1

עדים במדים –המסע לפולין

3צוות –א "משלחת קמ

,שלום לכם

ללא ידיעה על , ביום ההכנה הראשון התנדבתי לכתוב את יומן המסע של הקבוצה שלנו

, על הסיפורים אותם נשמע, נכתוב על המקומות בהם היינו, חשבתי לעצמי. משמעות הדבר

של תחושות לא , למקומות אחריםלא ידעתי שיומן זה ייקח אותי . על המראות אותם נראה

לא ידעתי שאני אודה על . של התרגשות אחרת, של שאלות לעיתים קשות מנשוא, מוכרות

.כך כה רבות

כל אחד מאיתנו עבר . או אחד המתיימר לספר סיפור כל כך מורכב, או עיתונאי, אני לא סופר

. פרטי נפרד מהקבוצהולעיתים באופן , לעיתים באופן קולקטיבי, את החוויה האישית שלו

, זהו סיפורי האישי במסע. ובענווה רבה, אני מעביר לכם את מילותיי אלו בזהירות גדולה

. ואתם שותפים לו

, לחדד את הזכרון של כולנו, להעשיר את חוויית המסע, תודה לכל אלו ששלחו את מילותיהם

במקומות בהם אני תודה לאורטל אלמסי שהעשירה את היומן .ולהיטיב עם מטלת התיעוד

.תודה לאנדי על העברת החוויה בתמונות המרגשות .כשלתי מלכתוב ולתעד את שחווינו

.ואת ההודיה לשפע בחיינו, שנדע למצוא את השלווה בחיינו, אני מאחל לכולנו

,תודה

שמי אוסטרובסקי ('מיל) ל"רס

2

00:328, יום שבת - 0182.80212

8ראליש, גוריון-נמל תעופה בן

מתרוצצת וצוחקת ברחבת , ארבעאני רואה ילדה קטנה כבת , רגע לפני העלייה למטוס

. מתקרבת ומרימה אותה גבוה באוויר, אמא שלה צוחקת אליה מרחוק. ג"אין בנתב-ק'הצ

ולי עולות , מובנת מאליו, אהבה כל כך פשוטה. שתיהן צוחקות בהנאה רבה מהמשחק

לא היו נוכחים שם , האהבה הזו והחופש לצחוק. ינוהמחשבות על המסע אליו מועדות פנ

. רגע לפני תחילת המסע, כמה טוב להיזכר ולהיוודע למציאות זו. באותו אופן

בסיום . 'כי תצא'קראו בבתי הכנסת ברחבי העולם את פרשת ,בו יצאנו למסע שבועב

ר ויצ, שנטפל לעם ישראל בצאתו ממצרים, מזכירה התורה את העם העמלקי הפרשה

מחה את "התורה מסיימת את הפרשה במילים . לגיטימציה לפגיעה בעמנו , זכר עמלק-ת

שמים ת ה ח ת שכח, לא; מ כיצד ; הציווי על מחיית הזכרון של עמלק דורש ביאור לכאורה". ת

כשאהדם הרי לא יכול לשלוט במחשבה שלו ושל כל , ניתן לצוות למחות זכרון לחלוטין

. הרי שמאותו רגע הנושא נמצא במחשבתו, שכשאומרים לאדם לא לזכור, בפרט! ?אנושותה

מצד אחד אנו מצווים לזכור את המעשים הרעים של : שהציווי מתחלק לשני חלקים, אלא

למחות – אנו מצווים למחות את זכר עמלק, מאידך. על מנת שלא לשכוח אותם, עמלק

שלא ניתן יהיה )ו זכר אפילו על בעלי חיים שליישלא , מהאנושות את הזכרון החיובי של עמלק

מחד יש צורך להחדיר בתודעה , ביכשמדובר באו(. להגיד על אדם או בהמה שהם עמלקיים

יחד עם . ואת החובה לזוכרם על מנת למנוע ממנו לחזור על מעשיו, את מעשיו השליליים

חיוביים תוך חמלה על זרעו או באמצעות זכרונות , זהר ממתן לגיטימציה לאויבייש לה, זאת

ב רוחני שמנסה לקרר את יזכר כאויי, יותר מזכרונו כאויב פיזי – 'עמלק'. ועל בעלי החיים של

ועלינו , לקרירות אין זכות קיום. נמצא בחמימות והתלהבות רוחניתאשר כ, תהיהודיהרוח

. למחות את זכרה מתחת השמיים

בו , לאחר יום ההכנה האחרון ביד ושם, המסעאני שומע על חלום שחלמה אחת ממשתתפות

בחלום היא הופיעה . נאצי אשת הקציןהמספר את סיפורה של "ילדת התותים" צפינו בהצגה

על זרועה מספר זיהוי עהיא הוכרחה לקעק. אשר נרדפה על ידי הנאצים, כילדה יהודייה

. היא זכרה –הפעם , היא מציינת שלרוב אינה זוכרת את חלומות הלילה. צלב קרס –ובנוסף

.המטוס מתנתק מאדמת ישראל

3

0082.80212יום ראשון

8פולין', זנמל תעופה לוד

' זבאוטובוס בדרך למלון מישהו מציין שמראות לוד. אני נוחת לראשונה בחיי על אדמת פולין

. ציניותבספק – ספק ברצינות, הם בניחוח של פעם

. בין מה ששרד את המלחמה למה שנבנה מחדש, םאני מתבונן בבתים העתיקים לצד החדשי

פתאום עולה בי מחשבה שמצמררת את . עצים וגנים לרוב, מדשאות; הרבה ירוק מסביב

–ואני תוהה , למול עיני חולפת קבוצת עצים גדולה שאינה חלק מהגינות המלאכותיות; עורפי

. א במחשבותופתאום הדמיון מתמל? האם מתחת לאותה תלולית עצים קיים קבר אחים

בכל מקום רצחו , שנה ויותר 07היו פה יהודים שהתהלכו לפני , בכל פינת רחוב וסמטה

? האם גם כאן. וטבחו בהם

4

8פולין, בוורשה' אוקופובה' היהודי הישןבית העלמין

קבוריםבבית הקברות . השנייה בית עלמין זה הוא היחידי בוורשה ששרד את מלחמת העולם

על מנת , אנו פותחים את מסענו הרשמי בבית הקברות. והוא עדיין פעיל הודיםי 477,777-כ

במסענו , למרות שבית קברות מסמל לרוב סופו של סיפור. ללמוד מה היה כאן קודם לשואה

בית הקברות מלמד אותנו על הקהילה שחיה בפולין בכלל ובוורשה . הוא מספר את תחילתו

העיר קברות מלמד אותנו על הקהילה שנמחקה מבית ה. בפרט ערב פרוץ מלחמת העולם

.צבעונית בגווניה ועשירה בתוכן, קהילה תוססת, וורשה

המצבות בבית הקברות אינן דומות כלל למצבות בבית העלמין אותו אנו מכירים מאדמתנו

מתארים את פועלו וחשיבותו של כל יהודי ברוב , הספדים מתוארים במילים רבותה. בישראל

, יהימונחות אבנים אחת על השנ, לצד מצבות אשר נראות כמעט חדשות. דושהפיוטיות וק

מצבות שאין מי שיזכור את זה מסביב פזורות . כמו שיניים עקומות העולות אחת השנייה

את תוויםעכבישים ; המקום ברובו פראי. אין מי שיבקר אותן ויטפל בהן, אשר קבור תחתן

. בין המצבות והעצים שלמים שונים מקיימים חיי טבעמעופפים ממינים , באין מפריע קוריהם

עצים השורשי . ברזלים חלודים ומתפורריםמוקפות , המצבות ברובן מכוסות ירוקת וצמחייה

כמו , ונראה כאילו הם מתחברים יחדיו באדמה, דלים באופן חופשיג, עתיקים כמו הקברים

. מנוחתם של המתים במקום, מתחת לפני הקרקע רשת המחברת את המקום כולו לאחד

והן נשענות אחת מוטלות מטה על הקרקע , חלקן של המצבות ספק מנופצות ספק מתפוררות

מצבות חסרות קבר מוטלות פזורות . מצבות ללא שם. תומכות אחת באחרת, היעל גבי השני

המילים עם זכרו של היהודי כבר נמחקו ;ללא שיוך לחלקת קבר ולנשמת המת, על האדמה

. עם הזמן

כבר עומדת םשעליה אלועפר וכות שרק מכוס אלוכ, ת קברואני רגיל שלא לדרוך על חלק

, בכל צד של מצבה קבורים יהודים. ואין פה שום סדר, אני הולך על האדמה הירוקה. מצבה

.ספק מתעלמים, פק לא שמים לבהאחרים ס. אני הולך על המתיםשואני מרגיש

נכנסים , 27בליווי שני צעירים נוספים כבני , טניםאמא עם שני ילדיה הק, משפחה יהודיה

אולי מחפשים קבר , משוטטים, הם עוברים בין המצבות. לבית הקברות וחולפים על פנינו

ומנסים , פועלים פולנים מתקנים לידנו מצבותשני . מיוחד להתאבל על בן משפחה שאבד

כבר מזמן , ת קברות שכזהבי. כוסות רוח למתנותן תחושה של טיפול זה . ליישר את העקום

. שלא ניתן להחיותו

ים בעזרת למצוא את הסימנים למיקום קבר האחאנשים נקראים לבקשתה של נעמה

כולם חיפשו את הסימנים שנראה . התמונות אותם צילם חייל נאצי בביקורו בבית הקברות

במשימה חדורי מוטיבציה להצליח , י המצבות והסממנים החיצוניים שנמצאים בתמונה"עפ

האם מישהו מתבונן בתמונות ומתמקד בגופות שהחלו להיערם בבור הענק . שהוטלה עליהם

.אני מזדעזע בהם ומפנה את מבטי מהתמונות? שעוד עתיד להתמלא עד תומו

5

זאת אינה תחושה לה . כאשר דורכים על האדמה בין הקברים היא נמעכת מתחת לרגליים

אני מתחיל להבין שעל אדמה זו אנשים לא . ותהואני מנסה להבין את משמע, אני רגיל

על אדמה זו אין מבקרים המהלכים כמו בכל בית , דורכים כבדרך קבע ועל כן היא כל כך רכה

בין שמות , מלא בהיסטוריה של עמנו, בית הקברות הזה. קברות המוכר לנו במציאות שלנו

. אות בשניםשאותם ניתן לשזור בהיסטוריה של עמנו מ, מוכרים יותר ופחות

.(נטיאנהס' ורג'ג)" הגורלם הוא שיחזרו עלי ,אלה שאינם לומדים מההיסטוריה"אני נזכר במשפט

של האישי סיפורם את ולומדת עצום רותבק בבית" מטיילת"ו נכנסת עצמי תיארתי לא מעולם

ומצמררות מחפירות ובעיתים ,היהודי העם למען ויוצרם פועלם את, שם מהקבורים מעט לא

ביציאה ידיים נטילת הוא והמזכיר קברות בבית אנו כי נשכח לרגע הסיור בכל. כנגדו יםלעית

קלסתרי אין, אחד בצלם נוצרו האדם בני כל כי אף" סלמנדרה בספרו ציטט טניק'צ' ק. ממנו

ניתן הקברות בית בגודל. ..."אשר עד וקיים שריר האמור שכל אלא", "לזה זה דומים פניהם

את בשואה יהודים למיליוני הנאצים שעשו הומניזציה-הדה זוועת את האובדן גודל את להבין

.בלבד למספרים והפיכתם ונפש גוף, אדם המושג מחיקת

אורטל אלמסי

6

8פולין, גטו וורשה

ביציאה ממבואת . קצת נדחפים, קצת דחוסים, אנו צועדים דרך כניסה למתחם מגורים

בכניסה משמאל עומדת חומת לבנים . ה משותפתאנו פוסעים לתוך חצר שכונ, הכניסה

בה ', הפסנתרן'מייד עלתה בראשי התמונה מהסרט . זכר לחומת הגטו בוורשה, אדומות

והקצין הנאצי צולף בו באקדחו , הילד ניסה לברוח ולטפס על הקצה השמאלי של החומה

. הסתתי את מבטי מפינת החומה במהירות. ורוצח אותו

מדשאות . אין תחושה של ההיסטוריה שהתרחשה פה, ה פעם גטובתחומי השכונה שהית

ספסלי עץ מוצלים על ידי , גינות נוי מטופחות, חרה מעטרים את החלונותתוילונות , ירוקות

ריחות בישול ביתי שלא ניתן , מוזיקה נעימה כלשהי בוקעת מאחד החלונות, עצים מפותחים

המילים של נעמה נשמעות כמו סיפור . רים עם הרוח הקיצית הקלילהזלהתעלם מהם מתפ

. אבל תלושה מהמקום בו אנו נוכחים, אחת כזו שמוכרת לנו עוד מימי עבר, אגדה

? גווע לאיטו בקור הנוראי? יהודי ישב וקיבץ נדבה להאכיל משפחה, האם במקום בו אני יושב

מתחת , הוגופו נשאר פ, האם פה בדיוק החזיר נשמתו לבורא? נורה על ידי גרמני בעורפו

גאה במדים אשר , במקום בו עומד אותו קצין ישראלי? מתבוסס בדמו, בודד, דומם, לרגלי

? האם פה עמד הקצין הנאצי גם כן; על גופו ובסמל כנפי הצניחה והטייס המעטרים את חזהו

? האם מאותה נקודה ירה ביהודי בעורפו

פיסת חומהרק . שנה 07טו לפני מאותה מציאות ג, לא קיים שום זכר אנרגטי אותו ניתן לחוש

.אולי יזכרו –על מנת שהדורות הבאים , עם כיתוב בשלוש שפות, ואנדרטה

0

8פולין, בוורשה יק'נוזבית הכנסת

מייד . כזו שלא מותירה אווירה נעימה אחריה, חובהטאנו נכנסים לבית הכנסת מכניסה צרה ו

מעוצב בפאר , לם תפילה רחב ידייםמתחלפת התחושה בהשתאות מאו, כשנכנסים פנימה

מעוטרים פיתוחי אבן עשירי הקירות והעמודים התומכים בעזרת הנשים בקומה העליונה. רב

מרהיבים בתמונות ' בנוסף לחלונות ויטראז, שלוש נברשות זהב מאירות את ההיכל, מראה

יש ארון הקודש מגודר בשישה עמודי ש; מהמסורת היהודית השופכים אור לחלל הרחב

כת עשוי מקטיפה כחולה עליה כיתוב רחב ורוילון הפ; עלי קצוות אבן מעוטריםחומים ב

קצהו של ארון הקודש מכוסה בכיפה מוזהבת אשר בקודקודה מנורת מגן דוד ; 'שמע ישראל'

מעל ארון הקודש עומדת .מחסן לצבא הנאציכלשימושו " הודות"היכל קודש זה שרד . מוארת

. קהלת ילדים אשר שמה הלך לפניה בכל הקהילה היהודית באזורעליה ניצבה מ, מרפסת

בית הכנסת היה מתמלא בכל יום שבת ומועד ולו רק בכדי לשמוע את צליליהם של אותם

הילדים , אספו את כל היהודים בבית הכנסת, כאשר התחילו הרדיפות .ילדים שנרצחו. ילדים

כל –ושם , שם הם נלקחו לגטו וורשהמ. בלי לדעת מה גורלם מייעד להם, התרוצצו ושיחקו

כמה יהודים נהגו במהלך הדורות לשבת ; ושוב עולות בראשי שאלות עמומות. נשמה לדרכה

בין עמודים ? ונרצחו בגלל אותה אמונה –חיזקו וחוזקו , האמינו, התפללנו, ממש במקום זה

, מצוחצחיםהפסעו קצינים נאצים במגפיהם , במקום בו ישבו יהודים בחרדת קודש, אלו

?או שמא לא רוצה; לא מסוגל להבין. רומסים כל עדות לקדושה יהודית

וכל הקהל , עולה על במת בית הכנסת במרכז ההיכל ,תמיר עדת המשלחת אסתרהגברת

היו היא ומשפחתה שו בסיפור על בית הכנסת נהיא מחליטה לשתף אות. משתתק ונדרך

את וזמן פעמים רבות לבמה לחזן אסתר מספרת על אביה שהיה מ. להתפללהולכים

. בקולו הנעים והערבהתפילות

8

הדומה לתפילת , שאיני מכיר במלואותפילה עולה וקורא את נוסח המשלחת רב , יצחק

ונשארו , הרגשתי שמחה על כך שחלק מהנשים לא יצאו מההיכל בזמן התפילה. הדרך

עולה בגבי בזמן , בעברתחושת צמרמורת שלא הכרתי . להשתתף בה כחלק מהקהל כולו

המדים שעל , הזמן של היום, ההקשר ההיסטורי, המקום. קריאת התפילה וכתיבת מילים אלו

כל אלו מעניקים משמעות –אסתר שיושבת בקהל המתפללים , החיילים שמסביבי 277, גופי

: הבא בין השורות המשפטלעיני בעת תפילת המנחה קופץ . שאינה מובנת מאליו למעמד זה

הוא , בנפשי עולה ההוויה שכל אשר נותר לנו". אשר יקראהו באמת לכל קוראיו לכל' ה רובק "

. והשכינה תהיה בתוכנו, להשכין את האמת בלבבנו

ולחשוב את , לראות את מה שכולם רואים"אלעד פוסע לצידי ואומר לי ביציאה מבית הכנסת

?תיו שלו בבית הכנסתמה היו מחשבו". מה שאף אחד לא חושב

י ": במקום הזה לפתע הצלחתי לתפוס את משמעות הנאמר לנו עוד בימי ההכנה ת ראה נת

יום יים ואת-את, לפניך ה ח טוב-ה מות-ואת, ה יום: הרע-ואת, ה י בכם ה דת ע ים -את, ה שמ ה

מות --הארץ-ואת יים וה ח י לפניךה ת קללה, נת ברכה וה רת ; ה יים, ובח ח חיה--ב ן ת ע תה , למ א

אורטל אלמסי. (ט"י, ו"ט' דברים ל) וזרעך

9

8פולין, מסלול הגבורה בוורשה

כולם האין? גיבור באמת מיהו ;שואלת ואני ,גיבורים המציינות אבנים 18 הציבו זה במסלול

אנחנו? במרידה אם ובין בהכנעה אם בין? בחולשה אם ובין בחוזק נהגו אם בין? גיבורים היו

,מוות עונשי ,העיר בחוצות ירי של פסיכולוגית לוחמהכלל גם הנאצי שהדיכוי היטב םיודעי

שלמזונם ב מדכאים סם חומריואף קשהונפשית פיזית התעללות ,בפומבי הלקאות

היה םאה ,כן ואם ?שבורות ומשפחותיהם נפשם כשרוחם להתמודד יכלו האם! המסכנים

? סיכוי להם

אורטל אלמסי

8פולין, וורשהב "אומשלגפלץ"כיכר השילוחים

יהודים 377,777וכרעו , ישבו, שעליה עמדו מצליח להביןולא , אני מתבונן במדרכה ממולי

ה את אותם יהודים אשר רוא, אני מתבונן במדרכה האפורה. אשר נשלחו כולם למותם

. לא מבין –ושוב , ום בגבהניצב כימתבונן בגן הפסטורלי ש, מצולמים בתמונה

? מה שימשה מדרכה זוליודעים , האם הפולנים שעובדים במדרכה לידי, אני שואל את עצמי

אבני המצבה עליהם אנו מתעכבים 18-האם הם יודעים מה משמעותן של כל אחת מ

אך מעבר , שאמנם הסיפור מאחורי כל אבן אולי לא ידועה משוכנעת לשאלתי נעמ? במסענו

. סיפור השואה ההיסטורי בכללותולכל ספק הם מכירים את

אני עוד אצטרך . 'קידוש החיים'עולות המילים , המונצחים באבני הדרךבין כל הסיפורים

.לבדוק מה משמעותן בשבילי

17

8ןפולי, וורשהטקס זכרון באנדרטת רפפורט ב

. 'התקווה'מעולם לא הצדעתי תוך שירת ההמנון

.'התקווה'מעולם לא דמעתי תוך שירת ההמנון

, מחשבות, תחושות; זו הפעם הראשונה לדברים שאינם מוכרים לי, המסע הזה, היום, הערב

, צחקו, התהלכו, מתו יהודים באלפיהםולעמוד במקום בו חיו , המעמד עצמו מצמרר. סיפורים

. רעבו, סבלו, מינוהא, התאהבו

בעברו שהיה שוכנה מרכז , אני מתבונן על המרפסות בהם חיים פולנים אל ממול האנדרטה

? כיצד ניתן לנשום בקבר אחים? איך אפשר לחיות בבית קברות; וקשה לי להבין, גטו

, ומתבוננות בנו כעת עומדים במדים, במחשבותיי על אותן נשמות יהודים שהיו פה תוההאני

? האם מישהו מהם חלם על מציאות שכזו. שהלך והתגשם חלום, י צבא ההגנה לישראלנציג

? של אובדן לגאולה, מציאות של חושך לאור

.מלא חמלה לאותן נשמות, ודאב, ללא תשובות, נשארתי ללא מילים

11

0382.80212יום שני

8מזרח פולין, ין'עיירת טיקוצ

בית הכנסת

העיירה היתה בעברה לפני המלחמה .ן'שעתיים מוורשה לעיירה בשם טיקוצינסענו מעל

בית הכנסת אליו אנו צועדים אינו נראה מבחוץ . תרבות ומסורת יהודית, עשירה באוכלוסיה

מצידה האחד של הכניסה מוצב שלט . אלא מצודת שמירה והגנה, כבניין בית כנסת רגיל

השכינה כבר , הודים כבר לא מתפללים פה כבדרך קבעי. 'מוזיאון'ומצידה השני ' בית כנסת'

בכניסה להיכל מתגלה חלל אשר מראה הוד והדר שנכחו פה . לא נקראת לכאן בתפילה

כיתוב של ; קירות מקושטים בכיתובים וציורי קיר אשר הדרם התקלף ודהה עם השנים. בעבר

חושת מפוארות נברשות נ. אשר מקיפות את ההיכל כולו, תפילות הכתובות בכתב סתם

מעקה עץ מגולף וקשתות אבן , אשר במרכזו ניצבת במת עץ מפוארת, מאירות את ההיכל

שיבים ארונות תצוגה המכילים תשמיניצ, כמו בכל מוזיאון, מוד לקירותבצ. מקיפות אותה

טליתות ועוד חפצים , פמוטי שבת, כיסוי וגביעי ספר תורה, חנוכיות שמן, קדושה עתיקים

, עכשיו הם מונחים ללא שימוש. להתעלות הרוח, שהיו כלי להתקרבות לשם חפצים; רבים

אפילו הריח של . דוממים ללא רוח אנרגיה חיה ופועמת בהם כבעבר, ללא קירוב לשכינה

. שרגל אדם לא פוסעת בו לעיתים קרובות, ריח של מבנה נטוש, המקום עבש וישן

ארון המקדש את המתים ולא את , נדרטהארון המהווה א; מראה ארון הקודש מחמיץ את ליבי

. חיי המאמינים

אני . והקהל מתחיל בתפילה, מתוכו החוצה מובלספר התורה , הקהל מגיע לארון הקודש

יעשה 'שירת . זכר למקום בו היה בעבר אור גדול, מרגיש שהתפילה היא כהדלקת נר קטן

הקהל בחלקו .ר לנשכחהריקוד במעגל מסביב לבמה הוא כזכ, מעוררת בי צמרמורת' שלום

מתנועע בין חוסר מנוחה לאמונה , שר בין היסוס להתלהבות, מוחא כפיים, מתרומם מכבדותו

.על סף התפרצות שאינה מתרחשת לבסוף, חזקה

12

. ושרנו רקדנו ,תורה ספר הוצאנו. תפילה ההחל המקום על הסיפור את ששמענו לאחר

שמחה זו הייתה. זהו יהיה שקר? באושר המלא שמחה הייתה שזו לכם לומר. מצמרר היה

מילה כל ,בתפילה שנאמרה מילה כל. גדולות בלבול ובתחושות בגאווה, בכעס, בעצב מהולה

קיבלה מילה כל – חי ישראל עם בשיר שהושמעה מילה כל, הקדיש בקריאת שנזעקה

. היום עד שהכרתי ממה יותר הרבה צמתיתווע חזקה מחודשת משמעות

הנאצי והחזון השואה אף שעלמשמעות הדבר "חי ישראל עם" שריםנו שא פעם בכל

עד הוכחדכמעט ו ישראל עם בהיסטוריה פעמים מעט לא. כאן עדיין אנחנו – אותנו להשמיד

ושריר ואמת חי עדיין ישראל עם". כאן עדיין אנחנו כי ,"כמעט" במילה הסוד טמון כאן. היסוד

!" וקיים ויציב

אורטל אלמסי

13

רחובות העיירה

מלבד . עומדים דומם ומקשיבים למילותיה של נעמה, קבוצה של חיילי צבא ההגנה לישראל

אישה פולניה מבוגרת מאוד שמתבוננת עלינו , רעש מנוע בודד שעובר לעיתים רחוקות

מבני האבן .חרישית, דוממת, המקום מקנה אווירה של עיירה שעצרה מלכת, בחטף

בין הבניינים המהוהים . יב מנסים להזכיר את מה שהיה פה פעםוהתפאורה העתיקה שמסב

גרמני חדש BMWרכב חולף , גגות רעפים חסרים וסדוקים, חלקם ממש מתפורר, והדהויים

. אשר מורגש כנטע זר בנוף, ץונוצ

רה ללמד את הילדים יישל הע 'מלמד'אשר שימש את ה, שיר ישן ביידישנעמה משמיעה

פנחס נזכר במעומעם . פה העברית והאותיות המרכיבות אותהאת הש' חדר'בהקטנים

.כמו הזכרון העמום של העיירה, ממש כמו התפאורה העמומה של המקום, במילים

צצים מעט בתים חדשים ומבריקים כדוגמת בניין מכבי האש ובית , בין הבתים הרעועים

צבעוני , י בבוקררדום ביום שנ, רחוב השוק שהיה בעברו שוקק חיים יהודיים. המרקחת

.ודומם ברובו, בקושי

14

יער לופוחובה

, אנו מתכנסים לשורות וטורים. ין'תושבי העיירה טיקוצ, יהודים 2577-ביער זה נרצחו כ

נגינת .וצועדים בהליכת שמאל ימין באותה דרך ממש בה הלכו אותם יהודים לבורות המוות

מוסיף לתחושת , ('שריפה, פה אחיםשרי'המוכר כ)' שריפה בעיירה'השיר החצוצרה את

של חיילי צבא ההגנה לישראל , לא ניתן לתאר במילים רבות את התחושה .ההתרגשות

אנו מתקדמים בצעידה . שנה יהודים לנקודת הרצח 07בו צעדו לפני , צועדים בשביל המוות

ים ענפיהם של העצ. העצים שבדרך מביעים מראה לא שגרתי. איטית כמעט עד בורות המוות

עם ענפים קטועים , מותירים מראה של גזעים עירומים, כרותים כמעט עד צמרותיהם

מראה של היהודים לאותו , המראה הזה מעורר בי תחושת סימבוליות רבה .מבצבצים מהם

ממש כמו האנדרטה החיה , עירומים מול בורות המוות, שהופשטו מכף רגלם ועד לראשם

.הצומחת ביער מסביב

. וחלקה ניצל, ובת למשפחה שחלקה נרצח בשואה, ולה לבנה יובלכשאם , רחל רטיג

נורו גם כן לתוך בורות , מ משם"ק 57-משפחתה של רחל נרצחה מרחק קצר של פחות מ

, ובסיום הטקס, שמה בקבר האחים הזהגם רחל מדליקה נרות נ. אחיםהקברי ונותרו ב, מוות

ה היו קידלהנשמה שהנרות . שעברה בחוויהאותה משתפת ו, ארץב הלאמא של תתקשרמ

.לנשמותיהם של המשפחה שלהן

15

8מזרח פולין, מחנה השמדה טרבלינקה

שטחי היערות , אחרי קבר האחים ביער לופוחובה. יערות רבים המסע לטרבלינקה עובר דרך

אלו שזכרם כתוב בדפי העד ביד ושם , הנרחבים מעוררים מחשבה עמוקה על נשמות יהודיות

. מוכר לאף אדם לעולם הואלו שזכרם ושמם אבד לנצח ולא יהי, בהיכל השמות

זכרון המחנה עצמו עמום . בית חרושת להשמדה המונית, הפעם אנחנו מגיעים למחנה מוות

ולא נדע על הזוועות שעולל המשטר , דאג שנזכור כמה שפחות 1775קומנדו . עד בלתי קיים

. היה יסודי ומקצועי, ברובו כראוי למשטר הנאצי, עבודתו של הקומנדו. הנאצי

ומסילות הרכבת ואף הרמפה ששימשה לריכוז היהודים שירד, שער הכניסה למחנה לא קיים

כזכרון המנסה ,המחנה מלא אנדרטאות שונות שהוקמו. ואינן ממקומן משא נעקרוהמקרונות

.לצייר את המציאות שהיתה פה בעבר

השמש קרני, והרעננים הירוקים הדשא יכר מראה על כעס להתמלא שלא אפשר אי כאן גם

ולא לזכור" זועקת ם אבן כל אך וצמרותיהם והעצים האבנים צבעי את ומזהיבות המחממות

".לשכוח

הנצחה אנונימית . קשה לתאר במילים רבות את עוצמת האנדרטה המרכזית בטרבלינקה

אבנים . ם לא קייםוזכר, יהודים שמסרו נשמתם חזרה לבורא עולם על אדמה זו 977,777-לכ

שלא ניתן , ללא מילים, כולם מספרים סיפור דומם, קטנות לצד סלעים גבוהים כגובה אדם

.וגם זכרונם אבד בים האבנים, הם אינם. לא ניתן לזוכרו; לספרו

16

על , בין יערות בהם צעדו אנשים; לפני שנים, עקבות עתיקות יומין ,אתם צועדים בעקבות

.'עם ה –השמדת עם ,לקראת ההשמדה –נודע לקראת הלא ; פסים

.את היותכם שריד לעמכם לכו בגאווה ושאו בגאון .נצר קדוש –ואתם נצר לעם זה

בעל שורשים רחבי מגזע עץ ענק .להשמיד כל זכר, להכחיד חוזרים למקומות שבהם ניסו

רגע ורגע בכל .איש לא יצליח לגדוע, שאת שורשיו באדמה, עם הנצח, עם ישראל –ידיים

.גזרתם של עמלק לא צלחה. כנגד השורשים שניסו לגדוע –זכרו שאתם הוא הכוח

(בטיסה אותו נתן לנו יצחקטקסט ) רב המשלחת, סרן יצחק וינברגר

אני. לאחותי לאמא ,לבעל, לילדים, הביתה הגעגוע. יום של סיום בכל, ערב בכל 8הביתה

להם היה שלא אלה כל על, בחטף פחותיהםממש להיפרד שנאלצו אלה אותם כל על ושבתח

הגעגוע. ופרידה אהבה מילות לומר בלי, ממשפחותיהם להיפרד האפשרות או הזמן את

ששובר מה זה, הלאה ולהמשיך לשרוד האנושית היכולת את המחליש ,שבפרידה והכאב

.לחזור אליו חם מקום לך ויש מבצרך הוא ביתך; עליך המגן הדבר היא המשפחה. אותך

פורש ,שנפתח האגרוף ,שנפרם הקשר. כוחות וחסר רגיש, חלש, פגיע אתה – נפגע כשזה

על חושבת אני .קלהיותר בך הפגיעהו, חולשותיךאת , ופנימיותך תוכך כל את הצורר בפני

.הלאה להמשיך ,ולהתאחד חדששפחה ממ להקיםשבתוכם החזק הכחעל , ששרדו אלא כל

אורטל אלמסי .לטובה חיינו ימי כל ואותנו אותם ילוו אלה וכוחות ייתן מי

10

, אשר כילדה, על אחותו חיה ,שירו של המשורר בינעם הלר אתבטרבלינקה אנחנו מכירים

השיר נכתב ביידייש .בטרבלינקה, אחר כך ונספתה, גידלה אותו ואת שאר ילדי המשפחה

(.בתרגום תודה לרחל רטיג על העזרה)והוא מובא לפניכם גם בתרגומו לעברית

מײן שוועסטער חיה

,מיט די גרינע אויגן, מײן שוועסטער חיה

.מײן שוועסטער חיה מיט די שווארצע צעפ

,די שוועסטער חיה וואס האט מיך דערצויגן

.אין הויז מיט קרומע טרעפ, אויף סמאטשע גאס

,די מאמע איז אוועק פון שטוב באגינען

.עלטווען אויפן הימל האט ערשט קוים געה

,זי איז אוועק אין קרוים ארײן פארדינען

.געלט דאס בידנע דראבנע גראשנדיקע

,און חיה איז געבליבן מיט די ברידער

.און זי האט זיי געקארמעט און געהיט

,און זי פלעגט זינגען זיי די שיינע לידער

.ווען קליינע קינדער ווערן מיד, פאר נאכט

,רינע אויגןמײן שוועסטער חיה מיט די ג

.מײן שוועסטער חיה מיט די לאנגע האר

,די שוועסטער חיה וואס האט מיך דערצויגן

.איז נאך נישט אלט געווען קיין צענדלינג יאר

,געקאכט דערלאנגט דאס עסן, זי האט גערוימט

.זי האט געצוואגן אונדז די קליינע קעפ

,נאר שפילן זיך מיט אונדז האט זי פארגעסן

.סטער חיה מיט די שווארצע צעפדי שווע

,מײן שוועסטער חיה מיט די אויגן גרינע

.א דײטש האט אין טרעבלינקא זי פארברענט

,און איך בין אין דער ײדישער מדינה

.וואס האט זי געקענט, דער סאמע לעצטער

,מײנע לידער, פאר איר שרײב איך אויף ײדיש

.ײטאין טעג די שרעקלעכע פון אונדזער צ

,יחידה-איז זי א בת בײ גאט אליין

.אין הימל זיצט זי בײ זײן רעכטער זײט

אחותי חיה

עיניה היו ירקות, אחותי חיה

צמותיה היו שחורות, אחותי חיה

הייתה זו שגדלה אותי, אחותי חיה

עם גרם המדרגות הרעוע, ה'ברחוב סמוצ, בבית

אמא הייתה עוזבת את הבית עם שחר

רק החלו להתבהרכשהשמים

להרויח, הלכה לחנות

מעט הכסף העלוב, את המעות

,וחיה נותרה בבית עם הילדים

האכילה ושמרה עליהם

כשילדים קטנים מתחילים להתעייף, ובערב

.הייתה שרה להם שירים יפים

עם עיניים ירוקות, אחותי חיה

עם שערה הארוך, אחותי חיה

אחותי חיה שאותי גדלה

לה עשר שניםעוד לא מלאו

מגישה את האוכל, מבשלת, היא הייתה מנקה

היא הייתה חופפת לנו את הראשים הקטנים

רק לשחק אתנו שכחה

.עם הצמות השחורות, אחותי חיה

עיניה היו ירוקות, אחותי חיה

בטרבלינקה גרמני שרף אותה

,פה במדינת היהודים, ואני עכשו

האחרון שהכיר אותה

שירי ביידישעבורה אני כותב את

על הימים הנוראים האלה של זמננו

אצל אלוהים היא בת יחידה

.בשמים היא יושבת מימינו

18

0182.80212יום שלישי

בלובלין העתיק הקברות בית

לובלין מתושבי כרבע. יהודים מתוכם אלף 47, תושבים אלף 122-חיו בעיר כ השואה לפני

יהודיים ומגורשים פליטים וכן העיר הודיי. בסביבה לעיירות הנאצים ידי על העיר מן גורשו

ץ'בלז ההשמדה במחנה ותםמ אל נשלחובהמשך . בעיר שהוקם גטוב נכלאו, ממחוז לובלין

בחורשות למוות נורו אחרים יהודיםהמוני . זה השמדה מחנה של הראשונים מקורבנותיו והיו

בפרבר םשהוק קטן בגטו שוכנו הגירוש לאחר בגטו שנותרו בודדים אלפים. העיר שבפאתי

מיידאנק ההשמדה למחנה גירושים במספר נשלחו ומרביתם קשים בתנאים" טטרסקי מיידן"

. לעירמוך בס שהוקם

19

מספר יש עליו גבוה דשא לכר תבמדרגו עלייה, קטן שער דרך צרה העלמין לבית הכניסה

שם ידועי רבנים נקברו בלובלין העלמין בבית .ישראל גדולי קבורים שם מצומצם מצבות

, ('הברזל ראש')ץ הורובי עזריאל רבי, 'ןמלובלי חוזהה': ביניהם, העיר של הזוהר מתקופת

מןנח' ר כתב אותו 'העשבים תשיר' את שרנו שם .מלובלין שכנא שלום ורבי פולק יעקב רבי

.שמר נעמי ידי על הולחן ולימים מברסלב

אורטל אלמסי

ורועה רועה שכול לך דע"

משלו מיוחד ניגון לו יש

משלו מיוחדת שירה לו יש ועשב עשב שכל לך דע

העשבים ומשירת

רועה של ניגון נעשה

ונאה יפה כמה, יפה כמה

שלהם השירה את כששומעים

ניהםיב להתפלל מאוד טוב

'ה תא לעבוד ובשמחה

ומשתוקק הלב מתמלא העשבים ומשירת

מתמלא השירה מן וכשהלב

ישראל ארץ אל ומשתוקק

ועולה נמשך אזי גדול אור

עליו הארץ של מקדושתה

."הלב של ניגןן נעשה העשבים ומשירת

מברסלב נחמן ביר

27

8מזרח פולין, יןללוב –מיידנק

הוא האנדרטה המפלצתית ,וגם בכל שלב בביקור, הבולט ביותר בכניסה למחנההדבר

, גדולת הממדים, מייד עולה בי הדימוי למפלצתיות הנוראית. עשוית הבטון בחזית המחנה

. ההשמדה –זו שלא ניתן להתעלם ממנה בחזית המסע שלנו , הנוקשה

, מעביר את תחושת הכלא, ותיאורה הציורי והמוחשי כל כך של נעמה, הכניסה למיידנק

קבוצת חיילים יורדת אל , בין שתי חומות האבן המשוננות. יםנכנס לוע הארי אליו אנו בשטח

מתחברים כל אחד , כולנו צועדים בהליכה איטית. התהום ללא אפשרות עצירה במדרון

אל מול המציאות האישית של כל אחד זאת ; הקורבן, לתחושות האסיר; לתחושות שלו

. החירות –מאיתנו

. מגדלי שמירהו בו מספר צריפים מאורכים, רחב ידיים כניסה למחנה נפרש מולנו שדה ירוקב

, בתמונות, מראות שכבר ראינו בעבר בסרטים, המראות מעבירים תחושה מוכרת מאוד

. מהסיפורים

ולו , הקיזו זיעתם ודמם, אותה דרך בה חזרו בני ישראל לעבדות, חצינו את הדרך השחורה

ולו בשביל לשבור את ;המחנה לספק את יצרם של כולאיהם להפיג את שעמומם משגרת

. היהודיםרוחם של

בו עמדו מספר רב , אנו יושבים בנחת מתחת למגדל השמירה

מגדל ממנו נורו ;כל כך של שומרים גרמניים במהלך השנים

. ממנו נרצחו מספר לא ידוע של יהודים ;יריות לעבר היהודים

על אותה אתה ? מה היה שמם? נקודה זוכמה מהם נרצחו מ

מוות , וםהיה זרוע פחד ואימה כבשגרת הי, יה אנו מהלכיםעל

.ודם נשפכו על אותה אדמה עליה אנו עומדים

נערה יהודייה , הלינהנעמה פורסת בפנינו את סיפורה של

. דה בנפשהלמחנה עם חר הלינה נכנסה בנקודה זו . וורשאית

נפרדת מאחיה , ק בפעם האחרונהממש פה היא נפרדת מחיל

. יותר עתה לא ידוע להלו מראשר גו

"בוודאי"אסתר עונה . תחושת גועל וזוועה עולות בגופי, אנו נכנסים לחדר המקלחות

. בביתן המקלחות אליו נכנסו היהודים בהגיעם למחנה, לבקשתה של נעמה לשתף אותנו

נשמעת . מזרזים אותה בצעקות ונביחות כלבים אימתניות, אסתר מגיעה לבית המקלחות

השאראך היא מתפשטת כמו , אחוזות בושה ןוהעיניים של כול!" להתפשט" פקודה חזקה

. ונותרת עירומה

21

, הנשים שגילחו אותן היו יהודיות. מכל איבר בגופה היא עוברת לחדר שם גוזזים את שיערה

נעליה נטבלים .מסביב זירזו אותם הגרמנים למהר. אך לא דיברו איתן ולו מילה בודדת

היא נכנסת לחדר המקלחת וזרזיפי מים ניתזים על גופה העירום יחד עם . יבליזול לצורך חיטו

היא ראתה דרך , לפני שנכנסה לבית המקלחת. לא מקלחת של ממש, שאר הנשים בחדר

. חסרות ייחוד, לבושות שמלות אפורות דהויות, חסרות הבעה, הגדרות נשים גזוזות שיער

היא מקבלת . ם שנטרפה עליהן דעתןנשי, היא מעלה במחשבתה שיש פה בית משוגעות

שהיא מצטרפת לאותה קבוצת משוגעות ומבינה , שמלה אפורה ללבוש על גופה העירום

. בחוץמשהתבוננה בהם

ללא השיער על ראשיהן של , ללא בגדים מהבית ממנו הגיעו, קשה לה לזהות את אחיותיה

חסרות , שיערזוזות ג, לות אפורות ארוכותמבש. שטני ושחור, אחיותיה בצבעי בלונד

. באיזו מהירות זה קרה. צלם אנוש

לא נותר שום , ומלבד תווי הפנים, סימניה המזהים של בני משפחתה נעלמו, בתוך כמה דקות

היא . היא מלטפת את ראשה בניסיון להבין מה עוללו לה כאן ברגעים האחרונים. סממן חיצוני

.על מה יעוללו לה בהמשך, לא מעזה עדיין לחשוב

היו פה אך , אושוויץמסיפורי תמונת מקלחות הגז בדמיוניעולה , מיד בכניסה לחדר המקלחת

בחודשי החורף , בחודשי הקיץ הלוהטים היו אלו מים רותחים שגרמו לכוויות. מים ברזיו אל

ומי שזז , אסור לזוז מתחת לברזי המים. המושלגים היו אלו מים קפואים ששיתקו את הגוף

.בשוטמולקה מיידית

תחושה בלתי נסבלת של . הידועות לשמצה Bוהנה בחדר ליד מוערמות פחיות גז הציקלון

. הזכרון הקולקטיבי שלנו מתעורר בי לתחייה ומקבל צורה ומראה מציאותיים

הורעלו , נחנקו למוות יהודים רבים מספור, על הרצפה שאנו עומדים, כמו תקליט שבור, ושוב

עמדו בכל פעם מאות , גדול מסלון ממוצע בביתנו תרלא יו, דר הזהבח. והוגזו על ידי הנאצים

. וממתינים לבאות, דחוקים אחד לגופו של האחר, צפופים אחד בשני, אנשים מכל מין וגיל

עם המחשבה 12מתמודדת בגיל , נה מתוודעת בפעם הראשונה בחייהיהל, למראות האלו

מחממת אותה , דם לכן עטפה אותה במעילהאיך כמה דקות קו, עדיין לא מבינה', אמא איננה'

. באהבתה

22

בין כל . צבע ולכל מין, מכל סוג, נעליים 177,777בו הוערמו ףצרי ,אני יושב על אדמת קודש

.נעל אדומה –דחוקה אל הרשת החלודה , ניצבת במרכז בדיוק, הנעליים בכלוב שמולי

, שנהגה להתגנדר להנאתה, ששימשה כנראה לנערה בוגרת או אישה צעירה, נעל לכה

לנעל האדומה היא . או ביום חג כזה או אחר, בימים בהם התעוררה במצב רוח מרומם

שמלה שהתעופפה לה קלות ברוח ; שמלה קיצית וקלילה לימי הקיץ; התאימה שמלה אדומה

עם חיוך מרוח באודם , הנעליים הובילו אותה ברחבי השכונה הפולנית בה גרה. האביב

ושמחה לא , האודם לא יימרח, השמלה לא תילבש, הנעל פה תישאר, עכשיו. ןדובדב-אדמדם

. בעלת הנעל ,הנערה אותה תלווה את

מקום כל . מנהרות רצח, חורים פעורים. המשרפות –והנה מגיעה התמונה הכל כך מוכרת

כל הרגשות ; אומללות, כפייה, רצח, אדישות, קור רוח, מכאניזם. כך קטן ששרף כל כך הרבה

ולפצע מדמם בלבם של אלו , רחש הלבבות שהפך לעדות דוממת. האלו היו קיימים במקום

.מנסים לתאר בדמיונם את המראות החיים מתים אשר נכחו פה, אשר מתבוננים

יום חדש . עדות קרה ודוממת לחיים מלאים ועשירים, הר האפר אשר ניצב ליד המשרפות

מסתיים בשמיים , ורשה התוססת והפועמתבמסע שהתחיל עם שמש קיצית וחמימה במרכז ו

כדמעות דוממות של אלו אשר , א שעל גופנובבטיפות גשם קלות הנספגות במדי הצ, קודרים

.יהי זכרם ברוך. באנו לרכוש כבוד ולזוכרם

.ולידו הקרמטוריום. עדיין אפשר לראות חלקים של עצמות בערמה. הר אפר ענק. מיידנק"

, עורכי דין, רופאים, תלמידים חכמים -לל יהדות מזרח אירופה זוהי התחנה הסופית של כ

.רבנים, צורפים, סנדלרים, פועלים

, בטחהכולם החלו את דרכם עם כל כך הרבה ה –צעירים וילדים , זקנים, דורות שלמים

. וכולם סיימו דרכם בערמה אחת תחת שמיים אפורים ,כשכל העולם הוא שלהם לקחת

.כורת דוממת למאות האלפים שאינם עודתז, הנעליים שלהם ליד

. הכל מתנהל במחנה בדיוק

רואים שהושקעה מחשבה רבה

. יעול התהליך והמשך ההטעיהיב

ייתכן והאנשים לא ידעו כי הם

מובלים למוות עד לרגע בו

. החיים פתאום נגמרו

נשארו רק הכתמים הכחולים על

וערמת העפר , הקירות

".הדוממת

איליה סרגייב

23

יח אוי הריחהר

.שרק העיניים השתתפו בה עד עתה ,היום הצטרף חוש נוסף לחוויה

.השתלב עם ריח מרבדי הדשא הרטובים, רעש החצץ תחת צעדנו הרבים

;הכה באף הריח החריף ,ואז עם הכניסה לצריפים מעץ

.של עץ מרקיב ,של נעל בלויה ,זכרון ישן לש

,שבאמת ראינו ובאמת חווינו וזו הפעם הראשונה מאז החלנו את מסענו

!לפחות כך אני מאמין

.שהשילוב בין שני החושים את החוויה העצים

אהרוני סולומון

, ונהתנ והרשות צפוי שהכל, אחרת פתח שהוא עד דלת לנו סוגר לא שאלוהים אומרים אז

לומר יכול מישהו. יותר טובה נפתחת דלת שנסגרת פעם ובכל, לטובה הוא שקורה דבר שכל

? יותר טובה חדשה דלת בעקבותיה פתחה לא זו למה, במיידאנק שם שנסגרה הדלת למה לי

חולים ,זקנים ,ילדים ,אבות ,אמהות בתוכה וחנקה ,עליה וסגרה נסגרה הדלת? יותר שמחה

.מוצא ללא אבדון רק .חדשה דרך לפתוח בלי, בחירה שער לפתוח בלי. הבחנה ללא בריאיםו

צליח א לא אוצליח א שבו מהאופן ;מהפחד להיכנס הצלחתי אל ולקרמטוריום לביתנים

היום של במיידאנק .בחירה אפשרות פה לי הייתה? הא אירוני. היציאה לאחר להתמודד

."אחד לכיוון כרטיס" להם היה אז של מיידאנקב, בחוץ המתנתי

אורטל אלמסי

24

0182.80212יום רביעי

8פולין דרום, בקרקוב 'זיימי'הרובע היהודי קז

על שם המלך 'זיימי'נמצא במרכז העיר ברובע היהודי קז' האלטה שול'הישן בית הכנסת

זהו בית . מכיכר שירוקה נכנסו לבית הכנסת המשמש כיום גם הוא כמוזיאון בלבד. הפולני

בתי , חנויות; בעבר היה אזור זה תוסס חיי קהילה יהודיים. הכנסת העתיק ביותר בפולין

וזיאוני בית כנסתמ ;ם בודדים ליהדות העתיקהיכיום קיימים סימנ. ותפילהמסעדות , מסחר

בתחילת שנות ' רשימת שינדלר'הסרטת . 'בית קפה יהודית'מסעדה עם כיתוב בעברית ו

, ופעם בשנה נסגרת הכיכר לתנועת רכבים, עוררה את המקום לתרבות יהודית חוזרת 97-ה

אוכל , שירים יהודיים, זמרים על במה וברחבת הכיכרניגון כלי; ובמקום מתקיים פסטיבל יהודי

יהודים ואף גרמנים מגיע ליהנות מהתרבות , קהל רחב ומגוון של פולנים, יהודי פולני

. היהודית

בית שעומד מוזנח ולא משופץ כשאר . גדלה פה בבית במרכז הכיכרו נולדה רובינשטיין חיה

נאמר על ש' רק עצלניותיש , ים מכוערותאין נש'נעמה מציינת את המשפט . הבתים בשכונה

, ההומור במשלחת לא פג. 'הלנה רובינשטיין'ת חברת הקוסמטיקה דמייסהלוא היא , חיהידי

גם הומור . 'אין מספיק וודקה –אין נשים מכוערות 'ומישהו מציין את הגרסה הרוסית למשפט

. במסע שכזה וחלק מאוד נחוץ, הוא חלק מהמסע

( המקדש)' הטמפל'אר בית הכנסת המפו

. ממחיש את תפארת הדור, ברובע היהודי

אם הייתי יכול לתאר חלק מתפארת בית

חלק המקום הזה ממחיש , בימי עבר המקדש

חזית בית הכנסת פונה לרחוב . המראה מן

בשער בית ; הראשי ולכיכר שבמרכזה

כאשר , הכנסת כתוב שם המקום בעברית

על לוחות הברית חקוקות בפאר וגאווה מ

.הכניסה

מעל ארון הקודש כיפה ; עמודי שיש אדום מעוטרים בזהב; היכל בית הכנסת מעתיק נשימה

זוג אריות ; אדום ושחור, זהב, רחבה מעוטרת בפיתוחים עדינים ומדוייקים בצבעי תכלת

מעל הארון עצמו כיפה בצבע זהב וכתר .מוזהבים מחזיקים בגאווה ביניהם את לוחות הברית

ים צבעוניים 'ויטראז; ני דוד במרכזםיארון הקודש מופרד בסורגי זהב עם מג; מלכות מעליה

נברשות זהב מעוטרות מאירות את .ומרהיבים מלאים במגיני דוד מוארים מהשמש שבחוץ

. תלויות מתקרות עשירים בפיתוחים וגוונים, ההיכל הקדוש

25

בין עזרת . בפיתוחי זהבעזרת הנשים שבקומה העליונה מגודרת במעקות צבעוניים מהודרים

. הנשים לרחבת בית הכנסת קיים קשר עין ישיר

על ידי העצמת גובה , המקום עצמו מעורר יראת קודש, כנסיות הגותיות העתיקותלבדומה

.ובעיקר צבע הזהב הדומיננטי כל כך –הצבעים המרהיבים , הפיתוחים העשירים, התקרה

הצמרמורת . חים וממלא את ההיכל כולוהשיר ירושלים של זהב עולה בגרונם של הנוכ

.לפחות כך אני מרגיש. לקולות הגבוהים והנמוכים כאחד, שעוברת בגופי שותפה לכולם

8פולין, ברקוביצקי הפולני הקברות ביתהחלקה הצבאית הבריטית ב

כדי הבריטי לצבא שהתנדבו ישראלים 37,777 מאותם חלק הם. ישראלים-יהודים קברי 13

.םבנאצי להלחם

מתוך כחלק בתוכי גשר ועיבה חיזק הטקס, משלחתי במעמד טקס ערכנו הקברות בבית

,הזיכרון להנחלת חובתי מתחושת כחלק; ומולדתי ארצי את לשרת שלי השליחות תחושת

משפחות שהן . במסע אותנו שליוו השכולות המשפחות של אובדנן עם מהתייחדות וכחלק

ממשיכה שלנו הקטנה המדינה שנה 67 שעברו אף על כי ,והיום אז שבין הקיים החיבור

. יקרים אובדנות לספוג נאלצים עדיין ואנחנו עלינו הקמים כנגד להיאבק יום-יום

אורטל אלמסי

26

82.8021260 חמישייום

8דרום פולין, 1 אושוויץ

גדולה זוהי הצעקה ה -אך איננו יכול לצעוק , ורוצה לצעוק, כאשר יש לאדם על מה לצעוק"

רבי מנחם מנדל מקוצק" ביותר

את זוועותיה , השם שמעלה בכולנו את זכרון השואה כולו במילה אחת .הגענו לנורא מכל

. סמל עולמי להשמדה. אושוויץ. הנוראיים מכל

בשונה . עוד לפני שהכל התחיל, קשה מאוד לתאר את התחושה של הכניסה לבניין הזה

, יודעים מהו סוף המסלול ומתי ארוחת הצהרייםאנחנו , השנ 07כנסו לפה לפני נש םמהיהודי

. ויודעים את הזוועה שאנו עומדים להיות עדים לה

נגלה , סימבולי, השלט הכל כך מוכר. נגלה בפנינו' העבודה משחררת'השלט הציני המוכר

לפנינו נגלים גם שער הכניסה . שוב אותה תחושת גועל צפה וגואה בי. בחרפתו מולנו

?כמה נרצחו על עמודים אלו. תלויות על עמודי הבטון המעוקליםהגדרות החשמל , חנהלמ

. ובו הוטבע המספר על הזרוע, בו בוצע הרישום ומיון של האסירים, משמאל עומד צריף

או פה נגזר דינם של יהודים לחיים . לפחות לאותו היום ,מספר על הזרוע הוא סימן לחיים

ללא , ללא פרידה, פה נקרעו משפחות אחת מידי השניה. נשיםפה נקבע גורלם של א, למוות

?האם אלוהים התבונן בילדיו. ללא אנושיות, מילה

בו הוצגו ,הראווה של המחנה ןהיתה חלושהנקודה הבאה בסיור שלט במקום מלמד על

למען יראו וייראו כל שאר אסירי , םבניסיונונרצחו , הגופות של האסירים שניסו לברוח

. המחנה

20

, באומנות, עוד שימוש ציני במוזיקה. 'תזמורת המחנה'היתה עומדת , ממש כמה מטרים ליד

ים בכניסתם תפקיד התזמורת היה לסדר ולזרז את העובד. בנשמתם וגופם של היהודים

אני לא . סיפורו של נגן המפוחית שמואל גוגול מעורר בי חמלה רבה .ויציאתם מהמחנה

ובעיקר על הגשמת הנדר שלו לשוב , ע סיפורו של שמואלמצליח לעצור את הדמעות למשמ

אני מהרהר בטלטלות וסערות נפש שנאנסו על האומללים ששהו . ולנגן בעיניים פקוחות

שזוועת השואה עצומת המימדים אינה רק במספר , מתחוור לי מיום ליום. במחנה הזה

הסבל . רני הנאציםאלא בסבל והעינוי האישי שעבר כל אחד תחת ציפו, הנפשות שהושמדו

אלא התאגד לזכרון קולקטיבי בתפיסתנו את השואה , האישי כמעט ואינו קיים בתודעה שלנו

עלינו לפרוט את הזכרון הקולקטיבי לכדי ; ואל לנו לחטוא, אבל אל לנו לטעות. שנה 07לאחר

.נשמתו ורגשותיו של כל אחד שחווה בעבר ובהווה את הזוועה בשם העם היהודי

28

או בכינויו ' אגף החדווה'ב הציניות בשם ושו

על מנת להיכנס לבית . 'בית הבובות'האחר

ליך להיות אסיר מיוחס ע ,הבושת של המחנה

היו נשים , בחדרי בית הבושת. בעל קופון מיוחד

החזה מספר קועקע על ו, שעוקרו בברזל מלובן

לקאפו ו תור אשלהן על מנת שניתן יהיה למסו

של םאת תאוותיהבמידה והן לא סיפקו

. המשתמשים

.אבל הם התחברו לזוועה, כשכתב את המילים האלו' כוונת המשורר'אני לא יודע מהי

. את המילים שיניתי רק מלשון זכר לנקבה

בית הבובות –בית הבובות

תשוב אני נפגשו

עם רגע של עצבות

בפינה חשוכה

את הגבול תאומד

על דברים בקצב חדש תחושב

מחשבות צהאני מרי

מנסה עוד דף

עם רגע של בדידות תושוב אני נפגש

מהי תמימות, בכל הכוח המרגיש

על ההוא שם למעלה תחושב

ובנו כל הזמן משחק בחוטים שיודע דברים

אז איך זה בסוף שכולנו נפגשים

עם אותן ההבעות ואותם הריגושים

בבית הבובות הקטן של אלוהים

חזק אל הקירות תואיך אני נזרק

אל תוך עצמי תנופל

לראות הכבר לא יכול

את התחושה תמאבד

מרגישה ניעכשיו א

להיות לבד, מה זה נקרא להיות לבד

אז איך זה בסוף שכולנו נפגשים

עם אותן ההבעות ואותם הריגושים

בבית הבובות הקטן של אלוהים

שוב אני לא יכול לראות

בכוח אל המיטה תאז איך אני נזרק

רהאור הופך שחו

הכל פה השתנה

נמאס לי לצעוד

לאזניים אטומות

לראות הלא יכול, לראות השוב אני לא יכול

אז איך זה בסוף שכולנו נפגשים

עם אותן ההבעות ואותם הריגושים

בבית הבובות הקטן של אלוהים

שוב אני לא יכול לראות

לראות השוב אני לא יכול

לראות השוב אני לא יכול

לראות הלא יכול

לראות היכול לא

לראות השוב אני לא יכול

לראות השוב אני לא יכול

תלראו הלא יכול

שוב זה לא יכול להיות

לא זה לא יכול להיות

לא יכול להיות

תלא יכול להיו

29

אותו , ושוב תחושת גועל עולה בי למגע במעקה שלצידי, נכנסים לאחד הבתים במחנה ואנ

אני מתחמק ממחשבה . מעשן סיגריה ומפטפט עם חברו מעקה עליו נשען הקצין הנאצי בעודו

.ולא רוצה להכיל אותה כרגע, זו

. מבקש לשתף אותי בסיפור שלו, קצין קשר במשלחת, סגן משה מייני

נאמר להם שהם שם, להתרכז ליד חוף האגםביוון נצטוו כל יהודי יואנינה 25.73.1944-ב

יות והוסעו לעיר לאריסה שם הייתה תחנת הם הועלו על משא". התיישבות מחדש"מובלים ל

. בקר והוסעו משך ימים רביםהריסה שהו היהודים כשבוע ואז הועלו על קרונות אבל. רכבת

לאחר . עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים. בירקנאו-הם הגיעו לאושוויץ 11.74.1944-ב

הצליח לברוח ,שא לזכרושאת שמו הוא נו, ל"סבו של משה ז .יהודים 157-המלחמה שרדו כ

לקשר תפקידו היה .צטרף לפרטיזנים ביערותהמשם ו ,ריכוז היהודיםבשלב עם משפחתו

אחד . מה נגד הנאציםיבין קבוצות הלחימה השונות לסיוע בלח מידע חשוב ולהעביר

בעודו ללא , בהגיעו לקבוצת הפרטיזנים התרחש, הסיפורים המוכרים של סבו מימי הלחימה

במשימה זו . ונשאר מאחור, לא הורשה לצאת למשימה אליה רצה להצטרף, קב כךע. נעליים

. ניצל –סבו של משה . םנהרגו כל הלוחמים מצד הפרטיזני

ומרגיש מעגלים רבים , יום משה ממלא תפקיד של קצין קשר בצבא ההגנה לישראלכ

צעידה; רלכאילו לכך כיוון הגו, המשך דרכו של סבו בתפקיד הקשר. שנסגרים במסע זה

משה מרגיש . שם נספו בני משפחתו של משה, באושוויץצבא ההגנה לישראל בבמדי קצין

. שנה 07שהתחיל לפני , ם את מסעו של סבושהוא מסיי

קומנדו -היתה ביחידת הזונדרבזמן השואה היא . סבתו של משה נפטרה כחודש לפני המסע

באופן שונה נצרבה אצלהשואה חווית ה. בבירקנאו פינוי הגופותשהייתה אחראית על

סבו וסבתו של . בה היא ראתה את משפחתה כולה נרצחת על ידי הנאצים, ואינטנסיבי מאוד

משה מרגיש שמסע . גם אם כשורדים ומנצחים –משה נדרו לא לחזור לאדמת פולין לעולם

.התפקיד שלו לחזור כמנצח –זה הוא סגירת המעגל שלהם

אמר עקים אלי מן, ול דמי אחיךק, קין י אלוי 8האדמה-צ

37

8דרום פולין, נאובירק - 0 אושוויץ

קציני 277, אנו נכנסים למחנה בצעידת שמאל ימין

אנו נעצרים כאשר . ונגדי צבא ההגנה לישראל

מסילת הרכבת הנכנסת למחנה עוברת בין שני חלקי

אותם פסים , על פסי הרכבת, במרכז .המשלחת

עומדת אסתר , שהובילו מליון וחצי יהודים לרציחתם

, שריד לכשלון הצוררים, יותר מכולנו ,היא. תמיר

.צחונה של האנושות על המפלצת הנאציתינצר לנ

הגיבורה של , לגברת אסתר תמיראנו מצדיעים

מעולם לא הצדעתי . ודמעות נקוות בעיני, כולנו

היא ,תהובפשט. ממנהלמטרה ראויה ודגולה יותר

צבא ההגנה לישראל מלווה בו מתרגשת מהמעמד

. אותה מאחוריה בצעידה סדורה

.מגן עליה, צבא שלם מאחוריה, ופשוטה גיבורה

.ולה לבנה יובלכאם ש, רטיג מתקשרת אלי רחל, מספר ימים לאחר שחזרנו לביתנו בארץ

בתום ,(1.5.1993) ג"באייר תשנ' ביום י, משימתו המבצעית הראשונה בלבנוןיובל נפל ב

דרך על מטען ממולכד ונהרג כאשר , מארב לילי באזור רצועת הביטחון שבדרום לבנון

. כפי שרחל מתארת לי אותו, החלק הבא כתוב בגוף ראשון .במקום

אוחזת בקנה משותף , חיילי צבא ההגנה לישראל 277אני צועדת במרכז המשלחת של

לא פהנמצאת מרגישה שאני אני . ו הצבאילאותה קבוצה עם רוחו של יובל שנפל בשירות

ולות ככחלק מאימוץ המשפחות הש, ולות במסעכעל שיתוף המשפחות הש Vבשביל לעשות

חלל שהשאיר יובל . על מנת למלא חלל שהיה ריקאני מרגישה שאני שם . לצבא ולמדינה

התבלבל לאיך לא חשבתי בצעידה . ולא אני –במדי הצבא שיובל הולךאני מרגישה . אחריו

צועד שם , ופתאום הרגשתי את רוחו של יובל בתוכי, לה איני מורגלת, צעידת הרגלייםב

אבל באותו רגע הרגשתי , של רוחניות ואנרגיות הלא אישו, לא רגשנית לרובני א. במקומי

הורים .בגאווה צעדתיו ,רגל שבדרך כלל כואבת לילא הרגשתי כאבים ב, שאני מזדקפת

יםהיו נשארשאם , אלא להוות ייצוג לאותם חללים ,מנו להיות שםלא סתם הוז, וליםכש

שהוא , רחל מסיימת את השיחה איתי בעוד סיפור קטן .היו מהלכים שם במקומי, בחיים

ולפני גיוסו רצה לערוך , יובל היה הראשון מהמחזור שלו להתגייס. החותם החזק מכולם

אלא לערוך מסיבת , סיבת הגיוסלמרות הצעותיה של רחל לא לערוך את מ. מסיבת גיוס

אני יודע : "היא זוכרת באופן ברור שאמר לה ולחבריו. הוא התעקש, לכשתגיע העת שחרור

ולא ציפה למותו , יובל אהב את החיים ".אני לא יודע מתי אני אשתחרר, מתי אני מתגייס

. בעודו לובש מדים

. הוא לעולם יישאר חייל בצבא ההגנה לישראל

31

, מגורים אופייני למחנה ףשבים בצריכולנו מתיי

עיניה מרוכזות . עדותהואסתר מתחילה את

בוהה ומתארת את , בנקודה בלתי נראית בחלל

על הפעם הראשונה . סיפורה כאילו מתוך סרט

קטנה לומדת לשקר על מנת לשרוד השילד

על אחיותיה שומרות עליה ודובקות אחת , בחיים

מנגלה אסתר מתארת ביקור של יוזף. בשניה

והיא מגייסת את רוחה וגופה , בצריף המגורים

ומחקה , ונעמדת על תעלת החימום במרכז הצריף

את ניגון , לכולנו את לשונו ודיבורו החלקלק

. וכל זאת במשחק ראוי, נימת דיבורו, המילים

כאשר היא . אסתר חיה את הרגעים מחדש

, מתארת את מילותיהם של הגרמנים

ת בתחושה ומראה הפנים נזכר, פניה מתקשחות

. 12שחוותה בגיל

, תחושת איבון מורגשת בפנים ובכתפיים שלה, כל אזורי הגוףוצעה בשבהתספורת בעדות

אסתר מרבה להיאנח בזמן . חסרת רוח חיים עצמאית, כילדה קטנה העומדת כבובה תלויה

.אינה מקלה כלל, שבות ובמילים לאורך השניםחנראה שהחזרה עליו במ, העדות

העילפון במסדרים , אשר המחלות, אצבע האלוהים נגעה בארבעת האחיות כהנאשנראה

ואצבע הצוררים דילגה על ארבעת , החולשה בעבודת הפרך עד אפיסת כוחות, היומיים

.את הכל הן שרדו כבאורח פלא. צרור נשמות אחדכהנשמות היהודיות האלו

. ואולי בכוונה, במקרהייתכן

בניין הסאונה שם היו . והכל כבר מתעצם ועולה על גדותיו, ר במחנהאנו ממשיכים בסיו

בסוף . המיון האנושי, המקלחות הזריזות, חיטוי הבגדים, עוברים היהודים את התגלחת

על במחשבה מעבירה צמרמורת , המבנה אנדרטת תמונות שהיו בחפציהם של היהודים

עומדים כחורבה שספק , וסותתאי הגזים והמשרפות ההר. מרקם החיים העשירים שנגדעו

מפרידים בין –פסי הרכבת החוצים את המחנה . אם היו שלמים, אם היינו רוצים לצעוד לתוכן

.חיים למוות

של זעקתם את לזעוק שיוכל פה ואין שזעקה הכאב עוצמת את להכיל שיצליחו מילים אין

רגשות האת לתאר לא נותרו לי מילים כבר . ובירקנא של המוות ומתקני הצריפים מאות

. מראותהו

32

שם נעמה בוחרת לסיים את המסע בשיר , הסיור האחרון במסע מתרחש מול קיר התמונות

. והחיים יפים כל כך, אשר לימדה אותנו על בשרה שהמשחק נמשך, המוקדש לאסתר

אחינועם ניני – החיים יפים

חיוך ללא סיבה , סתם

ימים של אהבה , תום

שיר ישן לאור ירח

וריח משכר שלך

וכך אותך אני זוכר

גל שוטף את העולם

חום הולך ונעלם

צחוק מאיר את השמיים

מזכיר שהמשחק נמשך

והחיים יפים כל כך

בך אסתכל מתוך עיניו

אחבק אותך ויחד ננצח במשחק

בין מציאות לחלומות

בין האושר לדמעות

תמיד אוהב אותך מאוד

עם הקסם שבלב

נשכח את הכאב בוא

רק עוד רגע ובינתיים

נזכור שהמשחק נמשך

והחיים יפים כל כך

רק עוד רגע ובינתיים

נזכור שהמשחק נמשך

.והחיים יפים כל כך

אני מלווה את , סקטסיום הב

להדליק נרות נשמה אסתר

. למרגלות המשרפה

, אני נהנה מהליכתה האיטית

ומנצל את הזמן להוקיר אותה על

. היותה במסע איתנו

.זכינו להכיר נשמה גדולה

33

. ולא שרדו, אלו הן חלק קטן מן התמונות של אלו שהגיעו

.ולקדושת חייהם נישאר, לזכרם אנו פה

34

תמיר אסתר הגברת המשלחת לעדת אישי מכתב

אם, אלמנה היא שלי הזהות תתעוד: "אמרת הראשונה בפעם בפנינו עצמך והצגת כשעלית

ואנ" ?שלי הזהות לתעודת להוסיף עוד אפשר ומה. השואה את שעברה 13 בת ילדה, ולהכש

להתגבר והצליחה שידעה מדהימה נפש: שלך הזהות לתעודת להוסיף אפשר עוד מה יםיודע

, ולשמחה לאושר לחיים להמשכיות הרצון קיים שבה נפש, להסבר ניתנות בלתי תלאות על

! אישה ומרכיבה שבונה נפש. ולהוקיר ולאהוב ולהעניק לתת שיודעת פשנ

. מערכן תוריד תואר מילת שכל ועוצמות כוחות בעלת אישה

ומעניקה, אלוהית כמעט היא נשמתך, חייך כל שעברת את עברת שאם ודעי, יום כל חייכי

.אותך ופוגש בך הצופה אדם לכל נפש ותעצומות כוחות

,בהוקרה ואהבה רבה

.3צוות –א "משלחת עדים במדים קמ

וכי, שראוי יחשבת כך. המשלחת סיכום בערב והוקראו, שם הצוות כולוב סחוונמילים אלו

ליוותהשהיא זכותיתה זו ה כן ועל ,ונעלה נערצת אישיות היא שאסתר, כמוני הרגישו כולם

.לפולין המסע במהלך אותנו

אורטל אלמסי

35

0182.80212יום שישי

8ישראל, גוריון-נמל תעופה בן

.המטוס נוחת על אדמת ישראל

, לחכות למזוודות, לאסוף את הקניות מהדיוטי פרי, ג"התורים בנתב. המציאות חוזרת לחיינו

.ככה נכון –כמה פשוט . לפגוש את האהובים

מעולם לא הערכתי את קירותיי הפרטיים כמו . אני נכנס הביתה והלב שלי פועם בחוזקה

.במדינה שלי, עם האישה שלי, תחושת הבטחון שקיימת בבית שלי. זה ברגע

וכל אחד מאיתנו לקח את השאלה , שאלת האלוהים עלתה במסע באופן בלתי נמנע

, אשתי סיפרה לי שאת השיר המרגש הזה של שולי רנד. והתשובה למקומות האמונה שלו

והחלטתי לשתף , איתה השיר שמעתי אתהביתה כשחזרתי . היא שמעה כל עוד הייתי בפולין

.אתכם במילותיו

שולי רנד –אייכה

ריבונו של עולם אם נדבר גלויות

לפעמים אין לי כח בעולמך להיות

?ך אסתתריאנא מפנ

?מה אטען מה אצטדק מה אדבר

חנון ורחום הן לפניך גלוי

כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי

נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת

חה נסתלקה ממני וגם הדעתהשמ

קולות מהעבר לוחשים לי לעצור

אבל אני מוסיף בחושך לחתור

!?אייכה, ושואל ומבקש

וכסיל שולח בי חיצים ןאותו זק

אני הולך וכושל הוא הולך ומעצים

נשמה קדושה אל נא תבכי שבורת כנף

הן תעידי עלי כמה הייתי נכסף

כשסודות מהעבר פקדו עלי לעצור

אני מוסיף בחושך לחתוראבל

!?אייכה, ושואל ומבקש

בסופו של יום הן אפלט אל החוף

האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף

ואז אצעק ואצטדק ואספר

איך בחושך הזה הייתי חותר

!?אייכה! ושואל ומבקש וכוסף

36

' ?איך היה'

נה הינו מיידי בדרך כלל המע, ל"תמיד כשאנו חוזרים מטיול בחו, שאלה ששואלים אותנו

מאחת מהנקודות האפלות ביותר של המין , אולם כשחוזרים מפולין. ומעורר געגועים לעוד

נראה לי שיעברו עוד . 'ל"עוד טיול לחו' שה להשיב על שאלה כזו במונחים שלק, האנושי

.וההבנה של מה בעצם קרה שם, החוויותוהרשמים , שבועות עד שנדע לארגן המחשבות

מה , האם אנו אמורים להתנהג באופן שונה, צה אמורה לשנות בנו משהוהאם החזרה אר

?מצופה ממי שעבר חוויה כמו שאנו עברנו

נסיעה . שנפלה בידי הזכות להצטרף למשלחת צבאית כאיש מילואים, קודם כל אפתח ואומר

.במדים למקום טעון שכזה שונה בתכלית מכל נסיעה של קבוצה אחרת ובטח באופן פרטי

" עושה את זה", 'אנחנו כאן למרות הכל'ת המדים במקום מקולל שכזה והאמירה של משמעו

רצחו , שנה לפני כן 07שרק מקום . מגיעים בכל מקום שאליו אנו, וממלאת התרגשות וגאווה

בו את אחינו היהודים בלי כחל וסרק ותוך אובדן רגישות כלשהו והתנהגות חייתית של

.בות כלל לחייהם של בני אנושכמו אין חשי ,צים ועוזריהםאהנ

המבקר באופן עצמאי במחנות ההשמדה ובאתרים יהודיים אחרים בפולין חייב לקבל הסבר

רק העברת מידע בשילוב . אחרת שלל ההריסות והמבנים לא יגיד לו כלום, ממדריך מקצועי

ת ואת זא, ממחישה ומערבת אותנו במה שקרה, סיפורים מנקודת מבט אישית של האומללים

.עשו המדריכות במסע באופן מצוין

הכניסה ליער , מספר דברים שלא ישכחו ממני ויעבירו בי צמרמורת גם בעוד שנים

הביקור במחנה אושוויץ והסיפור , כשברקע מתנגנת תרועת החצוצרה בין העצים" לופוחובה"

" ין'יקוצט"ובמיוחד הביקור בבית הכנסת בעיירה , "טרבלינקה"הביקור ב, על בית הזונות שם

לא חשבו ,יימח שמם ,שבו התרגשנו כולנו לשמע השירים הבוקעים במקום שהנאצים

. שישמע בו קול יהודי נוסף לעולם

שראו , אבל יותר מכל היה מדהים לשמוע את אותם נערים ונערות ומבקרים ישראליים אחרים

אמירות כאלו נתנו אין ספק ש". ל"איזה כיף לראות כאן חיילים של צה ,יא", אומרים, אותנו

במיוחד בעת קיומן של עצרות הזיכרון , והעניקו תחושת מחויבות למדים, גאווה בליבנו

.באתרים השונים

האם רובנו נדחיק .'?מה יהיה'אני חושב שהשאלה הנכונה עכשיו היא ? אז באמת איך היה

, ד בדרכוכל אח, או שנמשיך, ועם חלוף הזמן יתמוססו הפרטים והסיפורים, את המאורעות

נבין את חשיבות מעשינו ושרותינו הצבאי ועוד , נחנך את ילדנו, ונפעל ונעביר את המסר

.הרבה דברים אחרים היכולים לתרום לזיכרון עד של אותה מלחמה ארורה

רועי לוי ('מיל)סגן אלוף

גאה יהודי

30

ד"בס

רק בפולין : כיוון שאני מאמין בכך קשה לי לכתוב את המשפט הבא אבל אני עושה זאת

ציוני מתמיד , זה כואב לי כי אני כבר מזמן לא ילד. הבנתי עד כמה חשובה לנו מדינת ישראל

למרות זאת רק . 'מלח הארץ'ח אברי ובסתר ליבי מחשיב את עצמי כעונה להגדרה "בכל רמ

ום מבין את אתה פתא, אחרי הימים הארוכים בפולין והביקור באתרי ההשמדה הארורים

. החובה למקום בו היהודים יהיו אחראים על גורלם באופן בלעדי

שנתן ליהודים , הדתי והתרבותי, העושר החומרי –בפולין אתה רואה את העושר של לפני

–אתה מבין את התעתוע שהיה כנראה מהול בחוסר לרצון להפנים . לשגות באשליה מתוקה

וות ואת חוסר האונים המתסכל במחנות ההשמדה ואתה חש את המ. ביום שהגיעו הגרמנים

זה כל מה שנשאר מרובה של -מזלגות עקומים וערמות נעליים , שיער, אפר. המזעזעים

אלו –הצליחו לשרוד , עם נפש מצולקת ומספר כחול על היד, מעטים. יהדות פולין המפוארת

הם . את הלקחשיכלו להגר אחר כך לארצות הברית אבל הפנימו , הם סבא וסבתא שלי

.ועלו לארץ ישראל –' זה שלהם'העדיפו אולי להסתפק במועט אבל לדעת ש

ענינו שכעת יש לנו מדינה וצבא . נשאלנו בשיחות הצוות בלילות? "האם זה יכול לקרות שוב"

אבל הנקודה הייתה שרובנו חשנו , חזקים שלא יתנו לאירועים שכאלו לחזור על עצמם

הם מטרה ( ובעיקר הישראלים)היהודים , לם הציני והצבוע שלנובעו. שהפוטנציאל לכך קיים

שהזמן מעמם את זכרונו ומשכיח את , והשואה היא אירוע היסטורי, נאה לקנאה ולשנאה

רק מדינה יהודית תחפוף לחלוטין את האינטרסים של , בעולם של יצרים ואינטרסים. פרטיו

האמיתה הזאת . יוכל להאפיל על כךללא כל יצר ש, העם היהודי ואת חפצו הבסיסי בחיים

עם כומתה על הראש בטקס , אבל בטרבלינקה, היא לכאורה ברורה ואפילו קלישאתית למדי

, מהגז והאפר, היא יונקת מהדם. הזיכרון של המשלחת היא מקבלת פרספקטיבה אחרת

דני ומחברת בקשר זועק ואמיץ את כל הזוועות הללו לא, שחוללו על אדמת פולין באין מפריע

. מדינת ישראל

דרור-אלעד בן

38

על זכרון ושאלת הזהות

האם כל אירועי העבר המשמעותיים נזכרים ? מה אנחנו זוכרים או בוחרים לזכור? מהו זיכרון

?נשכחים הם כעבור תקופה, או שחלק למרות היותם משמעותיים לשעתם

היה בטוח שלא ישכחו שכשהם קרו הוא .רועים מחייויהאמת היא שכל אחד יכול לזכור א

כעין מיתולוגיה או , לדעתי זיכרון לשמו, ובכן. לעולם אך כעבור תקופה היה קשה לו לשחזרם

זיכרון בר קיימא הוא רק . לפחות בתרבות היהודית, הוא דבר בר חלוף, סיפורי מורשת גרידא

בדגשים שתמיד מתעדכן, זהו זיכרון חי. וייםוכזה אשר נפיק ממנו לקח כלשהו לחיים העכש

זוהי לדעתי גם הסיבה להפרדה שיש היום בין . שלו בהתאם לצורך של כל דור ודור

:ואסביר, הגדרה משלו תזהות יהודית וזהות ציונית אשר כל אחד מהזהויות דורש

דת –היהדות בשונה מתרבויות אחרות הינה במקורה תמהיל של שני גורמים הכרחיים

מן הצד , מסוים שכן ישנם נוצרים צרפתים ונוצרים איטלקיםאדם נוצרי אינו קשור לעם . ולאום

, הישראליות – או יותר נכון בגלגולה הראשון ,היהדות. השני ישנם צרפתים מוסלמים ונוצרים

הייחוד של העם כעם –ללאום , האמונה באל וקיום מצוותיו –הינה קשר בל ינתק בין הדת

שיטור וממשל המוגדרים בתורה ככל , באצ, בארץ ישראל עם מוסדות לאומיים כבתי משפט

שהראשון שהגדיר את , הדברמעניין )עם ישראל מתחילת קיומו . אחרת" דתית"מצווה

שואף לקיום לאומי ודתי מלא בארץ ( ישראל כעם הוא לא אחר מאשר פרעה מלך מצרים

בטוחני שהשאלה על זהות יהודית או ציונית היתה מוזרה לאנשים באותה , לכן. ישראל

לא יתכן קיום האחד –שני צדדים לאותו מטבע , דברהן שבעיניהם זהו אותו ותקופה מכיו

.בלעדי האחר

. לפני כאלפיים שנה קרה לעם אירוע טראומתי של חורבן בית המקדש ולמעשה יציאה לגלות

,על כן. יהדות חדל מלהתקיים ולהיות רלוונטי / החלק הלאומי של הישראליות ,מאותו זמן

במשך שנים נמחק אותו החלק מן הזכרון התרבותי כיוון שלא היתה לו שום , לאט לאט

. ונותר הוא רק כטקסט ארכאי כחלק מלימודי התורה ,השפעה על החיים העכשוויים בגלות

עם השנים איבדנו את היכולת הטבעית להתקיים כלאום ונותרנו רק כקהילה המקפידה על

(.אך זה כבר עניין אחר, ל והולךלדעתי החלק הזה תפס נפח גד)החלק הדתי

תחיית העצמות "קרה נס , בתחילת המאה הקודמת עם התעוררות לאומית כללית בעולם

שכן )ואולי זו תרומתה של הציונות המודרנית , החלו להחיות את עם ישראל כלאום". היבשות

ד מארבע וקבצנו יח"ותמיד התפללו ,עליה של יחידים לארץ ישראלהתקיימה בציונות תמיד

לווה בנטישת הצד השני שלמעשה , מסיבות מסוימות, תהליך זה"(. כנפות הארץ לארצנו

קמו אחרים נגד אותה התנועה , מנגד. הפן הדתי של הישראליות, החזיק את העם בגלות

.אשר ביטלו במשנה תוקף את הפן הלאומי והתבצרו בפן הדתי

39

לשמר את הזכרון של התרבות הדתית ניסתה במידה מסוימת, אותה עלייה ציונית חילונית

ולא . הלך פן זה ונשכח, אך מכיוון שלא היתה לזה השלכה לחיים החדשים שניסתה לבנות

". רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות"לחינם כבר אמר ברל כצנלסון

.אין זיכרון ללא השלכה מעשית לעולם הערכים שמהווה בסיס לאותה חברה

תשעה באב מציין את חורבן . כדי להמחיש את התזה הזאת אקח את תשעה באב כדוגמא

האם הוא מסמל את חורבן המקום הקדוש ? מה מסמל חורבן בית המקדש. בית המקדש

או מסמל את אובדן העצמאות והלאומיות , כלומר אירוע בעל פן דתי, ביותר לישראלים

,ך שנות הגלות התחדד דווקא העניין הדתיבמש? כלומר אירוע בעל פן לאומי, הישראלית

ון שנתפש ומכי. יש סביבו פרטי הלכה וטקסים דתיים רבים המשמרים את הזכרון הזה, וככזה

ומכאן , יום זה לא נחקק בתודעת החברה הציונית החדשה כאירוע בעל משמעות ,רוע דתייכא

אבקים על פתיחת זו הסיבה שישנם מ. שאינו טבוע בזכרון של התרבות הציונית החדשה

. ל"ביום השואה או ביום הזכרון לחללי צה( עדיין)מה שלא קורה , מקומות בילוי בתשעה באב

,גם בציבור המתקרא דתי וגם בציבור המתקרא חילוני, אני מצר על כך שלא השכלנו

רוע דתי ולאומי גם יחד בעל השלכות לחיים ישהינו זכרון לא, להתאחד סביב יום זה

.ידי ציונו להלכה ולמעשה באופן שיתאים לערכים המשותפים לכולם על, בתקופתנו

? מה נזכור מהשואה בעוד מאתיים או אלף שנים. מכאן גם אפשר להסיק על זכרון השואה

כל . התשובה אולי תלויה בהבנת הסיבה לזיכרון? האם זהו אירוע שילך וימחק מן התודעה

אחרת ידעך זכרה לתהום , עור בנוזמן שנוכל להפיק לקחים מהשואה היא תמשיך לב

.את הלקחים מן השואה יפיק כל דור לפי המציאות שהוא חי בה. היהנשי

קדוש ןאביר

47

הים בשואהואיפה היה אל

היא , וגם במסע הזה באופן טבעי, חוזרת ועולה מדי פעם 'איפה היה אלוהים בשואה'השאלה

הרגשתי איך , אשר עלה הדיון בשאלהכ .בדרך כלל זה גם מלווה במסקנה אופרטיבית. עלתה

שברגעים כאלו הופכים להיות עורכי , הדתיים, שבאופן סטריאוטיפי העיניים מופנות אלינו

הסוד הוא שגם , ובכן(. סטריאוטיפית כמובן)אבל אולי זאת רק הרגשה שלי , הדין של אלוהים

והשאלה ,שואלאני גם –ואולי טוב שאדבר רק בשם עצמי , אנחנו הדתיים שואלים את זה

!אינני יודע –התשובה שלי לשאלה הקשה הזאת היא ! הזאת אכן קשה וכואבת

שאם הוא לא עובד לפי ו ,זה שאלוהים לא עובד אצלי ,אבל מה שאני כן יודע או מאמין

.הכללים שקבעתי לעצמי אז הוא מפוטר כי הוא לא עמד בציפיות

כי אז זו , מובן שאני לא יכול להוכיח את זהכ. אני מאמין שאלוהים קיים ושהוא מלא רחמים

הים קיים וולכן גם אין מה להתווכח אם אל)היתה ידיעה ולא אמונה וההבדל ביניהן הוא גדול

אני גם בטוח שאלוהים עובד לפי איזה סוג של (. או לא כי אף צד לא יכול להוכיח כלום

אבל חוסר , צת יותר מורכבאולי לא הלוגיקה שידועה לנו וכנראה גם שהחשבון ק, לוגיקה

יש היום די הרבה נושאים שבהם רב . הידיעה שלי לא אמור להשפיע על קיומו או אי קיומו

לעזאזל החוקים שהדבר מהם אנחנו רואים משהו עובד אבל לא יודעים ; הנסתר על הנגלה

התשובה הפשוטה היא ? כיצד משפיעה אי הידיעה שלנו על אותו דבר. הזה מציית להם

או אי היכולת לענות ,היםוהתשובה לשאלה איפה היה אל, לכן עבורי. לא משפיעה שהיא

זהו גם פחות או יותר . היםולא משפיעה על האמונה בקיומו או אי קיומו של אל ,תשובה

מה שעשתה החכמה עטרה לראשה "תגם התלמודי שזרקתי במפגש הצוות ההסבר לפ

יכולת ההשגה שלנו ואין לנו אלא לקבל שלעתים מסתיימת , "עשתה הענווה עקב לסוליתה

.בענווה את הדברים כפי שהם

קדוש ןאביר

41

אי אפשר שלא להסתכל אחורה בזמן . בפולין אי אפשר להימנע מהזהות האמיתית שלך כיהודי

החיבור לעבר ולהווה גורם . אנו שורדים, ין שכהיותנו עם יחיד ורדוף לאורך כל שנות קיומנוחולהב

לא ידעתי , ארזתי את המזוודהכשיום הנסיעה ב. ון היטב את העתיד של כולנולך להסתכל ולבח

אני . גם היום אינני יודעת. המראות והזוועות, כיצד לארוז את הכוחות וההסברים לכל השאלות

. וחזר אחר, וכל אחד השאיר שם משהו ממנו, מניחה שכל אחד מאיתנו לקח איתו משהו משם

עדים "החלק החשוב שלנו כ .חרתא הג אחרת ואשקול צעדיםאני יודעת שבחיי האישיים אנ

על מנת שנוכל , הינו להעביר ולהנחיל את הזיכרון הזה הלאה כבעל ערך ומשמעות" במדים

.ללמוד ממנו ולמנוע את חזרתו חלילה

ועל ההשלכות , שלא ניתן להתעלם ממנוברצוני לעמוד על דמיון הקיים בין העבר וההווה שלנו

והבין שיוכל , עוד כשישב בכלא" מיין קאמפף"היטלר כתב את ספרו 1923בשנת .םלעתידנו כע

. ד עושה כיום'וכך גם אחמדיניגא, מושכל ולא כוחני למציאות באופןלממש את האידיאולוגיה שלו

טקטיקות אלו " :לדוגמא. מתייחס היטלר אל היהודים והשימוש בגז מרעיל, בספרו מיין קאמפף

בוודאות מתמטית , כה המדויקת של השבירות האנושית חייבות להצליחהמתבססות על ההער

יש להדגיש לאלו . גז מרעיל באמצעות לחם בגז מרעילהאלא אם כן הצד השני ילמד ל, כמעט

שנות התבוננות וסבל 2פרק 1כרך ) "החלשים באופיים כי זהו מקרה של להיות או לחדול

מהעולם הערבי והמוסלמי לקהילות מוסלמיות ברחבי כיום פרסומים אנטישמיים מיוצאים (.בווינה

העולם הערבי .העולם ומלבים את האנטישמיות עד כדי הקצנה כנגד יהודי ישראל והתפוצות

מהווים כיום אחד המוקדים המרכזיים והפעילים ביותר להפצת , בכלל והמוסלמי בפרט

מטרתם היא (. אינטרנט, יהטלוויז, רדיו, עיתונים)מאורגנת ומתוקשרת , אנטישמיות ממוסדת

נשמע לכם מוכר. נישול העם הפלסטיני מאדמתולכאויב ציוני הפועל , ניהיהודי כשטהעם הצגת

והתופעה , ההיסטוריה אנשים נתקלים במכחישי השואה ומשכתבי, בכל רחבי תבל? מהעבר

-הדהקיום ושלילת זכות ? אתם שואלים, םמהי מטרת. צריכה להדליק נורה אדומה לכולנו

לא צריך ,רוב העולם המערבי מתאסלם? לא, גם זה נשמע מוכר. ציה של מדינת ישראליזלגיטימ

מספיק להבחין בתוואי . להמתין ולחכות להגעת שואה כוללת שתשמיד את העם היהודי

נשים וטף ללא , ההתנהגות כאשר מחבל מתאבד מתפוצץ במרכז הומה אדם ורוצח אנשים

שם למדו כיצד פעלו 2776ת השואה שהתקיימה באיראן בשנת מי מכם שמע על ועיד. .אבחנה

אני לא הראשונה ? הנאצים להשמדת היהודים וכיצד פעל הרציונאל ודפוסי החשיבה של היטלר

אף אחד לא חשב שתצא לפועל כשעלה , היטלר פרסם את האידיאולוגיה שלואם ה, ששואלת

האם אינכם חושבים שהם , זאת כיום אד והעולם המוסלמי והערבי מצהירים'אחמדיניג ?לשלטון

אין לי ספק בכוחה של ? האם נחכה על מנת להיות מופתעים שוב? מסוגלים להפעיל את נשקם

יש לנו ; אין לי ספק שכיום מצבנו אחר. אין לי ספק בכוחו של צבא ההגנה לישראל, מדינת ישראל

אך ההשקפות והתגובות . נהאחדות לשמור עלינו כעם וכמדי, יכולות צבאיות, מדינה עם גבולות

כמעט , העובדה שהיינו אורחים בעולם זמן רב מדי עד שהפכנו מאוסים. בעולם לא תמיד לטובתנו

, ועלינו לפקוח עיניים ולהיות זהירים, כיום ארצנו היא ביתנו". קמו עלינו לכלותינו"ועל שום כך

לנו ארץ אחרת גם אם אין"לשמור ולשמר את אדמותינו ולהילחם על כל פיסה קטנה כגדולה כי

אורטל אלמסי ". תאדמתנו בוער

42

המסע לפולין -רשימת קריאה מומלצת

'ושם-יד'רכזת הדרכה –באדיבותה של נעמה אגוזי

ספרות יפה

1999, ירושלים, יד ושם, לחצות את הנהר, אילתי שלום

1988א "ת, עם עובד, ?הזהו אדם, פרימו לוי

1988, א"ת, בוץ המאוחדהקי, זמן שאול, פרימו לוי

1994, א"ת, עם עובד, ללא גורל, אימרה קרטס

1988, א"ת, ספריית פועלים, הגן המפליג למרחקים, אידה פינק

1962, ירושלים, יד ושם, מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, מיאן'יוסף ז

1998, א"ת, ביתן-זמורה, נער קריאה, ברנהרד שלינק

1980, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, ים שקטיםליד כפר, יהודית הנדל

1999, ירושלים, כתר, סיפור חיים, אהרון אפלפלד

1999, ירושלים, כתר, כל אשר אהבתי, אהרון אפלפלד

1980, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, בית הבובות, צטניק. ק

1980, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, סלמנדרה, צטניק. ק

1989, תל אביב, המאוחדהקיבוץ , השעון, צטניק. ק

1966, א"ת, משרד הביטחון, הלילה, אלי ויזל

2774, א"ת, ידיעות אחרונות וספרי חמד, ו וברנרד'איצ, אדלר מלכה

עדויות וזיכרונות, יומנים

1999, ירושלים, יד ושם, ואולי השמים ריקים, ברוך מילך

הוצאת המחברת, החיים כתקווה, הלינה בירנבאום.

1953, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, יומנה של יוסטינה, וידזוןגוסטה ד

1987, ירושלים, אדם, עם בא הזיכרון, שאול פרידלנדר

1993, יד ושם, נעורים בשלכת, מרים עקביא

1997, א"ת, ספריית פועלים, רוח חיים, רות אליעז

1998, א"ת, ביתן-זמורה, ברחתי מאושוויץ, רודולף ורבה

1993, זמורה ביתן, יוקן עצמי עם צלקתד, רומן פריסטר

1993, התפקיד העצוב של התיעוד, צאלק פאראחודניק

2774, א"ת, מפה, ילדה ,פרנקל אלונה

2771, ירושלים, יד ושם, הו מאדרה, שחר יגאל

2771, חולון, כנרת, הפסנתרן, שפילמן ולאדיסלאב.

. כתר, השמים שבתוכי, אתי הילסום

43

"דור שני"ספרות

1986, א"ת, הקיבוץ המאוחד, עיין ערך אהבה, דויד גרוסמן

1992, ירושלים, כתר, סינית אני מדברת אליך, סביון ליברכט

1998, א"ת, חלונות, למה לא באת לפני המלחמה, ליזי דורון

2772, ירושלים, כתר, יד ושם, היה היתה פה פעם משפחה, ליזי דורון

2773, ירושלים, כתר, םיד וש, ימים של שקט, ליזי דורון

2777, א"ת, ביתן-זמורה, שואה שלנו, אמיר גוטפרוינד

. 2771, א"ת, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, צחוק של עכברוש, נאוה סמל

44