א או�ר לא�רב��ע�ה ע�ש��רפרק

פרק א - משנה א

��ל מ�קו�ם כ ��ר. ה�נ לאו�ר ה�ח�מ�ץ ב�ו�דק�ין א�ת לא�רב��ע�ה ע�ש��ר, ין}ג{או�ר ש �א� �ף, מ�קו�ם רת� �רו�ת ב��מ�� �י ש ו � ש ת� ל�מ��ה א�מרו ב�ד�יק�ה. ו ין צ�ר�יך ין ב�ו� ח�מ�ץ א� ��יס כנ מ��ף. רת� �י כ�ל ה�מ�� נ �רו�ת ע�ל פ� �י ש ו ר�ים, ש ת� ין ב�ו� ח�מ�ץ. ב��ית ש �מ��אי או�מ ��יס כנ ש �מ��

�רו�ת ה�ח�יצו�נו�ת ש �ה�ן ה�ע�ליו�נו�ת: �י ש ו ר�ים, ש ת� ��ל או�מ �ב��ית ה�ל ו

מברטנורה  עשר  ר"ע לארבעה לילאור . ללילה התנא וקורא י''ד. יהיה שלמחרתו אור כדרך שקורין לעיור סגי נהור, ולישנא

מעליא נקט:

. אית דמפרשי טעמאבודקין את החמץ דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובליהיה חמץ בביתו בפסח. ואע''ג ימצא אם

סגי בעלמא שמא}א{דבבטול חיישינן , }ב{ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו

בל על עליו ויעבור לאכלה עליה ויחשוב יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. ואית דאמרי טעמאבביתו חמץ ימצא שמא גזירה דבדיקה כיון שאין רגיל להיות בדל ויאכלנו, בפסח

ממנו כל שאר ימות השנה:

הנר חמץלאור דבדיקת יליף בגמרא . הכא מדכתיב הנר, לאור שתהא צריכה שאור לא ימצא, וכתיב התם וימצא הגביע, מה מציאה האמורה שם ע''י חפוש, שנאמר ויחפש וכו' וימצא, אף מציאה האמורה כאן על ידי חיפוש, וחפוש הוי בנר דכתיב נר ה'ותקנו בטן. חדרי כל חופש אדם נשמת העם כל שבלילה מפני בלילה הבדיקה לבדיקה יפה הנר ואור בבתיהם, מצויין יותר מביום דשרגא בטיהרא למאי בלילה מהניא. ומיהו אם לא בדק ליל י''ד ובודק

בי''ד שחרית צריך שיבדוק נמי לאור הנר:

. לקמן במתניתין:ולמה אמרו

. של חביות הסדורות זו ע''ג זושתי שורותאחר ביניהן, לבדוק צריך יין של במרתף חמץ בו מכניסין שאין מקום כל שאמרנו ומשני, א''צ לבדוק, למה הצריכו לבדקן. לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ,לשלחנו יין ממנו שמסתפק מרתף כמו בידו ופתו למזוג עומד שהשמש ופעמים

וכשהיין כלה נכנס במרתף להביא יין:

. דרך המרתף]כל[שתי שורות על פני אוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות עדוחוזרין המרתף קרקעית כל שממלאין ומניחין חבית על חבית, כשורות התחתונות

.}ד{כך שורות העליונות עד שמי הקורה ושתי שורות שאמרו ב''ש הם שורה חיצונהובודק וחוזר קורה, שמי עד הארץ מן

}ה{החביות העליונות על פני ארכו ורחבו

של מרתף, נמצאו שתי שורות כמין גא''ם , שורה אחת בזקיפה ושורה אחת}ו{יונית

בשכיבה:

. השורה העליונהב' שורות החיצונות ,}ז{הסמוכה לשמי קורה הרואה פני הפתח

ושלמטה הימנה. ואותן שלפנים אינו בודקשתי אלא בודק אינו החיצונות ומן כלל.

העליונות בלבד:

  עיקר תוי"ט }א{

מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה. רש''י:דילפינן

}ב{ דכמו שבביטול בעלמא דהיינו שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אף על פי שלא הוציא בשפתיו כלוםכלומר

ה''נ במחשבה חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:}ג{

. בגמרא מפרש לאתויי כו' ואוצרות יין ושמן דא''צ בדיקה. ואהא מקשה ולמה אמרו כו' דהא א''צ בדיקה. ומשנישאין במרתף כו':

}ד{ עד התקרה והוא כמו שמי השמים:פירש''י }ה{

הוא שאמר שבודק שורה החיצונה מן הארץ ורתבו הוא שאמר שחוזר ובודק העליונות. ועתוי, 'ט:ארכו }ו{

כמו כ''ף פתוחה שלנו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואהועשויה את הקורה דהיינו כל גג השורות. רש''י:

}ז{ פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. רש''י:והאי

פרק א - משנה ב

��ן, כ א�ם � ד למ�קו�ם, �מ�מ��קו�ם ו לב�ית ב��ית �מ ��ה ח.לד ג�רר�ה ש�מ��א ין �חו�שש ין א���ב�ר סו�ף: �מ�ע�יר לע�יר, א�ין ל�ד מ�ח�צ�ר לח�צ�ר ו

מברטנורה  חוששין  ר"ע הביתאין כשבדק . בזוית זו ובא לבדוק זוית זו, אין חוששין שמאלמקום חולדה גררה לזו שבאתי בתוך הבדוק וצריך אני לחזור ולבדוק, שאם באת

לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר י''ל כן אני בדקתי קודם לחברי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חברי לחצרי ואין לדבר

סוף:

 

פרק א - משנה ג

ש �ח/ר�ית ע�ש��ר �בא�רב��ע�ה ו ע�ש��ר א�רב��ע�ה או�ר ב�ו�דק�ין או�מ�ר, �ד�ה הו י �י � ר�ב�ו�ק יבד ע�ש��ר, א�רב��ע�ה או�ר ב�ד�ק ל�א ר�ים, או�מ ים ��ח/כ�מ ו �ר. ה�ב��עו �ב�ש ע�ת ו ה�מ�ו�ע�ד. ל�א ב�ד�ק �ו�ק ב�תו�ך ב�א�רב��ע�ה ע�ש��ר. ל�א ב�ד�ק ב�א�רב��ע�ה ע�ש��ר, יבד

��ר ש �י �מ�ה ש ��מ� �ו�ק לא�ח�ר ה�מ�ו�ע�ד. ו ה�מ�ו�ע�ד, יבד י}ט{ב�תו�ך ד�� ע�א, כ � בצ�נ �ו �יח�נ� �נ , י��א ב�ד�יק�ה א�ח/ר�יו:}י{ש �ל ה�א צ�ר�יך י

 

מברטנורה בודקים אור ארבעה עשר  ר"ע קאמר,ובארבעה עשר שחרית הכי .

בודקים, בלבד הללו פרקים מג' באחד ג' פרקים הללו אם לא בדק שוב ולאחר

אינו בודק:

. בשעה ששית שהוא מועדבתוך המועדהביעור:

שתחשך לאחר המועד עד ואית}ח{. . דמפרשי בתוך המועד, בתוך הפסח. לאחר

המועד, לאחר הפסח. כדי שלא יתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה בחמץ של היתר שנעשה לאחר הפסח. ור' יהודה סבר לאחר הביעור, דהיינו לאחר זמן איסורו של חמץ, לא יבדוק כלל דלמא אתי למיכל מיניה. ורבנן אמרי יבדוק לאחר זמן איסורו, ולא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניהואין לשורפו. עליו מחזר עצמו שכל כיון

הלכה כרבי יהודה:

  עיקר תוי"ט }ח{

ואיכא למידק משתחשך ואילך למה לא יבדוק ואפשר דה''ט משום דאפילו רבנן מודו דכל היכא דענוש כרתאפילו מחזר עליו לשורפו חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ולא סמכינן אהאי טעמא אלא עד שתחשך דליכא כרת. הר''נ:

}ט{. בלילה לצרכו שיאכל בלילה גם בבקר. הר''נ:שמשייר

}י{ . דהא דתנן לעיל דאין חוששין היינו מספק. אבל הכא איכא למיחש שמא תטול חולדה בפנינו ויהיה צריךשלא

בדיקה. גמרא:

פרק א - משנה ד

�ד�ה או�מ�ר, הו �י י� ר�ב ��ת ש �ש . ו ש�ו�רפ�ין ב��תח�ל ��ל ח�מ�ש ו �י מ�א�יר או�מ�ר, או�כל�ין כ� ר�ב��ת ש �ש : ש�ו�רפ�ין ב��תח�ל ��ל ח�מ�ש , ו תו�ל�ין כ ��ל א�רב��ע, ו או�כל�ין כ

מברטנורה  . ואע''גושורפין בתחלת שש  ר"ע שריא מדאורייתא שישית שעה ,}יא{דכל

על וסבור טעו דלמא עליה רבנן גזרו השביעית שהיא שישית. אבל החמישית לאחמישית, שהיא השביעית על למימר טעו

ומותר:

. ואינו אוכל, גזרה משוםתולין כל חמש יום המעונן דטעי וסבר על השביעית שהיאומאכיל צריך, אינו לשרוף ומיהו חמישית. אסור בהנאה אף ששית אבל לבהמתו. מדרבנן, גזירה משום שביעית. והלכה כר''י:

  עיקר תוי"ט }יא{

אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י''ד ראיה לדברשנאמר זה שכתוב בתורה לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה

לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הר''מ:

פרק א - משנה ה

��ג ג ע�ל ��חו�ת נ מ. �לו�ת סו פ� ת�ו�ד�ה ש �ל �ו�ת ח�ל �י ש ת� �ד�ה, הו י �י � ר�ב א�מ�ר עו�ד ול�א ת�ו�ל�ין, �טל�ה א�ח�ת, נ ה�ע�ם או�כל�ים. ��ל כ ��חו�ת, נ ש �מ�. ן מ� ז ��ל כ ה�א�צטב�א. ��מל�יא�ל ג ��ן ��ל ה�ע�ם ש�ו�רפ�ין. ר�ב � כ �יה�ן ה�תח�ילו � ש ת� �טלו ל�א ש�ו�רפ�ין. נ ו או�כל�ין

��ת ש �ש : ש�ו�רפ�ין ב��תח�ל ��ל ח�מ�ש , ו �מ�ה כ �תרו ��ל א�רב��ע, ו �א0כ�ל�ין כ �ין נ� או�מ�ר, ח.ל

. של חמץ:שתי חלות  ר"ע מברטנורה 

. שנפסלו בלינה. שמתוך שהן מרובות לחמי תודה בי''ג בניסן, שכל מישל תודה פסולות . לחמי תודה ארבעים}יב{שיש לו תודה להביא מביאה בי''ג, נפסלות בלינה לבוקר של י''ד

חלות, עשרה מהן חמץ. ותודה נאכלת ליום ולילה, ואם היו מביאים אותם בי''ד אין נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות, ואסור להביא קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו, שאין מביאיןיוכל בי''ג, דבי''ד לא קדשים לבית הפסול, הלכך כל מי שהיה עליו קרבן תודה מביאה להביאה, וכל שכן בפסח, ונפסלו בלינה ליום י''ד לפי שלא היו להם אוכלים כל כך, ומשום הכי

דפסולות היו נתונות שם, שאם היו כשרות לא היו נותנים אותם שם לפסלם בידים:

. שם עד זמן הביעור ונשרפות:שמונחות

. שהיה בהר הבית. כדי שיראו אותם שם לסימן:על גג האצטבא

. בתחלת שעה חמישית בא שליח ב''ד ונוטל האחת, וכל העם מכיריםניטלה אחת מהןשהגיע שעה חמישית ותולין:

. דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאכלם:ותרומה כל חמש

. דהשתא ודאי רובא טעו בין ו' לז'. ואין הלכה כר''ג:וששורפין בתחלת שש

  עיקר תוי"ט }יב{

עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה :דלשהויי

פרק א - משנה ו

�ש�רו�ף א�ת� ל �� מ עו נ �מ �ים ל�א נ ��ה/נ יה�ם ש �ל כ ימ� ��ים או�מ�ר, מ ��ה/נ �ן ה�כ ג �א ס �ינ �י ח/נ� ר�ב�טמ�א בא�ב ה�ט.מא�ה, א�ף ע�ל� ל�ד ה�ט.מא�ה ע�ם ה�ב��ש��ר ש �נ �טמ�א ב�ו� ה�ב��ש��ר ש �ניה�ם ש �ל ימ� �א�מ�ר, מ ו �י ע/ק�יב�א � יף ר�ב �יפ�ין ט.מא�ה ע�ל ט.מא�תו�. הו�ס ��י ש �מ�ו�ס פ��טמ�א� �ר ש �נ נ� יו�ם ב �ל �פס�ל ב��טבו� ן ש �נ ה�דל�יק א�ת ה�ש ��מ�� ל �� מ עו נ �מ �ים ל�א נ ��ה/נ כ

יפ�ין ט.מא�ה ע�ל ט.מא�תו�:}יד{ב�טמ�א מ�ת ��י ש �מ�ו�ס , א�ף ע�ל פ�

מברטנורה  לא  ר"ע כהנים של מימיהם . משום דבעי למתני סיפא מדבריהםנמנעו

למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאהלה הכא:

בולד מלשרוף את הבשר שנטמא כלומרהטומאה ולד קאמר. של בולד .

הבשר שהוא שלישי שנטמא בשני לטומאה, שהוא ולד של ולד, לא נמנעו מלשרפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון לטומאה. וכשנוגע זה הבשר שהיה מתחלתו שלישי בבשר שנטמא באב הטומאה חוזר להיות שני, שהרי נגע בראשון ונעשה שני,טומאתו, על טומאה לו שהוסיפו ונמצא דמעיקרא שלישי והשתא שני. ואעפ''כ לאדהואיל ממנו, חמור עם מלשורפו נמנעו ואך זה הקל לשריפה עומד לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה. ואע''פ שאיןשנאמר התורה מן אוכל מטמא אוכל בטומאת אוכלין טמא הוא, הוא טמא, ואינוגזרו רבנן מ''מ בו, כיוצא אוכל מטמא

שיהיה אוכל מטמא אוכל:

של תרומה :השמן.

יום }יג{ בטבול שלישישנפסל הוא . לטומאה, דטבול יום פוסל את התרומה מן התורה ועושה אותה שלישי לעולם, לא שנא

אוכלין ולא שנא משקין:

. האי נר שלבנר שנטמא בטמא מת מתכת הוא. וכל כלים חוץ מכלי חרס שנגעו בטומאת מת נעשו כמותה, אם אב אב, אם ראשון ראשון, דכתיב בחלל חרב, ודרשינן חרב הרי הוא כחלל, שהחרב שנגע במת נעשה אבי אבות כמת עצמו, וכשנגע בטמא מת שהוא אב נעשה ג''כ החרב אב, והוא הדין לכל שאר כלים חוץ מכלי חרס. נמצא הנר של מתכת שנגע בטמא מת, נעשה אב הטומאה. והשתא הוסיף ר''ע על דברי ר'התיר לא חנניה שר' הכהנים, סגן חנניה התיר עקיבא ור' שני, הג' להחזיר אלא להחזיר הג' ראשון, שהשמן שנפסל בטבולבנר אותו כשמדליקין שלישי, שהוא יום שנטמא בטמא מת, שהנר עצמו נעשה אב כמו שאמרנו, נמצא שחוזר השלישי להיות ראשון ואעפ''כ לא נמנעו, דהואיל ויש שם טומאה עליו לא חיישינן ליה ומותר להוסיף

בידים:

  עיקר תוי"ט }יג{

להדליק בנר. דאלו שמן של קודש כשנטמא נשרף בקודש בבית הדשן ואין להכהנים היתרמדקתני בהם. אבל בתרומה כתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך

תהיה להסיק תחת תבשילך. רש''י:}יד{

מת. דייק לומר שנטמא בטמא מת. אף על גב דמשקין לעולם תחלה הוי מגזירת י''ח דבר. משום דאיהובטמא ס''ל דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת הוסיפו על טומאתן שנעשה

ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא. גמרא:

פרק א - משנה ז

�מ�ה טהו�ר�ה ע�ם ה�טמ�א�ה רו �, ש �ש��ו�רפ�ין ת� נו ד �בר�יה�ם ל�מ�� ד ��י מ�א�יר, מ� א�מ�ר ר�ב�י� ר�ב ו �ר א0ל�יע�ז �י � ר�ב �מו�ד�ים ו יד�ה. �ה�מ� ה�יא �ה� ינ א� י, יו�ס� �י � ר�ב לו� א�מ�ר �ס�ח. ב�פ�ע�ל �ה ו �י לו �, ע�ל ה�ת� �ח0ל�קו זו� לע�צמ�ה�. ע�ל מ�ה נ ה� ו הו�ש .ע�, ש �ש��ו�רפ�ין זו� לע�צמ� י

�ש���ר�ף זו� �ר או�מ�ר, ת� �י א0ל�יע�ז� ה�טמ�א�ה, ש �ר�ב

הו�ש .ע� י �י � ר�ב ו לע�צמ�ה�. זו� ו ה� לע�צמ�א�ח�ת:� �יה�ן כ או�מ�ר, ש ת�

מברטנורה  למדנו  ר"ע רבימדבריהם בין . מאיר בין רבי יוסי תרווייהו סבירא להו דבשררבי חנניה, בולד הטומאה דאמר שנטמא מיירי בבשר שנטמא במשקים שנטמאו בכלי

, ורבי מאיר סבר טומאת}טו{שנטמא בשרץ ,}טז{משקים לטמא אחרים לאו דאורייתא

שאין משקין מטמאין אחרים ואפילו אוכלין אלא מדרבנן, ומשום הכי קאמר מדברי רבי חנניה דאמר ששורפין בשר שנטמא במשקין דהוי ליה טמא מדרבנן, דמדאורייתא טהורבאב שנטמא בשר עם הוא, מעליא

הטומאה שהוא טמא דאורייתא:

למדנו ששורפין תרומה טהורה עםשהיאהטמאה ששית שעה משהגיע .

אסורה מדרבנן. כמו ששורפין בשר שנטמאגמור מן התורה עם במשקין שהוא טהור טמא שהוא הטומאה באב שנטמא בשר

דאורייתא:

.אמר לו רבי יוסי אינה היא המדהטומאת ליה דסבירא לטעמיה יוסי רבי ובשר דאורייתא אחרים לטמא משקין הלכך מדאורייתא, טמא במשקין שנטמא

אמר ליה אינה היא המדה, כלומר אי אתההתרת אם מדבריהם, זאת ללמוד יכול לשרוף טמא טומאה קלה עם טמא טומאהלשרוף טהורה עם טמאה. חמורה, תתיר תרומה שורפים שאין יוסי כרבי והלכה טהורה עם הטמאה בפסח. וטומאת משקיןאלא מדאורייתא אינה אחרים לטמא

מדרבנן כר' מאיר:

. רביומודים רבי אליעזר ורבי יהושע יוסי קאמר לה דאף על גב דרבי אליעזר ורבי יהושע אפליגו בשריפת תרומה, בהא

מודים ששורפים זו לעצמה וזו לעצמה:

. רבי אליעזרעל התלויה ועל הטמאה סבר דמוזהר על שמירתה של תלויה, דכתיב את משמרת תרומותי, בשתי תרומות הכתובתרומה ואחת תלויה תרומה אחת מדבר

טהורה:

. כיוןורבי יהושע אומר שתיהן כאחת דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה. ועל התלויה והטהורה לא נחלקו ששורפין,נראית אין טומאה הוחזקה ולא דהואיל

כמטמא בידים:

  עיקר תוי"ט }טו{

רש''י. והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מה קא מהני ליה הא בשר לבשרכ''כ שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוי דהרי המשקין שנגעו בהן לעולם תחלה הויין אלא ע''כ להאי שנויי

ס''ל אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ולמ''ד דאין מטמא א''צ לאוקמא במשקין ומדבריהן מר''א ור''י. ועתוי''ט:}טז{

א''כ ר''ח נמי מוסיף אדר''ע דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהאוא''ת שלישי דרבנן מותר לעשות שני ובירושלמי פריך לה דלא בא רבי עקיבא אלא לפחות ומשני בטבול יום מדבריהם. תוספות.

והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם דמדבריו הול''ל:

   

פרק ב - משנה א

�ר ת� ��ל ש �ע�ה ש �מ�. ��כר�י,}א{כ �מו�כרו� ל�נ ל�עו�פו�ת, ו ��ה ו ל�א0כו�ל, מ�א/כ�יל ל�ב�ה�מ�ה ל�ח�י�י� כ�יר�ים. ר�ב �ר ו �ו �נ יק ב�ו� ת� ��ס� ל�א י �א�תו�, ו �ר ב��ה/נ �ו�, א�סו נ מ� �א�תו�. ע�ב�ר ז �ר ב��ה/נ �מ.ת� ור�ים, א�ף מפ�ר�ר ים או�מ ��ח/כ�מ ו ��א ש�ר�פ�ה. �ר ח�מ�ץ א�ל ב��עו ין �ד�ה או�מ�ר, א� הו י

��ם �ח� או� מ�ט�יל ל�י זו�ר�ה ל�רו :}ז{ו

מברטנורה  לאכול  ר"ע שמותר שעה .כל מדלא קאמר כל שעה שאוכל מאכיל, ונקט לה בתרי לישני, משמע דאתרי גברי קאי. והכי קאמר, כל שעה שמותר לכהן לאכוללבהמתו. חולין ישראל מאכיל בתרומה גמליאל שרבן היא גמליאל רבן ומתניתין כל ותרומה נאכלין כל ארבע אומר חולין בין אלא כותיה, הלכתא ולית חמש. בתרומה בין בחולין אוכלין כל ארבע ותולין

כל חמש ושורפין בתחלת שש:

ולעופות ולחיה לבהמה .מאכיל צריכי, דאי תנא בהמה, הוי אמינא בהמה דאי משיירא חזי לה ומבער ליה אין, אבלדאורחה וחולדה וחתול נמיה כגון חיה

. ואי תנא חיה, ה''א}ב{להצניע אימא לא עבר ולא ליה מצנעה משיירא דאי חיה עליה על בל יראה אימא אין, אבל בהמה זימנין דמשיירא ולאו אדעתיה לבערו ועבר

אימא לא, קמ''ל.}ג{עליה על בל יראה נמי וחיה תנא איידי דתנא בהמה ועופות,

עופות:

לנכרי שמאיומוכרו מבית לאפוקי . לנכרי אלא ימכור אדם חמצו לא דאמרי אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח דקסברישיהיה ולא העולם מן לבערו אני מצווה

קיים:

. בהנאת אפרו. כגון אםומותר בהנאתו חרכו באור קודם זמן איסורו מותר ליהנות

באפרו אפילו לאחר זמן איסורו:

אף}ד{. משהגיע שעה ששית עבר זמנו סופרים, מדברי אלא איסורו שאין פי על הנאה מאיסורי היה כאילו בהנאתו אסור

תורה אין}ה{של אשה בו קידש שאם . , ואפילו בחמץ נוקשה,}ו{חוששין לקדושיו

כגון דגן שנפל עליו דלף וכיוצא בו שבפסח עצמו אין איסורו אלא מדברי סופרים, אם קידש בו אשה ביום י''ד משהגיע שעה ששית

אין חוששין לקדושיו:

. לרבי יהודהולא יסיק בו תנור וכיריםאלא חמץ ביעור אין דאמר איצטריך, שריפה, מהו דתימא בהדי דקא שריף ליהכדרך דאפילו דלא, קמ''ל מיניה, לתהני זמן מטא מכי ממנו ליהנות אסור ביעורו

איסוריה:

אלא חמץ ביעור אין אומר ר''י בהנאהשריפה דאסור מנותר דיליף .

ולא בשריפה ומצותו כחמץ, כרת וענוש ילפי מנותר, דחלב ורבנן לא בדבר אחר. באכילה שאסור יוכיח, הנסקל שור של

ובהנאה וענוש כרת ואינו טעון שריפה:

  עיקר תוי"ט }א{

. לדיוקא איצטריך דתידוק הא משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר להאכיל. רש''י:שמותר }ב{

הקשו היכי שרי להאכיל דהתנן בפ''ק מ''ג ומה שמשייר יניחנו בצנעא ופרש''י שמא תטול חולדה כו' ועייןובתוספ' תירוצם. והרא''ש תירץ דהפירוש הנכון הוא ומאכיל כו' והוא עומד עליהם ולא יעלים עיניו מהם עד שיאכלו ויבער המשוייר

ומתניתין היתר הנאה אתי לאשמעינן כו'. וה''פ דאי תנא בהמה דאי משיירא קא חזי ליה דאף אם מחמת טרדא יעלים עיניויחזור ויבער כו':

}ג{ לא ביטלו וה''ה דהמ''ל דלמא אכיל מיניה. תוספ':אם }ד{

משמתחלת כו':פירוש }ה{

כאלו היה בשעה שאסור בהנאה מן התורה:כלומר }ו{

ע''ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא כל המקדש אדעתא דרבנןואף מקדש. רש''י:

}ז{ לים. פירוש שאינו ים המלח דבים המלח אין ספינה עוברת וא''צ פירור וה''ק מפרר וזורה לרוח מפרר ומטילמטיל

לים, כרבה בגמרא:

   

פרק ב - משנה ב

�ר א�סו יש�ר�א�ל, ש �ל ו �א�ה. ב��ה/נ �ר מ.ת� �ס�ח, ה�פ� ע�ל�יו ש �ע�ב�ר �כר�י נ ש �ל ח�מ�ץ ��א0מ�ר �א�ה. ש �נ � )שמות יג(ב��ה/נ �ר�א�ה לך :)שא�ר( ל�א י

מברטנורה  בהנאה  ר"ע למימראמותר לאו . למתנא דבעי איידי אלא אסור, דבאכילה סיפא ושל ישראל אסור בהנאה, תנא גבינמי, משום דאיכא אי נכרי מותר בהנאה. דנהגי איסורא בפת של נכרי, משום הכי לא

תני בהדיא חמץ של נכרי מותר באכילה:

. כלומרמשום שנאמר לא יראה לך קנסא קנסינן ליה הואיל ועבר על לא יראהנכרי של חמץ קאי ארישא נמי, אי לך. מותר, משום שנאמר לא יראה לך ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של

אחרים:

 

פרק ב - משנה ג

יש�ר�א�ל ו �א�ה. �ר ב��ה/נ �ס�ח מ.ת� �ה א�ת יש�ר�א�ל ע�ל ח/מ�צו�, א�ח�ר ה�פ� �כר�י ש �ה�לו נ�ה ��פל�ה}ט{ש �ה�לו �א�ה. ח�מ�ץ ש �נ �ר ב��ה/נ �ס�ח א�סו ��כר�י ע�ל ח/מ�צו�, א�ח�ר ה�פ� א�ת ה�נ

��מל�יא�ל ��ן ג �א כ�מב�ע�ר. ר�ב �ל�ת, ה/ר�י הו פ� �כו�ל}י{ע�ל�יו מ� ��ל�ב י ��ל ש �א�ין ה�כ או�מ�ר, כ�ש� א�ח/ר�יו: לח�פ�

. מעותנכרי שהלוה לישראל  ר"ע מברטנורה  על חמצו קודם הפסח, ואמר לו הישראל אם לא הבאתי לך מעות עד יום פלוני קנה

אצלו שהרהינו וכגון בביתו}ח{מעכשיו. לאחר הפסח. ימי כל הנכרי אצל ושהה זמניה דמטא דכיון בהנאתו. מותר הפסח ולא פרעיה לא הוי מחוסר גוביינא דברשותו

למפרע מילתא אגלאי היה, נכרי של דמשעה שהרהינו אצלו הוה דידיה:

כו' לנכרי שהלוה אגלאיוישראל . מלתא למפרע דשל ישראל הוה:

. ואף על פי כן צריךהרי הוא כמבוערונמצא במועד הגל יפקח שמא לבטלו,

עובר עליו:

.כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו, ג' טפחים:}יא{וכמה היא חפישת הכלב

  עיקר תוי"ט }ח{

דאע''ג דהרהינו אצלו צריך שיאמר מעכשיו ואע''ג דא''ל מעכשיו אם לא הרהינו אצלו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דקי''ל דחייב לבערו. ומ''ש הר''ב עד יום פלוני, דעת הר''מ דקביעות זמן דוקא קודם הפסח הוא. ואחר הפסח דתנן, אזמן ההיתר קאי ולא אזמן פירעון ודעת הר'א והטור דאפילו לא הגיע הזמן שקבע עד

אחר הפסח ודתנן אחר הפסח קאי אזמן פרעון. והר'ב שלא פירש משמע שדעתו כהר'א:}ט{

שהלוה. כתב הרא''ש דמיירי נמי שהרהינו אצלו וא''ל מעכשיו דאל''ה ישראל מעכו''ם לא קני משכון.וישראל ומיירי שאין אחריות המשכון עליו דאם אחריות עליו שלו הוא ועובר:

}י{. לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא. הר''מ:רשב''ג

}יא{ כמה יהא מכוסה ולא נחוש בו לחיפוש. כ''מ:פירוש

פרק ב - משנה ד

�ר �טו פ� �יד, ז ב�מ� �ח�מ�ש . ו ק�ר�ן ש �ל�ם מ ב�ש ו�ג�ג, �ס�ח ב��פ� ח�מ�ץ �מ�ת רו ת� ה�או�כ�ל י ע�צ�ים: מ�� ד ��מ ים ו ��מ �ש לו ת� �מ

 

מברטנורה אפילובשוגג  ר"ע בתרומה ששגג . הזיד בחמץ:

. ואע''ג דחמץ בפסחמשלם קרן וחומש אסור בהנאה ולא שוה מידי, משום דבאוכל תרומה בשוגג כתיב ונתן לכהן את הקודש,לו שאין משלם קודש, להיות הראוי דבר נעשים והתשלומים פירות אלא מעות

תרומה הלכך לאו בתר דמים אזלינן:

. שהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץבמזיד פטור מן התשלומין:}יב{

}יג{. אם תרומה טמאה היא ומדמי עצים

אין משלם דמי עצים שהיתה ראויה להסיקאינו בתרומה דמזיד משום תבשילו, תחת אלא כשאר גזלן דעלמא, ומעות משלם לפי דמים ולא לפי מדה, וחמץ בפסח לאו בר דמים הוא שהרי אסור בהנאה, ואף להיסק

לא חזי ולא מידי אפסדיה:

  עיקר תוי"ט }יב{

לא היה לוקה ול''ל כל הלוקה אינו משלם. ומיהו בלא''ה מזיד דתרומה נמי צריך לאוקמי בעניןדהשתא דאינו לוקה דהיינו, בלא התראה ועדים. דאי לאו הכי בלאו הכי פטור מתשלומין דאינו לוקה ומשלם וא''כ בחנם כתב אפילו

שגג כו':}יג{

בטהורה לא שייך כלל דמי עצים דאסורה להסקה דלא ניתנה אלא לאכילה כו' כדתנן במ''ח פ''ח דשביעית:דאלו

פרק ב - משנה ה

ין �מ �.ס� ��כ �ס�ח, ב��ח�ט�ים, ב��ש��עו�ר�ים, ב י חו�ב�תו� ב�פ� ד� � דב�ר�ים ש �א�ד�ם יו�צ�א ב�ה�ן י �ו א�ל�מ�תו�, �טל�ה תרו� �במ�ע/ש��ר ר�אש ו�ן ש �נ מ�אי ו� ין ב��ד �יו�צא �ע�ל. ו �בש �ב��ל�ת ש ו �ב�ש ��יפו�ן ו ו�מ�ה. א/ב�ל ל�א ב�ט�ב�ל, רו �ב�ת� ��ה ו �ים ב��ח�ל ��ה/נ ה�כ �, ו �ו �פד� ��ש ש �נ ה�קד �י ו �במ�ע/ש��ר ש �נ ו

�י ל�א במ�ע/ש��ר ש �נ ו �מ�תו�, �טל�ה תרו נ ��א ל�א במ�ע/ש��ר ר�אש ו�ן ש �ל ש }טו{ו �� ה�קד ו ין ב��ה�ן. ע/ש��א�ן �ין יו�צא �יר, ע/ש��א�ן לע/צמו�, א� �ז �רק�יק�י נ �ו�ת ת�ו�ד�ה ו �. ח�ל �פדו ��א נ ש �ל

ין ב��ה�ן: ��ק, יו�צא �ו�ר ב��ש �ו כ ל�מ

מברטנורה  חובת מצהידי חובתו  ר"ע משום . לאכול מצה מחויב בלילה הראשון שהוא

דכתיב בערב תאכלו מצות:

. אבל אורז ודוחןבחטים ובשעורים וכו'עליו לא תאכל דכתיב לא, מינים ושאר חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובתשאין מינים ושאר ודוחן אורז יצאו מצה,

באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון:

שנטלה ראשון ובמעשר ובדמאי . כל הני למאי אצטריכו, מפורשיםתרומתו

במסכת שבת פרק מפנין:

ובתרומה בחלה דמהווהכהנים . דתימא מצה השוה וראוייה לכל אדם בעינן,קמ''ל לזרים, ראויין אינן ותרומה וחלה

:}יד{

חלות תודה ורקיקי נזיר אין יוצאין . אף על פי שהן מצה גמורה, דכתיבבהן

המשתמרת מצה המצות, את ושמרתם לשם מצה, יצאו אלו שאינן משתמרות לשם

מצה אלא לשם זבח:

. דכל למכורלמכור בשוק יוצא בהםלא, ואי אי מזדבנא מזדבנא, בשוק אמר

אכילנא לה אנא למצה של מצוה:

  עיקר תוי"ט }יד{

מצות ריבה. גמרא. וכתב רש''י אבל ישראל בתרומה לא כדתנן לקמן. לא תאכל כו' מי שאינומצות מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו י''ח מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר:

}טו{ שני. חוץ לירושלים. רש''י. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאכול בלא פדיון. ור''ל לאפוקי ממ''ד דאפילובמעשר

בירושלים לא. ועתוי''ט:

פרק ב - משנה ו

חו�ב�תו� י ד� י ב�ה�ן יו�צ�א ש �א�ד�ם ר�קו�ת י � �ו א�ל �ב�ע.לש �ין}טז{ו ו �ר�ת ב��ח/ז �ס�ח, ב�פ� ל�א א/ב�ל ב�ש �ין, י ��ין ב ל�ח�ין ��ין ב ב��ה�ן ין �יו�צא רו�ר. �ב�מ�� ו �א �ב�ח�רח/ב�ינ ו כ�א �מ �ב�ת� ו��ה�ן, ין ב��ק��ל�ח ש �ל �יו�צא ��ית. ו צט�רפ�ין לכ�ז ��מ ב.ש ��ל�ין. ו ל�א מ �ק�ין ו ל�א ש לו �ש �ין ו כבו

מ�אי � �ב�ד ש }יח{ו �� ה�קד ו �י ש �נ �במ�ע/ש��ר ו �מ�תו�, תרו �טל�ה � ש �נ ר�אש ו�ן �במ�ע/ש��ר ו , :� �ו �פד� ש �נ

מברטנורה  לטוג''אבחזרת  ר"ע . בערבי חס''א בלע''ז א(:

ובלע''זובעולשים הנדב''י. בערבי . ירק שהוא פירש והערוך ב(. אנדיבי''א

שקורין לו בלע''ז קרשפי''ל ג(:

:}יז{. סיב הגדל סביבות הדקל ובתמכה

. אלקרצעינ''א בערבי:ובחרחבינא

. מין כוסברתא הוא מר ביותר:ובמרור

יבשים בין לחים בקלחבין דוקא . בקלח ויוצאים בסיפא כדאמרינן שלהן,

שלהן. אבל עלין, לחים אין, יבשים לא:

עדשלוקים מדאי יותר מבושלין . שנמוחים:

. בחומץ:כבושים

. כדרך בישול:מבושלין

. לצאת ידי חובת מרור.ומצטרפין לכזיתשמצטרפין דגן מיני בחמשת הדין והוא ואתרווייהו מצה. חובת ידי לצאת בכזית

קאי:

  עיקר תוי"ט }טז{

חובתו. כתב הר''מ דאכילת מרור מ''ע בזמן שהכבש נאכל כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ומיהוידי מדבריהם אף בזמן הזה:

}יז{ תימא הוא. דבגמרא אמר רבב''ח תמכתא שמיה ועל חרתבינא אר''ל אצוותא דדיקלא ואם איתא דתמכא הואודבר

מענין הדקל הר'ל לרבב''ח נמי לפתרו על שם מה שהוא בדקל. ואנו רגילין לפתרו לתמכא שהיא מה שקורין בל''א קרי''ן וכןהוא בדברי האחרונים זלה''ה. תוי''ט:

}יח{. אבל בטבל לא. ואע''ג דמעשר ירק דרבנן הר''ל מצוה הבאה בעבירה. רש''י:ובדמאי

פרק ב - משנה ז

ל�א ת�ש ר�ה א�ת ה�א�ש ��ה חו�לט�ין. גו�ל�ים, א/ב�ל �רנ ל�ת� ן רס� ה�מ�. ש ו�ר�ין א�ת ין א�ילעו�ס �ב�ש . ל�א י רח�ץ, א/ב�ל ש �פ�ה ה�יא ב��בש��ר�ה� �ד�ה� ל�מ�� י� ב ן ש �ת�ו�ל�יך רס� ה�מ�.

יצו�ת ��י ש �ה�ן מ�חמ נ פ� ��ס�ח, מ ��תו� ב�פ� כ �יח� ע�ל מ�� �נ י :}כ{א�ד�ם ח�ט�ין ו

. במים קרים וכל שכן פושרין כדי לתת לפני התרנגולים:אין שורין את המורסן  ר"ע מברטנורה 

. ברותחין שכל זמן שהמים רותחים אינו יכול להחמיץ. והאידנא נהוג עלמאאבל חולטיןאיסורא אפילו בחליטה ברותחים:

. לשוף בו בשרה, מפני שמחמיץ בשרייתו:לא תשרה את המורסן

:}יט{. מורסן על בשרה יבש אף על גב שמים טופחים על בשרה אבל שפה היא

. לא יכוס בשיניו:לא ילעוס

  עיקר תוי"ט }יט{

. וכתב הרא''ש דר''ל הזיעה. אבל א''ל דר'ל מים ממש והיינו אחר שנשתטפה במים דהא ודאירש''י אסור:

}כ{ כו'. שהרוק מחמיץ. טא''ח סימן תס''ו:מפני

פרק ב - משנה ח

��ד, י ��ת�ן, י�אכ�ל מ א�ם נ ��ל, ו ה�ח�רד ה�ח/ר�ס�ת או� לתו�ך �ין א�ת ה�ק��מ�ח לתו�ך ין נו�תנ א�י פ�רו�ת, ל�א במ� ו �ס�ח, ל�א במ�ש ק�ין �י מ�א�יר או�ס�ר. א�ין מב�ש �ל�ין א�ת ה�פ�� ר�ב ו

�יל�ין � �מ�טב כ�ין ו }כג{א/ב�ל ס�

�חת�ו�ם, יש ו� ש �ל נ �י ת�ש מ או�תו� ב�ה�ן. מ�יצ�ין: ��י ש �ה�ן מ�חמ נ פ� ��, מ יש ��פכו

מברטנורה  חומץבחרוסת  ר"ע בו שיש דבר . ועשוי לטבל בו בשר:}כא{ומים

נתן מיד.ואם יאכל החרדל לתוך . כמו להחמיץ ממהר ואינו חד שהחרדל תנא קמא מודה בחרוסת אבל החרוסת.

לרבי מאיר דאסור:

אוסר מאיר לתוךורבי נתן אם אף . החרדל, דסבר חרדל לאלתר מחמיץ כמו

החרוסת. ואין הלכה כרבי מאיר:

. דכתיבלא במשקין ולא במי פירות:}כב{ובשל מבושל, מכל מקום

. לאחר צלייתו, ולאאבל סכין ומטבילין אמרינן דמבטל טעמו. אי נמי אפילו קודם צלייתו שרי לסוך הפסח במי פירות, דהכיאם תרומה בשמן סכו צולין, בכיצד תנן

חבורת כהנים יאכלו:

. שמצנן בהן ידיומי תשמישו של נחתוםבשעה שמקטף את המצה:

ישארוישפכו שלא מדרון, במקום . מכונסים במקום אחד ויחמיצו:

  עיקר תוי"ט }כא{

קאי נמי לחרדל וכ''כ הרא''ש והר''נ. וטעמא, דמי פירות אינן מחמיצין:מים }כב{

דקרא לא תאכלו וגו'. ועתוי''ט:ורישא }כג{

ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש''י:סכין

פרק ג - משנה א

�יתו�ם ז ו י, �ה�א/דו�מ ח�מ�ץ ו י, �ד ה�מ�� ש �כ�ר ו ה�ב��בל�י, �.ת��ח כ �ס�ח, ב��פ� עו�בר�ין � �ו א�לן ש �ל צ�ב��ע�ים זו�מ� צר�י, ו ��י}ה{ה�מ�� קו�ל�ן ש �ל סו�פר�ים. ר�ב יל�ן ש �ל ט�ב��ח�ים, ו ��ע/מ , ו

ל�ל � �ה ה�כ �ש �ים. ז �כ�ש �יט�י נ �ר או�מ�ר, א�ף ת� �ן, ה/ר�י}ו{א0ל�יע�ז ג �� ין ד �מ� ��א מ ��ל ש �הו , כ��ר�ת: �ם כ ש �ו �ין ב��ה�ן מ א� ה�ר�ה, ו � בא�ז �ו �ס�ח. ה/ר�י א�ל �ה עו�ב�ר ב��פ� ז

. אלו מתבערים מןאלו עוברין  ר"ע מברטנורה  העולם. דאע''ג דאין עוברים עליהם על בל

,}ב{, מדרבנן מיהא צריכי ביעור }א{יראה ואע''ג ישרף שיאור לקמן תנן דהכי

דהאוכלו פטור:

. עשוי מפת מעופש וחלב.כותח הבבליורגילים לטבל בו את המאכל:

. שכר שהיו עושין במדי מחטיםשכר המדיאו שעורים שרויים במים:

האדומי בארץוחומץ שעשוי חומץ . ומשהין אותם}ג{אדום, שנותנים שעורים

שם כדי שיחמיצו:

המצרי ותלתאוזיתום שערי תלתא . בערבי ונקרא כרכום מדברי הוא קורטמי

מלחא ותלתא אותו}ד{קרטום ועושין , לרפואה. עד כאן חמץ הראוי לאכילה ע''י

תערובת. מכאן ואילך חמץ נוקשה בעיניה:

צבעים של בהםוזומן שנותנים מים . סובין, ומשתמשים בהם הצבעים למלאכתן:

טבחין של מקמחועמילן שעושין . תבואה שלא הביאה שליש בשולה, ומכסים

בה את הקדרה לשאוב את הזוהמא:

. עפר הרחיים מגבליןוקולן של סופריםאותו במים, וסופרים מדבקים בו ניירותיהם:

קמארבי אליעזר תנא דאילו מוסיף, . לית ליה אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת או חמץ נוקשה בעיניה, ור' אליעזר מוסיף אף תכשיטי נשים שהן חמץ נוקשה על ידיפריך, ובגמרא אחרים. סממנים תערובת תכשיטי נשים סלקא דעתך אלא אימא אף טפולי נשים, סולת שנשים טופלות ומחברותאת להשיר אחרים סממנין עם בשרן על ואין הבשר. את ולעדן להלבין או השער

הלכה כר''א:

דגן מין שהוא המינים,כל מחמשת . ומעורבין בהן מים. דאי אין בהם מים אלאמי פירות קיימא לן דמי פירות אין מחמיצין:

באזהרה אלו עוברהרי אכלן אם . בלאו:

ענושואין בהם כרת גמור דעל חמץ . ואינו ענוש כרת על התערובת, אבל כרת לוקה על אכילתו אם אכל כזית חמץ בתוך

. אבל אם}ז{התערובת בכדי אכילת פרס כזית חמץ בתוך התערובת בכדי לא אכל מיהו התורה, מן לוקה אינו פרס אכילת אוסר בפסח דחמץ איכא, מיהא איסורא

בתערובתו בכל שהוא:

  עיקר תוי"ט  }א{

ב' פ''ק דחלה פירש דעוברים בבל יראה, התם כפירוש הר''מ נקט וכפרש''י בכאן. ודבריוובמשנה דהכא מדברי הר''נ הן וטעמיה דהא לאיסור אכילה בעינן קרא לרבינהו כדלקמן א''כ בל יראה מנלן:

}ב{ לטעם ב' שכתב הר''ב בפ''ק דבדיקה הוא כדי שלא יעבור על ב''י החמירו חכמים לבערם מן העולם. כמ''שואפילו

התוספ' שם כו' ודייק מדתנן שיאור ישרף והרי נוקשה הוא:}ג{

סתם היינו דיין:וחומץ

}ד{ אותן במים. הר''מ:ולשין }ה{

. צבע עור אדום. רש''י:צבעים }ו{

דגן כו'. ר''א הוא דקא''ל. תוספ':ממין }ז{

משאר אסורי כרת כמו חלב ודם דיש בהן עונש כרת בכא''פ דגבי קרא דמחמצת שהיא תערובות לא כתיבושאני ונכרתה. כ''מ. ועתוי''ט:

פרק ג - משנה ב

א�ם ל�א, ו ��ב לב�ע�ר. ��ית ב�מ�קו�ם א�ח�ד, ח�י ��ז כ �ש י דק�י ע/ר�ב�ה, א�ם � ב��צ�ק ש �ב�סרו�צ�ה א�ם ו חו�צ�ץ. ע�ל�יו, מ�קפ�יד א�ם ה�ט.מא�ה, �ן י לע�נ כ�ן ו �טו�. ב�מ�עו ב��ט�ל �ה יץ, ה/ר�י ז ��ו�צ�א בו� ש �ה�חמ ��י �ש כ �א כ�ע/ר�ב�ה. ב��צ�ק ה�ח�ר�ש , א�ם י �מו�, ה/ר�י הו �ו י � בק

�ר: א�סו

. ועשויבצק שבסידקי עריבה  ר"ע מברטנורה  לחזק שבריה וסדקיה. אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, פחות מכאן בטל במיעוט.מכזית פחות אפילו לחזק עשוי אינו ואם חייב לבער, לפי שאינו מבטלו שם ואפשר

שימלך ויטלנו משם:

. אם נגע שרץ בהאיוכן לענין הטומאה בצק בפסח שאיסורו חושבו, אם יש בו כזית חוצץ בפני הטומאה ולא הוי כעריבה ולא נחתא לה טומאה לעריבה. ובפחות מכזית, אם אינו מקפיד עליו בטל לגבי עריבה והויוהיא עצמה בעריבה השרץ נגע כאילו

טמאה:

עליו חוצץ קאמר,אם מקפיד הכי . ובשאר ימות השנה שאין איסורו חושבו, אין הדבר תלוי בשיעור אם יש בו כזית אם לאו, אלא בקפידא תליא מלתא, אם הקפיד עליו

ועתיד ליטלו משם חוצץ בפני הטומאה ביןנחתא ולא כזית בו אין בין כזית בו יש עליו הקפיד לא ואם לעריבה, טומאה ורוצה בקיומו אפילו יש בו כמה זיתים הריהוי בבצק השרץ וכשנוגע כעריבה, הוא

כאילו נגע בעריבה ממש:

. שמכין עליו ביד ואינו משמיעבצק החרשואינו}ח{קול לו שקוראין לחרש ודומה

שהוא החרס, בצק אחר, פירוש משיב. קשה כחרס ואינו ניכר אם החמיץ:

בו שהחמיץ כיוצא יש ישאם אם . נילושה שזו בשעה שנילושה אחרת עיסה כיוצא אין שם ואם וכבר החמיצה, אסור. מיל אדם שיהלך כדי שיעורה הוי בו, בהליכה בינונית. ושיעור זה כזמן שני חומשי

:}ט{שעה

  עיקר תוי"ט }ח{

ביאר שהבצק המשמיע קול כבר החמיץ כו' והראב''ד כתב בהפך שכ''ז שהעיסה מצה קולה צלולהר''מ כשאדם מקיש עליה אבל כשהיא מחמצת אע''פ שאין בה סדקים ולא הכסיפו פניה קולה משתקע כחרש והחרשות גם הוא סימן לחמוץ והוא אם יש כיוצא בו. ולכולי עלמא משנתינו שהגביה ידו ולא נתעסק בבצק דכל זמן שעוסק בו אינו בא לידי

חמוץ כדתנן במ''ד, וכ''כ הפוסקים:}ט{

כתב שזה משעות ההשויה. ור''ל שלא נחשב כשעות הזמניות שהזכיר במ''ב פ''א דברכות כי אלו השעותהר''מ שבכאן הם השוים בשיעוריהן כ''א חלק מכ''ד מהיום ולילה בשוה. ועתוי''ט:

פרק ג - משנה ג

�ר או�מ�ר, ל�א ת�קר�א ל�ה� �י א0ל�יע�ז� יו�ם טו�ב, ר�ב� ��ה בט.מא�ה ב ��יצ�ד מ�פר�יש �ין ח�ל כ�ן �ו�נ �ט�יל ב��צ ��ן ב�ת�יר�א או�מ�ר, ת� �ד�ה ב הו �י י� �א�פ�ה. ר�ב �י}יב{ש �ם, ע�ד ש �ת�� . א�מ�ר ר�ב

��א ימ��צ�א, א�ל �בב�ל ו �ר�א�ה י ב�ב�ל ה�ר�ים ע�ל�יו ז ש �מ�. �א ח�מ�ץ �ה הו ז הו�ש .ע�, ל�א ייצ�ה: �יצ�ה, ה�ח0מ �א�ם ה�ח0מ �יח�ת��ה ע�ד ה�ע�ר�ב, ו� נ �מ� �ה ו מ�פרש �ת�

מברטנורה  בטומאה  ר"ע שנטמאתחלה . ממנה הניטלת החלה אין ושוב העיסה אותה מפרישין כיצד כהן, לאכילת ראויה ביום טוב של פסח, הרי אין יכול לאפותה

לאכילה ראויה שאינה מאחר ,}י{בפסח ולשהותה ולשורפה בערב אי אפשר שמא תחמיץ, ולהאכילה לכלבים אי אפשר שאין

מבערין קדשים ביום טוב:

רבי אליעזר אומר לא יקרא לה שם . דאכתי כל חדא וחדאחלה עד שתאפה

חזיא ליה, דמכל חדא וחדא מפריש פורתא, ולאחר אפייתה אם רצה יפריש חלה שלימה

מן הרודה אליעזר רבי דקסבר הכל, על התנור ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה:

. דלאולא זהו חמץ שמוזהרים עליו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם, וקראיראה לך, שלך אי אתה רואה כתיב לא אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, וזה אינו שלך ולא של חברך דאכתי לא מטאבעי אי הואיל סבר אליעזר ור' כהן. ליד

הויא הקדש בטעות ואינו}יא{מתשיל עלה הקדש וחזיא ליה לאכילה, נמצא דשלו היא וחמץ של ישראל הוא. ורבי יהושע סבר לא

. והלכה כרבי אליעזר:}יג{אמרינן הואיל

  עיקר תוי"ט }י{

תחת תבשילו נמי א''א ואע''ג דהדלקת הנר בי''ט צורך אכילה היא ומותרת כ''ש היסק משוםולהסיקה דגזירת הכתוב הוא דאין קדשים טמאים מתבערים ביו''ט. רש''י ועתוי''ט:

}יא{ , דלא מחסרא אלא דבורא בעלמא אבל לעיל בעו''ג שהלוה לישראל לא אמרינן הואיל ובידו לפדותו משוםטעמא

דהתם מחוסר ממונא. הר''נ:}יב{

. ס''ל כר''י דלא אמרינן הואיל וס''ל נמי דטובת הנאה ממון. והלכך הוי הך חלה כדידיה שהרי יש לו בה טובתבצונן הנאה לתתה לכל כהן שירצה. הר''נ:

}יג{. על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר, דאיכא חדא דלא חזיא ליה. רש''י:הילכך

פרק ג - משנה ד

�ר א�ח�ד, זו� א�ח�ר �ו או�פו�ת ב�ת�נ אח�ת ו� �ש �ים ל�ש ו�ת כ ל�יא�ל או�מ�ר, ש �לש נ ��מ ��ן ג ר�בא�ח�ת עו�ר�כ�ת �ש �ים עו�סקו�ת ב��ב��צ�ק, א�ח�ת ל�ש �ה ו ר�ים, ש �לש נ �ח/כ�מ�ים או�מ זו�. ול�א כ�ל ל�א כ�ל ה�ע�צ�ים ו ��ש �ים ו �י ע/ק�יב�א או�מ�ר, ל�א כ�ל ה�נ� א�ח�ת או�פ�ה. ר�ב ו

�ן: �לטו�ש ב�צו�נ �פ�ח, ת� ל�ל, ת�� �ה ה�כ �ין. ז �ר�ים ש �ו �ו �נ ה�ת�

. כלשלש נשים לשות כאחת  ר"ע מברטנורה  אחת תנור מלא, ואין כאן חימוץ, אף על פי

ממתנת עד שיאפו השתים:

לשותוחכ''א שיהו כך כל להקל אין . כאחת, אלא שלש נשים עוסקות כל אחת

בבצק שלה:

לשה כשחברתהאחת לשה האחרונה . שלשה והשלישית מקטפת, האמצעית

תחלה אופה, נמצאו שלשתן עוסקות בבתלשה אחת שלה, בבצק אחת כל אחת, אופה ואחת שלה, מקטפת ואחת שלה,

שלה:

הנשים כל אמלתיהלא עקיבא רבי . דרבן גמליאל קא מהדר ואמר שאין ראויעצלניות נשים שיש לפי כדבריו. לעשות תנור ויש כך, כל שוהות אם ומחמיצות

נבערים שאין עצים ויש מהר, חם שאינו לעשות, ראוי חכמים כדברי אלא מהר. שעוסקין זמן שכל בבצק, תמיד לעסוק

בבצק אינו בא לידי חמוץ. וכן הלכה:

שרואהזה הכלל תפח שבידה . הבצק שרוצה לתפוח:

ותקטפנהתלטוש צוננין במים ידה . ותצטנן:

 

פרק ג - משנה ה

� �הו יז א� ��ר�ת. כ ��ב ח�י ה�או�כלו� ו יש���ר�ף, �ק, �ו ד �ס �ר. �טו פ� ה�או�כלו� ו יש���ר�ף, �ר, ש��או�ד�ה. הו �י י� �בר�י ר�ב� �ה, ד �ה ב�ז ד�ק�יו ז � ס �תע�רבו� �ק, ש �נ �ו ד ��י ח/ג�ב�ים. ס ק�רנ� �ר, כ ש��או�יו � פ�נ יפו ���ל ש �ה�כס �ר, כ � ש��או �הו יז א� ��ר�ת. ו ��ב כ �ה ה�או�כלו� ח�י �ז �ה ו ר�ים, ז �ח/כ�מ�ים או�מ ו

� ש��ע/רו�ת�יו: א�ד�ם ש �ע�מדו� כ

. שלא החמיץ כל צרכו:שיאור  ר"ע מברטנורה 

. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים]סידוק[סדקים:

. סדק לכאן וסדק לכאן:כקרני חגבים

כרת חייב האוכלו וזה דקרניזה . חגבים נמי הוא סדוק. ואיזהו שיאור שפטור,פניו אבל הכסיפו סדוק שום בו זה שאין כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד . והלכה

כחכמים:

 

פרק ג - משנה ו

�בר�י� �י ה�ש ��ב��ת, ד �פנ� ל ���ל מ ב�ע/ר�ים א�ת ה�כ א�רב��ע�ה ע�ש��ר ש �ח�ל ל�היו�ת ב��ש ��ב��ת, מ�מ�ה רו �ר ב��ר צ�דו�ק או�מ�ר, ת� �י א�לע�ז� ��ן. ר�ב נ מ� �ז� ר�ים, ב ים או�מ ��ח/כ�מ �י מ�א�יר. ו� ר�ב

��ן: נ מ� �ז� �ין ב� ח.ל �י ה�ש ��ב��ת ו �פנ� ל �מ

מברטנורה  בין חוליןמבערים את הכל  ר"ע . בין תרומה. חוץ מכדי אכילתו לשבת:

השבת מלפני יכולתרומה שאין . לבהמה ולא לזרים לא להאכילה

ולהשהותה אי אפשר. אבל חולין אין צריךלהם למצוא שיכול בזמנו אלא לבער

אוכלים הרבה. והלכה כר''א ברבי צדוק:

 

פרק ג - משנה ז

ין ב�ב�ית ��ס �ד�ת א�רו ל�א0כו�ל סעו ו נו�, � �ל א�ת ב ל�מו ו �סחו�, ל�ש חו�ט א�ת פ� ה�הו�ל�ךל�ח/זו�ר ו �לב�ע�ר ו ל�ח/זו�ר �כו�ל י א�ם ב��יתו�, ב�תו�ך ח�מ�ץ לו� ��ש ש �י ��ר כ �ז נ ו יו � ח�מן ��מ ו ��כר�ים, ה�נ ן �מ �יל � לה�צ בל�ב�ו�. ל�או, מב�טלו� א�ם ו �יב�ע�ר. ו �ח/זו�ר י �תו�, צו � למל�ש ב�ו�ת ו ב�ל�ב�ו�. ב�ט�ל י �ל�ת, פ� ה�מ�� ן ��מ ו ל�ק�ה, � ה�ד ן ��מ ו ט�ים, �ס� ה�ל ן ��מ ו ��ה�ר, ה�נ

��ד: י ��ח/זו�ר מ �ת, י ש ב�ית�ת ה�רש ור 

. בי''ד קאי:ההולך  "ע מברטנורה

. שיש שהות ביום:אם יכול

. את ישראל הנרדפים:להציל מן הגייס

. ולא יחזור ואפילו יש שהות,יבטל בלבודמדאורייתא בביטול בעלמא סגי:

הרשות שביתת הולךלשבות שהיה . להחשיך על התחום ולקנות שביתה להלךהרשות לדבר אמה אלפים והלאה משם

, יחזור מיד. אבל לקנות שביתת מצוה}יד{או האבל לבית למחר לילך שצריך כגון את לשחוט כהולך היינו המשתה, לבית

פסחו:

  עיקר תוי"ט }יד{

והקשו בתוספ' מהא דאמר בפ''ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ונראה לר'נ דה''פ לשבות שביתתהרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. :

פרק ג - משנה ח

�דו� ב�ש��ר ק�ד�ש , א�ם ע�ב�ר צו�פ�ים, ש�ו�רפו� י� ��ש ב ��ר ש �י כ �ז נ �ש �ל�ים ו ירו ���צ�א מ י ש �י �כ�ן מ ו��מ��ה ה�ן ע�ד כ �יר�ה מ�ע/צ�י ה�מ��ע/ר�כ�ה. ו� �י ה�ב ש�ו�רפו� ל�פנ �ר ו א�ם ל�או, חו�ז ב�מקו�מו�. ו��ית. �ה בכ�ז �ז �ה ו �ד�ה או�מ�ר, ז הו �י י� ��יצ�ה. ר�ב �ה ב�כ�ב �ז �ה ו �י מ�א�יר או�מ�ר, ז� ר�ין, ר�ב חו�ז

��יצ�ה: ח�מ�ץ ב�כ�ב ��ית, ו כ�ז� ר�ים, ב�ש��ר ק�ד�ש ב �ח/כ�מ�ים או�מ ו

מברטנורה  קודש  ר"ע בשר בידו .שיש שנפסל ביוצא. שחומת ירושלים היא מחיצה

לקדשים :

צופים עבר שמשםאם מקום שם . :}טו{רואים בית המקדש

. ולא הטריחוהו לחזור:שורפו במקומו

. דכתיב בקודשואם לאו חוזר ושורפו , במקום אכילתו}טז{לא תאכל באש תשרף

שריפתו:

. חמץ דאמרינן לעיל ונזכר שיש לוזה וזהחמץ בתוך ביתו וכו', ובשר קודש שעמו:

. אבל בפחות, חמץ מבטלו בלבו,כביצה ובשר קודש שורפו במקומו. וסבר ר' מאיר

אוכלין טומאת מה כטומאתו, חזרתו בכביצה שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה,

כך אינו חוזר על פחות מכביצה:

. סבררבי יהודה אומר זה וזה בכזית חזרתו כאיסורו, מה איסורו בכזית שעל כזיתחמץ או בשר קודש חייב, כך על כזית חוזר:

. משום חומרא דקדשים חוזרבשר קודש אף על כזית, חמץ דחולין אינו חוזר אלא

על כביצה. והלכה כחכמים:

  עיקר תוי"ט }טו{

צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. ועתוי''ט:וכל }טז{

. וע''ש. וקשה אי מדאורייתא כי עבר צופים מאי הוי, ויש לומר דקרא לבשר קדשי קדשים ואימורי הקלים,רש''י אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים חכמים גזרו אטו הנך. תוספת:

פרק ד - משנה א

� ל�ע/ש�ו�ת מל�אכ�ה ב�ע�רב�י פס�ח�ים ע�ד ח/צו�ת ��ה/גו , עו�ש��ין. מקו�ם}א{מקו�ם ש �נין ש �א� ל�מקו�ם ש �עו�ש��ין מ�מ�קו�ם ה�הו�ל�ך עו�ש��ין. ין א� ל�ע/ש�ו�ת, ��א ש �ל � ��ה/גו ש �נר�י מ�קו�ם �ין ע�ל�יו ח.מ נו�תנ ין עו�ש��ין ל�מקו�ם ש �עו�ש��ין, ש �א� עו�ש��ין, או� מ�מ�קו�ם

�י ה�מ��ח/ל�ק�ת: נ פ� ���ה א�ד�ם, מ ש �נ א�ל י לש �ם. ו ר�י מ�קו�ם ש �ה�ל�ך ח.מ ש ��ם ו ���צ�א מ ש �י

מברטנורה  . עדמקום שנהגו עד חצות  ר"ע חצי היום:

לעשות טרודשלא יהא שלא כדי . חמץ ביעור וישכח ושחיטת}ב{במלאכה

:}ג{פסח ותיקון מצה של מצוה

אדם ישנה ההולךואל קאמר, הכי . נותנין שעושין למקום עושין שאין ממקום יעשה, ולא עליו חומרי מקום שיצא משם

ישנה אדם ממנהג העיר דהא דקיי''ל אל אין וכאן המחלוקת מפני אלא אינו אותו הרואה אמרת קא דמאי מחלוקת, שהמלאכה חושב שבטל זה אומר בטל אסורה וחולק על כולנו, לא אמר הכי, אלאבטלנים כמה שהרי מלאכה לו אין אמר דתנן והא השנה. ימות כל בשוקא איכא נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו, אבל איןאנשי כמנהג נוהג למקומו לחזור דעתו מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא:

  עיקר תוי"ט }א{

חצות. אבל מחצות ולמעלה איכא איסורא:עד }ב{

דאף בזה''ז קאמרינן. והה''מ כתב הטעם מהירושלמי דמחצות מתחיל שחיטת הפסח ואינו בדין שתהא עסוקנראה במלאכה וקרבנך קרב ותמיד שאני דרחמנא אמר ואספת דגנך והאידנא אע''ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה ולכך שאני מערב חג הסוכות דטריד גם כן בסוכתו. ול''נ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דרגילין להקדים כו' ממוצאי יוה''כ אבל מצה

נהוג כולי עלמא שלא לאפותה קודם ו' שעות כזמן שחיטה:}ג{

לטרוח מבע''י כדי להסב מהר כדאמר בפרק ערבי פסחים חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלאדמצוה ישנו. רש''י:

   

פרק ד - משנה ב

� ��א כ�לו � ל�מקו�ם ש �ל ��לו �רו�ת ש ב�יע�ית מ�מ�קו�ם ש �כ פ� �ו�צ�א בו�, ה�מ�ו�ל�יך ��י , או�}ד{כר�ים לו�, �ד�ה או�מ�ר, או�מ הו �י י� ��ב לב�ע�ר. ר�ב �, ח�י ��לו � ל�מקו�ם ש �כ ��א כ�לו מ�מ�קו�ם ש �ל

�ה: א�ף א�ת� ה�ב�א ל�ך צ�א ו

מברטנורה  שביעית  ר"ע פירות המוליך וחייביןממקום שכלו השדה מן לחיה .

עליו בני מקומו לבערן מן הבית. והוליכן זהעדיין מקום אותו ובני כלו, שלא למקום

אוכלין הן מן המכונסים לבית, חייב לבערמשום חומרי המקום שיצא משם:

צא לו אומרים אומר יהודה רבי . פלוגתא דרבי יהודהוהבא לך אף אתה

או בחומץ ירק מיני שלשה בכובש ות''ק

מן לחיה כלו ושנים מהם להתקיים בציר השדה והשלישי לא כלה, ת''ק סבר אוכל מאותן שכלו על סמך אותו שלא כלה הואיללמלתיה, משתמע והכי אחת. בחבית והן ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייבין לבער. אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכלכולן, כלו שלא זמן כל הכלה ממין אף דאוכלין על סמך האחרון. ורבי יהודה אומר

אומרים לו צא והבא לך אף אתה מאותוולא האיש זה שהביא כמו שכלה המין

, הילכך אינו אוכל אלא מהמין}ה{תמצא שלא כלה, דאין אוכלין מהמינין שכלו עללבער המינין וחייב כלה, סמך המין שלא יהודה דקאי בשיטתיה והלכה כרבי שכלו. במסכת כמותו שהלכה גמליאל דרבן

שביעית פרק הפיגם:

  עיקר תוי"ט }ד{

. תימא לר''י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן כו'. ומיהו אי מדאורייתא חייב לבער, מפניחייב מחלוקת לא יעבור על ד''ת. ועוד אור''י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספ':

}ה{ דהא דשרי ת''ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפ' בשביעית. וקא''ל ר''י דאין להתירכלומר

משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כו' ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג''כ לא ימצא דמלתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא''א למצוא אין

להתיר שלא לבער. ועתוי''ט:

   

פרק ד - משנה ג

��א ש �ל � ��ה/גו ש �נ מקו�ם מו�כר�ין. �ו�ים, ל�ג ד�ק��ה ב�ה�מ�ה �ו�ר כ ל�מ � ��ה/גו ש �נ מקו�ם ע/ג�ל�ים ג�ס��ה, ב�ה�מ�ה ל�ה�ם מו�כר�ין א�ין מ�קו�ם �בכ�ל ו מו�כר�ין. א�ין �ו�ר, כ ל�מ�ס: �יר ב��ס�ו ��ן ב�ת�יר�ה מ�ת� �ר�ה. ב �יר ב��ש �בו ת� �ד�ה מ� הו �י י� �ר�ין. ר�ב �ש בו ים ו ��ח�ים ש ל�מ י �ס ו

מברטנורה  .מקום שנהגו שלא למכור  ר"ע דהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה:

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה }ו{. דגזור רבנן שמא ישאיל או ישכיר גסה

על מצווה ואדם כוכבים, לעובד בהמתו שביתת בהמתו. אי נמי, פעמים שמוכרה לו ערב שבת עם חשיכה וצועק לה הישראלקולו מכרת והיא הקונה לפני כדי שתלך והולכת מחמתו, ונמצא מחמר אחר בהמתו

בשבת:}ז{

. קטנים אף על גב דלאועגלים וטייחיןגדולים. נינהו מחלפי במכירת בני מלאכה

ושבורים מחלפי במכירת שלמים:

. דאינה בתרבי יהודה מתיר בשבורהוסייחים}ח{מלאכה לעולם . אבל בעגלים

מודה, כיון דלכי גדלי הוו בני מלאכה. ואיןהלכה כר' יהודה:

. הואיל ולרכיבהבן בתירא מתיר בסוס . ואין הלכה}ט{עומד והחי נושא את עצמו

למכור שרי סרסור ידי ועל בתירא. כבן בזמן שאין הבעלים כוכבים לעובד בהמה למיחש דליכא המכירה, בעת שם מצויין אינה שלו. וישכירנה שהרי ישאילנה שמא ושמא תלך מחמת קולו ונמצא מחמר להא

נמי ליכא למיחש, שאינה מכרת את קולו:

  עיקר תוי"ט }ו{

הנכרי מלאכה בשבת. לשון הר''ב פ''ק דע''ג מ''ו וע''ש עוד מ''ש:ויעשה

}ז{ דבהמתו ל''ד דמחמר אסור אפילו באינה שלו והכא ר''ל שמחמר אחר המכירה כדי שלא ירצה הנכרי לחזור בור''ל

ולהכי אף שמחמר אינו חייב אלא בטעונה מיהת כ''ש לא נקט משום שביתת בהמתו, וכן משמע בר''מ. ועתוי''ט:}ח{

מסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי לה ישראל ביד נכרי דתיפוק חורבא מיניה לזבוני שלימה. רש''י:והלכך }ט{

. ובפ''ק דע''ג פי' הר''ב דברכיבה לא פליגי דשרי, כי פליגי במיוחד לעופות, דב''ב סבר דכל בע''ח נושא א''ערש''י ורבנן סברי דוקא אדם:

   

פרק ד - משנה ד

��א ל�א0כו�ל, � ש �ל ��ה/גו � ל�א0כו�ל צ�ל�י ב�ל�יל�י פס�ח�ים, או�כל�ין. מקו�ם ש �נ ��ה/גו מקו�ם ש �נדל�יק�ין. �ר�ים, מ� ו �פ�� ��ר ב�ל�יל�י יו�ם ה�כ � לה�דל�יק א�ת ה�נ ��ה/גו ין או�כל�ין. מקו�ם ש �נ א��י �בב�ת� ו �ו�ת י ��ס �י כנ דל�יק�ין ב�ב�ת� �מ� ו דל�יק�ין. ין מ� ��א לה�דל�יק, א� � ש �ל ��ה/גו מקו�ם ש �נ

��י ה�חו�ל�ים: ��ב ע�ל ג �ב�מבו�או�ת ה�א/פ�ל�ים, ו דר�ש ו�ת, ו �מ

מברטנורה  .מקום שנהגו שלא לאכול  ר"ע :}י{שנראה כאוכל פסחים בחוצה לארץ

ביום הנר את להדליק שנהגו אסורהכפורים הכפורים שיום מפני .

בתשמיש המטה, וכל זמן שהנר דולק לא

לאור מטתו לשמש לאדם שאסור ישמש הנר:

להדליק שלא יראהשנהגו שמא . אשתו ותשא חן בעיניו וישמש:

כנסיות בבתי מקוםומדליקין ובכל . שאין איש ואשתו מתייחדים שם:

  עיקר תוי"ט }י{

רש''י כאוכל פסח בחוץ. דהא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ:לשון

   

פרק ד - משנה ה

��א ש �ל � ��ה/גו ש �נ בא�ב, עו�ש��ין. מקו�ם ב�ת�ש ע�ה ל�ע/ש�ו�ת מל�אכ�ה � ��ה/גו ש �נ מקו�ם ��ן ש �מעו�ן ים ב�ט�ל�ים. ר�ב �י ח/כ�מ יד� ��למ �בכ�ל מ�קו�ם ת� ין עו�ש��ין. ו ל�ע/ש�ו�ת מל�אכ�ה, א�ר�ים, �ח/כ�מ�ים או�מ יד ח�כ�ם. ו ��למ �ע/ש��ה א�ד�ם ע�צמו� ת� ל�יא�ל או�מ�ר, לעו�ל�ם י ��מ ��ן ג ב� עו�ש��ין ��ל�יל ל�א ה�יו �ב�ג ח�ים ע�ד ח/צו�ת, ו � עו�ש��ין מל�אכ�ה בע�רב�י פס� �ד�ה ה�יו ב��יהו

�ץ ה�ח�מ��ה: �יר�ין ע�ד ה�נ ת� ��ל מ� �ב�ית ה�ל ר�ין, ו ל�ה, ב��ית ש �מ��אי או�ס ��י ��ל ע�ק��ר. ה�ל כ

מברטנורה  בטלים  ר"ע חכמים .תלמידי יסיחו כדי שלא היום, אותו כל ממלאכתן

דעתם מאבילות:

כתלמיד יעשה אדם עצמו לעולם . ולא מחזי כיוהרא שהרואה אותו בטלחכם

מפני ולא לעשות מלאכה לו אין אומר :}יא{שנוהג בו איסור

. חכמיםוחכמים אומרים ביהודה וכו' סבירא להו דעשיית מלאכה בערבי פסחים לאו במנהגא תליא מלתא, אלא ביהודה היוולא גמור, איסור אוסרים ובגליל מתירים

מכח מנהג:

גלילהלילה לאנשי עשר, ארבעה ליל . שאוסרים לעשות מלאכה בערבי פסחים:

אוסרים שמאי שארבית ככל להם . מלאכה בעשיית שאסורים טובים ימים

שהלילה הולך אחר היום:

. מידי דהוה אתעניתובית הלל מתירים:}יב{שהיום אסור באכילה והלילה מותר

  עיקר תוי"ט }יא{

דבספ''ב דברכות לענין חתן איפכא שמעינן ליה. מתרץ בגמרא דרבנן סברי הכא כיון דכ''ע עבדיוהא מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא, אבל התם כיון דכ''ע קרו ואיהו נמי קרי, לא. ורשב''ג סבר התם דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מחזי כיוהרא אבל הכא לא, דאמרי מלאכה הוא דלית ליה, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא.

ואיכא שנויא אחרינא דמוחלפת השיטה:}יב{

ונ''ל דהטעם דהאיסור הוא משום שחיטת הפסח וקאמרי ב''ה דכיון דמשוםולכאורה סברא דב''ש עדיפא, שחיטת הפסח הוא כו' הרי הקרבן והתענית שוין הן דלכפרה באים כו'. ולפיכך ילפי מתענית:

   

פרק ד - משנה ו

ר�ה� �ו�מ ��ל מל�אכ�ה ש �ה�תח�יל ב��ה� ק�ד�ם לא�רב��ע�ה ע�ש��ר, ג �י מ�א�יר או�מ�ר, כ� ר�ב�י}יג{ב�א�רב��ע�ה ע�ש��ר ��ה בא�רב��ע�ה ע�ש��ר, א�ף ע�ל פ� ח�ל �תח�יל ב��ה� ב��ת� . א/ב�ל ל�א י

בע�רב�י מל�אכ�ה עו�ש��ין �ו�ת �י נ א.מ�� ש �לש ר�ים, או�מ ים ��ח/כ�מ ו ר�ה�. לג�מ ��כו�ל ש �י�ד�ה הו י ב��ר י �י יו�ס�� ין. ר�ב ��ו�בס ה�כ �ר�ים ו פ� ה�ס�� ��ט�ים ו � ה�ן, ה�ח�י �ו א�ל ח�ים ע�ד ח/צו�ת, ו פס�

�ים: או�מ�ר, א�ף ה�ר�צע�נ

מברטנורה  מלאכה  ר"ע לצורךכל שהיא . עשר ארבעה קודם בה והתחיל המועד במקום ואפילו עשר, בארבעה גומרה שנהגו שלא לעשות מלאכה. אבל מלאכהשנהגו במקום המועד, לצורך שאינה לעשות מלאכה עושין, ומקום שנהגו שלאארבעה קודם בה התחיל אפילו לעשות,

עשר אינה גומרה:

בכל מקום,חייטים . שרי בארבעה עשר שכן מצינו בהן בחולו של מועד קולא יותרבכך אומן שאינו שהדיוט אומניות משאר

דקיל עשר בארבעה הלכך כדרכו, תופר מחול המועד אפילו אומן נמי שרי:

. שכן הבא ממדינתוהספרים והכובסיןמספרים האסורים מבית והיוצא הים וכיון דאשכחן בהן ומכבסים בחול המועד, צד היתר בחול המועד, בארבעה עשד דקיל

שרי לכולי עלמא:

. שכן עולי רגלים מתקניןאף הרצעניםאין סברי וחכמים המועד. בחול מנעליהן שעושין רצענים מלאכת תחלת למדין מנעלים חדשים תחלה, מסוף מלאכה תיקון

מנעלים של עולי רגלים. והלכה כחכמים:

  עיקר תוי"ט }יג{

. דהיינו עד חצות דוקא דאין לך לצורך המועד יותר מלספר ומלכבס ולכך התירו חכמים ואפילובי''ד להתחיל ואפ''ה לא התירו אלא עד חצות. הרא''ש:

   

פרק ד - משנה ז

גו�ל�ים ב�א�רב��ע�ה ע�ש��ר �רנ �יר�ין}יד{מו�ש �יב�ין ש ו�ב�כ�ין ל�ת� ח/ז גו�ל�ת ש �ב��רח�ה, מ� ת�רנ . ו�ח�ת ר�גל�י �ו�רפ�ין מ�ת� ג �יה�. �חת� א�ם מ�ת�ה, מו�ש �יב�ין א�ח�ר�ת ת� ו או�ת�ה� ל�מקו�מ�ה�. ��ל�ים כ ין �ב�יא �מ ו מו�ל�יכ�ין ין. �ד�ד� ל�צ ק�ין � ל מס� �ב�מ�ו�ע�ד ו ע�ש��ר, בא�רב��ע�ה בה�מ�ה

ה�מ�ו�ע�ד: �ם לצ�ר�ך �י ש �א�ינ ן, א�ף ע�ל פ� ב��ית ה�א.מ�� �מ

מברטנורה  יוניםמושיבין שובכין  ר"ע שובכי . שיהיו יושבים לגדל אפרוחים, מושיבין אותם

לכתחלה בי''ד:

שברחה מועד.ותרנגולת של בחולו . דאילו בי''ד השתא אותובי שובכין לכתחלהאלא מיבעיא. אהדורי דשרי אמרת התרנגולת שברחה בחולו של מועד קאמר דמחזירין. והוא שישבה על הבצים ג' ימיםראויים הביצים אין דשוב שברחה קודם לאכילה ודבר האבד הוא, הלכך אם מתה

מושיב אחרת תחתיה משום הפסד דביצים:}טו{

. משליכין לחוץ:גורפין

יותר, אין משליכין לחוץובמועד . שחמור אלא מסלקין לצדדין:

.מוליכין ומביאין כלים מבית האומןלצורך שאינו ואע''פ עשר. בארבעה

המועד:

  עיקר תוי"ט }יד{

. וסיפא דמוליכין כלים כו' מסקי המגיד והב''י דהיינו כל היום דלאו מלאכה היא ולא אסרו במועדבי''ד אלא שמא יאמרו במועד תקנן ומהר''מ נשמע דהני נמי לאו מלאכות הן אלא טרחא ומהטור נשמע דס''ל דאינך לא משתרי

אלא עד חצות:}טו{

בחזרה ומסיים מתה והכי הול''ל אפילו אם מתה מושיב כו' דמשום רבותא תני לה. דאע''ג דאיכא טרחאפתח יתירה להושיבה שאינה יושבת על ביצים שהוחמו מאחרת אלא בקושי. ועתוי''ט:

   

פרק ד - משנה ח

� חו �ע�ל שלש �ה ל�א מ �ד�ם, ו � בי ר�יחו�, ע�ל ש לש �ה מ�חו ש �י י � א�נ ש �ש ��ה דב�ר�ים ע�ש�וא�ת כו�רכ�ין ו �ו�ם, ה�י ��ל כ ק�ל�ים � ד �יב�ין � רכ מ� �ד�ם, בי � מ�חו ��א ש �ל ה�ן � �ו א�ל ו �ד�ם. בי

קו�צר�ין ו �י ה�ע�מ�ר }יז{ש מ�ע, גו�דש �ין ל�פנ ו �}יח{ � ש �מ��חו �ו א�ל ו �ד�ם. � בי ל�א מ�חו ו , �ין נו�תנ ו ש �ר�ים ב��ש ��ב��ת, � �ח�ת ה�נ או�כל�ין מ�ת� ��ש , ו �ו�ת ש �ל ה�קד �י ז ��מ �יר�ין ג ת� �ד�ם, מ� בי

ים: ��ד�ם ח/כ�מ � בי �מ�חו ��ר�ק, ו �א�ה ל�י פ� 

מברטנורה יריחו  ר"ע אנשי נוהגיןעשו היו . לעשות אנשי יריחו:

. ענף רך של דקל זכרמרכיבין דקליםפירות עושה נקבה שהזכר בדקל מרכיבו

והנקבה אינה עושה פירות:

. כלומר בארבעה עשר:כל היום

שמע את אומריםוכורכין היו שלא . ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקריאתבין מפסיקין היו שלא אחר פרוש שמע. באחד להאריך שצריך לואהבת, אחד ולהפסיק בין מלכות שמים לדברים אחרים

:}טז{

. עושין גדיש מן החדשוקוצרין וגודשין לפני העומר, ולא חיישינן דלמא אתי למיכל

מיניה:

בידם מיחו דבריםולא הששה כל . שעשו, כולם שלא ברצון חכמים היו עושין,

ג' ועל מיחו לא הג' אלו שעל אלא האחרונים מיחו:

הקדש של גמזיות לאכול .מתירין גידולים שגדלו באילן של הקדש, דקסברי אין אסור אלא הפרי עצמו שהוקדש. ואיתחותכים כלומר מתזיר, דגרסי ספרים שצמחו הקדש של אילנות ענפי וכורתים

אחר שהקדישו האילן, ליהנות מהן:

פירות שנמצאוואוכלין טוב ויום . בשבת תחת האילן ולא נודע אם נשרו מאמש והם

מותרים או נשרו היום ואסורים:

. ואנן קיימא לן דכלונותנים פאה לירקחייב אינו לקיום מכניסו אדם שאין דבר בפאה, וירק דבר שאין מכניסו לקיום הוא

:}יט{

. משום דקא מפקעיומיחו בידם חכמיםאותה אוכלים והעניים המעשר, מן לה בטבלם, כסבורין שהוא פאה ופאה פטורה

מן המעשר משום דהפקר היא:

  עיקר תוי"ט }טז{

ב' פירושים תנאי נינהו ולפירוש הב' ג''כ לא היו אומרים ברוך כו'. וברוקח משמע שגירסת הירושלמיהנך אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:

}יז{ כו'. בגמרא פריך עלה כו' ותו על ג' תנן והני ד' היו אלא סמי מכאן קצירה:וקוצרין }יח{

העומר. להך תניא דתני בירושלמי ריש חלה מלפני הפסח. ה''נ הר'ל למיתני הכא לפני הפסח:לפני }יט{

בגמרא דאינהו נמי ס''ל להך כללא. כדתנן במ''ד פ''ק דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיוםואמרינן ע''י האמהות עסקינן מר סבר מכניס לקיום ע''י ד''א שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:

   

פרק ד - משנה ט

� ע�ל ש לש �ה ל�א הו�דו � לו�, ו , ע�ל ש לש �ה הו�דו ל�ך ��ה ה�מ�� ק�י ש �ש ��ה דב�ר�ים ע�ש��ה ח�זא�ב�יו ע�צמו�ת ��ר�ר ג ח�ש }כ{לו�. נ �ת �ת� כ לו�. � הו�דו ו ח/ב�ל�ים, ש �ל מ�ט�ה ע�ל

� לו�: הו�דו ח�ש �ת, ו� ה�נ

ל�תו�ת ש �ל ה�יכ�ל� ��ץ ד � לו�, ק�צ � לו�. ע�ל ש לש �ה ל�א הו�דו הו�דו �או�ת, ו �ז ס�פ�ר רפו ��נ ג� לו� ל�א הו�דו �ר, ו א�ש �ו ל�ך ר�ן למ�� ש �ג �יחו�ן }כג{ו י ג �}כד{. ס�ת�ם מ� ל�א הו�דו ה�ע�ליו�ן, ו� לו�: ל�א הו�דו ן, ו �יס� נ� ן ב �יס� לו�. ע�ב��ר נ

מברטנורה  אביו  ר"ע עצמות משוםגירר . כפרה. ולא קברו לפי כבודו על מטה נאה,

כדי שיתגנה על רשעו ויווסרו הרשעים:

הנחשת נחש בדבריכתת כדכתיב . הימים, לפי שהיו טועין אחריו:

. לפי שלא היה לבםוגנז ספר רפואות .}כא{נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד

והרמב''ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה

מרפאת ידוע ועת בזמן העשויה פלונית , וזה היה קרוב להטעות}כב{מחולי פלוני

הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו:

בניסן ניסן ניסןעיבר שנכנס לאחר . נמלך ועשה אדר שני. והכתוב אומר החדש הזה לכם, זה ניסן, ואין אחר ניסן. ולא עיבריום ניסן ממש, אלא חזקיה לאחר שנכנס ואנן השנה, את עיבר אדר של שלשים קיי''ל אין מעברין את השנה בשלשים של

אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן:

  עיקר תוי"ט }כ{

כו'. דכתיב וישכב אחז ויקבר בעיר ירושלים כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל ומדתנן גירר עצמותגירר והו''ל למיתני כשמת אביו גררו ש''מ שהיה זה אחרי עיכול הבשר כי כן היה מנהגם לקבור מתחלה ואחר זמן כשנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אבל לפי הטעם לא יתכן לומר דבלקוט בלבד גררו ומתחלה בקברו הוציאו בכבוד. אלא נ''ל שלא היה כאן כי אם קבורה אחת אלא שהיו מחניטין אותן וע''י החניטה יותכו העור והבשר עד שישארו העצמות בלבד.

תוי''ט. וע''ע:}כא{

הר''מ דא''כ כשירעב האדם וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי הרעב. א''כ כברוהקשה נואש לא ישען באלהיו נאמר להם הוי שוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי

ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליי כשאתרפא ממנו ומפני כן פירש כמ''ש הר''ב בשמו:}כב{

עשאם המחבר כדי לעשות מעשה אלא על דרך החכמה בטבע המציאות וכדרך שאמרו רז''ל לא תלמדולא לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. הרמב''ן:

}כג{ הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב''ה:ולא }כד{

לאו היינו גיחון דבפרשת בראשית. אלא מעיין בירושלים שנקרא כן. רש''י:וגיחון

   

פרק ה

פרק ה - משנה א

�ש ח�ט ח�ים נ �מ�ח0צ�ה. ב�ע�רב�י פס� ק�ר�ב ב�ת�ש �ע ו �מ�ח0צ�ה ו �ה ו �ש ח�ט ב��ש מו�נ יד נ ��מ ת��ס�ח ��ין ב��ש ��ב��ת. ח�ל ע�ר�ב פ� ��ין ב��ח�ל ב �מ�ח0צ�ה, ב �ה ו ק�ר�ב ב��ש מו�נ �מ�ח0צ�ה ו ב�ש �ב�ע ו�ס�ח ה�פ� ו �מ�ח0צ�ה, ו ב�ש �ב�ע ק�ר�ב ו �מ�ח0צ�ה ו ב�ש �ש �ש ח�ט נ ש �ב��ת, ב�ע�ר�ב ל�היו�ת

א�ח/ר�יו: 

מברטנורה נשחט  ר"ע ביןתמיד של תמיד . הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמנה ומחצה. דזמן שחיטת התמיד מכי ינטו צלליולמעלה ומחצה שעות משש שהוא ערב שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה

תחתיו אדם כל צל ומאחרין}א{אלא . שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שא''א להקריבם אחר תמיד של ביןחלבי עליה והקטיר כדכתיב הערבים כל השלם הבוקר עולת על השלמים,

, שלא יהא דבר מאוחר}ב{הקרבנות כולן לתמיד של בין הערבים. ואפילו בשבת שאין

קרבים נדרים ונדבות, מאחרים זמן שחיטתנדרים סרך משום הערבים בין של תמיד קרב שהפסח פסח ובערב דחול. ונדבות אחר תמיד של בין הערבים, מקדמינן ליה

שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה:

בע''ש להיות צלייתחל נמי דאיכא . לצלותו וצריך שבת דחיא דלא הפסח

, מקדמינן ליה ומותבינן ליה}ג{מבעוד יום אדיניה שיהיה נשחט בו' ומחצה:

ומחצה בשבע הקרבתווקרב גמר . בשבע ומחצה, ששוהין שעה אחת בעשייתו:

  עיקר תוי"ט }א{

ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלור''ל הארצות ואף בא''י. ועתוי''ט:

}ב{ תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש''י:ולא }ג{

קודם הלילה דהתנן בספ''ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר''מ לפי שא''א לצלותו בלילר''ל שבת:

   

פרק ה - משנה ב

��א ש �ל ��א ל�ש מו�, או� ל�ש מו� ו �ר�ק ש �ל ז ו ��ך ה�ל ק�ב��ל ו ��א ל�ש מו�, ו �ס�ח ש �ש �ח�טו� ש �ל ה�פ��ס�ח ��א ל�ש מו�, לש �ם פ� ש �ל ��יצ�ד ל�ש מו� ו �ל. כ �סו ל�ש מו�, פ� ��א ל�ש מו� ו ל�ש מו�, או� ש �ל

�ס�ח: �לש �ם פ� ים ו �ל�ש מו�, לש �ם ש ל�מ ��א ל�ש מו� ו ים. ש �ל ��לש �ם ש ל�מ ו

מברטנורה  לשמו  ר"ע שלא כגוןששחטו . ששחטו לשם שלמים. או קבל הדם במזרק. או הוליך הדם למזבח. או זרק הדם על גביעבודות שבארבע לשמו. שלא המזבח.

פוסלת הזבח:}ד{הללו המחשבה

לשמו ושלא לשמו ששחטאו כגון . לשמו וקבל הדם שלא לשמו:

לשמו שלא אשמעינןאו סיפא הך . , שאם חשב}ה{דמחשבים מעבודה לעבודה

לעשותה חברתה על זו עבודה בשעת שוחט הריני דאמר כגון פסולה במחשבה לשמו ע''מ לזרוק דמו שלא לשמו, נפסל הזבח מיד ואפילו לא עשה השניה במחשבהמשמעותא והכי שחשב. כמו פסולה דמתניתין, או שחשב בשעת שחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול. ופסח דפסול שלא לשמו נפקא לן מקרא דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא, עד שיהיה הזבח

לשם פסח, והוא משמע לעכב:

  עיקר תוי"ט }ד{

הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז''ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ''ג דב''מ:ר''ל }ה{

סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אםלדבריו וה''א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של''ש וקיבל שלא לשמו הקדים לשמו או שלא לשמו. א''נ רישא ששחטו בסתם דבעבודה אחרת קמל''ן או לשמו ושל''ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של''ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע''ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ''מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך

נראין דבריו. תוי''ט וע''ע:

   

פרק ה - משנה ג

�יו �י נו ��א ל�מ ש �ל ��א לאו�כל�יו ו �ל. לאו�כל�יו}ו{ש ח�טו� ש �ל �סו ל�טמ�א�ים, פ� , ל�ע/ר�ל�ים ול�טמ�א�ים ל�ע/ר�ל�ים, ו �ל�ים ל�מ�ו �יו, �י נו ל�מ ��א ש �ל ו �יו �י נו ל�מ לאו�כל�יו, ��א ש �ל ו

��א0מ�ר ש �נ �ם ש �ו �מ �ל, �סו פ� ח/צו�ת, ק�ד�ם ש ח�טו� ��ש �ר. כ ל�טהו�ר�ים, יב(ו ��ין)שמות ב ��ש �ר יד, כ ��מ ר�ס ב�ד�מו�,}ז{ה�ע�רב��ים. ש ח�טו� ק�ד�ם ל�ת� ה�א א�ח�ד ממ�� �ב�לב�ד ש �י , ו

��ש �ר: ר�ק, כ �ז א�ם נ יד. ו ��מ ��ם ה�ת� ��ר�ק ד �ז� ע�ד ש �י

מברטנורה  חולהשחטו שלא לאוכליו  ר"ע . וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר, ואין בו מנויין אחרים אלא הן, פסול, דלפי אכלו

כתיב , הראוי לאכול:

. נמנו עליו חבורה זו ושחטושלא למנוייולשם חבורה אחרת:

. לישראלים. שמתו אחיהם מחמתלערלים מילה, והני פסולים לאכול פסח. דכתיב וכלאסורין נמי וטמאים בו. יאכל לא ערל

בקדשים, ובכרת הן על אכילתן:

כשר לאוכליו ושלא ולאלאוכליו . דמי לשמו ושלא לשמו דפסול, דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו היתה בגופו שלאין לאוכליו ושלא לאוכליו אבל קרבן, אלא קרבן של בגופו הפוסלת המחשבה

בדבר שהוא חוץ ממנו:

. שלא יקרוש כדי שיהא ראויממרס בדמולזריקה:

. דאע''גואם זרק קודם לתמיד כשרביה דכתיב משום לתמיד מאוחר דפסח

בערב ובין הערבים, לא מפסל בהכי:

  עיקר תוי"ט }ו{

. דת''ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:למנוייו }ז{

כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא ביןקודם הערבים. גמרא דף נ''ט:

   

פרק ה - משנה ד

�ד�ה או�מ�ר, א�ף הו �י י� �ס�ח ע�ל ה�ח�מ�ץ, עו�ב�ר ב�ל�א ת�ע/ש��ה. ר�ב ה�ש �ו�ח�ט א�ת ה�פ���א ל�ש מו� ש �ל ��ב, ו �י ש �מעו�ן או�מ�ר, ה�פ�ס�ח ב�א�רב��ע�ה ע�ש��ר, ל�ש מו� ח�י� יד. ר�ב ��מ ה�ת�

�ב�מ�ו�ע�ד, ל�ש מו� �ר. ו �טו ן, פ� ��א ל�ש מ� �ב�ין ש �ל ן ו ��ין ל�ש מ� ב�ח�ים, ב� ��ל ה�ז �ש א�ר כ �ר. ו �טו פ�ב�ח�ים � ��ל ה�ז �ש א�ר כ ��ב, ו ��א ל�ש מו� ח�י ש �ל �ר, ו �טו ן,}יג{פ� ��א ל�ש מ� �ב�ין ש �ל ן ו ��ין ל�ש מ� , ב��א ל�ש מ�ה�: ן ה�ח�ט�את ש �ש �ח�ט�ה� ש �ל ��ץ מ ��ב, חו ח�י

מברטנורה  על  ר"ע הפסח את השוחט ובשעת שחיטה היה חמץהחמץ . כלומר

,}ח{ברשות השוחט או אחד מבני חבורה :}ט{אפילו לא היה החמץ בעזרה

. דלא תשחט על חמץעובר בלא תעשה:}י{דם זבחי . ואין הזבח נפסל

התמיד דערביאף הערבים בין של . פסחים ששחטו על חמץ, שהיה חמץ ברשות

המקריב או בלאו,}יא{השוחט עובר , , והוא התמיד.}יב{דדריש זבחי, המיוחד לי

ואין הלכה כרבי יהודה:

רבי שמעון אומר הפסח בארבעה . ששחטו על חמץ, לשמו חייב, משוםעשר

הוא כשר דפסח חמץ, על תשחט לא ושחיטה ראוייה היא ושמה שחיטה:

. דפסול הוא ושחיטהשלא לשמו פטורשאינה ראויה היא ולאו שמה שחיטה:

. שנשחטו בי''ד אחרושאר כל הזבחיםחצות על החמץ:

פטור לשמן שלא בין לשמן .בין הזבחים כל כדתנן הן שכשרים ואע''פ וכו', אע''פ כן שנזבחו שלא לשמן כשרים לא פעמים, שני זבחי זבחי דכתיב פטור, על תזבח ולא זבחי דם חמץ על תשחט

פלגינהו הלכתא ולמאי , זבחי דם חמץ והכל קרא בחד זבחיי כתב ולא רחמנא במשמע בין פסח בין שאר זבחים, לומר לך בזמן דאיכא זבח דהיינו בי''ד דאיכא פסח לא מחייב אשאר זבחים, ובזמן דליכא זבח כגון בתוך הפסח מחייב אשאר זבחים אם

שחטן על חמץ:

שחטוובמועד לשמו אם הפסח, בתוך . לפסח על החמץ:

בזמנופטור שלא דפסח תשחט, מלא . שאינה שחיטה לה והויא פסול, לשמו

ראויה:

. אלא לשם שלמים:שלא לשמו

קאי חייב דלהכי שחיטה}יד{. לה והויא וחייב משום לא תשחט, בהדי לאו ראויה,

:}טו{דלא יראה ולא ימצא

. שנזבחו בתוך המועדושאר כל הזבחיםעל חמץ:

חייב לשמן שלא בין לשמן .בין דקרא אשאר זבחים נמי אזהר:

שלא ששחטה החטאת מן חוץ דכתיבלשמה משום היא דפסולה .

בשחיטתה חטאת היא, היא ולא הנשחטהשלא לשמה:

  עיקר תוי"ט }ח{

קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:אמר }ט{

בגמרא דאע''ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:מפרש }י{

מפרש דזבח קרייה רחמנא:בירושלמי }יא{

זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש''י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמראר''ל מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ''ע ילפינן הכי והוה

ליה להר''ב לפרש כן בדברי תנא קמא:

}יב{ . וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו''ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אףבגמרא

התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי''ט:}יג{

הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש''י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביהכל זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:

}יד{ ברפ''ק דזבחים דקי''ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהאכדפירש

חייב דהא שלמים ששחטן של''ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שנידסתמיה לשם פסח קאי:

}טו{. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי''ד דכל שבעה כתיב גביה. הה''מ:רש''י

   

פרק ה - משנה ה

��א0מ�ר �ת�ו�ת, ש �נ� �ש ח�ט ב�ש �לש כ �ס�ח נ יב(ה�פ� ��ל קה�ל ע/ד�ת)שמות � א�תו� כ ש �ח/טו ו �ר�ה, ה�ע/ז ��את ל �תמ� נ �ה, ה�ר�אש ו�נ ��ת כ ס�ה �כנ נ יש�ר�א�ל. ו ע�ד�ה ו ק�ה�ל יש�ר�א�ל, �רו�ת, �רו�ת ש ו ד�ים ש ו �ים עו�מ ��ה/נ �. ה�כ ת�קעו � ו ה�ר�יעו � ו �קעו �ר�ה. ת� � ד�לתו�ת ה�ע/ז �ע/לו נ�ה�ב ��ה� ז �.ל �ר�ה ש �כ ש ו ��ס�ף, ו ��ס�ף כ ��ה כ �.ל �ר�ה ש �כ �ה�ב. ש ו �יכ�י ז �ב�ז �יכ�י כ�ס�ף ו ��ז יה�ם ב �ב�יד� ו

יקר�ש ו �ם �יחו� �נ י ש �מ��א �ל�ים, ש ו �יכ�ין ��ז ל�ב � ה�יו ל�א ו � מעו�ר�ב�ין. ה�יו ל�א �ה�ב. }יז{ז

��ם: ה�ד 

מברטנורה .הפסח נשחט בשלש כתות  ר"ע לשחוט כולן ויכולים מועטים שהצבור בין זו כתות לשלש ליחלק מצוה אחת, בבת

אחר זו:

שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדתוישראל עדה, קהל, הריישראל, .

שלוש כתות:

גדולות לקבל בהם הדם:}טז{. כפות בזיכי

. דהכי שפירשורה שכולה כסף כסףטפי:

היו לבזיכים שולים היוולא רחבים . יוכלו שלא כדי חדים ותחתיהם מלמעלה הכהנים יניחום שמא הקרקע: על לישב אחר דם שיקבל עד הקרקע על לישב מחמת שהם מרובים וישכחום ויקרוש הדם

ולא יהיה ראוי ליזרק:

  עיקר תוי"ט }טז{

כף אחת בזיכא חדא:תרגום }יז{

. פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:ויקרש

   

פרק ה - משנה ו

�מק�ב��ל א�ת ה�מ��ל�א �ח/ב�רו� ל�ח/ב�רו�, ו ��ה�ן, נו�תנו� ל�ח/ב�רו� ו ק�ב��ל ה�כ ש �ח�ט יש�ר�א�ל ו�ג�ד נ� כ א�ח�ת ר�יק�ה ז זו�רקו� ב��ח� ז �ה�מ� א�צ�ל ה�ק��רו�ב ��ה�ן כ ה�ר�יק�ן. א�ת �יר ח/ז �מ� ו

סו�ד: ה�י

מברטנורה  ישראל  ר"ע ירצה,שחט אם . שהשחיטה כשרה בזר בכל הקרבנות:

כהן בבזך וקבל הדם שמקבלה}יח{. , ואילך מצות כהונה:

. שהרי כשורה הן עומדים:נתנו לחבירו

לחברו עםוחברו דברוב קמ''ל הא . הדרת מלך:

ואחרוקבל המלא . מיד הנותן, תחלה, כך מחזיר את הריקן. אבל איפכא, מחזיר

את הריקן ברישא לא, דמכי מושיט ליה האימיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצות:

אחת מתנהזריקה ולא עצמו, בבזך . באצבע, שאין לך קרבן שטעון אצבע אלא

חטאת לבדה דכתיב באצבעו:

היסוד שהיסודכנגד שבמזבח ברוחות . והוא מזבח של לזקיפתו וזורק תחתיהן, כל מקיף היסוד שאין ולפי ליסוד. נופל המזבח אלא את הצפון ואת המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כמו שמפורש במסכת מדות, לכך הוצרך לומר

נגד היסוד:

  עיקר תוי"ט }יח{

הטלה. רש''י:מצואר

   

פרק ה - משנה ז

מ�ע/ש��ה� ס�ה ש ל�יש �ית. כ �כנ ��ה, נ �י �צת�ה ש נ ��ה. י �י ��ת ש נ ס�ה כ �כנ נ �ה ו ��ת ר�אש ו�נ �צת�ה כ י��ל � א�ת ה�ה�ל ה�ש �ל�יש �ית. ק�ראו ��ה ו �י מ�ע/ש��ה ה�ש �נ ��ך �ה כ �}יט{ה�ר�אש ו�נ רו ��מ . א�ם ג

� ש ו� ��א ש �ל �י ש �ל �, א�ף ע�ל פ� ��ש ו � ש �ל א�ם ש �נו �, ו �ד�ה או�מ�ר,}כ{ש �נו הו �י י� יה�ם. ר�ב ימ� � מש �ע�מ��ה� �י נ פ� �מ יש מ�ע ה', �י � כ �י לא�ה�בת� �יע� � ה�ג ל�א ש ל�יש �ית ��ת כ ש �ל יה�ם ימ� � מ

מ.ע�ט�ין:

. כל השלש כתות:קראו את ההלל  ר"ע מברטנורה 

. כשהיו מתחילים לשחוט היו מתחילים לקרות, ואם רבו הפסחים ומשך זמןאם גמרו שנו שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים לשחוט, חוזרים וקורין שניה. ואם קראו שניה ועדיין לא גמרו

שחיטת הפסחים של אותו הכת, חוזרין וקורין שלישית. וכן כת שניה ושלישית:

. שהכהנים היו רבים וזריזין:אע''פ שמעולם לא שלשו

. אפילו פעם ראשונה:לא הגיעו לאהבתי

  עיקר תוי"ט }יט{

. בגמרא דף קי''ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלאההלל תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן:

}כ{ שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש''י:שלא

   

פרק ה - משנה ח

�ים ��ה/נ ��א ש �ה�כ � ב�ש ��ב��ת, א�ל מ�ע/ש��הו ��ך � ב�ח�ל כ מ�ע/ש��הו� �ר�ה}כא{כ יח�ים א�ת ה�ע/ז �ד מים �ח/כ�מ ב�רצו�ן ��א ��ם}כב{ש �ל ד �מ ��א ל ממ� �ה ה�י �ו�ס כ או�מ�ר, �ד�ה הו י �י � ר�ב .

ים: �� לו� ח/כ�מ ל�א הו�דו ב��ח�, ו ז ���י ה�מ� ��ב ר�יק�ה א�ח�ת ע�ל ג ר�קו� ז �ע/רו�בו�ת, ז ה�ת�

מברטנורה  את  ר"ע מדיחין היו שהכהנים . מפני שהדמים מרובים היו מדיחיןהעזרה

אותה בשבת. שאמת המים היתה מהלכתאת פוקקים להדיח רוצים וכשהן בעזרה נקב יציאתה והמים פושטים על כל גדותיה

פותחין הנקב ואח''כ כל העזרה ומדיחין והמים יוצאים:

התערובות הרצפהמדם על המוטל . . ואין הלכה כרבי יהודה:}כג{

  עיקר תוי"ט }כא{

כו'. ה''ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצוןאלא חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר''מ:

}כב{ כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות ואפ''ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכהשלא

התירו שבות שא''צ לא התירו. ועתוי''ט:}כג{

טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכליומפ' שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר''י אין דם מבטל דם:

   

פרק ה - משנה ט

�ד�ים �ב�ע�מ�ו ת�ל�ים ו� ��כ �ע�ים ב � קבו �ל ה�יו קל�יו�ת ש �ל ב��רז �מ�פש �יט�ין, א.נ ��יצ�ד ת�ו�ל�ין ו כ�לה�פש �יט, מ�קלו�ת ו ין לו� מ�קו�ם ל�תלו�ת י ש �א� �כ�ל מ ו �מ�פש �יט�ין. ו ש �ב��ה�ן ת�ו�ל�ין �מ�פש �יט. תו�ל�ה ו ��ת�ף ח/ב�רו�, ו ע�ל כ ת�פו� ו� �יח� ע�ל כ� נ �מ� � ש �ם, ו ��ק��ים ח/ל�ק�ים ה�יו ד

�דו� י �יח� � נ �ר או�מ�ר, א�רב��ע�ה ע�ש��ר ש �ח�ל ל�היו�ת ב��ש ��ב��ת, מ� �י א0ל�יע�ז� ע�ל}כד{ר�ב �מ�פש �יט: תו�ל�ה ו ת�פו�, ו� �ד ח/ב�רו� ע�ל כ י ��ת�ף ח/ב�רו�, ו כ

מברטנורה  שראשיהןאונקליות  ר"ע מסמרים . כפופים למעלה:

. שהיו קבועין בבית המטבחיםובעמודיםבעזרה עמודים קטנים נקראים ננסים:

. מפוצלות קליפתן:חלקים

לטלטלשחל להיות בשבת יכול ואין . :}כה{המקלות

. ותולה אותו בגידיידו על כתף חבירו ארכובותיו בזרועו. ואין הלכה כר''א. שמותרלטלטל אותן המקלות דאין שבות במקדש:

  עיקר תוי"ט }כד{

ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין חבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתףמניח ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו:

}כה{ שבות ס''ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא''ה:דבהאי

   

פרק ה - משנה י

ה�קט�יר�ן �יס ו ג ת�נו� ב�מ�� �ר�יו, נ הו�צ�יא א�מו ��ת}כח{קר�עו� ו �צת�ה כ ב��ח�. י ז ���י ה�מ� ��ב ע�ל גה�ש �ל�יש �ית ב��מקו�מ�ה� עו�מ�ד�ת. ��ה ב�ח�יל, ו �י �ש ב�ה ל�ה� ב�ה�ר ה�ב��ית, ש נ י �ה ו ר�אש ו�נ

ח�יה�ן: �ס � א�ת פ� צ�לו � ו �צאו ח�ש �כ�ה, י

ע''ג המזבח:}כז{ הקרבים }כו{. החלבים אימוריו  ר"ע מברטנורה 

. בקערה. תרגום קערותיו מגיסוהי:במגיס

. בשבת קאמר, שאין יכולין להוליך פסחיהן:ישבה לה בהר הבית

. בין הסורג לחומת העזרה של נשים בתחלת עליית הבית:בחיל

. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן

  עיקר תוי"ט }כו{

ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:ר''ל }כז{

אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר''מ:ונקראו }כח{

. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':והקטירן

   

פרק ו

פרק ו - משנה א

��מו� ר�יק�ת ד �ז �ו�ח�ין א�ת ה�ש ��ב��ת, ש ח�יט�תו� ו �ס�ח ד � דב�ר�ים ב��פ� �ו �י קר�ב�יו}א{א�ל �מ�חו וח/ל�ב�יו ה�קט�ר ה�ש ��ב��ת.}ב{ו א�ת �ו�ח�ין ד �ן ינ א� קר�ב�יו �ה/ד�ח�ת ו ��תו� צל�י א/ב�ל ,

�י� �ו�ח�ין א�ת ה�ש ��ב��ת. ר�ב ין ד �ב��לת�ו�, א� �ח/ת�יכ�ת י �ם, ו חו �ץ ל�ת� �ה/ב�א�תו� מ�חו ��ב�תו� ו ה�רכ�ו�ח�ין: �ר או�מ�ר, ד א0ל�יע�ז

מברטנורה  דוחין  ר"ע בפסח דברים ואלו השבת השבת,את את דוחה פסח .

דנאמר מועדו בפסח ויעשו בני ישראל אתבתמיד מועדו ונאמר במועדו, הפסח מועדו מה במועדו, לי להקריב תשמרו שנאמר השבת את דוחה בתמיד האמור על עולת התמיד, אף מועדו האמור בפסח

דוחה את השבת:

דמו וזריקת לעשותןשחיטתו א''א . ביום להקריב, צוותו ביום דכתיב בלילה

ולא בלילה:

. קינוח, כמו אכלה ומחתה פיה . מחוימחויקרביו דוחה את השבת, שלא יסריחו:

דוחין אין קרביו והדחת .צלייתו דאפשר משתחשך:

רה''רהרכבתו דרך להביאו כתפו על . איסור}ג{לעזרה אלא בו שאין אע''פ .

, אין דוחה,}ד{שבות, שהחי נושא את עצמו דהו''ל למעבדה מאתמול. וכן הבאתו מחוץפסח קרבן של יבלתו וחתיכת לתחום איסור אלא בו שאין אע''פ מומו, להסיר שבות, שחותכה בשיניו או בידו, אינן דוחים.יבלת חותכין עירובין בשלהי דתנן והא פרכה, דמפרך ביבשה ההיא במקדש, ומתניתין דהכא בלחה. ואע''פ דכשחותכה בשיניו או בידו כלאחר יד הוא, אפילו הכי

אסור בלחה דהוה ליה למעבדה מאתמול:

. דסבר מכשירי מצוהר''א אומר דוחין, במסכת שבת:}ה{דוחים את השבת

  עיקר תוי"ט }א{

דמו. תנא אגב שחיטתו. תוספ'. דהא זריקה משום מאי תהא אסורה וכתב עוד דלא אצטריךוזריקת למתני והפשטו משום דהוי בכלל הקטר חלבו דאינו יכול להוציאו אלא ע''י הפשט. ועתוי''ט:

}ב{ חלביו. בגמרא תניא אר''ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כל הלילה ואיןוהקטר

ממתינין עד שתחשך ע''כ. וטעמא דמקדימין שהרי דחתה שחיטה את השבת כדאיתא במנחות דף ע''ב. וה''ט שהוצרךהר''ב לפרש גבי שחיטה שא''א לעשות כו'. דאי לאו ההוא קרא לא דחינן לשבת כלל:

}ג{ דירושלים רה''ר היא. ובמשנה ט' פ''י דעירובין פירש הר''ב דירושלים כרמלית היא. פירשו בתוספ' דהכאמשמע

לאחר שנפרצו בה פרצות:}ד{

כבן בתירה דלעיל פ''ד מ''ג:אתיא }ה{

דשבת ואפילו מלאכה גמורה ס''ל דשרי כדאיתא התם:רפי''ט

   

פרק ו - משנה ב

�ם מל�אכ�ה ש �ו ��א, מ�ה א�ם ש ח�יט�ה ש �ה�יא מ ין הו ��ה/ל�א ד �ר, ו �י א0ל�יע�ז� א�מ�ר ר�ב�י� � א�ת ה�ש ��ב��ת. א�מ�ר לו� ר�ב �ת ל�א ידחו �ם ש בו ש �ו �� ש �ה�ן מ �ו �ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת, א�ל ד�ת. �ם ש בו ש �ו �� בו� מ רו א�ס �ם מל�אכ�ה, ו ש �ו �� בו� מ �ירו הו�ש .ע�, יו�ם טו�ב יו�כ�יח�, ש �ה�ת� י

�ה צו ��ת ל�מ� �ה רש ו י הו�ש .ע�, מ�ה רא� ��ה, י �ר, מ�ה ז �י א0ל�יע�ז� . ה�ש �יב}ו{א�מ�ר לו� ר�ב�ה� ינ א� ו �ת ש בו �ם ש �ו �ה�יא מ ו �ה צו �ש �ה�יא מ ��א�ה תו�כ�יח�, ה�ז א�מ�ר, ו �י ע/ק�יב�א � ר�ב�ה צו ��י ש �ה�ן מ �, ש �א�ף ע�ל פ� �ו �תמ�ה� ע�ל א�ל �ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת. א�ף א�ת��ה א�ל ת� דן, �י ד� נ ע�ל�יה� א/ �ר, ו �י א0ל�יע�ז� � א�ת ה�ש ��ב��ת. א�מ�ר לו� ר�ב �ת, ל�א ידחו �ם ש בו ש �ו �ה�ן מ וש �ה�יא ��א�ה ה�ז �ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת. ד �ם מל�אכ�ה, ש �ו �ש �ה�יא מ �מ�ה א�ם ש ח�יט�ה ו

�ף, �ו �י ע/ק�יב�א, או� ח�ל� �ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת. א�מ�ר לו� ר�ב ין ש �ד �ינו� ד �ת, א� �ם ש בו ש �ו � מ�ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת. ש ח�יט�ה ש �ה�יא �ה� ד �ת, א�ינ �ם ש בו ש �ו ���א�ה ש �ה�יא מ מ�ה א�ם ה�ז�ר, �י א0ל�יע�ז� ��א ת�דח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת. א�מ�ר לו� ר�ב ין ש �ל �ינו� ד �ם מל�אכ�ה, א� ש �ו � מ

�ב ב��ת�ו�ר�ה, ��תו � מ�ה ש ��כ ��ין ה�ע�רב��ים(ע/ק�יב�א, ע�ק�רת� ��ין ב��ח�ל)במדבר ט(, ב�מו�ע/דו� )ב ב ל�ל א�מ�ר� ��מ�ו�ע�ד ל�ש �ח�יט�ה. כ � כ �ו �י, ה�ב�א ל�י מו�ע�ד ל�א�ל� ��ין ב��ש ��ב��ת. א�מ�ר לו�, ר�ב ב�ו�ח�ה א�ת �ה� ד ינ ��ל מל�אכ�ה ש �א�פש �ר ל�ע/ש�ו�ת�ה� מ�ע�ר�ב ש �ב��ת, א� �י ע/ק�יב�א, כ� ר�ב

�ו�ח�ה א�ת ה�ש ��ב��ת: ה�ש ��ב��ת. ש ח�יט�ה ש �א�י א�פש �ר ל�ע/ש�ו�ת�ה� מ�ע�ר�ב ש �ב��ת, דר 

מברטנורה בחוליןשחיטה שהיא  "ע אסורה . בשבת משום איסור מלאכה גמורה, אעפ''כ

דוחה את השבת בפסח:

ידחו לא שבות משום שהם .אלו בתמיה:

. שהתירו בו שחיטה ובישוליום טוב יוכיחואסרו ומותרין להדיוט, שהוא אב מלאכה בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו, הואיל והיה אפשר לו מאתמול, ואע''ג דתחומים

מדרבנן:

. אכילת הדיוטמה ראיה רשות למצוהואם היא, מצוה גבוה וצורך הוא, רשות העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקוםורבי מצוה. במקום אף יעמידוהו רשות, יהושע סבר כל שמחת יום טוב מצוה היא,

ואפילו הכי אינה דוחה שבות:

. בטמא מתהזאה תוכיח שהיא מצוה שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הפסח,

יזה לא יעשה פסחו , ואפילו}ז{שאם לא הכי אינו דוחה דהכי קים ליה לרבי עקיבא דלא דחיא. והזאה שבות היא דמיחזי כמאן

דמתקן גברא:

. וגם על ההזאה אני חולקועליה אני דןיעכבהו מפסח, מק''ו ולא ואומר שתדחה

זה בעצמו:

חלוף או עקיבא ר' אניא''ל או . דהזאה ליה דפשיטא הדין. את אחליף

מעכבא וילפינן בק''ו מינה לשחיטה :

הפסחבמועדו את ישראל בני ויעשו . :}ח{במועדו

זמןהבא לי מועד לאלו . שיהא להם כיון הילכך לשחיטה, שקבע כמו קבוע, שלא קבע להם זמן ומצי למעבד מאתמול,דפסח מגופיה לאו נמי והזאה דחיא, לא

היא ולא כתיב ביה במועדו. והלכה כר''ע:

תוי"ט    עיקר }ו{

למצוה. משמע דר''א מודה דברשות העמידו דבריהם ובריש פ''כ דשבת ס''ל דנותנין לתלויהרשות בשבת. ובתוספ' תירצו דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא הוי מלאכה כולי האי. ועתוי''ט:

}ז{ אם יזה ויטבול יעשה פסחו ובפ''ח מ''ה חזר בו הר''ב ע''ש. ועתוי''ט:ולדבריהם }ח{

דקרא בארבעה עשר יום בחודש הזה תעשו אותו במועדו. ובספרי דמבמועדו קמא יליף בג''ש מתמיד דדחיסיומא שבת ומבתרא יליף דדוחה את הטומאה לכך נראה דלא גרסינן בין הערבים במשנה:

   

פרק ו - משנה ג

ן מ� �ב�ז ו �במ.ע�ט. ו ב�ט�ה3ר�ה ב��ח�ל ב�א �א ש �הו ן מ� �ז� ב ע�מ�ו�, �יג�ה ח/ג ב�יא מ� א�ימ�ת�י �יג�ה: ין ע�מ�ו� ח/ג �ב�יא ין מ �בט.מא�ה, א� ר.ב��ה ו �א ב�א ב��ש ��ב��ת ב��מ ש �הו

מברטנורה  .אימתי מביאים עמו חגיגה  ר"ע עם הפסח בי''ד בניסן:

ובטהרה בחול בא שהוא .בזמן דאע''ג דפסח דחי שבת וטומאה, חגיגה לא

:}ט{דחיא שבת

בניובמועט לאכילת מועט . שהיה פסח כדי שיהיה ואוכלין החגיגה תחלה חבורה,

:}י{הפסח גמר שביעתן

. שהיתה החבורה מועטת ודי להןבמרובהבפסח לבדו:

. שרוב צבור טמאין:ובטומאה

. שחגיגת יום י''דאין מביאין עמו חגיגהרשות היא ולא חובה:

  עיקר תוי"ט }ט{

דלהכי לא נקט נמי וטומאה דלא ליתי למטעי דתרוייהו כי הדדי לא דחיא, להכי לא נקטי אלאואפשר חדא וה''ה לאינך:

}י{ להן אכילה. רש''י:ותחשב

   

פרק ו - משנה ד

כ�ר�ים� ן ה�ז ��ים, מ� ן ה�ע�ז ��מ ב�ש��ים ו� ן ה�כ �ן ה�ב��ק�ר, מ ���אן, מ ן ה�צ �ת�ה ב�א�ה מ �יג�ה ה�י ח/גל�ה א�ח�ד: ל�י ים ו ��מ �י י �א0כ�ל�ת ל�ש נ נ ק�בו�ת. ו� ן ה�נ ��מ ו

. משא''כ בפסח שאינו בא לא מן הבקר ולא מן הנקבות:מן הבקר  ר"ע מברטנורה 

 

   

פרק ו - משנה ה

��א ל�ש מו� �ס�ח ש �ש �ח�טו� ש �ל ב�ח�ים}יא{ה�פ�� ��ל ה�ז �ש א�ר כ ��ב ע�ל�יו ח�ט�את. ו ב�ש ��ב��ת, ח�י��ב ח�י �ר מ �י א0ל�יע�ז� �יין ה�ן, ר�ב א�ם ראו ��ב. ו �יין, ח�י �ן ראו ינ �ס�ח, א�ם א� ש �ש �ח�ט�ן לש �ם פ��ר �א מ.ת� �ס�ח ש �הו �ר, מ�ה א�ם ה�פ� �י א0ל�יע�ז� ו�ט�ר. א�מ�ר ר�ב הו�ש .ע� פ� �י י� ר�ב ח�ט�את, ון, ��ה א�ת ש מ� ש �ש ��נ� ן, כ �ר�ין ל�ש מ� ב�ח�ים ש �ה�ן א/סו ��ב. ז ��ה א�ת ש מו�, ח�י ש �ש ��נ� ל�ש מו�, כ� ��הו �ס�ח ש �ש ��נ � ב��פ� רת� �הו�ש .ע�, ל�א, א�ם א�מ� י �י � ��ב. א�מ�ר לו� ר�ב ה�א ח�י� ין ש �י �ינו� ד א�

�ר, �י א0ל�יע�ז� �ר. א�מ�ר לו� ר�ב ��ן לד�ב�ר ה�מ�.ת� ב�ח�ים ש �ש ��נ� ��ז �ר, ת��אמ�ר ב לד�ב�ר א�סו�י� ��ב. א�מ�ר לו� ר�ב ן, ח�י ה�ש �ו�ח�ט ל�ש מ� ן, ו �ר�ין ל�ש מ� ת� �, ש �ה�ן מ. �ר יו�כ�יחו �ר�י צ�ב�ו א�מו

��ש ל�ה�ן ק�צב�ה �ר ש �י �ר�י צ�ב�ו � ב�א�מו רת� הו�ש .ע�, ל�א, א�ם א�מ� �ס�ח}יב{י , ת��אמ�ר ב��פ��ר: �טו �ר, פ� �ר�י צ�ב�ו �י מ�א�יר או�מ�ר, א�ף ה�ש �ו�ח�ט לש �ם א�מו� ין לו� ק�צב�ה. ר�ב ש �א�

.הפסח ששחטו שלא לשמו  ר"ע מברטנורה  בי''ד שחל להיות בשבת וסבור כשם שמותר

לשמו כך מותר שלא לשמו:

. שחלל שבת בשוגג:חייב חטאת

. לפסח. כגון עגל או אילאם אינן ראוין בן שתי שנים או נקבה. חייב עליו חטאת אםשמותר סבור או שבת ממנו נתעלמה בשבת, פסח לשם אחרים זבחים לשחוט דהאי לאו טועה בדבר מצוה, דהכל יודעים

שאין זה כשר לפסח:

הן ראוין שלואם שנה בן שה כגון . דמתוך שהוא לשם פסח, שלמים ששחטו ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר זה טרוד

ולא נזכר שהקדישו לזבח אחר:

חטאת מחייב אליעזר אעפ''ירבי . שטעה בדבר מצוה:

. דקסבר טעה בדברורבי יהושע פוטרמחיוב דהוא פטור כל ועשה מצוה מצוה שהקריב מצוה עשה וזה שבה, חטאת לשמן שלא שנזבחו הזבחים דכל קרבן, ואף הנשחטים לשם פסח מכשיר כשרים,

להו ר''י בפרק תמיד נשחט:

פסח אם בשבתמה לשחטו שמותר . דחייב מיהא אודית שמו את שינה לשמו,

חטאת כדקתני לעיל:

לדבר האסור לשםששינהו ששחטו . קרבנות אחרים שאסורים לשחטן בשבת:

. ששוחטו לשםששינהו לדבר המותרדבר המותר לשוחטו בשבת:

. קרבנות האמורים בצבוראימורי ציבור בשבת כגון תמידים ומוספים יוכיחו שמותרים לשוחטן לשמן, והשוחט שאר זבחים לשמן

בשבת חייב:

להן קצבה אחריםשיש רואה שאינו . עסוקין בשחיטתו, וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד, הילכך אין זהטועה אלא שוגג, דלא היה לו לטעות בדבר:

. דהכלתאמר בפסח שאין לו קצבהוהרי הוא רואה אחרים הרבה צריכין לכך עסוקים בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה. ואפילו שחט הוא פסח כבר ומצא זבח זהושחטו פסח שהוא וכסבור בעזרה עומד

לשם מי שהוא, טועה בדבר מצוה הוא:

. השוחט בשבת זבחיםרבי מאיר אומרצבור ימות השנה לשם אמורי כל אחרים פטור. והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי

מאיר:

  עיקר תוי"ט }יא{

שלא לשמו כו'. וא''ת למאי דמסקינן בריש פרק י''ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל''ה מקלקל הוא וה''נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי

נבילה:}יב{

להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהושיש לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע''ש. מודה ר' יהודה דחייב:

   

פרק ו - משנה ו

��א ש �ל ��ב. לאו�כל�יו ו ין, ח�י �ל�טמ�א �יו, ל�ע/ר�ל�ין ו �י נו ��א ל�מ ש �ל ��א לאו�כל�יו ו ש ח�טו� ש �ל�ר. �טו ל�טמ�א�ים, פ� ל�ע/ר�ל�ין, ל�טהו�ר�ים ו �ל�ין ו �יו, ל�מ�ו �י נו ��א ל�מ ש �ל �יו ו �י נו לאו�כל�יו, ל�מ�ר. ש ח�טו� �טו �מצ�א טר�פ�ה ב�ס��ת�ר, פ� נ ו ��ב. ש ח�טו� �ם, ח�י �מצ�א ב�ע�ל מו נ ו ש ח�טו� �י ש �ש ��ח�ט נ פ� ��ר, מ �טו �, פ� �טמאו� � או� ש �נ �ד�ם, או� ש �מ��תו � ה�ב�ע�ל�ים א�ת י נו�ד�ע ש �מ��ש כו ו

�ת: ב��רש ו

מברטנורה  לאוכליו  ר"ע ושלא לאוכליו . דהא פסח כשר הוא, דאמרינןפטור וכו'

לפסולים דהשוחט נשחט תמיד פרק ולכשרים לא פסל:

. דשוגגשחטו ונמצא בעל מום חייבהוא ולא אנוס שהיה לו :

. ממנו קודםשמשכו בעלים את ידםשחיטה ונמנו על אחר:

שנטמאו או שמתו לאאו דעכשיו . נתנה שבת לדחות אצלם:

שכךפטור יודע היה דלא הוא, שאנוס . הוא ולא היה לו לבדוק על כך:

   

פרק ז

פרק ז - משנה א

�יו פ� �ד ש �ל ר�מ�ו�ן, ת�ו�ח/בו� מ�ת�ו�ך ו ב�יא�ין ש �פ� �ס�ח, מ ��יצ�ד צו�ל�ין א�ת ה�פ� ע�ד ב��ית}ב{כ�י� ל�יל�י. ר�ב� י ה�ג �י יו�ס�� �בר�י ר�ב� �י מ�ע�יו לתו�כו�, ד נ� א�ת ב ר�ע�יו ו� נו�ת�ן א�ת כ �ב�תו�, ו קו נ

�צ�ה לו�: ��א תו�ל�ין חו �ה, א�ל �א ז �ל הו ין ב��ש �ו �מ� ע/ק�יב�א או�מ�ר, כ 

. שפוד של רמון. ולאכיצד צולין  ר"ע מברטנורהבשל ליה והוה מיא דמפקי עצים שאר מבושל במים, ורמון לא מפיק מיא. ובשפוד של מתכת לא, כדלקמן, דחם מקצתו חם

ונצלה מחמת שפוד, ורחמנא אמר}א{כולו צלי אש ולא צלי דבר אחר:

. שמתבשלין בני מעיוכמין בשול הוא זהלתוכו כבתוך הקדרה:

. תוחבן בשפוד למעלהתולין חוצה לו. והלכה כרבי עקיבא:}ג{מפיו של טלה

  עיקר תוי"ט }א{

מתחמם ע''י קצתו החיצון. רש''י:שהפנימי

}ב{ מתוך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוא בית השחיטה למטה וקדייב דמאתוחבו

דרך שם. תוס':}ג{

שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי פי הטלה למטה:וצ''ל

   

פרק ז - משנה ב

�י צ�דו�ק,� ל�א. א�מ�ר ר�ב� כ ל�א ע�ל ה�א�ס �ד ו ו �ס�ח ל�א ע�ל ה�ש ��פ� ין צו�ל�ין א�ת ה�פ� א��ס�ח ע�ל � א�ת ה�פ� �צל�ה ל�נו ו �ו�, צ�א ��מל�יא�ל ש �א�מ�ר לט�ב�י ע�בד ג ��ן מ�ע/ש��ה ב�ר�בע�ל ר�טב�ו� מ� �ט�ף נ מקו�מו�. א�ת יקלו�ף �ר, �ו �נ ת� ש �ל ב�ח�רסו� �ג�ע נ ל�א. � כ ה�א�סר�טב�ו� ע�ל ה�ס��ל�ת, יקמו�ץ א�ת �ט�ף מ� �ר ע�ל�יו, יטו�ל א�ת מקו�מו�. נ ח�ז ו ה�ח�ר�ס

מקו�מו�:

מברטנורה  . מתניתיןאמר רבי צדוק כו'  ר"ע אסכלה ואם קתני, והכי מחסרא חסורי

צדוק}ד{מנוקבת רבי ואמר כשרה היא וכו', והלכה כרבי צדוק:

.נגע הפסח בחרסו של תנור יקלף מן הפסח מקום הנוגע בתנור, שנצלה שם

מחום חרס התנור ולא צלי אש הוא:

.נטף מרוטבו על החרס וחזר אליוונבלע החרס מן שנתחמם שומן שחזר

:}ה{בפסח

. ולא סגי בקליפה אלאיטול את מקומובתוכו נבלע דשומן כעובי אצבע, בנטילה

הרבה, ואותו שומן צלי מן החרס הוא:

הסולת על מרוטבו והסולתנטף . וההוא סולת, רוטב מחמת רותחת דמצלי רוטב שבתוך הסולת אסור למיכליה דהוה ליה צלי מחמת דבר אחר, הלכך יקמוץ את

כשאר קדשים}ו{מקומו וישרוף אותו קומץ הפסולים:

  עיקר תוי"ט }ד{

עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד לרחבו וכל הטלה נצלהופירש''י באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:

}ה{ נגע בחרסו כו' אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול כו' ואיכאוא''ת

לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ''כ כדלקמן גבי סיכה. תוספ':}ו{

. ואצ''ל גבי קליפה ונטילה שאין בהם תערובות חולין:רש''י

   

פרק ז - משנה ג

�א, �. א�ם יש�ר�א�ל, א�ם ח�י הו �ים, י�אכ�לו ��ה/נ �ר�ת כ �מ�ה, א�ם ח/בו רו ן ת� כו� בש �מ� ס� � �ו יח�נ �ד �א, יקלו�ף }ז{י א�ם צ�ל�י הו �י,}ח{. ו ן ש �ל מ�ע/ש��ר ש �נ כו� בש �מ� א�ת ה�ח�יצו�ן. ס�

�ש �ל�ים: �י ב�ירו ין מ�ע/ש��ר ש �נ �ו�ד ין פ� �ר�ה, ש �א� �י ח/בו נ� � ד�מ�ים ע�ל ב �ו �ע/ש��נ ל�א י

מברטנורה  תרומה  ר"ע בשמן שמותרסכו . לסוך הפסח במי פירות:

. דלא בלע:אם חי ידיחנו

. בעי קליפה משום דבלע:ואם צלי הוא

:}ט{. מוכרים שאין פודים

בירושלים שני לאכלומעשר ואפילו . בטהרה, דכתיב ונתת בכסף וצרת הכסף

בידך והלכת אל המקום:

  עיקר תוי"ט }ז{

. וינגב. הר''מ:ידיחנו }ח{

. וא''ת ומאי שנא מרוטב דלעיל דיטול מקומו ובגמרא שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי:יקלוף }ט{

ונתת כו' כ''כ רש''י והקשו בתוספ' דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר. אבלדכתיב הכא אפילו לאכלו בקדושתו כדפירש בקונטרס. ונראה לר''י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה.

ולרשב''א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה. כדתנן בריש מסכת מעשר שני שאין מוכרין אותו כו' ועתוי''ט:

   

פרק ז - משנה ד

��ח�ם, �י ה�ל �ש ת� �א0כ�ל�ין ב�ט.מא�ה, ה�ע�מ�ר, ו �ן נ ינ א� ין ב�ט.מא�ה ו �ש ��ה דב�ר�ים ב��א � ח/מש �ב��א �ס�ח ה�פ� ח3ד�ש �ים. ר�אש �י �ש�ע�יר�י ו �ר, צ�ב�ו י ש �למ� �בח�י ז ו �ים, �נ ה�פ� ל�ח�ם ו

��א ל�א/כ�יל�ה: ��תו� א�ל ח�ל ��א ב�א מ�ת� �א0כ�ל ב�ט.מא�ה, ש �ל בט.מא�ה, נ

מברטנורה  . אין לך בצבורחמשה דברים  ר"ע דוחה וקרבן צבור נאכל אלא אלו, קרבן ביה דכתיב מפסח דילפינן הטומאה את במועדו, ודוחה את הטומאה כשרוב הקהל טמאים, דהכי אמרינן איש כי יהיה טמא וכו', יחיד נדחה ואין צבור נדחין, ובקרבנות צבור

, כמו}י{כתיב אלה תעשו לה' במועדיכם שנאמר בפסח במועדו, ואשמעינן מתניתיןידי דאע''ג דקרבין בטומאה לאפוקי צבור דתני והא בטומאה. נאכלים אין חובתן, חמשה דברים, ולא תני קרבנות צבור וכו', מנינא למעוטי חגיגת הרגלים כולם, דדמו לקרבן צבור משום דאתו בכנופיא באסיפתהטומאה את דוחים ואינם לרגל חברים

:}יא{כדרך שאין דוחים את השבת

צבור שאיןזבחי שלמי עצרת, כבשי . שלמים אחרים לצבור:

ולא תני שעיריושעירי ראשי חדשים . צבור שלמי זבחי דאשמעינן דכיון רגלים, הוא בטומאה נאכלין ואין דמים מיני שהן איצטריך ולא דמים, מיני שאר לכל הדין למתני שעירי ראשי חדשים אלא משום דלא

, וסלקא דעתך אמינא}יב{כתיב בהו מועד כל קרבנות דהא הטומאה את לדחו לא צבור ממועד נפקא לן, דכתיב בכולהו אלה

:}יג{תעשו לה' במועדיכם

לאכילה אלא מתחלתו בא .שלא לאכילה פסח מצות עיקר שכשנצטוה נצטוה. דכתיב לפי אכלו, וכי שרייה רחמנאצבור ואין נדחה מאיש בטומאה לאתויי

נדחין, אדעתא למיכלה שרייה:

  עיקר תוי"ט }י{

מנין לעומר ושתי הלחם האמורים בתורת כהנים ואינם אמורים בפנחס ת''ל כו':ובברייתא }יא{

לן בגמרא דף ע' דאמר קרא כו':כדנפקא }יב{

דבפרשת פנחס כתיב נמי ר''ח, ה''א דאלה תעשו לה' במועדיכם דכתיב בסוף לא קאי אר''ח אלא אשארואע''ג י'ט דכתיב בתריה דאקרו רגלים כמו דמצרכינן קראי אשבת ותמיד. תוספ':

}יג{ דר''ח איקרי מועד כדאביי דאמר אביי קרא עלי מועד כו' ותימא וליתני שעיר ר''ח ולא ליתני אידך. תוספ'. קמל''ן

   

פרק ז - משנה ה

��ם, י ה�ב��ש��ר ק� �טמ�א ה�ח�ל�ב ו ��ם. נ ינו� זו�ר�ק א�ת ה�ד ��ם, א� י ה�ח�ל�ב ק� �טמ�א ה�ב��ש��ר ו נה�ח�ל�ב �טמ�א ה�ב��ש�ר ו� �י ש נ ��א א�ף ע�ל פ� ינו� כ�ן, א�ל ��ש �ין א� �ב�מ�.קד ��ם. ו זו�ר�ק א�ת ה�ד

��ם: ��ם, זו�ר�ק א�ת ה�ד ק�י

. דעיקר פסח לאכילת}יד{! נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם   ר"ע מברטנורה אדם אתי:

. שאפילו נטמא בשר, וחלב קיים זורק את הדם:ובמוקדשים אינו כן

  עיקר תוי"ט }יד{

שהדם מתיר אימורים למזבח. רש''י וכצ''ל בהר''ב:

   

פרק ז - משנה ו

�ים טמ�א�ים ��ה/נ � ה�כ �טמ�א ה�ק��ה�ל או� ר.ב�ו�, או� ש �ה�יו �ע�ש��ה}טז{נ ה�ק��ה�ל טהו�ר�ים, י וין עו�ש��ין �ה�טמ�א �ט ה�ק��ה�ל, ה�טהו�ר�ין עו�ש��ין א�ת ה�ר�אש ו�ן, ו �טמ�א מ�עו בט.מא�ה. נ

�י: א�ת ה�ש ��נ

מברטנורה  מת,נטמא הקהל  ר"ע בטומאת . אלא הטומאה מפני נדחה פסח שאין

:}טו{מטומאת מת

בטומאה יחידים,יעשו טמאים ואפילו . דהא דטהורים גופייהו בטומאה אתו משוםבטומאה הבא צבור קרבן שאין כהנים, חלוק, מאחר שקרבן רובם בא בטומאה אף

היחידים עושים בטומאה:

  עיקר תוי"ט }טו{

מ''ה פ''ח, ופ''ט מ''ד. ולשון הר''מ כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור:עיין }טז{

טמאים. דהיינו צבור טמאים. דמה לי אם האוכלין טמאים או אם המקריבים טמאים שא''א בלא כהניםהכהנים יכתבו התוספ' אע''פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר:

   

פרק ז - משנה ז

�ף, �ו �טמ�א ה�ג ��ה. נ ר�צ �יץ מ� �א ט�מ�א, ה�צ נו�ד�ע ש �הו ��ך א�ח�ר כ ��מו�, ו ר�ק ד �ז� �ס�ח ש �נ ה�פ���ה ע�ל ט.מא�ת ר�צ �יץ מ� עו�ש��ה פ�ס�ח, ה�צ �יר ו ��ז �, ה�נ רו �י ש �א�מ נ פ� ���ה, מ ר�צ �יץ מ� ין ה�צ א��יץ� ה�צ הו�ם, ה�ת� ט.מא�ת �טמ�א נ �ף. �ו ה�ג ט.מא�ת ע�ל ��ה ר�צ מ �יץ � ה�צ א�ין ו ��ם, ה�ד

��ה: ר�צ מ

מברטנורה  נודע שהוא טמא  ר"ע .ואח''כ :}יז{הפסח או הדם

. ופטור מפסח שני:הציץ מרצה

. בעליו טומאת הגוף במת:נטמא

. וחייב בפסח שני, דהאאין הציץ מרצההוא פסח מעבד בר לאו זריקה בשעת

דרחמנא דחייה:

. דכתיב וכי ימות מת עליו והימיםהנזירקודם במת נטמא דאם יפלו, הראשונים

הבאת קרבנותיו סותר:

הדם טומאת על מרצה .הציץ וליטמא יין לשתות ומותר כשרה ותגלחתו

למתים:

.ואין הציץ מרצה על טומאת הגוףואם בשעת הבאת קרבנותיו סותר הכל:

. גופו:נטמא

. כל טומאת מת שלאבטומאת התהוםטומאת נקראת לכן קודם אדם בה ידע

התהום:

מרצה מסיניהציץ למשה דהלכה . שלא כיון להם. התהום טומאת שהותר ואם מעולם, זו בטומאה אדם בה הכיר נודע לו בטומאה זו אחר שהקריב פסחו איןוכן נזיר שנודע לו צריך לעשות פסח שני. קרבנותיו שהביא לאחר התהום בטומאת

ולא}יח{ טומאה. קרבן להביא צריך אין מת בטומאת אלא התהום טומאת אמרו

בלבד:

  עיקר תוי"ט }יז{

לר''י דס''ל דביחיד אין הציץ מרצה על הטומאה שנגע בדבר הנאכל כגון בשר, ה''מ לכתחלה,. אפילו אבל בדיעבד מרצה כו'. והא דמרצה לא שיהא בשר טמא נאכל דאין ציץ מטהר ודוחה ל''ת כו', אלא דמרצה להתיר דם

לזריקה. רש''י:}יח{

אפילו קודם הגילוח אינו סותר ובמ''ב פ''ט דנזיר כתב דנודע קודם הגילוח סותר. ועמש''ש:ומשמע

   

פרק ז - משנה ח

�יר�ה מ�ע/צ�י ה�מ��ע/ר�כ�ה � �י ה�ב �טמ�א ש �ל�ם או� ר.ב�ו�, ש�ו�רפ�ין או�תו� ל�פנ �טמ�א}יט{נ . נן. ע�צמ� מ�ע/צ�י �ו�ת�יה�ן ��ג ג ע�ל או� בח�צרו�ת�יה�ן או�תו� ש�ו�רפ�ין �ו�ת�ר, ה�נ ו �טו�, מ�עו

�יר�ה ב��ש ב�יל ל�ה�נו�ת מ�ע/צ�י ה�מ��ע/ר�כ�ה:� �י ה�ב �ין ש�ו�רפ�ין או�תו� ל�פנ ק�נ ��י ה�צ

. כל המקדש כולולפני הבירה  ר"ע מברטנורה  קרוי בירה. ושורפים אותו שם כדי לביישן,

שיזהרו שלא יבואו עוד לידי טומאה:

. שלא לבייש את מי שאיןמעצי המערכה:}כ{לו עצים

. וכן נותר של פסח טהור:נטמא מיעוטו

. העצרנין. צרי עין, שורפין אותוהציקנין מיעוט שנטמא, והנותר מפסח טהור, לפני

הבירה

:

  עיקר תוי"ט }יט{

המערכה הטעם מפני שלב ב''ד מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו. לאמעצי הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן דמתוך ציקנותן היו נמנעים מלשרפו ואתו

לידי עבירה:}כ{

שאם בא לשורפו מעצי עצמו אין שומעין לו:בגמרא

   

פרק ז - משנה ט

ע.ב��ר �, ת� � ה�ב�ע�ל�ים או� ש �מ��תו �טמאו ��ד. נ י ��טמ�א, יש���ר�ף מ� ��צ�א או� ש �נ �ס�ח ש �י ה�פ���ד, י ��ה יש���ר�ף מ ��ן ב�רו�ק�ה או�מ�ר, א�ף ז �ן ב �י יו�ח�נ� יש���ר�ף ב�ש �ש ��ה ע�ש��ר. ר�ב �ר�תו� ו צו

לפ�י ש �א�ין לו� או�כל�ין:

מברטנורה  שיצא  ר"ע לחומההפסח חוץ . :}כא{

מיד צריךישרף ולא עשר בארבעה . לאשהויי עד הבוקר של ט''ו כדי שתעוברביום ומיהו נותר. לידי שיבא דהיינו צורתו טוב לא מצי שריף ליה דאין שורפין קדשים

ביו''ט:

פסולונטמאו בעלים או שמתו אין . בגופו אלא מחמת דבר אחר:

. ימתין עד שיבא לידי נותר,תעובר צורתוואח''כ ישרפנו:

ר''י בן ברוקא לאאף זה ישרף מיד . פליג את''ק אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם דלא איחזי בשר באכילה והוה ליה כפסולו בגופו. ואין הלכה כר''י בן

ברוקא:

  עיקר תוי"ט }כא{

קדשים קלים שמחיצתן חומת ירושלים:כדין

   

פרק ז - משנה י

ל�היו�ת ע�ש��ר ש �ש ��ה ח�ל ע�ש��ר. בש �ש ��ה � יש���רפו �ו�ת�ר, ה�נ ו ין, ��יד� ה�ג ו ה�ע/צ�מו�ת, ל�א א�ת}כג{ב��ש ��ב��ת �ו�ח�ין ל�א א�ת ה�ש ��ב��ת ו �ן ד ינ � ב�ש �בע�ה ע�ש��ר, לפ�י ש �א� , יש���רפו

יו�ם טו�ב:

מברטנורה  לשברןהעצמות  ר"ע יכול שאינו . מפני שנאסרה שבירת עצם, ונותר בהן מוח

וטעון שריפה:

חייביןוהגידין ואין באכילה אסורין שהן . עליהן מן התורה, כגון שומנו של גיד הנשה שהוא מותר אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור. אי נמי, הגיד החיצון הסמוך לבשר שהוא אסור ואין חייבין עליו, ומן התורה הוי

נותר, ולאכלו אי אפשר דרבנן אסרוהו:

באכילתווהנותר שנתעצלו פסח בשר . ונתותר:

עשר מועד.בששה של חולו שהוא . רשאי אין ראשון בבוקר שנפסל אע''פ לשורפו ביו''ט, דשריפת קדשים עשה, ויו''ט

, ואין עשה דוחה את}כב{עשה ולא תעשה ל''ת ועשה:

  עיקר תוי"ט }כב{

ר''א בגמרא. ובפ''ב דשבת מפרש כתנא דבי חזקיה:ה''ק }כג{

. דלא תימא דלא לידחו לשריפתם כולי האי, קמ''ל:בשבת

   

פרק ז - משנה יא

ים. ה�ש �ו�ב�ר ��ס ה�ס�חו �פ�ים ו ר�אש �י כנ , ו י ה�ר�ך �ד �ג� �א�כ�ל ב ��דו�ל, י ��א0כ�ל ב�ש ו�ר ה�ג ��ל ה�נ כ�ה לו�ק�ה א�רב��ע�ים. א/ב�ל ה�מ�ו�ת�יר ב��ט�הו�ר �ס�ח ה�ט�הו�ר, ה/ר�י ז א�ת ה�ע�צ�ם ב��פ�

ה�ש �ו�ב�ר ב��ט�מ�א, א�ינו� לו�ק�ה א�ת ה�א�רב��ע�ים:}כה{ ו

מברטנורה  הגדול  ר"ע בשור הנאכל .כל שכבר הוקשה כל העתיד להקשות בו:

. ראוי לאכילה בפסח בןיאכל בגדי הרךימים נאכל}כד{שמונה שאין מה אבל .

בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אף על פישעכשיו הוא רך הואיל וסופו להקשות:

. הכי קאמר,וראשי כנפים והסחוסיםכנפים, ראשי הגדול בשור הנאכל ומהו הסחוס שקורין טנרוס בלע''ז שבראש כף הכתף ושאר סחוסים כגון תנוך האזן וסחוסיוהצלעות הקטנות שבסוף השדרה, החזה

שליקה, ע''י נאכלים הגדול ובשור הואיל יאכלו בגדי הרך צלי:

. דכתיב לאאבל המותיר בטהור כו'עד ממנו והנותר בוקר עד ממנו תותירו בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו,ואינך לוקה. אי נמי, דהוי קיים עשה שבו בו שאין לאו וכל מעשה, בו שאין לאו

מעשה. אין לוקין עליו:

. דכתיב ועצם לאוהשובר בטמא כו'בו, בכשר מוזהר על שבירת עצם תשברו

ואינו מוזהר על שבירת עצם בפסול:

  עיקר תוי"ט }כד{

מהכא לא סגי דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה:דבציר

}כה{ . אפילו בטהור רש''י. כלומר ואצ''ל בפסח הבא בטומאה וכן השובר בטמא פירש הר''מ בפסח שבאבטהור

בטומאה:

   

פרק ז - משנה יב

��צ�א �ר�ק,}כו{א�ב�ר ש �י �יע� ל�פ�� ג קו�ל�ף ע�ד ש �מ�� �יע� ל�ע�צ�ם, ו� ג ע�ד ש �מ�� מ�קצ�תו�, חו�ת�ך חו�ת�ך ן}כז{ו ��ם ש ב�יר�ת ה�ע�צ�ם. מ ש �ו ���ש �ין קו�צ�ץ ב��ק�ו�פ�יץ, ש �א�ין ב�ו� מ �ב�מ�.קד ו .

�ים ל�פנ� כ �ים ל�פנ ו עו�ב�י}כט{ה�א/ג�ף ו �ו�נו�ת, ה�ח�ל �ץ. ל�חו� כ �ץ ל�חו ו ה�א/ג�ף ן �מ , �ים: ל�פנ� ה�חו�מ�ה, כ

 

. מן הפסח:אבר  ר"ע מברטנורה

מקצתו וצריךשיצא למחיצתו, חוץ . בשדה ובשר דכתיב היוצא את לחתוך בשר כל ביה ודרשינן תאכלו, לא טריפה למחיצתו, חוץ שיצא כלומר בשדה שיצא לעזרה חוץ שיצאו קדשים קדשי כגון לירושלים, אותו וקדשים קלים שיצאו חוץ

בשר היוצא טריפה הוא ולא תאכלו:

. את הבשר היוצא סביב עד שמגיעחותךלעצם:

עדוקולף לחוץ יצא שלא הבשר את . שמגיע לפרק שמתחברים שם שני עצמות,יצא, לא שהרי שקלף הבשר את ואוכל

ומשליך כל העצם }כח{וחותך את הפרק

שיצא מקצתו:

. בשאר קדשים חוץ מהפסחובמוקדשיםשיצא. האבר מקצת אותו בקופיץ. קוצץ שהוא מפני כן לעשות יכול אינו ובפסח

מוזהר על שבירת עצם:

. אגף קרימן האגף ולפנים כלפנים כל מקום הגפת הדלתות שהוא חופף ונוקש

שם כשסוגרו דהיינו תוך העיר ממש:

. ואוכלים שם קדשים קלים:כלפנים

. דהיינו ממקום הנקישהמן האגף ולחוץולחוץ, כלחוץ:

ירושלים החלונות שבחומת ועובי}ל{. . ראש החומה בגגה, כלפנים:

  עיקר תוי"ט }כו{

שיצא. בי''ד מחיצתו חומת ירושלים ובליל ט''ו מחיצתו הבית שנאכל בו:אבר }כז{

. שהעצם שהיה עליו כזית בשר ושברו שלא במקום הבשר חייב אע''פ שהמקום ששבר פנוי מבשרו:וחותך }כח{

בו מוח עסקינן דאי ביש בו מוח הא מפורש במשנה י' דטעון שריפה. ועתוי''ט:באין }כט{

כלפנים. הא האגף עצמו נעשה כמן האגף ולחוץ. הר''מ:ולפנים }ל{

לקדשי קדשים בעזרה ולאכילת הפסח בבית. הר''מ:וה''ה

   

פרק ז - משנה יג

ה�יל�ך �יה�ם נ פ� א�ת הו�פכ�ין � �ו א�ל א�ח�ד, ב�ב�ית או�כלו�ת � ש �ה�יו �רו�ת ח/בו �י ש ת��כש �ה�ש ��מ��ש ה�מ��ח�ם ב��א�מצ�ע. ו או�כל�ין, ו ו �יה�ם ה�יל�ך נ � הו�פכ�ין א�ת פ� �ו א�ל או�כל�ין, ו ו�ר�תו� ח/בו א�צ�ל �יע� � ג ש �מ�� ע�ד �יו �נ פ� א�ת �יר ח/ז �מ� ו �יו פ� א�ת קו�פ�ץ זו�ג, ל�מ עו�מ�ד

או�כ�ל�ת: �יה� ו �נ ��ה, הו�פ�כ�ת פ� ��ל ה�כ או�כ�ל. ו ו

מברטנורה  .שתי חבורות שהיו אוכלות  ר"ע פסח אחד:

ואלו הילך פניהם הופכים אלו הילך פניהם נראיםהופכים ואפילו .

כשתי חבורות על פסח אחד לא אכפת לן,יאכלו אשר הבתים על אמר דרחמנא פסח אוכלין אדם בני שני דמשמע אותו,

, דכתיב יאכלו , אותו}לא{אחד בשני בתים חד פסח, שנים. אבל אדם אחד אינו אוכל בב' מקומות, ולהכי מוקי בבית אחד יאכל,ושתי חבורות בב' בתים. אוכל שאין אחד

ההופכות פניהם כשני בתים דמי:

. שמחממין בו את החמין שמוזגיםוהמיחם בו היין, רשאי ליתן באמצע כדי שיהא נוח

פי על ואף ולכאן. לכאן למזוג לשתיהן שמפסיק בין החבורות, לא אכפת לן:

עומדוכשהשמש לשתיהן, המשמש . מחבורה אחת שהתחיל לאכול הפסח עמה

ומוזג לחבורה האחרת:

. סוגר ובולם את פיו ומחזירקופץ את פיו את פניו לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שהוא אוכל עם החבורה האחרת, דאין אדם אחד

אוכל בב' חבורות כדאמרן:

. שהיא בושה, רשאה להפוך פניהוהכלהולאכול, דפסח נאכל בשתי}לב{לצד אחר

חבורות:

תוי"ט    עיקר }לא{

מצי לאשמועינן רבותא דאוכלין בב' בתים. אלא דבכה''ג ניחא ליה למינקט עלה דינא דשמשוהוה ודכלה. והר''מ פירש אלו הופכין צריכין להפוך כדי שלא יהיו נראין כחבורה אחת דאיהו תני ברייתא מן הבשר חוצה תן

חוצה. ועתוי''ט:}לב{

דאשמעינן דלא חשבינן כב' מקומות אע''פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פנים. א''נ קמ''ל דחייבתוצ''ל להפוך פניה משום צניעות. תוספ':

   

פרק ח

פרק ח - משנה א

ש �ח�ט ע�ל�יה� א�ב�יה�, ו ן ש �ה�יא ב�ב�ית ב��על�ה�, ש �ח�ט ע�ל�יה� ב��על�ה� מ� �ז� ה�א�ש ��ה בש ��ל ב��על�ה�. ה�לכ�ה ר�ג�ל ר�אש ו�ן ל�ע/ש�ו�ת � ב�ב�ית א�ב�יה�, ש �ח�ט ע�ל�יה�}א{ת��אכ�ל מ

ש �ח�ט ע�ל�יה� ב��על�ה�, ת��אכ�ל ב��מקו�ם ש �ה�יא רו�צ�ה ו �}ב{א�ב�יה� �תו�ם ש �ש ��ח/טו י . �א רו�צ�ה ים, י�אכ�ל ב��מקו�ם ש �הו �ס �טרו�פ� �פ�ין ל�א}ג{ע�ל�יו א�פ� �י ש .ת� . ע�ב�ד ש �ל ש נ

ש ��ל ר�ב�ו� �ח�ציו� ב�ן חו�ר�ין, ל�א י�אכ�ל מ י ש �ח�ציו� ע�ב�ד ו ��יה�ן. מ ש ��ל ש נ �:}ד{י�אכ�ל מ

מברטנורה  . תאכל משל בעלה. כלהאשה  ר"ע אביה, בשל שדעתה פירשה שלא זמן

דמסתמא דעתה למנות על של בעלה:

. שלאחר נשואיה, שכך דרךרגל הראשוןהנשואות ללכת לבית אביהן:

רוצה שהיא במקום וכגוןתאכל . אביה לבית לילך הנה עד רדופה שאינה

תדיר, הילכך מספקא לן בהי ניחא לה:

שניאפטרופסים לו שהיו יתום . וזה על זה על פסחו והמנוהו אפטרופסין

פסחו:

. לא מפסחו שללא יאכל משל שניהםרשות נתן דמי זה, של מפסחו ולא זה

לחלק האחד להמנות עם זה. ואין לו תקנהאלא אם כן רצו שניהם שימנה עם האחד:

. אבל משל עצמולא יאכל משל רבו אוכל, דכיון דדינא הוי דכופין את רבו וכותב לו גט שחרור, אע''פ שעדיין לא נשתחרר הרי הוא כבן חורין, הילכך אוכל משל עצמו

:}ה{

  עיקר תוי"ט }א{

שמחת החג לעשות }ב{

במקום שהיא רוצה. מוקים בגמרא שבררה בשעת שחיטה לאיזה מקום היארוצה דאל''כ אין ברירה כו'. וקמ''ל דאי לא בררה אינה אוכלת כלל אף על גב דס''ד דבתר בעלה גרירה טפי:

}ג{ כו'. אע''ג דלא בירר דכתיב שה לבית אבות מ''מ וא''צ מדעתו של בני ביתו. גמרא:במקום }ד{

רבו. דמסתמא שלא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו. רש''י:משל }ה{

חגיגה מחלפה שטתיה דאדרבה למאי דכופין לשחרר לא יאכל אף משל עצמו כדי שרבו ימהר לשחררוובריש שיוכל העבד לקיים המצוה. וכ''פ הר''מ:

   

פרק ח - משנה ב

י, י�אכ�ל. ש �ח�ט ט�ל�ה, �ד� �ס�ח, ש �ח�ט ג �ש חו�ט ע�ל�י א�ת ה�פ� �ו�, צ�א ו ה�או�מ�ר לע�בד��יצ�ד ן ה�ר�אש ו�ן. ש �כ�ח מ�ה א�מ�ר לו� ר�ב�ו�, כ �י�אכ�ל מ ט�ל�ה, ו י �ד� ג י�אכ�ל. ש �ח�ט ט�ל�ה ש �ל�י. י ש �לו� ו �ד� �י, ג� י א�מ�ר ל�י ר�ב �ד� י�אמ�ר, א�ם ג י ו �ד �ג �ע/ש��ה, יש חו�ט ט�ל�ה ו י�יה�ם �י. ש �כ�ח ר�ב�ו� מ�ה א�מ�ר לו�, ש נ� י ש �ל �ד �ג �ו� ו �י ה�ט�ל�ה ש �ל� א�ם ט�ל�ה א�מ�ר ל�י ר�ב ו

�י: �ס�ח ש �נ ��ע/ש�ו�ת פ� ל ��ר�ין מ �פטו � לב�ית ה�ש��ר�פ�ה, ו �צאו י

מברטנורה  יאכל  ר"ע גדי ממנו.שחט רבו . ואע''ג דבכל שאר פסחים רגיל תדיר בטלה,

כיון דלא פירש לו עליה סמיך:

. והשני ישרף. ובגמראיאכל מן הראשון מוקי לה דוקא במלך ומלכה, אית דאמרי

, ואית דאמרי מפני}ו{משום שלום מלכות על מקפידים ואין עבדיהם על שסומכין סעודתן אם גדיים אם טלאים, הילכך יאכלדבראשון קפידא, דליכא כיון הראשון מן יצאו ידי חובתן. אבל אינשי דעלמא דקפדי,השני, מן ולא הראשון מן לא יאכל לא

כאחד פסחים ב' על נמנין אין דקיי''ל לאכול איזה מהם שירצה, דאין ברירה, וכי בעי למיכל מהא, דלמא בשעת שחיטה לא

הוה דעתיה עליה:

שכח מה שאמר שפירש לו גדי אוטלה, וזה שכח:

. בגמרא מוקי לה כגון שהלךוטלה שליורוצה רבו אצל הרגיל רועה אצל העבד

בתקנתו, ואמר לו, אם גדי אמר לך רבך גדיע''מ שאין לרבך רשות}ז{שלו וטלה שלך

, דכה''ג קנה העבד. דאי לאו הכי מה}ח{בו של שניהם ונמצאו רבו קנה עבד שקנה

רבו:

. דאע''גופטורים מלעשות פסח שני דשניהם יוצאים לבית השריפה ואינן נאכליןשחיטה מיהו ניכרים, המנויין שאין מפני וחדא אהאי חדא היא, מעלייתא וזריקה

אהאי, דקמי שמיא גליא:

  עיקר תוי"ט }ו{

אמרינן דדעתן קלה. והיינו שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדיו ויהרגם או שמאבגמרא יכעוס על החכמים כו' שיאמר שלהקניטנו אמרו כן. ועתוי''ט:

}ז{ להפך א''ל ג''כ:כן }ח{

הר''מ צריך שיאמר ומה שתרצה בו תעשה. וא''נ כשיאמר ע''מ שתצא בו ידי פסח בלחוד סגי:לפ''ד

   

פרק ח - משנה ג

ר�אש ו�ן ��ם כ �מ ��ע/ל�ה ש �י י �מ ע�ל �ס�ח ה�פ� א�ת ש ו�ח�ט �י ה/ר�ינ �יו, לב�נ ה�או�מ�ר ��ה א�ת א�ח�יו �כ ז �מ �כ�ה בח�לקו� ו ר.ב�ו�, ז �יס ה�ר�אש ו�ן ר�אש ו� ו �ן ש �ה�כנ ��יו �ש �ל�ים, כ ל�ירו�מו�ש כ�ין �ין ו נ �מ א�ח�ד. נ ��ית לכ�ל א�ח�ד ו ה�א בו� כ�ז� �ין ע�ל�יו ע�ד ש �י נ �מ ע�מ�ו�. לעו�ל�ם נ��ם: רו�ק ע�ל�יו א�ת ה�ד �ז� �י ש �מעו�ן או�מ�ר, ע�ד ש �י� �ש חו�ט. ר�ב� � ע�ד ש �י �ו נ מ�� �יה�ן מ ד� א�ת י

מברטנורה  . כדי לזרזן קאמר, שיזדרז כל אחד להיותעל מי שיעלה ראשון לירושלים  ר"ע . ומיהו כל בניו המנה על הפסח, אלא שאותו שיעלה ראשון יזכה ראשון וכל אחיו}ט{ראשון

יזכו אחריו על ידו:

שיזרק הדם לימשך,עד יכול לעולם . אפילו אחר שחיטה עד שיזרק הדם. ומודה

.}י{רבי שמעון דאין נמנין אלא עד שישחט ואין הלכה כר' שמעון:

  עיקר תוי"ט }ט{

הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש''י:ויהיה }י{

קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור''ש סברדאמר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:

   

פרק ח - משנה ד

�א הו ו �ו�, �ן לו� א�ת ש �ל �ר�ה ל�ת� �י ח/בו נ� ב ין �ב�ח�לקו�, ר�ש ��א ��ה ע�מ�ו� א/ח�ר�ים נ ה�ממ���ה�ן: ש ��ל �ה�ן או�כל�ין מ �ו�, ו ש ��ל �או�כ�ל מ

מברטנורה  .הממנה אחרים על חלקו  ר"ע אחד מבני חבורה שהמנה אחרים על חלקו,

בלא דעת חבורה:

. טול אתרשאין בני חבורה לומר לובני שאין וחבריך, אתה ואכול וצא שלך הדעות אלו כל להיות מתרצים חבורה בחבורתן. ואית ליה להאי תנא פסח נאכל

בב' חבורות:

 

   

פרק ח - משנה ה

ע�ל�יו ש ו�ח/ט�ין ש �לש , ר�א�ה ב��ש �ב�יע�י. ע�ל�יו ש ו�ח/ט�ין �ו�ת, י �רא �י ש ת� ש �ר�א�ה �ב ז�י ��ה�. ר�א/ת�ה ש נ �י ש �ל �ג�ד יו�ם, ש ו�ח/ט�ין ע�ל�יה� ב��ש ��נ נ� ר�ת יו�ם כ �ו�. ש ו�מ� �י ש �ל ינ � ב��ש �מ

��ב�ה ה�ז ים, ש ו�ח/ט�ין ע�ל�יה� ב�ש �ל�יש �י. ו ��מ �י:}יב{י ינ � ש ו�ח/ט�ין ע�ל�יה� ב��ש �מ

. שטמאזב שראה שתי ראיות  ר"ע מברטנורה טומאת ז' ואין טעון קרבן:

. ואע''פ שלא העריב שמשו.שוחטין עליוחזי דהא השחיטה בשעת שטבל והוא שחל מת טמא דדוקא לאורתא. למיכל אע''ג שני לפסח נדחה בי''ד שלו שביעי דחזי למיכל לאורתא, כדכתיב ויהי אנשיםיכלו ולא אדם לנפש טמאים היו אשר לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא לאלאכול יכולים היו לערב הא יכולים, היו בפסח, ונדחו לפסח שני. אבל שאר טומאות אי חזי למיכל לאורתא שוחטים עליו ואע''פ

שלא העריב שמשו:

דמייתיראה שלש עד למיכל חזי לא . כפרה:

. אם חל שמיני שלו בערבשוחטין עליווהוא שנתן לא הביא כפרתו. פסח אפילו

:}יא{קרבנותיו לב''ד

. הרואה תוך י''אשומרת יום כנגד יוםיום לספור דבעיא לנדה נדה שבין יום המחרת, שוחטין עליה ביום הספירה. דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול. ואע''פ

שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה:

. שראתה ג' ימים רצופים בתוך י''אוהזבה יום וצריכה לספור ז' נקיים ולהביא קרבן,

שוחטין עליה בשמיני:

  עיקר תוי"ט }יא{

וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב''ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:

}יב{ כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:והזבה

   

פרק ח - משנה ו

ה�מפ�ק��ח� �ן, ו �ר�ים,}יד{ה�או�נ ב��ית ה�א/סו �� להו�צ�יאו� מ �הו י ש �ה�בט�יחו �כ�ן מ ��ל, ו א�ת ה�גין ש ו�ח/ט�ין ��ן א� �.ל ��ית, ש ו�ח/ט�ין ע/ל�יה�ן. ע�ל כ ��ז כו�ל�ין ל�א0כו�ל כ ��ק�ן ש �ה�ן י ה�ז ה�חו�ל�ה ו ו א�ם א�ר�ע ב��ה�ן �ל. לפ�יכ�ך י פסו �ס�ח ל�יד� � א�ת ה�פ� �ב�יאו ן, ש �מ��א י �י ע�צמ� ע/ל�יה�ן ב��פנט�מ�א �א ש �הו ��ל ��ג ב ה�מפ�ק��ח� ן �מ �ץ חו �י, ש �נ �ס�ח פ� ��ע/ש�ו�ת ל �מ �ר�ין טו פ� �ל, סו פ�

ח�ל�תו� ת� �:}טז{מ

. כל זמן שלא נקבר המתהאונן  ר"ע מברטנורה יום המיתה כל ולאחר שנקבר אונן, קרוי

אונן קרוי הוא}יג{הוא שלאחריו ולילה , אונן מדרבנן. ולא העמידו דבריהם במקוםעליו, שוחטין הלכך פסח, גבי כרת

דלאורתא חזי:

. שנפל על אדם ואין ידועוהמפקח בגל אם ימצאנו חי או מת. שוחטין עליו דבחזקת

טהרה עומד עד שיודע שנטמא:

. בחבורת אחרים:שוחטין עליהם

. שמא יטמאשמא יביאוהו לידי פסולטרדו מתוך למתו גל}טו{אונן ומפקח .

על שהאהיל ונמצא מת ימצאנו שמא ובחבוש יצא. והחבוש שמא לא הטומאה. מיירי, כוכבים עובדי של האסורים בבית יוציאוהו. לא שמא שהבטיחוהו, שאע''פ ע''י חבוש אבל שוא. דבר פיהם אשר ישראל, כגון לכופו להוציא אשה פסולה או

בפני אפילו עליהם שוחטין ממון, לשלם דשארית להוציאו, הבטיחוהו אם עצמן, ואם בית האסורים ידברו כזב. ישראל לא כוכבים עובדי בידי אפילו ירושלים בתוך שוחטין עליהם בפני עצמן, דאפשר דמעייליהתם. ליה ואכלי האסורים לבית לפסח אין שוחטין עליהן בפני עצמן, וזקן וחולה שמא יכבד עליהם החולי ולא יוכלו לאכול

כזית:

היולפיכך ראויין שחיטה ובשעת הואיל . ונזרק הדם עליהם, אם אירע בהם פסול

כמו שאמרנו, פטורים מלעשות פסח שני:

הגל המפקח מן מתחוץ ונמצא . תחתיו שצריך לעשות פסח שני שהיה טמאעל האהיל שהרי שחיטה קודם מתחילתו והוא לפקח. שהתחיל משעה הטומאה שהיה הגל עגול דודאי האהיל עליו מתחלה.

, שמא בשעת}יז{אבל אם היה הגל ארוך שחיטה עדיין לא האהיל על הטומאה ופטור

מלעשות פסח שני:

תוי"ט    עיקר }יג{

כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלאוהיינו מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם:

}יד{. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:והמפקח

}טו{ דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי''ט. והר''מ מפרש דאין שוחטין עלוקשיא

האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:}טז{

טמא מתחלתו. תימא לר''י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת איתשהוא לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. :

}יז{ על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתבאף

הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד:

   

פרק ח - משנה ז

�יר י מ�ת� �י יו�ס�� ר�ב ו �ד�ה. הו �י י� �בר�י ר�ב� ��ח�יד, ד �ס�ח ע�ל ה�י ין ש ו�ח/ט�ין א�ת ה�פ� .}יט{א�ין א� ין ש ו�ח/ט�ין ע/ל�יה�ן. ו ��ית, א� ��ז כו�ל�ין ל�א0כו�ל כ ין י �ר�ה ש �ל מ�א�ה ש �א� � ח/בו �ו א/פ�ל

�ים:� �קט�נ �ע/ב�ד�ים ו �ש �ים ו �ר�ת נ עו�ש��ין ח/בו

מברטנורה  הפסח  ר"ע את שוחטין אין . דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסחביחיד

:}יח{וכו', כלומר ביחיד

. ר' יוסי קאמראפילו חבורה של מאה לה, כלומר לא תליא מילתא אלא באכילה.כזית שוחטין עליו, מאה ויכול לאכול יחיד

אין כזית יכולין לאכול ואין כל אחד מהם שוחטין עליהם. והלכה כר' יוסי:

ועבדים נשים חבורת עושין .אין לשחוט פסח. נשים ועבדים בחבורה אחת,ועבדים קטנים ולא עבירה. הרגל משום

, משום פריצותא דמשכב}כ{בחבורה אחת באנפי חדא כל ועבדים נשים אבל זכור.

:}כא{נפשה עושין

  עיקר תוי"ט }יח{

שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:מבאחד }יט{

יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעתורבי איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:

}כ{ איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלחברן עם אנשים שרי:הכי

}כא{ חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר''מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ''מ. ועתוי''ט:אבל

   

פרק ח - משנה ח

�סחו� ל�ע�ר�ב, א/ב�ל ל�א ב�ק�3ד�ש �ים. ה�ש �ו�מ�ע� ע�ל מ�תו�, או�כ�ל א�ת פ� �ן טו�ב�ל ו או�נ�ס�ח, ב��ית ��ר ב�ע�ר�ב פ� ��י �תג� ��ר ש �נ או�כ�ל ב��ק�3ד�ש �ים. ג ה�מל�ק��ט לו� ע/צ�מו�ת, טו�ב�ל ו ו

טו�ב�ל ר�ים, ר�ים,}כד{ש �מ��אי או�מ או�מ ��ל ה�ל �ב�ית ו ל�ע�ר�ב. �סחו� פ� א�ת או�כ�ל ו ן ה�ק��ב�ר: �פו�ר�ש מ� ן ה�ע�רל�ה כ �ו�ר�ש מ ה�פ�

מברטנורה  פסחו  ר"ע ואוכל טובל אונן . דאין אנינות מן התורה אלא ביוםלערב

אסור, יום היום, ואכלתי חטאת שנאמר לילה מותר. וטבילה בעי, מתוך שנאסר עד

אצרכוהו רבנן טבילה.}כב{עכשיו בקדשים אבל לא אכיל אונן בשאר קדשים לערב, דאנינות לילה אסורה מדרבנן. ולגבי פסחאבל כרת. במקום דבריהם העמידו לא הוא, בעלמא עשה קדשים, שאר אכילת

ואכלו אותם אשר כופר בהם :

אונןהשומע על מתו הוי יום שמועה . עצמות אביו}כג{דרבנן. וכן מי שלקטו לו

מועד קטן, מתאבל ואמו אמרינן במסכת אין מתאבל ולערב היום אותו כל עליהם

עליהם:

. דאפילוטובל ואוכל בקדשים לערביום גופיה מדרבנן הוא:

שלישיכפורש מן הקבר הזאה וצריך . אלא הלל ובית ב''ש נחלקו ולא ושביעי. סברי דב''ה י''ד, ביום שמל נכרי בערל ויאמר הבאה לשנה יטמא שמא גזירה

עד}כה{אשתקד לא טהרתי מכל טומאה יום ערב פסח שטבלתי ואכלתי, השתא נמי אטבול ואוכל, ולא ידע דאשתקד נכרי הוההוא ישראל עכשיו טומאה, מקבל ולא ומקבל טומאה. ובית שמאי סברי לא גזרינן.

ישראל ערל אחיו}כו{אבל שמתו כגון מחמת מילה, דביי הכל טובל ואוכל פסחו

ולא גזרינן ערל ישראל אטו ערל}כז{לערב נכרי:

  עיקר תוי"ט }כב{

דעתו ושמא נטמא והוא לא ידע. הר'מ:והסיח }כג{

דאי מלקט עצמות הא בעי הזיה שלישי ושביעי:בגמרא }כד{

. צריך טבילה כדאשכחן במ''ת וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ועיין ברפ''ב דכריתות:טובל }כה{

על גב דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קיבל טומאה קודם שנתגיירואף אי אמרת נגזור לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו. רש''י:

}כו{ יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערלתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנהשאם

הבאה. רש''י:}כז{

ותימא לריב''א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן ול''נ לישב ל' הגמרא דאע''גגמרא דלענין מילה א''צ טבילה כלל מ''מ לטהרת הרגל צריך טבילה וה''א דזה דמל וטבל לגזור אטו גר דמל נמי וטבל. תוי''ט:

   

פרק ט

פרק ט - משנה א

�י. �ע/ש��ה א�ת ה�ש ��נ ל�א ע�ש��ה א�ת ה�ר�אש ו�ן, י רחו�ק�ה ו �ה ט�מ�א או� בד�ר�ך י ש �ה�י � מ�ס �א0נ ��ן, ל�מ��ה}א{ש �ג�ג או� נ �י. א�ם כ �ע/ש��ה א�ת ה�ש ��נ ל�א ע�ש��ה א�ת ה�ר�אש ו�ן, י ו

��ב�ין � ח�י �ו א�ל ��ר�ת, ו ן ה�ה�כ ��ר�ין מ טו � פ� �ו רחו�ק�ה, ש �א�ל ר�ך �ה בד� �א0מ�ר ט�מ�א או� ש �ה�י נ��ר�ת: ב��ה�כ

מברטנורה  . שאלו פטוריןמי שהיה טמא  ר"ע מן הכרת. הטמא או שהיה בדרך רחוקה פטרן הכתוב מלעשות פסח ראשון, ועיקר

, לפיכך אם לא}ב{כרת בפסח ראשון הוא עשו פסח שני פטורים מן הכרת:

. השוגג או האנוסואלו חייבין בהכרתשהשגגה אלא ראשון בפסח היו חייבין והאונס עכבתן, וכשהזידו ולא עשו פסח שניוהאיש אשר הוא חייבין בהכרת, כדכתיב טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה, משמע דעל כל שאר שגגות ואונסיןרחוקה ודרך חוץ מטמא שאירעו בראשון

חייבין כרת אם לא עשו פסח שני:

תוי"ט    עיקר }א{

אושגג אנוסים כו' לנפש טמא כו'. שוגגין מנין. ת''ל איש איש ריבה כו'. ולר''י דס''ל דברהדרך כהרי לנפש לא טמא דר''י תני ב''א כלשון תורה כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד ולא רחוקה יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו'

יעשו את השני:}ב{

לרביומיהו ישא חטאו כתיב נמי שני בפסח דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן

בריש כריתות:

   

פרק ט - משנה ב

�י� �בר�י ר�ב� �ח�, ד ��ת�ה� לכ�ל רו ד ��כמ �ץ, ו ל�חו יע�ים ו �ן ה�מ�ו�ד � רחו�ק�ה, מ ר�ך יזו� ה�יא ד� א�י, יו�ס� �י � ר�ב א�מ�ר �ץ. ל�חו ו �ר�ה ה�ע/ז �ת מ�א�סק.פ� או�מ�ר, �ר א0ל�יע�ז �י � ר�ב ע/ק�יב�א. �ר�ה �ת ה�ע/ז ��א מ�א�סק.פ� ��אי, א�ל �ד �י ש �רחו�ק�ה ו נ פ� ��ד ע�ל ה' לו�מ�ר, ל�א מ �קו נ לפ�יכ�ך

�ץ: ל�חו ו

. שם מקום רחוקמן המודעית  ר"ע מברטנורה שיעור והוא מילין, ט''ו מהלך מירושלים תשרי וימי ניסן בימי בינוני אדם מהלך שהימים והלילות שוים מהנץ החמה עד בין

:}ג{הערבים שהוא שעת הקרבת הקרבן

העזרה לאסקופת היהחוץ אפילו . הגיע ולא ונתעכב וחלה לירושלים קרוב

הקרבת שעת סוף עד העזרה לאסקופת רחוקה דרך בדין נדון ור'}ד{הקרבן, .

עקיבא סובר שאין לו אלא דין נאנס אבלמן והיה הואיל רחוקה, דרך דין לא המודעית ולפנים. והלכה כר''ע. לפיכך נקודלדרוש, שמעתי אני רחוקה. של ה' על העזרה, מאסקופת אמות חמש רחוק שאפילו אינו רחוק אלא חמש אמות בלבד

בסוף שעת הקרבן נדון בדין דרך רחוקה:

  עיקר תוי"ט }ג{

הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אף על פי שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעהדבין ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב והכי אמרי' ביומא רפ''ג:

}ד{ ה''א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:ובירושלמי

   

פרק ט - משנה ג

��ין �י,}ה{מ�ה ב ה�ש ��נ �ב�ל ימ��צ�א, ו �ר�א�ה ו �ר ב�ב�ל י �י, ה�ר�אש ו�ן א�סו �ס�ח ר�אש ו�ן ל�ש ��נ פ���ל �ן ה�ל ינו� ט�עו �י א� ה�ש ��נ ��ל ב��א/כ�יל�תו�, ו �ן ה�ל ח�מ�ץ ע�מ�ו� ב�ב��ית. ה�ר�אש ו�ן ט�עו ��ה ו צ מ��מרו�ר�ים, ו �ו�ת צ מ� ע�ל צ�ל�י �א0כ�ל�ין נ ו ��ת�ן, ב��ע/ש��י ��ל ה�ל �ן ט�עו �ה �ז ו �ה ז ב��א/כ�יל�תו�.

דו�ח�ין :}ח{ א�ת ה�ש ��ב��ת }ז{ו

מברטנורה  עמו  ר"ע ומצה חמץ והשני יעשובבית הפסח חוקת ככל דכתיב .

ועל צלי כגון שבגופו מצות אותו, משמע עושין אותו ככל}ו{מצות ומרורים יאכלוהו

חוקת הפסח, אבל מצוות שעל גופו ממקום

על תשחט ולא שאור תשביתו כגון אחר חמץ אין עושין אותו ככל חוקת הפסח:

וכו' באכילתו הלל טעון .הראשון דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ליל המקודש לחג שהוא פסח ראשון טעון

הלל, ושאינו מקודש לחג אינו טעון הלל:

. דלילה מיעט קרא משיר, יום לא מיעט:זה וזה טעונים הלל בעשייתן

תוי"ט    עיקר }ה{

כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשנימה כדאיתא בגמרא. תוספות:

}ו{ דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה''ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעלאע''ג

מצות ומרורים כו':}ז{

פירש''י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ''ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:ודוחין }ח{

. בגמרא טומאה לא מ''ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:השבת

   

פרק ט - משנה ד

,� א�ם א�כלו יו�לדו�ת. ו �ו�ת ו �ד �בו�ת נ ז �ב�ין ו � ז �ו נ מ�� �� מ �ס�ח ש �ב��א בט.מא�ה, ל�א י�אכלו ה�פ���ש : ו�ט�ר א�ף ע�ל ב��יא�ת מ�קד �ר פ� �י א0ל�יע�ז� ��ר�ת. ר�ב כ ��ר�ים מ טו פ�

מברטנורה  זבין  ר"ע יאכלו ממנו דגבילא . טמא לנפש כתיב איש, דדרשינן מיניה איש

:}ט{נדחה ואין צבור נדחין,

מכרת פטורים אכלו דאוכלואם . טהור כל דכתיב הגוף בטומאת קדשים יאכל בשר, וסמיך ליה והנפש אשר תאכלבשר ונכרתה, עליו וטומאתו כו' בשר הנאכל לטהורים, טמאים חייבין עליו משוםפסח כגון לטהורים נאכל ושאינו טומאה, הבא בטומאה, אין טמאין חייבין עליו משום

טומאה:

מקדש ביאת על הזביןאף פוטר . פטורים, למקדש נכנסו אם והזבות דכתיב הטומאה, מפני נדחה כשהפסח וכל זב וכל צרוע כל המחנה מן וישלחו טמא לנפש, בזמן שטמאי מתים משתלחיןאין טמאי מתים ומצורעים משתלחין, זבין משתלחין אין זבין ומצורעים משתלחין. ותנאדכולהו להכי, לקרא דריש לא קמא ואין הלכה אצטריכו לחלקם ממחנותיהם.

כר''א:

  עיקר תוי"ט }ט{

לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ''ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנךוא''ת דטומאה יוצאה מגופן ואפ''ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:

   

פרק ט - משנה ה

ב��ע�ש�ו�ר �צר�ים מ�קחו� מ ��ס�ח מ �ו�רו�ת, פ� צר�ים לפ�ס�ח ד ��ס�ח מ ��ין פ� �ן}י{מ�ה ב ט�עו , ול�ה �זו�ן ב�ל�י �א0כ�ל ב�ח�פ� נ �זו�ת, ו זו �י מ ע�ל ש ת� ��ת א�זו�ב ע�ל ה�מ��ש קו�ף ו .ד ��א�ה ב��א/ג ה�ז

�ו�רו�ת �פ�ס�ח ד ��ל ש �בע�ה:}יא{א�ח�ד, ו נו�ה�ג כ

מברטנורה  דורות  ר"ע ופסח אחד לילה . מתניתין חסורי מחסראנוהג כל שבעה

אחד בלילה בחפזון ונאכל קתני, והכי

וחמוצו כל היום ופסח דורות חמוצו נוהג כליאכל ולא כתיב מצרים דבפסח שבעה, חמץ היום אתם יוצאים, קרי ביה ולא יאכל

חמץ היום שאתם יוצאים בלבד:

תוי"ט    עיקר }י{

בעשורמקחו דכתיב כו'. מבעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מבעשור.כו' ועבדת מדכתיב בגמרא ילפינן ביקור לענין מיהו בחדש הזה שיהיו כל עבודות החדש זה כזה דהיינו שיבקרשירצה. איזה יקח פסח ובערב טלאים כמה בעשור

ועתוי''ט:

}יא{דורות כו'. וא''ת שלש כתות היאך אתהופסח

מוצא בשל מצרים וראיתי בירושלמי ניתן כח בקולו שליום מ' והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך משה והיה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת כו' ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלוך נאמר והיה לאבק

בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלוך לא כ''ש:

   

פרק ט - משנה ו

�ה� ינ �ס�ח א� �ר�ת ה�פ� �תמו ו �ס�ח קר�ב�ה, �ר�ת ה�פ� מו �י ש �ת� הו�ש .ע�, ש �מ�עת� י �י � א�מ�ר ר�ב�מצ�א ק�ד�ם� �ס�ח ש �נ �י א/פ�ר�ש . ה�פ� נ �י ע/ק�יב�א, א/� ין ל�י לפ�ר�ש . א�מ�ר ר�ב א� קר�ב�ה, וכ�ן ו ים, �ש ל�מ יו ב�ד�מ� יק��ח ו כ�ר, ימ�� ו �א�ב, �סת�� ש �י ע�ד ירע�ה �ס�ח, ה�פ� ש ח�יט�ת

�ר�תו�: מו כ�ן ת� ים, ו ��ס�ח, ק�ר�ב ש ל�מ �ר�תו�. א�ח�ר ש ח�יט�ת ה�פ� מו ת�

. מרבותי:שמעתי  ר"ע מברטנורה 

. שלמים אחרשתמורת הפסח קריבה:}יב{הפסח

קריבה אינה הפסח וישותמורת . עצמה היא קריבה שאינה פסח תמורת מום בה עד שתפול שלמים, אלא תרעה ותמכר ויביא בדמיה שלמים, דמותר הפסח

קרב שלמים:

. שכחתי על איזו שמעתיואין לי לפרשתקרב, ועל איזו תרעה עד שתסתאב:

. שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצאהפסחשהיה השני, שחיטת קודם ראשון פסח קבעתו הרי שחיטה, בשעת לפנינו עומד שעת שחיטה בשם פסח, וזה שלא הקריבו

בידים עצמו}יג{דחהו הוא יקרב ולא שלמים:

יהיהעד שיסתאב . שיפול בו מום שלא ראוי לקרבן:

בו בהמת חוליןוכן תמורתו . אם המיר אחרי כן:

. כלומר ואם לאחר שחיטתלאחר הפסח השני נמצא, הרי לא קבעתו שעת שחיטה

הוא ויקרב בידים, נדחה ולא בשם פסח, עצמו שלמים:

. וה''ה דמצי ר' יהושע למיתניוכן תמורתו , יש פסח קרב ויש פסח}יד{בפסח עצמו

שאינו קרב:

  עיקר תוי"ט }יב{

דוקא, דה''ה במועד עצמו דהא שלמים קרבים במועד ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה. ואיןלאו לפרש שר''ל שהמיר אחר שחיטת הפסח, דלא הר'ל לפרש כן בדר''י שמסופק היה:

}יג{למ''ד רפ''ו דיומא דאין בע''ח נדחים היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכוואפילו

ידיהם. תוספ':}יד{

הא קמ''ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. ופירש''י ולא אמרינן מתחלתה שלמים היא. ואפילו המירובגמרא קודם שחיטה לא קבעתם זמן השחיטה בשם פסח ואין בה דיחוי. אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחית:

   

פרק ט - משנה ז

ק�ב�ה �ים, ירע�ה }טו{ה�מ��פר�יש נ �י ש �נ ��ן ש ת� �כ�ר ב �א�ב,}טז{ לפ�סחו� או� ז ת� �ס� ע�ד ש �י� בנו� א�ח/ר�יו לש �ם �ו נ ב�יא� �מ�ת, ל�א י �סחו� ו ד�ב�ה. ה�מ��פר�יש פ� יו ל�נ � ד�מ� לו יפ� כ�ר, ו ימ�� ו

ים: ���א לש �ם ש ל�מ �ס�ח, א�ל פ�

מברטנורה  לנדבה  ר"ע דמיו נותניםויפלו . ומקריבין שבמקדש לתיבה המעות אותן

מהן עולות נדבה:

אחריו בנו יביאנו פסח.לא לשם . דהוה ליה פסח שמתו בעליו ואין כאן מנויין

:}יז{

  עיקר תוי"ט }טו{

כו'. ואינם ראוים לפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה:המפריש }טז{

כו'. במ''ג פ''ג דתמורה מפרש הר''ב אמאי לא תמכר בלא מום דזהו מומו הואיל ולא חזיא למלתיה. והתוספ'ירעה כתבו הואיל והיא ראויה לשלמים והפסח אחר פסח קרב שלמים הלכך לא הוי מום ע''כ ואפ''ה אינו ק''ש אלא ירעה

כדפירש''י דקבעתו ההפרשה והרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב אלא דמיו:}יז{

במשנה י' וי''א והכא מיירי שלא נתמנה בנו עמו כדאיתא בגמרא:עיין

   

פרק ט - משנה ח

��פ�ה י ה�י �ב�יא ב��דמ� י �, ו כרו ימ�� �, ו �א/בו ת� �ס� � ע�ד ש �י ��ן ירעו �.ל ב�ח�ים, כ� ��ז �תע�ר�ב ב� �ס�ח ש �נ ה�פ��תע�ר�ב ב��יתו�. נ �יד ה�מ�ו�ת�ר מ ��פס י �ה, ו ין ז �מ� ���פ�ה ש �ב��ה�ן מ י ה�י �ב�דמ� �ה, ו ין ז �מ� � ש �ב��ה�ן מ

:� �ים, י�אכ�לו ��ה/נ �ר�ת כ �י ש �מעו�ן או�מ�ר, א�ם ח/בו� ב��ב�כו�רו�ת, ר�ב

מברטנורה  שנתערב  ר"ע שלשההפסח . טלאים, אחד של פסח ואחד של אשם ואחדעד ירעו כולן שנתערבו. עולה, של

שיסתאבו:

. עולה דשמאויביא בדמי היפה שבהן היפה עולה היה. ובדמי היפה שבהן אשם דשמא היפה אשם היה. ובדמי היפה שבהן פסח אם קודם הפסח נסתאבו כולן, ואםלשלמים יביאם נסתאבו הפסח לאחר דשמא היפה פסח היה. ואותו מותר שצריךהיפה, לדמי שיגיעו עד הב' על להוסיף יפסיד משלו. וכיצד עושה, אם היפה שבהןונוטל מביתו סלעים ג' מביא סלע, שוה שהיא מקום כל ואומר, האחד הסלע העולה הרי היא מחוללת על סלע זו, ויביאכל ואומר, ונוטל הסלע הב' עולה. ממנו מקום שהוא אשם הרי הוא מחולל על סלע

:}יח{זו, ויביא בו אשם. וכן לשלמים

דמםנתערב הפסח בבכורות שמתן . :}יט{ודם הפסח שוה

ר' שמעון אומר אם חבורת כהניםנאכליאכלו שהבכור בלילה, בו כולן .

בכ''מ פסח לשם פסח ויקרב לכהנים. מקום בכל בכורות לשם ובכורות שהוא, ואף ע''פ שהן ממעטין בזמן אכילת שהן, ולילה ימים לשני נאכל שהבכור הבכור, אחד ועכשיו אין אוכלין אותו אלא עד חצותלבית קדשים מביאין ונמצאו הפסח כזמן להביא קדשים שיכולין ר''ש סבר הפסול, לבית הפסול, ורבנן פליגי עליה ואמרי ירעו

ויביא שיסתאבו עד בדמי}כ{כולן מעות שנתערב בפסח כדאמרן שבהן היפה

בזבחים. ואין הלכה כר''ש:

  עיקר תוי"ט }יח{

יהיב טעמיה למלתיה דאל''ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרירש''י קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:

}יט{ טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש''י:ואין

}כ{ אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:והתערובת

   

פרק ט - משנה ט

�מ�צ�א ו ה�ל�ך �, ו �ש חו�ט ע�ל�ינו �ב�ק��ש ו א�מר�ה לא�ח�ד, צ�א ו �סח�ה�, ו �ר�ה ש �א�ב�ד פ� ח/בוה�ם �ו�, ו ש ��ל ��א או�כ�ל מ �ש ח�ט ר�אש ו�ן, הו �ו� נ �, א�ם ש �ל ש �ח/טו � ו ה�ם ל�קחו ש �ח�ט, ו ו�א הו ו ��ה�ן, ש ��ל ��ש ח�ט ר�אש ו�ן, ה�ם או�כל�ין מ ��ה�ן נ א�ם ש �ל ו �ו�, ש ��ל � או�כל�ים ע�מ�ו� מ�יה�ן � ש נ �ש ח�ט ר�אש ו�ן, או� ש �ש ��ח/טו נ ה�ן �ה מ� יז �ע� א� �דו י ינו� א�ם א� ו �ו�. ש ��ל � או�כ�ל מ

�ו� ש ��ל ��א או�כ�ל מ א�ח�ד, הו� �צ�א לב�ית}כא{כ י ��ה�ן ש �ל ו �ם או�כל�ים ע�מ�ו�, ה�ם א�ינ ו ,

� ש �ח/טו � ו �י, צאו �י. א�מ�ר ל�ה�ן, א�ם א�ח�רת� �ס�ח ש �נ ��ע/ש�ו�ת פ� ל ��ר�ין מ �פטו ה�ש��ר�פ�ה, ו�ש ח�ט ר�אש ו�ן, ה�ן נ ��ה�ן ש �ל �. א�ם ש �ח�טו ו � ה�ן ל�קחו ו ש �ח�ט, ו �מ�צ�א ו ע�ל�י. ה�ל�ךאו�כ�ל �א הו ר�אש ו�ן, �ש ח�ט נ �ו� ש �ל א�ם ו ה�ן. ע�מ�� או�כ�ל �א הו ו ��ה�ן, ש ��ל �מ או�כל�ין �ש ח�ט ר�אש ו�ן, או� נ �ה מ�ה�ם יז �ע� א� �דו י ינו� א�ם א� ו ��ה�ן. ש ��ל �ה�ן או�כל�ין מ ו �ו�, ש ��ל � מ�צ�א �ו� י ש �ל ה�ן, ו ינו� או�כ�ל ע�מ�� �א א� הו ��ה�ן, ו ש ��ל �א�ח�ד, ה�ן או�כל�ין מ� �יה�ם כ � ש נ ש �ש ��ח�טו��ם �.ל � לו�, או�כל�ין כ א�מרו �י. א�מ�ר ל�ה�ן ו �ס�ח ש �נ ��ע/ש�ו�ת פ� ל ��ר מ �פ�טו לב�ית ה�ש��ר�פ�ה, ולב�ית ין �יו�צא �יה�ן ש נ ר�אש ו�ן, �ש ח�ט נ �ה מ�ה�ן יז �ע� א� �דו י ין א� א�ם ו ן ה�ר�אש ו�ן. � מ

�ן א�ח/ר�א�ין ינ � לו�, א� רו ל�א א�מ �ה:}כב{ה�ש��ר�פ�ה. ל�א א�מ�ר ל�ה�ן ו �ה ל�ז ז

מברטנורה  ושחוטצא ובקש  ר"ע . את האבוד עלינו:

ראשון נשחט שלו והםאם הואיל . נמנים על שלו הם עלינו לו שחוט אמרו הוא בעלים בלא דפסח ישרף, ושלהם

ואוכלין כולם משלו:

אוכלואם שלהן נשחט ראשון הוא . משלו, שהרי לא נמנה על שלהן. והן אוכלין משלהן, שהרי חזרו בהן מן האבוד ומשכו

ידיהן ממנו:

עמו אוכלין אינן שלהןוהן שמא . נשחט ראשון ומשכו ידיהן מזה:

. שמא שלוושלהן יצא לבית השריפהנשחט ראשון ואין נמנין על השני:

שני מפסח נפשךופטורין דממה . בראשון נמנו, ואכילה לא מעכבת:

. אותו היחיד שהלך לבקש אתאמר להןושחטו עמכם תמנוני אחרתי אם האבוד,

עלי. והם לא אמרו לו שחוט עלינו:

עמהן אוכל כיוןהוא ישרף. ושלו . שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן הראשון

וחזר בו משליחותו:

. שמא שלהןושלו יצא לבית השריפהנשחט ראשון ונמשך עשאן שלוחין:

. דממה נפשך בראשוןופטור מפסח שנינמנה, ואכילה לא מעכבת:

. שחטו עלי אם אחרתי:אמר להן

. בקש ושחוט עלינו:ואמרו לו

. דהוא שלוחםיאכלו כולם מן הראשוןוהם שלוחיו:

ידוע איזה ראשון שניהם ואם אין . ופטורים מפסח שני:ישרפו

לזה זה באחריות חייבין איןאינן . איזה חוששין אין זה. על זה טענה להם והן אוכלין ראשון, אלא הוא אוכל משלו,

משלהן:

  עיקר תוי"ט }כא{

כו' והם אינם. אתאן כר''י בפ''ח מ''ז דס''ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא''נ אפילו לר''יהוא וכגון שהמנה עליו אחרים:

}כב{ אחראין. כתב הר''מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ''א מהן על חבירו שהיו שם רמיזות ודברים שאומדיןאינן

הדעת בהן שכ''א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ''מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ''ל פשיטא:

   

פרק ט - משנה י

� �תע�רבו� �רו�ת ש �נ �י ח/בו � מו�ש כ�ין}כג{ש ת� �ו א�ל ו � מו�ש כ�ין ל�ה�ן א�ח�ד �ו ח�יה�ן, א�ל פ�ס כ�ך �, ו �ו � ב��א לו� א�צ�ל א�ל �ו א�ח�ד מ�א�ל �, ו �ו � ב��א לו� א�צ�ל א�ל �ו ל�ה�ן א�ח�ד, א�ח�ד מ�א�ל�ית� ע�ל נ �מ נ ו ��ך ש ��ל ��כו�ת מ � מש ו יך �ד� ��ה, י �ס�ח ה�ז �א ה�פ� � הו ��נו ר�ים, א�ם ש �ל ה�ם או�מ. ��ך � ע�ל ש �ל �ינו נ �מ נ � ו ��נו ש ��ל ��כו�ת מ � מש ו ינו �ד� ��ה, י �ס�ח ה�ז �א ה�פ� הו ��ך א�ם ש �ל �, ו ��נו ש �לש �ל ע/ש��ר�ה ע/ש��ר�ה, מו�ש כ�ין ל�ה�ן א�ח�ד ש ��ה, ו �ש ��ה ח/מ �� ח/מ �רו�ת ש �ל כ�ן ח�מ�ש ח/בו ו

ר�ים: כ�ן ה�ם או�מ �ר�ה, ו �ח/בו �ר�ה ו ��ל ח/בו כ �מ

מברטנורה  . מןאלו מושכין להם אחד  ר"ע הפסחים. ואלו מושכין להם אחד:

בניאחד אצל לו בא זו חבורה מבני . חבורה זו, ואחד מזו בא לו אצל זו:

אומרים הם הבאוכן יחיד לאותו . אצלם:

הוא שלנו שמשכנואם הפסח אותו . ידך המשך שלנו, את בררנו יפה אלינו

משלך והמנה עמנו על שלנו:

. הרי אתה עליואם שלך הוא פסח זהחבורה לבני ויהא משלנו משוכות וידינו אם נמצא שלך. זה על ונמנינו האחרת משלהם החבורה כל נמשכו הרי החליפו בני אומרים וכך שבררו. אותו על ונמנו ועל אצלם. הבא ליחיד השניה חבורה אלו אצל לבא מאלו אחד צריך כרחם אלו ימשכו אמרינן ולא עמהן, ולמנות משלהן ואלו שהוא מקום בכל משלהן ואלו על אחד, וימנו אלו על אחד ויחזרו דאסור בגמרא בברייתא דאמרינן משום לימשך כל בני החבורה מן הפסח ולהניחו

בעלים ורוצים}כד{בלא החליפו ושמא , למשוך מפסחם ולמנות על אחר, כשאמרופסח נותר הרי משלנו משוכות ידינו הרי בלא בעלים מיד, וזה אסור. ועכשיו כשאחד מחבורה זו בא אצל האחרת ממה נפשך אין כאן פסח בלא בעלים, אם יפה בררו להםהאחד מן חוץ עליו חבורתו בני כל הרי הרי החליפו ואם ידו, ומשך מהן שפירש וכשמשכו פסחו, עם מהם אחד הלך

הנותרים ידיהם הימנו, נשאר הוא עליו:

חמשה של חבורות חמש וכן . בני אדם, שנתערבו פסחיהן. כלחמשה

מן אחד להם מושכין וחבורה חבורה חבורה שבכל אנשים וחמשה הפסחים, החליפו פסחים, שאם מתחלקין וחבורה מבעליו אחד שאין פסח כאן יהא לא

:}כה{הראשונים עליו

. כשנעשו עתה החבורותוכן הם אומרים החדשים אומרים הארבעה לאחד, אם שלך הוא פסח זה הרי ידינו ארבעתנו מסולקות מד' פסחינו בכל מקום שהם ונמנינו עמך, וכן הוא וג' חוזרין ואומרין לשני, וכן הד' לכל

אחד שבחבורה. וכל חבורה וחבורה כן:

  עיקר תוי"ט }כג{

. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר''מ:שנתערבו }כד{

מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורהויליף קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:

}כה{ אם חבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לחבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מןלאפוקי

הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:

   

פרק ט - משנה יא

��ה נ �ה ממ� לו� א�ח�ד, ז �ה מו�ש �ך ז לו� א�ח�ד, ו �ה מו�ש �ך � פ�סח�יה�ם, ז �תע�רבו� �ים ש �נ ש נ�ה ז �ה, ו �ה ב�א א�צ�ל ז �ק, ז ן ה�ש �ו ���ה ע�מ�ו� א�ח�ד מ נ �ה ממ� ז �ק, ו ן ה�ש �ו � ע�מ�ו� א�ח�ד מ

�י � ר�ים, א�ם ש �ל ה�ם או�מ כ�ך �ה, ו �כו�ת}כז{ב�א א�צ�ל ז � מש ו יך �ד� �ה, י �ס�ח ז �א פ� הו �ית�י נ �מ נ �י ו� ש ��ל ��כו�ת מ י מש ו �ד� �ה, י �ס�ח ז �א פ� הו ��ך א�ם ש �ל �י. ו� �ית� ע�ל ש �ל נ �מ נ ו ��ך ש ��ל � מ

: ��ך ע�ל ש �ל 

מברטנורה פסחיהן  ר"ע שנתערבו .שנים ראובן פסחיהן, שנתערבו ושמעון ראובן מושך לו אחד ושמעון מושך לו אחד. ראובן הולך וממנה עמו אחד מן השוק, ואומר כל מקום שהוא פסח שלי הרי אתה נמנה עליו, וראובן בא לו אצל פסח שמשך לו שמעון, ושמעון בא לו אצל פסח שמשך לו ראובן, וכך אומר לו ראובן ליהודה הנשאר על פסח שמשך לו שמעון, אם שלך הוא פסח זה,ידי הרי תחלה, שמעון לו בירר שיפה משוכות משלי והריני נמנה עמך על זה, ואםמתחלה כוונתי שלא זה, פסח הוא שלי לברור יפה ואין זה פסח שנמנית עליו עם

והמנה ידיך מסולקות משלך, שמעון, הרי עמי על זה. ולכך הוצרך כל אחד להמנותלהתנות באו שאם השוק, מן אחד עמו כשהן יחידים ולומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך הרי יפה בררנו, ואם לאו הרי אנינמצא שלך. על ונמנה משלי ידי מושך את מניח הוא הרי משלו מושך כשהוא

נמנה}כו{פסחו בלא בעלים לא , שעדיין כל שימנה למימר ליכא והא אחר. עליו אחד על של חבירו קודם שימשוך ידו משלו,ואין זה דאין נמנין על שני פסחים כאחד,

מנוייו:

תוי"ט    עיקר }כו{

ואע''ג דליכא אחד מבני חבורהאבל יש כאן בעלים. כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני חבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג''כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר''י דס''ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר''י לטעמיה דס''ל בפ''ח מ''ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי

אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני חבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי''ט:}כז{

שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר''מ:אם

   

פרק י

פרק י - משנה א

�חש �ך ח�ה, ל�א י�אכ�ל א�ד�ם ע�ד ש �ת� נ � ל�מ� �ך ח�ים ס�מו �י }ב{ע�רב�י פס� � ע�נ �ו �א/פ�ל }ג{. ו

�ין, י ש �ל כו�סו�ת � לו� מ�א�רב��ע�ה יפח/תו ל�א ו ��ס�ב. ש �י י�אכ�ל ע�ד יש�ר�א�ל ל�א � ש �ב�י �מחו ן ה�ת� �� מ �ו �א/פ�ל :}ד{ו

.ערבי פסחים סמוך למנחה  ר"ע מברטנורה  קודם למנחה מעט כמו חצי שעה. בתחלת

עשירית בתשע}א{שעה קרב דתמיד . למנחה וקודם המנחה, זמן והוא ומחצה

חצי שעה הוי בתחלת שעה עשירית:

. כדי שיאכל מצה לתאבוןלא יאכל אדם משום הדור מצוה. ולחם פשיטא דלא מציולמעלה. שעות אסור משש דחמץ אכיל, ומצה נמי הא אמרינן בירושלמי האוכל מצהבבית חמיו. בערב פסח כבא על ארוסתו ולא נצרכה אלא לשאר אוכלין שלא ימלא

כריסו מהן:

. במטה ועל השלחן כדרך בניעד שיסבחורין:

. גבאי צדקה המפרנסיםולא יפחתו לואת העניים:

.ואפילו הוא מתפרנס מן התמחוי דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה מימן יטול לא סעודות שתי מזון לו שיש

התמחוי:

. כנגד ד' לשונות של גאולהמד' כוסותוהצלתי, והוצאתי, וארא. בפרשת שיש

וגאלתי, ולקחתי:

  עיקר תוי"ט }א{

קטנה היא דלא כמ''ב דפ''ק דשבת. דהכא טעמא משום הידור מצוה וסגי בהכי:מנחה }ב{

שתחשך. דאז זמן אכילת מצה כדתניא בתוספתא. הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך. וטעמא משום דכתיבעד ואכלו את הבשר בלילה הזה ואינך איתקשו לפסח. תוספ':

}ג{ עני. דס''ד דהסיבת עני לאו חשיבה הסיבה דאין לו על מה להסב. וי''מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילוואפילו

עני כו' פירש שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:}ד{

התמחוי. גמרא פשיטא לא נצרכה אלא אפילו לר''ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. הכא משוםמן פרסומי ניסא מודה:

   

פרק י - משנה ב

� גו ז }ה{מ� ��ך כ א�ח�ר ו �ו�ם, ע�ל ה�י ב�ר�ך ר�ים, מ לו� כו�ס ר�אש ו�ן, ב��ית ש �מ��אי או�מ ��ין. ע�ל ה�י ב�ר�ך מ

��ין, ע�ל ה�י ב�ר�ך ר�ים, מ ��ל או�מ �ב�ית ה�ל ו�ו�ם: ע�ל ה�י מב�ר�ך ��ך א�ח�ר כ ו

. בתחלה קדושמברך על היום  ר"ע מברטנורה  היום ואח''כ בורא פרי הגפן. שתחלה קידש

היום ואח''כ בא היין, וכשם שקדם לכניסהכך קודם לברכה:

היין על הדיןמברך והוא תחלה. . גורמים או הפת שהיין על הפת. למקדש לא פת או יין לו אין היום, שאם לקדוש

יקדש:

  עיקר תוי"ט }ה{

. ושתו ביין מסכתי תרגומו ואשתו בחמרא דמזגית:מזגו

   

פרק י - משנה ג

��ה צ �יו מ� � לפ�נ �ת. ה�ב�יאו �ר�ת ה�פ� �יע� לפ�רפ�� ג �ר�ת, ע�ד ש �מ�� �יו, מט�ב��ל ב��ח/ז � לפ�נ ה�ב�יאו�י ת�בש �יל�ין �ש נ �ח/ר�ס�ת ו �ר�ת ו �ח/ז �ר}ט{ו �י א0ל�יע�ז� �ה. ר�ב צו �ין ח/ר�ס�ת מ �י ש �א� , א�ף ע�ל פ�

�ה צו ��י צ�דו�ק או�מ�ר, מ� �ס�ח:}יא{ב�ר�ב �פו� ש �ל פ� �ו �יו ג ב�יא�ים לפ�נ � מ ��ש ה�יו �ב�מ��קד . ו

מברטנורה  לפניו  ר"ע כדיהביאו הירקות. . שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא

ירקות קודם סעודה:

. לאו דוקא חזרת, דטבולמטבל בחזרת ראשון זה הוי בשאר ירקות, אלא אם אין לושאר במקום בחזרת מטבל ירקות שאר ירקות. ולשון מטבל אוכל. ולפי שכל אכילתן ע''י טיבול היתה, קרי לאכילה טיבול. ומיהו טיבול זה לאו בחרוסת הוא, מדקתני לקמןמכלל וחרוסת. וחזרת מצה לפניו הביאו

:}ו{דעדיין לא הובאו

. לאכילתעד שמגיע לפרפר את הפתאחרת אכילה שאין קמ''ל והא מצה. מצה. לאכילת ירקות אכילת בין מפסקת מצוה של חזרת לאותו שיגיע דקודם שמברך עליו על אכילת מרור אוכל מצה

תחלה, כדכתיב על מצות ומרורים, מצותברישא והדר מרורים:

ובטניםוחרוסת ולוזים . שעושים מתאנים בה ומשימין פירות מיני וכמה ושקדים

ומערבין}ז{תפוחים במדוכה הכל ודכין בחומץ ונותנין עליה תבלין קנה וקנמון כעיןוצריך לקש זכר ארוכות דקות פתילות

:}ח{שתהיה עבה זכר לטיט

מצוה חרוסת לרפואהשאין אלא . לגוף וקשה שרע החזרת, שרף לבטל

כארס:

אומר צדוק ברבי אליעזר רבי . זכר לתפוח שהיו יולדות שם בניהםמצוה

, וזכר לטיט:}י{בלא עצב

  עיקר תוי"ט }ו{

חזרת שנאו לעיל דמכלל דתנן מטבל בחזרת ש''מ שהביאו ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כמו כןאבל הל''ל מטבל חזרת בחרוסת ודחזר ותני חזרת דברישא לא פסיקא ליה. ועתוי''ט:

}ז{ דאף לת''ק משימין בה תפוחים על כל פנים מדלא כללינהו בהדי תאנים ולוזים וכו'. ועתוי''ט:משמע }ח{

נקרא חרוסת מלשון חרס בגמרא דף קי''ו:ולכך }ט{

תבשילין. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:ושני }י{

יכירו בהן מצרים דכתיב תחת התפוח עוררתיך. רש''י:שלא }יא{

. וטעמא שאין מברכין עליו אף על פי שהוא מצוה לפי שהוא טפל למרור. טור:מצוה

   

פרק י - משנה ד

דו�, ל�מ� ��ן, א�ב�יו מ ��ב ��ע�ת ב ין ד א�ם א� ��ן ש ו�א�ל א�ב�יו. ו כ�אן ה�ב �י, ו � לו� כו�ס ש �נ גו ז מ�ח�מ�ץ � או�כל�ין א�נו ��ילו�ת ה�ל ש �ב�כ�ל ��ילו�ת, ה�ל ��ל כ �מ ��ה ה�ז ל�ה ��י ה�ל ��ה �נ �ש ת�� נ מ�ה ר�קו�ת, י ש א�ר או�כל�ין � �ו נ א� ��ילו�ת ה�ל ש �ב�כ�ל ��ה. צ מ� �ו� �.ל כ ��ה ה�ז ל�ה ��י ה�ל ��ה, צ �מ� ו

רו�ר ��ה מ� ל�ה ה�ז ��י ב.ש ��ל,}יג{ה�ל �מ �ק, ו � או�כל�ין ב��ש��ר צ�ל�י, ש �לו ��ילו�ת א�נו . ש �ב�כ�ל ה�לצ�ל�י �ו� �.ל כ ��ה ה�ז ל�ה ��י �יל�ין }יד{ה�ל� מ�טב � א�נו ��ילו�ת ה�ל ש �ב�כ�ל א�ח�ת,}טו{. �ע�ם פ�

�ת נו �ג� דו�. מ�תח�יל ב ל�מ� ��ן, א�ב�יו מ �לפ�י ד�עת�ו� ש �ל ב ים. ו ��י פע�מ ��ה ש ת� ל�ה ה�ז ��י ה�ל��ה�: �ר�ש �ה כ.ל ��ל ה�פ� �גמו�ר כ� י או�ב�ד א�ב�י, ע�ד ש �י �דו�ר�ש מ�א/ר�מ� ��ם ב�ש �ב�ח, ו י ס� �מ ו

. בכל הספריםוכאן הבן שואל  ר"ע מברטנורה בנות כן כמו וכן, אלא וכאן, כתוב אין צלפחד דוברות . כלומר ודין הוא שבמזיגת

:}יב{כוס שני יהיה הבן שואל מה נשתנה

צלי כולו הזה שביתהלילה בזמן . המקדש קיים היה הבן שואל כך:

בגנות היומתחיל ע''ז עובדי מתחלה . אבותינו ועבדים היינו:

. שקרבנו המקום לעבודתוומסיים בשבחוגאל את אבותינו ממצרים:

  עיקר תוי"ט }יב{

מוזגין כוס שני קודם אכילה. רש''י:עכשיו }יג{

. הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקי בטבול ראשון. תוספ':מרור }יד{

צלי. מוקי לה בפרק אלו דברים כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח ה''ה כפסח ואינה נאכלת אלא צלי.כולו תוספ':

}טו{ מטבילין. מסיק בגמרא דהכי קתני שבכל הלילות א''א מטבילין אפילו פ''א דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלאאנו

חדא זימנא:

 

פרק י - משנה ה

��א א�מ�ר ��ל ש �ל �ה או�מ�ר, כ ל�יא�ל ה�י ��מ ��ן ג �ס�ח, ל�א}טז{ר�ב � ב�פ� �ו ש לש �ה דב�ר�ים א�ל�צ�א �ס�ח}יז{י �ם ש �פ� �ס�ח, ע�ל ש ו רו�ר. פ� �מ� ��ה, ו צ �ס�ח, מ� � ה�ן, פ� �ו א�ל ו י חו�ב�תו�, ד� י

� �גא/לו� ש �נ �ם ��ה, ע�ל ש ו צ � במ�צר�ים. מ� �י א/בו�ת�ינו ב��ת� �}יח{ה�מ��קו�ם ע�ל א/בו�ת�ינו � במ�צר�ים. ב�כ�ל ��י א/בו�ת�ינו צר�ים א�ת ח�י �� ה�מ� ררו �ם ש �מ�� מ�מ��צר�ים. מ�רו�ר, ע�ל ש ו��א0מ�ר צר�ים, ש �נ ��צ�א מ�מ� י �א � הו �ו א�ל� ��ב א�ד�ם ל�ראו�ת א�ת ע�צמו� כ �דו�ר ח�י ו �ו�ר ד

יג( ל'י, )שמות ה' ע)ש()ה +ה ז ,ר ,.ע-בו ב ל0אמ/ר, ,א ה.הו ,ו/ם ,.י ב ( 1ך ל1ב'נ ,.ד1ת,) 1ה'ג וים ,1צ0את'י מ'מ,'צ1ר) ��ב�ין להו�דו�ת ב � ח�י �חנו א/נ ��ל, לש �ב��ח�, לפ�א�ר,}יט{. לפ�יכ�ך , לה�ל

��ל � א�ת כ ל�נו � ו י ש �ע�ש��ה ל�א/בו�ת�ינו ���ס, למ �לק�ל ��ה, ו , לע�ל ��ר, לב�ר�ך לרו�מ�ם, לה�ד�מ�א�ב�ל ליו�ם טו�ב, ��גו�ן לש��מח�ה, ו י ��ת, מ �ת לח�רו � מ�ע�בדו �, הו�צ�יא�נו �ו ים ה�א�ל ��ס�� ה�נ

�ה�: �י �יו, ה�ללו נ�אמ�ר לפ�נ ��ה. ו �ד ל�גא.ל ש ��עב�ו ��מ ��דו�ל, ו �מ�א/פ�ל�ה לאו�ר ג ו

מברטנורה  דברים  ר"ע ג' אמר שלא כל . שלא פירש טעמן של שלשה דבריםאלו

הללו:

תוי"ט    עיקר }טז{

שלא אמר. דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. פירוש באמירה, שצ''ל פסח זה שאנו אוכלים. ואינךכל איתקשו לפסח וצ''ל נמי מצה זו מרור זה:

}יז{ יצא. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא כלל לא קאמר. ועתוי''ט:לא }יח{

שום שנגאלו. לשון הר''מ על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב''ה וגאלםעל שנאמר ויאפו את הבצק. וה''ג הרא''ש במשנה כו'. וכתב הר''ן ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו כו' היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהג אלא לילה ויום כו' החמיצו עריסותיהם לצורך מחר שלא הוזהרו בב''י אלא מתוך שלא היה להם פנאי

אפאוהו מצה וזכר לאותו הגאולה נצטוו באכילת מצה. ועתוי''ט:}יט{

כו'. כתב התוספ' יש אומרים שבעה הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים. ויש לי לקיים גירסת הספר דט' הוו.להודות דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבב בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא הנקרא רקיע היומי כו' ונקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה כו' שהוא רוכב ערבות יתברך

זכרו לנצח נצחים:

   

פרק י - משנה ו

ר�ים �א או�מ�ר, ב��ית ש �מ��אי או�מ �ב�ית}כ{ע�ד ה�יכ�ן הו �ים ש�מ�ח�ה. ו ��נ , ע�ד א�ם ה�ב�י ט�רפו�ן או�מ�ר,� ��ה. ר�ב �גא.ל� חו�ת�ם ב ים. ו נו� מ� יש למ�עי ���מ ר�ים, ע�ד ח�ל ��ל או�מ ה�לע/ק�יב�א �י � ר�ב חו�ת�ם. �ה ה�י ל�א ו צר�ים, �ממ� � א/בו�ת�ינו א�ת ג�א�ל ו � א�ל�נו� ג א/ש �ר א/ח�ר�ים ל�רג�ל�ים ו למו�ע/ד�ים � �יע�נו� �ג י � א/בו�ת�ינו �אל�ה�י ו � א0ל�ה�ינו ה' ��ן כ או�מ�ר, נ�אכ�ל. ו ,� ש��ש��ים ב��ע/בו�ד�ת�ך ו � �ן ע�יר�ך י � לש �לו�ם, ש�מ�ח�ים ב�ב�נ ה�ב��א�ים ל�קר�את�נו

��א�ל יש�ר�א�ל: א�ת��ה ה', ג �ך ח�ים כו', ע�ד ב��רו ס� ן ה�פ� ��מ ב�ח�ים ו� ן ה�ז �ש �ם מ

. כלומר מסייםוחותם בגאולה  ר"ע מברטנורה  את ההגדה בברכת גאולה. ולא פירש תנא קמא למלתיה היאך מברכין אותה, ואתו ר'ר' למלתיה, לפרושי עקיבא ור' טרפון

ואינו חותם טרפון אומר פותח בה בברוך בברוך, מידי דהוה אברכת הפירות וברכותולר''ע היא. הודאה חדא דכולה המצות לפי שמוסיף בה דברי חותמין בה בברוך,

רצוי ובקשה כן יגיענו וכו'. והלכה כר''ע:

  עיקר תוי"ט }כ{

כו'. נראה לי דכולי עלמא סברי רוב הלל אחר מזוני וכדתניא כו' וקסברי ב''ש דיש למהר ולא לומרבש''א קודם המזון רק מזמור א' וב''ה סברי כיון דבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם השני שיש בו הזכרת קריעת ים סוף כיון שאומר אחר כך ברכת הגאולה כי לא נושעו ישראל מיד מצרים עד שנקרע הים ונטבעו המצרים ושם

נאמר ויושע:

פרק י - משנה ז

או�מ�ר ��ל, ו זו�נו�. רב�יע�י, גו�מ�ר ע�ל�יו א�ת ה�ה�ל ע�ל מ � לו� כו�ס ש ל�יש �י, מב�ר�ך גו ז מ��ו�סו�ת ��ין ה�כ ��ת ה�ש ��יר. ב ��ין}כג{על�יו ב��רכ �ה. ב �, א�ם רו�צ�ה ל�ש ת�ו�ת, יש ת� ��לו ה�ל

�ה: ש ל�יש �י ל�רב�יע�י, ל�א יש ת�

. אית דאמרי נשמתברכת השיר  ר"ע מברטנורה חי כל}כא{כל ה' יהללוך דאמרי ואית . . ונהגו למימרינהו לתרוייהו:}כב{מעשיך

. שלאבין שלישי לרביעי לא ישתה ישתכר ושוב לא יוכל לגמור את ההלל. ואםכל שתה שהרי הוא משוכר כבר תאמר רצונו בתוך הסעודה, יין שבתוך המזון אינו

, ושלאחר המזון משכר:}כד{משכר

  עיקר תוי"ט }כא{

ברכת השיר לפי שבשבתות אומר אותו אחר פסוקי דזמרה. תוספ':וקראו }כב{

ברכת השבח דגומרין בו בא''י מלך מהולל בתשבחות. רשב''ם:כלומר }כג{

הכוסות. בין ב' ראשונים לב' אחרונים רשב''ם:בין }כד{

ב''י דאפשר לומר דאף בין הא' לב' לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר וקריאת ההגדה. והאוכתב דנקט בין ג' לד' ולא ביאר בין א' לב' משום דמלתא דלא שכיחא היא להיות אדם שותה כ''כ קודם אכילה. והרי''כ כתב דיין

שלפני המזון אינו משכר. וכ''כ רשב''ם:

פרק י - משנה ח

� י�אכ�לו מ�קצ�ת�ן, � �ש נו י ן. א/פ�יקו�מ� �ס�ח ה�פ� א�ח�ר מ�פט�יר�ין ין ל�א}כו{א� ��ן, �.ל כ . :� �, ל�א י�אכ�לו מו� �רד �. נ �, י�אכ�לו מו נ �מ �תנ י או�מ�ר, נ �י יו�ס�� �. ר�ב י�אכ�לו

מברטנורה  לשוןמפטירין  ר"ע שמעתי אני . ואומרים, פותחין כלומר . בשפה יפטירו מחבירו, הנפטר לשון פירשו ורבותי אותה מסיימין אין הסעודה מן כשנפטרין תוציאו כלומר מנייכו, באפיקו באפיקומן, כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר, לא פת ולא שום דבר, גזירה דלמא אתי למיכל מן הפסח בשני מקומות. אבל לאכול דברים אחרים במקומו הראשון שרי, ובלבד שלא יעקר מחבורה זו לאכלם עם חבורה אחרת. ואית בגמרא מאן דפירש אין מפטירין אחרמתיקה. מיני אפיקו אפיקומן, הפסח מן נפטרין אין דלאחר שאכלו את הפסח ופירות מתיקה מיני באכילת הסעודה ואפילו סעודה לקנוח לאכול שרגילין במקומן, שלא יאבד טעם הפסח מפיו. וכןהפסח אחר מפטירין שאין וכשם עיקר.

מצה אחר מפטירין אין כך אפיקומן מצה כזית שיאכל שצריך אפיקומן,

, ואחר אותה}כה{באחרונה בזמן שאין פסח מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר:

יאכלו לא כולם התחילוישנו אם . לאכול פסחיהן וישנו כולן, שוב לא יאכלו, דנראה כאוכל בשני מקומות, דמאחר שישנוליה וחשיב עוד, מלאכול דעתם הסיחו בעלמא וחומרא מקומות. שתי כאכילת

הוא. והוא הדין נמי למצה בזמן הזה:

יאכלו נתנמנמו אומר יוסי .רבי ארישא קאי, דאמר תנא קמא ישנו מקצתן יאכלו, ואתא רבי יוסי למימר הני מילי אם

, אבל אם}כז{נתנמנמו שלא נשקעו בשינה הנרדמים אלו יאכלו לא מקצתן נרדמו

לכשיעורו משנתם. והלכה כר''י:

  עיקר תוי"ט }כה{

דעבידי זכר לפסח בזמן שבהמ''ק קיים. רשב''ם. ולא מבעי לתנא דמתניתין לאשמעינן כו' כיוןמשום דלא נפיש טעמא בקל יכול עבוריה טעם מצה. אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה הוי אמינא לית לן בה, קמ''ל.

גמרא:}כו{

. פירוש אותן שישנו יאכלו לכשיקיצו. הר''נ:יאכלו }כז{

דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר. גמרא ועתוי''ט:כגון

   

פרק י - משנה ט

�ל �ו �ג ��ד�ים. ה�פ� �ו�ת�ר, מט�מ�א�ין א�ת}כט{ה�פ�ס�ח א�ח�ר ח/צו�ת, מט�מ��א א�ת ה�י ה�נ ו �ס�ח ��ת ה�פ� ב��רכ ��ד�ים. ב��ר�ך �ב�ח, ל�א}ל{ה�י א�ת ש �ל ז �ב�ח. ב��ר�ך �ט�ר א�ת ש �ל ז פ�

�י ע/ק�יב�א או�מ�ר, ל�א זו� פו�ט�ר�ת� �י יש מ�ע�אל. ר�ב� �בר�י ר�ב� �ס�ח, ד פ�ט�ר א�ת ש �ל פ�ל�א זו� פו�ט�ר�ת זו�: זו�, ו

מברטנורה  חצות מטמא  ר"ע הפסח אחר . דהא נותר הוא מחצות ואילךאת הידים

את}כח{ שיטמא הנותר על גזרו ורבנן , ומנלן באכילתו. יתעצלו שלא כדי הידים דפסח לאחר חצות הוי נותר, דכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה, וכתיב התם

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלןעד חצות אף כאן עד חצות:

. אשר קדשנו במצותיו וצונוברכת הפסחאשר קדשנו הזבח, ברכת לאכול הפסח. האמור וזבח הזבח. לאכול וצונו במצותיו והלכה יום ארבעה עשר. כאן הוא חגיגת

כר''ע:

  עיקר תוי"ט }כח{

דמתניתין ראב''ע היא דס''ל דמה''ת אינו נאכל אלא עד חצות כדיליף להו מקראי דאל''ה אלאובגמרא מגזירת חכמים כו' לא הוי נותר. ועתוי''ט:

}כט{. משום חשדי כהונה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים גזרו עליו טומאה. גמרא:הפגול

}ל{ הפסח. כ''ע ס''ל דמתנה א' דפסח בשפיכה הוא שעומד על היסוד או בקרוב ושופך בנחת כו'. ומתנות דשארברכת

קרבנות בזריקה מרחוק כו' ובהא פליגי דר''י סבר זריקה בכלל שפיכה ואם נתן הנזרקים בשפיכה יצא, ואין שפיכה בכלל זריקה ואם נתן הפסח בזריקה לא יצא. ולפיכך ברכת הפסח פוטרת ושל זבח אינה פוטרת ור''ע סבר דנזרקים בשפיכה ג''כ

לא יצא ולפיכך לא זו פוטרת כו'. גמרא: