−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`

א' פרק

רםסי'או"חשו"ע

סעיפים י"ז ובו מטתו בתשמיש האדם יתנהג איך

נשוי היה אם אשתו`][א. עם ביותר רגיל יהא לא³¼ðí −ô

ביותר.לא[`] רגיל רישיהא רמב"ן עי'

התורה "כי וזל"ק קדושים פ'

האסורים ובמאכלים בעריות הזהירה

ואכילת באשתו איש הביאה והתירה

מקום התאוה בעל ימצא א"כ והיין הבשר

הרבות נשיו או אשתו בזימת שטוף להיות

וידבר למו בשר ובזוללי יין בסובאי ולהיות

זה איסור הוזכר שלא הנבלות בכל כרצונו

התורה ברשות נבל יהיה והנה בתורה

האיסורים שפרט אחרי הכתוב בא לפיכך

כללי בדבר וצוה לגמרי אותם שאסר

וימעט המותרות מן פרושים שנהיה

תלמידי יהיו שלא שאמרו כענין במשגל

כתרנגולין נשותיהן אצל מצויין חכמים

המצוה בקיום הצריך כפי אלא ישמש ולא

ע"ש וכו' הרמב"ן(`)ממנו באגרת ועי' .

לשם מכוין אדם שאין בזמן וז"ל דכותב

טיפה הוא הנמשך זרע אותו הנה שמים

ונקרא בה חלק להשי"ת אין סרוחה

כלה גופו והנה הארץ על זרעו משחית

עגלים ומפטם אשרה נוטע וכאילו לבהלה

דנזרעה וטפה מקולקל זרע בהיותו לע"ז

בתורה הקב"ה צוה והנה ממאיר בסילון

מים באר ועי' קדושים. לי והייתם ואמר

אלהים ה' וייצר עה"פ בראשית בפ' חיים

העם בהמוני גם בעוה"ר "ואך וזל"ק: וכו'

גם כלומר האש תאכל המחנה בקצה ואף

הזמן וחסידי שבזמנינו תורה בבעלי

לקברות הגיעו לא עדיין ב"י מנערי

בלבם הזאת התאוה למאס התאוה

צמאונך, ותרוה ע"ש ע"כ. בארץ", ולקברה

ספרים כמה כיום נתחברו ותלי"ת

החשוב ספר כגון זו בענין המאריכים

הם הקדושים דבריו אשר וצניעות. קדושה

לעיין ה' ירא לכל וכדאי לעינים קילורין

להתקדש לתועלת לו יהי' ובודאי בספרו

שביארנו מה ועי' הזו. גדולה במצוה

הקדושה. מהות במאמר לקמן בעזהש"י

³¼ðí þîšô

ברכותהביאו(`) ובגמ' סק"א. במ"ב כאן

תלמידי יהיו שלא איתא כב.

כתרנגולים, נשותיהם אצל מצויין חכמים

אלא ת"ח דוקא ולאו וז"ל כתב בטור אבל

שהפרישות ת"ח ונקט אדם כל נמי ה"ה

בהם, לשבת)מצויה משבת דעונתן כיון .(פי'

למעט החיוב בענין במאמר בזה מש"כ ועיין

בעונה.

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ a

[a].בתורה האמורה בעונה אלא³¼ðí −ô

[a]וכו'.אלא עונהבעונה מצות עיקר

מהפסוק ונלמד מדאורייתא הוא

יגרע" לא כא,"ועונתה שמות משפטים, (בפ'

פו"רי) מצות קיים כבר אם אפילו ואיירי

שהתורה י"א רק ובת. בן לו יש דכבר

הדבר לכלמסרה העונה לקבוע לחכמים

שהאשה באופן אומנתו לפי אחד

בזה, כמ"שתתרצה בזה הגדר (ולכאו'

בחוה"מ מלאכה עשית איסור לענין הפוסקים

הכתוב ומסרו דאורייתא הוי פוסקים דלכמה

חוה"מ) ה' בריש עי' וי"א(a)לחכמים, .

רק מדאורייתא כלל שיעור אין שבעצם

התורה בכל כלל לנו דיש (עי'כיון

עד) בהם"סנהדרין שימות ולא בהם "וחי .

מה מלאכתו לפי אחד בכל חכמים שיערו

ואע"פ יחלש, שלא כדי שאין(b)שיעורו

³¼ðí þîšô

(a)דמשמעעיין יח סעיף קכח כלל אדם חכמת

ועי' ע"ש, לחכמים מסרה דהתורה

דשיערו דמשמע ס"א ר"מ י' בס' בלבוש

האחרונים והקשו ע"ש. מלאכתו לפי החכמים

אחד כל היה נפש פיקוח של שאלה זה דאם

עצמו בפני נידון להיות מצוותצריך בספר (עי'

כן) דהקשה סד עמ' ח"ב דכךהבית נראה ולפענ"ד .

כן, שאינו אדם יאמר אם ואפילו לחז"ל, להו קים

הרפואה ידיעת את לו שאין מחמת נובע הדבר

בתורה הלכות בכמה וכדמצינו חז"ל, שידעו

בהר המציאות קבלו דחז"ל וכדו' טרפות כהל'

אחת בהמה בין הבדל ללא הדבר הוא שכך סיני

שאחריו. לדורות ההוא הדור ובין לחברתה

עונותויש על הוסיף אם הלבוש לשיטת לעיין

לא, או מצוה בזה קיים אם חז"ל שחייבו

הדבר מסרה דהתורה כיון להחכ"א דבשלמא

להלבוש אבל בהוספתו, מצוה קיים לא לחכמים,

מצוה דקיים הבאהאפשר מצוה דהוי (אלא

בהם") "וחי על דעבר כיון בפסחיםבעברה ועי' .

קעביד נמי "אשתו הגמ' התם דקאמר עב:

באשתו, מצוה מקיים דתמיד דמשמע מצוה"

הלבוש, כשי' מזה מוכח הדרךולכאו' (ולפי

פו"ר מצות שקיים דקודם דס"ל לקמן שאביא פקודיך

איירי דהגמ' י"ל עונה בכל וחייב הגבלה שום אין

זה, באופן רק הגמ' לפרש ודוחק פו"ר, שקיים קודם

לקמן) עי' הפוסקים כל כנגד זו בשיטה יחיד הוא .וגם

הגר"א ביאור על אליהו ברכת בס' (להרה"גועי'

שליט"א) רקובר ברוך בקונטרסר' או"ח בסוף

יש דלהרמב"ם לחדש שיצא מצוה בדבר טעה

דכתב תשמיש בשעת אשתו את לשמח מצוה

ובפ"ה שמחה" "ומתוך הי"ז מאישות בפט"ו

ובשמחתם", שניהם "ברצון ה"ד מדעות

מחדש והוא לזה, מקור הביאו לא הר"מ ומפרשי

קעביד מצוה נמי דבאשתו הגמ' כוונת דזה

אשתו. שמחת של מצוה יש תשמיש דבכל

מהאר"י משמע וכן גמ"ח, למצות כוונתו ולכאו'

הקדש)(בת רוח שער גמ"ח.חלת של ענין כאן דיש

והביאו רפה במצוה כותב דהסמ"ק ומצאתי

ושמח שנא' אשתו לשמח מ"ע חרדים בספר

להברכת הר"מ שי' היא שכן ואפשר אשתו, את

לשנהאליהו. היא החרדים כוונת דאפשר (וצ"ע

.ראשונה)

(b)ס'הנה על הבית טוהר בהגהות ראיתי

לדברי דמציין כא עמ' ישראל משכן

דלכאורה טו ל, בראשית הק' החיים האור

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾b

³¼ðí −ô

קיים הוסיף אם אלו שיעורים על להוסיף

.(c)מצוה

לוי"א אין פו"ר מצות קיים לא עדיין שאם

בכל להשתדל וחייב המצוה להחמיץ

ובריאותו גופו תכונת עפ"י המוכשר עת

בהם) וחי אבל(דכתיב אשתו, שתתעבר עד

כן משמע לא הפוסקים וצריך(d)מרוב .

מניקה או מעוברת כשהיא גם העונה לקיים

(e)נבראים זיווג שבכל בקדושה ינהג אז וגם ,

קדושות ואינו(f)נשמות זקן שהוא מי וכן ,

לא אם העונה לקיים צריך להוליד יכול

לו מוחלת מסתמא והיא כח לו .(g)כשאין

³¼ðí þîšô

עונות על להוסיף מצוה דיש משם מוכח

כי לומר תכוין שם: דז"ל בתורה האמורות

ומהתמדת זיקוק מרוב תתהווה הלידה בחינת

מקומות, בכמה ז"ל וכמאמרם הבעל שכיבת

וטעם וכו', ללידה סגולה הם הדודאים ומעשה

לצד נשיו ב' בין הפרש עושה שהיה יעקב

האמורה עונה זולת לאה חיוב עליו שאין

ברצונו נשאה לא כי יגרע, לא בתורה

אשתו רחל משא"כ שהיה וכמעשה ובידיעתו

עכ"ל. ושניה, ראשונה פעם עבד ובה זאת

המצוה קיים רחל דאצל מכאן דמשמע וקשה

מבואר ובחז"ל בתורה, האמורה מעונה יותר

בסעיף השו"ע וכדפסק כן לעשות ראוי דאין

בעונה אלא אשתו עם רגיל יהא דלא זה

האבות דשאני י"ל ואולי בתורה. האמורה

אמנם וז"ל שם בספורנו דאיתא הקדושים

שהיה כמו האבות אצל התולדות ענין שהיה

לא כי חטאם קודם ואשתו אדם אצל ענינם

היה אבל כלל עצמם להנאת בו כוונתם היתה

וח"א להקיםזרעבלבדלכבודקונםולעבודתוע"כ.

הקדוש החיים האור לשון דמפשטות לי העיר

וצריך בחז"ל, כתוב דכך משמע ז"ל במאמרם

לכל דשייך משמע משם ואולי המקור, למצוא

אדם.

טעםואכתי דלהלבוש לעיל דנתבאר תקשי

וחי משום הוא העונה זמני קביעת

וי"ל ע"ז, להוסיף לאבות הותר ואיך בהם

מן יוצא באופן מאד גבור שהיה יעקב דשאני

פיהכלל מעל האבן את דויגל בקרא (כדאיתא

במפרשים) ע"ש טעםהבאר אצלו שייך היה ולא

אצל מצויין ת"ח יהי' דלא הטעם רק כלל, זה

שייך לא וזה עזרא, תקנת דהיינו וכו' נשותיהן

היה בזיווג כוונתם דכל כיון כלל האבות אצל

כנ"ל. שמים לשם

(c)רמ.לבוש סי'

(d)להביןדרך זכיתי ולא ח', אות מ"ע פקודיך

הפוסקים כל מסתימת דהא דבריו

לכל נקבעה חכמים שנתנו דהעונה משמע

מה לפי ובפרט פו"ר, שקיים קודם אף הזמנים

וחי של השיעור הוא גופא דזה הלבוש שביאר

וצ"ע. בהם,

(e)בראשיתכ"כ פ' האר"י לרבינו בשעה"מ

ר"מ. סי' ריש במג"א דבריו והובאו

(f)עפ"יביאור בעונה שלא ד"ה הלכה

המקובלים.

(g)מ"אספר פ"ו אבות להחיד"א אבות חסדי

הטהור בשלחן ונעתק אומר ר"מ ד"ה

מביא הזקן גאלאנטי והמהר"ם סק"א, ר"מ סי'

עה"פ דרוש כת"י הזהר כ"א)מן מ"ט, (ישעיה

ר' אמר וכו' אלה את לי ילד מי בלבבך ואמרת

באשתו עונה מצות אדם יקיים לעולם שמעון

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ c

³¼ðí −ô

ורבו פרו מצות עדיין קיים לא דאינוואם אף

בתורה האמורה מהעונה יותר מ"מ(h)חייב

מוחלת כשהיא אפילו מזה יפחות ,(i)לא

בימי ורק פו"ר, של מ"ע מבטל חשיב דאכתי

³¼ðí þîšô

לשםשמיםובקדושהשכלאותםהטפותאףכשהיא

השי"ת אלא לאבוד, הולכים אינם וזקנה עקרה

לבא, לעתיד שישמרם הממונה למלאך מצוה

שהם גלאנטי: המהר"ם בדברי הטהור השלחן (גירסת

בגוף) גרים נשמות גוףיהיו אחד לכל (גי'ויהיה

מעתה) הגר בנפש יתלבש שלא אף קדוש השה"ט:

האדם חושב שהיה ומה רבים בנים לו ויהיה

היתה שלא לאבוד הולכים אשתושהיו

את כ"א ויכיר ובנות בנים לו יהיו כולם מתעברת

ואני אלה את לי ילד מי בלבבך תאמר ואז אביו

וגלמודה שם)שכולה חושב(ישעיה שהייתי

יש שמו יתברך גדל, מי ואלה לאבוד שהולכין

שנזרעו קדושות טפות בו שמתגדלים מדור

הם חלילה באיסור נעשו שלא וטהרה בקדושה

עכ"ד קדישא. דמלכא חד בהיכלא כולם גנוזות

כת"י. הזהר

(h)ומדבריכמבואר ע"ו, וסי' א' סי' באה"ע

לעיל שהבאנו פיקודיך הדרך

מעונה יותר חיוב יש פו"ר קיים דבלא משמע

להשתדל דמחוייב שכתב בתורה האמורה

גופו. תכונת פי על המוכשר עת בכל במצוה

אותם הם חז"ל שקבעו דהשיעורים י"ל ובדוחק

לא אבל ודו"ק, גופו תכונת עפ"י דהן השיעורים

על הבית טוהר ובהגהות מלשונו, כן משמע

השלחן על בצ"ע נשאר ישראל משכן הספר

פקודיך. כהדרך ג"כ דכותב שלמה

(i)'דהיכאעי סק"א בא"א ר"מ בסי' כאן פמ"ג

וכן מחילה, מהני לא פו"ר קיים דלא

והוא ע"ו, כ"ה א' בסימנים אה"ע בשו"ע מבואר

ה"א אישות מה' פט"ו ברמב"ם המבואר עפ"י

רשות נתנה דאפילו ס"ו עו סי' אה"ע ובשו"ע

עונה בכל לבעול חייב מעונתה להמנע לבעלה

ח"ג יצחק מנחת בשו"ת וכ"כ בנים, לה שיהי' עד

במחלוקת תלוי זה דין ובאמת ע"ש. טו סי'

שרומז כמו מצוה, לאחר מותר אם ראשונים

זה בענין שכותב קודש באגרות יעקב הקהלות

עובר ואינו דמותר הוא המהרי"ט דשי'

והאריך דעובר. הרשב"א ושיטת אדאורייתא

זה בענין וכתבתי ג' סי' בר"ה הקה"י בזה

הרמב"ם מפסק לזוז אין להלכה אבל במק"א.

לאחר. דאסור דלאוהשו"ע הקה"י על פלא (וקצת

שהבאתי) והשו"ע הר"מ דברי את שם ומי.הזכיר

סק"א א' סי' באה"ע להב"ש פו"ר, קיים שכבר

אל דולערב חיוב משום מחילה מהני לא ג"כ

הברכ"י אבל ידיך, שם)תנח הפ"ת מחלק(הביאו

לעתים רק לבעול חייב אינו פו"ר קיים דאם

דלכאורה להסתפק יש האר"י ולרבינו רחוקות,

העונה לקיים ענין יש תמיד דלדעתו משמע

ח"ג יצחק מנחת בשו"ת עי' מוחלת, אם אפילו

משמע סק"ב רמ סי' ומהמ"ב ב'. ס"ק ט"ו סי'

ע"ש. כהברכ"י לדינא דנוקט

הנ"לולענין יצחק מנחת בשו"ת עי' מינקת,

דהא שתתעבר דשייך דכיון דהקשה

א"כ חברו מינקת ישא שלא גזרו טעמא מהאי

דאפשר ותירץ יניקה, בימי פו"ר חיוב אין אמאי

אשה ישא דלא דגזרו טעמא האי דמחמת

חלב4 את הולד יפסיד תתעבר דאם מינקת,

רק דלא והיינו פו"ר. חיוב ליכא כבר אמו,

חברו ולד של מזונות גוזל דהוא חברו במינקת

חייב שהוא בילדיו אף אלא עמה, לשמש אסור

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾d

³¼ðí −ô

פטור באמת מוחלת היא אם ויניקה עיבור

אבל קיים לא האר"י שרבינו שכתבו ויש

שקיים אמר מוסיף.(i`)מהרח"ו הוא ואם

של מ"ע מקיים בנים לשם העונה משיעור

שרק לו אומרים הרופאים אם וכ"ש פו"ר.

מסוגלת פלוני ביום או פלוני בלילה

כדי אליהם לשמוע חייב להתעבר, אשתו

לבנים ואםלזכות אפל, בבית ישמש (וביום

אף ולשמש בטליתו להאפיל יוכל ת"ח הוא

י"א) בסעי' עי' אפל שאינו אםבבית וכן .

שיזכה כדי רפואיות בדיקות לו עושים

הבדיקה קודם לבעול אותו ומצווים לבנים

ליט כדי כיוןבביתו מאשתו בדיקות ול

וליתן לבדוק להם אפשר זו בדרך שרק

כהכשר חשיב הנצרכת, הרפואה לו

אפילו העונה לקיים לו ויש פו"ר מצות

אחרת ברירה אין אם אפל בבית ביום

(ai).

³¼ðí þîšô

מחלב מפסיד דהולד דהיכא י"ל במזונותיהם

דבעזר והעיר דפו"ר. החיוב נאמר לא אמו

ע"ש. כן משמע לא סק"ו עו סי' מקודש

(`i)'מספרעי דמביא סק"א רמ סי' מג"א

אם הקדוש להאר"י ששאלו הכוונות

מן והנקה)העונהפטור עיבור הזמן(בזמן להיות

מחמתקור יכול ואינו לקריו לטבול וצריך (פי'

ומ"מהצינה) פטור, מוחלת האשה דאם והשיב ,

עונה מצות קיים שלא עליו והעידו לקיימה. טוב

דהא המג"א, על ולפלא עכ"ל. הנ"ל בימים

וז"ל ג: דף בראשית פ' המצוות בשער איתא

שמעתי אני מהרח"ו)אבל שהכירו(פי' מאחרים

בזמנים עונה מצות מקיים היה שלא ז"ל במורי

מה כפי כן שאינו נלע"ד אבל ויניקה, דעיבור

הרי עכ"ל. אחרים סימנים בו ראיתי שאני

כהרח"ו העיקר ובודאי ע"ז, חלק דרח"ו מפורש

זה ספר היה דלא וכנראה ביתו, נאמן דהיה

תח"י היה דלא מכ"מ כדמוכח המג"א תח"י

חלק רק האריז"ל מרן של כת"י כל המג"א

מהם).

(ai)לכ"ז יכולהפשוט דאינה כיון דינא

יום או לילה באותו רק להתעבר

לו עושים ואם פו"ר. של דאורייתא חיוב הוי

בביאה תתעבר שלא ברור אם אף בדיקות

שאין כיון לצורכה, הבדיקה לפני שנעשית זו

עי' מצוה, כמו ג"כ נחשב אחרת דרך לו

לה יש דאשה מא. קדושין למס' הר"ן בפי'

המצוה לקיים יכול האיש דאין כיון מצוה ג"כ

בלעדה. דא"א למצוה בהכנה וה"ה בלעדה,

מוכח דהא להתם, דמי לא דנד"ד ואע"ג

שאפשר הכנה בין חילוק דיש ח: ממכות

אם אף כמצוה נחשב דלא בלעדה למצוה

חרישה, לענין ע"ש ההכנה בלי א"א עכשו

רוב עפ"י אבל הוי. מצוה הכשר ועכ"פ

דהרופאים כיון זו בביאה להתעבר יכולה

פו"ר מצות הוי וא"כ מהזרע, חלק רק לוקחים

דיש רק דפו"ר המ"ע מקיים ביאה דבכל כמו

בעניןאיסור במאמרינו באריכות עי' ענין (או

בעונה) למעט כיוןהחיוב אבל להוסיף, שלא

פו"ר מצות לקיים אחר בענין לו דא"א

בדיקה לעשות מצוה לו ויש דמותר פשיטא

בדיקות לעשות החיוב עצם ולגבי זו.

על רק לסמוך מותר ואם גשמיות ורפואות

עי' טבעיות, ברפואות להשתמש ולא בטחון

ואכמ"ל. מהרש"ם שו"ת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ e

³¼ðí −ô

חייבאף פו"ר מצות קיים שכבר מי

היא אם אבל עונה, בכל לבעול

כדי לזמן מזמן יקיים ומ"מ פטור, מוחלת

אל "ולערב קבלה מדברי המ"ע לקיים

וכמאז"ל ידיך" אותתנח הלכה מקור (ועי'

בג'ט) עונה חיוב יש אם להסתפק יש .

שקשה העיבור של הראשונים חדשים

מצות בחיוב יש טעמים דב' ולולד, לאשה

כשהיא שייך לא וזה פו"ר מטעם א' עונה,

לאשתו שעבודו מטעם וב' מעוברת, כבר

שקשה אלו בחודשים ב"כ שייך לא זה וגם

האשה אין שבמציאות דכיון י"ל ומ"מ לה,

זה קושי עליו)מרגשת מעידים שחז"ל (אף

האמצעיים ובחודשים החיוב. נשאר אכתי

כיון פו"ר של הטעם קצת בהם דשייך י"ל

אותו. שמשפר לולד טוב שלכה"פ

הטעמים ב' שייכים האחרונים ובחודשים

שאז לאשתו שעבודו של הטעם בעיקר

פו"ר של הטעם וגם לה, גם יפה התשמיש

כנ"ל הולד את שמשפר כיון במקצת קיים

ומנהג פו"ר. של הגמור החיוב זה אין אך

יש אבל העונה, אז לקיים העולם רוב

דאיןקהלות ונראה אז. לפרוש דנוהגים

מוחלת ואם מצוה בזה יש אבל חיוב

על להוסיף דאין מסתבר אמנם פטור.

בששה משא"כ אלו, בחדשים החיוב

כיון להוסיף היתר יש שאחריו חדשים

ויש הולד. לצורך שמיעציםשמכוון רבנים

הרבה דיש הריון בתחלת לפרוש

כדאי וממילא כן, מחמת להפיל שעלולות

כל ידי ויצא מחילה ממנה הדעותשיבקש

(bi).

שלאאף ויודע עזרא בטבילת שמקפיד מי

עונתו לקיים חייב מקוה למחר לו יהיה

טבילה, בלא למחר ויתפלל יקייםוילמוד (רק

רבינו עפ"י ידים בנטילת טבילה של הענין

בקדושה ג"כ ונדפס ליעקב אמת בס' עי' האר"י

ספרים.) הרבה ועוד קייםוצניעות לא אם וכ"ז

מוחלת ואשתו קיים אם אבל פו"ר, עדיין

.(ci)פטור

³¼ðí þîšô

(bi)'אעי סעי' עו סי' אה"ע על מקודש עזר

בחדשים עונה שייך אם דמסתפק

ראשונים חדשים בג' דהיינו לולד נדהשקשה (עי'

לולדלח), ולא לאשה שקשה בחדשים גם ואולי

בגמרא, שם כמ"ש אמצעיים חדשים בג' דהיינו

חדשים ובג' שהבאתי, כמו העולם ומנהג

ועי' בזה. שמחמיר מי שמענו לא אמצעיים

דיש ומש"כ הולד, לתיקון במכוין לקמן מש"כ

כן הראשונים, חדשים בג' לקיים שלא מיעצים

העדה ביד"צ מדייני אחד בשם לי נמסר

שליט"א. החרדית

(ci)'והטעםעי ט"ז, סי' ח"ג מנח"י שו"ת

חכמים בטלו דלמעשה הוא

קבלו טוב מנהג מטעם ורק עזרא לטבילת

דאתי חומרא הוי ובכה"ג לחובה, עליהם

של דאורייתא מ"ע לביטול דהיינו קולא לידי

וק"ו שאיןפו"ר, פח בסי' המ"ב ממ"ש הוא

בזה ואין בצבור. תפלה אפי' חיוב שום לבטל

וחרטה שאלה קבלמשום דלא כיון נדר, על

כן להתנהג בליעליו ולהתפלל ללמוד (שלא

תשמיש) לאחר עונה.טבילה חיוב במקום אפילו

לקיים שלא פ"א ונהג זה דין ידע לא אם ואף

בטעות כמנהג חשיב כזו באופן אפילו העונה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾f

[b]הטיילים[c],מס פורעין ואין להם מצויה [d]שפרנסתן

³¼ðí −ô

[b].חז"להטיילים אמרו הטיילים על

שמאל להיות דצריך

שימעטו דהיינו מקרבת וימין דוחה

אם לילה כל יקיימו ולא מעונתן ברשותה

מוחלת (ולענין.(eh)היא קז:), (סנהדרין

ברשותה, מעונתן למעט רשאים אם פועלים

לקמן.) מסכמתעי' כשהיא דוקא והיינו

בושה מחמת רק ולא .(fh)באמת

[c].תינוקותשפרנסתן דמלמד י"א

אבל טייל, דין לו יש

דאם וס"ל כן נקטו לא הפוסקים רוב

כטייל דינו אין ת"ח .(fi)הוא

[d]יום.עונתן אדםבכל בני וה"ה

והמעונגים הבריאים

שאינו זמן כל תורה בני הם ואפילו

הנפשת"ח. מנוחת לו יש אפילו ת"ח [אבל

³¼ðí þîšô

לעשות טוב לא הלכה דעפ"י ידע דלא כיון

בה' בפוסקים עי' נדר על שאלה כאן ואין כן

ויש בספרנדרים. מובא האר"י מרבינו עצה

ועוד אמת דברי ביושר והועתק ליעקב אמת

התפלות)ספרים שער בסוף כאן לרחוץ(ונדפס

שם בכונת פעם ארבעים מקוה במקום הידים

בדיעבד מקוה כמו ומועיל ע"ש חשיבע"ב (ונד"ד

טובכדיעבד) דלהאר"י כתב יצחק והמנחת ע"ש.

קיים ואפילו מקוה לו יהי' לא אפילו העונה לקיים

דלא אז דרק כן, אינו דבזמננו ונראה פו"ר, כבר

עכשו אבל כן, הדין היה כחובה עליהם קבלו

כחוב ממש לעשות הבעש"ט עפ"י דנהגי'

אם חיוב דאינו כיון לפרוש טוב יותר זו טבילה

מוחלת.

(eh)יוכלטור יום בכל דעונתן כיון פי' רמ, סי'

אבל תאותו, מילוי ע"י יצרו להתגבר

אין וספנין גמלין וכן למעט, אין ת"ח מעונת

בטור. ע"ש עונתן, למעט להם

(fh)ומדעתה",כ"ה "ברשותה הטור לשון

ישראל משכן בס' בטור כן ודייק

ועי' מ"ג. תשובה צדקה במעיל וע"ע נה, עמ'

מחילה דצריך להקה"י קודש אגרות בקובץ

שלם. בלב אמיתית

(fi)'שמחדשעי ס"א רם סי' יעקב ישועת

להיות לו דאסור כיון תינוקות דמלמד

התינוקות עם ללמוד שיוכל כדי בלילה ניעור

רמ"ה)ביום סי' ביו"ד דכיון(כדאיתא טייל מיקרי

וזה ת"ח, בגדר אינו בלילה ללמוד יכול דאינו

בר שמואל דרב ס"ב בכתובות הגמ' ביאור

הב"ש אבל פטור. היה מלמד דהיה כיון שילת

שדומה באדם איירי דהגמ' כתב עו סי' באה"ע

ת"ח דהיה גופיה ב"ש בר"ש ולא ב"ש לר"ש

בסי' המ"ב פסק וכן הפוסקים כל משמעות וכן

ע"ש. סק"ד רם

והואונלע"ד ללמוד זמנו את שמנצל דאדם

בלימוד לפרנסתו שעוסק אף ת"ח,

ביו"ד דנפסק והא ת"ח. מיקרי וכדו' תשב"ר

בלילה ילמד שלא ר"ל אין בלילה ילמד שלא

כדי מדאי יותר ניעור יהיה שלא רק כלל

בט"ז ועי' ביום. התלמידים עם ללמוד שיוכל

בשינה עצמו לצער א"צ דת"ח כה סי' אה"ע

מ וכ"ש לש"ש, בשנתו מכוין הוא דכלאם למד

שילמוד כדי הוא בלילה ניעור יהיה שלא הדין

אותו לומד הוא שלמעשה ויתכן היטב, ביום

בלילה, לא רק אחר ת"ח כל כמו שעות סך

.וצ"ע

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ g

מלאכה שעושים הפועלים יום. בכל אחרת[e]עונתן בעירבשבוע. אחת פעם בבתיהם, לילה בכל ולנין

³¼ðí −ô

כחו מתשת ותורה בתורה עמל דהוא כיון

(ובגדר בשבוע פ"א ועונתו טיילין בדין אינו

לקמן)]. עי' עוסקת"ח שאינו מי וכל

שלומדים הבריאים בזה ונכלל במלאכה

הפרנסה עול עליהם מוטל ולא בכולל

בעבודת או ההורים בתמיכת להם (דסגי

בהתמדההאשה) לומדים אינם אם

בכולל יושבים רק רב ובעמל גדולה

מתבטליםוחלק וחלק לומדים מהזמן

דיש פשוט כמעט כלל, לומדים אינם ובלילה

הדין מעיקר טיילים דין .(gi)להם

אףוכל דהו כל מלאכה לו שיש אדם

בלבד ספורות לשעות קלות מלאכות

בכל לשמש וא"צ טייל בגדר אינו כבר

.(hi)יום

[e]משוםוהטעםאחרת.בעיר הוא

הדין מה וצ"ע הדרך, טורח

עיר היא אבל בעירן מלאכה בעושין

בנסיעה גדול טורח להם שיש גדולה

הימנה ובחזרתן דלא(k)למלאכתן וי"א .

יכול אינו גם אא"כ אחרת עיר חשיב

³¼ðí þîšô

(gi)'ובב"שעי ס"א, רמ בסי' ובא"ר בר"מ,

סי' במ"ב וכ"כ בב"ש, עו סי' אה"ע

נא סי' צדקה מעיל בשו"ת ועי' סק"ד, רם

דין לת"ח יש דהיום לטעון רצה אחד דשואל

ת"ח שאינו מי לגבי דאפילו לו וכותב טיילים,

אין עלינו הקשה עולם שנתנו הזה דבזמן י"ל

ת"ח ולפחות ומסיים הטיילין, דין כלל בינינו

בעיון ללמוד עצמם על שהחמירו זמנינו של

להלן ועי' ע"כ. טיילים, דין להם אין ההלכה

לא דת"ח ת"ח לענין דבריו העתיקו דהפוסקים

דבזמנינו סתם שכתב מה אבל כטיילין, נחשב

דיש כיון עצמם לטיילים אפילו טיילים דין אין

לדינא, בפוסקים כלל הובא לא זה קשה, עול

טייל, דין בפשיטות מעתיק המ"ב ואדרבה

וא"כ בא"ר, כמ"ש תורה בני הם אפילו והוסיף

זמן כל טייל דין בזמנינו שייך בודאי לדינא

דברי שהביא ישראל במשכן ועי' ת"ח. שאינו

לא ולפענ"ד להלכה, כמותו והכריע המעי"צ

הפוסקים רוב כנגד דהוא לדינא כוותיה פסקי'

בב"י ועי' למעשה, הלכה דבריו הביאו דלא

עו. דמביאאה"ע ס"א רמ סי' תורה הדעת (מלבד

הביאו וכן כוותיה, דפסק ומשמע המעי"צ דברי

סק"ג) עו באה"ע דאפילוהפ"ת פשוט ולדעתי ,

ב"פ עונה חיוב יש דבזמנינו מודה המעי"צ

עול עליהם שאין הבריאים לאותן בשבוע

איירי דהמעי"צ קצת, רק ולומדים הפרנסה

על הקשה עולם הכבידו דהגוים בזמנו

יותר הזמן שתנאי בזמננו משא"כ היהודים,

כלל. זה שייך לא בהרבה קלים

(hi)'ס"ב.עי עו סי' אה"ע מקודש בעזר

(k)'ובטורעי והתניא בתוד"ה סב כתובות

בעירות לחקור ויש עו. סי' אה"ע

אף דהיום אחת, כעיר נחשב היכן עד גדולות

של השני בצד היא מלאכתו אם אחת בעיר

מאשר גדולה יותר טרחה להיות יכול העיר

לחברתה. אחת קטנה מעיר לנסוע

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾h

³¼ðí −ô

אינו זה לפענ"ד אבל בקל, לשם להגיע

באותה הוי אי רק תלוי דתלוי דאפשר ברור

קרוב הוא כמה משנה ולא לאו אי עיר

במקורות ועי' שאינם(k`)וצ"ע, דכל וי"א .

לח' עונתן בביתם לילה כל .(ak)ימיםלנים

יצאיש שלא בעלה על לעכב לאשה

שלא קרוב למקום אלא לסחורה

ברשותה, אלא יצא ולא מעונתה ימנע

אחת פעם שעונתו חמר היה אם כגון

בל' פעם שעונתו גמל שהיה או בשבת

בדרך ולהשתהות להוסיף לו אסור יום

ולענין אשתו מחילת ללא זה מזמן יותר

לשנות אין לפועל ומטייל לקמן. עיין ת"ח

לשנות מותר לת"ח ומטייל רשותה, בלי

רשותה בלי .(bk)אף

לעשותמותר רגיל שהיה לפועל

עונתו והיתה בביתו מלאכתו

חוץ מלאכה לעשות לשנות בשבוע ב"פ

אפילו בשבוע פ"א עונתו ותהיה לעיר

אשתו רשות נותנת(ck)בלי אם אפילו .

רשות פו"ר)לו קיים לו(וכבר אין

בביתו וחודש בחוץ חודש אלא להתאחר

אורחא דמוחלת דאומרת דאע"ג

שבלבה להתאחר לו שאין דמילתא

כך רק גמור איסור זה ואין מצטערת,

דוקא וכ"ז דמילתא. אורחא הוא

אם אבל פיוס מחמת רשות לו בשנתנה

מותר פיוס בלא רשות לו נותנת

יותר לצאת(dk)להתאחר מותר ולפועל .

ח' עד אשתו רשות בלי באקראי לביתו חוץ

³¼ðí þîšô

(`k)'דמביאעי כב עמ' ישראל משכן בספר

אלישיב דגדרמהגרי"ש שליט"א

שעובד היינו אחרת בעיר מלאכתו עושה

שאינו מחמת העיר סביבות קרוי שאינו במקום

דלא דכיון יתכן לפענ"ד אבל בקלות, לשם מגיע

לחלק לנו דאין אפשר זה חילוק בפוסקים מבואר

בפוסקים שכתוב מה לפי והכל מדעתנו כן

אחרת בעיר או עיר באותה מלאכתו אם דתלוי

וצ"ע לשיעורין דבריהם חכמים נתנו דלא

לדינא.

(ak)משמערמ"א כן ובאמת ס"ב, עו אה"ע

דפותח כאן, המחבר מפשטות

באה"ע אבל בבתיהם", לילה בכל "ולנין בלשון

ד"פועלים בסתמא ס"ב עו בסי' המחבר כתב

{חייבים אחרת בעיר מלאכתן היתה אם

אם כלל חילק ולא בשבוע" אחת פעם בעונה}

שם, כן חילק הרמ"א ורק לא, אם בביתן לנין

ועי' הסתירה, כן דהקשה ב ס"ק במג"א ועי'

בזה. שתירץ מה ד ס"ק בא"ר

(bk)עוכל סי' אה"ע בטור נתבאר זה ענין

ה סעי' שם ובשו"ע יד, אות ובפרישה

וסק"ו. סק"ב מחוקק ובחלקת סק"ח, ובב"ש

(ck)שמואלכ"כ בבית ונפסק בכתובות, הר"ן

סק"ב, מחוקק ובחלקת סק"ב עו אה"ע

דאינו דביאר ג ב ס"ק עו סי' בקו"א בהפלאה ועי'

גמל ליעשות רשאי חמר דאין דאמרו למה ענין

דהוא התם דשאני אשתו, רשות בלא ספן או

קטן. שינוי דהוא בנד"ד משא"כ גדול שינוי

(dk)ועי'שו"ע ה, סעי' עו סי' אה"ע ורמ"א

ובבית סק"ז מחוקק בחלקת

סעיף ריש מקודש בעזר ועיי"ש סק"ז, שמואל

יותר יש אם פלוג לא אלו ימים דשלשים ה'

מה ע"י אם בין לעונה מעונה ימים פחות או

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ i

מלאכה עושים [g]בעירם,[f]ואם

³¼ðí −ô

אבל ימים, ח' בתוך עונתה ויפרע ימים

אם ימים ז' כל עונה לקיים חייב בקביעות

לילה בכל לן אינו אפילו אחרת בעיר עובד

בשבוע)בביתו ב"פ עונתו בעירו עובד (ואם

(ek).

[f]ומתןואנשים במשא העוסקים

חנויות ובעלי וסוחרים

מלאכתם ואם פועלים, בדין נכללים כולם

מלאכתם ואם בשבוע, ב"פ עונתם בעירם

בבתיהם לילה בכל ולנין אחרת בעיר

בשבוע פ"א .(fk)עונתם

[g]כת"חפועלואם ולהתנהג למעט רוצה

ברכה עליו תבא .(gk)ברשותה

³¼ðí þîšô

לכתו קודם הרבה עיכובים יש טהורה שאינה

הרבה עי"ז שיהי' ווסתה סגנון שלפי ויודע

חז"ל אמרו שסתם כוון בואו, אחר עיכובים

ימי מנכין שאולי מסתפק ואח"כ יום. ל'

שיש וימים יום ל' של בינוני כווסת טומאה

דכן ומסיק מנכין אין בינוני ווסת על יותר

כן כתבו לא הפוסקים כל אמנם מסתבר.

מעוברת לענין לבסוף כותב ומ"מ וצ"ע.

יום. שלשים הוא השיעור דבודאי

(ek)להלכהכ"כ והובא בכתובות, הר"ן

בחל ב ס"ק עו סי' קתבאה"ע

בפועלים גם הוא זה דדין שם בר"ן ועי' מחוקק,

באקראי. אחרת בעיר שעובדים

(fk)'בזה,עי דמסתפק עו סי' אה"ע מקודש עזר

הוא שיחה דרק כיון ומתן משא דעסק

כ"כ, היא מלאכה דלאו כפועל נחשב דלא אפשר

עשיה באיזה שעוסק דמי לומר נוטה יותר אבל

זה בתכלית שהיא כמות קלה שתהא גם דהו כל

מו"מ לצורך שיחה וגם וכו', טיילים מגדר מוציאו

המו"מ שנגמר מעשה שום בדיבוריה עביד דקא

להוציאו מילתא להא מלאכה ג"כ זה הרי עי"ז

הפוסקים מכל ונראה ע"ש. טיילים, מגדר

שום להם דאין בריאים אנשים רק הם דטיילין

כלל טיילין)עסק בדין לעיל מש"כ וממילא(עי'

כל ומסתימת זה, בכלל אינם בודאי אלו אנשים

משא בעלי של הדין הביאו שלא האחרונים

בספר ועי' לפועלים, שוה דדינם משמע ומתן

בזה. דמסתפק סו עמ' ח"ב הבית מצוות

(gk)המג"אמ"ב ומביא מהפמ"ג, והוא סק"ו

יאמר דאל הקנה ספר בשם בסק"ג

לא ועונתה כתיב כי כת"ח עצמי אעשה אדם

אבל ברשותה שלא העונה להפקיע ור"ל יגרע

והנה ברכה. עליו תבא ברשותה כן עושה אם

על אלא כן אמרו שלא וז"ל כתב הטור

אמרו שעליהם יום בכל שעונתן הטיילין

ת"ח בעונת אבל מקרבת וימין דוחה שמאל

הגמלים כגון אחרות לעונות וכ"ש למעט אין

בטיילים דרק מדבריו ומדויק עכ"ל, והספנים

בפועלים ולא זה דין משכןיש בס' הקשה (כך

נו) עמ' דינים,ישראל ב' דיש לתרץ ונלענ"ד ,

דוקא דהוא מקרבת וימין דוחה שמאל א'

יכול יום בכל שעונתו דכיון והיינו בטיילים

לו יש הרגילות מחמת וחטא תאוה לידי לבוא

בפועלים אמנם ברשותה, הדין מעיקר למעט

דאינן זה, ענין אין בשבוע ב"פ רק דעונתן

אחר ענין יש אבל זה, במעשה כ"כ רגילין

עליו תבוא ובזה קדושה תוספת משום למעט

ופשוט. כת"ח, עצמו לעשות רוצה אם ברכה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`i

[h].בשבוע בשבוע.[i]פעמיים אחת הגמלים[i`]החמריםיום. לשלשים הספנים,[ai]אחת

³¼ðí −ô

[h].נחשבפעמיים ושונה בועל דאם י"א

דין בזה ויוצא ביאות כב'

במעל"ע ב"פ בועל אם וכ"ש בשבוע, ב"פ

(hk).

[i].לילךהחמרים שדרכם הוא והטעם

ועם לסחורה ימים ג' מהלך

לביתם, מחוץ שנמצאים ימים ו' הוי חזרתם

בשבוע פ"א עונתם .(l)ולכן

[`i].לילךהגמלים שדרכם הוא והטעם

חזרתם ועם יום ט"ו מהלך

בחדש פ"א עונתם לכן יום ל' .(l`)הוי

[ai].במלאכההספנים שעוסק מי כל וה"ה

במקום או אחרת במדינה

באמצע לביתו לחזור יכול ואינו רחוק

דרדקי)מלאכתו מלמד רק(כגון בעונה חייב

חדשים בששה .(al)פ"א

³¼ðí þîšô

(hk)עו,כ"כ סי' אה"ע שו"ע על מקודש בעזר

להיות חז"ל עצת מקיים אם וממילא

יצא כבר זכרים בנים לו שיהיו כדי ושונה בועל

רוצה דאם בזה ומרויח פועל. עונת יד"ח בזה

נשמ אע"גלהמשיך שבת בחי' של קדושות ות

בועל אם בשבוע, ב"פ ועונתו פועל שהוא

בכסא ועי' זו. מעלה לו יש ש"ק בליל ושונה

ביאותיו אם מרויח ע"כ דגם נ"ו בתיקון מלך

ע"ש. לבנו קדושה נשמה דממשיך (וגםבש"ק

בשבוע ב"פ בזמננו ת"ח המחייבים להפוסקים

יכול קבלה עפ"י להתנהג רוצה אם לקמן, כמובא

זו) עצה אגרותלקיים משו"ת בתשובה וע"ע .

התשובות)משה בשער בספרנו דמוכח(הנדפס

בשתי סגי דלפועל סה: בכתובות מהגמרא

ע"ש. אחד, במעל"ע פעמים

(l)'סא:עי בכתובות המשנה על מאירי

על יחזקאל בחזון ועי' שם. ובשטמ"ק

סא:)התוספתא בדף המשנה על כתובות (מס'

עו סי' באה"ע שמואל הבית עפ"י לחדש דרוצה

דהא המשנה, על פליג לא דהתוספתא סק"ג

בשתי אחת החמרים דעונת בתוספתא דכתב

דקתני ומתני' בביתם כשאינם היינו שבועות

ועי' ע"ש, בביתם כשישנים היינו בשבוע אחת

ע"ז דהקשה עב עמ' ח"ב הבית מצוות בספר

דכתובות הסוגיא על בראשונים דמבואר

מחמת בשבוע אחת היא החמרים דעונת

הוא שחוזרים ועד ימים לג' מעירם שהולכים

עונתם ואעפ"כ בביתם ישנים אינם וא"כ ג' עוד

וצ"ע. בשבוע, פ"א

(`l)במאירי.ע"ש

(al)רקפשוט חכמים חייבו דלא כספן דהוי

פרנסתו דרישת ולפי כחו (עי'לפי

במתני') סא: סי'כתובות אה"ע מקודש בעזר ועי' ,

אם דממ"נ תינוקות מלמדי לענין ה' סעי' ע"ו

תורתן הוי הלימוד בשביל מגמתם עיקר

ידי על הכנתם בכוונתם מצטרפת ואם אומנתן

כיון כספן נעשה זה הרי ממילא פרנסתם זה

קבועה אומנתו היתה לא נישואין שבשעת

בביתו. דוקא להתפרנס

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ai

[bi].חדשים לששה אחת

³¼ðí −ô

[bi]חמריםוכו'.אחת של אלו דינים כל

יש אם אף איירי וספנים גמלים

בלי שנים כמה להתפרנס רב הון להם

שהם כל מ"מ מביתם לפרוש שיצטרכו

פרנסתם מצד נשותיהםפורשים מיחו (ולא

לקמן) עי' פרנסתם סדר לפרושעל להם מותר

(bl).

מאיזהאם מתפרנס היה נישואין בשעת

תדירה עונתו אין שמחמתה מלאכה

לעכב יכולה אשתו אין ספן שהיה כגון כ"כ

זו בפרנסה שימאן הנישואין לאחר עליו

אחר אם אבל וקבלה, שסברה כיון

לדבר מלאכתו לשנות רוצה הנישואין

בידה הרשות רחוקה יותר תהא שעונתו

ירויח האחרת שבמלאכה אף מזה לעכבו

.(cl)יותר

שוםאם לו היתה לא הנישואין בשעת

ממלאכה אח"כ לשנות יכול מלאכה

דבשעת דכיון רשותה, בלי אפילו למלאכה

אמרינן מלאכה שום לו היתה לא נישואין

מלאכה מין כל וקבלה אשתו דסברה

לעשות בעלה .(dl)שירצה

³¼ðí þîšô

(bl)'ב'עי סעיף עו סי' אה"ע מקודש עזר

לפעמים שחוששין דאע"פ דביאר

רק מלבם אינה הנשים שנותנים דהרשות

אין פרנסה סגנון קביעת לגבי מ"מ לפנים

כעת לו לוקח שהוא שיודעת וכל לזה חוששין

ע"י לה ניחא שבודאי אומרים לפרנסה זה סגנון

המתעכבים סוחרים וכן בו מיחתה שלא מה

התגרים דרך סגנון מצד שהוא כל בדרכיהם

או מהפסד הצלה או בצע ריוח ספק משום

אשר העולם כדרך ליסע עגלות על להמתין

ברגל לילך שלהם סגנון אין כערכם תגרים

לעיר וכו'מעיר הפרנסה סגנון אל ג"כ נוגע וזה

ביתו פרנסת סדר לסגנון נוגע זה שכל נמצא

במה להבחין שאין ספנין של כפרנסה זה והרי

עכ"ל. וכו' רב הון שבידו

(cl)'דחייעי דינא ובספר ה', סעי' עו סי' אה"ע

כותב לאוין הסמ"ג בהגהותעל (מובא

יט) אות עו סי' החדש הטור על דאע"גוהערות

יכולה הרוחה יותר יש החדשה דבמלאכה

יותר ותפלות בקב אשה דרוצה לעכב האשה

ופרישות. קבין ממאה

(dl)שמואלכך והבית מחוקק החלקת חידש

מה עפ"י וכתבתי ח, ס"ק עו סי'

כל פלא וקצת ע"ש, דבריהם לפרש שנראה

וב"י, הטור מסתימת כן משמע דלא זה דין

שמואל בבית שם ועיין הפנאי. לעת וצ"ע

מלאכה שום לו דאין בשעתדטייל אם (פי'

גדרו) לעיל עי' טייל, בגדר היה דאינונישואין י"ל

עכ"ל, רשותה בלי גמל או חמר להיות רשאי

מגדרי אחד ג"כ הוא דטייל הטעם ומסתמא

יהיה דהוא היתה דדעתה ואפשר המשנה,

אחרת, במלאכה שיעסוק הסכימה ולא טייל

המשפחה לפרנסת ממון לו ביש דאיירי ופשוט

הכי לאו דאי דאל"ה לפרנסתו לעבוד וא"צ

שום לו היה לא אם משא"כ טייל, בגדר אינו

ועסקו טיבו מה כלל מוגדר היה ולא מלאכה

שיעסוק עצמה על קבלה דמסתמא י"ל בזה

שימצא. מלאכה באיזה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bi

חכמים[ci]ועונת תלמידי³¼ðí −ô

[ci]מיחכמים.תלמידי כל נקרא ת"ח

ערך לפי ת"ח שנקרא

אם בין בתמידות שלומד מי כל או הדור

הוא אם בין בעם מהמורים הוא

דין שאין שפסקינן אע"פ מהתלמידים,

מ"מ דברים, לכמה הזה בזמן ת"ח

ת"ח, עצמו לעשות רשאי זה לענין

בתורה עוסק שאינו טייל או פועל אבל

שלא עונתה להפקיע רשאי אינו

עליו תבוא ברשותה אבל ברשותה

.(el)ברכה

לת"חהרבה יש הזה דבזמן מביאים פוסקים

ב' דהיינו פועלים עונת ג"כ לקיים

קבלה עפ"י אבל כח, לו יש אם בשבת פעמים

היום עד דמקפידין קהלות ויש כן, אינו בודאי

דנוהגים קהלות ויש בשבת פ"א רק לקיים

ונהרא בשבת, ב"פ לקיים הנ"ל כפוסקים

ופשטיה .(fl)נהרא

³¼ðí þîšô

(el)'ופמ"געי מג"א בשם סק"ו רמ סי' מ"ב

על במאמרינו מש"כ ועי' שם, ובבה"ל

תמיד שלומד מי להלכה ועכ"פ בזה"ז, ת"ח גדר

מי שגם שהוכחנו וע"ש ת"ח. בגדר ג"כ הוא

זמנו שאר כל את ומנצל חיותו בשביל שעובד

כדאיתא כת"ח ג"כ חשיב התורה ללימוד

וע"ש במחבר, ב' סעי' רמו סי' יו"ד בשו"ע

חייו מכדי יותר עובד אם דאפילו סק"ז בש"ך

ובני בניו לזון אם כי מתלמודו מתבטל שאין כל

הדברים ולכל ולהלבישם ולפרנסם ביתו

ת"ח נקרא עשיר שהוא ואע"פ לאדם הצריכים

ועי' מיד, לתלמודו פונה פנוי דהוא זמן דכל כיון

תאכל. במלח פת דאבות מתני' על מהר"ל

ג"כ והם שעובדים ת"ח הרבה דיש ובזמננו

אינם אם ואפילו בעירם ת"ח בשם נקראים

בפי נקראים הם אם לתלמודם מיד חוזרים

כת נישאההעולם כן דעת דעל י"ל העיר של "ח

והוא בפמ"ג, כ"מ ת"ח, עונת דין לו ויש לו

שתורתו מי דדוקא מהמג"א דמשמע מביא

המג"א מפרש הבה"ל אבל פטור, אומנתו

ע"ש טייל או פועל שהוא מי רק לשלול דכוונתו

ודו"ק.

(fl)'אה"עעי ופ"ת ת"ח ד"ה רמ סי' בה"ל

צדקה מעיל התשו' דמביאים עו סי'

ת"ח חייבים הדין דמעיקר דכותב נא סי'

לקיים מיעץ היה אבל אחת פעם שבזמנינו

ירך וקנאת הדור פירצת משום פעמים שני

חידוש לחדש רוצה משה והאגרות חברתה.

בזמנינו לקיים הדין מעיקר חיוב דיש עצום

בפחות מתרצה אינה דהיא כיון פעמים שני

חברתה קנאת מחמת תשובתומזה (עי'

מצוות בספר הובא כח סי' ח"ג אה"ע באג"מ

התשובות) בשער כאן ונדפס משארהבית אבל .

משמע לא גופיה והמעי"צ כהבה"ל הפוסקים כל

אחת פעם הוא הדין דמעיקר מפורש דכותב כן,

ופלא פעמים, ב' לעשות מיעץ רק בזמנינו גם

באגרותיו דכותב יעקב הקהלות בעל על עצום

ב"פ ולא בשבוע בפ"א עצמו לפטור דהרוצה

וצ"ל ממש, דאורייתא ספק דהוי קרוב בשבוע

הדין מעיקר דהחיוב האג"מ כסברת דלמד

קשה אבל בשבוע. ב"פ העונה לקיים בזמננו

שסוברים הפוסקים רוב על שסומך דמי לומר

פ"א רק חייב הדין מעיקר בזמננו ת"ח דגם

בלשונו והמדייק דאורייתא. ספק דהוי בשבוע

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ci

³¼ðí −ô

פ"אועיקר הוא נגלה עפ"י ת"ח עונת

שבת לליל אותו וקבעו בשבת

אינו סיבה מאיזו ואם שבת עונג משום

לקיימה יכול שבת בליל לקיימה רוצה

הזמןביום עיקר הקבלה לפי אבל אחר,

ממשיך אז ורק שבת בליל דוקא הוא

לא מאונס אם אבל קדושות נשמות

ומחמיר שבת בליל העונה קיים

לכמה להשלים, דחייבים כהשיטות

והבנים שבת קדושת בזה יש מקובלים

הנולדים כמו הוא זה מזיווג הנולדים

שבת. .(gl)מליל

³¼ðí þîšô

בקהלות היום שנהגו אחר מיוסד דחידושו יראה

אליהם משתייך היה ליטא)שהוא אנשי (דהיינו

א"כ בשבוע ב"פ העונה מקיימים ת"ח דגם

אם דאורייתא ספק הוי זה לחוג המשתייך לאדם

אדעתא דנשאת כיון מזה פחות העונה מקיים

בדעתה דתלוי יאמר דמי צ"ע ועדיין דהכי.

חז"ל תקנו בשבת פ"א עונתו דת"ח דינא דהרי

הל' ברמב"ם כדאי' כחן מתשת שתורה מפני

א סעי' עו סי' אה"ע ועי' ה"א, פי"ד אישות

מעיניהן שינה מנדדין דת"ח מחוקק בחלקת

ע"ש, אומנתן שתורתן החול ישבימות (ועכ"פ

אפילו אמיתי מתמיד בת"ח איירי דלא לדעתו לישב

ככל שלומד בינוני ת"ח באברך רק דורנו ערך לפי

כגחבריו) עמ' ישראל משכן בספר ומפורש .

ידוע היה דאם שליט"א קניבסקי מהגר"ח דשמע

או ופרוש חסיד אדם שהוא הנישואין קודם

בשבת פ"א הנוהגים מהאנשים (כגוןשהוא

החסידים) מקהלות ב"פשהוא לקיים חייב אינו

שלם. בלב אשתו מחלה אם וה"ה בשבוע,

הקה"י. אביו לדעת אף הגר"ח כן אמר ומסתמא

פרוש דהוא ביה ידעה אם אפילו האג"מ לדעת (אמנם

ירך דקנאת הסברא לומר שייך וצ"ע).אכתי חברתה,

יעקבובקובץ הקהלות לבעל קודש אגרות

לקיים הוא ת"ח רוב דמנהג מביא

אצל המנהג דזהו ומשמע בשבוע, פעמים שני

קהלות רוב אבל בזמננו, ליטא אנשי רוב

ותלמידיו הבעש"ט בדרך ההולכים החסידים

בזה מחמירים לקמן)הק' .(עי'

ללילועפ"י שבת מליל רק דחייב פשוט קבלה

ספרי כל בזה דהאריכו כמו שבת

זוה"קהקבלה עפ"י בראשית פ' המצוות שער (עי'

עה) סי'ח"ג החיים בכף גם בקיצור ומובא .

י אות הביאםרמ וצניעות קדושה (ובס'

יאבאריכות) פרק טז שער בפע"ח ועי' .

נשמות יהיו שבת בליל היורדות דהנשמות

העם בני שאר דגם משם ומוכח קדושות,

אחת פעם עוד כשמקיים אפילו טוב יותר

תתעבר דאפשר בשבת יהיה אחת דהפעם

ביאה למהר"םמאותה העתיד, בשביל (וגם

לו יהיה ביאה דמכל כת"י מזהר דמביא גלאנטי

לבא). לעתיד ילד

ש"קיש במוצאי העונה לקיים שנהגו חסידים

דהאדמו"ר משמיה ומטו ש"ק, בליל ולא

פשוטים דאנשים הטעם, זצ"ל מקלויזנבורג

הטהורה, הכוונה מן אותם מבלבלת זו מצוה

שיתפללו כדי ש"ק בליל משמשים אינם ולכן

דש"ק בשחרית למחרת טהורה בכוונה

אצל ובפרט החול ימות משאר יותר שמעולה

כיון במוצש"ק לקיים ענין ויש החסידים, עדת

לילות. משאר קדושה יותר בו שיש

(gl)'ה"אעי אישות מה' פי"ד הרמב"ם לשון

בשבת אחת פעם עונתן ת"ח וז"ל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾eh

³¼ðí −ô

הלכהולענין במקור עיין אליו שמקושר ולמי אמת .(hl)צדיק

³¼ðí þîšô

מטתן לשמש ת"ח ודרך כחן מתיש שת"ת מפני

מדייק ומזה עכ"ל, שבת לליל שבת מליל

משה מצוותהאגרות בספר הנדפסות (בתשובותיו

ומשוםהבית) בשבוע אחת פעם הוא דהחיוב

איתא וכבר שבת, בליל לקיימו נהגו שבת עונג

וכ"מ אע"פ. פ' כתובות במס' בתוי"ט כן

ת"ח "דרך באה"ע וכ"כ או"ח בשו"ע מהלשון

משמע שבת" לליל שבת מליל מטתן לשמש

דהחיוב פשוט סוד עפ"י אבל דרך. רק דהוא

בהרבה בזוהר כדאיתא בשבת רק לקיים

פ' המצוות שער עי' האר"י ובכתבי מקומות

קשעה"מ שער ובפע"ח יא)בראשית פ' טז (שער

משום מקיים ואם סק"י. רמ סי' החיים ובכף

שבת, קדושת בו דיש לומר מקום יש השלמה

טבילה ליל ולענין משתוקקת לענין לקמן דעיין

כיון קדושה אז דיש סוברים פוסקים דהרבה

דיש כיון כאן דגם י"ל אולי וא"כ חיוב שהוא

ב יש פוסקים להרבה אבלחיוב קדושה, ו

דכותב כן משמע לא ז' אות במחב"ר מהחיד"א

בשבוע להשלים לו אין בשבת קיים לא דאם

סוד עפ"י להשלים)הבא מחויב נגלה עפ"י עי'(אבל

ודו"ק. לקמן

(hl)מאירעיין למוהר"ר לשמים אור בספר

שמי שמביא בהר פר' הלוי

שבת כמו תמיד אצלו נחשב לצדיק שמקושר

וצריך בעצמו, אמת הצדיק לגבי ה"ה ובודאי

לצדיק, שמקושר נחשב מדרגה איזו ביאור

בבחי' הוא האמת שצדיק כוונתו ולכאורה

ומי החול ימות כל שבת בקדושת ונמצא שבת

שבת לק' ג"כ שזוכה היינו באמת שמקושר

לאותו התקשרות ע"י שבת ק' להרגיש וזוכה

החול ימות כל זוכיםצדיק מועטים רק (ובפשטות

זו) הלבחי' י"א, תורה בלקו"מ עוד ועי' .

שזווגו מי יש בחי' שתי בה יש הברית ששמירת

על בריתו את שומר ואעפ"כ החול ימי בששת

נקרא וזה התורה מדיני יוצא שאין התורה פי

וזה לשבת משבת שזווגו ומי תתאה יחודא

הספרים. בכל הוא וכן עילאה יחודא נקרא

כפשוטו, דהוא יותר משמע לשונם ומפשטות

יחודא בחי' שהם וקטנים שכתב ז' אות וע"ש

לשמים אור הספר ולפי תכופים. זווגם תתאה

בחי' זה העיקר הרי שבתהנ"ל ויכולדרגת

תכופים בחי' יהיה הצדיק אצל שגם להיות

כנ"ל. כן משמע לא הלקו"מ לשון ומפשטות

לקייםרק חייב אדם כבר שאם נמצא מ"מ

מבעיא לא סיבה, מאיזו החול בימות

נחשב מקובלים הרבה שלפי משתוקקת כשהיא

אחרת סיבה מצד כשמקיים אפילו רק כשבת

לצדיקים בהתקשרות גדולה בק' שיהיה יזהר

"אור ספר שיטת לפי הפחות לכל שיהיה כדי

ק'. נשמות שממשיך שבת של כזווג לשמים"

לצדיק שמקושר מי שגם ה ס"ק ח ח"א בלקו"מ (ועיין

במס' ועיין אמת הצדיק כמו הרשע את להכניע יכול

כטייל נחשב היה שילת בר שמואל שר' סב. כתובות

ובקי סמיכה לו שיש היינו בגמ' שנזכר רב שכל וצ"ע

ואולי טייל. דין לו שיש יתכן ואיך כולה התורה בכל

בכל המטייל צדיק שיש הנ"ל לפי הוא הפשט

דמטרוניטא בעלה בבחי' והוא העליונים העולמות

ומותר שבת כמו השבוע ימות כל נחשבים ואצלו

בזהר כדאיתא שבת בבחינת הוא שתמיד זמן בכל

כן משמע דלא עיון צריך הא"ל שחידוש ובודאי

לסמוך גדול אילן הוא ודאי אעפ"כ אבל ספרים בשאר

כנ"ל) צרוף בעוד .עליו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ fh

³¼ðí −ô

עונהיש לקיים לת"ח ענין דיש שכתבו

ויו"ט ר"ח בליל הסוד (פי'עפ"י

דפסח) ז' וליל דסוכות א' וישבליל

בהם לקיים ענין דאין וס"ל חולקים

לזה יש קיים אם רק שבת כבליל עונה

בימות כמשמש ואינו שבת מעלת

.(n)החול

האריז"למקובליויש דלפי שסוברים ם

אפילו עונתו לפרוע לת"ח מותר

ובזקנה והנקה עיבור בזמן החול בימות

בימי להחמיר שכתבו ויש מלראות, שפסקה

מקובלים ויש עיבורה, בזמן ולהקל הנקה

דמשמע האר"י רבינו של זו דלשון דס"ל

ויש ט"ס הוא אלו בזמנים להקל ממנו

וטוב שבת, בליל רק לשמש תמיד להחמיר

יש הדחק בשעת אבל יוכל, אם להחמיר

בזה. להקל

בימותיש לשמש להמקילין דאפילו שכתבו

דוקא הוא והנקה עיבור בזמן החול

כשמכוון אבל עונה מצות לקיים כשמכוון

שייך לא בודאי וכפרד כסוס גופו להנאת

זה היתר ישאצלו המקילין ובדעת לכו"ע.

אף בכה"ג מתירין דיש גדולה, פלוגתא

אחר רק להתיר מחמירין ויש חצות, קודם

גדול הדחק בשעת רק להתיר ואין חצות

(`n).

³¼ðí þîšô

(n)פע"חרבינו עי' מקומות בכמה האר"י

פ' המצוות ושער קשעה"מ שער

ואינו ר"ח בליל לקיים דמותר מביא בראשית

כמו כ"כ קדושה בהם שאין אע"פ החול כימות

לקיים ענין גם יש אם להסתפק ויש שבת, ליל

חי איש בן ועיין בדבר, איסור אין שרק או אז

בליל וגם וז"ל שכתב ג אות וירא פ' שניה שנה

וחסידים הסוד עפ"י בזיווג מעלה יש ויו"ט ר"ח

בסי' והמ"ב עונה. בהם מקיימין מעשה ואנשי

מרן דברי מפרש ג אות הציון בשער רמ

לת"ח ויו"ט בר"ח לחייב כוונתו דאין האריז"ל

שעפ"י דאף ר"ל אלא כחן מתשת שהתורה

בשבת, אם כי בחול מלשמש ליזהר נכון קבלה

מחויב שיהיה לא אבל ליזהר א"צ ויו"ט בר"ח

שלחן על וציונים בהערות ועיין ע"ש. בדבר

מרן לשון דפשטות ט אות רמ סי' הטהור

הת"ח "ואף כתב בראשית פ' בשעה"מ האר"י

להדיא משמע לילה" חצות אחר בהם מותרים

מצוה ולא היתר רק חסידיםדהוא במשנת (וכן

לת"ח מותר הלשון מביא מ"ה פ"א ר"ח מס'

גובריהלהזדווג) רב דהבא"ח דידוע כיון אבל

דשמעתא מרא והוא הקבלה בחכמת בפרט

שוב וצ"ע. ג"כ ענין דיש מקור לו היה בודאי

רמ סי' חיים מקור בספר החוותמצאתי (לבעל

שעריאיר) חכמה הראשית בשם דמביא

יקיים בריא הוא דאם הזהר עפ"י פי"ז הקדושה

והראשית דהזהר ויתכן ויו"ט, בר"ח גם עונה

במג"א ועי' הבא"ח. של המקור הם חכמה

סק"ב החיים ובכף סק"ג

(`n)'פבעי סי' כהן שמחת מספר בתשובה

התשובות) בשער כאן דהביא(הנדפס

דרבינו הדברים ותמצית בזה, השיטות רוב

דבזמן כותב בראשית פ' תורה בליקוטי האר"י

אבל שבת, על להקפיד חיוב אין ויניקה עיבור

נשים דיש כותב שם צמח הרב בהגהות

עכ"ל. ליזהר וצריך יניקה בימי שמתעברות

בענין סק"ב טו סי' ח"ב יצחק מנחת בשו"ת ועי'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fi

³¼ðí þîšô

טעם מאותו פו"ר של חיוב אז דאין די"ל מינקת

להתעבר דתוכל חברו מינקת לישא שאסרו

אשה שיכולה מכאן ורואים לולד, חלב יהיה ולא

אז דקיי"ללהתעבר להלכה, כן נפסק דלא (ואע"ג

דבגלל משום היינו ע"ש, פו"ר מצות יש אז דגם

של או פו"ר של מה"ת מ"ע לבטל א"א כזו סיבה

יצרה)ע דלשבת קבלה מדברי מ"ע לא ואף וישונה .

בימות לאסור צמח הרב לדברי סיעתא מכאן

אבל שתתעבר. מחשש יניקה בימי אף החול

דאינו דכיון וס"ל חולק פב סי' כהן שמחת בספר

ומוסיף תתעבר, שלא רובא בתר אזלינן שכיח

עוד. לחוש דאין מלראות שפסקה זקנה דכ"ש

לשםאך כוונתו אם זה דכל כהן השמחת מוסיף

אם כי וכפרד כסוס גופו להנאת ולא שמים

אשר התדידי זיווג שהוא עונה מצות לשם

יצחק אברהם הקדושים אבותינו בו כיוונו

זיע"א ע"ה דכיוןויעקב בדבריו קצת לדון (ויש

זמן באותו האזהרות דאין אומר האריז"ל דרבינו

בחינה אותו נעשה ממילא הרי מכוין כשאינו אפילו

לשם כלל מכוין ואינו שבת בליל שבועל מי כמו

לו שחסר רק שבת של היחוד בזה יש דאפ"ה שמים

של בהקללה דנכלל יאמר מי אבל השלימה, הכוונה

וצ"ע). בארור הוא הזוהר דלפי החול ימות ביאת

להרה"קוכ"כ הטהור שלחן בספר

אבל וז"ל ד' אות רמ סי' מקאמארנא

ויניקה עיבור בעת עונה מצות לקיים בא אם

לזה לחוש וכו')אין שבת בליל שיהיה(פי' ובלבד

מה והנה הדודים. יחוד זמן חצות אחר

לכאורה וכו' חצות אחר שיהיה ובלבד שמסיים

הרי התמידי יחוד בשביל הוא אם דממ"נ צ"ע

כהן בשמחת ובאמת חצות, קודם גם שייך זה

לפי מותר חצות קודם דגם לחדש רוצה פב סי'

ויניקה עיבור דבימי האר"י ברבינו זו גירסא

לספר הבית טוהר ובהגהות שבת. של דין אין

בפשיטות נקט ג"כ כט עמ' ישראל משכן

חיוב שאין ה"ה ויניקה עיבור בימי דלהמקילין

לשיטת בזה לכוון וזכה לחצות להמתין

הגדולים מהמקובלים אחד דהיה כהן השמחת

והאמיתיים.

הכוונהונראה דאין ס"ל הטהור דהשלחן

הזיווג אל לגמרי הולכים שלו דזיווגים

דברי ס"א רמ בסי' מביא דהא התמידי

נשמות נולדים אלו דמזווגים והגלאנטי החיד"א

ממשיך אם דרק ס"ל אמנם העתיד, בשביל

אבל שבת חומרת יש עכשו בשביל נשמות

הטעם ואולי זו. חומרא אין העתיד בשביל

דהם יד כתב זהר בשם הגלאנטי דכותב דכיון

קפידא אין קדוש, בגוף גרים נשמת בבחי' יהיו

דאין הארץ דעם הזיווג בזמן נולדים אם כ"כ

צריכים ומ"מ ודו"ק. גרים מבחי' רק נשמתו

ולא הדודים יחודי דהוא חצות זמן על להקפיד

הארץ לעם אפילו עונה של זמן אין דאז לפניו

מ"א שער בע"ח בסוד(עי' שז"א זמן דכל ספ"א

הרש"ש בהגהות ועי' להחיצונים יניקה יש אז יניקה

חצות קודם זיווג של האיסור חומר נבין שמזה שם

יניקה). בסוד דז"א

השלחןוכיון בין גדולה פלוגתא בזה דיש

הרבה נביא ולקמן כהן והשמחת הטהור

בודאי זה היתר על לגמרי שחולקים מקובלים

עד להמתין הפחות לכל להחמיר טוב יותר

על לו יש שמיקל מי הדחק בשעת אבל חצות

למוהר"א לאברהם חסד בס' וגם לסמוך. מי

שם)טוביינא כהן בשמחת דטעם(מובא מביא

התדירי. זיווג בשביל הוא (ונשארההיתר

מקום באיזה מביא הזהר על צבי דהעטרת בזכרוני

ויש העיבור אל מקושרים הם עיבור של דהזיווגים

ידי). תחת עכשו הספר ואין דבריו לחפש

פ'אבל הקדוש בזהר החיד"א מרן גיסא מאידך

אורה ניצוצי בהגהות ע"ב קפו (וע"עוישב

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gi

³¼ðí þîšô

ובמדבר אומר ר"מ ד"ה מ"א פ"ו באבות בדבריו

ד') אות ז' מערכת שלקדמות התשובה מביא

דאזהרה כת"י הזהר בשם כ"י גלאנטי מהר"ם

במניקה זמן בכל הוא החול בימות דלמנוע זו

קדישין בנים מוליד דתמיד ועיבור ובזקנה

בשלחןבג"ע שכתוב כמו הגירסא מביא (ואינו

נשמות רק גרים נשמת דמוליד רמ סי' הטהור

לבדוק (ויש וקדושים. חסידים בנים בפועל, קדושות

שהחיד"א המקומות בכל השונות הגירסאות את

זה). דבר מביא

הפקודתובס' מש"כ מביא שם כהן שמחת

שמביא רמ וסי' רלט בסי' אלעזר

בפ"ט האר"י רבינו דתלמידי ומוסיף החיד"א

מרבותי קבלתי ואנכי וז"ל כותבים דשבת

ונתעברה לעיבור במשמש דוקא לאו זה עונש

כי אסור לעיבור משמש בלתי אם אף אלא

ועביד בכח מוליד בפועל מוליד שאינו אף הנה

בשם דמצא וכתב וכו'. בחיצונים לעילא בן

על חז"ל אזהרות "כל לשון האר"י רבינו הרב

הריון לשם במשמש הוא לע"ש מע"ש הזיווג

דרבינא בריה מר דלאו אומר אני ע"כ וכו'"

עליה. חתים

פ"זוכן ש"ח העבודה ושורש יסוד בספר

אשתו ואם שם מ"ש אך וז"ל כותב

לת"ח אף נתונה הרשות מניקה או מעוברת

ספרים כמה עליו צועקין בחול מטתו לשמש

זאת שמצא אף וכתבו מס'ככרוכיא (המ"ח

י"א) פ' אריז"לשכיבה זהבכתבי מפורש (אצלנו

בראשית) פ' המצוות תלמידבטעמי איזה בודאי

מי ובודאי מהאריז"ל ואינו זה כתב טועה

לת"ח האיסור גודל יראה הקדוש בזהר שיעיין

הערוה את כבועל ממש בחול מטתו לשמש

העליונים בעולמות גדולים פגמים ופוגם רח"ל

יסמוך ולא בזה להחמיר לת"ח דראוי ובודאי

המ"ח. על בזה

אמצעית(ובסה"ק שיטה לו יש יתרו פ' צבי עטרת

וז"ל אלו, דעות ב' העיבורבין בימי אמנם

להחמיר כ"כ לחוש אין הריון לצורך שלא שמשמש

במשמש כמו החול בימי לשמש שלא מאד מאד

מעיקר איסור דאין דס"ל משמע ע"כ. הריון לשם

דבן תימה וקצת בזה להחמיר ראוי יותר אבל הדין

שיטתו מביא לא הטהור השלחן הסה"ק אחותו

בזה.)

ישוהנה קבלה עפ"י דהמתנהגים נראה לדינא

דהרב כיון להחמיר לכתחלה להם

העבודה, ושורש היסוד וכן גובריה רב החיד"א

רבינו דברי על לסמוך יש לו קשה אם אבל

במ"ח הוא וכן המצות בטעמי (דישהאר"י

דברי שו"ת עי' המ"ח, על דסומכים דסוברים הרבה

ולענין אמו. כשם דשמה אשה לישא לענין חיים

דרא"ז גדול, מחלוקת יש בזה הרש"ש שיטת

בנהר שכתב ממה בו חזר דהרש"ש סובר מרגליות

בזה) עליו חולקים ויש עליו לסמוך דאין עי'שלום .

שליט"א. הלל לרי"מ שלום אהבת בספר

בשמונהאבל זה לשון נמצא דלא כיון מאידך

זרים ידי שלטו הרב כתבי ובשאר שערים

איטרכנודע לענין בתשובתו יואל דברי בשו"ת (עי'

בתפלין) וגםיד להחמיר, כדאי בודאי לכתחלה

כיון חצות, לפני יקל אל להקל צריך אם

ונקל חצות לפני אוסר דמיקל הטהור דהשלחן

ר"ן עי' בזה להחמיר יש בודאי דבריו לקיים

יש להחמיר נקל אם בדרבנן דגם פסחים בערבי

לגמרי אוסרים הרבה דיש כאן ובפרט להחמיר

לעם המותר בזמן יקיים לכה"פ החול בימות

על לסמוך יש הדחק בשעת אבל הארץ

חצות. קודם אף להתיר כהן השמחת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hi

³¼ðí −ô

להחמירמהוכל חייב דת"ח שכתבנו

שבת בליל רק לשמש קבלה עפ"י

ולא אנפשיה לאוקמי דיוכל בת"ח רק הוא

לידי לבוא יוכל ח"ו אם אבל חטא לידי יבא

בשאר אפילו מטתו לשמש טוב חטא

והוא דעהו דרכיך בכל וכמ"ש הזמנים

ימשיך כך יכוין ואם אורחותיך יישר

קדושות .(an)נשמות

אםיש האחרונים בין גדולה פלוגתא

היינו לשבת משבת ת"ח של החיוב

לשבוע או שעבר לשבוע שייכת דהשבת

נימא דאי הוא בזה מינה והנפקא הבא,

של הווסת עונת אם שעבר לשבוע דשייך

לקיים יוכל ולא שבוע באמצע יגיע האשה

דהא השבוע באמצע לקיים חייב בשבת

התחיל וחיובו בשבוע פ"א בעונה חייב

לקיים יכול הא ואז ראשון ביום כבר

שאחריו לשבוע דשייך נימא ואי העונה,

דכיון השבוע, באמצע לקיים צריך לא תו

ביום כן שלפני בשבת קיים דכבר

עוה"פ לקיים א"צ תו החיוב, שהתחיל

שיתחיל דבעת השני, השבוע בשביל

יהיה כבר הבאה בשבת דהיינו החיוב

ומסתימת וסתה. משום לשמש אסור

רק לקיים דהחיוב דסוברים המקובלים

טבילה)בשבת כשיטה(וליל יותר משמע

לבא העתיד השבוע על פוטר דהשבת זו

במקורות עי' אחרים באנפין לדחוק ויש

(bn).

ישעבר העונה קיים ולא שבת ליל

להשלימה צריך אם מחלוקת

חיוב יש נגלה דעפ"י ונראה הבא, בשבוע

מה כפי ויעשה חיוב, אין נסתר ועפ"י

בחסידות מתנהג הוא דאם אדם שהוא

לאו ואם פטור הוא קבלה עפ"י ופרישות

.(cn)חייב

³¼ðí þîšô

(an)'שכתבעי מה פב סי' כהן שמחת בשו"ת

גלאנטי מהר"ם בדברי הבין דכן

ששון בשמן וע"ע ע"ש, כת"י הזהר עפ"י כת"י

פ' צבי ובעטרת בראשית. פ' המצוות שער

נאחזים אין הזיווג דבקדושת וז"ל כתב יתרו

בכף ועי' לטוב הת"ח דמחשבת ח"ו החיצונים

כ סעיף קכח כלל אדם ובחכמת ב ס"ק החיים

סק"ד. לאלפים ובחסד סק"ז ובמ"ב

(bn)עצמוהארכתי בפני במאמר זו בהלכה

האגרות בין פלוגתא בזה דיש

הבית)משה מצוות ספר בסוף הנדפסות (בתשובות

עד ופוטר מהשבת מתחיל דהשבוע דס"ל

תמיד והפעולת הבאה, רמ)השבת סימן (ריש

מסתיים דהשבוע ס"ל אחרונים הרבה ועוד

הא כדעת מוכח מהמקובלים ולכאו' ג"מבשבת.

דוקא היינו לשבת משבת דענין דחזינן מהא

בשבועבשבת אחת פעם דהוא הר"מ כדפי' (ולא

עונג), משום בשבת לכתחלה אותו מאדוקבעו אבל

כולה התורה בכל דהא כהאג"מ לפרש קשה

ואולי השבוע, של האחרון כיום נחשב השבת

אין האחרון היום הוא דהשבת נלמוד אם אפילו

הוסת כשעונת השבוע באמצא לקיים חיוב

החיוב חז"ל קבעו עונג דמשום דכיון בשבת,

ממילא בשבת פטור יהיה זו ובשבוע בשבת

השבת שלפני בימים אף השבוע כל נפטר כבר

צ"ע. וקצת הקודמת בהערה מש"כ עי'

(cn)'ביןעי מחלוקת דמביא סקי"ב החיים כף

דמחייב והא"ר דפוטר תמיד העולת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ k

³¼ðí −ô

לי"א קבוע זמן לו אין דאםדת"ח כלל עונה

פטור הוא בלימודו דבר נתחדש

כן(dn)מעונה ס"ל לא פוסקים הרבה אבל

.(en)לדינא

לקייםת"ח הנוהגים בחסידות המתנהגים

את שיקיימו ענין יש בשבוע ב"פ העונה

בליל או רביעי בליל הנוספת הפעם

א,ב,ג, בלילי לא אבל ששי בליל או חמישי

בשבת ולא החול בימות יוולד שהילד כדי

(fn).

³¼ðí þîšô

שהוא מה לפי דהכל כתב ז' אות ובמחב"ר

לפי ועכ"פ במק"א, בזה הארכתי וכבר אדם,

דהחיוב דס"ל לעיל שהבאנו משה האגרות

דחייב פשוט משבת מתחיל לשבת משבת

רק השלמה מתורת ולא הבא בשבוע לקיים

ופשוט בשבת, אחת פעם דקבעו הדין מעיקר

ס"ל לא האחרונים דרוב מוכח מכאן ואגב ודו"ק,

השלמה. מדין רק חייב דלדידהו בזה כוותיה

(dn)'דאע"פעי מתני' על בכתובות ר"ן

הזכירה(סא:) דלא דהטעם

לשבת משבת כיון הוא ת"ח דעונת המשנה

ששנינו קבועה עונה לת"ח שאין הוא

ל' לר"א ברשות שלא יוצאים שהתלמידים

כדאי' שנים ושלש שתים חכמים ולדברי יום

ג"כ בעירם הדרים ת"ח דעונת משמע בגמ'

שינה לנדד צריכים שהם מה לפי משתנית

והדבר בו ולטרוח לימודם בענין מעיניהם

בכך, להם שוים הזמנים כל שאין ידוע

היינו בשבת אחת דעונתן בגמ' ודאמרינן

נפסק זה ור"ן בלימודם. דבר מתחדש כשאין

באה"ע מחוקק החלקת כגון פוסקים בהרבה

סי' באו"ח והעט"ז סק"ד והב"ש סק"ג עו סי'

תהלים על תהלות ביוסף החיד"א אבל רם,

אע"פ פרק כתב שהר"ן א"נ וז"ל כותב א

בליל ללמוד לת"ח ענין איזה אירע דאם

וכו'. ופטור כרצונו ילמוד שבת

(en)דלאאמנם נראה הפוסקים כל מסתימת

הזוה"ק לדברי וק"ו וכו' תורה דזמן כהר"ן

תניא דלא ומאי בפרק, בו למעלה היחוד דזמן

טפי דזהירי משום היינו ת"ח עונת במתני'

רמ סי' או"ח ברכה במחזיק ועי' בצניעותא.

שבת בליל לת"ח החיוב הדרישה דלפי סק"ד

יותר לו יש ואם שבת עונג משום רק הוא

יוצא דהא פטור התורה מלימוד ב'עונג עד

פוסק להלכה אבל ברשות. שלא אף שנים וג'

תהלים. על בפירושו שכתב כמו כר"ן

דכותבועי' מהרמב"ם דדייק זקנים בעטרת

כ"כ בריא אינו דאם הבריאים ת"ח הלשון

זה ובאמת לשבת, משבת לשמש חייב אינו

דקיימו ישראל גדולי כמה של טעמם היה

בריאים היו דלא לשבת משבת פחות העונה

רוב להלכה אבל כהר"ן. לדינא דסברו א"נ כ"כ

דכן בחיד"א כדכתב כוותיה ס"ל לא הפוסקים

הפוסקים. רוב דעת היא

(fn)'לזהעי מקורות כמה שהבאתי לקמן

בשם בשטמ"ק סא: בכתובות דיעויין

או אלא יולדת אשה דאין יונה ה"ר תלמידי

ואם יום לרע"ג או יום לרע"ב או יום לרע"א

בשבת שתלד א"א ז' ו' ה' בליל (ובאמתישמש

דאי בשבת שתלד א"א רביעי בליל ישמש אם ה"ה

ואי התשמיש יום לפני יום נולד יום לרע"ג תלד

תשמש דאי נמצא ימים, ג' לרע"א ואי ימים ב' לרע"ב

דאז רביעי בליל אבל בשבת שתלד אפשר ג' בליל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`k

³¼ðí −ô

הת"חיש נהגו קבלה שעפ"י ימים כמה

א' בליל כגון מנשותיהם שללפרוש

וש"ת ש"ע וליל שבועות ולילי פסח

שיצרו מי וכן טבילה, ליל הוא אם מלבד

לידי מלבוא לשמש טוב יותר תוקפו

דיש ימים איזה עוד ויש הרהור,

אינם אבל בהם לפרוש הנוהגים

שכתבנו במה ועי' באריז"ל מוזכרים

ד' בפרק לקמן לילבזה לענין (ומש"כ

.(gn)ניטל)

לאי"א ורבו פרו קיים לא עדיין דאם

לא המקובלים אבל אלו, בימים יפרוש

כן .(hn)ס"ל

בלילעפ"י לשמש שלא ליזהר צריך קבלה

ונראה עיבורה, מזמן תשעים

טבילה מהליל יום תשעים דמונים דהכוונה

לילה באותו .(p)ויפרוש

לת"חאם אנשים)אין לשאר בימי(או או כח

עכשו ואם כחו לפי ליה אמדינן הירידה

פטור כח לו אין הזאת .(p`)בפעם

³¼ðí þîšô

שתלד א"א התשמיש יום לפני ימים ד' הוי שבת

דהפשטבשבת) גדול חידוש לומדים ולפיכך

רביעי מיום הוי שבת לליל שבת מליל דת"ח

הבא. שבת קדושת להמשך מתחיל דאז ואילך

דחסידיםודומה לח. בנדה איתא לזה

מרביעי משמשים היו הראשונים

איתא אבל בשבת יוולדו שלא כדי ואילך

דהכוונה יא ס"ק רמ סי' באו"ח חיים במקור

מרביעי רק מקיימים היו לא טבילה בליל דגם

להם. מוחלין היו דנשותיהם וצ"ל ואילך

ללב ביפה לב)ואיתא החקרי ושמעתי(נכד וז"ל

לשמש שנוהגים שמו וחושבי ה' מיראי מרבים

עפ"י הטעם לקמן וכתבתי ד' בליל מטתם

ביום נולד שיהיה כדי לח. נדה יהוידע הבן

לו דיש יותר מקודש הוא שאז בשבת ראשון

ע"ש. נר"ן

(gn)'דהימיםעי סק"ה החיים ובכף סק"ג מג"א

להם, לחוש אין באריז"ל נזכרו שלא

צו. אות תמיד בעולת וכ"כ

(hn)'ישועותעי בשם שבת מליל ד"ה בה"ל

ורבו פרו קיים לא דאם שמצדד יעקב

לא המקובלים מסתימת אבל להחמיר אין

כן. משמע

(p)'מטתועי דהמשמש לא. ליוםנדה

אבל דמים, שופך כאילו תשעים

פתאים ושומר והולך דמשמש מסיים הגמרא

כותב בפע"ח אבל יא)ה' פרק טז (בשער

ע"ש, תשעים בליל לשמש שלא ליזהר דצריך

דרוב כיון טבילה מהליל דמונים ונלענ"ד

הזמן הוא דאז טבילה מהליל נולדים עוברים

סי' החיים בכף ומובא לווסתה סמוך היותר

כב. אות רמ

(`p)'הלכהעי משנה בספר ועיין עו. ס"ק מ"ב

בעצמו מרגיש דאם דפשוט דכותב

וכוונת ופטור, אומד צריך אינו יכול שאינו

כלל בדרך שידע היינו ליה דאמדינן המ"ב

פטור. כח לו אין עכשו אם אמנם חיובו, שיעור

חולשתו בימי דת"ח רמ סי' חיים מקור ועי'

לזה וראיה כחו לפי הכל הירידה בימי זה ובכלל

בר חייא ר' אשת גבי פא: קדושין בסוף מהגמ'

דפריש שנים כמה הא בעלה על דאמרה אשי

ע"ש. מינאי

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ak

[eh]אשתו את לפקוד צריך אדם וכל שבת. לליל שבת מליל

³¼ðí −ô

פעםולענין שהיא י"א הדור נשיא עונת

אחת וי"א בשנה פעם וי"א בחודש

דינו אם להסתפק יש ובמלך שנים בשתי

יום בכל שעונתו כטייל או .(ap)כנשיא

[eh]ואינושבת.מליל זקן שהוא מי אף

להוליד לקיים(bp)יכול חייב

כח, לו יש אם בשו"ע הכתובה העונה

כחו לפי יקיים חלש הוא וכן(cp)ואם .

להוליד ראויה אינה או זקנה האשה אם

מוחלת האשה ואם בעונה, חייבים עדיין

העונה לקיים רוצה וכשהבעל פטורים.

משועבדת דהיא לו לשמוע האשה חייבת

כח לה יש אם לכך .(dp)לו

³¼ðí þîšô

(ap)ס"קעיין ע"ו סי' אהע"ז תשובה בפתחי

דבש יערות ספר בשם שמביא ג'

י"ח דרוש חדש)ח"ב דפוס שפ"ח דאיתא(עמ'

אחת פעם נשיא דעונת נתן דר' באבות

שהיה וזהו המדרש, בית ביטול מפני בחודש

לנשיא למנותו כשרצו באשתו להמלך צריך

ואנן שבת לליל שבת מליל ת"ח דעונת

באשתו להמלך צריך גמל ונעשה חמר קיי"ל

ספריו בכל מעתיק החת"ס אבל ע"ש. וכו'

פעם היא נשיא שעונת דבש היערות בשם

פר' התורה על בחת"ס כמבואר בשנה אחת

ובשו"ת צ"ו דף יתרו ובפר' נ"ג דף בהעלותך

אם שם מסתפק ועוד ע"ד. צ"ג דף ח"א אבה"ע

בשנהמלך אחת פעם ועונתו כנשיא דינו

יום בכל וחייב כטייל דינו שמא או כנשיא

חייב כנשיא דינו דאם ליה פשיטא מ"מ אבל

שדוד וזהו לו שיש ואישה אישה לכל בעונה

וע"ע ע"ש. בשנה עונות י"ח קיים המלך

שערי ובהגאות ר"מ דף ח"ב חת"ס בדרשות

שם. יוסף

הבניועיין לבעל תעלומה מגיד בספר

נשיא עונת כי שקיבל מביא יששכר

ע"ש. שנים, בשתי אחת ממקורהיא (ושמעתי

היא נשיא שעונת קבלה היתה שבסקווער נאמן

עוד וצריך תשרי ובימי ניסן בימי בשנה פעמיים

הדבר) .לברר

(bp)דחייביםדלא ומניקה ממעוברת גרע

להתעבר יכולים שאינם אף בעונה

בזוהר כדאיתא העתיד בשביל נשמות (ומוליד

מזה דנולדין האותיות שער בשל"ה ועי' כת"י,

ושרה) אברהם כמו גרים עונהנשמות דחיוב ,

באה"ע כמבואר פו"ר מצות בקיום תלוי אינו

הב"ש בין מחלוקת יש מחילה גבי ורק א. סי'

וכתב פו"ר, שקיים אחר מהני אי והברכ"י

דמהני כהברכ"י דנקטינן א סי' באה"ע הפ"ת

מחילה.

(cp)ס"א.אה"ע עו סי'

(dp)'ח"דעי דבר משיב ושו"ת טו: נדרים

מה' ספט"ו הרמב"ם וכתב לה. סי'

ע"כ, שירצה עת בכל לו ונשמעת אישות:

הבית בטוהר יד עמ' ישראל משכן בס' זה כל (עי'

ד) אות ואינהבהגהה כח לה אין ואם .

ה סי' ח"א מהרי"ט שו"ת עי' לו מתרצית

דאינה כיון לו לשמוע חייבת דאינה דכתב

מצינו ולא שעה, כל לו להזדקק חרב שבוית

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bk

fh][,טבילתה בליל³¼ðí −ô

[fh]שלאטבילתה.בליל אפילו ר"ל

מחלוקת ויש עונתה, בשעת

מצוה או חיוב הוא זה דין אם .(ep)הפוסקים

וממילאי"א העונות בין נכלל טבילה דליל

בשבת דפ"א החיוב בזה יוצא ת"ח

שבת, בליל פעם עוד לקיים דחייב וי"א

ואם שבת, בליל גם דיקיים קי"ל והעיקר

לשניהם. עולה ש"ק בליל טבילה הליל חל

בשבוע ב"פ עונתו ליטא)ואם אנשי (כמנהג

וי"א טבילה הליל מלבד לקיימם דחייב י"א

עוד ויש אחת. פעם בעוד ליה וסגי דפטור

במקורות עיין בזה .(fp)דעות

³¼ðí þîšô

או עלי מאיס באומרת אלא מורדת

באה"ע הכנה"ג דבריו והביא ליה. במצערנא

סק"ז. עז בעונהסי' אפילו איירי (והמהרי"ט

הבית מצוות בס' כדכתב ודלא בתורה, האמורה

ע"ש) לעונה עונה בין דאיירי נח עמ' ועי'ח"ב .

דברי שהביא סק"ז עז סי' אה"ע היטב באר

אם שעה בכל לו משועבדת דאינה המהרי"ט

אנוסה מבני גריעא לא וגם רוצה. אינה

לבעול לו אסור פו"ר קיים לא אם דאפילו

דאסור ק: בערובין ועי' אונס. ביאת כשהיא

ואע"גלו מצוה, לדבר אשתו את לכוף לאדם

המהרי"ט דכתב מהא לעניננו לחלק דיש

לקיים כלל רוצה שאינה טפי גרע דהכא

אינה עכ"פ הא חולשתה, מחמת העונה

תסכים כוחותיה יתחזקו שאם בו, מורדת

העונה. לקיים

(ep)ידענאהמקור והוה כד. מברכות הוא

יום ופרש"י הוה טבילה דיום

תשמיש. ליל ליה דהוה אשתו שטבלה

היא שאז "לפי כתב א סעי' כאן ובלבוש

סי' ח"ד אה"ע אג"מ ועי' יותר" עליו מתאוה

אזיל והוא העונה, חיוב עיקר דהיא פ"ו

חיוב דעיקר דס"ל משתוקקת בענין לשיטתיה

משתוקקת הוא בשערהעונה תשובתו (עי'

משתוקקת.השו"ת) היא טבילה בליל וגם

כלוכבר דלעולם זה בענין במאמר הארכתי

דהנודע הפוסקים במחלוקת תלוי זה דין

טבילה בליל חיוב דאין ס"ל קיז סי' ח"ב ביהודה

הפתחי אבל ארץ דרך מדת או מצוה רק

יחזקאל מהכנסת מביא קפד סי' ביו"ד תשובה

טבילה דבליל וס"ל הנו"ב על דפליג לג סי'

לווסתה הסמוכה בעונה אף לשמש מותר

דמסברא כותב בסופו כט ס"ק קפז סי' ובתוה"ש

למעשה, דצ"ע מסיק אך כהכנס"י לו נראה

טהרה והסדרי דעת דהחוות שם מביא והפ"ת

מאי הנ"ל האג"מ בתשו' ועי' ע"ש, כהנו"ב ס"ל

זו בפלוגתא .דס"ל

(fp)וכברהלכה צרכה כל נתבררה לא זו

דלענין במאמרים בה הארכתי

מהרמב"ם משמע בשבוע פ"א דת"ח החיוב

בליל קבעוהו רק בשבוע פ"א הוא דהחיוב

יצא, אחר ביום קיימו כבר אם אבל שבת,

בליל העונה קיים דכבר דכיון י"ל וממילא

ש"ק בליל לקיימה צריך לא תו טבילה

חיובשלאחריו. של הגדר הנ"ל אג"מ בתשו' (עי'

דהשבועת"ח) האג"מ כשי' נלמד אם אבל

לא ממילא חדש חיוב חל ואז שבת בליל מתחיל

לפי אבל שלאחריו. לשבת טבילה הליל יהני

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ck

³¼ðí −ô

לילהלא לאשתו מלהזדקק אדם יניח

נוהגות אונס וכשיש בו, שטבלה

הבעל של בגד גופן על לשטוח הנשים

(gp).

בעירלא בעלה כשאין אשה תטבול

אם ובדיעבד רוח דיבוק חשש משום

סכין תניח או תינוק אצלה תניח טבלה

של בגד עליה תפרוש או הכר תחת

.(hp)בעלה

לילךסכנה הטבילה מבית החוזרת לאשה

לשאוב תלך שלא וק"ו לבדה בלילה

כלב בה ופגע שטבלה אשה וכל לבדה, מים

פגעה מכוערין בניה בעלה עם ושמשה

ע"ה בניה בע"ה פגעה טפשין יהיו בחמור

לנגוע היום ונוהגות לולד טוב בסוס פגעה

כשרה באשה הטבילה לאחר מיד ולפגוש

הפגיעה על הוא הקפידא דעיקר דנראה

הטבילה לאחר .(q)הראשונה

³¼ðí þîšô

דהשבת וס"ל בזה עליו חולקים דהרבה מש"כ

אבל דפטור אפשר א"כ השבוע כסוף נחשב

שבת. מלבד פעם עוד לקיים המנהג

דהביאועי' 8 מס' ל' עמ' ישראל משכן

דאם שליט"א אלישיב הגרי"ש שיטת

עולה דהעונה העונה בליל טבילה ליל חל

ולשבת, טבילה בלילהלליל חל אם אבל

בשבת ב"פ לשמש נוהגים שאם אמר אחר

לספור יתחייב ימים ג' יש לעונה עונה ובין

אבא הגרב"צ ובשם טבילה. מליל אלו ימים

ליל עד טבילה ליל חל שאם שליט"א שאול

אמצע של העונה את בנוסף יקיים ג'

דבריהם וכל פטור. אח"כ ואם השבוע

מצאתי דלא לפענ"ד גדול ביאור צריכים

מה ועי' כאלו, לחילוקים מקורות שום

אי תלוי והעיקר ע"ז, במאמרי שהארכתי

חוץ חדש חיוב הוא טבילה דליל לן סבירא

העונות שאר להשלים חייב אז העונה מליל

העונות בכלל דהוי לן סבירא ואי אחר ביום

חייב דאינו מסתבר ויותר להשלים. חייב אין

חיוב כתובות במס' נזכר דלא כיון להשלים

ברכות במס' מצאנו רק טבילה ליל של

תשמיש ליל בזהדהוא דיוצא מסתבר (וממילא

הול"ל דאל"ה חכמים שמנו העונות חובת ידי ג"כ

עונה) עוד דיש בכתובות המנהגשם לת"ח ורק

להיות ויכול שבת, בליל הפעם עוד לקיים

כן, נהגו שבת עונג משום רק חיוב דאינו

ממשיכים דאז משום כן נהגו סוד ועפ"י

וצ"ע. קדושות, נשמות

(gp)דמשמעצוואת והא מא, סעיף החסיד ר"י

לא הראשונים דחסידים בשטמ"ק

טבילה בליל אף משמשים חייםהיו במקור (עי'

רמ) זהסי' היה דאצלם צ"ל ב' א' ביום כשהיה

דאף ר"ל או חסידותם לפי אמיתי אונס נקרא

והמתינו טובלות היו לא טבילה ליל חל אם

רביעי טהרהלליל ההפסק את לכתחלה דחו (ואולי

כן) שלמחמת מנהג דמביא א"א רו"ח ועי' .

בכף והובא אונס במקום בגד לשטוח הנשים

סקי"ג. החיים

(hp)'החייםעי וכף עח סי' ח"ג יו"ד שבו"י

סקי"ד.

(q)'קכהעי אות קלז סי' יו"ד צדק זבחי

סקט"ו, החיים וכף שיז ס' ורוקח

ויש וז"ל ברמ"א קצח בסו"ס ביו"ד ועי'

שיפגע הטבילה מן כשיוצאות ליזהר לנשים

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ek

לדרך[fi]ובשעה שיוצא³¼ðí −ô

אחדאסור יום אפילו מצוה טבילת לאחר

לצער טבילתה המאחרת ואשה

בידה גדולה עברה .(q`)בעלה

[fi]טולדרך.שיוצא סעי' לקמן עי'

רוכב בין חילוק יש דלרמ"א

וע"ש דפטור ומהלך דחייב בקרון יושב או

בזה שיטות עוד נדה(aq)דיש אשתו ואם .

חבה בדברי לא אבל בדברים יפייס

לערוה .(bq)דמרגילין

חייבעפ"י הדרך מן כשבא גם קבלה

ביוצא כמו אשתו את לפקוד

יש נגלה ע"פ גם פוסקים ולמקצת לדרך

אין בודאי אבל הדרך מן כשבא חיוב

הדרך מן שבא וסתה בליל עונתו לקיים

(cq).

³¼ðí þîšô

טמא דבר תחלה בה יפגע שלא חברתה בה

היא אם אלו דברים בה פגעו ואם עכו"ם או

בעצי ועי' ותטבול, תחזור שמים יראת

שתעשה דטוב הפוסקים בשם שם לבונה

מן כשעולה לקראתה באה חברתה שתהיה

לדינא העיקר אבל בה, תגע וגם הטבילה

אף בזה ודי וכותב הראשונה, הפגיעה הוא

מי נקרא וע"ה טמא. דבר אח"כ יפגע אם

כט. ס"ק בפ"ת ע"ש ק"ש לקרות יודע שאינו

דציין כה הלכה יח פ' מגדים פתחי בס' ועי'

של הארץ דעמי ב ס"ק תטו בסי' למ"ב

הארץ מעמי גרועים במצוות המזלזלים זמננו

ע"ש. הכא דה"ה ואפשר חז"ל שו"תשל ועי'

תשובה והתעוררות קמה סי' ח"ד השדה פרי

יז. סי' ח"ג

(`q)'מגמ'עי הסימן בסוף שהבאתי מה

משפטים פ' וזוהר ועוד ג. מגילה

ע"ש. קיא

(aq)'ס"קעי קפד סי' על השלמים תורת בספר

דינא הך הר"מ דהשמיט דהטעם יח

יציאה ביום יבעול דלא דס"ל משום לדרך דיוצא

הי"ט)לדרך דעות מה' דהביאו(פ"ד ושו"ע והטור

היינו דפקידה כפ"ת דס"ל משום היינו זה דין

דבריו להבין זכיתי ולא עכ"ד, ריצוי בדברי

אותה לפקוד דחייב המחבר מפרש כאן דהא

רק ולא עונה מחיובי זה את דמונה בתשמיש

וצ"ע. ריצוי דברי

(bq)'ועי'עי ר"ת בשם חייב תוד"ה סב: יבמות

קצה סי' ביו"ד ועי' יז ס"ק סוף בכה"ח

עמה ראשו ולהקל עמה לשחוק דאסור ס"א

דברים ידבר דלא ב ס"ק שם ובש"ך נדתה בזמן

ע"ש. לערוה המרגילין

(cq)'בשכרועי דהפליג נ. בראשית פ' זוה"ק

קח נ"א יח, ס"ק החיים בכף עי' מאד

שבט רמ, סי' או"ח שמשון בנזירות ב, סעי'

בבואך אתה ברוך קז. ב"מ ובגמ' קח., סי' הלוי

מגדים ופתחי נדה, ספק ד"ה שם וברש"י וכו'

בא על שכתבנו בהמאמר עי' ו. הלכה כז פרק

פוסקים לרוב נגלה ע"פ שביארנו הדרך מן

הדרך מן כשבא עונתו לקיים כלל חיוב דאין

זאת חיוב המביאים פוסקים מקצת יש אבל

ומובא ז' סעי' ק"ח סי' אדם החכמת והם

ס"ק ובמ"ב נו ס"ק תקנ"ד הציון שער במ"ב

וכן כלל זאת מובא דלא פלא ב' ס"ק תקנ"ח

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fk

³¼ðí −ô

לילההיוצא באותו עונתו בלילה לדרך

בלילה עונתו ביום לדרך והיוצא

יציאתו .(dq)שקודם

הדיןהיוצא מעיקר הוסת בעונת לדרך

אבל בתשמיש, אף לפקדה מותר

בדברי רק לפקדה עליוהמחמיר תבא ריצוי

להקל דאין הפוסקים כתבו ולמעשה ברכה,

והרוצה קבוע, בוסת תשמיש ולהתיר

שתמחול לבה על ידבר הדעות כל לצאת

כי הדעות כל יצא ובזה התשמיש לו

תורה של עונה בחיוב אפילו מהני מחילתה

(eq)בחיבוק מותר אם הפוסקים נחלקו .

³¼ðí þîšô

ספר בשם תקנ"ח סי' התשובה בשער היא

והדעת קפ"ד סיק יאיר חוות ושו"ת כנה"ג

נידה רשב"א י"מ בשם כן מביא ביו"ד תורה

בזה עליו חולק ק"ח ס"ס פ"ה הלוי ושבט ט"ו:

במנהגים יהודה ובבית אייש במהר"י הוא וכן

עי' גדול חיוב היא קבלה וע"פ ס"ב אות סי'

שדמשון נזירות וספר ו-נ. מט: בראשית זה"ק

מיוצא יותר חיוב הוא קבלה דע"פ ר"ם סי'

ו א'לדרך במצוה פיקודיך בדרך החיוב נפסק

סקי"ח כאן החיים ובכף ע"א י"ח דף י"א אות

המיטה שעל ק"ש שער חיים עץ הפרי מביא

כמו החול ימות של חסרון בזה דאין י"א פרק

לדרך. יוצא

שלאאבל כיון להקל אין וסתה ליל לענין

ראשונים וברוב בגמ' זו חיוב רמוזה

זוטא ופתחי טו: נידה טהרה סידור עי' ופוסקים

ב' סי' א' חלק הבית וטהרת ע"א ס"ק קפ"ד סי'

נגלה עפ"י וגם טבילה סי' צ"ט. עמוד י"ד אות

בזה. ענין יש

(dq)בס'כ"כ ועי' טו, ס"ק כאן ומג"א בלבוש

דהקשה ב סעי' כז פרק מגדים פתחי

דכותב קעט סעי' ג' נר המאור מהמנורת

ליוצא זהו בטליתו ומאפיל אפל בית של דהיתר

ונשאר הלילה, עד בעיר ישאר כשלא לדרך

לו דנתחדש דמיירי פשוט ולפענ"ד בצ"ע.

ולא לדרך לצאת מיד דצריך ביום ענין איזה

יש לדעתו ואז כן שלפני בלילה מזה ידע

ביום זה מדרשחיוב בשם כט ס"ק במג"א (עי'

אביו ע"י ביום מתשמיש נולד הנביא דירמיה

לסעיף בביאורינו בזה מש"כ עיין חלקיה הצדיק

ודו"ק) .טו,

(eq)'עי'עי אבל ברמ"א ס"י קפד סי' יו"ד

נח סי' ח"ג ואג"מ קע סי' בח"ס

הטעם משמע ומח"ס להקל, אין דלמעשה

אפילו דאורייתא דפרישה מרבותיו דקבל

ביהודה הנודע כסברת דרבנן (ודלאוסתות

פירוש דלמד 3 הערה כז פרק מגדים פתחי כהספר

האג"מ) עפ"י בדבריו דכךאחר דקבל דהיינו

לדינא. להקל א"א וממילא להלכה נקטינן

אין פלוגתא דהוי דכיון הטעם כותב והאג"מ

להחמיר ויש זו במחלוקת להכריע כח בנו

כ"כ וכו' מחילה ממנה דיבקש ומש"כ ע"ש.

זו ומחילה לג. ס"ק קפד סי' יו"ד הרב בשו"ע

דאע"ג ורבו, פרו קיים לא אם אפילו יהני

קיים לא אם מהני לא דמחילה בד"כ דקי"ל

דכך הסימן בתחלת לעיל כדהארכתי פו"ר

יוצא אין הרי ו, סעי' עו סי' באה"ע פסקינן

דין נהגו רק קבעו שחז"ל מהעונות לדרך

ואם אליו משתוקקת שהיא מחמת אחרינא

וז"פ, פו"ר, קיים לא אפילו פטור מוחלת היא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gk

³¼ðí −ô

ויותר הוסת, בעונת לדרך כשיוצא ונישוק

לבוא שיכול בעצמו יודע ואם להחמיר, טוב

הדין מעיקר אסור להוז"ל .(fq)עי"ז

קבועהיוצא שאינו הוסת בעונת לדרך

האו"ז בעונת לפני(דהואוגם עונה

הפרישה) בערךוהאביאסףזמן (דהוא

(עי' הראיה) עונת של שש עד משש

קפד) סי' יו"ד בב"י ובעונהביאורם

מותר הדין מעיקר ל"א ביום בינונית

עליו תבא המחמיר אבל בתשמיש,

וראוי בזה, ומקילין שחולקין ויש ברכה

.(gq)להחמיר

³¼ðí þîšô

דדוקא הרב השו"ע התנה דלא מהא מוכח וכן

שיעורי כהספר דלא וזה פו"ר, קיים לא אם

ב. אות ס"י קפד סי' הלוי שבט

(fq)סקכ"זיש קפד בסי' הש"ך בין מחלוקת

דאוסר, סק"ג שם לט"ז חו"נ דמתיר

מטעם להתיר דרוצה נח סי' ח"ג באג"מ ועי'

מהח"ס שהבאתי מה לפי אבל ספיקא. ספק

דאורייתא דפרישה להלכה דנקטינן קע בסי'

בחו להקל ובפרטא"א ספיקא, חד רק דהוי "נ

אם מתשמיש אפילו דהא כן לעשות חיוב דאין

של בעונה אפילו פטור הוא הרי מוחלת היא

מה עפ"י להחמיר דיש נראה והעיקר תורה.

פוסקים ועוד רמ סי' חיים המקור בשם שהבאתי

דהרבה תשמיש בשעת שלא חו"נ לעשות דאין

אמן, יצילנו השי"ת להוז"ל עי"ז באים אנשים

והשי"ת הגלות להאריך גורם זה דחטא וידוע

בגלותא שכינתא על שנצטער מאתנו מבקש

ואע"פ רח"ל. אלו בחטאים ליפול נתטפש ולא

עושים היו שבזמנו הקדמונים מיקל, שהש"ך

סיעתא להם היה וממילא שמים לשם הכל

אנחנו אבל מזה רע שום יצא שלא דשמיא

בקדושה להיות שנזכה רבים רחמים צריכים

אמן. השמים מן טהרה רוח ישלח והשי"ת

(gq)'דכותבעי נח סי' ח"ג משה אגרות

אין מדינא הוי דלא האו"ז דבעונת

להחמיר טוב ומ"מ בתשמיש מדינא לאסור

עליו דהקשה יט פרק מגדים פתחי בספר ועי'

תבא המחמיר אמאי דרבנן הוי דלכו"ע דכיון

דהרמ"א דכיון פשוט ולענ"ד ברכה, עליו

דרבנן דהוי כהשיטות להלכה סובר בודאי

דרבנן דהוי דאע"ג סב: ביבמות כר"ת וסובר

לשיטתו, חוששין אנחנו להקל אין אעפ"כ

כותב אבל בסופו, כן מתרץ בעצמו והוא

ולפענ"ד ע"ש אחרת להלכה ומסיק דוחק דהוא

שם בעצמו שהוציא וכמו הדין הוא דכך פשוט

וכ"ה ע"ש. הישר בספר מר"ת דבריו בתחלת

או"ז דבעונת דכותב קע סי' ח"ס בשו"ת

דהמחמיר משמע קצת להקל יש ואביאסף

דגם ונמצא ע"ש. ברכה עליו תבא בתשמיש

קבוע שאינו וסת של או"ז דאנחנובעונת (כיון

וכן ד ס"ק קפד סי' פ"ת עי' בזה להחמיר נוהגים

ע"ש) אחרונים ועוד הלוי בשבט מקוםהוא יש

כלל להקל דאין ר"ת כשיטת להחמיר

ולא דיבור על היה חז"ל דכוונת כיון בתשמיש

פרדס בספר עי' אבל ע"ש, תשמיש על

רשאי דאין דכתבו ושמלה ובלחם רמונים

שביארתי מה לפי אבל לפוקדה וחייב להחמיר

ודו"ק. כן אינו והאג"מ הח"ס בשם

שםהנה איתא דכך האביאסף עונת גם הוספתי

להחמיר נהגו לא הרבה אבל ח"ס בתשו'

זה דין אין כמותו נוהג שאינו ולמי כמותו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hk

³¼ðí −ô

הוסתבאופן בעונת לשמש (עי'שמותר

קודםלעיל) לבדוק צריכה

דיה זו ובדיקה תשמיש, ואחר תשמיש

בעומק לבדוק צריכה ואינה בקינוח

ובסדקין קודםבחורין בעד ותעיין

בבדיקתההתשמיש הועילה לא לאו (דאם

שלכלום) התשמישים לכל מועיל וזה

תשמיש שלאחר והבדיקה הלילה.

דהיינו וסת שיעור כעבור תעשה

הפחות ולכל שעה חצי לאחר לכתחלה

לא אבל שעה רבע לאחר לבדוק תקפיד

צריכה לא שלאחריו והבדיקה זה, לפני

בבקר רק המעשה לאחר תיכף להיות

(hq).

להמנעי"א במצוות למדקדק דראוי

כל אבל הוסת בעונת לדרך מלצאת

ריצוי דברי לבה על מדבר אינו אם דוקא זה

הדעות כל ידי יוצא דאז לו שמוחלת עד

לכו"ע לצאת לו .(r)ומותר

אםהשיעור הוא לדרך יוצא של

העונה שיעבור לדרך הולך

לדרך הולך אם אבל לבוא, הקרובה

כיון בטוחה הימנה חזרתו שאין

הולכי כגון סכנה למקום דהולך

חושב אם אפילו לפוקדה חייב לצבא

דאם י"א חיובו. זמן לפני לחזור

כלל חיוב שאין ימים ב' לפני ישוב

בטייל .(r`)אפילו

³¼ðí þîšô

ז, ס"ק ובש"ך בב"ח קפד סי' עי' והחזו"אופשוט

חולק ה ס"ק הט"ז אבל כהאביאסף מחמיר

החזו"א(ועוד) של מכתבו עי' כמותו, שנהגו ויש

ואכמ"ל. ו אות ישראל טהרת ספר בסוף

(hq)'בתפארתעי ס"י קפב סי' יו"ד שו"ע

כז פרק מגדים פתחי וספר למשה

הבדיקות והלכות בדיקות, לעשות דחייב ו דין

דין ה פרק מגדים פתחי בספר באריכות עיין

בזה. ואכמ"ל כה

(r)'קסאעי סי' לסמ"ג בביאורו מהרש"ל

דהמחמיר בסמ"ג הפירוש דלומד

הוסת בעונת יצא דלא דר"ל הברכה עליו תבא

כג) ס"ק ופ"ת יט ס"ק קפד סי' בחוה"ש נפסק (וכן

לג ס"ק קפד בסי' הרב ושו"ע הברכ"י אבל

כל יוצא מוחלת היא דאם דהכונה כתבו

רק לדינא מודה המהרש"ל גם ולפענ"ד הדעות.

דהא פשוט וזה בסמ"ג הפי' כמותם סובר אינו

דלא וזה הרב, כמ"ש עונה דין על מהני מחילה

דמחדש ע"ש ז דין כז פ' מגדים כהפתחי

בלי מחלוקת להוסיף דאין מהני, לא דלמהרש"ל

ברורה. ראיה

(`r)'דאםעי סב: יבמות היעב"ץ הגהות

לביתו שישוב כדי קרובה הדרך

חייב שאינו נ"ל הקבועה עונתו שתעבור קודם

וטיילים פועלים אצל וה"מ עונתו על להוסיף

חזרתם שאין והספנים החמרים אבל ת"ח וכ"ש

שחייב נראה דרכו לאדם לא כי בטוחה ידוע

קיים כבר אפילו דרך יציאתו בעת לפוקדה

לילה בכל שעונתו בטייל להסתפק ויש עונתו.

חייב אם בביתו יהא לא א' שבלילה יודע אם

ועי' שלפניו, בלילה פעמיים לבעול כן מחמת

הוא דאם דמסברא וז"ל שם ח"ב מהרש"א

שאין יומיים או ביום וישוב אליה בקרוב הולך

בטייל דגם מדבריו ומשמע ע"ש לפוקדה צריך

למקום הולך דאם נראה לדבריו גם אבל כן,

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ l

[gi]הולך אינו אם³¼ðí −ô

[gi]לקייםוכו'.אם רוצה ואם

לדבר כשהולך גם העונה

יבטל לא אם בידו הרשות מצוה

סמוך כשהוא אבל עי"ז, המצוה

לדבר כשהולך אופן בכל אסור לווסתה

.(ar)מצוה

³¼ðí þîšô

כיון הוא דסברא דכותב דחייב אפשר סכנה

יש סכנה דבדרך ואפשר ע"ש קרובה שהדרך

ישראל טהרת בס' ומש"כ לדעתו. וצ"ע חיוב

עח) התשובה(ס"ק בשם ס"י קפד בסי' והפ"ת

כבר מיל י"ב הוא דהשיעור לד סי' ח"א מאהבה

הפוסקים כל תורהכתבו דעת הגהות (עי'

בקנה וע"ע קטו סי' יו"ד ח"ג הלוי ושבט למהרש"ם

ובשיעורי כן. כתב דגם ס"י קפד סי' יו"ד על בשם

קפד) סי' יו"ד על לעניןשה"ל שם מדבר דאינו

לדרך ביוצא דאף עונה, חיוב דיש לדרך יוצא

המחבר דכתב הא רק עונה, חיוב יש מזו קצרה

היינו לדרך צאתו לפני לבעול סכנה דיש

ע"ש. מיל י"ב ברגל לילך שרוצה

ar)(לדברגרסינן מילי "והני סב: ביבמות

מצוה לדבר אבל הרשות

אזל כי לפוקדה דחייב וה"מ ופרש"י מיטרדי"

משום לא מצוה לדבר אבל הרשות לדבר

ויבטל בתשמיש מיטריד א"נ במצוה דטריד

ב' בין מינה נפקא יוצא ולכאורה ממצוה.

לפוקדה חייב דאינו הא' דלטעם הטעמים,

אם אבל המצוה מן פטור במצוה דעוסק מטעם

לח סי' באו"ח כדאיתא לקיים יכול לקיים רוצה

המצוות ב' לעשות יכול דאם ברמ"א ס"ח

וכ"כ ע"ש, שתיהן יעשה טורח בלי כאחת

זה דין דכל ל' סי' ח"ג מבריסק מהר"ם בשו"ת

לדרך בהכנות טרוד הפקידה שבעת במי הוא

יוצא כדין לפוקדה חייב הוא הרי בלא"ה אבל

מסתימת שבאמת ואע"פ הרשות לדבר

להו הוה כה"ג דכל כדבריו משמע לא הפוסקים

ויש שיבטל חשש יש דתמיד דס"ל י"ל לפרש,

בודאי לו ברור אם ורק במצוה עוסק של דין

לקיים. יכול אז שניהם לקיים שיוכל

פסקובספר וח' ז' הלכה פ"ה באמתך אהלך

מי דאף לדינא ומחדש בריסק כמהר"ם

בר"ה תפלה בעל או תוקע בעל להיות שהולך

לדרך, יציאתו קודם אשתו את לפקוד חייב

באופן דאיירי שם שכתב כפי כוונתו ולכאורה

הדרך בהכנות טרוד אינו הפקידה שבעת

ובאמת מצוה לדבר דיוצא מדינא פטור דאל"ה

אינו דינו כל לפענ"ד אבל כן, לפרש הו"ל

דברי את שהביא פוסק שום מצינו דלא להלכה

דאע"ג הוא והטעם להלכה, בריסק המהר"ם

כמ"ש הכוונה ברש"י, הראשון כטעם דפסקינן

עליו יש וכבר עי"ז מיטריד אדם כלל דבדרך

יבטל דלא לו ברור אם רק דמצוה טירדא

לטעם זה וכל המצוה. לקיים לו מותר העונה

לקיים איסור יש השני דלטעם ברש"י הראשון

יהיה התשמיש דע"י אמרו דחז"ל אופן בכל

כל של הדין זה ואין מהמצוה ויבטל מיטריד

גזרה הוא רק וכו' במצוה דעוסק כולה התורה

מן יבטל שמא בתשמיש שעוסק דע"י חדשה

ולא ישמש דהוא לומר יכול אדם ואין המצוה

יבטל.

פסקויש רש"י של לשון איזה כפי לחקור

כתב י סעיף קפד סי' ביו"ד דהנה הרמ"א,

לפקוד צריך אין מצוה לדבר הולך ואם וז"ל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`l

[hi]לדבר[k].מצוה

³¼ðí −ô

[hi].אינולדבר ומתן למשא היוצא

זה לענין מצוה דבר חשיב

חולקים .(br)ויש

[k].יוצאמצוה דאם לחדש שרוצים יש

הוא לילה ואותו מצוה לדבר

העונה לקיים חייב עונתו נפטרליל (ואינו

³¼ðí þîšô

אבל פטור דהוא להדיא הרי עכ"ל, אשתו

כטעם דפסק כרחך ועל יכול, רוצה דאם משמע

קפד סי' מהש"ך מוכח וכן רש"י. של הא'

רוצה אדם דאם כנ"י פסק בס"י שם דהרמ"א

ו נדה ואשתו לדרך אחתלילך עונה תוך תטבול

דאם כט בס"ק הש"ך ע"ז וכתב להמתין, צריך

בספר ועי' להמתין. א"צ מצוה לדבר הולך

ראיה דמביא ג' אות כא סי' מגדים פתחי

אם אבל חייב, אינו דלהמתין הש"ך מדברי

אף הפקידה לקיים יכול היה טהורה היתה

כטעם דפסק וע"כ מצוה, לדבר עתה שהולך

ברש"י. הא'

שםובפתחי הרמ"א דהא הקשה שם מגדים

דינו דמקור הביא ס"י קפז בסי'

אשתו את לפקוד א"צ מצוה לדבר דהולך

הי"ב ביאה איסורי מה' פ"ד מהמ"מ הוא

שם במ"מ והמעיין דורא, שערי והגהות

רש"י של הב' הטעם רק דהביא יראה

הרמ"א לשון על וקשה כמותו, דפסק ומשמע

כתב ולא אשתו לפקוד צריך אין דכתב לעיל

לענ"ד אמנם ע"ש. בדוחק ותירץ אסור,

בכללי ח"ט חמד השדי כתב דהנה לק"מ

פוסקים הרבה בשם יד סי' הפוסקים

נגזרו מידו לא הרמ"א שבהגהות דהציונים

לסמוך אין וא"כ ע"ש, טעויות כמה בהם ויש

דאינו הרמ"א דברי פשטות על רק עליהם

מקורו)צריך הוא שהמ"מ בהכרח העולה(ואינו .

עוסק משום הוא הפטור דטעם לדינא

אצלו וודאי העונה לקיים רוצה ואם במצוה

לו שרי המצוה לבטל כן מחמת יבוא שלא

כשהוא שכתבתי ומה ודו"ק. העונה, לקיים

לדבר כשהולך אופן בכל אסור לווסתה סמוך

בדרכי עי' שניהם, לקיים יכול אם אף מצוה

בס"ק שם ש"ך ועי' נד ס"ק קפד סי' תשובה

ומצוה, חיוב באיכא רק חבו"נ דהתיר כז

ודו"ק. ג אות כא סי' מגדים ופתחי

(br)'רמעי בסי' החיים)ב"ח בכף (הובא

זה דלענין ד אות רמ א"ח ובא"ר

דבסוף ואף הרשות, כדבר חשיב ומתן משא

דמו"מ משמע תקלו וסי' תטו וסי' רמח סי'

גדולה כה מצוה אינו מ"מ מצוה כדבר חשיב

מנחת בשו"ת ועי' עונה. ממצות לפוטרו כדי

טעמים עוד בצירוף דמחדש יז סי' ח"ו יצחק

בשו"ת וע"ע עונה, ממצות לפוטרו דאפשר

מהפתחי דהביא קצ סימן ח"ג הלוי שבט

איקרי למו"מ דהולך ד אות מהדו"ת זוטא

רמונים ובפרדס מצוה. בביאוריםדבר (הובא

מגדים) דברלפתחי איקרי גדול דלצורך כתב

בספר ועיין הרשות, דבר מיקרי ולא מצוה

י. סעיף קפד סי' ביו"ד יהודא לחם בית

וס"ל עליו חולק לעיל הנזכר הלוי והשבט

עצמו לפטור יכול ואינו הרשות דבר דאיקרי

זו. ממצוה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ al

והוא מניקה אשתו אם משדלתו[k`]וכן שהיא בה מכירעליה, דעתו שיתן כדי לפניו עצמה ומקשטת אותו ומרצה

לפקדה. חייב³¼ðí −ô

עליו, המוטל מהחיוב מצוה דבר מחמת

הבא חיוב רק פוטר אינו מצוה דדבר

עליו שיש מחיוב אבל לדרך יציאתו מחמת

נפטר) אינו הכי בלאו זהגם פסק ולענ"ד ,

בהערות עי' .(cr)צ"ע

[`k]וכו'.מכיר כתבובה הפוסקים

ויש התורה מן הוא זה דדין

שכתב מי ויש עונה דין עיקר דזהו סוברים

אינו ולדעתו מדרבנן רק מה"ת שאינו

דהוא כיון מהלכה נדחה אבל גמור חיוב

³¼ðí þîšô

(cr)מיבעיאהרבה לא דהנה זה, בדין לדון יש

לעיל המובא רש"י של השני לטעם

מהמצוה שיבטלו משום הוא הפטור דטעם

תשמיש של חיוב מכל חז"ל שפטרוהו פשוט

הדבר מן שיבטל לחוש יש ואףדתמיד מצוה,

המצוה, מן פטור במצוה דעוסק הראשון לטעם

לדרך יוצא של מהחיוב אותו שפטרו כמו הרי

כבר דנחשב ברש"י כדאי' במצוה עוסק מטעם

כמו טירדא משום והטעם במצוה כעוסק בלילה

מצוה לדבר הולךהולך לענין ח"ד חמד שדי (עי'

מטעם שפטור פוסקים חבילת דהביא מצוה לדבר

במצוה) דלשמשעוסק עונה. מחיוב פטרוהו ה"נ

לחוש ויש למצוה מהליכה נטרד דכבר יכול אינו

כדכתב דמצוה טרדא יבטל דתשמיש דטרדא

הביא ל עמ' ישראל משכן בספר אבל רש"י.

וכן טל האגלי בשם קרייזווירט הגר"ח בשם

בכה"ג דמחויב שליט"א קניבסקי הגר"ח לו אמר

כיון דלדעתם לומר וצריכין חוב, כתשלומי והוי

רק יבוא והמצוה עונה של החיוב חל דכבר

בלשון ועיין במצוה, עוסק של דין לו אין אח"כ

בליל חל עונה דחיוב קסב סי' ביו"ד החת"ס

הנישואין)חובו משעת דהמצוה(ולא היכא וא"כ

לנסוע ורוצה העונה שלפני ביום לידו באת

אחת בבת חלין שניהם סוף כל סוף הרי בלילה

וממילא במצוה, עוסק מטעם עצמו לפטור ויכול

לו נודע דאפילו ונראה צ"ע. זה פסק כל

באותו בעונה נתחייב וכבר אח"כ רק מהמצוה

יוכל דהעונה א' טעמים, מכמה דפטור י"ל לילה

זמנה זו מצוה אבל לביתו כשיחזור להשלים

לח סי' באו"ח נפסק דהא ועיקר ועוד עכשו,

ב' סעיף עב סי' ובאו"ח שם בבה"ל ח סעיף

במצוה לעסוק התחילו כבר אם דבדיעבד

לאחר חיובה זמן שהגיע אע"פ השניה

מכל פטור בה התחילו שכבר כיון הראשונה

לא כדי כן יעשה לא לכתחלה אבל המצות,

הראשונה. המצוה לבטל

לנסועוכאן כשרוצה דתיכף ברש"י מבואר הא

זו דמצוה בטרדא התחיל כבר חשיב

מבטלו דתשמיש דטרדא תשמיש לענין

דאם בדיעבד כמו חמיר הוי וממילא מהמצוה

דיכול, עונה מצות לקיים ולא לנסוע רוצה

דאם שיאמר מקום בשום מצינו דלא ובפרט

יבטלו שמא המצוה לדבר ילך לא עונה ליל הוא

ונסיעה אופן, בכל דפטור מסתבר א"כ מהעונה

ולא עונות מכו"כ האדם את מבטלת בכלל

דיוכל בכתובה נשתעבד זה דעל חז"ל אמרו

עונה מבטל שאינו זמן כל שרוצה מתי לנסוע

וצ"ע. עו סי' אה"ע עי' מאד ארוך לזמן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bl

³¼ðí −ô

פוסקים רוב יש(dr)נגד קבלה עפ"י גם .

אם החול ימות של איסור ואין זה חיוב

לעון נחשב לא מונע אם אבל משתוקקת

במקורות ועי' .(er)כ"כ

שזהי"א מבין והוא עמו מתקוטטת דאם

מהעונה יותר שישמש שרוצה מחמת

ומותר כמשתוקקת דינה חכמים .(fr)שאמרו

שאמרואם העונות על להוסיף כח בו אין

היא אם אפילו פטור חכמים

.(gr)משתוקקת

שבעלהיש הרוצה ת"ח שאשת שכתבו

אין כטייל או כפועל העונה יקיים

דין דזהו משתוקקת מדין לחייבו בכחה

משתוקקת שהיא הבעל רואה אם פרטי

³¼ðí þîšô

(dr)זועיין הלכה בביאור שהארכתי מה

דמשתוקקת סוגיא על במאמרינו

ו) אות המחבר(ע"ש נקט אמאי דביארתי וע"ש

מוכח לדינא ועכ"פ במניקה, דמשתוקקת דינא

והחיד"א והראב"ד נדהמהטור העין (במראית

והחכמ"אלא) יט). דין קכח (אה"עוהאג"מ(כלל

פו) סי' וח"ד כח סי' מגילהח"ג בה' תורה והדעת

סי' ח"ג כאחיעזר ודלא התורה מן הוא זה דדין

ע"ש. התורה מן דאינו דמצדד כח

(er)'ד.עי בדף בתחלתו הקדש רוח שער

ראה אחת הקדוש)דפעם האר"י (מרן

תבעה שאשתו אחד איש מצח על שרשום

ולא החול בימי שהיה אלא מצוה לדבר אותו

ז"ל למורי ושאלתי לאר"י)רצה שאל רח"ו (פי'

בימי שהיה לפי לעון נחשב זה אין ואמנם וכו'

דלרוב גדול ביאור צריכים דבריו והנה החול.

לא ולמה התורה מן הוא זה חיוב הרי פוסקים

האחיעזר שיטת עפ"י וי"ל לעון, נחשב היה

זה דין לגמרי דהשמיט הרמב"ם בדעת דכתב

מצוה לו יש מקיים אם רק חיוב דאינו דס"ל

אבל הר"מ. בשי' לדעתו האר"י דברי וא"ש

היה דבאמת כותב יתרו בפ' חי זהר בספר

הטעם. צ"ב ועדיין כ"כ עון בזה אין רק חטא

דכותב ב סעי' רמ סי' לאלפים חסד בספר ועי'

סוד עפ"י עונה מצות עיקר הוא דמשתוקקת

חטא כאן היה דלא דמשמע מכאן מאד וקשה

אם טוב דיותר משמע שנלמוד איך ועכ"פ כ"כ.

ועי' החול ימות של חטא בזה ואין מקיים היה

לאבן בככר רטז)בחיד"א כליל(דף דנחשב

והבני מספריו. באחד הבא"ח וכ"כ טבילה

דכיון כתב א מצוה פקודיך בדרך יששכר

ק: ערובין בגמ' דאיתא בתורה שכרו דמפורש

ליה הויין למצוה בעלה שתובעת אשה דכל

כמותן, היו לא משה של בדורו שאפילו בנים

לשמש לא האר"י של הקפידא דכל כיון וא"כ

נשמות להמשיך כדי הוא שבת בלילי רק

שימשיך בגמ' הבטחה יש הלא וכאן קדושות

בימות אף מותר בודאי ממילא קדושות נשמות

החול.

(fr)שהחת"סחכמ"א ויתכן יט, דין קכח כלל

בדין לקמן מ"ש עי' עליו חולק

ע"ש, וכו' יקיים שבעלה הרוצה ת"ח אשת של

כמ"ש החת"ס דכוונת מסתבר יותר אבל

וא"כ זמן באותו בהשתוקקות תלוי דהעיקר

ודו"ק. שם מ"ש עי' מחויב, מתרעמת, אם

(gr),חכמיםפשוט שאמרו בעונות דאפילו

אה"ע עי' בריאותו לפי רק שערו

בריאותו בתר אזלינן בריא וכשאינו עו סי'

אם לשמחה מצוה וז"ל קפה סמ"ק ועי' ע"ש.

ש סבור בריאותהוא בו ויש מתאוה היא

דהביא לד עמ' ישראל משכן בספר ועי' לעשות

שליט"א. אלישיב הגרי"ש בשם כן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cl

³¼ðí −ô

בתמידות אותו לחייב לא אבל שעה באותה

ונראה בזה חולקין ויש טייל או כפועל לנהוג

ראשונה כדעה הטור(hr)יותר כתב .

הזהירו משתוקקת של חיוב שיש דאע"פ

וימין דוחה שמאל שתהא ע"ז חז"ל

המדה על לעבור תסיתהו פן מקרבת

ויש העולם, הבלי אחר ותמשיכהו הזאת

על להוסיף ירבה שלא דהכוונה שפירשו

באופן משתוקקת כשהיא אף העונה

צריך ואין היצר התגברות לידי שיבוא

וע"ז קודמין דחייך רשותה בקשת בזה

בדברים יפייסה רק דוחה שמאל אמרו

בדבריו אחרת כוונה יש לפענ"ד אבל

במקורות עי' זה לדין מקור אין .(t)וא"כ

³¼ðí þîšô

(hr)'דאףעי דפסק קמט סי' יו"ד חת"ס

אח"כ ונעשה אשה שנשא פועל

אין ת"ח, כעונת עונתו לשנות ורוצה ת"ח

דבחמר ואע"ג עליו, לעכב אשתו יכולה

הכא שאני עליו, לעכב יכולה גמל ונעשה

ירצה שאם כן דעת על דנישאת דחזקה

נשתעבד ולא בעדו תעכב לא ת"ח להיות

נחייבנו דאכתי וקשה ע"ש כך על מעולם לה

וצ"ל בת"ח, גם דשייך משתוקקת מדין

אין דמשתוקקת דמדינא לומד דהחת"ס

פועל של עונה בדין בתמידות אותו לחייב

י"ל או שמשתוקקת רואה אם באקראי רק

ודלא כמשתוקקת חשיב לא שמתרעמת דמה

לפניו ארצי' בארצויי דרק דלעיל כהחכמ"א

בכללות שמתרעמת לא אבל כך אמרו

לענין משה באגרות ועי' הנהגתו. שישנה

בזה"ז ספרת"ח בסוף הנדפסת (בתשובתו

הבית) צדקהמצוות דהמעיל דכיון דכותב

ג) ס"ק עו סי' אה"ע בפ"ת דאשה(המובא כותב

יותר לקיים רוצה חברתה ירך קנאת משום

גם פועלים עונת לקיים לו יש בשבוע מפ"א

חייב דהוא לחדש רוצה והאג"מ ע"ש, לת"ח

לחייבו א"א החת"ס ולפי משתוקקת מטעם

אם רק בכללות רצונה כפי עונתו לשנות

וכמש"כ. שעה באותה משתוקקת באמת

לקיים החסידים מקהלות בהרבה שנהגו וכיון

כהחת"ס לדינא דנוקטים מוכח בשבוע פ"א

אשה דרוצה כיון דאל"ה כן מסתבר וגם

שאמרו עונות כל בטלים יהיו ותפלות בקב

כהחת"ס. וע"כ חכמים

(t)'דהקשהעי הראב"ד בשם שכתב בטור

אדם כל של העונות דחיובי דכיון

מקרבת וימין דוחה שמאל שייך מה כחו לפי

וא"כ משתוקקת של חיוב דיש כיון ותירץ

בכל אותה לשמח אשתו חפצי לעשות חייב

שתהא הזהירו ע"כ צריכה שהיא שעה

המדה על לעבור תסיתנו פן דוחה שמאל

וצריך העולם. הבלי אחר ותמשיכהו הזאת

על לעבור תסיתנו "פן במלים הכוונה ביאור

דאע"פ הכוונה לפרש דיש הזאת" המדה

צריך שמשתוקקת זמן כל עליה לבוא שחייב

מזה יותר עליה יבוא שלא ימיןליזהר (ולפ"ז

שמשתוקקת) פעם כל לבוא ר"ל י"למקרבת או

מביאו אם משתוקקת של החיוב דגם הכוונה

בספר והנה ממנו. פטור הוא יצה"ר לידי

זה דין לפרש רוצה נט עמ' ישראל משכן

אבל כאן בהלכה שהבאתי וכמו הב' כצד

ולפענ"ד פוסקים בשאר זה דין נמצא לא

בצד כמ"ש בכוונתו יותר ונראה מוכח אינו

שכל שם שממשיך הנפש בבעלי ועיין הא'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dl

[ak]אצלה מצוי כשהוא אלא[bk]ואף להנאתו, יכוין לא³¼ðí −ô

לת"חיש דאין דס"ל להני לומר מקום

דבר נתחדש דאם לעונתו קבוע זמן

מעונה פטור הוא בדיןבלימודו לעיל (עי'

ת"ח) מעונתעונת אף בכה"ג דפטור ה"ה

וצ"ע .(t`)משתוקקת

[ak].שפורעואף האדם שיכוין זו כוונה

אפילו תמיד לכוין צריך חובו

והנקה עיבור .(at)בעת

bk][להנאתויכוין.לא יכוין דלא ר"ל אין

מט' דזהו ח"ו בה קץ לבו דיהא

ושמחה יראה מתוך שישמש רק מדות

הנאתו בשביל ולא שמים לשם .(bt)וכוונתו

פ' ריש אורות ניצוצי הזהר בהגהות ועיין

זוכה צדיק והוא זוכה האדם דאם תזריע

ע"ש הולד בתוך כשנכנס הצלה לראות

קצת לישן טוב דיותר י"א נוראים. דברים

בתאוה יתלהטו שלא כדי המצוה לפני

זה וכל שמים לשם לכוין נקל יותר ויהיה

ומנהג עי"ז בה קץ לבו יהא שלא בתנאי

המצוה קיום עד וללמוד ער להיות האריז"ל

(ct)או שמות של כוונות או גדולה מצוה .

³¼ðí þîšô

לפי חטא לידי לבוא שלא עצמו לגדור צריך אחד

ואחד וכו' באכילה ואחד במלבושים אחד טבעו

לגמרי לפרוש לבואחייב שלא פו"ר קיום (לאחר

לו) שתמחול לאחר הכוונה ובודאי חטא, וע"כלידי

דאבר כלל ויש כ"כ חכמים דחייבו דכיון כוונתו

יצרו עם ללחום צריך ממילא וכו' באדם יש קטן

דכן דבריו בהמשך עיין ח"ו חטא לידי לבוא שלא

דברי הבאתי ואעפ"כ כוונתו. אמיתות נראה

כדבריו. לפרש צד יש דמ"מ ישראל המשכן

(`t)'נזכרעי דלא דהטעם סא: כתובות ר"ן

משבת ת"ח עונת דין במשנה

דאם קבועה עונה לת"ח דאין כיון הוא לשבת

ונפסק מעונה פטור בלימודו דבר נתחדש

ובבית ג ס"ק מחוקק בחלקת עו סי' באה"ע

לענין הדין מה לחקור יש וא"כ ד ס"ק שמואל

לומר גדולה סברא ויש פטור, האם משתוקקת

מהדין הוא שם הר"ן של ההוכחה דכל דפטור

אם חיוב לו שאין וע"כ ברשות שלא דיוצא

וצ"ע. בלימודו דבר מיגאשנתחדש בר"י (ועי'

דת"ח בהא סא דף בכתובות בשטמ"ק המובא

אינה בודאי שאשתו שכותב ברשות שלא יוצאים

עליו מתרעמת אלא מתפייסת ואינה בכך רוצה

שו"ת ועי' שלה לתרעומות משגיח אינו אעפ"כ

קמט). סי' יו"ד חת"ס

(at)יב.מ"ב ס"ק

(bt)'שהואעי שינה אונס ד"ה יז. נדה רש"י

כ"כ לה מתאוה אינו בשינה נאנס

לרצותה או בעלמא עונה מצות לקיום ומשמש

דאמרו מדות ט' מבני והוא בה קץ ולבו

בדעת המהרש"ם והקשה עכ"ל. כ. בנדרים

בסוף מהרי"ח בליקוטי וכן ס"א רמ סי' תורה

יכוין דלא המחבר כותב כאן דהא ח"א

של שליט"א המגיה תירץ וכבר להנאתו,

אונס דמחמת התם דשאני די"ל תורה הדעת

הוי ולכן שם רש"י כדכתב בה קץ לבו שינה

איפכא הוי הכא משא"כ מדות ט' מבני כה"ג

לשםוק"ל לכוין חייב ורק הנאה לו יש דכאן (פי'

וברורים.שמים) פשוטים ודבריו

(ct)'לישןעי דכדאי דמביא היום בסדר

המ לפני הקשוקצת וכבר צוה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ el

[ck]מצות ולקיים בעונתה חייב שהוא חובו שפורע כאדםבישראל. מצות ומקיימי בתורה עוסקים בנים לו שיהי בוראו

מכוין אם אחרונים[dk]וכן חדשים שבששה הולד, לתיקוןדמי. שפיר ומזורז, מלובן יצא כך שמתוך לו יפה

³¼ðí −ô

אותו מבטל זה אם אבל קדושה עניני שאר

כן לעשות אין המצוה .(dt)מקיום

[ck]עםשפורע.כאדם בהיותו וגם

צנוע להיות צריך אשתו

אלהיך עם לכת והצנע דכתיב הזה בענין

אדם שאין אלהיך עם רק כשאתה אפילו פי'

ותתבייש לכת בהצנע תהיה מ"מ רואה

כאורה כחשכה ית' שלפניו אלהיך לפני

עי' הבגדים בפשיטת צניעות הנהגת (ובענין

הסימן) בסוף שכתבנו .(et)בהלכות

[dk]מותרהולד.לתיקון אי להסתפק יש

עונות על להוסיף לכתחלה

הולד תיקון כוונת בשביל חכמים שאמרו

בזה להקל .(ft)ונראה

³¼ðí þîšô

דיש לעיל שהבאנו יז. בנדה מרש"י עליו

ע"ש, בה קץ לבו דיהא שינה באונס חשש

שינה אונס יש דאם בפשטות לחלק ויש

מתענג אם אבל אסור בה קץ דלבו ממש

ער שהוא בשעה כמו כ"כ להוט אינו רק

יש שמים לשם לכוין נקל יותר וממילא ממש

בזה. מצוה

(dt)'שבסוףעי להלכות במקורות מש"כ

הר"ן ושיחות קש"ע ועי' הסימן

כאן תורה בדעת הובא שסב סי' חסידים וספר

ע"ש. שם בזה הארכתי וכבר

(et)'ויהיהעי המחבר דכתב ס"ב כה סי' אה"ע

בלבוש ועי' תשמיש בשעת מאד צנוע

ועי' ס"ג רמ סי' השולחן ובערוך ס"א רמ סי'

זה פועל כי וז"ל ספ"א הצניעות נתיב מהר"ל

מקדש ואם בקדושה אינו כאשר חומרי מעשה

הצניעות כי חומרי נחשב אינו בצניעות עצמו

קדושה. היא

(ft)קצתהנה ביאור צריך המחבר לשון

כאן דעד לשונו מפשטות דמשמע

כוונת מפרש ומכאן העונה החיובי מנה

כל יהיה לשמש שחייב דבעונות דהיינו המצוה

הכוונה אבל וכו', חובו כפורע לש"ש כוונתו

לאותו כשא"צ דהיינו טובה שאינה החמישית

העונות בזמן שלא איירי תאותו ומעורר דבר

לעורר חייב הלא עונה בזמן דאי חז"ל, שאמרו

לומר שייך ומה חכמים מצות לקיים תאותו

הרי בנידוי הוא טובה אינה דכוונתו דכיון עליו

כבר עונה דהחיובי צ"ל ובהכרח לקיים. חייב

לפרש נכנס ועכשו לפרש המחבר גמר

פו"ר מצד דהוא הראשונה והכוונה הכוונות,

חז"ל עפ"י יקיים בודאי כוונתו דזהו כיון הרי

רק עושה דהא חכמים שאמרו בעונות דהיינו

בוראו מצות לקיים התורה שחייבה מצד

שיעור חז"ל שלמדונו מה כפי דיעשה ופשוט

לגדור דמכוין הרביעית בכוונה אבל המצוה,

שלא אפילו שיקיים להיות יכול החטא מן עצמו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fl

כי לעברה, יתאוה שלא כדי בה עצמו לגדור מכוין הוא ואםגובר יצרו ההוא[ek]רואה הדבר אל ומתאוה

³¼ðí −ô

[ek].ורואומתאוה ולמטה ממתניו בגופו כובד מוצא אדם שאם שהוסיפו היש

³¼ðí þîšô

בכוונה וכ"ש יצרו עליו גבר אם עונה בשעת

דיקיים תאותו דמעורר טוב דאינו החמישית

חז"ל. מתקנת יותר

כאןהיוצא פירש דהמחבר דאה"נ מדברינו

ג דהם הטובות הראשונותהכוונות '

על כמו לא אבל שכר עליה דמקבל והרביעית

והדין אסורה. דהיא והחמישית הראשונות

בעונה אלא אשתו עם ביותר רגיל יהא ד"לא

הסעיף, בתחלת כתב כבר בתורה" האמורה

השלישית בכוונה שעושה דמי מאליו ומובן

לא דהא בתורה האמורה עונה על מוסיף הוא

דלא התורה, של חיוב איזה בגלל כן עושה

בזה אין אך ושיעורו. זה ענין בחז"ל מוגדר

בפירוש המחבר כתב לא אמאי וקשה איסור.

ובאמת וצ"ע. העונה על להוסיף שרי דבכה"ג

עונות על להוסיף רוצה אחד אם להסתפק יש

אי הולד תיקון כוונת בשביל חכמים שאמרו

לג עמ' ישראל משכן בספר ועי' עביד, שפיר

דבמחבר בזה צ"ע ולדעתי דמי, דשפיר דכתב

חכמים, שאמרו העונות מכוונת דזהו משמע

מוסיף דבאמת משמע דבריו מהמשך אבל

בשביל כשעושה כמו אלו כוונות בשביל

וצ"ע. הרביעית זהכוונה ענין כל מביא (ובטור

רק הכוונה בגדר מדברים הם ואין הראב"ד בשם

הכוונות). מארבע באחת דמותר המעשה מעצם

רמשוב סי' השולחן ערוך בספר מצאתי

יחד המחבר של ראשונה כוונה דמביא

טבילה בליל אשתו את לפקוד דחייב הדין עם

בסעיף ואח"כ ד בסעיף כתב דמשתוקקת ודינא

אם וכן וכו' הולד לתיקון מכוין אם דכן מביא ה

קצת משמע ע"ש, וכו' עצמו לגדור מכוין

הכוונה על רק קאי לא מכוין אם וכן דהמילים

דבסעיף כוונה, אותה לשם המעשה על אלא

הכונה עם יחד עונה חיוב של הדין מביא ד

כוונות עוד מביא ה ובסעיף חובו פריעת של

כוונת ואם עונה, מחיוב יותר יקיים ידם דעל

בשעת כוונה עוד להוסיף רק היתה העה"ש

ולכה"פ ד בסעיף זה לכתוב הו"ל טפי העונה

כוונה לחלק ולא א בסעיף הכוונות כל לכתוב

הכוונות ושאר עונה החיוב עם ראשונה

סיבות באמת הם דהכוונות כרחך ועל בנפרד.

את גם לפרש אפשר זה ובאופן עונה, להוספת

רוצה דאם לדינא נמצא ולפ"ז המחבר. דברי

האחרונים חדשים בששה עונתו על להוסיף

דבשביל היא המחבר דכוונת בידו הרשות

צ"ע ועדיין ודו"ק עונתו על מוסיף כוונה אותה

הגמ' על החת"ס ובחידושי קנב)קצת. .(שבת

דדרשינן הפסוק רב לפני למד כהנא דרב

כמה הארץ עם מזקני מסיר דהקב"ה מיניה

שאמר ובשעה חמדה הוא מהם ואחד דברים

בטל ש"מ כהנא רב אמר רב, ואיתנח נגיד זה

שנצטער ר"ל שאין הח"ס פי' דרב. חמדיה ליה

רב שאמר כיון רק עוה"ז תאות ביטול על

בנידוי יהא לדעת עצמו דהמקשה יג: בנדה

לקיים כדי בכח להתקשות צריך היה והוא

דס"ל משמע ע"ש. אינגיד דא על עונה מצות

עצמו המקשה אמרו עונה מצות לקיום דאפילו

וצ"ע. וכו'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gl

µê ,þ×¾ ñîëš ¾− íïë óè íèí(þî¬)את לדחות לו היה טוב יותרכי אותו, ולכבוש שבעיצרו מרעיבו הזה, משביעו[fk]הענין

אלא לדבר שא"צ מי אבל תאותו[gk]רעב. שמעורר

³¼ðí −ô

שיהיה ומתכוין לבעול לו רפואה שהוא

יחשב זה גם השי"ת לעבודת בריא גופו

שהביא ככוונות אינו אבל מצוה לעושה

הולד, ותיקון וכו' חובו כפורע המחבר

עליו שגברה דמי ג"כ שמביאים ויש

לבעול, לו רפואה השגעון או השחורה

במקורות ועיין צ"ע .(gt)ולדינא

[fk].קז.משביעו סנהדרין רש"י עי'

מרבה דר"ל שכתב

כח וחסר גופו רעב פי' נב. ובסוכה תאותו

זקנותו. לעת

[gk].דאמאישמעורר להקשות יש

המחבר השמיט

ד' דהביא תאותו, ממלא של המדרגה

בנים ב' חובו פורע א' טובות כונות

לגדור ד' הולד תיקון ג' בתומ"צ עוסקים

לעורר מכוין דאם כתב ואח"כ עצמו,

הדין מה כתב לא אבל טוב. אינו תאותו

אינו דלמלא תאותו למלא מכוין אם

כוונה שום בלי שעושה אלא כוונה נחשב

יצרו, להשביע תאותו למלא רוצה רק

יותר גרוע תאותו לעורר כשמכוין דאילו

עצמו למקשה ודומה לרעה שמכוין כיון

שמרבה שמי שכתבו יש וצ"ע. לדעת

שמגרה בהיתר אפילו ביותר תאותו

דלא הלאו בכלל ג"כ הוא בעצמו יצה"ר

ואמרו וכו'. ח"ו יבא ההיתר מן כי תנאף

בעת זולת וכו'. באדם יש קטן אבר ז"ל

הרע, היצר נגד נפשו על לעמוד המצטרך

³¼ðí þîšô

gt)(אינוז"ל ה"ב פ"ג דעות בה' הר"מ

כל אלא שיתאוה זמן כל בועל

זרע שכבת להוציא צריך שהוא שידע עת

המחבר למה וצ"ע ע"ש, הרפואה מדרך

לומר גדולה סברא ויש זה, דין השמיט

דהטור הר"מ, של זה דין על חולק דהמחבר

הרמב"ם מש"כ מביא הסימן בסוף לקמן

כשימצא אלא יבעול דלא הי"ט מדעות בפ"ד

הרבה מתקשה והוא ביותר וחזק בריא גופו

אחר לדבר עצמו ומסיח לדעתו והקישוישלא

וכאילו ולמטה ממתניו כובד וימצא כשהיה בו

צריך זה חם ובשרו נמשכים הביצים חוטי

שם וגם עכ"ל שיבעול לו ורפואה לבעול

דלא הדין רק ומביא זה דין השמיט המחבר

לומר וצריך ע"ש, שבע כשהוא אלא יבעול

לבעול שאמרו בש"ס מצינו דלא ס"ל דהמחבר

לאנשים בעונה חייבו דחז"ל רפואה בשביל

שעושים ומה תכונותיהם, לפי בריאים

צריך שהמחבר דין חיוב זה אין לרפואה

זה דין דאין לפ"ז ונמצא בשו"ע, להביאו

העתיק היעב"ץ דהא וצ"ע למעשה הלכה

פ' בחיי ברבנו ועי' לדינא. אלו הרמב"ם דברי

דמי פ"ז ריש קנט: היעב"ץ וסדור אחרי

עליו לושגברה יועיל השגעון או השחורה

והעיון האף ומסיר המרה ינקה כי המשגל

הנפש. ומשמח הרע

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hl

ההיתר ומן הרע, יצר עצת היא זו תאותו, למלאות כדיארז"ל: זה ועל האיסור, אל עצמו[l]המקשה[hk]יסיתנו

יהא :בנידוי[l`]לדעת

³¼ðí −ô

ופלס, צדק ומאזני בדעת יעשה וערום

וכליות לבות הבוחן לה' משפט ומאזני

(ht).

[hk].מוציאהמקשה שאינו דאף ר"ל

אשתו על ובא ז"ל

ועי' יג: נדה עי' חז"ל אסרו אעפ"כ

הדין שמעיקר ואף ט,א. נדרים ירושלמי

לאדם דמותר ס"ב כה סי' באה"ע איתא

רק זהו שירצה מה אשתו עם לעשות

ולא לזה בא יצרו אונס מחמת אם

אונס מחמת וגם לדעת, עצמו שמקשה

שכתוב כמו יעשה רק ראוי אינו יצרו

ומה חובו. לפרוע שמים לשם כאן

לקיים יכול אינו אם רק הוא שהתירו

כאן שאמרו וכמו דוחה, שמאל בעצמו

מהיצר עצמו דלגדור הרביעית בכוונה

שמאל להיות יותר ראוי אבל מותר

דוחה.

[l].המביאעצמו דבר מכל ליזהר וצריך

ישכבו שלא כגון קישוי לידי

אצל ולא אחת במטה זכרים בנים שני

הכלה אצל החתן ישבו ולא זר (באופןבחור

לידי לבוא ויכולים זל"ז ממש סמוכים שהם

.(v)נגיעה

[`l].בזה,בנידוי הראשונים נחלקו

והרמב"ן דלהרמב"ם

ולתוס' כן שיעשה מי כל נידו חכמים

לנדותו חייבים רק מעצמו מנודה אינו

(`v).

³¼ðí þîšô

(ht)יח.דרך אות מל"ת פקודיך

(v),וכןשל"ה כה ס"ק רמ סי' החיים בכף הובא

כה, סי' אה"ע מחוקק בחלקת פוסק

שם השל"ה הזהיר לבניםעוד נשים להשיא

ואח"כ הרהורים לידי שיבואו קודם בבחרותם

ע"ש. בטהרה ילמדו

(`v)'הדבריעי שהביא כאן תורה בדעת

שהביא דנדה פ"ב ריש חמודות

כתב ושכן לנדותו דחייבים התוס' שיטת

בשם ביאה איסורי מה' פכ"א משנה המגיד

מדברי אבל ר"ת, בשם ורשב"א רמב"ן

נידו דחכמים דמפרש נראה בעצמו הרמב"ן

הוא בנידוי הר"מ וז"ש כן שיעשה מי כל

לבטלה ש"ז לידי בא שאם בר"ח וכתב יושב

לבד בקישוי אבל יושב הוא בנידוי אז

ס"ק בא"ר ועי' נידוי לא אבל בו יש איסורא

מעצמו מנודה הוי לבטלה ש"ז הוציא דאם ו

אינו אבל לנדותו הוא ראוי הוציא לא ואם

מעצמו. מנודה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ n

זהב. בכוס אדם ישתה ואפילו[al]לא אחר, בכוס עיניו ויתןנשיו: שתיהן

בי',ג. והפושעים המורדים מכם ט'[bl]'וברותי בני אלומדות:

³¼ðí −ô

[al]דהיינועיניו.ויתן שכלו עיני פי'

בשעת מחשבתו יתן שלא

אחרת אשה על דאם(av)תשמיש ופשוט .

כנגד לו בא אחרת אשה על המחשבה

נכלל אינו ממנה דעתו ומסיח רצונו

זה. לובאיסור באו אם ולכעוס להתעצב (ואין

הק' בעבודה ישמח רק באונס, זרות מחשבות

ולדחותה הסט"א להפיל השי"ת לו שנתן

כל בניקל מעליו יסתלקו ובזה ממוחו,

האסורים .(bv)ההרהורים

[bl].ביחזקאלאלו הוא ל"ח)פסוק ופי'(כ,

המורדים יברור דהקב"ה

במדבר וימיתם הגלות מארץ והפושעים

כ: בנדרים והגמרא ומצודות, ברש"י ע"ש

דיש דכיון מדות ט' בני על דקאי מפרש

ביצירתן עברה צד אח"כ(cv)בהם נעשים

איתא כ: בנדרים והנה ופושעים, מורדים

בני אלו והפושעים המורדים מכם וברותי

בני אימה בני משגע"ח אסנ"ת מדות ט'

תמורה בני נידוי בני שנואה בני אנוסה

הלב גרושת בני שכרות בני מריבה בני

הבנים אלו וענין חצופה. בני ערבוביא בני

הר"ן כדמפרש עברה צד עם שנולדו הוא

עברה צד שיש שלפי מדות ט' בני אלו וז"ל

ועליהם ופושעים. מורדים הוו ביצירתן

וברותי ל"ח פסוק כ' ביחזקאל בקרא כתיב

ורש"י(לשמכם כ: בנדרים הרא"ש ברירה, ון

ביחזקאל) שם ומלבי"ם ציון דהקב"הומצודת

הפסוק והמשך והפושעים, המורדים יברר

ממקום - אותם" אוציא מגוריהם "מארץ

אדמת "ואל האומות, בין דרים שהיו

רק - ה'" אני כי וידעתם יבואו לא ישראל

במדבר. שם)ימותו מפרשים ושאר .(רש"י

ביאה איסורי מהל' בפכ"א כותב והרמב"ם

אדם ישמש שלא חכמים אסרו וכן הי"ב

הגונים אינן הבנים כן עשה ואם וכו' מטתו

ופושעים מורדים מהן פנים עזי מהן אלא

עזי דנעשין להר"מ ליה מנא וצ"ב ע"כ.

העושה דעל איתא רק בגמרא דהא פנים

³¼ðí þîšô

(av)בנימג"א בענין בס"ג לקמן ועי' סק"ו,

ערבוביא.

(bv)עיניוכ"ז ליתן הוא דהאיסור לדינא פשוט

ומה בכוונה. כן לעשות ר"ל הרוחניים

מהנפש זה הרי כרחו על במחשבתו שנכנס

מזה, דעת להסיח רק חיוב ויש הבהמית

והדרך התניא בעל הרב בזה וכדהאריכו

והעצבות ע"ש. ה אות בהקדמתו פקודיך

והמחשבות, שחורה המרה מגביר אלו בענינים

ומיקל לבנה המרה מגביר השמחה ומאידך

ובינה. דעת ליודעי כידוע דעת, להסיח עליו

(cv)כ:.לשון בנדרים הר"ן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`n

³¼ðí −ô

המורדים מכם דוברותי הקרא קאי כן

הכא כתיב לא אמנם בי והפושעים

וי"ל ופושעים, מורדים נעשין דהבנים

בפרק רבתי כלה ממס' הוא דמקורו

בני להצטרע, סופן נדה בני וז"ל: ראשון

בני ישראל, מכלל להנדות סופן נידוי

בני קדושה, מעיקר מתרחקין סופן אמה

אנוסה בני המצות, את ששונאים שנואה

שמפתין סופן מפותה בני נאנסים, שהם

כל מגרש שהוא הלב גרושת בני לבן,

סוף תמורה בני ברע, ומדבק טוב

שיוצאים שכרות בני בריתו, את שממיר

אליה ויאמר כדכתיב שכורים כאלו בנים

פנים, עזי אלו חצופה בני וי"א וכו' עלי

וכתוב ע"ש. וכו' העצלנים אלו ישנה בני

בני בעזרה מכניסין היו שלא לך לך פ'

ע"ש, מדות דאותוט' מהמעשה (וק"ק

בסנהדרין הש"ס בחסרונות דאיתא האיש

וממזר נדה בן דהיה כלה במסכת דאיתא

הש"ס מחסרונות כנודע שם ר"ע כיון דעליו

שם ללמוד בעזרה דנכנס ואיתא ומדרשים

הוא אבל אסור זה באמת ושמא המפורש,

האיסור) על מלעבור נזהר לבארלא ויש .

ופי' אימה" "בני מדות, ט' בבני הפירוש

על אימה שמטיל יראה לשון הר"ן

ומתוך כרצונה שלא לה להזקק אשתו

שלא שנוהג לפי הגונים בניו אין כך

תפלין המוצא בפ' כדדרשינן כשורה,

בני כתב והרא"ש חוטא, ברגלים ואץ

וגריעה משוחררת שפחה פי' אמה

שטופה להיות שהורגלה לפי מגיורת

בזמה.

אפילווכל אסור זה בסעיף שכתוב מה

וזקנה מעוברת דאע"ג(dv)כשהיא

הקילו לא זו מביאה מתעברים דאין

ואפילו אלו, איסורים כך בשביל

ורבו פרו מצות קיים לא כשעדיין

(ev).

³¼ðí þîšô

(dv)י"גכן אות בא"א ומפורש בב"י משמע

פגומים, דהבנים בא"א ומוסיף

וזקנה מעוברת שהיא דאע"פ כוונתו ולכאורה

הם דהלא עצום, חידוש וזהו בניו, את פוגם

זה חידוש לו דיצא וצ"ל זו, מביאה נולדו לא

זה דדין דכתב הטור על מקשה דהב"י מהא

עיקר דאדרבה פו"ר, קיים כשלא אפילו שייך

דחיישינן מעוברת כשאינה הוא קפידא

דרק פושע, יהא משם שיצא והולד שתתעבר

דהא איסור בו להיות צריך זו מביאה כשנולד

להתיר חז"ל חלקו דלא וכיון בבנים, פסול זה

דמזיק כרחך על וזקנה מעוברת שהיא בשעה

אחר באופן תירץ בב"י אבל אז. גם לבנים

הראב"ד דלקמן)בשם בהערה דלא(עי' ומשמע

רק הוא הא"א דכוונת ואפשר כן, למד

ולא להולד קשר בזה יש דאז במעוברת

בזקנה.

(ev)בשםכן שהביא בב"י ועי' בטור, איתא

על קאי ופושעים דמורדים הראב"ד

מדות ט' בני ואלו זה, איסור על דעבר האב

מורדים הם מדות בט' שהבועלים הכוונה

אפילו אסר אמאי שפיר ואתי ופושעים,

על בעיקר הוא דהאיסור וזקנה במעוברת

פסול דזה מהר"ן משמע כ: בנדרים אבל האב.

בהערה שהבאנו בא"א כדפי' וצ"ל בבנים,

הקודמת.

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ an

[cl],אנוסה בני

³¼ðí −ô

[cl]אנוסהאנוסה.בני אינה אפילו

רק לתשמיש ממש דאנסה

עליו, לה שיש כעס מפני מרוצה שאינה

יבעול ואח"כ יפייס הוא(fv)ולכן ואם ,

יפייס רוצה אינה והיא מעשה לאותו צריך

שתסכים עד רוצה(gv)אותה היא ואם .

³¼ðí þîšô

(fv)בכ"ממג"א לבאר הארכתי ובס"ד סק"ז,

כמו הוא והראב"ד המחבר דשיטת

דבגמ' ס"י זה לסימן בביאורו הגר"א שפי'

של חיוב דיש איתא ק: ובערובין מט: בפסחים

לפייסה, מותר אז ורק כעסה בשעת איירי פיוס

פוסקים ולכמה המקובלים לשיטת לאבל הלן(עי'

משכןס"ט) בספר והנה לפייסה, חיוב יש תמיד

לא ואם לפייס חיוב דיש לחדש רוצה ישראל

מש"כ כנגד וזהו אנוסה, בני איסור בזה יש פייס

דלמד מה לפי י"ד בס"ק והמ"ב בס"ט המחבר

פיוס, חיוב יש כעסה בשעת דרק סק"ז במג"א

הא"א לעיל)ולפי ואינה(דהבאתי ברוצה גם

חיוב אין כשרוצים אבל פיוס חיוב יש רוצה

כעס בלי ואדרבה כלל צריך(להמ"ב)פיוס ואינו

כתיב(להא"א)לרצותה דע"ז וכו' לדבר אין

שיחו מה לאדם ה:)ומגיד חגיגה דיש(עי' ואה"נ ,

פיוס אופן בכל לעשות דמתירים ראשונים

שלו באגרת הרמב"ן המשמעותדהיינו (וכן

ע"ש) ז כב, דברים פוסקיםברמב"ן לא אנחנו אבל

משנה בכסף ביאר כבר הרמב"ם ובשיטת כן,

באריכות עי' הראב"ד כמו ג"כ היא דשיטתו

אבל תשמיש. בשעת דבור בענין בתשובתי

בכל בדבור פיוס דמחייבים אחרונים יש אעפ"כ

משה אגרות בשו"ת דהיינו באריכותאופן (עי'

באגרותיובס"ד) לחייב הוסיף יעקב והקהלות ,

סי' א' קדש אגרות קובץ עי' במעשה פיוס גם

כמו כוונתו שעיקר יבין בדבריו המעיין אבל ב'

האשה שאין באופן דאיירי דבריו בסוף שפי'

פיוס בלי המצוה לקיים מסכמת ולא מפויסת

שתהא כדי כן לעשות חיוב יש אז במעשה

לכתחלה שמנהיגים בקהלות אבל מפויסת

דאין מודה הוא גם במעשה פיוס עושים שאין

כן דעת על דהא פיוס לעשות הלכה עפ"י חיוב

זה וכל מקום, אותו מנהג לעשות אותה נשא

גדול ענין יש בודאי סוד דעפ"י נגלה עפ"י

הזיווג ובשעת הזיווג קודם ונישוק חיבוק לעשות

סדר שב"ק ליל דיני היעב"ץ בסדור וכדאיתא

כמו פיוסין דברי אליה לדבר וגם החיבור

פרו מצות יששכר מהבני פקודיך בדרך דאיתא

חשש אין אם רק ענין בזה יש לכו"ע אבל ורבו

בזה דיש ח"ו לבטלה זרע הוצאת לידי שיבוא

שם משה באגרות דאיתא וכמו חמור חטא

זה) קונטרס בסוף ט'.(נדפס בסעיף לקמן ועיין

(gv),בראשיתטור פ' חיים מים בבאר ועי'

ואינה מסכמת לא היא דאם

כדי מאש כמו ממנה לברוח צריך מתפייסת

לה דאסור בודאי אבל אנוסה בבני יכשל שלא

ואע"ג לו, משועבדת והיא בעלה את לצער

בזמן רק לו משועבדת שאינה במהרי"ל דכתב

מן להצילו הוא עונה מהחיובי אחד הא העונה,

יבוא הוא ואם בס"א. שכתבתי מה עי' החטא

בניל איסור על דיעבור דמוטב אפשר חטא ידי

הוז"ל של החמור איסור על משיעבור אנוסה

ובבית ס"א כ"ג סי' באה"ע ועי' לדינא. וצ"ע

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bn

[dl],שנואה בני³¼ðí −ô

מותר שמסכמת אומרת אם רוצה ואינה

(hv).

[dl]אבלשנואה.בני תשמיש, בשעת

תשמיש בשעת רצויה היא אם

שרי שנואה שהיא שנואה(w)אע"ג וגדר ,

מחמת אפילו שנאה מיני כל דענינו י"א

³¼ðí þîšô

איסור על לעבור טוב דיותר סק"א שמואל

דשניהם אע"ג נדה איסור על מלעבור הוז"ל

קי. שבת בגמ' ועי' ע"ש, מדאורייתא אסורים

קט"ז. סימן ח"ד או"ח משה ובאגרות

(hv)'ולפיעי ור"א, ר"י מחלוקת בזה דיש טור

והנה בזה, איסור יש ר"א שיטת

כר' פסקינן הוא שמותי דר"א כיון לכאורה

אות האלף מערכת ח"א חמד בשדי ועי' יהושע,

401)ת' דבריו(עמ' דכל הדורות סדר בעל בשם

זה, על חולקים שיש וע"ש שמאי, כבית דר"א

אינה דאפילו כותב סק"ז כאן במג"א אבל

ואח"כ יפייס לכך מרוצה שאינה רק אנוסה

ומפרש הטור דמביא בא"א בפמ"ג ועי' יבעול

ג"כ רוצה ואינה דברוצה הוא המג"א דכוונת

מעתיק י"ד ס"ק במ"ב אבל לפייס, חיוב יש

עליו, לה שיש כעס מפני מרוצה שאינה המג"א

ולא לפייס חיוב יש בכעס כשהיא דרק משמע

בטור המעיין באמת אבל רוצה, ואינה ברוצה

במסכת דאצלנו גירסאות שינוי כאן דיש יראה

אומר אליעזר ר' חרשין אלמין סומין איתא כלה

יהושע ור' נתבעת ואינה למטה שתבעה מפני

אני אנוסה בעילה בשעת שאמרה מפני אומר

טהרתה בשעת שאומרת מפני אומר ר"ע

הויין מה מפני וז"ל גורס בטור אבל אני, טמאה

ואינה שתובעה מפני מומין בעלי בנים לאדם

אומר יהודה ר' לו מתרצית אינה פי' לו נתבעת

אני אנוסה תשמיש בשעת לו שאמרה מפני

לדעתו וא"כ רוצה ואינה רוצה בינייהו ואיכא

פסקינן ואז לר"י רבנן בין במחלוקת שנוי הדבר

כהגירסא לעיקר נקט דהמ"ב י"ל ולפיכך כרבנן,

נקט הפמ"ג אבל כר"י, ופסקינן ור"י ר"א דהוא

דצריכים לדינא ופסק הטור כגירסת לעיקר

בדרך כנלענ"ד רוצה, ואינה ברוצה גם להחמיר

אפשר.

(w)ועי'כן הטור, בשם בסק"ח המג"א מביא

ע"א תשובה לשמה תורה בשו"ת

שלא אחת אשה לישא אותו הכריחו דאחד

ותמיד ותוארה בצורתה בעיניו נאה היתה

ומחדש הנישואין, על ומצטער בלבו מתנחם

אותה שונא שאינו דמאחר לשמה התורה

עמה לו שהיה ההתחברות שונא ורק עצמה

לא אשתו היתה לא ואם יפה שאינה בשביל

לא רעתה חפץ ואינו עליה כלום בלבו היה

אבינומיקרי מיעקב ראיה ומביא שנואה, בני

היתה ע"כ ושם לאה שנואה כי ה' וירא דכתיב

מתחלה עמה לו שהיה ההתחברות השנאה

דהיתה כיון אוהב היה בודאי עצמה אותה אבל

לפקפק, אפשר ראיתו על והנה צדקת.

קושיא שואל ג"כ הקדושה בשער דהראב"ד

היתה דלאה דכיון כתב רק כן, מתרץ ואינו זאת

דבני האיסור בזה אין תשמיש בשעת לו מרוצה

והא כאן, והמג"א הטור של המקור וזהו שנואה,

כג: תענית במס' מהגמ' ראיה התו"ל דמביא

אלישיב בן יצחק ר' גבי שכיח הוה מני דר'

לו ואמר ביתו אנשי עליו מקובל דלא לו ואמר

לא ובודאי ונתפייס, דהתפלל וכו' חנה תתיפי

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cn

³¼ðí −ô

שונאה ואינו נאה שאינה כגון אישות

שונא סתם שנאה(w`)כמו דרק וי"א ,

ולא שונא כל כמו סתם אותה דשונא

נאה שאינה היינו אישות מחמת שנאה

להלכה(aw)בעיניו העיקר ולפענ"ד ,

שהבאתי ראשונה ועוד(bw)כדעה .

דרק י"א שנואה בגדר הפוסקים נחלקו

שלבו חשש דיש כ"כ אותה שונא אם

תשמיש בשעת אחרת על (cw)יהרהר

שאין כל מריבה בסתם דאפילו וי"א

ביניהם ומשמעות(dw)שלום

השניה כשיטה ואם(ew)הפוסקים .

ישנו לכתחלה בשינה, נאנסים היו

בה קץ לבו יהיה שלא כדי מעט

י ראשונים בנידלקצת איסור בזה ש

.(fw)שנואה

³¼ðí þîšô

ומביא אז, עד מדות ט' דבני איסור על עבר

ט' דבני האיסור כזה באופן דאין מכאן ראיה

דאפ"ל כ"כ, מזה ראיה אין לכאורה אבל מדות,

אוהבה היה עליו מקובלת היתה דלא דאע"ג

כלל, שונאה היה ולא וכו' מדותיה בשביל מאד

הראב"ד לשון דפשטות דכיון נלפענ"ד ולפיכך

ורק שנואה בני חשיב כזה באופן דאפילו מוכח

שרי. תשמיש בשעת לו מרוצה שהיתה מחמת

בשעת יהיה שלא כזו בשנואה גם להחמיר יש

אשתו. על שנאה שום פשוטמעשה (וממילא

שלא שיקדשנה קודם מתחלה יפה לבדוק לו דראוי

כלל). בעיניו שנואה תהא

(`w)והמג"אכ"ה והטור הראב"ד משמעות

הקודמת. בהערה ועי' להלכה,

(aw)ע"א.כ"כ שאלה לשמה תורה בשו"ת

(bw)'צז.עי בהערה לעיל

(cw)עלכן שלבו וז"ל כ: נדרים מרש"י משמע

שם ובש"מ וכו' תשמיש בשעת אחרת

אחד גמורה שנאה אשתו את ששונא איתא

אחרת באשה לבו נותן ודאי בלב ואחד בפה

שכותב שם בר"ן הוא וכן עליה שבא בשעה

אחרת, אשה על דעתו נותן כך ומתוך ששונאה

דבכל ולומר לדחוק יש והר"ן רש"י ובלשון

בלשון אבל זה חשש ג"כ יש קטנה מריבה

ואחד בפה אחד גמורה שנאה דכותב הש"מ

ממש. גמורה שנאה להיות דצריך משמע בלב

שנואה בני דגדר הנפש בבעלי הראב"ד ושיטת

לפי אישות בעילת ולא זנות בעילת כמו הוא

ולא תשמיש בשעת ממנו מרוחקת שהיא

אישות, בעילת להיות שצריך כפי אליו קרובה

ומריבות מחלוקות מיני כל כולל דזה ומשמע

להיות דצריך בשטמ"ק כדכתב ולא שביניהם

גמורה. שנאה

(dw)כתב:ברבינו עז התשובה באגרת יונה

שלום שיהא זהירה אשה תהא

לבעלה ורצויה אהובה ותהיה בעלה לבין בינה

ושנואת המריבה בני חז"ל שאמרו מפני וכו'

שנאה נקרא אהובה שאינה דכל משמע הלב

דלקמן. בהערה ועי' לענין,

(ew)הראב"דכן שהקשה ממה משמע

אבינו יעקב על הקדושה באגרת

לא אבינו יעקב ובודאי לאה את שנא היאך

דיחשוב חשש דהיה כך כדי עד שונאה היה

ח"ו, אחרת דשואלעל לשמה תורה משו"ת (וכן

ממש) זו תירוץשאלה מדנפסק משמע וכן

סק"ז. במג"א הראב"ד

(fw)'דמתוךעי שינה אונס ד"ה יז. נדה רש"י

לה מתאוה אינו בשינה נאנס שהוא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dn

[el],נידוי בני

³¼ðí −ô

[el]הםנידוי.בני האשה או שהאיש או(gw)בנידויפי' ב"ד מפי או (קט)

³¼ðí þîšô

ועי' מדות תשע מבני והוא בה קץ ולבו וכו' כ"כ

בבית ביום לשמש זה מפני דמתיר שם מאירי

מפני ואפשר לדינא, כן הפוסקים נקטו ולא אפל,

דרק הש"ס על בחידושיו שם כתב שהחת"ס מה

לידי דיבואו חשד מפני כן עשו המלך מונבז בני

רק ומשמשין הן קדושים ישראל אבל מדות ט'

ולא שמים לשם יותר לבם שיהא כדי בלילה

מדות ט' לידי השינה מפני שיבואו חוששין

לאחר דיעשה כתב היום סדר בספר וכן ע"ש.

כ"כ יהא לא דעי"ז אחר מטעם שינה קצת

יותר דהוא מעלה בזה ויש היצר, בהתלהטות

לבו אם היינו דרש"י האיסור ועיקר שמים, לשם

יוכל דלא מדות לט' דומה דזה ממש בה קץ

המהרש"ם שהקשו ומה שונא, כמו לסובלה

דכותב רש"י על מהרי"ח והליקוטי ר"מ בסי'

כ"כ לה מתאוה אינו שינה)בלשון אונס (מפני

עיקר הא בעלמא, עונה מצות לקיום ומשמש

שמים, לשם רק לשמש הוא הקדושה של החיוב

קדושים ישראל דהא כלל ל"ק הח"ס ולפי

ואפילו בלילה, לשמש זה בשביל נהגו אדרבה

כונת עיקר הא לדינא דזהו המאירי שיטת לפי

בסוף שכתוב כמו בה קץ דלבו דכיון הוא רש"י

בודאי אבל מדות, ט' מבני הוי ולפיכך רש"י

קונו מצות בשביל רק לשמש הקדושה עיקר

זמננו, אחרוני איזה כמו ולא בס"א כאן כמפורש

ואכמ"ל.

gw)('אחררש"יעי מפרש רק רש"י אינו (ובאמת

נידויכנודע) בני ד"ה כ: בנדרים

הימנו, ומתעברת עליה ובא בנידוי שהבעל

כשתוכל רק הוא נידוי בבני דהאיסור משמע

זה לשון מוסיף רש"י למה וצ"ע ממנו, להתעבר

ונראה מדות הט' בשאר ולא נידוי בבני רק

בתשמיש מותר מנודה דבאמת דס"ל לומר

קשה וא"כ להלכה, של"ד סי' ביו"ד כדנפסק

דהכא תירץ וע"ז נידוי, בני כאן אסרו אמאי

דאיתא והא להתעבר, ויכולה משמש אם איירי

דוקא איירי לשמש דמותר בשו"ע ונפסק במו"ק

להתעבר יכולה שאינה בזקנה או במעוברת

ודו"ק.

(hw)עצמויש שהקשה במי הדין מה לעיין

בנידוי דהוי בס"א דנפסק ח"ו לדעת

בשם ס"א סוף לעיל שכתבתי מה ועי'

דבדברי בזה פלוגתא דיש כאן המהרש"ם

דאינו תוס' בשם איתא דנדה רפ"ב חמודות

פרישה ועי' לנדותו, חייבים אלא מעצמו מנודה

המ"מ וכ"כ לנדותו, ראוי ר"ת דלפי דכתב סק"ד

רמב"ן בשם ביאה איסורי מהל' בפכ"א

הרמב"ן מדברי אבל ר"ת בשם והרשב"א

כן שעשה מי כל נידו דחכמים שמפרש נראה

מה ועי' יושב הוא בנידוי הר"מ מש"כ וזה

ס"א. סוף לעיל נ"ידהבאתי מח"א שמעתי (אבל

לא הא זה נידוי מותר היאך קשה דלכאורה די"ל

דסגי כרחך ועל אנשים, לג' לילך חיוב דיש שמענו

דהחכמים והיינו הנידוי, מותר וממילא בתשובה

לפני בתשובה יחזור שנכשל מי ולפיכך אותו, התירו

דס"ל להני ואפילו מסתבר. וכן ודפח"ח המצוה קיום

צדוק תעלומה(ר' ומגיד מישרים דובב ושו"ת הכהן

ברכות) שמיםריש בידי ומיתה כריתות דחייבי

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ en

³¼ðí þîšô

ויסורים, יוהכ"פ לאחר עד תשובתן נגמר אין

לכמה שמים בידי מיתה חיוב יש וכאן

מותר(ואכמ"ל)ראשונים הנידוי דמ"מ י"ל

נתעוררתי וצ"ע, התשובה בתחלת מיד כבר

לגבי הדין מה לעיין ויש הנ"ל. ע"י בזה גם

שנכשלו הרבה יש דבעוה"ר וידוע בניו,

אותו קודם שלמה בתשובה חזרו ולא בהוז"ל

רשב"א רמב"ן כתוס' קי"ל דאנן וצ"ל מעשה,

מנודה. אינו נידוהו לא שיטתדאם (ולפי

ראיה קצת יש בזה דמחמרינן האחרים הראשונים

בס"ד) במק"א ויתבאר יעקב, הקהלות רקלשיטת .

להחמיר ורוצה בלבבו נוגע ה' שיראת מי

זרעאלי בהוצאת נכשל ח"ו אם דכו"ע בא

אנשים לשלשה יקרא במזיד יכוללבטלה (ואם

שבת ערב כל להתיר א-ל בית ומנהג עשרה,

כשריםבעשרה) בניו שיהיו הנידוי את ויתיר

הצדיקים החמירו כמה עד וידוע לכו"ע,

תלוי זה דדבר לכו"ע, כשרים יהיו דהמקוואות

כשרים יהיו דהבנים ישראל קדושת כל עליו

זצללה"הלכו"ע, משינאווע מהאדמו"ר קבלה (ויש

אחד במחיצתם מכניסים לא והראב"ד דהרמב"ם

ואכמ"ל) לשיטתם הפסול במקוה יששנולד וכן .

בהם דהנכשל בגמ' דאיתא אחרות עברות

דמנודה ק"ש קרא שלא מי כגון בנידוי, הוי

ויש לבטלה, שמות שאמר מי או היום לאותו

מה לפי ולכאורה וצ"ע. דינם, מה לעיין

רק הכא דאיירי יוסף הברכי בשם שמובא

דלא י"ל בתשמיש אותו דאסרו בנידוי

איסורים ובשאר לדעת עצמו במקשה החמירו

החומר בו אין ולפיכך בתשמיש אותו לאסור

אינו דזה כתבתי כבר אבל מדות, ט' בני של

שוב כן. משמע לא הפוסקים ומסתימת לכו"ע,

נדרים למס' הרא"ש בפי' בניראיתי ד"ה (כ:

דמוכחנידוי) להראב"ד הנפש ובבעלי

של האיסור דיסוד כהברכ"י דס"ל מדבריהם

ולא תשמיש של האיסור מחמת הוא נידוי

הנידוי עכצ"למחמת מותר דתשמיש (ולדידן

בני דנגרוס או הברכ"י כמ"ש במפורש דאסרו

מנודיןנדה) היא או הוא אם הרא"ש דז"ל ,

דס"ל משמע המטה בתשמיש ואסורים

הראב"ד וכן המטה בתשמיש אסור דמנודה

בנדוי הם שאם וי"מ וז"ל כותב הנפש בבעלי

במו"ק והוא עכ"ל המטה בתשמיש שאסורים

ו' סי' שם ברא"ש ועי' איפשיטא, ולא טו:

לחומרא, פוסק דהרא"ש ומשמע בסופו,

שם ש"ך עי' מותר של"ד בסי' פוסקים ואנחנו

י"ב. ס"ק

סי'ותלי"ת ח"ז הלכות משנה בשו"ת מצאתי

הקהלות מבעל תשובה דמביא רי"ב

בני יהיו ישראל דכל זו שאלה דהקשה יעקב

זה בחטא ר"ל נכשלו שהרבה משום מדות ט'

בשערבמזיד, חכמה מהראשית שמביא מה (אבל

מעוון שנמלט מי בדור אין שכמעט פי"ז הקדושה

ולא לילה מקרה דהוא קרי מחטא מיירי הוא זה,

ח"ו) במזיד שעשה עלממי דסומכין וכותב

ב"ד לדעת עצמו שהמקשה דהיינו תוס' שיטת

דאפשר ומסתפק לעיל, כמ"ש לנדותו צריכים

והמשנה תשובה, מהני הר"מ שיטת דלפי

כב: ביבמות התוס' רי"ג בסי' מביא הלכות

ש"ש הזכיר דאם וי"ל וז"ל כשעשה ד"ה

אע"פ נידוי בו שנתחייב דבר עשה או לבטלה

עכ"ד, מיפטיר ולא חייב תשובה שעשה

במשנה ועי' זה, על תשובה מהני דלא משמע

שנידו נידוי בין לחלק דרוצה שם הלכות

נידוי אבל נידוי דיני לנהוג דחייב בשמו

חיוב של איסור איזה על דעבר דהיינו מעצמו

בסתמא החכמים כבר דנידוהו (לשיטתנידוי

שאחרים)הר"מ מה נידוי דיני לנהוג חייב אין

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fn

³¼ðí −ô

לכבודומת"ח או(iw)שנידה כשהוא וה"ה ,

אבלם בימי יודעת(iw`)היא אינה ואם .

עליה לבוא מותר קרוב לה (aiw)שמת

להסכים מותרת יודע אינו הוא אם וה"ה

קרוב לו דמת שיודעת אע"פ עליה שיבוא

מינן .(biw)בר

נדהוי"א בני היינו נידוי (ciw)דבני

ולהלכה מדות, מט' ג"כ דחשיב

³¼ðí þîšô

בנידוי, בעצמו הוא אבל עמו לנהוג צריכין

לא הכא דהא כאן מש"כ קצת א"ש ולפיכך

תירץ מה צ"ע עדיין אבל בשמו, אותו נידו

נידוי דיני כלל נוהגים דלא רואים הא בזה

בתכבוסת אסור מנודה דלמשל בעצמו, אפילו

כן, נוהגים ולא של"ד סי' יו"ד עי' ובתספורת

כפי צ"ל והעיקר תירוצו, הבנתי לא ולפיכך

ועל תשובה דעשה דסומכין שם כותב שהוא

בפניו שלא אותו נידו דהחכמים כזה נידוי

בנידוי מיירי כב: ביבמות ותוס' תשובה, מהני

בשלחן תלי"ת מצאתי ושוב בפניו. שעושין

המקשה וז"ל דכתב סק"ג רמ"א סי' הטהור

מעלה של בב"ד מנודה הוא לדעת עצמו

וסופו נשמעת תפלתו ואין מטה של ובב"ד

ה' אל ישוב עד כלענה מרורים ליסורים

לנידוי מהני דתשובה ומשמע ע"כ, וירחמהו

זה.

(iw)ל"בעו"ת ס"ק החיים בכף הובא ב' סעיף

הברכי בשם החיים בכף שם ומביא

דהגם מזילוו ניסים הר"ר בשם סק"ג יוסף

סי' ביו"ד כמ"ש המטה בתשמיש מותר דמנודה

נידוי בשעת עליהם שהחמירו דמיירי י"ל של"ד

ב"ד ביד כח דיש המטה בתשמיש לאוסרם

העו"ת לדברי סותר זה אם וצ"ע ע"כ, להחמיר

להחמיר כח אין דלו שנידה בת"ח כאן דמיירי

משמע הפוסקים מסתימת וגם הדין, מן יותר

וצ"ע נידוי, כבני נחשב אופן דבכל דלמדו

לדינא.

(`iw)נידוי.כ"כ בני ד"ה ובבה"ל בטור

(aiw)'דמהעי דמביא נידוי בני ד"ה בבה"ל

על לבוא דמותר ביו"ד דאיתא

דכל יודעת ואינה אבלה כשהיא אשתו

יודע ואיני הוי, איסורא לאו יודעת שאינה

דכדברים להעיר ויש ביו"ד, זאת כתוב היכן

לעיין ויש מגדים בהפרי נמי כתב האלו

הגרשוני דבחדושי מצאתי שוב בזה.

סי' ביו"ד השו"ע בפנים דנדפס בהגהותיו

שמת יודע הבעל דאם זה דין מביא ת"ב

עליו להתאבל מחויבת שהיא קרוב לאשתו

אין כי עמה לשמש מותר יודעת אינה והיא

בספר כתב כן שמיעתה קודם אבלות

בספרחסידים ואצלנו עכ"ל, ת"ת סי'

עתה ולעת ת"ת בסי' זה נדפס לא חסידים

אינו אבלות דדין ובהא מקומו. מצאתי לא

מוהר"ן בחיי עי' השמיעה בשעת רק חל

מקרוביו דאחד הקדש ברוח דידע מברסלב

דאינו אבלות דיני נהג לא ואעפ"כ נפטר

ראיה גם וזה מאדם, השמיעה ע"י רק חל

השמיעה, ע"י רק איסור אין דבעצם להנ"ל

ודו"ק.

(biw)שהבאתיזה הפוסקים מדברי מובן

סברא דאותה הקודמת בהערה

ופשוט. אצלו, גם שייך

(ciw)בשםכ"כ והטור להראב"ד הנפש בבעלי

י"מ.

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gn

³¼ðí −ô

הוו מדות ט' בכלל נחשב לא אם אפילו

פגומים בנים נדה הם(ehw)בני אין אבל

לכהן אפילו ראוי(fhw)אסורים רק

מהם .(fiw)להרחיק

בעליולענין הם דאם י"א תשובה בעלי

להקפיד צריכים לא טובות מדות

ומותר נדה בפסול דנולדו הא על

עמהם אופן(giw)להתחתן דבכל וי"א ,

³¼ðí þîšô

(ehw)הניהנה כל והראב"ד הטור שיטת לפי

משום בהם אין מדות ט' מבני דהוו

ממזר שאינו 'אע"פ הטור מלשון אבל ממזרות,

ממזר, הוי דמדרבנן נראה התורה' (ושיטתמן

וכן מדרבנן, ממזר דהוי ס"ג סי' באה"ע הלבוש

ר' הגאון דדעת איתא ל"ז סי' כהן חיים ר' בתשובות

ליחוס) דפגום דכתבנטע ו' ס"ק פרישה עיין אבל .

באה"ע כמ"ש ממזרות בזה אין מדרבנן דאפילו

בזה"ק אבל הטור, לשון דפירש ע"ש ד' סי'

פנחס פ' מהימנא רל)ברעיא דבני(עמ' סובר .

נראה לא אבל מדרבנן, ממזרים הם מדות ט'

להלכה, זה זהר הביאו דלא הפוסקים מלשון כן

איסורי מהל' בפט"ו הרמב"ם ושיטת וצ"ע.

וכן ממזר, ואינו פגום נדה שהבן ה"א ביאה

ע"ש. י"ג סעיף ד' סי' אה"ע בשו"ע

(fhw)המובאכן כהחכם ודלא להלכה, הוא

יבמות וביש"ש ו' סי' בשו"ת ברש"ל

יש זה חכם ולשיטת לכהונה, דפסולים דסובר

נדה הל' ריש להש"ג ס"ל וכן הבחנה דין גם

הלכות משנה בספר בארוכה זה כל כדביאר

אה"ע ח"ד הלוי שבט בשו"ת ועי' רי"א סי' ח"ז

קס"ב. סי'

(fiw)שמואלכ"כ והבית מחוקק והחלקת הר"מ

ובשו"ת והיש"ש. ד' סי' באה"ע

להתרחק שראוי דהפגם וז"ל כותב ו' סי' רש"ל

בדרך שנזרע למו קראו טמא טמא סורו ממנו

ובניו שבדור פנים מעזי הוא ובודאי אסור

שרשו. אל דומים יהיו אחריו

(giw)סי'כן ח"ב בליקוטים יעקב הקהלות פסק

ולמעשה, להלכה שלא כתב אבל כ"ג

ורי"ב רי"א סי' ח"ז הלכות משנה בספר ועי'

קליין מנשה הג"ר בזה עמו שפלפל מה ורי"ג

ישראל דכל הקה"י של יסודו ועיקר שליט"א,

זוטרא האפי דלפי מדות ט' בני הם היום

דהפגם רש"ל בשם ט"ו ס"ק ד' סי' אה"ע

לשאר ה"ה וממילא לדורות נמשך נדה דבן

אחד אבותיו בתוך לו יש אחד וכל מדות ט'

אין ולענ"ד ע"ש, מדות מט' באחד דפגם

מבן רק איירי זוטרא דהאפי א' כלל, ראיה

ט' בכלל אינו נדה בן המחבר ולפי נדה

והמחבר בטור, אחר פירוש זהו רק מדות

וממילא להלכה, זה פי' מביא לא ר"מ בסי'

נמשך מאד דחמור נדה בבן דדוקא מסתבר

ולכן מדות, ט' שאר ולא הבאים לדורות

סוגה כמ"ש נדה באיסור ישראל נזהרו

מדות ט' בבני הוי דאפילו ועוד בשושנים

מותר הוי ממזר ספק אפילו הא ממזרות גדר

דיש פשיטא מדות מט' בודאי שהוא מי אבל

דח"ו לומר אפשר והיאך ממנו לפרוש חיוב

לשיטת מדרבנן ממזרים הם ישראל כל

ועוד רל. פנחס פ' מהימנא ברעיא הזהר

יעקב הקהלות הביא סי'ראיה הלכות (במשנה

נידוירי"ב) חייב זרעו דהמשחית מהא

בני בניהם והוו בזה נכשלים אנשים והרבה

דלפי במק"א בזה הארכתי וכבר מדות, ט'

נידוי בני דין יוסף הברכי וכן ראשונים כמה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hn

[fl],תמורה מורדת,[gl]בני בני³¼ðí −ô

עמהם להתחתן ולא בזה להחמיר צריכים

.(hiw)לכתחלה

fl][נשיותמורה.בני שתיהן ואפילו

לו ונזדמנה לזו שנתכוון וכגון

יצא(kw)אחרת נכר אל בבת והמהרהר ,

דנתחלף ישראל באלוקי הכופר איש ממנו

עם מהרהרתבנו גם דהיא הגויה של הולד

אל(kw`)בו בבת בריתו טמא דאם וי"א ,

בת עם ממנו הנולדים הבנים כל נכר

שגורם דבר לך ואין רשעים יהיו ישראלית

הזיווג מחשבות כמו למעלה וקלקול פגם

(akw).

[gl]לךמורדת.בני בעינא לא דאמרה

משמש הוא ואעפ"כ לבעל,

תשמיש בשעת שרצויה אע"פ .(bkw)עמה

לך רוצה איני אומרת היא דאם ונלפענ"ד

³¼ðí þîšô

אין ולהלכה תשמיש האיסור מחמת הוא

דמהני אפשר וגם בתשמיש אסור הוא

ואכמ"ל, משם ראיה אין וממילא לזה תשובה

משה אגרות ובשו"ת בהערות. לעיל ועי'

יעקב כהקהלות ג"כ פסק י"ד סי' ח"ד אה"ע

מדות לה דיש דרואים דכיון אחר, מטעם אך

שלא בור או במעין טבלה מסתמא טובות

ע"ש. טבילה לה ועלתה בכוונה

(hiw)'דגםעי קס"ב סי' ח"ד הלוי שבט שו"ת

בזה דיש להשואל לומר ראוי היום

מאד אפשר כי להגיד נתונה הרשות אבל פגם

הפסוקים בשער האר"י מש"כ עפ"י שיצליחו

ע"ש מטמא טהור יתן מי בענין אמור פ' ריש

רי"ג רי"ב רי"א סי' ח"ז הלכות במשנה פסק וכן

ע"ש.

(kw)דבנימג"א כ: בנדרים רש"י ועי' סק"ט

על לבא דסבור הוא תמורה

וקרוב אשתו שהיא ונמצאת אחרת אשה

ולפ"ז לניאוף, דנתכוין ממזרות לידי לבא

גם דכלל המג"א של "אפילו" לשון מובן

אבינושיט מיעקב דהקשה וע"ש זה רש"י ת

דסימנין התורה על אריה גור ועי' ורחל,

בספר ועי' רחל, היתה תורה ועפ"י דאורייתא

דכתב מקאמארנא להרה"ק הטהור שלחן

וע"ע לרחל לילה באותה נשמתה דנתחלף

אות יוסף בברכי ועי' ל"ג. ס"ק החיים בכף

בזה, דהאריך מה וע"ש מישי, דהקשה ד'

השייך קדושה גדר אודות במאמרינו וע"ע

זו. במצוה האשה אצל

(`kw)הובאכן המלך עמק בשם בסו"ד הוא

ל"ד. ס"ק החיים בכף

(akw).שם

(bkw)דעדייןמג"א לפרש יש ולכאורה סק"י.

ורוצה במרדה עומדת היא

בה. לן לית בודאי בה חזרה אם אבל להתגרש

שבזמן כל וניעור, חוזר אח"כ אם ואפילו

בה. לן לית ממרידתה בה חזרה המצוה

לקיים שרוצה פירושו תשמיש בשעת ומרוצה

להתגרש, רוצים אעפ"כ אבל תשמיש עכשו

יחשבו ביניהם מריבה שתהיה פעם כל דאל"כ

בני על אברהם באשל ועי' מורדת. כבני

הלב. גרושת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ p

[hl],שכרות הלב,[n]בני גרושת ערבוביא,[n`]בני בני³¼ðí −ô

כן אומרת דאינה בה מכיר אבל לבעל

בני מיקרי לא להתגרש רוצה ואינה באמת

כדי לפייסה חייב רק זה לענין מורדת

ביאה בשעת ביניהם ואחדות שלוה שיהי'

אנוסה בני בכלל יהא .(ckw)(ומריבה)ולא

[hl]אושכרות.בני שכור דהוא פי'

שכורה ודוקא(dkw)דהיא ,

ולא שכרות מחמת דעתם שנתבלבלה

דעתם נתבלבלה ולא רביעית רק בששתו

(ekw).

[n]הלב.בני לגרשהגרושת שבדעתו

שהוי כגון אוהבה שהוא אע"פ

להוציא שכופין בדעתו(fkw)מאותן ואם

הוא עכשו אבל סכסוך מחמת לגרשה שוקל

שלוה שוררת זה וברגע מזה דעתו מסיח

מקום יש הסכסוך שיתבטל ויתכן ביניהם

.(gkw)להקל

[`n]אתערבוביא.בני שנותן כגון

בס"ב כמ"ש אחרת על דעתו

(hkw)ר"ל ממזרים להיות קרובים ובניו

³¼ðí þîšô

(ckw)שישלכאורה פעם כל דהא פשוט זה

אנשים יכולים מריבה

מתכוונים ואינם לשונות מיני בכל להתבטא

אשל בעל הגאון מדברי הוא וק"ו באמת, לזה

דעתו או דעתה באמת אם דאפילו אברהם

עכשו בשביל שלום עושים אם להתגרש

בני איסור בזה אין מהמחלוקת דעתם ומסיחים

דעתה זה אין כשבאמת וכ"ש ומורדת גרושה

לענין אברהם באשל ועי' כנלפענ"ד. כלל,

עם סכסוך לו שיש דמי דכתב הלב גרושת

ביניהם יהיה אולי ועי"ז הכתובה אודות אשתו

הדעת היסח לזה שמועיל נראה מ"מ פירוד

בטלה דבר בטל בדבר התלויה שאהבה שכמו

עסקי דלא ובעידנא בשנאה, כך אהבה

להם אין לזה זה באהבה מרוצים והם בהסכסוך

להסיח לפניה קשה אם וגם מחר, דאגת לדאוג

בלבו אין שכעת בנפשו שיודע כל מזה דעתה

מלאכתו כל וכאילו שיהיה מה על הרהור

מסיר שמדבר וכל זכות יש בזה בעיניו עשויה

זכות יש מלבו שבזה וחששות שנאה או הכעס

לב בגרושת בין דבריו דשייך ונראה ע"ש, וכו'

מחויב או לגרשה דרוצה בבעלה דהפגם

להתגרש דרוצה למורדת ובין לקמן, עי' לגרשה

שהיא עכשו שחושבת דכל שנאה מחמת

הא המחלוקת מן דעתה ומסיחה אתו באהבה

קיום דע"י ואפשר השנאה, בטלה סיבה בטלה

ועי יחד, יתאחדו אםהמצוה הוא האיסור קר

חושבת עדיין אבל להתשמיש מסכמת היא

מזה. דעתה מסיחה ולא בפועל להתגרש

(dkw)י"א.מג"א ס"ק

(ekw)י"א.א"א ס"ק

(fkw)י"ב.מג"א ס"ק

(gkw)'אברהםעי ר"מ(בוטשאטש)אשל סי'

בענין לעיל לשונו והעתקתי ג' סעי'

מורדת.

(hkw)אמאימג"א קשה ולכאורה י"א, ס"ק

בני והן ערבוביא בני הן צ"ל

דהוא תמורה בבני כתב כבר דהא הלב גרושת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`p

[an]:חצופה בני³¼ðí −ô

(lw)אחר על דעתה נותנת היא אם וכן ,

(`lw)תשמיש בשעת אחר על חשבה ואם ,

ח"ו חרשין בניה ולכשרות(alw)יהיו ,

לבעלה האשה מחשבת יחוד נדרש הבנים

האיש מן יותר .(blw)כפלים

[an]בפהחצופה.בני שתובעתו

(clw)מקשטת אם אבל ,

עליה דעתו שיתן אותו ומרצה עצמה

כלאה הגונים בניו יוצאים אז אדרבה

ס"א כדלעיל יששכר ממנה ,(dlw)שיצא

³¼ðí þîšô

אחרת, אשה על דעתו והיה אחרת דזו חשב

בין דהא אחר פגם הוא תמורה דבני וי"ל

על הוא היחוד מחשבת ובין המעשה מחשבת

ולכן אחרת, אשה היא בפועל רק אחת אשה

אמרי' הוה ואי מדות. ט' בבני נכלל דאינו הו"א

היכא דרק הו"א תמורה דבני דינא רק

פגם יש אחרת באשה היא המעשה דמחשבת

היחוד במחשבת רק הוא החסרון אם אבל

ג"כ דזהו קמ"ל כלל פגם אינו וההתקשרות

מדות. ט' מבני

(lw)ר"א:זה הנהגת גבי כ: נדרים הגמ' לשון

אתן שלא לי אמר למה כ"כ לו אמרתי

לידי באין בניו ונמצא אחרת באשה דעתי

דבניו מכאן דייק תהיו קדושים ובספר ממזרות,

החושב "כח משום האחרת בני על נמי קאי

מביא סקל"ד ר"מ סי' החיים ובכף בנחשב".

היא אחרת באשה דמהרהר תמורה בני לענין

בשם ע"ש הבנים דנתחלפו וכו' בו מהרהרת גם

מ"ג עמ' ישראל משכן בספר אבל המלך, עמק

כתב כלה דבמסכת מציין י' אות בית בטוהר

בני ולא החושב בני דוקא ומשמע בני בלשון

הנחשב.

(`lw)כתבבמדבר ד' אות ט' פרשה רבה

מזו, גדול ניאוף לך דאין

תתש חסידים אישךובספר ואל שנאמר ט"ו

ר"מ סי' החיים ובכף אחר, לאיש ולא תשוקתך

והבאתי סק"ד ר"מ סי' יוסף בברכי ועי' סקל"ח,

לקמן. דבריו

(alw)שםכן ח' א' ופ"ל שי"ז, סי' ברוקח הוא

החיים. בכף

(blw)וכלבברכי דעתה "שיהא כתב שם יוסף

ולכאורה בעלה", על רעיונה

ערבוביא בני כאן מביא דהמחבר כיון קשה

דלא דינא ב' בסעיף לכתוב צריך היה למה

דכיון די"ל ואפשר כאן, נכלל דהוא וכו' ישתה

מהפסוק שנלמד מפורש לאו יש כ: דבנדרים

ישתה לא אמרו מכאן לבבכם אחרי תתורו ולא

רבינא אמר אחר בכוס עיניו ויתן זה בכוס אדם

וכיון ע"כ, נשיו דשתיהן אפילו אלא נצרכה לא

הכללי האיסור מלבד מיוחד לאו ע"ז דנאמר

בסעיף השו"ע והביאו טפי חמיר מדות ט' דבני

כתב כבר אסמכתא, רק דהוי ואף נפרד.

הקב"ה אמר דאסמכתא ט"ז בר"ה הריטב"א

שני פרק סוף בקדושין תוס' וע"ע וכו', למשה

הרגיש דכבר ראיתי שוב בחנם. אני מה לענין

הבית בטוהר לט עמ' ישראל משכן בספר בזה

א'. הערה

(clw)י"ד.לשון ס"ק והמג"א הטור

(dlw)י"דזהו ס"ק המג"א ולשון הטור לשון

במ"ב אבל מהוגנים, בנים דהו"ל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ap

³¼ðí −ô

כזונה היא הרי בפה שתובעתו ומי

לקיימה בפה(elw)ואסור דתביעה וי"א ,

תשמיש של לשון כשאומרת רק נקרא

בזה אין צניעות בדרך לו מרמזת אם אבל

עצמה שמקשטת כמו הוי רק איסור

הגונים בנים ממנה אבל(flw)דיוצאים ,

³¼ðí þîšô

ביארנו וכבר בעונה חייב הלשון כותב כ"א ס"ק

האחיעזר דשיטת בס"א א')לעיל פ"ג דאין(ח"ג

אבל מצוה, בו יש מקיים אם רק עונה חיוב כאן

ע"ש, עונה חיוב יש ועוד יוסף הברכי לשיטת

כשיטת מדויק המ"ב מלשון נמי וכאן

נוטה יותר והמג"א הטור לשון אבל המחייבים,

אור וע"ע מוכח. אינו אבל האחיעזר, כשיטת

ר"ל)יקר דף ו' פטירת(כרך דבשעת ויחי פ'

תובעת בחינת דאצילות המלכות נעשה הצדיק

ימי דכל המצוות מכל גדול יותר יחוד וזה בפה

דמיירי וצ"ל וצ"ע, היא דמעלה ומשמע חייו

דהיינו תכשיטים מיני עושה דהיא כזה באופן

לשיטת או הפטירה, בשעת הצדיק של המ"ן

ודו"ק. לז"א מרמזים זו מ"ן דע"י הפרישה

(elw)י"ד,כך ס"ק והמג"א הטור לשון הוא

מאד קשים דבריהם ולכאורה

כשתובעת דרק איתא ס"ד קט"ו סי' דבאה"ע

בלי יוצאת אז שומעים דהשכנים בקול בפה

עב: בכתובות הגמרא לשון הוא וכן כתובה

דהיינו תשמיש עסקי על קולה במשמעת

וברמב"םדאחרי ברש"י ע"ש קולה שומעים ם

הי"ב. אישות מהל' הרגישפכ"ד דכבר (ונראה

אהע"ז לשו"ע כאן דמציין החיים הכף זו בקושיא

בהגהות ישראל משכן בספר בזה הרגיש וכן הנ"ל

בשו"ע דמבואר לי קשה ועוד י"א. אות הבית טוהר

והיאך לגרשה מצוה יש רק להוציאה כופין דאין

ממה היפך לקיימה דאסור והמג"א הטור כאן כתבו

הפירוש י"ל גדול בדוחק ואולי וצע"ג, שם שפוסקים

תביעה אותה לקיים דאסור היינו לקיימה" "ואסור

לקיימה (ומילת זנות, כתביעת הוי דזה בפה שתובעת

האשה) על ולא התביעה על משכןקאי ובספר

עונה אתה לקיים דאסור כתב מ"ג עמ' ישראל

להיתרא, חזרה ואז לתבוע שלא שתחזור עד

חסידים ספר על דחסידותא מילי בשם כן ומביא

תקי"ז.

(flw)קשהכן דלכאורה מהפרישה, מוכח

כי תבוא אלי בלשון אמרה דלאה

דתירץ ו' אות בפרישה ועי' שכרתיך, שכר

א"ר ק: בערובין איתא הגמרא בלשון דבאמת

אשה כל יוחנן א"ר נחמני בר שמואל

בנים לה הוין מצוה לדבר בעלה שתובעת

תבעה לאה יששכר ד"ה ופרש"י כיששכר,

כי תבוא אלי ותאמר מצוה לדבר יעקב את

לשון הוא תבוא אלי כי וי"ל שכרתיך שכר

והראיה לחדרי אלי תבא פירוש סובל כי נקיה

זה לפני שנאמר כמו תשכב עמי אמרה שלא

היא שחצופה שכתוב ומה וכו', רחל בדבר

תשמיש. בדברי שפירשה ר"ל בפה שתובעתו

האחרונים הפוסקים הזכירו שלא ופלא

ועי' וצ"ע. זה פרט השו"ע דברי המפרשים

אישות מהל' פט"ו בסוף שכותב ברמב"ם

דאין משמע זה" בעסק מדברת תהיה "ולא

אבל בזה, נכלל לא דרמז וצ"ל כלל, לדבר

שמפתה וז"ל דכותב כ: נדרים בר"ן המעיין

שאמרה כלאה ופיוס ריצוי בדברי אותו

בפה תובעתו שתהא לא לאהלה, לסור ליעקב

בדרך לאה דברי דמפרש משמע עכ"ד,

דברי בכוונת היה תבוא" ד"אלי אחרת,

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bp

³¼ðí −ô

ההיתר דעיקר משמע הפוסקים מסתימת

ולדבר קישוטים של פעולות לעשות רק הוא

כלל בדבור לרמז לא אבל אהבה דברי עמו

תשמיש מקובלים(glw)עניני ויש .

בינו בפה לתבוע לה שמותר שסוברים

לתבוע שלא הוא הקפידא ועיקר ובינה,

כן)ברבים משמע לא מהפוסקים .(hlw)(אבל

מורדתהנה בני במקום כאן גורסין יש

מריבה שהם(nw)בני והפי' ,

פעם בכל יחד ואע"פ(nw`)מתקוטטין

ישמש לא ולפיכך לזה, זה שונאים שאינם

ביניהם ושלום אהבה שתשרור עד עמה

³¼ðí þîšô

לא אבל עמה, יחד שתהיה וידידות אהבה

ואהבה, ריצוי בגדר רק כלל תשמיש בעניני

ענין בדבור לרמז להתיר כלל ראיה אין וא"כ

א"ש וא"כ אהבה, ודברי במעשה רק תשמיש

דלא האחרונים כל סתימת וגם הרמב"ם, לשון

ודו"ק. הפרישה, של ההיתר הביאו

(glw)'הקודמת.עי בהערה

(hlw)'ביפהעי הכללים שער חיים בעץ

נכון אמת הן וז"ל ח' אות שעה

מ"מ יוצאת היא כתובה בלי בפה שתובעתו

ששכנותיה עד רם בקול כשתובעות דוקא זה

בעלה לבין בינה התובעת אבל קולה שומעין

וע"ש ת"ח. בנים ממנה ויוצאים זוכה אדרבה

האר"י רבינו אמאי קשה א"כ דלכאו' ששואל

אימא דבחי' דיבור,(דאצילות)כתב לה אין

בינו הגשמי דאימא דיבור שייך לדעתו דהרי

חומר בתי שוכני למטה רק דזהו ותירץ לבינה

אימא בבחי' למעלה נשרש זה אין אבל

מיושב הפוסקים לפי אבל ע"ש. דאצילות

לדבר לה דאין כפשוטם האר"י דברי בפשטות

ודו"ק. כלל

(nw)הי"בכ"כ אישות מהל' פכ"א הרמב"ם

הר"ן וכ"כ ברש"י, הגירסא וכ"ה

ובטור להראב"ד הנפש בבעלי אבל וברא"ש,

על קצת להתפלא ויש הגירסאות, ב' מביא

רוב של הגירסא עזב למה המחבר רבינו

מורדת בני של בגירסא ובחר הראשונים

צ"ל ובפשטות ובטור, בבעה"נ רק דמובא

בראשונה מביאים והטור דהבע"נ דכיון

של הגירסא אחר ובנוסח מורדת של הגירסא

דהנה ועי"ל עיקר, דמורדת משמע מריבה

דאם אתמר הא "מטה, איתא זהר בתקוני

עם בקטטה דחולא ביומא לשמש רגיל הוה

בשבתא לאתתיה יזדווג לא ובפרודא אתתיה

מהזהר להדיא ומשמע עכ"ל. בשלמא" אלא

דשיטת כרחך ועל מריבה, בני איסור דאין

ורק מורדת בני הגירסא דעיקר הזהר

ואפשר מריבה, בסתם ולא איסור יש בשנואה

מוכח דכן זו כגירסא המחבר פסק דלפיכך

זהבחז"ל, לפרש להמחבר הו"ל דבד"כ (אע"ג

דיש כן, דאינו ראיה מכאן אין מ"מ יוסף בבית

בב"י נתבארו שלא בשו"ע הנזכרים דינים הרבה

בב"י, שכתוב מה כנגד שפסק מקומות יש וכן

מדותואכמ"ל) ט' בענין מאד החמיר ובזוה"ק .

ממזרים דהוו מהימנא ברעיא דמבואר

זהר בתקוני כתב דבמק"א ואע"ג מדרבנן,

כזנות הוי ובכעס בעצבות משמש הוא דאם

ועי' יותר איסור יש ובכעס דבעצבות י"ל

לקמן.

(`nw)הטור.כך רבינו לשון הוא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cp

מקום,[bn]ד. באותו להסתכל אסור³¼ðí −ô

ויש מריבה, בעת יחד יהיו לא ועכ"פ

או הבעל אם לשמש דאסור כאן מוסיפין

אנשים מחמת אפילו בכעס שרוים האשה

אחרים.

אינםוכל הם מדות מט' הבנים אלו

ויהיו עמהם להתחתן ואין מיוחסים

הגלות יסורי להם ויהיו וכו' פנים עזי

המורדים מכם וברותי כדכתיב

המקרא במפרשי עיין וכו' והפושעים

שם.

לשמשויש אסור ישנה האשה דאם להוסיף

אם אבל לגמרי ישנה כשהיא והיינו עמה

לענות יכולה שאינה עד נים ולא נים היא

ישנה שאינה כיון מותרת שאלותיו על

.(anw)לגמרי

[bn].מקוםאסור באותו ליגע דאסור י"א

(bnw)הדין מעיקר מקילין ויש

המצוה קיום בודאי(cnw)בשעת ולהלכה ,

לו נצרך אם רק כן לעשות ואין צנוע אינו

לו וא"א ופו"ר עונה מצות לקיום בהכרח

אחר .(dnw)באופן

³¼ðí þîšô

(anw)להלכהמבואר ומובא יב. נדה בתוס'

א. ס"ק קפד סי' יו"ד בטו"ז

(bnw)מהל'כן בפט"ו משנה בלחם איתא

שיטת דזהו הי"ח אישות

נתיב ירוחם מרבינו משמע וכן הרמב"ם,

מקום באותו ליגע דאסור דכתב ראשון

דהא ט"ס דהוא פשוט ונ"ל איש באשת

ושם שלה אבר בכל ליגע אסור איש באשת

קא איש באשת ואי גדולה פרצה דזהו כותב

פוסקים, לרוב מדאורייתא אסור הוי מיירי

דפשוט חבה, דרך חשוב דאינו לומר ואין

להרב משה באר בשו"ת עי' אבל כן. דאינו

ח"ו הספר)מדעברעצין בסוף דכותב(הועתק

טהרת בספר אמנם איש. באשת דאיירי

מרבינו בזה איסור דיש מעתיק ג"כ ישראל

שכתבנו. וכמו ירוחם

(cnw)היהכן דכך קמ: שבת ברש"י איתא

ע"ש, לבנותיו חסדא רב מצוה

לעשות מביא ח' ב' חוליא פ"ז היעב"ץ ובסדור

לכתחלה לעשות כן לפסוק א"א להלכה אבל כן,

הלח"מ, שביארו כפי הרמב"ם שיטת כנגד

בשעת ורק לעיל, מש"כ לפי רי"ו שיטת וכנגד

להקל. יש הצורך

(dnw)'מדעברעציןעי הרב (נדפסבתשובת

הספר) בסוף לכתחלה,כאן דאסור

כהגר"ח זמננו מפוסקי מכמה שמעתי וכן

דאין שליט"א שיינברג והגרח"פ קניבסקי

שלא לכתחלה כן לעשות אברכים להדריך

דמותר ראיה להביא ואין גדול, הצורך בשעת

כדאיתא באצבע מועכין היו ראשונים דבדורות

אם ואפילו כן, עושות הנשים היו דשם ביבמות,

בענין להחמיר כדי זה היה כן עושה היה האיש

לידי מביא הזריעה שאין שראו דכיון הוז"ל,

הוז"ל, כעין חסידות מדת מצד וחשוב הולדה

התשוקה שתתרבה כדי באצבע מיעכו לפיכך

במהרה. יותר תתעבר דעי"ז ביניהם והאהבה

יכולים היו ראשונים בדורות דרק י"ל סוד ועפ"י

ב"ן השם להמשיך להם שייך דהיה כן לעשות

ובכ"מ שעה"מ ק"ש שער פע"ח עי' כזה באופן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dp

ועובר[cn]שכל פנים, בושת לו אין מקום באותו המסתכלהמתבייש שכל פניו, מעל הבושה ומעביר לכת, והצנע עלזו פניכם, על יראתו תהיה ובעבור דכתיב חוטא, אינו

תחטאו',[dn]הבושה, הרע'לבלתי יצר מגרה דקא ועוד,ועוד, אלה, כל על שעובר שם הנושק וכ"ש בנפשיה.

נפשותיכם': את תשקצו 'בל על שעוברהוא למעלה,[en]ה. והיא למטה

³¼ðí −ô

[cn].ליההמסתכל הויין זה על והעובר

מומין .(enw)בנים

][dnהוייןתחטאו.לבלתי זה על והעובר

מומין בנים .(fnw)ליה

[en].ליהולמטה הויין ע"ז והעובר

חגרין .(gnw)בנים

הוא רק לקיים יכול שאין חולי במקום

מס' רחמים כסא בחיד"א עיין מלמטה

³¼ðí þîšô

גדול איסור יש סוד דעפ"י ואפשר בזה, ואכמ"ל

דהטעם בפע"ח מבואר דהא בסתם זה לעשות

דממשיך הוא מקום באותו לנשק דאסור

דאימא היסוד בתוך המנצפ"ך של האורות

כאן שייך טעם ואותו הידע"ש, בנותן ג"כ

כנודע הגבורות התפשטות סוד הוא דשם

ואכמ"ל.

(enw)ד"הנדרים בבה"ל וכן בטור ומובא כ:

בשו"ת ועי' להסתכל, אסור

רבתי כלה ממס' דמביא למהרש"ם תורה דעת

בהאי ודמיעברא ביאה בשעת דדוקא פ"א

מסתימת אבל ע"ש, זה עונש הוי אז ביאה

דבמס' כיון ומסתמא כן, משמע לא הפוסקים

דרבא מימרא בלי עונשא האי מובא כ: נדרים

ביאה בהאי דאיעברא דוקא דזהו כלה שבמס'

דין יש אופן דבכל שלנו הש"ס דשיטת משמע

דוקא הוא התם דאיתא מה דכל ועוי"ל זה,

באופן רק הוא הולד על דהעונש העונש לענין

עצם אבל ממנו, דנולד ביאה באותה דנעשה

אופן. בכל דשייך מודו כ"ע האיסור

(fnw).היוםשם באמצע ונישוק חיבוק ולענין

ראש דברי בזה להעתיק יש

סי' חיים מקור בספרו יאיר החוות הפוסקים

הלכות)רם בקיצור שנג יצר(עמ' מגרי דקא וז"ל

המקשה על ארז"ל זה טעם אנפשיה הרע

וחרד הירא כל ולכן בנידוי יהא לדעת עצמו

וחיבוקים מנשיקות ימנע ה' דבר את

לידי שיבא באופן בשר וקירוב ומשמושים

אסור אם כ"ש לשמש, רוצה אינו אם קישוי

סי' ביו"ד כדאיתא לווסתה הסמוך בעונה כגון

קפד.

(gnw)ר"מנדרים סי' הטהור בשלחן ועי' כ.

הפיכות אלו כל וז"ל י' אות

עושה בשו"ע המבואר וכיו"ב למטה הוא

וסופו גיהנום של באש ומתלהט גדול פגם

שירצה עד מיתה טעם פעמים הרבה לטעום

פגמו. את ה'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ep

דרך כ[fn]זו שניהם שמשו דרךעזות. זו עקש:[gn]אחד,הואו. אם אדם כל בפני מטתו לשמש ניעור,[hn]אסור

³¼ðí −ô

קוסטנדינה חכמי שמצאו ה"ג פ"ג כלה

יד כתב קמאי מרבני לאחד נדרים בחדושי

סוף כ"ג נתיב ירוחם ברבינו הוא וכן דשרי.

שבליל חסידים מספר החיד"א ומביא ח"א.

ליל וכשאינו להתיר יתכן לא טבילה

שאין כ"כ חולה ולגבי ע"כ. שרי, טבילה

נראה טבילה בליל גם כנכון לקיים יכול

חכם. שאלת ויעשה בזה להקל מקום שיש

[fn].הפיכתעזות של ההיתר דכל י"א

כשגם דוקא היינו שולחן

כופה הוא אם אך לזה, מתרצית האשה

נפש דעת בלא גם עליו אני קורא לכך אותה

לדינא וצ"ע טוב, .(hnw)לא

[gn].הזיווגעקש קדושת מכלל להזוהר

פנים כנגד פנים ,(pw)שיהא

אלו הפיכות כל דעל המקובלים וכתבו

חמורים עונשים להסתפק(pw`)מקבל יש .

הפיכת לעשות מותר ההכנות בשעת אם

למעלה והיא למטה הוא דהיינו שולחן

שמא תפלין גבי שגזרו מצינו מ דבסי'

לאסור יש בכה"ג גם ואולי וישמש ישכח

וצ"ע. לחלק יש ואולי זה, מטעם

[hn].בליניעור אפילו מותר ישן ובפני

לכתחלה ומ"מ מחיצה הפסק

סביב מבד או מעץ מחיצה לעשות טוב

חדר באותו ישנים אדם בני יש אם מטתו

(apw).

³¼ðí þîšô

(hnw)אה"עכן בטור הובא בראב"ד איתא

ראיה מביא והראב"ד כה, סי'

ע"ז דאמרו ושונה דבועל מדינא ק"ו דהוא

זה כ"ש מדעתה רק כן לעשות דשרי בגמ'

הביאו שלא ופלא ע"כ. מדעתה, להיות דצריך

כה סי' באה"ע ומצאתי זה. דין כל האחרונים

החרדים על שם דהקשה מקודש פ"בבעזר (סוף

התשובה) בגדרממצות מחלוקת דיש דמביא

בהמה כדרך ר"ל דלהראב"ד שולחן, הפיכת

ולא וז"ל והקשה חולקים. פוסקים שאר אבל

הראב"ד בשם ז"ל החרדים ממ"ש כלל ראיתי

כדרך היינו שלחן שהפיכת ז"ל והטור ז"ל

הראב"ד בשם כתב ולא למטה הוא או בהמה

אין בזה ושרק ברצונה להיות שצריך רק ז"ל

אין דלהלכה משמע עכ"ל, ז"ל כראב"ד הלכה

הביאו דלא מהא משמע וכן כן, נוקטים אנחנו

לא גיסא מאידך אבל זה, דין האחרונים

בטור מפורש נמצאמצאתי ולא כנגדו, דפוסק

דברי רק נגדו מפורש שיכתוב אחרון בשום

זה. ענין בכל וצ"ע אגב, בדרך מקודש העזר

(pw)טו.באר ס"ק רמ סי' היטב

(`pw)'אלועי כל וז"ל רמ סי' הטהור שלחן

וכיוצא למטה הוא הפיכות

באש ומתלהט גדול פגם עושה בשו"ע המבואר

טעם פעמים הרבה לטעום וסופו גיהנם של

ע"כ. פגמו, את ה' שירצה עד מיתה

(apw)ניעור.בה"ל ד"ה

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fp

ידי על תינוק[p]ואפילו ובפני עשרה. מחיצה [p`]הפסק

חומשים או ס"ת בו שיש בית מותר. לדבר, יודע שאינושיהיה[bp]בגלילה[ap]העשוים עד בו לשמש בפניו[cp]אסור

³¼ðí −ô

[p].יכולהפסק דהאדם הוא והטעם

משמש שהלה בעת להרגיש

בענין הוא ואם צניעות, כאן ואין מטתו

מחיצה הפסק ע"י מותר כלל מרגישין שאין

(bpw).

[`p].יכולשאינו דאינו דכיון והטעם

כבהמה, נחשב לדבר

שחלישותו אלא לדבר יודע אם אבל

ובחרש אסור, לדבר יכול שאינו לו גרם

לבהמה דדומה דנראה להסתפק יש

ממדת אבל מדינא הוא זה וכל ומותר,

לפני גם לשמש שלא להזהר יש חסידות

בלילה אפילו מיירי זה וכל בהמה,

אפל במקום שמע(cpw)ואפילו ואם .

אם ומסתפק קול איזה עשה שהתינוק

אם ובפרט להמשיך מותר התעורר

דחייב לצאת להתעורר התחיל הזרע

בהוז"ל יכשל שלא כדי המעשה לגמור

.(dpw)רח"ל

[ap].קלףבגלילה על כתובים שהן ר"ל

שיש אלא תורה ספרי כמו

כתבי שאר וה"ה אחד, חומש רק בהם

בגלילה עשוין כשהן .(epw)הקדש

[bp].אםאסור סכנה דיש משמע בגמרא

זה דין על .(fpw)עוברים

[cp].טפחיםבפניו י' גבוה מחיצה פי'

ס"מ 96 לחזו"א דהוא

ס"מ 80 נאה מחיצה(gpw)ולהגרא"ח והאי .

וילון ע"י אפילו אלא בנין של דוקא לאו

לקמן)בעלמא עי' לקושרו חייבים אבל(ואם

צריכה אמותהיא ד' ברוחב ,(hpw)להיות

יש הארגז וע"ג בארגז שמונח מה מהני ולא

ספרים)כיסוי ושאר תפלין גבי רק מהני (דזה

³¼ðí þîšô

(bpw)אחרוניםדין בשם כב ס"ק במ"ב זה

ה דין קכח כלל מהחכמ"א ומקורו

צריך וקצת מב ס"ק החיים בכף ג"כ ומובא

אמות שלש הוא בינוני אדם דגובה ביאור

א"כ טפחים י' בגובה ממחיצה דאיירינן וכיון

ביאר וח"א וירגיש. העומד שיראה ודאי

על ישנים היו דבזמנם בפשטות הכוונה

על המחיצה אצל ישן אם וממילא הארץ

מרגיש אינו דאם דינא ואז רואה אינו הארץ

מותר.

(cpw)ס"קעולת החיים בכף הובא וא"ר תמיד

מג.

(dpw)מהרה"קאשל מהדו"ת אברהם

מבוטשאטש.

(epw)כג.חכמ"א ס"ק ומ"ב

(fpw)בית.בה"ל ד"ה

(gpw)'הגרא"חעי ושיעורי תורה של שיעורין

נאה.

(hpw)ח"בכף מאש מוצל בשם מב ס"ק החיים

יב. ס"ק וא"ר מה סי'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gp

[dp],מחיצה³¼ðí −ô

(qw)דוילון לדינא סוברים אחרונים וכמה .

אותו קושרין אם רק למחיצה נחשב אינו

יש אבל רוח, ע"י ונד נע להיות יוכל שלא

רוח שתבוא חשש יש אם דרק וס"ל חולקין

אם אבל לקושרה צריך אז המחיצה ותניד

שהרוח חשש שאין באופן הבית בתוך היא

לקשור א"צ .(qw`)תנידנו

שישואם כמו נקבים במחיצה יש

טומאה דלענין אע"ג בסריגה

עד אסור הכא בפניה לחוץ מחיצה חשיב

מן מכוסים החומשים או הס"ת שיהיו

חולקין ויש כלל, נראין שאין העין

על לסמוך יש הדחק ובמקום ומתירין,

לכסות טוב לכתחלה אך דבריהם

נראין יהיו שלא הס"ת ובפרט החומשים

דמי שפיר זו מחיצה עם בצירוף ואז

ואין דקים הנקבים ואם הדחק, בשעת

סמוך עיניו שיניח עד נראים הספרים

אם רק אסרו ולא שרי לכו"ע להם

מרחוק נראים והספרים גדולים הנקבים

(aqw)ונראה בגובה עומד הס"ת אם .

אוסרים ויש שרי ,(bqw)למרחוק

ובשאר בכיסוי לכסותה יש ולכתחלה

שיש כיון להקל שיש אפשר ספרים

המפסקת גמורה .(cqw)מחיצה

[dp].והאשהמחיצה האיש דאם י"א

בשעת גופם כל מכסים

בתוך כלי או מחיצה דא"צ מהני תשמיש

ע"ז חולקים פוסקים הרבה אבל .(dqw)כלי,

³¼ðí þîšô

(qw)כד.מ"ב ס"ק

(`qw)בבארמ"ב תרל בסי' ועי' כה, ס"ק

הלקט בשם דהביא י ס"ק היטב

שהיא מחיצה להכשיר שרוצה נו"ן סי' ח"ב

הרוח דאין גבוהות מחיצות מוקף חצר בתוך

לדינא חולק דהמג"א וע"ש סוכה, לענין מזיזן

ס"ל מח בס"ק והמ"ב מחיצה, דאינו וס"ל

החזו"א אבל כהמג"א נבבפשיטות סי' (או"ח

המ"א) והנה ד"ה יב הביתס"ק דבתוך מצדד

לי ומה קושרה לי מה די"ל מותר כלל רוח דאין

שוב אבל הרוח, בפני להגן כותל העמיד

כאן תמיד מהעולת אבל ע"ש. בדבר מסתפק

ומהכף מותר בעלמא דבוילון הלשון שכותב

דכתב ב בס"ק הבה"ט דהביא מד ס"ק החיים

צריך המחיצה ויניד רוח שיבוא אפשר דאם

רוח שתבוא שייך לא דאם משמע לקושרה

קשירה. בלי בעלמא בוילון אפילו מותר

לא דוילון כתב יא בסעיף כאן השולחן ובערוך

ונד נע והוא קבוע שאינו כיון מחיצה חשוב

הוי כבקביעות ועומד מתנענע אינו אם ולכן

ברוח עומד אינו אם אפילו ומשמע מחיצה.

אין ולמעשה בבית קבוע דהוא דכיון מצויה,

כקבוע הוי הבית מחיצות בגלל רוח שם

ומותר.

(aqw)ביןהמ"ב פלוגתא מביא כה בס"ק

שלום נהר והספר המג"א

ע"ש. ירושלים ותוספות

(bqw)מה.כף ס"ק החיים

(cqw)כללבה"ל מהחכ"א שיהיה עד ד"ה

קכח.

(dqw)'בזה.עי שהארכנו לקמן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hp

ö−ò¼ñî)[ep](î"¬¾ öô−½ ¾−þ öôšñ ö−−¼ ³ë¾ë í³î¾¼ñלו יש ואם .[fp]ביתעד אסור בו[gp]אחר, יש ואם תפלין[hp]שיוציאנה,

³¼ðí −ô

[ep].לקמןעי'לעשותה שכתבתי מה

עשית לגבי יא בסעיף

הנר. לאור כשמשמש מחיצה

[fp].חדרבית .(eqw)פי'

[gp].הספריםשיוציאנה או הס"ת ואם

רק אחר בחדר

יש בס"ת מרחוק, ונראים פתוח שהפתח

יהא שלא במקומו שם לכסותו להחמיר

דאין להקל יש ספרים ובשאר נראה,

בשאר אפילו מחמירין ויש לכסותן מחויב

להקל לדינא והעיקר לכסותן, ספרים

בידו, למחות אין להקל הסומך וממילא

יוכל אם לכסותן להחמיר טוב אבל

(fqw).

[hp].מקיליןתפלין ויש מזוזות, וה"ה

בכיסוי מכוסה אם במזוזה

השקית, מלבד שצריךאחד שהוסיפו (ויש

טפחים) מי' למעלה גם ומבואר(gqw)להיות .

³¼ðí þîšô

(eqw)ס"קכן במ"ב ומובא כאן במג"א הוא

בסי' לעיל במ"ב ג"כ הוא וכן כו

אבל בחדר, פי' יחידי בבית דישן ט ס"ק רלט

דהעולם יז אות הציון בשער שם הקשה כבר

נעול כשהוא ואפילו בחדר יחידי לישן נהגו

לענין כב ס"ק קעח סי' במ"ב ועי' ע"ש,

אחד בבית לפינה מפינה מקומו המשנה

בשם המ"ב ופי' ולברך לחזור צריך דאינו

בבה"ל וע"ש אחד, בחדר דהיינו המג"א

אחד) בבית ד"ה בע"א בטעות דהעולם(דנדפס

לחדר מחדר אפילו מקילין רק כן נהגו לא

אחד בית הרבהבתוך לו דיש מקורה מקום (פי'

רחדרים) הרבה שיטת היא דכן אשוניםומביא

דהרבה הטעם ג"כ דזהו י"ל וא"כ ע"ש.

שיש זמן דכל יחידי בבית ישן לענין מקילין

הוא כך ובאמת מקילין הבית בתוך אחד עוד

אחד עוד הבית בכל אין דאם המנהג

דאם לומר כאן מקום יש וא"כ בזה. מחמירין

להוציא וא"צ ממש בית פי' אחר בית לו יש

ואע"ג אחר, חדר רק לו יש אם הספרים

מקום יש כהמג"א להחמיר צריך ודאי דלדינא

הדחק שעת או ספק עוד יש אם זו קולא לצרף

וצ"ע. גדול,

(fqw)'שיוציאנה)בה"לעי עד אסור ד"ה רמ (סי'

בדבר להקל שלום הנהר בשם שהביא

ט) ס"ק רפב סי' (יו"ד בפ"ת מצא הפמ"אאבל בשם

והפ"ת ספרים שאר לענין גם בזה להחמיר

דהסומך ול"נ הבה"ל ומסיים בזה וצ"ע מסיים

ע"ש. בידו למחות אין שלום כנהר להקל

(gqw)החייםמ"ב בכף עי' אבל כז, ס"ק

מאמ"ר דהרב יג ס"ק מ סי'

ביו"ד מרן דברי דסתימת וסובר חולק ב אות

כלל. כיסוי א"צ שבחדר דבמזוזה משמע

מי' למעלה מונחת המזוזה אם ובפרט

דלמעלה דרובא ברובא שהוא כמו טפחים

והטעם לעצמו. רשות תופס טפחים מעשרה

כלי במזוזה מי"ט למטה אפילו הצריכו שלא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ q

ספרים,[q]או

³¼ðí −ô

להאפיל אז להחמיר יש להמקילין דגם

ראשו יראו שלא התשמיש בעת בכסותו

ורגליו .(hqw)פניו

[q].ומייריספרים הקדש כתבי כ"ד ר"ל

דאי בגלילה עשוים דאינם

י"א אבל כס"ת, דינם בגלילה עשוין

כס"ת דינם אין בגלילה עשוים דאפילו

(rw)ולכן כספרים דדינו י"א שלם פסוק .

וכדומה בעתון ליזהר יש לשיטתם

כדין ספרים(rw`)לכסותו בו שיש בית .

ד' שעושין הנאמוסיא קבוע בית ובאותו

גביהן על ויריעה רוחות לד' יריעות

ופורשין אחותה אל אשה חוברות וכולן

לישן ונכנסין רוחותיה מד' תלויה אותה

לשמש מותר היתושין מפני בתוכה

דזה לעיל מש"כ עי' אבל שם, מטתו

מט מצד קשורות הוילונות אם הדוקא

ויש פוסקים, לרוב מצויה ברוח ועומדים

לעמוד יכולים אינם אם אפילו מקילין

³¼ðí þîšô

מקום והוא בכותל קבועה שהיא כיון כלי בתוך

בעלמא כיסוי אף כ"כ זהירות בעי לא קביעותה

מיהו בעלמא, לכבוד ולא דינא מכח בעי לא

אות מ בסי' הרב והשו"ע להקל. בידי אין סיים

קבועה שהיא כיון המתירין סברת מביא ה

הפחות לכל שמכוסה זמן כל ומתיר לכותל

סתימת אבל שלו, כיסוי הוא אפילו אחד בכיסוי

הזכוכית. מתוך שנראה כיון מהני לא זכוכית

(hqw)מסיקהכף יג אות מ בסי' החיים

לדברי לחוש יש דלכתחלה

גבוהה המזוזה אם להקל יש ובדיעבד המג"א

שהיא השקית מלבד אחד בכיסוי ומכוסה מי"ט

להאפיל דיש כתב ומ"מ בתוכה, מונחת

ופניו רגליו יראו שלא התשמיש בעת בכסותו

כן,וראשו לעשות ראוי דתמיד לקמן במש"כ (ועי'

בארונות המונחים הספרים בענין לקמן ובמש"כ

מי"ט). למעלה

(rw)נסמןמ"ב דאינו אע"ג ומקורו כז, ס"ק

כלל מהח"א דהוא נראה בשעה"צ

מט אות רמ בסי' החיים הכף אבל י, דין קכח

משאר כן נראה דלא וכתב הח"א על חולק

חמירי לא כ"ד של הקדש ספרי דשאר הפוסקים

סי' וביו"ד כלי בתוך בכלי המונחים מתפלין

בכלי מתירין יש בס"ת שאף כתוב ס"ח רפב

וחומשין ס"ת בחומרת די כן ועל כלי תוך

חומרות עוד להוסיף ואין בפירוש שנזכרו

העולם מנהג הוא שכך ומביא מדעתינו

מתפלין יותר במגילה מחמירין שאין להקל

ע"כ.

(`rw)עמ'כך ישראל משכן בספר מביא

אלישיב הגרי"ש בשם סג

עי' כ"כ פשוט אינו זה דין ולענ"ד שליט"א,

בדפוס שהן ספרים כל לענין לקמן מש"כ

קסד סי' יו"ד ובחזו"א מקילין, הרבה דיש

בהם ללמוד רוצים אין דאם כתב ג אות

לקמן מש"כ ועי' ע"ש. כלל קדושה בהם אין

במחלוקת תלויה זו דהלכה קע בהערה

הפוסקים.

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`q

של אסור[aq]גמרא[q`]אפילו³¼ðí −ô

הבית בתוך שהם כיון מצויה ברוח

(arw).

[`q].ניתןגמרא לא דגמרא אע"ג ר"ל

הראשונים בדורות לכתוב

אפ"ה לכותבם אסור שבע"פ דדברים משום

לכתוב האמוראים התירו שלבסוף כיון

ספרי כשאר הו"ל לד' לעשות עת משום

.(brw)הקדש

[aq].בכתיבתאסור הן ספרים כל וה"ה

סדורי וכן בדפוס הן יד

בזה מקילין ויש קדושה, בהם יש תפלות

הדחק עונה)בשעת או וטבילה בליל (כגון

שבדפוס בספרים לכסותם במה לו כשאין

אשכנזי בכתב או עכו"ם ע"י שנדפסו

יש אבל אשורית, כתב שאינו דהיינו

את ליתן עתידין בזה דהמקילין שכתבו

יד. ככתיבת הוי דדפוס הדין

אבלוכל אותיות, של ישן בדפוס מיירי זה

פאטאגראפיע הוא דהדפוס בזמננו

בלע"ז) בשעת(צילום מקילין הרבה יש

דבר(crw)הדחק וכל השם להזכיר אסור .

³¼ðí þîšô

(arw)בכףבאמת בסתמא מבואר זה דין

בשם מז ס"ק רמ סי' החיים

דאפילו משמע שסותמים וכיון אחרונים, כמה

כיון מצויה ברוח עומדים אינם המחיצות אם

כיון אבל כמחיצה, נחשב הבית בתוך שהוא

כמחיצה נחשב דלא המ"ב בשם לעיל שהבאנו

ברוח עומד אם רק הבית בתוך הוא אם אפילו

מה לעיל ועי' ע"ש, להחמיר סתמתי מצויה

בזה. שהארכתי

(brw)ועי'מג"א כט, ס"ק מ"ב יח, ס"ק

וזמנים מועדים ספר בהקדמת

לעתיד אם דחוקר שליט"א שטרנבוך להגר"מ

דתרבה הרמב"ם כמ"ש זה היתר יהיה דלא

צריך אמיתית במנוחה ללמוד ויוכלו הדעת

בזה. ואכמ"ל לא או הספרים כל לגנוז

(crw)ביןבמ"ב הוא זה דדין כתב כט ס"ק

בסימן אבל בדפוס, בין בכתיבה

הט"ז בין בזה פלוגתא המ"ב הביא ד ס"ק מ

ח) ס"ק רעא סי' המיקל(ביו"ד דכל שכתב

את ליתן עתידין הנדפסים הספרים בקדושת

חוות התשו' לבין ככתיבה. הוי דדפוס הדין

קפז)יאיר סי' במ"ב בטעות נרשם קפד, דנוטה(סי'

לכסות. במה לו כשאין הדחק בשעת בזה להקל

זמנם של בדפוס זה כל אותיותוהנה (דהיו

עי'מהופכות) פאטאגראפיע של דפוס אבל

של כחו כח דהוא שנז סי' ח"ג מהרש"ם שו"ת

אין רק כ"כ קדושה בו אין הדין ומעיקר אדם

וצריך תשובהלבזותו בפסקי והו"ד אחד כיסוי

נזר אבני בתשו' וכ"כ כב המהרש"גסי' (וגם

הוא שהמדפיס באופן להקל נוטה עג סי' באו"ח

זמנם) של בדפוס אפילו אישעכו"ם החזון וכ"כ

ומיהו וז"ל דבריו באמצע ג אות קסד סי' ביו"ד

אופן את המסבב אחר כח ע"י נדפסין הן אם

קוף כמעשה דהוי נימא אם אדם ע"י ולא הדפוס

אין בהן ללמוד אדם בני דעת שאין דכל אפשר

ע"ש. עכ"ל, ביד לאבדן ומותר כלל קדושה בהן

ללמוד רוצה דאפילו נוטים דבריו פשטות וא"כ

רק כיסוין ב' דליבעי כ"כ קדושה בהן אין בהן

בחזו"א. ע"ש א' לכיסוי ונצרך לבזותן שאסור

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ aq

³¼ðí −ô

בשרו על זרע השכבת כשעדיין שבקדושה

עצמו שטינף המקומות במים ישטוף רק

הסימן שבסוף דינים בליקוטי ועי' בהם,

הזרע נעשה מקום אותו רוחץ אינו דאם

קודם רוחץ אינו אם פי' ח"ו מקולקל

שבקדושה דבר .(drw)שמזכיר

³¼ðí þîšô

חיים חק בספר קניגועי' ישעי' חיים (לר'

והשמטות) ומב מא סי' יו"ד ח"א ועי'שליט"א,

צבי הר קמג)שו"ת סי' מנחת(יו"ד ושו"ת

וצז)יצחק צו סי' שיק(ח"ב סי'ומהר"ם (או"ח

ועתה) ד"ה החכמהסו ס"קובצל קסג סי' (ח"ג

אליהוכא) מחזה ה)ושו"ת אות ה ועי'(סי' .

החיים ה)בדרך סס"ק ובשעת(הלכות וז"ל

להקל יש צרכיו)הדחק ולעשות בספרים(לשמש

הנדפסין.

ליואחר פשוט אינו בדבר שנית שעיינתי

של כדפוס אינו היום של דדפוס כ"כ

וקורא מפאטאגראפיע איירי דמהרש"ם זמנם,

שתי צריך שהיה מטעם כחו כח אותו

נגד במאשין הזכוכית להעמיד א' מעשים

המאשין מקבל ואז לקבל שרוצה הצורה

על כשמניחו ואח"כ כחו נקרא וזה התבנית

כח נקרא ממנו מקבלים והם משוחים ניירות

הצורה וקבל הראשון כח פסק דאז כחו

דפוסי של במאשין אבל עכשו, שמתגלה

כחו חשיב וזה המאשין שמפעיל ברגע זמננו

כמה עי"ז ונדפס הצורה כל מיד נגמר אז

של דפוס כמו והוי כחו דנקרא אפשר קובצים

וצ"ע. כתבפעם הנ"ל החכמה בצל (ובשו"ת

בזה) וצע"ג חמישי ככח נחשב זמננו וישדדפוסי .

רק הוא יאיר החוות של ההיתר דכל לדעת

רוב וכיום רש"י בכתב או עכו"ם של בדפוס

להשגיח ויש ישראל ע"י נדפסים הספרים

ישראל פועלים ע"י כולם כמעט ובא"י בזה,

פאטאגראפיע, שהוא מצד רק היתר ואין

כ"כ. ברור אינו זה דהיתר כתבתי וכבר

ציצית לענין הפוסקים במחלוקת תלוי (ולפענ"ד

נחשב המתירים דלפוסקים מאשין ע"י הנעשים

צ"ע ואכתי כחו ככח נחשב אולי ולאוסרים ככחו

זה) דוקאבכל דזה מביא דלא המ"ב על ופלא .

וגם ישראל של בדפוס ולא עכו"ם של בדפוס

החיי ספריםבדרך בכל בזה להקל סתם ם

א)וצע"ג אות יג סי' י"ד משה חיי בספר .(ועי'

יאיר בחוות בפ"תועיין הו"ד קט, וסי' קפד (בסי'

יב) ס"ק רפב וסי' כ ס"ק רעא סי' דאיןיו"ד

כגון הדחק בשעת רק זה בהיתר להשתמש

ואין לשמש דחייב טבילה ליל או עונה זמן

בתשו' וע"ע לכסות, במה לו אין כי ברירה לו

אינו אשורית שאינו דכתב לד סי' רמ"א

יצחק עין שו"ת ועי' כ"כ יצחקחמור (להג"ר

קאוונא) אב"ד גםאלחנן ובאמת א. סי'

רק היקל לא הנ"ל התשובה בסוף המהרש"ם

אחד בכיסוי עכ"פ דמכוסה אינוהיכא (וא"כ

בו דאין הנ"ל חיים בחק בשמו שכתב מה מדויק

דלכה"פ כתב דהא קוף, כמעשה רק כלל קדושה

שכתב מה מדויק לא וגם אחד. בכיסוי יכסהו

דמהרש"ם ב הערה יג סי' יו"ד משה חיי בשו"ת

כיסוי מצריך רק מיקל דבאמת צילום לענין מחמיר

היטב) ע"ש אחד בכיסוי די יהיה ולתשמיש .אחד

כ"כ התפלות, סדורי דה"ה שכתבתי ומה

אות הפמ"ג בשם טו אות מ סי' החיים הכף

ב.

(drw),נ.ס"ח ס"ק בכה"ח הובא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bq

כלי,[cq]שיתנם[bq]עד בתוך בכלי

³¼ðí −ô

[bq].בהושיתנם בעינן דלא אע"ג פי'

בס"ת כמו מחיצה הפסק

מינה נפקא ואין בעינן כלי בתוך כלי מ"מ

שעומדים או למטה מונחים הספרים אם בין

הדף על פאליצע)בגובה שהם(שקורין כיון

מפסקת מחיצה ואין חדר אותו בתוך

.(erw)ביניהם

שםוילון דאין אף המטה לפני התלוי

כיון פוסקים לרוב עליו מחיצה

ע"י ונד נע והוא מלמטה קשורה דאינה

ונדהרוח נע אינו אפילו פוסקים (ולהרבה

שם היה אילו רק הבית בתוך כשהוא בפועל

ונד) נע היה אםרוח עליו כיסוי שם מ"מ

אם כן ועל עי"ז, נראין הספרים אין

הוילון) רק(מלבד אפילו הספרים על יכסה

כיסוין שני הוי דתו מותר אחד כיסוי

דמיא כלי בתוך קושר(frw)וככלי ואם .

מלמטה דלעילהמחיצה הפוסקים (ולמקצת

נחשבים להיות מלמטה קשירה דא"צ

לא אפילו הבית בתוך שהוא כיון כמחיצה

י"טנקשר) גבוה הוא מ'אם 0.96 (לחזו"א

מ') 0.8 נאה טפחיםולר"ח ד' (לר"חורחב

(0.384 ולחזו"א מ' 0.32 אפילונאה שרי

מס"ת עדיפי דלא מגולים, הספרים אם

.(grw)וחומשים

[cq].דוקאבכלי ולאו כיסויין שני פי'

או טלית פירס ואם כלים,

אע"פ תפלין של הכיס על אחר כיסוי

ומן מלמעלה רק מכסה לא שהכיסוי

ואם לשמש, מותר מלמטה ולא הצדדים

ולא מלמעלה רק מכסין הכיסוין ב'

שגם שכתבו ויש לדינא, צ"ע מלמטה

מותר זה שמניחין(hrw)באופן ואותן .

אחד, גדול כיס לתוך והטלית התפלין כיס

להן המיוחד כליין חשיב הגדול הכיס גם

מקילין ויש גביהם על כיסוי עוד וצריך

התפלין(tw)בזה על בטלית מכסה אם .

³¼ðí þîšô

(erw)שיתנםמ"ב עד ד"ה ובה"ל ל, ס"ק

שטו סי' המג"א ממשמעות

רפב. סי' יו"ד ופ"ת קפד סי' ומחו"י

(frw)למשהמג"א תפארת ועי' שטו, סי'

תפלה יג ס"ק הציון בשער (ומש"כ

ל). אות ברע"א ומובא ט"ס הוא למשה

(grw)מש"כעיין ועי' נב ס"ק החיים כף

מד ס"ק החיים ובכף בזה, לעיל

גובה טפחים עשרה הוי מחיצה דשיעור כותב

ד' וצ"ל ט"ס הוא ובפשטות רוחב, אמות וד'

עי' ובכ"מ שבת במס' פשוט כנראה טפחים

ה סי' אליהו במחזה ועי' ועוד, עט סי'

ה. אות

(hrw)'ד"העי שם ובה"ל ז ס"ק מ סי' מ"ב

מה בצ"ע נשאר שם והבה"ל בית,

בחזו"א אבל מלמעלה, בכיסוי בשניהם הדין

דמהני. משמע

(tw)בעודהמ"ב לכסות מחייב ז ס"ק מ בסי'

כליין, דנקרא כיון זה מלבד כיסוי

בשם מביא י ס"ק מ בסי' החיים בכף אבל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cq

השני יהא שלא להם,[dq]והוא ½"ë)מיוחד ’ô ’−½ ñ"¼î)אבל ,חשיבי. כחד מאה אפילו להם, מיוחד הוא אם

³¼ðí −ô

לכו"ע מהני הכיס בתוך המונחים

לעשות עדיף וכך כליין אינו דהטלית

לכו"ע התפלין(tw`)דמהני כיס אם .

למעלה הגדול(מבחוץ)מחובר הכיס על

נקרא אין הגדול כיס של השני צד הרי

שני לו דיש הפכן, אם להן ומועיל כליין

כיס ממנו ולמעלה התפלין כיס כלים

ב' כליין. נקרא דלא השני בצד הטלית

כיסוי אבל מהני, לא זכוכית של כיסויין

דברים שאר של והשני זכוכית של אחד

מהני מתוכו המזוזה או הספר נראה דלא

(atw)היולדות בבתי שתולין ניירות .

לשמש אסור ופסוקים שמות בהן שכתוב

או שיוציאם עד חדר באותו מטתו

כליש בתוך בכלי עושה(btw)יניחם אם .

אחד שיחשב כלים ב' לספר או למזוזה

בנייר מזוזה שכרך כגון כלי בתוך כלי

דמהני, י"א שלה בתוך הניחה ואח"כ

הוא עשיתו תחלת הא לה דמיוחד דאע"ג

נקרא זה ואין שני הכלי שיהא בשביל

דזה ואומרים אוסרים יש אבל מיוחד,

דבספרים מכריעין ויש מיוחד, נקרא

דבלאו כיון להקל יש ובמזוזה הנדפסין

יש ספרים בכ"ד אבל מקילין הרבה הכי

בו(ctw)לאסור וכורך אחד בד כופל אם .

כלים, כב' דנחשב י"א זה ע"ג זה ב"פ

כמו בד עוד לבד תפור היה אם אבל

למה בטל הוא הרי שלנו בבגדים שמצוי

כלים כב' נחשב ולא גבו .(dtw)שעל

[dq]הספריםלהם.מיוחד דכריכת י"א

והיינו אחד ככיסוי נחשב

שהם לגמרי מכוסים שהספרים באופן

ואחוריהם וצדדיהם הארון בתוך מונחים

³¼ðí þîšô

הרשב"א בשם צמח מהר"י בשם יוסף הברכי

שמניחים דכיון אינולהתיר הסדור גם בתוכו

הכף ומסיק ומותר, לתפלין כמיוחד נחשב

דכוונתו ונראה להקל יש דבדיעבד החיים

להקל. יש הדחק דבשעת

(`tw)'בית.עי ד"ה ובה"ל ז ס"ק מ סי' מ"ב

(atw)ז.מ"ב ס"ק מ סי'

(btw)יח.חס"ל ס"ק מ סי' החיים כף ב, אות

(ctw)כתבהחכמת י דין קכח כלל אדם

ס"ק מ סי' המ"ב וכ"כ דמהני

הכף והביאו בזה מחמיר ג אות החס"ל אבל ז,

בעצמו החיים והכף יט, אות מ סי' החיים

אחר מטעם בו להקל שיש מקום בין מחלק

טעם בו שאין מקום לבין הנדפסין כספרים

להקל. אחר

(dtw)אברהםכף האשל בשם נג ס"ק החיים

והכה"ח ח, ס"ק הא"ח ג"כ והביאו

בכיסם הם תפלין דאם כתב ל ס"ק מג בסי'

כיס דאותו במלבושו התפור כיס בתוך ונותנם

בהם ליכנס מותר כלי בתוך כלי והוי כליין אינו

וגם בכיסם הם אם רק מתיר דאינו הכסא, לבית

הבגד של הכיס מחשיבים ולא בגדיו בתוך הם

כיסויין. לשני עצמו והבגד

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dq

³¼ðí −ô

אבל הארון, ושליבות הקיר ע"י מכוסים

להחמיר והמנהג ע"ז חולקין .(etw)הרבה

גבוהי"א במקום מונחים הספרים דאם

חשיב ד"ט ורחב מי"ט למעלה

ויש בפניהם לשמש ומותר לעצמו רשות

בכותל מונחים אם דוקא דזה וי"א חולקין.

מ' שמחזיקין להיות צריך בכלים אבל

דלא אחד בכיסוי סגי דאז וי"א סאה

להם מיוחד הוא ואפילו התשמיש יראה

(ftw).

³¼ðí þîšô

(etw)'שכתבעי ב ס"ק מ סי' א"א פמ"ג

ככלי הויא לא הספר שכריכת

שיק המהר"ם וכ"כ ד"ההמכסה צד סי' (או"ח

הדעתוהחלק) אבל ד. ס"ק מ סי' המ"ב פסק וכן

ו)קדושה ס"ק רפה סי' והכה"ח(יו"ד בזה. הסתפק

דס"ל לאברהם מהחסד מביא יד ס"ק מ סי'

ומסיק כפמ"ג דלא ככיסוי נחשבת שכריכה

לא דהכריכה ב סי' יוסף אהל בשו"ת דראה

דבספרים הכה"ח וכתב ע"ש, כלל ככיסוי חשיב

אחד לכיסוי הכריכה ולחשוב להקל יש הנדפסין

שיש כיון כליין שאינו אחר בכלי עוד ולכסות

הנדפסיןמקיל בספרים כ"כין פשוט זה אין (אבל

לא כבזמננו יהודים ע"י הנדפסין דבספרים לפמש"כ

להחו"י) אף להתיר תורהברור בדעת ועי'

יוסף הברכי דמביא ס"ו רמ סי' למהרש"ם

בן יהודה רבינו בשם קנד סי' ברכה בשיורי

חשיבי כרוכים דספרים דמוכח הרא"ש

לענין כיסוי עוד רק א"צ וא"כ כמכוסים

על להקל סומך הנ"ל החיים והכף תשמיש,

דספרים החו"י שיטת בצירוף לאברהם החסד

בשו"ת ועי' ספרים, קדושת עליהם אין הנדפסין

הספר דצדדי שהעיר ו ס"ק ה סי' אליהו מחזה

שתחתית רק ומצינו כלל כיסוי עליהם אין

על כבר מדמונחת כיסוי צריכה אינה הספר

לב ס"ק מ"ב עי' עי"ז, ככיסוי ונחשבת דבר

ה סי' אליהו מחזה בספר ועי' רשב"א. בשם

יושר אמרי ספר בשם שהביא יג הערה ו סעיף

שליט"א גריינימאן מאיר בסוףלהג"ר נזיקין (חלק

דאחוריהספר) דכותב החזו"א דודו בשם

כיון כיסוי צריכים אינם הספרים ארונות

לכותל סמוכים לקמן)דעומדים ועי' (כהרשב"א,

עכ"ד.

הספרואכתי דצדדי אליהו המחזה העיר

ואולי כלל, כיסוי עליהם אין שמלמעלה

עד מאד אליו קרוב שעליו המדף דאם י"ל

ידו, על לגמרי כמכוסים נראים הספר שצדדי

מיירו דהאחרונים צ"ל וא"כ עכ"ד. דמי. שפיר

רוחותיהם, מד' בארון שמונחים בספרים רק

כזה, באופן רק שדברו מדבריהם משמע ולא

מגולים הצדדים אם דאפילו נראה ובפשטות

לקמן במש"כ ועי' טעמם. וצ"ע ככיסוי, נחשב

החיים בכף ראיתי שוב וצ"ע. הרשב"א בשי'

ומוכח כלי חשיב תיבה של דהדף יב אות מ סי'

דהיינו הצדדים מכסה אינו אם דאפילו

כמכוסה נחשב התשמיש את רואים דהצדדים

נחשב זה וגם מרחוק צד מכל כיסוי שיש ע"י

נמצא דהספר דאיירינן י"ל ועכ"פ ככיסוי.

הספר את מכסה הוא שאין ואף הספרים בארון

דשמא ויל"ע כיסוים. כשני נחשב צדדיו מכל

להכניסם ונצטרך ככליו נחשב הספרים ארון

הפוסקים מסתימת משמע ולא אחר, בארון

וצ"ע. כן לעשות דצריך

(ftw)דמביאעיין ז אות ה סי' אליהו במחזה

צד סי' או"ח שיק מהר"ם התשו'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ eq

פירש ככלי[eq]ואם חשוב ארגז, ע"ג כלי:טלית בתוך³¼ðí −ô

eq][.רקטלית פרוסה אינה דהטלית אע"ג

מ"מ מלמטה ולא מלמעלה

כלי בתוך בכלי מונח היה כאילו חשיב

(gtw)ארבעים שמחזיק גדול הארגז אם .

אמות שלש ברום אמה על אמה והוא סאה

לפרוס וא"צ לעצמה רשות דחולקת י"א

בזה מחמירין ויש הארגז על כיסוי עוד

ספרים בשאר ע"ז תפליןוהסומך ס"ת (מלבד

מחוברומזוזות) אם אכן בידו. למחות אין

וי"א להקל יש לכו"ע במסמרין לכותל

דבספרים.

לכליהמכורכין הכריכה ולחשוב להקל יש

כיון שני לכלי והארגז אחד

אחד ככיסוי חשובה דהכריכה .(htw)די"א

³¼ðí þîšô

בכף ועי' דאוסר. המג"א על וחולק דמתיר

שהבאתי וכמו מזוזה לענין יג ס"ק ע סי' החיים

רמ סי' בבה"ל ועי' ע"ש. מזוזה בענין למעלה

דספרים מפורש דכותב שיתנו עד ד"ה

שהם כיון האצטבא על למעלה המונחים

להניחם אסור מפסקת מחיצה ואין חדר באותו

ג ס"ק במג"א שטו מסי' מוכח דכן ומביא שם

רמ בסימן במג"א ועי' קפד. סי' חו"י ובשו"ת

סאה מ' שמחזיק גדול הארגז דאם יט ס"ק

רשו חולק אמות ג' ברום אמה על אמה תוהוא

טומאה לענין דאפילו להקל ונ"ל וצ"ע, לעצמו

דמתיר נמצא שיד, סי' עי' מקילין דאורייתא

טפחים וו' גובה טפחים י"ח לו שיש בארגז רק

כלי דמחיצת המג"א דשי' וצ"ל ועומק. רוחב

וצ"ע סאה מ' שיחזיק עד כמחיצה נחשב לא

ה' סי' אליהו במחזה ע"ש ח. דשבת מסוגיא

בשם מביא מ סי' ובפ"ת הנ"ל, שיק ובמהר"ם

ד"ט רחבו ואין י"ט דגבוה טז סי' הלכה עמק

שם אליהו במחזה ועי' וצ"ע. דדינא ספקא הוא

צריך ולמג"א מהני עט סי' או"ח דלט"ז דתלוי

מש"כ ועי' ה ס"ק במג"א ע"ש ד' על ד' להיות

להקל הרב השו"ע דשי' מזוזה לענין לעיל

מזוזה לענין דדינא ב)מעיקרא אות מ אם(סי'

לשיטתו וא"כ ע"ש, אחד בכיסוי מכוסה היא

יהני. בודאי אחד בכיסוי יכסה אם נמי כאן

דישויש כאן אליהו המחזה שכתב במה להעיר

דלא ספרים כנגד עצמו לגלות איסור

ד"ה שם בה"ל עי' ב סעיף מ בסי' כן משמע

הוא צרכיו לעשות האיסור דאפילו לשמש אסור

ועי' ע"ש, עיון ומצריכו החיים הדרך של חידוש

ג. ס"ק שטו וסי' ב ס"ק מה סי' מג"א

(gtw)ס"קלשון ובמ"ב במג"א הובא השבו"י

לב.

(htw)לג,המ"ב ס"ק רמ בסי' המחלוקת מביא

אדם והחיי יט בס"ק והמג"א

עפ"י מחמיר ד ס"ק במ"ז הפמ"ג אבל מקילין,

על לישב דאסור ג ס"ק רפב סי' ביו"ד הט"ז

סאה מ' מחזקת אפילו ספרים בה שיש תיבה

דאם הט"ז בשם מביא המ"ב אבל כאן, וה"ה

ומביא להקל יש לכו"ע במסמרין לכותל מחובר

חוץ ספרים דבשאר טז ס"ק שם הציון בשער

אין מג"א דעת על הסומך ומזוזות תפלין מס"ת

הט"ז. ראית דוחה דהפמ"ג כיון בידו למחות

דבספרים נא ס"ק רמ בסי' החיים בכף ועי'

חשובה דכריכה די"א כיון להקל יש המכורכין

מחזה משו"ת לעיל הבאתי וכבר אחד ככיסוי

אינם הספרים דהא דהקשה ה סי' אליהו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fq

כדי בסופה ולא הלילה בתחלת ישמש לא ישמע[fq]ז. שלאויבא אדם בני אחרת,[gq]קול באשה לחשוב

³¼ðí −ô

י' גבוה הספרים לפני מחיצה עושה אם

הספרים אפילו שרי טפחים ד' ורחב טפחים

ואפשר וחומשים, מס"ת עדיפי דלא מגולים

להקל יש המחיצה מעל נראים אם שגם

(vw).

[fq]טעםישמע.שלא יש ועוד

הוא הלילה דבתחלת

טו סעיף ולקמן רעב הוא ובסופו שבע

רעב או שבע כשהוא יבעול דלא איתא

(`vw).

[gq].אולחשוב לפרושים רק דזה י"א

ומיהו באחרת, שיהרהר נוקפו שלבו למי

לשמש אסור הארץ עם אף קבלה עפ"י

אף לע"ה מותר ובשבת חצות אחר רק

וכל חצות אחר רק ולת"ח חצות קודם

ח"ו אם אבל קרי לידי בא אינו אם זה

מותר קרי לידי לבוא ובגדר(avw)יוכל .

נראה הפוסקים מסתימת הלילה" "אמצע

כל דהוא י"א אמנם ממש, חצות דהפי'

השניה האשמורה הויזמן אשמורות (דג'

באשמורתהלילה) שיעור לו שיש ומי ,

ע"ז לסמוך להקל דיוכל נראה הבוקר

(bvw).

³¼ðí þîšô

מכוסים דהם תירצתי ושם מהצדדים מכוסים

כיסוי אין כאן אבל הארון של המדפים ע"י

לא ולפיכך שני, ככסוי נחשב הארגז ועצם

דמסתימת כתבתי וכבר ההיתר, כ"כ הבנתי

בספרים דהמתירין משמע הפוסקים כל

ולפ"ז הספרים מצדדי להו אכפת לא המכורכין

מה לעיין יש עדיין אבל החיים, הכף דברי א"ש

טעמם.

(vw)עדכן ד"ה ס"ו רמ סי' בבה"ל איתא

החיים כף ועי' מחיצה בפני שיהיה

גבוה מחיצה עושה דאם דכתב נב ס"ק רמ סי'

מגולים הספרים אם אפילו שרי ד"א ורחב י'

עגולים) דכתוב ט"ס שם מס"ת(ויש עדיפי דלא

דגדר כתבתי דכבר עצום, פלא וזה וחומשים,

ד' ורוחב טפחים י' גבוה הוא מקום בכל מחיצה

במש"כ לעיל וכתבתי אמות, ד' ולא טפחים

שם יש דמסתמא מד ס"ק זה בסימן החיים הכף

וקשה אמות, ד' הפעם עוד כותב כאן אבל ט"ס,

וצ"ע. מקומות בב' ט"ס לעשות

(`vw)נד.כף ס"ק החיים

(avw)מגהים סי' ב"ק שלמה במג"אשל (הובא

כ) אלאס"ק אינו זה דדין כותב

בימים לקמן עי' קבלה עפ"י ומש"כ לפרושים.

קרי לידי יבא ואם ומש"כ סוד, עפ"י האסורים

דמותר. נח ס"ק החיים וכף לד ס"ק מ"ב עי'

(bvw)כהעיין סי' לאה"ע בביאורינו במש"כ

יחזקאל הדברי בשם שהבאנו

להקל לו יש שיעור לו שיש דמי משינאווע

ונראה השניה האשמורה מתחלת לשמש

דר"ל הלילה" "באמצע השו"ע בכוונת דהבין

משכן בס' וכן השניה, האשמורה בזמן

רוצה הבית טוהר בהגהות סו עמ' ישראל

מסתימת אבל דנפשיה, מדעתא כן לפרש

כלל כן משמע לא והאחרונים הראשונים

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gq

[hq]:הלילה באמצע אלאמגלה[r]וישמשח. שהיה ר"א על כמ"ש וביראה באימה

³¼ðí −ô

[hq].עליואלא שמתענין חלום חלם אם

החלום אחר מאשתו יפרוש

טבילה. ליל אינו אם התענית גמר עד

שלא ונוהג שבת ליל הוא אם אבל

חושש אינו שבכלל או בשבת להתענות

חלום שראה אחר לשמש מותר לחלומות

(cvw).

[r].הזיווגבאימה דבשעת שכתבו יש

צורת עיניו כנגד יצייר

דהאשה שכתבו ויש שבתורה האותיות

מצוות עושה כך פלוני שחסיד תחשוב

ובלילה ביום תורה ולומד טובים ומעשים

בישראל כמותו שירבו והיה יתן .(dvw)ומי

יחידי הגדולים שהצדיקים בספרים מובא

מעשה בשעת מילה יסורי הרגישו הדורות

ורצונם למעלה דבקותם מרוב פי' המצוה

מהגשמיות שכתבו(evw)להפשיט ויש .

לפניו עומד ונורא גדול אש כאילו דיצייר

בשמחה והוא הדת על לעבור לו ואומרים

שלא כדי האש כבשן לתוך עצמו משליך

ששמחתו בלבו ויחשוב הדת על יעבור

מהתענוג מאשר זו במצוה יותר תגדל

הזיווג של שכתבו(fvw)הגשמי ויש .

³¼ðí þîšô

מסתבר ולא כן אינו בודאי קבלה ועפ"י

הנגלה חכמי בין מחלוקת בזה לעשות

וצ"ע. והנסתר

(cvw)אחרוניםכף הרבה וכתבו ו, ס"ק החיים

חלומות על להתענות אין דבזמננו

נוהג היה דלא חזו"א אגרות עי' הדור גדולי רק

צמח מהר' שערים מאה ובאגרות להתענות,

ונראה ואכמ"ל, בזה סתירות יש אבל צדק

לא בודאי חלומות לו שמצוי דמי באדם, דתלוי

חלומות אצלו מצוים שלא גדול אדם ורק יתענה

ואכמ"ל. יתענה כאלו

(dvw)איתאמש"כ כן האותיות דיצייר

כף וקמג: נז: תלפיות במדרש

וכתבו ד. אות הרו"ח והביא נח, ס"ק החיים

דברי לדבר דאסור דאע"ג שם והכה"ח הרו"ח

וי נט"י בלי שהוא שעה באותה אינםתורה דיו

ומש"כ מותר. בהרהור מ"מ מטוהרות

החיים הכף פירש כך וכו' שחסיד שתחשוב

דכותב כד פ' מוסר השבט דברי את שם

בעלה עם שמזדווגת בשעה האשה דצריכה

בנים לה שיהיו כדי חסיד באיזה שתחשוב

ע"ש וחסידים באישחכמים לחשוב אסור (דהרי

ח"ו). אחר

(evw)'ואע"געי י"ז ט"ז, הר"ן שבחי

דאפילו מרע בסור דמשמע

גשמי תענוג קצת הרגישו גדולים צדיקים

של בעטיו שמתו מאותם הוא ישי דהא

מ"מ ע"ש, חוללתי בעון הן אמר ודוד נחש

שמים לשם המצוה כל עשו הדורות יחידי

ממש.

(fvw)'אלימלךעי ציס"ע להרה"ק קטן בצעטל

זיע"א. מליז'ענסק

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hq

באימה פירוש, שד, שכפאו כמי ודומה טפח ומכסה טפחכאלו שד.[r`]וביראה כפאו

³¼ðí −ô

או תורה בדברי הזיווג בשעת דיחשוב

ומי מדרגתו, לפי הכל ויחודים בשמות

יחוד לשם יכוין בסודות הבנה לו שאין

יותר יעמיק ולא ושכינתיה .(gvw)קוב"ה

כדי אשתו בנשמת נשמתו עצמו ידבק גם

לבנים יזכה ועי"ז העליון היחוד לגרום

על(hvw)ראוים שיחשוב שכתבו ויש .

ויש וחכמה, מדע אנשי קדושים צדיקים

וחוה(x)שהוסיפו אדם שניהם שיאמרו

עם יצחק שרה עם אברהם נח מתושלח

יעק וזלפהרבקה בלהה ולאה רחל עם ב

ושאר ומנשה ואפרים השבטים ושמות

הזרע זה שימשך ויתפלל אל צדיקי

הוא ואם כמותם. צאצאיו ויהיו אחריהם

בתי הזיווג בעת שיאמרו טוב לוי משבט

מן וארא פ' בריש הנזכרים הלוים אבות

אבות ראשי אלה עד לוי בני שמות ואלה

למשפחותם. בליהלוים בשתיקה זה (וכל

קול) שמרגישהרמת התענוג דע"י י"א .

לאהבת במחשבתו לעלות בקל יכול

נקל מידה דמשנפתח ודבקותו הבורא

לקדושה דלאנשים(x`)להעלות י"א .

מעשה לפני היא הקדושה עיקר פשוטים

ובקשות בתפלות עצמם שיקדשו המצוה

שמים לשם המצוה ויעשו יתגשמו שלא

בסעיף השו"ע שכתב כמו עולם אל לשם

יראה.(ax)א בחי' של הנקודה עיקר

ירצה שלא הוא פשוט לאיש גם הנצרכת

לעשות ירצה שלא דהיינו להתגשם

רק וכוונה דעת בלי בהמה כמו המצוה

וזו מהבורא, ויבקש יתפלל המצוה לפני

האדם מן הנדרשת העיקרית היראה

.(bx)הפשוט

[`r].דלאכפאו כ"כ עצמו דיקדש פי'

מחמת המצוה לקיים ירצה

³¼ðí þîšô

(gvw)מבוארקיצור וכבר ס"ב, קנ סי' שו"ע

המקובלים ספרי בכל באריכות

ועוד טז פ' הקדושה שער חכמה ראשית עי'

עה. סי' להגרי"ח יוסף בהוד ועיין

(hvw)'היוםעי וסדר ה: ברכות יונה רבינו

ויצא ובזהר ח אות פ"ז ויעב"ץ

שנדפסו מלובלין החוזה הרה"ק ובדברי קנה:

ועוד. זה ספר זיווג)בסוף אות הזכירה בספר .(עי'

(x)'דיחשובעי פ"ה הקדש באגרת רמב"ן

ובשל"ה מדע אנשי קדושים בצדיקים

יזכור אשתו עם להזדווג כשירצה כותב הקדוש

זה שימשך כדי המה בארץ אשר הקדושים

ושורש ביסוד ועיין וכו', אחריהם הזרע

שמות שיאמר זו הנהגה מביא שגם העבודה

לעשות אשתו את גם וילמד והשבטים האבות

כן.

(`x)מקאמארנא.הרה"ק

(ax)מזידיטשויב.ספר להרה"ק מרע סור

(bx)ובדבריכן מרע הסור בדברי קצת משמע

הסולם. בעל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ r

טפח, ומכסה טפח מגלה מפרשים ממרק[ar]ויש היה שלא³¼ðí −ô

לעשות, הבורא צוה שכך מחמת רק תאוה

לא כן לעשות שלא אותו מצוה היה ואם

את לקיים היא בזה כוונתו וכל עושה, היה

ויראה באימה הפי' וזה הבורא, רצון

פשוטים בשםלאנשים לעיל (כדהבאנו

הקדוש) לבוהשל"ה בכל שירצה דהיינו

ויפחד הבורא ציווי מחמת רק המצוה לקיים

תאוה מחמת לעשותה וקודם(cx)שלא .

של ימין רגל בוהן האשה תאחוז התשמיש

תנוך ואח"כ הימנית ידו בוהן ואח"כ בעלה

תכוין שמחזקת ובשעה הימנית אזנו

המעוררים שדים הג' מעליו שיסתלקו

הסימנים וזה שמים לשם שלא התאוה

לרחל יעקב לדבר(dx)שמסר לאדם ויש .

ראשה בשערות יבדוק או וצריך(ex)עמה .

הידים ליטול התשמיש ולאחרי לפני ליזהר

(fx)והוא מטתו לפני מים מעט ולשפוך

הנוצר לולד קודם(gx)סגולה לומר טוב .

הזיווג כי וכו' רועי ה' לדוד מזמור הזיווג

אחת בחינה לומר(hx)והאכילה טוב גם .

שילמוד וכדאי הרמב"ן תפלת הזיווג קודם

וצעטל טז פ' הקדושה שער חכמה ראשית

וכל זיע"א, מליז'ענסק אלימלך להרה"ק קטן

להרהורים השהיה ע"י יבוא לא אם זה

הללו הדברים כל עשית ע"י ואם ח"ו, רעים

בתפלתו שיקצר עדיף וקישוי להרהור יבוא

הרמב"ן תפלת יתפלל יוכל .(ix)ואם

[ar].מדישלא יותר מוציאו היה שלא פי'

טפח אם כי ביאה (ועי'בשעת

³¼ðí þîšô

cx)(ודלאפשוט השו"ע, כוונת דכן

שייך לא זה שענין כהאומרים

על לומר אפשר היאך הבנתי ולא בדורנו,

ע"ז חולק שום ואין בחז"ל שמקורו בשו"ע סעיף

נצחית. היא התורה דהלא בזמננו שייך דאינו

רוצה ואינו וז"ל בתחלתו הקדוש בשל"ה ועי'

לפי היראה דרגת נקרא זה ממנו להפרד

ע"ש. הפשוט איש שכוונתמדרגת (ושמעתי

כר"א ממש שלעשות היינו כן שאמרו אותם

לא זה שד שכפאו כמי ובבגדים גדולה במהירות

עלולות שהנשים דורנו בני רוב של השפלה לדרגתם

במהירות יעשו אם מאד ומבוישות כאובות להרגיש

בודאי אבל ותפלות, בקב המה שחפצים כיון גדולה

בהנאת למעט להשתדל צריך דרגתו לפי אחד שכל

ויפייס ח"ו יתגשם שלא כדי אצלו ששייך כמה גופו

כדי הקדושה מעלת גודל לה ויסביר אשתו את

הא' שהפי' ופשיטא כלל. תפגע ולא עמו שתסכים

שיהא שצריך דורנו לבני נוגע ח' בסעיף השו"ע של

שמים). לשם כוונתו כל

(dx)סד,חסד ס"ק החיים כף סא, נהר לאברהם

בזה. פרטים עוד בחסל"א ועי'

(ex)סו.פת"ע ס"ק כה"ח כח, אות

(fx)'הסימן.עי שבסוף דינים בליקוטי מש"כ

(gx)אותלשפוך צדיקים באור מקורו וכו'. מים

ס"ק כה"ח יט. ויקרא מהזוה"ק טז

סז.

(hx)סה.אור ס"ק כה"ח כ, אות צדיקים

(ix)'והנהגותעי הסימן בסוף דינים בליקוטי

תפלת והדפסנו הבעש"ט, תלמידי

הספר. בסוף המדויק הרמב"ן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`r

שכפאו כמי ודומה הנאתו, למעט כדי תשמיש בשעת האברטפח מגלה מפרשים: ויש באונס. הדבר שעושה שדועכשיו תשמיש לצורך אותה מגלה עכשיו כלומר שבאשה,ודומה מעשה, באותה מאריך היה שלא כלומר אותה, מכסה

היה כך כל המעשה, והניח ונבעת השד שבעתו כמו [br]לו

בתשמיש. מקצר³¼ðí −ô

דין אם עפ"ילקמן למעשה הלכה נוהג זה

מדרכי(ix`)קבלה) "דוגמא בספר ועי' .

החפץ של בנו לייב הר"ר שכתב אבי"

לי אמר בזה"ל: שמביא ט"ז באות חיים

מה לך במותר עצמך קדש ענין על פעם

בשם ההזדווגות את התורה שקראה

יגרע")עונה לא המבואר("ועונתה לפי

דברכות פ"א ובירושלמי בתוספתא

שם וחשיב הרבה סכומים שם דחושב

בשעה מכ"ד אחד עונה וכמה עונה,

דק'. וחצי ב' הוא העונה זמן ולפ"ז עכ"ל,

עד הקדמונים קדושת גודל בזה ורואים

שתהא כדי זו מצוה במעשה קצרו כמה

בלבד. לש"ש כוונתם כל

[br].שיאריךמקצר בעצמו שיודע מי

מחשבה בו תכנס ולא

האשה שתהנה כדי עצמו ומשהה אחרת

לו משלם הקב"ה תחלה ותזריע ממנו

שאינו במי איירי והמחבר זכרים, בנים

מן להנצל כדי וממהר בעצמו בוטח

זרה מחשבה במוחו תעלה שלא החטא

מצו עושה הוא וגם התשמיש, בזהבעת ה

זכרים בנים לו יתן אםוהקב"ה לקמן (ועי'

קבלה) עפ"י ולמעשה להלכה הוא זה דין

(aix)הבטן על לשהות ליזהר צריך ומ"מ .

שלא כדי הזרע ניצוצות כל שיכלו עד

מן מיד יעמוד ולא שז"ל. בעון יכשל

והעומד בתוכה, מעט ישאר אלא המטה

מן יותר למיתה קרוב המטה מן מיד

מעיקר.(bix)החיים הבעל דחייב י"א

לאחר גם אשתו את לפייס הדין

ברוב כן נמצא לא אבל התשמיש

מיד יפרוש שלא כתבו רק הפוסקים

שאומר מי יש סכנה. דאחר(cix)מחמת

אבל יקום שעה חצי כמו התשמיש גמר

³¼ðí þîšô

(`ix)'כ.עי בנדרים שם הסוגיא על שטמ"ק

טפח מגלה דאמרו הא פירש דכך

זו. שיטה לפי

(aix)'טורעי קיח:, ושבת ס. וברכות לא. נדה

לה ס"ק במ"ב הו"ד כא, ס"ק ומג"א

סי' אה"ע בט"ז ועי' נט ס"ק החיים ובכף

א ס"ק .כה

(bix)שישכה"ח חי איש בבן ועי' נט, ס"ק

הניצוצות נגמר שלא אנשים

להזהר צריכים והם מים שמשתינים עד שלהם

ע"ש. הניצוצות עיקר על רק

(cix)'שמירתעי ה' הרב ושו"ע קכט: שבת

קטו. סי' ביו"ד ועי' ס"ה והנפש הגוף

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ar

³¼ðí −ô

בהערות ועי' חסידות מצד רק הדין מעיקר שכוונתו מלשונו נראה .(ehx)לא

³¼ðí þîšô

(ehx)תורהאיתא ניתנה אלמלא ק: בערובין

מתרנגול ארץ דרך למדנו

מאי הכי לבתר וכו' בועל ואח"כ שמפייס

לה תשמיש)קאמר משמע(לאחר וכו'.

לאחר גם לפייס ענין דיש הגמ' מסתימת

להקה"י קודש באגרות וכתב תשמיש.

לפניו החיבור בשעת לשמחה כשמשתדל

לא ואפילו מצוה רק מגונה זה אין ולאחריו

עפ"י לזה שמשועבד וכ"ש לזה משועבד היה

בראשונים זה חיוב מצינו דלא וקשה דין.

בספר ורק והאחרונים הראשונים ובפוסקים

גמר דאחר מביא ג אות כז סי' צדיקים אור

למטתו וישוב יקום שעה חצי כמו תשמיש

לו סג)המיוחד בס"ק הכה"ח מקום(הביאו ויש .

אחר לפייס דצריך מטעם דהוא דבריו לפרש

חיוב מביא אינו הוא גם עכ"פ אבל תשמיש,

חסידות דממדת דר"ל דבריו לפרש ואפשר זה

שלא וראוי תשמיש לאחר לפייסה צריך

גם אבל שעה מחצי יותר בזה להאריך

מלשונו מוכח וכן דמי. שפיר מזה בפחות

בפני מיוחדת במטה תמיד דישכב דמתחיל

גמר אחר וכ' לשמש צריך ואם עצמו

למטתו וישוב יקום שעה חצי כמו השימוש

דמעיקר דאף דר"ל ונראה עכ"ל, לו המיוחד

מ"מ אשתו במטת לישן לבעל מותר הדין

אלא כן לעשות ראוי אין חסידות ממדת

ישוב השימוש מגמר שעה כחצי לאחר

לפייס מחיוב כלל הכא איירי ולא למטתו,

יהיה עכ"פ בזה. לפלפל ויש תשמיש, לאחר

חיוב מובא לא ובפוסקים בשו"ע שיהיה איך

שכתב נט עמ' ישראל משכן כספר דלא כזה,

תשמיש. לאחר לפייס הדין מעיקר דחייבים

דלומדיםועיין שם ערובין למס' במאירי

וכן בועל ואח"כ שמפייס מתרנגול

פ"א הצניעות נתיב המהר"ל מדברי משמע

ולא תשמיש לפני לפייס הוא הלימוד שעיקר

נמצא שזה וז"ל שלאחריו. מפיוס דבר הזכיר

בועל ואח"כ שמפייס גבר שנקרא בתרנגול גם

בשאר הוא וכן הוא, ארץ דרך זה ודבר

מפייס דהתרנגול מביא הגמ' ואמנם הפוסקים.

חידוש מזה ללמוד א"א אבל הבעילה לאחר גם

בשום נזכר שלא דבר דדינא מעיקרא לחייב

הפוסקים בדעת לפרש ויש ואחרון, ראשון

דצריך הדין עיקר מתרנגול דילפינן דס"ל

הפיוס, שיעור כמה לומדים לא אך לפייס

אפ"ל ועוד המעשה. לפני בפיוס סגי דלהלכה

בעילה לפני אותה לפייס דחייב הגמ' דכונת

להראות כדי לעשותו בכחו שאין בדבר אפילו

שיקנה שמפייס תרנגול כמו אליה אהבתו

הביאה ואחר לארץ שמגיע ארוך בגד לאווזה

את לה קונה היה כסף לו היה שאם לה נשבע

אותו שיאכל כדבריו, לא ואם הבגד, אותו

שאומר הטעם כל וא"כ בגמרא, ע"ש החתול

לקנות כסף לו אין דבאמת הביאה אחר כן לה

התשמיש, לאחר כן לה לומר צריך וא"כ הבגד

להסביר צריך היה לא כסף לו היה אם אבל

חיוב שיש מהגמ' לומדים וא"כ דבר. שום לה

לפייסה במה לו אין ואם ביאה קודם פיוס

אהבתו להראות שקר אפילו לומר אפשר

היתה שכוונתו לה יסביר התשמיש ואחר

לפני כהוגן פייסה אם אבל אהבתה, לרוב

דין שום אין להתנצלות צריך ואינו תשמיש

בגמרא היטב שם עי' התשמיש, אחר פיוס של

ודו"ק.

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾br

על טפח מגלה מפרשים: בו,[cr]ויש חוגרת שהיתה הסינרטפח רק ומגלה לחגרה, מצריכה היה תשמיש בשעת שאף

כדי מיד ומכסה הנאתו.[dr]ממנה פירושי[er]למעט וכולהווצריך בהם:[fr]איתנהו, ליזהר נפש בעל

³¼ðí −ô

[cr].ממתניםהסינר שמכסה חגורה פי'

.(fhx)ולמטה

[dr]בשרלמעט קירוב דאין דכיון פי'

מחשבתו לכוין נקל יותר

צריך(fix)למקום הדין דמעיקר ואע"ג .

סוף באה"ע כדאיתא בשר קירוב שיהיה

בבגדי אני אלא אפשי אי והאומר עו סי'

שאני כתובה, ויתן יוציא בבגדה והיא

דבשניהם י"ל או לגמרי. מכסה דאינו סינר

צניעות מדת הוי לזה .(gix)מרוצים

[er].הואוכולהו העיקר קבלה ולפי

שכתב הראשון כפירוש

כמי וביראה באימה דישמש המחבר

קצת בהם יש הפירושים ושאר שד, שכפאו

.(hix)איסור

][frחייבנפש.בעל האריז"ל קבלת עפ"י

בשעת גם הציצית ללבוש

חלוק(kx)הזיווג שניהם דילבשו וי"א .

³¼ðí þîšô

(fhx)'כאןעי ומג"א סינר ד"ה יג: שבת רש"י

מכסה שאינו רק בגד דהוא דמשמע

כ"כ.

(fix)'בןעי יוסי ר' כמו דזה הגר"א ביאור

כיון סדין דרך יבמתו דבעל חלפתא

לדברי הכוונה מעכב והתם שאול, כאבא דס"ל

כן לעשות נכון באשתו גם אבל שאול אבא

ע"ש.

(gix)בכה"חמג"א הובא טז ס"ק וא"ר כב ס"ק

ס. ס"ק

(hix)יאכן אות או"ח שמשון בנזירות כתב

וקשה יא, ס"ק בכה"ח הובא

הביא בבגדים מלובש שהיה ההנהגה דבשלמא

שיהיו צריך הקבלה דלפי חכמה בראשית

שניהם בין חוצץ יהיה ולא ערומים, שניהם

דבר וציצית)שום חלוק בענין לעיל מש"כ .(ועיין

שכפאו כמי זה במעשה מקצר שהיה הפי' וגם

להשהות דצריך נו: הכונות בשער איתא שד

אותם כי לגמרי הטיפין כל שיצאו עד עצמו

שאינם אע"פ לבטלה היוצאות הטיפות שיורי

בחי' ג"כ מהם נבראים עכ"ז להוליד ראוים

אב רעים. ומשחיתים היהמזיקים שלא הפי' ל

למעט כדי תשמיש בשעת האבר ממרק

דשמא ואפ"ל וצ"ע, להלכה אינו למה הנאתו

לידי ויבוא הזרע כל יצא לא ימרק לא אם

קבלה עפ"י לבטלה זרע דנקרא טיפין הוצאת

וצ"ע.

(kx)'לר'עי החיים ובכף נב דף הכוונות שער

כא סי' וכה"ח ז אות ו סי' פלאג'י חיים

בראשית שכתב ואע"פ ס. ס"ק וכאן טז ס"ק

זהר התיקוני בשם טז פ' הקדושה שער חכמה

תירץ כבר ערומים, להיות דצריכים כח תיקון

ממונקאטש להרה"ק ושלום חיים בדרכי

קבלת לפי אבל הרמ"ק קבלת לפי כתב שהר"ח

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cr

בדברים[gr]ט. עמה יספר לא

³¼ðí −ô

ובאמת הישן, המנהג היה וכך למעלה

משמע בעש"ט תלמידי מספרי בהרבה

בחלוק מלובש יהיה האיש .(kx`)דעכ"פ

[gr]ביןיספר.לא גדולה מחלוקת יש

תמיד לפייס צריך אם הפוסקים

דאין נראה המחבר ושיטת תשמיש, קודם

המקובלים דעת ולפי כעסה, בשעת רק לפייס

תמיד לפייס חיוב בליל(akx)יש קבלה ועפ"י .

דפיוסא במילי להוסיף יש חל(bkx)שבת אם .

בראש טבילה בדבריליל ירבה לא השנה

המצוה לקיום הנצרך רק עמה שחוק

(ckx)לפייס חייב דתמיד ולהסוברים .

דעתה לישב כדי התשמיש קודם אותה

לה שמים(dkx)יאמר יראת דברי תחלה

קמחית כמו הצנועות נשים על לה ויספר

צניעותה מחמת גדולים לבנים שזכתה

בדברים ויסעדה וישמחה וכיו"ב,

את שתשיג כדי הלב את המשמחים

רעיונה ובטהרת בקדושה אליו התאוה

ואז ובעיניה בנשימתה ניכר יהיה וזה

וכתוב פקחים. בניהם ויהיו לזה זה יאהבו

"את לה שיאמר מט:) (בראשית בזוה"ק

שהם להראות מבשרי" ובשר מעצמי עצם

³¼ðí þîšô

בס' והבא"ח ציצית. ללבוש חייב הק' האר"י

דאין כותב מקומות ועוד התיקונים על בניהו

ערום האדם דיהיה כח בתיקון הזהר כוונת

מעכב. אינו וכו' ציצית כמו בגד יש דאם לגמרי

בפסקי ועי' למעלה, הציצית דיגביה שכתב ויש

וכבר ראשי. עברו דהם דנקרא מהרב הלכות

עצמו. בפני במאמר זה בכל (ועי'הארכתי

ונראה ערום דישמש משמע דג"כ האריז"ל בסדור

ממונקאטש, כהאדמו"ר דלא הבא"ח כשיטת דלמד

דהסידור גופיה, האריז"ל לשיטת ראיה מזה אין אבל

המהר"ם מדברי גם ליקוטים בו ויש ממנו אינו

כנודע). ספרים ועוד פאפריש

(`kx)'שכךעי שכותב וצניעות קדושה בספר

מנחת מבעל שמע וכן המנהג היה

וכבר בירושלים, העדה"ח גאב"ד יצחק

בזה דאין דס"ל וי"ל במק"א. בזה הארכתי

בזה דיש הדחו"ש וכדברי קבלה עפ"י איסור

דנקטינן וכיון והרמ"ק האר"י בין פלוגתא

הרבה סתימת אבל בחלוק, גם לן שרי כהאר"י

עי' ערום, להיות צריך קבלה דעפ"י אחרונים

לדחות ויש אהרן, יד בשם יח ס"ק הציון בשער

הנ"ל בבא"ח ועי' הרמ"ק קבלת לפי איירו דהם

זה. שלפני בסעיף

(akx)'לפניעי דיבור בענין במאמרינו

בס"ד. בזה דהארכנו תשמיש

(bkx)שלמאתקוני לון אית אם כא, תיקון זהר

יעבדון דחלא יומין שית בכל

סגי ברחימו לדא דא בפיוסא בשבתא תוספת

לאתתיה לפייסא נש בר צריך דא כגוונא וכו'

בתוספ דפיוסא.בשבת מילין ת

(ckx)דמותרחיי ואע"ג ז, דין קלט כלל אדם

תשמיש בדברי לספר השנה בכל

אימת מחמת ר"ה בליל תאותו להרבות כדי

לקיום בהכרח הנצרך רק בזה ירבה לא הדין

המצוה.

(dkx)'ובסדורעי פ"ו לרמב"ן הקדש באגרת

י אות פ"ו קנט)היעב"ץ .(עמ'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dr

ולא[hr]שאינם תשמיש בשעת לא התשמיש, מעניני[t]אחרת באשה דעתו יתן שלא לכן קודם

³¼ðí −ô

עמה כעס לו היה אם פירוד. בלי אחד

ריצוי דברי כל מתחלה עמה לספר מותר

כמבואר כן לעשות וחייב לפייסה כדי

זה שאחר .(ekx)בסעיף

[hr].לדברמעניני דמותר תשמיש עניני

היינו מה(fkx)עמה

כדי כגון התשמיש לצורך לו שנצרך

לעשית לו שנצרך מה פי' תאותו להרבות

וכו'. המצוה משנתו(gkx)פעולת קם אם

רצון לו ואין טבילה ליל והוא הלילה בחצי

דברי עמה לדבר טוב תשמיש לתאות

וכיו"ב כדי(hkx)צחוק ח"ו פה ניבול בלי

חשק, בלי לשמש דאין ותאוה רצון לעורר

דומה עמה לשמש עכשו חפץ אינו דאם

תשמיש דעניני וי"א מדות. ט' לבני ח"ו

כולל לדבר שהן(lx)דמותר הדברים כל

להכניסה דמותר דהיינו התשמיש צורך

לבה את המושכים בדברים בתחלה

כדי אותה ומשמחין דעתה את ומישבים

דברים לה ולומר בדעתה דעתו לקשור

טוב וגם ורצון ואהבה חשק לה שמביאים

ודברי וחסידות שמים יראת דברי לה לומר

כל מותר כעסה בשעת דרק וי"א צניעות,

לא כעסה בשעת ושלא כאלו, ריצוי דברי

כגון ממש לתשמיש שנצרך מה רק הותר

תאותו. לצורך

[t]הואלכן.קודם לכן קודם של השיעור

לתשמיש שתבעה ,(lx`)משעה

אחר בדבר עסוקים שאינם משעה והיינו

לתשמיש בהכנה .(alx)אלא

³¼ðí þîšô

(ekx),לז.פמ"ג ס"ק מ"ב

(fkx)כג.מג"א ס"ק

(gkx)עב.שו"ת סי' לשמה תורה

(hkx)בשע"תרמב"ם ועי' ה"ד, פ"ה דעות ה'

ועי' היראה, ספר וסוף ש"ג

פה. ניבול על ובמאמרינו צניעות קדושה בספר

(lx)עפ"יכ"כ ב חוליא פ"ז בסדורו היעב"ץ

באריכות ועי' פ"ו, הקדש אגרת

דנראה תשמיש לפני דבור בענין במאמרינו

זה, בענין ראשונים מחלוקת יש דבאמת

פסק והמחבר כהרמב"ן פסק והיעב"ץ

כעסה בשעת דרק הנפש בבעלי כהראב"ד

כיון אבל ע"ש. ריצוי דברי כל מותרים

לרמב"ן מודה המחבר דגם י"ל דבדוחק

כל כולל הוא תשמיש בעניני כאן וכוונתו

ובשעת ביניהם, אהבה הגורמים דיבורים

שאר בדבור אף היינו לפייסה דהתיר כעסה

כך לומדים זמננו מאחרוני וכמה דעלמא, מילי

וע"ש פירושינו, בתוך זה דבר הבאתי בדבריו

דס"ל משמע לא והב"י דמהכ"מ באריכות

ואכמ"ל. הכי,

(`lx)פב.בעלי עמ' הנפש

(alx)הגרי"שמשכן בשם עא עמ' ישראל

שליט"א. אלישיב

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ er

[`t]שיחו מה לאדם מגיד עליו אמרו ושימש עמה סיפר ואםהדין: בשעת לו מגידין לאשתו אדם שבין קלה שיחה אפי'

לו היה אם עד[at]י. לשמש אסור עמה שיפייסנה,[bt]כעס³¼ðí −ô

[`t].כללואם לדבר אין קבלה עפ"י

ואפילו המצוה, מעשה בשעת

קודם אם כי ידבר לא תשמיש בעניני

.(blx)המעשה

[at].בכעסכעס שאשתו רואה אדם אם

בשלום היא ואפילו אחר על

ודבורה בכעס שרויה שהיא זמן כל עמו

כי עמה ישמש לא אדם אותו כנגד בכעס

טוב ולא רע יהיה שהולד .(clx)תגרום

שאינה פי' רוצה ואינה רוצה היא ואם

י"א ששתקה אלא רוצה איני אומרת

בבירור שיודע עד לבעול אסור דאכתי

מתירין ויש בכך מרוצה .(dlx)שהיא

[bt].מאדשיפייסנה החמירו בספרים

את מפייס אינו אם

אינה והיא עמה בכעס כשהיה אשתו

בבנים דנענש מעשה, לאותו מתרצית

ח"ו מומין משמע(elx)בעלי קבלה ועפ"י .

³¼ðí þîšô

(blx)'טזעי פ' הקדושה שער חכמה בראשית

בסדור ועי' שמו"ע. כמו דהוא

לו אין עמה לשמש דכשהתחיל דכותב היעב"ץ

כוונתם שתהיה כדי ענין בשום כלל לדבר

ועי' לשמים עדצלולה עמ' ישראל משכן בספר

והוכיח בפוסקים כן נמצא דלא עליו דהקשה

מקומות דבהרבה וידוע הקבלה לפי דאיירי

נגלה ועפ"י המקובלים דברי אחר נמשך הוא

שהביא שם ישראל במשכן עי' איסור אין

דרק דכותב פב עמ' הנפש מבעלי ראיה

אחרים תשמיש)דברים דברי בשעת(ולא אסור

ר"א דדברי משמע כ: נדרים מגמ' וגם תשמיש

ומה ע"ש, התשמיש מעשה בשעת היה

המילים דהשמיט אחד מחבר על שם שכותב

הוא ספר איזה ידעתי לא עמה וישחוק יספר

כבר ובפשטות לשמים. דכוונתו פשוט אבל

בעניני רק לדבר אסור המחבר דלפי הארכתי

מותר, דיבור דכל נראה ולהרמב"ם תשמיש

ואכמ"ל. תשמיש לפני דבור על במאמרינו עי'

(clx)בעבודתספר הביאו תקסג אות חסידים

להחיד"א. הקדש

(dlx)בעניןכבר ג בסעיף לעיל בזה הארכתי

פלוגתא בזה דיש אנוסה בני

הלכה אי דדינא דספקא אוסר שם דהפמ"ג

להיתר משמע ומהמ"ב ע"ש. כר"י או כר"א

לפייס חיוב לו יש כעסה בשעת דרק דכותב

רוצה איני אומרת שאינה דהפי' ומש"כ ע"ש.

בעזר ועי' שפירא, מהר"ן מהגהות הוא וכו'

ושונה בועל לענין ס"ב כה סי' אה"ע מקודש

לרשותה, לשאול טוב ומ"מ מהני, דשתיקה

ואכמ"ל.

(elx)'מהעי מפני כלה ובמס' שם בטור לעיל

ר"א מומין בעלי בנים לאדם הויין

אינה פי' לו נתבעת ואינה שתובעה מפני

לו שאומרת מפני אומר יהודה ר' לו מתרצית

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fr

לרצותה:[ct]ויכול כדי תשמיש קודם עמה לספרלשמש[dt]יא. אסור

³¼ðí −ô

כגלוי חשיב בכעס כשהיא עמה דהמשמש

שתתרצה(flx)עריות עד לפייסה וצריך .

ותאהבנו המחבר(glx)לו ומשמעות .

היא ולא המפייס להיות צריך דהוא

(hlx)ע"י דיפייסנה משמע ומהגמ' .

חפציה לה ויקנה בטובתה .(nx)שיעסוק

[ct].אסורלספר דהא ריצוי דברי כל

שיפייסנה עד .(nx`)לשמש

[dt].להסתכלאסור צניעות דרך זה אין

הנר מקומותלאור על

תשמיש קודם אפילו שבאשתו המכוסים

³¼ðí þîšô

בינייהו ואיכא אני אנוסה תשמיש בשעת

רוצה ואינה זה)רוצה בענין מש"כ לעיל .(עי'

ע"ז שלמה בתשובה חוזר האדם דאם ופשוט

לאדם יש אם ובודאי ח"ו, שעיות מה לתקן יכול

אם זה בעון שנכשל ויודע מומין בעלי בנים

רפואה להם תהיה ע"ז שלמה תשובה יעשה

בעז"ה. שלמה

(flx)דזריקתקוני דמאן נו, תיקון ריש זהר

ובקטטה בעציבו באתתיה טיפה

ערייתא. ביה אתגליית

(glx)בסדורחכמ"א וכן ו, דין קכח כלל

דלא כתב ה"ז פ"ו היעב"ץ

ושלום. אהבה ביניהם שיהיה עד עמה ישמש

(hlx)ישראלמנורת משכן וספר קעה המאור

כדאמרינן והסברא עג עמ'

אשה ואין האשה אחרי לחזר איש של דרכו

נוח דהוא פיוס מקבל ואיש האיש אחרי מחזרת

פיוס מקבלת אשה ואין לא:)לרצות .(נדה

(nx)'עגעי עמ' ישראל משכן ובס' ק: ערובין

שליט"א אלישיב הגרי"ש בשם הביא

יכלתו, כפי רצונה את למלא יהיה דהפיוס

בערובין דמהגמ' לעיל הארכתי כבר ובאמת

שכעת אף דברים לה לקנות דיבטיח משמע

לה יבאר התשמיש ואחר באפשרותו, זה אין

יעשה כסף לו שיהיה דברגע היתה דכוונתו

כן.

(`nx)כן,מ"ב לעשות חייב ולכאו' לז. ס"ק

בלשון כותב דהמחבר ואע"ג

עד לשמש דאסור אח"כ דכתב כיון מ"מ יכול

חיוב משום כן לעשות חייב הרי שיפייסנה

דכיון די"ל בזה להסתפק יש באמת אבל עונה.

הדין מעיקר הרי מדות מט' הוא שנואה דבני

לשמש רוצה אם ורק מעונה אז פטור הוא

המחבר נקט ולפיכך לכן קודם לפייס חייב

הלשון נוקט והמ"ב עמה. לספר יכול הלשון

וצ"ע. עמה לספר חייב ולא עמה לספר ומותר

האונס כי נמצא וז"ל שכתב הטור בלשון ועי'

לאותו צריך הוא אם אלא באשתו אף אסור

משמע ע"כ. יבעול ואח"כ יפייס מעשה

יפייס לשמש רוצה אם ורק חיוב אין דבאונס

חיוב בעת אף הטור מיירי ובפשטות תחלה,

הול"ל חיוב יש באונס דאף ס"ל ואי עונה,

בזמן שלא דאיירי י"ל ובדוחק לפייס. דחייב

כן לומר נראה לא בפשטות אבל עונה,

וצ"ע. בדבריו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gr

[et].בטליתו שמאפיל אע"פ הנר לאור³¼ðí −ô

(anx)הדין מעיקר אסור מקום ובאותו ,

(bnx).

[et]עלעקטעריהנר.לאור של אור וה"ה

(cnx)קצת אלא שם אין ואפילו ,

שקורין שקוף כלי בתוך הוא ואפילו אור

זמננו(dnx)לאנטערנע מגדולי ויש .

הבא אור כגון הפנים ניכר אין אם שמתירין

חימום תנור ג"כ(enx)מן הלבנה ולאור .

מאיר(fnx)אסור הלבנה אור אם ודוקא ,

מאירה אינה אם אבל להדיא עליהם

לבית שמאירה אע"פ מותר(gnx)עליהם

³¼ðí þîšô

(anx)'ובאגרתעי במאמר בזה מש"כ

איסור בזה יש דלכאורה לח"א

אבל יז. בנדה המבואר כמוך לרעך דואהבת

ומ"מ הדין מעיקר דמותר משמע מהראב"ד

עפ"י לאסור רצה שליט"א וח"א צנוע. אינו

להיות דאוסר ד ס"ק מ בסי' הט"ז דברי

כלי התפלין שיניח עד במטה עמו אשתו

נמי והכא וישמש, ישכח שמא כלי בתוך

ישכח שמא הנר לאור ההכנות לעשות אסור

דשאני לדחות ויש לאורו. וישמש לכבותו

מותרת שהיא כמות התשמיש דפעולת התם

תחת מונחות שתפלין ישכח שמא חיישינן

ד מחמת הוא שהאיסור כיון צדדיהכר בר

שצורת משאכ"כ ממנו, שישכח שאפשר

אסורה הנר לאור שהיא כמות הפעולה

המותר דבר נאסור לא התם בעצמותה

זו בצורה יעשה שמא ההכנות דהיינו

לעשותו שאסור לכל שידוע אחר מעשה

כזו. בצורה

(bnx)'ד.עי סעיף לעיל

(cnx)'בזה.עי מש"כ ס"ה כה לסי' בפירוש

עט עמ' ישראל משכן כספר ודלא

לשאר הנר אור בין לחלק צד לו דיש ז בהערה

הנר מאור פחות דאורם וכדו' בלבנה דרק אור,

לאור אבל דורנו, פוסקי למקצת להקל סברא יש

הגמ' של הטעמים כל ביה דשייך העלעקטרי

נר הדלקת לענין והנה דאסור. פשיטא יז. בנדה

הנר דאור פוסקים בכמה מצינו ויו"ט שבת של

בבית עי' העלעקטרי לאור ה"ה אלא דוקא לאו

אברהם ובמחזה ה, אות קכ סי' ח"א יו"ד יצחק

קמג סי' או"ח צבי הר ובשו"ת מא, סי' או"ח

לט. סימן הלכה דבר ושו"ת

(dnx)לט.מ"ב ס"ק

(enx)הגרי"שמשכן בשם מט עמ' ישראל

דבריו ולכאו' שליט"א. אלישיב

יז. נדה בגמרא דאיתא הטעם דהא מוכרחים

ואהבת שנא' משום הוא ביום תשמיש לאסור

ותתגנה מגונה דבר בה יראה ושמא כמוך לרעך

לאור היום אור דשוה שם משמע וקצת עליו,

שייך ולא מאד חלש דהאור בכה"ג וממילא הנר

תשמיש בענין במאמרינו עי' שרי, הגמ' טעם

זה. בענין לאה"ע ובפירוש הנר ולאור ביום

(fnx)ובפירושינומ"ב עה, ס"ק כה"ח לט, ס"ק

כל הבאנו ס"ה כה סי' לאה"ע

בזה. השיטות

(gnx)מש"כבא"ח ועי' כו, וירא ב שנה

ס"ד כה סי לאה"ע בפירוש

זה. בענין

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾hr

í¾î¼ óê ñëê íèí[ft]þòí −òõñ íþ¾¼ íîëè í®−ìô−òîô−−ô ³îíèí)

³¼ðí −ô

בטליתו שיאפיל נכון (hnx)[פי'ומ"מ

רגליהם ותחת לראשם ממעלה גופו כל שיכסה

וגם דבר, שום מהם יתראה שלא באופן

שלא באופן עבה להיות צריכה הטלית

אורה] של ניצוץ שום מתוכו הםיתראה ואם .

אור עליהם אין אפילו השמים אויר תחת

אסור, ג"כ בצילה הם אלא ממש הלבנה

דאל"כ סביבם מחיצות יש אפילו והיינו

מגולה.(px)באל"ה במקום לשמש אסור

ואפילו מקילין יש הכוכבים אור ולענין

משאר יותר שמאיר נוגה כוכב לאור

חיישינן לא בוקר לאור קרוב והוא כוכבים

עליהם מאיר האור אם ומ"מ ומותר ליה

להחמיר יש דלא(px`)היטב דהיכא וי"א .

ואור הלבנה לאור לשמש שרי אפשר

גרע דלא טלית האפלת ע"י הכוכבים

ממעלה גופו כל שיכסה והיינו יום מאור

של ניצוץ שום יתראה שלא וכו' לראשם

ליה(apx)אורה הויין הנר לאור והמשמש .

ח"ו נכפין .(bpx)בנים

שאסרובענין הנר לאור טלית האפלת

ס"ק החיים בכף עיין המחבר כאן

דמותר משמע יד: הזהר דבהק' ע"א

כגון אפשר, דלא היכא לדינא מיקל ולפיכך

ועיין הנר. לכבות דא"א שבת בליל

פ"ג כלה מס' רחמים" "כסא בספר בחיד"א

פ"ד מימוניות הג' שע"פ שם בתוס' ה"ג

שער הנפש לבעלי וכן אסור דיו"ט

וכן נדה פסקי ברשב"ץ הוא וכן הפרישה

בסדר הוא וכן י"ח ס"ק רמ' רבה באליה

מר' החיד"א מביא אבל והשל"ה, היום

בטליתו מאפיל שת"ח תצא כי בפ' אפרים

לנדרים בפס' המאירי פוסק וכן הנר כנגד

דמדברי החיד"א שם ומסיים פ"ב סוף

כאשר לאסור ראיה אין והראב"ד התוס'

עי"ש. הרואה, יראה

[ft].אותהמחיצה לקשור דצריך י"א

ברוח תנוד שלא מלמטה

ויש מחיצה דין לה אין דאל"ה מצויה

בזה שתהא(cpx)מקילין צריך והמחיצה .

98.2 בערך שהוא טפחים עשרה בגובה

ס"מ 82.9 נאה ולרא"ח לחזו"א ס"מ

(dpx).

³¼ðí þîšô

(hnx)עא.כה"ח ס"ק

(px)ס"ד.אה"ע כה סי'

(`px),החייםסדה"י כף כנה"ג כד סס"ק מג"א

בפירוש מש"כ ועי' עד ס"ק

ס"ה. כה סי' לאה"ע

(apx)בפירושכה"ח מש"כ ועי' ועד, עא ס"ק

ס"ד. כה סי' לאה"ע

(bpx)לאורפסחים ד"ה בבה"ל כאן הובא קיב:

הנר.

(cpx)'ועי סעיף לעיל בזה שהבאתי במקורות

ע"ש. בזה מחמיר והמ"ב

(dpx)'ובקצותעי לחזו"א, השיעורים בקונטרס

ישראל ומשכן נאה, לרא"ח השולחן

עט. עמ'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ t

(¬"î− ’ñíô ð"õõ"¼ê ,[gt]íêþò þîêí¾[ht]öîè× ,í®−ìôí µþð,ö−ð½ë š−½õí¾[v]−þ¾¹ð í®−ë ³×½ôð ë"õë −"¾þ −þëðô −ñ íêþò ö×)

³¼ðí −ô

[gt].נראהשהאור האור אם וה"ה

שרי המחיצה מן למעלה

דוקא וכ"ז גמורה, מחיצה שהיא כיון

אסור בלא"ה אבל בטליתו כשמאפיל

מביום עדיף לא אור מלא שהחדר דמאחר

(epx).

[ht].ומאירדרך אחר בחדר הנר ואם

צריך ומ"מ מותר, זה לחדר

טלית מותר(fpx)האפלת קבלה עפ"י וגם .

הנר עליהם יאיר שלא לראות וטוב בכה"ג

בזה מאד שמחמירים מקובלים ויש להדיא,

מבחוץ אור שמאיר אופן בכל ואוסרים

לדבריהם לחוש יש .(gpx)ולכתחלה

[v].כשמאפילשרי אפילו אסור קבלה ועפ"י

שמתירים מקובלים ויש בטליתו

בליל רק שהתירו ויש בטליתו, האפיל אם

הע אבל גוונישבת, בכל בזה להחמיר יקר

האריז"ל ברבינו משמע .(hpx)דכך

³¼ðí þîšô

(epx)מא.מ"ב ס"ק

(fpx)שם.מ"ב וחזו"א מב ס"ק

(gpx)'כו,עי ס"ק ובשעה"צ מב ס"ק מ"ב

המקובלים לדעת אפילו בזה דמיקל

מאיר האור דאפילו משמע דמהפמ"ג ומביא

ומסיים בטליתם, במאפילים שרי עליהם להדיא

בודאי להדיא עליהם מאיר האור כשאין דעכ"פ

קצת משמע וכן טלית. האפלת ע"י להקל יש

ולא ולבנה כוכבים אור לענין דהסתפקו מהא

ורק מותר חדר באותו דאינם דכיון אמרו

התם דשאני לדחות ויש התירו. טלית בהאפלת

לשמש אסרו דחז"ל פי' היום לאור קצת דדומה

מונח אינו ואם בו שמשמש בחדר נר כשיש

אסרו ביום החמה לאור אבל התירו, ברשותו

שתפקידה דכיון בחדרו, נמצאת שאינה אף

לא שבעולם המקומות בכל להאיר ומהותה

ויתכן לא, וכאן רשותה הוא דכאן לומר שייך

לאור והכוכבים הלבנה אור דומה שבזה מאד

כפי רשות להם לתחום שייך שלא החמה

פלונית ברשות שהניחו בנר לומר ששייך

להחמיר יש סכנתא בענין עכ"פ אבל בלבד.

צריך לדינא ומ"מ כד. ס"ק שעה"צ עי' לכתחלה

עט עמ' ישראל כהמשכן ודלא טלית האפלת

בלי מותר בבירור רואה אינו דאם דכתב

הכף כמש"כ דכוונתו ואפשר טלית, האפלת

דאם וכנה"ג היום הסדר בשם ע בס"ק החיים

אחר, בחדר הנר אם מותר מועטת ההארה

במ"בו אבל טלית. האפלת בלי אפילו משמע

האפלת תמיד דמצריך כן משמע לא מב ס"ק

וגם מחלק. ולא אור קצת שיש באופן טלית

ר"ל אם אור במעט כוונתו מה לעיין יש בכה"ח

דכוונתו מסתבר דיותר בבירור, לא רק שרואה

וכן מתיר בכה"ג ורק בכלל אור כמעט דאין

ע"ש. עח בס"ק מדבריו משמע

(hpx)'כד,עי ס"ק הציון ושער מא ס"ק מ"ב

קכח בכלל ט"סדהחכמ"א (יש

קח) כלל שכתב דעתבשעה"צ וכן בזה מחמיר

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`t

(ë×−þ¾ð ó³í öò−þôê óè .[`v]óêî .þòí ñ¼ −ñ× íõî×¾×[av]þ³îôîï í®−ìô ³î¾¼ñ[bv]î"¬¾ ’−½ ¾−þ öôšñ ö−−¼ ,³ë¾ë.

³¼ðí −ô

[`v].מןכשכופה נראה האור ואם

האפלת צריך הצדדין

מעט(qx)טלית להשאיר יזהר ובשבת .

הנר יכבה דאל"כ לנר הכלי בין אור

(`qx)מתכות של כלי בשבת להניח ואין .

מבעיר משום חייב דהמחממו נר על

(aqx).

[av].דאסורמותר שטו בסי' נתבאר

אור בפני מחיצה לעשות

ספרים לפני וכן מטתו שישמש כדי הנר

ברוחב יום מבעוד פרוס שהיה לא אם

עראי אהל על להוסיף מותר שאז טפח,

שעומד מתקפלת מחיצה ולכן בשבת.

כולו, לפושטו מותר מע"ש טפח מופשט

אף שרחבו אע"פ מקופל היה אם אבל

לא מטפח יותר הרבה מקופל כשהוא

מחיצה לצורך זה נעשה לא שהרי מהני

(bqx).

[bv].לעשותבשבת האיסור דכל י"א

דוקא הוא בשבת מחיצה

גבוה והנר טפחים י' גבוהה היא אם

מותר פוסקים דלהרבה למעלה ונראה

דהיא דכיון לעיל עי' בטליתו במאפיל

המחיצה אם אבל אסור, מחיצה מתורת

דאינה לעשותה מותר האור כל מכסה

ומותר כיסוי מדין רק מחיצה מתורת

ספרים לפני זה אם ורק בשבת לעשותו

צריך דהרי הספרים על כיסוי עוד צריך

ויש לעיל עי' בספרים כיסויין שני

הדחק בשעת אלו פוסקים על לסמוך

³¼ðí þîšô

האריז"ל דאף הא"ר דעת אבל להלכה, המ"ב

חשש בזה דיש וכיון שרי, דבמאפיל מודה

דכך בשעה"צ עי' בזה להחמיר יש סכנתא

עו"ת בשם עא ס"ק בכה"ח ועי' מדבריו, משמע

ס"ק מהברכ"י הביא אבל בזה, דמיקל ה. ס"ק

גופיה והוא בזה, להחמיר רשב"ץ בשם טז

מאפיל דאם דמשמע יד: הזהר מהקדמת הביא

אפשר דלא דהיכא מכריע כן ועל שרי, בטלית

ולא הנר לכבות יכול דאינו שבת בליל כגון

בהאפלת ולהתיר להקל יש מחיצה לעשות

וגם הריון לשם משמש אינו אם ובפרט טלית

גופם כל לכסות וצריכים מעוברת. אשתו אין

יתראה שלא רגליהם ולתחת לראשם ממעלה

עבה יהיה הטלית וגם בחוץ דבר שום מהם

של ניצוץ שום מתוכו יתראה שלא באופן

כהחכמ"א גווני בכל להחמיר וכתבתי אורה.

בשעה"צ. הביאו סכנה מחשש בזה דהחמיר

מקאמארנא להגה"ק הטהור בשלחן עוד ועיין

בשער האר"י ומרבינו בזה, החמיר שמאד

אם דאפילו כדבריו משמע בראשית פ' המצוות

לשמש. אסור מאיר שהאור כל מחיצה יש

(qx)עח.כה"ח ס"ק

(`qx)כד.מ"ב ס"ק רעז סי'

(aqx)כב.מ"ב ס"ק רעז סי'

(bqx)יא.רמ"א ס"ק שם ומ"ב ס"א, שטו סי'

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ at

הוא[ev]לשמש[dv]אסור[cv]וכן כן אם אלא ביום[fv]:אפל בית

³¼ðí −ô

(cqx)ומאיר אחר בחדר מונח הנר ואם .

נגלה עפ"י לנוהגים המטות, חדר לתוך

המקובלים חומרת על מקפידים ואינם

המחיצה לפרוס לכתחלה מותר

החלונות(הוילון)המתקפלת שבתוך

דהא המתרת מחיצה דאינה כיון למטה

עי' בטליתו מאפיל אם לשמש מותר

קבלה עפ"י להנוהגים אבל (דכןלעיל.

האר"י) רבינו משמעות לשמשהוא שלא

לכתחלה טלית, בהאפלת אפילו בכה"ג

מע"ש טפח זו מחיצה לפרוס להם יש

לסמוך יכולים שכחו אם הדחק ובשעת

הקודם בסעיף שהבאנו הפוסקים על

בשבת כזו מחיצה לפרוס .(dqx)דהתירו

[cv].ושמאאסור צניעות דרך זה דאין

מגונה דבר בה .(eqx)יראה

[dv].אינולשמש ביום מטתו המשמש

נשמות אם כי לוקח

ת"ח בין חילוק אין ובזה המגולגלים

בטליתו למאפיל אפל בית ובין לע"ה

(fqx).

[ev].זמןביום עד לשמש דמותר י"א

הזמן דהוא תפלין הנחת

עונה חיוב לו יש דאם וי"א דמשיכיר,

אם החמה הנץ עד מותר הלילה באותו

אפל לחתן(gqx)הבית שמתירין ויש .

לאחר אף לשמש מצוה בעילת לצורך

היום .(hqx)שהאיר

[fv]לכתחלהאפל.בית דמותר י"א

בכה"ג שהתירו ויש בכה"ג,

³¼ðí þîšô

(cqx)הביאוכן שטו בסי' המג"א שיטת היא

ג"כ הרב והשו"ע י בס"ק שם המ"ב

וה כמג"א, עלפסק חולקים אחרונים רבה

ומא"מ, וח"מ הא"ר הם הלא בזה המג"א

בשעת עליו לסמוך דיש המ"ב כתב ומ"מ

הדחק.

(dqx)המקובליםכן דלפי בפשטות, נלע"ד

מחיצה הו"ל בזה המחמירים

שייך לא המקילין הפוסקים ולפי המתרת,

בסי' ע"ש כלל, מתרת דאינה זה דין הכא

על לסמוך יש הדחק ובשעת י. ס"ק שטו

וביתר הקודמת, בהערה כמ"ש שם המג"א

ולפי בלא"ה, הפוסקים דמקילים כאן שאת

לעיל עי' דאסור מודים המקובלים גם הא"ר

ודו"ק.

(eqx)עט.נדה ס"ק כה"ח מד, ס"ק מ"ב יז.

(fqx)האריז"לכה"ח רבינו בשם עט ס"ק

וע"ע יא, פרק טז שער בפע"ח

בסופו. פ ס"ק בכה"ח

(gqx)ותורהבא"ח וירא, פרשת סוף ב שנה

בזה והארכתי סז, סי' לשמה

ביום. תשמיש בענין במאמרינו

(hqx)ובפירושינועיין הנ"ל, במאמרינו

ועי' ס"ה, כה סי' אה"ע לשו"ע

טוהר בהערות עט עמ' ישראל משכן בספר

ד. אות הבית

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bt

íèí[gv]ó×ì ð−ôñ³î[hv]î³−ñ¬ë ñ−õêô[w]−þ¾î:

רעבון בשני מטתו לשמש אסור בנים[w`]יב. לחשוכי אלא³¼ðí −ô

מאד עליו מתגבר כשיצרו גדול לצורך רק

(xr).

[gv].מיות"ח רק הוא זה לענין ת"ח גדר

ת"ח ונקרא תמיד שלומד

חולקין ויש .(rx`)בדורו,

[hv].אפילומאפיל זה בדבר להקל אין

גדול לצורך רק לת"ח

מרגיש הוא ואם תוקפו, כשיצרו דהיינו

אפילו מותר ח"ו חטא לידי יבוא שבודאי

טלית האפלת ע"י אדם .(axr)בכל

[w].ולאושרי בדרכיו צנוע שהוא לפי

מותר כן על להסתכל, יבוא

טלית האפלת .(brx)ע"י

[`w].תקעדאלא בסי' המחבר לשיטת

מטתו לשמש אדם לכל מותר

האחרונים אבל טבילה, בליל רעבון בשני

לדינא עליו .(xcr)חולקים

³¼ðí þîšô

(xr)'שהארכנועי ביום תשמיש על במאמרינו

בזה. הפוסקים בדעות

(`rx)'ת"חעי בגדר במאמרינו שהארכתי מה

בזמננו.

(axr)הנ"למ"ב במאמרינו ועי' מה, ס"ק

ס"ק הציון ובשער באריכות.

מתגבר דכשיצרו משמע דמהחכמ"א כח

ע"י מותר חטא לידי לבוא ויכול עליו

לחלק יש ולפענ"ד אדם, בכל טלית האפלת

דבת"ח עליו מתגבר שיצרו אופנים ב' בין

שלא עצמו לכפות הדחק ע"י יכול אם אפילו

טלית, בהאפלת לשמש שרי אפ"ה יחטוא

בכה"ג לשמש אסורים אדם בני שאר אבל

ודאי יבואו זה שבלא להם ברור אם רק

שיעשה יותר טוב בודאי אבל ר"ל, לחטא

בכל מותר פוסקים להרבה דאז אפל הבית

אדם.

(brx)מה.מ"ב ס"ק

(xcr)יא.מקור תענית במס' הוא הסעיף

לשמש לאדם אסור ר"ל דאמר

בנים שני ילד וליוסף שנא' רעבון בשני מטתו

תנא הגמ' וממשיך הרעב. שנת תבא בטרם

בנים ורביה)חסוכי פריה קיימו שלא בנים (חסירי

לשון ע"כ רעבון, בשני מטותיהן משמשין

לשמש לאדם אסור בתוד"ה והקשו הגמרא.

בשני מטתו שימש לוי דהא רעבון בשני מטתו

החומות בין נולדה בתו יוכבד דהא רעבון

יב) בסוטה בתוך(כדאיתא היתה העת ואותה .

אסור הוי לא דלכ"ע התוס' ותירצו הרעב, שני

ויוסף בחסידות עצמו לנהוג שרוצה למי אלא

וצ"ב ע"כ. שמשו אדם בני שאר אבל שימש לא

חסידים היו יה שבטי דכל פשוט דהא

עליו מעידה שהתורה לוי וכ"ש שבחסידים

ח) לג, לאיש(דברים ואוריך תומיך אמר "וללוי

הוא דלוי נודע דהא י"ל ובדוחק חסידיך".

משם הביא פנחס ובמדרש דגבורה מסטרא

להתנהג אחד לכל דאין הק' הבעש"ט מרן

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ct

³¼ðí þîšô

אם דגבורה מסטרא ואנשים בחומרות,

כנודע, עי"ז ליפול עלולים בחומרות יתנהגו

זו. בחומרה לוי התנהג לא כן דמחמת ואפשר

בחומרות התנהג יסוד דמדתו דיוסף י"ל או

טפי, זהיר במאי אביך בבחי' אלו בענינים

במדות אוחזים דהיו הצדיקים שאר לא אבל

לבחינתם, הנוגעים בדברים ונזהרו אחרות

ודוק.

תוס'ועי' על דהקשה תקעד סי' בב"ח

דיוסף להגמרא לה מנא דלשיטתם

הוה הדין ומעיקר חסידות ממדת כן עשה

הדין, מעיקר כן עשה יוסף דלמא ליה, שרי

בשנות לשמש אסור בנים לו שאין למי דאף

כן, לומר אפשר דאי הב"ח ותירץ הרעב.

נולדה בתו דהא איסור, לוי עשה היאך דא"כ

ועל למצרים ישראל כשירדו החומות בין

לומר ומוכרחים שנה. באותה ששימש כרחך

מעיקר לשמש ליה שרי בנים לו שאין שמי

דלא כיון בנים, לו היו דכבר אף ולוי הדין,

דהא דמי בנים לו שאין כמי בת ליה הוה

מדת ויוסף וכדלקמן, פו"ר קיים לא אכתי

בעצמו. נהג חסידות

אליהוועי' ר' בשם דהביא תקעד סי' בב"י

דאכתי לוי דשאני דמתרץ מקץ פ' מזרחי

בת לו היתה דלא ורבו פרו מצות קיים לא

הא נמי יוסף דא"כ הב"י עליו והקשה נקבה,

פו"ר קיים לא בשנותאכתי ישמש לא ואמאי

הרעב.

תשמישוהביא דאיסור הר"ן בשם לתרץ

משום אלא אינו רעבון בשני המטה

אנשים ושאר ולוי בצער שרויין שישראל

בצער אינו שיוסף היוידעו לא בעצמן (והם

לאכול) מה להם שהיה כיון לאבצער יוסף אבל

והקשה עכ"ד. אוכל, מספיק להם יש אם ידע

ט' בריוח הוא דיוסף ידעו מנא הב"י עליו

דהא למצרים, ירידתם לפני חדשים ז' או

החומות, בין שירדו בשעה נולדה יוכבד

קודם חדשים ט' או ז' ממנה דנתעבר וע"כ

לכן.

תורהוהב"י מתן קודם דבאמת מתרץ גופיה

מיוסף דמביא והא כלל, איסור אין

דהפסוק דכיון בעלמא אסמכתא רק הוא

מיותר, הוא הרעב" שנת תבוא "בטרם

הרעב שנת שהגיע דאחר ליה דרשינן

שהוא דמוכח הב"י וסיים בתשמיש, אסורים

דמשמש הוא הדין בנים לו שאין מי דהא כן

לו שנולדו קודם ויוסף בצורת, בשני אפילו

שרי והוה בנים לו היו לא עדיין בניו שני

מייתי היכי וא"כ אשתו, עם לשמש ליה

אסמכתא רק דהוא כרחך ועל מיוסף, ראיה

בעלמא.

דתעניתוהב"י ספ"ק ירושלמי ה"ו)מביא (סוף

בנים תאיבי יהודה ר' בשם תני

טבילה. יום ובלבד יוסי א"ר מטותיהן משמשין

הירושלמי כוונת דלכאורה אומר והב"י ע"כ.

רק מטותיהן לשמש להם שרי לא בנים דתאיבי

טבילה. העדהבליל הקרבן באמת פירשו (וכן

להתעבר. אשה של דרכה דאז והטעם משה, והפני

את שם מציין הירושלמי על ירושלים עמודי והגהות

עלייהו) דפליג הב"י הגמ'דברי כנגד זהו אבל .

בתשמיש. תמיד מותרים בנים דחסוכי שלנו

רק דמותרים יוסי ר' דדברי הב"י פירש ולפיכך

הירושלמי דברי התחלת על קאי טבילה בליל

לעולם בא חסרון רואה שאתה שבשעה שם

גלמוד אשתך העולם)עשה כל על קאי וע"ז(וזה ,

טבילה, מליל חוץ דהוא הירושלמי אומר

אפילו לשמש כולם חייבים הלילה שבאותו

הרעב. בשנות

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dt

(ó−òë îñ ö−ê¾ −ô ’−õ)³îþ® þê¾ë ö−ðí êîíî ,ð"½ ð"¼š³ ’−½ ñ"¼î íèí .öîë¼þ× óí¾(³−ò¼³ð −ôñ¾îþ−):

לשמש. אסור אכסנאי מותר,[aw]יג. בית, ולאשתו לו יחדו ואם³¼ðí −ô

[aw]אסוריחדו.ואם דאכסנאי זה דין

בית לו יחדו אם רק לשמש

דבכל ישנים, הבית בני כל אם אפילו הוא

ובית בית. לו יחדו לא אם אסור גווני

יש אם דה"ה דוקא, לאו הוא מיוחד

לבעה"ב ואין מיוחד חדר ואשתו לאכסנאי

הוא אם דדוקא וי"א שרי, נמי שם עסק

דדוקא וי"א בהערות, עי' במפתח סגור

רק ולא לילות לכמה לו מיוחד החדר אם

העיקר המ"ב פסק ולפי אחד, ללילה

החיים ולהכף הראשונה, כדעה להלכה

האחרונה. כדעה הוא העיקר

אחראם בחדר והוא אחד בחדר אשתו

להוריהם באים שהילדים בסוכות (כגון

בתוך ונשותיהם בסוכות ישנים והבעלים

לחדרהבית) לבוא לבעל אוסרים יש

לדינא אמנם בלילה, עמה ולשמש אשתו

דמותר .(dxr)נראה

³¼ðí þîšô

(dxr)דינאהמג"א האי על הקשה כז בס"ק

לו יחדו אם רק לשמש דאסור

שאר בפני לשמש אסור בביתו גם דהא בית

ו'),אנשים בסעי' לתרץ(עי' דאין וכתב

כששאר אפילו לשמש אסור דבאכסנאי

שנא דמאי בכה"ג, שרי ובביתו ישנים האנשים

מדוע בכה"ג שרי בביתו ואם מביתו, אכסנאי

דבאכסנאי המג"א ומתרץ באכסנאי. אסור יהא

להם אסור אחר בחדר והיא אחד בחדר הוא אם

ירגישו שמא הלילה באמצע זה אצל זה לילך

א"כ כתוב שלנו ובמג"א א"נ הבית, בני בהם

באשל עי' אבל אחד, תירוץ שהכל ונראה

הפמ"ג)אברהם ט"ס(לבעל דהוא דכתב כו בס"ק

במקום לתקן יש גופיה ובא"א א"נ, (כו)וצ"ל

צ"ל דבאכסנאי(כז)ועם. לתרץ יש ע"ש. ואם.

סגי ובביתו בחדר, סגי ולא בנפרד בית בעינן

לאה"ע בפירושינו ועי' ע"כ. בפ"ע, חדר לו ביש

ובדעת ובית חדר בדין שהארכנו ס"ז כה סי'

בזה. הרמב"ם

ישניםונמצא כולם אם במג"א קמא דלתירוץ

חדר לו אין אם אף לאכסנאי אף מותר

המ"ב והביאו עליה פליג הא"ר אבל מיוחד,

ישנים, כולם אם אפילו ואוסר מט בס"ק להלכה

של בתרא אתירוץ נמי פליג נא בס"ק והמ"ב

וחכ"א והיעב"ץ הא"ר בשם והביא המ"א

רק לו יש אם אפילו לשמש לאכסנאי דשרי

לא כן וכמו ע"ש. דוקא בית וא"צ מיוחד חדר

קמא בתירוץ המג"א חומרת את המ"ב הביא

חדר באותו ישנים לא והאשה הבעל דאם

ס"ל מאי וצ"ע בלילה, זא"ז לילך להם אסור

בחג מאד מצוי זה דין ובאמת זה, בענין

חמיו אצל וחתן אביו אצל בן כשבא הסוכות

אכסנאי) דין להם בסוכה(דיש ישן והבעל

חדר לאשתו דיחדו דאע"ג די"ל בבית, ואשתו

ישהו אם הבית בני דירגישו לחוש יש בבית

הם רגילים ואם בחדר, הלילה באמצע שניהם

קודם להם המיוחד בחדר בלילה מצוים להיות

אז לקיים יכולים בסוכה לישן הבעל שהולך

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ et

יישן שלא הבית:[bw]ובלבד בעל של בטליתו³¼ðí −ô

[bw].האיסורבטליתו עיקר המנהג לפי

לישן הוא להלכה

תשמיש בשעת בעה"ב של בטליתו

שעסקו ניכר יהיה שלא כדי הוא והטעם

תשמיש בשעת שלא אבל בתשמיש,

דתמיד הפוסקים משמעות אמנם מותר,

בשעת שלא אפילו בזה להקפיד צריכים

לפענ"ד ונראה לבד. כשהוא וגם תשמיש

מכונת בתוך הסדינים ישימו דאם

הבית בעלת אותם תראה ולא הכביסה

³¼ðí þîšô

אין דהא לכ"ע בזה איסור ואין דעונה המ"ע

באמצע לילך אבל בכה"ג. מרגישים הבית בני

ולהלכה לאסור, דיש אפשר להמג"א הלילה,

השלחן והערוך החיים והכף דהמ"ב כיון צ"ע,

דהא להקל, דיש ונראה זה. דין כלל הביאו לא

הקושיא מכח היא המג"א של ההלכה כל

האחרונים ושאר דהמ"ב וכיון ו', דסעי'

שרי דבביתו לחלק דיש כא"ר מתרצים

אף אסור ובאכסנאי ישנים האנשים כששאר

דינא האי כלל מוכח לא תו א"כ בכה"ג,

דמג"א.

ושארועל המ"ב תירצו המג"א קושית עיקר

דחאו, דהמג"א קמא כתירוץ אחרונים

ובאכסנאי ישנים כשכולם מותר דבביתו וס"ל

להם יחדו אם רק ושרי ישנים כשכולם אסור

ודו"ק. בפ"ע, חדר או בית

לשמשוהנה מותר בית לו יחדו דאם זה דין

הנפש בעלי בספרו מהראב"ד מקורו

איסורי מהל' פכ"א הרמב"ם על ובהשגותיו

בגמרא, כלל מוזכר ואינו הט"ו ביאה

הרמב"ם על שם משנה המגיד ואדרבה

כשיטת הגמרא מן הכרע רואה דאינו כתב

דסברת כתב שם עוז והמגדל הראב"ד,

מ אבל עכ"ד, שמענו לא וחילוקו רןהראב"ד

להבין וצריך להלכה. קיימו יוסף הבית

אות החיים ובכף נ ס"ק במ"ב ועי' שיטתו,

היא הראב"ד דסברת דלומדים דמוכח פג

הבית בעל כעין הו"ל בית לו יחדו דאם

הפסוק בכלל אינו וממילא אכסנאי ואינו

ע"ז וא"צ מטתו, לשמש לאכנסאי האוסר

להתיר. מיוחד לימוד

מלילהוהכף יותר לישן דצריך מחמיר החיים

בעה"ב שיחשב כדי חדר באותו אחד

בדבריו)ושוכר בחדרו(עי' ישן אינו אם ואף ,

לילות כמה שיישן צריך נמי בעה"ב של

לחדר בעה"ב הלך ואם לו. המיוחד בחדר

נחשב לא חדרו את לאורח ופינה אחר

בעה"ב של בחדרו ושוכר כבעה"ב האורח

בתשמיש, וישואסור דבריו כוונת נראה (כך

נמצא שמביא המקור אין אמנם בזה, גמגום קצת

זותח"י) חומרה הביא לא והמ"ב (ועיין.

עוד שהבאנו ז סעי' כה סי' אה"ע על בפירושינו

זמננו) מאחרוני השלחןביאורים בערוך ועיין .

רק חדר לו ביחדו מתיר דאינו יז דין רמ סי'

סגור הוא במפתח)אם לחוש(פי' יש דבלא"ה

לשם, המג"אשיכנסו קושית מתרץ (ובזה

המפתח כשאין אף שרי דבביתו לעיל, דהבאתי

בעה"ב, לחדר יכנס זר שאדם חשש שאין כיון סגור

יכנס הבית מן שאחד לחוש שפיר באכסנאי אבל

בדבריו) ע"ש הרגל, מתוך פסקלשם המ"ב אבל .

באותו עסק לבעה"ב יהא שלא הוא שהעיקר

לשמש. ליה שרי ואז לאורח שיחדו חדר

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ft

³¼ðí −ô

אפילו לשמש מותרים שיכובסו עד

בעה"ב. של בסדינו

ישאין אם מטתו על לישן לאחר להניח

קרי עליה דימצא .(erx)חשש

³¼ðí þîšô

(erx)בסוףמקור הוא זה בסעיף המחבר דברי

אע"פ סה)פ' שם(כתובות דאיתא .

שאסור לאכסנאי מנין הונא רב דאמר

וישתחוו בבקר וישכימו שנא' המטה בתשמיש

וידע הרמתה לביתם ויבואו וישובו ה' לפני

מדייק ובגמ' ה' ויזכרה אשתו חנה את אלקנה

אין לביתו)השתא שחזר (כשהיהמעיקרא(לאחר

ביתבדרך) לו יחדו דאם השו"ע דקאמר והא לא.

הנפש בעלי בספרו מהראב"ד הוא מותר,

בב"י) על(כדאיתא הראב"ד בהגהות וכ"ה

הט"ו. ביאה איסורי מה' בפכ"א הרמב"ם

של בטלית שיישן ובלבד שם מוסיף והראב"ד

בעליעצמו. ובספרו הר"מ על בהגהות הנוסח (זהו

של בטליתו יישן שלא ובלבד הגירסא ובב"י הנפש

והעיקר לדינא, מינה נפקא אין ולכאורה בעה"ב,

הכביסה) שעת עד בזה ישתמש לא אחד .דשום

בעה"בוהנה של בטליתו יישן שלא זה דין עצם

גידל רב דאמר יח: ביומא מהגמרא הוא

יישן ולא ביצים יאכל לא אכסנאי רב אמר

ביצים יאכל שלא ופרש"י בעה"ב של בטליתו

ולא הבית, בני על ומתגנה קרי לידי שמביאין

בה מתכסה שהוא בעה"ב של בטליתו יישן

זהו ולכאורה עכ"ל, קרי, עליה ימצא שלא ביום

לי לאדם לו דאין כללי בעה"בדין של בטליתו שן

כשהוא ואפילו בתשמיש עוסק אינו ואפילו

בו משתמש שהבעה"ב בטלית ודוקא לבד,

לרוחצו ויוכל בו משתמש אינו אם אבל ביום,

מלשון אבל בה, לן לית לבעה"ב שיחזירנו לפני

יישן שלא זה דדין משמע ומהשו"ע הראב"ד

דאז תשמיש בשעת הוא בעה"ב של בטליתו

בשעת לא אבל מטתו, על ש"ז שישאר מצוי

הו"ל כרש"י ס"ל דאי לבד, וכשהוא שינה

לאורח דאסור בסתמא זה דין לפסוק להמחבר

הכי. ס"ל דלא וע"כ בעה"ב, של בטליתו לישן

מהדין שנמשך דין דזהו למד דהראב"ד ונראה

מפסוק דלומדים לשמש" אסור "אכסנאי של

אם צניעות העדר בזה דיש דאסור דחנה

אם וגם בתשמיש, שעוסקים יודע הבעה"ב

בזה יש בתשמיש שעסקו הסדין על אח"כ יראה

הצניעות. העדר

לישןומנהג שלא בסתמא מקפידים דלא העולם

כן דפירשו וע"כ בעה"ב של מצעיו על

הראב"ד, בבגדיםדברי ישנים דבד"כ לדחוק (ויש

וצ"ע) המצעים על קרי שיראו כמעט מצוי אבלולא ,

יש בודאי מכוסים שאינם התשמיש בשעת

שלא כדי תחתיהם משלהם בגד שיניחו להקפיד

בגד להם אין ואם בתשמיש. שעסקו ניכר יהיה

קניבסקי להגר"ח כתבתי תחתיהם להניחו

האורח ירחץ אם להתיר אפשר דאולי שליט"א

יחזירנו בטרם עליו ששימש הסדין את

הסדין את האורח שישים באופן או לבעה"ב,

שאר בין טמון הכביסה במכונת ומיד תיכף

קודם הבעה"ב יראנו שלא באופן הבגדים

ליה דמסתבר הגר"ח לי והשיב שיכבסוהו.

שכך וכמדומה לפענ"ד, נראה וכן דמותר.

בפירושינו בזה שכתבתי מה ועי' וצ"ע, נוהגים,

מדת עפ"י ובודאי ז, סעיף כה סי' לאה"ע

מצעיו על לישן שלא ליזהר מאד נכון חסידות

דזהו משלו. סדין יביא אחד וכל בעה"ב של

הובא דלא ואע"ג שם, בגמרא רש"י שיטת

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ gt

זמן[cw]יד. וכל העינים, ומאור הגוף כח הוא הזרע שכבתבבעילה, השטוף וכל אובדים. וחייו כלה הגוף ביותר, שתצאמפיו, נודף רע וריח כהות ועיניו תשש וכחו עליו קופצת זקנהושחיו זקנו ושער נושרים, עיניו וריסי עיניו וגבות ראשו ושערמאלו חוץ כאבים והרבה נושרות, ושיניו רבה רגליו ושערמשאר מת מאלף אחד הרופאים, חכמי אמרו עליו. באיםליזהר: אדם צריך לפיכך תשמיש, מרוב והאלף חלאים

³¼ðí −ô[cw].דעותשכבת מה' פ"ד ברמב"ם .(frx)עיין

³¼ðí þîšô

מביא שאינו מרן של דרכו היא כן בשו"ע,

שהם ההלכות רק הגמרא של חסידות המדת

האחרונים, בספרי מרן כללי עיין הדין, מעיקר

ואכמ"ל.

הטעםשוב פי' כח בס"ק דהמג"א דכיון דייקתי

שמא וז"ל בעה"ב של בטליתו יישן דלא

בס"ק להלכה המ"ב פסק וכן עליו, קרי יראה

אף הוא זה דדין לדינא שס"ל כרחך על נב

אסר דהמחבר דס"ל תשמיש בשעת שלא

קרי יראה דשמא דרש"י (ולאמטעמיה

בלבד) בתשמיש צניעות דין דזהו אמנםכהראב"ד

בלילה רק הוא לישן האיסור מלשונו כמובן

קרי. דיראה טפי חיישינן דאז לשמש שיכול

ואפשר ע"ז, מקפידים דהעולם ראינו דלא וצ"ע

לא וממילא בבגדים שישנים זה על דסומכים

בעה"ב. של הסדין על קרי שימצא שכיח

אתיש לאורח לתת לבעה"ב מותר אם לחקור

קרי עליה דיש דאפשר שם, לישן מטתו

וצ"ע. לפירש"י, איסור בו ויש אדעתיה, ולאו

בדרך אמנם בזה. נזהרים שהעולם ראינו ולא

האורח, לכבוד חדשה מטה מציעים כלל

ראיה ואינו כ"כ, זו שאלה שכיח לא וממילא

וצ"ע. מהמנהג. כ"כ

קמ:ועי' שבת כאןבמס' הגרע"א (הביאו

לאבהגהותיו) רב בי בר חסדא רב דאמר

דלאו ליה לחוורא לאושפיזא מאניה לישדר

למיגניא ואתי מידי ביה חזי דלמא ארעא אורח

שאדם שיתכן מקרה שבכל להדיא משמע ע"כ.

וצ"ע איסור, בו יש בגדיו על קרי לראות יוכל

בכל ליזהר לת"ח דראוי מכאן ונראה לדינא.

זה. בענין גווני

(frx)ביהרגויש הוא ז"ל הוצאת אם לחקור

כעריות יעבור באבה"עובל (עיין

שבתורה) עברות מכל חמור זה דעוון כ"ג סימן ריש

איס כשאר נפשאו פיקוח שבמקום תורה ורי

סימן או"ח בחזו"א ועיין יהרג ואל ביעבור הוא

הם ודבריו יעבור. ואל ביהרג שאינו שפוסק א'

מה לפי ראיה להם להביא ויש חידוש בגדר

שירמיהו ח' סימן החזון ובספר באגור דאיתא

באמבטי רוחצים שהיו ישראל את מזהיר היה

להכנס לירמיהו שהכריחו עד ז"ל ומוציאים

בתו שם נכנסה ואח"כ ז"ל והוציא לאבמטי

ראיה מכך להביא יש ולכ' עי"ש. הש"ז, ובלעה

עבר איך לא שאם נפש פיקוח במקום דמותר

באונס דהיה וכ"ת זה חמור איסור על ירמיהו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ht

והוא יבעול לא המזון[dw]טו. כשיתעכל אלא רעב, או שבעהמרחץ בבית ולא מיושב ולא מעומד יבעול ולא שבמעיו.

ביום ולא למרחץ, שנכנס ביום ביום[fw]הקזה[ew]ולא ולאלאחריהם. ולא לפניהם ולא הדרך, מן ביאה או לדרך יציאה

³¼ðí −ô

[dw].הולדשבע שבע כשהוא יבעול ואם

הלב, ואטום השכל עב יהיה

חלוש הילד יהיה רעב כשהוא יבעול ואם

.(grx)ביותר

[ew].יזהרהקזה ונתרפא שחלה מי

שיתחזק עד מטתו מלשמש

כי ידע ולא ויחליאהו יכאיבהו כי גופו

הוא .(hrx)בנפשו

[fw].דהאשהולא להשתדל דטוב י"א

לדרך יציאתו ביום תמחול

כדאי לבעול חייב מוחלת אינה אם תא(אבל

הסימן) אבלבריש הדרך, מן ביאתו וביום

כן ס"ל לא פוסקים .(tx)רוב

³¼ðí þîšô

אלא קישוי דאין לערוה אונס אין קיי"ל הרי

חזקת בספר זו קושיה הקשה ובאמת לדעת

קצ"ה סימן נדה הל' על ישרה דרך חלק טהרה

דברי לפי אבל שליט"א רוט יחזקאל מר'

זה שאיסור שפיר איתא לעיל הנזכרים החזו"א

את להרוג שרצו והיינו יהרג ואל ביעבור הוא

יעבור של גדר בזה יש וממילא הנביא ירמיה

יהרג. ואל

(grx)וא"רכ"כ דעות מה' פ"ה משנה בכסף

הגר"א בביאור ועי' כב. אות

דכן שבע כשהוא יבעול דלא דינא על דהביא

הנותן כל בברכות הגמ' את המפרשים פי'

מפרשים איזה ידעתי ולא ע"כ. וכו', מטתו

וצ"ע. שם, הגמרא דברי כן פירשו

(hrx)נג.כ"ה ס"ק במ"ב והובא שם, בא"ר

(tx)ובסוףמקור מהרמב"ם, הם המחבר דברי

ההגהות העתיק (ובפשטותהסעיף

הט"ז זאת ראו לא כיצד דא"כ, מהרמ"א, זו הגהה אין

כט) בס"ק והמג"א המהרש"לבסק"א קושית .

דבתחלת סתירה, כאן דיש כ"ה סי' באהע"ז

לפוקדה דחייב המחבר פסק א' בסעיף הסימן

בזה, סכנה דיש פסק וכאן לדרך שיוצא בשעה

בתשובה הרמ"א תירץ במג"א)וע"ז (הובא

ובט"ז)והלבוש במג"א כ"ג(הובא ס"ק ובפרישה

אבל אסור, דאז עונה באותה איירינן דכאן

אבל חיוב. ויש מותר ושלאחריו שלפניו בלילה

רבה מבראשית דמוכח ע"ז הקשה המג"א

בסופו) ה' אות ס"ד באותה(פרשה אפילו דהחיוב

עונה של חיוב אז יש ביום כשיוצא דהיינו עונה

עיבורו ויום לידתו יום קלל דירמיה שם דאיתא

ביום, מטתו ושימש צדיק שהיה אביו דחלקיה

שם המדרש ומבאר ביום. מטתו שימש והאיך

בא בנביאים הורגת איזבל שהיתה דלפי

וברח. ביום מטתו דברושימש בזה רואים (ואגב

לנשמות רק הראוי הזמן זה דאין דידע דאע"ג נורא,

האר"י בכתבי כדאיתא פשטותמגולגלות עפ"י וכן

דהיום ומשמע יום אותו קלל ירמיה דהא ראוי אינו

המצוה קיום על חלקיה ויתר לא מ"מ לצרותיו, גרם

דעתידין דראה המלך לחזקיהו רחמנא דאמר וכהא

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ v

öê×î ,öîþšë ë¾î− îê ë×îþ êîí¾× −þ−−ê ,íðšîõñ ë−−ì¾ öô−½í ¾−þëð êíî)) .(µñíôë −þ−−ê(ñ"¾þíô:

תינוק אותו עליה, ישן שתינוק מטה על מטתו המשמש טז.בר[gw]נכפה. הוי אבל שתא בר הוי דלא אלא אמרן ולא

³¼ðí −ô

[gw]בהערותאמרן.ולא המחבר דברי מקור .(tx`)עיין

³¼ðí þîšô

אשה לישא רצה ולא מעלי דלא בנין מיניה למיפק

למה דרחמנא כבשי ובהדי עשה עליך דמיפקד דמה

בעיניו והטוב המקום, כנגד להתחכם לאדם דאין לך,

הנביא ירמיה היה שבנו זכה סוף כל וסוף יעשה,

חורבן בזמן לישראל שעמדו נביאים ממ"ח דהיה

והמחברהבית) דהר"מ המג"א פסק ולפיכך .

דטוב רפואה מדרך מדברים הסימן בסוף כאן

יבעול, לא מוחלת האשה ואם לבעול, שלא

האמורה עונה כן מחמת שיבטל לא אבל

לליל שבת מליל עונתן ת"ח דהא בתורה,

דלא ואיתא רחיצה זמן הוא שבת וערב שבת,

דביוצא כרחך ועל למרחץ. שנכנס ביום יבעול

לו, דמשתוקקת משום הוא חיובו דכל לדרך

פטור. אז לו דתמחול לרצותה יוכל ואם

להשתדל צריך דכך להשמיענו רוצה והמחבר

אז. לבעול טוב לא רפואה דעפ"י (עי'לעשות,

כוונתו) שזו נראה אבל בלשונו, מעט דקיצר מג"א

ועיי"ש. המג"א, דברי מביא נ"ד בס"ק והמ"ב

לפניהם של דהדין שמתרץ זקנים בעטרת (ועי'

המרחץ ויום הקזה ביום רק הוא דאסורים ולאחריהם

דהאיך ע"ז תקשי ואכתי לדרך. יציאה ביום ולא

זמן הוא ע"ש והא שבת בלילי משמשין דת"ח אמרי'

רנ"ש בשם תירוץ עוד הביא והעט"ז למרחץ. כניסה

לדרך עמו יוצאת כשאשתו הוא לשמש דהאיסור

יוצאת כשאינה אבל אסור, לפוקדה חיוב שאין וכיון

ע"ש). לפוקדה חייב עמו

הפוסקיםאבל סי'רוב באה"ע המהרש"ל (דהיינו

א' בס"ק והט"ז כאן, בהגהות ומובא כ"ה

באהע"ז) והפרישה והב"ח אדם דישוהחכמת כתבו

נתייגע דלא רוכב או בקרון יושב דאם חילוק

ביציאתו לפוקדה חייב אבל(וביאתו)כ"כ

הרבה. דנחלש כיון לפוקדה אין בדרך במהלך

ישולכאורה כן, ס"ל האחרונים שרוב כיון

לדרך יוצא דאם כוותייהו, להחמיר

לפוקדה אין ל"בברגל ס"ק הציון בשער (ועי'

כן) משמע משמעדקצת האחרונים כל ומסתימת

אצלה להשתדל למג"א חוששים אינם דהעולם

ענין מעלת גודל בזהר ועי' זה, חיוב שתמחול

ואכמ"ל. זה, תשמיש

(`tx)דףמקור פסחים בגמ' הוא המחבר דברי

ולא וכו' מטתו המשמש ת"ר קיב:

חיים במקור ועי' שתא, בר הוי דלא אלא אמרן

גורסין דיש טז סעי' רם בסי' יאיר החוות לבעל

דא"ה ע"ז, חולק והוא שיתא ובשו"ע בגמרא

שתא כבר דצ"ל וע"כ שית, שנההול"ל בן (פי'

דאע"פאחת) יח סעי' רם סי' השולחן בערוך ועי' .

היו כך האלו, החילוקים כל מבינים אנחנו שאין

האמיתית החכמה עפ"י מקובלים (חכמתחז"ל

צ"להקבלה) ולכאורה כלום. דבריהם אחר ואין

כשהתינוק דוקא הוא שנה בן לאחר ההיתר דכל

כל בפני לשמש אסור הכי בלאו הא דאל"כ ישן,

ו'. בסעי' כמבואר חי בעל

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾`v

כרעיה להדי דגני אלא אמרן ולא בה, לן לית ¾−¾öשתא ’−õ)(î−ñèþñ,מנח דלא אלא אמרן ולא בה, לן רישה להדי גני אבל

בה. לן לית עלה ידה מנח אבל עלה ידהצריך אשתו עם בה שישן מטה ראשה[hw]יז. שתהא

ומרגלותיה³¼ðí −ô

[hw]ביןראשה.שתהא לישן שאסור

הרבה ולפי למערב, מזרח

רק הוא זה חיוב והמקובלים ראשונים

חיוב המחבר לפי אבל תשמיש, בשעת

שלא אף אשתו עם כשישן גם הוא זה

להמחבר לבדו, וכשישן תשמיש. בשעת

בזה, ליזהר ג"כ נכון ס"ו ג' סי' בא"ח

דגם שכתבו ומקובלים פוסקים ויש

בעלמא, זהירות הוא תשמיש בשעת

מיגיעתו לנוח כדי לשכב מותר ולכ"ע

אז רוצה אינו אם למערב, מזרח בין

.(atx)לישן

³¼ðí þîšô

(atx)דאבאמקור ה: ברכות במס' הוא זה דין

תהיה דמטתו מצטער היה בנימין

א"ר חנינא ב"ר חמא דא"ר לדרום צפון בין

ליה הויין לדרום צפון בין מטתו הנותן כל יצחק

אין אף אמר יצחק בר נחמן ור' וכו' זכרים בנים

בד"ה שם ופירש"י ע"כ. נפלים, מפלת אשתו

ורגלי לצפון הוא המטה דראש לדרום צפון

במערב או במזרח דהשכינה לדרום, המטה

לרוחות תשמיש דרך להסב נכון ולפיכך

ע"כ. לחדאחרות, אמוראי איפליגו כה. ב"ב (דבמס'

ולכאו' במערב, שכינה מ"ד ולחד במזרח שכינה מ"ד

דקי"ל ירושלים לצד מתפללים אנחנו דהא קשה

סי' בשו"ע להלכה כן ונפסק השכינה היא דבירושלים

פוסקים היאך וא"כ מזרח, לצד הוא העולם וברוב צב

י"ל בזה והביאור במערב. או במזרח דשכינה כאן

דבמקדש היינו במערב או במזרח דהשכינה דמש"כ

יותר שהיה מה דכל וכידוע במערב, השכינה היתה

הוא והשכינה א"י ובחו"ל קודש. יותר היה במערב

אנו ולפיכך כנודע, העולם של הישוב רוב של למזרח

התניא בעל הרב בסדור וכדכתב למזרח, מתפללים

של השני בצד גם נתישבו שעכשו (והגם זה. בענין

התיקונים לצורך האחרונים בדורות רק זהו העולם,

בזמן הישוב עיקר אבל כנודע, העולם של האחרונים

במזרחו נמצאת דא"י העולם של בצד רק היה חז"ל

בזה) דהרגישואכמ"ל ג' בסי' בב"ח ומצאתי .

לענין מ"ד כהני קי"ל דלא דאע"ג וביאר בזה,

מ"מ ירושלים, לצד היא דהשכינה וקי"ל תפלה,

אסור מקום דבכל מחמרינן צניעות לענין

אשתו עם למערב.(ולשמש)לשכב מזרח בין

יט עמ' יאיר חוות לבעל חיים במקור ומצאתי

להתפלל נשוי אדם שדרך מפני ול"נ וז"ל דכתב

בחדרו ולעשות לשמור וללמד וללמוד ולברך

העולם כרוחות החדר רוחות לארבע דיינינן

טפי, הכא מחמרינן אמאי א"ש ולדבריו עכ"ל,

שם דיש במג"א דאיתא בו שישן בחדרו ובפרט

השכינההשרא המצוה)ת .(בשעת

ביןוכ"ה לישן דאין הנותן כל ד"ה שם בתוס'

בין מצויה שהשכינה מפני למערב מזרח

אצל לשכב גנאי הדבר והיה למערב, מזרח

על להקשות ואין ע"ש. התשמיש מפני אשתו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ av

³¼ðí þîšô

ולא במערב היתה במקדש דהשכינה תוס'

כתב דתוס' רש"י, על שהקשינו כמו במזרח

והיינו למערב מזרח בין מצויה דהשכינה

קדש סוף של במזרח הוא הקדשים קדש דתחלת

המקום הוא שם למערב מזרח ובין הקדשים,

כרש"י לומד לא ותוס' קה"ק. בתוך השכינה של

מערב בצד או מזרח בצד או מצויה דהשכינה

דאין ס"ל רק בב"ב, איפליגו דבזה העולם של

נמצאת דבקה"ק כיון אלו בצדדים לישן

ולשון שלו, מערב לצד מזרח צד בין השכינה

לבאר יש במערב" או במזרח "או דכתב רש"י

כנ"ל.

אבלולכאורה לתוס', רש"י בין מחלוקת אין

ביניהם דיש נראה שפיר דייקינן כד

דרך להסב "נכון הוא רש"י דלשון מחלוקת.

זה דחיוב משמע אחרות", לרוחות תשמיש

כשישן אבל ממש תשמיש בשעת רק הוא

תוס' לשון אבל זה. חיוב אין אשתו עם סתם

והיה וכו' אשתו" עם כשישן "ודוקא הוא

התשמיש" מפני אשתו אצל לשכב גנאי הדבר

מפני אשתו עם בכלל לישן דאסור משמע

לשמש ואין עמה לשמש בא אשתו עם שהישן

אפילו חכמים אסרו ולפיכך אלו, לרוחות עמה

המחבר דברי ומפשטות תשמיש. בשעת שלא

סתמא בלשון דכתב כתוס' דס"ל נראה כאן

במטה דין דזהו וכו' אשתו" עם שישן "מטה

רק ולא אשתו עם בחדר כשהוא בה שישן

חיים במקור ומצאתי עמה. שמשמש בשעה

מחדש) דכל(הנדפס הט"ז מקונטרס דהביא

וכ"כ אסור, משמש אינו אפילו עמו שאשתו

אהבה, רצוף בספר וכ"כ הזהר, בשם ב"ח

התוס'. מלשון כן הרצוףודקדק כתב (והטעם

והוה שימש שמא שיאמרו הרואים משום אהבה

שאין משום או שם שהשכינה לרוחות גנאי

לידי שיבא חשש יש דבודאי ר"ל אפוטרופוס.

מטתו ומניח לישן כשהולך אפילו וממילא תשמיש

לתשמיש, כונתו ואין מערבית או מזרחית ברוח

כך). לידי לבוא יכול

ישניםולשיטת דאין בכה"ג להסתפק יש התוס'

שהיא בעת אפילו אחת במטה

זרועטהורה, באור ועי' האריז"ל, רבינו (כמנהג

הקבלה במנהגי בספרינו ולקמן פאפריש למהר"ם

זו צפון)במצוה בין המטות נתינת חיוב אם .

שלא גם או תשמיש בשעת רק הוא לדרום

דלמעשה דכיון לומר דאפשר תשמיש, בשעת

או אופן, בכל אסור במטתה אשתו עם משמש

רק בדבר גנאי אין עמה ישן דאינו דכיון נימא

וצ"ע. ממש, תשמיש בשעת

ג.ועיין ברכות עמ"ס יונה רבינו בתלמידי

וכו' מטתו הנותן כל ד"ה הרי"ף בדפי

והשולחן בדרום היתה דהמנורה דר"ל שפירשו

ותורה כמ"ש התורה כנגד היא והמנורה בצפון

דאיתא וכמו עשירות, כנגד הוא והשולחן אור

ידרים להחכים דהרוצה כה. ב"ב במס'

מטתו נותן אם נמי והכא יצפין, ולהעשיר

בשם אבל אלו. לענינים מסוגל אלו לרוחות

קודם בניו על האדם דיתפלל דר"ל פירשו רבם

להם ושיהיה בתורה מצליחים שיהיו תשמיש

והתפלה לבריות, יצטרכו שלא כדי עושר

מהתפלה יותר מועיל ההריון קודם שמתפלל

בשעת יזכור ג"כ כך ומתוך אח"כ, שמתפלל

דעכשו דזוכר כיון דהא עצמו לקדש תשמיש

ויחשוב עצמו יקדש בודאי בניו של העתיד תלוי

בניו שיהיו כדי ח"ו אחרות בנשים ולא באשתו

עכ"ד, הלשוןראוים דכתב יונה ברבינו (ועיין

אחרות" בנשים "ולא ההמשך בלי באשתו" "ויחשוב

זמננו ממחברי ויש בשמו, תלמידיו שמביאים כפי

בשעת לחשוב מחייב יונה שרבינו מזה שדייקו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾bv

³¼ðí þîšô

טפשות וזוהי תורה. בדברי ולא אשתו על התשמיש

דיש הספרים כל כתבו דהא בזה, להאריך שא"צ

שלא שכונתו פשוט רק וכו', תורה בדברי לחשוב

וכדאיתא אשתו על רק אחרות נשים על יחשוב

בחסד כמ"ש ג"כ דכונתו ואפשר ובפוסקים. בגמרא

אחת נפש אשתו בנפש נפשו לקשר דיש לאברהם

השכינה) עליהם שתשרה דלפיכדי קצת ומשמע .

המטה להשים הענין עיקר יונה רבינו תלמידי

להתפלל הענין עיקר רבם ולפי אלו, בצדדים

אלו. לרוחות המטה הנחת עצם מעכב (וישואין

הזיווג, לפני לומר דנוהגים הרמב"ן דבתפלת להעיר

עשירות, לבנים שיהא שמתפללים שם מוזכר לא

דס"ל ואפשר זו, תפלה מצריך הרמב"ן דאין ונראה

במעשיו תלויה דהפרנסה קדושין בסוף דאיתא דכיון

לו יחסר לא ממילא והגון ראוי יהיה שאם האדם של

שיהיה בתפלה וסגי כך, על להתפלל חייבים אין דבר,

תורה) ולומד הקפידאהגון דעיקר משמע ועכ"פ .

תשמיש. בשעת היא

דישוהרמב"ם כתב הבחירה בית מהל' בפ"ז

עמו אשתו כשאין אפילו לישן איסור

בין ליפנות איסור שיש כמו למערב מזרח בין

דהעולם כותב ג' בסי' והב"י למערב, מזרח

תוס' כדברי לעיל)נוהגים באשתו(שהבאנו דרק

שאינם מפני הוא הטעם אבל אסור, עמו

רק הבחירה בית בהל' הרמב"ם בדברי מעיינים

ליזהר דנכון מסיק הב"י אולם בדרא, תרי או חד

ש בשו"עכרמב"ם פסק וכן ההוראה, עמוד הוא

י"ג סעי' ג' בסי' שם השולחן ובערוך ס"ו. ג' סי'

תופסים דאנו בזה נזהרים לא דאנחנו כתב

הב"י בזמן דכבר דהגם ור"ל לדינא. כהטור

להלכה שפסק לאחר מ"מ בזה, נזהרו לא העולם

לשנות להעולם הו"ל בזה, ליזהר דיש בשו"ע

בדברי דעיינו משמע שינו שלא וכיון מנהגם,

כוותיה, ס"ל לא ואפ"ה בב"י המובאים הר"מ

זהירות הוא זה ענין דכל כהטור להו וקים

וביןבעלמא ג בסי' בין זה דין השמיט הטור (דהא

רם) דהעולםבסי' ועוי"ל עכ"ד. כלל, חיוב ואינו

זה דחיוב דנקטו הראשונים רוב כשיטת תפסו

לבדו. שישן בשעה ולא תשמיש בשעת רק הוא

הארצותוהמ"ב בשם מביא יא ס"ק ג בסי'

הרמב"ם כשיטת להחמיר דאין החיים

בשוכב רק למערב מזרח בין לבדו לישן שלא

ולכאורה ע"כ. למטה, סביב קלעים ובאין ערום

הוא זה דין מקור דהא א' עליו, לתמוה יש

בבית אפילו מחיצות מהנו דלא דס"ל מהר"מ

סעי' ג בסי' השולחן הערוך שהזכיר וכמו הכסא

דברי דפשטות ומסיק דבריו, לסתור והאריך יג,

ליזהר ענין יש אופן דבכל משמע יותר המחבר

עי"ש. למערב מזרח בין לישן

לישןועוד אסור דהא הארה"ח על להקשות יש

סי' בשו"ע כמבואר כלל כיסוי בלי ערום

מגולה להיות דאסור מיושב חלוקו ילבש דלא ב

צניעות. זומשום דהלכה ולומר לדחוק אפשר (והיה

שם, טור עי' פוסקים לקצת חסידות ממדת רק היא

ואכמ"ל) כן משמע לא שם מהמחבר ובדוחקאמנם .

אף ערום דשוכב היא הארה"ח דכונת לפרש יש

יפול שנתו דבאמצע חיישינן כיסוי עליו דיש

הוא כונתו זו אם אבל מבשרו. ויתגלה הכיסוי

לכל מאסף בס' מצאתי אך בלשונו. מאד קיצר

בדברי כן הבין דבאמת י"ט אות ג' סי' המחנות

דדרך משום הטעם לבדו דבישן וז"ל הארה"ח

ויהיה השינה בתוך גופם שמתגלה אדם בני

ודוק. ערום, בישן דוקא וזה מערב, לצד פרוע

דכלואכתי הראשונה הקושיא את יישבנו לא

דלא ס"ל והוא מהר"מ הוא זה דין מקור

ראית והנה הכסא. בבית אפילו מחיצות מהני

מ"א פ"א דתמיד ממתני' היא לשיטתו הארה"ח

רובדין מוקף היה גדול ובית כיפה המוקד דבית

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ cv

³¼ðí þîšô

ומבואר שם ישנים אב בית וזקני אבן של

ה דבית פ"א מדות בצפוןבמס' היה מוקד

ובחציו בחול וחציו בקדש חציו והיה העזרה

בכותל ישנים דהיו וכיון ישנים, היו חול של

ועל למערב, מזרח בין ראשם היה צפוני

עי"ש למערב מזרח בין לישן דמותר כרחך

ישניםבדבריו. דהיו לדחות אפשר היה (ובדוחק

או לצפון דראשם מערב או מזרח בכותל רק

מוקף דלשון כן לפרש רוצה אינו אבל לדרום,

הצדדים לכל מוקף דהיה משמע אבן של רובדין

הצדדים) בכל שיטתו.וישנו מחדש ולפיכך .

בכל כשישן דבשלמא לתרץ אפשר ולפענ"ד

הוי המערב או המזרח כותל כנגד מקום

קדש מקום דהוא השכינה מקום כנגד

המקדש בית בתוך כשישן אבל הקדשים,

בית דהיינו שם ישנים שהיו דהמקום כיון

שלו צפוני וכותל קה"ק כנגד היה לא המוקד

דישנו נחשב לא קה"ק של ימין לצד הוא

ודו"ק, השכינה תירוץכנגד נקבל לא אם (ואף

והשו"ע בהר"מ כהארה"ח לפרש קשה זה

תירוצים ושערי כן, משמע לא דבריהם דמסתימת

ננעלו). לא

מקאמארנאועיין להרה"ק הטהור בשולחן

דכל הטור כשיטת ג"כ דס"ל ג' סי'

קבלה, עפ"י גם בעלמא זהירות הוא זה ענין

דומה עצמו את האדם דיעשה הוא דהטעם

ע"ש כלל חיוב ואינו העליונים להעולמות

דכותב ג בסי' בב"י ועיין הקדושים. בדבריו

חנינא בר חמא דא"ר הסוגיא לשון דפשטות

רק דהוא משמע זכרים לבנים דזוכה

חיוב. ואינו זכרים לבנים לזכות כדי מעליותא

בנימין אבא בין פלוגתא דיש ס"ל הר"מ אבל

היה דהוא הדין מעיקר חיוב דזהו דס"ל

רק דהוא ס"ל ורחב"ח זה, על מצטער

רחב"ח ואמר בגמרא דגרס וע"כ זהירות,

עליה) ופליג היא בפ"ע דמימרא ולא(דמשמע

שלנו בגמרא כדאיתא רחב"ח (דמשמעדאמר

לשיטתו) מדבריו לסייע דגםשבא י"ל או ,

בא רק הדין, מעיקר חיוב דהוא ס"ל רחב"ח

עי' זו. בהלכה הנזהר של השכר לפרש

ודו"ק. הב"י בדברי

היםובשו"ת הללוישב להגר"י מחדש (הנדפס

לשוןשליט"א) על הקשה א סימן

בין לישן אסור כתב ס"ו ג דבסי' המחבר

דמטה כתב רם בסי' והכא למערב מזרח

וכו' ראשה שתהא צריך אשתו עם בה שישן

ולא לכתחלה צריכותא רק דהוא דמשמע

הביא לא דאמאי הקשה ועוד איסורא,

להחמיר הרמב"ם שיטת את כאן המחבר

י"ל ולפענ"ד עמו. אשתו כשאין אף בזה

וכמבואר ותוס' כרש"י לעיקר פוסק דהמחבר

משום הוא האיסור דטעם ג סי' בב"י

אין וא"כ למערב מזרח בין שורה שהשכינה

אם אבל למערב מזרח בין רק לישן איסור

מותר לצפון ורגליו לדרום ראשו לישן רוצה

עם בה שישן מטה משא"כ להיפך, וכן

ורגליו לצפון ראשו בדוקא שיהא צריך אשתו

דהילפותא בגמרא שם מפרש דרש"י לדרום

בטנם" תמלא ד"וצפונך מהקרא רחב"ח של

בצפוןדזוכ המטה כשראש זכרים לבנים ה

הלשון המחבר נקט זה ועל בדרום, ורגליו

השכינה כבוד משום אסור אינו דזה צריך,

ודוק זכרים, לבנים לזכות מעליותא רק

היטב.

לשכבועי"ש מותר לישן בלי לנוח דכששוכב

המחבר, לדעת אפילו למערב מזרח בין

ז ס"ק ג סי' אברהם באשל בפמ"ג הוא כן

הנ"ל. המחנות לכל במאסף והביאו

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾dv

[iw]:לדרום וזה לצפון זה³¼ðí −ô

[iw]ביןלצפון.זה לישן יש קבלה ועפ"י

ורגליו למזרח ראשו למערב מזרח

לישן דיש הסוברים מקובלים ויש למערב,

שכתבו ויש למזרח, ורגליו למערב ראשו

צפונית מערבית בקרן המטה מניחים דאם

רבינו והכרעת הדעות. שני לדעת יוצא

הגר"א ובדעת הראשונה. כשיטה האר"י

היא דשיטתו שכתבו יש האחרונים, נחלקו

לדרום צפון בין לישן יש קבלה עפ"י דגם

הוא דגם וי"א לדרום. ורגליו לצפון ראשו

לישן צריך הקבלה דלפי האר"י כרבינו ס"ל

) למערב מזרח .btx)בין

³¼ðí þîšô

(btx)הב"חכן והביאו במדבר בזהר איתא

לרבינו המצות בשער וכ"ה ג' בסי'

אדם דוגמת להיות דצריך בראשית פ' האר"י

קומה שיעור וכדוגמא כשנברא הראשון

הנקרא הדעת כנגד למזרח ראשו העליונה

וידו ומלכות יסוד בסוד למערב ורגליו מזרח

השמאלית וידו החסד שהוא בדרום הימנית

הגבורה, שהיא ליקוטבצפון בספר רש"י (וגם

המקובלים לסברת והסכים מפירושו בו חזר הפרדס

ג בסי' החיים וכף ב אות ג בסימן הברכ"י והביאו

טז) גאות סי' בתשובה מפאנו הרמ"ע אבל .

בשערי ועי' למערב, להיות צריך דהראש פוסק

מרש"י עליו דהקשה ה אות ג סי' תשובה

ראשו היה הראשון דאדם דכתב יג בחגיגה

אדה"ר)למזרח דוגמת להיות החיוב אבל(וכאן ,

לנהוג תמיד המנהג האחרונים המקובלים אצל

האר"י של ביתו נאמן ויטאל חיים ר' כדברי

תלמיד היה מפאנו והרמ"ע עליו, ידיו שסמך

שהרבה ואע"פ האר"י, תלמיד סרוג מהר"י

תלמיד דשום האר"י שכתב דמה החזיקו גדולים

סרוג מהר"י על קאי לא דבריו להבין זכה לא

ללמוד יכולים וממילא אתו היה לא דכבר

דאכמ"ל)דרושיו טעמים סותר(ועוד כשהוא אבל ,

כרח"ו הוא המנהג מוהרח"ו (ולדוגמאדברי

זמן (עד דר"ח מוסף לאחר דר"ת תפלין להניח לענין

הרמ"עמנחה) ובין דאוסר רח"ו בין מחלוקת יש

כרח"ו. פוסק והרש"ש דמתיר

כרח"ו,ואכן בביתו נהג אלעזר מנחת בעל

ראשו הניח תשובה דרכי בעל אביו אבל

בביתו וכשהיה כרמ"ע, למזרח ורגליו למערב

תשובה דהדרכי ומשמע כבודו, מפני שינה לא

דהמג"א כיון הוא דטעמו ואפשר כרמ"ע, פסק

נהג לדינא הרמ"ע דברי העתיק ז בס"ק הכא

דאפשר כ"כ ראיה אין מהמג"א אמנם כהמג"א,

שחיבר המצות שער ספר ידו תחת היה דלא

מצוימוהרח" היה דלא שערים מהשמנה דהוא ו

בשעתו מקורםבחו"ל המג"א שמביא (וה"כונות"

בחו"ל מצוי דהיה חיים ועץ חיים עץ פרי בספר

בשעתו).

מערביתוהרמ"ע דקרן מסיק ג סי' בסוף

מערב בין הראש דיתן והיינו צפונית

בארצות המלבי"ם וביאר טפי עדיף לצפון

שני יוצא שבזה מ"ח אות לארץ במאיר החיים

זוהדעות עצה תועיל להאר"י גם אם לחקור (ויש

מזרחית בצד ראשם שיהא באופן מטתן דיניחו

לשיטת ובין האריז"ל לשיטת בין כדין ויעשו צפונית

מהאהמחבר, דיועיל ראיה להביא יש ולכאורה

מאמר לקיים שרוצה דמי ה סעי' צד בסי' דפסקינן

ובמ"ב למזרח, פניו יצדד יצפין להעשיר הרוצה חז"ל

ויצדד למזרח שיעמוד רש"י שיטת הביא יב ס"ק שם

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾ ev

³¼ðí þîšô

מנהגינו. דכן מהפמ"ג ומביא לצפון או לדרום פניו

דידן דנידון פירשו ברכות למס' יונה רבינו ותלמידי

המטה) התם(הנחת כמו בשעתהוי פניו (צידוד

במזרחיתהתפלה) מטתו מניח אם וא"כ ,

אמנם ומזרח). צפון של המעלה לו יש צפונית

זו עצה הפוסקים הביאו לא אמאי פלא קצת

עפ"י ובין נגלה עפ"י בין ליצא יכולים ידו דעל

לבעל חיים במקור מצאתי שוב וצ"ע. נסתר

בדברי למד דלא דמשמע ס"ו ג בסי' יאיר חוות

במש"כ דבריו ופירש הארה"ח כשיטת הרמ"ע

דראש דר"ל מובחר צפונית מערבית דקרן

היינו בצפון, המטה וצד במערב המטה

למערב. מזרח בין דהמטה

דהמ"בובשיטת גדולה, מחלוקת יש הגר"א

תשובת בשם מביא יא ס"ק ג בסי'

כונת שגם אמר דהגר"א ג סי' שמחה של בנין

דהיינו כהאר"י דלא והפוסקים כהגמרא הזהר

וישב בשו"ת אבל לדרום, צפון בין לישן דחייב

א סי' עולם בנין מתשובת הביא א סי' הים

אות ברכות מסכת על להגר"א אגדות וביאורי

כרבינו הגר"א בשם מפורש דכתבו יב

אשר לר' ראש בכתר מצאתי ושוב האריז"ל.

שמע מפורש דמביא טיקטין אב"ד הכהן

דהפירוש מהגר"א ששמע מוואלאז'ין מהגר"ח

לו היה כרחך על א"כ כרש"י, הוא בגמרא

וצ"ע בו, חזר ואח"כ ראשונה שמועה להגר"א

ביה הדר ומאי ראשונה שמועה היא איזו

לבסוף.

המקובליםוהנה כתבו לא אמאי לחקור יש

כשישן או אשתו עם סתם שישן דבשעה

יש נגלה דעפ"י לדרום, צפון בין לישן לבדו

לישן אז ענין אין קבלה עפ"י וגם בזה, איסור

ממש תשמיש בשעת דרק למערב מזרח בין

ישן העליונים לעולמות מרכבה עצמו דעושה

אפוטרופוס דאין דכיון וי"ל למערב. מזרח בין

דלא בעצמו בטוח להיות יכול ואינו לעריות

קבלה עפ"י ההולכים נהגו תשמיש, לידי יבוא

בשעת שלא אף למערב מזרח בין תמיד לישן

אהבהתשמיש ברצוף זו סברא דאיתא (וכמו

ה:) דסכ"ברכות דכיון עוי"ל שיטות. על יעבור ס

הצריכו לא תו תשמיש בשעת הללו הפוסקים

תשמיש. בשעת שלא אף כמותם להחמיר

דבטוח היכא וא"כ קמא, כתירוץ נ"ל ויותר

דמי שפיר תשמיש לידי יבוא דלא בעצמו

וצ"ע. למערב מזרח בין שלא מטתו להניח

בליקוט רש"י דלשיטת דכיון י"ל באמת אבל

כמו לנהוג יש הגמרא הפשט לפי דגם הפרדס

ג בסי' ובארה"ח ב', אות ברכ"י עי' המקובלים

יש דתמיד הכי ס"ל הר"מ דגם לחדש רוצה ס"ו

בשעת שלא אף למערב מזרח בין לישן

לישן תמיד דנהגו דמי שפיר לפיכך תשמיש,

ודוק. כן,

ביןולדעתי המחלוקת כל שבאמת נראה

הוא דאם תלוי להמקובלים הפוסקים

במנהגיהם והולך המקובלים בדרך עצמו מקדש

כלל בדרך הולך ואם כמותם, לעשות לו יש

כמה ויש כמנהגם, לילך לו יש הפשט בדרך

כתבו ועוד דהרדב"ז דאע"ג זה על ראיות

שאין בדבר הפוסקים נגד כהמקובלים להכריע

דיש רואות עינינו אבל מהגמרא, הכרעה לו

נוהגים העולם דאין האר"י עפ"י דברים הרבה

הפוסקים הביאו ולא משהכן אגרות שו"ת (עי'

ועוד) ח"ב דשייכיםאו"ח דברים כמה דיש וצ"ל .

בראיות בזה הרבה להאריך ויש עליה, לבני רק

מתלמידי כמה שיטת היה וזה אחר, במקום

הבעש"ט.

דאדםועכ"פ בב"ח דכתב כיון דידן בנידון

מפני מאד זה בענין ליזהר צריך

−ô³¼ðí óþ ’−½ ì"îê ¼"î¾fv

³¼ðí þîšô

תשמיש בשעת עצמו לקדש צריך (עי'שהאדם

לעיל) דבריו העתקנו יט עמ' חיים י"למקור

דענין דחושבים פשוטים אנשים דבשביל

ולא ביותר קדוש דבר הוי לא התשמיש

אם לשכינה בזיון הוי למקום לבם מכונים

שישמשו טוב ויותר שכינה, לצד משמשים

לפי שלהם הקדושה וזה ודרום צפון לצד

כל המכוונים הוי"ה עובדי אבל דרגתם,

עצמם לדבק ורוצים השם לשם אורחותיהם

כשיטת לנהוג טוב יותר להם אדרבה בשכינה

שיהיו כדי למערב מזרח בין ולישן המקובלים

יאמר מי אדם יאמר ואל למעלה, מרכבה

עם בטרוניא בא הקב"ה דאין לבי זכיתי

עצמו ולדבק עצמו לקדש רוצה ואם בריותיו,

אם אבל האר"י, רבינו מנהג ינהוג אז למעלה

ורק הבורא לעבודת השתוקקות שום לו אין

בעברות ר"ל יכשל שלא הדרך לדעת רוצה

זה כל הפוסקים. כמנהג לנהוג טוב יותר אז

והשי"ת בזה, צ"ע ועדיין אפשר בדרך כתבתי

במק"א אאריך ה' ובעזר משגיאות, יצילני

יזכני אם ונגלה, קבלה עפ"י הנהגות בענין

וב"ש.הבורא ב"ה

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð gv

ב' פרק

המטה תשמיש דיני

רם סי' בסוף השו"ע במפרשי הנמצאיםהשו"ע במפרשי הנמצאים ת"ה ואחרדיני ישן שהתינוק בשעה אלא תשמש לא מינקת אשה א.

שני הילוך שיעור אחר עד הילד את תניק לא התשמישדק')מילין מ"ח פוסקים ולכמה דק' ל"ו בוכה(דהוא התינוק ואם .

מיל שיעור לפחות דק')תמתין כ"ד וי"א דק' י"ח להלכה (דהואעליהם(`) לסמוך דאין ונ"ל כלל, להמתין דא"צ וי"א .(a).

³¼ðí þîšô

והדיןהמקור(`) ע"א. יט דף ויקרא בזהר הוא

רק להמתין סגי בוכה התינוק דאם

הבית בבדק בב"י ומובא שם ג"כ אחד מיל

האחרונים וכל החיים והכף והמ"ב הסימן, בסוף

עי' מיל, שיעור ובענין לדינא. העתיקוהו

הוא מיל דשיעור ס"ו סט סי' יו"ד בשו"ע

בקירוב, שעה מינוט)שלישית כ' וכתב(דהוא ,

מן ל' חלק פחות היינו דבקירוב בש"ך שם

מינוטין)השעה ח"י הוא מיל וא"כ מינוט, ב' ,(דהוא

ועי' הדרך, תפלת בהל' או"ח בשו"ע הוא וכן

חדש הפרי דברי דהביא שם ביו"ד רש"א בגליון

דהיינו מינוטין כ"ד הוא מיל שיעור דלהר"מ

שעה. חומשי שני

(a)היעב"ץכן בסדור עמ'הוא דפו"ר כסף (מטות

תמתין ששימשה המינקת וז"ל שנ"ח)

בוכה, הילד אם אף מיל הילוך כדי עד בנה מלהניק

בהנקה, אלא להשתיקו יכולה ולא כשבוכה אבל

בוכה נער והנה סמך, חוששת, ואינה מניקתו

דכותב המג"א מדברי הוא ומקורו ע"כ. עליו. ותחמול

כ"ט) ס"ק רם תשמש(בסי' לא שמניקה מי וז"ל

לו תניק לא ואח"כ ישן שהתינוק בשעה אלא

לא ואי אחד מיל או מילין כשני א' שעה עד

לא בזה בוכה, שהוא התינוק צער משום יכלה

ע"כ. לעולם, שו"עתירא גליון על אפרים ביד (ועי'

מה) זמן היינו אחת" "שעה המג"א וממאידכוונת .

בפ"ע דין דזה משמע בוא"ו ואי המג"א דכתב

לינק ויכול לעולם תירא לא בוכה התינוק דאם

הדברים מקור וזהו היעב"ץ, למד וכן מיד,

אפרים היד אבל לעיל. שהבאנו בסדורו שכתב

שו"ע) וא"ו(בגליון בלא אי המג"א בדברי גרס

דסגי כן לפני שכתב למה המשך הוא וא"כ

איתא וכן לתינוק, צער כשיש דוקא דזהו במיל,

זה, לדין המקור דהוא יט. ויקרא בזהר באמת

הזהר דמביא רם בסי' להב"י הבית בבדק וכ"כ

מעצם ומוכרח המג"א. של לדינו המקור דהוא

למה המשך דזה פי' "אי" דצ"ל המג"א לשון

אחד, מיל או וכו' תשמש דלא מקודם שכתב

בשיעור המג"א מחלק לא אם צ"ב, דלכאורה

בוכה לאינו בוכה התינוק אם בין ההמתנה

מיל או מילין "שני הוי אחד במיל סגי ותמיד

אי אבל דוחק. וזה זו. לומר צריך ואין זו אחד"

מילין דשני במדויק, דנקט אפ"ל "אי" גרסי'

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðhv

דק', כ"ד מיל לשיעור להמתין ראוי ולכתחלהדק' בי"ח להקל אפשר הדחק .(b)ובשעת

³¼ðí þîšô

בס אחדאיירי ומיל להניק, הרוצה אשה תם

סגי צערו דמשום בוכה התינוק באם איירי

ודו"ק. מיל, בשיעור

תמידובספר ב)עולת ס"ק רם דאפי'(סי' כתב

להמתין צריכה לינוקא צערא איכא אי

אחד מיל שיעור מחמירלכה"פ י"ז פ' הישר (ובקב

סגי בוכה התינוק ואם שלמה, שעה לכתחלה להמתין

שעה) נדבחצי ס"ק רם בסי' המ"ב פסק וכן

ביפה וכ"כ מיל, להמתין חייבת בבוכה דאפי'

כא)ללב ס"ק רם הפלא(סי' על להתפלא ויש .

שדים)יועץ יונקי בוכה(ערך התינוק שאם שכתב

הטהרת על וכן שעה, רבע של בהמתנה סגי

פח)ישראל אות רם סי' התינוק(או"ח דאם דכתב

אין דלכאורה מיל, בחצי להקל יש וחלש בוכה

דין דמקור כיון ולהלכה וצ"ע. לדבריהם, מקור

מפורש ושם הבית בבדק ובב"י בזהר זה

מיל, כשיעור לכה"פ להמתין חייבים דכשבוכה

לשון בזה נעתיק ואגב בזה. להקל אין בודאי

זה מאיסור יודעים אין "רבים הנ"ל יועץ הפלא

הולד) לצער על(שלא חששו כמה ולמד וצא

איסור נדנוד צד שהתירו עד דינוקא צערא

שמניחות הנשים אותן ובודאי צערא, משום

עד רב זמן שיבכו שדים יונקי ילדיהם את

דבעו מאי דעבדי עד או עסקיהם שיגמרו

עכ"ל. הדין", את ליתן עתידות

(b)'ג"כעי דמוזכר תנט סי' או"ח בשו"ע

השעה רביעית הוי מיל (15דשיעור

השעהדק') מן עשרים דק')וחלק הם(3 ובס"ה

שיטות דהביא בבה"ל וע"ש דק'. (המג"א18

בבהגר"א) הביא וכן וח"י הואופר"ח דמיל דס"ל

וי"א דק'. שםכ"ד ור"ח רש"י שיטת וזהו (הגר"א,

שםבפסחים) דאיתא ומה דק'. וחצי כ"ב דהוא

דק, לא לכאורה מינוט כ"ג יב ס"ק במ"ב

ומחצה. מינוט כ"ב בבה"ל שכתב כמו וכוונתו

צד. בפסחים דאיתא מה הוא מחלוקתם ויסוד

עשר הוא בינוני ביום בינוני אדם דמהלך

ד'פרסאות היא אחת דפרסה מיל, ארבעים (דהוא

והמחברמילין) הדשן התרומת ושיטת (באו"ח,

מליחה) בהל' סט סי וביו"ד תנט הגמ'סי דכוונת

י"ב הם הכוכבים צאת עד השחר דמעלות היא

מעה"ש הולך שאדם וכיון בינוני, ביום שעות

כרחך על שעות בי"ב מיל ארבעים צה"כ עד

דק' י"ח הוא תש"כ,דמיל הם ח"י פעמים (דמ'

שעה). דהיא דק' ס' פעמים י"ב הם ותש"כ

זווהגר"א שיטה על הקשה תנט סי' באו"ח

הם שעות די"ב הסוברים כנגד דהיא

מעה"ש ולא החמה, שקיעת עד החמה מהנץ

וח"י ופר"ח מהר"מ מביא הוא ולפיכך צה"כ, עד

עה"ש בין מילין ה' דיש מינוט, כ"ד הוא דמיל

הולך אדם ואם לצה"כ, שקעה"ח ובין להנה"ח,

עד שמהנה"ח הרי מילין מ' צה"כ עד מעה"ש

עד שמהנה"ח וכיון מילין, ל' הולך הוא השקיעה

הוא מיל ששיעור יוצא שעות, י"ב הם שקעה"ח

דק', הואכ"ד ותש"כ תש"כ, הוא כ"ד פעמים (דל'

וכנ"ל) ס' פעמים בגמראי"ב גירסתינו לפי אמנם .

צה"כ עד משקעה"ח וכן הנה"ח עד דמעה"ש

יש לשקיעתה החמה הנץ בין א"כ מילין ד' יש

ששיעור הרי שעות לי"ב נחלקם ואם מילין, ל"ב

דק'. ומחצה כ"ב הוא מיל

להלכהועי' זמנים מחדש)בספר דרוצה(הנדפס

שעות דהי"ב ס"ל והתה"ד דהמחבר לפרש

יותר היו שלהם דהשעות צה"כ, עד מעה"ש הם

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð w

³¼ðí þîšô

לשיטות מודים הם דגם ונמצא משלנו, ארוכים

מהלקט וראיתו דחוקים, ודבריו האחרות.

מצא הוא והנה ע"ש. לדעתי, כלום אינו היושר

גאון סעדיה ר' ידבסדור מכתב מחדש (הנדפס

דק'.ערבי) ח"י הוא דהמיל דסובר דמוכח

יב ס"ק שם ובמ"ב הוי ד"ה תנ"ט בסי' והבה"ל

דאין להחמיר יש מליחה דלענין לדינא פסק

וחצי כ"ב עכ"פ או דק' מכ"ד בפחות להתירו

דק)דק' לא במ"ב דכתב דק' אין(וכ"ג דק' ובי"ח

המחבר כפשטות דלא אופן בשום להתירו

ע"ש. שם וכש"ך ס"ו סט סי' ביו"ד

הילדויש את תניק שלא לענין בנד"ד להסתפק

מיל או מילין שני הילוך שיעור שיעבור עד

דלא הכסא מבית היוצא לענין וה"ה אחד

אם מיל, חצי הילוך שיעור שימתין עד ישמש

עכ"פ או דק' כ"ד דוקא דבעינן או דק' בח"י סגי

הטהור שלחן בספר וראיתי דק'. וחצי כ"ב

דאם ה אות רמא בסי' מקאמארנא לרביה"ק

גדול בדוחק להקל יש הרבה בוכה התינוק

דק', מח"י יפחות ולא דק' כ"ד לחכות (וישדא"צ

חצי ימתין דלכתחלה דכתוב דבריו, בתחלת ט"ס שם

ב' שיעור להמתין בעינן לכתחלה דהא ואינו, שעה,

ע"ז ונשאר שם בהערות מצוין זה ודבר מילין,

כתבבצ"ע)., הכסא מבית יוצא רמולענין בסי'

מיל חצי דהוא דק' י"ב להמתין דחייב יא אות

לר' האריז"ל ובסדור דק'. כ"ד של חשבון לפי

חייםשבתי בדרכי עי' ממונקאטש הגה"ק פסק (וכן

שמו) אות שלמהושלום שעה להמתין דצריך

פלא קצת וזה הכסא, מבית יציאה לאחר

הגה"ק ועכ"פ לזה, מקור אין דלכאורה

כן. ס"ל לא מקאמארנא

לעניןואפשר הבה"ל דפסק ממאי ראיה דאין

דק', כ"ד של בשיעור להחמיר מליחה

היא פוסקים דלרוב דאע"ג מליחה דשאני

דרבנן הוי שנמלח דדם בדרבנן (כ"כשאלה

לענין ע בסי' וברמ"א מב ס"ק סט סי' יו"ד בש"ך

מליחהציר) בהקדמת הפמ"ג הביא כבר מ"מ ,

אם כי ספקותיו בכל להקל דאין מהרשב"א

לאיסור מאד דקרוב בפירוש, דאתמר היכא

מביא ט סעי' ל כלל אדם והחכמת תורה,

הוי שמלחו דדם ס"ל פוסקים דהרבה דכיון

פז)דאורייתא בסי' וב"י ור"מ להחמיר(רש"י יש

דק', כ"ד דבעינן תשובהכשיטות בדרכי (עי'

בזה) שהאריך ה אות סז וסי' קיט אות סט סי'

מביה"כ ויציאה הנקה לענין בנד"ד משא"כ

על לסמוך אפשר אולי בדרבנן שאלה דזו

בספק גם אמנם דק'. ח"י הוא דמיל השיטות

שני לקיים בקל שאפשר במקום דרבנן

המחמירות, כשיטות להחמיר יש השיטות

המרדכי וכדפסק פסחים סוף מהר"ן כדמוכח

כא)ביבמות אות דאין(החולץ ר"ת בשם

הוא שמא לכתחלה דרבנן ספק לעשות

סי' או"ח במג"א וע"ע דחז"ל, ספקות מאותן

לכתחלה דרבנן ספק לעשות דאסור יא ס"ק ו

קס סי' או"ח הכנה"ג מביא וכן כע"ת, דלא

פסחים ערבי פ' הר"ן הרי"ף)בשם בדפי (כג.

דרבנן ארעא ובס' מחמרינן, טורח דבליכא

אלגאזי) ו.(למהרי"ט דף בערובין לתוס' מציין

מקילינן. גדול בטורח דרק דכתבו וספק סד"ה

אות ה סי' יו"ד ח"א אומר יביע שו"ת ועי'

דאין אחרונים פוסקים מכמה דמביא יב

ישראל בס' ועי' לכתחלה, דרבנן ספק לעשות

קכח, עמ' בח"א בזה שהאריך מה והזמנים

והט"ז ז ס"ק יא סי' המג"א דשיטת ומביא

והפר"ח שם והפמ"ג ג ס"ק עא סי' או"ח

ובשו"ע קנח סי' יו"ד וח"ס יח אות ס"ס בכללי

פוסקים הרבה ועוד יד ס"ק קו"א רנב סי' הרב

אבל בדיעבד, אלא דרבנן בספיקא להקל דאין

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð`w

בידה גדולה עברה בעלה לצער טבילתה שמאחרת אשה ב.רעות כמה .(c)וגורמת

³¼ðí þîšô

ספק לכתחלה דעושין תמיד העולת שיטת

שרבים מביא כז ס"ק י סי' ובמ"ב דרבנן

ועי' להקל, הע"ת עם מסכימים מהאחרונים

ס"ס כללי סוף יו"ד תשובה ואכמ"ל.בדרכי ,

לכתחלהוקצת דמקילין ראיה להביא יש

שלא דמחמירין מהא דרבנן בספק

צה"כ עבור עד במוצ"ש מלאכה לעשות

השקיעה, לאחר דק' ע"ב ר"ת (חוץלשיטת

דורות) מדורי כהגאונים שנהגו ,ממקומות

ד' להמתין נחמיר לא אמאי קשה ולכאורה

למיל דק' וחצי כ"ב של חשבון לפי (וכןמילין

מעריב להתפלל בירושלים, דיסקין מהרי"ל נהג

פעמים ד' דהוא מהשקיעה דק' צ' כעבור במוצ"ש

וחצי) ספקכ"ב דהוי משום דהוא כרחך ועל ,

כר"ת, או כהגאונים הלכה אם ספק ספיקא,

או וחצי כ"ב או דק' י"ח הוא מיל אם וספק

שיעור אחר לכתחלה מלאכה ועושים דק', כ"ד

דרבנן כספק דינו דאוריתא ספיקא וספק זה.

לכתחלה, בזה דמקילין מכאן ראיה יש וא"כ

השדי לבעל הפוסקים בכללי ועי' ואכמ"ל.

ואכמ"ל בדאורייתא ספקא ספק לענין חמד

להקל יש לצורך עכ"פ בס"ד. במק"א ויתבאר

זה) לענין כדיעבד נחשב ספק(דלצורך דהוי כיון

הגה"ק דברי מבואר שפיר ובזה דרבנן,

על לסמוך להקל יש דלצורך דכתב מקאמרנא

צורך אין ואם דק', ח"י הוא שמיל השיטות

דק'. כ"ד הוא שמיל כשיטות להחמיר יש

סקכ"ז)ולהמ"ב י שמסכים(סי' לעיל שהבאתי

יש דרבנן ספק לכתחלה דעושים הע"ת עם

כשיעור רק לחכות לכתחלה אפילו כאן להקל

דק'. י"ח

(c)ס"בזהר קצז סי' יו"ד שו"ע ,ועי' הקדוש

בזמנה לטבול מצוה בעיר בעלה דאם

אחד לילה אפילו ורביה מפריה לבטל שלא

לאו בזמנה דטבילה ס"ל פוסקים שלהרבה (ואף

כדי בזמן לטבול חייבת פו"ר משום מ"מ היא, מצוה

דהיא בר"ן מא. קדושין ועי' במצותו, אותו לסייע

מצות לקיים אותו שמסיעת במה מצוה לה יש נמי

והרבהפו"ר) מא. בגיטין התוס' לשיטת וגם .

לשבת מצות משום ג"כ חיוב לה יש ראשונים

הקהלות לבעל קדש אגרות בקובץ ועי' יצרה,

קיום המאחר אדם אם דהשאלה דכתב יעקב

באשלי תלוי המצוה כמבטל חשיב פו"ר מצות

והרשב"א, המהרי"ט מחלוקת דהיא רברבי

קניבסקיוכוונתו הגר"ח בנו לי שביאר (כמו

במכתב) יעקבשליט"א קהלות בספרו להמובא

יו"ד בשניות דהמהרי"ט ג' סי' ר"ה מסכת על

לישא שלא שנשבע אחד גבי כתב מ"ז) סי'

הש חלה דלא שנים שבע משוםאשה בועה

לשיטתו וא"כ המצוה, לבטל כנשבע דהו"ל

אבל מצוה, כביטול נמי חשיב מצוה איחור

צ"א סי' ח"ד בשו"ת הרשב"א לשיטת

מצוה. ביטול בגדר זה אין חלה, דהשבועה

יש להרשב"א דגם מחדש דהוא שם עיין אבל

מיד קיים לא אם רק מיד, המצוה לקיים חיוב

משמע כן ולכאורה מצוה, כמבטל חשיב לא

נענש דיהושע ג: ומגילה סג: בערובין מהגמרא

לילה ורביה מפריה ישראל את שביטל על

להמאחר גם ועונש חיוב דיש מהכא וחזי' אחד,

שפסקו ממה משמע וכן אחד. לילה אפילו

דאם ו' סעי' ע"ו סי' אהע"ז והשו"ע הרמב"ם

עד עונה בכל לבעול חייב פו"ר קיים לא

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð aw

כשעדיין שבקדושה דבר וכל השם את להזכיר אסור ג.שהתלכלכו המקומות את במים וישטוף עליו, זרע שכבתט"ק או בגד באותו לילך אין וכן ש"ש. שיזכיר קודם בזרע

זרע שכבת בו דנדבק מחשש בו והמשמש(d)שמשמש .מי וה"ה הזרע פי' אורחותיו מקולקלין ידיו רוחץ ואינו מטתו

מקום אותו תשמיש אחר רוחץ .(e)שאינו

שעליו זרע מהשכבת עצמו ירחץ מטתו ששימש לאחר ד.יאמר ולפחות המטה שעל ק"ש יקרא ואח"כ ידיו ויטול

ואםברכת תשמיש, אחר שמע של ראשונה ופרשה המפילעד שבקדושה דבר לומר שלא עזרא טבילת על מקפיד הוא

³¼ðí þîšô

קיים כבר ואם ע"ש, מחילתה מהני ולא שיקיים

אותו דמבטלת איסור לה יש עדיין פו"ר

היא גם ובזה יצרה, דלשבת המצוה מלקיים

ראשונים להרבה מא)מחויבת גיטין תוס' ,(עי'

שיכולים אסורות למחשבות לו גורמת וגם

בכל תהיה וידה ח"ו איסורים לידי אותו להביא

המובאים העונשים מגודל יצילנו והשי"ת זה,

ר"ל, זה חטא שעושה אשה על בספרים

א' ס"ק ח"ב הלוי שבט שו"ת ועי' ואכמ"ל.

ג') אות ס"ב קצז סי' הלוי שבט דהחיוב(ובשיעורי

עונה, משום גם אלא ורבו פרו משום רק אינו

חיוב יש אשה אצל עונה חיוב אין אם וגם

דמשועבדת נגיעה והיתר קרבות שאר משום

ע"ש. זה לכל לבעלה

(d)'דשכבתעי ד' סעי' עו סי' או"ח ברמ"א

על צואה כמו נחשב בשרו על זרע

להחמיר יש כן דעל ט"ו ס"ק במ"ב וע"ש בשרו,

כמו מכוסה כשהיא אף בשרו על כשהוא בה

במקומו)צואה וי"א(פי' במשהו, אף דאוסר

כצואה בשעה"צדאינו הובא להלכה שם (המג"א

שם) והגר"א י"ד, תקטאות בסי' חסידים ובספר .

עו סי' בא"ר הביאו השל"ה פסק בכףוכן (הובא

כב) אות עו סי' חלוקהחיים באותו לילך דאין

יגיע שלא זרע לשכבת שא"א בו שמשמש

חלוק עם להתפלל ואין בו, שמשמש בהבגד

ובהנהגות לדעתם, זרע שכבת עליו שיש

ילך דלא כתב זצוק"ל מניקלשבורג הר"ש

עמה ששימש כיפה אותה עם (ומסתמאאפילו

שכבת עליו יהיה שמא רחוק חשש משום כוונתו

שם שיגיע במציאות כמעט שייך זה דאין וצ"ע זרע,

ולאש"ז) אחרים בגדים לו אין אם ובדיעבד .

כג לכבס דבריכול בכל מותר בשבת ון

נקי. בשרו שיהיה ובלבד (שולחןשבקדושה

א') ס"ק עו סי' מקאמארנא להרה"ק ועייןהטהור .

דאם פוס' בשם שהביא ישראל" "משכן בספר

חושב שהוא היינו מלוכלך שהוא לו ידוע אין

שבקדושה. דבר לומר מותר נקי שהוא

(e)'דףעי הדמ"א בשם נ ס"ק רמ סי' החיים כף

עו סי' החיים כף ועי' טו, אות וא"ר שכ"ו

בהגה. ס"ד

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðbw

ללא ירדם התשמיש לאחר תיכף שמא שחושש או שטובל,ואחר התשמיש, קודם ק"ש יקרא שהע"מ, ק"ש אמירת

המפיל ברכת בלבו יהרהר .(f)התשמישויטלו מים מלא כלי מטתו אצל יהא דתמיד הספרים כתבו ה.

³¼ðí þîšô

(f)'לשמשעי צריך דאם ה' ס"ק רלט סי' מ"ב

ידיו ויטול שעליו מהש"ז עצמו ירחץ

המפיל ברכת יאמר ולפחות ק"ש יקרא ואח"כ

מהמג"א ומקורו עכ"ד. התשמיש, אחר ושמע

רלט סי' החיים בכף ועי' של"ה, בשם ד ס"ק

שיקרא אחר לשמש דיכול יפ"ל בשם ו' ס"ק

מה לפי דהכל החיים הכף ומסיק ויברך, ק"ש

אדם, ק"ששהוא בלי שירדם חושש דאם (פי'

התשמיש) קודם לקרוא יכול בס'שעה"מ ועי' .

לפני ק"ש דיקרא צניעות ה' חתנים חופת

ברכת בלבו יהרהר תשמיש ואחר תשמיש

בין הפסק דהוי אותה יאמר לא אך המפיל

כדעת כתב יעבץ בסדור אבל לשינה, ברכה

המפיל שברכת לפי הפסק הוי דלא היפ"ל

נהג דמ"מ מסיק אבל זה, על גם נתקנה

ולקרות ולחזור המפיל ברכת עם להמתין

המעשה. לאחר שמע של ראשונה פרשה

לפי עזרא, טבילת על שמקפיד דמי ונמצא

לפני המפיל אפילו יברך והיפ"ל היעב"ץ

רק המפיל יברך לא חתנים ולחופת תשמיש,

יכוין המעשה ואחר התשמיש לפני ק"ש יקרא

שיבקש עצה ושמעתי המפיל, ברכת בלבו

בד"ת המותרת מאשתו לההבעל תקנו (דלא

עזרא) וצ"ע.טבילת המפיל, בברכת שתוציאנו

פ'ועי' המצוות בשער האריז"ל ברבינו

ד. בסוףבראשית הנדפס השהם באבן (עי'

ח') באות תשמיש,ספרנו אחר ק"ש קורא דהיה

באחרונים הרה"קועי' לרבינו (מכתב

היהמקאמארנא) דיחודו הקדוש רבינו דשאני

הנכנס גדול ככהן פעמים אלף קדוש יותר

אחר ק"ש לומר היה יכול וממילא ולפנים לפני

טבילת להקדים חייב אדם כל אבל התשמיש,

שבקדושה, דבר לכל בזמןעזרא היה דזה (ועי"ל

טבילת קיים ולא חולה האר"י רבינו כשהיה הקור

ואיתא כן לעשות עליו אסרה שאמו מחמת עזרא

דבר). מקדושתו נגרע לא דאעפ"כ

דמנהגדהקשהוהא י"ג אות חותם בפתוחי

חצות לפני שעה"מ ק"ש לקרות הרש"ש

י"ל חצות, לאחר רק לקיימו יש והתשמיש

הפעם, עוד ק"ש קראו בודאי אח"כ ישנו דאם

שעה"מ ק"ש של החיוב הוי הנגלה טעם דלפי

ק"ש לזה בנוסף קראו ורק ממש, לשינה סמוך

יעקב ליחוד המוחין להמשיך כדי חצות לפני

לא זה שמחמת לא אבל חצות, של ולאה

הנגלה לטעם דהא השינה, לפני ק"ש קראו

מן לשמירה דתקנוה דכיון חובתן ידי יצאו לא

לטעם וגם ממש. למטתו סמוך בעינן המזיקין

סמוך דיקרא י"ל חצות אחר ישן אם הנסתר

רוח בשער הנדפסת התשובה דיעיין לשינתו,

ולאה יעקב יחוד דבאמת ה' אהבת עם הקדש

ג"כ, חצות אחר לקרות ושייך הלילה, כל הוא

אחר לישן הולך ואם מחצות. מתחיל רק

אינו אם ורק דימתין, לומר סברא יש חצות

חצות, בנקודת אז רק דיקרא י"ל כלל ישן

מוהרח"ו, מדברי קושיא אין ועכ"פ ואכמ"ל.

כאן. שכתבתי פנים משני באחד די"ל

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð cw

התשמיש קודם ידיהם והאשה קודם(g)הבעל ישן ואם ,סגי ישן לא ואם ד"פ, הגר"א ולדעת ג"פ ידיו יטול התשמיש

התשמיש לאחר ותיכף עד(h)בפ"א. היד כל ליטול צריךדיטול וי"א אצבעותיו, קשרי סוף עד סגי ובדיעבד הפרק,

ג"פ.

³¼ðí þîšô

(g)הואהמקור התשמיש קודם הידים ליטול

הרמ"קמהקבלה בדברי (מובא

האריז"ל) האריז"לובסדורי בסדור וכתוב (סדור,

השכיבה) סדר מב עמ' שבתי עלר' כותב דהרמ"ק

לאמה "יד בבחי' דהוא בזה נזהר שאינו מי

דמיתקצץ" הנ"ל המימרא דפירש לכאורה (ונראה

ידים נטילת בלי התשמיש לצורך לאמה ידו שמשים

ידו) תקצץ להר"ממקודם זהב עדי ובקונטרס .

האריז"ל)דלונזנו בסדור שם שצריך(מובא כתוב

הלילית מרחיק הנט"י וגם מאד, עד בזה ליזהר

שלום וגורם מביתו והמריבה הקטטה ומרחיק

טינופות מיני מכל ומרחיק לאשתו איש בין

אותיות היא ורחיצה לילית, משכן ששם ומיאוס

להילדים)רציחה כרציחה נחשב רחיצה דבלי (פי'

בסדורו. שבתי ר' עכ"ל וד"ל,

(h)מפורשהמקור התשמיש אחרי לרחיצה

אלו וז"ל יח סעי' ד סי' א"ח בשו"ע

והמשמש וכו', במים נטילה צריכים דברים

נטל, ולא אלו מכל אחת שעשה ומי וכו', מטתו

ת אינו ואם משתכח תלמודו הוא ת"ח "חאם

דהיינו מז בס"ק המ"ב וביאר מדעתו. יוצא

עברה. לידי לבוא ויכול שטות רוח בו דנתלבש

הכאוכתב הנטילה דטעם לח בס"ק שם המ"ב

ליטול ימהר כן ועל רעה, רוח משום הוא

עד ועכ"פ הפרק עד תהיה והנטילה תיכף, ידיו

נה אות הציון בשער ופי' אצבעותיו, קשרי סוף

סגי דבדיעבד שחרית ידים מנטילת עדיפי דלא

אצבעותיו קשרי עד סק"ט)בנטילה במ"ב .(ע"ש

דבמשמש מחמירין דיש לט בס"ק המ"ב והביא

ס"ק תשובה בשערי ועי' ג"פ ג"כ בעינן מטתו

ויש הטומאה. משום הוא ג"פ דצריך דהטעם יב

עד ממנו מסתלקת לא הטומאה דהא בזה לעיין

היא הנטילה דעיקר לומר נראה וע"כ שיטבול,

להנוהגים לעיין ויש וצ"ע. רעה רוח משום

בבקר הידים ליטול במע"ר המובא כהגר"א

המיםד"פ, לטהר פעם ועוד רעה הרוח להעביר (ג"פ

בשארשנטמאו) גם כן לנהוג צריכים אי

דטעמם בשו"ע זה בסעיף המנוים הדברים

המטה ותשמיש מקצתם טעם עכ"פ הפוסקים (לרוב

שאניביניהם) דלמא או רעה, רוח משום ג"כ

יותר חמורה דהיא שחרית ידים נטילת

וצ"ע. בסה"ק, כמבואר

אותוהנה ב סי' הקדש בעבודת החיד"א כתב

איש יזהרו שינה אחר הוא ואם וז"ל: ז

רוח להעביר קודם ידיהם ליטול לזכור ואשה

אמ"ה ואל תקצץ כמשז"ל סכנה לאו ואם רעה

כו אות הקדש שערי בפי' וע"ש תכלנה,

להם יש ישנו לא אי דאפילו משמע דמהשל"ה

ידיהם, ליטול עודחיוב לעיל בזה מש"כ (ועי'

ושורש ביסוד הוא וכן האריז"ל, מסידור מקורות

השמיני) בשער שאמרהעבודה דמה ומפרש ,

לאפוקי בא לא השינה אחר הוא דאם החיד"א

לפני ידיו ליטול צריך אינו קודם ישן לא דאי

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðdw

כי אז לבעול שלא יזהר בחלום אבר בקישוי כשמתעורר ו.רוחין תלד מעוברת היא אם ואף ח"ו, פגומים יהיו הבנים

.(i)בישין

³¼ðí þîšô

ואי פ"א, בנטילה סגי ישן לא דאי רק תשמיש,

כן ומוכיח רעה. רוח להעביר ג"פ בעי' ישן

ידיו כשיהיו נג באות לקמן החיד"א ממש"כ

הוא ואם וכו' מצוה לשם יכוונו כהוגן מכובסים

הוא מכובסים דידיו משמע וכו', שינה לאחר

ידיו כיבוס כלל כאן תלה דלא ישן לא אם אפילו

אמה ואל החיד"א דמסיק והא ע"ש. בשינה

יד קח: בשבת חז"ל שאמרו למה כוונתו תכלנה

השורה רעה רוח משום והטעם תקצץ, לאמה

יד שם שאמרו דמה דומיא הנטילה קודם עליו

ע"ש. לפה יד לחוטם יד לעין

תשמישויש לפני הנטילה אם (אחרלחקור

נשינה) עפ"י גם חיוב דבשו"עהוא גלה,

ליטול חייב ממטתו" "הקם כתוב סי"ח ד סי'

אינו במטתו נשאר עדיין דאם ומשמע ידיו,

בבאר עי' אבל קבלה. עפ"י רק ידיו ליטול צריך

שהביא ב ס"ק שם ובמ"ב ב ס"ק א סי' היטב

לישון להמשיך רוצה אינו דאם השל"ה בשם

ידיו, ליטול חייב במטתו שוכב שנשאר אף

חיוב יש בפשטות מצוה שעושה כאן ובפרט

ידיו. ליטול גמור

שמהומדברי משמע ד' בסי' הרב השו"ע

ממטתו דהקם בסי"ח המחבר שכתב

במטתו, שכב שרק מי על קאי ידיו ליטול חייב

כתוב כבר שישן מי על הנטילה חיוב דאילו

השו"ע שכתב ממה כן ומוכח שם, ב' בסעיף

ג"פ, ידיו ליטול צריך אינו ממטתו שהקם הרב

י"א סעי' ב' לסי' בהערות השולחן בדי בספר (עי'

מחדש הנדפס משה חיי ובספר ח"א, בסוף ונדפס

סי"ח) ד' שלבסי' לדין זה מלשון דיוק אין וממילא

חייב ממטתו קם דדוקא נימא דאפי' הישן אדם

בישן אבל מקודם, שכב אם רק היינו בנט"י

אמנם בנט"י. חייב יהא לשכב ממשיך אפי'

סק"ב)מהמ"ב א מהשל"ה(בסי' להביא שהוצרך

למד דלא משמע ד בסימן מהמחבר כן דייק ולא

ידים ליטול נוהגים לא ולמעשה הרב. כשו"ע

ישן. לא אם סתם שכיבה לאחר

(i)האריז"למ"ב רבינו בשם נד ס"ק רם סי'

ק"ש בשער חיים עץ הפרי הביאו

כה סי' השוהם ובאבן טו ופ' יא פ' שעה"מ

שביאר נו אות חותם בפיתוחי ועיין מ, סעי'

נשמות נולד זיווג דבכל הידוע עפ"י כוונתו

בתחלת שהארכתי מה ועיין ע"ש, וכו' הגרים

מזהר שהביא החיד"א בשם רמ סימן ריש

בפירוש ועי' רם, סי' ריש ובה"ל יד, כתב

על משה הישמח בעל שחיבר למשה תפלה

יתן פריו "אשר הפסוק על א קפיטל תהלים

בורא דתמיד יצליח" יעשה אשר וכל בעתו

דהם ומבאר ומוסיף ע"ש גרים נשמת

כשמתגיירים, הגרים לתוך הנכנסים הנשמות

הגלגולים בשער דאיתא מאי מבואר ובזה

ישראל, נשמות מקבלים המתגיירים דגרים

שיש הנשמה היינו כספחת דהוא הגר ונשמת

לנשמת כספחת הוא גירותם מקודם להם

גורם בנד"ד ועכ"פ ואכמ"ל. להם, שיש ישראל

נש יזיקושיוולדו דבודאי בישין רוחין של מות

ירחם. ה' ח"ו להם

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð ew

ובפרט עליה שישן המטה על ספר לשים שלא להזהר יש ז.עליו מצוי זרע שכבת כי אשתו, עם עליה שישן .(i`)המטה

תשמיש קודם תמיד לומר טוב שאשתוח. בזמן (ואפילועי"זמעוברת) כי רועי ה' לדוד מזמור בתהלים כ"ג פרק

נשמה עי"ז וימשיך ורביה לפריה טוב וגם הקליפות, מגרשברכת לומר שצריך שינה לאחר הוא ואם לבניו. קדושה

בהרהור אם כי בפיו המזמור יאמר לא גםהתורה (ולהגר"אאסור) הרמב"ןזה תפלת לומר גדול ענין יש וגם כאן. (הנדפס

התפלות) הלחש(ai)בשער הזיווג קודם לומר ענין דיש י"א .וכו' בקיטפא התפלות)עטיפא בשער כאן שכתבו(הנדפס ויש

דיש האחרונים המקובלים והסכמת כן, לומר לנו דאין.(bi)לאמרו

³¼ðí þîšô

(`i)אםמ"ב לעיין ויש נד. ס"ק רמ סי'

הכיסוי גבי על ספר לשים מותר

זרע שכבת שם מצוי דאין מטתו (אםשל

צדדיו משני להניחו שאפשר המתהפך כיסוי אינו

ושמא מהסדין, בו שנדבק ש"ז שם מצוי דאז

אדעתיה), ולאו קצתנתהפך שכתבו וממה

משמע ספר עם להרדם הראוי דמן גדולים

וצ"ע. דמותר,

(ai)'בניםבגמ לו שיהיו "הרוצה ע: נדה

בשעת עצמו יקדש וכו' זכרים

וכן שלו שהבנים ממי רחמים ויבקש תשמיש

טו. בראשית חדש בזהר בספרהוא (העתיקו

ב') אות פ"ו וצניעות ללשוןוז"לקדושה (בתרגום

בןהקדש) הקב"ה לנו שיתן מתפללים ואנו :

במצות ויעסוק חטא ירא ה' עבודת שיעבוד

ע"ש ושמאל ימין התורה מן יסור ולא

כל ד"ה ה: ברכות יונה ברבינו ועי' באריכות.

ההריון קודם שמתפלל דהתפלה מטתו הנותן

אח"כ שמתפלל מהתפלה יותר מועילה היא

להם ויהיה בתורה מצליחין שיהיו ויתפלל

לבריות. יצטרכו שלא כדי ר'עושר (והרה"ק

שיגדלו יה"ר בניו על כותב היה מנדבורנא מרדכי

מזל) בעלי ויהיו טובים ולמעשים ולחופה .לתורה

פ' לב מייטב שהעתקתי מה הספר בסוף ועי'

לשם שמחשבתו ניכר מתפלל דאם תולדות

בסוף האותיות בשער ובשל"ה ע"ש. שמים

שבקדושת טוב עשה מענין המדבר הפרק

הרמב"ן)המעור תפלת שמביא וז"ל:(קודם כתב

בלבו יתפלל זקינה או מעוברת אשתו אם "ואף

תושפע שבו הולד זה ויהיה קדושה לנשמה

ומה המעלות". בכל אנשים זרע ההיא הנשמה

עי' בלבו יכוין שינה לאחר הוא דאם שכתבתי

לפני ד"ת לדבר דאסור מ"ו סי' או"ח שו"ע

שו"ת ועי' מותר, לכוין אבל התורה, ברכת

יצחק. מנחת

(bi)'שהעתיקו,עי התניא בעל הרב בסדור

קשעה"מ שער בפע"ח הובא וכבר

לאומרו, כתב רמ סי' הטהור בשולחן וכן פי"א,

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðfw

קבוע הכסא מבית היוצא שישט. לעשות(דהיינו מושב מקום שםארעי) הכסא בית לאפוקי צרכיו, עדשם מטתו ישמש אלמיל חצי שיעור הפחות לכל פוסקיםשישהה להנך דק' ט' (דהוא

כ"ב הוא דמיל דס"ל להנך דק' ורבע י"א או דק', ח"י הוי דמיל דס"לבמקורות ועי' דק'. כ"ד הוי דמיל דס"ל להנך מיל י"ב או מיל, וחצי

הקודם) הסעיף וי"אשל בו, מתדבק ביה"כ של ששד מפנילא הפוסקים רוב אבל שלמה, שעה שיעור להמתין דחייבמי ולענין ח"ו. נכפים בנים ליה הויין שימש ואם כן. ס"לעי' בביה"כ, שלא שנפנה או שם נפנה ולא לביה"כ שנכנס

.(ci)במקורות.

³¼ðí þîšô

הלחש ונוסח ועוד. רמ"ז אגרות עי' חולקין ויש

הספר. בסוף כאן נדפס

(ci)אלבגיטין מביה"כ הבא ת"ר איתא ע.

ע מטתו שיעורישמש שישהה ד

שימש ואם עמו מלוה ביה"כ ששד מפני מיל חצי

ועי' כלה. ממס' והוא ע"כ. נכפים, בנים ליה הוין

קבוע בביה"כ דוקא דהיינו סדה"י בשם בא"ר

רק דהוא אחר מקום אבל ומושב מקום לו שיש

המג"א מדברי כן מוכח וכבר חשש, ליכא ארעי

שיש קבוע מביה"כ היוצא וז"ל דכתב כ"ט ס"ק

על אפרים ביד ועי' ישמש. אל ומושב מקום לו

ביה"כ של שד קבוע בביה"כ דדוקא המג"א

זה)מצוי, כל שהעתיק תורה בדעת ובאמת(ועי' .

איירי ביה"כ מאיזה מבואר לא ע. גיטין בגמ'

הזוהר בשם היום מהסדר המג"א הביא ולכן

קבוע. בביה"כ דוקא דהוא איתא דשם

הקשהוהנה יב אות רמ סי' יוסף הברכי

ישמש דלא הזוהר דמביא הכנה"ג על

שר זכר דלא והקשה שעה, אותה כל

הרי"ף פסק וכן מיל חצי איתא ע. דבגיטין

ביד ועי' בקושיא. ונשאר דשבועות, בפ"ב

לתרץ דרוצה כ"ט ס"ק המג"א על אפרים

נתכוונו לא והכנה"ג והסדה"י הזוהר דגם

וכלשון מסוים, לזמן רק ממש שעה לשעור

המובא מילי" כתרי חדא "שעתא הזהר

לאו הוא דשעתא ורואים הנ"ל, במג"א להלן

הזהר בלשון כן לפרש יש נמי והכא דוקא,

הגמ' בין סתירה כל ואין מיל, לחצי דכוונתו

לזהר.

ס"באמנם פ"ט סימן יו"ד משו"ע להעיר יש

הוא הזהר של דשעה דמשמע ברמ"א

א' משנה פ"ה ברכות מס' עיין אבל בדוקא

שעה ד"ה יו"ט בתוס' ומובא שם יונה בר'

שאומרים מקומות שבהרבה שאע"פ אחת

הכא בדוקא, הכוונה אין הוא(בברכות)שעה

מבית היוצא לענין דכאן י"ל וממילא בדוקא.

לא מיל חצי שהוא בגמ' שמפורש כיון הכסא

ולכן אחר לזמן מכוון שהזהר לומר מסתבר

זמן שיעור הוא ששעה המקובלים לפוס' נראה

ט"ז ס"ק בש"ך וע"ש מיל לחצי הדומה קצר

ו'. ס"ק ובגר"א

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð gw

חצות קודם לישן מקדים ולפיכך באשמורת לקום הרוצה י.העונה אז לקיים ורוצה לישןהלילה ילך שאם שחושש (משום

קרי) יראה ולשמש בחצות לקום כשבדעתו המצוה עשית ישקודם ,כ"ג סי' וירא פ' חי איש הבן מדברי גדול סעד שניה)לו (שנה

דוקא כוונתו אם לעיין ויש כן. לעשות שאפשר ממנו שמשמעקודם יישן אם קרי שיראה חשש יותר יש דאז טבילה בלילגם או הלילה, באותו אליה תשוקתו רוב מחמת התשמיש

וצ"ע. ימים. בסתם

דבר הביא חיים במקור תשמיש. בשעת ד"ת הרהור בענין יא.מק"ו כוונתו)פלא למי יודע אבל(eh)(ואיני להרהר, דאסור

מצוה ואדרבה דמותר איתא ג' סי' רמ"ע דבתשובת כתבשער חכמה בראשית כשיטתו דמשמע וכתב קעביד,

³¼ðí þîšô

הטהורובאמת בשלחן מקאמארנא הגה"ק

מביה"כ דהיוצא פסק יא ס"ק רמ סי'

עשר שנים לערך שישהה עד ישמש לא קבוע

כפשטות דפסק לנו הרי ע"כ, שלנו, מינוטין

דהא ע"ז, פליג דהזהר ס"ל ולא בגיטין הגמרא

דפליג. היכא כהזהר לפסוק מקום בכל דרכו

בהנהגת שבתי לר' האריז"ל בסידור אבל

וגם ממש, שעה הוא דהשיעור כתב הזיווג

היה ממונקאטש אלעזר מנחת בעל הגה"ק

חיים בדרכי וכדאיתא זה, על מאד מדקדק

האחרונים כל מסתימת אבל שמו, אות ושלום

הגמ' דברי בסתמא דהעתיקו כן, משמע לא

החיים ובכף נב ס"ק רמ סי' במ"ב עי' בגיטין,

כז. אות רמ סי'

זהוהנה דדין לחדש יצא שם ושלום חיים בדרכי

נפנה ולא לביה"כ שנכנס במי ג"כ הוא

קבוע,ש לביה"כ נכנס ולא שנפנה מי או ם

דאיתא מביה"כ" ד"הבא בפשיטות וכוונתו

בלא אף משם שיוצא במי גם איירי בגיטין

ליפנות.

(eh)חסידיםרק בספר זה כדבר באמת מצאתי

לחקור יש אבל עי"ש, שס"ב אות

מכוון אם חסידים הספר בכוונת באמת

בד"ת ההרהור שאצלו היודע לאדם בפרטות

לא כד"ת יחשוב אם שגם מי אבל תאותו יבטל

הוא גם המצוה לקיום הצריכה מהתאוה יבטלו

זה ענין ושורש בד"ת להרהר ענין שיש מודה

לקיים שאין ע"א י"ז נדה במס' ברש"י מבואר

חובו לפרוע כדי ורק תאוה שום בלי המצוה

אחר במקום שביארנו מה העניניםועיין (בחלק

קדושה בעניני הגר"א ובשיטת הקדושה מהות בענין

קדושה) בעניני הערות כוונתווכמה שבודאי

בשו"ע כמבואר חובו לפרוע להיות צריכה

צריך המצוה פעולת מצד אבל ר"מ סימן בריש

כמבואר זה לדבר תאוה לו שיש באופן להיות

שם. ברש"י

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðhw

מברסלב מוהר"ן וכ"כ פי"ו, הרמב"ן בשם (ליקו"מהקדושהק"ו) ד'.תנינא יראי כל מנהג וכן שו"ע, בקצור כן ונפסק

וצ"ע.קודם ולומר לשמש ורוצה והקיץ שעות כמה ישן אם יב.לברך חייב אם מחלוקת יש קצת, וללמוד הרמב"ן תפלתעל קבע שינת אח"כ לישן שבדעתו כיון עכשו, התורה ברכתהתורה ברכת עכשו להרהר טוב יותר ולפיכך בלילה, מטתובשנית, שיישן לאחר עד רק בזה עצמו לפטור ויכוין בלבו,יש ללמוד גם רוצה ואם תפלה. בדרך רק הפסוקים ויאמרבפעם יברך המ"ב דלפי הפוסקים, בין גדולה מחלוקתלא השנית בפעם יברך ואם התורה, ברכת הראשונה

בהערות ועי' .(fh)הפסיד,שלא שנוהגים יש ה-24(וללמוד)לשמש(fi)יג. שבין בלילה

³¼ðí þîšô

(fh)'סי'עי ח"ח יצחק מנחת בשו"ת באריכות

תפלה בדרך פסוקים דלומר שכתב ה'

בדבריו ועי' התורה, ברכת בלי אפילו מותר

אם ללמוד אפילו להקל דרוצה ז' סי' בח"י

לאחר בבקר ורק התורה, ברכת בלבו מהרהר

והביא התורה, ברכת יברך קבע שינת שישן

בפעם לברך דא"צ ס"ל יא בסי' לדוד דהקרן שם

דבפעם ס"ל והמהרש"ם הפר"ח אבל הראשונה,

ובפעם בנו בחר אשר ברכת רק יברך הראשונה

מ"ז בסי' והמ"ב התורה. ברכת כל יברך השניה

לברך שלא שנהגו המנהג דלפי כתב כט ס"ק

יא סעי' מז בסי' כמובא קבע שינת ביום בישן

קבע שינת ישן אם אפילו לברך אין במחבר,

שם המ"ב שפוסק מה לפי אבל בלילה, אח"כ

שינת בלילה כשישן כ"ש הפסיד, לא דהמברך

ובבה"ל הפסיד. לא דהמברך אח"כ ובירך קבע

וקצ"ע לברך, לו דיש להלכה דמכריע משמע שם

הפסיד לא דרק משמע דממנו המ"ב של הלשון

לברך, יש הדין דמעיקר משמע מהבה"ל ואילו

הכי. ס"ל פוסקים דרוב דהביא שם עיין

הואובאמת התורה דברכת להלכה קי"ל

ברכת בספק וא"כ מדאורייתא,

באשל כדאיתא ולברך להחמיר יש התורה

כ"ה בסי' אריה והשאגת יא, ס"ק מז סי' אברהם

בחר אשר ברכת מספק יברך ביום דהישן מביא

דיש שעות כמה בלילה שישן לאחר עכ"פ בנו.

שלא להקל קשה לברך דמחייבים פוסקים הרבה

המהרש"ם כהכרעת לדינא נראה ויותר לברך,

כל יברך בבקר דהיינו השינה עיקר דאחר

הלילה בתחלת הקצרה שנתו ולאחר הברכות,

אחת ברכה רק בנו)יברך בחר רוצה(אשר ואם ,

הפסיד. לא הפעמים בשני הברכות כל לברך

(fi)'בשםעי שהביא חתנים חופת בספר

ריה"ח ריה"ח)צוואות שאם(ובצוואת

ובפתוחי כלל. תזדקק לא טבילה, ליל אז אירע

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð iw

בדעצעמבער הקתולים)ל-25 הנוצרים של חגם שאין(שזהו ואף ,הלילה חצות עד הלימוד ביטול הזה ולמנהג התקופה, ליל זהמחכמי אף רבנים ועוד פולין אדמור"י מנהג הוא וכן

כאאונגארין ארצות בכמה בזמננו הגוים ואייראפא(ובאמת רה"בזה) בתאריך חגם עושים

ה-5 שבין הלילה שהוא טבת תקופת בליל ניט"ל שנהגו ויש

³¼ðí þîšô

השוהם אבן ספר שעל אה"עחותם שו"ע (על

כ"ה) אות כ"ה שאפילוסי' לשונו מפשטות נראה

שלא טבילה ליל אינו אם וכ"ש טבילה בליל

כלל. בלילתזדקק רק דאסור לומר שאין (ופשוט

דביארנו שתתעבר, חשש יותר יש שאז כיון טבילה

סי' המג"א בשם להלכהלעיל דנקטינן תקע"ד

אינה ואפילו ביאה בכל להתעבר יכולה דאשה

דבכל שכתבו להמקובלים ובפרט לווסתה, סמוכה

נשמות) נולדות ושלוםביאה חיים בדרכי ועי' .

ח"ו שיצאו הבנים שכל יששכר מהבני שמביא

קדושה ובספר הלילה. מאותו היו לשמד

הביא קס"א עמ' שליט"א לרד"פ וצניעות

שיש לו שאמרו זיע"א מסאטמאר מהרה"ק

בענין להקל שאין ואמר חצות, לאחר מקילין

סכנה. קפ"דשל סי' הלכות גופי מספר כן (ומביא

ח') אות סופרים צדיקמשנת זכר בספר וכן

אלעזר מנחת תשובות בסופו שנדפס לברכה

חצות. לאחר גם להחמיר חוכך ה' סי'

שהרה"קובדרכי לו שידוע מביא ושלום חיים

הטובלות את שיזהירו לבלניות הורה

עד לבעליהן תזדקננה שלא הלילה באותו

שרי טבילה דבליל מזה ומדייק חצות. לאחר

כל כי משם ראיה אין לדעתי אבל חצות, לאחר

ברירא ולא בזה חוכך היה חצות שלאחר ענין

כתב כ' סי' חת"ס שו"ת ובליקוטי לקולא. ליה

העולם ממנהג לזה סיעתא יש כי הגם וז"ל:

טבילה, שערי וסוגרים תשמיש גם שאוסרים

ביד למחות ויש הוא שטות מנהג לדעתי

ומביא בזה שדן משה באר בשו"ת ועי' הנוהגין.

ומסיק בזה, החמירו הבעש"ט שתלמידי

לסמוך. מי על לו יש והמיקל תע"ב, דהמחמיר

יסוד צ"ע דבכלל ר"ט סי' תורה ביגדיל ועי'

מוריה ובקובץ חצות. לאחר להחמיר הדברים

מח"ס שליט"א ליברמן הגר"י כותב קס"א סי'

פעם שנדפס אריה גור הספר בשם יוסף משנת

למנוע שיש והרמ"א השו"ע ליד הדף על אחת

התקופה בליל ביןמעונה חילוק שום שם כתב (ולא

ימים) לשאר טבילה .ליל

מביאובספר ל"ו אות ז' מערכת ישראל סגולת

מר' שבכת"י חיים ימצא ספר בשם

לעשות שלא כתב הצדק נוה ס' בעל סעדיה

שלהם. הנביא שנולד בלילה שקוראיןזיווג (מה

והכוונה נהור סגי בלשון הוא "ניטל" הלילה אותו

שמו) ימח לידתו הזמןליום כי ר"ר תרדפנו כן לא .

זיע"א הבעש"ט וגילה פרוץ, בן שיולד גרמא

ולישזבן, ר"ל בעולם שיש המשומדים שכל

סרה ולפ"ז הלילה. אותו של מהזיווג שיצאו

שלאמהר בבירור שיודעים הנשים תמיהת

שמשו דאולי נשתמדו, ר"ל ובניהם לגוי נבעלו

הלילה. באותו

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð`iw

לבטל באונגארין החסידים רוב נהגו וכן בינואר, ל-6הלילה(ולימוד)מתשמיש חצות עד בינואר ה-6 יום מחצות

מבעלזא ומהר"א התקופה. חלה שעה באיזה חששו ולאשלמרות ואמר בינואר ל-6 באור ניטל נהג זצוק"להם טועים בינואר ב-7 תיפלתם לבתי הולכים שהכמרים

בו ה-6 בליל הוא הקליפה התגברות .(gi)שעיקרלניט"ל לחוש אין דבא"י המנהג(hi)י"א דטעם שכתבו ויש .

בתחלת שהיו והספרדים הגר"א שתלמידי לפי בא"י להקלשבאו החסידים וגם זה מנהג עליהם קבלו לא א"י ישובקהלות שהיו חסידים קהלות אבל עמהם, נגררים אחריהם

להחמיר חיבים ניט"ל(k)שלמות ענין יש בשבת גם .(`k).

³¼ðí þîšô

(gi)'קסא-קסדעי גליון תשמ"ו מוריה

ליבערמאן יוסף ר' של במאמרו

על משה חיי וספר יוסף, משנת מח"ס שליט"א

ועוד וליובאוויטש גור חסידי סז-ע. עמ' יו"ד

בדצמבר, ב-25 הוא ה"ניטל" שליל נוהגים

את לעשות בזמננו הגוים נוהגים היום דבאותו

בלקוטי הנז"ל מהחת"ס משמע וכן הטמא, חגם

ב' סי' ח"ב סופרים ובאגרות כ', סי' תשובות

בחצות עומדים שהם הטעם דעיקר הובא

זיע"א והרש"ב הקלי'. מתגבר ואז לתיפלתם

הולך הלילה באותו שלומדים שהתורה אמר

ישרה ברגל יששכר הבני אבל ה"י. לקלי'

דהזמן כתבו תתכ"ה סי' בדחו"ש והמנח"א

ולא בינואר ה-5 שהוא טבת תקופת בליל הוא

הנ"ל ישראל ובסגולת בדצ'. ב-25 כלל השגיחו

ימ"ש האיש אותו שנולד ביום לאסור כתב

כתב אריה גור ובספר בדצ'. ה-25 שהוא

ויתכן בינו'. ב-5 והיינו התקופה בליל לאסור

דידוע כלל, עליה פליג לא ישראל דהסגולת

יום חל ולפ"ז שלהם, בלוח שינוים עשו דהגוים

הלוח לפי בינו' ב-5 האיש אותו של הולדתו

לפי אבל הניט"ל. לנהוג צריך ובו זמננו של

מתי בזמננו הגוים במנהג תלוי העיקר החת"ס

מבאר ישרה וברגל אידם. יום את חוגגים הם

קליפת שולט טבת תקופת שבליל יששכר הבני

בקודש כדרכו בזה בהערות ומאריך עורק,

ע"ש.

(hi)מהר"שהרמ"ח בשם קבלה הביא סלונים

נוהג דאין צפת אב"ד העלער

דה"ה ואפשר לימוד איסור לענין בא"י ניטל

וחיי במוריה שם הובא עונה. מצות קיום לענין

שלחיצונים הרמב"ן כדברי הוא והטעם משה,

א"י. על שליטה אין

(k)ע"ש.קובץ שם מוריה

(`k)מבעלזאבמוריה שהאדמו"ר הביא שם

שחל בשבת תורה אמר

תפלה, בחי' היא שתורתו משום זה בתאריך

ז בשבת תורה כלל אמרו לא גור ו.ואדמור"י

דכשחל לעיל שהבאנו חותם בפתוחי ועיין

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð aiw

לומר יש הרש"ש מנהג לפי ברכות(ak)יד. שעה"מ ק"שחצות ותיקון ישמש.(bk)השחר ואח"כ מעט, וללמוד

ק"ש שנית יאמר הפוסקים לרוב אח"כ לישן וכשהולךבלבם. המילים יכוונו עזרא טבילת על והמקפידים שעה"מ,והשבטים והאמהות האבות את יזכרו להזדווג כשירצו טו.

שלו שבט אחר הזרע זה שימשך בלבם .(ck)ויתפללוכדי אשתו שטבלה ביום לטבול טוב דמנהג שכתבו יש טז.

הזיווג בעת מלמעלה קדושה .(dk)להמשיך

³¼ðí þîšô

תרומה פ' בזוה"ק כמ"ש מקילין יש בשבת

ומסיק מינה, מתעברין דינין כל דבשבת קלב:

אפילו חצות לאחר העונה אז לקיים דראוי

בזה להקל אין ולפענ"ד טבילתה. ליל אינו

קבלה או מפורשת ראיה מבלי סברא עפ"י

מסאטמאר שהאדמו"ר ובפרט ז"ל, מרבותינו

סכנתא דחמירא זה בענין אמר זיע"א

התורה לימוד ולענין לעיל. וכש"נ מאיסורא,

הלילה באותו ללמוד שלא הרבה נוהגים

להקל אין בנ"ד וה"ה בשבת, כשחל אפילו

בזה.

(ak)ואע"גכף ד'. אות רמ סי' החיים

שקרא נזכר לא האריז"ל דבדברי

לשער וביאורים בהגהות התשמיש, לפני ק"ש

דמוכרח ס"ל הנ"ל החיים בכף וכן המצות

התיקון עיקר שייך שאז בחצות ק"ש שקרא

הרש"ש, כדכתב שעה"מ המעייןדק"ש (ובאמת

שעה"מ ק"ש לקרוא שצריך נכוחה יראה ברש"ש

לקרות שצריך איתא ובהנ"ל חצות של ברגע דווקא

ואכמ"ל) אל בית ק"ק מנהג וכן חצות לפני מעט

לאחר שעה"מ ק"ש האריז"ל שקרא מה וא"כ

קעביד תורה דברי מתוך לישן משום היחוד,

זה אין ולענ"ד עכ"ל. ק"ש, טעם וכפשטות

רוח משער ה' יראת דבספר כלל, מוכרח

ק"ש לקרות אפשר דלהרש"ש מוכיח הקדש

הלילה כל נשארשעה"מ ולאה יעקב (דיחוד

חכם התורת לשיטת ובפרט הלילה, לכל מחצות

בתשובה במק"א ונתאר פעם, אף נפסק יחוד דאין

ק"שבארוכה) עיקר דהאריז"ל אפשר ולפ"ז

יש ובאמת חצות. לאחר קעביד שעה"מ

זמנו, עיקר אז אין מ"מ דהא בזה, לפלפל

אבל חצות, בנקודת הוא הזמן עיקר דלכ"ע

דעיקר למש"כ יותר נוטה הרב דברי פשט

חצות. לאחר האריז"ל קרא שעה"מ ק"ש

דברי להוציא לא מאד טרח דהרש"ש וכידוע

ואכמ"ל. מפשטותן, מרן

(bk)מבוארבכף י' ואות ז' אות א' סי' החיים

רחל. של הבירורים לענין מסייע דזה

ע"ש.

(ck),ס"קשל"ה הלבוש על זוטא באליהו הובא

ח.

(dk)ס"קכ"כ רמ סי' החיים בכף מובא בשל"ה

כשר אדם של מנהג היה דכך כה

ע"ש אפילואחד המצוה לקיים שנהגו יש (אבל

מישרים). מגיד עי' בטומאה כשהיו

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðbiw

יזהר אז בקישוי אבר אותו ומצא משנתו מתעורר כשאדם יז.הה קישוי ע"י ח"ו יבעול שלא בניםמאד יצאו כי וא

ח"ו ורוחין שידין מוליד ג"כ מעוברת היא אם ואף .(ek)פגומים

לא מילה הברית אבר לחכך להתיר אין תשמיש לפני גם יח.לצורך בו ולאחוז ליגע אבל האשה ע"י ולא האיש ע"י

מותר .(fk)תשמיש³¼ðí þîšô

(ek)החייםפע"ח כף א"א, א"ר יא, פ' טז שער

אבר קושי לו נזדמן ח"ו ואם כו. אות

ישען משנתו ונתעורר ר"ל בחלום או פתאום

בקרקע ורגליו ידיו אצבעות עשר על ומיד תיכף

לצד למטה ופניו עליה שוכב שהוא במטה או

פת"ע האבר להמית נפלאה סגולה והוא הארץ

כו. אות רמ סי' החיים בכף הובא מא אות

בעצמויש ומרגיש כן לאדם מזדמן אם לחקור

הוצז"ל לידי ויבוא לבטלו לו א"א שבודאי

בשוגג ז"ל לידי שיבוא טוב יותר האם ח"ו

בספר ועיין באיסור המצוה שיקים או ובאונס

מכל דחמור בהוצז"ל שהטעם פ"ז סוף התניא

יותר מאוד במאוד וקלי' טומ' שמוליד העונות

אסורות ביאות שני ומצד אסורות מביאות

דקליפה דנוק' ביסוד שנקלטה משום יותר חמור

גמור איסור אחד דמצד לחקור יש כאן אבל

או אסור הוא הקבלה מצד ורק הנגלה מצד

באונס הוא שז"ל שלגבי להיפך לצדד יש שמא

לאיסור ונחשב ועשה בקום הוא בעילה ולגבי

לדינא. וצ"ע

(fk)'לנשויבסי הותר דלא מבואר סט"ז ג

להשתין כדי אלא באמה לאחוז

לבטלה, ש"ז לידי יבוא דבקל לא להתחכך אבל

רק טהורה ואשתו לנשוי אפילו הותר ולא

השתנה בשעת שלא בו ליגע אבל להשתין

גרע לא תשמיש דלצורך ופשוט אסור,

יהיה לא זרע להוצאת יבוא אם וגם מלהשתין

דיכול אסור בודאי זה לפני לחכך אבל לבטלה

וח"א המצוה. קיום לפני ח"ו הוז"ל לידי לבוא

בספר שפירא נתן ר' דבהגאות לי העיר

קצת משמע ע"ג צ"ו דף ע"ב פרק הגלגולים

שם דר"ל ואפשר וצ"ע, לו לחכך לאשה דמותר

דזה רק תשמיש, לצורך נגיעה רק דהותר

ברמב"ם עוד ועיין וצ"ע. אותו מעורר ממילא

וז"ל פ"ב י"ג דף נדה מס' המשניות בפרוש

אלא אמתו אל ידו שישלח מגונה ובאנשים

זה כגון וע"ע ע"כ, להתקשות הצורך בעת

ביד ליגע שלא שכותב מ"ב ג' סימן הרב בשו"ע

זיווג. לצורך או וכו' לאמה ולא וכו' נטילה קודם

הנ"ל הרב ושו"ע הרמב"ם מדברי ומשמע

אין אמנם תשמיש לצורך נגיעה לאיש שמותר

ונראה לחכך לו מותר אם מדבריהם ראיה כלל

לפני שז"ל לידי לבוא יכול שכן אסור שזה יותר

כמה שהנהיגו מה ולפיכך המצוה, קיום

שהוא המצוה לקיים לו שקשה במקום מדריכים

או שמן איזה המצוה קיום לפני מילתו על ישים

ורק עושים הם טוב שלא כנראה וכד' משחות

אצלה המשחות תכניס האישה לכך צריך אם

לא מכנסת שהאישה כזה באופן גם אם אבל

ממש תשמיש צורך דהוי נראה אז מספיק

הנ"ל הרב ושו"ע מהרמב"ם כדמשמע ומותר

כנלע"ד.

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð ciw

זכר בן הולד שיהיה להתפלל מצוה יום ארבעים עד .(gk)יט.הולד שיהא להתפלל יוכל יום ארבעים אחר אפילו כ.טובים, ומעשים ומצות בתורה עוסק וקימא חיא זרעאדיכוונו עצמו הזיווג במחשבת תלוי העיקר קבלה ועפ"יאשתו את האיש יצוה ולפיכך שמים לשם והאשה האיששניהם שיתכוונו שעה באותה טובה מחשבה לה שיהיה

מצוה .(hk)לדבריוכל אם אך תשמיש, אחר יצר אשר ברכת מברכין אין כא.ויכוין תשמיש אחר שישתין כך לידי עצמו את להביא

³¼ðí þîšô

(gk)'מהעי על להתפלל דאין ס"א רל סי' או"ח

החיים בכף הובא בא"ר וע"ש שעבר,

יום ארבעים תוך תפלה דמועיל דהא ב אות

אם אבל אחת בבת הזריעו שניהם אם הוא

מועיל ואין נקבה יולדת תחלה הוא הזריע

בלא זכר יולדת תחלה היא הזריעה ואם תפלתו

מאמ"ר ועי' שם)תפלתו בכה"ח (מובא

יום מ' תוך דלעולם משמע הפוסקים דמסתימת

כאחד. שניהם הזריעו דשמא להתפלל מצוה

מותר נס ודאי שאינו דכל הביאור ולפענ"ד

שהוא ניכר שלא כיון נס שיהיה ואע"פ להתפלל

לפעול יוכל כאחד שניהם שהזריעו דיתכן נס

הא מלשון אבל ספרים בכמה משמע "רוכן

כן. משמע לא לעיל דהבאתי

(hk)'דמביאעי ג אות רל סי' החיים בכף

גם להתפלל דיוכל סב בשם הא"ר

קבלה עפ"י דגם ופשיטא יום ארבעים אחר

אדם לכל תפלה שמועיל כמו זו תפלה מועיל

הזיווג של ברגע תלוי הרבה רק חייו ימי כל

דמהאיש יוד הקדמה הגלגולים בשער כמ"ש

של פנימי האור ומהאשה מקיף האור נמשך

הולד יצא לטובה יכוונו שניהם ואם הולד

בבחי' ובין פנימי אור בבחי' בין גמור צדיק

יצא לרעה מחשבתם שניהם ואם מקיף אור

בבחי' ובין פנימי אור בבחי' בין רשע הולד

והאם לטובה מחשבתו האב ואם מקיף אור

רע והפנימי טוב המקיף יהיה אז לרעה

ומהפכו לפנימי המקיף יכוף הזמן ובהמשך

תלוי דבר של בסופו העיקר זה ומצד לזכות

לאשתו לצוות אדם כל חייב בודאי אבל באיש

הולד דיהיה מצוה לדבר שניהם שיתכוונו

אור בבחי' וגם פנימי אור בבחי' גם צדיק

לאהרן אשר קדש בגדי בספר ועיין מקיף.

עצום סוד פירירה אהרן ר' המקובל מהרה"ק

דעי"ז אותו מצערת שהיתה רב של באשתו

קדש באגרת וע"ע ע"ש, גדולים לבנים זכה

עם אחת בדעה האשה שכונת בפ"ה לרמב"ן

וכן בנים עם להצליח לזכות עיקרית בעלה

יא. זו"ח ועי' הקדש באגרת החיד"א כתב

מנלן טוב בדבר הרהרו שאבותיו מי אשרי

ס"ק רמ סי' ברכ"י ועי' שלמה, אם שבע מבת

וכל דעתה שיהיה הבנים לכשרות שהעיקר ד

לא עמ' ישראל משכן ועי' בעלה על רעיונה

מו. ועמ'

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðehw

מאד טוב התשמיש גם .(l)לפטורשיצא לאחר שבקדושה דבר שום לומר שלא המקפידין כב.הם אם תשמיש, אחר והשתינו שיטבלו, עד ש"ז מהם

מהש"ז)נקיים עצמם ינקו לאו אשר(ואם ברכת שיאמרו י"איצר אשר ברכת בדעתם שיהרהרו וי"א .(l`)יצר,

קודם אפילו עצמו את לגלות שלא שיוכל כמה יזהר כג.כשהולך וגם המטה כיסוי תחת בגדיו יפשוט רק תשמישא"צ ליזהר שא"א ומה שיוכל כמה עצמו יכסה למטתהאיסור בגדר ולא דחסידות ממילי הוא זה דדין להקפיד

אמרו לא לקיים שקשה .(al)ובמקום

³¼ðí þîšô

(l)אותהלקט רמ סי' החיים כף קלז, סי' ח"א

כח.

(`l)'לאחרעי ק"ש אמירת לענין מש"כ

תשמיש.

(al)'חלוקואו"חעי ילבש דלא ס"א ב סי'

מכוסה יהיה שכשיקום כדי מיושב

ללובשם יראה האנפלאות דאפילו שם מ"ב ועי'

רלט בסי' נפסק וכן הסדין תחת לפושטם או

ממדת דזהו ב סי' או"ח בב"ח ועי' ע"ש, ס"ב

ועי' איסור, בגדר זה דאין ומשמע חסידות

ד אות סח סי' ח"ג יו"ד משה אגרות בשו"ת

צער לו יש ואם וזהירות מעלה רק דהוא שכתב

ביותר לו שחם אחרת)כגון מסיבה מותר(או

כל לו שנוח באופן לילך ורשאי זרועותיו לגלות

בנהר לרחוץ כשהולך דהא מכוסה שערותו זמן

בידיו יגע שלא באופן לכסות או לשחות טוב

ובחדרו מא. בשבת כדאיתא העם כלפי כשהוא

איסור יש וגם לכסות מחויב ג"כ אנשים כשאין

בד"ת להרהר יוכל ולאשלא האג"מ, לשון זה (כל

איתא שם דאדרבה דשבת מהגמ' ראיתו הבנתי

דנראה עצמו לכסות א"צ העם כנגד אינם דכשפניו

דכל ומשמע אבינו אברהם של בבריתו כמתבייש

עצמו. מצד ולא העם כנגד רק הוא לכסות החיוב

דרק דין לנו יש הרי בד"ת להרהר דאסור ומש"כ

דבר ערות בך יהיה דלא מותר והרהור אסור דיבור

דאיתא כמו אסור דיבור דרק דיבור ודרשינן כתיב

יוכל שלא כוונתו ואולי ע"ש, להלכה עח סי' בשו"ע

וצ"ע) ד"ת לגלותלדבר אפילו מותר ולרפואה .

יחף לילך אין חסידות דלמדת יחף ואף ערותו,

דבמקום צב בסי' כתוב ב, ס"ס ברמ"א כדאיתא

ע"ש. בתפלה אף רשאי יחף שעומדים

ראיהועיין דמביא ה סי' חיים שלמת בספר

ואצלם לדרעיה גליה דרנב"י לא: מגיטין

ראיה ומביא מכוסה מקום זה היה בפשטות

נשאר ומ"מ מותר חום של צער דבמקום מזה

הוא דצניעות הסמ"ק ושיטת ע"ש. בצ"ע

ולפי צנוע, יהא ד"ה ג סי' בה"ל עי' מדאורייתא

דאורייתא חיוב דהא להתיר יש אם צ"ע שיטתו

ד סי' ויצא פ' ראשונה שנה חי איש ובבן הוא.

דיני כל הסמ"ק לשיטת דגם לחדש רוצה

מצינו לא דהא הכסא בבית רק הם הצניעות

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ð fhw

לתשמיש קשה אנחה .(bl)כד.להתאבל שחייבים הבעל או האישה מקרובי אחד אם כה.המצוה לקיים ורוצים ר"ל גוסס שהוא במצב נמצא עליואיסור שיש י"א אבילות בזמן לקיים יוכלו שלא המיתה לפני

.(cl)בדבריאיר החוות כתב היום באמצע ונישוק חיבוק לענין כו.

רם סי' חיים מקור הלכות)בספרו בקיצור שנג וז"ל(עמ'המקשה על ארז"ל זה טעם אנפשיה, הרע יצר מגרי דקאה' דבר את וחרד הירא כל ולכן בנידוי, יהא לדעת עצמובאופן בשר וקירוב ומשמושים וחיבוקים מנשיקות ימנעבזמנים וכ"ש לשמש, רוצה אינו אם קישוי לידי שיבאלווסתה הסמוכה בעונה כגון כשאסור בתשמיש שאסורים

קפד. סי' ביו"ד כדאיתא

³¼ðí þîšô

או לטבול כשיורד הגוף בפירוע שהחמירו

הטעם שם מבאר והוא וכיו"ב המרחץ בבית

החיצונים אחיזת יש הכסא דבבית קבלה עפ"י

תצוה)ע"ש פ' רשב"י מאמרי בודאי(עפ"י אבל

ליתן וצריך כן, הוא נגלה עפ"י דגם כוונתו

אמרה דהתורה דכיון משום ואולי לדבר, טעם

עיקר קדוש" מחניך "והיה דבהכ"ס זה ענין על

לא אבל שם שייך בצניעות וההנהגה הקדושה

כיון ולדינא מדאורייתא. עכ"פ מקומות בשאר

דחסידותא ממילי דהוא ס"ל פוסקים דהרבה

לגמרי מכוסה להיות ליזהר מאד לו קשה אם

כמה עצמו יכסה עכ"פ אבל להקל, מקום יש

שיוכל.

(bl)סו.הגהות ס"ק כה"ח סב., כתובות יעב"ץ

(cl)מזמןמעיקר רק ואסור מותר, הדבר הדין

יו"ד בשו"ע כמבואר המיתה

דבריו לכל כחי הוא גוסס שכן ס"ה שמ"א

בבאור ועי"ש ס"א של"ט סימן ביו"ד כמבואר

והוא תעשה ואל בשב שהוא דבר שכל הגר"א

שהוא ומה באונן גם אסור שמחה של דבר

הראש ועטיפת הסנדל חליצת כגון ועשה בקום

בתש' אסור וממילא בהם מחויב האונן אין

ואע"פ הרמ"א לפי ובין המחבר לפי בין המיטה

בא אלא אינו הרמ"א בלשון רק זה דין שמובא

בית בשו"ת כמבואר כאן המחבר דברי לפרש

יו"ד בשו"ת עייאש ובמהר"י ע"ב סימן יו"ד דוד

נ"ד. לדוד מכתם ובשו"ת מ"ח

וז"לאמנם תשמ"ד חסידים בספר מבואר

אבי או חולים אמו או שאביו אדם

כשימות הרי יאמר לא וגוסס חולה אשתו

קודם ואשמש אמהר המיטה בתשמיש אסור

גוסס, שאביו בשעה לשמש יתכן לא שימות

עכ"ל.

−ô³¼ðí ¼"î¾í −¾þõôë ó−ê®ôòí í"³ −ò−ðfiw

גופו כל על בכסותו שיאפיל כדאי דתמיד שכתבו ויש כז.או ספר איזה ישכח ושמא צניעות משום וראשו פניו וגםלו זה ותהיה לכסותו אדעתיה ולאו הקדש מכתבי דבר איזהשיש משמע קבלה עפ"י וגם פוסקים, לקצת והצלה לרוחהפוסקים מחלוקת שיש מקום שבכל שכתבו ויש כן, לעשותלכה"פ המיקל כדברי הולך שהיא כל ומסיבה זה בסימן

בטלית .(dl)יאפיל³¼ðí þîšô

(dl)'עפ"יעי כן דכותב יז אות מ סי' החיים כף

כיסוי ומועיל שהבאתי, מטעמים נגלה

חיים בשנות מהרש"ק לשיטת ספרים לענין כזה

עי' עליו חולקים הפוסקים רוב אבל קיח, סי'

סי' ח"א פעלים ורב עד סי' ח"א מאירות פנים

דבעת ג"כ פסק ח אות רמ סי' בחס"ל אבל ט.

לשמש יציאתושחייב וליל טבילה וליל עונה (כליל

הדרך) מן וביאתו הדרך בעניןמן לו אפשר אי אם

ע"י ספרים בו שיש בחדר אף דישמש י"א אחר

החיים בכף מסיק כן על עכ"ל. בכסותו שיאפיל

מקום בכל כן לעשות יש בזה פלוגתא דיש דכיון

להחמיר לו אפשר ואי הפוסקים מחלוקת שיש

שתהיה סיבה מאיזה המיקל אחר והולך

ולא וראשו פניו וגם גופו כל על בכסותו שיאפיל

מטעמים ע"ש תמיד, כן לעשות שנכון אלא עוד

סי' ח"ה מלכיאל בדברי וע"ע בפנים. שהבאתי

להתיר מקום היה סברא שעפ"י דאף דכותב א

מתנועותיו מעשהו שניכר כיון אבל זה באופן

מבני כמו מהספרים להתבייש דצריך מהני לא

דעפ"י קשעה"מ שער בפע"ח ועי' ע"ש. אדם

וא"כ בטלית, עצמו לכסות תמיד צריך קבלה

ענין בכל להביא שדרכו החיים הכף על יפלא

דברי כאן הביא ולא האריז"ל מרן שיטת את

מפורשים. פע"ח

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô− giw

סוד עפ"י בהם לשמש האסורים ימים

נדה שהאשה בעת רק לשמש איסור אין נגלה עפ"י א.האבל ימי בז' או ות"ב, וביוהכ"פ הווסת, בימי אולאסור הוסיפו והמקובלים האשה. של ובין הבעל של בין

ימים: שבת(`)עוד מליל חוץ החול ימות כל (a)לת"ח

סוכות של א' ויו"ט פסח של ז' יו"ט וליל ר"ח ולילב'. ביום ובחו"ל

חצות עד בחול להמתין ענין יש ת"ח שאינו למי וגם ב.לפני ובשבת לבנו, קדושה נשמה בזה וימשיך הלילהלשמש למנוע יש נגלה עפ"י גם אמנם אסור. לת"ח רק חצותעי"ז, חטא לידי בא אינו אם בחול בין בשבת בין חצות לפניס"ז רמ לאו"ח בפירושינו עי' ג"כ, איסור הוא פוסקים ולקצת

ס"ג. כה ואה"ע

³¼ðí þîšô

הבועלכמ"ש(`) דת"ח עח. דף ח"ג בזוה"ק

ערות על עובר החול בימות

בפע"ח האריז"ל רבינו וכ"כ תגלה לא כלתך

יהיה שלא גם יא, פרק סוף קשעה"מ שער

כמ"ש לע"ש, מע"ש רק תמיד אצלה מצוי

תיראו ואביו אמו איש נאמר וע"ז בזוה"ק

האבות שבאם ר"ל תשמורו, שבתותי ואת

יהיו אז לע"ש מע"ש הזיווג וישמרו ימתינו

דצריך במש"כ וע"ש וכו'. הגונים הבנים

מרויח ע"ה דגם ומש"כ חצות. עד להמתין

נו תיקון התיקונים על מלך בכסא עי' עי"ז

באופן שכוונתו מאשתוופשוט מחילה לו דיש

העונה. כללי א סעיף בשו"ע כמבואר ע"ז

עצמו לעשות יכול ע"ה אם שהארכנו וע"ש

כת"ח.

(a)וכו'הימים ר"ח כליל להתיר שכתבנו

לרבינו המצות בשער מובאים

הקנה בספר וכ"כ בראשית בפ' האריז"ל

ז' ליל ולענין סק"ג, רמ בסי' המג"א הביאו

עפ"י י ס"ק רמ סי' יוסף בברכי עי' פסח של

ועולת ככנה"ג ודלא ע"ג פו דף הכוונות שער

סי' הטהור שלחן עי' סוכות של ויו"ט תמיד.

סוכה לו יש אם רק שישמש סק"ד רמ

מזה שהארכנו מה עיין הכי ובלאו מיוחדת,

לענין הסימן בסוף רמ לסי' בפירושינו

אכסנאי.

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô−hiw

לשמש אין ת"ח וכ"ש אנשים לשאר פסח(b)ג. של א' בלילב' יו"ט ליל גם עי'ובחו"ל בחו"ל ב' ליל לגבי חולקים (ויש

ה') אות וליללי(c).במקורות עצרת שמיני ליל השנה, ראש ליתורה. שמחת

³¼ðí þîšô

(b)ליללענין מס' חסידים משנת עי' פסח ליל

חל דאם דכתב יא משנה יד פ' פסח

העונה לקיים צריך מצוה טבילת ליל (שאיןבו

ות"ב) יוהכ"פ בליל רק בה באוראסור אבל .

עד שימתין כתב ד סעיף לב סי' צדיקים

הזמן לפני עלות לאחר דכוונתו ופשוט הבוקר,

העונהדמשיכיר לקיים הלכה עפ"י מותר (שאז

תורה שו"ת עפ"י החמה הנץ עד שרי ובדיעבד

במש"כ וע"ש יא, לסעיף בפירושינו וכמ"ש לשמה

ז"ל) פיינשטיין הגר"מ היאבשם נפלאת ובעצם .

מהר"י דמביא מהא דמותר מוכח דלכאורה

דף השבועות חג שער פע"ח בהגהות צמח

שהיו החברים לי סיפרו וז"ל ב' טור קכ"ז

רח"ו הרב בבית שבועות בליל לקרות נוהגים

חבר בא ולא החברים נתקבצו אחד וליל ז"ל

ואמר פלוני בא לא מדוע לרח"ו ושאלו אחד

עכ"ד, מצוה טבילת לו נזדמן אולי הרח"ו

בו כשחל שבועות בליל אף דמותר מזה מוכח

בו לשמש אסור שבעלמא אף טבילה, ליל

משמע ולא פסח, בליל נמי הכי סוד, עפ"י

יותר פסח דבליל לתרץ ואין ביניהם, לחלק

ואם ידינו, על שלא עלאה זווגא דהיא חמור

בשבועות אבל ידינו, על שנעשה מראה מקיים

היחוד זמן הגיע לא שעדיין הוא האיסור טעם

המקובלוצל"ע. מהגה"ק כת"י בסדור מצאתי (שוב

נהר בשם מחדש הנדפס קווינקא וידאל ר' הנורא

וס"ל זה בענין פסח סדר ליל בתחלת דמאריך שלום

פסח בליל אף אופן בכל מותר טבילה דבליל להלכה

המתוק). לשונו באריכות ע"ש

(c)תקפבלענין סי' א"ח זקנים בעטרת עי' ר"ה

ואפשרש לשמש צריך טבילה בליל

נאמר זה יא)דבאופן שרה(בר"ה נפקדו דבר"ה .

מגמ' ורע"א אפרים היד עליו והקשו וחנה. ורחל

שרה, נתעברה דבסוכות יא דף בר"ה מפורשת

פסקו שבשמים היינו נפקדו במלת והכוונה

השנה. בזאת להפקד שכלעליהם אע"פ (א"ה,

נידון אדם אמרו כבר מ"מ בר"ה, נגזרים השנה עניני

מצלינן כמאן טז. בר"ה אמרו וכן שעה, ובכל יום בכל

להאדמו"ר מצותיך בדרך ומבואר להלכה, נפסק דהכי

דהשפע התניא בעל סבו בשם צדק צמח בעל מחב"ד

תפלותיו לפי אח"כ אבל בר"ה, נגזר השנה של הכללי

אינו ואם לבי"ע מאצילות ממשיכו יום בכל האדם של

הבוית"ש דרצון ופשוט העוה"ב, לחיי לו נשאר זוכה

העולם בריאת תכלית שזה בעוה"ז לטוב שיפקדו

שכבר בר"ה נפקדו פי' ולפ"ז להיטיב, הטוב דחוק

חידושיה מאי כן דאילולי לעוה"ז, הזה השפע נמשך

בר"ה, נפקד אדם הדברים כל על הא בר"ה שנפקדו

היו האבות שאצל דביאר לוי בקדושת ועי' ודו"ק.

מתן קודם שהיו כיון ביחד המועדים כל להיות יכולים

קיום של ענין נתהוה התורה קבלת לאחר ורק תורה

ע"ש) עמוקים והדברים בזמן, .המצוה

ההיתרועי' שכל דמחדש סקט"ו תקפ"א במג"א

לה היה שלא באופן דוקא הוא טבילה דליל

יכלה אם אבל ר"ה, קודם לטבול אפשרות

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô− kw

אמנם פסח, של ז' בליל גם לאסור שרצו מקובלים יש ד.של ז' בליל מצוה דיש שכתבו ויש מותר, להאריז"ל

פסח.זה וכל נסתר)ה. עפ"י האסורים הימים שבטוח(פי' במי רק איירי

טבילה ליל חל אם וכן מכשול. לידי יבוא שלא בעצמוהחושש לגבי במקורות ועיין לשמש. מותר הללו בימיםטבילה. בליל מחילה מועיל אי הדין יום מאימת שיפריעו

³¼ðí þîšô

התשמיש להתיר אין כן לפני (וכתבלטבול

מקוה לו אין ואם התפלה, קודם יטבול דלמחר המג"א

הבא) בסעיף בזהעי' דיש השקל במחצית ועי' .

אפי' דלשל"ה והשל"ה, הכנה"ג בין מחלוקת

דוקא ולכנה"ג שרי, נמי ר"ה קודם לטבול יכלה

המג"א פסק וא"כ כן, לפני לטבול יכלה לא אי

הביא סקט"ז תקפא סי' החיים ובכף כהכנה"ג,

הפר"ח אבל כהמג"א, פסקו והח"א דהא"ר

מתירים והמט"א ומחצה"ש ושע"ת וברכ"י

דאם שכתב צ"ב הכנה"ג של ולשונו גווני. בכל

טבלה ולא ר"ה קודם לטבול לה היה אפשרי

דהא גדול פלא וזה מצוה, טבילת מקרי לא

בזמנה, מצוה טבילת ליכא דבזמננו מבואר

מחמת בזמן לטבול חשיבות יש מ"מ רק

היא שאז ברכות בגמ' המבואר הטעם

מתקרי דלא כתב אמאי וא"כ טפי, משתוקקת

מצוה. טבילת

להקל,כיוןולהלכה יש במנהג ספק דהוי

חומרת כלל הביא לא ובמשנ"ב

חסידים במשנת שמח"ת, ולענין הכנה"ג.

והסדורים המקובלים ברוב וכ"ה לעיל שהבאנו

הרה"ק אבל טבילה, בליל דמותר משמע

סק"ב רמא סי' הטהור בשלחן מקאמארנא

חג של דבשמיני לשמח"תכתב דה"ה (ופשוט

בלילבחו"ל) אף ליזהר ויש לשמש, גדול איסור

בכוונתו הבין דעת נופך ובקונטרס טבילה.

כל על קאי טבילה" בליל אף ליזהר ד"יש

שהרי הוא, טעות ולפענ"ד שם, שהביא הימים

ליל לגבי הרח"ו בשם צמח מהרב מפורש

על דקאי נראה מלשונו וגם דשרי, שבועות

בלבד. שמ"ע

מאימתויש לפרוש שרוצים דהיראים לדעת

ליל חיוב בו אירע אם אפילו הדין יום

חשיב בדואי פו"ר קיימו לא עדיין אם טבילה,

על לוותר בידיהם שאין בעברה הבאה כמצוה

סעיף עו סי' באה"ע כדאיתא דאורייתא, מצוה

יעקב הקהלות לבעל אגרות בקובץ ועי' א,

במחלוקת זה דתולה ג' סי' ר"ה עמ"ס ובספרו

כמו כנ"ל פשוט להלכה אבל הראשונים,

דיש עו סי' מאה"ע דמוכח במק"א שהארכתי

עי' פו"ר. קיים כבר אם אף מ"ע ביטול בזה

שהוא כמעט טבילה ליל הוא דאם בשל"ה

בקדושה וביראה באימה עמה יזדווג רק עברה

לקיים רק שחוק הרבה ינהוג ולא יתירה

כוונתו ולכאורה שחרית. ויטבול ויחזור המצוה

אפשר שמוחלת בפירוש אומרת אם דאפילו

ויכול לפנים, רק אומרת דאין מועיל שאין

ה' יראת שהיא באמת בה מכיר שאם להיות

מהני שפיר לשמש רוצה אינה ובאמת מאד

מחילתה.

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô−`kw

מפורש נזכר ולא לאיסור ימים עוד שהוסיפו מקובלים יש ו.ליל תשובה, ימי עשרת הן: ואלו ז"ל, האר"י מרן בכתביהשבועות, חג שקודם הגבלה ימי שלשת רבה, הושענא

באב, י"א ליל עד אב טבילה)משנכנס בליל וגם שבת מליל (חוץסי' צדיקים באור פאפריש במהר"ם גם נזכרו לא אלו וזמניםבשם וכתב הטור, על הגדולה כנסת מספר והוא יא אות כג

בטבת י' וליל בתמוז י"ז ליל והוסיף בסוגרייםהאר"י, (וכתבטבילה) ליל בו חל אם בסדרדמותר שבתי ר' בסדור וכ"כ

קכג. נהורא כתר ובסדור מב. השכיבה

שהוסיפו הרש"ש מתלמידי יש בשבת(d)ז. וגם פסח כללא ולמעשה שמח"ת, עד מר"ה שהוסיפו ויש חוה"מ,

³¼ðí þîšô

(d)'בתשמיש,עי אסור פסח דכל קמז: בתו"ח

אסור שהזיווג לומר נוהג היה והרש"ש

האר"י. דברי היפך וזה עצרת, שמיני עד מר"ה

אומר אתה דאם דר"ל חכם התורת ופי'

בתשמיש אסור עומר של הראשון שבשבוע

ודאי אלא אסור, עצרת חג עד מר"ה גם א"כ

עד מר"ה בשבת אפילו הזיווג שמותר שכמו

בחינתשמ"ע אחר בזה נגררים דלא (והטעם

הימים) בחינת אחר רק גםהזמנים דמותר ה"ה

האר"י רבינו רק העומר, של ראשון בשבוע

נראה זה ומסיים דרכו. שהוא כמו הענין העלים

וידאל ר' בסדור ועיין ע"ש. אפשר בדרך כוונתו

אסור ספירה ימי של ראשון דבשבוע קווינקא

שלא כיון החכמההזיווג מח ליכנס (ואע"גנגמר

ממוהרח"ו אינו זה מותר שני דבליל כתב דבפע"ח

ובשאר במק"א. מזה להיפך כותב בעצמו דהוא

המח מצד הזיווג יכוין הספירה ימי של השבתות

שאחר בשבת כגון שלפניו השביעי ביום שנכנס

ובשבת החכמה, מח מצד יכוין פסח של שביעי

על פליג דהוא נמצא הבינה מח מצד יכוין שלאחריו

כפשוטם והרש"ש האר"י דברי ולומד חכם התורת

בשבת אף הזיווג אסור פסח של הראשון דשבוע

לעיל מש"כ ועי' הסדר. בליל אף שרי טבילה ובליל

ג) .בהערה

בספרולענין עי' בחו"ל פסח של שני ליל

פסח של ב' דבליל פב סי' כהן שמחת

כיון א' דבליל והטעם בזיווג, מותרים בחו"ל

מסטרא ולא דלעילא מסטרא הוא דהזיווג

זיווג שהוא ב' בליל אבל בזיווג אסורים דילן

פ"י, בפע"ח וכדמשמע מותר, גמור שאינו

המוחין כל דהרי דבריו, להבין מאד וצ"ע

בלילה נכנסים הם הראשון בלילה שנכנסים

דליל ברש"ש כמ"ש כוונתו כרחך ועל השני,

בזו"ן נכנסים המוחין דאורייתא שהוא ראשון

הם מדרבנן שהוא ב' בליל אבל הגדולים

וממילא ורחל יעקב הקטנים בזו"ן נכנסים

בזו"ן רק שהוא כיון גמור שאינו זיווג נקרא

שאינו זיווג נחשב הגדולים זו"ן ולגבי הקטנים

בחו"לגמור העומר ספירת לענין הרש"ש (וכמ"ש

הוא ספירה דלדעתו כיון הסדר לפני דסופרים

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô− akw

עיין הרש"ש רבינו בשיטת ההולכים המקובלים לזה חששווהאמת אלו. זמנים הזכירו דלא החיים ובכף בא"ח

קשעה"מ שער מפע"ח ג')דמשמע טור פ' דף יא דאין(פ'אינו הרעים בימי "הזיווג דכתב המצרים בימי לשמשיוצא הנ"ל ומזיווג וכו' הנוקבא בעולם רק הזכר בעולםועי' ומואבי", כעמוני בקהל לבוא האסורים לגרים נר"נהימים באלו ליזהר דנכון דהכוונה רמא סי' הטהור בשלחןדהביא הימים כשאר איסור אינו אבל המצרים, דבין

.(e)האר"י

ב' בעצמנו פרישות נהגנו בשכנה"ג כתוב הלבוש: ז"ל ח.לו ויהיה עצמו להנאת יכוין דאולי וכו' ר"ה של לילותוג' הוש"ר ובליל תע"ב, פרישות בעשי"ת שנזהר ומי למוקשעד אב ומר"ח עצמן שבועות לילי וכ"ש שבועות קודם ימיםכדין י"א בליל למנוע ראוי י' עד ט"ב נדחה ואם י"א לילליל רק להחמיר נ"ל דאין בע"ת וכתב ויין. בשר אכילתהלילה". כל זה אל זה קרב "ולא ביה דכתיב פסח של שביעיוב' שבועות וליל פסח של א' ליל רק העתיק בסק"ז והמ"בהוסיף ב ס"ק יעקב ובישועת עצרת. שמיני וליל ר"ה של ימיםליל על גם קאי תע"ב דהלשון דס"ל ונראה רבה. הושענה גםמקורות עוד דיש שבועות, מליל חוץ הזמנים ושאר הוש"ר

וצ"ע. לאסור,

³¼ðí þîšô

ממילא מדרבנן הוא זה בלילה והסדר דאורייתא

המוחין דאין הסדר לפני העומר ספירת לספור שייך

דזה שוים בפרצופים נכנסים הסדר ושל הספירה של

להאריך יש והרבה הקטנים. בזו"ן וזה הגדולים בזו"ן

במק"א יתבאר ואולי מקומו, כאן ואין זאת בסוגיא

בסי' מקאמארנא להרה"ק הטהור בשלחן אבל בס"ד.

של הראשונים בלילות לשמש דאסור כתב ס"ב רמא

דלומד פשוט והטעם הלילות, בב' דהיינו פסח

היינו הראשון לילה רק דהביא מהרח"ו דכוונת

מהחברים הוא בפע"ח הזאת שמועה דכל או באר"י,

וידאל) הרב וכדכתב עצמו ממהרח"ו .ולא

היתרולענין לענין יו"ט מיקרי לא חוה"מ

הקבלה. עפ"י בו לשמש ואסור תשמיש

(e)'י"בעי ס"ק לקמן

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô−bkw

אלו ימים חלו אם אף מטתו)ט. לשמש האריז"ל בהם (שאסרלהקל אין שבת .(f)בליל

ליל חל אם והמקובליםי. הפוסקים רוב אלו בימים טבילההוא אם פסח דבליל שכתבו ויש שאוסרין, ויש מתירין

הבקר עד ימתין טבילה עה"שליל לאחר המצוה דיקיים (פי'בהערות) עי' הנץ קודם ולכה"פ דמישיכיר הזמן שכתבוקודם ויש

קודם לטבול יכלה שלא באופן רק טבילה בליל להתירמשמ"ע חוץ גווני בכל טבילה בליל שמתירין ויש לכן,

.(g)ושמח"תומינקת למעוברת המתירים להמקובלים להסתפק יש יא.

שתתעברנה) חשש מותר(שאין אם הלילה בתחלת לשמשלהקל דאין ונראה אלו, בימים לשמש .(h)להם

³¼ðí þîšô

(f)'כןעי דשמע כה ס"ק כה סי' חותם פתוחי

דכשאנחנו דידוע פשיטא ולי מאביו,

העבודה כל אז הזמנים בפרצוף עוסקים

הימים בפרצוף אז לעסוק ואין הזמנים לפרצוף

ויש לשמש, אין בשבת חל אפילו ולפיכך

מפורש מנהג דאין כיון אמנם בזה. לפלפל

שם וכתב דאסור. פשיטא מותר, שבת דבליל

מפורשים שאינם דבימים חותם בפתוחי

באור רק והביאם לאיסור האר"י בדברי

וכן בשבת, חלו אם בהם לשמש אפשר צדיקים

דבודאי כן לומר א"א ולפענ"ד מאביו. שמע

כזה חידוש לנו משמיע צדיקים האור היה

אף אסור לדעתו ובודאי דבריו, סתם ולמה

פריש דניאל דהרב מצאתי שוב בשבת.

בשם מביא וצניעות קדושה בספר שליט"א

בתשעת שבת בליל להתיר האריז"ל סדור

כן מצאתי לא אבל ט"ב, עד אב מר"ח הימים

האריז"ל. בסדור

(g)'דבכלעי סק"ג תקנ סי' של"ה בשם מג"א

בליל אבל מאשתו לפרוש טוב הצומות

ובכף ע"ש, ויו"כ מט"ב חוץ יפרוש לא טבילה

הכנה"ג בשם מביא כג אות תקנא סי' החיים

ט"ב בו שחל בשבוע מתשמיש (אבללמנוע

לפרוש הכנה"ג בשם הביא א ס"ק רמ סי' בא"ר

ב) ס"ק רמא סי' הטהור בשלחן הוא וכן אב מר"ח

תוקפם יצרם שאין באנשים איירי דכ"ז וכתב

הוא וכן ע"ש, למנוע שאין ודאי טבילה בליל וכן

דמותר בסוגריים יא אות כז סי' צדיקים באור

ובכתר מב. שבתי ר' ובסדור טבילה בליל

קכג. נהורא

(h)'החיד"אעי בין מחלוקת שהבאנו לעיל

האריז"ל ברבינו ט"ס שיש שסובר

בכל הלילה בתחלת לשמש דין עפ"י ואסור

והשוה"ט ומינקת, במעוברת גם יום

עיי"ש בזה, דמקילין ועוד כהן והשמחת

דהטעם שביאר כהן בשמחת ועיין באריכות.

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô− ckw

בשם ג' ס"ק תקנח סי' באו"ח המג"א מביא באב י' ליל יב.שו"ע על השוהם אבן בספר ועי' בו. לשמש שלא הכנה"גאין דלהאר"י לדון דיצא יט אות חותם בפתוחי כה סי' אה"עקשעה"מ שער בפע"ח דמבואר ט"ב עד בתמוז מי"ז לשמש

ט"ג) פ' דף י"א וזה(פ' האסורים. לגרים נר"ן יוצא הרעה דבימיהיינו הרעה דימי כתב ב ס"ק רמ"א סי' הטהור דבשלחן אינוכלל הביאו לא המקובלים וכל ע"ש. ט"ב עד אב מר"חרק בתמוז מי"ז ישמשו לא האר"י רבינו בשיטת דההולכים

אב, בתמוז)מר"ח י"ז בליל גם אסור פאפריש .(ולמהר"םאפילו לקיים לו יש פו"ר מצות קיים לא עדיין דאם י"א יג.שאר מסתימת אבל לקיים, שלא בכנה"ג שכתוב בזמנים

כן משמע לא .(i)הפוסקיםונראה אלו, בימים לדרך ביוצא הדין מה להסתפק יש יד.להחמיר נראה הדרך מן בא ולענין המצוה, לקיים דחייב

מטתו ישמש .(i`)שלא

³¼ðí þîšô

תמידי זיווג בבחינת דהוו כיון שמותר

לכאו' א"כ בזמן, הגבלה שייך אין וממילא

וכו', וסוכות שבועות פסח הימים בכל ה"ה

אין מקום בשום כן אשכחן דלא כיון אמנם

בעומק לחלק סברא קצת יש וגם להקל,

שהחיד"א בפרט להקל וקשה ואכמ"ל, הקבלה

לדינא. וצ"ע בכלל, חולקין הרבה ועוד

(i)'כ"שעי דהוא ב ס"ק רמ סי' יעקב ישועת

רעבון בשני התירו דאם רעבון משני

אלו. בזמנים כ"ש בנים לחשוכי

(`i)טבילהכבר ליל חל דאם לעיל הארכנו

להתיר, ברבינו מפורש אלו בימים

מליל יותר חמור הוא לדרך יוצא והנה

ס"ק שם ובפ"ת ס"י קפד סי' יו"ד עי' טבילה

לדרך כשיוצא אשתו את לפקוד דחייב כב

לווסתה סמוך וע"שאפילו המחבר (לשי'

חולק) לרובדהרמ"א אסור טבילה בליל ואילו

ע"ש. רמהפוסקים לסי' בפירושינו מש"כ (ועי'

טו). וסעיף יא סעיף

דירמיהובאמת דכותב האר"י ברבינו מצינו

לצאת צריך היה שאביו ע"י נולד

נשמה עי"ז והמשיך ביום, ובעל לדרך

לו דגרם בו שנולד יום קלל ולפיכך מגולגלת,

משמע וא"כ ביום, שנתעבר כיון היסורים כל

ענין דדוחה לדרך ביוצא חיוב דיש דאע"ג

אבל סוד עפ"י לשמש דאסורים הזמנים

הזמנים בבחי' רק נשמה ממשיך למעשה

אין לשמש חיוב שיש כיון אבל אז דשולט

המצוה, לקיים וצריך מעלה כלפי להתחכם

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô−dkw

יששכר הבני בשם הביא קנט עמ' וצניעות קדושה בס' טו.בעתו יתן פריו אשר בכלל ג"כ הוא המועד חול וז"למוע"ד ש"ל חול"ו וסימנך ויו"ט, שבת כמו ת"ח עונתורנ"ב דדכורא איברין רמ"ח חיבור ת"ק, בגימטריא

יותרדנוקבא. העונה לקיים דאין הדור מגדולי א' בשם (והוסיףחוה ימי במשך מש"ק)מפ"א לבד לא"מ המקובלים ובכל .

כן. משמעדאסור נראה ופורים דבחנוכה הרמ"ז באגרות כתב טז.

דוקא)הזווג לשבת משבת שנזהר למי שכן(היינו וכל ,ספק בלי שאסורים אפים נפילת בהם שאין ימים שאר

(ai).ויניקה עיבור בזמן דלהאריז"ל שסוברים מקובלים יש יז.בזקנה וכן החול בימות אפילו לשמש לת"ח מותרולהקל יניקה בימי להחמיר שכתבו ויש מלראות, שפסקהלשמש תמיד להחמיר דס"ל מקובלים ויש עיבור, בזמןבשעת אבל יוכל, אם להחמיר וטוב שבת, בליל רקלהמקילין דאפילו שכתבו יש בזה. להקל יש הדחק

³¼ðí þîšô

דירמיה סוכ"ס ורואים שלו, את יעשה והקב"ה

לו שתהיה הבורא רצון והיה גדול נביא היה

יש למעשה ועכ"פ זה, בכל וצ"ע שלו, הבחינה

הביאו דלא חיוב, יש ואם מותר אם לעיין

משמעות אבל להתיר, במפורש המקובלים

חיוב. דיש נראה לעיל דהבאתי האר"י רבינו

חיוב דיש בשו"ע מקור אין הדרך מן בא ולענין

בזה ענין דיש רק וכתוב נגלה עפ"י לפוקדה

יאיר) חוות שו"ת עי'(עי' חיוב יש נסתר ועפ"י ,

כיון וא"כ בזה. שהארכנו מה בסופו ס"א רמ

מן דבא ס"י קפד סי' ביו"ד בפוסקים דנפסק

דלכנסת טבילה מליל אפילו פחות הוא הדרך

טבילה בליל מקילין בפ"ת)יחזקאל אבל(ע"ש

דיש אפשר א"כ מחמירין הדרך מן בבא

הימים אלו דכל כיון גיסא מאידך אבל להחמיר,

חיוב יש קבלה ועפ"י קבלה עפ"י רק איסורם

ועכ"פ דמותר. אפשר הדרך מן בבא לשמש

וצ"ע. להחמיר, יש דמותר מפורש דלא כיון

(ai)מס'עיין חיד"א לרב רחמים כסא בספר

יישר "והוא וז"ל ה"ג פ"ג כלה

רומז יחוד ר"ח, שבת יו"ט יחוד ר"ת אורחותיך"

למעלה יחוד שיש ר"ח שבת יו"ט טבילה לליל

בהם להשתמש רשות לנו אין חנוכה ימי אך

ז"ל. האר"י מגורי כידוע

−ô³¼ðí ðî½ −"õ¼ óíë ¾ô¾ñ ó−þî½êí ó−ô− ekw

דוקא הוא ויניקה עיבור בזמן החול בימות לשמשגופו להנאת כשמכוון אבל עונה מצות לקיים כשמכווןלכו"ע. זה היתר אצלו שייך לא בודאי וכפרד כסוסבכה"ג מתירין דיש גדולה, פלוגתא יש המקילין ובדעתואין חצות אחר רק להתיר מחמירין ויש חצות, קודם אף

גדול הדחק בשעת רק .(bi)להתירמקפיד אינו אם בשחרית, למחר מקוה לו יהיה לא אם יח.התשמיש כן מחמת לבטל לו אין עזרא טבילת עללבטל, מותר מקפיד אם אבל ביו"ט, אפילו טבילה בליל

.(ci)וצ"ע³¼ðí þîšô

(bi)אהארכנו סעיף רמ סי' על בפירוש בזה

במקורות. ע"ש

(ci)'דהביאעי ס"ט ס"ק תקפ"א סי' החיים בכף

אם דאף פוסקים ועוד אדם החיי בשם

שנית לטבול יוכל ולא אסטניס הוא הבעל

עכ"ד, כן מחמת טבילה ליל לבטל ח"ו למחר

שמקפידים האנשים דאותם נראה לכאורה אבל

להתפלל יוכלו לא מנהגם דלפי עזרא טבילת על

התשמיש, לבטל להם יש בכוונה היום תפלות

צ"ע. ואכתי

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õfkw

ערוך שלחן על פירושכ"ה סימן העזר אבן

בשעת יתנהג וכיצד בתשמיש להרבות שלא גדר לגדורתשמיש

יתירה[`]א. בקדושה עצמו להרגיל לאדם ובמחשבה[a]ראויערוה, בדבר מלהכשל להנצל כדי נכונה ובדעת טהורה

³¼ðí −ô

חלקלאדם.ראוי[`] ושנה חזר כאן

נכתבו שכבר מההלכות

כוונת אין אמנם ר"מ, סימן חיים באורח

התשמיש הנהגת סדר כאן ללמד המחבר

עיקר אלא באורך, שם נתבאר כבר דזה

שאסרו הדברים ללמד היא זה בסימן כוונתו

זרע להוצאת לגרום שיכול מחשש לעשותם

אישות של איסורים שאר או ר"ל לבטלה

וכו', אדם בפני או הנר לאור תשמיש כגון

עם לגור האדם את חייבה דהתורה דהגם

בזה התירה לא הארץ, כל כדרך אשתו

ח"ו כהוז"ל חמור לאיסור עצמו את להביא

ולפיכך כנ"ל, תשמיש של איסורים שאר או

ולהשגיח יתירה בקדושה להתנהג צריך

ר"מ סימן ובאו"ח באיסורים. ח"ו יכשל שלא

דצריכים הקדושה עניני את בעיקר כתב

מעשה דלשלמות המצוה, במעשה להתנהג

ובפרישות בקדושה להתנהג צריך זו מצוה

לשם ולא לש"ש מחשבתו שתהא כדי

להתנהגות הנוגעים הדינים ולפיכך תאוה,

אורח בשו"ע כתב המעשה בקיום וקדושה

ואורחותיו, האדם התנהגות דיני דהוא חיים

שמביאים הדברים על המזהירים והדינים

תשמיש איסורי שאר או להוז"ל האדם את

המקום דהוא העזר אבן בשו"ע כתבם וכדו'

הבאים איסורים של ההלכות שמלמד

אישות. מחמת

[a].בספרי(`)איןובמחשבה לקרות

רפואה או שלחשק

³¼ðí þîšô

אותעיין(`) ח' ס"ק כ"ג סי' הפוסקים באוצר

לדעת יש ובכלל ידי. תחת ואינו ה'

מחרדים הדרכה לקבל בקלות דאפשר דהיום

כלל להסתכל אין בזה שעוסקים ה' לדבר

ובא לנפשו רעות רק דגורם רפואה בספרי

ירחם. ה' גדולות מכשולות ועוד ח"ו להרהורים

דאסור ט"ז סעיף ש"ז סי' או"ח בשו"ע ועי'

ומשום לצים מושב משום חשק בדברי לקרות

משה באגרות ועי' אנפשיה, יצה"ר מגרי

בספרי לקרות דמתיר ק"ב סי' ח"א אהע"ז

הנישואין שקודם האחרונים בימים רפואה

שלא בנפשו בטוח אם רק הוא זה כל אבל ע"ש,

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ gkw

להתרחק ינהוג וכן הגדול, הגורם שהוא מהייחוד ויזהרעגבים ומדברי ומהשכרות š¾ìî)מהשחוק šîì¾ −þëð ¾îþ−õ),

ישב יתירה[b]ולא גדולה. לטהרה גורם זה שמנהג אשה בלאיפנה אמרו זאת וירחיב[c]מכל תורה לדברי ומחשבתו עצמו

פנוי בלב אלא מתגברת עריות מחשבת שאין בחכמה, דעתומהחכמה:³¼ðí −ô

אלו עם(a)ענינים רק בהם לדבר ואין

אלו. בענינים המדריכים ת"ח השם יראי

[b]דע"יאשה.בלא הסוד חכמי כתבו

יחד והוא אשה לאדם שיש

מוחין מקבל אשתו עם מקום באותו

כל חז"ל שאמרו וכמו השמים מן ושמירה

דהוא חומה בלא שרוי אשה בלא השרוי

ע"י נדה שהיא בשעה וגם שמירה, ענין

מביא וההרחקות נדה הלכות לקיים שנזהר

שמירה אשתולעצמו עם בעיר אינו ואם זו,

בעצם חסרון דיש שמירה יותר צריך

חכמי הקפידו ולפיכך נשמתו של המקיפין

מקום בכל אשה להם שיהיה התלמוד

שהלכו.

[c]קשהומחשבתו.עצמו לכאורה

ומחשבתו" "עצמו הלשון

בבאר עיין אבל מחשבתו, הוא דהעיקר

בך פגע ד"אם המימרא דמציין הגולה

וממילא המדרש" לבית משכהו זה מנוול

כאן דהכוונה גופוי"ל את דיפנה בשו"ע

דגם לתורה, ומחשבתו המדרש בית לתוך

דימצא האדם על מאד משפיעה הסביבה

שומרי וחברים תורה במקום בקביעות

והברית. התורה

³¼ðí þîšô

והוז"ל, רעים הרהורים לידי ופשוטיבוא

להסתכל אסור מדריכים שיש דבזמננו

מפי הדרכה לקבל דאפשר כאלו בספרים

הגוים, בדרכי נפשו לטמאות ולא יר"ש אדם

כ"כ בנפשו לבטוח שיכול בזמננו הוא ומי

קריאה ע"י רעים הרהורים לידי יבוא שלא

מטעם התיר לא האג"מ וגם הללו, בחוברות

שלפני האחרונים הימים קודם לקרות זה

אפילו זו סברא שייך והיום ע"ש, הנישואין

בעוה"ר הדור שפלות לפי ממש האחרון ביום

ת"ח, מדריכים מפי רק הדרכה לקבל וצריכים

ופשוט.

(a)עניניויזהר אודות ידבר שלא בנפשו

שנוגע ומה חברים, עם אישות

שיודע מדריך או הוראה למורה ישאל להלכה

עם סתם בדבור אבל בורין, על אלו הלכות

פה, ניבול של החמור האיסור לידי בא חברים

במאמר זה איסור בגודל שהארכנו מה ועיין

בזה יש הזהר דלשיטת שם מש"כ ועי' מיוחד,

גילוי איסור בזה יש ישרים ולהמסלת לאו,

בזה דיש הרמב"ם משמעות וכן בדבור, עריות

עריות של א"א)גדר מחוקק חלקת עליו(עי' ובאים

שלא יצילנו רחמנא ע"ש, מאד חמורים עונשים

ח"ו. בזה נכשל

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õhkw

אפי' הבאי בדברי פיו ינבל ולא אשתו עם ראשו יקל ולא ב.אמרו שיחו מה לאדם מגיד אומר הכתוב הרי לבינה בינועליה ליתן עתיד לאשתו אדם שבין קלה שיחה אפי' חז"ל

הדין, לכן[d]את קודם ולא תשמיש בשעת עמה יספר ואלמיד ושמש עמה ספר ואם אחרת באשה דעתו יתן שלא כדייכול תשמיש בעניני אבל שיחו מה לאדם מגיד נאמר עליועמה כעס לו היה אם או תאותו להרבות כדי עמה לספרלרצותה: כדי עמה לספר יכול שתתפייס לרצותה וצריך

³¼ðí −ô

[d]עניןיספר.ואל עם(b)יש לדבר שלא

תשמיש בשעת פי'(c)אשתו

בעניני אפילו לתשמיש שתבעה משעה

להרבות(d)תשמיש שצריך מה דהיינו

עמה לדבר דמחייבים שיטות ויש תאותו,

היא וכן תשמיש, לפני ואהבה ריצוי דברי

נוהגין וכן כהמחבר, דלא המקובלים שיטת

הרבה.

³¼ðí þîšô

(b)'דלאעי שבת ליל של בסדורו ביעב"ץ

מעניני אפילו כלל אז עמה ידבר

וכן למקום צלולה דעתו שתהא כדי תשמיש

יכול ס"י ר"מ סי' באו"ח הלשון משמעות הוא

והייתם ובספר תשמיש, קודם עמה לספר

מזהק מדייק י"א בהערה צניעות הל' דושים

אפילו לגמרי לספר אסור תשמיש דבשעת

במאמר הארכנו כבר אבל לרצותה, בצריך

תשמיש לפני אשתו עם דבור בענין מיוחד

כלל, בזה איסור אין הש"ס סוגית לפי דלכאורה

להשמיע דאסור סוד עפ"י הוא זה איסור ויסוד

דרך בספר כתב וכן היחוד, באמצע קולו

בשעת כלל לדבר דאין ורבו פרו מצות פקודיך

דהתירתשמיש ישראל משכן כספר דלא (וזה

ע"ש ריצוי דברי תשמיש בשעת לדבר בפשיטות

עב) קניבסקיבדף הגר"ח מפי שמעתי וכן

שהיה כפי להנהיג שיש פוסקים ועוד שליט"א

היעב"ץ וכמ"ש ישראל בכלל מתמיד מקובל

בשעת כלל לדבר שלא הנ"ל פקודיך והדרך

קהלות בעל הגאון באגרות וכ"כ תשמיש,

הוא זו מצוה של התנהגות דדרך זצ"ל יעקב

נוהגים דהעולם ומשמע יעב"ץ בסדור כמ"ש

משה הג"ר במכתב לי כתב וכן כוותיה,

שליט"א קונטרסשטרנבוך בסוף באגרתו (עי'

ס"בזה) כ"ה סי' אה"ע הפוסקים באוצר וע"ע ,

ר"מ. סי' באו"ח מש"כ ועי'

(c)כןכ"כ והובא להראב"ד הקדושה בשער

ר"מ סי' או"ח צבי ונחלת צבי בעטרת

י"ב. אות

(d)'לפניעי דבור בענין שכתבתי במאמר

החכמת של הלשון דהבאנו תשמיש

תאותו להרבות שצריך למה דהכונה אדם

מה כתב השולחן ובערוך קישוי, לידי לבוא

מה וע"ש כשר זרע להוציא כדי שצריך

אין המחבר ולשיטת בכוונתם, שהארכתי

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ lw

š¾òôî í®þ−¾ ³¼ ñ×ë ñ¼îë í®þ−¾ íô î³¾ê ó¼ ³î¾¼ñ ñî×−î íèí[e]

ó−þë−ê µþð îê í×þð× êñ¾ ö−ë í×þð× ö−ë í−ñ¼ êëî í®þ−¾ þëê ñ×ëíñ¬ëñ ¼þï ê−®î− êñ¾ ðëñëî(þî¬)

³¼ðí −ô

[e](e).ואיןבכל אסור מקום באותו אבל

רק מקום באותו ידו להשים

מצות קיום בשביל כן לעשות מוכרח אם

זרע(f)עונה, מוציא אינו אם רק ומותר

³¼ðí þîšô

מעניני שאינם ואהבה ריצוי דברי לדבר היתר

בשעת רק המצוה לקיום צורך או תשמיש

וצריך עמה כעס לו היה דאם כדמסיים כעסה

מיני כל עמה לדבר מותר אז לרצותה

בזה יש הכי בלאו אבל לרצותה כדי דיבורים

שיחו מה לאדם ומגיד נא' ועליו איסור

מדייק וכן שם, וברש"י ה: בחגיגה כדאיתא

ורבו. פרו במצות פקודיך דרך בספר מהמחבר

משנה הכסף בלשון מפורש מרןוכן (שכתב

הראב"דהב"י) שיטת היא וכן הרמב"ם, בדברי

אלו שיטות ולפי והמחבר. הטור אחריו ונמשך

דיש ק: וערובין מ"ט דפסחים בסוגיא הפשט

כעסה בשעת מיירי תשמיש לפני לפייס חיוב

אבל סק"י. ר"מ סי' באו"ח הגר"א וכדמציין

הרמב"ן לשוןשיטת פשטות נוטה וכן

פיוסים דברי לדבר ענין יש דתמיד הרמב"ם

דרך עי' סוד עפ"י הוא וכן תשמיש לפני

ביעב"ץ הוא וכן ורבו, פרו מצות פקודיך

וריצוי פיוסין דברי תמיד לדבר דיש בסדורו

בטלים דברים לדבר אין רק תשמיש לפני

יעקב הקהלות באגרות ועי' תשמיש, לפני

שכתב כמו להתנהג דהורה אלו בענינים

סוד עפ"י והמתנהגים היעב"ץ, בסדור

דנוהגים פקודיך דרך בספר כתב כבר וחסידות

לפייסה דצריך והמקובלים הזהר כשיטת בזה

תמיד.

(e)'כאןעי שמואל ובית והטור בהראב"ד

אבר בכל דוקא דלאו א' בס"ק

בזה דיש מוסיף והראב"ד אסור מקום דבאותו

סי' או"ח בשו"ע נפסק וכן תשקצו בל של לאו

היד לשים מותר אם ולענין ד'. סעיף ר"מ

סי' לאו"ח בפירוש הבאתי כבר מקום באותו

משנה הלחם דלשיטת פלוגתא, בזה דיש ר"מ

כך לומד ישראל והטהרת איסור, בזה יש

ושיטת איסור, בזה דיש ירוחם ברבינו פשט

מדעברעצין והגאון להקל, יוסף הברכי

דאינו כותב משה באר שו"ת בספרו שליט"א

בשביל כשצריך רק כן לעשות ואין צנוע,

בסוף תשובתו ונדפס עונה, מצות לקיום

זה. קונטרס

(f)'ובברכיועי קנ"ח סי' ח"ב מאירות בפנים

יעקב ובישועת ר"מ סי' או"ח יוסף

כקצת ודלא הטבעת, בפי אפילו דמותר סק"ב

נפקא אינו כמעט זה ודין זה, דאסרו אחרונים

שלא ובלבד הרמ"א סיים דהא כ"כ לדינא מינה

לעשות שיכול לבו יערב ומי לבטלה זרע יוציא

בזמננו, לבטלה זרע לידי יבוא ולא ביאות

כל כתבו המתירים לשיטת אפילו ולדינא

זה)האחרונים שאחר בס"ק זו(עי' כשיטה דהדין

ועי' לבטלה. זרע מוציא אינו אם רק דמותר

היינו זו לשיטה אפילו דמותר דהא בב"ח

לשיטת הוא אקראי וגדר באקראי, רק

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ`lw

³¼ðí þîšô

האליה ולשיטת חייו, ימי כל אחת פעם החרדים

כןרבא יעשה שלא העיקר סק"ו ר"מ סי'

סק"ה ר"מ בסי' יוסף ובברכי ע"ש תדיר

דמוכח ירוחם ורבינו מהירושלמי מביא

דס"ל בפ"ד מהרא"ש ומשמע החרדים כמו

סי' או"ח רבא באליה אבל הב"ח. כשיטת

כתבו ל"ב ס"ק כאן משה ובפני סק"י ר"מ

אינו אם דמותר משמע הרמ"א דמלשון

אבל באקראי. שלא אפילו זרע מוציא

קי בדף השל"ה דמביא ו' אות הגולה בבאר

כלל התירו דלא וסובר הרמ"א על דחולק

זרע מוציא אינו אפילו כדרכה בשלא

דהיינו להזריע שראוי במקום רק לבטלה

כ: בנדרים שפרש"י כמו מקום, באותו

מלמ דהוא דהיינו צבי הנחלת טהוהביאו

של פניו הראב"ד שפי' כמו או למעלה והיא

בספר הוא וכן אשה, של ערפה כנגד איש

פסק וכבר פ"ב, תשובה מצות חרדים

והיא למטה דהוא ר"מ סי' באו"ח המחבר

המחבר כתב לא וכאן עזות דרך זו למעלה

ואיתא הדין, מעיקר שאסורים הדברים רק

בניו נעשים דעי"ז פ"ב בסוף בנדרים

י"א נתיב שלום בנתיבות ועי' ח"ו חגרים

ושאר חכמה ובראשית י"א אות ים נתיב

אופן בכל איסור יש סוד דעפ"י המקובלים

לבטלה זרע מוציא כשאינו זוה"קאפילו (עי'

אשתו) באחורי ולא באשתו דידבק פקודי פ'

דבביאה ט' אות ר"מ סי' הטהור שלחן ועי'

קשים דינים עצמו על ממשיך כדרכה שלא

ומושך מאד עצמו על הדין ומגביר ומרים

דבר וזה ר"ל ומרים קשים יסורים עצמו על

בעל ריק בור הארץ ועם גוי ומעשה פגום

רעים קשים ביסורים ר"ל ונידון קשה תאוה

עכ"ל ליודעין בזה בזהודי אין לדעתו (אבל

לבטלה, זרע כשמוציא אפילו הוז"ל של חטא

באריכות). שיטתו ע"ש

מוציאוהרמב"ם אינו אם רק דשרי ס"ל

על הרא"ש והקשה לבטלה, זרע

דההיא בנדרים מפורשת מגמרא הרמב"ם

רבי ואמרה דרבי לקמיה דאתיא איתתא

בתי לה ואמר והפכו שלחן לו ערכתי

דמותר, מפורש הרי לו, התירתך התורה

זרע בעלה הוציא אם רבי לה שאל דלא

זולבטלה. קושיא שהקשה בתוס' (וע"ש

שלא ביאה דחשיב בספ"ג ביבמות מהגמרא

כן עושה בין וחילקו ואונן, ער כמעשה כדרכה

הרמ"א) של מקורו וזה בזה, לרגיל .באקראי

דכיון שתירץ ד' ס"ק יעקב בישועת ועי'

אין משה דת על שעבר דאיש קי"ל דאנן

עליו דבר מחלוקתלהאשה יש זונות (וברועה

נאמנותהפוסקים) שום לה שאין פשיטא וגם

באיזה א"כ עברה, שעבר בעלה על לומר

דטענתה כרחך ועל רבי, לפני באה טענה

שלא - "ויענה" דדרשינן כיון היתה

א"כ עינוי נקרא כדרכה ושלא כדרכה,

מה רבי השיבה וע"ז לזה. משועבדת אינה

שיכול דהיינו לו, התירתך שהתורה אעשה

רבי ולפ"ז שירצה. מה עמה לעשות הבעל

זרע הוציא בעלה אם אותה שאל לא בכלל

לה שייכים אינם שלו דהעברות לבטלה,

שעבודה על רק עליהם, נאמנת אינה וגם

ודו"ק. כזה, באופן גם לו שמחויבת לה אמר

דפעםומצאתי בתשובה פ"ב חרדים בספר

גרשו ואח"כ אחד בעל נידו בצפת

עליה דבא ספרה שאשתו כיון מא"י אותו

לה האמינו היאך וצ"ע כדרכו, ע"ש.שלא ,

ע"י להב"ד אמת דברי ניכרים דהיו וצ"ל

אותו. שחקרו

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ alw

¾−î[f]óê ¼þï ê−®îí óê ’−õê í×þð× êñ¾ þ³îô¾ ó−þôîêî ö−ñ−šôµ×ë ñ−èþ îò−êî −êþšêë í¾î¼(−"þ ó¾ë þî¬ íï óè)ñ×ë þ³îô¾ õ"¼êî

îñ þ³îôë îô®¼ ¾ðšôí ñ× íñê[g]îñ îþôê− ¾îðš(ëþí −þëð)[h]ולאהוא פגום זה שדבר תמיד אצלה מצוי להיות בתשמיש ירבה

ב ומעשה זהמאד הרי בתשמיש הממעט כל אלא הוא ורותובלבד ואף[i]משובח אשתו מדעת אלא עונה יבטל שלא

הפורע כאדם אלא להנאתו יכוין לא העונה בעת כשישמשחייב שהוא חובו

³¼ðí −ô

תמיד המקובלים ולפי ובאקראי, לבטלה

אסור.

[f](g).דאםמקילין כתבו הפוסקים אבל

רואים המתירים היו

בזה. מחמירים ג"כ היו הזהר לשונות

[g].לשמשקדוש לה סכנה האשה (h)ואם

מותר אם זמננו לפוסקי ישאל

כדרכה. בשלא

[h]ולעניןירבה.ולא(i)עיין משתוקקת

ר"מ. בסי'

[i]מצותיבטל.שלא קיים שלא זמן וכל

ורבו בןפרו לו שיש קודם (דהיינו

³¼ðí þîšô

(g)להתירעיין קשה זה דדבר היטב באר

והוא באקראי, אפילו זרע בהוצאת

הר"י היה דאילו כותב הבית ובבדק מהב"י

בעוון בזהר מש"כ רואה זו שיטה בעל דהוא

לא שבתורה עוונות משאר גדול הוא כי הוז"ל

דהעיקר האחרונים כל כתבו וכן כן, כותב היה

אחרונים והרבה הראשונה, כשיטה להלכה

בריש לעיל עי' זו, הלכה על לגמרי חולקים

ז. הערה

(h)'רכ"בעי סי' יו"ד אסאד מהר"י שו"ת

אפילו כדרכה שלא להלכה דאוסר

נ"ד סי' חו"מ שיק במהר"ם וכן זה, באופן

ויש ע"ש, ממנה שיפרוש רק עצה דאין

אחור כנגד פנים חולה כשהוא מתירין

ס"ה כ"ג סי' לבוש עי' תשמיש, במקום

עי' אבל י"ב ס"ק ר"מ סי' רבה ואליה

ו' אות י"ב ונתיב י"א נתיב שלום נתיבות

רחמים כסא ועי' אסור בודאי קבלה דעפ"י

חולי במקום מתירין דיש ה"ו פ"ג כלה מס'

ברבינו הוא וכן מלמעלה והיא מלמטה הוא

מספר ומוכח ח"א סוף כ"ג נתיב ירוחם

תורה דעת בשו"ת אבל תק"ט, סי' חסידים

לא פוסקים דבשאר כתב ר"מ סי' או"ח

אלו שאלות בכל להלכה וממילא כן, משמע

זמננו. לפוסקי ישאל

(i)כשהיאדאע"פ פוסקים להרבה חיוב שיש

עונה מצות לקיים (עי'משתוקקת

שם) שביארנו ומה ס"א ר"מ הכוונהסי' אין ,

תהא לעולם אמרו דע"ז בזה תמיד שירבה

בזה. מש"כ וע"ש מקרבת, וימין דוחה שמאל

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õblw

³¼ðí −ô

להוליד) שראוים בכל(i`)ובת לבעול חייב

מצות קיים כבר ואם לו, מחלה אפילו עונה

בכל לבעול חייב רוצה היא אם אז פו"ר

לגמרי יניח לא מוחלת היא אם אבל עונה,

וכמאה"כ רחוקות, לעתים המצוה ויקיים

מעוברת וכשהיא ידיך". תנח אל "ולערב

(ai)לקיים טוב ומ"מ תמיד, מחילתה מהני

חדשים ובג' עיבורה, בימי גם העונה

כיצד(bi)הראשונים חכם שאלת לשאול יש

מינקת וכשהיא מהני(ci)להתנהג,

³¼ðí þîšô

(`i)'סק"אעי שמואל בבית א' סי' באהע"ז

קיים דלא זמן דכל הר"מ בשם

אפילו עונה בכל לבעול חייב ורבו פרו מצות

שם תשובה פתחי ועי' לו, מחלה אם אפילו

מצות קיים אם דגם יוסף הברכי בשם בסק"א

משום לגמרי יניח לא מוחלת והיא ורבו פרו

לעתים ויקיים ידיך, תנח אל ולערב מצות

מבעלרחוקות באגרות קודש אגרות (ובקובץ

בזה דיש מביא שני בנוסח ג' אגרת יעקב הקהלות

אם מצוה מבטל דהוי דסובר המהרי"ט בין פלוגתא

אפילו ורבו פרו שקיים לפני עונה מקיים לא

כמאחר דהוי סוברים פוסקים ושאר במחילתה

דהביא ג' סי' ר"ה מס' על יעקב בקהלות ועי' מצוה

וציין והחולקים מהרי"ט עכ"פדברי אבל מקומם,

סי' ובמ"ב א' סי' אה"ע שמואל בבית נפסק להלכה

כהרמב"ם סק"א ר"מ סי' בא"א ובפמ"ג סק"ב ר"מ

דלא ס"ו ע"ו בסי' והשו"ע אישות מהל' בפט"ו

וחייב ורבו פרו מצות שקיים קודם מחילתה מהני

ולא טבילה, ליל אינו (אפילו עונה בכל לבעול

זמנים, לשאר טבילה ליל בין בזה חילוק נמצא

אחרות, מביאות דתתעבר כ"כ שכיח דאינו ואע"ג

בכל לבעול חייב תתעבר דלא ודאי דאינו כיון מ"מ

ט"ועונה) סי' ח"ג יצחק מנחת בשו"ת ועי' .

ואכמ"ל, האר"י רבינו שיטת לענין ב' אות

בס"א שמואל כבית דס"ל דאפשר לקמן ועי'

קיים כבר אפילו כלל מחילתה מהני דלא

כהשו"ע. דלא פו"ר מצות

(ai)'דסברעי ר"מ סי' בתחלת במג"א

מוחלת אם דפטור כהאר"י לדינא

אבל פו"ר, מצות קיים לא עדיין אם אפילו

רבינו הנהגת ולענין לקיימה. טוב מ"מ

ספר בשם היטב הבאר כתב בעצמו, האר"י

המצותהכוונות טעמי תורה בליקוטי הוא (וכן

בראשית) מצותפ' מקיים היה לא שהוא

החורף בימות מעוברת כשהיתה עונה

לקריו, לטבול צריך והיה קר הזמן כשהיה

כתב האר"י בכתבי אחרים במקומות אבל

לו אבל אחרים שאמרו מה דזה מוהרח"ו

דהיה האר"י ברבינו אחרים סימנים היו

הזמנים. באותם פ'מקיים המצות שער (עי'

החורף בזמן היה לא דזה ואפשר ג:, בראשית

וצ"ע). ע"ש מעוברת, כשהיתה רק

(bi)כשהיאהנה הראשונים חדשים בג'

לולד, וקשה לאשה קשה מעוברת

יש רק עונה לקיים חייב בודאי מחילתה ובלי

הפלות הרבה דיש כיון היום שמיעצים רבנים

חכם, שאלת וישאל קצת, וימעט שתמחול טוב

ס"א. ר"מ בסי' בזה שהארכתי מה ועי'

(ci)עי'דכשהיא שתלד, שכיח לא מינקת

דכותב ר"מ סי' בתחלת מג"א

מהני היניקה ימי על דגם האר"י רבינו בשם

מנחת שו"ת ועי' לקיים, דטוב רק מחילתה

מצות דאין דאפשר דביאר ט"ו סי' ח"ג יצחק

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ clw

[`i]לו ושיהיו ורביה בפריה בוראו מצות ולקיים בעונתהאלא יבעול ולא בישראל מצות ומקיימי בתורה עוסקים בנים

[ai],שתתרצה עד יפייסנה מרוצה אינה ואם מרצונה,

³¼ðí −ô

מצות עדיין קיים לא אם אפילו מחילתה

פו"ר.

[`i].חיוביבעונתה על להוסיף ואין

להרבות בשביל עונה

כמ"ש יקיים רק בעלמא הדעת. קירוב

ס ר"מ סי' או"ח כשהואבשו"ע וכן "א,

שנפסק כמו יקיים משתוקקת שהיא רואה

בשו"ע יפריש(eh)שם מעשה ובשעת .

לקיים ויכוין הגשמית מהתאוה מחשבתו

הכל אבל חובו, ופריעת בוראו מצות

השכינה דאין עמה ואחדות באהבה יהיה

הוא ואם שלום. שיש במקום רק שורה

זקוקה שהיא בגלל שמחה לה שאין רואה

ע"ש בתורה הכתובה מהעונה ליותר

ר"מ סי' שו"ע על בפירוש שכתבנו במה

צריך אם לענין וכן דינו. דנתבאר ס"א

שאינה בגלל המצוה באיכות להוסיף

באריכות. ע"ש מהנהגתו דיה שמחה

[ai].רקמרצונה אנוסה אינה ואפילו

אסור לכך מרוצה שאינה

(fh)עד אסור רוצה ואינה ברוצה וכן ,

³¼ðí þîšô

חברו מינקת לישא דאסור טעם מאותו פו"ר

חלב לה יהיה ולא תתעבר שמא דחיישינן

ס"לבש ס"ו ע"ו סי' מקודש בעזר אבל הולד. ביל

בימי עונה לבטל אין פו"ר מצות קים שלא דכל

נשאר בסוף אבל מוחלת, אם אפילו יניקה

האר"י רבינו סברת לבאר ויש ע"ש, בצ"ע

מצות אין רוב, עפ"י דתלד שכיח דלא דכיון

וכיון ודו"ק, שתלד סברא המיעוט על פו"ר

יעשה לידה לאחר חלשות הם זמננו שנשי

הלידה, לאחר עונה להתחיל מתי חכם שאלת

ואכמ"ל.

(eh)הכוונהיש דעיקר שכתבו זמננו מאחרוני

הדעת קירוב רק הוא הקדושה ותכלית

קירוב איזה שיוסיף מה וכל ואשתו, איש שבין

הוא הקדושה תכלית דהא קדושה יותר הוא

לחשוב השיטה מן יצאו וממילא הדעת קירוב

הוא פרישות דהא בהלכה לפרישות ענין דאין

בקב אשה רוצה דהא הדעת לקירוב הפכי ענין

מבואר אבל ופרישות, קבין מט' יותר ותפלות

דלא והאחרונים הראשונים ובכל בשו"ע כאן

אלא ניתנה לא התורה כל דבודאי כדבריהם

בעולם שלום הלכותלהביא סוף רמב"ם (עי'

במקוםחנוכה) אלא שכינתו משרה הקב"ה ואין

מביא התורה קיום דייקא אבל שלום, שיש

שפורש מי כל ובודאי התורה, היפך ולא שלום

שאינו זמן כל שמים לשם אלו מענינים עצמו

בתורה הכתובה עונה לקייםמבטל כולל (וזה

פוסקים) לכמה משתוקקת כשהיא ונתבארוהמצוה

וכל משובח, זה הרי ס"א ר"מ בסי' הלכותיו כל

זה אין בתורה האמורה עונה על שמוסיף מי

באריכות שכתבנו במה ועיין כלל. משובח

עונה. חיובי בענין במאמר

(fh)'אינהעי דאפילו סק"ז ר"מ סי' או"ח מג"א

אסור, לכך מרוצה שאינה רק אנוסה

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õdlw

³¼ðí −ô

באמת. שתתרצה אם(fi)שיפייסנה אבל

לכופה, מותר פעם בכל מסרבת

לו. היא אין(gi)דמשועבדת מעשה ובשעת

לא אם אבל מרצונה, אלא שנית לבעול

אך רשותה, לשאול וא"צ מותר עדיין פרש

הזמנים. כל על אחת פעם לפרש טוב

³¼ðí þîšô

כתבו כ"ב ס"ק ישראל טהרת ובספר ובפמ"ג

שצריך רוצה ואינה ברוצה גם להחמיר

לבעול, ואח"כ באמת שתתרצה עד לפייסה

המס' דהביא מהטור הוא הפמ"ג של והמקור

בעלי בנים לאדם הויין מה מפני דכתב כלה

פי' לו נתבעת ואינה שתובעה מפני מומין

מפני אומר יהודה ור' לו מתרצה אינה

ואיכא אני אנוסה תשמיש בשעת שאומרת

הפמ"ג מזה ולמדו רוצה ואינה רוצה בינייהו

ואינה רוצה לאסור הטור דכוונת והטהר"י

דכבר דבריהם להבין קשה ולכאורה רוצה,

דלדעה כלה מס' על שם יעקב הנחלת פירש

בה יש כלל מתרצית אינה דוקא ראשונה

יש קצת מתרצית אפילו ר"י ולשיטת איסור

כדעה לפסוק צריכים ולכאורה איסור, בה

דהוא שניה דעה כנגד סתמא דהוא ראשונה

במס' דאצלנו היא האמת אבל ר"י, שיטת

ודעה ר"א בשם ראשונה דעה מובא כלה

לפסו צריכים וא"כ יהושע ר' בשם כמושניה ק

כר"י דפסקינן מקום בכל כמו ר"א, נגד ר"י

פסקם שפיר ואתי ר"א לאנגד שהטור (אע"פ

כן) שפיראגרס ר"נ יד בכתב אבל (הובא,

מ) עמ' ישראל משכן דשיטתבספר להיפך איתא

דהיינו אסור רוצה ואינה דרוצה הוא ר"א

ונמצא ששתקה כיון רצונה מה דמסופק

דברצונה ר"י כמו לפסוק צריכים דלדעתו

מביא לא ר"מ בסי' במ"ב והנה מותר, מסופק

הטור גירסת דלפי משום ואפשר הפמ"ג, כלל

בודאי ולדינא כמ"ש, כדבריו לדינא עולה אינו

ב"מגיד נכלל דאינו פשוט דזה לפייס טוב

חיוב יש פוסקים דלכמה כיון שיחו" מה לאדם

להאריך יש ועוד כנלענ"ד, זו, באופן לפייס

פ' חיים מים בבאר ועי' ואכמ"ל. בזה

רצון שאין ופעמים וזל"ק שכתב בראשית

לה שא"א ורק גמור בריצוי בזה אשתו

בלא גם קבלה דדברי לאו על ועובר לדחותו

חז"ל ואמרו טוב לא נפש ק')דעת זה(עירובין

איש צווח והכתוב מצוה. לדבר אשתו הכופה

לגלות תקרבו לא בשרו שאר כל אל איש

ז"ל מאמרם נודע צ')ערוה זו(יבמות שארו

לגלות לו אסור אשתו אל אף כלומר אשתו

איש בחי' הוא שבשם ו"ה אשר וידוע ערוה.

וחמדה התאוה בכח זה דבר וכשעושה ואשתו

הרע כח הוא והתאוה תאותו תשוקת למלאות

ונעשה בם ונתחבר הר"ע כח בם פוגע ונמצא

השמים בשמי גם כן נעשה ועי"ז ערו"ה בחי'

וכמה שבשם לו"ה הר"ע לחבר וחלילה חלילה

עכל"ק. כנודע. ח"ו בזה עונשו יגדל וכמה

(fi)'מייריעי דלא א' ס"ק ארזים עצי בספר

וממאנת פעם בכל שמסרבת

דמותר ודאי גוונא דבכהאי כלל, בתשמיש

מיירי אלא לו, היא דמשועבדת לכופה

מי אבל בתשמיש, עתה חפצה שאינה

אסור ולשנות לבעול פעם בכל שמסרבת

חוטא. ונקרא לכופה

(gi)סוףכתוב ר"מ סי' רבה ובאליה בב"ח

ובעזר א' ס"ק ארזים ובעצי סק"י

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ elw

ישמש ולא תשמיש בשעת מאד צנוע מין[bi]ויהיה שום בפני[ci]הוא אא"כ קטן אפילו לדבר:[eh]אדם יודע שאינו תינוק

ישמש[fh]ג. לא

³¼ðí −ô

[bi].לזהבפני מהני מחיצה(hi)ולא

ישן ובפני עשרה, גבוהה

טוב לכתחלה אבל מחיצה, בלי אפילו מותר

משגיח ואינו ניעור אבל מחיצה. שיעמיד

ער שהוא קולו ושמע קטן הוא ואם אסור,

א"צ ער שעדיין הכרע ואין קצת והמתין

להחמיר.

[ci].חייםאדם בעלי בפני מותר,(k)אבל

להקפיד יש חסידות ממדת אבל

ע"ז.

eh][.ששומעתינוק אלם גדול ובפני

מדבר אסור,(k`)ואינו

מדבר ואינו שומע שאינו חרש בפני אבל

גם להזהר יש חסידות ממדת אבל מותר,

בזה.

[fh]אינוישמש.לא זה דין הלכה עפ"י

שלבו למי או לפרושים אלא

קבלה עפ"י אבל באחרים, שיהרהר נוקפו

אבל חצות, לאחר דוקא לשמש חיוב יש

יבטל או זרות למחשבות יבוא אם

³¼ðí þîšô

רצונה, צריך שנית לבעול דגם ב' סעי' מקודש

כשכבר דוקא דזהו מקודש בעזר כתב אבל

אזהרות שיש כיון פירש כשלא אבל פירש

אין בקישוי לפרוש שלא האר"י מרבינו גדולות

צריך ולא הפעם עוד מזריע אם קפידא בזה

כל על אחת פעם שיחתו לפרש טוב אך לשאול,

ע"ש.הז מנים

(hi)'דלאעי דביאר ס"ו ר"מ סי' או"ח בשו"ע

דמ"מ עשרה של מחיצה לזה מהני

ועי' משמש, אדם שאותו בשעה מרגיש

בלי אפילו מותר ישן דבפני שם הלכה בביאור

שיעמיד טוב לכתחלה מ"מ מחיצה, הפסק

ר"מ סי' תמיד בעולת ועי' למטה, סביב מחיצה

כלל משגיח אינו אפילו ניעור הוא דאם ג' אות

י"ג, ס"ק ר"מ סי' רבה באליה הוא וכן אסור,

כתב ניעור שבמטה הילד אם ספק יש ואם

מבוטשאטש)בא"א סי'(להרא"ד מהד"ת או"ח

והמתין קולו שמע אם גם להחמיר דאין ס"ו ר"מ

להחמיר אין נרדם לא שעוד הכרע ואין קצת

כן הדין חסידות ממדת וגם לקולא, דרבנן דספק

עי"ז ויהיה אחר בחדר להיות להתינוק כשא"א

נתעורר כבר אם וכ"ש עונה, מצות ביטול

שמע ואח"כ התינוק קול ששמע קודם להמצוה

מחשש להמנע לו שאין קצת והמתין קולו

ח"ו. ז"ל השחתת

(k)מדתמין אבל מותר, חי בעל ולפני אדם.

בפני לשמש שלא להקפיד חסידות

מה בטור עי' זבובים, אפילו חי בעל שום

נדה מס' פסקי רמזי וברשב"ץ יז. מנדה שהביא

היד. כל פ'

(`k)ג.עולת ס"ק רמ סי' תמיד

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õflw

³¼ðí −ô

חצות קודם לשמש יכול בבקר .(ak)מלימודו

³¼ðí þîšô

(ak)'הואעי דהטעם ה"ד פ"ה דעות הל' בר"מ

כ"א ובפ' שבמעיו, המזון שיתעכל כדי

דרך דזהו כתב ה"י ביאה איסורי מהל'

על בלבו יחשוב פן הטעם פי' ובתוס' הקדושה,

וכן קולן, שמע או לכן קודם שראה נשים שאר

שהשכימו נשי שישמע חשש יש הלילה בסוף

ההיא בעת מעיקרועמדו זהו אם בלשונם (וצ"ע

הוא) דכן נוטה ויותר מג"א, עי' המחברהדין והנה .

לא לשמש דאין תוס' כמו פוסק ס"ז ר"מ בסי'

בני קול ישמע שלא בסופו ולא הלילה בתחלת

פוסק וגם אחרת, באשה לחשוב ויבוא אדם

רק רעב או שבע כשהוא יבעול דלא ט"ו בסעיף

של הזמן מתי וצ"ע שבמעיו, המזון כשיתעכל

כל התוס' לטעמי דהא נגלה עפ"י הלילה אמצע

כאמצע דינו לישן הלכו כבר שאנשים זמן

ביאה מאיסורי בפכ"א דכתב והר"מ הלילה.

אפשר הלילה באמצע לשמש קדושה דדרך

והר"מ תוס' לפי אבל חצות, על דכוונתו לומר

חצות עד לחכות חיוב אין לכאורה דעות בהל'

ערים כשאנשים לשמש שלא העיקר רק כלל

העיכול ושיעור שאכל. המזון נתעכל לא ועדיין

דאם אכל, כמה עי'תלוי מועטת אכילה אכל

ואם וחומש שעה דהוא ט' סעי' קפ"ד בסי' מג"א

שעות, שש עד להיות יכול מרובה אכילה אכל

ולפני שיתעכל לאחר שישמש הכוונה כאן אבל

עי' רעב, אינו שעדיין דהיינו לגמרי שיתעכל

וב', א' אות פ"ז היעב"ץ זמןסידור כלל (ובדרך

מרובה אכילה אכל אם הלילה חצות הוא העיכול

של שיעור הרמב"ם נקט ולפיכך הלילה בתחלת

משכן בס' ועי' ה"ד דעות בהל' גם הלילה אמצע

פ"ג) עמ' כשמביאישראל ר"מ בסי' השו"ע אבל .

לא המזון שיתעכל לאחר לשמש שחייב הדין

אכל. ומתי אכל כמה דתלוי זמן כלל מביא

ישראל משכן הס' על הבית טוהר בהג' (וראיתי

התיכונה אשמורה הוא הזמן נגלה דלפי שכתב

דכוונתם והשו"ע הרמב"ם דברי דמפרש דהיינו

אבל התיכונה, לאשמורה הוא הלילה" "באמצע

ליה דמסייע תנא אבל לזה, מקור מצאתי לא לע"ע

זצ"ל משינאווא יחזקאל הדברי של דבריו הוא

ויבוא קבועים שיעורים לו שיש דאדם לקמן שהבאתי

אשמורה מתחלת לשמש יכול מלימודו לבטל

בר"מ הפשט למד יחזקאל דהדברי ואפשר התיכונה,

הרב בסדור דעיין מוכרח אינו אבל כוותיה, והשו"ע

לומר יכולים חצות תיקון גם דלדעתו התניא בעל

כמ"ש זמנו תחלת הוא דאז התיכונה מאשמורה

דזהו פלא וקצת קנ"ב, עמ' בסדור (ע"ש ויקהל בזהר

ואכמ"ל). הכוונות בשער מפורש שכתוב מה כנגד

זמן, מאותו להקל מקום יש סוד דעפ"י אפשר וא"כ

.וצ"ע)

היש"שועי' בשם כ' ס"ק ר"מ סי' או"ח במג"א

דינא האי על דכתב מ"ג סי' פ"ז ב"ק

שלבו למי או לפרושים אלא דאינו דשו"ע

כתבו המקובלים אבל באחרת, שיהרהר נוקפו

ועוד חצות, אחר דוקא דבעי' נוראים סודות

יצרו ואם עי"ז, קרי לידי יבא שלא שם כתב

קכ"ח כלל אדם בחכמת הוא וכן מותר, תוקפו

רכ. דף חכמה וראשית ל"ד ס"ק ומ"ב ח' סי'

ימתין דאם כתב זיווג ערך ז' אות יועץ ובפלא

יהיה לא ולבו בשינה מטומטם והוא חצות עד

טוב יותר אז זרות מחשבות וחושב עמו

קסד עמ' והזמנים ישראל ובספר להקדים,

שליט"א לייזער לייביש ר' הגה"צ בשם הביא

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ glw

[fi]בתחלת[gi]בסופה ולא הלילה³¼ðí −ô

[fi].ביןבתחלת מחלוקת יש

עפ"י אם המקובלים

חצות עד להמתין חיוב יש קבלה

לכו"ע נגלה ועפ"י מעוברת, כשהיא

לכה"פ להמתין ענין יש גווני בכל

התיכונה .(bk)לאשמורה

[gi].מותרהלילה אם המקובלים נחלקו

היא אם החול בימות לבעול

דה"ה לומר מקום ויש ומינקת, מעוברת

חצות .(ck)לענין

³¼ðí þîšô

מפשעווארסק זצ"ל אדמו"ר מרן כ"ק (כעתבן

עדבאנטווערפן) איש מפי מאיש שמקובל

הדברי מרן כ"ק בן זיע"א משינאווע הגה"ק

וסדר שיעור לו יש שאם זיע"א מצאנז חיים

להמתין שיצטרך וע"י הבקר באשמורת לימוד

שיהיה סגי מלימודו למחר יתבטל חצות עד

פה דהוא הלילה של התיכונה באשמורת

בערך, לעשר עשרים בשעה (כיוןבאר"י

כנודע) בירושלים דקות בכ"ב מדויק אינו דהשעון

ולשאר שווה, תמיד הוא דהחשבון להשיטות

החמה הנץ עד מהשקיעה יחשוב השיטות

הלילה, של אמצעי שליש זמן זהמתי (אבל

אם אבל מלימודו, יבטל לא דעי"ז דכונתו פשוט

ביטול לידי יבוא ולא המצוה לפני בלילה ללמוד יכול

חצות) לפני ישמש לא וכו' בכוונה ותפלה .תורה

והגה"ק מבעלזא הגה"ק בשם מביא וכן

יש אם רק להמתין דאין זיעועכי"א מסאטמאר

עד המדרש בבית גפ"ת אתו ללמוד חבר לו

וז"ל כותב פ"ו מ"ע פקודיך דרך ובספר חצות,

יעשה ערום וכל דעהו דרכיך בכל ולדעתי

נוטה ג"כ בפסקיו מחב"ד והאדמו"ר בדעת,

ומחשבתו חצות עד דממתין דהיכא כן לומר

ובא"א להמתין, טוב אין נקי (מבוטשאטש)אינו

דהוא הפשוט הטעם דלפי כותב ר"מ סי' או"ח

יוגרע שאח"כ שחושש כל ישנים שאז מפני

קפידא, אין חצות מביאמלפני אחד (ובספר

תתרצה לא אשתו דאם ויטאל חיים ר' בשם קבלה

רח"ו ספרי ובכל חצות, קודם ישמש בשמחה

להמציא וא"א כזאת קבלה נמצא לא שלפנינו

ובודאי ספר, בשום נמצא דלא רח"ו בשם קבלות

בשו"ע דין שזה לאשתו להסביר חייב לכתחלה

ואם תסכים שאשתו וחזקה במקובלים גדול וענין

חכם, שאלת יעשה אופן בשום מסכמת אינה

ולמי להיש"ש, מדינא אינו דהא להקל, יש ולכאורה

וע"ש) צ"ע, הקבלה עפ"י דרכיו בכל .שמתנהג

(bk)השכיבהעיין מסכת חסידים משנת בספר

דבמעוברת דמשמע ד' משנה י"א פ'

ולכאורה חצות. עד להמתין צריך אין ומניקה

אם בענין המקובלים במח' זו מחלוקת תלויה

דלפי לשבת להמתין צריך ומניקה במעוברת

יש לשבת להמתין לענין שיש החיד"א דעת

החולקים דעת ולפי חצות עד להמתין ג"כ ענין

ועי' חצות בענין להקל יש ג"כ שבת בענין עליו

בחלק הנדפס פ"ב סימן כהן שמחת בשו"ת

באריכות. זה בענין השו"ת

(ck)באשהלפי יחשוב שלא הנגלה טעם

מעוברת בין מינה נפקא אין אחרת

דלפי לומר מקום יש הנסתר טעם ולפי לריקנית,

אין ומניקה דבמעוברת דסוברים השיטות

בימות בעילה של קבלה עפ"י להאיסור לחוש

וכן חצות, לפני לבעילה לחוש דאין ה"ה החול

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õhlw

[hi]אלא

³¼ðí −ô

[hi].ששאלא א. חצות בזמן שיטות ד' יש

הכוכבים צאת לאחר שעות

(dk)היום חצות לאחר שעות י"ב דהוא ב. .

(ek)אותו של 12:00 בשעה תמיד דהוא ג. .

של האמיתי בזמן לדייק צריך רק מקום,

בהערות עי' מקום, הזמן(fk)אותו חצי ד. .

³¼ðí þîšô

רנ"ד עמ' פאפרי"ש למוהר"ם זרוע באור הוא

לחוש דאין הסוברים ושיטת אלו, לשיטות

סי' שבת לשער בהקדמה הפע"ח הוא לשבת

חסידים ומשנת שם צמח מהר"י והגהות פ"ו

ובבאר שבתי ר' ובסדור מ"ו י"א פ' שכיבה מס'

הטהור ושלחן ד' ס"ק ר"מ סי' או"ח היטב

מקאמארנא) זה(להרה"ק לעומת אבל ר"מ, סי'

בעצמו פאפרי"ש עמ'המוהר"ם זרוע (באור

והחיד"ארנ"ד) קלו. תרומה פ' מלך והמקדש

קפו: וישב פ' הקדוש בזהר אורות בניצוצי

החול בימות תמיד אסור סוד דעפ"י סוברים

בלשונות נמצא לא דלמעשה בזה, ואכמ"ל

למעשההמקובלים דחולק זרוע האור מלשון (חוץ

זה) במפעל דמותרלהתיר מסתבר רק ורש,

לשיטתם.

(dk)בשםכן ד' ס"ק א' סי' המג"א שיטת היא

ציון שם)השערי השקל במחצית (עי'

הכוכבים צאת לאחר שעות שש תמיד דהוא

בעדת נוהגים וכך מוהר"ן הליקוטי פוסק וכן

חצות לאחר זיווג לענין גם ברסלב חסידי

לוי ר' מהגה"ח קודש שרפי בשיח כדאיתא

להרא"ד בא"א ועי' זצוקללה"ה, בנדר יצחק

די"ל רל"ח סי' מהדו"ת או"ח מבוטשאטש

משא"כ ארוכים בלילות רק איירי ציון דהשערי

שעות שש דחשבינן מודה הוא גם בקצרים

ע"ש. שהוא, כמו הלילה חצי דהיינו זמניות

(ek)ותשב"ץכ"כ א' סי' ח"א יעקב שב בשו"ת

מהדו"ת הרב ובשו"ע ק"ט סי' ח"א

דבש ויערות יעב"ץ בסדור הוא וכן ס"ח א' סי'

י"ב) דרוש וח"ב ט"ו דרוש תמיד(ח"א הוא דחצות

הלילה חצי דהוא היום חצות לאחר שעות י"ב

דתחלתממש ר"ת כשיטת היא דשיטתם (ומשמע

וסופו הנץ לפני דקות ע"ב מילין ד' תמיד הוא היום

ואז השקיעה, לאחר דק' ע"ב דהיינו מילין ד' הוא

זמן לאחר שעות י"ב הוא הלילה דחצי בדיוק יוצא

עמ' והזמנים ישראל וע"ע אדם, כל בראש שהחמה

בספרוקע"א) הרש"ש מרן שיטת היא וכן

א' סי' החיים בכף ומובא שלום נהר הבהיר

ז' הזהרס"ק על אורות בניצוצי כותב החיד"א (אבל

לאחר שעות י"ב של זה שיעור דאין ויקהל פ' הקדוש

זמן לענין ולא חצות תיקון לענין רק היום חצות

לדבריו לעיין ויש ערבית, של ותפלה שמע קריאת

חצות, לאחר הזיווג לענין גם נוגע זה שיעור אם

תפלה בין דהא דבריו לעומק לירד זכיתי לא אבל

האורות בזווגי תלוי הכל חצות תיקון אמירת ובין

שבקי למי כידוע האריז"ל רבינו לנו דגילה שלמעלה

של ולאה יעקב של דהיחוד לומר וא"א בכוונות,

היחוד תחלת של בזמן נפסק ולאהמעריב יעקב של

שמבין למי בפשטות כידוע חצות של הקומה כל של

בתורתו). עינינו יאיר וה' במקצת, אפילו

(fk)מזידיטשויבכן הקדוש רבינו שיטת היא

מרע סור שמינית)בספר (בה'

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ nw

³¼ðí −ô

השחר עלות עד כוכבים ג' חצות(gk)מצאת לאחר מיד לקיים נכון .(hk)ויותר

³¼ðí þîšô

מהרצ"א יששכר)ובהוספות הבני הגה"ק (לרבינו

הטהור השלחן מקאמארנא)ורבינו בסי'(הגה"ק

של י"ב שעה סוף תמיד הוא דחצות ס"ד א'

צריכים רק ,12.00 אצלנו דנקרא מקום אותו

מדויקים השעונות מקום בכל דלא הזמן לדייק

הוא יארק ובניו 11:38 הוא בירושלים כגון

וכו'. דבאמת11:56 מדויקים, אינם דהשעונים (כיון

משנים לא והשלטונות בשעה נשתנה מעלות 15 כל

כנודע. מעלות עשרה החמש בסוף רק השעון

(gk)משםכן ס. דף יוסף דברי בס' איתא

אדלר נתן ר' כמוהגה"ק זה (ואין

דתמיד ר"ת כמו סוברים אין אם השניה השיטה

דק' ע"ב הוא וצה"כ הנץ לפני דק' ע"ב הוא עה"ש

השקיעה) בארצותאחר במלבי"ם הוא וכן .

חיים אורחות ובס' ג' אות יובא בארץ החיים

י"ג סי' שמע קריאת הלכות וחזו"א א' סי'

לר"מ והנהגות תשובות ובשו"ת א' מכתב

בספר וע"ע ש"ז, סי' ח"א שליט"א שטרנבוך

קע. עמ' והזמנים ישראל

(hk)לאחרומה מיד לקיים ענין שיש שכתבתי

בשער דאיתא מה ע"פ הוא חצות

חיים עץ ופרי ע"א ד' דף בראשית פר' המצוות

טבילת דבליל ט"ד פ' דף א' שער קשע"ה שער

הלילה חצי עד נעור להיות נוהג מרן היה מצוה

רוחץ קם מיטתו משמש ואח"כ בתורה ועוסק

ועי וישן. ק"ש קורא שלוםידיו דברי בספר ין

בלילה שנעור דמי אל בית הנהגות ח"ב תחילת

קודם המפיל ברכת כוונת יכוון בתורה ועוסק

ק"ש יאמר חצות ובנקודת יברך ולא מעט חצות

האר"י מרבינו קשה ולכאורה המיטה. שעל

קיום לאחר ק"ש שקרא רק כן, נוהג היה שלא

צריך היה אל בית מנהג ולפי כנ"ל המצוה

המצוה. לקיים ואח"כ חצות קודם ק"ש לקרא

כ"ה סימן אה"ע חותם פתוחי בספר ומצאתי

בספר וכן עי"ש. בזה שהעיר י"ג אות ח' סעיף

למה דשואל ועוד, ד"ה ע"ג ס"ט דף שלום דברי

ברכת ומברך חצות קודם ק"ש קורא היה לא

ובדף ס"ח, בדף לקושיתו בהמשך וזה המפיל

אפשר מאי אפשר דנים דאין כותב ע"ב ס"ט

דהיה חצות קודם ק"ש לקרוא יכול היה לא והרב

העליון יחוד של ובעונה בעת זווגו לקיים רוצה

ק"ש לקרוא יוכל איך כן ואם בחצות הנעשה

בין מעשה בשום לעסוק אין הלא חצות קודם

חצות. לאחר להניחו מוכרח ולכן לשינה ק"ש

עדעכ"פ מחצות נמשך שהזווג שאע"פ למדנו

הוא הזווג רגע שעיקר כיוון הבוקר

מיד המצוה לקיים האר"י מקפיד היה בחצות,

זמן הסוד שלפי שאע"פ כתבתי ולכן בחצות

ענין יש הדב"ש לפי הבוקר עד מחצות המצוה

של ברגע היינו ממש היחוד בזמן המצוה לקיים

לאחר ק"ש לומר מותר אם ובענין חצות.

שכותב במה אחר במקום הארכנו כבר שנטמא

מותר היה האר"י לר' שרק מקאמארנא הר'

לפני ק"ש לקרוא טוב יותר ולנו ק"ש לקרןא

ע"פ תש' בדיני שכתבתי מה ועיין המצוה

מחלוקת דיש ד' ג', ר"מ סימן בסוף המפרשים

מעשה אחר לקרא נוהג אם ולכן בדבר הפוס'

זרע כששכבת השם את להזכיר אין המצוה

ש"ש שיזכיר קודם עצמו לנקות וחייב עליו

ג'. בסעיף עי"ש

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ`nw

[k]:באמצעהאלא ובפרדסים ובגנים וברחובות בשוקים לשמש אסור ד.זנות לידי עצמם וירגילו כזנות יראה שלא דירה בביתמרדות: מכת אותו מכין אלו במקומות אשתו את והבועל

לאדם[k`]ה. מטתו[ak]אסור לשמש³¼ðí −ô

[k].לקייםבאמצעה העיקר הנגלה לפי

הלילה, באמצע המצוה

עד חצות אחר לקיים העיקר הנסתר ולפי

השחר .(l)עלות

[`k].הדיןאסור מעיקר איסור אין

במקומות להסתכל

ומגרי צנוע אינו אבל הנר לאור המכוסים

יש פוסקים ולכמה אנפשיה, הרע יצר

בזה .(l`)איסור

[ak].איןלשמש בודאי ונישוק חיבוק

בלי הנר לאור לעשות

אם בסדינים מכוסים הם אם וגם בגדים,

ההכנות אז לעשות אין זה את זה רואים

.(al)לביאה

³¼ðí þîšô

(l)ובר"ןדלטעם בהרמב"ם המבואר הפשט

דוקא לקיים יש ובתוס' כ: נדרים

הסוד טעם לפי אבל הלילה, בסוף ולא באמצע

מותר ואז חצות אחר שיהא הקפידא עיקר

לשמה תורה ובשו"ת השחר, עלות עד לקיים

גם לקיים יכולים סוד דעפ"י כתב ס"ז שאלה

העלות עבר אם בדיעבד הנץ עד עלות אחר

אחר בשבת לקיים טוב דיותר שבת הוא אם (ובפרט

החול, בימות סתם או ממוצש"ק הנץ קודם עלות

זמן עד רק דיקיים כותב ב' שנה וירא פ' חי איש ובבן

ואכמ"ל ביום תשמיש על בתשובתי ועי' משיכיר,

כב. בהערה לעיל ועי'

(`l)'זה.בתעי בענין שכתבנו שובה

(al)'לשמשעי דאסור הטעם דאיתא יז: בנדה

מגונה דבר בה יראה שמא ביום

יוסף בכתונת וכתב בעיניו, (להר"יותתגנה

ממשמשמונטיקייו) בגמ' דמדפריך ל"ד סי' או"ח

שוים דשניהם משמע ביום אמשמש הנר לאור

בה יראה שמא משום דהאיסור בטעמא הם

ואהבת על ויעבור בעיניו ותתגנה מגונה דבר

וכתב היום, סדר בספר הוא וכן כמוך, לרעך

פנים כעזות שנראה מפני טעם עוד היום בסדר

אשתו שהיא ואפילו בריה לעיני בהדיא לבעול

להרבות שלא ועוד הבהמות, דרך שכן מפני

לרוות הדבר שעושה ונמצא וכו' תאותו

אור כשאין אבל המצוה, לשם ולא לבד צמאונו

ולכאורה כ"כ. עליו מתרבה התאוה אין בבית

על יעבור שלא בגמרא דאיתא הטעם לפי

בהכנות גם זה שייך כמוך לרעך ואהבת

לפי ובפרט תשמיש, שלפני ונישוק דחיבוק

דמרבה גורם בודאי היום הסדר של הטעם

לשם עושה שאינו ונמצא עצמו על תאוה

ע"ז להקשות יש אבל תאותו. לשם רק שמים

שליט"א ישראל משכן מח"ס בעל שהקשה כפי

תשמיש דקודם ומשמע לשמש רק אסרו דחז"ל

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ anw

³¼ðí þîšô

במחבר כאן איתא דבור גבי ורק איסור, אין

תשמיש קודם גם איסור דיש ב' (והנהבסעי'

רק הוא ודאי עריות גילוי לענין תשמיש שעת

גילוי ד"ה יג. שבת ברש"י כדמוכח האבר מכניסת

קרוב ואפילו קורבה ושאר ממש תשמיש - עריות

רק מקומות. ובעוד שם בתוס' ועיין מדרבנן בשר

אסרו שרבנן דאחר י"ל דאולי לעיין יש דאכתי

לדידהו דנחשב אפשר בשר בקרוב איש באשת

דיני לגבי לחקור יש וממילא תשמיש כתחלת

תשמיש, דקודם בחו"נ הדין מה זה בסימן תשמיש

כד: מברכות דמוכח דכיון הנ"ל לי העיר כבר אבל

עם לישן תמיד רגילים דהיו ס"ב ע"ג סי' ובאו"ח

דוכתי מכמה מוכח וכן בשר בקרוב נשותיהם

וכו', באור לישן איסור בחז"ל מצינו ולא בשבת,

אמנם ממש. תשמיש בעת רק איסור דאין משמע

באור לישן דאין בסתמא גזרו לא דאה"נ י"ל אכתי

אם עצמה את לכסות אשה יכולה דבכללות משום

גרם של הטעם שייך לא כלל בדרך וגם מום לה יש

בחו"נ אבל הנ"ל, היום בסדר הנז' תאוה ריבוי

דנכלל אפשר אלו טעמים כל דשייך תשמיש דקודם

וצ"ע) באור לשמש דמלשוןבהאיסור קשה וגם

ר"מ בסי' הרהטור דברי משמעאב"ד)(דהעתיק

וז"ל ממש תשמיש בשעת אלא איסור דאין

באותו שמסתכלין מפני הויין מה מפני סומין

שבשעת אע"פ לשמש שרוצין בשעה מקום

דדוקא משמע עכ"ל, עצמו מצניע מעשה

לפני גם הסתכלות איסור יש מקום באותו

וצ"ע, מותר, מקומות בשאר אבל תשמיש

בשר הקירוב גם כולל תשמיש דשעת נימא (ואי

הכא דכתב לשמש' שרוצין ד'בשעה אפ"ל וחו"נ,

בשר קרוב של ההכנות כל תחלת לפני היינו הטור

של הגמרא דטעם עכצ"ל הדבר נכון ואם וכו',

ממש תשמיש בשעת רק שייך כמוך לרעך ואהבת

היא אז דעד א"נ יותר בה להתבונן דרכו דאז

אבל מום, לה יש אם עצמה את לכסות יכולה

תוספת משום דהוא היום סדר בס' הנזכר לטעם

לשעת תשמיש קודם בין לחלק מאד קשה תאוה

וצ"ע) הדשןהמעשה בתרומת מצאתי ושוב .

הורו הר"מ כתב וז"ל דבריו בסוף ר"נ סי'

בסמוך אסורה שאינה הוראה בעלי מקצת

לא פרישות שאר אבל בתשמיש אלא לוסתה

מדבריהם אלא חשש כאן שאין עליו החמירו

יגע שלא כגון פרישות שאר דר"ל נ"ל ע"כ.

וכה"ג הכוס ומזיגת עמה יאכל שלא או בה

ונישוק חיבוק לאפוקי ופרישות הרחקה דהם

פרישות מיקרי ולא מתשמיש כמו מהן דנהנין

לשאר אלא שרי ומדלא הן תשמיש ובכלל

ונישוק דחיבוק בהדיא משמע פרישות

ח"א רדב"ז ועי' אסירי. אינון דאורייתא

מצאנו דלא עליו דחולק קפ"ג סי' תשובה

שאר ולהתיר ונישוק חיבוק לאסור כזו פשרה

מל"ת להר"מ המצות בספר עי' אבל פרישות,

בפכ"א הר"מ שכתב דמה שמח בלב שנ"ג

דרך הערוה על הבא כל ביאה מאיסורי

ונהנה תאוה דרך ונישק שחבק או איברים

כוונתו התורה מן לוקה זה הרי בשר בקרוב

אבל בגדים בלי ונישוק חיבוק עשה אם דוקא

דרבנן, הוא בבגדה והיא בבגדו כשהוא

אלא אסרה לא דהתורה דשיטתו משמע

י"ל וא"כ הביאה. תחלת דהוא הקרוב

לפי הר"מ לפי וכן הדשן התרומת דלשיטת

בשעת הוא ביאה תחלת שמח הלב שיטת

להאריך ויש ונישוק, חיבוק או בשר קרוב

דלא בהאיסור נכלל כבר דזה י"ל וא"כ בזה.

אמנם זה. בכל צ"ע ועדיין הנר לאור ישמש

תשמיש של איסור בזה דאין נימא אי אפילו

סי' באו"ח דאיתא הא מטעם לאסור יש באור

רגע כל בצניעות להיות האדם דצריך ס"א ג'

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õbnw

[bk]הנר ע"י[ck]לאור ואפילו³¼ðí −ô

[bk]להקלהנר.לאור בגדד מנהג

לעשותה ראשונה בביאה

איסור יש פוסקים לשאר אמנם הנר, לאור

(bl)בדבר.

[ck].הנרואפילו לאור מטתו והמשמש

בימי גם וזהו ר"ל, נכפין בנים ליה הויין

על או גדולה באכסדרה ישן ואם העיבור,

אורו ואין המטה מן רחוק והנר גדול גג גבי

בזה להחמיר יש לאשכנזים למטה כלל מגיע

בזה חכם שאלת ישאלו .(cl)והספרדים

³¼ðí þîšô

כלל בגלוי להיות זהוולא פוסקים דלכמה (ואע"ג

למעשה הא הדין, מעיקר ולא חסידות מטעם

לדינא) המחבר שיטתהביאו לפי ובפרט .

לצמתן מחוץ ד"ה ע"ה בסי' הלכה הביאור

שערה לגלות דאפילו ל"ו בסי' והחת"ס

דאסור כ"ש א"כ הדין מעיקר אסור בחדרה

ואי ערוה, יותר דהוא בשרה היתרלגלות ן

או המרחץ בבית רק ושערה בשרה לגלות

הסדינים להביןתחת מאד קשה שבאמת (ואף

ואכמ"ל) לדינא פסקו כך מ"מ שובדבריהם, .

שליט"א שטרנבוך משה מהג"ר מכתב קבלתי

הספר) בסוף איסור(ונדפס בזה אין דלדעתו

של איסור כאן יש רק באור תשמיש מצד

צניעות.

באופןרק הנר לאור בהכנות הדין מה לעיין יש

בשרם נראה דלא בסדינים מכוסים שהם

אם זה את זה רואין עצמם הם אבל מבחוץ

זה רואין דאם פשוט ולפענ"ד כצניעות, נחשב

דלמעשה כיון כמכוסים חשיב זה אין זה את

הטעם הכא שייך ושפיר השני, את רואה אחד

ולא גדולה יותר תאוה לו דגורם היום הסדר של

שמים. לשם המצוה יעשה(bl)באיסורהנה מינה נפקא אין לכאורה

ביאה בין הנר לאור התשמיש

להקל היה בגדד מנהג אבל ביאה, לכל ראשונה

ולא חי איש בבן כמבואר ראשונה בפעם

רוב שיטת ולפי העולם בכל בזמננו כן נוהגים

באריכות כדביארתי בזה איסור יש הפוסקים

כאן הנדפס ביום תשמיש בענין בתשובתי

דאין משמע הסוגיא פשטות דלפי הספר, בסוף

כל הראשונה בפעם גם ושייך בזה חילוק

מנהג לישב כתבתי בתשובה ושם הטעמים,

ע"ש פוסקים, לקצת הדין כנגד יהיה שלא בגדד

ק"ד. תשובה לשמה תורה ובשו"ת

(cl)מטתובפסחים דהמשמש איתא קיב:

נכפין, בנים ליה הוי הנר לאור

בראשית פ' המצות בשער האר"י רבינו וכתב

המטה מן רחוק הנר ואם העיבור. בימי גם דזהו

יוסף בכתונת כתב המטה, בתוך מאיר ואינו

הוא אם להתיר יש ריהטא דלפום ל"ד סי' או"ח

שתתגנה באופן בה להביט יכול שאינו בענין

עצמו על סומך הוא שאין סיים אבל עליו,

חי איש ובבן חכמים. לרצון שיעלה עד למעשה

דאם מוכח רז"ל דמלשון כתב כ"ו אות וירא פ'

רחוק והנר גדול גג על או גדולה באכסדרא ישן

אע"פ שרי למטה אורו מגיע ואין המטה מן

נמצא ע"כ. דולק הנר את בעיניו שרואה

אור כלל מגיע דלא באופן רק התיר דהבא"ח

דרצה יוסף הכתונת כסברת דלא וזה למטה

המ"ב אבל מזה. יותר ל"טלהתיר ס"ק ר"מ בסי'

כותבים סקכ"ד ומג"א וכנה"ג היום בסדר וכן

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ cnw

[dk],טלית האפלת³¼ðí −ô

[dk].ישהאפלת אחר בחדר הנר ואם

מאיר אורו אין אם להקל

בטליתם ומאפילים להדיא ,(dl)עליהם

מאיר הנר אם גם להקל יש הדחק ובשעת

³¼ðí þîšô

לשמש לו אסור סביבותיו מחיצות אין דאם

מאיר ואינו האחר לצר מהופך הנר שפי אפילו

הרי דסו"ס עששית בתוך עומד שהוא או כלל

הוסיף י"ט אות ובשעה"צ הבית, בתוך הנר

טלית האפלת ע"י דאפילו מבואר היום דבסדר

סי' הטהור השלחן שיטת דלפי ובודאי אסור,

ע"ש. אסור, ס"ו ר"מ

(dl)ב'בסדר ס"ק ובב"ש ע"א כ"ב דף היום

מותר, אחר בחדר הנר דאם פסק

טלית,רק האפלת דצריך דאפשר מוסיף הב"ש

פסק וכן טלית, האפלת דצריך פסק ובחכמ"א

דאפילו כתב ובשעה"צ מ"ב, ס"ק ר"מ סי' במ"ב

נראה כשהאור דמחמירין המקובלים שיטת לפי

המחיצה לקמן)דרך אחר(עי' בחדר דהוא כאן

בזמננו טובא שכיח זה ודבר טפי, עדיף

העלעקטרי בלע"ז)שמנורות מאירים(חשמל

לא דאכן בשעה"צ ומסיים הבית, חדרי בשאר

מאיר כשהאור אפילו מותר אם החכמ"א ביאר

מאיר האור כשאין דוקא או להדיא עליהם

ע"י דמותר משמע ובפמ"ג להדיא, עליהם

הנר כשאין ועכ"פ גווני בכל טלית האפלת

ע"י להקל יש בודאי להדיא עליהם מאיר

מקאמארנא הגה"ק רבינו אבל טלית, האפלת

דיזהר כותב ס"ו ר"מ סי' הטהור שלחן בספרו

מבית אפילו בבית הנר אור שום יהיה שלא

שימות להנולד מזיק דמעט מעט ומאיר רחוק

עזים בשעיר יתגלגל והוא נכפה במיתת

וז"ל כותב י"ב ובס"ק עוונו, שירצה עד ויטרדוהו

ימותו כי טלית האפלת מהני לא הנר לאור אבל

באיזה אור מעט שיהיה אף נכפה בחולי בניו כל

זה על והעובר מאיסורא, סכנתא וחמירא צד

עכ"ל. בגיהנום, עצמותיו ישרפו

מאדואע"פ קשה היום מאד החמיר זצ"ל שהוא

יש מקומות דברוב כדבריו להחמיר

מבחוץ אור אורותקצת דיש היום (ובפרט

להחמיר מאד וקשה הלילה כל ברחובות העלעקטרי

התריסים חרכי דרך יראה שלא לעצור א"א דכמעט

המקומות) בכל האור דמקצת מקצת בלע"ז לאדנס

שלא אפילו עליו לסמוך גדול אילן הוא והמ"ב

המקומות ברוב דא"א היום וכ"ש הדחק בשעת

י"ל סכנה בעניני ובפרט דמי, הדחק כשעת

החיים הכף דשיטת וכ"ש השם, פתאים שומר

דיש טלית בהאפלת מותר בחדרו הנר דאפילו

יהיה דלא לעשות א"א אם הדחק בשעת להקל

כנלפענ"ד. בחדר, אור במשבצותשום (והפמ"ג

עליהם להדיא בא האור אין דאם כתב ב' ס"ק זהב

מיקל המ"ב אבל טלית, האפלת בלא אפילו להקל יש

כשמאפיל ואפילו בטליתו שמאפיל באופן רק

בא האור כשאין רק בשופי מתיר אינו בטליתו

בא כשהאור אבל הזהב בלשונו עי' להדיא עליהם

מכריע אינו להדיא אפילועליהם בודאות להיתרא

מקאמארנא שהגה"ק וכיון ע"ש, בטליתם כשמאפילין

עליהם מאיר כשהנר לכה"פ אז בזה מאד מחמיר

חשש אין אם לכתחלה להחמיר להם יש להדיא

הפמ"ג על לסמוך יש דאז ח"ו לבטלה זרע דיוציא

לעשות לו אפשר דאי והיכא כלל, איסור בזה דאין

שרוצה מי - דאסור בשבת כגון - הנר בפני מחיצה

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õdnw

³¼ðí −ô

ומעט בטליתם. מאפילים אם להדיא עליהם

אור כגון כלל אדם של פניו מאיר דאינו אור

זה איסור לענין אור נחשב לא תנור ,(el)של

וצ"ע, בזה להחמיר יש קבלה דעפ"י ואפשר

חילוק ואין בזה. להחמיר דא"צ מסתבר ויותר

או שעוה נר הוא אם האור מהות בעצם

אור יש אם אופן דבכל אסור(fl)עלעקטרי

לשמש.

³¼ðí þîšô

ובפרט עליו לסמוך גדול אילן לו יש הפמ"ג על לסמוך

דבספר מאד ותמוה דרבנן. ספק דהוא זה בענין

עליהם האור בא כשלא התיר עט. דף ישראל משכן

ולא הפמ"ג כשיטת טלית האפלת בלא אפילו להדיא

ועי' כן, משמע לא פוסקים ושאר המ"ב דמלשון הביא

ה') אות כ"ה סי' הפוסקים .באוצר

(el)'שלעי לשונות שהבאנו לב בהערה לעיל

מעט אפילו דאוסרים הפוסקים רוב

מאיר אינו אם בזה דמיקל כבא"ח ודלא אור

קטן האור עצם דאם מסתבר אבל מטתו, על

אדם של פניו מאיר אינו האור שעצם עד מאד

וכדו' תנור של אור כגון אצלו כשעומד אפילו

של האיסור בכלל ואינו כלל אור נחשב לא

בנדה דאיתא הטעמים הכא שייך דלא חז"ל,

וכו', כמוך לרעך ואהבת של חסרון כאן דאין יז.

דבריו הובאו שליט"א אלישיב הגרי"ש פסק וכן

מן הבא דאור עט. עמ' ישראל משכן בס'

בזה אין ידו על הגוף ניכר דאין כיון החימום

סק"ג. שט"ו סי' במג"א ועי' ע"ש, (ועייןאיסור

ולכאורה הטהור, מהשלחן לעיל שהבאנו במה

דיש דאפשר וצ"ע גווני, בכל להחמיר יש לשיטתו

אבל הנר מן בא אם אסור אור דמעט דאה"נ לחלק

אינו הנר במקום דגם כלל נר כאן דאין חשיב הכא

אדם). של פניו מאיר

(fl)באורכן גם דהא בפוסקים, פשוט נראה

בנר כמו הטעמים כל שייך העלעקטרי

עי' הלבנה באור איסור יש אם ולענין שעוה.

איסור בה יש ממש הלבנה דתחת היום בסדר

להדיא, עליהם מאיר אם החלון דרך ואפילו

מותר החדר לתוך החלון דרך בא אם אבל

סי' או"ח בכנה"ג אבל כ"כ. מבהיק האור שאין

במקום החלון כנגד שוכב הוא דאם כותב ר"מ

עליו האור אין אפילו כנגדו מאיר שהלבנה

דעיקר פוסק ל"ט ס"ק שם ובמ"ב אסור, להדיא

היו הסדר כמו נכוןהדין דמ"מ כותב רק ם

הכנה"ג לדעת לחוש בטליתו (שעה"צשיאפיל

כ') הדיןאות דמעיקר כותב ה' ס"ק בב"ש אבל ,

לשונו מסתימת ומשמע טלית האפלת צריך

על החלון דרך מאירה הלבנה כשאין דאפילו

אפ"ה החדר לתוך מאיר האור אם רק מטתו

בטליתו. להאפיל בתוךצריך מאיר האור (ואם

להסתפק יש המטה את מאיר אינו אבל החדר

הנר לאור קצת לה מדמה דהב"ש דכיון דאפשר

לעיל הבאנו כבר הנר ואור טלית, האפלת להצריך

המטה את מאיר אינו אפילו אוסרים פוסקים דרוב

י"ל או טלית, האפלת בלי לאסור יש נמי הכא א"כ

דעת בצרוף א"כ מקילים פוסקים יש ג"כ דשם דכיון

הכא הלבנה אור לענין לגמרי דמקילין פוסקים הרבה

להקל) ומסתבר וצ"ע להחמיר, בסדוראין וכ"כ .

שבת. ליל בהנהגות היעב"ץ

סי'(בוטשאטש)אברהםובאשל מהדו"ת או"ח

בדברי שם דלומד משמע י"א ס"ק ר"מ

מטתו על כלל מאיר כשאינו גם דאוסר הכנה"ג

גם אבל הבית בקרקעית אורה שניכר זמן כל

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ enw

³¼ðí þîšô

רק הבית בתוך האור ניכר דכשאין מודה הוא

מותר בודאי הבית מתוך הלבנה את רואים

הלבנה ניכר יהיה שלא בעולם בית אין דכמעט

ע"ש. החלונות שבתריסי סדקים דרך

מאדובבן מחמיר שניה שנה וירא פ' חי איש

החדר בתוך הלבנה אור יש דאם וכותב

לשמש מותר להדיא מטתו על מאיר אינו אבל

טלית בהאפלת הב"ש)רק אם(וכדכתב אבל

לכתחלה לשמש אין להדיא מטתו את מאיר

אם הדחק בשעת אבל טלית, בהאפלת אפילו

ע"י מותר האור שיעבור עד להמתין יכול אינו

חמור זה דאין כותב הוא אמנם טלית, האפלת

דוקא הנר מאור הנזק דעיקר הנר אור כמו

באורע"ש, החמיר היום דהסדר דלמד (ומשמע

טלית בהאפלת אפילו לאסור ממש בנר כמו הלבנה

להדיא) עליו .כשמאיר

והספרדיםולדינא כהמ"ב האשכנזים נהגו כבר

כשהם זה וכל כנודע. חי איש כהבן

הם אם אבל החלון, בתוך הלבנה ומאיר בחדר

לבנה של בצל אם אפילו השמים אויר תחת

היום, סדר בשם כ"ד בס"ק המג"א כ"כ אסור,

מחיצות שם יש אפילו דזהו במ"ב וכתב

לשמש אסור בלא"ה מחיצות שאין דבמקום

בס"ד. ויראוכדלקמן בפ' חי איש בבן עי' (והנה

ע"ש, הגגות על ומשמשים ישנים דהיו דמשמע

בו נראית שלא בלילה רק משמשים דהיו ואפשר

דס"ל פשוט נראה ולפיכך מסתבר, זה ואין לבנה,

השמים, אויר תחת אפילו מותר בטליתו מאפיל דאם

הרבה ממש הנר תחת דאפילו לדינא, נראה וכן

יש שלמעשה ואע"פ לקמן, עי' טלית בהאפלת מקילין

הלבנה אור לענין מ"מ לקמן, כדהבאנו בזה להחמיר

בזה להקל יש כ"כ חמור דאינו כותבים הפוסקים דכל

ד אבללספרדים הבא"ח פסקי אחר נגררים

המג"א רבותינו דעת נגד להקל להם אין האשכנזים

דבר) בכל פסקיהם על נשענים שאנו ועודוהמ"ב .

הא"א חומרת(בוטשאטש)כתב ע"י דאם הנ"ל

שמאיר לבנה של אור כל על להקפיד הכנה"ג

דרך יהיה ולא מילתא אוושא יהיה החדר לתוך

באור להחמיר שאין נראה הראוי הצניעות

איסורים לשאר ניגוד עי"ז כשאין ורק הלבנה,

ע"ש. ע"כ, להחמיר נכון חז"ל שבדברי

איקרו,ולשמש אור דלאו מותר הכוכבים לאור

יש היטב מאיר הכוכבים אור אם אבל

כ"ד ס"ק ר"מ סי' או"ח המג"א כ"כ להמנע,

סי' ישראל ובטהרת ובכנה"ג היום, סדר בשם

מותר בטליתו מאפיל דאם כתב ד' סעי' ר"מ

שלג, ע"י וכשמאיר היטב. עליהם מאיר אפילו

חשיב(בוטשאטש)הא"א אי בצ"ע נשאר הנ"ל

קצת להאיר ניתן כוכבים דהא מכוכבים קיל

רק להחמיר מקום אין ועכ"פ ע"כ. שלג, משא"כ

את אחד לראות שיכולים הבית את מאיר אם

לעיל. ועי' כנלענ"ד קצת, השני

ע"יוהנה אפילו הנר לאור לשמש אסר המחבר

ר"מ סי' החיים בכף אבל טלית. האפלת

משמע יד: הזהר דבהקדמת כותב ע"א ס"ק

לדינא מיקל ולפיכך בטליתו, מאפיל אם דמותר

שבת בליל כגון אפשר דלא אםהיכא (ובפרט

מעוברת) אשתו ואין להריון משמש דא"אאינו

מכסים אם חשיב טלית והאפלת הנר, לכבות

רגליהם מתחת עד לראשם ממעלה גופם כל

אור, של ניצוץ שום מתוכו יתראה שלא באופן

רבינו בשם יג. נדה עינים בפתח מובא וכן

ה' ס"ק ר"מ סי' תמיד עולת ובספר אפרים.

דמותר מביום גרע דלא לת"ח רק להתיר רוצה

במאירי הוא וכן בטליתו כשמאפיל לת"ח

פסקי ברמזי התשב"ץ אבל פ"ב, סוף נדרים

וכן לת"ח אפילו אוסרים כב. היום ובסדר נדה

רבא האליה מדייק וכן השו"ע מלשון משמע

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õfnw

לא דלוק הנר והיה אחר בית לו היה ולא שבת שהיתה הרימטתו לשמש אסור וכן כלל, היא[ek]ישמש פנים שעזות ביום

ê’)לו ¹−¼½ î"¬¾ ’−½î ê"− ¹−¼½ ô"þ ’−½ ì"êë ’−¼î):

³¼ðí −ô

[ek].תפליןביום הנחת זמן דהוא דמשיכיר הזמן עד בלילה לשמש להתיר יש

³¼ðí þîšô

וכ"כ ישראל בטהרת פסק וכן י"ח ס"ק ר"מ בסי'

לשונו הובא הטהור בשלחן מקאמארנא הגה"ק

לשמש אין להלכה ולפיכך לג, בהערה לעיל

השו"ע) דעת לידי(כנגד שיבוא כשחושש אבל

עולם בפתחי כתב ח"ו לבטלה זרע השחתת

כשמאפיל דשרי מודו דכו"ע ר"מ סי' קו"א

לפסוק יש וכן ק"צ סי' אומץ ביוסף וכ"כ בטליתו

כשמאפיל אופן בכל מקילין דיש כיון למעשה

בטליתו.

מאבל הנר על כלי כופה או"חאם רמ"א ותר,

של נר והוא בשבת זה ואם סי"א. ר"מ

אויר מעט להניח יזהר עלעקטרי של ולא שעוה

הנר. יכבה דאל"ה לכלי הנר מ"בבין רע"ז (א"ח

כ"ד). ס"ק

מותר,וכתב מחיצה עושה דאם שם הרמ"א

עשרה גבוהה להיות צריכה והמחיצה

ס"מ)טפחים 96 ולהחזו"א ס"מ 80 נאה ,(לרא"ח

המחיצה לקשור דצריך י"א בס"ק המ"ב וכתב

מצויה ברוח תנוד שלא (ולכאורהמלמטה

דהיינו מדבר דהרמ"א באופן רק דכוונתו נראה

בתוך בא אור אין דאם המחיצה, דרך יבא דהאור

וכן דמהני כלי עליו מכופה גרוע יהא לא המחיצה

התלוי דוילון ע' ס"ק ר"מ סי' ישראל בטהרת איתא

מהני מצויה ברוח עומד שאינו אע"פ המטה לפני

לא המ"ב מסתימת אבל כיסוי, מדין הנר לפני

המחיצה לקשור צריך אופן דבכל ומשמע כן משמע

בשעה"צ מ"א בס"ק שם מהמ"ב מוכח וכן מלמטה

לעמוד דיכולים מחיצות להיות אופן בכל דצריך

א"צ אחר בחדר האור אם ורק מצויה ברוח

שיהיה צריך רק מצויה ברוח דעומדים מחיצות

וצ"ע מתנודדים, הם ואפילו המחיצות ע"י חשך

כלל וחכמ"א ג' ס"ק שט"ו סי' מג"א ועי' לדינא.

ישן לענין כ"ד ס"ק במג"א ר"מ בסי' ועי' קכ"ח.

מצויה, ברוח נד אינו דכילה ואפשר דמותר, בכילה

.וצ"ע)

שיטתואם לפי למחיצה מבעד נראה האור

הט"ז אבל לשמש מותר שם הרמ"א

ובפרישה אסור, קבלה דעפ"י כותב ב' בס"ק

סובר הרמ"א דגם פסק ב' ס"ק ובב"ש כ"א ס"ק

הביא מ"א ס"ק ובמ"ב טלית, האפלת דצריכים

אפילו מחמירים דהמקובלים אדם מהחכמת

נראה האור דמ"מ כיון טלית האפלת ע"י

בזה דיש ביאר כ"ד ס"ק ובשעה"צ חדר, באותו

האריז"ל דעפ"י דסובר רבא האליה בין פלוגתא

משמע והשל"ה מותר בטליתו מאפיל אם

מאפיל אם אפילו דאסור לשונו מסתימת

להחמיר יש סכנתא בזה דיש וכיון בטליתו

ע"ש.

אישואם נכנס או הנר שלפני המחיצה נתפרק

או"ח בא"א כתב הביאה, באמצע

זרע השחתת דאיסור דהגם ר"מ סי' מהדו"ת

בפני או הנר בפני שימוש של לאיסורים דוחה

עדיף. דפרישה י"ל השחתה בספק אמנם איש,

ע"כ.

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ gnw

³¼ðí −ô

(gl)שיהיה יזהר רק החמה, הנץ עד להקל מקום יש בשבת ובפרט ובדיעבד ,

³¼ðí þîšô

(gl)בסי'וכן עי' ביום. מטתו לשמש אסור

זה על ובתשובתי י"א סעי' ר"מ

שם הארכנו כבר אבל מותר, אפל דבבית

משה אגרות שו"ת ובתוכם פוסקים דכמה

לעשות אין זה דגם משנה המגיד כשיטת פסקו

בבית אפילו מותר ולת"ח ע"ש, לכתחלה

ופשוט בטליתו, מאפיל הוא אם אפל שאינו

אם רק היינו בת"ח דשרי דהא ובמ"ב במג"א

להוז"ל, שיבוא חשש ויש עליו מתגבר יצרו

דבודא קעט סי' המאור במנורת גםועי' י

בלילה לשמש זמן לו היה ולא לדרך ביוצא

ליצא בדעתו גמר עכשו שרק או כן שלפני

טלית בהאפלת לשמש שרי לת"ח לדרך

בעולת פסק וכן ע"ש, אפל בבית אדם ולסתם

מביא הציון השער והנה ל"ט, סי' ח"א שמואל

דמי משמע אדם דמהחכמת כ"ח ס"ק ר"מ בסי'

ח"ו חטא לידי לבוא ויכול עליו מתגבר שיצרו

אדם, בכל אפילו טלית בהאפלת מותר

המג"א על דפליג מדבריו נראה ולכאורה

רק התירו לא לת"ח דגם הרמב"ם דמביא

מתגבר שיצרו דהיינו המ"ב ופי' גדול לצורך

ר"מ סי' מהדו"ת או"ח בא"א עי' אבל עליו,

הדחק בשעת לת"ח שמותר דמה סקי"א

כ"כ בתגבורת שאינו נראה טלית בהאפלת

לפרש אפשר וא"כ ח"ו, זרע השחתת לחשש

דברי את סותרים יהיו שלא המג"א דברי

דאיירי הא"א שפירש כמו דמיירי החכמ"א,

כ"כ עליו נתגבר לא אבל יצרו עליו דנתגבר

מיירי והחכמ"א להוז"ל, עי"ז לבוא שיוכל

ובכה"ג להוז"ל, לבוא שיכול כ"כ עליו דנתגבר

ודו"ק. אדם. בכל מותר

מיוגדר דהוא ואפשר צ"ע, זה לענין ת"ח

סי' הפוסקים באוצר ועי' תמיד, שלומד

סי' תנינא ביהודה נודע ובשו"ת סק"ד ס"ה כ"ה

סימן לאו"ח בפירוש בזה שכתבנו מה ועי' קלז.

דכל דכיון טוען ל"ט סי' שמואל ובעולת ר"מ,

צנוע שהוא מי כל ממילא בצניעות תלוי זה דין

אינו ולפענ"ד זה, לענין ת"ח דין לו יש במעשיו

אמרו כבר רק צנוע דהוא חושב אדם דכל כן

עובר התורה שאין מי דכל כלה מס' בריש חז"ל

ארץ דרך בו אין פיו צניעות)על ע"ש,(פי'

זה. לענין ת"ח נקרא תמיד שלומד מי ולכה"פ

הארכתי תשמיש לענין ת"ח בגדר ובתשובתי

בס"ד.

דבספרוכתב ב' שנה וירא פ' חי איש בן בספר

השחר עמוד עלה דאם העלה מקבציאל

זמן תחלת שהוא היום האיר שלא זמן כל

לו ומותר לילה בכלל חשיב תפלין לבישת

אבל ביום, מטתו משמש בכלל זה ואין לשמש

כותב ס"ז שאלה לשמה תורה שו"ת בספרו

עד ובדיעבד השחר עלות עד ישמש דלכתחלה

בדיעבד דוקא הוא זה שהיתר וכותב הנץ

מלקיים אז לקיים טוב דיותר בשבת ובפרט

החול, לימות כבר דנחשב ישבמוש"ק (ואגב

האדמו"ר בשם העולם שמוסרים מה בזה להעיר

זיע"א מצאנז חיים הדברי מסבו דקבל מקלויזנבורג

דאז במוצש"ק לקיים עדיף שבת בליל שמש לא דאם

והדריך השבוע ימות משאר קדושה יותר יש

שח לאלאברכים בשבת העונה יקיימו הם שאם שב

העונה שיקיימו כראוי בשבת ויתפללו ילמדו

ליל חל דאם סגולות בספרי גם ואיתא במוצש"ק,

ואכמ"ל) לבנים מאד מסוגל במש"ק עכ"פטבילה

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õhnw

אלא רעבון בשני מטתו לשמש אסור לחשוכי[fk]ו.³¼ðí −ô

מותר ואז בטליתו יאפיל או אפל בבית

ת"ח. אינו אם אפילו

[fk].לצורךלחשוכי לשמש דהותר פי'

ורבו פרו מצות קיום

שיצרו למי וה"ה שתתעבר. עד דהיינו

להקל יש דהוז"ל חשש ויש עליו .(hl)תקיף

בכל הוא רעבון בשני לשמש והאיסור

מדינה הנפש)אותה משכן(בעלי ובספר ,

בכל דכונתו דבריו פירש פ' עמ' ישראל

עיר בס'אותה זה ענין כרגע מצאתי (ולא

לפרש עצום חידוש זהו אבל הנפש, בעלי

ועי' עיר, הכוונה די"לדמדינה כט: ר"ה במס'

אם להרמב"ם ופיה"מ רש"י מחלוקת דזהו

לכל הכוונה במתני' המזוכר "מדינה" במלה

הכוונה דלרש"י ע"ש לירושלים רק או א"י

וה"ה בירושלים ולא קאמר ומתני' ירושלים

וא"כ א"י עיירות שאר הכוונה ולר"מ בגבולין

בפשטות אבל א"י של המדינה כל על הכוונה

ועי' הארץ, לכל הכוונה מדינה מקום בכל

מהרה"ק אברהם ובאשל רבה. באליה

דמן כתב רמ בסי' זצוקללה"ה מבוטשאטש

בעירו הצרה וכשהושקטה בעירו רק הוא הדין

לפדות ממון כבר יש אם וגם פרישות עוד אין

³¼ðí þîšô

של מצב דאפי' רואים לשמה תורה מהשו"ת

זה ולכאורה ממש"ק, עדיף בשבת דיעבד

לי יש באמת אבל בבא"ח, למש"כ קצת סתירה

לשאר לשמה תורה מספר מרובות סתירות

בהקדמת חי איש הבן והנה הבא"ח, ספרי

ר' הוא דהמחבר מביא לשמה תורה הספר

מאד שהסגנון כיון אמנם ז"ל כחלי יחזקאל

אנשים הרבה חשבו חי איש הבן לספרי דומה

שבן דבעת ומסופר כתבם, גופיה שהבא"ח

הכותב הוא אם שאלו הבא"ח של משפחתו

כהודאה, דשתיקה בזה שאמרו ויש שתק הוא

דאי זה על הוכחות לי יש וגם נראה ולענ"ד

יד כתב אותו של המחבר דהוא לומר אפשר

קדמון, אחר היה וכנראה בזה, ואכמ"ל

נשמתו עם קשר לו דהיה הרגיש דהבא"ח

כן שלו, הסגנון באותו ספריו כתב ולפיכך

דיש והקושיות הסתירות רוב מפני נלפענ"ד

דאין כותב סקי"א ר"מ סי' מהדו"ת ובא"א בזה.

רק היום אור עד השחר עלות אחר להתיר

באינו ואפילו בטליתו במאפיל או אפל בבית

ע"ש. ת"ח,

(hl)'מקץועי פ' דוד דברי בספרו (הובאבט"ז

הנ"ל) לתענוגבשע"ת תשמיש דדוקא

תקיף דיצרו או המין לקיום אבל אסור בעלמא

ודבר איסור, אין זרע השחתת חשש ויש עליו

נקטזה דפסיקא מילתא אלא בנים, חשוכי בכלל

דסובר תקע"ד בסי' דבריו סותר זה אבל עכ"ל,

לשמש אסור פו"ר עדיין קיים לא אם דאפילו

בשם יוסף בברכי איתא ולמעשה ע"ש,

מש"כ עפ"י להקל נוהגין היו דהרבה השכנה"ג

מדת רק אינו זה דין דכל בתענית בתוס'

לוי וגם יוכבד)חסידות אבל(אבי זה דין נהג לא

על הקשה יד כתב בתשובת הברכ"י של אביו

והשו"ע, הטור כנגד להקל דא"א כנה"ג השיירי

ע"ש, התוס' על הקשה בעצמו השכנה"ג וגם

דוד בדברי הט"ז כשיטת להקל יש עכ"פ אבל

חשש ויש עליו תקיף שיצרו מי או בנים בחשוכי

הוז"ל.

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ pw

³¼ðí −ô

דיירי רוב בתר ואזלינן כהופסקה, הוי מהצרה

ע"כ. לעיר דבאים אנשים רוב בתר ולא העיר

בעינה הסכנה שעדיין ממקום הבאים ואורחים

המקום חומרי של הדין להם אין אולי עומדת,

לא דצניעותא מילי דגבי משם, שיצא

משם שיצאו המקום בני עם כ"כ מתחברים

ע"ש.

צרות,ושני שאר וה"ה דוקא, לאו רעבון

סי"ב ר"מ סי' או"ח ברמ"א כ"כ

כותב בכנה"ג אבל סק"ו, היטב ובבאר

וע"ש חסידות מדת רק הוי צרות דבשאר

שהם צרות דרק להיות דיכול עוד שמצדד

וכדומה וירקון שדפון כגון לרעבון דומים

משמע מהמ"ב אבל צרות, בשאר לא אבל

בשאר צרות בשאר להחמיר יש דעכ"פ

תקע"ד בסי' ע"ש טבילה, מליל חוץ זמנים

המחבר פסק טבילה ובליל י"א. בס"ק ס"ד

המג"א אבל דמותר, תקע"ד סי' באו"ח

פוסק וכן טבילה בליל אפילו שם אוסר

ישע ובבגדי שלום בנהר אבל האר"י,

המ"ב והביאם המחבר, לשיטת הסכימו

בד"ה שם כותב ובשע"ת שם, בסקי"א

אין רעבון בשני להקל דהמורה בשנת,

ע"ש. צרות בשאר ומכ"ש אותו מזניחין

השהם ובאבן ס"ב ס' שאול בגבעת ועי'

סי' בשו"ע מש"כ על י"ד ס' עינים מאירת

יוצא דכ"ש שרי טבילה דליל ס"ד תקע"ד

ויגש פ' משה בתורת בח"ס איתא וכן לדרך

צרה. בעת מותר לדרך יוצא דגם בסופו

צרה,ולענין בעת מותר משתוקקת אם

סי' תשובה בשערי יעויין הנה

ל' ס' ח"ג יעקב שבות שו"ת דמביא תקע"ד

ממדת הוא האיסור דכל דכיון דכתב

לא שאם חשש דבמקום אפשר חסידות

אשתו או עברה לדברי יבוא ישמש

לשמש דמותר אפשר אליו משתוקקת

דהברכ"י כ"כ פשוט אינו זה אבל עכ"ד,

דחולק יד כתב בתשובה אביו בשם מביא

ואפשר חסידות מדת רק דהוי הכנה"ג על

ס"א ר"מ בסי' שהבאתי במחלוקת דתלוי

מצוה רק או חיוב הוי משתוקקת אם

דומהקיומית הוא חיוב דהוי דלהשיטות

ט לשיטתלליל אבל לדרך, ויוצא בילה

אפשר קיומית מצוה רק דהוי האחיעזר

עז. עמ' ישראל משכן בספר ועי' דאסור,

בשם דמביא ג' אות הבית טוהר בהגהות

בשאר הפחות לכל להתיר הוראה גדולי

ממילאצרות, צרות דבשאר כיון מסתבר (וכן

תקע"ד) בסי' במ"ב עי' בפלוגתא, ועי'תלוי .

דהיודע דכתב ס"ז כ"ב סי' מקודש בעזר

אומרים דחז"ל חטא יראת שהיא באשתו

ממנה נראה אם לפוקדה חיוב דיש

זמן הוא אפילו בדבור אליו התקרבות

דיש צרה עת של זמן כגון פרישות

בנישוק או בחבוק או בדבור לפוקדה

ויוצאה לווסתה סמוך גבי הפוסקים כמ"ש

בזה אין דלדעתו דמאריך וע"ש לדרך,

וחיוב, מצוה בזה דיש כיון מכשול חשש

במחלוקת תלוי קצת זה דבר אמנם

וגם במשתוקקת חיוב יש אם הפוסקים

דיבוא בנפשו יודע דאם חם מזגו אם תלוי

חיבוק לעשות לו אסור בודאי חטא לידי

אין אם אבל בדבור, יקרבה רק ונישוק

ע"ש ברורים דבריו אז מחומם איש הוא

ע"ש. שד שכפאו כמי שמים לשם דיעשה

בצפנתולענין עי' העולמית המלחמה זמן

סי' לדוד וקרן י"ג סי' ח"א פענח

ויצבור ע"א סי' ח"ה ענגיל מהר"ש ס"ב

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ`pw

:[gk]בנים

לביתו:[hk]ז. שיבא עד ישמש אל אכסנאי³¼ðí −ô

רנ"ג סי' למשה הלכה י' אות י"ב סי' יוסף

להרה"ק או"ח בנימוקי וכן להקל, דכתבו

שבזמן כתב תקע"ד סי' זצ"ל ממונקאטש

שהוא כיון ח"ו לבטל אין העולמית מלחמה

גואל ביאת עד יתארך וזה משיח מחבלי

כזה רב בזמן בטח יבואו וגם בב"א צדק

הגאולה תעוכב ועי"ז ח"ו זרע להשחתת

ע"ש. ח"ו

[gk].פריהבנים מצות לקיים שזכה מי

עדיין זכה לא אמנם ורביה

היתר בכלל אינו השניה מאשתו להבנות

.(n)זה

[hk].חדראכסנאי ולאשתו לו יחדו אם

באותו עסק לבעה"ב ואין

מותרים הלכה.חדר במקור ועי' שם לשמש

אחד לכל יש והאשה)ואם בפני(האיש חדר

מותרים אם הפוסקים נחלקו עצמו

להחמיר, טוב יותר ולכתחלה בתשמיש

אחר אדם ואם להקל, יש הוז"ל בחשש אבל

אפילו בתשמיש אסורים בית באותו ישן

ישן שהוא בית(n`)בשעה לו דביחד והא .

של בטליתו ישן שלא דוקא הוא מותר

דאל"ה עליו,בעה"ב קרי יראה שמא אסור

לאחר או קודם בעלמא שינה ואפילו

תרחץ אשתו ואם אסור, ג"כ תשמיש

³¼ðí þîšô

(n)'דמיעי ד' אות תקע"ד סי' יוסף בברכי

אך ראשונה מאשתו פו"ר שקיים

דרוצה וכמאז"ל להבנות זכה לא עדיין מהשניה

זה היתר בכלל אינו וכו' לידה חוטרא אשה

ויש כת"י. בתשובת אביו בשם ע"ש ואסור,

עליה לבוא לו אסור כשנתעברה מיד כי לידע

ר"מ סי' החיים בכף כ"כ בנים, לחשוכי אפילו

פ"ג. אות

(`n)'ולאשתועי לו יחדו דאם י"ג סעי' ר"מ סי'

מהל' פכ"א ברמב"ם אבל מותר, בית

אסור ואכסנאי כתב הט"ו ביאה איסורי

מביא ולא לביתו שיחזור עד המטה בתשמיש

כתב הראב"ד אבל בית, לו דיחדו ההיתר כלל

שאין מביא ובמ"מ מותר, בית לו ייחד דאם

הר"מ ושיטת הש"ס, מן הראב"ד לשיטת ראיה

לשיטתיה דאזיל לענ"ד הרה"מ)נראה שיטת (לפי

דוקא נקרא לבית מבית מקום דשינוי דפוסק

לחדר, מחדר ולא ממש סי'בבית בבה"ל (עי'

אחד) בבית ד"ה מהניקע"ח לא נמי הכא וממילא

דהוא בביתו דהוא מיקרי לא דעדיין מיוחד חדר

נקרא גם דחדר ס"ל הראב"ד אבל בחדרו. רק

מהני נמי דחדר ראיה צריכין אנו אין וא"כ בית

הר"מ לפי אבל עצמו, בפני בית לו יש דהא

אין אם חדר להתיר א"א בית נקרא אינו דחדר

וא"כ ודו"ק, מהתלמוד מפורשת ראיה לנו

לענין הר"מ שיטת על בזה סומכים דאנו אצלנו

להחמיר מקום יש שם הבה"ל כמ"ש ברכות

יחידי בית דלענין ועוד בזה, הר"מ כשיטת

להקפיד שיש קשעה"מ הל' בסוף המג"א פוסק

ונראה להקל, נוהגים ואנחנו יחידי, בחדר אפילו

דלא זה לענין הר"מ על ג"כ שסומכים לענ"ד

ולא יחידי שלם בית כשהוא רק יחידי נקרא

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ apw

³¼ðí −ô

בעה"ב אותם יראו ולא הבגדים

בעה"ב, בבגדי לישן דמותר מסתבר

דבר מניח וכדו')ואם מגבת (כגון

שיטנף חשש אין דאז ומעליו מתחתיו

³¼ðí þîšô

אבל כאן, להחמיר מקום היה וא"כ חדר,

להחמיר להלכה הפוסקים הביאו לא למעשה

וצ"ע. כאן,

השניובמג"א בתירוצו כ"ו ס"ק ר"מ סי'

מיוחד בית צריכים דבאכסנאי פוסק

בחדר, סגי צריךולא בביתו גם דהא (דהקשה

ותירץ באכסנאי, אשמעי' חידושא ומאי מיוחד חדר

מיוחד) בית בעי' לעילדבאכסנאי מש"כ ולפי

לא חדר דהא כן יסבור הרמב"ם דגם אפ"ל

בבית דהוא נחשב ואכתי כבית חשיב

לו יש דאם פוסק כאן בב"ש אבל בעה"ב.

היטב בבאר וכ"ה מהני, מיוחד חדר

שלום ובנהר רבה באליה פוסק וכן שהעתיקו,

דכן כתב הציון ובשער ונ"א נ' ס"ק ובמ"ב

השולחן. הערוך פוסק וכן מהגר"א, משמע

דכאן השלחן הערוך תירץ המג"א קושית ועל

יכנס דאחר חוששין דאל"ה סגור, להיות צריך

בביתו. משא"כ עםלשם דוקא כוונתו אם (וצ"ע

מפתח עם לסגור דיש ראיה לי הביא וח"א מפתח,

המזוזה, מחמת הדלת לסגור חיוב יש ממילא דהא

לכ"ע מחויב אינו המזוזה דמחמת לדחות ויש

הפוסקים) מחלוקת בזה דיש הדלת ,לסגור

דה דאפילווכמדומה כהמ"ב להקל נוהגין עולם

אין דהבעה"ב היכא במפתח סוגרים אין אם

לשניהם מיוחד והוא חדר באותו עסק לו

פ"ו ס"ק החיים ובכף בתשמיש. מותרים לבדם

סי' או"ח יהודה מהמטה גדולה חומרא הביא

דוקא הוא בית לו ייחד של דההיתר ר"מ

סגי ולא שוכר כמו הוי דאז בקביעות ביחוד

מדעת אפילו לבדם בבית אחד לילה בלינת

הקשה כבר י"א ס"ק זוטרא ובאפי בעה"ב,

תלוי דהעיקר מסתבר זה ואין לזה מקור דאין

אבל לחדרו אנשים יכנסו דלא בהשינה

בקדושת דין דזהו סבר יהודה דהמטה משמע

לפרשהאישות. דרוצה ישראל משכן בספר (עי'

בביתו להיות דצריך בקדושה דין דזהו בשיטתו כן

ע"ש). קביעות מקום דזהו

אחדואם לכל והאשה)יש נפרד(האיש חדר

כ"ו ס"ק רמ"א סי' מג"א עי' עצמו בפני

בהם דירגישו בתשמיש דאסורים אחד בתירוץ

וכן זה, אצל זה כשהולכים הבית בני שאר

אבל שבת, ליל בהנהגות היעב"ץ בסדור נפסק

אינם ר"מ בסי' רבה והאליה שלום הנהר

דין דזהו אע"ג ולכאורה להלכה. כן סוברים

מחלוקת כאן ויש לקולא דרבנן וספק דרבנן

להחמיר ספקות כמה בו יש הא בדרבנן,

מוסכם אינו בית לו דייחד ההיתר שכל מחמת

להחמיר טוב יותר ולפיכך כנ"ל. לכו"ע

ואכמ"ל)לכתחלה. הפוסקים בכללי ועי' (כנלפענ"ד

הוא מ"מ דהא להקל יש הוז"ל חשש דיש והיכא

דרבנן. ספיקא

רבהואם באליה עי' חדר באותו ישן אחר אדם

דפוסק מהמ"ב משמע וכן לשמש אז דאסר

כשבני אפילו לשמש אסור דאכסנאי מ"ט בס"ק

ישנים כולם אליההבית מאותו מקורו (ומביא

יש דאפילו בבהירות יותר למימר דהו"ל וקשה רבה,

לשמש, אסור איש עוד שם יש אם מיוחד חדר לו

מביתווצע"ק) חמור דיותר והטעם אם. (דמותר

לעיל) עי' האיש, ישישן דבאכסנאי משום הוא

בזיון. יותר

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õbpw

והיא[l]ח. אשתו על יבא לא³¼ðí −ô

מסתבר קרי יראה אם בעה"ב בגדי

לישן .(an)דמותר

[l]לגרשהיבא.לא דרוצה לה הודיע אם

לשמש, מותר אם הפוסקים נחלקו

כשמודיע אותו לשמש אפילו שאסרוה ויש

רוצה(bn)לה, אינה דהיא היכא ועכ"פ .

כרחה)להתגרש בעל לגרש לו דא"א (ובזמננו

וחייב ושנואה הלב גרושת של איסור אין

בעונתה.

³¼ðí þîšô

(an)ליכ"כ וכתב סי"ג, ר"מ סי' בשו"ע

דהחשש שליט"א קניבסקי הגר"ח

לשמש, דרוצה לילה באותו שינה על אף הוא

בעת וכ"ש לו, המיוחדים בבגדים לישן דצריך

לשמש וכ"ש גופא. טעמאהמעשה בתר (דזיל

עליו) זרע טיפות דיראה חשש יש בודאי ועודדאז .

שישנו הבגדים תרחץ אשתו דאם לי כתב

כן)עליהם לעשות שיכולה חמיו בבית שהוא (כגון

דמותר. מסתבר

וכדו'ואם מגבת כגון מתחתיו דבר מניח

ישראל משכן בספר עי' השינה בשעת

דבכה"ג שליט"א אלישיב הרב בשם פא עמ'

דאי זה בפסק קצת צ"ע אבל חשש, אין

מהני מה אז שינה בשעת קרי דיראה חיישינן

מג כשהואדשם שיראה יתכן הא מתחתיו, בת

של הסדין ויטנף שינה בשעת גבו על שוכב

שעליו דבר(השמיכה)הכיסוי לשים צריך וא"כ ,

מעליו בין מתחתיו דעיקרבין דלומד (ואפשר

מעשה בשעת רק הוא הבגדים דיטנף החשש

של הלשון בפשטות כן משמע דלא וקשה המצוה,

הגר"ח בשם שהבאנו וכפי יישן דלא המחבר

באותו אסור בעלמא שינה דגם שליט"א קניבסקי

דבר מניח אם יהני לא לכאורה ואז דמשמש לילה

קרי לראות יוכל שתמיד כיון בלבד מתחתיו

את בו שנותן והסדין שעליו הבגד ויתלכלך

ערום,השמיכה). בישן איירי זה דכל ופשוט

קריו שיתגלה חשש דאין בבגדים ישן אם אבל

זה. לכל א"צ

(bn)'לאשתועי הודיע דאם ט' ס"ק בה"ט

דאיתא כמו מותר לגרשה שרוצה

קצר לזמן אשה לישא דמותר ס"א קי"ט בסי'

ב' אות קי"ט סי' באה"ע חדש הפרי פוסק וכן

שרוצה יודעת אינה דהיא כיון הוא האיסור דכל

רעיך על תחרוש אל משום בזה ויש לגרשה

סובר השני דבחילוקו בב"ש עיין אבל רעה.

מותר הנישואין קודם לה הודיע אם דדוקא

הביא וכן מהני, לא הנישואין אחר אבל

א' ס"ק קי"ט בסי' מחוקק החלקת זה חילוק

סק"א קי"ט בסי' שמואל בבית וכ"ה ע"ש,

החלקת כתב ועוד כ"ה. ס' הפרישה בשם

אבל עליה לבא הוא האיסור דכל שם מחוקק

אותו משמשת היא רק עליה בא אינו אם

לגרשה, כשדעתו אפילו כן לעשות מותר

הביא והכנה"ג זה, לדחות דיש סיים אבל

רל"ט סי' דעים בתמים הראב"ד (מובאבשם

שם) רע"א עלבהגהות ובין ביאה על דבין

לשבת תרצה ואם להודיעה, צריך שימוש

לבאר כתב שמואל בבית אבל תשב. תחתיו

משום גם אסור עליה דכשבא הפרישה עפ"י

רעיך על תחרוש אל ומשום מדות תשע

היא רק עליה בא כשאינו אבל רעה,

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õ cpw

[`l]לו לגרשה[al]שנואה בלבו גמר אם וכן תשמיש בשעתעליה:[bl]אע"פ יבא לא לו שנואה שאינה

³¼ðí −ô[`l].בשעתשנואה רצויה היא אם אבל

שהיא אע"פ שרי תשמיש

.(cn)שנואה

[al].דעתםבשעת מסיחים ואם

מותרים ביניהם שלום ועושים מהמחלוקת

.(dn)בתשמיש

[bl]מאותשנואה.שאינה שהיא ןוכגון

להוציא .(en)שכופין

³¼ðí þîšô

אל משום רק אסור אינו אותו משמשת

הפרישה ולפי עכ"ל, רעה רעיך על תחרוש

לה כשמודיע אפילו אותו לשמש אסורה

תחרוש אל שייך דלשיטתיה לגרשה דרוצה

כותב גופיה הב"ש אמנם לה. במודיע גם

מוכרחים אינם הפרישה דדברי

משוםדי"ל בזה ואין לשמשו מותרת דבאמת

הוא מדות ט' של והאיסור תחרוש, אל

והאיסור מיד לגרשה ודעתו עליה שבא בעת

לאחר לגרשה כשדעתו הוא תחרוש אל של

ע שבא ובעת לגרשהזמן דעתו אין (עכשו)ליה

ט' של דהאיסור אותו לשמש דמותרת י"ל או

איסור אין אבל פגומים שהבנים היינו מדות

יש תחרוש אל משום ורק כן, מחמת בביאה

הביאה, בעצם תשובהאיסור בפתחי עי' (אבל

שמובא הראב"ד לסברת זה תירוץ לומר דא"א

דהם מהבועלים איירי דהקרא ר"מ סי' או"ח בב"י

על איסור גם בפסוק איתא כבר דא"כ מדות מהט'

גיטין הל' ריש שלמה בחכמת ועי' ע"ש. הבעילה

דעתו אם אף כרחה בעל לגרש דא"א הזה דבזמן

להתגרש) רוצות אינם (והם איסורלגרשה לו אין

שנואה או לב גרושת בני משום עמה לגור

אינו כרחה בעל דלגרשה לעשות לו יש דמה

אסור דהא אסור עונה בלי כך ולישב יכול

להכשל עלול הוא ועוד בעונתה למעט

שייך לא הזה בזמן וממילא ר"ל, בעברות

סעי' רם בסי' חיים במקור ועי' עכ"ד, זה איסור

דהיא באופן דאיירי וצ"ל בצ"ע. בזה דנשאר ג

בזמן כמו הוי לאו דאי להתגרש רוצה אינה

וע"ש. פשוט וזה רוצהחז"ל אם דה"ה י"ל (וגם

כך לה ליתן שיסכים עד מחכה היא אמנם להתגרש

יכול אינו עכשו דלמעשה כיון אחר דבר או וכך

החכמת לשיטת לשמש מותר כרחה בעל לגרשה

מדות ט' בני הבנים יהיו למעשה אם וצ"ע שלמה,

סי' או"ח יוסף בברכי ועי' לעשות, לו אפשר דמה

דכיון תמורה בני ראובן היה דלא דהטעם ר"מ

ע"ש, לעשות לו אפשר מה שיכול מה עשה דיעקב

מדות ט' בני הבנים איקרו לא נמי דהכא ואפשר

למיעבד). ליה אית דמאי

(cn)שהארכתיטור מה ועי' הראב"ד, בשם

רמ. בסי' בזה

(dn)'פירודעי להם יש דאם רמ בסי' בא"א

כעת אבל גט, שיהיה ואפשר

על הרהור בלבם ואין מהמריבה דעתם מסיחים

עשויה מלאכתו כל וכאילו שיהיה (דהיינומה

ממה דעתו שמסיח ע"י אתה באהבה הוא דעכשו

אח"כ) חסידותשיהיה מצד גם לשמש מותר

ע"ש.

(en).טור

−ô³¼ðí µîþ¼ öìñ¾ ñ¼ ¾îþ−õdpw

³¼ðí −ô

[cl].אלאלא מצוה לשם מכוונין דאין

כוונת אז להם ואין זנות לשם

אישות של .(fn)אהבה

[dl].הואשכורים שכרות של והשיעור

דעתו ,(gn)שנתבלבל

שתו אם אך לגמרי שכורים כשהם ודוקא

הם אבל לב וטובי שמחים והם מדי יותר

איסור. אין המלך לפני לדבר יודעים

[el]ישנה,אין כשהיא אשתו על לבוא

מותר נים ולא נים .(hn)אבל

[fl]'בפירושינוועי בזה שהארכנו מה

שם. הלכה ובמקור ר"מ לסי'

³¼ðí þîšô

(fn)ובלבושעולת ב', ס"ק רמ סי' או"ח תמיד

ג'. ס"ק רמ סי' או"ח

(gn)ובאפיפמ"ג י"א, ס"ק בא"א רמ סי'

על לי קשה וקצת כ"ב. ס"ק זוטרא

איתא סה. בכתובות דהא דשכורים זה דין

יין לשתות לאשה כוסותדשרי כמה אפילו

לידי אותה דמביא ואע"ג בביתה, כשהיא

לשמש לה שרי בביתה הא (לאפוקיתשמיש,

בתה"מ) דאסור לבואאכסנאי אסור ואי ע"ש.

לשתות לה התירו מדוע שכורה כשהיא עליה

שמביא יין של דטבע וצ"ל בביתה, כשהיא יין

מה וממילא דעתה שנתבלבלה אפילו זה לענין

בביתה לשתות שמותר בכתובות שכתוב

כ"כ שתתה אם אבל זה לענין שמביא אע"פ

דההיתר וי"ל אסור, כבר הדעת לבלבול שבאה

מלך. לפני לדבר כשיודעים הוא

(hn)'דהויעי די"א ב' סעי' רמ בסי' מש"כ

במס' הוא והמקור מדות, ט' מבני

אף וי"א וכו' כממזרים הם עשרה וז"ל פ"ב כלה

אות רנשבורג הר"ב בהגהות והביאו ישנה בני

וכו' ישנות בין תוד"ה על יב. דף בנדה ב'

הרמב"ם וכ"כ ע"ב, כ' דף בנדרים כדאמרינן

רוצה למשנה סדר ובס' ה"ד. דעות מה' בפ"ה

דעות בהל' זה דין הרמב"ם דכתב דהא לחדש

רק דין דזהו משום ביאה איסורי בהל' כתבו ולא

על במאמרינו שכתבנו מה עי' אבל לת"ח,

דס"ל דעות כמה דיש דהארכנו ת"ח עונת

לת"ח דאינם דברים גם כותב דעות בה' דהר"מ

דגם ה' ס"ק ר"מ סי' או"ח הדביר בפתח ועי'

זה וכל ע"ש. שם משנה בלחם וכ"כ כן, כתב

כ"כ מותר. נים ולא נים אבל ממש בישנה הוא

כסא בספרו והחיד"א כלה למס' יעקב בנחלת

ה"ז. פ"ב כלה מס' על רחמים