גניבה בחסות החוקלפני שנים רבות חי לו בפרס העתיקה נער גּוָלה. בכפר הולדתו של וזריז בשם קטון גולה פרצה מגיפה קשה שכילתה את כל יושביו, והוא ברח אל העיר הגדולה, וניסה

למצוא לעצמו עבודה ולחיות מעמל כפיו.אף אחד בעיר הגדולה לא הסכים לקבלו לעבודה, מחשש שהוא גנב. בפרס העתיקה חשוב היה לדעת מאיזו משפחה מגיע כל אחד, ונער כפרי שמשפחתו עלומה נחשד

מראש כאדם שאינו ישר. בלי ברחובות, גולה התגלגל ימים כמה מקום להניח בו את ראשו או לשבור את לפניו שעמדה היחידה והברירה רעבונו,

היתה להיות בדיוק מה שכולם חששו שהוא יהיה – גנב.

כשגולה הבחין בעגלה מלאת נוסעים, הוא החליט לנצל את הדוחק והצפיפות. הוא עלה לעגלה והושיט את ידו לכיס גלימתו של אחד הנוסעים שנראה עשיר. לחרדתו של גולה, הרגיש האיש בניסיון הגניבה, ותפס בכל כוחו בידו הצנומה של הנער. גולה הביט באיש והבין כי נפל מהפח אל הפחת. מכל האנשים

בפרס, הוא ניסה לגנוב דווקא מסגנאם, מלך הגנבים. סגנאם ירד מהעגלה כשהוא לופת את זרועו של גולה המתייפח. גולה ידע כי העונש על גניבה הוא כריתת זרוע, והחל לבקש רחמים. הוא סיפר לסאגנם וכיצד הוא הסתובב רעב ללחם עד שלא כיצד כל משפחתו מתה במגיפה,

נותרה לו ברירה אלא לגנוב.סאגנם הביט בנער הצנום והתמים, והחליט כי יוכל להשתמש בו לצרכיו. "אני מוותר לך הפעם", אמר לו, "אך בתנאי שתהפוך לעוזרי ותלמד ממני את מלאכת

הגניבה". לגולה לא היתה ברירה אלא להסכים.כמה לנער והושיט סאגנם אמר הלילה", יתקיים שלנו הראשון "השיעור

מטבעות. "לך קנה לעצמך אוכל, ובשעת חצות ניפגש כאן שוב".בחצות הלילה התייצב גולה במקום, ותוך זמן קצר הגיע גם סאגנם. "אנחנו הולכים עכשיו לפרוץ לחנות של אנור", הודיע הגנב הוותיק לנער. גולה נתקף פחד. הוא כבר הספיק להבין שאנשים רבים ניסו לגנוב מחנותו של אנור, וכולם נתפסו בסופו של דבר. אנור היה אחד מעשירי העיר, והמשטרה היתה משקיעה

כוחות רבים במציאת גנבים שפקדו את חנותו.אך ברירה לא היתה לו. גולה הלך אחרי סאגנם לעבר חנותו של אנור. מלך הגנבים פרץ בקלות את הדלת, וניגש לתיבת עץ גדולה שבה החזיק אנור את

כספו. כאשר התיבה נפתחה, התעגלו עיניו של גולה בחוריהן. הוא מעולם לא ראה כל כך הרבה שטרות ומטבעות בבת אחת... "מה נעשה עכשיו?" חשב לעצמו, לב את תשומת וימשוך בכיסינו יצלצל מבלי שהוא את הכסף ניקח "כיצד

השוטרים?"סאגנם לא בזבז זמן. "תתחיל לספור את הכסף, ותרשום כמה מטבעות יש מכל סוג", הורה לגולה. הוא עצמו החל לספור את השטרות, ורשם על פיסת קלף

שהביא איתו כמה שטרות יש מכל סוג. כאשר הספירה הסתיימה סגר סאנגם את התיבה היטב, ויצא עם גולה מהחנות מבלי שאיש הבחין בהם. "למה לא לקחנו את הכסף?" שאל גולה את הגנב הוותיק. "מחר תבין", השיב סאגנם, והורה לנער ההמום להתייצב ליד החנות

למחרת, בשעה תשע בבוקר.ולא הצליח להבין את מעשיו של סאגנם. גולה במיטתו כל הלילה התהפך הכסף כבר היה בידם, מדוע הם לא לקחו אותו? אך בסופו של דבר העייפות

הכריעה אותו והוא נרדם.בשעה תשע בבוקר הגיע לאזור החנות, וכבר מרחוק ראה את סאגנם צועק ומוחה בקולי קולות על בעל החנות: "תחזיר לי את הכסף שהפקדתי אצלך! גנב

שכמותך! תחזיר לי את הכסף!"הוא סימן בידו לגולה להצטרף לצעקותיו, והנער אכן עשה זאת: "רמאי! נבל!

איך אתה לא מתבייש?" צעק.אנור היה מופתע בעליל, ולא הבין מה האיש רוצה ממנו. "אתמול הפקדתי בידיך כסף. החזר לי אותו", דרש סאגנם – ומר אנור צעק בחזרה: "מעולם לא

קיבלתי ממך אפילו פרוטה אחת".

חיש מהר הגיע למקום שוטר, שניסה להבין את טענות שני הצדדים. הוא שמע את סאנגם ואת אנור, שקל את הדברים בדעתו, עד שלבסוף החליט: "סאגנם, אמור לי כמה כסף הפקדת בידי מר אנור, ובאלו שטרות ומטבעות, ואם הכסף

יימצא בידיו, נדע שאכן נתת לו את הכסף".אמר והמטבעות, השטרות מספר את הלילה כל פה בעל ששינן סאגנם במהירות את הפירוט המלא. השוטר נכנס לחנות, פתח את התיבה, ומצא את הכסף בדיוק נמרץ כפי שסאגנם אמר. תוך זמן קצר יצא סאגנם עם כל כספו של מר אנור לקול תשואות הקהל הרב שהתאסף מסביב. הוא לקח את הכסף,

ויחד עם גולה עלה לכרכרה ועזב את המקום.*

סיפור זה, שזקני פרס טוענים כי אירע במציאות, ממחיש כיצד בעולם שבו השקר שולט, לפעמים דווקא הגנב נחשב לאדם הגון, ואילו ישר הדרך נחשב

לפושע.קחו הזה. התפקידים היפוך להתרחש יכול אצלנו גם כי נראה נתבונן, אם למשל מישהו שמחליט להתחזק בדבר כלשהו, כמו למשל לא לדבר לשון הרע.

הוא לפעמים עצמו את מוצא על נאשם הסביבה, ידי צריך עוד והוא עצמו את לתרץ

ולהסביר...הבה נהיה תמיד העוזרים מאלו שהתחזק למי לו, ומסייעים מאלו ולא המרפים את ידיו, את ומאשימים כי הישר האיש

הוא גנב...

ברכות מסביב לשעון )חלק ד'(

מהן "ברכות השבח"?במהלך חיינו אנחנו נתקלים מדי פעם בדברים יכולים אלו דברים התפעלות. המעוררים לא מאורעות מיוחדות, טבע תופעות להיות שגרתיים - שמחים יותר או פחות - וגם דברים איננו כבר הרגל שמרוב מאוד משמעותיים שמים לב אליהם, כמו העובדה שאנחנו חיים להתנועע לשמוע, לראות, ויכולים ובריאים,

בחופשיות וכדומה.על רבים מהדברים הללו תיקנו חכמים לברך לדברים לב לשים לנו שעוזרות ברכות, רגשותינו את לבטא וגם אותם, ולהרגיש באופן שמקשר אותנו לה'. ברכות אלו נקראות

"ברכות השבח" )על אף שחלק מהן כוללות גם בקשות(. למעשה, גם "ברכות ותשע- קריאת שמע, ואחרי וכן הברכות שלפני בוקר, בכל השחר" שמברכים עשרה הברכות שבתפילת העמידה, כולן שייכות ל"משפחה" זו של ברכות השבח.

על אלו עוד דברים יש לברך?נפרט חלק מ"ברכות השבח":

הרואה הרים גבוהים ומרשימים, או ים או נהרות גדולים, או שראה ברק או כוכב שביט, מברך: "ברוך אתה ה'... עושה מעשה בראשית".

הרואה את אחד האוקיינוסים, מברך: "ברוך אתה ה'... שעשה את הים הגדול". יש אומרים שמברכים כך גם על הים התיכון, ויש אומרים שעל הים התיכון מברכים

"עושה מעשה בראשית".השומע רעם, או שהרגיש ברעידת אדמה, מברך: "ברוך אתה ה'... שכוחו וגבורתו

מלא עולם".וקיים בבריתו נאמן הברית, זוכר ה'... אתה "ברוך מברך: בענן, קשת הרואה

במאמרו".

הרואה אדם נאה ביותר, או בעלי חיים או עצים נאים ביותר, מברך: "ברוך אתה ה'... שככה לו בעולמו".

הרואה אדם בעל צורה משונה, כגון גמד, או שראה פיל או קוף, מברך: "ברוך אתה ה'... משנה הבריות".

הרואה עצי פרי שמוציאים פרחים בתקופת חודש ניסן, מברך: "ברוך אתה ה'... שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני

אדם".ה'... אשר במאמרו ברא "ברוך אתה הרואה את הירח בתחילת החודש, מברך: שחקים... ברוך אתה ה' מחדש חדשים". ברכה זו והתוספות שאחריה נקראת "ברכת

הלבנה" או "קידוש לבנה", ונוהגים לברך אותה בציבור לאחר תפילת ערבית.הרואה חכם גדול בתורה, מברך: "ברוך אתה ה'... שחלק מחכמתו ליראיו".

הרואה גוי שהוא חכם גדול במדע, מברך: "ברוך אתה ה'... שנתן מחכמתו לבשר ודם"

הרואה מלך מאומות העולם, מברך: "ברוך אתה ה'... שנתן מכבודו לבשר ודם". אך על מלך שתפקידו ייצוגי ואין לו סמכויות שלטון, לרוב הדעות אין לברך.

הרואה בית עבודה זרה, מברך: "ברוך אתה ה'... שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו" )כלומר, שאינו ממהר להעניש את החוטאים(.

הרואה קברים של יהודים, מברך: "ברוך אתה ה'... אשר יצר אתכם בדין... ברוך אתה ה' מחיה המתים".

כל כמה זמן מברכים על הדברים הללו?מובן שמי שגר מול הר גבוה, אינו צריך לברך בכל פעם שהוא לעיל שמנינו הדברים רוב על ובאמת, מהחלון... מסתכל הימים בשלושים אותם ראינו לא כן אם אלא מברכים אין האחרונים. על ברקים ורעמים מברכים פעם אחת ביום, ואם התפזרו העננים לגמרי ואחר כך נעשה שוב מעונן, מברכים שוב אפילו באותו יום. ראוי ללמוד את הדינים המדויקים של כל אחת מהברכות הללו, כפי שאמרו חכמים: "אדם הרוצה

להיות חסיד - יקיים דיני ברכות".

תמימות של קומוניסטלא הארוך הצריף במרכז שדלק הנפט תנור – הנורא הסיבירי הקור על להתגבר הצליח 40 מעלות מתחת לאפס. ליד שולחנות העץ הארוכים ישבו עשרות אסירים במדים אחידים, להם: שהוגשה העלובה הארוחה את ואכלו כמה תפוחי אדמה רקובים, פרוסת לחם שחור מהאסירים אחד כל טעם. וחסר דלוח ומרק היה פעם אדם חופשי ומאושר – עד שיום אחד לו ידי סוכני הק.ג.ב, שהודיעו נעצר על הוא ברית שלטונות נגד בפעילות חשוד הוא כי המועצות. רבים העדיפו להודות גם במה שלא עשו, במקום לסבול עינויים במרתפי החקירות. היו המשפטים במערכת המשפט הסובייטית

מהירים, ופסק הדין כלל בדרך כלל שנות מאסר רבות עם עבודת פרך במחנה עבודה בסיביר.

בשעה חמש בבוקר כבר היו האסירים מסתדרים בשורות ארוכות מחוץ לצריפים, ויוצאים לעבודה ביערות שמסביב למחנה: הם כרתו עצים וניסרו אותם, והללו נשלחו לתוככי רוסיה, לתעשיית העץ המשוועת לחומר גלם. הם עבדו שתיים-עשרה שעות

רצופות, שבסופן קיבלו ארוחת ערב דלה, ולאחר מכן נפלו למיטותיהם כבולי עץ. באחד אך הרוסית, באוכלוסייה נמוכות משכבות פושעים היו האסירים מרבית השולחנות הצדדיים בצריף אכלו האסירים ה"מיוחסים": אחד היה בעבר רופאו האישי של מנהיג ברית המועצות סטאלין, השני היה בעבר מהנדס בבית חרושת בריגה, השלישי חבר הנהלת המפלגה הקומוניסטית בקייב וכך גם האחרים. הם סבלו לא רק מהתנאים הפיזיים הקשים, אלא גם מהניתוק מהתרבות וסגנון החיים שהם התרגלו אליו. בסיביר לא היה זמן לשמוע מוסיקה או לקרוא ספר טוב, לא לראות הצגה ואפילו לא לשחק שחמט. מאנשי תרבות רחבי אופקים, הם הפכו לפועלים שחורים שכל

חייהם סובבים סביב העבודה.לפתע נפתחה דלת הצריף. אחד הסוהרים נכנס והודיע בצעקות שמנהל המחנה עומד

להיכנס. "כולם לקום", צרח הסוהר.מנהל המחנה נכנס, עטוף במעיל עבה ומחמם, ידיו נתונות בכפפות ורגליו במגפיים מרופדים. ריח חריף של וודקה נדף ממנו. הוא לא בזבז זמן על הקדמות מיותרות. "בחודש האחרון המחנה שלנו לא עמד במכסות העץ "עצלנים שכמותכם", צרח, שעלינו לשלוח. אתם ממשיכים לחבל בכלכלת מולדתנו האהובה. ממחר תעבדו חצי

שעה נוספת כל יום, כדי שתדעו לא להתעצל".אף אחד מהאסירים לא העז לומר מילה. הם היו כה מותשים עד שלא נותר בהם כוח

להתקומם נגד ההחלטה השרירותית. הם מיהרו לסיים את ארוחתם וללכת לישון. אחד מיושבי שולחן ה"מיוחסים" היה אולג. לפני שנאסר בגלל הלשנה, הוא שימש כמהנדס יערות בכיר בעיריית ִקיֶיב. למרות עייפותו הרבה, הוא לא פנה לצריף השינה, אלא צעד לכיוון משרדו של מנהל המחנה. "מה אתה רוצה?" נבח לעברו המנהל. "יש לי רעיון להגברת התפוקה", אמר אולג. "בתקופה שלפני מעצרי, פיתחתי מסור מיוחד שמגביר את מהירות כריתת העצים. אם יורשה לי, אוכל לייצר פה את דגם

המסור הזה". תוך במחנה. המלאכה לבית להיכנס אישור לאולג ונתן הסכים הזועף המנהל כמה ימים ייצר אולג מסורים ארוכים בעלי שתי ידיות, שמופעלים בידי שני אנשים

העומדים משני צידי העץ. כריתת את האסירים סיימו החדשים, במסורים שימוש נעשה שבו הראשון ביום המכסה היומית של העצים שלוש שעות לפני תום יום העבודה. האסירים המאושרים

הודו לאולג על יוזמתו, ופנו כאיש אחד לחזור לכיוון המחנה.אבל עוד לפני שהם נכנסו בשער המחנה, עצר אותם מנהל המחנה בצעקות רמות: "זה עתה הגיעה הוראה חדשה ממוסקבה: עלינו להכפיל את התפוקה באופן מיידי.

כולם חוזרים מיד לעבודה".אולג, מהנדס היערות, לא היה מסוגל להתאפק. הוא החל לצעוק: "אבל למה? זו ממש

התעללות!"גופו בכל אותו הכו אולג, של לעברו זינקו והללו סוהרים, לשני אות נתן המנהל

והשליכו אותו לצינוק למשך שבוע ימים.במשך יומיים היה אולג מחוסר הכרה. ביום השלישי הוא התעורר, ולמרבה הפתעתו פגש בצינוק שלידו ידיד ותיק: ליאוניד ברצ'וק, סגן ראש עירית קייב לשעבר. "ליאוניד, מה אתה עושה כאן?" שאל אולג, וידידו השיב לו שגם הוא היה קורבן לעלילה, ונשפט

למאסר עם עבודת פרך, אבל הוא מסרב לעבוד ולכן הושלך לצינוק."ומה אתה עושה פה?" שאל ליאוניד. אולג סיפר לו על ההמצאה שלו ועל תגובת

גדלתי בבית שבו שני ההורים בעלי מקצועות חופשיים. לאחר חתונתי אני טוענים הורי קיום, אך ב'כולל אברכים' שבו מקבלים מלגת מתכונן ללמוד שזה נקרא לחיות על חשבון הזולת ואפילו הביאו לי רשימה של חכמי ישראל

שעסקו במלאכות כמו רבי יוחנן הסנדלר ועוד. האם הם צודקים?עניין "החזקת התורה" ומתן האפשרות לתלמידי חכמים לשקוד על התורה בלי טרדות פרנסה, אינו חדש בעם ישראל, ונוסד כבר לפני אלפי שנים, כהסכם שותפות בין השבטים יששכר וזבולון. שבט יששכר התמקד בלימוד התורה, ואילו שבט זבולון שעסק במסחר, פרנס אותו, ובכך זכה אף הוא לשכר ולזכויות

של לימוד התורה ששבט יששכר יכול היה ללמוד בזכות תמיכתו. אפשר היה לחשוב שה"רווח" של שבט יששכר היה גדול יותר, משום שהיה יכול ללמוד בלי דאגות, אך למען האמת הרווח של שבט זבולון היה גדול יותר, משום שהם קיבלו את הזכות העצומה של לימוד התורה על ידי השותפות הזו. גם בדורות מאוחרים יותר, היו בכל עיר "עשרה בטלנים", שהיו אנשים הבטלים מכל מלאכה ומקדישים את כל ימיהם ללימוד תורה כאשר אנשי העיר דואגים לפרנסתם, והם אשר הגינו על העיר מכל רע, שהרי ההגנה האמיתית על עם ישראל היא התורה. באותו אופן, הכוהנים והלויים בזמן בית המקדש עסקו בעבודת הקודש ובלימוד תורה לעם ישראל, והתפרנסו מהתרומות והמעשרות

של בני העם.הנהנה "גדול כמו חז"ל המשבחים את העשייה מכירים מאמרי אנו מאידך, מיגיע כפיו יותר מירא שמים", וכוונתם לשבח את האדם המקפיד ליהנות רק מיגיע כפיו ולא מן הצדקה, ולהדגיש שהזמן המוקדש לעבודה ולפרנסה אינו זמן "מבוזבז" אלא יש לו חשיבות ומעלה למרות שבאותו זמן האדם אינו לומד תורה. עוד מסבירים כי אם האדם לומד תורה ומישהו אחר מחזיק אותו, חלק מזכות לימוד התורה נזקפת לזכות השני, ואילו מי שנהנה מיגיע כפיו, אינו

שלטונות המחנה. "אוי, אולג, אתה כל כך תמים", אמר ליאוניד ברחמים. "אתה לא יודע איזה נזק עוללת לחברים שלך. אתה חושב שהסובייטים צריכים את העץ שלכם? הם משתמשים גם בעץ, אבל מה שהכי מפחיד אותם זה שיהיה לכם זמן פנוי. כאשר יש זמן, אפשר להתארגן נגד הנהלת המחנה, לתכנן בריחה או אפילו לשכנע אסירים שהם חפים

מפשע. הדבר שהכי מפחיד אותם זה שיהיה לכם זמן לחשוב..."*

משה רבנו מגיע לגאול את בני ישראל, והתורה מספרת לנו שהם "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". כי כאשר פרעה שמע שבני ישראל מתחילים לחשוב על גאולה, הוא הטיל עליהם מיד עבודות נוספות, קשות ומשפילות, כדי שהם יהיו עסוקים מבוקר ועד ערב, ולא יהיה להם רגע אחד של יישוב הדעת לחשוב, להרהר, לשמוע את שליח האלוקים שהגיע לגאול אותם. פרעה ביקש לשלוט לא רק על הגוף,

אלא גם על הרוח. גם כיום אנו נמצאים בסוג של שעבוד, שיטפון של תקשורת ומדיה מכל עבר. אנשים "מנצלים" כל רגע לגלישה ולצפייה. גם כשאנו נמצאים עם המשפחה, כל אחד קשור

ומחובר לאמצעי תקשורת, וכמעט לא חווה את המפגש האנושי. הצעד הראשון ליציאה לחירות, הוא הניתוק מהשעבוד ואז התקשורת, לכלי המתמיד אדם יכול לחשוב, להרהר, פעמי את ולשמוע

הגאולה.

שאלות ניתן להפנות לרבני שלום לעם באתר שלנו

מתחלק בזכויות הלימוד ומקבל את כל השכר.מאמר חז"ל שלישי אומר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ )= עיסוק במלאכה(, שיגיעת שניהם משכחת עוון" אז מה יותר חשוב: תורה? עבודה? או אולי שילוב של שניהם? למעשה הדבר תלוי מאוד באופיו של האדם ובנפשו, כי לא כל האנשים שווים, יש המסוגלים על פי תכונות נפשם להקדיש את כל חייהם ללימוד תורה, ויש המתאימים יותר לעסוק במלאכה תוך קביעת עיתים לתורה, האם למשל: בסביבתו. להתחשב צריך אלא לבד, חי אינו שהאדם וכמובן ההתמקדות שלו בלימוד התורה לא תבוא על חשבון הבית, המשפחה והאישה?

האם הוא וביתו בנויים לחיים של הסתפקות במועט?בדורנו יש המסתמכים על דברי ה"אור החיים" שכתב כי בימינו יש חשיבות רבה ללימוד יותר מתמיד, משום שיש כל כך מעט לומדי תורה ויש חשש שמא התורה תשתכח. בנוסף, מרבית העבודות כיום אינן בכלל "עמל כפיים" שאותו שיבחו חז"ל, ובמשרות רבות יש ניסיונות קשים של התמודדות מול החברה

הכללית שאינה מתנהלת על פי ערכי היהדות.ולכן, השאלה האם להקדיש את חייך ללימוד תורה או לבחור בדרך של עבודה תוך "קביעת עיתים לתורה" היא אינדיבידואלית ואישית מאוד. עליך לחשוב מה ואופייך, נפשך כוחות פי על מסוגל אתה למה להחליט כדי ולהעמיק החברה, המשפחה והסביבה שבה אתה חי רואה כערך עליון. בשאלות כאלו מן הראוי להתייעץ עם רב או דמות תורנית שיוכלו בוודאי להנחותך בדרך האמת.

מהי הגדרה המדויקת של צניעות?הצניעות היא ההיפך מחשיפה ומגילוי, שמירה על עדינות והימנעות מגסות. בחומרניות מעיסוק התרחקות היא הצניעות של המוכרים הפנים אחד ובתאוותנות, תוך שליטה עצמית, אבל בכלל הצניעות היא גם אכילה עדינה, לבוש לא צעקני, הסתפקות במועט וחיים על פי היכולת, והתנהגות צנועה של האדם בינו ובין עצמו. גם מחשבות גסות, דיבורים גסים, אכילה גסה ובלתי מרוסנת, ואפילו תנועות גסות והמוניות, הן היפך הצניעות. ואכן, חכמים נתנו

שלושה סימנים ביהודים: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.

shalomlaam.co.il

יהלומים במקום קפהראובן המתגורר בניו יורק, שמע כי שמעון לקחת ממנו וביקש לישראל, טס שכנו איתו צנצנת קפה מיוחד שבנו המתגורר בארץ אוהב. שמעון הסכים בחפץ לב, אך נורה אצלו נדלקה בארץ, שנחת לאחר אדומה: "האם כבר אי אפשר להשיג קפה ישראל?" חשב לעצמו. הוא פתח בארץ בין התאמתו: וחשדותיו הצנצנת, את גרגירי הקפה טמן ראובן עשרה יהלומים למבריח אותו הפך ולמעשה יקרים,

ולפושע פלילי בלי ידיעתו.את בידיו להשאיר החליט שמעון היהלומים, וכאשר ראובן התקשר לשאול אם כבר מסר את הקפה לבנו, הבהיר לו

הייתי לא "אני עליו. כועס שהוא שמעון שבעולם. מחיר שום בעד יהלומים מבריח אבל בכלא. לשבת יכול הייתי בגללך עכשיו אני דורש את 'מחיר השוק' להברחה – 5000 $, אחרת אשאיר את היהלומים כזו

ברשותי". ראובן טוען: "ראשית, אם אתה אומר שלא היית עושה דבר כזה בעד שום מחיר, אז מדוע עכשיו אתה דורש כסף? שנית, על מה בדיוק בשבילי טרחת לא הרי כסף? דורש אתה הסכנה ושלישית: לישראל?! טסת וממילא אז במכס, בשלום עברת כי מאחוריך כבר אינך יכול לתבוע כסף". מי לדעתכם צודק? האם ראובן חייב לשלם לשמעון את הסכום

שהוא דורש?

הכנסו לאתר shalomlaam.co.ilלמדור השאלה השבועיתכתבו את תשובתכםוהשתתפו בהגרלה הגדולה -

2 זוכים בתווי קנייה

בסך 300 ש"ח כל חודש )ההשתתפות בהגרלה מגיל 14 ומעלה(.

לשיעורי תורה, תגבוריהדות, הפצה ורעיונות

פנה אלינו02-5022881

מחפש מסגרת?

לצעירים שרוצים

להתחזק, לבעלי תשובה

שרוצים עוד ועוד

פנה אלינו ונשמח לעזור052-7644408

לתשומת לב: השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות, אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו.

מראי מקומות לעיון והרחבה: • • • "שולחן ערוך", חלק "חושן משפט" סימן רס"ד סעיף ד', מהמילים "וכן שניים שנתפסו" • • • "שולחן ערוך", חלק • • • ז' בעניין סבל שהוסיפו על משאו "חושן משפט" סימן ש"ח סעיף תלמוד בבלי, מסכת "בבא קמא" דף כ' עמוד א' בדברי ה"תוספות" לגבי

"זה נהנה וזה לא חסר".

תשובה לשאלה "כמה עולה גלידה" )שאלה מס' 227(בחושבו גלידה, גביעי שני והזמין לגלידרייה נכנס ג'קי השאלה: תקציר שהמחיר הוא 30 שקלים. המוכר הכין את ההזמנה, ואמר שהמחיר הוא 60 שקלים. לג'קי לא היה כסף, והוא ברח מהמקום בלי לשלם. לאחר מכן וביקש לפצות את המוכר. המוכר הבין את חומרת מעשהו, חזר לחנות דורש 60 שקלים, אך ג'קי אומר שלמעשה הוא לא נהנה מהגלידה, ולכן הוא מבקש לשלם רק עלות של שתי מנות גלידה כפי שהחנות רוכשת

מהמפעל, ומוכן להוסיף סכום כלשהו כפיצוי על הטרחה. תשובה בקצרה: ג'קי חייב לפצות את בעל החנות במחיר הגלידה הנמכר

ללקוח, ולא במחיר שהוא קונה אותה מבית החרושת.תשובה בהרחבה: נקדים ונכתוב שמעשהו של ג'קי, להיעלם מבלי לשלם, אינו ראוי משום בחינה, אך אנו דנים פה רק מהבחינה המשפטית-הלכתית.הנזק שג'קי עשה לבעל החנות אינו ישיר אלא עקיף, משום שהוא לא הזיק בידיו אלא רק גרם לו להשליך את שתי גביעי הגלידה לאשפה. בנזקים עקיפים ההלכה מבחינה בין שני סוגים: "ְגָרָמא" שהוא נזק עקיף בעליל שעליו פטורים, ו"ַגְרִמי" שהוא נזק מעט יותר ישיר, ועליו חייבים. סוג הנזק שג'קי גרם מוגדר בספרות ההלכה כ"הוציא הוצאות על פיו", דהיינו אדם שגרם לחברו להוציא כסף בגלל מידע מוטעה שהוא מסר לו, וב"שולחן

ערוך" נפסק )חושן משפט, י"ד, ה'( שהוא חייב לשלם לו את הוצאותיו. ועכשיו, לאחר שפסקנו שג'קי חייב לשלם לבעל החנות, עלינו לדון כמה הוא ישלם לו: על פי המחיר שהוא היה יכול למכור את הגלידה, או על פי

העלות האמיתית כאשר הוא רוכש את הגלידה מבית החרושת? בספרות ההלכה אנו מוצאים דיון במקרה דומה לכאורה: אדם אמר לבעל מלאכה להכין לו כלי כלשהו, ובאמצע העבודה הוא ביטל את ההזמנה. מבואר ב"שולחן ערוך" שהוא חייב לשלם לאומן על ההפסד שנגרם לו, אך באשר למחיר יש דעות שונות בין הפוסקים: הסמ"ע כותב שצריך לשלם

הפוסקים מרבית אך להרוויח, היה אמור המלאכה שבעל כמה פי על אומרים כי עליו לשלם רק את ההוצאות בפועל שהיו לבעל המלאכה ואת שכר העבודה על פי מספר השעות שהוא השקיע - אך לא את מחירו של

המוצר המוגמר.אולם בעיון נוסף השאלה שלנו אינה דומה למקרה הזה, משום שאצל בעל הזמנה של אדם פרטי, זה חפץ העומד למכירה אלא היה לא המלאכה ולכן יכול המזמין להסתפק בהוצאות בפועל ושכר העבודה, ואילו הגלידה שג'קי גרם להשלכתה לאשפה עמדה למכירה, ולכן ג'קי צריך לשלם את

מחירה המלא.ראיה לכך נביא מפסק ה"שולחן ערוך" )חושן משפט, ר', ז'( במקרה של אדם שביקש ממוכר יין למכור לו כמות של חבית, אך בכלים קטנים יותר. ולאחר שהמוכר פתח את החבית החתומה, הקונה התחרט. למוכר נגרם והיא יחמיץ יש חשש שהיין נפתחה, נזק, משום שלאחר שהחבית כאן שווה עכשיו פחות. ולכן פוסק ה"שולחן ערוך" שעל הקונה לשלם למוכר

לפי המחיר שהוא היה יכול לקבל בעד החבית הסגורה. במקרה כמו נפסוק ולכן למכירה, העומד מוצר היא הגלידה אצלנו גם של היין, וג'קי צריך לשלם לבעל החנות את המחיר המלא של שתי מנות

הגלידה - 60 שקלים.