© פלילים י

(דצמבר 2001), 275-241

אלימות מילולית

מאת יונתן יובל*

א ם מבו ו ק מ א. בח קת־שי ת כהפרה של אתי מו י : אל דל הסיבתי ב. המו

1. קורבנות כתודעה: ייצוג מנטלי־נרטיביבתי י דל הס ב ומוות: חולשת המו א 2. אלימות, כ

ת מילולית: תורת מו בתי של אלי י ית (לינגוויסטית) למודל הס ת הבלשנ י ת ש ת ג. הגד ־ההי מעשי

ד. עבריינות וקורבנותזבת דעה כו תו דעה ו 1. תו

זבת דעה הכו ה של התו ז ת י ה 2. קשיות בי קטי י בי נטרסו אי דעה ו 3. תו

רה ו ת מילולית״ כמטפ מו ה. ״אליע ל ׳ ס ח כמשל: פרשת שלו נ טו ה בי ז 1. חו

רטי או ס התי י ס ב ם של מטפורה: ה דלי 2. מולית כנמשל: ״רק״ מטפורה? לו ת מי מו י 3. אל

ום ם סי ו. במקות י ג לו דו ז. הערה מתו

Sticks and stones may break my bones, but words will never hurt me. 1 אמרה אמריקאית עממית

״מילים יכולות להיות אלימות כמדקרות חרב.״2 הנשיא שמגר בדנ״א 4811/93 סלע חברה לביטוח נ׳ יעקב שלו

* מרצה בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה. חוקר־אורח, מכון מכס פלנק למשפט בין־לאומי והשוואתי, היידלברג. על דיונים מעשירים ברעיונות המרכזיים של מאמר זה אני מודה לליאורה בילסקי, קריסטינה בקמן, רוני יובל, אליזבט מרץ, םנדי קדר, דן קורן ועדו שחם. תודות מיוחדות לחבר מערכת פלילים אלעד פרנקל ולעורכי־המשנה

נמרוד אסיף ונעמי אוראל. 1 לניתוח סוציו־בלשני של אמרה זו ואחרות המייחסות תכונות אלימות לחפצים, למיליםD. Bolinger L a n g u a g e , The Loaded Weapon: The :ולםוכנים חברתיים שונים, ראו

Use and Abuse of L, בעיקר בפרק 8 (ע׳ 68 ואילך). a n g u a g e Today (London, 1980)

2 תק־על 93(3) 1327. בתיאורים נרטיביים בפסקי־דין נארגים לעיתים קשרים סיבתיים בין

241

יונתן יובל פלילים י

א. במקום מבוא

ל לימים בדמותו ג ל ב לוקי (Loki, אשר התג במיתוס הנורדי מסופר על אל־הכזם) שלאחר מסכת של בגידות י ג נ בלו י ת הנ ע ב L מן האפוס הווגנרי ט o g e ת ^ י הגרמאנדי אבי־האלים אודין בעונש איום: הוא ש על־י ענ , נ ן הנורדי ד אלי הפנתאו ג ומזימות נכבל לנצח אל סלע בתהומות מערה עמוקה, כשנחש המשתופף ממעל מגיר עליו את נ, סיגין, המסוככת עליו וקולטת את הרעל בקערה. אך ארסו. לצידו של לוקי ניצבת אשתו, הרעל הניגר על פניו ועל ה נ ק ת ת הצידה כדי ל י פנ ל אימת כשהקערה מתמלאת וסיגין נ כ חורי־עיניו המנוקרות של לוקי גורם לו ייסורי־תופת. במסגרת היחסים הסדו־מזוכיםטיים

בין בני־הזוג, אני מבקש להתמקד דווקא באלימות כלפי םיגין:"As the first drops of poison strike Loki's face, burning their way into the

empty sockets in a frenzied explosion of color and pain, he begins to

curse her. He dissects her with his words, whips her with obscenities and

bruises her with curses. She begins to cry, softly, deep in her throat; then

tears well up and burn her pale eyes, which she had imagined far beyond

tears. The salt-warm drops fall on her husband's face, and he winces at

each drop... Drip. Each word is l i k e a slap, a blow, a b u r n . Drip. And she

takes it... 'I'm pleased you came back, my love,' she whispers."3

[ההדגשות שלי - י׳ י״י]

ת ישירה: ברישא של הפסקה הוא מבתר מו דבריו של לוקי פועלים על סיגין באלי אותה, מצליף בה, חובל בה. בסיפא האלימות המילולית הינד! מטפורית, ״כמו״ אלימותלית לו ת מי מו ות לאלי נ זית: כל מלה הינה כמו סטירה, מכה, כווייה. שתי גישות שו פייחסת ת מובהקת לכל דבר, והאחרת מי מו ת בטקסט זה: האחת רואה בה אלי טאו מבויעה כמו ־אלימה, הראויה ימות תוצא (אפקט) של פג ות מסו ת מילולי לו לתוצאות של פעו

כך להתייחסות דומה או זהה. לפיד על יות או מודלים אלה, וינסה לעמו ו מאמר זה יעסוק בעיקר במתח שבין שתי פרשנ משמעות ההבדלים ביניהם בהקשרים משפטיים ועל המשמעות של בחירה ביניהם להסדרה

חפצים שנעשה בהם שימוש אלים לבין התוצאות האלימות, באופן המרחיק את הסובייקטים - בני־האדם ־ ממעשה האלימות. ראו לדוגמה: ״[המערער] דרך את האקדח וירה מספר כדורים לתוך הרכב. הם פגעו בשכן ובאשתו וגרמו למותם.״ ע״פ 3071/92

י _ י׳ י׳]י ל אזואלוס נ׳ כדי, פ״ד מ2) 573, 576 [ההדגשה ש, קיבוץ שירי של ( E d d a ה האיסלנדית ( ד א 3 מקורו הטקסטואלי של המיתוס מצוי ב המיתולוגיה הנורדית מן המאות התשיעית עד השתים־עשרה; נוסח פרוזה נמצא באדהSnorn) ה הצעירה״) מאת המחבר האיסלנדי סנורי סטולוסון ד א ה ה (או ״ ז ו בפר Sturluson), משנת 1220 לערך. הפסקה לקוחה מעיבוד לסיפור המיתולוגי מאת הסופר

. p , 10 ,6. N. Gaiman The Kindly Ones (New York, 1996) part האנגלי ניל גיימן

242

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

ות מודל תיאורטי של אלימות 4 עיקר הדיון הינו ניסיון לבנ ת. לי לו משפטית של אלימות מי מילולית, ותוך כדי כך של אלימות בכלל, באמצעות כמה מודלים של התייחסויות־גומליןניות שיםודותיהן לקוחים בעיקר מן הפילוסופיה של הלשון, הבלשנות (אינטראקציות) לשו (לינגוויסטיקה) ותורת הספרות. יישומים משפטיים לדיון בהיבטים האלימים של דיבור (אוי המשפחה, הנזיקין, חופש נ , די כתיבה) רבים משאפשר לשער: בתחומי המשפט הפליליט בדין ע מ ו עוסק כ נ נרי ואי ו דוקטרי נ הדיבור ועוד. עם זאת, הדגש במאמר זה איובעת מפסקי־דין שהתעמתו עם , חלק מן המוטיווציה לכתיבתו נ 5 אף־על־פי־כן . בי יטי ז הפות התיאורטיות שבבסיס השיפוט. ות של העמדו נטי ו ת הרלו נו מדי פעם א י השאלה והפג, בע״א ן ו ם בבית־המשפט העלי י ן שעלה פעמי י י ן כאן הינה ענ הדוגמה המרכזית שתידונה השאלה אם ריב דו י 7 שם נ , ו ל ״א 4811/93 סלע נ׳ ש בדנ 6 ו ע ל ו נ׳ ס 779/89 שלמות ומקרה־ביטוח לצורך הפוליסה שבה היה התובע מבוטח אצל מילולי הוא מעשה־אלית, מו ות של אלי , בשאלות כללי ן פי , אם ישירות ואם בעקי ן עסקו הנתבעת. פםקי־הדי

מטפורה, תקשורת, סיבתיות ופרשנות, באופן המהווה עוגן נוח לדיון התיאורטי שלהלן.

ת י נ כ מי של תו נתחו ה הבי פי : לאחר הערה באשר לאו ם כלהלן ע שלבי המאמר הן אלימות י , המאפי דל סיבתי צע מודל לדיון תקשורתי באלימות בכלל. זה מו המחקר, מוי - סבל, כאב, טל מתמקד בתוצא המנ דת־מבטו של הקורבן, לא של המבצע, ו קו מנת האלימות על־פי השפלה, טראומה - של האלימות על הקורבן. היות שהמפתח להבננו מתייחס כלל לשאלה של פגיעה פיזית, הוא מהווה נקודת־מוצא נוחה לדיון מודל זה אילה ת דיבור כפעו י ת לראי אורטי ת התי צעת התשתי ת. לאחר־מכן מו לי לו ת מי מו באלי אלימה, היא תורת ההיגדים או מעשי־ההיגד (speech act theory). על־פי תיאוריה זו, ישת (הסמנטית או הפרגמטית) של ההיגדים ת לא על־פי המשמעו י נ לה לשו ל פעו לבחון כ שהיא משתמשת בהם, אלא על־פי הביצועיות שלה, כלומר, ההתממשות שלה בעולםות חברתית־ עי צו י מבטיחה״ או ״צא לדרך!״ יש בי ת ״אנ רו . (למשל, לאמי החברתי

4 בהמשך (ראו הערה מתודולוגית, להלן) אסביר מדוע איני נוקט במודל־טיעון אריסטוטלי סטנדרטי, שלפיו יש לנסות להגדיר את מושא המחקר ־ דבר שלא ייעשה כאן ־ ומדוע איני מתייחס לשאלה כאל שאלה פרשנית, דהיינו: ״מהי המשמעות של ׳אלימות׳ במסגרת טקסט מסוים או שיח מסוים?״, כפי שבית־המשפט העליון עושה בפרשות שלו

נ׳ סלע וסלע נ׳ שלו הנידונות להלן. 5 מאמר זה גם אינו עוסק ישירות בדיבור של ״הסתה לאלימות״, שהינו דיבור רטורי־ שכנועי שתכליתו גרימת התנהגות אלימה, אך אינו אלים כשלעצמו. ראו הבחנותיו של אוסטין בין מבעי־לשון ביצועיים, רטוריים ותיאוריים, להלן הערה 25. לדיוןj . Yovel 1״n :ב״ביצועיות״, ״רטוריות״ ו״ייצוגיות״ של השפה בהקשרים משפטיים, ראו the Beginning Was the Word: Paradigms of Language and Normativity in Law,

" 5(1) M o u n t b a t t e n J o u r n a l of L e g a l StudiesPhilosophy, and Theology

.(forthcoming 2002)

6 ע״א 779/89 יעקב שלו נ׳ סלע חברה לביטוח, פ״ד מח>1) 221. 7 לעיל הערה 2.

243

יונתן יובל פלילים י

פות נית של המשפט.) הפרק הבא דן בכמה ביקורות תקי נורמטיבית מעבר למשמעות הלשויע ת לביקורת זו מסי ו על המודל הסיבתי, ובעיקר ביקורת ״התודעה הכוזבת״. הניסיון לענ להגדרת המודל הסיבתי במונחים אינטרםובייקטיביים, לא סובייקטיביים גרידא, לסיום,, כי ״אלימות מילולית״ חינה ״רק מטפורה״, משמשת עוגן הטענה העולה בסלע נ׳ שלוות של יתר חלקי המאמר. השאלות לפיתוח של שאלת המטפורה במשפט לאור המסקנות י נ ות לשו י ו ת או התנהג ו ל ה כי פעו ות את המאמר לאורכו הן: מה פירוש הטענ המלוות, י ז ת פי ו ל ו גורית חברתית שפע ת״ תינה קטי מו נן אלימות? האם ״אלי ת הי מו י מסות מו ו על ״אלי ים שלה, או שבדברנ ם או מקרים פרטי פעי ת ואחרות הינן מו ו לי לו מיות ות מילולי י ו ת להצדיק דיכוי התנהג ן מטפורי על־מנ ו נ ג ו משתמשים במנ לולית״ אנ מי

מסוימות באופנים דומים להסדרת האלימות הפיזית?

ב. המודל הסיבתי: אלימות כהפרה של אתיקת״שיח

י ב י ט ר נ ־ י ל ט נ ג מ צו י : י ה ע ד ו ת ת כ ו נ ב ר ו 1. ק

ניה הפעילים י ע לבחון אלימות לא במאפי י מצי ת, אנ לי לו לצורך הדיון באלימות מי (דהיינו, התמקדות בצד הפעיל, האלים), וגם לא בתוצאה המיידית שלה (כגון פציעה או כאב פיזי אצל הצד הסביל, הקורבן), אלא במשמעות הפעולה או התוצא המנטלי שלה עלת הייצוג הקורבן. תוצא אלים ניתן להמשיג בכמה אופנים. אופן מרכזי אחד הינו באמצעו המנטלי של הפעולה האלימה כפי שהוא מתרחש אצל הקורבן. לדוגמה, פעולה של תקיפהזית של התוקף, וגם לא בשל החבלה תפס כאלימה לא בגלל ההתנהגות הפי ת תי י פנ ו ג הפיזית שנגרמה לקורבן, אלא בשל הייצוג המנטלי של התייחסות־הגומלין אצל הקורבן:ו לת התקיפה כשאנ ן בסרט אילם המתעד את פעו נ כאב, השפלה, זעם וכדומה. אם נתבון הליך ת לבי י פה חבלנ ן בין תקי ות, נתקשה להבחי ת הקשרי ו ת מקדמי חו חפים מהנ כירורגי, שהרי שניהם מערבים הפרה של ״השלמות הגופנית״(corporeal integrity) של, למשל, ו נ ותח. התובנה המרכזית הינד, על־כן שהדבר המייחד אלימות אי /המנ הקורבןלה עצמה, אלא התוצא של ת או דבר כלשהו המייחד את הפעו י פנ ו ת ג פגיעה בשלמויתפס לא במושגים של תהליכים נוירולוגיים (סכין הפעולה על הקורבן. כך, כאב פיזי יו של השודד), אלא במושגי הייצוג המנטלי של נ ו י המנתח עשויה להכאיב לא פחות מפגת היגד, מקור סיבתי אחד מו ות״ של האלי י ז הכאב, שמקורו הסיבתי הינו פיזי. ה״פיים כאלה, אך כמובן שלא המקור האפשרי היחיד, וכמו בסיפור על לוקי לייצוגים מנטלי

וסיגין, אין לה מעמד פרדיגמטי או היוריסטי ביחס למקורות סיבתיים אחרים.

לה אלימה וייצוגה המנטלי? מימד מרכזי של יחס זה הינו מימד מהו היחס בין פעון מספרים לעצמם , כלומר, סיפורי - הסיפורים שהמעורבים בהתייחסות־הגומלי נרטיבים על קורבנותיהם ות המתמודדים זה עם זה ואשר נכפי י ו וזה לזה, הסיפורים והפרשננת התודעה של הקורבנות, ההבדל בין מי שנגרם לו בהתייחסויות־גומלין אלימות. מבחינת־טבע לבין מי שנגרם לו נזק זהה מבחינה פיזית במעשה אלימות הוא י בתאו נזק גופנ

244

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

הסיפור שבו הקורבן ממקם את עצמו ביחס לעצמו ולזולתו ותפיסת עצמו הנובעת מסיפור זה.

ל ־אדם מפרשים את כ י הסמיוטיקאי הצרפתי אלז׳ירר גרמס (Greimas) גורס שבנת תוך לותיהם - בדיעבד - משמעו ות נרטיבית. הם מייחסים לפעו פעולותיהם בפרשניות הן של הפעולות, הן של תכליותיהן המיומרות ו שחזור נרטיבי שהם משבצים בו פרשנ8 הדגש כאן הינו על המבנה . ת ו ל ו ע פ ם והסבילים ביחס ל והן של מצביהם של הפועלית לו צאי פעו , הייצוג המנטלי של תו ן אנושית. לכן יחסות־גומלי הנרטיבי של כל התיל כ בי ־ אלמנטרי כ , אלא נשזר מתוך שחזור נרטי ו ייצוג בדיד, אטומי נ אלימות איד (role) שנכפה עליו. התוצא שיהא - שהקורבן מפרש במסגרתו את מעמדו ואת התפקיובע אך ורק מ״תרגום״ התחושה הפיזית־הנוירולוגית - נאמר, כאב - אלא נו נ האלים אי מייצוגו המנטלי וממיקום האירוע האלים בנרטיב ממסגר (framing). כך תישאל השאלה,לות למשל, אם זריקה רפואית או קללה הנאמרת במסגרת מחזה המוצג בתיאטרון הינן פעו

9 אלימות אם לאו במסגוריהן הנרטיביים ההקשריים.

התובנה השנייה שאני מבקש לפתח כאן מפתחת את ההמשגה האינטרסובייקטיבית של האלימות בהתמקדותה בהיבט התקשורתי,׳ האלימות כשליחה וקבלה (בלתי־רצונית) שלל מסרים המכפיפים אדם לכוחו של אדם אחר באופן הפוגע באוטונומיה של הקורבן, משפיף שתקשורת זקוקה א ) י ז י נו פ ע בו או מרע לו. כמובן שההיבט התקשורתי אי ג אותו, פופעה , אלא תו זית כלל ה פי ע פ ו נה ת כך, אי ת, לפי מו ם פיזיים). אלי בלה באמצעי לתו תקשורתית המנותחת במונחי הייצוג המנטלי שלה אצל הקורבן, המושפע בתורו מנסיבות

האירוע ומפרשנותו.ן י אך איזו מן תקשורת היא האלימות? לפחות מבחינה חשובה אחת נראה שניתן לאפי את האלימות במונחים הדיאלוגיים של השיח המודרני של תקשורת. לתקשורת, כפי שקבע1 כל תקשורת הינה 0 . ן נ ו הפילוסוף יורגן הברמם (Habermas), יש מימד דיאלוג* מכ

איני עומד כאן על עיקרון מרכזי אחר אצל גרמם, דהיינו, התכליתיות של כל פעולה 8 אנושית (תובנה התואמת יותר את ״נקודת־המבט של המבצע״ מאשר את ״נקודת־המבטA.J. Greimas O n M e a n i n g (Minneapolis, 1987); The Social :של הקורבן״), ראו

N a r r a t i v e :פורסם באנגליה כ ,Sciences: A Semiotic View (Minneapolis, 1990)

Semiotics and Cognitive Discourse (London, 1990), ליישומים משפטיים ותורת־

B . S . Jackson Law, Fact and N a r r a t i v e :משפטיים של עבודתו של גרמס, ראו J. Yovel "Analogical Reasoning as :וגם ',Coherence (Liverpool, 1988)

Translation: The Pragmatics of Transitivity" 13 I n t e r n a t i o n a l J o u r n a l for the

,Semiotics of L a w (2000) 1

לגבי ההצגה בתיאטרון מתבקש לשאול: האם ייצוג של אלימות יכול להיות אלים 9 כשלעצמו? ניתן ליישם כאן את דיונו המעניין של דרידה בביצועיות של יצירותJ. Derrida "Signature, Event, Context" 1 Glyph :בכלל. ראו (fiction) בדיוניות

. ( 9 7 (1977

J. Habermas The Theory of Communicative Action (Boston, T. McCarthy : 1 ראו 0

.trans., 1984)

245

יונתן יובל פלילים י

ות המתייחסות זו ת אנושי דעו אינטרסובייקטיבית, כלומר, מתרחשת בחלל חברתי בין תותק מהקשרים חברתיים, אך גם לא מעמד ו יקטיבי מנ לזו ככאלה: אין לה מעמד אובי, יחיד. תקשורת מי ן בתודעה של אדם אטו יה לחלוטי סובייקטיבי של התרחשות התלונימלית) של קונסנזוס בין הצדדים לה, למשל ברובד ההיגד מתבססת על מידה (ולו מי: תקשורת 1 אך יתר על־כן 1 . ו מדברים?) ו שפה אנ ז אי ) י ל ו ל והשיתוף ההכרחי בקוד המי נושאת עמה אתיקה משלה, שאינה תלויה בתורות המוסר המסורתיות ואינה זהה להן, ולכןבעת ו , נ 1 ״אתיקת־שיח״, או ״אתיקה תקשורתית״ 2 . הן אינה חשופה לביקורות החלות עליסח ת לנ ו נ ו י ס ד לנ ו ג י ת. בנ בי יקטי בי נטרסו גי של התקשורת האי ה הדיאלו פי מעצם אול על־ידי הפילוסוף ש מ ל ) ״ ת ר ו ש ק ־על אוניוורסליים לתקשורת״ או ״לוגיקה של ת ״כללית ו נ ו ו ת כמכ י נ ת ל ע ו נה ת רת ואי ת ביחס לתקשו רי נה מכשי ח אי קת־שי 1 אתי 3 יס<, גרי (אוריינטציה) שלה (אחד מכלליו של גרייס, לדוגמה, הינו ״היה רלוונטי״, ואחר ״עשה אתות של כל ח הינד, ביטוי לאנושי , אתיקת־השי 4 . ( ל הדרוש״ ת ככ בי פורמטי נ תרומתך איל (להבדי בי נטראקטי השותפים לדיאלוג התקשורתי, היא היבט מכונן של הלשון כמערך אי מן ההיבטים המבניים שלה, בתחביר ואוצר־מילים), והיא דרישה דיאלוגית החלה על כל מתקשר, בין אם יש לה ערך מכשירי ובין אם לאו. אומנם, המושג ״אתיקת־השיח״ הינו, אולי בדרך של דוגמה; תו ת משמעו ת להבהיר א סו , אך היה רצוי לנ פשט במהותו מו

תחושתי היא שהמונח ״נשאר באוויר״ לאורך כל המאמר.ין אלימות כהפרה ־ הפרה בוטה - של אתיקת־השיח ודרישת מאחר שכך, ניתן לאפי הדיאלוגיות שלה. אתיקת־השיח מצומצמת יותר מן הניסוח הסופי של הציווי הקטיגורי שלת י ד בגדר תכל ו יהא תמי ך כך שכל אדם שמעשיך מתייחסים אלי קאגט (״עשה מעשיינו, על כל , דהי כשלעצמה, ולא אמצעי בלבד״), אך היא חלה על כל מעשה תקשורתי

11 נקודה זו פותחה בעיקר על־ידי הבלשן וחוקר הספרות רומן יעקובסון, שאפיין את הלשון כמסגרת תקשורתית־דיאלוגית, וזיהה בה ״שולחת״, ״מקבלת״ ו״מסר״, שהוא המשמעות המקודדת ב״קוד״ הלשוני על־ידי השולחת ומפוענח על־ידי המקבלת. כמובן שתפקידיםR. Jakobson On language :אלה מתחלפים בדיאלוג ממשי ביחס להיגדים שונים. ראו

. ( L . R . Waugh & M. Monville-Burston eds, . 1 9 9 0 , .Cambridge, M a s s )

הן הצגה זו והן קביעה אחרונה זו הינן פרשנות ועמדות שלי בנידון. אצל הברמס הדגש 12s. Benhabib "Communicative :מושם בשיח כמכונן אתיקה. לדיונים ביקורתיים ראו Ethics and Current Controversies in Practical Philosophy" The Communicative

Ethics Controversy (Cambridge, Mass., S. Benhabib & F. Dallmayr eds., 1990)

.330

H.P. Grice "Logic and Conversation" Syntax and Semantics: Speech Acts, : 1 ראו 3

.(vol. 3, New York, P. Cole & J.L. Morgan eds., 1975) 41

14 אף שאינו מפרש זאת במונחים קוגניטיביים, גרייס מתייחס למעשה לרלוונטיות כאל מעין מדד שלפיו מירב התוצר הקוגניטיבי נוצר במזער ההשקעה העיבודית. ראו:D. Sperber & D. Wilson Relevance: Communication and Cognition (Oxford,

.1986)

246

לית לו ת מי ו מ י ל ם י א לי פלי

ד (Mead), חרג ממסגרת ורג׳ הרברט מי ת ג׳ ת. (הברמס, בעקבו לה נושאת־משמעו פעוcommunicative ות לדיבור על ״פעילות תקשורתית״ ־ הדיבור המסורתי על שפות טבעי) במסגרת האפיון הסיבתי של 1 5 acts ־ שימוש אינטרסובייקטיבי בסימנים נושאי־משמעות.בי ־נרטי ת המקיימות את המבחן הכפול: (1< ייצוג מנטלי לו האלימות, אתייחס מעתה לפעודי דעת הקורבן, אשר >2< נגרם על־י ות בתו של כאב, השפלה ויתר היבטים של קורבנ

הפרה של דרישת הדיאלוגיות של אתיקת־השיח.ת ושאת־משמעו ת נ לה תקשורתי תפסת איפוא כפעו ת נ מו , אלי על־פי המודל הסיבתיים , אירועים טבעי ן בין צדדים. לכן (דהיינו, ״םמיוטית״), במונחים של התייחסות־גומליו ת, אנ י מתנ ת אי מו ת הר־הגעש וזוביוס אלי ו מייחסים להתפרצו נם אלימים, וכשאנ אי

עושים זאת באופן מטפורי.נה ת אי מו ת המרכזית של האלי ת. המשמעו פעה חברתית־תקשורתי ת היא תו מו אליפה של אדם והכאתו , תקי היסוד הפיזי שלה, אלא המימד התקשורתי־הכוחני שלה. לכןי המעשים הינן מעשים אלימים, וחיתוכו בידי המנתחת אינו אלים בדרך־כלל, אף ששנית שלו. כפי שרק בני־אדם מסוגלים ליצור מעשי אומנות, כך פנ ו מפירים את השלמות הג

1 6 ת. ושי לות אנ גם האלימות הינה פעילה במסגרת תקשורתית, הרי שבהתאם היות שאלימות, במופעיה השונים, הינה פעוד (speech-act) כפי שהיא ג הי לת־ לכך הפעולה היוצרת תוצא אלים יכולה להיות פעו יכולה להיות פעולה פיזית שיש לה היבט תקשורתי. השאלה אם הקשר הסיבתי בין פעולהלולית ־ לבין התוצא האלים אכן מתקיים במקרים אלה ואחרים אינה כלשהי ־ נאמר, מילות הינם שאלה מושגית או פילוסופית, אלא אנתרופולוגית או פסיכולוגית. אילו סוגי פעיים״ במובן של יצירת התוצא האלים: מכה, וכים תקשורתי מועמדים טובים להיות ״מתוקבע ת יכולים להיחשב לאלימים?״ תי לו קללה, מבט, שתיקה? השאלה ״אילו סוגי פעות המבחן הסיבתי. בשל האופי ימת תמלא בו א ת מסו פי שתרבו י התוכן הספצי פ על־

15 ראו לעיל הערה 10. 16 בכך לא נאמר שאלימות אינה יכולה להיות מופנית כלפי הפועל עצמו: אוטו־אלימות הינד. ללא ספק סוג של אלימות, שאף בבדידותה מקיימת את האפיון החברתי. (כפי שוויטגנשטיין וניטשה לפניו טענו, אין לנו ״שפה פרטית״,) לעניין זה ראו את דיונו של מרסלו דסקל בהבחנה בין psychopragmaticsn sociopragmatics, דהיינו, מנגנונים לשוניים המשמשים לתקשורת, ייצוגיות ונרטיביות ביחס לזולת, ומקביליהם המשמשים אדם בהתייחסו לעצמו. (הפרדיגמה הפסיכואנליטית של פסיכופרגמטיקה הינה מצב החלום.) דסקל מטעים שישנם מצבים שבהם אדם מתייחס לעצמו - מבחינה לשונית,M . Dascal "Language Use in :אך גם מבחינה אתית - כאל סוג של זולת. ראו

" 5 L a n g u a g e andJokes and Dreams: Sociopragmatics v. Psychopragmatics

Communication (1985) 95; M . Dascal Pragmatics and the Philosophy of M i n d

(Amsterdam, 1983). הדיון בטיעוני השפה הפרטית של ויטגנשטיין ובספרות הענפה שהניבו חורגים מתחומי מאמר זה. עיקר הדיון נמצא אצל ויטגנשטיין, להלן הערה 18,

סעיפים 315-243.

247

יונתן יובל פלילים י

ות ליצירת תוצאים ת ראשי עמדו ת כמו ות נראו לי לו ת מי לו התקשורתי של השפה, פעוגוד לעמדתם הסטנדרטית של י ת פיזיות. בנ לו מילוליים, לא פחות ואולי יותר מאשר פעוו אלימות פיזית תיתפס כבעלת מעמד ״ראשוני״ בתי־המשפט, איני רואה טעם ברור שלפיו נגזרת האפשרות של אלימות מילולית, כמו במובאה שבראש מאמר , שממנ או פרדיגמטי זה ־ דיבור שכדי לייחס לו תוצא אלים, יש להשוותו ל״מדקרות חרב״, כדברי הנשיא1 אם יש טעם להצדיק נטייה שיחית זו, הרי שזה בשל המבנה הסמיוטי־התקשורתי 7 . ר שמגת פיזיות מסוימות יתפרשו על־ידי לו של האלימות, כפי שנטען כאן, דהיינו, ייתכן שפעות ו ל ו ת יותר מאשר פע מו ידי באלי הקורבן המיומר באופן ישיר או חד־משמעי או מי, ו נ י י מורכב יותר. דהי בי פרשנ טי י נ ג ך קו , לתהלי ותן נצרכת, אולי מילוליות, שפרשנת, לפרש את המסר המועבר מו י ת מסו בו ם, בנסי טי ו ־אדם נ י , בנ ו תנ ייתכן שבתרבויות מתחרות לות פיזיות באופן ישיר יותר, מורכב פחות ונתון פחות לפרשנו באמצעות פעו מאשר מסרים מילוליים. ייתכן שהיעדר הדיאלוגיות - ההפרה של אתיקת־השיח ־ ברורהאי זה, ולא עניין של ימות תנ יותר כאשר האלימות הינה פיזית. בין כך ובין כך, רק התקי מוסכמה כלשהי, הינה בעיני טעם להתייחם באופן פרדיגמטי דווקא לאלימות פיזית ופחותת מילולית. המודל הסיבתי עצמו אדיש לשאלת ה״מוביל״(vehicle) של המסר מו לאלי היוצר את התוצא האלים. בדברו על אלימותן של מילים ״כמדקרות חרב״, בית־המשפטי מייצג איפוא לא טיעון באשר לקדימותה הלוגית או התופעתית של אלימות פיזית על־פנע ת, ואף אינו עושה שימוש מטפורי מושאל ב״מדקרות חרב״; הוא מבי לי לו אלימות מי עמדה מושגית ואמפירית ביחס ל״מוביל״ האופייני ביותר של פעולות אלימות, לא הבחנה

בין אלימות מילולית לאלימות פיזית כשלעצמן.

י ת ב י ס ל ה ד ו מ ת ה ש ל ו : ת ת ו ו מ ב ו א , כ ת ו מ י ל 2. א

אנשים חושבים לעיתים קרובות על תוצאים של אלימות במונחים של כאב. אך מהוית, או האופן שבו אנו חשים אותה ומתייחסים אליה בתודעתנו? כאב? תופעה עצבית־גופנ ליתר דיוק, השאלה הינה: ״מה נחשב״ בכאב? אין בהסטה זו של הדיון מן השאלה הפיזיתת משום הפחתה בחשיבותם של הכאב הפיזי והאימה שהוא גורם. גרידא לשאלה המנטלים זציה של גרימתו הינד. מן האתגרי י ת הכאב הפיזי והדה־הומנ ת עם שאלו דדו התמוי הספרות והאומנות: ציוריה י הפוליטיקה והמשפט, כמו־גם לפנ המרכזיים העומדים לפנם לברברים, מעלים את שאלת מחכי ־הלב ו ן ו שברו ג נ , גרניקה. ט ויומנה של פרידה קאלו הכאב הפיזי בדחיפות שאינה מרשה לה להיתרגם בנוחות למערכות מושגיות אחרות. אך כשילד אומר ״כואב לי״, מהו הכאב? למי כואב? ויטגנשטיין שואל: ״כלום אין זה אבסורד לומר על גוף שכואב לו?... אם למישהו כואבת היד, לא 7/יד היא שאומרת זאת... ולא

ל הערה 6, בע׳ 227, 229: ״המובן הטבעי והרגיל של 17 ראו, למשל, בע״א 779/89, לעי הדיבור ׳אלימות׳ מצביע על שימוש בכח... אף כי ׳אלימות מילולית׳ היא בגדר ׳אלימותי, מקובל עליי כי זוהי משמעות משנית של הדיבור ׳אלימות׳ ולא משמעותו הראשונית.״

למובאות נוספות, ראו הערה 54 להלן.

248

לית לו ת מי ו מ י ל ם י א לי פלי

1 אפילו מי שמתעקש על חיבור בין 8 ״ . ו י נ מנחמים את היד אלא את הסובל; מביטים בעיפעה אלימות וכאב יודה שדיבור משמעותי על כאב יצטרך להתייחס אליו בעיקר כאל תוי רואה כאן צורך להיכנס לעובי הקורה של נ 1 אי 9 . ד ת בלב ת, בוודאי לא סומטי י טל מנ השאלה הפילוסופית הידועה כ״בעיה הפםיכופיזית״ ־ שאלת היחסים בין הגוף והנפש -ית חשובה זו כדי לתחום את הדיון ז ני חושב שאנו זקוקים להכרעה בשאלה מטאפי כי אי, שלנו אינו הדבר שבני־אדם מתייחדים באלימות למונחים מנטליים. המימד הפיזי, הגופני

בו משאר המציאות, ואין סיבה שדיון באלימות יתמקד דווקא במימד זה של קיומנו.־ המצבים האלימים המובהקים שאינם מוסברים בנקל על־ידי המודל הסיבתי המנטלי הנרטיבי הם אלה המסתיימים במוות מיידי של הקורבן, או באופן כללי יותר, במצב שבולו המצבים שבית־המשפט מדמה ים חדלים (למשל, תרדמת). אפי ל הייצוגים המנטלי כע הינם אלה המסתיימים במות הקורבן. התוצא האלים במצבים כאלה הינו ו נ׳ סל בשלת ת (ולכן גם המוסרית, האסתטי בי טי י נ ג ת־הקו כולת המנטלי יעה הרדיקלית של הי המנ וכדומה) מן הקורבן. זו נשמעת אולי כהתייחסות קרה וללא ספק חלקית למוות, לתרדמת,ות, אלא ן קורבנ י תו של מאמר זה אינה לאפי ות חמורות; אך תכלי ת טראומטי עו י ג לפבית מן הקורבן הינה המקבילה של יטי נ ג אלימות. במסגרת זו, שלילה של היכולת הקו

״התוצא האלים״ שנידון לעיל.

ג. התשתית הבלשנית (לינגוויסטית) למודל הסיבתי של אלימות מילולית: תורת מעשי־ההיגד

"Words are not deeds."

Shakespeare, H e n r y VIII

אורטית מתאימה, המתקפת את ית־תי ת בלשנ דיון באלימות מילולית נדרש לתשתי, ולא - ן ן כזה להתמקד בביצועיות הלשו ת כפעולה. על מדע־לשו ו לי לו סת המי י תפ ולמצער, לא רק - בלשון כמערכת של משמעויות. כאשר אנו מבקשים להבין את הקשריםו יכולים להסתפק בתורות של נ נ ות ותוצאים חוץ־לשוניים שלהן, אי י נ ת לשו לו שבין פעוות ובין אחרות. השפה אינה מערכת שיש לה קיום מבני ות או פרגמטי משמעות, בין סמנטי נפרד מהמציאות החברתית הכללית, והיא אינה רק ״מערכת של משמעויות״. השופט אור,ופף התובע... ׳ סלע, גורס כי ״הדיבור ׳אלימות מילולית׳ בו מנ ו נ ו בעניין של נ בפסק־די

״מ סעיף 286. 18 ל׳ ויטגנשטיין חקירות פילוסופיות (תרגם ע׳ אולמן־מרגלית, תשנ 19 העמדה היחידה הידועה לי אשר תדחה את הצגת הדברים האלה מכל וכל הינה כמובן הביהייוויוריזם, שיאפיין אלימות וכאב לא על־פי ייצוגיהם המנטליים־הנרטיביים, אלא על פי התגובות ההתנהגותיות עליהם. התמודדות שיטתית עם הביהייוויוריזם חורגת

כמובן מתחומי מאמר זה.

249

יונתן יובל פלילים י

ו נה אם אנ 2 קביעה זו הינה תלוית־תיאוריה: היא נכו 0 . רה״ הוא מטבע לשון, דימוי, מטפו מסתפקים בראיית הלשון כאוסף של משמעויות בלבד, לא של ביצועים.

אך המשמעות של דיבור מסוים אינו הדבר האלים שבה. משמעות אינה אלימה, כי היא אינה פעולה. לפיכך, השאלה המרכזית שאשאל אינה מהי המשמעות של דיבור זה או אחר, אלא, מה עושים בלשון? עמדה זו - התורה הביצועית של הלשון - הינד. תוצר חדשן כאל יחסות ללשו ות מתי ת מסורתי רות־משמעו יחסית של הפילוסופיה של הלשון. תוות - באופן הקשרי יותר או וח או לפרשנ ענ ות לפי יתנ ות הנ י מערכת ייצוגית של משמעוrepresentationaiism).21) יצוגיות ית של י נ גמה לשו ד במסגרת פרדי ת - אך תמי פחוות החמישים והשישים ת״ במובן הייצוגי בוקרה למן שנ ית ה״לשון כמשמעו י ג דיאולו אי על־ידי שורה של פילוסופים של הלשון, בלשנים ואנתרופולוגים של הלשון. ג׳ ל׳ אוסטין2 עמדתו של אוםטין 2 ת. י נ נה אותה ״הכשל התיאורי״, וייחס אותה לכל המסורת הלשו כיט פ ש ים (מלה, מ י ס את היחידה הבסיסית של הלשון במונחים מבנ היתד. שאין לתפוות נן ביצועי ימות הי רות מסו ת, אלא כפעולה, אמי וכדומה), וגם לא במונחי משמעות ל ו ע י מבטיח״ אינו רק לדווח על פ (performative) באופן מובהק ביותר: לומר ״אנ" s a y :When 1 הבטחה, אלא בעת ובעונה אחת לבצע אותה (ובלשונו הציורית של אוסטין

' (sc. take this woman to be my lawful wedded wife) I am not reporting on a'I do

20 ראו להלן הערה 59. 21 עמדה זו מניעה בלשנים מסוימים לגרוס בטעות ש״תורת־הבלשנות״ המבנית, על ענפיה הסמנטיים, הפרגמטיים והדקדוקיים - אך נטולת ידע חברתי או מודל תיאורטי למיקום ידע כזה - יכולה לתת בידי המשפטן כלי מקצועי להבנת התייחסויות־גומלין לשוניות,.(discourse) בין אם טקסטואליות ובין אם לאו. הטעות הינד. הזנחת המושג ״שיח״ החלופה הינד. פיתוח מודלים חברתיים של הלשון, השואלים שאלות לגבי הקשרים בין לשון, נורמטיביות, ויחסים אנושיים (ככוח), ולא מודלים המבקשים להגביל את כל ההיבטים של התייחםויות־גומלין לשוניות אך ורק למערכים הנוחים של תורות־

משמעות. Descriptive fallacy" 22". ביקורתו המרכזית של אוסטין כוונה בין השאר כלפי פרגה (Frege) וויטגנשטיין המוקדם, שהתנער מעמדתו התיאורית - ״תורת התמונה״ של השפה - בכתיבתו המאוחרת. הבלשן והאנתרופולוג סילברסטין טבע את המושגים(drive for reference)ו״חתירה להפניה״ (linguistic ideology) ״אידיאולוגיה לשונית״ כדי לציין מודל מקובל, שלפיו השפה הינד. מערכת של מציינים שיש התאמה ביניהם לבין ישויות לא־לשוניות. אחת הבעיות המרכזיות של מודל זה הינד. שהוא מתעלם מכוחה של השפה לעצב את האופן שבו אנו מדברים על הדברים, כלומר, את צורות השיח עצמן (דוגמה פשוטה: המלה ״תפוח״ שייכת לשפה העברית, לא לתפוחים,E. Mertz & :והשימוש בה מכתיב את הקוד המילולי של התייחסות־הגומלין). ראו

J. Yovel "Metalinguistic Awareness" H a n d b o o k of P r a g m a t i c s (Amsterdam,

J ראו גם להלן הערה 25. . Verschueren et al. eds., forthcoming 2002)

250

לית לו ת מי ו מ י ל ם י א לי פלי

"marriage, 1 am indulging in it.23 אכן, במשך תקופה מסוימת הבחין אוסטין בין לשון2 המהפך המרכזי שעשה היה כאשר החיל את עקרון הביצועיות 4 ת. עי צו תיאורית ללשון ביל כל פעולה לשונית, כאשר אמת־המידה המבחינה בין סוגים שונים של דיבור הינד, 0וג ע הביצועיות שלו - עמדה שפותחה לאחר מותו ונקראה "Speech Act Theory" (״תורת־

2 5 . ההיגדים״ או ״פעולות־ההיגד״)ות נרחבות כמעט בכל תחום. בתחום לתורה הביצועית של הלשון יש השלכות משפטיות י נ ן הלשו יות־הגומלי יחסו י החוזים היא מאפשרת, למשל, המשגה חדשה של התי נ דיי נ ני חופש הביטוי וההגנה מפ 2 בדי 6 לם. הו י נ נוים ו ן יחסים חוזיים, שי ו נ המעורבות בכי פעולות־שטנה (hate crimes) היא מסוגלת לספק בסיס תיאורטי להבחנה בין סוגים שוניםי״ וכאלה שאף שהן עושות שימוש ות, דהיינו, כאלה שייחשבו ל״ביטו ת מילולי לו של פעוי כה מזערי עד שכבר אינן בגדר כנ בלשון, הינץ בעיקר בעלות ביצועיות אלימה וייצוג תו

״ביטוי״, ולא יחולו עליהן ההגנות המקובלות על חופש הביטוי.ות מספקת איפוא כר תיאורטי לדיון באלימות מילולית, מעבר למסגרת של הבלשנ2 ניכר 7 , ן ל ו נ׳ סלע, שיידון לה ין של , בקריאת פםק־הדין בעני ות טקסטואלית. אכן פרשנת. גם כשהם מפרשים י ית־הפרשנ נ לים בגישתם הלשו ם כבו תי שהשופטים חשים לעית, הדיון כמו מבקש לחרוג מן הפרמטרים הללו אל תפיסה ביצועית, ות טקסטואלי פרשנני חברתי הינו פעולה, אזי מוסר רחבה יותר בלשון ובשימושיה. אם אכן כל שימוש לשו הקושי התיאורטי שהשופטים נאבקים עמו בייחום אופי אלים ל״דיבור״ או ל״שפה״.לה ־ אין נתה הביצועית של הלשון, וככזו ־ כפעו לית מבוססת על תכו לו תקשורת מי, מישור ההסדרה קושי תיאורטי לראותה כאלימה. השאלה עוברת אז למישור הנורמטיבי

, 3rd ed. by 23J.L. Austin "Performative Utterances" Philosophical Papers (Oxford

J.O. Urmson & G.J. Warnock, 1979) 233, 235

constative" 24" לעומת "performative", בהתאמה; אך ביחס לביצועיות של היגדים תיאוריים, ראו להלן הערה 25.

- iiiocutionary :25 באופן כללי הבחין אוסטין בין שלוש פונקציות ביצועיות כלליות היגדים מבצעים מן הסוג של ״אני מבטיחה״; locutionary - התוכן הייצוגי בעל,periocutionaryn ;(״אני מבטיחה״ הינו גם ייצוג של פעולה) המשמעות של היגדים הפונקציה הרטורית, השכנועית, של ההיגד (ל״אני מבטיחה״ תיתכן גם פונקציה כזו). בשיח הבלשני, הביטוי ״ביצועי״ ("performative") שמור בדרך־כלל ל־iiiocutionary, אך מחברים מסוימים, ביניהם strawson Kincade, ומחברים מן הזרם הבתר־סטרוקטורליסטי, משתמשים בביטוי בהוראתו הרטורית. חשוב במיוחד להכיר בביצועיות של אמירות ייצוגיות מובהקות: גם הן פעולות בחלל החברתי, והן ביצועיות לא רק בכך שיש ערך אמת לייצוגיהן ״הספינה שטה״, אלא במובן שהן מכתיבות אתJ.L. Austin How to D o :השפה, אוצר־המילים והדקדוק של התייחסות־הגומלין. ראו

, T h i n g s W i t h Words (Cambridge, Mass., 1962)

26 ראו להלן הערה 87. 27 ראו להלן, טקסט להערות 59-46 ו־81-77.

251

יונתן יובל פלילים י

נה ת שאי מו נה מאשר הסדרה של אלי מות המילולית, זו בעיה שו (רגולציה) של האליתנת לחופש הביטוי במערכות דמוקרטיות. כאמור, י מילולית במובהק בשל זכות־היתר הנית האלימות המילולית, ואינו עוסק באופן ת תיאורטית לבעי מאמר זה מבקש להניח תשתי

2 8 ישיר בשאלת ההסדרה,

28 ישנם שלושה (לפחות) שיקולים שלובים שיש להידרש אליהם בכל דיון של הסדרה של

אלימות מילולית. הראשון והחלש מביניהם הינו שיקול הפרטיות: התבטאויות מילוליות

שייכות, כך יטען, לתחום הפרטי־האינטימי של היחיד ושל סביבתו המיידית, תחום

שהמשפט מהסס בדרך־כלל לפלוש אליו. הטעם לכך הינו היות דיבורו של אדם ביטוי

אלמנטרי של אנושיותו. שיקול זה אינו שיקול חזק משני טעמים. הראשון הוא האופי

האידיאולוגי של ״פרטיות״, דהיינו, האופנים שבהם טיעוני פרטיות תומכים במערכי

ות במסגרת החברה הבורגנית. התווית ״פרטיות״ אינה צריכה להיות דומינציה וקורבנ

שומר־סף אוטומטי שימנע מבקר חברתי מלבחון את היחסים בין בני־אדם המכוננים

תחת מסגרת ה״פרטיות״; למערכים ״פרטיים״ רבים יש לאמיתו של דבר אופי חברתי

מובהק, עד שההבחנה עצמה קורסת לעיתים קרובות. דוגמה לכך הינד. הסדרת יחסים

משפחתיים (ראו י׳ יובל ״אצבע קלה על ההדק: רטוריקה ואידאולוגיה בשיח המשפטי של

ל ו(תשס״א) 259) או זכויות מיניות והפריפריה שלהן, כשאלת ש מ מ ט ו פ ש אימוץ כפוי״ מ

K. Plummer I n v e n t i n g I n t i m a t e Citizenship (Seattle, :ראו) המשפחה החד־מינית

(forthcoming 2002). היות שהסדרה של אלימות מילולית הינה הסדרה של התייחסות־

גומלין חברתית במובהק, אין היא מאיימת על אינטרס פרטיות אמיתי, אף שיש כמובן

לעמוד על המשמר מפני שימושים לרעה, שיבקשו להגביל דיבור לגיטימי במסווה של

הסדרת אלימות מילולית. מכאן עולה השיקול השני, הראייתי: בתי־משפט שיבקשו

ליישם את המודל הסיבתי של אלימות מילולית יידרשו לעסוק בשאלה הראייתית של

התקיימות הקשר הסיבתי בין הביצועיות הלשונית והתודעה הקורבנית. בעוד שהוכחת

ביצועיות לשונית כשלעצמה הינד. עניין יומיומי בבתי־המשפט (למשל, הבטחות שבעל־

ת במובן שהחברה ו רבנ פה, איומים, הוצאת לשון־הרע וכדומה) הוכחת תודעה של קו

ם יוכלו בתי־משפט ־מובהקי ו תלויה בראיות עקיפות. במקרים בלתי יכולה לקבל

להסתייע - באופן זהיר, חשדני כמעט - בחוות־דעת של מומחים. כמו כל דוקטרינה

חדשה, קל יותר להתחיל ממקרים מובהקים, ולהניח את מקרי־הגבול לפיתוח עתידי.

השיקול השלישי הינו נכבד: כיבוד חופש הביטוי במערכת דמוקרטית כערך מיוחד, חזק

יותר מאשר חירויות פעולה אחרות. הסכנה שבדיכוי השיח החברתי במסווה של הגנה על

ח הינה גדולה וממשית. כאן יש ליישם את הבחנותיו של אוסטין, על ת־בכו ו רבנ קו

הקשיים התיאורטיים שהן מעוררות, כדלהלן. ביצועיות רטורית ־ למשל, ״הסתה

לאלימות״ - אינה ביצועית במובן המצומצם (iiiocutionary), מכיוון שאין היא

ל הערה 25). לכן, י ע ות במסגרת המודל הסיבתי (ראו ל מועמדת ליצירת תודעת קורבנ

ת (טענות גזעניות, ו הסתה לאלימות אינה דיבור אלים. לעומת זאת, דיבור המביע טענ

מעליבות וכולי) יכול בהחלט להיתפס כאלים במסגרת זאת. זה דיבור שהיותו בעל תוכן

גענית שלו. אפילו לקללה יש תוכן נקציה הפו תיאורי הינו עובדה משנית ביחס לפו

252

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

ד. עבריינות וקורבנות

המודל הסיבתי מתייחד בכך שבמסגרת אפיון האלימות בהבניה חברתית, הוא מתרכז

במופעיה בתודעת הקורבן. יש בכך סטייה לא־שולית מעמדת המשפט הפלילי הכללי, אשר

ככל שהוא מתייחס למצב נפשי בעברות אלימות, הוא מתמקד במצבו הנפשי של המבצע

ת, ייתכן שיש טעם בהסדרה של י ג לו נטו ת דאו דת־ראו קו ת מנ , לפחו (ה״עבריין״). אכן

ת בשאלת השפעת האלימות על הקורבן. אנו רוצים שאנשים לא יהיו אלימות גם ללא תלו

ת אלימה הינה רעה כשלעצמה, או שהיא ו ו חושבים שהתנהג , אם אנ אלימים, למשל

ות (דהיינו, לא בשל תוצאותיה החברתיות), ואנו רוצים דדת צדדים רעים של האנושי מעו2 9 וע את העבריין המיועד מלהיות רע, לסייע או אף ״לרפא״ אותו מנטייתו הרעה. למנ

. ן שהוא מתמקד בשאלת \7פגיעה בקורבן ו ו המודל הסיבתי מושך את הלב מכי

ם, ו״פרגמטיסטים״ י ת זו יכולה להתקבל גם על דעתם של דאונטולוגים, תועלתנ התמקדו3 0 . כרורטי

ני מפוקפק או סמנטי, הנתון לערכי־אמת, אך השאלה אם הטענה שמוצאו האישי של פלו

ונטית לביצועיותה של קללה: הביצועיות הפוגענית ״רוכבת״ בזוי הינד. נכונה אינה רלו

ל מה שנחזה להיות טענה. זו ביצועיות עקיפה, כמו במשפט ״האם את יכולה להעביר ע

את המלח?״, שהמבנה הדקדוקי שלו הינו זה של שאלה, אך מבחינה ביצועית, זוהי בקשה

F. Récanati "Some Remarks on Explicit Performatives, Indirect Speech :ראו)

Acts, Locutionary Meaning and Truth-Value" Speech Act Theory and Pragmatics

205 (Dordrecht, LR. Searle et al. eds., 1980).) בשל הפריבילגיה של הביטוי בתחום

, על בתי־־המשפט על , והיות שאבחון ״ביצועיות עקיפה״ היגו בעייתי בפו הפוליטי

להיזהר ביישום הדוקטרינה המוצעת ולהגבילה למקרים מובהקים של ״מילים לוחמות״

.("fighting words")

29 השאלה במי ההסדרה מתמקדת ובאיזה אופן התמקדות כזו משרתת אידיאולוגיות משפטיות

עלתה בהקשרים שונים בכתיבת הגישה הביקורתית למשפט. כך, למשל, נטען כי דינים

שנועדו להילחם בתופעות של הפליה מתמקדים באופן טיפוסי באיסורים המוטלים על

ות־בפועל במסגרת החברתית רבנ מבצעים־בכוח, ומתעלמים ממצבם החברתי הרע של קו

הקיימת (נחיתות חברתית, עוני, אבטלה, היעדר כוח פוליטי וכדומה). בכך הם מתמקדים

ב״עבריינים״ שרק להם יש השפעה סיבתית על מבנים מפלים (למשל, מעבידים המפלים

י ל החברה במסגרת מבנ ל ע אתני), ומסתירים את האחריות של כ ק עובדים על ר

הדומינציה המאפיינים אותה: העבריינים מפירים את הנורמה השוויונית הכללית, ומכך

נח שהחברה בכללה מקיימת אותה. הדין הפוזיטיבי מורכב יותר: בפועל קיימת חקיקה מו

ת, ולכן אינה ו רבנ אנטי־הפלייתית שאינה מתרכזת במבצעים־בכוח, אלא דווקא בקו

A . D . Freeman "Legitimizing Racial :ם. ראו מבחינה בין מבצעים ללא־מבצעי

Discrimination through Antidiscrimination Law: A Critical Review of Supreme

" 62 M i n n . L . Rev. (1978) 1049, rep. in C r i t i c a l L e g a l StudiesCourt Doctrine

.(Totowa, NJ, A.C. Hutchinson ed., 1989) 120

30 רורטי, בנסיונו להימנע מכל עמדה מוסרית ״בםיםתנית״ (fundamentalist), מנסה לעגן

253

יונתן יובל פלילים י

בהמשך פרק זה אנסה לדון בהשפעה שיש למערכת נורמטיבית כמשפט על יצירת ״תודעת קרבנות״(victimization consciousness) בהקשר זה.

ת ב ז ו ה כ ע ד ו ת ה ו ע ד ו . ת ו

ים, שהם ן ייצוגים מנטליים־נרטיבי י ע ולאפי המודל הסיבתי מתבסס על היכולת לקבונה של ו ת אלימות. האם פירוש הדבר שאפי לו תוח התוצא של פעו י ונטי לנ האפיק הרלויקטיבית של הקורבן המיומר? האם י באופן מוחלט בתודעה הסובי לה כאלימה תלו פעו גישה זו נידונה לפיחות לרגשות סובייקטיביים, או ל״עריצות הקורבן״? האם המשפט,ימת להיתפס כאלימה אם לאו, מוכן להיתלות אך ורק ע אם על פעולה מסו בבואו לקבופוט חיצוני שעל הקורבן בייצוג המנטלי־הנרטיבי של הקורבן גם במקרים שבהם יקבע שיני לתחושת ט החיצו פו כר השי תנ , ובמקרים אחרים י ו להכיר באלימות שנעשתה כלפי

קורבנות סובייקטיבית?יקטיבית פותח את הדיון במודל ן אינטרסובי יחסות־גומלי האפיון של תקשורת כהתי) של אלימות. בי לטי ו (רג הסיבתי לשאלה זו, שחשיבותה הינה דווקא במישור ההםדרתי במודל כפי שהוצג, ההמשגה העיקרית של התוצא האלים היתה באמצעות הייצוג המנטליעל קשר סיבתי בין הפעולה לבין אצל הקורבן, כלומר, תודעתה. השאלה אם נוצר בפו הפגיעה הינד. שאלה אובייקטיבית (העובדה שאדם נעלב ממשהו הינה עובדה אובייקטיביתוון , מכי ן הינד. סובייקטיבית), אך המבחן לה הינו סובייקטיבי דעת העלבו גם כאשר תות דעת הקורבן מגיבה על הפעולה התקשורתי יה באופן שבו תו ימות התוצא תלו שהתקי

האלימה.­ ל ק, ע ך לא מספי א ) י ח ר כ אי ה דעת הקורבן הסובייקטיבית הינד. תנ מבחנים בהם תוית ״התודעה הכוזבת״ (או , בעי נו י נית; דהי קורת רצי ם לבי י נ פי המודל הסיבתי) נתו ״המסולפת״), ^false consciousness, שמקורה בביקורת המרקסיסטית, שיש לה פירושים3 הבעיה הינד. 1 ת. יסטי נ פרוידיאניים, משמשת בשנים האחרונות בעיקר את הביקורת הפמית ו ת דיכוי או שלטנ ם למערכו י נ דעת בני־האדם שגישות אלה מזהות כנתו העובדה שתו

T 1 T

ת, ו ת פטריארכלי . נשים במערכו י ת (רציונליזציה) לדיכו ו נ ת ל כ (דומינציד.) מבצעת ש הסבורות שהן נחותות מגברים וש״מקום האשד, במטבח״; פרולטרים המצדיקים את ניצולםוצל או נחות המכחיש את ן ליחסי־כוח חברתיים; כל סוכן מנ ו נתו נ ״ שאי ן ״טבעי י י כענ ניצולו או המצדיק את נחיתותו החברתית היחסית או את התכסוס (מניפולציה) שהביאו למצבו ־ כל אלה חשודים בהיותם בעלי ״תודעה כוזבת״. ההסבר לתופעה נעוץ בתפיסת

נורמות אינטרסובייקטיביות במושגים כ״סולידריות״, ״סימפתיה״, ״אמפתיה״ ודומיהם.R. Rorty Contingency, I. עם זאת, r o n y , a n d S o l i d a r i t y (Cambridge, 1989) 5ראו

איני טוען שאין שיחים שקיימים בהם טעמים טובים לעגן את מושגי האלימות דווקא בפעולת המבצע, ולא בקורבן. אך גם אז, אני סבור, יהיה המודל סיבתי באופן שלא יאפשר לדון בפעולה בניתוק מהיותה הסיבה לתוצא, בין שהקשר הסיבתי מתממש ובין

שיש לו מעמד דיספוזיטיבי, מוחלש (דהיינו, שהוא נוטה להתממש)..MacKinnon, infra note 33 :31 ראו

254

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

ניסטית על־ידי הדומינציה של גרמשי(Gramsci),32 כפי שיושמה ופותחה במחשבה הפמית >דומינציה< יוצרים יותר מאשר ו נ ט ל י ש נ ו נ ג ן (MacKinnon)33 ואחרות: מנ ו נ מקי היררכיות חברתיות; הם יוצרים את התודעה ואת הרציונליזציה של סדר חברתי מפלה,ת, ו ת השלטנ תודעה שהסדר זקוק לה לקיומו היציב. במסגרת השיח הנורמלי של מערכום אותם. מי י מפנ ם ו י בי ורמטי ם נ י ת למושג תותם החברתי חי ת נ ם א ־אדם מתרגמי י בנ

דומינציה מצליחה כשהיא נעשית מערכת ערכית, או אידיאולוגיה.ת מו ם טובים לראותן באלי ת שיש טעמי לו ו אנשים שלא יפרשו פעו יתכנ כך י לפילות שלא נחשוב בדרך־ ככאלה, ובצידם אנשים שיטענו ההיפך, דהיינו, שהם נפגעו מפעו כלל שהן מועמדות טובות להיחשב גורם סיבתי של תוצא אלים. שני הדברים מטרידים, אף כי בספרות רק תודעה מן הסוג הראשון נקראת ״תודעה כוזבת״. התודעה הכוזבת מן הסוג הראשון מטרידה מכיוון שיש בני־אדם שאנו סבורים שננקטו כלפיהם פעולות שגרמו לתוצא אלים מבלי שהם מפרשים זאת כך (כלומר, שהתוצא האלים אינו מיתרגם אצלם לייצוג מנטלי־נרטיבי של קורבנות). התודעה מן הסוג השני מטרידה מכיוון שיש בני־אדםלות שיש טעמים טובים לא להתחשב בהן או פיצוי) של פעו / ו הבאים בתביעה להסדרה (־אלימות במבנה הסיבתי. דוגמה לתודעה מן הסוג הראשון יכול להיות מצבן של כגורמית, ואינן רואות עצמן ת משפחתי ות של התעללו נשים המסרבות להכיר בעצמן כבקורבנ כקורבנות, אלא כמי ש״הביאו על עצמן״ את ההתעללות באשמתן, או אף שהן חשופות או3 דוגמה לתודעה מן הסוג השני 4 ראויות לה מכוח מעמדן הנשואי בתרבות שהן חיות בה.ת יכולה להיות תביעה של אדם בגין נזקים מתמשכים שגרמה לו כביכול מערכת משפחתית בדרך־כלל תפסו נן נ ת שאי לו פגיעה לפעו ת ו מו רגילה יחסית, תוך שהוא מייחס אלי

ככאלה, ורואה בהן את המקור לתחלואי חייו. בשני המקרים ייתכנו מצבים שבהם מערכת רגולטיבית כמשפט לא תסכים לתלות את) במבחן הסובייקטיבי בלבד. בדוגמה הראשונה בי קטי י בי (האו בתי ימות הקשר הסי התקידעתה ד לתו ו ג י ת להכיר במצבה כקורבן בנ כנ ע מסו דד או אף לתבו י לעו המשפט עשועתו של אדם החש, באופן ע מלקבל את תבי מנ יה להי י ת, ובדוגמה השנ יקטיבי הסובייתפס , כי היה קורבן של אלימות. באופן כזה המשפט משתתף בקביעה מה י סובייקטיבים את נים מתעדי נה. כך, למשל, מחקרים שו ת״ בחברה נתו מו יתפס כ״אלי ומה לא יות ת (domestic violence) בקרב אוכלוסי דעת האלימות המשפחתי תה של תו התפתחות״ נ נ ו ללת שבה ה״מתל בית הכו ורמטי סה הנ דעה הקשורה קשר הדוק לתפי שונות, תופסת את מצבה ומעמדה במסגרת המשפחתית. כך, בקהילות שמרניות יחסית של מעמד תו

העובדים בארצות־הברית נקוטה מערכת כמו־חוזית הטבועה ביחםי הנישואים, שלפיה ־

A. Gramsci Prison Notebooks (New York, J.A. Buttigieg ed., A. Callari & : 3 ראו 2

J A . Buttigieg tran., 1992)

C A . MacKinnon T o w a r d a F e m i n i s t Theory of the State (Cambridge, Mass., : 3 ראו 3

.1989)

s.E. Merry : 3 לדיון ב״תודעה משפטית״ בהקשרים חברתיים־מעמדיים ומגדריים, ראו 4G e t t i n g Justice a n d G e t t i n g E v e n : L e g a l Consciousness among W o r k i n g - C l a s s

Americans (Chicago, 1990)

255

יונתן יובל פלילים י

"There is an underlying assumption that violence can be deserved, that

women have an obligation to tolerate some abuse, and that the issue is

what the limits are. Marriage is understood to entail obligations on both

sides: in these families, men are expected to provide money and women

are expected to cook, clean, and care for children. Violence is linked to

this fundamental sense of marriage as a contract in that the wife is

expected to be obedient while the husband is expected to avoid inflicting

excessive or undeserved violence."35

ת בקהילות שבהן חוקקו ל מרי בחנה שינויי תודעה משפטי ג גית סאלי אנ האנתרופולוכות לדרוש צו־הרחקה מיידי של הבעל המכה מן הבית עד חוקים המאפשרים לנשים מוין בבית־המשפט. היא מצאה שנשים מוכות תרגמו יותר ויותר את האלימות לבירור העני

המשפחתית שממנה סבלו למונחים נורמטיביים־חיצוניים. אך במציאות קרה אחרת:"Husbands were sometimes surprised when their wives took them to court

over violence. Some say they had no idea there was a problem and cannot

understand why their wives had them evicted when they just 'slapped her

around a little bit.'"36

ן ״מתווך תקשורתי״: הוא ד של מעי די המשפט הינו תפקי במצבים כאלה, אחד מתפקיל או ו דעת הקורבנות של הקורבן, ומספר עליה ומעביר אותה למעו מתקף וממסד את תוות, אחת ם בקורבנ נות לתיאורטיזציה של תודעה כוזבת מתמקדי ו לעבריין. בעוד שנםידעת המעוולים. ות החברתיות המרכזיות של התמודדות זו הינה דווקא ביחס לתו הפונקציתו של המשפט ביחסים ם, כי התערבו י ו רק ״חל על״ יחסים משפחתי נ המשפט אין של י י נן מוכרות ככאלה כענ ת על אלימות שאי ו נ ים - למשל, מתן תוקף לתלו משפחתי עובדה חברתית־תרבותית - מעצבת את היחסים המשפחתיים כמערכת של זכויות וחובות

, לא רק החברתי או התרבותי או הדתי. במובן המשפטי לפיכך, המשגת האלימות תלויה בתודעה קורבנית על רקע פעולה שתפיסות חברתיותתפסת לה הנ ית על רקע פעו דעה קורבנ . היעדר תו י ו על אופיה התוקפנ דעות אותנ י מיית על רקע ת הינו מצב של תודעה כוזבת. המצב ההפוך, דהיינו, תודעה קורבנ י קפנ כתוים, הנרטיב 3 במצבים פרנואי 7 . ה י ו ת, הינו מצב של פרנ י קפנ תפסת כתו פעולה שאינה נ

3 8 קפך המיומר. תו י בפני עצמו כלפי ה״ הקורבני - התלונה - מהווה מעין מעשה תוקפנ

. I b i d , at p. 51 35

L. Rubin Worlds of P a i n : Life i n the Working-Class F a m i l y (New :ראו גם Jbid 36

.York, 1976)

37 השימוש הוא מושאל. איני רוצה להיכנס כאן לשאלת פוריות האפיון הפםיכופתולוגי המדויק בהקשר זה.

38 לדיון במצבים כאלה והשלכותיהם החברתיות והמשפטיות בהקשרים שונים של אלימות,

256

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

ימת כאלימה אפשרית רק אם מביאים ן מסו יחסות־גומלי ות של התי ־לכך, פרשנ אית ו תנ י ות שנ ות החברתי י ת המשמעו דעת הקורבן והן א , זו לצד זו, הן את תו ן בחשבויות אלה אין להתייחס בדוגמטיות, וקרבתם של בתי־משפט לפעולה באותו הקשר. למשמעו

3 9 . ד לחיי היומיום הינה הזדמנות טובה לבחון אותם מחדש באופן מתמשך ומתמי

ת ב ז ו כ ה ה ע ד ו ת ל ה ה ש ז ת י ה י ש 2. ק

ות־ ועה במעגלי ג ת התודעה הכוזבת הינה שהיא נ אחת הביקורות המרכזיות על תז. המודל ו נ נ י י נטית גם בענ ו שוטה, ובמקרים רבים - בהנחת המבוקש. זו ביקורת רלוע לגביה אם היתד, אלימה הסיבתי נזקק למבחן שבו ייבחן התוצא של הפעולה שיש לקבו אם לאו. המבחן שהוצע הינו מבחן הייצוג המנטלי־הנרטיבי של התוצא אצל הקורבן. התזהא אלימים שמתקיים צ ו ת / ה ל ו ע של התודעה הכוזבת מניחה מראש שישנם מקרים של פדעת הקורבן בשל ־כן אין התוצא מתפרש ככזה בתו ביניהם קשר סיבתי, אך אף־על־פי/ ה ל ו ע פ ע כי ה ת החברתית. על־סמך מה ניתן איפוא לקבו ו י השלטנ נ ו נ ג הפנמה של מניצוג בע אחרת? אם מה שנחשב הינו י נטי קו ו התוצא הינם אלימים אם המבחן הרלוגד תקפותו של ייצוג זה, מנטלי־נרטיבי בתודעת הקורבן, איך אפשר לטעון בכלל משהו נ לבד אולי ממחלת־נפש? אם אדם חושב שטוב לו, על־פי אילו פרמטרים ניתן לקבוע, ועוד

4 0 ? ו לנסות לשכנעו, שרע ל

התעללות, נרטיביות, הבניה חברתית של זיכרון והתביעות העולות מהן, ראו:C.G. Bowman & E. Mertz "A Dangerous Direction: Légal Intervention in Sexual

Abuse Survivor Therapy" 109(3) H a r v . L . Rev. (1996) 549; E. Mertz &

K A . Lonsway "The Power of Déniai: Individual and Cultural Constructions of

. N w . U. L . Rev) 4 ) 1998. (Child Sexual Abuse" 9 2 ( 1 4 1 5

39 בכך אני סוטה מיישום מחמיר של תורת ה״משמעות כשימוש״ (meaning as use) של ויטגנשטיין המאוחר, כפי שהיא מתבטאת בעמדת השופט ברק, ראו להלן הערה 55, הטעם לכך הוא שגישתי אינה פרשנית־טקסטואלית, כלומר, היא אינה מתמקדת בשאלת האלימות - מילולית או אחרת - כשאלה פרשנית בלבד, ואיני מסתפק בבירור המשמעויות של המילים ״אלימות״ ו״אלימות מילולית״ בשימושיהן השונים או אף האפשריים, (בהקשר דומה, דבורקין מבקר גישות סמנטיות המתמקדות בבירור משמעותה של המלה ״משפט״. ראו להלן הערה 89. אך העברת השאלה לרובד פרגמטי - כפי שוויטגנשטיין עושה ובעקבותיו הארט וברק ־ הינד, עדיין הישארות בתחומים של תורת־ משמעות כלשהי.) בעקבות הפילוסוף יורגז הברמם, סביר בעיני שכל עמדה ביקורתית במדעי החברה המבקשת לבקר תודעות ופרשנויות נתונות תצטרך להתרומם מן המודל הוויטגנשטייני במידה שבה שימושים לשוניים קיימים משקפים ומשרתים תודעות אלה.

ראו לעיל הערה 10.L. Meys Le 40 ניתן להמחיש את השאלה בשימוש לשוני מקובל בצרפתית. בספרו של Beau Pays d, מוצגות זו בצד זו שתי סיטואציות. ' O n i r o n i e (Bruxelles, 1992)

257

יונתן יובל פלילים י

ן כולל ל״פרדוקס התודעה הכוזבת״. אציין רק כמה דרכים לא אנסה לתת כאן פתרות״ (כפי ו נ רב קו ת, ל״ ת, עצמאי י נ צו דד עמו בהיעדר הגדרה חי תן להתמו י שבהן נל צו י ת, נ ניזם מתבססים על פרמטרים חיצוניים של נחיתות חברתי שהמרקסיזם והפמידי נדוקטיבית״: אם, באופן אמפירי המגובה על־י ת ״אי ו נ ושלטנות). דרך אחת ניתן לכת תיאורטית, המבחן הסובייקטיבי מתקיים בדרך־כלל או במקרים שיש טעם להניח תשתיים, אזי יש טעם להניח שהוא היה צריך להתקיים גם במקרים בהם אין שהינם פרדיגמטי הוא מתקיים בפועל, ושהםיבה לכך שאין הוא מתקיים הינד, התקיימות מנגנון של שלטנות.4 דרך שנייה להצדקת התזה של 1 ( רה. ת לסתי תנ י (ניתן לנסח כלל זה במונחי חזקה הנ

ם י נ כ ר צ ת ה ה א נ כ מ , ו ת י ב י ס ר ג ת א י מ ו ס ר ה פ כ ר ע ת מ פ ק ו ת ת ו י ו מ ד ת ה ח , א ה נ ו ש א ר ב

ן י ע ק ר ק ז מ י ר ת ז ו ר י כ מ ך כ ו ר ס כ ו , מ ה י י נ ש . ב ( ״ ם י ל ל מ ו א ״ ) "maiheureux" ה ם ל י פ ו ש ח ה

א ר ו ק ל מגריט<, ו ע ש ו ד י ו ה ר ו י צ ב , כ ם ו ק מ ו ע ש צ מ א ה ב ע ו ט נ ת ה ל , ד ה ש ע מ ל ם ( י ק פ ק ו פ מ

maiheureux ל ת ש י ט ר ד נ ט ס ה ה א ר ו ה . ה ( ״ ר ש ו א ם מ ד א ״ ) "heureux homme" ם י מ ת ה ה נ ו ק ל

ו ת א ו י ט ס י ל ט , פ ת ו י ב י ט ק י י ב ו ת א ו י צ ט ו נ ו ה ק ל מ ש ל ם י י ת י ע ך ל , א ״ ל ל מ ו א הינד, ״

ה ל מ ל , ו י ו נ י א ג ל , א י ת פ מ ר א ו א י ה ת נ י ה "maiheureux homme" א א י ר ק : ה ת ו י ת א ־ ו מ כ

, ת ו י ל ר ו ל ג ה ש י צ ט ו נ ו ש ק , י ״ ר ע צ ה ה ב ר מ ל ת ״ י ר ב ע ת ל מ ג ר ו ת מ maiheureusement, ה

ו ר פ ס ת זו). ב ו ע מ ש מ ר ל ת ו ף י ו ק ה ש ל י ש ג ו ל ו מ י ט א ר ה ו ק מ ה ש י ( ל ג נ א כבunfortunately ה

ו ה ז נ י ח ב , מ ך פ י ה ת - ל י ב י ט ק י י ב ו ה ס נ י ח ב ם מ י ל ל מ ו ם א נ י ם א י ר ו מ א ם ה י נ כ ר צ , ה ם ל מ ש

י פ ־ ל , ע ר מ ו ל , כ ת י ב י ט ק י י ב ו ה א נ י ח ב א מ ל ם ־ א י ר ש ו א ף מ י א ל ו א ם ו ק ו פ י ל ס ם ע י א ם ב ה

ל י ש נ ו ש ל ס ה ו ם כ ת : ה ו ד י ת ב ל ד ר ו ת ו נ ה ש מ ו ר מ ש ה כ ו ר ם ה ך ג . כ י נ ו צ י ט ח ו פ י ש

, ב ו ו ט ב צ מ ו ש ל א ז מ ־ ר א ב ו ה ו ש ע נ כ ש ה ל ס נ ת - "heureux homme" - מ ו ר י כ מ ה ך כ ו ס

י ו ט י ש ב ן י ו ש ל ל ה י ש ט נ מ ס ד ה ב ו ר ו ב ל י פ , א ר מ ו ל . כ י ב י ט ק י י ב ו ס ו ה ל ו כ ס ת ד ל ו ג י נ ב

ה י ו צ ת מ י נ ו נ ה ק מ ג ו . ד ת י ב י ט מ ר ו ה נ י צ י ז ו פ מ י ן א י ב ת ל י ב י ט ק י י ב ו ה ס ש ו ח ן ת י ב ח ש ת מ ל

du Beiley Heureux qui, comme ה ל ב ־ י ם ד י כ א ו ׳ י ז ת פ ר צ ס ה נ ס נ ר ר ה ר ו ש ל מ ו ש ת ר י צ י ב

ל ה א ק ו ח ר א ה מ ו ר ר מ ר ו ש מ י ה ע ו ג ע ג ת ב ק ס ו ע , ה ( ״ ס ו א ס י ד ו ו א מ ר כ ש , א ר ש ו א מ ״ ) uiysse

ס ו א ס י ד ו ל א י ש ב י ט ק י י ב ו ס ה ־ י ש פ נ ו ה ב צ מ ק ל א ר ס ל ח י י ת ר מ ר ו ש מ . ה ו ת י ב ־ ת י י צ נ י ב ו ר פ

ת י ל ל כ ת ה ו ע מ ש מ ן ה א כ מ י ־ ו ב י ט ק י י ב ו א ה ־ י ת א ו ה ב צ מ ם ל א ג ל , א ו ת ד ל ו מ ו ל י ד ו ד נ ב מ ש ה

ל ה א ל ו ג ר ה ר ו ש מ ל ה ת ש י ש י א ו ה ת ה י מ י כ ו ט י ב ר ל ב ע , מ ה ר י צ י ל ה ) ש ת י ט ו י ר ט פ ו ה ל י פ א ו )

ו א / ה ו א נ ה ״ ה ב צ מ ת א ה ל , ו י נ ת ל ע ו י ת ו ט י ה ב י א ה י ל נ ר ד ו מ ־ ה ר פ ״ ה ר ש ו א מ ״ . ה ו ת ד ל ו מ

: , א , א ם י ל ה ת א ב צ מ ה נ ל ל א כ ר ל ו ק מ . ה ל י מ ס ו ב ו ל ה י ש ת א ם ה ז י נ ו ד ה ל ה ״ ש ב א ר כ ד ע י ה

״ . ב ש א י ם ל י צ ב ל ש ו מ ב ד ו מ א ע ם ל י א ט ך ח ר ד ב ם ו י ע ש ת ר צ ע ך ב ל א ה ר ל ש ש א י א ״אשרי ה

׳ יי.) י - י ל ה ש ש ג ד ה ה )

ת ו פ ק ת ה ה ל פ ו ש א ח י , ה ת י ש א . ר ה ל ש ת מ ו ש ת ק ו י ע ן ב ב ו מ ה כ ל ע ו מ ת ז ו ד ד ו מ ת ך ה ר 41 ד

, ת י נ . ש ה ר ב ח י ה ע ד מ ד ב ח ו י מ ה ב ב ו ל ן ע ת ו פ ק ת , ש ת ו י ב י ט ק ו ד נ י ת א ו ז ל ת ת ע ו ל י ג ר ה

ש ר ו פ ת ה ש ש ד ה ח ע פ ו ת ן ש ו ו י כ , מ ה מ ג ו ן ד י ע מ ת כ ס פ ת י נ ב י ט ק י י ב ו ס ן ה ח ב מ ת ה ו מ י י ק ת ה

ם ע פ י ב ב י ט ק ו ד נ י א ש ה ק י ה ת ה ק א ז ח ת ת ו י ב י ט ק ו ד נ י א ה ה ר ד ס ף ל ר ט צ י ת ב י ט ק ו ד נ י ן א פ ו א ב

ה ן ז ב ו מ ת ב י ט מ ג ו נד, ד , הי ר פ ו ל פ ר א ף ק ו ס ו ל י פ ב ה ת כ י ש פ , כ ו ז ה כ ד ו ת . מ ל ע פ ו י ה ש א ב ה

K . R . Popper : ו א ה (self perpetuating). ר מ צ ת ע ת א ר צ י י מ ת ו ר ו ק י י ב נ פ ה ב נ י ס א ח י ה ש

258

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

נים ותה ״תיאורטית״ או ״דדוקטיבית״, אינה נסמכת על נתו התודעה הכוזבת, שניתן לכנ אמפיריים, אלא על המודל התיאורטי, שאת תקפות המשגתו היא מבססת באופן עצמאי >זו, כאמור, האסטרטגיה המרקסיסטית והפמיניסטית). כך, למשל, המרקסיזם הקלסי מנסחע , שבה משקי ון מעם עבודתו ל והניכור של הפרולטרי יצו י הנ ת למושג הגדרה פורמלי הפועל היבטים מרכזיים של אנושיותו מבלי שהמודל התיאורטי נזקק לשאלה אם הפועלים חשים מנוצלים או מנוכרים; להיפך, העובדה שאינם חשים זאת היא במידה מסוימת תנאית ת משפחתי ן כי אדם הנתון להתעללו להצלחת יחסי הייצור או השלטנות. כך ניתן לטעונם י התודעה שלו אי נ ו נ ג מות״ באופן מושגי גם אם מנ (או אחרת) מתמדת ״סובל מאליידעת אותו בהתאם לטענה דעת הפרט מי מפרשים כך את מצבו. כאן, לשאלה מדוע אין תו המושגית יש מעמד דומה לזה שיש לה בגישה האינדוקטיבית. היות ״קורבן לאלימות״ הינוים אמורים לפתח בתנאים מסוימים. כאשר אין זה יטיבי גנ ם קו י נ ו נ ג חוויה חברתית שמנד התיאוריה גית, אלא חברתית. תפקי לו כו ה ־ לא רק אישית־פסי י ג לו קורה, נוצרת פתוד , בעו ו נ י זה, דהי י בדומה לזה של הפסיכואנלי י הביקורתית במצבים כאלה הינו ריפוגי על־ידי חשיפה והעלאה למודעות ות ברובד המיקרו־פסיכולו י ג לו האחרונה מרפאה פתו

4 2 . של גורמיהן, הראשונה משתדלת לעשות זאת ברובד החברתי

ת ו י ב י ט ק י י ב ו ס ר ט נ י א ה ו ע ד ו 3. ת

ו נ הן לצורך הדיון בתודעה כוזבת והן לצורך פיתוח המודל הסיבתי של אלימות, עלית על השאלה; מה יכול להיחשב ל״תוצא אלים״, שהינו מושג מרכזי במודל? הטענה ו לענ, המכונן בהקשרים חברתיים ואינו ניתן ן הינד, שזה מושג אינטרסובייקטיבי שאבקש לטעות מחוץ לשיח הממשי. לשם כך יש להקדים כמה מילים על ייחודה של טי לי להגדרה אנ התפיסה האינטרסובייקטיבית בפילוסופיה של מדעי החברה. תפיסה זו עושה רלטיוויזציה של המושג ״אובייקטיביות״, וממקמת אותו בהקשרים תרבותיים ותקשורתיים המעניקים לוות, ת חברתי ו פע ות (קונקרטיזציה). מצד אחד, התפיסה מכחישה קיומן של תו מוחשיתק ו י או מוחלט, כלומר, מנ ז ות״ באיזה מובן מטאפי בי יקטי בי ות, ואחרות כ״או י נ לשוחלטת של זציה מו י ו ו ת לרלטי ד ג נ ת ת. מצד אחר, היא מ ושי ות אנ יצירתי מקוגניציה ופעות אלה, וגורסת שהן נוצרות במסגרת של שיח, בדיאלוגים ויחסי־כוחות בין תודעות תוה י נה תלו ת אי מו , השאלה מי הינו קורבן לאלי (סובייקטים) בהקשרים חברתיים. לכן, התרבות, ן צות הקורבן״. הלשו בית של הקורבן, מצב של ״ערי יקטי בי בתודעה הסונים נ ההסדרים החברתיים אינם קיימים כקדם־הנחות של תקשורת, אלא מבוססים ומכו, מתמשך ומתמיד. את בסיסה הפילוסופי של התפיסה ניתן למצוא אצל באופן חברתילוסופים מאוחרים יותר, בעיקר ן המאוחר (שלא השתמש בביטוי) ואצל פי י יטגנשטי ו

The Logic of Scientific Discovery (London, 1959); K.R. Popper Conjectures and

,Refutations: The Growth of Scientific Knowledge (New York, 1968)

J. Whitebook Perversion and U t o p i a : A Study i n Psychoanalysis and :1X1 42

, C r i t i c a l Theory (Cambridge, Mass., 1995)

259

יונתן יובל פלילים י

מר, סובייקטיבית לחלוטין), ת״(כלו הברמם: אצל הראשון, בטענתו נגד המושג ״שפה פרטידעה ן של הלשון ביחס לתו נ ובאופי החברתי של הלשון, מצד אחד, ובמעמדה המכוים נתם המדוקדקת של ההיבטים החברתי , בבחי י והכרת־עולם, מצד אחר; ואצל השנלות רטוריות, יצגות או פעו ת מי ו והאתיים של הלשון, ובהעמדת הלשון כמערכת של טענ כמערכת של תקשורת המעצבת את חלל־השיח המשותף לכל דוברי השפה, שלכולםם, ברגישותם להקשרים חברתיים, י נונה המתמיד של הלשון. משפטנ ד מתמשך בכי תפקיותם ים מבלי לכנ יקטיבי ים אינטרםובי עושים למעשה שימוש נרחב במודלים תקשורתי ככאלה, אלא כ״מבחן אובייקטיבי מרוכך״, המפנים את הקשר הדברים ומוותר על ההבחנה

החדה בין המבחן, מחד גיסא, לבין הנסיבות שהוא חל עליהן, מאידך גיסא.יקטיבית אינה לסיכום, העברת התזה של התודעה הכוזבת למערכת ייחוס אינטרסובית, אך היא ו דעת קורבנ ת הבסיסית של התבססות על תו ו י ל ית המעג תרת את בעי פו מרככת אותה. ״תוצא אלים״ הינו הבניה של מארג חברתי (construct). אין הוא בעלדעת נו, לתו י , דהי ת םובייקטיביסטי חו ו ניתן לפי נ , אך גם אי יקטיבי מעמד מושגי־אובילה של אלימות מילולית, תצטרך התובעת ו עו 4 כדי לבסס עברה/ 3 . ד הקורבן המיומר בלבות; (3) קשר סיבתי בין (1) ל־(2); דעת קורבנ ת; (2) תו לי לו לה מי להוכיח (1) פעו (4) היות (2) ו־(3< נתפסים ככאלה על־ידי השיח והחברה ־ או למצער שניתן לבסס טיעוןיקטיבית בלבד. די התודעה הסובי ע עליהם להיתפס ככאלה - ולא על־י שיסביר מדודעת קורבנות במובן הקשר הסיבתי ת מילוליות אכן נוטות ליצור תו לו השאלה אילו פעוות של בי יקטי ות החיים הסובי י ו ת מחו מ ל ע ת מ ת ה י נ צו ית־חי נה מושג ה לבחי נ תו נה נ איפה להן, אלא להבניה החברתית שלהן. מבנה זה לא הקורבנות. מצד אחר, אין היא כפוע לא ייתפם ב ת נ / ם ש א ני מבקרות שבעיניהן הוא דומה למבנה של רשלנות: נ יישא־חן בעיו המילוליות, אלא רק לאלה שעליו לצפות, כאחראי לכל תודעה קורבנית שיצרו פעולותי: אילו דעה כזאת. השאלה עוברת אז למישור הנורמטיבי בהקשר הדברים, שיצרו תו4 למשפט 4 , ה א ר וטות ליצור תודעה קורבנית? כפי שמרי מ ת יש להביא בחשבון כנ לו פעוה, י ג לו כו ת מן הפסי ו נ ב כת בהקשר זה. תו לה ואף מחנ בי ה מו קצי נ ו ות פ יכולה להיגלות להעשיר את ההבניה החברתית, שאינה רק ניסטי ועוד מסו מדעי הרוח, השיח הפמיד מרכזי , אלא בעלי תפקי ־ביקורתי ־המשפט מקבלים באופן בלתי ן אמפירי שבתי נתו

4 5 ביצירתה.

אחד הדברים המייחדים את מדעי החברה הוא שהם עוסקים בחומרים קדם־מפורשים 43

(preinterpreted), במובן שלבני חברה נתונה יש מושגים פרשניים שבהם הם מתייחסים

R.J. Bernstein Beyond Objectivism and Relativism: Science, :למוסכמות שלהם. ראו

,Hermeneutics, and P r a x i s (Philadelphia, 1983)

44 לעיל הערה 34 וטקסט להערה.

ות בחברה ת היגה שאלת הרלטיוויזציה של מודל הרשלנ ד ר פ 45 שאלה חשובה אך נ

פלורליסטית, אך איני רואה כיצד לדיון באלימות מילולית יש מה לתרום באופן מיוחד

לדיון זה.

260

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

ה. ״אלימות מילולית״ כמטפורה

ת שלו נ׳ סלע ש ר : פ ל ש מ ח כ ו ט י ה ב ז ו 1. ח

4 7 , ו ל 4 ובדנ״א 4811/93 סלע נ׳ ש 6 ע ל ו נ׳ ס נה בע״א 779/89 של דו י בפרשה שנית. דובר לית כאל שאלה פרשנ לו מות המי ן לשאלת האלי ו ת־המשפט העלי התייחס בינה גופנית... י ״תאו בפוליסת ביטוח שביטחה את התובע (שלו) אצל הנתבעת (סלע) מפנ שתיגרם... על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין״. התובע היה מנהל בכיר שנקלע

באחד הימים לוויכוח קשה עם אחד המנהלים הכפופים לו. בית־המשפט מפרט: ״התפתח בין השניים ריב מילולי קשה. השיחה התנהלה ב׳טונים׳ גבוהים. המנהלבע כאבים לל את המערער, וגרם לו רוגז והתרגשות. כתוצאה מכך חש התו קי

4 8 ״ חדים ודקירות בחזהו... נקבע כי סבל התקף לב קשה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת־עבודה, והתובע תבע את הנתבעת על־פי הסעיף האמור בפוליסה. בבית־משפט השלום ובבית־המשפט המחוזי נדחתה התביעה מןלה ״פיזית״ או הטעם שבתי־משפט אלה תפסו את הביטוי ״מעשה אלימות״ אך ורק כפעו

4 9 ת. לי לו ״גופנית״ - שימוש ב״כח פיזי״ - לא מי5 השופט 0 . ת י ו כשאלה פרשנ י כאמור, בית־המשפט העליון המשיג את הסכסוך שלפנ

46 לעיל הערה 6.

47 לעיל הערה 2. 48 לעיל הערה 6, בע׳ 226 (השופט ברק). בתיאור זה מצויות מטפורות לא־מעטות: הטונים היו ״גבוהים״ (הכוונה הינד, כנראה ל״חזקים״, היות שמיקומם הטוגלי של צלילים בסולם אינו משנה לגבי עוצמתם); השיחה ״התנהלה״; התובע חש ״דקירות״, אף כי לא היתה כל פעולת דקירה (כלומר, התובע חש כאב דומה לזה הנובע מדקירה); הכאב היה ״חד״, שם־תואר המתאר במובנו הראשוני מכשיר המשמש לדקירה, לא את תוצא הדקירה;

והתקף הלב היה ״קשה״.ין ההבחנה יוער כאן כי לכל פעולה מילולית יש כמובן היבט פיזי־גופני: דיבור או 49 לעני כתיבה מתממשים באמצעות העולם החומרי גם אם קיומם כפעולות לשוניות־תקשורתיות תינו בעולם החברתי, האינטרסובייקטיבי. אפילו לחשיבה מילולית נטולת ביטוי חיצוני

יש היבט פיזי־נוירולוגי. 50 נעיר כי פסקי־הדין האמורים ניתנו לפני שנקבעה בבית־המשפט העליון הלכת ע״א 4628/93 מ״י נ׳ אפרופים שיכון ויזום, פ״ד מט>2) 265, שעל־כן ראה עצמו בית־המשפט מחויב לעקסע של חוזה הביטוח, שממנו משתמע לכאורה אומד־הדעת של הצדדים על­ פי סעיף 25(א< לחוק החוזים (חלק כללי). בעניין אפרופים המהפכני הנשיא ברק חושףparole את כשליו הלוגיים והפונקציונליים של ״מבחן השלבים״, אשר, בדמיון־מה evidence rule האמריקאי, מטיל מגבלות משמעותיות על הזדקקות לראיות חיצוניות לחוזה כתוב, שהמרכזית שבה הינה תנאי של עמימות לשונית (סמנטית או פרגמטית) של

261

יונתן יובל פלילים י

ברק, בדעת רוב, יישם את תורת ההגדרה ההארטית שאימץ שנים קודם־לכן בע״א5 המושפעת בתורה מהגדרה על בסיס ״דמיון משפחתי״ של 1 , ה ר א ם נ ל ן נ׳ א מ כ ו 133 ב /79 ם ע מהגדרה באמצעות מערכים של תנאי מנ 5 המודל הפרגמטי של הארט נ 2 . ן י י נשט טג י ות מובהקות למושג או לסוג של גמו גמות, שהן דו הכרחיים ומספיקים, ומשתמש בפרדי דברים (״גלעין המשמעות״) שניתן להקיש מהם על תחולת המושג על מופעים מובהקים, אף כי ״המובן הטבעי והרגיל של הדיבור ת היחסית״). לכן ו לי פחות (״איזור האפלו ׳אלימות׳ מצביע על שימוש בכח״, ״אין זה המובן היחיד״, ומתייחסים אליו ביחסי דמיון5 ו״אלימות 3 ת״ פשי משפחתיים, מופעים או קטיגוריות נוספות של אלימות, כאל ״אלימות נן המאוחר, כאשר הוא י 5 גם כאן ברק מושפע מתורת המשמעות של ויטגנשטי 4 . ת״ י חנ רו

ל ו ש ת ע פ ש ה ס ל ח י י ן ל ת י נ ת ש ו נ ב ו י ת ת ל ש ר ע ק י ע ת ב נ ע ש ק נ ר ל ב ו ש ת ד מ . ע ט ס ק ט ה

ת י ט מ ג ר ת פ ו מ י מ ע , ש ת י ש א : ר ת י נ ש ר פ ו ה ת ב י ש ל ח ר ע מ א ד א ג ג ר ו א ג ־ ס נ ף ה ו ס ו ל י פ ה

ה נ י ך א כ י פ ל , ו ת י נ ש ר פ ־ ר ת ה ב נ ק ס א מ ל , א ת י נ ש ר פ ־ ם ד ה ק ד ב ו ה ע נ י ת א י ט נ מ ו ס ל י פ א ו

ך ו ת ה מ ל ו א ע ו ה י ש פ ם כ י ד ד צ ל ה ם ש ת ע ד ד מ ו א י ״ , כ ת י נ ש ; ו ת ו נ ש ר פ י ל א נ ת ת ו ו ה ה ל ל ו כ י

ב י י ח ת ה ע ש ג ר י מ כ , ו ה ז ו ח ן ה ו ש ל ו ל ט א ס ק ט ס ל ח ו י ד מ מ ע ל מ ל ק כ י נ ע ו מ נ י ״ א ה ז ו ח ה

ה ר ק מ ה ב ז ו ח ן ה ו ש ל ת ב ו ק פ ת ס , ה ״ ת ע ד ־ ד מ ו א י ״ פ ־ ל ם ע י ז ו ת ח ו נ ש ר פ י ל ל א ר ש י ט ה פ ש מ ה

ה ז י ל נ ת א ש ק ב ת ה 6, מ ר ע ל ה י ע , ל ע ל ׳ ס ו נ ל א ש ״ ע . ב ו ה ז א ר ו ל ה ד ש ו ב י ה כ נ י ו א ה ש ל כ

ז ח א ת י ם פ ר ט ף ש , א י ב י ט י א ו ט נ י ן א פ ו א ה ב י ל ב א ר ק ת ק מ ר ט ב פ ו ש ל ה ו ש נ י ד ־ ק ס פ , ש ו ז כ

. ת י ט ר ו א י ת ת ה י ת ש ת ת ה א

ד לד.(2) 64. ״ 51 פ

H.L.A. Hart "Definition and Theory in : ו א , ר ט ר א ל ה י ש נ ש ר פ ל ה ד ו מ 52 ל

Jurisprudence" in H.L.A. Hart Essays in Jurisprudence and Philosophy (Oxford,

4(71" 1983 (21 ; H . L A . Hart "Positivism and the Separation of Law and M o r a l s )

.Hary. L . Rev. (1958) 593

ד לח>1< ״ , פ י ד ׳ פ י נ ד ע ו פ 115/82 מ ״ , ע ל ש מ , ל ו א , ר ״ ת י ש פ ת נ ו מ י ל א ה ״ ב י ת ש ב ו מ י ש 53 ל

.262 ,197

־ י נ ן ב י ם ב י כ ו ס כ י ס נ י י נ ע ן ב י ד ־ י ק ס ל פ ה ש ר ו ש ש ב ו מ י ה ש ש ע ״ נ ת י נ ח ו ת ר ו מ י ל א ה ״ ב י ת 54 ב

ש י : ״ ן ו ל ט א פ ו ש ש ה י ג ד ם מ ד לה>1< 518, 527, ש ״ , פ ר י ׳ נ ר נ י א 458/79 נ ״ ם ע ה י נ י , ב ג ו ז

, י נ ו מ ל ׳ א ת נ י נ ו ל א >ת״א) 240/98 פ ״ ש ; ב ״ ת י ז י ת פ ו מ י ל א א מ י ה ה ש ׳ ק ת י נ ח ו ר ת ׳ ו מ י ל א ש

. ׳ ת י נ ח ו ת ר ו מ י ל א ן ׳ ה ׳ ו ת י ז י ת פ ו מ י ל א ן ׳ ל ה ל ו ת כ ו מ י ל ג א ש ו מ ה ש 98(2) 38: ״ מ ־ ק ת

; ( ן מ פ י י ט ג פ ו ש ה ״ ( . י ש פ י נ ו כ ד ה ו ל פ ש , ה ת י נ ח ו ת ר ו ר מ ע ת ה ה ת ו ע מ ש ת מ י נ ח ו ת ר ו מ י ל א

ת ו מ י ל א ׳ ה ( ד ר ח ש ו פ ת נ מ ג ו , ע ח ת מ ד מח>3< 461, 470: ״ ״ , פ ת י נ ו ל ׳ פ י נ נ ו ל א 4480/93 פ ״ ע

א י ש נ ה ) ״ . ם י ג י ר ם ח י ר ק מ ק ב ת ר א ך ז , א ה ק ח ר ו ה צ ס ל י ס ש ב מ ש ם ל ף ה ם א י ל ו כ ) י ׳ ת י נ ח ו ר

ו , א ה ק ח ר ו ה צ י ל א מ צ ס ע י ס ה ב נ י ״ ה ת י נ ח ו ת ר ו מ י ל א ם ״ ר א ו ר א ב ה ל ל ם א י ר ב ד . מ ( ר ג מ ש

ל ת ש י ר ו פ ט מ ־ י ט נ א ו ה ת ד מ ע . ל ה ק ח ר ה ־ ו ה צ נ י ג ן ב ת י ן נ כ ־ ל ע , ש ת ו מ י ל ל א א 0ת ש י ה ש

, ף י ס ׳ כ ף נ י ס א 573/81 כ ״ ם ע ו ג א ה 2. ר ר ע ל ה י ע , ל ו ל ׳ ש ע נ ל א ס ״ נ ו ד א , ר ר ג מ א ש י ש נ ה

ן ל מ ב ק ם ל י ד ל י ה ל האשד. ו ם ש ת ו כ ז : ״ ו ה י נ ת ת נ ט פ ו ש ת ה נ י י צ ם מ ד לו>2< 294, 299, ש ״ פ

ד צ ת מ י ז י ת פ ו מ י ל י א ד י ־ ל ק ע א ר ת ל ר פ ו ת מ א ת ז ו כ ז , ו ו י ל ש ט ו ק ר ש ו ד ב מ א ה ־ ל ע ב ה

ת ו י נ ו צ י ק ה ה י ת ו ר ו צ , ב ם י ת י ע , ל א י ה , ש ת י ש פ ת נ ו מ י ל י א ד י ־ ל ם ע א ג ל ב א א ה ־ ל ע ב ה

262

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

, ובמידה מסוימת אף לא את משמעות המלה, אלא ות ל״אלימות״ י בוחן לא גישות מהותנ5 5 ת. את השימושים הלשוניים השונים של הביטוי בפרקטיקות של השפה העברית־המשפטי ״אלימות מילולית״, מציין ברק, הינו ביטוי מקובל, שקול ל״אלימות פיזית״ ומקובל כסוג, ת״ , ״נפשי ת״ לי לו בות ״מי פט ברק היא שהתי 5 עמדתו של השו 6 . ם ת ת״ ס מו של ״אלין ת, אף שיש ביניהן מעי מו ע של אלי י ג ז ת ס זית״) מתארו ית״ (וכנראה גם ״פי ״רוחנ, מקובל עלי היררכיה במושגיו של הארט: ״אף כי ׳אלימות מילולית׳ היא בגדר ׳אלימות׳ת פיזית מו ״(אלי ת. י נ ית של הדיבור ׳אלימות׳ ולא משמעותו הראשו כי זוהי משמעות משנזור גים אחרים ב״אי ת מסו מו אלי , ו ת של המושג ״ המשמעו ן כך ב״גלעי י נמצאת לפ5 כלומר, קבוצת כל הדברים שבעולם שהינם בגדר ״אלימות 7 ( . ות היחסית״ שלו לי האפלו5 השופט 8 . ת״ מו י לית״ הינד. תת־קבוצה של כל הדברים שבעולם שהינם בגדר ״אל לו מי

ננו כאן. י י ש׳ לוין מצטרף להחלטת השופט ברק מטעמים שונים במקצת, שאינם מענ

נה לולית״ אי לולית״ בצירוף ״אלימות מי לעומתם, השופט אור גורס כי התיבה ״מיג ביחס לשם, אלא מגדיר (qualifier), כלומר, ביטוי המםייג תואר־השם, המציין תת־סו ומשנה את משמעות הביטוי שהוא מתייחס אליו. לפיכך, ״אלימות מילולית״ אינה סוג של אלימות, אלא דבר אחר בכלל, כפי ש״הנוסע שנותר בבית״ אינו נוסע, ו״דבר אחר״ אינו

, של השופט אור: ג של הדבר. לדעתו תת־סו

פוגעת הרבה יותר מהתקיפה הפיזית.״ אמירה זו אינה קובעת שאלימות ״נפשית״ הינד. סוג של אלימות, אלא רק שזו תופעה קשה. כלומר, תבנית הטיעון כאן הינד. ש״אלימות נפשית״ היא דבר שיש להסדיר, ולכן כדאי להתייחס אליו כמו אל אלימות. על שימוש במנגנונים מטפוריים להרחבת תחולתן של הלכות על תופעות ש״ראוי שיטופלו״, ראו להלן. ראו גם ע״א 680/82 נחום נ׳ נחום, פ״ד לז>4< 667; ע״א 352/84 איזסק נ׳ איזסק, פ״ד לט>1< 186; ע״א 523/84 רוזן נ׳ רוזן, תק־על 85(2) 49. יש להדגיש כי בדרך־כלל, התיבה ״רוחנית״ מופיעה במרכאות, שיש בהן רמז לשימוש חריג או מטפורי בביטוי הנקוט. לכן ניתן לטעון, כנגד ״טיעון השימוש״ שברק מעלה, כי לכל היותר הוא מצביע על שימוש חריג או מטפורי המסייג את החלות הכללית של ״אלימות נפשית״ או

״אלימות רוחנית״ או ״אלימות מילולית״. 55 ראו ויטגנשטיין, לעיל הערה 18, ובמיוחד סעיפים 1 ו־43.

56 ראו, למשל, ע״א 3236/90 פלונים נ׳ הי״מ, פ״ד מד.(3< 460, 464; ע״א 594/86 שהרבני נ׳, תק־על 87(2) 146. ראו גם י׳ זמיר ״חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות י שהרבנ(א׳ ברק ן ו מילולית״ ספר זוםמן: לזכרו של יואל הכהן זוסמן נשיא בית־המשפט העלי

ואחרים עורכים, תשמ״ח 149.ל הערה 6, בע׳ 229 (השופט ברק). ייתכן שהמלה ״ראשונית״ הינד. 57 ע״א 779/89, לעי טעות־סופר, ובמקומה צריך להיות ״ראשית״. (משמעות ״ראשית״ פירושה בעלת מעמד מיוחס ביחס לאחרות, ו״ראשונית״ פירושה בעלת מעמד של מקור המשמעויות האחרות.)

^ ״x אלים מילולית״ ייוצג ^Px-Rx. כל ־ 58 ״x אלים״ ייוצג, על־פי מודל זה, כ תופעה המקיימת את תנאי המשמעות של הביטוי השני מקיימת גם את אלה של הראשון, אך לא להיפך. (ניתן להראות זאת גם באמצעות דיאגרמת ון.< פרדיקציה על אובייקט ־

צירוף של תנאי־משמעות בצורת תואר־השם - מצמצמת את חלות המושג החדש.

263

יונתן יובל פלילים י

ת/ אלא מו אלי ״כל השימושים האמורים אינם משנים את משמעות הדיבור המקורי ׳ת ת לשון או דימויים חדשים שמשמעותם שונה, אחרת, ממשמעו יוצרים מטבעונו , לדוגמה, אי הדיבורים המקוריים שמתוכם הם צמחו. הדיבור ׳אלימות רוחנית׳מות, אלא מונח בעל , כלומר סוג של אלי אלימות׳ ית של ׳ נ תת־קטגוריה לשות׳ בו לי לו אלימות מי . הדיבור ׳ . . ת׳ והן מ׳רוחניות׳ מו אלי נה הן מ׳ ת שו משמעו

5 9 ״ מנופף התובע... הוא מטבע לשון, דימוי, מטאפורה.

לשיטה זו, הפעולה המילולית אינה אלימה כלל, והשימוש התיאורי ״אלימות מילולית״, ; כלומר, אין הוא מציין תת־קבוצה של ״אלימות״ מות״ שימוש מטפורי עושה ב״אלי אלא להיפך, דברים בעולם שאינם בגדר ״אלימות״ ושיש טעם מסוים להחיל עליהם את המטפורה. שימוש מטפורי ״משחק״ על שונות לא פחות משהוא ״משחק״ על דמיון, הביטויה ש״אדם״ הינו ה סוגית, אלא דווקא סיוג שלה: אין זו טענ ״אדם לאדם זאב״ אינו טענכס לעצמו בנסיבות נו זאב, הוא מנ ג של ״זאב״, אלא להיפך, שאף־על־פי שאי תת־סות הינו מסוימות התנהגות הדומה לזו של זאב. לביטוי ״שתיקה רועמת״, שמבחינה סמנטינו ניתן להצגה פרדיקטיבית י שאי ת ומפנ ת, יש ערך בשל הסטייה הסמנטי מי י סתירה פניקט שהוא חל עליו. (האם ״שתיקה פשוטה, כי תואר־השם ״רועמת״ משנה את האובית פעילה.) מקום לות והיעדר פעולה, השתיקה נעשי רועמת״ היא סוג של שתיקה? מסביימת פרדיקציה, אלא נוצרת שהמנגנון הלשוני ״משחק״ על הפרה של כלל הזהות אין מתקיין י תנת לצמצום לאף אחת מאבני־הבנ י ותה ״סינתטית״, ואשר אינה נ משמעות שניתן לכנ

שלה.ט דיבור, אשר לציונו נעשה הטענה שאלימות מילולית אינה אלימות כלל, אלא פשודל הסיבתי כפי שהוצג תי למו , הינד! אתגר משמעו שימוש מטפורי מבלבל ב״אלימות״ת מסוימות ״אלימות״ אף־על־פי שאינן כאלה לו לעיל. על־פי ביקורת זו, אנו מכנים פעוית המתח שבין חירות והסדרת ת בעי כדי להצדיק את דיכוין. השיח המשפטי׳ עוקף אות על־ידי שימוש תכסוסי במטפורה ״אלימות״. מכיוון שהמשפט מסדיר אלימות התנהג, כלומר, לות אלה באופן בלתי־ביקורתי באופן נורמלי, תחול הסדרת האלימות גם על פעו

מבלי שתיבדק תחולת הטעמים המצדיקים עליהן. לשם התמודדות עם ביקורת זו (שנושא־דברה המרכזי כיום הינו השופט האמריקאי6 ואשר דומה שהשופט אור שותף לה), ראוי לנתח באופן מדוקדק 0 , ^ ז ^ ריצ׳רד פוזנר (: סוג של ת״ לי לו ת מי מו ות של ״אלי ות האפשרי רי ות המטפו י ט יותר את המשמעו ע מי סבור כי בירור נאות יענה על שאלה אלימות? סוג של דיבור? ביצועיות מסוג חדש? אנ״אלימות זו, יקהה את העוקץ התיאורטי הן מן הביקורת על המודל הסיבתי (דהיינו, ׳כנסת בגדר המודל הסיבתי של אלימות״) והן מן מילולית׳ הנה מטאפורה ולא פעולה הנ

ל הערה 6, בע׳ 235. מעניין לראות עד כמה דבריו של השופט אור 59 ע״א 779/89, לעי עשירים בעצמם במטפורות: התובע ״מנופף״ בדיבור, והדיבור הינו ״מטבע״.

R . A . Posner Cardozo: A Study i n Reputation (Chicago, 1990); Law and 60

,Literature (Cambridge, Mass., rev. and enl. ed., 1998)

264

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

6 לצורך זה נקדים 1 ת. רו הביקורת המחמירה של פוזנר ודומיו על השימוש המשפטי במטפו כמה מילים על גישות לשוניות ופילוסופיות למטפורה.

י ט ר ו א י ת ט ה י ט ב : ה ה ר ו פ ט ל מ ם ש י ל ד ו 2. מ

6 2 . ה נ המטפורה אינה החידה, אלא פתרו

: ל״גודשות״ יש . אפילו משפט אחרון זה הינו מטפורי ו ננ מטפורות גודשות את לשות (״האולם גדוש״), והשימוש בה במשפט זה שלא במובן משמעות מקורית חללית־כמותית יכולות רו ת בקטיגוריה. מטפו ן פיזי שהוא בגדר טעו י מטפורי היה מייחם ללשון מאפי"[He] slept off :יל להיות מקוריות, מורכבות, ולהכריז על עצמן; כך, למשל, אצל מלו, ״זרעי הקיץ עפו יים יהודה עמיחי, אצלו "the fumes of his vanity, ואצל אלוף־הדימו

״ או: , ו ישבנ / לתוך החדר שבות / משקלו , ת י ל ע מ / ובמקומו ירדו מעי ה ר א ו / עלה מ ת ״התא האלוהי שבו א

6 3 ״ . י קה/ אל כבדים ושרשרות/ נוטפי שמן שחור וזבי זפת דבי

השופט האמריקאי קרדוזו(Cardozo) היה אומן השימוש במטפורות ברבדים שונים.יג את , הוא מסי ו י למשל, בדונו בערעור על החלטה שגויה של בית־משפט שהובאה לפנ חשיבות ההחלטה קמא, ולכן גם את חומרת השגיאה (בדוגמה להלן הדגשתי את הביטויים

המטפוריים):"If the trial had been infected with error... there might have been

review... as often as necessary to purge the vicious t a i n t . . . there is here

no seismic innovation. The edifice of justice stands."64

( ׳ י _ י׳ י ל (ההדגשות ש

ת (imbedness), עד שללא בדיבור רגיל, מטפורות קיימות ברמות שונות של מוטבעו

61 עם זאת, חלק מן הביקורת יישאר תקף במסגרת הדרישה הנורמטיבית הכוללת להחלת עקרונות ההליך ההוגן (due process) על הנרטיביות המשפטית. דרישה זו ניתן לתאר בפשטות: היות שהנרטיביות המשפטית הינה היבט מכונן של ההחלטה השיפוטית, צריכים לחול עליה עקרונות שלטון־החוק וההליך ההוגן החלים על ביצועים אחרים של בית־המשפט, כזיהוי של נורמות תקפות ויישומן. התזה הרדיקלית יותר תטען שגם פעולות אלה - ובמיוחד ״יישום״ של אובייקט מסוג נורמה על אובייקט מסוג עובדה -

הינץ נרטיביות במבנה הבסיסי שלהן.P. Ricoeur "The Metaphorical Process as Cognition, Imagination, and Feeling" 62

, O n M e t a p h o r (Chicago, S. Sacks ed., 1979) 141, 144

. ( 6 י׳ עמיחי שעת החסד (תשמ״ג 3, מעניין במיוחד השימוש F a l k o v. C o n n e c t i c u t 302 U.S. 319, 328 (1937) 64 ^"vicious" (״אכזרי״ או ״מרושע״) לתיאור "taint" (״כתם״, ובהקשרים אחרים ־

״ריקבון״) - מטפורה מסדר שני.

265

יונתן יובל פלילים י

ת, לא נבחין בהן: אגו אומרים ׳זרם חשמלי״, ״ברור כשמש״, ״?/77*־דוחו״ י קריאה קפדנ. הוגי הנאורות, ״ s e e 1 ת, כשאדם מבין משהו, הוא אומר " גלי ; ובאנ ות״ ע הפורענ ד ז ״ ו הובס ולוק, ביקרו את המטפורות בחריפות כביטויים לשוניים מיותרים, מערפלי־משמעות

an abuse of speech".65",ומשבשי־תקשורת ל ריקר ן כמובן להקיף ולו חלק קטן ממה שהפילוסוף פו ו י מתכו נ ברשימה זו אי (Ricoeur) כינה "the boundless field of metaphor theory".66 הכתיבה התיאורטית על6 קיבלה ממדים עצומים במאה העשרים, 7 , ו סט ה של ארי ק י ט א ו פ מטפורה, שראשיתה בם י ה, ובשנ י ג ו ל כו בפסי ה ו י ג ו ל פו ת, באנתרו , בתורת הספרו ן ה של הלשו פי סו לו בפיlaw and) ת. גם בלימודי הלשון במשפט האחרונות במדעי המחשב והבינה המלאכותי language) קיימים דיונים לא־מעטים, ביקורתיים בדרך־כלל, בשימושים מטפוריים בלשון6 מטרתי ברשימה זו אחרת: לנסות לבחון, בהקשר של אלימות מילולית, מהי 8 . ת המשפטי המשמעות השיחית - במובן הביצועי והרטורי - של שימוש במטפורות. במילים אחרות,ת לתרגום לשפה ו תנ י ות שאינן נ י נה, משמעו אם לשון מטפורית יוצרת, בתוך תרבות נתולולית״ אינו ״רק״ נטולת־מטפורות, אזי גם שימוש מטפורי בביטויים כגון ״אלימות מידי ות שאי־אפשר לצמצמן או להיפטר מהן על־י י , אלא יוצר, בתוך השיח, משמעו מטפוריו סבורים, כמו השופט אור בעניין שלו שימוש בשפה רזה יותר מבחינה פואטית. אף אם אנת שמתוך לו 6 ש״אלימות מילולית״ אינה כלל סוג של אלימות, אלא להיפך, פעי 9 , ע ל נ׳ סנו לשאול: אילו השוואתה לאלימות על־ידי ביטוי מושאל ברור שאינה בגדר אלימות, עלי

יות ניתן לייחס ל״אלימות מילולית״ בעקבות הבנתה כמטפורה? משמעו

״ ת ו מ ש ו ״ ם א י נ ו י ל צ ת ש כ ר ע ן מ ו ג ר א , ל ת פ ת ו ש ה מ פ ש ו היתד! ל ת ג א ד , ש ס ב ו י ה פ ־ ל ך ע 65 כ

ד ו ג י נ י ב , כ ת ד ח ו י ת מ ר ו ק י ו ב ל צ ה א ר ו מ ה ש ר ו פ ט מ . ל ה פ ש י ה ר ב ו ל ד כ ם ל י ר ו ר ב ם ו י ל ב ו ק מ ה

, ו א . ר ״ ו מ צ ר ע ב ד ״ ת ל י מ ד א נ י ן ה כ ל , ו ו ז כ ה כ מ צ ל ע ה ע ז י ר כ ה מ נ י ה א ר ו פ ט מ , ה ת ו י ג ו ל נ א ל

ה נ ב י ש ל מ צ ת א י נ ו ר י ה א ש י ו ג T. ז . Hobbes Leviathan (London, 1982) 102 : ל ש מ ל

ה י ת ו ר ז ג נ ״ ו ת י ת ר ב ח ה ה נ מ א ה ל ״ ה ש ר ו פ ט מ ל ה ה ע ל ו כ - ל ת כ ס ס ו ב מ ת ה י ט י ל ו ה פ י ר ו א י ת

"[Metaphors] insinuate wrong ideas, : ת ו ח א פ ה ל ר ו פ ט מ ם ה ר ע י מ ח ק ה ו . ל ת ו נ ו ש ה

move the passions, and thereby mislead the judgment." J. Locke A n Essay , 1994) Bk 3, Ch. 10*Concerning Human Understanding (Amherst, New York

,"unsteady use of words":ל כ ל כ י ב ב י ט ר ו ג י פ ה י ו ר ו פ ט מ ר ה ו ב י ד ת ה ה א נ ג ק מ ו ל

׳ 141. ע ה 62, ב ר ע ל ה י ע 66 ל

י פ ־ ל Aristotle Poetics (New York, F. Fergusson tran. and ed., 1989) book XXI 67. ע

ת ו י ה ת ל ו ל ו כ ת י ו ר ו פ ט מ ן ש י י צ א מ ו . ה י ו ט י ב ל ב א ש ו ש מ ו מ י נד. ש ה הי ר ו פ ט , מ ו ט ס י ר א

ב ר ע י ש פ , כ ם ד ל א ״ ש ו י י ב ח ר ע א ״ ר ק י ה ל ל ו כ ר י ג ו ב ל מ י ג ן ש ב ו מ , ב ת ו ל ו ק ו ש ת א ו י ד ד ה

״ [ ן י י ה ־ ל א ס [ ו ס י נ ו י ל ד ן ש ג מ ה א ״ ר ק י ה ל ל ו כ ן י י ע י י ב ו ג ; א ״ ם ו י ת ה נ ק ז א ״ ר ק י ה ל ל ו כ י

, ״ [ ה מ ח ל מ ה ־ ל א ס [ ר ל א ע ש י ב ג ה א ״ ר ק י ה ל ל ו כ ן י ג מ י ש פ כ

ה ר ו פ ט מ ל ה ה ש ת ו י נ ו י ח ה ו ת ו י ז כ ר ל מ ת ע ד מ ו ע , ה ה כ ו פ ה ה ד מ ע ה 60. ל ר ע ל ה י ע ו ל א 68 ר

S.L. winter A : ו א , ר ת י ט פ ש ה מ פ ש ה ו י צ י נ ג ו ק ם ב י י ג ו צ י י ם ו י י ג ש ו ם מ י נ כ ל ת א ש ש נ כ

, C l e a r i n g in the Forest: Law, Life, and Mind (Chicago, 2001) ה 6, ר ע ל ה י ע 69 ל

266

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

על־פי תורת המטפורה האריסטוטלית, ששררה בתרבות המערבית עד למאה העשרים,ות או רטוריות נטולות תרומה קוגניטיבית. על־פי מודל זה, מטפורות הינן תוספות פואטידע המועבר בשפה לת מטפורות בדיוק (או בקירוב רב< אותו מי טו אפשר לבטא בשפה נו עמדה דומה. התוספת ״מילולית״ ל״אלימות״ וקט בפרשת של המטפורית. השופט אור נ, השימוש כן י השימוש המטפורי. יתר עלי אינה הופכת אלימות לדבר שונה משחיתה לפנ המטפורי מעמעם את המבנה האנלוגי של הטענה שפעולות מילוליות מסוימות הינן ״כמו״ אלימות, אך אינן םוג של אלימות. עלינו לנקות את השפה ממטפורות כדי לא לבוא לכלל

טעות, כגון בלבול של פעולות־היגד עם אלימות אמיתית, פיזית.נות המבססות את מעמדה של ות וקוגניטיביות שו י על רקע עמדה זו פותחו תורות מבנ המטפורה כמבנה לשוני־קוגניטיבי יסודי. אחת מרבות־ההשפעה שביניהן חינה זו של לקוף (Lakoff).70 באמצעות סדרה של ניתוחים לשוניים וספרותיים, לקוף טוען כי מטפורות, ות הבסיסיות שאנו חווים באמצעותן גניטיבי ת המושגיות והקו ו י יכות לתבנ מסוימות שיות את לקוף הינץ דווקא נ י י דות העולם. המטפורות שמענ דע על־או מפרשים ומארגנים יניות מקובלות, ״השכל־הישר״ ת והתייחסויות לשו סו אלה המוטמעות בשפה - צביר תפי״ מבטא לא רק תפיסה חללית מסוימת של התבונה כמיכל או מקום, הלשוני: ״יצא מדעתו; אלא גם יחס של אובייקטיביזציה, הרומז במהותו לאפשרות הניכור בין האדם ודעתונמית של הדעת או האישיות, הנתפסת, שוב, במנותק ״ מבטא תפיסה די ״התיישבה דעתו מן האדם שזו דעתו. הביטוי ״אלימות מילולית״ מבטא עמדה מסוימת ביחס ליכולתה שללולית ות האלימות המי נ י אך תוך שהביטוי מדגיש את שו נ קפ ל באופן תו השפה לפעום לקוף מראה שבדרך־כלל ו המדוקדקי ח, פיזית. בניתוחי י נ ת״ אחרת ־ נ מו מ״אליות י ת ללא איבוד המשמעו רי ת ללשון לא־מטפו רו ת פרפרזה של מטפו אי־אפשר לעשות עירבו בסופו של דבר רו ות הקרובות ביותר של מטפו , וכי הפרפרז היסודיות הללו מטפורות בעצמן: בהקשר בו רומיאו מכריז כי ״יוליה היא השמש״, הפרפרזה הקרובה חינהלית״ חינו לו ת מי מו 7 אף אם הביטוי ״אלי ב יוליד!״.1 י ב ב ס ב ז כי ״עולמו של רומיאו סו ולתאר את התופעה שהוא חל עליה ט להיפטר ממנ מטפורי לשיטה זו, אי־אפשר פשווכל לתרגמו ולהחליפו במטפורה אחרת: למשל, ״דיבור בשפה לא־מטפורית. לכל היותר נו נותרים במסגרת מטפורית; זה טבעה של השפה (ואפילו אמירה זו חינה מכאיב״. אנ

מטפורית).ן בין שפה בן זה שהוא מבחי ״ במו י ר ט נ צ ־ ו ט נ מ ס ו ״ נ ף הי המודל של לקום כריצ׳רדס (Richards)72 ובלאק אורטיקאי . גם תי ת״ בי ורטי ג ״מילולית״ לשפה ״פי

.G. Lakoff & M. Johnson Metaphors We L i v e By (Chicago, 1980) 70

71 המודל ה״רומנטי״, שהמשורר קולרידג׳ (Coiridge) השפיע עליו השפעה מכרעת, ייחס ערך מכונן, לא־מידעי גרידא, ללשון פיוטית המשרה הלכי־רוח ומשפיעה על רוח האדם באמצעים סגנוניים שאינם ניתנים לתרגום ייצוגי לשפה לא־פיוטית או נטולת מטפורות. השפעת יצירות ספרותיות על הקורא פותחה כפונקציה נפרדת מן התכנים

הייצוגיים או המידעיים שלה..LA. Richards The Philosophy of Rhetoric (New York, 1965) 72

267

יונתן יובל פלילים ל

(Black)73 מתייחסים ל״תחום״ או ל״בםיס״ המשמעות המטפורית ול״טווח״ או ל״נושא״לית המקורית של הביטויים שעושים בהם לו שלה: מחד גיסא, המשמעות הסמנטית־המי שימוש מטפורי (״כאב״ כתחושה פיזית), ומאידך גיסא, המשמעות המטפורית בהקשרל היבט כלשהו של המשמעות הסמנטית המקורית (דיבור מכאיב). החדש, ה״משחקת״ עולוגית של כך, למשל, בביטוי ״זרע הפורענות״ ניתן להבחין בין המשמעות הסמנטית־הבי ״זרע״ לבין המשמעות המטפורית של ״מקור, התחלה, פוטנציאל״. בלאק מתייחס לתחוםי שדרכו נאמרת אמירה על הנושא. העושה שימוש המטפורה כאל עדשה או מסנן פרשנג בין במטפורה מכניסה אל השיח מערכת מושגית וייצוגית שלמה. המטפורה הינה דיאלו חלקים שונים של הלקסיקון הלשוני; היא שולחת את הנמען למחוזות־משמעות רחוקים מן השיח שבו היא משובצת. העושה שימוש במטפורה ״רוכב״ עליה, לטוב ולרע. אפיון אנשיםנת נם כ״חולים״ או ״סוטים״ או ״טועים״ לא רק מבחי ו מסוימים כ״רעים״ שונה מאפיכולתם להירפא ממחלתם, ת י נ ו מחילים עליהם, אלא גם מבחי פוט המוסרי שאנ השית, הסכנה שבהדבקת זולתם במחלה, וכדומה. יכותם לקהילה הכללי שייכותם או אי־שי

7 4 . לו המטפורה אינה מלה בדידה, אלא מוקד לקסיקלי המקרין על השיח כו מכאן כוחה היצירתי: כאשר אנו מדברים על ״אלימות מילולית״, אנו משנים הן אתנת מה נת אוצר־המילים, אלא מבחי הדיון באלימות והן את הדיון בלשון, לא רק מבחילולית, שהלשון יכולה להיות ת על שתיהן: שאלימות יכולה להיות מי ע שניתן לומר כקורתי ־בי תו על שימוש בלתי פט אור: מחד גיסא, התרעמו 7 נשוב אל השו 5 . ה מ י ל א

M. Black "Metaphor" Models and Metaphors: Studies in Language and 73

,Philosophy (Ithaca, New York, 1962)

ת ו ר ו פ ט י מ ה כ נ ו ת ע י ר ט נ צ ו ט נ מ ס ה ה ש י ג , ה ״ ת ל ע ו ה פ ר ו פ ט מ ד ה צ י כ ה ״ ל א ש ת ה נ י ח ב 74 מ

ט פ ש מ ן ה י ב י ל ר ו ק מ ם ה ו ח ת ן ה י ת ב י ט נ מ ה (incongruity) ס מ א ת ר ה ס ו ל ח ד ע י מ ת ת ד ב ו ע

ת ו ע מ ש י מ ל ל ל כ ת ש ו ר פ ן ה נ י ת ה ו ר ו פ ט , מ ת ו ר ח ם א י ל י מ . ב ו י ל ת ע ל ח ו ה מ ר ו פ ט מ ה ש

ר ו צ י ת ת י ל ו ל י ה מ א ר ו ה י ב ר ו פ ט ט מ פ ש ת מ א י ר , ק ר מ ו ל . כ ת ו י ט נ מ ת ס ו י ט , ס ם י י ק ו ד ק ד

ן כ ל , ו ה ל א ן כ ת ה ו ר ו פ ט מ ל ה א כ ל ן ש ע ט ו נ ה ז ד מ ד ע ג נ . כ ת י ט נ מ ה ס נ י ח ב ה מ ט ו ט ס פ ש מ

"up against the ט פ ש מ , ה ל ש מ ל ) . ת ו ר ו פ ט ל מ ת ש נ נ ו כ ה מ נ ו כ ה ת נ י ת א י ט נ מ ה ס י י ט ס

ה ר ד ג ה ת ה ר ו ת ם ל א ת ה ) ב . ת י ל ו ל י מ ו ה ת א ר ו ה ם ב י י ט נ מ ת ס ו ע מ ש י מ ל ל כ ת ל י י צ "wall מ

י א נ ה ת נ י ת ה י ט נ מ ה ס י י ט ס ן ש ע ו י ט נ י , א ״ ם י י ת ח פ ש ן מ ו י מ י ד ס ח י י פ ־ ל ע ת ״ י נ י י ט ש נ ג ט י ו ו ה

ה ד מ ל ע כ י ב ט ס י ר ו י ך ה ר ל ע ע ץ ב ו פ ן נ י י פ א ה מ ז ק ש א ר ל , א י ר ו פ ט ש מ ו מ י ש י ל ח ר כ ה

ם י פ י ע ה 18, ס ר ע ל ה י ע , ל ן י י ט ש נ ג ט י ו ו א ר ו ) י ר ו פ ט ״ מ ן ו ש ק ל ח ש מ ל ״ כ ת - ב י ר ט נ צ ו ט נ מ ס

.(67-59

ת ר ק ב , מ ״ ת י ל ר ו ט ק ו ר ט ס ־ ר ת ב ״ ו ה ״ א ת י ב י ט ק ו ר ט ס ג ו ק ד ה ה ״ ש י ג ה - ה ר ו פ ט מ ה ל נ ו ה ש ש י 75 ג

­ ל . ע ת ו ע מ ש מ ־ י ל ל ל כ ה ש ר פ ו ה ק א ח ש מ ה כ ר ו פ ט ל מ ן ש ב ו מ ת ב י ר ט נ צ ו ט נ מ ס ה ה ח נ ה ת ה א

ל ו ט י ן ל ת י נ ן ש ב ו מ , ב ם י י ר ו פ ט ם מ י י ו ט י ב ״ ל ת י נ ו ש א ר ת ״ י ט נ מ ת ס ו ע מ ש ן מ י , א ה ל ז ד ו י מ פ

, ת ר ח ת א ו ע מ ש ר מ ו צ י י ן ש פ ו א ו ב ״ ב ש מ ת ש ה ל ״ ה ו ר ו ר ת ב י ל ו ל י ת מ ו ע מ ש ל מ ע י ב ו ט י ב

ה א ר ש ה . ה ת ו י ר ו פ ט ת מ ו ס י פ ת ש ב ו מ י ה ש ש ו ״ ע ת י נ ו ש א ר ״ ת ה ו ע מ ש מ ם ה י ג , כ ת י ב י ט ר ו ג י פ

ה ש ט י ל נ ו ש ת ד מ ה (Nietzsche). ע ש ט י ל נ ן ש ו ש ל ת ה ס י פ ת ת ב א צ מ ת נ א ה ז ד מ ע ת ל י ז כ ר מ ה

ר י ש כ א מ ל , א ו ה ש ל ט כ ל ח ו ו מ י א נ ו צ י ן ח ב ו מ ת ב מ ג א ו צ י י ר ל י ש כ ה מ נ י ן א ו ש ל ה תה ש הי

268

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

ת (תחום מו לו היתה בבירור סל ג של אלי ת״ (טווח המטפורה), כאי לי לו ת מי מו ב״אלי המטפורה), נראה מוצדק. זה שיח חדש שאין להחיל עליו באופן אוטומטי את הנורמות, חופש הביטוי). מאידך למשל ) ן שהוחלו על אלימות (למשל, משפט פלילי) או על הלשות זו אין יםוד. , וגם להנחה אוטומטי יח שדיבור הינו בבירור רק סוג מילולי גיסא, הוא מנת והן אלימה. האם יש לה מקום בבית־ לי לו המטפורה יצרה ישות חדשה, שהינה הן מי המשפט, במסגרת שיח־האלימות? מהן הנורמות שיש להחיל עליה? ככל שהביצועיות של, נורמות דומות ל בי שתואר לעי ־הנרטי ת במובן המנטלי י נ ע ג ו היגדים מסוימים הינה פל פו יתכן שלשם טי ת טובות. אך י ו עמד ת כמו דמו ת נ י ז ת פי מו לאלה החלות על אליות והן אלימות נדרשות נורמות מטיפוס שונה, שבעיצובן לי לו ות שהינן הן מי י ו בהתנהגאל האלים של השפה והן מעמדה המיוחד ככלי הראשי של טנצי מובאים בחשבון הן הפו

7 6 . הביטוי האנושי

״ ת י ל ו ל י ת מ ו מ י ל א ם ״ ה א ל א ש ה ר ש מ א ה י ש ט י . נ ם ל ו ע ל ה ת א ו ס ח י י ת ה ל ר ו ו ב י ד י ל ש ע מ

ך ר ו ה צ ז י א ל ך ו י ק א א ר י ה ה ל א ש . ה ת ו ע מ ש ת מ ל ע ה ב ל א ה ש נ י ת א ו מ י ל ל א ג ש ו ה ס נ י ה

ה י ו ו ת ר י ע ב ט ה ה פ ש . ה ת ו י ל ו ל י ת מ ו ל ו ע ל פ ה ש ס י פ ת ס ל ח י ת ב ו ר ו פ ט מ ש ב ו מ י ם ש י ש ו ע

ת ו ש ע ר ל ש פ א ־ י א י ש ד ו ס ה י ן כ פ ו א , ב י ג ו צ י י ר ה ו ש י מ ן ב ה י ו ג ש ו מ ר ה ו ש י מ ן ב , ה ת ו ר ו פ ט מ

ת ו ר ו פ ט ת מ ו ה ז ך ל כ י פ א ל י ה ה י צ ק ו ר ט ס נ ו ק ר ת ה י ל כ . ת ו ה ש ל ח כ י ל ש ״ ש ה י צ ז י ר ו פ ט מ ־ ה ד ״

ת ו ר ו פ ט ת מ ו ע צ מ א ן ב ה י ל ר ע ב ד ל , ו ן מ ת ע ו ר ר ו ן ג ה ג ש ו צ י י ה ת ו ו ע מ ש מ ת ה ו כ ר ע ת מ א ו

־ י א י ש נ פ י - מ ו כ י ד ת ו ו נ ט ל ל ש ג ש ו צ י ת י ו כ ר ע ל מ ת ע ו ר ב ג ת מ ה ה ל א , כ ל ש מ ת - ל ו ר ח א

״ ת י ל ו ל י מ ת ״ ו ע מ ש , מ ו נ י י ה , ד ת ו ע מ ש ל מ ״ ש ח ו ו ט ת ״ מ ו ע ״ ל ם ו ח ת ן ״ ו ש ל ת ב ו ה ז ר ל ש פ א

ג ו צ י ו י נ י ״ ה ר ק : ״ ״ ח ר ק ר כ ק ו ״ נ י ר א י ו ו א ה ־ ג ז , מ ו מ צ ע ל ש . כ ״ ה ל ו א ש ת ״ ו ע מ ש ת מ מ ו ע ל

ו נ י א ן ש פ ו א ו ב ה ז ש ו ח ם ת ו ר ג י ל ו ש ״ ע ( ח ר ק כ ר ( ק ו ה ל ו ק ״ , ו י נ ו צ י י ח ו ר י ל ג י ש ל ט נ מ

ל . ע ר ח א ן ה ר מ ת ו ״ י י נ ו ש א ר ו ״ ״ א י ל ו ל י מ ו ״ נ י ד א ח א . ה י ז י ר פ ו ל ק ה ש ש ו ח ת ל מ ו א ש

( ם י י ל מ ש ם ח י ח נ ו מ ם ב י ל מ , ע ר מ ו ל כ ך ( פ י ה ל ם ו י י ג ו ל ו ר ד י ם ה י ח נ ו מ ר ב ב ד ן ל ת י ל נ מ ש ח

. ה ר ק מ ה ו ר ק ל מ כ ה ב ר ו פ ט מ ת כיוון ה ע א ו ב ק ת ל ל ו כ י ל ה ו ע ך א ר ו צ ל ה ר ע ת ו ו ם נ ם א ג

ש א ר ת מ ו ז ח ד ל י מ ן ת ת י א נ ל י ש נ פ ק מ ו י ד ה ב פ ש ל ה ת ש ו י ת ר י צ י ת ל י ד ו ס נד. י ה הי ר ו פ ט מ ה

ם ה א ל א ש ה ד ש ו מ ל ן ל ת י ת נ י ט ס י ל ר ו ט ק ו ר ט ם ־ ר ת ב ת ה ר ו ק י ב ן ה . מ ה ל ת ש ו י ע ו צ י ב ת ה א

א ל , א ת י נ ת ו ה ה מ ל א ה ש נ י י א ל ו ל י מ ־ י ג ו ו ס י א ר ו פ ט ו מ נ י ״ ה ת י ל ו ל י ת מ ו מ י ל א ״ י כ ו ט י ב

ן ה ת ו ו ר ב ו ד ם (הן ה י ש מ ת ש מ ל ה ת ש ו י ג ו ל ו א י ד י א ן ה ע מ פ ש ו מ י ה נ ו ש ש ל ו מ י ל ש ה ש ל א ש

. ם) י מע השו

ק ה ר נ י א , ו א ס י ד ג ח , מ ת ו מ י ל ת א ו ל ו ע ל פ ג ש ו ס ־ ת ק ת ה ר נ י ת א י ל ו ל י ת מ ו מ י ל ם א 76 א

ת ו י ה ת ל ו כ י ר ן צ נ י ה א ת ו ת א ו ר י ד ס מ ת ה ו מ ר ו נ ה י ש ר , ה א ס י ך ג ד י א , מ ר ו ב י ל ד ג ש ו ם ־ ת ת

ן ת י ת נ י ד ג ה נ מ ג ו ד . כ ד ב ל ר ב ו ב י ת ד ו ר י ד ס מ ה ה ל ו א ד א ב ל ת ב ו מ י ל ת א ו ר י ד ס מ ה ה ל א ת ל ו ה ז

ן ו ב ש ח א ב י ב ה ה ל כ י ר ה צ נ י ה א ל ב ח ־ ם ר ל ג ה ש ר ד ס : ה ה ל י ג ה ר מ י ל ת א י ל י ל ה פ ר ב ל ע ו ט י ל

א י ב ה ה ל כ י ר ר צ ו ב י ל ד ה ש ר ד ס ך ה . א ה ל ב ח ־ ת ו מ ר ו ת ג ו ל ו ע ל פ ו ש ה ש ל י כ מ צ ך ע ר ע

ל ל כ ת ש ו י ש ו נ א י ה ו ט י ב ב ת ו י ט ר ק ו מ ה ד ר ב ח ר ב ו ב י ד ש ל י ד ש ח ו י מ ד ה מ ע מ ת ה ן א ו ב ש ח ב

א י ת ה ח א : ה ו ת ז ו א ת ז ו א י צ ו ן מ נ י א ה ש ר ד ס ה ־ ת ו י ג ט ר ט ס י א ת ש ש ו ר פ ן ל ת י ן נ א כ . מ ת ר ב ו ד

ח י ש ך ב ר ו ע מ צ ר ע ו ב י ד ן ל י ם א ה ב ם ש י ר ק מ ק ב ת ר י ל ו ל י מ ת ה ו מ י ל א ת ה נ י ר ט ק ו ת ד ל ח ה

269

יונתן יובל פלילים י

ת (1) אינה ״רק״ לי לו ת מי מו לו אם אלי ל ניסה להראות שאפי לסיכום: הדיון דלעיג של דיבור בכלל, הרי שכאשר ת בכלל, ו־(2< אינה ״רק״ תת־סו מו ג של אלי תת־סוני לתוצא אלים י גד גורמות באופן אופי ים, דהיינו, כאשר פעולות־הי המבחן הסיבתי מתקי בתודעת הקורבן, הן אלימות לכל דבר ועניין. זאת, לא בהשוואתן לאלימות פיזית, אלא בשל התקיימות המבחן הסיבתי, הבוחן את הקשר בין פעולה לביצועיות שלה, ואינו מבחין בין פעולות פיזיות ומילוליות. הדיבור המטפורי לא רק שאינו מעמעם את טבעה ״האמיתי״גוריה חדשה ו לדבר על קטי זיות שלה - אלא מאפשר לנ ת ־ הפי מו כביכול של אלי

ו״אמיתית״ לא־פחות של פעולות, דהיינו, דיבור אלים.ת מילוליות שלכל אחת לו ה שפתחה מאמר זה מציגה שורה של פעו ד א המובאה מן ה: הדיבור מצליף, המילים הובלות. על־פי ת סמנטי מהן ניתן לייחס הפרה של כלל משמעוו להיזהר לא להוסיף ולומר ״רק נ המודל של בלאק, זה דיבור מטפורי מובהק. אך עלי

מטפורה״. באמצעות השימוש המטפורי אנו טוענים טענה על העולם - שפעולה מילולית יכולהת לא היתה יכולה רו לת מטפו טו לגרום כאב, סבל, מצוקה, השפלה - באופן ששפה נת פחותה ו ת או לבעלת תקפ בי קטי ת אינו הופך אותה לפי רי ון הטענה כמטפו . אפי ן לטעודל ת במו מו ות נשאי אלי ם טובים להי פך, היגדים נראים מועמדי . להי במובן כלשהו

, ונבחן את טיפולו של בית־המשפט בעניין. הסיבתי. נשוב כעת לפרשת שלו

? ה ר ו פ ט : ״רק״ מ משל ת כנ י ל ו ל י ת מ ו מ י ל 3. א

ות. כזכור, נם נזקקים לעיתים קרובות ל״פסיקה״ בשאלות תיאורטי בתי־המשפט איות ביחס לשאלה אם י ת מרכז ל הנשיא שמגר שתי עמדו ו עמדו מו ע נ׳ של נ סל בד״ת הינו מקרה־ביטוח בהקשר של פוליסה לי לו ת מי מו התקף־לב שנגרם כתוצאה מאלית גופניות״. מחד גיסא, עמדתו של השופט אור בערעור האזרחי, ו נ י ״תאו המבטחת מפנ שלפיה ״אלימות מילולית״ הינה ביטוי מטפורי שהמערכת המושגית והייצוגית של אלימותות לי לו ת מי ו הג י להחיל על צורות התנ ע לפיתו כנ , ואין להי ן ו שלא כדי ״רוכבת״ עלי

כלשהו. הפרדיגמה הינד. קללות ודיבור שהביצועיות שלו מתמצה בגרימת סבל (ראו לעיל הערות 53 ו־54). האסטרטגיה האחרת הינה ייבוא של מבנה האיזונים של המשפט המנהלי אל תחום פלילי/נזיקי זה, דהיינו, התייחסות למניעת אלימות מילולית לא כאל עברה/ עוולה רגילה, אלא כאל זו שמניעתה צריכה להתגבר על הנחת חופש הפעולה המילולי (המבנה המשפטי יכול להיות של חזקה). ככל שהביצועיות הספציפית של פעולת־ההיגדית יותר וייצוגית או רטורית פחות, כן ייטה בית׳־המשפט לאוסרה הינה פוגענ או להעניש/לפצות בגינה, ולהיפך. מכאן שבשיח הפוליטי ובהקשרי ביטוי אומנותייםנתבע באלימות מילולית, אך לא כך יהיה זה בלתי־אפשרי כמעט להרשיע נאשם/ בהתייחסות־גומלין אישיות, משפחתיות, מסחריות ו״זרותיות״(שבהן אין לצדדים יחסים קודמים המגדירים את התייחסות־הגומלין, כגון תאונת דרכים). לדיון בשיקולים

רלוונטיים ובהבחנה הלשונית המאפשרת אותם, ראו הערה 28 דלעיל.

270

ת מילולית מו ם י אלי לי פלי

, ד ג ת ממש (״תחום״ המטפורה). מנ מו (״טווח״ המטפורה) את הנורמות החלות על אלי עמדתו של השופט ברק, שלפיה אלימות מילולית חינה 70 נ של אלימות לכל דבר ועניין,ת הפרדיגמטית של אלימות הינה אלימות פיזית. אף כי הנשיא אף אם המשמעות המשפטית, הוא עובר בחלק השני י ו באסטרטגיה פרשנ נ וקט בחלק הראשון של פםק־די שמגר נות לה והמגע הפיזי הוא רק אחת נ לדיון כללי באלימות, אשר ״כשלעצמה, צורות שו7 לשם כך הוא מתייחם ישירות לשאלת המטפורה, והסיפא של המשפט הראשון כמו 7 . ״ מהן

לקוח מספרו של לקוף:אלימות מילולית׳ הוא רק מטאפורה; אני רואה בו ביטוי י סבור כי הביטוי ׳ נ נ ״אי לשוני הנובע מהרחבת התודעה והתובנה האנושיים. למדנו שמילים יכולות להיות

7 8 ״ אלימות כמדקרות חרב... גם הלשון יכולה לשמש נישקה של האלימות.

כמו הבלשן האמריקאי בוליגגר, כך גם שמגר מתייחס לפוטנציאל האלים של מילים.נת, שלפיה כוחן האלים י י 7 הוא מעלה השערה מענ 9 . בולינגר משווה אותו לזה של כלי נשקימות, ובעבר במערב ות מסו י ת המיוחסות להן בתרבו ו י ת מג לו כו של מילים קשור לי8 לפי עמדה זו, 0 . ( ו ות שהיה בכוחן להמיט חורבן על מי שהוטלו עלי ת טקסי (למשל, קללועתקת מן ת של מילים גם כשזו מו י גענ ות הפו המשפט המודרני ממשיך להכיר בתוצאתיפת (פרספקטיבה) שבה שמגר המגיה אל הפסיכולוגיה. הנקודה המרכזית הינד. שהתשקוית האלימות המילולית הינד. סיבתית. השאלה המרכזית שהוא שואל אינה בוחן את בעיות של תיבה מילולית, של מהי משמעות המלה ״אלימות״, והמתודולוגיה שלו אינה פרשנלות דה הקובעת, אליבא דשמגר, הינד, סיבתית: מהם סוגי הפעו יציר בשפה. אמת־המי

שיכולות להניב תוצאה אלימה?

ו ביסוס ע נ׳ של ן סל י י ק לעמדתו של שמגר בענ י נ פוא כי מאמר זה מע נראה אי תיאורטי, אך לאמיתו של דבר, המרחק בין המודל הסיבתי המוצג במאמר זה לבין עמדתובי של ־הנרטי יצוג המנטלי דל הסיבתי עוסק בי ן. המו י הסיבתית של שמגר גדול עדי

77 דנ״א 4811/93, לעיל הערה 2, שם. 78 שם.

ל הערה 1, שם. סיסמת התעמולה המרכזית של לובי־הנשק בארצות־הברית, 79 ראו לעי "guns don't kill people, people kill people", מייחסת לכלי־נשק ניטרליות בשאלת

האלימות; הפוטנציאל האלים הוא זה של בני־אדם. ראו המובאה מפסק־דין אזואלוס, לעיל הערה 2.

R. Bartlett T r i a l by F i r e a n d W a t e r : The M e d i e v a l J u d i c i a l O r d e a l (Oxford, :80 ראו

(1986. כדאי לציין כי שיטות משפט מסוימות מגינות על קורבנות מפני ניצול לרעה של אמונתם בכישוף ובכוחות מגיים (שיש להם תמיד היבט לשוני); ראו, למשל, סעיף 417 לחוק העונשין, תשל״ז-1977. לעניין הקשרים בין משפט, לשון וכישוף, ראו:S.F. Moore Social Facts a n d F a b r i c a t i o n s : 'Customary' L a w on K i l i m a n j a r o ,

1 8 8 0 - 1 9 8 0 (Cambridge, 1986); D.A. Offiong Witchcraft, Sorcery, M a g i c a n d

.Social O r d e r among the I b i b i o of N i g e r i a (Enugu, Nigeria, 1991)

271

יונתן יובל פלילים י

הפעולה האלימה בתודעת הקורבן. עמדת שמגר עוסקת עדיין ב״פגיעה״ או ב״נזק״ פיזיי0 היכולים להיגרם על־ידי פעולה מילולית, ובאופן זה הם תוצאה של אלימות:

״אלימות׳ אינה רק הנחתה של מכה. זעקת אימים המושמעת לעבר אדם הגורמת ׳גתו וקפיצתו בפחד מבעד החלון - אף היא בגדר סי לבריחתו בבהלה, או לנננו חייב לנבוע ממגע פיזי כפשוטו בין הגורם האלים אלימות... כפי שגרם־מוות איע מהבהלתו של אדם הגורמת לו לשבץ, כך גם אלימות בו , אלא יכול לנ ו לקורבנ בהקשר אחר - יכול שתתבטא בהשמעת קולות או דברים שתוצאתם פגיעה רעה

8 1 ״ בקורבנו של המעשה.

בטקסט של שמגר, הדוגמות ל״פגיעה רעה״ הינן נזקים פיזיים, שהגורמים להם יכוליםלה , היא פעו טי עקת אימים״, שאין לה תוכן סמנ ז להיות מילוליים. (איני בטוח אם ״ית ־ המשמיעה קול - עושה שימוש בלשון, אפילו בהגדרתו נ מילולית. לא כל פעולה פוובות בהגבלות קף, ואין הן מג ־תו אי גמות, לא תנ המרחיבה של הברמס.) אך אלה הן דו תיאורטיות. עמדת שמגר הרחיבה את סוגי הגורמים האלימים - אך לא את סוגי התוצאותא בעמדה של ברק שממנה היא ל ו ) ו האלימות ־ מעבר לגורמים פיזיים. אך אין בעמדה זע מהרחבת תפיסתו של התוצא האלים, ״הפגיעה מנ מושפעת) כל סיבה תיאורטית להיוכח עובדות המקרה בעניין הרעה״, אל מעבר לתוצאים פיזיים; הדבר פשוט לא נדרש לנ

סלע נ׳ שלו.

ו. במקום סיום

מאמר זה מבסס מודל תיאורטי הדן באלימות במונחי הייצוג המנטלי־הנרטיבי שלהדעת הקורבן. המודל מתמקד בקורבן, בפגיעה הנגרמת לו, ואדיש לשאלת האמצעי בתות ו נתפסו ת לנ ת הנגרמו עו י . כיצורים חברתיים, הפג , אם הוא פיזי או מילולי י התוקפנ, בהמשגתם החברתית האינטרסובייקטיבית, לא בהגבלתם להיבטים הפיזיים שלהם. לכןות המתמקדת ת מסורתי רות־משמעו נן צריכות להיבחן על־פי תו ות אי לי לו ת מי ו ל פעו, ת ביצועיות שיש להן השפעה על העולם החברתי והמנטלי לו בלשון בלבד, אלא כפעורי המתייחס ת״ הינה אך ביטוי מטפו לי לו הדיון בשאלת המטפורה - אם ״אלימות מיי גמה - הניב את המסקנה שאין קדימות מושגית לאחד על־פג זית״ כפרדי לאלימות ״פיג פת יד או דקירה בסכין, אך זו עשייה מסו האחר. דיבור הינו עשייה לא פחות מאשר הנ מיוחד. הדיון בשאלת האלימות המילולית כמטפורה מתקף את המושג ״אלימות מילולית״נו נו באופן שאי יותי ת התנםו ו ידעות את פרשנ ת ומי ו נ נ על בסיס התובנה שמטפורות מכוה ת מבלי לאבד את רבדי ההתנסות הללו. אך מסקנ רי ן לא־מטפו מאפשר תרגום ללשות אלימות בלבד, אלא לו ג של פעו וספת של הדיון הינה שאלימות מילולית אינה תת־םו נת מיוחדת. המשפט הפוזיטיבי יחסות משפטי ת הראוי להתי ושי ת אנ לו סוג חדש של פעי

81 לעיל הערה 2, שם.

272

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

ו חיים בעולם חברתי, 8 כבני־אדם, אנ 2 ם. י נקרטי מכיר בכך באופן לא־שיטתי בהקשרים קונה ע מהן, אף אם היא שונה במופעיה, אי בו רווי שפה ומטפורות. האלימות שיכולה לנ, ולפיכך מושא ראוי להסדרה ת פיזית. סבל קורבנותיה הינו ממשי מו ת פחות מאלי ממשינה ה זו הי ים מובהקים. מסקנ י ז ת דומה גם בהיעדר היבטים פי י ט פ ש מ ת ו חברתים נגרם לקורבן נזק פיזי מובהק), ולא בכדי: ש ) ו ל מרחיקת־לכת ביחס להלכת סלע נ׳ ש כחוויה, ייסוריה של םיגין שונים מאלה של לוקי בםוגם, אך לאו־דווקא בעוצמתם או בסבל

שהם גורמים.

ז. הערה מתודולוגית

נות ״ליישם״ אותם ו נסי הנטילה ״מן המדף״ של מודלים תיאורטיים ממדעי החברה ולה וון שכל יישום הינו פעו ת, מכי תי י יטית בעי ו לה הרמנ ת הם פעו ו בתופעות משפטימת, כפי שגרם י די קדם־הנחות של השיח שבמסגרתו היא מתקי ת המונחה על־י י פרשנ8 שונים משל התחומים 4 ים 8 לשיח המשפטי יש אינטרסים אינטלקטואליים ומעשי 3 . אדאמר גת ו י ג לו או די ת אי ו ת עמד ת מבטאו ו נ ת שו חו ת מהם, וקדם־הנ לקחו ת הללו נ ו נ כ שהתוט ע מ נתחומית כ בה בי , כתי 8 לכן 5 . ״ ה? בשאלות ״מהו ידע?״ ו״מה נחשב לצורך שיח ז לעולם אינה ״חיבור״ או ״ייבוא״ בלבד של תובנות או עמדות תיאורטיות משיח אחד לשיח אחר כמות שהן, אלא טרנספורמציה שלהן לשיח חדש, שבו הן צריכות להצדיק את עצמן במונחי פוריות תיאורטית או מעשית, אם בעיצוב מחדש של השיח הקודם וקדם־ההנחותת ״ביקורתית״ ולעיתים ״דקונסטרוקטיבית״) ואם במונחי התקדמות בפתרון ו ל י ע פ ) ו ל ש

ה 82 54. ר ע ל ה י ע ו ל א . ר ״ ת י ר ס ו מ ו ״ ל י פ א ת ו י ש פ ה נ ק ו צ י מ ח נ ו מ ר ב ק י ע ב

H.G. Gadamer Truth and Method (New York, 2nd ed. rev., tran. rev. by : 8 ו 3 א ר

ט פ ש י מ נ ו י ״ ע ט פ ש מ ה ר ו מ ד ג ר ״ נ ט ו א ׳ מ J. Weinsheimer & D: מ . G . Marshall, 1989)

כג>2) >תש״ס) 367.

י ל ב , מ א ו ה ג ש ו ל ס כ ״ מ י ב י ט מ ר ו נ , ״ ו נ י י ה ל practical" 84", ד ב ש י ח ר מ י ה ל ט ו ט ס י ר א ן ה ב ו מ ב

ח י ש ס ל ח י י ת ״ מ י ש ע מ ן ״ ו י פ א . ה ה ן ז ו י פ ל א ת ש ו י ח י ו ש ת א ו י ד ס ו ת מ ו י ו ב י ו ח מ ם ל ח י י ת ה ל

־ ם י י ל א י ט נ ד ו ר ם פ י ל ו ק י ש ם כ י י ח י ש ־ א ם ל י ר ש ק ה ם ל ו ג מ , כ י ט פ ש מ , ה י ט י ל ו פ , ה י ר ס ו מ ה

J. Raz "Reasons for Action, Decisions and : ו א , ר ם י נ ו ם ש י ט ב י ה . ל ם י י ר י ש כ מ

.Norms" 84 Mind (1975) 481; Practical Reasoning (Oxford, J. Raz ed., 1978)

ת 85 ו נ ו ע ת ט ו י כ ר ר י ה ת ו ו ר י ח ב ת ל ס ח י י ת ״ מ ה י ג ו ל ו א י ד י א , ״ ו נ נ י י נ ע י ל ט נ ו ו ל ר ן ה ב ו מ ב

״ י ע ב ט ח ״ י ל ש ה ש ו ו ס מ ת ב ו ג צ ו מ ה , ו ן ה ה ב י ו ו ת ר ו ב ר ת ה ת ש ו י ט י ל ו פ ת ו ו י כ ר ת ע ו י ו ע מ ש מ

T. Eagleton ideology: An : ו א , ר י נ ו ש א ן ר ו י ד . ל ת י כ ר ה ע נ י ח ב י מ ל ר ט י ו נ א

Introduction (London, 1991); R.J. Bernstein The New Constellation: The

Ethical-Political Horizons of Modernity I P ostmodernity (Cambridge, Mass.,

י ר פ ס מ ם כ י ט פ ו ל ש : ע ה י י פ , כ ה י צ מ י ט י ג , ל ר ש י ־ ל כ ש ר ״ נ ט ו א ׳ מ ם מ ו ג א (1992. ר

.11 ( ט ״ נ ש ת ) ם ז י ל י ל ״ פ ם י ר ו פ י ס

273

יונתן יובל פלילים י

בית נסטרוקטי ות באופן שהשיח הקודם יכול לקבל גם ללא רוויזיה דקו ות מסורתי בעילות אינטלקטואלית, ינים של פעי (פעילות ״קונסטרוקטיבית״); יש לציין מייד שאלה מאפי

ולא הגדרות, ושהם אינם מוציאים זה את זה, לא מבחינה תיאורטית ולא מבחינה מעשית.דל ת לצורת דיון שאכבה מו רת־משפטי ת תו ו בין השורות, מאמר זה מתייחס בספקנ. על־פי מודל־שיח זה המשפט הינו מערכת נורמטיבית החלה על ( ^ ס ^ ! ^ " ה״על״ ( התנהגויות קדם־משפטיות: אנשים מפעילים אלימות כלפי אחרים, מבטיחים להם, מולידים אותם, גורמים להם נזקים ומוצאים חפצים ברחוב בין אם קיימת מערכת משפטית המסדירהת בגישות כ מ ת 8 גישה זו נ 6 . ו א ין ובין אם ל ים, חוזיים, הורות, נזיקין וקני לי יחסים פלי, הינד, ישות מסוימות מן הפילוסופיה של הלשון ושל המוסר: למשל, ״הבטחה״, כך נטעןנית־חברתית, והמשפט, שהינו חיצוני להן לכאורה, מסדיר את ההתייחסות החברתית לשו

8 7 להבטחות משיקולי מדיניות, מוסר וכדומה. מאמר זה יוצא מנקודת־מוצא מורכבת יותר באשר ליחסים שבין משפט ופעולה. לפיו מאפשר להבחין נ ת רוויה נורמות באופן שאי תי הנחה זו, כל מערכת חברתית־תרבו8 8 . הן בחדות בין נורמות לבין התנהגויות קדם־נורמטיביות שהנורמות אמורות ״לחול״ עלי, כלומר: האופנים שהמשפט מתייחם בהם ה ר ב ח ־ ט פ ש ת גם את יחסי מ נ י הנחה זו מאפיות מסוימות היבם רלוונטיים להגדרתם כ״אלימים״. לכן לא אחפש י ו ת ולהתנהג לו לפעו לאלימות או לאלימות מילולית הגדרה או אפיון שהם קדם־משפטיים לחלוטין. השאלה אם

86 המשפט הפלילי - אחד התחומים המשפטיים המובהקים ביותר העוסקים באלימות קדם־ משפטית ־ נדמה כמקיים במיוחד את המודל הזה, אך זה אינו התחום היחיד. כך, למשל, בשיעור הראשון בדיני חוזים בבתי־ספר למשפטים בארצות־הברית אומרים לתלמידים, בדרך־כלל, שמושא דיני החוזים הינו הבטחות, ושמערכת הדינים של כריתת חוזים מהווה מעין מסגרת של ״תרגום״ מהבטחה במובן קדם־משפטי להבטחה אכיפה במובןRestatement (Second) of :משפטי. לתפיסת המשפט כמערכת של הבטחות, ראו

. בישראל עלתה השאלה E . A Farnsworth Contracts (Boston; 1990, Contracts § 1 ) 4

בהמשגה שונה, דהיינו, המעבר מ״הםכמה״ בעלת משמעות קדם־משפטית אך חסרת תוקף משפטי ל״הסכם״ או ״חוזה״ אכיפים. ראו, לדוגמה, ע״א 3833/93 לוין נ׳ לוין, פ״ד

מח(2) 862; ע״א 5587/93 נחמני נ׳ נחמני, פ״ד מט(1) 485. 87 כך, למשל, אני מבקר את גישת ה״על״ ליחסים שבין משפט ופעולה בדיני החוזים: טענתי הינד. שאין טעם לדבר על הבטחה בהקשר החוזי במנותק משאלת האכיפה החוזית, מכיוון שלפחות במובן חזק אחד, האכיפות (enforceability) של הבטחות היא מה שמבחין אותן מפעולות תקשורתיות אחרות. (שאלת הסוג של מנגנון האכיפה והקשריוj . Yovei "What is Contract Law 'about'? :החברתיים הינד. אכן שאלה נפרדת.) ראו Speech Act Theory and a Critique of 'Skeletal Promises'" 94(3) N w . U. L . Rev.

.(2000) 937

88 זו עמדה ״לא־פוזיטיביסטית״ במובן זה שאין היא מקבלת את מאמציה הניכרים של אסכולה זו להבחין בחדות (1) בין המשפט לבין נורמות אחרות, ו־(2< בין המשפט

וההתנהגויות שהוא אמור לחול עליהן.

274

ת מילולית ו מ י ל ם י א לי פלי

ימות באלימות או אינם מתייחסים אליהן כך מושפעת, ת מסו לו אנשים מתייחסים לפעו בין השאר, מן המשפט של תרבותם: המשפט אינו ״ראי החברה״, אלא מערכת תרבותיתות אחרות בחברה. י ת פרשנ דדת עם מערכו ות החיה ומתמו בי נורמטי מורכבת של כוח ו

הראי אינו מעצב את הדברים שהוא משקף באופן שבו המשפט עושה זאת.ינים בדונו בהבדלים שבין מדעי הטבע ומדעי החברה, הברמס מציין שהאחרונים מאופי בכך שהמטריה שלהם - לדוגמה, מנהגים או מוסדות חברתיים - הינה קדם־מפורשתו להביא בחשבון שלחברים בחברה יש נ על־ידי השחקנים הפועלים במסגרתה, וכי עלי, ן י 8 מדע־חברה ביקורתי מתאפי 9 . ת ח ת נ יות שהיא מ ת ולהתנהגו לו תודעה המתייחסת לפעו, מבקש ו נ י ות על התודעה הזאת, דהי ת ביקורתי ו בנ ל תו י בין השאר, בכך שהוא מפע לחשוף את האופנים שבהם תודעה מסוימת ־ נניח, של קורבנות (victimization) או שלית מחקר העוסקת כנ נחיתותן של נשים - הינה פרי יחסי־כוח, אידיאולוגיה והגמוניה. תו באלימות והמבקשת להתייחם בכובד־ראש לחוויות חייהם של בני־האדם בחברה מסוימת,ות ים שבהם קורבנ פנ ת, תידרש הן לשאלת הקורבנות והן לאו ו י ולא רק להגדרות מבנות שלהם. היות שמאמר זה מתמקד בעיקר בצד דעת הקורבנ מיומרים יוצרים את תונות שלה, הוא נדרש י ן האלימה ופחות בהיבט העברי יחסות״הגומלי הקורבני של התי

לעסוק גם בשאלות התודעה, הפרשנות, הייצוג המנטלי והנרטיביות של אלימות.

ם חברתיים. י נ כ ו ד ס צ י ר כ א ת א מ ו ר ה ש א ה כ מ ו ן ד ו ע י ט ש ב מ ת ש ן מ י ק ר ו ב ד 8 5 S u p r a note

R . M . Dworkin : ו א ; ר י נ ט נ ו פ ן ס פ ו א ו ב ח ת פ ת ה ת ש ו י ו ג ה נ ת י ה ג ו ל ו א ל ן ט פ ו א ם ב י ש ר פ מ

. L a w ' s Empire (Cambridge, Mass., 1986)

275

89