בית, פזמון ואוהל

בנייר עיתון, אווירה של חגיגה. כן, היא עוסקת בנושאים לא פשוטים. זהבה גרינפלד מביאה מונולוג של אשה מבוגרת המגורשת מביתה, ושיר של אדם דובז'ינסקי נכתב ברזון, כאילו מולמל מתוך ייסורי שביתת הרעב שלו. הכעס על השקר העמוק שבכלכלה הישראלית עובר כחוט העמודים של החוב110 השני לאורך ברת, ובכל זאת, טוב ונעים שבת אחים גם יחד, והקריאה ב"שירון המהפכה",, היא37 למרות השיר הבינוני בעמוד בעיקר חוויה מענגת. כך, כמובן, נזכור גם את ימי המחאה הזאת: היא מתסכלת וקשה לעתים, אבל מרוממת ראש ומענגת יותר מכל. בכך תורם לה "השירון" דבר מה מהותי: הוא מנציח אותה היטב. אפשר כמובן לשפוט את העוסקים בשיר ול ב תהות אם אינם תופסים טרמפ על ההתרחשות כדי להפיץ את חומריהם. גם אם זה נכון לעתים, יש להירתמות הזאת ערך היסטורי, ו"השירון" רקו אפב הגילוי הנאות שב ביקורת תח הוא נאות בריבוע: כותב שורות אלה פירסם שיר באסופה. הוא אפילו37 שתתואר כאן, בעמוד עוד יותר נאות, כי ההשתתפות בא ב סופה זו היא בשבילו בגדר הגשמת חלום קטן. שתי אסופות שירה ויצירה קודמות הפיק שיתוף הפעולה בין כתב העת "מעין" והמגזין הפוליטי "אתגר". הראשונה היתה "אדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית", שראתה אור בראשית, והשנייה: "לצאת: אסופה2007 שנת נגד המלחמה בעזה", שחלק משיריה תורגמו לערבית וראו אור בלבנון וב ב מצרים. בשני המקרים חברו למשימה גם גורמים אחרים, ובהם כתב העת "דקה" וקבוצת "גרילה תרבות" המעו ב רבים גם כאן. אני נשארתי בחוץ. ברוח הפלורליזם של מאבק האוהלים מצאתי גם את מילותי בתוך "שירון המהפכה" לצד יצירותיהם של פרצו ב פים חדשים אחרים: זאב טנא בא ממרתפי הרוק, רוני סומק – ממדפי ספריות בתי הספר. תהל פרוש באה מאוהל המתמחים בפסיכולוגיה, בעוד גלעד מאירי ודורית ויסמן באו מסצנת השירה הירושלמית, שנהגה במפעלים כמו "לצאת" בספקנות. וודי גאת'רי בא מאוקלהומה, ובתרגומו העליז של יהושע סימון הוא מזמר את תמונת המצב: "הרבה חבר'ה טובים באים/ גם מאשדוד הם מגיעים...". יותר מאשר ב"אדומה", והרבה יותר מאשר ב"לצאת", יש באסופה הנוכ ב חית, המודפסת על נייר עיתון וכרוכה אפשר כמובן לשפוט את העוסקים בשיר ולתהות אם אינם תופסים טרמפ על ההתרחשות כדי להפיץ את חומריהם. גם אם זה נכון לעתים, יש להירתמות הזאת ערך היסטורי, ו"השירון" רק ייעשה מעניין יותר ויותר ככל שיתרחקו הזמנים הללו ספרים ייעשה מעניין יותר ויותר ככל שית ב רחקו הזמנים הללו. ישנה שאלה אחרת, נוקבת וחשובה יותר: מה ערכה האמנותי האמיתי של יצירה שמהותה אקטואליה? במילים אחרות: האם יש סיבה טובה באמת לכך שהשירים באסופה הם שירים? בימי השיא של בית הקפה הנסיך הקטן נע ב רכו בו פולמוסים ליליים בין תומכישירה פוליטיתב "מעין", שהאמינו ב אקטואלית, ובין אחרים שהאמינו בא ב מנות למען האמנות וגרסו שכל אזכור של מציאות חולפת מטמא את השירה. הפשרה היפה ביותר ששמעתי בסוגיה זו היא האקסיומה הבאה: אם אפשר לעקור מתוך השיר את ההתייחסות העכשווית או להתעלם ממנה, ובכל זאת נותר שיר בעל משמעות, הוא אכן ראוי להיקרא שירה. לפי הפרמטר הנ"ל, השירים החזקים באמת הם המיובאים והמתורגמים, שכ ב בר הוכיחו את עצמם במקום ובזמן אח ב רים ובכל זאת מצאו את דרכם ל"שירון מעניק82 המהפכה" שלנו. בעמוד אורהאן וולי קאניק הטורקי שיעור במ ב שמעותה של שירה פוליטית על זמנית: "בחינם אנחנו חיים, בחינם/ האוויר בחינם, העננים בחינם", כך נפתח שירו, אבל "החירות עולה ראש כרות/ העב ב דות בחינם". זה שירי, זה מזעזע, ואין בזה אזכור לא של דפני ליף ולא של חבלי הלידה של טורקיה הרפובליקנית. אנחנו לא יודעים על איזו עבדות כותב המשורר וזה לא משנה. לא רק וולי קאניק, מרגרט אטווד וסוהיל נג'ם העירקית יודעים את המלאכה. גם הכותבים המקוריים טו ב בים בה, ובלבד ששיריהם אינם תגובה לאירוע יחיד. יעל בירנבאום, מוזי ב קאית יוצאת דופן, תרמה לאסופה מילות שיר שמתאר חיים בתוך מא ב פרה: "סליחה גבירתי התזוזי קצת// סליחהLMות את הב ברצוני לכב אדוני פה נזרקתי/ ואין לי לאן ללכת". כמה נכון לימי האוהלים, וכמה נכון, למרות אזכור מותג הסיגריות הכל כך עכשווי, גם לימים אחרים. יצירות האמנות הפלסטית הכלולות בחוברת נאלצות לעבור מבחן זהה. בי ב צירה של רועי מנחם מרקוביץ' מופי ב עים מגדלי אקירוב, ביצירה של תאמר מצאלחה – קריית הממשלה בחיפה. זויה צ'רקסקי ציירה סצנה מן היומיום של מאהל שאגת הדרום, כולל שלט שעליו כתוב "שאגת הדרום". אלה אינן יצירות פסולות, אבל הן חלשות במשהו מן השרטוט האדריכליברגשי הנפלא של יואש פלדש: "בית עם ארבעה פתחים ואבן ענקית". בתים יהיו סביבנו גם אח ב רי שנקפל את האוהלים, וכנראה יישא ב רו לנו גם לא מעט מצוקות שהשירה יפה להן. באופן אירוני, האסופה הזאת במיטבה דווקא במקומות שבהם יש לה יסודות איתנים וגג.[email protected] p שירת- "שירון המהפכה האוהלים". הוצאת דקה, מעין,110 . ערב רב, אתגר, גרילה תרבות שקל.20 .' עמ בית, פזמון, אוהל "שירון המהפכה" מקבץ שירה אקטואלית לצד תרגומים שהוכיחו את עצמם במקום ובזמן אחרים, והקריאה בו היא בעיקר חוויה מענגת | יובל בן־עמי ספרים זאב טנא אסף עברון צילום102

Upload: mati-shemoelof

Post on 29-Nov-2014

816 views

Category:

Documents


8 download

DESCRIPTION

יובל בן עמי כותב בעכבר העיר על שירון המהפכה: שירת האוהלים.

TRANSCRIPT

Page 1: בית, פזמון ואוהל

בנייר עיתון, אווירה של חגיגה. כן, פשוטים. לא בנושאים עוסקת היא של מונולוג מביאה גרינפלד זהבה אשה מבוגרת המגורשת מביתה, ושיר ברזון, נכתב דובז'ינסקי אדם של ייסורי שביתת כאילו מולמל מתוך הרעב שלו. הכעס על השקר העמוק כחוט עובר הישראלית שבכלכלה 110 העמודים של החוב השני לאורך

ברת, ובכל זאת, טוב ונעים שבת אחים גם יחד, והקריאה ב"שירון המהפכה", למרות השיר הבינוני בעמוד 37, היא

בעיקר חוויה מענגת.כך, כמובן, נזכור גם את ימי המחאה הזאת: היא מתסכלת וקשה לעתים, יותר ומענגת ראש מרוממת אבל

מכל. בכך תורם לה "השירון" דבר מה מהותי: הוא מנציח אותה היטב. אפשר

בכמובן לשפוט את העוסקים בשיר ולעל טרמפ תופסים אינם אם תהות ההתרחשות כדי להפיץ את חומריהם. גם אם זה נכון לעתים, יש להירתמות רק ו"השירון" היסטורי, ערך הזאת

הגילוי הנאות שבו אפב תח הוא נאות בריבוע: ביקורתכותב שורות אלה פירסם שיר באסופה שתתואר כאן, בעמוד 37. הוא אפילו

בעוד יותר נאות, כי ההשתתפות באזו היא בשבילו בגדר הגשמת סופה

חלום קטן. קודמות ויצירה שירה אסופות שתי הפיק שיתוף הפעולה בין כתב העת "אתגר". הפוליטי והמגזין "מעין" הראשונה היתה "אדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית", שראתה אור בראשית שנת 2007, והשנייה: "לצאת: אסופה נגד המלחמה בעזה", שחלק משיריה

בתורגמו לערבית וראו אור בלבנון ובמצרים. בשני המקרים חברו למשימה ובהם כתב העת אחרים, גורמים גם

ב"דקה" וקבוצת "גרילה תרבות" המעורבים גם כאן. אני נשארתי בחוץ.

ברוח הפלורליזם של מאבק האוהלים מצאתי גם את מילותי בתוך "שירון

בהמהפכה" לצד יצירותיהם של פרצובא טנא זאב אחרים: חדשים פים – ממדפי סומק רוני הרוק, ממרתפי ספריות בתי הספר. תהל פרוש באה מאוהל המתמחים בפסיכולוגיה, בעוד גלעד מאירי ודורית ויסמן באו מסצנת השירה הירושלמית, שנהגה במפעלים כמו "לצאת" בספקנות. וודי גאת'רי בא של העליז ובתרגומו מאוקלהומה, תמונת את מזמר הוא סימון יהושע המצב: "הרבה חבר'ה טובים באים/ גם

מאשדוד הם מגיעים...". יותר מאשר ב"אדומה", והרבה יותר

במאשר ב"לצאת", יש באסופה הנוכחית, המודפסת על נייר עיתון וכרוכה

אפשר כמובן לשפוט את העוסקים בשיר ולתהות

אם אינם תופסים טרמפ על ההתרחשות כדי להפיץ את

חומריהם. גם אם זה נכון לעתים, יש להירתמות הזאת ערך היסטורי, ו"השירון" רק

ייעשה מעניין יותר ויותר ככל שיתרחקו הזמנים הללו

םרי

ספם

ריספ

בייעשה מעניין יותר ויותר ככל שיתרחקו הזמנים הללו.

וחשובה נוקבת אחרת, שאלה ישנה יותר: מה ערכה האמנותי האמיתי של יצירה שמהותה אקטואליה? במילים אחרות: האם יש סיבה טובה באמת לכך שהשירים באסופה הם שירים? בימי

בהשיא של בית הקפה הנסיך הקטן נערכו בו פולמוסים ליליים בין תומכי פוליטיתב בשירה "מעין", שהאמינו באקטואלית, ובין אחרים שהאמינו בא

מנות למען האמנות וגרסו שכל אזכור של מציאות חולפת מטמא את השירה. הפשרה היפה ביותר ששמעתי בסוגיה אם אפשר הבאה: האקסיומה היא זו לעקור מתוך השיר את ההתייחסות העכשווית או להתעלם ממנה, ובכל זאת נותר שיר בעל משמעות, הוא אכן

ראוי להיקרא שירה.לפי הפרמטר הנ"ל, השירים החזקים

בבאמת הם המיובאים והמתורגמים, שכבבר הוכיחו את עצמם במקום ובזמן אח

רים ובכל זאת מצאו את דרכם ל"שירון מעניק 82 בעמוד שלנו. המהפכה"

באורהאן וולי קאניק הטורקי שיעור במשמעותה של שירה פוליטית על זמנית: האוויר בחינם/ חיים, אנחנו "בחינם בחינם, העננים בחינם", כך נפתח שירו,

באבל "החירות עולה ראש כרות/ העבדות בחינם". זה שירי, זה מזעזע, ואין בזה אזכור לא של דפני ליף ולא של חבלי הלידה של טורקיה הרפובליקנית. אנחנו לא יודעים על איזו עבדות כותב

המשורר וזה לא משנה. אטווד מרגרט קאניק, וולי רק לא את יודעים העירקית נג'ם וסוהיל

בהמלאכה. גם הכותבים המקוריים טובים בה, ובלבד ששיריהם אינם תגובה

יחיד. יעל בירנבאום, מוזי בלאירוע לאסופה תרמה דופן, יוצאת קאית

במילות שיר שמתאר חיים בתוך מאפרה: "סליחה גבירתי התזוזי קצת/ סליחה /LMהב את לכבות ברצוני אדוני פה נזרקתי/ ואין לי לאן ללכת". כמה נכון לימי האוהלים, וכמה נכון, למרות אזכור מותג הסיגריות הכל כך

עכשווי, גם לימים אחרים.יצירות האמנות הפלסטית הכלולות

בבחוברת נאלצות לעבור מבחן זהה. ביבצירה של רועי מנחם מרקוביץ' מופי

עים מגדלי אקירוב, ביצירה של תאמר מצאלחה – קריית הממשלה בחיפה. זויה צ'רקסקי ציירה סצנה מן היומיום של מאהל שאגת הדרום, כולל שלט שעליו כתוב "שאגת הדרום". אלה אינן יצירות מן במשהו חלשות הן אבל פסולות, השרטוט האדריכליברגשי הנפלא של יואש פלדש: "בית עם ארבעה פתחים

בואבן ענקית". בתים יהיו סביבנו גם אחברי שנקפל את האוהלים, וכנראה יישא

רו לנו גם לא מעט מצוקות שהשירה יפה להן. באופן אירוני, האסופה הזאת במיטבה דווקא במקומות שבהם יש לה

יסודות איתנים וגג.

[email protected]

p שירון המהפכה - שירת"

האוהלים". הוצאת דקה, מעין,

ערב רב, אתגר, גרילה תרבות. 110

עמ'. 20 שקל.

בית, פזמון, אוהל"שירון המהפכה" מקבץ שירה אקטואלית לצד תרגומים שהוכיחו את עצמם במקום ובזמן אחרים, והקריאה בו היא בעיקר חוויה מענגת

ספרים | יובל בן־עמי

זאב טנאצילום אסף עברון

102

Page 2: בית, פזמון ואוהל

אחים לצרההרומן המוערך ביותר של דוסטויבסקי, "האחים קרמאזוב", על שלושה אחים שמעורבים ברצח אביהם, מגיע בתרגום מחודש

פוליפוניה. לפעמים אפילו גיבור אחד מגלם בתוכו דו שיח שכזה, שהוא התב

נגשות בין אידיאולוגיות. ובכלל, אם כשלושת שנחשבים מי על מדברים הגדולים של הספרות הרוסית – דוסב

וצ'כוב, הרי שכל טויבסקי, טולסטוי אחד מהם מגלם תפיסה שמשפיעה עד היום על התפתחות הספרות הרוסית. בעוד שצ'כוב טען כי האדם נולד כדי להיות מאושר וטולסטוי טען כי דרכנו אל האושר היא באמצעות הפשטות – הקשר לעבודה ולטבע - הרי שדוסב

טויבסקי, שהיה אנטי אתיאיסט בצורה לוחמנית, טען כי הדרך אל האושר עוב

ברת דרך הסבל - טענה המשתקפת ביתר שאת ברומן זה".

גם השקפתו בדבר טבע האדם באה כאן לידי ביטוי במלואה.

"בהחלט. האדם, לפי דוסטויבסקי, נולד טהור, אך במשך הזמן הוא נטמא. לכן עליו לפנות לאלוהים, או שאוטומטית יהפוך לפושע. היחסים בין אדם לרעהו רצופים בניצול ובקורבנות, והיחסים פיתוי לרוב כוללים לאשה גבר בין בדמות יופייה הנורא של האשה. כל

אלו מביאים את האדם לקצה". נוהגים לטעון כי במקרה של דוס־

יותר גדולה היצירה טויבסקי, מהאיש עצמו.

"זה נכון. הרי הוא היה אחד האנטישבדווקא מאידך, ביותר. הגדולים מים איינשטיין היהודי טען כי דוסטויבסקי תרם לתורת היחסות יותר מכל המתב

מטיקאים הגדולים של זמנו. אמרות מתוך הרומן מצוטטות עד היום, ומבב

חינה אמנותית הרי כל ספרות המאה הב20 מושתתת באופן כלשהו על יציב

רתו, בייחוד מושג התת הכרה, שהוא היה אחד הראשונים לנסחו, ובכך תרם ליצירת הרומן הפסיכולוגי של המאה הב20. אם הייתי בוחרת רומן אחד כדי על ממליצה הייתי הוא, מי להבין

קריאת רומן זה".

היא כי כנגדה טענו ספרות בקרי נגועה ברישול, אך לאחר מכן הפכה סופרים על הכלל. השפעתו לנחלת והוגים היתה מכרעת – פרויד הצהיר כי זהו הרומן המרשים ביותר שנכתב אי פעם וחיזק באמצעותו את הגותו על אודות התסביך האדיפלי, ואף קפקא, שמוטיב היחסים המתוחים בין אבות ובנים הוא יסוד בכתיבתו, הושפע ממנו כי טענו אחרים רבים עוד עמוקות. "האחים קרמאזוב" הוא הרומן הגדול

ביותר שכתב דוסטויבסקי. "קטונתי מלקבוע אם זה הרומן הגדול ביותר שלו, אך זהו בהחלט רומן מסב

כם", אומרת ד"ר מרינה ניזניק, מרצה לספרות ושפה רוסית במכון קאמינגס שבאוניברסיטת תל אביב, "הוא אופייני לו ובה בעת מאוד לא אופייני לו, מאחר על לכתוב הרבה לא שדוסטויבסקי כרוניקה משפחתית - ז'אנר ידוע בסב

פרות העולמית שאיפיין בעיקר את כתיבתו של טולסטוי, שראה בחיי המב

המדינה. פני של השתקפות שפחה ילדותו הקשה של דוסטויבסקי ויחסיו המתוחים עם אביו מופיעים בספריו, אך זו הפעם היחידה שבה עסק בכרוב

ניקה משפחתית במובהק". במה הוא כן אופייני לו?

"כל הרומנים של דוסטויבסקי מקיימים דו שיח או רב שיח בין רעיונות - מאב

פיין שעליו עמד לראשונה התיאורטיקן הידוע באחטין, וכינה מאפיין זה בשם

"בעוד שצ'כוב טען כי האדם נולד כדי להיות מאושר וטולסטוי טען כי דרכנו

אל האושר היא באמצעות הפשטות, הרי שדוסטויבסקי, שהיה אנטי אתיאיסט בצורה לוחמנית, טען כי הדרך אל האושר עוברת דרך הסבל"

םרי

ספ

האחרון של פיודור דוסבראיון "האחים קרמאזוב", ספרו טויבסקי, ראה אור בשנת 1880 ונחב

העילאיות הקלאסיקות כאחת שב בספרות המערב. במשך שנים נסמך צבי תרגומו של על העברי הקורא ארד, שמילים רבות מתוכו נעלמו זה כבר ממחזור השפה והקריאה בו נעב

שתה קשה אף לבעלי שפה עשירה. יצא הרומן בתרגום מחודש השבוע ומצוין של כלת פרס ישראל לתרגום עובד), עם (בהוצאת מירסקי נילי והוא קולח, נגיש ומאפשר להתפעם

מחדש מגדולתו ועושרו. אב רצח עומד הרומן, שבמרכזו את ששלושת בניו מעורבים בו במידה כזו במשך דוסטויבסקי כתב אחרת, או קרוב לשנתיים. הוא פירסם אותו בהב

משכים בכתב העת "השליח הרוסי" והתכוון לפרסמו כחלק ראשון ברומן בשם "סיפורו של חוטא גדול", אך נפבטר כשלושה חודשים לאחר מכן. הסוב

בהשקפותיו, אדוק נוצרי שהיה פר, הושפע עמוקות מהוגים שונים כגון הפילוסוף הרוסי פיודורוב, שדבק בעיב

קרון הנוצרי שלפיו הגאולה בוא תבוא באמצעות בנים המכפרים על פשעי את אפוא משקף זה ספר אבותיהם. רק שלא בנים - ההפוכה התמונה שאינם מכפרים על פשעי אביהם, אלא רוצחים אותו במו ידיהם - סמל להתב

פרקות אנושית מוחלטת. גם חייו האישיים והסוערים של דוסבטויבסקי משתקפים ברומן: בזמן כתיב

השלוש בן אליושה בנו מת בתו כתוצאה מאפילפסיה, מחלה שעברה דוסטויבסקי מאביו. בתורשה אליו האבל העניק לצעיר הבנים בספר את שמו של בנו וחנן אותו בתכונות האופי שהעריך ביותר. הרומן הקדים את זמנו בטכניקות שנשזרו בו, כגון מספר כל יודע החודר לנפשן של הדמויות ומבצהיר על עצמו כדמות - טכניקה שמב

Wassilij Grigorjewitsch Perow ציור

1. ביום שאיבדתי אותה | לינווד ברקלי

2. נוילנד | אשכול נבו3. מסדר זיהוי | ליעד שוהם

4. שובל של עשן |רבקה קנטרל

5. מחר תמות | לי צ'יילד6. המחסל | דניאל סילבה

7. כמה רחוק את מוכנה ללכת | מאירה ברנע גולדברג

8. שארית החיים | צרויה שלו9. בוגד משלנו | ג'ון לה קארה

10. ואולי לא היו |שולמית לפיד

הנתונים התקבלו מצומת ספרים

רבי מכר | ספרות

"מזיכרונותיה של תולעת ספרים" - מסעות בעקבות

סופרים וספריםבהשתתפות חיים באר

והעורך גדעון טיקוצקי. כניסה חופשית. תולעת

ספרים, מזא"ה 7, טל' 5357907. ה' (1.9) 19:30.

"שיחות עם המאהב שלי ועם אשתו"

מאת אלאונורה לב. עם יצחק לבני, מיכל זמיר, דינה

קטן בן־ציון. תולעת ספרים, כיכר רבין 9, ה' (8.9), 19:30,

כניסה חופשית."עונת המוך"

ערב השקה לספר השירה מאת גילי חיימוביץ. עם רן

יגיל, יחזקאל נפשי, גלעד מאירי, רועי טרטקובסקי והאמן ריקרדו רוישסטר,

שיציג עבודות וידאו שיצר בשיתוף עם המשוררת

ושמבוססות על שיריה. ב', 19:00, סיפור פשוט.

שבזי 36, כניסה חופשית.

סימנייה | אירועי ספרות

ספרים | נטע הלפרין

103