מורשתקרב

/ 2 במאי 2013 4849 כ"ב באייר התשע"ג /

אביתר אורן | צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ובאדיבות יהודה וגמן

"ראינו את ענני האבק של הסורים מתקרבים, וזה היה מפחיד. יורים עלינו ארטילריה כבדה, משמאל היו טילי סאגר,

ומהחזית היו טנקים מסוג 'טי־62'. למרות הכל הסתערנו"

בניגוד למה שכולם חושבים - הטנקים של חטיבת השריון במילואים 679 היו הראשונים שבלמו את הסורים

במלחמת יום כיפור, ואלה שדחקו אותם אל מעבר לגבול # 40 שנה אחרי, מפקדי החטיבה נפגשו לשחזר את הקרבות -

ולהזכיר לכולם מי באמת הציל את רמת הגולן

מו את כל אזרחי המדינה, מלחמת יום הכיפורים תפסה את הטנקיסטים יפתח", חטיבת המילואים 679, בהפתעה מוחלטת. אולם "עוצבת של לעזוב המצב, את לתקן הוטל עליהם - האזרחים ממרבית בשונה במהירות את המשפחה והחברים, ולעלות שוב על מדים. "כולנו באנו אף וחוזרים. מנצחים צ'יק־צ'אק למלחמה, יוצאים שאנחנו בהרגשה מפקד אנדרסון, חנן )מיל'( רס"ן נזכר אחר", משהו להיות שהולך חשב לא אחד מחלקה במלחמה. "עלינו לרמת הגולן, וראינו אוטובוס עם תיירים שברחו. נופפנו להם לשלום, מבחינתנו היינו בטיול. ואז, כשהגענו למפקדת האוגדה בנפח, ראינו את הטנקים השרופים. משם נפלנו ישר לתוך המלחמה. המעבר מהבית היה כל כך חד", הוא מספר. "בארץ עוד הייתה אופוריה ממלחמת ששת הימים, ופתאום אתה נמצא

במלחמה, ותוך שעה־שעתיים חבר'ה כבר נהרגים סביבך".היום, 40 שנה אחרי פרוץ המלחמה, המילואימניקים של 679 נפגשים ומשחזרים את הקרבות הקשים בהם לחמו ברמת הגולן. אותם קרבות שנוצחו גם על ידי אלו שנלקחו מהבית למלחמה, ולא רק על ידי השריונרים מחטיבה 7, כפי שהרוב חושבים. "אני זוכר שהייתי רווק בן 26, וכל הזמן שאלתי את חבריי הנשואים איך אתם, כהורים

לילדים, ממשיכים להילחם?", משחזר רס"ן )מיל'( ברק סלע, מ"פ במלחמה."תוך 12 שעות מהרגע שהם נקראו למילואים הם כבר ישבו בטנק", מדגיש אלוף וסגן שר והצפון פיקוד המרכז ולימים אלוף דאז אור, מפקד החטיבה אֹורי )מיל'( הביטחון. "כל הסיפור הזה הוא על איך המילואים הצילו את הסדיר. כשהייתי מח"ט

7 הזכרתי להם את זה הרבה מאוד, ולא לכולם היה נעים לשמוע את זה".

הסורים מתחילים להתערערכבר בתחילת המלחמה, בפני חטיבה 679 עמדו כל המכשולים האפשריים. מלבד ההקפצה המהירה מהבית, המח"ט התמנה לתפקידו רק חודשיים קודם לכן. הוא לא רק הוקמה והחטיבה עצמה אימון אחד, אפילו איתם ביצע וטרם חייליו הכיר את

שלוש שנים קודם. היא נסעה על צנטוריונים )טנקי 'שוט' המבוססים על הצנטוריונים הבריטים המיושנים(, והמתינה להסבה למנוע דיזל, במקום מנוע הבנזין האיטי. אם כל אלה לא מספיקים, כמחצית מכוח החטיבה היו נח"לאווים במקור, שעברו הסבה מנוסים, טנקיסטים הסדר. ישיבות אנשי חלקם הסדיר, שירותם בתום רק לשריון למען הסר ספק, הם לא היו. התנאים הבעייתיים נתנו את אותותיהם במפקדת החטיבה במחנה יפתח שבגליל העליון, אליו עברה החטיבה רק זמן קצר קודם לכן מיוקנעם. ביום הראשון למלחמה, שבת ה־6 באוקטובר 1973, הבסיס עוד היה בבנייה; הטנקים רק באופן חלקי והחשמל שפעל רחוקים מלהיות ערוכים ללחימה, היו בו שעמדו הקשה על ההיערכות. "תנאי הפתיחה הכי גרועים שאני מכיר", מפטיר אלוף )מיל'( אור. היתרון היחיד במצב המסורבל הזה, הוא אומר, היה שהעברת מפקדת החטיבה קירבה את הכוח אל החזית, ואפשרה את הפעלתו המהירה. "ההחלטה הזו הצילה את מדינת ישראל", מגלה סא"ל )מיל'( חיים דנון, שהחל את המלחמה כסמג"ד ומונה כבר בתחילתה למג"ד, בעקבות פציעה של מג"ד אחר. "אם החטיבה הייתה צריכה

להגיע מיוקנעם זה היה לוקח 10־12 שעות, והיינו מפסידים את המלחמה". 8 בצו החטיבה לוחמי נקראו המדינה, את שהרעידה האזעקה לפני שעות 4הראשון הלילה ובחצות בצהריים, למפקדה הגיעו החיילים ראשוני למילואים. ללחימה יצאו ארבעה טנקים ראשונים של 679 לרמת הגולן, שאז כבר הייתה מלאה בשריון הסורי. בינתיים, כוחות של חטיבה 188 במרכז הרמה וחטיבה 7 בצפון כבר ניסו לבלום את האויב. מח"ט 679 הצעיר, אור בן ה־34, הבין שעליו לפעול במהירות, ושורת ההחלטות שקיבל התבררו בדיעבד כגורליות. אחת הראשונות שבהן הייתה מאולתרים, חדשים, צוותים ולשבץ מהאימונים, המקוריים הטנק צוותי את לפרק "צריך להבין שזו שבירה שמורכבים מהחיילים שהספיקו להגיע ראשונים לבסיס. מוחלטת של הדוקטרינה של חיל השריון, לפיה יוצאים לקרב רק בצוותים קבועים", )מיל'( סלע. הטנקים שיצאו ראשונים מהבסיס, בפיקודו של הסמ"פ, רס"ן מדגיש סגן ניצן יוצר, הגיעו לצומת קצביה בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר, והצליחו לבלום כוח סורי שהתקדם לעבר הכינרת. "כשהוא יצא הוא עוד אמר לי שחסרה לו המשך בעמוד הבא

'

תחמושת", משחזר אור. "עניתי לו ש'הסורים לא יודעים את זה'".כשהאחרונים הרמה, לכיוון הם גם יצאו החטיבה של הטנקים יתר הגיעו לאזור הקרבות בצהרי היום השני למלחמה. כוח המח"ט שפיקד בעצמו מזחל"ם ולא מטנק, כבר הגיע לקו הגבול באזור קונייטרה - עד שהודעה בקשר החזירה אותו לאחור. "חקה, אלוף הפיקוד, נכנס לרשת מח"טים בקורס מרצה "כשאני אור. נזכר בנפח'", 'הסורים לי, ואמר תמיד שואלים אותי איזו פקודה מדויקת קיבלתי באותו רגע. אני עונה שלא קיבלתי. אלוף הפיקוד אמר לי שהסורים בנפח, ואני הבנתי שהוא

מתכוון שאוציא אותם משם. זאת כל הפקודה". ביום ראשון, ה־7 באוקטובר, בשעה 11 בבוקר, החל הקרב על נפח. הטנקים הסורים תקפו את מחנה אוגדה 36, שבינתיים מפקדה, תא"ל "הסורים ממנו. לצאת הצליח רמטכ"ל, לימים )רפול(, איתן רפאל פרצו בעוצמה אדירה עם העתודה שלהם, והגיעו לנפח", מסביר אור. כוחות השריון הישראלים שהיו באזור - חטיבה 188 הסדירה וחטיבות המילואים 179 ו־679 - הגיעו למקום כדי לנסות ולבלום את הסורים. אך מה שהסתיים כניצחון עבור החטיבה של אור, היה טרגדיה לחטיבה וקצין הסמח"ט המח"ט, הבכיר: פיקודה את שאיבדה לאחר הסדירה, בניסיון לנפח, דרומית הנפט, ציר באזור שנהרגו החטיבתי, האג"ם הטנק את מצאתי הנפט, לציר "כשהגעתי הסורי. הכוח את לבלום של מח"ט 188, יצחק בן־שוהם ז"ל", משחזר דנון. "הטנק היה הפוך, עמד בצד עם דגל צהוב". דגל צהוב מסמל טנק פגוע, ובתוך הטנק היו המח"ט וקצין האג"ם. "בן־שוהם היה המג"ד שלי בסדיר, כשאני הייתי מ"פ, וקצין האג"ם בני קצין היה חבר שלי. והדרכנו יחד בקורס מפקדי

טנקים", אומר דנון, "ואני פוגש את הצוות שלהם שם, על ציר הנפט".לנפח הגיע גם חנן אנדרסון, כשהוא מוביל כלים בודדים מ־679, עוד לפני בוא המח"ט: שם הוא הצליח לעצור את הסורים עד להגעת שאר הכוחות. "חנן הגיע לנפח והתחיל להילחם", מסביר אור, "והסורים בכלל לא ידעו כמה טנקים יורים עליהם משם. זה מראה עד כמה לפעמים סמל או קצין צעיר יכול להשפיע על הקרב הרבה יותר ממה שהוא חושב. כשעלינו על העמדות, באתי עם הזחל"ם, ממש עם הטנקים הראשונים

שתקפו, וקצין האג"ם שלי אמר לי, 'המח"ט, אנחנו לא יכולים להיות כל כך קדימה עם זחל"ם'. אמרתי לו שאם אנחנו לא נהיה פה, אף אחד

לא יהיה פה". כוח להדוף הצליחה 679 חטיבה נפח על בקרב דבר, של בסופו הראשונה "בפעם במלחמה. לראשונה - סורים טנקים של משמעותי )מיל'( אור. במלחמה הזאת לסורים התערער הביטחון", מפרשן אלוף "זאת הייתה הנקודה המכרעת מבחינתי. היו לי ימים הרבה יותר קשים

אחרי זה, אבל שם הבנתי שהם לא יצליחו".

רסיסים בכל הגוףבמשרדו של סא"ל )מיל'( דנון, כיום יו"ר עמותת החטיבה ומנכ"ל 40 כיפור. מיום הטנקיסטים מתמקמים הנדסי, מכני לציוד חברה שנה אחרי הקרבות הם נפגשים שוב, לוגמים כוס יין, מרמת הגולן כמובן, ונזכרים בימים ההם. ביניהם מתבלט הנציג הבודד של חיילי ההסדר בחטיבה, סמ"ר )מיל'( אלחנן בן־נון, נהג הטנק של אנדרסון במלחמה, והיום רב ההתנחלות שילה. "כאיש צוות אתה יושב בתוך הטנק, סגור עם מדפים, וכמעט לא רואה שום דבר. רק מקבל פקודה ונוסע", הוא ממחיש. "אתה שומע את כל התופת, אבל לא רואה את מה שהמפקד רואה. זה עולם אחר, ובירכתי על זה. ההלם שחוויתי בהפסקות, כשיצאתי מהטנק, היה לפעמים גדול יותר ממה שחשתי

בתוכו", הוא מודה. ה'שמע את אומר היה הוא אז קורה מה לאלחנן מספר "כשהייתי ישראל' שלו בתא הנהג", מגלה אנדרסון. "אני זוכר שאמרתי לעצמי, 'איך אני מקנא בבחור הזה'. אני לא דתי, אבל לשמוע אותו ככה נתן לי

תחושה שיש לו משהו שעוזר לו לעבור את זה. ממש קינאתי בזה".המילואימניקים לשעבר משחזרים את מהלך הלחימה, ומגיעים לקרב הבלימה ברמתנייה, שהתרחש ב־8 וה־9 באוקטובר. במסגרתו, החטיבה הצליחה להדוף את יתרת הכוח הסורי ברמה ולהביא לנסיגתו. מדובר שריון את סופית לבלום שהצליח בגזרה, המכריעים הקרבות באחד האויב. "לפנות בוקר של יום שלישי, ה־9 באוקטובר, יצאנו מאזור נפח

חנוך )מיל'( סרן משחזר הרמה", במרכז סינדיאנה בכפר להיערכות ברזילי, מ"פ בגדוד של דנון, את תחילת הקרב. "כבר אז ראינו את ענני האבק של הסורים שמתקרבים מכיוון חושנייה. זה היה מחזה מפחיד. עליהם, לירות התחלנו מאיתנו מטר 1500 של לטווח הגיעו כשהם וניהלנו קרב משעות הבוקר המוקדמות עד אחר הצהריים. קרבות שי"ן בשי"ן )שריון בשריון - א"א(", הוא מדגיש. "נפגעו לנו טנקים, נסענו

אחורה, וקיבלנו רק מעט כוחות לסיוע".אחרי שעות של קרב בלימה, החטיבה קיבלה הוראה לצאת להתקפה. ומהחזית סאגר, טילי משמאל כבדה, מאוד ארטילריה עלינו "יורים טנקים מסוג 'טי־62'. למרות הכל הסתערנו, ואחרי 150 מטר הטנק שלי נפגע", מספר ברזילי. "איבדתי את ההכרה, עברתי לעולם שכולו טוב".

התעורר. ברזילי )מיל'( סרן לדבריו, מכן, לאחר שנייה" "חלקיק בתרגולת חייליו את הפעיל הוא זמני ובעיוורון האחרונים בכוחותיו וסיים את חלקו במלחמה עם פציעה קשה. "דם התחיל לזרום הפינוי נקטעה, האצבע נשברה, היד בפה, נפצעתי ומהכתף. מהעיניים לי הכתף יצאה מהמקום, והיו לי רסיסים בכל הגוף", הוא מונה. הפציעות שברזילי סוחב מרמת הגולן מלוות אותו יום־יום; די לו רק להביט בכף ידו ולהיזכר במלחמה ההיא. "זאת הייתה משימת התאבדות. נסעת מול תל גם "זה אומר. הוא טילים", ארטילריה, עליך ישר שיורים טנקים

רמתנייה, הגובה שם הוא 800 מטר, לא נמוך". יומיים אחרי הקרב ההוא החלה ההבקעה אל תוך סוריה, שהשלימה את המערכה בגזרה, כשחטיבה 679 חצתה את קווי האויב. דנון, שכבר בתחילת המלחמה נכנס לסרבל המג"ד, מצא את עצמו בטנק עם שני אנשי צוות מחטיבה 179: סמ"ר )מיל'( משה פרל, הנהג, וסמ"ר )מיל'( יוסף הולנברג, התותחן. שניהם לחמו באותה הגזרה של החטיבה וביום רביעי, כשלדנון נפגע הטנק, הוא עבר אל הכלי שלהם. "זה היה אחרי הרמתנייה. הייתה הפסקה, ופתאום אני מסתכל למעלה ורואה שמחליפים

לנו את המט"ק", אומר הולנברג."עד הבוקר שאחרי כיבוש רמתנייה לא יצאתי מתא הנהג, ולא ידעתי אפילו מי הוא", מעיד פרל. "שמעתי שיש לי מפקד חדש ועשיתי כל מה

שהוא אמר לי, כשאפילו לא ידעתי איך הוא נראה".

הצילו את הסדיראת החליף אלוף־משנה, עוד אז אור, )מיל'( אלוף בפברואר 1974, אביגדור )יאנוש( בן־גל בפיקוד על חטיבה 7. "יאנוש היה שחצן גדול", הוא מספר. "בטקס ההחלפה הוא אמר 'חבר'ה, אנחנו שמחים שאורי בא לפקד על החטיבה שהצילה את עם ישראל. מיד קמתי ואמרתי, 'חבר'ה, אני שמח מאוד שאני בא מהחטיבה שהצילה את חטיבה 7'. הזכרתי להם שהטנקים הסורים כבר עברו את נפח, והתחילו לנסוע לכיוון עין זיוון, ואנחנו היינו שם, אנחנו עצרנו אותם ביום הקרב הראשון. אחרי זה יאנוש

אמר לקציני החטיבה, 'יודעים מה, הוא צודק, אני מקבל את זה'". הנוכחים בטקס החלפת המח"ט לא היו היחידים שאל אוזניהם לא הגיע סיפור הניצחון של חטיבה 679. במקום זאת, מרגישים חיילי החטיבה, שחטיבה 7 היא זו שזכתה בקרדיט ובתהילה של קרבות הבלימה. "לפיקוד הצפון לא היה נוח עם העובדה שכבשו לו את מפקדת החזית בנפח", זמן גם לא הכיר הרבה "הוא אור. )מיל'( זה אלוף מנסה להסביר את בכך שהמאמץ העיקרי של הסורים היה במרכז הרמה. כשהפיקוד חילק את הגזרות, הוא נתן לאוגדת מילואים את הגזרה שהוא חשב שתהיה משנית, אבל בדיעבד היא הייתה העיקרית. חטיבה 7, 188 וגולני, שהיו מקו עין זיוון צפונה, לא היו מול המאמץ העיקרי של ההבקעה הסורית.

מי שהציל את רמת הגולן, בעצם, זה אנשי המילואים. נקודה".הזיכרון הציבורי, שמוזן בעיקר על ידי מורשות קרב, נכשל פעמים רבות במבחן האובייקטיביות. את אותו זיכרון קולקטיבי מנסים בשנים שמספר ספר כתב אור )מיל'( אלוף לחדד; החטיבה אנשי האחרונות תיכון לתלמידי מעבירה והעמותה במלחמה, החטיבה עלילות את ימי "בעקבות לוחמים" ברמת הגולן. את הניצחון שלהם במלחמה על זאת מה שבוחן מאמר כתב "שפינוזה הזמן. במבחן רק יגלו הזיכרון האמת", אומר אור. "לפיו יש שלושה סוגי ידע: אחד עובדתי, השני זה מה שאומרים, והשלישי זה מה בן אדם מרגיש. שפינוזה מגיע למסקנה שהידע האמיתי הוא השלישי. בזה אני חושב שהצלחנו לעשות שינוי.

יותר אנשים יודעים על חלקנו במלחמה". 0

המשך מעמוד קודם

אלוף )מיל'( אורי אור: בפעם הראשונה במלחמה הזאת לסורים התחיל להתערער הביטחון. זאת הייתה הנקודה המכרעת מבחינתי. היו לי ימים הרבה יותר קשים אחרי זה, אבל אז הבנתי שהם לא יצליחו

סרן )מיל'( חנוך ברזילי: אחרי 150 מטר

הטנק שלי נפגע. איבדתי את

ההכרה לחלקיק שנייה, ועברתי

לעולם שכולו טוב. דם התחיל לזרום

לי מהעיניים ומהכתף, היד נשברה. זאת

הייתה התאבדות

""

" " / 2 במאי 2013 5051 כ"ב באייר התשע"ג /

"זה מראה עד כמה קצין צעיר יכול להשפיע". רס"ן )מיל'( אנדרסון. מימין: טנק שנפגע בקרב"תמיד שואלים אותי איזו פקודה קיבלתי באותו רגע. אני עונה שלא קיבלתי". אלוף )מיל'( אור

"הפיקוד נתן למילואים את הגזרה שחשב שתהיה משנית". מח"ט 679 )מימין( עם הרמטכ"ל, רא"ל דוד )דדו( אלעזר. משמאל: המילואימניקים היום "מי שהציל את רמת הגולן הם אנשי המילואים. נקודה". אלוף )מיל'( אור עם קציני החטיבה. משמאל: הטנקים של 679 במהלך ההבקעה לסוריה