Fatina Masarwa .. .. أبيض نور انت بالوحوش المليئه الغابه هذه في انسان أروع انت انتمشخادم .. لك وتقديري أحترامي المخيف الحالك الظالم هذا وسط

I saw some films by Nabil Ayouche, and I loved them all. "Whatever Lola wants", "les pierres bleues du desert", "Ali Zaoua" and the last one: "les chevaux de dieu". They are all very good films.

Two years ago a palestinian friend told me, she saw a documentury by Nabil Ayouche, called "My Land". Today I saw it is available online, and I decided to see it immediately, despite all the work I have, and I don't regret it.

Ayouche went to Lebanon and filmed Palestinian refugees, and showed what he filmed to young Israelis. It is interesting he chose to interview young Israelis (one is older), and it's obvious my heart jumped with every sentence of Efrat Rubinstein. She says, f.e.:

"The country isn't too small for all, it is the heart who is too small."

There is another sentence she says: "It is all about fear. You can kill fear, not so easy like people, but you can." I agree with the first one, not with the second: I think it is easier to kill people than fear.

The film shows in an astonishing and surprising way, who holds the key! (And will not tell you about it. You have to see it yourself.)

http://www.cultureunplugged.com/documentary/watch-online/play/9003/My-Land

הרבה אנשים קוראים דברים ברשת האינטרנט, או רואים תמונה, והם חושבים, משום מה, שזה נמצא שם במיוחד בשבילם, רק אצלם

אתמול השתתפתי בחוויה מיוחדת במינה: בן הדוד של מיכל התחתן עם בן זוגו. מיכאל הוא יהודי תוניסאי וח'ליד הוא מוסלמי מרוקאי. במשך כמה ימים כבר אנחנו נמצאים באווירה קסומה של התחברות ואהבה, שאין לה כל מחסומים. על אף שיש למיכאל כמה וכמה אחים ואחיות והרבה בני-דודים אנחנו התוניסאים

במיעוט לעומת המרוקאים, וזה גורם להרבה בדיחות, אבל לא לרגשות שליליים בכלל. אתמול בבוקר היה הטקס הרשמי בעירייה, ראש העיר חיתן את בני הזוג והכריז עליהם נשואים, בשם המדינה, ולקראת ערב

התחילה החגיגה שנמשכה עד אמצע הלילה, עם הרבה ברכות ושירים, בצרפתית, אנגלית, עבריתוערבית-מרוקאית.

כל זה קורה רחוק מאוד מהמזרח התיכון המוכה, החבול, המדמם, אלא בינות לגבעות מוריקות של נורמנדי הגבוהה המשקיפות על נהר הסיין האדיר, בביתם שהם קנו ושיפצו והפכו לגן-עדן, רחוק מכל פוליטיקה של קנאה, הפרדה או שנאה. אנחנו הישראלים התקבלנו כאן באהבה כל-כך גדולה, לא רק

על-ידי בני-דודים וחברים יהודים תוניסאים )מה שמובן מאליו(, אלא גם על-ידי "הצד השני", ואין כאן בכלל שני צדדים. ואף אחד גם לא מתעלם מכך, שהקהילה האידאלית שלנו כל-כך מיוחדת, כל-כך יוצאת דופן,

כל-כך כל-כך לא מובנת מאליה, וזה מעציב ומשמח באותו הזמן, שזה מפוצץ את הלב. כולנו כאן מתפללים, שהחיבור הזה בין "שני המלאכים שירדו עלינו מהמשיים" )כדברי עאישה, אחותו של ח'ליד( ייתן

את חסותו לא רק עלינו הנוכחים כאן, אלא גם במעגלים רחבים יותר!!

מחרתיים אני הולך לראות את "המלך ליר" בתיאטרון "הגלוב" המחודש בלונדון. למשך כמה שעות אני אצלול למעמקי האלף הראשון לספירה )או תחילת האלץ השני(, עם זקן שמחלק את ממלכתו לפי קנה

מידה מעורר רחמים, ואני חושב על זה הרבה, לקראת האירוע. אבל אני כמובן לא מצליח להתנתק ממה שקורה בבית, ואני נזכר ב"יומנו של צנזור", שכתב חנוך לוין בעקבות פסילת "הפטריוט" על-ידי הצנזורה.

)בקישור המצורף זה נמצא בתחתית העמוד הארוך.( מי שמשום מה מקשיב למקורות רשמיים או לשופרות של מקורות רשמיים, שייקרא את זה. מי ש – כמוני – הפסיק ללכלך את אוזניו בדברי הבלה

האלה, מוזמן לקרוא את זה, בשביל להיזכר ולהשתעשע. אין כמו חנוך לוין!!

http://www.hanochlevin.com/sketches1-04/p103

. היא גדלה בקומונת אומנים מיוחדת ליד העיר22 הוצאה להורג קאטו בנטייה פאן באק, בת 71היום לפני ברמן. שני הוריה היו אומנים שחיו בקומונה הזו. בתחילת גיל ההתבגרות היא למדה באמסטרדם,

וכשהוריה נפרדו, היא עברה לגור בשלב מסויים אצל אביה בברמן בגרמניה. שם היא הצטרפה למחתרתהאנטי-נאצית, וכל חייה הקצרים היא חלמה לעוף.הנה קטעים מתוך מחזה עליה:

http://abumidian.wordpress.com/hebrew/tirgumim/cato/

One of the most theatrical moments in “King Lear”: The blind Gloucester demands the beggar (which is his disguised son Edgar) to lead him to the cliffs of Dover. He wants to end his suffers and wants to jump into the sea. Edgar, disguised also in his voice, describes what he “sees” from above:

Come on, sir; here's the place. Stand still. How fearful And dizzy 'tis to cast one's eyes so low! The crows and choughs that wing the midway air Show scarce so gross as beetles. Halfway down

Hangs one that gathers sampire- dreadful trade! Methinks he seems no bigger than his head. The fishermen that walk upon the beach Appear like mice; and yond tall anchoring bark, Diminish'd to her cock; her cock, a buoy Almost too small for sight. The murmuring surge That on th' unnumb'red idle pebble chafes Cannot be heard so high. I'll look no more, Lest my brain turn, and the deficient sight Topple down headlong.

Gloucester believes him and “jumps”.

So, I was in Dover, but these cliffs are from the french side, and I am not blind yet, and they are very real and the sight is beautiful and frightening!!

'שוב )ביידיש קראו לעיר81יז'י גרטובסקי נולד היום לפני שנים, בעיר ז� יהודים, יז'י הקטן לא היה אחד14000ריישע(. בילדותו גרו בעיר כ-

מהם, למזלו. בשנות החמישים הוא למד משחק בקרקוב, ולאחר מכן המשיך את לימודיו במוסקבה, נסע להודו ולסין וחזר לקרקוב. בשנת

השורות",13 הוא התחיל קריירת בימוי עם ייסוד תיאטרון "1959 שהפך אותו לאחד הבמאים החשובים ביותר של המאה העשרים.

קשה לדמיין את התיאטרון בלעדיו, גם אני הושפעתי ממנו. אחרי מותו בגיל שישים בלבד תרגמתי מצרפתית חלק מההספק שכתב עליו סרג'

ואקנין, אז בקנדה, כיום בהתנחלות קלי"ה:http://abumidian.wordpress.com/hebrew/tirgumim/

grotowski /

לאור המצב החלטתי כאן להצהיר בפומבי ולפנות לחבריי, למעסיק שלי ולממסד כולו: בוש ונכלם, ויחד עם זה אסיר תודה, עומד אני בפניכם היום. מאמציכם הכנים והבלתי נלאים לשכנע אותי בצדקת

המלחמה פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית בכל מה שכתבתי בשבועות האחרונים: הפוסטים בפייסבוק והשירים. אני מודה בראש מורכן: שגיתי. בקבעוני העיקש ניסיתי להראות שלא היתה מעולם וגם

לא בסבב הזה מטרה להזיק לחמאס, אלא להיפך, ובכך הזקתי ובלבלתי. ניצלתי את עקרונות הדמוקרטיה והחופש על מנת לערער את מוראל הציבור, לחרף ולגדף את צה"ל ואת המבצעים שלו )לא מלחמה!

אסור להגיד מלחמה! זה יעלה לממשלה יותר מדי!( ולזרוע איבה ומבוכה בקרב אומה מלוכדת. אני חוזר בי מכל מלה ותג שכתבתי. הריני מבקש מכם, בשפל קול, לייחס את משגי ל... ל... לא יודע – מה שתגידו.

ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות שתינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח עצמי כאזרח מועיל מן השורה. אם ייקרה, שאני שוב אתחיל להטיל ספק בצדקת הממשלה, פשוט תתעלמו! נכון, השתמשתי

, עשיתי פשוט העתק-הדבק, גם את זה למדתי מכם,1970בדבריי אלה בגילוי הדעת של חנוך לוין משנת ואני מודה לכם על זה! אני מקווה שרבים מחבריי הטועים והמטעים יעשו כמוני ויעשו רק כל הזמן

העתק-הדבק, העתק-הדבק, העתק-הבדק, לתפארת המדינה והלאום.

קשה להאמין, אבל עברו כבר אשכרה חמש-עשרה שנים מאז נפטר חנוך לוין. היום לפני חמש-עשרה שנים. מה הוא היה אומר על מה שקורה? למזלנו הוא כתב לא מעט, וכל-כך הרבה כל-כך רלוונטי גם

לימים אלה. הנה לדוגמה המחזה הזה, "החייל הרזה", על החייל החוזר הביתה מהמלחמה ומגלה שנלקחה ממנו לא רק אשתו וילדו, אלא גם זהותו. הרי כולנו רוצים להיות ייחודיים, חד-פעמיים, עם שם

וזהות, והנה אנחנו מגלים שאנחנו ברי החלפה. העולם מסתדר גם בלעדנו. אין נורא מזה. ולמרות המסרהחריף הזה אני עדיין שחושב, שיש כאלה, שאינם ברי החלפה, כמו חנוך לוין למשל.

http://abumidian.wordpress.com/hebrew/hakdamot/hahayal/

. לא רק לה, גם לאחיה97לא פעם סיפרתי כאן ובאתר שלי על דודה סוניה, בת-דודתה של אמי, כיום בת יש סיפור מדהים על איך הוא הצליח לחמוק מציפורני החיה הנאצית. רק השלישית, הלגה, היתה במחנה

ריכוז, ולאחר המלחמה מעולם לא דיברה על מה שעברה שם. האח ויטולד התחתן עוד לפני המלחמה עם אישה לא-יהודיה, באנגליה, כי בגרמניה הם כבר לא יכלו להתחתן, אבל חזרו לגרמניה. הנישואין האלה

בכל אופן עזרו לו במעט במלחמה. הרבה שנים מאוחר יותר התחתנה נכדתו עם בחור, שהוריו הגיעולגרמניה מעזה. יש להם שלושה ילדים. בת שבע, בן ארבע ובן שנתיים.

חלק מהמשפחה עדיין גרה בעזה. יסמין למדה רפואת שיניים בקהיר ופתיה קליניקה משלה בעזה. סאלי Iלמדה ספרות אנגליתשירין למדה באוניברסיטת אל-אזהר, ובתור תמונת נושא כתוב אצלה בפייסבוק:

wish I could ignore you the way you ignore me.

הפוליטיקאים הישראלים ועושי דברם )העיתונאים( רוצים שנשכח שיש בעזה בני-אדם. בני-אדם שרוצים בחיים, בחיים שלמים, עם כבוד, עם שאיפות, עם חלומות, עם שמחות. הם רוצים שנחשוב שיש שם רק

מחבלים. אבל זה לא ייקרה לעולם. אנחנו לא נתעלם מהחיים.

שלום אורי, אתה מתרגם מגרמנית לעברית?-כן.-אתה מתרגם גם תרגום טכני?-כן.-יש לי כאן משהו על נשקים...-

כלי נשק?-כן.-לא תודה.-אתה רוצה להסתכל על זה?-לא.-טוב....-תודה. שלום.-

עוד לא התחיל אפילו חודש הסליחות, וכבר מתנפלים עלי סלקום והוט בנק הפועלים ושופרסל ותיאטרון הקאמרי וסופרפארם ואל-על והמשביר לצרכן עם מבצעים לקראת ראש השנה. קודם-כל בקשו סליחה,

לפני שאתם פונים אלי!!

27/8/14

:שני שירים לכבוד קרנית פלוג

1.

ה יד. ג/ ה נ. ב. ה.

ה יד. ג/ ה נ. ב. ה.

ה ח. מ0 ש0 נ/ ה ו0 יד. ג/ ה נ. ב. ה.ה נ. נ0 ר3 ה נ0 ב. ה.

ח3 מ4 ב ש. ל4 ים ב0 .עורו אח/

2.

בואי נגידה שאני שלך שאני אוהב אותך

נשחק מעט לי זה לא איכפת

אם נגידה שאני שלך לרגע ונגידה שאת שלי

שגם את אוהבת אותי לא אחליף אותך

"Im September beginnt in Damaskus die schönste Jahreszeit. Die Straßen beleben sich mit Straßenverkäufern, die die begehrten Herbstfrüchte anpreisen, vereinzelte Touristen bringen mehr Zeit mit als die gierigen vom Sommer, die unsere Altstadt samt ihren Menschen in ein paar Stunden verschlingen wollen, die Schwalben scheinen die letzten Freuden zu sammeln, bevor sie sich auf die lange Reise in den Süden machen, sie füllen den Himmel mit ihren hellen Rufen, es ist nicht mehr so heiß wie im August, die ersten Boten des kalten Nordwindes erfrischen die ermatteten Gesichter der Bewohner meines Viertels." (Rafik Schami, Murmeln meiner Kindheit)

http://www.stern.de/politik/ausland/rafik-schami-zum-buergerkrieg-in-syrien-der-freiheit-wuerdig-sein-2055880.html

היום לפני שש שנים נפטר דן בר-און. ממנו למדתי לנסח את השחרור שלי מהתפיסה יפת הנפש של "גם הערבי הוא בן-אדם", ממנה השתחררתי כבר הרבה שנים לפני כן, אבל דרך דן בר-און למדתי לנסח את זה. דן עשה את הצעד הנועז וניסח בכלים מדעיים את מה שהיה לי ברור תמיד: הזהות שלי לא מאויימת

על-ידי כך, שאני ממזג אותה עם "האחר".

סיימנו שנת לימודים שעמדה בסימן "האחר הוא אני". כששמעתי, לפני שנה, שזה יהיה הנושא של שנת הלימודים, נזכרתי כמובן בדן בר-און ובספרו "האחרים בתוכנו". שנת הלימודים באקורד מוצלח במיוחד,

בשביל להדגיש את המסר של דן, ותודה לצה"ל על השיעור הזה!

אני מתגעגע לדן.

In 2011 I saw with my son a wonderful piece of physical theater in Zurich, Cirque de Loin, with Sarah Behrle. She is an amazing acrobat. Her love of her body and her love to explore the possibilities of her body, but also her love of other persons who come in contact with her, even for some seconds, are one. Inseparable. The day after this show I jumped into this huge experience of the Israeli summer of 2011, it was an acrobatic jump I did, and perhaps Sarah was inspiring me…

http://www.youtube.com/watch?v=jvvPgTwWYG8

מתוך האוטוביוגרפיה של הרמן קלמן, שגדל בצל מלחמת העולם הראשונה בגרמניה, אביו של מיכאל בן-דרור משדה נחמיה: "החברים של הורי- משפחות לודרס, גורנר, סיוורט, מנדלסון - חשבו על המלחמה

בדיוק אותו דבר, אחרת לא היו יכולים להיות חברים. הפיצול בעם הגרמני החל שם. מאוחר יותר ראינו זאת בעינינו, הטובים מול הרעים, הנאצים מול מתנגדיהם. אני חושב - ועדיין חושש לעיתים שאחזור לשם

- שנקודת הפיצול הייתה ביחס שלך למלחמה, לפני ואחרי. הנאצים רצו מלחמה מההתחלה ועד הסוף המר. אפילו התבוסה שהם רצו - מלחמת העולם הראשונה כבר דעכה כמו נר בלילה - בעמקי נשמתו רצה

העם הגרמני )החלק הזה של העם הגרמני( את השיא שהביאה לו בנדיבות מספר שתיים בשורה: אתהחורבן המוחלט."

--- ---

In den beiden Stammbäumen, die ich verwalte, steht bei 99 Personen: Todesort: Auschwitz. Derjenige, der mir am Nächsten steht, ist Schokolade-Onkel Julius Sarason, der Bruder meiner Urgroßmutter Johanna. So beschrieb sie ihn in ihren Memoiren: "Dann kam mein Bruder Julius, der als Kind bildschön

war, mit blauen Augen und dunklen Locken, sodass er auf der Straße Jedem auffiel, später als Mann hielt er in Betreff seiner Schönheit nicht das, was er versprochen. Er wurde nicht groß und wurde dick. Aber er war immer das Entzücken meiner Kinder, denn stets hatte er die Taschen voll Schokolade, und Jubel herrschte in der Kinderstube, wenn der Schokoladenonkel sich an meldete. Für uns Große bedeutete sein Besuch auch immer Genuss und Freude. Seine Liebenswürdigkeit und Güte rührte uns, seine Musikalität entzückte uns. Er spielte alles, jede Oper, jedes Lied, nach dem Gehör, mit weichem An8chlag, viel Empfindung, und unglaublicher Technik, obwohl er nie Klavierstunde gehabt hatte, es machte uns immer sehr viel Vergnügen ihm unsere Wünsche zuzurufen, um dann in musikalischen Übergängen das zu hören, was jeder von uns wollte. Er fand eine wunderschöne Frau, und lebt in glücklichster harmonischer Ehe mit seiner Frau und der lieben Schwiegermutter, und es ist immer angenehm ihn zu besuchen."

Im November 1941 schrieb Onkel Julius seiner Nichte Olga (meiner Großmutter) nach Zürich, aus Berlin:

"Berlin, den 16.11.41Liebe Olly,Ich danke Dir für Deinen lieben Brief und habe ich am gleichen Tage die Einlage an Erna Rosenstock abgesandt. Deinen Brief hat sich sicherlich mit meinem zweiten gekreuzt und kann ich Dir nur mitteilen, daß die Todesanzeige von Deiner Mutter selbst formuliert worden ist und ich sie als Urschrift von Karl Kaufmann erhalten habe. Nach allem, was wir jetzt erleben, ist Deine Mutter nicht zu früh, sondern zur rechten Zeit von uns gegangen. Für sie ist wenigstens jetzt Frieden! Das Hindernis unserer Ausreise liegt vor allem daran, daß keine weiteren Transporte bis jetzt bewilligt worden sind und es noch gar nicht abzusehen ist, wann sie wieder bewilligt sein werden. Besteht eine Möglichkeit, und wenn sie auch nur mit großen Schwierigkeiten zu erreichen wäre, daß wir die Interimszeit in der Schweiz abwarten könnten? Materiell würden wir Dir ja in keiner Weise zur Last fallen, Dich auch sonst nicht belasten. Die Cubaeinreisebewilligung könnten wir in wenigen Tagen erhalten und für die Sicherheit der amerikanischen Visa wäre auch jede berechtigte Hoffnung vorhanden. Es könnte doch also von der Schweiz nur eine Garantie verlangt werden, die auch materiell nicht einmal in Anspruch genommen werden brauchte. Wir haben, liebe Olly, schon oft von Fällen gehört, denen es auf diese Weise gelungen ist, über die Schweiz zu gehen und die Lage, in der wir uns augenblicklich befinden, zwingt uns, nach jedem Strohhalm zu greifen. Ich weiß, liebe Olly, wenn überhaupt nur die geringste Möglichkeit hierfür bestünde, wirst Du nichts unversucht lassen, diese Möglichkeit zu erfassen und unsere Bitte zu erfüllen. Sei also, liebe Olly, so gut, mache alle Deine Beziehungen mobil und gib uns sofort Nachricht, was Du in dieser Beziehung erreichen kannst. Deine avisierte Sendung Cho. ist noch nicht eingetroffen, wir warten immer noch sehnsüchtig darauf, besteht noch eine Möglichkeit, uns eine kleine Sendung Kaffee zugehen zu lassen, ein ebenso lang entbehrter Genuß! Ich lade Dir schon Aufträge auf und weiß auch, daß Du mir sie gern erfüllst, wenn Du hierzu in der Lage bist. Mit den lieben Alten in Hamburg stehe ich in reger Briefverbindung, es ist rührend von ihnen, ein wie großes und liebevolles Interesse sie noch an uns allen nehmen. So, nun liebe Olly, gib mir bitte etwas ausführlicher Nachricht, wie Du mich mit Deinem letzten Brief abgespeist hast und sei Du, wie Deine Lieben, recht herzlich gegrüßt von Mutter, Friedl undDeinem treuen OnkelJulius

Und das letzte Lebenszeichen kam aus Theresienstadt, 1943:

Liebe Olly. Wir haben schon lange von Dir nichts gehört. Leider ist auch noch keins Deiner avisierten Pakete angekommen, auf die wir wenigstens die Vorfreude genossen haben. Hast Du keine Gelegenheit, nach ihnen zu recherchieren? Wie ich Dir schon auf meiner letzten Karte schrieb, werden die Zollgebühren jetzt hier erledigt und brauchst Du Dich darum nicht zu sorgen. Von Dietz hatten wir vorige Woche eine sehr herrliche, uns beglückende und beruhigende Karte und bitte ich Dich, ihm hierfür zu danken, wenn er zu Dir kommt. Friedel hat mit ihrem Magen wieder viel Beschwerden und hat sie von der Art, wie früher hauptsächlich auf den Genuß von Cacao und gekochten Früchten verwiesen. Julius hat weiter viel Beschäftigung, die ihn zum Glück ablenkt. Kürzlich besuchte Friedel eine frühere Pensionsfreundin, die ihr zu ihrer größten Freude von ihrem Lissaboner Paket, oder war es aus Schweden eine Büchse Sardinen verehrte [?]. Nun sei innigst bedankt und gegrüßt von Friedel und Deinem treuen Onkel Julius Sarasohn

Am 28.10.1944 wurde er nach Auschwitz deportiert und sofort ermordet.

בני-משפחה: אושוויץ. זה שקרוב ביותר 99בשני עצי המשפחה שאני מנהל, כתוב ליד מקום הפטירה אצל :לליבי, הוא אחיה של סבתא-רבה שלי יוהנה. כך היא מתארת אותו בזיכרונותיה

אחריי בא אחי יוליוס, שהיה יפה תואר כילד, בעל עיניים כחולות ותלתלים כהים, כך שכולם הביטו בו "ברחוב, אך מאוחר יותר כגבר הוא לא קיים את הבטחתו בעניין היופי. הוא לא גבה, והשמין. ולמרות זאת התלהבו שתי בנותיי תמיד ממנו, כי כיסיו היו תמיד מלאים שוקולד, וצהלה מילאה את חדר הילדים, כאשרהודיע דוד השוקולד על בואו. גם עבורנו הגדולים ביקורו היה תענוג ושמחה. טוב לבו ונועם הליכותיו ריגשו אותנו, המוזיקליות שלו הלהיבה אותנו. הוא ניגן כל דבר, כל אופרה, כל שיר, לפי שמיעה, בהקשה עדינה, רוך אין-סופי וטכניקה מדהימה, על אף שלא היו לו מעולם שיעורי פסנתר. ושמחנו תמיד לקרוא לעברו את השיר לבקשתנו, ולשמוע את כל השירים עם מעברים מוזיקליים. הוא מצא אשה יפהפיה, פרידה שמה,כמואחותי הצעירה, וחי בנישואין מאושרים עם אשתו ואמה בברלין. ותמיד נעים לבקר אצלו ולראות את חייו " .המאושרים

לאושוויץ, ומיד נרצח.1944 באוקטובר 28הוא נשלח מברלין לטרזין, ומשם ב-

, ושלושים 80%הנה התסריט שעלה לי בימים האחרונים: אחוז ההצבעה ברחוב הפלסטיני עולה ל- האחוזים הנוספים הולכים רובם לרשימה הערבית המשותפת. זהו לא חזון אחרית הימים, אבל הוא יחסום

. 1992כל אפשרות לימין להקים קואליציה. תקום קואליציה שתישען על תמיכה ערבית מבחוץ, כמו ב-"תהליך השלום" ייתקדם, סוג של אוסלו במתכונת חדשה. בפעם הקודמת זה התסיים בטרגדיה, וכמו ....שמארקס אמר: ההיסטוריה חוזרת פעמיים, פעם כטרגדיה, פעם כפארסה

בפברואר, אשתתף בכנס "האגודה הישראלית לחקר התיאטרון"10ביום שלישי בעוד שבוע וחצי, ה- בסמינר הקיבוצים ברמת-אביב )לשעבר שיח' מו-אניס( בנושא "על המשחק בתיאטרון". הכנס הוא בן

דקות . מי שזה מעניין אותו – מוזמן!15יומיים, ואני אדבר בו כ-

When I got the link to this docu from a friend, I said to myself: Ok, I am very busy, I give it five minutes… I saw it all, till the end, which is not very happy, like the beginning. The Beginning: One of the numberless crimes of Bibi Netanyahu. I remember very well, walking down the Hashkedim-road in Tiv'on, at 11:20 am, and I see a big fire on the Carmel. It was at this time already visible till Tiv'on and further. Only at 1:10 pm the first firefighters arrived the place. It was already too late. Bibi is a specialist in putting fire, blaming others, and when we finally stop it, he takes the whole credit for stopping the fire. It was always like this. This man has to be stopped! I appreciate very much the courage of the firefighters, who showed so much courage, and I appreciate specially the Palestinian firefighters, with their doubled courage, fighting not only the fire, but also their only countryman. Shame on all the people who put walls between us, blaming their fear or whatever! Let's fight the fire! Let's fight the fear!

http://journeyman.tv/67916/documentaries/fire-lines-hd.html

כתבה טובה, ארוכה, במרכזה שני חברים שלי, חולוד ואלדד, שאני גאה בהם בכלל ובהופעה שלהם בכתבה הזו בפרט! המתנחלים אינם חברים שלי, אבל גם הם סובלים מאלימות משטרתית. אלימות משטרתית פסולה, וכל הלהג של מח"ש\פרליקטים וכו' מכשירים אותם במקרה הגרוע לשבת בכנסת ...הבאה, שוודאי תראה גרועה עוד יותר מזו המסיימת התפקידה

תהיה גרועה מקודמתה. כל הסימנים מעידים על כך שהמאה ה-2015כל הסימנים מעידים על כך, ששנת הנוראית. הנפט ייגמר בקרוב, עשרות מליוני ילדים 20 תסתיים באסון גדול הרבה יותר מהמאה ה-21

יימשיכו למות ברעב, ובקצב הולך וגובר, אדם לאדם – שהיה לפנים פעמים רבות זאב טורף - יהפוך לעיט זולל פגרים. אבל, וזה מה שחשוב, יש עדיין סיכוי. יש עדיין סיכוי שנהפוך את העולם למקום שראוי לחיות בו, שאנחנו, בני-האדם, נוכל להיות גאים להיות בני אדם ובנות חווה. עולם טוב יותר אפשרי! אתמול השתתפתי בשלושים לנועם קמינר ז"ל, ואין הרבה אנשים שהז"ל הזה מתאים יותר מאשר לו, ואני חוויתי כל-כך הרבה אהבה, שזה נותן לי תקווה. יש תקווה, עדיין, שהרבה אנשים ישימו את האגו שלהם בצד, ייתייחסו אליו בתור בן-לוויה מפונק, שצריך לפעמים להאכיל אותו בכמה סוכריות כדי להשתיק אותו, ולא !יותר מזה. יש סיכוי עדיין, שנבין שרק יחד, בלי מורא ובלי פחד, נוכל להצליח. בואו ננסה

2015סוף אפריל :

, נתון לפרשנות. מה שבטוח, יותר ממאה בני-אדם מתו שם באותו2014 ביולי 20מה שקרה בשג'עיה ב- היום, חלקם הקטן חיילים ישראלים, חלקם הגדול גברים, נשים וילדים, תושבי המקום, בהם הקומיקאי

חמדה אלריר הנודע בכינוי "קארקור" ורבים רבים אחרים. חלקם נרחבים מהשכונה המכילה יותר ממאה אלף תושבים, נהרסו. ייקח שנים לבנות את הרובע הזה מחדש, ייקח דורות לסיים ללקק את הפצעים. עד

מתי? עד מתי?

http://mekomit.co.il/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%92%D7%A2%D7%99%D7%94 /

לפני שנה וחצי שידרה "האוניברסיטה המשודרת" את סדרת ההרצאות "ההיסטוריה הפוליטית של הרצאות של עשרים וחמש דקות, איך כל מה שקורה 13דרום אפריקה". המרצה מסביר במשך

אצלנו, כבר קרה פעם, שם, בדרום-אפריקה, בתחנה של צבא הכיבוש הישראלי, בזמן שידור של פריים-טיים. הציונות לא המציאה שום דבר. לא את "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ", לא "הזכות .ההיסטורית", לא את "מלחמת העצמאות". רק מי שאוטם אוזניו, לא יישמע

הנה כל הסדרה בפודקאסט:

https://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=451742

Yesterday was Israel's independant's day. I don't celebrate it, so for many years i join the "March of return", which choses every year another destroyed Palestinian village. This year we went to Hadatha, near the lake Genezareth, a very nice place, but yesterday it was really stormy. Very hard wind, and then also rain. Thousands of young Palestinians marching in storm and rain to remember the catastrophe which came along with the building of the state of Israel. I went out wet to my underwear.... Very rare in this season!!http://www.panet.co.il/article/992123

Chère Sarah!

J'ai un temps assez long pour formuler ma réaction au livre. Pendant des jours, j'ai eu une mauvaise humeur et je voulais laisser tout cela derrière moi.Bien sûr, j'étais très intéressé par le livre. Je suis un metteur en scène, je suis un Israélien, je suis Juif, je suis politiquement actif pour les droits des opprimés, en particulier les Palestiniens, mais en général: les opprimés du tout.Je me souviens très bien de Sabra et Chatila. J'ai avais 16 ans. Je me souviens exactement où j'étais, quelle maison, en Suisse, dans le salon, les gros titres apparaissent sur l'écran du télé. Je sens encore le choc.

Il ya un mois, je ai vu une version d'Antigone d'Annouilh sur scène à Jérusalem. Je sais très bien la pièce.J'ai consacré ma vie à l'art, mais un art, le théâtre, qui va influencer la réalité. C'est pourquoi je sais très bien que nous ne pouvons faire que très peu. Réalisateurs et acteurs de théâtre sont abattus dans la rue,

à Jénine, en Algérie ...Cependant, ce roman va plus loin, et c'est pourquoi il est d'autant plus choquant.Je ne vais pas abandonner. Nous ne devons pas abandonner.Et je te remercie d'avoir recommandé ce livre!

http://grasset.fr/le-quatrieme-mur-9782246808718

Die Verbrecherbande in Deutschland (="Regierung"), die Geschäfte mit der Verbrecherbande in Israel (="Regierung") macht, hat wirtschaftliche Interessen. Wer immer noch glaubt, es gäbe dabei andere Motive, schwächt den Kampf gegen das eine wie gegen das andere Regime. Avrum Burg, den ich an und für sich achte und gut finde, hat heute ein Interview gegeben, das mehr einer philosophischen Gefühlsduselei ähnelt, als einer Analyse der heutigen Situation. Dank solcher Regimes wie in Deutschland und in Israel und andernorts werden heute täglich mehr Menschen umgebracht als jemals zuvor. Und bald wird die Erde unbewohnbar sein. Und kein militärischer Sieg wird diese Entwicklung aufhalten. Wer etwas gegen diese oder jede Verbrecherbande machen will, sollte die Interessen benennen, die heute im Spiel sind.

יש בארץ הזאת הרבה מאוד אנשים, שהינם בעלי זכויות יתר, אבל כנראה מתגעגעים להיות מיעוט נרדף. למיעוט נרדף מותר לצעוק: כולנו בני-אדם! לכל בני-האדם זכויות שוות! זו אחת הזכויות, אולי היחידה,

שאין לו למי ששייך לרוב שולט, בעל זכויות היתר. מי שיש לו זכויות יתר, בין אם בחר בהן ובין אם לא, איןלו הזכות לצעוק " שוויון!"

אתמול הוזמנתי לישיבה של ועדה שהקימה עיריית חיפה לבדיקת נושא התמיכה בתיאטרון אל-מידאן. כל זאת, כזכור, בעקבות מהומה שהציתה דודו מגן הקורא לעצמו שמאלני. )עוד שמאלני אחד כזה ואבדנו...( התרשמתי לטובה מכך שהעיריה, בסך הכל, מאוד רוצה להוריד את הלהבות, אלא ששוב ושוב נשפך עוד שמן למדורה. גם אני, ברגע האחרון, עוד הוספתי גפרור: ציינתי את העובדה שמוטי לרנר כתב מחזה על

יאיר שטרן, והמחזה הועלה על במה מרכזית, בתל-אביב, ואף אחד לא עשה הפגנה. גם המכתב שכתבנו, אנשים, עורר זעם200ובו גינוי למסע שמנהל דוד מגן )" השמאלני" ( נגד התיאטרון, חתום על-ידי כמעט

אצל נציגי " הבית היהודי" ו"הליכוד". אני חושב, שדיון ציבורי על הצגה המעלה שאלות חשובות, זה דבר חיובי. אלא שהמסע של דודו מגן לא מבקש לעורר דיון כזה ולא מאפשר אותו. המילה האחרונה בפרשה

הזו עוד נאמרה.

הנה שוב מה שכתבתי בזמנו, הרבה לפני כל המהומה, על ההצגה:

http://www.tarabut.info/he/articles/article/the-parallel-time/

Dear Readers!

I just finished a book I want to recommend to you: "Haifa Fragments" by Khulud Khamis. Normally I don't read English novels if I don't have to. Especially not novels on the land I am living, working, struggling for: Israel/Palestine/Canaan (name it as you wish).

But this novel is written originally in English, and not by a tourist, and not by an "expert". Khulud Khamis lives here, in Haifa. So, why does she writes in English? (What forces me to read English, and forces me to write this recommendation in English..) Of course, this is an interesting question, and there are others, like: Why is its name "Haifa Fragments". But I would prefer to speak about the novel.

Maisoon, the main character in the novel, begins the novel with serious questions about her carrier and her love, and these questions deal with a bigger question: the one about her identity, mainly her identity as a Palestinian woman. And then cross her way two "incidents", which make these questions more complicated, the one is related to Shahd, a woman from a refugee camp, the other to Majid, her father. We have the opportunity to accompany Maisoon on her way, without being injured, physically, and Maisoon helps us to understand the extreme complexity of a life as a Palestinian woman, in this case: a Palestinian woman with a blue Israelian identity card, raised in a Christian family. Will she stay with her lover Ziyad (who comes from a muslim family)? Will she be successful in her work, despite the fact she is a Palestinian in the Israelian society? What prices does she have to pay?

I feel, after finishing the novel, as If I made a long long march along the Mediterranian. I am exhausted, but it is worthy!

And if you think you don't know enough English: Look at me, and my lousy English….

http://www.spinifexpress.com.au/Bookstore/book/id=272/

. הוא על ב"במתעשרה" בירושלים, בבימויי2000לרגל חג השבועות, נזכרתי במחזה שכתבתי, פעם, בשנת שלי. הנה קטע מתוכו:

https://abumidian.wordpress.com/hebrew/scenes/vaihi2/

הכריזה מפלגת העבודה, לא בישראל, אלא באוסטרליה, על סל קליטה עבור "עולים" אנגליים.1945ב- .TEN POUND POMS פאונד, שהעניק לעולים את הכינוי 10הסל כלל בין היתר כרטיס טיסה במחיר של

במשך כמעט ארבעים שנה הצליחה הממשלה להביא מיליון עולים, לא לישראל, אלא לאוסטרליה, במקביל לדיכוי מתמשך, גזעני במוצהר, של האוכלוסיה הילידית, האבוריג'נים. היה זה מאבק דמוגרפי

מפורסמים הם: ראש הממשלהTEN POUND POMSקולוניאלי, במטרה להפוך את אוסטרליה ללבנה. , מטעם מפלגת העבודה, ראש הממשלה הנוכחי טוני2013 עד 2010לשעבר ג'וליה ג'יליארד שכיהנה מ-

אבוט, מטעם האופוזיציה הימנית, להקת הבי ג'יז, השחקן יו ג'קמן, ואחרים.

טוני אבוט, ראש הממשלה הימני החדש, פועל למען האוכלוסייה הילידית, הוא הצטרף לבקשת הסליחה National Apology to theהפומבית, שמכה על חטא על הפשעים שנעשו כנגד האבוריג'נים. ההצרה מכונה

Stolen Generation יש באוסטרליה אירוע המכונה 1998. מאז National Sorry Day-במאי בכל שנה. 28, ב

http://time.com/3890518/national-sorry-day/

Fascists, around the world, don't like culture. They are afraid from culture. Culture is positive to life, culture is making life better, and fascists want death, they worship death. ("Viva la muerte!") Culture

would dismantle them. The fascists use the differences between the classes, in order to classify "culture" as something belonging to the ruling class, and therefore culture is – according to the fascists – against the people. But culture is not only the culture of the ruling class. This is one of the endless lies of the fascists. Culture can and should be and is also the culture of the oppressed, the culture of the working class, the culture of the "strange", the "other". And actually any cultural development comes from merging between different cultural elements.

מכון סיפרי לחקר השלום פרסם את הדו"ח השנתי שלו. חמש המדינות השוחרות שלום ביותר הן איסלנד, דנמרק, אוסטריה, ניו זילנד ושווייץ. בסוף הרשימה נמצאים סומליה, עיראק, דרום-סודאן, אפגניסטאן

ואחרונה מאוד לא חביבה: סוריה. מבין יצאניות הנשק הגדולות ביותר נמצאת ישראל במקום העשירי עם שני אחוזים מייצוא הנשק העולמי, פי עשרים מחלקה באוכלוסייה העולמית, והיא כמובן אחת מתשע

המדינות המחזיקות נשק גרעיני, מוכן לשימוש.

The Orr-Commission on the murders committed by the Israeli police in 2000: “The committee concluded that Maj. Gen. Sao, who served as commander of the Northern District of the Border Police and commander of the Wadi Ara region during the events of October 2000, commanded the forces during an hours-long confrontation at the Umm al-Fahm junction in a manner unjustified under the circumstances and against district police policy as it had been determined that morning. In the confrontation that resulted from the action commanded by Maj. Gen. Sao, a police contingent entered Umm al-Fahm, against directives. Numerous rubber-coated and live bullets were fired, causing the death of two civilians and numerous injuries. […] It also determined that on Oct. 2, 2000, Maj. Gen. Sao was one of those responsible for the unjustified opening of fire by sharpshooters on stone throwers at the Umm alFahm junction. […] The committee found substantial failures in his functioning. Maj. Gen. Sao was also in line for promotion during the period of the committee's deliberations. The committee recommended that he not be promoted in rank or position for a period of four years from the day of publication of its report.”

one hundred years of international capitalism in some words and one picture:From 1945 until 1949, one of the lengthiest and, it now appears, most futile interrogations of a Nazi war crimes suspect began in the American Zone of Occupied Germany. Multibillionaire steel magnate Fritz Thyssen-the man whose steel combine was the cold heart of the Nazi war machine - talked and talked and talked to a joint US-UK interrogation team. For four long years, successive teams of inquisitors tried to break Thyssen's simple claim to possess neither foreign bank accounts nor interests in foreign corporations, no assets that might lead to the missing billions in assets of the Third Reich. The inquisitors failed utterly.

Why? Because what the wily Thyssen deposed was, in a sense, true. What the Allied investigators never understood was that they were not asking Thyssen the right question. Thyssen did not need any foreign bank accounts because his family secretly owned an entire chain of banks. He did not have to transfer his Nazi assets at the end of World War II, all he had to do was transfer the ownership documents - stocks, bonds, deeds and trusts--from his bank in Berlin through his bank in Holland to his American friends in New York City: Prescott Bush and Herbert Walker. Thyssen's partners in crime were the father and father-in-law of a future President of the United States.

The allied investigators underestimated Thyssen's reach, his connections, his motives, and his means. The web of financial entities Thyssen helped create in the 1920's remained a mystery for the rest of the twentieth century, an almost perfectly hidden underground sewer pipeline for moving dirty money, money that bankrolled the post-war fortunes not only of the Thyssen industrial empire...but the Bush family as well. (http://www.tetrahedron.org/articles/new_world_order/bush_nazis.html) Thyssen is selling now four Sa’ar-class corvettes to Israel. What is behind this deal? As you, in America, are paying through your taxes for "the security of Israel" – i.e.: the security of the capitalists' money – now the German paxpayer will pay for the security of Itzhak Tshuva's robbery of Israeli gas. And this is how it looks like in the streets of Tel-Aviv: While Israeli "anti-semitists" (everybody who is against Bibi is an anti-semitist) are demonstrating against the robbery, they are beaten by policemen who are working for Tshuva ("noble energy").

אני מתקשר לחבר. מזמן לא דיברנו. אין לי משהו מאוד מציק, זה לא באמת חשוב, אבל פשוט - מזמן לא . אם ברצונך, שהוא יחזור11דיברנו. את המספר אני יודע בעל-פה. זו מין חולשה שלי... "מקומך בתור:

, אם ברצונך להמתין – המתן!" אני מנתק.1אליך, לחץ על המקש

עברו יותר מארבעים שנה, מאז שאני מהלג בשפה הנהדרת הזו, ועוד עשרים שנה מאז שאני מגמגם של אריך פרום כבר לפני עידנים, לא הרבה אחרי שלמדתי את רזיto be and to haveבערבית, קראתי את

המרקסיזם המוקדם, שמצביע על הרכוש הפרטי בתור החטא הקדמון (בכל אופן אחד מהם), מי שמכיר אותי קצת, יודע שרכוש הוא לא בדיוק הדבר החשוב ביותר בחיי, ובכל זאת: רק היום, רק היום הבנתי את

בעברית, וגם בערבית. אנחנו נעזרים בעברית בביטוי " ישto haveהמשמעות העמוקה של היעדר הפועל לי " בהווה, " היה לי " בעבר, ובגלל החיים שאנו חיים בציוויליזציה המודרנית, הקפיטליסטית, אנו חושבים

, אבל זה לא. אם אני רוצה לבטא עוד יותר חזק אתI haveשזה אותו הדבר, ש" יש לי ", זה אותו הדבר כמו . נכון, אני יכול לומר: "יש ליto haveה"יש לי", אני אומר: "אני מחזיק ב-", אבל זה רק מדגיש את היעדר ה-

אדמה", "יש לי בית", "יש לי אישה", אבל זה אומר: יש אדמה, והיא לי, ה"לי" כאן הוא משני, ה"יש" הוא עיקרי. האדמה קיימת, היא ישנה, כרגע אני עושה בה שימוש, אבל הזיקה הרבה פחות חזקה מאשר אצל

הוא מרכזי כל-כך, בעברית ובערבית הוא לא קיים. to haveהאירופאים. בעוד שבשפות אירופאיות הפועל .I don't have itאז אני יכול להחזיק בה כמה שאני רוצה,

מיליארד בני אדם על כדור הארץ. מיליארד אחד מתוכם7 גרמניה חיים כיום מעל WWFלפי מחקר של מיליארד בני-אדם. למה? כי ככה עובד12רעבים. ולא שחסר מזון. אנחנו מייצרים בכל מספיק מזון ל-

הקפיטליזם. זה הא' ב' של השיטה שנקראת "שוק חופשי": לייצר כמה שיותר, וכדי שזה יהיה רווחי, צריך ליצור, באופן מלאכותי, "ביקוש". והתוצר יימכר לא למי שזקוק לו, אלא למי שמוכן לשלם עבורו. בין מחיר

18התוצר לערכו אין קשר. יש מחיר, ויש ערך. המחיר נקבע על-ידי השוק. בגרמניה זורקים בכל שנה קילו. בכל שנה. שליש ממה שרשתות המזון קונים, הולך לפח. 18000000000מיליון טון מזון לפח, כלומר

הצרפתים עשו צעד ראשון, לא מספיק, אבל ראשון, למיגור התופעה: הם חוקקו חוק שאוסר על רשתותהשיווק לזרוק מזון לפח, והחוק מוגש עכשיו לפרלמנט האירופי.

http://www.themarker.com/wallstreet/1.2679388

לכל מי שמתכוון להטיל עלי את האחריות על החלטותיו של שר החינוך הנכבד: זה מחניף לי מאוד, אבל אני מוכרח לצערי לדחות את זה, כי אני חסין בפני חנופה. יש לי כמה וכמה חולשות, זו לא אחת מן. השטן

לא עלה לי לראש. אינני כותב בשביל להרגיז אף אחד, וכל מי שהתרגז ממני וממה שאני כותב, ייצטרך

להתמודד עם הרוגז שלו בעצמו. שר החינוך הוא פוליטיקאי, אחרת הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. ולפוליטיקאים יש תכונות שכולנו מכירים. לי אין אותם, לכן אני לא שווה כלום בתור פוליטיקאי. אני רק

אומר את מה שעל ליבי. ועכשיו – אם אפשר – אני יכול בבקשה לחזור לעבודה?

!שלום לכולם

אני קורא בעיתון ששי גליק שם לעצמו מטרה חדשה: ההצגה "חירות", מחזה ובימוי: נאזם שריידי, שנמצאת גם היא בסל התרבות. הוא כבר פנה בעניין זה לשר החינוך שייפעל להוצאת ההצגה מהסל. לא ."אתפלא אם יבקשו מאיתנו באופן בהול לבוא ללוד לישיבה על ההצגה, "בעקבות נתונים חדשים שהתגלו

רק רציתי לומר לכם, שאני לא אטריח את עצמי הפעם, אבל אני גם לא אארגן שוב הפגנה. הבנתי כבר .שאני די לבד. בבקשה גם אל תספרו לי שדנתם שוב בהצגה והחלטתם פה אחד לאשר אותה שוב

!חג שמח לכל המוסלמים

אריק ברמי, המושל הצבאי של טייבה, לא נתן אישור להציג את "הזמן המקביל" בעיר שלו. תזכירו ליבבקשה באיזו שעה מתחיל העוצר שם?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4675606,00.html

)בראשית, פרק ח'( – אחד המשפטים המצוטטים ביותר מספר בראשית,'כי יצר לב האדם רע מנעוריו' ואולי בכלל מהתנ"ך. זה משפט שכביכול אמור להוכיח הצדקה לראיה פסימית באשר ליכולת האדם

להתפתח, להשתנות, לכיוון של מעשים טובים, ואם לא פירוש כזה, אז לפחות לדעת שהאדם נולד חוטא ומונע על-ידי יצרים אפילם, שליליים, שצריך להתגבר עליהם. אלא שכדאי לבדוק מנין הוא לקוח, המשפט

הזה, ומי אמר אותו. אף אחד לא אומר אותו, זוהי רק מחשבה. ומי חושב ככה? אלוהים. אלוהים יושב וחושב לו, אחרי המבול, שהכחיד את האנושות כולה כמעט, ואת כל החי והצומח, כמעט, ומההרהור הזה

ר jאמkי יחkח3 ו3 נ/ יח3 ה3 ת ר4 jה א הו. ח י0 ר3 י. גם צומחת ההחלטה: אם כך, לא אעשה זאת שוב. הנה זה הפסוק המלא: ו3ה מ. ד. mא ת ה. jל עוד א ל4 ק3 ף ל0 בו: "לא אkס/ ל ל/ jה א הו. םי0 אד. בור ה. mע ע ב3 ם ר3 אד. ב ה. ר ל4 jצ י י4 יו, כ/ ר. sע נ0 ף עודמ/ לא אkס/ , ו0

י." הוא הריח את ריח הניחוח? איזה ניחוח? הוא הסניף משהו? וזו המסקנה ית/ ש/ ר ע. jש mא י כ3 ל ח3 ת כ. jכות א ה3 ל0 שהוא הגיע אליה מההרהור העמוק הזה? )על אף שלפני המבול אותה מחשבה ממש היתה הנימוק למבול...( כיוון שאין לי מניות אצל הקדוש ברול הוא, אני מרשה לעצמי לומר: מי שכתב את זה, היה

מסטול, והרשה לעצמו להסתלבט. והפרודיה המופרעת הזו אמורה להוות אבן יסוד להשקפת עולם?

Vor ein paar Tagen schrieb eine Journalistin einen Artikel über die neue Generation der faschistischen Jugend in Israel. Da wird ein Dr. Fischer, Soziologe an der Hebräischen Universität in Jerusalem zitiert: "Fischer vergleicht das Phänomen der frommen Radikalen, deren Gewaltakte immer grausamere

Ausmasse annehmen, mit der europäischen Protestbewegung der 60er Jahre"…und weiter "junge Leute, Anfang 20, manche noch jünger, die einem romantischen religiösen Nationalismus folgen"…

Hier meine Antwort:

Liebe Freunde!

Die unterschwellige Frage, die diesem Vergleich zugrunde liegt, ist folgende: Wie sind diese faschistischen Banden zu stoppen? Wird ihnen einfach ihre "Tätigkeit" irgend einmal zu langweilig und sie machen dann eine persönliche Karriere, kaufen sich ein Haus und ziehen eine Familie gross, und ihre jugendlichen Ausrutscher werden nostalgisch belächelt werden? Oder muss man trotzdem etwas gegen sie machen?

Der Vergleich zielt darauf ab, das Publikum zu beruhigen.

Nun, für mich persönlich, da ich persönlich eine ihrer Zielscheiben bin, wirkt das nicht sehr beruhigend. Ich stehe auf der schwarzen Liste dieser Faschisten, und es ist durchaus möglich, dass eines Tages jemand meinem Waisensohn und meiner Witwe erklären muss, warum man nicht nur in Israel, sondern auch in Europa die Gefahr nicht erkannt hat.

Ich glaube, die Erklärung ist folgende: Ein sehr tief sitzender Antisemitismus drückt sich heute in einer besonderen Art von Philosemitismus aus, ähnlich der Bewunderung, die viele Nazis der zionistischen Bewegung gegenüber hegten, etwas, das auf sehr eindrückliche Weise Jehoshua Sobol in seinem besten Stück über Otto Weininger ausdrückte, derselbe Weininger, der von Hitler als "einzigen Juden, den ich respektiere" bezeichnet wurde.

Sehr viele Europäer trauen den Israelis keinen waschechten "authentischen" Faschismus zu. Die simple Mathematik: Juden waren Opfer des Faschismus, deswegen können sie keine Faschisten sein, erlaubt das nicht. Es sollte aber klar sein, dass diese simple Mathematik ein wenig zu simpel, klar gesagt: einfach rassistisch ist.

Der israelische Faschismus ist nicht etwas Genetisches. Er hat nichts mit Juden zu tun. Er hat mit einer langen, 130-jährigen Geschichte von Kolonialismus zu tun. Die letzten 48 Jahre sind eine Eskalation dieser Geschichte, die den geeigneten Nährboden für einen breiten, fundierten Faschismus geleistet haben. Das bedeutet nicht, dass eine "Rückgabe" der 1967 besetzten Gebiete oder eine "Zwei-Staaten-Lösung" uns das Paradies auf Erden bringen würde.

Ein anderer Grund, der vielleicht noch wichtiger ist: Europa hat handfeste ökonomische Interessen hier im Nahen Osten und will darum auf keinen Fall, dass etwas diese Geschäfte ins Wanken bringt. Es tönt nicht gut, wenn die demokratische Schweiz Waffengeschäfte mit einem faschistischen Staat macht.

(Nicht, dass sie das nicht getan hätte, immer wieder...) Keiner, der die ökonomischen Interessen vertritt, will davon sprechen, dass der Staat Israel heute eine der grössten Bedrohungen nicht nur für unsere Region, sondern für die ganze Welt ist. Aber die meisten Europäer fühlen es. Man muss nur die Umfragen lesen. 200 atomare Sprengköpfe, eine rechts-extreme Regierung mit den dümmsten Ministern, die das Land jemals erlebt hat (die beiden Ministerinnen schiessen dabei den Vogel ab, aber auch viele ihrer männliche Kollegen haben nicht mehr als Stroh im Kopf), und eben faschistische Banden, die frei herumlaufen, brandschatzen und töten. Sogar diese dumme Regierung hat immer noch das Minimum an IQ zu verstehen, in den letzten Tagen, dass man wenigstens auf propagandistischer Ebene etwas tun muss, um zu signalisieren, dass das nicht schön nicht.

Hier ein Beispiel aus einer Schweizer Zeitung von gestern:

http://www.tagblatt.ch/aktuell/international/international-sda/Israel-geht-gegen-juedische-Extremisten-vor;art253652,4314598

Man sollte diese israelische Propaganda nicht allzu ernst nehmen. So bekämpft man nicht diesen Faschismus, der tiefe historische Wurzeln hat.

Aber diese faschistische Banden mit alten 68-ern zu vergleichen, diese Propaganda sollte man ernst nehmen. Sie ist gefährliches Beruhigungsmittel. Ich könnte dafür mit meinem Leben bezahlen.

Noch ein Wort zum "Hippie-Outfit": Diese Bekleidung ist nicht für Euch gemeint, liebe Europäer. Niemand bat Euch, das zu interpretieren. Sie ist ein Signal gegenüber den Ultra-Orthodoxen, die ein Outfit aus dem Mittelalter, im besten Fall aus dem 18. oder 19. Jahrhundert tragen. Die Konkurrenz zwischen den israelischen Ultra-Orthodoxen und den israelischen National-Religiösen (mit dem Titel: Wer bekämpft die abtrünnigen Ungläubigen in unserm Volk besser) ist für Europäer, auch für jüdische Europäer, auch für religiöse jüdische Europäer, unverständlich. Sie hat mit der israelischen Geschichte zu tun. Ich habe keine Lust, Euch das jetzt hier zu erklären, aber ihr solltet wissen, dass Ihr das Bild falsch interpretiert.

Und wenn ihr schon eure Hände ausbreitet,

verberge ich doch meine Augen vor euch;

und ob ihr schon viel betet,

höre ich euch doch nicht;

denn eure Hände sind voll Blut.

Deine Fürsten sind Abtrünnige und Diebsgesellen;

sie nehmen alle gern Geschenke und trachten nach Gaben;

dem Waisen schaffen sie nicht Recht,

und der Witwe Sache kommt nicht vor sie.

Waschet, reiniget euch,

tut euer böses Wesen von meinen Augen,

laßt ab vom Bösen;

lernet Gutes tun, trachtet nach Recht,

helfet dem Unterdrückten,

schaffet dem Waisen Recht,

führet der Witwe Sache.

(Jesaja 1, 15-17 und 23, Luther-Übersetzung)