תולדות הפילוסופיה החדשה – ב'מרצה: פנחס איפרגן.

1 – שיעור 31.10.11הסיפור הגדול של הפילוסופיה המודרנית מסתיים עם קאנט.

השאלה המרכזית: השאלה הכרתית – מה התנאים לידיעה? מה אני יכול לדעת?

נראה איך קאנט מטפל בזה, ומדוע החקירה של קאנט מייתרת את הוויכוח בין רציונאליזם לאמפריציזם.

האם כל הזמן דיברו על ההיסטוריה של הפילוסופיה?

אילו רעינות עמדו במרכז הוויכוח?

האם יש צורך לברר מה ההיסטוריה של הפילוסופיה )מעבר לדיווח הכרונולוגי – האם יש משהופילוסופי שטמון בהיסטוריה של הפילוסופיה(.

בעבור הרעיון של היסטוריה של רעיון היה זר לגמרי )או לא רלוונטי לעיסוק הפילוסופי – יש בעיה, וישלהם שיטה, ואין זה עניין מיוחד לדעת מה ההיסטוריה של הרעיון מבחינה פילוסופית(.

אחד המאפיינים בהבחנה בין אנאליטית לקונטיננטלית הוא בשאלת היחס להיסטוריה.

השאלה: מה הקשר בין טענות לזמן בו הן מבוטאות?

ספרות עזר )להגות קאנט בכלל(:

ש"ה ברגמן - עמנואל קאנטאלן ווד - קאנט

2 – שיעור 7.11.11נדבר היום על שתי ההקדמות לביקורת התבונה הטהורה )למהדורה הראשונה והשניה(.

"הקדמות לכל מטאפיזיקה שתהא בעתיד" – זהו סוג של תקציר ל"ביקורת התבונה הטהורה".

קאנט פותח את ההקדמה למהדורה הראשונה במשפט:"התבונה האנושית, גורל מיוחד לה לגבי סוג מסוים של הכרותי; מטרידות עליה שאלות שאין בידה לדחותן, משום שהוטלו עליה בידי טבע התבונה

עצמה. אך אין בידה גם להשיב עליהן, משום שהן למעלה מכל יכולתה של התבונה האנושית." קאנט למעשה מאפיין כאן, בביטחון של פילוסוף של העת החדשה, את התבונה האנושית במצב של

חוסר נחת מתמדת ביחס לשאלות שהיא מציבה לעצמה, ואין היא יכולה לשלא להציב לעצמן )באיזשהומובן, הוא מאפיין את הדעה הרווחת לגבי פילוסופיה כמי שעוסקת בשאלות שאין עליהן תשובות(.

משמעות הביקורת היא לבדוק למה שהתבונה יכולה לענות עליהן, ואילו הן השאלות שמחוץ ליכולותיה הרעיוןשל התבונה; לבחון את היכולת של התבונה לספק מענה לשאלות שהיא עצמה מעלה. כלומר,

המרכזי של הביקורת: לראשונה לתת ביסוס למדע, לא מתוך התחלה של קביעה פוזיטיבית

מסויימת, אלא לבדוק את מה שהתבונה יכולה לטעון ומה אינה יכולה לטעון )תהליך של בחינהעצמית, ולא של ספק(.

)האימפרציזם לא אומרים אותו הדבר – לפי האמפרציזם כל הידוע לי נובע מחושינו. לפי קאנט זהועקרון דוגמטי.(

[ – יש רעיון מודרני; קאנט מתנתק מהתבונה האלוהית, אין הוא מחפש אחר חוקים נצחיים או8]עמ' אור-טבעי וכו' שדרכו מכירים את האדם. אלא זהו פרוייקט של בחינה-עצמית. מסורת זו החלה עם

האוטונומיה שלדקארט )הגם שאצל דקארט יש עדיין את האור הטבעי(. מאוחר יותר קאנט יקרא לזה התבונה.

אין בדברים כדי לתחום את התבונה רק לדברים אימפריים ניתנים לבחינה. קאנט אומר שתמיד תהיה מטאפיזיקה, אך במקום שיהיו לה טענות שאי אפשר להצדיק, הוא מבקש לברר אילו

טענות אפשר לברר. חלקו השני של הספר מוקדש לשאלות כאלו, שאין להן תשובה לפי קאנט )כמו הישארות הנפש, סופיות

– וכו'( יש חשיבות לשאלות אלו, התבונה לא פותרת שאלות אלו כאשליות, אלא אתהיקום התשובות האפשריות לזה.

עבור קאנט כל הדחף של השאלות שלא ניתן להכריע בהן, הגדרת התחום שמעבר לאפשרות הידיעה מופנה לדחף המוסרי והאסתטי. למעשה בביקורת התבונה הטהורה הוא תחם את מה שאפשר לדעת מבחינה קוגנטיבית, וכל שאר תחומי הדעת של המוסר והאסתטיקה – הם מחוץ

בהקדמה לביקורת השניה, קאנטליכולת ההכרעה של התבונה, אלא בתחום ההכרעה של הרצון. טוען כי הוא רצה להראות את מגבלות הידיעה – כדי לשמור על התחום של האמונה )אך לזכור שאלו הן

טענות שבאמונה, ולא שבהכרה(.

ההגנה על האמונה/המטאפיזיקה

עם עליית המדעים, נוצרה ירידה בהילה שסביב נושאים הקשורים באמונה. קאנט מונה שלושה מדעים,לוגיקה, מתמטיקה ומדעי הטבע החדשים – שבשלושתם לא מערערים.

קאנט שואל – מדוע המטאפיזיקה לא הצליחה לבסס מערכת עקרונות יציבה שתבסס אותהואז הוא מעוניין למצוא הנחות יסוד שלא יהיה ניתן לערער עליהן ותמנע את הוויכוחים האינסופיים?

וסביבם לבנות שיטה שתכריע בין טענות כמו בדיסיפלינות האחרות.שהפילסופיה טוען קאנט האובייקט. את הסובייקט של בידיעה עוסקת המטאפיזיקה קאנט לפי המערבית, מעולם לא יכלה לדעת את האובייקט באופן מלא – משום שהאובייקט מתנה את הידיעה של הסוייבקט; אם אני מותנה ע"י האובייקט, אז אני לא מכיר את האובייקט כשלעצמו, אלא רק איך שהוא

מה מחשבותיו של אדם אחר, כי כל מחשבותיו שלבאמתמיוצג אצלי. )משל: אדם לא יכול לדעת האדם האחר, מתווכות על-ידי האדם האחר – הוא מוסר ייצוג כפי שהוא רוצה שייוצר(.

אצל דקארט, יש צורך בגורם שלישי, שערב לאמת. כנ"ל אצל האמפרציזם, שטענו כי השאלה האם יש"אדום" מחוץ להכרתי,היא חסרת משמעות )כי מספיק שה"אידאה" של אדום נמצאת בי(.

ע"פ קאנט אם נמשיך ברעיון של ראשיונות האובייקט – אנו במבוי סתום. קאנט מציע: האובייקט הוארואים את הקונסטרוקציה של אנו בעצם צורה מסויימת של הסובייקט; כשאנו מביטים באובייקט, האובייקט בתוכי )מהפכה המקבילה למהפכה של קופרניקוס, ולכן נקראת על שמה – בעצם המרכז

עובר מהאובייקט, אל הסובייקט(. זוהי הביקורת של קאנט על תורת הייצוג )מדקארט ועד יום(.

- חסר3 שיעור 14.11.2011

– חלל וזמן4 – שיעור 21.11.2011בשיעור זה נדבר בעיקר על ההבנה של קאנט את החלל והזמן )אסתטיקה טראנסדצנדטלית(.

אופן הכרה ע"פ קאנט

א-פריורי )לפני כל ניסיון(פוסטריורי )אחרי ניסיון(

סינטנטי א-פריורי; יש מרכיב שאינו מהניסיון אך אי אפשר שיהיה אותו אילמלאי הניסיון. למעשה כלסנטטיות יהיו שלו הטענות קאנט, לפי היקום, על מלוגיקה( )חוץ עקרוניות טענות שטוען מדע

א-פרייוריות.

פסקה שסוגרת את המבוא(:"..ישנם שני41 עמ' קביעה יסודית בהגותובסוף המבוא קאנט מתמצת גזעים של ההכרה האנושית.." חושניות ושכל. ייתכן שיש להם שורש משותף; אך קאנט לא עוסק הרבה

בספר זה בשורש המשותף. ע"פ קאנט כל ידע שלנו מתחיל מניסיון )חושניות( אך זה לא אומר שכל ההכרה חושנית. ע"פ

קאנט לא ניתן לעשות רדוקציה של שכל לחושניות או להפך – אלו שני דברים נפרדים לגמרי. אמפרציסטים, למשל יום טען כי כל מה שיש לנו זה רשמים פשוטים; כמו כתם צבע. ומושג זה רושם

יש רושם שנמצא ברצף עם מושג. לעומת זאת קאנט מפריד בין רושם לבין מושג.דהוי. אך

חושניות – מותנת בצורת המחשבה של חלל-זמן.

חיצוניים. מגירויים מגורה/מופעל אדם – ראשוני הכי זהו התיאור הלא בחשוניות? לחקור יש מה הרשמים מניחים מערך של מושגים – חלל וזמן.אך קאנט טוען שזו תפישה פשטנית של רושם.

שלמעשה לבני-אדם מערךהחלל והזמן הם ההבט הטהור של החושניות. זהו חידוש מהפכני של קאנט, מושגים בסיסי של חלל-זמן, ולכן הם חווים דברים בצורה מסויימת - החושניות איננה בסיסית.

למדע הטהור של החושניות קאנט קורא אסתטיקה טראסנדצנטלית. הדבר המפתיע במהלך הראשוןשל קאנט: לחושניות יש מדע שמתאר אותו )חלל וזמן(.

הסתכלות חושית

ע"פ קאנט, לא משנה מה נאמר על בני אדם, נוכל לומר שיש להם היכולת להיות מופעלים ע"י משהו במחוץ. ההפעלות הבלתי אמצעית ע"י משהו היא הסתכלות חושית. ע"פ קאנט הסתכלות זו נעשית

בפריזה של חלל-זמן.

ע"פ קאנט ההסתכלות החושית הבלתי-אמצעית יכולה להיות ניסיונית אך היא גם יכולה להיותוהזמן אלו הסתכלויותטהורה. והזמן. החלל כאלו, שכל הסתכלות מניחה אותם – אלו הם החלל

טהורות א-פרייוריות.

מושגים(, לכן אין זה כלל בתחום השכל אלא החושניות. וזהו חידושולא הסתכלות )צורותחלל וזמן הם גדול של קאנט, שלפניו חלל וזמן היו מושגים.

מהם חלל וזמן?

קאנט טוען כי רוב הזמן חשבו שהחלל או כמעין קונטיינר שבו יש אובייקטבים )ניוטון(. ע"פ לייבניץ החלל הוא יחס )בין דבר לבין דבר אחר(; וזה מניח מישהו שקובע יחס, או שרואה את היחס

הזה – יצור אנושי שחווה זאת.החלל והזמן אינם מוחלטים כי חייבים שמישהו יתפוס אותם.

קאנט מעוניין להראות את כי החלל הוא א-פריורי וצורת הסתכלות )ולא מושג(. הוכחות, שניים לא-פריריות החלל ושניים לצורת הסתכלות.4ב"בירור מטאפיזי" יש

האם החלל מושג ניסיוני? -לא

החלל אינו מן הניסיון, כי הוא לא תוצר של מהלך של הפשטה של ניסיון קודם – משום שיש.1להניח אותו לצורך הניסיון. ולכן הוא א-פריורי.

החלל אינו מן הניסיון משום שהחלל הומוגני – כל חלק של חלל גם הוא חלל..2

5 – שיעור 28.11.11 תזכורת משיעור שעבר: יש חושניות ושכל. החידוש של קאנט הוא שגם לחשוניות יש תנאים א-פריורים

שמתנים חוויה חושית, ואלו החלל-זמן; שהם צורות הסתכלות ולא מושגים.

החלל והזמן אינן סובייקטיות )על אף שהן מוגבלות רק לאנשות, שכן ייתכן שאם לא היו אנשים זה לא היה קיים כך, או ליצורים אחרים יש תפיסה אחרת( – הן משותפות באותה הצורה לכל האנושות )הן

א-פריוריות(.

מהם התנאים שבאמצעותם אנו חושבים דבר מה

מהי המקבילה לחלל זמן, שהם תנאי לחושניות, כתנאי לחשיבה?

האסתטיקה טיפלה בחושניות, האנליטיקה תטפל בשכל )אנליטיקה של מושגים(.

אך הלוגיקהטבעי לומר כי הלוגיקה היא חוקי המחשבה; היא לא-תלויה, כללית והכרחית, א-פריויורית. היא אנליטית ולכן לא תלויה בניסיון, ובאובייקטים.

קאנט מחפש צורה מסויימת של לוגיקה שתאפשר לחשוב תוכן – אובייקט. כי אנו עוסקים בעולם שיש בו חושניות, ואנו רוצים לדעת מה יוצק סדר בחושניות הזו. זוהי הלוגיקה הטראנסצדנטלית )לוגיקה של

אובייקטים(.

הלוגיקה פורמאלית אדישה לתוכן והשאלה היא רק בנוגע לתקפות. מהם התנאים לחשיבה של תוכןמסויים? הלוגיקה הטראנסצדטנלית.

קאנט טוען כי הסימן לכך שהאדם חושב הוא היכולת "לחרוץ משפט", כלומר הפרדיקטציה;זהוהשפה – יצירת הטענה היא התסמין, ע"פ קאנט, למחשבה שכן אז יש שימוש במושגים.

מעבר מהסבר על היכולת לחשוב, כרפלקציה )כדקארט(, או כהסתכלות על המוח/החומר מבחוץ –להסבר של פעולה, שמניחה מרחב שבתוכו הטענות נטענות.

לפי הקריטריון הזה ספק אם חיות – אומנם היא מזהה דברים, אבל היא לא חורצת משפט. היא לא טוענת טענות לגבי המציאות, היא לא עושה פרדיקציה נוסח "א' הוא ב'", היא לא משתמשת במושגים

המשפט זו הפלטפורמה שבה השכל מתגלה בפעולתו.ולכן אינניו יכולים לדעת אם יש לחיה שכל. ייתכן שלא רק יצורים שיכולים לחרוץ משפט הם בעלי שכל, אך רק אלו שעושים זאת, אנו יכולים

לדעת שיש להם שכל.

ההכרה שלנו לעולם לא ישירה אלא תמיד מתווכת. התיווך נעשה ע"י מערכת מושגית, ואנו נעדרים את היכולת לדעת משהו שלא באמצעות מושגים. )זו נקודה שזכתה לביקורית בזרמים שהתנגדו לקאנט,

ברומנטיקה הגרמנית(.

קאנט רוצה לבדור מהם התנאים ההכרחיים המאפשרים את ריומם של כל המושגין, כלומר מהוהכושר השכלי היוצר את המושגים – "דדוקציה מטאפיזית".

'דדוקציה מטאפסיזית – מדריך לגילוי מלא של כל מושגי השכל הטהורים' – ממהמורכב השכל

, אך פיני לא20 של המאה ה- 20 –קומנטר מעולה, שנכתב בשנות ה-patom)לקוח מספרו של פאטום מכיר ספר טוב יותר ממנו(.

: )וביאור( הנחות

השכל הוא הכושר לדעת/הלהכיר באמצעות מושגים..1לדעת באמצעות מושגים זה לחרוץ משפט..2 )מושג אינו משהו נתון אלא פעילות מסויימת; אנולחרוץ משפט היא היכולת לאחד דימויים .3

קושרים יחד נתונים לכדי דימוי מסויים(. )בליהדרכים השונות לאחד דימויים הן הצורות של השיפוט, של הלוגיקה הצורנית )פורמלית(. .4

זה הוא לא יודע ממה מורכב השכל(.

הטהור,מסקנה: השכל מושגי של המלאה הרשימה היא השיפוט, צורות של המלאה הרשימה שבאמצעותם אנו חושבים אובייקט.

עד הנחה מספר שלוש, הדברים נשמעים דברים. אך מנין הכללים לאיחוד? מן הלוגיקה הפורמלית(; כלומר מזה מורכב השכל – צורות השיפוט נתונות בלוגיקה הפורמלית.4)הנחה

והמסקנה היא שהרשימה של צורות השיפוט )הלוגיקה הפרמאלית( היא גם הרשימה של צורות השיפוטבעולם.

עיון בטיעון

אין כאן הוכחה שזה הכרחי שצורות השיפוט של הלוגיקה הפורמלית, הן צורות השיפוט של השכל. אלא יש אנאלוגיה בין השיפוט בלגיקה לבין השיפוט בשכל. הישענות על הלוגיקה הפורמלית מספקת את

נצחיות הכללים ואת אי-שינויים )לא להוסיף ולא לגרוע(.

תרגום הלוגיקה הפורמאלית לקטגוריות )ללוגיקה טראנסצנדטלית(

– להעתיק משם 72 מופיע בספר בעמ'

כמות, איכות, יחס אופנות )נלקח מספר קלאסי לגבי הלוגיקה של אריסטו.

אופנותיחסאיכותכמותP הוא Sכללי – כל P שהוא Sפרטי – יש

הכללי יבטא אחדות

ריבוי פרטי

כוליות יחדיי

אימפלקיציה מטרלית )אם...אז..( מתורגמת לקטגוריה של סיבתיות.

הסינתזה )הרכבה(

)ישמש אותנו גם בדדוקציה הטראנסצנדטלית(.

כשהצגנו את המהפכה הקופרניקנית הצגנו מודל של אוייבקט וסובייקט, ואמרנו שקאנט מערער את הרעיון שהאוייבקט קובע את הסובייקט. ואמרנו כי הסובייקט לא יכול לחרוג מעבר לייצוג של האוייבקט, ולכן לעולם לא יכיר את האובייקט. קאנט התנגד לכל העניין )המשותף לוויכוח בין הרציונאליסטים

לאמפריצסטים( צריך לתת מושג אחר, שהוא שונה ממושג הייצוג/דימוי.

הסינתזה טוענת כי איננו פאסיבים שמקבלים דימוי מבחוץ אלא אנו עושים פעולה של הרכבה. כלומר, דרך צורות ההסתכלות של חלל-זמן אנו מקבלים קלט מבחוץ והיכולת שלנו לקלוט אותו אינה פאסיבית;

אנו לוקחים אוסף של דימויים קאוטיים ומארגנים אותם. זוהי פעולה של סינתזה/הרכבה.

6 – שיעור 5.12.11השלד וההגיון הפנימי של המהלך של קאנט – הדדוקציה הטראנסצדנטלית

שבוע שעבר – דדוקציה מטאפיזית

נניח שהצלחנו למצוא את המושגים הא-פריורים שלפיהם עובד השכל, המהלך של הלוגיקההטראנסדצטלית:

המושגים הטהורים של השכל == שיפוט == לוגיקה פורמאלית.12שכל - <

)ראינו שאפשר כי האופן שקאנט גוזר מושגים אלו כנראה לא נכון(.

כעת נראה איך בלעדי המושגים הללו אין לנו ניסיון אובייקטיבי.

גרסאות שונות

הערה היסטורית

זה הדבר היחיד שקאנט מנסה להצדיקו בגרסאות שונות:

הטיעון הנסוג – נמצא ב"הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד"- לא נעסוק בזה..1הטיעון המתקדם - גרסה במהודרה א' – לא נעסוק בזה ובהבדלים בין מהדורה א' לבין ב'..2הטיעון המתקדם - גרסה במהודרה ב'. – בזו נעסוק..3

הגרסה הראשונה – הטיעון הנסוג:

הטיעון הנסוג אומר "עובדה שיש מדע טבע טהור" – אך מה מאפשר את המדע הטהור הזה? והוא מנסה להראות שבלי הקטגוריות מדע הטבע הטהור הזה, בלתי אפשרי )הוא מתחיל מהעבודה ונסוג לתנאים של העבודה – לכן נקרא נסוג(. למשל, חוקי ניוטון הם הכללים הבסייסים של התפיסה הזו, כדי

מושגי השכל הטהורים.12לקיים את חוקי ניטון חייבים להניח את

גרסאות מהודרות א'-ב' – הטיעון המתקדם:

יוצא מטיעון נתון "יש אני חושב – יש תודעה של זהות הטיעון המתקדם עושה מהלך הפוך – הוא עצמית" ושואל מה מאפשר אותו? כדי שתהיה תודעה של זהות עצמית חייבים להניח את הקטגוריות.

קאנט מנסה לתת את התשובה האולטימטיבית לערעורים הבסיסים של יום כפי שמופיע במסכתטבע האדם: תודעת האני, ועולם בעל חוקים אובייקטיבים.

קאנט מניח כעובדה נכונה את הטענות של יום הראה שאין תודעה מתמשכת )אין אני מתמשך בזמן,אלא "צרור חוויות"(, ושהחוקים בעולם האובייקטיבי הם למעשה קישורים אסוציאטיבים.

קאנט מסכים עם יום כי עולם אובייקטיבי כמו שהיה לפני יום הוא אינו אפשרי עוד – אך הוא כן מחזירהחשיבה בקטגוריות כמותנת האובייקטיביות את מחדש ומגדיר יום, לפני האחדותי" ה"אני את האנושיות, שהן משותפות לכל בני האדם - אומנם אובייקטיביות זו איננה מושלמת וחזקה כמו לפני יום

)כי היא מותנת בבני-אדם בעל קטגוריות(, אך עדיין אובייקטיבית.

שלד מהלך הטיעון מחולק לסעיפיו

. 15-20 מסעיף 88הדדוקציה משתרעת מעמוד

– הרכבה של ריבוי הסתכלויות היא הכרחית לבעיתו של אובייקט, והיא מיוחסת לשכל כפעולתו15 הבלעדית.

ריבוי16 של להרכבה הכרחית היא עצמית/אני(, )תודעה האפרצמפציה של המרכיבה אחדות – אותה פעולת הרכבה.ללאהסתכלויות. אחדות זו אינה אפשרית

– מכאן ידיעה של אובייקטים תלויה בעצם אפשרותה באחדות המרכיבה של האפרצפציה )האני(.17"יש אני כי יש משהו מחוצה לי, יש משהו מחוצה לי – אז יש אני".

– האחדות18 האובייקט של באחדותו כרוכה היא כלומר אובייקטיבית אחדות היא האפרצפציה של סובייקטיבית מאחדות מובחנת להיות חייבת האפרצפציה של זו אובייקטיבית אחדות. לידיעה הנתון

תלויה עצמית תודעה: אחרות במילים. )אסוציאטיביים קשרים על רק המבוססת מאחדות כלומר.(אובייקט של בתודעה

שיפוטים. ידי על לפועל האפרצפציה, מוצאת של המרכיבה האחדות באמצעות ריבוי של - ההרכבה19 )לראשונה נכנסות הקטגוריות כמערכת חוקים הכרחית(. כלומר, כדי שיהיה אני, צריכה להיות פעולהבדדוקציה המטאפיזית; גילינו השיפוט את שיפוט. ע"י עושים אנו הקישור פעולה את קישור. של

באופן מפורש(.20הקטגוריות )וזה נכתב בסעיף

20 סעיף : לכן

עצמית תודעה )האפרצפציה של מרכיבה אחדות תחת נתון הסתכלויות ריבוי להרכיב האפשר מן אם לצורות ביחס ייקבע שהוא ההכרח שמן הרי לידיעה, אובייקט להיעשות ובכך( טהור אני, טהורה

צורות הם שהקטגוריות מכיוון, הקטגוריות לכל כלומר, לקטגוריה עצמו להתאים חייב הריבוי. השיפוט.זמן בחלל לחושניות הנתון הסתכלויות של הריבוי את קובעות אלו שצורות כמה עד השיפוט

הרחבה של סעיפים חשובים

15השכל – מייצר את התודעה בהרכבה/קישור – סעיף המפתח לדדוקציה – סעיף

בסעיף זה קאנט אומר כי דרך חלל-זמן אנו מקבלים רשמים מבחוץ, ומארגנים אותם לפי חלל וזמן. אךאפשר אי אותו, לחוות )אפשר אותו לחשוב יכולים שאנו תוכן אין עצמה בחשוניות "לזהות"/"לדעת"/"להבין" אותו( – המרכיב של השכל נכנס כשאנו מכניסים הגיון לחוויה, כאשר הוא

שכל הוא הדבר שעושה את פעולת הקישור בין החוויהקושר את החוויה למשהו שניתן למחשבה. הכאוטית הבלתי-אמצעית, והופך אותה למשהו שאפשר לחשוב אותו – זהו הקישור/ההרכבה.

האם חלק מהדבר שבא דרך החושניות, מביא עימו גם חלק מהדברים שאותם אנו יודעים?תשובת קאנט, לא!

"ריבוי הדימויים אפשר שיהיה נתון בהסתכלות שהיא חשונית גרידא...ואולם הקישור של ריבוי בכלל אי אפשר לו לעולם שיבוא לתוכנו באמצעות החושים... כי הקישור הוא פעולה של הבניעה העצמית של

(.88קושר הדימוי.. הרי כל קישור...הוא פעולה של שכל" )עמ'

האם יש מישהו שקושר? או שמא הדברים נקשרים באופן אקראי? ע"פ קאנט יש מי שעושה את פעולתזו פעולה שהופכת אוסף זו אינה אחת מפעולות השכל, אלא – אחדות )"אחדות הריבוי"( הקישור

דימויים למשהו שנקשר – אין קשירה ללא קושר והוא מודע לפעולת הקשירה כמאחדת דימויים.

– 'מי שמרכיב זה האני החושב'16סעיף

אם אין אני חושב אני לא יכול לדעת שום דבר. נשאלת השאלה, האם אפשר לדעת את עצמך ע"י דימוייחיד או תמיד צריכה להיות מערבת בכך הרכבה?

האם אני החושב הזה הוא עצם או פעילות? אצל דקארט, כל תוכן שחושבים מאשר את קיומנו, וכל תודעה היא תודעה עצמית )אין מחשבה בלי חושב(. קאנט יראה, על-בסיס ההנחה של דקארט שאם לא

כלומר, כבר לא מדובר "בעצם" אלאקושרים אוסף של דימויים ומפעילים חוקיות מסויימת אז אין "אני".בפעילות מסויימת שמגדירה תודעה.

"מן ההכרח שאני חושב יהיה עשוי ללוות את כל דימויי, שאם לא כן הייתי מדמה בתוכי משהו שאי(.88אפשר לחשבו כלל, ופירושו של דבר שהדימוי היה או שלא באפשר או לא כלום". )עמ'

קאנט הוא באופן מובהק פילוסוף של תודעה עצמית. התודעה מלווה כל דימוי, אם אין אותה אז מישעושה את פעולת ההרכבה שהיא התודעה העצמית.

קנאט למעשה שואל: תראו לי מחשבה שאיננה מחשבה של מישהו. זה בלתי-אפשרי; כל דימוי שיש לנותלויות(. בלתי אידיאות שיש טוען הוא כך, על מערער )אפלטון שתופס מישהו של דימוי זה קאנט טוען כי משום שיש "אני" יש מחשבה, ואין מחשבה שיאיננה תלויה ב"אני" – אם לא נקבל את

המהלך של קאנט יקרוס.16ההנחה הזו בסעיף

הדדוקציה מנסה להראות שהחוויה הבסיסית שלנו מעצמנו להיות אני תלויה בקימו של משהוהפעולה האם היא עכשיו והשאלה – פעולה ע"פ אליו יחס מקיים שאני אני, לא שהוא מקרית/אסוציאטיבית/ייחודית של הדימיון, או שמא באמצעות חוקים קבועים הנכונים לתודעה

אנושית באשר היא.

קאנט הראה שיש כאלו חוקים, וכעת רוצה להראות שהם חייבים להיות – ובלי הקטגוריות הללו, אין תודעה עצמית, שהיא נתון בסיסי )כאמור, הוא מניח את קיומה של תודעה עצמית יסודית

באמצעות השאלה האם יש מחשבה ללא חושב?(.

קאנט סבור, שכדי שיהיה "אני", לא די בדימוי בודד אלא צריך להיות ריבוי דימויים שקושרים אותם.

18סעיף

אם אנו מניחים רק קשרים אסוציאטיבים לא תהיה לנו זהות עצמית, כי זה אומר שלא יהיה משהו שמכלד את הדברים – שביחס עליו זו אותה זהות. צריך מערכת אובייקטבית שמאפשרת זהות מתמדת.

מערכת שכזו משותפת לכולם, כי אחרת לא נוכל להכיר/לזהות את האחרים.

הסבר כללי למהלך

מכילים שאנו( קטגוריות )טהורים שכל מושגי של מערך שישנו הוא להראות בקש שהטעון מה תוקפה את מקבלת זו פעולה. אפשרי ניסיון של אובייקט לדעת שנוכל מנת על נתון ריבוי על

של אפשרותה. עצמית תודעה של זהות אפשרית הייתה לא זו פעולה שלולא מכך ההכרחי בקיומה מותנה האובייקט של שכינונו מידה באותה אובייקט של בכינונו תלויה עצמית תודעה

המהפכה רעיון של עיקרו היא לאובייקט סובייקט בין זו הדדית התניה. עצמית תודעה של.קאנט של הקופרניקאית

"אובייקטיבי" אינו מה שלא תלוי באדם – אלא מה שמותנה בתודעת האדם, שצורת הכרתה את העולם)הקטגוריות( המשותפת לכלל בני האדם.

רבים חשבו שעמדתו של קאנט דומה לזו של ברקלי )"יש תפיסה כי יש תופס"(; קאנט מקדיש מאמץ מחזיק בעמדה של ברקלי – קאנט לא מראה רק שיש תודעה עצמית. אלא שיש תועדהלאמיוחד שהוא

עצמית רק אם יש משהו מחוצה לה, ואם הדבר הזה נענה לחוקים הכרחיים וכלללים.

תם קאנט )כשלעצמו(.

שבוע הבא שיעור היסטורי – התגובות לקאנט ונעבור להגל.

– פוסט-קאנט7 - שיעור 12.12.11 )"לא יהיה במבחן – אלא ניסיון שלא

להמשיך מייד הלאה ולקשר את הגל"( בין הגל לבין קאנט יש עוד מופע או שניים של תגובות לקאנט שאנו לא עוסקים בהם. כמה נקודות לגבי

קאנט שבאמצעותן להראות מה הטריד את ממשיכי קאנט – והן קשורות למתח בין הפכים בשיטתו. רוב הכתבים בשפה נגישה משום שאנשים אלו ראו עצמם כ"מחנכי הדור" ובדבריו של קאנט, כהצדקה

צורף דף שעושה סדר בין הממשיכים של קאנט ישלמהפכה הצרפתית ויש להפיץ את הדברים. לקרוא במקביל.

האם יש מקור משותף לשכל ולחושניות?.1

שאלת המקור המשותף לחושניות ולשכל, בעיני אלו שאחרי קאנט, היא קריטית לכל שיטתה פילוסופית.

יש הסבורים, מתוך הכתבים, שקאנט קובע כי לא ניתן לאחד דואליזם בסיסי זה– חושניות ושכל.

המגיבים לקאנט יאמרו שהנחת הדואליות הזו היא משגה – שכן פילוסופים צריכים למצוא את המקור)המשותף( לחשוניות ולשכל. ואם השיטה לא מביאה למקור כזה, היא נכשלת.

ייתכן שקאנט כן סבור שיש כזה מקור משותף )תודעה עצמית או דמיון, מוזכר כך בכמה מקומות(. אךאין זה ברור לגמרי.

עולם התופעות )הוא העולם היחידי?( אז )מהם?( הדברים כשלעצמם.2

נראה שחושניות באה מהדבר כשלעצמנו, מפעילים את הקטגוריות ואז יוצרים עולם של תופעות.

אבל קאנט מתבטא כאילו שהדבר שלעצמו איננו קיים, אלא זהו מושג הגבול של התופעה. כלומר,הדבר כלשעצמו איננו ישות.

שוב קאנט נמצא ביחס דיכוטומי; טקסטואלית אפשר להבין שהיחס בין הדבר-כשלעצמו לתופעה הואסיבתי, ויש מקורות לכך שהוא לא סיבתי.

אך בכל מקרה לא ניתן לעשות רדוקציה בין תופעה לבין דבר כשלעצמו או להפך.

מה מאגד את מפעלו של קאנט? החופש

החלק השני בביקורת התבונה הטהורה עוסק רבות בשאלה של הטוטאליות של השיטה הפילוסופית, האיגוד של כל מרכיביה לתמונה אחת קוהרנטית – אך ברור שיש כאן אתגר, לומר לא רק שיש נפרדות,

אלא גם מחפשים משהו שמאחד את הכל יחדיו.

קאנט מציע כמה אפשרויות בכל מיני כתבים איך אפשר לקשור את הנפרדים. מטאפורה שקאנט נתן אבן הראשה הזובערוב ימיו לכך: יש קשת אבנים, ולקשת יש אבן הראשה שמחזיקה את הקשת.

המשיכה הגדולה של אנשים לקאנט תהיה בשל אמירתו כי הכל בשיטתו היא מושג החופש.עומד על החופש.

ע"פ קאנט, איזה איפיון יש לנו כיוצרי מושגים? ספונטניות. ההתעררות להמשגה היא ספונטנטיות. כלהמערכת שהוא בנה קשורה לניסיון שלו להכיר או לבסס את השכל האנושי.

החיפוש לקישור הדואליות, למערך שיטתי – הוא מושג החופשקאנט הושפע מרוסו ודבריו נמצא כי )או האוטונטמיה(.

אך אין זה חופש "לעשות כרצוננו" אלא ההכרה שבציות לחובה חוקית שאנו מחוקקים או לחוקהכרחיים של הכרת האובייקט – אנו חופשיים.

אך אם אנו יצורים חופשים, אז אנו נפרדים מהרמוניה קוסמית

האדם החופשי – יצור טארגי ובלתי-הרמוני

מחיר החופש הוא מוגבלות וחוסר סיפוק – האדם החופשי מוותר על גאולה; שכן הוא מנתק 'התבונה האנושית יש לה גורל מיוחד,עצמו מהאחדות הגדולה, והופך לאדם מוגבל ושאינו מסופק.

מההרמוניה ההפרדה של הזו, הטראגדיה הוא החופש – לענות' יכולה שיאנה שאלות ששואלת הקוסמית וחוסר היכולת לענות.

רבים וויתרו על החופש הזה של קאנט – הם העדיפו את ההרמוניה על פני החופש. יש כאן מעברבמרכז הדיון משאלת האובייקטיביות וכו' לשאלת מצב האדם.

אידיאליסטים גרמנים יאמרו שהם רוצים את החופש הקאנטיני יחד עם ההרמוניה.

הלדרלין

ביוגרפיה – ויקיפדיה

( הוא מגדולי המשוררים בשפה הגרמנית.1843 ביוני 7 - 1770 במרץ Friedrich Hölderlin ;20)גרמנית: ובה אימץ סגנון עצמאי, שגישר בין הקלאסיקה הוויימארית1800יצירתו, שהגיעה לשיאה בסביבות שנת

והרומנטיקה, הרבתה לעסוק בנושאים הלקוחים מן המיתולוגיה היוונית. במשך שלושים ושש השניםהאחרונות של חייו שקע בדמדומיה של מחלת נפש, שבמהלכה כתב אך מעט.

כתב את הספר "היפריון".

אידאליסטים גרמנים חשבו שהם רוצים לאחד את אידאל החיים היווני לעולם הגרמני שבו הם חיים.והם חשבו שהאידאל הזה הוא משהו אחדותי.

הלדרליין אומר שברגע שהוא קרא את קאנט, הוא התנתק מהעולם. שהרי אם אנו מכוננים את העולם,אז אנו בעולם "וירטואלי". הקריעה מהעולם, נוצרה בשל המהלך הקאנטיאני.

החווה המכוננת של חלק גדול מהמגיבים לקאנט – האחדות אבדה. והניסיון לשקם את האחדות. קאנט סבור שהוא משקם את האחדות, אך זה לא משכנע חלק מהאידאליסטים הגרמנים כמו

הלדרלין.

פרדריך שילר

במאי9, מרבאך על נהר נקאר - 1759 בנובמבר 10 פון שילר )1802יוהאן כריסטוף פרידריך שילר, מאז , ויימאר( היה משורר, מחזאי, פילוסוף והיסטוריון גרמני, הנחשב ביחד עם יוהאן וולפגנג פון גתה1805

נמנים עם המחזות הקנוניים של ויימאר. רבים ממחזותיו ביותר של הקלסיקה של לנציגה הבולט התיאטרון הגרמני, והבלדות שכתב הן מן האהובות ביותר בשירה הגרמנית.

כתב סדרה של מכתבים "על חינוך האדם" – האם יש דרך להחזיר את האחדות דרך חוויה אסתטית?

הוא מסכים עם קאנט לגבי הפיצול בין תוכן צורה, חושניות ושכל.

הוא טוען שהחוויה של אחדות תחזור ע"י פעילות אסתטית )המשחק מערער את הפיצול הקאנטיני(.

גתה מדמה את קאנט לפרומתאוס. קאנט עשה את המהלך של פרומתאוס, של להגיד שמשחרר אתהאדם מהדוגמה של הדת )כפי שפרומתאוס שחרר את האדם מהאלים(.

מצד אחד יש הערצה של קאנט על השחרור ומאידך יש וויכוח גדול האם אנו מעוניינים במחיר החופש. זוהי הפרובלמטיקה של המודרניות. ההוגים שאחרי קאנט יהיו אובסיסים לגבי האחדות

שאבדה.

קאנט סבור שהאחדות תושג רק ע"י וויתור על החופש – משום שרק מסטיקה תשיג זאת, שכן משהו באופן ישיר )חוויתי ובלתי אמצעי(. אך כל המערכת שלו היא התנגדות למיסטיקה,היא חושבת

ומה שהמיסטיקה נותנת – חויה של אחדות – הוא מוותר עליה.

קאנט טען שאלו שהושפעו מהמיסטיקה )בעיקר קבלה( לא מבינים אותו ושלא ניתן להשאר אית החופשבלי מיסטיקה, אך את המיסטיקה אין לקבל – ולכן אנו נשארים עם חופש ובלי אחדות.

יעקבי – אי אפשר עם הדבר כלשעצמו, ואי אפשר בלעדיו; חייבים לדחות אתקאנט

יעקבי דורש לחזור לפילוסופיה של חוויה, של בלתי-אמצעיות )מה אחדות שקאנט מוותר עליה(. הואעושה זאת ע"י כך שהוא מציב ברירה:

קורס זה אז – התופעות עולם את רק לדעת יכולים ואנו כלשעצמו דבר יש אם יעקובי ע"פ לסובייקטיביזם גמור )כי זהו עולם שמכונן ע"י האנושית(. אם אנו מקבלים את הדבר כשלעצמו אז עדיף

שפינוזה, שהוא יותר קוהרנטי. אבל שפינוזה פאנתאיסט – וזה אומר שהוא כופר )אתיאסט(.

או ניהליזם או שפינוציזם. משום ששתי האופציות גרועות – קאנט נדחה.

ולכן אנו חייבים לשמר חוויה בלתי אמצעית של אמונה, כיד להמנע מלקרוס לניהליזם קאנטיאני אולשפינוציזם.

)יעקבי קצת מעוות את דברי קאנט, משום שמובנה של האוביקטיביות אצל קאנט שונה – כפי שלמדנו(.

בשביל מה קאנט צריך את הדבר כשלעצמו? ובכן, מאיפה באה החושניות?

קאנט לא חשב שהוא יכול להנביע את החושניות מהתודעה העצמית. )פיכטה יגיד שכדי להיות קוהרנטיצריך להגיד שיש רק "אני" והוא מנביע מתוכו את מה שהוא מפעיל עליו את הקטגוריות(.

אצל קאנט יש מציאות, שאולי אינה מאורגנת, אבל קיימת – והיא הדברים של עצמם. ע"פ קאנט איננו מייצרים את הדברים שעליהם אנו מפעילים את השכל. יש שיגידו שקאנט טוען שאין קשר סיבתי בין עולם התופעות לבין הדבר כשלעצמו – אלא שזו של פרספקטיבה, שאפשר לתאר את המציאות כך או

אחרת.

יעקבי הבין זאת בצורה מאוד מסויימת – אם העולם בדמותנו, אז זה סובייקטיביזם ואם לא, אז זה אומרשאתה שפינוציסט כלומר, כופר.

שלמה מימון ואחרים

אפשר להפעיל טענות ספקניות כנגד קאנט – הביסוס של קאנט אינו מספק.

פיכטה ואחרים חזרה למערכת של מימד אחד

חזרה למנויזם – רעיון אחד שממנו מנביעים את הכל.

פיכטה אמר:" מה שיש כדבר ראשונו אני=אני" זו הזהות היחידה שאפשר להתחיל ממנה, ומתוך זהנוצרת הזהות "אני – לא אני". יש אקט של צימצום כדי להכניס אובייקט אחר.

של מרכיבה )אחדות "האני" את הניח קאנט עצמית. תודעה של תיאוריה ע"י לקאנט התנגדות הפרצפציה( אך ללא אנליזה של התודעה העצמית והאם היא יכולה להיות עקרונית בשיטה.

פיכטה מציע רדקליזציה של השיטה של קאנט. קאנט לא קיבל זאת.

הגל – "רוח הנצרות וגורלה"

ע"פ הגל ביהדות יש מתח בין החוק לבין הפעילות האנושית, וישו עושה מהפכה – שהאהבה מאחדתאת החוק האלוהי והמעשה האנושי )קבלת החוק מתוך אהבת האל(.

הגל טוען שקאנט היה למעשה "יהודי" – כלומר שאי אפשר לאחד בין החוק לבין האדם.

אנו בד"כ קוראים את "לך לך" של אברהם כצו אלוהי, ורואים בכך את גדולתו של אברהם – היכולת הגל טוען כי אברהם צריך להיות ראוי לגינוילעזוב הכל מאחוריו ולהקים את עמו מחדש בצו אלוהי.

על שעזב משום שהוא עזב מבלי שמישהו יגרום לו לעזוב. הוא קטע באיבחה אחת ספונטנית ועזב הכל אברהם קרעמאחרויו – בלי שסבל שום התנקלות מאף אחד )המדרש ממלא את החסר הזה(. כלומר,

את עצמו מאחדות קיימת – בשם חוק שמחוצה לו.

)אך ע"פ הגל גם המהפכה של ישו לא הצליחה – שכן הבשורה של ישו )הדרשה על ההר( הייתה חדפעמית, והכנסיה הרגה אותה(.

– גיאורג וילהלם פרידריך26.12.2011(19הגל )אריסטו של המאה ה-

INTRO

ויקיפדיה...

האתגר של הגל: לטעון שפחיתות הכבוד שמייחס קאנט ליכולת התבונה לדעת את העולם כפי שהוא,הוא דבר שצריך לבקר אותו.

הטענה המרכזית של הגל

הגל טוען כי אנו רוצים לדעת את המציאות האובייקטיבית )העצם/האמת/הממשות...וכו'(.

עד קאנט, כולל קאנט, חשבו שהמציאות האוייבקטיבית זה דבר נתון שצקיך למצוא דרך לדעת אותו, להכיר אותו. הגל טוען כי הדבר שאנו מחפשים טרם נהיה אלא הוא יהיה – אנו לא מכירים את הדבר

כשלעצמו, משום שהוא טרם קיים, ואם נתחקה אחר התפתחותו נגלה אותו.

היא שהדבר והטעות של הפילוסופיה לזמן. יש משמעות היסטוריה, יש "לדבר כשלעצמו" כלומר, כלשעצמו הוא אל-זמני.

אותו דבר שאנו רוצים עדיין לא נהיה, וכל הניסיונות של הפילוסופיה זה האופן שבו אנו מעצבים אתהדבר-כשלעצמו.

כלומר, חוסר היכולת של קאנט לדעת את הדבר כלשעצמו – הוא חוסר של זמן מסויים )כנ"ל שפינוזה,ואחרים(. הפילוספיה היא ניסיון מתמשך, באמצעות השיח, לפתוח את הביוגרפיה של הדבר-כשלעצמו.

למעשה הגל לא חוזר לתקופה שלאחרי קאנט, הוא לא מנסה לשכנע אותנו במהו הדבר כשלעצמו –אלא משכנע אותנו שהדבר כשלעצמו טרם נהיה מה שהינו.

הגל מכניס את הזמניות כתנאי הכרחי להתהוותה של אמת. וע"י כך הוא עוקף את המגבלההקאנטינית )ולא חורג ממנה(.

בין אנשים שעושים יש התניה הדדית הדבר-כלשעצמו מתגלה, אך בלעדינו הוא לא היה מתגלה. פילוסופיה, לבין זאת שמתגלה משהו שחורג מהם. אם לא היה המצע הזה אז הדבר הזה היה נשאר

אבסטראקטי.

כשאנו אומרים "זמן" איננו מתכוונים לצורה של התסכלות )כמו אצל קאנט( – שנותן רק תופעות. אנו רוצים להתגבר על הקביעה של קאנט כי איננו יכולים לדעת את המציאות כפי שהיא. הגלמשהו התבונה, אלא על מגבלה לא בשל שהיא כפי המציאות מכירים את לא שאנו טוען שהמציאות כפי שהיא טרם נהייתה "המציאות כפי שהיא". כלומר, אצל קאנט אכן לא היה יכול לדעת את המציאות כפי שהיא, אך בעתיד מישהו אחר ייתכן שידע את זה. אז אנו מדברים על

"זמו היסטורי" או "התהוות" – ולא "זמן" כמו אצל קאנט.

ההיסטוריה של הפילוסופיה הופכת להיות מעין מעבדת ניסויים, שניסוי בה הרבה דברים, ובסוף מגיע הגל ו"גוזר את הקופון". אנשים בכל הדורות חשבו את הנושא, ותרמו לו – הסיפור של הניסיונות האלה,

הוא הסיפור של אותו דבר שמחפשים. בקץ ההיסטוריה – אנו מוצאים את הדבר כשלעצמו.

באמצעות התובנה הזו הגל הר את הפילוסופיה – משום שנשאר משהו שפתוח לאין קץ והוא לאאת להציל שרצה האחרון הוא הגל לכן מתכנס(. שהוא חשב שהגל )הגם להתכנס חייב

כי כולם השתכענו שאי אפשר לעשות פילוסופיה בלי קונטקס של זמניותהפילוסופיה וקבר אותה. היסטורית, כלומר שהיא מתפתחת - אבל לא השתכנעו מכך שההתפחות נעצרה אצל הגל.

"אנחנו חייבים להבין את 79 המשפא שהוא אולי החשוב ביותר בספר "הפמנולוגיה של הרוח":עמ' העצם לא רק ככזה אלא גם כסובייקט". בסופו של דבר, לממשות שמתבטאת ע"י החלקים, יש לה אפיון

של סובייקט. היא יכול לבחון את תהיאור שהוצבה לגביה.

את התיאורים השונים בוחן עצמית; רפלקציה של יכולת עם להיות משהו הופך כלשעצמו הדבר שנותנים לו. עד שהוא מסכים עם תיאור 'אמיתי ושלם' – והתפתחותו מסתיימת שם. )אנו נלמד לגבי

תהליך הרפלקציה(.

אמת צרופה ומצטרפת ומצטברת

הגל עוזב את הטענות לגבי היותה של אמת התאמה בין דברים בעולם לתבונה שלנו – הוא אומר כי יש חלקי – האמת אינה בינארית. בהרבה דברים שי גרעין של אמת, ולכן פתאום אמת לא נתפסת כדבר שקיים או לא קיים – אלא כהצטברות של חלקיקים – האמת השלמה היא צריוף שלכל מיני חלקי אמת.

האמת השלמה היא צירוף של כל מיני דברים – אמת צרופה.

למה שמשהו ישא רק חלקי אמת? כי הוא בתהליך של התקדמות לקראת משהו שלם – המשהו השלם, יהיה בסוף האמיתי. כאשר אנו דנים בעמדה, לא ניתן לומר שהיא "אמת" או "שקר" – לאנשים בתקופתו

היה קשה לקבל את הרעיון שאמת היא משהו יחסי.

זהו גרעין של עמדה )תיאור של עולם, של עצמי( והתיאורהאמת היא ישות, ולא תכונה של טענות. הזה עדיין לא שלם ומספיק. וכשהוא מברר את התיאור הוא שומר על איזה גרעין, ונפטר משגיאות –

וההצטברות של חלקי האמת, זה האמתי.

( – שימה-לעל/סילוקAUFHEBUGהדינאמיקה של צירוף האמת – דיאלקטיקה )

הגל טוען כי יש מומנטים שונים, שבכל אחד יש הכרחיות מסוימת, שתורמת את חלקה לאותו דבר שאנו מכנים "השחן" או "האמיתי". הדימויים הללו של ההתפחות מניצן לפרח וכ', זה האופן שבו הגל מנסה לשכנע אותנו שהבעיה המרכזית בתפיסה של קאנט היא שהוא לא הבין שהדבר כשלעצמו לא הגיע

לשלב בו אנו יכולים לדעת אותו בשלמותו.

הגל טוען שאפשר לדחות משהו – אך לא באופן מלא ושלם, אלא לדחות אותו לשמר ממנו איזה גרעיוןשיעבור לשלב הבא.

הדיאמיקה של מעבר משלב אל שלב, היא דחייה של חלק, סילוק )שימרה, סליק( של חלק – והעברתולדבר הבא. זה תמיד בנייה-והרס.

רומן חניכה – מה כה פנומנלוגי ברוח?

הכל כתב 'רומן חניכה' )זו סוגה ספרותית נפוצה בימיו בגרמניה, שמתמקדת בגיבור וקורותיו(, שבו 'הגיבור' הולך ומתפתח עד שהוא הופך לגיבור המרכזי של הרומן )כמו 'הר הקסמים' של תומס מאן(.

- אנו מתעצבים, ע"י102בעמ' בפמנולוגיה הגל מדבר על כך במפורש; עיצוב תרבות בני האדם התנסות, לקראת הרגע בו נוכל לומר שאנו 'מודרניים'. בפאן המטהפיזי למעשה אנו מדברים על "רומן חניכה" של הממשות - האוטוביוגרפיה של הממשות, שבתוכה מסופר עיצובה של המציאות את עצמה. הממשות מספרת את האוטוביוגרפיה שלה- זו תובנת היסוד של הגל. לכן זה נקרא הפנומנולוגיה

ב הרוח. -פנומנלוגיהשל הכוונה )התנסות שבו התהליך תיאור  experience )מגיעה מסוימת .ישיר באופן הכרתנול

שבוע הבא

הגלניקח כמה פרקים- על וודאות הממשות וכו' ונראה את התובנה של הגל על אפיסטמולוגיה. נראה ששל כרעיון שמוכר )מה אחרת עצמית תודעה ללא עצמית תודעה אין כי שאומר הראשון

הגל לא מבין איך מושג של סובייקט יכול להיות ללא סובייקט הדיאלקטיקה של האדון והעבד(. )לא רק במשמעות המוסרית, לזה קאנט מסכים, אלא במשמעות האפיסטמולוגית( - הגל תופסאחר

את הרעיון הזה כקונפליקט.

9.1.2011המהלך ההגליאני

השאלה המרכזית שיש לזכור:"מהי האמת על העולם?"

זהו פרק תלוי פרשנות, אך כולם מסיכמים שהגל מציע תפיסה חדשה של איך לבחון את היחס שלנו בעולם – אנו לא מול העולם )יש אותנו, סובייקט, ויש את העולם אובייקט(, אלא אנו בתוך העולם, וייתכן

שלפני שיש הכרה יש קודם כול תשוקה )לתפיסה השונה הזו הגל קורא 'תודעה עצמית'(.

יש לשים לב לדיאלקטיקה של הגל שהיא גם חלק מצורת הכתיבה.

הגל מדבר על:

)האמת של התודעה עצמית )לתוכו נכנס מושג התשוקה)אדון ועבד )תלות ואי-תלות.)סטויאציזם, ספקנות ותודעה אומללה )פרקי הספר

להגל אין יומרות לדדוקציה )לא של האדם, לא של התודעה, ולא טרנסצנדנטלית וכו'( – אין הוכחה כלומר, מבחינה פרקטית הגל אומר של"טיעון" ישתיאור הוא טיעון.במובן הרגיל, אלא שבשביל הגל

אפקט שכנוע )זו צורה של הצדקה, ולכן בוחרים להציג את הדברים בצורה של טיעון( – אך בעבור הגל, צורה עדיפה לשכנוע היא התיאור/סיפור )כאשר הסיפור נשמע "סביר"(. כלומר, הגל משכנע אותנו

בדברים באמצעות סיפור לגבי תודעה ולא באמצעות טיעון פורמלי )כמו אצל קאנט(.

הפרק על תודעה עצמית

הפרק הקודם אמר שטיעוני סובייקט-אובייקט לא היו מספקים. על כן, הגל 'מתכנס פנימה': אם אנוהיינו ככזו. אם כי התודעה מזהה את עצמה היא היחידה שאפשר למצוא מחפשים אמת, האמת

אנו בעולם שלאבל נשארים במהלך הרגיל של האפיסטימולוגיה לא היה אפשר לומר דבר )סוליפיסט(, הוא.desireחיים, ובעולם זה המופע הראשוני של תודעה-עצמית היא העובדה שאדם משתוקק למשהו

לדוגמה: כדי להגדיר את עצמנו, אנו עושים זאת ע"י שלילתמאשר את עצמו ככזה ע"י הפעולה הזו. האובייקט – אדם רוצה תפוח. מה שהוא רוצה זה התפוח, וכאשר הוא אוכל את התפוח הוא שולל אותו.

פסיכולוגים יקראו לזה 'רגע ההפרדות הראשונה'; בו אדם מאשר את נבדלותו מהעולם ע"י הבנה שיש אפשרות לפעול על העולם, בפעולה הזו נוצר משהו אחר בעולם )או נגרע ממנו(. ההשתוקקות איינה

כלומר להיות תודעה זה לא להיות מנותק )מלשון אין( משהו אחר, ובזה הבנו שאנו נבדלים ממנו.

ממנו, אלא לפעול עליו – כאשר המניע הוא התשוקה.

הגל מנסה להתחיל מתשוקה )אנו משתוקקים למשהו( העולם נתון ואפשר להגדיר עצמנו באמצעות התשוקה. אך התשוקה לא תלויה בנו, איננו יכולים לעורר בעצמנו את התשוקה, אלא במשהו אחר –

בהופעת אובייקט שרוצים אותו.

אך האובייקט שאנו לוקחים לא יכול לספק אישור שזה אני שעושה את הפעולה – אך כשאר תהיהכזו תופיע רק כאשר בשדה ההתנסות תופיע נוכל לדעת שזו אכן פעולה שלי. התנגדות התנגדות

התנגדות – תודעה עצמית אחרת.

בהופעת התודעה העצמית האחרת יש אישור לפעולתנו שלנו. הדינמיקה הפסיכולוגית שמתפתחת כאןהיא של רציות מתנגשות.

הנקודה החשובה להגל היא שבהתנסותנו בעולם כדי להיות בעלי תודעה עצמית, אנו חייביםשיהיו תודעות עצמיות אחרות - זו מהפכה גדולה – אין הכרה אלא אם אנו בקהילה.

תודעה -< תודעה במונחים של פעולה ולא הכרה )תשוקה( -<אישוש באמצעות פעולה על אובייקט. אך ערעור העצמיות המודעת כאשר תשוקה מתעוררת ע"י אובייקט חיצוני )ולא על-ידינו( -< אישור התודעה העצמית, כאשר היא מתנגשת בתודעה עצמית אחרת; אדם אחד מאשר כי זהו רצוני שמביא לפעולה )למשל אני רוצה תפוח, אני אוכל אותו – התשוקה לתפוח לא הייתה קיימת בלי תפוח. הפעולה על התפוח לא מאשרת את תודעתי-שלי, לעומת זאת אם אדם אחר יתנגד/יתן לי את התפוח, ויהיה כאן אקט של חיכוך עם האדם; זה מאשר את התודעה העצמית שלי שנובעת ממני – כלומר כאשר אנו

קובעים את האובייקט את הדבר(.

הגל מנסה להסביר לנו מדוע הכרחי שבשדה ההתנסות, כדי שנהיה תודעות עצמיות, תהיה תודעהעצמית אחרת.

אדון ועבד – תלות ואי-תלות

אך מרגע שהתודעה מבינה שהיא עכשיו שוב תלויה בתודעה האחרת, כי היא רוצה משהו, אך יש את התודעה החדשה שמתנגשת לה )האובייקט לא התנגד לתשוקה(. אנו במצב הדדי ששתי התודעות

מאשרות אחת את השניה - זוהי הכרה בתלויות.

התודעה מבינה שהיא שוב תלויה, ומעוניינת לכונן מחדש את אי-התלות; זאת באמצעות הריגת התודעה השניה. אבל אז שוב נחזור למצב של האובייקט. אז השאיפה היא להגיע למצב שבו התודעה

תקבל אישור למצבה, אך מבלי לספק את את מה שהתודעה האחרת רוצה ממנה.

כלומר, התדועה-העצמית יוצרת מתודעה אחרת סוג של אובייקט. המאבק הזה הוא מאבק בין אדוןועבד.

ממצב של שיוויון בין תודועת עצמיות שיש בינהן תלות הדדית הופכים למצב של אדון ועבד.

16.1.11חזרה משבוע שעבר

שבוע שעבר אמרנו שהגל עושה מעבר מהותי בין שיח במונחים אפיסטיימים למונחים של פעילות,כאשר מושג המפתח הוא "תשוקה".

תשוקה

תודעה עצמית תלויה

בתודעה אחרת

תלות ואי-תלות

מאבק לחיים ולמוות

אדון ועבד

)המעברים של הגל זה עניין לפרשנות נרחבת בספרות(.

האדון תלוי?

)יש כאן קושי ב"תלות" שנדון בו בהמשך(.

על פניו, האדון אינו תלוי בעבד – שכן העבד כנוע לו לגמרי; האדון אומר משהו והוא נעשה. כלומר,האדון לא תלוי בחסדו של מישהו אחר.

נסביר זאת: יש משהו שמתנגד ואנו רוצים להרגיש שאנו שליטים עליו – יש מישהו שכל מה שאנו אומרים לו עושה. העבד נענה ולא מתנגד לאדון. אצל האובייקט הדומם לא היינו יכולים לשלוט

בתשוקה )האובייקט הופיע כשרצה( אך אנו קובעים מתי העבד מופיע.

ברגע שהעבד וויתר והעדיף את החיים, הוא קבע את עצמו להיות קיום עבור מישהו אחר ואין לו קיוםבעצמו; הוא תמונת תשליל של האדון ואין לו דבר משיש לאדון.

התפכחות – האדון תלוי!

אפשר לראות את התלות משתי זויות )משלימות(:

האדון מתווך ברצון העבד אל העולם ועל כן הוא תלוי בעבד )זוית פסיכולוגית(..1 העבד הנרצע לא יכול לאשר את התודעה העצמית של העבד, משום שהעבד הוא אובייקט.2

והתודעה צריכה סובייקט. )זוית אפיסטמית(.

העבד עובד אל מול הטבע, ומעצב אותו )מבצע את המטלות של אדונו( וכך מגלה את תודעתו שלוומכונן את עצמו.

הפרק אדון ועבד – כמעיין המתגבר לתיאוריות

מרקס - ממשיך את העבד והופך אותו לפרדיגמה של האנושי )הפולטריון(. .1 מאידך יש שלקחו את זה אל "העבודה משחררת". יש פה תפיסה בעיתית של מודל.2

אנתרופולוגית שבעבודה אתה משתחרר.(

)התחלה(

עבד

היחס לאובייקט הכרה

סטואה )ספקנות(

תודעה אומללה

החוויה הדתית

תבונה

)סוף(

אדון

היחס לאובייקט הכרה

האדון כבורגנות מנותקת/מנוונת..3תנועת העבודה הציונית א"ד גורדון – העבודה כמכוננת..4

נחזור לעבד.

מה מטריד את העבד?

)האדון יצא מהתמונה, כעת בוחנים את העבד אל מול האובייקטים(.

למה שהעבד יאמץ עמדות סטואיות/ספקניות?

העבד רוצה לכונן מחדש את אי-תלותו באובייקט; וזאת הוא עושה ע"י אימוץ עמדה סטואית – אדישותכלפי העולם, ובניית עולם פנימי. כלומר, הוא לא נותן לדברים לקבוע אותו, כעמדה תודעתית.

העבד חופשי )לא מול האדון( מול האובייקט

התפכחות? העבד כבר מפוכח

כמו האדון גם העבד עובר תחושת התפכחות – האם באמת אני קובע את עולמי?

העבד עונה כי שהוא מאשר את היותו תודעה חופשית, לא משום שהוא שיעבד את העולם, אלא משוםשהוא אדיש לו – התודעה שלו לא מושפעת-באופן-פאסיבי מהעולם.

תודעת הספקן אומללה

אך התודעה של הספקן אומללה משום שהיא תמיד מתנדנדת בין:

אני תודעה ייחודית ואין אף תיאור שממצה אותי..1הטענה לעיל היא טענה כללית..2

כלומר, האם רלטיביזים הוא עמדה? כלומר העמדה של הספקן שהוא פרטיקולרי לגמרי היא עמדה כללית – האומללות שלו נובעת מכךשאינו יכול להיחלץ מכך שהוא ספקן שמגדיר עצמו באמצעות הפרטיקולריות, אך זו עמדה כללית.

!!!להשלים!!!