסוק הנדון, לדעתו של אריה טוויג

.117' עמ, ט"תשל: שטרנברג 24 ).223' עמ, ל"תש: טוויג" (התיר את הרצועה): "בעקבות פירושו של אהרליך(בלשונו של אריה טוויג 25

249

ואילו במקרה של , "מיטב שדהו"ב הבעלים ביחוי במקרה שהחיות ביערו וחיסלו את השדה כליל

משקף פרשנות משפטית , הוא יפצה את בעל השדה הניזוק בשיעור נזקו, גרימת נזק חלקי

הכרוך בחיוב , מנסה להתמודד עם הקושיר שא, )האופיינית גם למסורת ההלכה היהודית(

26. במזידלעפ שלא אף, מוטל על בעלי החיותאשר , מכבידהמחמיר וה

, ככל הנראה ,פעולת הרועה מתוארת, הדן במקרה דומה, לקובץ חוקי חמורבי58' ס ב

rē’ûm s": ולא כעצימת עיניים, מלכתחילה כפעולה מכוונת ēnam ana eqlim iddīma eqlam

s ēnam uštākil"") ובשדה את הצאן האכיל, ]מסוים[שיחרר את הצאן בשדה /הרועה השליך .("

מוטלת עליו החובה ,שעליו לשלם לבעל השדה, בנוסף לפיצוי ,השדה" גדכנ"נוכח פעולתו המכוונת

eqel ušākilu inass": לשמור על השדה ar") "הרועה נענש ). "ישמור, שהאכיל בו, את השדה

27. שעלולים לנהוג כמוהו, עליו לשמור על השדה מרועים–טליונית - בענישה מעין

. שלא ימצא עוד במקום עבדותו,עומדת המטרה) 14-13 טו' דב( העבד אתח שלהחובה לבמוקד . 2

אך את פעולת השיחרור מדגישה ,השילוחהחיובית של ות את מטרתשקפמה, "פשיח: "המילהגם

ויצא : "הקובע, חוק הכוהניהבדל מהב(אינה מציינת את יעדו של העבד ר שבא, ממקום העבדות

. ])41כה ' ויק" [ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב...מעמך

, אי הימצאות העבד במקום עבדותולפיה ,בטא עמדהו לבחירת המחוקק בפועל שלח מאפשרת ל

בחוקים המקבילים בספר אינה משתקפת זועמדה .בעל העבדתו של מטרהיא , סיום העבדות, קרי

כה ' ויק, 2כא ' שמ(" יצא: "באמצעות הפועלמתואר העבדות םסיובהם ,הברית ובספר הקדושה

.הפועל, העבדשל ומטרתמוצג כ ךכפי ול,)41

רשבא, המשקפת יחס מתחשב בחיות,כנורמה) 7כב ' דב(וות שילוח הקן להתייחס למצבלומק .3

משולחת מן הקן פוריצה. מטרתה למנוע מן הציפור לצפות במחזה האכזרי של נטילת האפרוחים

. בעת נטילת אפרוחיהםומקכדי שלא תמצא ב

לבצע שתי, המבקש לגרש את אשתו, על בעל, )4-1כד ' דב(ולה מן החוק הדברימי כפי שע. 4

ספר הכריתות מציין את סיומם. ולשלחה מביתו;לכתוב לה ספר כריתות ולתיתו בידה: פעולות

.שהאשה לא תימצא עוד בביתו, הבעלשל ווהשילוח משקף את תכלית, של יחסי הנישואין

קטים אדוורביאליים של אופן או יחספעלים הכוללים פרדי

כיוון שכל. אשר כוללים מבחינה סמנטית את אופן גרימת הפעולה, בקטגוריה זו מצויים פעלים

).228' בעמ, שם(ן הנדון ראה הסבריו של טוויג לסיבות האפשריות לחומרתו של הדי. 231-226' עמ, שם 26 . 155' עמ, דרייבר ומיילס, ראה 27

250

,הפרדיקטים האדוורביאליים, מתארים גרימת נזק לזולת, המופיעים בקטגוריה זו, הפעלים

. עולה אל מושא הפעולהיחסו של מבצע הפאת וא ,מתארים את אופן גרימת הנזק, הכלולים בהם

: יםבאהפעלים ה, למשל, אלו הם

וכי יגור "; )9כג ..." (וגר לא תלחץ"; )20כב ' שמ..." (וגר לא תונה ולא תלחצנו "– "לחץ" ו"ינה" .1

ולא תונו איש "; )14כה " (אל תונו איש את אחיו"...; )33יט ' ויק" (אתך גר בארצכם לא תנו אותו

).17כג ' דב" (לא תוננו...עמך ישב"; )17' פס..." (את עמיתו

).14כא ' דב" (תחת אשר עניתה"...; )21כב ' שמ" (כל אלמנה ויתום לא תענון "– "ענה". 2

).2טו ' דב..." (ולא יגש את רעהו "...– "נגש". 3

ה ' קוי..." (או עשק את עמיתו"...; )14כד ' דב..." (לא תעשק שכיר עני ואביון "– "גזל"ו "עשק". 4

. )13יט ..." (לא תעשק את רעך ולא תגזל"; )23, 21

).53' פס" (לא ירדנו בפרך לעיניך"...; )43כה ' ויק..." (לא תרדה בו בפרך "– "רדה". 5

והתעמר בו "...; )14כא ' דב..." (ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה "...– "התעמר". 6

).7כד ..." (ומכרו

" כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל"...; )21ה ' ויק..." ('א ומעלה מעל בהנפש כי תחט "– "מעל". 7

).27, 13ה ' במ(

י וכיד, התעללותשייכים לשדה סמנטי של , המנויים לעיל, כל הפעלים ,"מעל"למעט הפועל

המשקף יחס שלילי , אלא אופן התנהגות, אינם מציינים פעולות ספציפיות הללוםפעליה. וניצול

,התנהגות אכזריתמתארים ם הפעלי. מי שהכוח בידו כלפי מי שנתון בנחיתות ובמצוקהשל

ו התנהגות א, ")התעמר", "רדה", "נגש", "ענה", "לחץ", "ינה("גורמת לזולת סבל וייסורים ה

28").גזל", "עשק("גורמת לזולת מחסור ה ,תוקפנית

, עושרו, מעמדו החברתי(הפועל ת דמוחיצוני של אפיון בו זמנית קיענמ פעליםכל אחד מה

,תיו הדמובנוסף לחדירה לנפש ).זולתלחסו יו והלך רוח(ואפיון פנימי , ) בזולתתופוטנציאל פגיע

כאיסורים קטגוריים במסגרת ) ברוב המקרים(בהופיעם , הללופעלים באמצעות ה תופועלאשר

.המוסריות יותועמדערכיו ו ויטיבם משמשים למחוקק אמצעי לפעליה, חוקים אפודיקטים

בהביעו את, או יחס כלפי הזולת/כולל אף הוא פרדיקט אדוורביאלי של אופן ו" מעל" הפועל

. של מבצע הפעולה כלפי הזולתוחוסר נאמנות

שכן גם הוא משקף מערכת יחסים בין מי , במסגרת הפעלים הללו" חבל"התלבטתי האם ראוי לכלול את הפועל 28

שפירושו , abālumהפועל , הא ראיה(ויש בפעולה משום גרימת סבל לזולת , שהכוח בידו לבין מי שנמצא במצוקהשבלשון המקרא הפועל מבטא פעולה של נטילת , נדמה לי, עם זאת]). לקובץ חוקי חמורבי34' ס, אה למשלר[לדכא

בלא שכלול בו יחסו של נוטל המשכון אל הפעולה או אל בעלי , ])25כב ' שמ..." [אם חבל תחבל שלמת רעך("משכון ' פס" (ולא תחבל בגד אלמנה"...; )6כד ' דב(..." לא יחבל רחים ורכב: "הקבועים בחוק הדברימי, האיסורים. המשכון

. ואינם מבטאים את הלך רוחו של הפועל, האסור בנטילה, מתייחסים לסוג המשכון) 17

251

הוא אמצעי שכיח לחדירת , הכוללים פרדיקטים אדוורביאליים, השימוש בפעלים:לסיכום

מעניקים לעולם הפנימי הצרנה לשונית שונה מזוהמחוקקים לא. המחוקקים לנפש הדמויות

שכן חשיפת תודעתה והלך רוחה של הדמות מושגת באמצעות משפט, שמקבל העולם החיצוני

29.שבמרכזו מצוי אך פועל, "יטראליינ", "פשוט"

חוסר או , חוסר כבוד, זלזולהמייצג יחס של ,"קלה"בשולי הדברים ברצוני להתייחס אל הפועל

, כלשהיבהכרח התנהגות חיצוניתכולל הוא אינו –הוא פועל תחושתי " קלה"הפועל 30.הערכה

. את התחושה בלבד, ומעצי להביע אך את היחס עשואלא , היחס המזלזלן הנובעת מ

" לעיניךאחיךונקלה פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה : "...בחוק המלקותפועל ההופעתו של

האם לנפש האיש ?לאיזו נפש המחוקק חודר באמצעותו ,ת השאלה אתמעורר 31,)3כה ' בד(

פונה קקומחאליו ה( או לנפש הנמען, שאז הפועל מייצג תחושה עצמית של חוסר הערכה, המוכה

?הנמען כלפי המוכהשל ת הזלזול את תחושמתאר הוא שאז , )ישירות

, הפיזית האת הראימציין " עיניל: "הביטוי ."לעיניך ":תיבהב שימושה נוכח ,מתעוררתזו שאלה

.הערכהעמדה או , קרי, פנימיתראיה מציין ה ,"בעיני: "עומת הביטויל, התרחשותהחיצונית של ה

ולא , המחוקק מכוון לנוכחותו הפיזית של הנמען, "ונקלה אחיך לעיניך: "בקובעוש, נראה לי, לכן

נפש לאלא א, ל נפש הנמעןאינה א קקו המחחדירת, אם כך ;כהו המלהערכתו או ליחסו כלפי

. הכאה הפומבית הממושכתהנוכח , של המוכה את תחושתו העצמיתתשקפוהיא מ, המוכה

שכן אף אם המכות המרובות לא , המחוקק מגלה רגישות כלפי תחושותיו של המוכה, מבחינה זו

לגרום שהן עלולות ,יש להביא בחשבון, כהו המהנוכח לחוש חוסר כבוד כלפי-גורמות לנמען

. ואת זאת המחוקק מבקש למנוע, לתחושה עצמית של זלזול וחוסר הערכה

הדאטיב האתי

: התיבהףוציר בים מופיע,ים/ לנמעןיםמופנה , או האיסור לעשות מעשה, הציווי,במספר חוקים

32;)22לד ' שמ..." (תעשה לךוחג שבעת : "בחוקי הרגלים ושנת היובל, למשל, כך ".לכם"/"לך"

33;)40' פס..." (הראשון ביוםולקחתם לכם"; )15כג ' ויק..." (ממחרת השבת וספרתם לכם"

תעשה חג הסכת "; )9טז ' דב..." (תספר לךשבעה שבעת "; )8כה ..." ( שנים שבע שבתת וספרת לך"

). 13' פס..." (לך

.116' עמ, ט"תשל: שטרנברג, ראה 29 .IIבערך קלה , 885b' עמ, BDB-מילון ה, ראה 30 ).16כז ' בד..." (ארור מקלה אביו ואמו: "הפועל מופיע גם בבנין הפעיל 31 "). לך"+"עשה ("8כא ' במ, 14ו ' בר, ראה למשל 32 ").לו"/"לך"+"לקח ("10טו , 21ו ' בר, ראה למשל 33

252

34;)17לד ' שמ" (לא תעשה לךמסכה אלהי : "שעניינם עבודה זרה ופולחן אסור, במסגרת חוקים

לא תקימו אלילים ופסל ומצבה לא תעשו לכם"; )4יט ' ויק..." (לא תעשו לכםואלהי מסכה "...

אשרה כל עץ אצל לא תטע לך " 35;)30יב ' דב..." ( פן תנקש אחריהםהשמר לך"; )1כו ..." (לכם

).22-21טז ..." ( מצבהולא תקים לך : תעשה לךאלהיך אשר ' מזבח ה

' דב..." ( בכל שעריךתתן לךשפטים ושטרים : " העוסקים במערכת המשפט ומוסדותיה,בחוקים

...: תבדיל לךשלש ערים ..."; )3-2יט ..." ( הדרךתכין לך : ...תבדיל לךשלוש ערים "36;)18טז

).9, 7' פס..." ( עוד שלש עריםויספת לך

ולקחת לך: "... בחוק השבויה37;)14כ ' דב..." (תבז לךכל שללה : "...בחוק כיבוש עיר, וכן למשל

גדלים : "הציציתבחוק ו; )7כב ..." (תקח לךואת הבנים : "...בחוק שילוח הקן; )11כא " (לאשה

..."). ציצתועשו להם: "...38 טו' במ, 12 כב..." (תעשה לך

גשי הדאטיב הר או,)ethical dative(האתי אשר מקובל לכנותה הדאטיב, "לכם"/"לך"התיבה

)dative of feeling(,38 מדגישה את ו, המצווה או הנאסרת,מביעה את הרפלקסיביות של הפעולה

או , הם לבצעה/או שנאסר עליו, ו לבצעה/שצווה, )ים/הנמען(ים / שיש לה עבור הנושא,המשמעות

.או באי ביצועה, להם בביצועה/ שיש לו,את האינטרס

ואת ,את הענין שהוא מגלה בה, ע הפעולה בביצועה מביע את חפצו של מבצהדאטיב האתי

, למען עצמו, קרי, בעבורו ולצרכיו, הנעשית למען הפועל, פעולה. שהפעולה ממלאת עבורו,הצורך

. מעורב רגשית בביצועההפעולה עושה; רגשות, כלל-בדרך, המעוררת,היא פעולה

ומביע את תחושתו של , עולההפנמה וסובייקטיביזציה של הפ, אם כן, ןי מציטיב האתיאדה

. או את הצורך שלו לעשותה, את חפצו בעשייתה–המבצע כלפיה

לחדירת י נוסף אמצע הוא הרגשי/השימוש בדאטיב האתי, ינים האמוריםיפאמנוכח ה, ךכפיל

באמצעות צירופו של הדאטיב האתי אל ).וליתר דיוק לנפש הנמענים(המחוקקים לנפש הדמויות

–האמורות ים אל הפעולות/של הנמען ם/סורים המחוקקים משקפים את יחסוהציוויים והאי

את הענין; את הצורך החיוני בקביעת מועדם; ם בחגים/את חפצו, למשל. הרצויות והאסורות

את; את הצורך החברתי בכינון מערכת משפטית וערי מקלט; ים בפולחן האסור/הם מגלה/שהוא

.16ד ' דב, 20כ ' ראה שמ 34 .23ד ' ראה דב 35 .13א ' ראה דב 36 .7ג , 35ב ' ראה דב 37סבור , המסתייג מהגדרות אלו, אוןו'ז. 208' עמ, 11.2.10d , וולטקה ואוקונור; 381' עמ, 119s' ס, גזניוס, ראה 38

' עמ, 133d' ס, ואון'ז(לתועלתו של מי נעשית הפעולה /המציין לטובתו, דאטיב, קרי, dative commodi-שמדובר ב488-487 .(

253

.אשהבאת חשקו , ולהבדיל;רצונו בביזה

מניע להתנהגותה החיצונית של דמות כתיאור העולם הפנימי כהסבר או

או כלפי , כלפי דמות אחרת) ב המקרים דמות הנמעןובר(בחוקים רבים מתואר יחסה של דמות

או רקע במקרים אלו העולם הפנימי מספק הסבר. המתוארים בחוק, או מצב הדברים,האירוע

39. או שיחסה של הדמות מוצג כמניע להתנהגותה,של הדמות) או למחדליה(למעשיה

ברצוני להתייחס למספר דוגמאות בהן חדירת המחוקק אל נפש , בטרם אדון במקרים האמורים

). הנפשים/ולא את הלך רוחו (ם/ מציגה את תודעתונים/הנמען

תם וא: "... שלא ללחוץ את הגר,ציוויל נמקההבמסגרת פסוקית התודעת הנמענים מוצגת . 1

, קרי, תודעת הנמעניםנוכח ). 9כג ' שמ" ( את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצריםידעתם

מצופה , זהמתחולל בנפשו של מי שנמצא במעמדל םתמודעוו, הכרתם את מעמד הגרות/ידיעתם

.מהם שלא להתאכזר כלפי הגר

לכרות עץ רתסיס להימשמשת בהנמען ידיעתו הפוזיטיבית של ) 20-19כ ' דב(בחוק מצור על עיר . 2

) כעץ סרק(ר את סוג העץ יהכל/דעתעל הנמען ל...". כי לא עץ מאכל הואתדערק עץ אשר : "מסוים

.תו לכורו לרמותורק אז

עץ "ולא ("עצה: "ת עצים לצרכי המצור בלשון כלליתוכרלאיסור של ה ניסוחוש, נדמה לי

,יםמלמד , אינו עץ מאכלוא שה,יביתבידיעה פוזיטעץ ת ורכ להיתרהכן התניית ו, ")הסרק

חוק רואה לנגד עיניו ההרי ש(באופן מפתיע . אסור לכורתו, ממשית אודות סוג העץבהעדר ידיעהש

אי ידיעה אודות סוג –העצים " לטובת"פק פועל הס, )ועליו הוא מבקש להגן ,את אינטרס הנמען

.העץ אינה מאפשרת לכורתו

וחוק השבת ; )9-1כא (חוק עגלה ערופה ; )13-8יז ' דב(ן העליון הדי-חוק בית: בשלושה חוקים. 3

; )8יז ..." ( דבר למשפטיפלא ממךכי : "המחוקק מציג את אי ידיעתו של הנמען, )3-1כב (אבידה

). 2כב ..." (ולא ידעתוואם לא קרוב אליך אחיך "; )1כא " ( מי הכהולא נודע"...

הידיעהיא .לקביעותיו הנורמטיביות של המחוקקיס בשלושת החוקים אי הידיעה מהווה בס

. תוו מעניק אוהמחוקק אכן, למצוא לה פתרון ישר שא ,מוצגת כבעיה

ידי מאיר שטרנברג -המכונה על, לתודעה/ים דוגמא לחדירה לנפשהוולו מהלמקרים שלושת ה

אינה , לבין הצגתו כהסבר או כרקע להתנהגות, בין הצגת יחס הדמות כמניע להתנהגותה, המוצעת, ההבחנה 39

. שלובים זה בזה, )רקע, הסבר, מניע( המושגים הללו ,שכן לעיתים, מחייבת

254

. קד הענין שלו ומשקפת את מו, חדירה כזו נצמדת לתודעתו של הנחדר40".חדירה דרך שלילה"

דוגמת " (חדירת המינוס"בהבדל מ, סרת את מה שאין בתודעתו של הנחדרמוזו למרות שחדירה

,הנחדר מודע לאי ידיעתו, ])13ה ' במ" [ונעלם מעיני אישה: "החדירה לתודעת הבעל הנבגד

מש יכול לשו אינ,"חדירת המינוס" המוצג באמצעות ,המצב התודעתיבעוד ש, לכן. ומוטרד ממנה

" חדירה דרך שלילה"התודעה המוצגת באמצעות , כלשהילפעולהאת הנחדר עוררמ ה,גורם

.תולחפש פיתרון לבעית אי ידיעהנחדר את כהמולי

.משתנהדינמי ו תודעתי מצב המחוקק מציג )20-19כד ' דב(י השכחה והלקט חוקראשון מבין ב. 4

כי תקצר קצירך : ""חדירת המינוס"עות באמצהוא חודר לתודעתו של הנמען , בפרוטזיס ,הבתחיל

,ה הצגתאחרליד מאלא ש, הנמען אינו מודע לה,שכחההמטבעה של ."בשדהעמר ושכחתבשדה

הוא לשכחתוותוודע בה– הנמעןשל ותודעת שחל ב, השינוי, מכללא,מוצג, אפודוזיסראשית הב

בשני החוקים הנוספים ,ה זחוקמ לבהבד. שנשכחלאסוף את היבולכדי לשדה לשוב עלול/וישע

השארת היבול מוצגת מלכתחילה –בחוסר מודעות בשום שלב אינו פועל הנמען ) 21-20' פס(

.כפעולה מודעת

התנהגותלהצגת המניע

, ליתר דיוקו, מצויה חדירה כפולה לנפש הדמויות)6-2יג ' דב(בחוק הנביא המדיח לעבודה זרה . 1

, את המציאות המתעתעתניםתרץ עבור הנמעל/ריסבהבקש להמחוקק מ". חדירה בתוך חדירה"

אלהיכם ' המנסהכי : "...ובמסגרת היגדו, הנביא המדיחידי - שניתן על ,אותה התגשמות נוכח

חודר לנפש הוא ,)4' פס" (בכל לבבכם ובכל נפשכםאלהיכם ' את האהבים הישכם לדעתאתכם

. הנמענים כמי שמבקש לחדור לנפש וומציג, האל

שנועד לברר , מוצגת כנסיון אלוהי, העלולה ליצור בקרב הנמענים משבר אמוני, מות האותהתגש

האל מאפשר למציאות –החדירה לנפש האל מציגה את מניעי התנהגותו . 'את מידת אהבתם לה

הצביעמעמידה או אי העמידה בנסיון וה, כדי להעמיד את הנמענים בנסיון,המתעתעת להתרחש

41.על מידת אהבתם ודבקותם בו, קרי, הפנימיעל המתרחש בעולמם

רוביציטוט של דת סגרבמהדברימי בחוק העבד שלא לצאת לחופשי מוצגת ,העבדהחלטת . 2

ואינו ,אינו מנמק את החלטתוהעבד הלקונית הצהרתוב .)16טו ' דב ("לא אצא מעמך: "ישיר

.117' עמ, ט"תשל: שטרנברג 40 Love in Deuteronomy is a love that can be commanded. It"" (אהבת ברית"על אהבת האל בספר דברים כ 41

is also a love intimately related to fear and reverence. Above all, it is a love which must be expressed in loyalty, in service, and in unqualified obedience to the demands of the Law"(, ועל רקעה בספרות המזרח

.1963: מורן, הקדום ראה

255

ידי -על מוצגים ההחלטהמניעים ל. "השורה התחתונה"את אך מוסר לאא, מציג את מניעיו

' פס ("כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך: " של העבדונפשלבאמצעות חדירה סיכומית ,המחוקק

42.)סיפא16

,גלוי היגדוהוא אינו מסתפק בה . בהצהרתו של העבדאת החסר השליםהמחוקק חש צורך ל

טה אינה פרי רצונו שמא ההחל,חששה תאמפיג " נחוש"ה הנוסחכי , נדמהשאף (המופנה לאדון

אלא הוא , המצביע על ההתנהגות החיצונית, לא די לו בהיגד התמציתי43;)החופשי של העבד

שלא ,תוחלטהכי , רבהושיכך , ואת תחושותיו של העבד,מבקש לחשוף בפני הקורא את הלך רוחו

שת והשתלבות מחודמפני התמודדות חשש של חוסר ברירה ותולדה של אך אינה ,לצאת לחופשי

ואת בית ,אהבתו את האדון. ם בחירה מודעת בחיי העבדותמשואלא שיש בה ,עצמאייםה םחייב

א רק להעבד ש, מצביעים על כך, שמעניקים לו חיי העבדות, הנוחות והבטחון, קרי, והטוב, האדון

.העבדותחיי את ,פוזיטיביבאופן ,אלא מעדיף ,החופשחיי אתשולל

, נועדוש(וחשיפת עולמו הפנימי , החדירה לנפש העבדבאמצעות ש, )אם כי בהיסוס (נדמה לי

,מבקש להשיגמחוקק ה ,) בעבדותרצונו על בחירתו ו,למען הסר ספק ,להצביע, בראש ובראשונה

בחירתו של אדם בחיי עבדות פי לככי בחוק משתקף יחס שלילי , בסוברי. מטרה נוספת, במובלע

את "לבסס"רק החדירה לנפש העבד מאפשרת 44,)מאקט רציעת האוזן, לדעתי ,כפי שעולה(

באמצעות רק , אשר אינו חושף את מניעיו, נוכח היגדו הלקוני של העבד .גינוי החלטתו/גינויו

,אינו עולה, שכאמור, יחס;החיובי כלפי העבדותו יחס לעוד למל ניתן פנימיהחשיפת עולמו

45.קהמחוקשל עמדתובקנה אחד עם , לדעתי

באמצעותתאר את הלך רוחו ומ ,נפש הבעלאל המחוקק חודר ) 31-11ה ' במ(בחוק הסוטה . 3

עבר עליו רוח או : והיא נטמאה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו: "חוזרתתבנית לשונית

תעבר עליו רוח קנאה וקנא את או איש אשר "; )14' פס" ( והיא לא נטמאהקנאה וקנא את אשתו

ונעלם : "לתודעתו של הבעל" חדירת המינוס"דמת ולחדירה זו אל הנפש ק ).30' פס (..."אשתו

ההיגד ובין, על היחס בין הצהרת העבד בספר הברית. בחוק המקביל בספר הברית הצהרת העבד כוללת את מניעיו 42

במסגרת ,ראה דיוני על המבע המשולב, ועל מעמדו של היגד המחוקק כמבע משולב, של המחוקק הדברימימטעמו . הפרק על יצוג של דיבור

בפרק הדן ביצוג של , ראה דיוני בשני חוקי העבד, ועל דרישת החוק להבעתו הגלויה" חופשי"על יסוד הרצון ה 43 . דיבור

45הערה , בענין זה ראה.מעמדו החוקי לע להצביע/נוסמלולא רק , את העבדלבזות , לדעתי ,הרציעת האוזן נועד 44והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל : "על ההבדל בין טקסי רציעת האוזן בשני החוקים .בפרק על יצוג של דיבור

טו ' דב..." (תולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדל"מול , )6כא ' שמ..." (הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו .113-112' עמ, 1985: פטריק; 51-50' עמ, 1970: פאול, ראה, )17אשר ננקט במקרה שעבד כופר בסמכות , אקט מוכר של ביזוי וענישה" מאמץ"שמא המחוקק , אשאיר בצריך עיון 45

šumma wardum ana bēlīšu ul": לקובץ חוקי חמורבי282' פי ס-על, כך(אדונו ומבקש להשתחרר מכבלי עבדותו bēlī atta iqtabi…bēlšu uzunšu inakkis""] כדי ,"])אדונו את אוזנו יכרות...אמר', לא אדני אתה': אם עבד לאדונו

. שמפנים את מעמד העבדות אשר שולל דווקא את התנהגותו של מי, שלו) והמנוגד(להדגיש את סולם הערכים היחודי

256

; רגשי"עומס"למצב של עובר הבעל , נוכח העדר הידיעה, "יןא"ממצב של ). 13' פס" (מעיני אישה

וההרסני עמוק הרגש כופה עליו לחוש את הכאילו אוחזת בו ו, שהיא דחף בלתי נשלט, רוח הקנאה

46.הקנאהל ש

את נקודת – את שני הקצוות המנוגדים אךהמחוקק חושף ,באמצעות שתי החדירות לנפש

"ריק"מ המעברשל התהליך ההדרגתי את , קרי , הפעראתאילו ו – ואת נקודת הסיום,הפתיחה

אשר, בהבינו שאל תודעת הבעל חדר חשד, הקורא משלים מדעתו, נפשי" גודש"תודעתי אל

47.קנאהה לעז שה שרג בה אותאלימכי עד ,ולחל אל נפשיח

הקנאה בלא – ע להפעלת האורדאלמניהיא ה תוקנא יכ, הלך רוחו של הבעלף את שהמחוקק חו

, )ניאוף או אי ניאוף(מעשה לא מה שקרה ל ;בחן האלוהיבמהאשה להעמיד את עילה מתי קיאל

הם , )מעשיה או מחדליה(המתעורר בליבו של הבעל נוכח התנהגותה של האשה , החשדואף לא

הרגש העז והבלתי נשלט של רק אלא , בחוק זה המובילים להפעלת האורדאל,שני היסודות

. הקנאה

בידי הניתן ,יר כלעיקבאלא , נואפותנשים של רותיאמצעי אהמבחן האלוהי אינו , מבחינה זו

ורגשות ,נשלטיםפחדים בלתי , מצב של חוסר וודאותאינם מסוגלים להתמודד עם ש, בעלים

קוחה, )29' פס(החוק המופיעה בסיומו של, "סיכומית"שבפסוקית ה, אין תימה, לפיכך. הרסניים

48".תורת הסוטה" לאו, "תורת הקנאת" נהוכמ

כל מרכיבי הריטואל פועלים ירהש, שהאשה מצויה במרכזו,למרות שהחוק מתאר ריטואל

, ולפעולות הכהן,קט לפעולותיויה היא אך אוביוהאש, החוקהבעל הוא שעומד במוקד, עליה

עד כי ניתן , הן המחוקק והן הכהן משמשים כידו הארוכה של הבעל המקנא. בעלהשל ו חושלכ

רואה בעיני רוחו את מעשה אשר , לשחזר מהיגדיהם את התמונות החולפות במוחו של הבעל

. הניאוף

ושכב איש אתה שכבת : " שוב ושובזריםהחו, של המעשה המיניוהציוריים התיאורים החיים

שטית תחת "...; )19' פס" (שטית טמאה תחת אישך"..., "שכב איש אתך"...; )13' פס..." (זרע

'פס" (תשטה אשה תחת אישה ונטמאה"...; )20' פס..." (אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו

, 15-14א טז "שמ: כדחף בלתי נשלט ראה למשל" רוח"על . 38' עמ, 1990: מילגרום; 76' עמ, ה"תשמ: ליכט, ראה 46

. 34ו ' על קנאת הבעל הנבגד ראה מש"). רוח זנונים ("4ה , 12ד ' הוש; ")רוח עועים ("14יט ' יש; ")רוח רעה ("23התעורר נוכח שככל הנראה חשדו של הבעל , אלא מוסיף, של הפער" מינימלית"בהשלמה " מסתפק"ברוך לוין אינו 47

מעגן את , לפיה החשד יכול שלא להתבסס על יסוד מציאותי כלשהו, הדוחה את העמדה, לוין. הריונה של אשתו . 193' עמ, 1993: לוין, ראה. עמדתו בדינמיקה של האורדאל

בעה הו, )ונוכח ריבוי ההכפלות והחזרות" (מנחת זכרון"ו" מנחת קנאת: " נוכח שתי המנחות המופיעות בפרשה48שלא נמצאו , שכללה הוראות להוכחת אשמתן של נואפות, "תורת הזכרון: "החוק איחד בין שתי תורות, עמדה לפיה

על . שבעלה קנא לה, שקבעה כיצד מבררים את אשמתה או את חפותה של אשה, "תורת הקנאת"ו, עדים למעשיהן . 74' עמ, ה"תשמ: ליכט, עמדה זו ראה

257

49.בהם" ףוטש"שהבעל ,המראותהפנטזיות וים כמשקפים את דמנ, )29

העניקו כוח ב, את הכהן לצרכיו" מגייס"ו" יסימתג", החש אמפתיה כלפי הבעל ,המחוקק

את נקיטת ההליךומחייבים מצדיקים , המבעתים את הבעל, הרגשות העזים–ו יועוצמה לרגשות

לבד מודדהתנאלצת ל ,ידי הכהן- על המושפלתוהמבוזה שהאשה , למותר לציין. כנגד האשה/כלפי

.כלפי המתרחש בעולמה הפנימידומה אינה זוכה להבנהו, חדיהעם פ

הצגת הרקע או ההסבר להתנהגות

באמצעות ) בדרך כלל הנמען (ה של הדמותשותיותחבמספר חוקים המחוקק הדברימי מציג את . 1

. הרגשות"מקום מושב"מייצגת את כ, "נפש"שימוש במילה

או את , מתאר את השתוקקות ותאוות הנמען לבשרובחוק המעשר המחוקק כוז הפולחן יר קוחב

, 15יב ' דב" (ל נפשאש"ו "אות נפש: "יםבאמצעות הביטוילמאכל ולמשקה רצונו העז ותשוקתו

" כנפשך"מבוטא באמצעות המילה לאכול בחוק איסור נטילת יבול חקלאי הרצון ו ;)26יד , 21-20

. )25כג (

50.אי יכולת או, חוסר, ת מתעוררים בעקבות העדרבשלושת המקרים הרצון העז וההשתוקקו

הטבעי לאכול בשר מעצימה את תחושת נולממש את רצושל הנמען ובחוק ריכוז הפולחן אי יכולת

, בחוק המעשר העדר מצרכי המזון והמשקה; והופכת את הרצון לתאווה והשתוקקות, "חוסר"ה

; צורך עז למלא את החסרצל הנמען יוצר א,"תחליף מעשר"ב הרבחינוכח הריחוק מן הבית וה

ומשתוקק להשביע את , חוסרב) ולו לרגע קט(חש , בכרם רעהובשפע היבול ש תבונןהמ, הנמעןו

.רעבונו

בחוק משתקפים ביתר שאת , )וליתר דיוק ממחסור(הנובעים מחוסר , הרצון העז וההשתוקקות

, "ביומו תתן שכרו: " את הציווי המנמקת, במסגרת הפסוקית.)15-14כד ' דב(איסור הלנת שכר

נשא את ואליו הוא : "...תאר את הלך רוחוומ, האביון/העני/המחוקק חודר אל נפשו של השכיר

כדי להבהיר לנמען את הצורך של , "כי עני הוא: "די בחלקה הראשון של פסוקית ההנמקה". נפשו

את פעולתו הראויה של אך המחוקק מבקש להניע , האביון לקבל את שכרו במועד/העני/השכיר

ההיזקקות . באמצעות המחשת יחס העני אל כספו,)ולמנוע פעולה בלתי ראויה מצידו(הנמען

. הופכת את השכר למושא של ציפיה והשתוקקות ממש, והצורך בכסף

].1993: באך(ך את פרשת הסוטה ראה ניתוחה של אליס בא 49... וכי יבא הלוי מאחד שעריך: "המתירה לו לשמש במקדש המרכזי, המופנית ללוי, אפשר להוסיף גם את ההוראה50

, אם יתאווה לכך, רשאי, מעבודת הקודש" המובטל", הלוי). 6יח ' דב" ('ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה . רכזילממש את זכותו לשמש במקדש המ

258

השל הבמקרה זה חשיפת הלך רוחה של הדמות לא נועדה לשמש הסבר או רקע להתנהגות

חשיפת עולמו הפנימי של צד ; או הנמקה להתנהגותה של דמות אחרתאלא להעניק הסבר , עצמה

. נועדה להניע את התנהגותו של הנמען, העני, קרי, שלישי

,התחושות שהן חווות –" לבב"מילה באמצעות שימוש מטפורי ב מתואר תיו דמו שלןהלך רוח. 2

מייצג את אשר , יבר מטפורי אל הארח באויםמועבר, המתוארת בחוק, ויחסן אל הסיטואציה

. הפנימיןעולמ

, מחוקק חודר לנפשו של גואל הדםה) 13-1יט ' דב(חוק הרצח הדברימי מסגרת הוראות ב. א

יחם : "באמצעות שימוש בביטוי המטפורי אחר הרוצחהאפשרית רדיפתו הרקע לאת ומתאר

ך למלא חובה הנובע מהצור, אקטמתוארת כאינה אחר הרוצח דםהת גואל רדיפ. )6' פס" (לבבו

בעיקרה המונעת ,התנהגותכאלא , המוענקת לו, או מרצון לממש זכות, המוטלת עליו, חברתית

.לנקום את מות קרובורצון מו, עז כעסמ – יםצרימ

ק יענמ ה,חוקיההסדר בקביעת ה, קרי, אין די בהתערבותו של החוק ש,המחוקק מכיר בכך

,רגשותהבקיומה של סערת זו הכרה ו ,חפיו של גואל הדםרגשותיו ודאת רסןל כדי ,מקלט לרוצח

את , קרי ,חיצוניהחוקי ההסדר השל יומכתיבה את תנאהיא ה, המתחוללת בעולמו הפנימי

). לא פחות ( לכונן שלוש ערי מקלטהקביעה/ההכרעה

בלתי ה הפעולה של אך הוא מבקש להקשות על מימושה , היצרתא "להשקיט"החוק אינו יכול

. כאלמנט שעל החוק להביאו בחשבון, אם כך, העולם הפנימי מוצג. י היצריד-נעת על המו,הוירצ

שנס אל עיר ,וציא להורג את הרוצח במזידהסמכות לה תגואל הדם אל הקמעני ה,הוראהב

כאורגן "פעלמו" דםהגואל כןש, ליצריו ווי לדחפהיש משום יצירת סובלימצי ,)12' פס(המקלט

.ובמסגרתו, הסדר החוקי בכפיפות ל–המוסמכת של הרשות

) 20-14יז ' דב(מובע בחוק המלך , מצד שני, ואל העם, מצד אחד', היחס הבלתי ראוי אל ה. ב

המוצג בעוד שבדוגמא הקודמת הלך הרוח ". רום לבב"ו" סור לבב: "באמצעות שתי מטפורות

מלךבחוק ה, )לרדיפה אחר הרוצח הכעס ורצון הנקם המובילים(משפיע על ההתנהגות החיצונית

–לשלילה ולחיוב ,משפיעות על העולם הפנימיאשר , שתי התנהגויות חיצוניותהמחוקק מתאר

ימנעו ר שא ,' מצוות התלימוד ושמירו', סיט את המלך מהאמונה בהעלול להש, ריבוי הנשים

51.כלפי עמוהמלך של התנשאות

, ולא המחוקק, הכהן והשוטרים) 9-1כ ' דב(ה בחוק היציאה למלחמ, בהבדל מחוק המלך

". נמסות הלבב"ו" רכות הלבב: "מבטאים את הלך רוחם של הלוחמים באמצעות שתי מטפורות

...".אלהיך' רם לבבך ושכחת את ה: "'משמשת לתיאור יחס העם כלפי ה" רום הלבב" המטפורה 14ח ' דבב 51

259

משקפים את " ימס את לבב אחיו כלבבו", "רך הלבב", "ירך לבבכם: "הביטויים המטפוריים

שהלך הרוח הפנימי , מכאן.מפני היציאה לקרב) כולם או חלקם(הפחד ואת הרתיעה של הלוחמים

.מוצג כמשפיע על ההתנהגות החיצונית

חוק האמה : בין גברים לנשיםיחסים מערכות מציגים דפוסים שונים של אשר ,חוקים שהיבש. 3

חוק עלילות דברים ; )17-15' פס(ת הבכור יוחוק זכו; )14-10כא ' דב(חוק השבויה ; )11-7כא ' שמ(

הדמויות המחוקק חודר לנפש , )10-5כה (וחוק היבום ; )4-1ד כ( חוק הגירושין; )19-13כב (

; )8כא ' שמ..." ( אדניהרעה בעיניאם " :ותנשיההדמויות כלפי ןיחסאת מתאר ו,ותהגברי

כי תהיין לאיש שתי נשים "; )14' פס..." ( בהלא חפצתוהיה אם ", )11כא ' דב..." ( בהוחשקת"...

לא תמצא והיה אם "...; )13כב " (ושנאהובא אליה "...; )15' פס( ..."שנואה והאחת אהובההאחת

..." האיש לקחת את יבמתולא יחפץואם "; )3' פס..." ( האיש האחרוןושנאה", )1כד ..." (חן בעיניו

). 7כה (

כלפיהן הסבר או רקע להתנהגותם החיצוניתשמשים מ, שחשים הגברים כלפי הנשים,ותהרגש

במערכת שינוי ) או מנסה לחולל( ללומח ים העולם הפנימי של הגבר).ןובמקרה אחד כלפי צאציה(

).יםצאצאהבמעמד או ( יםשנ של הןבמעמד, היחסים

תנודות בו שמתחוללים, מרחב דינמיבחלק מן המקרים עולמם הפנימי של הגברים מוצג כ

מבחירה ; )בריםחוק עלילות דב(סיפוק מיני לשנאה מ ;)חוק השבויהב( מחשק לאי חפץ :ושינויים

: או כמרחב המכיל בו זמנית רגשות קוטביים ,)חוק הגירושיןב(לאי מציאת חן או שנאה ) באשה(

). בחוק זכויות הבכור(אהבה ושנאה

השפעתו ואת ותוהמחוקק מציג או, המרחב הדינמי והעשיר ברגשות משפיע על חייהן של הנשים

, מוצגותנשיםוה, בפני הקוראחסום לם זהוע .ם של הנשיכלשהו לעולמן הפנימיביטוי בלא לתת

52.ים של הגברםוהתנהגות, םיחס, הם של רגשותייקטיכאוב, כן- על

אין , בהבדל מעולמם הפנימי של הגברים,כןש, של הנשים המחוקק אינו חודר לעולמן הפנימי

, קרי, וני בלבד מתמקד ברובד החיצאהו, לפיכך 53.לחולל שינוי או להשפיע על מצבןשל זה בכוחו

54.החברתיות/בשמירה על זכויותיהן האישיות

ועוצמה שונה של רגשות מתחום מערכת, מציג ניואנסים, החודר אל נפשם של הגברים, המחוקק

לגבי אי חפצו ) ואת פרשנותה(שכן המחוקק מציג את עמדתה , שונה מעמדה של האלמנה בחוק היבום, מבחינה זו 52

כלפי /ד מרכזי בהליך המשפטי המתנהל כנגדשהאלמנה ממלאת תפקי, הסיבה נעוצה בכך. של היבם לקחתה לאשה ). באמצעות ההיגד והמעשה הסמלי(שחל במעמדו של היבם , היא יוזמת את ההליך ואף קובעת את השינוי; היבם

לקובץ חוקי חמורבי יש בכוחו של יחס האשה כלפי בעלה לחולל שינוי במעמדה ובמערכת היחסים 142' פי ס- על 53אם אשה בבעלה (" "šumma sinništum mussa izērma…šeriktaša ileqqēma ana bīt abīša ittallak": הזוגית "). את המוהר שלה תקח ולבית אביה תלך]...לבעלה התנכרה[מאסה

). שלוושמא הוא מבקש לשמור על כבודו(בחוק עלילות דברים אבי הנערה ממלא את תפקיד השמירה על זכויותיה 54

260

, כך. של הגבריםש משום הסבר להתנהגותם יאשר בניואנס ובעוצמה כ, תאישי-ןיבהיחסים ה

ר שא ,העמוקהרגש , קרי, לפי כל אחת מהנשיםהאהבה והשנאה כ, בחוק זכויות הבכור, למשל

על להשליך לא רק י ושע, להיטיבלהעניק ו ןורצ או אי ,ןוגם רצ ללוכ או הסלידה , החיבהצדל

שנאתו , בחוק עלילות דברים, כך ;יהןאצאצל חסוי לעאלא גם , נשותיוהתנהגותו של הבעל כלפי

טוגורם לו לסלף את המציאות ולנק ,כלפי אשתושהוא חש ,העזהרגש השלילי , קרי, של הבעל

האשהשל ה אלא על חיי,ל השלכות מרחיקות לכת לא רק על מערכת היחסים הזוגיתבעהליך ב

אי מציאתה חן בעיני, בחוק הגירושיןאו , אי החפץ באשה, ובחוק היבוםבחוק השבויה , וכך ;ממש

, ןיאושינר הקשלסיים את ר הגב ןרקע לרצו/סברשמשים המ, יותר" מינוריים"רגשות , קרי, הבעל

55.אלמנהה או שלא ליבם את

על, פי החוק- על .בחוק האמה רכמתוא ,האמהכלפי האדון מעניין לבחון את יחס, מבחינה זו

שלשמה נמכרה ,מש את המטרהיא מלאך , )או פילגשות (י אישותסחי קיום שםה לשקנה אש, גבר

להשיב את תוות אמחייבהגשמת מטרת המכירה י א. ידי בני משפחתה-לאפשר את פדיונה על, לו

. משפחתהחיק לאפשר לה לחזור ל, קרי, המצב לקדמותו

ולכן , הסיטואציה המתוארת היא בעיקרה סיטואציה של הפרת הסכם או חריגה מתנאי הסכם

דוגמת , "מינורי"רגש כ אינו מתאר את יחסו ,החודר לנפש האדון, שהמחוקק, מתמיהה העובדה

רעה בעיני : " רבה יותרהוצמעבעל ,כיחס שלילי גויצבוחר להאלא 56,או אי מציאת חן, אי חפץ

בתיאור התנהגותו החיצונית של " מסתפק"ניתן להקדים ולשאול מדוע המחוקק אינו ". אדניה

של האדון בין תחושתו " המשלב"או לכל היותר בתיאור , "קחה לאשהואם לא ל: "דוגמת, האדון

57?"ואם לא חפץ לקחתה לאשה: "דוגמת, נגזרת ממנהלבין ההתנהגות ה

מבחינה , שפורטו לעיל, ההצגות עמדת הגבר כלפי האשה שונה משאר/הצגה זו של יחס, בנוסף

אי , שנאה, אהבה, אי חפץ, חשק (אשהה תחושתו של הגבר כלפיאת תתארמה ני אאהי ש,זו

הואמה ,מרגיש דוןהאלא נאמר מה .האת אישיות/אלא מציינת את אפיונו אותה, )מציאת חן

: ושלא במדויק, שכיניתי בקיצור(לשוב ולשאתה לאחר שנישאה לבעל אחר , את אשתושגירש , בחוק האוסר על בעל 55

, "מצא בה ערות דבר"למרות שהבעל הראשון . קיימת הבחנה בין יחסם של שני הבעלים כלפי האשה) חוק הגירושין, צאת חן בעיניו האשה אינה מו–" מינורי"היחס מוצג באופן , אובייקטיבית ליחסו השלילי-יש סיבה חיצונית, קרי

–מוצג כבעל עוצמה רבה יותר , שלא נאמר כי הוא נובע מסיבה חיצונית כלשהו, ואילו יחסו השלילי של הבעל השניאינה מוצאת " רק"אף ש, נאלץ לגרשה, שהתוודע להתנהגות בלתי ראויה מצד האשה, שהבעל הראשון, נדמה. שנאה

אינו , נוכח שנאתו, ואילו השני, ")מצוה שלא תמצא חן בעיניו, 'כי מצא בה ערות דבר': "י"פי רש-על(חן בעיניו : גם את יחסו של הבעל השני יש לפרש בכפוף לתנאי, לדעת דרייבר. אובייקטיבית כדי לגרשה-לסיבה חיצונית" זקוק" ). 272-271' עמ, 1902: דרייבר" (ממשית"כלומר כיחס הנובע מסיבה , "כי מצא בה ערות דבר"

; "שאינו רוצה לקחתה לאשה "–ם "רשב; "שלא נשאה חן בעיניו לכנסה "–י "רש: פי הפרשנים המסורתיים- על,כך 56 ".שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה "–אבן עזרא

היא , אי לקיחתה לאשה, קרי, מחדלו. שהמחוקק אינו מציין את התנהגותו החיצונית של האדון, יש להדגיש 57עמדתו של האדון /שכן די בהצגת יחסו, הקורא משלים את הפער. הקורא מסיק בעקבות החדירה לנפשוש, מסקנה

אשר לא : "שכן הכתיב, "אשר לו יעדה: "קביעה זו נסמכת על העדפת נוסח הקרי. כדי להבהיר את עובדות המקרהאשר נובעת משינוי , ית של האדוןכן מציגים את התנהגותו החיצונ, "אשר לא ידעה: "הנוסח המוצע, למשל, או, "יעדה

. כוונותיו המקוריות לגבי האשה

261

.נתפשת בעיניו מההאאלא מצוין כיצד , רוצה או אינו רוצה

אלא אפיונה , )האמה(כלפי דמות אחרת ) האדון(המוקד אינו יחסה של דמות אחת , אם כך

האפיון נמסר כיוון ש, עם זאת 58).האדון(ידי דמות אחרת -על) האמה(אחת הישיר של דמות

על " חולש"אשר , עדיין נשאלת השאלה מדוע המחוקק, דירה סיכומית לנפש האדוןחבאמצעות

" בוחר", שהוא יכול להטביע עליה את חותמו הסגנוני, מבחינה זו,המתרחש בתודעתו של הנחדר

?עמדתו של האדון/את יחסו) ולא אחרת(להציג כך

אינה האדון לנפש זו ירה חדשכן , רהאמוהשאלה לו ,שהעליתיתמיהה מקום לכלל אין יתכן ש

המתייחסת למרא" רעה: "התיבה, ם"כדעת רשב, אם .כלפי האמהמציגה יחס שלילי עמוק

ה בהיות– תקבל על הדעתשעשויה לה, התייחסות סובייקטיבית הרי שהמחוקק מציג ,החיצוני

59.הוא אינו רוצה בה לאשה, בלתי מושכת מבחינה מינית ,מכוערת בעיניו

משמש " עותר"התואר ש, 27, 21, 20, 19, 4, 3מא ' בר:ה על כתובים דוגמתזך פירוש ניתן לסמו

עם . )שפרעה ראה בחלומו( שבליםהפרות וה: שני אובייקטים החיצוני של םלאפיון מראבהם

, "רעות מראה: "באמצעות הביטויים מפורשבאופן ובעמהאפיון החיצוני לו אכתובים ב, זאת

,"תאר בעיני אדניה/רעת מראה": שאינו ,בשונה מאפיונה של האמה ," רעומראיהן", "רעות תאר"

כתוב בנמצא איןש, יןיצל שי, בנוסף. "רעה בעיני אדניה: "אלא, "מראה רע בעיני אדניה ":או

נייא, ךכפיל . גבר או אשה–משמש לאפיון מראהו החיצוני של אדם " רע "התוארשם שבו ,אחר

לאי –ה מכיעורה של האל, קרי, מראה החיצוניכמתייחסת ל" רעה: "לפרש את התיבהנוטה

.היותה מושכת מבחינה מינית

, 24ו ' מש-ו, 8כח ' בר: מת כתובים דוג,)באזני (בעיני ,דתהדמה" רעה בעיני אדניה" :הפסוקית

, לרמתן המוסרית הירודה, מתייחס לאישיותן החוטאת "ותרע"כהנשיות ת יו הדמוןבהם אפיו

לשמרך מאשת רע "; "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו: " והמזיקהרעהה ןתולהשפע

61.תי כפולה ומכופלתבעשה התמיהה, אם כך60".מחלקת לשון נכריה

א י ה–אין הכרח לקבלו כמהימן , ידי המחוקק עצמו-ולא על, ידי דמות אחרת-כיוון שהאפיון של האמה נעשה על 58

. אך אין זאת אומרת שהיא אכן רעה, רעה בעיני האדוןאו שהפכה , סר חינה(שחל במראה החיצוני של האשה , שינוי לרעה, לקובץ חוקי ליפית אשתר28' פי ס- על 59

ולא מנקודת מבטו , "אובייקטיבי"המחוקק מציג את השינוי באופן . מאפשר לבעלה לקחת אשה נוספת) למשותקתתרגומה של ("…If a man's first-ranking wife loses her attractiveness or becomes a paralytic": של הבעל

). 31' עמ, 1997: 'רות'; רותויהי ער בכור יהודה רע : "המאפיין את ער כחוטא, )3א ב "דה (7לח ' ניתן להוסיף לכתובים אלו את הכתוב בבר 60

". וימתהו' בעיני ה The": באשר לדבריו, "רע בעיני פלוני/טוב: "עמדתי אינה עולה בקנה אחד עם פרשנותו של גרינשטיין לביטוי 61

common biblical expression 'to be good in the eyes of someone' relates to personal appreciation not moral evaluation".) 14-13' עמ, א2001: גרינשטיין, ראה .(

262

המחוקק על נפש הנמען" השתלטות"

על הנמען ים מצוויםהמחוקק ,ובקובץ החוקים הכוהני בקובץ החוקים הדברימי ,במספר חוקים

שצריך , את הלך הרוח הראוייםובכך קובע, מעשההשלא לחוש רגש מסוים בעת עשיית או ,לחוש

. להתלוות למעשה

שנועד להוסיף מימד של , המדובר ברגש חיובי, במקרים בהם הנמען מצווה לחוש רגש מסוים

מצווה שלא לחוש רגש ואואילו במקרים בהם ה, התלהבות לעשיית המעשה וא, רצינות ,שלמות

אשר , או בלתי ראויים בנסיבות המקרה, מודע לקיומם של רגשות שלילייםה, המחוקק, םמסוי

,שלא לחוש רגשות אלו ,עליו הוומצ, המוטלת עליוה שלא לבצע את החוב,עלולים לגרום לנמען

. למנוע את אי מילוי החובהידכ

ן לחוש רגש ה מקרים המחוקק הדברימי והמחוקק הכוהני מצווים על הנמעחמישב, בנוסף

' בדב, כך. פעולה כלשהישל הביצועללווים נאינם רגשותהאף ש, או שלא לחוש רגש שלילי, ביחיו

מצרי כי גר לא תתעבאדמי כי אחיך הוא לא תתעב ": 8כג ; "אלהיך' תמים תהיה עם ה: "13יח

מך את בני עלא תקם ולא תטר...לא תשנא את אחיך בללבך: "18-17יט ' ויק; "היית בארצו

...".ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם: "...34' פסב ו;"' אני הואהבת לרעך כמוך

מוחהציווי לש

ים/נמעןמחוקק מצווה על ה ה,חגיםבובטקסים ,ניותפולחהוראות העוסקים ב ,במסגרת חוקים

' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' ואכלתם שם לפני ה: "לשמוח

" אלהיך בכל משלח ידך' ושמחת לפני ה"..., ..." אתם ובניכםאלהיכם' ושמחתם לפני ה", "אלהיך

חוק " (אלהיך ושמחת אתה וביתך' ואכלת שם לפני ה"...; ])18, 12, 7יב ' דב[חוק ריכוז הפולחן (

, "והיית אך שמח"..., ..." אתה ובנךושמחת בחגך", ..."אלהיך' ושמחת לפני ה"; ])26יד [המעשר

; ])40כג ' ויק, 15, 14, 11טז ' דב[חוקי שלש הרגלים " (אלהיכם שבעת ימים' ושמחתם לפני ה..".

]).11כו ' דב[טקס הבאת הביכורים ..." (אלהיך' ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"

כרוכה בהודיה שמחה ה –הענקה /בפעולות של נתינהכרוך , שהנמען מצווה לחוש ,רגש השמחה

הכרוכה ,או שמחה, )11כו , 15טז , 18, 7יב ' דב (ק לנמעןיענשה, הטובוההצלחה ,הברכהעל 'לה

62.)40כג ' ויק, 14, 11טז , 26יד , 12יב (' ובעבודתו את ה,'הלהנמען בהענקת מתנות

שכן הנמען מצווה לחוש אותן בבצעו, שלובות זו בזו" הנתינה"ושמחת " הקבלה" שמחת

הכרוך , מצוין רגש שמחה) 5כד ' דב(המשחרר משירות צבאי למשך שנה אחת את מי שנשא אשה חדשה , גם בחוק 62

שהיא זוכה לקבל , נוכח הנתינה, משקפת את שמחת האשה" ושמח את אשתו אשר לקח": הפסוקית. קבלה/בהענקה ). ושמח עם אשתו, כלומר, "ויחדי עם אנתחיה דנסיב: "יונתן- בתרגום פסאודו(מבעלה

263

הנמען מצווה לקבל את.תמעורבים בהן הדדי )'לה(ויסוד הנתינה ) 'מה(יסוד הקבלה ר שא ,פעולות

. המעשרות והמנחות, באמצעות הענקת הקורבנות,ולהגיב על מתנותיו בתודה, בשמחה חסד האל

נוכח , שרה בליבו של הנמעןאפשר לפרש את הציווי לשמוח כהבטחה לשמחה שת, מבחינה זו

מהו רגש . מוח בעת שהוא מעניק את מתנותיו בתמורהוכדרישה לש, ההענקה שהוא זוכה לה

?וה לחושהשמחה שהנמען מצו

לחוש יושעל, לרצון ולשבעות רצון, לשלמות, אלא להתלהבות, ולצחוקאין הכוונה לעליזות

ראוי ללוות את אשר ,היא הלך הרוח, ההתלהבות והרציה השלמה, קרי, השמחה. בקבלו ובנותנו

והן את האופן , המוביל לפעולה,השמחה משקפת הן את הלך הרוח הפנימי 63.הקבלה ואת הנתינה

. נעשיתפעולה שבו ה,החיצוני

"רצנכםל""/נולרצ"

קורבן ; )3א ' ויק(קורבן העולה : מורה כי קורבנות מסוימיםהכוהני המחוקק ים כתוב מספרב

או " לרצנו "וקרבוי ,)29כב (זבח תודה ו; )19כב ( שאין בו מום קורבן תמים; )5יט (השלמים

". לרצנכם"

-א שהקורבן יתקבל עליה" לרצנכם"/"לרצנו: "המשמעות המקורית של הביטויים, ככל הנראה

אלא , הקורבן לא נועד לטובתו של האל. ם/כלומר בעבורו, ים/בשמם של המקריב/בשמוידי האל

לא לרצון : "ת קורבנות בעלי מום שהקרב, פירוש זה עולה מן הקביעה64.ים/נעשה למען המקריב

,הקביעה תא וכן הולם ;בהקרבתם כלומר אין כל תועלת, )25, 20כב " (לא ירצו לכם", "יהיה לכם

את עליכם יתרצה וישפיע ' כדי שה, כלומר למענכם, "לרצנכם"ידי הכהן נעשית - עלהנפת העמרש

שיש בהן כדי לרצות את ,לפעולות מכוונים" לרצנכם"/"לרצנו"הביטויים , אם כך ).11כג (ברכתו

.ומבטיחות את המשך חסדי האל, ם/הנעשות לשביעות רצונו ,פעולות, קרי, ים/העושה

י / של מקריבם/ואינם מבטאים את הלך רוח" לרצונכם"/"לרצנו"הביטויים ,פירוש זהפי -על

המשקפים את ,יםכהיגד, קרי, שניתן לפרשם גם אחרת ,נדמה ך א,)י העומר/או מניף (הקורבנות

65.הביצועבאת רצונו – של מבצע הפעולה נתווכו

ואף על פי כן יש לעשותן בלב, שהאל דורש אותן, הקרבת הקורבנות והנפת העומר הן פעולות

ובספרויות הקרובות , בספרות העברית העתיקה, על אהבה ושמחה כמטפורות של רצון וספונטניות בכתבי היתדות 63

. 165-107' עמ, ב"תשס: מופס, ראהלהן ישנם כתובים בהם התיבה . 1886-1872, 1620-1619' עמ, 2000: מילגרום; 150-149' עמ, 1991: מילגרום, ראה 64עלותיכם לא לרצון "...; )7נו ' יש... (עולתיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי: "...מכוונת במפורש לרצון האל" לרצון"

). 20ו ' רי" (וזבחיכם לא ערבו לישיביאו הזבח ברצונם ולא ' לרצנכם'"; )3א ' ויק" (שיקריבנו ברצונו ולא באונס' לרצנו': "פי אבן עזרא-על, כך 65

).11כג ..." (שתניפו ברצונכם' לרצנכם'"; )5יט " (בהכרח

264

הקורבן יתקבל רק אם ניתן –מעניק לה את תוקפה בביצוע הפעולה הוא ההרצון . שלם וברצון

הלך הרוח מהו המחוקק קובע " לרצנכם"/"לרצנו"יים באמצעות הביטו, אם כך 66.מרצון /ברצון

. המתוארות לפעולותתלוותהל שצריך, הראוי

67הציווי לזכור

מכונן "היסטורי"ע וריבמספר חוקים המחוקק חודר לתודעתו של הנמען ומצווה עליו לזכור א

טז , 15טו ' בד..." (אלהיך' ויפדך הבמצרים/וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים: "למשל, כך. מעברו

זכור את אשר "; )3טז " (למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"...; )22, 18כד , 12

). 17כה ..." (זכור את אשר עשה לך עמלק"; )9כד ..." (אלהיך למרים' עשה ה

.פונקציות שונות בחוקים האמוריםמלא מ, לשמר בתודעה אירוע מסוים, קרי, הציווי לזכור

פסוקיות ההנמקה במסגרת מופיע אשר , משםהעם ןהציווי לזכור את עבדות מצרים ואת פדיו. א

, והשכחה והלקט68;שיתוף חלשי החברה בשמחת חג השבועות; ר העבדוחריש בדבר הוראותל

באופן שיאפשר לו לערוך אנלוגיה בין גורלו , ליצור אצל הנמען הפנמה של האירוע ההיסטורינועד

לאמפתיה שלו טית פרדיגמתוהיחוויתו האישית של הנמען צריכה ל. ם של חלשי החברהלבין גורל

. להפיק לקח ראויניתן לא ובלעדיו, הזיכרון הוא השלב הראשון בתהליך ההפנמה. כלפי החלשים

69. הראויהתנהגותה הלא הובילמאשר , אלא חוויה הנצרבת בתודעה, אינו הבנה רציונליתןוזיכרה

חלק מתהליך מוצג כאינו זכרוןה. פונקציה שונהתממלא ,3טז -בהקבועה ,רוזכ לההחוב. ב

מצוות אכילת. סיבה לביצוע הפעולההאלא הוא , ראויההנועד להניע את הנמען לפעולה ש ,תודעתי

שהזיכרון עצמו הוא,ומכאן, המצות נועדה להזכיר את האירוע ההיסטורי של היציאה ממצרים

70.פעולההת ביצועה של מטר

שנועד להכשיר את הדורות , נוכייחוהוא חלק מתהליך הזיכרון נועד להעניק לנמען חוויה רגשית

71).25-20ו ' דב, 15-14, 9-8יג , 27-26יב ' שמ, ראה(לאומית ודתית – מודעת הבאים להשתייכות

.148-147, 127, 113' עמ, ב"תשס: מופס, ראה 66 .48-15' עמ, ח"תשמ: ירושלמי, לבין כתיבת ההיסטוריה ראהועל היחס בינו , על הציווי לזכור כמצווה דתית 67 The tradition of Deuteronomy cannot imagine any devotion to YHWH that is not": פי ברוגמן- על 68

Exodus-oriented…In this interpretive tradition nothing falls outside this emancipatory memory" . 137-136' עמ, ג"תשמ: הופמן, ראה בנוסף). 175' עמ, 2001: ברוגמן(

באמצעות השימוש החוזר בפעלי . על הסכנה הכרוכה בשכחהו, הזיכרוןשל וחשיבותבפרק ח משה מצביע על 69ישראל -העורך לבני, משה) 19, 14, 11' פס–" שכח"; 6' פס–" ירא"; 16, 5, 3' פס–" ידע"; 18, 2' פס–" זכר("תודעה

הגורם , ואת השכחה כאלמנט', המשמר את היחס הראוי כלפי ה, מציין את הזיכרון כאלמנט, "ליזה פסיכולוגיתאנ" . 107' עמ, 2002: נלסון, ראה בענין זה. לסטיה מהיחס הראוי

; רה בפני עצמההזיכרון הוא מט..." 'והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה: "39טו ' פי במ-גם על 70 . 'נועד להזכיר את מצוות ה, הציצית, קרי, אובייקט הפעולה

. 174' עמ, 2001: ברוגמן, ראה 71

265

לעורר עליו –מוטיבציה לפעולה לנמען לשמש " את אשר עשה לך עמלק ":הציווי לזכורמטרת . ג

מהנמען ח יהשכהישיבה הבטוחה והשלווה בארץ עלולה ל. עליותהמוטלהחובה לבצע את ותוא

להשמיד את עמלק ממנו ולמנוע , לעמעם את רגש הנקם, הקשה"היסטורית"החוויה האת

.)]16-14יז ' שמ[' ידי ה- בהתאם להבטחה שניתנה על(

את יוביל אי השכחה/רק הזכרוןשכן ,"היסטורית"ה חוויהאת הבתודעתו לשמרנועד ווייהצ

. זכרון מעשיוימחה עימו גם , זכרוחהממשי ו;" מתחת השמיםעמלקזכר "ות את מחלהנמען

נועד הזכרון ". פעולה-תלוי"אלא ,"נצחי" ינועמלק אשל ים האכזריוהציווי לזכור את מעשי

חה מתודעתו של מיהוא ו ,עוד צורךו אין בהושלמה זו משו, שמש אך כמניע וכקטליזטור לפעולהל

א בלעדיו ל ש,אמצעיאך אלא עצמאית הזכרון במקרה זה אינו מטרה 72).ביחד עם עמלק(הנמען

.הפעול הגשמת היתכןת

איזו ? "אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים' זכור את אשר עשה ה: "מה מטרת הציווי. ד

?פונקציה הזכרון ממלא בחוק זה

שכן האירוע אותו מצווה הנמען לזכור הוא מחלת הצרעת בה לקתה , הפשוטהתשובה לכאורה

בראשיתו של החוק ,ןכל .דן בנגע הצרעתהשמש תקדים בחוק תאים ממנו למן ואי, )יב' במ (מרים

הוא כוובהמש 73,")כאשר צויתם (" כפי שיורו לו הכהנים הלויים,הנמען מצווה לפעול בקפידה

בידוד –ממנו ניתן ללמוד על הטיפול המחמיר והקפדני במחלה " יסטוריה"מופנה אל תקדים

. שהתשובה מורכבת יותר, נדמה לי ,עם זאת .ה למשך שבעה ימיםמחנוהרחקה מה

די בציווי לנהוג בקפידה בהתאם להוראות כדי לקבוע את אופן הטיפול בנגע הצרעת ,שיתאר

יאהרחקה מן הקהילה הה ( הללויף דבר להוראות התקדים אינו מוס,מבחינה זו .הכהנים הלויים

כפי ,הוראות הטיפול בצרעת לא נקבעו –כהנמקה להן אינו משמש הוא וכן ,)ןהחלק מבוודאי

.טופלה מרים, באופן דומה ,כי כך, שנקבעו

האם ? האם את מחלתה הפתאומית של מרים? נשאלת השאלה מה מצווה הנמען לזכור, שנית

הכפירה בסמכותו של את , קרי, או שמא את הנסיבות שהובילו למחלתה?ל בהאת אופן הטיפו

?משה

ונראה שיש בה משום איום, מכוונת לעונשה של מרים" אלהיך למרים' אשר עשה ה: "הפסוקית

כדעת ברוגמן , איני סבורה". שנמחה את שמו מתחת השמיםעדלא תשכח מה שעשה לנו עמלק : "ן"פי רמב- על 72

, שם[לפי ברוגמן , "eternal hatred"(עמלק שהציווי לזכור את פשעי עמלק משקף את האיבה הנצחית כלפי , ונלסוןבדרך יכרון נועד למלא פונקציה ספציפית הז]). 302' עמ, 2002: נלסון[לפי נלסון , "permanent enmity"-ו] 244' עמ

, שעמלק מייצג,האיבה הנצחית אכן מופנית כלפי הרוע. תועלת בנצחיותוכל ולכן אין , המובילה להשמדת עמלק . על הציווי לזכורזו ה איב שאין לבסס,אך נדמה לי, יב ישראל והאנושיות בכללותהכארכיטיפ של או

, אך אין להסיק מכך, אשר שימשה את הכהנים, "תורת צרעת"החוק בוודאי מלמד על קיומה של , פי דרייבר- על 73' עמ, 1902: דרייבר(י יד של ספר ויקרא היו קיימים במתכונתם הנוכחית בזמן חיבורו של החוק הדברימ-שפרקים יג

275 .(

266

. )כפי שמרים כפרה בסמכותו של משה( כפור בסמכותם של הכהנים הלוייםעז לסמוי על מי שי

פול המחמיר לשמש תקדים לאופן הטי, אם כן, ה של מרים לא נועדאת מחלת הציווי לזכור

תורת "במסווה של . המחמיר במי שיכפור בסמכות" טיפול"אלא להזהיר מפני ה, במחלת הצרעת

74.בסמכותם של הכהנים הלויים ,בעצם ,החוק דן" נגע הצרעת

הציווי שלא לחוש רגש שלילי או בלתי הולם בנסיבות המקרה

או בלתי רצויים מופיעים בקובץ החוקים ,בלתי הולמים, שלא לחוש רגשות שליליים יםוויהצי

. הענקה לאביון ולעבד. 2; ל עברייניםא חסי. 1: הדברימי בשני הקשרים

או טרם כלפי העבריין המחוקק הדברימי קובע עבור הנמען מה אין עליו לחוש ה חוקים חמישב. 1

..." ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל: "...רוב המדיח לעבודה זרהבחוק הק, כך .ביצוע עונשובעת

..." לא תחוס עינך עליו: "בחוק הרצח; )22יח " (לא תגור ממנו: "...בחוק נביא השקר; )9יג ' דב(

לא : "...ובחוק האשה האוחזת במבושים; )21' פס..." (ולא תחוס עינך: "בחוק עד השקר; )13יט (

).11כה " (תחוס עינך

" מתיימר"אינו המחוקק, או חשש ופחד, שלא לחוש רגש של חמלה ורחמים,בצוותו על הנמען

אלא להורות לו לרסנם ולהתגבר , המקננים בנפשו של הנמען,לעקור מן השורש את הרגשות

. של הנמען פנימי- נפשי ךבתהלישל המחוקק ממשית ותתערב הוםמש, כמובן ,שי כךבגם .עליהם

עלולים אשר , קונפליקטים פנימיים בנפש הנמעןלאפשרות קיומם של היסוסים ודע מוהמחוקק

לכן הוא חש צורך ו, להעניש את העבריין, קרי, למנוע ממנו לבצע את החובה המוטלת עליו

. "םהמזיקי" הרגשות מנוע את השתלטותללהתערב כדי

או , כלפי העברייןלהשהנמען יחוש חמ ,בשלושה מבין חמשת החוקים חששו של המחוקק

ועקב חומרת העונש, יכולת השפעתו על הנמען, נוכח זהות העבריין,ןמובבהחלט ,שיחשוש מפניו

שהוא יחוש כלפיו חמלה ,אך טבעי של הנמעןהמדיח לעבודה זרה הוא קרובוכאשר .הצפוי לו

שהנמען ,יוניהג, כאשר קיימת אי וודאות באשר לזהות הנביא; ורחמים ויהסס להוציאו להורג

ותוכן דבריו ,של הנביא) הכריזמטית(אישיותו כןו, יחשוש לפגוע במי שעשוי להיות נביא אמת

שביקשה , שיש להטיל על האשה,העונש החמור; עלולים לזרוע היסוס וחששות בליבו של הנמען

. האשבמום שיהסס להטיל , עלול להרתיע את הנמען, ) אסורופןאף אם בא(לסייע לבעלה

. ניתן להבין את הצורך של המחוקק להתערב בתהליך הנפשי של הנמען, במקרים אלו,כןל

).1989: טריבל(וההפניה למאמרה של פיליס טריבל , 238-237' עמ, 2001: ברוגמן, ראה 74

267

, חששו של המחוקק אינו מובן,חוק הרצח וחוק עד השקר: בשני החוקים הנותרים ,לעומת זאת

אשר טבעי כי יעוררו חמלה בליבו של , אינן נסיבות– רצח במזיד ועדות שקר –שהרי הנסיבות

. הנמען

ה בעניש צהועשל המחוקק בתהליך הנפשי של הנמען נ" מיותרת"התערבותו ההסיבה ל ש,תכןי

בצורה כזו או , המשתקפת בהם, הטליון וליתר דיוק בנוסחת; המשתקפת בשני החוקים, הטליונית

, ..."נפש בנפש: "חת הטליוןפותח את נוס ..."לא תחוס עינךו: "הציוויבחוק עד השקר . אחרת

. ק אינטגרלי מנוסחת טליון מקובלתציווי זה היה חלכי 75,)תי בפרק הקודםכפי שציינ( ויתכן

פי -ועל, שתמש בנוסחה השלמההמחוקק לא ה, ף הוא ענישה טליוניתהקובע א, בחוק הרצח

לא תחוס עינך : "את הציווי, קרי, הותיר על כנו רק את הפתיח לנוסחה, העיקרון האליפטי

76...".עליו

,הלך הרוחקובע עבור הנמען מה המחוקק ) 18-12' פס(ובחוק העבד ) 11-7טו ' דב(בחוק האביון . 2

אל ש,הציווי .זקקנתינה לנאו ביחס ל, )או העבד המשתחרר, האביון( כלפי הנזקקלחוש ל לו שא

בצעיאו ש, לנזקקהנתינההנמען יסכל את ש,האפשרות תא עומנ נועד ל,לחוש הלך רוח שלילי

.הרצוי/אויאך לא באופן הר, האות

תלותה של הפעולה כן ו, הקשר ההדוק בין עולם הנפש לעולם המעשהףבשני החוקים משתק

באמצעות שימוש מובעים –ה והלך הרוח עול הפ– שני היסודות. החיצונית בהלך הרוח הפנימי

, להופעהאל אי הפעולהומ, מיסוד אחד למשנהו"ענ"המחוקק ר שא כ77,גוףהמטפורי באברי

.י ראויהתה והבלאויהר התנהגותאת הו הציגב

: בין המעשה החיצוני לבין העולם הפנימיהמתנהל ,"דיאלוג"שלושה איברים נוטלים חלק ב

. והיד, העין, הלבב

קפיצת / סגירת–אי הנתינה של או , הנתינהשל ת החיצוניהפעולהפעולותיה של היד מייצגות את

כי פתח תפתח את ...ולא תקפץ את ידך("... הנתינה ה אתופתיחת, את אי הנתינהמשקפת היד

את –י לישלופעילות הלבב והעין משקפת את הלך הרוח ה 78;)]11' פס, רישא8-סיפא7' פס [..."ידך

יהיה ..." [יהיה דבר עם לבבך בליעל"..., ..."לא תאמץ את לבבך ("...המונע את הנתינה, אי הרצון

, הלך הרוח הלא ראויאת או ;)]9, 7' פס [..."אחיך האביוןורעה עינך ב"..., ]עם לבבך דבר בליעל

. בפרק על המחוקק המספר97ראה הערה 75בחוק הרצח הוא ...". ובערת: " נוסחת–שבשני החוקים הציווי מופיע במסגרתה של נוסחה לשונית נוספת , יש לציין 76

). 20-סיפא19' פס(ובחוק עד השקר הוא עוקב אותה , נוסחהפותח את ה . 1988: מלול; 129-128' עמ, ב"תשס: מופס, על שימוש מטפורי באברי הגוף להבעת הלך הרוח הפנימי ראה 77" תשמט ידך("המבטאת את פעולת הויתור על החוב , השמטת היד–בחוק השמיטה מופיע שימוש מטפורי נוסף ביד 78 ]). 3' פס[

268

לא יקשה בעינך בשלחך ", ..."ולא ירע לבבך בתתך לו(..." 79בהסתייגות, רצוןנתינה באי האת , קרי

80.)]18, 10' פס [..." חפשי מעמךאותו

וכיוון, ןהעלולים לקנן בנפשו של הנמע, בלתי ראויים, המחוקק מבחין בין שני הלכי רוח שונים

קקומחה, משליכה על פעולת הנתינהאשר , שהלכי הרוח מבטאים עוצמה שונה של רגשות

.כמתבקש מעוצמת הרגשות, ופן שונהבא כל אחד מהם עם" מתמודד"

ידי המחוקק - עלנענה , שלא לתת כלל, קרי, הגורם לנמען לסכל את הנתינה, הלך הרוח השלילי

" והתמודדות", לעומתה). סיפא9' פס" (והיה בך חטא' יך אל הוקרא על: "...באיום מרומז בעונש

. שונה, של הנמען, נטולת הרצון, של המחוקק עם נתינתו המסוייגת

המחוקק , "לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך"ו, "ולא ירע לבבך בתתך לו: "בצוותו עליו

אינה שדרישה כזו , נדמהן שכ 81,הנמען לבצע את הנתינה ברצון עז ובנפש חפצהמש דוראינו

של הכלכלית נובעות מחוסר כדאיותההסתייגויותיו של הנמען . בהתחשב בנסיבותריאלית

.לעבד המשתחרר, לל הרכושכ מ,נתינה שופעתו, סמוך לשנת השמיטה, נתינה לאביון–הנתינה

יתנגד / ירתע שלא,מבקש לשכנעואך אלא , המחוקק אינו מפנה אל הנמען דרישה אוטופית ,כן- על

. לחוש הלך רוח חיובי, פוזיטיבית, ולא מחייבו, הוא אך שולל את הלך הרוח השלילי שלו. לנתינה

אלא שעליו , משמעות הציווי אינה שעל הנמען לבצע את הפעולה בנפש חפצה וברצון שלם

לו במקרים אמסיבה זו נהיר מדוע . אף שהיא נדמית כבלתי כדאית, להשלים עם חובת הנתינה

כי בגלל הדבר הזה : "...אלא גמול חיובי, )איום בעונש( אינו תמריץ שלילי ,לנמעןשנקבע , התמריץ

אלהיך בכל אשר ' וברכך ה"...; )סיפא10' פס" (אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך' יברכך ה

ואת הסתייגותו , כדי להסיר את הרתיעה המובנת של הנמען מפני הנתינה ).סיפא18' פס" (תעשה

.שבסופו של דבר הפסדו יצא בשכרו, המחוקק מבטיח לו, טבעית נוכח חוסר כדאיותהה

ומסקנותסיכום

בפרק זה הצגתי את ההתייחסות המשתקפת בחוקי התורה להלכי הרוח הנלווים להתנהגותן

.ובחנתי את טיבה של התייחסות זו, החיצונית של הדמויות

אל חיי הנפש של הדמויות לצורך אפיון התנהגותן ים /ים מתייחס/המחוקק, כפי שניתן לראות

ההצבעה על . או ככזו שאינה מולידה אשם, כמבססת אשם, החיצונית כראויה או כבלתי ראויה

. 159-157, 121-118' עמ, שם, מופס, על נתינה מסוייגת תוך תחושת אילוץ פנימי ראה 79אלא בתנאי , אינו נעוץ בשיחרור עצמו, עליו מצביע המחוקק, הקושי של הנמען, כפי שציינתי בפרק הקודם 80

שנבחר לתאר את , הפועל). בפרק על המחוקק המספר125ראה הערה (בנתינה השופעת של הרכוש , קרי, השיחרור ).נתינה בשפע(כולל בתוכו פרדיקט אדוורביאלי של אופן או יחס , "העניק תעניק: "נתינת הרכוש

.163' עמ, ב"תשס: מופס; 244' עמ, ח"תשל: יפת, ראה 81

269

נועדה לסווג את מעשי ,)בשלושת חוקי הרצח(הפלילי למעשה ת ילווהנ ,המחשבה הפלילית

. או הסנקציה העונשית,ולהבחין ביניהם לצורך קביעת הנורמה, פי חומרתם- העבירה על

אינה שונה ) אל תודעתן ואל רגשותיהן(כזו אל חיי הנפש של הדמויות " פונקציונלית"התייחסות

אשר , ה לאפיין את ההתנהגות החיצוניתמטרת – מודרנייםמחוקקים מההתייחסות המקובלת על

.עומדת במוקד החוקים

ל ים לחיי הנפש ש/ים מתייחס/מקראיים ה/ האם המחוקק:במבוא לפרק הצגתי שתי שאלות

ים ענין בחיי הנפש /הם מגלה/ והאם יש מקרים שבהם הוא?הדמויות לשם השגת מטרות נוספות

?כלשהי" הכרחית"ר נועד לשרת מטרה בלא שהדב, כשלעצמם

יש ש, כלל צורות ההתייחסות של המחוקקים לחיי הנפש של הדמויות הראתהשל ןבחינת

.יובחבות להשיב על שתי השאל

, ])22-20יח [חוק נביא השקר , ]12-7, 6-2יג ' דב[חוקי הדחה לעבודה זרה (במספר חוקים . א

הללו אינם ש ףא, המניע או הכוונה המיוחדת של מבצעי העבירות, המטרהאת ןמצייהמחוקק

נעברו האם ,עהבהכר "תפקיד"ממלאים ם נאישהם וםשמ ,יסוד מיסודותיהן של העבירות

ר לצרכים קיבעלו נועד הליסודות הציון . קביעת הסנקציות העונשיותבאו , אם לאו ,העבירות

.רטוריים

אינו מעלה ואינו , "טהור" כמניע תוהצגלמרות , גם ציון המניע של האשה האוחזת במבושים

מלמד על ההתעניינות , ע על הדיןישפמ נואיאף ש, המניעןציו. של האשהמוריד לענין אשמתה

גיבוש אופן הוא מציג את –המוביל להתנהגותה של האשה ,נפשיהרוח ההלך מגלה בהמחוקק ש

בסופו , סטייתהאת ו, תהליך ההדרגתי של בחירתה בדרך הפעולהאת ה, כלפי הסיטואציההיחס

.מדרך הפעולה הראויה, של דבר

חוקים ב; כך למשל בחוקי הרגלים ושנת היובל(חוקים רב של השימוש בדאטיב האתי במספר . ב

מהווה ) ובחוקים שעוסקים במערכת המשפט ומוסדותיה; שעניינם עבודה זרה ופולחן אסור

בעניין , הפעולהאי ביצוע/בחפצו בביצוע –בעולמו הפנימי של הנמען המחוקק דוגמא להתמקדות

.אי ביצועה/אינטרס שיש לו בביצועהב, אי ביצועה/שהוא מגלה בביצועה

שהוא , המחוקק לשקף את יחס הנמען אל הפעולותצוןלמד על רמ השימוש במרכיב לשוני זה

אי / בביצוע הרגשית של הנמעןומעורבות ביטוי לעובדת נותנוב. או שנאסר עליו לבצע, מצווה לבצע

, הנמעןשל" אני"תמקד במ קקוחמה, להפנמה ולסובייקטיביזציה של הפעולות, ביצוע הפעולות

. של הציוויים או האיסוריםל תוקפםאין בכך כדי להשפיע עשאף

270

לא : "האיסורשל או , )8כה ' פראפרזה על ויק..." (וספרת שבע שבתת שנים: "הציווי של ותוקפ

והציווי לתוקפם של האיסור מבחינה חוקית , כמובן , זהה)21טז ' פראפרזה על דב..." (אשרהתטע

.מופיעים בצירוף הדאטיב האתיה, "המקוריים"

, או מצב הדברים,או כלפי האירועים, של דמויות כלפי דמויות אחרותתיאור יחסיהן. ג

ממחיש , או כרקע להתנהגותן החיצונית של הדמויות,כהסבר, והצגתם כמניע, המתוארים בחוק

. מגלה בחיי הנפש של הדמויות 82)בעיקר הדברימי ( שהמחוקק הרבאת הענין

אינו זה מידע , קע להתנהגותן של הדמויותההסבר או הר, המניעים שבהם מוצג,ברוב המקרים

ומעמיקה את , השופכת אור על עולמן של הדמויות, "תוספת"ויש בו משום , לקביעת הדין" חיוני"

. הבנת הקורא לגבי הסיטואציות האנושיות המתוארות

, לגביו הפרוצדורה" תופעל" על מנת ש,"לא אצא מעמך: "האם לא די בהיגד התמציתי של העבד

באמצעות חדירת , נורמטיבי בחשיפת נימוקיו-יש צורך חוקיאכן האם ? שתהפכו לעבד עולם

?המחוקק לנפשו

להשתוקקותו ב ושובו שהתייחסלויש צורך , האם לא די בקביעת היתר לשחיטת חולין

?ולתאוותו של הנמען לאכילת בשר

כדי , ואת השתוקקותו לכספואת ציפיתו , האם יש צורך לחשוף את יחסו של העני כלפי שכרו

?")כי עני הוא: "בעיקר נוכח קיומה של פסוקית ההנמקה(לנמק את האיסור להלין שכר

המחוקק הדברימי ") כי יחם לבבו("ובתארו את הלך רוחו הנפשי , בחודרו לנפשו של גואל הדם

, את העמדה) יןבעקיפ(אלא גם מציג , תחושותיו ויצריו של האדםל אשר ב,תוהבנאת לא רק מגלה

ולהיערך , שעל החוק להביאו בחשבון,הוא אלמנטשל הדמויות המעורבות שהעולם הפנימי

.העל מנת שמטרות החוק לא תסוכלנ, בהתאם

שחשים גברים כלפי נשים במסגרתן של מערכות יחסים , בהציגו את מגוון הלכי הרוח והתחושות

חולל לןכוח עלו, בעולם הפנימיות המתרחשדותנותהוהמחוקק מצביע על הדינמיות , אישיות-בין

בהציגו ניואנסים ועוצמה , חיי הנפש לוהבנה שהמחוקק מגלה רגישות .יחסיםהשינוי במערכות

םמשמשים הסבר להתנהגותאשר , אישיות- של רגשות מתחום מערכות היחסים הבין משתנה

.החיצונית של הגברים

באותם חוקים , כמובן, חיי הנפש של הדמויות משתקף שהמחוקק מגלה ב,הענין הבולט ביותר. ד

. ומצווה עליו לחוש או שלא לחוש רגשות מסוימים,על נפש הנמען" משתלט"בהם הוא

, בחקיקה הדברימית והכוהנית–שהחדירה לנפש הדמויות שכיחה יותר במקורות המאוחרים , ככלל ניתן לראות 82

. ספר הברית– הקדום מאשר במקור

271

להפיג או , של הנמען כלפי העברייןהרחמים או , לרסן את תחושות החמלהשל המחוקק הצורך

הציווי לבצע פעולות גם כמו, הסנקציה העונשיתבקביעת" והסתפקות" ואי ,וחששו מפניאת

מלמדים על תפישת המחוקק את חיי הנפש , בכוונה מלאה ובהתלהבות, רצון שלםמסוימות ב

.שאין להתעלם ממנו, כמרכיב מרכזי ומשפיע

272

מיקוד ,נקודת תצפית: פרק רביעי

והסבר תיאורטיהקדמה

. בלשונוושהמחוקק מדווח עלי, או מצב דברים,במרכזו של החוק הקזואיסטי עומד אירוע

תא ו, הנוטלות בה חלק,מציג את הדמויות, מצביע על נסיבותיה, מתאר את ההתרחשות קקומחה

.החוק שייך למחוקקשל ווח ניס;ןתנהגותה

של מנקודת מבטו, כלל- בדרך, נעשה, דמויותהו ועיםרהאי רואית, על ההתרחשותווחידה

תודעתו של .מתייחס אליהם ומכריע לגביהם, הםחושב עלי, את הדברים"רואה"כמי ש, המחוקק

.העמדה שממנה מוצגים הדברים, כלל- בדרך ,המחוקק היא

אינה בהכרח זו של ,ה משתקפים האירועיםממנ ,הראיה זויתים בהם קיימים מקר, עם זאת

במקרים אלו המחוקק נותן . הנוטלות בהם חלק, זוית הראיה של דמות או דמויות אלא, המחוקק

,ותודעתו שלמוצגים מ םבאופן שהדברים אינ, קטיבית של דמותיילזוית ראיה סוב ישונביטוי ל

.) אותהמאפיין/קק מציגכפי שהמחו (תודעתה של הדמותמאלא

לבין , אשר מנסח את הדברים במילים, "הקול המספר"בתיאוריה של הסיפורת נהוג להבחין בין

נקודת "מכונה הז" תיווך". הדברים נמסרים ,בתיווכה, דרכה ש, או נקודת המבטזוית הראיה

1".מיקוד"או , "תצפית

, "נקודת תצפית", "נקודת מבט", "זוית ראיה: "מבחינה מילולית למונחיםכי אף ש, יש לציין

אלא כל , הראיה) חוש(בהקשר האמור הם אינם כוללים אך את , משמעות ויזואלית יש " מיקוד"ו

.או השקפה, מחשבה, הלך רוח נפשי, הרגשה, תפישה חושית

בו ותא לרשי, מנקודת מבטו, קרי, אותם"רואה" מדווח על הדברים כפי שהוא כאשר המספר

,יקוד שלהמל "נצמד" הוא ,ם מנקודת מבטה של דמות אות כאשר הוא מוסר.ממקד-מספר

משקף את חוויותיה ידי המספר - עלר שנאמהמ במקרה זה ;)ת(מקדמ הא הי)ולא המספר( הדמותו

2.תפישותיה של הדמותו

: הרציג; 118-100' עמ, 1985: באל; 84-72' עמ, ד"תשמ: קינן- רמון; 189-185' עמ, 1980: נט'ראה בנושא זה ז 1

-63' עמ, ד"תשמ: אפרת- ובאופן ספציפי לגבי הסיפור המקראי בר; 198-180' עמ, ח"תשמ: חרמון; 81-78' עמ, ו"תשמאינה הבחנה , "מיקוד"ו" נקודת תצפית"שההבחנה בין המונחים , חשוב להבהיר. 330-324' עמ, ד"תשנ: פולק; 68

נקודת "ח על פני המונ" מיקוד"קינן מעדיפה את המונח - שלומית רמון(מינוחית -מהותית אלא הבחנה טכנית-עקרוניתראייה לסיפר ומונע את העירוב השכיח ביניהם כתוצאה -יוצר הבחנה בין זווית"הוא , שלדבריה, כיוון, "תצפית

- וfocalization: את פירוש המונחים, ראה למשל]). 72' עמ, שם" [או במונחים דומים' תצפית- נקודת'משימוש במונח perspective ,עמ, 2001: טמן'פיר וצ- ון(לאוסף מאמרים מקיף בנושא הנדון אשר מצורף , המופיע במילון המונחים '

הוא היחס הקיים בין " מיקוד". "נקודת ראות"או , "נקודת מבט"לבין " מיקוד"מיק באל מבחינה בין ). 358-357, היא התפישה" נקודת הראות"/"נקודת המבט. "מה שנתפש/לבין מה שנראה" נקודת הראות"/"נקודת המבט"

). שם, ראה(והיא אינה בהכרח זו של הדמות הממקדת , עברת במה שמתוארהמו, ההשקפה

273

ורא אל המעצב את יחס הק, היא גורם חשוב,זוית הראיה ממנה הקול המספר מציג את הדברים

דברים המוצגים מנקודת מבטו . את יחסו כלפי הדמויות וכלפי המתרחש בעולמן–המסופר

עשויים להיות שונים מן הקצה אל , של המספר, כביכול,"יקטיביתיאוב" או ה,"ליתאטריני"ה

. יקטיבית של דמותיסוב, יתשיאהקצה מדברים המוצגים מנקודת מבט

,ומבחינה זו, בעולם המציאותחוויות אנושיות של למגוון האבבו מש משבייקטייסובהמיקוד ה

.ר רושם של ריאליזם פסיכולוגיויצעשויה לו בחירה בה

,ממקד-ינו של מספראסיפורי מיקוד בטקסט ההמובהקים לכך שהמילוליים אחד הסימנים

תפישה המביעים,ם של פעלים או ביטוייםתימצאוה הוא ,)תריה הסיפוהרממתוך (של דמות אלא

פעלים או ביטויים באשר , )השערה, ידיעה: כגון(או תפישה הכרתית , )שמיעה, ראיה: כגון(חושית

. )הממקדת ( שהמספר נצמד לאופן הקליטה של תודעת הדמות,אלו מעידים

או לקיומם של מספר ממקדים, מספרלקיומו של ממקד נפרד מהנוסף מוכר ושכיח מילולי ןסימ

או /לדמויות ו בטקסט סיפוריניתנים ה ,הכינויים/ הוא השמות,)הושנמעובר מאחד לשהמספר (

ים /היא מכונה בכינוי) או במקומו(ולצידו , "יטראליינ"בכינוי כאשר דמות מכונה.למקומות

הכינויים , או יחס אישי,הערכה, )החיצונית או הפנימית(ים צדדים שונים באישיותה /המבליט

פי הדמות - ניתן עלכינוייםכל אחד מהאשר כ ,קיומם של ממקדים שוניםמ וענבהשונים עשויים ל

ההעדפה של / הבחירה.הממוקדת, הנהמכוכלפי הדמות ומעיד על תפישתה או יחסה, הממקדת

על על השקפת עולמה ו, להצביע על סגנונה האישי של הדמות הממקדתיהכינוי מסוים עשו

או מיחסה כלפי הדמות, ע מהנסיבות הסיטואציוניותאו לנבו/ו, הנורמות המוסריות שלה

3.המכונה

םכפי שה, "המיקוד", "נקודת התצפית"בפרק זה ברצוני לעיין במספר חוקים ולבחון את

.מתן הכינויים ו,הפעלי התפישה וההכר :צגו לעילושה יםהמילולי ניםסימשני ה ביםגלמת

על היצמדות המחוקק , כאמור, המעידים ,יםהופעת פעלי התפישה וההכרה במסגרת החוק

כך ,בבחינת, לאירועים המתוארים נופך חי ודינמימעניקה, לאופן הקליטה של תודעתה של דמות

. וחוותה את הדברים, שמעה, הדמות ראתה

בהבדל , "מקרוב"ראוי לבחון מה משרת המיקוד ,מופיעיםהם באותם חוקים בהם ,על כן

".מרחוק" המחוקק מדיווח או סקירה של

, "האני המספר"כאשר הממקד הוא , "אני חווה"ו" אני מספר: "בהם יש למספר אני כפול, "בגוף ראשון"בסיפורים 2

בדומה (" פנימי"המיקוד הוא מיקוד " האני החווה"ואילו כאשר הממקד הוא , לרמה הסיפורית" חיצוני"המיקוד ). הנוטלת חלק באירועים המתוארים, למיקודה של דמות

ראה בנוסף דבריה של נחמה ליבוביץ לגבי גיוון הכינויים בסיפורת המקראית . 123-121' עמ, ג"תשמ: שטרנברג, ראה 3 ).10-8' עמ, ה"תשנ: ליבוביץ(

274

הנוטלות חלק ,לדמות או לדמויות) מתוך מגוון של כינויים אפשריים( הבחירה בכינוי מסוים

כינוייםוכן חילופי ה, םהאו למקום או למקומות המוזכרים ב, באירועים המתוארים בחוקים

. להצביע על זהות הממקדים ועל מספרםיםוישע יםבמסגרת החוק

לבין , ידו- לאירועים המתוארים על"חיצוני"כממקד , הממקד- ין בין המחוקקכך ניתן להבח

של תומה משרתת העדפולבחון , משתתפות באירועים הללו אשר,דמות או דמויות ממקדות

והאם המחוקק מבקש להגשים , או הבחירה במיקודים המתחלפים/ו, מיקוד ספציפי זה או אחר

מופיע לצד המיקוד ) של דמות" (פנימי"ים המיקוד ה כאשר בחוק מסו. כלשהימטרה םבאמצעות

.יש לבחון מה היחס בין שני המיקודים) של המחוקק" (חיצוני"ה

4"האר"על התפישה ופ

, כאמור , אשר,במסגרתם של מספר חוקים "האר"תפישה העל ו של פותתייחס להופעלה צוניבר

שיש במיקוד " תועלת"העל עיבצלנסות ולהו, דמותה של דעת על מיקוד האירועים מתוהמעיד

".רוח החוקים"נת הבל זה "פנימי"

1-4כב ' דב, 4-5כג ' שמ–חוקי הושטת עזרה לחיות

יות ולהקים ח, לבעליהןתעוולהשיב חיות ת(ט עזרה לחיות יהושהמצווים ל ,םחוקיהבמסגרת

כי ": "ראה" בנוקטו בפועל התפישה ,ותנונד את הסיטואציות הציג המחוקק מ,) מרבצןתפלוונ

..."לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים"; )5כג ' שמ (..."תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו

. )4' פס ("לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך"; )1כב ' דב(

ת ו אגישבהצ, מעיד5, את פעולת הראיה של הנמעןטאבמאשר , "ראה"השימוש בפועל

הוא מתאר את מה שהנמען רואה ; לתודעתו של הנמען"נצמד"מחוקק ה ,האמורות הסיטואציות

, עזרה לחיותתהושט לעמצווים ה, ספר הברית מבין שני חוקיאף שבחוק הראשון . לנגד עיניו

..."כי תפגע שור איבך או חמרו תעה: "בהציגו את הסיטואציה, "ראה"המחוקק אינו נוקט בפועל

אם .ממראה עיניו של הנמען/מנקודת מבטות צגומ זוהטואציה סיהגם ש , להניחאפשר, )4כג ' שמ(

פק רק בציון מראי המקומות בהם הם ואסת, "ידע"ו" שמע: "אין בכוונתי לדון בהופעתם של פעלי התפישה וההכרה 4

שמע אשמע ): "26, 22כב ' שמ(במסגרת חוקי ההגנה על זכויות החלשים , למשל, מופיע" שמע"הפועל . מופיעיםבחוק עיר ; ")מחוקק-אני"בהבדל מ" חווה-אני"בדוגמא זו הממקד הוא אמנם המחוקק אך כ" (ושמעתי", "צעקתו, למשל, מופיע" ידע"הפועל ...". והגד לך ושמעת): "4יז (בחוק העובד עבודה זרה ו; ..."כי תשמע): "13יג ' דב(נדחת על פעלי ...". ולא ידעתו: "...2כב -וב; ..."רק עץ אשר תדע: "20כ ' בדב; ..."ואתם ידעתם את נפש הגר: "...9כג ' בשמ

). 2002: מלול(התפישה וההכרה בספרות המקראית ראה בספרו המקיף של מאיר מלול אלא , )ראיה-בבחינת אי(אינה מכוונת לפעולת הראיה , המופיעה בחוק הדברימי, שלשון השלילה, למותר לציין 5

". לא תתעלם...כי תראה: "כאילו נאמר; לתגובת הנמען

275

וכיוון ;הנמען איה המתוארים את האירועים הממקדת,הדמות חיותל ה הושטת עזרבחוקי, כך

".פנימי"הוא מיקוד המיקוד, לוהל באירועים שהוא נוטל חלק

אינו ) או השה, החמור, השור(תיאור האובייקט הממוקד בכל אחת מהסיטואציות הנדונות

לל כוואהאלא , אהו שהנמען ר,בבחינת התמונה הצילומית, קף רק את מראה עיניו של הנמעןמש

או , חמור, שהנמען רואה שור,בעוקהמחוקק אינו . לבעלים ספציפי חיהשיוך ה – נתון נוסףבתוכו

ודעתי אלא מכליל בתיאורו את העיבוד הת, ) רואהוא המראה החיצוני שהוזהשלמעשה אף ( שה

רק ברובד החיצוני לא שהנמען רואה את האובייקט הממוקד ,וחוודב, של התמונה הצילומית

מלכתחילה,ןכ-לע. בעלים- חיתכ, קרי ,)שייכות ("פנימי"פי מאפיין - עלגם אלא , כחיה, קרי, הגלוי

.אח-חמור, אח- הש, אח-שור, נאוש-חמור, יבוא-רוחמ, יבוא-שור: רואהנמעןה

ותחי בוא, )5כג ' שמ (משאהת תחת בצורחיה הב ותנדאשר , אציות המקבילותבשתי הסיטו

על ומוסברת מובנת עשויה להיות בעלים -תוכחישל החיות הראשוניתהיראה, )4כב ' דב (תופלונה

הקם , "עמועזב תעזב ("במקום החיה הדין מלמד על נוכחות בעלי כיוון ש .ת האירועובירקע נס

אף שהדבר לא נאמר (שהנמען רואה את הבעלים ,בייטרוספקטראופן ב ורותחמ ,")עמותקים

.הבעלי-תאה את החיה כחיור/תייחסממדוע הוא בןומ כןול ,)במפורש

: המיוחדות של האירועים,בנסיבות הקונקרטיות, אם כך, נתבעלים מעוג-ראיית החיה כחית

פי - עלו; שונאו –המוכרת לנמען , ספציפיתבחוק בספר הברית החמור שייך לדמות פי המתואר - על

מנקודת מבטו של ש ףא, שייכים לדמות נוכחת ופועלת החמור או השורבחוק הדברימיהמתואר

,ת לדמותכוונאינה מ" אחיך: "התיבה. לבד מהיותה בעלי החיה ,אפיוןכל נעדרת זו דמות הנמען

6.הבעלים- אלא לדמות, ) כזותפשרואף כי אינה שוללת א( לנמען תהמוכר

בעלים -כחיותשלהן הראשונית היראה, )2-1כב ' דב (ותנידחעוסקת בחיות ה ה,בסיטואציהגם

שביית , כחמור וכשור אינן נתפשות בעיני האדם חיות מבויתות. ריאליזם פסיכולוגי על תוססבמ

איית החיה ר. הויש לממטבען שייכותאלו כחיות , נהפוך הוא ;"טבעי"קיום כחיות שיש להן, ןאות

.תרבותי של הנמען-אם כך בעולמו החברתי, מעוגנת, בעלים-כחית

, )4כב ' דב (אלא שבהבדל מהחוק העוקב, מכוונת לבעלי החיות" אחיך"התיבה בחוק זה גם

. וו שאינם מוכרים ללאלבין , לנמעןהמוכרים ,ותה קיימת הבחנה מפורשת בין בעלי החיבחוק ז

שהנמען ,או ליתר דיוק דמות, המוכרת לנמען,בעלים-הוא דמות" ךאחי") 1' פס(בדין הראשי

ממחישה את ההבחנה הקיימת בין האובייקט אליו " אחיך: "הבעלים באמצעות התיבה-ההתייחסות אל דמות 6

אך , הממקד רואה לנגד עיניו את בעלי החיה. לבין הביטוי המילולי שלה, הדמות הממוקדת,קרי, מתייחס הממקדביטוי ; "אחיך: "הוא מכנה את הדמות באמצעות הביטוי המקובל עליו, כיוון שהדברים נמסרים בלשונו של המחוקק

זהותו הספציפית של כאשר(ישראל -המצביע על זולתו של הנמען מקרב בני, שהוא מרבה להשתמש בו כמונח כללי -35, 25כה , 17יט ' וכן ויק, 3כה , 21-20כג , 12, 11, 9, 7, 3-2טו ' דב: ראה למשל). פי ההקשר- מתגוונת על" זולת"ה

37 ,47 .

276

" אחיך") 2' פס(פי הדין המשני -ואילו על, )על מנת להשיב אליה את החיה הנדחת(מסוגל לאתרה

. שאין באפשרותו לאתרהדמות או , לנמעןבעלים בלתי מוכרת- הוא דמות

בהבדל ). 4כג ' שמ(העוסקת בחיות תועות התמונה מורכבת יותר באשר לסיטואציה

המתוארת בחוק , בסיטואציה, )ות נידחותיבחה דנזו ה(סיטואציה המקבילה בחוק הדברימי מה

פי תפישת -על(לו שנהיר ,שור או חמור, קרי, בעלים- הנמען אינו רואה לנגד עיניו חית, זה

פי תיאורו של -על(אה הוא רואלא , לאדם כלשהו, למישהוים שייכםהכי ,)המציאות שלו

. אויבו–המוכר לו ,דמות אדם, השייכים לדמות ספציפית,שור או חמור) המחוקק

הראירציונלי להסבר ספק להיה ניתן, שפורטו קודם לכן, בעוד שבשלוש הסיטואציות

, "רעיונית"בעלים - לדמות או, שייכות לבעלים ספציפייםחיות ההחיות כשל הראשונית

תה השייכאת החיה כחישל הנמען נדונה קשה להסביר על מה מבוססת ראייתו בסיטואציה ה

". סתם" שור או חמור – כל שהוא רואה לנגד עיניו הוא חיה הריש, המוכר לו, בעלים ספציפיל

או על סמך נסיבות , של החיות על סמך בירור" זהותן"שהנמען עשוי להתוודע ל, נניחגם אם

בהשלמת פערים אין עדיין , מרעהו של האויב/חיות בקרבת מקום מושבו ההימצאות, כגון, אחרות

בראיה , קרי, מלכתחילההחיה שהנמען רואה את ,ד יתכןכיצ ,זו משום מתן מענה לתהיה

?אויבו- כחית, ראשונית

לתודעת"היצמדות"ה, כלל-בדרךוכיוון ש, כזו במישור הריאליסטי להסביר ראיהקשהכיוון ש

,אין מנוס מלקבועהאם , דווקא מעצימה את הנופך הריאליסטי של התיאור הדמות הרואה

אלא "פנימי"אינו מיקוד מיקוד הנהוהנדבסיטואציה , שבהבדל משלוש הסיטואציות האחרות

את וגישבהצ ,עובדהחיזוק בלה אומצן לתינש, קביעה( מיקודו של המחוקק, קרי, "חיצוני"

המעיד על ,מן לשונייס, כאמור ,שהוא, "ראה"בפועל ט המחוקק אינו נוקבחוק זה הסיטואציה

?)היות המיקוד מיקודה של דמות

גם במקרה זה ולקבוע כי , יש להשיב על שאלה זו בשלילה ,םיראמודברים המרות הלש, נדמה לי

, ממראה עיניו של הנמען/מתודעתו ,"פנימי"מיקוד הוא המיקוד ) כמו בשלושת החוקים האחרים(

, קרי, על לשון החוק" חולש"ה ,המחוקק, במקרה זהש לאא, של המחוקק" חיצוני"ו הולא מיקוד

"רצונוח מזב"על של התיאור סטי הריאליפן ה את"מקריב", המילולי של התיאורואחראי לביטוי

7."רוח החוק"את ש יהדגללהמחיש ו

שמקובל לראותם יותר כהוראות " (אידאלים"שהיותם של חוקי הושטת עזרה לחיות בגדר חוקים , חשוב לי להבהיר 7

אינה צריכה לשלול מהם את הבסיס הריאליסטי , )מאשר חוקים פוזיטיבים, מצפונו של האדםהפונות אל , מוסריות, ריאליסטיות, מוכרות המחוקק מתאר סיטואציות. ההיפך הוא הנכון; עליו מושתתות הסיטואציות המתוארות בהם

. הרצויות, הראויותשכן רק על בסיסן של סיטואציות כאלו ניתן להשתית את הנורמות, הנטועות בחייו של הנמען

277

זו אף אם , יא באשר ה,לחיה נזקקתהושטת עזרה ים בספר הברית הוא החוקנישב ונליצהר

,שייכת לאדםה ,שלחיה, החוקים מניחים במובלע . שהיחסים עימו אינם תקינים,לאדם שייכת

ולהסדיר רק את " להתערב"ולכן על המחוקק , יושיט עזרהממילא הנמען , שהיחסים עימו תקינים

- כי הנמען אינו יכול לראות את החיה התועה כחית, למרות שנהיר ,ךכפי ל8".קשים"המקרים ה

גם מקרה להציג למחוקק חשוב , זה" פנימי"המעיד על אפיון , בהעדר כל סממן חיצוני, אויב

הנמען אף כי ש, תן להדגישינ" פנימי"רק באמצעות המיקוד ה . הנמעןידי-עלכממוקד זה " קשה"

המיקוד אינו מיקודו של , אם כך. ושיט לה עזרהלה ועליאויב -כחית את החיהרואה עצמו

רואה את ,שלו יתוראיב ,נמעןאלא ה, זהות החיהעל יע צב מ"כל יודע"חוקק הלא המ; המחוקק

.זרתועיושיט את תאלמרות זו, אויב- כחיתחיהה

וכיצד משרתים , הנדוניםאת החיות בכל אחד מארבעת החוקיםרואה בטרם אבחן כיצד הנמען

.בנה החוקיםלמבקצרה ברצוני להתייחס , "החוקים רוח"המראות הספציפיים הללו את

חוק השני הו, שני החוקים בקובץ החוקים הדברימי – הנדוניםםחוקיהשלושה מבין ארבעת

החוקים ה אחיד זסודפפי - על9.פי מתכונת זהה-בנויים על ,בספר הבריתמבין שני החוקים

: משלושה חלקיםיםמורכב

כג ' שמ ("רבץ תחת משאוכי תראה חמור שנאך ": צג מראה עיניו של הנמעןבחלק הראשון מו. 1

ת חמור אחיך או שורו תראה א] כי"[; )1כב ' דב ("תראה את שור אחיך או את שיו נדחים] כי"[; )5

; )4' פס ("נפלים בדרך

] לא"[; )1כג ' שמ ("וחדלת מעזב לו ":כיצד אל לו לנהוג ,שליליציווי בחלק השני מופיע . 2

; )4, 1כב ' דב ("והתעלמת מהם

שב ה"; )1כג ' שמ ("עזב תעזב עמו ":כיצד עליו לנהוג, הפוזיטיביציווי ישי מופיע הבחלק השל. 3

.)4' פס ("הקם תקים עמו"; )1כב ' דב ("תשיבם לאחיך

א ל) 4כג (בספר הברית מבין שני החוקים חוק הראשון ב , החוקים האמוריםתנה משלושובש

כי תפגע : "אציהוטיסהצגת ה:האחרים חלקיםהמשני אך מורכב קוחוה, הציווי השלילי מופיע

שניסוח , נדמה לי, עם זאתיחד ."השב תשיבנו לו: "פוזיטיבי הציווי וה;"שור איבך או חמרו תעה

בדומה לניסוח , טיהנפועל ב בצירוף החלט של הפועלומההמקור הציווי הפוזיטיבי באמצעות

עזרה לחיות היא חובה באשר החובה להושיט, תפישה ריאליסטית יותר, לטעמי ,בחוקים הדברימיים משתקפת 8

ולא בהכרח , שאדם לא יושיט עזרה מטעמי אנוכיות או אי נוחות, חוקים אלו מביאים בחשבון את האפשרות. כלליתפי חוקי -שעל, החולשת גם על מקרים, רחבה, החוקים קובעים חובה כללית, לכן. עקב אי תקינות יחסיו עם בעל החיה

שבמקרה זה העדרה של אופצית אי תקינות היחסים , נדמה לי. של המחוקק" בהתערבותו"ספר הברית אין בהם צורך ינו שא, מן החוקים הדברימיים אינה נובעת מתפישתו האידאלית של המחבר הדברימי) בין בעל החיה לבין הנמען(

המכירה בחולשותיהם של בני , אלא דווקא מתפישה מציאותית, מוכן להכיר ביחסי איבה או שנאה בין בעלי ברית . האדם

.הדברים יוסברו בהמשך. אך רק לכאורה, פי מתכונת שונה-בנוי על) 4כג -זה הקבוע ב(החוק הראשון בספר הברית 9

278

רה נפקד מקומו של הציווי מלמד שאך לכאו, הציוויים הפוזיטיביים בשלושת החוקים האחרים

, שלושת החלקיםבתפי המתכונת האחידה -עלאף הוא בנוי קוחכי למעשה הו, השלילי מן החוק

.אם כי בנוסח אליפטי

ש יהפועל בנטיה נועד להדג+המקור המוחלט של הפועלבאמצעות הפוזיטיביים יםציוויהניסוח

שהוא , הפעולה הראויהלבין, לא לעשותהש הוצושהנמען מ, פעולה הלא ראויהאת הניגוד בין ה

המנוסח ,הציווי הפוזיטיבי 4כג -ב עוקבשגם בחוק ה ,הניחלאפשר , אם כך10.מצווה לעשותה

את , קרי, בתוכו את הציווי השלילי" מבליע ",הפועל בנטיה+באמצעות המקור המוחלט

שאינו , השלילי, אחרמתו עם הציווי העהציווי מנוסח בדרך זו כדי ל. ההתנהגות הלא ראויה

.מופיע

ים את /המחוקקשל המשקפת הבנ) בין במפורש ובין במשתמע(הופעתם של הציוויים השליליים

של מצידו מחוקק להתנהגות אנושית צפויה -שליליים הם מעין תגובתהציוויים ה. ים/נפש הנמען

זהותן נוכח העזרה טיהושלא הנמען עלול שלחוקי ספר הברית סיטואציות המתוארות בב. הנמען

בעוד שבסיטואציות המתוארות בחוקים הדברימיים , )שונא- או חמור, אויב- חמור/שור(החיות של

נועד הציווי השלילי , כך או כך. עצלות או אי נוחות, ה לנבוע מאנוכיותלולאי הושטת העזרה ע

בתהליך ע לו ולסיי, עזרהיט הושל אלש) או את היסוסיו(להסיר את נטייתו הטבעית של הנמען

?מראה עיניו של הנמען, אם כן, מהו .ועינימראה נוכח ,ה הראויהתגובהגיבושה של

חיות לנגד עיניו שהנמען רואה ,רוריבמראה ב, תיאור מצבן של החיות בכל אחד מן החוקים

, כחיות בלא בעליהן, החמור או השה, הנמען אינו רואה את השור. זקוקות לעזרהאשר , במצוקה

, נידחות,כחיות תועות אלא, הרועות או צועדות במרחב הפתוח, חופשיות, חיות משוחררותכאו

או את השור שוכבים או גם אינו רואה את החמורהוא . חסרות אונים ועזובות, אבודותחיות , קרי

.א כורעים תחת המשא או נופליםלא, נחים בצד הדרך

ןנוכחות, קרי, של התנהגותןהחיצוני הגלוילא רק ברובד , אם כך ,מצבן של החיות ממוקד

חושף את עמדתו הרגשית ביחס למצבן של הממקד- הנמעןאלא , או תנוחת גופן, במקום מסוים

."מיניפ"מצבן הל וףקיש החיצוניתןתנהגותהב ותוארב, החיות הממוקדות

שרתת את מה תחושה ;את מצוקת החיות) ומבעד לעיניו(הקורא יכול לחוש ביחד עם הנמען

. לחיותם הושטת עזרהניניעש, "רוח החוקים"

על ). 11-7טו ' דב(עים לצד הציוויים הפוזיטיביים בחוק האביון המופי, את ניסוח הציוויים השליליים, למשל, ראה 10

. בפרק על המחוקק המספר78ראה הערה , ניגוד בין סיטואציות/להמחשת שוני, צירוף המקור המוחלט לפועל בנטיה

279

10-14 כא –חוק השבויה ; 1-9כ ' דב–חוק היציאה למלחמה

כ ' דב..." (כי תצא למלחמה על איבך: "חוק השבויהבחוק היציאה למלחמה וב החיפסוקיות הפת

אירועמציגות ,)10כא " ( אלהיך בידך ושבית שביו' ונתנו הכי תצא למלחמה על איביך"; )רישא1

עומד ה, נוסףרקע לאירוע ים/משמשה, )בחוק השני( אירועיםשל או שרשרת , )בחוק הראשון(

או שרשרת , במהלך האירועמתרחש, המתואר בהמשך ,זהאירוע .החוקיםשל כל אחד מ ורכזבמ

11.פתיחהת הפסוקיים ב/צגומה ,האירועים

חוק ב הראשוןק חלבמוקד הו, )4-1' פס (חוק היציאה למלחמהשל הראשון ובמוקד חלק

עם מפגש למלחמה יציאה בחוק ה– מפגש או התוודעותשל אירוע עומד ) 11-10' פס(השבויה

.עם אשה מבנות האויבמפגש היבוובחוק הש, עליו צא למלחמהושהנמען י ,האויב

: ש הראיהבאמצעות חו ,אשההאויב או ה–אובייקט המפגש מתוודע להנמען בשני החוקים

הופעת .)11כא ..." (וראית בשביה אשת יפת תאר"; )מציעא1כ ..." (וראית סוס ורכב עם רב ממך"

יםאובייקטה שהמחוקק מתאר את ,מלמדת, המכוון לפעולת הראיה של הנמען, "ראה"הפועל

.של הנמעןמתודעתו /האויב והאשה ממוקדים מעיניו; מבטו של הנמעןמנקודת

הראלמ –יצרים , רגשות ,תחושות אצל הנמעןתמעורר בכל אחד מהחוקים ט האובייקייתרא

של מתודעתו/מיקוד האובייקט מעיניו. וראיית האשה מעוררת את חשקו ,פל עליו פחדנוהאויב

המתעוררים ,ומבהיר את עוצמת הרגשות, מראה עליו הל שתוהנמען ממחיש את מידת השפע

האופן שבו האובייקט , קרי, מראה עיניו של הנמען, לומר רוצה .אצלו נוכח המפגש עם האובייקט

.המתחולל בעולמו הפנימיעשוי להסביר את , בתודעתונקלט

לא : "של המחוקקו יגדמה ,ים מלצאת לקרב נלמדות בעקיפין/ של הנמעןתורתיעת הפחד ותחוש

פזו ואל תערצו אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תח: "... ומהיגד הכהן;)סיפא1כ ..." (תירא מהם

,רגשות ;הנמען מצדפחד ורתיעהשל מעורר רגשות ה, האויבמראה , אם כן, מהו). 3' פס" (מפניהם

" לציידו"צורך ם ישהכהן חוהמחוקק עד כי ,ו להחליש את כוח העמידה והלחימה שלםילולעה

?בדברי חיזוק ועידוד

כאשר ,הלחימהי הלוחם ואמצעהכוח – יםטרפידי שני -מיוצג על) חיל האויב(האויב מראה

לאניתן להתייחס ". עם רב ממךסוס ורכב : "ר הכוח הלוחםיזכוא לקודםאמצעי הלחימה איזכור

גם ביטוי הלשוני של התיאוראחראי לאשר , מחוקקשל הסגנונית הבחירכסדר מסירת הפרטים

שההסבר, אה בעיניאך נר. אלא מעיניה של דמות, ידו-כאשר האובייקט המתואר אינו ממוקד על

ות בה הנוטל,הדמויותזהות ו, מקומה, זמן ההתרחשות: כגון, םייאקספוזיציונמרכיבים ללותוכפסוקיות הפתיחה 11

.חלק

280

. של המחוקק לתודעתו של הנמען"היצמדותו"בדווקא ,במקרה זה ,פרטים נעוץהת סדר מסירל

אמצעי שהם , סוס וברכבב, קרי, יותרמבהילהמאיים והמראה במבחין הנמען בהתחלה

באמצעי תחילה מקד תמבטו מ; וידבנמצאים נם ואי,צבא האויבבידי הנמצאיםהלחימה

א הוןכ מאחרלרק . צבא האויב על צבאו של קתבהמוה ומשקפים את עליונותאשר ,הלחימה

של המספרית ומשקף את עליונותהמראה , הנראים לו רבים מלוחמיו, האויבלוחמירואה את

בה בחיןמ שהנמען ,טבעיולכן , מרתיעה מן העליונות המספריתטכנולוגיתהעליונות ה .צבא האויב

. תחילה

תנוספבהנמקה , בטקסטאת אירגון האינפורמציה, קרי, את סדר מסירת הפרטיםניתן לנמק

" ריאליסטי" המעוגנת במראה ה,אלא הנמקה, "פסיכולוגית"שאינה הנמקה , דמוית מציאות

מספר בצבא המורכב מ ש,כיוון, תחילה את הסוסים ואת המרכבותהנמען רואה . שהנמען רואה

נערך רגליםהיל חו, לוחםמוצבים בראש הכוח ה סוסיםה/חיל המרכבות וחיל הפרשים ,חילות

,"במציאות"סדר הופעתם זהה לסדר התגלות האובייקטים לעיניו של הנמען , אם כך 12.מאחור

.ו בלביםמעוררלו הלם אובייקטיה ש,החרדהמדרגת ע אינו מושפו

י להסביר עשו, במערכה, "שם" הנמצא ,מעיניו של הנמען, "מקרוב"המפגש עם האויב רואתי

אינו עוסק כלל , מצביעות על יוזמה ואקטיביות מצידו של הנמעןר שא ,הפותח במילים, חוקועדמ

, קרי ,המפגש עם האויב). הנמען(אלא בעידוד וחיזוק , ובהכנות לקרב בהיערכות הכוח הלוחם

תפסוקיכי יתרחשו בעקבות צופהמהיה אשר ,האירועיםרצף את ועוצר " משבש ",מראה העיניים

. "כי תצא למלחמה על איבך: ""מבטיחה" ההפתיחה

, מבחינתו של הנמען,גם בחוק השבויה מראה העיניים עוצר את רצף האירועים המלחמתיים

. את המחוקק לעסוק בריסון יצריו ובהצבת גבול לכוחו" מחייב"ו

ושבית ("פירות נצחונו בעת שעל הנמען להתמודד עם , ")אלהיך בידך' ונתנו ה("עם שוך הקרבות

אך , וחלקן יפות, בשביה יש בוודאי נשים רבות". אשת יפת תואר" הוא מבחין בשביה ב,")שביו

. בעיניור יפת תואר שא זו, אחתרק אשה רואה נמעןה

המבכה את תבוסת ארצה ואת,או אשה, או אשה מפוחדת, אויב- אינו רואה לנגד עיניו בתואה

. חשקו/יצרו את ת ומעורר, חן בעיניותאשר נושא, תוארת יפשהאלא א, מות בני עמה

,שבמהלכה הוא מתמקד, יש להבחין בין תיאור התוודעותו הראשונית אל האשה, מבחינה זו

המעיד על, ביתו בהביאו אותה אל ,לבין תיאור יחסו אליה בהמשך, רק במראה החיצוני, כאמור

כל סוס רכב פרעה ופרשיו : "...9יד ' בשמ, למשל, מופיעה, חיל הרגלים לפני, הצגת הסוסים והמרכבות תחילה12

ופלשתים נאספו להלחם עם ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על : 5א יג "שמ; ..."וחילוויצאו הם וכל : " סדר ההצגה שונה4יא ' ביהו; ..."חיל כבדוישלח שמה סוסים ורכב ו: "14ב ו "מל; ..."שפת הים

".מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד

281

.חה הנפשיובעולמה הפנימי ובהלך ר, קרי ,שפחתה באבלה וברגשותיה כלפי בני מוהתחשבות

יד-יג' ויק– הצרעת נייד

לטמא את , אחרים נגעיםהכהן מוסמך לאבחן נגעי צרעת ו, ראיד בספר ויק- יגפרקים פי - על

המחוקק לוהל םידיקתפאת הבתארו . התרפאםעם ולטהר אותם , הנגועים ולבודדם מן הקהילה

."כהן בפעולה"ומציגו כ, הכהן אל "מתלווה"

וא, )ם טמאים היכההכרזה ( א הנגועיםומיטהכרעה בדבר כפועל יוצא ה ו,אבחון הנגעים

רואה את ואה . בלבדחוש הראיהעל הסתמךבידי הכהן -עלנעשים , משנרפאו רםוהיט

ומעניק את הדיאגנוזה הרפואית ,מאבחן אותםהוא מראה עיניו סמך ל ע;הסימפטומים

ובראותו כי חל שינוי והנגע נרפא הוא מטהר את ;)הריטואלי של הנגועו המשליכה על מעמד(

.הנגוע

מה שמתואר – הכהןממוקדים ממראה עיניו של ,בשני הפרקים המתוארים ,המצביםמיכלול

יותר מאשר בפרק בפרק יג( ניתשנ וזרתוהח ,םתופענוכח ה עובדה זו בולטת. הוא מה שהכהן רואה

: הקולטת של הכהןתו המחוקק לתודע"היצמדות"על םדיימעה , לשונייםמניםיסשני של , )יד

, כך13;...")וראה הכהן והנה (""והנה"ה ביתאו ביחד עם ה, ...")וראה הכהן ("לבדו" ראה"הפועל

".רואה בפעולה"כמוצג הכהן

וודע אליהןכך שהקורא מת( הכהןידי - ממוקדות על,בשני הפרקים המתוארות,התופעותאף ש

בכתובים המשמשים כפסוקי הפתיחה . בפרקים אלו היחידממקדה אינו כהןה, )פי מראה עיניו- על

,36-34יד , 49-47, 42-40, 38, 29, 24, 19-18, 9, 2 יג :שוניםה העוסקים בנגעים ,של הדינים

יג : והתשיעי, השמיני, החמישי, השני, המופיעים במסגרת הדין הראשון, נוספים כתוביםהששיוב

.)הכהןידי - עלולא (המחוקק ידי -מתוארות ממוקדות על התופעות ה,43יד -ו, 57, 35 ,16 ,14 ,7

,תסטייאוהקזהפתיחה תנוסחפי - הם עלשניתן להבחין ב(המפורטים לעיל ,בפסוקי הפתיחה

שתחילתם , 36-34למעט יד ["כי"המילית ולאחריו המשפט הצגת נושא , קרי ,H- ולP-ל תהאופייני

יםהמתרחש ,שינויים או ,תופעותמתאר המחוקק ,)]והמשכם בניסוח בגוף שלישי, if you-בדגם ה

מופיע רק שם 4' בפס; "ומראה"שתי הופעות בתוספת שם העצם (3יג - מופיע ב ,בבנין קל, לבדו" ראה"הפועל 13

המצביע על מושא ראייתו של (בבנין נפעל ; )י הופעות בצורת המקורשת (36יד - וב, 51, 50, 27, 15, ")מראה"העצם יג -ב) המצביע על מושא ראייתו(ובבנין הפעל ; 19, )הראשונה בצורת המקור; שתי הופעות (7יג -הפועל מופיע ב) הכהן

הפועל " והנה"ביחד עם "). לכל מראה עיני הכהן("...המתייחס ליכולת הראיה של הכהן , מופיע שם עצם12יג - ב. 49, 32, 31, 30, 26, ")מראה"בתוספת שם העצם (25, 21, ")מראה"בתוספת שם העצם (20, 17, 13, 10, 8, 6, 5יג -מופיע ב

, 56, 55, 53, ")כמראה"בתוספת שם העצם (43, 39, 36, ")ומראה"או " מראהו" בתוספת שמות העצם 34-30' בפס (34הנגע עמד : "... מופיעות הפסוקיות55-ו, 37, 5יג -ב, כמו כן. 48, 44, 39, ")ראיהןומ"בתוספת שם העצם (37, 3יד -וב

השייכת לשדה הסמנטי של , "עין"את המילה ...". לא הפך הנגע את עינו"...; ..."ואם בעיניו עמד הנתק"; ..."בעיניוראה דיונו ). ן"רמב, כך( של הכהן או כביטוי נוסף למראה עיניו, )י"רש, כך(ניתן לייחס למצב הנגע או הנתק , הראיה

' עמ, 1991: מילגרום(מראם של הנגע או הנתק /מתייחסות לצבעם" עינו"ו" בעיניו"שהמילים , הסבור, של מילגרום781-780 ,798 .(

282

ולתיאורי ףוסימהוא ובמרבית המקרים ,ביתבאו , כלי עורב, אריגב ,בבגד, אנשים לשגופם בעור

14.)הערות דיאגנוסטיות(של התופעות הללו ןאבחוגם

חילהנכדי חוקק המל ש" כיםמוסמ" החוניםובאיב יםתיאורב" להשתמש"ניתן היה , מבחינה זו

ל וכלמי את גימבקש להצהמחוקק כיוון שאך , הכהןל יפעשעל סמכה , התשתית העובדתיתתא

, בתיאוריו ובאבחוניו שלו" מסתפק"הוא אינו , לרבות האבחון ,)בהקשר הנדון (תפקידיו של הכהן

. מתחילתו ועד סופו– כהן בפעולואת ה" מלווה"אלא

אדם או (האובייקט הנגוע חובה לחשוף את וקובע את ה,את הנגעיםומאבחן וקק מתאר המח

יג" (והובא אל הכהן ":הפתיחהשל פסוקי סיוםמשתקף בפסוקיות הפי שכ ,ני הכהןבפ) חפץ

אך 15;)סיפא49' פס" (את הכהן והראה"; )סיפא19' פס" (ונראה אל הכהן"; )סיפא9, סיפא2

מראה עיניו פי - עלתודעתו ומ אך תוו אהמחוקק מתארוצג בפני הכהן מהרגע שהאובייקט הנגוע מ

בדין הראשון , למשל, לכן). אתייחס בהמשךאליהם , שצוינו לעיל, שה כתוביםישלמעט (של הכהן

זהו נגע כי פסוק הפתיחהמ עוידשאף (" נגע צרעת"אה שהכהן ר, אינו מצייןקקומחה) 8-2יג (

,ו בהתבוננותלאחר מתוודע כהןהשל הנגע אל סוגו ."ור הבשרנגע בעאת ה"כי ראה אלא , )צרעת

.נגע צרעתתו יוהמעידים על ה, )ו ועומקוצבע(ים אלמנטהשני ים גלתמשרק באמצעותה

, על פני הכהן"יתרון" מעניקה לקורא ,ידי המחוקק- שהנגעים מתוארים בראשונה על,העובדה

תיאור שכן , זמני"יתרון"אך זהו . לפניו,לסוגם אףו, הנגעיםמתוודע לקיום ) הקורא(הוא ירהש

הקורא. שלא נחשף בפניו קודם לכן, במידעהקורא מעשיר את , הנגעים ממראה עיניו של הכהן

חושף בפניו את רזי הממקד-הכהןאך , הממקד-איבחון משל המחוקקבתיאור וב ,אמנם ,"מצויד"

. "בפעולה- מומחה"הקורא מתוודע ל –האבחון

, המחוקק מנקודת מבט אחת למישנהלש "טויוש "מחשומ) ואילך34יד (צרעת הבית בדין

, זו של המחוקקנקודת המבט הראשונה היא . 1 :צרעת מוצג בו משלוש נקודות מבטהנגע ר שבא

קביעתו בדבר סוגו , נותן הנגע/מטילהמחוקק בהיות .הנוטל חלק באירועים המתוארים בחוק

ונתתי נגע צרעת בבית " :בביתצרעת נותן נגע / שהוא מטילמצהירוקק המח. נעוצה בעצם הטלתו

חושד , רואה את הנגעלה ה.זו של בעל הביתנקודת המבט השניה היא . 2; )34' פס(" ארץ אחזתכם

התיאור מופיע בצירוף הערות 49-47, 42-40, 24, 19-18, 2יג -ב; מופיע רק תיאורן של התופעות38- ו29יג - ב 14

וכן לא , התופעה אינה מתוארת 34יד -ב. בלא תיאור התופעה , מופיעה קביעה דיאגנוסטית9יג -וב; נוסטיותדיאגינתן בבית /נגע צרעת כי יהיה: "כאילו נאמר(הדיאגנוזה משתמעת מהכתוב , עם זאת. מופיעה קביעה דיאגנוסטית

"). ארץ אחזתכםאך ההבאה או ההראיה אל הכהן , אינן מופיעות יות הללוהפסוק) 42-40, 38, 29, 24יג (בשאר פסוקי הפתיחה 15

יש להבחין בין ...". אתו הכהן/וראה אתה: "המתארות את הכהן בפעולה, משתמעות מכללא מן הפסוקיות העוקבותהמתרחשות בנסיבות , כיוון שהמחוקק מכיר תופעות של קרחת וגבחת. מצד שני, 42' לבין פס, מצד אחד, 41-40' פס

בלא שנדרשת , "טהור הוא: "המחוקק עצמו קובע; הן אינן מוצגות כתופעות המחייבות את מעורבות הכהן, טבעיותנדרשת מעורבות , ידי המחוקק-כמתואר על, רק כאשר התופעות הללו אינן קורות בנסיבות טבעיות. הכרזתו של הכהן

בדין . 42' יחסת אך לתופעה המתוארת בפסמתי..." וראה אתו הכהן והנה: "43' פסוקית הפתיחה בפס, לפיכך. הכהן ). 36-35יד " (הכנסתו של הכהן לתמונה"צרעת הבית המחוקק מייחד שני פסוקים לתיאור אופן

283

מה שהוגדר ).סיפא35' פס" (כנגע נראה לי בבית: "אך אינו יודע זאת בוודאות, שהוא נגע צרעת

". כנגע "–ידי האיש כמשהו שהוא כמו נגע -מוגדר על, "גע צרעתנ"ידי המחוקק כ-מפורשות על

נקודת המבט השלישית היא זו של . 3 ;תוון א ולאבח מסוגל לתאר את סימניו החיצונייםהוא אינו

מבוסס על חוש , "לו הבית אשר"כמו תיאורו של האיש , גם תיאורו של הכהן. המומחה–הכהן

ראייתו של , בעל הבית לא ניתן לבסס ממצא או מסקנהבעוד שעל סמך ראייתו של אך , הראיה

והנה : " המעידים על סוג הנגעממצאיםהים לבאמצעותה מתג, המומחה היא ראיה בוחנת- הכהן

ראייתו ). 37' פס" (הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדת ומראיהן שפל מן הקיר

.ל עומקועל צבעו וע ,הבוחנת של המומחה מצביעה על מקום הנגע

ההבחנה מבליטה את משתמשות אך בחוש הראיה ) בעל הבית והכהן(ששתי הדמויות העובדה

כנגע נראה לי " :בעל הבית לא ציין. המומחהוזו של , זו של ההדיוט–בין שתי נקודות המבט

מי שמתגורר מנקודת מבטו של ;לא ייחס חשיבות למיקום הנגע, כהדיוט, ןכש, "בקירות הבית

, אף שהוא גלוי לעין, "תשקערור"במראה היתכן שכלל לא הבחין , סףובנ .ת הנגע שוכן בביתובבי

.בוחנת ו מתבוננתינהאך א, רואה אמנםכי עינו

אי/ ובמומחיות,אי היכולת/ביכולת, אם כן, השוני בין נקודות המבט של שתי הדמויות טמון

, הממקד- המחוקקידי-להנגעים ע תיאורההבדל בין , זאתלעומת. של כל אחת מהןהמומחיות

, קצרים יותר, בדרך כלל, הראשונים (ידו מנקודת מבטו של הכהן- הנמסרים על,לבין התיאורים

פני -המומחה על- שיש לכהןרוןבית, כמובן, אינו נעוץ16,) נוספיםם אלמנטיםכולליוהאחרונים

את תאר לובקשב, "כל מגלה " אינו"כל יודע"המחוקק השבפרשה זו , ההבדל נובע מכך. המחוקק

. המומחה, מתודעתו של בעל התפקיד)גם(הנגעים

באיזה אופן משפיעה בחירתו של המחוקק לתאר את הנגעים מתודעתו של בעל התפקיד על

?התרשמותו של הקורא מן הפרשה

ופך מעניק לתהליכים המתוארים בה חיות ונ, גיבורה של הפרשה, המיקוד מתודעתו של הכהן

. "תהליך בפעולה" , מראשיתו ועד סופו,"מקרוב"הוא מאפשר לקורא להכיר . ריאליסטי

משקפת את ו, ההתבוננות/המתייחסת לאובייקט הראיה, "והנה"השימוש החוזר ונשנה בתיבה

תמאפשר, קרי ,ממחישה לקורא את החוויה המקורית 17,העכשוויות והמיידיות של קליטת הכהן

ולא , משום שהמחוקק מתארו באריכות ובפירוט, מבחינה זו, יוצא דופן) 59-47יג (תיאור הנגע בדין צרעת הבגד 16

שהעיקרון , אין זאת אלא). 50' פס..." (וראה הכהן את הנגע: "ציינו רקב, מוסר תיאור נוסף מתודעתו של הכהןבהמשך הדין (משתי נקודות מבט , המציגה זה לצד זה שני תיאורים, האליפטי גבר במקרה זה על המתכונת האחידה

). התיאורים מוצגים ממראה עיניו של הכהן, ראה" והנה"על אפיון משפטי ; 95-91, 63-62' עמ, 1983: ברלין; 1980: מקארטי, במקרא ראה" והנה"על שימושי 17

ומזמינה , הפותחת מבע, כמילה" (הנה"על מעמדה התחבירי של ; ח"תשמ: ווייס, 102-96' עמ, ג"תשמ: שטרנברג . ז"תשמ: קוגוט, ראה) פסוק תוכן מושאי

284

חרף , כל זאת.את חווית הגילוי וההתוודעות אל התופעות ואל סימניהן" כשיוכאן וע"לו לחוש

לוח "כ תוודע אליהןוא אינו מהכך ש ,את הקורא במידע אודותן" דציי" שהמחוקק ,העובדה

."חלק

-המחוקקבהם ,)מלבד פסוקי הפתיחה( הכתובים הנוספיםתששאת בחוןברצוני ל ,לסיום

מופיעים ) 16- ו, 14, 7יג ( כתובים לושהש :מתוארותההתופעות ממקדן של הוא גם הדובר

נגע מופיע במסגרת דין ) 35' פס(י עירב כתוב ;)הדין הראשון והשני (במסגרת דיני נגע הצרעת

מופיע ) 43יד (וכתוב שישי ; מופיע במסגרת דין נגע הבגד) 57' פס( כתוב חמישי ;הראש או הזקן

.במסגרת דין צרעת הבית

היווצרות –שינוי יםמתארהם . 1 :לוא לכתובים משותפיםהאלמנטים בעהראלהצביע על תןינ

המצב החדש . 2; אשר משליך על מצבו הריטואלי של האובייקט, ביחס למצב קודם,של מצב חדש

או לאחר , )מצבו הקודםפי - לע( על מצבו הריטואלי של האובייקטהכריז הכהן שנוצר לאחר

מצב החדש מחייב לערב את הכהן שובה. 3 18; למצב הקודםוהתייחסש, וימותשבוצעו פעולות מס

, ממראה עיניו של הכהן, הנוסף ההתופעה זהה לתיאור תיאור. 4 19;)"יצא מן התמונה"חר שלא(

20. בפסוקים העוקביםסרמנאשר

יםונש םינאם ה, מבחינה זוו ,כדינים משנייםמסווגים ששת הכתובים ,עניינית-ת מבניהמבחינ

, 21, 12, 4יג : דינים משנייםמסווגים כם ה אףש, המופיעים במסגרת הדינים ,יםאחרמכתובים

נגע מן האחר , חלופי נגע מציגיםהללו חלק מן הכתובים. 48יד - ו, 56, 53, 37, 31, 28, 26, 23, 22

ם תאריחלק מהם מו, )בקטגוריית הנגעים בהם עוסק הדין ,אף הוא ,כלולה( בראשית הדין ןונדה

ול איםכתובב, בהבדל מששת הכתובים הנדוניםאך ,ןונד ה במצבו של הנגעולולחתה ש,יםשינוי

21.הוא ממקדן של התופעות המתוארותו, נוכחהכהן

וכמצויין בכתובים , 34-ו, 13, 6' סכמתואר בפ(המצב החדש נוצר לאחר טיהור ) 35, 14, 7יג (פי שלושה כתובים - על 18

הוא נוצר ) 16' פס(פי כתוב אחד -על; ])35' פס" [אחרי טהרתו", ]7' פס" [אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו: "עצמםהמצב החדש לא נוצר לאחר טימוא , )43יד (והשישי ) 57' פס(פי הכתוב החמישי -ועל; )15' כמתואר בפס(לאחר טימוא

ידי -או על, )56יג -כמתואר ב, קריעת הנגע מן הבגד(ידי הכהן עצמו - על–ביצוע פעולות מניעה אלא לאחר , או טיהור ). סיפא43- וב, 42-40יד - כמתואר ב(פי מצוות הכהן - על, בעלי הבית ועוזריהם

ובשלושה ; )16' פס" (ובא אל הכהן"; )7יג " (ונראה שנית אל הכהן: "בשני כתובים החובה מצויינת מפורשות 19, "ו הכהן/וראה: "החובה משתמעת מן הפסוקיות הפותחות את הפסוקים העוקבים) 44יד -ו, 35, 14' פס(ובים כת

. טיפול בתופעה בלא מעורבות הכהן, קרי, "דין עצמי"בתארו עשיית , יוצא דופן57יג -הכתוב ב; "ובא הכהן וראה"; "וביום הראות בו בשר חי: "ור הזהה של התופעהבנוסף לתיא, שכן, 15' לפס14' עובדה זו בולטת ביחס שבין פס 20אף " (יטמא: "מכריז על מצבו הריטואלי של האובייקט) ולא רק הכהן(המחוקק עצמו , "וראה הכהן את הבשר החי"

אף ששני התיאורים זהים , 44-43יד -יש לציין שב"). וטמאו: "אם זוהי טומאה זמנית עד להכרזה הקובעת של הכהןבאשר לא מופיע אחריו תיאור נוסף של , יוצא דופן)שוב( 57יג .הם אינם זהים מן הבחינה המילולית, מבחינה עניינית

.התופעהואם : "נוכחות הכהן ועובדת היותו הממקד ברורות ומפורשות) 48יד -ו, 56, 53, 31, 26, 21יג (בחלק מן הכתובים 21

...". ואם בא יבא הכהן וראה והנה"; ..."אה הכהן והנהר/ואם יראה"; ..."וכי יראה הכהן"; ..."יראנה הכהן והנהוטמא "; )4' פס..." (והסגיר הכהן: "הכרזתו/משמוצגת פעולתו, בשאר הכתובים נוכחותו מתחוורת רק בסיום

ממוקד ממראה ) בו פתחו הכתובים(כי תיאור התופעה , המלמדת, )37, 28, 23' פס" (וטהרו הכהן"; )22' פס..." (הכהןבהעידה שהכהן , המופיע בראשיתו, משליכה על התיאור" לכל מראה עיני הכהן: " פסוקית הסיום12יג -ם בג. עיניו

. הוא הממקד

285

, לבין שאר הכתובים, אגיס חדמ, בין ששת הכתוביםרהולהבחנה האמקשה להצביע על הסיבה

בין סוגים שונים של שינויים ,חוקק עורך שהמ,טמונה בהבחנה היא וליאאך , סאיג ךדמאי

. שינויים בלתי צפוייםוא, שינויים צפויים: )העשויים להתחולל בנגעים(

ומשהתחוללו יש לראות בהם , צפוייםבלתי שינוייםםה ,ים בששת הכתוביםואר המת,השינויים

ק ממראה עיניו ולא ר, מנקודת מבטוציגו בקש להמחוקק משה, התחלתי, מצב חדשהיווצרות של

,השינויים, לעומתם. )כפי שהוא עושה בפסוקי הפתיחה של כל אחד מהדינים (של הכהן

ןכל ו,מחלהה אינהרנטים להתנהלות, הם שינויים צפויים,הדינים המשניים המתוארים בשאר

ואין , לו התיאור מתמשך ורצוףבמקרים א. צורך לשוב ולפנות אליוין או, "נמצא בתמונה" כהןה

. שילוב פרספקטיבי/ףוליחבו

קיימת בפרשה הבחנה בין שינויים צפויים לבין שינויים בלתי אכן ע האם קבולאין בידי כלים

לבין שאר , הסיבה לשוני בין ששת הכתוביםהיא) בהנחה שהבחנה כזו קיימת(האם ו, צפויים

,ב הפרספקטיביהשילו/של החילוף ברצוני להתייחס לתופעה עצמה, עם זאת. הדינים המשניים

.פרשהאת האפיינת מאשר

דת המבט ונק – משתי נקודות מבט ,המתוארות בפרשה ,הקורא מתוודע לרבות מן התופעות

הממקד הוא - תיאורו של המחוקק .של הכהן "פנימית"המבט ה נקודת ו,של המחוקק" חיצונית"ה

, ודת מבטו של הכהןו בהתוודעו לתיאור הנמסר מנקב" מצויד"הקורא ש ,"מוסמך"התיאור ה

תיאור שהוא ה ומצד שני, "מוסמך"התיאור המצד אחד – ומשקיימת התאמה בין שני התיאורים

אינו ר שא ,בעל התפקיד יש בה כדי להצביע על מיומנתו ומומחיותו של, הכהןהתבוננותו של פרי

,כאמור , ממראה עיניו של הכהן כוללים התיאורכתובבחלק מן ה. יתרה מזו. טועה באבחוניו

המתגלים לקורא ,פרטים הנוספיםה. הממקד- שאינם מופיעים בתיאורו של המחוקקפרטים

השילוב תורם , כך .תהידא גם על מלא, רק על עצם המומחיותםידעימאינם , הכהן" באמצעות"

22.הפרספקטיבי להבעת אמון בלתי מסויג בבעל התפקיד

רישא1-2כב ' שמ

ברצוני לבחון , במסגרתם של מספר חוקים" ראה" פועל התפישה בשולי התייחסותי להופעותיו של

, )אף אם בהיסוס (אך נדמה לי, ה אינו מופיע בוזפועל ר שא, נוסףאת נושא המיקוד בחוק

ולא מתודעתו של , הנוטלת בהם חלק,שהאירועים המתוארים בו ממוקדים מתודעתה של דמות

. דוגמא למגמה אידאולוגית בספרות הכוהנית, כמובן, ניתן לראות בכך 22

286

אם במחתרת ימצא : "הרג גנב במהלך הגניבההקובע את דינו של מי ש, לחוקתיכוונ .המחוקק

.)רישא1-2כב ' שמ (" אם זרחה השמש עליו דמים לו:הגנב והכה ומת אין לו דמים

המעניקות למי שהרגו , הריגת גנב בנסיבות מוצדקות: החוק מתאר שתי סיטואציות חלופיות

, ל ההורג אחריות פליליתהמטילות ע, הריגת גנב בנסיבות בלתי מוצדקות; פטור מאחריות פלילית

: באמצעות הפסוקיות, בהתאמה, הנסיבות המוצדקות והבלתי מוצדקות מובעות. כדינו של רוצח

".אם זרחה השמש עליו"; "אם במחתרת ימצא הגנב"

הגנב נתפס בעת מעשה הפריצה לתוך , המתוארת בדין הראשי, פי הסיטואציה הראשונה-על

ובנסיבות אלו החוק מצדיק עשיית , ) בבעלותו של מי שהרגוהנמצא, או לתוך מקום אחר(הבית

, המתוארת בדין המשני, פי הסיטואציה השניה- על23).או המקום(ידי בעל הבית -על" דין עצמי"

. אינה מוצדקת, הריגתו, קרי, "דין עצמי"עשיית , משזרחה השמש על הגנב

וליתר דיוק שתי (ניבה החוק מתאר שתי סיטואציות של ג, פי הפרשנות המקובלת-על

הדין : התפיסה/קרי במועד הגניבה, ביסוד הזמן הנבדלות זו מזו, )סיטואציות של תפיסת גנב

המתרחשת , תפיסה/והדין המשני מתאר גניבה, המתרחשת בלילה, תפיסה/הראשי מתאר גניבה

ניים וכן לדעת חוקרים מודר24,ם ואבן עזרא"פי פרשנים מסורתיים דוגמת רשב-על, כך. ביום

25.קסון'כשלום פאול וברנרד ג

הדיןו אילוה: על הדין,יום- לילה לבין גניבת- בין גניבת,פאול מבסס את ההבחנה האמורה

מוצדקת רק כאשר נשקפת סכנה " דין עצמי"עשיית ו והואיל; "דין עצמי"הראשי מתיר עשיית

בלילה אכן נשקפת לו ו אילווה; ) כאשר הוא חש שנשקפת לו סכנהאו(לחייו של מי שנוקט בו

שהדין הראשי , מכך יש להסיק; שהגנב ינקוט כלפיו באלימות, נוכח הסבירות הגבוהה, סכנה

, בהסתמך על ההנחה,"דין עצמי"הדין המשני אוסר על עשיית . מתאר סיטואציה של גניבה לילית

. המקום/את חייו של בעל הבית) או עלול לסכן(שביום הגנב אינו מסכן

, לקובץ חוקי אשנונה13-12' יום בס- גניבתבין לילה ל-ול מוצא תימוכין להבחנה בין גניבתפא

פי מועד -עונשו של האיש נקבע על. muškēnum של ו או בביתודנים בתפיסת אדם בשדהאשר

, )369' עמ, מחתרת, חתר, BDB -מילון ה, ראה(הנגזרת ממנו , "במחתרת"והמילה , שפירושו לחפור, "חתר"הפועל 23

, ...")חתר בחשך בתים: "16ואיוב כד , ..."לא במחתרת מצאתים: "...34ב ' ראה יר(משמשים לתיאור פריצה טיפוסית או שבירה של דלת , אלא באמצעות טיפוס על קיר או סולם(אף שכניסה אסורה יכולה להתבצע שלא באמצעות חפירה

]). לקובץ חוקי חמורבי125' וס, אשנונה לקובץ חוקי36' ס, למשל, ראה[או חלון פי אבן -ועל; " שהיה גונב ביום–אם זרחה השמש ... ובלילה או להרוג או ליהרג בא–אם במחתרת : "ם"פי רשב- על 24

ן "בפירושו של רמב". אם זרחה השמש, והכתוב הבא אחריו לעד, בלילה כי ביום לא יחתר–אם במחתרת : "עזראשדרך באי מחתרת ("פעולתו של הגנב מתבצעת בשני המקרים בלילה . נה בין שתי הסיטואציותמשתקפת הבחנה שו

ההבחנה בין "). אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו("פי הסיטואציה השניה הוא נתפס ביום -אך על, ")לבא בלילההדין המשני מתאר , לדבריו.מועד ביצוע הגניבה לבין מועד התפיסה משתקפת גם בהערתו של גרינשטיין לחוק הנדון

' עמ, 1993: גרינשטיין(אשר באופן טיפוסי מתרחש בלילה , סיטואציה שבה הגנב נתפס זמן מה לאחר ביצוע הפשע120.(

.77-75' עמ, 2000: קסון'ג; 87-86' עמ, 1970: פאול, ראה 25

287

ina mus( אם נתפס בצהרים –תפיסתו lalim (ואם נתפס בלילה , מוטל עליו קנס)ina mūšim (

. דינו מוות

, על החוק הנדון בספר הברית יום-לילה לבין גניבת- גם אם ראוי ליישם את ההבחנה בין גניבת

– הללו אינו זהה בחוקים)בין היום ובין הלילה( שהרציונל העומד בבסיס הבחנה זו ,חשוב לציין

בעוד שבחוק בספר הברית ההבחנה . מאידך גיסא, י אשנונהוחוק, מחד גיסא, יארחוק המקה

באופן ,של בעל הבית תגובתואשר אמורות להשליך על , דרגות שונות של איום וסיכוןשקףלנועדה

הבחנההאשנונה בחוקי , הנשקפת מן הגנב,אי הסכנה/להלום את הסכנהצריכה תגובההש

".עבירת היום"חמורה מ" עבירת הלילה "–שונות של חומרת העבירה הדרגות ה על הצביעמ

narrative(יום בנוקטו בפרשנות נרטיבית -לילה לבין גניבת- בין גניבתקסון מבסס את ההבחנה'ג

meaning( , בהבדל מפרשנות מילולית)literal meaning .(פי פרשנות מילולית של -על, לדבריו

כקובע היתר , לכאורה, יש לפרשו, התפיסה/בהעדר התייחסות בדין הראשי למועד הגניבה, החוק

אולי (ולראות בדין המשני משום סיוג של היתר כללי זה , רציםבפו" דין עצמי"כללי לעשיית

, בעוד שפרשנות נרטיבית, ")הדין העצמי"שנועדה להגביל את מקרי עשיית , כתוספת מאוחרת

כפי שהיא משתקפת למשל באיוב כד (הרואה לנגד עיניה תמונה טיפוסית של פריצה לשם גניבה

שהתמונה הנרטיבית , מכאן. לילה- מתייחס לגניבתמובילה אל המסקנה שהדין הראשי, )16, 14

. שהגניבה אירעה בלילה,מייתרת את הציון המפורש, העולה ממילות החוק, המוכרת

לפיה בדין הראשי ובדין המשני מתוארות שתי סיטואציות ,מבלי לשלול את הפרשנות

פיו נקבעת מידת -ל ע,כאשר המועד השונה הוא הקריטריון, בלילה וביום, בהתאמה, המתרחשות

, ברצוני לבחון, המקום/וכפועל יוצא הלימות תגובתו של בעל הבית, הסכנה הנשקפת מן הגנב

אלא , המבחין בין שתי הסיטואציות,הוא האלמנט העקרוני) לילה או יום(שמא לא המועד השונה

ימות וכתוצאה מכך להל, אשר הוא זה המשמש כקריטריון לקביעת מידת הסכנה, אלמנט אחר

. התגובה

האם .מושתתת על ההכרעה מיהו הממקד בחוק האמור" מבחין"הקביעה מהו האלמנט ה

האם האירועים ?)המקום/במקרה זה בעל הבית(או שמא דמות הנוטלת חלק באירועים , המחוקק

המחוקק מאמץ את , בתארו את האירועים, או שמא, מתוארים מנקודת התצפית של המחוקק

?)כמי שנוטל בהם חלק(המקום / בעל הביתנקודת מבטו של

מובילה , הוא המועד , המבחין בין שתי הסיטואציות המתוארות, לפיה האלמנט,התפישה

התשובה לשאלה באיזה חלק של היממה התרחשו האירועים . שהמחוקק הוא הממקד,למסקנה

אינה תלויה ש, "אובייקטיבית"היא תשובה ) לילה ויום–בעיקר כשמדובר בשני הקטבים (

288

בהיות המועד יסוד , לפיכך. בתפישתו החושית או ההכרתית של מי שנוטל בהם חלק

שהיא נקודת מבטו של , "אובייקטיבית- חיצונית"סביר שימסר מנקודת מבט , "אובייקטיבי"

בדרך " להחדירו"אף שניתן ( שיסוד הזמן נעדר מן הדין הראשי ,העובדה, ואולם. המחוקק

אף שאינם נוקטים במושג , ן וגרינשטיין"רמב, ם"ורשב[קסון 'כפי שעושה ג, הפרשנות הנרטיבית

שההבחנה בין שתי , עשויה ללמד,)כפי שעושה אבן עזרא, או בהיקש מן הדין המשני, ]זה

שרואה מי שנוטל חלק , אשר נגזר מן המראה הממשי, הסיטואציות נעוצה ביסוד אחר

" פנימי"אלא מיקוד , של המחוקק" חיצוני" מיקוד אינונדוןהמיקוד בחוק ה, אם כךו. בהתרחשות

. של הדמות הרואה

שבכל אחת מהן מושם דגש על האובייקט אליו , שמאופן תיאור הסיטואציות עולה, נדמה לי

שרואה מי שנמצא ,"ריאליסטי" זה המראה ה, בבחינת; הגנב,הדמות הממוקדת, קרי, מתייחסים

. המקום/ בעל הבית–במקום

פריצה לתוך /השוקד על פעולת חפירה, המקום רואה אדם/פי הדין הראשי בעל הבית-על

המראה . ובראותו את המראה האמור הוא מבין שזהו גנב המבקש להתפרץ פנימה, מקומו/ביתו

בלא שהספיק להגשים את המטרה שלשמה , המופרע במהלך פעילותו, המתואר הוא של אדם פעיל

, משום שהוא עלול לנקוט באמצעים אלימים, שקפת סכנהמאדם כזה נ. הגניבה, קרי, בא

הסכנה מוחשית אף יותר במקרה שהפורץ מצויד ". מלאכתו"שמטרתם לאפשר לו להשלים את

. העלול לשמש בידיו גם ככלי תקיפה, בכלי פריצה

, אף כי(שמפריע לגנב במהלך פעילותו , המקום/לא חסות החשיכה מסכנת את בעל הבית, אם כך

, וכן אין להתכחש לסכנה, שהסיטואציה היא סיטואציה לילית,אין לשלול את האפשרות, ורכאמ

שמעונין , בייאלא עמידתו מול אדם אקט, )ות החשיכההמועצמות בחס, או לתחושת הסכנה

.ואשר יתכן כי הוא מצויד בכלי בעל פוטנציאל קטלני, להשלים את מלאכתו ויהי מה

/משקפת את המראה שרואה בעל הבית" זרחה השמש עליואם : "שגם הפסוקית, ההבנה

בהבדל . מצבו של הגנב–אלא מתארת מצב , מלמדת שפסוקית זו אינה מציינת זמן ,המקום

שרואה בעל ,המראה. מצבוהדין המשני מתאר את , של הגנבפעולתוהמתאר את , מהדין הראשי

בעל . המתואר בדין הראשי, דינמישונה בתכלית מן המראה ה, פי הדין המשני- על, המקום/הבית

אלא , ומלמד על מסוכנותו,שסוג פעילותו מסגיר את זהותו, המקום אינו רואה אדם פעיל/הבית

289

גנב המואר באור /הוא רואה אדם. אך במצב סטטי, במקומו פנימה/הנמצא אמנם בביתו, אדם

חסר , פגיע, תו חשוף ומעמידה או26,כאילו מפנה אליו זרקור, עליוהמופיעה , כאשר השמש, השמש

שכך רואהו בעל (שהפגיעה באדם כזה , מובן. המקום/ובלתי מאיים נוכח בעל הבית, אונים

. וממילא אינה מוצדקת, אינה חיונית) המקום/הבית

, לדעתי, מלמדת,)הדמות הממוקדת( תוך שימת דגש על הגנב , תיאור הסיטואציות:לסיכום

. המקום/בעל הבית, קרי, אלא הדמות המתבוננת בגנב ,שהממקד בחוק האמור אינו המחוקק

, נבדלות זו מזו ביסוד הדינמיות, המתוארות בחוק,שתי הסיטואציות, מנקודת מבטו של המתבונן

ואילו בסיטואציה השניה הוא , פעילות/באשר בסיטואציה הראשונה הוא רואה לנגד עיניו פעולה

.רואה לנגד עיניו מצב סטטי

מעצימה את , מתודעתה של דמות" פנימי"המיקוד בחוק הנדון הוא מיקוד לפיה ,הקביעה

/והלימות תגובתו של בעל הבית, הנשקפת מן הגנב, מידת הסכנה. היסוד הריאליסטי הטמון בו

, הנשקפת ממי שפועל בלילה,אינן נגזרות מההנחה התרבותית המקובלת בדבר הסכנה, המקום

של נתונים , ממשי, אלא הן עיבוד קונקרטי, ועל ביום הנשקפת ממי שפ,ובדבר העדר הסכנה

. ריאליסטיים

, על חזקת סכנה או העדר סכנה, אם כך, אינו מבוסס, "דין עצמי"המתיר או אוסר עשיית , הדין

הגנב .המקום/בעל הבית, קרי, אלא על האירועים כפי שהם משתקפים מעיניו של נושא החוק

, החשוף בפניו, ואילו הגנב הסביל, רשאי להתגונן מפניו ולהורגוולכן הוא , הפעיל מסוכן בעיניו

.ולכן הריגתו אינה מוצדקת, אינו נראה מסוכן

לדמויותמתן כינויים

כינויים וכינויים חלופיים

םכנותבתדיר ש ומישבהם ים עוש המחוקקיםר שא, כינוייםוקים מופיעים אחד מקבצי החבכל

יםהמצביע, "אשה", "איש ":ים הכינויםהאלו כ. מתוארים הים באירועותהמשתתפ , הדמויותאת

H-ב" [איש איש"או , "אדם", "נפש"גם מכונה תודמהבחקיקה הכוהנית (חוקבנושא הדמות על

מסיני בא וזרח משעיר ' ויאמר ה: "2לג ' דב, ראה. יצא, הופיע, בלשון המקרא הוא בא" זרח"פירושו של הפועל 26

)בבנין הפעיל" (יפע"ו" יצא"על הפעלים ...". והצרעת זרחה במצחו: "...19ב כו "דה; ..."הופיע מהר פארן, למו: 4איוב ג ; "ומשפטיך אור יצא: "...5ו ' הו; ..."עד יצא כנגה צדקה: "...1סב ' יש, זרח ראה/במשמעות של הבהיק

לרבות הפעלים (על הקשר הסמנטי בין הפעלים האמורים ". ותפע כמו אפל: "...22י ; "ואל תופע עליו נהרה"...ysהמקבילים באוגריתית uו -yp‘ ובאכדית wapūm (הפועל 5-1ס ' ביש. 55הערה , 149' עמ, 2000: גרינשטיין, ראה

, "יזרח", "ערפל", "ךהחש", "זרח", "אורך", "אורי("מופיע כחלק משדה סמנטי רחב של של אור וראיה " זרח" "). תראי ונהרת", "עיניך וראי) סביב(שאי ", "לנגה זרחך", "לאורך", "יראה"

290

, ")רעך", "רעהו" ("רע ":כאלו הם הכינוייםו; תספווניות ועל דמ ו,)"]מבני ישראל/מבית"תוספת ב

ודמותהמצביעים על , ")עמיתו", "עמיתך" ("עמית"ו") חיוא", "אחיו", "אחיך", "אחיך" ("אח"

רק ה זו מטרמשמשים לו, אינם מופיעים בספר הבריתשני הכינויים האחרונים (זולת השל

).ה הדברימית והכוהניתיקבחק

בו דן אינם תלויים בנושא מבחינה זו שהם " נייטראלים "שהם כינויים , אלולכינויים רווחים

נים הנדוהספציפיים הנגזרים מהנושאים, משתנים ,כינויים נוספים, כמובן ,מצטרפים, החוק

, "רוצח", "אשה הרה", "עבד עברי": דוגמת (הםבות מתוארההמיוחדות ומן הנסיבות ,בחוקים

27.")גר", "אביון"

חוק ב, למשל, כך. חלופיים, ות בכינויים שונים/מכונה, או יותר, אחת דמות, מספר חוקיםב

ובאפודוזיס , "איש" "סתמי"בכינוי הבפרוטזיס הפוגע מכונה ,)19-18כא ' שמ( גופנית פגיעה

, "איש "בפרוטזיס דמות הנושא מכונה) 34-33' פס(חוק הבור ב; "המכה"בכינוי הספציפי

בפרוטזיס האשה מכונה ) 24-23כב ' דב( משכב עם בתולה מארשה חוקב; "בעל הבור"ובאפודוזיס

היא ובמסגרת פסוקית ההנמקה, "הנער"בקיצור היא מכונה באפודוזיס , "נער בתולה מארשה"

שני הגברים בתחילה ,)4-1כד " (חוק הגירושין"שאכנהו בקיצור , חוקוב; "אשת רעהו "מכונה

".בעלה הראשון"ו" האיש האחרון "בהמשךו, "איש אחר"ו" איש"מכונים

האיש ", "בעל הבור", "המכה("החלופיים הכינויים, יעבחוק הרביו ,םיראשונהם חוקישני הב

מכונה הדמויות ן כל אחת משראכ, האירועיםמהלך תיאור מים נגזר") בעלה הראשון", "האחרון

זהותה את יםחדדמ פייםלוח הםכינוייה, סףנוב .לקביעת הדיןרלוונטי ה, שלהריעיק ןיפי מאפי- על

קוח ב.המופיע בראשונה ,"איש ",יקציהספציפה נטול ,"סתמי"כינוי הבנוכח השימוש ,של הדמות

מלאמ, פסוקית הנמקהמסגרת ב, כאמור, המופיע ,")אשת רעהו ("כינוי החלופיה, השלישי

. לשכב עם בתולה מארשהרציונל האיסוראת מדגישאהו; פונקציה אחרת

עשויים לנבוע ,סט הניתנים לדמויות בטק,כינויים שוניםש, צוייןשבהקדמה לפרק זהאף

ומעיד על ,פי הדמות הממקדת- ניתן עלהכינויים ן כל אחד מאזש, קיומם של ממקדים שוניםמ

בארבעת החוקים האמורים גיוון ש, אין ספק ,דתהממוק, תפישתה או יחסה כלפי הדמות המכונה

גיוון ו ,ים המחוקקם הים היחידיםהממקד .ו מעיד על קיומם של ממקדים שוניםהכינויים אינ

לבין השימוש , מצד אחד, "אדם", "אשה", "איש: "של הכינויים" נייטראלי"יש להבחין בין אופיים ה 27 הכינויים, "סתמיים" הם כינויים עוד שהראשוניםב. מצד שני, "עמית", "אח", "רע ":בכינוייםשנעשה " הנייטראלי"

ים את השקפת עולמם של המחוקקים ואת יחסם לזולת מקרב בטאמ, המביעים יחס של אחווה וקירבה, האחרונים יש .בני עמומזולת הם להשפיע על יחס הנמען אל כאשר באמצעות השימוש בהם המחוקקים מבקשי, ישראל-בני

המצביעים על דמות הנושא , שגורים קיימת הבחנה דומה בין כינוייםשבקבצי החוקים מן המזרח הקדום לא , לציין lúאו , האכדיawīlum, דוגמת, "סתמיים"והכינויים ה, המצביעים על הזולת, לבין כינויים מקובלים אחרים, בחוק

. והן על דמות הזולת, מצביעים הן על דמות הנושא בחוק, השומרי

291

" מנוצל"ו אינו, "צרכי החוק"/"הםצרכי" משרת את ,הםאת דרכי הניסוח שלמשקף הכינויים

. לעריכת אבחנות פרספקטיביות

.)7-6כב ' שמ(חוק שמירת טובין בהמחוקק בכינויים מגוונים מצויה לשימושו של דוגמא נוספת

בעלי הרכוש , קרי ,המתוארים בחוקהנוטלות חלק באירועים ,כל אחת משתי הדמויות המרכזיות

; "רעהו"ובסיומו , "איש"הבעלים מכונה בראשית החוק :מכונה במספר כינויים ,והשומר

המשתתפת ,נוספתדמות ההרק " (בעל הבית"ו" האיש"ובהמשך , "רעהו" מכונה בתחילה והשומר

"). הגנב "–כינוי אחד ב מכונה, באירועים

,אשיתר .וני המצביע על ריבוי ממקדיםהמגוונים סממן לשכינויים אין לראות בגם בחוק זה

: תדירבהם שימושלעשות גהנושהמחוקק , "נייטראלים" לשייך את הכינויים הישוקהמשום

הכינוי ש משום, ושנית ;כלשהילתודעתה הסובייקטיבית של דמות , "רעהו"ו") האיש(" "איש"

היעלמו של /מקום אובדנומצביע על זיקתו של השומר ל ,")בעל הבור"בדומה לכינוי " (בעל הבית"

כדי , כן- על ,ויש בה, רכושהאובדן לואחריות את בססתמ התיה, שאלמלא הגניבה , זיקה,הרכוש

.פוטרו מאחריותה, את הליך השבועה, קרי ,להסביר את הדין

בחוק פגיעה , למשל , בהםים נוקטים שהמחוקק,הכינויים החלופיים, קודם לכןןייוכפי שצ

בכינוי מכונות הבתחילאשר , תיודמו שלןמחדדים את זהות, חוק הגירושיןבו, רחוק הבוב, גופנית

שהמחוקק נוקט , הכינויים החלופיים,")בעל הבית"למעט הכינוי (בחוק הנדון ". איש" "סתמי"ה

אשר , "רעהו"ו") האיש" ("איש"נעדרי הספציפיקציה " סתמיים"הכינויים הדווקא הם ,בהם

נהפך , "איש"המכונה , הבעליםשהרי ,בחנה בין בעלי הרכוש לשומראת הה" מטשטשים"לכאורה

". האיש"נהפך ל, "רעהו"המכונה , והשומר, "רעהו"ל

בחוק שמירת ו רק בחוק הנדון םיקי ה,"נייטראלים"בכינויים ה" מתהפך"ההשימוש ש, נדמה לי

קף שמ ,)"רעהו"ירוגין מכונים לס"] בעליו"ו" איש"המכונה גם [ השומר ובעל החיה בו( בעלי חיים

, פנייתו של האחד לזולתואת שהולידו , "רעהו"בין ל "איש" יחסי האמון בין ה".רוח החוק"את

ן מובא לא מעלתזולהמשיוברר כי , ביניהם שרור לובושי, נוכח אובדן הרכוש" נסדקו"ואשר

".רעהו"

אם לא שלח ידו : "ת הפסוקילפיה, שהבעתי במקום אחר, דהמשמא הע, אשאיר בצריך עיון

הפסוקית (היא חלק מהצגת פעולת דיבור ) המופיעה גם בחוק שמירת בעלי חיים" (במלאכת רעהו

המשולב , "רעהו"הכינוי ש, עשויה להוביל למסקנה28,)מדווחת במבע עקיף על תוכן שבועת השומר

.הדובר- משקף את תודעתו של השומר, בהיגד

. צוג של דיבור ראה עמדתי בנושא זה בפרק הדן בי28

292

שלא ים נוספקיםוחוממספר (ליטו לעורשפ ,ת החוקיםשחמבשונה מ, האם, ןוחברצוני לב

; קיומם של מספר ממקדיםלעמעיד כן ניתן להצביע על חוקים אחרים בהם גיוון הכינויים , )הוצגו

ת אינן ממוקדות רק מנקודת מבטו נוהדמות או הדמויות המכוחוקים בהם , רוצה לומר

הנוטלות חלק , או דמויות אחרותאלא גם מתודעתה של דמות , של המחוקק" חיצונית"ה

.באירועים המתוארים

כאשר הכינוי או הכינויים מופיעים במסגרת דיבורה .יםצבבין שני מ, לענין זה ,יש להבחין

שהדמות המכונה , ניתן להניח במידה רבה של וודאות, של הדמות המכנה, המצוטט, הישיר

ן התודעה מצטט מוסר את לשוה- המחוקקהרי ש, ממוקדת מתודעתה של הדמות הדוברת

.)גם על הכינויחולשת ה(של הדובר " מקורית"ה

בנים ", "אשה" המחוקק ייד-עלהמכונים , האשה והילדים, )6-2כא ' שמ(בחוק העבד , כך למשל

,שהם כינויים, )5' פס ("בני"ו" אשתי"במסגרת היגדו של העבד מכונים , )4' פס ("או בנות

.הדובר-העבדשל ם את תודעתו יהולמה

ההכרעה האם הם, כאשר הכינוי או הכינויים מופיעים במסגרת היגדו של המחוקק, לעומת זאת

, הרבהבקשה , את תודעתה של אחת הדמויות, קרי, משקפים תודעה אחרת מתודעתו של המחוקק

להחיל מתאים יותר – למחוקק או לדמות – למי מבין השניים ,והיא מבוססת על התשובה לשאלה

תודעה מסתתרת מאחורי הכינוי ש ,ראהנרק כאשר . על האובייקט המסוים את הכינוי הננקט

29.מות זו היא הממקדת ניתן לקבוע כי ד,סובייקטיבית של דמות

חוק עלילות :קיםושני חב .קיםוח לושהשי בלג יערךהממקדים של םאחר זהות קותהתחה ןנסיו

המופיעים במסגרת היגדו של ,לצד הכינויים, )10-5כה ' דב(בום וחוק הי, )21-13כב ' דב(דברים

חוק האשה :שיילובחוק הש; ן של הדמויותיגדיההבמסגרת ים אחר מופיעים כינויים, המחוקק

. במסגרת היגדו של המחוקקאך ים מופיעים פיוחלהכינויים ה, )12-11כה (האוחזת במבושים

13-21כב ' דב–חוק עלילות דברים

מכונים , המתוארים בחוק,שהם שתיים מן הדמויות המשתתפות באירועים, הבעל ואשתו

; )סיפא16' פס" (האיש הזה", )18, 13' פס" (האיש", "איש ":הבעל מכונה. בכינויים משתנים

, רישא19, רישא16-15' פס" (ה"/הנער", )14' פס(" האשה הזאת", )13' פס" (אשה ":ואשתו מכונה

).19' פס" (בתולת ישראל", )רישא17' פס" (בתך", )סיפא17, סיפא16" (בתי", )רישא21-סיפא20

,קרי, המופיע במסגרת היגדו של המחוקק בחוק העבד, לגבי כינוי נוסף, למשל, שאלת המיקוד עשויה להתעורר 29משקף את תודעתו של , "וילדה לו בנים: "אף שקודם לכן נאמר, ולא לעבד, האם שיוך הילדים לאשה). 4' פס" (ילדיה"

אשר ככלות הכל הוא , ")אדניו"בהבדל מ, "אדניה"ה בהמשך הפסוק המכונ(או שמא את תודעתו של האדון , המחוקק . הגורם להפרדת העבד המשתחרר מאשתו ומילדיו

293

מופיעים במסגרת היגדיו של , "בתולת ישראל"ו, "הנערה", "אשה", "האיש", "איש ":הכינויים

מופיעים במסגרת היגדי, "בתך"ו" בתי", "האשה הזאת", "האיש הזה ":והכינויים; המחוקק

, שלא במדויק , בצטטוחותןידי ה- ננקט על" בתך"הכינוי ( בדיבור ישירנמסרים אשר , חותנוהבעל ו

30.)את הבעל

של הדמות , המצוטט, כאשר הכינוי או הכינויים מופיעים במסגרת דיבורה הישיר, כאמור

שהדמות המכונה ממוקדת מתודעתה של הדמות , ניתן להניח במידה רבה של וודאות, המכנה

,הכינוייםש, אכן, נראה. הכינויים משקפים את לשון התודעה של הדוברשהרי הכינוי או, הדוברת

. כלפי האשהים של הדוברםמשקפים את יחס, המופיעים במסגרת היגדי הבעל והחותן

,משקף את יחסו המרוחק, "אשתי"מהכינוי האפשרי , למשל, בהבדל, "האשה הזאת"הכינוי

על לכאורה צביע מה, "הזאת"וש בכינוי הרומז השימ.ואולי אף המזלזל של הבעל כלפי אשתו

תפתתמש שהיין כי האצלא ר שא, אינו עולה בקנה אחד עם תיאורו של המחוקק ,במקום נוכחותה

שההא, יה החפצית בפני הזקניםהצגת הרא, קרי, פי המתואר בהמשך-גם על(השיפוטי בהליך

הוא ש, יותר האנר, וניותיטואציסנסיבות האינו הולם את ההאמור ומשהכינוי 31,)אינה נוכחת

יש הזה יוכינ שבאמצעות הבחירה ב,יתכן(משקף את יחסו הרגשי של הדובר כלפי הדמות המכונה

).להשפיע על יחס הנמענים כלפי האשהמצד הבעל גם משום נסיון

או , את יחסו של הדובר כלפי הבעלףמשק, ידי החותן-הננקט על, "האיש הזה"י האם גם הכינו

, "נייטראלי "אוה ושימוש בה ,נוכחותו של הבעל, קרי, את הנסיבות הסיטואציוניותובהולמ ,אשמ

לנקוט לויכשהחותן , חלופי, אחרהאם ניתן להצביע על כינוי. יתרה מזו ? אמוציונליסודיכל דרנעו

כדי לשקף אתוב איןוודאי ש, כךאם ו, העומד לרשותומתאים ביותר הכינוי הזהואו שמא , וב

?כלפי הבעלשל החותן יחסו

במטען ונעוואין הכרח לט ,והולם טבעיה נרא"הזאיש הה"הרומז כינוי השימוש ב ,ורהאלכ

המצביע על , משקף טרמין משפטי מקובליוכינשה, אין להוציא מכלל אפשרות, בנוסף (אמוציונלי

בהופיעו בסמיכות לכינוי ,יחד עם זאת. ])11כו ' יר, למשל, ראה[נאשם או על צד בהליך שיפוטי

- לננקט ע שיוכינ ל"תגובת נגד"משום בו תוקשה שלא לרא, "האשה הזאת) "והמזלזל(המרוחק

באמצעות כינויים ) במסגרת היגדיו של המחוקק(מכונות , הנוטלות חלק באירועים, שגם דמויות נוספות, יש לציין 30

, אך המדובר בניואנסים קלים, "זקני העיר ההיא", "הזקנים", "זקני העיר", "אביה", "ה/אבי הנער: "משתנים . את שאלת המיקוד, לדעתי ,שאינם מעוררים

, חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בחוק בן סורר. אי ציון עובדת נוכחותה של האשה מלמד על אי נוכחותה, לדעתי 31 ). 19כא ' דב(כי הבן נוכח בהליך , מצוין באופן מפורש, בשונה מהחוק הנדון, אשר בו

294

ביע את מכינויה ובאמצעות, ת ומזלזלתחקור באותה מטבע לשון מבעלהחותן משיב ל . הבעלידי

32.ו כלפי השלילייחסו

,"בתי"הכינוי ,"האיש הזה"ו" הזאתהאשה ":יםכרונ שני הכינויים המלשפעתם על רקע הו

, קירבה ידועה (ל הדמות המכונהושהדובר של המשפחתיתתםמצביע על קירב ךא, לכאורה, אשר

בתא הקיימים מדגיש את יחסי הקירבה, ")אבי הנער"ידי המחוקק כ-הדובר עלשל ונוכח הצגת

פעמיים על אב ה חזרת .השוררים בתא המשפחתי האחרלעומת הניכור והשנאה , המשפחתי האחד

את אף היא המבליט, ")בתוליה "ריכול היה לומ" בתולי בתי"אף שבמקום (" בתי"הכינוי האישי

33.את יחסי הקירבהשוב ושוב עבילהמשקפת את רצונו ודומה כי היא , של הדובר הרגשינומטע

מצאתי לבתך לא: "הבעל של האב את דברי, הבלתי מדויק,טווטיצה יש להבין את זעל רקע

: שתי דרכי ציטוטמדותועהאב לרשותו של 34."בתולים

שתלב היטב לההיה וישעציטוט כזה ."לא מצאתי לה בתולים: " של דברי הבעלט מדויקוטיצ. 1

;"בתי", המופיע בראשית ההיגד ,על הכינוי" לה"התיבה הישענות וםשמ, של האבובמסגרת היגד

משולב בפסוקית , קט בו בפתח דבריוונהבעל שהכינוי ש, באופן ,עריכת פרפרזה של דברי הבעל. 2

. עלו של הבמשמרת את רוח דברייתה הפרפרזה כזו ."לא מצאתי לאשה הזאת בתולים: "הציטוט

םהמרכיביאת ו ,משמרת את תוכן דבריו של הבעלאשר , הדובר בוחר בדרך שלישית-האב

,היגדה, ראשית .לא את רוח הדבריםאך , את המידע הגלום בהם, קרי, העיקרייםהלשוניים

מדגיש את התבוננותו בהא, בכך. המופנה אליו,להיגדנהפך , ופנה אל זקני העירמשבמקור

חדיר לתוך היגדו של הבעל את הכינוי מבאה , שנית; מוטלת עליוהאחריות כמי ש,בסיטואציה

ה על רח השורונאמן ל, )שיהוכן את אחריותו למע( בינו לבינה המבטא את יחסי הקירבה, "בתך"

.דבריו מיכלול

מוחדר , שקף את תודעתו של המצוטטאמור לאשר לכאורה , שבמסגרת ציטוט, ניתן לראות

,השימוש בכינוי. ההולם דווקא את נקודת מבטו של המצטט, מותה של דכינוי, קרי, מרכיב לשוני

הופכת ,)בכינוי אחר המקורי נקטודבמסגרת היגאשר (שאינו הולם את נקודת מבטו של המצוטט

אכן משקפים יחס שלילי כלפי הדמות המכונה " הזה"או " זה"ניתן להצביע על כתובים בהם הכינויים הרומזים 32" האיש הזה"ישנם כתובים בהם הכינוי , לעומתם]). 11יד , 14יא [16ז ' יר, 16כא , 27א י "שמ, 23, 1לב ' שמ: למשל(

, קשה להכריע). 16כו ' יר,24יט ' שופ, 58כד ' בר: למשל(כונה כלפי המ, מרוחק או מזלזל–אינו מביע יחס שלילי הכינוי עשוי להיות ). 20כא ' דב(ידי הורי הבן הסורר -הננקט על, "בננו זה"כיצד ראוי לסווג את הכינוי , בהקשר הנדון

אך מהצד ; )בלטרמין משפטי מקו, כאמור, אולי(שכל מטרתו להצביע על הבן הנוכח במקום , "נייטראלי"כינוי רומז , ולכן יש בו, )שהרי זהו בנם היחיד הנוכח בהליך" (זה"מייתר את כינוי הרמז " בננו"השימוש בכינוי המפורש , האחר . משום הבעת יחס של ריחוק וסלידה, אולי

שהחזרה , אין להוציא מכלל אפשרות, כולל ההיגדים המצוטטים, כיוון שהמחוקק אחראי על מסירתו של הטקסט 33, )אף שיכול היה להמירו במרכיב לשוני אחר, "הנער"המחוקק הרי חוזר פעמים רבות על הכינוי (פת את סגנונו משק

. כגון הלך רוחו של הדובר, ואין לייחס לה אלמנט מהותי כלשהו .ראה הדיון בהיגדי הדמויות בחוק זה בפרק הדן ביצוג של דיבור 34

295

מנקודת מבטו שלבו תוכן דבריו של המצוטט ממוקד ר שא, את פסוקית הציטוט למבע משולב

.המצטט

הוא נוקט של החוק בפסוק הפתיחה :שלושה כינוייםבביחס לאשה משתמש המחוקק , כאמור

בדין ("ה"/הנער "יוינכב הוא בוחר קו החאר חלקישב ;")איש"כינוי למקבילה(" אשה"כינוי ב

; )"]בתולי הנער", "ה"/אבי הנער["סומך כבדין הראשי ו, המשני הכינוי מופיע בצורה הנפרדת

ת ו העונשיותי הסנקציתבין ש, בתווך(בסיומו של הדין הראשי מופיעה ה, ובפסוקית ההנמקה

".בתולת ישראל"כינוי בהוא משתמש , )על הבעלת שתוהמו

כל אחד ו , של הבחורהבאישיותה/דמותהבשונה משקף רכיב זהות ושת הכינוייםכל אחד משל

,אלא אשה, "סתם"א אשה ל; "איש"לביחס " אשה"היא . אחר ותכייש מצביע על מעגלמהם

פי הנסיבות -על( נכנס לתמונה יהאב ש,מהרגעאך . ידי איש למטרת נישואין-שנלקחה על

והופיעשב ,יוכינ ,"הנערה"אלא , "אשה"עוד כונה מאינה היא ,)הסיטואציוניות המתוארות

כפועל ו(האב ת רומת כפיפותה למדגיש א, "בית אביה" ולביטוי ,"ה/"אבי הנער"כינוי סמיכות לב

אישי ה המעמדאת תוכובמשלב " בתולת ישראל"הנוסף הכינוי .)בית האבת אחריותו של אאיוצ

של החומרתמידת באשר לנמקה התשתית להאת חמני הז שילוב .לאומיתה ההשתייכותאת ו

מוטל על הפיצוי ה/לשיעור הקנסבאשר כן ו, )העם-בתנוכח הפגיעה בשמה הטוב של (הענישה

. )הבתולותכפל מוהר שהוא (הבעל

הוא המכנה–נמסרים מנקודת מבטו של המחוקק ") הנערה"ו" אשה("שני הכינויים הראשונים

. נותמשת הותסיבנהמהלך האירועים ואת תא ףמשק משנהובשון הכינוי הראחילוףו, והממקד

וליאו א, מנקודת מבטו של המחוקקנמסר " אלת ישרלבתו"י והכינגם האם, שאיר בצריך עיוןא

זקני , קרי , באירועיםפתתמשתשל הדמות הקולקטיבית הזו ,"פנימית", מנקודת מבט אחרת

35.העיר

5-10כה ' דב–חוק היבום

פי - לע . שהחובה לא תמולא,החוק אינו שולל את האפשרות ,דין הראשי בחובת היבוםת קביעלצד

.)בעין יפהזאת אף שהחוק אינו רואה ( את חובתולאא למלש ,היבם זכאי ,הוראות הדין המשני

מוצג הדין המשני הוא בראשיתו של ;)5' פס ( חובת היבום–בעל חובה מוצג כ דין הראשי היבםב

, המופיעות בחוקים, האם פסוקיות ההנמקה,)ולהשאירה בצריך עיון(ר בהקשר הנדון ניתן לשאול שאלה רחבה יות 35

,של הדמות הקולקטיבית" פנימית"מנקודת מבטה ה, לעיתים, או שמא, נמסרות ככלל מנקודת מבטו של המחוקק ]). 21' פס..." [כי עשתה נבלה בישראל"שסוקלים אותה , של הנערה" אנשי עירה", למשל(הנוטלת חלק בענישה

296

' פס ( חובתוא מילא אחרול, הכזיב ש,בעל חובהכסיומו ב ו;)8-7' פס (ות הסירוב זכ–בעל זכות כ

10-9.(

הן ו,של המחוקק ובמסגרת היגדיהן מופיעים ה, חלופיים, בכינויים שוניםבחוק זה היבם מכונה

את ףמשקשל הכינויים ם נגיווכי נדמה ו, הנמסרים בדיבור ישיר ,היגדיה של האלמנהבמסגרת

.משתנה בהתאםאשר , האלמנה כלפיושל הואת יחס, במעמדוות שחל,רותותמה

, ")יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה (""יבמה" את היבםבדין הראשי המחוקק מכנה

..."). ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו" ("האיש"דין המשני הוא נוקט בכינוי פתיחת הבואילו

את היבם אינו מכנה המחוקק , ואת פנייתם אליו, י זקני העירזימון היבם בפנבתארו את , בהמשך

זקני עירו ודברו וקראו לו " ("אליו"ו" לו"אלא מצביע עליו באמצעות מילות היחס , ספציפיבכינוי

36;"בית חלוץ הנעל: " של היבם"החדש"כינויו את גימצ קקומחהשל החוק בסיומו....")אליו

.ויוניכזהו מכאן ולהבא

היא משתמשת בכינוי חת ההליך השיפוטי יבפת: נה נוקטת בשני כינויים ביחס ליבמההאלמ

היא , הנלווה לטקס החליצה,היגדהבמסגרת ו; ...")מרה מאן יבמי להקים לאחיווא("..." יבמי"

..."). וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר("..." איש"בכינוי משתמשת

הרביקה גואך על ס ,רהואכ ל,צביעמ, הדין הראשיבמסגרת, "יבמה"שימוש המחוקק בכינוי

אך בנסיבות 37.)היא אשת האח" יבמת"וה (הוא אחי הבעל" יבם" ה– הצדדים ביןהמשפחתית

את החובה גם משקף יוכינה, "יבמה)ו"(פועל הלאונוכח סמיכותו של הכינוי , המתוארות

משקף בראש ובראשונה את ,בעל החובההניתן ל, הכינוי ;המת- המוטלת על אחי,המשפחתית

המחוקק אינו נוקט עוד בכינוי , התנערותו של היבם מחובתובלמעשה דןה, בדין המשני .חובתו

". איש" "סתמי"אלא בכינוי ה, המשקף את החובה

, המצביע על מיקודה של הדמות מתודעתו של המחוקק, "יבמה"שבהבדל מהכינוי , נדמה לי

שהמחוקק נותן לה ביטוי , תודעתו הסובייקטיבית של היבםמסתתרת " איש"מאחורי הכינוי

,)או שמא עלי לכנותו אחרת(יבם ל, התנערותו ממילוי חובתו, קרי, בנסיבות המתוארות. לשוני

כינוי זה ."איש ", נעדר הספציפיקציה,הכינוימתאים יותר להחיל על עצמו את , ולא למחוקק

כיוון ".יבמה", המשקף את החובה, האחר יואת הכינלעצמו ליחסשלו י מצביע על הקוש

" איש"שהכינוי , נדמה לי,"יבמה" את הכינוי תו הדמהחיל עלהמשיך ול כל קושי ליןלמחוקק אש

.אינו המחוקק אלא היבם עצמוכאמור ש , המציין את זהותו של הממקד, מילולימןיסהוא

: אלא להיגדם של מי שנוכחים בהליך, להיגדו של המחוקק" בית חלוץ הנעל"אין לשייך את הכינוי , י"פי רש- לע 36 ". מצווה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל"

המילה שאולה מן השמית , CDA- לפי עורכי מילון ה( הוא חותן yabāmumפירוש המילה האכדית . 15רות א , ראה 37 ). 440' מע, שם, ראה. המערבית

297

שלאת מפגשו מתאר קקמחוהשבו ,תהליך ההתנערות מן החובה משתקף ביתר שאת באופן

, כלשהו ליבם כינוי" מצמיד"המחוקק אינו , בתארו את מימוש זכות הסירוב. היבם עם זקני העיר

בלתי "משקפות את התרחקותו של האדם האשר , אלא מתייחס אל דמותו באמצעות מילות היחס

. מחובתו" מכונה

לכינויה שי באמצעות א מחובתוהתרחקותומביע את , "הבלתי מכונה" ,היבםנראה שגם

ובהמשך , "אשת המת"ידי המחוקק - מכונה עלאשר בתחילה , של האלמנהדמותה. האלמנה

לא חפצתי ": באמצעות היגדו. ל היבםמפיו שאינה זוכה לכינוי כלשהו , )שלוש פעמים" (יבמתו"

הקיימת , מבקש לטשטש את הזיקהיבםה") לא חפצתי לקחת את יבמתי"בהבדל מ ("לקחתה

38. המולידה את חובתו כלפיה,זיקהה; יהםבינ

מעיד על תגובה שונה , "איש"ו" יבמי: "כל אחד משני הכינויים בהם נוקטת האלמנה ביחס ליבם

אך עדיין , במהיכאשר היא מודעת לסירובו ל, בפתיחת ההליך השיפוטי. כלפי התנהגותו ו,כלפיו

,יקר, "יבמי"כנה אותו מהיא , את חובתו שזקני העיר יצליחו לשכנעו למלא,מפעמת בה תקווה

פנימה אתהיא מ, כי הוא עומד בסירובולה ר וומשמתח, בהמשךאך . תי בעל החובהמשפח רובק

, כפי שהמחוקק הקדים לכנותו" (איש"אלא " יבמי"ואינה מכנה אותו עוד , שחל במעמדו,השינוי

).בשקפו את המתחולל בתודעתו של היבם

ניתן במסגרת זה כינוי ."בית חלוץ הנעל: "מאיזו נקודת מבט ניתן הכינויון לסיום ברצוני לבח

ונקרא : "הפתיחה, יתרה מזו. לקבוע שהוא משקף את תודעתומניעה כל ואין , היגדו של המחוקק

קביעה כללית מטעמו של המחוקק כיצד ,בבחינת, עקרוני היגד בעל אופימאפיינת, "שמו בישראל

.ה זגויש לכנות אנשים מס

,כללי מטעמו של המחוקק- אף שניתן במסגרת היגד עקרוני, שהכינוי,יעצי להרצונב, עם זאת

של חליצת שראו בעיניהם את הטקס המשפיל, הנוכחים. בהליךמתודעתם של הנוכחיםנמסר

הו מכאן ואשר ילו, שפלתו את הנציח המ,כינוי את היבםל" ידביקו" כי , אשר הולם,ם אלוה, הנעל

39. של הרואיםאת תודעתם, אם כן ,הולם, עיניםה הראאת מ )שמרמו(שקף המ ,כינויה. הבאול

,כינויה). 1רות ד ( המופיע במגילת רות ,"ניני אלמפל" בהקשר הנדון לכינוי ייחסת מעניין לה

ת ליחתב...". אלמניניויאמר סורה שבה פה פל: "...מופיע במסגרת היגדו של בעז, גואלל הניתן

, 1994: גרינשפאן, ראה, שנועד להעניק הגנה מבחינה חברתית וכלכלית לאלמנה חשוכת הילדים, על מנהג היבום 38 . 54-52' עמ

אך כיוון שהחוק אינו . לפיה הכינוי ניתן מפיהם של הנוכחים, י"עמדתי קרובה ברוחה לעמדתו של רש, מבחינה זו39נראית בעיני , אף כי לא את היגדם ממש , הנוכחיםתודעתיה הכינוי משקף את לפ, העמדה, "אירוע דיבור"מתאר

, בכללותו הוא המשך היגדה של האלמנה10' שפס, שמא אין לשלול את האפשרות, אשאיר בצריך עיון. מדויקת יותרחלוץ ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית : "וענתה ואמרה (9' שראשיתו בפס

"). הנעל

298

והנה הגאל " ("...הגאל" המספר מכנה איש זה , העירבמסגרת תיאור הגעתו של בעז לשער, הפסוק

הסיטואציה "). אשר דבר בעז("עליו דבר בעז בסיטואציה קודמת , כי זהו הגואל, בציינו, ")עבר

. )אסיפ12ג ("גאל קרוב ממני: "שבמהלכה כינה את האיש, האמורה היא שיחתו של בעז עם רות

את , כמצופה ,משקף, במסגרת היגדו של בעז, כאמור, המופיע, "פלני אלמני" האם הכינוי

?דווקא את תודעתו של המספר) שיוצגו לעיל, נוכח הנימוקים(או שמא , תודעתו של הדובר

לאיזו מבין שתי , התשובה לשאלה האמורה צריכה להתבסס על ההכרעה בשאלה המקדמית

?ר להשתמש בכינוי הנדוןהתודעות הולם יות

אלא, האישעללא משמש אותו בדברו " פלני אלמני"שהכינוי , מהיגדו המצוטט של בעז עולה

שנוסח, נדמה לי .כדי שישב עימו, כך הוא פונה אליו; האישאלזהו הכינוי באמצעותו הוא פונה

. ותידמוהשל םיחסיהמשקף את מערכת וכן לא , פניה כזה אינו הולם את הסיטואציה המתוארת

קשה להעלות על ו, ואף על ריחוק וזרות, מעיד על חוסר היכרות קודמת" פלני אלמני"הכינוי

מכנה אותו בעזבהמשך (קרוב משפחתו תוובהישאת זהותו הוא מכיר , יפנה לאדם שבעז, הדעת

פי כ, כגואלתוך ציון מעמדולפחות ו א, בשמושלא ,])3' פס–..." אלימלךלאחינואשר ["...אח

וכפי שכינהו קודם לכן (השדה ואת רותמתבקש מכוונתו לשטוח בפניו את בקשתו לגאול את ש

.]")קרוב ממני[גאל : "בפני רות

וכן אינו עולה בקנה אחד עם יחסו של , הנסיבות הסיטואציוניותלם אתוכיוון שהכינוי אינו ה

. מתודעתו של הדוברדעה אחרתשמא הכינוי הולם תו, יש לבחון, בעז כלפי הגואל

עשוי להלום את 40,"הסרבן"יש בו משום הדבקת סטיגמה שלילית לגואל יתכן ש ש,הכינוי

, טרם הביעו את אי יכולתו לגאול את רות, קרי, בהופיעו בשלב הפניה אל הגואל. תודעת המספר

אשר עלול , עשהעתיד לעשות מ, שהוא הגואל, הקורא נרמז שאיש זה;יש בו משום רמז מטרים

.)ומעמדו (לגרום להשכחת שמו

המספר מחדיר , במסגרת היגד של דמותשכן ,הוא מבע משולב" פלני אלמני"הכינוי , מבחינה זו

. ועמדתו של/ את יחסופתשקמאלא , את תודעת הדוברמתלושאינה ה, אמירה

11-12כה ' דב–חוק האשה האוחזת במבושים

ןיא .האשהזו של ו,המחוקקזו של –שתי נקודות מבט מאר ותמ, ו דן החוקב, הקטטה עוריא

ובניסוחו טעמו מ, אלא בתיאור אחד, )"רשומון"בבחינת (שני תיאורים נפרדים ב, כמובן, רבודמ

הנוטלות ,ושתי הדמויות הגבריות, הסיטואציה. שתי נקודות מבט וב ותלבושמר שא, של המחוקק

).60-58' עמ, 1994: ברין(ראה בענין זה את עמדתו של גרשון ברין 40

299

, מעורבת, ידי דמות נוספת-אך בה בעת הן ממוקדות על, המחוקקידי -ממוקדות על, בה חלק

.האשה

.אשר באמצעותה נחשף המניע לפעולותיה, בפרק הקודם דנתי בחדירת המחוקק לנפש האשה

המשקף ,למבע, קרי, ה הסובייקטיביתתראייהמצביע על ,מן הלשונייעתה ברצוני להתייחס לס

. תודעתהאת

, "אחיו)ו"(, "איש", "אנשים ":באמצעות מספר כינוייםזה ים בחוק שני המתקוטטים מכונ

שבו כל צד , של עימות הדדי ומאוזן סיטואציה תארהמחוקק מ". מכהו", "אישה", "האחד"

, אציהוטיסהעל "יםשור"ה, האיזון והשוויון, ת ההדדיותדוויס. את חלקו באופן שווה" תורם"

.הבחנה ממשית בין השנייםמבחינים ם נשאי, בכינויים השימושכחונ, בראש ובראשונה, מושגים

ם עשוי כל אחד מה . גם יחדהניציםשני זהותם ם את והלל, מלכתחילה, עשויכל אחד מהכינויים

כך גםו ;"אחיו "אולי ו,"איש"העשוי להיות , "אישה"שהוא , "האחד"; "אחיו"או " איש"להיות

, "אחיו)ו"(, "איש", "אנשים ":אך בעוד שהכינויים ".יוחא"א שמוא, "איש" הליאו ואה ,"מכהו"

את מפר "מכהו"הכינוי , וןשיוויהת ווהדדי עולים בקנה אחד עם יסודות ה"אישה", "האחד"

הוא מי , "מכה" מי שזוכה לכינוי – את הדומיננטיות של צד אחד בלבד ובהבליט, והיסודות הלל

.נחבטאך גם ולא מי שחובט , שחובט ברעהו

וכי יריבן ("הנפתח באופן דומה , )19-18כא ' שמ(בחוק פגיעה גופנית , דל מהחוק הנדוןבהב

המקבילים " (רעהו)ו" "(איש": "נייטראלים"ואשר גם בו המחוקק משתמש בכינויים ה, ")אנשים

אשר הכה את רעהו ,"איש" ה–קיימת הבחנה ברורה בין הדמויות , ")אחיו)ו" "(איש: "לכינויים

.הוא המוכה, שנפל למשכב ,"רעהו"ו, )וכך הוא אכן מכונה בהמשך(מכה הוא ה, באבן

משתקף בו יסוד של לא , כאמור, לדעתי, רשא, )בחוק הנדון ("מכהו"כינוי פעת הושה, י נדמה ל

אינה מבחינה כלל ו, חשה כי נשקפת לבעלה סכנהאשר , את תודעתה של האשהםהול, הדדיות

" מכהו"לייחס את הכינוי , כמובן, אין מניעה. פיין את הסיטואציהובאיזון המא, בהכאה ההדדית

, ומבטמתאר את הסיטואציה אך מנקודת המחוקק היה שלו, נדמה ליאך , לתודעתו של המחוקק

שת האחד להציל את אישה וקרבה א" – "אחיו" ונוקט בכינוי , על התיאור המאוזן"שומר"היה

, "איזון-מפר"אלא דווקא בכינוי , "איזון-שומר" בכינוי לא בחר מחוקקהש, נראה לי ."מיד אחיו

וחושף ,החודר לתודעתה של האשה, המחוקק. לחשוף את נקודת מבטה של האשהרצונו בגלל

,את הכינויגם דולה מתודעתה , ...")להציל את אישה...וקרבה("באופן מפורש את המניע שלה

,מי מבין שתי הדמויותלזהות יודעת , הקוראבהבדל מ ,האשה. המעיד על ראייתה הסובייקטיבית

".מכהו"ל פךהנש, "רעהו"או " ישא"ומיהו ה ,"אישה"שהוא " האחד"הוא , ידה-הממוקדות על

300

מתן כינויים למקומות

חילופיי כינויים

: הנידחתהמחוקק נוקט בארבעה כינויים ביחס לעיר) 18-13יג ' דב(בחוק עיר נידחת

היא –פי זיקתה לנמען -העיר מכונה עלבכתוב זה .)13' פס..." ( אלהיך' עריך אשר האחת)ב. "(1

פי זיקתה -העיר מכונה עלבמקרה זה .)14' פס" (עירם) ישבי. "(2; נמעןאחת מעריו של ה

' פס" (העיר. "4; )16' פס" (העיר ההיא) ישבי. "(3; "בליעלבני םאנשי"ה היא עירם של – למדיחים

17.(

לשמירת רמתה המוסרית ה את האחריות המוטלת עליו שידגפי זיקתה לנמען מ-כינוי העיר על

" אחת עריך"באמצעות הכינוי ;)]14' פס ["מקרבך"גם באמצעות התיבה מודגש כ(של הקהילה

פי זיקתה למדיחים -העיר על כינוי .של הנמען מעורבותוחובת המחוקק מבסס ומבהיר את

אך , ")בעירם"אלא " בעירו" אינה מתרחשת יאה(ה אינו מושאה של ההדחהנמען כי ,מבהיר

הכינוי . יש להם יכולת השפעה,עירםב – על אנשי העירשל המדיחיםהשפעתם את ממחיש, בנוסף

שני הכינויים . ביצוע ההדחהאיפשרו את ש ,נסיבותבעקיפין על ה, אם כך ,יעבצמ "םרעי"

הם כינויים , השמדתה של העירהמופיעים במסגרת תיאור, "העיר"ו" העיר ההיא: "הנוספים

,)של הנמען ("זיקת האחריות "דהההשמהסופי של בשלב משום ש, ככל הנראה ;"נייטראלים"

.אינן רלוונטיות עוד, )של המדיחים(" זיקת ההדחה"ו

/"צרכיו"וגיוונם משרת את , ארבעת הכינויים החלופיים נמסרים מנקודת מבטו של המחוקק

, הנוטלות חלק באירועים המתוארים, מהם ניתן בזיקה עניינית לדמויותאף שחלק. "צרכי החוק"

.לואדמויות הכינויים אינם נמסרים מנקודת מבטן של

, המופיעים בו ,מקומות הכינוייש, ])9-1כא ' דב[חוק עגלה ערופה ( אחר חוקןחבבטרם א

, "עירה"/"עירו", "ר ההיאהעי: "םכינוייהתייחס לברצוני ל, ריבוי ממקדיםעל , לדעתי, מעידים

ן אחד מב הבחירה יםרק בחלק מהמ.במספר חוקים בחקיקה הדברימית) כסומכים(המופיעים

;"צרכי החוק"משרתת את שהיא ,זוה נבחימ, "פונקציונלית "לשוניתבחירה היא הללוםייכינוה

ה ראנ, פיחלו ,כינוי אחרו, נקוטקשה להצביע על סיבת הבחירה בכינוי ה םאחרימקרים באך

.וממנם מתאי

חוק עגלה ): חוק עיר נידחתבנוסף להופעתו ב(מופיע בשלושה חוקים " העיר ההיא"הכינוי

). 24כב (חוק משכב עם בתולה מארשה ו; )18כב (חוק עלילות דברים ; )6, 4, 3כא (ערופה

301

העיר "בין יןבחההצורך לעל רקע , הגיוני ומובן" ההיא"בחוק עגלה ערופה השימוש בכינוי הרומז

בכינוי שימושבחוק משכב עם בתולה מארשה הגם . סביבההשאר ערי לבין , המסוימת, "ההיא

") בעיר("דגיש את זיקת הגומלין בין מקום ביצוע העבירה באשר הוא מ, "פונקציונלי"הוא הרומז

אינם בני השגבר והאאם הש, יש לציין ").היאהשער העיר ("לבין מקום הוצאתו לפועל של העונש

הם יוצאו , רוצה לומר; זיהוי ממשל אלא ,הדגשהלרק נועד א הכינוי הרומז להרי ש, אותה העיר

" העיר ההיא" הופעת הכינוי ,לעומת זאת .לשער עירו של הגבר, למשל, ולא, לשער העיר בה שכבו

, שנית ו,אין כל צורך בזיהויה של העירבחוק זה ,ראשית". שרירותי"בחוק עלילות דברים נראה

וקשה להצביע על טעם ממשי לחריגה , "זקני העיר"בכינוי ) פעמיים(קט קודם לכן והמחוקק נ

.כלשהי מטרהבמקרה זה הגיוון הסיגנוני אינו משרת. מכינוי זה

חוק ו; )21-19כא (חוק בן סורר ; )12יט (חוק הרצח : מופיע בשלושה חוקים" עירו"הכינוי

בעוד שבחוק ).21כב (מופיע בדין המשני של חוק עלילות דברים " רהעי"הכינוי ו ,)8כה (היבום

גואל הדםלידי החובה למסור את הרוצח ש ,ובהבהיר, חיוני להבנת הדין" עירו"הרצח הכינוי

או על זקני עירו של גואל (אליה נס ש ,טולא על זקני עיר המקל, של הרוצח" זקני עירו"מוטלת על

נראה , נערההו, יבםה, בן הסורר ה–לדמויות ם כינוי העיר בזיקה בשלושת החוקים האחרי,)הדם

41.תמוה

וממחיש את הדומיננטיות של בני הבליעל , המופיע בחוק עיר נידחת, "עירם"בהבדל מהכינוי

תקשה להבין מדוע בשלושת החוקים האמורים העיר מוצג, ואת יכולת השפעתם על אנשי העיר

" זקני העיר" ("נייטראלי"באופן ולא ,")אנשי עירה", "אנשי עירו", "זקני עירו("בזיקה לדמויות

אלא ,אין מדובר בסיבה מהותיתהאמורים שבשלושת החוקים , נדמה לי 42").אנשי העיר"

מן הלשונות ים מושפע"אנשי עירו"ו" זקני עירו"ים בחוק בן סורר הכינוי. סיגנוניתהשפעה/הבגרר

בית " מושפע מהביטוי "אנשי עירה"הכינוי חוק עלילות דברים בדין המשני של ; "אמו"ו, "אביו"

". אליו"ו" לו"ממילות היחס מושפע " זקני עירו"הכינוי ובחוק היבום ; "אביה

1-9כא ' דב–חוק עגלה ערופה

תחילתה של העלילה . מתרחשים במספר מקומותבחוק עגלה ערופההאירועים המתוארים

המשכה ו ,)1' פס..." (בשדה...אלהיך נתן לך לרשתה' אשר הבאדמה : "...במקום מציאת החלל

אל הערים : "... המשתרעים בין מקום מציאת הגופה למקומות הישוב הסובבים אותו,במרחבים

.הניתן אף הוא בזיקה לבן הסורר, )סיפא19כא " (שער מקמו"יש להוסיף לכאן את הכינוי 41 ואת ממחיש את המעמד, )18, 10כג ' בר(המופיע למשל בפרשת מערת המכפלה , ")באי שער עירו" ("עירו"הכינוי 42

. את נקודת מבטו של אברהם) גם(שמא הכינוי משקף , אשאיר בצריך עיון. הדומיננטיות של עפרון החיתי

302

מקום הישוב למובילות של הזקנים והשופטים פעולות המדידה .)סיפא2' פס" (אשר סביבת החלל

מרגע אשר ,)3' פס..." (ר הקרובה אל החללוהיה העי: " למקום מציאת הגופההקרוב ביותר

טקס הכפרה ).6, 4, סיפא3' פס" (העיר ההיא: " מכונהאהו ,של המקוםו עמדמ והכי ז ,ררבשהו

שגם מכונה , )4' פס..." (אל נחל איתן: "...פי המאפיין הגיאוגרפי שלו- המכונה על,במקוםמתבצע

).סיפא6, סיפא4' פס" (נחל: "בקצרה

): ם לשני מקומותחסיייתהמ(חס לשלושה כינויי מקומות ירר את שאלת המיקוד בעוברצוני ל

מקום מציאת החלל מכונה ".העיר הקרובה אל החלל"ו; "השדה"; ..."אלהיך' האדמה אשר ה"

האחרת של ו, של המחוקקהאחת : אשר כל אחד מהם משקף תודעה אחרת, בשני כינויים שונים

;"אדמה" נהו הוא מכום ממוקד מנקודת מבטו של המחוקקקכאשר המ. האנשים מוצאי הגופה

, "אדמה"המחוקק נוקט בכינוי הרחב . העומד בבסיסו של החוק,הרציונלאת המשקףכינוי

באמצעות טקס וטהרליש ר שא(רצח ה בעקבות שטומא,מרחבהכחלק מ אל המקוםוהתייחסב

אלא על המקום , הסביבה /רחבמצביע על המ אינו, בו נוקט המחוקק,הכינוי הנוסף .)כפרהה

הרואים לנגד עיניהם ,כינוי זה הולם את תודעתם של אלו". שדהב "– שבו מוטל החלל ,הספציפי

ממקדיו של מקום , כן-על ,הם, הגופהאת בומוצאים ו ,בשדהם מצאינההאנשים .את החלל

.התאימצ

כך גם . יקטיבית עובדה אוביא החלל היתאיהיותם של מקומות ישוב בסביבת מקום מצ

. החללתאיהוא מקום הישוב הקרוב ביותר אל מקום מצ, םיהשמקום ישוב מסוים מבינ, העובדה

ים קדוממהמקומות ;נמסר מתודעתו של המחוקק" ת החללהערים אשר סביב: "הכינוי, לפיכך

י יד- הננקט על, "העיר הקרובה אל החלל"האם גם הכינוי אך ". חיצוני"מקד מהמחוקק כ ידי- על

הנוטלות חלק באירועים , או שמא את תודעתן של הדמויות, משקף את תודעתו, המחוקק

?"ים"/פנימי"ים /ידי ממקד-כך שהמקום ממוקד על, המתוארים

גילויו של , עובדה אובייקטיבית, כאמור ,ואישוב הקרוב ביותר ההאף שקיומו של מקום

המקום הקרוב ביותר . בקשים לגלותו המ,כרוכים בתודעתם של אלו, והגדרתו ככזה, מקוםה

כי יגדירו ויכריזו עליו , אשר הולם,ולכן הם אלו, מתגלה רק בעקבות מדידות הזקנים והשופטים

המקדימה את , "והיה"התיבה . המשקף זאת, המחוקק משתמש בסממן לשוני, בנוסף.ככזה

ו הולם את תודעתם של כינוי,ךכפי ל;התגלההקרוב שהמקום ,ממחישה, "העיר הקרובה: "הכינוי

43.אלו שגילוהו

. 225b' עמ, II.1.aק "ס, היה, BDB-מילון ה, התגלות ראה/כביטוי לגילוי" היה"על השימוש בפועל 43

303

ומסקנותסיכום

האירועים ר ואית, קרי ,ההתרחשויותל עווח ידה, )בכל אחד מקבצי החוקים (החוקיםית רבמב

דרכה מבטת הדונק ,יםקוחר ספמב, עם זאת. ים/ם של המחוקק/מנקודת מבטונעשה ,והדמויות

אלא גם , ים/של המחוקק" חיצונית" המבטדת הונקנה רק יא, הדמויות או/רועים וימשתקפים הא

, ים אלורקמב. המתוארים הנוטלות חלק באירועים,של דמות או דמויות" פנימית "מבטת דונק

. )או הדמויות(הדמות של המתודעתאופן קליטת הדברים לשף הקורא נח

ולא , סובייקטיבית, לזוית ראיה אישית) ם/בלשונו( לתת ביטוי ים/ של המחוקקם/בחירתו

גורמים המעצבים את ההיא אחד מ, "אובייקטיבית-חיצונית"בהצגת הדברים מעמדה " להסתפק"

.למןיחסו של הקורא כלפי הדמויות וכלפי המתרחש בעו

; דורשת סימוכיןהאינ, ים/של המחוקק" חיצוני" הוא מיקוד יםבחוק כי המיקוד, הקביעה

,ים/ של המחוקקם/ם לנקודת מבטו שלא ליחס את הדברים המתוארי,אין סיבהב, ככלל

ן /הוא מיקודהבחוק מסוים כי המיקוד ,הקביעה, לעומת זאת .ים/ הממקדהם/ הואים/המחוקק

. בסימוכין מילולייםקביעהה יש לעגן את; טקסטואלי סוסיבבת ימחי, יות/של דמות" פנימי"ה

מן ) או יותר( אחת אלא של, שהמיקוד בחוק אינו של המחוקק, המילולי המובהק לכךהסימן

מעידים אלו ם פעלי כןש, המביעים תפישה חושית או הכרתית,הוא הופעתם של הפעלים, הדמויות

כזו " היצמדות" .ות/יות הממקדת/המחוקק לאופן הקליטה של תודעת הדמות" היצמדות"על

שבו ,משום שהקורא מתוודע לאופן, עניקה לאירועים המתוארים חיות ונופך ריאליסטימ

. חוו את הדברים, שמעו, דמויות ראוה

ההתבוננות באירועים מבעד ,קרי ,"הפנימי" המיקוד ,בחוקי הושטת עזרה לחיות, כך למשל

, חוויה–את מצוקת החיות ביחד עימו ותוחלקורא לתמאפשר, הנוטל בהם חלק, לעיניו של הנמען

יאור המפגש עם האויב ת, אה למלחמהבחוק היצי, כך; "רוח החוקים"משרתת נאמנה את ה

ומבהיר את התמקדות , ממחיש את עוצמת הפחד והרתיעה של הלוחמים, ממראה עיניו של הנמען

מאפשר לקורא , המיקוד מתודעתו של הכהן, בחוקי הצרעת, וכך; החוק בחיזוקם ובעידודם

".למומחה בפעולה"וודעו תבה, את התופעות המתוארות" מקרוב"להכיר

הוא מתן הכינויים לדמויות או , "פנימי"העשוי להעיד על קיומו של ממקד , ףסימן מילולי נוס

אשר הולם את נקודת ,כינויב קטוונ, כאשר המחוקק משתמש במגוון של כינויים. למקומות

שאילת , מסוימת כלפי הדמות או המקום המכונים או את יחסה של דמות,את הלך רוחה, מבטה

ובחוקים ;ת יוצרת רושם עז של ריאליזם פסיכולוגיהכינוי מתודעתה של הדמות הממקד

304

וחוק האשה האוחזת , חוק היבום, דוגמת חוק עלילות דברים, המתארים סבך של רגשות ויצרים

. של הדמויות" האמיתי"מקלים על הקורא להתוודע ליחסן " סובייקטיבים"הכינויים ה, במבושים

היא גורם , קול המספר מציג את הדבריםשממנה ה, זוית הראיה, בטקסט הסיפורי, כאמור

. את יחסו כלפי הדמויות וכלפי המתרחש בעולמן–המעצב את יחס הקורא אל המסופר , חשוב

ה ליצור יועש –רגשותיה וחוויותיה , מחשבותיה–ההיחשפות לנקודת מבטה של דמות , לעיתים

את עולמה הערכי של המאיר, "מבפנים" המבט ,ולעיתים, אצל הקורא הזדהות ואמפתיה כלפיה

לעמדה ממנה מוצגים הדברים יש , בנוסף. שיותהיעלול ליצור רתיעה והסתייגות מא, הדמות

דברים המוצגים מנקודת מבטו ;רעת על הבנתו של הקורא את המסופרהשפעה מכ

עשויים להיות שונים מן הקצה אל , של המספר, כביכול, "אובייקטיבית"או ה, "נייטראלית"ה

עה הכרל, מבחינה זו. סובייקטיבית של דמות, ם המוצגים מנקודת מבט אישיתהקצה מדברי

.מאיזו פרספקטיבה נמסרים הדברים יש משמעות פרשנית

וההכרה שהמספר יכול , בעוד שבטקסט הסיפורי איתור הפרספקטיבה ממנה נמסרים הדברים

הם , כלפי המסופר יחסו ועלשל הקורא אשר עשוי להשפיע על הבנתו, לנקוט בחילוף פרספקטיבי

אינה , חוקיבטקסט בעושר פרספקטיבי )לעיתים(ט וקנ למחוקקבחירתו של ,מושכלות יסוד

נועד לקבוע נורמות ר שא ,טקסטשל שתוכנו, מצופה לכאורה. מובנת מאליה כלל ועיקר

,הן המצע העובדתי לקביעת הנורמה; מנקודת מבטו של קובע הנורמותאך ימסר , התנהגותיות

.קקחומההפרספקטיבה של ן מאך הן הנורמה עצמה יוצגו ו

ןכש, חוקים הקזואיסטיםאשר לפני הדברים בבהכרח שאין אלו , מלמדהנוכחי הדיון בפרק

.הם/ים לצרף נקודת תצפית נוספת לנקודת התצפית החיצונית שלו/ים בוחר/לעיתים המחוקק

של דמות משפיעה על " פנימי"מיקודה השמסירת הדברים מ, נראה שבחירה זו נובעת מן ההכרה

. הנמען אל הדמויות הנוטלות בה חלק/ועל יחסו של הקורא, הבנתה של הסיטואציה המתוארת

- תותימשרשמיעה הת/הנמען לקריאה/המחוקק מכוון את הקוראש, אלו ניתן לקבועםבמקרי

.ולא די לו בעצם הצגתם, ידו-על הנמסריםדבריםה של תיתיחוו

שעליו לאתר את נקודות התצפית ,כךל ודעמה ,חוקים הקזואיסטיםשל ה נםנמע/ם קורא

/וכי עליו לבחון את החילוף, ים/ של המחוקקהם/עשויים להימסר דבריו/שמהן נמסרים, השונות

מוצא עצמו משתתף באופן פעיל בתהליך , ים/ים לנקוט המחוקק/בו עשוי, השילוב הפרספקטיבי

.קריאתם ת חווייתובכך מועשר, הקריאה של החוקים

305

סיכום ומסקנות

, לדעתי, מבססת, אשר משתקפת בעבודה זו, הקריאה הנרטיבית של החוקים הקזואיסטים

, להיענות לאתגרו זקריאה מצליחה,בכך .של חוקי התורה, אחרת, מתודה פרשנית נוספת

Besides, modern literary theory has given us": שהציבה אדל ברלין בהערת האגב שלה

better tools to analyze narrative, whereas it is only beginning to give us tools to

analyze law" ,1של תורת הספרות והנרטולוגיה עשויים והמתודות כי כלי המחקר , ה בהראות

. הקזואיסטיםדוגמת החוקים, להיות מועילים גם לניתוח טקסטים נורמטיביים

וךתב, יצירתם של סיפוריםהיא , בחוקים הקזואיסטים, לדעתי, המתגלמת, המרתקתהתופעה

זו – של הדגם הקזואיסטימתוך התבנית המופשטת " נולדים"הסיפורים ;תבסיסית לוגית מסגר

תופעה זו אינה .המסקנהסקת מו, בה מופיעיםה ,םנתוניהסמך ל ער שאו, הקובעת היפותזה

סדרה של בסדר כרונולוגיציגה מה, התבנית המופשטת/שכן המסגרת הלוגית, לכאורה, התיעפמ

אך כפי שמלמד העיון בחוקים .נרטיבית במהותה ,מקושרים זה לזה בקשר סיבתיה ,אירועים

, מצב תחילי ומצב סופיםיש בה –תבנית נרטיבית פי -על, כמובן, בנוייםה(הקזואיסטים

ומעשירים את התבנית "מעבים"הללו ם קיחוה ,)וך אירוע שינויובתו, מקוטבים זה לזהה

." של ממשיםסיפור"ביוצרם , הנרטיבית הבסיסית

הם לא נועדו להיות טקסטים ;ליצור עניןהסיפוריים לא נועדו לשעשע או הקזואיסטים החוקים

אלו הם ). יש להם גם ערך ומשמעות אסתטיים,בסופו של דבר, כמובןאף ש ("אטרקטיביים"

התנהגות או להסדיר , להתיר, לאסור–לצוות המוצהרת שמטרתם , טקסטים נורמטיביים

המגולמת , הסיפוריות.ש באמצעים סיפורייםומיש ועשהם מחברי , מטרה זום השגתלשו ,מסוימת

.אלא אמצעי, אינה מטרה,םבה

, הגישההיתה , םשהינחתה את מחברי החוקים הסיפוריי, הגישה היסודיתש, בעיני האנר

עניק לאדם לה פשראהמ ,הסיפור הוא אמצעי קוגניטיבילפיה , היום דמוסכמת עוההמקובלת

ולהבנת , העולםהאדם וולכן משמש אמצעי ראשון במעלה להכרת , משמעות לפעולות ולאירועים

המורכב , הסיפורש, בהבינם, המחברים השתמשו באמצעים סיפוריים. המציאות האנושית

, כשלעצמם,אשר, ועקרונות יסודמוסר מועיל להבנת כללי ,ת קונקרטיות ומפורטותמסיטואציו

מקלה על תהליך יותרוסיפהוכן כי ;אינם יכולים להגדיר מה המשמעות של היות אדם מוסרי

.26' עמ, 2000: ברלין 1

306

ם קיחובנסחם את ה .בשמשה אמצעי שכנוע והנמקה, תפישות והשקפות ,הפנמתם של רעיונות

, הוויה אנושיתיםמציג ם שהחוקי,עובדההדגיש את יקשו להם במחבריה פורייםיסטקסטים כ

. עליהיםנכפאו , יםולא חולש, הילא יםמגיבו

הוא יצירתם של , המשתקף בחוקים הקזואיסטים, מבחינה פואטית, לדעתי, ההישג המרשים

בעלת , "נוקשה"בתוך תבנית דגמית , מחקי מציאות ודמויי מציאות– טקסטים מימטיים

חי , האירועים והדמויות בחוקים הקזואיסטים באופן ריאליסטיתיאור .וניים קבועיםסממנים לש

מצליח ,הנמען רושם עז של ממשות/מותיר על הקוראאשר , )אף אם אינו עשיר בפרטים(ומוחשי

ולעיתים ,הסכמטיואת המימד המופשט מן המסגרת התבניתית הקבועה" עקרל"לעיתים קרובות

". ותוקהלה"אך

, המרכזיים אחד מהאמצעים, ולסיפורים המקראיים בפרט, בדומה לטקסטים סיפוריים בכלל

, המסירה הסצניתא יה ,אשלית המציאותת א, את היסוד המימטיחוקים הקזואיסטיםהיוצרים ב

המוענקת , האפשרות. הנוטלות חלק בהתרחשויות, ן של הדמויותהיגדיה יםבמסגרתה מצוטט

.מוחשי ודרמטי, מעניקה לאירועים צביון ריאלישל הדמויות את קולן לשמוע, במסגרת החוקים

של ובעיקר חשיפת מחשבותיהן, בדיבור החיצוני, םיהיגדהשמירה על המאפיינים הלשוניים של ה

.יוצרות רושם עז של ריאליזם פסיכולוגי, באמצעות המונולוג הפנימי, הדמויות

בחוקים הקזואיסטים הם אשלית המציאות באמצעותם מושגת, אחריםאמצעים מימטיים

, הרבהמשקל .המשמשים לחשיפת המתחולל בעולמן הפנימי של הדמויות, האמצעים המגוונים

מאפשר , לעולם המחשבה והרגש שלהן ,של הדמויות לחיי הנפשהמוקנה בחוקים , יחסית

ע למחשבותיהן אלא מתווד, הוא לא רק שומע את דבריהן של הדמויות; "להכירן"לנמען /לקורא

.ולתחושותיהן

היא המיקוד , הנמען את אשלית המציאות/היוצרת עבור הקורא ,מימטית נוספת" תחבולה"

הנוטלת חלק באירועים המתוארים , מיקוד של דמות, קרי, הפנימי של האירועים ושל הדמויות

נמען לראות ל/מאפשר לקורא, או הדמויות, ראיית הדברים מנקודת התצפית של הדמות. בחוקים

".מציאות"את ה, באופן מוחשי, לחוות ביחד עימן, את המראה שהן ראו

שאינם מהותיים , פרטיםבחוקים הקזואיסטים םיצגמקרים בהם מוגם , באופן פרדוקסלי

עשויים , של הנורמה החוקית עתהיבקל ונטייםורלשאינם , פרטים, קרי ,להתרחשות המתוארת

עשוי ליצור רושם של , מוצג בחוקה ,"בלתי רלוונטי"הפרט ה. חזק את האשליה המימטיתל

מתייחס אל הק ווח ; בעולםתוויאמצבטקסט הוא ו כללתההיחיד ל" הנימוק"שכן , ממשות

."יממש" קו חאהו ,הוויה האנושיתכלולים באשר , פרטים

307

א הו,שראוי להצביע עליו ,ףנוסחשוב מאפיין , בנוסף למימטיות של החוקים הקזואיסטים

, הדיאלוג .הנמען/הקורא מתנהל דיאלוג בין המחוקק לבין הקזואיסטיםחוקיםב – "ותדיאלוגי"ה

שחוקים אלו הם פרי , מעמיק את ההכרה ,באמצעים מגווניםהמתנהל בתוך החוקים עצמם

אלא , האינו נפסק ברגע המסיר, שנפתח בעצם מסירתם, הדיאלוג". פנים אל פנים"חקיקת

. שמיעתם/ממשיך להתקיים במהלך קריאתם

; המתוארים בחוקים עצמם, והשתתפות המחוקקים במסגרת האירועים, השתתפות הנמען

חשיפת המחוקקים את יחסם אל ; התייחסות המחוקקים אל מלאכת החקיקה ושיקולי החקיקה

או , ם המתמדתהמושגת באמצעות התערבות, הנוכחות הקבועה של המחוקקים; חומרי החוק

קים וחלקים החוהופכים את , כל האמצעים הללו; חוזרת ונשניתה םבאמצעות הזדהות

.בין המחוקקים לבין נמעניהם, מוחשית, המשקפים זיקה הדוקה, "דיאלוגיים"

היתרים , שמטרתם אינה רק לקבוע נורמות מחייבות,יםסטקטהם " דיאלוגיים"חוקים

לא היסוד הכופה הוא היסוד המרכזי . שים להשפיע על נמעניהםהמבק, טקסטיםאלא , ואיסורים

.שיש להם על הנמענים, אלא האפקט ההכרתי, בהם

העיסוק ביסודות הסיפוריים ו, )מיניאטורים(קריאתם של החוקים הקזואיסטים כסיפורים

אפיון הדמויות באמצעות התנהגותן; אופן הצגת דיבורן של הדמויות: כגון, הקיימים בהם

הקולטות את הדברים , איתור התודעות השונות; ובאמצעות חשיפת עולמן הפנימי, החיצונית

וכן להכיר ,הצביע לםירשמאפהם ה, המספרת של המחוקקיםם והכרת אישיות; המתוארים

–המאפיינים המרכזיים של החוקים הקזואיסטים , לדעתי, שהם, לעומק את שני המאפיינים

. והדיאלוגיות, המימטיות

, בעזרת כלי המחקר של תורת הספרות והנרטולוגיה, קריאת החוקים הקזואיסטים כסיפורים

מאפשרת ו, קומוניקטיביים-רמטיבייםנוכטקסטים הטקסטים הללו המהות של את פת שוח

להתחקות בצורה הטובה ביותר אחר האופן שבו מחברי הטקסטים ביקשו להנחיל את הנורמות

. כזוהקריאהגלומה ב, עיקריתזו התועלת ה; בהםותעוקבה

,"משנית"לקריאה הסיפורית של החוקים הקזואיסטים יש גם תועלת ש, נראה לי, עם זאת

באשר היא , הקריאה הסיפורית מהנה יותר מן הקריאה המשפטית.שאף היא חשובה בעיני

. ומעוררת מבחינה רגשית, קריאה מעורבת

מן התיאור הקצר ,זרח לשותונסב, הקיימים בחוקים, פערי מידע, באופן טבעי, משליםהקורא

את ההווייה הבנתו מהכרתו וקש מבכמת , סיפור מעשה רחב יותר,של האירועים "חסר"וה

,מטבע הדברים, בעורכוו ,ביחס לאירועים ולדמויות, חש קשת רחבה של רגשות הקורא .האנושית

308

, להמחהוא עשוי לחוש גם אז , כרות לוהמו, דומותבין המתואר בחוקים לבין סיטואציותה אנלוגי

.או שבעות רצון, חשש, כעס

פי החלוקה המגבשית המקובלת - על, העבודהסגרתבמ, בחינתם של החוקים הקזואיסטיים

המופיעים ,לחוקים הקזואיסטים ,שנעשו במהלכה , השוטפותוכן ההפניות, לקבצי החוקים

ל הנבדל שהפואטי העולם ועל ,ים השוננותגנו הצביעו על הס,קבצי החוקים מן המזרח הקדוםב

ל ש םשימושאופן יים וכמותיים במהותוכן על הבדלים , י כל אחד מקבצי החוקים בתורהחברמ

באמצעים , מאידך גיסא,חוקי המזרח הקדוםומחברי , מחד גיסא, חוקי התורהמחברי

המופיעים , הביניים פורטו בסיכומי , מן ההשוואות האמורותתלוועה ,המסקנות. הסיפוריים

.םכויות סלי מספרמן היל עסיףוהאך ברצוני ל, בפרקי העבודה

בכל אחד מקבצי המופיעים ,למרות ההבדלים הסגנוניים הבולטים בין החוקים הקזואיסטים

, הקזואיסטים בתורההמשתקפים בכלל החוקים, האמצעים הסיפוריים, בתורההחוקים

. םההמימטיות ואת הדיאלוגיות שלאת , אף אם באופן שונה, מגשימים

אך האמצעים להשגתה של אשלית , גם החוקים הקזואיסטים מן המזרח הקדום הם מימטיים

, המשקל הרב, כך למשל. בחוקי התורהףמשתקש פיכ, ומגווניםהמציאות אינם כה עשירים

וחרים בעיקר בקבצי החוקים המא (מוקנה בחוקי התורה לחיי הנפש והמחשבהאשר , יחסית

.קיים בחוקי המזרח הקדוםאינו , )יותר

ומחווים , בחומרי החוק"מתערבים"גם בחוקים הקזואיסטים מן המזרח הקדום המחוקקים

, המתמדת של מחוקקי חוקי התורה"נוכחות"אך ה. את דעתם על האירועים ועל הדמויות

בקבצים המאוחרים (קים המתקיימת בחוקים בינם לבין נמעני החו,והדיאלוגיות הבלתי פוסקת

.מייחדת את חוקי התורה מחוקי המזרח הקדום, )יותר מאשר בקובץ הקדום

309

רשימה ביבליוגרפית

]ה"תשל: אבן[תחום נסיון לסינתזה מחקרית של , מספר ומחבר, סופר"', אבן י .163-137' עמ, )1975( ה הספרות, " מרכזי בסיפורת

]ד"תשכ: אברבנאל[ . ד"תשכ, ירושלים, רהפירוש על התו ,'אברבנאל י

] ט"תשכ: אהרליך[ .ט"תשכ, יורק-ניו, תורה, מקרא כפשוטו, ב"אהרליך א

המבנה של : הפואטיקה של הקומפוזיציה', אוספנסקי ב ]ז"תשמ: אוספנסקי[ טיפולוגיה של צורה הטקסט האומנותי . ז"תשמ, אביב-תל, טורי' תירגם ג, קומפוזיציונית

] ה"תשמ: אופנהיימר [, )ה"תשמ(ל בית מקרא , " יובל– שמיטה –שבת "',אופנהיימר ב .40-28' עמ

]ז"תש: אחד העם [. ז"תש, אביב-תל, כל כתבי אחד העם, אחד העם

]ג"תשנ: אחיטוב[מימי בית ראשון וראשית , ריותאסופת כתובות עב', אחיטוב ש .ג"תשנ, ירושלים, בית שני

]ב"תשל: אלט[ האוניברסיטה (ירושלים , החוק הישראלימקורות ', אלט א .ב"תשל, ) החוג למקרא,הפקולטה למדעי הרוח, העברית

] ח"תשמ: אלטר[ , אביב-תל, צינגל' תירגמה ש, אמנות הסיפור במקרא ', אלטר א .ח"תשמ

] ס"תש: אלמוג[ .ס"תש, ירושלים, משפט וספרות', אלמוג ש

',נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם'"', יאמית ]ז"תשנ: אמית[אור , " על מהימנות המספר והדוברים בסיפור המקראי

מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של, ליעקב ,אביב-תל, ירושלים, פולק' פ, הופמן' בעריכת י, יעקב ליכט

.56-45' עמ, ז" תשנ

] ז"תשל: אריסטו[ 'תירגמה והוסיפה מבוא והערות ש, פואטיקה, אריסטו .ז"תשל, אביב-לת, ריןהלפ

]ט"תשמ: בורוכובסקי[גילום ארגומנטים : המשמעות הספציפית של הפועל ', בורוכובסקי א , )דיסרטציה( וליכוד פרדיקטים אדוורביאליים .ט"תשמ, אביב- תל

] ט"תשמ: בחטין. [ט"תשמ, אביב-תל, אבנר' תירגם א, ומןהדיבר בר', בחטין מ

]ט"תרצ: ביאליק[, אביב- תל, 2ביאליק. נ.כל כתבי חבתוך , "הלכה ואגדה", נ"ביאליק ח . גרי-רז' עמ, ט" תרצ

] א"תשל: בנדויד. [א"שלת, אביב-תל, לשון מקרא ולשון חכמים', בנדויד א

] ה"תשל: ברין. [ה"תשל, אביב-תל, עיונים בספר יחזקאל', ברין ג

]ד"תשמ: אפרת- בר. [ד"תשמ, אביב-תל, 2העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא', אפרת ש-בר

]ד"תשמ: גרינברג[, תורה נדרשת, "ת יסוד של החוק הפלילי במקראהנחו"', גרינברג מ .37-13' עמ, ד"תשמ, אביב- תל, שפירא' בעריכת א

310

)ס"תש: גרינשטיין[ עיוני מקרא , "הדיבור הישיר וצורת התקבולת" , 'גרינשטיין א . 40-33' עמ, )ס"תש(ה ופרשנות

. ז"תשמ, ירושלים, ארי-בן' תירגמה נ, ברלין אלכסנדרפלאץ', דבלין א

] ח"תשמ: דינגוט[ הפואטיקה שלבתוך , "מספרים ורמות סיפוריות"', דינגוט נ . 150-107' עמ, ח" תשמ,יבאב-תל, חלק שני ,הסיפורת

]ד"תשי: דינור" [האופי הדתי של ערי המקלט וטקס הקבלה אליהן"', דינור ב .146-135' עמ, )ד"תשי (3י "א

] ג"תשמ: הופמן [. ג"תשמ, אביב- תל, יציאת מצרים באמונת המקרא', הופמן י

] ג"תשל: הרן[ , עיונים היסטוריים: תקופות ומוסדות במקרא', הרן מ . ג"תשל, אביב- תל

]ו"תשמ: הרציג[, הפואטיקה של הסיפורתבתוך , "תיאוריהמסיפור ל"', הרציג ח . 85-51' עמ ,ו"תשמ, אביב-תל, חלק ראשון

]ט"תשמ: הרציג[ ? חיקוי מציאות או ארגון אמנותי: העולם בסיפורת _ .ט"תשמ, אביב- תל

] ו"תשל: וייזר[ , עזרא-פירושי התורה לרבנו אברהם אבן', וייזר א .ו"תשל, ירושלים

]ה"תשמ: וייט[, ברש' תירגמה ל, "הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי"', וייט ה קובץ מאמרים בפילוסופיה של , חשיבה היסטורית בתוך

' עמ, ה"תשמ, אביב-תל, וינרב' בעריכת א, היסטוריה 322-305.

] ז"תשמ: וייס [. ז"תשמ, ירושלים, 3המקרא כדמותו', וייס מ

]ח"תשמ: וייס[לקט , מקראות ככוונתם, "למלאכת הסיפור במקרא" _ . 311-293' עמ, ח"תשמ, ירושלים, מאמרים

]א"תשכ: וינפלד[ספר היובל בתוך, "זיקתו של ספר דברים לחכמה"', וינפלד מ ,א"תשכ, ירושלים, הרן' בעריכת מ, ליחזקאל קויפמן

. קח- פט' עמ

] ד"כתש: וינפלד[ יז בית מקרא , "לתפיסת החוק בישראל ומחוצה לו" _ .63-58 'עמ, )ד"תשכ(

]ט"תשל: וינפלד[שנתון למקרא ולחקר , "'תורה למלך'או ' מגילת מקדש'" _ .237-214' עמ, )ט"תשל (3 המזרח הקדום

]ז"תשמ: וינרב[, רקים בפילוסופיה של היסטוריהפ, חשיבה היסטורית', וינרב א .ז"תשמ, אביב- תל

בתוך , "הלואה ערבות וריבית בחוקי המקרא" , א"זליגמן י ]ח"תשל: זליגמן[ א " הקדמון מוגשים לשמחקרים במקרא ובמזרח

,ירושלים, בלאו' אבישור וי' בעריכת י, ליונשטאם . 205-183' עמ, ח"תשל

]ג"תשנ: זלצברגר [ , "על הפן הנורמטיבי של הגישה הכלכלית למשפט"', זלצברגר ע .299-261' עמ, )ג"תשנ(כב ים משפט

]ט"תשל: זקוביץ[הדגם הספרותי שלושה וארבעה : על שלושה ועל ארבעה', זקוביץ י .ט"תשל, ירושלים, במקרא

311

] ו"תשנ: יץזקוב [," תופעת הבומראנג–ספר הברית מבאר את ספר הברית " _ בעריכת, מנחה למנחם הרן: מקרא ומסורת, מקדש בתוך

. 64-59' עמ, ו"תשנ, אינדיאנה, לייק-וינונה', הורביץ ואח' א

]ח"תשמ: חרמון[ , הפואטיקה של הסיפורתבתוך , "דרכי מבע וסוגי מיקוד"', חרמון נ .202-155' עמ, ח"תשמ, אביב-תל, חלק שני

]ל"תש: טוויג[, " הנוסח והדין בראי העדויות הקדומות–סוגיית המבעה "', טוויג א . 419, 231-223' עמ, )ל"תש(לט תרביץ

]ב"תשכ: סיני- טור[ , על חמשת חומשי התורה, פשוטו של מקרא, ה"סיני נ-טור .ב"תשכ, ירושלים

] ב"תשל: יזון[ , "האסכולה הפורמליסטית במחקר הספרות העממית"', יזון ה .84-53' עמ, )ב"תשל(ג הספרות

חוקי שיחרור עבדים ושאלת היחס בין קבצי החוקים ", 'יפת ש ]ח"תשל: יפת[ ובמזרח הקדמון מחקרים במקרא בתוך , "בתורה

, בלאו' אבישור וי' בעריכת י, א ליונשטאם"מוגשים לש .249-231' עמ, ח"תשל, ירושלים

]ח"תשמ: ירושלמי[ , אביב-תל, היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי, זכור, ח" יירושלמי . ח"תשמ

] ח"תשמ: כגן. [ח"תשמ, ירושלים, הלכה ואגדה כצופן של ספרות', כגן צ

]ח"תשמ: כהן [ התופעה של התקבולת השלילית והשלכותיה בחקר"', כהן ח . 107-69 'עמ, )ח"תשמ(ג שבע -באר, "המקראיתהשירה

]ה"תשנ: ליבוביץ[, ך"ללמוד וללמד תנבתוך ?, "ך"כיצד לקרוא פרק בתנ"', ליבוביץ נ .13-1' עמ, ה"תשנ, ירושלים, אסופת מאמרים

] א"תשמ: ולדרמןלוי [. א"תשמ, אביב-תל, עיקרים באחריות פלילית' ולדרמן א' לוי י

] ח"תשכ: ליונשטאם [, ירושלים ,כרך המ "א, "משפט המקרא, משפט", א"ליונשטאם ש . 637-614' עמ, ח"תשכ

]מ"תש: ליכט[ שנתון למקרא ולחקר, "טענת הכינון המקראית" ,'ליכט י .128-98' עמ, )מ"תש (3 הקדום המזרח

] ה"תשנ- ה"תשמ: ליכט[ , ירושלים, ג- כרכים א, פירוש על ספר במדבר _ .ה"תשנ-ה"תשמ

]ד"תשנ: מגונט[ –המקרא בראי מפרשיו בתוך ,"אגדה"ו" הלכה" ,'מגונט י , יפת' בעריכת ש,ספר זיכרון לשרה קמין .660-651' עמ, ד"תשנ, ירושלים

]ב"תשס: מופס[ לשון ודת במקרא ובספרות , חוק: אהבה ושמחה ', מופס י .ב"תשס, ירושלים, מלצר' תירגם א, ל"חז

]ב"תשס: נאמן[עיצובה של , המכונן את ההווה העבר, יריעות ג'נאמן נ ן ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשו

.ב"תשס, ירושלים, החורבן ולאחר

]ד"תשס: נוסבאום[, והחיים הציבורייםהדמיון הספרותי, צדק פואטי', נוסבאום מ .ד"תשס, חיפה, שקודניקוב' תירגם מ

,כספי' תירגמה א, נטלמן'ג, של טריסטרם שנדיחייו ודעותיו ', סטרן ל

312

. ג"תשנ, ירושלים

.ד"תשכ, ירושלים,ריבלין' תירגם א, סיפורי אלף לילה ולילה

] ל" תש:פאול[ , "דגמי ניסוח של החוק בישראל ובמסופוטמיה", מ"פאול ש .266-257' עמ, )ל"תש(לד לשוננו

]ט"תשמ: פארן[, שימושי לשון, דגמים: דרכי הסגנון הכוהני בתורה', פארן מ . ט"תשמ, ירושלים, מבנים

] ד"תשנ: פולק[ . ד"תשנ, ירושלים, קראהסיפור במ ,'פולק פ

] א"תשס: פולק[נסיון : שיח בסיפורי המקרא-לשון המספר והדו" _ . 102-47' עמ, )א"תשס(יז - טזתעודה , " לאפיון סגנוני

] על החוקים לפרטיהם: פילון[', כרך ג, נטף- דניאל' בעריכת ס, כתבים, אלכסנדרוניפילון ה . ס"תש, ירושלים, על החוקים לפרטיהם

] ח"תשכ: ינקלשטייןפ[ , כרך המ "א, "המשפט במזרח הקדמון, משפט", 'פינקלשטיין י .614-588' עמ, ח"תשכ, ירושלים

] קדמוניות [ –ירושלים , שליט' תירגם א, קדמוניות היהודים, פלביוס יוספוס . ט"תשל, אביב- תל

]ט"תשנ: פליישמן[י המזרח הקדום ובמשפט הורים וילדים במשפט', פליישמן י .ט"תשנ, ירושלים, המקרא

]ט"תשכ: קאסוטו [.ט"תשכ, ירושלים, פירוש על ספר שמות, ד"קאסוטו מ

]ז"תשמ: קוגוט[בעברית ' הנה'של למשמעה ולמעמדה התחבירי"', קוגוט ש ' בעריכת מ, ג-מחקרים בלשון בבתוך , " המקראית

.258-245' עמ, ז"תשמ, ירושלים, אשר- בר

] ח"תשמ: צפתיקליין ו[, "ותועבות בספרות המסופוטמית ובמקרא' תועבה'"' קליין י . 148-131, )ח"תשמ(ג שבע -באר', וצפתי י

]ג"תשנ: קנוהל[ עיון ברובדי היצירה הכוהנית ,מקדש הדממה ', קנוהל י . ג"תשנ, ירושלים,שבתורה

]ד"תשל: רופא [מגמתם, מוצאם, לחמה בספר דבריםחוקי המ"', רופא א . 156-143' עמ, )ד"תשל( לט ציון, " וחיוביותם

] ד"תשמ: רופא[ - מחקר המשפט המקראי לאור השיטה הפילולוגית" _ .496-477' עמ, )ד"תשמ(יג משפטים , "היסטורית

]ח"תשמ: רופא[ , חלק ראשון ופרקי המשך: מבוא לספר דברים_ . ח"תשמ, ירושלים

]ד"תשמ: קינן-רמון[ , הרציג' תירגמה ח ,הפואטיקה של הסיפורת בימינו ,'קינן ש-רמון .ד"תשמ, אביב-לת

] ט"תשנ: שורץ[ , עיונים בחוקה הכוהנית שבתורה, תורת הקדושה', שורץ ב .ט"תשנ, ירושלים

] ז"תשל: שטרנברג[אסטרטגיות של עודפות , ימיבנה החזרה בסיפור המקרא"', שטרנברג מ .150-109' עמ, )ז"תשל (25 הספרות, " אינפורמאציונית

] ט"תשל: שטרנברג[נקודת התצפית , בין האמת לכל האמת בסיפור המקראי" _

313

, "ועיצוב חיי הנפש בחדירה הסיכומית ובמונולוג הפנימי .146-110' עמ, )ט"תשל (29 הספרות

]ג"תשמ: שטרנברג[ הספרות , "עולם ופרספקטיבה באמנות המקרא, לשון" _ .131-88' מע, )ג"תשמ (32

]א"תשמ: שיינטוק ומאלי[ לקראת ניתוח אילוקוציוני של השיחה בסיפור " ' שיינטוק א . 75-70' עמ, )1981 (31-30הספרות , "המקראי ', ומאלי ע

]ד"תשס: שמש[, תרביץ, "'מדרש משפטים' – 4Q251מגילה "', שמש א . 49-25' עמ, )ד"תשס(א , עג

Abraham K., "Statutory Interpretation and Literary Theory: Some Common Concerns of an Unlikley Pair," Rutgers Law Review 32 (1979) pp 676-694.

]1979: אברהם[

Abrams K., "Hearing the Call of Stories," California Law Review 79 (1991), pp 971-1052.

]1991: אברמס[

_ "Unity, Narrative and Law," Studies in Law, Politics and Society 13 (1993), pp 3-35.

]1993: אברמס[

Alter R., The Art of Biblical Poetry, New York, N.Y., 1985. ]1985: אלטר[

Anbar M., "L'influence Deutéronomique sur le Code de L'Alliance; le cas d'Exodus 21:12-17," Zeitschrift für Altorientalische und Biblische Rechtsgeschichte 5 (1999), pp 165-166.

]1999: ענבר[

The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of The University of Chicago, vol 1-11, 13-17, 21, Chicago, Ill., 1956.

[CAD]

Austin J.L., How to Do Things with Words, Oxford, 1975. ]1975: אוסטין[

Bach A., "Good to the Last Drop: Viewing the Sotah (Numbers 5.11-31) as the Glass Half Empty and Wondering How to View it Half Full," in The New Literary Criticism and the Hebrew Bible, D.A. Clines & J.C. Exum (eds), Sheffield, 1993, pp 26-54.

]1993: באך[

Bal M., Narratology: Introduction to the Theory of Narrative trans. by C. van Boheemen, Toronto, 1985.

]1985: באל[

314

_ Lethal Love: Feminist Literary Readings of Biblical Love Stories, Bloomington, Ind., 1987.

]1987: באל[

_ "The Point of Narratology," Poetics Today 11 (1990), pp 727-753.

]1990: באל[

Barmash P., "The Narrative Quandary: Cases of Law in Literature," VT 54 (2004), pp 1-16.

]2004: ברמש[

_ Homicide in the Biblical World, Cambridge, Mass., 2004.

]א2004: ברמש[

Barthes R., Image, Music, Text, Essays selected and translated by S. Heath, New York, N.Y., 1977.

]1977: בארת[

Bellefontaine E., "Deuteronomy 21: 18-21; Reviewing the Case of the Rebellious Son," JSOT 13 (1979), pp 13-31.

)1979: בלפונטיין[

Bennet W.L.& Reconstructing Reality in the Courtroom, Justice Feldman M.S., and Judgment in American Culture, London, 1981.

]1981: בנט ופלדמן[

Berlin A., "Shared Rhetorical Features in Biblical and Sumerian Literature," JANES 10 (1978), pp 35-42.

]1978: ברלין[

_ Poetics and Interpretation of Biblical Narrative, Sheffield, 1983.

]1983: ברלין[

_ The Dynamics of Biblical Parallelism, Bloomington, Ind., 1985.

]1985: ברלין[

_ "Numinous Nomos: On the Relationship between Narrative and Law," in "A Wise and Discerning Mind" Essays in Honor of Burke O. Long, S.M. Olyan and R.C. Culley (eds), Providence, RI., 2000, pp 25-31.

]2000: ברלין[

Bibb B.D., "Nadab and Abihu Attempt to fill a Gap: Law and Narrative in Leviticus 10.1-7," JSOT 96 (2001), pp 83-99.

]2001: ביב[

Binder G., Literary Criticisms of Law, New Jersey, 2000. Weisberg R.,

315

]2000: בינדר וויסברג[

Black J., George A, A Concise Dictionary of Akkadian2, Wiesbaden, Postgate N, (eds) 2000.

[CDA]

Blenkinsopp J., Wisdom and Law in the Old Testament: The Ordering of Life in Israel and Early Judaism, Rev. ed., Oxford, 1995.

]1995: נקינסופבל[

Boecker H.J., Redeformen des Rechtslebens im Alten Testament, Neukirchen-Vluyn, 1970.

]1970: בקר[

_ Law and the Administration of Justice in the Old Testament and Ancient Near-East, Minneapolis, Mn, 1980.

]1980: בקר[

Booth W., The Rhetoric of Fiction, Chicago, Ill., 1961. ]1961: 'בות[

Bottéro J., Mesopotamia, Writing, Reasoning, and the Gods, trans. by Z. Bahrani and M. van De Mieroop, Chicago and London, 1992.

]1992: בוטרו[

Bright J., "The Apodictic Prohibition: Some Observations," JBL 92 (1973), pp 185-204.

]1973: ברייט[

Brin G., Studies in Biblical Law from the Hebrew Bible to the Dead Sea Scrolls, Sheffield, 1994.

]1994: ברין[

_ "The Formula 'If He Shall Not (Do)' and the Problem of Sanctions in Biblical Law," in Pomegranates and Golden Bells, Studies in Biblical, Jewish and Near Eastern Ritual, Law and Literature in Honor of J. Milgrom, D.P. Wright, D.N. Freedman, A Hurvitz (eds), Winona Lake, Ind., 1995, pp 341-362.

]1995: ברין[

_ "Divorce at Qumran," in Legal Texts and Legal Issues, M. Bernstein, F.G. Martinez, J. Kampen (eds), Leiden, 1997, pp 231-244.

]1997: ברין[

Brooks P., Reading for the Plot, Design and Intention in Narrative, New York, N.Y., 1985.

]1985: ברוקס[

_ "Narrativity of the Law," Law and Literature 14 (2002), pp 1-10.

316

]2002: ברוקס[

Brooks P. & Law's Stories, Narrative and Rhetoric in the Law, Gewirtz P. (eds), New Haven, Conn., 1996.

]1996: ירץבברוקס וג[

Brown F. Driver The New Brown, Driver, Briggs Gesenius S.R. Briggs C.A., Hebrew and English Lexicon of the Old Testament, Peabody, Mass., 1979.

[BDB]

Bruckner J.K., Implied Law in the Abraham Narrative, A Literary and Theological Analysis, Sheffield, 2001.

]2001: ברוקנר[

Brueggemann W., The Book of Exodus, Introduction, Commentary and Reflections (NIB), Nashville, Tenn., 1994.

]1994: ברוגמן[

_ Deuteronomy (AOTC), Nashville, Tenn., 2001. ]2001: ברוגמן[

Bruner J.S., Acts of Meaning, Cambridge, Mass., 1990. ]1990: ברונר[

Budd P.J., Numbers (WBC), Waco, Tex., 1982. ]1982: באד[

_ Leviticus (NCBC), London, 1996. ]1996: באד[

Burnside J.P., The Signs of Sin: Seriousness of Offence in Biblical Law, Sheffield, 2003.

]2003: ברנסייד[

Campbell E.F., Ruth: A New Translation with Introduction, Notes and Commentary (AB), Garden City, N.Y., 1975.

]1975: קמפבל[

Cardozo B.N., Law and Literature and Other Essays and Addresses, New York, N.Y., 1931.

]1931: קרדוזו[

Carmichael C.M., The Laws of Deuteronomy, Ithaca, N.Y., 1974. ]1974: קרמייקל[

_ Law and Narrative in the Bible: The Evidence of the Deuteronomic Laws and the Decalogue, Ithaca, N.Y., 1985.

]1985: קרמייקל[

_ The Origins of Biblical Law: The Decalogue and

317

the Book of the Covenant, Ithaca & London, 1992. ]1992: קרמייקל[

_ The Spirit of Biblical Law, Athens, GA., 1996. ]1996: ייקלקרמ[

_ Law, Legend and Incest in the Bible: Leviticus 18-20, Ithaca, N.Y., 1997.

]1997: קרמייקל[

Chatman S., Story and Discourse, Narrative Structure in Fiction and Film, Ithaca, New York, London, 1978.

]1978: טמן'צ[

_ Coming to Terms: The Rhetoric of Narrative in Fiction and Film, Ithaca and London, 1990.

]1990: טמן'צ[

Childs B.S., Exodus, A Commentary (OTL), London, 1974. ]1974: לדס'צ[

Christensen D.L., Deuteronomy (WBC), vol 1-2, Dallas, Tex., 2001-2002.

]2001/2: כריסטנסן[

Clements R.E., The Book of Deuteronomy, Introduction, Commentary and Reflections (NIB), Nashville, Tenn., 1994.

]1994: קלמנטס[

Cohen Y., "The 'Unwritten Laws' of the Hittites: The Case of The natta āra Expression," in The Proceedings of the 4th International Hittitological Congress, G.Wilhelm (ed), Wiesbaden: Harrassowitz, 2001, pp 73-82.

]2001: כהן[

_ Taboos and Prohibitions in Hittite Society: A Study of the Hittite Expression natta āra ('not permitted'), 2002.

]2002: כהן[

Collins N.L., "Notes on the Text of Exodus XXI 22," VT 43 (1993), pp 289-301.

]1993: קולינס[

Corcos C.A., An International Guide to Law and Literature Studies vol 1&2, Buffalo, New York, 2000.

]2000: קורקוס[

Cover R., "Nomos and Narrative," Harvard Law Review 97.4 (1983), pp 4-68.

]1983: קאבר[

Dällenbach L., Le Récit Spéculaire, Essai sur la Mise en Abyme, Paris, 1977.

318

]1977: לנבאךייד[

Damrosch D., The Narrative Covenant: Transformation of Genre in the Growth of Biblical Literature, San Francisco, Ca., 1987.

]1987: דמרוש[

Daube D., Studies in Biblical Law2, New York, N.Y., 1969. ]1969: דאובה[

Davidson R., "Covenant Ideology in Ancient Israel," in The World of Ancient Israel, R.E. Clements (ed), Cambridge, Mass., 1989, pp 323-347.

]1989: דוידסון[

Davies E.W., Numbers (NCBC), London, 1995. ]1995: דייויס[

Delgado R., "Storytelling for Oppositionists and Others: A Plea for Narrative," Michigan Law Review 87 (1989), pp 2411-2441.

]1989: דלגדו[

Dempster S., "The Deuteronomic Formula Kî Yimmāsē’ in the Light of Biblical and Ancient Near Eastern Law," RB 91 (1984), pp 188-211.

]1984: דמפסטר[

De Regt L.J., "Implications of Rhetorical Questions in Strophes in Job 11 and 15," in The Book of Job, W.A.M. Beuken (ed), Leuven, 1994, pp 321-328.

]1994: דה רגט[

De Vries S., "The Development of the Deuteronomic Promulgation Formula," Biblica 55 (1974), pp 301-316.

]1974: דה פריס[

Dick M.B., "Job 31, The Oath of Innocence and the Sage," ZAW 95 (1983), pp 31-53.

]1983: דיק[

Dion P.E., "Deuteronomy 13: The Suppression of Alien Religious Propaganda in Israel During the Late Monarchical Era," in Law and Ideology in Monarchic Israel, B. Halpern & D.W. Hobson (eds), Sheffield, 1991, pp 147-217.

]1991: דיון[

Dozeman T.B., The Book of Numbers (NIB), Nashville, Tenn., 1994. ]1994: דוזמן[

Driver G.R. & The Babylonian Laws, vol I, Oxford, 1952. Miles J.C.,

]דרייבר ומיילס[

319

Driver S.R., A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Deuteronomy3 (ICC), Edinburgh, 1902.

]1902: דריבר[

Duff R.A., Intention, Agency and Criminal Liability: Philosophy of Action and the Criminal Law, Oxford, 1990.

]1990: דאף[

Durham J.I., Exodus (WBC), Waco, Tex., 1987. ]1987: דורהם[

Dworkin R., "Law as Interpretation," in The Politics of Interpretation, Critical Inquiry 9 (1982/83), W.J.T. Mitchell (ed), pp 179-200.

]1982/1983: דבורקין[

_ Law's Empire, Cambridge, Mass., 1986. ]1986: דבורקין[

Eilberg-Schwartz H., The Human Will in Judaism: The Mishnah's Philosophy of Intention, Ann Arbor, Mich., 1986.

]1986: שורץ- אילברג[

Falk Z., Hebrew Law in Biblical Times, Jerusalem, 1964. ]1964: פלק[

Farber D.A & "Telling Stories Out of School: An Essay on Legal Narratives," Sherry S., Stanford Law Review 45 (1993), pp 807-855.

]1993: פרבר ושרי[

Fensham C., "Widow, Orphan, and the Poor in Ancient Near Eastern Legal and Wisdom Literature," JNES 21 (1962), pp 129-139.

]1962: פנשם[

Ferguson R.A., "Untold Stories in the Law," in Law's Stories, Narrative and Rhetoric in the Law, P. Brooks & P. Gewirtz (eds), New Haven, Conn., 1996, pp 84-98.

]1996: ןפרגוסו[

Finkelstein J.J., "Ammisaduqa's Edict and the Babylonian 'Law Codes'," JCS 15 (1961), pp 91-104.

]1961: פינקלשטיין[

_ "The Ox that Gored," Transactions of the American Philosophical Society 71.2 (1981), pp 1-89.

]1981: פינקלשטיין[

Fish S., "Working on the Chain Gang: Interpretation in the Law and in Literary Criticism," in The Politics of Interpretation, Critical Inquiry 9 (1982/83), W.J.T. Mitchell (ed), pp 201-216.

320

]1982/1983: פיש[

_ Doing What Comes Naturally: Change, Rhetoric and the Practice of Theory in Literary and Legal Studies, London, 1989.

]1989: פיש[

Fishbane M., "Accusations of Adultery: A Study of Law and Scribal Practice in Numbers 5: 11-31," HUCA 45 (1974), pp 25-45.

]1974: פישביין[

_ "Biblical Colophons, Textual Criticism and Legal Analogies," CBQ 42 (1980), pp 438-449.

]1980: פישביין[

_ Biblical Interpretation in Ancient Israel, Oxford, 1985. ]1985: פישביין[

Fisher W.R., Human Communication as Narration: Toward a Philosophy of Reason, Value and Action, Columbia, S.C., 1989.

]1989: פישר[

Fiss O., "Objectivity and Interpretation," Stanford Law Review 34 (1982), pp 739-763.

]1982: פיס[

Fitzpatrick-McKinley A., The Transformation of Torah from Scribal Advice to Law, Sheffield, 1999.

]1999: מקינלי- יקפיטספטר[

Fletcher G., Rethinking Criminal Law, Boston, Mass., 1978. ]1978: פלטשר[

Follingstad C.M., Deictic Viewpoint in Biblical Hebrew Text: A Syntagmatic and Paradigmatic Analysis of the Particle Ky, Dallas, Tex., 2001.

]2001: פולינגסטד[

Fretheim T.E., Exodus, Interpretation, Louisville, Ky., 1991. ]1991: פרטהיים[

Frymer-Kensky T., "The Strange Case of the Suspected Sotah (Numbers V 11-31)," VT 34 (1989), pp 11-26.

]1989: קנסקי- פריימר[

Gemser B., "The Importance of the Motive Clause in the Old Testament Law," VTS 1, Leiden, 1953, pp 50-66.

]1953: חמזר[

Genette G., Narrative Discourse, trans. by J.E. Lewin, Oxford, 1980.

]1980: נט'ז[

321

Gerstenberger E., "Covenant and Commandment," JBL 84 (1965), pp 38-51. ]1965: גרסטנברגר[

Gesenius W. - Hebrew Grammar, trans. by A.E. Cowley, Oxford, 1910. Kautzsch E.,

]גזניוס[

Gevirtz S., "West-Semitic Curses and the Problem of the Origins of Hebrew Law," VT 2 (1961), pp 137-158.

]1961: גבירץ[

Gilmer H., The If-You Form in Israelite Law, Missoula, Mt., 1975. ]1975: גילמר[

Ginsberg H.L., "Lexicographical Notes," in Hebräische Wortforschung Festschrift zum 80 Geburtstag von W. Baumgartner, Leiden, 1967, pp 71-82.

]1967: גינזברג[

Goldenberg G., Studies in Semitic Linguistics: Selected Writings, Jerusalem, 1998.

]1998: גולדנברג[

Goodrich P., Legal Discourse, Studies in Linguistics Rhetoric and Legal Analysis, London, 1987.

]1987: גודריש[

Gray G.B., A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Numbers (ICC), Edinburgh, 1903.

]1903: גריי[

Greenberg M., "The Biblical Concept of Asylum," JBL 78 (1959) pp 125-132.

]1959: גגרינבר[

_ "More Reflections on Biblical Criminal Law," in Scripta Hierosolymitana 31 (1986), S. Japhet (ed), pp 1-17.

]1986: גרינברג[

Greengus S., "Some Issues Relating to the Comparability of Laws and the Coherence of the Legal Tradition," in Theory and Method in Biblical and Cuneiform Law, B.M. Levinson (ed), Sheffield, 1994, pp 60-87.

]1994: גרינגוס[

Greenspahn F.E., When Brothers Dwell Together: The Preeminence of Younger Siblings in the Hebrew Bible, New York, N.Y., 1994.

]1994: גרינשפאן[

Greenstein E.L., "Another Attestation of Initial h >’ in West Semitic," JANESCU 5 (1973), pp 157-164.

]1973: גרינשטיין[

322

_ "Biblical Law," in Back to the Sources, Reading the Classic Jewish Texts, B. Holtz (ed), New York, N.Y., 1984, pp 83-103.

]1984: גרינשטיין[

_ "On the Genesis of Biblical Prose Narrative," Prooftexts 8 (1988), pp 347-354.

]1988: גרינשטיין[

_ "The Syntax of Saying 'Yes' in Biblical Hebrew," JANES 19 (1989), pp 51-59.

]1989: גרינשטיין[

_ Introduction and Annotations to the Book of Exodus (Shemot), in The Harper Collins Study Bible, a new annotated edition by the Society of Biblical Literature, W.A. Meeks [et al] (eds), New York, N.Y., 1993, pp 77-150.

]1993: גרינשטיין[

_ "A Forensic Understanding of the Speech from the Whirlwind," in Texts, Temples, and Traditions, M.V. Fox [et al] (eds), Winona Lake, Ind., 1996, pp 241-258.

]1996: גרינשטיין[

_ "The Retelling of the Flood Story in the Gilgamesh Epic," in Hesed ve-Emet, Studies in Honor of E.S. Frerichs, J. Magness and S. Gitin (eds), Atlanta, Ga., 1998, pp 197-204.

]1998: גרינשטיין[

_ "The Role of the Reader in Ugaritic Narrative," in "A Wise and Discerning Mind" Essays in Honor of Burke O. Long, S.M. Olyan and R.C. Culley (eds), Providence, RI, 2000, pp 139-151.

]2000: גרינשטיין[

_ "Dietary Laws," in Etz Hayim Torah Commentary, D.L. Lieber (ed), New York, N.Y., 2001, pp 1460-1464.

]2001: גרינשטיין[

_ "Presenting Genesis 1, Constructively and Deconstructively," Prooftexts 21 (2001), pp 1-22.

]א2001: גרינשטיין[

_ "The Poem on Wisdom in Job 28 in its Conceptual and Literary Contexts," in Job 28, Cognition in Context, E. van Wolde (ed), Leiden, Boston, Mass., 2003, pp 253-280.

]2003: גרינשטיין[

Gunn D.M. & Narrative in the Hebrew Bible, Oxford, 1993. Fewell D.N.,

]1993: גאן ופיוול[

323

Halivni D.W., Midrash, Mishnah and Gemara: The Jewish Predilection for Justified Law, Cambridge, Mass., 1986.

]1986: הלבני[

Hallo W., "The Slandered Bride," in Studies Presented to A.L. Oppenheim, R.D. Biggs and J.A. Brinkman (eds), Chicago, Ill., 1964, pp 95-105.

]1964: האלו[

_ "Biblical Abomination and Sumerian Taboos," JQR 76 (1985), pp 21-40.

]1985: האלו[

Haran M., "The Graded Numerical Sequence and the Phenomenon of 'Automatism' in Biblical Poetry," VTS 22 (1972), pp 238-267.

]1972: הרן[

Harrison R.K., Numbers, An Exegetical Commentary, Grand Rapids, Mich., 1992.

]1992: הריסון[

Hartley J.E., Leviticus (WBC), Dallas, Tex., 1982. ]1982: הארטלי[

Haas P., "'Die He Shall Surely Die', The Structure of Homicide in Biblical Law," Semeia 45 (1989), pp 67-87.

]1989: האס[

Held M., "The Action-Result (Factitive-Passive) Sequence of Identical Verbs in Biblical Hebrew and Ugaritic," JBL 84 (1965), pp 272-282.

]1965: הלד[

Henderson L.N., "Legality and Empathy," Michigan Law Review 85 (1987), pp 1574-1653.

]1987: הנדרסון[

Hoffman Y., "The Conception of 'Other Gods' in Deuteronomistic Literature," IOS 14 (1994), pp 103-118.

]1994: הופמן[

_ "The Deuteronomistic Concept of the Herem," ZAW 111 (1999), pp 196-210.

]1999: הופמן[

van Houten C., The Alien in Israelite Law, Sheffield, 1991. ]1991: אוטןה- ון[

Houtman C., Exodus, Historical Commentary on the Old Testament, vol 1-3, Kampen, 1993, 1996, Leuven, 2000.

]2000, 1996, 1993: האוטמן[

324

Humbert P., "'Etendre la main', Note de lexicographie hébraïque," VT 12 (1962), pp 383-395.

]1962: הומבר[

Hurowitz V.A., Inu Anum Sirum: Literary Structures in the Non- Juridical Sections of Codex Hammurabi, Philadelphia, Pa., 1994.

]1994: יץווהור[

Hurvitz A., "The Date of the Prose-Tale of Job Linguistically Reconsidered," HTR 67 (1974), pp 17-34.

]1974: הורביץ[

Hutchinson A.C., Dwelling on the Threshold: Critical Essays in Modern Legal Thought, Toronto, 1988.

]1988: ינסון'הטצ[

Hyatt J.P., Exodus (NCBC), London, 1996. ]1996: הייאט[

Isser S., "Two Traditions: The Law of Exodus 21: 22-23 Revisited," CBQ 52 (1990), pp 30-45.

]1990: ראיס[

Iser W., The Act of Reading: A Theory of Aesthetic Response, Baltimore, ML, 1980.

]1980: רזאי[

Jackson B.S., "Reflections on Biblical Criminal Law," JJS 24 (1973) pp 8-38.

]1973: קסון'ג[

_ "The Problem of Exodus 21: 22-5 (Ius Talionis)," in Essays in Jewish and Comparative Legal History, Leiden, 1975, pp 75-107.

]1975: קסון'ג[

_ "The Ceremonial and the Judicial: Biblical Law as Sign and Symbol," JSOT 30 (1984), pp 25-50.

]1984: קסון'ג[

_ Law, Fact and Narrative Coherence, Liverpool, 1988. ]1988: קסון'ג[

_ "Narrative Theories and Legal Discourse," in Narrative in Culture: The Uses of Storytelling in the Sciences, Philosophy and Literature, C. Nash (ed), London & New York, 1990, pp 23-50.

]1990: קסון'ג[

_ "Modelling Biblical Law: The Covenant Code," Chicago-Kent Law Review 70.4 (1995), pp 1745-1827.

]1995: קסון'ג[

325

_ "Exodus 21:18-19 and the Origins of the Casuistic Form," ILR 33 (1999), pp 798-820.

]1999 :קסון'ג[

_ Studies in the Semiotics of Biblical Law, Sheffield, 2000.

]2000: קסון'ג[

Jacob B., The Second Book of the Bible, Exodus, New Jersey, 1992.

]1992: יעקוב[

Japhet S., "The Relationship between the Legal Corpora in the Pentateuch in Light of Manumission Laws," in Scripta Hierosolymitana 31 (1986), S. Japhet (ed), pp 63-89.

]1986: יפת[

Jepsen A., Untersuchungen zum Bundesbuch, Stuttgart, 1927. ]1927: יפסן[

Joosten J., "The Predicative Participle in BH," Zeitschrift für Althebräistik, 2 (1989), pp 128-159.

]1989: יוסטן[

_ "Do the Finite Verbal Forms in Biblical Hebrew Express Aspect?" JANES 29 (2002), pp 49-70.

]2002: טןיוס[

Joüon P., A Grammar of Biblical Hebrew, trans. by T. Muraoka, Rome, 1996.

]ואון'ז[

Kaegi A., Kaegi's Greek Grammar, trans. by J.A. Kleist, Wauconda Ill., 1995.

]קאגי[

Kaufman S.A., "The Structure of the Deuteronomic Law," Maarav 1 (1978-79), pp 105-158.

]1979: קאופמן[

Knight D.A., "Village Law and the Book of the Covenant," in "A Wise and Discerning Mind" Essays in Honor of Burke O. Long, S.M. Olyan and R.C. Culley (eds), Providence, RI., 2000, pp 163-179.

]2000: נייט[

Kugel J., The Idea of Biblical Poetry: Parallelism and its History, New Haven, Conn., 1981.

]1981: קוגל[

Labuschagne C.J., "Divine Speech in Deuteronomy," in A Song of Power and the Power of Song; Essays on the Book

326

of Deuteronomy, D.L. Christensen (ed), Winona Lake, Ind., 1993, pp 375-393.

]1993: בוסשייןאל[

Lambert W.G., Babylonian Wisdom Literature, Oxford, 1960, pp 110-115.

]1960: למברט[

LaRue L.H., Constitutional Law as Fiction: Narrative in the Rhetoric of Authority, University Park, Pa., 1995.

]1995: רו-לה[

Levine B.A., Leviticus (The JPS Torah Commentary), Philadelphia, New York, Jerusalem, 1989.

]1989: לוין[

_ Numbers 1-20, A New Translation with Introduction and Commentary (AB), New York, N.Y., 1993.

]1993: לוין[

Levinson B., (ed) Theory and Method in Biblical and Cuneiform Law, Revision, Interpolation and Development, Sheffield, 1994.

]1994: לוינסון[

_ Deuteronomy and the Hermeneutics of Legal Innovation, New York, N.Y., 1997.

]1997: לוינסון[

_ "'You must not add anything to what I command you': Paradoxes of Canon and Authorship in Ancient Israel," Numen 50 (2003), pp 1-51.

]2003: לוינסון[

Levinson S.& Interpreting Law and Literature – A Hermeneutic Mailloux S., (eds) Reader, Evanston, Ill, 1988.

]1988: יוילוינסון ומ[

Liss H., "Kanon und Fiktion, Zur literarischen Funkion Biblischer Rechtstexte," BN 121 (2004), pp 7-38.

]2004: ליס[

Lohfink N., Das Hauptgebot, Eine Untersuchung literarischer Einleitungsfragen zu Dtn. 5-11, Rome, 1963.

]1963: לופינק[

_ Studien zum Deuteronomium und zur deuteronomistischen Literatur, vol 1-2, Stuttgart, 1990-1991.

]1990-1991: לופינק[

Malul M., Studies in Mesopotamian Legal Symbolism, Neukirchen-Vluyn, 1988.

]1988: מלול[

327

_ Knowledge, Control and Sex, Studies in Biblical Thought, Culture and Worldview, Tel Aviv - Jaffa, 2002.

]2002: מלול[

Manley G.T., The Book of the Law, London, 1957. ]1957: מנלי[

Marcus D., "Juvenile Delinquency in the Bible and the Ancient Near East," JANES 13 (1981), pp 31-52.

]1981: מרקוס[

Mayes A.D.H., Deuteronomy (NCBC), London, 1981. ]1981: מייס[

McCarthy D.J., "The Uses of wehinnēh in Biblical Hebrew," Biblica 61 (1980), pp 330-342.

]1980: רטיאמק[

_ Treaty and Covenant: A Study in Form in the Ancient Oriental Documents and in the Old Testament, Rome, 1981.

]1981: מקארטי[

McEvenue S.E., The Narrative Style of the Priestly Writer, Rome, 1971.

]1971: אבניו- מק[

Meier S.A., Speaking of Speaking, Marking Direct Discourse in the Hebrew Bible, Leiden, New York, Köln, 1992.

]1992: מאייר[

Mendenhall G.E., "Covenant Forms in Israelite Tradition," The Biblical Archaeologist 17 (1954), pp 50-76.

]1954: מנדנהול[

Milgrom J., "Profane Slaughter and a Formulaic Key to the Composition of Deuteronomy," HUCA 47 (1976), pp 1-17.

]1976: מילגרום[

_ Numbers (The JPS Torah Commentary), Philadelphia, Pa., 1990.

] 1990: מילגרום[

_ Leviticus, A New Translation with Introduction and Commentary (AB), vol 1-3, New York, N.Y., 1991, 2000, 2001.

]2001, 2000, 1991: מילגרום[

Miller C.L., The Representation of Speech in Biblical Hebrew Narrative: A Linguistic Analysis, Atlanta, Ga., 1996.

]1996: מילר[

328

Minow M., "Stories in Law," in Law's Stories, Narrative and Rhetoric in the Law, P. Brooks & P. Gewirtz (eds), New Haven, Conn., 1996, pp 24-36.

]1996: מינוו[

Moran W.L., "Ancient Near Eastern Background of the Love of God in Deuteronomy," CBQ 25 (1963), pp 77-87.

]1963: מורן[

Nash C., (ed) Narrative in Culture, The Uses of Storytelling in the Sciences, Philosophy, and Literature, New York, N.Y., 1990.

]1990: נאש[

Nasuti H.P., "Identity, Indentification and Imitation: The Narrative Hermeneutics of Biblical Law," Journal of Law and Religion, 4 (1986), pp 9-23.

]1986: נסוטי[

Nelson R.D., Deuteronomy (OTL), Westminster, 2002. ]2002: נלסון[

Nicholson E.W., "The Decalogue as the Direct Address of God," VT 27 (1977), pp 422-433.

]1977: ניקולסון[

Noth M., Exodus, A Commentary (OTL), London, 1962. ]1962: 'נות[

_ Numbers, A Commentary (OTL), London, 1968. ]1968: 'נות[

Otto E., "Town and Rural Countryside in Ancient Israelite Law: Reception and Redaction in Cuneiform and Israelite Law," JSOT 57 (1993), pp 3-22.

]1993: אוטו[

_ "The Pre-exilic Deuteronomy as a Revision of the Covenant Code," in Kontinuum und Proprium: Studien zur sozial-und Rechtsgeschichte des alten Orients und des alten Testaments, Wiesbaden, 1996, pp 112-122.

]1996: אוטו[

Olson D.T., The Death of the Old and the Birth of the New: The Framework of the Book of Numbers and the Pentateuch, Chico, CA, 1985.

]1985: אולסון[

Papke D.R., (ed), Narrative and the Legal Discourse – A Reader in Storytelling and the Law, Liverpool, 1991.

]1991: פפקה[

Parker S.B., (ed), Ugaritic Narrative Poetry, trans. by M.S. Smith,

329

S.B. Parker, E.L. Greenstein, T.J. Lewis, D. Marcus, Atlanta, Ga., 1997.

]1997: פרקר[

Patrick D., Old Testament Law, Atlanta, Ga., 1985. ]1985: פטריק[

Patrick D., (ed), Thinking Biblical Law, Semeia 45 (1989). ]1989: פטריק[

Patrick D. & Rhetoric and Biblical Interpretation, Sheffield, 1990. Scult A.,

]1990: לטאפטריק וסק[

Paul S.M., Studies in the Book of the Covenant in the Light of Biblical and Cuneiform Law, Leiden, 1970.

]1970: פאול[

van Peer W., & New Perspectives on Narrative Perspective, Chatman S., (eds) New York, N.Y., 2001.

]2001: טמן'פיר וצ- ון[

Phillips A., Ancient Israel Criminal Law, Oxford, 1970. ]1970: פיליפס[

_ "The Laws of Slavery: Exodus 21: 2-11," JSOT 30 (1984), pp 51-66.

]1984: פיליפס[

Polak F., "The Style of the Dialogue in Biblical Prose Narrative," JANES 28 (2002), pp 53-95.

]2002: פולק[

_ "The Covenant at Mount Sinai in the Light of Texts from Mari," in Sefer Moshe, The Moshe Weinfeld Jubilee Volume, Studies in the Bible and the Ancient Near East, Qumran, and Post-Biblical Judaism, C. Cohen, A. Hurvitz, S.M. Paul (eds), Winona Lake, Ind., 2004, pp 119-134.

]2004: פולק[

Polzin R., Moses and the Deuteronomist, A Literary Study of the Deuteronomic History, New York, N.Y., 1980.

]1980: פולזין[

_ "Reporting Speech in the Book of Deuteronomy; Toward a Compositional Analysis of the Deuteronomic History," in Traditions in Transformation: Turning Points in Biblical Faith, B. Halpern, J.D. Levenson (eds), Winona Lake, Ind., 1981, pp 193-211.

]1981: פולזין[

Posner R., Law and Literature: A Misunderstood Relation,

330

Cambridge, Mass., 1988. ]1988: פוזנר[

Pritchard J.B., (ed) Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament3, Princeton, N.J., 1969.

[ANET]

von Rad G., Studies in Deuteronomy, trans. by D. Stalker, London, 1953.

]1953: פון ראד[

_ Deuteronomy, A Commentary (OTL), trans. by D. Barton, London, 1966.

]1966: פון ראד[

_ "The Form-Critical Problem of the Hexateuch," in The Problem of the Hexateuch and Other Essays, trans. by E.W. Trueman Dicken, Edinburgh and London, 1966, pp 1-78.

]א1966: פון ראד[

Rendtorff R., The Covenant Formula: An Exegetical and Theological Investigation, Edinburgh, 1998.

]1998: רנדטורף[

Rofé A., "The History of the Cities of Refuge in Biblical Law," in Scripta Hierosolymitana 31 (1986), S. Japhet (ed), pp 205-239.

]1986: רופא[

_ "Family and Sex Laws in Deuteronomy and the Book of Covenant," Henoch 92 (1987), pp 131-159.

]1987: רופא[

_ "The Organization of the Judiciary in Deuteronomy (Deut. 16.18-20; 17.8-13; 19.15; 21.22-23; 24.16; 25.1-3)," in The Words of the Aramaeans, vol I, Biblical Studies in Honour of P.E. Dion, P.M. Daviau, J.W. Wevers, M. Weigl (eds), Sheffield, 2001, pp 92-112.

]2001: רופא[

Roth M., Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor2, Atlanta, Ga., 1997.

]1997: 'רות[

_ "The Because Clause: Punishment Rationalization in Mesopotamian Laws," Veenhof Anniversary Volume, Studies Presented to K.R. Veenhof on the Occasion of his Sixty-Fifth Birthday, W.H. van Soldt (ed), Leiden, 2001, pp 407-412.

]2001: 'רות[

331

Sarna N.M., Exodus, (The JPS Torah Commentary), Philadelphia, New York, Jerusalem, 1991.

]1991: סרנה[

Savran G.W., "The Character as Narrator in Biblical Narrative," Prooftexts 5 (1985), pp 1-17.

]1985: סברן[

_ Telling and Retelling, Quotation in Biblical Narrative, Bloomington, Ind., 1988.

]1988: סברן[

Schmidt-Radefeldt J., "On So-called 'Rhetorical Questions'," Journal of Pragmatics 1 (1977), pp 375-392.

]1977: רדפלדט-שמידט[

Schwartz B., "A Literary Study of the Slave-Girl Pericope – Leviticus 19:20-22," in Scripta Hierosolymitana 31 (1986), S. Japhet (ed), pp 241-255.

] 1986: שוורץ[

van Seters J., "The Law of the Hebrew Slave," ZAW 108 (1996), pp 534-546.

]1996: ון סטרס[

Slanski K., The Babylonian Entitlement narūs (kudurrus), A Study in Their Form and Function, Cambridge, Mass., 2003.

]2003: סלנסקי[

Sonnet J., The Book within the Book: Writing in Deuteronomy, Leiden, 1997.

]1997: סונט[

Sonsino R., Motive Clauses in the Biblical Legal Corpora in Light of Biblical and Extra-Biblical Literature, Ann Arbor, Mich., 1982.

]1982: סונסינו[

Soss N.M., "Old Testament Law and Economic Society," Journal of the History of Ideas 34 (1973), pp 323-344.

]1973: סוס[

Speiser E.A., Oriental and Biblical Studies: Collected Writings of E.A. Speiser, J.J. Finkelstein & M. Greenberg (eds), Philadelphia, Pa., 1967.

]1967: ספייזר[

Sprinkle J.M., "The Book of the Covenant", A Literary Approach, Sheffield, 1994.

]1994: ספרינקל[

Stahl N., Law and Liminality in the Bible, Sheffield, 1995. ]1995: סטהל[

332

Sternberg M., The Poetics of Biblical Narrative: Ideological Literature and the Drama of Reading, Bloomington, Ind., 1985.

]1985: שטרנברג[

Steurnagel C., Das Deuteronomium2, Göttingen, 1923. ]1923: שטרויאנגל[

Thompson L.L., Introducing Biblical Literature: A More Fantastic Country, Englewood Cliffs, N.J., 1978, pp 145-159.

]1978: ומפסוןת[

Tigay J.H., "Examination of the Accused Bride in 4Q159: Forensic Medicine at Qumran," JANES 22 (1993), pp 129-134.

]1993: טיגאי[

_ Deuteronomy, (The JPS Torah Commentary), Philadelphia, New York, Jerusalem, 1996.

]1996: טיגאי[

Trible P., "Bringing Miriam Out of the Shadows," Bible Review 5/1 (1989), pp 14-25, 34.

]1989: ריבלט[

Waltke B. & An Introduction to Biblical Hebrew Syntax, O' Connor M., Winona Lake, Ind., 1996.

]ולטקה ואוקונור[

Watts J.W., Reading Law: The Rhetorical Shaping of the Pentateuch, Sheffield, 1999.

]1999: ואטס[

Weinfeld M., Deuteronomy and the Deuteronomic School, Oxford, 1972.

]1972: וינפלד[

_ "The Origin of the Apodictic Law," VT 23 (1973), pp 63-75.

]1973: וינפלד[

Weisberg R., Poetics and other Strategies of Law and Literature, New York, N.Y., 1992.

]1992: ויסברג[

_ "Proclaiming Trials as Narratives: Premises and Pretenses," in Law's Stories, Narrative and Rhetoric in the Law, P. Brooks & P. Gewirtz (eds), New Haven, Conn., 1996, pp 61-83.

]1996: ויסברג[

West R., Narrative, Authority and Law4, Michigan, Ill., 1993. ]1993: וסט[

333

Westbrook R., Studies in Biblical and Cuneiform Law, Paris, 1988. ]1988: וסטברוק[

_ Property and the Family in Biblical Law, Sheffield, 1991.

]1991: וסטברוק[

_ "The Deposite Law of Exodus 22:6-12," ZAW 106 (1994), pp 390-403.

]1994: וסטברוק[

_ "What is the Covenant Code?" in Theory and Method in Biblical and Cuneiform Law, B.M. Levinson (ed), Sheffield, 1994, pp 15-36.

]א1994: וסטברוק[

_ "Biblical and Cuneiform Law Codes," in Folk Law, Essays in the Theory and Practice of Lex Non Scripta, vol I, A.D. Renteln & A. Dundes (eds), Madison, Wis., 1995, pp 485-494.

]1995: וסטברוק[

_ "A Matter of Life and Death," JANES 25 (1997), pp 61-70.

]1997: וסטברוק[

_ "Legalistic 'Glosses' in Biblical Narratives," ILR 33 (1999), pp 787-797.

]1999: סטברוקו[

White Ha., "The Value of Narrativity in the Representation of Reality," in On Narrative, W.J.T. Mitchell (ed), Chicago, Ill., 1981, pp 1-25.

]1981: יטוי[

_ The Content of the Form: Narrative, Discourse and Historical Representation, Baltimore & London, 1987.

]1987: יטוי[

White Hu., (ed) Speech Act Theory and Biblical Criticism, Semeia 41 (1988).

]1988: יטיו[

White J.B., The Legal Imagination: Studies in the Nature of Legal Thought and Expression, Boston, Mass., 1973.

]1973: יטוי[

_ Heracles' Bow: Essays on the Rhetoric and Poetics of Law, Madison & London, 1985.

]1985: יטוי[

Wigmore J.H., "Introduction," in The Lawyer Literature, J.M. Gest (ed), London, 1913, pp IX-XII.

334

]1913: ויגמור[

Wiseman D.J., "Murder in Mesopotamia," Iraq 36 (1974), pp 249-260.

]1974: יסמןיו[

Wright D.P, "The Laws of Hammurabi as a Source for the Covenant Collection (Exodus 20:23-23:19)," Maarav 10 (2003), pp 11-87.

]2003: רייט[

Yaron R., The Laws of Eshnunna, Jerusalem, 1969. ]1969: ירון[

_ "Stylistic Conceits: The Negated Antonym," JANES 22 (1993), pp 141-148.

]1993: ירון[

_ "Stylistic Conceits II: The Absolute Infinitive in Biblical Law," in Pomegranates and Golden Bells, Studies in Biblical, Jewish and Near Eastern Ritual, Law and Literature, in Honor of J. Milgrom, D.P. Wright, D.N. Freedman, A Hurvitz (eds), Winona Lake, Ind., 1995, pp 449-460.

]1995: ירון[

Tel Aviv University The Lester and Sally Entin Faculty of Humanities The Chaim Rosenberg School of Jewish Studies

The Department of Biblical Studies

Reading Law as Narrative – A Study in the Casuistic Laws of the

Pentateuch

Ph.D. Thesis submitted for the degree of Doctor of Philosophy

By Assnat Bartor

Submitted to the Senate of Tel Aviv University

This work was carried out under the supervision of

Prof. Gershon Brin and Prof. Edward Greenstein

October 2005

I

Abstract

The casuistic law is recognized as one of the two basic categories of legal forms in

biblical law codes. It was Albrecht Alt in 1934 who coined the terms "casuistic law"

and "apodictic law" in his monograph: "The Origins of Israelite Law."

The casuistic law is conditional in form; it consists of a protasis – a conditional

clause stating an action or a state of affairs (casus) – and an apodosis – a clause that

designates the legal consequences of the case described in the protasis. This legal

form (which has quintessential parallels in Near Eastern law codes) is formulated

according to a fixed linguistic pattern, consisting of an opening formulation and

words which indicate the diverse events or states of affairs set forth in the law.

For example: "If a man delivers to his neighbor money or goods for safekeeping,

and it is stolen from the man's house, then if the thief is caught he shall pay double. If

the thief is not caught the owner of the house shall be brought before God to

determine whether or not he has put his hand into his neighbor's property" (Ex. 22:6-

7).1

The casuistic law is substantially descriptive and retrospective, and deals mainly

with human relationships. The present study proposes to read the casuistic laws of the

Pentateuch as narratives (as miniature stories).

Relying on the Aristotelian model, a story is a coherent unit, which has a

beginning, middle and end. It is a sequence of events that has four basic components:

1. a setting of time, place and characters; 2. a central subject that unifies the events;

3. an action or a conflict that raises a problem (which the story has to resolve); 4. a

solution or a result (when the story does not provide a solution). These components

comprise the "story."

The "story" is only one aspect of the literary narrative text; the other two aspects

are: 1. the "text," which is the verbal representation of the "story," i.e., the verbal

expression that presents the sequence of events. The "text" is what we read or hear;

2. the "narration" or "discourse," which is the process of producing the "text"; a

process of communication, in the course of which the "story" is transferred as a

1 The apodictic law consists of an unconditional command, such as: "You shall not murder," "Honor your father and your mother...." As opposed to the casuistic law, the command is categorical with no legal sanction.

II

message from sender (the one who narrates it) to receiver (the one who reads or hears

it).

The proposal to read the casuistic laws as stories means carrying out a systematic

analysis of these laws, according to the three components stated above. In casuistic

law, which deals with human states of affairs, it is possible to reconstruct the story,

i.e., the events in which "real people" take part, as well as their characters; being a

written text, the casuistic law enables examination of the textual means by which the

substance of the law is constructed; and as the law is related by an "agent" – the

lawgiver – it is possible to deal with the process of communication, in the course of

which the law is transferred to receivers/readers.

The significance of representing a phenomenon in narrative terms is to emphasize

change and development. Therefore, a pattern of law, which sets forth an action or a

state of affairs which throws the social order into disequilibrium, and then spells out

what is required to reintegrate that order, may be used as a fertile field for locating

narrative elements. In such a law, one may "concede" without any difficulty the

logical, abstract or principled dimensions, because the narrativity seems inherent in it.

In this case, the decision to examine and demonstrate a method of reading law as

narrative within the legal corpus of the casuistic laws of the Pentateuch, seems only

natural and is even desirable.

As noted by Binder and Weisberg (2000), "Human perception and thought inevitably

rely on narrative." The narrative mode of discourse is omnipresent in human affairs,

and the impulse to narrate is a natural impulse, part of our existence as homo narrans

(Fisher: 1989). The form of narrative is an obvious and inevitable form of utterance

for any report of the way things happened (White: 1981).

According to Hayden White, narrative is a solution to the "problem" of how to

translate knowing into telling. Narrative is a human universal meta-code, on the basis

of which transcultural messages about the nature of reality can be transmitted; and as

Roland Barthes remarked, "…narrative is international, transhistorical, transcultural:

it is simply there, like life itself" (1977).

Narrative, it is agreed among psychologists, philosophers and linguists, is central to

our essential cognitive activities. Therefore, narrative is an uppermost means of

recognizing the world, human reality, ourselves and other people.

III

In his epoch-making article, Cover (1983) states, "The codes that relate our

normative system to our social constructions of reality and to our visions of what the

world might be are narrative."Law, like story, is a means of creating and

understanding the world and human reality, as well as a mode of communication

(Hutchinson: 1988). A human being is capable of absorbing cultural norms and

discerning deviations from them only through narrative patterns (Jackson: 1988;

Bruner: 1990).

According to the views stated above, law is an enterprise of cultural discovery and

since human culture is narrative by nature, it is possible and worthy to relate to the

law as an "arena" for presenting human stories; it can be used as a tool through which

stories about people are narrated – about them, their relations with others, and their

interaction with the community. Law describes concrete human situations that may

influence the personal life of every human being. It deals with human events, and

naturally, those events are based on the familiar form of narrative.

Law utilizes "real" people in order to illuminate legal theory or legal norms, and in

this respect it is a descriptive, contextual and influential text, and does not only

consist of rules and principles.

The present study aims to demonstrate and examine the narrative elements which

may be found within the law, i.e., to focus on the phenomena and events that are

described in the law and on their mode of description, rather than on legal theoretical

analysis of abstract principles, basic rules, or the policy which the law embodies.

According to the basic assumption of this study, concentrating on narrative elements

(as opposed to dealing with legal analytic methods), which follows the human

inclination to think, to understand and to grasp reality in a narrative manner, may lead

to a deeper understanding of the law as part of human culture, and of the intricacy of

human life, which is, after all, the subject of law.

Concentrating on narrative elements requires the application of pragmatic

thinking, rejecting abstraction and using specification and concretization. Pragmatic

thinking is beneficial since concrete situations enable understanding of general rules

and principles. Thus, the law as a story may function as a means for applying moral

consideration, a framework for presenting "proper" ideas, and a comparative model

which grants samples for apt analysis of diverse problems.

When the law sets forth new ideas, its narrativity mitigates the absorption of these

ideas; it functions as a means of persuasion and argumentation, "explaining" the

IV

rightness of the assertions. Relating to law as narrative consists of examining the legal

text in a wide context, as part of rhetoric. Such an approach not only requires looking

into what is stated in the law, but also dealing with the manner of these sayings.

Being a means of communication, narrativity allows us to point out the effects the

legal text has on the readers'/addressees' consciousness. First and foremost, a narrative

law evokes the effect of solidarity and empathy; the story enables us to feel the other's

emotions and to understand his experiences. The ability to put oneself in the other's

position deepens our understanding of the described situation, and also expands our

understanding towards known analogical situations.

According to James Boyde White, law is a sort of "social literature"; "a way of talking

about people and their relationships" (1973). Robert Cover determines that, "Once

understood in the context of the narratives that give it [the law] meaning, law

becomes not merely a system of rules to be observed, but a world in which we live. In

this normative world, law and narrative are inseparably related" (1983).

Such views (and others) were the first sign of the establishment of a central school

of thought in legal research, the "law and literature" movement. This extensive

movement consists of diverse branches of research, every one of which is based on a

different aspect of the linkage between the two independent disciplines which it

contains – law, on the one hand, and literature, on the other.

"Law in literature" is a branch of research that examines the representation of the

legal world in literary artifacts, i.e., dealing with legal rules and juridical procedures

that occur as main themes in literary texts. Law is referred to as part of a wide cultural

system and is used as a tool for understanding the human social position.

"Literature in the law" is another branch of research that emphasizes the relevancy

of literary texts to legal research, in general, and to the adaptation of legal rules, in

particular. Literature may help in creating a moral and humanistic climate within the

legal discourse; as Peter Brooks puts it: "a use of literature as a humanizing device"

(Brooks and Gewirtz: 1996).

According to Martha Nussbaum, one of the pioneers within this branch of research,

practitioners of law (legal scholars, students of law, lawyers and judges) should read

as many literary artifacts as possible in order to develop "literary" thinking, which is

different from legal thinking. Literary thinking is guided by emotions and not

restricted to rationalism; it is inclined to subtleties rather than to schematization; and

V

it is emphatic. Literary thinking, according to Nussbaum, leads to emphatic judgment,

which is a better judgment; and reading literary artifacts develops a better notion of

justice, which she calls "poetic justice."

"Law as literature" is the most fruitful and innovative branch of research within the

school of "law and literature." The awareness that the two independent disciplines

share common elements – they both try to shape reality through language; in order to

achieve this goal they both use specific methods and principles; and the two of them

call for interpretation – leads legal scholars to adopt interpretive methods and

principles that were developed within the framework of literary studies (Avraham:

1979; Dworkin: 1982/1983, 1986) and encourages scholars of literature to apply to

legal texts the common rules and conventions used by readers of literary texts (Fiss:

1982; Fish: 1982/1983, 1989; Levinson & Mailloux: 1988).

Legal scholars find it beneficial to adopt the achievements of literary studies,

while their colleagues, scholars of literature, have a rare opportunity to apply their

interpretive methods on a domain which is rooted in real life, and not just in fiction.

"Blurring" the borders between the two different disciplines leads to the

establishment of another branch of research, which is commonly called "law as

narrative";"narrative/storytelling in the law";"narrativity of the law." This branch of

research points out that narrativity/storytelling is a central element within legal

practice and legal thought (Hutchinson: 1988; Jackson: 1990; Papke: 1991; Weisberg:

1992; LaRue: 1995; Brooks: 2002).

A large part of the research deals with the narrative component available in legal

proceedings. This research contemplates trial as an "arena of wrestling" between

opposing stories, investigates the rhetorical and narrative techniques, which are

exploited by the participants, and analyzes the rhetorical and narrative plot elements

that are included in judgments, verdicts and other legal decisions (Bennet & Feldman:

1981; Abrams: 1991, 1993; Ferber & Sherry: 1993; Weisberg: 1996; Minow: 1996).

Other research refers to the power of narrative to generate social-political reform

in hegemonic legal conceptions. Identifying the "legal narrative" of individuals

(victims of offenses) and of socially-weak groups (minorities, women) helps to evoke

subjective feelings – understanding and identification with "the other." The empathy

and identification lead to a more critical observation and may generate changes for the

purpose of turning the law into a more just law (Delgado: 1989; West: 1993;

Ferguson: 1996).

VI

The present study, which aims to read the casuistic laws of the Pentateuch as stories,

treads on a path that was paved by the ideas, positions, and approaches, described

above.

The study may be defined as interdisciplinary research, since it is the link between

the domain of law, acting as an "integrator," and the domain of literature/narrativity as

that which is being integrated. Interdisciplinarity is a widespread phenomenon, part of

a general tendency of the decline of autonomous disciplines and the awareness of the

interface between different domains of knowledge.

This interdisciplinary research pursues questions that are identified as legal, by

adopting and using notions and devices from other disciplines – literary studies and

narratology. The casuistic laws of the Pentateuch are herein examined according to

the common rules and conventions used by readers of literary texts and narratives; the

laws are examined systematically according to the three aspects of the literary

narrative text: "story," "text" and "discourse."

Dealing with the "story" is mainly reconstructing the narrated events, and building

the characters through the numerous details that are "scattered" in the text. Dealing

with the "text" is, for instance, pointing out the textual devices of characterization; the

perspective from which the events and characters are presented; the process of

reading, i.e., the way the reader constructs the meaning of the text. Dealing with

"discourse" is, among other things, identifying the participants in the process of

communication; classifying different sorts of narrators; and examining different ways

of representing speech in the text.

Reading law as narrative aims to eschew the conception which sees law as an

autonomous "scientific" discipline. According to the basic assumption of the present

study, dealing with the "poetics of the law" enables us to understand law as part of a

larger cultural system, and to observe the relations between law and human nature.

The law takes pride in being rational and objective, but it should be recognized that

human thought is not based solely on rationality and that the law has subjective sides

as well. Dealing with narrative elements frees us from the conception that law is

created and applied objectively, and contributes to the evaluation of its subjective

sides. Narrative reading of the law is an involved reading which evokes the reader's

emotions; thus, the subjective sides of the law are emphasized.

VII

Pointing out the poetics of the casuistic narrative leads to a deeper understanding of

the law, and emphasizes the fact that law is a phenomenon which reacts to human

existence, rather than dominating it.

It is essential to clarify that the proposed reading of law takes into consideration the

differences between law and fiction. Law, as opposed to fiction, is not intended to

interest, to entertain, to arouse suspense or to frighten. Its aim is first and foremost to

assert rights and duties, and to provide a solution. Therefore, law has to be read and

interpreted in a normative way, and not in a way which creates ambiguity.

Research on biblical law is widespread and consists of different and diverse subjects:

biblical law is used as a "laboratory" for the examination of issues concerning the

composition of the Pentateuch; reflecting the image of the society within which it was

produced, biblical law raises historical, sociological and anthropological questions

concerning the characteristics of ancient Israel; drawing lines of development of

biblical law may point out different developmental phases of the history of religion

and social institutions in ancient Israel; studying biblical law enables us to define the

postulates, notions and doctrines on which the Israelite legal system was based and

developed, compared to other ancient legal systems; in addition, biblical law allows

for literary studies, concerning the construction, forms and patterns of the legal genre.

In order to define the place of the present study as part of the cumulative process

of research of biblical law, on the one hand, and to clarify its contribution and the gap

it intends to fill, on the other, I would like to present several approaches and methods

which pave the way for my study.

One of the issues which is examined within the wide framework of biblical legal

scholarship is the relationship between law and narrative in the Bible. This issue is

examined from three main aspects:

1. The reflection of legal elements in biblical prose (and other genres). This aspect

was studied, for instance, by David Daube, who pointed out legal aspects and notions

that are found in diverse stories. In his opinion, these legal aspects and notions reflect

common legal traditions (1969). According to Daube's basic assumption, when the

reader comes across an interpretive difficulty in the text, it is possible and even

worthwhile to use legal material, which may be helpful in filling informational gaps.

Analogous to the contemporary school of "law and literature," such an outlook may

be ascribed to the branch of research known as "law in literature."

VIII

2. The reflection of narratives in the law. According to Calum Carmichael, there is a

close connection between biblical law and narrative traditions. The lawgivers

composed and formulated their laws in connection with and as a reaction to the

narrative traditions. Carmichael points out the reflection of some narrative-"historical"

traditions within the laws and also explains the arrangement of the laws in the law

collections according to his concepts (1985, 1996, 1997). Analogous to the "law and

literature" school (although this time the analogy is a bit "forced"), this approach may

be ascribed to the "literature in the law" branch of research.

3. The genre-mixing of law and narrative. The legal texts of the Pentateuch do not

appear separately and independently (as "the Book of the Law" for instance), but

rather they are part of the large narrative framework; the legal texts, as a different

literary genre, are combined with another literary genre – narrative prose.2

According to Adele Berlin, the generic innovation in the Pentateuch is not genre-

mixing (as this phenomenon pre-dated the Bible, and is found in Mesopotamian

literature as well) but the forging of a new genre altogether which subordinates other

genres to its own ends (2000); as Edward Greenstein puts it, the Pentateuch is sui

generis (1988). Concerning the relationship between the law collections and the

narrative framework within which they appear Berlin emphasizes the connection

between law and divine revelation: "In the Torah, there could be no set of laws

without the narrative of revelation and no narrative of revelation without the laws."

A different linkage between law and literature is reflected in studies which refer to

the law collections as literary texts, and thus, examine their literary construction, style

and language. This kind of reading applies to law collections the rules of "close

reading," i.e., a meticulous interpretive reading of the text which emphasizes its inner

coherence and aims to understand its literary elements from within. Analogous to the

"law and literature" school, this kind of reading may be ascribed to the "law as

literature" branch of research.

I would like to specify two comprehensive studies which demonstrate the method of

literary reading of law collections in the Pentateuch: Joe Sprinkle's book, "The Book

2 Biblical legal texts appear within the framework of law collections and, according to the common assumption, every one of them is a defined unit that has a historical and social context of its own: the Decalogue (Ex. 20: 1-14); the Book of the Covenant (Ex. 20:20-23:19); the Yahwist Decalogue (Ex. 34: 11-26); the Deuteronomic Code (Dt. 12-26); the Priestly Code (legal portions in Exodus, Leviticus and Numbers); the Holiness Book (Lev. 17-26).

IX

of the Covenant," A Literary Approach (1994); and Baruch Schwartz's book, The

Holiness Legislation, Studies in the Priestly Code (1999).

In the introduction, Sprinkle determines that the literal reading which he adopts is

different from the common reading of the laws done according to the classic methods

of biblical research (which he refers to as "heavily source-oriented methodologies").

The literary reading is first and foremost a synchronic reading, which aims, neither to

trace the historical development and production of the legal texts, nor to reconstruct

(by means of the laws) the social formation of ancient Israel, its values and

institutions.

Sprinkle applies his method (using the principles of "close reading") to the "Book

of the Covenant." In his opinion, literary reading posits the internal coherence of the

literary unit, as well as the coherent connection between this unit and the other parts

of the Pentateuch.

Schwartz applies the rules of "close reading" as well, this time to three chapters of

the Holiness legislation (Lev. 17-19). By studying the construction of the chapters,

their legal contents, goals and views, and their place among the other legal traditions

of the Pentateuch, Schwartz intends to demonstrate the uniqueness and independence

of the Priestly legislation, and to point out the uniqueness of the Holiness legislation

within the entire Priestly literary work. Schwartz believes that the only way to reach

well established conclusions in historical-critical issues concerning biblical law is to

relate to the law collections as literary texts and to study and interpret them as

required by their literary character.

Schwartz establishes his approach to the law collections as literary works on four

arguments: 1. The law collections make use of diverse literary-artistic devices, as well

as non-technical terms which are not typical of legal language, and a variety of

manners of formulation; 2. The law collections belong to the narrative framework.

Being the terms of the covenant between God and Israel, they are part of the story;

3. The laws were composed and written to be read in public, in order to influence and

edify the audience; 4. The laws had no practical aspect.

Schwartz concludes that the law collections were not legal documents but literary-

artistic representations of the divine direct speech, and therefore, they have to be

interpreted like poetry, narrative, and in particular, prophetic speech.

X

I would like to refer to two other approaches which were developed within the

framework of biblical law research: rhetorical interpretation and semiotic-narrative

interpretation of the law collections.

In his book, Reading Law, The Rhetorical Shaping of the Pentateuch, James Watts

maintains that the tradition of reading biblical laws in public had a crucial influence

on their formulation and literary style. The laws that were intended to influence the

audience's views were rhetorical laws – influential and convincing laws. Watts points

out the rhetorical characteristics of biblical laws: direct second-person address,

motivations, repetitions and variation, and adds that the combination in the Pentateuch

between narrative and lists of laws, which have mutual influence, intensifies the

rhetorical effect which exists in the two genres (1999).

In the 1980's Bernard Jackson began to develop a method of reading legal texts

based on the semiotic theories of A.J. Greimas. Jackson has published a body of

research which deals with semiotic analysis of legal texts, in general, and of biblical

law, in particular (1984, 1988, 1990). In the year 2000 Jackson published his book,

Studies in the Semiotics of Biblical Law, which may be regarded as a systematic and

definitive exposition of the stated method and its application to biblical law.

Jackson creates a "diachronic semiotics" of biblical law. By the formal signs and

diverse characteristics of biblical law he illustrates the different phases in their

historical development. Making analogies between an individual's psychological

development and a culture's historical development, he interprets biblical laws in

terms of the cognitive levels they reflect.

Jackson distinguishes between the oral, pre-literal developmental phase of the laws,

and the literal developmental phase, pointing out, in this context, two interpretive

approaches: 1. the "literal meaning" which explains/interprets the law by producing a

paraphrase – by substituting one linguistic formulation for another. The "literal

meaning" (or "semantic meaning") tends to emphasize the meaning of words and the

range of situations those words cover; 2. the "narrative meaning" which traces the

narrative deep structure inherent in the law. The "narrative meaning" looks to the

typical narrative images evoked by the words – to the situations within known social

contexts that the laws address. According to Jackson the literal/semantic interpretation

often results in misreading biblical laws by viewing them in a legalistic context,

foreign to their original narrative meaning.

XI

The application of the interpretive rules of literary studies for the interpretation of

legal texts, is not altogether innovative, since our sages often adopted the same

interpretive rules both for Halacha and Aggadah.

The basic assumption of the present study, according to which the combination of

law and narrative, and the concentration on narrative elements which are found in the

laws, may lead to a deeper understanding of the law as part of human culture, and of

human life as a whole, is therefore not entirely innovative. In his well-known essay

"Halacha and Aggadah" Chaim Nachman Bialik refers to the unique literary work of

the classical rabbis, and sees the combination of Halacha (law) and Aggadah

(narrative) as a perfect paradigm for a synthesis of all the powers that function in

human culture (1939).

Referring to the law collections as literary texts, and to the laws themselves as

means of communication, is also not innovative, in view of the approaches and

methods which are adopted and developed by scholars such as Sprinkle, Schwartz,

Watts, and Jackson.

The innovation of the present study is in reading and examining the casuistic laws

systematically, according to the three aspects of the literary narrative text – the

"story," the "text" and the "discourse," for the purpose of illustrating the poetics of the

casuistic narrative.

The literary reading, which aims to trace the narrative elements in the laws, is not

a means for achieving other goals, important and interesting as they might be, but

rather it is in itself the goal of the research. In this respect, the present study differs

from the work of Sprinkle and Schwartz who adopt and apply the method of "close

reading" to legal texts in order to draw conclusions within the framework of

historical-critical research of the law collections. The present study is not historical-

critical but rather legal-literary; it does not intend to expose the world view of the

authors of the legal texts (or to understand the place of the law collections within the

structural framework of the Pentateuch), but rather to allow us to become familiar

with their poetic world. In fact, the present study demonstrates and extends an opinion

that has been expressed more than once (as an obiter dictum which has not led to

further consideration) according to which the casuistic laws are actually miniature

stories.

Without any intention of denying the common view, as expressed, for instance, by

Jean Bottéro and Raymond Westbrook, which is that the casuistic form reflects the

XII

ancients' scientific thought, serving as "the means whereby raw data could be cast into

a generalized, objective form, stripped of any connections with circumstances

irrelevant to their universal application" (Bottéro: 1992; cf. Westbrook: 1994), the

present study will focus precisely on the concretization of the events which are

described in the casuistic laws, as well as on the personalization of the de-

personalized characters who participate in these events. Thus, it challenges Bottéro's

and Westbrook's assertions concerning the "objectivity" of the casuistic pattern. The

study will illuminate the "subjective" sides of the casuistic laws and will point out the

"irrelevant" details and circumstances appearing in them.

Differing from Schwartz's methodological assumption that the literary reading of

the law collections is justified (and even obligatory) since they are literary artifacts

and not legal documents, the present study does not consider the stated notions as two

opposite poles. According to the study's main assumption, the literary/narrative

reading of the law collections is justified and worthwhile, even if we consider them to

be legal documents/texts.

This assumption has nothing to do with denying the common position that biblical

laws had no obligatory validity; social life was not conducted on their basis; and

judges in ancient tribunals did not practice according to them (Westbrook: 1995;

Fitzpatrick-McKinley: 1999; Jackson: 2000). Nevertheless, the study which intends to

read law as narrative refers to the law collections the way they are presented, the way

they appear to be, i.e., as normative texts, containing rules, orders, commands and

prohibitions, which have to be obeyed. According to the study's approach (which

seems to differ from that of Schwartz), the "literacy" of the laws as well as their

narrative features, in themselves, do not make "requisite" their legal-normative

character, nor annul their status as legal texts.

The sources of the study are the casuistic laws of the Pentateuch appearing in the

Book of Exodus in "Parashat Mishpatim," in the Deuteronomic Code, and in the

Priestly legislation; the casuistic laws that are formulated according to the "pure"

casuistic form (using third person), and the casuistic laws that are formulated

according to the "mixed" forms (the relative clause formula, which is characteristic of

the Priestly legislation, and the "if-you" formula, which is prevalent in the

Deuteronomic legislation). The study deals with all the casuistic laws in "Parashat

Mishpatim" (Ex. 21-23: 5) and in the Deuteronomic Code (Dt. 12-26), and with part

XIII

of the casuistic laws in the Priestly legislation (Lev. 13-14, 17, 20: 2-5, 10-21, 25, Nu.

5: 12-31, 35: 10-34).3

It is necessary to note four principles regarding the way the sources in the present

study are being read:

1. The study adopts a synchronic reading of the texts, although it does not ignore

issues concerning the different "layers" of the laws. In this respect the study adopts

Dale Patrick's "declaration": "Although all of us assume the diachronic analysis of the

legal texts, the studies are generally synchronic in character" (1989);

2. The study does not pretend to examine the texts exhaustively, by referring to all the

subjects and matters which they may evoke; the reading confines itself to the

examination of the narrative elements/aspects. Nevertheless, in the nature of things,

the reading often "spills over" to additional issues, general or specific, as the textual

examination requires.

3. In the course of the examination of the laws, the study refers intensively to

commentators' opinions, but these references are selective in view of the narrative

reading;

4. In addition to biblical sources, the study refers, for comparative purposes, to

ancient Near Eastern legal material – mainly to the casuistic laws appearing in the law

collections (the Sumerian: Laws of Ur-Nammu and Laws of Lipit-Ishtar; the

Babylonian: Laws of Eshnunna and Laws of Hammurabi; and the Assyrian and Hittite

law collections), but also to other legal documents. The references to the "foreign"

laws are not made for the purpose of legal-normative comparisons to biblical casuistic

laws but rather to examine their narrative elements/aspects, which may be common or

different.

The present work consists of four chapters, each dealing with a different narrative

feature. In every chapter the issues are discussed "horizontally," where the diverse

casuistic laws serve as a "laboratory" for the demonstration of the narrative elements.

In some cases the demonstration is brief and narrow, and in others it is comprehensive

and profound. In principle, in every chapter the laws are examined according to the

common division of law collections. Every issue or narrative element is demonstrated

in every law collection separately – first the Book of the Covenant, then the

3 The research also refers to many apodictic laws for purposes of demonstration and comparisons, whenever it is called for.

XIV

Deuteronomic Code, and finally the Priestly legislation, in a way that enables us to

appreciate the poetic and stylistic differences among the law collections.

Nevertheless, in particular cases, for methodological reasons and for the matter at

hand, the examination is integrated.

The first chapter – "Speech representation – the mimetic illusion," deals with the

different ways of representing spoken discourse in the casuistic laws. Speech is an

event – an event of speech, and like any other event it "belongs" to the "story."

However, the discussion in the chapter is not focused on the event itself but rather on

the ways the utterance is represented – as direct or indirect speech, as "combined

speech," or as inward speech – and on the effect the specific chosen representation has

on the reader/addressee. In this respect the chapter deals with a different aspect, i.e.,

the "discourse."

The second chapter – "The lawgiver as narrator – the laws as 'embedded

stories'," deals with two main issues: 1. the relationship between the laws as

"miniature stories" and the main story within which they are found, and the "literary"

status of the parties who participate in the act of delivery of the laws. These will be

examined according to narratological notions, such as: "narrative transaction,"

"discourse level" and "narrative levels"; 2. the characteristics of the lawgivers (of each

law collection) as narrators according to two common criteria for characterizing

different types of narrators: the "participation" criterion and the "perceptibility"

criterion.

The third chapter – "The representation of the inner world – penetrating the mind

and soul of the characters," deals with the characterization of the characters involved

in the events. The chapter examines the attitude of each lawgiver to the characters'

internal life and the weight granted in the laws to the world of thought and feeling

versus the world of action. The chapter presents the diverse devices used by the

lawgivers to expose what takes place in the characters' internal world and examines

the different functions these exposures intend to fulfill within the laws.

The fourth chapter – "Perspective, focalization" deals with the question posed in

every narrative text: From which "location" (in a literal and a figural meaning) are the

events presented to the reader? Whose perspective is represented – the lawgiver's

perspective or that of a character (or characters)? The chapter provides examples of

events and characters that are presented in the laws from the perspective of a character

XV

(or characters) – the character who focalizes the events and the characters that are

presented by the lawgiver – and examines the effect that is created in the law in view

of the identity of the focalizer/s.

The compelling phenomenon which is reflected in the casuistic laws is, in my

opinion, the creation of stories within a basic logical framework; the stories are "born"

from the abstract format of the casuistic pattern – that which asserts a hypothesis and

comes to a conclusion based on its data. Prima facie, this phenomenon is not

surprising since the logical framework/abstract format which presents series of events

chronologically and causally connected is narrative by nature. But as the study in the

casuistic laws (which have, of course, a narrative format) shows, these laws enrich the

basic narrative format by creating "real" stories.

The narrative casuistic laws do not seem to intend to amuse or to arouse interest;

they do not intend to be "attractive" (although they have esthetic significance and

value). These are normative texts whose declared aim is to command – to forbid, to

permit, or to regulate certain behavior – and in order to achieve this goal their authors

used narrative means. The narrativity embedded in them is not an aim but a means.

It seems to me that the fundamental approach which guided the authors of the

narrative laws was the same approach which is common and agreed upon until today,

according to which the narrative/story is a cognitive means which allows us to

attribute significance to actions and events, and therefore, serves as an uppermost

means for the recognition of the world, humankind, and human reality.

The authors used narrative means as they understood that the story, which consists

of concrete and detailed situations, is worthwhile for the understanding of moral rules

and principles; and that narrativity facilitates the internalizing of ideas and notions,

serving as a means of argumentation and persuasion. By formulating the laws as

narrative texts, the authors emphasize the fact that the laws represent human existence

and react towards it, rather than dominate or be enforced upon it.

In my opinion, the outstanding poetic accomplishment which is reflected in the

casuistic laws is the production of mimetic texts – imitating reality – within a "rigid"

pattern having fixed linguistic elements. The description of events and characters in

the casuistic laws in a realistic, tangible and vivid manner (although not rich in

details), which leaves the reader with an intense impression of reality, often succeeds

XVI

in "sterilizing" the abstract and schematic aspect from the fixed pattern (and

sometimes just "obscuring" it).

As in narrative texts, in general, and in biblical narrative in particular, one of the

main devices that forms the mimetic element, the illusion of reality in the casuistic

laws, is the use of scenes within which the characters' utterances are made. The

"ability" to "hear" the characters' words gives the events realistic, vivid and dramatic

color. Maintaining the linguistic characteristics of external speech, and more than that,

exposing the characters' thoughts through their inner speech, create a strong effect of

psychological realism.

Other devices by which the mimetic illusion in the casuistic laws is attained are

the diverse means used to expose what takes place in the characters' internal world.

The reader/addressee may become familiar with the characters; he not only hears their

words, but also gets to know their thoughts and feelings.

Another mimetic "tactic" is the inner focalization of the events and characters, i.e.,

the focalization by a character (or characters) who takes part in the events that are

described in the laws. Seeing from the characters' perspective allows the

reader/addressee to "see" the same vision as the characters and to experience "reality"

tangibly, together with them.

In addition to the mimetic aspect of the casuistic laws, another important

characteristic which has to be indicated is the "dialogic" aspect; the lawgivers engage

in a dialogue with the reader/addressee within the casuistic laws. The dialogue

deepens the recognition that the laws were produced within "face to face" legislation.

The dialogue which begins with the act of delivery of the laws does not stop at that

moment but continues throughout the course of their reading/hearing.

The following are devices that turn the laws into dialogic laws that reflect the close

tangible connection between the lawgivers and their addressees: the participation of

the addressee as well as the participation of the lawgivers in the events that are

described in the laws; the references of the lawgivers to their "work" of legislation

and to their considerations; the exposure of their attitude to the substances of the laws;

their permanent presence, which is achieved by their constant intervention or by their

recurrent identification. "Dialogic" laws are texts that not only intend to assert

obligatory norms, permissions and prohibitions, but rather to influence their

addressees. The coercive element is not the central element in them. Rather, it is the

effect they have on the addressees' consciousness which takes precedence.

XVII

The reading of the casuistic laws as miniature-stories and the examination of the

narrative elements which are found in them enable us to better recognize the two

characteristics which are here held to be the central characteristics of the casuistic

laws – the mimesis and the dialogue between lawgiver and addressee.

Reading the casuistic laws as narratives using the research tools of literary studies

and narratology exposes the essence of these texts as normative-communicative texts,

and enables us to trace the way the authors aimed to bequeath their norms, in the best

way possible; this is the main advantage of this reading.

It seems to me that in this respect, the present study succeeds in meeting the

challenge which was set by Adele Berlin in a remark she made: "Besides, modern

literary theory has given us better tools to analyze narrative, whereas it is only

beginning to give us tools to analyze law" (2000), justifying that the research tools of

literary studies and narratology may be useful for the examination of normative texts

such as the casuistic laws.

However, the narrative reading of the casuistic laws also has a "secondary" benefit,

which is important as well. The narrative reading is emotionally more satisfying than

the legal reading, since it is involved and stimulating. Readers naturally fill gaps of

information that exist in the laws, trying to reconstruct from the short and

"incomplete" description of the events a larger "story," as it is called for according to

their recognition and understanding of human existence. Readers experience a wide

spectrum of feelings, regarding the events and the characters, and by making, in the

nature of things, an analogy between the situations which are described in the laws

and similar situations which are familiar to them, they may also feel compassion,

anger, fear or satisfaction.