, — אוצר החסידים— ליובאוויטש ספרי

קובץ שלשלת האור

אגתת-קודש מאת

כ״ק אדמו״ר הזקן כ״ק אדמו״ר האמצעי

כ״ק אדמו״ר ה״צמה צדק״

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י היים תשס״ט יוצא לאור על ידי מערכת

,,אוצר החסידים״ 770 איסטערן פארקוויי ברוקלין, נ.י.

שנת חמשת אלפים שבע מאות חמשים ושלש לבריאה הי׳ תהא שנת נפלאות גדולות

IGROIS KOIDESH ADMUR HAZOKEN, ADMUR HA'EMTZA'EE,

ADMUR HATZEMACH TZEDEK Vol. II

Published and Copyrighted by "KEHOT" PUBLICATION SOCIETY

770 Eastern Parkway, Brooklyn, N.Y. 11213 Tel. (718)493-9250 778-0226 • 774-4000 ״

Printed in the U.S.A. 5753 • 1993

ISBN 0-8266-5543-2

נסדר בדפוס ״עמפייער פרעסס״ נדפס בדפוס ע״י מרדכי ליב בן פיגא ויוסף יצחק בן ברכה שמחה ובנו גרשון גלוקאווBookmart Press, Inc Empire Press

N. Bergen, N J . 07047 550 Empire Blvd. • Brooklyn. N.Y. 11225 • (718)756-1473 Fax (718) 604-7633

פתח דבר ב״ה

על פי הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א הדפסנו בשנת ה׳תשמ״א קונטרס מילואים לס׳ אגרות־קודש, שכלל אגרות־קודש של כ״ק אדמו״ר הזקן, אדמו״ר האמצעי,

אדמף׳ר ה״צמחיצדק״ ואדמו״ר מוהר״ש נ״ע.

במשך שתים־עשרה השנים שמאז ועד עתה הגיעו לידינו אגרות נוספות מהאדמו״רים הנזכרים, שהן, יחד עם האגרות שכבר נדפסו בקונ׳ המילואים האמור, סודרו מחדש בספר שלפנינו, והוא חלק שני• מאגרות־קודש של כ״ק אדמו״ר הזקן,

אדמו״ר האמצעי ואדמו״ר ה״צמח־צדק״*.

כמו בחלק הראשון, כך גם בחלק שלפנינו בא בסופו מדור נוסף של אגרות־ קודש ספק למי.

בראש הספר בא מפתח האגרות, ובסופו - א) צילום כתי״ק. ב) מפתח כללי לשני החלקים, שכולל מפתח ענינים, מפתח אנשים ומפתח מקומות.

כן נוספו ציונים והערות בשוה״ג.

כל הנ״ל נערך ע״י הרה״ת ר׳ שלום דובער שי׳ לוין.

• • •

אבינו מלכנו שלח רפואה שלימה וקרובה לכ״ק אדמו״ר שליט״א, ברמ״ח אבריו ושס״ה גידיו הק׳, ובקרוב ממש יוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה, ויקיצו

וירננו שוכני עפר והם בתוכם וישמיעונו נפלאות מתורתם, אמן כן יהי רצון.

מערכת ״אוצר החםידים״, ת גדולות) ו א ל פ ת נ נ א ש ה ׳ ת ג והי ״ נ ש ׳ ת מר ה ו ג בע י ל

! נ.י. ברוקלי

1) חלק ראשון נדפס בשנת תש״מ: תשמ״ז.

2) אגרות־קודש אדמו״ר מוהר״ש נ״ע, בכרד בפ״ע, נמצא עתה בדפוס.

פתח דבר —

. . י ל ל מפתח כ

מפתח האגרות

אגדות־קודש

אדמו״ר הזקן

אדמו׳׳ר האמצעי

. . . ״ ק ד אדמר׳ר ה״צמח צ

ספק למי ,

הוספות

צילום האגרות בגוכתי״ק

מפתח כללי לחלקים א־ב

מפתח ענינים

מפתח אנשים

מפתח מקומות

מפתח

אגדות־קודש אדמו״ר הזקן א תקמ״ד־ה? כללי אגה״ק כא עם השלמה. לסלק לגבאי מדי

שבת או חודש. זריזותי׳ דאברהם. הכל לפי רוב המעשה א

ב תקמ״ח? כללי האשמות שוא על מהרי׳׳ב מליובאוויטש ועוד ה ג תקנ״ד כללי מעמדות יחידים באה״ק י

ד תקנ״ה? כללי מעמדות מו״ה ישראל מטבריה ובנו טו ה תקנ״ח? אנ״שבווילנא להבליג על רדיפות המתנגדים יח ו מ׳׳חתקנ׳׳ט תשובות לחקו״ד בעת המאסר הראשון כב ז כסלותקס״א תשובות למלשינות בעת המאסר השני לט ח אנ״שבוויטבסק מטרת ההשתתפות בבחירות םג

ט מ״ו אייזיק ומ״ו צבי נציגות היהודים במועצת העיר בראהאטשוב סד י אנ״שראהאטשוב בשורת השלום הנעשה בעיר סו יא נכדתו דבורה לאה בטחון ושמחה םז

אגדות־קודש אדמו״ד האמצעי א שבטתקע״ג כללי ריבוי ההוצאות בקרעמענצוג. מעמד עא ב תקד׳ג־ד כללי מעמדות וקבלת הנשיאות עג ג תקפ״ד? כללי מעמד בית הרב עט

ד תקפ״ד כללי הדפסת הכתבי תורות על הסדרות [תורת חיים] פא ה ב׳כסלותקפ״ה כללי בעניןהנ׳׳ל פב ו כללי זירוז על מעות אה״ק פד ז מו״ה מיכל זוסניץ מסירת גט על תנאי פו ח אנ״שפאנדעל בעניןהנ׳׳ל פז

אגדות־קודש אדמו״ד ה״צמח צדק״ א כ׳׳טניסןתר״ג פיוטרדיקוב נסיעתו לפ״ב עם בנו מהרי׳׳ל

ור״ש פייטלסון צא תרגום חפשי מרוסית צב

ח ת פ 6 מ

ב ה׳מ״חתרי׳׳ג הרבנים הגבירים השתדלות ביטול גזירת הרעקרוטין הכפולה צג ג תר׳׳י־י״ז בנו מוהריי׳יצ מאוורוטש מתון נסיב איתתא צד ד תרי׳׳ט? בנו מוהריי״צ מאוורוטש הרבנות באוורוטש צה ה ג׳נחתר׳׳כ בנו מוהריי׳׳צ מאוורוטש בואו לליובאוויטש צח ו תר״כיכ״ב מוהר״י תומרקין רבנותו בקרעמענטשוג צט ז תר״כ־כ״ו להנ׳׳ל הגהת הכתבים צט

ח י׳סיוןתרכ״ה נדן לנכדו אדמר׳ר מוהרש׳׳ב ק ט כ׳׳המ״חתרכ׳ץ מו״ה שלמה מלאדמיר הסכמה לס׳ אור הגנוז קא י מו״ה יהושע העשיל להתייעץ עם ג׳ אנשים קב יא מר׳הנחיוםף פרעון חוב קב יב חנוכת הבית קג יג הנהגות טובות קג

יד בדר״ח אלול תרט׳׳ז בנו מוהריי׳׳צ מאוורוטש משלוח מעות קי

ספק למי א עיקר ההשגה להיות נעתק ממקומו קיג ב עיקר ההתפעלות צ׳׳ל מהנמשל קטו ג שלא לדבר בשעת התפלה קטז

ספרי׳ — אוצר החסידים— ליובאוויטש

אגדות קודש אדמו׳׳ו הזקן- חלק שגי -

א

[תקמ״ד־תקמ״הל]

אגה״ק כא עם השלמה

אד״ש כמשפט לאוהבי שמו אל המתנדבים בעם לעשות צדקת ה׳ עם ארצו הקדושה לתת מדי שנה בשנה חוק הקצוב מעות אה״ק תוב״ב

[אברך הטוב והמטיב על שמועה טובה תדשן עצם ומאיר עינים ומשמח לב כאשר האירו אל עבר פני מכתבים רבים ממקומות רבים בקול

א האגרת נדפסה בתניא (אגה״ק בא) וההשלמה נעתקה באג״ק קונ׳ המילואים סי׳ א - מתוך כת״י 1300 (יד, א). ההשלמה מועתקת גם בכת״י המכון האסיתי בלנינגרד c.59 (כנזכר

בם׳ הישוב החסידי בטבריה ע׳ 53 סי׳ 37), בשינויי נוסח קלים. האגרת נדפסה כאן - בנוסח הנדפס בתניא, ההשלמה - בין חצאי רבוע, ושינויי הנוסח

שבכת״י צוינו בשוה״ג. לתוכן האגרת השוה לעיל ח״א אגרת ט. וע״פ השוואת הסגנון והתוכן נראה שהאגרת שלפנינו נכתבה בסמיכות אחרי האגרת הנ״ל, היינו בשנים תקמ״דיה. וראה עוד לקמן

בהערות.: ע״פ תהלים קיט, קלב. ו הבי שמ ט לאו פ ש מ כ

: בכת״י ליתא. ב״ב . תו ם . י ב ד נ ת מ ל ה א: ע״פ שופטים ה, ב. ם ע ם ב י ב ד נ ת מ ה

: ע״פ ברכות נד, א. ה ב ו ה ט ע ו מ ל ש ב ע י ט מ ה ב ו ו ט אברך ה. לב: עפ״י משלי טו, ל. ה . ע ו מ ש

: ע״פ תרומה בה, לז. י נ . פ . ו ר י א ה: ע״פ יונה ב, י. ה ד ו ל ת ו בק

א

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג ב א

תודה להודיעיני ולבשריני אשר כל אנ״ש קיימו וקבלו באה״ר וחבה יתירה לסלק מעות א״י מדי שבת בשבתו או מדי חודש בחדשו, ואמינא ישר חילם ופעלם טבא היטיבה ד׳ לטובים בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר וכאשר יקר דבר ד׳ בעיניהם תיקר נפשם בעיני ד׳ ויצילם מכל צרה

אכי״ר.

אך אל איזהו מקומן אשר עדיין לא קיימו וקבלו ככה] אליהם תטוף מלתי ותזל כטל אמרתי לזרז לזריזים ולחזק ידים רפות במתן דמים מעות א״י מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חדש בחדשו מערכו הקצוב לערך שנה וכל כסף הקדשים אשר עלה על לב איש להתנדב בלי נדר לפרנסת אחינו יושבי אה״ק מדי שנה בשנה. כי הנה מלבד הידוע לכל גודל מעלת הזריזות בכל המצות הנאמר ונשנה בדברי רז״ל לעולם יקדים אדם לדבר

: ע״פ אסתר ט, כז. ו קבל מו ו י קי

: באגרות השנים תקמ״איתקמ״ד(לעיל ת״א אגרות א. ג. ד) מזהיר ו ש ד ח . ב . ו ל ב ק מו ו י קי רבנו שיסלקו המעות לפני כל רגל, ואינו מזכיר כלל מסילוק המעות בכל שבוע ובכל חודש.

. באגרת שנכתבה בשנת תקמ״ד־ה(לעיל ח״א אגרת ט) מודה רבנו ״על שמועה טובה .. ליד גבאי אה״ק תובב״א, כל ערך נדבתו המגיע לכל שבוע ושבוע . לפרוע . המתנדבים .. לילך בדרך ישרה זו״, ומהגבאים לפ״ע אשר התנדב לכל השנה״, ומוסיף ״בקשה על העתיד . מבקש ״להודיע לי במכתב שמות האנשים הממלאים ידם לה׳ לסלק כל נדבותיהם מדי שבת. אולי יתז ה׳ בלבי עצה . וגם שמות הנחשלים אחריהם . . בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו

לחזק ידים רפות ולאמץ לבם בגבורים״. בהמשך לבקשה הנ״ל נכתבה, כנראה, האגרת שלפנינו, שבה מספר על ״מכתבים רבים. אשר כל אנ״ש קיימו וקבלו באה״ר וחבה יתירה לסלק מעות א״י מדי שבת ממקומות רבים .

בשבתו או מדי חודש בחדשו״.: ע״פ ישעי׳ סו, כג. ו ש ד ח . ב . ת ב י ש ד מ

ם: תהלים קכה, ד. בי ׳ לטו ה ד ב י ט ה

: עפ״י מ״ב א, יג־יד. ׳ , ד קר . חי: ע״פ זבחים פ״ה מ״א. ן מ ו ק הו מ ז אי

: עפ״י איוב כט, כב. י ת ל ף מ ו ט ם ת ה י ל א: האזינו לב, ב. י ת ר מ ל א ט ל כ ז ח

: עפ״י ישעי׳ לה, ג. ת ו פ ם ר די ק י ו ח ל: בכת״י: כל. כל ה ו נ . ש . ו כ ר ע מ

ש: עפ״י מ״ב יב, ה. . אי ף . ס ל כ כ ול לב איש: בכת״י: בלבו. ע

: בכת״י כנא׳. ה נ ש נ ר ו מ א נ ה: נזיר כג, ב. וש״נ. ה ו צ . מ ם . ל ו ע ל

אדמו״ו הזקן ג

מצוה כו׳ וזריזותי׳ דאברהם אבינו ע״ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם כי העקדה עצמה אינה נחשבה כ״כ לנסיון גדול לערך מעלת א״א ע״ה בשגם כי ה׳ דיבר בו קח נא את בנך כו׳ והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה׳ גם כי לא דיבר ה׳ בם רק שא״א ע״ה עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו וממנו למדו רז״ל לקיום כל המצות בכלל ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה המגינה ומצלה בפירותיה בעוה״ז מכל מיני פורעניות המתרגשות כדכתיב וצדקה תציל ממות וכ״ש משאר מיני יסורים הקלים ממות כ״ש שטוב לנו גם בעוה״ז להקדימה כל מה דאפשר

שהרי אדם נידון בכל יום.

אך גם זאת מצאנו ראינו בעבודת הצדקה מעלה פרטיות גדולה ונפלאה אין ערוך אליה להיות מעשה הצדקה נעשית בפעמים רבות וכל המרבה ה״ז משובח ולא בפעם א׳ ובבת אחת גם כי הסך הכולל אחך הוא כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה ששנו חכמים ז״ל והכל לפי רוב

המעשה.

והנה מלבד כי הרמב״ם ז״ל ביאר היטב טעמו ונימוקו כדי לזכך הנפש ע״י רבוי המעשה הנה מקרא מלא דיבר הכתוב פעולת צדקה לחיים ךהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים א״ס ב״ה

: בכת״י ליתא. ד ע ל: ע״פ דברים כט, כח. ם ל ו ד ע ו ע נ י ו ולבנ לנ

: וירא כב, ב. ך נ . ב . ח ק׳ בם: עפ״י ש״ב כג, ב ועוד. בר ה די

: פסחים ד, א. ו ד מ ו ל נ מ מ ו

: ראה סוטה כא, א. ה ל צ מ ה ו נ י ג מ ה

: ראה פאה א, א. ז ה״ ה בעו תי רו בפי

: משלי י, ב. יא, ד. ת ו מ ל מ י ה תצ ק ד צ ו

ם: ר״ה טז, א. ו . י ם . ד א

אך: בכת׳׳י: אף.: עפ״י איכה ב. טז. ו נ ו ראי נ מצא

: בהערות ותיקונים בד״א: פרטית. ת ו י פרט: ע״פ נוסח ההגדה. ח ב ו ש ו מ ה ה״ ב ר מ ל ה כ ו

: בכת״י: הכל. ל ל ו הכ: אבות ג, טו. ה נ ש מ ש ה רו י בפ

ם: בהערות ותיקונים: ראה משלי יו״ד, טז. יא, יט. וצ״ע. י ה לחי ק ד ת צ ל ו ע פ

ש ד ו ק - ת ו ר ג ד א

לארץ החיים היא שכינת עוזינו שעליה נאמר ואתה מחיה את כולם והיא סוכת דוד הנופלת עד עפר וכמארז״ל גלו לאדום שכינה עמהם כו׳ כי באתערותא דלתתא להחיות רוח שפלים דלית ליה מגרמיה כלום אתערותא דלעילא ובפרט בהתנדב עם להחיות יושבי ארץ החיים ממש וד״ל. וכל משכיל על דבר גדול ונפלא כזה ימצא טוב טעם ודעת כמה גדולים דברי חכמים ז״ל שאמרו הכל לפי רוב המעשה דהיינו מעשה הצדקה הנעשה בפעמים רבות להמשיך חיים עליונים ליחד יחוד עליון פעמים רבות. והיינו נמי כעין מ״ש הרמב״ם לזכך הנפש כנודע מזוה״ק דשכינה נקראת נפש כי היא חיינו ונפשנו וכתיב כי שחה לעפר נפשנו. ולכן ארז״ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה להקימה מעפר מעט מעט עד כי יבוא שילה. [ואחר הדברים והאמת האלה אהו׳ אחיי וריעי גושו חושו עושו אהדדי ואיש את רעיהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלקינו אשר באה״ק לדרוש שלומם וטובתם בכל לב ונפש מאוד מאוד הוכפלה בקשתי כפולה ומכופלה שלא להשליך דברי אחרי גיוום

ח״ו ויהיו נא לרצון אמרי פי המבקש או״נ דוי׳ש מלונ״ח].

: נחמי׳ ט, ו. ם ל ו . כ ה . ח א ו

: עמום ט, יא. ת ל פ ו נ ד ה ו ת ד כ ו ס

: ספרי מסעי לה, לד. וראה מגילה כט, א. ם ה מ . ע . ו ל ג: ראה זח״ג קיב, ב. ועוד. א ל י ע ל . ד . א ת ו ר ע ת א

. ו : ישעי׳ נז, ט ם י ל ח שפ ו ת ר ו י ח ה ל

: שופטים שם, ם ב ע ד נ ת ה ב: אבות שם. ה ש ע מ . ה ל . כ ה

: בבת״י ליתא, ק ה״ ו מו: ת״ז ת׳ נג(פז, ב). ש פ ת נ א ר ק ה נ נ י כ ש ד

: תהלים מד, כו. ו פשנ . נ . י כ: ב״ב י, א. ה ל ו א ג . ה . ה ל ו ד ג

: בכת״י מעבר דל. ר פ ע מ: ויחי מט, ו. לה י יבא שי ד כ ע

: ישעי׳ מא, ו. ק ז . ח ש . אי: ש״ב י, יב. דה״א יט, יג. ו נ . אלקי . ק ז ח ת נ

: ע״פ דברים בג, ז. בתם טו ם ו מ ו ל ש ש ו ר ד ל

, כו. ועוד. ם: עפ״י נחמי׳ ט ו ו י . ג . א ל ש, ו : תהלים יט, ט י . פ . ו י ה י

: אוהב נפשם דורש שלומם, ש י נ ח ״ או. : מלב ונפש חפצה. עפ׳׳י דה״י א כח, ט ח ״ נ ו ל מ

אדמו״ר הזקן ה

1 [תקמ״חז]

אהובי אחי ורעי אשר כנפשי ממש ואליהם תטוף מליצתי ונפשי נועם תבקשי אליהם להריק ברכה עד בלי די מאלקים קדושים יאמר

להם בני אל חי יחיה לבבכם לעד חיים עד עולם א״ס.

אחד״ש כמשפט לאהובי שמו באתי מן המודיעס ולפנים קשוט אמרי אמת לאמיתו כי ראה ראיתי בעיני עמינו ואנ״ש אשר חלק לבם

האגרת נתפרסמה לראשונה ב״שנתון האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות״ כרך 48 1981, מתוך כת״י המכון האסיתי בלנינגרד מם׳ c.59. שוב נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳

נא(כסלו־טבת תשמ״ג), בהשוואה לכת״י ירושלים 816299. בשנתון האקדמיה שם קובע שהאגרת נכתבה אחרי הסתלקות הרה״ק הרמ״מ מוויטבסק בשנת תקמ״ח. וכך קובע בספרו ״הישוב החסידי בטברי׳״. לעומת זאת ניסיתי להוכיח ביגדיל תורה שם שתאריך האגרת היא משנת תקמ״ג. אמנם בם׳ ״תולדות חב״ד בארה״ק ע׳ יט־כ דנתי בזה שוב, וביארתי הקשיים שיש בקביעת שני התאריכים והשארתי הדבר בצ״ע. שוב האריך בזה מ. מ. שטראקס בקובץ הערות ובאורים גליון תרמ״ג(פ׳ וירא תשנ״ג), עפ״י מסמכים חדשים שהתגלו במשך הזמן, והעלה שהאגרת נכתבה בקיץ תקמ״ח - לפני שהגיעה לרוסיה הידיעה

אודות הסתלקות הרה״ק הרמ״מ מוויטבםק. אודות תמצית ההוכחות - ראה להלן בהערות שבשוה״ג.

האגרת נדפםת בזה ע״פ נוסח כ״י ירושלים [להלן - כי״י] הנ״ל, שהוא שלם ומדוייק יותר מנוסח כת״י לנינגרד [להלן - כי״ל] הנ״ל, מלבד במקומות אחדים שיש בכי״י טעות

המוכחת, וכי״ל נראה להיות הנכון. בשוה״ג יצויינו שינויי הנוסח, בעלי המשמעות, שבין שני כתבייהיד. כן יצויינו בשוה״ג

איזה מ״מ וציונים, כפי שצויין ביגדיל תורה שם.: כי׳׳ל: מילתי. ע״פ איוב כט, כב. י צת י מל

: ע״פ פיוט שלש עשרה מדות של ער״ה. הם י ם תבקשי אל ע טק: כי״ל: להריק עליהם. להרי

: ע״פ מלאכי ג, י. י די ד בל ה ע כ ר ב: ע״פ יהושע כד, יט. ם שי ם קדו י מאלק

: ע״פ הושע ב, א. י אל חי ם בנ ה אמר ל י: ע״פ תהלים קלג, ג. ם ל ו ד ע ם ע י חי

: ע״פ תהלים קיט, קלב. ו בי שמ ט לאהו פ ש מ כ: ע״פ חגיגה כה, ב. ם י נ לפ ם ו ע י ד ו מ ן ה מ: ע״פ שמות ג, ז. ו נ י עמי נ תי בעי ה ראי א ר

: כי״ל: אחינו. ו נ עמי: ע״פ הושע י. ב. ק ל אשר ח

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג ו א

עתה יאשמו אשמה רבה לכל העם בשגגה אחד שוגג ואחד מזיד בחילל השם אשר לזאת יחרד לבי ויצאתי חוץ לגדרי וריב לא ידעתי אחקריהו בשבע חקירות ודרישות ודרשתי וחקרתי היטיב ומצאתי וראיתי את שאהבה נפשי מימי עולם הרבני המופלא הוותיק המפורסם ש״ב וידיד נפשי כ״ש מ״ו צבי במהור״מ סגל וסיעת מרחמיהו בכלל, ובפרט אה׳ ידיד נפשי הוותיק המפורס׳ אהרן הגדול וכתר ש״ט עולה על גביהם אמו״ר הרב המאה״ג המ״ץ דק׳ לובאוויץ אשר נשמע עליו קול ענות חלושה

: כי״י: יאשמה, כי״ל: אשמו. ונראה שצ״ל בבפנים. יאשמו: ע״פ במדבר טו, כו. ה ג ג ש ם ב ע ל ה כ ל

: קידושין מ, א. ם ש ל ה ל י ח . ב . ד ח א: כי׳׳ל: ויצאת חוץ לקדקדו. י דר ץ לג ו צאתי ח י ו

: ע׳׳פ איוב כט, טז. ו ה י אחקרי ת ע ד א י ב ל י ר: ע״פ סנהדרין מ, א. ת שו דרי ת ו ו ר י ק ע ח ב ש ב

ב: ע״פ דברים יג, טו(כי״ל: הטיב ויגעתי). טי י הי חקרת י ו ת ש ר ד ו: כי״י: וראתה. וראיתי

: ע״פ שה״ש ג, ד. פשי ה נ ב ה א ת ש א

: כי״ל: ה׳׳ה הרב. א ל פ ו מ ה: כי׳׳ל: וידידי כקש״ת מוהר״ר צבי הירש ב״מ משה. ל . סג . ד י ד י ו

בשנתון האקדמיה שם משער שהוא רצ״ה בעש״ט מטבריה, אבל ביגדיל תורה שם ע׳ קטז הוכחתי שהשערה זו אין לה על מה לסמוך. וב״תולדות חב״ד בארה״ק״ ע׳ כ הבאתי סמך לדבר שרצ״ה בעש״ט הוא ר׳ נפתלי צבי הירש במו״ה אליעזר מוויטבסק (ולא ב״מ משה

שלפנינו).: כי״ל: מוהר״ר אהרן הק׳. ל ו ד ג ן ה אהר

לפי נוסח כי״י ״אהרן הגדול״, שהוא ר׳ אהרן ב״ר יצחק אייזיק הגדול, כבר הוכחתי ב״תולדות חב״ד בארה״ק״ ע׳ יט, שהוא יצא לחו״ל לראשונה בשנת תקמ״ה וחזר בשלהי חורף תקמ״ח, וא״כ גם האגרת שלפנינו נכתבה במשך אותה תקופה. וע״פ האמור לקמן, שהכי מסתבר שנכתבה בתחלת קיץ תקמ״ח, א״כ צ״ל שנכתבה אחר נסיעתו לאה״ק. וראה מה שכתבתי שם וביגדיל תורה שם ע׳ קיח־ט, שמיד בבואו הזרה לאה״ק נזף בו הרמ״מ וכתב

מכתב בקשת מחילה אל רבנו. ולפי נוסח כי׳׳ל ,אהרן הק׳״, שהוא ר׳ אהרן ב״ר מאיר הקטן מםמיליאן, הבאתי שם ע׳ כ וביגדיל תורה שם ע׳ קיז שהוא היה בחו״ל בשנת תקמ״ח, וא״כ גם האגרת שלפנינו נכתבה באותה שנה. אמנם ב״יסוד המעלה״ ח״ב סי׳ יא, ובהערות שנדפסו שם ע׳ שכח, מובא שגם

בשנת תקמ״ג היה ר׳ אהרן הקטן מסמיליאן בחו״ל. ובקובץ הערות ובאורים שם ע׳ 30 מוכיח שיש עוד ,אהרן הקטן״ או ״אה״ק״, שהוא

אהרן הלוי מוויטבסק, וא״כ אין מכאן שום הוכחה לתאריך.הם: ע״פ אבות ד, יג. בי ל ג ה ע ל ו ט ע י ר ש ת כ ו

ץ: מוהר״ר ישכר בער. י ו ׳ לובאו ק ץ ד י מ ה: ע״ס שמות לח, יב. ה ש ו ל ת ח ו נ ל ע ו ק

אדמו״ר הזקן ז

במחנה העוברים ושבים, אבל נהפך הוא כי כולם יחד בהווסדם אתי עמי במחיצתי זה שבועיים ימים ראיתי בעיני כי עורם מחזיקים בתומתם ואהבתם אלי בלב ונפש באהבה רבה ביתר שאת וביתר עז מאז מקדם רק השטן היה מרקך בינינו אשר ךרך חיצם להעבירם על דעתינו חץ שחוט לשונם תהלך בארץ עד עת קיץ כי בא יומו זה היום שקונהו מצאנו וראינו כי שנאת חנם רדפו להאנשים השלימים אשר נקבו בשמות, כאשר יפרש שיחתו באר היטיב ויגיד עלי רעי אשר כנפשי ואהבת עולם אהבתיהו ה״ה חסידא ופרישא אשר עליו נשאתי נפשי בשאלתי ובקשתי ויחדתי איליו הדיבר בקריאה של חיבה יתירה נודעת לו מאשר לפנים בישראל בחורף

העובר כק״ש מ״ו צבי הירש סג״ל מעהי׳ק טבריא ת״ו.

: ע״פ ש״א ד, ו. ם י בר ה העו נ ח מ ב

: כי״י: ככולם. לם ו כים: כי״ל: שבעים. שבועי

: כי׳׳י: היה מרקד בעיני. נו ני ד בי ק ר מם: ע״פ ירמי׳ ט, ז [כי״י: לשונות]. נ ט לשו ו ח ץ ש ח

: ע״פ תהלים עג, ט. ך בארץ ל ה ת

: כי״ל: קץ [ע״פ דניאל יא, לה]. וראה גם לקמן ״בחורף העובר״, וא״כ נכתבה ץ י ת ק ד ע ע האגרת בקת.

: ע״פ תהלים לז, יג. מו ו א י י ב כם: כי״י: היה. ו ה הי ז

: ע״פ איכה ב, טז. ו נ ו וראי נ א צ מ

: כי״י: רדפנו. ו רדפ: ע״פ במדבר א, יז. ת ו אשר נקבו בשמ

: ע״פ איוב לו, לג. י י רע ד על י ג י ו: ע״פ ירמי׳ לא, ב. ו ה ם אהבתי ל ו אהבת ע ו

: ע״פ תהלים קמג, ח. פשי נשאתי נ

: ע״פ אסתר ה, ז. י ובקשתי בשאלת

: ע״פ אבות ג, יד. ו ת ל ע ד ו רה נ תי ה י ב י ח

: ע״פ רות ד, ז. ם בישראל י מאשר לפנ

: כי״ל ליתא. וראה גם לעיל: עד עת קיץ. וא״כ נכתבה האגרת בקיץ. ר ב ו ע ף ה ר ו ח ב ומהלשון ״העובר״(ולא העבר) נראה שנכתבה בתחלת הקיץ.

: כי״ל: מו״ה צבי הלוי. והוא רצ״ה ב״ר אברהם ו י א ת י ר ב ק ט ״ ה ע ״ל מ ש סג ר י ו צבי ה ״ מ הלוי הארקער, שהיה שד״ר ברוסיה מקיץ תקמ״ז עד קיץ תק״נ. וביגדיל תורה שם ע׳ קטו־ז הבאתי שגם בשנת תקמ״ג היה ברוסיה, וא״כ אין מכאן הוכחה ברורה לזמן כתיבת האגרת. אמנם ב״תולדות חב״ד בארה״ק״ ע׳ כא הבאתי, שמריהטא דלישנא נראה שבשנת תקמ״ד עלה לראשונה לאה״ק, וכאן שנזכר שהוא מעה״ק טבריא, נראה שנכתבה אחר יציאתו לחו״ל בקיץ

תקמ״ז. וע״פ האמור בהערה הקודמת נראה שנכתבה בתתלת קיץ תקמ״ת.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג ח א

ואחר הדברים והאמת האלה הנאמרים באמת ובצדק לא למען השלום בלבד כי באמת ובתמים בכל לבי ונפשי חי ה׳ וחי נפשי באתי לעורר את האהבה בלב ונפש כל אהבתי להאנשים האלה מחוקקים בלוח לבי וקשורים בחבלי העבותות אהבה כפולה ומכופלת בלב ונפש מהרו

ועשו כמוני והיה לי למשיב נפש ממש.

עתה זאת אדרוש ולא אחשה ולא אוכל להתאפק מגודל מרירות לבי ומר לי על כוס יגון אשר שתה ציר נאמן הרבני המופלג הוותיק מ״ה יעקב ס׳ וכל היסורין ושברון לב וכל הרפתקאות דעדו עליו אשר לא חמס בכפו ולא מרמה בפיו וכאשר נודע לי באמת [כי] במישור ובשלום הלך אתי ובריתי נאמנת לו ויהי חלקו עם מי שחושדין אותו ואין בו. ואי לזאת מעי מעי אוחילה לפני כל האנשים הסרים למשמעתי לסעדו ולתמכו בימין צדקם ולהראות לו אהבה רבה ביתר שאת וביתר עז וחיבה יתירה נודעת

ובצדק: כי׳׳ל ליתא.: ע״פ ש״א כ, ג. פשי . נ . י ח

: ע״פ שה״ש ב, ז. ה ב ה א ת ה ר א ר ו ע ל

: כי״ל: אוהבינו האנשים השלמים. ה ל א ם ה י ש נ א ה י ל ת ב ה א: ע״פ ירמי׳ יז, א. ח לבי ו ל ם ב י קק מחו

: ע״פ הושע יא, ד. ה ב ה ת א ו ת ו ב ע י ה ל ב ח ב

פש: כי״ל ליתא. נ ו: ע״פ רות ד, טו. ש פ ב נ י ש מ ׳ לי ל הי ו

: כי״י: אחישנה. ה ש ח א: כי״ל: היין. ן גו י

: כי׳׳ל: אמונים. ן אמ נ: כי״ל: מםמיליאן נ׳׳י. סי

: ע״פ קידושין לג, א. ו ו עלי ד ע ת ד ו א ק ת פ ר ה

אשר: בי״ל: על אשר.: כי׳׳ל: בנפשו. ו בכפ

: ע״פ ישעי׳ נג, ט. ו ה בפי מ ר א מ ל ו

ם: כי״ל: בשלום ובמישור(ע״פ מלאכי ב, ו). בשלו ר ו שו במי: ע״פ תהלים פט, כט. ו ת ל נ מ א תי נ ברי ו

: כי׳׳ל ליתא. ו ק חל: ע״פ שבת קית, ב. ו ץ ב א תו ו ן או י ד ש ו ח ש

: ע״פ ירמי׳ ד, יט [בכי״ל המו(ואפשר הועבר עליו קו למחיקה), ע״פ ה ל י ח ו י א ע י מ ע מ ירמי׳ לא, יט].

: כי״י: למשמעתם. י ת ע מ ש מ ל: ע״פ אבות ג, יד. ו ת ל ע ד ו ה נ ר י ת ה י ב י ח

אדמו״ו הזקן ט

לו בקרב הארץ בלב ונפש חפיצה באמת ובתמים בכל לב ונפש לנחמו בכפליים חלף עבודתו אשר עבד במר נפש זה שנתיים בקרב הארץ. וכל אשר לא ישמע לדברי אלה המועטים המחזיקים המרובים, חוששני להם מחטא ועונש אשר ענשו חז״ל מצער שד״ר, וכש״כ וקו״ח מדרבנן דרבנן בארעא קדישא צדיקים ויסודי עולם ממש אשר בצילם נחון בגויים כאשר נודע בידיעה אמיתית אמת ה׳ מעולם מעתה ועד עולם. ומעלתם הרמה והנשאה על מעלת צדיקים שבחו״ל אין ערוך אליהם א״א להעלות על הכתב וכל הפורש מהם כפורש מן החיים ממש. וכל הנפשות והלבבות הקשורות בנפשותיהם הן קשורות וצרורות בצרור החיים את ד׳ ממש. ואשרינו מה טוב חלקינו וכר וחבלים נפלו לנו בנעימים בחבלי העבותות אהבתם אלינו בזכרינו ולחיותינו כיום הזה מעץ החיים המחזיקים

בקרב הארץ: בכי״ל דילג מבקרב הארץ הא׳ עד הבי. בכי״י בפעם הא׳: מקרב הארץ.יס: ע״פ יל״ש ישעי׳ רמז תמה. לנחמו בכפלי: ע״פ במדבר יח, בא. חלף עבודתו אשר עבד

וה שנתיים: ביגדיל תורה שם הוכחתי שהר״י מסמיליאן התחיל להיות ציר נאמן לערך בשנת תקמ״א, וכיון שכתוב כאן,אשר עבד במר נפש זה שנתיים״ נראה שהאגרת נכתבה בשנת תקמ״ג. וע״פ האמור לעיל שנראה יותר שנכתבה בתחלת קיץ תקמ״ח, מבאר ב״הישוב החסידי בטבריה״ שצ״ל ,זה שנים״ במקום ,זה שנתיים״, ובקובץ הערות ובאורים שם, שהכוונה שהעבודה,במר נפש״ היה במשר שנתיים, והיינו שבמשך שנתיים סבל הריים בגלל החשדות

של החסידים.: כי״י: ח״ו ישנו. כי״ל: חוששים. ונראה שצ״ל בבפנים. י חוששנ

נש: כי״ל: מחאטת וכש״כ ועונש. עו א ו ט ח מ: קידושין ע, ב, ל י אשר ענשו חז

: בי״ל: וק״ו בן בנו של ק״ו די. ן נ ח מדרב י קו ו. בגויים: ע״פ איכה ד, כ. . ר ש א

: כי״ל: נחי׳. ן בצילם נחו: כי״ל: לעולם(עיפ תהלים קיז, ב). לם . מעו . ת מ א

: כל הלשונות האלו נמשכים בודאי אל ם י י ח ן ה ש מ ר ו פ . ב . ! ר א ש נ ה ה ו מ ר ם ה ת ל ע מ ו הרה״ק הרמ״מ מוויטבסק, שנסתלק בר״ח אייר תקמ״ח. וכבר נת״ל שכנראה נכתבה האגרת

שלפנינו בתחלת קת תקמ״ח, עכ״פ לפני שהגיעה לרוסיה הידיעה מהסחלקות הרמ״מ.ם: ע״פ קידושין סו, ב. י . החי . ש ר ו פ כל ה ו

: ע״פ ש״א בה, כט. ׳ . ד . ת ו ר ו ר צ

: תדא״ר פכיא. סדר התפלה. ו נ ב חלקי ו ה ט נו מ אשרים: ע״פ תהלים םז, ו. מי עי ם נפלו לנו בנ חבלי: ע״פ הושע יא, ד. ם ת ב ה ת א ו ת ו ב ע י ה בחבל

: כי״ל: בזכרונם. ו נ בזכרי: עיפ דברים ו, כד. ה ום הז ו כי נ ותי ולחי

בותם: כייל: למחזיקים בה ישועת [ע״פ משלי ג, יח4 ם ישי קי י ם המחז י ץ החי ע מ

ש ד ו ק ־ ת ו ד ג י א

ישיבותם באה״ק לתורה ולתעודה עם כל המסתופפים בצל הכסף המתוקן ומקובל ממדינותינו ע״י ציר נאמן הנז״ל ונלאיתי נשוא גם כתובא בו כי אין די באר גודל מצוה רבה זו אשר היא לבדה ממש יכולה הי שתרחם מהר לגאלינו בקרוב כנודע מה שכתוב ברע״מ אפילו בי כנישתא

חדא וכר.

ע״כ על כל דברי האמת האיגרת עוררת את האהבה וחדוה קודמת להיות ששים ושמחים לעבודתם עבודות הצדקה השקט ובטח עד העולם.

והיתה מעשה הצדקה שלום וחיים עד העולם.

כ״ד המעתיר בנפש אה״נ שמאור זלמןן יצ״ו ו י במוהר״ר ב

ג

[תקנ״ד]

אשריכם זורעי על כל מים, המה כל אנ״ש הזורעים לצדקה, צדקת

: ע״פ מלכים ב׳ יב, יב. ן ק ו ת מ ף ה ס כ ל ה צ נ

א: ע״פ ישעי׳ א, יד. תי נשו נלאי ו

: ראה ז״ח ם״פ נת (כג, ד): אי יחזרון בתשובה רישי כגישתא או חדא כנישתא מ ״ ע ר ב בזכותם יתכנש כל גלותא.

: כי״ל: האגרת הזאת [ע״פ אסתר ט, ט]. ת ר ג י א ה: כי״ל: עוררו. ת ר ר ו ע

: כי״ל: ע״כ מה שמצאתי וחסר ב׳ שורות מה שנטשטש בהעתק שהעתקתי ממנו. ת מ ד ו ק: ע״פ פסחים קטז, ב. נוסח הגש״פ, ם ת ד ו ב ע ם ל י ח מ ש ם ו ששי

: ע״פ ישעי׳ לב, יז. ם ו . של ת . ו ד ו ב ע

: ע״פ תהלים קלג, ג. ם ל ו ע ד ה ים ע חי ו

: בה דברי. ד כ״

ג נדפסה לעיל ח״א אגרת סו, וההשלמה ב״הישוב החסידי בטבריה׳׳ ע׳ 88, מתוך כת״י

המכון האםיתי בלנינגרד. בכתה״י מופיעה כותרת בראש האגרת: אגרת הקודש מהקדוש הנ״ל [אדמו״ר הזקן]

מהאי שתא תקנ״ד אשר תמיד לא יחשה מלהיות מזכיר ומזהיר על הנ״ל [תמיכת ארה״ק].ם: ישעי׳ לב, כ. . מי כם . אשרי

: ע״פ הושע י, יב. ה ק ד צ ם ל י רע ו ז ה

: ע״פ ברכה לג, כא. ׳ עשו ת ה ק ד צ

אדמו״ו הזקן יא

ה׳ עשו עם ארצו הק׳ ועם ארץ אשר עיני ה׳ בה, הלא המה יראי ה׳ וחושבי שמו הדרים עליה, אשר זאת היא העולה בעילוי רב רם ונשא למעלה ראש מכל המים, אשר המה חסדים מגולים המשפיעים לכל העולמות עליונים ותחתונים, כידוע ליודעים מעלת עילוי הארץ ויושביה בסתר עליון ועד רום המעלות. וע״כ עלינו לשבח לאדון הכל ששם חלקנו בהם. וגם כי דור הולך ודור בא והארץ הקדושה לעולם עומדת, ובצדקה

תכונני, לזכותנו בה ולהעלות נפשנו עמה בעילויה עד רום המעלות.

והנה כל מבין ומתבונן היטב בדברי אלה המועטים מחזיקים המרובה, איש נבוב ילבב וילהיב לבו להיות עולה מעלין בקדש מדי שנה בשנה, כי זאת היא מדת ודרך הקדש העליון להיות עולה מעלה מעלה ולא לירד ח״ו. וע״כ שפכתי שיח לפני כל אוהביי ורעי אשר כנפשי, שלא לתת מגרעות בקדש ח״ו, דהיינו להוסיף ולא לגרוע חייו מכל הנדבות נדבה לה׳ אשר הובא בשנים שעברו לכל פרטי יחידי סגולה יושבי אה״ק מקטון ועד גדול, ה׳ עליהם יחיו, בפרט המעמדות של המנוח הרב מו״ה יחיאל מיכל זצ״ל ושל ה״ה המופ׳ הותיק מוהר״י משקלאב זצ״ל וגם

: ע״פ עקב יא, יב. ה . ב . ץ ר א

: ע״פ מלאכי ג, טז. ו יראי ה׳ וחושבי שמ

ה ראש: ע״פ עזרא ט, ו. ל ע מ ל: ראה גם אגה״ק ה. ח. ם י ד ס . ח ם . י מ ה

: ע״פ תהלים צא, א. ן ו י ר על ח ס ושביה ב י ו

: ע״פ נוסת התפלה. ם ה ו ב נ ק ל . ח . ו נ י ל ע: קהלת א. ד. ור״ל אף שהרה״ק הרמ״מ נסתלק בשנת תקמ״ח, מ״מ ת ד מ ו . ע לך . ר הו ו ד

ארה״ק לעולם עומדת.: ישעי׳ נד, יד. י נ נ ה תכו ק ד צ ב

לבב: ע״פ איוב יא, יב. ב י איש נבו

דש: ברכות כח, א. ו ן בק י מעל

: ב״ר משה מפינטשוב. אודותיו ביסוד המעלה ח״א ע׳ קכ. הוא ל י צ ל ז כ י אל מ חי ה י ״ ו מ נפטר לערך בשנת תקנ״ב, ואז כותב רבינו (ח״א אגרת כא) ״אדות המעמדות של הרב המפורסם המנוח מו״ה מיכל ז״ל מפינטשוב, שלא לגרוע ח״ו, מפני גודל הרחמנות שעל האלמנה אשת חבר כחבר והיתומים״. בשנת תקנ״ג(כך נראית לי קריאת התיבה בכת״י שם, ולא תקנ״ב) כותב הבן חיים קבלה למעות התמיכה שנשלח מווידז(כרם חב״ד גליון ד ח״ב ע׳ 289). חיים בהרב . ״אחלי נא כאשר הי׳ עם לבבם אמת זה חסדם את אבי ז׳׳ל כן יעשו נא גם עמדי

מו״ה יחיאל מיכל זללה״ה מתושבי ע״ה טברי׳ תוב״ב״.: תותם (יסוה״מ ח״ב ע׳ קכח) ״ישראל במוה״ר יהודא משקלאב״. ל ״ צ ב ז א ל ק ש י מ הר״ מו

אודותיו שם ח״א ע׳ קלג. באגרת האחרונה של הרה״ק הרמ״מ מוויטבםק(שם ע׳ קכט) מספר על בואו מחו״ל לטבריה. בין השנים תקמ״ח־תקנ״ב הוא נפטר, ואז כותב רבינו(ח״א אגרת טז). אלמנת ר׳ ישראל שקלאווער, שלא לפחות מבחיי בעלה ז״ל״. גם הרה״ק הר״א ״מעמדות .

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג יב א

לרבות המעמדות של חתן המלך מ׳ דוב נ״י אשר היתה לו סיבה מאת ה׳ שלא ליסע לאה״ק, לסלק הכל כשלימות בלי שום גרעון כסף ח״ו.

כי מודעת זאת וגלוי ומפורסם וידוע לכל צוק העתים אשר חלפו ועברו באה׳׳ק בשנים אלו וגודל הלחץ זו הדחק, וגם החובות אשר השתרגו ועלו על יושביה, המחזיקים בתורת ה׳ מעוני ורוב העבודה עבוה״ק, ובפרט מקצת יחידי סגולה אשר לא היי במדינתינו בכבודם ובעצמם לעשות להם מעמדות נכונים. בשגם שאין הקומץ הזה משביע

. מקאליםק מםפר בשנת תקנ״ב (יסוה״מ ח״ב ע׳ קעט), אחרי מגיפה קשה בגליל ״כולנו חיים . ואלמנת המנוח מו״ה ישראל שקלאבר ז״ל״.

: תותם (יםוה״מ ח״ב ע׳ קה) ״דוב בער במה״ו עזריאל חתן הרב״ י י ב נ ו ׳ ד ך מ ל מ ן ה ת ח (הרה״ק הרמ׳׳מ מוויטבםק). אודותיו ביםוה״מ ח״א ע׳ קט. אחרי שאשתו נפטרה בשנת תקמ״ת הוכרת לנסוע לחו״ל, כמסופר באגרת שכתב הרה״ק הר׳׳א מקאליסק בחודש סיון תקמ״ח (יםוה״מ ח״ב ע׳ קלה) ״נתאלמן הוכרח לנוד החוצה, לישא אשה ההוגנת לו, ומי יודע מתי

ישוב לשבת בארץ״. בשנת תקנ״ביג עדיין לא חזר לארה״ק, כמסופר באגרת שכתב אז רבינו(ח״א אגרת כא): וגם המעמדות של המופ׳ מו״ה דובער, חתן המלך אדמו״ר המנוח זצוקללה״ה, שלא לגרוע ח״ו, כי בעזה״י יסע בשנה זו. וגם בשנה שעברה אנוס.הי׳ על פי הדבור וצווי הצדיקים, וכאשר נכתב אלי בשם הקדוש מו״ה ברור נ״י, שבודאי יסע בשנה זו. ואף גם זאת, לא יותן כסף לידו ממש, כי אם ליד שד״ר מאה״ק שיהי׳ אתו עמו. וגם כל הנדבות שנרשם לו כשהי׳ פה

במדינתנו אשתקד מושלשים תח״י גבאי אה״ק דואלין, ולא יותן לו עד אשר יסע לשלום. נראה שגם באותה שנה לא חזר לאה״ק, כמסופר באגרת שלפנינו: ״היתה לו סיבה מאת ה׳ שלא ליסע לאה״קף. ובשולי האגרת מוסיף רבינו, שכיון שעדיין לא חזר לאה״ק לכן המעמדות שלו ״משתי שנים שעברו לא נמסר לידו אף פרוטה אחת, וכש״כ המעמדות שלהבא

רק הכל כאשר לכל ניתחלק לתושבי עניי אה״ק״. בשנה הבאה נתברר שבדעתו להשאר בחו״ל ולכן כתב רבנו באגרת תקנ״ו(ח״א אגרת עה. ראה בהערותי שם ע׳ תנח, וב״הישוב החסידי בטבריה״ ע׳ 63 שהיא משנת תקנ״ו). מהיום והלאה ״המעמד של חתן המלך הידוע שסלקוהו כל אנ״ש כשלימות עד היום . הוקבע והופרש המעמד הנ״ל לצרכי ביקור חולים דחבורתא קדישתא הנ״ל״(בהערותי שם שיערתי שהוא נפטר אז, וכ״כ ביסוה״מ ח״א ע׳ קי. אך עתה נראה לי שהוא החליט אז להשאר

בחו״ל, ולכן הועבר המעמד שלו לצרכי ביקור חולים).: עד״ז גם בשאר אגרות רבינו משנה זו לערך: ו נ י ת נ י ד מ ב . ש ק . ׳ ה א . ב ם . י ת ע ק ה ו צ בת״א אגרת כה ״צוק העתים אשר במדינתנו ה״י״. באגרת כו ״בצוק העתים נתדלדלו הרבה. צוק העתים אשר חלפו במדינות וואלין ואוקראינא״. ואודות מאנשי מעשה הצדקה וחסד .

צוק העתים שבאה״ק באגרת כז ״מפני צוק העתים והיוקר הגדול וההסגר פעמיים״.: ע״פ נוסח הגש״פ. ק ח ד ץ זו ה ח ל ה

: ע״פ איכה א, יד. ו על ו ו ג ר ת ש ה

: ע״פ איכה א, ג. ה ד ו ב ב ע ו ר י ו נ ו ע מ: ע״פ ברכות ג, ב. י ץ כו מ ו ק ן ה שאי

אדמו״ר הזקן יג

למלאות די מחסורם עם פרעון החובות, וההכרח הי׳ לעשות סך עצום ורב, אך כעת אין הזמן גרמא מפני שעת הדחק והיוקר הגדול כו׳

שבמרינתינו ה׳ ירחם.

ומדי דברי זכור אזכור לטוב למלאות משאלות אדונינו בוצינא קדישא האלקי הרב מו״ה אה״כ הגדול שי׳ מאחיו בעד אחיו ידידנו המופ׳ הותיק מו״ה דוד כץ לעשות לו מעמד נכון ככל אחיו העומדים שם לפני ה׳ וגם כי מאליהם ומדעתם יצדיקו את צדקתם כדרכם וכמדתם לכל אחינו יושבי אה״ק כי למה יגךע, אך לא נצרך אלא להעדפה ביתר שאת ויתר עז לעשות זאת לטובת הרב שי׳ ולהקל מעליו כי זאת היא חובתינו להיות מתמכי אורייתא קךישא וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים ויותן לו ברכת אברהם המברך אותנו בכל עת בברכת כהנים ככל

הכתוב ומפורש באמרותיו הטהורת באגרות המאירות אל עבר פנינו.

עוד זאת אדרש ואבקש חנינה בעד נפש ידיד ה׳ החרד אל דברו המופלג בתורה ויראה עבד ה׳ מנעוריו, כק״ש מוהר״ר שמואל מחו׳ מפלאצק נ״י, תושב עה״ק טבריא תובב״א אשר א״א לעלות על הכתב

י דברי זכור אזכור: ע״פ ירמי׳ לא, יט. מד ו

: אברהם הכהן מקאליםק. כ אה״: ע״פ ויקרא כא, י. ו י . מאח ל . ו ד ג ה

: חותם (יסוה״מ ח״ב ע׳ רכג) ״דוד בלא״א מ״ו אלכסנדר כ״ץ ץ ד כ ו ה ד ״ ו . מ . ו י ח א זצ״ל״. אודותיו שם ח׳׳א ע׳ קי. בקבלה שכתב לאנ״ש דווידז(כרם חב״ד גליון ד ע׳ 287) מזכיר הוא את גיסו [השד״ר] מו׳ שלמה מביעשקאוויץ. על עלייתו לאה״ק מספר מו״ה שמואל גרונם באגרת חורף תקנ״ג(שם ח״א ע׳ רי) ״שידך אדמ״ו(הר״א מקאליסק) לאחיו אשר מקרוב בא עם

בת ת״ח״.: ע״פ דברים ית, ז. ׳ י ה נ פ . ל . ו י ח ל א כ כ

: ע״פ במדבר כז, ד. רע ג ה י מ ל: ע״פ כתובות מג, א. ה פ ד ע ה צרך אלא ל א נ ל

: ע״פ שמות יח, כב. ו י ל ע ל מ ק ה ל ו

ם: ע״פ תענית לא, א. ובפרש״י שם. י חי . ו ף . י ס ו מ ה: היינו ברכת אברהם הכהן מקאליםק. ם י נ ה . כ . ם ה ר ב ת א כ ר ב

: ע״פ שמות כה, לז. ו נ י ת אל עבר פנ ו ר י א מ ה

: ע״פ ישעי׳ סו, ב. ו ל דבר ד א ר ח ה

: הפיענוח הוא ״מחותני״ כאמור לקמן. הוא תותם ק צ א ל פ ׳ מ ו ח ל מ א ו מ ר ש י ר ה ו מ (יםוה״מ ת״ב ע׳ קב) ״שמואל בא״א מ׳ ישעי׳ םג״ל פאליצקר״. אודותיו שם ח״א ע׳ קסת. על עלייתו לאה״ק בשנת תקמ״ד מספר מו״ה אליעזר זוסמן באגרת מאותה שנה (יסוה״מ ח״ב ע׳ נו). בכרם חב״ד גליון ד ע׳ 311 נדפסה קבלה מאתו לאנ״ש דווידז משנת תקנ״ד. נפטר בשנת

תקנ״ט ומצבתו הועתקה ביםוה״מ שם.

ש ד ו ק ־ ת ו ד ג יד א

גודל הלחץ זו הדחק אשר מתגלגל בחיי צער ברעב וחוסר כל שנים רבות מאוד מרוב חיבת הקודש קדושת הארץ לבלתי צאת החוצה לעשות לומעי ' מעמד נכון לפי צרכיו המרובים והידועים לי וע״כ המו מעי לו, מעיתא אוחילה לפני כל השומעים לי, ותשתפך נפשי בשאלתי ובקשתי, במטו מנייכו ברחמין נפישין לעורר רחמיכם על האי טהור גברא חסידא ופרישא מחותני הנ״ל לפתוח ידם רב לו ביד מלאה ורחבה להוסיף לו על הקצבה אשר קצבה לו כבר מאת כל איש אשר נדבה לבו, אם מעט אם הרבה לעשות זאת גם למעני ועלי לזכור חסדם וטוב׳, ומגודל בטחוני קצרתי

ואו״ש למעשה הצדקה וחיים עד עולם אמן סלה,

הכ״ד שניאור זלמן במו״ה ברין זצלה״ה

ברם כגון דא צריך לאודעי נאמנה, נאמן עלי אבא שבשמים אודת המעמדות של המופ׳ מ׳ דוב בער נ״י הנ״ל משתי שנים שעברו לא נמסר לידו אף פ״א וכש״כ המעמדות שלהבא רק הכל כאשר לכל ניתחלקהם לתושבי עניי אה״ק כדת של תורה בקופה המתחלקת ע״פ שלשה ו אנשי סודי הידועים כאשר יבאר מוכ״ז שי׳, וגם כאשר יפרש שיחתי ביתר

הדברים למעלה למשכיל אליו תשמעון וישמע אליכם אלקים,

שניאוד זלמן הנ״ל

: ע״פ ירמי׳ לא, יט. ו י ל ע ו מ מ ה: ע״פ ירמי׳ ד, יט. לה חי י או ע י מ ע מ

: ע״פ איוב ל, טז. פשי ך נ פ ת ש ת

: ע״פ אסתר ה, ז. י ובקשתי שאלת

: בבקשה מכם(ע״פ שבת קכט, א ובכ״מ). ו נ י י נ א מ ת ו ט מ ב: ע״פ נוסח הטליתות. ן שי פי ן נ י מ ח ר ב

: ע״פ ברכה לג, ז. ו ב ל ם ר ד י: ע״פ שמות כה, ב. . לבו ל איש . ת כ א מ

ואו״ש: ואומר שלום.: ע״פ ישעי׳ לב, יז. ם ל ו ד ע . ע ה . ש ע מ ם ל ו ל ש

: הלא כה דברי. ד הכ״: ע״פ סנהדרין כג, א. א נ י א ן על מ א נ

: ראה לעיל בהערה. ו ר נ ע ם ש י י שנ ת ש . מ ת . ו ד מ ע מ ה

: פרוטה אחת. א פ״: ב״ב ח, ב. ה ש ל פ ש ״ ת ע ק ל ח ת מ ה ה פ ו ק נ

: ע״פ דברים יח, טו. ן ו ע מ ש ו ח אלי

: ע״פ שופטים ט, ז. ם י ם אלק כ י ל ע א מ ש י ו

אדמו״ר הזקן טו

ד [תקנ״ה?]

אה׳ אחיי ורעיי העומדים על התורה ועל העבודה עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ה׳ עליהם יחיו חיים עד העולם, וצאצאיהם אתם

זרע ברוכי ה׳ המה מעתה ועד עולם, אכי״ר.

אחד״ש תשפך נפשי בשאלתי ובקשתי שטוחה ופרושה בבקשה כפולה ומכופלת לעורר רחמים רבים בלב רחמנים בני רחמנים על האי טהור גברא רבא ויקירא חסידא ופרישא המופלג בתורה וביראת ה׳ אוצרו כק״ש מוהר״ר ישראל שי׳ מעה״ק טבריא תובב״א, שד״ר אשר נטה שכמו לסבול עול תורה ועול עבודה ועול יסורי א״י לחיות חיי צער, לא יאומן כי יסופר, זה שמונה עשרה שנה ולא כיתת רגליו למדינתינו עד

ד נדפסה ב״הישוב החסידי בטבריה״ ע׳ 86, מתוך כת״י המכון האסיתי בלנינגרד. בקשר

לזהותם של ר׳ ישראל ובנו ר׳ דוד ולקביעת התאריך, ראה לקמן בהערות שבשוה״ג.: נוסח ברכת ההפטרה לשוי״ט. ה ד ו ב ע ל ה ע ה ו ר ו ת ל ה ע

: ע״פ ישעי׳ לב, יז. ם ל ו ד ע . ע ת . ד ו ב ע: ע״פ ישעי׳ סה, כג. ה מ . ה . ם ה י א צ א צ ו

: אמן כן יהי רצון. ר י י אכ אוזד״ש: אחרי דרישת שלומם.

: ע״פ אסתר ז, ג. פשי בשאלתי ובקשתי נ כק״ש: כבוד קדושת שמו.

: בע׳ 85 שם כותב עליו ״זהותו של ר׳ ישראל הנ״ל לא א ק טברי ״ ה ע ׳ מ ר ישראל שי ״ ר ה ו מ ידועה לנו״. ומהעובדה שנזכר כאן בנו ״האברך הוותיק מוה״ר דוד״, נראה שהוא הנזכר. ובנו מ׳ דוד״ באגרת הרה״ק ר׳ אברהם מקאליסק(שם ע׳ 114) ״הרבני מ׳ ישראל לאזנייער . (מעה״ק צפת). ועל יסוד זה קובע בס׳ יסוד המעלה ת״א ע׳ קלד שהוא הוא החותם על האגרת שפרסמתי ביגדיל תורה חל״ט ע׳ קכז ״ישראל ב״מ יעקב בלאזין״, ושעפ״ז צריך לתקן שם ״מלאזני״. וא״כ הוא גם זה החותם בשטר השד״רות הנדפס ביסוד המעלה ת״ב ע׳ קנח ״ישראל במוהר״ר יעקב זצללה״ה״. וגם בכרם חב״ד(גליון ד ח״ב ע׳ 298) נדפסה ״קבלות מו״ה ישראל ב״מ יעקב ע[ל] נ[דבת] לןב] אנ״ש דק״ק ווידז משנת תקנ״ה לפ״ק״, ועה״ח בא בנו הנ״ל

״דוד ב״מ ישראל נ״י״.: ע״פ בראשית מט, טו. ל ו ו לסב מ כ ה ש ט נ

: ע״פ חבקוק א, ה. פר סו י י מן כ או א י ל: אם נשער שעלה לאה״ק יתד עם כל התבריא באלול תקל״ז, א״כ ה נ ה ש ר ש ה ע נ ו מ ה ש ז נכתבה האגרת בשנת תקנ״ה. ועפ״ז יובהר מה שהובא לעיל, שבקבלה לנדבת אנ״ש דק״ק ווידז משנה הנ״ל חותם הבן ר׳ דוד במקום אביו ר׳ ישראל. וכן יובהר מדוע במכתב שכתבו ראשי

החבריה בטבריה וצפת, בשבט תקנ״ה(יסוד המעלה ח״ב ע׳ רכג) תותם רק הבן ולא האב.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג טז א

עתה הפעם בצוק העתים אשר חלפו ועברו באה״ק תובב״א, והיוקרד הגדיל למעלה ראש, השתרגו ועלו על צווארו חובות עצומים במאוד מאו

לערך ת״ק אדומים ויותר.

ואי לזאת הי׳ אנוס ע״פ הדיבור מפורש יוצא מפי כה״ג בקדושה ובטהרה ה״ה אדומו״ר הרב הקדוש מוהר״ר אברהם שי׳ לכתת רגליו למדינתינו לצאת י״ח מהעבר וגם לעשות לו ולבנו המופלא האברך הוותיק מוהר״ר דוד שי׳ מעמדות נכונות מספיקות להחזיק ישיבתם באה״ק תובב״א על התורה ועל העבודה עד ביא(ת) ינון. וכיהודא ועוד לקרא באתי למלאות דבריו הקדושים ולאמר עם הספר חנונו אתם ריעיי איש כמסת ידו אשר ברכו ה׳ ביד מלאה ורחבה ולמדוד במדה של גודש מנה כפולה ומכופלת בכדי שיוכלו לצאת י״ח סך הנ״ל, נא ונא, וגם להיותכ׳ לו לעזור ליסע מכל עיר איש יחיד ומיוחד שבעדה אל מקומות הסמו

לעשות נדבות הגונות ונדיב על נדיבות יקום, וגדול המעשה וכוי.

עתה הפעם: ע״פ בראשית כט, לד. למעלה ראש: ע״פ עזרא ט, ו.

השתרגו ועלו על צווארו: ע״פ איכה א, יד. אנוס עיפ הדיבור: ע״פ נוסת הגש״פ.

. ובטהרה: ע״פ נוסח סדר העבודה במוסף יוהכ״פ. מפורש יוצא . מוהריר אברהס: מקאליסק.

ייח: ידי חובתו.. שהריר דוד: אודותיו ראה בהערות הקודמות. שמו מופיע בין התותמים על . ו ולבנ אגרות ראשי החסידים באה״ק בשנים תק״ע (יסוד המעלה ע׳ רעה) תקע״א (שם ע׳ רפד). ואפשר שהוא ״כמה״ר דוד אשכנזי נר״ו בן הרב הכולל ח״ק כמוהר״ר ישראל אשכנזי זלה״ה״ שנשלח בשלהי תקס״א כשד״ר לארצות המערב(יסוד המעלה ח״א ע׳ קיא וח״ב ע׳ רמד). וא״כ

נפטר האב ר׳ ישראל בין השנים תקנ״ה־תקס״א. ינון: הוא משיח. ראה סנהדרין צח, ב.

וביהודה ועוד לקרא: ע״פ קידושין ו, א. ולאמר עם הספר: ע״פ אסתר ט, כה.

חנונו אתם ריעיי: ע״פ איוב יט, כא.. ידו: ע״פ דברים טז, יז. איש. אשר ברכו הי: בראשית כז, כז.

במדה של גודש מנה כפולה: (אוצ״ל קודש) ע״פ ב״ב צ, ב. ונדיב על נדיבות יקום: ע״פ ישעי׳ לב, ח.

וגדול המעשה: יותר מן העושה(ב״ב ט, א).

אדמו״ר הזקן יז

וגם להיות יד כותבת וחותמת בפנקסו מעמד נכון לו ולבנו שי׳, לשלוח תמידין כסדרן מידי שנה לפרנסת ביתם הגם כי כבר כתבו וחתמו להם שלא בפניהם יחזרו ויכתבו בפניו איש כנדבת לבו אשר נדבו בלב

שלום(!) ורוח נדיבה נא ונא.

ומגודל בטחוני קצרתי ואומר שלום למעשה הצדקה וחיים עד העולם כנפשם ונפש א״נ דש״ת בלב ונפש

שמאור זלמן בלא׳יא מוהר׳יר ברון זלה״ה

: ע״פ נוסח תפלת מוסף. ן ר ד ס ן כ די י ז תנ: ע״פ ישעי׳ לב, יז. ם ל ו ע ד ה . ע ה . ש ע מ ם ל שלו

א״נ דש״ת: אוהב נפשם דורש שלומם תמיד.

ש ד ז ק ״ ת ז ד ג >ח א

ה

[תחלו! קיץ תקנ״ח?]

לאהו׳ אחיי ורעיי אנ״ש המנין דק׳ וילנא יצו ה׳ אתם את הברכה ושלום.

ה

נדפסה בכרם חב״ד גליון ד ע׳ 111, מתוך העתק שנמצא בחיק המאסר והגאולה של רבינו הזקן והחסידים, בשנת תקנ״ט, בין הניירות שנמצאו בבית החסיד ר׳ מאיר רפאל׳ם בשעת

מעצרו. בפתיחה לאגרת(כרם חב״ד שם) משער ע״פ התוכן, שנכתבה בחיי הגר״א, היינו בשנת תקנ״ז. ואשר מ״ש בסיום האגרת *וכאשר הארכתי במכתבי אשתקד״, הכוונה להנדפס לעיל ח״א אגרת לד, שלדעתו נכתבה בשנת תקנ״ו. אמנם במקורות והערות שם (ע׳ הלז) הבאתי מכמה כת״י שבהם כתוב שהאגרת הנ״ל נכתבה בשנת תקנ״ז, ועפ״ז נכתבה האגרת שלפנינו בשנת

תקנ״ח, אחרי פטירת הגר״א. והנה מה שנראה לו שאגרת הנ״ל נכתבה בשנת תקנ״ו הוא, כנראה, עפ״י מה שנזכר בו ״דעת הגאון החסיד אשר ישים בפי שלוחו מו׳ סעדי׳״, שהמונה היא בודאי לאגרת הגר״א מר״ח (או כ״ח) םיון תקנ״ו נגד החסידים(״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 183), ששלח ע״י שלותו מו׳

סעדי׳ ״לנסוע למדינת ליטא ורייסין לפרסם הדבר הזה לכל אחינו ב״י״.. פי׳ ממלא כל אמנם באותה אגרת מתייחס רבעו אל ״תפיסת הגאון החסיד על . עלמין ולית אתר פנוי מגיה כפשוטו ממש, ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית׳ נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש״, שבזה כנראה הכוונה לאגרת השניה של הגר״א מי״א תשרי תקנ״ז(״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 187) שבה כותב ״ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק ברוך כבוד ה׳ ממקומו ובפסוק ואתה מחיה את כולם״, וכותב ע״ז ״ומילין לצד עלאה ימללו אלה אלהיך ישראל, כל עץ וכל אבן״. שלפ״ז נכתבה האגרת הנ״ל בשנת תקנ״ז

והאגרת שלפנינו בשנת תקנ״ח. גם מ״ש שתוכן האגרת שלפנינו מורה שנכתבה בעיצומן של הרדיפות הקשות של שנת תקנ״ז בחיי הגר״א; הנה עיקר הרדיפות התחילו מיד אחרי פטירת הגר״א(ראה כרם חב״ד גליון ד ע׳ 211 ואילך), ועם״ז אולי מסתבר יותר, שהאגרת שלנו נכתבה אחרי פטירת הגר״א -

בחוה״מ סוכות תקנ״ח. בתקירתו של ר׳ מאיר רפאל׳ם מספר הוא בין השאר ״לפני כמה חדשים מאי־אפריל הוא כתב לחסידים בוילנא, בא לכאן ע״י ליב בן זעליג״, ואפשר שהכוונה היא לאגרת שלפנינו,

שנכתבה בתחלת קיץ תקנ״ח.. אחר . . שלחתי גם באגרת משנת תקע״א(ת״א אגרת סא) כותב רבינו ״קיץ תקנ״ח .. ומכ״ש שלא תג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות שלא יחזיק עוד במחלוקת לש״ש .

להנקם ח״ו מהרודפים״, ואפשר שהאגרת שלפנינו היא אחת מהם. רוב ההערות שבשוה״ג לקמן, נעתקו מכרם חביד שם.

: ע״פ דברים כח, ח. ה כ ר ב ת ה ם א ת ׳ א יצו ח

אדמו״ד הזקן יט

אד״ש כמשפט לאוהבי שמו, פתח דברי להאיר אור הסליחה על איחור תשובתי עד הנה, כי לא במרד ולא במעל, ולא השלכתי דברם אחר גיוי ח״ו, כי בכל צרתם לנו צר מאוד מאוד, והיא צרת הציבור ממש כמארז״ל שאותו היום הי׳ קשה לישראל כיום שנעשה העגל שנעשית תורה כב׳ תורות חייו, וה׳ יאמר לצרתם די ויזכינו לראות בנחמות ציבור

בב״א.

אך להיות כי הוקשו לשאול במופלא ממני לחוות דעי למרחוק בדבר שלא שמעתי מפי רבותי נ״ע, כשנעשה מעשה רב ועצום במאוד מהנעשה עתה, דהיינו בשנת תקל״ב ק׳ בראד שהדפיסו הכרוז דמחנכם ועוד נוסף עליהם, דברים רבים קשים כגידים, ומדורות פתנים, שקרים וכיזובים גדולים ועצומים על כמה ניירות, ונשלחו הספרים בכל תפוצות הגולה, ממש לא יאומן כי יסופר גודל הבזיונות והיסורין שנעשו אז להצדיקים המפורסמים דוואלין, עד שלא יכלו לשבת בבתיהם ובאו כולם לחסות בצל כנפיו של רבעו הגדול המנוח זלה״ה בק׳ ראוונע, ולטכס עצה כדת

: ע״פ תהלים קיט, קלב. ו הבי שמ ט לאו פ ש מ כ

ר: ע״פ תהלים קיט, קל. ח דברי להאי ת פ

: ע״פ יהושע כב, כב. ל ע מ לא ב ד ו ר מ א ב ל

: ע״פ נחמי׳ ט, בו. י ו י . ג . א ל ו: ע״פ ישעי׳ מג, ט. ר ו צ ם לנ ת ר ל צ כ ב

: סוטה מז, ב. שבת יז, א. ל ״ ז ר א מ כ: ע״פ רש״י(מהמד״ר) בראשית מג, יד. י יאמר לצרתם ד

: מהתוכן נראה, שהם רצו לעשות נקמה במתנגדים בוילנא הלותמים ל ו א ש ו ל ש ק ו ה בהם, וע״ז השיב רבנו שמתוך מעשה תקל״ב יש ללמוד שלא זו הדרך.

: ע״פ חגיגה יג, א. י נ א ממ ל פ ו מ ב

: ע׳׳פ איוב לו, ג. ק ו ח ר מ י ל ע ת ד ו ו ח ל: ראה לעיל ת״א אגרת נא ״ובחורף תקל״ב, אחר הויכוח שהי׳ בשקלאב ז ו ו הכר ס י פ ד ה ש. וכתבו כן מווילנא לבראד . כתבו חכמי ק״ק שקלאב להודיע להגאון המנוח דווילנא . . והדפיסו שם קונטרס זמיר עריצים בקיץ הנ״ל. והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו כולם לק״ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ״ע לטכס עצה״.

ם: ע״פ שבת פז, א ועוד. י ד י ם כג קשי

: ע״פ איוב ג, יד. ם י ת פתנ ו ר ו ד מ ו

: ע״פ חבקוק א, ה. פר סו י י מן כ או א י ל

: ע״פ רות ב, יב. ו י פ נ ל כ ת בצ ו ס ח ל

: הרב המגיד ממזריטש. לה״ה ח ז ו נ מ ל ה ו ד ג ו ה נ רבי

: ע״פ אסתר א, טו. ת ו ש ע ה ל ת מ ד כ

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג כ א

מה לעשות. והיו אז דרכי• הרבה לעשות מעשה לסתור ולהפר מחשבותם, ולכתוב עליה• מדורות בכפלי כפליים בשפת אמת תכון לעד ולהדפיס ג׳׳כ ולשלחם ביעקב ועוד דרכים אחרים. אך רבעו הגדול זצללה׳׳ה לא בחר בהן לעשות שום מעשה לנגדם, רק כל כוחם של ישראל בפיהם, לזעוק לה׳ מפר מחשבות ערומים ולא תעשנה ידיהם תושיה. וכאשר פתר לנו כן הי׳, ונתקיים בהם עד ארגיעה לשון שקר ונעקרו הספרים הנ״ל מן העולם. ובנו נתקיים למען ענותך להטיבך באחריתך, והי׳ ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאור. כאשר עינינו ראו ולא זר, אשר אח״ז נתרבו לאלפים ורבבות אנ״ש בכל המרינות, בראותם הפלגות השקרים שמפליגים שכנגדינו עלינו, בהעצימם והרעישם כל העולם עלינו בךעש גדול וקול תרועה, ובזה הם מעוררים את הישנים בהבלי הזמן להקיץ משנתם ולראות האור כי טוב ולהבדיל בין האמת לשקר שאין לו רגלים, ושיקרא לא קאי. משא״כ אם לא היו סובלים אז ומקבלים היסורין באהבה והיו מעוררים מדנים ומחלוקות בודאי היו נדחים ח״ו אלפים ורבבות מלראות האמת בעבור הנצחונות, דהאי תיגרא דמי׳ לבידקא דמיא וכוי. וצדקה

עשה לנו אלקים למען עשה כיום הזה להחיות עם רב חיים אמיתיים.

: ע״פ ברכות טז, ב ובכ״מ. ר ו ת ס ה ל ש ע מ: ע״פ נוסח ועל הנסים, ם ת ו ב ש ח ר מ פ ה ל ו: ע״פ איוב יג, כו. ת ו ר ו ר ם מ ה י ל ב ע ו ת כ ל ו

: ע״פ משלי יב, יט. ד ע ן ל ו ת תכ מ ת א פ ש ב

: ע״פ ישעי׳ ט, ז. עקב ם בי ח ל ש ל ו

: ראה זוהר ח״א קעח, א. רש״י ומצו״ד ישעי׳ מא, יד. הם י שראל בפ ל י ם ש ח ו ל כ כ: ע״פ איוב ה, יב. ה י ש ו . ת ת . ו ב ש ח ר מ פ מ

: ע״פ בראשית מא, יג. ׳ ן הי ו כ ר לנ ת כאשר פ ו: ע״פ משלי יב, יט. ן שקר ה לשו ע י ג ר ד א ע

: ע״פ דברים ח, טז. ך ת י ר ח א . ב . ן ע מ ל

: ע״פ איוב ח, ז. ד א א מ ג ש . י . ׳ י ה ו

: ע״פ איוב יט, כז. ר א ז ל ו ראו ו נ י נ עי: ע״פ יחזקאל ג, יב־ג. ל ו ד ש ג ע ר ב: ע״ם שמואל א ד, ו. ה ע ו ר ל ת קו ו

: ע״פ לשון הרמב״ם בפ״ג מהל׳ תשובה ה״ד. ם ת נ ש . מ ם . י ר ר ו ע מ: ע״פ בראשית א, ד. ל י להבד ב ו ו י ט האור כ

: אותיות דר״ע בתחלתו. תקו״ז תי׳ כב(סו, א). ם י ל ו רג ן ל ר שאי ק ש: שבת קד, א. א קאי שיקרא ל

: ע״פ ברכות ה, א. ה ב ה א ן ב י ר סו ם הי י ל ב ק מ

: ע״פ סנהדרין ז, א. א דקא דמי ׳ לבי י א דמ ר ג י י ת א ה ד

: ע״פ בראשית נ, כ. ם רב . ע . ן ע מ ל

אדמו״ר הזקן כא

והנה כאז כן עתה הדבר מוטל עלינו חובה לשתוק ולסבול ולקבל היסורים באהבה, כי הם כמו חבלי לידה ממש, ומובטחני בה׳ גומר בעדינו שכאשר יפסקו החבלים וצירים בקרוב אי״ה יתילדו אלפים ורבבות ונלוו אל השם לשרתו ולברך בשמו במקהלות בקולי קולות מקרב איש ולב עמוק וכל עצמותי תאמרנה כו׳. ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ויקוים אמת מארץ תצמח. ותהי זאת נחמתכם ותקבלו שכר על הפרישה ומלה בסלע ומשתוקא בתרין, כי עת לעשות לה׳

וכוי.

וגם שלא לעורר שנאה בלב וליטור איבה ח״ו לאנשי עירכם, כי לכל העם בשגגה, שנתלין באילן גדול אשר סמוך ראשו ורובו על ג״ע שקרנים שגנבו לבבו ולבב ב״ד וכוי, וכאשר הארכתי במכתבי אשתקד. והנה כמים

: ע״פ תהלים קלח, ח. ו נ י ר בעד מ ו ׳ ג ה ב: ע״פ ישעי׳ נו, ו. ו ו אל השם לשרת נלו ו: ע״פ דברים י, ח. ו לברך בשמ ו ו לשרת

. : ע״פ תחלים סח, ם ת ו ל ה ק מ ו ב ך בשמ ר ב ל ו: כי החסידים היו מרימים קולם בתפלה. ראה גם אגה״ק פכ״ב ת ו ל ו י ק ל ת בקו ו ל ה ק מ ב (קלה, א) ״המתנדבים בעם לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתתזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה״. לעיל ח״א אגרת יא ״לאסוף אליו עשרה

. בקול חזק לייחד לאחד להרים קול אחד״. מתפללים בקול״. ושם אגרת פב ״אף גם בתפלה .: ע״פ תהלים סד, ז. ק ו מ ב ע ל ש ו ב אי ר ק מ

: ע״פ תהלים לה, י. וראה גם לקמן סי׳ הבא ס״ח. ה נ ר מ א י ת ת ו מ צ ל ע כ ול לב: ע״פ ישעי׳ סה, יז. . ע ה . נ ר כ ז לא ת ו

: תהלים פה, יב. ח מ צ ץ ת ר א ת מ מ א: ע״פ פסחים כב, ב ובכ״מ. ה ש י ר פ ל ה ר ע כ ו ש תקבל ו

: מגילה יח, א. ן א בתרי ק ו ת ש ע מ ל ס ה ב ל מ: ע״פ תהלים קיט, קכו. ׳ ת לה ו ש ע ת ל ע

: ע״פ במדבר טו, כו. ה ג ג ש ם ב ע ל ה כ י ל כ: ע״פ פסחים קיב, א. והכוונה לגר״א מווילנא. וראה• כעין זה גם ל ו ד לן ג ן באי י שנתל

לעיל ת״א אגרות לד. מא. ג״ע: גביית עדות.

ב״ד: בית־דין.: דלעיל ח״א לד. וראה בהערה דלעיל בתחלת האגרת. ד ק ת ש י א ב ת כ מ ב

: לפנים כן לב האדם לאדם(משלי כז,-יט). וראה עד״ז גם לעיל ח״א אגרות ם י נ פ ם ה י מ כ לז. מא.

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג כב א

• ו ל הפנים וכר כן יהפוך ה׳ לבב כל אנשי עירכם אליכם לטובה וישים ש בשעריכם בעגלא ובזמן קריב אכי״ר.

כ״ד או״נ ך״ש וטובתכם מלונ״ח

ה ״ ה ל ל שניא[ו]ו זלמן באמ״ו מר ברון ז

ו

[ח׳־י״א מ״ח תקנ״ט]

ק ס נ י מ לפי הנשמע בבירור הנה כבר עשו הפריוולענע ד

: נוסח הקדיש ובכ״מ. ב מן קרי בז א ו ל ג ע ב: אמן כן יהי רצון. ר י י אכ

: כה דברי אוהב נאמן דורש שלומכם וטובתכם מלב ונפש חפצה. ח ״ נ ו ל . מ ד . י כ

ו דברי העדות שלפנינו, שכתב רבינו בין הימים ח־יא מ״ח, נדפסו ב״כרם חב״ד״ גליון ד ע׳ 45, מתוך כתי״ק שנתגלה לאחרונה בארכיון הגנרל־פרוקורור שבפטרבורג. הנוסת הוגה

כאן עפ״י צילום כתי״ק שנדפס שם ע׳ 54 ואילך, ולקמן ע׳ קלג. עפ״י המסמכים שהתפרסמו שם נודע לנו שבח׳ מ״ח הביאו את רבינו למאסר בפטרבורג ובאותו יום התחילו לחקרו. שאלוהו 11 שאלות, על 9 מהם השיב בע״פ ועל שנים לא היה מסוגל להשיב כראוי בלי מתורגמן(שם ע׳ 42־43), הגנרל פרוקורור הודיע על בך לקיסר ובאותו יום התקבלה פקודת הקיסר לכתוב את דברי העדות בשפת היהודים (שם ע׳

.(44 בדברי העדות משיב על שתי השאלות הנ״ל, אך לא רק עליהן. בם״ה משיב כג תשובות (סעיפים ד־יא מסומנים גם בספרות 4־11). נראה ששאלוהו עוד שאלות רבות בע״פ, ועליהן השיב חלק בכתב (ראה מענה לשאלה טז ״לאשר נשאלתי מהשרים״) וחלק בע״פ (ראה בסוף

״ויתר הדברים אפרש בעל פה״). דברי העדות נמסרו לתרגום בי״ב מ״ח (שם ע׳ 61), וא״כ נכתבו דברי העדות בין

הימים חייא מ״ח. תמצית דברי רבנו האמורים בסי׳ שלפנינו מבוארים גם באג״ק אדמו״ר הצ״צ לעיל ח״א

אגרת ט. ונראה שהסי׳ שלפנינו הי׳ לעיני אדמו״ר הצ״צ. כדי להקל על המעיין, יורשמו כאן שתי השאלות הג״ל ותמצית התשובות:

השאלות: 3) ממידע שנתקבל הנך נחשב לעומד בראש כת יהודית חדשה שמקורה בעיירה קרלין, ומכונה ״סוחוד״ [חסידים]. ענה תשובה אמיתית לשאלה, מה ההבדל בין זה להלכה היהודית הרגילה? 5) במה חשיבות העיקרית [של הכת], ואיך מושכת אליה את הציבור

או היהודים האחרים? תמצית התשובות(אחרי ההקדמה כללית, שהחסידות אינה דת חדשה ח״ו):

א) עבודת ה׳ כולל תורה ותפלה.

אדמו״ד הזקן כג

שלערסטווע ונתברר שם איך שהכל ךונ א׳ ואין שום ךת חדשה ח״ו, אך

ב) חובת התפלה בכוונה. ג) לימוד כוונת התפלה.

ד) בדורות הקודמים האריכו בתפלה בכוונה. ה) רבנים שאינם הגונים קנו הרבנות מהשרים.

ו) הם השפילו מעלת התפלה והגביהו הלימוד בחריפות. ז) כשהתפשטה מלכות רוסיה לפולין נפלה ממשלת הרבנים הנ״ל.

ח) התעוררו להתפלל בכוונה ובתנועות. ט) המתפללים בכוונה הם מיעוט ונקראים חסידים.

י) בווילנא קוראים להם קרלינר ומוציאים עליהם דיבה מפני השנאה. יא) המנהג למנות מגיד הדורש בביהכ״נ.

יב) ככה אצלנו ניתוםפו רבנים ומגידים הדורשים דברי מוסר השייכים לתפלה וגדולת הבורא וטהרת הלב וכך הן דרשותיי.

יג) גם שאר האנשים חפצים יותר לשמוע דרשותיי, וכן מפשר אני בסכסוכים ברצונם ולא בתוקף ועוז.

יד) נתמניתי מגיד בלאזנע ערך ט״ו שנים ויותר ודרשותי הם כנ״ל ואינה דת חדשה ומחמת קנאה יחפו עלי דברים כוזבים.

טו) מנהגי נוסח התפלה וסידורים שעפ״י הקבלה. טז) התחלתי ללמוד קבלה אצל המגיד ממזריטש ואח״ב בינותי בספרים אבל הדרשות

הם רובא דרובא ע״ד הפשוט והנגלה. יז) תוכן ושמות ספרי הקבלה.

יח) מהאורחים הבאים איני מקבל מעות רק ממסחר של אשתי ומקופת הקהל עבור המגירות וקצת מעמד הנהוג.

יט) מבקשים נדבות מאורחים בעלי יכולת לשלם עבור מזונות השבת של האביונים הבאים.

כ) תמיכת יושבי אה״ק, השד״רים ומכתבי המלצה מרבני חו״ל. כא) גם אנכי לא מנעתי מלכתוב כתב בקשה לעורר רחמים אבל לא דרך גזירה.

בב) שליח א׳ מסבב בוואלין כו׳ שליח שני ברוסי׳ הלבנה כו׳ ויש שולחים דרך בראד ומה פשעי יותר מכל ישראל שנוהגים כר.

כג) הרב מוואלפא נהפך לבו לשנוא והרבנים אהרן ושלמה מקרלין לא הייתי אצלם מעולם.

חלק מההערות שבשוה״ג לקמן, נעתקו מכרם חב״ד שם.: השלטונות. ע נ ע ל ו ו י ר פ ה

: תקירה ודרישה. ע ו ו ט ס ד ע ל ש: גם לקמן בסי׳ הבא סעיף שמונה עשרה ״אשר יצא ע״ז פסק מפראווליעני׳ תברר שם נ ו

דמינסק, לפי הנשמע בבירור״. והיינו שבשנת תקנ״ד מינו קהל מינסק שלשה מאנשי הקהלה לטפל בסגירת המנין החסידי בעירם (*חסידים ומתנגדים״ ע׳ 192). נראה שלא הצליחו בזה, אמנם באגרת שלהם מיום כ״ו תשרי תקנ״ז (שם ע׳ 193) כותבים ״הי׳ לנו בעז״ה סייעתא דשמיא תוקף ועוז

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג כד א

ת צ למלאת רצון השרים יר״ה לידע שרש ותוכן הענין ההכרח להאריך ק ועמהם הסליחה ברוב חסדם וטובם.

ק ל ח א] מה שנקרא בלשון רוסי׳ דמדינתינו באהא מאליצא ענין זה נד תלמו אצלנו כלל היהודים לשני עניינים, ענין א׳ לימוד וקריאה בתנ״ך ום י מ ע פ ל ומדרשים ומפרשיהם, ובפוסקים המקצרים דיני התלמוד ו׳ מוסיפי׳ לבאר היטב כל דיני התלמוד, ועל זה יש אצלנו כמה מאות ספרי שמחברים בכל דור ודור, ולהגיע לתכלית לימוד זה צריך בינה יתירה. עניןוכל א י ב׳ היא התפלה שכל מי שיש לו מעט דעת ויודע ספר קצת הולה להתפלל כראוי ונכון בכוונת הלב, כי ענין ומהות התפלה רובה ככום, אי היא לקוטי מזמורים ופסוקים מתהילים של דוד המלך ושאר נבי וכולם הם שבחים של הבורא חי וקיים, ורוב גדולתו וממשלתו בריביא ב רבבות מלאכים ושמי השמים העליונים ומחיה את כולם וכל צך השמים לפניו משתחוים, וגם על הארץ ומתחת אין עוד מלבדו, וממליו מלכים ולו המלוכה. וגם זכרון חסדי הבורא שעשה עמנו שהוציאנמקא ממצרים, אשר על כן ראוי לנו לאהבה את ה׳ בכל לב ונפש ומאד מעו דליבא, וגם לירא את ה׳ ולקיים כל מצותיו אשר צונו בין בבחי׳ סור מרעות ובין בבחי׳ ועשה טוב, לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ולהי טוב לכל בכלל ובפרט לב טוב להמטיב עמנו בכל מכל כל ומגין עלינו בצל כנפיו הקיסר הרחמן ירייה ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ולא להיות כפויי טובה ח״ו. וזהו ג״כ כבוד הבורא שנקרא מלך מלכי המלכים, כי למשלה מ כמו שכבודו של מלך גדול יותר במה שהוא מלך על שרים יותר מ

מהייענעראל גובערנאטאר שלנו, וצווה לנו לכתוב על היהודים כטוב בעיני אלקים ואדם ע״פ הדת והדין, שלא יהי׳ עוד כזאת בישראל, שלא יהיו כשתי תורות״, ובהמשך לזה מחליטים שם

״שלא להניח אותם להתפלל במנין בפני עצמו בשום פעם אף במנחה ומעריב״. נראה שבעת כתיבת המכתב ההוא הכינו עצמם להגיש הדבר לבירור לפני שלטונות מינסק(ראה כרם חב״ד שם ע׳ 210־211), ואחר החקירה ודרישה ״נתברר שם שהכל דת א׳ ואין

שום דת חדשה ח״ו״. ובאם כנה השערה זו, א״כ היה הבירור הזה במשך השנים תקנ״ז־ח.. אמנם מלשון רבינו בסי׳ הבא נראה שהיה הפסק הזה קשור לאשר ״אנשי ק״ק םלוצק .

עשו רדיפות גדולות להחסידים דלאחאוויץ״. מסגנון הדברים ״לפי הנשמע בבירור״, כאן וגם בסימן הבא סעיף יח, נראה, שהחקירה

ודרישה שבמינםק לא היתה למראה עיני רבינו.ירום הודם. יר״ה:

: תפילה לאלקים, עבודת ה׳. צא י א מאל ה א ב: ירום הודו. ה ר״ י

אדמו״ר הזקן כה

שהוא מלך על הדיוטים, כך זהו כבוד הבורא להיות שנקרא מלך מלכי המלכים וכך מצווים אנו מפי חכמנו הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכר.

ב] התפלה בכוונה כנ״ל היא עזר וסעד לאדם לעמוד נגד יצרו הרע כל היום גם אחר התפלה לקיים כל מצות ה׳ בין סור מרע ועשה טוב כנ״ל, כי נשאר לו לזכרון במוחו ולבו כל היום. אך מי שאינו מתפלל בכוונה כנ״ל, אף שלומד כל היום הדינים בתלמוד ושאר ספרים, אפשר שיקיים מה שלומד ואפשר ויוכל להיות שלא יקיים מה שלומד, ויוכל להיות שיעבור לפעמי׳ על מצות ה׳. אך גם מי שאינו עובר כלום עכ״פ לא טוב הדבר שמתפלל לה׳ לנוכח ואומר ברוך אתה ה׳ ולבו מהרהר בעסקיו ומילי דעלמא, וכן בשאר התפלה, כי היא ארוכה מאד ובלשון שאין

רגילין בה כל היום לכן מהרהרי׳[?] מ״ז.

ג] הכוונה בתפלה כנ״ל צריכה לימוד מאיש חכם ונבון להבין ולהסביר לכל או״א כפי דעתו פי׳ התפלה וכוונתה וענין גדולת הבורא וחסדיו וענין האהבה, כי בתיבות התפלה מרומז הכל בקיצור גדול כדרך הנביאי׳ שדברו בקצרה ודיבור א׳ כולל וסובל פירושים הרבה כידוע למלומדים בתנ״ך, ולכן מוטל על היודעי׳ הנקראים בשם רבנים ללמד ולפרש ללא יודעים. וגם לומר להם דברי מוסר כדי לעורר ולהכניע לבם לה׳ ולבקש מחילה על עונותיהם בכוונת הלב, כי סיום התפלה שלנו כלל היהודים היא בקשת רחמי ה׳ על עונות, וגם על שאר צרכי בני אדם כמו רפואה ופרנסה. וכל ענייני׳ אלו כתובי׳ בתלמוד ג״כ ובמדרשים

ובמפרשיהם, רק שאין הכל בקיאי׳ בהם וצריך ללמוד מבקי ומבין.

ד] המנהג היה בכל ישראל מימי עולם להיות בכל עיר ועיר ב׳ בתים גדולים לתפלה בה״כ ובה״מ, בה״כ להמון עם הטרודים בעסקיהם כל היום ורובם אין יודעי ספר כלל, ואין יכלתם להתפלל בכוונה כנ״ל רק לומר תיבות התפלה ג״פ בכל יום, ובה״מ ליודעי ספר להתפלל שם בכוונת הלב באריכות איש כפי יכולת שכלו ולבו. והנה בספרים שכתבו חכמנו שלפני מאתיים שנה מהיום מפורש שם איך שאז היו מאריכי׳ בתפלת השחר בכל יום ויום ערך ב׳ שעות ויותר מחמת אריכות כוונה שבלב כנ״ל.

: אבות ג, ב. ת ו כ ל ה של מ מ ו ל ש ל ב ל פ ת י מ הו

מיז: מחשבות זרות. או״א: אחד ואחד.

בה״מ: בית הכנסת ובית המדרש. כ ו בה״: ראה כרם תב״ד שם הערה 12. ונראה עיקר הכוונה ה נ ם ש י י י מאת נ פ ל . ש ם . י ר פ ס ב

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג כו א

ן אח״כ עמדו אצלנו רבנים שאינם הגונים וקנו או שכרו ה] א הרבנות משר העיר בסך מסויים בכל עיר ועיר בכל מלכות פולין, כי המלך העלים עין, והשרי׳ בעד בצע כסף נתנו מכתב הנקרא קאנסעש להרב שבכל עיר להיות מושל על כל היהודים שבעירו בכל ענין הנוגע לדתם, וגם לדון בדבר שבממון בין איש לרעהו כפי דעתו אף שאינו בקי בדיני׳ כראוי, וגם בענין התפלה לא היה רשות להתחיל להתפלל עד שיבא הרב לבה״כ או לבה״מ אפי׳ עד חצי היום, ואנשי העיר היו מוכרחי׳ ליתן לו

ג״כ כתב רבנות עפ״י ציווי השר שלהם.

ו] הרבני׳ הנ״ל אשר עמדו עפ״י השר לא רצו להטריח עצמן להתפלל בכוונה כנ״ל, וכדי שלא יהיו מבוזים בעיני העם התחילו להשפיל מעלת התפלה ולהגביה מעלת הלימוד בתלמוד ללמוד גם בעת וזמן התפלה, והיו מתפללי׳ במרוצה בלי כוונה, ולומדי׳ מיד עם תלמידי׳ עומק התלמוד בחריפות כדי להראות חכמתם ולהגדיל שמם בארץ, ואחריהם נמשכו כל יודעי ספר המתפללי׳ בבה״מ להתפלל ג״כ במרוצה בלי כוונה כנ״ל, מחמת יראתם או חניפותם להרב, כי הוא היה השליט על העם, רק מקצת יחידי סגולה בכל דור היו מתפללי׳ באריכות בכוונה והיו נקראים בשם

חסידים מימי עולם.

ז] עד שהיה חסד ה׳ עלינו והעיר את רוח מלכות הקסרית רוסי׳ יר״ה למשול ולהתפשט בכל ארץ פולין, ובטרם שהומלך שם ממנה מלך האחרון שבהם התחילה לירד ממשלת הרבני׳ הנ״ל מעט מעט עד שכשנחלקה הארץ פולין נפלה ממשלת הרבני׳ הנ״ל לגמרי, בפרט ברוסי׳

לספר השלחן ערוך של מהר״י קארו חאו״ח רם״י צג: ״ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל כדי שיכוין לבו למקום ושעה אחת אחר התפלה״.

: ראה בזה גם בסימן הבא בתשובה לשאלה התשיעית. ר י ר הע ש ת מ ו נ ב ר ו ה ו או שכר נ ק ו וראה במועתק ב״כרם חב״ד״ שם ע׳ 134 ואילך. וראה גם שו״ע רבינו הל׳ נזקי גוף ונפש סי״ז.

: כתב הסכמה. ש ע ס נ א ק: במס׳ ברכות לב, ב(מקור הדין הנ״ל בשו״ע רם״י ם ל ו י ע מ י ם מ י ד י ס ם ח ש ם ב קראי ו נ י ה ו

צג): חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת.: יקטרינה הגדולה(וראה כרם חב״ד שם הערה 16). ׳ י ס ת רו י ר ס י ק ה

: בשנת 1764 פעלה הקיסרית להמלכתו י ר מ ג . ל ה . ק ל ח נ ש כ . ש ה . נ מ ם מ ך ש ל מ ו ה ש של םטניםלב אוגוסט פוניאטובםקי על פולין, בה בשעה קיבל הםיים הפולני את ההחלטה לפירוק ועד ארבע ארצות והקהלים היהודיים, ומאז החלה שקיעתם עד לביטולם הגמור עם

חלוקת פולין בשנת 1772.

אדמו״ר הזקן כז

לבנה שיצאה פקודה נוראה הנקרא אוקאז לבטל הרבני׳ הנ״ל לגמרי שלא יקנו עוד הרבנות מהשרים, ואזי נעשו כל העם חפשים ובני חורין במדינתינו רוסי׳, ויש רשות ויכולת לכל או״א לכל מי שירצה במדינתינו להאריך בתפלה כרצונו בין יחיד בין רבים בבה״מ או במקום אחר, ואין

מוחה במדינתינו.

ח] התעוררות זו שנתעוררה בינותינו מזמן קרוב כנ״ל להתפלל בכוונה, הנה בקצת עיירות היא מצויה ורגילה קצת גם בנערים פחותים מכ״ה שנים, כי הנערים סמוכים על שלחן אביהם ואין להם דאגה כלל, וגם עדיין הם עוסקי׳ בלימודם ורחוקי׳ ממילי דעלמא. אבל הזקנים מחמת גודל הטרדא בעסקי׳ ומילי דעלמא קשה להם להתפלל בכוונה כנ״ל, רק בשבת וי״ט או כשהם פנויים בחול. והנערים הנ״ל כשמתפללי׳ בכוונה הנה רתיחת הנערות גורמת להם לעשות תנועות משונות בלי כוונה בידיהם או ברגליהם, וגם בזקני׳ יקרה כן למקצתם לבד, וכמו למשל במילי דעלמא כשאדם מדבר מן הלב עושה תנועות בידיו או ברגליו כל א׳ לפי טבעו, כגון כשהוא בכעס וכן כשהוא בשמחה מטפח ביךיו, כך הוא הענין בתפלה בכוונה רק בסגנון אחר קצת. והנה מחמת תנועות הנ״ל אומרי׳ מקצת אנשים שונאינו ראו זה חךש הוא לא שערום אבותינו, אך באמת אינו חירוש כי כבר היה לעולמי׳ כשהיו מתפללי׳ בכוונה ככתוב (בנחמיה סי׳ ח׳) ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם למעלה מחמת כוונת הלב, וכן דוד המלך היה מפזז ומכרכר ופו׳. ואילו היתה דת חדשה היו כולם עושין תנועות שוות, והרי הרבה אין עושין

תנועות כלל.

ט] מודעת זאת בכל הדתות שבעולם שהוא דבר בלתי אפשר שיהיו

: פקודת־חוק. אוקאז״ט: ראה גם אגה״ק פ״א(קג, א): אך בשבתות וימים טובים שגם כל בעלי י ת ו ב ש ק ב ר

עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם.: ראה גם אגרת הקודמת ״במקהלות בקולי קולות מקרב איש ולב עמוק ת ו ע ו נ ת ת ו ש ע ל

וכל עצמותי תאמרנה״.: ראה גם לעיל ח״א אגרת טו. וראה בנסמן בכרם חב״ד שם ו נ אי נ ם שו ת אנשי צ ק ׳ מ מרי או

הערה 20.: ע״פ דברים לב, יז. ו נ ם אבותי ו ר ע א ש ל

: בתרגום לצרפתית נוסף כאן הציון לפס׳ ו. ׳ ׳ ח ה סי י מ ח נ ב: שם נוסף הציון לשמואל ב פרק ו, פס׳ ה יד טו. ר כ ר כ מ ז ו ז פ מ

ש ד ו ק - ת ז ר ג כח א

כ 1ל אעפ״ ל ל כ כ ל מ כ ת ב ד ת ה ר י מ כל בעלי הדת שויו בזהירות ש׳ מחמי1 י צ ^ ' י נ ב י ה י מ ש פ ו ח ש ע נ ר ש הפרטים, וגם אצלנו הוא כך, כי אך מעמל ת

י

י

\ י י כ א " פ ע א ה י נ י מ ל כ ל פ ת ה • יש שהיי יכיליו ל ד הרבה בני אש י ג ת ל ו י ם > י ל י ד ם ג י ד מ ו ל עצלות, כי באמת הוא טורח ועמל גדיל אף לת להתפלל י ש ע ם ל י ש י י ב ת ש מ ם ל ג וטורח הלימוד בתלמיד׳ יל כ ^ ו ע

ן מ צ י ע חי י המחשבות זרות שנופלים ממילא, ולכן כל המטי* ליו יורי3 י מ ה ' ל י ד כ א ע ט ו ע י מ בכוונה בין נערים בין זקני׳ הם מיעוטא ד׳ מתפללי י פ ' י י ס י ת י ו נ י ד ל מ כ ׳ ב י ד י ס ם ח ש ם ב ת י ההמון עם קיייל א

מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידיי הראשוני׳ שהיי בכוונה כנ״ל, הגם כי של עכשו אינם חסידי׳ גדולי׳ בראשוני'•

מ לה° ^° *V רוצים י ם כ ה י ר ח ם א י י] רק בווילנא לבדה והנגררי לפי

ו י י א מ צ ע ם ב ה י ש פ קארלינר ולא חסידים, מפני השנאה והקנאה לח י ן ך ש

נ י י א ה לטרוח בכוונת התפלה באריכות כראוי מחמת עצלות׳ מס י ך ר

ט י פ ב ״ י ׳ כבודס שיאמרו ההמון עליהם שהם עצלים בעבודה הש שאין י ל " נ ה כ נ ״ כ ׳ ב י ל ל פ ת מ ל ה ה ע ב י ׳ ד י א י צ ו לה• רב גדול, לכן הם מ״ ך,ס ו י ל י פ ה י נ ב ' ל י ס ו י ב גדולים, כאשר ידוע לכל אחינו בני ישראל של T ולא ב ק ם מ ב י לרב° י

׳ י כ י ל י מ הנערי• גונבים מעות מאביהם ו. ' י נ י ק מלהזכיר. וכן שאר דבריה• הם שקר עפ״י השמועה מכת ש

עפ׳׳י הראיה. ולפי שיודעין בעצמן שטענותיהם שקר לכן מחפיו ע< ל

ע ת בטענה אחרת לומר שהיא דת חדשה חייו הס מלהזכיר. וכל m נע ע לכל שר״0 ב ו ד י שם מזמן קרוב ע״י ריב ומצה בין הראשים, כ

ד אתני׳ י ל ש ם ב ך ה י ע י ה ש נ ב א ן א ך נ ל י ן ם ב ה ג נ ה ם ן ל ן י ע מ י מחלוקת מנ שמתייראים לגלות דעתם מפני אימת הראשים המושלים על כל א

העיר ביד חזקה ותקיפות שנטלו לעצמן במלכות פולין כידוע•ם י נ ש יא] מנהג פשוט בכל ארץ פולין וליטא ורוסי׳ מימות עולם ו

, ן ז מ ת ה כ ר ח ב ס י פ נ ל בל־ ע״ ב בבל ״

, י ג ל ה 23• ״ ר ע פ ה ד ש ם חב״ ר כ ז ב מ ס נ ה ב א . קארלינר: ר כינו להם .ז מ ק י Q ל ם ' ג ״ Y ' 0 ס 9 ד ש ״ ב ם ח ר ב ת ^ ו נ י ש ל מ ל ה ב ע י ש ה מ ז שאץ הנערים מנכים: ב

' ג ד א ר ״• ו י נ ז ר בלו ש ך א ו ר ן ב ן ב מ ל ו ז ת ו א ם ל כ ר ו ד ש ע . ו י . פ ס ל כ ת כ לו א ז , ג י י בנ. ג ה י נ ע א מ ב ׳ ה י , ס ג , ב ח ת י ו נ ע מ

ל ש " m ל ז ' ' י א 1 י 6 2 ' ע ב 2 ו ה 4 ר ? ה ז ב מ ם נ ס כ ד ש ״ כ מ ח ר ה כ א שהם בעלי מחלוקת׳• יז ג נ ת מ ל ה ם ש י ד י ג מ ן ה בי ם ו י ד י ג מ ם ל י נ ב ן ר י ק ב ו ל י ח ל ה . הנקרא מגיד: ע . ג ה נ מ

. ת ט ד ג א א ״ ל ח י ע צ ל ״ צ ר ה ״ ״ק אדמו ה אג א ם ר י ד י ס ח ה

אדמו״ר הזקן כט

קדמוניות שממנים בכל עיר ועיר איש א׳ הנקרא מגיד שיגיד וידרוש בבה״כ לההמון דברי תורה ומעט מוסר ויראת שמים בכל שבת או לסירוגין, ובלשונכם נקרא קאזאנייע, ועכשיו נתמעטו קצת מחמת צוק העתים, ואעפ״כ בהרבה מקומות יש עדיין מגידים. והנה אין כל המגידים שויו רק יש בהם מדרגות הרבה, כי מי שדורש היטב מאד מאד ממני׳ אותו בעיר גדולה, ומי שאינו יכול לדרוש בטוב כל כך ממני׳ אותו בעיר קטנה, כי אין סגנון הדרשות של מגיד זה דומה לסגנון דרשות של מגיד אחר. ואף שכולם מלקטי׳ דבריהם מתוך הספרים המצויים ביד הכל, אך אעפ״כ אין כל השכליים שוין ולא כל לשון הרחבת הביאור לההמון שוה בכל אדם, רק איש איש כפי שכלו וכפי לשונו. ולפי הנשמע גם אצלכם כך

הוא.

יב] והנה ככה הוא ממש אצלנו עכשיו שנתרבו קצת הרוצים להתפלל בכוונה כנ״ל, וצריכים לשמוע דברי מוסר הרבה השייכי׳ לתפלה ומעניו גדולת הבורא וחסדיו כנ״ל ולכן ניתוספו עכשיו מגידים אחרים ונקראים בפי שונאינו בשם רבני׳ חדשים, אף שבאמת אין מחדשים דברים חדשים ח׳׳ו, רק מה שבוררי׳ ומלקטי׳ ומביני׳ מהספרים כמו מגידי׳ הישנים, אך אעפ״כ נראים בעיניהם כחדשים נגד שאר מגידים של הקהל, מחמת שהם אינם דורשים כלל מענין טהרת הלב בתפלה בכוונה. והנה רבני׳ ומגידי׳ אלו הנראים בעיניהם כחדשים יש בהם ג״כ מדרגות רבות, כל א׳ כפי שכלו ובינתו בספרים להוציא מתוכם דברי מוסר השייכי׳ לתפלה ועניו גדולת הבורא וענין האהבה ויראת ה׳ ופי׳ התפלה בהרחבת הביאור בכמה אופני׳ המבוארי׳ בספרי׳ קדמוני׳, ואין שום רב דומה לרב שני, וכמו שאר המגידי׳ של הקהל ממש. ואף שאינני מכיר היטב רוב הרבני׳ וכמעט כולם הנראי׳ כחדשי׳ הנ״ל שבאוקריינא ואלין ושאר מדינות, ולא שמעתי דרשותיהם, אעפ״כ כמדומה לי שכך הוא העניו של דרשותיהם על טהרת הלב לה׳ ולבריות כדרשותיי, רק שהסגנון של הדרשות שלנו וגם הנהגות שלנו ברבנות אין דומין זה לזה כלל רק כל

א׳ מתנהג כפי שכלו ורצונו.

יג] וגם הרבה מהאנשים שאין רוצים להאריך בתפלה או שאין להםי אעפ״כ הם חפצים יותר לשמוע ממני מלשמוע משאר מגידי הקהל א נ פ

הנ״ל, כי דבריהם נכללו בכלל דבריי וביתר שאת בהשכלה והבנה אשר

קאזאנייע: דרשה.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג ל א

בינותי בספרי׳ קדמוני׳ רבים, ולפעמים גם מעט מספרי קבלה מה שאפשרם ה להבין ולהסביר למי שלמד בספרי קבלה. וגם הרבה אנשים שיש לק עניינים וסכסוכים בדבר שבממון ואינם רוצים לילך במשפטים רלא סומכים על יושר לבבי עפ״י פשר דבר לפשר ביניהם בכי טוב ברצון ום ה בשום תוקף ועוז, כי אין לי שום תקיפות רק לאלופי קה״ג שיש ל תקיפות הקיסר יר״ה גם עלי בענייני הדת אם היו מוצאי׳ בי דבר שלאק׳ • הנ י כהוגן ח״ו. ואחר שאני עושה פשר ביניהם מניחים בידי ח״י חלקניהם בלאנקעטין לכתוב עליהם ועקסלין בידיעת הצדדי׳ לזמן המוגבל בי ומאמיני׳ הכל לי, וגם למי שצריך להחזיר לו ח״י חלק או ועקסל שלו• מאמין לי, כי הוחזקתי לנאמן וישר בעיני כל המדינה רוסי׳ לבנה, גסר בעיני כל העמים והשרים כידוע ומפורסם שם. ואני מבקש חסד הקי הרחמן יר״ה לעשות שם במדינת רוסי׳ לבנה עלי דרישה וחקירה הנקרא

שלעדסטווע.

ת צ ק יד] והנה מחמת כל הנ״ל נפלה עלי קנאה ושנאת חנם בלב מת• אנשים קנאים, ויחפו עלי דברים כוזבים רבים ועצומים אשר שקרו• ידוע לכל מדינת רוסי׳ לבנה, ובפרט בלאזנע וויטעפסק אשר נתגדלתי ש מיום הולדי עד היום הזה, כי נולדתי בלאזנע והייתי שם עד שהייתי בן ט״ו או ט״ז שנה, ונשאתי אשה בויטעפסק והייתי שם ערך י״ז שנים, ואח״כ הייתי בהראדאק כשתי שניי, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט״ו שני׳ ויותר, וכולם יעידו ויגידו צדקי וטוב לבבי עם ה׳ ועם בני אדם, ואין בפים רמיה ח״ו. ולא ידעתי מה פשעי מה חטאתי כי הובאתי פה במשמר, א

: קהל גובערםקי(ועד הקהל של הפלך). עד שנת תקנ״ז היה ועד הקהל של הפלך ג ״ ה ק במוהילוב ואח״כ הועבר לוויטבסק. ראה לעיל ח״א אגרת י משנת תקמ״ז ״קהל גובערםקי דק״ק מאהליב״, גם בכרוז הגר״א מי״א תשרי תקנ״ז(״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 187) ״קהל גובערםקי. מקהל גובערניע הנ״ל״. ק״ק מאהילאוו״, אבל באגרת נב משנת תקס״ה ״ובבואם מוויטעבסק .

וראה גם במקורות והערות שם ע׳ תכב.: חתימם ידם על נייר חלק, שאחר מתן פסקיהדין יוכל רבינו ן י ל ס ק ע . ו ם . י ק ל י ח י ח לחזק את פסק-הדין ע״י שיכתוב בעצמו ועקסל(שטר חוב) על הבלאנק הזה ולמסרו לבעל־דין

שכנגדו. ראה גם לקמן אגרת ט.: היינו משנת תקמ״ג, שאז נתמנה למגיד הקהל ר ת ו י ׳ ו י ך ט״ו שנ ר ע ע נ ז א ל י ב ו אנ עכשי ו כדלקמן. דבר זה תואם למ״ש כ״ק בנו אדמו״ר האמצעי אודות כ״ק אביו, בכמה אגרות(ראה תולדות חב״ד בארה״ק ע׳ 25) ״באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה״, ״אשר נטע בתוכם. אשר נטע בתומנו זה שלושים זה שלשים שנה מאור תורתו אמת״, ״באור תורה ועבודה .

שנה״ וכיו״ב, היינו משנת תקמ״ג עד להסתלקותו בשנת תקע״ג.: ע״פ בראשית לא, לו. י ת א ט ה ח י מ ע ש ה פ מ

אדמו״ר הזקן לא

על הדרשות שלי הנה גם אני אין לי שום נחת רוח מהנוסעי׳ אלי כי אין נותני׳ לי אפי׳ פ״א בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות שכך חובה עלינו עפ״י דתינו שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע, שלכן ממנים מגידים בכל עיר כנ״ל, וגם אני נתמניתי למגיד הקהל מכבר כנ״ל. ואם הקיסר הרחמן יר׳׳ה חושש אולי היא דת חדשה ח״ו, יצוה נא חסדו וטובו הגדול לעשות דרישה וחקירה מיהודי׳ רבים חכמי׳ תבוני׳ ששמעו דרשותיי, ובראשם אלופי קה״ג שנתמנו על כל ענייני דת יהודית ברשיון הקיסר יר״ה, וכולם יעידו שכל דרשותיי רק על טהרת הלב לה׳ ולבריות וסור מרע ועשה טוב ושמירת מצות ה׳ שבתורתינו, אשר עליהם כבר ניתן לנו רשות והרמנא ללמדן ולקיימן

בחסד הקיסר הרחמן יר״ה.

טו] וגם כוונת התפלה היא ממצות ה׳ שבמקרא ושבתלמוד, והרי אנו מתפלליו הנוסח שמתפללין כל ישראל וזהו עיקר התפלה אצלנו, רק שעפ״י הקבלה לפעמי׳ אנו מוסיפי׳ תיבות ומזמורי׳ ופסוקים מתהלים, ואין זו דת חדשה כי בהרבה מדינות אומרי׳ כן כל ישראל הדרים שם, כי ההוספה אינה עיקר התפלה ולכן יש בה מנהגים רבים בכל מדינה ובכל עיר, ואפי׳ בעיר א׳ נוהגי׳ לומר בבה״מ כמה מזמורי תהלים שאין אומרי׳ אותן בבה״כ שבאותה העיר, כמו מזמור ל׳ 30 ופ״ו 86 וכן פ׳ קטרת ועוד כמה דברים ידועי׳ ליהודי׳ הרבה. ומה לי להאריך ולהטריח השרים יר״ה למעלה מעלה, הלא הנה כבר נדפסו סידורי׳ אלו עפ״י הקבלה באמשטרדם ב״פ בהסכמת הגאוני׳ הרבני׳ דאשכנז והאלאנד, ובזאלקווא

פ״א: פרוטה אחת.: ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ה׳׳ת: מ״ע של תורה על כל חכם וחכם ד מ ל ב ל י י ו ח מ מישראל ללמד את כל התלמידים אעפ״י שאינן יוצאי יריבו, שנאמר ושננתם לבניך וגו׳ וקבלו

חכמים בנים אלו תלמידיך.: ע״פ תהלים מב, ט. ו ד ס א ח ה נ צו י

: ראה לעיל ח״א אגרת טו ובהנםמן בהערות שם. אג״ק אדמו״ר ד ו מ ל ת ב ש א ו ר ק מ ב ש שליט״א חי״ב אגרת ד׳רכה.

: בכרם חב״ד שם הערות 37־39 א ג פ״ ר ו ב מ ע ל ב פ ו א ב״ ו ו ק אל ז . ב פ . ״ ם ב ד ר ט ש מ א ב פירש: הכוונה כנראה לסידור ״שער השמים״ לבעל השל״ה שנדפס באמשטרדם תק״ב, ולסידור ״משנת תםידים״ שנדפס שם בשנת תקכ״ד. ובזאלקווא ב״פ, בשנת תק״ד נדפס שם הסידור ״משנת חסידים״, ובשנת תקמ״א סידור האר״י, ובלעמבורג פ״א, הוא סידור האר״י שתיקן ר׳

. ונדפס שם בשנת תקמ״ח. אשר מרגליות . ואף שלא ידענו ברור באיזה סידור שע״פ הקבלה מדובר כאן, מ״מ סברתו בקשר שלושת הסידורים הראשונים נראית דחוקה ביותר, שהרי לקמן בסי׳ הבא (במענה לטענה

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג לב א

ו ר י ת ה ב״פ ובלעמבורג פ״א בהסכמת הרבנים דמדינות הקיסר רומי שא ו להרפיסם ולהתפלל בהם. אך הוספה זו אינה עיקר אצלנו, דהעיקר הב כוונת הלב ךרחמנא ליבא בעי, והוא יסוך כל תכלית האךם להיות לו ל

טוב ובר לבב.

טז] חכמת הקבלה נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור ודור, כי יש בנו בכל דור מקובלים מחברים ספרים בקבלה ומדפיסים, והכות ו מ כ ח מצויים ביד כל ישראל וגם אצלי, רק כי מודעת זאת שאף שכל ה׳ כתובות בספרים אעפ״כ צריך האדם בתחלת לימודו ללמוד אצל רב א׳ ואח״כ יוכל ללמוד בעצמו מהספרים, וכך היה אצלי שבהיותי בן עשריטש רי ז שנה בערך במשך זמן שהייתי בויטעפסק נסעתי משם למע והתחלתי שם ללמור קבלה אצל הרב מ׳ בער זללה״ה שכבר הלך לעולמום י ד ב כ נ יותר מכ״ה שנה, ומאז אני לומד בעצמי מספרים רבים וי ממקובלים ראשוני׳ ואחתני׳ כפי שכלי ובינתי, אך סגנון הדרשות שאנ׳ אומר לעם רובא דרובא הם ע״ד הפשוט והנגלה כדי שיבינו כל השומעית מ כ ח באר היטב, רק לפעמי׳ ךרך מקרה אני אומר איזה דבר קל מה ל ב הקבלה מה שאפשר להבין ולהסביר למי שלמד קצת בספרי ק׳ ת ה המצויים ביד הכל, והיינו מה שמגיע מזה איזה תועלת לאהבה אף ולירא אותו ולשמור מצותיו ולהתפלל בכוונה מעומקא דליבא. והנה א שאינני יודע אם יש איזו נפקותא להודיע זה להשרים יר״ה, אך ההכרח אלי לומר האמת כאשר הוא ולהשיב לאשר נשאלתי מהשרים ממי קבלתי

התשיעית) כותב רבינו ״זה כבר למעלה מארבעים שנה מאז שנדפסו באמשטרדם בהסכמת. בערים זאלקווא ולעמבערג, גם כן בהסכמת הרבנים דשם״, . ואח״כ . הרבנים המקומיים . והיינו שבאמ״ד נדפסו בסמיכות לפני שנת תקכ״א ובזאלקווא נדפסו אח״כ. ולפי סברתו, נדפסו באמ״ד בשנים תק״ב; תקכ״ד, ובזאלקווא(הראשון) בתק״ד. ובאמת נדפסה ההוצאה הראשונה של סידור השל״ה באמ״ד תע״ז, יותר משמונים שנה לפני המאסר. גם רוב ההסכמות שם הם

מרבני קראקא לובלין ופוזנן, וכאן טתב שההסכמות הם מרבני אשכנז והאלאנד. ועדיין צ״ע.. בהסכמת הרבנים דמדינות הקיסר רומי: בשער הסידור מפורש שנדפס ״תחת ממשלת .. יוזפיס השני יר״ה״, והכוונה לקיסר אוסטריה שנתשב לממשיך ״הקיסרות קיסר רומישר .

הרומית הקדושה של האומה הגרמנית״. רחמנא לבא בעי: סנהדרין קו, ב וברש״י.

ובר לבב: ע״פ תהלים כד, ד. יותר מניה שנה: הסתלקותו של הרב המגיד ממזריטש היתה בי״ט כסלו תקל״ג.

ע׳ד: על דרך. לאשר נשאלתי מהשרים: מכאן, שנשאל ע״י השרים עוד שאלות שלא נרשמו(ראה הערה

בתחלת הסימן).

אדמו״ר הזקן לג

דרשות״, ע״כ באתי להודיע שעיקר כל דרשותיי הוא מאשר בינותי בספרי׳, כי אף המעט מחכמת הקבלה שאני אומר דרך מקרה ג״כ כתוב בספרי קבלה שנדפסו, רק שתחלת לימודי בספרי קבלה שנדפסו היה אצל

הרב הנ״ל.

יז] חכמת הקבלה שהתחלתי ללמוד אצל הרב הנ״ל ואח״כ אני לומד מהספרים הנה היא ידיעת עשר ספירות ושמותיהן ואיך הקב״ה מנהיג ומחיה בהן עולמות עליוני׳ ותחתוני׳, והספרי׳ השייכי׳ ללימוד זה הם ס׳ שערי אורה ופרדס רמוני׳ ושפע טל ועץ חיים וכל הנלוה ושייך אליהם אשר נלאיתי נשוא בזכרוני פרטיהם, לבד ס׳ הזוהר המפורסם הקדמון לכל ספרי המקובלים. אך יש עוד דבר שטועין מקצת בני אדם לקרוא בשם קבלה, והוא להשביע מלאכים קדושי׳ או אינן קדושי׳ לעשות איזה אות, הנה אני לא ראיתי שום ספר על זה ולא שום אדם שעשה זה, רק שמעתי כן שהיו עושין כן בדורו׳ הראשוני׳, וגם הרב הנ״ל לא ידע מזה

מאומה, וגם אין בידיעה זו תועלת כלל לעבודת ה׳.

יח] כל האנשי׳ הנוסעי׳ אלי לשמוע דרשה שאני דורש בבה״כ או בבה״מ בשבתות כמה פעמים בשנה, באשר שנתמניתי למגיד הקהל בלאזנע זה ט״ו שנים ויותר כנ״ל, הנה מיד אחר השבת מוכרחי׳ ליסע לבתיהם כל האנשים שמעיר אחרת, כי אינני מניחם ליכנס אלי לחדרי בשום אופן. רק האנשים שיש להם איזה ענין גדול כגון לפשר ביניהם על סכסוכי׳ רבים שא״א להם לבא לידי גמר נכון בלעדי כנ״ל, או איזו שאלה חמורה באיסור והיתר וגיטין וקידושי׳ ושאר דברי׳ חמורי׳ ששואלין ממני מעיר אחרת לפי שלמדתי ספרים הרבה יותר משאר מגידים ורבנים. וכל הנכנסין אלי ג״כ אינני מקבל מהם שום מעות ולא שום חפצים בעולם, רק אפשר שהאנשים שאני מפשר ביניהם כשבאים לבתיהם שולחי׳ איזה סך שרוצים בלי שום בקשה מהם. ועיקר פרנסתי מקופעצסטווע שאני

שערי אורה: מאת ר׳ יוסף ג׳יקאטיליא.

פרדס רמוני׳: מאת ר׳ משה קודובירו. שפע טל: מאת ר׳ שבתי שעפטיל הלוי הורוויץ.

עץ חיים: מאת ר׳ חיים ויטאל. נלאתי נשוא: ע״פ ישעי׳ א, יד.

לא ראיתי שום ספר על זה: ראה גם בסי׳ הבא במענה לטענה הא׳. אינני מניחם ליכנס אלי: השווה ל׳תקנות דלאזניא׳(משנת תקנ״ה), לעיל ח״א ע׳ סט

סעיף [ח]• קופעצסטווע: מסחר, תגרות.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג לד א

משלם גילדע בסורעז ואשתי סוחרת בכל מיני תבואה בשוק שבעיר וגם משאר מקומות וגם יש לה בית בשוק ומחזקת שם שיינקער מוכר יי״ש ושכר ושאר משקי׳ ומלח ושבולת שועל וש״ד, ויש לנו מזה הכנסה כמה רובל לשבוע כפי אשר יתן ה׳, וגם יש לי הכנסה קבועה מקופת הקהל דלאזניע ג״כ כמה רובל לשבוע כנהוג בכל עיירות ישראל לפרנס המגיד שלהם והמורה להם איסור והיתר, וכל הנ״ל מספיק לי על הוצאות קבועות כי לאזנע היא עיר קטנה והכל בזול שם ובהמות וחלב הרבה, ולכן אני דר שם ולא בעיר גדולה, וגם במלבושים איני חפץ מלבושי כבוד בטבעי כאשר נראה בעליל ממלבושיי שאני לבוש פה. אך אעפ״כ לפעמים שולחים לי גם משאר עיירות לצורך הוצאות המתחדשות לפעמי׳ או שאין ריוח רב לפעמים במשא ומתן של אשתי, אך לא מקופת הקהל רק איזה יחידי׳ מתנדבים יחד ושולחי׳ לי נדבתם כרצונם בלי שום בקשתי מהם, כי כך הוא הדת והמנהג בכל ישראל לפרנס את הלומד בספרי׳ יום ולילה ואפי׳ אם אינו אומר דרשה. אך הנערים הסמוכי׳ על שלחן אביהם או חותניהם אין שולחים לעולם בגניבה ח״ו אפי׳ פ״א. כי באמת אילו הייתי חפץ מעות היו נותני׳ לי סך רב בלעדי הנערים, רק ה׳ יודע וכל יודעי ומכירי מנעורי יעידו עלי שאין חפצי ומגמתי לקבץ מעות ח״ו רק מה שמוכרח לחיי האדם ולא מותרות כלל וכלל, וההכרחי יש לי בלעדי הנערים. ועוד זאת אני מודיע לכל, שכל מי שיאמר שבנו או חתנו גנב ממנו ושלח לי, או אשה שתאמר שבעלה גנב ממנה ושלח לי, הרי עלי

גילדע: מס, ואולי מם לאיגוד םוחרים. וראה גם במענות שנתן בע״פ(כרם חב״ד שם ע׳ 42 מענה 2): פרנסתו באה לו מאשתו הסוחרת בלחם ושאר מצרכים, הוא הבר בגילדת הסוחרים מדריגה שלישית, ומפריש אחוז מהונו. בבעלותו בית מזיגה בביתו, וההתחלה מכסף

שנאסף מיהודים אחרים לפי ההלכה היהודית. בסורעז: בפלך ויטבסק, צפונית ללאזני. שיינקער: מוזג(בבית ממכר למשקאות).

וש״ד: ושאר דברים. לשבוע: מלה זו מחוקה בתצלום כתה״י, ונוספה (בכרם חב״ד שם) ע״פ התרגום לצרפתית. בהקדמה לס׳ ׳שארית ישראל׳, קלוזש תרפ״ד, מספר ר׳ ישראל יפה בשם ״זקן אחד מעיר הזאת״ - לאזני - כי משכורתו של רבינו היתה רובל ומחצה לשבוע, בנוסף ל״קמח דגן

כמה שיצטרך בכל שבוע ושבוע״. אין שולחים לעולם בגניבה: ראה לעיל במענה י, ובנםמן בשוה״ג שם.

פ״א: פרוטה אחת. ולא מותרות: ראה בנסמן ב״כרם חב״ד״ שם הע׳ 57.

אדמו״ר הזקן לה

לשלם להם בכפלי כפליים על נאמנותם שיאמרו בהין צדק לפני ב״ך כנהוג בין היהודים, כי יודע אני שאני נקי מה׳ ומישראל.

יט] האביונים הבאים לפעמי׳ לשמוע דרשה בשבת ואין להם במה לפרוע בעד מזונו׳ השבת אזי מבקשים נדבות קטנות מאורחים בעלי

יכולת לפרוע בעד מזונות השבת, ואחר השבת הולכי׳ מיד לבתיהם כנ״ל.

כ] בארץ ישראל יש ד׳ קהלות גדולות מיהודי׳, ירושלים וטברי׳ וצפת וחברון, לבד כפרים קטני׳, והם מלוקטים מכל הארצות, ואין להם שום עסק ומלאכה ומשא ומתן רק מתפללי׳ ולומדי׳, ואין להם שום פרנסה שם רק מה ששולחי׳ שלוחיהם לכל הארצות לבקש נדבות מכל איש נדיב לב ליתן להם כפי נדבת לבו, ויש להם כתב שליחות כתוב וחתום בח״י המפורסמים שבא״י אשר חתימותיהן ניכרות בארצות שבאו משם לא״י, כך הוא המנהג מעולם וכך הוא הדת שלנו לפרנס ולכלכל עניי א׳׳י שיתפללו שם בעך כל ישראל. והשלוחי׳ הנ״ל בצאתם מא״י מתפרדים לארצות, יש נוסעי׳ לאשכנז והאלאנד שיפרנסו העניים שבאו מאשכנז והאלאנד, כי גם העשירים נעשו שם עניים מחמת חסרון פרנסה, והמותר נותני׳ לשאר עניים שמשאר ארצות. ויש נוסעי׳ לפולניא שמקדם. והנה בכל המקומות שמגיעים שם השלוחי׳ הם מראים את הכתב שלהם להרב והגדול שבעיר והרב כותב לו עוד כתב בקשה הנק׳ מליצה לעורר רחמנות גדולה בלב כל נדיבי עמנו על עניי א״י ולהגדיל המצוה הזו בעיני כל ההמון, להיות כי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם מתפללי׳ ומשתחוים נכח א״י דוקא שהוא שער השמים. והנה בספרים הרבה

ב״ד: בית דין. נקי מה׳ ומישראל: ע״פ במדבר לב, כב.

אוי מבקשיםנדבות: ראה לעיל ת״א אגרת לו(אלול תקנ״ח, זמן קצר לפני כתיבת המענות שלפנינו) ״להוצאות הג״ק [הגארקיך] כי רבה היא בשנים אלו אשר מתחדשים תמיד אנ״ש חדשים לבקרים הולכי רגלים דלים ואביונים נקיים אשר ההכרח ליתן להם גם צידה לדרך

מלבד מזון ומחיה בשערינו״. בארץ ישראל: עתה בא להשיב על המלשינות שאוסף כספים ושולח לחו״ל ״להיות עזר למהפכה שבארץ צרפת״(ברם חב״ד ע׳ 29). את המענה שלפנינו ניסה להפריך אביגדור

במלשינותו השניה, ורבינו משיב על דבריו בסי׳ הבא, מענה לטענה השביעית. ואין להם שום נוסק: ראה ״תולדות חב״ד בארה״ק״ פ״מ, שעיקר כוונת רבותינו ביסוד

הכולל הוא לתמיכת היושבים באהלה של תורה שאין להם שום עסק. בחיי: בחתימת יד.

לפולניא שמקדם: היינו פולין שלפני סיפוחה לרוסיה.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג לו א

האריכו במעלת א״י ובשבח המחזיקי׳ ומפרנסים את יושביה, וכל רב כותב כפי שכלו ובינתו בספרים וכפי צחות לשונו, ומוסר הכתב להשליח לסבב בעיירות הסרות למשמעת הרב הזה, וכשמגיע השליח למדינה אחרת שיש שם רב אחר מפורסם שם, נוטל שם עוד כתב אחר מהרב

ההוא ומסבב גם עמו עד זמן שובו לדרכו לשוב לביתו לא׳יי.

כא] והנה כל הנ״ל ראיתי בעיני אצל שליח א׳ מא״י שחזר לא״י דרך מדינתינו, מכתבים רבים מהרבני׳ דאשכנז והאלאנד ושאר ארצות כמו בערלין ופ״פ דמיין והמבורג, וגם מרבני המדינות דפולין גדול וקטן שמקדם ושאר מדינות, וכך הוא מפורסם בכל מדינתינו רוסי׳ לבנה, לכן גם אנכי לא מנעתי מלכתוב לפעמים כתב בקשה לשליח א״י המסבב במדינתינו וסביב לה לעורר רחמים וחן וחסד על אחינו יושבי א״י בלב רחמני׳ נדיבי עמנו, ולא דרך גזרה לגזור עליהם ח״ו, כי אין בידי שום תוקף ועוז כנ״ל, רק בתפלה ותחנוני׳ השומע ישמע והחדל יחדל, רק להודיע כי כן מצווה עלינו עפ״י דתינו ושלא לפרוש מן הכלל, ובפרט שאנשי מדינתינו רוסי׳ לבנה וסביב לה יש להם קרובים רבים משאר בשרם בא״י שנסעו לשם הרבה מרוסי׳ לבנה בעוד שהיתה פולין, וגם אחרי כן נסעו מגבול בישינקוויץ ולהלאה כשהיה פולין, ולפי דתינו הקרוב קרוב הוא חיוב גדול לפרנסו כמ״ש בישעי׳ ומבשרך לא תתעלם ח״ו, ובתורת משה כתוב כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וכו׳ פתוח תפתח את ידך וכו׳. וכבר מפורסם בינותינו אשר גבר עלינו חסד הקיסר הרחמן יר״ה ונתן לנו רשות להחזיק דתינו כמקדם בלי שום רפיון, ועל חסדו

הגדול מובטחים כל היהודים בחיזוק ושמירת הדת בכל עוז.

: ופרנקפורט שעל נהר מיין. ן י פ״פ דמי ו: פולין גדול היא צפון מערב מלכות פולין, שחלקה סופח ם ד ק מ ן ש ט ק ל ו ו ד ן ג לי דפו

לרוסיה: פולין קטן היא דרום מערב מלכות פולין, לימים גליציה, שסופחה לאוסטריה.: ע״פ נוסח ברכת המזון. ד ס ח ן ו ח ם ו י מ ח ר

: היינו אחרי החלוקה הראשונה של פוליו בשנת 1772, כאשר ן י ל ו ה פ י ה ש . כ . ן י כ ר ח א הערים פולוצק ויטבסק מוהילוב סופחו לרוסיה, ולפני החלוקה השניה בשנת 1793, כאשר גם

הערים מינסק פינסק סופתו לרוסיה. בתקופה זו היתה בישינקוויץ קרוב לגבול.: שו״ע יו״ד סרנ״א ס״ג. ו ס נ ר פ ל ל ו ד ב ג ו י ח

: נח, ז. ׳ י בישע

: דברים טו, דת. ה ש ת מ ר ו ת ב ו: ע׳׳פ תהלים קיז, ב. ד ס ו ח נ י גבר על

אדמו״ר הזקן לז

כב] והנה המנהג הוא מקדם וגם עתה לבוא ב׳ שלוחי׳ מא״י למדינות אלו שהיו פולין מקדם, דהיינו שליח א׳ מסבב בוואלין ואוקריינא וסביבותיהם, ושליח שני מסבב ברוסי׳ לבנה ומקצת ליטא הסמוכה לה, אך בשאר מדינות ליטא כולן כמו סלוצק פינסק מינסק סלאנים ושאר עיירות גדולות וקטנות מסבב שם שליח א׳ משליח א״י אשר בוואלין ומקבץ נדבותיהם ומביא אליו לבראד. וגם אנשי וילנא שולחי׳ נדבותיהם לא״י כשאר כל ישראל, רק שאיני יודע אם מוסרי׳ ליד שליח השליח שמא״י הנ״ל או שולחין בעצמן לשליח א״י או שולחיו לבראד ומשם לסטאמבול ע״י סוחרי׳. ואיך שיהי׳ עכ״פ איני יודע מה פשעי מה חטאתי יותר מכל ישראל אשר נהגו כך מימות עולם, וגם עתה נוהגי׳ כך ברוב בטחונם על רוב חסדי הקיסר הרחמן יר״ה. ואם על חשש גניבת הנערי׳ מאביהם או חותניהם, הנה הגם שאין הדבר נוגע אלי לבדי דוקא, מאחר שיש להשליח כתבים הרבה בלעדי, וגם מה פשעתי בזה הלא לא בקשתי מהם לגנוב ח״ו, אך אעפ״כ עלי לשלם בכפליים לכל אשר יאמר בהין צדק כנ״ל, מפני שידוע לי ולכל מדינתינו שאינו כן. אך אם אעפ״כ הוא נגד רצון הקיסר יר״ה בודאי חלילה חלילה לי להרים ידי לכתוב מליצה אפי׳ אות א׳ מהיום והלאה, ועל העבר גודל בטחוני ברוב

חסדי הקיסר הרחמן יר״ה כי עמו הסליחה.

כג] אותו האיש מעיר וואלפע ידוע ומפורסם לכל שרצה להיות רב

. בוואלין ואוקראיינא.. ברוסי׳ לבנה: נוהג זה התחיל בעיקר בשנת תקנ״ו, ב׳ שלוחים. כדלעיל ח״א אגרת לה וב״תולדות חב״ד בארה׳׳ק״ ע׳ יד. אבל כבר בשנים הקודמות נהגו

לפעמים כך, כמצויין ב״כרם חב״ד״ שם הערה 68. מסבב שם שליח אי: לא נראה לי שהכוונה לציר נאמן הגבאי הכללי ר׳ יעקב מסמוליץ, שהרי הוא גבה בעיקר(לא בעיירות ליטא, כ״א) בעיירות רוסיה הלבנה. גם לא היה כותב עליו רבנו שהוא שליח שני של השליה מא״י לוואלין. אלא הכוונה לאהד השד״רים שהיו בוחרים

מפעם לפעם(ראה ״תולדות חב״ד בארה״ק״ ע׳ יג). ומביא אליו לבראד: היה שם מרכז ארצישראלי(ראה בהנסמן ב״כרם חב״ד״ שם הערה 70), אבל כאן כותב רק, ששם היה מוסר השליה השני את המעות לידי השליח מא״י, שהיה חוזר לא״י דרך ברודי. משלות המעות לא״י דרך ברודי נזכרת באגרות רבות, אלא שבד״כ היה נוסע מברודי לא״י דרך סטמבול, כנזכר כאן, וכאשר התגברה מלחמת רוסיהיתורכיה ולא יכלו השלוחים מרוסיה לנסוע דרך תורכיה, היה נוסע מברודי לא״י דרך טריעסט (ראה ״תולדות

חב״ד בארה״ק״ ע׳ יד). חשש גניבת הנערי׳: הנזכרת במלשינות, וכבר הזכיר זאת לעיל במענות י: יח.

כי עמו הסליחה: ע״פ תהלים קל, ד. האיש מעיר וואלפע: אודותיו ב״כרם חב״ד״ שם ע׳ 129.-

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג לח א

גדול במאד שיסעו מכל העיירות לשמוע דרשותיו ויתנו לו מעות הרבה, באמרו שהוא דורש טוב יותר מחבירו בן עירו מ׳ שלמה, וגם היה מסבב בכמה מקומות ודרש הרבה ובקש ממון הרבה, ולפי שלא קבלו אותו לרב ולא נתנו לו מעות כרצונו נהפך לבו לשנוא ונסע לוילנא בחניפות וחלקלקות אולי יתנו לו שם מעות, ולא נתנו לו גם שם כרצונו, ונסע משם

בפחי נפש זה זמן רב מאד ולא נסע עוד לשם.

מ׳ אהרן הלך לעולמו זה יותר מכ״ה שנים, ומ׳ שלמה ג״כ נפטר זה זמן רב, ואיני יודע למה מזכירים אותם לי, כי לא הייתי אצלם מעולם.

ויתר הדברים אפרש בעל פה,

נא׳ זלמן בן ברוך

תפלה קצרה ובקשה שטוחה ופרושה לפי השרי׳ יר״ה למעלה מעלה, להתנהג עמי במדת החסד והרחמים לצוות להמעתיק ללשון רוסי׳ שקודם שיעתיק על לבן יושלח אלי השחור לקרות לפני תחלה, כי במעט שינוי

לשון ישתנה הענין ח״ו, נא ונא.

בן עירן מ׳ שלמה: הכוונה לאדמו״ר ר׳ שלמה מקארלין, ששם גר גם הוואלפער הנ״ל. נהפך לבו לשנוא: ע״פ תהלים קה, כה.

מ׳ אהרן: הכוונה לאדמו״ר ר׳ אהרן מקארלין, שנסתלק בי״ט בניסן תקל״ב. זה זמן רב: בכ״ב בתמוז תקנ״ב.

למה מוכירים אותם לי: גם בחקירות של החסידים שנאסרו אז, שאלו אצל כל אחד, מה יודעים על שני האדמר׳רים מקארלין(ראה ״כרם תב״ד״ שם ע׳ 65).

השחור: טיוטא, שבלשון רוסיא נקראת ״טשערנאוויק״ מלשון ״שחור״.

אדמו״ר הזקן לט

ז

[י״א־כ״א כסלו תקס״א]

על הראשונה:

ז התשובות המועתקות כאן, תורגמו מרוםית (לבד מהשתים האחרונות שנשתמרו במקורן העברי ונדפסו לעיל ח״א אגרת מג) ונדפסו ב״כרם חב״ד״ גליון ד׳ ע׳ 88, מתוך תיק

המאסר והגאולה שנתגלה לאחרונה, בארכיון הגנרל־פרוקורור שבפטרבורג. בכתב המלשינות ובמכתבו אל הקיסר כותב אביגדור(כרם חב״ד שם ע׳ X82 שאת שתי הטענות הראשונות אמר ברוסית ורבינו השיב עליהם ברוסית (ע״י מתורגמן). אמנם כיון שהשרים לא הבינו את השפה שלהם, לכן ציווה הקיסר שיכתוב המלשין את טענותיו בלה״ק ורבינו השיב עליהם בכתב ואת״כ מסרו השרים את הטענות והתשובות לשני יהודים מתרגמים

שהעתיקום לרוסית, עבור השרים והקיסר. לפועל נשתמרו בתיק, בכתב המקורי בלה״ק, רק הטענות 2־19 של המלשין והתשובות 19-18 של רבינו - בכת״י סופר, עם חתי״ק לאישור (צילום לקמן ע׳ קמ). 17 התשובות

הראשונות תורגמו חזרה מהטופס הרוסי ללה״ק, כאמור לעיל. להבנת התשובות, יועתקו הטענות בהערות שבשוה״ג.

עוד לפני י״ט הטענות דלהלן הגיש אביגדור לקיסר כתב־מסירה ארוך ובו גם מקבילות לחלק מי״ט טענותיו. בחלק מהתשובות של רבינו נראה שבא לתרץ גם קושיות שלא נתפרשו בי״ט הסעיפים אלא בכתב־מסירה זה. ב״כרם חב״ד״ שם העיר על כך בשוה״ג במקומות

המתאימים. חלק מההערות הבאות לפנינו נעתקו משם, בנוסח הרוסי של התשובות, נםמנו כמה מזמורי תהלים לפי החלוקה המקובלת בתרגומי תנ״ך שביד אוה״ע, השונה מהמקובל בידינו כיום, וזהו פשר החילופים שהוכנסו

במקומות אלו(ונעתקו לכאן מ״כרם חב״ד״ שם).- עפ״י המסמכים שנמצאים בתיק המאסר (ראה ״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 271) נשלח רבינו מרוסיה הלבנה לפטרבורג בתשיעי לנובמבר 1800 (ד׳ כסלו תקס״א). בי16 לנובמבר (יא כסלו) הודיע הגנרל פרוקורור שרבינו הגיע לפטרבורג(כרם חב״ד שם ע׳ 106). בו ביום היתה החקירה הראשונה בע״פ של רבינו(שם ע׳ 81), באמצעות המתורגמן מחסידי רבינו, שנחקר. אביגדור בן חיים את העדות״(שם ע׳ 81) שעליה . ן ת ביום הקודם (שם ע׳ 79). ״אחרי זה נ

משיב רבינו כאן. ב־26 לנובמבר(כ״א כסלו) דיווח הגנרל פרוקורור אל הקיסר על סעיפי המלשינות ועל התשובות של רבעו ואז התקבלה פקודת הקיסר להעביר את הנושא אל הסינט ולהמציא לו את השאלות והתשובות הכתובות עברית יחד עם תרגומן(שם ע׳ 106. ״חסידים ומתנגדים״ ע׳

278). וא״כ נכתבו התשובות בין הימים יאיכא כסלו תקס״א. על הראשונה: בספר של כת הקרלינים - או חסידים - שנתחבר ע״י ראשי המורים ישראל בעלשנטי [־בעל־שםיטוב] ובער ממזריץ׳, כתוב, שהאדם צריך להיות תמיד בשמחה, לא רק בזמן התפילה אלא בכל עת. וזה מנגד לדת ישראל, היות ושיטה זו מבטאת כאילו כבר בא המשית [ובהערה, כנראה להבהרת המושג ״בעל שם״] שלפי הקבלה היה יכול להביא אליו את

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג מ א

ן לא כך בדיוק נאמר באותו ספר בענין השמחה, ובן־חיים לא הבי זאת כלל. מה שנאמר שם בענין זה הוא רק כי העוסק בעבודת ה׳ יתפללוחד בשמחה ובטוב לבב, ככתוב במקומות רבים בכתבי הקודש ובמי בספר דברים בתורת משה ששם [בפ׳ כ״ח פס׳ מ״ז] נאמר ״תחת אשר לאת וחדו עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב״. ויש תפילות מיה ט מ שבאמירתן צריך להיות לבו דואג ומצטער, כגון בק״ש שעל ה ובתיקון חצות. ובאשר לכל אדם עליו לא נאמר רבר, ותפילתו היא לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום, ככתוב בספר קהלת אשר לשלמה ״עת לבכות ועת לשחוק״. ובאם תבוא עליו צרה גדולה אעפ״כ עליו

לקבלה בלב חזק ובשמחה.

אותו ר׳ ישראל בעל־שם־טוב לא חיבר ספרים וגם לא השאירם אחריו, לפיכך מעשי המלאכים והשדים אינם ידועים לי. יש אמנ קונטרס קטן בשם ״צוואת הבעל־שם־טוב״ [״צוואת הריב״ש״] שחובר ע״י אדם שהיה נוכח בשעת פטירתו, אבל אי אפשר להסתמך עליו מאחר ונתחבר בשפה העברית, ואילו הבעל־שם־טוב דיבר בשפה היהודית־

גרמנית.

ואם הרב הראשי יטיל ספיקות במה שכתוב באותו קונטרס, הוא — בן־ברוך — מתחייב לבארם, להסביר את כוונת הבעל־שם־טוב ומהי טעותו של הכותב — וזאת אע״פ שקרא בו רק פעם. על ר׳ בער ממזריץ׳ יש לומר כי גם הוא לא חיבר ךבר בעצמו, אך יש ספר המיוחס אליו, והוא

ליקוט דברי מוסר [ששמעו ממנו].

המלאכים ואת השטן ע״י קריאה בשמם, ולאלץ אותם לפעול. בגלל זה אנשים שהיו להם צרכים מיוחדים או חולים מצאו אצלו מפלט.

[הציטוט הוא מצוואת הריב״ש אות קי(במהדורת קה״ת, וכן לקמן) ״לעבוד את השם. ולא יאות לצער על עבודת ה׳ האיך לעבוד, רק תמיד יהיה בשמתה״. ביראה ובשמחה .

ובאות קלז ״ויהיה תמיד בשמתה״. ובאות טו ״להרתיק [א״ע] מעצבות, ויהיה לבו שמח בה׳״]. ובתיקון חצות: בטקסט הרוסי נאמר כאן ״תפילת הלילה״, אך כוונת רבינו היא בוודאי

כמ״ש בפנים [ראה אגה״ת פ״ז ופ״י]. במפר קהלת: ג, ד.

לקבלה בלב חזק ובשמחה: ראה תניא פכ״ו. אגה״ת פי״א ופי״ב. אינם ידועים לי: ראה גם סי׳ הקודם במענה יח.

. בשפה היהודית־גרמנית: השוה אגה״ק סי׳ כה. ע-י אדם . בן ברוך: הכוונה לרבינו.

מתחייב לבארם: ראה בנסמן ב״כרם חב״ד״ שם הערה 4. ספר המיוחם אליו: מגיד דבריו ליעקב - לקוטי אמרים.

אדמו״ר הזקן מא

על השניה:

התפילות לה׳ נחלקות לשני סוגים, האחד לפאר ולהלל את שמו, השני לבקשת צרכי האדם, ועליהן ניתן להוסיף גם את התשובה [בקשת סליחה]. התפילות מהסוג הראשון נאמרות בשמחה, ואילו התפילות מהסוג השני נאמרות במרירות הלב ובבכיה. בספר שהביא בן־חיים בעדותו הראשונה כתובות המלים דלהלן: ״הבכיה היא רעה מאד, שהאדם צריך לעבוד את ה׳ בשמחה, רק אם הבכיה היא מחמת שמחה

אז טובה היא מאד״.

על השלישית והרביעית:

הרי מפורש נאמר בספר ,חובת הלבבות׳, הנפוץ בישראל מזה למעלה משש־מאות שנה, ששאלו לאחד מהולכי המדבריות אם אין הוא ירא מן

על השניה: באותו ספר כתוב שאסור לבכות בשעת התפילה, אבל אדרבא, לפי דת ישראל הבכיה בתפילה נתשבת כמעשה הטוב ביותר, כי בכתבי הקודש של היהודים נאמר כי שערי השמים שדרכם עוברות התפילות אל הקב״ה ננעלים, אבל השערים שדרכם מגיעות

התפילות שבדמעות - נפתחים. [ב״צוואת הריב״ש״ אות מה ״הבכיה היא רעה מאד, שהאדם צריך לעבוד(את ה׳ דוקא) בשמחה. רק אם הבכיה היא מתמת שמחה (ודביקות השי״ת) אז טובה היא מאד״. ובאות קז ״התפלה שהיא בשמחה גדולה, בודאי היא יותר (חשוב ו)מקובל לפניו יתברך יותר מהתפלה

בעצבות בבכיה״. על השלישית והרביעית: באותו ספר של הקארלינר כתוב איך שאיו לאדם לירא משום גברא, הגם שמתרחיש שאיזה איש או היה יעשה לאדם איזה היזק, זהו הכל מהשי״ת הנמצא באותו הנברא ועושה העונש בעד מפעליו, וזהו מתנגד לדת ישראל מחמת שמטעם זה לא

יגיע שום עונש לעוברי עבירה, אם הבורא הי׳ הי׳ [!] נמצא בו ועושה ההיזק ההוא. באותו הספר עצמו יש אזהרה לאדם שלא לירא א״ע מפני ב״א או איזה נברא אתר, ושלא לשבח ושלא לחנוף לשום אדם רק להש״י. וזה נגד אמונתינו ותורתינו, כי בתורתינו הק׳ רואים

אנחנו שאבותינו אברהם יצחק ויעקב משה רבינו ודוד המע״ה יראו א״ע מפני ב״א. [ב״צוואת הריב״ש״ אות פז ״אם רואה דבר הזה שיש לו פחד ממנו, יאמר מה יש [לי] לירא מפני דבר זה, הלא הוא אדם כמותי, ומכש״כ לפני בהמה וחיה, אלא שהוא יתברך הנורא מתלבש בדבר זה, כמה יש לו לירא ממנו בעצמו״. ובאות קכ ״אם ירא מעכו״ם או מחרב, יאמר בלבו מה יש [לי] לירא מאדם כמוני, אלא בוודאי הוא ית׳ הבורא מלובש בזה האדם וכמה יש לי. וכן אם שומע אחד מדבר והוא מתפלל, יאמר למה הביאו ה׳ הלום לדבר . ׳ ת לירא ממנו י בתוך תפלתי, הלא כל זה בהשגחה פרטית, אך הדיבור הוא השכינה, ושרתה השכינה בפיו של

זה האדם כדי שאחזק א״ע לעבודה״]. על הטענות האלו משיב רבעו בארוכה, בתוכן האמור כאן, גם באגה״ק סי׳ כה.

חובת הלבבות: שער אהבת ה׳ פרק ו.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג מב א

האריה במדבר, והשיב ״אני בוש מהאלקים שיראני ירא זולתו״ — ולכן לא יאה לו לבן־חיים להתלונן רק על הספר הנ״ל [צוואת הריב״ש] לבדו.

אבל לשם מענה טוב יותר לשאלותיו נאלץ אני לבקש את הדבר הבא:

האמת היא, כי רבה לשעבר של פינסק שינה את משמעותם של דברי הספר הנ״ל ופירשם בצורה מסולפת כפי העולה על רוחו, וזאת מתוך שנאתו לנו וכדי לרדוף אותנו. לביאור כוונתם האמיתית של דברי הספר יש לעבור ולבאר סעיף אחר סעיף, להקדים הקדמות שונות מספרי הקדמונים, ובצורה זו להשיב גם על שאלה זו הנזכרת אף היא בספרים הישנים. לשם כך מבקש אני מכבוד אדונינו הקיסר יר״ה ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ובהכנעה מתחנן אני למחילת כבודו הרחמן על שאני מעז להטרידו בציטוט כה נרחב מספרי הקבלה הקדמונים, שלאמיתו של דבר הם דברי פילוסופיה — אף כי הכל ידוע לו — בהיותי משוכנע ומתנחם

ברצונו הטוב של הוד מלכותו. ונחלק את הדבר לחמשה חלקים:

א] שיטתם המוטעית של הפילוסופים הקדמונים הסבורים כדעת אלו הנזכרים בדברי הנביא יחזקאל [פרק ח׳ פס׳ י״ב] והטוענים כי ״עזב ה׳ את הארץ״, דהיינו שהנהגת עולמנו זה אינה תלויה בהשגחתו הפרטיתא של הבורא ית׳ על כל אחד ואחד, כי מאחר והוא נשגב מן הכל גנאי הו לו להשפיל עצמו ולהתעסק בעניינים הפרטיים שבעולם השפל. אך כבר הוכח כי הנהגת העוה״ז אינה נשלטת ע״י הכוכבים והמזלות, ועל אחת כמה וכמה שאין שום דבר בדרך מקרה או בדרך הטבע ומנהגו של עולם. ואין צורך להרבות בהוכחות כדי להראות שדיעה זו בטעות יסודה ואינה אלא דמיונות שווא ושקר, שהרי העולם אינו יכול להתקיים אפילו רגע

לחמשה חלקים: א) הוכחה להשגח״פ שמהווה העולם מחדש בכל רגע: שזה מבאר רבינו באגה״ק פכ״ה קלח, ביקלט, א ובשהיחוה״א פ״ב. ב) ספירות משתלשלים באבי״ע כמו אור השמש המתפשט בארץ: שזה מבאר רבינו באגה״ק פכ״ה קלט, א־קמ, א ובשהיחוה״א פ״ג־ו. ג) מצד בחירה חפשית יכול האדם להטות שכלו לעשות רע וגם אז לא נסתלקה מנפשו הארת חכ׳ ית׳; שזה מבאר רבינו באגה״ק פכ״ה קמ, א־קמא, ב. ד) הכוונה בצוואת הריב״ש שבשעה שרואה חי׳ לא ישאר רק ביראה הגשמית אלא ימלא לבו ביראת ה׳ שהוא מתיה עתה גם החיית טרף: שזה מבאר רבינו באגה״ק פכ״ה קלח, ב. ה) כך הוא ביראה מהלםטים אבל יראת המלך היא יראה קדושה ומצוה: שזה מבואר בארוכה ע״י אדמו״ר האמצעי בקונ׳ בד קודש(לעיל ח״א סי׳ כז) ״מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו״ר זצ״ל נ״ע לפני הקיסר פאוויל, בבוא

המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו״. להתקיים אפילו רגע אחד ללא השגחתו: על הקשר בין השגח״פ ובין התהוות בכל רגע

ראה אג״ק אדמו״ר שליט״א ח״א ע׳ קעדיה•

אדמו״ר הזקן מג

אחד ללא השגחתו של הבורא המחיה את כל ברואי העולם בכלל, ואת האדם בפרט. ואילו היה הקב״ה מסלק את השגחתו והשפעתו אפילו לרגע אחד ח״ו, היה העולם חוזר לאין ואפס ממש כמו שהיה קודם הבריאה. דבר זה מבואר ברבים מספרי ישראל, וסבורני שגם בספרי עמים אחרים.

ב] וכדי להפריך את דעתם המוטעית של אלו הטוענים שלא יוכל להיות כדבר הזה, שהבורא העליון הגבוה מעל גבוה ישגיח בהשגחה פרטית על כל היצורים השפלים שבעוה״ז, מבאר אני את הדברים הבאים. יסודה של תורת הקבלה הוא שיש להבין את ענין הקשרים וההשפעה של הספירות הקדושות כפי שהן נקראות בלשון־הקודש [וברוסית יש לכנותן מאירות או זוהרות], והיינו כמו ע״ד משל שגוף כדור השמש הוא בשמים ואילו אורה מתפשט ומאיר למטה על פני כל הארץ, ומביאה ברכה בכנפיה לכל שוכני תבל. והראשונה המשותפת [הכללית?] שבספירות נקראת ״חכמה״ בלשון־הקודש, שהיא התפשטות האין־סוף. וספירה זו (אף כי חכמתו אינה כחכמתנו ואין ערך ודמיון ביניהם כלל, ואפילו שכלם של המלאכים העליונים אין לו שום דמיון לחכמתו של האין־סוףן ולית מחשבה תפיסא ביה כלל להבין את הנקרא סתימו דכל סתימי מהותו, גם לא מחשבתם ושכלם של העליונים) מאירה למטה למדור המלאכים ומשפעת להם חכמה, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה, לכל אחד ואחד כפי מדריגתו בין רב למעט, והכל לפי רצון העליון. (אך עצם האור בא בהתגלות אל עולם המלאכים). ותחילת הגילוי הוא בעולם הנקרא ״אצילות״ בלשון־הקודש, בהעלם הגדול הנקי ״חכמה דאצילות״, ומשם משתלשלת ויורדת למשכן השרפים ומאירה ומשפעת להם חכמה, ומדור זה נקרא בפי המקובלים ״ספירת חכמה דבריאה״, אשר שם מאיר אורו של הבורא, ובאופן גלוי יותר מאשר בעולם הנקרא ״אצילות״ ששם

ההארה היא בהעלם וכמעט כמו בהיותה כלולה באין־סוף.

וישנו מדור המלאכים שהם במדריגה נמוכה יותר, ומקום משכנם נקרא ״עולם היצירה״, שבו מאירה ״ספירת חכמה דבריאה״ הנ״ל, והארה זו נקראת ״חכמה דיצירה״. וכל אלו הן הארות מחכמתו של האין־סוף המאירה שם ביתר גילוי מאשר ב״עולם הבריאה״. ועל דרך זה מאירה

. זוהרות: כי ספירה היא מלשון ספירות ובהירות(ראה לקו״ת ויקרא לה, ב וברוסית . ובס׳ הליקוטים - דא״ח הצ״צ - מערכת ספירות עמ׳ תקמז ואילך).

. כלל: לשון הפתח אליהו(ת״ז יז, א). . ו מ סתי

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג מד א

החכמה משם למקום משכן המלאכים שבמדריגה פחותה עוד יותר ששמו ״עשיה״, ושם נקראת הארה זו ״חכמה דעשיה״ וממנה מקבלים את אור חכמתם השמש והירח וכל צבא השמים, אשר גם בהם יש נפש ושכל. וגםחכמה כל בני האדם שעל פני האדמה מקבלים את חכמתם מהארת ״ דעשיה״ הנ״ל, שהיא מקבלת את הארת החכמה מהספירות הנ״ל ומספירת חכמה דיצירה הנזכרת שאליה משתלשלת הארת הבורא —

ומאירה בגילוי רב כל כך, עד שגם שכל האדם מקבל ממנה.

חכמתו ג] מחשבות האדם נמשכות ללא הפסק מרצון האדם וי שבנפשו, ולכן אם חפצו ורצונו ללכת בדרכיו הקדושות של הקב״ה אז חושב הוא מחשבות קדושות, ואם הוא הולך בדרך לא טוב ח״ו, הרי היות והאדם הוא בעל שכל נמצא שבבחירתו החופשית הוליד משכלו זה מחשבות רעות. כי כך ברא האלקים את האדם בעוה״ז שיהיה בעל בחירה חופשית להטות את שכלו שניתן לו מה׳ לאן שירצה, לטוב או לרע במידהי שווה — שהרי אלמלא היתה להאדם בחירה חופשית לא היה מהראו שיהיו השכר והעונש. ומכך יוצא שגם בשעה שיחליט האדם לעשות רעהתה לא תסתלק מנפשו הארת ״ספירת חכמה דעשיה״, כי אילו הי מסתלקת הארה זו ממנו לא היה נמצא בו אפילו קורטוב של חכמה, אבל• האדם יכול להטות את חכמתו אל הרע ולהוליד ממנה מחשבות ומעשי אשר לא טובים המה. אך האיךסוף, אע״פ ששונא הוא את הרע בתכלית השנאה, בכל זאת רוצה הוא שתהיה לאדם בחירה חופשית ולכן משפיע לו חכמה גם באותה שעה ממש, וכל זאת כדי שהאדם יתגבר על מחשבותיו הרעות ויהפך אותן לטוב ויקבל שכר על מעשהו זה. ואם ינהג

בדרך ההפוכה ייענש על כך בהתאם לשכלו והשגתו של אותו אדם.

ד] ועתה נבוא לבאר את דברי הקונטרס הנ״ל הגלויים לכל מעיןת מ א המושלל מפניות, ובכך תתורץ קושייתו של בן־חיים על נכונהן ב מוכיחה דרכם הקדושה של אלו שבהבדלם מכל הבלי העולם מקדישים הם לה׳ את כל כוונתם ומגמתם כל משך ימי חייהם, וגם כל מעשיהם מתייחדים לאותה מטרה. וע״ד משל, שלא ליהנות מתענוגות העולם — אפילו מדברים הכרחיים כגון אכילה ושתיה, כדי להטות את מחשבתו ולבו מהנאות גשמיות, ורק לקיים את דברי דוד המלך([בתהלים] מזמור ל״ז פ׳(ג׳) [ד׳]) ״והתענג על ה׳״, אשר יש לבחור את התענוג והאהבה לה׳

גם בהם יש נפש ושכל: כמ״ש ברמב״ם פ״ג מהל׳ יסודי התורה ה״ט.

אדמו׳יו הזקן מה

מכל תענוגות האדם, וכמו שאברהם אבינו בחר להקריב לה׳ את בנו יחידו.

וזהו האמור בקונטרס הנ״ל בענייני זניחת הבלי העוה״ז או ביראת בשר ודם, שעדיף להיות בדביקות עם הבורא, כגון אם נזדמן לו לפגוש בחיית טרף או באדם הדומה לחיה(כפי שאבאר בהמשך בסעיף ה), אזי אם נפלו עליו אימה ופחד באותה שעה הרי שאין זה מהראוי לדבוק באותה יראה גשמית, אלא להזכיר לעצמו בו ברגע את ה׳ אלקיו, שהרי הוא מחייה את כולם וגם את חיות הטרף והאנשים הרעים הדומים להם, ולכן עליו להתיירא רק מהבורא. וכמו שאמר שלמה החכם באדם (בס׳ קהלת פ׳ ג׳ פס׳ י״ד)״והאלקים עשה שיראו מלפניו״, וגם הנביא ישעיה אומר (בפ׳ מ״ה פס׳ ז׳): ״ובורא רע״ — שהכל נברא מהאלקים — כדי

שיתייראו ממנו.

ואפשר שזה הדבוק בה׳ לא תאחזנו החרדה מפני חיות טרף, וכפיחובת הלבבות׳, אך כוונת הספר [צוואת הריב״ש] , שגם הובא לעיל מס׳ הנ״ל אינה אלא לכך שאל לו לאדם להשאר רק ביראה הגשמית בשעה שמתנפלים עליו, אלא יש לו למלא את נפשו ביראת ה׳. ומאחר וקשה לאדם לברוח או להתגונן מפני חיית טרף או אדם הדומה לחיה, לפיכך אסור מדינא דגמרא לסמוך על הנס וחייב אדם לשמור את עצמו מכל דבר של סכנה. ואין להחליט ללא יסוד ״שאם ה׳ לא ירצה הרי שלא תטרפנו חיית הטרף״ — שאין אלו אלא דברי שגעון, מפני שאע״פ שהבורא נותן כח באותו בעל־חי העלול להזיק, אולם בה בשעה משפיע הוא חכמה לאדם כדי שיוכל להגן על עצמו, ובכך הוא רצונו של הבורא — וזהו גם

טעם הדבר למה שה׳ מפיל על האדם חרדה מפני אותה חיית טרף.

ה] ובכך נקל להבין את כוונת הקונטרס הנ״ל שבדף י״ב נחשבות כאחת החרדה מפני חיית טרף והחרדה מפני עובדי אלילים, ומורה שיש לו לחשוב ״מה יש לירא מפני דבר זה, הלא הוא אדם כמותי״, ועם זאת מניח שאם יפגוש בלסטים מזוין או בן בליעל בדומה לזה, שזה מוכיח על

הפחד האוחז בו.

ובאשר ליראת המלך, הרי אין זו יראה מהסוג הזה ואינה דומה לה כלל ח״ו! יראה זו קדושה היא ונכללת בין שאר מצוות ה׳. וכדברי

מדינא דגמרא: פסחים סד, ב.

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג מו א

התלמוד [כתובות יז, א] מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמרא ה ת בתורת משה [דברים פ׳ י״ז פס׳ ט״ו] ״שום תשים עליך מלך״ — ש אימתו עליך. ועוד נאמר במשלי שלמה [פ׳ כ״ט פס׳ ד׳] ״מלך במשפט יעמיד ארץ״, והרי בס׳ דברים שבתורת משה [פ׳ א׳ פס׳ י״ז] נאמר ״כי המשפט לאלקים הוא״ — אלא שיראת המלך אחת היא עם יראת הבורא.ת ה׳ ולבסוף, שלמה החכם באדם אמר במשלי [פ׳ כ״ד פס׳ כ״א] ״ירא א בני ומלך, עם שונים אל תתערב״ — והכוונה היא שאל תתערב באלו• המפרידים בין יראת ה׳ ליראת המלך, ואל יהיה לך ענין עמהם. כי הת ה׳ א סבורים שהמלך הוא שהמליך את עצמו, ואין הם מבינים כי מ באה לו מלכותו — ואנשים שכאלה אל תלך בדרך אתם ומנע רגלך מנתיבתם, היות ולפי האמת לאמיתה יראת ה׳ ויראת המלך חד הן, והמאמינים בזה הם בעלי האמונה השלימה. ומעין זה מצעו גם בחכמת הקבלה, שמקורם של יראת ה׳ ופחדו הוא בספירות המלכות, וממנה גם

נמשכת ההארה על המלך.

על החמישית:

גם כאן שינה בן־חיים את דברי הספר הנ״ל וכוונתו, שהרי מלשון הדברים ניכר שלא בחשק ורצון הבאים לאדם במקרה עסקינן, כי מובן שיארע לו לאדם שיחשוק בדברים אסורים ח״ו. אולם בספר הנ״ל מוסברת בבירור ע״פ הקבלה סיבת הדבר הנראה לעינינו דבר יום ביומו, שדבר מאכל פלוני יערב תמיד לחיכו של האדם, ואילו מאכל מסוג אחר לא יערב לו — וכמובן שבמאכלות מותרים עסקינן, וסיבת החיבה לאותו מאכל או שנאתו נובעים רק מתכונותיו של אותו אדם. וכמו שרואים אנו הבדל במלבושים, שאדם פלוני אוהב גוון זה דוקא וזולתו אוהב גוון אחר

— אע״פ ששניהם מותרים לפי ההלכה.

. מנתיבחם: ע״פ משלי א, טו. . ך ל אל ת על החמישית: באותו הספר כתוב שאם אדם חושק לאיזה דבר, אזי נראה שהדבר הזה צריך לו לתקן, כי בכל הדברי׳ יש חיות. וזה נגד הדת שלנו, כי פעמים הרבה אדם חושק לדבר

עבירה. [ב״צוואת הריב״ש״ אות קט ״זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש. ושמעתי כי זה טעם שיש אדם שהוא אוהב דבר בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר . זה, ויש אדם ש[הוא] שונא דבר זה ואוהב דבר אחר. וכשהוא משתמש באותו כלי, או אוכל מאכלין אפילו לצורך גופו, הוא מתקן הניצוצות, כי אח״כ הוא עובד באותו כח הבא לגופו

מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים, ובזה הכח עובד להשי״ת, נמצא [הם] מתוקנים״].

אדמו״ר הזקן מז

והנה לא כאן המקום והזמן להמשיך ולבאר בהרחבה את כוונותיו של הקונטרס הנ״ל, ואומר בקצרה בלבך: דעת לנבון נקל כי תכלית בריאת העולם היא לעבוך את ה׳ ולהלל לשמו, תפקיךו של האךם הוא להלל לשם ה׳ ואילו תפקירם של שאר הנבראים הוא למלא את צרכיו של האדם ולעמוד לשירותו, והכוונה היא שכשהאךם עובך את ה׳ ומתקרב אליו כראוי לו, אזי שאר כל הנבראים מתעלים גם הם ונחשבים כאילו הקריבם קרבן לה׳. וע״ד משל, ע״י שהאדם אוכל ושותה ומתלבש, הרי גם שאר היצורים המשמשים אותו — שלכולם נפש חיים שנמשכה להם מהבורא, היינו הארת ״הספירות״ שירדה ונשתלשלה ונתגשמה בגוף החי ובצומח ובדומם — והאדם העובד את בוראו בבית אבנים הרי הוא נהנה [מן הדומם] מן הצומח ומן החי, דהיינו שהוא מעלה אותם [את הבית, הצומח והחי] ומביאם קרבן לה׳. ומה שנגרם באם מעשיו הם בניגוד לכך ח״ו ידוע מחטאו של אךם הךאשון. ולכן נקךא האךם מלך בתחתונים — היינו מלך על כל יצורי העוה״ז. ומאחר ולכל אדם העובד את ה׳ יש חלק בנבראים המשמשים אותו לצרכיו, לפיכך זה שאךם פלוני אוהב לבוש זה דוקא או מאכל מסויים — וכן בשאר הךברים הנצרכים לקיומו של האדם — דבר זה מוכיח כי אותם דברים דווקא הם השייכים לחלקו

בעולם, ואילו הדברים האחרים שאין לו חשק אליהם לא נפלו בחלקו.

ואינני מרהיב עוז בנפשי להרחיב עוד יותר בביאור הענין הזה לפני חכמתו הנעלה של הקיסר יר״ה, וגם המעט שהארכתי הוא רק בגלל

שנאלצתי לכך ע״י הבר־פלוגתא שלי.

על השישית:

דעת הקונטרס הנ״ל היא, היות מחשבתו ודיבורו של האדם נמשכים ונשפעים מהבורא יתברך, ובפרט בשעת התפילה כשהאדם מדבק נפשו ומחשבתו אל ה׳ באמירת התיבות הקרושות המלוקטות מכתבי הקוךש ורברי הנביאים — שמהם מורכבת עיקרה ורובה של התפילה. ולומר ח״ו כי כוונת הקונטרס היא לטעון שהבורא עצמו מדבר באךם בשעת התפילה אל הבורא, אין אלו אלא דברי שחוק והיתול, כי אל מי

על השישית: בספר של הקארליניר באיזה מקומ[ו]ת קוראים מחשבה דיבור וחיות בשם בורא, וזה נגד דת ישראל. גם כותבי׳ שלפעמים אדם יכול להיות באחדות עם הבורא, ומחמת

זה קוראים לרביהם באיגרותיהם וגם בספרים בשם אלוק. [ב״צוואת הריב״ש׳׳ אות קח, כמועתק לקמן בפנים]

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג מוז א

א ו פונה האדם בתפילתו באמרו ישתבח שמך, אם האלקים עצמו ה המדבר בפיו.

ם ד א ומה שהוא כותב בשמו של הקונטרס הנ״ל כי לפעמים יכול הו ״ להיות באחדות עם הבורא, דבריו נסתרים מאותו מקום עצמו(בדף ט׳ ע״ב) ששם נכתב בזה הלשוו: ״יחשוב כשמתפלל, שבאותיות מתלבש הא צ מ יתברך, פירוש, שאין אנו יודעים מה האדם חושב, אלא א״כ ידבר, נה ז [שאז] הוי הדיבור מלבוש למחשבה. ויאמר בלבו: [האח! ל]מלך גדול כה ז אני עושה לו מלבוש! ראוי לי לעשות בשמחה. וידבר בכל כחו, כי ב, ת ו א ה נעשה [הוא ב]אחדות עמו יתברך, כי [באותה שעה כל] כחו בן כ ו ת מ ובהאות שורה הקב״ה, נמצא [ש]הוא [ב]אחדות עמו יתברך״. ום ד א הדברים הללו ניכרת האמת שלא נאמר בקונטרס הנ״ל כאילו יכול הש ד ו ק ה ך ו ש ל להיות דבר אחד עם האלקים ח״ו! ותיבת ״אחדות״ ב שמשתמשים בה כאן, כוונתה שאותיות התפילה נעשות מלבוש לבורא, דהיינו מלשון ״אחדות וקירוב״ ולא במשמעות שהוא והאלקים היינו הך.

והמעיין בזה הקונטרס יראה שאין מקום לטעות בו בפירוש אחר ח״ו!

ומה שהוא, בן־חיים, כותב כאילו הרבנים נקראים אלקים — דברי ל או זה לא היה ולא נברא מעולם, לא יראה ולא ימצא בשום מקום! ותה ו ראה באיזה מכתבים את המלה ״אלוקי״ בלשון־הקודש שמשמעם לי ״איש האלקים״, והוא תואר מקובל בעמנו בנ״י לשבח בו את הגדו ביראת שמים ואחרוני המקובלים, כפי שאנו מוצאים בספרי דפוס עבריים

רבים.

על השביעית:

ואודות הכספים שהוא, בן־חיים, כותב שכאילו נשלחים לארץ

בזה הלשון: בתרגום הרוסי נוספו כמה תיבות, והיות כי אפשר שרבינו הוא שהוסיסן בשעת הכתיבה, הועתקו גם הן - אך בתוך אריחיים.

על השביעית: הגם שהרב של הקאראליניר זלמן בן ברוך מצדיק א״ע לאמר, איך שמשנים קדמוניות הי׳ המנהג ליתן מעות על פרנסת האנשים היושבים בירושלי׳ להתפלל שם, אך לא כמו עכשיו, כי כאשר נעיין בפנקסאות אזי נוכל לראות שהסך שהי׳ נתאסף בימים הראשונים הוא כמו חלק מאה מן הסך שמאספין עכשיו, ואינם משגיחים על שכפי דת ישראל מחוייב

להניח תשעה חלקים על עניי עירנו וחלק העשירי על עניי אנשי ירושלים, [במלשינות זו מנסה להשיב, על מענה רבינו במאסר הראשון(בסי׳ הקודם, סעיפים כ-

כבג עיי״ש]•

אדמו״ר הזקן מט

ישראל — לפרנסתם של אנשי דת בלבד הנמצאים שם — בימים אלו פי מאה מאשר בימים עברו, הכפלה זו בדותה היא כדי לחזק את דבריו, אך רחוקה היא מרחק רב מן האמת. אמנם איני יודע את החשבון המדויק כמה נשלח בעבר וכמה שולחים עכשיו, רק זאת יודע אני כי עתה שולחים לשם כסף רב יותר מבעבר, היות ואז מעטים היו בארץ ישראל יהודים מפולין, התושבים המקומיים קבלו פרנסתם מיהודי תורכיה וסביבתה, ואלו הנקראים פולנים — או אשכנזים כפי שרגילים לכנותם שם — לא מנו אז אפילו עשרה איש, והם קבלו תמיכה ופרנסה מספקת מבני משפחותיהם שבמקומות אשר מהם באו. ברם לפני זמן לא רב, ידוע לכל כפי ששמעתי גם אני, נסעו מבילורוסיה — פולין מלפנים — יותר משלשים ראשי משפחות על משפחותיהם, בעוד הם מותירים אחריהם בבילורוסיה וסביבתה את קרוביהם וידידיהם, אשר בצר להם נדרו נדרים והם שולחים צדקה להחיותם יותר מהרגיל בשנים עברו. וכנראה שאותו דבר קורה גם במדינות וואלין ופודוליה ועוד, שגם משם נסעו [לא׳׳י] לא מעט אנשים כפי ששמעתי, ולכן גם להם נשארו שם בני

משפחה וידידים.

אך כל הענין הזה אינו נוגע אלי בדוקא, שהרי אינני אומר ואינני כותב לאיש כמה עליו לשלוח לשם, כי כל אחד נותן בנדיבות לבו. ומכך שמנדבים כספים להחיות את האנשים המתפללים לה׳ בירושלים אין לי כל תועלת, ובפרט שאפשר שאני עצמי זקוק לתרומות. ומה גם שמנהג זה במדינתנו וסביבתה לשלוח כספים לפרנסתם של המתפללים לה׳ בארץ ישראל לא ממני מקורו, אלא משליחיהם של אותם בני ארץ ישראל שלפני כן התגוררו במקומות אלו, והשליחים בבואם לכאן עברו בכל המקומות ובקשו נדבות מכל יהודי, בין מהיהודים המכונים חסידים ובין משאר היהודים, ושליחים אלו בחרו להם אדם נאמן שיאסוף את כספי הנדבות עד שיגיע השליח מירושלים, כדי שלא יהיה עליו להתמהמה כאן שמא יאחר את מועד הפלגת הספינות. שמו של אותו נבחר הוא יעקב [יענקל] בן לייב מסמוליין. משעה שנקבע מנהג זה ע״י השליחים הנ״ל קרה לא פעם כי אף שלא הגיע לכאן שליח מירושלים נסע יעקב זה לאוקראינה, ומשם שלח את הכספים שאסף באמצעות שליחים שהגיעו לשם

יותר משלשים ראשי משפחות: ראה תולדות חב״ד בארה״ק פ״א.. מסמוליין: אודותיו ״תולדות חב״ד בארה״ק״ ע׳ יג. כרם חב״ד שם ע׳ 269 . יעקב

ובגסמן בהערה שם.

ש ד ו ק ־ ת ו ד ג נ א

• ת ע ד מירושלים, או עי׳י אלו הנוסעים משם לארץ ישראל, בין ש להשתקע שם ובין שדעתם לחזור לכאן. לא ידוע לי בדיוק באיזה אופן הוא שולח, אך זאת נראה בבירור כי כל הנדבות מגיעות לארץ ישראל באמצעותו של אותו יעקב, שהרי מגיעות אליו משם קבלות חתומות ע״י היהודים המתגוררים שם, כדי שיוכל להראות לכל אדם שנדר נדריםהסך כאלו שנדבתו הגיעה אליהם בשלימותה לכל המתפלל שם לה׳, ום י י מ המגיע לכל אחד נתקבל אצלו במלואו. וכל אחד מהיהודים המקו

הנ״ל מכיר את חתימת ידם של כל אנשי ירושלים.

ומה שכותב הרב בן־חיים שכאילו לפי דת ישראל חייבים להניחה תשעה חלקים לעניי עירנו וחלק העשירי לעניי אנשי ירושלים — את ז לא ראיתי בשום ספר מספרי מנהגי ישראל אשר לפיהם מורים הפוסקים,ם וגם מעולם לא שמעתי מהם שקיימת הלכה כזו בספר מן הספרים בין א פורסם בין אם לאו. האמת היא שכל אדם נותן, באשר כל אחד רשאי

לעשות בממונו נדרים ולתת נדבות למי שלבו חפץ.

על השמינית:

א לא נראה לי מן ההכרח להשיב על דבריו, שהרי אינו יכול להבי ראיות על כך, ולכן הוא מעורר הטרדה שכזו בהעזתו לבקש שיצייתו לו ויעמיךו לפניו את כל הרבנים. ונראה שרצונו היחיך הוא להכיר( ל) ולהכביד עלינו מפאת שנאתו לנו, ואולי שכור הוא לתכלית זו מאת יהודי

וילנא שהם אויבים לנו.

ובמשלי שלמה [פ׳ כ״ה פס׳ ג׳] נאמר ״שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר״, והכוונה היא שאין גבול לחכמה השוכנת בלב המלכים — כפי שהאלקים מושל בעולם ע״י חכמתו שאין לה ראשית ותכלית —

על השמינית: ומה ששייך לשארי דברים של הקאראליניר אשר המה מחולקים עם דת ישראל ומעשים רעים של הכת הנ״ל, איני רוצה וגם לא אוכל בעצמי להביא ראיות ע״ז, ע״כ מבקש להעמיד לכאן כל הרבנים של אותו הכת וגם כמספר שלהם רבנים מן היהודים אשר

מחזיקי׳ הדת כמקדם. [במלשינות זו מנסה להשיב, על מענה רבעו במאסר הראשון(בסי׳ הקודם בתחלתו)

. איך שהכל דת א׳ ואין שום דת חדשה ח״ו״]. ״ונתברר .. מאת יהודי וילנא שהם אויבים לנו: כר הוא עצמו מספר במכתבו ואולי שכור . (״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 289) ״נסעתי לווילנא הגדולה בליטא, להיות כי ראשי הקהל שם רובם. ונסעתי לע״מ לפ״ב ונתתי קובלנא . ולקחתי שם כתב . הם שונאים ורודפים של כת הנ״ל .

להקיםר פאוויל ע״ה על כת הנ״ל״.

אדמו״ר הזקן נא

ולכן אין ספק שכאשר בוחר הבורא בחכמתו באדם מסויים וממנה אותו למלך ונותן בידיו שליטה על העולם, מובן שמאיר הוא לו ומשפיע בו את

טוהך חכמתו הבלתי בעל גבול.

וכפי שלפני שנתיים זכתה נפשי לקבל חנינה מאת כבוך אךונינו הרחמן הקיסר יחיה, אשר בחכמתו האלקית ובעינו רבת החמלה ראה לנפשי והצילה משפתי חנף שהעלילו עלי, כך גם היום יגךיל חסרו עלי, ואמצא חסך בעיניו הטהודות ובלבבו של הוד מעלתו, למען לא יחשבו לי

לחטא רברי הארוכים אשר אנכי עומך לכתוב בסעיף התשיעי.

על התשיעית: א] טרם אפתח בהסברי לסעיף זה עלי לבאר מהו ההבךל בין רבנים מסוגו של בן־חיים זה, לבין אלו אשר הוא — בן־חיים — ושותפיו מכנים אותם בשם קארלינר. הראשונים הם אלו הממשיכים לנהוג באותו אופן שבו היו נוהגים בפולין, דהיינו מי שהיה עשיר ולמךן גדול בתלמוד ורצה להתפרנס בכבוד, היה בא לפריץ של עיירה כל שהיא, לשר העיר או למושל, ומודיע לו כי מעמיד הוא סכום כסף מסויים כדי שיתקבל לרב על יהודי אותה עיירה או עיר או ישוב שבבעלותו של אותו אךון. היו כאלה שהבטיחו סך מסויים לשם קבלת משרת רבנות למשך כל ימי חייהם, והיו אחרים שחזרו ושכרו את הרבנות מךי שנה בשנה. אךוני המקום היה אוסף את ראשי היהודים שבעיירה זו ואומר להם, הנה רב פלוני מבטיח לי סך כסף זה תמורת משרת הרבנות, אם נאותים אתם לקבלו אזי תתנו לו כתב הסכמה (הנקרא קאנסעש), ובאם לאו עליכם להניח לפני כסף בסך הנ״ל. והיה גם באותן עיירות שבהן רבים היו היהודים העשירים, שמיאנו לקבל עליהם את עולו של הרב שהוצע להם, ונתנו לפריץ את הכסף שנדרש מהם, כיון שלא היה ליהורים צורך באותו רב כלל וכלל, מאחר ולא היה יכול לדון לבדו בדיני ישראל, והיו צריכים

על התשיעית: הרב בן חיים ושארי אנשים קוראים לבן ברוך והמתחברים א״ע אליו בשם קארלעיר מפני שלאחר מות שני המחברים הנ״ל היינו בעש״ט ור׳ בער מעזוריטש הי׳ בק׳ קארלין גובערני׳ מינםקע אהרן ושלמה הראשונים המה אשר הלכו בעקבותיהם. ומה שקוראים אותם חסידי׳ המה בעצמן קוראים א״ע כך. ומה שקוראים אותם כת הוא מתמת זה שהמה

שינו את מנהג ישראל בתפילותם ואפילו במלבושיהם, כי המה אינם לובשים בגדי צמר. [במלשינות זו מנסה להשיב, על מענה רבינו במאסר הראשון(בסי׳ הקודם סעיפים י;

כב/ עיי״ש]. ההבדל בין רבנים: בכל הבא להלן ראה בסי׳ הקודם סעיף ה ואילך.

לשר העיר או למושל: בתרגום הרוסי מופיעים כאן הביטויים השגורים וויבודה וסטארוסטה (צורות ממשל ושיפוט המשתנות לפי הזמן והמקום).

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג נב א

לשבת עמו דיינים נוספים לדון בסכסוכים ודברי ריבות שונים, להורות בשאלות איסור והיתר של מאכלים וכן בשאר מנהגי דת ישראל. כמו כן ישנו אדם מסויים הנקרא ״מורה הוראה״ [היינו מלמד ההלכה], ויש גם מגיד הדורש מדי שבת בשבתו דרשות המלמדות מוסר, ויש גם צורך בהנהגת סדרי התפילה היהודית. אך נראה מהנ״ל שאין שום תקיפות 0=י ד י שליטה, סמכויות] אלא רק בידי הרבנים המקבלים את תקיפותם מף ס הפריץ. בעיירות אחרות לעומת זאת לא שלמו היהודים לאדון כת לשווא, וקבלו את מרותו של אותו רב. לפעמים הכריח רב זה אך היהודים להעניק לו, ולפעמים הלווה להם כסף להוצאות הנצרכות. א אמנם, שלא בפרסום, היה זה לא ברצונם אלא אנוסים ע״י הפריץ, שנתנו לרב שכזה את כתב ההסכמה הקובע כי הוא ייקרא ״רבי״ ויחלקו לו

כבוד.

ואלו היו ההכנסות המיועדות לרב, סך כסף מסויים שנאסף ע״ית ו הקהל או ע״י היהודים המקומיים שולם לרב מדי שבוע, בעיירות קטנ. חצי רובל ואילו בגדולות עד כמה רובלים, וכן מס מחתונות. וכד׳י ההכנסות הללו לא היה בהן די אפילו לרבע ההוצאות שהיו לו לשם חי הפאר שלו, והיו לו הכנסות מבוררות בסכסוכים כפי שקיבל מכל דיון. ואם היה שופט בצדק לא היה מרוויח מספיק, ולכן חיפש לעצמו [לסכסךז] ביניהם כדי להרוויח הרבה. נוסף לכך הכל פחדו ממנו בתור בעל שררה מטעם הפריץ, ונתנו לו מתנות בעת שמחות, חתונות ובריתות ושאר המנהגים שנהגו ביישוב שלו, ששם חרדו מפניו ומתקיפותו ונתנו לו

כסף לפרנסתו כפי יכלתם.

ם ה ב] אך אותם רבנים שבן־חיים מכנה אותם קארלינר, אין ל תקיפות על איש, ואף אחד אינו חייב לחלוק להם כבוד ולהפריש עבורםוסעים סך מההכנסות. אלא מי שחפץ בכך נוסע לרב כזה, ובדרך־כלל נם י א ב לרב המתגורר בסמיכות מקום כדי לשמוע את דרשותיו. ואלו הותן אליו לא חלה עליהם חובה לתת לרבנים כסף, אך מי שרוצה נ

בנדיבות לבו. ורבים אינם נותנים מאומה, ואין שום תרעומת על כך.

אבל אלו הבאים אלי אינם נותנים לי דבר באופן אישי, ורקהם לצורך פרנסתי. אין אני משתתף בבוררות שולחים לי מבתי בסכסוכים, ורק לעתים קורה שכדי להפסיק את המחלוקת באים אלי

ויש גם מגיד: ראה בסי׳ הקודם סעיפים יא־ב.

אדמו׳יר הזקן נג

שני הצדדים ומסכימים שאני אעשה פשרה ביניהם. ברוב המקרים הם מסיימים את המריבות, אך פעמים רבות יש שאין הם מצייתים לי. אבל לי אין כל צורך בכך, ובפרט שאין לי תקיפות לךבר זה, כפי שהוא גם בענינים אחרים, וקורה שאין שומעים לי — בפרט בעניני התדיינות בדין

ודברים.

ואין אני אומר כי כל הבאים אלי הם צדיקים ונקיים מכל עוון, ואפילו שלמה החכם באדם אמר [במשלי [בקהלת] פ׳ ז׳ פס׳ כ״א] ״כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ — ואף ששומעים הם

את דברי המוסר שלי, אבל יש לו לאדם בחירה חופשית משלו.

וכאשר יש צורך להשתמש בכפייה כל שהיא בעניני דת ישראל, הרי ענין זה שייך לנציגי הממשל האיזורי, שלהם נתונה הסמכות מהממשלה לשלוט בכל היהודים המתגוררים באותו איזוך, ובכך שווים אלה אשר בן־חיים מכנה אותם קארלינר לכל האחרים, כי כולנו שווים ללא הבדל כלשהו הן בעניני המשפט והן בענינים האחרים, ולכן גם עלי יש לאותם נציגים שליטה שניתנה להם מידי הממשלה. ולפני שנתיים, לרגל ביקורם של אלה, הובאתי לכאן, ואח״כ קבלתי היתר מכבוד אדונינו הקיסר יר״ה לכך שאין כל נזק לא למדינה ולא לעם, אלא שיתן האדם את לבו אל האלקים ותבוא עליו ברכה. ומה גם שכאשר האךם מעורר ומחזק את לבו ביראת ה׳ אזי מתחזק הוא גם ביראת המלך, כי המה תלויים זה בזה,

ושתי היראות הללו אחת הנה כפי שביארתי גם לעיל.

ג] נסיעתם של היהוךים אל הרבנים נובעת מכך שעתה הוכפל מספר המשתךלים להתפלל אל ה׳ ביתר כוונת הלב, ועיקרה וךובה של התפילה שלנו כלל היהודים הוא במה שמאריכים ברוממות גדולת האל, בליקוטי מזמורים ופסוקים מתהלים של דוך המלך ושאר נביאים, וכשם שהמלאכים עומךים ומהללים את שם ה׳ במשך זמן ניכר. וכוונת אריכות התפילה ותכליתה היא שיש לקבוע בלב האדם את אהבת ה׳ ויראתו וקיום מצוותיו, ולענין זה מן ההכרח להאריך בביאורים, היות ורבים אינם בקיאים בפירוש המלות של מזמורי הנביאים אשר רוח ה׳ ךיבר בם, ולשם כך נוסעים אל הרבנים לשמוע מפיהם את ביאוריהם ואת רברי תוכחתם ומוסריהם על יראת ה׳ ואהבתו. וזה שתכלית חיי האךם בעוה״ז

שאני אעשה פשרה ביניהם: ראה גם בסי׳ הקודם סעיף יג. אשר רוח ה׳ דיבר בם: ע״פ ש״ב כג, ב.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג נד א

היא למען תהיה יראת ה׳ על פניו, ניתן לראות בסוף ספר קהלת ששםת א אומר שלמה החכם באדם ״סוף דבר •הכל נשמע את האלקים ירא ו מצוותיו שמור כי זה כל האדם״ — דהיינו שזו היא תכלית בריאת האדם.

אריכות התפילה בכוונת הלב אינה דבר חדש שנתחדש רק בין אלוו המכונים חסידים, וכבר היה לעולמים, לפני מאתיים שנה ויותר, שהין מתפללים באריכות גדולה עד למאד ומעומקא דליבא, אף יותר מ החסידים של עכשיו. וגם ניתן להבין מספרים [יהודיים] קדמונים שמנהג זה נמשך והלך, אך אוי ואבוי, עד אשר הופיע בפולין דלפנים יותר רבנים• אלו מתמיד שקנו או שכרו את משרות הרבנות מידי הפריץ, והמה! ה שהחלו להשפיל את כבודה של מסורת אריכות התפילה וקיצרוה ככלם האחרי האפשרי, כיון שלא חפצו ביראת ה׳ הבאה מאריכות התפילה. ו נמשכו אחריהם על כרחם, כיון שלאותם רבנים ניתנה מאת הפריץם תקיפות בכל ענייני דת ישראל. והם איפשרו שלא יהיו להם משרדי [בתי־כנסתז] [כלומר לאלו שעורכים את התפילות היהודיות], והפחד מרב שכזה אחז בכל היהודים המתגוררים באותה עיירה. אולם גם אז נמצאום ה אנשים יראי שמים שעל אף הכל המשיכו להאריך בתפילתם בכוונה, וך נקראו אז חסידים [כלומר עושי חסד], ומאז כל הנוהגים להארית ק ל ח נ בתפילתם נקראים חסידים. וכאן עלי להמשיך בנקודה זו ה

לשלשה חלקים.

א] תמה אני מאוד כיצד הוא — בן־חיים — העז להעליל עלילה שכזו עלי, ועל כל המכונים חסידים המתגוררים במדינות בילורוסיה,א פודוליה, מינסק, וואלין, נובורוסיה, מאלורוסיה וקיוב — אשר שם ל נקראו מעולם בשם קארלינר אלא בשם חסידים, שהוא משורש חסד ולבים נ טוב לאלקים ואדם, ואילו במקומות מסויימים מכונים הם ע״י האדו הפולנים בשם קיטאייבים, ורק בעיר וילנא וסביבותיה כינו אותם ראשים ע היהודים מתוך שנאה בשם קארלינר, וכך היה זה למנהגם של המון ה

. על פניו: ע׳׳פ שמות כ, יז. . ה י ה ת אריכות התפלה: ראה בסי׳ הקודם סעיפים ג־ו.

נובורוסיה: רוסיה החדשה(שנכבשה לא מכבר ע״י הקיסרית יקטריגה), דרום אוקראינה, סביבות אודיסה וניקולייב לחוף הים השחור.

מאלורוסיה: רוסיה הקטנה, אוקראינה. קיטאייביס: על־שם לבושיהם העשויים אריג הבא מארץ קיטאיי(סין). ראה לקמן בסוף

המענה לטענה התשיעית שלפנינו.

אדמו״ר הזקן נה

בחשבם כאילו יש ביניהם איזו כת. לכן חושבים האדונים ברוסיה כאילו יש בינינו איזה חלק הנבדל ונפרד במנהגיו משאר היהודים, וכמו ע״ד משל הרסקולניקים שברוסיה. זה שהדבר אינו נכון ואשר דיעה זו מוזרה לנו לחלוטין, ניתן להיווכח מכך שהרסקוליניקים מתבדלים ואין להם קשר עם הרוסים או האחרים, אין הם אוכלים ושותים עמהם וגם אין הם מתחתנים אתם. משא״כ אנו מתחתנים אלו באלו, אוכלים ושותים עם כל היהודים, מתפללים בצוותא בשעת הצורך או מסיבות אחרות, לא פעם ישנם שני אחים אשר האחד מהם חסיד והשני לא, ויש שהיו חסידים בעבר ואח״כ חדלו מכך מטעמים שונים. אבל בקיום התורה והמצוות ע״פ דת ישראל ככל האמור בכתבי הקודש ובתלמוד ושאר

הספרים אין בינינו שום הבדל.

הוא הדין גם בתפילות שלנו שהן נוהגות בדיוק באותו אופן בתפילותיהם של כלל היהודים, ורק זאת שאנחנו נוהגים לומר גם את התוספות לתפילה שעפ״י כוונות תורת הקבלה בצירופי אותיות וחילופיהן. תפילות אלו לא הובאו לדפוס בשנים קדמוניות אלא נשתמרו בכתבי־יד אצל אנשים ידועים, אבל היום זה כבר למעלה מארבעים שנה מאז שנדפסו באמשטרדם בהסכמת הרבנים המקומיים — אף שלא היו מכונים חסידים — ואח״כ במדינות קיסר רומי בערים זאלקווא ולעמבערג, גם־כן בהסכמת הרבנים דשם. ותפילה [יהודית] זו שעם ההוספות המיוסדת על הקבלה, יש בה תועלת רבה גם לנפשו של אדם

שאינו בקי בסודות הקבלה, כפי הידוע לנו גם מהספרים.

ב] והם מבקשים לנקום בנו, היות ומקנאים הם בכוונת הלב שלנו שהיא ללא מחשבות זרות, שזו עבודה וטורח גדול! שהרי תפילות היהודים אינן בתפילות שאר העמים המשבחים לאלקים בלשונם המדוברת, אלא מחוברות הן בלשון־הקודש המדוייקת שהיא איננה לשון הדיבור, כי ישנה שפה יהודית אחרת שבה מדברים. ועוד כבד הדבר מאחר שתפילת כל יום דומה לחברתה וכך הופכות הן להרגל, לפיכך קשה לזכור ולכוין את פירוש המלות הנאמרות בתפילה. יהודים שאינם עוסקים בעבודת ה׳ בכוונה גדולה כל כך מכנים אותנו חסידים [כלומר

הרסקולניקים: מינים, ובאותה תקופה הם אלו שכפרו בכנסיה הפרבוםלבית ופרשו ממנה.

. תורת הקבלה".. הובאו לדפוס: ראה גם סי׳ הקודם סעיף טו, התוספות לתפלה . ובהערות שם. ולקמן בסוף המענה לטענה שלפנינו.

ש ד ו ק - ת ו ר ג נו א

עושי חסד], ואין בכך שום קנאה או שנאה. משא״כ אותם העשיריםם י א ל והלומדים שביהודי וילנא וההולכים בעקבותיהם, בהיותם מם באהבה עצמית ורדיפת הכבוד, חורה להם שיחשבו אותם כאילו הו עצלים בעבודת ה׳, והם הם המוציאים את דיבתנו רעה, מבזים אותנ

ועושים בנו מעשי איבה. שנאה זו קיימת מזה זמן רב, אבל יתר על כן —

ג] עתה, לא מכבר, נתגדלה אותה שנאה ומחלוקת בעיר וילנא אחרה פטירת רבם אליהו ז״ל, לפני שלש שנים בערך, אשר אף שגם הוא לא היח ו מאוהבנו מחמת הדיבה שהוציאו עלינו יהודי העיר, שהם חמומי ממי בטבעם ובעלי מחלוקת, והם דחקו ברבם במאד, ואעפ״כ במשך כל יילנא חייו לא הניח להם להכנס למריבות גדולות ולהתנכל ליהודי ולו המוסיפים בתפילתם! אבל אחרי פטירתו החלו להתנפל עליהם והטי עליהם חרמות, כפי שנודע לשלטונות המקומיים מתוך תלונותיהם של חסידי העיר על מה שהיה נהוג בקרב יהודי וילנא עוד משעה שהעיר היתה בשלטון הפולנים, והיה קיים הספר השחור שעל־פיו נרדפו החסידים, וראשי היהודים שבאותו מקום היו רשאים לעשות בעם כל דבר שברצונם, בשאלה דרך סוד ע״י זה הקרוי ״רודף הנעלם״ בלשוןה היהודים [היינו רודף חשאי]. ובכל תפוצות ישראל לא נשמע ולא הי כספר הזה וגם לא הרודף הנעלם — אלא בעיר וילנא לבדה, היות ועיר זו נותרה תחת השלטון הפולני. ואחר ביטולו של המנהג הזה באמצעות שלטונות הפלך ע«י יהודי וילנא המכונים חסידים, היו שאר יהודי וילנא

להם — ואף לחסידים אחרים — לאויבים גדולים לחיים ולמות.

גם נמשך הדבר שכל ספרי ההכנסות של הקהל היהודי [אוי מ האסיפה] וכן ההוצאות שהיו לנבחרי הקהל, נלקחו אל הממשל המקו

לפני שלש שנים בערך: הגר״א נפטר בי״ט תשרי תקנ״ח. לא הניח להם: ראה גם לעיל ח״א אגרת מא *שלא מאתו יצאו הדברים כבושים ח״ו לילך עמנו בגדולות, וכל ימי חייו לא יצא המכשלה והשגגה מלפני השליט ח״ו״. וראה בזה ״כרם

חב״ד״ שם ע׳ 211 ואילך. תלונותיהם של חסידי העיר: ראה ״חסידים ומתנגדים״ ע׳ 212.

משעה שהעיר היחה בשלטון הפולנים: עד לחלוקה השלישית של פולין בשנת 1795, כאשר גם וילנא סופחה לרוסיה. עד אז היה שלטון הקהל ביהודים - בלתי מוגבל.

הספר השחור: הוא הפנקס שבו נרשמו האנשים המוחרמים(ראה בנסמן ב״כרם חב״ד״ שם הערה 36).

רודף הנעלם: לבירור ענין זה ראה שם ע׳ 101.

אדמו״ר הזקן מ

והם נבדקים שם, ועתה צפוי [שיווכחו] כי אנשי הקהל הקודמים גרמו ליהודים הוצאות גדולות ובזבוזים, וכתוצאה מכך נאלצו [התושבים?] לשלם סכומי כסף לא קטנים בפקודת הסנט המושל. הם שיערו שבדיקה זו נעשתה כתוצאה משתדלנותם של חסידי העיר, וגם יהודי וילנא היו להם לאויבים. וכך הוא הדבר בכל מקום אחר, שאם יש שנאה בין התושבים אין ספק שמקורה הוא מנגיעות אישיות, או מטבע המדות הרעות — שהרי ידוע שאין הרע יכול לאהוב את הטוב — ואין היא נובעת

ממדת האמת.

ד] ומה שהוא, בן־חיים, כותב שהחסידים שינו כאילו ממנהג ישראל בתפילותיהם ואפילו במלבושיהם, שאין הם לובשים עוד בגדי צמר; הרי אין שינוי [במנהגי התפילה] אלא בתיבותיה בלבד וזאת ע״פ הקבלה, וכבר ביארנו לעיל כי תפילות אלו נדפסו כבר לפני זמן רב. וכן בארץ ישראל מתפללים בנוסח זה מאז ראשית ימיה של תפילת ישראל. ובאשר למלבושי הצמר, מזה יכולים להיווכח כי אך תואנה הוא מבקש להתנכל לנו ללא אמת, שהרי רבים הם שאינם לובשים בגדי צמר מחמת זהירות יתירה, מחשש שמא נתערב בהם חוט פשתן, שלפי דת ישראל אסור ללבוש בגד שעטנז שבו מעורבים צמר ופשתים יחדיו ככתוב בספר דברים שבתורת משה [פ׳ כ״ב פסי י״א], חומרא זו נהוגה גם אצל רבים שאינם מן החסידים, ובפרט מתלמידיו של המנוח הרב אליהו מווילנא. מאידך גיסא יש בבילורוסיה חסידים רבים שאינם מקפידים בכך כלל והם לובשים

בגדי צמר.

: ב״כרם חב״ד״ שם הערה 38 כותב שהכוונה ל״מלשינות ווידז״ י ו ה צפ ת ע ם שם, ו בדקי נ שהתרחש בקיץ תקנ״ח. וא״כ לא מובן כ״כ מ״ש ״והם נבדקים שם, ועתה. צפוי״ - וכי בחורף תקם״א עדיין לא גמרו לברר את מלשינות ווידז של קיץ תקנ״ת, לפני שנתיים וחצי? ואולי מדובר כאן במלשינות המתנגדים נגד החסידים בווילנא בחורף תק״ס (דלקמן במענה על הטענה העשירית ולעיל ח״א ע׳ קז), שבהמשך לה ניתנה ההוראה למשטרת וילנא ״לקרוא את. שהקהל צריך לעסוק אך ורק בענייני דיני . ולהודיע להם . ראשי הקהל הקודמים של וילנא . תורה ועבודת ה׳ ולא להתערב מעתה בעניינים אזרתיים״. ואולי ע״ז מסיים ״הם שיערו שבדיקה זו נעשתה כתוצאה משתדלנותם של תםידי העיר״, משא״כ לפי האמת שלא הם גרמו

זאת.: לביתר ענין זה ראה ״ברם חב״ד״ שם ע׳ 103 ־105. ן ת ש ט פ ו . ח ר . מ י צ ד ג ב

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג נח א

על העשירית:

ל כ יש להתפלא מי הם אלו ששלחו מישהו לשם! הרי כמעט הה ז יודעים את הנהוג בעמנו בנ״י שאלו הרוצים לפרוש מן העולם ההם י נ בי נוסעים לירושלים, ושם עושים הם את ימיהם בתפילה לאלקים, ון לי יש יהודים רבים אשר אין אני מכנה אותם חסידים, וכמו כן יוצאי פו

מלפנים ושאר מדינות.

ומה שהוא כותב שכאילו משתמשים לפרנסתם בכספי מס־הגלגולרנ ושאר דבריו עד גמירא, הרי זה כדבר האמור בדברי דוד [במזמור (י״א)ן י א [י״ב] פסי ה׳] ״אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו מי אדון לנו״, וה י מן הצורך להשיב לשאר דברי החנף שלו אלא רק שדבר כזה לא ה מעולם בבילורוסיה. ובאשר לשאר המדינות יכולים יהודי המקום בעצמםלא לתת הסברים, אף שנראה לי כי גם שם לא היה כדבר הזה מעולם ו

יכול היה להיות כלל.

ים יתר הדברים שבסעיף האחד־עשר אינם נכונים, ומה שבן־חיה ח כ ו כותב שיכול הוא להוכיח הכל בקי וילנא, דבר תמוה הוא, מה ה היא זו מעיר שבה יהודים מחזיקים בידי אחיהם המסכסכים בין שאר היהודים לחסידים, ומוציאים עליהם כתבי־פלסתר וחרמות חמורים, ודבר זה נודע אחר שנתבטל ע״י השלטון המחוזי. ואשתקד בשנת 1799ל י העלילו עלינו בבקשה שנשלחה לאדון הגנרל פרוקורור לשעבר האצ הדוכס לופוחין, שבה בקשו לחסל את כל החסידים שבמדינתו של כבוד אדונינו הקיסר יר״ה ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ועל כך נודע לנו

. והמה לוקחים . ושולחי׳ להם סך רב . : לא״י שלחו שלשה רביהם . ת י ר י ש ע ל ה ע ממעות פאדושנא [מם גולגולת] ושולחים מתנות לרביהם על כל יו״ט או בעת אחר.

: שבוע[ו]ת אצלם לכלום מחשב, וזאת נוכל לברר הדבר בק׳ ווילנא ר ש ע ־ ד ח א ף ה י ע ס ב ש ובאופן שמנהיגי הקהילה דהתם לא יהיו מן כת קארליניר ולא יפחידו מהם האנשים אשר

יצטרכו לעדות.ת 1799: היינו בחורף תק״ם, כמסופר לעיל ח״א ע׳ קז(מובא בהערה לסוף נ ש ד ב ק ת ש א ו המענה התשיעי דלעיל) ״ראשי הקהל הקודמים של וילנא . . אשר הטרידו את אדון האימפראטור בבקשות, וכאלה שלחו גם לאדון הגיניראל־פרוקורור האביר בקלישב, על אודות. שלפי רצונו של הוד רוממותו האימפראטור חייבת כת הקארונילים חיסול כת הקארולינים . להיות נסבלת״. ושם סי׳ מו כותב רבנו ״אחדים מתושבי וילנא, נבזים, לא שקטו ונועזו. האדון א. א. בקלישב קטיגור־ראשי להשמיד את התסידים בשנאתם להטריח שנית את הקיסר .

. בפקודתו למשטרה של וילנא״. . ראויים להיות נסבלים . . השיב את פניהם ריקם . .

אדמו״ר הזקן נט

מטופס הצו של המושל האזרחי של מדינת ליטא שניתן למשטרת וילנא, בדבר ההודעה שנשלחה מהאדון הגנרל פרוקורור לשעבר בקלשב, שלפי הסכמת הוד מלכותו יש לחסל את הכת המכונה קארלינר. אולם ברוב חסדו [של הקיסר] ניתן לה החופש. ומראיות אלו ניתן להיווכח עד כמה

גדולה היא השנאה הטבועה בהם, ועד כמה כעסם אינו ניתן לשכחה!

ועל הסעיף השנים־עשר, גם כאן אין הוא כותב בהן צדקו, ולא ימצא לכך שום הוכחה. ודבר זה יכול לבוא רק מיהודי וילנא או מאחרים השונאים אותנו כמותם. שהרי איך אפשר שמי שעובד את ה׳ בתפילה בכוונה כדי שתהיה לו יראת שמים, לא יקיים את מצוות כיבור אביו ואמו או שאר המצוות. ולו גם היה באמת כדבר הזה שמישהו המכונה בשם חסיד אינו מקיים את מצוות כיבוד אב ואם, או שאינו מקיים את שבועתו ח״ו, אזי אותו אדם לא רק שאין ראוי לכנותו בשם חסיד, אלא גם בשם אדם לא יכונה. וגם אם נוסע הוא לשמוע דרשות, אבל קיומן בפועל תלוי ברצונו, ואין יכולים ללמוד ממנו על הכלל כולו. ומטיל הוא [בן־חיים] חשד על כל המכונים בשם חסידים כאילו מבזים הם את כבוד הוריהם ח״ו אילו היתה האמת כדבריו, אוי ואבוי. העיקר שאין צורך להאריך הדיבור בדבר הידוע לכל שאנו מקיימים את כל מצוות ה׳ בךקךוק הרבה יותר מסתם יהורים, וגם יותר מאשר חלק מיוךעי התורה

שבהם.

אך אין אדם שלא יהיו לו אויבים המעלילים עליו דברי שקר וחנופה, וכבר היה לעולמים כדברי דוד המלך ([בתהלים] מזמור (כ״ו) [כ״ז] פס׳ י״ב) ״אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס״. אך בטחוני בחכמה העליונה הנשפעת ללב מלכנו הרחמן מאת ה׳, שידע להכיר את דברי האמת הנאמרים לפני כסא כבודו, וכדברי שלמה החכם באךם בס׳ משלי [פ׳ ט״ז פס׳ י׳],,קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו״, [ובפס׳ י״ג] ״רצון מלכים שפתי צדק ודובר ישרים יאהב״, [ובפ׳ כ׳

פס׳ כ״ח] ״חסך ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו״.

על השלש־עשרה:

רבר זה אינו אמת. אין כמותו עכשיו, כמוהו לא היה וכמוהו לא

.״. ועל הסעיף השנים־עשר: ״כיבוד אב ואם אין להם כלל באומרם . על השלש־עשרה: ״כולם המה גונבים מעות מאביהם ואמם ומנשותיהם ע״פ ידיעת

רביהם ונותנים להם ..״. וראה בזה לעיל סי׳ הקודם מענה י, ובהנסמן בהערות שם.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג ס א

יהיה. אבל הכל כאמור בפסוק החמישי בדברי דוד שבתהלים [מזמור י״ב]ו המובאים לעיל בסעיף העשירי [״אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנ

מי אדון לנו״].

על הארבע־עשרה:

נפלאת בעיני כיצד זה לא בוש בן־חיים לומר דברי נבלה שכאלו! הריה י אנשיו של שבתי צבי אמרו כי רבם [היינו זה שנקרא שבתי צבי] ה משיח אמת, הוא התיר להם לעבור כל העבירות. אבל אנחנו נשמרים מכל חטא ומקיימים בזהירות גדולה את מצוות ה׳ — יותר מאשר בן־חיים והדומים לו, וגם יותר מסתם יהודים אחרים. ואפשר שמן הראוי שלא אשבח את עצמי, כדברי שלמה החכם במשלי [פ׳ כ״ז פס׳ ב׳] ״יהללך זר

ולא פיך, נכרי ואל שפתיך״.

על החמש־עשרה:

לעתים, כשמגיד דורש בערים גדולות כווילנא בראד ולעמבערג, הרי נמצאים שם יותר מאלף איש, ואין בזה שום חשש לגרימת נזק. וכשיש יריד במקום קטן כזעלווא ע״ד משל, לפרקים קורה גם עכשיו [שנאספים] בבתים. ולאמיתו של דבר אירע שפעם או פעמיים באו ללוזני יותר מאלף איש לרגל חג השבועות [של היהודים], אך היות ופסקתי מלומר דרשות במועד זה שוב אין באים אלי באותו יו״ט כבר מכמה שנים. את הדרשה אומר אני פעם בחודש כתשע או עשר פעמים בשנה, כך שכל אחד יכול לבוא אלי לדרשה פעם אחת בשנה, אך לא רבים בפעם אחת, אלא אלו בחודש זה ואחרים בחודש אחר. ואם מתאספים כמה מאות איש הרי זה

על הארבע־עשרה: ממה שכתבתי וגם מהדברים אשר אני רוצה להביא ראיות ע״ז כפי שכלי, קורא אני אותם הקארליניר בשם שבתי-צביניקוס, אשר המה עשו היתר לעשות לאדם כל

מה שלבו חפץ. על החמש־עשרה: על י״ט באים הכת הנ״ל לק׳ לויזנא להרב שלהם ה״ה זלמן בן ברוך במספר אלף ט״ו מאות או יותר אנשים, עד שיש דוחק גדול בבתים. וזה דבר לא יתכן שיתי׳ הרבה אנשים כזה ביחד ומי יודע מה המה מדברים בעת האסוף, כי אם הי׳ כדי לשמוע תורה הלא הי׳ יכול ליכתוב תורה ולמאי נצרך לאסיפה כזה ביחד. וגם הרבה הוצאות יש להם ליסע

מדרך רחוקה.. את הדרשה אומר אני: ראה ב״תקנות לאזניא״ לעיל ופסקתי מלומר דרשות במועד זה .. שלא ליסע רק פעם אחת ת״א סי׳ כג ״כל מי שהי׳ פעם א׳ בעיר לאזנא לא יבא עוד כ״א .. . פעם בשנה [והולך ומונה הזמנים]. בשנה..״. ובסי׳ כח ״סדר הנסיעה למחננו לאנ״ש .

. לא יסעו בשום אופן בעולם״. אבל על חג השבועות .

אדמו״ר הזקן סא

כבר הרבה למדי, ולפעמים באים מאה וחמשים ואף פחות מזה. הוא, בך חיים, לא ראה זאת בעיניו, וגם זה אשר סיפר לו לא ספר, ורק הפליג

בסיפורו.

ומה שהוא אומר, מדוע אין אני כותב את דרשותיי, ראשית — דבר זה עולה בטורח רב, וגם מיותר — שהרי ישנם רבים שאינם יכולים להבין דברים שבכתב, וגם אי אפשר להסביר לפשוטי עם בכתב כפי שמסבירים להם בעל־פה. יתר על כן, בשעת אסיפתם של הבאים אלי לשמוע את דרשותי לא נאסר על שאר היהודים — וגם שונאי החסידים בכללם — לבוא לשם ולשמוע את הדרשה. וגם אין אני יכול להבין מהו הנזק שעלול

להגרם ממה שאנשים רבים מקשיבים לדרשה ולתוכחת מוסר.

על השש־עשרה:

בנסיעתי בדרכים אין אני אוכל ושותה אלא מאשר בביתי, ואין אני מקבל מתנות במשך הנסיעה. וגם לו הייתי עושה כן, אז מה לו לבן־חיים, שמא הוא מקנא! הרי הוא עצמו בשעה שהיה רב קיבל מתנות באם נתנו

לו, ובפרט שלשם כך החל הוא את רבנותו.

על השבע־עשרה:

כיון שהוא יודע שאין לו הוכחה לדבריו, מקפיד הוא לומר שהאשמותיו הן רק מפי השמועה.

על השמונה־עשרה:

ולפעמים באים מאה וחמשים: ראה לעיל ח״א אגרת יט ״בכל שבת ושבת לא פחות מד׳ או ה׳ מנינים, ולפעמים יותר מעשרים מנינים״.

. כפי שמסבירים להם בעל־פה: ראה גם מ״ש בהקדמת התניא בדבר המעלות אי אפשר. שבשמיעת דברי חסידות על לימודם מהכתב.

על השש־עשרה: גם אם רביהם נוסעים לאיזה מקומ[ו]ת עושים הוצא[ו]ת הרבה, כי נותנים להם הרבה לאכול ולשתות, וגם מתנות.

שלשם כך החל הוא את רבנותו: בפינסק, כמסופר בהודעת הגנרל־פרוקורור לאביגדור אודות תלונתו(אגרות בעל התניא ע׳ קלט) ״על דבר ארבע מאות אדומים שהכניס לקופת

הקהל העברי כדי להשיג את משרתו״. על השבע־עשרה: הכל מה שכתבתי הוא מרגלא בפומי׳ דאינשא אשר אינם מן הבת

קאראלעיר. על השמונה־עשרה: ואוד[ו]ת כל הדברים שכתבתי יודעים אנשי ק׳ ווילנא ואנשי ק׳

סלוצק.

ש ד ו ק ־ ת ו ר ג סב א

ם י ד י ס ח ה אנשי קייק סלוצק ג״כ שונאים לנו, שעשו רדיפות גדולות ל דלאחאוויץ, כאשר הענין ידוע ומפורסם אשר יצא ע״ז פסק מפראווליעני׳

דמינסק, לפי הנשמע בבירור.

על 19:

א עלינו נלאיתי נשוא לסבול חירופיו ובזיונותיו ושקריו, אשר ממצין עלילות גדולות, אשר לא נראו ולא נשמעו מימי עולם, כ״א בימי פולין מ, ם ד הגלחים שלהם שהיו מעלילים על היהודים שנצרכים על פסח לדם אדאי ו בו וכיוצא בו מעלילות, ומחמת זה נשפך דם נקי הרבה מבני עמינו. ו גם הוא לא ראה ולא שמע מעולם, ךק מה איכפת לו, שהולך חפשיכי ומךחיב פה ולשון כךצונו. הנה הוא בעצמו הורה ששמע, אוי ואבוי, ו מפני רגילות פומא דאינשי משונאינו לדבר דברים בעלמא, ובעצמו לא ידעלא עדיין הדבר בבירור, יטריח את כבוד אדונינו הרחמן הקיסר יר״ה, ות מ א לברר הדבר תחילה ע״י מקומות המשפטים. וכל העבד הנכנע בם להקיסר יר׳׳ה, והוא בן נחמד לאביו, אינו רשאי להטריח את כבודו אסר לא שהדבר ברור כשמש. ועזרתה אין לה להשען כ״א על אדונינו הקי יר״ה, אך בטוח אני על גודל החסד של הקיסר יר״ה וענוותנותו שבגודלצר חסד עינו יביט ממכון שבתו על דכא, ויבין האמת, וכי נקיתי, מן המי

יוציאני ויצילני.

׳ה נא׳ שניאור זלמן בן ברוך זללה׳

אנשי ק״ק סלוצק: מכאן ואילך זו לשונו של רבינו, כפי שנשתמרה במקור העברי, ונדפס לעיל ח״א סי׳ מג.

פסק מפראווליעני׳ דמינסק: שלטונות מינסק. ראה גם סי׳ הקודם בתחלתו.. ליתן לו על 19: גם שמעתי כשרוצה אחד לחבר א״ע לכת הקארליניר אזי מחוייב .

. ליתן להרב מעות. . . למסור נשמתו רשימה מן כל העוונות . נלאיתי נשוא: ע״פ ישעי׳ א, יד.

אדמו״ר הזקן סג

ח

ה׳ ישפות שלו׳ וחי׳ טובי׳ וארוכי׳ אנ״ש הראשים חורים וסגני• כל בעלי אסופ[ות] השייכים לאסיפה רבה דק׳ ויטעפסק יצו ה׳ אתם את הברכה ושלו׳ איש אשר כברכתו יבורכו ממקור הברכה והרחמי׳ וחי׳

ושלו׳ אמן.

הנה נא הואלתי לדבר ועמהם הסליחה אשר העתרתי עליהם דברי לבקש עוד הפענם] שאלתי ובקשתי אשר שאלתי מכבודם בחורף העבר כי ההכרח לא יגונה והשעה צריכה לכך לפי הנשמע שכבר יצא אוקאז אודות משפט הבחירה וה׳ יורע וישראל הוא ייךע כי אין רצוננו להיות מן

ח

נדפסה מתוך כתי״ק בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ מג ע׳ שעה(צילום לקמן ע׳ קמא). בהערות שם כתבנו שתוכן האגרת לא נתברר לנו לע״ע. וב״כרם חב״ד גליון ד ע׳ 214 משער שקשור לבחירות ל,קהל׳ בוילנא בשנת תקנ״ח. אמנם הסגנון ״בעלי אסופה השייכים לאסיפה רבה דק׳ ויטעפםק״, מורה יותר, שמדובר כאן באלו ״השייכים״ לבחירות שמתקיימות בויטעפסק, וכפי שכתב בהמשך הדברים שם, שבשנת 1796 הפכה ויטבסק להיות עיר־פלך (במקום מוהילוב), וא״כ היו שם מסתמא בחירות לקהל גובערםקי(ראה לעיל סי׳ ו בהערות

למענה יג). מה שדחק אותו להעביר את הנושא לוילנא, כי בויטבסק עצמה לא נודע לנו על עימות בין החסידים למתנגדים באותה שעה. אמנם אפשר שיש לבך סמך, לעיל ח״א אגרת מט אל ק״ק ויטעפסק, שלפי האמור בכ״מ (ראה במקורות והערות שם ע׳ תמו) קשורה גם למחלוקת

המתנגדים בוויטבםק, וכך נראה קצת גם סגנון לשון האגרת. ה׳ ישפות שלו׳: ע״פ ישעי׳ כו, יב. חורים וסגנים: ע״פ נחמיה ב, טז. בעלי אסופות: ע״פ קהלת יב, יא.

. הברכה: ע״פ דברים כח, ח. . ו צ י איש אשר כברכתו: ע״פ בראשית מט, כח.

הנה נא הואלתי לדבר: ע״פ בראשית יח, כז. שאלתי ובקשתי: ע״פ אסתר ה, ז.

והשעה צריכה לכך: ע״פ יבמות צ, ב. אוקאו: פקודת־חוק.

משפט הבחירה: ע״פ דברים כא, יז.. יידע: יהושע כב, כב. . י ה ו

כי אין רצונינו: ר״ל שיש להשתדל להכניס נציגי החסידים בבחירות, לא כדי לרדוף את המתנגדים אלא כדי להתגונן בפני מזימות המתנגדים נגד ההסידים.

ד אגרות־קודש ס

הרודפים ח״ו רק להיות לנו עזר מגן להפר מחשבונת] ערומים החושבים עלינו מזימות בל יוכלו ובל יפיקו זממם ויהיה שלו׳ על כל ישנראל] אמן.

כ״ד המבקש בבקשה כפולה [א״נ ד״ש] מלונ״ח,

שניאור זלמן באמ׳יו מ״ו ברון זללה״ה

ט

אה׳ אחיי ורעיי מו׳ אייזיק ומו׳ צבי נ״י גודל בקשתי כפולה לאשר ולקיים כאשר נגמר ביניכם עם מו׳ שמרי׳ והושלשו ועקסלין לגמור בכאן על כל הסכסוכים והוא ישאר צילען בדומע וכאשר כתב אלי ידידנו מו׳

להפר מחשבות ערומים: ע״פ איוב ה, יב. מוימות בל יוכלו: ע״פ תחלים כא, יב. ובל יפיקו זממם: ע״פ תהלים קמ, ט.

א״נ דיש מלוניח: אוהב נפשם דורש שלומם מלב ונפש חפצה.

ט נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ מה סי׳ לה. ובהערות שם כתבתי להוכיח שנכתבה

לאנ״ש בראהאטשוב, בסוף ימי כ״ק אדמו״ר הזקן. מו׳ אייזיק: כשבא רבינו לראהאטשוב בשלהי שבט תק״ע, נערכו אנ״ש דשם לצדקה(לעיל ח״א אגרת נח). בתחלת הרשימה נרשמו נגידי העיר(שם ע׳ שצ), וביניהם ״מ׳ אייזיק במוהר״ן,

ששה למאה״(ששה אחוז מצרכי שיתקבצו מבני העיר). ומו׳ צבי: ברשימת הערכה הנ״ל, בין נגידי העיר שבתחלת הרשימה ״מ״ה צבי במהר״י

[מלוזני?] שניים עשר למאה״. מו׳ שמרי׳: ברשימת הערכה הנ״ל, בין נגידי העיר שבתתלת הרשימה ״מ׳ שמרי׳ בהרב

. ומו׳ שמרי׳ בהרב״. שמונה למאה״. ובדברי רבעו שבשולי הערכה הנ״ל ״הממונים . והושלשו ועקסלין: משני הצדדים, דהיינו חתימם ידם על נייר חלק, שאחר מתן פסק־ הדין יוכל רבינו לחזק את פסק־הדין ע״י שיכתוב בעצמו ועקסל(שטר חוב) ולמסרו לבעל־דין

שכנגדו, כדלעיל סי׳ ו במענה יג. צילען בדומע: נציג היהודים במועצת העיר. בהמשך לזה נכתבה, כנראה, האגרת הבאה, בה מודה רבינו לאנ״ש דק׳ ראהטשוב על בשורת השלום הנעשה בשעריכם. ובאג״ק אדמו״ר האמצעי(ח״א אגרת ט) כותב לאנ״ש דראהטשוב ״בקשתי מאד מאנשים האלה, שיהפכו לבבם מן השנאה אל האהבה, לידידי הנגיד מו׳ שמרי׳ בהרב, כי או״נ באמת הוא לכללות אנ״ש,

ויעשה הכל מה שברצוני לטובת הכלל, ובפרט לטובת אנ״ש, ולא תהיו ת״ו לעזר לכשנגדו״.

אדמו״ר הזקן סה

משה מבוחאב ישן נא ונא שלא לשנות ח״ו ולא יפול חצי דבר ארצה ח״ו ולעשות זאת למעני וגם לידידינו מו׳ גרשן ובנו מו׳ ארי׳ הוכפלה בקשתי כזאת וכזאת להתאמץ בכל עוז ותעצומות והי׳ לי למשיב נפש כי אני שלום וד״ש באמת מלונ״ח כ״ד המבקש בבקשה כפולה ומכופלת נא ונא

במטותא מינייכו ברחמין נפישין א״נ ד״ש

שמאור זלמן

עוד הפעם באתי להזכיר את א״נ מו׳ גרשן הנ״ל אודות מו׳ משה כ״ץ מחו׳ של מו׳ מיכל מבוחאב ישן למהר לשלחו לכאן עם בנו ואודיע למו׳ מיכל דרך נסיעתי שיבוא ג״כ לכאן עם בתו לגמור ביניהם בבל

ישונה ובל יאוחר ח״ו.

. ארצה: ע״פ מ״ב י, י. . ל פו ולא י לידידינו מו׳ גרשן ובנו מו׳ ארי׳: מסופר אודותם בס׳ הקן ע׳ 130, שע״פ הוראת רבעו נעשה ר׳ ארי׳(בנו של ר׳ גרשון הנ״ל) ראש עירית ראהטשוב. ובדברי רבינו שבשולי הערכה הנ״ל ״הממונים ה״ה מו׳ גרשון״. ובאג״ק אדמו״ר האמצעי הנ״ל ״הזקני׳ מו׳ גרשון.. ומ׳ ארי׳

בורמיסטער [ראש העיר].. הזקנים מו׳ גרשון.. ידידי ר׳ ארי׳״. עוז ותעצומות: ע״פ תהלים סח, לו. והי׳ לי למשיב נפש: ע״פ רות ד, טו.

אני שלום: ע״פ תהלים קכ, ז.. כ״ד: ודורש שלומם באמת מלב ונפש הפצה, כה דברי. וד״ש.

במטותא מינייכו: בבקשה מכם(ע״פ שבת קכט, א ובכ״מ). ברחמין נפישץ: ע״פ נוסח הסליחות. א״נ דיש: אוהב נפשם דורש שלומם.

דרך נסיעתי: אולי קשור לנסיעתו בחורף תק״ע לברדיטשוב, שבדרך נסיעתו נעצר בראהטשוב וכתב שם הערכה הנ״ל ואף אמר שם דרוש ששים המה מלכות (ראה כרם חב״ד גליון ד׳ ע׳ 403). ור״ל שכאשר יבוא לראהטשוב בדרך נסיעתו לברדיטשוב, יבואו אליו ״לגמור

ביניהם״.. שיבוא ג״כ לכאן״, וכן לעיל ״לגמור בכאן״, נראה אמנם ממ״ש ״לשלחו לכאן . שהכוונה שיבואו ללאדי, וא״כ צ״ע לאיזה צורך עליהם לידע ״דרר נסיעתי״. ואולי נכתבה האגרת מראהטשוב בחורף תק״ע, ומ״ש ״לכאן״ היינו לראהטשוב, ו״דרך נסיעתי״ היינו דרך הנסיעה חזרה מברדיטשוב, שאז נעצר בבוחאב ישן ואמר שם הדרוש את שבתותי תשמרו(שם

ע׳ 404).

סו אגרות־קודש

הנה ברך לקחתי מא״ש המנין דק׳ ראהטשוב וברך אשיב ברוך הטוב והמטיב על שמועה טובה שמעה ותחי נפשי ממש מבשורת השל׳ הנעשה בשעריכם של׳ של׳ הכל של׳ וברכה בקרב הארץ כולם שרויים כולם מחולים כו׳ אין כאן לא וכו׳ יתהפכו לברכה וכו׳ ואחרי הודאה על העבר ברוב ברכות והודאות בקשה על העתיד כה יתן וכה יוסיף ה׳ לאמץ לבם הטה׳ לבקש השל׳ בכל עוז באמת לאמיתו וה׳ יגמור בעדם וחפץ ה׳

בידם יצלח ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליח,

כנפש המעתיר וד״ש מלונ״ח

שמאור זלמן

יו״ד נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ ע ע׳ קפז, מתוך כתי״ק (צילום לקמן ע׳ קמב). וראה בהערה לאגרת הקודמת, שאפשר שהאגרת שלפנינו נכתבה בהמשך אליה, והוא השלום

הנעשה בשעריכם. ברך לקחתי.. אשיב: ע״פ במדבר כג, כ.

מאיש: מאנשי שלומינו.. טובה: ע״פ ברכות נד, א. ברוך הטוב.

ותחי נפשי: ע״פ בראשית יט, כ. של׳ של׳ הכל שלי: ע״פ ירמי׳ ו, יד(בהיפוך).

ברכה בקרב הארץ: ישעי׳ יט, כד. כולם שרויים.. לברכה: ע״פ נוסח התרת נדרים.

ברכות והודאות: ע״פ נוסח ברכת ישתבח. וה׳ יגמור בעדם: ע״פ תהלים קלח, ח.

וחפץ ה׳ בידם יצלח: ע״פ ישעי׳ נג, י. ובכל אשר יפנו ישכילו: ע״פ משלי יז, ח.

ודיש מלוניח: ודורש שלומם מלב ונפש חפצה.

אדמוי׳ו הזקן סז

יא

אה׳ נכדתי מ׳ דבורה לאה שתי׳, גודל בקשתי שלא לשנות הבטחתך שהבטחת לי אז דו זאלשט גאר נישט זארגן, אונ׳ זאלשט תמיד פריילעך זיין מיט די ווערטר וואש איך האב מיט דיר גירעט אין מיין שטיבל, אוני

זאלשט בטוח זיין אז עש וועט אלץ רעכט זיין בכל מכל כל אי״ה.

כ״ד א״ז שנני]אור זלמן

יא נדפסה ב״כרם חב״ד״ גליון ד ע׳ 331.

נכדתי מ׳ דבורה לאה: אשת הרה״ק מוהרי״י מטשערקאם. בכל מכל כל: ע״פ נוסח ברכת המזון.

כ״ד א״ז: כה דברי אביך זקניך.

- ליובאוויטש ם י י ד י ס ח ר ה צ ו , - א ספרי

קובץ שלשלת האור

שער עשירי

היכל רביעי

אגרות-קודשת א מ

כ״ק אדמוי׳ר האמצעי הרב רבי רובער זצוקללה״ה נבג״מ ד״ע

חלק שני

יוצא לאור על ידי מערכת ״אוצר החסידים״

770 איסטערן פארקוויי בריקלין, גי.

שנת חמשת אלפים שבע מאות המשים ושלש לבריאה הי׳ תהא שנת נפלאות גדולות

ש ת אגדות ק אדמו״ד האמצעי

- חלק שני -

א

[השלמה לאגרת ה דלעיל ח׳יא, שגט תקןךג]

ועתה אהוביי [אחיי] ורעיי יזכרו נא חסדי אבות [לבנים לנחמם] ולהשיב נפשם בעת צרתם הגדולה הזאת, ולהתאמץ במדינתם בכל המקומות אשר לא יצאה שלהבת הלהב לבער כר, וגם אל יחידי סגולה שנשארו לפליטה. ולהיות כל איש שולח [את] מעותיו מעמדו, ולא יתן מגרעות ח״ו, וכמו שקבלתם [ע]ליכם אנ״ש בכתב, שת׳׳י השד״ר ר׳ יוסף

א נדפסה ב״המשפיע״ ע׳ קעז, ע״פ העתקה. קטעים אחדים מהחלק השני של האגרת נדפסו גם הם לעיל ת״א אגרת ה, ולפעמים יש שם השלמת איזה תיבות לגבי הנדפס

ב״המשפיע״, שהושלמו כאן בין חצאי רבוע. בחלק הראשון של האגרת, הנדפס לעיל שם, מספר על הסתלקות כ״ק אביו אדמו״ר הזקן בכ״ד טבת וקבורתו בהאדיטש, ועל אשר שלח עגלות להביא את אמו הרבנית ואחיו

וגיסיו וכל ב״ב, מכפר פיענא לקרמנטשוג, ששם שכר דירות עבור כולם.. לבער: ר״ל שנשארו לפליטה, אחרי בריחת נפוליון ממוםקבא דרך רוסיה המקומות .

הלבנה, שבדרכו שרף והחריב עיירות רבות. ראה גם לעיל ח״א אגרת ת. שקבלתם עליכמ אנ״ש בכתב: ראה גם לקמן אגרת הבאה ״לכרות ברית חסד ה׳ עם ב״ב. קיימו וקבלו עליהם כללות אנ״ש בנידון המעמדות כמ״ש היטב בנוסח מכתב אנ״ש .

דמדינתינו כפי נוסת מכתב אנ״ש הנ״ל״. השד״ר ר׳ יוסף: ולקמן אגרת ו ״השד״ר ר׳ יוסף בהרב״, ומסתבר שהוא ר׳ יוסף בהרה״ק. ר׳ ישכר בער מליובאוויטש, שעליו מסופר בבית רבי(ע׳ 148): הי׳ איש קדוש ונורא . מתלמידי רבינו בימי עלומיו, ואח״כ הי׳ מחסידי אדמו״ר האמצעי נ״ע, ואח״כ הי׳ מקושר בכל

עוז לאדמו״ר בעל צ״צ נ״ע, והי׳ משולח מהם במעות הכולל.

עא

עב אגדות־קודש

נ״י בעוד חיים חיותם לפני אבא מארי הכ״מ, וככה יקבלו עליהם כל אנ״ש שבכל עיירות, ומובטחני מאד באמיתות עוז התקשרות כוי. ומגודל המרירות לא אוכל לכתוב, כי עיני יורדות וזולגות דמעות כמים כר, ולגודל הבטחון קצרתי וד״ל. וגם מסתמא יעוררו רחמי׳ עלי שלא אצטרך

לסבב בשביל כל ב״ב למדינות מאלי׳ רוסי׳ ופולין וד״ל.

ובדעתינו לישב בכאן עד הקיץ הבע״ל, כי שמענו [דיבת בשורה] דבר ברור בשם איש מהימן, שהבתים שלנו שבק״ק ליאדי, נשרפו על [ידי] שלהבת הלהב החוזר כוי, וגם קשה מאד הנסיעה לנשים וטף בימות החורף בדרך רב כזה, ע״כ וודאי מההכרח לנו להתעכב כאן עד אמצע הקיץ, עד אשר יראה ה׳ בענינו וימצא לנו מקום מנוחה לנפשינו ויאמר

לצרותינו די.

והנה אהוביי אחיי ורעיי, ידידיי ר׳ פנחס ור׳ זלמן מדובראוונע, לדרוש ולחקר אצל כל השד״ר אולי נמצא בידם אף מעט מזעיר ממעות מעמד הקדום, ובפרט אצל ידידי ר׳ זלמן מרעציצא אשר שמעתי שיש בידו סך זה, ומסתמא ישתדלו ככל אשר יוכלו. כי ידעתי טוב עומק אהבתו ורחמנותו כעת ביתר שאת פו׳, ולשלוח המעות לידינו, ויהיה לנו רוח והצלה פורתא עכ״פ, כי הלא ידעתם הצטרכות כל ב״ב כי רבה היא מאד, ערך ר׳ רובל לשבוע, ובפרט בכאן שהעצים ביוקר גדול ושכר הדירות מאה רו״כ בכל חודש וכוי. ולזה מאד אבקש מידידי כנפשי וכלבבי ר׳ יוסף השד״ר, שלא יתעכב ושלא יתעצל לנסוע למקומות שיודע שנשארו לפליטה, ומה שיתן ה׳ גם שיהי׳ מעט מזעיר יקבל באהבה וברצון, וכך בקשתי מידידי כנפשי ר׳ ליב מהארקי, ור׳ ליב שו״ב, ובפרט לגיסי ידידי ר׳ שמרי׳ מיאנאוועץ, שיסבב בעיירות הסמוכות אליו וואליז ונעוויל, ליקח עמו את ידידי ר׳ משה מוויטעבסק, אם יושבים בשלום ובשלווה

מאלי׳ רוסי׳: אוקראינא, שבה יושבים עתה. שלהבת הלהב החוזר: ר״ל שריפת העיירות בעת בריחת צבא נפוליון. וא״כ נשרפו

הבתים בעת בריחת צבא נפוליון ממוסקבא באמצע חורף תקע״ג: אבל ראה לקו״ד ת״א יד, א. ר׳ פנחס: משקלאוו, כדלקמן. אודותיו ראה בית רבי ע, ב.

ור׳ זלמן מדובראוונע: אודותיו ראה בית רבי ע, א. ור׳ ליב שו״ב: אפשר שהוא השד״ר מוה״ר יהודה ליב שו״ב מלייעדי, שאותו שלח כ״ק אדמו״ר הזקן בשנת תק״ע (אג׳׳ק שלו ח״א אגרת נז. וראה במקורות והערות שם ע׳ תנב).

וראה גם אגרת הבאה. ר׳ שמרי׳ מיאנאוועץ: אודותיו ראה בית רבי עב, ב. ושם כתוב שהוא גר בדאבראמיסל

ואביו ר׳ יצחק גר ביאנאוויטש, ולא נזכר שהוא גיסו של רבינו.

אדמו״ר האמצעי עג

אזי בקשתי ידידיי ר׳ יצחק ור׳ חיים ור׳ זאב ושארי יחידי סגולה שבוויטעפסק ולהתאמץ בכל יכלתם [עוז], וחלילה חלילה להם לשכוח עלינו [גם בהיותם כואבים מן הביזה ופחד של כר] ה׳ [יאמר שלום לעמו ו]ישיב את שבותם, וינחם על עבדיו וישמחינו כימות וכר. וכל המעות שיאספו ידידנו השד״ר ימחלו למסור ליד ידידי ר׳ פנחס משקלאב בכדי שישלח לנו לכאן להחיותינו כר, וגודל בקשתי להודיעינו משלום אחינו ידידינו ר׳ משה, ומשלום כב״ב, ואם ניצל מן שלהבת, ואי׳ מקום מושבו, ויהי׳ לנו למושיב נפש ולאמי הרבנית תחי׳, אם אפשר להשיג מכתב אלינו מאתו מה טוב ומה נעים. וגם להודיעינו משלום כל אנ״ש שבכל

מדינתינו, ויהי׳ לנו למשיב נפש ממש, בעת צרה וצוקה כזאת וכו׳.

דברי ידידכם, הנאמן בבריתכם כל הימים מלב ונפש ממש.

דובער בן אדוני אבי מו״ה שניאור זלמן נ״ע זי״ע הכ״פ

ב

[תקע״ג־ד]

מה׳ שלום וברכה ברכת ה׳ מלא לכללות אנ״ש דמדינתינו מגדול

. שבוויטעפסק: אפשר שהוא ר׳ זאב ווילענקער, שמסופר בבית רבי עו, א ור׳ זאב . שהיה מנגידי העיר וויטעפסק.

וינחם על עבדיו: ע״פ תהלים צ, יג. וישמחינו כימות: ע״פ תהלים צ, יד.

ב נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ מט סי׳ פט, מתוך כת״י 1304.

מהתוכן נראה שנכתבה בשלהי תקע״ג או תתלת תקע״ד. א) בשעת הסתלקות כ״ק אביו אדמו״ר הזקן, בכ״ד טבת תקע״ג, הי׳ רבינו בעיירות קרעמענטשוג וסמוכותיה (לעיל אגרת הקודמת). בקיץ תקע״ג עשה דרכו הזרה דרך עיירות רוסיא, עד שקבע דירתו בעיר ליובאוויטש. על זמן זה מתאים כותבו באגרת שלפנינו ״ששלתו

אלינו לק׳ קרימענצוק״ ובסוף האגרת,,בעברי כמעט רוב המדינה״. ב) ממה שמוסיף בחתימתו,הכ״מ׳ נראה שנכתבה לפני כ״ד טבת תקע״ד.

באגרת הזאת מודיע לאנ״ש על הסכמתו לנהל את עדת חסידי חב״ד - אחרי הסתלקות כ״ק אביו אדמו״ר הזקן ומבקש מאנ״ש להמשיך לתמוך בו ובמשפחת בית הרב במעמדות.

כנהוג בימי כ״ק אביו אדמו״ר הזקן. אודות המעמדות ראה גם אגרת הקודמת ואגרת הבאה. ברכת ה׳ מלא: ע״פ דברים לג, כג.

עד אגרות־קודש

וער קטן איש אשר כברכתו יבורך ממקור הברכה מנפש ועד בשר ברוחניות וגשמיות לעשות פרי למעל׳ ולמטה להרים קרנו למעל׳ למעל׳

בכל אשר יפנו ישבעו ויצליחו אכי״ר.

אחד׳׳ש כמשפט לאוהבי שמו רודפי צדקה וחסד ואמת עתה באתי לעורר ולזכור חסדם וצדקתם צדקת ה׳ אשר עשו מכבר עם קדושת אור ה׳ ואור ישראל אביהם הוא ניהו אאמו״ר ז׳׳ל נ״ע בעודינו בחיים חיותו אשר הי׳ אורו אור ה׳ מאיר על נפשם מגדול ועך קטן בכל משך זמן רב שהי׳ רועה נאמן עליהם מנפש ועד בשר מגדול ועד קטן הנה הי׳ נפשם צרורה וקשורה ברוח קדשו ז״ל ובפרט אשר השליכו נפשם מנגד ביתר מכפי כחם תמיד לכלכל לכל ביתו בהרחבה כו׳ ולזאת וודאי יש ויש לנפשם חלק ונחלה אחוזת עולם והתקשרות ניצחי בעולם הניצחי במקור אור החיים נשמת רוח קדשו ז״ל כל ימי עולם וצדקתם צדקת ה׳ לפניו ולפניהם יהלוך הילוך תמידי לנטלם ולנשאם ולהעלותם נפשם בכל עת מצוא ועת רצון מלפני ה׳ בכל צרכיהם צךכי הנפש והגוף ולהמליץ טוב

בעךם כל הימים בעלמא ךין כו׳ כיךוע ליוךעים נאמנה כר.

והן עתה לא באתי רק לחזק לבבם ולחךש את הישנות שלא תשכח ח״ו מלבבם ולא תנתק חבל ההתקשרות אפי׳ כמלא נימא ולא עוד אלא אדרבה להוסיף חיזוק ואימוץ אמיתי בחבלי עבותות התקשרות בלבם ובנפשם ולזכור זכרון נצחי חסדי אבות לבנים כל הימים כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳ וכפי מיסת ידו אשר ברכו ה׳ שלא יתנו מגרעות במ[ע]מדות אפי׳ פ״א ולא עוד אלא שיתנו נא אל לבבם היטב הדיק בעינא פקיחא לעיין בצרכי ההוצאה לפי שעה והזמן שהכל ביוקר מופלג בכפלי כפליים מכמו שהי׳ בזמן הקודם אשר ההכרח שכל איש ואיש יוסיף על ערכו

הקדום כפליים מפני רבוי ההוצאה בכפלי כפליים.

אך קשה עלינו להכביד עליהם על אודות אשר כמה וכמה ירדו קצת

איש אשר כברכתו: ע״פ בראשית מט, כח, אחד׳ש: אחרי דרישת שלום.

כמשפט לאוהבי שמו: ע״פ תהלים קיט, קלב. רודפי צדקה וחסד: ע״פ משלי בא, כא.

. עשו: ע״פ דברים לג, כא. . צדקת. יהלוך: ע״פ תהלים פה, יד. צדקת .

אפי׳ פ ״א: אפילו פרוטה אחת.

אדמו״ר האמצעי עה

הגם שירידה זו צורך עלי׳ כי כך היא המדה בירידה ועלי׳ וחסד ה׳ בל ימוט לעולם וכמה וכמה עלו בעילוי אחר עילוי ולזאת גודל הבקשה מאת כב״ב אאמו״ר ז״ל נ״ע שכל איש כפי ברכתו אשר ברכו ה׳ הגם שלא הי׳ לו עדיין עילוי כלל יוסיף ערך שליש על ערכו הקדום ולא יפחות מזה ואותן אנשים אשר ברכו ה׳ בכפליים וכפלי כפליים מערך מעמדם הא׳ והיד ה׳ תקצר להוסיף להם ברכה משולשת ברכת ה׳ מלא כו׳ מהראוי ונכון מאוד לפני ה׳ ועבדו ידידו בחירו כבוד אאמו״ר ז״ל נ״ע שיוסיפו בערך הכפל ויותר מזה כפי טוב לבבם הנאמן בצדקת ה׳ עם בית אאמו״ר ז׳׳ל ועל הטוב והחסד והאמת הזה נזכר שמם בפרט על מקום מנוח׳ ארון אלוקי׳ בב״ע דהאדיץ להעתיר בעדם כל הימים על הטוב והחסד שעושין

עם ביתו כו׳.

ועיקר הבקשה כפולה ומכופלת שלא תכבד עליהם עבודת מתנה זו בפיזור צדקת ה׳ אשר עושין ולא ירע לבבם ח״ו ובל תהי׳ להם למשא חייו אלא אדרבה בעין יפה ורוח נדיבה בשמחה וטוב לב ובזאת תבחן לבבם לפני ה׳ אשר בחר בעבדו ואור תורתו למעל׳ מעל׳ וזכותו ז״ל יגן עליהם כפי מדתם להאיר נפשם באור תורה ועבודה שבלב האמיתיים בשמחה וטוב לב להמתיק כל דין ומקטרג מנפש ועד בשר כל ימי עולם מהם וזרעם אחריהם כידוע לנו ברור כשמש בצהריים עפ״י תורת אמת אשר קבלנו מרוח קדשו ז״ל נ״ע ובפרט מאשר ידוע לכל גודל עוצם חפצו ורצונו הקדוש ז״ל בדבר הזה בעודו בחיים חיותו אשר לזאת בקש מאנ״ש דק׳ שקלאב שיקבלו ע״ע לכרות ברית חסד ה׳ עם ב״ב בנידון המעמדות כמ״ש היטב בנוסח מכתב אנ״ש הנ״ל שהיי עפ״י כת״י עצמו ז״ל כידוע נאמנה וכאשר יפרש שלוחינו המוכ״ז ידידינו הנאמן המופ׳ וותיק וחסיד מו״ה יהודא ליב נר״ו וכאשר כבר קיימו וקבלו עליהם כללות אנ״ש דמדינתינו כפי נוסח מכתב אנ״ש הנ״ל כדי למלאות רצונו הק׳ ז״ל ולעשות נח״ר

כי כך היא המדה: אחר מדת הדין מתעוררת מדת הרחמים(אג״ק אדה״ז ח״א אגרות צב־ ג. אדהא״מ ח״א אגרת מ. ואדמו״ר הצ״צ ת״א אגרת יט - בשם אדמו״ר הזקן).

. ברכו: ע״פ בראשית מט, כח. איש . והיד ה׳ תקצר: במדבר יא,כג.

בב״ע: בבית עולם. בשמחה וטוב לב להמתיק כל דין: ראה גם לעיל ח״א אגרת יח.

כמ״ש היטב בנוסח מכתב: ראה גם אגרת הקודמת. מו״ה יהודא ליב נר״ו: ראה לעיל אגרת הקודמת, שאפשר הוא השד״ר מוה״ר יהודה ליב

שו״ב מלייעדי. קיימו וקבלו עליהם: ע״פ אסתר ט, כז.

עו אגרות־קודש

לנשמתו בעדן העליון כל ימי עולם וכאשר קבלתי כמה וכמה מכתבים מכמה וכמה עיירים ששלחו אילינו לק׳ קרימענצוק שיחזיקו בכל לבבם ובכל נפשם בכריתות ברית וחסד ה׳ עם בית אאמו״ר ז״ל נ״ע ולא ירפו ח״ו אלא אדרבה יתאמצו בכל עוז להוסיף על האפשר כל חד וחד לפום

שיעורא דילי׳.

ואחרי הדברים והאמת האלה מה אומר ומה אדבר עוד אחרי אשר נילקח ארון אלקי׳ עטרת תפארת ישראל ועלה כבוד מישראל רוח אפינו משיח ה׳ נילכד בשחיתותינו נשארנו כגוף בלא נשמה כו׳ ברוחניות הנפש באור תורה ועבודה כוי ואם חייו יפול רפיון ידים בין אנ״ש גם בדבר׳ הרחמנות כוי התקשרותם זאת באמת אין די באר בכתב מאמיתי ברוחניות ובגשמיות ולחו׳ינ אין צריך לפרש יותר ולזאת באתי לעורר לב יחידי סגולה שארי הפליטה הנמצאה בכל עיר ומנין אשר קרבת אלקים יחפצון איש את רעהו יחזק בכל לב ונפש בדבר הזה ועל הטוב הזה יזכר׳ לטוב על מקום מנוח׳ ארון אלקי׳ ובפרט כי שמות האנשים המתאמצי גדול המעשה כו׳ וכאשר יפרשו דברים פרטי׳ אשר לא ניתנו לכתוב שלוחינו ידידינו הנ״ל וגם יספר ויפרש כמה הוצאות פרטי׳ הכרחי׳ המוטל עלינו כמו סילוק חובות עצומות הרבים, וצרכי הוצאות היתומים בני אחותינו ז״ל אשר לא ניתן לכתוב ע״פ השי כידוע לכל באי שער עירינו

מכבר וד״ל.

והנה גם את זה אשר נתן אלקי׳ בלבי בעת כזאת ואמרתי המכסה אני מאוהבי ה׳ ידידי נפשי אשר מאז ומעולם גם מכמה שנים וימים הקדמונים וטובים מאלה אשר אהבתם מכאו״א אמת הי׳ חקוק בלבי

ששלחו אילינו לק׳ קרימענצוק: נזכר גם לעיל ת״א אגרת ל ״כתב בקשה מאתם שיבוא אלינו מקר״מ ונחזיקנו עכב״ב״, ובאג״ק הצ״צ ח״א אגרת ט ״שלחו אתריו בהיותו בקרעמענצוק״.

נילקח.. מישראל: ע״פ ש״א ד, כב, תפארת ישראל: ע״פ איכה ב, א.

. בשחיתותינו: ע״פ איכה ד, כ. . ו נ רוח אפי ולחו״נ: ולחכמים ונבונים.

קרבת אלקיס יחפצון: ע״פ ישעי׳ נח, ב. גדול המעשה: יותר מן העושה: ב״ב ט, א.

ע״פ השי: על פני השדה(ר״ל שא״א לכתוב הדברים בגלוי ובפרסום). והנה גם את זה: עד עתה דיבר על המעמדות, לתמוך במשפחת בית הרב. עתה בא

להודיע על קבלתו את הנהגתה הפנימית של עדת חסידי חב״ד. המכסה אני: ע״פ בראשית יח, יז.

מכאויא: מכל אחד ואחד.

אדמו״ר האמצעי עז

לכל חד לפום שיעורא דילי׳ למלאות משאלותם ולהשיב נפשם באור תורת אמת אשר היו יוצאין תמידין כסדרן מדי שבת וחודש מפי רוח קדשו ז״ל זה יותר מט״ו שנה אשר בכל כחי עבדתי עבודה תמה וברה לא להתגדל ולקנות שם רבי ולא בשביל דבר שבממון כלל וכלל רק לאהבת נפשי אשר חשקה בלב כל או״א לפום שיעורא דילי׳ מאור יקר הנחמד אוצר הון ורב של תורה ויראת ה׳ המקרב את לבם שבישראל לאביהם שבשמים בקירוב אמיתי ונצחי לבלתי ידח ממנו נדח ח״ו אך לא אסתייע מלתא מפני צוק העתים בטרדת הפרנסה וכה׳׳ג מטעמים אחרים כמו פירוד לבבות וקנאה ושנאה כו׳ עד שדחפו והפילו זא״ז ורפו ידיהם מעט מעט עד שנתמעט ביותר התעוררות ד״ח ברוב ההמון מגדול ועד קטן כידוע לכל וכאשר ידעתי נאמנה מגודל הצער והע[ג]מ״נ שהי׳ מזה לכבוד אאמו״ר ז״ל בסוף ימיו והיינו שרצה ליסע לארץ הקדושה באמרו שאין לו מה לעשות בכאן

וכד.

אך בנסיעתינו עמו במדינות רוסי׳ בזמן וסמוך להסתלקותו אמר שרצונו בהחלט לעשות לו ג׳ וד׳ מקומות קבועים לשבתו בריחוק מקום מעירו בכדי שיוכלו הרחוקים להתקרב אצלו שם ולא יתרחקו לגמרי וכאשר כתבתי ד״ז במכתב מיוחד הנמסר ליד שלוחינו המוכ״ז שיחי׳ באר

וכו׳.

ולזאת אמרתי להודיע נאמנה אשר ככוחי אז כן עתה ולא זז חיבתי חיבה לאהבה יתירה מקרב ולב עמוק אשר חקוק בלוח לבי לכאו״א לדרוש טובת נפשו בכל לבבי עד מקום שידי מגעת. והן אמת אשר ידעתי בערכי ואני מכיר את מקומי היטב מנעורי אשר נער אנוכי כו׳ ומי אנוכי כי באתי עד הלום וכו׳ והכל יודעין ומכירין אותי מנעורי שלא גבה לבי

יותר נזט׳׳ו שנה: היינו משנת תקנ״ז, והיינו שאז מינה אותו כ״ק אדמו״ר הזקן לבאר דרושי דא״ח שהיה אומר. וכך כותב גם הרה״ק הר״א מקאליסק אל רבינו הזקן בשנת תקנ״ז, אודות. בזה״. אבל ראה מינוי ״בנו המופלג הותיק מו״ה דוב בער, לאשר כת״ר הכנים אותו . ב״מקורות והערות״ לאג״ק ח״א ע׳ תמא. וראה גם קונ׳ ההתפעלות(מאמרי אדהא״מ קונטרסים

ע׳ קפה): זה יותר מעשרים שנה. שרצה ליסע לארץ הקדושה: גם לעיל ח״א אגרת ב מספר בשנת תק״ע על רצונו של רבינו הזקן לעזוב את ליאדי ולהתיישב במקום אחר. וראה ב״מקורות והערות״ שם ע׳ תלא, על

הודעת רבעו הזקן כמה פעמים במשך השנים תקמ״ו תקנ״ג תקנ״ה; שרוצה לנסוע לאה״ק. דיו: דבר זה.

מי אנכי כי באתי עד הלום: ע״פ ש״ב ז, יח.. ונפלאות: ע״פ תהלים קלא, א. לא גבה .

עח אגרות-קודש

לילך בגדולות ונפלאות בדרכי צדיקי׳ באותות ומופתי׳ ולא באלה חפצתי כו׳ אדרבה שנאה נפשי מאד וכו׳ ומובטחני כן בכל טועמי טעם עץ החיים מאור תורתו ועבודת הקודש האמיתיי׳ של אאמו״ר ז״ל שלא יחפוץ בכאלה רק מאשר הורה לנו אור עולם באור תורה ועבודה האמיתיי׳ לזה נכספה וגם כלתה נפש כל איש אשר נגע יראת אלוקי׳ בלבו לדעת את ה׳ כו׳ ואשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה מגמתו הי׳ רק לקרב את ישראל• ה י לאביהם שבשמים באור תורה ועבודה וכל דבר זר זולתו לא יקרב אל׳ בל יראה ובל ימצא אפי׳ במשהו בכדי שלא יתרחקו מדרכי ה׳ האמיתי

ולילך אחרי ההבל ומשאות שוא ומדוחים שלא ניתן לכתוב עפהש״ד.

ולזאת שמעו נא אחי וריעי כל הקרוב קרוב אל דא״ח של אאמו״ר אליהם הודעתי נאמנה שאהבתי חקוקה וערוכה בכל ושמורה בלי הפסק למלאות משאלותם בד״ח בכל הצורך עד מקום שידי מגעת כאשר הייתי באמנה אתם בכמה שנים בלי שום שינוי אדרבה ואדרבה בראותי כעת אשר נתמעטו הלבבות ביותר ובפרט אחר הסתלקו׳ [א]ור ישראל רוח אפינו אבי אבי עטרת תפארת מעוזינו אל מי מקדושי׳ יפנו להורות להם דרכי ה׳ אמת כאלה אשר קבלנו זה מכמה שנים מאשר רבו כמו רבו טרדות הפרנסה שלא יתנו השב רוחם ודעתם כלל ע״כ אמרתי לנפשי שהדבר חובה עלי לדרוש בכל לב ונפש בטובת נפשם בפרט מאשר ראיתי בעברי כמעט רוב המדינה אשר כמעט רובם ככולם לבבם נאמן מאוד ומאוד בהתקשרות וכריתת ברית אמיתי בכל הענינים כאשר יספר

שלוחינו הנ״ל.

נכספה וגס בלתה: ע״פ תהלים פה ג. זה שלושים שנה: היינו משנת תקמ״ג, כשנתקבל למגיד בלאזניא(ראה לעיל אג״ק אדמו״ר

הזקן םי׳ ו מענה יד ובהערות שם) עד שנת תקע״ג.. לא יקרב אליהם: ע״פ במדבר יח, ד. זר .

. במשהו: כחמץ בפסח(ראה פסחים ה, ב ובכ״מ). בל יראה . משאות שוא ומדוחים: ע״פ איכה ב, יד.

עפהש׳ד: על פני השדה. ערוכה בכל ושמורה: ע״פ ש״ב כג, ה.

כאשר הייתי באמנה אתם: ע״פ אסתר ב, ב. רוח אפינו: ע״פ איכה ד, כ.

אל מי מקדושי׳ יפנו: ע״פ איוב ה, א. בעברי כמעט רוב המדינה: בדרכו מקרמנטשוג לליובאוויטש, כדלעיל בהערה לתחלת

האגרת.

אדמו״ר האמצעי עט

אך אם ישמרו את בריתם הנאמן ולא תשכח ולא תעזוב מהם לעולם אז גם מצידינו לא ימנע כל טוב מהם כנ״ל ועלינו להעתיר ולזכור בריתם וחסרם לעולם ולזאת אמרתי אך הפעם להוךיעם קושט ךברי אמת הללו ולהוריעני נא ע״י שלוחינו הנ״ל אם נתקבלו דברי אמת האלה למען יהי׳ לעד ולזכרון אמת כל הימים וה׳ יתן בלבם להתקרב לדא״ח מעט מעט עך אשר ישובו אל ה׳ באמת ובלב שלם בקשר אמיץ וחזק בל ינתק לעולם בזכות צדקת וקדושת אור תורתו ועבודתנו] שנטע בתוכם שיכולה היא שתעורר התעוררות תמידיות וכמ״ש עד יערה עלינו רוח ממרום שזהו רוח הקודש של צדיקי׳ כנ״ל וגדולי׳ צדיקי׳ במיתתן כו׳ וזכותו יגן עליהם בכל

דרכיהם ברוחניות וגשמיות כל ימי עולם.

דברי המדבר בצדקה צדקת ה׳ וחסד ואמת ולמען אהבת האמת לאמיתו לטובת נפשם כל הימים המעתיר ומבקש אך הפעם

דובער באאמו״ר ז׳׳ל נבג׳ימ הכ״מ

ג [תקפ׳׳דז]

לכללות אנ״ש ידידיי וריעיי האהובים שבכל עיר ומנין כולם יעמדו על הברכה וכו׳

עתה באתי לפרש שיחתי ולבקש את אהוביי אחיי וריעיי עוד הפעם שיעוררו נא לבבם הטוב והנאמן מעולם אלי ולכל בית אאמו״ר הגאון ז״ל, לטובתינו ולטובתם באמת לאמיתו, כי מודעת זאת מצוק העיתי׳

וכמ״ש: ישעי׳ לב, טו. גדולי׳ צדיקי׳ במיתתן: יותר מבחייהן(חולין ז, ב).

מדבר בצדקה: ע״פ ישעי׳ סג, א.

ג נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ. י. חוב׳ ע סי׳ מז, מתוך כת״י 2000 ע, א.

בהמשך אליה באות שם תקנות הנסיעה לליובאוויטש, הנדפסות לעיל ח״א סי׳ כ. לעיל שם הוכתנו שהתקנות נכתבו בשנים תקפ״ב־ד, ומסתבר שגם האגרת שלפנינו נכתבה אז.

ולקמן בהערות שבשוה״ג יובא, שלפי הנראה נכתבה בשנת תקפ״ד".

פ אגרות־קודש

שבמדינתינו לכל כגדול כקטן ולזאת נפלו מעמדות שלנו מאד מכמה טעמים ובפרט מחמת גירוש הכפרים ה״י וישיבתינו כעת בדוחק גדול מאד כאשר יספר ידידי חביבי המופל׳ ר״ב שד״ר מוכ״ז דשא״א לבאר במכתב, והכל מחמת מיעוט ההשתדלות והתאמצות הגובי׳ על אודות קביעות הוואחער מידי שבוע, והעיקר אצל הגבוהים וגם הבינונים שאין זה לפי כבודם, ובאמת דבר זה לטובה גדולה להם להקל עליהם עול המשא בעת ביאת השד״ר כי לא כל העיתים שוות וכו׳ כידוע וטובתינו מאד בזה שהי׳ בקל מאד להיות הוספה ממילא למלאות חסרון היורדים וכו׳, ולחו״נ אין צריך לפרש עד היכן הדבר הזה נוגע לנו באמת ויתנו לבם נא אך הפעם לדברי אמת האלה וישמעו לקולי ועצתי אמונה שהגבוהים דוקא יעמדו בחק קביעות הוואחער ליך הגובים מיךי שבוע ומהם יראו הבינונים והנמוכי׳ ועלי לזכור חסדם זה האמיתי כל הימים לברכם בכל לבבי ולעורר עליהם ר״ר בכל עת מצוא וכוי. נא ונא. והגובי׳ יתנו נא טוב התאמצותם בכל עוז לדבר תמיד על לב יח״ס בכל עת מצוא שלא יפרשו עצמם וישמעו לרצוני ובקשתי כנ״ל ועלי לזכור לטוב בכל לב להגובים

וייטיב ה׳ לטובים ויברכם ה׳ ברוחניות וגשמיות.

ולהיות למזכרת אהבה וחיבה יתירה מודעת להם ירשמו שמותם וביתם בפנקס מיוחד ביד ידידי המופלג הנ״ל, למען יהי׳ חקוק בלבי

לזכרון טוב כה״י באמת ובאמונה. דברי אוהבם הנאמן דורש ומעתיר בעדם כל הימים בכל לב ונפש

ברוחניות המבקש בכל לבו חסד אלקי׳ אמת לאמיתו דובער באאמו״ר הגאון מוהרש״ז ז״ל נ״ע מלובאוויטש

מעמדות שלנו: ראה גם אגרת הקודמת. גירוש הכפרים: ראה לעיל ח״א אג״ק אדה״ז סי׳ נב ובמקורות והערות שם. שם אגרת ם. גזירה זו התחילה בשנים האמצעיות של אדמו״ר הזקן, אמנם ביתר תוקף בוצעה הגזירה הזאת בשנית בשנת תקפ״ד (באותה שעה הוכרז תענית בה״ב לביטול הגזירה, הכרוז נדפס בס׳ אגרות האוהב ישראל, ע׳ פט־צא, וראה בהערות שם), וא״כ מסתבר שבאותה תקופה נכתבה

האגרת שלפנינו. ה׳י: ה׳ ירחם.

מוכ״ז: מוביל כתב זה. דשאיא: דבר שאי אפשר.

הוואחער: תשלומים שבועיים. הגבוהים: הנגידים,

ולחו״נ: ולחכמים ונבונים. יח״ס: יחידי סגולה.

אדמו״ר האמצעי פא

ר

[תקפ״ד]

להודיע לכל מאן דבעי למידע על הדפסת הכתבי תורות על הסדרות שיהי׳ לב כל איש נכון ובטוח שיגיע לידו במקח ח׳ קטנים כל בוגין כאשר יפרש ידידי השד״ר מוכ״ז, כל חלק וחלק לא יותר מעשרים עד כ״ה בוגין ויומשך משך זמן ב׳ שנים מהיום כדי שלא להכביד על הקונים, אך באופן שיבאו על החתום רוב המנין ולא פחות מעשרים איש במנין בינוני כדי

שיהי׳ עסק זה בטוח מאד שלא יוזק המדפיס בכולו וכוי.

ועוד זאת להודיע שזהו רצוני וחפצי כל הימים שיעסקו אנ״ש באגודות יחד כאיש אחד חבירים ללמוד בעיון כדי שיוקבעו הדברים בלבם כל הימים ולא ישכח לגמרי ח״ו, ובפרט הנערים הפנויים וגם הבע״ב הטרודים בעת שהם פנויים כמו בשבת וכה״ג, ומצפה אני לקבל תשובתם בפנקס שתחת יד השד״ר מוכ״ז אליו תשמעון וכו׳ והעיקר אם קימו וקבלו עליהם לעסוק באגודות בבהמ״ד שלהם דוקא כי ה׳ יודע כוונתי הרצויה לטובתם שימשיכו עליהם עול מלכות שמים בתפלה

נדפסה באג״ק קונ׳ המילואים סי׳ ג, והוגהה ע״פ כת״י 2000 עא, א. הקטע השני של האגרת נמצא כמעט בלשונו באגרת דלעיל ח״א כב, מיום טו״ב תמוז תקפ״ד [ואפשר שהאגרה הנ״ל היא עיבוד מחודש מהאגרת שלפנינו ומאגרת כג דלעיל ח״א]. גם באגרת הבאה, שנכתבה בב׳ כסלו ה׳תקפ״ה, מזכיר את האגרת שלפנינו ״שכתבתי בשנה

דאשתקד״, וא״כ נכתבה האגרת שלפנינו בשנת תקפ״ד. הכתבי תורות על הסדרות: הוא הספר תורת חיים, שנדפס לראשונה בשנת תקפ״ו, וכלל רק התורות שעד סו״פ חיי שרה. בפעם השני׳ נדפס על כל ספר בראשית - זמן רב אתרי

הסתלקות אדמו״ר האמצעי(ווארשא תרכ׳׳ו). וראה גם אגרת הבאה. קטנים: קאפקעס(מאה ק׳ הם רו״כ א׳).

מוכ׳ז: מוביל כתב זה. שלא להכביד על הקונים: שבשעה קשה זו של צוק העתים, קשה להם לקנות ספר שלם (שיעלה בם״ה ב׳ רו״כ) בפחות משתי שנים. ע״ד צוק העתים בשנה זו תקפ״ד ראה לעיל ח״א

אגרות כא־ד. וראה גם באגרת הבאה. כאיש אחד חבירים: ע״פ שופטים כ, יא.

אליו תשמעון: ע״פ דברים יח, טו. קימו וקבלו עליהם: ע״פ אסתר ט, כז.

פב אגרות־קודש

ותורה ומצות כל ימיהם בחיזוק שיש בו ממש ולא יפול הנופל ח״ו וד״ל, וע״ז ישיבוני דבר ברור להיות לי לנחת ורצון וכר.

ד׳ או״נ המודיע באמת וכר

והאנשים המונעים מעסק הנ״ל בבהמ״ד יודיעו אלי שמותם כדי לתקן הדבר כפי העת והזמן וכנ״ל.

ה

[ב׳ כסלו תקפ״ה]

עתה באתי עוד הפעם לעורר לבבם הטוב לקיים בקשתי שכתבתי בשנה דאשתקד כמבואר למעלה מעל״ד שיתאספו אגודות יחד כאיש א׳ חברים בבהמ״ד בקביעות עתים בוקר וערב ובש״ק ויו״ט וכל עת ושעת הכושר לעסוק יחד בעיון טוב ובלב נכון במילי דחסידות היקרים הכתובים ונדפסים לחקוק בלוח לבם היטיב בהתקשרות אמיתית למען ילמדו ליראה את ה׳ ולדבקה בו כל הימים באמת ובאמונה, מפני ששמעתי מידידי השד״ר מוכ״ז שנתעוררו רבים בכל מנין לזה וראו בעצמם שמסיבת מיעוט העסק והיגיעה בדברים המקרבים הלב והמוח לה׳ אחד נופלים ומתרפים לגמרי בעול תפלה ותורה ויראת אלקים, ובפרט מצוק העתים בפרנסה ה׳׳י, ע״כ באתי לחזקם בדברי אמת עוד

ולא יפול הנופל: ע״פ דברים כב, ח. וכאן הכוונה שלא יפול ממדריגתו בעבודת ה׳. ד׳ או״נ: דברי אוהב נפשם.

וכוי: כאן באה חתי״ק.

ה

נדפסה באג״ק קונ׳ המילואים סי׳ ד, והוגהה ע״פ כת״י 2000 עא, א. כמבואר למעלה מעל״ד: מעבר לדף. אפשר שרבנו כתב את האגרת הזאת מעל״ד האגרת

הקודמת, ואפשר שזו הוספת המעתיק. כאיש אחד חברים: שופטים כ, יא.

למען ילמדו ליראה את הי: ע״פ דברים לא, יב. מצוק העתים בפרנסה: ראה גם אגרת הקודמת ובהנסמן בהערות שם.

אדמו״ר האמצעי פג

הפעם וחפץ ה׳ בידם יצליח בוודאי כי לא ימנע ה׳ הטוב לכל דורש אלקים באמת ובתמים לכל אחד ואחד במדריגתו.

ועתה באתי ג״כ להודיעם מאשר נודע לי ע״י השד״ר מוכ״ז בח״י שלהם מכל מנין אנשים מעט על הדפסת ביאורים על הסדרות שיקחו כ״א במקח ח׳ קט׳ כל בוגין ומצד העדר בריאותי עד כה לא הי׳ לי עת

הכושר להשיבם ולמלאות רצונם כפי הבטחתי.

אמנם עתה בראותי כושר וטוב הכנת לבבם לעסוק באמונה בד״ח אמרתי בלבי עת לעשות לה׳ ולא למנוע הטוב מבעליו כוי, והנני מוכן לקיים בפ״מ בדפוס חלק א׳ מביאורים שכתבתי על ס׳ בראשית על כתבי תורות של אאמו״ר ז״ל בשנה שעברה ויחזיק ערך ל״ה בוגין בדפוס מפ׳ בראשית עד פ׳ ויצא והמקח מכל בוגין לא יהי׳ רק ששה קט׳ לבד כי המדפיס יוזיל המקח מן ההדפסה וכאשר יפרש השד״ר מוכ״ז שלא להכביד על הקונים בפ״א ולא יעלה חלק זה הא׳ יותר משני רובל וא׳ זהב ובעוד ג׳ או ד׳ חדשים יקבלו חלק השני מס׳ בראשית מפ׳ ויצא עד פ׳ ויחי. אך גודל הבקשה כפולה ומכופלת לקיים בליקוח הספרים מיד השד״ר מוכ״ז ל״פ מעשרים ספרים במנין גדול עד שלשים ובמנין בינוני מט״ו עד עשרים ובמנין קטן עשרה שלא יגרמו היזק גדול בממון שיומסר להמדפיס מידי תומ״י וכדי להוציא מכח אל הפועל הדפסת כל הכתבים במשך שנה וחצי או יותר כפי המספר הנצרך כאשר יפרש אהו׳ השד״ר מוכ״ז, וע״כ לא צויתי להדפיס כעת רק החצי מספר בראשית ולגודל

בטחוני באמיתת לבבם הנאמן אלי קצרתי.

וחפץ ה׳ בידם יצליח: ע״פ ישעי׳ נג, י. הדפסת ביאורים על הסדרות: ראה אגרת הקודמת.

ח׳ קט׳: ח׳ קטנים - כמבואר באגרת הקודמת. ועתה סיכם עם המדפיס שיהיה המקח רק ו׳ קטנים, כדלקמן.

מצד העדר בריאותי: ראה גם אגרת הבאה, ובהערות שם. עת לעשות לה׳: תהלים קיט, קכו.

לא למנוע הטוב מבעליו: ע״פ משלי ג, כז.. עד פ׳ ויצא: ראה אגרת הקודמת. ולפועל נדפס רק עד סוף פ׳ חיי שרה, . ן י ג ליה בו

מפ׳ בראשית עד פ׳ תולדות״. וכלל מ״ד בוגין. ובשער כתוב ״ ל״פ: לא פחות.

הדפסת כל הכתבים: בהקדמת בנו להוצאה שניה (ווארשא תרכ״ו): ואמנם בכתי״ק השאיר לנו ביאור על כל חמשה מת״ת אשר איותה נפשו עוד בחיים חיותו להביאם לביה״ד.

בהוצאה שניה הנ״ל נדפס גם על פרשיות תולדות־ויתי. תו״ח לס׳ שמות נדפס לראשונה ע״י קה״ת - שנגהאי תש״ז.

פד אגרות-קודש

דברי הכותב ומודיע נאמנה לטובתם באמת וה׳ יודע ועד כוונתי הרצוי׳ בזה וכר.

דובער באאמו״ר הגאון מוהרש״ז ז״ל

יום ג׳ ב׳ כסלו התקפ״ה לפ״ק.

ו

לכללות אנ״ש נ״י

אודות מעות שקבלתי מיד ידידי חביבי השד״ר ר׳ יוסף בהרב מוכ״ז קריתי בפנקסו כל מכתב ומכתב מכל הגבאים ונתינות שבכל עיר ועיר בח״י עצמם שקימו וקבלו עליהם ומ[ת]אמצים באמונה ובלב שלם הי׳ לי מאד לנח״ר ות״ח גדול להם על העבר ובקשה גדולה שיקיימו באמת ובאמונה ולהזהיר לכל אנ״ש תמיד שיקיימו כפי התיקון כאשר עם לבבם נאמן בדבר מצוה רבה זאת ויכולה היא שתרחם ולהמשיך עליהם ברכה כל הימים ועלי לברכם בשם ה׳ וכו׳, ועיקר הבקשה שילכו הגבאים מדי חודש בחדשו ויקבצו על יד מעט מעט, ואמנם יהיו המעות צרורים וחתומים בל יגעו וישלחו יד ח״ו בהן שלא להלוותם אפילו לצורך גדול כאשר תראו העתק מכתיבת יד אאמו״ר זצ״ל. נא ונא כי זהו היסוד וקיום

וה׳ יודע ועד: ע״פ ירמי׳ כט, כג.

ו נדפסה באג״ק קונ׳ המילואים סי׳ ה, והוגהה ע״פ כת״י 2000 סט, א.

השדיר ר׳ יוסף בהרב: מסתבר שהוא ר׳ יוסף בהרה״ק ר׳ ישכר בער מליובאוויטש, כדלעיל אגרת א.

שקימו וקבלו עליהם: ע״פ אסתר ט, כז. מדי חודש בחדשו: זו היא תקנת רבעו הזקן, כדלעיל באגרותיו אגרת א, ובהערות שם. את התקנה הזאת חידש שוב רבינו לעיל ת״א אגרת יד ״ויעשו גבאים נאמנים שיגבו ויאספו מדי

חדש בחדשו ויהי׳ מוכן לעת בוא השד״ר״. שלא להלוותם אפילו לצורך גדול: גם זוהי תקנת רבעו הזקן, כדלקמן. וגם התקנה הזאת נזכרת לעיל שם ״ואזהרתי נוראה על הגבאים שבכל עיר ומנין שלא יורו היתר להלוות

לן מעות הנ״ל״, העתק מכתיבת יד אאמו״ר: ראה לקמן בסוף האגרת.

אדמו״ר האמצעי פה

לדבר זה כידוע, ומובטחני כאמיתית לבבם הנאמן בזה שיזהרו מאד בזה ועל הטוב יזכר שמם ושם המתאמצים ויחקקו בלוח לבבי לברכם בשם ה׳

כל הימים ובא כאו״א על החתום לזכרון תמיד ולחזק לבבם להבא כו׳.

גם בקשתי עוד הפעם לקיים אשר כתבתי במכתבי הכולל נידון הנתינות הקצובים מדי שנה להגבוהים ג׳ זהו׳ ובינונים ערך ב׳ זהו׳ שלא יגרעו בקודש ח״ו נא ונא ויסלק כל א׳ וא׳ כפי המגיע ממנו בלי גרעון ח״ו, לבד מה שימצא פדיונות לא יחשב זה במעות הנתינות הקצובים הנ״ל, ובקשתי מהגובים להודיעני תמיד מטוב פעלם ואם מקיימים כפי רצוני, ולהודיעם נאמנה שמעות הללו לא יתנו לשום אדם בעולם בלתי כתי׳ ידי שלי, רק לידידי שד״ר המוכ״ז, אף לא להמשולחים שלנו על המעמדות,

אף לא בהלוואה, ודי בהודאה זו.

דברי או״נ המדבר ומבקש בלו״נ תדרשנו ועלי לזכור כל הימים ולהעתיר בעדם ולדרוש טובתם מנפש עד בשר.

ומדי דברי אודיע לכל מאן דבעי למידע בכל עיר ומנין נידון הנסיעה לכאן לד״ח שמתי בפי ידידי מוכ״ז כל פרטי האופנים לפי העת והזמן בעת שעדיין אין אני כשלימות הבריאה לנכון ה׳ יחזקני בקרוב ויסיר כל מחלה

וכאב וכו׳ וכאשר יפרש מוכ״ז.

. העתק מגוף כ״י אות . ואאמו״ר ז״ל נבג״מ מדבר בצדקה דאה׳׳ק . באות.

. כתבתי במכתבי הכולל: לעיל ח״א אגרת לג כותב ״רצוני וחפצי לחזק צדקת אה״ק . שיעלה לשנה מגבוהים [מהנגידים] ג׳ רו״כ, מבינונים א׳ רו״כ ותצי, מנמוכים מרבע עד תצי רו״כ. ושמן למאור שעל בית מנוחת באאמו״ר נ״ע זי״ע יתנו כאו״א נתינה קטנה, היינו גבוהים ד׳ זהובים כסף, בינונים ב׳ זהובים כסף, ונמוכים א׳ זהב כסף״. ובאגרת שלפנינו נראה שמדבר

אודות מעות אה״ק, והסכום הוא קרוב לזה של שמן למאור, וצ״ע. המשולחים שלנו על המעמדות: הכוונה כנראה למעמד בית הרב, דלעיל אגרות איג.

או״נ: אוהב נפשם. בלו״נ: בלב ונפש.

ונפש תדרשנו: ע״פ איכה ג, כה.. מחולשת כחי ביותר נידון הנסיעה לכאן: ראה בזה לעיל ת״א אגרת כד ״היות ידוע .

. שלא יםע שום איש לכאן״. . שאין בכתי כעת לומר דא״ח ברבים עד אשר יחזקני ה׳ מעט . . שעדיין אין אני כשלימות הבריאה: תלישות בריאותו נזכרת לראשונה לעיל ח״א אגרת כא,

שנכתבה לערך בשנת תקפ״ג. ומתוכן האגרת שלפנינו נראה שנכתבה אחר זה.. באות: כאן נעתקה האגרת הנדפסת באג״ק אדה״ז ח״א אגרת סח. ואאמו״ר .

פו אגרות־קודש

ז

[תק״פ־תקפ״הז]

לאה׳ מ׳ מיכל שו״ב נ״י

היטב חרה לי שמהרת לברוח מפני וכן לא יעשה הלא צויתיך וכו׳.

ועכ׳׳פ עתה תראה לקיים שליחותך לקבל הג״פ מיד השליח מוכ׳׳ז, כי ר׳ חלוונא כתב ומסר למוכ״ז בדיעה מיושבת וברצון גמור באמת, אך בתנאי כפול שיומסר לידך תחלה כל החפיצים המבוארי׳ ברשימה פה לא] והאפירייאל של זהב במשקלו ה׳ אדומי׳ . . יחסר אפי׳ קרעל א׳ ח״ו נ ועוד אובלין שנים במשקלם כשלימות ועוד טבעת זהב משקלו א׳ א׳׳ז וחצי ועוד טאבלין של כסף טהור בשלימותן וא׳ הדס של כסף וי׳ לוט כסף מזוקק וה׳ לוט כסף סתם וסך המזומן ששי׳ רו״כ במזומן הכל תקבל ויושלח לידי ואח״כ תמסור הג״פ ליד האשה ולא לשנות ח״ו כאשר דברתי] ח״ו כי ידעתי טבע הליטוואקס . אתך ולא יקל הדבר בעיניך ובעיני [ .

שממונם חביב מגופם ונפשם וכוי. ולגודל בטחוני קצרתי.

ד׳ או״נ המזהיר ומבקש באמת לטובת האשה וגם לטובת האיש כידוע

דובער מלובאוויטש

ו שתי האגרות הבאות נעתקו מכתי״ק שבאוסף זוםניץ שבספריה הציבורית בנ.י. (צילום לקמן ע׳ קמג־ד) ודנות אודות גירושיו של ר׳ לפידות חלאוונא מפאנדל. אפשר שהוא ר׳ לפידות חלאוונא מפאנדל שעלה אח״כ לחברון בשנת תקפ״ה ונשא את בתו של הרב שמואל םג״ל, רבה של עדת חב״ד בחברון(ראה ״תולדות הב״ד באה״ק ע׳ פ). וא״כ נכתבו האגרות שלפנינו לפני

כן. מ׳ מיכל שו״ב: מוה״ר יחיאל מיכל ב״ר יהושע זוסניץ שו״ב בעיר בירז. באותו ארכיון ישנם גם: א) הכתובה שלו משנת תקנ״ט, באשר נשא את אשתו מרת בת שבע בעיר בירז. ב) כתבי ההודעה והקבלה שלו שקיבל מהרב והדיין דק׳ דיםנא בשנת תקע״ד. ג) ההסכם בין אלופי קהל בירז ובין ״אלופי אנשי הסרים למשמעתו של הרב דק״ק לובאוויץ, שיכולים ליקח לצרכם שו״ב לשחוט עבורם כפי הנהגתם״, מיום ז׳ מ״ח תק״פ. אם הכוונה למינוי ר׳ יחיאל מיכל שלפנינו(שבארכיונו נמצא ההסכם) כשו״ב קבוע לחסידי חב״ד שבעיר בירז, אזי נכתבח

האגרת שלפנינו בין השנים תק״פ־תקפ״ה. לקבל הג״פ: נראה שר׳ מיכל נתמנה לשליח שני.

ד׳ או״נ: דברי אוהב נפשו.

אדמו׳יר האמצעי פז

ואחר שליחו׳ מו׳ בצלאל נפסל הגט מפני שלא נזכר שהוא לוי, והוצרך לכתוב פעם שנית ברצון יותר טוב ומיושב כאשר יספר מוכ״ז, ונעשה אה׳ המוכ״ז שליח וצויתיו ככל הנ״ל ועוד הפעם אני מזהיר לך שלא תמסור הגט רק אחר סילוק כל הנ״ל עם החפיצים כשלימות וגם לשלוח על הוצאת הגט לא פחות משני אדומי׳ כי הי׳ לי הוצאו׳ יותר מזה

וד״ל.

ובקשתי ממך וממו׳ זעליג להתאמץ בכל עוז להיות ב׳ תלמידים למוכ״ז כי גזרתי עליו לנסוע והפסיד סך ז׳ רו״כ ונא שלא לנשנות]

דובער הנ״ל

ח

לאהו׳ אנ״ש דק׳ פאנדעל

בקשתי שיתאמצו שיקיים מוהר״ץ ממחניכם כפי הרשימה שכתבתי נידן הג״פ של חתנו כי רחמנו׳ שעל חתנו אין די באר וכמה יגיעות הי׳ עד שפעלתי הגט ולמה יחליף משכורתו וכו׳ ע״כ להתאמץ שלא ישונה ח״ו ואם יחסר אפי׳ חפץ א׳ יושלח הגט תומ״י בחזרה ובטלה השליחות

מעיקרא

דובער מלובאוויטש

ב׳ תלמידים למוכ״ז: כנראה ר״ל שיעזור לו בפרנסתו למצוא ב׳ תלמידים שילמוד עמהם.

• ח

ראה הערה לאגרת הקודמת.

ספרי׳ - אוצר החסידים - ליובאוויטש

קובץ שלשלת האור

שער ארבעה עשר

היכל חמישי

אגרות־־קודעות א מ

כי׳ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ הרב רבי מנחם מענדל

זצוקללה״ה נבג״מ ד״ע

3 ג

חלק שני

\מו»וו ס«י״8

בריקלין, גי.

יוצא לאור על ידי מערכת

״אוצר החסידים״ 770 איסטערן פארקוויי

שנת חמשת אלפים שבע מאות חמשים ושלש לבריאה הי׳ תהא שנת נפלאות גדולות

'******************************************ft ******

אדמו״ר ה״צמח צדק״ צא

אגרות קודש אדמו״ו ה״צמח צדק״

— חלק שני —

א

[כ״ט ניסן תר״ג]

X947 17 anpejia 1843 r.

E r o Bb1c0K0npeB0cx0AHTej1LCTBy!

rocno^HHy TeHepaji-ryGepHaTopy CM0J1eHCK0My, BnTe6cK0My H MorHJieBCKOMy, TeHepaji-JieHTeHaHTy TeHepaji AflbioTaHTy H pa3Hb1x opfleHOB KaBajiepy lleTpy HnKOJiaeBHHy ,3,b51K0By!

x0T׳b EBpencKoro PaBBHHa MeHfleji IIlHeepcoHa

IIoKopHeHuiee IIpoineHHe. -

IIojiyHHJi a, O T MornjieBCKoro Tpa cAaHCKO- ro ry6epHaT0pa noAopo cHHio, Ha npoe3,a M O H B CaHKT-n e T e p 6 y p r K BbiconaHiue ynpe^c^eHHOH K O M - M H C C H H

RJIX 06pa30BaHH51 EBpeficKoro HapoAa. - KoTopoio no,aop0)KHHK) X O T H H npe,a0CTaBJ1eH0 MHe HMeTb AByx EBpeeB # J I 5 I npncjiyrn; H O KSLK no cjiy-naio He npeACTaBjieHH^ Ha anyacHTejieH njiaicaTHbix nacnopTOB, O H H B T O H no;jopo5KHe He noMHHOBaHbi. - Hbme ace npH6b1B B r. B H T C 6 C K npH3HaB 3a Heo6xo,aH־M0e B3HTb

א מצילום המקור שבארכיון הממשלה במינסק, כת״י סופר וחתי״ק(צילום לקמן ע׳ קמז).

צב אגרות־קודש

C06010 Comoro nepeBOAHHKa B nncbMe n pa3r0B0pax c jinijaMH no c0BepmeHH0My He3HaHH!o MoeMy HHKaKoro KpoMe EBpencKoro 513b1Ka JIe>KHB־cK0ro MemaHHHa EBpea IIlMepKy MapAyxoBnna Oan-TejibcoHa; n jxm npHCJiyrn no cj!a60CTH 3A0p0BbH Moero, p0AH0ro cbma Moero JIen6y IIlHeepcoHa. OcMejiHBaiocb npeACTaBHTb x. noAJiHHHHKaMn; noAOpo <!־.. cHHio c nacnopTaMH <I>aHTej1bc0Ha H cbma Moero JIen6a IIlHeepcoHa. Bame Bb1c0K0npeB0cx0AH־Tej1bCTB0 Bee HH^canuie n p o m y , JXJIZ

n p e A C T a B j i e H H i i MHe B O 3 M O 2 C H O C T H y c n e T b K Ha3HaneH0My Ha OTKpbi-Tne T O H K O M M H C C H H cpoKy, He ocTaBHTb yA0CT0HTb M C H J I Ha cB060AH0e npe6b1BaHHe c cKa3aHHb1MH npn-cAyraMH B CaHKT־neTep6ypre A O

3aKpbITHH K O M M H C - C H H H nojiyneHHa n03BOJ1eHH5I Ha Bb1e3A HaAJie^camHM CBHAeTeubCTBOM, Ha H T O HMeio cnacTbe 0)KHAaTb M H J I O C T H B O H pe30J1!ouHH

MeHAen IIlHeepcoH X . . . T > A H J I

1843 roAa

CBHAeTejibCTBO A S H O 17 anpejin 3a JN91660

תרגום חפשי מרוסית

אפריל 17 1843

גילב, ק ומו ס ב ט י ו , ו ק ס נ ל ו מ , אדון גנרל־גוברנטור של ס לכבוד הוד רוממותו

בי גנרל־לייטננט, גנרל־אדיוטנט ובעל ציונים שונים פיאטר ניקולייביטש דיאקו

(מ)רב היהודי מענדל שניאורסון

בקשה

רג קיבלתי מהגוברנטור האזרחי של מוגילב תעודת־מסע לנסיעתי לסט־פטרבו

ת ן הועידה לעניני חינוך עם ישראל. בנוגע לתעודת־מסע, אעפ״י שניתנה לי רשו ו מ ל

הועידה לעניני חינוך: ראה אודותה ״בית רבי״ ח״ג פ״ג. השתתפו בועידה גם הג״ר יצחק מוואלאז׳ין, מוה״ר ישראל הלפרין והמשכיל מר בצלאל שטרן.

אדמו״ר ה״צמח צדק״ צג

לקחת איתי שני יהודים לעזרה, הנה היות שלא הציגו עבורם דרכונים — הם לא הוזכרו באותו תעודת־מסע. עכשיו, בהגיע לעיר וויטבסק, הכירו להכרח לקחת איתו אחד עבור תרגום בכתב ובע׳׳פ היות ואיני יודע כלל שום שפה חוץ מאידיש, האזרח שמרי׳ בן

מרדכי פייטלסון, ועבור עזרה בשבילי בגלל מצב בריאותי החלש, בני לייב שניאורסון.

הנני מציג [...] במקורו; תעודת־מסע עם דרכונים של פייטלסון ושל בני לייב שניאורסון. כבוד הוד רוממותך, הנני מבקש לתת לי האפשרות להספיק להגיע לתאריך הפתיחה של הועידה הנ״ל, ולזכות אותי לשהי׳ חפשית יחד עם העוזרים הנ״ל בסט־

פטרבורג עד גמר הועידה, וקבלת רשות יציאה בתעודה המתאימה.

על כל זה יש לי את האושר לחכות החלטה חסדנית

מענדל שניאורסון [. ..] יום שנת 1843

התעודה ניתנה 17 באפריל מס. 1660

ב

בעזה״י יום ב׳ ה׳ מ״ח תרי״ג לפ״ק.

מה׳ שלום וברכה כבוד ידידיי הרבנים הגבירים המפורסמים יראי ה׳ יחיו.

מכתב כבודם הגיעני לנכון והש״י ייטיב לכם כפעלם וטוב לבבם,

שמרי׳ בן מרדכי פייטלסון: בבית רבי שם ״כאשר הגיע הפקודה לרבינו שיסע, שלח לליעפלי להרה״ח המפורסם ר׳ שמרי׳ פייטילסאן זלה״ה(בן הרה״ח הגביר ר״מ מליעפלי) שיבא. וגם את בנו אדמו״ר לליבאוויטש ויסע עמו להיות לפה ולמליץ בינו ובין שרי הממשלה .

הררי״ל נ״ע לקח עמו״.

ב

נדפסה באג״ק קונ׳ מילואים אגרת ו, מתוך הס׳ תולדות יצחק(מה״ר יעקב הלוי ליפשיץ, ווארשא תרנ״ז) כח, ב. וקטע בס׳ זכרון יעקב (מהנ״ל, קאוונא תרפ״ז) ע׳ 170. והאריך שם בתוכן הדברים שהביאו לאגרת הזאת, כאשר גברה גזירת ה״רעקרוטירונג־הכפולה״, שהוטל על היהודים להרים תרומה לצבא שתי פעמים כוי, עשו אסיפות במינסק ובברויסק ובחרו בשני הגבירים ר׳ משולם פייוויל פרידליאנסקי ור׳ ניסן קאצינעלסאהן, לעשות השתדלות לפטור את

היהודים. בהמשך לזה כתב להם רבינו אגרת הנדפסת בזה.

צד אגרות־קודש

ומאד חפצי ורצוני להתראות ולהרחיב הדיבור של אהבה עמכם אמנם רב הדרך ממני שאין בכחי ובריאותי לשאת זה כידוע לכל האמת, ע״כ שמתידאי דברי ע״י ידידינו הנוכחי שי׳ ומצפה אני לתשו׳ וכל מה שבכחי ו

אתאמץ בטובת ידידינו שי׳ וגודל בקשתי שידוני לכף זכות.

ויקבלו החוה״ש מאדה״ש ידידם הדו״ש מלונ״ח או״נ

מנחם

ג

[תר״י־תרי״ז]

ב׳׳ה יום ב׳ פ׳ שופטים ז״ך מנ״א.

רוב שלום וברכה לאה׳ בני המופלג מ׳ יוסף יצחק שי׳ עש״ז כלתי ובניו המופלגי׳ שי׳.

מכתבך מיום ד׳ ט״ו מנ״א הגיעני יום אתמול סמוך למנחה, משלומנו ת״ל כה לחי, אמך תי׳ ואחיך ואחיותיך שי׳ פ״ש הטוב והם ב״ה

בחו״ש יוסף ה׳.

נידון השידוך אראה אי״ה לכתוב לך פאצט דלהבא, כי צריך ישוב,

החוה״ש נזאדהיש: החיים והשלום מאדון השלום. הדו׳ש מלונ״ח או״נ: הדורש שלומם מלב ונפש חפצה אוהב נפשם.

ג נדפסה באג״ק קונ׳ מילואים אגרת ו, מכתי״ק שבאוסף המכתבים(צילום לקמן ע׳ קמח).

קשה לברר את תאריך כתיבת האגרת, אבל אפשר לצמצם אותו לשנים תר״ייתרי״ז, שבהן מתאימה הקביעות הנקובה כאן ״יום ב׳ פ׳ שופטים ז״ך מנ״א״ לשנים תר״י, תרי״א, תרי״ד,

תרי״ז. אח״ז מתאימה הקביעות לשנת תרכ״ד, שאז לא יכל לכתוב ״אמך תי׳״, שנפטרה בשנת תרכ״א. ולפנ״ז מתאימה הקביעות לשנת תר״ח, שאז מוקדם עדיין לדבר על השידוכים של ״בניו המופלג,,״, שהמבוגר שבהם היה אז עדיין לפני בר־מצוה. וראה בהערה שבתחלת האגרת

הבאה, שבשנת תרי״ט מוסיף בהפניה גם את בתם וכלותם.. יוסף יצחק: אגרות נוספות אליו, לעיל ת״א יד. טז. לקמן ד־ה. יד. . י נ ב

פ״ש: פורשים שלומם. ב״ה בחו״ש: ברוך ה׳ בחיים ושלום.

אדמוי׳ר ה״צמוז צדק״ צה

ומסתמא לא תהי׳ נמהר, לעשות שום מעשה, וכמארז״ל פרק הבע״י דס״ג ע״א מתון נסיב אתתא וע׳ בשל״ה שער האותיות ערך מתון, ומסתמא כבר קבלת כמה מכתבים ששלחתי לך גם אחר ו׳ מנ״א, ואיני יודע מדוע הולך

הפאצט זמן רב כ״כ.

ותקבלו החוה״ש מאדה״ש, אביך הדו״ש מלו״נ ומקוה להתראות אי״ה

מנחם מענדל

פ״ש ידידי המופלג ר״א נ״י. מכתבך קבלתי לנכון, ומפני נחיצת החאדאק שיאחר הנחת הפאצט אין להאריך, בביתו הכל שלום, ידידו

דו״ש

מנחם

[תרי״טז]

בעזרה״י, ט״ז שבט

אהו׳ בני ידידי וחביבי המופ׳ וכו׳ מ׳ יוסף יצחק שיחי׳, עש״ז כלתי הצנועה תחי׳ וכב״ב שיחי׳,

הבע״י: הבא על יבמתו. החוה״ש נזאדה״ש: החיים והשלום מאדון השלום. הדו״ש מלו״נ: הדורש שלומכם מלב ונפש חפצה.

החאדאק: הולך דרך, נושא המכתבים.

ד נדפסה מתוך העתקה ב״כרם חב״ד״ גליון 2 ע׳ 91.

בענין האמור באגרת שלפנינו, הבקשה שלא לקבל הרבנות באוורוטש ולבא להתיישב בליובאוויטש, יש לנו שלושה מכתבים. א) זה שלפנינו בתאריך ״ט״ז שבט״. ב) הנדפס לעיל ח״א טז(בלי תאריך, ובהעתקה שלפנינו עתה היא) בתאריך ״יום ב׳ פ׳ תרומה״, ומתוכנה נראה שנכתבה בהמשך ובסמיכות לאגרת שלפנינו, ואשר נכתבה אחרי קיץ תרי״ז. ג) אגרת הבאה בתאריך ״אור ליום ג׳ פ׳ נת״, שמתוכנה נראה שגם היא נכתבה בהמשך לאגרות שלפנינו, ואשר

נכתבה בתחלת שנת תר״כ.

ות־קודש צו אגו

• י ב ת כ אחך״ש וחיים, הנני להודיעך אשר מק׳ אוורוץ הגיעני שני מב ת כ מ ע״י הפאצט, האחד זה ערך שני חדשים עם חתומים רבים, וזה ה נאבר ממני כי לא שמתי לב לזה כלל, רק תוכן המכתב איך שהם רוציםד ח לקבל בנו של המ״מ שלהם הה״ג ר׳ אהרן נ״י מטשערנאביל או א מיו״ח על כסא הרבנות למחנם, ושמחמת זה נתעורר חותנך הרה״ג שי׳ה יומשך לנגך ולהושיב אותך על כסא הרבנות בק׳ הנ״ל, ואיך כי מז מחלוקת, ע״כ מבקשים מאד אותי למונעך מזה ולחפוץ השלום, והאריכו

בזה.

עד זה מקרוב הגיעני מכתב שני באריכות ג״כ מהם כהנ״ל עם י״ב חתומים לבקשך וגם כמעט להזהירך שלא תכנס במחלוקת לנגד רצון הרה״ג מוהר״א שי׳, והאריכו עור הרבה בזה וזה המכתב יש אצלי. וגם בסופו מבואר שמוכן ג״כ בנו של הה״ג מוהר״א לבוא לשם. ואיני רוצה

לשלוח לך גוף המכתב. ע״כ נזררזתי לכתוב לך מזה.

והנה, הגם שיכול להיות אשר האנשים של כ׳ חותנך הרה״ג שי׳ באוורוץ הם עקריים יותר, עכ״ז לכאורה לפע״ד אף אם לא הי׳ שום מחלוקת כלל, אין מתקבל לי כלל שתכניס א״ע בזה כעת, הרי שנינו פ״ א דאבות ושנא את הרבנות, ובילקוט במשלי רמז תתק״מ ע״פ אל תצא לריבא ה מהר (במשלי סימן כ״ה פסוק ח׳) לרב כתיב (בלא יו״ד) לעולם אל ת רץ אחר השררה כו׳ יעו״ש בילקוט חלק שני דף קל״ד ע״ד, והביאו ג״כ בספר ראשית חכמה. וכש״כ וק״ו היכא דאיכא תרתי רב וריב כפשוטו,

אין רצוני בשום אופן שתכניס א״ע בזה.

ואם בוש אתה מליהנות הכל מכ׳ חותנך הרב שיחי׳, הנה אני רוצה באמת בכל לב שתהא אצלי אי״ה, ורצוני לישא בעול בהצטרכותך עם

וע״פ האמור לעיל מסתבר יותר ששתי האגרות הראשונות נכתבו בשבט תרי״ט, אבל אפשר גם שנכתבו בשבט תרי״ח.

[בהעתקה שלפנינו של האגרת השניה (מיום ב׳ פ׳ תרומה) מועתקת גם ההפניה. עש״ז כלתי הצנועה מ׳ חנה תי׳ ובניהם שבראשה כשלימות ״רו״ש וברכה לאהובי בני . המסולאים שי׳ ובתו תחי׳ וכלותם שי׳ וכאש״ל שוי״ר״, וא״כ נכתבה אחרי לידת הבת הא/

ונשואי הבן. וראה בהערה שבתחלת האגרת הקודמת]. מק׳ אוורוץ: תוכן הענין, שתותנו הרה״ק מוהרי״י מהורנוסטייפל רצה שיתמנה לרב באוורוטש ואילו כ״ק אביו אדמו״ר הצ׳׳צ מיאן בזה, ראה גם בית רבי ח״ג פ״ת טו, א. מגדל עז

ע׳ רט. מימ: מגיד מישרים.

אדמו״ר ה״צמח צדק״ צז

כב״ב שיחי׳ כל האפשרי, וגם דירה נאה יהי׳ לך פה אי״ה על חצרי, כי אחיך הרב״ש שי׳ בנה בית לעצמו ברחוב אחר אצל החומה. ולפ״ד מה טוב ומה יפה זה לפניך, מלקבל עליך עול ומשא כהנ״ל. ואם אמור יאמרו שזוגתך כלתי תחי׳ יהי׳ לה כאן עגמ״נ ולכן לא ירצו להניחה לפה, באמת אין זה כלום, כי כל המשך שהיתה פה שלשה שנים לא הי׳ לה שום עגמ״נ כלל, רק בהקיץ סוף הג׳ שנים אשר לא הייתי בבריאותי מרוב טרדא כו׳ ולבי הי׳ בל עמי כלל, ואתם לא רצו להשתתף בצערי כלל, אשר זה הי׳ חסידות של שטות, ע״ז יש תירוץ נכון אמתי אין אדם נתפס על צערו. וגם אפי׳ באותו הפרק לא הי׳ לה שום עגמ״נ מאמך תחי׳. ואולי גם כאן תוכל אי״ה להכניס א״ע עם אנשים ויהי׳ אי״ה גם לי לתועלת למעט ממני

טררת האנשים המבקשים עצות כו׳ וכה״ג.

כללא דמלתא, אני ואמך תחי׳ רצונינו וחפצינו באמת שתהי׳ אצלינו פה אי״ה עכב״ב שיחי׳ ועל ה׳ נשליך יהבינו. בחסד עליון יהי׳ לכם הצטרפותך וב״ב שיחיו. והאופן דאוורוטץ אין רצוני בשום אופן בעולם שתסע לשם, כ״ש על מחלוקת ח״ו. ואין לעלות זה על המחשבה כלל,

ותבואו נא לכאן כאמור לעיל.

ותקבלו החוה״ש מאדוה״ש אביך וחותנך הדוש״ת מלונ״ח,

מנחם

: שבונים בו בתים חדשים אחרי השריפה שנשרף בה כל החצר, כמסופר בכ״מ י ר צ ל ח ע (ראה גם אגרת הבאה, ובהערות שם).

: הרב ברוך שלום. ש י ב ר ה: אולי הכוונה לקיץ תרט״ו, כמסופר בבית רבי ח״ג פ״ו ל ל י כ מ ל ע ׳ ב י הי לב . ו ץ . י ק ה ב. וכל זמן ההוא לא אמר ד״ח ולא הניח אליו שום ״בשנת תרט״ו הי׳ עליו ג״כ מלשינות שוא .

אדם על יתידות״. ולפ״ז היו בליובאוויטש בשנים תרי״גיתרט״ו, עובדה שאינה ידועה ממקו״א.: ב״ב טז, ב. ו ר ע . צ . ן י א

: ע״פ תהלים נה. כג. ו נ הבי . י ל . ע ו

צח אגרות־קודש

ח

[תר״כ]

בי׳ה אור ליום ג׳ פ׳ נח.

י ת ל לאה׳ בני חביבי המופלג מ׳ יוסף יצחק שיי עש״ז כם ל ו הצנועה מ׳ חנה שתי׳ ובניהם נכדיי המופלגי׳ שי׳ כ

יעמדו על רוב ברכה ושלום כיר״א.

״ש משלומינו ת״ל כה לחי, אמך תי׳ ואחיך ואחיותך שי׳ ב״ה בחו ופ״ש הטוב, ומפני שאני כותב כעת חצות לילה, לא באו עה״ח.

ה מ מנידון נסיעתכם לכאן כבר כתבתי שנכון הדבר ורצוני בזה וס ע ל ק א שלא כתבתי לך זה חודש מפני שבעירנו הי׳ מהלך ל״ע השיעול קסט הנ״ל בין הילדים, גם אצל בת בני רי׳׳נ שי׳ אסתר ליבא תי׳ הי׳ ההו ות״ל שחזרה לבריאותה, ע״כ לא רציתי לדחוק נסיעתכם תיכף אחר החג ולכן לא כתבתי לכם מזה, גם החדרים עדיין לא נגמרו, אכן ודאי רצוני בנסיעתכם לכאן להיות על שולחני אי״ה, ופאצט הבע״ל או שבוע הבע״ל

אי״ה אכתוב לכם עוד אי״ה.

ת ויקבלו החוה״ש מאדה״ש, אביך וחותנך הדוש״ת ומקוה להתראו אי״ה

מנחם

יכתוב לההמ״צ סאבטער ששאלתו ע״ד כתיבת שם בתיה בגט, אכתוב לו והשיב ע״ז אי״ה בקרב.

ה

נדפסה באג״ק קוני מילואים אגרת ח, מכתי״ק שבאוסף המכתבים(צילום לקמן ע׳ קמט). כבר כתבתי: באגרת הקודמת. רי״נ: אדמו״ר מהרי״נ מנעזין.

אסתר ליבא: אשת האדמו״ר מוהרש״נ מבאברויסק. החדרים עדיין לא נגמרו: בבית רבי ח״ג פ״ו נראה שבניית הבנינים מתדש נגמרה בתחלת

שנת תר״כ. שם בתי׳ בגט: אפשר הכוונה להנדפם בשו״ת שלו חאה׳׳ע סי׳ רכב־ג.

אכתוב לו והשיב: כלומר, אכתוב לו תשובה.

אדמו״ר ה״צמח צדק״ צט

ו

[תר״כ־תרכ״ב?]

בעה״י.

לידידי הרה״ג המפורסם וו״ח מו״ה יוסף נ״י.

בקשתי שיקבל עליו הרבנות דקרימענצוק אצל אנ״ש שי׳ ויקבל שכירתו עם ההוספה מאנ״ש שי׳ כשלימות. והש״י יברכו בכל מילי

דמיטיב מנפש ועד בשר.

ידידו הדוש״ת מנחם

ז

[תר״כ־תו־כ״ו]

בעזר״ה, יום ה׳ פ׳ משפטים כ״ג שבט ליובאוויץ.

כ׳ אה׳ ידידי הרה״ג המפורסם הוו״ח מו״ה יוסף נ״י אב״ד דק׳ קרמ״צ נ״י.

בקשתי לשלוח לי במוקדם הכתבים שלי שמסרתי לו להגיהם גם

ו נדפסה באג״ק קוני מילואים אגרת ט, מהאגרת(כת״י סופר וחתי״ק) שבאוסף המכתבים.

(צילום לקמן ע׳ קנא). מהכתב נראה שנכתבה בשנותיו האחרונות, כשגבר עליו החולי ורעדה ידו הקדושה בעת הכתיבה. בבית רבי ת״ג פ״ו כותב שנחלה רבינו בחודש כסלו דשנת תריב. בקובץ יגדיל תורה (ירות״ו, גליון א׳ ע׳ 31) נדפסה תשובתו של ר׳ יוסף תומרקין שכתבה בקרעמענטשוק,

בי״ט אלול תרכ״ב. א״כ מסתבר שנכתבה האגרת שלפנינו בין השנים תר״כ־תרכ״ב.

ז נדפסה באג״ק קונ׳ מילואים אגרת י, מהאגרת (כת״י סופר, תחלה וסיום בבתי״ק)

שבאוסף המכתבים(צילום לקמן ע׳ קנב). אגרת זו נכתבה לאחרי האגרת הקודמת, שהרי כאן הוא כבר מכנהו ״אב״ד דק׳ קרמ״צ״. בין השנים תר״כיתרכ״ו מתאים התאריך ״יום ה׳ פ׳ משפטים כ״ג שבט״ לשנים תר״כ,

תרכ״ג ותרכ״ו.

ק אגרות־קודש

מה שהוסיף עליהם איזה הגהות, ולשלוח ע״י נוסע נאמן שיזדמן, או ע״י הפאצט, לארשע על שם נכדי מ״ו מרדכי בער זלמן זאהן, ולכתוב לו

שישלח לי תומ״י, ע״י שליח מיוחד.

ידידו [כנפ]שו דוש״ת

מנחם

[יו״ד סיון תרכ״ה]

גם אני מתחייב ליתן אי״ה מתנה לנכדיי היקרים שי׳ בכל שנה ושנה סך חמשים רוכ״ס ס״ה חמשה מאות רוכ״ס

נאום

מנחם מענדל

נכדי מ*1 מרדכי בער זלמן זאהן: כנראה בנו של מו״ה לוי יצחק זלמסון, חתן רבינו. ולע״ע לא ידוע לנו עליו ממקור אחר.

ח מכתי׳׳ק שבאוסף המכתבים (צילום לקמן ע׳ קנב) - מע״ל התנאים של כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע וזוגתו הרבנית שטרנא שרה(נדפס ב״בטאון חב״ד״ גליון 17 ־18 ע׳ 18). התנאים

נכתבו בי׳ סיון תרכ״ה, בשעה שהילד היה בן חמש שנים. גם אני: בנוסף למאה רו״כ שהתחייב לתת אבי החתן אדמו״ר מוהר״ש נ״ע בכל שנה

ומאה ותמשים רו״כ שהתחייב לתת אבי הכלה אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע מאוורוטש בכל שנה. בכל שנה: במשך עשרה שנים, עד לחתונה בקיץ תרל״ה(התקיימה לפועל במוצש״ק י״א

אלול תרל״ה).

אדמו״ר ה״צמח צדק" קא

ט

[כ״ה מ״ח תרכ״ו]

הן המופל׳ ר׳ שלמה נ״י.הביא לפני כ״ק מזקינו איש האלקי הרב ר׳ ליב כהן מהאניפאלא נ״ע, חבור על התורה והמשנה, וחפצי בוודאי שיבואו להדפיס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל כי קדש הם, ואינם צריכי׳ להסכמו׳ ואף שאין דרכי מעולם בכך ליתן הסכמ׳ להדפסה, עכ״ז באתי בח״י שאי״ה כאשר יצאו מהדפוס גם אני אקבל בל״נ ספר הנ״ל,

וממנו יראו וכן יעשו.

יום ג׳ כ״ה חשוון שנת תרכ״ו לפ״ק ליובאוויץ.

נאום מנחם בא׳׳א מוהר׳׳ר שלום שכנא זצלה׳׳ה

גם אני אקבל בל׳׳נ אי׳׳ה ספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מו״ה יהודה ליב הכהן זצוק״ל.

נאום ברוך שלום באו״א מו״ר שיחי׳

כשיצא מבית הדפו׳ אקבל אי״ה בל״נ הספר.

נאום יהודה ליב בא״א מו״ר שיחי׳

כן גם אני אקבל אי״ה בל״נ הספר הנ״ל כשידפס.

ישראל נח בא״א מו״ר שיחי׳

כשיצא מבית הדפוס הספר של הגאון החסיד מו״ה יהודה ליב הכהן זצ״ל בל״נ אי״ה אקבל אותו.

שמואל בא״א מו״ר שיחי׳

הספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מוה׳ יהודה ליב נ״ע כשידפס ברשיון הצענזור אקבלו אי״ה.

חיים שניאור זלמן בא״א מו״ר שיחי׳

ט נדפסו בראש ס׳ אור הגנוז(לבוב תרכ״ו). וראה בית רבי ח״א פכ״ה (סג, א הע׳ ד) ״אדמו״ר הנ״ל (הצ״צ) לא בא מעולם בהסכמה על שום ספר. ורק על ספר זה נתן הסכמה

מפני שזקנו רבינו נ״ע לקח ממנו הסכמה על ספרו התניא״. ר׳ שלמה: מלאדמיר היושב בטבריה, נכד המחבר, המביא לדפוס.

ת־קודש ו ו אג

יו״ד

קב

לידידי הרבני המופ׳ הנגיד מ׳ יהושע העשיל נ״י.

מכתבו הגיעני גם ט״ו רו״כ עבור הספרים. ע״ד בקשתו עצה מאד קשה עלי הדבר. גם אולי יסמוך רו״מ על עצתי ואין בזה כדי סמיכה כיון שאיני יודע כלל העסקים דשם, ומ״מ מפני בקשתו אמרתי אולי יוכל מע״ל לשכור קרעצמש שהוא מעין עסק הראשון שהוא בקי בזה אך באופן שיהי׳ בזול או זאוואד שעושין יי׳׳ש אם הוא בזול, ואם לאו יתיישב עם ג׳

אנשים או״נ בתנאי שלא יהי׳ להם פנייה.

כ״ח מ״ח

ל[אה׳] ידידי הוותיק הנגיד כו׳ נח יוסף שי׳

הנה המעות נצרכי׳ לי מאד כעת, [ומ...] קבלתי כבר מכתב שכ׳ לרו״מ שיסלק המעות שת״י מעל׳. וע״כ גודל בקשתי לשלוח לי סך הנ״ל ואם קשה לו כעת לסלק כל המעו׳, עכ״פ לא פחות מסך חמשה מאות

רו׳׳כ ישלח לי כעת ומבטחוני קצרתי

ידידו ד״ש מלו״נ

מנחם

יו״ד מהאגרת שבאוסף המכתבים. כת״י סופר בלי חתימה, ובשוה״ג בכתי״ק התאריך ״כ״ה

מ״ח״(צילום לקמן ע׳ קנג).. פנייה: ראה גם אג״ק אדמו״ר מוהר״ש נ״ע אגרת לב. אג״ק אדמו״ר עם ג׳ אנשים . מוהרש״ב ג׳׳ע ח״ג אגרת תרחצ ״ידוע משם כ״ק אבותינו הק׳ זצוקללה״ה וכמדומה שהוא מהבעש״ט ז״ל אשר ג׳ אנשים יש להם כח גדול״. וראה גם אג״ק אדמו״ר שליט״א(ע״פ מפתח

ענינים ערך עצה).

יא מכתי״ק שבאוסף המכתבים.

אדמו״ו ה״צמח צדק״ קג

יב

ע״ד בנין בית חומה חדש, ימצא בספר שו״ת חתם סופר חלק יו״ד סס״י קל״ח שכתב וטוב שיחנך את הבית בתורה ובתפלה זמן מה כי היא

חיינו ואורך ימינו עכ״ל ע״כ נכון שיחנכו כן יותר מזמן מה

צ״ל ויגבה לבו בררכי ה/ ע״ך מתי יגיעו מעשי כו׳ וכ״כ האלשיך בפי׳ וקל כנשר שמעופף יותר גבוה מכל אדם כו׳.

יב נעתקה מגוכתי״ק 2143 שבאוסף כתה״י(עב, ב). צילום לקמן ע׳ קנד.

בנין בית חומה חדש: השקו״ט והמסקנא בזה ראה ס׳ המנהגים ע׳ 81 וש״נ.

יג נדפסה במגדל עז ע׳ תעג מהמקור שבאוסף כתה״י(כת״י 1124 רמ, א), כת״י סופר, והשלמות בכתי״ק (צילום לקמן ע׳ קנה). הרשימה נזכרת גם ב״תורת שלום״(ע׳ 47) ״דער זיידע (אדמו״ר בעל צ״צ נבג״מ זי״ע) אין די קצורים (אין דעם קיצור פון ויגבה לבו בדרכי

הוי׳)״. מהתוכן נראה שהם החלטות טובות שרשם לעצמו, בסגנון כאשר ידבר איש אל עצמו,. כך נראה גם ממ״ש בהמשך ״יום ד׳ בהעלותך הסכם ..״: ״מעשה הכתב אמשנה ואגמ׳ . אי״ה״; ״יום א׳ פ׳ משפטים בחסדו ית׳ הועיל לי מחשבה ליקח ..״ וכיו״ב. ומתקבל שהכותרת הנכונה היא המועתקת שם ״הנהגות טובות רשם אדמו״ר מהרמ״מ נבג״מ זי״ע״, אבל לא

נראית הכותרת השניה המועתקת שם ״חזיונות״. עיקרן של ההחלטות האלו הן להסיח דעת מדאגות ויסורים ע״י דיבוק המחשבה

בתורה ותפלה. מהעובדה שמציין ברשימה הזאת לתו״א ולא ללקו״ת(שאליו מציין בלשון ״בבהעלותך אמר ר[בנו]״), נראה שנכתבה הרשימה בין השנים תקצ״ז(שנת הדפסת התו״א) תר״ח (שנת

הדפסת הלקו״ת). חלק מההערות דלקמן נעתקו משוה״ג במגדל עז שם.

ויגבה לבו בדרכי ה׳: דה״ב יז, ו. ע״ד מתי יגיעו מעשי: למעשה אבותי(תנדא״ר פכ״ה).

האלשיך בפי׳ וקל כנשר: אבות ה, כ: ועל טענה שאמר השני שדי לו היותו צדיק מאשר. צא ולמד מהנשר אשר לא ישקט מלדאות עד יגביה למעלה מכל עוף למטה ממדרגתו אמר .

. גבוה מכל האדם. . ן . גם אתה כ .

קד אגרות־קודש

מהר״מ כר. כנגן המנגן ותהי כר. ניגון בתפלה נהפך לאיש אחר ע״י גילוי פנימיות כר.

בבהעלותך אמר ר׳ ע״י הרצון שאדם רוצה בדבר אינו מרגיש כלל אפי׳ יסורים.

הזכרת כללות עשר שערים של ח״ה.

להעריך מחשבות לפחות דרוש א׳ על כל פ׳ להיות רגיל בהם.

יומא ספ״א ובמה היו קורין לפניו כו׳ מה שתוהה על כו׳ זהו מפני הס״ד מתורה ועבודה אבל ע״י העסק בתו׳ כו׳ עמ״ש בעל העקדה בנעילת השער והנה אין ס׳ כי יגיע למשתדלים אצל הלימוד ניצוצים ואורות מהתענוגי׳ ההם כו׳ כי זהו מה שנמצא במציאות חזק אצל הנסיון כו׳ עד שזה המתיקות הוא מה שיחזיק להפרד מדרכי העולם ולהתבודד כו׳ וכ״כ

הכוזרי ריש ש״ג.

גם עצה להעריך מח׳ איך שדורש דרוש א׳.

. ובכל מיני זמר ונגון . בצלותא . : מהרעיא מהימנא(זח״ב קיד, ב): ״תשתדל . מ ״ ר ה מ בצלותא״. וראה גם ס׳ מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ שמב ״מדריגת משה ע״ה שהי׳ מתפלל בכל מיני ניגון בצלותא כמ״ש בר״מ״. וראה גם מאמרי אדהא״מ דרושי חתונה ח״א ע׳ רלז,

ובהנסמן בהערה שם.: עליו יד ה׳(מ״ב ג, טו). י תה ן ז ג נ מ ן ה ג נ כ

. . ן ו ג י נ : ראה גם אג״ק אדהא״מ לעיל ח״א אגרת יח ״פסוד״ז.. בשיר ו ה ל פ ת ן ב ו ג י נ. שיתפלל בשיר ובשמחה״. צוה [אדה״ז] לכל מר נפש .

: בלקו״ת פ׳ בהעלותך(כט, ד) אמר רבינו. ׳ ר ר מ ך א ת ו ל ע ה ב ב: חובת הלבבות. וראה מגדל עז ע׳ תכב ובהערה 7, שהצ״צ היה לו קביעות ה ״ ח

ללמוד חובת הלבבות בכל יום.: פרשה: פסוק. ואולי הכוונה שיהיה מהמוכן במה להתבונן בכל פ׳ שבתפלה. ׳ ל פ ל כ ע ראה אג״ק אדהאמ״צ ח״א אגרת יח ״להבין ולקבל כל ד״ח ולקבוע בנפשם ולבבם עכ״פ הקצור. . העסק בד״ח בזמנים מיוחדים . לזכרון שיבוא לו מן המוכן בלבו ודעתו בעת התפלה , שיהי׳ מן המוכן בלבכם בכל עת מצוא זו תפלה שיוכלו להבין בעצמם עכ״פ התמצית מכל

ענין וענין שיודעים מכבר״.: יח, א. א מא ספ״ ו י

הס״ד: הסח דעת.: נעילת שערים שבסו״ם העקידה, בסופה. ר ע ש ת ה ל י ע נ ב

: ספק. ׳ ס

: אולי ר״ל עצה איך להעסיק מחשבתו בהתבוננות, ע״י שיחשוב כאילו ך מחי י ר ע ה ה ל צ ע דורש ברבים.

אדמו״ר ה״צמח צדק״ קה

העיקר הוא ע״י לקיחת מחי אחת שצריך להתנצח לעסוק בתורה יום זה עכ״פ ולא לחשוב שום מחי אחרת כיון שזה הכרח לכל הדעות לעסוק כוי. ע׳ סנהדרין ק׳ ב׳ בן סירא שלמה נמי אמר ק״א א׳ כל ימי עני כוי. י״ב שני בי רב כוי. ישיחנה בג׳ מקומות בגמ׳ פי׳ תחלה ח״א מדעתו. עוד מה טוב האם ח״ו טרדות מחי שטותים מטרדות מחי תומ״צ הלא ודאי זהו

הטוב טוב.

גם ענין לא לישן ביום רק מחצות לילה ואילך.

כל החסידות להפך טבעיות מדותיו.

עצה לשינה ראית ע״י עבודה ויגיעה כל היום בתורה לא הקריאה ע״ד מנוחה כששוכב על המטה כ״א יושב (או עומד) כמה שעות רצופי׳

וזהו מתוקה שנת העובד.

גם ראית שיכולת לשנות טבעך לעמוד בתפלה מתחלת הודו עד אחר גמר התפלה הכל במקום א׳ ת״ל גם שיכולת ת״ל ללמוד כמה וכמה שעות רצופי׳ במקום א׳ גם שלא ע״י כתיבה כ״א בדיבור ועיון בגמרא רא״ש

ור״ן מ״מ הכתב משובח כי גורם הסח הדעת יותר.

ע׳ סנהדרין דף בי: שם ובדף קא, א נאמרו כמה ביאורים עה״פ כל ימי עני רעים, שאמר שלמה במשלי טו, טו. ובב״ב קמו, א נאמר על פסוק זה: בן סירה אומר אף לילות(אף הלילות

אין לו מנוחה, רש״י). ייב שני בי רב: בכתובות סב, ב מסופר שרבי עקיבא יתיב תרי סרי שנין בבי רב כר.

ישיחנה: משלי יב, כה: דאגה בלב איש ישחנה. בג׳ מקומות בגמ׳: יומא עה, א: סוטה מב, ב; סנהדרין ק, ב: ח״א ישתנה מדעתו וח״א

ישיחנה לאחרים. עוד מה טוב: ר״ל שהכי טוב הוא לדחות את מחשבת הדאגות ע״י מת׳ תומ״צ. ואפשר זהו קשר הדברים שלפנ״ז, שע״י י״ב שני בי רב מבטל את הדאגות של כל ימי עני רעים ואף

הלילות. וז״ש לפנ״ז לקיחת מח׳ אחת כו׳ ולא לתשוב שום מת׳ אחרת. לא לישן: ראה שער הכוונות דרושי הלילה דרוש ד׳.

כל החסידות להפך טבעיות מדותיו: קטע זה (בשינוי לשון) מובא בתורת שלום ע׳ 48 מ״קיצור ויגבה לבו בדרכי ה׳״. וראה גם לקו״ד ח״א נו, א. אג״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ח״ג ע׳

חנח וח״ד ע׳ תקנז. יושב (או עומד) כמה שעות רצופי׳: השוה ״היום יום״ לכ״ט תמוז: מצאו פתקה כי״ק

הצ״צ ותוכנה, שהחליט ללמוד בכל יום שש שעות בלילה בעמידה נגלה. מתוקה שנת העובד: קהלת ה, יא.

הכל במקום א׳: ראה גם לעיל אג״ק הצ״צ ח״א אגרת כה ״לעמוד במקום א׳ מתחלת התפלה עד סופה״.

קו אגרות־קודש

מאמר הר״ח דאג׳ קשה מעול ברזל. תזכור איוב בו׳. גם שמחויב לסבול נגדא שקשה יותר ממיתה ורע אמיתי כ״ש רע המדומה כו׳. ע׳ של״ה פ׳ שמות גבי תכבד העבודה כוי. ע׳ מ״ג פ״ק דברכו׳ כדאי היית לחוב ובמ״ש הרע״ב. ע׳ סוף ברכות בתוי״ט גבי עת מ״ש בשם רמב״ם. ע׳ ספר רס״ג בסופו איך צ״ל הרחקת החשק ע׳ בח״ה ש״ה דקמ״א וע׳ בספר החיים לר׳ בצלאל ח״ב פ״ו באופן כו׳. ספ״ג דר״ה במשנה בזמן שישראל כוי. א״ח סי׳ רי״ט. פ״ב דחגיגה כל המסתכל כו׳ ורמב״ם פ״ב מהע״א וכן

כו׳.

ע׳ רש״י סוף עקב השמרו לכס כו׳ תחת אשר לא עבדת בשמחה כוי. תפלה כמו עסק הקרבת התמיד. ע׳ אוה״מ גבי אחת שאלתי.

יתא: כתובות לג, ב. ז תר מנ ו ה י ש ק א ש ד ג נ

: שח, א (בדפוס אמ״ד): טוב מאד זה מות והיסורין מקיימין אותנו ת ו מ ׳ ש ה פ ״ ל ׳ ש ע. אלו . פרעה הכביד העבודה על האנשים וכאשר התרעם מרע״ה על זה . קיום נצחי .

תוספות היםוריז היה ע״ד סותר ע״מ לבנות.: ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתתייב בנפשך. ב ״ במ״ש הרע ו

: לעשות לה׳ גוי. ת גבי ע: שהביא ראי׳ על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא הזמן להפרע ם י ב מ ם ר ש ש ב י מ

מהם ולענוש אותם בי הפרו תורה.: האמונות והדעות מאמר עשירי שער החשק. ו פ ג בסו ״ ס ר ר פ ס

: בדפוס אמ״ד תקל״ח: החסידים אין כוונתם במעשיהם לדבר מהם א ׳ מ ק ה ד י ה ש י ח ב. נשתוה בעיניך השבח והגנות. אלא לשם הבורא ית׳ שהוא מטיב בהם למי שירצה .

: ואם ח״ו שיהא מיוסר שיראה לכלכל מחלתו ויתנחם מעצבון מעשיו באופן י ן כו פ ו א ב. שלא יהא טובות העולם הזה קבועים בלבו רק יתייאש מהם תמיד. שלעולם ישב בטובה .

: מםתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהן שבשמים היו ל א ר ש י ן ש מ ז ב מתרפאים.

: ארבעה צריכים להודות כוי. ט י י י ר א״ח ס: בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה כוי. ל כ ת ס מ ל ה כ

: אוצ״ל וכל כוי, והכוונה לה״ג, שם הובאה ההלכה דהמםתכל בד׳ דברים כף. י ן כו כ ו: יא, טז: השמרו לכם, כיון שתהיו אוכלים ושבעים השמרו לכם שלא תבעטו ב ק ף ע ו ס

כו׳.: דברים כח, מז. ה ח מ ש ת ב ד ב א ע ר ל ש ת א ח ת

: ברכות כו, א. ד י מ ת ת ה ב ר ק ק ה ס ו ע מ ה כ ל פ ת

מ : אור המאיר, דרוש לר״ה: אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש כאן בא להורות ״ ה ו א. כל מגמתך והתאמצך בתורה ועבודה עבור צורך גבוה ולא צורך עיקר עבודה זו תפלה .

. ואינו מרגיש מצורך עצמו כלום לאפוקי אם הוא מרגיש צרות עצמו הגשמיי׳. עצמך .

אדמו״ר ה״צמח צדק״ קז

סוף דבר העסק בתורה עמל פה כמ״ש בשבתך בביתך כו׳ וע׳ ה׳ ת״ת. הפוך בה. אם אין אני לי כוי. ושמחה הסגולה כו׳ חוס על עצמך.

הגר״א ישן ג׳ חצאי שעה בלתי רצופי׳ וגם באותן ח״ש שפתיו מרחשן כוי.

בחנת בס״ד שיכולת לעסוק כל היום בד״ת. כי תאמר רבים כוי, צריך להקטינם כוי.

לחמנו הם ע״י רוב דגן הלכות ואגדות כוי.

בכל דבר התחלת קשות ונדמה כהר אבל ההרגל עכ״ד שלטון וכמו אין מפליגין בספינה דג״י הראשונים פחדא דליבא כוי ואח״כ פרח

פחדייהו כמ״ש הרי״ף פ״ק דשבת.

אם רוב ימים בהרגשה כוי ה״נ יש להתאמץ שיהי׳ רוב ימיו שמחה כוי. ועמ״ש באגה״ת פ״י שאין הכל יכולי׳ להפוך לבם כרגע מן הקצה אל הקצה כוי ר״ל אפי׳ בעבודת ד׳ מעצבון לשמחה א״כ יש להשתדל שיהי׳ תמיד בשמחה כו׳. ועמ״ש שבט מוסר ע״י שמחה בקל לסבול כוי ועוד

: דברים ו, ז. ואולי הכוונה לתחלת הפסוק ודברת בם, עמל פה דוקא. תך ך בבי ת ב ש ב: לאדה״ז פ״ב הי״ב: וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו ת ״ ׳ ת ׳ ה ע ו

כל מה שלומד.: אבות ה, כא. ה ך ב ו פ ה

: שם א, יד. אם אין אני לי

: מובא בהקדמת בניו(המבלבה״ד) לבי׳ הגר״א לשו״ע שקלאוו תקם״ג. הגר״א ישןה : ביומן תרס״ד(י׳ םיון) מסופר בשם הרמ״מ מאנעסזאהן: סדר השינה ע ׳ חצאי ש ישן ג של כ״ק אאזמו״ר הי׳ באופן כך כשהי׳ מניח לישן הי׳ ישן שעה אחת על צדו הימני, ועמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו השמאלית עוד שעה אחת, ועמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו הימני עוד שעה אחת, ואת״כ עמד ונטל ידיו. כן הי׳ סדר שינתו ומנוחתו מעבודת היום והלילה, רק

ג׳ שעות בלילה, וחצי שעה ביום.ר רבים: דברים ז, יז. מ א י ת כ

: במדבר יד, ט. ם ו ה נ י לחמ: בראשית כז, כח. ן ג ב ד ו ר

: ב״ר סו, ג. ת ו ד ג א ת ו ו כ ל ה

: רש״י שמות יט, ה(ממכילתא). ת ת קשו ו ל ח ת ה: סוכה נב, א. ר ה ה כ מ ד נ

: תשבי ערך רגל. תניא פי״ד. ן ד שלטו ״ כ ל ע ג ר ה ה: שבת יט, א. ה נ י ן בספ י ג י אין מפל

: פ״ה קרוב לסופו. ר ס ו ש שבט מ י מ ע ו

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג קח א

ממתיק דינים ועוד כי ומגורתם כר. וגם חזית איך כל הפחדים כשהמח׳ פנויה משא״כ כשהמח׳ מלובשת בתורה אלא שדמית שא״א וחזית

שאפשר ועי׳ כתב כיצד מברכין כר עמ״ש לרש״פ.

יום ד׳ בהעלותך הסכם כמ״ש כל חפציך לא ישוו בה וכך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כוי.

יום ב׳ שופטי׳ ראיתי איך הס״ד ע״י עניני׳ דברים בטלים וכש״כ שטוב שיהי׳ כן ע״י תורה. גם עסק התורה צ״ל ודאי בשמחה לכל

הפוסקים.

לימוד חומש ע״פ ס׳ הפרשיות גדולר. עיון תפלה בשמחה. מחשבת שבמשנה משניות. חזרת ראשי המשנות. ומשניות עצמן. לימוד משניות חדשים בע״פ. עיון העומק ש״ע נק׳ משניות ויש בו ג״כ כנ״ל גמ׳ אמשנה. ב״י. ע״ח. המצאת שו״ת ע״ד תה״ד. מח׳ ד״ח ע״פ סדרות ופסוקי שה״ש

ם: ראה אג״ק אדהאמ״צ ח״א אגרת ית(ע׳ רסד). ה״ב אגרת ב(ע׳ עה). וראה י נ י ק ד י ת מ מ גם לקו״ת ויקרא כ, ג.

: אביא להם(ישעיה סו, ד). ם ת ר ו ג מ ו: הכוונה כנראה לדרוש הפותח ב״כיצד מברכיך. ן י ד מברכ צ י ב כ ת כ

: אג״ק רבינו להרה״ח ר׳ שלמה פריידעס(ח״א אגרת ד): שע״י סילוק המת׳ פ ש לרש״ - מ ע. עיקר היסה הדעת והמח׳ הוא ע״י שישמור מחשבתו להלבישה בענינים יתבטל הפחד .

אחרים.ש: משלי ג, טו. כמ״

: אבות ו, ד. ה כ ר א ד י כך ה ו: היסח דעת. ד י ס ה

: ראה רמב״ם סוף הל׳ לולב ומ״מ שם. שו״ע אדה״ז מהדו״ק סי׳ א ס״ח. ם י ק ס ו פ ל ה כ ל: כנראה הכוונה ללמוד חומש עם הפי׳ שבמקראות גדולות. י ל ו ד ת ג ו י ש ר פ ׳ ה פ ס ׳ ע

: כדי לזכור בע״פ את סדר המשניות. ת ו נ ש מ ת ראשי ה ר ז ח: ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״א. ת ו י ׳ משנ ק ע נ ש״

: ר״ל שהב״י יש לו דין גמ׳. ראה הל׳ ת״ת שם. . ב״י ה נ ש מ גמ׳ א: עץ חיים להרח״ו. וראה הל׳ ת״ת שם, שגם חכ׳ הקבלה תתשב בכלל שליש ח ״ ע

בתלמוד.: שהשאלות שבתרומת הדשן עשה מהרא״י בעל התשובות עצמו ולא ד ״ ה ד ת ״ ע ששאלוהו אחרים(ש״ך יו״ד סי׳ קצ״ח םק״כ. וראה שה״ג בערכו. שד״ח כללי הפוסקים סי׳ ט״ו

ס״ז וש״נ).: מחשבת דברי תסידות, הדרושים שבתו״א ולקו״ת, ע״פ הסדרות ושה״ש. ח ״ מחי ד

אדמו״ר ה״צמח צדק״ קט

וכ״ז מו״ד. אך עוד זאת מעשה הכתב אמשנה ואגמ׳ ע״ד יש״ש או על ש״ע או ד״ח אי״ה.

רע״ק אמר רחימתי בכל לבבי ובכל מאודי אמנם בכל נפשי לא איבדיק לי׳ עד שבא המעשה. הרי גם מקודם דמיבדיק לי׳ הי׳ לו עכ״פ בכל לבבך ובכל מאדך וגם כי בת״א פ׳ מקץ בד״ה רני ושמחי הראשון כ׳

והיינו מסירת הרצון כי נפש הוא הרצון.

יום א׳ פ׳ משפטים בחסדו ית׳ הועיל לי מחשבה ליקח לעצמי מחשבה שעכ״פ ערך ג׳ שעות אלו תעסוק בשמחה וטוב לב בתורה, ולא

בעצלות ועצבות.

שיגיעת שניהם משכחת עון. מוכח שצריך להטריד א״ע ועי״ז דוקא משכח עון ממנו.

מאמר ואל תהי רשע בפ״ע מוכח שצ״ל רחוק מרשע בעיני עצמו כוי.

וכ״ז מו״ד: וכל זה במחשבה ובדבור.. אייה: כאן באה ההחלטה להרבות בכתיבת חי׳ על הש״ם, פס״ד על מעשה הכתב.

שו״ע ודרושי דא״ח, שאמנם הרבה בזה ביותר, ע״ד ישיש: כתיבת חדו״ת בדרכו של המהרש״ל ב״ים של שלמה״.

רעיל! אמר: ראה ירושלמי ברכות פ״ט ה״ה; פ״ה ה״ה. בת״א פ׳ מקץ: לו, ב.

נפש הוא הרצון: כמ״ש אין נפשי אל העם הזה(תו״א שם). שיגיעת שניהם משכחת עון: אבות ב, ב.

ואל תהי רשע בפ״ע: שם א, ע.

ש ד ו ק ־ ת ו ו ג קי א

יד

[תרט״זי]

בעזרה״י יום א׳ ב׳ דר״ח אלול

השי״ת ייטיב הכוה״ח לבני ידידי ההמופלג מו״ה יוסף יצחק שי׳ עש״ז הצנועה מ׳ חנה תי׳ ובנותיהם שי׳ ובניהם

המופלגים וכו׳ שי׳ וזוגתם הצנועות תי׳ ונכדיי שי׳

שלומינו ת״ל כה לחי. מוס״פ שלשים ושלשה רוכ״ס כ״ה לאחותי תי׳ ושמונה לבנה ר׳ שלום שכנא שי׳ למחול ולשלוח להם.

ויקבל החוה״ש מאדה׳׳ש אביך הדו״ש מלו״נ

מנחם

נדפסה בקובץ נחלת צבי גליון ח ע׳ קח, מתוך כתי״ק. והגיעה לידינו בין הגהה להדפסה.

התאריך ״יום א׳ ב׳ דר״ח אלול״ מתאים(בין השנים ת״ריתרכ״ו) לשנים תרי״ב; תרט״ז. ויותר מסתבר שנכתבה בשנת תרט״ז כדלקמן.

. יוסף יצחק: אגרות נוספות אליו - לעיל ג, ובהנםמן בהערות שם. . י לבנ עש׳ז: עם שלום זוגתו.

ונכדיי: בודאי הכוונה לניניו, נכדי בנו מוהריי״צ נ״ע, שהרי בניו ובנותיו של בנו מוהריי״צ נ״ע כבר נזכרו. וע״פ האמור לעיל בהערה לאגרת ג, מסתבר שבשנת תרי״ב עדיין לא

נולדו נכדים לבנו מוהריי״צ נ״ע, ולכן מסתבר שהתאריך הנכון כאן הוא תרט״ז. לאחותי.. לבנה ר׳ שלום שכנא: לא ידועים לנו ממקור אחר.

ספק למ>

ספק למי

א

עיקר ההשגה בזה להעמיק בתכלית העיון הוא לפי רוב עמל העבודה בהתבוננות בעת הכושר ע״ז דהיינו בתפלה אשר היא עת מוחין

דגדלות.

ועל כל הדברים והאמת לא הורגלתם בזה בהשגה כזו רק השגה האנושית אשר תוכל למשש בחושים הגשמיים, ואפי׳ דבר שכל אנו צריכים לתת סימנים במצרים המגבילים אותו דהיינו אותיות אשר בהם תוכל להבין אשר אתה מבין שזה הדבר כך לפי מוח הדמיון האנושי, ואין זה ךרך ישכון בה אור ההשגה אמיתית כמאמר תכלית הידיעה אשר לא נךע, ובוךאי אין זה מרבר על חוסר ההבנה משלילת היךיעה, שא׳׳כ מהו תכלית הידיעה, אבל באמת עיקר ההשגה הוא ע״י דעת המחבר המוח והלב בהרגשת האין להיות מורגש בלב ומוח, שלא תפול בו השגה ודעת, ואדרבה זהו עצם ועיקר ההשגה אשר אליו יכסוף נפש כל חי, והשגה אנושית, אדרבא מה שאתה משיג בדמיון האנושי אין זה השגה, כי עיקר מה שאדם משיג הוא השכל ולא האותיות הם המגבילים את השכל, רק העיקר הוא חיות השכל בעצמו קודם שבא לאותיות, רק שהאותיות מלבישים אותו, כי בלא זה הוא ית׳ רחוק מאד מהשגותינו באשר אנו

א נדפסה בעבודת הלוי לקוטים צז,ד בכותרת ״זה מאמר מצאנו בין מכתבים ולא נודע לנו של מי הוא אבל איידי דתביבין דבריו הצגנו פה״. ונמצא גם בבת״י 111 נח, א. 300 קלב, א. 408 קלג, ב. בשנים מהם מפורש שהם לאדה״ז ״זה מצאתי מאדמו״ר הזקן״, וגם בהשלישי הוא

מועתק בין מאמרי אדה״ז, ועפ״ז נדפסה בקונ׳ המילואים בתור אגרת אדה״ז סי׳ ב.: נ״א: ועיקר השגה [ועפי״ז חסרה התחלת האגרת]. ה ג ש ה קר ה עי

: נ״א: בעבודה והתבוננות. ת ו נ נ ו ב ת ה ה ב ד ו ב ע ה: תניא פי״ב ובכ״מ. ת ו ל ד ג ן ד י ח . מו ה . ל פ ת ב

כים: נ״א: צריך אתה. אנו צרי: בחינות עולם פי״ג. ע ד . נ . ת י ל כ ת

קיג

קיד אגרות־קודש

מלובשים בחומר ואין אנו רואים רק דבר המלובש בגשמיות כמונו, והאותיות בלתי השכל הם בטלים ממש, רק שעל ידם מושכל השכל

במוחינו המגושם.

נמצא מובן מאליו שהשגת השכל בעצמו בלתי לבושים הוא האין, ודבר זה הוא השגה אמיתית, כי אדרבא מה שאנו מציירים שכל ע״פ דמיון הוא כזב ושקר ואין זה תכלית ההשגה כי אין זה רק שם המושאלן להשגה כי אדרבא הוא מתנגד להשגה אמיתית כי באמת הכל כאי ואפס, וזהו תכלית ההשגה לבטל'בלב ומוח כאשר כתוב שם כי הביטול הוא השגה שלו, רק מחמת ההרגל שהורגל בזה העולם כי לא יביט רק על גשם העב ולא יובל להביט רק על חומריות הדברים המסתירים ומכסים

ומכחישים האמת אשר מחמת הסתרת אלקותו ידמה לו היש.

וכל עיקר העבודה להיות נעתק ממקומו השגה חושית אנושית רק להשיג דבר האמת שאינו מלובש, וזוהי האהבה המוסתרת בלבושים המכחישים האמת שלא להשיג דבר כוזב, כי צריך להוציאה ממאסרה דהיינו להרגיל עצמו ולהתבונן ברוחניות המחיה כמאמר הזהר טפשים לא מסתכלין אלא בלבושא כוי, כאשר נדמה לנו כשאנו רואים האדם אינו מושג לנו רק הבשר ובאמת עיקר האדם הוא החיות שאין בו תמונה ודמיון, ומכ״ש באלקות גבוה על גבוה אשר אין ערך ודמיון עד אין קץ וסוף, כן דבר שכל אין אנו משיגים רק בלבושים ואין אנו משגיחים רק על לבושים המסתירים אותו, ולכן קשה לך מאד בתפלה מחמת הנ׳יל, ולא יועילו כל ההתבוננות כי עיקר ההתבוננות להתדבק ולהתקרב בךביקות לה׳ המחי׳, ואיך תקרב את עצמך אחר אשר כל השגתך הוא להיפך ממש, כי הם מגבילים ולא תוכל להשיג רק דבר המוגבל תחת השמש בשכל אנושית וזהו ההיפוך ממש כי באמת אין עוך כתיב ואין דבר שמגביל אותו והשגה כזו מתפשט מתחת השמש דהיינו עשי׳ גשמיית, ואיך תוכל לבא אל הדבר שיראה שאין שום גשם ואין דבר המגביל אותו ית׳ ולהיות נרגש בלב ומוח כמאמר החקר אלוה תמצא כי בחקירה אנושית א״א בשום אופן כי הוא המנגד, ועיקר השגה הוא

: נ״א: תכלית ההשגה שלימה. ו ה של ג ש . ה . ה ג ש ה ת ה י ל כ ת: נ״א: שלא להביט רק על דבר כזה. ג דבר י ש ה א ל ל ש

: ה״ג קנב, א. הר ר הז מ א מ כ

: דברים ד, לט. ב ד כתי ו אין ע: איוב יא, ז. א צ מ ה ת ו ר אל ק ח ה

ספק למי קטו

כמאמר והחכמה מאין תמצא שכל המציאות והשגות שלה הוא האין, וזהו התחלת כל עבודה, אבל מה אעשה לכם שא״א שאראה לכם איך הוא השגת האין, אבל האמת הוא כאשר כתבתי לעיל. ואם תאמר איך דבר יש תשיג האין, ברית כרותה ומפורש כי חלק הוי׳ עמו אשר כל איש ישראל יכול להתקרב אל חלקו דהיינו להשיג אלקות ולהתבטל מחושים

המסתירים אור ההשגה.

וזה באמת תאמינו לי כי זהו התחלת העבודה להיות נעתק ממקומו, אך מה אעשה כי לא הורגלתם להביט השמימה רק שמתחת לארץ, וכל העיקר הוא ההתבוננות וכל מה שתוסיפו בזה התמדה יוולד מזה יותר דעת והשגה, ותאמינו לי שזהו ההתחלה, וגם אין קץ כל חד לפום שיעורא דילי׳ כי יש מי שהאין שלו הוא יש לגבי השגת חבירו אבל העיקר ליבטל

ממקומו.

ועת לקצר, ואי׳׳ה בהיותי במחניכם אדבר עמכם הרבה להרגילכם בזה כי צריך להרחיב בזה מאד.

ב

. אך זהו דרך החיים לכל החפץ באמת קרבת אלקים ירחיק נפשו . . מן המחלה הזאת אך ישום אל ה׳ לבו כמ״ש אם ישים אליו לבו כו׳ דהיינו בהתפעלות אלקי דוקא כי הוא חיינו וכו׳. וביאור דבר זה שיש

: שם כח, יב. א צ מ ן ת ה מאי מ כ ח ה ו

: נ״א: להראות איך הוא התחלה. ל י ע . ל . ל ב א: האזינו לב, ט. ו מ ׳ ע י ק הו ל י ח כ

: ראה זח״א קג רע״ב. ם ו פ ד ל ל ח כ: נ״א ליתא. ד א . מ ר . צ ק ת ל ע ו

ב נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ ס״ב סי׳ יז, ונמצא בכת״י 1007 ריג, א בכותרת ״צעטיל הנמצא אצל כ״ק נ״ע״. בכת״י 94 קי, א(בלי כותרת). בכת״י ירושלים 5150 (גם שם בלי כותרת - אבל) במפתח ״סוף דבור א׳ בענין התפעלות אלקי׳״. ובכת״י 223 רכב, ב בכותרת ״צעטיל הנמצא ב״כ [בין כתבי] אדמו״ר מוהר״ם נ״ע [בעל הצ״צ]. ובכת״י 395 רמ, א בכותרת

״צעטיל הנמצא אצל אדמו״ר נבג״מ זי״ע״. מהתוכן והסגנון נראה יותר שהיא חלק מאגרת אדמו״ר האמצעי.

כמ״ש: איוב לד, יד.

קטז אגרות־קודש

גדולים בעיניהם ונדמה להם שהגיעו לתכלית המכוון מהד״ח חי נפשי שטועים רבים וגדולים בזה כי מגדולי החכמים בעיניהם וגם היראים ועובדי ה׳ מטעים א״ע בזה. כי הנה כל המתבונן דוקא בהסבר הדברים לקרב אל השכל דוקא והן [אמת] שצריך להתבונן במוח באופן שיתפוס בכלי ולבוש בכדי שיהי׳ הענין קרוב אליו בהשגה גמורה ממש עד שיתאמת הדבר כהתאמתות טבעי העולם ודוגמא לדבר שמתבונן בענין ואתה מחי׳ את כולם שהן בחי׳ אותיות אלקות שנברא בהן העולם והיינו ואתה מאלף ועד תי״ו וה׳ מוצאות הפה כו׳ שנק׳ דיבור ולא כדיבורים כו׳ הרי כל איש כפי כחו מסביר הךבך הזה בענין האותיו׳ איך שהוא רק בחי׳ המשכה אלקי׳ מן ההעלם לגילוי או בענין כמו אור וזיו השמש וכמו אור וחיות הנפש בגוף וכה״ג כמו דמיונות שכליים כ״ז הוא רק לקרב הדבר אצלו כאלו הוא רואה בעיניו אבל לא שתהי׳ עיקר התפעלות הנפש מהסיבות הללו שהרי א״א לומר שיש ערך בדמיון זה לדמות כן למעלה לא מינה. אך עיקר ההתפעלות צ״ל מבחי׳ הנמשל המכוון מכל זה שהוא בחי׳ אמיתי׳ תמצית הענין הזה שכח האלקי מהווה את הכל מאין ליש ואיך שהוא מהוה וכל מיני הסבר שכל אין זה התפעלות אלקי כלל וכלל.

ג

ידוע ומפורסם לכל גודל העונש המרבר ךב״ט בביהמ״ך בשעת התפילה כמבואר בזה״ק דאנהיג קלנא בתיקונא עילאה ואחוי פרודא

ואתה מחי׳ את כולם: נחמיה ט, ו.. מוצאות הפה: שהיחוה״א פ״ב. שהן בחי׳ אותיות .

מהסיבות הללו: ר״ל מההתבוננות באור השמש או בחיות הנפש.

ג נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב׳ נב סי׳ לג, מכת״י 642 כ, א(הבי).

לשון הסיום *דברי המדבר אדמו״ר נב״מ זכותו יגן עלינו״ שבכת״י בודאי אינו לשון. בנו אדמו״ר מהרד״ב״ לא נראים להיות של אדמו״ר רבנו. גם הלשונות ״אדמו״ר הזקן .

הצמחיצדק. לתוכנה ראה גם אג״ק אדמו״ר הצ״צ ת״א אגרת כה.

דב״ט בביהמ״ד: דברים בטלים בבית המדרש. בזה״ק: זח״ב קלא, ב.

ספק למי קיז

ולית לי׳ חולקא וכו׳ ר״ל מהאי עונשא כו׳ ואדמו״ר הזקן נ״ע צעק אל תרעו רעים האהובים כו׳ ואל יעשה אדם שעה א׳ לפני המקום אשר בחר בה להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו שהוא עת רצון לפניו לבוא אל מקדש מעט לפקוד לשכינת כבודו השוכן אתם כו׳ והמספר בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה כו׳ וגם בנו אדמו״ר מהד״ב הזהיר באזהרות נוראות במכתבים, אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ כו׳ בעת תפילות הציבור ולא יקלה בזה ח״ו כי באמת

נוגע עד הנפש ועד בכלל ברו״ג.

ע״כ התעוררו רבים להקהל ולעמוד על נפשם יחד בשעה זו שהציבור מתפללים שלא להשיח בביהמ״ד שום דיבור מעת התחלת הש״ץ הודו עד לאחר קריש בתרא שאחר עלינו ומי שצךיך לדבר דבר הכרח מאד יצא לחוץ ידבר ומי שיעבור על זה אפי׳ פעם א׳ יוקנס כפי עיני הגבאים, ומי שיעבור על זה בוג״פ הרי זה בכלל המחטיא את הרבים ולשומעים יונעם

ויזכו לרב טוב ולמשוך עליהם הברכה ממקור הברכות אוא״ס.

דברי המדבר...

ואדנזו״ר הזקן: באגה״ק סי׳ כד.. במכתבים: ראה אג״ק שלו ח״א אגרות א. יח. כא. לה. . ו נ וגם ב

לשונו התהלך בארץ: ע״פ תהלים עג, ט. בוג״פ: ב׳ וג׳ פעמים.

צ>לום האגרות בגוכת>״7ן

I

I

קכא נדפסה לעיל ח״א ע׳ ה

J ?^ * *5פ ־ n י £ r?

'1 V;

1

קכב נדפסה לעיל ח״א ע׳ צט

rancor iu, ^ / ( A ^ t?0cft4a/s$t

׳ • { , > > ? • . • . • £ > ן־ץ ז £

,Cthtc*M£3L*׳liCw>»4yr /Certin- rtj^i f4*ns>S׳*+ft*׳***f*tt~ , CjVn יי' י יtipaj^isj^^ ' • * . *

'• i4u 1*4*6 tyu/#~£*1U* jr&itt.frt'u J'lntmiit*. l>Htf/**tA- ~

Fnsr,1x1*A:a* •^tyULUte*V» f i n e s t / 7 j f e * ' ' * י ? * / • ? / ״ ל ל ׳ ׳ "

נדפסה לעיל ח״א ע׳ קו קכג

C?ytrm£' /lyrT*s»*•. , £

/ 'י < * «־ ^ , * ' £

*'iHiGts*"* /t ££t׳ ft r:*<• t״f LJL.~tef ff OsrrSrr '/AU4&"&J,•

t - t y t + u A , V J * & ׳ *•"/'^>>ti'jT^ t?''r ׳

TyirJC^l 7~1y*-r-t-*y H * \\ י<1־׳> "

A? < / • 4 £ •׳ * » ״ כ u . 7 C s < ^ * 1 4 qeru*c0*4*+ rvs י<. < יי -,

«.f/>/r״» «^>v,t^. r־j£r*ff. ' / * , **•s3i JX/.CU^Y tu<^ C.׳<•,-־. 4

>1+pt C*-rrr-n/tQftILMLL-^J. /^.n^e/ty •*( tdLruuZC KM***^**

fJ'>?tyS*/lt]£. Olitttr ftSt r r t n.4cJ!*j*rrm*• fCCft****, fa*-

ftf-uj-Cr*'** qr:•**; Cur*t±u* ft* &£u*y"<V>4

קכד נדפסה לעיל ח״א ע׳ קח

>* &*s»4 f* / t ^ T < # /rutinrtt> ^^or^^.ujj^M Jt*2>Uc~49 A **^*•S*US4. f*S+~*,f**r U ,****fog*** '

e<-aJ-Lt^&i A** /71n•***, H*n3tfh<g** &p**~4•

?V*/?<jH furfr^u /TU**.f ty**Z* /L**. ^

'At*, Y/r*o < > -י׳״׳־מ־ <tr 2e/J&rt>׳״־<: 6

C^rjZ^L JlASJL^ !***si*, ft£*a^*>*t4» ft* fc*>~r*r*ruU~•

H t j ^ ^ / — J t i t t e r * ^ ־ x « » ^ r g - ״

^ ־ ׳ ׳ • ׳ / ״ ״ ־ - ׳ - * ^ Z L ~ ־ ־ ^ ;

-n ־ י

&XU1€{> C£/« C f-Orrd&L• 2*t-*&>*+U fie&fUAS** f

re fx/iff**^ ,r*&*»*~?' 0~fcY*TX> C-1-&*•n\.&6 יי ׳*-

4s£c0t<u* r* ^ ' iy d^^-rj^-t Syce r*»2<x*1-/***-*.yet•

4^+n*»u H<K- rt^^^yt S7txt»*1 AZo^'A ^>W׳<* j

י "־* ״~־ V 1 ־

C t4*4>/l*++ fyiiuu.&r^ fgtitiCnZ*. '

.< •י. ._׳־: -׳ -־.V ו('.• ״י .

. c % L l £ % / 0 a ( i Q e ^ & « o m * > / k c Q fu&#atuat car**.)

KxOrrc ac^^e*^"'/r^xu^Sm^ tbcyf.cy36 tzrrocucusg\s<*#<e*?. \ J&cvtScramS^Ca//^u^ s&<c*7rs£ u«<6v£ rJdc<T77*t£}* crrr^

frrn^fJ?• u&Terrre/ac'j^c* Strait. <~a7vCSICAC[a/^cu fcCyccc/OjF -

rr/OefctU4°/(a*s£&/e>& CCs&/°ft*?<*t£ <r&u*£we*<, Qxu£ -3*ca77£ J&4?yzy<cu<y &**9%xAcr«**<?• (**1^°*0,171*~ץ hrro Trr^^iX^uu _

S4fr><0~t*,<0 CoQofiK Jx. rr/a«S* /6x.*Cvc<£Ul'''l

d*Q&t& 6<*<yte TrrcuiMfCo eitcne&it^u* e<0(ta'Jt*ucg mcrrrB^t / < ^ < f e • <Q>/~ *י ׳ — ' '~-• ^ - ' ־ ־ u - , י

(~Ckl/<g. a*£t>2r Smo fe*&<cu& 177** j

מ נדפסה לעיל ח״א ע׳ קי ק

Z c £ ^ ^ " ^ ^ ^ ^ ^

קכט

קל נדפסה לעיל ח״א ע׳ קכם

נדפסה ל?יל ודא ע׳ קנז קלא

קלב נדםמה לעיל n״x 7׳ קכב

/ M ״ V .

{: £}?)v 7)ly)''firP /'Piy-n ilo/'flpp גין /J/3 <יי*< ) • V ) / ^

i x f i j * / i n •"id" b mltp v.7

i"2|m;l./' f > ~ V ' ^ XX.?19"/''3 ״ ' 3 0 ה .Zi, י׳/"0' 6 י ^ ^ ר 0 ה , / '

;, $«״/Ai י, ^^t.-\t׳/״iffiw if/ton^ p /1׳1jr\!j׳y• rfic*Jt •ל/^ר

^ ? י % ג ׳ « י ^ י ^ ^ 2 § / ל י י י ^ ןי׳/ ב ? ׳ ־־ ^ ל.;׳ נ

i־Sn«1r • ! ^ ־ י^׳ '׳׳<ר W דג י ׳ ־ . " « ?d1' י • " ^ P C p / > . / / V j : c /«׳-׳ה y 'y׳<piny"**• p*yy ע 0>ו'נ/1 ׳ v / P /ר> < p \ y ^ , ^

^ >"??<

קלג נדפסה לדיל ע׳ כב

*Aiv'f *׳3 ׳**"*י5 ׳3י׳ה יו*}׳P׳ '°' ״ >=׳ני<י* י׳ר י ^ ^ ^ ׳ י . w ׳ 1

מ ״ ן ל י י ׳ י ^ ׳ל/כ׳ *£1עף< " ל ^ ׳ - ׳ ׳־׳'•׳• ג Y M 7 / / /«לצ׳ . ׳ {r>j ^״׳ןprT ׳>׳°׳\׳ נ

1ני׳ו.־׳.-. גי׳י-ח0>רן V* '•1•'י /3< ר•־/י׳ י P <£׳וי׳ 2 ' /ר•0>7־ * * ,ת׳ נ /£> p&ji v< . v ר!ע׳ ptvjbv ׳w /גי. ו-דילזי Amis •^lyijn s>1iyl p7J

pnyitfl rfn'&n •־>j' P^ilf^L* 'ירי"< sttniyif*! •*?nr.

I ג/יין

קלד

6<pyי p׳£y f**1 ^ n / / i 0 ; ׳ , , ־ ׳ כי' ^'^ ׳ 1 ; / y *'*5־י

ihs)t* !y . ׳ /*׳?•*• , ל אי א ׳ °׳ " י '? ' ; י 8 -?*™i-'x^ ׳

A ) ? ״ 1 o n p ״ 1 n ד , י׳־־׳׳- . . , ״ ״ : , ׳ ״ / , ״ . ן , , , , , , ; , , v ! / . . #.

M T V

, י . ו ! . - ־ 1 ל ^ , - ! N J ע . י / ן . ן ״ ׳ י ר ר K ׳ 0 י ׳ ב ו

^ { f c ^ * - ׳ $ & " ׳ ״ ׳ ״ י , H" י

קלה

<*V׳ ״ ז ״ יי יל lYC/1 ׳*•עמ

,^ <^-י0*'^4$ הקר•' ע' k;Wv>o)׳^t מך•r ^>־ / ?V<^" ׳ ^ ^ P י מעי/נ 0 ץ ז ׳ ^ ־ י ה ; ( נ י ^ ^

! ל עג כ / / P»tp מ;^/ f t f ] ^ P P O T ר ^ ׳ , י ; ר ז 1 £ ./^

ך מעך-נ/ ^ ^ ^ & ^ פ י ' י• ^ V ^ ' * " י ^ 0 ׳ " : ׳ י־־' ג V י•,׳־*.'

/ י י ^ / V ׳£^׳־K^׳p י P / ע ח - ׳ ץ > ) ז \ י * 5 '•~/«cy •>׳>י-^T^״;g)^ ׳>i• תL>l y/vFAnpts״ ^( ׳׳ריו<y,$*%)w f \ / י ע י ל י י י ^ • / rUo/ ל ' n y 3 / / j

^-jyJ ק ^ 0/'ג-י י ג י נ ^ - ע * *,N<vc(*SP*"!* WW «V>P ^cY •»>te׳ ' * ' ד / ׳ V ™* £3 ׳ 5 ^ • ־ י ג ? % . י־יי• ט

ה ך ^ ו * ׳יי מ ה " י / ?פ< י״ייי ״/''* ־ • ׳ * W

קלי

^ג׳ל1י'ר'(h? M *» Sn כן ־' '0 יב׳, * S?OA יי1ל1י ׳&°3׳י י 7

•\j"־ *-^••*fW •1//־״ / - / ^ L / .If 4*־־ \_ i. W־ . - » ־_ f— ־*J f *־׳ל-׳׳ ר

7 I י ^ ._ / ־ ,׳nVV :י/1(־׳~ ,ו/«'../יי/.ר J1//V. -~י l j . ״ ./ /

^ V ׳ 3 v ) » v ' • ן ׳ י ל ע ׳ ' ג ן ע * ע € , ^

- - \ ; • K '׳־י ־׳ "C/

' . . poJ מ - י נ ' ipie-Uv I'S^PP^J^^-o^ n/y/r):

/ יי*׳ / ו

מלח

»v * י ־ ־• ~ ,

v,6.•' \1' יי n»J)kr*rn r»pl 7)^JS2)<VPJW?>H n./c/

^ י ) 7 / c ' v ^ p j CP£)/ Hk}f)yn£yj}i»3* כן • • W / > j / '

' P > ^ 2 j f e p י ל ת * £ א " ד .woe• ש ן # < > ^ P '־, >Vn/fe• ׳״״0'״ /

׳ מ ׳ ; va t f ע׳ *ז ׳ / / ;W yp = י ־ - ו ־ ע ,,£<רך 'h'p!y»r> if,' ,כ*׳>יזע׳0ר. ^

i ׳־• ^ ' ( י ע י ^ / c 1 ft׳ ג / י > כ ^ ר ^ י / * ו ^ ר p ' . ר ר י ׳ ״ ׳ ח ^ . ר ר 0 . ן > ר

/ ; י ^ ל ׳ ^ / י ר ^ «C׳rv׳- ה • ה > / PWK £ ר-ה(ר»>/ ג ^ י , ר ר 0 / י

, via ע ״ י ^ / ״ ׳ -׳" ע , ׳ ' ״ל3 ׳ 5 , ' י ׳ ^ י^׳

w P . r f ^ W 4״;H * י ^ cto' •מליח /ץךי• *׳""י ^ ,

ט ל ק

l ־ . ׳/'.ז .־ י * י ־> v. 5 ׳- - ׳ : י י - י י •

י ^ r \5 -=־ )I & 5

־ 2 י <&K י

i •4כרי ) t x J r

י ע

X 3 1 £ u׳ o r 11 > •g י 5

;*־ -ידי•

נדפסה לעיל ע׳ סב

נדפסה לעיל ע׳ םג

קמב נדפסה לעיל ע׳ סו

קמג נדפסה לעיל ע׳ פו

קמד נדפסה לעיל ע׳ פז

נדפסה לעיל ח״א ע׳ שנו קמה

קמו נדפסה לעיל ח״א ע׳ שסג

c S0 $f/MK*'//to}to(tf0p74?/icrtc*nMr/

•<S,tt/Ut:*lUJt

•ו­ זי .

,ו-*<••

••••I" י *י

Ml

>yr/7y<Ut«( י

ttUtuftmu-U,

K*Uf yyr ^^yUj. y<+. *ySV&o

rs~9—

נדפסה לעיל ע׳ צא קמז

^ b 3 ^ / J p ' ^ / , e ׳

p ׳׳ /«o*2־A מהי* / c ׳ י־, ^"? 'G ^ o j ה ׳ ^ ״ p ׳ ^ * * 1 0 * י׳ ׳ ^ ע

; ^ ^'^י׳־ /י? , • • V ^5;

/ י? i״0 / ״ p f o y n 4 ״

^ / a ! a 1 / pffc ^ , ן

נדפסה לעיל ע׳ צד

, , ״ * ך * f < מ J " l l c "

lip 0 4 ; ^ji/k^f.

נדפסה לעיל ע׳ צח

נדפסה לעיל ע׳ צט

y0ji */ MM • *י׳ ה «\Mr ^׳ח״» ייע / ־

/ 1 י

m ׳ נדפסה לעיל ע

V±> >•<- י•/־־•׳ ^ r י . ? י ׳ • ( ^ ׳ '? י־'כ״ ל) יי׳ *'^'*(J* s*? י 0ך י׳"0

((yfrf£J1'P1K) י/^י־ WAV ׳p י• r y\ < 7 י ° / י׳ייל0 0 ׳ ^ ' ׳ י

^ נדפסה לעיל ע׳ ק

f , י׳ * <7 j . U ^ y a k \ avj^>-S))^ J י » ? ׳ ־ 1יגי3י ^

? / ^ ^ ^ ^ ימני־־'? / , ^

? ק הי י

קנג נדפסה לעיל ע׳ קב

p/0«י/ ׳(; r־י׳ °°׳ 2~ י׳/ ׳ <;•< י׳/י־ל־ י׳י׳י ׳ ־1^ ?0כי׳ ׳c׳*- י׳י׳-' °י( / ' *י'*, "־ג| ׳ '/ י* כ ; ° י ע ^ ? ייי ; **׳־קי K< ??•י״־ ^׳־1 / . . . ו. _ .fx • _ י"

קנד נדפסה לעיל ע׳ קג

• ״׳^?;״^'1 ^ f Z \ $ \ w > l " ' J *''י*\1>»*1- '

/ r ^ ; > ^ ^ t ; f ? / . A b ^ ^ x י״׳ ׳ ^ ׳ ״•׳ ״ ^

/ 1 ^ rC1כ׳,^- - , י * ״ ' - ״ , י

T p ׳ * י־^ יי"״ *י־״, ^'? *

X\*M׳*fi1Y"°?CL'י -ר'° — L % 1 v * C . &>lY* *'4י־״/ יי/ ׳ י מ ^ ״ ׳ ׳ י ׳ ? ג ^ ).ז׳־׳יע ^yך י^ו ( ^׳ . t ^׳י< - ד

t o י £ . ! ! ^ ^ ״ מ ז ״ י ^ ^ - ^ ׳״׳ י y c

^ 1 א י / י ז 1י? ׳

l t ^ ״ כ 1 ע i ״ י t p ר *ל ׳r׳> ^ / / /

• הי. יי״י״יע־. - ׳י•׳;;

קנהג נדפסה לעיל ע׳ ק

' . •sin J*f*" ׳ י /' /ק׳ * • ׳ / י ד y י v y הי

7

T K ( K ->M^;> ^v!Cןל׳י׳ ״^ * ״ ־ 0 • > . / J T * ״ (

:&׳•׳•" »״»י ׳״f ־׳־׳ ׳י- ,״־׳••^ ׳ 1 ; ׳ ( ׳ 7 x r>j>jy ~y rCe *-< e f , * ? < , * ׳ ft P י < '

Y 1/3 -״•»׳••׳•׳ • r ״ r U t _ ׳ < v , . c«•, j « , i r

1 ״ ׳ • י ־ / , . /

;,L tV % * ; ״A״׳fyw (TtM ׳ • "״, *>׳v י י^ ^ , * י

- //׳׳< °

K?c ׳׳>>׳

/ , r/1 " י ־־ I ־ ־• '׳־יי יי- י,

קנו

, ׳xw * v . י* , i y ( vl ד ז ד ׳״יי ״י ?״' 4 כ י י ה' ״ ׳״ י* •י^י יייע* ^!ן ־/ , ' י • ^ K > י - , / י י t׳/K* י*,) • •'y** ro )ל׳

! «ו׳ • J r * y ־ / / » < ׳ c« • 2 , ח J ••גי* ׳34•^ י OP <י״•י־ /־׳״/ י-*׳•

קמ

ב ־ מפתח כלל* לחלק>ם א

מפתח ענ>נ>ם מפתח א0ט«ם מפתח מקומות

מפתח ענמים

ב עהיו(של אדה״ז). פה(שמן למאור). עיי״ע בית עולם. קברים.

אומדנא: א יח(בא. אזלינן בתר רובא).

אור: א שלה(שניאור כמו ואהבת ב״פ א.).

אור ומאור: א תסב(כל א. ניאור מהמ. שע״ג גבוה על

גבוה. א. הכלול במ.). אורות וכלים:

א שלילא (א. אין ערוך ובטל לעצמות ופשוט גם לאחר שמתלבש בכ., שם הוי׳ אחד. כ. כ״ב אותיות התחלקות שם אלקים ל׳ רבים). שלא־ב(התהוות ע״י

א. ולא ע״י עו״ע). אור זרוע לצדיק גו׳:

א רפא־ב (ם״ת עקיבה. אור זרוע לצדיק- העובדים עמלק״פ, ולישרי לב שמחה - העובדים שלא עמלק״פ. אור זרוע לצדיק עליון מקור המשפיע לנש״י לפני הצמיחה ולישרי לב שמחה אחרי הצמיחה שיעשו תשובה).

רפד. אורענדא:

א קפו־ז(תקנה שזכות הא. רק לקהל ולא ליחידים, ושלא לחדש נתינות). שטז

(כנ״ל). תסה. אותיות:

א של־לא(כל א. כלי מיוחד. שתי אבנים בונות כו׳).

ב קיג(מגבילים השכל). אחד:

א של-לג(א. אחת). אחדות:

ג מח (א. עם הקב״ה פי׳ שנעשה לבוש אליו).

קסא

א

אבות: א שו(חג״ת).

אבר מן החי: א להיו(בתולעים בריאה).

אדמה: א קע (וכפר א., א. קודש היא השכינה

כנס״י). אהבה:

א שפ(א. כמים וא. כרשפי אש). אהוי״ר:

א קכד(נולדים מבינה אם הבנים). קעב־ ה (י. העונש. גם בי. הרוממות יש קטנות כמורא ב״ו. הי. היא תרעא לא. ומהלך מא. זוטא לא. רבא ואז מסתתרת בחי׳ גדלות הי. ונשארת בגילוי רק בחי׳ קטנות הי. וזהו בשעת התפלה אבל במשך היום גם הא. בבחי׳ קטנות. ובעת לימוד התורה צ״ל רשימו מא. בבחי׳ גדלות כשיחזור בהתבוננות שבשעת התפלה אבל הי. מועלת גם הקטנות. בתנאים ואמוראים הר״י המשיכו י. על כל הישיבה, מוחין דגדלות כל היום). קעח (אית י. ואית י.). שעג שפ (שני זיתים). תנט־םא (העיקר הוא המעשה ואהוי״ר גדפין לפרחא לעילא. בא. צריך להעמיק ובי. מספיק במשך היום (גם בי. הרוממות) כמורא ב״ו. קניית

א. ע״י התבונוות בגדולתו ית׳). אהל:

א רמה (של אדה״ז, נודרים ומתפללים שם. מעמידים לאמפין ושולחים פ״נ). רנח (שמן למאור על מקום מנוחת

אדה״ז). שז־ח(כנ״ל).

קסב מפתח ענינים

בחירות: ב סג. בטחון:

א שבו(הב מסיר הקטרוגים). ב סז.

בילעטין: א צה.

בינה: א קכד(אם הבנים אהוי״ר). שו(כנ״ל).

בירורים: ב מויז(האדם העובד ה׳ בדצח״מ מעלה אותם כקרבן. לכ״א יש חלק בנבראים

המשמשים לצרכיו). בית הכנסת:

א שלה (כל ב. נחשב כקהל בפ״ע. ב׳ ב. כב׳ ב״ד).

ב כה(בה״כ ובה״מ). בית עולם:

א רגגיד(בהאדיטש). תצג. עיי״ע אהל.

בית שמאי וב״ה: א מה(קולי ב״ש וחומרי ב״ה).

בכיה: א מ־מא (לפני התפלה). מא (מ״ש

בצוואת הריב״ש שהב. היא רעה). בלורית:

א קמג בן ועבד:

א שעה(ב. כלוה״נ. ע. מכבד היכל המלך וזורק מח״ז).

בעלי עסק: א רלא.

בקור חולים: א קסו.

ב יב. בי״ע:

א שעט(מחדו״מ). בריאות:

א רעא (שאיני בתכלית הב.). רעו (מחולשת כחי ביותר). רעז(אין בכחי לומר ד״ח ברבים עד אשר יחזקני ה׳

איתן: א צד(נחל א. - גילוי נקודה בהיכלא).

א־ל (שם): א צב(המשכה מהעלם לגילוי).

אלקים: א שלא(התחלקות. ל׳ רבים. בעיר א. שתי אבנים בונות כוי). מח (תואר מקובל

בעמנו ״איש אלקי״). אמונה:

א קכגיד(צדיק בא. יחי׳. גם בגנב). תמו. אמת:

א קטז(שפת א.). קנא(א. אמר אל יברא, שכולו מלא שקרים. אין א. אלא תורה). רצב (דעת ות״ת, קו האמצעי,

בלי נטי׳ לימין ושמאל). אסיפת הרבנים בפי׳ב:

ב צא־ג. אצילות:

א רצה(הפרשה והבדלה). ארץ:

א פג (ארצות החיים. א. התחתונה מכוונת כנגד א. העליונה). קסד(תמיד עיני ה״א גוי. א. החיים. בחכ׳ יסד א.).

אש ומים: א רצד(מורכבים זמ״ז).

אשכבתא דרבי: א רלדיה(אדה״ז). רמד. שכא. שכו. תנה.

תפט. ב עא. עג. עז.

אתעדל״ת, אתעדלי׳ע: א פא. צד. קלו־ז. קםא.

ב ד. אתרוגים:

א קכט־ל. ריג. ריט. רצג(תפוח). תמח.

1

בגדים: א קמב(ב. רוסיה).

בחירה: א רפו(ידיעה וב.). מב־ד(ב. חפשית).

מפתח ענינים קסג

ב כח (עלילת המתנגדים על החסידים). לד. לז. נטיס.

גניזה: א שעט(בציצית ותפילין).

גניזה חיסונית: א 5. קצג. תסט־פז.

ד דין תורה:

ב ל (ע״פ פשר דבר אצל אדה״ז). לג. נביג(כנ״ל). סד.

דינים: א רסד(המתקת הד. ע״י שמחה בתפלה).

ב עה(המתקת הד. ע״י שמחה). דעת:

א רצב (קו האמצעי. מחבר חו״ג). שבג (מפתחא דכליל שית).

ה היסח הדעת:

ב קגיט(מיסורים מפחד ומעון). הליכה:

א רכט (התהלך לפני גו׳ ויתהלך חנוך גו׳ לא ימנע טוב להולכים. החכ׳

מתקיימת רק ביגיעה). הסכמות:

א קכ (ה. לס׳ עמודי גולה). קל (ה. והרשאה להדפסת הטורים בסלא- וויטא). רנחיט (ה. לס׳ שו״ע עם שע״ת ויד אפרים). שסא (ה. לפסק

בעל התורת חסד). תעט. העלאת ניצוצות מהקליפות:

א פט (מבואר בלק״א. נזכר רק בכתבי האריז״ל ולא במקובלים שלפניו

ובזהר). הריון:

א קצה. השגה:

ב קיג־טו (ה. אנושית באותיות

מעט). שנב (יותר מחמשה חדשים שאני מקבל רפואות הכרחיות). שנו־ז (מחלה המהלכת. לא להחמיר מלאכול בשר עוף אף בסעודה המפסקת. גם לא להתענות רק לאכול פחות מכשיעור).

תצה. תקי(המחלה המהלכת). ב פה(עדיין אין אני כשלימות הבריאה).

ברכות: א רפז־ח (ב. על המים המרפאים). שנו

(כוונה בק׳ ב.). ברכת כהנים:

א שכז (מעוררים חס״ע ועי״ז נמשך במהירות).

בשורות טובות: א קפחיט (לא ניסה באלה שום א׳

מאנ״ש).

ג גארקיך:

א מז. סט. עח. צה. תכח. תלח. לה. גבורה:

א עיי״ע חו״ג. גזירות:

ב צג(ג. הרעקרוטין הכפולה). גט:

ב פו־ד(מסירת ג. על תנאי). גירוש הכפרים:

א קמא־ב. תמח־ט. תנב. תצה. ג עט.

גלות: א מ(לא באלה חפץ ה׳). קס.

גלגול: א צב.

גמ׳יח: א קעא (להציל נרדף). שעד (א׳ מג׳

עמודים). גניבה:

א קפט(הולכת היי״ג על הגבול בג. כלך מדרך זו).

קסד מפתח ענינים

ועידה רבנית בפייב: א שמב. שנאינו. תקז־ח.

וועקסל: ב ל. סד.

ז זבולון ויששכר:

א קסט-ע (י. ע״י התורה מוריד הקליפה שהוא חמור להיות רובץ. ועי״ז שמח זבולון בצאתך לעסוק במו״מ כי עי״ז

יששכר באהל של תורה). זית:

א שפ(שני ז. - אהוי״ר, צריכים כתישה- הכנעת החומריות).

זכור ושמור: א שסד(משפיע ומקבל).

זריזות: ב ב־ג(ז. דאאע״ה).

זריעה: א פ־פא (זורע צדקות. הז. מעוררת כח הצומח שבארץ). קנב(ז. לצדקה. ז. על

כל מים).

ח חבר:

א שעא (למצוא ח. שביחד יגנו מדות הרעות שלהם).

חברה קדישא: א קיב(קאפוסט). תמד.

חדש: א קםז(בזמנינו מתמירים).

חומרות: א קמז (בדורותינו נהגו ח. בסכינים מלוטשים, חדש ותפלה ערבית

בזמנה). ח״נ:

א שמ. חיים:

א כה (שבק חל״ח. חיי הצדיק - אמונה ואהוי״ר).

המגבילים וה. אמתית להיות נעתק ממקומו).

השגח״פ: א פח. רצו. שלב (כי ההתהוות ע״י אור

ולא ע״י עו״ע). ב מב־ג.

השתוות, מדת: ב קו.

התבוננות: א רסויז (בעת הלמוד באריכות ובעת התפלה בתמצית). שז (איך שכל ההתהוות מדיבור א׳). שי־יא (סיבת ההליכה בעת ה. צ״ל בעמידה וביטול דוקא). של. שלג. שלו(מצוות שבלב ע״י ה.). שעז(ה. שעה קודם התפלה בשפלותו). שעטיפ (באחד). תסא (הציווי ואהבת הוא על ה., הה. בלי פני׳ בשביל האהבה אלא שיהי׳ נחת להש״י). תסב־ג(אחרי ה. באחד שהוא

בטל בסיבתו בא לואהבת במם״נ). ב קיג־ד (בשעת התפלה). קטז (בענין ואתה מחיה את כולם, משל מאור

השמש - לקרב אל השכל). התהוות:

ב מב־ג(צ״ל תמיד). התפעלות:

ב קטו־ז(עיקר ה. צ״ל מהנמשל). התקשרות:

א כו (ה. להצדיק). קצטיר (לרבינו אברהם המלאך). רכו־ז. של.

ב עד (ע״י מעמד). עח (ראיתי בעברי כמעט רוב המדינה ״ בה. וכריתת

ברית).

ו ויכוח שקלאב:

א פו. קכו. ב יט.

ועד ארבע ארצות: ב כו.

מפתח ענינים קסה

גובר). רצדיה (מורכבים, ולכן יכול להיות התכללות).

חג״ת: א קפטיצ(כך סדר המרות ח. דין רחמים, ולכן אחר מדה״ד מתעוררת מדה״ר). רצא־ב (קו הימין השמאל והאמצעי).

שטו(כנ״ל קפט). שסב־ג(כנ״ל).: ב עה(כך היא המדה בירידה ועליה).

חסידות: א כב־ג (כל הקשה להם בס׳ הנ״ל עלי לבארם). לג (מאור שבתורה). קכא (הם אמרי פה קדוש הה״מ). קכו (הנהגת קאליםק להתלוצץ מהלומדים וקולייען זיך). רלג (הדרכת נער בהתחלת עסק הח.). רלו(הדרכת בניו בעסק הח.). רסב־ג (היגיעה בלימוד דא״ח). רסה (בכל מנין אחר תפלת ערבית תניא וד״ח הבאים בדפוס ומעניני הסדרה שיש בכתובים). רסז (מגמתי להביא כל ד״ח בכתב כו׳). רעג (לימוד באגודות בעיון. הבע״ב

הטרודים בשבת ובין מנחה למעריב). ב כב־ר (אינה דת חדשה). לא. נ(כנ״ל). פאיב (כנ״ל ח״א רעג). קה (להפך

טבעיות מדותיו). חסידות הכללית וחבי׳ד:

א קטו־יט. רטז. תמז. חסידים:

א יז (יראי אלקים מרבים). יט־כא (כנ״ל). נד (חדשים וישנים). רסב (באמרם שאינם בבחי׳ ח.). דש (בד״ת

בלי שינוי ומתחתנים זע״ז). ב כ (נתרבו לאלפים ורבבות). כג(ח. - המתפללים בכוונה. בווילנא קוראים להם קרלינר מפני השנאה). כו־ח (כנ״ל). נד־ה (כנ״ל כג. ח. משרש עושי חסד. בפי האדונים נק׳ קיטאייבי״ם. אינם כת נבדלת ואוכלים ומתחתנים עמהם ואין הפרש

בתומ״צ). סב(דלאחוויץ).

חכמה: א קסד(עינים הארת הח., בח. יסד ארץ).

ב מג (הספירה הראשונה. אין חכמתו כחכמתינו ומ״מ משפעת ח. לבי״ע).

חב״ד: א רצא־ב (יש נוטה לחסד ויש לגבורה ודעת ממוצע בשיקול השוה שהוא נק׳

אמת). חב״ד, תנועת:

א קכז. חלום:

א רי־יא. ריד. שסו(מהרהורי היום). חלק:

א צ (חלקנו. ה׳ מנת חלקי. חלק באלקי ישראל). צג(תמיכת אה״ק - חלקנו

וגורלנו). חנון:

א רלג (הדרכת נער בהתחלת עסק החסידות). רלו(הדרכת בניו בלימוד התורה ועבודה שבלב בדא״ח). רפג־ד (הנערים באשכנז כילדי נכרים ובקשתיו שילמדו הנערים בחדר. בא פקודת המלך שבן ה׳ לא ילמוד

יהודית). חנוכת הבית:

ב קג. חסד וגבורה:

א מהיז(בנשמות. בעבודה. אית ח. ואית ח.). סא־ג (אית ח. ואית ח. חו״ג בתומ״צ. ח״ס דלי״ת. ח. עולם. רב ח. חסדי ה׳). עב (נשמות ששרשן ח. להטות כלפי ח. גם באו״ה וכ״ש בדו״ר). פא(ח. או ג. כפי האתעלד״ת). צה־ו (ח. דאברהם, דישמעאל). קמא (המתקת הדינים ע״י העברת היד על המצח כו׳). קנא (ח. אמר יברא, חסד שאינו של אמת. בעיקבתא משיחא עיקר העבודה בעשיה בלי תורת אמת). רלח־מ (מלכי צפון, יון, רוסיה- ח. ומלכי דרום, צרפת - ג., ח.

קסו מפתח עניניבו

נח. ע. עב (אין הזמ״ג, ולכן רשמתי התשו׳ בס׳ התניא). עו.

>ט כסלו: א צחיט.

ימים נוראים: א קיב(הולכים להתפלל על הקברות).

יסודות, די: א רצד.

יסורים: א שעג(קבלתם באהבה).

יצר הרע: א קפט (העומד לבלעני מאת ה׳ כדי

לנסותו). יראה:

א רפה־ו (הכל ביד״ש חוץ מיר״ש.

ויאמר לאדם הן י. ה׳). שעב (איזה י.

-הבושה). תסג(כל הי. כאין נגד י. הרוממות).

ב מא(מ״ש בצוואת הריב״ש שאין לירא רק מהשי״ת). מב־ו (יראה צ״ל מהשי״ת שמחיה עתה החיית טרף. י.

המלך היא י. קדושה). עיי״ע אהוי״ר.

ישיבת הארץ: א קםג(שקולה כנגד כל המצות).

כ כהנים:

א עיי״ע ברכת כהנים. כיבוד אב:

א קעו(בלהאכילו או במילוי רצונו). ב נט(קיומה ע״י החסידים).

כלב: א קיז (בחי׳ חוצפה. ביצי״מ לא יחרץ

כ.). כפרה:

א קסח (וכ. אדמתו עמו. לכפורי ידי׳). קע.

כת ש״צ: א קטז.

חרם: א ד (שלא להלוות ממעות אה״ק). ח (כנ״ל). לט (כנ״ל). סז (על קיום תקנות לאזניא). קמד(דתקל״ב, יש לו דין נדר, שנדרי שגגות ושהותר מקצתו מותרים). קפז (על חכירת האורענדא ע״י יחידים). רד. שטז (כנ״ל קפז). תיז(שלא להלוות). תיח.

תכ. חתונה:

א תכו־ד (ח. הר״מ באדה״ז). תלט (ח. זלאביןא

חתימה: א שמא(אופני ח. הצ״צ).

ט טבילה:

א קפו (ב״פ). שסהיו (חיוב הט. לכ״פ ולכו״ע מדת חסידות).

טביעה: א תסח(ט. ספינה).

טוב:

א רכט(הארה אלקית).

הוי׳:

א של־לב(אור. אחדות. ה. אחד. אני ה. לא שניתי. פרעה אמר לא ידעתי את ה.

ומשה אמר וידעו מצרים כי אני ה). יום הכיפורים:

א רמג יחיד ורבים:

א יח. יחידות:

א נגיד. נה (הנכנסים לפרש יגונם כו׳ ממררים חיי נפשי וכ״פ אני מואס בחיי ממש כו׳). נו(ליתן עצות לכל יחיד שלא בד״ת לא היתה מעולם).

מפתח ענעים קסז

אמירתם בשבת ובחול). רעז (אין בכחי לומד ד״ח ברבים עד אשר יחזקני ה׳ מעט). דש (תוכחו׳ להלהיב

ולקרב הלב לעבוד״ה). תמו. תקז. ב כג(רובא דרובא ע״ד הפשוט והנגלה). לב (כנ״ל). נד (ביאורי התפלה). םא

(בכתב ובע״פ). מאסר וגאולה:

א צהיו (לבלתי רום לבבם כו׳). צזיט (הפליא והגדיל לעשות בארץ. עיקר המלחמה נגד תורת הבעש״ט ותלמידיו. בזכות אה״ק ויושביה. ביום פטירת הה״מ כשקראתי פסוק פדה בשלום גו׳). קא־ב (צוק העתים שעברו עלינו, יצא לאור צדקנו). קה (תשובות למלשינות). קו (בקשה מהקיסר). קז(פקודת השחרור). קח־יא (בקשה למנוע מלשינויות נוספות). קיא־ב (תעודת חופש). קיג־ד. קכו (מלשינות תקנ״ט סמכו על חרם הגר״א בתקל׳׳ב). קמא־ב (כדי לתרץ הקושיות על הבעש״ט. חירות מהקיר״ה על כל הנהגותי). קצו. רח- יא. רפט. ש־שה (של אדהא״מ). תלח (של אדה״ז). תמ־מד. תנד־ה (הר״מ מייזליש). תנז. תצח־ט (של אדה״ז

אדהא״מ). ב כב־םב (מענות אדה״ז בעת המ. הא׳

והב׳). מגידים:

א שלה־ו (רבנים ומ.). שלז (מ. של החסידים ושל המתנגדים).

ב כג. כט (רבנים ומ. של החסידים ושל המתנגדים). נב.

מגפה: א תלג(באה״ק).

מדות, יגמה״ר: א רפו(במל׳. כשושנה בין החוחים וע״י

הבירור נעשה היופי). מוסר:

א שמח־ט (כע שברמב״ם). שנד (כנ״ל).

ב ם. כתבי־יד:

א קד (הגהת הכתבים). קצג (שו״ע אדה״ז). רלו (ב׳ ג׳ ביכלאך. פי׳ המלות). תמא (הגהת הכתבים). תעג (הבעש״ט, הרמ״מ מהורודוק ואדה״ז).

תפט(שאצל הר״ש פריידעש). כתר:

א קלח. רחצ (רצון הפשוט טרם שנתחלק לחסד ודין, ולכן הוא ע״ג קו

האמצעי). שמ־מא.

ל: לאו שאין בו מעשה:

א קפב (לאו דלא תתלוצצו אב״מ ודינו מסור לשמים).

לב: א קנט־סא(חיצו׳ הל. פני׳ הל. לך אמר ל.

גו׳ עומקא דלבא). לג בעומר:

א קיז(יום משתה ושמחה). לילית:

א קסח. ליצנות:

א עיי״ע שמחה. לע׳׳ל:

א שעט־פ (עין בעין יראו גו׳ ועננך - יראו שההסתר מעננך).

לשון הרע: א קכ־קכא. קמב. קמד. קפו. ער.

מ: מאור:

א לג(תפלה. חסידות). מאמרים:

א עו (מעל הבימה, ושם גם ב״ב והנקראים). עז(לפני קבוצות של ל עד מ אנשים). רסח (שמח תשמח ע״כ יעזב איש כו׳). רעא (של אדהא״מ,

ח מפתח ענינים ס ק

וב״ב, רוה״ק של אדה״ז וביאור התוצאות. מלכי צפון, יון, רוסיה — ח. ומלכי דרום, צרפת - ג., ח. גובר. השתדלות לטובת הקיר״ה. קיום ליהדות רק תחת ממשלת הקיר״ה שמאמין באחדות ה׳. אנשי מאסקווא שונאי ישראל ומצד גובה לבם כל גיא ישפיל ה׳, ואחרי שעשה השונא שליחות ה׳ כמו העלוקה שמושכת הדם ונופלת ומתה. אנשי מדינת

צרפת יקשרו עליו). ב עא־ב (שריפת העיירות ובית אדה״ז

בלאדי בבריחת צבא נפוליון). מלכות:

א רפט־צא(יראה מ. בו״ד שוה ליראת מ. שמים. ספי׳ המ. תחת קו האמצעי דת״י). רצויש (השפעה לכל הברואים ע״י המ., מ. במשפט יעמיד ארץ ע״י מזוג מחו״ג. מ. דארעא כעין מ. דרקיע. בהשרים הארה מהמ.). שלח (דינא דמ. ירא את ה׳ בני ומלך. הוי

מתפלל בשלומה ש״מ).: ב כד־ה (כבוד מ. הוא כבוד הבורא). נ (לב מ. אין חקר). נב (יראת ה׳ מביאה

ליראת המ.). נט. ממכ״ע, סוכ״ע:

א ק. עיי״ע מלא.

מספרים: א רפז(זכור עם י״ה רמ״ח. זכרי עם ו״ה

רמ״ח). מעות אהי׳ק:

א 7־8 (סקירה). ג (האיסור להלוות, איחור המשלוח עי״ז). ד (גזירה שלא להלוות. ליתן בכל שבוע ולסלק לפני הרגל). ה. ו(זירוז. סילוק לפני הרגל). ז(לוו עלי כוי. סילוק לפני הרגל). ח­ ט (חרם שלא להלוות). י. יב (לפרוע לגבאי כל שבוע ולפחות כל חודש). יג (תמיכת הרש״ז הכהן). כו (תמיכת יתמי הרמ״מ מוויטבסק). כז(שילוחם

שעא (לימוד ס׳ מ. ר״ח סה״י לר״ת חרדים בשעה שיש לו התעוררות כוי).

שעג(ילמוד בכ״י ס׳ מ.). מושבות:

א שיד(שטעפעת). מחלוקת:

א רמח (שמעתי מאאמו״ר דברים רבים בזה). רנא. רס־סא. שם (דהרב

דהאמלי׳). תכה. תמו. ב ויי. כ (האי תיגרא דמי׳ לבידקא

דמיא). צו(אל תצא לריב). עיי׳׳ע מתנגדים. שלום. שנאת חנם.

מחדו״מ: א קפה. שעט(בי״ע).

מחשבות זרות: א רסב. שעד (כי רוצה בגדולות). שעה (ע״י צדקה קודם התפלה ימעט מח״ז

בתפלה). ג כה.

מילה: א קם־סא (מ. פריעה. ערלה. ומלתם גו׳.

ומל ה״א גו׳). מים:

א קנב(חסדים גלוים). מיתה:

א קנה(בנפש, ובהפרד החלק מהכלל מת באמת). שעה(נפילה היא מ.).

מלא כל הארץ כבודו: א פח (כפשוטו או רק ההשגחה). קפד־ה

(ומחדש בכי״ו ברצונו). ב יח(תפיסת הגר״א).

מלאכים: א קפה (מכל אות נברא מ. קדוש או אכזר). שו(שלוחי ההשפעה. עולים

ויורדים בו). ב מביד.(דבריאהודיצי׳). מלחמת נפוליון ורוסיה:

א קנ־נא (כך הראוני במוסף ר״ה - אם ינצח יורם קרן ישראל ויתנתקו לבם מאשב״ש). רלדמז (בריחת אדה״ז

מפתח ענינים קסט

תתלהב לבו כוי). רמט (כשיקבעו דירה בירושלים יהי׳ להם מעמד חמשים אדומים לשניהם). רנהיח(כפי רשימת אדה״ז לאנ״ש בצפת ולאנשי פולין השלמים אתנו. העמדת פושקעס בבית ולתת לפני הסעודה ולפני התפלה כוי, וכבר עשיתי בביתי וממני ראו ועשו. מעלת צדקת א״י דכל ישובא לא אתזן אלא מתמן. שלא להלוות). רפב(הרעק״א יכתוב לאמ״ד אודות תמיכת אנ״ש בחברון). שז־ח (תמיכת ישיבת אנ״ש בחברון. רמבעה״נ. לקבוע פושקעם וליתן לשנה מגבוהים ג׳ רו״כ כוי). שכב (שלא להלוות). שכז־ט (רפו ידיהם מצדקת אה״ק. אדה״ז טרח לעורר אנ׳׳ש באגה״ק ואחריו בנו ארהא׳׳מ תיקן הפושקעס בנתינות לגבוהים כו׳ ושלא להלוות. יכולה היא שתרחם). שעה (כופר נפשו חצי ק׳ או רבע ק׳ קודם התפלה). תיזיט. תכב. תכד־ה.

תלו. תמז־ח. תנאיג. תנז־ח. תקיא. ב א־ב (לסלק לגבאי מדי שבת בשבתו כוי). ד. ט־י. יא־ד (לא לתת מגרעות בקודש ולהוסיף במעמדות יחידים). יד (מתחלקת ע״פ שלשה אנשי סודי). טו־יז(מעמדות מו״ה ישראל מטבריה ובנו). כג (מכתבי המלצה. שליח המסבב בוואלין ורוסיה הלבנה והשולחים דרך בראד). לה־ז (כנ״ל). מח־נ (התמיכה בדורות הקודמים ועתה). נח (תמיכת הרוצים לפרוש מהעולם ונוסעים לירושלים). פד־ה (שיקבצו הגבאים כל חודש. לא להלוות. נתינות קצובים לגבוהים כוי).

מעמד:

א רלד. דש(הפרנסה ניתנה בלב שלם). ב כג. לד (יחידים שולחים מרצונם). נב (כנ״ל). עא־ט (לרבנו האמצעי). פ (וואכער. הרשמת התורמים בפנקס

מיוחד). פה.

בהקדם דרך בראד וטריעסט). כח (המשך התמיכה). כט(תמיכת ר׳ יואל מטבריה). לב(הקדמת המשלוח). לז־ח (להתחזק במחדו״מ, להוסיף על המעמדות ולא לגרוע). לט (לסלק לגבאי מדי שבת בשבתו. חרם שלא להלוות). מט־נ (תמיכת כמה משפחות). נג (גבאי אה״ק). נח (כל אשר יעבור כו׳ אשית עליו קנס לאה״ק). נט־ס (תמיכת ר׳ יעקב הלוי מטבריה). סו (שד״ר להתרים בוואלין). סט. עגיה (התפלגות כולל אנשי פולין לעצמם). פג (לא יקבלו אחר הפסח, לגמור הפנקסאות ולהגיע המעות לאה״ק לר״ח מ״ח). פד־ה (מעמדות לכמה, ליתומים ואלמנות ולזוגות כו׳). צג(לגמור הגביות קודם הפסח. כתיבת פנקסאות עד חה״ש. הפרדה בין שד״ר שלנו ומדינת וואלין). קכב־ט. קלה־ו(קבלה. משלוח ע״י הרלוי״צ. להחיות רוח שפלים ונדכאים מאחיהם בצפת). קמח־ט (אופן משלוח המעות ומסירתן לכל או״א מהנקובים כו׳). קנב (דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ולכן לא לתת מגרעות בקודש). קנג־ד(לגבאים- התאמצות בגביות הוואכער ובהוספת נדבות. לתת לשד״ר רק חומש מההתאמצות או ט״ו רובל. לא להלוות). קנה (איסור ההלואה בחרם, אפי׳ למצוה רבה, מי שישוב יתירו לו הנידוי בי׳ אנשים). קנח (מעמדות עבור ר״צ משקלאב). קסב. קסג־ה (לעורר האהבה הישנה כאילו היום ממש החל. מתקן תחלת הפגם וימאסו בארץ חמדה). קסו (מעמדות חתן המלך והמגיד מקארמע). קסז(איסור להלוות). קסח־עא (צדקה לצדיקים שבאה״ק שעוסקים בתו״ע בהתלהבות ודביקות ומופשטים מגשמיות. זבולון ויששכר. איפוא האיש אשר לא

קע מפתח ענינים

דדכר ונוקבא שע״י חיבור הצדקה מהמ. למקבל נמשך חוס׳ שפע. זכור

ושמור). מתנגדים, רדיפות:

א ה (הבי כמעט רגע עד יעבור זעם). יד-כד(רדיפתם את החסידים, נתינתם אותם כמלעיגים על דברי חז״ל וקריאתם את רבנו לעמוד לפני העדה). ל־לב (השכנת שלום בין המ. והחסידים בבוחאב). פהיצ (השתל­ שלות מחלוקת המ. נםיון הויכוח בווילנא. הויכוח בשקלאב. מענה לטענותיהם. שריפת הס׳ הידוע). צו (אחר ביאתו מפ״ב - לבלתי רום לבבם כו׳ רק להשפיל כוי). ק־קג (לאהוב גם המ. ולהתרחק ממחלוקת). קה (רדיפות מ. סלוצק לחסידי לאחוויץ. עלילות ושקרים נגד החסידים). קז־ח (בקשת אנשי ווילנא לחסל את החסידים). קט (חקירת רבנות פינסק ע״י אביגדור, שכרותו ושנאתו לחסידים). קי(כנ״ל - קז). קיג(התיר דמינו כמים בתקל״ב). קיד (רדיפת הר״מ מייזליש). קטז(מגזמים בשקרים יותר מכדי הדעת טועה בהוציאם ש״ר כת הש״צ וכה״ג). קכו (שבשנת תקל״פ ויכוח שקלאב). קמב. קמגיד (הרחקות תקל״ב כשגגה מפי השליט. עתה הותרו השבטים לבא זב״ז ובטלו ההרחקות). קמזיח (הרדיפות בשנת תקנ״ח. מלשינות ווידז. שלום בין החסידים ומ. בווילנא). קעה־ז (המפריעים לבניהם להתפלל במנין של החסידים). קפג־ד (לא לשפוך בוז על תופשי התורה שאינם מהשלמים אתנו). רד. רז. רפב (יחם הרעק״א למחלוקת). שלהיח (סיבת בהכ״נ מיוחד לחסידים). שלז (מגידים של הח. ושל המ.). שלח (בזמן אדה״ז ואדהא״מ היו מ. מצד

מעשה: א י(עשיה - צדקה. באלקות - המשכת

החיות למטה). מצוות:

א צב (הגילוי שע״י מ. במאי הוי זהיר טפי. כ״א מוכרח לקיים כל המ.). קלז־ ח(פירותיהן כו׳ והקרן כוי. לכל תכלה גו׳ מצותך - צדקה). שלג (איברים דמלכא. ע״י ממשיך גילוי א״ס

בעה״ז). שלו(מ. התלויות בלב). עיי״ע תומ״צ.

מקוה: א שסהיו(חימום המ. בהאדיץ בכי״ו).

מקיף ופנימי: א קמ(ב׳ בחי׳ מ. השומרים).

מרגלים: א רמ(לצבא נפוליון). תנד־ה.

מרה שחורה: א מא(תחבולות היצר). שנט. שעו.

מרירות: א רסו(בכי׳ תקיעה בסטרא דא כוי).

משניות: א שמו־ז (ליקוטים ללמוד בביה״ם. כולל פי׳ מקובלים ממשה והלל״מ. כל האומר שמועה זו נאה כו׳). שנב־ג

(כנ״ל). משפט:

א רצו־ש (מלך במ. יעמיד ארץ ע״י מיזוג חו״ג בחי׳ המיצוע. מלפניך מ.

יצא). משיח:

א קס (בא בהיסח הדעת. ביאת מ. בכלל, בכל או״א). רפח.

משניות: ב קח. משפיע:

א קעט (לקבל דבריו באהבה וגם אם מעתיר דבריו ואינו מכלכלם במשפט

לפעמים). משפיע ומקבל:

א שסד (לית ברכתא שריא אלא באתר

קעא מפתח ענינים

קעה (לפולין לפרקים). רביג(לאה״ק). רעא (לפאריטש). רעט־פה (לקארלסבאד). תלא. חסד (לפולין).

תפח(לברדיטשוב). ב סא (אוכל מאשר בביתי ואיני מקבל מתנות בנ.). סה (לברדיטשוב). עז (לאה״ק. לג׳ ד׳ מקומות קבועים

בריחוק מקום).

עיי״ע נשיאות. נסירה:

א קסד. נפילים:

א רסא. נפש:

א ק (מדרגה התחתונה שבנ. מתלבשת בגוף). רפד (השארות הנפש. ניזונית ממוצא פי ה׳ שהוא נצחי. הניצוץ שבנ. גבוה מהניצוץ שבלחם. הנ. נצחי

בעצם ואינה זקוקה למזון). נשיאות:

א 8 (של אדה״ז). נה (הוסכם בלבי פעמים רבות לעקור סיכי משכני ממדינה זו). םז (העולה על רוחי להחיש מפלט לי מארץ הלזו). קכא (המכתבים לחזקני פתח פיך ויאירו דבריך כו׳). קכב (בקשתי ליפטר מהם). רא (מילוי מקום הה״מ). רו. רכה (אדה״ז, יותר מכ״ה שנה). רכו (ברצון נגידי ברדיצוב שיקבע דירת שמה). רנה(זה שלושים שנה). שםג־ד (מהצ״צ לאדמו״ר מוהר״ש). תיז

(אדה״ז). תלא.: ב כג(מגיד בלאזניא ערך ט״ו שנה). ל (ל׳ שנה תקמגיתקעג). עג (של אדהא״מ). עז(זה ט״ו שנה בכל כחי עבדתי לא להתגדל ולקנות שם רבי. לא גבה לבי לילך בגדולות. הדבר חובה

עלי). עח(זה שלשים שנה). נשר:

ב קג.

הקנאה משא״כ עתה). תכב־ג. תכהיו. תלה־ו. תמד־ו.

ב יח־סד (כולל מענות רבינו למלשינויות המ.). נו(הגר״א לא הניח להם להכנם למריבות גדולות ואחר פטירתו התחילו כו׳). סגיד

(בוויטבסק). עיי״ע מאסר וגאולה.

נ נאמנות:

א כב־ג(כל ת״ח שמורה כו׳ אם לאחר מעשה אין שומעין לו). פז (כנ״ל). קכד(כנ״ל). קכה(אין נ. לומר אנוסים היינו מחמת ממון. א״א עושה עצמו

רשע). נבואה, נביאים:

א נו(שאול הלך לשמואל לדרוש ע״ד האתונות). קלז־מג (נ. אדה״ז בעת

מלחמת נפוליון). נזיפה:

א ט. לט. נטילת ידים:

א קפו. ניגון:

א רסד (ממתיק דינים. שיר פשוט). רצג (ע״י מיזוג קולות). שכד־ו (נ. של מ״ש בתפלה). שסח (שיר המעלות

אשא עיני גו׳). ב קד(בתפלה).

עיי״ע שיר. נישואים:

א קפח (לא לאחר). רפא (נאסר כאן עד כ״ה שנים). שה (בעת צרה - בצנעה

בלי ריבוי הוצאות). נס:

ב מה(אין סומכין על הנ.). נסיעות:

א קמב (לוואלין בחורף תק״ע ולפ״ב).

קעב מפתח ענינים

רנחיט (הסכמה לס. שו״ע עם שע״ת ויד אפרים). רנט (אליה רבא). רסה (עיץ יעקב אחר מעריב. תניא וד״ח הבאים בדפוס). רסז(מגמתי להביא כל ד״ח בכתב כו׳). רסח־ט (לימוד שו״ע ובאה״ט ורי״ף םמ״ג וסמ״ק רא״ש ר״ן וטור וב״י). ער(דרך חיים שערי אורה ואמרי בינה). רעג (משניות וש״ס ופוסקים רי״ף ושו״ע). רפב (תניא ושו״ע אדה״ז. חי׳ הר״ן וחי׳ רעק״א). רפד (דרך חיים). רפח (שו״ע תניא בה״ז סדור ואמ״ב ועט״ר). שלד (הדפסת תו״א). שמא־נו(ס. מקוצרים לבתי הספר, נוסח סדור, לקוטי תנ״ך, משניות, רמב״ם, תרגום הנ״ל לאשכנזית). שמז־ט (ליקוטים מה־ רמב״ם ללימוד בביה״ס. בלי הגמ׳ א״א להבינה. לימוד השו״ע. המוסר שברמב״ם). שנ(פירש״י עה״ת). שנג­ ד (כנ״ל שמז). שעא (ם. מוסר - ר״ח סה״י לר״ת חרדים. ס. הזהר). שעז (זה״ק ור״ח שער האהבה). תכז(תניא ואגה״ת). תלג־ד (הקדמה לס. התניא). תמט־נא (כנ״ל קל־לג). תנג (שו״ע אדה״ז הל׳ נדה). תצה (ד״ח ש״א ואמ״ב). תקה (טרדת הצ״צ בעריכת

התו״א).

ב יט (זמיר עריצים). כג(ם. קבלה). לא­ ב (סידורים שע״פ הקבלה). לג (ס. קבלה). לט (תנ״ך לפי החלוקה שביד אוה״ע). מ (צוואת הריב״ש - נאמר באידיש ונתחבר בלה״ק. מגיד דבריו ליעקב מיוחס להה״מ). נה (סידורים שע״פ הקבלה). פאיג(הדפסת התורת חיים). קא (תניא ואור הגנוז). קח

(תרומת הדשן). קט(ים של שלמה).

ע עבודת אדמה:

א קל (הנוסעים לע. א. שממה, למלאות

ס סולם:

א שה־ו(תפלה). סיגופים:

א עיי״ע תעניות. סכינים מלוטשים:

א קמג־ז (נהוג בהרבה קהלות שאינן מאנ״ש. הר״ח בשם הגר״א שהוא רק משום הרחקה מאנ״ש. אינני נזהר מעולם מכלים אפי׳ בני יומן. כשאינן מלוטשים או חדה או חלקה ויש בהם חשש דרסה או שהיה או כםאסאה ולפ״ד כ״פ יש לחוש לספק דאו׳ מחסרון בקיאות, ובמלוטשים אפשר שניהם). קפח (החזיקו בה רבותינו ונתנו נפשם עליה ואין כסף נחשב להיות שוחט קבוע. מעולם לא נזהרתי מהכלים ב״י). דש(המתנגדים אוכלים

גם מם. מ.). ספירות, עשר:

א רצה־ו (אורוח. כמו כחות האדם שנמשכים מעצם הנפש שיצאו לגילוי

והתחלקות). ב לג. מג(מל׳ בהירות. כמו אור השמש).

ספרים: א 6־7 (אגה״ק שבתניא). ע (הקדמה לס׳ התניא). עא (אינה דומה שמיעת כו׳ לקריאה בס. לא רק ס. הבנויים על שכל אנושי אלא גם אשר יסודתם במדרשי חז״ל). פח־צ(תפיסתם על ם. לקוטי אמרים. שריפת צוואת הריב״ש ושריפת ם. הרמב״ם). קכ (הסכמה לס. עמודי גולה). קכו(זמיר עריצים). קל (הסכמה והרשאה להדפסת הטורים בםלאוויטא). קלא־ג(חוזה על הדפסת הטורים והש״ס. הגהת הש״ס). קמב (סש״ב ם. השכל). קצג (חיבור השו״ע). רו (הדפסת התניא). ריח (הגהות הר״ש וואהל לתורה). רכה (של אדה״ז שנשרפו, שו״ע שלו).

מפתח ענינים קעג

פ פאופאל:

א קמט־נ(נפילת המקור או צואר הרחם, ומהיכן בא הדם שם). תנג.

פדיון נפש: א עו. קצז־ח. רה(הבעש״ט להה״מ). ריד (הה״מ לבעש״ט). רמה (על אהל

אדה״ז). רעט(כנ״ל). פדיון שבוים:

א מביר(הערכה לפדיית קרוב לשלשים נפשות מלהשליכם אל ארץ צי׳ וצלמות). נינב (בענין הנ״ל. בס״נ - אפי׳ ביותר מכדי דמיהם. הערכה). סד (הוצרכתי ללוות ממק״א וב״ה עזרני לגמור המצוה ויצא כנוגה צדקם. הערכה). קמא־ב(אנשי כפרים אשר גלו ומתים ברעב). שח. שמ (ר׳ חיים יהושע שהשתדל בהצלת הקנטונים׳ טים ונתפש). תכזיט. תלב. תעב. תקא.

תקחיט. פחד:

א שכג־ו (תלוי בבחירתו להסיח דעתו מהפ.): פילוסופים:

מב. פנים ואחור:

א נז(למעי. באדם). פריעה:

א קסיםא(ערלה הדקה. פריעת חוב). פרנסה:

א שיגיד (לימוד אומנות לנשים וילדים גם בעבודה בשדה).

ב כג(פ. רבנו הזקן). לד(כנ״ל). פשיטות:

א רצד (פ. ומורכב. אש ומים חו״ג מ. זמ״ז). של־לב (התהוות ע״י אור שאינו פועל שינוי. אני ה׳ לא שניתי).

.פתגמים: א שכד״־ו(אדה״ז בשם הה״מ - שמחה באדם מעוררת שמחה למעי. לכן מנע

בקשת הקיר״ה). שיגיד. תמח. תקב.: , עבודת ה

ב קגיט(הנהגות טובות). עדות שלא בפני בע/׳ד:

א יזיי(בשור ובאדם, בממון ובנפשות, באיש אלם, כשהדור פרוץ).

עוון: א קסח(גורם לפירוד בזיווג העליון).

עולם: א סב(גבול).

עילה ועלול: א שלאיב (פרעה אמר שהתהוות ע״י עו׳׳ע. קרו לי׳ אלקא דאלקיא. עובדי

כו״מ להעלות מיין). עמים:

א קסה (תמיד ע. ה״א גו׳. הארת החכ׳. עיני העדה). רצט (ימין ושמאל. עיניך

תחזינה משרים). ענני כבוד: א רפד.

עסקנות הכלל: א קסביג (השתדלות בפ״ב). רנינג (השתדלות נציגי היהודים בפ״ב, בהתייעצות עם נכבדי אנ״ש בשקלאב

וויטבםק). תצאיב(כנ״ל). עצה:

א נז (ונהנין ממנו ע. בד״ת, סוד העיבור). עו(סדר בשאלות ע.). רעז (ע״י אחי הרח״א ובעניני תורה אצל

חתני הרמ״מ). ב קב(יתיישב עם ג׳ אנשים).

עלילת דם: א קה. ב סב.

עקדה: ב ג (אינה נחשבת לנסיון כ״כ רק

הזריזות). ערלה:

א קסיסא(ע. גסה ודקה. מילה ופריעה. ע. הלב).

קעד מפתח ענינים

קלד־ה(בשנה הא׳ חומש מהקרן אח״כ מן הריוח. רמז בתורה - ונתתם חמישית לפרעה, גילוי מלכותו כוי, והא לכם זרע - כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל). קלו(להצטרכות כלליות בכלל ובפרט להחיות נפשות אביונים המכתתים רגליהם למחנינו להתקרב לעבודת ה׳). קלז־ח (ממשכת גם בעוה״ז. נק׳ מצותף. קלט (הערכה לצורך אורחים עו״ש בראהאטשוב). קמ (הכנסת כלה. ע״י צ. ממשיכים מקיפים השומרים). קנב (זורעים לצ. זורעי על כל מים - למעי מחסרים הגלוים). קנו (לא לתת מגרעות בערכין הנערכים לצ.). קנד (המלצות עבור אחדים מאנ״ש). קנט־סב (צדק לפניו גו׳ פעמיו. ושבי׳ בצ. נק׳ שלום. צ. א״י). קסז(כמה בחי׳, לסתם עניים מעורר חי׳ הרצון, לת״ח שמהפכו בתורתו מעורר פני׳ הרצון). קםח־ט (צ. שלמע׳ שכינתא. צ. שלמטה. צ. בחו״ל לבנ״א שאינם מהוגנים. צ. לצדיקים שבאה״ק ששם השכינה - עי״ז יחו״ע קוב״ה ושכינתא, צדיק וצ. שלמע׳). קע(מעשה הצ. שלום כי ע״י הצ. עושים שלום, והעוסק הוא השושבין לקוב״ה ושכינתי׳). רבו (מתן בסתר מעלה הח׳ שע״י נמתקין הדינים). רנח (שמן למאור על אהל אדה״ז). רעא(הוצאות נסיעת העניים). שיח (לרפואת יהושע אליי). שכז(ע״י הצ. יותר מחומש או מעשר עושים כלים לחסד עליון). שלג (ממשיך גילוי א״ם בעה״ז). שנו (צ. מגנא ומצלא). שסג. שסד (לית ברכתא שריא אלא באתר דדכר ונוקבא שע״י חיבור הצ. מהמשפיע למקבל נמשך תוס׳ שפע). שעב (להפריש לקופה לכל תפלה וקודם אכילה). שעה (צ.

תציל ממות - נפילה במח״ז). ב ג(לפי רוב המעשה. פעולת צ. לחיים).

מהצ״צ מלשורר ניגון. של מר״ש בתפלה שלפני הסתלקותו). שכז (ברכת כהנים מעוררת חס״ע ועי״ז נמשך במהירות). שמ (עשיית מצוה בקב״ע תיקון לח״נ). שנח (תולעת אוכלת בו כוי). שעד (הבעש״ט - אם תרצה לשבח שבח הבורא אם תרצה לגנות גנה עצמך. לא יחשוב ה׳ - לו

עוז).

צ צבא:

א קנא. תלח(בילעטין, איכסון אנשי צ.). צדיקים:

א י (שבא״י ושבחו״ל). כה־ו (חיי הצ, אמונה ואהוי״ר. צ׳ דאתפטר אשתכח יתיר כו׳ התקשרות להצ׳. שבק חל״ח.). קסח (קוב״ה). קסט (צ. שבאה״ק יושבים ועוסקים בתו״ע בהתלהבות ודביקות בלא קנאה ושנאה ומופשטים מגשמיות). רפב (צ. עליון מקור נש״י). רפד (גדולים צ. במיתתן כר ולמה נסתלקו ענני כבוד במיתת אהרן). שעח(גם בצ. יש נה״ב(בגלות) ולכן יש לו תאות גופנים, וגם ברשע

יש נה״א ולכן מס״נ על קדה״ש). ב ט(שבא״י ושבחו״ל).

צדקה: א י (עיקר העבודה בזה״ז. צדיקים שבדור קודמין לבניו, וצדיקים שבא״י כוי). מח (תמיכת הרה״ק מוהרמ״נ מטשרנוביל). סב־ג (צ. בגבול, בל״ג. עושה צ. נבחר מזבח. אין נגאלין אלא בצ.). םד־ה (לתמיכת צדיקי וואלין ואוקראינא ולשאר הוצאות כלליות סתומות ונעלמות. הערכה). פ־פג (זורע צ. מצמיח ישועות . יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. צ. א״י). צד(צ. כנחל איתן). צה (הערכה עבור הגארקיך והבילעטין).

מפתח ענינים קעה

קוב׳׳ה ושכינתי׳: א קסח. קמיעות:

א תעה. קטרוגים:

א קטז. ערב־עה. קיטאייבים:

ב נד. קנטוניסטים:

א קנא. שמ. תקז־ט. קפידה:

א שעב(ירחיק עצמו מק. בבית). קץ:

א רפח. קרי:

א קסח. שסח(ביוה״כ, מהרהורי לבו, או ממה שמפחד בלבו).

קריאת שמע: א טיי(בעינים סגורות ה׳ אחד כוי). רסז (לכוין באחד יחו״ע ויחו״ת). שעחיט (מאריך באחד - אתה קודם שנבה״ע כוי). שעט־פ (למה קדמה שמע כוי. קבעומ״ש לפני תומ״צ. התבוננות באחד ואח״כ ואהבת וכ״ז קבעומ״ש). תסב־ג (מה״ת. כוונה באחד. פסד״ז הכנה לק״ש. באחד הוא בטל בסיבתו

ואז ואהבת במס״נ).

ר ראש השנה:

א קסד־ה(נסירה. אור חדש). רמב. רבנות:

א קט (חכירת ר. פינסק ע״י אביגדור).

שלהיז (רבנים ומגידים). שנח־ס (ר. מוהריי״צ באוורוטש. חכ׳ המשנה הרחיקו א״ע מלקבל הר.). שסו (ר׳ משה בקאמיץ). שםז (ר׳ יהושע אלי׳ בהארקי). תקיא (ר. מוהריי״צ

באוורוטש). תקיא(הרי״א בהארקי). ב כג (ר. שאינם מהוגנים שקונים הר.

לו(הקרוב קרוב קודם לפרנסו). נ(לא ראיתי שצריך לתת רק חלק עשירי

לירושלים וט׳ חלקים לעניי עירו). עיי״ע מעות אה״ק. פדיון שבוים.

צוואה: א רלד(מאדה׳׳ז לא נשאר שום צ.).

ק קבורה:

א קיב(בב״ע הישן או החדש). קבלה:

א פט(אם ק. האריז״ל כולה מפי אליהו). תעא(ק. מעשית). תעז. תעט.

ב כג (התחלתי ללמוד ק. בצל המגיד ממזריטש ואח״כ בינותי בספרים. ם׳ ק.). ל־לג(כנ״ל. סידורים שע״פ ק., ק. מעשית). מ (ק. מעשית אצל ה־

בעש״ט). נה(סידורים שע״פ ק.). קבלה (מרבותיו):

א עב (קצתם שמעתי מפיהם הקדוש). קעב(קבלתי וכ״כ בזהר). קעה(כאשר שמעתי בפירוש). קעח (כאשר

קבלתי). עיי״ע פתגמים.

קבלת עול: א שעט־פ (למה קדמה שמע כו׳ קב״ע

לפני תומ״צ). קברים:

א קלו (ק. התנאים). קנג (ק. התנאים ואמוראים). עיי״ע אהל.

קדושה: א קלח(בחי׳ מובדל).

קדיש: א צ (ובחיי מרנא ורבנא משה -

הרמב״ם). קהל גובערניא:

א טו (קה״ג מוהילובן. קכח (קה״ג וויטבסק).:

ב ל(מוהילוב וויטבסק). סג(וויטבסק).

קעו מפתח ענינים

ש שבועה:

ב נח־ט(קיומה ע״י החסידים). שבת:

א קפה. רמב (בריחה בש. מהמלחמה).

רפג־ד(באשכנז נושאים כל משא בש. ובקשתיו שיצוה שלא לישא בש.).

עיי״ע שמור וזכור. שופר:

א קסה(ע״י תק״ש נמשך אור חדש). שוי׳ב:

א רמח (העברת שו׳׳ב מצד המחלוקת בדבר החכירה). שיב (יחזרו ההל׳ ד״פ בשנה יעמדו לבחינה ב״פ בשנה. לא ללמד לנערים שאינם הגונים). שיג (שלא ישחוט בלי הראות הסכין לחברו). תקא(הודעה ברשיון אדמו״ר.

לחזור ד״פ בשנה). עיי״ע סכינים מלוטשים.

שידוכים: א קפח (לא לבטל הש. משום דררא דממונא ולא לאחר הנישואין). תסה-ו

(כנ״ל). תפט. ב צד (נכדי הצ״צ). צה (מתון נסיב

איתתא). שינה:

ב קה (בלילה אחר חצות). קז (ג׳ חצאי שעה). שיעורים:

א שנז (ש. אכילה שליש ביצה בכל ששה מינוטין).

שיר: א רםד (בתפלה. ש. פשוט בתענוג בלתי

מורכב). עיי״ע ניגון.

שכרות: א קט (אביגדור). קיז(יום משתה כו׳ אך לא בהוללות ובש.). ער. שיב(בשו״ב).

שלום: א ל־לב (השכנת ש. בין המתנגדים

מהשרים ומשפילים מעלת התפלה.

נפלה ממשלת הר. הנ״ל. ר. ומגידים). כו־ט (כנ״ל). נא־ד (כנ״ל כג. ר. של המתנגדים ושל החסידים. ר. ומורה הוראה ומגיד). םא (של אביגדור בפינסק לשם כסף). צה־ז (אדמו״ר מוהריי״צ באוורוטש). צט (מוהר״י

תומרקין בקרעמענטוג). רודף הנעלם:

ב נו. רוה״ק:

א רסה (של הרח״ו ע״י שמחה של מצוה).

רחמים: א צד (ע״י שמעורר ר״ר על הניצוץ יוצא מהגלות). שויז (ע״י הר. נולדו מבינה אהוי״ר). שמ(אב הרחמן - חכ׳

ואב הר. - כתר). רסקולניקים:

ב נה. רע:

א קיח(אין ר. יורד מלמע׳ כ״א מהיכלות הםט״א).

רעב: א רלא (לחיותם בר. בנפש הר. ליוצרה

הר. עצמו הוא חיות). רפואה:

א רפג. רפז־ח (כיון שלא אשים עליך למה צריך ר. אני ה׳ רופאיך מקור החיים. רפאות תהי לשרך - פני׳ התורה. ר. המים המרפאים כמו מן מן השמים שאין בו פסולת. עה״ח לגרש הרע ולחזק הטוב). רצג (ע״י מיזוג עשבים). שסח (כשהרופא מודה שטעה יש לסמוך עליו. למעט בר.

פנימיות).

רצון: א קסז־ח(פני׳ וחי׳).

ב קד (ע״י ר. אינו מרגיש יםורים). קט (נפש).

מפתח ענינים קעז

שנאת ישראל: א רעג. תצה.

שעטנז: ג נז(זהירות מלבישת בגדי צמר מחשש

ש.). שפות:

א שמט־נא (העתקת התנ״ך משנה ורמב״ם לאשכנזית. ש. המדוברת ואשכנזית נקיה. קשה לכוין בתרגום).

שנה(כנ״ל). ב צב־ג(הצ״צ אינו יודע רוסית).

שרים: א ש(בהם הארה מהמלך בעצמו).

שריפה: א קפט־צ (אחר ש. מתעשרים). רכד־ה (בבית אדה״ז). רלה (ש. הבתים בלאדי). שטז(כנ״ל קפט, לכן לא רצה לעקור משכנו מלאדי אחר ש. ביתו).

תפח. ב עב(שריפת הבתים בלאדי).

ת תדיר ומקודש:

א שלח. תהלים, אמירת:

א קפה. תוכחות:

א שטו(הקללות שבת. יהפכו לברכות). תולעים שבריאה:

א להיו (אי הוי אבר מן החי ואסור למוכרה לגוי).

תורה: א מא (לימוד זהר ומדרש ולפני התפלה בר״ח שעה״ת וסוף שער היראה וסוף שעה״ק). םא (מימינו אש דת. מפי הגבורה). עא (מקשרת ישראל והקב״ה). צב (יעקב מרכבה לת. שלמע׳). צט־ק (מקשרת קוב״ה וישראל, נגלה מקשרת נגלה וסתימו

והחסידים בבוחאב). פ (רוב הצרות ממחלוקת לש״ש). ק־קג (לאהוב גם המתנגדים ולהתרחק ממחלוקת). קטו (בשורת התחלת הש.). קכט (שלא לעורר ריב ומדון). קמז(בין החסידים למתנגדים בווילנא). קסא (צדקה). קעהיז. רסח (השכנת ש. בראהא־

טשוב). שיח. שלח(בין איש לאשתו). ב ויי. סו(בראהאטשוב).

: , שמור וזכור בדבור א א רפז.

שמות: ב צח(ש. בתיה בגט).

שמחה: א יא (בתפלה). מ־מא (בתפלה). קפ־פד (אין עומדים להתפלל אלא מתוך ש. של מצוה, ולא מתוך הוללות וליצנות. לאו דלא תתלוצצו מסור לשמים). רסד־ה (תחת אשר גו׳ בש. בתפלה בשיר וניגון שממתיק הדינים ובמעשה המצוות. הרח״ו זכה לרוה״ק ע״י ש. של מצוה). רסו(אחרי הבכי׳ והמרירות בסטרא דא כוי). שכא־ה (להראות תנועות משמחות ויקבע בלבו. בשם הה״מ - ש. באדם מעוררת ש. למעי). שסח. שעב (בש. אותיות מחשבה). שעד (להיות ש. בחלקו גם בתו״ע). שפ (צנתרות

המריקים זהב. ש. של מצוה). ב לטימא (מ״ש הבעש״ט שהתפלה צ״ל בש. עת לבכות ועת לשחוק). סז. עה (ממתיק דינים). קז־ח (צ״ל תמיד בש.

ע״י ש. בקל לסבול. ממתיק דינים). שמיעה:

א עא(אינה דומה ש. לראיה בס׳). ב סא(כנ״ל).

שמירה: א שלט(שליש בקרקע. שיקנה קרקעות).

שנאה: א קכ (החורבן הי׳ בעבור ש. חנם. המקום גורם וצריך להזהר שם). תמו.

קעח מפתח ענעים

ציצית תפילין לולב סוכה שופר מקרה קרבנות צדקה).

תחיית המתים: א קלז־ח.

תנאים: ב ק(של אדמו״ר מוהרש״ב).

תנאים ואמוראים: א קעה(בתו״א הר״י המשיכו יראה על כל

הישיבה, מוחין דגדלות כל היום). עיי״ע קברים.

תנחומים: א כה־ו(להסתלקות הרמ״מ מוויטבסק).

תכג. תנז. תענוג:

א רסד (בלתי מורכב בשיר פשוט בתפלה).

ב מד(והתענג על ה׳). תעניות וסיגופים:

א מ (לא באלה חפץ ה׳). קפט (לסגף עצמו מעט). רא. שעב (ת. יום א׳

בשבוע). תפארת:

א רצא־ג (קו האמצעי. מיזוג הגוונים עיקר היופי. ת. לעושיה ות. לו מן

האדם). תפוחים:

א רפו(ת. שדה ות. יער). רצג(כת. בעצי היער. תלת גווני. אתרוג).

תפילין: א תסג (בהנחת ת. יכוין שמדמה עצמו

אליו שמניח ת.). תפלה:

א ה(מנין מיוחד לחסידים). יא(בשמחה.

מהודו עד אחר שמו״ע שעה אחת. בציבור ובקול. להזהר מלשיח). לביד (גזירות המתנגדים שתהיי דוקא בחפזון ובלי הרמת קול. אצל המלאכים, בצדיקים הראשונים. מה״ת או מדרבנן. יסוד כל התורה). מ (בשמחה. ולפני הת. לשבור לבו ולבכות וע״י הבכי יסיר היגון ויהיה

מקשרת םתימו). קסח (בדו״ר, תושבע״פ, בלילה - שכינה). קעג (בתחלת עסקו בת. וגם באמצע לימודו כמעט בכל שעה צ״ל רשימו מגדלות האהבה כשיחזור בהתבוננות שבשעת התפלה). קפט (מגינא ומצלא אף בעידנא דלא עסיק בה). רסח־ט (חוק קבוע ללמוד בכ״י שו״ע ובאה״ט ורי״ף םמ״ג וסמ״ק ואם יספיק הזמן ילמוד רא״ש וטור וב״י, ולפרקים גמ׳ תוס׳ רא״ש ור״ן עד שישלים מס׳). רעג (קב״ע בבהמ״ד אחר התפלה ללימוד משניות וש״ס ופוסקים רי״ף ושו״ע). ערה־ו(משמרות ללימוד בלילה). רפו (על כל קוץ כוי. למעי מתשב״כ. נחחב״ס). רפז (רפאות תהי לשרך. לחם מן השמים ומן הארץ. עה״ח ועה״ד. חכ״ע וחכ״ת. חי׳ ופני׳ רזין דאו׳). שו (התפלה מחברת אור הת. בכלי המצוות). שכד(לימוד או״ח הל׳ ברכות השחר וקר״ש ותפלה ופני׳ הת.). שלג־ד (ממשיך גילוי א״ס בעה׳יז. אחת היא יונתי). שמג־ה (כל תיבה שבת. מהשמים. לא לדלג פסוקים בלימוד עם הנערים. מ״ש שאין מתרגמין היינו בפני ע׳׳ה ששומעין כו׳). שמז(נמשלה לאשה). שסה (לימוד במנין ובין מנחה למעריב לחבר היום והלילה). שעא (לימוד גמ׳ ופוסקים לדבקה בהשי״ת). שעג (מתוך שלא לשמה כו׳). שפא (ברבים וביחיד. פ״א שחרית כו׳ רק כשא״א. בראתי לו ת. תבלין. כה דברי כאש המשבר היצה״ר. אין לך בן

חורין אלא מי שעוסק בת.). ב כד(ת. ותפלה). לא(חיוב ללמד למי

שא״י). קה (לימוד כמה שעות במקום א׳ בדיבור ובכתיבה). קז (עמל פה

דוקא). תומ״צ:

א סאיב(רובם בשיעור מצומצם. שיעור

מפתח ענינים קעט

בקול). שה־ז (סולם מוצב גו׳. הת. מתברת אור התורה בכלי המצוות ומחברת תורה עבודה וגמ״ח. תקנום ג׳ אבות כלולה מחג״ת. נק׳ חברון התחברות חג״ת. הת. עולות ע״י חברון). שט (לא לשיח שיחה בטלה לפני ובעת הת.). שי(לא לילך אנה ואנה בת.). שיא(לדעת הרמב״ם כוונה לפני מי עומד ולדעת הטור פי׳ המלות). שיב (לפני הת. יכריז השמש שהשתיקה יפה בת. בקול ואזהרה על ההילוך). של. שלה (שינוי נוסח בבהכ״נ א׳ ובב׳ בהכ״נ). שלז (סדר הת. כדי להתבונן כו׳. פי׳ המלות). שמב־ג(סדור נוסח אשכנז וספרד). שנה (כנ״ל). שסה (לא לשוח ולא להתהלך אנה ואנה). שעה (צדקה קודם הת. להזהר מדברי חול שעה קודם שחרים וחצי שעה קודם מנחה). שעז (ת. למשה. ת. לדוד. ת. לעני. שום דיבור בטל ובשעת הת. אפי׳ דיבור תורה. להתפלל ביחד. להתבונן קודם הת. שעה א׳ בשפלותו). שעט (אסור לעשות חפציו קודם הת.). שפא(שעה ומחצה. כולם ביחד ובקול. לא לשיח ולא להתהלך). תיח(מנין מיוחד לחסידים). תכ־כא (תקנות רבנו בענין הת.). תסב (פסד״ז הכנה לק״ש - התבוננות

ביקרא דמלכא). ב כט (בקול). כג־ט (ת. בכוונה. בדורות הראשונים האריכו בת. כשנפלה ממשלת הרבנים התעוררו לת. בכוונה ובתנועות ונקראים חסידים. מגידים דורשים דברי מוסר השייכים לת.). לא־ב (סידורים שע״פ הק.). לטימא (בשמחה ויש ת. שצ״ל דואג ומצטער. ב׳ סוגי ת.). מזית(באותיות הת. שורה הקב״ה). נגיד(כוונת אריכות הת.). נה (תוספת שע״פ הקבלה. סידורים שע״פ הקבלה). נז (נוסח הת. שע״פ הקבלה). קד (בניגון). קה (במקום א׳).

שש ושמח). פ־פב (יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. תשו״ע). צב (זמן הארת כו׳). קיב (בימים נוראים הולכין להתפלל על הקברות). קטז (מתוך עצלות מדלגים יום או יומים, זה גורם לקטרוגים ושקרים. שפת אמת תכון לעד). קסז (בזמנינו מחמירים בת. ערבית בזמנה). קסח (בהתלהבות עד שיזיע, שכינה, כנס״י). קעג (בשעת הת. גדלות האהבה היא בהתגלות ואז מסתתרת בחי׳ גדלות היראה ונשארת בגילוי רק בחי׳ קטנות היראה). קעה־ו(שינוי נוסחאות. מנין מיוחד לחסידים). קעז־ח (שאמרו להאריך. כל עצמותי תאמרנה. דברים העומדים ברומו ש״ע. הת. בדו״ר עולה ומעלה התומ״צ של כל היום. כשהת. בציבור פדה גו׳ כי ברבים גו׳. הת. בקול חזק). קעט (הת. צריכה חיזוק). קפא (אין עומדים להת. אלא מתוך שמחה של מצוה ולא מתוך הוללות וליצנות). רכג (התעוררות לעבודת הת.). רכח־ט (עיקר ההשגה בשעת הת. נקשר בנקודת הלב). רלא׳ ב (ת. באריכות כל יום ושעה. כמו שעה ושתים. בבעלי עסק). רלג (כמעט יצא עונשם שלא ישמעו דא״ח רק המתייגעים בת. שעה וחצי ויותר). רםגיח(אם היו מייגעים בלימוד דא״ח בודאי היו מאריכים בת. לא פחות מב׳ שעות. בקול כמו בלימוד הגמ׳. הקול מעורר הכוונה. בשיר וניגון או בתנועה ביד ורגל. לא לדבר בעת הת. לא להפריד הדבור בת. מהמח׳ בעומק. לפ״ד הרמב״ם א״צ לכוון רק לפני מי הוא עומד עכ״ז צריך לכוון פי׳ המלות. בעת הת. לא לערב מאריכות ההתבוננות רק התמצית). ער (ת. בצבור. לא לקצר ולא להלך בת.). רעא־ב (שיחה בטילה בעת הת.). רעג־ ה (בכוונה בסידור שעה שלימה

קפ מפתח ענינים

הראשונים של החודש. מי שאין ידו משגת יחלקם הממונה בשבתות ובחול בגארקיך, ויבואו רק פ״א בשנה). עט (שכל המנינים יבואו עה״ח לקבל עליהם הת.). צז(אחרי ביאתו מפ״ב, לא ליסע אלי עד ש״מ אד״ש). קג־ה (על הנערים להביא העדאה שנזהרים משיחה קודם תפלת השחר ומתחילים התפלה עם עשרה ראשונים ובעת המנין אין הולכים אנה ואנה׳ ואז יורשו ליכנם לשמוע פי׳ על דא״ח. להביא הכתבים להגיה). תל. תלג.

תלה. תלח־מא. ב לג. ס.

תקנות: א רםט־עא (ת. הנוסעים לליובאוויטש. נערים הפנויים ולומדים ד״ח יסער מששה עד עשרה ביחד ויתנו שאלותיהם בכתב ויקבלו עסק היגיעה בד״ח ולא לקצר בתפלה, ואינו פורק עול בלה״ר וליצנות שכרות וגסות. סדר לעוסקים בלתי טרודים והטרודים והבע״ב הפשוטים ולומדים). רעז (סדר הנסיעות לליובאוויטש עד אשר יחזקני ה׳). רעח (רק שבת מברכים. רק אחרי

שמסלקים החובות לגבאים). ב פה(ת. הנסיעה לאדהא״מ).

תשובה: א מא (אפי׳ אלף פעמים נמחל לו בכ״פ ברגע א/ ואינו סותר אחטא ואשוב). סב (עיקר הת. בלב). קסח (תשו״ת ותשו״ע). קפה. רפג שט (תשו״ע ותשו״ת). שעב (ויחזור לשמוח שזכה

לעשות ת.). תשעה באב:

א שטו (יהפך לששון). שנז (מחלה המהלכת. לא להחמיר מלאכול בשר עוף אף בסעודה המפסקת. גם לא להתענות רק לאכול פחות מכשיעור).

קיג(התבוננות בשעת הת. עת מוחין דגדלות). קטזייז (שלא לדבר בשעת

הת.). תקנות לאזניא:

א נג (ליםע רק פ״א בשנה בשבת מברכים, מלבד מ״ח וניסן, בתשרי-בש״ת, מנ״א - שבת נחמו ובאלול ב׳ שבתות לפני ר״ה). נד (ד׳ פרקים עבור כולם - שמח״ת שבת חנוכה פורים וש״ת. שבת מברכים - פ״א בשנה ליחידות. חדשים - בשאר השבתות). נה (יחידות רק כשיש ב׳ דרכים ואינו יודע מה לבחור). נו־ח (ביחידות - שאלות בעבודת ה׳ ולא שאלת עצה גשמית). נט (בחדשים ניסן אייר ומש״ת עד שבת חנוכה לא יםעו כלל). סז(אישור הת. בחרם). סח (ד׳ פרקים עבור כולם; שבת מברכים פ״א בשנה - חוץ מש״מ ניסן אייר מ״ח וכסלו). סט (מי שידו משגת יוליכוהו הממונים לאכסניא, והולכי רגל כו׳ יחלקם הממונה בשבת לבע״ב ובחול בגארקיך. מכתב מגבאי שבעירו שכבר עברה שנה). ע(הבאים בד״פ יחזרו במוצ״ש ויו״ט, שאלות בד״ת לרשום בכתב. הבאים ליתידות בש״מ ישכור מזונות לחודש וכולי האי ואולי). עהיח (הישנים - ב״פ בשנה בש״מ טבת שבט אדר סיון תמוז מנ״א אלול וחצי אלול, מלבד ג״פ פורים ש״ת ושמע״צ - לכולם, ואם יבנו בהמ״ד - גם בשבת חנוכה. לא ליכנס ביחידות וגם בכתב לא לשאול עצה רק לבקש ברכה ולשלוח פדיון. ובשאלת שאלה הכרחית להציע לפני ג׳ נכבדי העיר שלו והם יכתבו השאלה. על הבימה יעלו רק ב״ב והקרואים. ליכנם לבקש תורה מפיהו - קבוצות של ל עד מ אנשים כשתי שעות אחה״צ. החדשים יבואו רק בג׳ השבועות

מפתח אנשים

אדה״ד: א צא־ב(כל הנשמות כלולות בנשמתו).

אדם כעל שם: א תע. תעב.

אהרן, הרה״ק מקרלין: ב כג. לח. נא.

אהרן, הדה״ק מםטראשעלע: א קג. קז. רז. רי. ריז. תסת. תפח. תקטו.

אהרן ב״ר יצחק אייזיק הגדול: א תסו. תםז.

ב ו. אהרן ב״ד מאיר הקטן:

ב ו. אהרן הלוי מוויטבסק:

ב ו. אהרן מאוסטדובנה:

א קז. תסז. אהרן מאניפאלי׳:

א קטו. תסז. אהרן סג״ל מוויטעפסק:

א נא. אהרן הכהן צעסליוויצעד מגיעשינקאוויץ:

א קז. אהרן מבילייניטש:

א תקז. אהרן מדובראוונא:

א תקו. אהרן:

א קפח. אולידורט, דוד משה:

א 10. אופנתיים וואלף: א רפא. רפה.

אור שרגא מאוםאץ: א עט.

אחימלו הכהן: א קמר.

א אביגדור:

א קה. קו. קח. קט. קי. קיא. תמא. תמב. ב לה. לט. מב. מד. מו. נא.

אברהם אבינו: א מו. צד. צו. שז(ליעקב אשר פדה את

א.). ב ג.

אברהם, בן הדמב״ם: א צ.

אברהם המלאך, בן הה״מ: א קצד. קצז. קצט. רד. תע. תעא. תעב.

תפג. אברהם, הדה״ק מקאליסק:

א 7. כח. כט. סו. עג. עד. פג. פד. פה.

קיח. קכ. קכא. קכו. קכט. קצז. רג.

שסג. תיח. תכ. תל. תלא. תלב. תלג.

תלט. תמא. תמו. תמז. תמח. תנב. תנז. תםד. תסו. תקיד.

ב יב־ג. טו־ז. עז. אברהם שיינעם משקלוב:

א ע. תסח. אברהם ב״ר דובעד:

א עט. אברהם מסענע:

א פה. אברהם אבא מנעוויל:

א עט. אברהם מנהיג:

א קעא. אברהם אבא מסאסניצע:

א שסא. אברהם אבא פעדסאן: א תקו. תקז. תקט.

אברהם יהושע העשיל, הרה״ק מאפטא: א רטז. תפח.

קפב מפתח אנשים

אפרים שמש כהן פייגיל מבראד: א קצח.

אפרים: א שח.

ארי׳ ראש העיר ראהאטשוב: א רמז. רמח.

ב סה. ארי׳:

א קנז.

באנעט, ר׳ מרדכי: א רפה. רפה־רפח. חצה. בודטינקע(מארשל קניאז):

א רמא. ביילא, בת אדהא״מ:

א תלט. בלוד, משה צבי מחרסון:

א תצכ. בן סירה:

ב קה. בנימין משקלאב(קלעצקעד):

א רלד. בנימין בר״ש מוואליז:

א עח. בנימין מדובדאוונא:

א עט. בנימין בר״מ מבאבד:

א עט. בנימין:

א רנא. בנימין בניש ברץ מוויטעפסק(דעפוטאט).

א קו. תמג. תצא. תצג בנימין בינש מחברון, נכד הדה״ק ר״י

מפאלאצק: א פה.

בנימין זאב מדיסנא: א עט.

בענדט: א קעא.

איגד, ד׳ עקיבא: א רפא. רפב. רפד.

איוב: ב קו.

איידעלמאן, יוסף יצחק: א 10.

אייזיק במוהר״ן מדאהאטשוב: סד.

אייזיק: א קעא.

אליאנוב(גענעראל): א רמא,

אליהו, הגר״א מווילנא: א כ. פו. פז. פח. פט. קא. קיא. קכו. קמג.

קמד. רד. רפב. דש. תכב. תכע ב יחיט. כא. נו־ז. קז.

אליהו(מדפיס): א 9.

אלי׳ ראנדער: א שיז.

אליהו ב״ד פסח מאוסטדאה: א קצו.

אלימלך, הרה״ק מליזענסק: א קצז.

אליעזר דילען מאנשוויז(דעפוטאט): א רנ. רנא. תצא. תצב.

אליעזר מטשערניגאוו: א תצב.

אליעזר זוםמן מטבריה: ב יג.

אלכסנדר משקלאב: א לב. תכה. תכו.

אלכסנדר פאבלוביץ קיסר: א קח. קי. קנא. רלח. רמ. רמא. רמה. רמו.

רנד. רנה. תמח. תנד. תצא. אלעזד מדיםנא:

א קבה. רם. תצד. אלעזר:

א שיח. אלקםיאב(פקיד):

א תמד.

מפתח אנשים קפג

גרשון ב״ר שמעון: א עט.

גרשון סמוך לדיםנא: א עט.

גרשון מראהטשאוו: א קלט. רמז. רמח.

ב סה(ובנו).

דאווניש(מאדשל חיל נפוליון): א רמא.

דבורה לאה, בת אדהא״מ: א שם. ב סז.

דואג: א קמד.

דובעד, המגיד ממעזריטש: א כ. צח. צט. קיג. קיד. קכא. קכו. קצג־ רז. רי. ריב. ריד. רטו. שכד. תסט. תע.

תעא. תעב. תפה. תצח. ב יט. לב. לט־מ. נא.

דובעד, חתן הרה״ק רמ״מ מוויטבםק: א כז. נ. קסו. קכט. תנח.

ב יב. יד. דובעד מדובראוונה שד׳׳ד:

א עד. פג. פד. תלד. דובעד ב״ר פסח מסלאוויטא(מדפים):

א תמט. דובעד ב״ר ישראל מסלאוויטא(מדפיס):

א תמט. דובעד(ברח״א באדה״ז):

א 9. דובעד מוויטעפסק:

א שסא. דוב בעד מדאהטשאוו: א קלט. רמז. רמח.

דוד המלך: א קכא. קמנג קמד.

דוד, רד״ק: א צ.

בצלאל: ב פז.

בקלשב, אלכסנדר(גנרל פדוקודוד): א קז. קי. קיא.

ב נחיט. בראווארא.י.

א תמז. ברוך, אבי אדה״ז(לא נסמנו אלו שבחתימת

אדה״ז):

א 8. 9. 10. ברוך, הרה״ק ממעזיבה:

א נ. צז. צט. קטו. קמא. קמב. רב. רטז. תמו. תעב.

ברוך, בן אדמו״ר האמצעי: א 9. רמד.

ברוך(בן פריידא בת אדה״ז): א 9.

ברוך(ברח״א באדה״ז): א 9.

ברוךב״ר אליהו(מדפים): א 9. תמו.

ברוך מסוליש: א 8.

ברוך מרדכי מבאבדויםק: א רמט.

ברלין, אשר: א תקה.

גבריאל: א שמא.

גדלי׳ מטשאווס: א עט.

גודאדי׳, שמואל: א תסט. תעב.

גיל, יצחק דאקטאד: א קפד. רנח. שיט. שסח. תקיג.

גינזבודג ש. א תלח.

קפד מפתח אנשים

ו וואלפא, הרבדוואלפא:

א שנח. ב כג. לדח.

ויטל, חיים(הדח״ו): א רםה.

ווילנסקי, מרדכי א כב. חרג.

ז זאב מטבריה:

א קטר.

זאב םג״למפאלעצק עה״נ: א עט.

זאב וואלף ווילענקעס: א שלט. שנע תקה־תקט.

זאב מוויטבסק: ב עג.

זונדל זאנענבערג מהוראדנא(דעפוטאט): א רנ. רנא. רנב. רנד. תצא. תצב.

זוסניץ, יחיאל מיכל: ב פו.

זושא, הרה״ק מאניפולי: א קצה. קצז. קצח. קצט. ר. דיג. רטז.

תפו. זיסקינד מווידז: א רמד. רמו. זלמןקורניצער:

א רפה. זלמן כ״ץ שד״ר:

א רעא. זלמןמדובראוונא:

א רלה. ב עב.

זלמן מדעציצע: ב עב.

זלמנסון, מרדכי דובער: ב ק.

דוד בר״מ מדאהטשוב: א קלט.

דוד בד״ע מביחאב־ישן: א עט.

דוד(אחי הר״א מקאליסק): ב יג.

דודב״ד ישראל מטבריה: ב טו־יז.

דיאקוב, פיוטד ניקוליוביטש: ב צא־ב.

די ליאון, משה: א תעט.

דניאל פאליצקעד מטבריה: א קיט. תלג. תמז.

דערז׳אבין: א תמח. תמט.

ה הורוויץ ברוך:

א ריח. הודוויץ, ישכר בעד הלוי מליובאוויטש:

א תקה. הורוויץ, ישעי׳ כעל השל״ה:

א רג. הורוויץ, הרה״ק ר׳ פנחס מפפד״מ(בעל

ההפלאה): א פט. קיג. קצז. תלו. תפא.

הודוויץ, הרה״ק ר׳ שמואל שמעלקע מניקלשבורג:

א קצג. קצז. תפ. הילמן,דוד צבי:

א 9. תכו. תכז. תל. תמו. תמח. תעד. תפ־ תפו.

הירץ ב״ד ישראל מפולצק: א תמד.

הלפרין, ישראל: ב צא־ב.

מפתת אנשים קפה

ט טאלטסאיי(גו״נ דמאהליב):

א רמא. רמב. רמד. טאיאבייב פיוטי:

א קיב. טוועיסקי, אהין(הרה״ק מטשינוביל):

א שנט. ב צו.

טוועיסקי, יעקב ישיאל(הדה״ק מטשעיקאם):

א שנט. ב צו.

טינובסקי איבן: א קח.

יאקעל: א רנא.

ידל,אביושלהיד״ל: א לא. תכי. תכה.

יהודה מהארקי: א עט.

יהויה ליב, הדה״ק מאניפאלי: א ר. רו.

ב קא. יהודה ליב, הרה׳׳ק מיאנאוויטש, אחי אדה״ז:

א קד. תנד. תנט. יהודה ליבשו״ג מלאדי:

א קלו. תנב. ב עב. עה.

יהודה ליק מקאמי׳(מטבריא): א תלג.

יהודה ליב מסענע: א עט.

יהודה ליב מטשערניגאוו: א תצכ.

יהודה ליב מפאלטאווא: א תצב.

זעליג: ב פז.

זעליג מדובנא: א רטו.

זעליג מראהטשוב: א רמז. רמח.

ח חאמעלינצקי:

א רמג. חאנאווסקי, שד פלך וויטעפסק:

א שא. תצח. חיים, הגאון מוואלאז׳ין:

א קמג. קסב. תנח. חיים משרת מטבריה: א קיט. קכה. תמז.

חייםברי״מ מפינטשוב: ב יא.

חייסמוויטבםק: ב עג.

חיים הלוי שד״ר: א סו.

חייםבר״ש משעביז: א עט.

חייםמקריסלאווע: א עט.

חיים אברהם באדה״ז: א קמא. רלד. רעז. תסה. תקג.

חיים אלעזד(מנחת אלעזר): א תעט.

חיים חייקא, הרה״ק מהמדודא: א קצז. רח. רט. תפד.

חיים יהושע מקאליסק: א שמ. תקח. תקט.

חיים ליב ליטווין מסאסניצע: א שסא. תקיג.

חייקין, שמעון מנשה מחברון: א תצט. תק.

קפו מפתח אנשים

יחזקאל מכפרסאסנאווקא: א ריד.

יחזקאל: א קעא.

יחיאל, חתן הבעש״ט: א ריב. ריד.

יחיאל מיכל, הרה״ק מזלאטשוב: א קכו. רנו.

יחיאל מיכל מפינטשוב: א נ. תכט. תלג(?).

ב יא. יעקב אבינו:

א צב (שופרי׳ די. כוי. כל הנשמות כלולות בנשמתו. מרכבה לתורה שלמע׳). צד (לי. אשר פדה את אברהם). צו. קמא. שז(לי. אשר פדה

את אברהם). יעקב מליסא:

א רפד. יעקב מסמיליאן:

א ה. לט. עט. קכז. קכח. קכט. קנז(?). תיח. תנא.

ב ח־י. מט. יעקב הלוי מטבריה:

א נט. תלא. תלב. תלג. יעקב מראהטשאוו:

א רמח. יעקב יוסף הכהן, הרה״ק מפולנאה:

א קצז. יעקב ישראל, הרה״ק מטשערקאס:

א שנט. יעקב שמשון, הרה״ק משפיטובקה:

א 7. עג. קצז. יעדי, אברהם: א 9. תלב.

יפה, יצחק מקאפוםט: א מ. תכו.

יפה, ישראל מקאפוסט: א עט. קעב. תנט. תס. תק.

יצחק אבינו: א מו.

יהודה ליב מקאמניץ: א תצב.

יהודה ליביוסף: א קלד.

יהושע בן נון: א סז. עא. קפז.

יהושע מראהטשאוו: א רמח.

יהושע אלי׳ מ״ץ דהארקי: א שיח. שסז. שסח. תקיג.

יהושע העשיל: ב קב.

יואל ב״ר משה סמוליאנעד מטבריה: א כט. תכד. תלג.

יונה מםמילאן: א שטז.

יונה מקריטשעב: א עט.

יונה ברי״ל משקלאוו: א עט.

יונתן מטשאסגק: א עט.

יוסף במוהדי״ב מליובאוויטש: ב עאיב. פד. יוסף מזוראוויץ: א שסב. תסז.

יוסף משקלאב: א מט. תנז. יוסף מוויאוין:

א תצב. יוסף אהרן: א תםז.

יוסף בונם, חתן הרלוי״צ מבדדיטשוב: א קמט, תלט.

יוסף שלמה, יש״ר מקנדיאה: א צ.

יחזקאל מדרויא: א עח.

יחזקאל משקלוב: א רמח.

מפתח אנשים קפז

ב לט־מ. נא. קב. ישראל, הדה״ק מפולצק:

א 7. 8. ד. רב. רג. רפג. תיז. תיח. תיט. תכב. תל.

ישראל, הרה״ק מקאזניץ: א קצז. ריר. רטז.

ישראל, הרה״ק מדוזין: א תסט. תעו. תפה.

ישראל הרב דפיקוב, בהדה״ק הרלוי״צ מברדיטשוב:

א קטו. קמח. רנו. תנג. ישראל(איסד?) מ״ץ דוויטעפסק:

א עח. ישראל שקלאוועד מטבריה:

א לח(אלמנתו). תכו. תלג(?). תסו. תסז. ב יא־ב.

ישראל ב״ר יעקב מלאוני: ב טו.

ישראל מאוסטרובנא: א תסז.

ישראל חצי רב: א קכח.

ישראל בר״א מצאריי: א עט.

ישראל בר״ד מקאליסק: א עט.

ישראל: א קפח.

ישראל בדוד ב״ד אברהם: א 9.

ישראל יהודה מביחאוו: א תקז.

כ״ץ אליעזר: א קעה.

יצחק מוויטבסק: ב עג.

יצחק ב״ר שמואל(מדפיס): א 9.

יצחק זעלוועד: א רלד.

יצחק מאולע: א תכו.

יצחק ב״ד שלמה כ״ץ מטבריה: א תלג.

יצחק מיאנאוויטש: א עח.ג ב ע

יצחק, הגאון מוואלאזין: ב צא־ב.

יצחק דאבענטעד מסמילאן: א רפה.

יצחק מליגטוביץ: א קז.

יצחק מפאלטאווא: א תצב.

יצחק אייזיקהאמליעד: א שם. תסא. תקיא.

יקותיאל זלמן, חתן אדהא״מ: א קמט. שה. תלט.

יקטדינה הגדולה: ב כו.

ירמיהו ב״ר יוסף מטבריה: א תלב

ישכר בער, הדה״ק מליובאוויטש: א 7. 8. ד. מב. נא. תיז. תיח. תיט. תכב.

תכז. תל. ב ו.

ישכר בער משקלאב: א תמה.

ישמעאל: א צו.

ישראל, הבעש״ט: א פט. צח. צט. קא. קיג. קכד. קמא. רה. ריד. רטו. שעד. תלה. תסט. חע. תעא.

תעב. תעה. תעז.

קפח מפתח אנשים

מ מאיד רפאל׳ס מווילנא:

א פ. קח. תלה. תלו. תמג. ב יח.

מאיר ביחעוועד מטבריה: א קיט. קכה. תלג. תמז.

מאיד קדיסטיאנפאליעד מבראד: א רנט.

מאיד מטשאוום: א עט.

מאנדעלשטאם, ארי׳ליב: א שנא.

מאנעסזאן, מנחם מאניש: ב קז.

מונדשיין, יהושע: א 10. תכו. תלב. תלד. תלט. תמח. תנב.

תנג. תפח. תצג. תקב. מיכל מבוחאבישן:

ב סה(ובתו). מייזליש ארי׳:

א רנא. מייזליש מרדכי:

א תמה. מייזליש משה:

א פ. קיד. קנ. קסב. קפח. רלז. רמ. רמה.

רמט־רנג. תלה. תלו. תמד. תמה. תמט. תנד. תנה. תצא. תצג.

מייזליש, עוזיאל מאוסטראווצא: א קצח.

מיכאל אייזנשטאט משקלאוו(דעפוטאט): א קםג. תצא. חצב.

מיכאל בר״צ: א עט.

מנחם מענדל פרעמישלאניער: א תקיד.

מנחם מענדל, הרה״ק מוויטעפםק: א 7. 8. ג. כה. פו. צג. קכ. קכא. קכה. קצז. רא. רד. רה. רו. שסג. תיח. תיט. תכ. תכג. תכד. תל. תנו. תסו. תע.

תעב. תעג. תעז. תקיד.

לובומידםקי(שד): א תמט.

לוי יצחק, הרה״ק מבארדיטשוב: א צז. קטו. קכא. קכב. קכד. קכט. קלו. קצז. קצט. רד. רז. ריב. ריג. רטז. תלא.

תלט. תמט. תנא. תנב. תנג. לויק אידיליעוויץ מוויטעפםק, משרת

אדמו״ר מהר״ש: א תלב.

לופוחין, פיוטר(גנרל פרוקורור): ב נח.

לודיא, דוד(רד״ל): א תכד:

לוריא,יצחק(אדיז״ל): א רםה.

ליב מהאדקי: כ עב.

ליב מוכיח מפולנאה: א קצז. תפא.

ליב קראז מווילנא: א קמח.

ליבב״דזעליג מווילנא: ב יח.

ליב פינסקעד: א ריח. ליב בהרב:

א ש. שב. ליב:

א קפח. ליברמן, חיים:

א 10. רסח. תלד. תלח. תנע תמר. חנט. תפה.

ליפמאן מהר״א: א קמט.

ליפשיץ, יעקב: ב צג.

לפידות חלאוונא מפאנדל: ב פו.

מפתח אנשים קפט

משה, בן אדה״ז: א תכו. תכז.

ב עג. משה מבוחאב ישן:

ב סה. משה מוויטבסק:

ב עב. משה בהדה״ק ר״י מפאלאצק:

א פד. משה ב״ד אליעזר זוםמן מטבריה:

א תלג. משה ווילענקעם:

א תמט. תקו. תקז. משההלוימדריבין:

א קצ. תםח. משה מסענע:

א עט. משה כץ מסענע:

א עט. משה בר״י מיאנאוויטש:

א עח. משה בר״נ מבאצייקעב:

א עט. משהמקראשנאלוק:

א עט. משה מנעוויל:

א עט. משה ב״ר אשר מווילנא:

א קז. משה ארקים:

א רנא. משה מקאמין:

א שסו. משה הלוי: א קמט. משה שו״ב: א תעג.

משולם פייביש הלוי, הדה״ק מזבארז: א קצז. ״

ב ה. ט. יא. מנחם נחום, הדה״ק מטשעדנאביל:

א מח. סו. תכח. מנחם נחום, בן אדמו״ד האמצעי:

א 9. רמד. שלט. תצו. מנחם נחום משקלאכ:

א עח. מנחם נחום מכאריסאוו:

א עט. מענדל בר״צ מדאהטשאוו:

א קלט. מרגליות, אפרים זלמן:

א דנת. רנט. רם. מרגליות, חיים מרדכי מדובנא:

א רנח. רנט. רס. תצב. מרגליות, שמואל:

א רנט. מרדכי, אחי אדה״ז:

א קל. קלב. קלג. תנ. מרדכי, הדה״ק מטשערנאביל:

א תמט. מרדכי, הרה״ק מלאחאוויץ:

א קה. תסז. מרדכי הרה״ק מקרעמניץ:

א רנו. מרדכי ליעפליער פייטלסאן:

א רנא. תצא. תצב. תקג. מרדכי מנעוועל: א רלו. תפט.

מרדכי בד״ש מאורשא: א עט.

מרדכי בר״ש וויטעפסק איזהאר: א עט.

משה, הרמב״ם: א פט.

משה, דמב״ן: א צ.

משה, בן הרה״ק רמ״מ מוויטעפסק: א כו. כז. תכג. תלג.

קצ מפתח אנשים

סגל, שאול ב״ר צבי מטבריה: א תלג.

סגל, שמואל ביד ישעי׳ מטבריה: א תלג.

סגל, שמואל: ב פו.

סוקין(רץהסינאט): א המג.

סלוצקי י. א תלח.

סמוליענסק: א קנ. רמא. רמב. תצ.

סעדי׳, תלמיד הגר״א: א פז. ב יח.

סענדעד יחיאל מדובראוונא: א שנע

ספונוב(מזכיר הפלך): א תמג.

ע עפשטיין, חייםמדיסנא:

א שסב. עסשטיין, שמואל:

א רפה. עקיבה:

א רפא־ב (ס״ת אור זרוע גו׳). רפד (רע״ק גלגול השבטים). רפו (רע״ק

מקור לתושבע״פ. שתוק כוי). עשו:

א צו. קמא.

פ סאוולפטרוביץ קיסר:

א קה. קו. קי. קיא. ריא. רפט. שא. תמב. תצח.

ג נ. ב מ פוניאטוכסקי, סטניסלכ אוגוסט:

ב כו.

נ נאטקין, נטע:

א תמח. תמט. נח יוסף:

ג ב ע נחמן מהודודונקא:

א תפא. נחמן, הרה״ק מבדםלב:

א עד. ניסן ברש״ל מאורשא:

א עט. נעבראווםקע(גענעראל):

א רמא. נעמאיטין, שמעון נח:

א תסז. נפוליון(ב״פ):

א קנ. רלזירמז. תנד. נפתלי בדש״ז מקאמין:

א עט. נפתלי צבי הירש ב״ד אליעזר:

ב ו. נפתלי הערץ שו״ב דליובאוויטש:

א קלה. תקא. נפתלי מקאמניץ:

א תצג נפתלי יקותיאל מוויטעפסק:

א תצב.

ס סגל, יהודה ליב, חותנו של אדה״ז:

א קצג. קצד. סגל, יעקב מטבריה:

א ראה: יעקב הלוי מטבריה. סגל, ישכר בעד ב״ד יעקב מטבריה:

א תלג. סגל, משה מטבריה:

א תלא. סגל, צבי הירש מטבריה:

א תלא.

מפתח אנשים קצא

צבי הירש: א עט.

צדוקבר״מ מנעוועל: א רלו.

צירקינד, יהושע שלמה: א רנט.

ק קארמע, המגיד:

א קסו. קולז׳לסקי אססור דובדונין:

א קו. קופפר אפרים:

א תמו. תמז. קיציקוביץ:

א קח. קלופט, אברהם מדיםנא:

א שסב. קצנלינבויגן, ארי׳ ליב מבריםק:

א תצג קצגלםאהן, ניסן:

ב צג

ר רובינשטיין:

א תלז.תלט.תנע רוזידסטוינםקי(מזכיר):

א תמפ ריבלין, הגאון ר׳ אלי׳ יוסף מדריבין:

א תנט. רייך, חיים משה דובער:

א תקיא. רייך, משולם:

א שנח. תקיא. רייך, רבקה(בת הרב״ש בן הצ״צ):

א שנח. רפאל שד״ר:

א עד. תלד.

פטדוב(רץ הסינאט): א תמג

פייגין, יחזקאל:ג תעג. ע א ת

פנחס, רפב״י: א קמא.

פנחם,הרה״ק מקאריץ: א קל. רטו.

פנחס, רויזעם משקלוב: א לה. רי. רטו. רלה. רנ. רנב. רנג.

תכה. תצב. תצג. ב עב־ג

פדידליאנסקי, משולם פייוויל: ב צג

פדיזל איבן: א קח. קי.

פרעה: א קלה(מל׳ גילוי. מל׳).

צ צבי במוהר״י מדאהאטשוב:

ב סד. צבי הירש ב״ד משה:

ב ו. צבי הירש בעש״ט:

ב ו. צבי הירש שו״ב דלאזני:

א קלה. תנב. צבי הירש הארקער מטבריה:

א קטו. קיח. קיט. ב ז.

צבי הירש משקלאב: א מט. קנח. תנז.

צבי הירש בר״י: א עט.

צבי ב״ר מאיד מאסטדאווני: א עט.

צבי מדיסנא: א רס. תצר.

קצב מפתח אנשים

שלמה מלאדמיר: ב קא.

שלמה מקריטעב: א פה.

שלמה מקדיטשוב: א פה. קנז.

שלמה שו״ב מראהטשוב: א שיג. הקא.

שלמה לוצקער מסקאל: א קצז.

שלמה זלמן הכהן מטבריה: א יג. תכא. תכב.

שלמה זלמן מאושאץ: א עח.

שמואל מונקעס: א מז. צה. תלז. תלח.

שמואל מווילנא: א תצא. חצב.

שמואל מלוקמלי׳: א עט.

שמואל מחרםון: א תצב.

שמואל ב׳׳ר ישעי׳ מפאלאצק: ב יג.

שמואל גרונם: ב יג.

שמואל זנוויל יעקב מלאזניא: א עט.

שמעון, רשב״י: א קיז.

שמרי׳ מיאנאוויץ: ב עב.

שמרי׳ מראהטשאוו: א קלט. רמז. רמת.

ב סד. שמרי׳ שו״ב מראהטשאוו:

א רמז. רמת. שיג. שניאוד זלמן(אביו־זקנו של כ״ק אדה׳

א 9. שניאוד זלמן, בעל התורת חסד:

א שסא. תקיב.

דפופורט, ישראל הכהן(זקנו של הרד״ל): א ל. תכה.

ש שאול המלך:

א קכא. קמב. קמד. שבדרון אברהם:

א תעב. שבתי צבי:

ב ס. שטרן, בצלאל:

א תקח. ב צא-ב.

שטרנא, הרבנית אשת אדה״ז: א קצג. קצד. קצה. קצח. רכח. רלה. רמא.

תסד. תקג. ב עא. עג.

שטרקם, מנחם מענדל: ב ה.

שיינא, הרבנית אשת אדמו״ר האמצעי: א רעט.

שיק, חגוו העניו משקלאב: א תמו.

שלום: א עח.

שלום שכנא, אבי הצ״צ: א קל. קלב. קלג. תנ.

שלום שבנא, בן־אחות הצ״צ: ב קי.

שלמה המלו: ב קה.

שלמה, הרה״ק מקרלין: א רח. תפד.

ג לח. נא. ב כ שלמה פריידעש משקלאב:

א ריז. דלג. רלו..שכו. תפח. תפט. תקג. תקד.

שלמה מביעשינקאוויץ שד״ר: א פד. תלד.

ב יג.

קצג מפתח אנשים

שניאודסאהן, מנחם מענדל(כ״ק אדמר׳ד שליט״א):

א 6. קצ. רפט. תכ. תכא. תכג. תלה. תנע תםד. תעד. תצה. תקי. תקיב. תקיג.

תקיד. שניאורסאהן, שטרנא שרה:

ב ק. שניאודסאהן, שלום דוגער(כ״ק אדמו׳׳ר

מוהדש״ב ניע): א תסט. תעא. תעה. תעח. תעט. תקיא.

ב ק•

שניאורסאהן, שלמה זלמן(האדמו״ר מקאפוסט): א תקר.

שניאורסאהן, שמואל(כ״ק אדמו״ר מוהר״ש נ״ע):

א רפט. שמא. שסא. שםג. שסד. תלב. תקיב. ב ק.קא.

שניאורסאהן, שניאור: א שלט.

שפירא, חיים אלעזד(בעל המנחת אלעזר): א תעט.

שפירא, משה מסלאוויטא בהרה״ק ד״פ מקאדעץ:

א קל. קלא. קלג. תמט. תנ. תנא.

תומדקין,יוסף: ב צט.

ת(נחום)מפאלצק: א שה.

תנחום מהוראדנא: א תצב.

שניאורזלמן: א שנט.

שניאורסאהן, אסתר ליבא(אשת אדמו״ד מוהרש״נ מבברויסק):

ב צת. שניאורסאהן, הדה״ק ברוך שלום:

א תקיא. ב צז. קא.

שניאורםאהן, חי׳ מושקא(אשת אדמו״ד הצ״צ):

ב צד. צז. שניאודסאהן, אדמו״ד מוהרחש״ז מלאדי:

א שה. ב קא.

שניאורסאהן, חנה(אשת אדמרר מוהריי״צ מאוורוטש):

ב צד־ח. קי. שניאורסאהן, יהודה ליב(אדמו״ר מהדי״ל

מקאפוסט): א תקד. תקטר.

ב צב־ג. קא. שניאורסאהן, יוסף יצחק אדמו״ר(אדמו״ר

מוהריי״צ מאוורוטש): א שנז. שנח.

ב צד־ח. ק. קי. שניאורםאהן, יוסף יצחק(כ״ק אדמו״ר

מהדיי״צ נ״ע): א שלט. תכא. תל. תלד. תלה. תמט. תסו. תסט. תעב. תעג. תעד. תעה. תעז.

תעט. תקח. תקי. שניאורסאהן, ישראל נח(אדמו״ר מהרי״נ

מנעזין): א שלט.

ב צח. קא.

מפתח מקומות בארדיטשוב:

א קטו. רכו. רלד. תלא. תפח. באדיסאוו:

א רנע רמו. תצ. בוחאב ישן:

א יא. לא. קנו. קעט. תכא. ב סה.

בידו: ב פו.

בעשינקאוויץ: ב לו.

בראד: א כז. קכו. קצח. תכד.

ב יט. לז. ם. בדזינא(נהד):

א רמו. ברלין:

ב לו.

ג גלוגא:

א רעט. רפ. רפה. תצז. גליציא:

א פח. קמג.

דאנציג: א תנד.

דובנא: א קמג.

דובראוונא: א רמא. תצ.

דיםנא: א רנא. תסז. תקיב.

ב פו.

א אדעסא:

א תסט. תעד. אוורוטש:

א שנט. תקיא. ב צה־ז.

אוקדיינא:מאלי רוסיה: ב כט. לז. נד. עב.

אוראל: א רמג. תצ.

אושאץ: א ה. איטליא:

א פח. אמשטרדם:

א קלב. רפב. אנגלי׳:

א רמו. אסי:

א רמג. אקא(נד.ר): א רמג.

ארה״ק: א ראה מפתח ענינים ערכים ארץ. מעות

אה״ק. אדשא:

א שג אשכנז:

א פח. רפג שב. שכח. ב לה־ו. מט.

ב באברויסק: א רפה.

ב צג

קצו מפתח מקומות

ה

דמשק: ווידז: א תלג. א קמז.תמט.

דענעבודג: ב נז. א רפה. וויטבםק:

דראגאבוז: א קטו. קכח. רמ. רמא. רנ. רנד. רפא.

א רמב. תצ. שיח. תכב. תצ. תצר. חצו. תצח. תצט. דרעזין: חקה. תקו. תקז. תקח. א רעט. רפ. רפה. תצז. ב ל. לב. לו. סג. צא־ג.

ווילנא: א פה. פז. קז. קי. קיא. קיג. קכב. קבו. קכט. קמג. קפח. רלח. רנג. תלו. תלז. האדיץ: תמא. תמד. תמה. תמט. תנד. תנה. תצ.

א רלר. רמד. רנג. רנד. רעט. שסה. תצ. תצא. תקו. תקז. תצג. תצז. ב יט. כג. כח. לז־ח. נ. נד. נו־םא. םג.

האמבורג: ווינא: ב לו. א תעב. האמיל: וולאדימיד:

א שה. א רמג.תצ. האדאדאק: וועליז:

א קכו. ב עב. ב ל.

האדקי: * א שסז. תקי.

הארשיזץ: זיטאמיר: א שח. א שנט.

הולנד: זלאבין: ב לה-ו. א תלט.

הונגרי׳: זעלווע:. ס א 8. ב

ו חברון:

א רפב. שז(התפלות עולות ע״י ח. דוד ישב ז׳ שנים בח. לתזק ישיבת אנ״ש

בח.). תק. ב לה.

חרפון: א תמח. תםט. תע. תעא. תעב. תעד.

חרקוב: א תסט.

וואלין: א 8. סד. עג. צג. קבר. קכו. קכז. קמג. רמג. רנו. רפב דש. תכח. תלא. תלב.

תמו. תקיא. ב יב. יט. כט. לז. מט. נד.

וואדשא: א תקז. תקט.

וויאזמע: א רמב. רמד. תצ.

מפתח מקומות קצז

לאחוויץ: א קה. קכב. קכט.

ב כד. לבוב:למברג:

ב ם. לובאנאוו:

א רמד. רנג. רנד. ליובאוויטש:

א קכב. רעז. רפ. תעה. תצז. תקיא. ב עג. עח. צה־ח.

ליטא: א פז. פח. צב. קלב. רמג. רפב. תל. תמט.

ב כח. לז. נט. פו (טבע הל. שממונם חביב מגופם).

ליעפלי: א שנו. שסב. תםז. תקי. תקיד.

ב צג.

מ מאהליב:

א טו. קסג. רכ. רמא. שב. תכב. תמח. תקז.

ב לו. מאהליב פודולסק:

א קמא. רד. רה. תכב. מאזאייסק:

א רמב. רמו. תצ. מאנאסטרישצינא:

א שיח. מאסקווא:

א רמב. רמג. רמו. רמז. תצ. מודעם:

א רמג. תצ. מזדיטש:

א קיג. ב לב.

מינסק: א קה. קיז. קכו. רמ. שנא. תמח. תצ.

? כב־ד. לו־ז. נד. סב. צג. מעזבוז:

א קטו. קכב.

ט טאלאצין:

א רמ. תצ. טאמבאוו:

א רמג. תצ. טבדיה:

א 8. קיח. דנו. תלא. תלב. תנא. תנב. תפג. ב לה. טעפליץ:

א רעט. רפה. תצז. טדיעסט:

א כז. תכד. טשאשניק: א שטו. טשעדקאס: א תקי.

יאנוויץ: א רנא.

יאסי: א תיח.

יה: א רלח.

יוריעב: א רמג. חצ.

ירושלים: א רמט. שב. תלג.

ב לה. מט. נח.

ל לאדי:

א קנ. קפו. רלה. רמא. שטז. תמ. תמג. תסה. תצ. תקז.

לאזניא: א נג. עה. עו. עח. קג. קיח. שיז. תכט.

תל. תלח. תמ. תס. תסה. תקו. חקז. ב כג. ל. ם.

קצח מפתח מקומות

פאדיטש: א רעא. חצה.

פודוליה: א קמג.

ב מט. גד. פוזנא:

א רעט. רפ. רפא. רפד. תצר. תצז. פולוצק:

א רנא. שנו. תקי. ב לו.

פולין: א 8. עג. עד. פח. צג. קה. קטו. קלב. קלו. קמט. רלה. רלח. דנו. תלב. תנב. חסד.

תםו. ב כו(חלוקה). כח. לה־ז. מט. נח. סב. עב.

פטרבודג: א קח. קט. קי. קיג. קמב. קמז. קנא. קסב. רמג. שב. תלח. תמ. תמא. תמב. תמג.

תמר. תצא. תצח. תקה. תקז. תקח. ב כב. לט. נ. צא־ג.

פינסק: א קט. קםב. ב לו־ז. סא.

פיענע: א רמא. רמד. שבא. תצ.

פיקוב: א קטו.

פסאל(נהר): א דמר. רנג.

פראג: א תפג.

פדאיימארק: א רפ.

פדוישטאט: א רפ. רפג. תצז.

פרייםין: א רמו. פרנקפורט: א תמה.

. ו ב ל

נ נעויל:

ב עב.

ס םאבטער: ב צח.

םוליש: א 8. סורעז:

ב לד. סטאראשעלע:

א תפד. תפו. סלאוויאנםק:

א תסט. סלאוויטא:

א קל. קלג. סלונים:

ב לז. סלוצק:

א קה. תמא. ב כד. לז. סא־ב.

םמוליענסק: א קנ. רמא. רמב. תצ.

ספרד: א פט. שב. שכח.

ע עכו:

א תלג.

פ פאלטאווא:

א רמד. רנד. תצ. פאלקאוויץ:

א רעט. רפה. פאנדל:

ב פז.

מפתח מקומות קצט

ראהאטשוב: א קלט. רמז. תצא.

ב סד־ו. ראוונא:

א קיג. קכה. קכו. תפא. ב יט.

ראזאן: א רמג תצ.

ראמען: א רמה. תצ.

ראסטאוו: א תסט.

רודני: א שח.

רוסיה: א עד. פז. צב. קיג. קבו. קלב. קמא. קנ. רלח. רנג רמג (ביעלע־מאלע). רמז. שלד. תכד. תל. תנד. תנה. תסה. תצא.

תק. תקי. ב כו(הלבנה). כח. לו־ז. מט (הנ״ל). נד (הלבנה הקטנה החדשה). נז־ח

(הלבנה). ריגא:

א רפא. רפה. חסח. תצז.

ש שלעזי׳:

א רפה. שקלוב:

א כב. פו. פז. קבה. קבו. קמג. קסג. רד. דלו. רמא. רנ. רסא. שג. תסח. תצ.

ב יט. עה.

תורכיה: תוגרמא: א פח. שכח. תכד.

ב מט.

צפת: א ד. 8. קלו. דנו. תלג תפג. תק.

ב לה. צרפת:

א רלח. רלט. רמב. רמו. שכא. תנה.

קאוונא: א רלז. רלח. רמו. רפא. תצ. תצז.

קאלוגא: א דמר.

קאליסק: א קכו. שח.

קאפוסט: א קיג קעז. תמד. תמה. תק.

קארילסבאד: א רעט. רפ. רפא. רפה. רפח. תצה. תצז.

קורסק: א רמא. רמג. רמד. תצ.

קורעאן: א רנג

קושטא(סטאמכול): א תכד.

ב לז. קיוב:

ב נד. קיניגשבורג:

א רעט. רפ. תצז. תקט. קראסנא:

א רמא. רמד. שכא. תצ. קריטשוב:

א שיח. קריין שטאט:

א רעט. רפ. רפג קרעמענטשוג:

א רלד. רמד. רמה. דש. שלח. תצ. ב צב עו. עח.

ת ו כ ז ל ובעלה אהרן בן גיטל לאה

ובנם לוי יצחק בן רבקה ובתם חנה בת רבקה

ובנם יהודה לייב בן רבקה ובנם שמואל בן רבקה

נכדתו שרה ברבה בת אסתר ובעלה מנחם מענדל בן האדא רייזל

ובנם לוי יצחק בן שרה ברכה ובתם חנה בת שרה ברכה

ובנם יעקב יוסף בן שרה ברכה נכרתו מלכה בת אסתר

ובעלה דוד בן חוה ובתה חי׳ מושקא• בת מלכה

ובתם חנה בת מלכה ובנם לוי יצחק בן מלכה

נכדתו חנה בת אסתר ובעלה ישראל מאיר בן חנה הינדא

ובנם לוי יצחק בן חנה ובתם חי׳ מושקא בת חנה

ובתם מלכה שיינדל בת חנה נכדו אברהם יהושע העשיל בן אסתר

וזוגתו מריאשא גיטל בת רחל נכדו יוסף יצחק בן אסתר

נכדו נתן בן אסתר נכדו שלמה בן אסתר

נכדתו רחל רייזל בת אסתר נכדו שלום דובער בן אסתר

נכדתו דבורה לאה בת אסתר נכדו אברהם יהושע העשיל בן צבי׳ מריב

נכדתו הנה בת צבי׳ מרים נכדו משה מרדכי בן צבי׳ מרים

נכדתו אסתר בת צבי׳ מרים נכדתו דבורה לאה בת צבי׳ מרים

נכדתו רבקה בת צבי׳ מרים נכדתו שטערנא שרה בת צבי׳ מרים

שניאור זלמן בן אסתר וזוגתו חוה בת שרה ברכה

בנו יצחק מאיר בן חוה בתו אסתר בת חוה

בנו נתן בן חוה כלתו חנה רבקה בת רחל דוואשע

חתנו מנחם נחום בן גיטל כלתו צבי׳ מרים בת שינא חוה

נכדו מנחם מענדל בן חנה רבקה וזוגתו אסתר בת פריידא באבא מאליא

ובנם יעקב בן אסתר ובתם חי׳ מושקא בת אסתר

נכדתו שרה ברכה בת הנה רבקה ובעלה יהושע בן עטא דבורה

ובנם מנחם מענרל בן שרה ברכה ובתם חי׳ מושקא בת שרה ברכה

ובנם אלחנן בן שרה ברכה ובנם ישראל ארי׳ ליב בן שרה ברכה

נכדתו אסתר בת חנה רבקה ובעלה יוסף בן מנוחה

ובתם חי׳ מושקא בת אסתר ובתם דבורה לאה בת אסתר

ובנם משה בן אסתר נכדו אברהם יהושע העשיל בן חנה רבקה

וב׳׳ג נחמה דינה בת מינדל נכדו צבי הירש בן חנה רבקה

נכדתו נחמה דינה בת חנה רבקה ובעלה מנחם מענדל בן חי׳ גאלדע

נכדו נתן בן חנה רבקה נכדתו פריידא מלכה בת חנה רבקה

נכדו ישראל בן חנה רבקה נכדתו גיטל בת חנה רבקה נכדו שמואל בן חנה רבקה

נכדו משה בן חנה רבקה נכדתו רבקה בת אסתר

ו י ח י ש c ולע׳ינ אבי׳ המנוח אליעזר אלימלך ע״ה בן ניסן שיחי׳