הבעיה - העברת השטח, תלת מימדי, לדף, דו מימדי.

הפתרון - מפה טופוגרפית, שימוש בקוי גובה )חומים(.

חלוקת המפה:תבליט - קוי גובה )חום( ונחלים )כחול(.

תכסיט - כל שאר הסימנים על המפה.*רשת הקואורדינטות.

קו דימיוני, אופקי, המחבר את כל הנק’ הנימצאות באותו קו גובה- מ’10גובה מעל פני הים. הפרש הגבהים בין כל שני קוי גובה

טופוגרפיה

תבליט

)לוא דוקא עגולה(, יורדים בכל כיוון.כיפה-

מדרון מתון מרווח בין מדרון תלול קוים צפופיםקוים

-יורדים בשני כיוונים ועולים בשני כיוונים, מקום נמוך בין שתי אוכףכיפות.

קו רכס - קו המחבר כיפות, אוכפים ושלוחות )לעולם לא יחצה נחל/ודיא( מימנו אפשר תמיד לרדת בשני כיוונים נגדיים.

בכיוון אחד עולים ובשלושה שלוחה-יורדים.

בכיווו אחד יורדים ובשלושה גיא/ודיא-עולים.

יסומן לרוב ע”י נחל

כתףכיפה סמויה

סימוני גובה

כיפה או מכתש ?

120

100

110

130

137

13נ.ג. 7

573

נ.טריג

110קו גובה

תכסית- כל שאר הסימנים על המפה אשר מכסים את התבליט כגון: ישובים, צמחיה, כבישים, בארות, קוי חשמל וכו’

ח’עין קמוץ

עין קמוץ

מערת קמוץ

תכסית

צפון, דרום, מזרח, כיוונים:מציאת הצפון ע”פ מצפן, כוכבים, מערב

נצפין את המפה כדי ליצור התאמה שמש.בכיוונים בין המפה והשטח.

צפון במפה לפי כיוון כתיבת המילים.

לפני קריאת מפה לצורך הזדהות יש להצפין את המפה

קואורדינטות:

היכן הנק’ 170/050?

שפה משוטפת, להגדרת מיקום של כל נק’ או פרט אחר במפה.

קואורדינטות

170קואורדינטת אורך -

050קואורדינטת רוחב -

מה נעשה כשנרצה להגדיר נק’ שלא נמצאת על הצטלבות של קוי רשת ?

חלוקת הריבוע ליחידות קטנות יותר, בעזרת מד קואורדינטות,

והוצאת נ.צ.

גודלו בשטח קילומטר רבוע 1:50000כל ריבוע במפה מ’.50ק”מ(, המרחק בין כל שני קוים קטנים X)ק”מ

17030/05040

. תיחום גבולות גזרה על המפה.1

. ניתוח שטח אזור ניווט )הררי, גבעי, תלול, מתון, מיצוקי, כיוון 2שלוחות, נחל

- ספרות( על המפה, ואימותם.10. סימון נ.צ. )ב3 מרכזי, אגנים וקודקודי אגנים, דברים ייחודיים(.

. בלבד. בניית ציר ניווט, ע”פ תבליט 4הליכה על רכס - ספירת כיפות•הליכה בנחלים - ספירת עיקולים חדים ופיצולים•הזהרות משינוי תווי ע”י מים.•ניתוח קו, קו מדידת מרחק.•נק’ אימות - תבליט )תכסיט( בולט וברור, שונה מסביבתו, כשאהיה בו •

אהיה בטוח שאני שם ואין סיכוי לטעות.אני עליה בשלוחה ירידה בגיא.•“לתפור” שלוחות )בעיקר האזורים נמוכים(•קל לניווט, נוח לתנועה,קצר.•לא כל ודיא/גיא מסומן במפה ע”י נחל.•

כיוון, מרחק.

. איתור נק’ בהם אני עלול להתברבר:5עקיפה, שינוי ציר.•נק’ אימות נוספות.•דקירת נ.צ., סטייה מכוונת, גבול ברבור.•

. בניית סיפור דרך. הכולל תאורי תבליט, איפה אני הולך ומה מסביבי, 6

כולל כיוונים ומרחקים.

בניית ציר ניווט

דגשים וטיפים נוספים. קל לניווט - שיקול חשוב אשר יש להעדיף על פני “נח להליכה” 1

ו”קצר”.

א. ציר הנע לאורך תוואי שטח ברור - לדוגמא:שלוחה, גיא, קו אפיק, קו רכס )לא ציר החוצה תוואי שטח קוי ומסתמך על אזימוט טווח(.

גורם למנווט לחצות A ל Cציר החוצה תוואי שטח כמו הציר מ מדרונות אשר בהם אין לו כל אינדיקציה בשטח כדי לדעת היכן הוא

נימצא ואם אינו טועה. תנועה לאורך תוואי שטח קוי מאפשרת למנווט לבדוק את עצמו לאורך הדרך ולהישאר על הציר ללא העזרות במצפן

או מד קואורדינטות.

ב.תנועה בקוי רכס או קוי אפיק - עפ”י הגדרת גיא/נחל כאשר יורדים בהם ניתן לרדת רק בכיוון אחד וכאשר עולים ניתן לעלות

בכל כיוון, לכן נישאף תמיד לרדת בגאיות ונחלים. לעומת זאת שלוחה מוגדרת הפוך ולכן בא נישאף תמיד לעלות בכיוון היחיד

האפשרי ולא לרדת בכל כיוון כפי שהשלוחה מאפשרת.

חשוב לזכור שבקו הרכס יש גם כיפות ואוכפים ולא רק שלוחות, •לכן לפעמים כאשר ננוע על קו רכס במגמת עליה ניתקל בכיפות רגילות וסמויות אשר מהן, כידוע חייבים לרדת. בד”כ באזור כיפות כאלו יהיו גם פיצולי שלוחות, בשל הירידה המחויבת בקו הרכס יש

להתייחס לנקודות אלו כנק’ כשל/ברבור.

ג. ציר העובר דרך/בסמוך לנק’ אימות ברורות, רבות ככל האפשר -

נק’ אימות טובה חייבת להיות שונה וייחודית מסביבתה. דוגמא: פיצול נחלים אשר שאר הפיצולים בקרבתו מתנקזים בכיוון דומה

והוא בכיוון שונה.

נק’ אימות טובה

נחל

זהירות- אמנם הנחל זורם בכיוון כללי לצפ’ מע’ אך,

בפיצול הוא פונה לכיוון ההפוך צפ’ מז’ וזה מה

שניראה כשנעמוד בפיצול ונרים מצפן. )ניתוח קו קו (

ד. סטייה מכוונת - היא טכניקה שמומלץ להשתמש בה על מנת לחסוך זמן וברבור. בסטייה מכוונת נשתמש כאשר אנו רוצים להגיע לנקודה

על תוואי שטח קוי. אם ננוע ישר אל הנקודה אנו עלולים לפספס אותה אך במעט ולא להבחין בא, ולא ניידע לאיזה כיוון לנוע על התוואי

( , ולכן נבחר באחד הכיוונים מראש B ל Aהקוי כדי למצוא אותה )מ וניסטה בכיוון זה בכוונה תחילה וכך כאשר נגיע אל התוואי הקוי, נדע

לאיזה כיוון לנוע כדי למצוא את הנק’.

לדוגמא: אנו עומדים על כיפה ברכס וצריכים להגיע אל סכר בנחל, ( וכשנגיע לנחל נצטרך לנוע שמאלה C לAנתקדם בסטייה ימינה )מ

( בכל מיקרה כדי למצוא את הסכר.B לC)מ

ה. גבול בירבור- נועד לעזור לנו לעלות על טעות בניווט לאחר שקרתה, נשתמש בא בעיקר במקומות בהם יש סכנת ברבור. גבול הבירבור הינו

נק’ אימות שמיקומה בהמשך לתוואי השטח או בציר ההליכה בו אנו נעים. לנק’ זו נוכל לשאר מראש שנגיע במקרה של טעות ושנוכל לזהות

אותה בשטח ולהבין שטעינו.

ניתן לחלק את גבול הבירבור לשתיים:

א.גבול בירבור קוי החוסם שטח שלם. במקרה זה יש להשתמש בפרט קוי ברור כגבול בירבור כגון: קו רכס, נחל וכו’

ב. גבול בירבור נקודתי אשר חוסם את התנועה על תוואי השטח הקוי כגון: נחל, קו רכס אך במקרה זה יש להשתמש בנק’ אימות ברורה, כיפה

ברכס, פיצול נחלים, עיקול חד וכו’.

דוגמא: הליכה בנחל כאשר הכוונה לעלות באחת השלוחות שעולות צפונה, מכל סיבה שהיא טעינו והמשכנו ללכת בנחל ברגע שנגיע אל פיצול הנחלים שהוא גבול הבירבור, נדע כי טעינו ונדע את מיקומינו.

A ; נק’ התחלה-B ; נק’ הבירבור -C ; יעד )נ.צ.( הכיפה -Dגבול בירבור -

*יש ללמוד את הדרך חזרה למסלול או איך להמשיך מכאן.

נושא שתפקידו לעזור לנו לא רק להגיע לאזור הנ.תקיפת/דקירת נ.צ.-צ. אלה להגיע לנק’ הספציפית ולהיות בטוח שזו הנק’. תקיפת נקודה

מתחילה מכיוון ההגעה לנק’, יש לבחור את הכיוון מימנו יהיה לנו הכי קל לאתר את הנק’, לדוגמא: אם אנחנו מחפשים פיצול ערוצים שמדרום לו

יש עוד שלושה פיצולים דומים נעדיף להגיע מצפון.

השלב הבא הוא ללמוד כמה שיותר פרטים על הנק’ מהמפה, תנאי השטח פיצול רחב/צר אזימוטים/כיוונים של נחלים ומקסימום נק’ אימות

כולל אזימוטים לנק’ אימות מרוחקות אם אפשר. במידה והנ.צ. אינו פרט תבליט אלה פרט תכסית כגון שרידי בית במדרון השלוחה, יש להגיע לפרט תבליטי קרוב ו”לדקור” את הנק’ בעזרת אזימוט וטווח. חשוב

לקחת שתי נק’ לפחות ל”דקירה”.

יש לזכור שה נ.צ. הוא היעד ויש להשקיע אחוזים נכבדים מזמן לימוד הציר ללימודו!

מ’ מפיצול ערוצים. 40 דוגמא לדקירת נ.צ.- ה נ.צ. הוא עץ הנמצא נגיע לפיצול ומשם באזימוט טווח אל העץ. כדי להיות בטוחים ניקח

אזימוט טווח גם מעיקול הנחל . בנוסף ניקח אזימוטים לנק’ בולטות רחוקות ותאור של העץ.

. הליכה על קו רכס - מחייבת הצמדות לאחד הצדדים ע”מ למנוע 2בעיה של זיהוי מוצאי הנחלים וכיוונם. במקרה של פיצול בקו הרכס יש

לבחור את הצד בו ממשיך ציר התנועה. כאמור יש להקפיד בירידה בקו רכס על כיוון ירידה רצוי.

נק’ אימות - עיקולים בקו הרכס, כיפות בולטות בצידי קו הרכס ועליו, שלוחות גדולות היורדות מקו הרכס.

. הליכה בנחל רחב - יוצרת בעיה של זיהוי פיצולי נחלים וגאיות לכן 3נשאף להיצמד לאחד הצדדים בעדיפות לצד שבו פיצולי הערוצים יותר

ברורים ולצד שבאופן טיבעי מוליך אותנו להמשך הציר.

. הליכה בנחל צר- לא רצוי ללכת בתוך ההתחתרות עצמה אלה קצת 4מעל , תוואי זה עלול להשתנות מזרימה לזרימה של המים. בנוסף הוא

נימצא קצת מתחת לפני השטח ואי אפשר לראות את שאר השטח אזור מישורי - באזור מישורי ניתקל בבעיה של ניתוח השטח, כיפות מסביב.

סמויות רבות וכו’ לכן רצוי להסתמך על נחלים ולהשתמש בעיקולי הנחלים ופיצולים כנק’ אימות. הניווט יהיה בקיטועים רבים )אזימוט טווח( וסטיות מכוונות מקו אפיק כאשר בכל קו תתבצע התאפסות

על נק’ אימות.

בשטח כזה יש צורך להרגיש מאתי אנו בנחל )מקום נמוך עם צמחיה, כיוון זרימה( מאתי אנו עולים או יורדים )כאן ניתן ורצוי לחצות

שלוחות(.

עד עכשיו זיהינו את צורות השטח היסודיות בעזרת קוי גובה. במפה נראה כי ברוב המקרים צורות השטח מחוברות ברצף זו לזו, וכמעט לא

יקרה מצב בו הן מופיעות באופן מבודד זו מזו.

את צורות התבליט אנו מחברים בעזרת קו הרכס והוא כמו שהזכרנו:

קו רכס - קו המחבר כיפות, אוכפים ושלוחות )לעולם לא יחצה נחל/ודיא( מימנו אפשר תמיד לרדת בשני כיוונים נגדיים.

אוכף

אוכף

כיפה

כיפה

שלוחה

שלוחה שלוח

ה

כיפה

קו הרכס הוא גם קו פרשת המים, כאשר יורד גשם הזרימה של המים נעשית אל הגאיות הנמצאים בשני צידי קו הרכס.

קו פרשת המים

קו פרשת המים

זרימת המים

זרימת המים

אגנים

שגיאות נפוצות ברישום קוי רכס:

יש להקפיד כי קו הרכס יחצה תמיד במרכז את נק’ הכיפוף של קוי הגובה של השלוחות.

יש להקפיד כי קו הרכס יעבור דרך הכיפה

לפנינו מפה של מדבר יהודה, נסמן בה את קו הרכס המקיף את נחל משמר החל מהנק’ האדומה…

קו רכס זה נקרה קו אגן, והוא תוחם את אגן הניקוז של נחל משמר על כל חלוקת השטח לאגנים מקלה על ניתוח השטח וקריאת המפה, היא נותנת יובליו.

לנו את האפשרות לקרוא, להבין וללמוד שטח גדול יותר.

נק’ המפגש של כל שלושה אגנים נקראת קודקוד אגנים, זוהי נק’ חשובה בניתוח השטח, בדר”כ תהיה בנ.טריג או נ.ג.