- 1 -

הלהבות לא כילוש את

,לזכר יקרי שהושמדו בשואה

,לסבא, לסבתא, לאבי

,לחברי ילדותי, לקרובי המשפחה

לבני הקהילה היהודית בפרוסטיוב

.שאיננה עוד

- 2 -

.הכרתי מוות, הכרתי קור, הכרתי רעב

.הכרתי חוסר אונים וכאב תהומי

, בדתי את משפחתייא, גורשתי מביתי

. שלי את הקהילה - את חברי

, אני אסירת תודה על כל יום טוב

, על זה שאני ישנה במיטתי

אני שבעה,שיש לי אוכל טוב

.ואני אדם חופשי בארצי

!כמה שהים נהדר והאוויר נפלא

, חבל לי על כל טיפת מים מבוזבזת

, כואב לי לראות לכלוך ברחובות

לחוסר התחשבות, להיות עדה לגסותכואב

ואני מפחדת כל הזמן

.נאבד מה שכה מובן לילדי ולנכדיש

.מיכל בר

מבוא / הלהבות לא כילוש את

- 3 -

חיים מלאים מאורעות דרמתיים

עם - יכולתי לקחת את זיכרונותיי לקבר איתי. אני מזדקנת- חלפו שנים רבותכמו כל אדם גם אני מאחלת לעצמי וליקירי . המכתבים והתצלומים, הפרחים היבשים

, משפחתיל ,ותם כתבתי למגירהאוד, לאנשים שהיו יקרים וקרובים לי... מעט נצח ליצורלא היה קל. ומזמן אינם בין החייםאשר הושמדו , אנשי הקהילה שליל, חבריםל

אך , היססתי. צףספר בעל ר, ם שנכתבו במשך שלושים שנהמכל הרשימות והפתקי, במקרה שלי- לזה שמעז יש מעט תקווהו ,שלא מעז מפסיד מי כי,החיים לימדו אותי

כמעט זיכרון פוטוגראפי והרבה , יש לי זיכרון טוב. יקירי מעט מהנצחליהיה לי ושל הנייר איע הראשון להעביר את זיכרונותיי המנ. ארועים שהייתי עדה להם רשומים בו

, אז התחלתי לכתוב. ציפיתי להיות לסבתא בפעם הראשונה כאשר1977 בשנת היה אחרי .ל בעלי שמעוןבמשך השנים תרגמתי לאנגלית בעזרתו ש; בעברית כמובן

עדיין השפה היאכית'צ. כית' תרגמתי לצ,1998שנת כוסלובקיה ב'המהפך בצהיה , הזדקנתיו כאשר בגרתי. היא גרמנית אימילמרות ששפת , הרהוטה ביותר שלי

. דומהכיום הולדת ו, תים חגיהמניע היה לע, לי יותר ויותר חשוב לרשום את זיכרונותיי בנס חזרנו ממחנה . ששינתה את חיינו לחלוטין,השואהכתבתי בעיקר על תקופת

היחידות ששרדנו מבין אנחנו שתינו. הצעירה כרמלה ואניאחותי, אימא: הריכוזעליהם חלו חוקים - ילדים מנשואי תערובת שרדו. ם שנולדו בפרוסטיובהילדים היהודי

ו עד סוף כרמלה ואני נשארנאימא, נוישלושת. נאציים שונים מאלה שחלו עלינו .המלחמה בגטו טרזין

מנדט הבישראל דאז היה כי בחרו בשם אנגליהם . נתנו לי את השם מאודהוריי אינני -הוריי לא הייתי מרוצה עם בחירת . ערו ששם אחיהיקוו וש הורייו בריטיה

בעת ההרשמה ; עליתי ארצה1949בשנת . אינני אוהבת להיות שונה, אוהבת לבלוטאך רציתי להתחיל את , ידעתי ששמי העברי הוא שרה. י העברינשאלתי מה הוא שמ

בתו של (בחרתי בשם מיכל . בשם צעיר ומודרני,האהובה חיי החדשים בארץ ישראל ,בפרוסטיוב, ל"לגבי קרובי משפחה ואלה שהכירו אותי עוד בחו). ך"המלך שאול בתנ

.אני מיכל, עבור אלה שהכירו אותי בארץ, אני מאוד

מבוא / הלהבות לא כילוש את

- 4 -

למכרקקטה ופריץ שט -הוריי

מבוא / הלהבות לא כילוש את

- 5 -

שלי" אני מאמין"ה

במקום לשכב על הספה של , במקום לשבת פעם בשבוע מתחת לפן אצל הספריתני א. הולכת, שוחה, אני מתעמלת - במקום לנסוע לכל מקום במכונית, תהקוסמטיקאי

עד היום . שומרת על הבריאות. כמה שאני צריכהישנה, משתדלת לאכול מזון בריאלא נראה לי שיש תועלת , אני רוצה להיות בריאה מבפנים. שן תותבתאין בפי

הודות לאופן בו אני . אך אני רואה בזה שקר,אולי זה מצחיק. במריחת צבעים על פניייעודו , הלבוש הוא לא קישוט למעני. אביםחיה אני מרגישה טוב ואינני סובלת מכ

לאפשר לי תנועה ו ך להיות נוח צריהוא. מיםורוח , שמש, חום, י קורלשמור עלי בפנ. לא גורמות לחוסר שיווי משקל, לא הורסות את רגלי ואת גבי, נעלי נוחות. חופשית

לא אזרוק בגד אותו . אני לובשת בגדים שצבעם וצורתם הולמים אותי פחות או יותרד או בפריס החליטו על אופנה רק בגלל זה שבהוליוו ,אליו אני רגילה, אני אוהבת

, אינני רוצה להיות תלויה בספרית ובתכשירי קוסמטיקה, וחיות חשובה לי נ.חדשהלא הייתי רוצה להיות כה תלויה . בלעדיהם נשים רבות לא יכולות אפילו לעשות צעד

איזו שמלה , שאלתי פעם את בעלי. שבלעדיהם אשתנה ללא הכר, בדברים אלהאינני צריכה מחמאה גדולה ; שהוא אוהב אותי בלי בגדים, הוא ענה; הולמת אותי יותר

אך אני . נאמר לי שנכדי יאהבו אותי אם אהיה לבושה בבגדים יפים ומאופרת. יותר נראה לי שזה משמח אותם יותר.לשת על המגלשהוג וצוללת איתם, שוחה עם נכדי

ונזהרת שהאודם לא ימחק ובגדי לא , במלוא פאר ויופי,מאשר אם הייתי יושבת .יתקמטו

מבוא / הלהבות לא כילוש את

- 6 -

םקריאת ספריהיינו הולכות לטייל עם המטפלת , תינוקתהיתהכאשר הייתי ילדה קטנה ואחותי

לת מה כתוב אני הסקרנית הייתי שוא, בדרך. שבעירנו,לאחד הגנים הציבוריים היפים עוד לפני שהלכתי כך למדתי לקרוא בעצמי, הבנקים ושלעל השלטים של החנויות

,בבית היו לי ספרים. שך כל חיי הארוכיםקריאה יומיומית מלווה אותי במ. לבית הספרהוריי עשרה הרשו לי -מגיל שתיםוהייתי רשומה בספריה .אותם קראתי שוב ושוב

הרבו לקרוא גרמנית הוריי. ספרים שהם בעצמם קראו, לקרוא ספרים של מבוגריםגם בגטו . כית' קראתי כמעט רק צ, לעומת זאת, אני.כית הם קראו רק מעט'צ, אנגליתו

, רעב, כיבוי אורות בשמונה או בתשע, בנות בחדר24 בתנאים קשים של ,רזיןט ,"מדאם קירי"בטרזין עלה בידי לקרא את . קראתי, התרגשות בזמן הטרנספורטים

בה אני ,על רפואה ,מאת פול דה קריף ,וספרים נוספים" ציידי המיקרובים"את לא יכולתי לעשות ,ספר עממימאחר וסיימתי רק חמש כיתות בבית . מתעניינת כל חיי

,47כאשר הייתי בת , תו רפואיותמאשר ללמוד בקורס למזכיר, יותר בעניין רפואה .ונכדתי הראשונה בדרך

,ה שלי' החבר. אקרא באיזו שפהשאלה היתה ,י ארצה בגיל עשריםכאשר באתקיבוץ יהודית ה חברת.סלובקיתבת וכי'צו איתם מהגולה ספרים בהביא ,גרינבג

מספריתה , איפשרה לי לקרוא ספרים בגרמנית, איתה עבדתי בגן הירק,מוןסלואחרי כן הכרתי את בעלי לעתיד שמעון ! אך לא אהבתי לקרוא בשפה זו ,העשירה

אך אחרי , בהתחלה שמעון היה לי למילון מהלך. ובעזרתו התחלתי לקרא אנגלית היו )בכריכה רכה(אמריקאיים ם ספרי. כבר קראתי אנגלית ללא עזרהפחות משנה

. מושלמת וטעמו מעודןהיתההאנגלית של שמעון , בארץ בשפע ובזולזה המותרות היחידים (ה מיד שנילרוב ,םכאשר נסע מהכפר העירה הביא ספרי

הטובים ביותר של הודות לזה קראתי עשרות שנים את הספרים . )שהרשנו לעצמנוזה השלים את .אוסטרליתהו דרום אפריקאיתה, אמריקאית ה,הספרות האנגלית

. ההשכלה החסרה שלי

מבוא / הלהבות לא כילוש את

- 7 -

כיה'להיות יהודי בצתופעת האנטישמיות בבוהמיה ; אני מרגישה צורך להתייחס לנושא רגיש

, נו זריםייה. לא שייכת- אך תמיד הרגשתי זרה. באופן יחסי מתונההיתהובמורביה . לנו היה שונה שונה ואפילו המראה שהיתההדת שלנו , גים שלנו היו שוניםהמנה

אך ידוע - ו את ישונצלבשהגויים האשימו אותנו היהודים , למרות שחלפו אלפיים שנה זו דרכם של הרומאים לצלוב היתה. מנהגם של היהודיםהיתהליבה אף פעם לא שצ

היהודים היו מענישים על ידי שליחה למדבר או על ידי . את אויביהם ומתנגדיהם .סקילה

אני . בחדרי על הקיר היה ישו הצלוב. קרה שלנתי במנזרבנסיעותיי באירופה ישו נולד . יםהוא בטח יותר קרוב לי מאשר לנוצר, הוא בן עמי, מרגישה קרובה אליו

בה חייתי שנים רבות ובה , בבית לחם הגלילית,תי רואה מחלונייאותה הי, בנצרת ואני מבקרת ,כדישלושת נושם חיה משפחתו של בני , ישו מת בירושלים. נולדו ילדי

.אצלם לעתים קרובותאך לא זכרו שליהודים היה חלק , שכנינו לא אהדו אותנו כי מצבנו הכלכלי היה טוב

הם . בהתפתחות הכלכלית של רוב המקומות בהם הרשו להם להתגוררמשמעותי היו שמות עבריים כמו יעקב , לאבותינו,בימי הביניים. כעסו שהיו לנו שמות גרמניים

יהודים לשאת שמות גרמניים העל צווה הקיסר יוסף השני 1787בשנת . רהםבן אב .קבועים ולא מתחלפים - שהיו אז חלק מאוסטרו( שנולדו בבוהמיה או במורביה ,דורות של יהודים

היתהשפת האם שלי . כים'כית כמו שהיה לצ' צורך לדבר צרגישולא ה) הונגריה הוריי שכרו ,חלתי ללמוד בכיתה אלףלפני שהת, כאשר הייתי בת חמש .גרמנית

בהתחלה . כית'כדי שאלמד ממנה את השפה הצ, תכי'בפעם הראשונה מטפלת צ כמו כל הילדים והנוער היהודי , ומאז נהגתיותרימהבכית 'התנגדתי אך למדתי צ

כית כאשר הם דיברו איתנו 'ו בצנענינו להורי, באופן עקרוני,אנחנו: כוסלובקיה'בצ .בגרמניתבבית . קראנו תפילות בעבריתו ב העברי-למדנו בשעורי דת את ה א' תה אבכי

למדנו את הכתב הגוטי שאותיותיו דומות ' או ד' בכיתה ג- יתהספר היו שעורי גרמנמגיל שמונה למדתי אנגלית בשעורים פרטיים . לפעמים לציורים משונים ומסובכים

). שאפשרו לי את זאתיאני אסירת תודה להורי(ליצי אימיאצל בת דודה של כית טוב יותר עד 'אך אני שולטת בשפה הצ, אמנם גרמנית היא שפת האם שלי

!שים שנהכמעט שיכיה כמעט ולא מרגישים שעזבתי לפני 'בביקורי בצ. היום הזה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 8 -

פרוסטיובעיר הולדתי

"נהאירושלים של ה" – כינויה של העיר. במוראביה,בפרוסטיוב 1929בשנת נולדתי כמו בערים אירופאיות . בההיתהכנראה בגלל הקהילה המפוארת אשר , )חבל ארץ(

סימן שבני עמנו התגוררו בעיר סמוך , " היהודיםהרחובות"מסביב למרכזה היו , רבות .להיווסדה

את דת הילודת מציינדוד גן עם מ החותמת)מיכל( Maud תעודת הלידה של מאוד

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 9 -

זאת למרות שבני משפחתי לא , ך שאני יהודיהמגיל צעיר מאוד הייתי מודעת לכבני "סבי ואבי היו חברי . להם תודעה יהודית עמוקה והם היו ציוניםהיתה; היו דתיים

זכורים לי , למרות שלא היינו אפילו מסורתיים". ויצו"חברות אימיסבתי ו, "בריתם הלכנו עם בה - ראש השנה ויום הכיפורים - "החגים הגדולים"במיוחד , החגים שלנו

תהלוכה עם דגלים עם , בשמחת תורה. כל בני הקהילה לבית הכנסת הגדול והיפהבין ספרי הראשונים היו . פירות ארץ ישראליים עם,ו בשבט"ט; מגן דוד וספרי תורה

ך "וכך חייתי את התנ, ערוכים עבור ילדים, ך בגרמנית מאת יהויכין פרינץ"סיפורי התנבבית העם ,"מכבי"מגיל ארבע התעמלתי ב. ביותרואת ארץ ישראל מהגיל הרך

.הנאה של קהילתנוהייתי שונה מיתר . תההייתי התלמידה היהודייה היחידה בכי, בבית הספר לבנות

בין . כית כמו של יתר הבנות' גרמנית ולא צהיתהש ,שפת האם שליו השם: הילדות שמצבם הכלכלי רגשהיה מו. ביות נראיתי כהה למדירוב הבנות הבלונדיניות הסלא

התפלאה כאשר על ' מורתי בכיתה א. גבוהים יותרורמתם התרבותיתהוריי של בגיל שבע הצטרפתי". פלשתינהחקלאית ב: "עניתי" ?מה אהיה כשאגדל"השאלה ".תכלת לבן"חלוצית הנוער הלתנועת

יל אמ, הנה וייל :משמאל עומדים .1940 בפרוסטיוב "לבןתכלת "קבוצה של תנועת מניה ) שרד(פרנקל יוזקו :משמאל יושבים. ארנה הולנדר, אווה יהודה, אלטר

. אדית פסטרנק, )שרדה(דיטה הייליג , יהודית פוכס,שפרבר

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 10 -

רות אופנהיימר , רות וייס, לידיה בנדה: משמאל עומדות. "תכלת לבן"הקבוצה שלי ב

.י ואנ)שרדה( המדריכה דיטה הייליג, אווה פורמן: משמאל יושבות. )שרדה(

חברותי וחברי היו כמעט אך .רי דת הייתי פוגשת ילדים יהודייםבתנועה ובשיעו

ישראלדברנו ולמדנו על ארץ, למדנו לקרוא עברית, שרנו שירים עבריים. ורק יהודים .ועל החיים בה

. כאשר סיפרה לנו על האנקוויזיציה בספרד, ו לדבריה של המדריכהנ באימה האז . לנו בעתיד הקרובוימה צפנו ערישלא

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 11 -

הכיבוש הנאצי

היתההעיר . כוסלובקיה'הגרמני כבש את צ בו הצבא15.3.1939זכור לי היום קודם איסורים , כך זה התחיל .חלקם הגיעו אפילו על אופנועים, מלאה חיילים גרמניים

. "ליהודים ולכלבים הכניסה אסורה"בכניסה לגנים ציבוריים היה שלט : קטנים רבות עם המטפלת ועם אחותי לכן לא יכולנו ליהנות מהגן הציבורי בו טיילתי כה

אסור להחליק , יתלבריכת השחייה העירונ, לבית קפה, אסור להיכנס לקולנוע.הקטנה .על הקרח במגרש הציבורי

בערים . ללמוד בבתי ספר ציבוריים,הילדים היהודים , נאסר עלינו1940משנת

. בעיההיתה לא , שם, יהודי ולכןבית ספר היה ,אוסטרבהב, בברנו, בפראג, הגדולותה לנו הקהילה היהודית ארגנ. לא נהנינו זמן רב מהחופש הכפוי, בפרוסטיוב, אצלנוגם

למדנו , מאחר והגרמנים לקחו מאתנו את בית הכנסת הגדול ואת בית העם. לימודיםלאחר מכן הגרמנים אסרו גם . בו למד סבי כאשר היה ילד, הישן והקטן,בבית הספר

חמישה . בדירות של התלמידים,מאז למדנו בחוגים. הספר הזה את ההוראה בבית היתהרמת הלימודים בחוגים . אצים ההוראה של הנהיתהזאת , תלמידים ומורה

אנשים בעלי השכלה גבוהה כגון רופאים , זכינו במורים נהדרים. גבוהה מאוד היה .ופרופסורים שנפלטו ממקומות עבודתם וסטודנטים שנפלטו מבתי ספר גבוהים

!הלימודים הפכו לתענוג ואנו נהנינו ואהבנו ללמוד! נהדר ללמוד בדרך זו

לנו היה לקהילה ש, למזלנו

מחוץ" מכבי"ספורט המגרש קנו לרוב הילדים ההורים. לעיר

כדי שנוכל לנסוע לשם באופניים וליהנות ממה שעדיין היה

בחורף השרת השקה . אפשריאת מגרש הטניס והוא הפך

יכולנו להחליק כך - למגרש קרחמשחקי , שיחקנו פינג פונג. עליו היינו בינינו כי, הרגשנו טוב.כדור

. כולנו יהודים-לבין עצמנו אסרו עלינו להשתמש בתחבורה

.טיילנו באופניים - ציבורית

1940 "מכבי" במגרש ורות מאוד

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 12 -

- נוד מגן דוד צהוב אולצנו לע1941 בשנת, הופיעו כתבי השמצה נגדנו. הייתי גאה בו

ועוד ,קריקטורות של יהודים מכועריםאסור , אסור לצאת מגבולות העיר: איסורים

אסור ללכת , בערב8לצאת אחרי השעה אסור ליהודים לדבר עם , ברחובות מסוימים

אסור לצאת , אסור ללכת על המדרכה, גויים .מהבית בימי ראשון

עלינו לעזוב את הבית - מרכזים את היהודים ולעבור לגור בבית לא שלנוהגדול והיפה

.גדול עם עוד שתי משפחות יהודיותציוו עלינו , את הכסף אשר בבנק" הקפיאו", ו את העסקיםהחרימאבי לסבי ול

שטיחים, )בשביל הגרמנים ברוסיה (פרוות, בגדים חמים, תכשיטים, למסור את הרדיוהורגש מחסור . נפרדנו מהאופניים שלנו ומסרנו אותם גם כן, הילדים, אנחנו.לי כסףכו

גיעוה למחנות עבודה ומערים אחרות וגברים ובני נוער נשלח). עדיין לא נורא(במזון כית ' המחתרת הצ1942בקיץ .שמועות שיוצאים טרנספורטים למחנות ריכוז

.שה הוטלו עלינו איסורים וגזרות רביםבעקבות המע, התנקשה בחיי ריינהרד היידריך

פליטים ועליה

,יה טרם פרוץ מלחמת עולם השנשעזבו , בני קהילתי,ברצוני לכתוב על אנשיםו שהצליחו הי,דן לעלות לארץ ישראלהיו משפחות שעלה בי. 1938-1940בשנים

.ילה'לצו לאנגליה, ב"לברוח לארה .כל בני משפחת סבורוביץניצלו כך לדוגמא

: קיבלו המשפחות)פלשתינהל אישורי כניסה(סרטיפיקטים .ד מקס לזוס רעייתו וילדיהם ראובן וחנה"עו .ד קליינר רעייתו והבנות סטלה ומרים"עו , עם הוריו,ירי חזר אחרי המלחמה. וירי) ישראל(ד לף רעייתו והבנים ארוין "עו

.לפרוסטיוב וחי שם .ושטפן והבנים פבל , רעייתו,ר הובר"הרופא ד

. גרטה ורות, והבנות, רעייתו,ק'ר פלצ"רופא שיניים ד .רוזנה וקטה, וילדיהם קרל,רעייתו, מקס סבורוביץ

לארץ , פטר מיכאל עם בנם התינוק, הם עלו.ד אייזינגר"זל פרנק התחתנה עם עולי .ישראל

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 13 -

:ית הנוער עלו ארצהיבאמצעות עלרות , אווה ולצי קמני, גרינהוטארבין, הםואסקר ב, פבל בובש, מקס בלייכפלד

מימי , לוטה פרשק, חנה דויטש, גרטה נוימן, אלה שטרנברג, צינקה שטרן, זיסקינד .פטר זוננמרק, פנחס מילר, שישי יורמן, נקה זלצר'ז, קובלר

, בת עשר,לוסטיג -גם אסתי פישר .אלברט שטרנברג הצליח לברוח לאנגליה הבלתי ,הונזה גרבשייד סיים את הפלגתו .הנסעה עם טרנספורט של ילדים לאנגלי

. האנגלים הגלו את העולים לאי המרוחק הזה - ארצה באי מאוריציוס,ליתאלג) Ero(שטפי מנואל עם בעלה ארו . נסעו הזוג הצעיר אני וברונו גרייףפלשתינהל

משפחת .ילה' הצליחו לברוח לצ, מר נחמן, היא ובעלה.אסתר מנדל התחתנה .הופרט וברונו עם הנס, פריץמשפחות סבורוביץ של . לאנגליהברחו, ם בנם ארנסטהכט ע

בעיקר לאמריקה , לאמריקהברחו מליו, צילי, פבל, גוסטא, וילדיהם רות,נשותיהם .הדרומית

הברית נתנה מספר קטן מאוד של -ארצות, למרות המצוקה הנוראה של היהודים .רישיונות הגירה

, אתו הייתי מבלה את שנות ילדותי הראשונות,צי עם בנם היינ,ר'משפחת הוליצ על ידי תנועת ,כאשר נשלחתי אחרי המלחמה. האב והבן נהרגו. ברחו להונגריה הייתי ; בודדההיתהר ששרדה ו'הוליצלוטה גברת פגשתי את ה, הנוער לפראג

.במבוכה שנשארתי בחייםף השלישי בתחילת האל. נסעו לקנדה, הבנות היפות עם שלוש,משפחת מרלה

אירופאית שהיא, ילידת קנדה,ה הנכד)Emma( עם אמה , יותר משנה,התכתבתי . לכן מתגוררת בוינה,ברוחה

אחרי ; מצאו שם מסתור ושרדו, שמוצאה היה מסלובקיה,משפחת פרנקלקו נפטר לא מזמן ונקבר בבית הקברות היהודי 'בנם יוז. המלחמה חזרו לפרוסטיוב

.בפרוסטיוב . להימלט ולשרוד אחדיםלק וממשפחת הולץ הצליחוא בת ממשפח

פליטים מאזור כמבין אלה שבאו לפרוסטיוב , היו עוד מספר אנשים שברחו ושרדוד " ומשפחתו של העו, עם הבנות ליזה ורות, כמו משפחת אופנהיימר,הסודטים

. עם בתם דוריס,נויפלד הוא שקל אפילו לנסוע .לצאת מאירופה מאמצים רבים עשהיש לציין כי אבי פריץ

הדודה של , בעזרת אירמה בין היתר,פלשתינהלקבל סרטיפיקטים להוא ניסה . לסין .הצער הדבר לא עלה בידו למרבה ). שטקלמכר(פדרמן רות

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 14 -

ושיעורי דתהרבניםהוא התגורר ברחוב . ב גולדשמידכאשר הייתי ילדה קטנה פעל בפרוסטיוב הר

לובש ,אדון זקן. תי אותו והייתי פוגשת בו לעתים קרובותלכן הכר, כמונו,קובה'ליצווה היתהזו . הרבי נפטר כאשר הייתי בת חמש. בגד כהה ומגבעת גבוהה על ראשו

מותו והייתי כבר מסוגלת לחשוב". מוות "- הפעם הראשונה בה נפגשתי עם המושגשלנו באותה התקופה פעל בקהילה . עשה עלי רושם עז, האהוב והמכובד,של הרבי

שבא , ארפד מרמורשטיין,אני זוכרת את החזן. שהיה גם שוחט ומוהל, גם הרבי שאפ .את קולו הערב הייתי שומעת בבית הכנסת, אלינו מסלובקיה

אחרי מותו של הרבי גולדשמיד בן , Schön בא לפרוסטיוב הרבי שן

למרות גילו הצעיר .עשרים וארבעהוא . רצינימשכיל ו, הוא היה חכם

, שמקהילתנו כך טוב ומקובלהיה כלהועבר לעיר הגדולה , הלא גדולה

.בה פעל עד לגירוש לגטו טרזין, ברנו

הוא ,יובבזמן בו רבי שן כיהן בפרוסט .היה בא לביתנוו אביהתחבר עם

על יהדות , הרב ואבי שוחחו על דת .ועל ציונות

לווייתו של אביבי שן היה נוכח בהר לוויות , כמובן, היו שם.טרזיןגטו ב

בכל יום מתו כמה עשרות ,המוניות ..של אנשים

Schön שן אלברטהרבי

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 15 -

: לימיןמשמאלמאחור . עם המורה פנחס ברסלר'וג' כיתות א , שיעורי דת1936

,שני קליין ,קרל באמט ,אטלקה סומוגי ,ליצי קמני ,גיזלה סטיאסני ,אטלקה זליגר

מאוד ,אלה קליינר: ורה קידמית משמאלש . יהודית שפרבר,וויצר'בוצפאול

ארוין , אוטו דויטש, אסתי לוסטיג, פפינקה וסטלה ברנר,רגינה וייצנהוף, שטקלמכר

).רייסקש "בית הספר עבחצר ( אליעזר קריינר, מרגית בלאק,לף

בדרך כלל לימד אותנו .רבי שאפו רבי שן , לפעמים,ו אותנובשעורי דת לימד הוא היה נחמד וידע איך . מאוד אותוואהבנ, חור צעירב, ברסלרפנחס המורה

.להתנהג עם ילדיםכאשר היה כמעט בן שמונים ואני הייתי בת , תו בארץיהיה לי המזל להיפגש א

שם . הוא ניצל הודות לזה שחזר בזמן הביתה לחלק המזרחי של הרפובליקה. שישים .הצטרף לצבא האדום ושירת בו עד סוף המלחמה

י הוא לא ידע איך להתייחס לפי ההבנה הילדותית של. גם המורה שפיץלימד אותנולא הייתי מלאך אך התנהגתי . לעתים לא ידע איך לנהוג בשובבים שבינינוו לילדים

, פבל,כי ריחמתי על המורה שלנו ועוד יותר ריחמתי על בנו הקטן, ובהגינות, בבגרות .ונתלמיד צעיר בשעורי הדת של

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 16 -

הרבי שאפ

לא שלא לזכור וש אינני יכולה ,נו יודעים מה צפוי לנו וליקירינו בה אינבתקופה השוחט ,את דמותו הציורית של הרב. לחשוב על גורלה של משפחת הרבי שאפ

, המגולחים וגלויי ראש, בין יהודי העיר פרוסטיוב המודרניים. אני זוכרת היטב,והמוהלהוא היה בעל ; שחורה מיוחדתמגבעת , רבי שאפ היה לבוש תמיד מעיל שחור ארוך

על רבי שאפ מסופר הסיפור . פאותיו מאחורי אוזניו הסתתרוזקן ארוך ואולי גם" ?יש לך ילדים:"כאשר בא להציג את עצמו בפני ראשי קהילתנו שאלו אותו: הידוע

אחר כך התברר שלרבי יש תשעה . לא- פירושו בגרמניתNein. "Nein ":הרבי ענההייתי אז ילדה והכרתי שבעה ילדים של . דיש פירושו תשעה בייnein – ילדים

ב והרב והרבנית בטח עבדו קשה וחיו בצמצום רב כדי לאפשר לר. משפחת שאפהספיק , מוטקה היחידי שלא למד, רופאההיתהאילונה . ילדיהם השכלה גבוהה

, הנאה והתמיר,ר פליקס"את הרופא ד. אחות במקצועההיתהיוליה , לעלות ארצהביחסי הכרות קרובים . הכרתי בטרזין,בת קהילה סמוכה ,את אשתו הצעירה והיפהו

שלושתם היו . אף שהיו הרבה יותר מבוגרים ממני, הייתי עם שלושת הבנים הצעירים, יוליה, הקשישה שאפ הרבניתואת השואה שרד. ליאו וקרל, דוד: עדיין סטודנטים

הכאב . מהרבי דאז יותרמבוגרת היום אני.חלפו הרבה שנים. וכנראה פליקס,מוטקה ....והעצב לא פחתו

החגים הגדולים היהודים וגם ,כית' כך קראו להם בצ"החגים הגדולים" - ראש השנה ויום הכיפורים

כאשר שכנינו הנוצרים ראו אותנו בלבוש חגיגי מסתובבים ליד שני בתי . כים'הצ היתההמשפחה שלנו לא ". והחגים הגדולים של היהודים הגיע: "הכנסת הם אמרו

א ישבו בעזרת סבתא ואימ. הלכנו כולנו לבית הכנסת" חגים הגדולים"אדוקה אך ב ישבנו בין הגברים , כל עוד הייתי קטנה,אבא ואני, סבא. למעלההיתההנשים ש

כאשר התבגרתי גם עלי היה . בבית הכנסת הגדול והמרווח בפרוסטיוב- למטהבין הגברים הרגשתי טוב , לא עשיתי את זה ברצון - לעלות ולשבת בעזרת הנשים

אך בבית הכנסת , לא הבנתי כמעט דבר, למדתי לקרוא עברית' מכיתה א. יותרבהפסקות טיילנו ברחבה . השתדלתי לקרוא את התפילות יחד עם הרב ועם הקהילה

ברכנו אחד את השני , שליד בית הכנסת וברחובות הצרים של הגטו היהודי לשעבר" לשאונו טאובו: "הדור של הסבתות והסבים ברכו בעברית אשכנזית. טובהלשנה

."לשנה טובה: "אנחנו הצעירים ברכנו בעברית מודרנית ספרדיתביום הכיפורים הבאנו לאמהות ולסבתות תפוח עץ בו נעוצים ציפורנים ריחניים

, לייכפלד מר ב,בכניסה לבית הכנסת היה עומד השמש. כדי שיהיה להן יותר קל לצום .הוא תמיד היה נחמד והתייחס אלינו בטוב לב, ולמרות שהילדים היו שובבים

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 17 -

1940במרץ . כמעט את כולם הכרתי - קהילה טובה וגדולההיתהבפרוסטיוב להתכנס רק בבית המדרש הישן היה מותר .ר עלינו להתפלל בבית הכנסת הגדולנאס

הלכתי לבית הכנסת עם 1941ת זכור לי איך בשנ. רבההיתההצפיפות בו ש והקטן .כמו כל היהודים כמובן, מגן דוד צהוב על החזה

מזג האוויר היה , למזלנו. חגגנו בגטו טרזין1942של שנת " חגים הגדולים"את הקבוצות של לא היה קר ולא ירד גשם וברחובות הגטו הצפופים התכנסו קבוצות, טוב

עלי זה עשה רושם . ולות השמיימהנדמה היה לי כי התפילות והשירה ע. מתפלליםבגטו היו יהודים . הרגשתי שהאנשים מתפללים מכל הלב ומכל הנשמה, חזק ועמוק

.אשר הגיעו מגרמניה וביניהם גם כאלה שהיו הרבה יותר אדוקים מאיתנו, ובו הוא שואל מדוע אני, אותו כתב לי חברי הרמן,עדיין נמצא ברשותי מכתב

באותו המכתב הוא . תי ביום כיפור בגטו בו רעבנו כל הזמן צמ,נערה טהורה ללא חטא .את התפילות והדרשות, מתאר את אווירת החג בקסרקטין של הגברים

לא עוזבות אותי המחשבות והזיכרונות על הקהילה אך , כה רבות שנים חלפומאז כמעט .שהיו כה קרובים לי, על כל האנשים שאותם הכרתי ואהבתי, הנהדרת שלנו

אני חושבת על . אין להם צאצאים, הושמדו בצורה נוראה ואין להם המשךכולםעל הילדים , על הנוער מתנועות הנוער הציוניות, חברי וחבריה של אחותי, הילדים

הסתובבנו , ומחוצה לו,בימי החגים נפגשנו בבית הכנסת". מכבי"איתם התעמלתי בוברים לפני עיני ואני עצובה אחד הם ע, אחד. ברחובות היהודיים הצרים שאינם עוד

. שנה60 ולא לפני יותר מ כאילו הכול קרה כעת,וכואבת

אנשים מהקהילה שלנו בפרוסטיוב כפי שהיינו אומרים ,"שלא חזרו ",אני זוכרת אנשים מהקהילה שלנו שהושמדו

הם היו הקרובים - אני זוכרת את הילדים ואת הנוער במיוחד. אחרי שחזרנו מהמחנותקשה לדעת עם מי . אני עדיין רואה אותם בעיני רוחי- שנה 60 חלפו יותר מ. ותרלי בי

, עם קטרינה גלב הגבוהה? האדמונית בת החמש עשרה,קה אלטר'עם קצ. להתחיל, בן גילי,אחיה רוברט, בת שבע עשרההיתההיא ? בעלת העיניים הירוקות,הרזה

ליאה באמט ואחותה הקטנה . ק בן החמש'ציבן דודם החמוד פבלו נער נאה ורגיש הייתי - 1944 נשארו בטרזין עד אוקטובר ,בני הדודים שלהן קרל ופבל באמט, פבלה

משפחת . הם נשלחו עם הוריהם לאושוויץ זמן קצר לפני סוף המלחמה; פוגשת אותםמר ברנר ובנו הבוגר ; ניכר היה שלא מזמן באו אלינו מפולין, ברנר מרובת הילדים

,גברת ברנר. לעולם לא נראו ללא כיסוי ראש, שניהם בעלי זקן, כהות בחליפות,מקסיש . שם הסבתא הזקנה רק ישבה בכסא נוח, שלטה במשק הבית,הנמוכה והעגלגלה

נולדה זמן קצר רותינקה הקטנה; מריםשל של סטלינקה ו, לי צילומים של פפינקהה תינוקת כל כך כה מאושרת וגאה שיש להיתה גברת ברנר .לפני פרוץ המלחמה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 18 -

כנראה בגלל , את מר ברנר ואת מקס עצרו הגרמנים מיד אחרי הכיבוש. יפה וחמודה הוגלו עם הקהילה ,מרת ברנר עם הסבתא ועם בנותיה. כית'שלא היו בעלי אזרחות צ

. לי טרוסטינץ שבפוליןאתוך שבועיים הן נשלחו עם טרנספורט למ. כולה לגטו טרזיןבהן , לתוך משאיות, או ערומים, דחפו אותם לבושים- ליםשם לא היו תאי גז משוכל

על שהנאצים התלוננו קראתי. בדרך למקום קבורתם,הם נחנקו על ידי גזי פליטה .אורך יותר מדי זמןשתה הזה תהליך המ

. יש לי צילומים של אחדות מהן- על חברותי הקרובות אני חושבת כמעט כל יוםכמו העלמות ; אטקהאיתנו הגברת שומודי עם בתה התגוררה , באותו החדר,בטרזיןהגסטאפו עצר את אמו של . הן נשלחו לטרבלינקה, עם בן אחותן טומי ריכטר,זליגר

היא מתה במחנה ריכוז 1941בשנת . כי התחצפה לאיזה גרמני, טומי עוד בביתאחרי . שירת בצבא האדום ושרד, אביו של טומי ברח לברית המועצות. רוונסבריק

.והיגר לדרום אמריקה, לא מצא אף אחד מבני משפחתו, לחמה בא לפרוסטיובהמ, סטלה, טרודי, רנקה, אניטקה, לוטינקה: ילדות בנות שמונה, חברות של אחותי

תי יילדים שלמדו א. ק'צי פבל וויל,ך' האחים צ, מילן שרייבר,טומי רייך: בנים בני גילהבני , אוטיק דויטש, אריך שוורץ, )ה ליאיה שלאחהוא (ארווין ברול : בשעורי דת

מקסי , )"מכבי" מכות במגרש פעםעם ארנושט הלכתי(הדודים ולטר וארנושט גליק . כמו רבים מילדי היהודים בזמן הזה, בן יחיד- ילד יפה בעל עיניים כחולות, פרוינד

, ולטר הוכוולד, וילי איזנר, ק הלר הקטן והחמוד'פבליצ, אחיה אוטיק, מרגית בלק , בעלת שער שחור,נקה כהן'רוז. אחותו ואחיו הקטנים, )כינויו איוש(אריה גוטלוב

. "םהרחובות היהודי"האחיות דרשר מ, זהנערה יפה ועלי היתהש, מתולתל וארוךלוטקה . םלו היה אטליז כשר ברחובות היהודילאבא ש - ק פלצר הקטן והחמוד'פבליצ

מותם לאבסוף גם הם נשלחו .בטרזין נשארה עם הוריה זמן רב - שטיינר יפהפייה היא ומשפחתה התגוררו מול ביתם של סבא - חמודה ושקטה,אריקה פריד. באושוויץ

.מביטה לרחובו יושבת ליד החלון היתה, גברת פריד הישישה,הסבתא .וסבתא שליחברות טובות כל . כאשר הייתי בבית סבא וסבתא, כל פעםבהייתי רואה אותה שם

, וזוזקה גרינהוט יפה, אווה מייטנר ביישנית וקצת מוזרה- יההשנאחת משונות , כךבת דודתה הנקה גרינהוט ואחיה ירי ; נראתה כמו דוגמנית צעירונת, מלאת חיים

כולם נשלחו - בטרזין נולדה אחותה מרים, שלושה בת ,קה שרייבר'אוויצ. הקטןליג ארצה על והפאחרי המלחמה התחתן שנית. מר שרייבר חזר לבד, לאושוויץ

החזיקו . כבן שנה,אשתו החדשה ובנם התינוק, הוא. כמונו,"קמפידוגליו"ה האוני .ה לים הסוערלחבל כדי שלא ייפול מסיפון האוניאותו קשור

הם עבדו יחד .האבות שלנו היו ידידים ,וויצר'בוצ פבל וירי האחים אני זוכרת את .בתקווה שיעלו ארצהוקלאות במטרה ללמוד ח , איכרכך אצל גנן ואחראצל

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 19 -

.הייק בפרוסטייוב גנןוויצר לומדים חקלאות אצל ה'ל בוצאבא פריץ שטקלמכר וקר

המשפחה באה - בני אחותו של הסופר אגון הוסטובסקי, האחים באואר , פטר וזדנק, שני הבנים . כמו רוב אנשי הקהילה שלנו, הם לא היו ציונים.מבוהמיה

לא למדו בשעורי דת איתנו ואפילו בחגים לא נראו , ועת נוער ציוניתלא היו חברים בתנלא נשאר להם אלא ,כאשר הנאצים הנהיגו את החוקים נגד היהודים. בבית הכנסת

. בזמן הזה הוזמנתי פעם לוילה שלהם.להצטרף אלינו זוננמרק ד"אביה העו. נמצאת דמותה של מרים זוננמרק"מכבי"בצילום ממגרש

כבן ערובהנשלחו ,1939 לכן הוא נאסר כבר בשנת ,מנהיגי הקהילההיה אחד מ ההורים הספיקו ,את אחיה הבכור פטר. אף אחד לא ראה אותו אחרי כן.למחנה ריכוז

זוכרת את לילי וייסקופף אני . הוא השריד היחידי של המשפחה. לשלוח לארץ ישראל .ואת אחיה

אך היא נשלחה , יקו לעלות ארצה אחותה ואחיה הספ- אני זוכרת את ליצי קמניאת מי . שתיהן בוגרות ממני בכמה שנים, חברה של ליצי, זליגראטקה. הנספתלגטו ו

כמו לפרוסטיוב הגיעו ילדים מהסודטים . לח ליאני מקווה שיס, שכחתי, שלא רשמתיולטר , הבד, פטר. וולתר ברסלר ואחרים, ה קולקהבד, ריטה פוגל, פטר ופבל בק

. ו בין החייםוריטה נשאר. הצטרפו הרבה יהודים לקהילה שלנו,מאה שעברהשל הבסוף שנות השלושים

, שהנאצים כבשו את אוסטריה כ1938 שנת אחרי, ראשית הגיעו פליטים מגרמניההקהילה עזרה להם . באו פליטים רבים מהסודטים1939ב. ליטים מוינהפבאו

, הצטרפו אלינו אנשים נהדרים, ה בתור נערה צעיר לשפוטעד כמה שיכולתי. להיקלט

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 20 -

ביניהם אקדמאים ואמנים , באו אנשים מערים גדולות.רמה תרבותית גבוההבעלי הנוער והילדים הצטרפו אלינו לתנועות הנוער ובנוכחותם העשירו את . מוכשרים

הצטרפו אלינו גם ילדים , אחרי שיצאו החוקים הנאציים נגד היהודים. החברה שלנו, הגיעו לגטו טרזיןכמעט כולם ,גם אם באיחור, בסופו של דבר. תשואי תערובימנ

.אחדים נשלחו לפולין

חברתי הטובה רות וייס

רותי וייס

1941

חברות כזאת כבר . היינו חברות טובות' מכיתה ג. הכרנו בשיעורי הדת היהודיתמר וייס הצטרף . וב מסלובקיהההורים של רותי באו לפרוסטי. לא תהיה לי לעולם

הוא .יהוא היה הרבה יותר דתי מהורי. רי נפוצה בעיהיתהלתעשיית הבגדים ש

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 21 -

הוריי שבו ביקרו ,התפלל בבית הכנסת הישן והקטן ולא בבית הכנסת הגדול והחדשחבש כיפה והיה בעל סבר פנים , מר וייס התפלל גם בבית. ובני משפחתי בחגים

ההורים דיברו .ניהלה משק בית כשר, חמודה וטובההיתה אימא של רותי .חמורותשתינו . נערה יפה מאודהיתהלפי הצילום אפשר לראות שרותי .ביניהם הונגרית

.נראינו יותר בוגרות מגילנו

1940-41 חורף ,"מכבי"מגרש ב ומאוד רותי וויס

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 22 -

יזק עם חברו לו, אחר כך.אוטיק הירש צילם אותנו בזמן ההחלקה על הקרח ,בנות, כמה היינו גאות שמלווים אותנו. העירה"מכבי" ליוו אותנו ממגרש ,שוורץ

איך רותי פחדה ! ואוטיק היה כל כך יפה - בנים בני עשרים, עשרה-שתייםבנות בקושי !שאבא שלה יראה אותנו

ספר תי נאסר על ילדים יהודיים ללמוד בבכאשר. יפההיתההחברות שלנו בזמן הזה רותי ואני נפגשנו . חוגים שנערכו בדירות של התלמידים למדנו ב,ציבוריים

לצערי לא נערך ,בביתנו( של רותי לסדר פסח םהוריה הזמינו אותי 1941-ב. יום יוםלנתי אצל , ומאחר ואחרי השעה שמונה בערב היה אסור ליהודים ללכת ברחוב) סדר לא עלה על ,לדים של היוםאבל להבדיל מהי, ביקרנו אחת אצל השניה, יום יום. רותי

! מנה הגונהאילו היינו עושות זאת היינו חוטפות מההורים - דעתנו לשוחח בטלפון וסבתא של רותי חיו בסלובקיה ואני הייתי רואה את אימא שלה קוראת וכותבת סבא

. אישה צעירה בשם הרמינה באה מסלובקיה לעבוד אצלם במשק הבית. מכתבים זמן קצר אחרי הלידה היא נפטרה .ה לרותי אחות בשם אווהנולד, בערך 1936בשנת

. ולכל מיני מקומות"מכבי"אופניים למגרש על נהגנו לרכוב . ורותי נותרה בת יחידה. את שיניה התותבות, סלטינקי, שכחה פעם בכפר שלה, שעבדה במשק ביתנו,מריה

. האזור היפה של עד היום אני זוכרת איך רכבנו בנוף. נסעתי עם רותי להביא אותן אחותה של מריה נתנה לנו לשתות חלב עיזים. אלוהים יודע - איך מצאנו את סלטינקי

. הכול צנוע ופשוט, ראינו בית קטן. לא הכרנו חלב שכזה, הבנות העירוניות, אנו - .מאוחר יותר כבר היינו מוכרחות למסור את האופניים לגרמנים

,הירט וחווינו את התקופה הראשונה במאפינשלחנו לטרזין באותו טרנספו, למזלנוהיא הכירה אותו . רק אודות הרמן לא סיפרתי לה, שוחחתי עם רותי על הכול. ביחד

לפני , 1942ביולי , בטרזיןהיתהפגישתנו האחרונה . ויש לשער שחשה במשהושם היו אימהות עם , "דרזדן"הלכנו אל מאחורי הקסרקטין . יום קיצי יפהשל הצהריים

אשר נגעה ברגשותינו , חוויה חזקההיתהזו . ינוקות שלהן בשמש ובאוויר הצחהת ואז רותי הלכה , ועל החיים בכלל,שוחחנו על מה שחווינו. האימהיים המתעוררים

אינני , פיתחתי איזו דעה, חשבתי, אני נשארתי עוד קצת. לחדר בו התגוררה עם אימה .תי משהו חשובועד היום אני חיה בתחושה ששכח, זוכרת איזו

הטרנספורטים נשלחו במהירות כזאת שלא .נשלחה לפולין, רותי נעלמהאחר כך אומרת לו ראתה היתהמה , לעיתים קרובות אני חושבת על רותי. הספקנו להיפרד

...מטוס סילון, גורד שחקים כאשר 13 בת היתההיא עוד לא . לא הספיקה ללדת ילדים, היא לא חוותה אהבה

" דושגלובקה"דחפו אותה למכונית ששמה , או גרוע יותר,י' בברנוביצ,בהכנראה ירו ).צינור מפלט(ובה האנשים נחנקו מהגז של האגזוז

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 23 -

, ןאווה פורמ: עומדות לימיןמשמאל. 1940 פרוסטיוב "מכבי"קבוצה של בנות במגרש

ות בשורה ורעכ. רות וייס, שטקלמכר) מיכל(מאוד , המדריכה דיטה הייליג, לידה בנדה

דיטה .ולסטה האס, אולינקה וסרמן, רגינה וייצנהוף, זדנקה ברגר: קדמית משמאל

.) מבית היתומים היהודי בברנו אורחות וולסטה הןנקהאולי( ואני שרדנוהייליג

ן פורמ)אווה (אלווירה

היא גדלה בתנאים שונים . חברמנית ופקחית, ילדה מקובלת. קראנו לה אווה היו שלוש בנות מחוץ , הכובסת,לאימה. לו בהם יתר חבריילגמרי מאלה שגד

, אימא, סבתא:התגוררו, בחדר אחד, בבית רעוע, ר בגטו לשעב,בפרוסטיוב. לנישואין. ארבעתן ישנו במיטה זוגית גדולה שתפסה כמעט את כל שטח החדר. טרודה ואווהשל סבא " זכורי"היה תלוי דף ממוסגר ומקושט עם תאריכי ה, על הקיר, מעל המיטה

דומה לאווה היתההיא . גרה אצל אביה, ארנה, הבת האמצעית. פורמן המנוחארנה , אך הודות לאביה הגרמני, לא היה שום ספק שהיא בת מהגזע היהודי. ולאימה

רותנו עם אווה אך היא ההורים שלנו לא התלהבו מחב. שרדה ואולי היא חייה עד היוםצינו לוותר עליה וחווינו איתה שעות רבות שמעולם שלא ר,מקסימה כל כך ילדההיתה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 24 -

, אחר כך. או בגן הציבורי, בבית העם,בילינו יחד בדירות שלנו. לא היו משעממות, אווה". מכבי" בילינו במגרש ,כאשר כבר היה אסור ליהודים לבקר בגנים הציבוריים

. מטרזין לפולין ושם הן נספוויחד עם אימה ועם טרודה נשלח

)לידה( הה בנד לידילידה ואחיה , ההורים. הם הגיעו לפרוסטיוב עם גל הפליטים מחבל הסודטים

. רב או חזןהאבהיה בעיר מוצאם . הלמוט ופבל, התאומים הצעיריםלמרות שהקהילה היהודית טיפלה , היה להם קשה מאוד. לא קל להיות פליט

ת התחברה עם ילדים לא בקלוש, קיבלנו את לידה כחברה בקבוצה שלנו. ועזרה להם: האחים שלה היו כל כך שונים זה מזה עד שהיה קשה להאמין שהם תאומים. חדשים

אך שניהם היו שובבים ובקלות נקלטו , האחד היה נמוך ועגלגל והשני גבוה ורזה גם תנועה היתה ש,כולנו השתייכנו לתנועת נוער ציונית. בחבורת בנים בני גילם

. כמעט מיד מטרזין לפולין ואף אחד לא שרדמשפחת בנדה נשלחה. חברתית

זדנקה ברגר ורגינה וייצנהוף

לאימא . התגוררו בבית פינתי גדול, עם סבא ישיש,כמה דורות של משפחת ברגר למרות שבאותה תקופה היה נדיר מאוד שאישה ,"פרופסור"של זדנקה היה תואר

היה פרוץ המלחמהםע. אחות צעירה בשם אווההיתהלזדנקה . תזכה בתואר שכזההוא נשאר שם וחזר לפרוסטיוב רק . נסיעה עסקית בשוויץב, אבי המשפחה, מר ברגר

בטרנספורט .את גברת ברגר ואת הבנות הייתי פוגשת בטרזין. אחרי המלחמה, "נפגש"בעת הסרטת הסרט . הן נשלחו לאושוויץ1944 בסוף אוקטובר ,האחרון . את המזוודה של זדנקה, ערמת מזוודות ענקית בתוך,גיליתי באושוויץ, 1997בשנת

1938משפחת ברגר ורגינה וייצנהוף

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 25 -

היא חיה , החברה נשארה בחיים. בטרזין חברה מאוד טובההיתהלזדנקה ילדה מנומשת, זדנקה. וזנה יוסטמןב והיום היא אשת קולנוע ידועה בשם ס"בארה

מאוד היתההמטפלת שלה ריחמנו עליה כי . מקובלת בחברההיתה ,יתחקיפו רגינההיתה , בפרוסטיובחברה של זדנקה. מחמירה איתה ואסרה עליה כמעט הכול

אישה היתהאימא שלה ; בת יחידההיתהרגינה . ההן גרו קרוב אחת לשני, וייצנהוףכל היהודים הכירו אחד , בפרוסטיוב. בת למשפחת וואגנר, )מריה(גדולה בשם מיצי

משפחת ברגר השתייכה - לדה הרגשתי וידעתי את היחוסיםכבר בתור י. את השני לפני שעברנו לביתנו החדש התגוררנו ,הכרנו את משפחת וייצנהוף היטב. לעילית

נסענו , שתי הבנות, שלנו ואנחנוהאימהות , בילינו פעם יחד בחופש. באותו בניין .הם עבדו לפרנסת המשפחות, לאבות שלנו לא היה פנאי.לאיטליה .בטרבלינקה" חוו " ומה הםהוריהו רגינה על אני חושבת מהיבא

הנקה וויל

? האם הם היו פליטים. היא באה עם הוריה לפרוסטיוב בסוף שנות השלושים היתה, עם חיוך סימפטי ולחיים ורודות, חמודה, ילדה עגלגלה, הנקה. אינני יודעת

לא חושבת ? ברמניתמה זה ח. לכן היינו חברים שלה, אבל חברמנית, צעירה מאיתנואפשר לשוחח איתה על נושאים , תושייה, בעלת אומץ לב, לא מפונקת, את עצמה

ואנחנו , הנקההיתהכזו . שונים ורבים ולא מקלקלת שום הרפתקה ושום מעשה קונדס .אהבנו אותה

אמיל אלטר

בקרבת ,בבית יפה עם גינה. משפחה ידועה ומכובדת בקהילה שלנו - האלטרים ראיתי שהרסו 1990בשנת (התגוררו כמה דורות של אלטרים , ודי לשעברהגטו היההאחות ו האימא אנני, אבא- מיל היה הצעיר בין כל בני המשפחהא). את הבית

בעלת שיער אדום לוהט ונראה שתהיה , 16 בת היתה היא1942- ב.קה'קצ - קטרינהיר מאתנו השתייך פיקח ולמרות שהיה צעוד ואמיל היה ילד חמ. יפהפייה מעניינת

היום אני יכולה להודות שהרבה דיבורים . שוחחנו הרבה על נושאים שונים. לחבורתנו .היו על מין , בקושי11ילד בן ,עם אמיל

מהמטבח שבקומת . בית מודרני באופן יחסי, לפעמים הוא הזמין אותנו לביתועירות ם זמעלית קטנה עם פרוסות לח, לקומה הראשונה, הקרקע שלחו לנו לסלון

.ודקיקות עם ממרח ערב לחיך

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 26 -

על דלעת חרט את שמו ואנחנו היינו רואים איך , אמיל היה מזמין אותנו לגינה "םהרחובות היהודי"ת אל תוך צפופשר למהגינה שלהם היה א. השם גדל עם הדלעת

מלבד ,כל זהלכיום אין זכר - הכול נעלם. מבט אותו אהבתי במיוחד ואותו זכרתי -. לא עלה בידם של האלטרים להישאר בטרזין. הורק שתלוי בביתיזדנייק של מר ציורו

.כמו רוב בני עירי הם נשלחו כמעט מיד לפולין

מבט לרחובות היהודים מהגינה של משפחת אלטר, ציורו של זדנייק הורק

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 27 -

משפחת פסטרנק

ני יודעת אינ. משפחת פסטרנק, פרוסטיוב, עם גל הפליטים הגיעה לעיר הולדתיאני רק זוכרת שהאימא דיברה בעיקר הונגרית ולבנים היו שמות , מאין הם באו

אבי . ִטיּבֹור היה בן גילי וֵאדית צעירה ממני בשנתיים, ו היה מבוגר ממני'דז. הונגריים) וויזות(אך לא הצליח להשיג סרטיפיקאטים , המשפחה הצליח לברוח לפלשתינה

כמה היא , התפעלתי ממנה. נק מצאה דירה קטנההגברת פסטר. עבור בני משפחתוהיא . הילדים היו מחונכים היטב ונקיים להפליא. מאורגנת ומסודרת, חרוצה, אמיצה

ובנוסף לזה פרנסה , נקייה ומסודרתהיתההדירה שלהם , תפרה בעצמה את בגדיהם טיבור היה קצת פרא, ו היה ילד שקט ורציני'דז. הגברת פסטרנק את כל המשפחה

חברה שלנו למרות היותה צעירה היתההיא ; ואדית ילדה נחמדה,דם וספורטאיא .מאיתנו

אחרי . משפחת פסטרנק הגיעה לטרזין עם אותו הטרנספורט כמו משפחתי, אדית ואימה אחד התגוררנו בחדר, ה לשעברי במאפי,שעזבנו את מקום המעבר

עשרה נפשות בחדר -משסך הכול כח. אני ועוד נשים עם ילדיהן, אחותי, אימא שלי ).הבנים הגדולים גרו בבית ילדים לבנים(אחד

אנחנו שכבנו על הרצפה כך שהרגליים שלנו נגעו ברגליים של אדית ושל אימא .היום אני יודעת שהם נשלחו לטרבלינקה - עד שהפסטרנקים נשלחו לפולין, שלה

ארנה הולנדר

באה היתההיא . מאיתנוצעירה בשנתיים או שלוש שנים , ילדה קטנה, ארנההם , לה אחות בוגרת בשם סטלההיתה. השתייכה לחבורה שלנו, איתנו לכל מקום

האבא לבש אפודה . והיו יהודים אדוקים, הוריה דיברו יידיש. באו לפרוסטיוב משלזיההם , "בית המדרש"הוא היה מתפלל בבית הכנסת הישן . מבד שחור וחבש כיפה

לכן הבנות היו חייבות להיות , שווקים כדי למכור סחורההתפרנסו מנסיעות לכל מיני, מאיתנו יותר עצמאית ובעלת בטחון עצמיהיתהארנה . עצמאיות ולדעת לדאוג לעצמן

, היום אימאהיתה היא , ארנה בחייםהיתהאילו . צעירה בכמה שניםהיתהלמרות ש .אך היא לא זכתה לשרוד וגם סטלה לא. סבתא ודודה

אני נתקפת במוסר כליות על ששרדתי ,ת אודות היקרים לי שנספוכאשר אני כותב .ולא השתדלתי במיוחד להיות אדם טוב וערכי יותר

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 28 -

)מירקה (מרים שטיאסני

הופיעה בבית הכנסת נערה כאשר בימי החגים, 1939נדמה לי שזה היה בשנת ם והמון רזה בעלת משקפיי, גבוהה, שונה מאיתנו, היא נראתה לי מיוחדת.אלמונית

,לא בילינו זמן רב בבית הכנסת, הילדים, אנחנו. תלתלים קצרצרים ופנים חמודותהרחובות "שקראו להם (בכיכר הסמוכה וברחובות הצרים , העדפנו להסתובב בחוץ

היא עברה עם אימה . כך הכרנו את מרים שטיאסני). הגטו היהודי לשעבר- "היהודים התגורר ,מר שטרנברג הקשיש, ברת שטיאסניאביה של הג. מהעיר ברנו לפרוסטיוב

חברה טובה של בת היתהקלרה . עם אשת אחיו ובתה קלרה בקרבת הבית שלנונערה , את מירקה. הספיק לברוח לאנגליה, אלברט, אחיה של קלרה. דודתנו לילי

.קיבלנו ברצון לקבוצה שלנו בתנועת הנוער הציונית, חכמה ובעלת בטחון עצמי רבהיא באה לפרוסטיוב עם . בגלל שיערה המרדני" קיפוד"שם החיבה קראנו לה ב

- אישה מודרניתהיתההגברת שטיאסני . אביה הצליח להימלט לפלשתינה. אימה הדירה .היינו באים אל מירקה הביתה. ברנוחיה שנים רבות בעיר הגדולה הרי היא

- נה על הקירשמתי לב לתמו. אמנם קטנה אבל מודרנית יותר מרוב הדירותהיתה, רקה השפיעה עלינומי. שנה עלתה בזיכרוני60 אחרי ,פתאום – להבה בחושך

נסענו , זמן קצר לאחר החתונה שלנו, 1951בשנת . דעתה הכריעהלעיתים קרובותלאחר שנהג המונית שמע אותנו מדברים . מיהרנו למקום כלשהו - בחיפה במונית

זה היה . כמו בעלי, ושהוא מברנו,סניאמר ששמו שטיא, כית הוא הציג את עצמו'צ .אביה של מירקה

, ארנה הולנדר: לימיןמשמאל. 1940 בפרוסטיוב "מכבי"מלות במגרש קבוצת מתע

, אולי וסרמן, אורחת בשם רנטה, מרים ברנר, ולסטה האס, חנה וייל, מירים זוננמארק

.אני ורות וייס, לילי בובש, אוה פורמן, אדית פסטרנק

.ני שרדנו את השואהלי ואלי

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 29 -

)Jahoda(אווה יהודה

. ק'יצ'היה לה אח קטן בשם יר. בעלת עיניים גדולות וחומות, ילדה חולמניתדוחפת את , תמיד ממהרת, אני רואה את הגברת יהודה תמיד עמלה, בעיני רוחי

מר יהודה עשה רושם של אדם . ק ואווה נשרכת אחריהם'יצ'עגלת התינוקות עם יר של קפה שהיה בקצההיה יושב בבית , אחרי העבודה, לפעמים. וב לבנחמד וט

מי יודע מה התרחש . ביישנית ושתקנית, ילדה סגורה - אווה. "םרחובות היהודי" ...מאחורי העיניים החולמניות הללו

מניה שפרבר

, ילדה בעלת פנים חיוורות. אבל לא שכחתי אותה, קה לא הכרתי היטב'את מניצ. עוררה יראת כבוד, נערה שקטה שלמרות גילה הצעיר. ושיער כהה,כמעט שקופות

,אשר בימי המלחמה תמיד נראתה מודאגת, האימא הקטנטונת, מר שפרבר הגבוהסיפרו על יהודית שהיא אינטליגנטית באופן יוצא מן הכלל ובעלת . והאחות יהודית . ה יותר מגיל חמש עשרההיא לא חי - דעות עצמאיות

קה גרייף 'תה מניצב, שני בניה שרדו. ל הגברת גרייףה אחיה שמר שפרבר הי עם ,1939הבן ברונו נסע בשנת . נספתה, מאורסתהיתה כבר 17שבגיל , החמודה

שרד את כל זוועות מחנות , פריץ, האח הצעיר. לפלשתינה,אשתו הצעירה והיפה אנניה כדי שלילדיו לא כנרא, הוא נטש את היהדות לחלוטין. הריכוז ועבר לגור באירלנד .יקרה מה שקרה למשפחתו

משפחת קנבל

,של משפחת סבורוביץ, "סבור ")יצור בגדים(בית החרושת הגדול לקונפקציה מר קנבל הגיע לחיפה. כדי שיציע וימכור את תוצרתם, שלח את מר קנבל לפלשתינה

. תאיך הוא הסתדר עם בעלי בית החרושת אינני יודע. המקום מצא חן בעיניו- שתארוז את הכול הוא כתב, שנשארה בפרוסטיוב עם שתי בנות צעירות,לאשתו

אחר כך שמעה בעצתו , תחילה הגברת קנבל פחדה וסירבה. ותבוא עם הבנות לחיפהילדו ילדים ויש , גרטה וסטלה התחתנו. הודות לזה משפחת קנבל שרדה. של בעלה

אותה יסד , ברחוב הרצל בחיפהסטלה ובעלה מנהלים עדיין את חנות הבגדים . נכדים .1934מר קנבל בשנת

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 30 -

משפחת אוורבך

הצעירה , חיו בפרוסטיוב מר אוורבך עם אשתו,ה לפני מלחמת העולם השני,פעם, מר אוורבך היה יהודי, נוצרייההיתהגברת אוורבך . ועם בתם הקטנה יהודית,והיפה

ע לפרוסטיוב עם גל הפליטים הגי,בסוף שנות השלושים. בת תערובתהיתהיודיתקה אחרי שהכירו , מר אוורבך ומר וייסברט הפליאו לנגן בכינור. מר וייסברט,מהסודטים

אחרי זמן קצר הנאצים צוו על היהודים למסור להם . נהגו לנגן יחדיו, אחד את רעהו כינור מיוחדרבך היה וכינורו של מר או. גם כינורות כמובן, את כלי הנגינה שברשותם

ולמסור לגרמנים , למשמר,יהודי-את הכינור היקר למכר לאלתת הוא החליט . דירונ ונשלחו מייד שני הגברים נתפסו- מישהו הלשין. מר וייסברט יעץ ועזר לו. כינור פשוט

, עם הודעה רבך את חולצתו המגואלת בדםואחרי שבועיים קיבלה הגברת או. לכלאיודיתקה גדלה בלי . ו של מר וייסברטיש לשער שזה היה גם גורל. בעלהעל מות

לא רק מגיל , בני תערובת, החלו הנאצים לשלוח לטרזין ילדים1944סוף שנת ב. אבא היתההיא , בת ששהיתהיודיתקה . אפילו תינוקות, אלא ילדים קטניםהעשר-ארבע

הן חיו עד סוף . שזה לא יקרהגברת אורבך החליטה. לטרזין לבדהאמורה לנסוע , בתחילת שנות השמונים. בו חיו קרובי משפחתה, בכפרבמקום מסתורהמלחמה

השפה המשותפת . נסעתי עם ידידתי השוויצרית אגנס לים המלח,במאה שעברהפניתי לתיירת . בחדר ההלבשה חיפשתי את מספר הארונית. שלנו היא גרמנית כמובן

הניב " ?מאין את" :בעקבות תשובתה שאלתי. אחת בגרמנית בשאלה בעניין זה זאת היתה." מפרוסטיוב" :והיא ענתה! כך דיברו אצלנו- ליהגרמני שלה היה מוכר

לידה !" לכם יודיתקה קטנההיתה" :הצגתי את עצמי ואמרתי. רבךוהגברת מריה או הן סיפרו שבשנות . יודיתקה- בגיל העמידה) כמטר שמונים(עמדה אישה גבוהה

מלבד . נפגשו בוינה. לטיול מאורגן מערבה,כיה' מצ,כל אחת לחוד, הן נסעו70ה ישבו בוינה על ספסל בגינה . מזוודה קטנה וכמה דולרים לא היה ברשותן שום דבר

. וד לא שתו מעולם את זה הן ע,קולה-עבור הדולר האחרון קנו בקבוק קוקה, ציבוריתמן הן כבר חיו במינכן ויכלו להרשות לעצ, )בתחילת שנות השמונים(כאשר נפגשנו

...חופשה קצרה בים המלח

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 31 -

שטקלמכר) פרידריך(בית אבי פריץ

בא מהעיירה בוסקוביצה ,סבא יעקב שטקלמכר ,אבא שלי סיפר לי שאביוכנראה שגם הוריהם באו לפרוסטיוב באותה ; עם אחיו סלומון13לפרוסטיוב בגיל

עבד ,ותו בצעיר,ספרה שסבא שטקלמכר אימי. העת ונפטרו שם זמן קצר אחרי בואם .סבא התחתן עם סבתא קלוטילדה לבית אייזלר. אצל מישהו שתפר חולצות

יעקב שטקלמכר,הסבא שלי

קלוטילדה נפטרה זמן קצר לפני אסבת

.לכן קיבלתי את שמה כשם שני, שנולדתי

.התאומים אוטו וברונו ואבי פריץ, אמיל,ארתור: לוטילדה נולדו חמישה בניםקליעקב ו

התאומים אוטו וברונו) אביה של רות פדרמן (1932ור תאר

עזרה לי להתגבר על האסון שקרה לנו שנים רבות , המחשבה על סבא יעקב. סבא איבד שלושה מחמשת בניו בעודו בחיים. יעלמאוחר יותר עם בתנו הקטנה

חרות על לוח שמו(ברונו נהרג במלחמת עולם הראשונה , אמיל נפטר בהיותו ילד

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 32 -

הבן הבכור הנאה ; )שיש בבית הקברות היהודי בפרוסטיוב עם יתר הנופלים היהודיםלמרות זאת סבא . היה איש זקן כברנפטר ממחלה כאשר סבא ,ארתור ,והמוכשר

כך . מקל הליכה בידו, ש מגבעתוחב, לבוש בקפידה במעיל כהה, תמיד היה זקוף .הייתי פוגשת אותו בדרכו למשחק השח

אני זוכרת את החנות של סבא בכיכר ליד היתההחנות . הכיכר המרכזית - מסריק

רחובות "קרוב לכניסה ל, הכנסייה הגדולה המכניס ,סבא ייסד את העסק. "םיהיהוד

למרות היותו צעיר , אותו ירש אבי,והרווחי ,4בנו את הבית בסדקי הוריי לפני ש. הבניםכניסה אחרת ליד לאבא חנות היתה

אני . ברחוב קומנסקי,"םובות היהודירח"ל .זוכרת את החנות ואת מקומה

בצעירותושטקלמכראבי פריץ

יבמדי קצין אוסטר

?במה עסקו

, תפירת בגדים שלהנוסדה תעשיי, נהאזית בעמק הפורה העיר מרכ, בפרוסטיוביר האנשים מהע. שגורשו משםאחרל, חלקם באו מוינה אשר,בעיקר על ידי יהודים

אותם , ומהכפרים בסביבה לקחו לבתיהם כמויות של בדים גזורים ותפרו מהם בגדיםאני עוד זוכרת . ם עצמיםמאוחר יותר נתפרו הבגדים במפעל. החזירו למפעלים

סבי ואבי . אנשים הולכים עם כמויות ענקיות של בדים או בגדים על הראש או על הגבאשר יצרו וסיפקו , )יתים בבעלות יהודיתלע(היו סוכנים של מפעלים ממקומות אחרים

בחנות היו דוגמאות של . 'בדי בטנה וכו, חוטי תפירה, אבזמים, אביזרים כמו כפתוריםעם הדוגמאות . אבא הלך איתן ממפעל למפעל ברגל וקיבל הזמנות, המוצרים הללו

וכרת אינני ז, עדיין ילדה קטנההיתהכרמלה אחותי– ירקה ואני שיחקנו, גוסטא, רות .אם גם היא השתתפה במשחקים שלנו

דוד ארתור היה מוכשר ולמד להיות . דוד ארתור ואבא שלי היו גברים נאיםדוד ; הסוכנותירש את אולי לכן אבא , יוזמההיתהנראה לי שלדוד אוטו לא .אדריכל

.אוטו עבד בחנות אחרי שהפסיק לעבוד בבנקורות נולדו ) הונזה(ילדיהם הנסי , ה התגוררו בפרוסטיוב'דוד ארתור ואשתו רוז

.מאוחר יותר הם עברו לעיר הבירה פראג. שם

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 33 -

1935 - ב4. מסרות ומאוד שטקלמכר בביתנו בסדקי , הנס

הונגרי לשטקלר - קיצרו בצבא האוסטרו, האח של סבי,את שמו של הדוד סלומון)Steckler .(לאו , אמיל, רוברט, אלפרד: לדוד סלומון היו חמישה בנים)Leo (ופליקס .

אינני יודעת מתי . אחותה של סבתי קלוטילדההיתה , יוספינה,אשתו הראשונה ,גבוהה, נאה; ארנסטינה,אני זוכרת את אשתו השניה של הדוד סלומון. יוספינה מתה

ממש ליד חנותו של סבי , חנות ממתקים קטנההיתהלדודה שטקלר . בעלת שער לבןנו נכנסים ימדי פעם הי, ו הילדים החנות מאוד עניינהאותנ. וליד הכנסייה הגדולה

פליקס ,ארנסטינה התגוררה עם הבן הצעיר... לביקור ויוצאים עם חופן ממתקים

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 34 -

ר עו, לפוצי היה שער שחור ומסולסל מאוד. ליד הכנסייה ממש,בקרבת מקום") פוצי("את סלומון אני . כמו רוב השטקלמכרים, נאה וזקוף. כמו כושיקצתהוא נראה , די כהה

, אמיל בנו של סלומון ובן דודו של אבא. הוא נפטר כשהייתי ילדה קטנה,בקושי זוכרתהייתי פוגשת . אחרי השפעת שפשטה לאחר מלחמת העולם הראשונה,היה משותק

אך אף . ברחוב אותה האישה שטיפלה בו דחפה, יושב בעגלת נכים,אותו לפעמיםאני עדיין . היה בחור יפה מאוד) הונזה(הנס , לבנו של אמי. פעם לא דיברתי איתוהדודה , אמו של הונזה.הייתי אז אולי בת ארבע, מצווה שלו-זוכרת את חגיגת הבר

. התחתנה עם מר ויינברגרהיא, שנים אחרי הגירושין. התגרשה מאמיל המסכן ,ברטלרט הם נשלחו מברנו עם הטרנספו. בעקבות הנישואין היא עברה עם הונזה לברנו

, אלפרד שטקלר עזב את פרוסטיוב. ונספו, למינסק,1941 לנובמבר 16 - ב,הראשון .המשפחה עלתה ארצה לפני השואה. הבוהיה מנהל בנק בעיר יהל

, פגשתי לפני מספר שנים, מגן חפר, בתו של אלפרד שטקלר,את אדית שנבלור ילדה באה ארצה בת, רות פדרמן,כאשר בת דודתי. ואין לי קשר עמה, במקרה

ללאו היה בן . ארחה לפעמים אצל לאו שטקלר בקיבוץ חפציבה הת היא,1939שנת ברות סיפרה . אך לא התחתן עם האישה שילדה את בנו, אותו הוא גידל ,יוסי ,בקיבוץ . חסרה רגלהיתה שללאו

.אב לילדים וסב לנכדים רבים, יוסי היום איש מבוגרבני ביתו . ר רוברט שטקלר" של ד בגורלומצאתי מה עלה זיכרון של טרזיןהבספר

רוברט . עברו לפראגהם, ואחרי שהנאצים כבשו את הסודטיםהב באופורוברט חי שלנשלחה לפני ם בת. ונספו' מפראג לגטו לודז1941 לאוקטובר 21-ואשתו נשלחו ב

אחרי המלחמה שמה הופיע על לוח המודעות של עיריית .המלחמה לאנגליההיא עצמה לא הגיעה , לא פגשנו אותה .שמחפשת קרובי משפחה כמי ,פרוסטיוב

.יוספינה שלהסבתאהקראו לה אינה לפי שמה של . לפרוסטיוב. הגיעה לביקור דודתו של אבא מוינה, אחותי הקטנה כרמלהבאביב בו נולדה

שאת ריחו אני ,הביאה לתינוקת צעצוע מגומי, בלבוש חורפי כהה,אישה מבוגרת .םזוכרת עד ליו

אישה . הגיעה לטרזין מוינה דודה של אבי ששם משפחתה היה לב1942בסתיו אני חושבת שהיא , היא ישבה על הרצפה. זקנה בעלת שער לבן וגבות שחורות עבות

ראיתי אותה בטרזין רק . זאת אחותה של סבתא קלוטילדההיתה, לא יכלה ללכת נשלחה כנראה מיד הלאה היא,למרות גילה ומצבה הבריאותי או בגללו, פעם אחת .בת דודתי רות פדרמן ספרה לי שהנכד שלה חי בארץ. אל מותה

איש ם פגשתי אתלפני כמה שני . משפחת אייזלרם שלבאולומואוץ חיו קרובייוצר , פבל. נולד אחרי המלחמההוא. השייך למשפחה זו,הקולנוע הידוע פבל שנבל

.חי בפרנקפורט שבגרמניה, סרטים מוכשר

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 35 -

שטיינר) קטרינה(מי קטה י אבית

אמו של סבא מקס שטיינר נולדה בשם , כי סבתא רבא שלימימי ילדותי ידעתי .לצערי לא הכרתי אותה. משפחה הוסרל

)מאיר(אמו של סבי מקס , שרלוטה לבית הוסרל נשואה ליעקב שטיינר

, בשנות השבעים של המאה שעברה באה ארצה לביקור קרובת משפחה רחוקה

הגברת . גם היא חיה לפני השואה בוינה, כמו רוב בני הוסרל. ממשפחת הוסרל, עיני תכלת, שתיהן בעלות שער בהיר, הצטלמו הן.אביב- שלי בתלאימאנפגשה עם

, שמהאותה הגברת טרזה שטרק. כמו שיש גם לי, עצמות לחיים רחבות סלאביות מלחמות דתיות שלתושבתקופ, דף עם עץ המשפחה שלנו וסיפרהאימאנתנה ל

כדי להציל , ההוסיתים הפרוטסטנטים העבירו את ילדיהם למשפחות יהודיות, כיה'בצלמרות העובדה שזה קרה לפני כמה . לילד כזה קראו לפעמים הוסרלה. את חייהם

. לרבים יש עור בהיר מאודו נכדי היו בילדותם בעלי שער בהירכל, מאות שנים . יש גם עיניים כחולות,בנוסף לשער הבהיר ,לילדיה ולנכדה אחת, לאחותי

מעולם לא . הפילוסוף אדמונד הוסרל מפרוסטיוב היה כנראה קרוב משפחה שלנו .כנראה לא הזכירו אותו כי התנצר, שמעתי עליו בבית

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 36 -

1907 ביום כלולותיהם ב שטיינרמקס ושטפי

. וטה שטיינר היה הבכור מחמשת הילדים של יעקב ושרל, מקס שטיינר,סבא שלי . שהיה שייך לאצולה, ליד הטירה, הגדול והיפה,יעקב אביהם קנה את הבית

סבי . "רחובות היהודים" שלי ספרה לי שסבתא של סבא נשארה לגור באימא , אחיו יוסף. שנה17הוא היה אז כבן . התגורר עמה כדי לשמור עליה ולעזור לה

"?מי האיש הזה" :ע לבית הוריוכאשר מקס הגי, ל פעםשא, שנה12הצעיר ממנו ב .כי מקס התגורר עם הסבתא, הוא לא הכיר אותו ולא ידע שזה אחיו הבכור

הוא . סבא שלי מאוד אהב את סבתו ובתור ילד היה מבקר אצלה לעיתים קרובותעם : אוהבים, אנשי האנה,כמו שאנחנו –אהב לאכול את האטריות שהכינה עבורו

עוד היו 78 סבא ספר לי שבגיל .)קנויות כמו היוםיות אטרלא ( .סוכר ופרג, חמאה – פעם הוא חיבק ונשק לה כה חזק עד ששן אחת נפלה לה – לסבתא כל השיניים כנראה אשתו היתה וBrüll מבית היתהאני חושבת שסבתא זו ! כמה שהוא הצטער

יחד עם שם בנו , ששמו התנוסס מעל החנות שבביתם,)בעברית מאיר (Maierשל .עקב שטיינר וסמל של חנויות עור דאזי

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 37 -

סבא מקס שטיינר עם אחותו רגינה ואחיו יוסף

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 38 -

סבתא של סבא ו הדירה חלונות החנות ומעליה , בית משפחת שטיינר1922

האביב הקר .1929 זה באביב ההי. שליאימא בחדר הילדים של , נולדתי בו הביתת ויפהפייה התגוררו סבא מקס וסבתא בדירה מרווח .ביותר אותו זכרו האנשים

. שליאימא) קטרינה( ובתם היחידה קטה ,יצה' מאיוונצ, לבית שטיינר,שטפי

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 39 -

דלת זו . בעצם שער מעץ כבד עם מפתח ענקי, דלת גדולההיתהבכניסה מהכיכר ם מיה קריר בקיץ וחשהי, צף באבן צפחה שחורה מרו,הובילה למעין אולם כניסה

ומעבר נוסף הוביל , הוביל מסדרון צר אחד לחנות ולמחסניםמאולם הכניסה. בחורףמדרגות עץ רחבות ויפות עלו . מכוסה בלוח עץ,ברצפה היה פתח למרתף. לחצר

הדלת שבה . לדירה שתי דלתות כניסה. לדירה של סבא וסבתא בקומה הראשונה. ןבהיר ומריח מניקיו! המטבח של סבתא שלי. הובילה למטבח, השתמשנו בדרך כלל

היתהסבתא . בתקרה וו מהימים בהם עוד לא היה חשמל והשתמשו בגז לתאורהמהמטבח הובילה דלת . מאכליה והמאפים שלה היו מושלמים.למופתעקרת בית

היתהדלת כה רחבה שבפינה שלה סבתא ; רחבה בת שתי כנפיים לחדר השינה .מפטמת אווז

1935 בפרוסטיוב בתא שטפי בגן הציבוריכרמלה וס, קטרינהאימא

בחדר המגורים הענקי היה . ממנו ראינו את בית העירייה,חדר השינה חלון רחבב; שעון אותו מתחו פעם בשנה. מדף עם החלילית שלו ותווים, פסנתר הכנף של סבא

ה המשקולת השני, משקולת אחת הוא סחב למטה:סבא הראה לי איך עושים את זהמפות , מזנון ובו כלים חגיגיים. ה צורך לטפל בשעוןשנה שלמה לא הי – עלתה וזהו, ספרים היוספרייתו של סבאב. בעציץ צמח שהגיע עד לתקרה כמעט. ומפיות בד

זית מארץ -כלי מעץ; גוסטא בה אהבנו לעיין עם בן דודי ,אנציקלופדיה, אטלסיםץ את הכלי הזה ושני פמוטי ע. בו אדמת ארץ ישראל וכתוב משהו בעברית, ישראל

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 40 -

, כאשר היינו עם חנן,2006 בשנת ,)הבת של ברונו (זית קטנים החזירה לי נדייה . נועה ודנה בפראג

צילום של אחותו היפה של ; על קירות חדר המגורים היו תלויות תמונות וצילומים שולחן עגול ל ע,בפינה. בזמן הלידה הראשונה שלה20 שנפטרה בגיל ,גיזלה, סבא

בו , בחדר הזה היה גם שולחן ארוך. לאות של סבתא שליאכלנו את הארוחות הנפבפינה . אכלנו לידו רק בערב יום כיפור וכאשר באו אורחים, יכלו לסעוד סועדים רבים, חדר הילדים של אמי – בהמשך חדר צר. שבער כל החורף, היה תנור עשוי חרסינה

י שבת אחרי בימ. עוזרת הבית פפקה בובזמנו התגוררה, וחדר נוסף. בו נולדתיכרמלה ואני היינו באים לבקר את סבא וסבתא ואכלנו אצלם , אבא, אימאהצהריים

.קפה ודברי המאפה המצוינים של סבתא – ארוחת ארבע היה גוסטאדודה מלה נפטרה כש .גוסטאבקומה העליונה בבית גר דוד יוסף עם

יץ שנפטרה כמעט ראשון שלי הוא על דודה מלה לבית סבורובההזיכרון . שבעבן .1932בשנת

בעלת , הגברת מנייה. דוד יוסף וכמה שכירים, לפעמים סבתא, סבא: בחנות עבדוהיא ישבה במשרד שבחלק האחורי של . בהנהלת חשבונותעבדה, כתב מופלא

היתהעל השולחן של סבא . שחור ומגושם, היה שם מכשיר טלפון מיושן, החנות שנה בתי חרושת שלחו לחנות מדי.אודמזכוכית עבה מ) Paperweight(משקולת

כל זה הפליא אותי מאד כאשר .צבעוניים עם שבבי זהב וכסף במקום שלגלוחות מסמרי , מסמרים קטנים, מלבד עורות מכרו בחנות שרוכי נעליים .קטנהילדה הייתי

בחנות . עיגולי שעווה צבעוניים ומצרכי סנדלרות אחרים, חוטים, עץ זעירים לסנדלריםהם עשו את העבודות הקשות כמו ; ינדה ומאוחר יותר עוד בחור בשם מירקעבד

כולם פינקו !הריח הזה של העור – אהבתי לבא לחנות .העברת העורות וחיתוכם אותם קנו ,הרשו לי לשחק עם עיגולי שעווה צבעוניים, Mausinkoקראו לי , אותי

.שתמשים בשעווה כזואינני יודעת אם היום עוד מ. הבסביההסנדלרים מהעיר ומ היתהוליד זה , תלויה פרסומת עם איש צעיר ונאההיתהמעל דלת הכניסה

ידעתי לקרואחמש כבר בגיל .)האל יהיה אתכם ("S Bohem"כתובה הברכה , כאשר התחלתי ללמוד בבית הספר. וחשבתי שהאיש של הפרסומת הוא האלוהים

לא ידעתי מה , הייתי מבולבלת – ובשעורי דת המורה והרבי סיפרו לנו על אלוהים .לחשוב

מביאים תוצרת מהכפר – השוקימי, שני וחמישיהכי הרבה קונים היו באים בימי נכנסו לשתות בבית המרזח אצל השכן של , וקנו אחרי שמכרו.דברים בעירוקונים

. ואני נורא פחדתי, נפלו ברחוב, אחרי ששתו והשתכרולפעמים. Vařekaסבא מר ,Vařekaאת בנו הצעיר של מר . לא פחד ועזר להקים אותם על רגליהםדוד יוסף

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 41 -

נתן לו למשמרת גוסטא הוא זכר אותי ונתן לי צעצוע ש.1994ביקרתי בשנת , אמיל ".אצל השטיינרים " קורא לבית השכן אמילעד היום .1942- ב לפני שנסע לטרזין

לעיתים קרובות עשויות , הודות לחנות של סבא היו לנו תמיד נעליים טובות ביותר .עד היום אני בררנית בענייני נעליים ורגלי ללא יבלות – לפי מידה

, סבתא, סבא; לטייל בטבע,נסענו ברכבת לאחד הכפרים הסמוכים, בקיץ,‘בימי א, קטפנו תותי יער. יש לי תצלומים – לעיתים פגשנו מכרים בדרך – ואניגוסטא ,יוסף

דוד יוסף לפעמים . קטפנו פרחי בר, טריותחפשנו פ, פטל אדום ושחור, כמניותאו, בחורף נאלצנו להישאר בעיר. בסכר של פלומלוב למדתי לשחות .הדליק מדורה

הרגשתי שם הרבה יותר טוב . הייתי אוכלת ארוחת צהריים אצל סבתא‘ ובימי א ירד גוסטאאחרי הארוחה . סבתא הרשתה לי יותר ופינקה אותי –הוריי מאשר בבית

לפעמים בחורף יצאנו לטיול ,עיינו באנציקלופדיה, בפסנתר של סבא" ניגנו", מדירתם . מזחלתםקצר ע

, איזה כיף – עד להחלמה אצל סבתא חום גבוה ונשארתי אצלהפעם קיבלתי כל פעם , לעתים רחוקות לנתי אצל סבתא!היה כדאי להיות חולה ,איזה פינוקים

את הצלצול הזה לא , מה השעה הכנסייה הודיעו השעונים של העירייה ושל. נהניתי. אחר כך בטרזין ישנתי על הרצפה בין המון אנשים – הכול נשאר בזיכרוני.אשכח

עם משפחתנו הצעירה התגוררנו בצריף ללא חשמל ולעתים ; בארץ התגוררתי באוהל .ללא מים

ב לקח אותי פעם למקום מול הגן הבוטני דאז וקרו, מקס שטיינר,סבא שליהיום בית . הקברות היהודי הישן-והראה לי את בית, בפרוסטיוב,לכנסיית פטר הקדוש

ושמה , סבא הראה לי קבר של אישה קרובת משפחה. הקברות הזה לא קייםפר לי שענף אחד של המשפחה בא לפרוסטיוב מהעיר הגרמנית יסבא ס, במברגרקהילה יהודית מיוחדת בעיר הזאת היתה שמעתי ש, אחרי שנים רבות,בארץ. במברגכדי שאספר לדורות , סבא כנראה הראה לי את הקבר וסיפר מה שסיפר. במינה

בבית . תי עדנה לעיר במברגבאחד הטיולים לאירופה נסעתי עם ב. שיבואו אחרי .הקברות היהודי מצאנו כמובן את השם במברגר

היה יושב שלי או סבא מקס שהסבא שלו בזקנתואימא, זוכרת מי סיפר ליאינני. ומדמיין לעצמו שהוא יושב תחת עץ זית בארץ ישראלFloriánekבגן הציבורי הקטן

הסבים שלי, הוא לו ! שנות גלות2000אפילו אחרי – הנה הקשר הזה ,ינכדי ,יילדי !נכדי נולדו וחיים בארץ ישראלשילדי ו ידעו אבא שליו

היא . לאה של סבי מקסכנראה אודות אותה הסבתא המופ – זכור לי עוד סיפורכך נפל בגורלה לפרנס . למדן – עם בחור חכם, נגד רצונם של הוריה,העיזה להתחתן

הסבתא מכרה . כדי לאפשר לבעלה ללמוד בבית המדרש או בישיבה ,את המשפחהעם המטפחת ) הזקנה(הבבה : "שלה היו פרטים כמו" ספר החשבונות"עורות וב

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 42 -

: חסכנית מאודהיתהש, נראה גם אודות סבתא זו כ,מספרים...". האדומה חייבת לי תחבושת עם שמרים , אז.תקפו אותה כאבים, החנויות סגורות כאשר ,‘ביום א, פעם

, הסמוכה) Pivovar(סבתא הלכה למבשלת בירה . נחשבה לתרופה הטובה ביותראלא – מאז היא כבר לא נהגה לקנות שמרים. שם נתנו לה את השמרים בחינם

).עכשיו אתם יודעים מאין ירשנו את התכונה הזאת( .הלקבלם במתנ

גוסטא

שטיינר יוסף עם אביוגוסטא

) שהיה שייך פעם לאצולה( גרו באותו בניין גדול ויפה , הדוד יוסף,סבי מקס ואחיו היה מבוגר ממני בשלוש , בנם של הדוד יוסף והדודה מלה,גוסטא. אותו קנה אביהם

בילינו שעות וימים רבים יחד , היינו ידידים. ו הוא בן דודיהרגשתי כאיל – שנים, עיניים גדולות חומות, תלתלים שחורים, ילד יפה, גּוסִטיק. טיולים, שיחות, במשחקים

. מתזונה יתרה)סבלואו ( כמו רוב הילדים היהודים אשר נהנו,שמנמן, אף סולד מעט נשאר גוסטא .יד היה כבן שבעפטרה כאשר בנה היח נ,הדודה ֶמָלה, גוסטאאימו של מותר לצאת רק לעבודה , עדיין יש עוצר חלקי,1942קיץ , טרזין . הדוד יוסף,עם אביו

. ואת הדוד יוסףגוסטא אני פוגשת במקרה את ,ברחוב, בערב. ולשעתיים בערבהלא – הביא אותה מהבית; נותן לי סוכרייה, נער בעל לב טוב ונדיב, כתמיד,גוסטא

אפילו לא , לא הספקנו להיפרד. זו הפעם האחרונה שראיתי אותם. דבר כזהבגטו אין אחרי שנים רבות חיפשתי . הכול קרה כל כך מהר, ידענו שהם בטרנספורט מזרחה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 43 -

בו והדוד עזבו את טרזין באותו הטרנספורט גוסטאש בארכיונים ובספרים וגיליתיה היה טרנספורט שלא ז. ממנה לא הספקתי להיפרדגם . חברתי הטובה רותיעזבה

ר "מאוחר יותר נודע לי שד .ידוע רק שאף אחד לא נשאר בחיים – ידוע לאן נשלחכי אותו טרנספורט , בדקו וגילו, חיפשו,מקיבוץ נעןור ויעקוב צ,מירוסלב קרני מפראג

Aayי' לברנוביצ, במקום למינסק שהיה באותה העת מלא עד אפס מקום, נשלח , .א הרחק מפסי הרכבתושכולם נורו בחורשה ל

ליד החנות) לבית סבורוביץ, אשתו של יוסף (סבא מקס ודודה מלה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 44 -

.יץובסבור גוסטאורות בני הדודים שטיינר עםגוסטאמימין

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 45 -

משפחת גלס

שטפי : מאחור משמאל20קבוצה של אנשי פרוסטיוב בטיול בסביבה בשנות ה קרל גלס, אלזה גלס??? ??? : קדמית משמאלבשורה ה. קטה שטיינר, ??? שטיינר

התגוררו מר וגברת גלס שהיו , מול ביתם של סבא וסבתא שטיינר,בבית פינתישברה את הרגל ואחרי זה הלכה , גברת גלס נפלה .גם ידידים וקרובי משפחה שלהם

מר גלס ורעייתו יום יום ברגל עד הלכו, כמה שבועות לפני הטרנספורטים. בקושי רבכדי שבבוא היום ידעו כמה זמן לוקח להם להגיע ושגברת , לתחנת רכבת הרחוקה

רות ,חברת ילדותי, אחרי יותר מחמישים שנה פגשתי את נכדתם .גלס תתרגלשנו בכנס של אנשי פרוסטיוב נפג. ילה הרחוקה' עם בני משפחתה בצ וחיהשניצלהעל אותן ההליכות כאשר סיפרתי לרות . לשתינו כבר היה שיער שיבה.בחיפה

." אופייני לסבא שליזה" : אמרההיאלתחנת הרכבת .חברים טובים של סבא וסבתא היו מר והגברת הימלרייך

היה ידידו של , אוטיק,בנם הצעיר. שליאימא חברה טובה של היתה , גרטה,בתםאחרי ). אחותו של ברונו(יצה 'לילי שטיינר מאיוונצ אימיהרמן וחבר של בת דודה של

. לילי התגוררה כשנתיים אצל סבא וסבתא שלי בפרוסטיוב, של לילי נפטרהאימאשנסעה לילי , יצה היו חייבים לעזוב את בתיהם ולנסוע לטרזין'כאשר יהודי איוונצ

ה אות,זמן קצר אחרי כן קיבל אוטיק גלויה. הדוד זיגו,הביתה כדי להצטרף לאביההיום אני . ם האחרון מלילי והמשפחהסימן חיי; לילי זרקה מרכבת שנסעה לפולין

של על ידי הגז,משאיותבשם הושמדו , יודעת שהם הובלו מטרזין לרייוביץ בפולין

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 46 -

ניסה לברוח ונורה ,קרל שטיינר, ושל ליליאימא נודע לי כי בן דודה של .פלטצינור המ .למוות

ידידי משפחה נוספים

מרפאת . ר לוי"יים דשינהרים של המשפחה בפרוסטיוב היה רופא בין המכ בבניין של , בבניין צמוד לבית של סבא וסבתא בכיכר פרנשטיןהיתההשיניים שלו

היה סמל עתיק Vařekaעל הבניין של משפחת . בעלי בית המרזח,Vařekaמשפחת הוא טיפל גם ; איש מבוגרר לוי היה "ד. הסמל עוד נמצא שם ,של שלוש ארנבות

הבן שנשאר היה ,אחד עזב את פרוסטיוב, שני בניםר לוי ולאשתו היו"לד. ייבשינ , עברית בחריצות שםהוא למד, הוא ואשתו היו בטרזין זמן רב. רופא שיניים גם כן

הנסע נשלח לאושוויץ ואשתוהרופא הצעיראך . בתקווה לעלות ארצה אחרי המלחמה .הצעירים והמבוגרים לא ניצלובני משפחת לוי . אחריו

אשתו ו אדון מוריץ הירש. היו מיודדים עם משפחת הירש, וסבא וסבתאיהורי שם החיבה שלו , ארתור לוקראו, להם בןהיה. נפטרה עוד בביתהגברת אלזה . אלזההיה ו בחורף היה נוסע לסקי בהרים .י מתולתל'ינג' בעל שער ג,רווק נאה. קיאהיה ז

.השמש החורפיתמחוזר שזוף מר שנבל חלה . ייה היו מיודדים עם הורמר לודביק שנבל ואשתו הנחמדה הילדמר שנבל שלח . הגברת הילדה נספתה. בשחפת ונסע להתרפא באלפים השוויצריים

פעם קופסת . מה שהיה מותר לשלוח לגטו טרזין – לנו משוויץ כמה חבילות זעירותמר שנבל ). תאנים מיובשות(סרדינים לכל אחד מאתנו ופעם חבילה קטנה של דבלים

. הוא לא חזר לפרוסטיוב אחרי המלחמה).שוויץ( בארץ נייטרלית שהה כי,ניצל

משפחת וולף

הם התגוררו בבית פינתי ; ביחסי ידידות עם משפחת וולףהיתההמשפחה שלנו בעת הכיבוש . קשיש אישר אוסקר וולף היה" ד.מול ביתנו בסדקי, ברחוב קומנסקה

ולטאטא את השלג מרחובות ,םודי עם יתר הגברים היה,חייב לעבוד היה הואהנאצי. אווה מייטנרהיתה וולףאוסקרר "דשל היחידה נכדתו . היו לו אחים תאומים. העיר

משפחתו של היינצי אמנם . חבר ילדות שלי,ר'היה היינצי הוליצ ויקטור וולף נכדו שלינצי ואביו יה. ר ניצלה' רק הגברת הוליצ אך,הספיקה לברוח לפני השואה להונגריה

ה חיה אצל אביה לנק ה.הלנקההסבא של ה יה , וולףאלפרד,אח התאום השני ה.ספונ . לעתים לפרוסטיוב לבקר את המשפחההיו באיםו בוינההם התגוררו .ברונו, הגרוש

אני חיה . לה מטפלת קשוחה ומחמירההיתה, ילדה נחמדה, ריחמתי על הלנקה .יאנוס וניצלושהם הספיקו לברוח מעבר לים או מעבר לאוק, באשליה

. שקטה ומנומסת, היא תמיד נקייה:א היו נותנים לי את הלנקה לדוגמ,כמנהגם ,הוריי . לא יכולתי להשתייך אל אותן הילדות הטובות והצייתניות, עם האופי שלי,אך אני

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 47 -

טיולים

. שטפי שטיינר ,אלזה ווליש, אליס שטקלמכר : מאחור משמאל1933טיול לסטינוה נקה גרבשייד 'ז, ) לארץ ישראל1939-בעלו שתיהן(אני ווליש , קה זלצרנ'ז: באמצע

. שטיינרגוסטא ומאוזי, רשטקלמכ) גאורג(י 'יר: ורה קידמיתש, )1948 -בעלתה (

לאחד הכפרים " המקומית" היינו נוסעים ברכבת .לטיולים' ץ נהגנו לצאת בימי אבקי. עד שהגענו לכפר סמוך, העציםזעי בשבילים מסומנים על ג,ולכים ביערה, בסביבה

.טריות ופרחי ברפ, פטל שחור, פטל אדום, אוכמניות, ביער קטפנו תותי יער

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 48 -

,רלה, אוטו ופריץ שטקלמכר, אידה, יוסף שטיינר: משמאל מאחור: טיול משפחתי

. שטפי שטיינר ,אליס וירי שטקלמכר: משמאלשורה שניה. ברטה ואוסקר וויינברגר

אריך , הונזה שטקלר, קרל שאפ, מאוד שטקלמכר, גוסטב שטיינר: שורה שלישית

.)מטפלות לא יהודיות( אידה ורלה , מלבד מאוד כלם נספו בשואה.מארבורג

. יצאתי אתם לטיול בפעם הראשונה, הייתי בת שלושסבא היה מספר לי שכאשר. נסיעהשבתי על המדרגה המובילה לקרון והייתי מוכנה להגענו אל הרכבת התיר אשכ

חברה טובה , היינו פוגשים את הגברת אלזה ווליש. בדרך היינו פוגשים ידידים ומכרים, היא התגוררה בבית קטן ברחוב קוסטלצקה עם בתה החורגת אנינקה. של סבתא

הייתי נוכחת – אנינקה וברונו גרייף התחתנו1939בשנת . אותה מאוד אהבתינפגשתי אתם . עלו ארצה וכך ניצלום ה אחרי החתונהמיד – בחתונה בבית הכנסת

היינו פוגשים את . ברונו ואנינקה כבר לא בין החיים. היו להם שני בנים. בארץ מר מנדל נהג לבא , המהנדס,בעלה. ספורטאיתהיתההגברת מנדל ; משפחת מנדל

בנות . למרות שמר מנדל היה מבוגר מאבא הוא ואבא שלי היו ידידים.ות שלנולחנ, ילה'הבכורה אסתר התחתנה לפני השואה ונסעה עם בעלה לצ. ניצלומשפחת מנדל

או 1945 בשנת .נום של ממש באושוויץ ובמצעד מוות חוותה גיהי, רות,הבת הצעירה מארץ ,אחרי המלחמה הגיע לפרוסטיוב לצי קמני. היא סיפרה לי על כך4619

אך לקח , א אותםהוא לא מצ. את אחותו הצעירהו בתקווה שימצא את אביו ,מישראל . כאשתו,איתו ארצה את רות מנדל

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 49 -

,פריץ וקטה שטקלמכר ,ייר מגרמניה ת: משמאלמאחור. 1936 בהרי טטרהנופש

רות ,חנה למפל, ילדי שרמק: אלשמ ממלפנים. שרמק. הגב, טרודה למפל והוריה

.מאוד שטקלמכר, ק'רות פלאצ ,שטקלמכר

היתה ש,את הגברת קמילה וולף, שניידרבטיולים היינו פוגשים את הזוג שטיינ פעם ביקר אצלן ". אביון"מה הקשישה על יד מלון יאלמנה ללא ילדים והתגוררה עם א

. בפעם הראשונה בחיי שמעתי שמהנדס יכול להיות כימאי; מר הופמן, המהנדסיהאח .יש לי בן שהוא דוקטור לכימיה – זה הרשים אותי מאוד, כימיה עניינה אותי

ומנצינקה'ז. שטפקה התחתנה ועלתה עם בעלה לארץ ישראל– צעירי משפחת מנואל ניצלו

אך חלה , שרד, נשלח למספר מחנות עבודה ומחנות ריכוז, המכונה מנצי,יוסףנקה והוריה 'ז. התחתנו,נקה גרבשייד' ואהובת ליבו ז, מנצי,בגטו טרזין. בשחפת

נולד בנם 1946בשנת – טיובכולם חזרו לפרוס. נשארו עד סוף המלחמה בטרזין לקיבוץ , הונזה,נקה'הצטרפו לאחיה של ז, המשפחה עלתה ארצה. הבכור שלמה

לשם הוגלה עם עולים בלתי , הונזה שהה בזמן המלחמה באי מאוריציוס. נאות מרדכי, שם נולדו מישקו ורון, משפחת מנואל חיו שנים רבות בקיבוץ. י הבריטים"לגליים ע

. הנקה לנהרי'צי וז עברו מנ,נקה' זה שלאחרי מות הורי. שלמהאחיו הצעירים שלישבו שבעה אחרי מותה , כיה' מצ2003כאשר חזרתי במאי . 1999מנצי נפטר בשנת

.נקה'של ז

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 50 -

לולי

לראות אפשר עדיין, עומדים שני בתים עתיקים ומרווחים, ליד הטירה,בפרוסטיובית הב, למשפחתיים היה שייך אחד הבת .שהם בנויים היטב ושפעם היו מפוארים

מצבה , אותה אני זוכרת, בתקופה. יהודים כמונו,השני היה שייך למשפחת שפרינגר, רזה ועצבנית, אישה קטנה, גברת שפרינגר. של משפחת שפרינגר כבר לא היה טוב

. עשה רושם שהוא חולה בגופו ובנפשו, עם זקן לבן ומשקפי מצבט,בעלה הקשישו רווקה היתההיא . בערך בת גילה של אמי, לולינקה– לוליאתם התגוררה בתם

לנשים כמוה קראו,בגרמנית. שאינה שמה לב לחיצוניותה, אינטלקטואליתBlaustrumpf . שכנה של , ראשית כל בת הקהילה היהודיתהיתהבשבילי לולינקה

היו כמה צילומים זעירים,במגירה, בביתנו. מייוחברת ילדות של א, סבא וסבתא . משחקים טניס– ביניהם לולי, עם הידידים שלהםהוריי ; יימתקופת נעוריהם של הור

. נאה מאוד גבראבא שלילהשלים שעלי , יהחליטו הורי, זמן קצר לפני שהוגלינו לטרזין, 1941 בשנת ,פתאום

שלחו אותי לשעורים פרטיים אצל לולינקה כדי ללמוד .את ידיעותיי בשפה הגרמניתפעמיים בשבוע קיבלתי .כי'כי למדתי בבית ספר צ, בו לא הייתי בקיאה, ידקדוק גרמנ

אסורה ליהודים היתההכניסה אל הכיכר . ברגשות מעורבים,שעורים בגרמניתמרכיבה , רזה, קטנה, לולי. לכן נאלצתי ללכת ללולי דרך החצר האחורית, באותה עת

. גשתי את הבדידות שלההר. לבשה שמלת טניס ארוכה וחסרת צורה לרוב, משקפיים את תירגש ה,עת הטרנספורטיםכאשר התקרבה . לעתים שוחחנו בשיעור

מספרת לי על ההכנות היתה היא. התרגשותה של לולי בפני הנסיעה ליעד בלתי ידוע אשר תשנה את חייה החדגוניים הא שהיא מצפה להרפתקתירגשהואני , שלה

.שתי כלפיהח עד היום אני זוכרת את הצער אותו. והריקים .משם לולי המשיכה מזרחה אל מותה. לולי והוריה נסעו איתנו לטרזין

ורושקהבחנותו של מר . הייתי קצת יותר מבת עשר– בעיר מולדתי פרוסטיובסוף הקיץ

. שלה ערכה את הקניהאימא כאשר, סמט הרשו לי לשמור על ורושקה פהל הקטנההייתי מאושרת שיכולתי . דינית וחמודהבלונ, תינוקת בת כמה חדשיםהיתה ורושקה

כבר היתהורושקה , בגרתי, השנים חלפו. להביט בה מקרוב ואולי אפילו לגעת בה שם התכנסנו אנו ."מכבי"אותה הייתי פוגשת ברחוב או במגרש , ילדה קטנה

לגטו כולנו נשלחנו1942בקיץ . כאשר יתר המקומות היו אסורים עלינו, היהודיםדודה , הסבתא בעלת שער שיבה עםמשפחת פהל, חברי, ה שליהמשפח. יןטרז

כמו , חולים, היינו רעבים. בטרזין הייתי פוגשת את ורושקה. והוריה, ורושקה, לולהכך ורושקה נראתה , יםכדי לתת לפעוט, המבוגרים מנעו מעצמם מזון, בכל המשפחות

מאי של נספורטיםבטר. כמעט שנתייםבטרזין בנס הם נשארו. כמו ילדונת בת ארבע

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 51 -

ורושקה לא יכלה את זה. רק הסבתא נשארה, משפחת פהל לאושוויץנשלחה ,1944אחרי . לתאי הגזים, כמו כל הילדים הקטנים,האימא שלה עם היא הלכה, לשרוד

,מר פהל לבד, גברת פהל הישישה; אחותי ואני, אימא: המלחמה חזרנו לפרוסטיוב ורושקה בת היתה, בחייםהיתהלו . לא חזרהדודה לולה. וללא ורושקהללא אשתו

.יותר משישים היום

הוברטוס

הלכנו עם 1939 למרץ 15-ב. כנראה שצפויים לנו זמנים קשיםחששו הוריי למדוד , ברחוב פלצקה"בנד& גלב "כרמלה ועם המטפלת לבית החרושת לקונפקציה

,מבד שעיר מיוחדכך קראו למעילים שנתפרו . את מעילי ההוברטוס החדשים שלנועם ביטנה , המעילים שלנו היו מבד בצבע אפור. בעלי כפתורים וכיסים מיוחדים

ון ומכפלות ' להם קפוצוהי, שאפשר היה להכניסה ולהוציא אותה בעזרת כפתורים. שניםחמש ועשר בנות אזהיינו. דלכדי שיהיה אפשר להאריך אותם כשנג, גדולות

מעילים ה. שנוכל לשאת את המעיל על הכתפייםכדי, בתוך המעילים היו כתפיות, כאשר יצאנו מבית החרושת לקור ולשלג היורד. ממש למה שהיה צפוי לנומומתאי

שמתי לב במיוחד לאלה . היו רחובות עירנו פרוסטיוב מלאים בחיילים גרמנייםחייל היו כמובן כלי רכב ממונעים גדולים ואולי אפילו .ופניים ואופנועיםהרכובים על א

תי הביתה יאך לא חזר א, תי לטרזיןימעיל ההוברטוס שלי בא א. אינני זוכרת, רגלי , ברגע האחרון אניכאשר, מזוודה שלי שנשלחה לאושוויץב היה כנראה הוא.1945ב

אותו היא , מהגברת בודנסקי מפרוסטיוב מעיל קצר" ירשתי"אחר כך . נשארתי בטרזין .שוויץהשאירה בטרזין ולא לקחה איתה לאו

1961נסעתי אתו בשנת , לבשתי אותו שנים רבות, את המעיל הזה הבאתי ארצהשמעון היה יכול להסתדר , שמונהבני שש ו, נו היו כבר גדוליםאז ילדי. טיול למצדהל

לנתי אצל חברתי , לפני היציאה לטיול. וקיבלתי ממנו במתנה טיול למצדה,בלעדיבהמולה . I like Mike”"ת הסרט המפורסם נסעתי לתל אביב לראות א. מרים ברמלה

....לפני בית הקלנוע איבדתי כפתור של המעיל

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 52 -

כף

לאבא , בת עשריםהיתה אימא. בעירנו פרוסטיוב1928 למרץ 25התחתנו ב הוריי לובשת אימא, שבמקרה שרד,חתונההצילום מיום ב. מלאו כמעט שלושים שנה

.הינומת תחרה לבנהמדמסט , ניםעדי יםכלי מיטה מבדו מגבות מטבח ,מפות שולחן קיבלה אימאבנדוניה

.לפעמים עם רקמת המונוגרמה שלה, רקומים רקמות עדינות,בטיסטמו

25.3.1928הוריי כלולות של התמונת

כאשר . אל חלדפלדת סכום מוכסף וסכום מודרני מ, קיבלה גם כלים נאיםאימא גם את הסכום , בין היתר,יבים למסור להםהיינו חי, כוסלובקיה'הגרמנים כבשו את צ

אחר כך נשלחנו !כאשר גילתה שכפית אחת חסרהמאוד פחדה אימא; המוכסף

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 53 -

סכין ומזלג , ארזה לכל אחד כףאימא. קילוגרם לנפש50היה לנו מותר לקחת , לטרזין . אחותי כרמלה ואני, אימא ,בנס חזרנו, כאשר המלחמה הסתיימה. חלד אלפלדת מ

1928 - ב בירח הדבש שטקלמכרה ופריץקט

שוב חילקה את הרכוש הדל שלנו לשלושה אימא. עלינו ארצה1949בפברואר קיבלתי כף בגודל בינוני שחזרה . ידענו שבארץ לא נחיה ביחד באותו המקום, חלקים

אחרי . כאשר ילדי היו קטנים הם אכלו את הדייסות והמרקים בכף זו. תנו מטרזיןיאכאשר ענבל נכדתי הבכורה . ואני אוכלת רק בכף זו, ימצתי את הכף לעצמישגדלו א

. בעזרת הכף המיוחדת הזאת כאשר ביקרה אותנו רק היא אכלה, ילדה קטנההיתה .נתן לי לאכול בכף שלי עד סוף ימי שייקוהאני מ

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 54 -

הבובה אוִלינָקה

בורה תרמיל קנו ע. אחותי בת שמונההיתה, כאשר גורשנו מעיר מולדתנו ומביתנובאותה עת השתמשו עדיין בסירי לילה מחרסינה . (גב זעיר וסיר לילה מאלומיניום

עליו קשרו את , לתוך התרמיל ארזו כמה מחפציה הנחוצים ביותר). כבדה ושבירה .אולינקה, ואת הבובה האהובה, החדש והקל,הסיר

1940 שנת"מכבי"מגרש בכרמלה

היינו כבר . ו אמורים להגיע לתחנת הרכבת הרחוקה היינ, בהיר וחם,ביום קיציברגע זה כרמי . לצאת מהבית ולהשאיר את הכול אחרינו, עם המטלטלים,מוכנים

אימא בסבלנות שקשה !" הידיים של אולינקה שוב יצאו: "פנתה בתדהמה לאימאוהנה אולינקה שוב – לתאר התכופפה ובמיומנות השחילה את סרט הגומי הדק

. בדרכנו לגטו טרזין, נעל את הדלת אחרינו ויצאנו ברגל לתחנת הרכבתאבא. שלמהדודים , סבתא, סבא, אבא. אחותי ואני, אימא, חזרנו, ארוכות כנצח,אחרי שלוש שנים

, היא הגיעה איתנו ארצה,את אולינקה הבובה הבאנו בחזרה. וובני דודים לא חזר .בת אחותי הצברית, של נעמיהידימה בא סופו

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 55 -

כשנה וחצי בת ) מאוד (מאוזי

1933 שנת בת ארבע וחצי)מאוד (מאוזי

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 56 -

1936 שנת 4מאוד וכרמלה בדירה בסדקי

1935 שנתכרפריץ ומאוד שטקלמ, קטה, כרמלה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 57 -

1936 שנתב בת שבעמאוד

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 58 -

).5עד ) הכי טוב (1הציונים הם מ (של מאוד' כיתה ה-רתעודת בית ספ

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 59 -

בגיל שלוש כבר למדתי להחליק )מאוזי(בתמונה אני . על הקרח

.1932 בשנת ר'והיינצי הוליצ

1938 בשנת למגרש ך עם המגלשיים בדר

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 60 -

ארתור שטקלמכר

)נספו (ה והנס שטקלמכר'רוז

ה הם הוריה של 'ארתור ורוז ).פדרמן(רות שטקלמכר

קלמכר ירקה ואליס שט,ואוט )נספו בשואה(

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 61 -

שטקלמכר)פרידריך (אבא פריץ 1938 שנת

) נספה בשואה(

לוץ , משמאל שטפי שטיינר. )1914-1918(תמונה מתקופת מלחמת העולם הראשונה

.מקס שטיינרו )במדים (יוסף שטיינר, קטה שטיינר, )בנה של רגינה(לושיצר

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 62 -

הרמן - אהבה ראשונה

,של היהודים, כוסלובקיה והמצב שלנו'לפני שנתיים כבשו הגרמנים את צ - 1941 . הוכרזו חוקים חדשים ואיסורים רבים. השתנה מקצה לקצה

לבקר בגנים , ללמוד בבתי ספר ציבוריים: פגעו במיוחד האיסורים, הילדים, בנוחיה והאיסור לצאת בבריכות ש, במגרשי משחקים, בתיאטרון, בבתי קולנוע, ציבוריים

. בערב בבית8והיינו חייבים להיות בשעה , ענדנו כוכב צהוב. מחוץ לעיר ולנסוע בכלל .היה אסור) א לא יהודי"ז(כל מגע עם אדם ארי

המרווח , את בית העם החדש. הקטן והרעוע, הישן, בית העםהיתהנו שלה נחמהשם " מכבי"ש הספורט הותר לנו עדיין לבלות במגר. והנאה לקחו הנאצים לעצמם

מגרש הספורט . הרגשנו טוב בינינו לבין עצמנו. נפגשים,הילדים היהודים, היינו אנחנו . ולכן הורינו דאגו לכך שיהיו לנו אופניים,היה מרוחק ממרכז העיר" מכבי"

רכבנו על ,1941 באביב ,יום אחדמולנו באה . ואניגוסטאבן דודי , אופנינו

רכובים על , יםקבוצה של צעירים יהוד גוסטא. שוחחנו, נעצרנו. אופניים גם כן

לא הכרתי את .הציג בפני את הרמןמו הגיעו לא מכבר יהרמן כי הוא וא

אמר לי גוסטא . מאזור הסודטיםכפליטיםבהוראת (שכאשר נעבור מביתנו

כי , נגור ביחד עם הרמן) הנאצים. משפחתו נאלצת לעזוב את דירתם כמונו

הייתי קצת יותר . ואניכך הכרנו הרמן .24הרמן היה כמעט בן , 12מבת עברו לגור בבית , עם אמו ודודתו,הרמן

אנחנו המשכנו להתגורר , לפנינו9דקי סב, 4עוד כמה שבועות בביתנו בסדקי

.כלומר ממולהחיים במשפחתנו היו מסודרים

בדיוק נהגנו 8:00בשעה - ומאורגנים .להסב לאכול את ארוחת הערב

1941 הרמן טנדלר

עם מגבת בידיי נעמדתי ליד החלון והבטתי עד . הארוחה הלכתי לרחוץ ידייםלפני כדי שיספיק להיות , שראיתי את הרמן ממהר הביתה ברגל או על אופני המרוץ שלו

אני עונה שאני , אימא קוראת לי לארוחה. לפי הוראות הנאצים, 8:00בבית בשעה שלעד היום אני מרגישה את ריחה הנעים. וך את הזמןמנסה למש, רוחצת ידיים

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 63 -

שלא מזמן , דמסט עדינהמגבת .כובסה

הרמן עניין אותי ומצא חן בעיני בקיץ . לפני שהכרתי אותו היטב

לסדקי4' רנו מסדקי מסעב, 1941 .9' מס

בעלת הביתלמטה התגוררהבשני חדרים . גברת וולף הישישה

ו אימ, גם הרמןלמטה התגוררו אליה , בקומה העליונה. דתודוו

הובילו מדרגות עץ מכוסות : קיבלנו מגוריםאנחנו, בשטיח

.אחותי כרמי ואני, אימא, אבאבתחילה עוד גרה איתנו העוזרת

מאוחר יותר . והטבחית שלנו מריה .נאסר עליה לעבוד אצל יהודים

4סדקי בהבית שלנו

9סדקי בהבית אליו אולצנו לעבור

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 64 -

חדר , מטבח, הול משותףלמטה היו .בטיה משותף היה למעלה לידנו אמדרח נעשתה ,בית זהלגור ב בו עברנו ,ביום הראשון .חצר וגינה יפה ומרווחת, כביסה

מו היו פליטים יהרמן וא, לעומת זאת - את הגברת וולף הכרנו מזמן. הכרה בין תושביו אישה עצמאית היתהם שאל אחותה של הא, הם באו משם לפרוסטיוב. מאזור הגבול

. ולא נשואה

מאחור דורה והרמן :1942בשנת 9משפחות טנדלר ושטקלמכר בגינה בסדקי

.אופן כרמלה-על התלת, פרידריך ומאוד שטקלמכר,קטרינה: יושבים; טנדלר

. בערב בילינו לעתים קרובות בגינה8:00אחרי השעה , מזג אויר יפה, היה קיץרצינית וחשבתי , הייתי נערה מפותחת. כלה לשמש לי אז חברה לא י7-אחותי בת ה

.)נו בצחוק בלתי ניתן להבלגה נתקפ, חברתי רותי ואני,למרות שלפעמים(הרבה .פעם היינו יחד בגינה. ביליתי זמן רב בחברתו של הרמן, ובאופן טבעי,כמובן

רגשתי פתאום ה. המתולתל, בתמימות ילדותית סרקתי והחלקתי את שערו היפהציפיתי לצלצולו ורצתי , צ הרמן היה חוזר מעבודתו"בשעות אחה. שזה מעשה ארוטי

אך יחד עם , כעסתי - ליד דלת הכניסה הוא נישק את ידי, פעם. לפתוח לו את הדלתלא . פעם בחורף הביא לי ורד. היינו נותנים אחד לשני מתנות קטנות. זאת שמחתי

ייבשתי אותו והוא נמצא -הוריי ראות אותו להרי אינני יכולה לה, ידעתי מה אעשה .אצלי עד היום

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 65 -

אני , תהלך למטה בהולמ הוא היה ,לפני שהרמן יצא לעבודה ,השכם בבוקר כדי שאף אחד לא ידע שאנחנו "צצצצצצצ"הייתי יוצאת מעל המדרגות ושנינו עשינו

למדתי , הנערה הישרה שתמיד דוברת אמת, אני. אחד לשני" בוקר טוב"אומרים וכרמלה לא היו בבית הורייביום סתווי אחד . להסתדר כך שאוכל להיות בחברתו

הרמן - במקרה הרמן ואני נפגשנו ליד חדר האמבטיה המשותף. במטבחהיתהומריה בבהלה רצתי אל המראה לוודא האם , לבי הלם. חיבק אותי ונשק לי על השפתיים

פעם אימא מצאה פתק . שאירעיכירו חס וחלילה במההוריי משהו השתנה בי ו היה סקנדל - אימא סיפרה לאבא. מדרגותיד השהרמן השאיר עבורי מתחת השטיח ל

להפסיק את , לפחות זמנית, אבא שוחח עם הרמן ולבסוף הבטחתי לאבא שאנסה -אך יום . אפילו שזה קשה מאוד, אני אדם שמקיים את הבטחותיו. הקשר עם הרמן

, )למדנו באופן פרטי(י מהלימודים מדירתה של רותי כעבור שבועיים חזרת,אחד, אגב. הופרה הבטחתי לאבאכך ו – אחד' חיכה לי לפני פסז הוא. הרמן בא לקראתי

.1995 בשנת ייןהיו שם עד, ההוא' אריחי החרסינה החומים שכיסו את קירות הפסזי כי יש ל, את סבא וסבתא הורייפעם תירצתי את זה שאינני יכולה לבקר עם

. נסעתי עם הרמן לטייל באופניים, אחרי שהכנתי אותם בחופזה. הרבה שיעוריםכ יצאתי "אח .הולך להיפגש עם דוד או אוטיקהיה לפעמים הרמן יצא מהבית כאילו

לא רציתי שאנשים . נפגשנו והלכנו לטייל עד לאן שהיה ליהודים מותר ללכת ,אני .מרתי את אהבתנו בסודש, גם בפני חברתי הטובה רותי". ידעו עלינו"

פעם באתי לשיעור ובאותו יום ליצי . לימדה אותי אנגלית, ליצי, בת דודה של אימיכאשר בסוף הטיול התקרבנו לביתה . ונלך לטייל" קונוורסיישן"החליטה שנעשה ". אני עסוקה ואין לי זמן" כי , לעלות ולאכול אצלה ארוחת ארבע,סירבתי להזמנתה

ליצי הבינה שזה לא מקרי . הסכמנו שיחכה לי, נו את הרמןבכניסה של ביתה ראי ואני סקנדלעשו לי ההורים ....יואחרי כמה ימים באה אלינו הביתה להלשין להורי

הלימודים - פעילות חיי חיים מלאיהיו באותה תקופה . חסרת אוניםכיתי והייתיבהיו , משכילים מאוד תלמידים יהודיים ומורים שרובם היו אקדמאים ו5-6עם , הפרטיים

, כמעט גמר תואר בהנדסה , בברנו,למד לפני האיסור בטכניוןשהרמן . אינטנסיביים" כאשר אהיה גדולה"דברנו ברצינות על כך ש. והוא עזר לי במתמטיקה והנדסה

פעם תכננו טיול ). לבנים קטנות" (CIHLIČKY" - לילדים שיהיו לנו קראנו. נתחתןר " לדבאמת הלכתי. ר לוי"ני הולכת לרופא השיניים דשאאמרתי ולרותי בבית . רגלי

ברננסקה ' יצקה ודרך רח' לטיול ארוך דרך רחוב אורצ, הרמן ואני, וממנו הלכנולויעד היום אני רואה איך טיפות המים זולגות על - בטיול תפס אותנו גשם חזק. בחזרה

ראה . חזקנו ידייםהוהלכנו . פשוט להיות יחד - זהאיזה אושר היה, אפו של הרמןלמחרת התפתלתי . הוא לא שתק, העוזרת בביתה של רותי ,אותנו החבר של הרמינה

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 66 -

היום אינני יודעת לצאת ממצבים גם. מר וייס המחמיר, אצל רותי ואביה,מרוב מבוכה .מביכים

בהם יושבי הבית שלנו בילו בהול , החורף הגיע ואיתו ערבים חשוכים וקריםהרשו לי הוריי . 4אותו הבאנו מביתנו בסדקי , הסגלגל הגדולהמשותף סביב לשולחן

הייתי חייבת ללכת 21:00 או 20:30בשעה . להיות בחברתם של המבוגרים בערביםהייתי - אבא נהג לפתוח את האטלס הגדול וליידע אותנו אודות המצב הפוליטי. לישון

קלפיםבחקנו כ שי"אח. טוברוק, שומעת שמות של מקומות רחוקים כמו חרקוב - אחד על יד השני על ארגז קטן, לעיתים,הרמן ואני היינו יושבים". החתול השחור"

לפעמים אחד משנינו . ם לב בתקווה שאף אחד אינו ש,דיברנו בלחש או כתבנו פתקים .השני יצא למסדרון אל חלון השירותים ודרכו שוחחנו, רותיםינכנס לש

היינו הולכים לבית הכנסת בה, כיפוריםיום וראש השנה - עברה תקופת החגיםקראתי את התפילות . כי את בית הכנסת החדש והגדול לקחו הגרמנים, הישן והקטן

השתדלתי לקרוא מהר כדי להספיק להתפלל יחד עם הרב . בעברית מבלי להבין אותן אותה ,השנה החדשה האזרחית - "הסילבסטר"מאוחר יותר הגיע . ועם הקהילה

וכל משפחה " חתול שחור"תלינו תמונה של . שבי הבית הקטן שלנו בהולחגגנו עם יו - אכלתי אפונה מבושלת עם מלח ופלפל שחורשפעם ראשונה בחיי . הביאה כיבוד

.שהביאה משפחתו של הרמן, מעדן מזרח אירופאי ואנפרוות ומקלטי רדיו , זהב, כסף, נוסף לתכשיטים. להשתולליםמשיכמהנאצים

אנשים - יהודי פרוסטיוב1942באביב . להם את האופניים שלנוחייבים למסוראבא והרמן נשלחו . הקרובהרוביצה'ז למחנה עבודה בים נשלח,צעירים וגברים

הביתה לחופשת יםצ הם בא" בימי שבת אחה.תגעגעת להרמןממאוד אני . למחנה זה חושלל תאני נוהג. יסה מלוכלכת המון כביאיםבמ, מלוכלכים, שזופים. 'יום א

עם רותי .בעזרת אימו ,ומקבלת את תשובותיו, להרמן מכתבים בסתררוביצה'לז אנו,בעקבות איסור חדש ,כעת. עד לאן שמותר ליהודים ללכתותטיילאנחנו מ

איך , תוכניותותרגואאנחנו . כי המדרכות אסורות ליהודים,הולכות בשולי הכבישים איניאך אודות הרמן - לנו משפחה משלנוותהיה " גדולות" כאשר נהיה ,ומה יהיה

מוצאות אנו, )לנו ללכת עד לשם מותר (, ליד פסי הרכבת,בטיולים אלה. מילהמרתוארפת למכתבי מצ, אותםספתואאני – סימן למזל - תלתנים בעלי ארבעה עלעלים

ות צפאנחנו מ כאשר ,צ"בשבתות אחה. חלת לו המון מזל מכל הלבמא ו,להרמן, מאזינה בדריכות לצלצול הפעמון של דלת הכניסהיאנ ,רוביצה'מז" נוגברים של"ל

.קדים את אבא שלימהוא תמיד - כדי שיעלה בידי לפתוח אותה בפני הרמן השמיים, כבר חושך – צאת לגינהוי, תגעגעת מאודאני מ, ערב אביבי נהדר

,המחוספסחבקת את גזעו אני מ .ריחני ונהדר ,חרומלאים כוכבים ועץ אגס עתיק פ הוא גם, ברגע זה,אולי הרמן - מבקשת, ואני מקווה מלאכמעטהמביטה אל הירח

עיר הולדתי פרוסטיוב / הלהבות לא כילוש את

- 67 -

חוויות חזקות כל החוואני .יםהרגשות והמחשבות שלנו נפגש, מביט בירח והמבטים .ורק לעיתים רחוקות אחרי כן, לא חוויתי אף פעם עד אזש , חוויות,כך

מהעיר יוצאיםAAf AAg AAm Aao והטרנספורטים , הגיע1942חודש יוני בביתנו. עירנו פרוסטיוב שייכת למחוז אולומאוץ. אולומאוץ ומסביבתה לגטו טרזין

הזמינו הוריי, כמו כל היהודים. ועוד,חלב מרוכז תוצרת בית, אטריותיםכינמ, ופיםאלימדו אותי . טרנינגיםו נתפרו כלי מיטה צבעוניים, ם קליםכלי אלומיניוו תרמילים

אטריות , סוכר בהן לקחתכדי ,תפרתי שקיות, )זה מצוין (ור על מכונות תפירהלתפ 4- אשר יצא כ,Aagו לעזוב עם הטרנספורט נצטוהרמן ומשפחתו . איתנו לטרזין'וכו

ראיתי . הלכתי להיפרד מהרמן בתחנת הרכבת. AAm ,ימים לפני הטרנספורט שלנו היו ,היינץ ואבא שלו, תאסב, סבא: הרמנובה של חברתי אווההשפחהמשם את

פעם ראשונה בחיי . נשאר ובכה, מנשואי תערובת,אבא של אווה. אמורים לנסוע איך הלכתי בחזרה הביתה ,עד היום אני זוכרת. הרמן ואני נפרדנו. ראיתי גבר בוכה .עד אותו יום לא חוויתי כאב כזה... איזה עצב .מתחנת הרכבת

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 68 -

.)טרזיאנשטדט(טרזין טו ג

נספורטיםטר

. טרזיןגטו ל מהעיר אולומואוץ ארבעה טרנספורטיםו יצא1942ביוני וביולי סו ניץ כאומו באול.9 את הבית בסדקי נו וולף עזברתמשפחתי והגב - 2/7/1942 -ב

אחד ליד , צפוף, צפוף,על הרצפהשכבנו .חופש הגדולב היה זה - ס"הביבאותנו גרואג שמתי לב לווילי, בבית הספר,כבר שם. היה קשה - טרם הורגלנו. השני

.ולאשתו היפהפייה מדלה אם בטרזין יידעתלא ,אל הרמןי תגעגעתה. א" קילפנו תפו,הילדים, אנחנו

בעצם , השכם בבוקר.מאולומואוץ ומערים שכנות, גילי בנות בנותתיכרה. נתראהאנשי , וודותתרמילים והמזאנחנו עם ה. אותנו הגרמנים לתחנת הרכבתויצ הר,בלילה

חשוכים ומלאים עד אפס , בקרונות של בהמות. ועטיםב, יםרביצמ, יםעקואס אס צ - אך בזמן הנסיעה התבודדתי,הייתי בקרון עם בני משפחתי. לטרזיןנוסענ, מקום

בו , הנהדר והיפה, דרכו הסתכלתי על הנוף הקיצי,מצאתי חור קטן בדופן הקרוןבסוף העזתי .כל כך קנאתי בהם, ם בנהרראיתי ילדים מתרחצי. הרכבת נסעהנדרם לא 'למזלי הז - נשמתי שוב אויר צח - בין שני קרונות" גשרון"ונעמדתי על ה

והלכתי , השארתי את משפחתי מאחור,כאשר הגענו לבוהושוביצה. אמר לי דבר . עמוסת תרמילים בדרך ארוכה לטרזין, בתור ארוך

ן סמטאדו

אשר מזמן אינם בין , בני קהילתי מפרוסטיוב,םכל חיי אני חושבת על אנשי . ואני עדיין זוכרת אותם,החיים אך .סבא וסבתאו אחותי הקטנה, יינסעתי באותו הקרון עם הורלגטו טרזין

.התבודדתי כדי להיות לבד עם מחשבותיי ורגשותיילקחתי את תרמילי והצטרפתי לשורה ארוכה של , לבוהושוביצהכאשר הגענו

לפני ראיתי את גבו הכפוף . הלכתי אחר אדון סמט. הולכים ברגל לגטו טרזיןאנשים ה. בעקבות המאמץ הגדול,ידו הגדולה בלטו ורידים כחוליםב. ועליו תרמיל ומזוודה

בחורף אבא שלי . בה מכר פירות יפים ואקזוטיים, למר סמט חנותהיתהבפרוסטיוב שהובאו ,ם בשכבה דקה של שעווהמכוסי, נהג לקנות אצלו תפוחי עץ יפים וגדולים

אף . פלשתינההביא לחנותו אשכוליות מ, הציוני, מר סמט, פעם. מקליפורניה הרחוקהאני זוכרת - מה לעשות כדי להיפטר מהמרירות - אחד לא ידע איך אוכלים אותן

לא ידענו כי עלינו להוריד גם את , שאימא וסבתא הוסיפו עוד ועוד סוכר ללא הועיל ! שמר סמט היה אפילו באמריקה,בפרוסטיוב סיפרו. דקה שבין הפלחיםהקליפה ה

נשלחו מטרזין ,מספר הזיכרון של טרזין נודע לי שמר סמט עם רעייתו פאני

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 69 -

כמו בן דודי , הם נורו כמו חברתי רותי והוריה. י'טרנספורט שסופו היה בברנוביצבהם חיים . ותם אהבתי וכיבדתיא, הם שייכים לרבים אותם הכרתי. ודוד יוסףגוסטא

. עד יומי האחרון,בזיכרוני ויחיו בו לבטח

בזמנים שונים במקומות שונים היתהש, כינוי כללי לתחנת מעבר (- הסשלוי ).סהשלוי מכל הטרנספורטים הגיעו או יצאו . בגטו

, בגטו היה עוצר. במאפייה צבאית לשעברהיתה , בהגיענו לטרזין,סה שלנוהשלויראיתי ראש על " הנובר"בחלונות הקסרקטין . מיד כשטרנספורט הגיע או עזבכמו ת

ופרצתי ,מאפייה ב,זרקתי את תרמילי הכבדים על הרצפה. מלא אנשים - גבי ראש הביאו חבית עם מרק. משפחתי טרם הגיעה. למזלי אף אחד לא שם לב. בבכי מר

כנראה לא מצא ,ן בן עיריאיש זק. לקחתי את המצקת וחילקתי מרק, הביישנית, אניוהסיר אומנם . בא לקחת את מנת המרק שלו עם סיר לילה בידו, כלי האוכל שלואת

! ואנחנו עזבנו את ביתנו לפני שלושה ימים בלבד - אבל בכל זאת סיר לילה, היה חדשישנו על הרצפה באולם ענקי מלא ריח . למדנו להתרגל לכל מיני דבריםמאפייהב

למזלי חוויתי את כל זה . רעב ועוצר,מסריחה ללא פרטיות) מחראה(טרינה ל. חמצמץמדוע הוא לא , לא ידעתי מדוע הוא לא בא, הרמןאל התגעגעתי .עם חברתי רותי

,חלמתי בלילה. לפולין בטרזין או נשלח אם הוא נמצאה, לא ידעתי אם נפגש. מגיעעל ארון . ד שחורמכוסה בב, בחלומי ראיתי ארון מתים של הרמן מונח על חומה

התגברתי על למחרת. המתים ישב תרנגול צעיר בעל נוצות צבעוניות ארוכות ביקשתי למסור , שם שבמקרה עבר, ומבן עירימאפייה ה נעמדתי בשער,ביישנותי

עם מסטינג , לפנות ערבביום השני או השלישי הרמן הגיע. שאני מחכה לבואולהרמןהלכנו יחד . לצאת מהשלויסהו הרמןרף אלעלה בידי להצטאך , היה אסור .ביד

. א מאמו שעבדה במטבח" סירבתי לקבל תפו. לאימא שלו,"מגדבורג"לקסרקטין ליד גרם . המון בני אדםוצטופפהבכל מקום . באתי בגלל הרמן ולא בגלל אוכל

ו בעל ואישתוגיעהפתאום .סוף סוף נוכל להתנשק - מדרגות נראה לנו שאין אף אחד . רציתי שהאדמה תבלע אותי,טיובבני פרוסמ

באה לבקרנו , ר מספר חודשים בטרזין כבהיתהש, לוטה סנסקי, דודתנו מברנו הגרמנים .פלא אם לא נקבל את המחזור החודשיסה והזהירה אותנו שלא נתבשלוי

.כדי שלא נתרבה, מכניסים לאוכל שלנו איזה חומר כימי, "סודטן" הועברו לקסרקטין הגברים. במשך הזמן כולנו עזבנו את השלויסה

בו אוכסנו אמהות ,Q802 - אחותי ואני עברנו ל, אימא, הזקנים לבלוק של קשישים-בקיץ . המבוגרים סודרו לעבודה. גדולההיתהגרנו על הרצפה והצפיפות . עם ילדים

.עבד בתקופה זו בחפירת קברי אחיםשלי עוד לא היה בגטו קרמטוריום ואבא 1942 למזרונים אמנם היה ריח .התואלפעמים החלפתי , חלוקת מזרוניםמא עבדה ביא

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 70 -

מן הזה היה עדיין בז; אך נהניתי מאוד לצאת לרחובות הגטו, מחומר מחטאמגעיל ...... .עוצר חלקי

. אסור לעזוב את המגורים, חלקייש עוצר. טרנספורטים חדשים מגיעים כל הזמןעוזבים את " מזרחה"טרנספורטים . ם בערבללכת לעבודה ולצאת שעתיילנו רק מותר

, אנחנו לא יודעים מי מקרובי המשפחה והידידים נשלחו; הגטו בתדירות מסחררתלכן היינו . המהירות והתדירות של הטרנספורטים כה רבה שאין זמן ואפשרות להיפרד

מנערה עליזה וצוחקת הפכתי להיות רצינית . מפוחדים ועצובים, מאוד מודאגים .לצחוק שוב למדתי אחרי שנים רבות של חיים בארץ ישראל. ועצובה

Q 802

. כרמלה ואני בפינה, אימא, סבתא" התגוררנו "1942בסתיו , אחרי מותו של סבא מאוחר יותר קיבלנו מזרון . על הרצפה או על מזוודה,ישנו בפינה בחדר, זאת אומרת

צד אחד ללא שכנים ויש יותר . א.ז, יש שני קירות: יתרונותיש בפינהיםגורמל. ישן או תלינו אותם ,על חפצינו שכבנו, ארון לא היה. לתלות חפצים,מקום על הקיר הנוסףפרופסור סטלה ועורכת , בפינה השניה התגוררו האחיות זליגר. על מסמרים על הקיר

. טומי ריכטר,אחרי שהבריא ממחלת השנית הצטרף אליהן בן אחותן. דין ברטהבפינה הרביעית גברת , שית התגוררה גברת פסטרנק עם בתה אדיתבפינה השלי כולנו היינו בימים הראשונים.באמצע היה מקומה של טרודה. אטקהשומודי עם .שכבנו בצפיפות כזו שהרגלים של אלה ששכבו מולנו ממש נגעו ברגלינו. מפרוסטיוב

חם עבור הביתגולדרייך ואני מביאות פ -טרודה אובר, היינו, כל יום בצהרייםQ 802 . שם אחר כך התרחצתי. למרתףהבאנו את הפחםמזיעות ומלוכלכות

אחרי ארוחת ש ,ת זו הייתי פוגשת את הגברת שטייןבהזדמנו. בקערת מים קרים , ומעשנת סיגריה, מאיזשהו תחליף, כוס קפה במרתף נהגה להכין לעצמההצהרים

.אותה הכינה מעלים ופיסת ניירהחדר מיד התמלא בנשים וילדים . פרוסטיוב נשלחו לפוליןותבמשך הזמן נש

:כפי שאומר ההמנון של טרזין. מפראג ומאוחר יותר הצטרפו נשים מגרמניה. אחריםגורים בסוף גם אנחנו עברנו למ."צריכים לנדוד, מדי יום, ממקום למקום..."

יותר ואמא וכרמלה עבר, אתסב .L410לבית הנערות עברתי , אניתיזב עקודם .ם ילדים ע בו התגוררו אימהות,חדרל L308 לבלוק מאוחר

מאחורי , קרשים ללכת למגרש בו אוחסנו, עלה בידי ובידי רותי,בבוקר קיצי אחד זה השפיע חזק .בשמש הקיצית ישבו אמהות עם התינוקות שלהן". דֶרזֶדן"הקסרקטין

בבקרים ". יים כפוליםח"באותו הקיץ חייתי .על רגשי האמהות המתעוררים בקרבנו שם ,מגרש על גבי הביצורים - "בשטה"הייתי הולכת בשורה ארוכה של ילדים אל ה

לפעמים בחשכה ישבנו על .את הערבים ביליתי בחברתו של הרמן. שיחקנו והתעמלנו

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 71 -

כבר היו יותר הוריי . והיינו מאושרים להיות יחד,"דרזדן"קרשים שמאחורי קסרקטין הבתקופה . ו שאינם יכולים להמשיך בהתנגדותם לפגישותיי עם הרמן הבינ הם,מתונים

.לשעתיים בערב, מלבד לעבודה,הותר לנו לצאת מהמגורים - זו היה עדיין עוצר חלקי למזלו .ו על הרצפה בין המון אנשים זקניםמת בטרזין בשכב ,מקס שטיינר ,סבי מקס סבי הביא אותו,1942עד היום יש לי לוח כיס קטן משנת . לידוהיתהסבתא : בדף אחד היה כתוב בכתב ידו של סבא. לטרזיןבבואו ,שטיינר

Categorical imperative - עמנואל קנט הפילוסוף הגרמניהציווי המוחלט של : ולפיכך הפעולה הנעשית מתוך התאמה לכלל מעשי - הכלל המעשי של פעולותיי

.היה לחוק כלליהוא מוסרי אם אני יכול לרצות שהוא י - זה

לבד מגבעת

הפכה ו המן קצר אחרי בואה לטרזין התאלמנז. אישה טובההיתה סבתא שלי באה לגור אתנו היאאחרי מותו של סבא . מאישה שמנמונת לשלד עצמות כמעט

בתנאי הגטו , ואותנו הנכדות,בתה היחידה, מייראתה בכאב את א סבתא. -Q 802בפחד תמידי , מחלות, רעב. שון בחדר דחוס על הרצפההתרגלה עם כולנו לי. הקשים

לטרזין שלושה חודשים אשר הגיעו,את אחיותיה ואחיה. מפני טרנספורטים מזרחהושתי האחיות נפטרו , שני האחים נשלחו מזרחה עם משפחותיהם- לא מצאה,לפנינוהיא . תנו יותר אומללים מאי,למרות כל זה היה בליבה עוד מקום לדאוג לאחרים. בגטו

אשר תקפה כ.חסר ישעהיה אשר הגיע מגרמניה לבדו ו,לקחה תחת חסותה אדון זקןבישלה לו דייסה ממלאי המזון , בפינו"טרזינקה" – דיזנטריה ,אותו המחלה הנפוצה

ביקש ,באמתלה כלשהי, פעם לפנות ערב בא האדון אל סבתי. שהבאנו מהביתמגבעת לבד בצבע אפור - רשותולשמור אצלה את הדבר היחיד היקר שנשאר ב

הוא. לוי בעליית הגג של ביתנות, את האדון, למחרת בבוקר מצאו אותו. בהיר הגיעו בקיץ הם .אשר באו לגטו מגרמניה, עם מאות יהודים ישישיםשם ר התגור . שהם באים לבלות את שארית ימיהם במקום מרפא, לטרזין באמונה1942

חסרה היתהכמה . ישר לגז - לאושוויץ1944סבתי האהובה נשלחה באוקטובר . איתנו בטרזין יותר משנתייםהיתהא סבת !לנו

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 72 -

יום חופשי בגטו

, שמיים כחולים, יום יפה. אנחנו כמה שבועות בגטו טרזין. 1942תחילת סתיו בתור ". דֶרזֶדן"בבוקר משתהים בקסרקטין . ואני לא עובדים היוםהרמן . שמש זורחת

עומדת ישישה עם סימן של עיוורים ,שר לא מזמן הגיעו מגרמניה א,ארוך של זקניםהיא מצפה שיצקו ; בידיה כלי עם מעט חתיכות לחם קטנות מלאות עובש. על השרוולהרמן ואני יוצאים . ותהיה לה ארוחת בוקר - מר אך חם, מימי, נוזל שחור - עליהן קפה

, בריאה, מרגישה צעירהאני . מהשער הגדול של הקסרקטין לרחוב הראשי של הגטושואל האם אנחנו אח ו מבאי גרמניה מביט בנו ,זקן, מחייכים, הולכים יד ביד. מאושרת

.כי אנחנו אוהבים, האושר והצחוק באים לנו. צוחקים, הולכים הלאה. ואחותזוגות רבים . העשב עדיין ירוקו, עלי שלכת על האדמה". ָּבשָטה הקטנה"הולכים ל

תאום פ. אשר נפל בחלקנו למרות הכול, שעות ביום נפלא זהו לבלות שם כמה בא, מהר, הסתלקו מפה: "וצועק, מגפים מבריקותו ֶאס ֶאס במדים שחורים איש מופיע

.חוזרים במהירות לרחובות הצפופים של הגטו!" מיד ,אני ממש מוצפת באותן הרגשות שחוויתי אז - עברו שנים רבות ולא שכחתי

.בהיותי נערה

עם אותה הכףאוכלים

גם הרמן היה הרבה פעמים . כל מיני מחלות,לעיתים קרובות ,את כולנו פקדוהודות לזה יש ברשותי מספר מכתבים . לכן היו ערבים בהם לא יכולנו להיפגש, חולההזמינו אותי האחיות זליגר , כאשר הרמן היה חולה ולא בא לבקרני,ערב אחד. ממנו

להצטרף אליהן ולבקר את האימא שלהן בבית - ירנושגרו איתנו בחדר והיו בנות עלא הרשו הוריי , הרמן היה חולה תקופה ממושכת! ראיתי שם דברים איומים. החולים

לטיילת אטקהערב אחד יצאתי עם טרודה ו. התגעגעתי אליוכך כל אני .לי לבקרו לבד400L. ה מאות באולם בו חיו כמ,ביקרתי את הרמן ביקור קצרו "לסודטים" רצתי

אטקהחזרתי במהירות לטיילת והלכתי עם טרודה ו). גם חבריו דוד ואוטיק(גברים לאימי לא נודע דבר על ביקורי אצל הרמן והיא שמחה שיצאתי . Q802 - לחדר שלנו ב

.לטייל עם הבנותבמקרה זה לא . ביקש הרמן שאבקר אותו יחד עם אימא שלו,באחד ממכתביו

, אותו קיבלתי באותו יום בגן הירק,מו ראש כרוביאתי לא הב.התנגדות הוריי להיתהבתקופה זו נשלחו כל הזמן ". סודטן"והלכתי עמה לבקר את הרמן בקסרקטין הגדול

רותי נסעה עם . דוד אדמונד נסע עם בני ביתו ואיתם ליצי. טרנספורטים מזרחה לנו אפשרות היתהלא ו ,אוםכולם נעלמו פת. נשלחו גם כןגוסטאדוד יוסף ו, הוריה

היום אנו יודעים .ו מזרחה כאשר הם כבר לא היו בטרזיןשלח נודע לנו שהם נ.להיפרד .שכולם נרצחו

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 73 -

הודות למחלתה לא . חלתה בשנית והועברה לבידוד, כרמלה,אחותי הקטנההיא והרמן מו רצתה שי א.דודתו של הרמן זומנה לטרנספורט. לפוליןנשלחנו מזרחה

אני זוכרת שהיינו בחצר הגדולה של קסרקטין . ייסעו יחדיצטרפו אליה ושלושתםמחשבה לא יכולתי להתאפק ונורא בכיתי מה. חברו דוד ואני, הרמן - "הוהן אלבה"

רשום אותו ברשימה לאשר הבטיח , ' המהנדס ו, אך הוא ניגש למעבידו.שהרמן ייסעה שלא להצטרף שוכנע הרמןאימא של. מו לא ישלחו מהגטוי וכך הרמן וא,של עובדיו

בנה הרמן מדפים קטנים ,בזמנו הפנוי. בינתיים,הם נשארו בטרזין ולאחותה, אנשים שילמו לו במעט לחם. מדפים היו דבר מאוד חיוני ומבוקש בגטו. משאריות עץ

אבל , כי חלב לא היה, אומנם ממים."פודינג"ערב אחד אימו הכינה . כרסו, מרגרינה ודעו בחדר בו התגוררה אימו ,כף הרמן וכף אני - דהיה זה נפלא לאכול מסיר אח

ליווה , לפני עוצר הלילה,בערבים. הרגשתי שאני שייכת למשפחה.Q209- ב,נשיםליבי ,כ הייתי רצה לחדר"אח, לנו פינה בה נפרדנוהיתה בחצר .Q 802-אותי הרמן ל

,ף אחד בהם ישבנו על מדרגות צרי,היו ערבים. שמחר נתראה שוב,בתקווה פועם ".מגדבורג"מאחורי הקסרקטין

פרידה

. החלו להישלח טרנספורטים של קשישים1942 באוקטובר מו ינולד לא, היה בן יחידש ,הרמן

65 בת היתההיא . 40בהיותה בת הרמן . Bxזומנה לטרנספורט כאשר

דבר שהיה , מויהתנדב לנסוע עם א . ולא היה דבר שימנע זאת,מובן מאילו

הרמן , בילינו יחד אותו,בערב האחרון כמו שכתוב ,כ" אח.ביקש שלא אבכה

. הוא ארז והלך לשלויסה,במכתביו ,הציעה לבוא איתי לשלויסה אימי

הבאנו להם קופסת שימורים .להיפרד לרעהו שנחכה ישהבטחנו א. לדרך

בה ,אחד לשני והרמן נתן לי כתובתעד . אני אוכל לחפשו אחרי המלחמה

: ת הכתובת בעל פההיום אני זוכרת אאהרוויילר , וילמרסדורף, ברלין .3סה אסטר

את מספר תיפיסת בד שעליה רקמ

מטרזין לפוליןהטרנספורט של הרמן

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 74 -

הודיעו שעל ,802Q מגורינו ב מול,קסרקטין בודנהייםשל שלויסה ב,כשנפרדנו , תאומיבדחף פ . אומללה בפינה שלנו וישבתיהלכתי לחדרנו עצובה. מלווים לצאתה

מפלסת לי שביל בין ההמון העומד ליד החבל אשר מפריד בינינו לבין , לרחובתירצמזוודה , תרמיל על הגב, לבוש במעיל, את הרמן עובריתיברגע זה רא. העוזבים הוא בטח לא ראה . אותו בפעם האחרונהראיתי כך .)הפטנט שלו(מקל על תלויה

. את מכתבו האחרון של הרמן מהרכבתעביר לי הלמחרת טורק שרייבר ... אותי By נשלח טרנספורט , יכולתי שוב לצאתכאשר. היה לי חום גבוה, חליתיבאותו יום

הלכתי לשלויסה וביקשתי , התגברתי על הביישנות, כתבתי פתק להרמן. לפוליןהיא שמה את הפתק במקום בטוח על . ה בלייכפלד שתעביר את הפתק להרמןיטמז

היתה היא .היט לא שוחחתי עם זמעולם. להרמןשתדל להעבירוגופה והבטיחה שת . ולבטח אף פעם לא דיברה עם בחור,ממשפחה אדוקה, 21בת

שחיברו ,"העיר מאחורי הסורגים"כי 'מקריאה בספר הצ ,בערך 1975בשנת By טרנספורט.כולם נספו נשלח לטרבלינקה וBx שטרנספורט , נודע לי,פולאק ולאגוס

שנשלח מטרזין , ריכרד גלזר! נשלח לאושוויץ) ה עם המכתב שלייטשבו נסעה ז ( בשוויץ התגורר הוא .שרד וכתב ספר על טרבלינקה, לפני הרמן ואימו,לטרבלינקה הושמד עם בואוBxדיברתי איתו והוא אמר לי שטרנספורט . א"וביקר בת

. אפילו בחור צעיר אחד לא נבחר לעבודה,לטרבלינקה

, אותךשרפו, חנקו אותך

.ךפיזרו את אפר

?איך אמצא אותך ,איפה

אני מרגישה במעומעם את העצב הנושן ואת , בכותבי שורות אלה,גם כעת

ואפילו הסבתא הטובה והחכמה ,הוריי . אותם לא יכולתי לחלוק עם אף אחד,הכאבעד כה . אף פעם לא הייתי לבדכי , לבכות לא יכולתי. נהגו כאילו דבר לא קרה, שלי

לא הייתי יכולה להיפגש ,לו גרתי שם. התנגדתי בכל כוחי לעבור לגור בבית הילדות , ללא התנגדות,תתי לאבי להוביל אותינ. הייתי אדישה לגמרי, אחרי שעזב. עם הרמן

בת , מפראג גלבקופף גרטישם התגוררה, 25' אבא דאג שאגור בחדר מס. 410L-לחשוך , היה מעונן410L-היום בו אבא הביא אותי ל. אותה הכרתי,וביםשל חברים ט

באיזה מצב נפשי ,לא עלה בדעתו של אף אחד. ואני הייתי מדוכאת לחלוטין, וגשום אלמד, טובתי שאהיה בין בנות גיליכולם אמרו שזה ל. אני מתחילה שלב חדש בחיי

.13בנות ילדות רו בו התגורכך הגעתי לחדר. אולי אקבל קצת יותר מזוןו

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 75 -

)מאוזי (מכתבים מהרמן למאוד

!י היקרהזמאו

. רבההיתה לצערי לא יכולתי לבוא כי עזרתי במטבח והעבודה ,אתמול, אבוא לבטח,היום. אבל היה כבר מאוחר, אחרי רבע לתשע באתי בריצה אל השער

,פן יותר טובאעבוד בינתיים בבנין וזה בכל או. אז בשש בטוח- אם לא אחרי הצהרייםהיה טוב לו סוף סוף היינו עוברים לגור , מה יהיה הלאה איני יודע. מאשר לסחוב פחם

. במגורי קבע,בקסרקטין ? האם הוא כבר עובד, מה עושה דוד? מה שלום ההורים והמכרים שלנו? מה שלומך ).אולי(להתראות

המון ברכות .מהרמן

)מאפייהב" שלויסה"נשלח ל(

! מאוזי היקרה

אך אני מקווה שבקרוב שוב תהיה לנו , חבל שאתמול יכולנו לשוחח רק זמן כה קצרמקום ....אני מאמין .לא היה פנאי לדבר עם אביך והאחרים. כםעבודה כלשהיא אצל

)סט לא קריאקט - (.... ....מודעים ....אודות הכול ....וש ....עבודההאמהות או לעבור להתגורר שמעתי שילדים יכולים להישאר לגור עם ,בנוגע לך

אני מקווה שאת . אימאעם ....כנראה. מה עדיף אינני יודע. 16בבית ילדים עד גיל כבר ....היא באה לקחת את האוכל מפה ....ה גרה' רוז.שאת ביחד עם רותמרוצה

אך לא )....גם הגברת וולף( ....ארוחת ערב ....הספקתם לנוח אחרי הנסיעה שלשוםכבר ....א הנהואולי את יכולה פעם לב ....כל יום הנה .... מברנודודתי. ראיתי

אם . אומרים שהחודש ישלחו כמה טרנספורטים, רק מפולין אני חושש, התרגלתי פהבינתיים הרבה . א אליכםובמקרה ולא אוכל לב, כתובת שלמטהי ל כתבי ל,את רוצה

. שולח הרמן,להוריך הנכבדים ולרות ....דרישות שלום לך קסרקטין מגדבורג. ט.ה

AAg 620. מס61. של

VII. 1942 .12 ,מאוזי היקרהמה המשמעות של זה *. שכחתי לגמרי להודות לך שוב על שהשאלת לי את הכוכב

אני מקווה שיהיה לנו . אביא לך אותו ביום שלישי בערך בשש וחצי. הלא את יודעת. במקרה ואמך לא תתנגד.... א אלינו אבלול לב ונוכ, כמו שהיה לנו היום,שוב מזל

. כאשר ציפיתי לאוטיק....יך ודודך ליד הקסרקטין סודטןהערב עוד פגשתי את אב

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 76 -

נקווה . מה זה עושה למצב הרוח שלי הלא את יודעת.... היום יום של ביש מזל עבוריבות א אליך מהסיועדיף שבצהריים לא אב. גם בנוגע לסיוד, שמחר יהיה טוב יותר

אבל פה זה , א משהוויש לי גם חשק לקר. למרות שהייתי מאוד רוצה, הידיעות לךבדברים .... אני חייב.... יש פה רעש נוראי....מפטפטים פה.... כמעט בלתי אפשרי

....שני היטב ונקווה, עלי לסיים עכשיו. אפשר כמעט להתייאש מזה....מסוימים .להתראות מחר

.כרמי.... שלך ואימאנשיקת יד ל .הרבה ברכות הרמן

הטלאי הצהוב -הכוכב *

,מאוזי !אז הערב כן, רות חולה

.הרמן שלךכתבי עוד היום או מחר . כתבי בבקשה האם נוכל להיפגש מחר אחרי הצהריים

. כדי שאדע אם כן או לא,שזה יגיע אלי עד הצהריים, בבוקר ....ה ל יש לנו הרבה מ

.מנשק הרמן !בבקשה, הוסדרי את זה איכש

.לא חשוב באיזו שעה .הביא לי אותו חבר לעבודה של הרמן, כית'מכתב זה כתוב בצ*

כי , מכתבים אותם שלחנו בדואר הפנימי של הגטו היינו חייבים לכתוב בגרמנית .םאינטימיימסיבה זו לא כתבנו מכתבים . צנזורההיתה

,מאוזי היקרה

.וכנו לליבי בעתידאת תלקחת הרבה תודות על מכתבך אשתדל אבל חוסר מעש היה מזיק לי , ישנם רק חסרונות, שאין תועלת מזה....אני רואה

יש לי כבר פחות חום ואני מקווה שאוכל לראותך שוב בעוד . באותה המידה כמו חיפזוןר לך משהו חשוב ומ אני חייב ל,כאשר ניפגש, ל כך רעההמחלה לא כ. כמה ימים

. באמת רק לך. בנדוןהיה טוב לו היינו מקבלים ארוחה כזו לעתים , זה מאוד טעים, ום קיבלנו גולשהי

.קרובות יותר .אטקהבפעם הבאה תספרי לי בפרוטרוט על העניין אודות

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 77 -

הוא כמעט , גדול" נבך"הוא , "אוכס" הוא לא ,האיש שהביא לך את המכתב אתמול .משהו רעמקווה שלא ? האם מישהו אמר דבר מה. אינו שומע ורואה מעט .המון ברכות מהרמן, כתבי בהקדם בבקשה

.ש גם מאוטו הימלרייך"ד

!מאוזי היקרה 9.1942 .20מכיוון . הייתי רוצה לדעת ממה זה בא. שאני שוב חולה, שלךאימאבטח שמעת מ

אני מאחל לך בדרך זו כל טוב לחגים הבאים ושתגרמי להורייך ,שזמן מה לא נתראהאתמול לפני הצהריים איחרתי קצת ובגלל זה פגשתי את . פ"כל היתר בע. הרבה נחת

אחר הצהריים הורייך . מאוחר יותר לא יכולתי לעלות. שלך כבר בחצראימאסבתא והייתי במרפאה וקיבלתי אישור שאני . שליאימאפליקס ו, )שוורץ( גם אידה ,היו אצלי

נתן לי , חזקה והיום הרופא אמר שיש לי דלקת סמפונות ,לא חייב ללכת לעבודה ,כ"אני מאמין שהדבר לא נורא כ. כדורים ואמר לי שאזהר כדי לא לקבל דלקת ריאות

במקום לנצל , חבל שאני מבזבז את הזמן במחלה. עלי לשכב שבוע ימים,בכל אופן. מה את עושה,אני מקווה שבמשך התקופה הזו תכתבי לי גם פעם. אותו טוב יותר

עוד פעם כל טוב לך ולהורייך ,אז. ן בשעה שבעעכשיו תוכלי לפחות ללכת לישו .כרמי וכל המכירים, לסבתא

?כואב לך משהו? מה קרה. שגם לך יש חום, ברגע זה נודע לי מאביך !תהיי שוב בריאה בהקדם. אני מקווה שלא

.המון ברכות מהרמן, כתבי מה שלומך בבקשה

,מאוזי היקרה

הרופא אמר . וד כמה יגיעו בעקבותיהםע, אני מקווה שקיבלת את כל הפתקים ממניאני ; ישלח אותי לחדר חולים, ימים2-3 תוך ,שאם מצב בריאותי לא ישתפר, היום

אתמול הייתי ער מהשעה אחת . אך אינני יכול לישון בלילה, מרגיש קצת יותר טוב -לכי בשעה ארבע ל, הלא מחר יש לך יום חופשי- במקרה ואת רוצה ויכולה. וחצי

Q209, יש לי . אז לא משעמם לי, אוטו חולה גם כן. תה אליי ובואי א, שליאימאאל , אם זה רק קצת אפשרי,תבואי מחר, בבקשה. ובכל זאת אני מתגעגע, חומר קריאה

.המון ברכות הרמן. שליאימאעם

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 78 -

! מאוזי היקרה

כי כבר היה חושך .... בקושי הצלחתי לקרוא אותו, תודה על הפתק שלך מאתמול .פריעו ליוה

אך ,רציתי לצום - מצבי גרוע יותראני ש. צמת, אשמה בדברשאינך, שאתשמעתייש רק מעט , החום חלף, אני מרגיש הרבה יותר טוב. הרופא אמר שאני חייב לאכול

. את זה הרופא מרשה; אני מהלך בחדר ולפעמים גם בחצר. קושי בנשימה ושיעולאת לא ? מה שלומך בכלל. את אני מתגעגע פעמיים ביום ובכל ז אלי שלי באהאימא

השולחן היה . לא היית פה, ביום כיפור,חבל שאתמול, מאוזי? מדוע, כותבת אודותיךאני אמנם לא . זה היה יפה מאוד. אחר כך אכלנו,היו תפילות, על השולחן נרות, ערוךאת זה , הביתה.... כרמי כבר תחזור' ביום ב. בכל זאת זה מאוד מוצא חן בעיני, דתי

.ושמרי עליה, אל תרגיזי אותה שוב. אמר לי אבא שלך .הרמן, המון ברכות

!מאוזי היקרה

. לכן אני כותב שוב, קיבלתי את מכתבך הארוך, אחרי ששלחתי לך את מכתבי אתמול הלא גם הוא דיבר אודות . מצוינתהיתהש, גם אני שמעתי אודות דרשתו של הרב

אפילו , ה סוף סוף גם הוא יכול לתת פקודות בעמדה ב,אשר כעת, האיש הקטןועל , פה מיותרשהוא שנדמה ,אודות המצפון, השולטת....ועל, שהעצמות נשברות

לא , כמו כולם,אך אני מאמין שגם הוא, הרב לבטח צודק. האנוכיות שבאה לביטוי פהזה . ן שיקולים אנוכיים גוברים על צו המצפו,לפעמים. תמיד עושה רק את הדבר הנכון

את עוד צעירה מכדי להכיר . קורה גם אצל אנשים שעושים רושם שהם הגונים וישרים. כי את חושבת שכל אחד ישר כמוך, כל דבר,את מאמינה לכל אחד, את המין האנושי

הרבה ברכות לך נשיקת יד . המשך בפעם הבאה, להיום זה מספיק....בחיים.. את .הרמן, ולסבתאאימאל

!מאוזי האהובה

. בלילה12בערך ב , את השורות האלה אני כותב לפני יציאתי לשלויסההמחשבה הזאת . אבל אני מקווה ששוב נתראה פעם, לצערי הן האחרונות פה בטרזין

, אי נעימויות פהלפעמים היו . שליאימאנותנת לי כוח ואומץ להתגבר על הכול עם הכול היה ,תך כמעט כל יום שראיתי או, אך הודות לזה, או בדברים אחרים,בעבודה

תודה לך. משפחתך לא אשכח אף פעםאת השעות אותן ביליתי בחיק. עבורי קל יותר .י חברך הרמן" היי ברוכה ע. על הכול,להורייך הנכבדיםו עם דוד לשלויסה ואני חייב עוד ללכת למשרד 10-את המזוודות הבאתי ב. ב.נ

.כ אלך באופן סופי לשלויסה"רק אח. בסודטים

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 79 -

הביא לי טורק שרייבר מתחנת , אותו קיבלתי מהרמן,את המכתב האחרון .הרכבת

!מאוזי האהובה

חסרות . י החלון" ויש לנו מקום טוב ע, ברבע לשתיים,הגענו בשלום לתחנת הרכבת. מקום יש לנו מספיק. הן בקרון המטען ונאמר לנו שנקבל אותן, לנו שלוש מזוודות

מעט , כל אחד מקבל קופסת שימורים אחת. דיין עובדיםעכשיו השעה שש בערב ועכאשר הלכנו . מביאים גם מים. חצי כיכר לחם, גרם מרגרינה60, מלח, סוכר

זה . מדובר שלאוסטרובו, לאן ניסע אינני יודע. והובא לנו.... מהשלויסה השארנו שם, ם לבואתודה לך ולאמך שטרחתן היו. אבל מחשבותיי תהיינה כל הזמן אצלכם, רחוק

, להורייך הנכבדים, דרישת שלום לבבית לך. ואני מקווה שנסיעה זו תימנע מכם . הרמן, לכרמי, לסבתא

מתי הרכבת תצא לא . משפחת שומודי בקרון בהמות, אנחנו בקרון הנוסעים השלישי .הרמן. להתראות בקרוב באמת. כנראה עוד הלילה, בטוח

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 80 -

,ללא פסקאות, בכתב זעיר, כ" בעיפרון בדהמכתבים נכתבו על פיסות נייר קטנות

. צוו עלינו לכתוב גרמנית. בגטומו כל דבר היה דבר נדיר ויקר ערךכי נייר כ

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 81 -

25 חדר מספר L410מעון הבנות

ונשים עם סבתא, כרמלה, בו התגוררתי עם אימי, מהחדריברת ע 1942חורף ב ים עזבו את גטו טרזין הרמןלפני כמה ימ. 25 חדר מספר L410 למעון הבנות ,ילדיהן

אדישה ו עצובה, כואבת, מדוכאת. מזרחה Bxטהם נשלחו בטרנספור; והאימא שלולא הייתי עצובה , מעולם לא היה לי רע יותר. L 410הלכתי עם אבא לבית הנערות

איבדתי את 1986 שנת רק כאשר ב. מאשר בזמן הזה,כואבת יותר, ואומללה יותרשאהיה בין בנות , כולם אמרו שזה לטובתי. שתי כואבת יותרח, יעל,ילדתי האהובה

בו התגוררה 25 אבא סידר שאגור בחדר. ת יותר טובאולי אקבל אוכל קצ, אלמד, גילי כינוייה היה ;אותה הכרתיו, בתם של חבריו הטובים מפראג ,גרטי גלבקופף

ליהן לראות הן הזמינו אותי א, דנקה ודשה קיבלו אותי בסבר פנים יפות". מטאטא"בחדר קיבלתי את . ממש מתחת לתקרה,את הקומה השלישית במיטת הקומות

כך .שנשלחה בטרנספורט לפולין ,גרטי טנצר, מקומה של נערה נחמדה ומקובלת . כי את שמות המחנות והגטאות לא הכרנו- דיברנו אז

בי בניתי מסבי. אותו ניהלה מחנכת קומוניסטית,הייתי הציונית היחידה בחדר. יי ועל הרמןאו על, לא סיפרתי לאף אחת מהבנות בחדר על עצמי, חומה של שתיקה

הייתי חייבת להשתלב בשגרת חיי , לי ברירההיתה אך לא ,התגעגעתי אליו מאוד. שהתנהלו במחתרת,השתתפתי בשיעוריםו, עבדתי בגן הירק. "מעון הבנות"

.יתי עם הרמןבערבים הייתי הולכת לבקר את הוריי ובמחשבותיי הי יותר בשלה ורצינית - 15 בת היתה היא כבר . שושי קראוסהיתהשכנתי לדרגש

. היא התייחסה אליי יפה, למרות שתקנותי וחוסר העניין שלי במתרחש.משאר הבנות צורפו , שלה ואחיה הצעיראימא עם ,גם שושי. טרנספורטים רבים עזבו את טרזין

היא נזכרה שכותונת , לפני עזיבתה,פציםכאשר שושי ארזה את הח. לטרנספורטנתתי לה את שלי ובמקומה קיבלתי את הכותונת של שושי . לילה שלה במכבסהה

כך קרה שהכותונת הרקומה ברקמה עדינה מהנדוניה של . אחרי שחזרה מהמכבסההכותונת של " לכותונת הפרחונית הלבנה קראנו . הגיעה עם שושי לאושוויץ ,אימי שישי לספטמברבם אימא שלה ועם אחיה הנוש נשלחו לאושוויץ שושי ע". שושי

. ונספו1943 בשנת

תח של אבי על מעון הבנו"הדו

אשר נוהל בידי המדריכה הקומוניסטית מגדה , 25 כי אל חדר מספר נדמה לימגדה הצליחה לשכנע את כל הבנות בנוגע לצדקת הדרך . הגעתי בטעות, וויס

ואת אלה שבאו , שבאו מבית היתומים הציוני בברנואפילו את אלה, הקומוניסטיתאשר , כאשר חגגו בחדר שלנו את חג המולד. אני לא השתכנעתי. ממשפחות ציוניות

חיכיתי בחוץ במסדרון עד לסיום , "ארוחת שחיתות" גם , באופן יוצא דופן,כללאת עוינותה הרגשתי ביתר שאת אחרי . התעלמה ממני, הפדגוגית, מגדה. החגיגה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 82 -

" אגף החינוך" שרוב המחנכות הן קומוניסטיות וכתב על כך ל,שאבי התריע על כך .של הגטו" להנהגה העצמית"שהיה שייך

:ח שכתב אבי"הדו

26.11.1942טרזין L 410. אכסניית נערות בית מס

:דין וחשבון ,ח זה חובר על בסיס דיון מעמיק עם מנהל אכסניית הנערות מר וואלטר פרויד"דו

.טפלות אחדות וכמו כן עם הנערות הגרות בבית ועם והוריהן מעםמר פרויד מתייחס . מר כי התנאים בבית הם מניחים את הדעתואפשר ל, ככלל

,אך גרועה, רמת המטפלות טובה מבחינה רוחנית; לתפקידו בכל הרצינות הראויה שעות14התורנות של המטפלות נמשכת בדרך כלל . מבחינה יהודית,בדרך כלל

בתנאי - מבין חברות הצוות,ביממה ורק בשבת זוכה מטפלת של חדר במחליפהבנוסף . דבר העשוי לקצר את המשמרת בשבת במספר שעות- שכולן בריאות

. אחת לכל שלושה שבועות,חייב כל מטפל גם בתורנות לילה, למשמרת יום ארוכה זום נוצרת לעתים קרובות כי בגין תחלואת המטפלי, אך תנאים אלה יפים רק בתיאוריה

36 ובמקרה אחד מצאתי שמטפלת מסוימת נאלצה לעשות משמרת של ,החרפה תורן לילה מסתכם שלהמספר הממוצע של הפרעות למשמרת . שעות ברציפות

.בחמישה אירועים והם גוזלים בממוצע שעתיים של שינה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 83 -

קשה הדגישו שהם נושאים בתפקיד ה, עימם שוחחתי,המטפלים והמטפלותהגיל . כלומר מתוך אידיאליזם, ובשעות ארוכות כל כך בגלל התחשבותם בילדים

20- ל18גילן של המטפלות הצעירות נע בין , שנה25-הממוצע של המטפלים הוא כ, מעניין שהמטפלים הצעירים כמעט כולם ציונים. התרשמתי שהן בוגרות דיין. שנה

, והמטפלות הצעירות קיימים יחסי ידידותבין הנערות . מה שאין כן אצל הבוגרים יותר .ויחד עם זה מידת מה של יראת כבוד

. והובטחה אספקה של שבעה תנורים נוספים, צויד חלקית בתנורים כברהביתנוכחתי לדעת . ורצוי לדאוג להבאתם המהירה, תנורים7 אספקתם יחסרו עוד לאחר

כך שחלק מהילדות , תהיה אוורור מוגזם במשך הלילו ,בשעת קרה ,כי לאחרונהתאורת חדרי . זה נכון רק לגבי החדרים הבלתי מוסקים. התלוננו כי סבלו מקורבגלל הקשיים שעושה משטרת , ולמר פרויד אין פתרון לכך, המדרגות בלתי מספקת

כינמת . כי חסר חלון אחד, בחדר המדרגות יש רוח פרצים. בנידון) היהודית(הגטו לא הושמעו . ך מספר הנערות הסובלות מכיני ראש פוחתא, אמנם נפוצה בין הנערות

ומר פרויד , בחדרים, בערב,הבנות מתרחצות ביסודיות. תלונות על הטיפול הרפואיהילדים מתקלחים . מבטיח שדואגים לכך כי כל הנערות תתרחצנה מדי יום ביומו

.לעתים מזומנות .השגה מהירה של התנורים החסרים וחומרי ההסקה :הצעות

.שיפור תאורת חדרי המדרגות בערב .ביטול רוח הפרצים בחדר המדרגות

לשם - אמהות צעירות ככול האפשר - הוספת מטפלות בעלות מודעות יהודית .קיצור המשמרות הארוכות של המטפלות העכשוויות

על ההלבשה ו על, על הרחצהנהופקדתאם כוחות העבודה החדשים האלה , למחליפותיהן,הילדות המלובשות לעת ארוחת בוקרסידורי הבוקר ותמסורנה את

, 18:00רצוי שטיפול היום יסתיים בשעה . הרי שזמן עבודתן של מטפלות היום יקוצרתקבל את הילדים ותדאג למטלות הערב ) מטפלות לילה(ה קבוצת מטפלות שניכאשר

.השכבה וכדומה, כגון רחיצה .עדיף לאחר שבוע, ור מספר ימיםהמטפלות תתחלפנה ביניהן כעבשל קבוצות השתי ולכן נערות שיש , שלמרפאה אין חדר המתנהכחנו עוד לדעתבאיחור מה נו. ב.נ

אפילו שעתיים לפני , פרוץ וקר, לחכות בחדר מדרגות, לפעמים,להן חום נאלצות .הגיען לתור : ח של אבי"הערה לדו

למרחצאות שהיו ק תפ, אך למעשה, אבא כתב שהילדים מתקלחים לעתים מזומנות .קיבלנו פעם בשלושה חדשים, בקסרקטין הוהן אלבה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 84 -

25חדר בL 410-החיים ב

על 13 בנות בנות24 התגוררנו , מטרים6רים על מט4 ששטחו היה ,בחדרמ נאלצנו " ס70על מיטה שרוחבה . עשויים מעץ בלתי מהוקצע, קומות3דרגשים בני

- "קפה שחור"לארוחת בוקר קיבלנו . מובןשלנו ואת עצמנו כ" הרכוש"לאחסן את כל נוזל חום אשר - Linsensuppe - "מרק עדשים"לארוחת צהריים . נוזל שחור ומר

בנוסף למרק קיבלנו תפוחי אדמה עם מעין . ספק אם בא אי פעם במגע עם עדשים , קצת סוכר,עשוי מהקפה של הבוקר" קרם" והבמקרה טוב יותר קיבלנו כופתא. רוטב

כל שלושה ימים . לפעמים קיבלנו לפת שאותה הכי אהבתי. צת מרגרינהקמח וק גרם 70 פעם אחת בשבוע קיבלנו .לפעמים היה מעופשש, כר לחםקיבלנו רבע כי

ולפעמים ,בדרך כלל כף אחת, לפעמים קיבלנו מעט ריבה. גרם מרגרינה60-סוכר וLeberpastete או Blutpastete - שהיה , ילדיםהבח עבורנו היה מט. ממרח כלשהו

חילקו לנופעם בשבוע .טוב יותר מאשר המטבחים הענקיים בקסרקטינים למבוגרים רבה מכדי למות היתהכמות המזון ; היינו רעבים כל הזמן. מעט חלב וחתיכת עוגה

איך להתארגן , בעיההיתהאך בעיקר לילדים , לכולם. כדי לחיותממרעב ופחותה התרגלנו לחתוך את . חםשאר ימים ללא ללהולא ל את הכול בבת אחת ואכמבלי ל

: לפעמים עצמנו עיניים ואמרנו. נאכל ביתר אטיות, כאשר התייבש מעטו הלחם דק דק היה לנו מאכל בית הילדותב...". גבינה ועוד, עכשיו אני אוכלת לחם עם חמאה"

כלום " - “Sladké nic” - טורפים במזלג ומלקקים אותו, מעט סוכר, מעט חלב: תאווהכדי להשלים את התפריט הדל גנבנו מזון מכל . זה נאכל באיטיות רבה ביותר - "מתוק

גונבים , מאסירים אחרים לא גונבים: אך חוק אחד היה ונשמר, מקום שרק יכולנו .מהגרמנים ומהכלל

בחודשים הראשונים ניהלו את הבית וולטר . שהיתי בבית הנערות כשנתיים וחצינשים נפלאות , המטפלות. ואחריהם וילי גרואג והגברת אנגלאנדר, פרוייד וקרלי הוטר

, והיו לנו לאמהות, אשר הקריבו למעננו את המעט מחייהם הפרטיים שעוד נשארארגנו תורנות להבאה משותפת של המזון ותורנות לסדר את . יועצות וידידות, מורות בעיה היתה. ובהנאהלמדנו מרצוננו . למדנו - ולמרות שזה היה אסור, עבדנו. החדר

טרנספורטים כל הזמן . לא היה לך - של ניירות ועפרונות כי מה שלא הבאת מהביתכולנו . חדשות התווספו ו כמה בנות חסרובכל שיעור; ו ובאו ולא היה קל ללמדעזב

, מהטרנספורטים והיה צורך לחזור על החומר שוב ושובות ונרגשיותהיינו כה עצבנ .למדנו הרבהאך בכל זאת התקדמנו ו

למרות . הסמוך מתארחות אצלנו כרגיל23הבנות מחדר , בערב25חדר מספר יושבות על , נו מתכוננות ללכת לישוןאנח! שמח היה- הכול והצפיפות הנוראה

גלגלה את שיערה על , ית כנראה שוב מאוהבת'ינג'קוני הג; הדרגשים ומפטפטות) אייכמןמוהס ו (Eichmann- וMöhs: "פתאום שמועה. פיסות בד ורוקדת עם מטאטא

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 85 -

הספרים , בתוך שניות."כל הבנייןהם עורכים ביקורת ב, נמצאים בקומת הקרקעהחדר מסודר וכל הבנות שוכבות , !)הרי אסור ללמוד(והמחברות מתחת למזרנים

. חושך, "ישנות"ו

הגברת סלוס

אם לברר , נטלה על עצמה תפקיד כפוי טובהזו ? את הגברת סלוס אינו זוכר מי במקום להיות אסירות ,והבנות!" סלוסקה באה, בנות ":כך כל שבועיים. יש לנו כינים

מהחדר ,הנקה. והיא בדקה אותנו במסירות ובהקפדה. עשו ממנה צחוק, תודה לה). היה לאנשים זקנים ומוזנחיםש מונופול. ( עמדה פעם בתור ותפסה כיני בגדים,שלנו

כל דבר אצל הנקה , מאז. בלתי נשכחת חוויההיתה וזו, הנקה הלכה לעשות חיטוי ."זה היה לפני או אחרי שהיו לי כיני בגדים:"....החל ב

" קובילה " היהכינויה. אך בלגניסטית, אהודהבדרגש מעלי התגוררה נערה לו ! אל תשאלו מה היה נופל עלי ממנה כל יום. שמה האמיתי סוניה שולץ,)סוסה(

. מאוד מוכשרתהיתההיא ; שחקנית גדולההיתה היא בודאי - היוםתה ייחסוניה .סוניה נפטרה כמה שנים אחרי המלחמה

סידר לשתינו שעורים , לילי הוכנר,אביה של חברתי. היינו צמאות לדעת וללמודהיינו הולכות אליו ; אדון עצוב וכחוש. סלוספרופסורפרטיים לכימיה ולפיסיקה אצל

".הנובר"לקסרקטין

"יד תומכת"ו" וץהחל"

הצליחה לשכנע את כל הבנות בחדר , המדריכה מגדה וויס,פי שכבר סיפרתיכ, ומגדה התעלמה ממני, אך אני לא השתכנעתי, בנוגע לצדקת הדרך הקומוניסטית

.ח של אבי"במיוחד אחרי הדו, לאחר כמה חודשים. אך לא יותר מזה, היו בנות שהייתי איתן ביחסים טובים

ארגנו קבוצה בתנועת . ולנקה) ה'מימצ(חנה : שתי בנות ציוניות25 הצטרפו לחדראווה פיק , 23הצטרפה אלינו מחדר מספר ש) טדי(רנה ליכטנשטרן : הציונית" החלוץ"

,מגדה קאפ, "החלוץ"המדריכה שלנו ב. 24הצטרפו אלינו מחדר מספר שוגיטה שטיין אותה אהבתי והערכתי. נהדרתהיתה) שם משפחתה ברנע, בארץה חיהיא(מברנו

, "החלוץ"השתתפנו בפעילויות של תנועת הנוער הציונית . וכך גם חברותיי, מאודחיי קיבלו שוב ". יד תומכת"עזרנו לזקנים ולחולים באמצעות , למדנו עברית בחריצות

בנים ובנות בקבוצות קטנות היינו מבקרים אנשים מבוגרים בכדי , אנחנו. תוכן ותקווהאלמנתו של סופר , )Boehm(ם והלנקה ואני טיפלנו ודאגנו לגברת ב, חנה. לסייע להם

ניקינו את , אישה זקנה וחולההיתההיא . אשר כתב סדרת ספרים על תולדות הציונותכיבסנו לה את , בחדר בו התגוררה עם קשישים רבים אחרים,הפינה שלה על הרצפה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 86 -

. נבנו מגן הירק בו עבדנו אותם ג,אפילו הצלחנו להביא לה קצת ירקות, הכביסההיא נתנה לנו מעט מכף הריבה שקיבלה פעם , רצתה להביע את תודתההיאכאשר . זו אחר זו עברנו וליקקנו מעט ריבה מן הכף. ביובל

. שמרתי לו מקום פרטי ומקודש בליבי,לחברותי החדשות לא סיפרתי אודות הרמן .חלוטיןאך אף פעם לא הרפה ל, הכאב כבר לא היה כה חריף

עברה , בנות רבות נשלחו מזרחה, הבנות התחלפו כל הזמן25בחדר מספר הבנות. 15היינו כבר בנות , ונהתבגר. הגיעו בנות חדשות, טיפוס עלינו מגפה של

הילדים " עם מהגטו נשלחה, מגדה וויס,המחנכת. התחילו להתעניין בבניםלארגן מסיבת ריקודים עם החליטה , לאורה,והמדריכה החדשה שלנו" סטוקימביאל

לא עניינו 16 בנים בני - לי בעיה כיצד להתחמק מן המסיבההיתה. בחדר שלנו,בניםחיכיתי , שמרתי את נאמנותי להרמן. לא התעניינתי כלל בבנים, למעשה. אותי בכלל

. שבסוף המלחמה ניפגש,בתקוהלו

חיי תרבות ורוח התרבות והמוסר אשר שררו בגטו, חואני מציינת בהוקרה ובהתפעלות את חיי הר

,ותיאטרון ילדים, אופרות, הצגות, אנשים נפלאים ומסורים ארגנו הרצאות.טרזיןכמו כן אורגנו משחקי . בעליות גג - עטיםעם כלי נגינה מ, חולבגדיב, אורהללא תפ

.בגטו" החגים הגדולים"לא אשכח את . ספורט

טרזין גטו ב שן אלברט ל הרבי שקריקטורה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 87 -

בין חפציו נמצא פתק עם הערות ; הוטל לארגן פעולות תרבות בגטו על אבי :כדלקמן

:סמינריונים תולדות היהדות .א

.)הרב פרדה, ר קפ"ד, הרב שן(קסטנבאום . 'פרופ, אויגן וייס :ספרות יהודית .ב

, אויגן וייס, )ו'מדרש וכ, שנהמ, נביאים, תלמוד, ך"תנ: (קלאסית .1מסמר ; קסטנבאום. 'פרופ, הרב שן) L218( קולקה . 'פרופ

)Mesmer .( .ר נויהאוס"ד: מודרנית .2

: שאלות אקטואליות .ג ?האם היהודי הוא מוג לב .1 .ר דרכמן"ד. 'פרופה ,הרב שן, ר קהן" ד:התבוללות מול ציונות .2

:חוג לשיחה עברית .ד מתחילים .1 מתקדמים .2 .הרצאות עבור מתקדמים מאוד .3

:ות ובידורשיטות חלוקת הכרטיסים למופעי תרב .חלוקת כרטיסים באחוזים לפי יחס ישיר לתכולת אתרי המגורים השונים .א :מינויים עם כרטיסים קבועים .ב

)קווארטט(מוסיקה קאמרית .1 .אריות של אופרות .2 .הרצאות .3 הרצאות על יהדות .4 אופרות .5 מחזות .6 הצגות היתוליות .7 .הרצאות מדעיות ועוד .8

.המטבחונים; יד המטבחיםעל, בכל בלוק, לוחות מודעות בכל קומה

! הוכיחו את עצמן הזמנות שמיות

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 88 -

זקן היהודים בתקופה , ר אפשטיין" פתק בכתב ידו של ד,יש בידי עוד קוריוז אחד ."27.2 כרטיסים להרצאתי עבור צוות עובדי אפשטיין 7אבקש " :מסוימת

לליל סדר שערך הזמנה

מורמלשטייןהרב

29.3.1945ביום

19:15עה ש

בחדר אוכל

L 410 שטקלמכר מאוד

!נא להביא כף

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 89 -

אבא

, אימאבגטו טרזין הייתי פוגשת את אבא שלי כמעט כל ערב בחדר בו התגוררו יתי מבקרת את אבא לעתים רחוקות הי. וכרמלה עם מספר אמהות וילדיהןסבתא

פעם נפגשנו . ם עם גברים רבי, שם הוא התגורר באולם גדול מאוד,בקסרקטין סודטן. 1943אביב של שנת הזה היה כנראה בחורף או בתחילת , היה קר. במקרה ברחוב

, אימאאל תספרי ל" :אבא אמר לי; בו התגוררתיL410עמדנו ברחוב מול בית הבנות אבא ביקש שלא אספר ". אינם בחיים עוד, שנשלחו מזרחה,אך דעי שהקרובים שלנו

מאז הבטחתי חלפו יותר משישים - פעם הראשונההיום אני כותבת על כך ב, אימאלאך , לא התעמקתי, כדי שאוכל להמשיך לחיות לא חשבתי על כך - לא הגבתי. שנה

. הדוד האהוב והמבוגר זיגו אולי איננו, יכולתי לדמיין שאחיה של סבתא. לא שכחתיאבא לא שאלתי את . וירקה מתוגוסטא ידודי אבל בשום אופן לא יכולתי לתאר שבני

עדות זו יכולה לשנות את . אבא הכיר אנשים בהנהגת הגטו. מאין לו הבשורות האלה . העם היהודיה שלמתבצעת השמד, בפולין , שבמזרחעה כי בטרזין לא היה ידועהד

ללא , מחלה קטלנית בגטו, לו דלקת ריאותהיתה. אבא שלי חלה1943באביב רציתי . קטין סודטן ונחלש מאודאבא שכב בחדר חולים בקסר. אנטיביוטיקה כמובן

,מלבד זה שהייתי סוחבת מעט ירקות בגן ירק, לעשות משהו למען אבי החולהאנחנו הילדים . והביאה לאבאם שבישלה אותאימא ומביאה ל,מצפינה אותם על גופי

מעט , אמנם היה רק בצק שמריםהז. חתיכת עוגה, בערב,היינו מקבלים פעם בשבועכל דבר . בו נקבל עוגהערבאנחנו ציפינו בכיליון עיניים לאותו אך , מתק ואפויומ

באותו ערב ביקשתי . כי היינו רעבים כל הזמן, לו חשיבות מרובההיתהשקשור לאוכל ובשבועות הבאים אחזיר , לילי וטדי שילוו לי את העוגה שלהן, סוניה - משלוש בנות

. מתנה עבורו - ות עוגה בידיכך הגעתי לבקר את אבא בחדר חולים וארבע חתיכ. להןאותה כנראה לא היה , הוא נתן לי חתיכת לחם קטנה ויבשה; הרגשתי שאבא מתרגש

ראיתי את אבא ש הפעם האחרונה היתהזו , אם זכרוני אינו מטעה אותי. יכול לאכול . הנדיבותיבמשך שלושה שבועות החזרתי את חובי לחברותי. שלי

. חולים לילדים חולי שחפת ה ושכבה בבית חלת, שהתגוררה בדרגש מעלי,ליזהבאותו ערב ביקר אבא . כרגילאימאבמקום לבקר אצל , ערב אחד הלכתי לבקר אותה

כפי שנודע לי , התאבדאבא בלילה או השכם בבוקר . בפעם האחרונהאימאאצל למחרת בערב באתי לחדרה של ". סודטן" בקפיצה מקומה שבקסרקטין ,מאוחר יותר

יצאתי משם . בישרה לי את הבשורה המרה,) של רותאימא(ה 'ה רוזדוד שם, אימא .אימא אך חזרתי לחדר של - לברוחרציתי , בריצה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 90 -

פשר י א,גטושעבד כמהנדס ב) אביה של רות קגל, בעלה של לוטה(פאול סנסקי זמן קצר לפני מותו עשה . לאבי לאחסן כמה חפצים בחדרון הצר ששימש לו כמשרד

: מה לעשות איתםאימאצים שלנו וכתב לאבא רשימה של החפ :L206במשרד ב

כף1 מקטרת1 "ברסון" זוג של עקבי גומי 1 מברשת1 מפה עם נייר מכתבים1 'ו קופסא עם כלי גילוח וכ1

מלבד ספרים,לחן הכתיבהובמגירה של ש מלחיה1 קופסא עם תה1

.'ווכ) צילומים, התרופות של סבא(למעלה תלויה שקית לבנה ובה חפצים שונים על יד המזוודות ,שבצד ימין למעלה, הכניסי את כל החפצים לתוך הגליל השחור

.של פאול .בה נמצאות התרופות שלנו, שם למעלה יש גם קופסא צבעונית קשורה בחגורה

אם יש , שיסגור את כל החפצים האלה במזוודה שלו, אפשר גם לבקש את פאול .ו או בארגז הסנדלרים של,בה מקום

טרזיןגטו של אבא שלנו ב מותוהודעה על

חוויה של ילדה בטרזין

נשארו בגטו מעט אנשים , לקראת סוף המלחמה,כשנתיים לאחר שאבא נפטרבאותו זמן הגרמנים רצו לטשטש ולהסתיר את . רים לעבודהיומעטים מאוד הכש

ארוכה העמידו אותם בשורה. זקנים וילדים נקראו להתייצב לעבודה. פשעיהם שעמדו ואל; אחד לשני קופסאות קרטון הם הגישו.ה'רֶ מהקֶרָמטֹוריּום עד לנהר האֹוה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 91 -

. היה זה האפר של המתים שלנו. על שפת הנהר רוקנו את תוכנן לתוך המים הזורמיםאחרי שנים . חזרה משם חיוורת ושקטה מאוד, אז כבת עשר וחציהיתהש ,אחותי היו מספרי הטרנספורטים של הנפטרים והיא כל סיפרה לי שעל הקרטוניםהיא רבות

.הזמן חיפשה את מספרו של אבא שלנו

עוד על החיים בגטו

בחדר עם עוד 308Qסבתא ואחותי בבלוק , אימאגרו , אחרי שסבא ואבא מתו אשר השאירה ירושה ת עוגותמאפיי בבית הזה היתהלפני כן . מספר אימהות וילדיהן

בחדר ). מין מקקים שחורים ושמנים (švábyים היו מלאים כל בוקר כל הכל.לא נעימה" גרו"המזל שיחק למשפחתי והן . Vincekהיה תנור חימום קטן שקראו לו משום מה

הזכות להשתמש בו אך הקרבה אליו היתהלכל תושבי החדר . בקרבת התנוראפשרה לסבתא גישה נוחה יותר והיא חיממה לנו עליו את מרק העדשים ושיפרה

? בימי החורף הקריםVincekבמה נסיק את . עמים את המזון שקיבלו מהמטבחלפהלכנו . ערהיצאנו אחותי ואני לחפש חומר ב, חושך ורוח מיבבת, קור, לפנות ערב

בכוחותינו ... פחדנו מאוד.לקחנו משם כמות גדולה של קרשיםו למקום בו נבנו צריפים .Q308האחרונים גררנו אותם לחדר שבבניין

שלי בגטו טרזין" תעודת הזהות"

: חסכנו קצת ממצרכי המזון, כאשר עוד לא היינו כל כך רעבים, הראשונההתקופב . כדי להכין מטעמים לימי הולדת או חגים,מרגרינה ולחם, סוכר

מושרות בקפה הבוקר שהוסף לו , פרוסות לחם דקות:מרשם של עוגת לחםהניח פרוסה מושרית על החלק השטוח של ל. קרם עשוי ממרגרינה וסוכר. סוכר

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 92 -

היתהאחרי כמה שעות העוגה . למרוח בקרם ולהוסיף שיכבה נוספות, המסטינג . עוגה טעימה באמתהיתה זו ,יאומן אךלא . מוכנה

שבועות . לקנות דבר כזה היהבטרזין אי אפשר. פעם אבדה לי מברשת השינייםכולם ידעו שאני לא , ו אין פרטיות במקום ב.יה לי נעיםלא הו לי מברשתהיתהלא

אינני זוכרת איך ומי השיג לי . יתר הסיבות לא היו כה חשובות, מצחצחת שינייםשמחתי ). ודאי מירושתו של מישהו אשר הלך לעולמו(מברשת שיניים משומשת

הרתיחה אותה ונשבעה , סבתא שלי רחצה אותה. אבל נגעלתי להשתמש בה,מאוד . יכולה להשתמש בה ללא חשששאחרי טיפול כזה אני

פעם חלק מהרכוש שלי נסע לאושוויץ .דים והנעליים שהבאנו מהבית התבלוהבג תקופה בה היתה". מלתחהה" היה צורך להעשיר את. נשארתי בטרזין, למזלי, ואני

גברת פלוסר . זאכן- רכשתי כמה אלטא. בגדים ישנים, בכסף של הגטו,יכלו לקנות L410-אישה טובה ונחמדה אשר עבדה במתפרה ב) פלוסראמו של פרופסור דוד (

בעלות שרוכים ,כמעט עד לברך, רכשתי נעלי גבירה שחורות. התאימה לי אותם מעטם תפרו סרבלי: אופנההיתהבגטו . עד ליום השחרוראותן נעלתי .עם שפיץ ועקב

. שני כיסים גדוליםבעלה סרבל כזה גם לי הי. מסדינים צבועים ועוד

שטרות כסף מגטו טרזין

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 93 -

בגטוילדים ונוער

בהן שיחקו ילדים כגון ,בעליות הגג נערכו הצגות. היה תיאטרון ילדיםבגטו טרזין בחצרות הקסרקטינים ). חיפושיות ("Broučci"וההצגה " ברונדיבר"אופרת הילדים

) הבאשט(על חומת המגן של הגטו , שיחקו כדורגל) "דרזדן" בקסרקטין במיוחד( .ולא אשכח את החגים הגדולים בגט. התקיימה פעילות ספורטיבית

,עדיין חושך בחוץ, השכם בבוקר.מדנו בתנאים הגרועים ביותר ל, הילדים,אנו למעון הנערים לשמוע את הרצאותיו , לפני העבודה, עם חברותייהלכת, ושלג ברחוב

; א עבר יום בלי קריאהעל אף כל הקשיים והדאגות כמעט ל. ך"של רודי ליבן על התנשם למדתי בעצמי , פרייהילעיתים ביקרתי בס. בדרך כלל קראנו ספרות טובה

.וביוזמתי מה שעניין אותישהגרמנים , ך"פרי תפילה ותניפרייה ומצאתי שם תערוכת סיפעם הגעתי לס

הנאצים התכוונו לשמר (היה זה מפליא ומעניין . הביאו לטרזין מכל אירופה הכבושה ). שנכחד,ו את זיכרון הגזע היהודיבדרך ז

היומנים של ", "עלובי החיים”, )Madam Curie(“ מדם קירי"קראתי בטרזין את בגיל .)De-Cruif(כרויף -התחלתי להתעניין ברפואה תודות לספריו של דה, "הרצל

בגטו טרזין .הייתי למזכירה רפואית, נכדתי הבכורה נולדה, זמן קצר לפני שענבל ,47 איזשהו ספר ,ג המותרים" הק50 בתוך ,כל אחד מאתנו הביא איתו. פריותיו כמה סהי . יקר לו במיוחדש

למדנו אחרי L 410במעון . מגיל שלוש עשרה וחצי עבדתי בטרזין בחקלאותלעתים קרובות למדנו בשכיבה . הדחוסים במידה שלא תאמן, העבודה בחדרים שלנו

25. את מבנה חדרנו מס. וון מרכז החדרעם הראש לכי, על הדרגשים,על הבטן שנוצר מקום ,כךPavel Brandeis) ( הודות לעצתו ועזרתו של פבל ברנדייס ,שינינו

. בנות24יה על יד השולחן מקום ל אך כמובן לא ה.לשולחןקיבלנו כרטיס למרחצאות הציבוריים אשר היו , בערך,כל שלושה חודשים

; תמשנו בכרטיס זה כדי לזכות במקלחת חמה כמובן שהש.Hohenelbeבקסרקטין עם מספר נשים שדופות ד אחטוש להדחק מתחת ל, לנערה צעירה,אך איזו חוויה זו

.נהן זקנות וחולותי ב,ורזות חויתי סימנים ,השרע בת ארבע בהיותי . המחזור החודשי פסק,עם בואנו לטרזין

.היו פוקדים אותי גלי חום. גיל המעברשל לפעמים . בגטו להתרגל לצפיפות וחוסר פרטיות, באופן יחסייה יותר קללילדים ה

אפילו לבכות לא יכולתי כי אף .עז להתבודד עם מחשבותיי ורגשותייהרגשתי צורך היום אני חושבת שאנשים נמנעו מבכי כדי לא לערער את .פעם לא הייתי לבד

4-5 השכם בשעה להתעוררהיתה , ולחשוב,האפשרות היחידה להתבודד. המוראל . כך נהגתי לעשות.ב על הדרגש בחדר מלא ילדות ישנותלשכו ,בבוקר

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 94 -

מאוד שטקלמכר 7.4.1929ילידת

השיגה בסיום שנת הלימודים ציונים

:כדלקמן מצוין:כית'צ לשון

טוב מאוד:חשבון טוב מאוד:היסטוריה מצוין:גיאוגרפיה

10.7.1944בטרזין אדית וייס . פרופ

המחנכת

מטרזין" תעודה"

)הלימודים היו אסורים (

,אדית ווייס לימדה אותנו לשון. פרופ; קרל ברמן נתן לנו הרצאות על מוזיקה) Zdenka Brumlík(זדנקה ברומליק . עם פרופ. המחנכת שלנוהיתהו, כית'ספרות צ

חייבת אני, אם יש לי ידע כלשהו בתחום זה. גיאוגרפיהבהיו לנו שיעורים מעניינים יש לי (לימדה אותנו לשון וספרות גרמנית גברת שפר. ברומליק. ל כך לפרופתודה עהיה ") מברשת"כית 'שפירושו בצ(ק ' שקראנו לו קרטצ,ק'צאקורט ה. ואנגלית) מחברת

לא ) לא ציוניים" (יהודיים -כו'הצ" בנות מחוגים ; ללמד עברית, לבית הנערות,בא אלינוקי וורצל היה אחראי על הוראת עברית בתנועת עי. והתלהבו ונהגו להפריע ל

). Kaleko" (קאלקו"ספר האת הקבוצה שלי לימד עברית שלמה פירט לפי ". החלוץ"שלמדו , היו בנות. גיליתי שהעברית שלמדנו מיושנת ולא מודרניתרצהכאשר הגעתי א

נולדה , יסאשתו של פבל ברנדי 1898-1944: רנדייספרידל ב .רנדייסציור עם פרידל בטקסטיל כמעצבת , עבדה כמעצבת פנים, )Weimar(למדה אומנות בווימר . בוינה

בתאי הגזים נספתה. ות פלסטיתבטרזין לימדה ילדים ציור ואמנ. תיאטרוןוכמעצבת .של אושוויץ

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 95 -

. מאולתרתמחברתציירתי בעצמי ב. פרידלעםלא למדתי

,אליה הכניסה, כיכר גדולה על, L410 ב ,נשקף מחלון החדר שלנוה המראה,בציור היה יצור , תקופה קצרה, בו אוהל בד גדול בנועל הככר. אסורההיתה ,לתושבי הגטו

K Produktion - ת הגרמניתעץ עבור תעשיית התחמושהארגזי

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 96 -

טרנספורטים

כל אחד השתדל ורצה להישאר . לא ידוע לאן- הרבה טרנספורטים עזבו את טרזיןאך עיקרון אחד ". בבית"בטרזין אנחנו עדיין , מזרח יהיה רע וקשה יותרב - בטרזין

כאשר בן משפחה אחד קיבל צו . המשפחה עושה הכול כדי להישאר ביחד: היהבמאי . כדי להצטרף,כל בני המשפחה הכולעשו – התייצבות לטרנספורט מזרחה

המספרים , צריךיותר אנשים נקראו לטרנספורט מאשר היה - "ברזרבה" היינו 1944, סבתא. באנו לקסרקטין המבורג עם תרמילים ומזוודות". ברזרבה"הגבוהים היו

החצר הגדולה מלאה עד אפס . מספרים על הצוואר ופחד בלב. כרמלה ואני, אימאהגרמנים מתחילים להיות . עצבות נוראה, פרידות קורעות לב. אנשים ומזוודות, מקום

מתחילים לחפש את האנשים , וד לא מלאיםהקרונות ע. עצבניים ומשתוללים בלילה לבד ה נשאר,צמרמורתו חולה עם חום, חיוורת, בת עשר, כרמלה". ברזרבה"ש

,אנחנו. אימא האמינה שאת כרמלה לבדה לא ישלחו - עם המזוודות שלנו,בחצר מתחת , עלינו במדרגות הקסרקטין יותר ויותר גבוה עד שהגענו לעליית הגג,שלושתנו

מתחת לגג הסתתרו - לא רק אנחנו היינו שם. כדי להסתתר בפני הגרמנים,יםלרעפבסוף הקטר , הסתכלתי החוצה דרך החרך בין הרעפים. כבר כמה עשרות אנשים

,איומה עם ייסורי מצפון לי הרגשה היתה. ראיתי איך שהרכבת מתחילה לזוז, צפצף .כל כך הרבה עצב והרגשת אין אונים .הפעם ניצלנו

י הירקגנ

בו עבדו בני ,מספר שבועות אחרי שהגענו לגטו קיבלתי הזמנה לעבוד בגן ירקי פרדי " חתומה עהיתה ההזמנה. בהשגחת מדריכים יהודים,12-17נוער בגילאי

אותו ניהלו מדה , בין הביצורים,בתחילה עבדתי בגן. הירש ואני שומרת עליה עד היוםמאווירתו , יצאנו לכמה שעות מהגטו- ו מזלנהיתההעבודה בגני הירק . הומאוז

לנועבדנו באויר הצח ולעיתים הזדמן. מהצפיפות וסירחון הלאטרינות, המדכאתוי זגרמני בשם קורס, מנהל הגנים. אימאל" הביתה"לאכול איזה ירק ואפילו להביא

)Kurszavy (ם לב שאנו סובלים מאימפטיגו ש) פצעים מוגלתיים כתוצאה מחוסרעשירות . בישלנו ממנו מעין תרד. והרשה לנו לקטוף סרפד ולהביאו לגטו)ויטמינים

.ומאושרות היו הבנות אשר עבדו בדילול סלק והביאו לגטו שקים מלאים של דלל היתה אותו ניהל פבל לב מאולומואוץ עם אידה גוטלוב ש,אחר כך עבדתי בגן

ידה בטרזין א.יועדבעלי המ, אידה למדה בברנו באותה הכיתה עם שמעון. המדריכהפבל נשלח ". אין פרפרים בגטו: "מחבר השיר הידוע, התחתנה עם פבל פרידמן

אידה אחרי המלחמה . אידה התנדבה לנסוע אחריו ואחרי הוריה ואחיה, לאושוויץ להם נולדו. עם משה, היא חיה בקיבוץ גניגרו בישראל שמה עדינה. חזרה לבד

.ה נכדים יש להםכמאינני יודעת . ארבעה בנים חסונים

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 97 -

היתה אשתו האהובה אווה .נשלח לאושוויץ) מנהל הגן(פבל לב 1944 בסתיו שנטפל , עשרה-בנות חמש, פבל נפרד בלב כבד וביקש מאתנו. זה היה אסור - בהריון

אחרי ! איזה מזל שפבל נשאר בחיים. נולדה תינוקת1945בפברואר . ונעזור לאווה. עשרה- בגן עבדה איתנו גם ריאה בת השבע.ההמשפחה עברה לאוסטרליהמלחמה

, ממושקף,17נער בן - "חיפושית"כינויו היה - אישיות חשובה נוספת היה מאוטנר, עגבניותו חסה, במשתלה בה גידל שתילי כרובהוא טיפל. בעל ידע רב, שקט, רציני

חיו א, הארי ,אחיה של אידה, אתנו פריצק גוטלובועבד. אותם שתלנו אחר כך בגןנדמה לי מבוסקוביצה כמו רוב האנשים , פרנטה טיכו, הצעיר של הסופר אוטו קראוס

בגן שלנו . לבש רק מכנסי התעמלות, אני זוכרת איך הוא עבד בקיץ יחף; בעלי שם זה - זוג הליצנים ירי מונק: עשרה-שתיים, עשרה-עבדו גם כמה ילדים צעירים בני אחת

לעתים .סקרניתו פיקחית נערה, אחותו של מאוטנר מילושקה,מונקי וחברו זוננשייןהן היו , 1941ליאה סגהר ואווה לביט באו לטרזין כבר בחורף . שוחחתי איתה

הן התגוררו בחדרי נשים עם אמהותיהן ולא . בנות יפות וזריזות; החלוצות בגן שלנו היא כתבה ספר ששמו . אווה ארבן היוםשמה, אווה נשארה בחיים. בבית ילדים

בגן שלנו עבדו בנות . פבל שטינגל עשה לפיו סרט, " את היית שם- ספריאימא", בן או בת שזה עתה הגיעו לגטוועתים הגיעל. 25. מס חדרנוספות מהחדר שלנו

.נשלחו לפולין - אחרי זמן מה נעלמו

רגע מאושר בגטו

ם על רגע מאושר אותו הייתי מספרת לה,כאשר ילדי התלוננו וסבלנותי פקעההגן זקוק : "הירק ָפֶבל ֶלב-ביום יפה בתחילת הסתיו אמר מדריך גן, פעם:חוויתי בגטו

חברתי איֶרנָקה ואני ".?* מי מוכן ללכת לאסוף זבל סוסים מהכביש הארי, לזבלהשמש , שמיים כחולים. מגרפה ועוד כלים ויצאנו לכביש הארי, לקחנו פח. הצבענו

ושמענו , עברנו על יד בית קטן ובודד.תינו ש, ועל הכביש היינו רק אנחנוזרחהאפילו שכחנו ? מה צריך יותר כדי להיות מאושר- מוסיקה בוקעת ממכשיר הרדיו

!שאנחנו רעבות

מחוץ לגטו אסור ליהודים מלבד לעבודה–הכביש הארי *

פשפשים

,L 410 בבית , במיטות בנות שלוש הקומותמאוד הפשפשים התרבו 1944בקיץ הגוף היה מלא עקיצות שמהר מאוד הפכו . לא יכולנו להמשיך לישון בהןשכברעד

. הלא סבלנו כבר שלוש שנים מתת תזונה ואוויטמינוזה. לפצעי אימפטיגו מוגלתיים, כאשר הפשפשים תקפו אותנו ביתר שאת, הבנות האמיצות יותר קמו באמצע הלילה

. צפה והמשיכו בשנתןנשכבו על הר, יצאו למסדרון, לקחו את כלי המיטה שלהן

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 98 -

למזלנו אשרמצאנו פיתרון אחר. יותרכבר לא היה בהם מקום - המסדרונות התמלאולקחנו את כלי המיטה שלנו , ברגע שחזרנו מהעבודה. אף אחד לא החליט שזה אסור

כארבע מאות , חמים, היה קיץ. ורצנו לחצר להבטיח לעצמנו מקום לינה על האדמה ראיתי אותם מטפסים . עברו כמובן אתנו"יםחביבה"פשים הפש. בנות לנו כעת בחצר

קראנו לה (- את ההזדמנות הזו ניצלה סוניה שולץ. על העצים המעטים שצמחו בחצרKobylaשחקנית מלידה ומיד היתההיא . נערה אהודה מוכשרת ביותר, )סוסה. א. ז

היה אפשרי גם זה ,כן – השתעשענו וצחקנו. לפני קהל גדול של בנותנתנה הופעהכל הרכבות . כארבעה חדשים לא נשלח אפילו טרנספורט אחד, זה היה בקיץ.בגטו

). זה לא היה ידוע לנו אז כמובן (ץשימשו להעברת יהודי הונגריה לאושווית יבסוף העבירו אותנו לעלי. קל יותר הכולבקיץ, הרעב מציק פחות, כאשר חם

.פטר מהפשפשיםלהכדי , יטוי עשו חL 410-וב, "המבורג"הגג של קסרקטין בגלל . חליתי אז בדיזנטריה. רק עכשיו אני מעזה לכתוב על מצב הביש שלי

אימא. בגטו תמיד היו תורים ארוכים לפני בתי השימוש, הבלתי אפשרית,הצפיפותלמרות בושתי , הפח היה גדול. פח לשעת הצורך, אינני יודעת מאין, השיגה עבורי

בגלל הדיזנטריה ירדתי לעתים קרובות בלילה מעליית הגג .הלכתי איתו לכל מקום. מרגוט לויהיתההמלווה הנאמנה שלי ; לחפש בית שימוש,"המבורג"של קסרקטין רגליה היו חבושות או מרוחות ביוד כל . מאמפטיגו,דיזנטריהמ מלבד ,מרגוט סבלה

.אושוויץ נשלחו ל,מה ואחיה הצעיר פריצקי מרגוט עם א1944באוקטובר . הזמן ...שלושתם נספו

לחם - דם

למרות כל המאמצים היה קשה לשמור על ; בגטו טרזין חיינו בצפיפות רבה. פרעושים ועוד, כינים למיניהם, פשפשיםעםו נאת מגורינו חלק. תברואה תקינהטיפוס מכל , שחפת, שנית:ונה וכך פקדו אותנו מחלות ומגפותסבלנו מתת תז

כי , ועדת הבריאות של הגטו הגיעה למסקנה. יס וגם שיתוק ילדיםֶאנֶצָפִליטִ , המיניםלקחת דם מאחד ההורים ולהזריקו לילד היא,פני השיתוקמהדרך לחסן את הילדים

.בתקווה שחסינותו של ההורה תעבור אל הילד עדינה , רזה, ילדה חיוורת. אליסהיתהתי לדרגש בבית הילדות שכנ,באותה עתאינני יודעת מאין , חסכנו מעט מרגרינה. רק אימאהיתה כברינולשת. וציירת מוכשרת

ל אחת תרמה כ. ומשני מצרכים אלו הכנו ממרח,דומה לאבקת מרקההשגנו משהו הגשנו להן את שתי , אחרי שקיבלנו מאמהותינו את מנת הדם המושיעהו פרוסת לחם

אות - מסודרות יפה על החלק השטוח של המסטינג ,ממרחהפרוסות הלחם עם לא ויתרנו ובהרגשה ; לא היה קל לשכנע אותן לקבל מחווה זו. הוקרה ואסירות תודה

.טובה הבטנו באמהות שלנו האוכלות בתיאבון רב

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 99 -

תפוחי אדמה

בעיקר ו, מבוגרים .פשטה שמועה שהגיע משלוח תפוחי אדמה לגטויום אחד ימה והבאתי הצלחתי במש. הסתובבו סביב הקרון והשתדלו לסחוב משהו,ילדיםאימא . כמה תפודים - את השלל הצנוע ,עם עוד נשים וילדים אימי בו התגוררה ,לחדר

התחלתי לאכול ישר . בתוספת מלח ועלי דפנה שהבאנו עימנו מהבית,בישלה אותםאחר . פשוט לא יכולתי להפסיק,אכלתי כמעט הכול. חם וטעים, מהסיר תבשיל ריחני

הלא רציתי שכל בני ; שלא ידעתי להתאפקל כךכך התביישתי נורא והצטערתי כ שאכלתי , בגטו, הפעם היחידה, אולי,היתהזו . צפויבלתיהמשפחה ייהנו מהשלל ה

.ממש לשובעכמה שנים אחרי המלחמה נשלחתי לפראג על ידי תנועה חלוצית לארגן נוער

וח משל. הלכתי עם ידיד ברחובותיה הצרים של העיר העתיקה. לעליה לארץ ישראלבאופן . כמה תפודים נפלו והתגלגלו במורד הרחוב. תפוחי אדמה פורק ליד מסעדה

אדם , ברגע האחרון נזכרתי שאני בפראג - אינסטינקטיבי התכופפתי כדי לאספם .ולא אסירה רעבה בגטו טרזין, חופשי

המפקד בגטו

כל הובלו ,1943 בשנת ,מי שהתעניין בגטו טרזין ודאי שמע שביום חורפי אחד באותה העת. לספור את התושביםהיתה מטרת המבצע .תושבי הגטו לבקעה קרובה

לכן לא , ומאושפזת בבית חולים) דלקת המוח (Encephalitis חולה בהייתי .באו לספור גם אותנו כמה פעמיםות שכבנו במיטו. השתתפתי במבצע זה באופן פעיל

הציפייה . סר סבלנותלשובם בחו ולפנות ערב ציפינו , אשר יצאו לבקעהםדאגנו לאנשי רעבים , עייפים, אלפי אנשיםנומע סוף סוף ש.כבר החשיך בחוץו נמשכה זמן רב

...מבול , רעידת אדמה, זה נשמע כמו מפולת- חוזרים לגטו,וקפואים

הסיפור המביך

. כי כל השנים התביישתי בהתנהגות שלי, לא הראיתי את הסיפור לאף אחד . אני יכולה לספר אותו סוף סוף, וכבר לא מתביישת75אני בת כשעכשיו

פת לפני חלה בשח,מר שנבל ,הורייידיד .14הייתי בת , זה קרה בטרזין. שם הוא שרד את שנות המלחמה- בשוויץש, בדבוסהיה בבית מרפא ו, המלחמה

קופסת , הצלב האדום הבינלאומי אפשר לשלוח חבילות זעירות משוויץ לגטו טרזיןקיבלו כל , )אבא כבר לא היה בחיים(אחותי , אימא, סבתא. ם או מעט תאניםסרדיני

.טעמתי גם אני, כאשר ביקרתי בערבים בחדר שלהן. אחת חבילת תאניםחבילה המדוכאת ורעבה והנה סוף סוף הגיע, הייתי חולה, היה קר, היה סתיו

אחרי תאנה פתחתי אותה ותאנה , לא יכלתי להתאפק .זעירה של תאנים גם בשביליייתי מסוגלת שלא ה עדכל כך התביישתי. עד שלא נשארה אפילו אחת, בפיונעלמ

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 100 -

דלקת ( התחלה של אנצפליטיס היתהמחלתי . למשפחתילספר על המעשה הנורא". הוהנאלבה"הועברתי לבית החולים בקסרקטין . כמעט כל הבנות,בה חלינו) המוח

- "קומונה"החלטנו שתהיי לנו . נושלשכבתי שם על יד אווה פיקובה בת הקבוצה אימי החסכנית . חילקנו את המזון בינינו, כאשר האמהות שלנו הביאו לנו משהו לאכול

. הצליחה לשמור על כמה תאנים ולפעמים הוסיפה למנת האוכל הזעירה תאנה. לאימי,ואחרי שאבריא אביא אותן לחדר, החלטתי שאת התאנים האלה אשמור

. לא מלאתי את עקרונות הקומונהכי, לנקיפות מצפון כלפי אווההחלטה זו גרמה לי התביישתי בהתנהגותי כל כך .... חטא אחד מביא אתו מיד חטא נוסף:עובדה היא

שלא הייתי מסוגלת לספר על כך לאווה ולהסביר לה מדוע אני שומרת את , זאת .התאנים

ואני 1943 בדצמבר , לטרנספורט,ה ישר ממיטת בית החוליםועבראווה ה .יבהרגשה שלא נהגתי נכון ובגדתי באמונה הנשארתי עם

אימי אחרי שחרורי מבית החולים באתי לבקר את :את הבטחתי לעצמי קיימתי ."סוף סוף הגיעו תאנים גם עבורי והנה הבאתי אותן: "ואמרתי

ביקור הצלב האדום

דוע לכולנו היום י.הצלב האדוםשל מורה להתקיים ביקורת אהיתה 1944בשנת התקיים אך ורק למען מטרה זו ודומות ,)הכול יחסי כמובן( הנחמד והאנושי ,כי הגטו

נשלחו , כמה טרנספורטים נשלחו כדי שהצפיפות בגטו תפחת, שיפורים, שיפוצים. לה למיטות קיבלנו וילונות וכיסויים. חולים ויתומים כדי לשפר את האוכלוסייה, זקנים

בתים . להביא פרחי בר מבחוץבעצם צוו עלינו, לנו הרשו.)יםשהוכנו מסדינים צבוע( )ו אסור היה לנו להיכנס כל השניםאלי (L410 ממול ,בגן. מדרכות שופשפו, נצבעו

,"התקווה"ו" מעוז צור ישועתי " שעות ביממה24 כמעט ,עליה ניגנווהקימו במה כבר כולם וודאי.נדה קרוסלה ונדועל יד בית הילדים נבנ. אז'מעובדים לפי כללי הג

הקטנים ". (?שוב סרדינים הדוד ראהם: "שמעו על כך שהילדים הקטנים למדו לומרוכלנו פחדנו פחד מוות ממפקד הגטו , )האלה לא ראו סרדינים בחייהם הקצרים

. ביום הגדול והמיוחל קיבלנו ארוחת צהריים נהדרת.ראהם

בונקס

, לא טלפון, לא עיתון, לא רדיו". בֹונֶקס"על שמועות ושמן ו בטרזין חיינו על אמונה עתידות מגידי. מלבד הטרנספורטים אשר היו מגיעים,לא היה שום קשר עם העולם

. משאלתנו היחידההיתהזאת ? מלחמהמתי יהיה סוף ל? על מה מדובר.היו באופנהי את הגלולה המרה הזו קיבלנו רק זמן קצר לפנ- לא ידענו מה קורה ליקירנו במזרח

. השחרור המיוחל

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 101 -

, ניפגש בפראג, לחודש אחרי השחרור15-ביום ה"? שיחת היוםהתנהלהעל מה נתרחץ איך, מה נאכל כאשר נשתחררדמיינו ." על יד האורלוגין,בכיכר העיר העתיקה

.ונחליף לבנים מתי שיתחשק לנו, במים חמים ובסבוןכל יום הגיעו זא. ו גברים בגטוכמעט ולא נשאר, 1944אחרי הטרנספורטים בסתיו

כי אלה ,נאמר" בונקס" ב."אגם ברווזים" והתחילו לבנות ,שואי תערובתי מנ,גברים הלא : על הנושא היו בדיחותהרבה, שנשארו בטרזיןהאסירים עבורהם תאי הגזים

ההשמדה מחנות ף המלחמה ריכזו הנאצים את אסירי לקראת סו. דבר כזה לא יאמן כמה אנשים אשר בו היו הגיע הטרנספורט הראשון מהמזרח 20.4.1945-ב. בטרזין

, עור ועצמות, ראש מגולחי:לא הכרנו אותם. ני כחמישה חודשיםעזבו את טרזין לפ .חולים וחלשים, שורצים כינים, נעלי עץ, בגדי פסים .כי אותם הכרנו - האמנולהם . שמענו על אושוויץ ועל תאי הגזיםמפיהם

רוצחים ופושעים , וליטייםאסירים פבאו . לא רק יהודים, וניםבאו אסירים ממחנות ש הגיעו רכבות .כיניםו טיפוסהם הביאו ". מצעדי המוות" באו ברכבות וברגל ב. למיניהם

. בהן קרו מקרי קניבליזם .השחרור לא היה כה משמח כפי שחלמנו עליו במשך שלוש שנים ארוכות

סבתי האהובה

בתא שלי יום לחודש אפריל היה לס 20-בהאישה הטובה והנהדרת , סבתי האהובה. הולדת

אותה אהבתי יותר מכל בני משפחתי נשלחה . שנה62 לאושוויץ בהיותה בת 1944באוקטובר

, אימא, סבתא: כמה פעמים הצלחנו ארבעתנואך . אחותי ואני להתחמק מטרנספורט מזרחה

רצינו .וסבתא נסעה לבדה, ברירההיתההפעם לא אינני זוכרת מדוע זה לא עלה,אליהלהצטרף

1935שטפי שטיינר

–נציץ בפיצול - Glimmerspalten - ב שלי עבדה אימא אני חושבת שמשום ש.בידינולעיתים עולה לנגד עיני . בחקלאותעבדתי ואני ) מש לבידוד חשמליימחצב שש(

, יםלבושה בבגדים שחור: כפי שראיתי אותה בפעם האחרונה,דמותה של סבתאכך היא עמדה . ומצומקתה מעטמכופפ, רזההיתהאחרי יותר משנתיים בטרזין היא

לקרון בהמות - ממנו יצאה ישר לתוך הרכבת,"המבורג"בשער הגדול של קסרקטין כל ימי חיי אני ; כך ראיתי אותה בפעם האחרונה והלב כואב עד היום הזה. כמובן

חיינו היו שונים , שורדת איתנוהיתה ,והמנוסה, החכמה,לו סבתא. מתגעגעת אליה .36לא מנוסה ובסך הכול בת , צעירההיתה אימא - וטובים יותר

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 102 -

כאשר יעל נולדה .ילפעמים חשבתי שסבתא יכלה לזכות לראות בלידת ילדי אך היא נשלחה לתאי הגזים ,80 אמורה להיות בת היתהסבתא , 1962שנת ב

. וחצי62באושוויץ בגיל שגם נשים מבוגרות נשלחו לעבודה בבית נגמרה היו שמועותכאשר המלחמה

, במצעדי המוות,כאשר הגטו החל להתמלא באנשים שהגיעו. חרושת לטקסטיל, השתדלתי שהעיניים שלי יישארו פקוחות. הבטנו בבאיםו עמדנו על שפת הכביש

כמובן . במקרה והיא בין הבאים, כדי שלא אפספס את סבתא,אפילו לא אמצמץש .בין הבאיםגם הרמן יהיה אוד קיוויתי ששמ

. שנה מאוחר יותר30אודות טרבלינקה נודע לי רק

מוריץ סמק אימידודעליי לספר איך אני זוכרת את דוד מוריץ סמק כאשר

נעליו , רגליו היו נפוחות: ראיתי אותו בפעם האחרונהלא קשורות והוא ישב עם עוד הרבה אנשים זקנים על

ממנו ,שהובילה אותם אל מקום איסוף ,עגלת מתיםהיום אני יודעת שיעדו היה . Bxיצא טרנספורט

.טרבלינקה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 103 -

דמויות מגטו טרזין

לילי

יפה כבובת . נערה בשם לילי עוררה את תשומת ליבי ,L410במעון הבנות ; קולה שברירי. תלתלי זהב ועיניים ירוקות גדולות, ים ורודותלחי, עור צחור - חרסינה

היתהוכל דאגתה , מהי יתומה מאהיתה. כית כי באה מהסודטים' צ טובלא ידעה, לבריאותו, דואגת למזונו, רצה אליו כמה פעמים לקסרקטין היאכל יום .עיוורלאביה ה

מספרת היתה על דאגותיה. ולא לעיסוקים שלנו, ה ללמוד אתנותתפנהלא . לכל . שבורובקולכית עילגת 'בצ

מאוחר יותר. עזבה את חדרנוהיא 1942 בחורף . קצרהכרתי את לילי זמן .אני מקווה שלפחות שורות אלה תהיינה לזכרה של ִליִלי ָהאּוסִׁשילד. נשלחה לאושוויץ

ריטה קרבס

שער , בעלת עור כהה, תמירה; בת חמש עשרהנערה ? מי זוכר את ריטה קרבסיחד בחריצות סחבנו . כך היה נראה לי- בעלת ביטחון עצמיויפה , שחור מתולתל

י רואה בעיני רוחי את בנוסף לריטה אנ. ירקמשפכי מים כדי להשקות מלפפונים בגן קה 'הניצ. איתה באנו יחד עם הטרנספורט מאולומואוץ, את טריקסי שילדו ורה לוסטיג

מריאנקה ! לפני שטרזין הפכה לגטו,שהיא נולדה וגרה בטרזין, בנש סיפרה לנו אפילו את השפה ,היא שכחה את הכול; א איתנו פה בארץ בנס והי שרדהבאואר

החמיא לי שנערה מבוגרת ממני מחפשת , בגן הירק הכרתי את מרגית פורגס. כית'הצמרגית , פה חושניו עור כהה, ם גדולות חומות ועצובותעיניי, נערה שקטה. את חברתי

, במשך הזמןהבנות נעלמו. בוגרתהיא נראתה, עשרה-לידי בת השלושו גבוהה היתהכמה , שורה ארוכה של אנשים צעירים נפלאים וטובים. הוגלו עם הטרנספורטים

.הלב כואב.... חבל

ווָלסָטה

בביתי . רחנו בעירי פרוסטיוב ילדים מבית היתומים אשר בברנוי א1940בקיץ , קטנטונתהיתהקה 'וולסטיצ. וולסטה התארחה אצל חברתי רותי, התארחה אֹוִלי

ענני השואה -של אושר זה היה קיץ אחרון. בעלת לשון חדה, ה ומחשבהזריזת תנוע עם יתר ,"מכבי"בילינו רוב זמננו במגרש , היינו בנות אחת עשרה. העיבו כברהקרבה

בעולם ,בחוץ. באותה העתזה היה המקום בו הרגשנו חופשיים. הילדים היהודים . חלו כבר איסורים רבים לגבינו,הנוכרי

,מורעבתו רזה, חיוורתהיתה אֹוִלי. באנו לטרזין,1942 בקיץ ,רי זהשנתיים אחבסוף קרה . קודםמ חיונית כהיתה וולסטה . בגטו, הקשה,אחרי החורף הראשון

, היה אח נערץ ואהוב, היתומה,קה'לוולסטיצ. שהתגוררנו באותו החדר בבית הילדות

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 104 -

, שהו חלומי מ,במתנההיא החליטה לתת לו , כאשר התקרב יום הולדתו. רודי שמו שקיבל בחבילה ,מצאה מישהוהיא ! לא פחות מתפוח זהב- משהו לא מן העולם הזה

כל . והיה מוכן לתת לה את תפוח הזהב תמורת שלושה כיכרות לחם,אוצר שכזהקה הקטנה התקיימה כחמישה שבועות ללא ' וולסטיצ;שלושה ימים קיבלנו רבע כיכר

במאי ! אך ביום הולדתו רודי קיבל תפוח זהב , יודעתאיך היא עשתה זאת אינני! לחם. לאומי- הגרמנים הכינו את הגטו לקראת ביקורם של אנשי הצלב האדום הבין1944

. חולים ויתומים, זקנים- ו אוכלוסייה בלתי רצויה לאושוויץכדי לשפר את המצב שלח דה העובדה עמ, וודאי,היבעוכר. קה ורודי'בקבוצת היתומים נשלחו גם וולסטיצ

אשר כנראה לא נהנתה מתזונה שופעת ,בית יתומיםילדת , נמוכה, קטנטונתהיתהששהיא , מרו ל, כמו ילדות אחרות בגילה,כאשר ניצבה בפני מנגלה לא יכלה. בילדותה

. וכך להישלח לעבודה ולא לתאי הגזים,בת שש עשרה

קמילה רוזנבאום - שערה שחור ומתולתל, תמירה, לגטו טרזין הגיעה אישה כבת שלושים ומשהו

בגטו קמילה לימדה ילדים . ובעלה) Ivo(איתה באו בנה הקטן איבו . הרקדנית קמילה כינויה של הילדה היה . אימצה קמילה ילדה יתומהL 410מבית הנערות . לרקוד

בעלת רגליים ארוכות , בלונדינית עם שער קצוץ, נערה יפה- חסידה. א. ז"אפ'צ", ולמרות הרעב והמחלות, דשים של שקט יחסיו על הגטו עברו כמה ח.שאהבה לרקוד .היו הצגותו הילדים רקדו ,קמילה לימדה

משפחתה של קמילה צורפה אל . כל זאת עד שהגרמנים החלו לרוקן את הגטובאושוויץ הפרידו בין הגברים לנשים . אפ כמובן הלכה אתם'צ, אחד הטרנספורטים

, אפ זוג אחד' איבו וצ.ר מנגלה" לפני ד, בזוגות,וכותהם עמדו בשורות אר. וילדים את קמילה - מנגלה שלח את הילדים למוות בגז. קמילה עם ידידה או מכרה זוג נוסף

אחרי המלחמה קמילה חזרה . לא שרד,בעלה של קמילה, פבל. לחיים- וחברתה איזה מי יודע, מי יודע כמה פעמים הצטערה שלא הלכה עם בנה הקטן איבו. לבדה

היא לא ידעה מה פירושה של השורה הארוכה של זוגות עליהן . ייסורי מצפון היו לה .ניצח מנגלה

שנולדה אחרי ,בת של קמילהה אני מתכתבת עם - 2005תוספת משנת * אפ ' ממנה נודע לי כי ההורים של צ.היא חייה באנגליה). Rys( קטה ריס - המלחמה

בתקוה , בברנו, ו את הבת בבית יתומים יהודיהם השאיר. היגרו בדרך לא לגאלית ...אך הגבולות נסגרו, שתבא אחריהם בדרך לגאלית

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 105 -

הנערה מגרמניה

. בטרנספורט יחיד, מגרמניה,יום אחד הגיעה לגטו טרזין נערה כבת חמש עשרה Hitler Jugend- נערה גרמניה גאה ורצתה להצטרף להיתהכמה ימים לפני כן היא

לבדוק , החלו לשאול; אך היא נרשמה, ההורים אמנם התנגדו. כמו כל חברותיהזוג גרמנים חשוכי ילדים - ולחקור ותוך זמן קצר התברר שהיא ילדה ממוצא יהודי

. פני השלטונותמפני הילדה ומההורים עשו הכול כדי להסתיר את הדבר . אימצו אותה .נשלחה לטרזין היא כאשר דבר מוצאה היהודי נודע

וסלילי פל

בת להורים , נערה יפה ונחמדההיתההיא .25לילי התגוררה אתנו בחדר מספר אני זוכרת .שם נפטרה, לילי חלתה בטיפוס והועברה לבית חולים .מבוגרים יחסית

הוריה , כעבור מספר חדשים. כאשר בא לקחת את חפציה, פניו של אביההיגון על את . של לילי חזרו אחרי השחרור לפראגסבתא וסבא .של לילי נשלחו לאושוויץ ונספוחרוטים על , נכדיהם שנספוארבעתבני ובנות זוגם ו, שמותיהם של שמונת ילדיהם

.קברם

מיכאל

. אנשים לפולין20.000-כ נשלחו מגטו טרזין 1944במהלך חודש אוקטובר . הכל השתנה–הגטו התרוקן . מאוחר יותר נודע לנו שהם נשלחו לאושוויץ

לבלוק 308Qאימא וכרמלה עברו מבלוק . אתנו בטרזיןהיתה לא סבתא כברL514 .ראיתי לפני בלוק , ערב אחד כשהלכתי לבקר אותןL414 אישה יושבת על

לא יכולתי להתאפק ולמרות ביישנותי . עגלת תינוקות תוצרת טרזיןלידה , אבן גדולה הילד שלי ,ה וינראני גרט ":האישה אמרה לי. ניגשתי אליה כדי לראות את התינוק

, אחרי שנים רבות היה התינוק הזה –." נולד אחרי שאביו נשלח בטרנספורט לפולין .ל"רפואה ראשי בצה לקצין ,ר מיכאל וינר"ד

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 106 -

פחד בטרזין

היתהאווה . אווה פיק מנימבורג,כתבה נערה מוכשרת ונבונה" פחד"את השיר , חותה הקטנה מטרזין לאושוויץ נשלחה עם הוריה וא1943בדצמבר . 14אז בת

.אווה נספתה. לגז1944הטרנספורט הזה נשלח ביולי

פחד

:לגטו בא הפחד החדש והאיום

,המגפה אשר פשתה בינינו

יום - המוות הקוצר בחרמשו יום

.גדולים וגם קטנים ואין מפלט ממנו

.לב האבות הולם בחרדה

- האם כבשה פניה בידיה

,נקת את ילדהיד טיפוס נוראה חו

.גוזל המוות חיש את ילדיה

,דופק לבי עדיין, אני עוד חיה

.אך חברתי כבר בעולם אחר

מאין. אולי גם טוב יותר למות

?אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר

, אנחנו עוד רוצים לחיות- !לא אלי, לא

.כך את שורותינו - אל תדלל כל

.אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות

רבה עוד מלאכתנו- וטוב יותריפה

)תרגמה לאה גולדברג( מנימבורג14 בת אווה פיק: כתבה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 107 -

בטרזין

אם איש חדש אלינו בא

:הוא מתפלא תמיד נורא

,איך זה אשכב פה בבוץ וברפש

.נפש - תפוחי אדמה פה גועל

!מר לי מר, איך זה אחיה פה

.מחימרפה הרצפה היא

- ואיך אישן על אדמה

.הכול פה בוץ וזוהמה

- ורעש פה ומהומה

מאין בא, אוי ואבוי

?מה יש? המון זבובים כזה

?פשפש? מי זה עקץ אותי

טרזינשטדט נמאסה עלי

?מי יודע מתי? הנשוב הביתה

)תרגמה לאה גולדברג ( מאוסטרבה14בת " טדי"רנה ליכטנשטרן : כתבה

הודות למחשב אנחנו לפעמים . היא חיה בוונצואלה, זקנה כמונירנה היום אישה .כותבות אחת לרעותה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 108 -

אבודיםה

אנשים , הרמן אהובי,חברי ילדותי, בני משפחתי- ם חיים בראשי ובזיכרוניה כתובים על הקירות של בית הכנסת פנקס בפראג יהםשמות . אבודים שהושמדורבים

ספטמברויץ בנשלחו לאושוטרזין תושבי גטו מ משת אלפיםח ."ושם יד"ובעדויות ב 7-8 בתאי הגז בלילה בין ו הומת, את תנאי אושוויץ הנוראים אלה ששרדו כל.1943

כי ' ההמנון הצומתאי הגז נשמע). יום הולדתו של הנשיא מסריק (,1944למרץ .והתקווה

אנחנו " שלחה את השיר 43ספטמבר מטרנספורט , ששמה אינו ידוע,מחברתביש שעבד בבניית כ,ץבכי יוסף מור' באמצעותו של הפועל הצ,"המתים מאשימים

. הוא שלח את השיר לפראג בדואר חשאי.באושוויץ

!אנחנו המתים מאשימים

,על קברותינו אין צלבים נרקבים, לא

,אין מצבות מסוככות עליהם

אין שם זרים ולא סורגים רקועים, לא

,ולא מלאכים רכוני ראש

,לא זר שזור חוטי זהב, לא ערבות

.לא נר תמיד

, נרקביםדסי -אנו בתוך בורות שפוכי

.בעצמותינו הרוח מרשרשת

גולגולות מלבינות ללא תקווה

התיל רועדות - על גדרות

,ואפרנו נשפך לכל רוח

.מפוזר באלפי צנצנות

,כשלשלת אנו מסביב לעולם

,זרעים שהרוח פיזרה

,שנים, יםחודש, סופרים ימים

.יש לנו זמן - מחכים

,רבים והולכים, למטה, אנחנו כאן

,מיום ליום תופחים ומתרבים

עד כי ינפחו כל השדות

.ותתבקע האדמה שמתחתכם

, חיל גדול ונורא, ואז נופיע

,עצם אל עצם, גולגולת אל גולגולת

: ובאוזני העולם כולו נשאג

!אנו המתים מאשימים

שמידט שלמה: כית'תרגם מצ .כיה' בהכשרה בצ)בעלי (שמעון של הנערץ היה מדריכו שמידטשלמה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 109 -

-L410מחיי היום יום ב

לשמור על ניקיון וסדר , לשמור על בתי השימוש,מבוגרות היה תפקידהלנשים מלאה תפקיד , בקומה שלנו,בבית הנערות. לפעמיםגם סבתא שלי עבדה בזה. בתור

הבאנו לה את הקליפות של תפוחי , הבנות,ואנחנ. זה אישה מבוגרת מגרמניההאישה ישבה לפני . לארוחת הצהריים, אותם קיבלנו מהמטבח,האדמה המבושלים

בערב הביאה את . בית השימוש ובסבלנות רבה הוציאה את מה שנשאר על הקליפות .פרי עמלה לבעלה הזקן והרעב

חמם שם את ל היה אפשרלפעמים. הגברת סבט עבדה בבית הנערות במטבחוןבערבים נהגנו לבוא אל הגברת סבט עם בקבוק . אותו קיבלנו במטבח הגדול,המזון. ובאמתלה שאנחנו חולות ביקשנו שתמלא לנו אותו במים חמים!) איזה לוקסוס(חם

. במקום במי הברז הקרים,ם לקערה והתרחצנו בהםבחדר מזגנו אות

")חתלק"חיפושיות וגם שורש המילה : כית'בצ(ברושקי

שנשלחו לגטו לחפש במטלטלין , מאזור הסודטים, אריות,נשים גרמניות - ברושקי קופסאות ,תכשיטים, תרופות, כמו כסף,חפצים אסורים, דהינו."קונטרבנד" שלנו

. גפרורים ועוד,נרות, שימורים כולנו נצטווינו לצאת .Q 802-כאשר ברושקי הגיעו ל, חולההיתההקטנה אחותי הברושקי חפשו . היה לה חום גבוה, נשארה שוכבת על הרצפההיא רק ,את החדר

הוריי היובכסף זה. אותה כרמי החזיקה היה כסף, וחפשו ולא ידעו כי בתוך הבובה ).שכר שבועי של פועל( כתר 300 ככר ב - קונים לחם

קטעים מיומני ומעבודות חיבור

ת ביטוי למחשבותיי נותנ הייתי , בצורה לא סדירה,ביומן שכתבתי בגטו. רק לפעמים השכלתי לכתוב על המאורעות אשר קרו בתקופה כה מיוחדת.ולרגשותיי

שעבדו בטרזין , אותן קיבלתי מהדוד אוטו ומדודה לוטה,מכמה פיסות נייר בו העתקתי כמה קטעים מיומני ומהחיבורים שכתבנו ,תפרתי פנקס קטן, "'קרטונאז"ב

שלהכמתנה ליום הולדת אימיאת הפנקס נתתי ל. L410 -ביוזמת המורות שלנו ב .זה כמעט כול מה שנשאר ממה שכתבתי בגטו. והוא כעת אצלי

דתי עם כאשר התמוד ,שרפתי, אותו הבאתי מפרוסטיוב לגטו, את היומן המקורי . כאישה ואם צעירה- ןטרזימחוויות ה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 110 -

15.7.1943

לאן הייתי הולכת לטייל בו הלכתי עד לפני , הייתי שמה לב לטבע סביבי. ל ביערהייתי הולכת לבד לטיי

הייתי . שמי תכלת מתחברים במרחק עם יערות מוארים בשמש. כמה שנים כעיוורת היהעם מעט דמיון. בעננים אשר מתרוצצים בשמייםתסתכלומרך ה בעשב שוכבת

ם שם אג, העצים מתלחשים ברוח, הנה יער עבות.הענן הופך לספינה מתנדנדת ביםבעשב ירוק מתנוצצים פרחי בר בצבעים . אני קמה הולכת ומגיעה לאחו. קטן

,מעליו מתכופפת ערבה". אל תשכחיני"הנחל הזורם לידי מקושט בפרחי , מרהיבים. לאט לאט השמש מתחילה לשקוע. מצייצות בחדווהובאדרתה מקננות ציפורים

מו כדור אש שוקעת השמש כ. במערב יש דמדומים ואלה רוחצים את האחו בזוהרם .מחשיך ואני חוזרת מוקסמת מחוויותיו של טיול יפה. לאט מעבר לאופק

פלשתינהעל הציונות ועל החיים ב 10.11.1943

אני . כי היא שלנוומר עליה אוכל ל,עלי ללכת לארץ, אינני רוצה להישאר בגולה - ים שיתופיתצורת חי. אך אינני רוצה להיות טפיל בארץ זרה, לא לאומנית קיצונית

שרוצים ת כי לארץ ולקיבוץ ילכו רק אנשיםאני חושב. נראית לי ,אצלנו היא קיבוץלכן אפשר . שמוכנים להקריב את עצמם עבור המשימה שלנו, לעבוד לטובת כולם

אך לא , רוב האנשים בקיבוץ יהיו פועלים. לסמוך על כל אחד ולהאמין לכל אחדאלא , וצאים סיפוק בעושר ובשעשועיםלא מ, הם אנשים חושבים. אוטומטיםהחיים שווים יותר אם אדם משתדל להיות טוב . במעשים טובים, בעבודה, בהשכלה

תפקידו של חקלאי לעבד את . אסור שיהיה הבדל בין אינטלקטואל לפועל. ומועיללשניהם יש , שניהם חיוניים לאנושות. תפקידו של הרופא לרפא בני אדם, האדמה

בין ,לכן. בהם הם עוסקים בזמנם הפנוי, הרבה עניינים משותפיםהשכלה כללית ו . יכול להתפתח יחס של ידידות,חקלאי לבין רופא

הצעתו של הרצל בנוגע ליום עבודה של שבע שעות ושתי משמרות נראית לי ורך אין צ. ובכל זאת לכל אחד יהיה מספיק פנאי, כך תתבצע עבודה רבה. בהחלט

, שקר, פרצופיות- קיומם של אלה יביא לחברה האנושית דו.ופיבסלונים ליו בבתי קפה 14 אני חושבת שלילדים מעל גיל - בנוגע לבתי ספר. קנאה ושחיתות, תקלות דע

אין .אם הם רוצים להמשיך בלימודים צריכה להיות רשות להחליט בעצמם היתהבות וגם אין חשי,כי מצבם של כולם שווה, חשיבות למצב הכלכלי של המשפחה

.לרצונם של ההורים .מושב עובדים ומושבה, קבוצה, יתרונות וחסרונות של קיבוץ

למשפחה עם . אני חושבת שאדם צעיר ולא נשוי יכול לחיות בקיבוץ או בקבוצהעובדים -נראה לי כי במושב. עובדים-מושבל ילדים קטנים מתאימה יותר צורת חיים ש

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 111 -

כמו בקיבוץ או , בצורה כה אינטנסיבית,האדם אינו יכול לחיות למען האידיאל שלוה ועניינם של האנשים אחת ליד השני, ובדים חיות משפחותע-במושב. בקבוצה

של כמה ילדים להחליט אימאודאי קשה מאוד בשביל . מתרכז בחיי המשפחה שלהםאין לי עניין - מושבה היא כפר רגיל. עובדים לבין החיים בקיבוץ-בין החיים במושב

.שבהלחיות במו

1943 - 1944

.השתדל תמיד להיות אדם טוב .אדם יהיה מצפון נקי כלפי עצמוה שלבן הואהעיקר

. מאשר יעריך את עצמו יותר מדי,עדיף שהאדם יעריך את עצמו פחות .בכל אדם יש משהו טוב

.עלינו להיות מה שיותר מועילים לסביבה שלנו .ר היה מספיק לו עבד בכורחיספיק יותר מאשהוא , חשק וברצוןבאם אדם עובד

שלים היו האנשים הרבה יותר טובים כי אופי- לו היה לכל הילדים חינוך ללא דופי .ילדים ניזוק על ידי חינוך לא טוב

.דובר אמת, כן, האדם מגיע הכי רחוק אם הוא ישר . לא היה הבדל בין עניים לעשירים,לו כל האנשים היו משכילים

. שלהם ולא לפי חיצוניותםכםנשפוט בני אדם לפי תו .העמדת פנים זה הדבר הרע ביותר שיכול להיות

לבד 14.3.1944

אך ,אני אמנם נמצאת כל הזמן בין המוני אנשים. אני הולכת בגטו החשוך- ערב . אני לבד- הלא אני קטנה. אני מרגישה בודדה

. ומלל ממניהוא הרבה יותר בודד וא. מולי בא ישיש כפוף עם שק על גבו השפוף ישיש זה , אותם.מחשבות ואידיאלים, תקוות- יש לי את נעורי. יש לי משהו שאין לו

. מזמןאיבדבוודאי

היקום והאדם

לכן - הוא מסוגל לקלוט רק בעזרת חושיו. האדם בתוך היקום לא משמעותי - ורל ג- טבע- אלוהים- נצח- היקום. היקום לגביו מלא מסתורין ולגבולותיו אין קץ

. תשובה להןאלו קושיות שלעולם לא אמצא, חיים- מוות

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 112 -

הראשון למאי

אני . שמש זורחת, שמי תכלת, פרחי בר, בעיני רוחי אני רואה אחו ירוק- מאי העולם היה . כה יפה סביבםכאשר הטבע, חולמת ומהרהרת מדוע בני אדם כה רעים

כי מלחמות , יש אנשים שטוענים. אותו לו אנשים לא היו מכערים טוב יותריכול להיות במקום , היה נכון וטוב יותר. כדי שלא תהיה התפוצצות אוכלוסין,חייבות להיות

. לגרום למדבר ולאנטארקטיקה להיות ראויות לאכלוס- להמציא ולייצר כלי נשקרצוי היה שהאנשים יהיו בעלי זכויות . האדם יכול לחשוב ובכל זאת הוא כה שפל

- כאשר יבוא הזמן ואנשים ינהגו כך." ואהבת את רעך כמוך " אתימיםשוות ומגש .תהיה לראשון למאי המשמעות האמיתית

1944הראשון למאי , דף מהעתק של היומן שלי בטרזין

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 113 -

16.1.1945

מרודקה ב- בטרזיןחדר חולים ב

,על משכבי כאן לבד חולמת

,צופה למרחקים

מאומה לא רואה

,כנותמלבד זוג קשישות מס

,חבושות עיניים

שקולותיהן הצורמים

.מפריעים לחלומי

הנפש חפצה לנדוד הרחק

!רק אל החופש המיוחל

יעוצמת את עיני

.ורואה עולם אחר

אך אין זה אלא מעוף

,אל עולם רחוק

,עולם אידיאלי

.אולי בלתי מציאותי

,מעשים טובים ויופי, יש בו צדק

,גם אהבה לזולת אני רואה בו

אני מאמינה, נרצהאם

.לא תהיה זו אגדה

.)כית שמעון בר'רגם מצת(

17.1.1945

?למה העצב בתוך נשמתי

.הרי אין לנו חיים לצורך קיומי

-מתפללת אליו לפעמים בדרך

,למען חיים טובים בעלי ערך

ודאי שלא, אם כי אמונתי בו כבר לא

!לא ולא, הרי גם הוא לא קיים עוד

ש אלוהיםאולי בכל זאת י

.ואי שם לתפילותינו מאזין

-הוא טוב יותר , מורם מאתנו

.אך ברור שזה רק חלום

אנשים פונים אליו ברוב תפילה

.ענה להמקווים שישמע להם וי

,מקווים שיאהב את נרות הקודש

.אך הוא מתעלם בכל רובד

,כלההוא –טבע האלוהים הוא

אך אנחנו לא נבין אותו בכלל

).יזלסיכית וורה מ'תרגמה מצ(

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 114 -

7.2.1945

ארץ החופש והאושר

מאוכזבת- פה אני חיה

תראך קיימת ארץ אח

.שם יוכל להיות לי טוב יותר

שם הכול טוב

רוע וכיעור לא קיימים שם

.זאת אמונתי

שם האדם מאושר גם ללא כסף

.שם האדם חופשי ללא אזיקים

).כית שמעון בר'תרגם מצ(

לקראת סוף המלחמה

בהם , 1944אחרי הטרנספורטים של אוקטובר . רגשנו שסוף המלחמה מתקרבהנשים , הגיעו גברים. כמעט ולא נשארו גברים. הגטו התרוקן, אנשים20.000 כנשלחו

מהם שמענו . הגיעו טרנספורטים מהונגריה ומסלובקיה. וילדים מנשואי תערובת". אגם הברווזים" בבניית הגברים החלו לעבוד". פרטיזן"בפעם הראשונה את המילה

הכול - הוזכרה המילה גז- היו שמועות שזה בעצם מתקן בו עומדים להמית אותנוכדי להרגיענו הורו , התמרדו" אגם הברווזים"ערב אחד בוני .... בהומור מקברי

!הגרמנים לחלק לנו בשעות הלילה מרקגרמנית ההפצצה הידועה של כוחות הברית על העיר ההיתה 13.2.1945 בבאיזה תאריך , את ההפצצה שמענו היטב. מ מגטו טרזין" ק70כ המרוחקת , דרזדן

,זמן מה לפני ההפצצה ראינו. בדיוק זה קרה נודע לי שנים רבות אחרי המלחמה לפעמים נפלו אלינו פיסות נייר כסף בהן .ם בגובה רב מטוסי,ושמענו לפעמים

אך , היה אסור להרים פיסות אלה. השתמשו כוחות הברית כדי להסוות את המטוסיםש מהעולם " לגבינו זה היה ד;והראו אותן בסתר, ו אותן בכל זאתהיו ילדים שהרימ

.החופשי .בפברואר יצא מטרזין טרנספורט לשוויץ

אסור לנוהיה . פונה והפך לארכיון סודי של הגרמנים"סודטן"הקסרקטין י עשוי עץ אשר נבנה בדרך שעקפה זכור לי כי יום יום הלכתי על גשר ארע.להתקרב

כדי לא להשאיר אותו אחרי , באביב הנאצים שרפו את הארכיון. את הקסרקטין הזה

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 115 -

ה אפשר להבין הי, מלבד פיח התעופפו ברוח פיסות נייר שרופות למחצה. מפלתם .שזו כרטסת של שמות

.L 414-ל L 410-העבירו את כל הבנות שנשארו מ 1945באביב !!יהודי דנמרק נסעו הביתה באוטובוסים לבנים של הצלב האדום 1945אפריל ב

חזרנו לקראת ערב. נספורט הראשון מהמזרח הגיע לטרזין הטר20/4/1945ב באותו ערב . כרגיל, במאורגן,בנות הביאו בפיילה את ארוחת הערב שלנו, מהעבודה

ו את לקחנ, שמענו שהגיע טרנספורט של אנשים מורעבים. קיבלנו חתיכת עוגהבין . כדי לראות את הבאים ולחלק להם את העוגות" יגר"רצנו לקסרקטין והגיגית

אי אפשר היה . לפני כחמישה חדשים, הבאים היו אנשים שעזבו את טרזין באוקטוברמלאים בכינים , חולים- נעלי עץ, לובשים סמרטוטים,שלדים קרחים! להכיר אותםהגיעו . ולהם האמנו- סיפרו על תאי הגזים". מוזולמנים"קראו להם ; ורעבים נורא

, פושעים, ם הגיעו גם אסירים לא יהודי- מארצות שונות, מהונגריה, יהודים מצרפת ם שלוהיו גם מקרי, חולים בטיפוס, מלאים בכינים, כולם רעבים נורא, רוצחים

....השחרור לא היה כל כך יפה ונחמד כפי שתיארנו לעצמנו שנים ארוכות. קניבליזם. הופנו לצריפים שלא מזמן הוקמו בגטו, במצעדי מוות או ברכבות,הבאים לגטו

פסי רכבת 1943בחורים מתושבי הגטו בנו בשנת . קבוצות של אסירים הגיעו כל יוםאסירים . פעם הגיעה רכבת פחם מלאה בגוויות. "המבורג"שהגיעו עד לקסרקטין

.רק שמעתי - ראיתי את זהלא. שעדיין היו בחיים אכלו מבשרם של המתים ,אם הם הכירו אותי. מר רוברט שרייבר ודולפק פרשק מפרוסטיוב היובין הבאים

שבדרך בה הגיעו אפילו עשב , אמרו שימים רבים לא אכלו. אינני זוכרת,או אני אותםממעט הסולת אותה היא שמרה , אימארצתי לקצה השני של הגטו ל. כבר לא נותר רצתי עם סיר קטן ידיומ, ממים כמובן כי חלב לא היה,שלה דייסהביהיא לשעת חרום

.כדי להביא אותה לשני בני קהילתי, ובו דייסה חמה וכף, ושומרים עלינו שם, שבמשך כל השנים היו מלווים אותנו לעבודה,השוטרים אותה הוא ,אחד מהם נתן לנו את ארוחת העשר. ביתר אנושיות פתאוםהתנהגו אלינו

."ביס"כל אחד מאתנו קיבל - עצמוהביא לריקודי עם סידרת התכוננו להצגת , בבית הילדות העניינים התנהלו כמעט כרגיל

, חיפשנו בין תושבי הגטו מטפחות ראש אדומות. )בסדה( Beseda בשםכיים'צביום אביבי יפה לבשנו את הבגדים . שנלבש בהצגה,חולצות לבנות ומגפיים

.סוף המלחמה קרב, היה מצב רוח טוב. כך לרחובות הגטוים להצגה ויצאנוהמיועדכיים מתי האמריקאים 'חוצפה שאלנו את השוטרים הצבהגענו עד למחסום ובעליצות ו

. כבר יגיעו

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 116 -

)!דגל אדום!" (א רויטה פון"

את היומן החלטתי לשרוף . אותו כתבתי בגטו טרזין,השורות הבאות הן מהיומןהשורות הודפסו . בארץ והתמודדתי עם חוויות השואהכאשר כבר הייתי אם צעירה

: 1946בברטיסלבה בשנת " המורד"בירחון ,כאשר לגטו טרזין החלו להגיע טרנספורטים ממחנות ריכוז שונים ,בזמן האחרון

שבעוד כמה ימים תסתיים המלחמה הבאים היו משוכנעים.נודע לנו שגרמניה הרוסה מכוניות גרמניות החלו. ו לקרות דברים משוניםלפני שלושה שבועות החל. הנוראה

אחרי , החלו לברוח, מנשואי תערובת, אנשים.לנסוע במהירות מטורפת סביב הגטואנשי הצלב האדום . גם הנאצים החלו לברוח. שקרוביהם הלא יהודים נכנסו לגטו

פתאום נכנסה נערה . כדי ללכת לעבודה, קמנו בבוקר מוקדם, כמו בכל יום. הגיעוקפצנו מהר . שהגיע טרנספורט מאיזה מחנה ריכוז, מהחדר הסמוך ואמרה

שאין , שוב הרגשה של חוסר אונים". שלויסה"-לבשנו משהו ורצנו ל, מהדרגשים. לא יחזרו, אשר נשלחו מזרחהשיקירינו , ביכולתנו לעזור למסכנים אלה והידיעה

נשים אלה שבאו א? יריות? מה זה...בום - בום: עזרנו כמה שיכולנו ופתאום. עם הנאצים הבינו ששוב עליהם להתמודד ,מהגיהינום לבטיחות היחסית בגטו טרזין

לשרוד עד האם ייהרס או יזכה . הגטו ציפה בדממה לגורלו.היריות נמשכו כל היום: פתאום נשמע קול נשי. עם החשכה גברה המתיחותו החל להחשיך? סוף המלחמה

הגטו ; הרחובות התמלאו אנשים וקריאות שימחה) דישביי! דגל אדום!" (א רויטה פון"אך . את החיילים והטנקים של הצבא האדום- נשם לרווחה ובירך את המשחרר

שציפו , שכל כך הרבה אנשיםלא יכולנו להשלים עם זה, שלמההיתההשמחה לא לעצמנו שהעתיד ואמרנו, נפגשנו לפני הפרידה, הבנות,אנחנו. לא זכו לו,לרגע זה

יהיה שוב צורך במלחמות שלאכדי אנו חייבים לעשות הכל . לוי בנו הצעיריםת .בכל כך הרבה קורבנות ואומללות, איומות

יןגטו טרז/ את שהלהבות לא כילו

- 117 -

אחרי " ציהיארפטר"תעודת ה .השיחרור

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 118 -

לאחר השחרור

הנשים . לחייה, חששתי לבריאותה . בחולי טיפוס- טיפלה בחוליםאימא הגיעו כעת לגטו , אות לגטו כדי לקחת מהמעט שהיה לנושהיו ב, )ברושקי(הגרמניות

.)בתי השימוש(כדי לנקות את הלאטרינות מלבד מר גרבשייד ,כמעט כולנו נשים, מספר קטן של אנשי פרוסטיוב -נפגשנו

החלטנו לחזור קודם ; פלשתינההתייעצנו בינינו אם לנסוע הישר לו ד מר וולד"ועו אנחנו הילדים נסענו .מפולין" הביתה"רובינו יחזור במקרה ומישהו מק - לפרוסטיוב

.לבתי ההבראה של מר פרמיסל פיטר

פיטר פרמיסל- שטירין

שחרר הצבא 1945בשמיני למאי ! סוף סוף הגיע סופה של המלחמה האיומהבין הבאים ו ,הגיע טרנספורט מצעד המוותש אחר זמן קצר ל,האדום את גטו טרזין

על השמדה , על תאי הגזים, מהם שמענו על אושוויץ- .רכמה אסירי טרזין לשעבכדי להבהיר את מצבנו , שובאני כותבת על כך. כמעט טוטלית של יהדות אירופה

הבאים היו . הגטו היה מלא עד גדותיו, טרנספורטים כאלה הגיעו עוד ועוד. הנפשי אז, היו להם כינים, הם היו חולים במחלת טיפוס, "מוזולמנים"קראו להם , במצב נוראי

אף - קרנטינה- לכן הוכרז על בידוד. חלשים ונורא רעבים, עור ועצמות- זיםהם היו רעברנה לאוכלוסייה האזרחית והסכנה שמחלות ת. אחד לא היה יכול לצאת מהגטו

, מייא, מהמשפחה שלנו נשארנו בגטו טרזין דודה לוטה ממירוסלב. גדולההיתהסוף סוף יכולתי להראות לכרמלה . עשרה-אני בת ששעשרה ו-אחותי כרמלה בת אחד

איזה , לפעמים, עבורה,הייתי מביאהממנו , בו עבדתי כמעט שלוש שנים,את גן הירק. הבראהישילדים ייסעו לבת, בתחילת יוני נפוצה שמועה. עגבנייה אוגזר, ירק

פחות יותר ששרידי המשעבורנו היה חשוב ב. הגדולים מאוחר יותר, הקטנים קודםבעיקר בגלל סכנת ההדבקה , בכל זאת האמהות שלנו הסכימו שניסע.תשארנה ביחד

. ההבראה יהיה לנו יותר טוביוגם כי הן חשבו שבבת, מהמחלות שהתפשטו בגטולמרות ההרגשה !! ונסענו- יום אחד העלו אותנו על משאיות.מזג אוויר יפה ,קיץלנסוע !! זה היה נפלא- משך כל החייםשמלווה אותנו ב, האבל הטרי והנורא, הכבדה

את . אחרי הצהריים הגענו לשטירין!! !חופש, החוצה, במהירות, במשאית פתוחה אחרי כל כך הרבה שנים - דבר ראשון מקלחת.נחמדותופנינו קיבלו נשים צעירות

אולי אפילו - לחם- חלום - ארוחת ערב! מים חמים, חדר אמבטיה עם חרסינה לבנה ,זמן קצר אחרי המלחמה! גן עדן עלי אדמות! סולתתדייס ,ביצה , חמאה,לחמניות

לקחנו , ריכוז מורעבים- ילדי מחנה, אנחנו.אך מר פיטר דאג לנו, מזוןבהיה מחסור ? מי יודע מה יהיה מחר- חתיכת לחם לכיס ובלילה מתחת לכרית

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 119 -

מילושקה את, את הגברת אולגה, את מר פרמיסל פיטר,הכרנו את המיטיב שלנולשטירין . הם טיפלו בנו ודאגו לנו; ואנשים טובים נוספים שאת שמם אינני זוכרת כבר

בנות שניצלו לשטירין מאוחר יותר הגיעו .ו בטרזין שנשארL 410-באנו כמה בנות מ, מוזולמן ממשהיתהשאני זוכרת במיוחד את רנקה אילטיס . מאושוויץ ומחנות אחרים

היה לנו חשוב . הראש קרחו בטן נפוחה, זה עד לעצםר, גבוהה,עשרה- ארבעתב נוכל)אחרי הפסקה של חמש שנים(כדי שבתחילת שנת הלימודים , מאוד ללמוד

מטרזין הגיעה פרופסור אירמה לאושר עם מישנקה . ספרהלחזור ללמוד בבית הם והאנשים של מר פיטר טיפלו ; רופאו מורים, ועוד כמה מחנכים) כבת תשע,בתה(

בין יתר המקצועות .ופן אינטנסיבי מאוד ובחריצות רבהלמדנו בא. ולימדו אותנובנו הלכנו .אחרים באולשוביצה, ו לנו בקמניצהשעורים מסוימים ניתנ. למדנו אפילו לטינית

הלכתי . חרקים, ציפורים, פרפרים, פרחים, עצים; באחו, ביער, למקומות אלה ברגל כי איכשהו הבנו אחד את השני- פולניפעם מטירה אחת לטירה אחרת עם נער

במחנה ריכוז עבד על יד ש, הנער פרץ בבכי וסיפר לי. דומות שפותכית הן'פולנית וצאינני . היו הוריו ואחיו, בין המתים,יום אחד; הוציא משם את המתיםו תאי הגזים

.זוכרת את שמו של הנערפעם הוא ; דיוןעצם היה בזה – מר פיטר נשא דרשהו כל יום ראשון התאספנו

החיים . לעזור לנו להשלים עם מה שקרה לנו, הוא ניסה להקל עלינו- דיבר על מוות היו בהן - הטירות היו יפות מאוד. בטירות היו עבורנו כאילו חזרה לגן עדן האבוד

פארק . עד כמה שהיה לנו פנאי, קראנו, גילינו ספריה גרמנית עשירה, עבודות אומנותמרוב דאגה ; גילינו אגם קטן. פטל, תותים, פירות בר, יערות, חוא, גדול ויפה

לא יכולנו, אחרי כל כך הרבה שנים, אך אנחנו. בולביטחוננו אסרו עלינו להתרחץ עם אולגה , כמה בנות בוגרות לשחות, הלכנו,בחושך, ערב אחד. לוותר על תענוג כזה

אולגה. אין דבר - היה חושך- בגדי ים לא היו לנו. ניצולה ממחנות השמדה, המטפלת למזלנו הצלחנו .התחילה לטבועוטיפוס ממחלת אחר שהחלימהל ,חלשה היתה

.מיםלהוציא את המטפלת האהובה שלנו מהדאגתי ; אימאהוא הביא לי ולאחותי מכתב מ. מטרזיןוילי גרואג לביקור פעם הגיע

כרמלה ואני כתבנו .טיפלה בחולי טיפוס - עדיין בטרזיןהיתההיא , מאודאימאללא היו לנו , דואר טרם פעל כשורה. אימאוילי הביא לו ,אספתי תותים ופטל ,מכתב

.לא כסף, לא בולי דואר, מעטפותשהילדים אף פעם , יום אחד כינס אותנו מר פיטר ואמר שהוא עוזר לכל הילדים

ב ילדים רולטירות יבואו בק; םובלים ונמצאים בסכנה ילדים גרמניכעת ס. לא אשמים, התנהגנו אליהם בהגינות. בעלי שער בהיר ורזים, אני עוד זוכרת אח ואחות. םגרמני

היתההתנהגותנו , שזמן כה קצר אחרי המלחמה, נראה לי. אך לא דיברנו איתם .נכונה

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 120 -

את השיעור וסיפרה לנו שהאמריקאים הטילו על יפן המורה הפסיקה יום אחד .לא היו לנו עיתונים, לא היה רדיו. נגמרהלא ידענו שהמלחמה לא . פצצת אטום

אמנם היו , ובני גילה,אחותי. גם הם למדו. בבתי ההבראה היו גם ילדים קטניםהיו , בטירת לויוביצה. אך אף פעם לא ישבו על ספסל בית ספר, עשרה-בני אחת

הן היו ; יום אחד הגיעו כמה נשים צעירות מאנגליה. ילדים קטנים עד גיל ששרצו לדעת על מה , ביקשו שנצייר משהו, שאלו אותנו שאלות משונות; גיותפסיכולו

אחרי שנים רבות נודע לי שהודות להן היתומים ; זה הרגיז אותי. אנחנו חולמים .אולי זה היה לטובתם; הקטנים הועברו לאנגליה

, סייפרט, דקלמנו שירים מאת נזבל. ארגנו ערב תרבותL 410 -הבנות מ, אנחנוכים ואנשי ההנהלה שיבחו 'המחנכים הצ. מאת קיפלינג" IF", השירה הסיניתתרגום מ

הם לא ידעו על חיי התרבות שהיו בגטו ; התפעלו מהרמה הגבוהה, אותנו מאוד .טרזין

, אנחנו. הן כנראה סבלו הרבה יותר מאתנו. מאוחר יותר הגיעו כמה בנות מפוליןהיו , הבנות מפולין הזדקנו טרם עת . עדיין נערות, למרות הכול,בנות טרזין היינו

.לבשו חצאיות ארוכות, מבוהלות, שקטות

החזרה לפרוסטיוב

נסענו . נסענו לפראג, הילדים שלא היינו יתומים, אנחנו1945בסוף אוגוסט ,בפראג. לא היה לנו כסף; ראו עלינו שהיינו במחנה ריכוז, ברכבת החשמלית בחינם

מלבד ילדים מנשואי תערובת ; לנו האמהות שלנו חיכו,בבית היתומים של מר פיטר שלנו באה מפרוסטיוב המרוחקת כדי אימא. לאף אחד מאיתנו כבר לא היה אבא

! קנתה לי חולצה חדשהאימאבפראג ". הביתה"להביא אותנו כרמלה ואני עברנו ממשרד למשרד בתקווה שייוודע לנו דבר מה אימאיום שלם

היו רשימות אלהבמשרדים. נו על מקום המצאם שלא ידע,אודות בני משפחתנוהיינו , עיר הולדתנו, לפני צאתנו ברכבת לפרוסטיוב. ארוכות עם שמות של נעדרים

אינני יכולה לשכוח את . כי הרכבת יצאה רק למחרת בבוקר, חייבות ללון בפראגסדרו אכסניה עבור אנשים שחזרו זה " רוקסי" בקולנוע : בפראגוהמקרה שקרה לנ

היינו אמורות אנחנו .התאכסנו שם המוני ניצולים בצפיפות רבה. ה ממחנות ריכוזעת, בערב. ריחם עלינו והזמין אותנו ללון בביתו, מהקהילה היהודית, אדון אחד.ללון שם

בלית ברירה . כי אנחנו יהודיות, אשתו הנוצרייה גירשה אותנו, כאשר באנו לדירתובעקבות . למחרת נסענו ברכבת לפרוסטיוב. "ברוקסי"חזרנו והעברנו את הלילה

ונאלצנו ללון בחדר בין הרכבותלא היה תאום, המלחמה שנגמרה לפני זמן קצרלמחרת בבוקר עלינו על הרכבת וסוף סוף . ההמתנה של תחנת הרכבת באולומאוץ

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 121 -

המתרומם ,עיריית פרוסטיובשל מגדל המרחוק את המראה המוכר כל כך של ראינו ?בבית - שוב בפרוסטיוב היינו אחרי שלוש שנים ארוכות .נהאמעל מישור ה

המעטים והעלובים שלנו הביאה את החפצים, באה מטרזין כבר קודםש אימא , בדירה שכורה בעלת ארבעה חדרים, הצליחה להשיג עבורנו חדרהיא. לפרוסטיוב

בחדר אחר התגורר מר , בחדר אחד התגוררה גברת קובלר. עם ניצולים אחרים . ואנחנו בחדר הרביעי התגורר זוג מסלובקיה או הונגריההרצוג ובחדר השלישי

לא היו לנו . שאריות של ארבע משפחות - בדירה אחת התגוררנו שבעה אנשיםכמה שבועות ישנו על הרצפה והבגדים המעטים שלנו היו תלויים על ווים על , רהיטים , בדירתה,גור עם גברת קובלר ל,כרמלה ואני, אימא , עברנומאוחר יותר. הקירות

".רכבת" שם כתבתי את השיר .בקרבת תחנת הרכבת

רכבת

,כשהייתי ילדה קטנה

.אהבתי להביט ברכבות חולפות

,חלונות רוכנים אנשים מחייכיםהמ

.כולם מנופפים בשמחה

,אך היום

כאשר אני שומעת את שאון הרכבת

,ומהומת הנסיעה בתחנה

;ותאני נזכרת ביציאה של רבב

.לא ידוע לאן, הם נסעו לקראת המוות

השער האימתני של קסרקטין המבורג

-נפתח לעיתים כה קרובות

!מהומה, פרידות לנצח, בחצר בכי

! הנכס היקר ביותר- זה עניין של חיים

,ילדה יסע ,פה עומדת אם

, נראה כלוא, בן–שם

.אינו יכול לנסוע עם אביו

.כנים ילדים מס-נוסעים יתומים

הקרונות כבר דחוסים עד אפס

,מקום

, כרגיל-המשרוקית שורקת

אך באוזנינו היא נשמעת

.כשיר הספד לאלפים

). שמעון בר כית'תרגם מצ, 1945ספטמבר נכתב ב(

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 122 -

,ם שלנוא הלכה לשכנים ולמכרים הלא יהודיאימ, אחרי שחזרנו לפרוסטיובוהם היו הרוב (ההגונים מביניהם . ותשישה דור כחייתה בפרוסטיובהלא משפחתנו

. לפני שהוגלינו הורי החזירו לאימא את החפצים אותם הצפינו אצלם, )המכריעשהיא , דלקובה באה אלינו בריצה עם כד קטן לחלבוהעוזרת שלנו הגברת מריה קוא

הודות לו יש לי עד היום . היה הגון, שעבד בחנות שלנו,יק'מר שווצ. מחזירה לנו אותואנשים . אותו תכנן הדוד ארתור האדריכל, את הארון שהיה שייך לאבא שליהזה

- מה שהכי חשוב לי.לבניםו החזירו לנו כלים, שכנים ותיקים של סבא וסבתא,אחרים . הצפינו את אלבום התמונות שערך עבורי דוד יוסף, מהולשוב,משפחת מיכלובסקי

הם החזירו לנו גם .1941 בשנת,12- ליום ההולדת ה האלבוםאתי נתן להוא ילהורי, אני אסירת תודה לדוד. בעיקר צילומי משפחה אחרים,צילומים נוספים

שבזמנים כה קשים חשבו שחשוב לשמור על אלבום הילדות ,למשפחת מיכלובסקיו אמיל ניגש למגירה . סבא וסבתאם שלשכניה ביקרתי בפרוסטיוב אצל 1994ב. שלי

.ונתן לי אותו, נתן לו למשמרת,בן דודה של אימא, גוסטאהוציא צעצוע אותו חזרנו לפרוסטיוב אחרי שהותנו בבתי ההבראה של מר פיטר בטירות 1945בקיץ

גם שם. שם לא רק הבראנו. בקרבת פראג, הגרמנייםן שנעזבו על ידי בעליה,היפותכתי שהל,לי. למדנו באופן אינטנסיבי ביותר כדי שבספטמבר נוכל ללכת לבית הספר

אותו , כרמלה נאלצה להסתפק בתיק. אימא השיגה תיק עור אמיתי,ללמוד בגימנסיה ,11 בגיל לבית ספרכרמלה הלכה בפעם הראשונה. מפיסת בד,אימא תפרה לה

.לפני כן מעולם לא ישבה על ספסל לימודים', הישר לכיתה וי בטרזין נשארתאני – המזוודה שלי נשלחה לאושוויץ, לא היה לנו כמעט כלום

- היינו אמורות לנסוע עם הטרנספורט היחידי מטרזין לשוויץ1945בפברואר ! בנס אך רוב ,נשארנו בטרזיןו מלאההיתההרכבת . מלחמה גרמנייםהחלפה עבור שבויי כ

שלח לנו את החפצים , מספר חדשים אחרי המלחמה.החפצים שלנו נסעו לשוויץ ונשאר , בענייני מסחר,לשוויץמפרוסטיוב שלפני המלחמה נסע , העלובים מר ברגר

נשלחו מטרזין , זדנקה ואווה,הגברת ברגר ושתי בנותיה. המלחמהעד סוףשם . הן לא שרדו - לאושוויץ בטרנספורט האחרון

הריאלית לבנות בפרוסטיובהגימנסיה

בגימנסיה הריאלית לבנות ברחוב על ' התחלתי ללמוד בכיתה י1945בספטמבר סיימת , שטקלמכרובה: "מנהל בית הספר מר לטוחה אמר לי. עמוס קומנסקישם יאן

איכשהו שכנעתי אותו שיאפשר לי לנסות ללמוד ." 'כיתות לכי ללמוד בכיתה ו' ההבטחתי להבחן על החומר החסר . א"לפי גילי הייתי צריכה ללמוד בכיתה י'; בכיתה י

לטינית , למדו צרפתיתשהבנות, אחרי זמן קצר גיליתי. במשך שנת הלימודים ,אחרי התלבטויות. ושכנראה לא אצליח להשיג אותן, ומתחילת חודש מאי רוסית

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 123 -

בה למדה בת גילי וחברתי אווה ,' החלטתי לבקש לרדת לכיתה ט,ולילות ללא שינה ; ללא הורים, לבד, בגטו טרזין שנתייםהיתהאווה . נובההרמ

אווה .מה נוצרייהיאביה יהודי א שתחת השלטון בת תערובת

אדם 14נאצי נחשבה מגיל בוגר ולכן נשלחה לבדה למחנה

היתהאימא של אווה . הריכוז שולחת לנו לטרזין חבילות מזון

סיפה משהו בכל חבילה הו -ה אסור הי" ארים"ל. עבור אווה

יהודים כבר , לשלוח לנו חבילותנשארו , לא נותרו מחוץ למחנות

, רק אנשים מנישואי תערובתחבילה - ו לשלוח חבילותשיכל

. אחת כל חודשיים או שלושההודות לגברת הרמן זכינו לקבל מזון מציל חיים ואווה קיבלה

.תוספת

אחרי המלחמה- 16 בת נובהאווה הרמ

ושתינו , אווה ואני,אותו הספסל על שבנו התי' ר ירדתי לכיתה טכאש, בגימנסיהמתמטיקה , נבחנתי בפיזיקה.וקדמותבוקר המהלמדתי בשעות . הרגשנו טוב יותר

למרות זה . צרפתית אצל מורה פרטיתיעם אווה למד, ואולי במקצועות נוספים, )אנגליה ממש(ביקשתי מאימא שתאפשר לי ללמוד אנגלית אצל הגברת אמברוס

נוסף לזה למדתי עברית בשעורים . ואפילו בטרזין,הלא למדתי אנגלית לפני השואה .לוהרר "רגן דיאותם א

אחרי שבטרזין עבדנו בעבודות פרך אימא . לנו עזרההיתהבבית לא היה גבר ולא גלה כדי שאביא הביתה עצים לרתום אותי לע,לא ראתה בזה דבר יוצא דופן

הלכתי לפעמים. בעזרת גרזן במרתף את העצים אחר כך ביקעתי וחתכתי.לתבערה 40 למרות שיותר מ ,כיום. ונצרט לתיאטרון הלאומי לראות הצגה או לשמוע קעם אווה

מאז שזה שוב . עדיין קיימת החברות בין אווה וביני,שנה הבדיל בינינו מסך הברזל . מבקרות אחת את השניה ונפגשות,אפשרי אנחנו מתכתבות

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 124 -

חלום

נורא התגעגעתי . אומללה ומדוכאת, הייתי מאוד עצובהרבההפעילות הלמרות הם"כל הזמן קווינו ש .כמעט כל האנשים שלנו הושמדולא קלטנו שו לא ידענו. להרמןחלמתי . אחרי שחזרנו מטרזין,1945 כנראה משנת ,חלום..... מעומק זכרוני". יחזרו

היכן שנמצא בית הקברות הנוצרי ואחריו ,בסוף רחוב ברננסקה ,הרמן ואני ,שנפגשנו ....והותשדרה של צפצפות דקות וגב - מה שאני זוכרת בעוצמה הוא. היהודי אודים

בתו של פריץ , חזרו הדודה לוטה סנסקי וליצי,מלבד שלשתינו, מהמשפחהאימא חזרה עם ,ריטה פוגל. אווה הרמנובהי חזרה לפרוסטיוב רותב מבין ח.שלינגר

.בוגרות יותרבנות חזרו . שלהאך היה , חשבתי על התאבדות. משמעות החייםאת ובדקתי התעמקתי, חשבתי. אסון ועצבעוד אין לי את הזכות לגרום לה , עברה וסבלהאימאאחרי מה שלי ברור ש

.כנראה שהדחף הבריא לחיות ניצח והציל את חיי למרות שמוצאם היה , רובם חיו בפראג.התכתבתי עם חברות ומכרים מטרזין

בסנטוריום בעיר היתההיא , )ליבל כיום(גמר פנטל אהתכתבתי עם ד. מערים אחרות, שלמה פירט. מהם חזרה לבד,רי שחלתה בשחפת קשה במחנות הריכוז אח,מברק'ז

הודיע לי כי בחורף יתקיים מחנה מאורגן על ידי תנועת ,המורה לעברית שלנו בטרזיןספר ה חופשת החורף בבית היתה. בהרי הטטרה בסלובקיה,"החלוץ"הנוער הציונית

שתי שם את החיילים בפעם הראשונה פג. לבי'מרסקה ז' לקז,ונסעתי למחנה הזה! על שרוולם היה מגן דוד כחול לבן. ששירתו בבריגאדה העברית,פלשתינה מ,שלנו

. המון שלג, היה קר מאוד. ואני) היום שן(מפרוסטיוב נסענו למחנה רק אנה לנקוויץ . ליזה ואניטה, מרים, סטלה, אידה, איפיק,טרזין פגשתי שם את מקסיבין מכרי במ

הגיעו שליחים מארץ . רוסיה-מקרפטו, מסלובקיההיה שם נוער. רובם מבוגרים ממני שהיה ,)אורי נאור (מהרכבת אל המחנה צעדתי עם הסופר הנס ליכטביץ. ישראל

להבדיל - גם הוא לבש מדים עם מגן דוד כחול לבן על השרוול. שליח לענייני תרבות ...מגן דוד הצהוב שלנוהמ

הכרתי אנשים צעירים . נר ואת אפרים שן את ראובן צנט:הכרתי חיילים נוספיםאחר כך סמינריון ו היה לנו מחנה.עם אחדים אני בקשר עד היום, בני גילי מסלובקיה

קראתי - ראיתי שני בחורים כותבים באותיות עבריות. בו השתתפתי- למדריכים .כך פגשתי בפעם הראשונה את שפת היידיש ,זה היה דומה לשפה הגרמנית ,והבנתי

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 125 -

כשרהה

אחרי ,הוחלט, "החלוץ"הסמינריון של תנועת מאחרי שחזרתי ממחנה החורף ושאעזוב את הגימנסיה ואצטרף להכשרה של תנועת , מחשבות והתלבטויות רבות

בבוהמיה ובמורביה . עיר הבירה של סלובקיה,הבבברטיסל" מכבי הצעיר גורדוניה" .לא נשארו מספיק בני נוער כדי לארגן הכשרה

מקס ליבן כבר היה . אסירי גטו טרזין לשעברמ מסקנה הגיעו עוד כמה לאותה אנשים פגשתי כמה הבבהכשרה בברטיסל. מאוחר יותר בא איפיק.גם לוטקה, שם

אחרי שאיבדתי את חברי ילדותי כבר לא . בהרי הטטרה אותם הכרתי במחנה,צעירים .ובה ומדוכדכתהייתי מסוגלת ליצור קשרי חברות עמוקים וכל הזמן הייתי עצ

את ידידתי , וסוניהרחלקה, קשרתי קשרי ידידות עם אגי, הבהכשרה בברטיסלבחורף הייתי הקיץ והבמחנות .ילינה'עברתי להכשרה בזכאשר , קה הכרתי'וז'ז

כדי לארגן , כמעט שנהתיישהשם ,נשלחתי לפראג. נוערומדריכה של קבוצות ילדים . באותו התפקיד,בברנוכשנה תי יחר כך שהא. ים לקראת עלייתם ארצהילדים יהוד

בעניין "אומות המאוחדות"בתקופה בה הייתי בפראג התקיימה ההצבעה הגורלית ב חוויה מרגשת היתהזאת , עקבנו אחרי הועידה. הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל

הודיעה הממשלה החדשה ,1948 בשנת ,אחרי המהפכה הקומוניסטית. ומרטיטה עד לתאריך מסוים בשנת , כדי לעלות ארצה,כוסלובקיה'זוב את צשמותר לנו לע

.מי שלא יעזוב יאלץ להישאר - 1949 עבדה והשתדלה לתת לכרמלה מזון אימא . וכרמלה התגוררו בפרוסטיובאימא

בבית הכנסת . בהן כרמלה כמעט ולא גבהה, טוב ומזין אחרי שלוש שנות רעב בגטו אותם הגרמנים , שייכים פעם לאנשי הקהילה שלנו שהיו,שלנו היה מחסן של רהיטים

אימא מהם . אותם אף אחד לא רצה, נשארו שם רק כמה פריטים1945-ב. לקחו נמצאות עדיין ,משםאותן אימא הביאה ,עגלת תה וחנוכייה. בחרה כמה דברים

. הביאה מטרזין כמה מזרונים כדי שנוכל לישון עליהםאימא. אביב בדירתי בתלאת המזרונים נתנה לרפד כדי שיסדר ו תר קנתה בפרוסטיוב שלוש מיטות יומאוחר

כבר לא היו לנו יותר, מה קרה לפשפשים מטרזין אינני יודעת. אותם ויתאים למיטות זוג ,ספרים ואפילו אופניים, בגדים, קנתה קצת כליםאימאבמשך הזמן . פשפשים

!לכרמלה וזוג לי

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 126 -

). 1947 (אחרי המלחמה שחזרנו לפרוסטיוב אחרי , ואניאימא, כרמלהמשמאל

טיפלתי , זרעתי ושתלתי ירקות בגינה. ה עבדתי די קשהבבהכשרה בברטיסללמרות החיים . י ההכשרהקניתי מצרכי מזון עבור חברו כיבסתי, שלתיבי, בהם

ליסטית וקשרתי ציונות נשארתי אידיא,ים אותם חוויתי בגטומרהקשים והניסיונות הבמחנות קיץ וחורף הייתי מדריכה של . המשכתי ללמוד עברית.עבודהבבחלוציות ו

הפריע לי .מלא את תפקידי על הצד הטוב ביותרהשתדלתי ל. ילדים או נוערותקבוצפעם במשחק צופים , )אורינטציה(אני גם לא מצטיינת בחוש כיוון . שאינני יודעת לשיר

טלפונים ניידים טרם ( לחפש אותנו היו צריכים - יצאתי עם קבוצתי לכיוון הלא נכון .)הומצאו

.קה אותה מאוד הערכתי וחיבבתי'וז'ילינה הכרתי את ז'בהכשרה שבזלמדתי כמה . התעקשה שעלי ללמוד משהו ולא רק לעבוד בעבודות שרותאימא

עם , אחר כך במשק ביתי עזר לי זה.ילינה' אצל הגברת שמידל בזחודשים לתפור . הגליליתלחם לתפירת טלאים במושב ביתוהייתי המומחית, ילדי

בוגרת קורסי הדרכה ובעלת ניסיון כמדריכה במחנות , כית'מאחר והייתי דוברת צכדי , לפראג"הצעיר מכבי גורדוניה"נשלחתי על ידי תנועת הנוער הציונית - קיץ וחורף

בתקופה. שהיתי בפראג כשנה. במטרה להביאם ארצה,ים לתנועהלצרף ילדים יהודשר החוץ יאן . כוסלובקיה'הקומוניסטים זכו בבחירות בצ. זו קרו אירועים חשובים

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 127 -

בכיכר , עם עשרות אלפי אזרחים,בלוויה שלו עמדתי. או נרצח- מסריק התאבד . באולם גדול במרכזה של העיר,האזנתי לרקוויאם שנוגן לכבוד יאן מסריק. ואצלב

.ת ישראל הוכרז על הקמתה של מדינ, באותה השנה,במאיאם . הצהריים ובערביםנפגשתי אתם אחר, פראגב ם יהודים ילדיןארגניסיתי ל

הייתי פוגשת, במועדון ברחוב מייזל. לתיאטרון או לאופרההיה לי ערב פנוי הלכתי הונזה ; בפראג היו בתקופה זו שליחים מארץ ישראל.סטודנטים יהודים, נוער יהודי ,אברהם ילינק . הגיע עם תיאטרון הבובות שלו,םחבר קיבוץ גבעת חיי - בק מברנו

פגשתי . תי באותו חדר בפראגי בתו רות גרה א. היה שליח,מכביה כפר הקיבוץחברכוסלובקיה נשק עבור מדינתנו 'קסיל קנה בצ. את קסיל פדרמן, קרוב משפחה חדש

.סלובקית ויידיש, כית'בפראג היו שליחים ואנשים שהרצו לפנינו בצ. הצעירה עד לעלייתנו ארצה ,כדי לעבוד גם שם עם ילדים ונוער, אחרי כשנה עברתי לברנו

, רותקה, הינק, בובי, קהטי, טומי, פבל- ארצה רבים מילדי ברנו עלו. 1949בפברואר ןעם ילדיה שלא מזמן חזרו ממחנות הריכוז ,אך היו כמה אמהות, קי ואחריםע, ווהא

בשנות . ולכן נשארו, ומחוסר הביטחון הכלכליהן פחדו מהבלתי ידוע . ללא בעליהן, בדיהאת , את זוזקה אונגר בתו של הצייר הידוע - התשעים פגשתי בברנו חלק מהם

.ואת פטר סגהר, פבל הטייסים שלנו . הצעירה ישראלכוסלבקית עזרה למדינת' הממשלה הצ1948-ב

סלובקיה מכרה כו'צ). אני חושבת שגם עזר וייצמן היה שם(למדו לטוס בהרניצה .לישראל נשק ומטוסיםאו , ולעלות ארצהלהפסיק את לימודיהם - בעיההיתהים לסטודנטים היהוד

מפעל 1949זה שב הממשלה הכרי. ולא לעלות, כדי לסיים את הלימודים,להישארלא יכולתי .התנועה פנתה אלי להישאר עוד כדי לעזור בחיסול. ה יסתייםהעלי

רציתי שנעזוב , אחרי ששרדנו יחד, ועם כרמלהאימאעלות עם רציתי מאוד ל,להסכים . ארץ חלומותינו- את אירופה ונסע ביחד לישראל

ארזנו אחר כך.י לפגוש את חניכישוב לברנוכוסלובקיה נסעתי 'לפני שעזבנו את צממשל - הקומוניסטים בשלטון1949בפברואר . בפרוסטיוב את החפצים שלנו

יש דברים אותם - נו לקחת רק חפצים מסוימים הורשי.וריםהרבה איס - ליטאריטוטשלחו . שייכים לנויולמרות שה, נו לקחת אותם אתנוילו עאסור להוציא מהמדינה ואסר

אך כנועה .היה סוגר את עיניו לו הייתי כנועה .מצאתי חן בעיניו .אלינו מפקח מברנו - תנור חשמלי קטן, לא- ווררמא: וכך - עשיתי הכול כדי לא להיות בקרבתו, לא הייתי

המפקח בדק אפילו כמה תחתונים אנחנו . שטיח פרסי בטח לא,לא – כלים יפים, לאעל , לא- תמונות בעלות ערך. אורזות ולא הרשה יותר מחצי תריסר לכל אחת מאתנו

הודות לזה הציורים תלויים . משפחתיות שמה תמונותאימאשני ציורים קטנים ויפים ארזה בארגז אימא , אותם לא הורשינו להביא ארצה,את החפצים. היוםבדירתי עד

השיחרור/ את שהלהבות לא כילו

- 128 -

שבינתיים חזר עם משפחתו מאנגליה והתגורר , שטיינרברונובן דודה גדול ושלחה ל הורידהוא, 1990 ב , בפעם הראשונה,כאשר ביקרנו עם עדנה אצל ברונו. בפראג תלויה בדירתי בתלגם היא. בית סבי ונתן לי אותהב היתה תמונה אחת שמהקיר

במחיר מצחיק של מיליון , הצליחה למכור את בית סביאימאלפני עלייתנו . אביב ובארץ ,"בריחה" בעזרת ארגון שנקרא ,את הכסף העברנו בדרך בלתי חוקית. קרונות

שהיה שייך לי הספיק בדיוק לתשלום דמי , או החצי,השליש. קיבלנו סכום קטן ממש .1951 -בת שני חדרים בגב ים אחרי החתונה עם שמעון ב בדירה ,מפתח לחדר אחד האיש , בריצה מטורפת,באו, בדרכינו ארצה, הב בברטיסל ברכבתכאשר ישבנו

הוא רוצה ו הממשלה מחרימה את הבתים הפרטיים - ד שלו"שקנה את הבית עם העויה שמו של הקונה ה.... נזכרתיכן.... אך הרכבת כבר החלה לזוז! את כספו בחזרה

!מר סוחומל

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 129 -

ישראל

החדשה - החזרה למולדתנו הישנה

,שמרכזה" גורדוניה מכבי הצעיר"תנו לישראל ארגנה תנועת הנוער יאת עליחלוקתם של בני הנוער לקבוצות נעשתה על פי . היה בברטיסלבה,באותה תקופה

ימכבהשיועדה לקיבוץ כפר , בקים ברובם סלו,כרמלה צורפה לקבוצה של ילדים. גילם ,הסיבה לעלייתי המאוחרת. בקיבוץ גניגרשכבר היתה ואילו אני הצטרפתי לקבוצה

בברנו וגם היה לי חשוב לעזוב י שנאלצתי להמשיך להדריך את חניכיהיתה ,יחסית שעלו מוינה לפני שנים ,קרובי משפחתנו בגבעת חיים. ועם אחותי אימיאת הגולה עם

.לשורותיו אימי דאגו לכך שהקיבוץ יקבל את ,רבותעל אף . הגיעו לארץ מאות אלפי עולים, ומספר שנים לאחר מכן,1949משנת

במידה ראויה , כגון אוכל ומגורים, שלא ניתן היה לספק להם את צרכיהם הבסיסיים . הרי שעדיין החיים בקיבוץ היו קלים יחסית מן החיים שבחוץ, ומספקת

, משום שהיו יתומים,עלו לבדם קבוצת חניכים ש עלאחראיתכבדרך לארץ מוניתי .או משום שהוריהם התכוונו להצטרף אליהם מאוחר יותר, מהורה אחד או משניהם שרד את השואה במקומות לוץ. פגשנו עם הדוד לוץשם נ, הרכבת נסעה דרך וינה

שם עלינו על , המשכנו לאיטליהמוינה . ולדתו וינההשונים והספיק כבר לחזור לעיר ה רציתי לעזוב את האני כך-ל כ.הצלחנו לצפות אל ונציה, היא עגנהש כ,ה ובשבתאני

הניוא ."קמפידוגליו"ה שם האוניה הי. בן היה בלתי אפשריאך זה כמו, ונציהולבקר בידינו משלוח של ל ,מיטות בנות ארבע קומותהיו בה , גדולההיתה הצפיפות ,ישנהיפה ריחם כשהגענו לח. וחי עץוארגזים מלאים בתפ!!) הריח( החל להרקיב שכברבצל

יש לציין כי .התרסקונתן לכל ילד תפוח מארגז אחד ש – פועל נמל אחד על הילדיםת יאניכרמלה על סיפון בראשון למרץ חגגה . ה לא כלל פירות כללניאב" תפריטה" צבע תכלת - ור וחוםאפ, היה מאוד סוערהים .15את יום הולדתה ה" קמפידוגליו"

החלפנו - כשהגענו לקפריסין. הרגשנו רע מאוד ואני אפילו התעלפתי.בכלל לא נראהאיזה . תמורת תפוזים,את קופסאות הסרדינים שהבאנו איתנועם הדייגים היוונים

! תענוגשבת המחכים ש, כמה מאות מטרים מתל אביבה עוגנתיהאנ. שבתה הגיעה שובנמל תל אביב כה . עדיין סוערביום ראשון בבוקר הים היה . ונוכל לרדת מהסיפוןתצא, זקנים וילדים, נשים, גברים, גדולה אינה יכולה להיכנס אליו ולכן נאלצנוה שאני,רדוד

.כל זאת בזמן סערה קשהו לספינות דייגים, בסולמות חבלים רעועים,לרדת את. היו לנו פה הרבה קרובי משפחה, 1949 בחודש מרץ ארצהכאשר הגענו

. ילידי הארץ, והיו הרבה צבריםכרנו באירופההמבוגרים שביניהם ה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 130 -

רות באה ארצה ). לבית שטקלמכר(בתל אביב ביקרנו אצל בת דודתי היחידה רות נשואה , רות בת עשרים ושלושהיתהכאשר נפגשנו בארץ . 1939ת ילדים ב יעם עלי

הם . בנם הבכור עמי היה כמעט בן שנה. כיום" דן" פדרמן מבעלי מלונות לסמוהיו עשרים , דאז" קטה דן"במלון . רו בדירה ברחוב הירקון עם הוריו של סמוהתגור

.המפואר" דן"מלון היום במקומו עומד .ואחד חדריםחיה עם בעלה , ת ילדים לפני השואהי שבאה ארצה עם עלי,רות לבית סנסקי

,דודתנו לוטה סנסקי, מהיא. )שדה נחמיה( בחוליות ,בקיבוץ צעיר, בחדר צנוע, שלמהרי בואי ארצה כמה ימים אח. אז בחוליות כבר כשנתייםהיתה ,ניצולת גטו טרזין כמונו

. בין המון שקים, על אוטו משא,אני למעלה, היא ליד הנהג.פגשתי את רות בחיפה עליה שרנו ,את הכינרת ראיתי מלמעלהונצרת דרך עברנו . נסענו לגליל העליון

בחוליות טיילנו עם . מלא כלניות, העליון סלעי הבזלת השחורים של הגליל .בגולה .דודה לוטה ועם מיכל הפעוטה בבוץ עמוק

. הודות למשפחתנו הגדולה שם, בקיבוץ גבעת חיים, למזלנו, התקבלהאימאהוריו ואחותו , 1930-אפרא עלה מוינה ב. ניהאפרא הביא אותה לקיבוץ ישר מהא

בעלה , 1949-ר באנו ארצה בכאש. קיבוץ גבעת חייםב ישבויהת ו1938-מימי עלו בהדודה התגוררה . החיים כבר לא היה בין, בנו שלינגרר" ד הרופא,של דודה לוטה

חוה , לאפרא ולגרטי היו שלושה ילדים. לגור איתהאימאהיא הזמינה את ו לבד בצריף בעלה . נשואה ליוסףהיתהמימי . בת שלושאלי בן שבע וצילה כ, בת עשרהיתה

יוסף היה אביו של .שבעהואילן בן , ם של דפנה בת העשרהיה אביה , קולומן,הראשון ! לנו משפחה כה גדולה בארץהיתהה נפלא שכמ. זכריה בן השלוש

גניגר

מוינה כבר פלשתינה שעלה ל,בן דודה של אימי, אביב חיכה לנו אפרא בנמל תלדורות של יש לנו עכשיו חמישה ו הודות לו נשארו בחיים הוריו ואחותו .1930בשנת . בצבע חאקי, קטן מידות,מהנמל אסף אותנו אוטובוס צבאי. בארץ ישראלקרובים

לעולם לא . מרגישים את הריח המשכר של עצי ההדר הפורחים, אנחנו נוסעים צפונה הכביש שמוביל יד ואפרא יורדים מהאוטובוס עלאימא !ה ראשונית זואשכח חווי

, מכביהכרמלה והקבוצה שלה לכפר , יפה לחאנחנו ממשיכים, לקיבוץ גבעת חיים) יוסף(בחיפה מחכים לי אגי ויושקו . ואני היחידה לגניגר' הילדים הקטנים לדגניה ב

אנחנו ממשיכים לצעוד ברגל , מתחיל להחשיך. ומשם אנחנו תופסים טרמפ לטבעוןנוגסים אחד אחרי השני , אנחנו רעבים. בתקווה שנתפוס טרמפ נוסף לכיוון שלנו

בעליה לרמת . כי שהבאתי עימי ובחושך המתחזק נשמעות יללות תנים'קניק הצמהנאחרי שעה . גניגר עדיין רחוקה. ישי אנחנו מוצאים עגלה ישנה ומחליטים לנוח בה

הדרך היתהאנחנו קופצים לתוכו ונוסעים בדרך שלא , עוצר, ארוכה מגיע אוטו פתוח

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 131 -

אגי , יושקו ראשון, )"יער בלפור"(רשה יורדים מהאוטו ונכנסים לחו. לגניגר" רגילה"האני מרגישה את המתח של חבריי שלא הוציאו אף מילה מפיהם . אחריו ואני אחרונה

במרץ ". כרגע עברנו שדה מוקשים: "ורק אחרי שעברנו את החורשה הם נאנחו ואמרו . עדיין ניכרו בארץ אותותיה של מלחמת השחרור1949

, י אותהכבר יותר משנה לא ראית. סוניהבבית הילדים עבדה בשמירה חברתי היתהאף לפני ש, פלשתינה שעזבו את ההכשרה ונסעו לים בין הראשונהיתהמשום ש

. סוניה הגישה לי ספל חימר עבה עם מים פושרים שלא היו לי טעימים. לנו מדינהכמו כל . אנחנו הולכות לישון באוהל גדול שבו כבר ישנות בנות שהכרתי בהכשרה

שלא מזמן , מספר ימי חופשה שנועדו להכרת גניגר, קיבלתי גם אני, החדשיםהעוליםבהתאם , נרשמתי בסידור העבודה וביקשתי לעבוד בגן ירק. שנה להיווסדה25חגגה

אחרי ;מייסדי הקבוצה הגיעו מרוסיה. תי בגניגר כמעט שנתייםישה. לרוח החלוציתכפי שאני לא , וסי הכבדלא הצליחו להפטר מהמבטא הרהם שנים רבות בארץ

.כי'הצלחתי עד היום הזה להפטר מהמבטא הצוהם אינם . כל כך הרבה ילדים יהודים חמודים. מה שהקסים אותי היו הילדים

אף אחד לא ידע שבטרזין הייתי רואה תינוקות ארוזים בקופסאות ובארגזים .... יודעים היו ,ודדים שחזרו משם הב,הילדים הצעירים ביותר. בדרכם לרכבת מזרחה להשמדה

.אולי אחד או שניים היו יותר צעירים. 14בני החורף של . לי תורנות בחדר האוכל המשותף ולעיתים במטבחהיתהלעיתים

ירד שלג , בגניגר וכמעט בכל הארץ, היה החורף היחידי שבו1949-1950שנת ה שלג כזה לא הי, שנה50-יותר מ, מאז ועד היום הזה. שנותר על האדמה, אמיתי ).רק בהרים ובירושלים יורד לעיתים שלג(בארץ

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 132 -

בשבילי זה . תינוקותהירק ולכן עבדתי בבית ה עבודה בגן היתה לא בתקופה זו, החלפתי לו חיתולים, האכלתי אותו, פעם ראשונה בחיי לקחתי ילד לידיי. היה נפלא

דיי לא אגדל בבית אהבתי את הילדים מאוד אך אמרתי בליבי שאת יל. למדתי הרבה החלו 1950באביב . למרות שהיה מאוד נקי והילדים בו קיבלו טיפול מצוין, ילדים

הם . כוסלובקיה אל קיבוץ דורות שבנגב'להופיע בגניגר בחורים צעירים שהגיעו מצ .כיות בגניגר ורצו להכירן'שמעו שיש בנות צ

חתונה

שמעון היה . בחר בי - ןשמעו ,ואחיו של פבל, קרל בסוניה, פבל בחר באדיתבתקופת מלחמת . בחיפהעזב את הקיבוץ מזמן והתגורר, שנים10 כבר פלשתינהב

כאשר . לחם בגרמניםנ ש,ה היה בבריגאדה העברית של הצבא האנגליהעולם השני ובזמנו , בבית המכס בנמלהוא עבד. שמעון התגורר בחיפה, 1950 בשנת ,הכרנו

מאת איוון " 'ץי'קרדז"יניה העצובות של חנה על ע "כית לעברית את'הפנוי תירגם מצ .התכונן לעשות בחינת בגרות אקסטרנית ואולברכט

.1951מיכל ושמעון בר ינואר , תמונת החתונה שלנו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 133 -

רבי גלזר רבה היהלפני המלחמה. בחיפה התחתנו אצל הרב גלזר1951 בינואר , צנועה מאודהיתהשהחתונה .את בר המצווה של שמעוןערך שם ו ברנו העירשל

קשה .חבריםכמה בנוכחותם של כמה קרובי משפחה ו,נערכה בדירתו של הרב , חומה,לבשתי שמלה חורפית . אפילו שמלה חדשה לא קניתילהאמין היום אבל

מישהו מאנשי פרוסטיוב השיב אותה לאימי אחרי ; שייכת פעם לסבתיהיתהש . המלחמה

בו ,"רמת הדסה"הנוער בכפר,י עבודה כמטפלתאחרי שעזבתי את גניגר מצאת. שמעון המשיך להתגורר בחדרו הקטן בחיפה. לא מזמן ארצההגיעו התחנכו ילדים ש

על הרצפה טיילו נמלים . שנראה כמו ארגז מעץ, קיבלתי בית קטןרמת הדסהבגם , אהבתי לעבוד עם הילדים. לא היו בו מים ולא שירותים צמודים, וחרקים שונים

, פולין, עיראק, טורקיה: ארצות ותרבויותמגוון הם הגיעו מ;ם זה לא היה קלאשמעון המשיך לגור בחיפה והגיע פעם בשבוע , כאמור. רומניה ועוד, מרוקו, יוגוסלביה

שכן אוטובוסים כמעט , נאלץ לצעוד מטבעון לרמת הדסההוא . לרוב בשבת, לבקרני אימי נתנה ;אותנו למגורים משותפיםבהמשך התחלנו לחפש דירה שתשמש . ולא היו

. בפרוסטיוב שלנוסבאה ו שלביתשהתקבל ממכירת , לנו כסף למטרה זו חדרים 2שכרנו חדר אחד בדירה בת

היו זוג , מירק ובורי, שכנינו. בגב יםשמעון נסע מידי בוקר . צעיר מיוגוסלביה

לעבודתו בחיפה והתכונן בכוחות עצמו ששכרנו היה החדרון . לבחינות הבגרות

למעט , מוקף כולו בחול, קרוב לים! מאוד אהבתי את זה. השבילים והכביש

יש לי זה צלמת ובזכות היתהבורי .צילומי מזכרת מהמקום

לזה נוסף, קיבלנו זוג אופנייםאימאמכך הפכנו ו, שהיה שייך לכרמלה, שלי

רמת הדסה מתיעברכש. שנינו לניידיםנסעתי .התחלתי לחפש עבודה ,לגב ים

והודות ,באופניים לישובים ותיקים יותר

י "צולם ע(' על יד דירתנו בגב ים ב1952

).השכנה בורי, שם עבדתי בניקיון הבתים .חיים קרייתלקריית מוצקין ול, לכך גם יותר עשירים

על מדורה , את כלי המיטה והמגבות בדוד גדולחהרתימ הייתיבימי כביסה. בכביסהו. מאוד לעבודה קשהה נחשבוזעבודה .תי אותם ידנית על לוח פח גלי וכיבס,בגינה

מספר ! נתנו לי ביצה לארוחהיביום זה מעבידי, תקופת הצנעהיתהלמרות שזאת , בערבים שמרתי על ילדים.ניותלילות העסיקו אותי במכבסה גדולה שכיבסה עבור א

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 134 -

לטתי ללמוד בקורס כ הח"אח. או לבקר את חבריהם,שהוריהם רצו ללכת לקולנוע כל .הייתי נוסעת לשם בטרמפיםלפעמים . הקורס היה בפתח תקווה. לגננותמזורז

עם סיום . שבת חזרתי לגב ים - ובשישי, בבית החלוצות,השבוע שהיתי בפתח תקווה, במעון בעכו היו ילדים רבים. גם אליה נסעתי בטרמפים, הקורס קיבלתי עבודה בעכו

אך הרגשתי שידיעותיי אינן , היו לי שתי עוזרות. העולםמכל קצוות, 40-יותר מ לעיתים קרובות הייתי הולכת .כ אביב מקסים"אח, הרבה גשם, חורףהיה . מספיקות

עד לשעות השאר נשארנו במעון עד לצהריים ו,אני וחלק מהילדים. עם הילדים לטייל. פצעתי קלות נקלעתי לתאונת דרכים ונ, בדרכי לעכו בטרמפ,פעם. אחר הצהריים

בין הילדים היו . תימן יוצאי םמבוגרי ילדים ו, בפעם הראשונה בחיי,בעכו פגשתיהיה בן ( רבות לאחר מכן נודע לי שאמילק שנים. קה ואמילק מפראג'האחים אויצ

.יה טייס ונפל במלחמת יום הכיפוריםינה) שלוש כשטיפלתי בו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 135 -

בעלי שמעון

1980אביב -מיכל ושמעון בר תל

נציב ) יואל(בנו השני של יוליוס בר . בברנו27.2.1925-נולד ב, אוסקר שמעון בר אחיו הבכור . והילדגרד לבית פריד,ד ובעל דוקטורט במשפטים"עו, מס הכנסה בברנו

, ) (Jevíčkoקו 'יצבמשפחת בר גרו ביבני . 1923נולד בשנת , פבל צבי, של שמעון, פבל ושמעון הלכו בברנו לגן ילדים יהודי. (Holešov) מהולשובהיתהמשפחת פריד

שמעון הושפע מאוד . בה לימדו עברית מודרנית,לבית ספר יהודי ולגימנסיה יהודיתלמרות , מסיבה זו. וכך הפך להיות לא רק ציוני אלא גם דתי, ברוך קורצוויל' פרופהמ

רון עם הטרנספורט האח,1939 בדצמבר נסעהוא , ששמעון היה הצעיר משני האחיםן בקרית אמשפחת ה - בתחילה התגורר אצל קרוביו. פלשתינהמהפרוטקוראט ל

למד שמעון. הם שלחו לו סרטיפיקאט אשר איפשר לו לעלות לארץ ישראל; מוצקין והצליח , ולאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר חקלאי בפרדס חנה,בבית ספר בחיפה

וכשהגיע , שבעמק בית שאן,הועם סיום לימודיו עבר לקיבוץ שדה אלי. כיתה" לקפוץ" כדי ,ית השייכת לצבא הבריטייהודהתגייס לבריגאדה ה, 18כלומר גיל , לגיל המתאים

. את הוריו ואת כל בני משפחתו,ו באושוויץהרגכ " ואח,בינתיים אסרו. ללחום בנאצים. הביא שני ילדים וחמישה נכדים, התחתן. עלה לארץ1949ובשנת פבל שרד בנס

היתה כאשר קיבל חופשה מהצבא שמטרתה , בברנו1945ש את פבל בקיץ שמעון פג וזה ,שמעון התמוטט. מוזולמן וסיפר על מות ההוריםעדיין פבל היה . חיפוש קרובים

הוא הרגיש שהוא חייב לחיות את חייו במשמעת מסוימת כדי . ליווה אותו כל חייו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 136 -

לא . וץ ולעבוד בחקלאותלמרות שעשה בחינות בגרות רצה להיות חל. שיוכל לתפקד . התישבנו במושב בית לחם הגלילית לכן,ינו לחיות בקיבוץרצ

:שמעוןמכתב שכתב

אדמינסטרטיבי של האוניברסיטה ה המנהל ,מר גלהלידידו כית' בצהמכתב נכתב :ועל שם מסריק בברנ

.אענה על בקשתך ואכתוב עבורך את קורות חיי בקיצורבמקרה שלי היו . ושר של המח האנושי לשכוחאומרים שאין רחמנות כמו הכ

אבי . כוסלובקיה מעורפלים'סיבות רבות לשכחה הזאת וזיכרונותיי מתקופת ילדותי בצמוצאו מהעיר , היועץ הראשי של משרד מס הכנסה בברנו, בר) יואל(ד יוליוס "וע

ולמד , את בית ספר התיכון אבא סיים באולומואוץ הסמוכה. קו'הקטנה יביצ בחזית כיים'עולם הראשונה הצטרף ללגיונרים הצהבמלחמת . ברסיטה בוינהבאוני

וים סוף ) בתימן(עדן , דרך ציילון, הוחזרו מוולאדיווסטוק1921- שרק ב,המזרחית מהולשוב ,הילדגרד לבית פריד, אימאבגיל די מבוגר התחתן עם . ולדתםמלארץ

כפי , ממורביה" בות ומכובדותטו"אני צאצא של שתי משפחות יהודיות ). ואולומואוץ( .שהיו אומרים

בשנות השלושים למושג : כאן עלי להבהיר כמה אמיתות לא מוכרות היוםקומץ הערבים שחיו , )יןשתהארגון לשחרור פל( PLO לא היה קשר עם ה" פלשתינה"

היה בשימוש רק על ידי העולם הנוצרי " פלשתינה"השם . ודחו אותו, כאן לא הכירו בושהיה בין שתי , חלק של האימפריה העותומאנית, עבור פיסת אדמה קטנטנה,והיהודי

.מלחמות העולם מנדט בריטי אז מושג היתה ציונות ."אימפריאליזם" לא התקשרה עם , בזמנים ההם,ציונות

לחזרתם למולדתם ,מודעים ליהדותםה , המבטא את מאווייהם של יהודים,עילאי היו תומכים נלהבים של , טומש מסריק ובנו יאן,כי הנערץ'הנשיא הצ. ההיסטורית

, חבל. זיקה ציוניתהיתהלרוב יהודי מורביה , יהודים-כו'להבדיל מהצ. הרעיון הציונישכל הזמן דחתה את , רים בלבדשל דיבו" ציונות סלונית "היתהאך בדרך כלל זאת

. לארץ ישראל למועד מאוחר יותרההעליהחל - אותו העניקה לנוער,ה על החינוך היהודי גאהיתההקהילה היהודית בברנו

כית 'השפה הצ. מגן הילדים היהודי ועד לבחינות בגרות בבית ספר התיכון היהודיבה לא רק , שפת הלימוד בגימנסיה הריאלית הרפורמית ברחוב היבשובההיתה

כמעט כל . היו מקצועות חובה,)ספרדית(גרמנית אלא גם השפה העברית המודרנית טלוויזיה לא . שפתו העיקריתהיתהכית 'אך צ, לשוני -ער היהודי בברנו היה דוהנו

ץ בווסקו. מספר פעמים" ת"עד " א"אפק מ'יצירותיו של קרל צ, קראתי הרבה, היתה .את שיריהם ידענו בעל פה, ווריך היו נערצים עלינו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 137 -

לעלות לארץ הוריי לחצתי ללא הרף וביקשתי מ, עשרה התחננתי-מגיל שתים סוף סוף אפילו האופטימיים ביותר החלו לחשוש ולהגיע 1939במרץ . שראלי

אורגנו יציאות . ר לפחות את הדור הצעי, כדי להציל,למסקנה שחייבים לעשות משהולפני המשרד הארץ ישראלי בפראג היו תורים . ם לשוודיה ולאנגליהשל ילדים יהודי

משפחת האן מקרית מוצקין החלה להתכתב עם אימא. ארוכים של מועמדים לעליה אחרי ,בקיץ). פלשתינהרישיון לעליה חוקית ל(והם הבטיחו לשלוח סרטיפיקאט

שלושה חודשים - הצטרפתי להכשרה, ם רביםכמו נערים יהודי', מתי את כיתה טשסייבפעם , למדתי שם לא רק חקלאות; של עבודה במשק קטן בכפר סדליצה בבוהמיה

עם - יידיש ועם המנטאליות של יהודי מזרח אירופהראשונה בחיי באתי במגע עם .ם על השכל היהודי והתבוללות מערביתעדיפות הרגש והנפש היהודי

הייתי בן .איתי בתחנת הרכבת בפראג הוריימדו ע,יום אחד בחודש נובמברחבר נכבד בארגון , אבא. בפעם האחרונה הורייראיתי את , עשרה וחצי-ארבע

מהנדס : נתן לי את כתובותיהם של שלושה חברים,"יסיהבר"ם אקדמאים ציוני עלה בידי ,הבטריאסט, אינני זוכר איך. ושל שני רופאים בחיפה) איטליה (הבטריאסט

שם , את שמו שכחתי; להגיע לביתו של המהנדס ולהעביר לו את מכתבו של אבאחיפה להניה מטריאסטכל שבוע נסעה א. ויאה דאי מוררי:הרחוב נשאר בזיכרוני

."לםשירו"פעם , "גלילאה"פעם , ובחזרה ניה ולפני שעזבתי את האיכל ערב רשמתי את רשמי". גלילאה" בהיתההפלגתי

היתהאיטליה . עשר דפים-ניה מכתב בן ארבעהכנסתי לתיבת דואר של הא, בחיפה. זה היה מכתבי האחרון לפרוטקטורט בוהמיה ומורביה דאז, טרליתיעדיין ני

ות הצלב ע באמצ,י למשפחתי המשיכה דרך הונגריה ומאוחר יותרההתכתבות בינ .עשרים מילים מצונזרות בכל פעם, האדום

ס " אותה למדתי בבי, והודות לעברית, אותו ירשתי מאבי,הודות לכשרון לשפותחנה בו סיימתי שלוש כיתות ס התקבלתי לבית הספר החקלאי בפרד, היהודי בברנו עברתי לקיבוץ שדה, חשובה לי מאודהיתהל החלוצי הגשמת האידיא. תוך שנתיים

. חרשנו עם אקדח בכיס - הקיבוץ היה על הגבול הירדני. אליהו שבעמק בית שאןטלפון לא היה ולכן הקשר עם הקיבוץ השכן היה בין גגות מגדלי המים בלילה על ידי

אבל ,נהדרהטבע היה ). איתות בעזרת מראות(איתות בזרקור וביום על ידי הליוסקופ . גם כןחליתי בקדחת .חום כמעט טרופי

.היו חששות - יתכן ולא רצו לדעת - על השואה לא היה ידוע דבר עם הבריגאדה העברית .תנדבתי לצבא הבריטיה, 18 כאשר מלאו לי ,1943בשנת סוף המלחמה מצא אותי על הגבול בין איטליה . לאיטליה, דרך מצרים,הגעתי

הגעתי דרך האזור 1945בתחילת יוני . ישתי רשות לחפש את הוריביק. לאוסטריה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 138 -

חייל במדים בריטיים . ומשם ברכבת לברנו, כיה'שהיה בשליטה אמריקאית לפילזן בצ . הייתי הראשון,לבן על הכתף-ומגן דוד כחול" יןשתפל"היה תופעה נדירה ביותר ועם

תמתין " - ".3ובה סטויאנ ".שאלה העלמה במשטרה" ?המגורים המקוריים שלך" הפגישה. רה עם כתובתו של אחי פבלתוך פחות מחמש דקות היא חז". רגע בבקשה

ביקרתי . אדירובשורתו שההורים הושמדו באושוויץ היו עבורי שוק, מוזלמן ממשעם החיים ,כעבור ארבעים שנה סיפרו לי ניצולים. הפעם מהולנד, כיה פעם נוספת'בצ

,אך אני; היו שני הביקורים שלי,ת על המורל שלהםאיזו השפעה חיובי, בישראל ולקח 1946שוחררתי מהשרות הצבאי בשנת . הייתי הרוס לגמרי,אחרי ביקורים אלה

.ולעמוד שוב על רגלי, זמן רב עד שהצלחתי לאסוף את השבריםשעלתה , ")נהאירושלים של ה(" התחתנתי עם נערה מפרוסטיוב 1951בשנת

יותר מעשרים ואחת שנה עסקתי . ן השואה בטרזיןארצה אחרי ששהתה בזמסיימתי את בחינות הבגרות כאשר הייתי אב בן . לחם הגלילית בחקלאות במושב בית

מלבד בחקלאות . עשרים שנה מאוחר יותר,ותואר ראשון באוניברסיטה, עשרים ושבע . ישראליים רקלא, י ממשלה שוניםבתרגומים ועבדתי במשרדו עסקתי בהוראת שפות

.ושבע שנים בתל אביב, שנה אחת בקפריסין,עבדתי גם במשרד ממשלתי אמריקאיעוד לפני המהפך (1989 בשנת ,אברצוני לציין שאחרי כמה ניסיונות שו

חוויה היתהזאת - הצלחתי לבלות שלושה ימים קצרים בברנו, )כוסלובקיה'בצ בסניף ,משרה חלקית ב, לפנסיה עבדתי שנתייםתלפני צאתי הסופי. מיוחדת במינה .בתל אביב" טראנסאקטה"כי 'של המשרד הצ

.אוסקר שמעון בר

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 139 -

בית לחם הגלילית

שמעון רצה להיות נאמן . בהריון התגוררנו בגב ים הייתי כאשר, 1952 קיץבדל את ילדי אני לא רציתי לג.לא להיות פקיד ולהיות חלוץ וחקלאי - חלוציות הלעיקרון

לחם ביתבמושב בחרנו . ולא בקיבוץנו לחיות במושב לכן החלט.בבית ילדיםאך . שתרבותה קרובה לתרבות בה גדלנו,כי רוב מייסדיה באו מאוסטריה, הגלילית

ומאוחר יותר עם , שתיהן צבריות, עם אביבה ועם עדהתידדייבסופו של דבר הת . ילידת מצרים,אסתר

נעם לי במושב ריח הזבל .נפלא על חוף ים היתה כי היא ים מאוד אהבתי את גב בו האמנתי עוד , כי גם עלי להיות נאמנה לאידיאלאך חשבתי .פחות מריח הים

.פלשתינהתכננתי להיות חקלאית בהלא עוד בפרוסטיוב .בהיותי ילדהעל שמעון וי.עדנה חיה שם עד היום. בית לחם הגליליתל עברנו 1952בסתיו לכן

.שםקבורים עם שתי משפחות שכבר היו להם ילדים ועם לרי ישןטמפקיבלנו מגורים בבית

אשר , למטהחדר גדול וחשוך ו למעלהחדר קטן ונחמד . עדיין רווקההיתהלאה שאחרי לידתה . שם גם נהגתי להתרחץ.חדר אוכל וחדר האורחים שלנו, בחהפך למט

בכדי להמעיט את . כי בחדרון הקטן לא היה מקום,של עדנה עבר שמעון לגור למטההחליט שמעון להתקין בדלת , שבקומת הקרקעחדר ב, המטרידים,מכת הזבובים

הביא מגדות הנחל כמות גדולה של קני שמעון .חרוזים לא היו. הכניסה מסך חרוזים בשורות ,חתך אותם חתיכות חתיכות והשחיל על חבלים שהיו תלויים בפתח, גומא

זה הוסיף קצת תפאורה ים אבל ,הרבה זה לא הועיל. אנכיות" מחרוזות"צפופות של קיבל ממישהו כמה הוא. בחצר הבית הכין שמעון ערוגה. תיכונית לבית הגרמני

פרוסות פרוסות וזרע אותם עם .חתך אותם, שלא היו ראויים לאכילה,תפודים. היה לנו יבול טוב של תפוחי אדמה יפים וטעימים: וראה זה פלא. העיניים כלפי מעלה

נסע שמעון לחיפה להיבחן בבחינת בגרות חיצונית עדנה נולדה שים לפניכמה ימחלקו הארי נזרע . באותו החורף התחלנו לעבד את המגרש שלנו. במתמטיקה

שמעון סחב . שהניבה יבול יפה ומבורך של תרמילים גדושי פרי טעים ועסיסי,באפונהף אס מנהמ, אל היצרנייה, למרכז הכפר על גבי מריצה מתוצרת עצמיתאת התיבות ; מכרינולחילקנו מן האפונה לשכנינו ו. החקלאיתהתוצרתאת " התנוב"האוטו של

אנחנו אכלנו את האפונה לא מבושלת . אחדים שאלו איך מבשלים ואוכלים את זההכול עשינו בצורה ידנית , לא היו לנו כלי עבודה, גידלנו גם ירקות אחרים. בדרך כלל

גידול שלהן לא בעייתי ונותן את תמורתו במהרה ובלי זרענו צנוניות שה. ופרימיטיבית .השקעה גדולה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 140 -

לגור עברנו,דשיםו בת שלושה חהיתהכאשר עדנה . נולדה עדנה1953בפברואר כאשר הנורה נדלקה .בחדשים הראשונים לא היה לנו חשמל. צריף על המגרש שלנוב

לעתים .!"אור: " ואמרה) מעשה ידי שמעון(עדנה כבר עמדה בלול , בפעם הראשונה . בוץ עמוק בכל מקום, ובחורף, מדרכההיתהלא , לא היה כביש, לא היו לנו מים

מאוחר . אין צורך בהשקעה גדולה ירקות כדי לגדל.שלנו ירקות על המגרש נודליג, את הזכרים פיטמנו ומכרנו; אחר כך אפרוחים, )פרה צעירה(יותר קיבלנו מבכירה

בקרבת המקום המיועד לבית נטענו עצי פרי ,המגרשעל . הנקבות נשארו להטלה, מנדרינות, היו לנו גויאבות יפות קטנות וגדולות. לצריכה עצמית,ממינים שונים

מאוחר . שלא הניבה אפילו שקד אחד,אנונה ושקדייה, לימונים, אשכוליות, תפוזים שמעון , כאשר בנה משהו,פעם. יותר שמעון נטע שורת רימונים ועצי הדר נוספים

היום , התברר שאלה היו ענפי תות. י כך שתקע לאדמה שני ענפים"סימן את המקום ע ! עצי תות ענקייםיש במקומם שני

הילדים שלנו

:שמעוןבעלי קטע ממכתב אותו כתבתי לבזמן הזה באות לי מחשבות , יום הכיפורים מתקרב:.....1951לפני יום כיפור

ברצוני לכתוב לך . מדוע אני אדם שלא מאמין, מביןאתה אולי מתפלא ולא . וזיכרונות הגרמנים החליטו לשלוח מגטו 1944בסתיו . שאינני מאמינהחד שגרם לכךעל דבר א

גברים ייסע 2.000שטרנספורט של , נודע לנועוד קודם . טרזין הרבה מאוד אנשיםכל . א באה ל,אך הרכבת לא הגיעה, בבוקר של אותו היום הכול היה מוכן. ביום כיפור

כי בגלל היום , קיוו)אלהוהיו שם הרבה כ(גם האנשים החילוניים ביותר , הגטולמרות הרעב , נערים וגברים. בכולם התעורר ניצוץ של תקווה. יקרה נס, הקדוש, הרכבת הגיעה בערב, מלא תקווה ואמונה, אחרי יום מיוחד. צמו כל היום,התמידי

אשר אנשים20.000 של כ - נספורטים טר11דם של -והחלה היסטוריה עקובת. שאני מאד רוצה שיהיו לנו ילדים, אתה הלא יודע. במשך פחות מחודש ימיםנשלחו

אך אני חושבת , שגורם לרצון החזק הזה בי, טבעי הטמון בכל אישההחוש הזהמה . הם שלחו ילדים. שהייתי עדה להשמדת הילדים שלנו, שהסיבה היא גם העובדה

במו עיני ראיתי איך . לשלוח את כל התינוקות שנולדו בגטו, הצוואה, כלנורא משהיה אל ,לרוב עם האצבע בפה, ישניםבארגזים ובקרטונים, ינוקות בסליםהביאו ת

היה לי משונה לראות , בהתחלה,בארץ! זה היה נורא. בדרכם להשמדה,הרכבתאני רוצה שיהיו לנו ... כה רבים אשר לא יודעים , ילדים יהודים, ילדים שלנו, ילדים

אך איני יודעת אם אני יכולה לקחת על מצפוני להביא ילדים לעולם , הרבה ילדים .האכזרי הזה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 141 -

1955 בשנת והסייח שלה " חמדה"משפחת בר עם הסוסה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 142 -

. כטבען של נשים,איחלתי שיהיו לנו ילדים, אהבתי ילדיםור לי בימים הראשונים ואחר כך שלי באה לעזאימא. נולדה עדנה1953בפברואר

בהיותה פחות ,עדנה. והיו לה כמה ימי חופשה,ל" ששירתה באותה עת בצה,כרמלה לי רק ההעובדה שחלתה במחלה כה קשה נודע. חלתה במחלת הטיפוס,מבת שנה

היה לי כנראה מספיק . מהמעבדהכאשר הגיעו תוצאות הבדיקה, אחרי שהחלימהללא לאות .ר ספוק" ד, מצוין של רופא ילדים אמריקאי שכל ישר וספר,רגש אימהי

.תודה לאל, וזה עזר.בישלתי מי אורזו החלפתי והרתחתי חיתוליםלגשת ו טלפון כמובן לא היה לנו

. לטלפן לא היה לי זמן,למזכירות, הרופא הגיע פעם פעמיים בשבוע

לא תמיד הגיע לצריף הואבגלל הבוץ .שלנו

שני הילדים . נולד חנן1954בדצמבר היחסים ביניהם היו , היו ילדים טובים

ההורים . במושב היו לדוגמא - טוביםראו את ": היו אומרים לילדים שלהם

."הם לא רבים, ילדי משפחת ברגידלתי - למרות התנאים הקשים

.בתענוג ובשמחהפלתי בילדי יוט

1956עדנה וחנן

לא היה לנו מקרר . התגורר בו עברנו ל1958 ובשנת ,בנינו את הבית שלנו

ותמיד נמס במשאית אותו הביאו שלוש פעמים בשבוע,עדיין סחבתי קרח, חשמלי עבדתי ,בנוסף לעבודה במשק הבית והטיפול בילדים. לפני שהביאו את המנה הבאה

, ארזתי ארגזי חסה רבים, קטפתי ירקות, עדרתי, עישבתי, דיללתי: במשק החקלאי - למדתי לחלובו אספתי ביצים, האבסתי תרנגולות, מה ובצלפוחי אדתפרתי שקי ת

אך , שמעון עבד קשה .ידי כנראה קטנות מדי, אך יותר מפרה אחת לא יכולתי לחלובלמרות , עם חוב תמידי; וכמו רוב המשפחות היה לנו חוב, אף פעם לא הרווחנו הרבה

תי הראשונה היי, כאשר הילדים גדלו קצת .היה לי קשה לחיות, כל הצמצומים כאשר היו .ם שלא היססתי ולא התביישתי לעבוד אצל חברות בשכרמחברות בית לח

. שהיו לה תאומים- או אצל בתיה, או בהריון קשה,חולות .איזו שמחה לגדל ילדה כל כך יפה שהתפתחה כל כך טוב, 1962-יעל נולדה ב

. יעראחרי שיעל נולדה התחיל שמעון לעבוד בתחנת הניסיונות בנוה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 143 -

יעל בת שנתיים

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 144 -

. על הדשא שלנו בבית לחם הגלילית1964 בשנתחנן, יעל, עדנה

) דלקת המוחEncephalitis (המחלה

כאשר עדנה וחנן חזרו בצהריים מבית הספר ומצאו , ליעל טרם מלאו שנתייםוילי היסיע אותי ואת . חנן רץ להזעיק עזרה. אותי ללא הכרה שוכבת על הרצפה

. לא נשמתי כבר כמעט.עפולהב במהירות האפשרית לבית החולים ,האחות רחל 1943 לי בהיתהאותה המחלה שבצורה הרבה יותר קלה , זאת אנצפליטיסהיתה

הרופאים חששו שכמה .המחלה היה קשה מאוד התקף 1963-4-אז ב. בגטו טרזיןהודות לחוש אולי. שרדתי. חוסר הכרה וחום כל כך גבוה לא אשרודם שלימי

?האימהות

הנס בבית לחם

. "The Vineyard" בעיתון קתולי אוסטרלי 1975הקטע הבא יצא כמאמר ביולי היתהוהשפה האנגלית , שסגנון כתיבתו היה מופלא, שמעון בר, המחבר היה בעלי

.שגורה היטב בפיו ובעטו

את המפרידות ,בית לחם הגלילית משתרעת על המורדות המתונים של גבעותעצי אלון , הגבעות מכוסות לרוב בחורש טבעי נפלא. מפרץ חיפה מעמק יזרעאל

,הר הכרמל הרמה של נצרת בצד אחד ו-מביטים מעלה . ושיחים בשלל צבעיםנוף של מלבנים ומשבצות מם נהני אנו ,מערב- בדרום, למטה. בצד השני,המלכותי

. ושדותיהםיישובי עמק יזרעאלצבעוניים של

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 145 -

היאבית לחם הגלילית, מלאהבו החברים חיים בשותפות, יבוץלהבדיל מהקמכונות כבדות וניהול , רק השיווקו, לכל חבר יש משק קטן שלו עובדים בומושב

.המושב מתבצעים על בסיס שיתופי כשחזרתי הביתה מעבודתי ,שעות אחר הצהריים המוקדמות, היה יום שישי

טרקטור הקטן שלי בדרך כלל עושה את ה. בתחנת הניסיונות החקלאיים בנווה יער לא אצטרך בבוקר ,מחר שבת. אבל באותו יום לא מיהרתי. דקות15הדרך הזו תוך

היה יום זה .למהר עם החליבה בכדי להספיק להיות בזמן בעבודה בתחנת הניסיונותרקפות ביישניות . נים שוניםימסביב פרחו המון פרחים מ, מש זרחההש, חורפי נפלא

הכלניות העליזות הכתימו את הנוף , מוסתרות בצילם של העצים או הסלעים, תמירות .בשלל צבעיהם

עיניי סופגות את היופי הקסום של הגליל ובמחשבותיי אני כבר מצפה לרגע שהאב יודע לשמוח רק החל ,חכמים אמרו. השלישית בין ילדינו, שאראה את יעללא , בהיותי איכר. ש בזה כנראהקצת מהאמת י. בעת שהוא תינוק, מהילד השלישי

. ליות של עגל קטן שזה עתה נולדאיכולתי שלא להשוות חוסר האונים של יעל לויטעומד על ארבעת רגליו , עצמאי, הוא מפותח לגמרי, מהיום הראשון שנולד העגל

בינתיים יעל . מראה את התענוג בשתיית חלב אימו- ובהנפות מלאות המרץ של זנבו, אולם. אני ממש מתפלא שאין לה פצעי לחץ - בשכיבה על גבהמבלה את זמנה כל אחד מקסים , כל חיוך שלה שונה ממשנהו. יעל שלנו מחייכת, להבדיל מהעגלים

. בכל הפנים הקטנטנות שלה, בסנטרה, בעיניה, היא צוחקת בפה הקטן שלה. יותר .זהו חיוך ששובה את לבך וחונק את גרונך מאושר

תוך שניות התנפצו . אט לתוך המושב - ן שלי מתקדם לו אטוכך הטרקטורון הקט ופרינו המבולבלים סיכמה משכנ. תואכזריב הופרה ושלוות נפשי,מחשבותיי על יעל

מה שהבנתי מדברי הילדים . לפני כשעה,שתי מיכל הועברה לבית חוליםי כי א,ליר מצאו את ת הספשכאשר חזרו מבי, 9- וחנן בן ה11- עדנה בת ה- המבוהלים שלי

.מהמיטה פלתונראו אותה מה שהבהיל אותם נורא היה ש. "ישנה"אימם הילדים סיפרו כי היא התנהגה שלא .חד לא יודע מתי מיכל איבדה הכרתהאף א

דחף האימהי החזק עזר למיכל ה. הם אכלו לבדם והלכו לבית הספר, כרגיל בבוקרנים מצאו את יעל נקייה השכ- בהכרההיתהלבצע את הפעולות האחרונות כשעוד

.ושבעהשבדרך , פרימיטיבי, היה זה מכשיר לא מודרני. רצתי לטלפון היחיד בבית לחם

תוך כמה . התפללתי שלפחות הפעם לא יאכזב אותי. כלל עבד גרוע או בכלל לאהרופאים בבית ? זה אתה, שמעון ":שניות שמעתי את קולה הנלחץ של האחות רחל

. היא בסכנה, מיכל חולה", ...."תגידי לי.... מיכל, רחל. ""ידהחולים רוצים לראותך מ ."אל תשאל יותר ונסה להגיע לבית החולים מה שיותר מהר

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 146 -

יעיל , בית היולדות שם הומה אנשים. של עמק יזרעאל" עיר הבירה"עפולה היא נו המקום בו נולדו רב הילדים מהסביבה המקסימה של יבית החולים היה וה. מאוד

) משאיות, עגלות וסוסים, טרקטורים( שכלי התחבורה המקומית - ולם בתנאיא, העמק .הצליחו להגיע בזמן

השעות הראשונות עבדו הרופאים 18-אלה סממנים הראו כי מיכל הורעלה ו-איבכדי לאמת מה גרם למצבה , רור מידע שיצא מפייהם נתלו בכל פ. על בסיס הנחה זו

למרות שעת אחר הצהריים המאוחרת . וד קלושיםלא הסתירו כי סיכוייה לשר. החמורנשימתה חזרה אך החום והדופק ). פתיחת קנה הנשימה( tracheotomyהם ביצעו

בדיוק כאשר לחשתי . שלא היה מקום בטופס לרשום את הנתונים, היו כה גבוהיםהרפואה של היום , מר בר ":פנימית ניגש ואמר לי' רופא ראשי במח, תפילה חרישית

כול מה שאנו יכולים לעשות למען . יודעת להתמודד עם מחלת מוח כה חמורהאינה , תאמין לי אנו עושים כמיטב יכולתנו. הוא לעזור לה להלחם את מלחמתה, רעייתך

בבית לחם ." מיכל תצטרך את עזרתו, עדיף שתתפלל אליו, ואם אתה מאמין באלוהיםכל קמו , מבית החולים,אותו לילה הביתהבכאשר חזרתי . פשטו החדשות במהרה

, הגברים עזרו במשק. דרך אחרתכל בו, בכסף, בזמן, בכדי לעזור לי האנשים כאחדכיבסו וגם , ניקו, הנשים דאגו לילדים.ביל אותי מישהו לבית חולים וחזרהכל יום הו

.ו לנו כל הזמן המון אוכלביאה - קשההיא סבלה ממחלה . בשבת אחר הצהריים אבחנו את מחלתה של מיכל

encephalitis) צד אחד בקבוק שסיפק ב, למיטהתתקורמהיא שכבה ). דלקת המוח .ין שריקהעדרכו נשמה במ, מהפתח בגרונהנקזמצד שני , לה מזון לתוך וריד

היא לא יכלה . ביום ראשון אמר לי הרופא כי אין טעם שאני אשהה ליד מיטתהעמדתי לעזוב ושאלתי . תת מודע של אות אותי ותנועותיה הן רק רפלקסלשמוע או לר

הוא מאוד התפלא שלקחתי . את הרופא אם מותר לי להשתהות אצלה עוד רגע קטהרגשתי כאילו היא מגיבה ללחיצת ידי . את ידה של מיכל לידי והתחלתי לדבר אליה

לך הצידה . "הרופא קפץ והתקרב למיטתה. ומיד אחרי כן התחילו עיניה להיפתחהיא פתחה עיניה ובקול צרוד " !דברי, מיכל, דברי: "חרי כן אמרוא. הורה לי" !בבקשה

מרגע זה .הוראה נחרצת של האם לבתה" !בואי ":ולא טבעי קראה שלוש פעמיםביום שלישי נעלם הבקבוק עם . החלה ההחלמה הדרמתית והמופלאה של מיכל

ישנית תמיד מופנמת וביהיתהאישיותה . מיכל החלה לקבל מזון דרך הפה, הגלוקוזה , לחלוטין שמחה ומאושרתהיתה. י של אופייהועכשיו החל לבוא לביטוי פן אחר לגמר

מודעת למצבה היתהבכלל לא . ובלי כל התחשבות במוסכמות החברה, מעצוריםללאבבית החולים הפכה למרכז תשומת הלב מצד . שרויה בוהיתההמסוכן שעד לא מזמן

החלמתה ":הרופא הזהיר אותי". בעלה"פשוט קראו לי , לידה הייתי אפס גמור. כולםייתכן ותשמע מפיה דברים שמעולם לא . השלמה תהייה תהליך איטי וידרש מאמץ רב

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 147 -

הסודות : למשמע אוזניי, הקשבתי בפליאה כמכושף, ברה אלייכאשר מיכל ד." שמעתברה על יהכי הרבה זמן והכי בפרוטרוט היא ד. הכמוסים ביותר של מחשבות אנוש

ריכוזוהמעבר ממחנה , כששוחררההיתה 16בת . כליאתה במחנה הריכוזתקופתשהשאירה עליה , משכרת ומאושרת, לחיים חופשיים היה עבורה כנראה חוויה חזקה

.רושם לתמיד לא רק צוות בית החולים - כולם ברכו אותי להחלמתה הפלאית של אשתי

. וגם הבדואים, טלפניות, בוסנהגי אוטו, גם אנשים מיישובים בסביבהכי אם, והחולים, עניתי שהיא לא צריכה לדאוג.תי אם אני דואג במסירות לילדינוביום רביעי שאלה או

שוב , "?כמה ילדים יש לך." "עדנה וחנן: "תוך צחוק היא עונה" ?מה שמם: " ושאלתי!" חנן ויעל, עדנה: יש לנו שלושה ילדים, מיכל. "נחרדתי עד מאוד". שניים ":צחקה

תמיד : "ואחרי כן בעייפות ניכרת נזכרה בחיוך" רק שניים", היא אמרה" אל" . עצמה עיניה ונרדמה ."השתוקקתי שיהיה לנו גם ילד שלישי

לה עיקשת יהצלקת על צווארה של מיכל היא כיום התזכורת היחידה לתפ . לבן אדם לקחת חלק בנס של בית לחםהשאיפשר, לאלוהים

איבוד הזיכרון

תקופה קצרה . ודות הראשונות שלי היו מכוונות אל יעל הקטנההמילים הצר , ואולי אנשים נוספים,אימא. אחר כך הכול חזר לקדמותו, סבלתי מאיבוד זיכרון חלקי

כאשר שמעון עבד , בסוף נמכרו הפרות. שאני צריכה לשמור על עצמי יותרהיו בדעהאחרי המחלה . ותן לרפת ולהכניס א, בבואן מהמרעה,היה עלי לקבלן, בעבודות חוץ

היה כנראה , עם שלושה ילדים כולל תינוקת,עם יתר חובותיי במשק הבית, זההקשה והיו בעלי ,שמעון הבחין שלאנשים שעבדו אתו בתחנת הניסיונות בנוה יער. יותר מדי

למרות כל הקשיים הוא. יש מעמד שונה ממנו ומשכורתם גבוהה יותר, תואר אקדמיבשיטה (לימד אנגלית בבתי ספר ובאופן פרטי ו לית באוניברסיטההתחיל ללמוד אנג

שהעדיפה , ישנה, לנו מכונית קטנההיתה אז כבר .) חידוש בזמנוהיתהקולית ש-אור .לעמוד יותר מאשר לנסוע

זמן קצר לאחר מכן גם ). אסטמה(אחרי המחלה התגלתה אצלי מחלת הקצרת .יעל חלתה באסטמה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 148 -

. באמצע יעל,עדנה, שמעון, מיכל, חנן: משמאל1968משפחת בר

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 149 -

בתי בכורתי

מאוד רצינו שיהיו , שמעון ואני,שנינו ,נדמה לי שבגלל שאני אישה. לנו ילדים

הרצון הזה היה אצלי חזק ,ניצולת שואה לתקן את יהרגשתי וחשבתי שעלי. מאוד

יבמו עיני. העוול הנורא שנעשה לנוגזים ראיתי איך העמיסו תינוקות באר

. וקרטונים על הרכבת בדרכם להשמדהמבין חברות וחברי ילדותי שרדתי כמעט

.רק אני

התינוק הראשוןו שלשמחנו לקראת בוא אז כמובן עוד אי אפשר היה לגלות את -

זה מוסיף קסם . ואני בדעה שמוטב לא לדעתשמעון ובעצם עד היום ,העוברמין ההיריון החל כשעוד גרנו . באת אדם חדש לעולםה - ומסתורין למאורע הגדול הזה

תפס אותי גל , כאשר שחיתי בים הקרוב לביתנו,פעם. ים ליד חיפה בחדר קטן בגב להיות זהירה י התחלתי להרגיש שעליאז. לתוך קרקעית החולי את ראשענק והכניס

...פתאום חששתי גם לרכב על אופניים - יותר כדי לשמור על הוולד שבבטניעבדתי בדילול ובעישוב וכאב לי , בבית לחם הגלילית,חודשים לאחר מכןפר מס

, היה לילה סוער. בלילה הכאבים גברו. חשבתי שזה כתוצאה מעבודתי בשדה, הגבלפנות . הגור החדש של משפחת פרידמן נבח וילל ללא הפסקה. רוח חזקה וירד ברדאמרה שהגיעה , לשני ילדיםאם - השכנה המנוסה, מרים פרידמן.בוקר התחיל דימום

שרגא . איש טוב ונחמד, שמעון רץ להזעיק את שרגא וייס. השעה לנסוע לבית החוליםאני זוכרת . ונסענו לעפולה, הביא טרקטוריסט שיוציא את המשאית התקועה בבוץ

השאירו אותי בבית החולים רק בגלל שבאתי . שבחצר בית החולים היו ערמות ברד, לחם בטרמפים ושמעון חזר לבית, מבקרים לא הרשו אז להיכנסל. ממקום כה מרוחק

אחרי הצהריים ובערב צירי . כי שרגא לא היה חוזר לכפר אחרי הסעת יולדת לעפולהטיילתי במסדרון של מחלקת היולדות ולא ידעתי איך להסתדר עם . הלידה גברו

לפנות - סורה נחמדה ומהיתההמיילדת - רק בלילה הכניסו אותי לחדר לידה. הכאבוכך עלה - הייתי כמעט בסוף, עם המון מיטות, שכבתי באולם ענקי. נולדהבוקר עדנה

כאשר . בשעת ההנקה,מה שיותר זמןכ את התינוקת המתוקה אצליבידי להשהותהודות . כדי לראות שהכול בסדר,מיד הפשטתי אותה, את התינוקתהביאו לי

בתינוקת געתלא חששתי ל, לי בעיהיתההלא , לעבודתי בבית התינוקות בגניגר

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 150 -

היה לה שיער שחור והיא נראתה , קטנטונתהיתהאף על פי שעדנה . זעירה בת יום .יפה מהרגע הראשון

אימא - יא היולדת האימאבמשרד חשבו ש( שלי אימאהבאנו אותה הביתה עם באה בבית גילינו שעדנה . נשארה לעזור לנואימא). ונראתה טוב45 אז בת היתה

, ר ברגמן"הגיע ד. היו בעיות עם היניקה והאכלה בכלל, מבית החולים עם פטרת בפה גדולה ובמשך היתההדאגה . מכרה טובה של שמעון, אילזה כהן' בעלה השני של גב

. מצב ממש קטסטרופאלי לכל הדעות - שישה שבועות עדנה לא הוסיפה במשקלדללי אותו , קחי חלב: " טריותקיבלתי עצות מספרים ומהשכנות שכבר היו אמהות

הכניסי , קררי, ערבבי היטב, הרתיחי, הוסיפי קצת סוכר ומעט קורנפלור, במיםעשיתי . לא עמדה לרשות חברי המושב"טיפת חלב "." תאזרי בסבלנותהלבקבוק ו

.וידעתי, מה שיכולתיואחר כך ליתר (, השתדלתי להכין לה. היתהאכלנית גדולה עדנה אף פעם לא

שמעון . ערנית וחמודה, תינוקת יפההיתהעדנה . את מה שהם אהבו לאכול) דיםהילממשפחת ". עין הרע"זוכר כי שכנים במושב יעצו לנו לענוד לה סרט אדום כנגד

קאמיל קיבלנו עגלת תינוקות משומשת ושמעון התקין עליה מסגרת בשביל רשת נגד תי איתה ליד הצרכנייה עמד, כבת שלושה חודשיםהיתהכשעדנה , פעם. זבובים

אין לה : "זה בפליאה גדולההתכופפה מעליה והכרי, בת השלוש, ועירית קאופמן !"שיניים

תמיד היה נפעם ומתפעל ) חייכן נדיר בעצמו (שמעוןבהקשר זה ראוי להזכיר כי , באנגלית,אחרי לידת יעל שלח לדודתו מכתב הלל בן כמה עמודים. מחיוכי תינוקות אשר כשעה ,הוא כתב שלא יכול להימנע מהשוואות בין עגל. ממשיצירה ספרותית

ובין תינוקת השוכבת שבועות , אחרי לידתו כבר מפזז על ארבעת רגליו המועדותמותר האדם מן "אך בכל זאת . ארוכים חסרת ישע על גבה ורק מנפנפת בגפיה באוויר

טzלית ֵנרסומת דֶ שהינו חף מכל פ, חסר השיניים, החיוך המקסים והמלבב."הבהמה חרף כל המחלות .עדנה הרבתה לחייך והיה לה כנראה סף סבל גבוה מאוד... נדושה

שנינו לא מצליחים להיזכר בה כתינוקת ,תחלתי זה של התפתחותהה בשלב ,שעברה .בוכה

שכנים נוצרים אימא החזירו ל אותם,היו לנו מעט לבנים רקומים ועדיניםבציפה של כר השתמשתי כציפה . הריכוז טרזין עם שובנו ממחנה ,בפרוסטיוב

שעזרו ) תחליף למוצץ ("מומה"-הציפות התבלו והפכו לשמש כ. לשמיכה של עדנההילדים שלנו גדלו . 'מומה'רק חנן היה נרדם בלי . לעדנה ואחר כך גם ליעל להירדם

.בלי מוצצים וחנן אפילו לא מצץ אצבעתי בצורה מופרזת לניקיון כמעט דאגשמעוןהרתחתי ולפי דעתו של , כיבסתי

הסביר לי בצהלה לא שמעון; לתדהמתי, ם הרתחתי מדחום שהתפוצץפע. סטרילי

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 151 -

למרות . מעלות42 מעלות ואילו המדחום מגיע רק עד 100- שמים רותחים ב,קטנה אני רק יודעת שהיה אז ,אינני זוכרת בדיוק מתי, עדנה חלתה בשלשול נוראי,כל זאת

הגיעה , אחרי שהבריאה. מי אורז וטיפול מסור היא יצאה מזה, םסייבעזרת נ. קר ...תשובה מן המעבדה שזה היה טיפוס

גם מנחשים . שיקרה משהו לילדים שלי פחדתי;בצריף היו לפעמים עקרבים .פחדתי

בשבת אחת . בדרך שלה,עצמאיתו ילדה טובה היתהעדנה הקטנטונת והעדינה עדנה , למרות שמירתי הקפדנית, רי הצהרייםאח. אחרי הצריףמטיילנו בחורשה ש

אם . באותה החורשה בה טיילנו בבוקר,אחרי חיפושים רבים מצאנו אותה. נעלמה . בקושי בת שנה וחציהיתה היא אינני טועה

: אמרתי. כרמלה וינו התגוררו במרכז בית לחם, כשחנן היה תינוק, מאוחר יותר בין רגלי, הלכה לכרמלה לבדה - המנעלרגע עדנה בן. “אחר כך נלך אל כרמלה"

מצאנו אותה לא פעם! עדנה כנראה לא, אני פחדתי מהפרות .יצאו למרעהש ,הפרותעוד בקושי ידעה , פעם. משתעשעת עם עגל בן שבוע ימים, במכלאה ליד הרפת

אוואה , חיה= איה" (אוואה, איה, אוואה, איה) "בלי בכי(עקת ושמענו אותה צ, לדבר .ו אותה יושבת לפני הצריף והיא מכוסה בענני זבובים עוקצנייםומצאנ) כאב=

באותו יום. נסע לטבעון לסדר דבר מה ולא היה בבית שמעון ,ףבחור ,פעםזרתו סחבתי את לקחתי כיסוי מיטה ובע. תנור הנפט בצריף והתחילה דליקההתהפך

ת הכניסה מנעה א האש, חזקהמזרחית רוח היתה באותו יום. התנור הבוער החוצההשכנים , למזלנו. צעקתי וצרחתי, "חדר הילדים"הילדים ישנו ב .לצריף דרך הדלת

את קרעתי בידיי. יצאה לעזרתי,השכנה, ורדי חוה.בר גרו בביתם החדשכ, שלנו .ה את הילדיםהגשתי לחוו דרך החלוןטיפסתי פנימה, שברתי את השמשה, רשתה

זריקה נגד נתנה לי,אנני גוטליבהאחות .נחבלתי ונפצעתי. היא הביאה אותם לביתהים על מגדל המ. מרוחקבית גרמני מרפאה שהיתה אז ב ב,לאור פנס נפט, טטנוס

הצריף נשאר שלם וכן . גדולההיתהלא ש האש אתצלצל הפעמון וחברים באו לכבות בטבעון ,שמעון הביא את החלון לזגג. למזלנו יצאנו מזה שלמים; גם רוב חפצינו

שמעון נסע שוב לטבעון שעד , בלי שמשה בחורףהיינו כמה ימים ו)בוס כמובןבאוטו( .והחזיר את החלון

. בצבע אפור,ארוך, כיה זוג תחתוני נשים ענקי' מצ הבאנומשום מה: פרט קטןהם ערב הבאותו – זוג מכנסיים עבור התינוקות שלי,)ביד כמובן(מכל מכנס תפרתי

היום אני לא יודעת ... בגלל זה, בפני חוה השכנה,לבשו אותם ואני קצת התביישתי . בעצם מדוע

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 152 -

, העמדתי אותה בבוקר בחצר. בקיץ חיממתי עבור ילדי מים בגיגית בשמש .התרחץ או פושרים והם יכלו ל,המים היו חמים, וכשהם חזרו מהגן

ארובות בתים ואפילו , טיפסה על עצים. מטפסת מעולההיתהכאשר עדנה גדלה ; טיפס בעקבותיה, בדרך כלל,חנן. שעוד עמדו ללא הכבלים, עמודי מתח גבוהראשל

. ואילו חנן ידע פחד מהו,עדנה עשתה זאת ללא פחד

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 153 -

על יד הצריף שלנו3 בת עדנה

או מפי יתר - אף פעם לא שמעתי מפיה; עדנה תמיד ידעה להעסיק את עצמה, שפעם,היתה ואכן כה עסוקה !"משעמם לי: "את המשפט השכיח היום - יילדי

מה הדאגנית פתק ליד הדלת ובו ילאעדנה שאירה ה ',או בכיתה ב' אבהיותה בכיתה :כתוב אני אשתי פפימאא"

"אשתי שעורים והסתלקתי

. לַשֵמרשמעוןעדות מקורית זו הצליח

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 154 -

א כל בובות גם ל. יוטלוויזיה ורשמקולים לא ה, הצעצועים היו אז פשוטים ומועטים, החצר. ילדה של בובות והעדיפה לשחק עם בניםהיתההיא לא . כך היו לעדנה

שמאוד אהבה כל דבר חי , גירויים לכל ילדינו ובעיקר לעדנהדיהמגרש וההר סיפקו היה להם עניין . מלוכדים וחברותיים כל הזמן עסוקים היוילדי השכונה שלנו. וצומח

.יף ביחדבכל דבר ותמיד ידעו לאלתר ולעשות כניסיתי לשלוח אותה , פעם. לא היה בשביל עדנהזה, לשאת בעול ובאחריות

ובמקום , בבית העם, השאירה את התיק על הספסלעדנה .לקנות משהו בצרכנייהלא התעקשנו במיוחד ולא ביקשנו ממנה , לכן. הלכה לשחק עם ילדים, לשוב הביתה שרק , כמובן שהיו טענות.וותריית שעורי בית אי אפשר היה לעל עש. הרבה עזרה

, אותה הטענה שמענו גם מאוחר יותראת.... אנחנו מקפידים והורים אחרים לא .כשדרשנו שתחזור בערב הביתה בשעה שנראתה לנו סבירה

בתחילת שנות ,ברצוני להזכיר את מגיפת שיתוק הילדים שהשתוללה בארץנקטתי בכל אמצעי . ליי ובפרט ע,הטילה פחד וחרדה על כל היישובו ,החמישים

נשמתי המחלהזהירות אפשריים וכשקראתי שדוקטור סאלק המציא חיסון נגד שמעון. מנות החיסון הראשונות שהגיעו ארצה הונפקו רק לרופאים פרטיים. לרווחה

עדנה לחיפה עם מיד נסעתי עם חנן ו. את הסוסה חמדה והיה לנו קצת כסף אזמכר . לתת להם חיסון

המסכנה אמורה היתה, ובגלל החשש מכלבת, נו נשך פעם את עדנה שלכלבלב

, אישור, בבית דגון,רק כאשר הצלחנו לסחוט מהמעבדה. זריקות לבטנה14 לקבל לאחות , ללא ליווי, הולכתהיתהעדנה הגיבורה . הופסק העינוי, כלבתהיתהשלא

כן לא יכולתי ללוות ל, תינוקתאז היתהיעל ! כדי לקבל את הזריקות המכאיבות, רחל .את עדנה

עדנה הביאה לי , ייתי בהריון עם יעל ולא הרגשתי טובאשר השכ, לא אשכחקילפה אותם , משפחת רייך או ברקאי מהעצים שבגינה אצללפעמים כמה אגוזי מלך

. אז בת שמונה והרעיון היה שלההיתההיא . ונתנה לי לאכול

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 155 -

חנןבא לי הרעיון , 43- לאבא שלו ביום הולדתו ה11- ה בןבעקבות השיר שכתב ליאור

:זה השיר שליאור כתב .ינקותו וילדותו, חנןנווהרצון לכתוב מעט על בנ

:לאבא

יש לי אבא הכי טוב

ואותו אני יכול לאהוב

ביחד אנו משחקים

ועושים גם ניסויים

הוא מסביר לי על הכול

אני אותו לא צריך לשאול

אנו משחקים ומשתובבים

.וגם עושים קצת כיף חיים

טוב . חודשים22 בת היתהעדנה , כאשר אחותו1954 לדצמבר 27-חנן נולד באז עוד (אבל בחורף הכול קשה יותר , שיש הבדל קטן בגיל בין שני הילדים הראשונים

ללא שכנים ובלי , התגוררנו בצריף קטן בקצה מושב). לא היו חיתולים חד פעמייםחשמל היה רק . אותו סלל שמעון מחצץ ואבנים, מלבד שביל צר, כביש או מדרכה

את המקלחת - השירותים שלנו היו בחוץ. לפעמים לא היו מים, מספר שעות ביוםבמרחק מה משם חפר שמעון בור לבית ; בנה שמעון בצמוד לצריף בעזרת כמה פחים

נייר . גם הדלתכמו, מושב עץ תוצרת עצמית, וסביבו קירות עץ, מעליו גגון, שימוש תהיה כאשר,אותו חתכה סבתא קטה, השתמשנו בנייר עיתון, טואלט לא היה לנו

רק ו כסף לא היה לנו. בתחילת דרכנו חלוציםהיינו. כי לי לא היה פנאי, באה לבקרנו , עבדתי עודיום לפני הולדת חנן. ... כאשר ממש אין למדתי כמה קשהבמשך הזמן

זכור לי. בחלקה המרוחקת ביותר של מגרשנו, אדמה בהוצאת תפוחי,עם שמעוןיש . חששתי שתביא משם מחלות, לא נתתי ללכת לגנון,פעוטה מתוקה ,עדנהשל

החורף ההוא היה . בשעת העבודה בשדה,לשער כי באותו יום הסתובבה סביבנו עשיתי באותו, למרות הריוני המתקדם ויום עבודה מפרך. ויחסית לא היה קר, שחון הלכתי לראות ,שקט- כנראה היה בי איזה אי- משהו שלרוב לא נהגתי לעשותוערבאם אינני זוכרת . עם אווה גרדנר" ספינת האהבה"בבית העם הראו את . סרט

, במקום לשירותים המרוחקים במקצת,בלילה. נדמה לי שלא, נשארתי עד הסוףבכל אופן . ירדו לישפירהמי לי הרגשה ש ההית ; של השכן גרשון הקרובהלכתי לשדה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 156 -

את גדעון פיקר ,)ללא טלפון כמובן ( איך שהוא, הזעיקשמעון. הרגשתי שעלי ללדת בלידה הראשונה. שמעון נשאר עם עדנה. לעפולה, במשאית,ונסעתי עם גדעון, הנהג

זה בימים ההם עוד לא היה , אבל שבעל יהיה נוכח בשעת לידה, תיי בא אשמעון אני זוכרת שכאשר הביאו לי .מרו אפשר ל,קלה חנן בלידהלפנות בוקר נולד . נהוג

ת הרווחים בין עצמות וממש הרגשתי א) היה לו שער כהה(אותו נגעתי בראשו .והגולגולת של

, מאוד מצוננתהיתהאבל היא , אמורה לבוא לעזור לשמעוןהיתה שלי אימא מאחר . רוטמןילדתי יום אחרי פנינה. אישתו של אפרא, לוובמקומה הגיעה גרטי ש

השתחררתי מבית החולים יום לפני , עלתה כסף רב, מעפולה לבית לחם,ומוניתהוא לא . שערים אחיה מבית של במכונית, כדי לשוב עם פנינה ותינוקה נמרוד,המועד

ימי שהותי . באמצע הכפר, עם חנן והתיק,אלא הוריד אותי, טרח להביא אותי הביתה. מלאה בוץהיתהוהדרך הראשית במושב , ם ירד גשםבבית החולים היו היחידים בה

תי עד י ובאה א, לקחה לי את חנן מן היד,למזלי יצאה ציפורה ציטרשפילר מביתה .לצריף שלנו

באותה שעה אצל חוה היתהעדנה , את זה ללא טלפוןתירגניאינני זוכרת איך אאו של אחיה תהיה עדה לבו הפעוטהעדנה לא רציתי ש.ם בנה רנישיחקה ע, שניצר

.וכך היה, רציתי שהיא תמצא אותו בסל כדבר מובן מאליו- הביתה לא רציתי להכאיב לילד ,אימאכמו כל . דבר לא קל משום בחינה- ברית מילה

נאלצנו להזמין לפחות מניין גברים אלינו לצריף ולדאוג . ברירההיתהאבל לא , שלישבינתיים , אימאבעזרת . תנון באו לברית וזה שמח אואפבל ומשפחת ה. לכיבוד

מאחר וביום של . על פתיליה, אפינו עוגה או שתיים בסיר הפלא,ה ובאהחלימהנאמר לי לא להיניק את חנן כדי ; איחר הרב כהן לבוא, לוויה בנהללהיתההברית

...וליבי כאב, תוך כדי ואחרי, בכה לפני, והוא מסכן היה רעב, שישתה אחרי הבריתאחרי כמה שבועות שערו . גדל והיה ערני, שתה, אכל, חמוד וטובחנן היה תינוק .ותחתיו בצבצה פלומה זהובה, הארוך והכהה נשר

ר " מ6-לכבוד חנן הוספנו שטח של כ. על כמה דברים שזכורים לי היטבספרא". חדר ילדים"וכך נוצר , כיה' ירושת אבי מצ,למחיצה שימש ארון בגדים כבד. לצריף

תחילה היה חנן כמה . שנדד ממשפחה למשפחה,חם גדלו באותו הסלל-רוב ילדי בית עבור ,אחר כך הדוד פבל קנה במתנה. כמו עדנה לפניו ויעל אחריו, שבועות בסל

אותו בנה שמעון בשביל , לול. וחנן ירש את מיטת התינוקות, מיטה יותר גדולה,עדנהת שימשו שקי סוכר כסדיניו. ירשנו ממשפחת קמיל אותהועגלה, היה לנו, עדנה

.חיים- מהמטבח של קיבוץ גבעתאימאשהשיגה שלוש פעמים ביום היה . לפני לידתו של חנן קנינו מכונת כביסה חצי אוטומטית

ובגדים , חיתולים מוינהדוד לוץ שלח לנו . בישלנו וחיממנו על נפט.הגנראטורחשמל מ

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 157 -

הודות - ממש אלגנטי, טבינו היו לבושים הי ילד- "מיד שניה"עבור הילדים היו לנו רק נעליים הצטרכתי לפעמים לקנות עבורם . אביב למשלוחי ביגוד מרות פדרמן מתל

במקום כסף 'בונים'היינו מקבלים . לנוכי כסף מזומן פשוט לא היה, בעיההיתהוגם זו . כדי לקנות בצרכניה,מזומן

.יפה מאודמפותח מבחינה פיזית חנן היהבגיל , מד על רגליובגיל שישה חודשים ע

חודשים עשה את צעדו העצמאי 10 ).יש תצלום המעיד על כך(, הראשון

אותם כמובן גם , גידלנו אז כל מיני ירקות , הטמפלרים,הגרמניםמ כירושה; אכלנו

; גם כרמי זית וגפן, י שוניםנשארו עצי פר ו עזר שקטפנו ביער ופטריותאלהכל

.בהעשרת התפריט שלנו

חודשים10 בגיל של חנןשוןהצעד הרא

אם להרשות לעצמי לקנות צנצנת מיונז או מנת גבינה האבל , רעבים לא היינופעם בשבוע כל משפחה הפרידה במחלבה כמה .על זה חשבתי פעמיים, צהובה

ממנה , מהחלב הרזה הכינונו גבינה לבנה. לנו אפוא שמנתהיתה - ליטרים חלב קצה ב.שמעון נעשה מומחה בכבישת זיתים. לפעמים אף הכנתי גבינה מותכת

. נהדרים,יד הבית כמה פחים עם זיתים כבושיםלו, המגרש היו לנו כמה עצי זית יפים ,הודות להבדל הקטן בגיל

ואולי גם הודות לאופי של עדנה וחנן הסתדרו , הילדים

והיו בבית, לא רבו, יפה ביחדילדים כלחם ממש דוגמא

.טוביםאוד לשמור על היה לי חשוב מ

לי גינת ירק היתה, בריאותםבה גידלתי עבורם , קטנהאכלו די הרבה הם .ירקות

.תרד ואהבו את זה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 158 -

כל עוד היו ממש קטנים ולא יכלו, הכנתי להם מיץ גזרבעזרת פומפייה ובד דקיקבננה ותפוח עץ היו אז בבחינת .וכן הכנתי עבורם מיצי עגבניות והדרים , אחרתלאכול

,דודה לוטה. תפוח או בננה גם יקבלולפעמים שאך בכל זאת השתדלתי, תרותמואותם , בעיקר על גזר ועגבניותהילדים חיו אך ; שלחה לנו תפוחי עץ בררה,מחוליות

למזלי ינק חנן כחמישה . "מטרנה"גם לא , מקרר חשמלי לא היה. שלנוגידלנו במגרש אני מחזיקה אותו - רוצה לאכול, בוכה חנן. בישלתי לחודארוחהאחר כך כל , חדשים

יה שמשחירה את כל על הפתיל, שלו"הקורנפלור"ה מבשלת את בשני, ביד אחת. כדי להאכיל את התינוק,כ מקררת את הדייסה עד שהיא פושרת דיה"אח, הסירים

אכלנית כל כך היתהלהבדיל מעדנה שלא , חנן בדרך כלל גמר בקבוק מלא עד הסוף .טובה

והילדים עברו לאט , כן או אף לפני ,ההם עניין הבקבוק נגמר בגיל שנהבזמנים אותו ,בקיץ הושבתי אותם ערומים בכסא הגבוה, רציתי שיהיו עצמאיים. למזון מוצק

די כ, הפניתי את גבי ועסקתי ברחיצת כלים או מלאכה אחרת, מתל אביבקיבלנו מרותאבל , ניגמר על ביטנו, היקר,ןהרבה מן המזו; כלכאשר חנן א, לא לראות מה קורה, "במטבח"אחרי הארוחה הכנסתי אותו לכיור הבטון שהיה לנו . הוא למד לאכול לבד

.שטפתי אותו וזהו ....הוא נרדם עם הראש בצלחת מרק, כשחנן היה כבן שלוש זכורה לי התמונה איך .נה גם לקצה השני של מערכת העיכולתשומת לב רבה נית

זה לצד זה עד שעשו את על הסירים ישבו,ר לפני לכתם לגנון כל בוק,עדנה וחנן .אבל גנון זה לא אוניברסיטה ולא נורא, לפעמים איחרו בגלל זה. הצרכים

לי בעיה היתה, אם פעם ביובל נסעתי איתו לחיפה.ב חם עם סוכרחנן מאוד אהב חלמימיה . עם סוכר כוס חלב חם , עבורו,עד שמצאתי איזה מקום בו היו מוכנים להכין לי

לקבל . לא היו- בשפע כמו היום,בקבוקים פלסטיים או בקבוקים בכלל, לנוהיתהלא ולא אהבו " מים קופצים" לסודה קראו הילדים . בעיההיתהרחוב חיפאי מים לשתיה ב

.אותה ,13 או 12 בגיל ,תיי נסע א,ב" ולפרקים נוסע לארה"אינטל" שעובד היום ב,חנן אמר , ברצינות תהומית,וחנן, בה היו מדרגות נעות"המשביר"חנות נכנסנו ל. לחיפה

מה 'חנן קיבל את הפיז." בכלל לא תיארתי לעצמי,שדבר כזה קיים, אימא ":ליחנן לבש אותה , )מה'אז כולם ישנו בפיז. (15 נדמה לי בגיל , הראשונה שלו,החדשה

. היום זה נראה אולי משונה גם אם זה לא נורא.עד שהתפוררהכ "אח, תחילה עדנה גבוהה יותר- יד ביד- עדנה וחנן תמיד ביחד: הבזקים

חנן הפעוט . היה הוא הגבוה משניהם' או ב' ובהיות חנן בכיתה א, משתווים בגובה ".ית'ופצ'יש לי כובע עם צ: " והיה מסביר לשואלים צמרחבש כובע

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 159 -

ה ממש ארוךהי, הלבן כמעט, שערו.משום מה לא העזתי לספר את חנן בעצמיתספורתו הראשונה ונסיעתו הראשונה ברכב . ספרל ,ונאלצנו לנסוע באוטובוס לטבעון

.נדמה לי שעוד לא היה בן שנתיים. מלווה בבכי קורע לב, מבצע ממש- ציבוריהיו ; לנו מיטה זוגית בצריףהיתהלא . שני הילדים רצו לפעמים לישון במיטה איתי

ביום . שעמדו כל אחת ליד קיר אחר,כיה' שלי מצאימא אותן הבאנו עם ,ספות רחבות תיבמיטו חנן התעורר כשעדנה כבר שכבה לידי. הפכו למיטותבלילה , ישבו עליהן

לתת ? מה יכולתי לעשות!" לא על יד הרגליים" :פשוט לא היה מקום אחר וחנן בכה הרבה חוץ מזה ששמעון הלך לישון. על דבר כזה אז אף אחד לא חשב ?אותו לאבא

היו לו פחדים והוא ; מן משבר, בגיל שלוש עברה על חנן תקופה קשה. יותר מאוחר , שמלבד שניצלה את מצוקתנו,הלכתי איתו לפסיכולוגית. חזר להתנהגות של תינוק

.אבל העניינים הסתדרו וחנן התפתח יפה הלאה. לא עזרה הרבה בוץ ולפעמים בחורף היה המון. שנה ללא כביש20לחם כמעט חיינו בבית

בכניסה לכל בית היה . מגפי גומי היו פריט הנעלה הכרחי לכל נפש. שלוליות ענקלוח עץ משופע ובקצהו המוגבה חתך זוויתי שחבק את ( חולץ מגפיים תוצרת עצמית

לתוך שלולית חנן נפל, בדרכו מגן הילדים,פעם). המגף מעל העקב בשעת חליצה והן - מעל ראשו החזיקרק שקית עם נעלי בית, כולו היה רטוב ואה. עד לצווארוטבל

בחדר הילדים . עברנו לגור בבית החדש שלנו, כשחנן היה בן שלוש וחצי .יבשותעדנה וחנן מאוד אהבו לשחק . במקום דלתות היה וילון ישן מהצריף. שמעון בנה ארון

וכך מצאו , ופרץ בצחוק, חנן היה עוד קטן ולרוב לא יכול היה להתאפק, במחבואים .פעם הוא התחבא בארון ונרדם שם. אותו בנקל

- כולם ילידי נובמבר, בבית לחם היו ארבעה בנים: התלבטותהיתה' לפני כיתה א את בניהם לבית הספר בגיל חמש וחשלשי ושלוש אמהות עמדו על כך 1954דצמבר

ה שכל חבריו אבל איך יכולתי להשאיר אותו בגן שע, אני ממש לא רציתי בכך.וחצי לתת גם לחנן ללכת , נגד רצוני ובניגוד לשכל הישר,על כן נאלצתי'? עולים לכיתה א

.לבית הספר בגיל כל כך צעיר , כמתנה ליום ההולדת,פעם ביקש. פעיל ובעל רעיונות רבים, חנן היה ילד טוב

. השמעון קנה בשבילו בשוק הפשפשים בחיפאותם ,כמה גלגלי עגלת תינוק ישנים. המצאה שלו- וכך ניסה לנסוע ברוח בעגלת מפרשים, הכין מפרשים, חנן בנה עגלה

אז היה הוא.חנן הרג מתחת הבית נחש, באנגליהבעת ביקורו של שמעון אצל דודתו .בן שש וחצי בערך

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 160 -

.1960עדנה , שמעון, מיכל, חנן: משפחת בר משמאל

חנן תמיד היה בעל : רשם אותושמעון היה עד לו ושלבסוף עוד סיפור נחמד יום אחד הייתי איתו . אהב לנתח כל דבר ליסודותיו. מחשבה מקורית ואנליטית

עם בנו הקטן שנבהל מאוד מכלב " בזק"על ידינו עמד עובד . בצרכניה בבית העםיניק ולא יעשה "הוא מפא. אל תפחד ממנו" :האיש הרגיע אותו. אימתני שנכנס לאולם

בא , כחצי שעה אחרי האירוע. כל הדרך שותק ומהרהר, הביתהחנן שב עמי". דבראיך יכול להיות כלב חבר , תסביר לי בבקשה, אבא: "אלי ושאל אותי בשיא הרצינות

"?מפלגה

נתתי לכל אחד כמה דפי ,וכבר היו בשלבי החלמה, כאשר חנן ועדנה חלו בחצבתחנן צייר ציור . שעמם במיטה כדי שלא יהיה להם מ,נייר ועפרונות צבעוניים שיציירו

לשאלתי מי הוא . מסביבו הרבה אשכולות ענבים; מרשים של איש בעל זקן עבה וארוך .)הנביא(חנן ענה שזהו אליהו ענבי - האיש

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 161 -

:"אלון הגליל"עיתון של בית הספר " עלונינו "-הנה מאמר מפרי עטו של חנן ב

?מה אהיה, כשאגדל

,אני רציתי להיות איכר

אז , בטיל שלושה סיבובים מסביב כדור הארץ גלן נסע ון'כך שמעתי שגאחר

טייס והחלטתי שאני אהיה גדול יותר אהיה אני התעניינתי מאוד על החלל

.ואני חושב שאני אטוס בכמה טילים, כבר חצי שנה ואני מתעניין בחלל! חלל

.ואני מקווה שכמה אנשים יטוסו יחד איתי

חנן בר

'כתה ב

. טיפל בו במסירות נפשהוא. מצא חנן חתול חולה, יותו כבר ילד גדול בה,פעם

קבר את , הכין קבר, כל היום לא אכלחנן, נפח את נשמתו, בכל זאת,כאשר החתולרק אחרי טקס זה הוא ." פה קבור חתולי האהוב: "החתול ועל האבן חרט משהו כמו

עם ,בפעם הראשונה בחייו ,ראיתי בחיוב איך הוא התמודד. התרחץ ואכל, בא הביתה .המוות

לףהזמן ח

בת היתהיעל . עדנה וחנן למדו בבית ספר התיכון בטבעון .הילדים גדלו והתבגרו .הסבירה ויעל קראה, יתה כמה פעמיםעדנה ישבה א .חמש וכבר ידעה לקרא

עשרה ויעל בת חנן בן שתים, עשרה ארבע בתהיתהכאשר עדנה 1967בשנת מהמרפסת שלנו ! כה קצרההיתהאיזה מזל ש. ששת הימיםפרצה מלחמת , חמש

.ראיתי מטוס של האויב נופלהיא . ל"עשרה והתגייסה לצה עדנה סיימה את בחינות הבגרות בגיל שמונה

ומפקדים ) דדו(של דוד אלעזר , אביב בקריה בקרבתם של משה דיין שירתה בתל .מוכרים אחרים

עדנה ואלי ,זמן קצר אחרי כן. ל גם כן"החנן סיים את בחינות הבגרות והתגייס לצ .התחתנו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 162 -

עדנה ואלי 1973יולי ל השני

.שמעוןו ' מיכלוביץ ועדנהאלי, קטה, מיכל :משמאל .עדנה ואלישל חתונה מה1973

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 163 -

מבית לחם הגלילית לקפריסין

שמעון ענה על . זכה בתואר בוגר מאוניברסיטת חיפהו השלים את לימודיושמעון, הזמינו אותו. ב חיפשה מתורגמן מעברית לאנגלית" בה ממשלת ארה,מודעה בעיתון

FBIS) Federal-בד בועכובחרו בו - קשה מאודהיתההבחינה - ובחנו אותוBroadcast Information Service (שמרכזו למזרח התיכון היה ,ל"בשרות שידור חו

חנן החייל היה אמור , חם הגליליתעדנה ואלי נשארו לגור בביתנו בבית ל. בקפריסין, שמעון. בקריית גת, סבתא קטה, שליאימאלבלות את חופשותיו בבית לחם או אצל

אם משהו , מאילת יותרקפריסין לא רחוקה . לקפריסין1973יעל ואני נסענו בקיץ .בפחות משעה אני בבית) כמובן נתונה בעיקר לחנןהיתהדאגתי (יקרה

היתהקירנייה אמנם . ין היה גאולה מהחיים הקשים בכפרעבורי המעבר לקפריסהכרתי אנשים . נמל ותיירים,ים נפלא, היה שם ים .לא כפר בכל זאתאך , עיר קטנה

חדשים הרגלים, אורח חיים חדשהכרתי. הייתי חייבת לנסות לדבר אנגליתו חדשים ,ולת השואה אני בתור ניצ.שמעון קיבל משכורת אמריקאית. ריםמאכלים לא מוכו

כבר לא היינו כל כך עניים כמו עד . 1970- בהתחלתי לקבל פיצויי בריאות מגרמניה 1973בסתיו . אך ההרגשה הטובה והנחת היו מנת חלקנו לתקופה קצרה מאוד. כה

,שמעון בקפריסין . על הגבול המצרי,חנן היה חייל בסיני. פרצה מלחמת יום הכיפוריםהייתי אני ..... ידיעות שהגיעו מישראלה החדשות וותירגם את, ישב ליד הרדיו

אחרי כמה ימים . אפשר טסתי הביתהת ברגע שה.משותקת לגמרי מרוב חרדהרק אחרי . ל המלחמה חנן לא דיבר ע.הוא קיבל כמה ימי חופשה - נפגשתי עם חנןילי הצבא י בח, ונלחמו פנים אל פנים, הוא היה בין הראשונים שנתקלושנים הבנתי כי

כאשר נאלץ להרוג 19ה רק בן חנן הי. רבים מאוד נהרגו, נפצעורוב חבריו . המצרי. שרות צבאי סדירבחנן היה חייב לשרת עוד שנתיים , היה קשה.חיילים מצריים

בלב כבד חזרתי . הפעם היו לנו אבדות רבות מאוד - קרובה לסיוםהיתההמלחמה בחג . מה ימי חופש וטס הביתהכחודשיים מאוחר יותר קיבל שמעון כ. לקפריסין

עם ו אימא כולנו הביתה וערכנו סדר משפחתי עם טסנו, 1974 באביב ,הפסח . קיבל כמה ימי חופשה, החייל שלנו,חנן; משפחתה של כרמלה

אחרי כמה שבועות של .את הכישרון ללימוד שפות משמעון כנראה ירשהיעללמדה בבית ספר אנגלי א הי , העניקה להFBIS אותם ,שיעורי אנגלית פרטיים

מקירניה , עם יתר התלמידים, נוסעת באוטובוס של בית הספרהיתההיא . בניקוסיה בין תלמידים היתהיעל נכנסה לכיתה בהתאם לגילה ואחרי זמן קצר . לניקוסיה כל יום .בחורף יעל למדה סקי בשלג של הרי הטרודוס. הטובים בכיתה

זוג מבוגרים שהיגרו מגרמניה . נפגשיםתם היינו יהכרנו בקפריסין אנשים אמשפחה , שכנה גרמניה נשואה לטורקי. לאנגליה והיה להם קשה לחיות בין האנגלים

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 164 -

. יןכמה משפחות אמריקאיות וישראלים צעירים שהתגוררו זמנית בקפריס, ארמנית . היפה הזה,היינו נוסעים לטיולים באי הקטןו לנו מכוניתהיתה

כי הערבים מכינים , מהשגרירות הישראלית בניקוסיהבאחד הימים הודיעו לנו עם ,הורו לנו לבלות את סוף השבוע במלון. יתכן נגד ישראלים בקפריסין - פיגוע

. לשמור עלינו כשבכיסו אקדח) ביטחוניסט(שלחו בחור צעיר ו, ישראלים אחרים .ו אורי קראו ל. ושמר על כל צעדינו עם אקדח שומר בא להתגורר בביתנומאוחר יותר

אחרי זמן קצר הגיעה הידיעה המזעזעת . את יעל הוא היה מביא לבית הספר במכונית הרגו ופצעו מספר ,המחבלים השתלטו על בית הספר - על הפיגוע הנוראי במעלות

.תלמידים גדול

המלחמה בקפריסין

. עם האמריקאים שיעבוד במשרדם בקפריסין שנתיים עבודהלשמעון היה הסכםהיא - שנת הלימודים הבאנו את יעל לשדה התעופה בניקוסיהבתום. קרהאך זה לא

,אימא אצל החופשמתכננו שיעל תבלה חלק . טסה הביתה בעת החופש הגדולזמן הזה באני הייתי אמורה להיות ; וחלק אצל עדנה בבית לחם הגלילית, בקריית גת

הטורקים , בקפריסיןכי מלחמה פרצה , זה לא קרה כלאך. בארץואחר כך, בקירניה . בו התגוררנו, האי הצפוני שלכבשו את החלק

, שמרוחקת כמה קילומטרים מקירניה,)Karavas(שמעון היה בעבודה בקרווס בגלל המצב , איסור לצאת מהבתיםחל, שבתהיתה. אני הייתי בוילה שלנו בקירניה

ישבתי , היו יריות.שדרנים ישראליים שידרו מניקוסיהשני , האזנתי לרדיו. הביטחוניניקיתי , ביום שישי סידרתי. על הרצפה במסדרון,במקום הכי מרכזי ובטוח בבית

באותה . לשבת ארוחה חגיגיתהיתהבמקרר .לכבוד השבת, ושטפתי את הביתעלי , הודיע לי שמפנים אותנוו FBISמה) Cree (יהשבת התקשר אלי מר קרי

אחת לי ואחת , ארזתי שתי מזוודות קטנות.להתכונן והוא יבוא לקחת אותי במכוניתוהוא ... מהר מהר... מר קריי הגיע. לסל הכנסתי מזון שלא זקוק לקירור, עבור שמעון

מהסל , מהר הוצאתי ממזוודתו של שמעון חולצה, הרשה לי לקחת רק מזוודה אחת היה ם"לחיילי האו; ונסענו במהירות לחורשה שבגבעה מעל העיר,חבילת קרקרים

הגיעה גם הישראלית זהבה,קום הזה נאספו תושבים זרים בלבדבמ. מחנה צבאי שם ,בלילה ישנו על האדמה. בתחילת אוגוסט היה שם חם מאוד, נשארנו בחורשה. כןם "אנשי האו. אוכל לא היה, כל אחד קיבל בקבוק מים קטן. הנמלים עקצו אותנוו

מרק לתוך הבקבוקונים שלנו ניסו להעביר את ה, אוכל-אך לא היו כלי, בישלו מרק. היו בינינו משפחות של האמריקאים עם תינוקות וילדים קטנים. בהצלחה קטנה

כדור פגע בכף ידו .כדורים התעופפו! אופן יוצא מהכללהנשים האמריקאיות התנהגו ב למחרת בבוקר יצאנו עם זהבה למקום ממנו היה אפשר לראות .אמריקאי אחדשל

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 165 -

היריות התקרבו אלינו והיו .נו אניות טורקיות עוגנות בנמלראי. את העיר קירניהם בו הסתתרו " לביתם של חיילי האו, בעקבות חייל קנדי,רצנו .תכופות יותר

, נתנו לנו פרוסת לחם ועגבנייה. ם עם נשותיהם וילדיהם"משפחותיהם של אנשי האו, חלתי מתחת לשלחןז, היריות תכפו יותר. לרחוץ פנים וידיים, יכולנו ללכת לשירותים

!! החורשה בוערת!! פאניקה. עשיתי לילדים אוסטריים סירות וכובעים מנייר עיתוןו. ונמלטים מהאש, אחד על השני,יפ' שוכבים בג,עשרה בני אדם- לפחות חמש,כולנו

לקח ,FBIS יבדוע מ,אחד הפלסטינאים; החפצים שלי ושל זהבה נשארו בחורשההמצב ). באוטו של מר קריי עדייןנשארההמזוודה (אותו איתו את התיק שלי ומסר לי

אחר כך . שמענו יריות ופיצוצים והחורשות סביבנו בערו- הזה נמשך עוד יום ולילהנושאת אל , בכמה גיחות, שם ציפה לנו הליקופטר והעביר אותנו,נסענו אל החוף

וך כמה ת, םאספה תושבים זרי, ה הקיפה לאט את האיהאני. מטוסים אנגלית ענקית עם תיק קטן ,ניה עלה גם שמעון אל האFBISי עובד עם .שעות הגיעה אל חופי קרווס

מזל שהבאתי לו , בימים הקרובים הוא השתמש בלבנים שלי.... כרגיל,ובנעלי בית .חולצה

ה הפליגה דרך אך האני, ניה אחרת לישראלתנו באהאמריקאים רצו להביא או כך קרה שהעמיסו אותנו על. הבאלי לא יכלו להפליג בעלי פספורט ישר, חופי לבנון

אהיה שוב , שנים25 אחרי , אני בפעם הראשונה!וטסנו ללונדון) לא סילון(מטוס ,דודתו הזמינה אותו לבקרה בלונדוןכש ,1961- קודם ב שםשמעון כבר היה! באירופה

. הנסיעה דמיושילמה אתFBISאת הרוב .די שנוכל לקנות בגדיםיבלנו כסף כקו סידרו לנו מגורים במלון

כמה מהבגדים הטובים האלה. שנים רבות אותםספנסר ולבשנו& קנינו במרקס הדרכונים שלנו , נשארתי בלונדון קצת יותר משבועיים. עדיין בארון שלינמצאים

לעזוב נאלץשמעון . היינו חייבים להזמין דרכונים חדשיםו, נשארו במשרד בניקוסיה !אביב מקום העבודה החדש הוא בתל - משיך בעבודהכדי לה, קודם

בתור ,ושלושה ימים ברומא, בטיסה ארצה התעכבתי שלושה ימים בציריך .מה שיותרכהשתדלתי לראות " תיירת"

תל אביב

בלילה הראשון אחרי . לאחר הפינוי מקפריסין גרנו באופן זמני במלון בתל אביבשמחת . על הרצפהגם - נו בחדר זוגיויש, שנחתתי היינו שוב כל המשפחה ביחד

אחר כך שכרנו דירה . חנן,שהיה איתנו החייל שלנוכבעיקר , גדולההיתההמפגש . FBIS שם היו המשרדים של ה - לא רחוק מן השגרירות האמריקאית,ברחוב סירקין

אם , בית הספר הקרובלמדה ביעל . במשמרותFBISשמעון עבד כפי שהיה נהוג ב קורס למזכירות בתי למד 1976 -1975 בשנים ,אחרי כשנה. 'כיתה זב אינני טועה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 166 -

מכיוון . שתמיד עניינה אותי,הדרך היחידה להתקרב לרפואה היתהזו . רפואיות קוות לא יכולתי ל, כיתות של בית ספר יסודי5שהשכלתי הפורמאלית היא רק

,לת חוליםלאחר סיום הקורס עבדתי כמה שנים בקב. יותרהגבוהברמה לימודים ל .העבודה עניינה אותי. במרכז רפואי זמנהוף ואחר כך בבית החולים איכילובתחילה

נאלצנו לעבור ןכל היה רק לשנה אחת ו ברחוב סירקיןחוזה השכירות של הדירהה בוקרה ,יעל התחילה ללמוד בגימנסיה הרצליה. אביב מצאנו דירה בצפון תל. דירה

, תי את הקורס והתחלתי לעבוד כמזכירה רפואיתבזמן שגמר ,1977ביוני . לדירתנו דוד בשדרות ,א"אז כבר גרנו בדירתנו השלישית בת. ענבל, נולדה נכדתנו הראשונה

. הסבתא קטה-א מ של א70- את יום הולדתה ה,1978 במרץ , שם גם חגגנו,המלך

) של קטה70ה צולם ביום ההולדת (עם יעל קטה סבתא 1978מרץ

לטיול קצר , עם תרמיל על הגב, את בחינות הבגרות ונסעה לבדה יעל סיימה . התגייסה לצבאכשחזרה היא. אירופהב

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 167 -

נדרש ללכת , במדינת ישראל,רמשוחרכמו כל חייל . רותו הצבאיחנן סיים את ש .למילואים לפחות פעם בשנה לחודש ימים

. ) הסדירלקראת סוף השרות ( חנן במהלך אימון ברמת הגולן1975גוסט או

,ניות הפליג באבהתחלה ; בעולם כשנה חנןטייל סדירה באבצ י השרות אחר נסע עם תרמיל על ,כאשר חסך מספיק כסף. עבודה משתלמת למדי, טחוןיכקצין ב

. בטהיאת הכרטיס ידע לנצל . EURAIL עם כרטיס רכבות ,הגב לחרוש את אירופה . ביותר מצאו חן בעיניוארצות סקנדינביה

בתנאים טובים , לטיול מאורגן של חודש ימים החלטנו להצטרף 1979נת בשז כמעט ולא יצאנו עד א, 54 ושמעון בן 50אני הייתי בת . שמשרד הנסיעות הציע לנו

מלבד ביקורו הקצר של שמעון אצל דודתו בלונדון ושהותנו את גבולות הארץלמדה , נסיה הרצליהבגימ' היא למדה בכיתה יא, שנים17 מלאוליעל. בקפריסיןחשבנו שנוכל להשאיר אותה לכמה שבועות לבד . בוגרת ועצמאיתהיתה, בקלילותשמעון נסע . מדי פעםבוא לבקר אותה ל הבטיחהסבתא קטה, שליאימאבבית ו

שיעל תישאר . לא חייתי בחוג המשפחה,13 מגיל ,גם אניו ,14 בגיל , לבד,פלשתינהל

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 168 -

, מקרר היה מלא ה, היו לנו שכנים טובים.ן או בעייתי לא נראה לנו מסוכ,זמן מה לבדבספארי , טסנו ליוהנסבורג בדרום אפריקה ביקרנו בפרטוריה.השארנו לה קצת כסף

פגשנו שם חברים , למלבורן, לסידני- אחר כך טסנו לאוסטרליה, Kruger parkב זילנד הכול -הכי יפה היה בניו. כוסלובקיה ומישראל'שהיגרו לאוסטרליה מצ, ומכרים

. קונג-בנגקוק והונג, המשכנו לסינגפור. מאוריםהגייזרים והתושבים , כבשים, ירוק .50-בהיותנו בבנגקוק חל יום הולדתי ה

בשנת .ת שמעון וגם המשמרות לא היו קלותהפסיקה לעניין אFBIS העבודה ב

ם לח בקרבת בית,שכרנו דירה בטבעון. הוא ביקש שנת חופש וקיבל אותה1980באותו הזמן . אני לא, שמעון חשב לחזור לשם, לעיתים נסענו למושב שלנו.הגלילית

עדנה רצתה לסיים . טליה נולדה נכדתנו השני1980באוגוסט . יעל בצבאהיתה .י טיפלתי בטלי בשנת חייה הראשונהאנו , אותו התחילה לפני זמן רב,סמינר למורות

אלי הביא אותה לפעמים , הגליליתלפעמים נסעתי בבוקר באוטובוס לבית לחם היה לנו , טיפלתי בטלי ברצון רב. עוד לפני ההחלפה והאכלה, מוקדם בבוקר,אלינו

. בדירה כל מה שתינוק זקוק לו הביןכנראה שמעון .FBIS חזר לעבודתו באביב ושמעון אחרי שנה חזרנו לתל

שנה נוספת גרנו . שהוא מבוגר מדי לעבודה חקלאית וששוב היינו נכנסים לחובותחיפשתי דירה באופן . קנינו את דירתנו ברחוב שמואל הנגיד1982-בדירה שכורה וב

למרות שהיא די ,זאת נראתה לנו הכי מתאימה, דירות 20 ראיתי כ, אינטנסיבי .חשוכה והמטבח קטן

: נו ועבדה בכל מיני עבודותת גרה אהיא, רותה הצבאיסיימה את שיעל לאחר ש הפעם לטיול יותר , כדי לנסוע לאירופה כסף חסכהיעל. 'קוי דירות וכוני, שמרטפות

.ממושךהוא גר במעונות . ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים חנן התחיל

יה קיבל נמהשנה הש. טיין בלימודים בישל לעצמו והצ, עם שותף לחדר,הסטודנטיםלפעמים לא היה יכול . ימים לפחות חודש,חנן המשיך לשרת במילואים כל שנה. מלגה

בזמן הלימודים חנן עבד בכל מיני . כי אז בדיוק היה במילואים, בחינותל גשתלחונכות לילד ממשפחת מצוקה , שטיפת כלים במעבדות, גננות: עבודות כדי להתפרנס

כשסיים את . הגלילית עבד בחקלאות ובשמירות בבית לחםובחופשות הקיץ) ח"פר(כך , בה עבד במפעל למוצרים כימיים,שון עשה הפסקה של שנהלימודי התואר הרא

, בין השאר,בלימודיו לתואר השני עבד חנן. רכש ניסיון וגם חסך כסף להמשך לימודיווהשתמש , שהיו בהרי השומרון ובבקעת הירדן, מטאורולוגיותבאיסוף נתונים מתחנות

!יול מקסיםזה היה ט -יום אחד הצטרפתי אליו . במכונית של מעבידיו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 169 -

. חנן הגיע אלינו לקחת את נעליו הצבאיות. פרצה מלחמת לבנון1982בשנת ביקשתי ממנו שלא .הוא רצה לנסוע צפונה בטרמפים, ול אותו לרחוב אבן גביריתילו

,זמן מה לא שמענו ממנו ואז. ונילבנה לגבול , בחושך,ייסע אך חנן נסע לפנות ערביעל ואני חיכינו לו עד שתיים או שלוש . אלינודרךבשהוא ואמר טלפן חנן ,ערב אחד

הוא היה באירוע בו מטוסי חיל . ומבט משונה בעיניו, חיוור, הגיעחנןסוף סוף .בלילהשוב הוא סחב והסיע פצועים . חנן בנס לא נפגע. את כוחותינו, בטעות,האוויר תקפו

.והרוגים וזה זעזע אותו מאודבתקופה זו עבד כמתרגל , )דוקטור( חנן המשיך ללמוד לתואר שלישי

.באוניברסיטה ונתן שיעורים פרטיים

. הם התחתנו1984כבר הכיר את שרה ובסוף שנת חנןבזמן הזה ,הוא החליט לקנות מחשב. כתיבת הדוקטורטשל כשנועה נולדה חנן היה בשלב

התינוקת ולטפל בנועה ,כדי לכתוב את עבודת הדוקטורט בבית, שהיה אז דבר יקר .במקום למסור אותה למטפלת, בעצמו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 170 -

יעל

בזמן העדרנו יעל . השתמשה בסמים

, חר נודע לנויותר מאו. שזה קרה גם קודם בסוף שנות השבעים

.“IN”זה עוד לא היה תמיד היתהיעל . פורצת דרך,ראשונה

בקיץ אותה שנה - נסעתי איתה לסיני

. שהיה עדיין שייך לנויעל לימדה אותי , לשחות עם שנורקל. היה לנו כיף עצום

סככה על ב" גרנו"הכרנו אנשים ו, החול

.מארצות שונותאחר כך יעל למדה

ב ועל אף "בכיתה י היאבחינות הבגרותעבדה בערבים

. כמלצרית ושמרטפיתבסיום הבגרויות היא

. לאירופה,טסה לטיול

1984יעל

אז היא .לא מצא חן בעיניה ,ההמקום בו שירת .ל" התגייסה לצהיעלאחרי זה רם א נסעה לירושלים ובמשרדים המתאימים סידרה לעצמה העברה לש,לקחה יוזמה

כל . מרוצההיתה יעלהן גרו ביחד ו, ידדה עם חיילות קיבוצניקיותת שם ה.יךיש! אחרי המדבר נראתה לה תל אביב כל כך ירוקה.שבועיים שלושה היא טסה הביתה

ת לה שהיתי בשארם ו הוד. במטוס צבאיה שאוכל לבוא לבקריעל סידרה לי אישורסוריה זמן - יעל הועברה לגבול לבנון. את סיני למצריים'' החזרנוש" לפני ,כמה ימיםאחרי שחנן עזר להציל . אותה כבר הזכרתי בקשר לחנן, מלחמת לבנוןפרוץקצר לפני

היא קיבלה , בביתההיתיעל . אביב הוא הגיע בלילה אלינו לתל,חיילים פצועים

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 171 -

בןביום ראשון של המלחמה נפל . כי היו לה כאבי ראש חזקים" גימלים"מהרופא זה השפיע על כל . רעש נוראיהיה, קרוב לשדה הקרב, בגבול לבנון . של יעלכיתתה

.יעל חזק מאוד, היא באה לגור בבית. ה וגם השרות הצבאי של יעל נגמרהסתיימהמלחמה

שמעון חלה 1982- ב.טיולל כסף כדי להרוויח, שמרה על ילדים,ניקתה דירות, עבדה, לו אוכל ביתינו הבא,ביקרנו אצלו יום יום. יעל עזרה לי מאוד, חולים ואושפז בבית

יעל הפליגה , החליםשמעוןאחרי ש. החולים לא היה לו טעים ביתהאוכל של . לשבדיה באוטושהמשיך את הנסיעה - UNO- הכירה חייל מהיאבאוניה . לאירופה

בחורף . שם מצאה עבודה בבית חרושת לדגים,המשיכה לנורבגיה ו נסעה איתויעל. להר אנאפורנה'' טרק"ועשתה '' אשרם" בהיתה ,הודולנפאל ול, תאילנדל טסהיעל

לבקר EURAIL נסעתי עם כרטיס 1984בקיץ . חזרה לנורבגיה לעבודההיא באביב 37 אחרי , נפגשתיבוינה. מכרה מטרזין- וורהגרתי אצל ו טסתי למינכן. את יעל

בעיר .שבדיה, דנמרק, אל יעל דרך שוויץנסעתי. עם הדוד ברונו מפראג,שנים נורד כף אתנו עבר.ניה ששטה לאורך חופי נורבגיהיק עליתי על אבגית נרבהנור

להשמתי לב לדעות זרות ומשונות אצ. חיכתה לי יעל, בנמל,שם, קיוללפיורדל גענווה עשיתי - שעות אור24 - בזמן שהותי אצל יעל"?מה זה אומר" :שאלתי את עצמיו

- ניהאחרי שבוע הפלגתי שוב בא. בסביבה הקרובה מעטיתלי טי.קניות ובישלתיפן ו בא,נסעתי. שטוקהולם, טיול נהדר בכמה פיורדים, ברגן- טרונדהיים - לופוטן , משם - מינכן לחזרתי לוורה". עה לצפוןנסי "ואפק לפי ספר' בעקבות קרל צ,חלקי

אחר כך . אותו כיסה כרטיס הרכבות שלי, דרך גרמניה,עשיתי טיול באוטובוס .ההפך של סקנדינביה! הספקתי עוד לעשות טיול נהדר ברכבת לוונציה

לא , שונההיתההיא . יעל נרשמה בינתיים לאוניברסיטה בירושלים וחזרה הביתהה שבועות באוניברסיטה החליטה שהלימודים לא מעניינים אחרי כמ. יעל שהכרנו

נערכה החתונה 1984בנובמבר . היא חזרה הביתה. שהיא לא יכולה להתרכז, אותהעבדה , זמן מה היא גרה עם חברה. בתמונות יעל נראית טוב מאוד, של שרה וחנן

ר ויותר כל הזמן יותהיתהההתנהגות שלה . אחר כך שוב גרה אצלנו, בעבודות שונות . מניה דפרסיההיתההאבחנה והלכנו לבדיקות אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים . משונה

עמדה על זה שהיא יעל. נראה שיש לזה קשר לסמים שהיא לקחה במזרח הרחוק: דאגנו לה.הפעם היא נסעה בסתיו. לה שם חבר היה- תיסע עוד פעם לנורבגיה

חנן היה זה ששם לב והזהיר אותנו . שיחת טלפון ארוכההיתהו הגיע מכתב ארוך היתהאז לא . שלחתי ליעל כסף כדי שתחזור הביתה. מדברים שנשמעו מאוד גרועים

ה מטרזין שחיה באנגליה והיא כאן מכרהיתה במקרה .מכאןכסף אפשרות לשלוח . להעביר את הכסף ליעלעזרה

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 172 -

גים ולוי פסיכ" היא טופלה ע.רה לארץ המצב שלה הורע מיום ליוםחזיעל כשהיא קיבלה תרופות שהיו אמורות . בבית חולים אותהלא רצינו לאשפז. ופסיכיאטרים

מקום לא החזיקה אך בשום, ניסתה עדיין לעבוד בניקיון ובמלצרותיעל. לאזן אותה . מסוגלת לבצע עבודה טובההיתה לא .מדמע

כבר לא אבל זאת, יעל עוד נסעה לעזור לעדנה .יעדאת לדה עדנה י 1986במרץ במהלך אותה תקופה טיפלתי בשני ילדים ואחר כך . יעל החרוצה והזריזההיתה

לאחר , ועבד בכל מיני מקומותFBISשמעון עזב את . שלושה אדונים זקניםב. לימד אנגלית ועבריתשמעון 60אחרי גיל . פקיד גבוה במשרד התקשורתכ שהועסק

נסעתי לא . יעל לא רצתה לנסוע. שמעון ואני, אימא נסענו לבקר את 1986ביוני , יעל ניצלה את היותה לבד בבית. אבל לא חשבנו שאנחנו צריכים לשמור עליה, רגועה

,אימאכאשר חזרנו מ. בלעה את כל הכדורים שהפסיכיאטר נתן לה ופתחה את הגזהיא שכבה כחודש בלי . בבית חולים במחלקה לטיפול נמרץהיתהיעל , גת מקרית

. אדם אין דבר גרוע יותר שיכול לקרות לבן. 24 בת והיא נפטרה15.7.1986-הכרה וב האם שטיפלה בילדה , את מי להאשים אם לא את עצמי- תהיתי אלו שגיאות עשיתי

גם לא לקבל עזרה , שמעון ואני החלטנו לא לקחת שום כדורי הרגעה? שלה .שלא היו מסוגלים לעזור ליעל היקרה והאהובה שלנו, מפסיכולוגים

תרפיה של שמעון ושליה

.יעל השאירה הרבה יומנים. גיהינום היו אחרי מותה של יעלראשונותההשנתיים לא . המבוסס על היומנים והמכתבים של יעל, להוציא ספרהיתההתרפיה של שמעון

9-אז בנות(בעיקר בגלל הנכדות ענבל וטלי , יכולתי לתת את הסכמתי להוצאתו לאורבן ה –ליאור , נולד הנכד היחיד שלנו1986בדצמבר . יפגע מכך שהיו עלולות לה)6- ו

נסעתי אליהם לירושלים פעם ,אחרי כן וגם , בשנה הראשונה.בכור של שרה וחנןה, שרה עובדת במשטרה, חנן ושרה שניהם כימאים. התרפיה שליהיתה זאת - בחודש

חנן סיים את .טנים גם כשהילדים היו ק,לל בלילות כו,קוראים לה) פיצוץ(בכל פיגוע את נאלצו להשאירהם ."אינטל"חברה האמריקאית הוא עובד ב, 35הדוקטורט בגיל

אלא לבקר , לא היה מה לעשות. זה ציער אותי, עם מטפלות מגיל צעירהילדים . דנה1994 נולדה נועה ובשנת 1988-ב. לעיתים קרובות אצלם בירושלים

לשמעון היה מספיק . ב וקנדה" השתתפתי בטיול מאורגן לארה1989בשנת פעם ; לאירופהEURAIL באותו זמן עם כרטיס נסע הוא.מהאמריקאים בעבודה

בקושי נתנו לו . עוד בזמן השלטון הקומוניסטי,כוסלובקיה' שנה לצ50ראשונה לאחר , שבועות לאשרת כניסה3היה צריך להמתין , כוסלובקיה' שמעון שנולד בצ- להיכנס

פינלנד ובסוף שלושה , דנמרק, שוויץ, הולנד, מהטיול באנגליה. להיות שהגיע מישרא .היו לו חוויות מעניינות) עיר הולדתו(ימים בברנו

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 173 -

שטפנק והתחיל לעבוד רת פגש על שפת הים את גבשמעון הטיול זמן קצר לאחר TRANSAKTA חברת ה של נציגהיהמר שטפנק ). כפנסיונר(בשביל מר שטפנק

התחילו , אחרי הפסקה ארוכה,1990בשנת . אביב בתל) כית'חברת יבוא ויצוא צ(מר שטפנק מונה לקונסול זמני ולשמעון . כוסלובקיה וישראל'יחסים דיפלומטים בין צ

העניקל תפקידו של שמעון היה .את השגרירותהם פתחו . ים מעניינתפקידים נוספוה וחיה כאן עד בתם פבלה נשאר. כיה'אחרי זמן מה משפחת שטפנק חזרה לצ. ויזות

.עצם היום הזה. כוסלובקיה'נסעתי עם עדנה לצ, אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי, 1990בשנת

.בחזרה ,4פרוסטיוב בסאדקי מספר נו ב שלבית הקבלתמיד התחלתי לעבוד על בית כ בשעות הבוקר וא שימש באותו זמן ה.הבית היה שוב ברשותינו 1991בשנת

. וצהרון להכנת שיעורי בית לילדים מבתי ספר אחרים,ידה לילדים בעלי קשיי למספר היא . נפטרה אימא1993בשנת

מחלת לההיתה. 85 כמעט בת היתה ואגן הירכיים נשבר לה אוסטיאופורוזיסהניתוח לא הצליח והיא . באופן ספונטאני

על יד מיטתה - סבלה כאבים נוראיםבינואר . ואני אחותי כרמלה-התחלפנו

,שבע ח סורוקה בבאר"ביה ב,1993 . בנוכחותי, שלנו נפטרהאימא

כיה כדי 'י שוב לצ נסעת1994בשנת

שהיתי . הבית בפרוסטיובלסדר את ענייני שנה 45אחרי , כיה חודשיים וחצי'בצ

ת הסתיו עם צבעי השלכת חוויתי שוב אהחורף עם ההכנות לחג את ,הנהדרים

.שלג ואת ההמולד

1978 שטקלמכרקטה

הם העריכו . הוא עבד שם כמעט עד למותו, "יד שרה"שמעון התחיל לעבוד ב

.הנכדים גדלו ואנחנו הזדקנו, הזמן רץ. אותו מאוד והוא הרגיש שם טוב

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 174 -

כרמלה

. 15 בת היתה כאשר היא 1949 ואיתי בשנת אימאאחותי כרמלה באה ארצה עם ככר המכבי של רוב החברימוצאם . מכביה כפרעם קבוצת נוער היא הלכה לקיבוץ

.כוסלובקיה' מצהיה

.מי בקרית גתנע, ינו, כרמלה, רני: רמלה משמאלמשפחתה של כ

מאוחר יותר הם שינו את . בגיל עשרים כרמלה עזבה את הקיבוץ ונשאה לינו וייסאשתו , רן הוא רופא. רן ונעמי: יש להם בן ובת. דום בן: שם המשפחה לשם עברי

הם חיים . איתי ומעין: יש להם שני ילדים יפים ומוכשרים. ה מאיראןדליה באה ארצ, בשם רוני,יש לה בת יפה ופיקחית, נעמי היא דוקטור לביוכימיה. בבאר שבע

.מסובבת את כל המבוגרים סביב האצבע הקטנה שלהש אחרי פטירתה .1964 משנת חיה עם משפחתה של כרמלה בקרית גתאימא

.ית גתיר בקרהנקב אימא,1993בשנת

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 175 -

:הפרידה משמעון

בשנה וחצי האחרונות היה חולה בסרטן . 77 בגיל 2002שמעון נפטר בשנת תי ששהות ידעיןאשנות נישו 52אחרי . הוא לא רצה שום טיפול או ניתוח. אותיהר

. לפחות את זה עשיתי נכון.תנודירשמעון מת במיטתו ב. בבית חולים אינה בשבילו, באופן יחסי בריאהאני אסירת תודה שאני, קנהי עם בדידות וזעכשיו אני נלחמת

. רק שזה ימשך, אינני מבקשת דבר.שיש לי מה לאכולו שאני אדם חופשי

:דברי עדנה בהלוויה של שמעון

07.7. 2002 – אבא

נובל בסופו של דבר ולנו כל כך קשה להבין ,כל פרח ואפילו הנדיר והיקר ביותר, טבע, ידעתי שאם חסר לי מידע באנגלית, וגם בגיל מבוגר,בתור ילדה. ולעכל

עד היום אנו . את התשובה, אחרי הרהור קל,תמיד אבא יוכל לשלוף, היסטוריה ,אב וזיו, כתבת לעיתון מכתב לפני שנים. מקבלים מדי פעם את עיתון האיכרים

שנים ב. את העיתון, לאורך כל חייך, כל כך התרשם שהחליט להעניק לך,העורך, הקפדת ללכת להרצאות שונות, האחרונות התמדת להכיר את צפונות המחשב

כל כך - תמיד הייתי גאה בך, אבא. "ך"בעקבות התנ"והתמדת בחוג המטיילים או חס וחלילה ,י זוכרת אותך מעולם מרים את קולךאיננ. עדין ומתחשב, צנוע,משכיל

ללוות אותי לתחנת , כל פעם,גתא דא"כשבאתי לבקרכם בת. מרים יד עלינו כילדיםאפילו בימי חייך . בכל לידה נסעת לבקרני עד עפולה למרות המרחק. האוטובוס

. "שרה יד"מאוד אהבת ללכת ל. " אין צורך- אל תטרחו תנוחו: "האחרונים דאגת לומר . ולהסביר להם איך המכשירים יעזרו להם, להתאים לאנשים מכשירים, להתנדב

אני זוכרת אותך עובד בשדה ולעיתים נדירות פוצח קולך , יפהשרת כל כך ! אבא. יציב וטוב, נדנדות מכל מני סוגים ולנכדים סוס נדנדה מעץ, כילדים,בנית לנו. בשיר

מהאיים ראוניון ומאוריציוס , שנים5 לפני כ ,אני זוכרת אותך חוזר מטיול תרמילאים .נו חוויותלא חדלת לספר ל, פורח, מאושר, שבאוקיינוס ההודי

בתקופה מטורפת זאת אני יודעת שאני צריכה להגיד תודה שזכיתי לאבא - אבאביום שישי . לא זכית לראות את הוריך14 מגיל , אבא יקר,ואילו אתה. 50עד גיל

ללא כאבים אך אחרי , במיטתך,ובשבת בבוקר. בערב עדיין ראינו יחד סרט בטלוויזיהיהי זכרך . אוהבים אותך. אין סוף לזיכרונות, פוריםאין סוף לסי. נפטרת,סבל מתמשך

!ברוך

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 176 -

מלחמה ושלום

להתבונן בשונית האלמוגים הנפלאה , באחד מביקורי התכופים,הייתי באילתתיירת דוברת גרמנית ; בערב ישבתי בחדר האוכל. התארחתי במלון. ובתושביה

כי בזמן , התברר. ואכלנו ארוחת ערב ושוחחנ. פנתה אליי בבקשה לסעוד על שולחני .כל אחת מצד אחר של הִמתרס - עוריה היינו עדות לאותו אמלחמת העולם השני

הפציצו כוחות הברית את העיר דֶרזֶדן הפצצה כה ,1945 לפברואר 13-ב היתההתיירת מגרמניה סיפרה שהיא אז . שהעיר כמעט נהרסה כליל,מסיביתבזמן שרבים מבני משפחתה ומחבריה , ורק בנס נשארה בחיים, עיר הולדתה,בדֶרזֶדן

גרנו בבית . מ מדֶרזֶדן" ק70-מרחק של כ - אני הייתי אז בגטו טרזין. נהרגו או נפצעונו באמצע הלילה לרעש פתאומי כולנו התעורר. עשרים וארבע בנות בחדר - הילדות

... בום... בום... בחושך ושמענו בום, בני שלוש הקומות, ישבנו בדרגשינו.וחזקאולי זה יקרב את - לצורר, משהו קורה לאויב - שמחנו. הרגשנו שזה רחוק וחזק מאוד

, במלון אילתי נחמד,זיכרונות אלה סופרו באווירה נינוחה. סוף המלחמה הנוראה אך שררה הבנה ביני לבין - קשה להאמין. אוכל טוב ובשפע על שולחננו עם, שקט

.לום ושלא תהיינה יותר מלחמותנפרדנו במשאלה שיהיה ש. האישה הגרמנייה

ישראל- במולדתנו הישנה החדשה

. מלחמת השחרור טרם הסתיימה, 1949- ב, אחרי השואה,כאשר עליתי ארצהרוב הזמן אנחנו , אינתיפאדות, שהידים, ניםופדאי, מלחמות: ואחר כך כל כמה שנים

ה עולם השניהכי במלחמת , משרות צבאישמעון היה משוחרר . חיים באי שקט ובפחד בזמן המלחמה הקשה ,בננו חנן שירת שלוש שנים ואולי יותר בשרות סדיר. נפגע

עד , כל השנים.1973מת יום הכיפורים שפרצה בשנת מלח - ביותר שפקדה אותנו. היה חנן חייל קרבי וכל שנה שירת לפחות חודש אחד במילואים, שנה45שמלאו לו

ועדיטלי, ענבל,הבנות של עדנה. ל" עכשיו בצהים משרת, ונועהליאור ,של חנן ילדיו .ל וסיימו את שרותן בכבוד"שירתו בצה

ובה כמעט כל יהדות , שפקדה את עמנו,אחרי שבנס שרדנו את השואה הנוראהבארץ בה . קיווינו שיתאפשר לנו לחיות במולדתנו הישנה החדשה, אירופה הושמדה

.ומאים עד להגליה הנוראה על ידי הר,חיו אבותינו חלק חשוב של היתההיא , היינו מודעים ליהדותנו, רים בתבלולמרות שהיינו פז

אינני . ה קשיםקטנהחיים במדינתנו ה. ומעולם לא חשבנו לעזוב אותה,חיינו וזהותנו . תשרוד עוד מדינת ישראליודעת כמה זמן

אנחנו מדברים .יהודים מכל העולם , בארץהתכנסנו עז רצוןב ו גדולמאמץביצאו אלפי .עמנו בעבריתך ותולדות " את התניםמדוהילדים שלנו ל, בארצנו עברית .אבותינושפה העתיקה של ב, ספרים בעברית

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 177 -

יהתפילה הקטנה של

אלוהים, אלוהים

,תשאיר לנו את הים

תשאיר לנו את הרוגע ותן לנו שלום

. מקוםשוםאנחנו לא רוצים ללכת ל

צלחות

צלחות ליחנן הציע לקנות, אחרי מותו של שמעון,דירתילפני ליל הסדר שנערך בברצוני . יש לי הרבה צלחות וכלים משני סטים. ובתוקף סירבתי - לא הבנתי. חדשות

הגיעו ,ם כבר דהוחלק ש,הצלחות עם הפרחים השחורים. לספר לכם את תולדותיהםדודה , שמעון בזמן הזה דודתו של. ועם יעל בקפריסיןשמעון כאשר היינו עם אלינו, במקום לקבל ממעבידיו האמריקאיים הובלת מטלטלים מהארץ. נפטרה,ברטי

בהתחלה ישנו . ביקשנו שיביאו לנו את הדברים שנשארו בעיזבונה של הדודה מלונדוןטן ובו אחרי כמה שבועות הגיע מאנגליה דרך הים ליפט ק. על הרצפה,על מזרונים

וכמה גם , אנגליתב, הרבה ספרים בגרמניתהיו בו. הרבה חפצים לא מוכרים לנו. ואפילו כוסות קריסטל יפות, סטים של צלחות, כלי מיטה וגם כלים, רהיטים, כית'בצ

.אך פה לא נגמר הסיפור עם מזוודה קטנה איתה ,ברגע האחרון 1939 בשנת ללונדוןדודה ברטי הגיעה

ה לברטי לפראג טלפנ, העוזרת הנאמנה מריה. נסעה מאוסטרבה ליומיים לפראגהדודה הצליחה לקנות כרטיס . והודיעה לה שהגרמנים נכנסו העירה בדרכם לפראג

ובמשך הזמן יכלה לעבוד , רופאה פסיכיאטריתהיתההיא . רכבת ונסעה לאנגליה ליפט עם ברטישלחה ל, אחרי המלחמה מריה הנאמנה. הבמקצועה גם באנגלי

.הם הצלחות והכליםביני ,1939 כיה ב' אותם השאירה בצ,החפצים. ליום יום השתמשנו בצלחות פחות יפות.ייהסט השני שברשותי היה שייך להור

לשכנים או מכרים לא , למשמר,נתנו את הכלים הטוביםהוריי , לפני שהוגלינו לגטו. כאשר חזרנו מהגטו לפרוסטיוב, אימא החזירו את הכלים ל,אלה היו הגונים. יהודים

.חצי כרמלה - קיבלתי אני צלחות סטחצי, הבאנו אותם ארצהואני מקווה שימצא - אני מקווה שעכשיו אתם מבינים שהכלים האלה יקרים לי

.ביניכם מישהו שיקבל אותם באהבה בבוא הזמן

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 178 -

שאיפותיי

איחלתי לי למות . כאשר הייתי ילדה צעירה העסיקה אותי המחשבה על המוותמספר שנים . כי פחדתי מהפרידה ומהאבל, ובני משפחתי האהובים ,הוריייחד עם

יחד עם ,חברי ילדותי נספו. משאלתי כמעט נענתה, בזמן השואה, מאוחר יותר ,במקרה. ר באדמת פוליןואפרם פז. בהיותם עדיין ילדים,הוריהם ומשפחותיהם

תמיד בעצב ובכל , תמיד בכאב. אחותי ואני נשארנו בחיים, מיי א,ובאופן יוצא מן הכלל .יש ילדים ונכדים, הקמתי משפחה, ליתי ארצהע: זאת

הנערה " :ומשפטה של ליב אולמן, קשה לי להאמין את זה, עכשיו אני זקנההאישה , אני זוכרת איך דודה קלמי. מהדהד בראשי" הצעירה שבקרבי מסרבת למות

דודה . בגילי ואני הייתי ילדההיתה נראתה והתנהגה כאשר ,המבוגרת במשפחתיהיא הלכה . נעליים שחורות גבוהותו מכופתרים, גדים שחורים וארוכים בקלמי לבשה

, לפעמים את גילי ונוהגת כנערה שוכחתאני .בכבוד וברצינות, התנהלה בכבדות, לאטבכל זאת אני חושבת על . שוכחת שגופי כבר לא צעיר ולא כל כך גמיש, קופצת ורצה

מחזיקים . ו אני קרובה אליו יותראך עכשי, בני התמותה כמו לכולנו,המוות שמצפה לי האהבה שביני לביןו, הפחד בפני הלא ידוע, אותי בחיים בעיקר הסקרנות הגדולה שבי

ישאר ממני אחרי המוות מלבד העצמות אינני מאמינה שמשהו. בני משפחתימשאלתי היא לחיות ולמות . אשר עדיין יהיו בחיים, והזיכרונות של אותם האנשים

. לא לעצמי ולא לאחרים,ת לטרחהלא להיו, בכבוד נוסעת לשם,"בית טרזין"אני פעילה ב . ת זיכרונותיי אני כותבת א1977שנת מ

. על מה שעבר עלינו בזמן השואהבני נוערומספרת ל לעתים חלק מהדברים ".נפגש" סרט קצר בשם זיכרונותיעל פי הוסרט 1997בשנת

י פבל "י אריקה פישר והשני ע"תב עהאחד נכ, בשני ספריםים מופיע,כתבתיאותם "Co oheň nespálil" בשם כית וספר' לצ זיכרונותיירגמתי את ת2005בשנת . כהן

אנחנו מוציאים ,ה אני יכולה להיות מרוצכעת .י המוזיאון של עיריית פרוסטיוב"הוצא עו שזינכדילמען וי בעברית למען ילדייהלא כתבתי את זיכרונותי. ת בעבריהספראת

.מעגלהכך יסגר .שפת האם שלהםשרוב , אני אסירת תודה על ששרדתי את השואה הנוראה אשר פקדה את עמי

ניתן לי להיות עדה לקיבוץ . ארץ מולדתנו וחלומותינו, שנות חיי חייתי בארץ ישראל .להרגיש בבית, לחיות בקרב עמי, גלויות המופלא

ישראל/ את שהלהבות לא כילו

- 179 -

תודות

על ידי המוזיאון , כית' בצ2005ור בשנת אך הוצא לא, במקור הספר נכתב בעברית .במימון עיריית פרוסטיוב וקרן הקהילה היהודית בפראג, העירוני של פרוסטיוב

, ניסיונם הרב ועצותיהם, אני מודה לכל אלה שעזרו בהוצאת הספר אשר ללא עזרתם

.היו זיכרונותי נשארים כפתקאות וכפיסות נייר במגירה

. בתי יעל ובעלי שמעון זיכרונם לברכהיתהה בין ראשוני העוזרים שלי

ר מריה "להיסטוריונית ד, מנהל המוזיאון בפרוסטיוב, תודה למר ווצלב הרושקה .יל'פרנטישק ספאצ למעצב מר, דוקאופילובה

.תודה ללנה מקרובה על העריכה, שיזמה והדפיסה תודה לאווה סטרנדלובה

, ני רוצה להודות לרבנית נורית פרידא, בגירסתו העברית, על העזרה בהוצאת הספר

.י מטרזין ומישראלילידידות ,לנונת עייק מקיבוץ גניגר

, אך ללא עזרתו ותמיכתו הנאמנה של בני חנן, רוב בני משפחתי הקרובה עזרו לי . מתגשמתהיתההוצאת הספר בעברית לא

. מאוד מיכל בר