אתה האורינט

אתה שמים בתה של נענע אתה קול המואזין הזועק באבן

אתה כבול אל ים האגדותבדם של יסמינים

בריח ההדריםבכוח הדברים

ישראל או פלסטין בשבילך זה הינו-הךבשבילך זה המזרח!

אתה אביך,אתה עץ האזדרכת המשתקף בחלונך.

ביבש, בצמא, אתה מהלך במדברך כגמל

נושא עצמך ממך והלאה

מבלי לדעת לאן ולמה?

חם היום!אתה מזיע את ההיסטוריה,

את אמךואת ילדיך שלא ילדת

מפאת השכחה.

כך או כך,אתה ממשיך להלך במדברה השומם

של אירופהואתה יודע שאינך מכאן - אדם!

אתה האורינטאתה חליל בירושלים בזריחתה.

כאן ושם אתה תקוע עם הגעגוע

בידך כזר כלניות,

כאן ושםפחות או יותר

אתה יודעשכאבך הוא במקום אחר.

והידיעה?הידיעה סוגרת על מתניך

כסכין חדה.

ערב בא,אתה מביט באפק נוכחה

ואינך יכול לו.

אט-אטהחול מכסה אותך,חלילך ממשיך לנגן

אי-שם במזרח.

רבקה כהן