בנימה אישית

חג השבועות על שמותיו, מנהגיו והיבטיו השונים עשוי לזמן

מגוון רחב של פעילויות ונושאים לשיחה.

סיפור "מתן תורה" עשוי לפתח דיון רחב אודות מהות

התורה, חשיבות החוקים ותרומתם לסדר החברתי. הבאת

ה"ביכורים" חושפת את הילדים לשבעת המינים, לפירות

הקיץ המבשילים, למפגש עם משפחות בעלי החיים, להכרת

מוצרי החלב ולהבנת תהליך ייצורם. "חג הקציר" מהווה גורם

מזמן להבנת תהליך ייצור הלחם ומוצרי קמח אחרים

(.מהחיטה ועד הלחם)

לפניכם לקט דפי מידע, אגדות, תמונות ושירים לחג.

כל משוב, הארה, שאלה, בקשה ושיתוף יתקבלו בשמחה.

aloncarmit@gmail.com :דוא"ל

לחומרים נוספים בקרו באתר האישי שלי:

www.carmitalon.co.il

שמח, בברכת חג

על השבועות חג בנושא נעסוק הקרובה בתקופה

היבטיו, מנהגיו וסמליו השונים:

חשיבות על ונשוחח תורה מתן סיפור את נספר

המינים שבעת את נכיר ולכלל, לפרט החוקים

וביכורי הפירות שהבשילו, נתכבד במוצרי חלב שונים

ונלמד על תהליך הפקת הקמח ומוצריו.

בברכת חג שמח

פעילויות לנושא

מוצרי ירקות, פירות, שונים: מזונות בין נשווה

קמח, מוצרי חלב, וכ"ו. נמיין את המזונות על פי

תכונות שונות, כמו – גודל, מראה, טעם, מרקם,

עמידות, ריח, צבע, רמת סמיכות וכ"ו.

שאפינו מאפה דברי הכוללת ארוחה נכין

בעצמנו )לחמניות, לחם, פיצה, בורקס..(, מוצרי

חלב לצד סלטי פירות וירקות תוצרת הארץ.

נפריד ונכתוש גרגירי חיטה בעזרת עלי ומכתש

)בהשגחת מבוגר!(.

ונעקוב שונים מזונות נשווה את עמידותם של

אחר שינויים שחלים בהם בתנאים שונים: מוצרי

ירקות, פירות, למקרר, מחוץ השוהים חלב

לחמים ודברי מאפה בתנאי מזג אוויר שונים –

באוויר הפתוח, במקרר, במיכל סגור וכ"ו.

מושגים ונושאים לשיחה

שבוע, שבועות, שבועה, שבעה שבועות

תורה, מתן תורה, לוחות הברית, דברות, חוקים

ביכורים, בכור, טנא, סלסלה

,זרע שדה, שיבולים, העומר, ספירת עומר,

גלעין, מוץ, קש, לזרוע, לחרוש, לקצור, לדוש,

להתפיח, ללוש, לנפות, למיין, להפריד,

להמתין, לאפות

מגל, חרמש, טרקטור, איכר, עובד אדמה

,חלב מוצרי קמח, מוצרי מזונות, מיני מזון,

מוצרי בשר, מוצרים מן החי, מוצרים מן הצומח

,קשה רך, דליל, סמיך, אבקה, נוזל, מוצק,

עסיסי, בשל, בוסר, לח, יבש

חמוץ, מתוק, מלוח, חריף, מר

,חיטה המינים: שבעת ודבש", חלב "זבת

שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, תמר

טרי – החמיץ, טוב למאכל, רקוב, עובש

מתן תורה

שמות י"ט, ט"ז-י"ט

ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על

חזק מאד  ההר וקול שופר

לקראת העם את משה ויוצא במחנה. אשר העם כל ויחרד

מן  אלוהים

המחנה ויתייצבו בתחתית ההר. והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד

 עליו ה' באש

ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר

 מאד: ויהי קול השופר הולך וחזק מאד

משה ידבר ואלוהים יעננו בקול .

 במדבר נתנה התורה

מכל המקומות שבעולם דווקא במדבר

זו משיבים על שאלה נתנה התורה?

במדרש :

לאומות ישראל אומרים היו ישראל בארץ תורה ניתנה אילו

העולם: 'אין לכם חלק בה!'. אלא ניתנה במדבר, במקום הפקר =

יבוא ויקבלו"! ללא בעלות עליו. כל הרוצה לקבל

ילקוט שמעוני

 האגדה מספרת:

לעמים אותה לתת ניסה לישראל התורה את ה' שנתן לפני

)אחרים. תחילה הלך לבני עשיו עם שהיה אלה הם בני אדום,

שכן לישראל בימי קדם(. שאל אותם:

"אתם מוכנים לקבל את התורה?" אמרו לו: "ומה כתוב בה?"

ענה להם: "לא תרצח". אמרו לו: "הלא אברהם ברך את עשו

אבינו: "ועל חרבך תחיה" )בראשית פרק כ"ז פסוק מ'(, ואנו חיים

על החרב ועל ההרג, לכן לא נוכל לקבל את התורה."

הלך אל בני ישמעאל ושאל אותם:

"אתם מוכנים לקבל את התורה?"

אמרו לו: "מה כתוב בה?" ענה להם: "לא תגנוב".

אמרו לו: "הלא נאמר על אבינו ישמעאל: "פרא אדם, ידו בכל ויד

י"ב(. לפי הפסוק הזה אפשר כל בו" )בראשית פרק ט"ו פסוק

אנו אין ולכן גנבים אומה של אנו גנב. היה להבין שישמעאל

התורה. את לקבל יכולים

הלך לכל האומות בעולם, ושאל אם הן מוכנות לקבל את התורה,

אבל שום אומה לא הסכימה. בסוף בא לבני ישראל, והם אפילו

"נעשה מיד: אמרו אלא בתורה, כתוב מה אותו שאלו לא

ונשמע!". כלומר קודם כל נעשה את המצוות, ורק אחר כך נשמע

מה כתוב בתורה.

לכן בחר ה' בעם ישראל לתת לו את התורה.

 מתן תורה

כשנתן יוחנן: ר' בשם אבהו ר' אמר

הקדוש ברוך הוא את התורה, ציפור לא

צייץ ,עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים

הים קדוש, אמרו לא שרפים עפו, לא

אלא לא דיברו, לא הבריות נזדעזע,

)לפי אלוהיך." ה' "אנוכי הקול: ויצא - ומחריש, שותק העולם

שמות רבה, כ"ט(

 

מאכלי חלבכמה הסברים למנהג אכילת מאכלי חלב וגבינה בשבועות:

בשיר השירים נמשלת התורה לדבש וחלב: "נפת תטפנה

שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך" )שיר השירים ד'

11 .)

זכר לחלב שינק משה משדי אישה עבריה שנאמר: "וביום

הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם"

(. 26)במדבר כ"ח

במעמד הר סיני הצטוו בני ישראל לאכול בשר כשר ולא היו להם

כלים כשרים, לכן אכלו דברי חלב.

ארבעים. כנגד ארבעים יום וארבעים לילה חלב בגימטרייה -

ששהה משה על הר סיני.

מדרש שבעת המינים

אמרו רבותינו ז"ל: בשעה שנתן הקב"ה פירותיה של ארץ

ישראל בתוכה אמר לה, דעי שעתידים בני לאכול

מפירותיך, ואותו מאכל שאוכלין עולה בתוכן ונעשה דם

ובשר וגידים ועצמות. לפיכך אני נותן בך שבעה מינים

משובחין אלו, שבשעה שיאכלו בני מפירות אלו המינים

יעלו בתוכם, ויניעו את שבעת גלגלי החיים שנתתי

באדם, שעתידים בני הודו להודות בהן תחילה.

וכך אמר לה: שעורה זו שאני נותן בך ראי שתחיה את

האדם במקום מושבו על האדמה, שהיא פרי האדמה

והוא גם הוא פרי האדמה, שנאמר: "וייצר יהוה אלהים

את האדם עפר מן האדמה", ולא עוד אלא שהשעורה

מאכל בהמה היא, על כן תהא השעורה הזו מחזקת כחות

האדמה שבאדם, ומחזקת כחות החיה והבהמה שבאדם,

שלולא כן אין לו מעמד בארץ.

ועוד אמר לה: תמר זו שאני נוטע בך אין כמוהו בכל מין

ומין. שלולבין שבו דומין לזכר וגלעיני פירותיו סדוקין כעין

הנקבה. תמרה זו תעלה כח חיים באדם עד למקום

הקודש, ותעורר בו את כח היצר וכח היצירה, שנאמר

"וייצר ה' אלהים את האדם", בשני יודין נאמר, יוד ליצר

ויוד ליצירה, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ואין לך

כל צדיק וצדיקה שלא נמשלו לתמר, שנאמר "צדיק

כתמר יפרח", ואין צדיק אלא איבר הקודש, שנאמר

"וצדיק יסוד עולם" ואיזהו יסוד עולם? כל שתקוע במקום

נאמן, שנאמר "ותקעתיו יתד במקום נאמן"..

בני שעתידים לבוא ולאכול מפירותיך יהודין הם, וכחנים

הם, רגשנים הם. כל צרות העולם וקושיים שבו מתרגשים

עליהם ובטנם רוגזת עליהם, שנאמר "שמעתי ותרגז

בטני". על כן אני נוטע בך הגפן, שעושה יין. שבשעה

שמתכרכמים פניהם מדאגה ומצער ובטנם צבה, שנאמר

"הציקתני רוח בטני" הם שותין מן היין הטוב הזה ומיד

מתגברים ונעשין חברים זה לזה, שהיין ישמח לבב אנוש,

ולא עוד אלא שהם מגלים את כל לבם וצפונותיהם

ש"נכנס יין יצא סוד".

והתאנה אני נותן בך, וצורתה כצורת לב, והיא מתוקה

כאהבה, ואני אין אני בוחר אלא באהבה, שהיא שם

הקודש בן ארבע אותיות: אלף-הא-בית-הא. מה תאנה זו

מתוקה כולה ואין בה פסולת, שבשלמותה נאכלת, כך

יהא לבם של בני ובנותי מתוק ושלם באהבה שאין בה

פסולת. ולא עוד אלא שיהא לבם פתוח לרווחה כתאנה זו

שבשעה שהיא בשלה היא מתבקעת מרוב טוב – כה יהא

לבם של בני!

ועוד אני נוטע בך את החיטה, שאילן היתה בגן עדן, ועתה

נתמעטה, ואף על פי כן אין התינוק קורא אבא עד שטועם

טעם דגן, לפיכך כנגד הגרון אני נותן בך את החיטה, והיא

בגימטריה כ"ב, כמנין כ"ב אותיות התורה. יהי רצון

שיאכלו בני את לחם החיטה ותרבה בהם הדעת, ויעלו

האותיות בגרונם ולא יהיו מיצרי הגרון חסומים בפניהן

כשם שהצרו מצריים עליהם, ולא יהא הדיבור בגלות, כי

לחם החיטה ירבה בהם הדעת שפותחת את המיצרים

ויפתח את גרונם לומר את אשר על לבם, בבחינת "פתח

פיך ויאירו דבריך".

עוד אמר המקום ברוך הוא לארץ הקדושה: זית שמן אני

נותן בך, ובו ימשחו כהנים ומלכים ולויים וכל דבר

שבקדושה. שמן זית ימשחו על מצחם ויאיר עיניהם,

שהשמן תמצית כל דבר הוא, כך יאירו עיניהם לראות

תמצית הדברים ופנימיותם.

ודעי, שאפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון זה,

שכתר על ראשו, והוא למעלה מכל חכמה והגיון. מה

רימון זה אפילו אם נופל ומתלכלך בטיט ובצואה, מה

שבתוכו אינו נמאס, והוא עומד בטהרתו כך נשמת בני

האדם, שהיא חלק אלוה ממעל ממש לעולם אינה

נמאסת, שנאמר "כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך"

שריקות שבהם למעלה מראשם, בבחינת "ושמחת עולם

על ראשם" וכל מי שנופל יש להרימו, בכח זה הרימון,

שנאמר: "הרימו מכשול מדרך עמי, כי כה אמר רם ונשא

שכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל

רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. כי לא

לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, כי רוח מלפני יעטוף

ונשמות אני עשיתי".

ענתה האדמה להקדוש ברוך הוא ואמרה: על כן בכל

פעם שיעשו בניך זה הסדר לפני, ויאכלו משבעת המינים

שנתת בי, מיד יעלה בהם השרף כפי שעולה באילנות,

שנאמר: "כי האדם עץ השדה", ואיזה הוא השרף העולה

באדם? זהו כח הנחש דקדושה, שנאמר "כי משרש נחש

יצא צפע ופריו שרף מעופף" ויניע את שבעת גלגלי

החיים, ויאירו בהם כשבעת קני המנורה המאירים

במקדש שבגוף, שנאמר "ועשית את נרתיה שבעה והעלה

את נרתיה, והאיר על עבר פניה". וכשיעלה בהם השרף

ויאירו בכל שבעת הגלגלים, מיד יהיו ניזונין מן המים

החדשים, ויתנו פרי, והיו כעץ שתול על מים ועל יובל

ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת

בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי, כי מימיו מן

המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה

)מן המדרש הקדום. נמצא בגניזה שבלב(

שבעה ידידים / מירי צללזון פעם העצים - לטיול יצאו. כל אחד חיפש לו ארץ שיוכל לצמוחפעם

שם...

את הכתר האדום, התגנדר, הוסיף קצת אודםרימוןאז חבש אדון

. תאנה)שיהיה יפה היום!( והלך אל השכנה, אל הגברת

"תאנה יקירתי, בואי נא לכי איתי אל מקום בקצה עולם... שנגור ביחד

רימון... "אדון ואמרה: חיוך מתוק, חייכה שם!". אך הגברת תאנה

הזקן?". זיתבאמת..? כל כך רחוק..? אז אולי יבוא גם כן סבא

הלכו יחדיו: הראשון - אדון רימון, השניה - התאנה, אל הזית.

הזקן! בוא איתנו.. בוא גם כן אל מקום בקצה עולם.. שנגורזית"סבא

ביחד שם!"

נאנח בחיוך של שמן זך: זיתסבא

"אה..! ודאי! ודאי אשמח.. אך אני זקן כל כך, וקשה ללכת כבר.. אז

?". תמראולי, אולי אפשר שיבוא גם מר

הלכו שלושה: הראשון - אדון רימון, השניה - התאנה והשלישי הוא

סבא זית שזקן זקן הוא כבר.

הגיעו אל מר תמר.

יקר! בוא איתנו עוד מחר, אל מקום בקצה עולםתמר"מר , חבר

שנגור ביחד שם!"

זקוף וגבוה, כפותיו הניד בחן: תמרמר

מוכרחה לבוא גם כן!".גפן "מצוין! אך אמא

הלכו הארבע: הראשון – אדון רימון, השניה - התאנה, השלישי הוא

סבא זית שזקן זקן הוא כבר, רביעי הוא מר תמר.

אל הכרם מיהרו ולגפן כך אמרו:

חביבה שלנו! בואי נא, לכי איתנו אל מקום בקצה עולם, שנגורגפן"

ביחד שם!".

אמא גפן מה שמחה! היא נשקה לענבים הקטנים השובבים, ולחברים

אמרה:

לחיטה"רעיון פשוט נפלא! אך כדאי עוד שנקרא גם לזוג התאומות – ". ושעורה

הלכו החמישה: הראשון - אדון רימון, שניה - התאנה, השלישי הוא

סבא זית שזקן זקן הוא כבר, רביעי הוא מר תמר, חמישית היא אמא

גפן עליזה והדורה, וכולם הלכו ביחד אל חיטה ושעורה.

ידה חיטהבשדה על עומדת, קולעת,השעורה צמה אחת כל ,

שעירה ובהירה.

"תאומות יפות שלנו, בואו נא, לכו איתנו אל מקום בקצה עולם שנגור

ביחד שם!". החיטה שמחה נורא:

"זה יהיה נחמד!", אמרה.

"אז אם ככה - גם אני אחותי היקרה." כך אמרה השעורה, ושתיהן

יצאו לדרך בריקוד שתיהן ביחד, גם חיטה גם שעורה – עם כולם

ובשירה.

וכך, בצחוק של נחת, צעדו שם יד ביד, שבעה חברים בשורה:

מי ראשון? – אדון רימון!

מי שניה ? – התאנה!

מי שלישי? זה סבא זית שזקן זקן הוא כבר!

רביעי? זה מר תמר!

חמישית? זו אמא גפן עליזה והדורה!

מי שישית ? ומי שביעית ? – זו חיטה ושעורה !

הם כולם הלכו, הלכו ...

- ולפתע הם מצאו - בין ירדן ובין הים, יש שם ארץ נהדרת, שטובה

היא לכולם:

יש בה הר, ויש מדבר, יש גם עמק נהדר, ויפה היא להלל..

זוהי - ארץ ישראל!-

ובארץ ישראל, כך לפני הרבה שנים, התישבו יחדיו לגור כאן, חברים

שבעה מינים:

מי ראשון? – אדון רימון!

מי שניה ? – התאנה!

מי שלישי? זה סבא זית שזקן זקן הוא כבר!

רביעי? זה מר תמר!

חמישית? זו אמא גפן עליזה והדורה!

מי שישית ? ומי שביעית ? – זו חיטה ושעורה !

** הסיפור המקורי קוצר, כדי להתאימו לגילאי הגן.

"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית

שמן ודבש"

)דברים פרק ח, פסוק ח – ז(

לחן: א. גמליאל ארץ זבת חלב

ארץ זבת חלב,

חלב ודבש.

ארץ זבת חלב

חלב ודבש

לחן: ידידיה אדמון וחג שבועות תעשה לך

וחג שבועות תעשה לך

ביכורי קציר חטים.

הזורעים בדמעה

ברינה יקצורו.

ארץ נתנה יבולה,

ארץ זבת חלב ודבש

שיבולת בשדה

שיבולת בשדה

כורעה ברוח

מעומס גרעינים כי רב.

ובמרחב הרים

יום כבר יפוח,

השמש כתם וזהב.

עורו, הוי עורו

שורו בני כפרים,

קמה הן בשלה כבר

על פני הכרים.

קצרו, שילחו מגל

עת ראשית הקציר.

שדה שעורים תמה,

זר חג עוטרת,

שפע יבול וברכה.

לקראת בוא הקוצרים

בזוהר מזהרת

חרש לעומר מחכה.

הבו, הניפו,

נירו לכם ניר.

חג לקמה,

עת ראשית הקציר.

קצרו, שלחו מגל,

עת ראשית הקציר.

סלינו על כתפינו

סלינו על כתפינו

ראשינו עטורים,

מקצות הארץ באנו

הבאנו ביכורים.

מיהודה, מיהודה משומרון,

מן העמק, מן העמק והגליל,

פנו דרך לנו

ביכורים אתנו,

בתוף חלל הך, הך, הך

בחליל.

מילים: פ. אלעד לחן: ד. זהבי מלאו אסמינו בר

מלאו אסמינו בר ויקבינו יין

בתינו הומים מתינוקות

ובהמתנו פורה

הי!

מה עוד תבקשי מאתנו מכורה

ואין עדין.

מילים: ספר ישעיהו לחן: ידידה אדמון ישושום

ישושום מדבר וציה

ותגל ערבה

כחבצלת. ותפרח

מי ברכב? מי ברגל ?

מי ברכב? מי ברגל?

מי יצעד בסך?

מי בראש ישא הדגל?

ובתוף מי יך?

הך בתוף, במצלתיים!

בשליש, בצלצל,

נעלה נא לירושלים

כל הליל. שם נחולה

מילים: נא בסביכורים

פרי גני הנה הבאתי,

מלוא הטנא רב פאר.

ביכורים פה העליתי

וראשי עטרתי זר

ל- ל- ל . . . .

מן הכפר מוביל העירה

בן רועים טלה וגדי,

ושיריו בקול ישירה

דידל, דידל, דידל-די

ל- ל- ל . . . .

בן איכר מפרי גנהו

תאנים ורימונים.

ובסל לו על שכמהו

תהמינה זוג- יונים

לו – לו - לו . . .