נדחי ישראל

@ ttnjBlu11״lto11«nHn1tlnm1nnm««u1*nmiMliiuiritfmaluntiittimr.tHuirouttrBwu Bum tiimi hum Hum Runt; trail limRiinHil

*to*

ן = הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org =§ =

I = ע"י חיים תשם״ט

ר 1 פ ס | | א ר ז ע י י ז ד ד ! ]

? === מאת

שמואל זאב גאלדמאנז ן רב בביהמ״ד אהל יששכר ובית יוסף

| דפה גראסווארדיין תצ״ו. ן בהרה״ג המפר מוה״ר ישראל שליט״א | בעהטח״ס כנסת ישראל על פרדי אבות

car

| מכיל הערכה מקיפה על נהר סמבטיון, בני משה, § עשרת השבטים, בני הרכבים. תולדות הגזע

I השחור בישראל, התפתחות הכתב עברי.

11 r ^ ' & \ א ל«־ק. י ש שנת ת

I י^ ג: נדפס בדפוסו של ,׳•־•־ y.--•׳

v *• י ן בנימיז זאב רובינשטיין

גראםוואדדיין |[ 1; in; 1t gw gnnq !?ts prwq y»!tq gBwq pinm ptmq ymg p i umui jgwiq gnnq gtiwg ppwqpnnq !pwq piniopwiimpq fimg yam

http://www.hebrewbooks.org

!Jlidcfie Jiszroel Tartaimazza a zsidd nip szMszdrt Ss elveszett 10 tdrzsinek riszletes tdrtinetit, valamint az egyes orsz&gokban talAlhatd nyomaik kutat&s&nak az ulolsb ezer 6v-

ben valo eredm6ny6t.

d)sszedffitotta :

Gofdmann Emit rabbi

N a g y v 6 ra d, Sxabads&g u. 5.

! ה ע ד ו מ כבר אמר דוד המלך ע״ה .שניאות מי יבין״ וא״א שינטר ספר בלי טעות וכן בספרי נפלו הרבה טעיות, וס״מ לא תקנתי אותם, כי כל אחד יבין המאמר נם זולת זה, כי״ וכן להיפוך, ורק ח ״ נדפס . ה הטעיות המה מוכיחית כמו תחת . על זאת באתי לעורר שבדף א׳ ע״א בשורה שלפני האחרונה אות האחרון תחת •את. נדפס ״א״, ובאותו דף בע״כ כתוב ,סמבטיון הוא נהר נוזן״ וירצה בזה שהפטבטיון נמצא סבוב נהר גוזן כי נהר נוזן הוא נהר נאננעס, כמו שבררתי שם ונפ נדפס בספרי הרבה פעמים *בס׳ משפטי שלום״ וט״ס הוא וצ״ל *שארו משפט״ ויתר הטעיות מובנים הם ואין צריך לעורר עליהם.

כל הזכיות שמורות גם להעתיקו לשאר לשונות 1 —כל ספר שאין עליו חתימת ידי ננוב הוא מאתי ומצוה להודיעני—

Nyomatott RUBINSTEIN VILMOS kOnyvnyorod^jAban

NAGWARAD, Benito Mussolini ־t& 11.

מכתבי. תהלה בני חביבי ויקירי מהמד נפשי הרב ההו״ב האברך

אב בחכמה ורך בשנים, המושלם וכוי, כש״ת

מו״ה ר׳ שמואל לאב שלים״א.

נתת שמחה בלבי כאשר הראית לי קונטרסים מספרך״ בכורי פרי עטך. המכיל בקרבו עניני ל א ר ש *נ ד ח י י עשרת השבטים שהנלו בימי הושע בן אלה וקנצת ולקטת מש׳׳ס בכלי וירושלמי מדרשי חז״ל ומספרים ישנים ונם חדשים מקיריפ קדושים ונאמנים שחדר אתם רוח התורה, וסדרת בסדר נכון כל הקורות אותם. והערכת ענינים שהמה נפוצים ומפוזרים ככל ספרות ישראל ואם חכם בני ישמח לבי גם אני. כי ספרך יביא תועלת והתעוררות בכל שדרות עמנו. להקיץ הנרדמים משינתם הארוכה ועתה באת ויפה כתבת דבר בעתו מה טוב. עת לטעת •נטעי נאמנים בגן יראת ד׳ ועת לעוקד נטע הפורה ראש ולענה הנף וכחש, ועת לרפא מזנה ד׳ ההרוס לחזק ולבצר בנין יסוד אהל אמונת ישראל הטהורה, אשר מנמת פועלי און לנתק חבלי י ולרופף יסודותיו ועת כנוס אבני קודש אשר תשתפכנה בראיט כל חוצות בידי רשעים אכזרים שרצונם אש־דת היהודי לכבותו. וכאשר התבוננת, ובעד אשנבי התבונה השקפת, קמת ועלית ואת קסת הסופר אחזת, ותל״י את ספרך היקר נמרת, ומה מאד עיבה לנפשי בעת שהנני רואה את ספרך פנה מבית הדפוס בהודו והדרו, בתוכן־עשור בלשון צחה וברורה, מתנוססים באבני נזר האמונה, משובצים זהב במילואוהם מליאות אבן התבונה. ותקותי

אמונה, כי נהת ינחתו בספרך כל דורש• חכמה ותושיה.— ובאתי לעורר כל קורא על דברי רבינו בחיי פ׳ נצבים על המקרא: ושב ד״א את שבותך וכו׳ ושב וקבצך מכל העמים. *הנדחים״ רומז על העשרת השבטים וז״ש ושב ד׳י׳א וכו׳ ר״ל ראשון הוא מקבץ את העשרת השבטים, *ושב? הב׳ מרומז על

גלות יהודה ובנימין, וכו׳ עכ״ל. — ועתה בני היקר חמדת נפשי עמו״ש! קח נא את ברכתי ברכת אביך, יתן לך אלקים שספרך היקר הקטן בכמות ורב

IV _ מכתב^ תהלה -—

. שתוכל י באיכות יתקבל באהבה ובחיבה אצל כל שסלנות אחב״ לבצע פעשיך ולהוציא לאור שאר ספרך אשר עודנו בכתובים. כשעה טובה ומבורכת. ונזכה ונחיה בטהרה לקיבוץ נדחי ישראל

ולהשתחוות בתר הקודש ירושלים אמן. — נאום אביך המעתיר בעד אשרך טובך והצלחתה

יום המשה עשר באב ת״ש לס״ק פה גר״וו.

? ישראל גאלדמאנן הי וחידושים על הסהרש״א ״ נ בעהש״ס כ

י הרב האברך החו״ב קנקן אהובי חחני כבנ

, וכוי כש״ת ם ל ש ו מ חדש מלא ישן, י6״ת ה

מו״ה ר׳ ש&ל*ל זאב שליט״א.

״ ל א ר ש י י ח ו נ ראיתי עלים לתרופה מספרך ״ ראשית עשתונותך. שעמלת הרבה לברד וללבן דברים נשגבים העוטרים ברומי של עולם: נהר סמבטיון, בני משה, עשרת השבטים וכוי. וירדת בנן הספרות ולקטת שושנים מתוך חוח, ואספת מהרבה סם־ים כדי שיהי• לפני כל דברים אלו ערוכים ומסודרים בפפר אהד. טובה גדולה עשית בעמך, כי לא היה כבושם זה בכי־ס ספרותנו, ובסרט בצוק העתים הללו שמשתוקקת כל נפש מישראל על הנאולה, כמיס קרים על נפש עיסה יהיה להם ספרך, שידוע מרחז״ל שאורן שנלו ראש!נד• ינאלו ראשונה וסשס תצשח הישועה על עס ישראל. ומי ידן והיה שבקרב הימים יושע יהודה וישראל, והקב״ה ביוב רהשיו יקכצנו יהד מארבע

כגםות הארץ אמן.

יום טו״ב באב ת״ש לפיק פה גר״וו.

אלד. דברי חמיך הדוש״ת

? משה קליין כן הנר״א ז״ל ה רב בח׳ פועלי צדק רפה.

ושלפניס אנ״ר רקיק יעטע הציו.

הקדמה בשם אלקי ישראל נ

ו נו וקיימנ י יתברך היוצר ויתעלה הבורא שהחייגיעה ׳לראות בכורי פרי עסי יוצא מבית הדפוס. הרבה עמל וגים י השקעתי עד שעלתה בידי בעהשי״ת לבדר וללבן ענ

אלו וכל אשר להם יחם וקשר לנושא ספרי זה. רבים הם הספרים המופיעים כעת על מכבש הדפוס אבל לא הרי ספרי כהרי הספדים היום־יומיים. ם&רי מבוסםן להם אף ־על נושא שערפל מכסהו. והרבה בגי «גדה אילזדימם ו נם ז י י ס אי11ז ־כתענ-קים לברר~ ענ , ת עה כל שהי די ין לו ימצא אחד מני אלף שנפשו אותה לדעת אותם אי םפריס ע״ז. כי נושא זה מפוזר ומפורד בכל ספרות ישראל: א) עשרת השבטים י ר פ כאן מעט וכאן מעט. נושא ס מאז שנחלקה המלוכה בישראל עד גלות אשור. התפתחות חייהם אחדי גלותם עד התקופה הנוכחי שבה אנו חיים.) בני משה, מקורים הראשונים בדחז״ל המזכירים את ב׳) נדד״ סמבטיו? ׳ גלותם, באיזהו מקומות נמצאו עקבותיהם. ג) בני הרכבים ׳ מוצאו הגיאוגרפיא אמיתת מציאותו. דנדב בן רכב שצור• לזרעו אחריו לבלתי שבת בעדים ו צאצאי י) הפלשים הגזע ואכול בשר ושתות יין. תולדותיהם. ה׳ השחור בישראל תולדותיהם והתפתחותם• י׳) כתב עברי, ומאיזה עת השתמשו ברתב אשורי, התפתחות הכתב עברי

ז באיזהו כתב נתנה התודה בכתב עברי או אשורי.: שרוב הספרים י ח כ ו נ הסיבה ש*וררני לחבר ספר ה שנתחברו על נושא זה, חדר אותם רוח ההשכלה, והוציאו משפט עקש ופתלתל וההתעסקות בספרים אלו הסיב תוצאה מעגימה שכמה ת״ח מדברים על נושאים הנזכרים כעל אגדה

עממית משוזדת באויד.

vr

קורא נעים ! קבל נא ספרי זה מעט הכמות ורבג כאן מעט האיכות בסבר פנים יפות״ ואל תדפדף בו בדלו וכאן מעט, רק קרוא כסדר מפרק ראשון לשני משני לשלישי וכו׳ כי כל הפרקים משולבים איש באחיו וגיםודר כשלשלת ־ארוכה שבהתפרקות חוליא אחת תנתק אחותה. וקראתי שםי ישראל״ (ישטי׳ כ״ו ח׳ חלים קמ״ז ב׳) ומיוסד ח ד נ הספד , על המקרא והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים׳ כ׳׳ז י״נ) שלם , ם בארץ מצרים (ישע הנדחי בארץ אשור ו

ו בחיי מוסב תיבת ״הנדחים״ על העשרת השבטים רבנו והקב״ה ברוב רחמיו נאבדו ממנ . ו דחו מדחי אל דחי שנדן ויקבצנו ו הגדולים יגאלנו גאולה נצחית במהרה די וחסדי

־יחד מארבע כנפות הארץ בעגלא ובזמן קרב אמן. בעתירת המחבר הצעיר באלפי ישראל,

ו יום י״ט מנחם אב ת״ש פה גד״ו

אל זאב גאלדסאנז י־ק׳ שמו

ואלה יעמדו על הברכה . אנשי שם• ויקירי ערך בע״ב נכבדיפ אשר תמכו אותי במרה •גדישה איש איש כפי התואר המניע לו. יהי׳ משכורתם שלמה

״.••*ר־ מעם ה׳.

ש״ב מו״ה ר׳ יוסף אוללמאנן נ״י ש״ב מו״ה שמחה בונם אוללמאן ובניו מו״ה ר׳ ישראל'וטו״ד. מו״ה ר׳ יצחק לעווין

. האחים אויערבאך י ״ ר׳ משה צבי נ ש״ב מו״ה ר׳ ישראל אולמאן טו״ה ר׳ דוב מאטצען חתן

; רה״ק רפה. הרה״ג אביד קלויזענבורנ י נדל עלעפאנט מו״ה ר׳ יוסף לייטגעד מו״ה מנחם מענ

מו״ה ר׳ מרדכי מעזעא׳ נ״י. מו״ה יוסף מנחם שאלאמאןון האקמאיעד ״ש״ב מו״ה מאיר אולמאן. כה״ר נתן בן בנציד בן יחזקאל פאדאד ו . כה״י ד ן נ מו״ה ראובן אוללמאנ , ש. וייטצען ש״ב מו״ה ר׳ רפאל אוללמאנן הב׳ ישראל פאפא מו כה״ד' יוסף ריפפנער מו״ה חיים אהרן אלטיר שיק.

ם ! י נ ו צי ם ו י ר ו ק מ

א) ש־ם בבלי וירושלמי׳ יונתן בן עוזיאל• מדרשים׳ ילסוט.- פסיקתא. שאילתות.

ב) אבן עזרא׳ רמבץ עה״ח׳ רד״ר״ מדרבי יפה עה״ת׳ חיד״א, יעב״ץ׳ ם׳ הברית.

ם מאת ד׳ יוסף בן מתתי׳ י א מ ו ר ם ה ם ע די הו ת הי ו מ ח ל ג) ס׳ מ הכהן מעיה״ק ירושלים. נכתב בשפת דומי בזמן חורבךן שיללמאן. ו ע״י ר׳ קלנ נ ׳ ומתורגם לשפת קדשי י בית שני נכתב בשנת ד״א תר״מ בזמן הגאונים ע״י נ ד) ם׳ אלדד הד ר׳ אלדד בן מחלי. ובו מתאר את הקורות אותו״ ואת התישבות השבטים. נדפס כמה פעמים. והם§ד שישנה תחתן, שכתב הערות נפלאות י ידי הוא הוצאות ר׳ אברהם אפשטי

על הספר הנ״ל.ח גאון שערך אל אנשי אל״קירואן אודות. מ ב צ ) תשובת ר ד. ונדפס בספרו של ד׳ י אמיתתו של הספר אלדד הדנ

אברהם אפשטיין.ן מכיל בקרבו מסעותיו^של ר׳ בנימין בד ת בנימי ו ע ס ו) ם' מ יונה מטודילא. שנסע בשנת ד״א * תתקל״ג. מוזכר הרבה

פעמים בצ״ד ובסה״ד שהיה צדיק איש נאמן. ז) ם' ישועות משיחו מאת השד הגדול ליהודים החוקרס פ ד י במאה השלישית. נ ח האלקי דון יצחק אברבנאל. ע

די דפוס קאדלסדוהע. תקפ״ו. כמה פעמים. ותחת יד גאנץ ז״ל שחי במאה השלישית ד מר׳ דו ו ח) !•׳ צמח ד לאלף הששי לערך. ספר מפורסם. מוזכר בכה״ד כמעט

ים. נ י בכל הענע י ירגא נ ט) ס׳ שבט מיהודה מהחכם הרופא ר׳ שלמה ן׳ ו

חכם ספרדי שחי במאה הג׳ לאלף הששי לערך.א. שחבר ו ו ו עובדיה מברםנ נ ן רבי י ציון מהגאו י) ם׳ דרכ פרושו הגדול על משניות. ונסע לארהיק וסדר נםיעתר

. ״ו לאלף חששי כתב על הספר בשנת רמ״ז - רנל זצ״ל מפיראדא צו / אברהם פדי ר מ ' ם ל ו יא) ם׳ אגרת אורחת עד מעתיקו שחי בשנת ר׳ ׳־ ש׳ לאלף הששי לערך׳ הסי

נים. י כמעט בכל הענ

VIII

ע חוקר מפורסם י ר עיגים מר׳ עזרי׳ מן האדומים נ ו א יב) ם׳ מ שחי במאה השלישית לאלף הששי. הםה״ד והצ״ד מעתיקו

כמה טעמים.ן מדי אברהם זכותא. חכם ספרדי שחי במאה וחסי יג) ם׳ הי. ן י הרביעית לאלף הששי. הםה״ד מעתיקו כמעט בכל ענ, גדליהו בן יחייא חי במאה ה מר ל ב ק י1) ם׳ שלשלת ה

הרביעית לאלף השישי הסדה״ד מזכירו כמה פעמים.ל מהחוקר אלקי ד׳ מנשה בן ישראל א ר ש טו< ס׳ מקוה י אב״ד אמםטרדאם. הי בתחלת מאה החמישית לאלף הששי

ת מהגאון הגדול ד׳ יחיאל בד שלמה״ ו ר ו ד ר ה י טז) ס' ס היילפדין אב״ד מינסק. שחי במאה החמישית לאלף חששי

ל רז לא אנס ליה״• כ . : ו י ל החיד״א כותב על מהגאון המקובל ר׳ א ר ש ת י י ר א ה גיסים אי ש ש ע יז) ם׳ מ

משה אדדעי ם״ם. שחי במאה הששית לאלף השישי.לם מהחכם הגדול ר׳ שמשון בלאך ע״ה י עו ל י יח) ס׳ ש־ת לאלף הששי וקבל הסכמה על י ש ש ה ה א מ כ ב ״ י ג ח ש

ספדו מהגאון ר׳ מרדכי בנעט, ומהגאון הח״ס, ומהר״ם-מינץ.

ר מםעית של הרב המפודםמ ר׳ יעקב ספיד יט) ם׳ אבן ספי הלוי מירושלים. שחי במאה השביעית לאלף הששי. רב גדול איש נאמן ובר םמכא. נדפס חבורו ע״י הסכמת הגאון הגדול ר׳ מאיר ליבוש מלבים ז״ל< ור׳ מאיר

אויערבאך מירושלים.עד ג ג י כ) סי שמיו משפט מהגאון הגדול ד׳ עקיבא יוסף שלעז ז״ל חתן הגאון הצדיק המפורסם בכל העולם ר׳ הלל- ל זי״ע. וחי במאה השביעית לאלף הששי ן זצי י ליכטענשטי) סי מציאות עשרת השבטים רוב הדברים לקוחים מהעתון א כ *המגיד״ נדפס בשנת תד״ם ע״י ר׳ יצחק שלאמאוויטש

בווארשא.נדפס ן ו ו בב) ם' *דפע.הבמות מהרב הגדול ר׳ י. צ. הירשגזל י ן ז ימאג ן ר׳ אהרן הי בלאנדאן בשנת תרע״ב, והגאועד לחכמים״ מזכירו לשבח, הס׳ מכיל בקדבר בם׳ *בית ו

הגיאוגרפיא של התלמוד.

בעזד״יית

ר פ ס

ל א ר ש י י ח ד נ«aa<׳ ׳

ן ו ש א ה ר ר פ

ץ ו י ט ב מ ר ס ה נ — א —

תשובה למכחישים מציאותו הנה כל איש אשר התחנך על כרכי התורה והמסורה כעורו כשחר טל ילדותו נשרש בו מציאות ״הנהר סמבטיון״ בליל שבת קודש בעת הנהו יושב אצל שלחן אביו, שומע שמזכירו ב׳ פעמים בזמר ״מה יפית״ אומר: ״סמבטיון המתגלגל בכל יום נח כעם סנל ישבתו וישקטו״, ובזמר ״יום שבת קודש הוא״ אומר: ״סמבטיון הנהר שבכל יום רץ ונמהר, יוכיח בו מנוח תשוב למין אשר שואל״ ומדי שבת בשבתו חוזר ושומע, ויהי כאשר יתגדל והיה לאיש עודנו מצלצלים באזניו והנהו זוכר שיש נהר בתבל אשר שמו סמבטיון ופעולתו ששובת וינוח משטיפתו ביום השבת.

ובעו״ה דאנות החומריות המתחזקות ככל יום, וקישוי הפרנסה אשר יעמוס על האדם נטל ככר ועול חזק לא נתנו לחקור אודותיו, להתברר מבטן מי יצא הדברים, ואיה מקור מוצאו בש״ס ובמדרשים, אלא אם הוא מן המאמינים מאמין בו מבלי דעת מוצאי הדברים, ומבלי התעמק על אמיתת מציאותו. ואם הוא מן הקלי הדעת, אז על אחת כמה וכמה שאיננו לוקח לו עת. א י צ ב ו לחקור אודותיו ולירד לעמקו, אלא כופר בו, ותשובתו רה של הניאו־ מ כ ח : ״למדתי כבתי ספר אשר לעם ובכל ה ו צד

1 ־ א

2 — גהר סמבטיון

נרםיא לא למדתי כלום אודותיו ובבטח הוא ד .; בדויה בלי שורש ומקור, ולטח לי להתחקות על שורש שטות כזה״. — ואנכי הצעיר דברתי עם הרבה בני אדם אשר בלו יטי נעוריהם .בחוויות דאביי ורבא״ ועסקו בשיטות הש״ס וראשונים, וכאשר הזכרתי להם ענין נכבד זו צחוק קל הוסיע על שסתם, ויאמרו לאמור: *הננו מכחישים מציאותו לא היה ולא נברא ואיננו נמצא רק בקדקד שוטים וכסילים״ ואינם יודעים האנשים האלה כי חטאו חס בנסשותם. םוק חזי מה שכתב סוסר קדמון: ״ויש ׳שכםר ויהתל ואימר ד בעל אגרת אורתות עולם םרק כ״ נחר סמבטיון לא נמצא כלל, אלו אנשים קלים ויש עליהם אשם, כי כפרו בדברי חז״ל אשר כל דכריהס ברוח הקודש נאמרו, ולאנשים יראים ושלמים הדבקים ומאמינים בדברי הגמרא אין צריכין ראיה יותר ואיש שלא יתרצה באלה כתבי קודש הקהה: עלה נא וראה מה שכתוב בספריהם ובדפוסיהם ו את שיניו ואמור לל להם בסי מלחמות היהודים שנדפס ו ד ג ן ה ו י ר ו ן ג ת ב ס ן , ל

בלשון לאעיין (א) ושם בחלק שני בספר אחרון סרק ל״ה כותב : בשוב טיטוס מפרס ומדי אמר שהלך ומצא את היהודים האלה מעבר לנהר סמבטיון השובת אחד מימי השביע, והמתין שכיבתו ועבר מעבר לנהר, והיהודים ההם קבלוהו וכבדוהו ככבוד וקרא

שם הנהר ״סאבאטינו״. — והגאון המקובל החוקר אלקי ר׳ מנשה בן ישראל בספרו׳ אות מ״א אחר שהביא את דברי יוסף הכהן מקוד, ישראל פרק י

(א) אין כוונתו של האגרת או״ע על היוקיפוןת ידינו ט שס לא נמצא כלל. וכוונתו על p׳ ח הנמצא ת מלחמת היהודים עם הממאיס אשר ככתב בלשון לאנויין. והועתק ללשון קדשנו עיי החכם ל׳ קליין שולמאן.־־ והאאיעכתנ בלשון לאנויין. העתיק דבריו מהס׳ מלחמות היהודים הנ וגם גלשי! לאני״ן *שנה כמה וכמה גרסאות ונוסחאות, ובקפלב: שהנהר שובת אחד מימי שמשם העתיק האא״ע היה כתוב: ששת י שהעתיק ר׳ קלמן שולמאן היה כתו כספ חשגיע. ו ימים יצופיס יביש מקולו וביום השבת שוטף במרוצה, ובאמת׳ קלמן שולמאן, וכתב כי המהדורות האחיובות כבר הע״י ע״ז י

י יוסף בשאט נפש.— י ב י &ח י כ פ ה

— פרק ראשון — ב

הגדול כותב > . *ובודאי אמת הוא כי אם היה משקר היה הקיסר מוכיח,־ על פניו״(ב).—

ראה גא מה שכתב ספר הברית (מאמר ח׳ פרק ו׳ חלק א׳) *ויש גהר ששובת בשבת הוא נהר שבתיון, והגה מחקרי האומות עם המתסלסים מבגי ישראל ימאגו ולא יאמינו במציאות זה הגהר, בעבור שלא ראו אותו בגי אדם ממדינתנו. ואין כדבריהם. והרבה דברים היו ״ ה י א ו ר נ י ו א נ י א א ד ל ממש כי * מכחישים מחקרים וחכמים הקדמונים בעבור שלא ראו אותם כמו

חלק אמעריקא, וכעת מודעת זאת ככל הארץ״(ג.) — והנאון היעב״ץ נותן סיבה *על העלמת ממנו מקומו של סמבטיון״ ו*בעליות הטבעי הנספח לםדורו הננבד כותב: על כן אמרתי להעיר אוזן השומע מה שכתוב כאן מפלאי הטבע, למען לא יסתפק נ״כ במציאת נהר סמבטיון המוזכר כדברי חז״ל כדבר ידוע, נם יצא טבעו בעולם לקדמונים, וכשכבר הכל נשכח אין זכרון לראשונים להיותו נעלם באלה הזמנים״. ואח״כ כותב: ונראהו בעיננו מה שנעלם ממנו עתה בסבת שבוש דרכים מאין עובר ושב, ונתיבותיו לא תמצא, כי הרבה מקומות היו ידועים ומפורסמים בשנים הקדמונים ועתה הם סתומים וחתומים ונעלמים״. לעת עתה די לך דברים נשנבים אלו האמורים למעלה,

קח לך עת וקרוא את סי׳ הבאים ויתברר לך הדברים. —

) העירני אאמו״ר שליט״א כי האברנאל בספרו נ ) גחלת אבומ חושב שר׳ יוסף בן גוריון הכהן הוא החנא ר׳י אשר מכנהו במס׳ ^ יוסי הכהן מתלמידי ל׳ יוחנן בן ז, וגם אני הצעיר לאיסי ד י ס אבות פ״ב משנה י׳ בשם ח כן גס׳ נשמת חיים מר׳ מנשה בן ישראל, וכן ראיתי דיעה זו בס׳ שלשלת הקבלה גשם יש אומרים׳ והסדר הדורות מביאו בערך תנאים ואמוראים, ומכל זה יש לשפונו שהעדת

— ^ ד צ ב ל׳ יוסף הכהן נאמרים באמת ו (ג) עיין במקו ה ישלאל פ״י אומ״ג ״שבימי המל7 ספרדק ספלד הסתילו ד, ואיזבל המלכה כבשו המשים את א נאנ פעלדיס למים וישבו שם ת״ק שנה״, ואם ד עצמם חלבה ספלדיים בין הן מדינה מפנלסמת/ על אכו״כ היו יכולים להסתיל עצמם בםו שיש להאמין שהסמבטיון הוא מסוגלת באלן לא ״לועה לנו.

4

— ב —

סמבטיון בש״ס ומדרשיש, ומאמינים א ר ו ב הנה לנו בני ישראל המאמינים באחדות ה •בדברי חז״ל שכל דבריהם גחלי אש, ושהמה דברי אלקיםחיים,ר ו ה ר ה ק ו ו פ ק די לנו דברי חז״ל ! ואנחנו מאמינים בו בלי שום פ כלל, על כן אמרתי להעתיק כל המקומות אשר נזכרים בהן

הנהר סמבטיון.— ירםינן במס׳ סנהדרין (דף ק״ה ע״ב) ״ואף שאלה זום סיוטים ? [למה ו : ומה י ו ר ל מ . א ע ״ ת ד ס א ו פ ו י ם ו נ ר ו שאל טר ב : וםה נ ו תחשב יום שבח יוחר משאל ימים, רש״י] אמר לנ מכל אנשיס׳ רשיי] גדו ן להיות שר ו ו מגוברין [מה לאיש כמן רךקר המשילכי, י מ י חפץ לגדלכ׳, ה נ ו א״ל דםרי צבי [אדי דמרי צבי [הקב״ה חפץ והזהיר על כבודו, ט רש׳״] שבת נה מ , מי יימר דהאידנא שבתא [ ך ] א״ל הכי קאמיגא ל י ״ ש ר

יוכיח שיום חשר חתם חשבתו בו, יום שבת הוא דלמא אחדח [כהר א׳ י כ ו ן י ו י ט ב ר ס ה משאר ימים הוא שבח] א״ל נטף והולך, וגיוס השבת של אבנים ובכל ימות השבת סו

-״ שוקיך ונח, רס״י] ע״כ.

( ׳ ן(פרק י׳ הלכה ה ויגרכינן בירושלמי מם׳ סנהדריש גליות ל ש ל י נ מ ח , ר׳ שמואל בר נ 2 q y ר׳ ברכיה ודי חלבו י ו ן ואחד לדופני של ט ו ישראל, אחד לפנים מנהר ס נ ב ל ג

- . ב ״ אנטוכיא, ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם, ע

ק יי) יאל (שמות ליד פקו ם יונתי בן עז ו יז״ל תרג על המקרא: ויאמר הנה אנכי נורת ברית ננד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הנוים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר אני עשה עמך. וע״ז אמר התרגום יונתן: ואמר הא אנא נזר קיים דלא אשלחיף עמא הדין בעם אוהרן [אינני מחליף העם הזה בשארם ממן יצאו עמים] ברם מינך יפקון אוכלוסין דצדיקין [אמנ אנשים צדיקים] קביל כל עמך אעבד פו ישן להון בזמן דיהכון בשכייתא על נהרוות בבל ואסילוקינון מתמן ואשרינון מן לניו

— ג ן ו ש א — פרק ר

ן וכהינון פרישן לא אתברין בכל דיירי ארעא, ו י ט ב מ לנהי ס ובכל עממיא, ויחמין כל עמא דאנת שרי ביניהון ביומא ההוא

ית עובדא דה׳ ארוס דחול הוא דאנא עביד עמך, ע״כ.—( סקא ג׳ אות ח׳ ז״ל הפםירתא רבתי (פרשה כ״ג פי טורנוםמפוס הרשע שאל את ר״ע אמר ליה מה היום מן יומין אמר ליה ומה נברא מן גברין, אמר ליה מר, אמרית לך ומה: אמרת לי מה נשתנה יומא דשבתא מן כל ה י אמרת לי, אמר ל יומיא, ואמירת לך מה נשתנה טורנוסרופוס הישע מן כל נכרייא. אמר ליה המלך רוצה לכבדני, אמר מלך מלכי המלכים הקב״.ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת, אמר ליה מנע ידע,ן יוכיח שכל ימות החול הוא מושך ו י ט ב מ אמר ליה נהי ס

ובשבת אינו מושך, ע״כ.—קקא ושאמר ציון ה ל״ב פי ש ר פ ) י ת ב עוד בפםיסתא רת יי) מהו לאמור לאסורים צאי (ישעי׳ מ״נו) ? ששלש גליות און ״גלו״] עשרת השבטים, אחת גלתה לסמבטיון געשי [יש גורסי ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, ואחת גלתה לדפני של רבלתה, ונבלעה שם, נבלע ישראל ״לאמור לאסורים צאו״ לאלו שנתונים בסמבטיון. לאשר בחשך הגלו, לאלו שנתונים לפנים מםמבטיון ע״כ.

ה (ס׳ בראשית פ׳ י״א) טורנוסרופוס הרשע ב ש ר ר ד מ שאל את ר״ע א״ל מה יום מיומים א״ל ומה נבר מן נוברין. אמר מה א?רית לך, ומה אמרית לי. א״ל אמרית לי מה יום מיומים מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא. ואמרית לך ומה נבר מנוברין מאי שנא טורניםרופוס מכל נוברין א״ל שרצה המלך לכבדני. א״ל אף זו שרצה הקב״ה לכבדה, א״ל מנאן את מודען יוכיח שמושך אבנים כל ימות ו י ט ב מ לי א״ל הרי נהר ס

השבת, ובשבת הוא נח, ע״כ. —ס׳ בראשית פ׳ ע״ג) ותקרא את שמו ה ( ב ש ר ר ד מ יוסף לאמור יוסף ה׳ לי בן אחר, אחר לנלות. אמר ר׳ יהודה בר סימון לא למקום שנלו עשרת השבטים נלו שבט יהודה, שבט ן ו י ט ב מ ובנימין. עשרת השבטים נלו לפנים מן נהר ס

יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות, ע״כ.—

׳ נו״ז) והשבטים ׳ שלח פ ה (סי במדבר פ ב ש ר ר ד ט שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, ושלפנים מן הרי חשך הס

6 — גהד סמבטיון —

׳ מ״נן) ״לאמור מתכנסים ובאים לירושלים אמר ישעי׳ (סי. ״לאשר ן ו י ט ב מ לאסורים צאו*. אלו שנתונים לפנים מן ס בחשך הנלו״ אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך, ״על דרכים ירעו וככל שסיים מרעיתם״ אלו שנתונים בדםני של אנטוכיא,

- . ( ׳ כה, לבתי ב ע״כ. (וכן הוא במדי אי

מדרש תגחלמא (פ׳ כי השא ^ ל״נ) מעשח בטורנוסרוסוס הרשע שסנש ברבי עקיבא א״ל מה יום סיומים א״ל ומה גבר מנוברין. א״ל מה אמרתי לך, ומה אמרת לי א״ל ריע אמרת לי מאי שנא יום שבת משאר ימים, ואמרתי לך טאי שנא טורנוסרוסוס מן שאר נוברין וכו׳ ולא עוד אלא נהר1 שבכל ימים הוא מושך אבנים בחול, וכשבת . ן מעי ו י ט ב מ ס

נוח, ע״כ.— ועיין עוד בילקוט שה״ש א׳ פסוק ט״ז, אביא לקמן בפרק נ׳ ועיין עוד טדרש ילקוט ישעי׳ מ״ט, ועיין עוד

שאלתות פ׳ בראשית בתחילתה.— אלו המה דברי חז״ל אשר כל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, והכופר בהן כאלו כופר בתורת משה רבינו, ואין אנו

צריכין לראיות אחרות.—

- ג -

שמות הנהר וכאוריהן

הנה כשנדקדק היטב בדברי חז״ל, תראה כי שלשה שמות יש לנהר הנפלא ההוא. התלמוד בבלי קורא אותו ם ב ט י ו ן גתלמוד ירושלמי קורא אותו ם נ ב ט י ו ן והתרגום יונתן, מדרשים,

— . ן ו י ט ב מ פסיקתא קוראים אותו ס

: הנה הרטב״ן (דברים ן ולפי העיון באוריהן אחד ה ליב פסוק כיו) כתב .וקורץ אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא ״ם ב ט״. כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתוארים *י ו ן״ כמו אזוביון מאזוב. חוריון מחור״. והרואה יראה שדברי הרמב״ן מוסבים על השם ם ב ט י ו ן, שלפי דבריו ״סבט״ הוא שבת, ותיבת ״יון״ הוא לייפות הלשון

ק ראשו! — ד י — פ

י ו ן״ איננו מתאים באור ״ ועל ,.ם נ ב ט ן ו י ט ב מ ס אבל על ״ הרמבץ.—

אמנם כן אחר העיון אמרתי לבאר הדברים. הנה ראיתי בספר אלדד הדני ספוד א׳ לפי הכ״י יעללינעק״ — [עיין הוצאוח עפשטיין] שכתוב: ״ועיר שבט משה הצדיק ע״ה שנס מע״ז, והנחל הסובב אותם שטו ״סנבטיון״ ובני המפוזרים [ר״ל שבט יהודה ובנימין המפוזרים בכל העולם] קורין אותו ״סמבטיון״.. ואלדד ט ב ב וכוונתו פשוט כי בלשון כושית קורין לשבת ס היה בארץ כוש. ולכן כתב ״והנחל הסובב אותם שמו סנבטיון״. כי התיבה ״יון״ הוא לייפות הלשון. ובלשון רומי קורין לשבתט וא״כ בני המפוזרים אשר מוסב על הנולד. של יהודה ב ם מ ובנימין שהוא נלות רומא שפיר כתב שקורין אותו סמבטיון.

ולפי״ז כל השלש שמית ביאוריהן שוות הן.—

— ד —

פעולתו של הנהר

הנה פעולתו של הנהר הנפלא ההוא לפי דעת רש״י (מס׳ סנהדרין דף ס״ה ע״ב) הוא ״נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והילך וכיום השבת שוקט ונח״. ורבינו רש״י הולך בזה בעקבות המדרש רבה. ותנחומא. שהמדרש רבה כותב ״שמושך אבנים כל ימות השבת ובשבת הוא נח״. וכן המדרש חנחומא ״שבכל ימים הוא מושך אבנים בחול, ובשבת הוא נוח״ וטרברים אלו נראה כי איננו שוטף לא מים ולא חול רק אבנים. אולם כל הסופרים הקדמונים כותבים ״נהר של <בנים וחול״.— אלדד כותב: ״הנהר גולל כל ששת ימי המעשה אבנים וחול. בלי שום טיפת מים״. ר״ע מברטנורא באנרת לאחיו כותב: ״והוא יורה אבנים וחול ואינו נח כי אם בשבת״. והטקוה ישראל בותב: ״הנהר סמבטיון בכל ימות החול הוא זורק חול ואבנים״. ובאמת בתנחומא א׳ כי תשא סל״ג כפי נוסח דפוס) כתוב: ולא עוד אלא נהר ן י ן הוצאת אפשטי י הראשון (עי שבתיון מעיד שבכל ימים הוא מושך אבנים וחול ובשבת נינוח״ ולולא דמםתפינא הייתי אומר שנם תנחומא שלנו צריך לחניה

, ובשבת נח״ ל ו ח כן, ותחת *שבכל ימים הוא מושך אבנים ב, ובשבת נח״ ל ו ח צריך לתקן *שבכל ימים הוא מושך אבנים ו דאי לא תימא הכי אז הלשון אינו מדוקדק, שלמה לו להוסיףל מאחר שככר כתוב *שככל ימים הוא מושך ו ח ולכתוב ב

י ל ו ח ו אבנים״ אלא ע״כ ט״ס הוא וציל *

־ ה

באיזה מרינה הוא מציאותו כפי ההשערה הנהר סמבטיון נמצא םביב מלכות הודו על ההרים הנכוחים, ואולי על הרי הימאלייא בין טיבעט להודו,

י אדם עליהן.— ל במקומות אשר לא דרכו כף מ האנרת אורחות עולם בפרק כ״ד כותב : ״יכן נבאר מוצאי נהר סמבטיון כנלילות האינריא העליונה בין נהר נאנגיז אשרן ״ נקרא בלשונינו נהר גוזן כאמרו ויגלם לחלח וחבור והרי גת האלה הם למעלה ביבשה ער לאמיק ו מ ו ר מ ה ) ו ד ) > י ד , מ ר ' י

ה מקאלקוט מוצאו ומפסיק בין ל ע מ ן ל י 4 ם נד\ ם וקאלקוט, ו_ . ״ י א ד ו האינדיאני ההם וקצת מלכות היהודים ושם תמצאם ב

) מסכים והספר הברית (מאמר ח׳ פרק ו׳ בחלק א׳ ניכ לזה, שכותב: ״ונהי שבתיון הוא מלילות אינדיא בין נהרי גאננוס אשר בלשוננו נוזן. ומוצאו למעלה מן "קאלקוט לא רחוק

ממדינת לאכויק אשר שם מדבר חבור״.—

י יואן או פריסטי יואן או נואן כתב אגרת מארץ ט י ר פ

הודו להאפיפור ברומא ״שהנהר סמבטיון הוא בתוך ארצו״, הנה ממלכתו של פריסטי יואן מזכירו הר״ע מבדטנורא, והאנרת אורחות עולם, ור׳ מנשה בן ישראל. ומכתבו זו נדפס בשנת תע״ו בקושטא,

ועכשיו הוא יקר המציאות, ובאוצר מדרשים נדפס אנרת זו. וממלכה זו הוא בארץ הודו, כמו שתראה מהאנרת שכתב ר״ע מברטנורא לאחיו (בקי דרכי ציון) ושם הוא כותב ״שהנהר הוא- ודי משד, יפה כתב באגדת שלו לירושלים על ההרים נבנונים״.

ק כ״ו ) דברי הימים א׳ קי׳ ה׳ פקו ד )

— פרק ראשון — ה

אוח וסף שווארטן בעה״מ ס׳ חבו שנת תר״ח (אל הגאון ר׳ י הארץ) והוא שהה אז בקאלקוטא ״שהסוחר העשיר היהודי ששון בבומבאי שלח בימים ההם את עבדאללה בנו בדבר מסחרונת חיכא), ומשרתו ספר לר׳ משה, כי אדונו לקאנטאן (במדי שמע מהמתורגמן שלו, כי ברור כשמש כי מהלך שני חדשים מקאנטאן יש נהר דזורק ששה ימים אבנים וחול למרום, ודק

כשבת הוא נח״.— ואל יאמר הקורא שדבר זו מתננד לההשערה שסמבטיון הוא בגבול הודו, מחמת כמה דברים, הראשון שטיבעט הוא נ״כ נמנה למדינת חינא, השני כי יש לשער שהרבה כרכים ומקומות אשר הם עכשו תחת ממשלת חינא או טיבעט, היו בימים ההם

תחת ממשלת פריטי יואן. — וא״כ כל ההשערות עולות כקנה אחד, שנהר סמבטיון הוא אצל נהר נאננעם ומוצא בין הרי הימאלייא הנבוהים אשר עין אדם עוד לא שזפתו, וזה הסיבה שחכמי ניאוניפיא לא ידעו מזה. וזאת נ״כ ידוע שעוד היום בזמננו בקישוי יכול מבני איירופא לתור את ארץ טיבעט, ועד היום כל איש זר אשר לא מארצם לא ינוחו להתמהמה בארצם, וכן די לנו העדת ר׳ עקיבא יוסף שלעזיננער ע״ה שכותב בספרו ״משפטי שלום״ מאיש יהודי מארץ טיבעט שבקר את הגאון ר׳ הלל ל״ש זצ״ל וזה היה

מעשרת השבטים, אשר חונים על יד נהר סמבטיון כידוע.— השערה זו שנהר סמבטיון הוא במדינת הודו מאשר ומאמת גם התייר ר׳ אהרן הלוי. שכתב באגרתו ״ואח״כ נסענו דדך המדברות ארץ הודו עד הרי חפתון ומשם לעיר קיבר, ועיר דברואבן אצל הגהר נאננעם, ומשם נסענו לעיר ניגה אשר על שפת נהר נאנגעס, ושם מתחיל מדיגת קאלקוט, ומעבר למדבר קאלקוט הוא נהר סמבטיון״ והוא ר׳ אהרן שמע באזניו את הרעשין בסוף. והמולה אשר עושה הנהר ההוא בשטיפתו העזה (עי

— . ( ׳ פרק ד ובאמת כבר אמר הכתוב ״אמרתי אםאיהם אשביתה מאנוש), ועיין רמב״ן שם שזה מוסב על העשרת ׳ ם ל״נ ו זכרם״ (דברי השבטים אשר כלואים וסגורים, מאין יוצא. ודי מנשה בן ישראל כותב שחפץ הקב״ה שלא יתגלו עד עת קץ לסוף לצרותיגו, ולכן אין אנו יודעים ידיעה ברורה ממנו, והכל בגוי רק על השערות

ו

״נ ור׳ מנשה בן ישראל (בס׳ מק״י פ״י אות מ״א ופרק י אותמ״ז) מחליט שהנהר סמבטיון הוא סמוך לים קאםפישא, וסיים

״ורבים מהסופרים מעידים ע״ז״. הנה נבולתיו של חים קאססישא המה כדלקמן: מפאת מזרחית ארץ טורקסתן. מפאת צפונית וצפונית מערבית, ארץ רוסיא ומפאת דרומית ודרומית מערבית, שוכנת ארץ פרס. והשערתו של ר,. מנשח בן ישראל מוסב על ארץ פרם (כמ״ש בפנים) שמפורסמת

היא במדבריותיה הגדולות והדריה הענקים שלא נתגליו כ״כ. ור׳ בנימין הנוסע מסכים להשערה הזאת שכותב : ״ומשם מהלך כ״ח יום להרי ניסכון אשר על נהר גוזן, ויש שם אנשים מישראל בארץ פרם שהם משם, ואומרים כי בערי ניסבור יושבים ארבעת שבטים מישראל״. וכן םפר עוד שם הנ״ל ״כי מלך פרם הלך להלחם עם אומה השוכנת במדבריות ותעו כדרך והניעו אל נהר גוזך ומכל הנ״ל יש לשפוט כי הנהר גוזן שהוא הסמבטיון מושך ושוטף בארץ פרס במדבריות או על ההרים הרמים או בנכולה.

ה ב. פ מ

נות השוכנות סביבות הים קאספישא והא לך המפה מהמדי

סמבטיון בספרות

ן ו י ט ב מ ר ס ה נ ס ל ח י א ב ו ה ה ט ע מ ה ו ל ה ד ש ד ח ת ה ו ר פ ס ה

ה פ ו י ר פ ס ה ב פ י י כ ד ר ו מ נ ב . ר ה ז ה מ א ל ה מ ק י ת ע ת ה ו ר פ ס ל ה ב א

ל ו ח ה א מ ל ת מ י כ ו כ י ז ל ו כ ה ל י ד ה ח ם א ד א ש : ״ ב ת ו ר כ א ו ת

ך ל ו ה ר ו ע ו ל ס ו ח ה ה י ה ה ש ע מ י ה מ ת י ש ל ש כ ב , ו ן ו י ט ב מ ר ס ה נ ב ש

י נ א ו ב : ״ ת ו ל כ א ר ש ן י ה ב ש נ י מ ד ׳ ו ׳ ח ה נ י ת ה ב ש ב , ו ת י כ ו כ ז ה כ

ת מ י א א ד ו ב ל ו ״ י ז ב א י מ ת ע מ ש ה ש ע ו מ ש י ה פ ה כ ל ז ד ע י ע ן מ ו כ מ כ

, ו י נ י ב נ פ ר ל ק י ש ב ר ד פ ס ב י א ם ש י ע נ מ נ ם ה י ר ב ן ד א מ ו י ה א כ ו ה

י ש ו ה כ י ל ה א נ ו ט ר ו ץ פ ר א א ב נ ו ב ש י ר ל י ע ב ם ש י מ ע ה פ מ י כ פ ס ו

ב ר ל ע כ ך ב ל ה , ו ל ״ נ , ל ד ו ח ה א מ ל ת מ י כ ו כ י ז ל ו כ ה ל י ה ד ש ח א

ם י ד ו ה ם י י ר ו ד י ם ה י ש ) כ ש ד ח ב ה ו ח ר ת ל ב ת ש ס נ כ ת ה ע ת ו ב ש

ם ת ו ה א נ כ ה מ י א ה ו ח י ה ש ו כ ה , ו ם י ר צ ו נ ת ה נ ו מ א ם ל י ס ו נ ו א י ה ש

י ד י ב ת ש י כ ו כ ז ת ה ם א ה ה ל א ר ה . ו ם ה א ל ר ו ה ק י ה , ו ם י ד ו ה ם י ש ב

י ״ ז ש ש ם ג , ו ת ב ל ש ב ק ת ל א ע י ב ״ כ ת ו י נ ח ו ה ר ג ס ו ״ מ א ן

ם ת ע י כ ו כ י ז ל ם : י ע ש ו ה כ א ר א ש פ ו י ר ב ר ר ש ה ן מ מ א ש נ י א מ

ט פ ו ש ה ה נ ה , ו ם י ל א ע מ ש י ל ה ה ש ל פ ת ת י י ב נ פ ד ל מ ו ל ע ״ נ ל ה ו ח ה

י ש ו כ ת ה ב א ד י א ו ו ה י ה ל כ ת ה ח א ק י א ו ו , ד ר ה ב ד ל ה ל ע א ש י ר ו ב ע

ת ב ש ם ה ו י ק ל ו ז ו ח ה י ז ן כ ג ו ה א כ ל ת ש י ש : ע ר מ א י ו ו ר ב ע נ י ו

— • ״ ם י ד ו ה י ל ה ש

ן ו י ט ב מ י ס ה נ ת ה ם א י א י ב מ ם ש י נ ו מ ד ק ם ה י ר פ ו ה ס נ ה

ע י ר , ה ש ל ו ת ע ו ח ר ו ת א ר נ א , ה ן ״ ב מ ר ה : ה ל ע מ ם ל י א ב ו ר מ ב ם כ ב ו ר

— . ל א ר ש ה י ו ק מ , ה א ר ו נ ט ר ב מ

ת ו מ ד ר ק ב ד ו מ ר פ ס א ב י ד י ח : ה ו נ ר ו י ד נ פ ל ם ש י ר פ ו ס ו

ן ו י ט ב מ ס , ו ן ח ר ג ה א נ ו ן ה ו י ט ב מ ס : ״ ב ת ו כ ) ש ן ״ מ ת ס כ ר ע מ )

א ד ו ה י ט מ ב ש ב . ו ״ א ו ה ן ה ו ש ל ן ב י ג ה ו ך נ כ ן ש ו י ב ו ז ל א ק ל ש א ע ו , ־ י

ק ו פ י ד פ א ל ״ ל ה ה ר י ז ו ג ׳ א ו נ ״ ע ר ה ת ש ל ס ו ו פ , ד ו נ ״ כ ה ה ר י ז ג )

ם י ר ו ש ם ע י ת ף ב ל א ב ל י ב ל ס ו ד ל ג ה ם ק ה ש י ה ו ב ״ ת ו . כ ( ת ר ח א

ב י ב ת ס ו ב ש ו י ת ה ו ל ה ת ק ל ח ה ת י ל ה ה ו ק ת ו א , ו ם י ב ו ש ח ם ו י א ל מ

— . ך ו י ט ב י ס ה נ

־ ־ . ה ל ע מ ם ל י ר ו מ ר א ב ם כ ה י ר ב , ד ת י ר ב ר ה פ ס , ו ץ י ב ע י ה

ה ר ו ט ל ה ש ע ו ר י ב פ ת כ ש ש [ ק ש ר א בשם ק י ב ה ץ ש ״ כ ע י ן ב י י ע ו

ז

ר ר ל א — ו . ו ת ו א י צ ת מ ת א מ א א מ ו ם ה א ג ו ה ] ש ם ״ ב מ ר ה ם ל י כ ו ב נ

׳ ר י ל ב ש ת י ה ס ד כ ו ן ע י י ע , ו ר ה נ ל ה ו ש ב ח ת ר ר א א ת י מ נ ד ה

א ת ו כ ד ז ו ׳ ד ר ר מ ו ר ד כ ׳ ז ס ן ב י י ן ע כ , ו ׳ ת ס ו ר א ו ח ב ו ה ה י ל א

— . ה ן ז י נ ע ו ב כ י ר א ה ת ש ב ת ש ו ׳ א ר נ מ א מ

ת ר נ א . ה ה ז ם מ י א ל ה מ ״ מ ו ל א ה ש ק י ת ע ת ה ו ר פ ס ם ב ן נ כ ו

ל ם ש י ה ה ז י מ ו כ ע ד ו ב ״ ת ו ר כ ו י פ י פ א ל ה ן א א ו י י ט ס י ר ח פ ל ש ש

ץ ר א ן ה י ב ו ו נ י נ י ך ב ל ו ה ״ ו ן ד ן ע ג א מ צ ו י ד ש ח ר א ה א נ ם ב י נ ב א

ך ל ו ר ה ה נ ה ה ז , ו ם י ד ו ה י ן ה ל ל מ א י נ ל ד ו ד ג ך ה ל מ ל ה ה ש ל ו ד ג ה

ב ש ן ש ו ש א ם ר ו ד י ו ע מ ו ק מ ז מ ו ז נ י ת א ב ש ב , ו ע ו ב ש י ה מ ל י כ

ף ל א מ ל ״ ך ש ר ע י ל ה , ו ד מ ח י מ ח ן א ה ב י ה ש ש א ב ן ע ב . א ״ ו נ ת י א ל

א ל ץ ו ח ה כ ר ה ל מ ף ק ט ו ש ל ה ו ל ח ר ש ה ק נ י ס פ מ ב ״ ת ו , כ י ש י מ ח ה

— . ת ב ש ק ב ח ר ו נ י

ת ב ש ב ו ו י מ י ו מ מ ר ז ם י י מ ה י ש ר ש ה נ ר : ״ פ ס ם י ו י נ י ל פ

א ר ו ד ה ש מ , י ן ר ק ו ר מ ד נ ס כ ל ת א ו ד ג ה ת מ ו ב ר ת ה ו ר ו ד ו ה מ ן ה י . ב ״ ח ו נ י

ל ד ש ח ר א ה נ ע ל י נ ר ה ד נ ס כ ל א ש ר ״ פ ו ס ם י ש ר ו ח ו א ן מ מ ז ת מ ח א

א ו א ה ו ה ״ ו ל ו ם ח י מ ה י ש ל ש ם ו י ם מ י מ ה י ש ל ך ש ש ו מ ל ה ו ח

ן ו ד ז י ב ד ו ה ה י י א ה ל ב ש ת ו כ ק ה ם ר י ד ו ה י ל ה ן ש ו י ט ב מ ר ס ה נ ה

ל ו ם ח י מ ׳ י ך ו ש ו ר מ ה נ ה ש ת ״ ח ת . ו ם י ר ב ד ך ה פ ה ש מ פ ט נ א ש ב ו

ם י מ ׳ י נ ם ו י ם מ י מ ׳ י ך ג ש ו א מ ו ה ש ב ״ ת ו ״ כ ת ב ט י ס ה ו י ח כ נ ו

ר ד נ ס כ ל ל א ה ש ז ר ה ה נ ו ה ר י כ ז ה י ב ק א ן ם ב י א ב ר ע ת ה מ א ב . ו ״ ל ו ח

ד ד ל ן א י י ע ] . ת ב ש ח ב נ ן ה ו י ט ב מ ר ס ה א נ ו ה ש ש ו ר י פ ר ב מ ו א

— , [ ץ י ו נ ש פ ם ע ה ר ב ׳ א ח ר ו ר ע ה ב

בעזהי״ת

י נ ק ש ר פ

ה ש י מ נ ב ~ א -

מקורים הראשיניס לסי המסורה והקבלה, הלויב יוצאי חלצי משה יכינו, נ י ע עבד ה׳ הגלו ע״י גבוכדגצר. ובאה עליהם ענן וכסה אותם מ/ והלכו עד שבאו למקום אחד והמשיך הקב״ה לסניהם כל ח

— ח ו גחל ושמו' סמבטיון וסובב אותם בכל רת ל ו ובאמת בדברי חז״ל אין זכר לדברים הנזכרים. ז) וז״ל *ברם סינך ׳ ק י ן עזיאל (שמוח ל״ד פקו פ יונתן ב ו ג ר ת בל ממשה] יםקון אוכלוסין דצדיקין. קבל כל עמך אעביד ״ ר ] ו הבכי משה אעשה נ י גד כל עמו של משה/ דהי פרישי ול״ל נ] בזמן דיהכון בשבייתא על נהרוות בבל {בזמן ח ו א ל פ ו ב מ ל

שילכו בשביה ע״י כבוכדנצר׳ יישבו על כהלוח בבל] ואסליקוניןד ן אוחם ע ל או ן [ר״ל י ו י ט ב מ י ס ה נ ו ל י ג ז ל מתמן ואשרינו? מ

/ ענ״ל.—־ [ ן ו לפנים מנהר סמבטיי משה״ (א) המיוחס ל*מדרש מ ובמדרש קטן ״אנדתא ד בראשית רבתי״ אשר הוא ככ״י פראג, ונדפס בפי *בית המדרש״״ל: *יוסף ה׳ לי ז ח״ו, מצאתי הדברים האלה באריכות קצת. ו בן אחר (בראשית ל׳ ל״ד) למה גקרא אחר לומר שהוא אחר לגלות, א״ר יורא כר סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלו שבט יהודה ובנימין, י׳ השבטים נלו לפגים מגהר סמבטיון

ס ע״י החכם אייזענשטיץ, בספרו אוצר פ ד (א) נ- . ׳ מדרשים אוח משה׳ ועיין אלדד הדני הוצאוח עפשטיין קפור ג

— פרק שגי — ח

ושבט יהירה ובנימין גלו והיו מפוזרים בכל חארצות, וי״אהלוים בגי משה הם חוגים לפגים מגהר סמבטיון אמרו רבותיגו בשעה שנלו ישראל לבבל ובאו להם לפרת כד״א על נחרות בבל וכוי) אמרו או״ה ללוים עמדו לפני ע״ז ואמרו (חהלים קל״ז א׳ שירה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש, אמרו להם הלוים: שוטים שבעולם! אלמלא אמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב״ה לא נלינו מארצינו אלא הוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על נדולתינו. ונאמר שירה לפני ע״ז ? מיד עמדו עליהם והרגו מהם תלי תלים. ואע״פ שהרגו מהם הרבה, גדולה היתד, השמחה שלא עבדו ע״ז. לכך גאמר ותוללגו שמחה (שם). מה עשו הלויס שגשארו ? קצצו אצבעותיהם כדי שלא יקישו הכגורות, וכשהיו אומרים : ש ו ר ר ו I היו מראים אצבעותיהם מקוצצים ואומרים להם איך גשיר וכי׳ (שם) ואצבעותיגו מקוצצים? כיון שנא הלילה ירד הענן וכסה עליחמועל נשיהם ובנותיהם ובגיהם, והאיר להם הקב״ה בעמוד אש והוליכם כל הלילה, עד אור הבוקר והניחם על שפת הים, כיון שזרח השמש נסתלק הענן ועמוד האש, והמשיך הקב״ה לפניהם נחל אחד שמו סמבטיון וםנר בפניהם כדי שלא יוכל אדם לעבור עליהם. והיה סובב עליהם מהלך ג׳ חדשים על נ׳ חדשים מרובע. ומצד האחר. לא היה סובב כל הרוח, והמשיך הקב״ה אותו נהר וסנר לפניהם.

ותחום אותו נהר מאתים אמה, והנהר היה מלא חול״ ואכניס׳— ח ו נ ומושך חול ואבנים כל ששת ימי המעשה, וכשבת י

/ ממש ואלדד הרגי כתב ג״כ דברים אלה בספור א לשונו כלשון המדרש הג״ל.—

הנה אלה המה המקורים הראשונים המדברים אודות גלותם של הכני משה, ולא נמצאים דברים אלו לא בתלמוד ולא במדרשים, רק במדרש רנה (בראשים פ׳ ע״ג) אמרו: ״אחר לגלות, אמר ר׳ יהודה כ״ר סימון לאי למקום שגלו עשרת השבטים נלו שבט יהודה ובנימין, היי השבטים גלו לפגים מן גהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות״. ודברים אלו המה תחלת הדברים של מדרש כראשית רבתי אכל המאורעות שארעו לחבגי משה על יד נהרות בכל אין להם שום רמז.— ״וכן מציגו בתלמוד במסי ברכית (דף ז׳) דאמריגן התם ״אפ״ה אוקמא בזרעיה [ר״ל הקב״ה קיים בזרעו של משה]"שגאמר (ד״ה א׳

י משה — 16 בנ

כ״ג) ״בני משה נרשום ואליעזר, ויהיו בני אליעזי רחביה הראש וכוי ובני רחביה רבו למעלה״ ותני רב יוכף ״למעלה מששים רבוא״ וממש דברים אלו מצינו במדרש רבה (במדבר פ׳ ט״ז)ך ת ו ״אעפ״כ לא בטלה נזירתו של הקב״ה שאמר למשה ״ואעשה א העמיד ממנו ם׳ רבוא שנאמר (ד״ה א׳ כ״נ) בני רחביה רבו למעלה״ הרי לך דברי חז״ל שמדברים אדות ברכתו של הקב״ה שיפרה וירבה את מספר בני משה, אבל לא מדבר מהמאורע ע״י

נבוכדנצר על יר נהרות כבל.—) ומדרש איכה (רבתי ה . י ה ״ פ וכן בירושלמי סנהדרין () ידובר מנלות ״שירד עליהם הענן וכסה אותם״ אך גם שם ב׳

- תם. לא נזכר השתלשלות נליחם והמאורעות שארעו אום אלו אנשי אלקירואן, , ר ב ל ד ו ע ו ו י ע ן ן ר נ נ ^ כו בו את הענין הנזכר א ר ? ד ו ד ל ר א פ ם ם ׳ ד י ל ע א י ע ף ן ש א כ

ה אל רב צמח נאון כן חיים, ראש ל א ו ש ע י צ י ^ ה מ ם ה ע

ל אמיתת הדברים שספר אלדד״ והשיב ע א , ס ח א מ ת ט ה ב ע ש י

. אלדד הדני, וכוי וכי בני משה אצל ק ר ס ע ב ן ^ ן ש ל ה ה ם מ ה ל

י ? אמת אמר! שכך אומרים רבותינו זיל כ ן ו ו י ט ב מ ו ם ה נ ן ן

במדרש שהגלה נבוכדנצר לוים בני משה ששים רכוא, וכיון שהניעו לנהרות בבל הם ומוריהם אירע להם כמו שספר אלדד*.ל לשפוט שהיה תחת יד רב צמח גאון איזה מדרש ו כ ומזה אתה י- ואולי אל המדרש בראשית רבתי . ו נ י ד אשר לא נמצא תחת י

- . ו י אשר הבאתי למעלה מוסבו דבר

- כ —

זמן גלותם

מהדברים שהבאתי למעלה.,. אתה יכול לשפוט שהכני משה הגלו^ע״י נבוכדנצר, זאת אומרת: שבזמן החורבן בית ראשון ארעו להם כך׳ וזאת ידוע שהחורבן בית ראשון היה בשנת נ׳- והצמח דוד נותי סימן לזה . ם י ש ל ש אלפים שרש מאית שמונה וי מעל .פני״. א״כ הכני משה הגלו בשגת נ״א של״ח. וזה ח ל ש * ן י עי ו היה קל״נ שנים אחר תשלום גלות של העשרת השבטים, [

— [ א ב בפרק ה

חייהם הרוחניים והכלכליים

הכני משה נמלטו סיד שונאיהם חגכליים וסיד כל שונא לעולמי עולמים. כי הס אסורים כארץ מסונרח מכל צד ולא יוכל איש לבוא לתוכה, בארץ המסוגרת הזאת חיים חלוים גני משה חיים מאושרים בהשקט ובטח, אין עליהם עול מלכות ושעבוד ממלכות אחרות, המה חפשיים לגמרי מהם, ויש לאל ידם לעבוד עבודתם הקדושה, עבודת הבורא בלי מפריע, וכל

מנמתס לקיים מצות התורה, ולהתמיד בה.— הריע מכרטגורא מתאר אותם *שהמה כולם טהורים וגקיים כמלאכי השרת, ואין מהם עוברי עבירה״.— אלדד חיחס לבגי משה כל חשלמיות האפשריות בחיי החברה האנושית, בספור׳ הגהו כותב .ושוכנים בבתים מפוארים ובבגיגים הדורים ובמגדלים נ) ואין עמהם דבר ׳ נ יכוגו לעצמם בזמן שמחתם על הלסגט ( טמא ולא עוף טמא ולא חיה טטאה ולא בהמה טמאה ולא זבוב ולא פרעושים ולא כינים ולא שועלים ולא עקרבים ולא נחשים ולא כלבים זולת צאן ובקר ועופות, וזורעים וקוצרים, ויזרעו שתי פעמים בשגח, ולהם גנות ופרדסים וזיתים ורםונים ותאנים, וכל מיגי קטגיות ואבטוחים וקשואיס ובצלים ושומים ושעורים וחטים

ומכל אחד יצא מאה״.— אלדד מתאר אותם לגבורי חיל מאד, כמו שכתב *וגער קטן חולן עם בחמתו מהלך כמח ימים, ואין סתירא מכל דבר דע, מפגי שחם קדושים, ועדיין הם עומדים בקדושתו של מרע״ח

לסיכך גתן לחם הקב״ה בל זאת״ הכני משה חיים חיים מסודרים ומדיגיים, להם שרים ונשיאים, ועליחס מלך המולך בכל הזכיות והכהות שגתגו למלך ישראל, על פיו ישק כל עסו, על פיו יצאו ועל פיו יבואו, וחייהם הרוחניים מסודרים ע״ס חזקן, הגדול, והוא האב בית דין

ן הוא דלכס של ההודיים כ / ו ) הוא העלעפאמו (ב׳ על היום הזה/ שהמה מעמיסים סי3ה גדולה כמין מנדל על

וסע עליהם 3עה חגם. נ של הפול/ והמארדזשא נ ג ס2 - כ

י משה — 18 — בנ

ועל פיו הורצים משפט הד׳ פיתות בי״ד, ועוסקים והוגים בעדות/ יראת ח׳ היא אוצרם וכל ה׳ נאמנה. ונזהרים בכל מצות ה מגמתם איך לאסף מעשים טובים ואיך לעשות חיל בתורה, יביחוד נזהרים בשבועה, אלדד כותב ״ואין נשבעין בשם ד׳ בשום צד ואופן כלל, וכל הנשבע כשם ה׳ בתוך שלשה ימים ימות ואבד מן חעולם״ ככה המה מדקדקים כחוט השערה על כל דבר חמור וקל.— הכני משה מאריכין ימים. לא בן ולא כת ימות בחיי אביו, וישינו שלשה או ארבע דורות, ויהיו שני חייהם מאה שנה או מאה ועשרים שנים, ויבלו ימיהם בנעימים, וכל עבודתם, הטה בעצמם בונים ס י ש ר ו ח יעריכו הם. הטה בעצמם זורעים ו בתים לפי שאין להם עבדים ושפחות, כי כל אחד אדון לעצמו

ח הבנ-מ, אלדד, ברנוכורא]•- י ג א ]

— ד —

מהות תורתס.

לפי ההשערה אינו באפשריות שימצא תחת ידם מספ־יס הקדושים זולת החמשה חומשי תורה, וכל ספדי נביאים חוץ׳ שחי בזמן חורבן הבית ראשון בזמן שהיה גלותם נ״כ. י מ ף י ואיזהו ספרים מכתובים זולת מגילת איכה, מנילת אסתי שנתחברו בז«ן בניין בית שני, וכן עזרא וכו׳ ספרים שנתחברו אחר חורבן בית ראשון. ועל אחת כמה וכמה שאיננו תחת ידם המשנה שסדרם רבינו הקדוש בשנת ג׳ אלפים תתקע״ח שהוא ק״ן שנה אחר חורבן בית שני או בשנת נ׳ אלפים תתקמ״ח שהוא ק״כ

שנה אחי חורבן בית שני לפי דעת הראב״ד.— וכן התלמוד ירושלמי שנתחבר ע״י ר׳ יוחנן בשנת נ׳ אלפים תוזק״ץ, או התלמוד בבלי שנחתם בשנת ד׳ אלפים ר״ס, בבטח איננו גמצאים תחת ידם, ע״פ דרך הטבע, לפי שהם הגלו בשנת ג׳ אלפים של״ח. שש מאות שנה לערך טרם התחברו ויצאו לאור׳ ואף רור הראשון של התנאים לא היו עוד בעולם

— א ו ה בעת ה אולם באגרת הנני משה הנמצא תחת ידינו מבואר היטב: ״ואנחנו שונים תורה ונביאים ו נ שיש להם משנה וזה לשו

— פרק שני —

משניות הלכות ואגדות״ ובאמת דברים אלו מתנגדים לשכל הישר, כאשר חוכחנו למעלה, ועל כרחך עלינו לומר אחת משתי דובים, או שהאגרת הנזכר מזויפת ומעולם לא שלחו זאת הכני משה] או שמזמן גלותם עד עת ׳ ׳ ח ד כדבר מזה בפרק זו בסי [ועו שהעריכו את האגדה הנזכר הגיעו אליהם כתבי הקודש, משגיות וההלכות והאנדות על ידי אופנים בלתי ידועים לנו, ועלינו לומר/ שהוא ג כן, דבזולת זה צריכים אנחנו לחכחיש נם את ם׳ אלדד הד מאמת ג״כ את מציאית הספרים הנזכרים שכותב ־[בס״ב אוח י״זן] ״והם בעלי אמוגח [ר״ל הבכי משה שמהם י הוצאות אפשטי מדבר שם] בעלי משנה בעלי תלמוד ואגדה, ותלמוד שלהם כלום: *כנה למדינו רבותינו מפי יהושע י נ לשון הקודש. וכך הם שו בן נון טפי אבינו משה מפי הגבורה״. ובאמת כל נבורי התורה שבדור אלדד, מאמחים את דבריו, ובפרט רב צמח גאון, [ועיין בפרק ד׳ שכדבר מזה] שנתן מהודו עליו בתשובה שהעריך אל

אנשי אל-קירואן.— ויש מופת חותך על השערתי הנאמרת למעלה, כי השלשלת קבלה כתב ״ונם אני הצעיר קבלתי מזקני הדור שבסלוניקו ואומרים שיש קבלה יידם שזה החבור של הרמב״ם, נוזן אל עשרת [ר״ל היד החזקה] נתפשט מעבר לחלח ננהר השבטים״ העשרת השבטים עומדים כקשר תמידי עם הבני משה באופן נפלא. שאלדד כותב ״ויש מקום שריאין אלו לאלו [ר״ל השבטים לבני משה] ומדברים מצעקת אדם ונהר מבטינו ביניהם, ואומרים כזה אירע לנו במלחמה, והם הודיעו לכל ישראל מה שאירע להם. וכשהם רוצים לדבר או לעסק גדול, יש להם מין) וכותבים אנרותיהס וקושרים בכגפיהן ׳ ג יונים ידועים ביניהם (

ם ם משליחת מכתבי י נ ונים הקדמו ) כבר ספרו הי ׳ ג ) ם ן עזרא :ותיל. (בפירושו על החלי אג ים ידועים ו נ ו ע״י הי־ ישגרו המלכים מ ע ו ס ד כ״ה ז׳) והזכיר היונה שהיא עם בני א) כתב רג ס פרעסבו י פ י הם, גם הרד״ק לבראשית ח׳ ז׳ ( ספריד תא בתלמו ים מה דאי נ : ״ולכן פרשו הגאו ד ו סף ע מי כן וה ייגינרח עליה כלומר ונה כנפי (מס׳ שבת מ״ט ע״א) יוה י שאין שוחטין אותה מחמת שמגדלים אותה בעבור שליחותהונה שבה אח״כ אל שלחה״ עיין אלדד בהערות סיב הכ״ז.• והי

י משה — ^ ג 20 — ג

או נרגל• חיוגח וחולכין ועוביין נחר סבטיון וכאות היוגותח נתפשט ספרי הרםנ״ס גם אל ט נ נ כ י א למלכיהם ושריהם* ו חבגי משה. וא״כ קל יש לשער שגם הםשגיות ותלטוד הגיעו

אליהם נאופגיס כאלה. ואולי עוד ספרים אחרים שלגו.—

ההלכות שהביא אלדד מיחסו לנגי משה ולא לשבטים, שכותב .ומחמירים ביין נסך, וממה שהחמירו רכגן כהלכות שחיטה וטריפות החמיר משה רבינו יותר מדברי סופרים״ ועוד נותבכך הס שונים, כנח לטדוני רבותינו מםי יהושע בן נון מפי ו . ו משח מסי חנכורה״, םכל זח יש לשפוט כי ההלכות תיחס נ אבי אלדד לננ• משח ולא לשבטים, ולעומת זח בשאלה שהעריכו אנשי אלקירואן (ר) שם לא נזכר שההלכות האלו טהבגי משח

י \ ) ת " י כ ל ה ת ה ס א י א י ב מ הובאו, וכן הפוסקים *. (עיין בסרק ד״) כולם מכנים בשם ט , ו נ י 4 ו ך 4 הרא״ש, ו, ואולי יש לומר מאחר ל א ר ש ץ , ר ן ^ א ^ ^ א

- . ו מ שאלדד הביאם והוא היה מהשבטים נקראת על שובפרק ד׳ ן אנו רואים חומרות נדולות [ ל ת א ו כ 1 , ה ב

. ולדוגמא אמרת- אציגה גם כאן איזהו ח] ו ק אח כל ההלכ י ה ע אואם ישחוט ולא יברך פגול הוא* ואגן קייס״ל ן ההלכות: . ם

ואס לא הורחץ משכבת זרע ושכח ושחט דברכות לא מעכבות. .״ ואנן קיים״ל שבטל טבילת עזרא, ומותר להתפלל ולברך ל ו נ מ

ולעשות כל דבר שבקדושה כלי טבילה, ע״פ הדין.—

ה

י משה'כספרות. מ

הספרות ההיסתורית לא התעסקה כלל בתולדות של הבגי משח והתפתחותם. וכל כותבי דברי ימי ישראל דלגו פרק אחד מספריהם: סרק שהיה לו לדבר ולבאר את תולדותיהם של הנגי משה. ולא הקדישו להם אך שורה אחת, ולעומת זה בספרות

מ אל-קאילוואן, היא עיל גדולה א ר ק ) בערביח נ , ד ) כיקנאפליקא ואנשי אל-קאילואן־ י היו מפולסמיס במחוז הו

— סרק שגי — יא

הרבגית אגו מוצאים זכר למו אבל רק דברים מועטים.— ר״ע טברטגורא כותב .ומסורה בידם שאלו כולם בני משה טהורים וגקיים כמלאכי השרת, ואין מהם עוברי עבירה• והשלשלת הקבלה מזכיר נ״כ הבגי משה במה שהעתיק את השאלה של אגשי אל- קירואן שהעריכו אל רב צמח גאון אודות הבגי משה ותו ל* מדי.— והחיד״א בספרו מדבר קדמות (מערכח סמ״ן) מזכיר נ״כ במילין מועטים .הנהר סמבטיון מפסיק בין השבטים ובין בגי משה״ והגאון המקובל ר׳ משה אדרעי ס*ט העתיק את חאגרת של הבגי משה, אבל לא מדבר מתולדותיהם. הראשון והאחרון

שמזכיר תולדותיהם מאורעותיהם היא הס׳ אלדד הדני.— וכן בספרות העתיקה של אומ״ח לא נשתפך דיו רב. ולא התעמקה כלל בתולדותיהם והתפתחותם, רק אפס קצהו תראה בספר אבן עבאש בעל המפרש הקוראן. והוא כותב כסורא ז׳ ססוק קנ״ט: .מחמד רכב על ברק (שם חיה) ובא אל שבט בני משה. וזה אשר ספר מחמד אודותיו: מתיחס קבורים אצל דלתות בתיהם. למען יזכרו יום המיתה בצאתם ובבואם בבוקר ובערב. כל בתיהם שוים זה לזה כדי שלא ישנאו איש על רעהו, וכדי שהבתים חרמים לא יעכבו אח חאויי הצח מלכנס בכתיס הנמוכים. אין אצלם מושל ושופט לפי שכל מעשיהם כצדק. ונותנים ברצון טוכ מה שהם מחויבים ליתן. הם זורעים וקוצרים על חשבון הכלל כל אחד לוקח כדי צרכו והשאר יותיר לאחר. כשיטות אחד מהם הם שמחים בידוע שמת שלם באמונת השם. והם עצבים כשיוליד להם בן באטרם שאינם יודעים אם יחיה באמונתו, אין ביניהם נשך ורכית וזנות. מחסד שאל אותם אם יש ביניהם חולים ? וענו: לא! כי אין אנחנו חוטאים, והמחלה היא רק כפרת העונות. החיות הרעות לא תדענה ולא תשחיתנח״. דברים אלו מקצתם מתאימים עם ספוריו של אלדד ומקצתם בדויס והוסיפם כדי להעריץ את חבני משח, וליחס למתמד שלמיות

של אדם רם המעלה, שהתודע עם הכני משה.—

לגדולי חולה, בפירוש אחד על ד״ח,~ "מחלמודי ר׳ סעדי׳ גאון הובאו דברי אנשי אלקירואן ושם נאמר ״ואנשי קירואן בעלינדפס מהכ״י(הוצאוח קילכהיים) מקרא ומשכה וחכמים גלולים, ו

בשנח תלל״ל, בפפד״מ.—

22 בני משה —

אבן עבאש היה בן אחי מחמד והיה תלמוד של .כעב אל אהכער״ שהיה יהודי תימני והמיר דתו בדת מחמר. ומחמת

שאבן עבאש חי כנ׳ מאות שנים לפני אלדד, יש לשער שאבן ז? עבאש שמע דברים אלו ממורו וכתבם על ספר. להעריץ את גדולת מחמד. ומזה הוא הוכחה שהגדר. זו אודות הבני משה השתרע והתפשטה בכל שדרות עמגו, וגשתלשל להם מאב לבן. וידוע הפתגם .שכל דבר שגשתלשל ע״י הקבלה יש לו שורש

ומקור״.—

׳ברוד גד הביא אגרת מהבני משה.י חלד בשליחות מירושלים לארצות * . . . ^ L L

י י ד ) ,יהי על אם ה , נד (חי , t י ף " ״ " ״ ' U י נ י מ ' T י ל7,*הניהה, נ " י ׳ י « ! י י 0

. ,היד. ן ל ע אנה •פנה ,אנה ' י י י " נ ם י ' ט פ י «*י ל י ׳ ״י 1 ׳ י 3 י ואת חמורו הרגו בח

ם אחר יום ברעב ובצמא מעשב השדה היה אוכל י א , ™ ״ ״ מם היד שותה עד משך עשרה ימים. בייפ אחד . ע ל ס י י הו ולא היה יכול עוד ללכת והיה מתעלף ח י ם ל נ ן ו ח » • ^ כ יא עיניו וירא והגה איש אחד נבור חיל כענק קומתו ש י ת ן ן מ £ , והיה רוצה להרגו ומפחד שאונו קם על רגליו. ו ר י ורומח ב וישאלהו האיש בלשון עברי: םאיזחו אומה אתה ? ויען לאמור :ע מ ש ! ויחזור וישאלהו: מה עבודתך? והשיב: ״ י כ נ י א ר ב ע

! ״ ד ח ׳ א ו ד נ ה ל ׳ א ל ד א ר ש י

וספר לו את כל הקורות אותו, ויהי כאשר הגיד לו שהוא מירושלים האירו פניו ושטח שמחה גדולה, והאכילהו

(ה׳) המעשה עם ר׳ ברון גד היסה נמצאם בין חכרין כחגיו של ר׳ כחן שפירא אשר לאחל פנוילחו נשארו בגנזי קהל ריגייו ול׳ אברהם שלמה זלמן ס״נו שד״ר העחיקו משם, ור׳ יעקב אבן ספיר העתיק מכתביו של ל׳ אברהם שלמהדפס בחברו *אבן ספיר״ ח״א פ׳ מ״ב, וגם ל׳ נ זלמן הנ״ל ו

משה אדרע׳ כתב ממש כלשונו של ל׳ יעקב ספיר.־־

— פרק שני — יב

והשקהו מהמזון ומד.ח:ת מים שהיה אתו״ ויגיד לו שהוא משבט נפתל/ ושמו מלכיאל. ויבקש את החכם שישאר שם ויחכה על באו, כי הוא הולך אל שבטו להגידם את ענינים אלו, ונתב שם מהשמות הקדושים וימםר לו, ויאמר : כתבתי לך שם של שמירה ! אל תירא לא מלפטים ומהחיות רעות ושאר מזיקין. ואחר שלשה

ימים אבוא בחזרה. —: .בתוך שלשה ימים ו ויהי כאשר בא בחזרה ויספר ל חלכתי מהלך שלשה חדשיט ע״י קפיצת הדרך וחזיתי על כל השבטים וספרתי להם את כל אשר קרה אותך, ומהשעבוד מלכיות וגזירות רעות שגוזרין עליכם הגוים אשר אתם שוכנים בגבוליהם, וידאנו דאנה נדולה, וגם הלכתי לבגי משה אשר מעבר לנהר סמבטיון והודעתי להם את הדברים וימררו נם אותם השמועות הרעות האלה, וימסרו לי כתב אנקת שתוליך אותה אל חכמי

ירושלים ולבל הראות ליהודים אחרים זולתם״.—

ור׳ מלכיאל הלך ללוות את ר׳ ברוך נד, וביום הרביעי אמר לו כי אין לו רשות לילך הלאה כי עד פה תחומו, ויתן לו צרור זהב וחמת מים וצדה לדרך, ויפרדו איש מאחיו ויבא

החכם ירושלמה.—

מעשה זו מובא בהרבה ספרים, הרב אבן ספיר האריך בזה הרבה, ועיין בסימן הבא.—

- ז —

טופס האגרח.

והא לך טופס האנרת שמסר החכם ר׳ ברוך נד לחכמי ירושלים :

אחינו בית ישראל שבטי יהודה ובנימין, בני אבות העולם אברהם יצחק ויעקב התמימים למלאכי אלהים דומין ובאורייתא קדישא עסקין לילין ויומין אומה קדושה וטהורה מכל עממין ולפני אל נערץ בסוד קדושים שופכין נאומין מרננים ומיחדין לאל נורא ואיום שלש פעמים ביום.

24 — בני משה —

יושבים על אדמת קודש לקרא כולם בשם ג׳ ולעבדו שכם אהד, אחד המיוהד בעולמו ה׳ צבאות שמו ויבנה בית אולמו ויקבץ את כל עמי

מארבע כנפות הארץ.

אמן אמן אמן סלה םלה םלח ועד.

זאת מאתנו אחיכם בית ישראל בני משה דבינו ע״מ אשד מעבר לנהר םבמיזן להשמיע למעלת תהלתמ משלומיוו. ונטשנו מאד מתאבלים זמתאוגגימ במדבר על חורבן בית קדשינו ותפארתינו ועל אודן גלותינו ושממותינו במקומות הללו. ודאגה גדולה היתה בלבנו לאמר, מד, פשענו ומה הםאנו לה׳ אלקי ישראל הוא האלהים אי, עוד מלבדי אשר דחפנו הדסנו אל המקום הזה. ואתם. שבס יהודה ובנימין זכיתם לעלות ההרה הר הקדש ירושלים שאף משחרב הכיח וגאו גויס בנהלתעו ושממו את היכל קדשינו, שמו את ידישלס לעיים ועדו עדו עד היסוד בה כותל המערבי נשאר קייס והשכינה לא זזה מכותל המערבי. ועל זה דוה לבני לאמוד למה נגרע מאחינו לשבת בארץ הלזו הנשמה. ואתמ תשבוי ו על אדמת קודש לפני השכינה. ויהי מימים בא אלנו ג אחד ישמעאל מעדי תורגמא ששבוהו כושיים ומכרו לארבעה שבטים דן ונפתלי 1ד ואשד. והיה מספד להם את כל הקורות בחערימ אשר סביבותיכם משאם ומתנם וקומתם ומחייתם

ומספר ימי חייהם ומיתתם וקבורתם אומה ואומה כמנהגה (ו׳) שלחו את הגוי הגזכר אליבי וספד לנו דברים *מריס העוברים עליכם תמיד. מדי יום ביומו דק דע כל היום ובשמענו כדברים האלה דאגנו דאגה גדולה עליכם והיינו מסופקים לאמר אם אמת הדבר אשר דבר הגוי הנזכר אם לא. ויהי היום ראה ראינו כתבכ& (ז׳) אשר הובאת לנו מגילה עפה

(וי) הנקודות מרמזים על חסרון האותיות, ולפי מספר הנקודות מספר האותיות החסרים, לא פחות ולא יותר,

• - והנקודוח נעשו ע״י ר׳ אברהם שלמה זלמן הנ״ל.ן גד נשא אתו אגרת (זי) מזה יש לשפוט שלי ברופס ו בשום מקום. שנערך להבכי משח, וחבל שלא מצאמי טו

— םרק שגי — יג

מספרת וממררת אמריה מהנרות אשר אתם עוברים עם האומות זרים אוכלים אתכם והיתם כשבוים גתקבצגו והשמענו את כל דברי האגרת מגור מסביב ואותו היום היה מספד גדול ויללה כחולה. בכיגו בכי גדול עליכם אין תוכלון שאת הרעה הגדולה הזאת. ארציכם לגגדיכם זדים אוכלים אותה ומגדפים אתכם ואת דתיגו הקדושה והטהורה ואיגכם יכולים להשיב כי ישרפו אתכם באש. אוי לעיגים שכן רואות ולאזגים שכן שומעות. ושמחבו שמחה גדולה לעצמיגו. כי האלדים גתן לגו שאגו בן חורין ומלכות לעצמיגו מושלים בכמה מקומות גדולים ואין ביגיגו שום אדם כי גהר םבטיון סובב את כל גבולגו סביב. והגהר ההוא אין בו מים כי אם אבגימ וכל ששת ימי המעשה האבגים קולם ירעים ברעם גדול כגלי ים הגדול בזעפו וביום שבת קודש ישבות ויגוח ואש תלהט סביבות הגהד מערב שבת עד מוצאי שבת ולא יוכל אדם לעבור בו כל יום השבת מפגי האש המלהטת. ובמוצאי שבת יחזור לאיתגו הראשון. וכשבאים אחיגו שבטי ישורון הארבעה שבטים לדבר אתגו עומדים על שפת הגחל מעבד אהד ואגחגו מעבד אחד ומדברים ויושבים לבטח בארציגו. זאין בכל מקומותיגו שום דבר טמא. לא בהמה ולא היה ולא עוף ולא שרצים ולא מזיקים בשום צד ואופן כלל. ושוכגים בבתים מפוארים ובגיגים הדודים ומגדלים באים וכסף וזהב לרב מאד ואבנים טובות ומרגליות. ואין אגו צריכין בלילה לאוד הגר כי יש לגו אבגים םובות אשד זוהרם כאוד וזוהר הגד שבעתים ומלבושנו בגדים גאים מכל כלי חמדה וצמר ופשתים ותולעת שגי. וימי חייגו על הארץ מאה ועשרים שגה. לא בן ולא בת תמות בחיי האב. ואגחגו עם רב ושגיא אין מספד להמוגיגו. ארבעים כפל כיוצאי מצרים. וכל טוב הארץ גתן לגו ה׳ אלהיגו בעבור שאגחגו שומרים תורותיו הקיו ומשפטיו. ואבחגו שוגים תורה נביאים משגיות הלכות *אגדות. ואין אגו גשבעין בשם ח׳ אלהיגו בשום צד ואופן כלל. וכל הגשבע בשם ה׳ בתון שלשה ימים ימות ואבד מן העולם. וכל משפטיגו בארבע מיתות ב״ד ע״פ הזקן הגדול היושב בבית הכגםת. ואגחגו בכל יום ויום שומעים קולי קולות בת קול מן השמים ושמעגו בת קול מכרזת ואומרת

26 — בני משה —

) בעוד ביום הששי שמענו בת קול מכרזת ואומרת וגו׳ (ח׳ וכו׳

נו שבטי ישורון שבטי יהודה ובנימין אל ואתם אחי תקוצו בתוכחת ה׳ אלקיכם כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח׳ו לכם אותות וכאב את בן ירצה אתכם בקרוב׳ כי כבר הגדנ נפלאים כאשר שמענו כן נראה וה׳ אלקינו עושינו הוא יושיענו ככתוב כי כה אמר ה׳ דנו ליעקב שמחה השמיעו הללו ואמרו הושע את עמך את שארית ישראל. ואל תתמהו לאמר מאחדו והארבעה שבטים היושבים מעבד לנהר עם רב ושגיא שאנחנ מאד וממון לדוב למה לא נצא למלחמה להלחם עם האומות ?י משה אין לנו יכולת ו שבט בנ ע להוי לכון כי אנחנ די י׳ לאסורים צאו ולאשר לעבור את הנהר עד עת קץ שיאמר ה בחשך הגלו. וכן הארבעה שבטים הנזכר אין להם רשות לעבוד את׳ גבולם כי אם כשיוצאים עם מלכיהם למלחמה עם שבעה מלכיות אשר סביבותיהם ואתם עם קודש בטחו בה׳ עדי עד. ו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳ ק ז , ח ם י מ ל ו ף ע ן , צ ה ה י י ב כ

כה דברי אחיכם בגי משה הבאים על החתום,

המלך אחיטיכ כן עזריה הנשיא יהיצדק p עוזה הזקן אוריאל P אביםף

עד •כאן הוא טופס האגרת ששלחו הכני משה בשנת— ד ן לאלף הששי ע״י *־.חכם הריין ר׳ ברוך ג ״ ת

(ח׳) סגנון הבת קול לא הועתק, וחכמי ירושליםה השמיטו איזהו נ ט משה בטו ב כשהננחיקו אח האגרח של ה דברים אשר עומדים ברומו של עולם ואין להעלוח על הכ0ב׳ נתן שפירא שכתבו וכאשר תראה ממכתבם שהעריכו אל ר ״העתקנו לו ממנו מקצת מהכתוב בו, י והשאר לא נוכל להעלוחי על ספר כי הם דברים עתיקים, והחכם ר׳ נתןס פה אל פה כל הכתוב״, וא״כ הנקודות פה אינם כ יגיד נ

ם.— מרמזים על האותיות החסרי

ד — פדק שני — . י

הנה אנרת זו היה בננזי חכמי ירושלים והגאון ר׳ נתןם ובתוכם ה ספרי מ שפירא שהיה משולח מירושלים [שחבר כ ס׳ יין המשומר, •מצות שמורים, נווב הארץ], בקש מחכמי ירושלים שיעתיקו לו את טופס האנרת, ואלו המה הנאונים

החתומים בתור מקיימים ומאשרים את ההעתקה:

א) יעקב צמח חיים ב) אברהם בן חנניה זלה״ה

!) נתן בן כמוהר״ז גוטא זלה״יי ד) ניםים ן' בה״ר יעקב אכ״ס זללה״ה 0״«

ה) יצחק נימים ך נאמיל 0 יצחק בוטין

ז) שלום אבותבוט ס״ט ח) אהרן בארוך ס״ט

ט) ברוך בכמוה״ר ישראל בנימין זצ״ל

י) יוסף די שיגורא ס״ט

כן מביא הרב אבן ספיר את שמות המקיימים, ויי משה אררעי כותב בשינוי קצת:

א) יעסב בן צמח ה) יצחק בוטין כ) אברחם בן הנזייר 0 שלום אבותבוט

ד ןברדו 0 נתן בבמזדר גופוה ז) ארו ד) יצחס גיסים בן גאמיץ ח) ברוך בכ״ה ישראל

ט) בנימין יוסף די פיגורה

והרב ר׳ נתן ירושלמי התמהמה אז בק״ק רנייו יע״א ונחבקש שם בישיבה של מעלה בעש״ק א׳ לחודש אייר שנת תכ״.ד ונשאר ההעתקה זו בגנזי קהל רנייו, ונם המעשה עם ד׳

ברוך גד היה כתוב שם גשאר ג״כ אצל הקהל רנייו.—ל ור׳ משה אדרעי ס״ט אחר שהביא ג״כ את חאגרת ש

: ל ד הבגי משה כותב ו

28

וזה עדות םחרכ הכולל המופלג כםוהר״ר חיים יוסף • דוד אזולאי נריו שראה הכתוב כמעמד רינייו •הן אנכי מלי .

עבדי בקיק ריגיו, דאתה עיני גוף הכתב חנ״ל מרבני חכמי וגאוני ירושלימ תובב״א הכתוב בחתימות מהכתב היקר שאני בקי בהם מתוך כתבי הקודש ופסקי הרבנים הנ״ל ובאתי

בחתום פה ניםא יע״א פני קסת סלה׳ חיים יוסף דוד אזולאי סיכוי.

והרב הנאמן מו״ה ר׳ אברהם שלמח זלמן ס״ט שליח נאמן מירושלים, העתיק ג״כ את כל האגדת מקהל דינייו, והגאון ר׳ יעקב ישראל קרמו ס״ט רב בה״ק רגייי קייס בחתימת ידו על הכתב של ר׳ אברהם שלמה זלמן ס״ט וחרב ר׳ יעקב ספירל חג״ל. ומביאו כססר, העתיק אותו משם, שמצא נין כתבי, *

אבן ספיר ח״א פ׳ ם״ב.—

— ח —

אמיתת האגרת רכים חושבים שהאגדת הזאת מזויפת הוא ולא הכני משד, שלחן, ור׳ ברוך גד זייף אותה נדי לתן נוחם וצרי לסחץל אשר ישבו אז בצרה נדולה, זר׳ ברוך נד זייף ע״ס ס׳ א ר ש י

אלדד הדני.־— ור׳ יעקב ספיר כותב: •ואתם אלופי וסיודעי! אם לבבכם גוקף על כל תוקף דברי האנרת הזאת אנידה לכס כי נם אגכי לא נפתח לכל דבר. וגם לא אדע חנופה ומשא סגים. כלת• אל האמת עיגי ולבי כל הימים ודברי חד׳ אברהם שלמה זלמן פיט כנים ואמיתים כאשר ידעתיו לאיש אמונים ונס אין לתת דופי ח״ו כגאוני תכסי ירושלים החתומים על העתקת המכתב לטוחרינ שפירא זציל משנת חי״ז, כי העשרה הרבנים נדולי הכםי ירושלים החתזסים על אמיתת ההעתקה הנודעים לגדולי ישראל עד היום בספרי שויח וקבלה לא נחשדו ח״ו שחם כדו מלכם כל הדברים האלה ושלחו לםוהר״ן שפירא אשר כישראל נדול שטו בתורה ובחסידות להטעות כל ישראל במשאות שוא

סרק שני — סו

וסרוחים ? חלילה לחשוב זאת, ובכל אלה אין לתאיל שוס ספק כלל וכלל* ואין. לנו לחרחר רק אס כניס דברי ר׳ כרוך נד ז״ל כמעשה ר׳ מלכיאל אס הביא לו זח אנרח הזאת סבני םשח מעבר לנהר סמבטיון עם תתימת המלך הנשיא והזקן ? כי נם לבי נוקסו מאד על סגנון הלשון והמליצות אס חם יצאו מאלה אשר הנלו שם עוד קידם תורכן בית ראשון ובחורבנו וכמעטוגם המונח האוחיוח והכחב חסונ לבי מהאמין כי לשון זח [ לא הגילי׳ אין ומת ?] לשון קדומים הוא ושארי חקירות לא מעט. אשר ראוי לאיש נלבב לשים עליהם עין ולב, ואני עשיתי את שלי, והעמדתי לפניכם הדברים כחויתן, ואתם תשפסו כטוב

בעיניכם, ואשמעה מה יאמרו עוד חכמי הדור״.— ואני הצעיר אומר כי אין בספקו של ר׳ יעקב ספיר כלום, א) ר׳ בדיך נד ז״ל חיה דיין כנראה מכל הספרים שהביאו את ענין הנזכר, מזה יש לשער שהיה איש אמונים, ומאחר שהיח שליח מירושלים בבטח יש לשער כי לא שלחו בשלוחות דרחמנא איש ערום אורנ מזומות ונונב לבבות. כנודע שתמיד

בחרו באיש צדיק המתאים לשליח וציר טארץ ישראל. ב) אם האנרת היתה מזויפת איכה יוכל להיות שהעשרח הרבנים שהיו ססורסםים לגאוגיס ולחכמים גדולים לא הרנישו ? ג) ומה גס כי הגאון המקובל החיד״א ז״ל היה בין המאשרים, ואיכה יחיה דבר זה שעיגיו חבדולחים לא הרגישו מזח, ואף גס לא העיר על אסיתתו ? הלא הוא היה חכם גדול חוקר ודורש על כל העגיגים השייכים והנוגעים להיסתוריא היהדות, ואיכה לא העיר ע*ז ? וידוע שחיה איש אלקים קדוש יאמר לו ואיך נהשוב אותו שטעה בדבר הזה ? מכל זה יש לשפוט כי

הדברים אסיתייפ בלתי ספק כלל.

— ט —

ר׳ מאיר חזון בקר את הכני משה.

בסאות האחרונות מהאלף החמישי היה נזירה קשה אהודים היושבים במדינת אשכנז, על ידי נוי אחד רשע נמוד, שעלה בדעתו לאבד את כל היהודים אשר חוסים בצל מדינתו,

וישלחו אחב״י שלוחים נאמנים ןבתוכמ (ט) ר׳ מאיר חזון שחבר שירת .אקדמות״ אל מחנה שכינת קדושת אחינו בני משה רבינו. וישינו אוחם חונים מעבר לנהר סמבטיון ויעבור ר׳ מאיר חזן את הנהר בשבת קודש בשביל פקוח נפש הדוחה שבת, ועל ידם נושעו ישועה נדולה, כי שלה• -הם איש ושמו ר׳ דן.*ובנבורות

נפלאות אשר עשה חציל את אחינו בג״׳ בארץ ההוא. (י)

רבינר חיים ך עטר אצל הבני משה. האגדה טססרת שהגאון המקובל ר׳ חיים ן׳ עטר כעל המחבר ספר הקדוש אור החיים נתגלגל לבא אל הבני משה והשבטים. ונסיעתו זאת מכסהו ערסל, כי לא נודע לנו מטרתו, ואיך באיזהו איםן הגיע שמה, ורבים חושבים עי ידי קבלה מעשיות ועוצם קדושתו השיג אותם. אני חפשתי בנל הכפרים״ וכפרטא ל בשם הנדולים מהגאון המקובל החיד״א ז״ל שהיה תלמודו ו, ואולי הוא רק הנדה בדויה להעריץ קדושתו, ר ם ר ל כ י ז ת א צ ט

אשר היא לפי דעתי אך למותר כי כבר נודע בכל חלקי התבל קדושתו וגדולתו בתורה וקבלה, ולמה לנו לברות מלבנו דברים אשר לא היו ולא נבראו. ובם׳ ,תולדות ר׳ חיים ן׳ עטי״ אשר חבר מאחר מזמננו מר׳ ראובן מרגליות, מביאו' עגין זו בקצרה בשם ר׳ אברהם הלוי ן׳ סוסאן שכתב זאת בספרו, ונדפס בשנת תרמיט בירושלים. ועל הקורא לשפוט אם אמת הוא, ואני הבאתי אותו לבל יחסר מספרי אף דבי אחד אשר יש לו יחס וקשר

אל הכני משה. —

(טי) אודוח ר׳ מאיר חזן לא ככתבו בדברי ימי ישראל רק מעט מזעיר, הס׳ קרניים שחיבר רביכו יצחק בן הראב״ד מאמר ב׳ כחב יזיל ״ילדעת המאור הגדול רבעו מאירבחב ע״ז בס׳ דן ידין מהגאון המקובל ר׳ שמשין ייאסטרפליא ו / ׳ ו כ ו שהוא ר׳ מאיר בעל אקדמות׳ עיין שם הגדולים חיד״א. (יי) מובא. באגרה של הגאון ר׳ ישראל זצ״לבפהמ״ח

ס׳ חקלין חדתין תלמודו של הגר״א. ועיין בפרק די:—

v בעזהי״ת

י & ש י ל ק ש ר פ

ם י ט ב ש ת ה עשרו ^ י זז ל ק א׳

״ י ,1 ־ . י •

: התפרדות ממשלת הארץ.

.JX:..C*C כימים הראשונים חיה מושל מלך אחד על כל עםש י , ואח״כ א ש י ן ק ל ב ו א . ,יי•;;;ר ישראל. המלך הראשון היה ש

ן י ואמ״ב שלמד• ב ש ן י ד ב ו ד כ ״ ח א ל ו ו א ן ש ת ב ש ו ב י ., ולא היתה מלכות נוגעת ,בחברתה. ד ו \ ד

י, י "י בימים ההם: היתה שוררת שלום ואוזני, וכל-'עם ישראל • ;היה כנוף אהד ביחס המלוכה, כלם סדים למשמעת המלך. וחוט *

של.השבעת-1*ון משוך עליהם, כל איש ואיש ישב תחת נסנו :. v^j • \ ׳ • . , י •^^mrivf תאנתו.—ד. י••*־:- . •

>V;^; ־־•'• ויהי בשנת ב׳ אלפים תתקס״ד בעת ישיבת דחבעם בן- ך ל \ שלמה על כסא המלוכה נתפרדה *הממלכ*, וירבעם כן נבט ה V

^ ? ^ ^ S ^ ^ • - וד§^&רח־ יעל .המלך ויזעק י אליו את עשרת חשנ«פ• - ־ . ; •^^ . ויהי בירושלים מלןי-׳רחב&ס על שנ« -יחיי־מ ם ח י ל < 5 ^ ^ ^

^ | ^ ל ^ ^ ^ ^ ? - ת ד ש ^ ־ • ל :^^v^W^tA' מלך יהודה, וירבעם בן נבט מלך עך ישראל.— ונמשך מלכותם עד ל ס " ו ^ ; ^ א ד ק נ ו ^ ^ | %

שאז היתה תשלום גלות עשרת־ השבטים. ואלו e$w«:in<;•-•"יל.׳&|£?ג-ס של מלכי- ישראל: ״•־.. גד.'.. •'>r-^״--•* י כ ל מ ה ^ ; ^ ^

• . ׳ * • 1 ' * ' ; . ׳ ׳ * • • ' י ' י * ־ ד : .׳ י ״ l v r i r ^ V ^ g S «

3י>

- עשרת השבטים — 32

יא)יהואבןיהושמטבז נמשי ינ) יהואחז בן יהוא ינ) יואש בן יהואחז יי) ירבעם בן יואש

טי) זכריה בן ירבעם טז) שלום בן יבש (די)

י0 מנחם בן גדי יה) מהחיה בן מנחם יט) פקח בן רטליהו

כ) הושע ב! אלד׳

א) ירבעם בן גבמ (א׳)) נדב בן ירבעם נ ג) בעשא בן אחיה) אלה בן בעשא י

ח)זטדי שר מחצית הדכב(3) י) עמדי שד צבא

0 תכני בן גינת (ג׳) ח) אחאב בן עמרי

ט) אחזיהו בן אחאב י) יהורם בן אחאב

ן על השבטים, וגיסיו ו ג ח א ך ח ל 0 ו ״ ר , ״ה עיר הבילה של מלבי י ה ס ן ( ו ר ם ן ל ש ו ע ג [ י ף ן ן ש S א a א נ

- וםעת ההוא פסקה הממשלה מהשבטים. י ה ת ו י א ו * י | י ל א ל ק ,

הארבע גליות של השבטים

י העשרת השבטים הגלו שלש סעטים לפי דעת רשיק א׳) ולדעת סדר עולם ד׳ פעסיס. וכן נםלכיס ב׳ (סי׳ ז׳ פסו

(א׳) הוא היה עבד שלמה, (ג׳) לא מלן רק ז׳ ימים,

(ג׳) עמלי שרי צבא, ותבני בן גינת שניהם מלכו בזמן אחד על העשלה השבנוים. בי חלק א׳ מהעם המליכו את תבני 3ן גינת עליהם וחצי האחר מהעם המליכו את עמרי עליהם׳ ולפ״ז היו באוהו זמן שלשה מלכים בישראל אחד שמלן על יהודה ובנימין׳ והשני שמלן על מקצה השבטים,- עיין צמח דוד, והשלישי שמלן על מקצת השבטים אחלים.

וסדה״ד.-

(ד׳) לא מלן רק חודש ימים, מם.-־

— פרק שלישי — יז

: *פעם ראשונה ל י ז ) שכתב ו ה׳ הוא באמת במדרש עשר בליות ( עלה סנחריב והנלה לראובני ולנדי ולחצי שבט המגשה, ונטל ענל הזהב שעשה ירבעם בן נבט. והוליכם לחלח וחבור נהר נוזן וערי טדי. וזה היה בימי פקח בן רמליהו. זו נלות אחת. שניה עמד הושע בן אלה והרנ את פקח בן רמליהו ונעשה הושע בן אלה עבד לסנחריב ז׳ שנה. ועלה סנחריבv פעם שניה והנלה לשבט אשר ויששכר וזבולין ונפתלי. זו גלות שניה. ומת אחז וטלך חזקיהו בנו תחתיו ארבע שנים. ובימי חזקיהו בשנת ד׳ למלכו עלה סנחריב והקיף על שומרון שלש שנים ונלכדה בשנתש למלכות חזקיהו. והנלה ישראל טשוטרון שבט אפרים ומנשה ש זו גלות שלישיח. ואח״כ עלה סגחריב עוד הפעם והגלה את

שבט שמעון הרי לך ארבע גליות״.

— נ

גלות הראשונה בשגת עשרים למלך פקח בן רמליהו הוא שגת ג׳ אלפים •קם״ז לבריאת חעולם היה הגלות הראשונה. בסוף ימיו של פקח.׳ נו״ו כ״נו) כתיב *בימי פקח מלך קי במלכים ב׳ ( ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה' ואת יגוח ואת קדש ואת הצור ואת הגלעד ואת הגלילה) שזה ׳ כל ארץ גםתלי ויגלם אשורה״. וכתב ע״ז הרלב״ג (ו היה גלות בגי גד ובגי ראובן וחצי שבט מגשה. והצמח דוד׳ ה׳ פסוק כ״ו) מביא ראיה לדבריו. שבס׳ דברי הימים א׳ (סיב: *ויער אלקי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח כתו תלגח פלגסר מלך אשור ויגלם לראובגי ולגדי ולחצי שבט מגשה^ לחלח וחבור והרא וגהר גויזן עד היום הזה״ ולא פירוש י ב י ו לגו הכתוב באיזהו זמן היה, רק הודיע לגו מי המה הגולים,

ס באזיל דף ) מובא גס׳ הקבלה להראב״ד דפו ה׳ ) ׳ בית המדרש׳ יעליכעק ח״ר, ס ס ג דפ נ קכ״נו עד קל״א׳ ו

- . ׳ ׳ אוצר המדרשים אוס ע ס ס ג פ ד ואח״כ נ ר ו ) עיין צמח ד (ו׳

3 ג

34 — עשרת השבטים —

פול׳ ותלנת, מלכי אשור. ויש לשער ש*תנלת פלן$םר״ ו״תלגת םלגס־״ אחד הוא.

׳ י״ו פסוק ׳ (קי אמנם ־אין כן דעח רש״י במלכים נ א׳) שכתב: *שגלות היי ני היה נלוח בני נד וראובן והעי שבמן בהדיא שנלוח שני היה נלות של בני נד מנשה״. הרי ל וראובן. ומי יכול להכריע בין הרים רמים כאלה. ובאמת הוא מחלקת בין התנאים מובא בפתיחה לאיכה רבתי. דאיתא שם ״כיצד נלו ר׳ אלעזר אומר שבט ראובן ושבט נד נלו תחילה.) אומר שבט זבולין ושבט נפתלי ד רבי שמעון בן גמליאל (

גלו תחילה. —

— ד

גלות שניה

בשנה שתים עשרה למלך אחז הוא נ׳ אלפים קצ״ה לבריאת העולש הגלו השבטים בפעם שניה. כמו שנאמר (מלכיםז א׳) *בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך ״ י״ ׳ ס 3

הושע. בן אלה בשומרון על ישראל תשע שנים ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עלה עליו שלמנאסר וכר. וזה היה כשנת נ׳ אלפים קצ״ה לבריאת עולם

- • ( ד ״ ה ד ס )

(ז׳) הסה״ד והצ״ד גורסים ל׳ כמעון בר נחמני/ וז״ל הצמח דוד ״וזה כדברי ר׳ שמעון בר נחמני בפתיחה לאיכה רבתי שבני גד ובכי ראובן גלו תחלה״ וכתב על זה הסדהיד ״ט״ס הוא וצ״ל וזה כדבלי ר׳ אליעזר דאלו לל׳ שמעון בר נחמני זבולין וגד גלו תחלה״ והלי תלאה ששניהם גורסים ר׳ שמעון בר נחמני. ובאמת במדרשים שלנו יש גירסא אחלת ״ר׳ שמעון בן גמליאל״ כמו שהיא בפנים, ואולי״ ג בל״ת, ובמשן העת טעו המדפיסים וכתבו ב נ ד ש היה כתוס שלאחר זה כתבו הטעות ו פ ד ב נ במץ תחת הגימ״ל. ו ״ ב ש ד

באי הטי ״ר׳ שמעון בר נחמני״, והבן.־־

— פרק שלישי — יח

לדעת רש״י (שם) הוא נלות בני נד ובני ראובן וחצי שבט מנשה ולפי דעת המדרש עשר גליות (לפי הגירקא של

הראב״ד) הוא נלות אשר יששכר זבולין ונפתלי.—

— ה

גלות שלישית

בשגת ג׳ אלפים ר״ה לבריאת העולם הגלו השבטים פעם שלישית כמו שגאמר (מלכים ב׳ סי׳ י״ז ז׳) *בשנת התשיעית להושע בן אלה מלך ישראל לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה וישב אותפ בחלח ובחבור גהר

בודן וערי טדי״. — לפי דעת רש״י (שם) הוא תשלום גלות עשרת השבטים

ולדעת המדרש היא גלות אפרים ומנשה.—

גלות רביעית

בשגת ג׳ אלפים רי״ג לבריאת העולם היה תשלום גלות של עשרת השבטים. לפי רעת הםד״ע והמדרש עשי גליות. וז״ל הסדר עולם רבה : ״ח׳ שנים בין גלות ראשונה לשניה, וח׳ שנים שהה בין נלות שניה לשלישית, ועוד שהה ח׳ שנים ועלה על יהודה״. והצמח דוד פירש דבריו *שגלות ראשונה היה בשנת קפ״ז. וממנה ה׳ שנים עד למדידת הושע בשנת קצ״ה. וממנה ח׳ שנים למצור שומרון עד שנת ר״ג, ובשנת ר״ה נלכדה שומרון. וממנה ח׳ שנים עד שנת רי״נ. הרי לך ארבע נליות

אשר בין אחת ח׳ שנים״. וא״כ לפי״ז תשלום נלות העשרת השבטים היה קכ״אק של השבטים שגים קודם חורבן בית ראשון.— כי הגלות האהית נ׳ נ ש היה בשנת נ׳ אלפים רי״נ, וחורבן בית ראשון היה ב

אלפים של״ח. —


— ז —

גלות עשרת השבטים או תשעת השבטים

כדברי חז״ל לא הוזכר גלותם של שבט דן. כי לפי האמת לא הגלו ורק כאשר ראו את הצרות ישראל שהולכות

ומתגברות בכל יום ויום החליטו לעזוב את ארץ ישראל.— ובאיזה זמן הלכו מארץ ישראל יש בזו השערות רבותד ) לפי דעת אלדד היה בזמן ירבעם. [והואיל שספר אלד א׳ע] נ י געים לעכ ו ק כל דבריו הנ ו בנמצא אמרתי להעמי נ נ איע י ובספור ב׳ (הוצאת אפשטיין) הנהו כותב *ויש לנו קבלה א מפי איש שאגחגו בני דן היינו תחלה בארץ ישראל יושבי אהלים, ולא היה בכל שבטי ישראל בעלי מלחמה גבורי חיל כמונו, וכשעמד עליהם ירבעם בן גבט שהחטיא את ישראל ועשה שני ענלי זהב, וחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומוו לו : למה והלחמו עם רחבעם (בן שלומה) ועם ירושלים, אדי אגחגו גלחמים עם אחיגו ועם בן אדוגנו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה חלילה! באותה שעה אמרו זקני ישראל אין לך ככל שבטי ישראל כמו שבט דן נבורים. מיד אמרו לבני דן קומו: בחיי ראש דן אבינו אין ו והלחמו עם בני יהודה! אמרו ל אנו עושים מלחמה עס אחינו ולא נשפוך דמם! מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות ונתנו עצמם למות לילך מארץ ישראל כי ראינו שאין לעמוד, נלך מעתה ונמצא לנו מנוחה ומקום. ואם נמתין עד לסוף יוליכו אותנו, ונתננו לב ונתיעצנו לבא מצרים להחריבה ולהרוג כל יושביה. אמרו לנו נשיאנו: והלא כתוב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות ייד י״ג) והאיך תצליחו ? אמרו נלך על עמלק או על אדום או על עמון ומואב להשמידם( : כתוב בתורה (דברים 3׳ וגשב במקומם! אמרו גשיאגו שהקכ״ה מנע את ישראל מעבור בגבולם, לסוף גתגו עצה לילך למצרים ולא על הדרך שהלכו אבותינו וגם לא להחריבה אלאח) לארץ כוש, ויהי כאשר כדי לילך לעבור לגהר פישון ( הקרבגו למצרים ויקחו רעדה כל מצרים וישלחו אליגו אם למלחמה

- . ז ף נ ) פישון הוא נילוס לפי דעת חדל ב״ר פ ׳ ח )

1

— פו ק שלישי — יש

ואם לשלום ? ונאמר להם לשלום! נעבור בארצכם לנהר פישון כי שם נמצא מקום מנוחה. ויהי כי לא האמינו ויעמדו על משמרתם כל מצרים עד שעברנו ארצם והנענו לארץ כוש ומצאנו אותה ארץ טובה ושמנה, ובה שדות וכרמים ננות ופרדסים ולא מנעו לבני דן לשבת עמהם כי בחזקה לקחו את הארץ. ויהי כי רצו להרונ לכולם ויהי למס פורעים לישראל וישבו עמהם שנים

דול״.— רבות עד שפרו ורבו עד מאד ויהי לנו עושר נ אלה המה דברי אלדד הדני, ולפי״ז עזבו בני דן את ארץ ישראל בסוף אלף השלישי לערך, כי מלוכת ירבעם החלה בשנת ב׳ אלפים תתקס״ד, ודברים אלה מתננדים לדברי חז״ל,: ירבעם היה מחזיר על כל ארץ ישראל ( ו שאמרו (פס״ר ספמ״ ולא היו מקבלים אותו עד שבאו בני דן וקבלו אותם שנאמר (מיא י״ב כ״נו) *ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וכו׳ ואת האחד נתן בדן״ ומזה מוכח שדעת חז״ל היא שדן לא יצא

מארץ ישראל בימי ירבעם.— בי) אולם ,אין כן דעת ר׳ צמח נאון, שהוא חושב שיציאתם של בגי דן לארץ כוש היה בשגת ג׳ אלפים ר״ג, אחר שראו שמלכי אשור החלו לשלוט בארץ והבינו שסוף סוף יכגיע אותם, ע״כ מעצמם עזבו את ארץ ישראל והלכו לארץ כוש.— וכל הקורא דברים אלה תיכף מבצבצה שאלה עצומה: א״כ שלא היה רק גלות תשעת השבטים [ובאמת באגרת ו ממג של פריטי יואן לא כתיב רק תשעת שבטים] למה מוזכר בדברי חז״ל בבל מקום גלות עשרת השבטים ? הושב ר׳ א׳ אפשטיין לאמור: הואיל שיציאת בני דן לא היה מרצוגם חטוב רק מסבת הנלות והצרות שבאו על ישראל, ע״כ ידובר בכל מקום בדברי

— ם י ט ב ש חז״ל מגלות עשרת ה

— ח -

התישבות שבט דן בארץ כוש

הגה לפי אלדד התישב שבט דן בארץ כוש או בהרריש מבוכה רבה בין כותבי דברי ימי ישראל על איזה י כוש. ו כוש כווגתו, מקצתם חושבים שאטיאפיא שהוא אבםיגיא, הוא


ארץ בוש. ובקצתם חושבים שארץ הודו הנקראת אינדיא רבי׳ העומדת עכשו תחת ממשלת בריטניא הגדולה הוא ארץ כוש•־־ ואמרתי לברר הדברים כפי מה שידי יד כהה מגעת• יוגתן בן עזיאל יתרגם: על *מעבר לגהרי כוש״ (ישעי׳ י״ח׳) *מעבר לגהרי הודו״. ועל *ממצרים ומםתרוס ומכוש״ ׳ צפני׳ ג׳ י׳ י״א י״א) יתרגם: *ממצרים ומםתרום ומהודו״ ועל (ישעי *היהםך כושי עורו״ (ירמי׳ י״ג כ״ג) יתרגם: *האפשר דישני הנדואה משכיה״ ושאר כוש שבמקרא <תרנם: *כוש״ סתם. — וכן מבואר בתלמוד במם׳ ברכות (דף ל״ו) *והאמר רבא האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא״ ופרש״י הנדואי כושיים. וכן במם׳ קדושין (דף כ״ב ע״ב) רבי יהודה הנדואהש ו , כ ש ו ץ כ ר א י הנדואה מ ״ ש ר פ ו גר שאין לו יורשין הוד.״ *י ס מ ) ו 3 ״ מתרגמינן *הינדוא״ ועיין עוד במם׳ יומא (דף פ״א ע ע״ז (דף נף׳ז ע״א) מכל זה יש לשפוט כי נם ההודיים נקראו כושיים וב׳ ארץ כוש יש. הא׳ הוא הנקייא עטיאפיא. והב׳ הוא

הנקרא אינדיען, הראשון הוא באפריקא, והשני הוא באזיא—. והא לך שלש ראיות שמלת כוש שכותב אלדד מוסב

על ארץ הודו.—: אלדד מדניש *והללו ארבעה שבטים (דהיינו ן הראשו דן נפתלי גד ואשר) חונים בחוילה״. אלדד רוצה לסמן את ארץ כוש אנה הוא, כותב שהוא בארץ חוילה, והתרנום יונתן בן עזיאל על *ובני כוש סבא והדלת״ (בראשית זי) יתרגם:״ י ק ד נ ה *ובגוי רכוש סבא וחוילה ושום אפרכיותהום סינירא ו ועל *היא הסובב את כל ארץ חוילה״ (בראשית 3׳ י״א) יתרגם: *היא דמקיף ית כל ארע ה י נ ד י ק י״. ואס כן אלדד שכותב

כוש חוילה אחד הוא וכונתו על איגדיען.—ס ליוורכי) ו פ ד ״השני: הרדב״ז כתב בכ״א סי׳ רצ״ט (״ שנשבית ש ב ח ל א : באשה כושית מארץ כוש הנקרא * ה ל א ש וכו׳ ונתברר שהוא מזרע ישראל משבט דן א׳צר שוכנים בהררי: הדבר מפורסם רלעולם יש מלחמה בין ה ב ו ש כרש וביי ? ת מלכי כוש שיש בה מלכיות קצתם ישמעאלים וקצתם נוצרים,א ר ק נ ה וקצתם ישראלים משבט דן וכו׳״. הרדב״ז מדגיש לאמור *״ וירצה כזה לכל תטעה לומר *ארץ כוש״ מוסב על ש ב א ל ח אטיאפיא, שבאמת נם הוא נקרא *ארץ כוש״ רק כוונתו על

— פרק שלישי —

•אינדיען, הנקרא אלחבש ר״ל שבלשון ערבי נלךא *אלחבש״ אינריען- . ( ת ו מ כ ן שבע ח י י ע )

: ר. בנימין נוסע כותב: *ומשם מהלך שמונה י ש י ל ש ה ועשרים יום להרי ניסבון אשר על נהר *ג ו ז ך ויש שם אנשים מישראל בארץ פרם שהם משם ואומרים כי בערי ניסבר ארבעהד ש ן (ט) שבט א י ל ב ו ן שבט ז שבטים מישראל שבט די הנולד, הראשונה שהנלה שלמנאםר מלך אשור ל ת פ שבט נ- ומהלך . י ד כמו שכתוב ויגלם לחלח וחבור הרי נוזן הרי מ ארצם עשרים יום״ ויש להם מדינות וכרכים בהרים מצד אחד מקיף אותם נהר נוזן ואין עליהם עול נוים וכוי וזורעים וקוצריםץ בוש דרך המדבריות״, נהר נוזן שמזכיר ר א ה ל מ ח ל מ ם ל י לכ הו ו ר׳ בנימין הנוסע כוונתו על נהר גאננעם, כמו שמבואר למעלה בפרק א׳ ונהר נאננעם הוא במדינות הודו, וידוע שארץ פרס *ש לו נבול עם מדינת הודו. ועכשיו אם אנו אומרים שארץ בוש הוא #טיאפיא אשר באפריקא איך יתכן שהולכים ועושים מלחמה עם מלכי כוש. דהיינו מהודו לילך להלחם עם כוש, מאזיא עד אפריקא מבלי ידיעת שאר העמים השוכנים שם, ואיך יתכן ששאר עמים איננו הולכים לעזור למלכי כוש. וכל הרואה

דו.— ישפוט מזה שמה שכתב אלדד כוש כוונתו על ארץ הו. צ. הירשנזון בספרו שבע חכמות (הוא והחכם י הגיאגראפיא של התלמוד) מבאר בפרטות חלקו של כוש בן״ל: כוש לקח חלקו למזרחו של נמר למזרח נהר אינדוס ז חם— ו) ולמערב הרי הימאלייא (הוא בין איכדיא דו ת הו נ י (הוא במד) נם ן סטע אכי בעט) עד הרי איגדוקוש (שהוא בגבול אפג לטי התפשט עד למזרח לדרום ההרים הנ״ל. והוא ארץ הגדולה ארץ) וארץ חמשת הנהרות (פעננושאב) ׳ הודו. (עיין למעלה מפה א ועיין •מפת אליא ותבין דברי. וע״כ יתרנם יונתן בן עזיאל בנביאים( פל ו ד נ ת (הכו״ן יסו ג כוש הונדואה כי שם הודו נקצר משם ה והערביים קורין להינדוא *א ל ח ב ש״ ע״כ.— ודברים אלו מחזקים השערתי כי מזה אחה תראה שארץ כוש האמור בכל מקום הוא הודו. אולם ר• א׳ אפשטיין מחליט : *שע״פ אלדד ישבו השבטים .בהארצות שבין הנילוס והנאלף של עדן לדרומה של אבשסיניא״.

(ט׳) אלדד כותב דן גד אשר נפחליי ואולי ט״ש הוא.

40 — עשרת השבטים

ה ג׳ פ מ

ילוס.— הא לך המפה מהמדינות השוכנות בין עדן ליאור נ

והחכם הירשנזון (גס׳ שגע חכמוח) מוסיף על דבריו (האמורים למעלה) לאמור: *נם התפשט כוש הלאה למערב.־ בדרום העולם ועבר את יפ פרס או ים ערב לארץ ערב בדרומו״.

סדק שלישי —

ה ד׳ פ מ

א לאבסיניא.— י ד נ ות בין אי כנ נות השו הא לך המפה מהמדי

א״כ לפי דבריו אלה נם המקום שציין אפשטיין יש לכנותו כשם כוש. וכן יש לומר לאידך ניםא, ואסמוך על הקורא.

שיברר מקחו כפי מאזני שכלו, והבוחר יבחר ודי למבין.—

42

— ט —

קצתם מהשבטים התבוללו בין האומות

הרנה סופרים משערים שהיפנים הם צאצאי העשרת השבטים והשערתם זוהי נתפרסמה בימים ההם בעתוני אירופה

: ואמריקה, ובנויה על יסודות דלקמן״ אשר היא א ט ב י ש אי) בעבודת המקדש של הדת ״ דת השולטת ביפן, נמצאים מנהגים הרבה מתורת ישראל. יש. כהניהם ״ ש ד ו ק ן ה ו ד א אצלם ״ק ד ש - ק ד ש י ם״ וכן * בשעת עבודתם ילבשו בגדי בד לבן כבהני בית המקדש שלנו.כ ״ על המזבח הם מקריבים רק חלות מצות, ונסוך היין נוהגת י אצלם. המה מביאים בכורים ומתנות כהונה. את ארון הקודש שלהם המה מביאים נם אל שדה המלחמה, כמו בימי השוםטיס

שהביאו ישראל את ארון העדות לשדה המלחמה.—ת ו צ בי) המה מקיימים מצות פדיון הבן כישראל, וגם מת י סכה מקיימים כיהודים, ובחג הזה המה שמחים כמו בזמן הב

בשמחת כיח השואבה.—) המה מצאצאי ׳ י וכן ישגה סופרים שמשערים שהאפגגים (

: השבטים. והשערתם בגויה על יסודות דלקמן א׳) האםגנים עצמם מתפארים עוד בימיגו כי הם מזרע

ישראל ושבט אחד מהם נקרא *בני יוסף״.— בי) בית המלכות מתיהם לשאול המלך.—

גי) להם הרבה מנהנים יהודיים, האיש אשר חפץ לארש לו אשה מוטל עליו לעבוד עבודות בבית אביה איזה שגים כיעקב אצל לבן עבור רחל ולאה. על אחיו מצוד. להקים שם אחיו המת ליבם את אשת אחיו כישראל, עוגש המיתה הוא ע״פ הרוב: סקילה. מגהגי קרבן יחיד וקרבן צבור הכל כמפורש בתורת כחגים. יזרקו דם מן הקרבן על מזוזות פחח אהלם, והיא להם שמורה

(יי) עיין רינונוער: ערדקוכדע p׳ ג׳.204-189.8 ועיין ־עהון ״הקול״ מאמר ״היהודים והאפגכים״ מרי ליב לאכדעקבערג.• שכם חל״מ. והגאון ר׳ ישראל בקי 7 ° 6 שכה רביעית גליון 9

- י . ו תפארת ישראל מסי סכהדרין פ׳־י מאשר ג״כ דעה ז

פרק שלישי — כב

׳מעולה לבל יקרב אליהם משחית ומחבל, כמו בקרבן פסח. נזעם נקי מאחר שלא יתחתנו עם איש נכרי אשר לא מנזעם, כישראל.) מראה פניהם קומתם וצביונם כמראה יהודי ד׳

— . ( ק ו פ י ודישע ט י ) ) דתם דת הפוקטנא, ואף כי העריצו נ6 את מחמד. אבל ה׳ס לימדם נם דעת את הדת הפוקטנא. ולפי הועדות י י •נביאיהם ק שלהם יש להם מסורה וקבלה כי היו כלם יהודים וטרם המירו

דתם נצרו תורת משה. — וכן יש סופרים אננליים שהחליטו כי הנזע האגגל־זכסי מקור מהצבם מהעשרת השבטים. ספרות שלמה רבת הכמות נוצרו ׳לברר את הדעה המוזרה הזאת ולהוכיח אמיתתה. סופר אנגליי נ ע חושב ומונה שבעה וארבעים דברים שבהם דומה עדוארד הל מתאמץ להוכיח בחמישים ן העם הבריטי לעם ישראל. והסופר & יסודות שהנזע אננל־זכסי המה יוצאי ירך עשרת השבטים. וראיותיהם לקוחות מהתורה מהנביאים ממזמורי תהלים ומהברית-חדשה. (כםבי הקדש של הנוצרים) הם באים לידי מםקנא כי את עשרת ־השבטים הבדיל ה׳ לטובה מהב׳ שבטים אחרים לכונן את מלכות בריטניא העצומה, ולמשול על רוב חלקי התבל׳ *והם עתידים לגאול באחרית הימים את אחיהם היהודים״.— והא לך אחדות: א׳) הבריטים מדקדקים ו מהראיות אשר עליהם בנויה דעה מוזרה זו יום הראשון בשבוע] יותר מכל נ י בשמירת שכת שלהם [דהי העמים זולת היהודים.— ב׳) הבריטים מלוים כסף לכל העמים, והם אינם לוים מיד עם נכרי, והיא הבטחת התורה (דברים כ״ה- נ׳) מה שידברו . ״ ה ו ל •וי) *והלוית גויס רבים ואתה לא ת׳ כ״ח י״א) הבריטים לא כלשלן עברי מיוסד על הכתוב (ישעי *בלשון אחרת ידבר אל העם הזה״.— די) השם *זאכסים״ מקורו *איזאקזאך והשתבש לשם *זאכםען״ [ורק אוס ״אי״ נפלה מראש השם כמו שנפלה יושם ״סטאמבול״ שעיקרו ״איסטאמבול״] ו*איזאקזאן״ חרנומו ״כן יצחק״ והוא ע״פ הכתוב *כי ביצחק יקרא לך זרע״ (בראשים כ״א י״ב) וכך הם הולכים ומעותים הולכים ומשבשים המון פסוקים, ופירשום כבאור שאין

ילו שחר ואשר הוא רחוק מהכוונה הישרה והנכונה.— הסופר האננלי ג ל ו ב ד הוא אחד מהמאמינים בהשערה זו באמונה שלימה. אחרי הוכיח — בספרו — בהמון אותות

44 עשרת השבטים —

ו ת ע ומופתים כי הבריטים הם שבטי ישראל הנאבדים, עלה על דט במדינת בריטניה י כי באדמת נבעת *ט א ר א״ אשר בפלך מן שעשה כ ש מ שעליה נמשחו מלכי אירלאנד כאלף שנה, גנוז ה משה רבינו ע״ה והביא ראיות ע״ז *הברורות לו כשמש״ והתאמץ להשיג רשיון מהממשלה לעשות חפורות *ולגלות טמורות״.— הממשלה הסכים ע״ז ושכר פועלים, שבועות אחדות עבד הסופר הלז עבודת הפרך עם הפועלים עד שגאלץ להפסיק עבודתו, כי

לא מצא כלום.— ואף כי ההשערות האלו בטלים מאליהם כמובן, כי כלי הראיות אשר עליהם בנויות השערות אלו, המה כגויות על בסיסים רעועים ועמודים חלשים. עם כל זה אין להשליך אחרי ניוגו את ההשערה שקצתם מהשבטים התבוללו בין העכו״ם. כי מאטד מפורסם הוא בדחז״ל דעה זו, דגרסיגן במס׳ יבמות (דף נו״ז) *אמר רב יהודה אמר רב אימי גכרי שקידש ישראלית בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא״ הרי לך בפירוש בדחז״ל שמקצתם מהשבטים התבוללו בין העכו״ם ואבדו מתוךדף ק״׳) »ויתשם ישראל, ואולי על אלו אמר ר*ע במס׳ סנהדרין ( ד׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף נדול וישליכם אל ארץ אחרת

. ם ה כיום הזה (דברים כ״נו) נאמר זאת על עשרת השבטים שאין ל חלק לעולם הבא. ויתשם בעוה״ז, וישליכם אל ארץ אחית לעוה״ב״. לולא רש״י שכבר פירוש שם *לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים הם אבל

ך.— י כ מז בניהם והדורות הבאים זוכין ו התבוללותם של מקצת השבטים מאשר גם הגאון ר׳ ישראל לםשיץ בעהמ״ס תפארת ישראל על ש״ס משנה, שכותב: ״הרבה מהנשארים [ליל השבטים [ ן י ר ד ה נ [בפ״י דמס׳ סא] גטמעו בין הגוים כאשר בי הנשארים שלא החזירן ירמי׳ הנ ידעגו חרבה מהם שהם באינדיא וחיגא ואבםיגיא, ואיגם יודעים

רק שהם יהודים ומלין את עצמם ומקיימין איזהו מצות אבלי עבודתם את ה׳ מעורב עס עבודת אלילים״.— ואח״כ כתב *ובהא פליגי ר״ע ור״א אם לעתיד לבא אותן שגשארו מטומעים שוב יתקרבו תחת כנפי השכינה ביד חזקה שאף שכמה מהם עע״ז ממש ונם שם ישראל נשכח מחם ורק איזה מנהגי ישראל עדיין מעשה אבותיהם בידיהם כעם אפגנים שכמה חכמי ניאונראפיא

פרק שלישי — כג

חושבים שהם יהודים, אבל הרי גם במצרים היו כולן עעיז והקב״ה ברוב רחמיו גאלם״.—

קצתם מהשבטים נטמעו בין שבט יהודה ובנימין

״ר• יוחגן אמר [במס׳ מגילה דף >״ד] ירמיהו הגביא החזיר את העשרת השבטים, ויאשיה מלך יהודה מלך *׳עליהם, ואח״כ כשבא טיטום הרשע הגלו אותם עם שבטי יהודה ובגימיך

בלה העת לברר וללקט מעם ישראל את שבטי יהודה ובגימין לבד ואת העשרת השבטים לבד, וככה הגלה אותם, כי אין הדעת סובלת לומר כן, אלא ע״כ שהגלה אותם ביחד וא״כ יש לשפוט

מזה כי גם כיגיגו יש הרבה מהעשרת השבטים.— והשר הגדול ליהודים החוקר האלקי דון יצחק אברכגאל] מאשר דעה זו, בספרו *ישועות משיחו״ [חלק שני פרק ד׳ שכותב: *אס היות שגלו ריב השבטים והוליכם מלך אשור בחלח וחבור וגהר גוזן וערי מדי אי אפשר שלא ימלטו רבים ויברחו ויצאו אגה ואגה, ביאורו חז״ל [במס׳ מגילה דף י״ד] שהלך ירמי׳ להחזיר עשרת השבטים ושסלך עליהם יאשיהו, והביאו ע״ז ראיות מהכתובים. ואין ראוי לחשוב שהלך ירמי׳ אל הלח חבור וגהרי גוזן וערי מדי׳ ולא ג״כ שהחזיר כל עשרת השבטים אשר גלו (י״א) אבל עגין מאמרם שכאשר גחרב שומרון ובנותיה יצא עם רב בגולה והוליכם השוגא אשורה לאותן המקומות. ומהם ברחו אל ארץ יהודה וחסו שם, ומהם הלכו לארץ עמון ומואב ומצרים ושאר ארצות, כי גתפזרו בכל פאה, והלך ירמי׳ אחרי כן לאותן המקומות והחזיר מהם והיו תחת מלכות יאשיהו מכל שבט ושבט. —וססיים דבריו— ולפי״ז גם בגלותגו זה יש רבים

(ייא) כן פירש יש״י שלק מקצתן החזיר ילמי׳ן דף ק״י), ועיין הנביא. וכן פירש ריע מברטנורא (סנהדרי

מוס׳ שם. -

י

הרבה— ויש לשער שטיטוס הרשע לא


ר ונהרי גוזן ועיי ו ב מעשרת השבטים (י״3) שלא הלכו לחלח ח— . ״ י ד מ

ובעל מאור עינים (פרק י״ג) מאשר נ״כ השערה זאת שכותב: *על זאת ישתומם כל קורא איך ידומה כי שני שבטים יהודה ובנימין לבדם אשר נשארו במקומם אחר נלות עשרת השבטים אל ארץ נזירה, פרו וישרצו באופן שעלו לסכום רבר ספקו באמרו: *ולכן אומר י ת ק י ר פ - בסוף ה לא כדרך הטבע ? כי לדעתי יש דרך ישר ולהתיר הקושי הזה ולקרב מציאות העםי שבט בנימין היה עם שבט א אל השכל. הלא ידענו כ ו ה הרב הה בכל כחבי קודש לא יהודה למלך אחד לשניהם. עם כל זי אחד כארץ 7 ו ה שבטו נ ה כאלו ז ד ו ה י אס מלך י יכונה כת המלך אפא נתחברו לשני השכטיס ע י מ ו כ נ ת ל מ א ת ה י ר ז ח א

׳ נו״ו פקוק ה ב׳ (סי ״ ד . המון רב משארית ישראל ככתוב ב ם ה ה

ן והגרים עמהס ) ויקבוץ את כל יהודה ובנימי ׳ ך כ מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרב בראותםק י״ח) כתוב כי ו ׳ ל׳ פק כי ד׳ אלקיו עמו. ובד״ה ב׳ (סי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה ומיששכר וזבולין ונו׳) כתוב: ויבאו אל חלקיהו הכהן ׳ ׳ ל״ד פקוק ט ׳ (סי ובי״יי ב הגדול ויתנו את הכסף המובא בית אלקים אשד אספו הלוים שזמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ומכלן וישובו ירושלים״. — ומסיים את דבריו — יהודה ובנימיי עם יהודה היו נס כן המונים המונים מיתר שבטי יה וכולם כ * בשם יהודה נקראו, כי הוא יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. וד׳ הטוב יראה נא עתה בעינינו אשר אמנם נשאר מעט מהרבהי הארץ״.. מ ויקבץ נדחי כל עמו למצוא חן בעיני הדר נאונו עוד כל י

בדרן צחות אמרתי שכבל העירותי על (י״ב) ו מאמרם ז׳׳ל שמבני יששכר יודעי ביכה (דה״א י״ב ל״ה)לך שבט יששכר עיין ם וכו׳ כולם יוצא י שהרבנים מלמדיק י״ד ׳ י״ג פקו מש׳ יומא דף כ״ו ומדרש במדבר רבה פה ובנימין. ד ו ה ו נמצאים רק שבטי י נ נ ומכיון שבגלותנו זה אים ג ״ל? ולפי דבריהם ם ים דחז ן יש לקי י וחצי שבט לוי או זה יש בינינו הרבה מהעשרת השבטים שלא הלכו בגלותנ

לחלה וחבור ונהר גוזן, הדברים פשוטים ומובנים.—

השבטים גלו להרבה מקומותם לא למקום אחד האברבנאל משער כי העשרת היבטי גלו״ שכאשר הוליכם מלך אשור לחלח חבור ונהר נוזן, קמר חרבה מהשבטים וברחו ומלטו לנפשם והסתירו עצמם במדינות השוכנות על יד מקומות הג״ל, ונם מחלח וחבור ונהר נוזן קמו

הרבה מהם והתישבו בהרבה מקומוח״ ור׳ מנשה בן ישראליק ו׳) *ומאחר שאנחנו ר פ נ מסכים נ״כ להשערה זו, כמו שכתב ( רואים שמלכות ישראל נאבדה ונם השבטים נלו כמה פעמים••

צריכין אנחנו להאמין שלא למקום אחד גלו״.—: שבט ואלדד הדני מסמן בדיוק את מקום כל שבט ו״ יושב —לפי דבריו— במערב מלכות פרס סמוך ן ב ו א ר שבט *ן או (לפי ר א ן הים הפרסי. תחת ההרים הנקראים בפיו פ ללשוירקא אקלח) פ א ד י א ן ולפי השערת לאזאר כונתו על הררי ג

- ״ ו נ ש ק ו ד ד י ס ת ן שנקראו אצל הפרסים פ א ד ו ת א, שבט *י שם וכוונתו —לפי השערת ו ה נמצא בדרום, שבט ראובן בהררי תה אשר ממזרח ללשון הים הפרסי י נ לאזאר— על הררי קר מן ר א ל י ך על מרום הררי פ ו (י״ג) סמוך לשבט הזה יושב *ז ב״ וחצי ן ו ע מ ש הנ״ל ומשם הם מתפשטים עד נהר פרס, שבט *[ ה ר ח ן או [לפי גירסא א ז ר י ו ה יושבים בארץ ה ב ש נ שבט מ״ וחצי ם י ר פ א ט * ב ש , ם י ד ט ר ם והוא מדינת ט י י ר ד בארץ כב סמוך למקה, שבט ד ן ר ה יושבים בארץ ע ש נ האחרת של שבט מו סמוך לנהר ד ו , יושבים בארץ ה ר ש א ד ו , ג י ל ת פ נ

— . ם מ ב ט י ו ן בכתובים המבארים מקימות שנלו שמה, לא כתוב רק: •ויגלם אל חלח חבור נהר נוזן וערי מדי״, ורוב הסופרים משערים שהם באינדיא הנדולה העומדת עכשו תחת ממשלתח ר א פ ן ח י בריטגיה הגדולה. או במדינות הסובבות אותה, [עין פרק יי] האגרת אורחת עולם ות מס׳ סנהדרי י ישראל על משנ

: ״חוף הים״. עיין ב ר ם הוא בשפה ע ה (י״ג) ת- . א ק א ר הוברוח עה״ש לאזאר ק

&4 עשרת השבטים —

״ כאינדיא. ם ע ג נ א ג כותב: שנהר נוזן הוא הנהר הנדול נהר * ומסכימים להשערה זו רוב הסופרים: השלשלת הקבלה, החיד״א.

- . ( ו י ס׳ הברית, ועיין רמב״ן (דברים ל״ב כ ולסי״ז מאד •טצודקים דברי אלדד, שמתאימים דבריו עם רוב דעות של הסופרים, ונם ר׳ בנימין הנוסע החליט

שהשבטים יושבים בארץ פרס וארץ הודו.— ומה שאין אנו יודעים ידיעה ברורה מחם, כבר הבאתי) את דברי ר׳ מנשה בן ישראל שרצון השם למעלה (בפרק א׳ ית׳ הוא שלא יתנלו השבטים עד עת קץ וסוף לצרותינו שיהי׳

—. בענלא ובזמן קריב אמן

בעזהי״ת

י ע י ב ק ר ר פ

ם י ט ב ש ת ה ר ש עק ב׳ ל ח

התיש־.: וי: דשבפים אחרי גלותם

— א — נ

השבטים בארץ הודו

כל הסוםרים משערים, שהשבטים אחרי גלותם אל לחלח, עזבו את מקומות ההם והניעו והנידו במדינות ן ז ו חבור ונהר נו ויםעו אל מקומות בלתי ידיעות לנו, ואמרתי להעלות נ פ י שונות ו על הספר את כל המקומות שנמצאו עקבות השבטים ושנתברר

— . ה מ בבירור נמוד שחיו ש ורוב הסופרים מצאו את עקבות השבטים במלכות הודו. האנרת אורחות עולם (בפרק י״ר) כותב: ״ומצבו במדבר אשר באסי״א מאיו״ר ולמטה מהם ולהלאה תשלום עשרת השבטים. והם סמוך למדברות לאמיקא ונור״א אשר על ים סיף. ולהם ולכל יש מלכים ושרים ועמים רבים כחול אשר על שפת הים״ ובפרק כ״ה כותב: *מצאתי כתוב בספריהם ובפרק נ״ח מחלק שני מהספר הנקרא עולם חדש כי מילםכן ראש מלכות םורטנל עד קלקוטא אשר באםי״א, בתחלת הודו יש שלשת אלפים ושמונה מאות פרסאות שחס כמו חמשה עשר אלף ומאתים מילין. וחוא מהלך ששה עשר חודש לפחות כזמן הנון ללכת ולשוב. וכן בפרק הזה מפורש ואומר שהפרימי נואן הוא נמצא למעלהנדיא בגלילות מקלקוטא ביבשה במדינות העליונות (ל״ל באי

4 - ד

( ם י ח ה פ ל ס א ע ו ז ה י מ י ק ל ׳ ק כ ם ( י ה ם מ י ק ו ח ר ) ה ה ו כ ו י ל ע ה

י י מ ם ש י א צ מ נ ם ה י ד ו ה ל ה . ע ר מ ם ר ו ם ה מ ע י ר י ת ו י ת י מ ה א י א ת ר א ז ו

י נ ה ו כ נ ע מ ם ש נ . ו י נ י מ ל י ו כ נ ע מ ן אשר ש א ו • נ ט י ר פ ה ב ל ו ר ק כ

ר ש , א ם מ ש ת ל ח ן א ו מ ר ה א ד ם י ת א נ מ ו ר ב . ו ה מ ם ש ־ ט ש ם ה י ר צ ו נ

ו ר מ א א ט ו ק ל ק ם מ ב ו ש ה ב מ ה ם ו ה ם מ י ש ל ר ש ם ם ם ס ם ש י ב ש ו י

י ט י ר פ ה ק ו ־ מ א ל א ו ט ו ק ל א ן ק י נ א ע ר א ר י ה ם ס פ ו ל ו ק ר ו ס א כ ו ד י ה נ פ ל

א ר ו נ ט ר ב ע מ ״ ן ר ו א נ ם ה נ ״ י ם ה י ר ש ם ו ה י כ ל ם מ י ד ו ה י ת ה א י צ מ . ו ן א ו ג

י ת ש ר ד ו ם : * ת ו ד ו ב א ת ו נ ם ש י ר ב ד ן ה ה ה ל א , ו ם י ט ב ש ת ה ו ד ו ר א ק ח

ת ו ל מ נ ד מ ה ^ א ז י ב ע כ מ ו י ש פ י מ ת ע מ ש ן ו ו י ט ב מ ר ס ה נ ן ה י נ ע מ

. ד א ם מ י נ ו נ ב ם ג י ר ה ה . ו ת ו ע ק ב ם ו י ר ש ה י . ו ן א ו י נ ט י ד ם ת ה כ ל מ מ

י נ ם ב י נ ו י פ א ר ו ם ב ש . ו ך ר ו א ם ל י מ ת י ר ש ך ע ר ם ד ה ם ש י ר מ ו א ו

ר ת ו י י ם כ י ר מ ו א ם ו י כ ל ו מ ם א י א י ש ה נ ש מ ם ה ה ש ל י . ו ל א ר ש י

. ״ ת ו מ ו צ ע ת ו ו ל ו ד ת ג ו ו ח ל י מ נ א ו י י כ י ר פ ם ה ו ע מ ח ל ה נ נ ה ש א מ מ

א י ד נ י א ס ב י ר ה ם א י כ ל ו מ ד מ ע ו * : ו י ־ י ב ת ד ע א ״ ה ר א ל ך ה ש ו כ מ ״ ח א ו

ה ר ז ט ח ע מ ם כ י ר מ ו ה א ת ע ד ש ן ע ו ש א ר ך ה ל מ ם כ י ש ו ק ־ א ה ל ש

ס ן מ י י י ם ע י נ ת ו ם נ ה . ו ו ב ר ו ו ר פ ם ו ת ו מ ד ק ו ל ב ש ה ו נ ש ו י ה ל ר ט ע

ס י נ ט ה ׳ ע ב ר ם א ד , ו ה ל ח ת ר ב ש א ם כ י פ ו פ ם כ נ י ך א , א ׳ נ א ו י י ט י ר פ ל

ו ל ל ש , ו ם ה ־ ת ו ב י ב - ם ש ם א י נ כ ש ם ה ל ע א ר ש י י נ ת ב ו מ ח ל ו מ ר ג ת ה

ם ו ר כ מ ת י ו ש פ ה נ מ ם כ ה ו מ ב ם ש ה י א נ י ש , ו ם ה י א נ ו ש ה ב מ ו ה ז ו ב י ו

ם י ד ו ה י ם ה ת ו ו א ד פ ם ו י ר צ מ ם ל ה ו מ א ב ו ה . ו ק ו ח י ר ו ל ג ם א י ר כ נ ל

ב מעט י ר ו ה ממצרים ואני ראיתי שנים מהם במצרים והס עם שהם שתויים י י ד ו ה ו ה מ ל כ ״ ל ״ [ ג י די כו י א בבג ל ל ג א

— . [ ׳ ג נ ג מ

ם י ר מ א נ ם ה י ר ב ת ד ר א ש א ר מ ו פ י פ א ה ת ל ר נ א י ב נ ^ ו י י ט י ר פ ו

ר ה א נ צ ו ר • ה ו נ ת ו ל א צ א ׳ - ת : * מ ס ר ו פ מ ו ה ת ר ג א ב ב ת ו כ . ש ה . ל מ ל

י ט ב ה ש ע ש ן ת י ב ם ו י ן ה י ר ב ט י ס א ו נ י י ק ו ם א ד י ך ע ש ו מ ם ו י נ ב א מ

, ח ו נ ל ת כ ב ש ת ו ב ש ם ה ו ד י י ע ע י ב ש ם ה ו ל י ך כ ל י ה ל ו א ר ש י

. ם י ל מ ר ש ה ן נ י ע ם כ י ל ה ת א ו נ ט ק ת ו ו ל ו ד ם נ י נ ב א א ש ו א נ ו ה ו

ם י ת א ו מ ת ל ש מ ת מ ח ו ת ש ל ל י א ר ש י ל מ ו ד נ ך ה ל מ י ה ו כ ע ד ו

ד ב ל ם מ ה ש ל י , ו י ת ו ש ת ר ח ם ת צ ר ם א י ק י ז ח ם מ ל ו ם כ י כ ל מ

— . ה י א ש מ ל ש ם ו י פ ל ם א י ר ע י ם ו י נ ו מ ל ם ש י כ ל מ ה

ה מ ה מ ת א ה ו ה י ש ו ל ן ה ר ה ׳ א ר ר י י ת ז ה ״ ר ע י ע ן מ כ ו

ת ו כ ל מ ש ו * ד ו ת ה ו כ ל א מ ׳ ״ ד ו ש נ א ו י י ט י ר ת פ ו כ ל מ א ב ״ צ ת ש נ ש כ

א ו ה ש ו * י ל ב ע ת ו י כ ע ר ר ה א ש . ור׳ מ ״ ם ת ש א צ מ ם נ י ט ב ה ש ז י א

— פרק רביעי בו

ל ר׳ אהרן הלוי] נברא רבא וקדישא״. ודבריו הם אמיתים ״ י ] בלי שום פקפוק. והשר הנדול ליהודים דון יצחק אברבנאל כתב: ל ״ ז ׳ ג׳ ׳״ד) ו בפירושו על הפסוק שובו בנים שובבים (׳רמי *ראיתי בכתב אמיתי שהביאו בני המערב ההולכים היום ממלכות פורפנל לארץ הודו להביא הבשמים שהעידו שראו שם יהודים הרבה, והביאו כחב סיד חכם אחד מהם הם אומרים שהם מאותם היהודים שהגלה מלך אשור קודם חורבן, ושהניהם אחרי הרי חשך״. ובס׳ דברי חכמים שהוציא לאור ר, אליעזר אשכנזי.: *וספר לי הזקן ם נדפס מכתב מר׳ אליהו סיםארו וכחוב ש שהיה בהודו והיא בקצד, המזרח, כי יש בהודו מלך אדיר ליהודים לבדם. ובני משה באי קרוב לנהר שבתיון. וננדם שבט מנשה.ן לאזאר י ומעבד לנהר שבתיון דן, נפתלי, נד, ואשר״. (עי

— ( א ק א ר עכזה״ם ק

— ב

דברי הימים של השבטים בהודו

שעקבותיהם של השבטים נמצאים בהודו, מאשר ומאמת נוסע הולנדי נוצרי בשובו ממסעו מהודו הביא עמו העתקה מספר דברי הימים שיש ביד נשיאי ישראל שם, המתיחסים לשבט

: ו נ אפרים. והא לך לשו

ראשי דברים מדברי הימים (א׳) עברית, הנמצאת. אצל היהודים בקושין על חוף ארץ מאליבאר, רשום בה הכל מימי סלך הושע בן אלה אשר מלך בשנת ח׳ מאות וכ׳ד שנים אחרי צאת בני ישראל

ק פ ד נ (א׳) העחקסי מס׳ אגרה אורחוה עולס ה בפלאג בשנת תק׳׳ע, והסופר המפולסס ל׳ כה״ו מדפיס שם- ומ״לאשי דברים״ עד ״המושל נם* אה הדברי הימים הנ״ל. המה הוספות הנוצרי ההולנדי.— (ההעלוה מאוח 3׳ עד אוה.

׳״ד ועד בכלל המה מכחבי ר׳ כה״ו ׳.״ל).-


מארץ (בי) מצדים ונמשכת עד היום הזד, משנה לשנה באמונה ועדות הנשיאימ והרבנים אשר הנהיגו ואשר הורו ליהודים ושמורה כל עת תחת

יד הנשיא המושל בם.

בשנה התשיעית למלך הושע כא שלמנאסר מלך אשור/ ויושיבם בחלח וחבור על נהר נוזן ב ויולך את ישראל משם ש) בשנת שמונה מאות ותשעים וארבעה. שלח י נ וערי מדי ( שלמנאסר השלישי משבות היהודים מנחה לםוראווא מלך תימןם m?r הףןן א ו ב ו כ ת י ב ) אנשים ארבעה מאות וששים איש ו (די

׳ י׳ביאי ע«ד,ס י ל א עםהם המלך ויכבוש אותם לעבדים. הנולים ה ספר תורת משה ספר יהושע ספר רות ספר שופטים ספר שמוא^ ראשון ושני ספר מלכים ראשון שיר השירים לשלמה שירי הל^

# ו תי דוד ואסף והימן ובני קרח, משלי וקהלת שלמה ונם חדו

ר פ ס צבואת נד ונתן שמעיה ואחיה ספר ישן נושן איוב יונה ו

(בי) זה המספר אינו מכוון עם המספר שאנו סופריםת י 3 על פי הנביאים שבידנו. כי מיציאה מצרים עד בנין ה ע״י שלמה המלך מפולש (במ״א ו׳) שעברו ד׳ מאום ושמוניס׳ והבית נבנה בשנה הרביעית למלכותו/ והוא מלן ע> שנה ישראל ארבעים שנה וא״כ צפי״ז מיציאת מצרים עד התפרדות הממלכה עברו תקנרז שנה וממלכות ירבעם עד שבה החשיעיח להושע בן אלה עברו מאתים וארבעים ושתים שנה. וכל זה מפורש בכתובים וא״כ היה הגלות השבעים בשנה שבע מאותן אין לחוש לזה בהעתקה וחמישים ושמונה ליציאת מצרים? א

שהסופר יוכל לטעות גזה (^) וכן כתוב (במיב ט״ז וי״ז) וקצח יש לפקפק ע״ז כי כפי המבואר לא היה ס׳ מלכים ב׳ ביד הגולים האלה

מחמת שנכתב אחרי גלותם׳) חכה גם עכשו יושבים יהודים הרבה בתימן, ,!) ואינם אומן ששלח מלן אשור מנחה למלן תימן כי חם לא

- . א נ ן שש מאות ש ישבו בה הרבה לק לעי

— סרק רביעי — כז

) הספריס האלה נחלקו לשלשה מחלקת. החלק האחד ישעי' (הי בולל תורת משה, השני: הנתונים והשלישי או החלק האחרון הנביאים. כל חלק הבדילו מחבריו בתיבת עופרת ויהיו םשמרת ביד נשיאם ששעון רבן משבט אפרים״ חןא הראשון בשבות

תימן המשניח עליהם.— תחת ממשלת המלך חזה ח*תח שח סזורה ישראל מאכל נבזה לזאבי תימן. לחצום לשורר עמהס שיר הזאב אשר לםו ולהיות עמהס במערת נסרוך בעבדם לאלהיהם בעבור המלט מהיות טרף לזאבים הקשים אשר יבלעו אותם אם ימרו בס. מאימת משפטם נפתו רכים מן הנפוצים האלה לכסות שער השה אשר עליהם בעור הזאב. כי כחשו בפיהם בשם ח׳ הקדוש, ויודו לנסרוך ויכבדו את תרפיו. אך לאלהי ישראל התחננו בלבם תמיד כי יסדם ויסלח לחם, ומעטים מן הגוים האלה נשארו נאמנים לה׳ אלחיהם ועושים כתורת משה נביאם בעצת שטעון רכן ותורתו על כן שלח מלך הזאבים לקרוא את שטעון רבן וישאלהו מדוע הוא ואנשיו מקשים ערפם ולמה סרו משמוע את המצוח אשר צוה להם על דבר עבודת אלהיו? ויענהו כי לא הוא לבדו אבל נם חסלך יט לדבר הזה ליראה את האל הנדזל ה׳. יען מלבד כי אל עליון זח מלא דבר קרא כל יש ויהי. וכל אשר ברא בעוזו יעמיד בחסדו ושומר אותו לעולם. אמנם נס

mmmam—mmmmmmmmmm

(הי) אמל נהיו אם אמת הדבל שנמצא דגלי הימים עבלי כזה ליהודים אשל גקושין ושעד היום יש 5ידם הסליםח כל ישראל לחמ נ הנזכרים גקצול ד״ה זה« כמה הגדל חו אל לנו ולהשיג אוחם בכל האמצעוה כי אז חה«י לאום ולמופת לבני מרי ולאומות העולם שאומרים שבבימ הראשוןל נוענות ן הקהל ועו נשכחה המורה ח״ו מישראל ובאבדה מתו כאלה אעפ״י שנוכל להראות בראיות ברורות הבנויות על אדני השכל כ׳ כל טענותיהם הבל ומהו המה/ מ״מ למצוה גדולה היה מחשב/ כי אז נראה שספר תורת משה לבינו

- . ו נ ל שבידם מסכממ בכל דבר עם ספר הורה ש

- עשרת השבטים — 54

לך טלכי הוא אשר נתן לך הכה והמלוכה על הארצות האלה לםקדון בידיך על כן עליך המצוד, להשמר מתת דת להמרות

את המצוד׳ אשר ציני יוצר.—

ודבר המלך חזק על שמעון רבן להניד לו ממה נודע לו לרבן כי אלהיו ה׳ הוא יוצר המלך ולהוכיח באר היטב!

וישאל אותו שמעון רבן מה שרש דבר כי המלך חי ? ומה הם החיים האלה אשר בקרבו ?

וישב דבר : זאת ידעתי כי רוח אל ראי יש בי ובלעדו גם להתנועע לא אוכל.

ויען רבן: אם כן חיי החיים הבורא והמעמיד הלל סי

ג ש ו א י י ל ש יכזב כי הוא אל ראי כי הוא רוח כל דיריחית א( ׳ י הוא חיי העולם, ומה דמות נערוך לו לתארו בו. (ו כ

ת ויוסף המלך וישאל : ממי קבל רבן, זאת לדעת א האלוה הזה ?

: ממראות נראה בם האלהים ומעל ספר אשר וישב רבן נתן אלהים לנו ביד משה נביאו. עודו שמור עמדי עד היום

ויקי בעיני מכל אוצרות תבל.—

ויחד אף המלך ויקה מיד רבן את כל ספריו ויניחם בתיבת זהב ויעלם על כמת גםרוך, ויאמר: הבט נסרוך האדיר כי הקרבתי לך חמדת כל אוצרות היהודים עשה בהם כחפצך !

) משובח רבן מלאה כח והיא ערוכה כפי השכל ׳ (ו הישר אשר השומע ירגיש טוב טעם בדבריו, לא כדרך התשובותת אשר על רוב לא ו ק ד י ק ה י ז ט ה ס ת על חכמה מ ו י ו נ הבן תשיגם נפש המדבר וכל שכן נפש השומע/ בי באמת איד מה גדולת השם זולתי ע״י הרגש הכפש כשתשינ להשיג ען מתרוממת בחכמתה ובטהרתח על כי י א תחלה את עצמה ום. וזוהי דעת אלקים שנזכרה בספרי הנביאים. ועל זה המעשין לעמוד על כוכמנו קרא מה ו פ ח ערוכה תשובת רבן. ואם ח

״א.— ת בחלק שלישי פרק ׳ ו ד מ ו בספר ה שכתבנ

1

— פרק רביעי — גוז

ובכל זאת נבעת המלך מדברי רבן, ולא מלאו לבו עוד להפחיד את היהודים ולננוש אותפ לעכור את אלהיו. ויאמר לכתוב את

דברי רבן לזכרון על ספר דברי חימיס אשר לו. גזלת הספרים הזאח חעציבה את היהודים ויקראו צום בחמשה עשר יום לחדש אלול בשגת שמונה מאות ותשעים ושבע. וילבשו שקים ויתנו עפר על ראשם *) [יום הצום הזה יצומו עוד היום הזה •יהודים אשר נמעכה, ואותן שהן על חוף מאליבאר], ורבן קם מתוך העדה ויפרוס כפיו השמימה ויאמר: ה׳ אתה לבדך מלכנו הושע נא את הדלים ואת העשוקים האלה כי אין זולתך. יוכל להושיע, אתה ידעת את תיכון ואת הלחץ אשר באנו בהם, שמע נא אבינו את קולנו המר, ואל יתאפק עלינו רתמיך. אמת כי צדיק אתה, כי חטאנו לפניך ועל כן נתתנו ביד אויבנו. אך ה׳ אלהינו לא לבד כי בעונותינו א־ירנו לוחצים ומריעים לנו בעבודתנו הקשח, אבל נם אמרות קדשיך לקחו ממנו וחושבים לכלעינו. ראה כי על ירם הרמה יאמרו עצבינו עשו זאח, .ומבקשים לחפר את הברית אשר כרת עם אבותיגו לכלות שרש נחלתיך, ולחתום או לסתום כל פה המכבד

לשס ק־שיך. ה׳ אל גא תחן שבטך ומטך ביד לא המה, ואל; יחרפוני, יגון השיגגו הפוך לשמחה, ושפוך חמתך על אלה אשר לא ידעוך. הלא יודע אני כי הושעת את ישראל בכל עת, ואתה

מושיע ותושיע לעולם אמך.

כשנה הראשונה למלכות בן המלך הזה אשר נקרא קורשא. בשנת תשע מאות ושבע, היה הדבר אשר קרא המלך בספר דברי־ הימים את הדברים אשר דבר רבן לאביו'המלך וינעו הדברים מאד אל לבו. וביום העשירי לחדש שבט השיב ליהודים את כל ספריהם ויתן דת כי מיום זה והלאה יעבדו את. ה׳

עתק מדברי הכותב הראשון *) המאמר המוסגר הזה נ שכחב קצור דברי הימים זה בלשון עברי. הערת ר׳ צפתלי

הרן וייזל•—

56 — עשית השבמים —

אלחיהס נאין םעצור. שטעון רנן והיהודים אשי עטו שטחו על חדנר הזה מאד ויאמרו לקיים עליהם לעשות את חיום הזח חג לדורות עולם. [היום הנזכר עד היום הזה הוא חנ נדול ליהודיפ אשר נמעכה ועל תוף מאלינאר נו יקישו נכית החסלה ספי התורה כעדי עדיים שכע פעמים, ונכל פעם ישירו מזמור קי״א ויתנו םןר לאנעניס ולעס], *) וכרנתם קראו היהודים לאמור:/ צנאות אשר נקרא שמך אלהי ישראל שמע נא תסלת ענדיך ת • הקוראים אליך ממעמקים, תן נא לרנן הצדיק הזה נדכה והצלחה כרך אח לחשו ואת מימיו, תן לו ארך ימים ושנים, תן לו לב ^וסע ורוח טכין, הצילהו םצנינים שנונים. למען יהי׳ לנו ככל0 ר הו עת נוח לדרכים הטונים נם לכאים אחריו תן חכמה ונינח ו תמיד נדרך הטובה, תן להם בריאות בשר ורוח נכון נענור ישיג0 את חפלם אשר ראה אבינו יעקב בחלומו ולעלות עליו השמיטה ו׳ןום יש?נו לעד (ז׳) ובזאת ידעו כי אלהי ישראל עמנו. ׳ המשרה על היהודים אשר כתימן היתד. למשפחת הרנן

הנזכר חזה עד שנת אלף וארנע מאות ושש עשרה. בשנה הזאת גס היא ועמה נם אלפים רכים מן היהודים גורשו מן הארץ מאת המלך סרוזום (חי) ואחד מצאצאיו הנקרא שמחה רבן אשר שמע ני יושנים יהודים רניס בסונא וכנוזראמי בהודו ארץ ממשלת המאנול חנדול. ויועץ ללכת שמה עם הנולים האלה גם הצליחו

*) עיין חפרוה נה״ו למעלה. • (ז׳) מליצה של חכמה אני לואח פה כשלב האדם טהור ורוחו נכון באוחו העח עצמי שוכן מרומים כי נפשו דבקה 3ו יה׳. וזה שראה יעקב ט הסלם המוצב ארצה ליל הגשמי שבאדם אם מצחצח ומטהר אוחה אז ראשו מגיע חשמימה ועל הממנה הזאה החפללו היהודים בעבור לבן

- . ה י ל וזרעו שיזכו א (חי) צא וחשוב שחי׳ זה חקצ״ב שכיס אחרי לכמם בגולה ע״י מלן אשור/ ואם כן קרה הגירוש הכולל הזה מארץ

הימן בימי ביה שני לערן בימי הורדוס•—

— פרק רביעי — כט

ויגאו שמח וישבו שם. ובניהם אחריהם נרו שם עד שנת אלסיס. (נו׳)

בשנת אלםים וסאח היהודים האלח אשר נרו בממלכת הםאנול נלחצו לחץ כבד סאד, ויד מושל הארצות האלה חזק( ׳ עליהם עד כי כחשו בםיהס כאםונתש וענדו את האלילים (י לבר רבן אחד ושמו יוסף הוא זעמו שנעים ושתים משפחותט (י״א) ואדוני הלנו לארץ הודו (היא מאלינאר) וישנו שנ ויחנם נרשיונותיו אשר נ הארץ שרי סערימאל קבלס בטונ ל מוחקו על שני לוחות נחשת והס עד היום חזה בקושין ושמורים תחת יד יוסף הלאנו הנשיא בעשו אשר ראיתים והעתקתים ואדוני הארץ אשר זכרנו נתנו ליוסף רבן ולנשיאים אשר יקומו אחריו חלקת ארץ רחבה נבולח מסביב ששה עשר פרסאות הנקראת

באטקער עודנה עד עתה תחת יד הנשיא יוסף הלאנו.

עוד אחת ונדולח היא אלינו כי היהודים אשר נשארו בארצות המאנול ולמראה עין וכחנף התמכרו לאמונת עובדי אלילים

) גוזראטי מחוז ידיעה באינד״א המזרחית הנקראת (ט׳ר ה ו אינדאקטאן ונקרא כן עד היו0 הזה. והיא הקרובה ט לאלץ פרק, מזרחיח ל£רס. וכגזסגלה שלמנאכןר אס היהודיםס י ן איז פ ל לערי מדי היה בקל להס לבא למחוז גוזלאנר ד שהיה הכל החח ממשלחו, כי מעדי עד איבדאסטאן איננו

ס ו א ס ר מאתים פ

(״) ממעשים הנזכיים גד״ה הזה. ראינו שנתקיימו ועודי השם שיעד עלינו בתורתו: כי הוליד בניה וגו׳ והשחחם ועשיתה פסל וגו׳ העידותי בכס היום כי אבל תאבדון וגו׳ והפיץ ה׳ אתכם בעמים וגו׳ ועבדתם שם אלהיס מעש; ידי

—. ׳ ו ג אדם ו

(י״א) חוף מאליבאר היא בצד מערבי של אינדאהטאן והולכה מצפון לדרוס דש בה ממלכות רבות, ואחה מהן קושי! שגה עיר קושין והיא החח יד קומפני אחת של

חוללנד.—

58

•אינן יודעים משם יהודים, וכאש־ ישאלום מאיזה עם אתם. ישובו: בני ישראל נחנו! ואף כי נשכחה מהם התורה שובתים את יים השבת ואת יום הכסוריס ומלים את בשר ערלתם ואשר יסלא

יותר כי עוד דוברים עברי צח ונבון (י״נ).—

תחת יד יוסף הלאנו הנזכר שמורים עד היום אנרות שתים אשר שלח המלך אהשורש על דבר המן ומרדכי והם

- . ( ג י י כתובים כלשון טאםול (

עם םאלינאר, קאיערענז או קאנארינז יושבי הארץ מעולם יש להם עוד בבתי שקוציהם העתקות מן האגרות האלו. וחוגגים

ה ז עם היהודים ביום אחד את חג הסורים ואומרים כי היום ה חג להם לחקר. עולם, יען ממלכם בעת ההוא מלך פוגא וקאגארע ׳ אשר מלך תחת יד אחשורש היתה המצוד, עליהם להרוג כיוסת הזה את כל יראי ה׳ (היהודים) ויהפך הדבר ויהרגו הם א

(י״ב) מספור הזה אכו רואים כי עד היום הזה מעורבים ומובלעים מזרע ישראל לאלפים ולרבבות בין יישבי אינדאשטאן כמי שנבלעו בגלוח ספרד ופורנווגאל׳ ואעפי״כ יודעים בלבם כי הס מזרע ישראל ומאמינים באחדוח הבורא ית׳. ומד״ה זה נוכל לשפוט שמזמן כלוח ישראל עיי שלמנאסר מלאו את ארץ אינדאסעאן ומפיהם למדו לדעת אס ד׳. ואע״פ שעובדים אלילים מכירים שם ה׳ עליון אלא שמאמינים באלהיותן שלדעתי י ה מ א שתחתיו מושלים בעולם. וכהניהס נקראים ב ר בא זה משם אברהם שעזב אלהי אבותיו והכיר את בוראו, לעל שמו קראו היהודים מתחלה כן לכל חכם בין העכוים

- . , כשהיה עוזב אליליו וקורא בשם ה

י ידיעה׳ והיא שפת כל ערי ל ו מ (י״ג) לשון מ מאליבאר היושבים על שפת הים, ויש באינדאהטאן גם לשונות אחרות אבל שפת טמולי ידברו בה על חוף מאליבאד, מאדידא וקרמגדל ובכל ערי חוף הים שבאינדאסטאן׳ והמן ששלח האגרות לקכ״ז מדינות׳ ואלה ששלחו להודו ככתב בלשון

י שהיא שפת הארץ.— ל ו מ א ט

J L ״ ^ ^ י ע י ב — סרק ר

שינאיהם. ואם ישאלו לעס הנזכר מה שם נדלה להם. יענו מבני האחשדרסנים הקדמונים אנחנו. ־־

בשנת חמשת אלפים וארבע מאות ועשר ליצירה ולחשבון הנוצרים 1650 מת האחרון ממשפחת רבן ושמו יאשיה נשיא ליהודים אשר בסאליבאר היושבים בקאלקוט בחמישי לחרש

שבם ותהי המשרה אחרי כן לסשפחות אחרות.־— חשבון השנים אשר בםםר דברי הימים זה, הוא ליהודים המתחיל מעת צאת בני ישראל מארץ מצרים. ודבר ברור הוא ליהירים כי מקץ אלפים שנה לבריאת העולם יצאו בני ישראל

ממצרים (ייד). —

דברי היסים הקצר הזה נעתק ממקורו אשי הוא בלשון עברי כאשי אמרנו בתחלת הדבריפ. קושין תקי״ז לפ״ק ולמספרם 1757.

ליעאפאלד עמנואל יעקב >£אז דארט יעקב ס$ץ דארט היה יהודי שהסיר דתו והעתיק דברים אלו מספד דברי הימים חנדולה העבריה שהיה תחת יד נשיא היהודים שבקושין על חוף ארץ סאליבאי שהיא ארץ הודו. ונוסע הולנדי אחד מצא אותו בין כתביו והעתיקו אותו מלשון הולנדי ללשון אשכנז. ור׳ נפתלי הרץ וויזל העתיקו ללשון עברי ואני העתקתי מכתביו של ר׳ נה״ו שנדפס בם׳ אנרת אורחות עולם.

/ • •4

בקורת על דברי הימים הנובר התפתחותו של כתב עברי ואשורי .

רבים חושבים שדברי הימים הקצר הזה מזויף הוא, ופאן דאיט מעולם לא מצא ולא ראה את דברי הימים, אבל

(ייד) אלה הס דברי המעתיק וטעות הוא כי יציאת מצרים כפי חשבון שבחורה היתה בשכת א:פים ותמ״ח שכהם ר׳ נה״ו כ״ע. נ ח לבריאת העולם. עד כאן היא ההערות של ה

60 — ע שדת השבטים —

הסופד הנכבד החכם ר׳ גת״ו מקיים אותו ומאשר אמיתיתו על ידי מוסתים חותכים והחליט לאסור: ״אי אפשר להאמין שיחי׳ מכתב מפואר כזה מעשה ידי נכל הדוכר דמיה להטעות אה הבריות נם אינני יודע מה בצע לאיש העושה כאלה. וכן הנוסע בנימין השני מאשר אמיתתו של דברי הימים הנזכר. אבל בסח״ ל א ד ש י - י נ ב י״; שהחליט כי כל היהודים בהודו שנקראים * הטה מצאצאי העשרת השבטים״ בזה הפריז על חמדה. וראיותיו חבנויות על אדני שקר ועטודי תהו כבר דחה אותם הרב אבן

ספיר (ח״ב סי׳ *״ח) בשתי ידים.— ואמרתי אענה גס אני חלקי ואכדר הדברים כסי מה שידי יד כהה מגעת. ולםגי כל מצאתי לגכון לבאר פח ג׳ דברים

גחוצים:

א׳) התפתחותו של כתב עברי. צורת האותיות,

ועד איזהו עת השתמשו בו בגי ישראל./ ב׳) לאיזהו עגיגים השתמשו בכתב עבר1

ולאיזהו עניגיס בכתב אשורית. ג׳) באיזה כתב גתגה התורה,

בכתב עברי או בכתב אשורית.

ואמרתי להתיר ספקות אלו כסי מה שנתבררו כש״ס בבלי וירושלמי:

שהיה לעם ישראל כתב אחרת זולת הכתב אשורית ושהיה נקרא כתב עברי, מבואר בהרבה מקומות. כירושלמי מפי] נרסינן אמר ר׳ יונתן דבית מ^ילה [פרק לאסון הלכה פי נוביין [שם מקוס קס״ע] ד׳ לשונות, נאים שישתמש בחסו יווני, קה״ע] לזמר. רומי לקרב נ י העולם ואלו הן: לעז [הי [ליל לקלב הלבבות שהוא דברי רכים ופיוסין, קה״ע] סורסי [לשון אלמי קח״נג.] לאילייא [ל״ל לקינה והספד׳ שס] עברי [לשון הקודש] לדבור [שהוא לשון צח״ קה״ע] ויש אומרים אף אשורי לכתב. אשורי יש לו כתב ואין לו לשון [בני אשור יש להם כתב חשוב והגון* ואין להם לשון׳ שמדברים בלשון ארמי. קה״ע] עברי, יש לו לשון ואין לו כתב [ל״ל שמדברים

ם גרוע הוא. קהיע] ע״כ. וכן עיין נ ח בלשון הקודש/ אבל כ במס׳ סגחדרין בבלי (דף כ״א פ״ב) וסם׳ מנילה כבלי (דף כ״א) ותוספתא מסי סנהדרין שם. ומזח אתת רואה שהכתב שאנו כותבים בו הםנורי תורות מזוזות ותפילין וכר אינו כתב עברי דק כתב אשורית ר״ל סן ארץ אשור הביאו עם ישראל וםכיון שראו שהכתב משובח וםסואד בחרו כהם ישראל. כסו שםצינו שם בסנהדרין .ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש ולמה

נקרא אשורית שעלה עמחם מאשור״ ע״ש.—

, ר א ו י י צ

ה ו ו 1 * ח ד ג א א ב

ל כ י כ י ט ח ט

P מ נ נ ם ע מ פ צ

ת ר ר עז ת

הא לך צורות האותיות של כתב עברי

העתקתי צורת האותיות זו םהס׳ מאור עינים פרק נ״ו שהעיד ע״ז כי הוא האותיות של כתב עברי שנשאר להכותייס כמו שמצינו במס׳ סנהדרין (דף כ״א) והניחו להדיוטות כתב

62

עבריה ולשון ארמי מאן הדיוטות א׳־ר חסדא כוהאי עיי״ש. ונם הרמב׳ים בפירוש משניות («p׳ ידיס פ״ד) כתב שהלא הנהוג״ היינו שומרון, שידועה א ר י מ א ם ל א אצל העם הנקראים ״ שהכותיים ישבו בשומרון, והרב מאור עינים מעיד ע״ז שהוא ראה המטבעות שהשתמשו בו ממן בית ראשון ושהוא קרא אודם

ןראד׳ שם את האלפא ביתא העברית.—

׳ ר ב ו י צ

הא לך צורת המטבעות העבריות בזמן החשמנאיב

בצדו הא׳ הרות : ובצדו הבי חרות :ה ש ו ד ק ם ה י ל ש ו ר ל י ד ר א ל י ק ש

ן שהוא ר״ת ובאמצעו מצוירת מקל שקד י ובאמצעו: ש׳ בעל שלשה פרחיכ. ע־ין סאור ל ד ו ד או ש נ ה ד ק ש ומוסב על ממשלת החשמנאים. עינים שם, ועיין הרמב״ן עה״ת

ותחתיו מצוירת כעין צלוחית. אחר פירוש ההורה.

ן כת3 ולשון) שבכתב ר ע ועיין בשלשלת הקבלה ( אשורית לא השתמשו בו רק לכתבי הקודש. ולדברי חיל השתמשו בכתב עברית. ומביא תשובת הרמב״ם שאוסר לכתוב אשורית אפי׳ בזמן הזה רק כתבי הקודש, ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה אמנם אנרותיהם וספרי חול וכל מה שחוקקיס על המטבעות ושקלי הקדש הכל בכתב עברי, ובעבור זה נהנו הספרדים

לב

בצורות אחרות באנרות ובו׳ עיי״ש סובא דברים אלה נם בתשובתי ר׳ סשה אלשקי סי׳ ע״ר.

אמנם כן באיזה כתב נתנה התורה יש מחלקת התנאים ואמוראים בזה בסנהדרין (דף כ״ב) איתא תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה (ל״ל אשוליח) נהנה תורה לישראל (ר׳׳ל ע״י משה( ׳ ) וכו׳ ובירושלמי פיק דמנילה (הלכה ט י נ רביכו בהר סיכתב איתא ר׳ נתן אומר ״ברעץ״ נתנה התורה. פרשו כל המפורשים . עברי״ ואל יאמר הקורא הרי מבואר בהרבה מקומות שסמ״ך שבלוחות מעשה ניסים והחינח בכתב אשורית אבל בכתב עברי איך יש לקיים מאמר חז״ל זו ? כבר מעורר ע״ז הירושלמי דאיתא (שס) אמר רבי לוי מאן דאמר ברעץ נתנה התורה עיין מעשה נימים ר״ל דהעי״ן בכתב עברי דומה ממש להסמיך שבכתב אשורית ובאמת פסקו בל הראשונים שבכתב אשורית נתנה התורה כן פסק הדמב״ם בתשובה והנאון ר. משה אלשקיר וכו׳ והרבה ראיות לזה וה־איה היותר ברורה הוא מירושלמי (שם ב?וף פ״ט) משם״ ך״ הלכה למשה מסיני ריל ר׳ מתיה בן חרש אמרו. »מ נ צ פ אותיות הכפולות כגון מ׳ וכו׳ הלכה למשה מפיני עיי״ש ובכתב

עברי איננו נמצאים אלה האותיות הכבולות רק בכתב אשורית. תמצית הדברים שבזמן בית ראשון היו בודאי משתמשים לדבר• ם של חול בנון אנרות מטבעות אבן זכרון וכו׳ בכתב עברי כי הכתב אשורית היו להם קודש ולא היו משתמשים בו רק לכתבי קודש כנ״ל. וא״כ יש לעיין ולבקר את האבן הזכרון שליהודים בקושין ולהתב^ן על הכתב, ואם נכתב בכתב אשורית אות הוא על זיוסו. וע״פ דברים אלה יש לדחות כמה דברים.) שכבר העיר ועל י אגרת של הכני משה עיין בפרק ב׳ (קי י ח׳ הרב אבן ספיר ע״ז. וכן יש להעיר עוד כמה דברים ודי למבין.

- י —

השבטים בארץ חינא וטיכעפ*

הרבה סופרים משערים שגתיישבו השבטים בארץ חיגא הרחבה והםגורה. הסופר משה די פיריירא פאוויא ברשימותיו בלשון פורטוגאל החליט ע״ד .העשרת השבטים שהמה צפונים


בארץ חינא ולהם ממלכה מיוחדה (נו״ו) טרניאלין כותב מקהלות היהודים בקאי״פוננ״פו הרחוקה ע״ב פרסאות םסעקיננ גנבה וחשב

אותם לשארית עשרת השבטים ובשנת ח׳ תר״ז נסע ר׳ משח יפה מירושלים בתור שדיר. ובעצת ר׳ יוסף שווארטץ נתן על לבו לדרוש בדרכו על עשרת השבטים. בחדש תשרי שנת תר״ח הניעה ממנו אנרת לירושלים״ אשר בערב ן ד ע ובה חודיע כי בקר את נציב אגגליא כעיר • הדרומית וחוא הודיעחו שנודע לו בברור כי יש ממלכה ישראלית בחינא אף שחשבוהו האגגליס עד כה להנדח בדויה, אנשים

נאמנים שראוהו בעיניהם הודיעוהו זאח.— ור׳ מנשה בן ישראל (פרק ו׳ אות כ״א) מעיד גיכי לחינא P קי K ע״ז, שכתב: ״ונם יש להאמין שנסעו השבטים 0י 3 אעל החומה הנדולה של מדינה חינא. ומביא ראיה לדבריו משD y כומרים, שמעידין שבארץ הורווען אשר בסערב חינא יושבים ״ 0 רב מישראל, ודעתם נוטה שאותם היהודים מעשרת השבמים ה ויש לקיים זח שיש לאנשי חינא הרבה מצות כישראל (ט״ז) ילםי דעתי דבר הנביא ישעי׳ (סי׳ מ״נו פסוק י״ג) ,הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים. ואלה מארץ סינים.— וסינים הוא

מדינת חינא. — ר׳ יוסף שווארטץ מירושלים בספרו ״תבואות הארץ* כוחב: זה כחמשה ועשרים שנה בא כהן מחמדי (דרוויש) לדמשק ממסעו באזיא המזרחיח ובכיסו היו מטבעות זהב רכים והחליפם על כסף עובר לסוחר. על המטבעות הללו היה חקוקק ה מ ל ך״ ועל ח צ ו י נ י נ ו ד ת א ל ש מ ת מ ח ת באותיות: ״ השאלה מאין הביא את המטבעות האלה פפר לפי תומו כי באזיא המזרחית (במדינת חינא) הניע לממלכה גדולה ובא לעיר נדולה ושם משך עיני העם עליו במדי הנזירים והסאוסיפ אשד עליו. ועד מהרה נקרא לבא לארמון יפה והביאוהו לפני המלך שישב על כסא מלכותו וישאלהו מאין בא? ואחרי ענוהו על השאלה הזאת. שאלהו אס יושבים יהודים בארצו ומה מצבם החומרי

(ט״ו) עיין עשהיש לאזאר. ועיין אוצי״ש. (נויז) וידוע שהחיטים קובעים חגיהם עפ״י מהלן

הלבנה כישראלים.

והסוסרי, הכהן חםתי הזח לא ידע כי לסני *לך ישראל ומחו עומד. וידבר עליהס שקרים וחבליס עד שחרה אפו של הפלך עליו. הכהן חזה אחזםו רעד כראותו כי םכנה מדחסת נגדו ע״כ השכיל לתסב את הדברים לענין אחר וספד מהיהודים רק שוכ» ויאמר: אע״פ שחם נדכאים ומעונים. הם אנשים ישרים ואוהבי חסד וצדקה. ובזה הטיב מעמ מצבו וצוה המלך להעניק לו שלש סאות זהובים״. ר׳ יוסף שווארטץ מעיר כי שמע זאת מאיש נאמן שהוא בעצסו החליף להנהן מטבעות אחדות ושמע

את הדברימ מהדחויש עצמו.— ועוד כותב ר׳ יוסף שווארטץ כי בשנת תקס״מ לערך ישב בקאלקוט איש יהודי שהתפרנס עצמו כצער ועלה על לבו לבקש ממרחק לחמו. ויסע הלוך ונסוע מזרחה עד שבא לארץ בירמא אשר בהודו, ואחרי איזה חדשים הניע לפני עיר נדולה שאין דשות לעם נכרי לבא בתוכה, והסוחרים עליהם לחכות מחוץ לעיר ואנשי העיר יצאו אליהם לקנות ולסחור. ונם הוא עשח כן. ויצאו אליו אנשי העיר וקנו מטנו סחורתו. ואיש אחד ננש אליו וחפץ לגזול סחורה ממנו והיהודי הכהו מכה רבה עד שנפל ארצה מתבוססת בדמיו. ותיכף קמו עליו אגשי העיר ואסרו אותו בזקים וכבלים והכגסהו לעיר פגימה וחרצו עליו משפט מות, ויפשיטו מעליו את כל בגדיו והתאספו כל אגשי העיר. ויהי כאשר חפץ שר הטבחים להכותו בחרבו ולהתיז ראשו, והמלך אשר היה ג״כ במעמד העפ כאשר ראה את הארבע כגסות עם הציצית פגה פתאום אל שר הטבחים ויקרא: חדל ! אל תגע בו! והיהודי בשמחתו הרבה התחןן לםגיחם שיוליכהו לפגי המלך להודות על חסדו.— ויהי כאשר עמד לפגי המלך אשר קבלוהו בכבוד ויתחגן לפגי המלך שיגיד לו את סבת הדבר שהוציאו חפשי ? ויאמר לו המלך: דע כי ממלכתי היא למס עובד זה ימיפ רבים למלך אחד בלתי גורע לי. מקץ כל שלש שגים יבואו שליחי המלך — שמראיהם כעגקים — לגבות המס. לפגי שגיס יעצוגו השרים לחדול מלשלם את המס. ועשיתי כן. שהגדתי לשלוחי המלך כי מהיום והלאה לא אשלם עוד, המה &בו לארצם מבלי דבר דבר. וחשבגו כי בזה בא הקץ לדבר זה. ומקץ חמשה חדשים שמעתי כי חיל גדול של עגקים הולך וק-ב לארצי. וכאשר שסעגו כן אחזגו רעד, ויצאתי אגי ושרי אליהם ונתחגגו

5 - ה

?שרת ד.שבטיב —

אליהם לבל השחית ארצינו, ומעתה והלאה נשלם להם המס אשי- ועד היום הזה אנחנו משלםים להם מס גדיל• . ו נ ישיתו עלי וכאשר הפשיטו אותך עבד/ ראיתי כי אתה לבוש בנד על נתנתן שציצית על ארבע כנפיו, כדמות הבגד שראיתי על אנשי חיל הנזכר- אף שכגדם גדול סבגדך, והם עטופים בו מעל לבושיהם. אסרתי נם אתה מהעם ההוא, אף שאתה חנב לעומת הענקים ההם. ופחדתי מפני הםלך סן יוסף לשלוח בי חילו עבורך לכן צוית׳ לבל ננעך לרעה. — וסיים ר׳ יוכף שמארץ — את הדברים דנםלאים האלה שמעתי מפי איש זקן ונאמן בירושלים שהלך בשד״ר לקאלקוטא והוא בעצמו דבר עם האיש בשובו מבירסא. וספור הזה מתאים עם הדברים שספוו לי שבצד צפונית מזרחית מארץ קאשמיר נמצאה ממלכה יהודית נדולה״ (ר״ל םבצד צפון-

— . ( ט ע נ י נת חינא או ט מזרח ארץ קאשמיר הוא מדי בשנת תרכ״ח לאלף השישי הופיע מאמר במכ״ע,המגיד״ גליון א׳, תחת השם ״מצב היהודים בחינא״ ונדפס אח״כ בוודשא

בשגת תר״ס ע״י ר׳ יצחק שלאמאווימץ, ו, לו דבריו: לפני שנים אחדות בעת שעשתה מלכות ענגל*נד מלחמה עם מלכות חינא׳ שלח שר צבא אננלי נדודים הרבה מעיר קאלקוטא בהודו המזרחית כפנים הממלכה. המחלקה של נדודים ירדו באניות צפונה לאורך הנהרות הנדולים פאהלע וטיבעם, כאשר שבו מדרכם הודיע אחד מרבי החובלים אשר היה איש יהודי, כי פגש בדרכו בפגים הממלכה של חיגא, עיר אחת גדולה מאוד מיושבת רק מיהודים שהיה מספרם אלף אלפי נפשות. רבים הטילו ספק כאמיתית הספור ההוא מאחר כי ככל ההתאמצות וההשתדלות לא עלתה לדעת שם רב החובל ההוא. וכאשר נתפרסם דבר זה, נמר בדעתו איש נכבד ועשיר גדול מקאלקוטא, לבלתי לחשות עוד עד אשר יתחקה על שרשי הדבר הנפלא ד־וא. לתכלית זו בחר באיש סודו בר׳ אברהם שטעמפעלנת צרפה) וישלח אותו ארצה חינא מילדי מחוז עלסאס (במדי ולא הס על ההוצאות אשד תעלינה לסכום רב. ודי אברהם קבל עליו השליחות כנפש חפצה, ומכל צעדו מסד דין וחשבון לאדונו והוא העתיק מכתביו לאיירופא ונתפרסמו דבריו כעתונים היהודיים בלשון צרפת בעתון ארכ׳ איזרעליט. ובלשון אננלי בעתון יעוויש

.קראניקל. וזה טופס האנרת :

— פרק רביעי — לד

בעזהיש״ת הנני כותב אליך אדוני הנכבד את מכתבי זה מששת נהר םאהלע לצסון ממלכת סינים. עד היום לא מצאתי עוד אף איש יהודי אחד בכל המקומות שעברתי בהם בסנים הממלכה. לסי הססוסר לי אוכל לשסוט כי מעבר הנהר הנדול הנקרא בסי יושבי הארץ ״יראוועדי״ נמצאים הרבה יהודים ולמחר בדעתי לעבור את הנהר ההוא״ ואודיעך מכל. בלילה הזה אלונה באהל הוד• אחד העומד על השסת הנהר. ולמחר אי״ה אקוד.

לכלות מכתבי זה. עתה חלסה השעה החמישית אחרי חצות היום ומצאתי עת סנאי לכלות מכתבי אשר החילותי בלילה שעבר״ אמרתי להעיר על תכונה אחת נסלא אשר למימי הנהר הזה אשר עברתי פעם אחת בארבע עשר יום מתחילים מימיו פתאום להיות מפכים ועולימ כמים רוחחין בסיר נפוח וקול שאונם נשמע מרחוק פרסה אחת, ובמצב כזה הנמו מכ׳ עד ג׳ ימים, ואח״כ ישובו למנוחתם. במשך הזמן ההוא מן הנמנע לעבור הנהר באני-שיט. וכאשר התבוננתי על המראה המיזר הזה, ראיתי מעשה ונזכרתי אנדת חז״ל על אדות נהר סמבטיון השובת ונח בכל יום השבת וזורק

אבנים בכל ימות חחול.— והתארחתי מעבר לנהר ההוא בבית בלון האורחים אשר בכפר הקרב ואין ספק אצלי כי בעל הסלון ההוא איש יהודי, בחנם בחנתי לדבר אתו בשפת קדשינו, לא היה מבין. בבוקר יום הזה נטרתי בדעתי לעשות בחינה מוחלטת ביחס בעל המלון הזה, לדעת מאיזה עם הוא כאור הבוקר הנחתי תפילין ואעמוד בירכתי. החדר להתפלל תפלת שחרית, וברנע הזה בא אצלי בעל המלון, בכל ימי לא ראיתי השתוממות גדולה כזה בבן אדם, עיניו היו חודרוח בחמהון גורא על התפילין שלי, ובלתי ספק לא עלה על לבו שיהיה גמצא •בז אמונתו במלבושי אנשי איירופא־ הבעל המלון אמץ את רוחו ויתקרב אלי ויגע באצבעי בתפילין של ראש ויאמר אלי דברים אחדים בלשון סיגים אשר לא הבגתי זולת מחשבת השתןממותו המעורבת בחרוה וגיל אשר הפיקו עיניו. ואני תחת מענה קראתי לו בכל כוחי את המלה *י ה ו ד י ן׳ והוא געגע לי ראשו בחדוה ושמחה, ופתאום הכה בידו על המצחי כאלו גפל איזה רעיון טוב בקדקדו וירמוז לי בידיו שאחכה עליו, וימהר ויעזוב אח חדרי ויצא החוצה אחר רבע שעה שב אלי

^ ^ ^ 68 — עשרמ השבטים — ^י ו ~ י

בלוית איש זקן בעל סדרת פגים עם ;קן מגודל ונרגע הבנתי שהגחו רבי העדה בכפר הזה, הגקן הולך וקרב אלי והושמו לי את ירו וקרא: .שלום״ והשיבותי לו מןלום ויגד לי כי הלא

מ העדה.—

ה ה׳ פ מ

הא לך המפה מהמקום שעבר ר׳ אברהם את הנהר יראוועדי

אגי ספרתי לו מטרת נסיעתי בארץ הזאת כדי להתחקות על שרשי אחינו בני ישראל, והרב הבטיחני למלאות כל חפצי מה שיש לאל ידו ובפרט כי נם הוא מאד נדלה תשיקתו לדעת

שלום אחינו יושבי ארצות איירופא.- ואלה המה הנושאים הראשונים אשר גמרנו לדבר אודותם :

א׳) מקוד מוצא היהודים בחינא. ב׳) מעשיהם׳ ומנהגיהם.

ל׳) פ¥ב רבניהם והשפעתם דל העדה. ד׳)' אמונתם ועבודת ri׳ שלהם.

יי בעל£ חיום הזח בקרתי את הדל. ודברנו ארוכות וי וקצרות, והנני אםדר הדברים אחת על אחת כפ'י הסדר שדבריי ע&י:: titan הכוחני להודיעני סקו^ מוצאכם י צ צ * ,

צ*ר>ן־ הזוי הואילה נ* לקיים מיוצא שפתייך!toWtfk 1^כלנו אנחנו מצאצאי עשרת השצט : א ו ה *ימי קדט לממלכת ישראל. המלך שלמנאסר מלך אשור הנלה אבותינו לסיריא ומשם יצאו אבותינו לארצות קדמה מזרחה אחדי שנהרסה מלכות אשור על ידי ^.מדודות הנדולות שפרצו בה ימים רכים. הלכו אבותינו מנוי אל נוי וממלכה לממלכה מבלי מ;צוא םבןח לכף רנלם. עד בואם לארץ זו, בבואם אליה הרשה לסו המלך שישב על כסא המלוכה בימים ההם לשבת כה. ולקנות אחוזה שדה וכרמ. ומעת ההוא נשארנו לערך ב׳ אלפים

וארבע מאות וחמשים שנח.: הנידה נא לי קושט דברי אמת, אם הידיעות י כ נ א

האלו בנויות על יסודות אמיתיות !: תוכל* לבטוח' בכל ל*בך' על אמיתת הדברים. שאי א ו ה נא עינך וראה את הספרים המכורכים בנייר צבע תכלת העומדים בבית עקד ספרי. במו אצורים וחרוחים' כל קורות אבותינו מעת בואם לארץ זו עד ינ*ינו אלה ספני כי חוב קדיש &ל כל רב ורב סקהלהנו לכתוב על סמר. מיוחד כל הקורות את עדתו. ז^זרי כל חמש שנים מחויבי כל רב לשלוח את ספר זכרונותיו אל הרבי הכולל, והוא בעזר חכמי וקרובי העדה מצרף ומלבן הדברים ועושה מהם ספר מיוחד הכולל כל הקורות אותנו במשך vhn שנים שעברו. ספר כזה נשלח אחרי כן לכל אחד מהרבניםו למלא אשר פחויב לשמרו כבבת עינו ולמסרהו לידי הבא אחרז

מקומו.—: מה מעשיכם אתם ? מה מסחרכס ומלאכת י כ נ א

ידיכם ?: כלנו עובדי אדמה אנחנו. כלנו יושבים ככפרים א ו ה הן אמנם נמצאו נם בעלי מלאכות כחוכנו אך המה מזעיר. וליל נפ*א אף סוחר אחדי אחנו. והמסחר הווו ריק בידי הסינים יושבי

האדץ.—

70 — עשרת השבסים —

: הפלא ופלא אנחנו בני ישראל היושבים באיי- י כ נ א רופא עושים הכל מלבד עבודת האדמה. לדונטא בארץ מושבי צרפת יד אחינו בני ישראל ככל דבר. ונמצאו בתוכם מן סוחרי

בלוי סחבות עד היושב סוד יועצי המלוכה.—: מזה הנני רואה כי אחינו כני ישראל במדינתכם א ו ה סאסים בעבודת האדמה. הלא ידעת כי אבותינו בארץ הקדושה

היו כלם עובדי אדמה.—: ידעתי גם ידעתי, אך אנחנו לא נשארנו על י כ נ א

מצב אחד הקדום. רק צעדנו איזה צעדות קדימה.—: נוראות נפלאתי! הזאת תקרא ״ההליכה קדימה״ א ו ה

במאסכם בעבודת האדמה ?: כן הוא! הלא חודה כי המסחר נעלה כערכו י כ נ א על עבודת האדמה ! לו דרישה חריצות יתירה וכינה והשכל יות,- מאל עבודת האדםה. למכירת אטה אחת מחומר המלבושים. דרושה

עצה ותחבולה יותי מאל זריעת וקצירת שדה וכרם.—: לא הבינות כראוי את מהלך מחשבתי לשתי א ו ה פעולות ההן יש חסרונות. אך לשתיהן דרוש בינה ודעת אמנם הלא תודה לי כי המסחר עלול מאד לנזק והפסד אשר יוכל

להביא רעה לפעמים לבעליו, אשר לא יוכל לשאת ראשו.—: קרא נא כשם את הסכנו ח והמקרים הצרוריט י כ נ א

\כרוכיס בכנפי הםםחר! ה ו א : טרם כל דבר לפי דעתי האיש אשר ישי^ רק כססהר וקנין כל מעיניו על סי רוב אינו ירא שטיפ ולעומתו עובד האדמה. הוא על פי רוב ירא וחרד לדבר הי. מפני כי טבע עבודתו מביאתו לזה, וביחוד בעבור זה מוכרח הוא כמעע לשים לבו תמיד נכח ה׳ למען ישלח מטר בעתו לברך מעשהו לחשוב ח ו ידיו. אצל הסוחר הדבר להפך עסקיו לא ירפו רי אך צאתו מנית התפלה ישכח את ח י מחשבות קדושות כאלה. ו ד׳ ולא יזכרהו עוד כל היום או כל השבוע, עסקיו הרבים שוללים כל מעיו. אמונתו היא רק הכסף. ואליו הוא תשוקתו

כל היום.-־

: מבלי הודות לכל דבריך מוכרח אגי להניד י כ נ א לך כי אחינו בית ישראל לרוב ארצות איירופא אינם תמימיע

פרק רביעי — לי

בנונע לדת קדשינו ולדאבון לב כל היראים טדי יום ביומו הסה נסונים אחור סחדת יהדות.—

: עוד לא הגדתי לך כל אשר •בלבבי. אתינו א ו ה בג״ •שראל בארצות המערב טהרו להתבולל בין חעכו״ם אשי גתישבו בקרבם ולאחוז כסגהגיהס ולהיות כמוהם. שים לבך לדברי! בדעתי לדבר אודות חטצב הגקרא *א מ נ צ י פ צ י א ן״ אין כוגתי על תורת וסשסט חאזרתים שגותגת איזה ממשלה לבגי דת אתרת אשר יושב בצלה. כי אמגציסציאן כזו טובה טאד לאחיגו בית ישראל, וגם הוא תסארת להםטשלה הגותגת אותה. אך כוגתי על האטגציסציאן אשר אחיגו בית ישראל בארצות מערב איירוסא לוקחים בעצטם. והיא .התשוקה להשתוות לילדי הארץ בכל דרכיהם וההתרחקות ממגהגי ישראל״ וזו הוא חולה רעה. הסוחר מוכרח להשתדל למצוא חן •בעיגי הקוגה בעל דת אתרת. וחושב כי בהגזר מדת עמו ומגהגו ימצא החן המבוקש. וזו היא הסיבה שמביא לידי תחרות וקנאה וכל צרה על אתיגו בית ישראל.: לא מרצון גםשם בחרו אחיגו בית ישראל בארצות י כ נ א המערב כחססחר והקגין ועזבו. עבודת האדמה. לעומת זה אבותיכם. לסי דבריך באו אחרי גלותם לארץ חיגא אשר הורשה למו לעבוד עבודת האדמה. ואנחנו מה היה נורלנו מעת הגלו אותגו מעל אדמתנו ? במשך שמונה עשרה מאות שנח לערך, ני־דסנו על צואתו בחמת קצף, ובבהמות שדי נחשבנו בעיני העמיס בימי קדם ולא הורשה לנו לקנות בית או שדה להחיות נפ#גו בזיעת

- אסנו. ואיך יכלו אבותינו לעבוד האדמה.: בימינו אלה התעוררו רבים מאחינו בנ״י לדאונ א ו ה נם לטובת אנשים כאלה ויסדו במקומות הרבה בתי ספר ללמד הילדים ידיהם מלאכה. אבל רק מלאכת ידים ומדוע לא יסדו

נם כן בתי ססר ללמד אותם מלאכת עובד אדמה וכוי.״ אלה הדין ודברים שהיה בין ר׳ אברהם > ובין הרב החינאי. ונדססו בהרבה עתונים בימים ההם. ור׳ יצחק שלמאוויטץ

הוציאו לאור בתואר ססר, בשנת ת־״ס כווארשא.— בשנת תדכ״ח ולמםה״נ 1868 נדסס מכתב טרי אהרן הלוי פינק שהיה נין ונכד להרב ר׳ אברהם הלוי בערלין ראב״ד דק״ק חוואפטאון (הוא בעצמו כוחב כן) שערך להעתון האננלי, יהודי יעוו. קראגיקל. נליון 686 אודות המצב אחינו כיח ישראל

בחינא. האנדת הזאת אדוכח מאד. ומחמת אהבח הקיצור אע1/יק תםצית הדברים:

״בהיותי בעיר נאנקיננ(kvrfr) דרשתי אודות אחינו בית ישראל. ונשנת תרכ״ד ביום העשרים 1ארבע לחודש תמוז באתי לעיר םטעלאנשאן ב־מחוז חוחנאן במרחק מהלך ששת ימים מהנהר הנדול חוזאךחוה, שם מ*אתי דנים מאחינו בני ישראל מצאצאי עשרת השבםיגן משבמ אשר. זחיחודיס החם נקראים בשפת הארץם י ד י ג י ה ר ק נ מ בשם: מיאךשצויךנאה״ שהוראתו ״״ ושאלתי אותם סאין באו אבותיהם למקום ר ש ן ב ו ת מ הזה ? זיענו: שכחנו את המק1ס שיצאנו משם. ומקובל לנו אי^ן מ«י איש כי אבותנו באו jb המערב ע״י םיבת םרודתם מיד ד,/י אברהם יצחק ויעקב יוצא׳ חלצי וינזדשו מארצם וכי הסח מה באו שבע פ#םזזות בני שבט אשד ולפני ארבע מאות *נ

לעיר הזה.—

ודרשתי וחקרתי אודות דברי יםיהם או זכרונות ורשיטות שהשאירו להם אבותיהם, ויחפרו לי כי היה להם אבן נדולה ועליה היו חרותים זכדונות מהקורות אותם, ותיכף הוליכו אותי אל האבן ההוא אשר ארכה ארבע זדת, רחבה ב׳ זרת ועביה איבע אצבעות, מראה האבן שחור והלק מאד על האבן הרותים

שני טורים לארכה באותיות עבריות בכתב אשורית.—

במור העליון כתוב:

.כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם' בטור השני כתוב:

״כודאי כוי כאנתי ארבע כשבת מאתו סידן רוז דחסה אלף תשעה מאה דהדוי'

) ״ארבע ותרנוס המלות: ״כודאי בוי כאנתי״ (מאח ה׳ בשבתי(כמשמעו) ״מאתו״(חדס) ״סיוך (כמםמעו) ״רוז״(יוס) ״דחסה״ (עשרה) ״אלף תשעה מאה״ (כמשמעו) »דחדוי•(שנה). והמו״ל עתון הנ״ל מעיר כי הטלה האחרונה ״ד ה ד ו״״ כי בסוד ה^וני יש הרבה מלות ו ד ו ה אולי פתרונה ממדינח ״

— פרק רביעי — לד

ת הודית. ולםיז הזא כותת הכתב: זמן בחום מ*דינתהודו ^ מ ל&רץ חיגא.:—

וכן מהעדים הספדים שדהישזנו השבטים ב5»יבעט ובצד) שהסמבטץן לסי ח (בסי׳ ד׳ וגסרק 6׳ 0י׳ ה׳ ל ע כתג^י ^ השליות דוב סוברים נמצא בטינעט בניבול הודו. וא״כ >4ה#ב*מימ ־הדוכנים םביגת הנהר נמצאים לטי״ז גיב במדינת פיבעט, ונם הניאוןTip* הפלןובל ד׳ עילךב* יו6ף שלעזיננער זצי״ל (חלזן הגאון צדיק ׳ הלל 3״tJ ז5״ל זי״ע) &ביא בפםרו שמדו משפט, ה״ב ם י ל ו על ל ה ענין נפלא מאיש אחד טטיבעט &בקר את הנאון הצדיק ףש זצ״ל. ולסי ההבערה היה איש הנ״ל מהלשרת השכטימ לי או מבני הדכביפ (1עיין ג6לק שישי שאפחיק הס אח צל

- . ( ה ח העכין והלוח נ

ה ־ ״

עשרת. השבצוים ב^יא התיכונה

הרבה םוםרים משערים כי מעבד לנהדי פרה (הואצהר נ5פלנו0ו>}) ב6די ופרפ יושצים הרבה שבטים. ר׳ מנשה בן ישדאן*ffirp כותב (פללן מי) נם זה צלתי ס&ק שעוד היום נמצאים מהשבטים מעבד לנהר עםרפע& מקום שהתיישבו שם אחר נלותם. והביא ראיה מהם׳ טוביה פסוק כיד. והחליט כי המה *יושבים במדבריות השממות הנמצאות במדינות אלו. והעתיק את דבר* יוסף בן בדיון הכהן ש&ביא בהקדמתו לספרו מלהמת ישראל• שהיהודים אשר היו בא<־ץ ישראל חשבו שאחיהם ישראל אשד מעבר לנהר rvit והלאה י6רדו במלכות רומא כמוהם. ונס העתיק, — ר׳ ס01ה בן <שראל - את דברי אנריסס המלך אשר דבר בלשון הזה אל הידועים אשר בירושלים ע׳ל מרדם במלכות רומא : *על מי אתפ בופהים להתחבר עמכם להלחם ננד מלכות רומא. הלא בל היושבים כארצות האלה מעל י ן מס למלכות רומא אלא אם יש ביניכם שרוצים לילך אל מעבר לנהר סרת״. ועוד העתיק את דברי יוסף בן נריון מיש בספרו (הייא פרק אי) .שבימי עזרא נ#ארו כיל ישר&ול במדי, ושני השבטים הנפוצים בחלק, אזיא וכחלק איירופא הם נכנעים תחת ממשלה רומא. והעשרת.

74

.השבעים חם מעבר לנהר סרת עם עצום ורב לאין מספר״ ועי״ז החליט ר׳ מנשה בן ישראל שיש להאסין שאחר גלות ראשון של השבטים סרו ורבו ויעצמו בשאר מאד והלכו לנוד בטדינות אלו. ונם הנוסע ר׳ בנימין טטודילו שבקר את אחיו הרחוקים *הגדחים בראשית מאה העשירית לאלף הרביעי מאשר השערה זאת שקצת סהשבטים •נמצאים בארץ סרס. שסססר שבהיותו בארץ סרס סגע ביהודי אחד מהממלכה ישראלית, שנשבה ביד סקיד צבא סרסי, שסתהו בערמה בשסת חלקות ללכת אתו. ובביתו כבש •אותו לעבד. היהודי ההוא היה רובה קשת נסלא. סעם באו רובי׳ הקשת לשחק לפני מלך פרס, והעבד העברי הצטיין סכל הרובים :ובזאת מצא חן בעיני המלך והוציאתו לחפשי. ודי בנימין הנוסעפ ן פנש באיש ההוא, ור׳ משה שמו, שנעשה חתן הרב שר שלי (שהוא י כ ס י ל ייי* נ י ע ז כ י ם * נ ר לי׳ נ פ ס • ו ס) געיר אספהאן (פי.ןן. בגבול פרס אפכן) יושבים ארבעת שבטי ישראל, דן נפתלי א

וזבולין שהנלו שמה ע״י מלך אשור.— לפני חמש עשרה שנה מושך ספרו ר׳ משה השכןיס לדי בנימין, באו נדודי כופר אל תורך (לפי דעה ליזל הר ראי י ע החורקים אשר בחורקסנון) לארץ פ־ם וכבשו את ה והכוה לסי חרב ואת שללה בזזו ושבו לארצם דרך מדבר סרס. כשםוע זאת מלך פרס קבץ את צבאותיו ונם תייר לקח אתו •להראות לו סקום משכנו של העם הנעלם הזה, התייר תעה .בדרך, והתעה את סלך פרס ועמו. ותעו במדבר עד אשר תם .לחמם ומימם, ואחרי כ״ח יום הניעו להרי ניסבור מקום חניית שבטי ישראל, וחנו בננות ופרדסים ועל מעינות המים אשר על יד נהר נוזן. והימים ימי בכורי חפירות, ואכלו ושתו והשחיתו ואין אדם יוצא אליהם. ומרחוק ראו על ההרים עדים בעלת מנדלים גבוהים, המלך שלח שני אנשים שיעלו ויתירו את העם היושב בהרים. השליחים מצאו נשר על הנהר ועליו מגדלים, והשער סגור. ומעבר לגשר עיר גדולה, והרימו קולם וצעקו עד שיצא אליהם איש. וישאל אותם: סה חפצכם ? ולא הביגו את לשוגו, ובא עליהם מתורגמן ושאלם: סי הם ? ויספרו להם אוז את כל וגוכחת. ויאמרו להם היהודים כי העם כופר אליתורך הם בעלי בריתגו. וכל המבקש ראתם, סכקש רעתנו, ויחרד המלךpH חרדה גדולה ושלח אליהם לאמור: לא באתי להלחם, כי

סרק רביעי — לח

לכוס־ אל־תורך אויבי. ואס אתם גלחסיס בי אהרוג את כל היהודים אשר בסלכותי סלכות םדס.—

היהודים גועצו להתרצות לםלך סרס לסען היהודים אשר בפרס. והמלך וחילו באו לארץ היהודים וישבו שם ט״ו יום. והיהודיפ כבדוהו כבוד גדול, רק אגרת שלחו לכופר אל״תורך בעלי בריתם להודיעם את הדבר הזה. וגועצו להסתר בסעכור הצרים אשר בהרים. וכאשר יצאו הפרסים החגסלו עליהם פתאים והםילו מהם חללים חללים! ומלך סרס גס במתי מעט אל ארצו.

(מסעית בנימין מנוולידא) מזח יש לשסוט כי בארץ סרס בהרים השוכנות על יד

- אפגאגיסטאן ישגה הרבה משבטי ישראל.

התישבות השבפז״ס במדבר ערב

ידיעות ברורות הניעו אלנו כי במדבר עיב שוכנים הרבה מהשבכים.—

הרב אבן ספיר (ח״א קי׳ מ״א) מביא: שהגאון ר׳ ישראל זצ״ל בעהמ״ם תקלין חרתין תלמיד הגריא שלח את החכם ר׳ ברוך בן ר׳ שמואל מצפת. לחפש ולבקש את אחיגו עשרת השבטים. ויםע וילך מצפת דרך דמשק לעדן ראש םדיגת תימן גגבה ומשם לצגעא. ומשם לחיי ראן אשר הוא סוף הישוב אצל המדבר. ויסע על הגמלים למדבר ואחי הליכה שלשת ימים מצא

עקבת השבטים.— יהאשכגזיס שבגו מסילת הרכבת אצל גהר סרס בשגת תרס״ט הודיעו כי בצסון מדבר ערב מצאו יהודים רועי צאן ויושבי אהלים המתיחסים לזרע עשית השבטים, שבאו לגור בסדבר הזה בימי בית ראשון. היהירים האלה לא נכנעו עד היום תחת יד הערבים. ולהם נשיא מקיב אחיהם. הם שוטרים דת משה, אבל מהתלמוד לא ידעי. שפחס שפת ערב ורק טעטיס בקרבם

יודעים גם עברית. (עשה״ש ליזר קראקא). — וכן העיד באמת החכם גיבוהר הצרפתי על יהודים חפשים מעול שעבוד סלכיות אחרות, שיושבים כצםוגית מערבית

*־ל ליד מלדינה ((*ובא ב0' םצילי עולם להחכס ל׳ שמשון בלאן) ואולי המה מבני הרככיפ.-

— ז —

התישצ1ת השבטים באבסיניא

ם התישנו אחיי גלותם באנסיניא י לזאת שקצתם מהשנ מסכימים כמעט כל הסופרים ובראשם ר׳ מנשה בן ישראל שכות?: (בפרק ח׳) *שעל שפת יאור גילוס יושבת אומה חזקה אומה ישראלית ויש להם מלן אדיר״. והחליט. שמהם קבלו האביסיגיס

מצות מילה ושבת, ושאר הגהגות ישראל. אולם מה שהחליטו כמה ונסה כותבי דברי ימי ישראל, שהפלשים המה צאצאי השבטים שהגלה שלסגאסר מלך א&ור׳ זח לא היה ולא גברא ואמרתי לברר את מוצאי הגזע הפלשי. כזה

יש מבוכה רבה ודעות הרכה. אחד םהסוסרים משער שהפלשים הם שמרוגים שבא ממצרים לאביסיגיא בי6י קדם. וכל חבקי בדברי ימי ישראל ידחה דעה זו בשתי ידים. שידוע הוא שהפלשים מקדישים את ירושלים ומזכירים בתפילתם שיבגה ד׳ במהרה את ירושלים. והשמדוניס כידוע אין ירושלים קדוש להם. וסופר אחר משער שבזמן חורבן בית שני הגיעו שטח מארץ ישראל אז מארץ ערב־. היהודים שהתישבו בעדן שבאו עם האבסנים בקשר המסחר ונסעו שמה

וראו סקום שסן ויאחזו ונתישבו בה. החכם ר״ שמעון כלאך כס5'רו שנילי עולם מביא העתקת דברי הימים אשר למלכי אביסיניא. והא לך תמצית

המדים בלך*1ר צמרץ: ״המלכה 6*קוע"יא היא מלכת ^בא שמעיה את ׳4םע של&ה ונסעה rtbSfnv בתצורת בת חירם מלך צור לנסותו בחידות, ואחרי ראתה חכמתו ופרשת נדולתו עזבה ברית אלהיה והשתחוית אל ד׳ בהר הקודש אשד בירושלים. ותהו־ ותלד בן לשלמה ןתקרא שמו מעניל^ק. והיא היה המלך הראשון ממלכי אביםגיא

מזרע שלמה אשר י6לכו עד היום הזד.

אמרי הגמלה את הנער השיבתהו לאביו ירושלסח למ,ען ינחהו במעגלי p־p ודרך תכולת יודיעחו. וימשחהו אביו בהיכל ד׳ למלך על כל ארץ אבםיניא ויקרא שמו דוד. וישב לארצן. וגם חרכה מבגי ישראל לקת אתו הרבה חכמים כתט־ת ד׳ ומכל שכמי ישיאל אוש אחר איש אחד לשבט מביגי מדע אשר יורו את העם משפט אלקי ישראל. מהם נבחרו ראשי השופטים אשר שלשה מתם יושבים את המלך בכל עת עד היום חזה. בתוך הבאים היה עזרי׳ בן צדוק הכהן אשר הביא עסו ס׳ תורת משה. והם הגיעו לבות עסי אבסיני לתתיהד ולקרא כלס בשם די. ומלכת שבא צותה לפני מותה שלא ישב זר על כסא המלוכה זולת זרע שלמת. וזאת קיימו עד היוס הזה, ואף שבשנת ש״י לסססר הנוציים קבלו עליהם דת הנוצרי על ידי הכומר סרומענציוס.״ ועליו חרות: משורש שלמה ה י ר א וכן החותם הממלכה הוא .

גוצר משבמ יהודה, והוא ער היום הזה״, והחכם הנ״ל מוסף וכותב : חכם ברימני אתד כותב.אודות הסלשים וז״ל בקיצור נמרץ: לא חסתי על עמלי לחקור אחרי קורות עם הפלשים ודברתי עם חכמיהם אשר התארחתי עמהס באהבה וריעות ובטוח אני שהנלדו האמת וזה אשר הנידו לי : ״המה מיהודים הבאים מירושלים עם המלך מענילעק בן שלמה אשר ילדה לו המלכה שבא, ולא מהעמים אשר התיהדו אח״כ. ויסרו וירבו מאד והיו לנוי עצום, בימים שהתנצרו האבםינים ויבחרו היהודים את סנחס מזרע מענילעק בן שלמה וימלוך עליהם, האביסינים יתגרו בם ויאמרו שמרדו בכית יהודה ובזרע שלמה״. כזאת וכזאת הגדות בדויות הבלי הבלים יוסיפו כדי ליתן לפני העם סיפור געום, ולהעריץ את מוצאם שהמה מזרע דוד מלך ישראל. והסופרים משערים שדברי הימים הנזכר איגנו ספר קדמון ובלתי ספק נכתב אחרי התחדשות דה החדשה בארץ ההוא. ועוד מדוע לא הוזכר ככתבי קדשינו מהריון המלכה משלמה ? האם כסו קלונו ולא נלו על עונו ? ולמה החשו ממשיחת מענילעק בהיכל ד׳ ? ומכח דברים אלה החליטו שהדבדי הימים הנזכר בראו להם הסוסדים אחרי קבלו עליהם הדת הנוצרי למען תנדל תפארחם שמלכיהם ממעי סלך הנזכר בכתבי קודש יצאו.— והחכם ר׳ שמשון כלאך מעיר: איך הי׳ דבר. כזה שאין להס שום כתבי קודש בלשון עברי רק בלשון נעע״ץ כמו כתבי

78 — עשרת השבבים —

הקודש של הנוצרים הכתובים נ״כ כלשון נעע״ץ ולכן החליט לאמור: ״כי היהודים באו נם מערב ושאר ארצוו ונם ממצרים,־צות, כי מנולי אולם רבים אשר באו ממצרים מהבאים משאר א ירושלים נפוצו לא רק בערב לבד כי אם בכל הארצות ויתהלכו מנוי אל נוי ומרחי אל דחי. למציים ירדו קצתם מעם ישראל לנוד שם עוד בימי ירמי׳ ולא עלו עם אחיהם עולי הגולה וברבות הימים פרו ורבו ועשו חיל לבנות להם מקדש (סוכה דף כ״א) וקרוב לחורבן ביח שני היו באלכסנדריא לבד — לפי עדות פילון היהודי — יוחד מאלף אלפים יהודים עם סנהדריהן. ובתי) ומהם באו רבים מדרשים לאין מספר (עיין מ״ע פרק י״נ לאבםיניא כי עמדו בקשר המסחר איש עם אחיו וכמו שרוב בני ישדאל המירו את לשון העיכרי בלשון ארמית (עיין נדרים ל״ז ב״ק פ״ב) כן המירו תושבי מצרים את לשונם בלשון יונית (ירושלמי קופה) ובה היו כתובים כל כתבי קודש, וע״ז כמעט שכחו את לשון העברי לנמרי, וראיה ע״ז החכם סילונס שנקרא נ״כ ידידי׳ האלכסנדריא שהיה מאצילי העיר אלכסנדריא וחכם נדול בתורה ובחכמה והיה מלא פני חבל בססדיו היקרים הדוברות אודות אמונתנו, ובכל זאת לא ראתה עינו ספרי תנ״ך בשפת עברי וא״כ איפוא לא יפלא עוד בעינינו על אשר דבקה נםש הפלשים באמונות טפילות כי דרשו דבר ה׳ מסי סוםרי העמים ולכן נתעו בהבל וינחילום לבניהם אחריהם עד היום הזה, ואולם באלה לא חלק יעקב והמלך שלמה וכםאו נקי ואין לו נין ונכד באדמת נכר, כי דבר שקר הוא אשר בדה לו אחד מהכסילים, חס ליה לשלמה מלכא חכימא וצדיקא למיהוי ליה זרעא ססולא כדין—

ועל כיוצא בו נאמר הן עם לבדד ישכון ובנוים לא יתחשב״. ועל דברים אלה אין ל• מה להוסיף כי כל איש תבונות ירכין ראשו, ויודה על דבריו, ולשוא כל דבריו של ר׳ אברהם

אפשטיין אשר הביא ממרחק לחמו.—

— ח —

השבטים במערב אינדיא (אמריקא) ר׳ מנשה בן ישראל (בספרו מקוה ישראל פרק א׳ אות ה׳) החליט: ״שהשבטים נסעו ממזרח הודו דרך הים

כל

לאמעריקה לוועסט אינדיען הנקרא בימיו שסניא חדשה, ומשם התפשטו ונתישגו במדינות אחרות עד קצוי גבולי ארץ פערו. ורק בעתים האחרונות התישבו שם אומות אחרות אשר פרו ורבו ועשו סלחםות עם השבטים עד שהיו מוכרחים לנוע ולנוד ולבקש מקוסות נסתרים שבאותה המרינה לקיים מה שאמר משה: אשביתה

מאנוש זכרם (דברים ל״ב פסיק כ״ו). והיסוד של השערה זו. מקורו בספר עזרא (י״ז) שכתובר ר׳ פ׳ י״ג) כשהנלה שלמנאסר בימי הושע ק אלה את פ ס ב ) העשרת השבטים וינלם עד נהר אסרטוס, ויועצו השבטים לתור להם מקום מנוחה רחוק מן בני האדם כדי שיקיימו מצות ה׳

באין מסריע, ויהי היום ויקומו ויסעו דרך נהר אסרטוס אשר עמד־ םקליחו עד עברם. ויטעו משם לאי הנקרא נראךלאנד אשר־

בצדו הב׳ היא אמעריקא, ויבאו לשםניא חדשה ולפערו.״ ומביא על השערתו זו ארבע ראיות:

א׳) סופר שםאני אחד כותב בספרו שיושבי אי סנט-־ מיכל בחסדם שם מצאו מצבת אבן אחת, ועליה מפוחחח בשפתי שדזולבעץמאטאדול• הניצרימ ע ט א ט א מ קדשינו המילים האלי׳: • בארו את המלים באופנים שונים. ודי מנשה בן ישראל החליט לאמור:, הנוצרים שהעתיקו את המצבה הזאת טעו או שהאתיות נמהקו באורך הזמן. ויש לשער שהיה כתוב על המצבה :ל שאול בן מטראל״ כמו שאנו עושים עד היום הזה א ב ט ה מ ״ שרושמים על המצבות שם הנפטר ושם אביו. ובאור זה לפי

דעתו קרוב לאמת׳ ומזה החליט שהשבטים התישבו שמה.— ב׳) מנהניהם ומשפטיהם של האינדיאנים רובם הם כמנהני ומשפטי ישראל, וזה מוסת חותך שהשבטים ישנו שם. ונויי הארץ (אשל היו בימים ההם האינדיאנים) קימו וקבלו מהם. האינדיאנים יושבי ארץ יוקאטאן ואקסומאל מקיימים מצות מילה. וכן האינדיאנים יושבי קוטענעס ומעקסיקא. כמו שהעידו רומאן ונומארא בספר *נימוסי-האינדיאנים״, שהם קורעין על־ הסתים ועל בשורות רעות. והאינדיאנים יושבי ארץ מעקםיקא

) ספר עזרא אף שאינו נמנה בין כחבי הקודש (״ז שלבו׳ מ״מ יש להביא ראיה ממנו מפני שהוא ספר קדמון.

עיין מקי" שם.—

§ — עשרת הש.בסיש — 0

מקריבים קדמות ביום חגיהם, ויושבי ארץ גיקאראגא חעבודיס לתםה מזהירים את נשיהם היולדות םלילך לכתי ע״ז שלחם עד שתטהרנה, ונם יש מהם נזע אחד השובחין היובל כשמחה ובכבודל בכל חמישים שנה. וכשםגרשין נשיהן כותבין נמ כריתות, מ נ זיש מהם שמקיימים יכום אשת אח. ומזה החליא ר׳ מנשח בן ישראל שישבו השבטים כאותן המדינות ושהאינדיאניס קימו

זקיבלו מהם נםוסים וטשסטים הנזכרים.— ג׳) האינדיאנים טראיחס לא שחורים ולא לבנים רק מרכב משניהם (נרוין נעלב) וזקנם אינו מגודל, ומצאו שם באותן המדינות לסי עדות אנשים נאמנים אנשים לכנים וזקנים מגודל נסתרים בין הרים ונבעות מבלי יכולת לבוא בקשר עם האגשים יושבי א־ץ. והכומר פעדרא מעיד גס כן ע״ז ושבודאיס (כמו , ד מ א יל<ת? ע ש המה מצאצאי השבטים מאחר שלא אבי ל

ב י א שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד ב רי) ועל כלם אגי מאמין — סיים ר׳ מנשה בן ישראלפרק ד׳ אוח נ — בדברי ר׳ אהרן חליי הספרדי, והאריך שם ( ־י״ז ובראש ספרו) במעשה שקרה עס הג״ל. אשר בא לאמםטער-

ראם בשגת ת״ד לבריות העולם ח״׳ אלול, ולמגין הגוצרים בשגת 644[ י״חאוגוסטוס. והתמהמה באמסטערדאם ו׳ חדשים ור׳ מגשה בן ישראל גשא וגתן אתו וספר לו דברים שוגים וגשבע לר׳ מגשה בן ישראל שכל הדברים אשר יספר המה קושט דכיי אמת. וכן בשעת מותו גשבע עוד הפעם שבועה חמורה שכל הדברים שספר, יאמת בלי שום גוזמא ואלה דבייו בקיצור גמרץ : ״ר׳ אהי־ן הלוי גסע לוועםט איגדיען באמעריקא דרך נמל האנדורא כדי ליסע משם למדיגת פאפיאן וישכור איזהו איגדיאגיס מגהיני־פרד שיעזרו לו בדרך. ובכל דרך הנסיעה דברו סרה על אגשי שפאגיא שהמה אכזרים, וראש האיגדיאגים ששמו פ־אגצישקא אמ- כחמה: אגי מקוד. בזמן הקרוב לראות גקמה באנשי שפאניא על ידי עם גסתר! ר׳ אהרן הלוי שמר את הדברים האלה כלבו, ובכל עת שטטו רעיונותיו אל העם נפתר

מי המה ובו׳.— ויהי כאשר הניעו לע׳ר קרטאנינא במערב אינדיען קמו עליהם אנשי שפאניא ויתפשו את ר׳ אהרן הלוי ויתנהו בכית האסורים במצות הכומרים כדי לכופו לקבל אטונת ודת הגוצרים

קבל עליו ר׳ אהרן הלוי בבית הסהר בשבועה חמורה נשיעזרהו השם ית׳ לצאת חסשי להתחקות על שרש דבר.

ויהי אחרי הדברים האלה בעזר ה׳ יצא לחפשי ויבקשים את מוצא ששתיו. ובדרך מסעו מנש עוד הסעם עם לקי פראנצישקא בנמל האנדורא וישכח אתו. ויתודע ר׳ אהרן אליויאמר לו שהוא בן ישראל ושהוא נ״כ שונא לאנשי שפאניא ול איש להחליף אמונתו ברת הנוצרים. וינד לו עוד אשר יכופו :א משבט לוי וכי אבותיו המה אברהם יצהק ויעקב! ו ה ש האינדיאני תמה מאד ע׳ז מהמת שר׳ אחרן הנ״ל היה מלובש במלבושי איירפא כמו אנשי שפאניא. ובאמת חשב שר׳ אהרן ג״כ איש שפאנא. וינד לד׳ אהרן שהעם הנסתר הוא שבט מישראל. והבטיחו להוליכו אל מקום חנייתם. ייסעו וילכו הלך ונסע עדעו אל נהר נדול רהב מאד אשר משך ושטף בין הרים י שהנ ענקים. והאינדיאני הלך *ל שפת הנהר ויעש סימנים עד כי מרחוק מעבר הנהר ראוי עשן נדול מאד. וסימן זה הי׳ בן האינדיאנים ובין העם הנסתר הלז. ואחרי רגעים אחדים ראו ספינה קטנה הולכת וקרב אליהם וכשהניעה אל שפת הנהר דלנ א׳ מהספינהנש אל האינדיאני, אשר ספר מר׳ אהרן את כל ונוכחת. ויבט י ו בפניו של ר׳ אהרן איזהו רנעים בהשתוממות ויריץ לקראתו ,ייפולו ד׳ נ ה ל ל ד׳ א א ר ש ע י מ ש ויקרא: ״ ׳ על פניו ויחבקהו״ וינד לו שהמה יהודים צאצאי השבטים, ואברהם יצהק ד ח א ויעקב המה אביהם. ויאמרו לר׳ אהרן שלא ינוחו אותו לעבור הנהר. דק שישלחו להס י״ב אנשים מגדולי וקן ותואר יהודים.

וכל חפצם לעמוד בקשר עם אחיהם שבטי יה.: והאינדיאני ספר לר׳ אהרן דברים דלקמן

״אהיך כני ישראל הביאם המקום ביה לארצות האלהי ניסים מפלאות נדולות שלא כדרך הטבע (י״ח) ואבותי ספרו י ע

(י״ח) מזה הראה כ׳ לא אח האיכדיאכיס חושב לצאצאיק שהמה עמדו בקשר עמה0/ וא״כ יש להעיר על ה שבנויה י צאזאר שכחב שההודיים באמעריקא המה מצאצאי השבעים״ חמה חמה אקרא ! אין גם אחד מן הקופריס שיקיים דעה זו והערחנו מהחזק עליו שהעחיק זאח בשם ר׳ מנשה בן ישראל, וכל קורא יראה שלא כחב זאח מעולס כאשר העהקחי בפניס.

6 - ו


לי. כאשר הגיעו אל הארצות האלה קטו ועשו מלחמות ביושבי הארץ. ואח״כ הלכו בעצת הטכשםים שהיו בקרבם (ידוע הוא שבכל שבנו מאנשי פלא יש מכשף אחד אשר מצותו ופקודתו שומל כל אחד מהם. ושהמה מאמינים גו) אל םקום אחיך שהייגו אתמול, בחיל כבד מאד ויאמרו ללחום בהם. אכל ידי אחיך גברו בהם ומתיל אבותי לא גשאר עד אחד, ואסםגי שגית חיל כבד יוחר מהראשון וגם הפעם גפלו כלם חללים לםגיהם, וכאשר ראו אבותי את הדבר הזח החליטו לאמור: אין זה כי אם הםכשםים רמוגי ויחרצו עליהם משפט מות. ויחרדו המכשפים מאד ויגידו את האמת לאפר: אלהי בגי ישראל האלה הוא אלהים אמת. ובעת קץ ימשלו על כל העמים אשי על פגי האדמה ומי בכם החפץ חיים יתקרב אליהם. אכותי בשמעו זאת אחזמו רעד והלכו אל המקום ההוא למען לבא בקשר עמהם ולא עלתה בידם. ואחרי הפצרות רבות דברו אחיך עם אבותי ותתנו עם אבותי כי אחרי כל שבעה חדשים יבואו חמשה אגשים לשאול בשלום אחיך ולספר כל הנעשה בתבל. ונם החנו לכל לגלות סוד זה לאיש. ואבותי שמרו את הסוד הזה למען השכר הטוב שקוו לקבל על כל הטובות והחסדים שעשו עם אחיך. ואם יקרה דבר חדש. הרשות בי דגו לבקרם גם בטרם יכלה הזמן של שבעים חדשים. ועד כה לא היו רק שלשה מקרים. א) דבר בוא השפנים להארצות האל ב) בוא האניות בים של שקט,

ג) ענין בואך.״ ואחרי הדברים האלה ויפרד ר׳ אהרן מהאינדיאני ויבא אמסטערדמה. ויספר דברים אלה לפגי הגאון המקובל ר׳ מנשה

בן ישראל, אשר כתב עליו: שיש להאמין לאיש אשר כזה. חפשתי ובדקתי בכמה וכמה ספרים ולא מצאתי זכר למו ואין ככל אחד שיאשר ויקיים דעה זו. אמנם ר, מנשה בן ישראל היה מפורסם בימיו לחכם נדול, חוקר אלקי לו היה עשר ידות גם בחכמת הקבלה ואין הדעת סובלת לומר שהאמין לכל דברי שטות, ובודאי דבריו אמורים באמת ויושר. (ועיין לאזאר חוברת עשה״ש/ שעושה שחוק מכל ענין זה ורוב דברים כוחש אוחם וחושב לעעוח ולשטוח. ותמה תמה אקרא אין מלאו לבו

למחוח בקורת על דברי ר׳ מנשה בן ישראל/ בלי ראיה).

בעזהי״ת

י ש י מ ק ח ר פ

ם י ט ב ש ת ה ר ש עק ג׳ ל ח

התפתחית חייהם אחרי גלותם

— א —

חייהם/ נמוסיהס ומלחמותיהם השבטים כמו הכני משה חיים חיים מאושרים ומבורכים כי אין עליהם עול מלכות ושעבוד גליות, ונשתחררו מהדחק והלחץ אשר כרוכים כעקבות עמים בלתי חפשיים. יש להם אפשריות לעבוד השם ית׳ בלי מפריע, ועי״ז יכלו להתפתח לעלות על הסולם המוצב ארצה ולהניע אל מדרנות רמות ונשנבות בחייהם הרוחניים והחברתיים, וכן הי׳ להפ האפשריות להשתלם בחייהם הכספיים. והכלכלה שלהם עומדת על בסיסים חזקים. הייהם היום״יומיס מסודרים במשטר נכון, קצתם הולכים לעבודתם עבודת הכרם והשדה וקצתם עומדים על משמרתם ללחום מלחמות עם הפראים אשר יפרצו בארצם ויפריעו ממנוחתם. אלדד מתאר מלחמותיהם שנעשה באופן זה: בעת אשר יבקשו לצאת למלחמה יריעו כקול שופר כדי להזעק ולאסוף האנשים אשר עליהם נפל הגורל לשמור הארץ מכל אויב. כי בכל שלשה חדשים יצאו חיילות אחרוה, וכאשר יבאו אל שדה מערכת מלחמה צועקים כלם .שמע ישראל ד׳ אלהיגו ד׳ אחד״ ועורכים המלחמוח בעורף אויבהם בעוז ותעצומות. ובגבורה שאין לשער ערכה. וכאשר יחזרו ויבאו מביאים כל השלל לפגי מלכם. ויחלהו עם כל בגי ישראל וככה עושים בכל שלש חדשים עד תשלום י״ב חורש. ואח״כ

חוזרין חלילה״: ומלחמות אלו מאשר גס ר״ ע מברטגורא.—

8*

מלכיהם ושריהם

חייהם של השבטים מאורגנים ומסודרים. יש להם דגלים ותהה כל דגל איזהו אלפים הכרים, ולכל דגל ודגל יש : שרי עשרות שרי המשים שרי מאות שרי אלפים, ועל כלם נשיא המושל עליהם ועל כלם מלך המושל נם על השרים, ועל כלם

מלך המושל על כל המלכים.׳ (דרך היכר׳ שמרו משפט) מפי הדברי הימים ומפי הספרים אשר הניעו אלנו יש לנו ידיעה. ל א י ז ו ך ע ל מ : ה ך ל מדי מלכים גדולים, בזמן אלדד מ. כזמן ת״ו לאלת ל א י נ ך ד ל מ : ה ך ל בזמן פריטי יואן מ

/ , . בזמן התייר ר ה י ר ז ן ע ו ב ב ט ילך: המלך א ח י החמישי :— . ר ז ע י ל ך א ל מ אהרן הלו• מלך: ה

ומלכים ושרים אלו עומדים על משמרתם ומנהיגי^את העם עם״י דת תורת משה רבינו ע״ה ודי מיתות בית דין דנין אצלם כמו שכתוב בהורה, אבל המה צדיקים יראים ושלמים ואין מי שישבע אצלם, נזהרים בדברים קלים כחמורים, ועי״ז זכו

לאושר נדול כזה.—

״ נ -

הה לבוה של השבטים

( ׳ ״ ד p מהות תורתם כבר הזכרנו למעלה (3פרק ב׳ ולפי ההשערה כל מה שיש תחת הבני משה ישנה נם תהת ידיהם, ואמרתי להעתיק פה את כל ההלכות של השבטים כפי

י אלדד הדני, וז״ל : מה שהניעו אלנו עי

: ם י ד מ ו ם א ה ל ה ש ט י ח ת ש ו כ ל ה ב) אמר רביגו יהושע מפי משה מסי הגבורה: כל ״(א׳ זובחי הזבח אשר לישראל שאינו יודע הלבות שחיטה אסור

לאכול משחיטחו ואלו הן הלכות שחיטה :

(אי) ההלכות אלו העתקתי מהשאלה שהעלילו אנשי

— עשרת השבטים —

ג ; — פרק חמישי — מ

(בי) שהיוחיה, דרסותיה, חלדותיח, הנרמותיה, קלמוסיה, עקיריה, והכי סתרום :

(ג׳) שהיותיו־. מהו ? כי יקח האדם הבהמה והאניסי אונס או נפל המאכלת מידו או נפל סודר על פניו ושהה כד•

>5זחיטה אחרת פסולה ואפ המעיט מוו כשרה. (די) דרסותיה מהו ? אפ יהי׳ המאכלת חדה מאד והברית אותה בפעם אחת, נפלה המאכלת על העצם תהלך ותבא תבא ותהלך, זאת היא הדרסה; דריסתה מנבלתה, היא הנבלה אשר לא

תאכל.) חלדותיה מהו ? אם מהרה הבהמה והעלתה ראשה (ה׳ טרם תפול המאכלת עליה, ותבא המאכלת במהרה בין הושט ובין הגרגרת אם שחשה מלמעלה כע־ה ואפ שחטה מתחת טרפה. אולם כמה הגון ? אם יקח המאכלת ממקומה וישחוט על אופן השחיטה ויכין מקום למאכלת. אם נקבה הנרנרת שלא במקום

שחיטה טרפה.

ן לר׳ צמח גאון/ ושם מביאים אה ההלכות אלו. אל-קירזאו ההלכה שבקעי׳ א׳ מבואר במק׳ חולין דף ט׳ ע״א; אליי אמל שמואל כל גיבח שאינו יודע הלכות שחיטה אשור לאכול

משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהיי׳ דלקה חלדה הגלמה ״, ל7 שיש להם עוד הלכה אחד נוספות על נמלא ועיקול. הל דילן׳ והוא קלמוקיה. וכוונתם בזה אם שחט בקולמוס, ועיין- (ג׳) מבוייל במק׳ חולין דף ל״ב ^ע״א . ׳ לקמן בהערה ו במתני׳ כפלה הקכין והגביהה אס שהה כדי שחיטה וכוי. ומ׳׳ש נפל קודל על פניו מנואל ג״כ במשנה במ״ש נפלו כליו.) מביאל במס׳ חולין דף ל׳ ע״ב במחני׳ התיז את הלאש ׳ ד ) בבת אח.1 פסולה. אבל מ״ש נפלה המאכלת על העצם תהלך ותבא איננו מבין כוונתו דמאחל שנפל הקבין •על הצוואלן •יעשה הלכה והבאה, ואולי כווכהי שהכה בסכין. ננל אי

הצוואר בחוזק ומולין ומביא דזה הוה דלסה משום שדחק.. הקכין. וזה כלא דעה אפשטיין.־־ (ה׳) מבואל במס׳ קזלמ דף-ל׳׳ב במתני׳ אז שהחליד •את הסכין תחת השני (ר״ל


(ו׳) הנרמותיח מהו ? מטבעת נדולה ולמעלה פפולח, זלסטה בשרה. אם ישתייר מטבעת גדולת מלא פתיל על פני׳

כשרה. חגדמח כלה. וכל שחיטה העשויה בקולמוס ססולה. (זי) עקוריה מהו ? אם שחטה לבהמה אצל אבן או יתד או קיר, והעקירה רגליה לתוכם ולא הבין 'אליה ומתה ורגליה מעוקמת, זאת היא הנבלה אשר לא תאכל. ואם הבין טרם יצא הדס כלו או טרם יצא הגשמה, והמשיכה מזח המקום אל

מקום רחוק כשרה. ואם געקרו הסימגים טריסח.

הסימן השני) ופשקו ר׳ ישבנ אומר כבלה. ובדף צ׳ עיב אמר ר׳ יהודה אמר לב החלי ד אח הסכין בין סימן לסימן ופסקו פסולה. ומ״ש ואם בקבה חגרנרח שלא במקום שחיטה׳ זה מבואל בהלכוח גדולוח (דפוס ולשא דף קכ״ו) אמל לב יהודה אמר לב החליד וכו׳ מאי חקנחא ? לישדייה לסכיכא עילוי פותיה (על רחבו) ולפקח קלי קלי וצא לידליה מצואר בהמה וליבד קינון לסימנין דלמא פסיקון ולי הדר ל:שחוט מעילאי לחחאי ושפיר דמי וכו׳. הרי לן דנם ההלכוה נדולות מזהיר על נקיבת הקנה בשעה שחיטה. ומה שכחב שלא במקום שחיטה ל״ל בשעה שחיטה ושלא במקום שחיטה לאפוק* אם נקבה בשעה שחיטה ובמקום שחיטה דאינו טליפה כי הדין הוא בחצי קנה פנום וגמרו כשלה כמו שמגואי במק׳ חולין דף כיט.— (וי) מבואר 3«ס׳ חולין דף ח׳ עיא השוחע מתון הטבעה ושייל בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשלה׳ ל' יוסי בל יהודה אומר מלא חוט על פני רובה. ומ״ש וכל שחיטה העשויה כקולמוס בדבלי חז״ל מבואר במק׳ חולין ל׳ עיב להיפון שחיטה העשויה כקולמיס כשלה׳ ופירש״ כקולמוס: באכלסון דכוליה חד מקום הוא ומפורטה קליכן בה׳ והחחיל בקנה למעלה וחחן ושיפע כלפי מטה׳ במקוס שננמלה שחיטת קנה החחילה שחיטה ושט״ וכן מלמטה למעלה. (זי) חולין דף טי׳ ומיש אם שחטה לנהמה אצל אגן אל «חד וכוי כוובחו דב׳ מיני עיקול יש לפי דעחם אי) עיקול סימנים׳ ני) אם נקשר רנלי הנהמה ואיא לה לפרכס ביגליס מחמה שנקשי הרי זה ג״כ עיקור. ולפי פירש זה עיקול הוא מלשון

פרק חמישי — מד

(חי) והכין דרך הלכות טריפות שלהם : מתחיל בנקבי המוח של ראש. נשבר ולא כנס הדם במוח ולא זז ממקומו כשר.) אס שחין יצא בראש כננד המוח, והעצם עומד (ס׳ במקומו וקרומו של מוח עומד במקומו כשר. ואם הדם נכנס

במוח או משחין שיצסח שם ססולה. (יי) נקבו הסרה, נקבו הדקין, נקב קרום ושט, נקבה

הנינרת בין כנסי הראה, נקבה הראה ססולה היא לא תאכל.

(י״א) נקב הלב לבית חללו, לא תאכל לכלב תשליכון אותו או מכור לנכרי, וכן נקובת ושט, וכן אם יצאו שחין בין נדנדת לושמ אס נקב לנרנרת ולא לושט, לושט ולא לנרנרת כשרה ואם שניהם. פסולה. ואס עמד ביניהם ויצאו ולא נקב לא בזה

ולא בזה. אם כשער מעוטה כשרה. (י״ב) נשתברו ידי הבהמה או נחתכו לנמרי או שנעקרו מעקרו או שיש לה שלשה ידים כשרה, והעצם הנשבר אסור

אם אין עור וכשר חופין את הרוב. (י״ג) נחתכו תליה טריפה, ולא בכל מקום אלא

מקומות מקומות יש. (י״ד) נטל קבוץ הנידים או שנססק טרסה.

שולש• והעקירה רגליה להוכם וכו׳ וכן ורגליה מעוקלות ל״ל- (ח׳) מבואר נמס׳ חולין . ל ג שהלגלים נשחלשו באיזה דה טליפח, נ ו ל דף כ״ב עינ, ומ״ב עינ, לגלגלח שכחנסה נ וכחגסה היינו הוכחה מכוח לבות ולא נפחחה/ לשיי. ויש. וז״ש כשבר ל״ל הגלגלח ה ק ד ס *פרשים נחבסה נשברה, או נ ולא זז ממקומו שהקרום קיים כשר, וזה להיפוך חזיל.— (ם) לא הוזכר בדברי חזיל.־־ (י) מחני׳ פ׳ אלו טריפוח, חולין דף מ״ז.— (י״א) גיז שם, ומ״ש וכן אם יצא שחין וכו׳ ניקב לגרגרח ולא לושט לושט ולא לגרגרח כשר. קשה ההנכה• (י״ב) חולין כ״ח ע״ב, ומ״ש והעצם וכו׳ אם אין עור וכו׳׳ חולין דף ע״ו.־־־ (י״ג) מחני׳ מס חופין את הלונ! מנואל נ- (ט״ז) לא . ז - (ט״ו) חולין מ״ - (י״ד) שם. . ו ״ -חולין דף ע


(ט״ו) חמשה אונין לראה שלשה מימינה ושנים משמאלה ויש לה עוד בצד הימין אחת קטנה ואינה עומדת כסדר האונין אלא מרוחקת מהם לצד פנים, ואם הם שנים מימין ושלשה

בשמאל טרפה. (ב״ז) ועוד אמר לנו, אומרים אנחנו: אמר רבינו ,יהושע למשה רבינו, אם נמצאו שלשה בשמאל וארבעה בימין ? אמר לו משה רבינו יום אחד הייתי במקדש אהל מועד ובחנתי ראה

אחת לראות ומצאתי רביעית דבוקה לקנה. (י״ז) ועוד מצאתי לה שני כבדים אחת מעל הלב ואחת מתחתית הלב, ושניהם דבוקין בסופם צוד. להביא כלי מים חמים מאד ונתן שני הכבדים ככלי הנחשת וישפוך עליהם המים החמים ואמר אם יעמוד האחר ויתפשר האחד כשרה ואם שניהם

יעמדו או שניהם יתפשרו פסולה. (י״ח) נדבקה אזן הראה לצלעין, יתן הטבח את ידו שמה וישבר מן הצלע ויצא עם הראה ביציאתה ויקח מאכלת ויסור הצלע מן הראה ויםח ביאה אם עמד הרוח כשרה ואם

יצאו הרוח ממנה פסולה.יט) הראה יש לה ב־ קרומים נקב זה בלא זה כש־ה י ) וכן אם ננלר הקרום העליון ואם עולה בנפיחה ויעמוד הרוח. ואס לאו פסולה, ואם לא הבין מקום הסלע יתן מן הדוק שלו

על אותו מקום אס יצא הדוח פסולה ואם לאו כשרה.) טרפה מן הטחול מהו ? נבין אם יש בו בזיעה כ׳ )

לדעה רגא שס טרפה, והלכתא ביתרת , ו ו נ ־ די פירש כאן מ- (י״ז) מבואל בהרבה מקומות בחולין כל יהל כנפול . ר ש כ׳ מ״נ. ׳ מ׳ וסי דמי ויש מחלקת בין הראשונ־כ. עיין יור״ד סיא נ י נ (י״ח) חולין מ-״ח, ריאה הסמוכה כדופן וכו׳ מייתיכן קהא נ ן לה.— (י״ט) חולין מיו ע״א פלי נ י ק י פ מ דחליש פומיה וד .ותלכחא כקב זה נלא זה כשר. רבה אומר תאי ריאת דאגליה ט וסף האי ריאה דאוושא וכו׳ מוהביכן ע ׳ י ר , אמר־ ׳ ו כ וף נ״ה ) מבואר בחולין ד כ ) - . ׳ ו כ א אי מבצבצא ו ק ו ר י ו ב ו

— פרק חמישי — מיז

ת ויצאו מטנו רוטבו פפול ואם לא כשר. נדבק הטחול לצלעיפ ח אס באת להפריעהו ולא יתפרע עד שנשאר טמנו דבוקה לצלעיפ אל היא ולא יאכל. נדבק הטחול לקיב ולא יתפרד התוך אוחו ו ס פ במאכלת אס חקרב לקח םטחול כשר ואם הטחול לקח ג׳הקרב

. נקב הטחול בעביו טרסה נוטל המחול כלו כשר. ל פסו

(כ״א) טרםית מן הכליות מהו ? לא נםצא כי אם אחת, אם ענל בן בקר הוא חקח שתי כליות מענל אהר ותהן אותי בכף מאזנים עם הבוליא, אם תעמוד כננד שתי הכליות ענל לענל גדי לנד עתוד לעתיד כשר, ואפ לאו פסול. ואם הכליות מלאים מיס עכורים טרפה. לקתה באחת מהם שנתמסמס הבשר ונופל בשתאחז בו טרפה. וכן כליא שהקטינה עד כפול בדקה ועד

כענב מסה. (כ״ב) ועוד אמר לנו, לומדים אנחנו: אמר רבינו יהושע מפי משה מפי הגבורה. אם מצאת בהמה שנשתברו צלעותיו

הגדולה ברובן טרפה. (כ״ג) שבירת העצמות אשר בידים או ברגלים מארכובה למטה כשרה׳ ואפילו נשבר מארכובה ולמעלה ושומן העצם עומד במקימו כשרה. נמצא שבור ואינו ידוע אם קודם שחיטה אי לאהר שחיטה. אם מקום המכה משחיר מבואר היא שקורם שחיטה

היד• וטרפה.

עיא לפי ר׳ עוירא משמיה דרבא כשנטל הטחול כשר חבליקב טריפה. ומסקנת הש׳׳כן (שם ע״נ) שאם ניקב בצד העב נ ילא נשאר בו כעובי דיבל טריפה, ובמקום הדק כשר׳ ומ״שדבק הטחול לצלעים של״ל בסרך הטחול, וכן מ״ש נדבק נ הטחול לקרב וכי׳ לא הוזכר נש״ס. ועיין בשמ״ח סי׳ ל״כר- (כ״א) מבואר בחולין דף נ׳׳ד . ם ס״ק ע״ב׳ ועיין בלבו״ש ש. ומ״ש שהכליות מלאים מיס וכו׳ מבואר שם -נ׳׳ה ע״ב ׳ י נ 3מח ומיש •לקהה בכוליא אחת׳ ־שם. ומ״ש כוליא • שהקנויכה וכו׳ שם כ׳׳ה וזז לשון הגמרא : חכוליא שהקטינה בדקת עד־ כפולי׳- (כ״ג) ; 3 י - (כ״ב) גזולין כ •בגסה כעבבה בינונית, ע״ש.


(כ״ד) ועוד אמר לנו: בהמה שנטל קבוץ הגידים שלו* וחתך מיד נלדח למעלה מהם כשרה.

(כ״ה) ואם נםשטח הבהמה מחיים או שנטל עורה מפני חולי טרפה.אכל אם נשתייר כרצועה רחבה על סני כל חשדרת:

כשרה. (כ״ו) בהמה שגפלה ממקום נכוה יש לחוש שמא גתרסקו אבריה. וכן עוף שגםל על דבר קשה צריך לבדוק מכל

הטריפות. ואם היא שלמה מכלם כשרה ואם לאו טריפה. (כ״ז) אחוות חדם והמעושגת וחמצוגגת כשרה.

(כיח) הגופלת בשדה מהו? גפל זאב על שור וחתך מבשרו דבר מועט בשיגיו או כצםרגיו. ועמד השוד וגגחו או האגיסהו ולא התיירא ממגו כשר לאכלו בעת שתשחטהו. ואס י&ול דוב או כפיר על כבש או על עז ובאו הרועים ומלטוהו

מידו אינו מותר עד שימלא לו שגה.

: לומדים אנחנו. שבא איש מבני ו (כים). ועוד אמר לנ: אדוני עז היתה לי בתוך צאני ונסלח ו עמנו אל יהושע ואמר ל עליה חיה רעה ומלאוה הרועים מידה וילדה לי שני נדיי עזים ? דבר לו הנדי מותר לאבלו. והאם אינה מותרת עד שתמלא לה שנה.

(ל׳) הדריך אדם על הבקר והיא עוברה. או נתן את.

חולין ע״ו. ומיש נמצא שבור ואינו ידוע וכוי ס׳ החרומה, טריפות כעין זה •רוב פעמים יכול להבחין כחב בסוף ה אם הושחר מקום המכה א״כ מחיים הוה״, וכנראה לקוח זה מהלכות השבטים.— (כ״ד) חולין ע״ו. • (כ״ה) ריל גלודה המבואר במסי חולין דף כ״ה שאמרו אס כשחייר בו כסלע כשרה, ואמר שם ר״כ בשם שמואל ברוחב כסלע ע״פ כל השדרה. (כו) חולין מ״ז במחני׳ ודף ניא.— (כ*ז) משכה

- (כ״ח) חולין דף מיב במהני' ר׳ יהודה: שם בדף נ״ח. אומר דריסה הזאב בדקה וכוי וכן עושים חילוק פה בין חיה קטנה לחיה נדולה. מ״ש הנופלת בשדה ל״ל דריסה נשרה,

וקולין לדרוסה הנופלח כמו המחנפל; ודו״ק.- (לי) משכה,.

— פרק חמישי — מו

המאכלת עליה ויצא העובר. נשאר חציו נפנים וחציו יצא לחוץ. החצי ו שיצא לחוץ תתתכהו ותשליכהו, וחציו הנכנס שחיטת אמו

םםהרתו. (ליא) יצא ממנה ענל חי ועמד על ארבע והוא חי. תשחטהו ותאכלחו. ואם ימות בזאת הלילה שחיטת אמו מטהרתו

יכשר לאבלו. (ל״ב) וכל שאסר לנו הקב״ח התיר לנו כמותו, תחת הדם כבד. תחת בשר בחלב כחל, תחת בהמה שתמות ילד שבכריסח.

: ו (ל״ג) ועוד שאלנו אותו על זח הססוק ואמרנו ל ״ושסך את דמו וכסהו בעסר״ ואם המקום סלע סעיף ואין בו עפר או מיס שאין שם עסר? השיב ואמר לנו, דבר זה הכין יהושע בן נון ואמר: יקה חסתיל אשר עליו או בנד וישחטהו בתוכו. ויברך על שחיטת תעוף, ונוטל את הסתיל ומכסה בו את הדמ. ומברך על כיסוי הדס צונו. וטולך את הדם אשר בסתיל

אל העפר ומכסה בלא ברכה. (ל״ד) ובשבירת העצם ומרמה ובכל הטרסות כאשר הוא בבהמה כך הוא בחיה. מלבד הניקור שאינה בחיה כי אם

ניד הנשה לבדו, וחלב חיה כשר הוא לאבלו. (ליד.) כחמה חית ועוף שיש לתם שני ראשים איזהו מהם תשחמו ? תתן תקדקדים קרקר על קדקד, הימין למעלה והשמאל למטה. אם תשחהו או תדדיסחו או תחלידהו אי ו1נריהחו או תקולמסהו או תעקרהו כ ׳5״. מלבד חימין אשי למעלה שאם

חנרימהו או תמצא בו אחת מאלו פסול.

חולין דף ס״ח. ועיין נגמרא שם, ומיין בדף ע״ד במסכי׳.- (ליב) חולין דף ק״נז ע״ב. (ל״ג) . (ל״א) חולין ע״ה ע״נ חולין דף פיח ע״ב׳ היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסוס( ד י ל ) - וכו׳ היה מהלן בספיכה וכוי שורף טליהו ומכסה. הוא פשוט דסלב חיה מוסל הוא. ומ״ש כ״א גיד הגשה וכו׳ הוא משנה במס׳ חולץ דף פיט עיב.— (ליה) בהמה בעלמ

92

: אחד מבני עמנו בא אל יהושע ו נ (ל״ו) ועוד אמי ל: אדוני איש צייד אני, ואצויד חיות ועיםות נחרים ואעי ו ודבר ל מכיר סימנים להבדיל בין הטמא ובין הטהור ? ויגד לו יהושעד: י ? אמר לו הצי ה י : אינך מכיר מפרים פיסה ומעלה נ נו דבי מפריס פרסה ואולם אין מעלה ניד. לפני, כי אני תססתי סחאם: דבר לו דבינו יהושע: סימן זה יבא בידך אם יש שינים למעלה טמא. דבי לו הצייד : זה בחיה בעופות מהו ? דבר לו רביני יהושע: סימן זה יבא בידך כשאתה שוחטו, אם שתי מוריאותין

אחת שופכת לאחת, טהור. ואם אין לו אלא אחת טמא׳.

הלכות אלו הביא ר׳ אלדד הדני והציע אותם אל אנשי אל־קירואן. והמה הציעו הדברים לפני רב צמח נאון שינלה דעתו

הגדולה עליהם ויודיעם אמיתתו.—

- (ל״ו) מבואר במס׳ . ז ״ ין במק׳ מנתול! דף ל 3׳ ראשים עי חולין דף נ״ע ע׳׳א׳ אלא הכי קאמר כל בהמה שאין להה ס ל שיכים למעלה בידוע כהיא מעלה גלה ומפלסח פן ד רה וירש *דבל לו לבינו יהושע סימן זה יבא בי וטהור כשאתה שוחטו אס שחי מוליאותיו א׳ שופכת לאחת טהו/ זה דבל חדש דנלסיכן בדף א מ ואס אין לו אלא אחת טס, ס״ב הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דלו והלמבים פסק דאין מהירין עוף הבא בסימן אחד אלא אםה (שס ב״ט) כל נ כ מ , ולפי ה ו נ מן שנקלף קרקג היה אותו הסיו אצבע יהירה וזפק וקורקבכו כקלף טהור׳ ויא״כ הלכות של שיה א ל ׳ ודו׳׳ק.—י מכל ההלכות אלו אהה ת ן ם דלא כמא השבטי שהיה להם בקבלה איש מפי איש ושכשחלשל להם במסורהד לא י שבימיהם עו ומה שאין •מזכירי ן שם חפס הוא מפנד לפני חורבן בית ראשון. היו בעולם׳ כי השבטים הגלו עוד ומזה יש תשובה על אחד מן הסופרים שהחליט בלי ע: ״שאלדד. הדני־הי.ה קראי ומטרתו היה לצודד נפשות ח פ ו מ ו׳ כמי• שתלאה כאן שכמעט כל ו נ להורס הקראות״. זה איד׳ הטוב־ ההלכות• היו להם במסולה׳ והוזכרו־ בדםז״ל. ו

- . ן מ ׳ א ן ת האד ו פ נ כ - ע ב ל א יקבץ כרחכו מ

— פרק חמישי — מז

הפוסלזים שמביאים ההלכות שר השבטים.

כמעט רוב פוסקים הראשונים מביאים ומזנירים את ההלכות מהשבטים. ואעתיקם אחת על אחת:

י כריש חולין כתב וז״ל: *כתב רבינו ברוך, ב ד ר ט ה ראיתי כתוב בהלכות שחיטה שהביא ר׳ אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים. אמד יהושע מפי משה מפי הנבוירד./ כל הזובח לה׳ ואינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וכו׳ אמר יהושע כל טבח שישחוט שחיטה שאינה הגונה בין בהמה או חיה או עוף פנול ה,יא לא יאכל״ ולא ישחוט עד שיפנה אל הקדש למקום תפלה ואם ישהוט בלא ברכה פטל הוא, ויאם ישחוט ערום פנול, ואם שכור פגול, ואס שחט ולא עליו סורר פנול, ואם לא הורחץ משככת זרע ושבח ושחט פנול, אבל אסור לשחוט בימי אכלו, ואסור השחיטה מיד אשת מיד סריס מיד זקן לאחר שעברו עליו פ׳ שנה, ומנער עד שימלא יי׳ה שנה״. וכתב עליו המרדכי ״וחומדא בעלמא הוא כל אלה הדברים ולא

נהיננן כוותיד,״. —

ז״ל: ״ויש מפרשים ת סי׳ ה׳ כתב ו ו מ ו ר ת ר ה פ ס בקנה באותו טבעת עצמו שחט כמו מעוט וכנגדו כאותו טבעת שחט מעוט ובין הכל איכא רוב, לשמואל פסולה דאינה מפורעת שאין הרוב ניכר במקום אחר, ולאינך אמוראי כשרה. וכן מפרש

י״.— בכתב רבי אלדד הדנ

ת כחב בהלכות שחיטה (פרק ב׳ אוח ו י מנ י ת מי ו ה ג ה: (באמצע הדבור) ובשאלתות פירש שכל אלו המקומות ״ל ז ) ו ב׳ בטבעת אחת, וכיוצא בו בושט ששחט הקיפו של סימן כאן מעט וכאן מעט וכשתצםרף החתוכים תמצא בהן רוב דוקא בזה פוסל שמואל דלא הויא שחיטה מפורעת. וכן מפרש בכתב רבי

אלדד הדני״.— .

' שפ״ז) כתב וזיל: י ק האור זרוע הלכות כיסוי דם ( ״ומכאן ראיה דלא קיימ״ל כמו שכתב ר׳ אלדד הדני שחט בלא

ברכה נבלה. ותדע שכמו כן כתב שחט בלא סדור נבלה״.

94 עשרת השבטים —

הםט״ג בםוף הלכות שחיטה כתב נ״כ כמי שכתב האור זרוע, וטוסף עליו שמזכיר גם את פסק של אלדד שאוסר

שחיטת ערום.— הר״ן כטס׳ חולין (רמז חשע״ב דיה שמוטה הגף) כתב וז״ל: ״ודוקא גשטט הוא דחיישיגן לה, אבל גשבר גסה אפילו בעצם השלישי כשרה והיינו טתגיתין דקתגי סתטא גשתכרו גפיה. ואף על סי שיש טי שמחמיר בדבר, וכן בהלכות אלדד הרגי החמיר כזה, כלומר בשבורח העצם הסמוך לגוף ואין לחוש

לדבריו״.— הרבה סוסקים כיגו את ההלכות של השבטים כשם

״הלכות ארץ-ישראל״ וזיל: התום• (נמס׳ חולין דף ב׳ ע״א בד״ה הכל) ״כתוב בהלכות ארץ ישראל דגשים לא ישחטו מפגי שדעתן קלות״. והרא״ש כתב ג״כ בלשון הזה ״ובהלכות ארץ-ישראל בחב דגשיפ לא ישחטו מפגי שדעתן קלות״. והטעם למה גקראת בשם ״הלכות ארץ ישראל״ רבים חושבים שהיה כתוב בר״ת ,הלכות א״י׳ שהוראתו *הלכות אמד יהושע״ והסופרים והמעתיקים טעו והבינו שהוראתו .הלכות אדץ־ישראל׳ ואחרים משערים שהלכות ארץ ישראל כוונתו על ארץ שהשבטים יושבים בה, זאת אומרת ״ארץ של עם ישראל החפשיים אשר אין עליהם

עול ושעבוד ממלכה אחרת״.— ואם לחשך אדם לומר שהלכות ארץ ישראל שהביא התוס׳ והרא״ש אין זה ההלכות שהביא אלדד מהעשרת השבטים

על זה אני אומר לך שתי תשובות בדבר.— אי) לא נמצא בשום פוסק אחר זולת ההלכות של השבטים שהביא אלדד, שיאמר ״משים לא ישחטו״ וכן לא נמצא שום פוסק בשם *הלכות ארץ ישראל״ אלא ההלכות של השבטים, ב׳) השלטי גבורים בריש מסי חולין מפורש כתב שהלכות ארץ ישראל המה ההלכות מהשבטים שהביא אלדד וז״לת א׳) : •והמרדני בשם רבינו ברוך האריך לכחחילה להביא או נ ) כל דברי הלכות ארץ ישראל שכתב אלדד הדני כי כמה וכמה דברים יש בה בענין שחיטה שלא הביאם התלמוד שלנו ואדרבה

מן התלמוד משסע היפוך דבריהם״.—

— מרק חמישי — מח

הרי לך מגאון זה מפורש, שהלכות ארץ ישראל הוא •ההלכות שהביא אלדד.—

אלה הם הפוסקים המביאים ההלכות של השבטים, ודנין עליו בעל ספר קודש. מביאים ממגו ראיה לשיטתם או

־להםיך םתוכחים עמו.—

ה

עשרת השבטים בשים ומדרשים

אמרתי להעתיק כאן כל מימרות מש״ס ומדרשים המדברים מהעשרת השבטים. ואף מימרות שכבר הבאתי למעלה בגושאים

^שוגים ובמקומות שונות.—ת (דף קמ״ז ע״ב) א״ר חלבו חמרא דפרוגייתא כ מם׳ ש [יין ממדיכח פרוגייתא״ שיינה משובח. רש״י] ומיא דדיומסתם מהנהר שנקרא דיומקת שמימיו מלוחים. לש״י] קיפחו י מ ] עשרת השבטים [שהיו בעלי הבאה ועקוקים בכך/ ולא היו

- . ם בחורה, ויצאו לחרבות רעה. רש״י] ע״כ י ק ו ס ע מס׳ מגילה [דף י״ד] אמר ר׳ יוחנן, ירמיה לא חוהז קושית הגמרא: שאיך יתכן ר ח התם [ר״ל ר׳ יוחנן רוצה ל שחולדה הנביאה תתנבא במקום ירמ״ ? וע״ז אמר ר׳ יוחנן דלא הוה החם] שהלך להחזיר עשרת השבטים. ומנלן דאהדור? דכתיב (יחזקאל ז׳) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל ? אלא מלמד שירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן דכתיב (מ״ב כ״ג) ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהיס אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשיתי על המזבח בבית אל. וכי מה טובו של יאשיה על המזבח בבית אל

אלא מלמד שיאשיה מלך עליהן, ע״כ.—

ת (דף מיז) אסר רב יהודה אמר רב אסי מם׳ יבמו נכרי שיקדש בזמן הזה חוששין לקדושין שמא מעשרת השבטים הא. והא כל דפריש מרובא סריש? בדוכתא דקביע. דא״ר אבא בר כהנא וינחם בחלח ובחבור נהר נוזן וערי מדי (מלאכים ב׳

96 עשרת השבטים

י״ח) חלח זו חלזון. וחבור זו הדייב, נהר נוזן זו ננזק. וער מדי זו חמדן וחברותיה וכוי. ע״כ.—

מס׳ סנהדרין (דף ק״י) ר׳ עקיבא אומר ויתשם ד׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדיל וישליכם אל אריץ אתרת כיום הזה (דבלים כ״נו) נאמר זאת על עשרת השבטים שאין להם חלק לעולם הבא. ויתשםי בעוה״ז וישליכם אל ארץ אחרת

לעוה״ב, ע״כ.—) ר.׳ ברכיה ׳ ירושלמי מם׳ סנהדרין (פרק י׳ תלכה ה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל כר נחמני, לשלש נליות נלו ישראל אחד לפנים מנהר סנבטיון ואהד לדוםני של אגטוכיא, ואחד

שירד עליהם הענן וכיסה אותם, ע״כ.—

קקא ותאמר ציון אות םםיקתא רבתי (פרשה ל״ג פי? (ישעי׳ מ״ט) ששלש נליות יי) מהו לאמור לאסורים צאו נעשו (יש גורקין »ג;ו״) עשרת השבטים, אחת גלתה לסמבטיון ואחת גלתה לפגים מםמבטיון, ואחת גלתה לדסני של רבלתה, ונבלעה שם, נבלע ישראל, ״לאמור לאסורים צאו״ לאלו שגתוגים בםםב&יון. לאשר בחשך הגלו. לאלו שנתונים לפנים מפמבטיון

וכוי ע״כ. —ה (בראשית פ׳ ע״ג) ותקרא את שמו יוסף ב ש ר ר ד מ לאמור יוסף ה׳ לי בן אחר, אחר לגלות. אמר ר׳ יהודה כר סימון לא למקום שנלו עשרת השבטים נלו שבט יהודה ובנימין עשרת השבטים נלו לפנים מנהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין

מפוזרים בבל הארצות, ע״כ.—ה (במדבר פ׳ שלח פ׳ ט״ז) והשבטים ב ש ר ר ד מ שהם נחונים לפנים מן סמבטיון, ושלפנים מן הרי חשך הם

מתכנסים ובאים לירושלים וכו׳ ע״ב.—

) אף ערשנו, אלו עשרת ה י ט שהיש (רמז תתקפ ו לק י השבטים שגלו לפנים (ל״ל מעבר, וכן כלהו׳ עיין מפרשים)

מן גהר סמבטיון וכו׳, ע״כ.—ת בהנ״מ (גחקתי פ״ח) ואבדתם בגוים. ר׳ עקיבא ר ו ת

אומר אלו עשרת השבטים שגלו למדי, ע״כ.— וישגה עוד בהרבה מקומות אבל הגייר כלה והם לא

כלו, ומחמת הוצאות הדפוס כי רבה, קצרתי.—

עשרת השבטים בספרות.

פםרות ישראל העתיקה והחדשה. הרבני והדת/ המחקרי וההיסתוריא מלאים שזה. וכל אחר רן ידין כפי דעתו. זה בונה זה סותר״ זה חולם זה סותר. זה מרחק וזה טקרב. ועי״ז נתרבו

הדעות וההשערות.— כוהני דברי ימי ישראל החדשה•) לא התעסקו ולא התעמקו לברר אמיתת דברים אלה רק רובם ככלם דעותיהם שוות: ״שעשרת השבטים אברו ואין זכר למו. ואשר נשארו התבוללו והתערבו

בין האומות״.— היאש שבהם. שהעריץ השערה זו ומאמין בו בלתי סקפוק כלל. הוא לאזאר שכתב חוברת בשם ״עשרת השבטים״ ונדפס בשנת תר״ס בקרקא. הוא אסף כמה וכמה דעות והשערות שונות כדי לעשות שחוק מהם, וכחש כמה וכמה דברים אשר

בנויות על מופתים חותכים ועדות ברורות.- ולפלא יחשב איך יתכן להכחיש דבר המפורש בתלמוד ומדרשים. מחמת שלא נתנלו בימינו ? הלא ידועה ומפורסמת״ והחוקרים הנדולים ה י א ו ר נ י ו א נ י א הפתנם: ״לא ר כמו דון יצחק אברבנאל, ר׳ מנשה בן ישראל, האם חושב נם אותם שטעו כהבל ? והגאון המקובל ר׳ משה אדרע י שטאסף בספרו ״מעשה ניסים״ ענינים של השבטים שראו אותם ומצאו בימיו עקבותיהם, האם נס אותו יחשוב לאיש ערום נונב לבבות שזייף הדברים העומדים ברומו של עולם ? והסדר הדורות אשר כל רז לא אניס ליה. והס׳ יוחסין, ושלשלת הקבלה, שהיו םפורסטים בישראל לנאוני ארץ האס נס הס לשוטים ולכסילים

יחשבו? לא, אלף פעמים לא! ועל השאלה המתסרצח א״כ למה אין אנו יודעים ידיעה ברורה מהם ולמה לא יבקרו איתנו לחל{ ץ מן המצר אשר שוררת על עם ישראל ובפרט לפי החשבון צריך להיות עתה מספר

*) זולה מעוטא דמעוטא כמו ר׳ יעקב אבן קפיר אשר עוד לא ככבה בו הכלו׳ן הקדושה של ההורה ובמקורה.

7 - ז


השבטים יותר ממאה מליון נפשות לערך ולמה לא יבאו לעזרתנו ולהושיענו מיד צר ?

ע״ז אני אומר לך כל הבקי בחכמת הניאנראםיא יבין וישכיל שישנה ־כמה וכמה רנבי אדמה בחבל שלא נחנלו עדיין, וכן ישנה כמה וכמה שבטי פראים שיש מהפ ידיעה שהמה בעולפ ובכל זאת לא היה באפשריות לבא בקשר עמהם. וטדי יום ביומו אנחנו קוראים בעתונים שבמדינה זו באזיא ובמרינא זו באמעריקא מצאו נזע חדש מאנשי פרא שלא נתנלה עוד, וכי מצאי בין הרים הרמים בהרי אינדו־כוש בהררי אפנן אומה אחת וכו׳ זאת וכזאת אנו קוראים תמיד בעתיגים. וא״כ למה לא נאמין במציאוח השבטים מחמת שלא נהגלו עוד. םוק חזי מה שכתב הרמב״ן (דברים ל״ב כ״ו) שעשרת חשבטים שנלו ננזר עליהם שלא יודע איה מקומם ושימחה שמם בנוים. ור, מנשה בן ישראל (בספרו מק״ו אוח מ״ב ומ״ג) כתב למה לא נאמין על השבטים שהמה במציאות שאמר הקב״ה (דברים ל״ב כ״ו) ״אמרתי אםאיהם אשביתה מאנוש זכרים״ שכוונת הכתוב הוא שהקב״ה פזר השבבים בכל סאה ונבולי מדינות שעל ידי כן ישכח זכרם! ולא יתנלו

רק עד עת קץ (ועיין בסימן הבא).—

עשרת השבטים והגאולה העתידה

כל אחד מישראל חייב להאמין באמונה שלמה שהקב״ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים ומתוך אהבתו העזה לעם ישראל יגאל אותנו בקרוב מתוך הגלות המר הזה, ויקיים דברי הנחומים

שייעוד לעם ישראל ע״י גביאיו. כל מי שאיגו מאמין בביאת המשיח שהקב״ה יסדה אותגו ויחיש גאולתגו על ידו הרי זה מין ואפיקורס ואין לו חלק באלהי ישראל. והרמב״ם קבע כמסמורות שלש עשרה עקרים. ואחד מהם

הוא לצפות לגאולה שלמה ולחכות על ביאת המשיח.— והגאולה העתידה זו שיהיה סוף וקץ לצרותיגו תהיה ע״י העשרה 4השבטים. כמאמר חז״ל (ילקונו חלים רמז חשע״נו) ״לי גלעד ל• מנשה אמר הקב״ה לאגשי יבש גלעד אתם עשיתם

ד עם שאול ועם בניו, אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד ס ח, כשעתיד הקב״ה לקבץ את ישראל, ראשון הוא מקבץ את א ב ל שנבט מנשה שנאםר לי נלעד לי מנשה״ הרי לך שהקב״ה יקבץת השבטים מכל קצוי תבל, מכל המקומות שהמה אסורות ר ש ע ה. שמנשה כולל כל העשרת השבעים, וכן כתב רבנו בחיי על ם מ

: ושב וקכצך וכוי.— א ר ק מ ה והקב״ה בעקבא דמשיחא יתן בלב ישראל שילכו ויחסשו העשרת השבטים, כדי שיבאו וינאלו אותם. כמאמר חז״ל (ילקונוהנך יפה דודי״ כשתפרע מן האומות. שה״ש רמז ססקפ״ה) ״ ^אף נעים״ כשתשלפ שכר ליראיך .אף ערשנו״ אלו עשרת השבטים שנלו לפנים (ר״ל מעבר. עיין מפולשים) מן נהר סמבטיון, שעתידים נלות יהודה ובנימין לבקר אותם ולהביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העוה״ב, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדיו מארץ צפון

על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם. ע״כ.— ואלה השבטים יתקבצו מארבע כנפות הארץ ע״י שר מהם אשר כנהו חז״ל בשם משיח בן יוסף או משיח בן אסריסן מקי סוכה רף כ״3) ויסעו מהמקומוח שאסורים שם, י (עי דרך אשור ומצרים שהם קרובות לארץ הקדושה. והמקוה ישראלק י״ר אות כ״ז כיח) כתב וע״ז נבא ישעי׳ (כ״ו י״ג) והיה ר פ ) ביום ההוא יתקע בשוסר נדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים

בארץ מצרים והשתחוו לה׳ בהר הקודש בירושלים.— ומארץ אשור ומצרים יסעו לארץ הקדושה על ידי משיח בן יוסף אשר יהרנ במלחמח נונ ומנונ ואז יופיע משיח בן דוד ויבער רוח הטומאה מן הארץ וינאל אותנו נאולה נצחית בעגלא

ובזמן קרב אמן. (מקוה ישראל שם).

בעזהי״ת

י ש ק ש ר פ

ם י ט ב ש ת ה ר ש עק ד׳ ל ח

השבטים שבקרו אותנו אחרי התישביתם

— א —

אלדד הדני

הראשון מהשבטים שבא בקשר עס שבט יהודה ובנימין היה ר׳ אלדד בן מחלי משבט דן״ שחי במאה השביעית לאלף החמישית. בשנת ד׳ אלםיס תר״מ נד מארצו, כמו שמבואר בהתשובה שהשיב רב צמח נאזן ממ,תא מחסיא לאנשי אלקירואן שכתב: *דעו כי יש לנו בקבלה מרכינו יצחק גאון שבשנת כמו

ד׳ אלפים תר״ט ראו את אלדד הנזכר. אלדד עשה רושם נרול על היחודים בנולד. כני דורו. ומצאו בו ובדבריו נוחם לצרותיהם הרבות, כי עוד לא זנח ד את עמו, וכי יש עוד יהודים אשר לא ישאו עול כבד של שעבוד מלכיות, ואדרבה המה ימשלו בשונאיהם בעמים רכים. כבוד נדול נחל אלדד שהאמינו בו כמעט כל חכמי ישראל שבדורו, והטו לו אזנם נם בדברים אשר באמת היה ראוי להתקומם נגדו. ההלכות שהביא אלדד מהשבטים מתננדוה בכמה דביים עקריים לקבלת חז״ל. (עיין למעלה בפרק חמישי בקי׳ נ׳ בההערוח) ובכל זאת לא הטילו ספק בהן רבגי וגאוני הדור, והשתדלו בכל עוז לבאר ולתיץ הפליאות והתמיהות, כמו ר׳ צמח גאון, וכן ר׳ חסדאי בן שפרוט אשר ערך מכתב אל מלך הכוזרים *) וכו

ס בראש ספר הכוזרי עם פירש ר׳ נדלי׳ פ ד *) נ ברי^כער פראג, חקצ״ח.

מזכיר את דברי אלדד* ומכנהו בשם .נבון דבר״. וכן ר׳ אברהם בן הרמב״ם שנשאל אם נזכרים בדברי חז״ל השבטים הגמצאימ בקצה הארץ או לא ? והשיב, שנמצא זכרם בכמה מקומות בש״«ף תשובתו כתב : ,וספור הדני והאנרת שלו ושחיטת חולין אשר ו ס ב ור ממנו. ונם המלות אשר נזכרו ממנו הם כלס ראיות אמיתיות ס מ ננקי מקויי ל זאת״. וכן הגאון המקובל ר׳ מנשה בן ישראל ( עק ז׳ אוח כ״ח) כתב: ״ובשגת חר״מ לאלף החמישי בא איש י פד מאותן הסריגות, ושמו היה אלדד הרגי משבט דן, וחבר ח א סםר על שמו אלרר הדני. והאיש ההוא נבחן על ידי רבגים גאמגים וגדולים, ומצאוהו גאמן לדבריו. וגם ר׳ דוד קמחי (הרד״ק) גדול הדור בשגת ד׳ אלפים תתק״ן כתב בספרו ״שורש שרשים״ שורש ״שגא* וז״ל: ״כתב ר׳ יוגה בשם ר׳ יהודה בן קאריש כי הוא שמע מאלדד הדג׳ שאמר ״ישי לי שגא״ כלומר ״יש לי עםק״ ור״ל כשהיה לאלדד איזה עסק היה אומר ״יש לי שגא״ ! — וסיים ר׳ מנשה בן ישראל — מכל הג״ל גשמע שאלדד

הדני היה איש נכבד והיה ראוי לסמוך עליו*., א׳) על המקרא וכל שונה בו ׳ ורש״י ז״ל (במשלי כ כתב : ״ראיתי כדברי ר׳ משה הדרשן ״תשנה׳ תעסוק, והוא לשון ערבי, והביא ראיה כמו ״לבקש שנייה״ [שכוונתו] לבקש עסק. [וע״ז כתג רשיי] ״ולא ידעתי איפוא נשנית״ ובאמת המלות ״לבקש שנייה״ לא נמצא לא במקרא ולא בתלמוד, רק המה דברי אלדד והרי לך שדברי אלדד היה כ״כ קדושים בעיני שג ר׳ משה הדרשן, שהביא נם ראיה מדבריו כמו שמביאים ראיה

מן המקרא.— עם כל הכבוד שנחל אלדד היו בכ״ז כה וכה אנשים אשר הטילו ספק בדבריו. אבן עזרא .(שמות ב׳ כ״ב) כתב: ״וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואם כי יש בו דביים שמכחישים הדעת הנכונה. וככה ס׳ ירובבל, ונם ספר אלדד הדני והדומה להם״. וכן מהר״ם בר ברוך טרוטנבורנ בשו״ת הארוכות שלו סי׳ קצ״נ מזכיר את דברי אלדד שבהלכות וכותב עליו מלות אלו: ״הרוצים

לחדש והשמחים ללא דבר כתבוהו״.— בדורות האחרונות ״נפקחו עיני החכמים״ וראו - לפי דעתם — מה שלא ראו בדורות הראשונות הגאונים עמודי

102 — עשרת השבטיש —

התבל. והחליטו לאפור: ״אלדד היה רמאי גונב לב אנשים* והכם אהד מכותבי דברי ימי ישיאל מוסיף והולך: ״שאלדד היה אחד משליחי הקראים, וכל מחשבותיו שוט&ו לצודד גפשות

לתורת הקראית*.— אין רצוגי בזה להחוכח עסהם ולהראות האמת כי רב צמח גאון אשר היה ג״כ ממעריציו ושאר רבגים שבאותו דור שהסכימו על אטיתח אלדד איגם צריכים להסכמתי. אולם מה שהוסף אותו ״חכם״ שהיה קראי והחליט זאת בלי שוס עד ומופת. ע״ז באחי להתוכח ולהראות האמת. כי כל איש אשר חגגו השפ ית׳ בלב מבין ובשכל הישר, יראה ההיפוך מזה, כי אלדד גוחן סקום אל הקבלה והמסורה. ראה מה שכתב בהלכות שחיטה שלו: ״אמר רביגו יהשוע מסי משה מפי הגבורה כל זובחי הזבח וכו׳״ בדברים אלה מבטל תורת הקראית לגטרי. ומזה יצא לגו משפט שיש מקום לומר כי מטרת גסיעתו של אלדד היה להכחיש את תורת הקראית אשר לכדה באותו עת כמה נפשות. ולהוכיח כי גם יהודים שהיו גפרדים מעל אחיהם, הוזקקו י קבלה ולססורה. והיו מוסרים את התורה בעל פה מאיש לאיש.

־ ־ כ ־ -

י מ ר אלדד ה נ ס

אלדד כשבקר את אחיגו בגולה םיסור דברים שוגים: קורות של אלדד בדרך גסיעתו, ואיך הצילו השם ית׳ מהפראים אוכלי-אדם (קאכינאלען) קורוח השבטים, מלחמותיהם, התישבותס ומקום חגיית כל שבט ושכט. וכל דבריו גכתבים כססר הגקרא ״אלדד הרגי״ והואיל ספר זו יקר המציאות אמרתי להעתיק כל דבריו כפי מה שגרפם בס׳ ביהמ״ד ח״ג. וכפי מה שגדפס ע״י

ר׳ אברהם אפשטיין הונה מכל טעיות, והא לך לשוגו:

״בשם ה׳ אלקי ישראל, ישתבח שמו של אלחנו המלך מלכי המלכים שבחר בישראל מכל האומות וגתן לגו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו מצות ישרים וחי בהם, ואתס אחיגו בגי הגולה חזקו ואמצו

— סרק ששי — גב

לבבכם לקיים מצית אלהיוו בזמנה. כי כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין אומה ולשון שולטת בהם. ושלום לכם אחינו בני הנולד. ושלום לירושלים עיר תםאיתנו מקום בית אלחנו המחולל בנוים, ומקום מכוון כנגר קדשי הקדשים. ושלום לכל זקני ישראל ואומני תורת יה ומפרשיה כהניה ולוייה, כל שבטי ישראל ויהודה נדול וקטן האל יחזק לבבכם בה׳ אלהינו ובנביא אמת משה רבינו

! הצדיק עבד ה׳ וכך היה יצאתי מעבר לנהרי כוש. נכנסנו אני ויהודי אחד משבט אשר, לספינה קטנה [לסחור] *) עם אנשי הספינות ויהי בחצי הלילה וישב ד׳ רוח נדול וחזק מאד. ונשברה הספינה וימן ה׳ ותפשתי לוח אחר. ויהי כראות חברי כזה ויתפוש נם עמי על אוחו הלוח והיינו עולים ויורדים בו עד שהשליך אותנו הים אצל אומה אחת ששמה רומידנוס והם כושיים שחורים בעלי קומה בלא כנד ובלא שמלה עליהם. כי כבהמות נמשלו ואוכלים בני אדם. וכשבאנו לארצם תפשו אותנו וראו את חברי בריא ושמן ומעיננ, ושחטו אוחו ויאכלוהו ויצעק אוי לי שהכרתי

- , ר ש לאומה זו שהכושיים יאכלו את נ ויטלו אותי, כי חולה הייתי כספינה, ושמו אותי בקולר עד שאשמן ואבריא, והביאו לפני כל מאכלים טובות אסורות ולא אכלתי דבר והטמנתי האכילה והיו שואלים אם אכלת• ל ואמרתי כן אכלתי. והייתי עמהם זמן רב עד שהשי״ת עשה עמי נם ובאו עליהם חיל נדול ממקום אחר, ושבו אותם ובזזום והמום, ובתוך השביה שבו אותי עסהם, והיו אוחם הרשעים עובדי אש, וישבתי עטהם ארבע שנים. והיו בכל בוקר עושים אש בדול ויקדו וישתחוו לו עד שפעם אחת הביאני למדינת אציץ, וימצאני יתודי אחד סוחר משבט יששכר וקנה אותי כשלשים ושנים זהובים וחזר עטי לארצי והם שרויס בהררי תהום, והם תחת ארץ מדי ופרס, והם מקיימים פסוק זה: לא ימוש ספר התור־־. הזה מפיך. ואין להם עול מלכות כי אם עול תורה׳ ועסהם שרי תיילות, אבל אינם נלחטים עס אדם כ״א בתורה. והם בשלוה והשקט ואין

*) המלוח בהמוסגר הוא גירסא אחרה.


שטן ואין םנע רע. והם חונים מהלך עשרה יטים על עשרה ימים. ויש להם מקנה הרבה מאד ונשלים וחמורים ועבדים ואין מגדלים סוסים. ואין בידם כלי זיין כ״א מאכלת לשחיטה. וגם אין בידם עושק וגזל ואפילו אם ימצאו בדרך שמלות או ממון לא יושיטו ידיהם לקחתו, ויש קרוב לחם רשעים עיבדי אש וישאו אמותיהם ואחיותיהם לגשים אבל איגם טזיקין להם ואין מועילים. ויש להם שופט ושאלתי עליו ואמרו לי ששמו גחשון, וא־בע מיתות בי״ד בידם, ומדברים בלשון קודש ובלשון סרס.ן חוגים בהררי פארן, ומגיעים בשכוגתם ו ל י ובגי ז ב של בגי יששכר, וגומעים אהלים של שע־ הבאים להם ממדיגת ארמיגיא, ומגיעים עד גהר סיס ועוסקים בסרקמטיא, ויש להם

ארבע מיתות בי״ד על אוסגיהם.—ן גגדם מאחורי הר פארן, ויש ביגיהם ב ו א ושבט ר שלום ואחוה ורעות. ואלו הולכים ביחד למלחמה וכורתים הדרכים, וכל שללם ביחד יחלוקו. והולכים בדרך מלכי מדי ופרס. ומדברים בלה״ק ובלשון פרס. ועמהם מקרא ומשגה ותלמוד ואגדה. וכל שבת ושבת פוחחיץ טעמי תורה בלשון הקדש והסברא בלשון פרס.ם וחצי שבט מ ג ש ה שם בהררי נגד י ר פ ושבט א מדיגת מכה טעות הישמעאלים, והם אלו זעימי גפש וקהייי לב בעלי סוסים. וכורתים הדרכים ולא יחוסו על שוגאיהם. ואין להם כ״א מהשלל. והם אלו גכורי מלחמה, אחד מהם יוציא באלף.ש ה הם כארץ כשדים ג ן וחצי שבט מ ו ע מ ושבט ש רחוקה ששה חדשים. ואלו הם ם־וביס מכילם. ולוקחים מס

מעשרים וחמשה מלכיות וקצת מהישמעאלים פורעים מס.— ואנחנו אומרים בארצנו שקבלה היא בידינו שאתם כני הנולד. שבט יהודה ושבט בנימין תחת אמונת ע״ז בארץ הטמאה המפוזרים תחת רומי שהחריבו בית אלהינו, והיונים והישמעאלים

חרבם חבא בלבם יקשתותם תשברנה.—ו קבלה״ וכו׳ עד ״ויהי לנו עושר נדול״ ״ויש 3

העתקתי למעלה בפרק שלישי סימן ז׳. תדרשהו שמה. — ואח״כ עלה םנחריכ כלך אשור והנלה לראובני ולנדי ולחצי שבט המנשה ויוליכם לחלח וחבור והרא ונהר נוזן וערי מדי (דהיא ה׳ כ״ו) ועוד עלה סנחריב פעם שגייה והגלה לשבט

אשר ולשבש גפתלי והוליך איתס לארץ אשור (מ״ב טיו כ״נו) ואחרי מות סגחריב גסעו להם ג׳ שבטים מישראל ורם גפתלי גדי לארץ כוש. והיו גוסעים וחוגים במדבר ער שבאו אצל ש א ו גבולם והרגו באגשי כוש מהלך עשרים ימים. והם גלחםים עד

היום הזה עם בגי מלכיות של כוש.—

והללו ארבעה שבטים שהם ראובן (צ״ל דן) ונפתלי וגד ואשר חוגים בחוילה הקדומה אשר שם הזהב [והם מקומוחם וקיימים במלכוח פרו״ס ממשלח הוריכוס] ובוטחים י ב ו ט בקוגם תחלה והאל בעורם, והשבטים האלה שמו ידיהם בעורף אויבהס. ובכל שנה ושגה עושים מלחמה עם שבע מלכיות ושבע ארצות. ושמות הארצות האייה : תוסיגא, *) וקבתו, וקובא,, ותקולא. וכרמא. ושאלום, והם מעבר לנהרי בוש. גי ותריאו ואלו ד׳ שבטים יש להם זהב וכ^ה ואבנים טובות וצאן ובקר וגמלים וחמורים הרבה מאד, וזורעים וקוצרים ויושבים באהלים, וכשירצו נוסעים וחוגים עם אהליהם מגבול לגבול מהלך שגי ימים על שני ימים וכמקום שהם חונים אין להם מקום שהכנס

שם רגל בני אדם כ״א חונים במקום שדות וכרמים.

ושם מלכם עוזיאל ושס הג^א הגדול אליצפן מבני אהליאב למטח דן, ורגלי לבן כתוב בשחור: שמע ישראל ה׳ו ה׳ אחד ובעת אשר יבקש לצאת למלחמה יצעק הצועק נ אלהי בקול שופר ויבוא שר הצבא ויצאו החיילות מאה ועשרים אלף דגלים לבגים קטגיס, וכל חדש וחדש (צ׳׳ל שלשה חדשים) יוצא שבט אחר למלחמה והשבט עומד בחו״ן שלשה חדשים, וכל מה שיביא משלל אויביהם יחלקו עם שבט שלהם. ומבגי שמשון שבט בן דן עלו על כולם, אין בורחין כלל כי בושה גדולה אצלם, והם כחול הים עתה ואין להם עסק כ״א מלחמה, ובעת שילחמו יאמרו. לא טוב לגבור שיגוס, ימות בחור ואל יגוס, יחזק לבו אל ה׳, ואומרים כמה פעמים וצועקים כולם

יחד שמע ישראל וכו׳ ואז ישמרו כולם.

וכך הם עושים עד משלם ג׳ חדשים וחוזרים ומביאים כל השלל למלך עוזיאל ומחלק הכל עם כל ישראל, וזה החוק

*) ארצוח אלה בלהי ידיעוח לכו.


להם מהמלך דוד עד היום, והמלך עוזיאל לוקח חלקו ונותן המלך לכל החנמים בעלי חורה יושבי אהלים חלקם, ואח״כ כולם נוטלים חלקם, והנשיא על המלחמה. וכן עושים בשלמה חדשים יוצא נפתלי בשלשה חדשים אחרים יוצא נד וכן כולם

עד תשלום ייב חודש וחוזרין' חלילה.—

ועוד שבט משה רכינו עיר. הצדיק עבד הי ונקרא שמו אצלנו ״שבט ינוס• שנס מע״ז ודבק ביראת ה׳ [חוכיס אצל הנחל ששמו סמבטיון ונקרא שמו אצלנו שכבטיון]. והים סובבו מהלך שלשה חדשים על שלשה חדשיס ושוכנים בבתים מסואדים ובבנינים הדורים וכמנדלים יכינו לעצמם בזמן שמחתם על הלםנט, ואין עמהם דבר טמא ולא עוף טמא ,׳לא חיה טמאה ולא בהמה טסאה ולא זבוב ולא פרעושים ;לא כנים ולא שועלים ולא עקרבים ולא נחשים ולא כלבים, כי כל זה יצא מהע״ז שיעבדו בארץ, זולתי צאן ובקר ועופות, וצאנם יולידו שתי פעמים בשנה, ונם זרעם יזרעו שתי פעמים בשנה, וזורעים וקוצרים, ולהם ננות ופרדסים וזיתים ודמונים וחאנים וכל מיני קטניות ואבגוחים וקשואים ובצלים ושומים ושעורים וחטים ומכל

אחד יצא מאה.

( ה ד נ א והס בעלי אמונה (בעלי משנה בעלי חלמוד ו ותלמוד שלהם כולו בלשון הקדש, וכך הם שונים : ככה למדונו רבותינו מפי יהושע בן נין מפי אבינו משה מסי הנבורה ואינם

יודעים בחכמים ״) כי בבית שני היו, ולא השינום.

ואינם יודעים לדבר כ*א בלשון הקדש וכולם טהורים בעלי טבילה ואינם נשבעים כלל, וטי שזוכר השם לבטלה יצעקו עליו ויאסרו כי כעון שבועה בניכם ״מותו קטנים, והס מאריכים ימים ויחי* מאה שנה או מאה ועשרים שנה, ולא בן ימות בחיי אביו. וישינו לשלש או לארבע דורות, והם זורעים וקוצרים בעצמם לסי שאין להם עבדים ושפחות וכולם שויס, ואינם פונרים בתיהם בלילה כי בושה הוא להם, והולך נער עם המקנה מהלך עשרה ימים ואין מפחד לא סלסטים ולא משדים,

*) ל״ל שם חכא ואמורא זר להם כי לא היו מכירים אוחם.—

ובולם לויים ואין להם לא כהן ולא ישראל ועדיין עומרי? בקדושתו של סשה רכינו הצדיק ענד הי.

ועוד אינם רואים בני אדם ולא כני אדם להם. אלא ארבעה שבמים הללו היושבים םעבר לנהרי כוש. ויש מקום שרואין אלו לאלו ומדברים מצעקת אדם ונהר סבטינד ביניהם. ואומרים כזה אירע לנו בסלחסח. והם הודיעו לכל ישראל מה שאירע להם׳ כשהם רוצים לדבר או לעסק נדול יש להם מין יונים ידועים ביניהם וכותבים אנרותיהס וקושרין בכנסיהן או ברנלי היונה והולכין ועוברין נהר סבטיון ובאות היונות למלכיהם ולשריהם, ועוד יש להם אבנים טובות הרבה סאד וכסף וזהב, ויזרעו סשתן וסנדלים תולעת שני ועושים מדים נאים ער אין קץ. והם כיוצא מצרים חמשה פעמים כי אין מספר. ורוחב אותו מקום הנהר מאתים אמה כטטחוי קשת. והנהר מלא מאבנים נדוליס וקמנים, וקולם ירעם כיעש גדול כרוח סערה בים ובלילה ישמע קולו מהלך יום, ויש אצלם שש מעיינות ונקבצו כולם לאנומא אחת וישקו מהם ארצם, ושם ישרצו בה דנים טהורים, והנהר הולך והאבנים והחול ירעימו ששח ימי המעשה, וביום השביעי ישבוח וינוח עד מוצאי שבח. ומעבר לנהר מצד לשלשת (צ״ל לארבעת) השבטים הללו יש אש תלהט במקום (צ״ל. בשבת) ולא יוכל אדם לננוע כמהלך סול (לצד ארץ פראסטף)

וזה שמי: אלדד בן מחלי בן יחזקאל בן חזקיה בן עלוק בן אבנר בן שמעיה בן חתר בן חור בן אלקנה בן הלל בן טוביה בן סרת בן עינן בן נעמן בן טעם בן טעמי בן אונס

בן נאול בן שלום בן כלב בן עמרם בן דומם בן עובדיהו בן* אברהם בן יוסף בן משה בן יעקב בן כפור בן אריעל בן אשר בן איוב בן שלום בן אליהוא בן אהליאב בן אחיסמך בן חושים

בן דן בן יעקב אבינו עיר. ושלום ולכל ישראל אמן.

[שנר אניות הללו מר אלדד זה לספרד שנה ארבעים ושלש *), וזה מר אלדד מלא תורה ומצות. ואם ישב אדם עמו מבקר עד ערב לא יסםק לשונו מטעמי תורה בלשון קדש, ומתוקים דבריו

*) דהיינו ד׳ אלפים תרמ״ג.


מדבש ונופת צופים, הקב״ה יתן לו שכר טוב בעוה״ז ובעוה״ב. *)

תם ספר אלדד הדני

- נ -

אחד מהשבטים :שבה

בשנת ד׳ אלפים חח״ק לערך. הלך מלך פרס להלחם עם אומה אחת אשר שמה *כופר אל תורך״ היושבים במדבריות סמוך לחניית השבטים. ויהי בנסעם תעו בדרך והניעו לנהר גוזן ושם פנע אחד מעבדי מלך פרס בר׳ משה וישב אוחו שבי. זהסלך פרס הוציאהו חפשי, ויםע לעיר אספהאן ויבקר את היהודים ויקח את בת הרב שר שלום לו לאשה. ור׳ בנימין בעל המסעות פנש אותו, וכתב: והוא ר׳ משה ספר לי את כל הדברים האלה

[עיין למעלה פרק ד׳ סי׳ ה׳ שהעחקחי בארוכה].

— ד -

דוד אל ראי משיה שקר

בשנת ד׳ אלפים תתק״ו לערך, בא איש אחד מעיר ע מ ד י ה וקהלה זו היא תחלת קהלות היושבות םביב נהר ׳סכטיון ושמו דוד אל ראי **) ונקרא נ״כ דוד אל דויד. ***) והיה חכם גדול בתורה ונם במדעים, בקי בחכמת הכשוף, וכמה לשוגות, ואסף את היהודים העשרת השבטים היושבים כהרי חסתון ויאטר ללכת ירושלימה לגאול את ישראל, לכוגן ממשלת

ישראל ולשכללה כמו ביםי קדם.

דפס בהוצאות אפשטיין, ומזה משמע שכתב *) כן נ אלדד בתואר אגרה לספרד, והם הדפיסו דבריו ומתיבת

— . ם ״שגרי עד ״ובעוהיב׳ הוסיפו ה **) המסעוח בנימין קורא אוחו דוד אל ראי.

,***) השבט מיודא קולא אומו דוד אל דויד.

״ ואחר חקירה ודרישה ח י ש מ הוא כינה עצבו כשס - ומשא ושתן שהיה עם ראשיו שלו החלים לצאת להלחם ראשונה במלך פרם. ויהי כאשר הניעו הדברים לאדני השלך פרס, חרה. ויצו להלחם אתו לתפסו ולאשור אותו בזיקים וכבלים בבית אסו האסורים אשר בעיר דכרםתן אשר על יד נהר גוון, ועבדי השלך

הצליחו ויתפסו ויאסרו אותו בבית הכלא. אך לא ארכה העת והתיר עצשו סכית הכלא ויופיע לפג• השלך. ויח־ד השלך שא״ ויצל לתפס• אך עבדי השלך הכי בסנורים, ויקראו: איגגו רואים שיש תמיגת איש זולת• קולו אנו שומעים. ובין כך ובין כך ויברח דוד אל ראי ויפרוס סודרו על הנהר גלזן וימלט על נפשו לעיני השלך, ועבדיו רדפו אחריו ולא השיגוהו, ויחד אף השלך סאד וישלח אל אמיר אל־מומנין אשר הוא הכליסה בבגדד לאמור: לך ואסוף את ראשי ומנהיגי ישראל ואסור להם בשמי: אם לא יעכבו את דוד אל ראי שלעשות סעשים כאלה, אז יאבד ויהרוג ח״ו את

בל היהודים אשר בסדיגתו. הראשי ישיבות אחזם רעדה ויצוו אל דוד אל ראי: ״יע לך כ׳ לא הגיע עוד עת גאולתגו, מגע רגליך י לאטי מגתיבות אלה, כי פכגה צופיה על עם ישראל, לא חסוב בעקשניתך לשפוך דם נקי בישראל. ואם לא חתן אזן קשבת

תהיי שנודה כחרם, ואין לך חלק באלהי ישראל!״ דוד אל ראי לא הטה אזנו אל האזהרות החסודות. ולהוציא אל ו מ ם ע ז צ ב האלה׳ ולא שב שדרכו הרעה, ויאשר לא על ראשו, כי אחד הכח מחשבתו. אבל עונש המניע לו ב מעבדי המלך בתחבולות ובשוחד כסה אלפים זהובים בעודו ישן

על מטתו התיז את ראשו, ויסר חחבלותיו.

— ה

דוד הראוכני

בשגת ה׳ אלפים רס״נ—רצ״ד לערך, בקר אותנו איש מהשבטים ושטו דוד הראובגי וגסגקרא דוד בן שלמה שר צבא, ומטרת נסיעתו היה לקנות כלי־גשק, תותח, אקדח, וכו׳ כדי


להלחם עם שבטי המושלמגים הצרים אותם, ויבא לעיר הבירה של איטאליען ויתיצב לפני האםיםור ק ל י מ נ ט י השביעי בבקשה שירכוש לו דברים הנזכרים, האםיםור זה לא היה טן האדוקים והקנאים, ונטה חסד עם .היהודים, ויעחר לו, ובפרט באשר קרא אנרת ממלך פורטוגאל אשר מאמת נ״כ את דבריו של דוד הראובני. ויפטרו בכבוד נדול כראוי לציר ממלכה ולשר צבא. ויפע בספינה גדולה מלאה כלי קרב עם אומנים יהודים

ונוצרים. — אודות אישיותו של דוד הראובני לא נרשם בדברי הימים רק מעט מזעיר. על נוו של דוד הראובני היה שפוך רוח סוד וגפלא. סגיו השחרחר, וקומתו הקצר ותואר גוסו הרז והכחוש, ועיניו הבדולחים המפיקים הבוגד. כולם יעידו על בעל

הגוו שהוא איש פלאי.— החכם ר׳ אברהם פריצל מפירארא כתב : ״ואת כל אלה ראו עיני ושמעו אזני מאגשים חשובים אגשי אמת .וד׳ אלקים אמת״. ומעיר עליו ״שהיה מסנף נפשו בתעניתים. וכבר עמד ששה ימיפ רצופים אשר החענה לילה ויום״. אם כי יש סופרים המתוכחים בזה, לגו די דברי ר׳ אברהם פריציל אשר הגאון ר׳

יחיאל האלסערין בעל סדר הדורות מזכירו לשבח.—

ן

אהד מהשבטים בקר את ר׳ הרי ל״ש.

בשגת ה. אלפים תר״כ בא איש אחד מטיבעט,׳ או מבכי הרכבים הק׳ [מהעשרת השבטים או מהבכי משה שמרו משפט שבו ככתב עכין זו אין תחת ידי כעת. והמדפיסים האיצו בי ואין העת מספיק לעיין בפכים הספל לק כפי מה שהעתקתי מהס׳ דרך הכשל.] לעיר םיקסא במדיגת אוגגארן, אשר כל דבריו היו רק בלשון הקודש, ובקש מהגאון הצדיק ר׳ הלל זצ״ל בעד׳ש״ח ס׳ משכיל אל דל שירשה אותו לשבות ולהיות אצלו על יו״ט דפםח, ואלה הם• דברי הגאון ר׳ עקיבא יוסס שלעזיגגער זצ״ל שכתב בספרו ״שמרו משפטי, אודותיו. ואגי אבא בקצרה ולא אעתיק רק תמצית הדברים: הגיד ששמו

— סדק ששי — נו

ר׳ אליעזר ב״ר שמעון ממדינת טינעט והתנה עצמו שיסדר על שלחן מיוחד ״הסדר״. לא אכל בלילי ססח רק כזית מצה, ושוב לא אכל בכל ימות חסםה רק חסוחי אדמה ואיזהו סירות.ר היה בהתלהבות גדולה מאד, וכל פסוק מתרנס בלשון ד ס ה אשר זר לגו ורק התערובות זהר ומדרשים אשר הזכיר הבנתי, וכן תפלתו היה ג״כ בלהבות סלאים ולא התסלל בצבור, רק אחר ששמע קדיש קדושה וברכו הלך אל חדרו להתפלל בקולות

וברקים לערך ב׳ או ג׳ שעות. ובחוה״מ היה האפשריות לדבר אתו, והגיד דברים דלקמן: עיס מצות המנהיגים גשלח בשליחות סוד ובמום אל הארצות האל, וממהותם ספר: כי גחלקים לכמה וכמה דנלים, ומספר האגשים אשר תחת דגלפ לערך צ״ו אלף גפשות, ולכל דגל ודגל יש כמה גשיאים ושרים, דהייגו שרי עשרה, שרי חמשי ם שרי מאות, שרי אלפים, כל עשרה אגשים עליהם לחחזיק ולכלכל איש אחד ח״ח, היושב על התורה וסאלף אותם דברי תורתגו הקדושה בשבתות וי״ט. ועל כל גשיאים — העולים לחשבון ס׳ רבוא — גשיא־הגשיאים בעל רוח הקודש גאון ו.״קובל״ צדיק חמים, שהוא המגהיג ה־ור, יע״פ געשה כל דבר, ולא לכד לשפוט את העדה. רק גם לדרוש ולחקור אודות כל ישראל

הנפוצים בגולה. אצל גשיא־הגשיאים ספר בשם ״האביב• ^הוא ר״ת •אחינו בני ישראל בגולה״ שבו גכתבים מצב עם ישראל בגולה, וממנו הועתק כמה וכמה ספרים הנשלחים לכל הנשיאים ולכל

התלים. והגאון ר׳ עקיבא יוסף זצ״ל העתיק מן הס׳ האביב הנזכר, דברים הנוגע לדורו וז״ל: ר׳ נתן אדלער ותלמידו ר׳ משה םוסד מס״ב: מקובלים בנסתר, ר׳ נתן אדלער חפץ לפסול השוחטים דפפר״מ ולהכניע הסטרא האחרא ששורה על השוחטים, בסוד ועל חרבך יחי׳ וכו׳ ואם היה יכול לפעול ולהשינ את רצונו בכר היינו ננאלים, והסטיא אחרא העמיד עליו דורסים קצבים סושעי ישראלים עד שהוכרח לברוח םפפד״מ, ור׳ משה: הוא איש תם וישר, ע צ י . ד ק ו ׳ ד ד תלמידו • אחריו. ו ו ד ׳ י ה ו נ ת ן ב ע ל ה פ ל ת י: היא נשמת יהונתן בן נרשום, ועל שטעה עצמו בנלנול הראשון ואמר נוח לאדם למכור

עשרת השבטים

) בא העונש עצמו לע״ז ולא יצטרך לבריות (מס׳ ב״ג דף ק׳ם ל ו ש שיצא עליו שם רע כדי לנסר עון זו״ ו ר ׳ מא ד נ א ל ל א ק ז ח אי ם מ ע נ י ץ מס״ב : נשמת שרף״ ו ד׳ ית נ י ד בעה״מ ס׳ נודע ביודא: עינו כעין החשמאל. מ: נחתם בחותמו של ם״מ ר״ל, ע י ר ן ע . מ ד ע ב ן ו ה ר ע מ: כל זמן שהנוב״י חי לא היה יכול הס״ט לשלוט שם ג א ד • רק בבחינת אורח עובר, ועכשו מושל שם, וכל התפלות של הבתי כנסיות משם, המה תועבות, וכל הקלקול בא עיי חזן

ןקאהר״. שני דברים נפלאים ראה ר׳ עקיבא יוסף אצלו: א) כל ספר שבא לידו, טרם הסתחו אם היה מן הקדושים מנשקו ואם מן החצונים זרקו לארץ אף אם נכתב בלשון עברי. ב) בבית הנאון ר׳ הלל היה כלב מונח החח שלחנו תמיד. וכל התחבלות לא הצליחו לנרשו משם, וכל ההכאות לא הועילו, ור׳ אליעזר הנ״ל טן השבטים ראה זה. וסנה בשאלה אל הנאון ר׳ עקיבא יוסף: למה אינו מתקן את הכלב הזה וכי לא ידע שזה היה רב לע״ז ממקום פלוני אשר נתנלנל בכלב הזה.ה ר״ת לשון הנכרים בסוד ויקרא לה נזבח בשמו כי ל אחרי ימים אחדים הכלב נפל על כרעיו, לפני הנאון ר׳ הלל ותפס בכנפי מעילו ובכה לפניו. ואז ססר ר׳ עקיבא יוסף להנאון ר׳ הלל מה שהניד לו הרי אליעזר. והשיב לו כי איננו יודע איזה תיקון יתן לו. ־והרי אליעזר הגיד התיקון. ומאתה שעה והלאה ויעלם הכלב. — וסיים ר׳ עקיבא יוסף — וגם אגי אינו אוהב להיות פתי יאמין לכל דבר, ולא מצאתי שוס פגייה או

חשד עליו״.— הר׳ אליעזר ב״ר שמעון ברגלו בא, וברגלו שב לדרכו ולא קבל שום מתגות ואף כרטיס על הרכבת לא אבה לקבל. והגאון ר׳ עקיבא יוסף הלך עם תלמידיו לערך ב׳ מאות בחורים

ללותו עד כי געלם.—

בעזהי״ת

" י ע י ב ק ש ר פ

ם י ט ב ש ת ה ר ש ע חלק ה׳

התיירים שחפשו אחרי עקבת השבטים ־־ א -

התייר ר׳ ברוך ב״ר שמואל מצפת. בשנת ה׳ אלפים תקצ״א כעת אשר היה בארצות איי־ רופא נזירות משונות קשות ורעות על עם ישראל הסכימו חכמי ורבני האשכנזים שבארץ ישראל, ובראשם הנאון המובהק בננלה ובנסתר מו״ה ר׳ ישראל זצ״ל בעהמ״ח פ׳ תקלין חרתין, תלמיד הנר״א זיע״א, לשלוח איש נבור חיל חכם ו׳כבון נדול בתורה וביראה לחפש אחרי העשרח השבטים שיושיעם בצר להם,

וממצקותיהם יוציאם.— ובחרו בר׳ ברוך בר שמואל יליד פינסק דליטא אשר עלה גא״י עוד בשנת תקע״ט. אשר בו היו מרוכזים כל המעלוח האלה. ונם היה בקי בתכמת הרפואה, וידע היטב סנולות העשבים

— . ך ר ו צ ובקי בלשון ערב ונם להתחפש לערבי לעת ה ור׳ ברוך הנ״ל שם לדרך פעמיו, וקבל אנרת פאר כלילת יוסי נערך אל אחינו שבטי יה. ויעזוב את ביתו ויסע לדמשק, אשור דרך היבשה, ומשם למוסקוט דרך הים ומשם לעדן ראש

מדינת תימן, ומשם לצנעא (סאכא). — הרב הנדול מארי יוסף אל קארה אב״ד דצנעא ובית דינו קבלוהו באהבה ובכבוד נדול. ושם נתחבר אתו הדיין השני מארי יחייא אל אבאיץ (הלבן) וילכו שניהם יחדיו אל המדבר הנדול אשר עיפ ההנדות נמצאים שם עקבות השבטים. וילכו עד

8 ־ ח

114 עשרת השבאים

חיידאן שהוא סוף הישוב. ויאגו ויצאו דרך המדבר ויםעו על גמלים בישימון דרך ארץ לא עבר בו איש.—

ויהי בלכתם קרה אסון. כי נחש כרוך על עקבו של ר׳ ברוך, והוא באומץ רוחו שלף חרבו ובאבירת לבב חתך את הבשר «קום הנשוך עם הארס, ויזר תחבושת זישככ לנוח. ופתאום ראו כבשה אחת תועה במדבר ומזה ש1מו ברעתם כי מקום ישוב לא רחוק הוא משם. וכן היה. שפנשו ברועה אחד, וישאל אתם :

ו: שמע : יהודים, ויאמר תנו אות ן ויענו יחדי ו יענ «י אתם ? ו ישראל וכו׳. ונם הראהו ר׳ ברוך את ציציותיו ותפליו. ואז האמין להם הרועה וישמח אתם. וינד להם שהוא מהעשרת השבטים. ויראהו ר׳ ביוך את המכתב ששלחו בני אה״ק ויאמר להם הרועה, אין לי רשות להביאכם אתי. הנו לי המנתב ואלכה ואגידה לאחי, ואתם שובי לעיר היידאן, ושם תקבלו מענה על מכתבכם. וילכו וישובו לעיר חיידאן ויחכו שם זמן רב ולא בא

להם התשובה, וחזרו לצנעא. — ובצנעא קרה אסון עם ר׳ ברוך כי המלך אימאם אל מיהדי שהיה חולה במחלה כבדה, ור־ ברוך רפא אותו, ועי״ז שדנו השרים על ר׳ ברוך עד שהרנו המלך בשנת הקצ״ד ביום ה׳ שבט. יגש על המלך כלתה הרעה שלא ארכו לו הימים ומת, ונש בנו המלך תחתיו לא הצליח על כסא ממלכתו שעבדיו מרדו

בו והורדתו מעל בסאו.—ן (הלבן) ששע כי אחר הריגת י ,׳הרב מארי יחייא הדי ר׳ ברוך באו יהודים מח״דאן וספרו שבאו ב׳ ערב ים רוכב• סוסים וחק־ו אחר החכם ר׳ ברוך -ירושלמי וכאשר נורע להם שכגר נסע, וילכו לדרכם, והוא הדיין מארי ׳חייא תיכף שםך לףפש את עקבות הערביים ולא מצאום, ובעו״ה ל לדרך פעמיו. ו

לא הזי ממסעו, ועקבותיו לא נודעו עד היום הזה. והרב אבן ספיר (ח״א פרק מ״א) מאמת את דביים: ״אלה הדברים שמעתי בה־ב התמים מארי סעיד תב אלה שנן מארי יחייא אל אבאיץ (הלבן) הנזכר. ומהרב י בן הרב הדיחי הגדול האב״ ד ג״י, ומהזקן המאושר מאדי אל .סעיד אל בדי ז״ל, שבקרו את ר׳ ברוך בעצמם, ונם משאר זקנים שבעיר, שכולם מתאחדים כסגנון אחד. ודרשתי על החפצים והספרים שגשאר ממנו, אולי א&צא בם איזהו רשומות מהמקומות שעבר

— •רק שביעי — נח

• במשך שנתיים ומחצי., אמ נ*צא בם איזהו שורש דבר ש להתחקות עליה:. ובעויה לא יכולתי להשינ בלום, בא«דם שהרבה מחפציו היקיים לקח המלך אחרי המו, והנשאר נשלח לאשתו לעיר עדן. ואני דרשתי נס שם ונם אצל משפחתו בעיה״ק צפת,

והנידו לי שלא י-ש־נו כלום״. -, םפ־ז ו


— כ

טופס האגרת שנשלח לשבטים

בסימן הקדום הזכרתי שגערך אגרת מהגאון ר׳ ישראל זצ״ל אל השבטים. האגרת זו מזכירו גם הרב אבן ספיר וכותב עליו: ,שגרפם באטסטערדם ע״י הרב הצדיק מי״ה ר׳ צ״ה לעהרן, ועל כן לא העתקתיו״ וכווגתו בזה שהיא בגמצא, אבל עכשיו בזמננו ככר איגגו כגמצא כלל וספו ותמו כל המהדורות שגדססו

ומחמת יוסי הלשון אמרתי אעתיק כל האגרה, וז״ל:

בעזרת ה׳ יתברן אלדי הארץ ר״ח מרחשון ה׳ אלפים וחקצ״א לב״ע בארץ הקדושה ארץ ישראל ערי הקודש ירושלים וחברון, וגליל העליון, צפת

תוב״ב.

שלחו בגי ארץ ישראל הדבקים והאחוזים בתורת יקותיאל היא מתגר, ונחליאל, לפגי אחיגו בגי ישראל בן יצחק בן אברהם אשר גלה אמוגח האל, הטה אחיגו הקדושים, והטהורים צדיקי/ החוגים מעבר לגהר יסודי עולם *בגי משה רבגו״ עבד ד שנטיון הגקרא *סמבטיון״ ואומרים אגו מעשיגו למלך, הוא *מלך ישראל״ יושב על כסא מלכותו רס וגשא על גדולת אחיגי בית ישראל *עשרת השבטים״ אשר אחוזה גחלתם בארץ צלצל כגפים אשר מעבר לגהרי כוש, הלא המה חוגים על דגלם, שבט דן, שבט גפתלי, גד.ואשר, ושבט יששכר יודעי ביגה עוסקים בתורה הקדושה תמיד, ושבט זבולין חוגים בערי פריאן וגגדם שבט ראובן ושבט אפרים ומגשר, ושבט שמעון, ה׳ עליהם יחיו וירומו וישאו מעלה מעלה בגדולתם, והוד מלכותם, והמלך יתרומם ויתגשא, חרבו יחגור על ירך גבור הודו והדרו, יצלח וירכב על דבר אמת ועגוה צדק, ותורהו גוראות ימיגו, חציו שגוגים עמים תחתיו יפלו בלב אויבי המלך, כסאך אלדים עולם ועד ! שבט מישור שבט מלכותך, חחח אבחיך יהיו בגיך, תשיתמו לשרים בכל הארץ, תבלגה בשמחות וגיל, תבאיגה בהיכל מלך, ואל כבוד אחיגו בגי ישראל הישרים הצדיקים בית הרכבים *בגי יהוגדב בן רכבי

— פרק שביעי — נמ

אשר נבא ירמיהו הנביא עליהם (א׳) לכן כה אמר הי צבאות אלרי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים. שלום כנהר קחו מאת אחיכם כני ישראל. שארית הפליטה הנמצאה משבט יהודה ובנימין ומלוי. הנפוצים בעולם בארבע רוחות השמים. ומאת אחיכם אשר בארץ ישראל מגלות החל מארץ אשכגז. אשר מרוב שלהבת חשקת גםשם בארץ הקדושה. ארץ חמדה חמרת עליוגים ותחתונים, א״י המקודשת מכל הארצות, מסרו גפשם ויעזבו ארצם ומולדתם ובית אבוחם, ויסעו דרך ימיםל מקום קברות א ו י ״ ם ל ש ו ר וםדביות. עד עלו אל ער קדשינו ין כארץ כנען, ואל נליל הקדש מוסבר, ו ר ב אבותינו היא חת תוב״ב. םסתפחים בנחלת ה׳ ומתננדרים בעפרה פ שם העיר צ יושבים באהלי בתי מדרשות וישיבית של תורה ועבודת ד• צבאוח. הנה כולם שולחים שלומים רבים כטל וכרביבים, לאחים ידידים אהובים אלופים מכובליס בתורה ובמצות. נפשנו חשקה, נפשנו צמאה, נפשנו אותה, נפשנו כלתה. נפשנו משתוקקת לראות פני קדשם, לחבק ולנשק עפרות רנליהם בנועם זיו *אדוננו המלך״ טהור וקדוש ולשמוע משלומס, ומקום החנותם בברור, ותחזינה עיניהם ועינינו עין בעין מישרים בשוב ה׳ ציון, ויקוים המקרא) לאמור לאסורים צאו לאשר בחשך ׳ 3 שנבא ישעי׳ הנביא ( הגלו, והגביא צפניה אמר (ג׳) מעבר לנהרי כוש עתרי בתפוצי) בעת ההוא אביא אחכם ובעת קבצי יובולין מגחתי. ואומר (ד׳ אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את

שבותיכם לעיגיכס אמר ה׳. כה אמרו אחיכם ישראל מה טובו אהליך יעקב, משכגותיך יש־אל, אשר מיאש מקדמי ארץ שמועה כי כחד ה׳ בהם ויחסם כצל כנפיו, ולא הסיר שבט המושל מאתם׳ והוד מלכות ישראל ננה עליהם. ולצדק ימלוך מלך עליהם, ואין עליהם קול נונש מאומות העולם, כאשר אבותינו ספרו י לנו. ורבותינו הקדושים העידו אשר בא לפניהם בזמן שש מאות וארבעים לאלף הד-מישי איש אהד צדיק וישר שמו רבי אלדד הדני משבט דן, והוא ספר והודיע יקר תפאית נדולהם וצדקתם

( ׳ נ .־• ( (א׳) יימי׳ ל״ה י״ני.־־ (בי) ישעי׳ (1״ט ט׳) צפני׳ ג׳ כ׳.— — (ד׳ . ׳ צפני׳ ג׳ י


באמונתם וקדושתם ועזרה ה׳ אלהי אבותינו מסבבם בחסדו בבטחונס בו בנחלתם, והיה להם לםחסה מ:ל הנו ים אשר סביבותם. בל יוכלו לננוע בהם ובעדתס, ודרכי תורתנו הקדושה ברורה בידם עס״י משה רבינו ע״ה מסיני כסי קבלתם, ודנים דיני קנסות ודיני נפשות בסנהדרין כפקודתם וברוכים בארך ימים ועושר וכבוד מפרי עסק תורתם כאשר אמר המלך שלמה

ע״ה (הי) ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כביכתם. לזכר זאת תעלוזנה כליותינו ותשמח נפשינו על אשר זכינו לידע כי נתקיים הכתוב (ו׳) לא אלמן ישראל ויהודה) כי עד רד עם אל .ועם קדושים נאמן״ ותחזק ד טאלהיו, ( נפשנו לקול זרים האומרים לנו אין החלת ותקוה, ואומרים איה אלהיכם ויושיעכם, אבדה שם הנוי הקדוש נעשינו ללענ ולקלס בנוים, כצאן לטבח יובל, להרנ ולאבד ולמכה ולחרפה, וכל עיר על תלה בנויה, ועיר האלהים מושפלת עד שאול חחתיה, וכל נוי ועם ממלכתם קיימת ומלכם בראשם, ועם ה׳ אלה נתונים למשיסה וישראל לגוזזים, הלא ה׳ זו חטאנו לו ואמרנו ננזרנו אבדנו חלילה, אבל בהתאמת לנו עוז מקל תפארת מלכותם ותוקפם ונבורתם וארצם הרחבה והמלאה כל טוב, ועשרם ומלחמתם וממשלתם ופחדם על הנוים מסביבם. מה נאוו על ההדים קול מבשר משמיע שלומם, מבשר טוב משמיע ישועתם. קול צופיך ישאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעיי יראו בשוב ת׳ ציון, ובחר

עוד בירושלים, יעלו סישיעיס בהר ציון. אמנם כן מפני כי נתרחקנו מהם במקימותס לשמותם בארצותם למושבותם ונדל דרכינו בנזית נתיבותינו ענה, אסורים קראו למו, וישראל שה פזורה נדחה קראו לה, וידל ישראל מאד וימשלו בהם אויביהם, בגופם ונפשם ומאדם וינזרו עליהם גזרות קשות ומרות ויאכלו ישראל בכל פה, לא עלה על לבגו מקוצר רוחנו ומעבודה הקשה אשי עלינו לאמור: גשלחה אגשים לפני אחינו בני בריחנו, אחרי רבים להטות מאיצנו, רובם של קהלת יעקב שבוני יה עדות לישראל לשאול שאלתנו, ולקחת עצה

תשועה ברב יועץ.—

- (זי) ׳ - (וי) ירמי׳ כ״א ה . ו ״ (הי) משלי ג׳ ט היש* י״נ א׳. —

י ס י - — !•רק^ץביע^

והן עתה אשר נתעוררנו כדבר לבקש ולדרוש ׳עלום אחינו הוא בסבת דבר אשר באזנינו שמענו *•י עדי ראיה״ אבותינו שפרו לנו, כי באלף ההטישי היתד. נזירה קשה בחו״ל במדינת-ארב״י בארץ אשכנז על ידי נוי אחר רשע מכשף כי רצה לאבד היהודים וישלחו כלל אחב״י שלוחים נאמנים למחנה שכינת קדושתה רבינו ע״ה, וישינו" איחס חינים מעבר לנהר ש י מ נ אחינו ב סמבמיון, ויעביר איש צדיק ושמו ר׳ מאיר חזן (שחגר שירח אקדמוח שאומרים ביום מחן חורהנו קולס קרירח כהירר.)ש הדוחהי שבת החמורה, 1 ח נ ו ק את הנהר סמבטיון בשבת בשביל 1 ויקרב אל אחינו הקדושים, וישלחו משם איש צדיק אהד ושמו ר׳ דן. וכנבורות נפלאוח אשר עשה והראה וקידש שמו הנדול והקדוש יתיש, הציל את אחנו בנ״י בארץ ההוא, ויספר להם מגדולת •קר תפארתם ומלכותם, ועוד אשר בשנת שני מאות ושלש ושםוגים לאלף הששי, בא איש אחד מהם שמו דוד בן שלמה שר צבא ישראל לארץ איטליא ורומי, וזה מקרוב כמו שנתזם היו משולחים שלגו בארץ תימן, ובעיגיהם ראו שם איש אחד משבט דן ושמו יששכר, ויספר להם מקום ארצם וגדולתם ותוקפם וקדושתם ורב עשרם ומלכותם, ואחר כך נעלם האיש

— י א ל ההוא והוא ם כי על כן נשעננו בדברי רבותינו הקדושים התנאים אשר הורונו אל תהי מפליג לכל רבד, וגם כי אדוננו התנא רשב״י קרש הקדשים נלה לנו בזהר קדשו, כי בעקבות משיחא יחנלו מאחינו מעשרת השבטים. וכד קבלו רבותינו על המקרא שאמר דוד המלך ע״ר. לי גלעד לי מנשה, אמר הקכ״ה לאנשי יבש נלעד אהם עשיחם חסד עם שאול ועם בניו, אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כשעתיד הקב״ד. לקבץ את ישראל, ראשון הוא טקבץ את שבט מגשה שגאמר לי גלעד לי מנשה (ילקונו חהליס רמז חשע״ט) ומפגי שכל הדברים צריך התעוררות החלה מלמטה, וגם כי אמרו יבותיגו הקדושים על המקרא *הנך יפה דודי״ כשחפרע מן האומות *אף נעים״ כשחשלם שכר ליראיך *אף ערשנו* אלו עשרת השבטים שנלו לפנים מן נהר סמבאיון, שעתידים נלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם, כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי עוה״ב, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל, ויבאו יחדיו •ארץ צפון על הארץ אשר

120 — עשרת השבםים —

הנתלתי או/ אבותיכם (ילקוט שה״ש למז תחקפ״ה) אי לזאת התגברנו והתחלקנו כוללנו כאחד אנחנו כנסת ישראל קהל קדש אשכנזים אשר בא״י, והנני שולחים שליח ישר והנון החכם השלםל סעיר קדש נליל העליון. מסר א ו מ ן ש ך ב ו ר י ב ב ד נפשו לנוד בארצות,. בימים. בסדברוח, עד יעזרהו הרחמן לבא

לפני כסא גדולתפ.—

והנה עתה תחלה נודיעם בקצרה ממצב כלל אחינו ב״י המסיזרים בארצות מלכי נוים, החלה כל איכות וכמות תורתינו הקדושה. הלא תדעו כי נמצא בידינו ספרי תורתינו ארוכה מארץ מדתה. ורחבה מני ים. תורה ונביאים וכתובים וחינומיהן. ופירושיהן מרבותינו הקדושים הראשונים והאחרונים רבים מאד, ותורה שבע״ס מרבותינו הקדושים התנאים והאמוראים. ששה סדרי משנה אשר סדרם רבינו הקרוש: רבי יהודה הנשיא וברוח קדשו כלל בהם כל התשעה מאות סדרי משניות שהיה בימי הראשונים, ועליהם חכי- ר׳ יוחנן בארץ ישראל תלמוד ירושלמי, ורב אשי בכבל תלמוד בבלי. וספרא דבי רב, וספרי. ותוספתות דבי יני חייא רבה, ודי אושעיא רבה. ופסיקתא רבתי וזוטא, ומדרשות כמספר אלפא ביתא, יסדר עולם רבא, וספר הבהיר, וספר יצירה, וסי אותיות דר׳ עקיבא. הוא רבי עקיבא התנא הקדוש תלמיד ר׳ אליעזר הנדול, חלמיד ר׳ יוחנן בן זכאי, תלמידו של הלל הזקן שהיה בזמן בית שני. הוא ר׳ עקיבא שנכנס לפרדס ונכנס בשלוס ויצא בשלום, ועליו אמי• הקב״ה ראוי לזקן זה שישתמש בכבודי. ועליו בקש משה רבינו ע״ה מלפני השי״ת שיראהו ואת תורתו שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, הוא רבי עקיבא שכשהיה דורש במעשה מרכבה היו באים מלאכי השרת :במזמוטי חתן וכלה. הוא ר׳ עקיבא שקדש את שמו ברבים. יהיה מקבל עליו עול מלכות שמיס, בשעה שסרקו בשרו במסרקות של ברזל. ויצאתה נשמתו באחד. ויצאה בת קול א:•דיך דבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא, ומתלמודיו הקדושים התנא האלהי קדוש ה׳ מכבד ר׳ שמעון כן יוחאי וחבריו, הוא רבי שמעון «1ישב עם בנו ר׳ אליעזר י״נ שנים במערה בשעת נזירת המלך, ויתיב בעפר עד צוארו, ואברי להו חרוב ועינא דמיא. וחבר ספר הזהר הקדוש על התורה כולה רזי דרזין, וזהר חיש.

סדק שביעי —

וסםר התיקוגיס ע׳ עגסין על תיבת בראשית. ועשר אמידין ול״ב שבילין וכל מעשה בראשית. הוא ר״ש שהיד. מתנלה לו נשמת משה רבינו ע״ח רעיא מהיסנא, וחכר נילוי סודותיו. ואליהו הנביא וכל נשמות הצדיקים היו מחגלים לו המיר, הוא ריש דקב״ה וכל המרכבות ונשמות הצדיקים היה באים לשמוע גילוי סודותיו. הוא ר״ש דאסכים עליו קב״ה בכל חדושיו וסודותיו, והיה אש ממרום מסבכו. וקב״ה וכל הישיבות של מעלה הסכימו על חבורו הקדוש עד דאליהו נחית מעילא בכמה חילץ דנשמתין, וכמה מלאכיא ושכינתא עילאה עטרא על ראשיהון. ואמרו וכמה ב״ג יתסרנסון מהאי חבורא דילך בררא בתרא ו סוף יומיא ובגיני׳ וקראחם דרור בארץ, ואחריו סתרי סודות התורה בקבלה דור אחר דור עד הרב החסיד ר׳ יצחק סגי גהור בן הראב׳יד שהי׳ פה שלישי לאליהו, והקדוש רבינו אלעזר מגרמייזא והקיוש הימב״ן. ועד אחרון איש אלהים קדוש ונורא האלהי רביגו יצחק לוריא ז״ל אשכנזי, אשר נלד. באורי סודות הזוה״ק, והיה לו נלוי אליהו, וידע כל רזי דרזין מעשה בראשית, ומעשה מרכבה וחכמת הפרצוף, והיה מדבר עם נשמות ורוחץ כמבואר במכחביו' וספריו אשר הננו שולחים מהם ביד השליח הלז. ורבותינו הראשוגים חברו הלכות גדולות יפסוקות והלכות ובינו יצחק אלפסי. וספרי רביגו משה בר מיימון הלכות ברורות בלשון משגה על .כל תורה שבע״ס. עד ערוך השלחן בדורות האהרוגיס שחברו רביתינו הנאונים רבנו יוכף קארו ורבנו משה איסרלס אשכגזי *שלחן ערוך״ ו*מפד.״ פרוסה על כל דעות וספקות ושיטות שנתוספו בתודה שבע״פ, ועוד ספרים הרבה בננלוית ובנכתרות אין קץ למספרם, וער אחרון הנאונים בזמננו היה אדוננו מורנו ורבנו הנאון הקדוש רבן של כל בני דנולה, רבנו אל־הו החסיד נ״ע אשכנזי, אשר חבר שנים ושבעים חבורים קדושים ועמוקים וברורים על כל התורה. ובירר והניד, אורות מאפל השבושים בכל התורה בננלה ובנסתר. ועשה כוונים וגלויים עמוקי אנדות התלמוד ברזי דרזין. ובזהר וכהבי האר״י ז״ל, ונתגלו לו סודות מיעקב אבינו, ומשה רבינו ע״ה ומאליהו, אוצרות רכות לא יספיק דיו במי הים לכוחכם, והגני שולחים מעט מספריו הקדושים בגסתרות ואיזהו סודות שגלה אשר עד בואו היו

געלמים מעין כל הי.

122 — עשרת• השבטים —

וכל ערת ישראל אשר בכל הגולה, מחזיקים באמונת אלהיגו במסירת נפשם, ובתורתו הקדישה יהגו בכל מקום, אכל עליהם ועליגו גבר קושי שעבוד עול דגלות, אסס מקום לבאר >ל אשר עכר עליגו מעת חרב בית קדשיגו ותסארתגו השגי, זה משך אלף שבע מאות ושלש ושישים שגה, צרות רבות אין די-באר ואין די עולה על המכתב, ובשגת ת״ח לאלף השישי הרגו ד-גויס מאחב״י בארץ אשכגז יותר משגי מאות אלף נפשות במיתות משוגות, וטלאו כמה בורות עם אגשים וטף וגשים זכולם קדשו שמו הקדוש ית״ש, ומסרו גפשס למיהה ופשטו צוארם לטבח, טלכד בכל דור ודור מדינה ומדינה, וכל הקללות

נתקיימו בגו, ובכל זאת שמו הגדול לא שכחגו. ועתה הכביד עלינו — עול םדדבה טסים וארגוגיות זאומריפ מדוד והבא, וימעטו כל המחיות ופרגסות — וידל ישראל מאד, העניים והאביוגים שואליפ ללחפ ואין, ועח צרה היא

ליעקב וממנה ישע. הן עתה שלש הנה אשר נבקש ונשאל מאת יקר הדרת אדוננו מלך ישראל יחי׳ לעד, ומאת כל אחינו קדושי עליון

י משה רבנו ע״ה, וכל אחינו עשרת שבטי יה! בנ אחת: נפשנו בשאלתנו ועמנו בבקשתנו על כל כנסת ישראל אשר דל כבודגו כנוים ושקצונו כטומאת הנדה, ושמו הקדוש ית״ש מתחלל כאמרם איה אלהיכם ויעזרכס, אפס כוחגו נתבלבלה דעתינו ומחשבחנו וקצר רוחנו לשפוך גפשגו בהפלה ובתחנונים, לפני המקום כ״ה, כי נתקיים בנו ״שכרת ולא מיין* כאשר אמר התנא ראב״ע יכול אני לפטור את כל העולם כילו טן הדין תפלה מיום שח-ב בהמ״ק ועד עכשיו שנאמר (ח׳) לכן שמעי גא זאת עגי׳ ושכרת ולא מיין. ואף כי עתה בדור האחרון הזה, אשר הצרות תכופות .יחדלו הפרגסות וע• ה׳ אלה *תמים בסתר המדמה. כי על כן הנני מתגפלים ומתחגגים לפגי אדוננו, חנוני חנוני נא! אחס אחינו בגי אב אחד גחנו, עזרונו עזרונו בחפלה! כאשר עזר אבישי בן צרויה לדוד המלך ע״ח בעת צרתו, כמ״ש (נו׳) ויעזר לו אבישי בן צרויה ואמר ר״י אמר רב בקבלתו שעזרו בחפלה, ואם שם היה מאיש אחד

) ש״3 כ״א. י״ז.־־ - (ט׳ ) ישעי׳ כ״א כ״א. (ח׳

פרק שביעי — כב

•לאחד, אף כי סרבים לרבים. ועל כבור קדושת שמו ותורתו ועדתו. כי כשל נח הסבל החירוסים והגדוסים לשם ה׳ צבאות, •ועד מתי יהי׳ עוזו בשבי ותפארתו ביד צר, ולא יעםור ברחוק מאתגו. ולא יעליפ לעתות בצרה, ואם קצף הוא סעט בעד חטאת עמו, הם הוסיפו יותר מהעיקר כפלי כסלים עולם הקשה וקושי השעבוד, ועברו על השבועה אשר השביעם ה׳ אלהינו שלא ייכו קישו שעבודם על ישראל שלא ימהרו הקץ (מדרש רבות, שה״ש). וכך אמרו אבותינו ורבותינו בתפלחם רצוננו לעשות רצונך. ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, אשר ע״י שעבודם הקשה, ושאין מניחים להגדיל התורה ולהאדירה, סזצא השטן מקום להסית ולבלע עם ה׳ בהטיותיו, וכן אמרו רבותינו הקדושים לסייע לעדתינו משלשה כתובים, אחד שאסר מיכה) ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצלעה והנדחה אקכצה י הנביא ( ואשר הרעתי, וירמיהו הנביא (י״א) אמר הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם ביי נאם ה׳, הנה כחומר ביר היוצר כן אתם בידי ב״י. ויחזקאל הנביא אמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והם״ותי את לכ האבן מבשרכם ונתתי לכס לב בשר, זאת רוחי אתן בקיככם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם, ירבו נא בחסלה ודמעה בנסשוהם הטהורות ונשמתם הקדושות. ילבישו מלכות ויכנסו לחצר הפנימית לפני מלך מלכי המלכים הקכ״ה וביחודיהם הנוראים בתיכלות הקדושים לפני ולפנים, כי בא מים עד נפש ואם לא למעננו למענו יעש כאשר :לה לנו האלה• רשכ״י בתקונים דפירקנא בתראה למענו יעשה וכמו שםררו לנו אנשי כנסת הנדולה בתפלה ומביא נואל) למעני אעשה ״נ לבני בניהם למען שמו באהבה, וכמ״ש ( ולמען לא •תחלל שסו הקדוש, אכל יתקדש ויכירו נוים וידעו כי הוא מלך על כל הארץ ומושל בגוים, ולמען תורתו הקדושה אשר הגוים בזאוה פרעוה קלאוה, ויותר מאשר עשו לגו עשו לשמו הנדול והקדוש, ויזכור לאבותינו אברהם יצחק ויעקב וירחם לקבץ נליותנו ולבנות בית קדשינו ותסארתנו, ואדוננו התגא האלקי רשב״י גלה לגו בזהר קדשו בתקוגיס יאמר:

- (׳״ב) . ׳ / י״ח ו י - (י״א) ירמ . ׳ ) מיכה ד׳ ו , י ) - ״א. - (י״ג) ישע״ מיה י . ו י יחזקאל ל״ו כ

24ז עשרת השבטים —

ובזמנא דעשר ספירין מתלבשין כאלין קליפין, אלין דידעין בקליפין עבדין אומאה כשמהן ובהוויות דקב״ה לאלין קליםין ובטלין נזרה, ודאי יש ביניהם יודעים לפעול את כל, ובעת דחק וסכנות ישכילו לעזרנו בחמלתם על כלל אחיהם עדת ה׳. שנית: נבקשה את שאהבה נפשנו, הלא זה הדבר כנודע בשער בת רבים מסי רבוחינו הקדושים (רמב׳ים בפירושו פ״ק דסנהדרין) כי טרם יבא משיח צדקנו צריך שיה״ בארץי הנליות וכובד הנזרות ״ ישראל בייד הגדול סמוכים, ובעוה״ר ע הקשות בטלו הסמיכות, והלכח ברורה שצריך שיחי׳ הנסמך מהסמוך והשי״ת יעד שיחי׳ ב״ד הנדול כאמור: (י״ד) ואשיבה שפטיך כבראשונה ויעציך כבתחילה, אח״כ יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה, וזה יהי׳ בלי ספק כשיכין הבורא ית״ש לבות בני האדם יתרבה זכוהם ותשוקתם לשם ית׳ ולתורה לפני בא המשיח, וכאשר שמענו בבירור שיש אצלם סנהדרין כטובים מפי נסמכים שהרי דנין דיני נפשות (ייל דפליני אריב״ל סנהדרין י״ד א׳ או משום דדן רובם של כל ישראל, והלכות בדרות אצלם כאין ספק)/ יבחרו נא כמה מחבמיהס הסמוכים בחמלתם על כלל עם ה ויבואו נא לא״י נחלת אבותינו ויסמכו לתיח כדי שימצא ב״ד סמוכים בא״י, אשר החלת הגאולה תלויה בזה, ומה יפה *ף נעים לאנשים נדולים כמוהם לבא לארץ ישראל, אשר רבותינו הקדושים התנאים והאמוראים היו מנשקים על תהומי ארץ ישראל, ומנשקים אבני׳ ומתנללים על עפרה, וכן הוא אומר (ט״ו) כ• רצו עבדיך את אבני׳ ואת עפרה יחננו, ואמרו רבותינו בקבלתם כל השוכן בא״י עונותיו מחולין לו שנאמר (נו״ז) ובל יאמר שכן חליתי העם חישב בה נשא עון ואפי׳ הלך כה ד״א זוכה לחיי העיה״ב, וכל הקבור בה נתכפר לו, וכאלו המקים שהוא קבור בו מזבח כפרה שנאמר (י״׳,) וכפר אדמתו עכו ולעולם •דור אדם באיי אפי׳ בעיר שרובה נוים ואל ידור בחו״ל אפ״ בעיר ש־ובה ישראל, שכל היוצא לחו״ל כאלו עע״ז שנאמר(ייח)

- . ו י (י״ד) ישעי׳ א׳ כ״י.— (ט״ו) ההליס ק״ב ט- (ייח) כמואל . (ט״ז) ישעי׳ ל״ג כ״ד.— (י״ז) דבלי© ל״ב מ״נ

א׳ כ״ו י״נו.—

— סרק שביעי— סנ

כי נרשיני חיום סהסתסח בנחלה ה׳ לאמור לך עבד אלהיט אחרים. ורבותינו הגדולים אסרו שישיבת ארץ ישראל מצות עשח סן התורה אס״ בזסן הזה כסו ששנו בספרי על המקרא: *וירשת אותם וישבת בארצם״ אמרו ישיבת א״י שקולה ככל התורה מעשה כר׳ יהודה בן כתירח ור׳ מתיא בן חרש ור׳ חנינא בן אח• ר׳ יהושע ור׳ יונתן שהיו יוצאים לחו״ל והניעו לםלטום וזכרו את א״י וזקפו עיניהם וזלנו דמעותיהם וקרעו בנדיהס וקראו המקרא הזה: וירשת אותם וישבת בארצם, ןחזרו ובאו למקוסם, ואמרו ישיבת א״י שקולה ככל התורה כולה, ובימים האלה שלוה בא״י מרשעת הנוים רק מסים נתן לשר הארץ. ואם שלא נתן רשות לכולם או רובם לעלות בחומה לאיי. ליחידים לא נאש־ שהרי מצינו שהיה זמנים שהלכו מהם לא״י בשנם קבלה בידינו מרבותינו כעלי התלמוד ירושלמי (מסכת מ״ש ס״ה) שביהס״ק עתיר להבנות קודם מלכות בית דוד. וכן נלה לנו התנא רשב״י כי בתחלה בונה ירושלם ד׳

ואח״כ נדחי ישראל יכנס. ובבוא מחכמיהם הנה ובראות נוראות• גסלאות סגי קדשם גס סד. גם במקומות אחרים ישיבו נסשוח הגרכאים האומללים ויחיו לבם של אחנ״י היושבים במחשכים כמתי עולם. מסי קדשם תתעוררגה הגסשוח, תשמחגה הלבבות. תלבשנה עז ותעצומות, חרוה וגיל חחגורגה, והמעקשות יישירו, רסי האמונה יתגברו, חלושי היראה יתאמצו, ויבררו חקי האלקים ותורוחיו, ומשפטיו ויוכיחו בשעי־ים להורות דרכי ה׳, ודבריהם הקדושים כרשפי אש שלהבת יה טמקור לבכם הטהורות, יכנס״ בלבב עדת ה׳ יעורו ויעוררו אהבת ה׳ ומלאה הארץ דעה, ויטו שכם אחד לעבדו יתיש, ולהגות בתורתו הקדושה בכל לבכם

ובכל גפשם ומארס. ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. ועוד בה שלישית כי מאז ועד עתה היה אחב״י אשר בגולה ממציאים עזר לאחיהם אשר בא״•, ועתה כי גגרע עזרתם למו, הגענו עד ארץ, שחה לעפר נפשגו דבקה לארץ בטגגו, כי השתרגו עלו על צוארגו חובות רבות אלפי רבבוח, אשר הוכרחנו לקכל עלינו בגשך ובמרבית לכמה סבות מסובכות כי נתננו לשבי ולבזה ומסים וארנוניות שאנו מוכרתים ליחן כל שנה עולה סך עצום ורב, ונס לפקוח נסשות עניים ותלמידי חכמים הוצרכנו ללוות להחיות את נפשם, בין כה וכה עלו

>

126 עשרה השבטים —

החובות לאלפים ולרבבות ברבית נושכת והתשלומין קבועים לזמן •ונבל. ואם לא יסלקו החובות דררא דנפשות קא חזינן, ענמה נפשנו פן ח״ו מוט תתמוטוז הארץ •ור תחפורר הארץ, ואי אפשר להעזר בזה מאחנ״י א׳ער בארצות מולדתנו, מרובי צרתם. •מעוט השפע, וגדעון הפרנסה, ואזלה ידם. ודי להם להפקיע את עצמם, ובכן אין מצוה רבה ונדזלה מלו המשולשת בפדיון שבויים, ות״ת דרבים, ויישוב א״י, כי על כי בקשתנו יקהו נא תרואה מאת כל איש אשר ירבנו לבו על נאולתנו ופדות נפשנו. והמלך הנדול יחי׳ לעד יפקוד להרים תרומה נדולה מכל אהב״י עשרת השבטים !ימסור ביד שלוחנו זה, ויעזרהו למען יכ» ויביא התרומות הנה בשלמות לרומם קרן ארצנו ולהאיר עינינו לסלק נפשנו מעול החובות הרבות, האוכלות בשרנו ומהאיכות נפשנו ומבלבלים דעתנו בארצנו, ונם על העהיד •ן ח״ו יאריך עוד איזהו זמן עד גאולתנו וישועתנו, ויתרבו חבלי משיח וצרות ךבות וחיינו תלויים מננד, יחמלו נא להמציא לנו עזר _בכל שנה ע״י הדרך שיראם ה׳ אלהינו, למען יחזקו בחורה ה׳ ית״ש, החכמים עובדי ה׳ באה״ק ועוסקים בתורתו הקדושה מתוך הדחק

יומם ולילה בישיבות ובת• מדרשות שלנו. ועל ארבעה לא ישיבונו ריקם לשמח נפשנו בנועס הדר .יקר תפארת כתב יד קדשם בשפה ברורה בלשון הקודש, להשיב על שאלותינו לשמח נפשותינו ולרות צםאוננו ולברר ספקותינו ולהודיענו מכל ישיבתם, וארצם ואיכותם ונדולחם וכמותם ותורתם, לנחם כל יושבי גלותנו צדיקים ונאונים נדולים וישיים וירא• ה׳, המדוכאים ומודאנים ימודאבים ומסובלים ביסורים וענמת נפש וצרות רבות בבקר יאמרו מי יתן ערב וכו׳ והיה כי יבואו דבריהם אל כליהם ותחיין העצמות האלה ינילר הצדיקים וירננו כל ישרי לב, ויספו ענוים בה׳ שמחה וניל ומפני כי הדרכים סנורים ומסתיים ונדודים, כלתי אפשר היה לשלוח מי ומי מזקני עדתנו הגדול ם החלושים והשי כה, וזהא ברוך הוא לה׳, אשר האיש ישר שלוחא מהימנא המוביל ת התנדב להתנכר כארי, לנרד במדברות וארצות לחפש מצוא הדרך, והרוא־. לנשברי לב יראהו דרכו לבוא למהיז חפצנו ובקשבגו יהיו נא בעזרתו ויקבלוהו בסבר פנים יפות ולא

ישוכנו ריקם.

ד — •רק *•יעי •• 9 V

י •נורות. נ ואנחנו אחיהם מרחוק משתחוים מול הדרת !

/ ולמי כל חאדת ישראל הלא. נ ת ר א 1 הטהורות אחינו ע«רת תם לפני כסא כבודו י ל 1 נ ת לך ישראל הנני מ חוא אדוננו • וםשתתוים א-צה. ו«תח:ני• יתן נא את שאלתנו ובקשתנו, ואנחנוו בת*לתנו נכח שער השמים נ י 1 •ד• בארץ הקדושה •ורש a כ מקום •קדשנו כותל המערבי אשר לא זזת שכינה •שם, ועל קבר רחל אמנו אשר בדיך אפרת היא בית לחם, קול ברמה נשמע נהי ככי ת*רורי• רחל מבכה על בניה ועל קברות האבות הקדושים, והאמהות הקדושות ועל כל •נוחות הנביאים. והתנאים והאמוראים הושע בן בארי׳ דבי פנחס בן יאיר, ורבי שמעון בן יוחאי, ודי אלעזר בנו, ויונתן בן עוזיאל. והלל הזקן ושר צבא ישראל בניהו בן יהוידע ועוד הרכה מאי אשר •בינות הגליל הק-ש, עינינו לשאיא נטלות ימליצו טיב עבורם יעבירנד לפני שוכן שמים, ישוב ירחם על כולנו וקבצנו יהי ויאמ־ו לאס en צא• לאש־ בחשך הגלו ויבנה בית.

מקישינו ותפארתנו במהרה בימינו כיר״א. כד, דברי אחיכם העומדים על הפקוד ־ם וראשי ישיבות בארץ ישראל ירושלם, וחברון וצפת תוב״ב, המעתירים הדואבים החושקים הנכספים הצמא כ המשתוקקים לראותם, ולשמוע משלומם ומצפים לתשובתם במכתב יד קדשם הבאים

על החתום. עד כאן הוא לשין האנרת שערך ר׳ ישראל הנ״ל

בהסכמת חכמי אי״ן ׳שיאי. אל העשרת השבטים.—

־- נ -

התייר ר׳ עמרם מערבי

בשנת ה׳ אלפים תרי״ד בקש ר׳ עמרם מערבי מעיה״ק. צפת לחפש את עקבת השבטים. ר׳ עמרם הנ״ל היה איש נבודל בתורה, אשר ידע היטב לשון הערבי וכל עניניהם מ חיל חכם נ של הערביים, היה בקי בהקוראן (שהוא כחגי הקודש של

12$ — עשרת השבטים —

הערביים דח מחמד)* וכן תפלותיהם ומנהגיהם, וילך בעקבת ר׳ ברוך הג״ל והגיע עד היידאן, אבל לא חרף נפשו לצאת אל

המדבר הגדול וכאשר הלך כן בא. בלי תוצאות. (איס).—

— ד — התייר ר׳ דוד אשכנזי מירושלים.

ע ר׳ דוד אשכגוי מעיה״ק 0 בשגת ה׳ אלפים תרי״ז ג ירושלים לתור ולחקור אח-י השכטיס. וילך גפ הוא• בדרך אשר םלל ר׳ ברוך הגיל ויתחפש עצמי כאחד מקודשי הישמעאלים (דארוויש) אשר געים וגדים בארצות ובמדברות. ומאחר שלא ידע אח לשון הערבי עשת עצמו אלם. ובכל זאת לא הצליח. כי הכירהו שהוא יהודי. ושללו ובזזו את כל אשר לו. ורק את גפשו הציל. וחזר לביתו ג״כ ריקם. והרב אבן ספיר דבר עמו

בעיר עדן בשגת תר״כ. (ג״כ שם).—

— ד. — התייר ר׳ אהרן המי

בשגת ה׳ אלפים ש״ץ כאשר התמהמה ר׳ אהי־ן הלוי באלכסגרריא שמע שקארוואן אחד בא בקשר עם השבטים. וחחליט להחחקוח על שורש הדבר ויסםח אל קארוואן אחד. ומכל צער וצעד גחן דין וחשבון באגרת ארוכה הגדפס בשגת שצ״ה לערך

באמסטערדאם בס׳ דרך היש־.— בראש אגרתו כתב: ,הגגי גשבע לכם באלקים חייס אשר בידו גפש כל חי אשר לא אשקר לכם אות א׳ מה שאכתוב פה. חלילה לי לעשות זאת״.— בשורות הראשוגות מהאגרת שלו מתאר דרך גסיעחו: שגסעו דרך מעקקא וגודא. ואח״כ לארץ הודו, עד הרי חפתן, ומשם לעיר קיבר ועיר דברואבן אצל הגהר גאגגעס, עד קאלקוטא, והגיע עד למעלה למדבר קאלקוטא ששם הוא גהר סמבטיון. וכשהיה הולך וקרב אל הגהר סמבטיון צלצלו אזגיו מהרעש הגדול שעושה הגהר בשטפתו העזה של

— סרק שביעי סה

אבנים וחול.— הנכרים גם להם קודש הנהר סמבטיון — מושך דברו ר׳ אהרן הלוי — שכל מי שיש לו שחין וחטטין בראשו הולך לרחוץ בנהר סמבטיון ומיד נתרפא. ונם שמע שם מהנכרים שחפ תחת ממשלת פריטי יואן שהמה נלחמים תמיד עם השבטים. שחסר. נמצאים למעלה מקאלקוטא. ומסמן את מקום השבטים דן. נפתלי. זבולין. אשר. שהם אחרי ההרים הרמים שהמה

מעבר שני של עיר קאלקוטא. ואח״כ מסמן את הדרך שבו חזר ממסעו זו.— ומסיים את אנרתו בלשון הזה : *ובזה נשלסה האנרת. והשם ימלא אסמנו

עד אשר יהפוך לנו לשטחה ולששון. צום החטישי לחדש.

כמאמר אהרן הלוי'

הנה הספר דרך הישי הנדפס בשנת שצ״א לא בא לידי >הסשתי אחריו ואינו במציאות כלל ואין לנו רק מה שהעתיק ר׳ משה אדרעי שהיה מקובל ונדול בתורה, ואין הדעת סובלת לוסר שזייף הדברים והוא כותב על ר׳ אהרן הלוי דברים דלקמן: *שהוא נברא רבא וקדישא אשר זכה לראות כל הדברים הנסלאיס ומזה יש לשפוט כי ר׳ אהרן הלוי היה איש נדול ויש להאמין

לדבריו.

בעזמי״מ

י נ י מ ק ש ר פ

ם י ב כ ר יבני ה

— א — תולדות בני הרכבים

יהונדב בן רכב חי בהחלת הטאה הראשונה לאלף הרביע *)־ והיה חוטר טנזע הקינים שהיו נרים מבני קיני שהוא יתרו.״ כסו שנאמר (דה״& ב׳ כ״ה): ם י ר 1 ו ונקראת בנביאים *סשםחות ם *ומשפחות סוסרים ישבי יעבץ תרעתים שסעתים שובתים המת

הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב״. — יהונדב בן רכב העמיד לזרעו להק עולם שלא ישתו יין ולבלתי שבת בערים ולבלתי בנות להם בתים ולבלתי עסוק בעבודה שדה וכרס, כי לדעתו כל אלה יקצרו את חי• בני אדם. ויצו עליהם להיות נוסעים **באהלים׳*־עם עדרי צאנם. וצאצאיו״ דהמה הקימו את םצותו כל ם י ב כ ר י ה נ ב המה הנקראים . היסים עד היום חזה (ירמי׳ ליה) וירסי׳ הנביא נבא עליהם בשם

ה׳ כי זרעם יעמוד לפני האלהים כל הימים (שם).—

*) יוכדב בן רכב מי בזמן יהוא מלל ישראל גשוממן כמ״ש (במלכים ב׳ נו״ו) שיהוא סמלן פגש אמ יחוכדב ויעלהו על מלכבסו וכוי. ויהוא המלן מלן בשנת ג״א כיה,

וניין ס׳ ציד ושהיד.—

I t — u w ,.ורק —

־ י ״ י 3<׳t ־ י ־ ־

הרכגים ג38ס,וסדדשי&» םס׳ תע^ח (דף? כ״ו ע״א): זמן,, עצי בחנים,. והעקתשע*(נאלו ט׳ זמני0.&יו הכהניסוהע^ז י (שמפנדנ>ם עצי0) מתגדביס לםבזא עצי0 וה מקריבים1«• קלב! אוהו 0V10 נאפי<׳ ה-יו עציסהלבמ למגגרכס,, ה«ו אלו, מחנדגיס ומקמבין^&לל ט׳ זמנים! לש״י) באחד בניסן: (היו ממנדנים),ב;? אורח כן יהודה. בעשרים בתמוז: בני דוד בן יהודה. בחמשה באב: בני: בני יונדב בן רכב, וכר ע״כ.— םרעוש בן יהודה. בשבעה בו מס׳ סוטה (דף י״א) א״ר חי יא בר אבא א״ר סימאי שלשה היו באותה עצח^(דנחמכמה לה לש*>)׳בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נתרנ, איוב ששתק נידון ביסורים. יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הנזית, שנאמד (דהיאי גי) וםשפהת סוםרים יושבי יעבץ תרעתים -שמעתים סוכתיס המה הקינים הבאים- מחמת אבי בית- רכב. וכתיב ובני קיני חתן משה וכו׳ ע״כ. מסי בבא בתרא (דף צ״א עיג) המה היוצרים ויושבי) המה ׳ נמעים ונדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם (דה״א ל היוצרים אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם (שלא לשחומ יין ולא לבנוח בחיס כדכחיב בירמי׳ ל״ה׳ רשיי) וכו׳ ע״כ.ן(דף ק״ד ע״א) דאמר ר׳ יוחנן בשכר מס׳ סנהדרי קראן לו ויאבל לחם (שמות גי) זכו בני בניו וישבו בלשכת הנזית שנאסר (דהיא בי) וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שסעתיפ סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכר ע״כ. מכילתא (יחלו פיב אוח כ״ה) וישלה משה את חותנו בו׳ ר׳ נתן אומד נמלה הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב מהברית שנכרחה עס דוד. שהברית שנכרתה עס דוד לא נכרתה אלא על תנאי שנאמר אם ישמרו בניך את בריתי (מ״א כ״א) ואם לאו ופקדתי בשבט סשעס« אבל חברית שנכרתה עם יונדב בן רכב לא נכרתה עטו על תנאי שנאמר לכן כה אסר ה׳ צכאנת לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמי׳ ליד) וכר ומנין לבני יונדב בן רכב שהם מבני בניו של יתרו שנאמר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה״*) וכו׳, ע״כ.—

132 — בגי הרכבים —

ט (ירמי׳ ל״ה רמז שכיג) ונשב באהלים ונשמע ילקו ונעש ככל אשר צוד. יונדב אבינו. רבי יונתן אוסר גדול חברית ובו׳ ר׳ יונתן אומר וכי נרים נכנסין להיכל אלא היו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תוךה, ויש אומרים בנותיהם נשאו לכחנים והיו בני בניהם סקריבים על נבי המזבח. ומנין לבני יונדב בן) המה הקיניה- רכב שהמה מבני בניו של יתרו שנאמד (דה״א 3׳ הבאים מתימת אבי בית רכב. וסד. אלו שקרבו עצםם כך קרבן המקום ישראל שעושים רצונו של מקום אחת כמה וכמה, ע״כ.

/ ע״ח).— י וכן הוא בססרי (במדבר ס

- ג —

מקום חנייתם של הרכבים

ר׳ בנימין הנוסע כותב: *ומפומפדותא, דרך מדבר ארץ- שבא הנקראת ארץ אלימן לצד שנער כנגד הצסון מהלך אחד ועשרים יום במדברות ושם חונים היהודים הנקראים *בגי רכב* ורבי חנן הנשיא מושל עליהם, ומהלך ארצם ששה עשר יום. בין ההרים הרי צפון, ויש להם ערים נרולים ובצורות. ואין להמ עול נוים עליהם והולכים לשלול שלל ולבוז בז לארץ מרחק עדי בני ערב שכניהם בעלי בריתם והם בני ערב החונים באהלים,

דרך מדבר ארצם ונ״כ אין להם בתים.— וכלכלתם של הכני רכב עבודת אדמה, ומקנה, ונותנים מעשר מכל אשר להם לתלמידי חכמים היושבים ועוסקים בתורת הי, ואין אוכלים בשר ואין שותים יין, והולכים בבנדיס שחורים וגרועים, ומתענין כל ימי חייהם חוץ מן השבתות ויו״ט ומבקשים תמיד רחמים מלפגי השי״ת על גלות ישראל שירחם עליהם

בעבור שמו הגדול״. — ור״ע מברטגורא כוחב באגרחו: *ודבר זה מסורסם וידוע־ בכל גלילות האלו, כי הישמעאלים הגוסעים ממצרים ללכת תרופתם בלמיק״א עונדים דרך מדבר גדול וגורא מאד ותמיד הם לפחות ארבעת* אלפים גמל, ולפעמים באים עליהם במדבר ההוא עם גדול ורם כבגי עגקים, איש אחד ירדוף אלף וקוראים להם הישמעאליס ״אל־אריביס״ &יי *בגי אל שדי״, מפגי שבמלחמתם מזכיריס

ק שמיני — •1• ר • —

הסיד אל שדי. וסעידיס עליהם הישמעאלים, שאחד מהס ישא משא נמל על כתיםו האחד ובידו האחרת החזיק השלה להלדס. וססורסם הוא שדתם דת יהודים, ואומרים עליהם שהם ב נ י

. ם י ב כ ר ה וסופרים אחרים משערים שהכני היכבים חונים אצל העשרת השבטים, התייר.ר׳ אהרן חלוי כותב שפגש אותם כץ ההרים העגקים הרי גיםבוד (שהוא כגבול אפגניסטן) וסביבם. מצא השבטים. וכן האנרח אורחות עולם מאשר ומקיים דעה זו

(עיין בפרק י״ד שם). וכן החלטת מהר״ל מפראג בספרו נצח ישראל שהכני הרכבים תוגים במדיגת חיגא. יש גיכ להתאחד עם דעות חסוסרים הגזברים כי ידוע שבחיגא חוגים ג״כ קצתם מהשבטים

(עיין למעלה פרק ד׳ ס׳ ד׳) אולם לאזאר ערבוב הדברים והחליט דעה מוזרה .שהבגי משה התאחדו עם הבגי הרכבים, ומכח זה אין ממש בכל ההגדות עבור הבגי משה״ וגם פה כבמקום אחר הולך וכופר מה שכבר קבעו חז״ל כבמסמרים כאשר ידבר מגושא הסמבטיון כופר. וכאשר ידבר מהכגי משה שוחק הצד השוה שבו שאין בכל ספרו דברי אלקים חייפ, והביא ממרחק לחמו ומצוה לפרסם. הגה אלה הדברים אשר מצאתי לגבון להעתיקו אדות הרכבים ואף שישגה עוד כמה וכמה דבריפ, אבל הוצאות הדפוס תעלינה לסכום רב. וההכרח לא יגונה וד״ל, (וכמו כן 3ההערות על ההלכות על השבטים קצרתי מאד ואף שהיה לי הלבה

דברים לעורר עליהם והטעם כנ״ל). וד׳ הטוב ברוב רחמיו יוסף ידו לגאלגו ולקב״ן כל- אחיגו בגי ישראל הגלויפ והגסתרים ויולכינו קומימייית לארצנו,,

בעגלא ובזמן קרב אמן.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

מפתחות פיס א/

נהר״ סמבטיון־ סימן

: פעולתו של הנהר י תשובה לסכתישיס מציאותו ד: באיזה מדינה• ־הוא מציאותו ׳ סמבטיון בש״ס ומדרשים ה

: סמבטיון בספרותי ׳ שמות׳ הנהר ובאודיהן ו

פרק ב׳ בני משה

: ברוך נד הביא אנרת מהבנ״מ ׳ מקורים הראשונים ו: מוסס האנרת ׳ זמן נלותס ז

: אמיתת האנרת ׳ חייהם הרוחניים והכלכליים ח םהות תורתם נן׳: ר׳ מאיר חזון בקר הבנ״מ

: האוהח״ק אצל הבנ״מ ׳ בני משה בספרות י

פרק ג׳ עשרת השבטים

ק א״ ל ח תולדותיהם וגלותם

: גלות עשרת או ט׳ שבטי3 , התפרדות מטשלת הארץ ז: התישבות שבט דן בכוש ׳ ח כן׳: קצתם מהשבטים התבוללו: קצתם מהשבטים גתערבו בין ׳ י

יהודה ובנימין י״א :" השבטים גלו להרבה מקומות

הד׳ גליות של השבטים גלות הראשוגה

גלות שניי׳ גלות שלישית

גלות רביעית

פרס ד״ ה ל ס ב י

התישבות השבטים אחרי גלותם: בקורת על ד״ה הנוכרי ׳ השבטים בארץ הודו ג

דברי הימים של השבטים (התפתחות הכתב עברי)

— מסתחות — סח

סימן סימן: השפמים בחיגא :מיגע• ז׳: השפמים פאכסיגיא ׳ ל: השפמים פאזיא התכוגה (תולדות הפלשים) ׳ ה

: השפמים פמערב חודו י ח השפאים פמדפר< ערפ י

פרק היק ג י ל ח

התמתחות חייהם אחרי התישבותם

: עשרת השפטים פש״ס ׳ א : חייהם נסוסיהס ומלחמותיהם ה 3׳ : סלפיהם ״ושדיהם וסו״רשים

: עשרת חשגטים פססרות : ההלכות של השפטים ף ׳ ג: עשה״ש והגאולה העתידה ׳ ד׳: הסוסקים שספיאיס הלכותיהן ז

פרק ר ח ל ב ד י

השבטים שבקרו אותנו אחרי התישבותם

: דוד הראופני ׳ ל/׳: אלדד הדני ה: אחד מהשפטים פקר את ׳ : ס׳ אלדד הדני ו ׳ גאחד מהשבטים ־נשפה הגאון הצדיק מו״ה ר׳.הלל י : ׳ ג

: דודי אל דאי משיח •שקר לעטעגשטיין זציל י ל

׳פרק 7 ח ל מ ה י

•התיירים שה&שו־ אחדי׳ עקבת משבטים

: התייר ר׳ עמרם מערבי ׳ א׳: התייר ר׳ פרוך ביר שמואל ג: התייר ר׳ ־ דוד ־ אשכנזי ׳ 5׳ : טו«ס חאנרת שגשלח ל

: התייר ריי־אהרן הלוי • לשנמים הי

, בני הדגבים c תילהותי-יכג* *הרכ*8 ־ 4׳ :.״•מקום חגיותס, של .בגי

; הרכפים בשים ומדרשים בהרכבים ׳ כ

לזכר עולם תהי׳ נשמת אמי מורתי האשד• הצדקת הצנועה במעשיה. ״ כפה פרסה לעני. ויתומים בני ביתה״

מרת שרה גיטל ע״ה בת אא״ז מוה״ר מאיר זאב הלוי רוםנאק זיל. ששבקה לן חיים בשנת תרצ״ב יום י״ד כסלו. ו —

ר בן בנימין שנסטר תרצ״ט, ע י ה ו י ב ונשמת מו״ה ר׳ צה בת אהרן הכהן שנפטרה נ ־־י״ב אייר. וזוגתו האשד. מרת ח

בשנת תרפ״ב, כיו טבת.ר בן שלמה ע ל ק עם נ ד נ ע ם מ ח נ ונשמת מו״ה ר׳ מם בת י ר ה מ ד שנפטר תר״צ. י״ד אייר. וזוגתו האשד. מרת ש

שלמה שנפטרת א׳ דר״ח אדר ב׳ תרצ״ח.ם קעםטענבוימ בן מרדכי נ׳ תרציד ו׳ טבת. ה ר ב ונשמת מו״ה אם שסימץ נן יוסף נסטר יום ב׳ דפסח ח נ ונשמת מו״ה ר׳ מ תרםיט. וזוגתו האשה מרת צ ב י ה כת זאב נפטרה כיה שבט, תר״צ.ן בן יוסף שנפטר נ א מ י י ו ׳ דר. ו י מ ו ׳ י ונשמת מו״ה ו

ה׳ שבט תרציה.ק וויינבערגעד בן משד. שנפטר נ׳ טבת תיש. ח צ ונשמת כה״ר ין שמעדן בן שמואל שנפטר י״נ אב תרפ״ד. ב ו א ונשמת כת״ר רד בן אהרן שנפטר כ״ט שבט תר״פ. ע י ר ף 5 ס ו ונשמת כה״ר יי מא נ ן בן יוסף שנפטר י ו י ו ב ך צ ו ר ונשמת כת״ר ב

תשרי ייכ תיש.ן בן בנימין זאב שנסטר בהיסח ד ע מ י ש ב ונשמת הבי צ

י(א״י) תרציח. י״ח פיון.ה בת יהודה אשת ר׳ יוסף אליעזר ביץ ק ב ונשמת האשה ר

שנפטרה ט׳ אב תרצ״מ.א בת יצחק ארי׳ שנפטרה יינ אב תרע״ז. מ ו ונשטת האשה י

ה נפטרה י״נ טבת תשיא. א כת דו ד ל א ונשמת מרת ג ונשמת ר׳ אברהם מרדכי בן אבינדור הכהן, נ׳ כ׳ כפלו תרפיו.

ונשמת ר׳ אברהמ בן מיכאל נפטר תרצ״ת אדר ב׳ כ״א. ונשמת ר׳ יואל בן-צדוק נ׳ א׳ דדיה• אדר- תדפ״ח וזונתו -

•מיגדל בת שרנא נ׳ ז׳ אלול ת״ש.

נדחי ישראל

Documents