ביטאון

גיליון ל”ח | תרומה תשע”ג כניסת השבת: 16:48 | יציאת השבת 18:38

יוצא לאור על ידי מרכז מוסדות נדבורנה ביתר עילית | בנשיאות כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א

}3{

שזוכה ה הגדולה, זכות שבורא בעולם, אדם מבקש ומנהיגו היקום היא משהו, לו שיביא הימנו לאין ערוך, שוו בנפשכם, האדם כולם, היכולת ובעל הנותן, הוא כמי עצמו את עושה כביכול, כמשמעו ופשוטו מקבל, שהוא לי 'ויקחו אומר, יתברך השם –הזה שהדבר לשמי'. לי תרומה, נחשב, למרות היותו עצום ונורא, יתברך להשם נותנים שאנחנו,

את התרומה שהוא ביקש.השם לשם לשמי?! – הללו המילים משמעות מה והלא הצדקה, ממצות הנדרשת היא זאת וכי יתברך? את שמקבל המקבל הוא, הצדקה שעיקר לנו, ידוע הצדקה, ואם הוא קיבל, מה לי מחשבתו של אדם, והלוא האומר צדקה זו על מנת שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור! והלוא זה הדבר אשר למדנו בסתם תרומה, ומה השתנה כאן, שנצטווינו לעשות לשמי – לשמו יתברך, ולא זולת.

בפרוס יומא דהילולא קדישא של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה, יעקב' ה'באר בעל זי"ע, והטהור הקדוש היתה הקדושה תורתו רובי כי אנחנו, ונעשים נזכרים

במעגל טוב זה, אודות הנחיצות והחובה לעבוד את השם יתברך בתורה כל לשמה, עבודה לשמה, תפלה לשמה, תורה שמים, לשם ובתפילה זו, והתעלה במדה הוא עלה נפש. אף ולזכרו תאוות יהיו לשמו החיים אשר כל רואיו וחוסיו היו מרגישים בעליל, כי עומד לפניהם צדיק דקמאי

אשר כל כולו קודש להשם יתברך, בלתי לה' לבדו.כיון שהתרומה באה לכפר על חטא העגל, ושם וכה דיבר בקדשו, נצרך התיקון המועיל, תשובת המשקל, מדה כנגד מדה, וכשם שעיקר כל סוף עד המסתעפים וענפיו העגל, חטא של והאיום הנורא הפגם הדורות, הוא פגם המחשבה, ומקרא מלא דבר הכתוב: "למען תפוש את ישראל בלבם", הרי שכל עיקר הריחוק האיום הזה מאור פני מלך חיים

הוא במחשבה הצפונה בלב, ואיך יתוקן דבר זה – על ידי תיקון חיצוני?ישראל שחטאו כשם זי"ע, הקדוש רבינו הדרכת באה זאת ועל

במצפונם, במחשבתם, בלבם, הרי הפנימי, הלב בהרהור כל 'מאת ה', תרומת שכשבאה איש אשר ידבנו לבו', צריכה לבוא התרומה הזאת, מתוך עומק פנימי אלוקי הרגש מתוך שבפנימי, כל כי יודע, הנותן אשר קדוש, בו, אשר הרכוש וכל כולו, העולם הוא לה' אלקינו, והנתינה אינה אלא מתנת מאוצר השי"ת של לקיחה חנם שלו, שהוא מזכה את בריותיו ובמחשבה תרומתם. את לתת האדם לשמה", "נתינה של כזאת

זוכה לתיקון הנכסף הלזה.כלום לאדם אין כי בהרגשה יתברך, מלבדו עוד ואין בעולם, הולמת כפרה יש שלו, והכל מחשבתית התרחקות לאותה לי עשה ידי ועוצם כוחי בדמות את החיל הזה, זאת היא העבודה הזרה המשותפת לכל חי, ורק כאשר מבחין במציאות הרוחנית האלוקית, הוא מסוגל להתבטל אל האור הגדול הזה ולהגיע לגבהים עצומים של

תיקון הנפש.מכאן אנו למדים יסוד גדול ונפלא בכל עבודת האדם. הבעל שם טוב הקדוש זי"ע גילה, "וסרתם ועבדתם אלקים זה ה', מאחרי כשסרים תיכף ט"ז(, י"א, )דברים אחרים" כבר נחשב לעבודה זרה, היינו הפניה במחשבה מאור השם יתברך – היא כבר הסרה בלב מהשם יתברך, רחמנא ליצלן. קדושת הוא הכל אתברירו, במחשבה שכולא ללמדנו, – להיות דבוק להשם יתברך בפנימיותו לגמרי, ושם מתברר המחשבה

הכל, שם נתקן הכל, זהו ויקחו לי לשמי.רבינו, של הערב קולו להמיית שוב נאזין קדישא, דהלולא ביומא שהיה מבקיע את מחיצות לבבנו בקולו קול עוז, וסגור לבנו האטום היה נקרע לרווחה למול הצוהר הקדוש המאיר את הפינות האפלות שבנפש – וכה היה תובע מאתנו תמיד, בכל פרשה ופרשה, בכל שבת ומועד – עשו

מעשיכם לשם שמים, כי שם תיכון עבודתכם נאמנה.ורק יתברך, הזוכה לראות את המציאות השייכת להשם כי האדם עבודה לאותה נלווים אינטרסים ממחשבתו שמסיר זה הוא בלבד, לו קדושה בעמדו לפני השם אלוקיו, רק הרואה את ה' בכל צעד ושעל, יכול 'אשרי חיצונית, מחשבה בו מעורבת תהיה שלא גדול מעשה לעשות

אדם עוז לו בך, מסלות בלבבם'.

ויקחו לי תרומה" )כ"ה, ב'(, ופירש"י 'לי, לשמי'. ויש להקשות, "ח.( )פסחים בחז"ל איתא והלוא צדקה, היא התרומה הרי 'האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שיהיה בן עוה"ב הרי זה צדיק גמור'. ולפי"ז תרומה היתה צריכה להיות נחשבת גם

שלא לשמה.במעשה ישראל שנכשלו על כפרה הוי התרומה כי ונראה, הוי חטא, כדאי' בקידושין ובע"ז מצינו דאפילו במחשבה העגל, בית את תפוס "למען ה'( )י"ד, ביחזקאל דכתיב מהא )לט:( ישראל בלבם", דגם הרהור עבודת כוכבים נחשב לחטא, שלא כמו שאר החטאים שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה. ולפי"ז במעשה העגל היה חטאם כפול, במחשבה, ובמעשה, וא"כ הכפרה צריכה להיות על המחשבה ועל המעשה. ולפיכך ציוה השי"ת - לי לשמי במחשבה טהורה לשם שמים בלבד, כי מלבד נתינת הזהב המכפרת על מעשה העגל, היו צריכים כפרה, אף על המחשבה,

והמחשבה הטהורה בהבאת התרומה - תכפר על מחשבת ע"ז.

דא”ח מכ”ק מרן אדמו”ר זצוקללה”ה

ישקו העדרים

תיקון המחשבה

לשמו יתברך

}4{

"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", )שמות י"ח, א'( ופירש"י 'מה שמועה שמע ובא קריאת ים סוף ומלחמת עמלק', ולהלן כתיב )ח' ט' י'( "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים וגו' ויחד יתרו על כל הטובה וגו' ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים וגו'", כבר הקשו מפרשי התורה וספרי החסידות, א' מה נשתנו שתי הדברים הללו קרי"ס ומלחמת עמלק ששמע יתרו ובא משאר כל הדברים שעשה ה' לישראל, ב' מהו ההוספות שהוסיף משה ליתרו על מה שהוא לא ידע מעצמו עד כדי כך שהתוה"ק צריכה להדגיש ויספר משה לחותנו את כל הנסתרים דברים לחותנו משה שגילה דמשמע ולמצרים לפרעה ה' עשה אשר

מידיעתו. והנ"ל בעזר אלוה ממעל לבאר מקראי קודש הללו, עפ"י מה שהזכרנו כבר בשבתות הקודמים )יעויין גליון שארית יעקב פ' שמות – וארא( שבנ"י הצטערו במצרים ע"ז שהם משועבדים לפרעה ולכל עבדיו שהם ב"ו ולא משועבדים להקב"ה, כדכתיב שמצרים היה וצערם כאבם שכל אותם", מעבידים מצרים "אשר ה'( ו', )שמות עבדים 'ולא עבדים", בנ"י לי "כי ) נ"ה כ"ה, )ויקרא כתיב והא אותם, מעבידים להקב"ה תפילתם להיות צריכה אלמה כאבם את כאבו וכן י'.(, )ב"מ לעבדים' מארץ לשלחם ברצונו אין שפרעה שהבינו ברירה בלית רק מצרתם שיושיעם בה' להאמין ובגשמיות ברוחניות השעבוד קושי מחמת בלבם עלה ולא מצרים, באמונה שלימה בראשונה, ולשפוך צקון לחשם להקב"ה, כי בלתו אין להושיעם,

ו'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה' )חולין ז:(. לכן כל אלו פנימיות הדברים לא היה יכול יתרו להבין ולהשכיל, כי אם חתנו משה הענין עומק ומהו ישראל, נשמת מהו מתחילתו, לו לספר צריך היה ע"ה רבינו שהציק להם כ"כ לישראל בהיותם משועבדים במצרים, וכן פרשת קריעת ים סוף לא הבין יתרו היטב משמעותו כי הוא הבין רק שנבקע הים וישראל אמרו שירה לה', אבל לא הבין איך נעשה הדבר במציאות ששישים ריבוא מישראל יאמרו באותו מקום ובאותו זמן כולם כאחד, 'אשירה לה' כי גאה גאה וכו', ולכך היה צריך משה להסביר ליתרו שבנ"י נתעלו בקריעת ים סוף למעלה למעלה, עד שזכו לראות בזיו השכינה, כדאחז"ל )מכילתא מס' דשירה ג'( 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי', ולכך לא היה ביניהם חילוקי דעות וחילוקי זמן כיון ששלט בהם

האור הרוחני. ועוד הוסיף משה מדעתו לאמור ליתרו, שבל יחשוב שמלחמת פרעה בישראל היה

כמו מלחמה בין שתי עמים, אלא היה מלחמה בין סטרא דקדושה לסטרא אחרא, וכל עתידו של כלל ישראל היה תלוי בנצחון המלחמה הזאת, וה"ה נמי במלחמת עמלק, שלא היה כאן סתם שנאה בין העמלקים לבנ"י כמו בין מחלוקות בין אומות, אלא שהמלחמה הכבדה הזאת נבעה ממלחמה בין צד הקדושה והיפוכו, וכל אלו עמקי הדברים טמונים בדברי משה לחותנו, כדכתיב 'ויספר משה לחותנו את כל וגו', ר"ל שמשה סיפר לחותנו אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל על מחלוקת אלא עמים, בין מחלוקת היה לא לפרעה הקב"ה שעשה מה שכל בישראל להלחם רצה הטומאה מצד הוי שיניקתו שפרעה היינו ישראל, אודות שהם צד הקדושה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הציל את עמו ישראל מיד פרעה

מלך מצרים, וזהו 'ויצילם ה'', שהצילם ה' הצלה רוחנית לעולם ועד.הקריאה שע"י ר"ל הזמן, מעורר שהקריאה בספה"ק המדובר הענין ידוע כבר מאותו ענין נתעורר הזמן האמיתי שנעשה בו הדבר ועי"ז נשפעים אותם השפעות עשרת את קוראים אנו השבוע, בפרשתינו והנה זמן, לאותו השייכים והברכות הדברות, שנאמרו בסיני באימה ביראה ברתת ובזיע, וניתנה לעמו ישראל באהבה רבה, וכמים פנים אל פנים אמרו בנ"י 'נעשה ונשמע' ולא שאלו את הקב"ה כשאר אומות העולם מה כתיב ביה, כדאיתא בחז"ל )ע"ז ב:( 'א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה', ואפ"ל עוד שהדבר הזה רצה משה לחדד באזני יתרו חותנו, שתורתינו הק' איננה כתורת שאר העמים שלהם יש גם חוקים, אלא תורתינו הק' היא אוצר חמדה גנוזה מתחת כסא הכבוד והשי"ת מרוב אהבתו וחיבתו לבנ"י נתן להם את התורה, וזהו דכתיב )י"ט, ה'( "והייתם לי סגולה מכל העמים", ופירש"י )שם( 'סגולה, אוצר חביב', שע"י קיום תורתינו הק' ואהבתם אותה ניכרת סגוליות עם ישראל מבין שאר העמים וזר לא יבין זאת, שבתורה הק' חבויה פנימיות סגולותיה, וממילא בקריאתה צריך האדם להתעורר במעמד קבלת התורה שבו זכו ישראל להגיע לדרגות נשגבות ונעלות, עד כדי כך שזכו לשמוע מפי הקב"ה בעצמו את ב' הדברות הראשונות, וע"כ נחקק בכל הללו המצוות ב' על לעבור יכולים שאין הדורות כל סוף עד בלבבם הדבר האופנים ובכל המצבים, ולא עוד אלא שזכו ל'פנים בפנים דבר ה' עמם' מה שלא

זכו עוד עד הגאולה השלימה ב"ב.לקבלת כראוי ולהתכונן להתבונן הללו ספורות בשעות שנזכה השי"ת יעזרנו המתנה טובה שהנחיל לעמו ונזכה לקבל את תורתינו הק' מתוך מנוחה ושמחה עם

כל הברכות האמורות בהן, עדי בוא יבוא במהרה משיח צדקינו בב"א.

ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור ג'( "ומשה עלה אל האלוקים )י"ט, איתא בתוה"ק הנשים אלו יעקב 'לבית פירש"י ישראל", לבני ותגיד יעקב לבית תאמר כה תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבנ"י, עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין', ובהמשך )פסוק ו'( פירש"י 'אלה הדברים, לא פחות ולא יותר', וכבר הקשו ישנה להקב"ה, נאמן עבד ע"ה רבינו שמשה השי"ת של ההו"א מהו המפרשים, ח"ו כקוצו של יוד מדברי הקב"ה, עד שהוצרך הקב"ה להזהיר אותו 'אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י לא פחות ולא יותר', וי"ל בס"ד, שבמעמד קבלת התורה היו ב' סוגים מקבלי התורה, א' האנשים שקיבלו את כל התרי"ג מצוות, ב' הנשים שנצטוו לבל עליהם הקיל שהשי"ת כיון לומר הו"א והיה גרמא, הזמן שלא מ"ע על רק יצטרכו לקיים את כל התרי"ג מצוות ונאמרה להם בל' רכה, א"כ יכולים הם להקל לעצמם במצוות שנצטוו עליהם, ומצד שני האנשים שנצטוו לקיים את כל התורה כולה ונאמרה להם בלשון קשה, יבואו להחמיר על עצמם ולהוסיף עוד על המצוות על עוד שיוסיפו או בציצית כנפות מד' יותר שיוסיפו כגון הקב"ה, מפי שנצטוו מצוות ד' מינין וכד', לכך אמר הקב"ה למשה, 'אלה הדברים לא פחות ולא יותר', שהנשים לא יפחתו מהמצוות שבהן נצטוו, ולא יותר ר"ל שבל יוסיפו האנשים על אחת מכל מצוותיה ועי"כ יבואו ח"ו להכשל במצוות בל תוסיף, ולא כן היו דרכם של האבות והאמהות, אלא שמצות התורה וחוקיו ומשפטיו היו נר לרגליהם ועפ"י עפ"י הכל אלא הקט, שכלינו כפי נוסיף ולא נגרע ולא ימים לאורך נלך התורה

נתינתה מסיני וח"ו לבוא להקל או להחמיר כפי אשר יערב לנו.

בעמדינו כעת אחרי מעמד קבלת התורה, שבו רצה כל יהודי לדמות לעצמו איך היה נראה אז מעמד קבלת התורה, צריך לזכור זאת לעולם ועד ולא לאותו הזמן קדשה בבחינת עדויות( מסכת סוף המשניות )בפי' ברמב"ם כדאיתא בלבד, לשעתה וקדשה לעתיד לבוא שקדושת התורה איננה רק לשעתה אלא לעתיד ג"כ. וזהו העבודה הקשה שצריך לעמול עליה להרגיש בתוכינו את מעמד ההוד וההדר כ"ג.( להתחזק )מכות לזרז את המזורזין וכאן המקום שהיה בעת קבלת התורה, יותר מכפי ואף אלו הטרודין על מחייתם לקבוע עיתים לתורה בלימוד התוה"ק, יכולתם ולהיות זהיר ושמור בזמן הזה כעל בבת עינו, לבל יפתהו יצרו לפטור עצמו לעולם נשמתו בבוא פניו שמקבלין מהדברים אחד זהו כי שונות, באמתלאות צריכה שהתורה ר"ל לתורה', עיתים 'קבעת לא:( )שבת בחז"ל כדאיתא העליון, ידועים דברי השו"ע הרב )הל' ת"ת פ"ג וכבר ועומדת בלב האדם, להיות קבועה ה"ב( 'חיוב הוא מן התורה לקבוע לו עת גדולה לת"ת בכל יום וכו' הרי שהדבר חיוב

גמור מן התורה כשאר חיובי תורה.וממילא זה הזמן שאפשר לאזור כוח ולהתחדש כנשר בלימוד התוה"ק הן העוסקים בתורת ה' והן העוסקים למחייתם ולהוסיף על לימודם כהנה וכהנה, מתוך אהבת הבורא ואהבת התורה, ושיזכו האנשים והנשים לקיים כל אחד ואחד חלקם בתורה ובמצוות, ועי"ז נזכה כולנו להתברך בבני חיי ומזוני רויחי מתוך בריות גופא ונהורא

מעליא עדי נזכה ונראה בבנין ציון ובנחמת ירושלים בב"א.

דברות קודש מכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א

בשולחן הטהור ליל שב"ק פרשת יתרו תשע"ג

בעת רעוא דרעוין פרשת יתרו תשע"ג

הארת נשמת הצדיק ביומא דהלולא

}5{

נתיבות איש

הצדיק ה אל תקרבות התקרבות אינה וארצית, חומרית בני של המציאות עצם אשר הצדיק גג קורת תחת אדם זה אף אליו, מקורבים הם מאד, גדול דבר כשלעצמו האמיתית, ההתקרבות אבל לעולמים, חלוף ברת שאינה נשמת שמאירה ההארה היא טהור בים הטובלת הצדיק, ונעלמים, נעלים אורות של על הוא, ברוך סוף האין אור על להאיר הזוכות הנשמות אור עצמו, אור מאותו עצמן

נעלם וגנוז.אדונינו, קדושת כבוד ראשנו עטרת ורבנו, מורנו

ונזר תפארתנו, היה מתהלך בתוכנו בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו הקודש, אל לבוא יכולים היינו עת שבכל אמת הן השמימה', מגיע למול בקודש הנהדר זיוו בהדר מתגלה היה ועידן, עידן בכל ואמנם הנאצל היופי את וחומדות רואות ועינינו בצילו, המסתופפים כל ההוא, אשר נטע ה' בעולמו, למען החיותנו כהיום הזה. עם כל זאת, הרי שהיותו מלובש בגוף גשמי, היה מכוסה ונסתר באלף עזקאין, ואין

יוצא ואין בא לחדרי לבו הקדושים והזכים.צדקותו הקדושה אשר שפעה חוצה מעיינות דעת ויראת אלקים, ויורד עד תהומה של נפש, לא חדלה מלתבוע בדק בית פנימי, נוקב דם התמצית של עבודה קדושה מול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוא ההתחדשות דקדושה, להכין עצמו אל מול פני הדרו יתברך, בדחילו ורחימו סגי, את זאת הנחיל לנו האי רעיא מהימנא בכל הליכות קדשו, בכל הזמנים כולם, בכל המצוות הקדושות – חמורות כקלות, שבשמים, אבינו חיק אל מתרפק הקדוש קולו נשמע היה עת בכל

להתרחץ בים אהבתו ולטבול בנהר הדבקות המוחלטת בו יתברך.והתעלה עלה צדיק ואותו חמדה, כלי אבדה אשר עדתנו קהל להיכל אשר הכין לו, מחדר לחדר פנה, ואל עולמות של אמת וטוהר בצילא צחצחות בצל יתלונן שם והדרו, הודו קנה שם ונגלה, נסע דקודשא בריך הוא, אל המקום אשר התאוה לו בחייו הקדושים, שם שבה קדושה, חלקה אותה אבל הימין. קץ עד הקדושה נפשו תנוח

הגוף דגרמי, הבל שורה נהנה שלא הקדוש ותאוותיו, הזה מהעולם אבותיו בין שם מונח האהל בתוך הקדושים, רבותינו, של הקדוש הקדושים ישראל, רועי מרחפת שם והטהורים, בעת הקדושה, נפשו בוא צאן מרעיתו לפקוד נשמתו מראשותיו, את את תאפוף הקדושה בצל להסתופף הבאים

קדשו כבחיים חיותו.אותה על נמנה מי שנטע מזוככת קדושה הקב"ה? של בעולמו דעת, יחידי אותם רק קנין את קנו אשר – הקדושה תורתו ולהכין המעשים לזכך קריאה אותה הלבבות, נאמנה שזעק במר נפשו שבשמים אבינו אל אליך'! לבבם 'והכן –בנפשות שתהדהד ראוי בהיותו זוך, רגעי לאותם כמהים ואשר קדושתו, בצל המסתופפות ספון בקרבנו בפועל ממש, ורק לנוכחותו הטהורה, נמאסו כל חמודות תבל, לעומת חמדת החמדות – התשוקה להתקרב אל די ברא כולא,

למעבד ליה רעותא שלים.אנשי שלומנו, תלמידיו, חסידיו, מוקיריו ומעריציו, ועוד יהודים, מעמך ישראל, אשר זכרונו הטהור חקוק בנפשם, את קרבת הצדיק רעיא משה בו ונולד שמת יום אדר, ז' סגולה יום זה, ביום יחפוצון מהימנא – לחוש את קרבת נפשם אל אותה נפש קדושה וזכה אשר להכין תפקידה את ומילאה עשורים, כמה החומרי, בעולמנו תעתה לבבות אל בורא כל העולמות. מן הדין הוא, שכל אשר יגש בחיל אל מצבת קדשו, אל המקום אשר שם הניח את גלימת אדרת גופו הקדוש והטהור, יחשב חשבונו של עולם, מה לו ולאותו צדיק, עם אלו כוונות

קדושות, מתגלמת ההתקרבות אל אותה קדושה יתירה שהיתה בו?או אז תעלה על לבבו אותה המיה אדירה שפיעמה בלב הקדוש של קדוש ישראל זה, והמים הזכים אשר היו מפכים בבאר יעקב, ישקו לרויה את כל צמאי חסדך, כל האיש אשר ירצה ליטול את השם – יבוא כי כרוכה בזה החלטה איתנה ואמיצה, שמהיום ידע, ויטול, אך זאת והלאה, אותן עקבות חרוטות במדברו של עולם, שהותירו רגלי האדם ומשתלהבת היוקדת העבודה לאש דרך כציוני יהוו בענקים, הגדול

כאש תמיד אשר תוקד לעולמים.

את א בתוכנו ונטע השריש חייו ימי כל הכ"מ, רוענו בינו לקיים או להתפלל ניגש בטרם בה נלך אשר הדרך אחת מכל מצוות ה' לבל תהיה כמצות אנשים מלומדה. לבל זכרונו לבו על ולחקוק הקדוש, שמו את ליטול הרוצה וכל ברצונותיו ולהזכר אלו בימים כראוי להתכונן צריך לעד. ימוש ושאיפותיו הקדושים והטהורים בחיים חיותו, ועד כמה יגע, טרח ויזע בין התלמידים הקרואים בנים, שיזכו, להמשיך ללכת בדרכיו ומה בין אדם לחבירו, מה היתה שמחתו והן בין אדם למקום הן על משכבו ינוח בידינו למען אשר כל עלינו לעשות צערו... היה בשלום ובשלוה על מי מנוחות, עדי יקיצו וירננו שוכני עפר ומכלל עלינו עברה איך הנפש חשבון וכשנעשה לאו, שומע אתה הן השנה הזאת ונפשפש בין כתלינו בחורין ובסדקין, בוודאי כשנבוא אל מצבת קבורתו להתפלל על נפשינו ועל נפשות בני ביתינו יעננו ביום קראנו אליו, כי 'אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו' )ב"מ ג.(, ולכך צריך להזהר ולהשמר בבואנו אליו ביום הגדול והקדוש שנדע

במעמקי לבנו שרצוננו לעשות רצונו ולהלוך בדרכיו ובמעשיו.

)כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א(

הארת נשמת הצדיק ביומא דהלולא

אשירה עזו

}6{

רעוע א גשר והזמן, סוער, ים "העולם, החכם: מר חולפים עליך הזמן, גשר הזמן. גשר עליו"... נטוי יום רבבות בני אדם, מתרחקים מדברים שהיו, מידי דברים להשכיח כוחך, במה לי גלה שיהיו. לדברים ומתקרבים

קדושים ומתוקים כל כך?!הנני ניצב עליך, גלי הים הסוער מבקשים להודפני, הרוחות החזקות מבקשות לדחוף אותי הלאה, להתקדם על פני גשר הזמן ולשכוח את היקר לנפשי. אבל אני ניצב על נקודה בגשר, אוחז אנא, אל תרחיקו עצמי בכוח, ובוכה מול רוחות הזמן המייללות:

ממני את הרבי!שנה חלפה, ועימה שבתות ומועדים וזמנים לששון. ואנו עדיין כוספים ומתגעגעים ל"כל מקדש שביעי כראוי לו", בנעימה העמוקה מחדרי גן עדן. ל"תורות" העמוקים והארוכים של פרשיות בראשית. אברהם אבינו, יצחק אבינו ויעקב אבינו בחיר שבאבות... אי! מלאך הזמן. מוטב תנסה להשכיח ממני את הבלי העולם ומדוחיו, ולא את הרבי שהיה ויהיה נקודת חיותינו. גם אם יחלפו הרבה שנים ועימם שבתות ומועדים בלעדיך רבינו הקדוש, נוסיף לשוב בלאט

אל הימים הטובים ולקחת מהם נקודות שמחה ואור.חסד עשה עימנו השי"ת, ולמרות שחלפו שנים עשר חודשים, במהלכם אולי הוכהה הרגש והזיכרונות עומעמו, הננו חוזרים לפתע לאותו מקום ונזכרים באחת בהכל. כי הזמן אינו עצם אמיתי ובר אחיזה, אלא מוסכמה שכלית שטבע השי"ת בעולם. וכשחוזרים אחר ציר של שנה לאותו יום, הגענו בעצם לאותו יום ממש. וראה זה פלא: כולנו נזכרים בבת אחת בדברים שנשכחו קמעה. איש לא הזכיר לנו אותם. ככל שאותו יום מקרב, ליבנו מחיש פעימותיו. אכן, בימים אלו לפני שנה, היינו עסוקים בתפילה ותחנונים. הרעשנו עולמות ואחזנו בשולי אדרתו של רבינו לבל יסתלק מעימנו. זעקות ז' אדר, שבים התשובה והתפילה מרגע יציאת הנשמה בבוקר ומהדהדים במלוא עוצמתם. מאין חזרו? פתאום נקוות הדמעות

בעיניים והגעגועים צורבים, צריבת אש. הזמן, אחי, אינו דבר אמיתי. תוכל להיכנע לו, ותוכל להילחם בו. בספרי החסידות מבואר פעמים אין ספור, כי בהגיע יום מן הימים בו אירעו לאבותינו המאורעות הגדולים, כמו יציאת מצרים ומתן תורה, שבים ומתעוררים אותן מאורות כימים ההם בזמן הזה ממש. והנה ביום הזה, יום ז' אדר תשע"ג, אנו שבים ליום גניזת

משה רעיא מהימנא. "שובו לביצרון אסירי התקווה, גם היום מגיד משנה אשיב לך" )זכריה ט'(. לא עת לבכות אחי היקרים, כי אם לקום ולטעום מהזמנים המתוקים שזכרם לא יסוף לעולם. פעולת צדיק אינה נמוגה אף פעם, גם אם יחלפו עליהם אלפי ימים ולוחות שנה יושלכו בזה אחר זה. הצדיק הוא נצחי וכל פעולה שעשה בעולם, היא

בבחינת נצח נצחים.

יוסף הצדיק עליו השלום חולל בארץ מצרים גדלות ונצורות, עד שנסתלק לשמי מרומים ועצמותיו הקדושות הושלכו לקרקעית הנילוס. על עם ישראל התרגשו צרות קשות מנשוא, ואולי הם שכחו שהצדיק היה עימהם. אולי שכחו מהשבתות הטובות אצל יוסף הצדיק, אולי שכחו מהימים נוראים שלו... ויום אחד נעמד משה רבינו על שפת הנילוס והתחיל מצווח: יוסף יוסף, הגיע השעה שאמרת "פקוד יפקוד אלוקים אתכם", מיד נתנדנד הארון ונטלו משה... העצמות עלו מאליהן וכולם ראו שיוסף הצדיק לא נעלם,

רק היה עם עם ישראל בכל עת גלותם.

עצמות יוסף הם רמז לעצמות הצדיק היורדות אלי קבר, ואלפי תלמידים ומקושרים נותרים שחוחים ונבוכים. עוברים עליהם חודשים גם שנים, ולמי מהם נדמה פתע ששכח אולי מהרבי. אולי שכח את השיחות הנוקבות בימי השובבי"ם והפחד שנפל על כל הנוכחים; אולי שכח מהשבתות המרוממות שהיו רצופות קדושה ותענוג שלא מעלמא הדין, אולי שכח מהבכיות קורעות הלב ב"מפני חטאינו", מההתמסרות לישראל קדושים עד כלות הנפש, מהנענועים ביגיעה עצומה גם בשארית כוחותיו בסוכות האחרון לחייו עלי אדמות, ואולי, אולי נשכח ממנו הקול השבור והמרוסק, בתפילת "הנני העני ממעש", כשהצדיק עמד בראש עדת צאנו ולחש: כי

חוטא ופושע אני... וכל שומע תצילנה אוזניו.

אולי שכח. אבל אחי היקר, גם אני וגם אתה וגם כל יהודי שזכה להיות אצל רבינו, יכול לעמוד בפינה ולצווח: יוסף יוסף!!! להתנער באחת מכבלי הזמן ולרוץ בסערת געגועים אל הרבי. רבי!!! רבי!!! הגיע עת גאולתן של ישראל. גאולת נפשי הפרטית. ומיד יתנדנד הארון ותוכל לקחת משם את כל הטוב ההוא שהיה לך בהיות

רבינו עימנו.

יום ההילולא הראשון של הרבי, הוא זמן עבורנו לצעוק: יוסף יוסף!!! גם אם שכחנו קצת מחמת שגרת הזמן, הננו באים ונזכרים. נזכרים בקדושה וההתלהבות, במסירות נפש על דבר כבוד שמו כ"ד שעות במעל"ע ובבכיות הנוראות על צער השכינה, ברצונך מעימנו שנהיה "הייליגע אפגהוטענע יודן" ובתקוותך שלא יחסר

לנו כל טוב ברוחניות ובגשמיות.

ויהי רצון שיעלו התקשרותנו ותפילותינו ביומא דהילולא לרחמים ולרצון, וכמים הפנים אל פנים, כן תתעורר אהבתך הישנה, רבינו הקדוש והטהור, על צאן מרעיתך, וראה כי עמך הגוי הזה, אנשים נשים וטף, הקשורים בבנך אהובך אשר השארת לנו להנחות את דרכנו בעבותות אהבה עזה, אנא, התנפל לפני כסא הכבוד ובקש רחמים עלינו שנזכה לילך בדרכיך ולעבוד את השי"ת מתוך הרחבת הדעת ושמחה, עדי תשוב אלינו ברחמים גדולים עם משיח צדקנו

במהרה בימינו.

יארצייט

}7{

ותחין בכבוד אכסני', ע"כ הנני מוקיר בתודה את זכרו של מעכ"ת פדודי הגה"ח מוהרש"צ קובלסקי זצ"ל אשר הוא הגבר שהיה דבוק עבורי היה אשר והוא מנעוריו. זצ"ל אדמו"ר מרן לכ"ק בלו"נ אכסניא בביתו. בשבתות ויו"ט ובזמנים בהם זכיתי מתחילת הנהגתו של אדמו"ר זצ"ל – להיות נוכח בצל הקודש, ועוד הוא העיקר שהיה מורה לנו תמיד להתבונן בעומק ובתשומת לב לעבודת הקודש והלהיב אותנו תמיד

בגודל הזכות של הסתופפות בצל האילן הגדול.והי' מרגלא בפומיה, שבבני ברק היו ב' גדולי עולם, החזו"א זצ"ל וגיסו בעל הקהילות יעקב זצ"ל מהורנוסטייפלא, אצל הקהילות יעקב מי שנכנס ראה מיד שהוא עומד לפני ענק שראשו מגיע השמימה ושפתו "הימלדיג".ואצל החזו"א הכל היה מלובש בפשטות, ומי שלא הכירו חשב שהוא הוא מפיו הגה שכל ידע והבין, שידע מי אמנם פשוט, אדם בפני עומד באורים ותומים והוא איש א' קדוש. והיה אומר דודי: אצל הרבי הדבר חיים ואמנם אצל בעולמות העליונים וראשו ראו מיד שהוא איש קדוש זצ"ל הרבי הבאר יעקב נראה לכאורה שהכל פשוט כדבר איש אל רעהו, אבל

דעו לכם שהוא אצלי דוגמת החזו"א והוא גבוה מאד מאד.שיר הוא והאמונה שהאדרת ברדיטשוב בסידור שכתוב אומר והיה המלאכים, ומי שראה את כ"ק אדמו"ר זצ"ל בשמחת תורה אצל אביו כ"ק

הדבר חיים מזמר האדרת והאמונה ראה שאכן זה שיר של מלאכים.זה היה המבט שקיבלנו על דמותו של אדמו"ר זצ"ל, ע"כ מיותר לומר לי מושג ידיעה שאין שכל מה שאני מעיז להעלות על הכתב הוא מתוך בגדלותו, והנני רושם מעט כפי הבנתי הפשוטה כמה נקודות שיתכן ויביאו

תועלת לאנשים כערכי. והנני סומך על מה שאמר אדמו"ר זצ"ל ט"ו טבת תשע"א בירושלים

לאחר העליה לציון:'דבריהם הם זכרונם, העיקר הוא המטרה של "דבריהם" שישנה בחינה של שמועה קרובה וישנה שמועה מסוג אחר, שמועה קרובה משמעותה )וואס מהם ליקח שצריך דברים" עמכם "קחו הלב בתוך נכנסת שהיא מ'נעמט זיך מיט( לכל ימות השנה ולא די רק במה ששומעים אותם ביום היארצייט ששומעים שהיה לנו רבי גדול שהיה לנו דרך גדולה, רק צריך לדעת שיש לנו ולא שהיה לנו בעבר, מטרת קודשם של גדולי צדיקי עולם המטרה זוהי זכרונם הם דבריהם הזה, בזמן שימשך היתה ההם בימים גדולי של רצונם וזהו הקב"ה של רצונו שזה שאיפתנו, להיות צריך וזה

הצדיקים אבות אבותינו', עכד"ק.כלומר שרצונם ומטרתם היתה ללמד לבני יהודה דוגמא חיה איך צריך

ליראות שבת, יו"ט וכל עבודת הקודש.בהיותנו כהנים, זכינו בעת העליה לדוכן, באמירת רצה, לראות מקרוב

פנים בפנים, את הבכיות, הגעגועים, בעת אמירת "ותערב לפניך".הגע בעצמך, יום שמחת תורה לעתותי ערב, אחר שבוע של עמידה הקפות אחר ושס"ה, רמ"ח בכל ובנענועים, בתפילות רצופות שעות שעות ארוכות ותפילת גשם, מגיע 'ותערב', הרבי פשוט נופל על העמוד

ומתפרץ בבכי ולא יכול להירגע.לולי כזאת, יתכן איך יום, פנה כי ולמהר לסיים, מצליח הוא בקושי שבנין ביהמ"ק בוער בתוכו, ביקד יקוד, וצורב את לבבו ללא הרף, וברגע

את ודוחקים גואים הפנימיים רגשותיו בסידור, לעיניו עולים שהמילים העייפות, ואת שאר הענינים הגדולים שהיו בהקפות וחתן תורה.

כמו כן בחג השבועות אחר עבודת הלילה, פתיחת הארון, האקדמות מתחיל הכל ועכשיו התפללו, לא עדיין כאילו ותערב, מגיע והתפילות,

מחדש, מאיפה נהר דמעותיו, ואיך פותחין שערי דמעות כאלו.שמי הק' בשל"ה שראיתי מה בהקדם זאת מסביר הנני כשלעצמי שרוצה להתפלל כראוי, אי אפשר אלא אם כן לא יסיח דעתו מהתפילה גם בין התפילות, כשאינו עוסק בתפילה, כי קשה מאד כשהראש מלא וטרוד בהרבה ענינים, להתנתק ולהסיח דעת מהכל ולהיות פיו ולבו שוין בתפילה משא"כ באין היסח הדעת מרוחניות – ובשמירה לא להכניס הבלי עוה"ז

במוחו, יתכן שבעת התפילה יוכל לקשר המחשבה עם הדבור, עכתו"ד.שהי' הנוראים, לימים זצ"ל מצאנז חיים הדברי מבעל המשל וידוע משרת בבית אדון כימות החורף, שאחר גמר עבודתו, עשה מאמץ והכניס כמה גזעי עץ לחים, והניחם ע"ג תנור בית החורף לייבשם, ובקומו בבוקר בהם נאחזה מהר וחיש להסקה, ומוכנים יבשים עצים לו היה לעבודתו

האש ועד שבעה"ב קם, כבר היה מים חמים לשתייה והבית הוחם.לחים העצים היו בבוקר מבערב, עצים הכין שלא המשרת משא"כ ולא נאחזה בהם אש, ונהיה עשן גדול וטרחה גדולה, עד שהצליחו להסיק

התנור.ומוחו, עצמו להכין מתחיל אלול מתחילת בראשו, עיניו החכם וכן לעבודת הימים הקדושים, וע"כ בהגיע הסליחות וב"ה נאחז האור במוחו, הדעת להסיח פתאום, בר"ה קשה אחרים, בדברים שטרוד מי משא"כ

מכל הטרדות ולהיות מרוכז בתפילה.מה שראיתי את רבי מאחוריו, היה בעיני הוכחה ברורה על גודל ריכוזו

וגעגועיו בלא היסח הדעת מהתשוקה העצומה לבנין ביהמ"ק.של בקדושה ואתקדש "ואטהר בבכיות העומר, בספירת כן כמו מעלה" ראינו שהוא בעולם גבוה מאתנו, רגליו נוגעים בקרקע לידינו, אבל

ראשו מגיע השמימה.ע"כ מה שניתן ללמוד דרך, לפי ערכנו, כל פעולה טובה שעושים, בסור מרע ובעשה טוב, מלבד עצם הריוח הרוחני לכל פרט בעצמו, הוא הכנה ולשאוב ונפש בלב להתחבר המקודשים, מהזמנים שנוכל וברוח בנפש שפע רוחני להעלות נר תמיד, ובמחיצתו היה מורגש מאד, שכל יו"ט הוא עת רצון, ואם קורין "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך" הוא

בפועל ממש תרעין פתיחין.החיובי בצד הכונה רושם עושה צדיק שיציאת הק' מהאר"י וידוע שכל דבר קדוש משאיר רושם לטובה, וכמלך שבביקורו השאיר כפית זהב החפץ מכח למלך, ליכנס השנה, באמצע יכול האכסניה ובעל באכסניה ששומע לפעמים מתעורר אדם כמו"כ להחזירו, והולך אצלו שהושאר זה ניגון לנגן שחוזר ועתה התעוררות, היה זה ניגון ששמע שבעת ניגון

מתעוררים רגשי קדושה בלבו.ובכוחה בלבנו חיה שהיא והנטיעה הרושם את לעורר נתחזק ע"כ להצמיח רגשי קודש, ולעורר לבנו לעבודת ה', ובזה נתוסף אור לזכיותיו

בגן עדן וימליץ טוב בעדנו, אכי"ר.

פרקי זכרונות קודששנכתבו ע"י הגאון ר' דוד בטלמן שליט"א

מו"צ דקהילתנו הק'

}8{

ארא והנה רוח סערה באה וגו' ענן גדול ואש מתלקחת וונוגה לו סביב )יחזקאל א', ד'( בבחינה זו אפשר לומר דראינו בכל עת, את מוח"ז מרן רבינו הגדול זצוק"ל עמוד העבודה, וכמו שאיתא במכתב קודש ממרן הכהן הגדול מפולנאה )בעל תולדות יעקב יוסף( זצוק"ל שכתב, דלא בא רבו מרן רבינו הבעש"ט הק' זצוק"ל לחדש "אלא כי אם

להכניס קצת חיות אשר קורים פרישקייט", עכל"ק.

ובוודאי שאין הדברים אמורים כך כפשוטם, אלא נראה דכוונת קודשו, שמרן הבעש"ט הק' חידש ולימד לעשות הכל בפנימיות הלב וביראה ואהבה גדולה וע"י זה כל העבודה תהי'ה בחיות גדולה )אשר קורים פרישקייט(, והיא אחת מן העבודות הגדולות שראינו בכל עת ברבינו הגדול אשר היה גדול כוחו בעבודת הלב ובפנימיות המחשבה, ואת קולו שמענו מתוך האש אשר אפפה אותו תמידין כסידרן, וכמו שאיתא באוה"ח הק' פרשת יתרו )י"ט, ג'( וזל"ק: 'ויש לך לדעת כי בחינת הקדושה לא תקדים אלא למזמין אותם ומעיר על הדבר והוא מאמרם ז"ל באתערותא דלתתא אתערותא

דלעילא', עכל"ק.

וזה ראינו אצל רבינו הגדול אשר כל זמן ועידן היה מזומן לעבודה באש קודש, וכמו שידוע שפעם אחת שאלו אותו איך יכול לקבל קהל אנשים ונשים הרבה שעות כל אחד עם עניניו הגשמיים ולפתע כשמגיע זמן התפילה מיד מוכן הוא להתפלל עם כל החיות דקדושה וענה שאצלו הקבלת קהל והתפילה הוי אותו עבודה דהכל רצון ה', וכן מעבודה לעבודה מיד נתלהב בבחינת ילכו מחיל אל חיל, וכ"כ גברה הזמנתו אל הקדושה בכל עת, עד אשר יקדה בכל עוזו ופרצה מתוכו לבת אש, מבלי יכולת להסתירו, ועל אף אשר כידוע רבינו הגדול היה מסתיר עצמו בעסקי עבודתו, מ"מ בעבודה שבלב יקדה האש בכל סביביו, וכדאיתא מצדיקי קמאי על מה שכתוב בתורה )שמות ט"ו, א'( "אז ישיר משה" ואיתא שם ברש"י הק' ע"ז וזל"ק: 'אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה', עכל"ק, ורמזו ע"כ שהכוונה שנתמלא כל לבו ופנימיותו באהבה גדולה ועלה לבו על גדותיו ואמר שירה בכל איבריו גם החיצוניים.

וזהו אחד מן הדברים אשר ממנו ניקח לעבוד את ה' אלקינו, והגם אשר בוודאי חקוקים דברים אלו בכל לבות המקושרים לרבינו הגדול, מ"מ צריכים אנו תמיד לחזור ולשנן דברים אלו, למען ניקח ממנו לעבוד אנחנו וזרענו וזרע זרענו עד עולם. ונבוא לכתוב קצת מדברים אלו, הגם אשר לא השכלנו להבין אפי' מקצת דמקצת מדרכיו הק', מ"מ במה

שראינו יש כבר די בכדי לעורר בנו אהבה ויראה.

ראשית יש לנו להתבונן ולהשכיל בדרכיו הק', אשר תמיד בבוקר בבוקר, נתלהב לבו מיד בצאתו מביתו להיכל התפילה מעוטר בטלית ותפילין, ובפרט כאשר היה נכנס לביהמ"ד בחרדת אלוקים ממש עם קידה והשתחויה, וכן בכל מהלך התפילה נתלהב מאוד כזכור שהיה מסתובב במהלך התפילה ומעורר את צעירי הצאן לעבודת הבורא ובפרט באמירת

אמן יהא שמיה וכו'.

ולב מי לא יחרד כאשר הי'ה ניגש לעמוד ביומא דהילולא של רבוה"ק )שאז בתקופה האחרונה היה ניגש רק משמו"ע וכדו'( ובפרט ביומא דהילולא של אביו כ"ק רבינו מרן בעל 'הדבר חיים' זצוק"ל אז הי'ה מתגלה טפח או טפחיים מעבודתו הקדושה בעת התפילה אשר הי'ה ממש בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש כל משך התפילה בפסןקי דזמרה במתיקות נפלאה ובחזרת הש"ץ ובפרט בעת הקדישים אשר הי'ה מתחנן כבן אצל אביו 'יתגדל ויתקדש שמי' – וימליך מלכותי' כך

במשך כל התפילה.

ובעת אשר קיבל קהל )וכידוע אשר כל ימיו בער בענין זה לפעול ולהיטיב עבור כלל ישראל( האיך היה בחיות ובהתלהבות ובכל כמה רגעים נתפחד לעצמו בתנועות הידועות ובהסתכלות בציציותיו ובצפרניו כל זמן מה, וכמו שסיפרו הרבה אנשים אשר באמצע שדיברו איתו הי'ה לפתע מתאדם ומתלהב

וחוזר לדיבורו.

שבת קודשומי ימלל עבודת יום שב"ק איך שזמן הרבה קודם כניסת

עמוד האשמאמר לזכרו הק' של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה

מאת חדב"נ הרב אפרים מנחם מנדל למברגר שליט"א

}9{

השבת הי'ה עולה לחדרו מלובש בבגדי השב"ק ושם הי'ה יושב ומתכונן להאי יומא רבא בדחילו ורחימו, אחר הי'ה נכנס לביהמ"ד מעוטף בטליתו בפחד אלוקים, ובהגיע עת 'בואי בשלום' והי'ה פותח בריקוד קודש כאשר 'ויסתר משה את פניו', בהתלהבות גדולה כאשר הי'ה הרבה פעמים צריך ליתפס בכסאו מגודל ההתלהבות, והאיך נתלהט ונתרעש באומרו הקדיש שלאחר 'ה' מלך וגו' )כידוע מצדיקי קמאי גודל מעלת אמירת הקדיש הזה( ורבים וטובים העידו שנתעוררו

מאד באומרו קדיש זה.

אחר התפילה הי'ה נכנס לחדרו ושם הי'ה מתכונן בהכנה דרבא להאי סעודת חקל תפוחין קדישין כאשר הי'ה שרוי בתענית דיבור, והרבה פעמים הי'ה אפשר לשמוע מתוך חדרו צעקות של 'הייליגער שבת' ו'אוי אוי אוי' ועוד אשר הי'ה מעורר בכל השומע יראת אלוקים וקדושת שבת, ואחרי זמן מה הי'ה נכנס לסעודה מלובש בשטריימל של אביו כ"ק מרן רבינו בעל ה'דבר חיים' זצוק"ל והי'ה פותח בקרי"ש )כדי לצאת שי' ר"ת לאשר בביהמ"ד היו קוראים קודם זמן זה( והי'ה מקדים קודם לכן באמירת 'הריני מקבל עלי עול מלכות שמים באמת ובאהבה' ואח"כ קם ופתח באמירת 'שלום עליכם' והאיך נתלהב ונתגעש מאד ושיניו דא לדא נקשן, ונתישב לשירת הזמר 'אשת חיל', ובאיזה השתפכות אמר ה'רבון כל עולמים' בדמעות רבות ובתחנונים עצומים, כאשר כל 'מלך' שאמר הי'ה יותר משתפך ובפרט כאשר אמר 'מלך מלכי המלכים הי'ה ממש בדביקות גדולה וכך במשך כל הזמירות, ובעת אמירת הקידוש בער אז מאד בקדושת השבת ועיניו נצטעפו בדמעות מפחד יום השבת, והי'ה מראה פניו כמלאך אלוקים, ובכל מהלך סעודתא דא ישב בהתלהבות גדולה, וכמעט לא הי'ה משוחח בסעודה זו ורק הי'ה מכבד קצת בזמירות לכבוד שבת ואח"כ הי'ה נכנס לחדרו להמשיך

עבודתו הק'.

וכאשר יצא לביהמ"ד לערוך השוה"ט ביראת השבת בעת אשר פתח באמירת 'כל מקדש' פרצה האש בכל עוזו והכניס חיות בכל דיבור ודיבור מזה הפיוט, ובפרט כאשר הי'ה חוזר המילים 'זכרו תורת משה' שוב ושוב להכניס אהבת תורה ויראת שמים בלבות בני ישראל, ולעומת זה הי'ה מתחנן ב'משוך חסדך ליודעיך' וכן ב'עזור לשובתים' להמשיך חסדים גדולים על עם בני ישראל, וכך בער מאד בכל עת הזמירות, ובפרט בזמר מה ידידות אשר יקד בה בעוז, ובעת פתח פיו בחכמה לומר דברות קודש אז נתפחד מאד וכשפניו מכוסות למחצה, אך בוערות כמראה בלפידים, ישב ודרש באגדה

ובדרוש באש גדול ובקול חוצב בכל פעם ענין אחד או שנים מן הדברים אשר דרש בכל עת מצאן מרעיתו לקרב לבם לאביהם שבשמים, ואחר ברהמ"ז בעת אשר רקד שבח נותנים אזי סובב השולחן )ובשנים אחרונות רקד במקומו( בהתלהבות גדולה ובבחינת 'כל עצמותי תאמרנה', ובפרט בעת אשר אמר 'וכולם מקבלים וכו', אשר השפיע על כל אחד ואחד קבלת עול מלכות שמים, ולאחמ"כ בעת אשר שורר עם הקהל הזמר של האבן עזרא 'צמאה נפשי', אזי בערה נפשו מאד ועדיין חקוקה בלב כולנו אשו הגדולה בעת ההיא אשר היה ממש בבחינת 'לבי ובשרי ירננו לקל חי', וכל הקהל בערו ג"כ אז ע"י

כוחו הגדול בעת ההיא.

ולמחרת בעת פתיחת הארון, אשר נתלהב בה מאד תמיד ונתעורר אז כל הקהל איתו, ובפרט כאשר הי'ה מתחנן במילים 'יהא רעוא קדמך דתפתח ליבאי באורייתא' אשר הי'ה חוזר עליהם כמה פעמים, ובכל הקריאה עמד על רגליו )אפי' בעת זקנתו וחולשתו ל"ע אשר הי'ה אצלו במסירות נפש(. ובעת

תפילת מוסף ובאומרו 'כתר' באש עזה ויוקדת.

ובעת 'רעוא דרעוין' הי' מאד בפחד גדול )וכמו שאמר פעם למו"ח כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, שאינו אומר תורה בעת רעוא דרעוין ]כדרך אבותיו הק'[ דזהו בבחינת 'אין אומר ואין דברים'( ואמר כל המזמורים והפיוטים באש לוהט ובפרט באמירת 'ה' מלך' אשר הי'ה אומרו באימה גדולה וברגש רב, וכך הי'ה ממשיך על כל המסתופפים בצילו את קדושת השבת למשך כל ימי השבוע להתעורר לתורה ולעבודה מתוך

קדושה ויראה.

וכל זה מקצת דמקצת מן האש אשר ראינו אצל מרן רבינו הק' ובוודאי אפשר לכתוב יותר ויותר, ועל כל מועד וזמן אפשר לכתוב דפים שלמים כל מועד ומועד כפי בחינתו אך יותר מאשר כתוב לפניכם חקוקות בלב כולנו, כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו וכהן גדול עומד ומשרת, דורו ראו ושמחו, אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו נגנז מזבח האש, אך אשו הגדול תיקד בקרבנו לעד, הדרן עלך רבינו והדרך עלן, דעתן עלך רבינו ודעתך עלן, לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי, ויהא רעוא מן שמיא שנוכל לילך בדרכיו הק' לתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו, ע"י הדרכת כ"ק מרן רבינו שליט"א עדי נזכה ונחיה ונראה שיקיצו וירננו שוכני עפר ע"י ביאת גואלינו משיח צדקנו ורבינו זצוק"ל בראשינו

במהרה בימינו אמן.

}10{

"גנזי הקודש"כתבי יד קודש מרבותינו הקדושים נבג"ם

מ'בית הגנזים' של הר"ר מרדכי טייטלבום הי"ומנכ"ל מוסדותינו הק'

טיוטת צוואה אשר כתב

רבינו עבור אחד מישראל

}11{

ב"ההיום יום ז' מרחשון תשכ"ה בני ברק

צוואהבהקדם הקבורה עניני כל לסדר להשתדל אבקש א(

הכי אפשרי ב( מקום מנחתי בעיה"ק ירושלים תובב"א

ג( אם באפשרו' שהקבר יהיה בתחילת הבית החייםושב עוברי מכל שאבקש כתוב יהי' המצב' על ד(

להתפלל ויאמר תהלים לע"נכי הנפטרים מכל מחילה יתבקש פטירתי במקום ה(

רצוני להיקבר בעיר שנולדתיו( בעת שיעבירו אותי לירושלים יודיעו לרבי על ביאתי

ז( שהבנים יקפידו על קדיש עבוריח( שהבנים ישתדלו לעת מצוא להגיד לפעמים קדיש

עבור הנשמות שאין להם מי שיגידו קדיש לע"נט( אם יש רק מנין מצומצם ויש אחד שאומר קדיש לא

יגידו קדישעל חוב מוטל התחתנו שלא מבני ישארו אם י(

יתנהגו לא שהבנים ואפילו להשיאם המחותנים כרוחם.

אני בציבור התפילה ע"י ממון היזק יגרום באם יא( מוחל להם.

בידם ואין למפטיר קופצים יהי' אם היא"צ ביום יב( להשיגם שלא יעלה מחירם.

יג( הבנים לא ילוה אחרי המטה כמנהג ירושליםיד( שישכון שלו' בין הבנים שיהי' לי מנוחה בקברי

השני וכדעת כראוי, כ"כ יתנהג לא שאחד אפילו טו( כשיה' שמחה בין הבנים והקרובים ישתדלו כל אחד

להשתתף אפילו שזה הוצאות כספיכל זמן שיהיה ֵשם במשפחה של הרבי לא ינתן שמי,

חוץ.... כי הוא נקרא על שם אבא ע"המה שיבינו שידקדקו אבל משניות שילמדו טז(

שלומדים אפילו לחזור על אותו פרק כמה פעמים.

}12{

חלק מתוך מכתב בכתי"ק של רבינו

דארף מצוה א אדער טוב דבר אז שטייט עס געוואלט מיר האבין דעריבער געלד, קאסטין באצהלן א קארט פאר דעם דבר "טוב" אבער אזוי

ויא עז איז ביי אייך א "מנהג" אנדערשט, דאס מיר זענין תורה ישראל מנהג איז אויך מקבל, און השי"ת זאל העלפין מען

זאל זיך פרייען אינאיינעם אסך גוטע

}13{

כתי"ק מרבינו הקוה"ט חודשים ספורים לפני

הסתלקותו וזיכנו גמלנו, טוב ורב עמנו, חסדו הפליא אשר לד' נודה ונתן לנו דור ישרים בנים ובנות וחתנים נכדים ונינים הולכים בדרך אבותינו ורבותינו אין מילי בלשוני להודות ולהלל על כל החסד שעושה אתנו בקשתי מיוצר האדם להמשיך אתנו ולתת להם חכמה ובינה ודעת להמשיך בדרך הזה עד שנזכה כולנו יחד במהרה לאור חדש המצופה בכל יום שיבוא גאולה תנו לי היקרים אלכם בקשתי סלה לנצח קרובה וישועה נפשי מסרתי חי' ימי כל אשר אבותיכם דרכי על עיניכם ודאגתי למענכם הטוב עד שידי הקצרה מגעת ולכן כאשר תמיד זאת תזכור זכור עליכם אתחנן מצוא... לעת מגיע כמו יכולתו כפי אחד כל נשמתו לטובת חסד אתי ועשה שכתבתי ובקשתי בהצוואה והשכר מובטח בתוה"ק כמש"כ כבד א"א וגו' למען יאריכון ימיך ובאם לא זכיתי להיטב לכם כאשר הי' עם לבבו אבקש סליחה ומחילה כי לא נעשה זאת

כי אם מחוסר אפשרות בכל הענינים וד"ל

בשיר וקול תודה לאלוקינו. על חסדו אשר גמלנו, על הבן שנולד לנו. אשמח אם כבודו ישתתף בשמחתנו,

בהכנס בננו אי"ה בבריתו של אברהם אבינ ע"ה ביום הפורים בבית מדרשנו רחוב מינץ 23 בני ברק בשעה 9:30 לפנה"צ.

הדו"ש המצפה לישועת ה'דוב רוזנבוים בהרה"צ שליטא

מנדבורנה

}14{

תענית אסתר

תענים בי"ג באדר ואם חל פורים בא' בשבת מקדימין להתענות ביום מחמישי.

באדר י"ג ביום נקהלו ואסתר מרדכי בימי כי אסתר תענית טעם ה' שיעזרם ותחנונים רחמים לבקש צריכין והיו נפשם על ולעמוד להלחם להנקם מאויביהם. ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמשה רבינו עליו השלום ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בוודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר. ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שה' יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו

כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם.

תענית אסתר הוא יום סגולה לקבלת התפילה וכמו שכתב בספר קב הישר: אסתר תענית ביום לעצמו פנאי יקח דבר איזה על רחמים שצריך מי "כל ויאמר תחילה מזמור כ"ב שבתהילים "למנצח על אילת השחר" ודרשו חז"ל דאילת השחר זו אסתר. ואח"כ ישפוך שיחו לפני ה' ויזכיר זכות מרדכי ואסתר

אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה ויפתח לו שערי רחמים ויקובל תפילתו ברצון"

וגם לא מפני צרות ולא מדינא דגמרא אינו מדברי קבלה צום תענית אסתר שארעו בו לכן מותר להתרחץ בו אע"פ שבד' תעניות בעל נפש מחמיר בזה.

זכר למחצית השקלכתב הרמ"א: "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר ומאחר שג' פעמים

כתוב "תרומה" בפרשה יש ליתן שלש".

המהודר הוא לתת שלוש מטבעות שכל מטבע נקוב עליה חצי ויש בה כסף 9.6 גרם כסף צרוף. ואם אין מזוקק בשיעור מחצית השקל של תורה שהוא ידו אין ואם תורה. של השקל מחצית בשיעור ממון יתן כנ"ל מטבע מצוי משגת יתן שלש מטבעות שנקוב על המטבע חצי אף שאינו בשיעור מחצית השקל של תורה. והמנהג הנפוץ שהגבאי מכין שלש מטבעות שיש בהם כסף צרוף כפי שיעור מחצית השקל של תורה ומקנה אותם תמורת שלוש חצאי

שקלים רגילים.

ובשעת תשא. כי פרשת שבתחילת הפסוקים את אומרים הנתינה קודם הנתינה אומרים: "זכר למחצית השקל".

המנהג ליתן אחר מנחה של תענית אסתר. וכשחל פורים ביום א' נותנין ביום ה', תענית אסתר, בין מנחה לערבית.

בניו בעד אפי' ליתן והמנהג ומעלה שנה י"ג מגיל רק לתת יש הדין מעיקר ובנותיו הקטנים כיון שכתוב בפרשת השקלים "לכפר על נפשותיכם".

יכול ידו שוב אינו פוסק לעולם. ובעד הבנות קטן שהתחיל אביו לשקול על להפסיק.

שבת זכורבשבת שלפני פורים קורין פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" כדי להקדים

זכירת מחיית עמלק לעשייתה וכדכתיב "והימים האלה נזכרים ונעשים".

עשה" אשר את "זכור דכתיב מדאורייתא לקרוא חייבים זכור שפרשת י"א במה די ולא דווקא הספר מתוך באמירה היינו זכור דהאי בגמרא וגמרינן וגם השומעים כל להוציא לכוון הקורא צריך כן ועל בליבו. זה שיקבע וכן צריך לכוון לצאת ידי חובת מצות זכירת השומעים צריכים לכוון לצאת.

מחיית עמלק. ולכתחילה צריך לכוון פירוש המילות.

בספר החינוך כתב שאין מצוה זו נוהגת בנשים. ובמנחת חינוך תמה עליו דהרי גדולי הפוסקים אם נחלקו ולמעשה יוצאים למלחמה. במלחמת מצוה הכל

נשים מחויבות בשמיעת פרשת זכור.

על הניסים בפוריםאומר "על הניסים" בלילה וביום ואם לא אמרו אין מחזירים אותו. ומ"מ בגמר ונפלאות ניסים לנו יעשה הוא "הרחמן יאמר לרצון" "יהיו קודם התפילה וכן וכו'. ואסתר" מרדכי בימי הזה, בזמן ההם בימים לאבותינו שעשה כמו

בברהמ"ז אם שכח יאמרנו ב"הרחמן".

יזכיר "על הניסים", י"ד לא בסעודה שלישית כשמברכים ברכת המזון בליל אע"פ שמנהגינו בכל מוצ"ש שהוא ליל ר"ח לאכול כזית נוסף בסוף הסעודה שעת בתר גם דאזלינן הט"ז דעת על דסמכינן ויבוא" "יעלה גם ומזכירים ברכה, מ"מ בליל פורים אין מזכירים "על הניסים" כיון שמזכיר "על הניסים" קודם "רצה", א"כ כיון שעשאו פורים לא שייך לומר "רצה". ויש שכתב דנכון

שיזכיר ב"הרחמן".

דעת המשנה ברורה דקודם שמונה עשרה דערבית יכול השמש להכריז "על הניסים" כיון שהוא צורך תפילה ויש חולקים כיון דאינו לעיכובא.

אין בי"ד הניסים" "על שאמר כרך בן וכן בט"ו הניסים" "על שאמר עיר בן מחזירים אותו דמ"מ יש קצת שייכות בימים אלו.

השכמת הבוקר בפוריםבשחרית משכימים לבית הכנסת שפורים הוא אחד מחמשת הימים שנוהגים להשכים בהם, והטעם כיון שעליו לקיים את כל מצוות היום המרובות. ומנהגנו

הלכות ומנהגיםבעניני יום הפורים ומצוותיה

אשר נלקטו ע”י הרה”ג ר' ישראל רייזנר שליט”א

}15{

להשכים ולומר כל ספר התהילים קודם התפילה, וכידוע מה שאמר מרן הס"ק ר"מ מנדבורנה זיע"א שביהמ"ד שאין אומרים בו תהילים בפורים

קודם התפילה אינו ראוי להקרא "נדבורנה שטיבל"!

קריאת המגילהזמנה

לילה של ביום, ולשנותה ולחזור בלילה המגילה לקרות אדם חייב זמנה כל הלילה עד עמוד השחר ושל יום זמנה כל היום מנץ החמה עד

השקיעה ובדיעבד אם קראה בעמוד השחר יצא.

אם עדיין לא קרא עד בין השמשות יקראנה בלי ברכה.

כתב הנודע ביהודה שקריאת המגילה בלילה היא מדרבנן וקריאת היום נזכרים האלה "והימים אסתר במגילת שנאמר כמו קבלה מדברי היא

ונעשים בכל דור ודור".

שמיעת המגילה

צריך לשמוע את כל המגילה ואם חיסר אפי' מילה אחת לא יצא. ויכול להשלים ויאמר תיכף מהיכן שהחסיר ואפי' מתוך חומש, ויאמר מהר עד שישיג את הבעל קורא )אבל לא ימשיך לשמוע מהבעל קורא וכשהבעל קורא יפסיק ב"המן" ישלים, כיון דהקורא למפרע לא יצא(, וצריך ליזהר שיאמר בקול שישמיע לאזניו כיון דלדעת הב"י אם לא השמיע לאזניו

לא יצא, ומ"מ לא יאמר יותר מדי בקול שלא יפריע לחברו.

הטעם שיכול לומר בעצמו אפי' מתוך חומש כיון שאם קראה בעל פה עד חצי המגילה יצא )וחצי בדיוק, בספק(. ומ"מ לכתחילה צריך לקרוא מתוך הכתב את כל המגילה ולכן ראוי שיהיה לפניו מגילה כשרה שיוכל

לכתחילה להשלים מתוך המגילה את מה שהחסיר.

קורא הבעל עם ביחד ואומרים כשרה מגילה לפניהם שיש שנהגו יש את כל המגילה, והגרי"ז מבריסק פקפק בזה דבזה מפסיד את הענין של "ברב עם הדרת מלך" והחזו"א חולק וס"ל דנחשב ברב עם כיון שיש כאן ציבור. ואפי' לדעת הגרי"ז י"א שזה דווקא כשאוחז במקום אחר משא"כ

כשקורא ביחד מילה במילה שפיר דמי.

כוונה במגילה

והשומעים השומעים את להוציא שיכוון צריך המגילה את הקורא צריכים לכוון לצאת, כוונה זאת צריכה להיות קודם הקריאה ואח"כ אין

צריך לכוון ומ"מ צריך לכתחילה לכוון פירוש המילות של כל המגילה.

אעפ"י שפירוש המילות אינו מעכב מ"מ צריך ליזהר לשמוע ולהקשיב עם קורא ואם החומש. בתוך שיצביע לזה והעצה המגילה, לקריאת

הבעל קורא )ממגילה כשרה( ודאי טוב.

שלא כיון יצא לא מתנמנם שמעה יצא, טוב קרא אם מתנמנם קראה שמע טוב.

קריאה במנין ובביהכנ"ס

ניסא, פרסומי משום למנין עשרה אחר לחזור צריך המגילה קריאת ואפי' יש לו עשרה בביתו צריך לילך לביהכנ"ס משום "ברב עם הדרת מלך", והרמ"א מקל שאם כבר קראו בעיר בעשרה שאין צריך לטרוח אחר מנין, ומביא המשנה ברורה שאין דין זה מוסכם לשאר פוסקים ולכן

אף באופן זה יהדר אחר עשרה אנשים.

ואם לכולם, אחד יקרא לקרוא יודע אחד רק אם ממנין פחות יש אם כולם יודעים לקרוא לכתחילה כל אחד יקרא לעצמו כיון דלכתחילה אין

היחיד מוציא חברו אלא בעשרה.

עמידה בשעת הקריאה

יושב יקרא לא ובציבור יושב בין עומד בין המגילה את אדם קורא הברכות את מותר. סמיכה ע"י ועמידה הציבור כבוד מפני לכתחילה

יברך בעמידה ואפי' ביחיד וכן השומעים יעמדו.

נשים בקריאת המגילה

שהזמן דבר היא דהקריאה ואף ונשים אנשים בקריאתה חייבים הכל גרמא מ"מ חייבות שאף הן היו באותו הנס דמתחילה היתה הגזירה גם

עליהן.

כתב המשנה ברורה: "מקצת מקומות נוהגים הנשים ללכת לבית הכנסת יוצאין שם נשים דאי אפשר לשמוע כדין", משמע שאין אכן צ"ע איך שצריך תינוקות כשיש ולכן הכנסת, בבית לשמוע ללכת חיוב עליהן והילדים הגדולים יישארו בבית לשמור לשמור עליהם עדיף שהנשים ויש חולקים ומביאים ראיה שגם לנשים ילכו לביהכ"נ, שהגיעו לחינוך יש חיוב לכתחילה ללכת לבית הכנסת משום "ברב עם הדרת מלך" ולכן ס"ל דעדיף שהנשים ילכו לבית הכנסת והילדים שהגיעו לחינוך יישארו

לשמור על התינוקות.

הפמ"ג מסתפק אם אשה שיצאה ידי חובה יכולה להוציא איש אחר וכן קטן שיצא אם יכול להוציא אשה או קטן. טעם הספק כיון דמה דקיי"ל "אם יצא מוציא" הוא כיון שבשעה שקיבלו ישראל את השבועה בהר מוציא שאחד ערבות ובכלל לזה זה ערבים נעשו עיבל ובהר גריזים חברו אע"פ שכבר יצא ומסתפק הפמ"ג האם הנשים הן בכלל ערבות. שבמצוות כיון להוציא יכולות שהנשים פוסקים הרבה דעת ולמעשה שהן מחויבות הן בכלל ערבות, וכן קטן שהגיע לחינוך אע"פ שכבר יצא

יכול להוציא קטן אחר, אבל אין יכול להוציא אשה ידי חובה.

אשה לא תקרא לאיש מפני כבוד הציבור ואפי' ליחיד משום לא פלוג וגם אפשר שאשה אינה חייבת בקריאה רק בשמיעה, ומטעם זה אשה מגילה", מקרא "לשמוע או מגילה" "לשמוע תברך לעצמה שקוראת חייבת שאינה שאפשר כיון מאחר תשמע שאשה עדיף ולכתחילה

בקריאה ורק בשעת הדחק תקרא בעצמה.

יברך שהוא משמע ברורה המשנה לדעת מאיש שומעות כשנשים ויוציא אותן אמנם דעת כמה פוסקים שהנשים יברכו בעצמן וכך המנהג. ואם הנשים יותר מעשרה י"א שאחת תברך לכולן ויש חולקים שעשר

נשים אינן מצטרפות ועוד דזילא ביה מילתא, וכל אחת תברך בעצמה.

קטנים בקריאת המגילה

כתב המחבר: "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה" משום פרסומי ניסא, דעת הבה"ל שכוונת המחבר לקטנים שהגיעו לגיל בזה מ"מ חינוך מדין שחייבים שאע"פ שבע או שש בן דהיינו חינוך ביותר הנס לפרסם כדי אבל בביתם, לפניהם קורא היה אם יוצא היה מנהג טוב להביאם לביהכ"נ כדי לחנכם שגם בגדולתם ישמעו בציבור. ביותר קטנים לא )אבל חינוך מגיל לפחותים שהכוונה חולקים ויש שמבלבלים דעת השומעים( דבהגיעו לחינוך חובה להביאם מדין חינוך

ברוב עם ואינו רק מנהג טוב.

}16{

בניו להחזיק אב כל צריך חינוך מצוות "מצד ברורה: המשנה כתב הקטנים אצלו ולהשגיח עליהם שישמעו הקריאה וכשיגיע הקורא לזכור עיקר זה שיהא לא אבל כמנהגו, להכותו הקטן רשאי האגגי המן שם

הבאת הקטן לבית המדרש"

דקדוק בקריאתה

טעה בקריאת המגילה אם דילג תיבה חוזר וקורא )ובנזכר לאחר הקריאה חוזר ומברך(.

אם טעה בדקדוק המילה אם לא נשתנה המשמעות אינו חוזר ואם נשתנה המשמעות כגון במקום "יושב" קרא "ישב" חוזר וקורא בלי ברכה. נוהגין לכפול בקריאת המגילה את המילים דלהלן משום ספק: א. "להיות כל איש שורר בביתו - שורר בש' ימנית וש' שמאלית. ב. "ויהי כאמרם אליו קורין - ולאבד" ג. "להשמיד להרוג קורין שוב "באמרם". - ויום" יום שוב "ולהרוג". ד. "ואיש לא עמד בפניהם" - קורין שוב "לפניהם". ומנהג רבותינו הקדושים לכפול "והנחה למדינות עשה" בפעם השניה "עשה"

בצירה ובוודאי פעלו ישועות גדולות לעם ישראל.

דינים ומנהגים בקריאה עצמה

צריך לכתחילה לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת, להודיע כיון איש מאות חמש מן להתחיל ונוהגים כאחד ונתלו נהרגו שכולם שעשרת בני המן היו שרי חמישים על חמש מאות איש, ואם אינו יכול

לומר הכל בנשימה אחת יתחיל מן ואת פרשנדתא.

נהגו לומר ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם משום שמחה, דהיינו: איש יהודי, ומרדכי יצא, ליהודים היתה אורה, כי מרדכי היהודי, והחזן חוזר וקורא כדי להשמיע לציבור שמצוה לכתחילה לשמוע כל המגילה

מתוך הכתב. מנהגינו לזמר אחר "ויאמר המלך תלוהו עליו".

המנהג שמכים המן כשקורין המגילה בביהכ"נ וצריך החזן לשתוק בעת שום לבטל "ואין הרמ"א כתב החומש. מן כולם שישמעו כדי שמכין מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו". ורבינו זצוקללה"ה תיקן לא

להביא נפצים וכן לא להתחפש בשעת קריאת המגילה.

אין לחלוץ תפילין אף שהתפללו כבר עד אחר קריאת המגילה דדרשינן "ויקר אלו תפילין". וכשיגיע לתיבת "ויקר" ימשמש בתפילין וינשקם.

או דרש"י בתפילין לילך יש המגילה בקריאת אם דעות חילוקי מצינו דר"ת ורבינו זצוקללה"ה נשאר עם תפילין דרש"י.

קודם הקריאה

יש נוהגים לילך לטבול במקווה קודם קריאת מגילה, וכן מנהגינו.

דהיינו הנס להראות כאיגרת ופושט קורא שהקורא ישראל כל מנהג שפושטה כולה וכופל דף על דף. הפשיטה תהיה קודם שמתחיל לברך כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לקריאה. וכשגומר לקרוא חוזר וכורך

ואח"כ מברך. ויחידים, יש שנוהגים לפשוט ויש שאין נוהגים.

מדברי מצוה לקיים ומזומן מוכן "הריני יאמר: לברך שמתחיל קודם סופרים לקרות המגילה בזמנה שנאמר ועשית ככל אשר יורוך ומצוות לשמוע ומזומן מוכן "הריני יאמר השומע וכן תסור", לא תעשה לא

ברכות וקריאת המגילה לקיים מצוה מדברי סופרים" וכו'.

ברכות המגילה

מגילה", מקרא "על ברכות: שלוש לפניה מברך המגילה את הקורא מצוות שאר על גם בשהחיינו לכוון ונכון "שהחיינו". ניסים", "שעשה

היום.

צריכים השומעים לכוון לצאת בברכות ולענות אמן ולא יענה ב"ה וב"ש ובדיעבד אם ענה יצא.

לאחר קריאת המגילה נוהגים לברך: "הרב את ריבנו". ברכה זאת אינה )להרבה ניסא פרסומי משום הודאה ברכת היא אלא למגילה שייכת ניסא, פרסומי יש דאז בציבור אלא מברכים אין ולכן מהראשונים(, יברכו לא בציבור שלא המגילה קריאת השומעות נשים וממילא

לאחריה, ויש דס"ל דאם נמצאים יחד עשרה נשים יברכו.

יוצאים והשומעים לאחריה ברכה מברך קורא שהבעל מקומות יש ממנו ויש מקומות שנוהגים שכל הקהל מברכים ברכה זו בלחש יחד עם הבעל קורא וכן מנהגינו. ויש ליזהר לא לדבר עד אחר הברכה ואם דיבר

הסתפק בשעה"צ אם יוכל לברך.

אחר קריאת המגילה

אחר קריאת המגילה אומרים "אשר הניא" ואח"כ "שושנת יעקב" וביום אין אומרים "אשר הניא" כיון שכבר אמרו פיוטים. מנהגנו לזמר "שושנת

יעקב" בניגון הידוע.

אומר ובמוצ"ש קדוש" "ואתה אומר בערבית המגילה קריאת אחר נועם" קודם "ואתה קדוש". לאחר שמו"ע אומר קדיש שלם עם "ויהי "תתקבל". בלי שלם קדיש לומר המנהג המגילה לאחר "תתקבל", ובשחרית אומר חצי קדיש אחר שמו"ע ולאחר סדר קדושה קדיש שלם

עם "תתקבל".

משלוח מנות

המצווה וטעמה

חייב אדם מדברי סופרים לשלוח לחברו ביום פורים שתי מנות של מיני ימי אותם "לעשות אסתר: במגילת שנאמר כמו תבשיל, או אוכלים

משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו".

"תרומת טעם מנות: משלוח למצות טעמים שתי בפוסקים מצינו צדקה לקבל ידם לפשוט יבושו אשר עניים אנשים ישנם כי הדשן": ואין להם כדי לקיים מצות סעודת פורים כהוגן, לכן תיקנו לשלוח לכל אחד ואחד, א"כ כששולח להם הוי בדרך כבוד. טעם ה"מנות הלוי": כדי

להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות ע"י ששולח לו תשורה ומתנה.

יש כמה חלוקי דינים בין הטעמים ולהלן שתי דוגמאות:

כתב הרמ"א: "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או א. מוחל לו יצא". והטעם, כיון שלדעת "מנות הלוי" טעם משלוח מנות כדי להרבות אהבה ואחווה א"כ כאן אעפ"י שלא קיבל מ"מ יש כאן וס"ל הרמ"א על חולקים והחת"ס הפר"ח אמנם ואחווה. אהבה שאינו יוצא ידי חובה משום שחששו לדעת תרומת הדשן שטעם כיון שלא קיבל וכאן משלוח מנות משום הרווחה לסעודת פורים

אין הרווחה.

־ביב. השולח מנות לחברו בעילום שם או כשבני ביתו שולחים שלא דיעתו לטעם אהבה ואחווה לא יצא ולטעם הרווחה לסעודה יצא.

}17{

לכתחילה יש להחמיר כשני הטעמים.

זמן המצווה

וקאי ושמחה" משתה "ימי שנאמר בלילה ולא ביום מנות לשלוח יש שרוצה במה נפק"מ אין ביום המצווה קיים ואם מנות. משלוח על גם

להוסיף עוד בלילה.

קיום המצווה

קודם שיתן משלוח מנות יאמר "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של דברי קבלה שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו". ואין מברכין על מצות משלוח מנות כיון שהיא מצות בין אדם לחברו ומ"מ בברכת שהחיינו על

קריאת המגילה ביום יכוון גם על מצות משלוח מנות.

סוג המנות

מיני של או בשר מנות שתי לחברו לשלוח אדם "חייב השו"ע: כתב אוכלים, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". יש שמדייקים מהלשון שתי מנות בשר שיוצא ידי חובה כששולח שתי מנות של מין אחד שבכל ויש שחולקים ומפרשים שהכוונה לשתי מיני בשר מנה שיעור חשוב.

החלוקים בטעמם, אבל השולח מין אחד המחולק לשתי מנות לא יצא.

המצווה היא לשלוח לאיש אחד שתי מנות וכל המרבה לשלוח לרעים משובח.

צריך לשלוח דווקא אוכלין ולא שאר דברים כגון בגדים ותכשיטין, אמנם אחר ולכן דברים. שאר גם לשלוח יועיל ואחווה אהבה של טעם לפי שקיים את המצוה במיני אוכלין יוכל להוסיף גם שאר הדברים. וכן מצינו

להרבה גדולים ששלחו מחידושיהם בתורת משלוח מנות.

שתיה בכלל אכילה ולכן אפשר לשלוח שתי מיני משקין וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה.

משלוח המנות צריך להיות דווקא מין אוכל המבושל שראוי מיד לאכילה ולא בשר חי, ד"משלוח מנות" משמע הראוי מיד לאכילה. ויש אומרים

שאם ראוי מיד להתבשל שפיר דמי.

טריפה תרנגולת לחברו ששלח במי "נסתפקתי היטב": ה"באר כתב והוא לא ידע ואכל, אח"כ ביום הפורים עצמו נודע לו שהייתה טריפה, אם יוצא ידי חובת משלוח מנות או לא". והיינו כיון שכבר אכל א"כ עכ"פ נהנה. ולמעשה צריך לשלוח מנה אחרת תחתיה. וכל זה דווקא במאכל אסור או כגון שאין לו הכשר, אבל מאכל שהמקבל מקפיד לא לאכול ומ"מ לכתחילה עדיף יצא. כיון שאינו רק חומרא בעלמא זה, מהכשר

שישלח מאכל עם הכשר שהמקבל אוכלו.

דלטעם יצא, אוכלו אינו בריאות שמחמת מאכל מין לחברו השולח אהבה ואחווה וודאי יצא ואף לטעם הרווחה לסעודת פורים יצא, דעכ"פ

נהנה שיכול לכבד את אורחיו ובני ביתו.

שיעור המנות

כתב הביה"ל: "החיי אדם הוכיח מן הירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא, אכן שאר פוסקים לא הזכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה משום מנות משלוח דטעם הדשן" "תרומת לדעת והיינו לכתחילה". הרווחה לסעודה ואם כן צריך מנה שחשובה למקבל, אבל לדעת "מנות הלוי" דהטעם הוא משום אהבה ואחווה, צריך שיהיה חשוב לנותן. וראוי ולמקבל. לנותן שחשובה מנה ייתן ולכן כנ"ל הדעות כשתי להחמיר

ובכל אופן אין יוצאים במשלוח מנות קטנות אלא צריך מנה יפה וכלשון מינים כמה מניח ואם חשוב. דבר היא ומנה מנות" "משלוח הכתוב דווקא זה וכל חשוב. אחד למין מצרפן הכלי אחד, בכלי חשובים לא במשלוח מנות לאדם אחד שזה מעיקר הדין, אבל בנותן לעוד אנשים

יכול לתת באיזה שיעור שרוצה.

קצת דיני חלה המצויים במשלוח מנות

לכן לצרפם, אפשר אי שונה ממתכון אחת שכל עיסות שתי הכינו לחלות אחר במתכון עיסה ועוד לעוגות במתכון עיסה מכינים אם מהן אחת בכל אין אם ולכן לצרפם. א"א התערובות על שמקפידים

כשיעור פטורות מחלה.

ניתן הכינו כמה עיסות שאין בכל אחת מהן שיעור חלה ושוות לגמרי, לצרפן בכלי אחד ולהפריש בברכה. ואף אם לא צרפו קודם אפיה כגון בברכה. ולהפריש אפיה לאחר לצרף ניתן אחת, בבת אפאום שלא

ובנוסח הברכה לא תאמר "מן העיסה".

עשו עיסה גדולה שיש בה כשיעור ודעתו לחלקה לעוגות עוגות כנהוג, מפרישים ממנה חלה בעודה עיסה. אלא שנכון שלאחר האפייה יצרפם

בכלי אחד )אפי' לרגע( כדי לצאת מכל חשש של עיסה ע"מ לחלק.

קיבל עוגות מכמה מכרים וכל עוגה שונה מחברתה, אין מצטרפים. ואף אם יכניסם בכלי אחד פטורים מן החלה.

שליח במשלוח מנות

בעצמו הביא אם דנסתפק ציון בנין שו"ת בשם מביא ברורה המשנה דבעינן נימא "ומשלוח" דכתיב כיון יוצא, אם שליח ע"י ולא המנות שאין סברא שאין מהני שוודאי שסוברים ויש שליחות. ע"י דווקא יוצא בעצמו כיון שעיקר מצווה זו היא כדי להרבות רעות, לא גרע בנותן שבא לומר אפשר "משלוח" שכתוב ומה שליח, ע"י מנותן מעצמו לרבותא לומר שכאן אין קפידא של מצווה בו יותר מבשלוחו. ולמעשה

לכתחילה יש לשלוח המנות ע"י שליח ואם מביאם בעצמו יצא.

אפשר לשלוח ע"י קטן או גוי לכתחילה אעפ"י שאין בהם דין שליחות.

המקבל

השולח מנות לחברו ואינו בביתו ומניח בפתח ביתו, אם יחזור בפורים- יצא, ואם לאו- לא יצא. אא"כ הודיע לו )בטלפון( ובני ביתו לקחו זאת בפורים, שהרי יש כאן אהבה ואחווה וסעודת פורים. ויש שהקל בדיעבד

אף ללא הודעה כיון שהנותן כוונתו גם לבני ביתו.

השולח לרבו יצא דרבו הוא בכלל רעהו, דכל בני ישראל בכלל "ואהבת לרעך כמוך". ואדרבה הרי מקיים בזה מצוות עשה בכבוד התורה לשלוח

לרבו לפי כבודו.

יש לאו ואם יצא, היום במשך נתעורר אם ישן, וחברו לחברו השולח להסתפק אם יצא.

השולח לשיכור כלוט אם יש שהות ביום שיתפכח משכרותו יצא, כיון שבמשך היום ייהנה. ואם לאו ספק אם יצא.

השולח למי שאינו אוהבו לא יצא דכתיב "איש לרעהו" והרי אינו בכלל רעהו.

ואם יצא, אם להסתפק יש ומצוות תורה שומר שאינו למי השולח מאמין בעיקרי הדת יצא.

}18{

נשים וקטנים במשלוח מנות ומתנות לאביונים

כאיש". מנות ומשלוח לאביונים במתנות חייבת "ואשה הרמ"א: כתב ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבוא איש לשלוח

לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין. אבל במתנות לאביונים אין לחוש.

הטעם שאשה חייבת כיון שכולן היו באותו הנס ועוד דכתיב "קיימו וקיבלו ומיישב בזה". נזהרין ראיתי "לא המג"א: וכתב בכלל. ונשים היהודים" דאפשר דווקא באלמנה חייבת בפני עצמה, משא"כ אשה שיש לה בעל,

בעלה משלח בשבילה, ומ"מ יש להחמיר.

ומתנות מנות במשלוח בעצמם חייבים מצוות לגיל שהגיעו ובנות בנים לאביונים אעפ"י שהם סמוכים על שולחן אביהם.

מנות משלוח במצוות לחנכם האב מחויב לחינוך שהגיעו וקטנה קטן ומתנות לאביונים, דהיינו להקנות להם שני מיני מאכלים שיהא להם מה לשלוח. ויש שכתב שאין צריך כיוון שדרך לשלוח את משלוח המנות ע"י הקטנים זה בעצמו החינוך וכשיגדלו ידעו לקיים מצוות משלוח מנות. וכן

במתנות לאביונים יש מי שמקל כיון שאין להם מעות משלהם.

מתנות לאביונים

המצוה

שנאמר כמו לאביונים, מתנות הפורים ביום לתת סופרים מדברי מצוה במגילת אסתר: "ומתנות לאביונים". המצוה היא לתת שתי מתנות לשני

אביונים, מתנה אחת לכל אביון.

משא"כ אחד לאדם מנות שתי לתת המצוה מנות שבמשלוח הטעם במתנות לאביונים המצוה לתת לשני אביונים, לכל אביון מתנה אחת: כתב שיחלקם שכרו שגדול לעניים ליתן זהובים מאה לו שיש מי "כי הב"ח ושלוש, לשניים או אחד לעני זהובים מאה כל יתן מאשר עניים למאה אוהביו עם האדם בשמחת אבל נפשות, מאה החיה למאה שנתן זה כי ורעיו אולי לא ימצאו לאדם אוהבים רבים, על כן המצוה לשלוח שתי מנות

לרעהו הטוב להיות שמח ושש עמו".

בסעודתו מלהרבות לאביונים במתנות להרבות "מוטב הרמב"ם: כתב לב לשמח אלא ומפוארה גדולה שמחה שאין לרעיו, מנות ובשילוח

עניים".

זמן הנתינה

ביום ויגיע פורים ואם שולח קודם ביום הפורים עצמו. הוא זמן הנתינה שכתב הלכה( בביאור )מובא המאור" ב"בעל משמע וכן יצא. הפורים ש"לא יתן להם קודם פורים דילמא אכלי להו קודם פורים" משמע שאם

העני לא יאכל את זה קודם פורים מהני.

במעות ישתמש שלא במפורש עמו ומתנה פורים קודם לעני נותן אם קודם פורים מהני. ויש חולקים כיון שהשמחה לעני היא בשעה שמקבל וזה צריך להיות ביום הפורים עצמו. מאידך גיסא אם נותן קודם פורים יכול העני לקנות צרכי סעודה שיהיה מוכן ביום הפורים, וכן כתב מחצית השקל דמנהג העולם ליתן קודם פורים, ולכן כדאי שיתן לשליח קודם פורים ע"מ

שיתן בפורים וכך הרבה נוהגין.

כדי המגילה קריאת קודם לתת י"א עצמו הפורים ביום הנתינה ובזמן קריאת אחר לתת וי"א שמחה. מתוך המגילה את יקראו שהאביונים המגילה כיון שכך כתוב בכתבי האר"י ז"ל. ועוד, כדי שבברכת "שהחיינו"

ודאי לפניו העני ואם לאביונים. מתנות מצות על גם יכוון המגילה שעל התורה ברכת לומר עדיף ומ"מ המגילה, לאחר יחכה ולא מיד לו שיתן קודם כיון שי"א שאסור לעשות מצוה קודם ברכת התורה, כיון שמצוה

נחשבת לתורה.

יש שכתבו שאין לאכול קודם מצות מתנות לאביונים ומשלוח מנות כמו כל המצוות דרבנן שאסור לאכול קודם שמקיימם, ויש שהקלו שהרי כתוב

במגילה "ימי משתה ושמחה" ואח"כ "משלוח מנות איש לרעהו".

משלוח למצות קודמת לאביונים מתנות מצות האם האחרונים נחלקו מנות או מצות משלוח מנות קודמת, דיש אומרים דמצות משלוח מנות קודמת, כמו שכתוב במגילה "משלוח מנות איש לרעהו" ואח"כ "ומתנות לאביונים", ויש אומרים דמצות מתנות לאביונים קודמת כיון שהיא יותר וכל לאביונים". במתנות להרבות "מוטב הרמב"ם: שכתב וכמו חשובה, זה דוקא כששתי המצות לפניו, אבל אם יש עני לפניו ורעהו אינו לפניו או

להיפך לכו"ע יתן למה שלפניו דאין מעבירין על המצות.

קודם הנתינה

קודם שנותן מתנות לאביונים יאמר "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה מן התורה של "נתן תתן" ומצות עשה מדברי קבלה של מתנות לאביונים". המגילה קריאת שעל שהחיינו בברכת ומ"מ זאת מצוה על מברכין אין

ביום יכוון גם על מתנות לאביונים.

האביון

צריך לתת לשני עניים ונחלקו האחרונים אם נותן לאיש ואשתו או לאיש ובנו ומכוון לתת לכל אחד מתנה האם נחשב לשני עניים.

לרעהו" "איש כתוב ששם מנות כמשלוח דלא יצא, אביון לקטן הנותן משמע לרעהו שהוא איש ולא קטן.

ויש יותר מעני דל עני מרוד שאביון משמע יש מצריכים שיהיה האביון חולקים דאביון לאו דוקא. גדר עני בזמננו כל שאין לו הכנסה קבועה שיכול נכסים לו ואין מותרות( )לא רגילות בהוצאות צורכו כל בה להתפרנס )שאינם כלי תשמישו( שיכול למכרם. וכן אדם שיש לו הוצאות חריגות כגון הוצאות לצורך נשואי ילדיו, אם אין לו מספיק לצורך זה נחשב לעני.

מתנות לתת צריך הצדקה מן המתפרנס עני אם האחרונים נחלקו שמצות כיון מצדקה שפטור אעפ"י לתת שצריך הב"ח דעת לאביונים, מתנות לאביונים אינה מדין צדקה בלבד אלא מצוה נוספת מדברי קבלה. דיכול העני לתת שתי מתנות וכתב הפמ"ג ודעת ה"פרי חדש" שפטור. לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו וכדאיתא בגמ' שהמחליף סעודתו בשל

חברו יצא.

שיעור המתנה

הריטב"א כתב דשיעור המתנה הוא שווה פרוטה לכל הפחות. ויש חולקים דמתנה משמע נתינה חשובה שיוכל לקנות בה סעודה בשיעור של שלוש ביצים שהוא בזמננו בערך עשרה שקלים. ועל כן לכתחילה יש לתת עשרה שקלים לכל אביון ובדיעבד יצא בשווה פרוטה לכל אביון. ויש שהחמיר לתת שיעור סעודה חשובה שהוא בזמננו בערך חמישים שקלים, אך אין זה מעיקר הדין אלא הידור בלבד. יש לתת לו מעות או מאכל שיוכל להנות ידי חובה יוצא יש אומרים שאינו מזה בפורים. ומלבושים ושאר דברים כיון לאביונים מתנות מצות בזה מקיים בפורים לאביון צ'ק הנותן בזה.

דשווה כסף ככסף. וצ'ק דחוי נחלקו בזה גדולי זמננו אם יוצא בזה.

}19{

שימוש בכספי מעשר והתחייבויות

צריך לתת דוקא מכסף שלו ולא משל מעשר, שהרי כל דבר שאדם חייב אינו יכול לתת מכסף מעשר. ומ"מ מה שמוסיף יותר משתי המתנות יוכל

להוסיף משל מעשר.

כתב הערוך השולחן: "המנהג ליתן דמי פורים לכל עובדי עבודת הקודש ונכון הוא דעיניהם וכיוצא בהם )מלמדים( הרבנים והחזנים והמשמשים מתנות חובת ידי בזה יוצא אינו ומ"מ פורים. לדמי נשואות אלו של לאביונים אפילו אם הם אביונים מפני שזה אצלם כדבר קבוע והתחייבות". יוכל להתנות לפני שמתחייב שמקבל עליו על ולתת לזה מכספי מעשר

דעת לתת מכסף מעשר.

שנוי המעות

אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. ומ"מ העני יש לו רשות להוציאן לשאר צרכיו ואינו צריך להשתמש בהם דוקא לסעודת פורים. כתב הב"י: והטעם לשנותו רשאי אינו פורים ביום לעניים לחלקם שחשב "מעות

־דס"ל דצדקה יש לו דין הקדש וחיוב לקיים מחשבתו אף שלא הוציא בשפתיו.

משתה ושמחה

סעודת פורים

שנאמר כמו בפורים סעודה לאכול סופרים מדברי מצוה במגילת אסתר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".

סמך הסעודה, שיתחיל קודם בתורה מעט לעסוק "טוב הרמ"א: כתב לדבר: "ליהודים היתה אורה ושמחה" ודרשינן אורה זו תורה".

קודם הסעודה יאמר: "הריני מוכן ומזומן לקיים סעודת פורים כמו שנאמר "ימי משתה ושמחה". ויכוון בשעת הסעודה שאוכל זכר לנס פורים.

מאכלי הסעודה

לחם בלא סעודה עשה פורים". בסעודת להרבות "מצוה הרמ"א: כתב המנהג. וכן לחם בלא סעודה דאין כיון שחלקו ויש יצא, המג"א לדעת ויאמר לחזור, צריך אין הניסים' 'על בברכהמ"ז לומר שכח אם ומ"מ ונפלאות כמו שעשה לאבותינו ניסים ב'הרחמן': "הרחמן הוא יעשה לנו

בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר" וכו'.

המג"א נסתפק אם צריך לאכול בשר בפורים והיינו דאזיל לשיטתו דס"ל יו"ט אין חובה לאכול בשר בזה"ז, אבל לדעת הרבה פוסקים דיש דבכל חיוב לאכול בשר בכל יו"ט א"כ ה"ה בפורים חובה לאכול בשר דכתיב "ימי

משתה ושמחה" ואין שמחה אלא בבשר, ועדיף בשר בהמה.

כתב הרמ"א: "י"א שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים )בזמננו נהגו לאכול חומוס – ארבעס( זכר לזרעונים שאכל דניאל וחבריו בפורים, וגם אסתר אכלה זרעונים". ובמשנה ברורה כתב דאוכלים זאת בלילה הראשונה. ויש

נוהגים לאכול ביום.

נוהגים לאכול תבשיל בשר המכוסה בבצק )קרעפלעך( והטעם דבשר – דהוא מרמז ליו"ט דהרי "אין שמחה אלא בבשר" – מכוסה בבצק, דיו"ט פורים כמו מכוסה דהרי מותר במלאכה. ועוד טעם כדי לכסות את הבשר בפורים ברחמים הדין ומכסים לרחמים, הרומז לבן בבצק לדין הרומז

שהוא כיום כיפור.

זמן הסעודה

כתב הרמ"א: "נוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה ומתפללין מנחה תחילה בעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו". וכתב המ"ב: "הטעם ונמשכים מנות במשלוח שטרודים משום בשחרית לעשותה נהגו שלא ברוב עד המנחה ואסורין להתחיל בסעודה קודם מנחה". ויש שיישבו את המנהג שעושין עיקר הסעודה בליל ט"ו כיון שמתחילין ביום והכל נמשך

אחר היום, בפרט בני עיירות שממשיכין בליל ט"ו שיש מצוה לשמוח בו.

כשמברך ברכהמ"ז בלילה יזכיר 'על הניסים' ואם התפלל מעריב באמצע מפלוגתא עצמו להוציא שכדי המ"ב וכתב מחלוקת. בזה יש הסעודה יברך ברכהמ"ז לפני מעריב ואח"כ יכול לאכול ולשתות ולשמוח עוד, דהא

מצוה בשמחה בשני ימים.

יש שנהגו לעשות סעודה בשחרית מלבד הסעודה שעושין לפנות ערב. סעודה שעושה מי "המשובח השל"ה: ולשון סוד. ע"פ ענין בזה ויש בשחרית", לכן מי שיכול שיעשה סעודה גם בשחרית ובבשר ויין וכן נהג

רבינו זצוקללה"ה.

סעודה בליל י"ד

והיינו חובתו" ידי יצא לא בלילה שעשאה פורים "סעודת השו"ע: כתב אפי' בליל י"ד. וכתב הרמ"א ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה. חשובה סעודה דעשה שבת במוצאי י"ד כשחל "ואפילו המ"ב: כתב בסעודה שלישית מ"מ צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים אך אינה

סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר".

כתב המג"א בשם ה"כל בו": "יש שאין אוכלין בשר בלילה כדי שלא יטעו שהוא סעודת פורים, וענין כזה תלוי לפי מנהג המקום".

מצות שתיית יין

איתא בגמ' "אמר רבא מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור נתן שנשתכר דקודם הט"ז ופירש השו"ע. פסק וכן מרדכי" לברוך המן בוודאי תודה להשם יתברך על שתי הטובות – מפלת המן וגדולת מרדכי – ועל כן אמרו חז"ל שלא יפסיק מליתן שבח על זה בשמחה עד שיבוא

לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו.

יותר ישתה אלא כך כל להשתכר צריך דאין "וי"א כתב: הרמ"א אמנם מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים. וכתב המ"ב דכן ראוי

לעשות.

כתב ה'חיי אדם': " כיון דכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול. ואמנם היודע בעצמו וברכהמ"ז, או שלא וברכה ידיים בנטילת אז במצוה מן המצוות שיזלזל וכל ישתכר שלא מוטב ראש, קלות שינהג או מעריב, או מנחה יתפלל

מעשיו יהיו לשם שמים". ורבינו זצוקללה"ה נהג לשתות יותר מלמודו.

כל אפשר אלא ביין דוקא לאו הוא שהחיוב משמע השו"ע מסתימת וכך יין ורמב"ם כתבו כיון שמביא לבסומי אולם ברש"י משקה המשכר מסתבר שהרי נס פורים נעשה ע"י משתה היין ולכן כדאי לדקדק לשתות

דוקא יין ויוכל אח"כ להוסיף שאר משקים.

ורבוה"ק נהגו. וכן ימים בשני קצת ושמחה במשתה וחייב הרמ"א כתב נהגו לקרוא את המגילה גם בט"ו וכן עורכים שולה"ט ביום זה.

}20{

ש רגעים קסומים שאינך רוצה לשכוח לעולם, אתה רוצה שישארו יעומדים וקפואי תנועה לנצח. הרגשה של עוד, נפשך משתוקקת שהם יונצחו איפה שהוא בתוככי הנפש פנימה, בעומק נפשך אתה תמה שמא חלמתי חלום? או אולי יד הדמיון מתעתעת בי? אינך יכול להבין, כיצד טוב גמור כזה, ייתכן בעולמנו רב התהפוכות.ההרגשה שלוותה אותי מעת הכנסי אל היכלו הקדוש של מרן האדמו"ר מנדבורנה ועד הפרדי לשלום, עדיין לופתת את זכרוני בלפיתה נעימה שיש בה ממש. אותו צדיק נשגב, שראיתיו בימי חיי פעמים רבות, הן בהיותו מופיע בציבור, והן בעת תפילותיו ועריכת שולחנותיו הטהורים – אך כעת... אנכי עומד פנים אל פנים מול הדרת קדשו, האברים משותקים, לא רוצים בתנועה כלשהי, הנפש רוצה להשאב אל האוירה, להתאייד בתוכה, להכלל בהתכללות מוחלטת

באוירת חרדת אלוקים ששרתה שם בחוש.והנה הרבי מולי, כבר חלוש וכואב, התפרסם בין שכבות הציבור דבר מחלתו, אך הוא, כעבד נאמן וכחייל על משמרתו, עומד בתפלת ערבית, כימים ימימה, מתפלל בדבקותו המפורסמת, ואחרי מעריב..

כך אמרו לי... תכנס ראשון אל הרבי.כאשר הגיע זמני, ונגשתי בחיל ובפיק ברכיים – כמה שיותר קרוב אל הפנים המאירות והמעונות, נעטפתי באהבתו הכבירה לכל איש ישראל, כי הלוא איני נמנה על עדתו ומסתופפי שולחנו בקביעות, ואף על פי כן, היה נראה, כמו שהמפגש הזה חשוב לו, הקטנה היא

זו? אדם מישראל... יהודי, בן של הקב"ה.כופפתי את קומתי עד כי השוותי לעצמי פרופיל של כורע כנוע, לא רחוק מאחיזת ידי בשולחן המכוסה במפה המפוספסת המוכרת כל כך, והקשבתי לדברי קדשו, אחרי שהתנצל מולי, אחד העם, על שקשה לו הדיבור, ואתמול היה אצל רופא... ואנכי הפצרתי בו, שמא יחדל הרבי מדברות קדשו, ולא אטריחנו לעת חולשה כזאת. והוא

באחת ומי ישיבנו, "קצת ידבר עמי"... וישיח וירווח לי.והנה זוך פניו מרעידות את לבבי, וחשתי שהפגישה הזאת, היא פגישה שבין עולמות. בין אנכי המוטבע בטיט היוון של עולם חדש ומפונק, לבין עולם אחר, שונה, נבדל, מול צדיק שהצטייר לי תמיד בספורי הצדיקים הקדמונים שקראתי מילדותי, ושעל ברכיהם גדלתי. הנה אני עומד למול אחד מהם, ענק שבענקים אשר מעניק חמה בקומתו, איש אשר הקדיש את חייו לעבוד את קונו ולשרת

באמונה את בניו רחומיו של מקום.החמימות שהפיץ לנגדי - שבתה את לבי, והנה המעט שהבטיח לדבר, קלח וזרם להרבה הרבה, עודנו מדבר וגונח, שח ומתאנח, כשנפשו מיוסרת מאחיזתו החצופה של גוף שעדיין אומר את דברו...

הגיב לבקשתי שיחדל – "הימים הנוראים נוסכים בי כח"! כן, התפלות הקדושות, הפיוטים האציליים, שנהגים על ידו באימה וביראה – באים כתרופת פלא למחלתו הכבדה ולגופו המיוסר. אמור מעתה, מה הם חיי הצדיק? ואיה איפה המזור לכאב גופם? קרבת אלקים!

ואותה קרבה גמורה אל השם יתברך ביקש להנחיל לי, אורח קרוא לשעתו, לא מבני העדה ולא מתושבי העיר, אך כיון שנשמה יהודית נקלעה לחדר קדוש, בקילעא דבי רב, מן היושר שיורעפו

עליה קיתונות של חיזוק ועידוד קדוש...בלהט עצור סיפר לי איך צדיקים התפללו לפני השם יתברך, ואיך היתה נראית תפלתם, וחזר בחן נפלא על סיפור שהיה רגיל על לשונו, בתפלתו של הסבא קדישא הרבי ר' מרדכילה מנדבורנה, שהאזין לה מאחורי דדשא – אותו צדיק רב דמתא, שארחה את הרבי, מרן הייטב לב מסיגעט זי"ע, ויהי כשמוע את הקול של אותו צדיק יוצא בקדושה ובטהרה, בצפרא דשבתא, בכל עוז ותעצומות,

השתומם האב"ד דסיגעט: וכי אנו אמרנו פעם את המילין הללו?ובדברו, הרבי מנדבורנה של דורנו, נגה עליו אור מיוחד שלא מעלמא הדין, היה נראה שעודנו עומדים באותו בית הכנסת רחוק מחוז וזמן, שם הרעים הרבי ר' מרדכילה תפלות מתוקות ונעימות,

המשברים חומר וגוף. הרבי, שבחר לספר לי את סיפורי המופת, בין כסא לעשור, בשנתו האחרונה עלי אדמות, היה חי את העובדות דקדושה האלו, כמו ביקש לשתף על עולמו הפנימי, שבו אין כלום מלבד הדבקות האמיצה בא'ל ברוך נעימות, כמו מאליהן סוחבות אותי המחשבות אל דמותו של הרבי מנדבורנה, שמקבל חיות בעת חולשתו מתפלות יוקדות, מקדושות נעלמות, ומחיי טוהר של צדיקים קדמונים, שהוא

בעצמו חוליה זוהרת בשלשלת יפעתם.לא היתה זאת הפעם היחידה ממש שנפגשתי פנים אל פנים עם אור פניו הכובשות, אך אותה פגישה של פרידה, בו אני רואה את הנשמה גוברת על הגוף, ומתאמצת לחזק נשמה מישראל לקראת יום הקדוש הבא עלינו לטובה – עדיין נושבת בנפשי, ועדיין תאב

אני לעוד ועוד... כמו שהפגישה נקטעה באמצע...כמה מייסר אני את עצמי, שבמענה לשאלתי, בה ביקשתי – יורני רבנו דרך לפי שורש נפשי, אותה אקבל על עצמי לתמיד, ביומא קדישא... ענה לי הרבי מנדבורנה, בוא למחר ואשיב לך, או אשלח דברי ביד שליחי... נטרפה לי השעה ולא באתי, ולו ידעתי כי לא תהיה הזדמנות עוד, על גחוני הייתי זוחל לשמוע שוב דברי אלקים חיים. לא נותר לי אלא להשתכשך באותם מים טהורים מועטים

שזרק עלי באותם רגעי קסם בלתי נשכחים.

בקודש פנימהתיאור נלבב של אחד מני רבים שפגש במדורת האש שליהטה

במעונו של הרבי הק' זי"ע

}21{

אהבת ישראלדמות דיוקנו של אביו

בחור אחד מישיבת פוניבז' היה רגיל להתפלל שחרית בצוותא עם רבינו זי"ע, ותקופה ארוכה, היה אותו בחור נכנס אל הקודש פנימה אחר התפלה ומתיחד עם רבינו לשיחות ארוכות. ואחד מבני רבינו - בחור צעיר מתקנא מאד בבחור המקבל יחס אישי מדי יום ביומו. ופנה אל אביו רבינו בשאלה, מדוע בחור שאינו משתייך לעדתנו מקבל יחס אישי והדרכה מפורטת לעניני החיים, בעוד שהוא, בנו - לא זוכה לכל זאת. ענה לו רבינו "דו האסט דאך א טאטע... )לך, יש הרי אבא(, שיכול הנך לעקוב אחר הנהגותיו ועבודתו וללמוד ממעשיו וללכת בדרכיו, אך אותו בחור... אביו אינו מסוגל להדריכו נכונה בעבודת השם וכו'. והפטיר בן רבינו, כי כיום צאצאי אותו האיש נמנים על חשובי

המשפחות בחסידות.

בית לה'..סיפר אחד ממקורבי רבינו, כי בשנה האחרונה לפני ההסתלקות, ביקשה אשה להכנס אל רבינו באופן נחרץ, וכמובן בגלל חולשתו לא התאפשר לאשר לה זאת. אך האשה לא הרפתה והתעקשה להכנס כי היא חבה לרבינו את חייה, ורוצה להודות לו על כך. כשברר המקורב לפרטי הענין, נענה כי לפני כעשרים וחמש שנה היו צריכים לקנות דירה והיות שנתפרסם רבינו כאדם גדול וחכם, נכנסו אליו עם פרטי הענין עמ"נ להתייעץ איתו בענין זה, ובמהלך כל השיחה הקשיב להם רבינו, במלוא הסבלנות והענין, כאילו הוא בעצמו עומד לרכוש אותה דירה, והתענין בפרטים השונים הרלוונטים בהחלטה זו. ובעיקר נגע לליבם שכאשר התלוננו כי קשה עליהם המלאכה להחליט מה הטוב ביותר עבורם נאנח רבינו אנחה קורעת לב של השתתפות משל

אומר הוא קשייכם – קשיי הפרטיים הם. ובצאתם מן הקודש התרגשו מאד מכל התנהלותו כלפיהם והחליטו להתחזק ולחזור בתשובה, ואמנם כיום מנהלים בית חרדי לתפארת. "ועל כך" הפטירה אותה האישה "ברצוני להודות לו, כי כיום כאשר אנו יושבים ורווים נחת יהודי מצאצינו שהולכים בדרך ה', ביודענו כי לא רחוקים היינו מבורות נשברים הרגשתנו

כי חיינו ניתנו לנו כמתנה ע"י האדמו"ר זי"ע".

דרכיה דרכי נועםומסופר על אדם מכובד בעמיו, רחוק משמירת תורה ומצוות ל"ע, וכיון שעסק הרבה בניירות ערך בבורסה, דבר אשר גורם להרבה ספקות, ביקש ומצא את רבינו, שנודע כחכימא דיהודאי אשר ניתן להתייעץ עמו בעניני כלכלה וכו', ולכולם ענה מתוך אהבת ישראל טהורה, ואף הלה נכנס מפעם לפעם להתיעץ עם רבינו בעניני עסקיו השונים, שדרשו ניתוח נתונים נבון, וראיית

הנולד בבהירות ובפקחות – זאת מצא אצל הרבי מנדבורנה.

ומספר אותו אדם, כי למרות שנכנס אל רבינו פעמים רבות מאד, אף פעם לא הזכיר לו רבינו, כי ראוי לו להתקרב לדרך התורה וכו', אלא הקשיב לו ונתן לו הרגשה שזהו אכן הדבר החשוב ביותר כרגע בעולם, וסיכם אותו יהודי )שכיום הוא מנהל אורח חיים דתי לחלוטין(: דוקא דבר זה )שרבינו לא לחץ ולא דחף אותי( זה היה הדבר אשר עורר אותי, ביותר, להתקרב לדרך ה'.

כבר מגיל ששפעם שח רבינו שיחה נפלאה עם אחד מראשי החבורות, והדריכו בכמה ענינים, וכשדיבר מענין הזהירות בכבוד הזולת, שצריך ללמד בינה את צעירי הצאן על הקפדה מיוחדת בענין זה, שהוא עיקר שבעיקרים וכו', ענה ואמר לו כבדרך אגב, שבהיותו בגיל שש, קיבל על עצמו שלא יפגע בשום יהודי, ואכן, הוא יכול להעיד שמגיל שבע לא פגע מעולם בכבוד שום אדם, ואכן כל ימיו הצטיין במידה זו, שיראת הפגיעה בזולת היתה כמורא על ראשו תמיד, ודקדק לעשות כל פעולותיו שלא תפגענה בשום אדם.

שכחתי לברך לילה טוב

פעם התקיימה בישיבתנו הקדושה, סעודת שמחת שבע ברכות לבת ראש המתיבתא הגאון רבי צבי רוזנפלד שליט"א, הרבי הגיע להשתתף בשמחה, ובסיומה, לאחר שכבר יצא מבית המדרש, וכבר עלה במעלה המדרגות אל הרכב שהמתין ברחוב חתם סופר, לפני שנכנס הרבי לרכב, פנה למלוהו ואמר לו: "שכחתי לאחל א גוטן נאכט למחותן, לך בבקשה ואמור לו בשמי, שפשוט שכחתי, ואני שלחתי אותך במיוחד, לאחל א גוטן נאכט בשמי", וכאשר הזדרז הלה לגשת למחותן ולומר לו את דברי רבינו, הביע הלה את התפעלותו העצומה מהגישה העדינה של רבינו, שהרי

לספר הודוצרור סיפורי הוד ומופת שבאו לידינו

מכ"ק מרן רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה

}22{

הרבי לא מכירו כלל באופן אישי, וגם לא הגיע לשמחה לכבודו, ועם זאת חרד כל כך שלא תחלש דעתו.

מסכת גיטין או מסכת שבתפעם התקיים בישיבה מעמד גדול לכבוד סיום מסכת גיטין בראשות רבינו, וכבוד הגאון הגדול רבי אריה לייב שטיינמן שליט"א השתתף באירוע, ואף נשא דברים לכבודה של תורה, וכנראה, היה סבור משום מה שסיימו מסכת שבת, ובדרשתו היתה ניכרת הטעות הזאת, כי התייחס למסכת שבת ולא למסכת גיטין כלל, וכשהגיע תור רבינו לדרוש במעמד, והגאון הנ"ל עדיין היה נוכח, לא הזכיר רבינו אפילו פעם אחת את מסכת גיטין, ולא נתן שום ביטוי לעובדה שסיימו מסכת זו, והיה מובן בעליל, כי מפני יראתו פן תגרם לגאון האורח חלישות דעת מסוימת על

שגגת אי הידיעה, בחר להתעלם מסבת האירוע.

ספק ספיקא של עגמת נפשאחד המשמשים סיפר, שפעם ראה דבר מופלא לגמרי אצל רבינו, שהיה ביטוי לזהירות מופלגת ביותר בכבוד הבריות. פעם באו אליו בני משפחה רחוקה קצת מארחות חיינו, ורבינו קבלם בסבר פנים יפות, כדרכו בקודש, שלא להבדיל בין נשמות ישראל, ושהו בחדרו הקדוש זמן ממושך. ואחרי שפנו ללכת לדרכם, אמר הרבי למשמש בקודש, שילך לחלון – זה היה כאשר היה מתגורר עדיין ברחוב מינץ – ויבדוק האם הם הלכו כבר, והאם אינם יכולים לראות את הבנין ממרחק המצאם כעת, המשמש התפלא ובדק, ובישר לרבינו כי אין שום חשש שהם עודם בקרבת מקום, או אז ציוה רבינו לפתוח את החלון לרווחה, כי ריח הבושם הכבד שהותירו בחדר, הפריע מאד לרבינו, אך עם כל זאת, לא רצה, שתיכף ומיד אחד שהלכו מחדרו, יראו את החלונות המוגפים נפתחים לרווחה, ויהיה להם שמץ של עגמת נפש וחלישות הדעת, על כן בירר ובדק שהם עזבו לגמרי את האיזור, כדי שלא יווצר ספק ספיקא של חלישות הדעת ועגמת

נפש כלשהי לאדם מישראל.

אין למעלה מזה - - -כאשר ערך רבינו את שמחת צאצאיו, בלטה ביותר זהירותו בכבוד הבריות, ומינה אדם מיוחד, שתפקידו יהיה לקבל את האדמורי"ם ולהושיבם בשולחן הקרואים הנכבדים בדרך כבוד, לפני אחת השמחות ביאר לו את משנת חייו, ואמר לו כהאי לישנא: הנה בעת שעושים שמחה, נשפעות השפעות גדולות מלמעלה, בהיות נשמות האבות והאמהות הקדושות אתין ומתכנשין מגן עדן של מעלה לשרות בשמחת צאצאיהם, ובודאי רבתה השמחה מאד, אך עם כל זאת, הטעים רבינו, באומרו: כל זה אינו שווה לי, אם יהודי אחד יפגע בשמחה שלנו, ועל כן מבקשך אני בכל לשון

של בקשה, להשתדל לדאוג שכל אורח יקבל את מלא הכבוד ותשומת הלב.

בזכותו כדאי להכניס אדמורי"ם הביתהבימי חיי אביו הקדוש זי"ע, לפני התעטרו בכתר ההנהגה, והיה מכונה בחיבה "דעם רבינ'ס זוהן", היה צריך לנסוע לארצות הברית לרגל שמחה משפחתית, וכאשר חיפשו אכסניה מתאימה לשהותו שם, היה המדובר על משפחת נגיד מסוים, שלבו היה רחב והיה נודע בשערים כמכניס אורחים גדול, אך להפתעתם, היתה מניעה גדולה מבני ביתו ומשפחתו, שרצו לחדול ממנהגם לארח אנשי צורה ואדמורי"ם, כי הנלוים אליהם, האורחים שבעקבותיהם, ומשמשיהם, היו עושים רעש גדול והמולה, ומשאירים אחריהם, מטבע הדברים, מבלי משים, גם נזקי רכוש וכו'. אך לבסוף

הסכימו לארח את רבינו, בנן של קדושים.ואמנם, רבינו היה להם למופת של אדם השלם בהנהגתו האצילית, ואף כאשר שב מאוחר בלילה מהחתונה, סיפר משמשו, כי ביקש ממנו לחלוץ את נעליו, ולהכנס בשקט לבית, כדי שלא להרעיש ולהפר את מנוחת שנתם של בני הבית, ומני אז הבינו כי שייך שהם ימשיכו להחזיק במדה הטובה לארח גדולי ישראל ואנשים יקרים, כי כאשר התחילו לעקוב אחריו, גילו איך שכל פרט ופרט מהנהגתו היתה מלווה בישוב הדעת ובזהירות מופלגת שלא להצר ולהעיק לאף אחד מהסובבים אותו, והיה להם לדוגמה

חיה, איך אדם השלם מתנהג בהיותו בין הבריות.

המלכת השם יתברךאם תעורו ואם תעוררו

סיפר אחד מאנשי שלומנו, כי נפגש פעם עם בעל תשובה וכששמע הלה שבר שיחו הוא חסיד נדבורנה, החל להלל ולקלס את קדושת רבינו, ואת מעלת רוח הקודש שבו, וסיפר שפעם נכנס אל הקודש פנימה בפרוס הימים הנוראים להתברך בברכת השנים, וכפי שנהגו רבים וטובים שלא נמנו על עדתנו להתברך

מפיו הקדוש לשנה טובה וכו'. ובאותה תקופה התקשה מאד לקום בבקרים, וקם רק בשעות הצהריים היה מאחר זמן קריאת שמע ותפילה, ולעיתים קרובות, אף לא מצא מנין ראוי להתפלל. אבל עתה, לקראת יום הדין, מי לא יירא, ובמיוחד חשש כי יפסיד את תקיעת השופר ביום קדוש זה. ועל כן התלבט מאד אם להזכיר קושי זה בקודש פנימה, מצד אחד רצה שהרבי יברכו כי יצליח לקום בזמן. אולם מצד שני חש אי נעימות גדולה מאוד לספר זאת לאדמו"ר קדוש וטהור שמקפיד באורח קיצוני על זמנו. אדהכי והכי הגיע תורו להיכנס אל הקודש פנימה, והוא עדיין תוהה בבחינת אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, ולבסוף, כשעמדו רגליו למול הדרת רבנו,

התבייש וביקש ברכה לשנה טובה ותו לא.

}23{

נענה לו רבינו: הרי לכאורה הגעת הנה עם בקשה פרטית כלשהי מעבר לבקשה לברכת שנה טובה. האיש עדיין התחמק ונמנע מלענות, אך רבינו חזר ואמר, הרי כשאדם נכנס, הוא מביא אתו איזו בקשה כדי שתוכל הברכה לחול עליה, ועל כן אולי כדאי

שתספר לי מה מציק לך.

ומספר היהודי, בעל התשובה, כי עדיין התקשה לבטא בשפתיו מגרעת כזאת בפני ענק שבענקים, על כן חזר וטען כי רוצה הוא

ברכה לשנה החדשה.

לפתע שאל אותו רבינו: היכן אתה מתפלל בראש השנה בבוקר, אתה הרי יודע כי יש תקיעות... ואז נדהם והודה שזה באמת מה שמציק לו, וברכו רבינו כי יצליח בשנה זו ואכן כך הוה כי באורח

פלא הצליח לקום בזמן.

שירת המלאכיםבאחד מימי ראש השנה, באמצע התפילה, הסב רבינו את פניו לנוכח הקהל, ולתדהמת כל המתפללים סימן לאחד מהמתפללים שהטלית היתה מופשלת על כתפו להחזיר את הטלית על ראשו,

והיה הדבר תמוה בעיני כל.

לאחר התפילה נשאל רבינו לפשר הענין, והסביר כי היתה לו הארה גדולה מן השמים בתפלתו ולפתע נחשך הכל, ובתחילה חשש שזו התגברות הסטרא אחרא, אך מיד עלה בלבו הסיפור המוכר על הגה"ק ר' ישראל ניג'ארה בעל מחבר הזמר "י'ה ריבון עלם" שמסופר עליו כי כאשר היה משורר את אותו הזמר היו מלאכים ושרפים מתקבצים ובאים לשמוע את סדר עבודתו ושירתו, ומסופר כי פעם אחת, בתקופת הקיץ, כחום היום אשר היה בלתי נסבל, התכסה גופו בזיעה מרוב דבקות והתפשטות, והפשיל מעט שולי שרוולו, ובאותו הרגע הסתלקו להם כל

המלאכים מן המקום.

והפטיר רבינו, כי מיד קישר את הסיפור הנורא ההוא, למה שקרה אותו באותו רגע של עיכוב, וע"כ הסב פניו כדי לראות בשל מה הסער, ואכן מיד כאשר הסתובב קלטו עיניו את האברך אשר

הפשיל טליתו, והורה לו כנ"ל.

כתר יתנו לךאשתו של אחד ממקורבי רבינו חלתה מאד ל"ע במחלה קשה. והחליט בלבו כי בראש השנה זה יקדיש את היום לתפילות בענין זה ויקרע בעבורה שערי שמים. אך כאשר נכנס לרבינו להתברך בברכת שנה טובה ולהזכיר את נוות ביתו בפתקא דרחמי, החל רבנו לשוח לפניו מענין מהות היום, שהוא יום של המלכת ה', וע"כ הדבר היחיד שצריך להיות בראש מעיינינו הוא "כתר יתנו לך ה'..." והבין אותו החסיד למה כוונת רבינו, והתעצב מאד, ועל כן אזר עוז ושאל, האם הדבר אמור גם עליו, שאשתו שוכבת בחוליה במצב כה קשה, האם גם הוא אמור להתפלל בלתי על המלכת ה' לבדו, והשיב לו רבינו, כי אכן כך, אין מנוס, ראש השנה

הוא יום של המלכת ה' ועל כן אין בו מקום לבקשת פרטיות שאינן משרתות את המטרה העיקרית של היום, והוא המלכת ה'.

אך חיזק אותו רבינו, כי מי שרוצה באמת להמליך ה' רואה סיעתא דשמיא מיוחדת בענין הפרטי שלו גם כן, והזכיר רבינו ביאורו הידוע במשנה: "כל שהיא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה", ופירש כי כאשר מתפללים על העיקר,

דהיינו המלכת ה', ממילא פוטר את כל הענינים האחרים.

והיו הדברים האלו על לבו כמים קרים על נפש עייפה, הוא יצא מן הקודש בהתפעמות גדולה באשר נוכח לראות בהשגותיו הנפלאות של רבינו, איך שנצבת לנגד עיניו המלכת קודשא

בריך הוא – וזאת הוא דורש גם מאתנו.

טל ומטר לברכהגדלו לה' איתי

בהכנה רבתי התכוננו קהל עדתינו לקראת יום ה' הגדול - מעמד קבלת התורה לקראת הכנסת ספר התורה אשר כתב רבינו והכניס בר"ח ניסן תשע"א, אנשים נשים וטף הכינו את עצמם בהתרגשות לבוא להשתתף ביום שמחת לב רבינו. וכזכור לכולם היה אותו היום יום גשום במיוחד, בכל רחבי הארץ נפתחו ארובות השמים וממטרי מלקוש הרטיבו את האדמה לקראת בא האביב. המארגנים, המשמשים בקודש ואף צאצאי כ"ק רבינו, נכנסו אל הקודש פנימה סוערים ולחוצים, ושאלה אחת בפיהם, ילמדנו רבינו היאך ירקדו התלמידים לכבודה של תורה תחת כיפת השמים כאשר בכל יציאה מחוץ לקורת גג אחת דינו של היוצא להירטב כהוגן? הפטיר כ"ק רבינו זי"ע למקורביו, אין מן המוכרח הוא כי ירדו הגשמים דוקא בשעה שתצא תורה לכיון בית המדרש, הרי יכולים הגשמים לבוא גם לאחר סיום המעמד... ואכן, כאשר אך יצא רבינו עם ספר התורה מביתו נאוה קודש התבהרו השמים, ונראה היה כי אכן עת הזמיר הגיע והסתיו חלף עבר לו. ואנשי שלומינו זכו לרקוד ולפזז לפני ארון ה' בשמחה של מצוה, ובהתרגשות יתירה נוצרו מעגלי רוקדים אל מול פני הקודש, עדי כי נשכח כי מזה כמה שעות לא היתה יכולת לצאת לרחוב מפני עצמת הגשמים. ובכך לא תם סיפורינו כי את זאת ידע לספר כל אחד ממשתתפי אותו הלילה, כי בשעת לילה מאוחרת עת אשר המעמד הסתיים בעוד חזרו אנשי שלומינו אל מחוז חפצם, החל שוב לרדת גשם במטרות עוז, כפי אשר אמר רבינו

שיכול הגשם לרדת גם לאחר המעמד.

גשמים בעתםמסופר, כי באחת השנים, בשבת חול המועד סוכות, מיד לאחר

}24{

סעודת השבת, החלו לרדת גשמים עזים, והיה ברור, כי גם אלו שלא מתלהבים מלאמץ את פטור מצטער – לא יוכלו לשבת בסוכה. אך רבינו פנה אל חלון סוכתו וקרא לשמים: רבש"ע! וכי למה רוצים בניך לישון בשבת דוקא בסוכה כפי אשר ציוית "תשבו כעין תדורו", וכל זאת רוצים הם על מנת שיהיה כוחם במתנם לעבדך בלבב שלם, ע"כ חוס נא ורחם על עמך בית ישראל והשהה את הגשם בעוד כמה שעות כדי שיוכלו עם ישראל לקיים מצות שינה בסוכה מתוך הרחבת הנפש והגוף".

ואך יצאו מילים אלו מפי רבינו פסקו הגשמים מלרדת.

ענני בורא עולםרבינו לא היה רגיל לומר את תפילת "ועננו" הנאמר בעת עצירת גשמים ואף בשנים שחונות, כאשר בקהילות רבות הכריזו לומר תפילה זו, לא מיהר רבינו לאומרה, מכיון שנהג שלא להוסיף שום הוספה בסדר תפילת שמו"ע, ועל כן לא הופיע בסידורו

כלל תפילה זו.

מספר אחד מצאצאי רבינו, כי באחת השנים, כאשר ביום ג' כסלו הוא יום היארצייט לאחיו הקדוש אייזיקל הי"ד ועדיין לא ירדו גשמים כלל, ביקש רבינו סידור שיש בו תפילת 'ועננו בורא

עולם', כי רוצה לאמרה.

ומספר הנכד: כי בשעת חזרת הש"ץ, שמעו אותו מתחנן ממש בתפילה זו, והנה אך גמר רבינו את תפילתו, והשמים החלו להתכסות בעבים וגשמי ברכה החלו לרדת מן השמים, ובהמשכו של חורף זה ירדו גשמים בכמות גדולה מאד, אשר שנה זו זכורה כשנה מבורכת במיוחד, ובודאי היה זאת על ידי תפלתו הנפלאה.

ילדיםזרעא חייא וקיימא

מספר אחד מאנ"ש כי נפגש עם יהודי שאינו נמנה על קהל עדתנו, ושמעו קורא לבנו 'איתמר', והלה הסביר שהוא קרוי על שם כ"ק מרן אדמו"ר רבי איתמר מנדבורנה זי"ע, וסיפר, שכך הוה עובדא, כי פעם אחת נכנס אל הקודש פנימה להתיעץ בענין מסוים, ואכן רבינו עזר לו בעצה ותושיה, בסיום השיחה ביקש לנצל הזדמנות זו של שהיה בקודש פנימה וביקש מרבינו שיברכו בכל הענינים, ואכן רבינו הושיט את ידו והחל לברכו ובין היתר

ברכו רבינו שיזכה לבן זכר.

ומספר אותו יהודי, כי בשעת הברכה חלפה על פניו כעין בת צחוק נוגה. שאלו רבינו מה גורם לו לחייך, וענה היהודי מתוך שברון לב: כי כבר היה אצל רבנים ואדמורי"ם רבים אשר ברכוהו והבטיחו לו כי יזכה לזרע של קיימא, אך בינתיים אין רואים שום

ישועה, וע"כ איני מאמין יותר בזה.

שאלו רבינו, וכי אינך מאמין לברכתי? הרי יכול אני לומר לך מה בדיוק הבעיה שגורמת לכך, וכאן פירט לו רבינו בדיוק נמרץ מהי אכן הבעיה, כאשר שמע אותו היהודי את אשר בפי רבינו, 'קפץ' ושאל: מהיכן הרבי יודע את זה? והרי רק היום התבשרנו שזוהי אכן הבעיה, אמר לו רבינו: רציתי שתראה שברכתם של צדיקים אינו דבר של מה בכך, ויודע אני בדיוק את הקורה עם אלה הנכנסים עם קוויטל, וע"כ חוזר אני ומברך אותך כי יולד

לך בן כעבור תקופת השנה, וכך הוה. כאשר חזר לבשר את הבשורה הטובה, חשב לשאול מהו השם המתאים לרך הנולד, אך לא קיבל מענה, וע"כ נכנס אל ביהמ"ד לברר את הענין, ושם התברר לו כי עלה רבינו בראשות כל הקהל הקדוש להשתטח על ציון האדמו"ר הזקן הרה"ק ר' איתמר זי"ע שאז חל יומא דהילולא שלו, ומספר אותו היהודי כי חשב בדעתו לתת את השם 'איתמר', חזר לביתו ונמלך בדעתו, וכעבור כמה ימים חזר אל רבינו לשאול האם אכן שם זה ראוי הוא לתינוק

זה, וענה לו רבינו, כי אכן זהו השם המתאים.

דור ישרים יבורךמספר אחד מאנ"ש כי עברה תקופה ארוכה מנשואיו ועדיין לא נושע בענין, בעצה אחת עם אשתו החלו לדרוש ברופאים, אך הרופאים יאשו אותם מאד באמרם כי לא תהיה לו אפשרות להביא ילדים לעולם, נכנס אל רבינו בשברון לב. והגיש את הקויטל מתוך בכי ואנחה על שקרה לו, רק הביט רבינו בקויטל אשר הגיש לו ואמר לו בתמיהה, ואם הרופאים אמרו שלא יהיו לך ילדים, אני הרי רואה פה דורות ישרים ומבורכים ובעזהי"ת תזכה לבנים צדיקים, ואכן כיום אותו האברך הוא אב לדורות

ישרים זרע ברך ה'.

מקוהלומד תורה בטהרה

מספר אחד מאנ"ש, אשר בצעירותו למד בישיבה אחרת, אשר ידועה היתה בשמה הטוב, אך דא עקא, שבין תלמידיה היו אף בחורים שלא נמנו על עדת החסידים, ופעם אחת כאשר נכנס אותו הבחור אל רבינו לבקש עיצה והדרכה בעניני תורה ועבודה, שאלו רבינו, האם מקפיד הוא לילך למקוה מדי יום ביומו, וענה שאכן כן, הולך הוא מדי יום למקוה, ושאלו רבינו הלאה, האם יש לו חברותא טובה שאפשר ללמוד ולהתעלות עמו, וענה הן. והמשיך רבינו ושאל, האם אותו החברותא אתו אתה לומד ומתעלה, הולך אף הוא למקוה, וענה הבחור לרבנו, כי לא, אין החברותא שלו טובל במקוה מדי יום ביומו, מכיון שאינו נמנע על קהילה חסידית כלשהי, ואין מקפידים אצלם על ענין זה, אמר לו רבינו, כי דבר חשוב הוא להקפיד ללמוד תרה בטהרה,

}25{

ואיך אפשר ללמוד תורה בטהרה כאשר החברותא אינו מיטהר עצמו במקוה מדי יום, וע"כ המליץ לו להקפיד מעתה ואילך ללמוד אך ורק עם חברים אשר מקפידים, לטבול במקוה מדי יום, מכיון שדבר זה יש לו השפעה גדולה ורבה, ואף אם זה רק

החברותא שאינו מקפיד על הטבילה במקוה.

חזותו מוכיחה עליוועוד מסופר בענין זה, על אברך ליטאי שאינו נמנה על עדת החסידים, והחל להתקרב אל החסידות, והיה נכנס מפעם לפעם אל רבינו לקבל הדרכה בדרך העבודה, ופעם אחת שאלו רבינו, האם טבל במקוה היום? וענהו לא, כי אינו מקפיד ללכת אל המקוה מדי יום, וענה לו רבינו כי לטובתו האישית והרוחנית, כדאי ורצוי לו ללכת למקוה כי הדבר ניכר מאד על פניו שאינו הולך. חשב האברך בלבו, כי אין צריך חכמה גדולה "להכיר על פניו", כי הלוא יותר סביר להניח כי אברך ליטאי אינו הולך למקוה... וע"כ החליט לנסות את רבינו בכך, וחשב לעצמו כי בבוא היום אשר יכנס שוב אל הקודש פנימה יבדוק את הענין ויברר את

אמיתות הדברים. ויהי היום ושוב הוצרך להכנס אל הקודש אל רבינו, וחשב לעצמו כי עתה הגיעה שעת הכושר, לבדוק האם יכיר רבינו בכך שנטהרתי במקוה או לא, וע"כ הלך אל המקוה קודם שנכנס לרבינו, במחשבה תחילה לבדוק את הענין בלבד, ולא לשם טהרה דייקא, ומספר ההוא, שכיום הוא אברך חסידי, כי תיכף ומיד כאשר דרך על מפתן חדרו של רבינו, קרא אליו רבינו: נו, עתה רואים כי הלכת

למקוה, שהרי פניך מאירות מאד ומעידים על כך.

בבור ההשקהכה סיפר אחד מהמשמשים בקודש, כי כידוע היה רבינו "פארער" ] = 'איש נסיעות'[ )דהיינו מרבה מאד לנסוע להעתיר בתפילה במקומות הקדושים השונים הפזורים על פני תבל(, והיה נוסע נסיעות ארוכות מאד, על מנת להתפלל על קברי צדיקים ובגללם יושיע בנים, מספר אותו המשמש כי בימי חורפו של רבינו, והדרכים לא היו סלולות, כבזמננו כל כך, ובכל אופן לא נרתע רבינו מעמל וטרחת הדרך, וביום בהיר אחד החליט כי חפץ הוא לנסוע אל עיר הקודש חברון להשתטח על קברי האבות הקדושים במערת המכפלה, והיות והנסיעה ארכה זמן רב, כאשר הגיעו לשם כבר החשיך היום, ולילה ירד על הארץ והמקום היה שומם, אולם רבינו הודיע כי עדיין אינו מוכן הוא להכנס אל מקום קבורת אבותינו הקדושים, וכי עז רצונו להיטהר במקוה טהרה, לפני שבא להתראות האבות הקדושים. ניסו הגבאים לתור אחר מקוה פתוח באזור אך כל המקואות היו נעולים, ולא הצליחו למצוא את האנשים הנכונים אשר בידם מפתחות לפתוח המקום. בלית ברירה הודיעו המשמשים לרבינו, כי הפעם יצטרך לוותר על רצון קדשו, כי כבר חיפשו היטב, אך אין בנמצא מקוה פתוח במרחק סביר מכאן. למעט מקוה אחד אשר אמנם הוא פתוח,

אך הבור ריק אין בו מים, ואמר רבינו, אם כך תנו לי לגשת לשם ואנסה להסתדר לבדי, ואכן נכנס אל המקוה הפתוח ויפן כה וכה, בדק ומישש וחיפש, עד אשר מצא את אשר ליבו חפץ והראה למשמשים כי הנה נגלה לפניו מקומו של בור ההשקה של המקוה, והיות וחפץ הוא לטבול במקוה טהרה בכל מחיר, על כן נראה לו כי בלית ברירה, יכנס אל אותו הבור ולטבול בו.

אמנם, הגבאים ניסו להניא אותו מהחלטתו זו, וניסו לדבר על לבו, כי מכיון שהמקום חשוך, ולא ניתן לראות מה גבול יש למים, וכן עד היכן מגעת עומקו של הבור, וטענו כי הדבר גובל בפיקוח נפש ממש, אך רבינו בשלו, חפץ אני להטהר במקוה,

לפני שאני נגש למקום קדוש כזה.

ורבנו החל לתכנן, הרי לכולנו יש גארטלעך )אבנטים(, הבה איפוא נקשור את כולם ביחד לחבל חזק וארוך, ואכן כך עשו, ואת החבל שנוצר קשרו לכסא שמצאו שם במקום, וכך הורידוהו המשמשים אל הבור פנימה, עד אשר נגע הכסא בתחתית הבור, ואח"כ העלוהו, ושוב הורידוהו והעלוהו כמה וכמה פעמים, עד אשר הרגיש רבינו כי טבל דיו, ומוכן הוא לגשת אל מקום קבורת

האבות הקדושים להעתיר בתפילה בזכותם.

מקוה ישראל מושיעוסיפר אחד מהמקורבים לרבנו, כי אחד מקרובי משפחתו חלה במחלה ממארת אשר התפשטה באחד מאיברי הגוף כליל, והחליטו לכרות את האבר, ולחברו למכשיר שישלים את פעולת

האבר.

בדמעות תינה לפני רבינו את צער הקרוב, כי הרי להיות מחובר למכשירים רפואיים תדיר הוא דבר שאין גוף אנושי מסוגל כל

כך לעמוד בזה, והוא כעין מות איטי ביסורים נוראים.

ביקש ממנו רבינו כי ימתין קמעה ויצא מחדרו, כעבור זמן חזר כאשר פאותיו רטובות מהמקוה, ואמר למקורב: ב"ה הצלחנו להזיז את זה שמאלה! דהיינו כי המחלה לא תכלה את כל האבר אלא רק את חלקו, ולא יצטרכו לכרות את כל האבר, ואכן למחרת לפני הניתוח - בדקו הרופאים שוב, והשתוממו לראות, כי ללא שום הסבר - המחלה נסוגה, לכיוון שמאל האבר, ומהלך כל

הניתוח השתנה, ואותו קרוב משפחה ניצל מכריתת האבר.

והפטיר אותו המקורב כי בידיו שני צילומים מהאבר, האחד לפני טבילת הרבי, בו נראה בברור כי האבר חולה, והתצלום השני, אשר נעשה לאחר טבילת רבינו, ובו נראה בברור כי המחלה

נמצאת רק בצד שמאל של האבר, ויהי לנס.

פקידת עקרותבנים אתם לה'

מספר אחד מחשובי אנ"ש שהיה נוכח בעת שנכנס יהודי אחד

}26{

אשר אינו נמנה על קהל עדתנו, בבקשה שהיות ושמע הרבה סיפורי מופת אשר נפקדו עקרות בזכות רבינו והוא מחכה לפרי בטן זה כמה שנים, רוצה הוא הבטחה מפה קדשו של רבינו שיברכו בזרע של קימא, נטל רבינו את הקויטל וראה מה שראה והחל להתחמק ממטלה זו ואמר להאי גברא כי לא ענין פשוט הוא, והאיש החל להפציר ולבכות שיבטיחו רבינו בכל מחיר שבעולם, אך רבינו בשלו, כי אינו יכול להבטיח. האיש במר ליבו, החל לצווח כי הוא לא מתכוון לותר בענין זה, ואם יהיו לו ילדים מבטיח הוא לרבינו, כי לא יהנה רבינו מהם שום טובת הנאה, דהיינו שלא ילמדו במוסדות של רבינו וכהנה וכהנה. עודו מדבר קם רבינו מכסאו ואמר, אם כך, שהכל לשם שמים ממש, הריני מבטיחך, כי יולדו לך ילדים. ומספר אותו המקורב, כי אכן

כעבור תקופה התבשרו כי נולד לאותו יהודי בן זכר.

על קיום התורה וקיום העולםמספר אחד מאנשי שלומנו, כי בצעירותו, כאשר עבר כברת זמן מעת נישואיו הלחיצוהו שיפנה לדרוש ברופאים, ואכן פנה לרופא גדול בתחום, והרופא המליצו לא להתמהמה ולהתחיל בהשתדלות כלשהי בענין זה, בצר לו פנה אל רבינו בשאלה מה לעשות, הרגיעו רבינו עד למאד, ואמר כי אינו צריך לכלום, כי אם לשבת וללמוד בהתמדה ובעזהי"ת עוד יהיו לו ילדים, ואכן כך עשה, ומיותר לציין כי כעבור תקופה אכן נפקד בזרע של קימא.

כי חזק – ברך בניךבאחד מהכנסים אשר דיבר רבנו בפני הנשים, ביקש מכל אחת ואחת שתקבל על עצמה קבלה טובה בענין הצניעות, והבטיח שבעבור זה יושעו בכל ענין שצריכים. ושמעה על ענין זה אשה אחת שלא נמנתה על נשות קהל אנ"ש, אשר זה כמה שנים מנישואיה לא נפקדה עדיין בזרע של קיימא, וביקשה לשאול את רבינו האם גם אשה שאינה נמנית על עדתו, יכולה להצטרף להבטחה זו, וענה הן – שהרי המטרה היא להרבות כבוד שמים. ואכן קיבלה אותה האשה על עצמה משהו בענין הצניעות, ובתוך

תקופה נפקדה בדבר ישועה ורחמים.

זרעא של קיימאעוד מספר אחד מאנ"ש, שזמן רב אחר נישואיו לא נפקד בזש"ק, ובצר לו פנה אל רבינו, ובנועם דברו הרגיעו שיפקד בדבר ישועה ורחמים, ואכן דברים אלו חזקוהו מאד. אך לנוות ביתו הקושי היה לבלתי נשא, וע"כ באחת מההזדמנויות, כאשר הרגיש כי היא שעת רצון, נכנס אל רבינו בבקשה כי אולי אפשר לקרב את הישועה? ענה לו רבינו כי אכן אפשר לפעול ישועה בבחינת 'אחישנה', אבל מי יודע מה המחיר אותו יהיה עליו לשלם, מחיר אשר יכאב הרבה יותר מאשר ההמתנה העכשווית. ואכן חלפו עברו הימים ואותו החסיד נפקד בילדים, אשר הם זרע ברך ה'

כולם בריאים ושלמים.

קבלהגלה מדרש הנעלם

כמו בכל עניניו, היה רבינו מצניע מאד את בקיאותו במכמני התורה בכלל, ובפרט בעניני נסתר - בהם היה טמיר ונעלם כל כך, עד שהיה נזהר מלהזכיר איזה מראה מקום מספרי ח"ן בדבריו הקדושים, וגם כשהיה מזכיר כבר ענין אחד מכתבי האר"י, היה

מקדים ומכסה ביראה וענוה, כידוע וזכור לכל.

אמנם זכינו, ובאיזהו מקומן הוסר הלוט וניתן רשות לחזות בגדול השגתו ובקיאותו בהליכות בית ה', בחכמת הזוהר והאר"י הק' ותלמידיו והאוחזים בדרכיהם מקרב גדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והכול בענוה בלב נשבר עד כי היה ניכר, כי כל חכמתו היא מצד קדושת נשמתו ודבקותו הנוראה בחי החיים.

מספר אחד מכותבי התורות של רבינו, כי בזמנים שחבלים נפלו לו בנעימים להעלות את התורות של רבינו עלי כתב, היה מנהגו להכנס כבפעם בפעם אל הקודש פנימה, לברר המקור המדויק

למאמר או המדרש שנזכר בתוך הדא"ח.

)וכידוע שנראו בענין זה דברים נפלאים, שפעמים נעלם מאמר אחד שאמר רבינו שזוכר בוודאי שהוא בדף מסוים בספר פלוני, ואחר שבדקו היטב, העלו ומצאו דפוס ישן שמופיעה שם השורה

בדיוק רב(.

וארע פעם אחת, אשר בשבת פרשת נח, בהיותנו עמו כמנהגנו באתרא קדישא דרשב"י, דיבר רבינו בענין הספירות הקדושות, וענין יניקת הסט"א בימות החול, וביטול היניקה בשב"ק על ידי עליית העולמות וגודל המרחק וכו', ואמר כדרכו שאיתא ב"הויכע ספרים" )הספרים הגבוהים - דהיינו ספרי הקבלה( מבלי לפרט. ניצל הכותב את ההזדמנות לעמוד על חדר נעלם זה בהיכלו של רבינו, ונכנס אל הקודש פנימה לשאול היכן הוא המראה מקום המדויק לאותו ענין. ותיכף היה נראה על רבינו שלא ניחא ליה מזה ואמר: "ווייסט דאך אז איך האב נישט ליב צו שיקן צו א זעלכע אדרעסן"... )אתה הרי יודע, שאינני אוהב להפנות אל 'כתובות' שכאלו...( אך הכותב דחק עוד, עד שהראה לו רבינו

המראה מקום במדויק בפרי עץ חיים.

חברותא עם אחד מגדולי המקובליםעוד בימי בחרותו של רבינו, היה לומד בקביעות בתורת הנסתר עם הגה"צ המקובל, רבי אשר זעליג מרגליות זצוק"ל, שהיה מגדולי המקובלים בדור הקודם, ורבים מגדולי הקבלה גדלו על ברכיו ושתו מבארו. רבינו עמל בכל כוחו להסתיר את שיעורו זה מן הבריות, אך הדבר נודע לרבים בעת שמחת נישואי רבינו, כאשר הגאון רבי אשר זעליג שכבר לא נהג עוד לצאת ולבוא מעיה"ק ירושלים ת"ו, מחמת גילו, הטריח עצמו עד לתל אביב,

}27{

כדי לקחת חלק בסעודת אחד מימי השבע ברכות ולקיים מצוות שמחת חתן וכלה. הופעתו עוררה פליאה רבתי בעיני המסובים, אך תיכף כאשר כובד לדבר נתגלה הסוד, כשברוב התרגשות קשר כתרים לרבינו, והעלה על נס את גודל צדקותו וקדושת נפשו ופרישותו, עד שכל לימודו בחכמת הקבלה הוא על מנת לקיים ולעלות במעלות קדושים וטהורים. וכדאיתא בספר הקדוש 'יושר דברי אמת' בשם הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, שאמר, שמעודו כל מה שרואה בספר, אין לפניו הפרש או גמרא או קבלה, אינו רואה שום דבר אחר זולת איך לעבוד את השי"ת וכו'.

ספר שער הכוונותבכלל, כל דרכו של רבינו היתה כעין בבואה לעבודות הצדיקים מן הדורות הקודמים, בביטול נפלא להשי"ת, ושום דברים חדשים בחשיבות ופרסום כאומר חכמתי היא שעמדה לי ח"ו, רק הכל בענוה וכמי שאינו, וכמו שמצייר האלוקי הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע בצעטיל קטן והנהגות האדם. מה גם בענין לימוד הנסתר, מה שנראה לסובבים כמציץ מהחרכים, שהיה לומד זעיר פה

וזעיר שם, בעת רצון ושעות נעלות בלב בוער ופחד גדול. וכן העיד אחד המשמשים, שפעמים ראה לרבינו בשעה שקודם לתפילה, יושב בחדר קודשו ולומד בספר הקדוש 'שער הכוונות', ומפעם לפעם נשמע כמדבר אל עצמו, בוכה ומתאונן על ריחוקו וקיצורו בעבודת השי"ת. כך באו אצלו תמיד ההשגה והענוה

כרוכים זה בזה.

הכנה למצוה על פי הקבלהגם בעת ההכנה וקיום מצוות מעשיות הבאות מעת לעת, כשופר ולולב ומגילה ומצה וד' כוסות וספירת העומר, וכדומה, נראה עוסק בכתבי המקובלים, ומה שנגלה לעין כל הוא הסתכלותו וכוונתו בסידורי הרש"ש ור"ש בעת הנענועים וכדו'. והיה מביט בחשק ופחד, עד שנראה בחוש גם למי שאינו מקובל, שנשמתו משגת בשמות הקדושים הרבה הרבה לאין שיעור ממה שאפשר להשיג בשכל אנוש על ידי לימוד חכמת הקבלה כל ימי חייו.

אשרי עין ראתה כל אלה.מספר אחד המשמשים בקודש אשר זכה לשמש את רבינו בזמן ההכנה לנענועים בסוכות, אשר כידוע היה משכים קום, כדרך רבותינו הקדושים, ועוד קודם עלות השחר נכנס ברטט וזיע

לאגוד הלולב ולערוך הנענועים בקולות ובבכיות. כי בשנה אחת ראה את רבינו בזמן ההוא קודם נץ החמה מתייגע מאוד בלימוד בסידור ר' שבתי, מחמת שהיה הסידור ישן ומתפורר ונראו השמות הקדושים בעיון ומאמץ גדול, ואזר המשמש חלציו ורץ לביתו שלו עצמו להביא משם סידור חדש במהדורה יפה ומאירת עינים, וכן הביא עימו ספר הקדוש 'שער הכוונות' דפוס חדש והניח על השולחן, ותיכף כשראה רבינו את הספרים לקחם, ועיין בהם בשמחה גדולה. אמנם, בעת הנענועים הסתכל בסידורים שלו שהיו ישנים, אך אחר התפילה חזר וביקש את

החדשים, ונטל רשות מן המשמש להחזיק אצלו את הספרים עד אחר הסוכות.

תורת הנסתר בהסתראמנם בכל התפילות של חול או של שב"ק היה רבינו מתפלל מתוך סידור רגיל, אך כאשר נאלץ להתפלל בביתו מפעם לפעם מחמת סיבות שונות, היה מתפלל לפעמים מתוך סידור ר"ש.

לרוב נמנע רבינו לדבר בקבלה ובפרט עם אנשים אחרים, כנזכר לעיל, אמנם באופן יוצא מן הכלל נהג לשוחח מפעם לפעם עם איש אחד מבאי ביתו בעניני קבלה, וממנו נשמע כי רבינו נהג לדבר בלשון המקובלים היינו עם הקיצורים, הרמיזות והלשונות הידועים שהשתרשו אצלם, עד שנראה כמו שעוסק בזה הרבה, אמנם, לעיני באי ביתו לא נראה הדבר אלא לפרקים וכנ"ל, כשברוב הזמן נראה עוסק בהוויות דאביי ורבא ולימוד הלכה. האיש הנ"ל הרבה להביע פליאתו איך שמצד אחד רבנו מדבר

כמו מקובל, ומאידך אין לדבר שום ביטוי כלפי חוץ.

אשרי העומדים על סודךאחד מגדולי הדור שעמד בקשרים מיוחדים עם רבינו בכמה וכמה הזדמנויות, ואף זכה לקיים עם רבינו שיחות ממושכות, התוודע לאחר שנים ארוכות של קשר עם רבינו, כי רבינו בקי בנסתרות.

והנה הגדול הנ"ל עסק בזה רבות, ותדיר היה מנסה להכנס עם רבינו לשיחה בעניני קבלה, אך רבינו התחמק ממנו בחכמה נפלאה. וכמו שהיה דרך רבוה"ק ושאר צדיקים כידוע ומפורסם. ומשנודע להגדול הנ"ל הדבר הזה מפי איש נאמן אחד, שהתבטא שרבינו "לעבט קבלה'דיג", השתומם מאוד ואמר, כי למרות שידע מקדושתו של רבינו בהליכותיו ופרישויותו המופלגות, הנה עתה הוא יודע ביותר כי מאד שגבו דרכיו, ומגלה טפח ומכסה אלפים אמה, ועקבותיו לא נודעו, ובודאי זה דרכו בכל

ענייניו ומי יעמוד בסוד קדושים.

שבתש'בת ב'ו ת'שוב

בשבת העליה לתורה לבן אחד מחשובי רבני אנ"ש, אשר נערך בצילא דמהימנותא של רבנו. הגיע מרחוק אף הסב מצד הכלה הגה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל ראש ישיבת פינסק קרלין, להשתתף

בשמחה.

במהלך השבת השתתף בכל התפילות והשולחנות הטהורים אשר כפי הידוע, רבו האנשים, אף כאלו שלא נמנו על עדת חסידי נדבורנה וזכו להשתתף בחויה רוחנית זו, הרגישו הרגשת

}28{

התעלות מיוחדת מנועם קדושת השבת אשר שררה במקום. ועצם ההסתכלות בזיו פני קדשו של רבינו, גרם להם להרהורי תשובה ורצון להתקרב אל ה' ולתורתו. ואף גם הרב גרוסמן הביע התפעלות והתרגשות יתרה מרוח הקדושה אשר ניתן היה למשש בחוש, ובמהלך השבת ניסה לשתף שוב ושוב את הקהל בהרגשת ההתרוממות אשר חש במהלך עבודת הקודש של רבינו בעת עריכת השולחן הטהור. ועוד הוסיף ואמר, שהרי ידוע שבשנות קום המדינה הסתובבו ברחובות ירושלים הרבה בחורים 'נושרים', כאלו אשר נתפתו לרוח הציונות ועזבו דרך ה', ולפיכך הפטיר, כי ברי לו, שאילו היו מתקיימים בימים ההם "טישים" שכאלו, והיו הנערים משתתפים בהם, ודאי שהיה הדבר גורם להם להרהר בתשובה, והיו נשארים שומרי תורה ומצוות

והיה מציל הרבה מן החטא.

שדוכיםבחור כהלכה

מסופר על אחד מהמקורבים אל רבינו, שהפך לאבל מחולו לאחר שבתו אשר היתה מאורסת לבחור חשוב עזבה שידוך, והיו הוא ובני ביתו שבורים מאד מהסיפור, וכן היו כאובים שהבת אשר היתה כשרה וצנועה - תצטרך להתפשר בשידוכיה רק בגלל התוית של "שידוך עזוב", והחליטו להתעקש בקודש פנימה עד

שתובטח להם הבטחה מוחלטת בענין זה.כאשר נכנסו לרבינו, שמע רבינו את אשר על לבם והשתתף בצערם כדרכו תמיד, וכך ענה להם הבה ואספר לכם סיפור אשר קרה אצל זקנתי, הרבנית הצדקנית מרת חיה ע"ה, מחברתו הטהורה של כ"ק מרן הרבי ר' מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע. ומעשה שהיה כך היה, שהיתה מאורסת תחילה לחתן הגון, בשם מרדכי, ועזבו השידוך. ובהיות שהיתה מצאצאיו של הרה"ק מיאס, פנתה אל זקנה הגדול לתנות את מר גורלה, מה יהיה בסופה. וענה לה זקנה הקדוש, כי קרובה ישועתה לבוא, ובעזהי"ת תזכה להינשא למרדכי אחר אשר יעלה על קודמו למאד, ואכן כעבור תקופה התארסה עם זקני הקדוש הרבי ר' מרדכי'לה, ואיני צריך לספר

לכם את פרשת גדולתו של "מרדכי" זה. כאשר סיים רבינו לספר את הסיפור, הושיט את ידו לאבי הבת ושלח אותו ואת בני ביתו לשלום. וכששבו הביתה, שוחחו האם ובתה על הרגשת הרוממות, אשר עמד בחלל החדר, ותוך כדי דיבור קלטו, כי לא הושגה מטרתם בהכנסם אל הקודש, כי הרי כל מטרת בואם אל רבינו, לא היתה כי אם לצאת בהבטחה מפורשת לישועה וקרובה, ועתה נשבו כל כך בדברי ההרגעה של רבינו, שלא עמדו על דעתם ויצאו ללא הבטחה מפורשת

זו אשר קיוו לקבל. ובכן הפצירו שוב ושוב באבי הבת שיכנס שוב ויבקש מרבנו שיבטיח מפורשות כי יזכו בקרוב ממש לראותה מאורסת לזיווג

הגון, אזר אותו המקורב עוז במתניו ונכנס אל הקודש פנימה לחזור על שאלת בני ביתו: עד מתי, הפטיר רבינו וענה לו, וכי כדי לספר לאנשים סיפורי צדיקים בעלמא יושב אנכי על כסאי זה? ושוב הושיט ידו לחיים ולשלום באומרו כי בעזהי"ת תזכה לחתן הגון בכל הענינים. המקורב יצא בידיעה גמורה כי אינו צריך ללחוץ יותר בענין זה, ולא הוצרך לחכות זמן רב עד אשר כעבור תקופה התארסה בתו זו, עם בחור הגון אשר בא ממשפחה מכובדת ובעלת אמצעים, אשר הפגם של "שידוך עזוב" לא

הרתיע אותם, וזכתה לתורה וגדולה במקום אחד.

ארבע אני יודעמספר אחד ממקורבי רבינו, כי כאשר הגיע לפרק האיש מקדש אצל צאצאיו, הרגיש שהוא מבולבל מאד משלל ההצעות אשר נחתו עליו, ובפרט שהיו אחד יותר טוב מהשני, נכנס אל הקודש פנימה, ושאל – איך ידע מהו השידוך הנכון? נענה רבינו ואמר: נו, אם אתה כל כך דואג, הינך הרי שאקל עליך בכך שאת ארבעת

השידוכים הראשונים לוקח אני על עצמי. למרות שלא הבין את עומק דברי רבינו - נצר הדברים בלבו, ואכן זכה המקורב והשיא עד כה ארבע מצאצאיו, כולם עם זווגים הגונים ומשפחות חשובות, כפי אשר מספר, כי אצל כל אחד מהם ראה מופתים גלויים, וניכר היה, שרבינו דאג לכך אישית, וממשיך עוד ומפרט, שכאשר החל לשמוע שידוכים לילדו החמישי, נחלש רבינו מאד, ולא הספיק לסגור שידוך אצל צאצא זה, ורבינו איננו אתנו, ומפטיר אותו המקורב כי עתה הבין טוב

טוב מהי משמע: 'ארבעה - לוקח אני על עצמי'.

שמירת הדבורש'תיקה ב'שבת ת'ענוג

סיפרה הרבנית הצדקנית תליט"א, כי מיד לאחר נישואיהם, ביקש רבינו את רשותה לנהוג במנהגו של "לא יהיה דבורך בשבת כדבורך בחול", וכמובן שהרבנית נתנה הסכמתה, כפי הידוע שעמדה לימינו של רבינו במסירות, ואכן משבוע שלאחר שבת שבע ברכות נהג רבינו בתענית דיבור מדי שבת בשבתו שנים רבות. עד אשר קבל עליו את עול ההנהגה וצרכי הציבור נתרבו, והיה צורך לדבר בשבתות לצורך הכלל, החל להתענות

בתענית דיבור בימי חמישי במקום בשבת קודש.

ולבנים אומרים לנו עשווסיפר אחד המשמשים בקודש כי כאשר החל רבינו להתענות תענית דיבור גם בימי שני, וכידוע כי צרכי עמך מרובים, כפי הידוע שרבים, אף כאלו שלא נמנו מעדת חסידיו, צבאו על פתחו

}29{

לבקשת עצה וברכה, ועתה כאשר הוסיף רבינו יום בתענית, ירד יום בקבלת קהל - דבר אשר התקבל בתמיהה, מכיון שהעומס

היה תדיר גם כאשר קיבל אנשים ארבעה ימים בשבוע. שאל את רבינו אחד מהמשמשים, מדוע הוסיף רבינו יום נוסף לתענית דיבור, וענה לו רבינו, כי אכן, דוקא והיות צרכי עמך מרובים ואין מניחים לו יום ולילה, ואז החליק רבינו ידיו על זקנו והפטיר "ולבנים אומרים לנו עשו" - מען דארף דאך אנגרייטן צידה לדרך' )הלוא צריך להכין צידה לדרך( ]והוא על פי המאמר הידוע מרבינו הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע על הפסוק הנ"ל, ובתוך דברי קדשו: 'אבל "הלבנים" היינו השערות הלבנות - "אומרים לנו עשו", המה המעוררים אותנו ואומרים לנו עשו תשובה והכינו צידה לדרך' )ספר 'פנים מאירים'([ אין ברירה כי אם להכריז על תענית דיבור יום נוסף, על מנת שיוכל לעסוק

בעבודת הקודש ללא מפריעים.

זה השולחן אשר לפני ה'סיפר אחד מרבני אנ"ש, שבעבר זכה להתעסק בקדשים ולהיות מכותבי התורות של רבינו, והיה מן היוצאים ונכנסים אל הקודש פנימה תמידין כסדרן בענין הדא"ח, באחד מימי ניטל, נכנס לרבינו זי"ע, ושאל אותו רבינו: מה עכשיו, )כאומר - בענין הדא"ח אי אפשר להתעסק בשעות אלו(, נענה הלה כי עתה הגיע לשוח בסתם שיחת חולין. הזדעזע רבינו מאד, דפק על השולחן והפטיר:

"על שולחן זה לא דיברו שיחת חולין מעולם".

שמירת העיניםשח עינים מראות ברע – גם כשהן פתוחות

מספר אחד מותיקי ומזקני אנ"ש, אשר פעם אחת זכה לנסוע בצוותא עם רבינו הקדוש לעיר רחובות ת"ו, באוטובוס נוסעים, ורבינו הקדוש היה אז אברך צעיר כבן עשרים ותשע שנים, ובסוד שיחם ושיגם, שחו אודות עניני עבודת השם עמוקים, באהבה ויראה להשי"ת, ובין בתרי הדברים, עלה הנושא של שמירת

העינים, והתעוררות לזכות לזה וכו'. וענה ואמר רבינו, כמשיח לפי תומו, שיש לו שמירה עליונה מן השמים, אשר יכולה אשה לעמוד כנגדו, ותשיח לפניו את הצטרכותה, והוא לא יראה אותה כלל. וסיפר המקורב הזה לנכדו, שלפי התנהגות אדמו"ר זי"ע ויראתו הבולטת, האמין לו כבר אז

בימי אברכותו שעלה והתעלה למדרגה נשגבה זו.

אין העין רואה מה שהלב לא רוצהושוב היה מעשה, בנידון זה, שארע פעם, שאחד ממקורבי רבינו הקדוש הלך לפניו ביציאתו מביהמ"ד ברחוב מינץ, ופתח לפניו את הדלת, ובדיוק אז חלפה במקום אשה, וכאשר התנצל לפני

רבינו, באמרו, שבגללו נכשל הרבי בראיה לא ראויה, והלוא מגלגלים חוב על ידי חייב, ואם כן, עליו לבקש ממנו מחילה, ענה ואמר לו רבינו, אין לך צורך בהתנצלות, שהלוא לא ראיתי כלום, ותדע, שהעינים שלי מחושלות, ואינן רואות כלל מה

שאין צריכות לראות.

הכל חפצים ליראה את שמךבחודש אלול בשבת קודש אחר הצהרים התלוה אחד ממשמשיו של רבינו בדרכו מביתו אל בית המדרש לאמירת תהילים, בדרכם לפני המחיצה הלבנה של עזרת הנשים עמדו כמה ילדות קטנות, והרבי נעצר כשלושה מטרים במרחק מהן, מחשש זהירותו המופלגת וקדושתו, המלווה בהבחינו שרבינו נעצר מיהר לזרזן, תוך כדי שהוא מקדים את הליכת רבינו במרוצה, ופנה אליהן שתעזובנה את המקום במהירות, ואמנם, כאשר רק הבחינו בדמותו ההדורה של רבינו, נבהלו ללכת משם. כשהמשיכו הרבי ומשמשו ללכת, לפני שהחל לעלות במדרגות, אחז בידי המשמש ולחץ אותה, ואמר לו תוך כדי קריצה: "וכי אתה אינך יהודי?" היינו הלוא מה הבדל ביני לבינך לגבי שמירת עינים ופרישות, שאתה צריך לפנות ולבקש שילכו, הלוא אתה מצווה

על שמירת עינים בדיוק כמוני.

סורו טמא קראו למועיניו הקדושות של רבינו הקדוש, אחר זיכוך של ימים ושנים, היו רואות למרחקים, והיו תלמידיו וחסידיו משתוממים על עינים פקוחות ללא שיור. כך היה מעשה, באחד שהגיע אל שולחנו הטהור בליל שבת, ותיכף כאשר הבחין בו רבינו, כיסה את פניו הקדושות, שלא יוכל לראותו כבעת אמירת התורה. ואחר זמן מה, כאשר הבחין שהוא עודנו שם, ביקש שיאמרו לו בעדינות שיעזוב את המקום, וכך עשו, ואחרי שהלך, ביקש אחד מהצורבים הצעירים לבדוק אחריו, מה פסול מצא בו רבינו, והלך עם חברו אחרי האיש, שירד לרחוב ז'בוטינסקי, ושם ראו איך השיל מעליו את חזותו הדתית, הוריד הכיפה, ונכנס לרכב ונסע, רחמנא ליצלן, ואז ראו את עיניו הצופיות של רבינו, שלא

רצה שמחלל שבת ישב בשולחן הטהור.

לא נעלם מעינו מעשינובחור מאנ"ש נכנס פעם אל הקודש פנימה, במהלך שיחתו עם רבינו, שאל אותו רבינו הקדוש לפתע: האם התפללת מנחה היום, ענה הבחור: כן, והמשיכו לדבר. ואחר זמן מה שאלו שוב רבינו: היכן התפללת? ענה הבחור: בבית המדרש 'בית הלל', אחר כמה רגעים שאלו שוב: האם אתה בטוח שהתפללת מנחה היום? כאן נשבר הבחור והודה שאכן לא התפלל מנחה, אמר

לו הרבי: 'רק רציתי שתדע שאני יודע'.

}30{

הגוף אשר משרת לנשמה הקדושהכאשר התאשפז רבינו הקדוש, בצעירותו, בתקופה שעבר את הניתוח ברגלו, הסתובב אביו כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'דבר חיים' זי"ע בבית הרפואה כשהוא מתוח ודואג, כשראה זאת פרופ' סולובייצ'יק פנה ואמר לו: מה הנכם מתרגשים מזה, הלוא זה אינו ניתוח מסובך כלל וכלל, ענהו ה'דבר חיים': וכי יש לך מושג

באיזה גוף אתה עומד לגעת?

אם רוצים באמת...ואכן ידוע כי רבנו זי"ע עמד על כך במסירות נפש כל השנים, וכפי שסיפר תוך כדי שיחה עם כמה אברכים שנכנסו אל הקודש פנימה לשיחת חיזוק בנושא לימוד התוה"ק מתוך שמירה על תענית דיבור. וכה סיפר להם רבינו: כי מאחר והתחתן בחודש תמוז וחודש אלול קרוב מאד לזמן זה, ורצה לעשות תענית דיבור כמנהגו כל השנים אך לא רצה לפגוע ברבנית הצדקנית תליט"א מיד לאחר נישואיהם, על כן סיפר לה על מנהגו והדגיש לה כי האפשרות להמשיך במנהגו זה יסב לו נחת רוח, מכיון שזה דבר אהוב עליו. והרבנית, שצדקנית גדולה היא, רצתה להיטיב עמו, ולאפשר לו את שאהבה נפשו, ולכן אפשרה לו זאת, כדרכה

תמיד לתמוך במעשיו הנשגבים.ובכך הסביר להם, כי אם רוצים באמת משהו - מוצאים דרכים להשגת הענין, וכן התבטא: הרי הנני אדם בשר ודם, ואני לא דיברתי בזמן הלימוד למעלה מששים שנה - סימן שכל אחד

יכול לעמוד בזה.

שתיקה לשם שמים.מסופר על רבינו כי בימי בחרותו התחיל בתענית דיבור ארבעים יום רצופים, כפי שאיתא מהאר"י הקדוש זי"ע וזה לשונו: "מי ששומר עצמו בשתיקה ארבעים יום רצופים בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק"; אך מכיוון שרצה הדבר לשם שמים, עשה מאמצים כי לא יהיה ניכר הדבר בהתנהלותו, כדי שלא יודע הדבר לאחרים. ואכן במשך שלושים ותשעה ימים, עלה בידו לשמור הדבר בסוד, אך ביום הארבעים נודע לו כי שתיקתו נודעה לאחד, וההוא קלט כי יתכן וזוהי מטרתו, ע"כ הפר רבינו את תעניתו ודיבר כמה מילים באזני האיש ההוא, ובלבד שלא תהיה רוח

הקודש מושגת על ידו עם שמץ של נגיעה שלא לשם שמים.

אומנות השתיקהוכה סיפר רבינו: בדידי הוה עובדא, ועדיין חקוק היטב בזכרוני; לפני למעלה מיובל שנים היה הדבר, בבחרותי בעת שגרנו בעיר יפו, והייתי לומד בלילות באחד מבתי המדרש המרוחקים, באחד מן הימים שיניתי משום מה מדרכי, ובשעות הקטנות של הלילה נקלעתי לשוק, והנה באמצע הדרך, יוצא מכיוון המשחטה מאן דהוא, שלא הכרתי כלל, והחל לקללני נמרצות בצעקות רמות,

בביטויי גנאי חריפים כפי שמעודי לא שמעתי כמותם. כה רמים היו הקולות שהקים, עד שאנשים התקבצו שם מכיוון שנראה היה כי עוללתי לו דבר נורא מאד ח"ו, ואנכי בתוך, לא ידעתי את נפשי מרוב פחד ובהלה. במחשבה ראשונה חשבתי להמשיך במהלכי ולהינצל מבזיונות אלו, אך עלה בדעתי והתבוננתי שהלא הנני הולך לראשונה בדרך זו ובדיוק הגיע אדם זה. נו, אם כך נראה כי מה' יצא הדבר, "וה' אומר לו קלל", החלטתי איפוא, שאיני זז משם, "ויותר מכך" - הפטיר רבינו – "התחזקתי בידיעה, כי על כל רגע שאדם בולם פיו נחסך ממנו דברים הרבה, ואם כך, כדאי הדבר להמתין, עד שיסיים הלה את דברו, וכך שמעתי עלבוני

בשתיקה כעשרים דקות, עד הלה כילה את זעמו"...

שמירת הזמןידיעת ערך הזמן

סיפר אחד מהמקורבים לרבינו, כי בימי בחרותו, נכנס פעם אחת אל רבינו לשיחת חיזוק, בעניני שמירת הזמן, והסביר לו רבינו את חשיבות שמירת הזמן, ואמר, אם אדם מאחר אפילו בחמש דקות אין זה רק אותם החמש דקות שהפסיד, אלא זה מעין הצהרה כי זמן אצלו אינו זמן יותר, ועל כן כל איחור - אף הקטן ביותר נחשב כזלזול בזמנים, ואדם אשר שומר על זמנים מבטא את הערכתו לערך הזמן, ואילו אדם שאינו מדייק בזמנים, אף אם הסטיות קלות, מעיד הוא על עצמו כי הזמן אינו ערך אצלו.

וממשיך ומספר אותו המקורב אל רבינו, כי לתת תוקף וחיזוק לדברים, סיפר לו רבינו, כי עוד בהיותו "דער רבינס' זוהן" קבע חברותא עם אחד מחשובי זקני החסידים. ונקבע זמן השיעור לחברותא בשעה שלוש בצהריים בדיוק, והמשיך רבינו לספר בשבח החברותא, באומרו, כי במשך תקופה ארוכה התקיימה החברותא בשעה שלוש, ולא קרה שהתאחרו ללמוד אפילו

בחמש דקות.

'עוברים לפניו כבני מרון'כ"ק מרן אדמו"ר בעל "הדבר חיים" זי"ע פירש מאמר הגמרא בראש השנה: 'כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון' - דהיינו כל באי עולם זוכים בדין, בזכות אותם בני מירון, הצדיקים הטמונים בעפרות מירון, כפי שהעיד רשב"י על עצמו 'יכולני אני ובני

לפטור את כל העולם כולו מן הדין'.

רבינו היה נוהג לנסוע להשתטח בקברי צדיקים בגליל ובמיוחד במירון אצל התנא האלוקי רשב"י ור' אלעזר בנו, למען אשר

ימליצו טוב בעדנו בימים קדושים אלו.

באחת השנים ביקש רבנו לטכס עצה איך יוכל לגרום לכך, כי אנ"ש המצטרפים לנסיעתו - ינצלו גם הם את הזמן כראוי, ולא

}31{

יתבזבז זמן יקר כל כך בנסיעות וכו'. על כן הגה רעיון נפלא בעיניו, כי יזנח את תכניותיו להספקים המרובים אשר רגיל לנצל בהם את הזמן, ולמרות שיכול היה לנסוע ברכבו הפרטי נסיעה נוחה ומהירה, החליט להצטרף לנסיעה באוטובוס עם כלל אנ"ש כדי שכולם ישמרו על הזמן. וע"כ הורה להזמין אוטובוס קומותיים על מנת שיהיה כל הקהל הקדוש מרוכז במקום אחד, ובמהלך הנסיעה אמרו תהילים בציבור, ואכן הספיקו לגמור את כל

התהילים כבר בדרך, עדי הגיעו לציון הקדוש.

ויהי ערב ויהי בוקרפעם אחת הוצרך רבינו לעבור ניתוח כלשהו, ולמרות שהזמן היה סמוך ונראה לזמן שמחת נישואי אחד מצאצאיו, לא היתה יכולת לדחותו, והניתוח הוצרך להתקיים בשבוע של החתונה, ובאה, הורו והרופאים עודכנו בשמחה הממשמשת והיות הרופאים לגבאים לשמור על מנוחה מוחלטת של רבינו כדי שיוכל להתאושש מהניתוח ויעבור בשלום, ולמרות שמלכתחילה היה אמור כי רבינו ירקוד ריקוד של מצוה האחרון מבין הסבים, שינו עסקני ארגון החתונה, והוחלט שרבנו ירקוד ראשון ויוכל לשוב למנוחתו בשעה מוקדמת, אך רבינו לא ויתר ונשאר לשמח חתן וכלה עד סוף המצוה טאנץ, אשר נגמר באשמורת הבוקר,

רק אז שב לביתו לנוח את המעט אשר נשאר עד הבוקר.

המשמשים בקודש, ביודעם, כי רבינו חלש מהניתוח, ובפרט שבכל זאת השתתף רבינו בשמחה עד שעה כל כך מאוחרת, סברו, כי יאחר לבוא אל בית המדרש, אך לא כך היה, אלא בשעה הקבועה בה רגיל היה להיכנס לבית המדרש לתפילה מדי יום ביומו, הופיע רבינו במלוא הדרו בשערי בית המדרש והיה מן היחידים שהצליחו להגיע למנין הקבוע. והיה זה דוגמא חיה למאמרו תמיד, כי אינו מבין מה ענין הקימה קשור לשעת

ההשכבה.

זמני היום בשבועות האחרונים לחיי של רבנו, קרה שההכנות לתפילה נמשכו זמן רב יותר עקב חולשתו הרבה, ועל כן התאחרה גם תפילתו מעבר לזמן הקבוע, באחת הפעמים כאשר הסתיימה התפילה בשעת בוקר מאוחרת, נאנח רבינו על שהוצרך להתפלל

בשעה מאוחרת - שאינו רגיל לסיים בה תפילת שחרית.

אחד ממקורביו ניסה להרגיע, כי יש אנשים רבים אשר זה עתה קמו משנתם, וכך מנהגם לכתחילה לקום בשעה זו, מתכוננים המה לתפילה ברוגע ובשלוות נפש, ומה לרבינו כי ילין? הרי קם מוקדם, ורק מחמת ההכנות המרוממות התעכבה תפילתו כל כך, התחייך רבינו וענה: אכן כן, בחוץ לארץ קמים עכשיו ומתכוננים לתפילה ברוגע, אך פה באופק של ארץ ישראל,

שהשעה כה מאוחרת לא יתכן כי יקומו בשעה זו.

שמותאשר שם שמות בארץ

מספר אחד ממקורבי רבינו תמיד בכל עת שמחה, נכנס אל הקודש פנימה, לשאול את השם הראוי לתת לרך הנולד. וענה לו רבינו מהו השם הנכון של כל ילד. לאחר הולדת בתו הראשונה, לאחר כמה בנים נכנס אל הקודש פנימה ליטול ברכת מזל טוב, ולשאול באורים ותומים מה השם הנכון לתת לבת וענה לו רבינו: הבה ואתן לך רשימה של שמות של בנות ואתה תבחר מתוכה

שם מתאים לבתך, ברשימה זו היו כתובים ארבעה שמות.

הוא הלך להתייעץ עם זוגתו, והם הסכימו על שם מסוים, וכשבא אל רבנו, אמר לו רבנו: אכן, זה השם הנכון... ויהי לפלא.

לאחר תקופת מה, נולדה למקורב דנן בת נוספת, ושוב חזר ליטול מזל טוב ושאלתו בפיו, איזה שם יתן לבתו, ענה לו רבנו, הרי נתתי לך רשימה של שמות, בחר לך משם שם הנראה לך מתאים ואז תחזור אלי, וכמעשהו בעת נתינת הרשימה, כך היה

כעת, שהוא בחר שם, ורבנו אמר לו שכיוון אל האמת.

חלפה עברה לה תקופה נוספת, והנה שוב נולדה לו בת שלישית למזל טוב, ושוב נכנס אל רבינו לשאול מהו השם הראוי לבת זו, הפלא ופלא, שוב ענה לו רבינו כבפעם הקודמת, כי הרי יש לו רשימה מסודרת בידיו והרי יכול הוא לבחור את השם הטוב בעיניו, ועתה בחר אותו המקורב שם שלישי מהרשימה, והסכים

רבינו כי זהו השם הנכון לאותה הבת.

לאחר פטירת רבינו, נולדה לאותו מקורב בת נוספת, ואכן נודע הדבר, מדוע נמנע רבינו מלענות לו את השם הראוי אצל כל אחת מבנותיו, כפי שעשה אצל הבנים. ועתה, כיון שהשאיר לו רבינו רשימה שכללה את השם הרביעי, יודע אותו המקורב כי דאג לו רבינו למען אשר ידע את השם הנכון גם אצל בתו הרביעית.

גורל להשםמספר אחד מאנ"ש, כי בצעירותו כאשר נולד לו אחד מבניו, נכנס אל הקודש פנימה לשאול מהו השם הראוי לתת לרך הנולד, שקע רבינו בשרעפיו וענה לו שם מסוים, כי זהו השם הנכון ליתן לילד זה, כאשר חזר אותו האברך לביתו ושמע אביו שאינו נמנה על קהל עדתנו, כי הורה רבינו להעניק שם שאינו שמו של אחד מאבות המשפחה, חרה לו הדבר מאד, והורה לבנו, שישוב לרבינו, ולהזכירו, כי ישנם סבים אשר ראוי לתת

את שם הרך הנולד על שמם.

בחיל ורעדה חזר אותו האברך אל רבינו מבולבל ונבוך, ומסר אל רבינו את דברי אביו, הרגיעו רבינו על אתר, באומרו, יכול הנך להציע לאביך כי יעשה גורל עם שני השמות הנזכרים, והשם אשר יעלה בגורל, מוסכם על שני הצדדים. כי זהו השם הנכון

}32{

לתת לו, אך רבינו הרגיש כי האברך חושש, שמא יעלה בגורל השם שרבינו לא הסכים עמו, הרגיעו רבינו, אל תדאג, השם אשר אמרתי לך בהתחלה - הוא השם אשר יעלה בגורל. ויהי כאשר שמע אבי האברך כי הורה רבינו לערוך גורל, ויתר על עשית הגורל, באומרו שדברו של רבינו משפיע גם על פתקי הגורלות,

ואם כך מעדיף הוא לותר מראש.

תורהושם 'בין הזמנים' לא יזכר

בחודש ניסן תשנ"ג אמר רבינו על ימי בין הזמנים, שאצלנו אין מושג שמסיימים את הלימוד, להבדיל, כמו בלימודים חיצוניים, אלא מיד כאשר מסיימים מתחילים שוב, וכמו שעושים בשמחת תורה, וזה הענין הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ואמר, שהזוכה ללמוד תורה הרי שיש לו עוה"ב בעוה"ז, כי בעולם הבא נאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ובאמת זה מפורש "כי הם חיינו" וכו', ואין מקרא יוצא מידי

פשוטו, שאלו הם החיים בעצמם.

נופש בשביל לימודואף העידו עליו כי בימי הקיץ כאשר נסע, התבטא, כי מטרתו העיקרית לנסוע לנפוש, הוא על מנת שתהיה לו מנוחת הנפש,

ויוכל להשקיע עצמו לגמרי בלימוד התורה הקדושה. סיפרו הגבאים, שאכן כך היה, כי בבוקר התיישב הרבי ללמוד, והגבאים היו יוצאים מחדרו ומניחים אותו לבד, וכאשר שבו בשעות אחר הצהרים המאוחרות, עדיין היה שקוע בלימוד, באופן

שהיה צורך לעצור אותו ממש, כדי להזכיר לו לטעום משהו.

באוסטריה אני רק לומדהיה אחד שביקש להכנס אל הקודש פנימה לדבר עם רבינו על נושא כלשהו, אך לא הצליח, ולכן התבטא פעם לפני רבנו, כי הוא מתכנן להצטרף לנסיעת רבינו לנופש באוסטריה, כיוון שלכאורה שם יתאפשר לרבי לפנות לו יותר זמן לליבון הנושא, ענה ואמר לו רבינו: "דארט האב איך מיט מיר נאר די גמרא"

]שם יש אתי רק הגמרא[.ובאמת בנסיעתו לשם לקח עמו רבינו ספרים רבים, ובעיקר ספרים המדברים ממהות הימים הנוראים הקדושים, כיון שטען, כי זה הזמן להוסיף יותר בלימוד התורה, כמאמרם ז"ל, שמט"ו באב "מאן דיוסיף מוסיפין לו", ובפרט כהכנה לימים הקדושים הבאים לקראתנו לטובה, וכפי שבירכו אצלנו כבר מיום זה: "א

כתיבה וחתימה טובה"

לנצל כל רגע ללימודאדם צריך להרגיל את עצמו לנצל כל רגע ללימוד התורה הקדושה, וסיפר, שבהיותו בחור בישיבה, היה נוהג הגה"צ מהרי"ץ דושינסקי זי"ע להאריך בתפילת שמו"ע, והיות והיה מסיים תפלתו קצת לפניו, היה מסתכל בינתיים באיזה ספר, וכשהבחין שבאותו זמן הוא יכול ללמוד דברים חדשים, שלולי שהיה מסתכל בהם אותו זמן - יתכן ולא היה יוצא לו לראותם לעולם, הבין גודל חשיבות אותו זמן מועט, והרגיל עצמו לנצל כל יום את אותו

זמן, "והשקיע בזה דם".

סוחבים מזרונים בריש גלימספר אחד ממקורבי רבינו: הייתי פעם אצל הרבי בחדר, והדיבור נסוב אודות השעה הראויה ללכת לישון עבור בחור בישיבה, ועל השינה בפנימיה, וסיפר לי הרבי: "כשהייתי בחור בישיבה בירושלים, היתה תקופת עוצר בימי מלחמה, ולא יכולנו לצאת לרחוב מהשעה שש בערב ועד למחרת בבוקר, ולשבת בבית בלא אור וספרים גם לא עלה בדעתנו, מה עשינו, הבחורים, שרצו ללמוד עד מאוחר? היינו הולכים לפנות ערב בטרם העוצר, כל אחד למקום מגוריו ואכסנייתו, והיינו לוקחים משם את המזרנים אל היכל הלימוד, והיינו מעמידים את המזרונים במערב ביהמ"ד, והיינו מפליגים בלימוד אל תוך הלילה, ובשעת לילה מאוחרת לאט לאט - היינו לוקחים כל אחד את המזרן שלו ופונים לישון בהיכל ביהמ"ד, ובבוקר מוקדם כל אחד היה הולך להניח את המזרן חזרה לאכסנייתו, כדי שיהיה מקום בביהמ"ד, ואתה מבין לבד שלא היינו יכולים להכניס את המזרנים לתוך כיס או להסתיר בחליפה, אלא הלכנו כך ברחוב עם המזרן בריש גלי,

אלו היו החיים"...

אפילו פעם אחת לא הפסיקסיפר החברותא של רבינו מהשנים ההן, כי בישיבה היה להם סדר לימוד משותף במשך שמונה שעות רצופות, ומספר החברותא כי הוא, כאדם, קרה והיה מוכרח לצאת לענינים שונים כמו מנוחה, שתיה וכו', אך אינו זוכר כי רבנו יצא "אפילו פעם אחת", במהלך

שמונה שעות אלו.

תפילה על חברותא טובהוסיפר פעם הרבי לאחד מראשי החבורות, כי כאשר הגיע לישיבת מהרי"ץ דושינסקי, לא רצה קשר עם שום בחור שאינו מכיר בטיבו היטב, כי חשש להתחבר עם בחורים שאינם מהוגנים, אך רצה חברותא טובה, וע"כ בלילה הראשון לשהותו בישיבה התפלל לה' בדמעות שליש - שישלח לו חברותא טובה, ואכן מיד בבוקר ניגש אליו אחד מהבחורים המבוגרים והחשובים בישיבה, בהצעה לעשות חברותא משותפת ללימוד, ואכן תקופה

}33{

ארוכה למדו שעות ארוכות יחד )עם החברותא בסיפור הנ"ל( והתעלה מאד מלימוד זה.

שיעור לבחור אחדידוע שהרב דושינסקי אמר שיעור במשך כל ימות השנה, ללא איבוד יום אחד, חוץ מתשעה באב ויום כיפור, והעיד רבנו על עצמו, שמעולם לא הפסיד את השיעור, וארע פעם, שביום הפורים נכנס הרב דושינסקי לומר שיעור, ורק רבינו ישב שם

לבדו והקשיב לשיעור.

ו'ח"י' בהםפעם אחת תוך כדי שיחה עם מישהו על ההווי הישיבתי שלו, התבטא, כי מתגעגע לימי הישיבה, שארע, והיו תקופות ארוכות

שהצליח ללמוד כשמונה עשרה שעות ביממה.

בקי בש"ס בעל פהסיפר אחד מזקני אנ"ש, כי תקופות ארוכות הרבי היה לומד מסכתות שלימות בש"ס, וביקש ממנו שיבחן אותו בעל פה, על מנת לבדוק שהוא יודע את הש"ס בעל פה, גם על הלשון בדיוק. וכך היה, היה רבינו ניגש אליו, ונבחן אצלו מסכת אחר מסכת, לעיתים קרובות, וציין החסיד הנ"ל, אשר לא פעם אף היה נבחן כמה וכמה מסכתות ביום, וידע הכל בלשון המדויקת.

על משמרתי אעמודהרבינו היה לומד ימים ולילות רצופים, וגם בשעות מאוחרות, כאשר אחרוני המתמידים הלכו - נשאר רבינו ללמוד, והיה נעמד עם רגל אחת על הספסל על מנת שלא ירדם מרוב שקידה, והיו מוצאים אותו באותה תנוחה, כאשר רק הדפים, הם אלה ששינו

את מקומם, והעידו על מה שהתחולל בשעות האחרונות.

קדושת ערבי שבתותנכנס פעם אחד מבחורי אנ"ש לרבינו בערב שבת, והתבטא, כי בא דוקא היום כי אין ביום זה סדרים רגילים והשעות חולפות וכו', ויש זמן לדברים אחרים. נרעד הרבי מאד מהביטוי, והגיב, כי אדרבה! ערב שבת זה זמן גבוה, וכידוע, שאצל הרבי ר' אלימלך זי"ע, היו אפילו המשרתות מרגישות את קדושת הזמן, שהיו מבקשות סליחה אחת מחברתה, כמו בערב יום הכיפורים, ובודאי שבזמן זה צריך להרבות בלימוד התורה. ואף סיפר לו, שבימי חורפו היה טועם משהו קט לאחר שחרית, והתיישב ללמוד. ושהה בלימודו עד כעשרים דקות לפני זמן כניסת השבת, שאז קם מלימודו כדי להכין עצמו לשבת מלכתא בזריזות, והיה מוכן

לתפילה בזמן. והתנהג כך, הן בחורף והן בקיץ.

תפלה'כי ביתי בית תפילה'

באחד מימי הרחמים והסליחות, נכנס אחד מחשובי אנ"ש להתייעץ עם רבינו באיזה ענין אישי, ותוך כדי הדברים נכנסו לדון בענין מקום תפילה מסודר וקבוע, וסיפר לו רבינו, שהיה אצלו אדם באחד מימי הסליחות, ומרוב עם שהתדפקו על דלתותיו, התאחרה כניסתו עד השעה אחת עשרה, והוא התאונן בפני רבנו שהוא ממהר מאד, וכבר הוא צריך לומר סליחות, ועיכבו אותו כל כך...שאל אותו רבנו, היכן מתעתד הוא לומר סליחות שכה ממהר הוא, וענהו, כי עדיין אינו יודע, אלא יפנה כה וכה, וכאשר יראה מקום אשר נעמד שם מנין לסליחות - יצטרף עמהם אף הוא.

והפטיר רבינו, כי אותה התשובה הרתיעה אותו מאד, הכיצד יתכן, שאדם שעומד לבקש סליחה מהקב"ה אינו חושב קודם היכן לומר את הסליחות? עם איזה ציבור? או באיזו ישיבה ראוי לו להתפלל?! אלא מאי, האדם יודע שלהגיד סליחות ולבקש סליחה מאבינו שבשמים מוכרחים! ובזה אין מקום לספיקות! אך המקום, אשר בו מבקשים את הסליחות, והציבור אשר אליהם מצטרפים לאמירת הסליחות - נתפסת אצל האדם כדבר משני וטפל יותר, ואשר על כן אין מקדישים לזה מחשבה יתירה, וזה

חסרון גדול.

תשובהפרי קודש הילולים

באחד מימי קבלת קהל, נכנסה אשה אשר לפי המראה החיצוני רחוקה היתה מדרך התורה, )היה נהוג, שכאשר נכנסת אשה לבדה, אחד מהגבאים היה שוהה בקודש פנימה( ושהתה בחדר רבינו שעה ארוכה, כאשר רבינו משיב לה כל שאלותיה אחת לאחת לשביעות רצונה. ותמה המשמש על הזמן הרב והיקר שהקדיש לה רבינו. לאחר שיצאה מן החדר שאל אותו המשמש את רבינו, מדוע מקדיש זמן רב כל כך עבור אשה זו כאשר רבים וטובים ממנה ממתינים בתור להיכנס אל הקודש פנימה, והיה זה ערב עמוס מבחינת הפונים לעזרתו וכו', וענה רבינו כי לא

לריק הלך אותו הזמן, כי אם השקעה השוה לדורות. כעבור שנים, ביקשה משפחה אחת להיכנס אל הקודש פנימה, להתברך מפה קדשו של רבינו זי"ע, ואותו משמש היה נוכח בעת הכנסם, לאחר שיצאו, קרא לו רבינו ואמר לו: זוכר אתה כי שאלת מדוע אני משקיע באשה שרחוקה מדרך התורה, הרי צאצאיה לפניך, ועתה כאשר תחזה בנים אלו כשתילי זיתים, זכור, כי לא בזבוז זמן היה באותה השעה, כי אם השקעה מניבה

פירות קודש הילולים.

}34{

שהיה א. מבניו לא' משאלתו הביע זי"ע הקוה"ט רבינו כ"ק פטירתו, לאחר בו המתעסקים קדישא החברה שאנשי רוצה יוכל איך שהרי מאד, כך על והיצר היום, באותו מתענים יהיו בהסתלקותו צדיק רצון ונתקיים בעבורו. שיצומו להטריחם מרום, לשמי עלה ע"ה רבינו משה בו היום גם שהוא אדר בז' ועל כן נוהגים הח"ק להתענות ביום זה בכל שנה ושנה, ונתקיים רצונו בלא שהוצרך להטריח את אנשי החברא קדישא בעבורו

במיוחד.תקופת מה לפני פטירתו, אמר רבינו לאחד מבניו, שאינו מבין ב.

מה זה המנהג שהשתרש אצל חסידים, שביום היארצייט של כל רבי שלהם נוהגים שלא לומר תחנון, והיה נראה, כי לא ניחא ליה בז' יבטלו אמירת תחנון, לאחר פטירתו. בהסתלקותו שבגללו

שמכל יום שהוא באדר, לומר שלא נהגו מקום שלא יצא תחנון, בו אמירת את יבטלו התחנון בעבורו ונתמלא

רצונו גם בדבר זה.רבינו, ג. של פטירתו יום

תשע"ב" אדר "ז' הוא בגימטריא העולה גם היא תתקפ"ד, המדויקת הגימטריא כ"ק של הק' שמו של ]יצויין הקוה"ט. רבינו שכתב במכתב שמובא מחותנו פרידמן הגר"מ יוסף ר' הגאון של זצ"ל זוננפלד חיים דישראל, דארעא מרא לחסידי ששלח מחותנו בשם בעלזא

בתאריך רמז הגרי"ח, ההסתלקות של הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע דייקא ביום כ"ב

חשון תרפ"ז.[לפני שנים רבות בסוכתו של רבינו, כד הוי שמח בשמחת החג, ד.

החל מחלק פירות טובים לבניו והאורחים המסובים על שולחנו, וחילק להם בסדר אשר קיבלו קודם אלו אשר שמותיהם הינם הגיע כאשר ויעקב, יצחק לאברהם, חילק האושפיזין. כשמות בת כאשר וכך משה, השם עם אחד אף נוכח לא משה לשם ונטל אני( זה )משה איך" בין "משה אמר שפתיו, על שחוק כפי הנוכחים, ע"י והובן חילק. אשר הפירות מן פרי לעצמו ודרא', דרא בכל דמשה 'איתפשטותיה אשר בזוה"ק המובא כי בכל דור ודור ישנו המשה רבינו של אותו הדור, ובהיות רבינו ועתה דמשה. לאושפיזא מקושר שהוא הרי בדורנו המנהיג שנסתלק ביומא דהילולא של משה רעיא מהימנא ברור ומחוור כי לקח רבינו לעצמו את הפרי המגיע לאושפיזא דמשה רבינו, לא רק בעבור היותו רעיא מהימנא בדורנו, אלא שהתקשרותו

למשה רבינו היא הרבה יותר נשגבה מבינתנו.הסתלקות רבינו הק' היתה בז' אדר, וקבורתו בח' אדר כדאיתא ה.

במשה רבינו )עיי' בב"ח או"ח סי' רצ"ב ס"ק ב', ויעוי"ע בירושלמי סוטה סו"פ קמא( ]ויתכן שבפרט זה נתקיים בו מאה"כ )קהלת ח', ח'( "אין שלטון ביום המוות" כי לכתחילה כתב בצוואה שאם שיהיה משמים נסבב אך השקיעה, קודם הכל לגמור אפשר הקבורה ג"כ כמרע"ה. ויצויין מה שמסופר על מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק', אשר ביום פטירתו –חג השבועות תק"כ- ביקש ממשמשו שימלא מע"ד בכלי גדול והוא מילא בכלי קטן,

בבחי' הנ"ל ש'אין שלטון ביום המוות'.[מפאת קוצר הזמן, אמרו בלויה בבני ברק מעט תהילים ונסתבב ו.

שאמרו קאפיטלאך צ' עד ק' )ועד בכלל( והם י"א קאפיטלאך כמבואר משרע"ה שאמר עיי"ש )י"ד:, ב"ב בגמ' משה' ידי 'ועל ד"ה ברש"י ובפרשת פקודי )ל"ט, מ"ג(

ד"ה 'ויברך אותם משה'(.שלפני ז. בלילה

ההסתלקות היו ידיו מונחות כמכה נראה והיה לבו על הסובבים וחשבו באגרוף, שאומר וידוי. אך יתכן עוד עפ"י מה שכ"ק רבינו ביאר )בדא"ח בשוה"ט ליל שב"ק מה תש"מ( ואתחנן פר' דאי' בילקוט שמעוני )ברמז רבינו משה גבי תתכ"א( בשעת לבו על ידיו שהיו רגע 'הגיע בזה"ל: מיתתו, וכו' העולם מן נפטר שאת והניחן זרועותיו שני נטל על ליבו' וכו', דהיינו להורות בין הפסק אצלו היה שלא טוב, דבר לעשות שחפץ ככל אלא הידיים, למעשה הלב רצון תיכף ומיד ביצע זאת. וכמה נאים וראויים הדברים למי שאמרם

כ"ק רבינו זי"ע.אשר ח. פטירתו טרם רבינו מפי שיצאו האחרונים הדיבורים

את ומנה פעמים כמה שחזר הקטורת פרשת הוא נשמעו, קודש", טהור "ממולח שסיים עד וחזר באצבעותיו הסימנים בטהור נפשו ויצאה וטהור, קדוש רבינו נפלא, שהוא ומלבד )ד"ה שושנה בליקוטי אלימלך נועם בספה"ק עוד עיי' קודש. בגמ' ב"מ מציאת בת לאב(, מש"כ ענין נפלא על הצדיק שיוצא

לעולמו בסימני הקטורת להשפיע לעולם.דבר פלא נוסף היה, הגשמים שירדו באשכבתא דרבי, וכדאיתא ט.

זהו - מטתו על מזלפין גשמים 'שהיו מ"ז.( )סנהדרין בחז"ל הדרך כל מביהמ"ד, המיטה שמיציאת והיה למת'. יפה סימן מב"ב לירושלים לא חדל לרגע גשמים על מיטתו, והגדיל יותר

אור זרוע לצדיק

”וימת שם משה עבד ה'”

לקט דברים נפלאים מענין 'אשכ בתיה דרבי' כ”ק מרן אדמו”ר הקוה”ט זצוקללה”הביום 'ז' אדר' יומא דהילולא רבא קדישא דמשה רעיא מהימנא

שנרשמו ע”י א' מחשובי רבני אנ”ש

}35{

אור זרוע לצדיקכ”ק רבינו הקוה”ט זצוקללה”ה ז' אדר תשע”ב

בינו הק' רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים נולד ביום כ"ג רבניסן ה"א תר"צ, בעיר סערט אשר ברומניה, לאביו רבינו הק' הרבי ר' חיים מרדכי בעל הדבר חיים, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת סימא רייזל ע"ה בתו של הרה"ק רבי

אליעזר זאב מקרעטשניף. )שהיה גם דודו של אביו(.לרך הנולד ניתנה השם יעקב ישכר בער, ככתוב במברק שנשלח ע"י חותן רבינו הדבר חיים הרה"ק מקרעטשניף. לאחר מעשה נודע כי הסבא התכוון לשם ישכר בער בלבד על שם זקנו הק' ר' בערצי מנדבורנה )אביו של הסב"ק הרבי ר' מרדכי מנדבורנה( אך האדמו"ר הזקן טען ששם זה הוא שם טוב שהרי צאצאים הם להרה"ק ר' יעקב מקורביל, בעל

שו"ת מן השמים, מבעלי התוספות.משחר ילדותו ניכר היה על רבינו כי לגדולות נוצר, ובעודו ילד רך בשנים כבר הילכו סביבו סיפורי הוד ומופת עד שהיו

אנשי העיר באים להתברך מפה קדשו של האי ינוקא.ביום כ"ה בסיון תש"א, בעוד רבינו נער בן 11, הוגלה עם משפחתו הרוממה ממקום מושבם, כך התגלגלו מעיר לעיר עדי הגיעם לדז'ורין העיר, שבאותם הימים הפכה למחנה פליטים ענק. אך רבינו לא ויתר על מנהגיו הק' כמלא הנימה, ובכל עיר ובכל מקום אשר הגיע, המשיך לקיים את מנהגיו השונים החל מטבילה במקוה, שהיה באותם התנאים, הנהר הקפוא שלמרגלות העיירה, כמו"כ היה קובע לימודו לאורך שעות היום עם חברותות קבועות, בחדר הלימוד אשר הועמד

לצורך זה בירכתי הבית אשר במחנה.סיפורי הוד ומופת מסופרים על רבינו, אשר בעזרת אחיו הק', הבחור יצחק אייזיק הי"ד, פעלו רבות ונצורות במעשי צדקה וחסד גם בשנות הגלות האיומות, כפי אשר סיפר רבינו, כי פעם אחת בהולכו ברחוב העיר ראה איש יהודי שהתמוטט מחוסר מזון ושתיה, ע"כ חיפש רבינו, איזה שהם טיפות מים הנמצאים בקרבת מקום, ואכן מצא שלולית מים קטנה שהצטברה ממי הגשמים האחרונים, טבל רבינו את שולי ציציותיו, במימי השלולית ואותם סחט לתוך הפה היבש של אותו יהודי מיוסר. סיפר זה הוא אחד מני אלף מאותם מעשי

חסד עצומים אשר עשה רבינו בימי הזעם.בכ"ג בניסן תש"ג נחוגה שמחת הבר מצוה לרבינו, אשר מפוארת היתה לאור היכולת המועטה בימים ההם. וסיפר רבינו כי בשנה זו נמשכה הקרה ושלטה אף בימות האביב, עד שהנהר עמד קפוא על מקומו. ביום גדול זה, העירו אביו רבינו הדבר חיים בשעות הבוקר המוקדמות על מנת ללוותו אל הנהר הקפוא, לטבילה ראשונה ביומו הגדול, בו יכנס לעול תורה ומצוות, ונטלו עמם גרזן מיוחד אשר היה מוקצה לצורך זה בבית, וחצבו בקרח המוגלד, עד שנוצר בור בשיעור אשר מסוגל אדם לרדת דרכו אל מימי הנהר הקרים. תוך כדי שעמדו והכו על הקרח המוגלד, קרא רבינו הדבר חיים אל בנו ואמר לו כבמעין הוראה, זכור בני, שעל מנת להיות יהודי, צריכים

מסירות נפש. בחודש סיון שנת תש"ד משהסתיימה המלחמה, נשתחררו יהודי דז'ורין ממחנה המלחמה, ופנה רבינו הדבר חיים עם בני ביתו לטשרנוביץ העיר, בה התגורר אביו האדמו"ר הזקן. כתחנת מעבר לקראת חזרתם לעיר סערט, אשר עזבו. כאשר

מגמתם הסופית היא, העליה לארץ הקודש.

גם כאן לא פסק רבינו מפעולותיו הנשגבות, בהצלת נפשות ממש. בימים ההם היתה אפשרות לאנשים אשר בקשו להמלט מרוסיה יכלו תמורת תשלום מסוים להבריח הגבול מצד רוסיה דרך הנהר לעיר סערט שברומניה, הברחות הגבול אלו נעשו בשעות הלילה והגיעו לקצה הנהר במקום מסוים אשר היה שומם ואין איש היה עובר אז שם באיזור זה. רבינו שהיה אז בערך בגיל ארבע-עשרה היה יוצא בערבים עם בנו של אחד מנכבדי הקהילה לראות אם הגיע איש יהודי אשר זקוק לעזרה, על אף הסיכון שבדבר, מכיוון שהיה כאמור מקום שומם ולא היה למי לפנות בשאלה מאין יבוא עזרי ולהיכן אפנה מכאן. בין המגיעים הגיעו פעם ארבעה בחורים שלפי ההתרשמות הראשונית של רבינו ואשר הוכחה בהמשך כנכונה, היה נראה לו כי הם בחורים יראי ה', ותוך כדי השיחה הראשונה הגיעה ההחלטה בלבו שעל אף הקושי הרב והסכנה הגדולה שהיה כרוך בדבר כזה יקבל אותם לאירוח בבית הוריו. התלוו הבחורים אל רבינו אשר דאג להם לאש"ל מלא ככל יכלתו, והם שהו במקום כמה וכמה שבועות. במשך התקופה אף טרח רבינו במסירות נפש, והצליח ד' בידו להשיג עבורם בדרך לא דרך ניירת כאילו הינם אזרחי רומניה בכדי שיוכלו להמשיך בדרך החיים בעתידם, ואז עזבו את העיר לדרכם ומאז במשך כמה שנים טובות לא היה קשר עם אף אחד

מהם, ולא שמעו מהם מאומה.

ויהי בהגיע שמחת הכלולות של כ"ק רבינו זי"ע ביום השבת קודש של העליה לתורה בעת הקידושא רבא הגיע אחד מן הבחורים, שהפך להיות אדם מכובד באחת מהחצרות, וביקש רשות לנאום דברים קצרים, וסיפר לפני כל הקהל הקדוש את סיפור הצלתם על ידי החתן דנן, כמובן שכולם התרגשו לשמוע מפי בעל העובדא על הדברים אשר לא היו ידועים לכלל החסידים והקהל הקדוש, דברים כהוויתן ואשר יצאו מאפילה לאורה בזכות שלוחא דרחמנא, ומתוך שמירה עליונה.

אך כ"ק רבינו הקוה"ט, לא אבה להשלים עם השהיה במקום, בפרט לאור השמועות הנפוצות, אודות הישיבה אשר הקים המהרי"ץ דושינסקיא ושמה הלך לפניה כישיבה

בה מתעלים בחורים במעלות התורה והיראה.

החל רבינו תר ומחפש אחר דרכים לעלות לחונן עפרות ארץ הקודש, והתוודע לכך שניתן לעלות בדרכים לא ליגליות, מאז נדע לו הדבר, לא נח ולא שקט עד אשר הצליח להשיג

להרשם לאחת ההפלגות הללו.

לאחר חג הפסח של שנת תש"ו יצא רבינו מבית אביו לעבר עיר הנמל בוקרשט משם הפליג באנית מעפילים לארץ הקודש. על נסיעתו זו, מתהלכים סיפורי הוד, מפי אלו אשר זכו לחלוק עם רבינו את אותה ההפלגה. רבינו שהיה בחור צעיר לא שינה ממנהגיו הטהורים כמלוא הנימה, וכך לא ויתר על טבילה במי הים הגדול, אשר שימש לו כמקוה טהרה הגדול עלי אדמות, וכן פינה לעצמו מעין גומחא שתהווה למקום מושב, בין שלל הארגזים, אשר הכילו מארזי חומרי גלם לצורך

כלכלת הנוסעים.

לאחר הפלגה של כמה שבועות התקרבה האניה לשערי ארץ הקודש, אך לדאבון לב נתפסה ע"י האנגלים אשר היגלו את נוסיעה למחנה המעבר בעתלית, וחמישה חודשים לאחר

}36{

שיצא לדרך, בחודש אלו תש"ו עלה רבינו לירושלים אשר משם תצא תורה.

מספר יהודי אחד מן הזקנים שבחבורה, אשר למד באותם ימים בישיבת מיר, שבשעתו שם לבו לכך אשר ישנו בחור מישיבת דושינסקי, אשר מגיע בכל ליל שישי בשעה תשע בלילה, ונעמד על מקומו ללמוד, ולא נע ולא זע במהלך כל הלילה עד השעה חמש לפנות בוקר, אז חזר לישיבתו, והחל בסדר לימוד מחודש כאילו זה עתה קם משינה עמוקה. )ואותו הישיש אף הראה באחת ההזדמנויות

איה הוא המקום המדויק בהיכל הישיבה שם נעמד רבינו( מאחר ודבר סיגופיו נודע לאביו הק', שלח אליו מכתב חריף בו הורה לו לחדול ממנהגיו אלו עמ"נ שלא יכלה כוחותיו בעבודת ה' הרוממה. וישמור כוחותיו הדלים למען אשר יוכל להמשיך בעבודת

הקודש ביתר שאת ועוז.בחול המועד סוכות תש"ח, הגיעה משפחתו הרוממה אל נמל חיפה, והתיישב בירושלים עיה"ק, עד פרוץ מלחמת השחרור אז פונה בית רבינו הדבר חיים לעיר הנמל יפו. בתום המלחמה שב רבינו ירושלימה להמשיך לעלות ולהתעלות בתורת ה' בישיבה הק'.

בשנת תש"י הקים רבינו הדבר חיים את ישיבת "מאמר מרדכי" ביפו, אז עבר רבינו ללמוד בישיבתו הק' של אביו ביפו, ועזר רבות בכינון הישיבה. רבינו התמסר לצרכי הבחורים – התלמידים אשר

נמשכו אחריו ושיחרו למוצא פיו הטהור. בט' תמוז תשי"ז הקים רבינו את ביתו עם הרבנית הצדקנית תליט"א, כאשר לאחר נישואיהם התגוררו תקופת מה בקרבת

הישיבה הק', ורבינו משמש לתלמידים כאב רחום ודואג.התורה בעיר להתגורר חיים הדבר רבינו עבר כאשר והחסידות- בני ברק, בשנת תש"כ, העתיק את ישיבתו הק' לשם, הצטרף ובא אף רבינו והתיישב בבני ברק, כאשר הוא עומד לימין אביו הק' בהקמת המוסדות הקדושים בכלל, והתעסקות בבנית בנין חדש לישיבה. ואשר סמך אביו ידו עליו, בכל אשר עשה.מיד בהתישבותו בבני ברק, נתפרסם שמו של רבינו בכינוי המוכר "נדבורנה רבינס' זוהן" בהיות חכמת התורה ניכרת מתשובותיו ובהיותו בעל אהבת ישראל ללא גבול,

המוסר נפשו לסייע לכל אלו הפונים אליו בכל דבר וענין.מספר אחד משכניו של רבינו, כי תור ארוך היה משתרך באופן קבוע מאחורי דלת חדרו של רבינו, אשר מופרד היה מהכניסה הרגילה, עמ"נ שלא להפריע למהלך החיים התקין של בני הבית. וסיפר כי באחד הפעמים יצא לתפילת ותיקין משום סבה שהוא, ועדיין עמדו אנשים בפתח חדרו של רבינו, ולימים יצא שחזרו מאוחר משמחה משפחתית, ואף גם עתה בשעה מאוחרת שכזאת דלת חדרו של רבינו סבה על צירה. אכן, לא אחת שאלונו אנשים זרים אשר היו עולים במעלה הרחוב, איה ביתו של הרב. ברור היה לכל בני השכונה כי הכוונה רב משמעות לה אחת,

-רבינו הקוה"ט.כן מספר אותו השכן, כי נוהג היה רבינו לערוך שולחנות שבת במעין מרפסת מקורה וסגורה, ומספר אותו שכן, כי בני הבית היו מצפים ומייחלים לשמוע את הקידוש אשר אמר רבינו בקול רם מילה במילה, עד שהיה ניתן

לצאת ידי חובה ממש, גם במרחק של כמה בתים.

בט"ו טבת תשל"ח משנתבקש רבינו הק' הדבר חיים לישיבה של מעלה, קיבל רבינו שהיה בנו יחידו על עצמו את עול ההנהגה,

ונתעטר באיצטלת האדמורו"ת.מעתה נתרחבה בית נדבורנה עד למאד, כאשר מעגל האוהדים והחסידים נתרחב עד בלי די, יהודים מכל גווני הקשת, הקרובים והרחוקים יותר, באו להתייעץ והתברך מברכותיו. רבנים אנשי שם, ראשי ישיבות ולהבדיל, ראשי צבא ומפקדים פקדו את לשכתו של

רבינו, להנות מחכמתו הקודמת ליראתו.רבינו השקיע הרבה מזמנו ולבו, לפריחתה ושגשוגה של הקהילה הקדושה, כאשר עקב כאב לבן יחיד אחר כל ילד ובחור, ודאג לעלייתם הרוחנית ולרווחה כלכלית של כל אברך, וכלל החוסים

בצילא דמהימנתא.בעיניים צופיות, עקב רבינו אחר פריחתה ושגשוגה של קהילתנו הקדושה. כאשר אף הכניס עצמו בהתחייבויות כלכליות עצומות, לבנין המוסדות הקדושים בגבעה א'. ולא נח ולא שקט עד אשר גם בגבעה ב' התנוסס בנין ה' לתפארת. והיו כבבת עינו של רבינו, רבות התענין ושאל על הקהילה המתפתחת, ומספרים סובביו, כי בכל עת אשר הגיעה דרישת שלום אודות שגשוגה של קהלתנו המעטירה, זרח עורו של רבינו, מקורת רוח. מעידים אברכי הכוללים, כי בכל עת א שר זכו להיכנס אל הקודש פנימה, חקר ודרש אודות הלימודים, ולא אחת התבטא וביקש כי יהיו כולם לעזר ואחיסמך עבור הכוללים החשובים. אף על הקמח לבני תורה אלו דאג רבינו,

כאשר לא אחת התערב לדאוג לטובת האברכים.בשנים האחרונות, החל רבינו חש את "ויקרבו ימי ישראל למות", והחל בכתיבת ספר תורה במטרה לגדל שמו יתברך, מעמד הכנסת ספר תורה, בהשתתפות רבנים ואדמורים רבים, ובהשתתפות כל הקהל הקדוש השייכים אליו, כבקשתו של רועינו, במעמד זה, הנחיל רבינו לדורות הבאים את משנתו הטהורה, שהכל יהיה בלתי לה'

לבדו, "גדלו לה'.." כמו"כ החל רבינו מכין את בני ביתו, והקרובים אליו, לימים שאחרי ז' אדר תשע"ב, אך הם ברוב אהבתם והתקשרותם אל רבינו, לא אבו להבין את מסריו אלו. גם כאשר חלה רבינו, העתירו כולם בעדו, כאשר אלפי מניני תהילים נאמרים בעבורו, וגם אף ישר והפוך נאמרו ספרי התהילים כבקשת רבינו. טלטלה עזה פקדה את הקהילה הקדושה כולה, וכולם בלב אחד הרבו זכויות לרפואת רבינו. אך רבינו שהכיר לכולם טובה על כך, המשיך בשלו, והכין עצמו ליום המיתה, ומספרים צאצאיו, שדרש וחקר בגזעים השונים של

החסידות, אודות צוואות שכתבו גדולי ישראל. בצוואתו מחזק רבינו את קהל החסידים, כשהנו מבטיח לכל העוזרים והמסייעים לבניו כי גם הוא יכיר להם טובה ויסייע בעדם.

ביום המר והנמהר ז' אדר תשע"ב עלה רבינו בסערה השמימה, בהותירו את העדה כיתומים ללא אב. רבינו נקבר באוהל אדמו"רי בית נדבורנה בהר הזיתים, אשר עוד בחייו דאג להרחיב ולשפץ עמ"נ שיוכלו בנ"י בגלות לבוא ולשפוך שיח בפני הצדיקים שימליצו טוב

בעדנו. ושם חלקת מחוקק ספון.זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל

דברי תורתו נכתבו בחייו לספר הק' "באר יעקב" ע"ש הפס' "כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים" ויצאו לאור ע"י מכון דבר חיים

למורשת בית נדבורנה, לאחר פטירתו.

}37{

רבינו מ כ"ק היה למאד, עד ונערץ רומם ישראל גדולי על זצוקללה"ה הקוה"ט הוד, ביטויי רגש מלאים בדורות האחרונים. מעט מתי בכך והסבירו הדור צדיקי עליו התבטאו היה ברקיעים ורבינו, אשר משוטט רבינו". מ"שבחי הדרך את מצא רמים, כל מעל גבוה והיה העליונים הגילאים פערי למרות בחברתם, להתרועע הנכונה חפניים מלא השיבו הגדולים ואותם הזמן. וקשיי יומא לקראת קדושים. של בנן לאותו יתרה, חיבה דהילולא, יצאנו ללקט מזעיר פה, מזעיר שם סיפורי נראו אשר רבינו שבחי אלו הוד, וביטויי עובדות של והגבוה, המרומם הצד המטבע, של השני מהצד השגת הגדלות והראיה המעריצה והנכונה של גדולים

וצדיקים על רבינו.

הרה"ק מבלאז'ובידידות מענינת אשר אין לנו שיג ושיח במהותה, אשר מבלאז'וב האדמו"ר להגה"ק רבינו בין נוצרה באחת בדורו, האדמורים מגדולי לאחד נחשב "אילו הוד: נורא ביטוי למקורביו, אמר ההזדמנויות את מכתיר הייתי יכול, והיייתי יותר צעיר הייתי

הנדבורנה רבינס' זוהן שיהיה לי לאדמו"ר ורבי".

הרה"ק בעל השומרי אמוניםידוע כי כ"ק האדמו"ר משומרי אמונים, הרה"ק והיה ר' אהרון ראטה, חיפש תמיד את קרבת רבינו, מזמינו אל סדרי שיעוריו והחבורות אשר היה מוסר. מלהגיע נמנע להתפרסם שלא העז ברצונו רבינו, הוא הלא , חתנו אצל בן נולד כאשר הכבוד. ליטול מיוחד שליח שלח זצ"ל, אהרון מתולדות האדמו"ר להזמין את הבחור הק' אל השלום זכר שיתקיים בעת נמנע כאמור שב"ק. בליל הטהור השולחן עריכת גינוני הכבוד אשר גדולי ישראל חלקו לו, רבינו מכל ע"כ לא הגיע להשתתף בשמחה באותה השבת, אך האדמו"ר משומרי אמונים בראותו כי אין רבינו נמנה בין הנוכחים, שלח שליחים מיוחדים להסתובב בבתי ובלבד והרחוקה הקרובה בסביבה אשר המדרש בשמחה. להשתתף ויביאוהו רבינו את שימצאו כאשר הגיע רבינו להיכל בית הכנסת נסתיים הטיש והאדמו"ר ישב בחדרו ומצפה לרבינו, והורה להכניסו אל חדרו מיד כאשר יגיע. כאשר נכנס רבינו אל החדר, ויין הורה בעל השומרי אמונים להביא פירות טובים ובלבד מחדש, זכר השלום בשמחת והחל משובח, שיזכה הרך הנולד כי ישתתף רבינו בשמחת השלום

זכר, דבר המשפיע לאורך ימים.

הרה"ק מבעלזאמבעלזא מוהר"א הרה"ק קירב יתרה קירבה בדברי רב" ה"בעלזער התבטא אחת לא רבינו, את

הפלגות על קדושתו ופרישותו של רבינו. מן באחד כי מצאצאיו, לאחד רבינו, סיפר שהסתיימה לאחר השנה, ראש הק' ביום השנים, דושינסקיא המהרי"ץ של מדרשו בבית התפילה של הנוראות בתפילותיו אף להשתתף רבינו פנה חדרים שני היו כי היה הבית מבנה מבעלז, הרה"ק את שימש אשר פנימי האחד לתפילה. המיועדים והחיצון בלבד, החשובים ומקורביו מבעלזא הרה"ק לכלל אנ"ש. משאך דרכה כף רגלו של רבינו על מפתן ופעמיים לקרב את בידו פעם הבית החיצוני, הראה היו הרה"ק ופני היות אך הפנימי, החדר אל רבינו

היתה אמורה שהתפילה מכיון הקיר, כלפי מופנים להתחיל באותם הרגעים. וכן לא מקובל היה להכניס השוהים אבו לא הפנימי, החדר אל נוספים אנשים עד יותר. הקרוב מקומם את לרבינו לַפנות במקום אשר קרא הרה""ק מבעלזא ואמר, "מיין בערלה איז דא" )הבערלה' שלי כבר כאן( ולא היה מנוס לאותם ולפנים, לפני רבינו את להכניסו- אם כי מקורבים, על רבינו עמד אשר עד מבעלזא הרה"ק שקט ולא

ידו, כאשר הורה.הקודש אל רבינו נכנס כאשר הימים מן באחד הבה הרה"ק לו אמר מבעלזא, הרה"ק אל פנימה, זה געשעפטן(. )מיינע השונים בעסקי ואשתפך זר התורה דרך אשר יהודיה, אשה אלי נכנסה עתה לה. ותינתה לפני את צערה, כי בכל עת אשר שירה נשמעת באזניה, תוקפים אותה כאבי ראש עזים עד תימנע כי לה עניתי מבעלזא- הרה"ק ואמר למאד. נתרצתה, לא האשה אותה אך שירה. מלשמוע וטענתה בפיה, כי נוהגת היא לילך לבתי תיאטראות, גבוהים שמע בצלצלי מנגנת התזמורת שם אשר שתעזוב לה הוריתי הרה"ק- אמר אזניים. ומחרישי עדיין אך נשמעת, השירה אשר בעת האולם את לא נרגעה, כיון שכל עיקר התיאטרון הוא התזמורת

המלווה אותו...מהם תבין עכשיו וכי נו, הרה"ק, והפטיר

העיסוקים שלי...לאחד זה סיפור רבינו סיפר כאשר לימים באים הנה כי הזה, בענין למדתי לו, אמר מצאצאיו, אלי אנשים רבים, וחלקם אשר רחוקים מאד מעול ללמדני רצה מבעלזא הרה"ק אך ומצוות, תורה

שעלינו לנהוג בהם מנהג ימין מקרבת.סיפר כ"ק רבינו הקוה"ט זצ"ל כי לעתים היה נוהג הרה"ק מבעלזא להכניסו לנבכי קריאת הקוויטלאך, את פקדו אשר הרבים לשואלים תשובות והשבת ענין את רבינו הביא קטנה כדוגמא קדשו. מעון

השידוכים.נכנסים אחת שלא מבעלזא הרה"ק לו אמר

את יקרע כי ממנו ומצפים הזיווגים בשאלת אליו מהרגילות אינם אשר בשידוכים ומדובר היות הים, והשורה, כגון כאשר ישנם קשיים נפשיים. ואיני יודע – לרבינו מבעלזא הרה"ק אמר ע"כ בה. ֵיעשה ומה אחד, פגם המדובר לאותו יש באם כלל: לי עשיתי בקשרי ולהתקשר להמשיך אני שמורה הרי דיינו- נישואין עמו. במקרה ויש לאותו המדובר שני פגמים- מחייבת. תשובה שום כך על לענות שלא אני נוהג ויותר, פגמין שלושה המדובר אצל נמצא וכאשר סימן הוא לי מן השמים כי אין הזיווג יעלה יפה, ועל כן שולל אני את השלמת זה הבנין, ואיני נותן לסגור מהרה"ק למד שאכן רבינו, ואמר המוצע. השידוך מבעלזא, כי פעמים שנכנסים אליו בשאלת הזיווגים, ואינו יודע עד מה. או אז לוקח עמו דברים אלו, אשר אמר לו הרה"ק מבעלזא ופועל לפי הכללים. וחפץ ה'

בעזרי להצליח לעזור לאנשים בעיצה ותושיה.היתה נודעת מבילגוריי, הק' אחיו אצל גם היתה שמורה חמה ופינה ומיוחדת, יתרה חביבות תמיד עבור רבינו בלבו ובביתו. לא ויתר הבילגורייע'ר רב, בהיות רבינו תלמיד בישיבת המהרי"ץ, ישב הוא הרוממה ומשפחתו ירושלים, הקודש בעיר בגפו כי זכות לעצמו, וראה בסערט אשר ברומניה היתה. טובים. וימים בשבתות לשולחנו, סמוך רבינו ישב הבילגורייער היו הנוכחים, מספרים אלו, בסעודות שעות סודם וממתיקים יושבים הקדוש, והבחור ולמרות הענינים. בכל ושיחם שיגם והיה ארוכות. ונהנו בדעתם שתיהם נשתוו העצום, הגילאים פער

בצוותא חדא באותם השעות של מעין עולם הבא.

הרה"ק מהוסיאטיןהתורה בעיר כי מהוסיאטין, הרה"ק אמר פעם חיים בשם אשר עולם גדולי שני ישנם ברק, בני – מויזניץ מאיר חיים ר' הרה"ק הוא אחד קרויין. האמרי חיים, והשני הוא הרה"ק רבינו ר' חיים מרדכי שלשתיהם והמשיך, חיים. הדבר בעל מנדבורנה בעל זצ"ל מויזניץ )האדמו"ר קדושים בנים ישנם שבאותם ובהיות הקוה"ט(, משה,ורבינו הישועות גבעת ראש על מוקם נדבורנה, קרית היה הימים רוקח בקצהו האחד של בני ברק, וקרית ויזניץ בקצהו השני. טען כי מהוים הם נטורי דקרתא, כשניי מזוזות

השומרות על פתחי העיר. מויזניץ האדמו"ר כ"ק כי העובדה, וידועה המשותפות השמחות באחת לרבינו אמר זצוק"ל, ביניהם. כי כל עצם קיומו הינו בזכותו של רבינו. ואכן במצבו קשה הידרדרות החלה רבינו, פטירת לאחר השיב קצרים ימים ולאחר מויזניץ. האדמו"ר של

נשמתו הטהורה השמימה.

ה"לב שמחה" מגורהרה"ק בעל ה"לב שמחה" מגור זצ"ל רכש לרבינו רבינו בהיות הפעמים, מן באחד נפלאה, הערצה מגור האדמו"ר גם מנוחה, לצורך טלזסטון בישוב בעת שבת, בליל מקום. בקרבת הזמן באותו שהה עריכת השולחן הטהור של רבינו, הגיע הלב שמחה, עמ"נ להשתתף בשולחן הטהור. באותו המעמד, ניכר היה כי הלב שמחה יושב ומתבונן היטב ולעומק, אחר עריכת בעת רבינו של והטמירה הקדושה עבודתו בסיום שמחה הלב בעל יצא אך כאשר השולחן. הזמן: ה"טיש", אמר למקורביו אשר סבבוהו באותו

"כך היה נראה טיש אצל תלמידי הבעל שם טוב".

שבחי רבינוסיפורי מעשיות מכ”ק

רבינו הקוה”ט זיע”א

}38{

פרי צדיק מהנעשה והנשמע בחצר הקודש

ניחום מצות שליט"א אדמו"ר מרן כ"ק קיים א' ביום אבלים אצל מר גדעון בן ציון, מגדולי תומכי מוסדותינו

הק'. ראש בסעודת שליט"א רבינו כ"ק השתתף לאחמ"כ חודש עם אחיו, כ"ק מרנן האדמו"רים והרה"צ והגיסים הרה"צ שליט"א, בבית כבוד הרבנית הצדקנית תליט"א

'אמה של מלכות'.

בשמחת שליט"א אדמו"ר מרן כ"ק השתתף ב' ביום

הבר מצוה לבן ידידנו הרה"ג מרדכי פריימן הי"ו.הר"ר בבית מזוזה שליט"א רבינו כ"ק קבע לאחמ"כ

אהרן יוסף זופניק הי"ו.

אדמו"ר מרן כ"ק ערך שחרית תפילת לאחר ג' ביום שליט"א 'לחיים טיש' לרגל ההילולא של זקינו הק' הרבי

ר' ארון ליב מפרימישלאן זי"ע.בערב השתתף כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בחופה לבת

הרב אברהם מרדכי לנדמן שליט"א.

בשמחת שליט"א אדמו"ר מרן כ"ק השתתף ד' ביום הבר מצוה לבן כ"ק האדמו"ר מדינוב שליט"א בעירנו.

בשמחת שליט"א אדמו"ר מרן כ"ק השתתף ה' ביום הבר מצוה לבן הר"ר אריה לייב ולס הי"ו

כ"ק לבית שליט"א אדמו"ר מרן כ"ק הגיע לאחמ"כ טוב מזל ברכת לברך שליט"א מסטניסלב האדמו"ר

לרגל הבר מצוה לבנו שהתקיים השבוע.

מזלא טבא וגדיא יאהמעומקא דליבא נברך בזאת

את אנשי שלומינו שהשמחה במעונם

הרה"ח יעקב ויטריאול שליט"אלנישואי הנכד

הרה"ח יצחק אלבוים שליט"אלנישואי הנכד

הגה"ח מנשה הלטובסקי שליט"אלארוסי נכדתו

הרה"ח ישראל יצחק גרליץ שליט"אלרגל הבר מצוה לנכדו

הרב דב ויטריאול שליט"אלנישואי בנו

הרב משה יוסף הלטובסקי שליט"אלארוסי בתו

הר"ר חיים מרדכי גרליץ הי"ולשמחת הבר מצוה לבנו

כמר אלימלך ני"והר"ר שלמה קובלסקי הי"ו

להולדת בתויה"ר שיזכו לראות מהם

ומכל יוצ"ח רוב נחת ותענוג דקדושהכעתירת,

קהל עדת חסידי נדבורנה ביתר

קול רינה וישועה באהלי צדיקים

בהלל שיר ורננה נשגר בזה ברכות נאמנות לראש ידידנו הנערץ, גברא רבא ויקירא

פרי עץ חיים פאר מקדושים

הרה"צ מוהר"ר אהרון דוד רוזנבוים שליט"אבנו חביבו ויקירו של כ"ק מרן רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה

לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי בתו הכלה המהוללה תח"י

והברכה אחת היא לעטרת המשפחה הרוממההרבנית הצדקנית תליט"א

"אמה של מלכות"בורא עולם בקנין השלם זה הבנין

ישרים ולדורות בישראל נאמן בית לבנות שיזכו יה"ר מבורכים, לתפארת ששילתא דרהבא

ויזכו לרוות מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה לאורך ימים ושנות חיים מתוך הרחבה ונחת כל טוב סלה

המברכים ברוב שמחהקהל עדת חסידי נדבורנה ביתר

כוס תנחומיםנשגר בזה

קדם בני משפחת ידידנו הנעלההר"ר מרדכי טייטלבום הי"ו

מנכ"ל מוסדותינו הק'על פטירת אבי המשפחה

הרה"ח אברהם יעקב לדרמן ז"ליה"ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולכם,

ואך טוב וחסד ירדפוכם כל ימי חייכם.

נדבת ידידנו הנכבדהר"ר יחיאל צבי )בר"מ( עקשטיין הי"ו

אשר נדבו לבו להשתתף בהוצאות הגליוןלטובת נשמת

כ"ק רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה יעקב ישכר בער בן הרה"ק חיים מרדכי

זכות רבינו הק' יעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב

נדבת ידידנו הנכבדהר"ר יעקב עקשטיין הי"ו

אשר נדבו לבו להשתתף בהוצאות הגליוןלטובת נשמת

כ"ק רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה יעקב ישכר בער בן הרה"ק חיים מרדכי

זכות רבינו הק' יעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב

נדבת ידידנו הנכבדהר"ר יוסף דוב בוקצ'ין הי"ו

אשר נדבו לבו להשתתף בהוצאות הגליוןלטובת נשמת

כ"ק רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה יעקב ישכר בער בן הרה"ק חיים מרדכי

זכות רבינו הק' יעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב

נדבת ידידנו הנכבדהרה"ח אהרן ולס הי"ו

אשר נדבו לבו להשתתף בהוצאות הגליוןלטובת נשמת

כ"ק רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה יעקב ישכר בער בן הרה"ק חיים מרדכי

זכות רבינו הק' יעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב

נדבת ידידנו הנכבד

הר"ר שלמה קובלסקי הי"ואשר נדבו ליבו להשתתף בהוצאות הגיליון

לרגל השמחה השרויה במעונו בהולדת בתו

יה"ר שיזכה לרוות ממנה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתוך שפע ברכה והצלחה וכל טוב סלה

נדבת ידידנו הנכבד

הרב אהרן ולס הי"ואשר נדבו ליבו להשתתף בהוצאות הגיליון

לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי נכדתו

יה"ר שיזכה לרוות ממנה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתוך שפע ברכה והצלחה וכל טוב סלה

נדבת ידידנו הנכבדהר"ר חיים עקשטיין הי"ו

אשר נדבו לבו בהרמת תרומה נכבדהלטובת נשמת

כ"ק רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה יעקב ישכר בער

בן הרה"ק חיים מרדכי זכות רבינו הק' יעמוד לו להתברך

בכל מילי דמיטב

ברוך מתייך לשלםבברכת ברוך הבא נקדם את פני ידידינוהר"ר יוסף דוב בוקצין הי"ו

לרגל בואו לארץ הקודשלכבוד ההילולא קדישא של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע

להסתופף בצילא דמהימנותא של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א

זכותו הגדולה של כ"ק רבינו בעל ההילולאתעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב ברו"ג.

מרדכי טייטלבויםב/הנהלת המוסדות