1

עורך הדין

כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל

גליון מספר 34

ינואר 2017

דבר ראש הלשכה

חברות וחברים יקרים,

מוגש לכם בזאת הגיליון הראשון של כתב העת "עורך הדין" לשנת 2017.

את גיליון זה פותחים שני ראיונות מיוחדים שקיימנו עם שופטים בכירים שסיימו זה מכבר את תפקידם. האחד, שופט בית המשפט המחוזי תל אביב, דוד רוזן, שפרש בתום 22 שנות שיפוט לטובת תפקיד נציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות. השני, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, השופט דוד חשין, שמסכם 32 שנות כהונה על כס השיפוט. בראיונות מעניק כל אחד מהשופטים זווית ראייה מרתקת על הנעשה בנבכי ומאחורי עולם המשפט, כל אחד בתחום שיפוטו הוא. אאחל בהזדמנות זאת הצלחה לכבוד הנשיא חשין ולכבוד השופט רוזן.

לסיכום שנת 2016 מביא "עורך הדין" את פסקי הדין המשמעותיים שניתנו במהלך השנה האחרונה. ששת יושבי ראש מחוזות הלשכה בחרו, כל אחד בתחום שיפוטו, את הפסיקה המרתקת והמשפיעה ביותר בעיניו שהתקבלה בתחומי המשפט השונים, ובכלל זה הפלילי, דיני משפחה, מכרזים ועוד. שווה קריאה.

כתב העת מפנה בגיליונו זה את הזרקור לעולמן של שלוש עורכות דין חרדיות. בתשובות לשאלון מיוחד שהונח בפניהן מספרות השלוש על התמודדותן היומיומית עם מקצוע עריכת הדין לצד האתגרים שמציבות בפניהן המשפחה, ההלכה, הקהילה החרדית, התדמית ועוד. כתבה זו הינה המשך ישיר לתפיסת עולמנו המאפשרת מתן במה הולמת לכל המגזרים השונים באשר הם.

לאחר שהקדשנו בגיליונות הקודמים חלק נכבד לנושא זכויות אנשים בעלי מוגבלויות ושוחחנו עם חברי הכנסת העושים רבות בתחום, בחרנו הפעם להעניק במה למחוקקים העוסקים בקידום ההגנה על הסביבה. תוכלו לקרוא ראיונות עם ארבעה מחוקקים שעמלים רבות למען שיפור איכות החיים של כולנו.

בגיליון זה אנו גם חוזרים לאירועים ולהישגים החשובים שליוו אותנו בשלושת החודשים האחרונים ובכלל זה ההחלטה על שינוי בחינות ההסמכה, תרומתנו המשמעותית לחוק ההסדרים, הגעה להסדר מיוחד עם המוסד לביטוח לאומי לטובת ציבור עורכי הדין והמבוטחים עצמם, וכמובן, כתבה על משלחת שיצאה לארצות הברית והתארחה, בין היתר, ע"י שגריר ישראל באו"ם, דני דנון. עוד תוכלו לקרוא כאן על מפגשי העבודה שקיימנו עם גורמים בכירים כגון שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הפצ"ר, תת אלוף שרון אפק, נשיאת בית הדין האזורי לעבודה, השופטת אפרת לקסר ואחרים.

כמו כן, תוכלו לקבל פרטים על חלק מההטבות שהשגנו עבורכם במהלך השנה האחרונה ובכלל זה הפחתת דמי החבר ב-5 אחוזים נוספים והקמת מועדון הצרכנות EXTRA שיהפוך להיות נדבך חשוב בחיי כולנו בשנה הקרובה.

בהזדמנות זאת אבקש להודות לשותפיי להנהגת לשכת עורכי הדין על מתן התמיכה גם במהלך שנת הפעילות 2016 שהצעידה את מקצוע עריכת הדין למקומות בהם לא היה מעולם. תודתי ליושבי ראש המחוזות – עורכי הדין ינון היימן, דני אליגון, תמי אולמן, אשר אקסלרד, חאלד חוסני זועבי ואבי חימי, וליו"ר המועצה הארצית, עורכת הדין חוה מרצקי קלמפרר.

אני מאמין ומקווה שתמצאו עניין בקריאת הגיליון הנוכחי של כתב העת "עורך הדין".

לסיום, ברצוני לאחל לכם ולבני משפחותיכם שנה אזרחית טובה, מוצלחת ומשגשגת.

שלכם,

אפי נוה, עו"ד

תוכן העניינים:

6-17

נציב הביקורת על הפרקליטים, השופט (בדימוס) דוד רוזן

בריאיון בלעדי ראשון מאז כניסתו לתפקידו החדש

18-35

הנשיא (היוצא) של בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין

מסכם 32 שנות שיפוט מרתקות ומאתגרות

36-43

שגריר ישראל באו"ם, דני דנון

בריאיון מיוחד ל"עורך הדין" מגלה איך שורדים עם הצעות הגינוי הבלתי פוסקות נגדנו

44-52

שופט בית המשפט העליון, ד"ר יורם דנציגר

עמד בראש המשלחת הלימודית שיצאה מלשכת עורכי הדין לארצות הברית

53-77

יושבי ראש מחוזות הלשכה

בוחרים את פסקי הדין המשמעותיים שניתנו בשנת 2016

על ידי שופטי מחוזותיהם

78-89

פרידה מפרופ' יעקב נאמן ז"ל

"עורך הדין" חוזר לריאיון המיוחד שנתן שר המשפטים לשעבר ביולי 2009

90-111

שלוש עורכות דין חרדיות

עונות על שאלון מיוחד. על דילמות ההלכה והמשפט וההתמודדות עם הקשיים והתדמית

112-143

השר להגנת הסביבה ושלושה חברי כנסת

מדברים על החקיקה למען סביבה איכותית יותר

144-155

הסיוע המשפטי במשרד המשפטים

זרקור מיוחד על היחידה הדואגת לייצג את השכבות הנזקקות

156-222

מהצפון עד הדרום

כל מה שקורה במחוזות הלשכה

223-275

בעיני עורך הדין

מאמרים מקצועיים על הנושאים הבוערים בעולם המשפט

276-298

חדשות הלשכה

המאבק במסיגי גבול המקצוע

החלטות ועדת האתיקה

פרלמנט הצעירים ארח את שר הביטחון

הפצ"ר וצוותו ארחו את ראש הלשכה

299-301

כך היינו

הנושאים שהעסיקו את עורכי הדין בימים עברו

נציב הביקורת על הפרקליטים, השופט (בדימוס) דוד רוזן

בריאיון בלעדי ראשון מאז כניסתו לתפקידו החדש

האם תהיה גם נציב אמיץ?

"אפשר אחרת בכלל? למי בדיוק אני חייב משהו? יש לי מדינה אחרת? מעניין אותי לעשות את העבודה בנאמנות ועל פי חוק"

החוק החדש? "יש בו כדי להחליש את מוסד הנציבות אבל זה לא יעצור אותי" • מאבק הפרקליטות בנציבות הביקורת? "זו היתה טעות" • הדו"ח על המכון לרפואה משפטית שעתיד להתפרסם בקרוב? "הפרקליטות צריכה לאמץ אותו. הניסוח אליו הגיעו בהסכמה הנציבה גרסטל והיועמ"ש הוא ניסוח מרוכך" • על ההתבטאויות במשפט אולמרט: "הדברים נפסקו ונקבעו בעבר. לא ניתן לייפות ולכבס עבירת שחיתות בביטויים נאים ועדינים" • השחיתות במדינה? "זה נגע ממאיר שמדביק ומתפשט. אנשים מושחתים צריכים לעוף לבתי הסוהר ולשהות שם תקופות ארוכות" • נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט (בדימוס) דוד רוזן, בריאיון ראשון ובלעדי ל"עורך הדין" מאז כניסתו לתפקיד

נעמה כהן פרידמן

נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות לא ידעה רגע דל אחד מאז הקמתה לפני כשלוש שנים. השופטת (בדימוס) הילה גרסטל שעמדה בראש הנציבות ספגה ביקורת צולבת מצד הפרקליטות עד שהחליטה באפריל 2016 לפרוש מתפקידה ופרשה בסוף יוני 2016. בחודש אוגוסט 2016 נחקק החוק שהסדיר את פעילותה של הנציבות. בסופו של תהליך קיבל דוד רוזן, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הצעה לשמש כנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. השופט רוזן לא התלהב תחילה לקבל על עצמו את התפקיד אך בעקבות מסע שכנועים מצד צמרת מערכת המשפט, ובראשה השרה איילת שקד, ניאות להיענות בחיוב.

שבועיים לאחר כניסתו לתפקיד העניק הנציב החדש, השופט (בדימוס) דוד רוזן ראיון ראשון ובלעדי לכתב העת "עורך הדין". בריאיון מציג הנציב את תפיסת עולמו באשר לתפקיד היוקרתי והחשוב, חוזר לתיקים הבולטים אותם ניהל במהלך 22 שנות כהונתו כשופט שלום ומחוזי ומתריע על תופעת השחיתות במדינת ישראל.

כבוד הנציב רוזן, מדוע לא רצית לקבל תפקיד יוקרתי ובעל חשיבות שכזה?

"לא רציתי לקבל את התפקיד מפני שהייתי במקום טוב. הייתי במקום שהגעתי אליו כל יום עם שיר בלב. באתי בבוקר עם חיוך, יצאתי בערב עם חיוך, הרגשתי סיפוק מהעבודה. הרגשתי שאני עושה עבודה חשובה, שאני תורם את תרומתי ומטביע את חותמי. אני חושב שזכיתי לאורך כל הדרך, כבר בהיותי שופט בבית משפט השלום, בתיקים מעניינים. גם בתיקים הפחות מרתקים מצאתי אפשרויות ליהנות, לתרום את חלקי למלחמה בפשע או בשחיתות ולהוביל לחברה מתוקנת יותר. מכאן לעבור למקום של ביקורת, למקום שלא ידעתי בדיוק מה זה – הרי לא מדובר בעבירות פליליות אלא בתחומים הקשורים לאי תקינות - לעבור מהדברים החשובים והמרכזיים ביותר לטיפול שחשבתי שהוא בשוליים של השוליים?".

ובכל זאת, אתה בתפקידך החדש כבר שבועיים. מה הספקת ללמוד על המקום הזה?

"כאן מיד גיליתי שאני לא מטפל בשוליים. אני אמנם לא מטפל בעבירות פליליות, אבל אני יכול לפתור בעיות לאנשים, לפעמים בעיות דרמטיות, בעיות אקוטיות. אני יכול להעיר על ליקויים ממשיים ולהביא לשיפור, והתחושה שאם אצליח, ואפילו לא אצליח במאה אחוז, היא תחושה טובה מאוד.

"בשבועיים שאני נמצא פה אני יכול להגיד, ואני מכריז את זה על כל במה, יעידו חבריי בבית המשפט, שאני פשוט שבע רצון. יכול להיות שבעוד חודש אני אגיד: 'מה עשיתי?' אך לעת הזו ההנאה צרופה מבחינת היכולת לתרום ולעשות טוב בדברים שאני מאמין בהם".

האמונה בשלטון החוק

מהן המטרות שהצבת לעצמך עם כניסתך לתפקיד?

"את לא תשמעי ממני את המילה 'שליחות', אז אנחנו מוחקים אותה ב-cross גדול, אבל את יכולה לשמוע ממני שאני מאמין בכל מאודי, ואת זה אני מוכן לצעוק על כל במה - בשלטון החוק, שאין תקומה למדינת ישראל ללא שלטון חוק, ואחד הבסיסים או אחד העוגנים, לשלטון חוק הוא פרקליטות חזקה. אי אפשר לקיים שלטון חוק ללא פרקליטות חזקה, הגונה, שקופה הפועלת בתוך מצע תרבותי של תקינות ממשלתית במסגרת החוק. ביקורת תקיפה ונחושה הכרחית להעצמת הפרקליטות".

בעוד שנה, כשתביט לאחור, באילו מדדים תמדוד את הישגיך כראש מערכת הביקורת?

"ככל שאצליח לגלות ולשפר ליקויים ולהאיר על ליקויים, ובוודאי להסיר או לנכש עשבים שוטים ולתרום לפרקליטות, שכמו שאמרתי היא בבת עינו של שלטון חוק, אראה בזה הישג. אם בעוד שנה אזהה את תרומת הביקורת לעשיית פרקליטות חזקה וטובה יותר, אראה בכך הישג ממשי".

המסר הברור לפרקליטים

על פי החוק החדש – חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות - נקבע כי את הביקורת המערכתית יבצע מבקר המדינה ולא הנציבות, ואילו הביקורת הפרטנית תישאר בידי הנציבות. האם לדעתך קביעה זו לא מעקרת חלק ניכר מעבודתך?

"בוודאי. מכל נקודת מבט, בחוק החדש, שביטל את כל הביקורת המערכתית, יש כדי להחליש את מוסד הנציבות. אני חושב שלוּ היו חושבים איך לעשות טוב לפרקליטות – לא לנציבות, לפרקליטות – היו צריכים לתקן את החוק ולהחזיר את זה, אבל זה לא יעצור אותי, ואני אומר את זה במלוא הביטחון.

"בפוזיציה הנוכחית שלי אני מתכוון לפעול בנאמנות ולעשות את כל מה שצריך, לבקר איפה שיש לבקר, להעיר איפה שיש להעיר ולנכש כל עשב שוטה ואת זה אעשה בנחישות הרבה ביותר.

"התפקיד שלי הוא לבקר. זו פוזיציה לא נעימה, לפעמים כואבת, פוזיציה שעלולה לגרום לאי נעימויות ולחילוקי דעות קשים. אני לא מתכונן להקהות את זה או לנגב את זה או להגיד 'יהיה בסדר', בשום פנים. אם תהיה התנגשות, נחדד אותה, מכיוון שאני מאמין שבסופו של דבר האינטרס הוא אינטרס משותף – פרקליטות חזקה לטובת מדינת ישראל, פרקליטות שהיא אבן ראשה במדינת חוק. אני לא איש של עיגולי פינות ואלך בדרכי ללא כל פשרות.

"כשאגלה ליקוי בבדיקה פרטנית בעל השלכות רוחב, אשתדל להרחיב הפרשנות ולתת המלצותיי, גם אם טכנית זה לא מוגדר בדיוק כחלק מתפקידי. כלומר, ברגע שתהיה תלונה פרטנית שתצביע על ליקוי רוחבי, לא אעצור בנקודה הפרטנית, ואומַר את מה שיש לי לומר. מכיוון שאני מאמין כי האנשים בפרקליטות רוצים, בטח לא פחות ממני, בטובת הפרקליטות, בטובת שלטון החוק ובעוצמתו, משיצביעו בפניהם על ליקוי, הם יהיו שותפים מלאים לתיקונו".

אולי הם יעצרו אותך?

"למה שיעצרו אותי?"

כי זה בדיוק העניין. אם תבדוק, למשל, את העניין הפרטני, אולי הם פתאום יגידו, 'רגע, זה לא בדיוק פרטני, זה מערכתי'.

"אתן לך דוגמה. נניח שתגיע תלונה פרטנית על פרקליט שהסתיר חומרי חקירה והוא יטען לזכותו 'על מה אתם מדברים? אנחנו כשיטה לא חושפים את כל החומרים האלה בפני ההגנה'. אני מביא דוגמה אבסורדית, שהיום הינה בלתי מציאותית לחלוטין, כך אני רוצה להאמין. נראה לכם כי ניתן לשתוק. פרקליט על פי אותה דוגמא בלתי אפשרית הסתיר אמת מבית המשפט ואני אחריש?!

"ברגע שהוא אמר לי שזאת שיטה, אני אדרוש התייחסות מאותם גורמים בכירים אליהם כיוון הפרקליט, באותה דוגמא בלתי מציאותית, זה חלק מהטיפול הפרטני, אבל זה גם משליך על הטיפול המערכתי. בהמלצות, מעבר לטיפול באותו פרקליט שסרח, אצביע על התופעה באותה דוגמה בלתי מציאותית.

הכרסום באמון הציבור

אחת המשימות המרכזיות הניצבות בפני נציב הביקורת החדש השופט (בדימוס) רוזן תהיה לשקם את אמון הציבור במייצגי המדינה, שהלך מעט לאיבוד לאחרונה, לא מעט באשמתם, אבל לא רק.

איך כבוד הנציב מתכוון להחזיר את אמון הציבור במוסד הנציבות ולגרום לכך שכל אזרח שחש עצמו נפגע מהתנהלות לא תקינה לכאורה יוכל לפנות אליכם?

"לא במילים גבוהות, רק על ידי פעילות, חד-משמעית. התייחסות רצינית לכל פנייה ופנייה והתבטאות מאוד-מאוד ברורה, עם חיבור להמלצות אפקטיביות. אם לאחר בירור יימצא שפרקליט סרח אני לא אסתפק בשיחת הבהרה עמו, אלא בטיפול יסודי ומשמעותי".

כלומר.

"במקרה קיצוני, שאני לא יכול להעלות על דעתי שיקרה במדינת ישראל, אם פרקליט, חס ושלום, הסתיר את האמת מבית המשפט, הוא לא יוכל להמשיך להיות תובע. במקרה כזה לא אמליץ שפרקליט המחוז יקרא לו ויסביר לו את הפגמים שנפלו בהתנהגותו. אחרי שאתן לו הזדמנות להשמיע דבריו, וככל שלא אשתכנע אחרת, אבוא ואומר – 'אדם שמנע את גילוי האמת ואולי גרם לכך שאדם הורשע על לא עוול בכפו, אינו צריך להמשיך להיות תובע'".

איך נדע באמת אם אותו אדם הורשע על לא עוול בכפו?

"אם בית המשפט לא ידע את האמת והרשיע בן אדם כשיכול להיות שיש בן אדם אחר שביצע את העבירה, יש באותו ספק בשביל להטריף כל בן אדם".

זה מוביל אותי לשאלה הבאה. לאן תוביל הביקורת שלך? אתה בעצם אומר, אוקיי, אז הפרקליט הזה סרח, הוא לא יהיה בפרקליטות. אבל מה יקרה לאותו אדם שיושב בכלא?

"אני מתאר לעצמי שגילוי הדבר עשוי להביא לחידוש ההליכים. הסנגורים לא ידממו במקומם, בטח ובטח הסנגוריה הציבורית לא תשקוט במקומה".

במידה שיימצאו תלונות שהביקורת עליהן תהיה מוצדקת – האם הפרקליט שסרח יישאר בפרקליטות?

"הרחקנו לכת עד לקיצוניות של הקיצוניות. במקרה דרמטי – שאני מתפלל ומאמין שלא יכול לקרות במדינה שלנו – אבל אם כזה דבר יקרה, אני אומר לך עם כל האחריות, שאינני יכול להעלות על דעתי כי המלצה שכזו לא תהא על דעת היועץ המשפטי לממשלה ו/או פרקליט המדינה ו/או פרקליט המחוז. זו בדיוק עוצמת הפרקליטות".

על פי תשובותיך בנוגע לאופן הטיפול בפרקליטים שחלילה יסרחו, עושה רושם שהנציבות בראשותך תהיה מקום שהציבור ירגיש נוח לפנות אליו ולהגיש תלונות.

"לא רק שיהיה נוח ואפשרי. אני חושב שזה חשוב – לא לנציבות, לציבור ולפרקליטות. הפרקליטות מאמינה, ואני רוצה להאמין שבצדק, שהיא פועלת בצורה התקינה ביותר, בצורה התרבותית ביותר, בצורה השקופה ביותר, וכולנו, כאזרחי המדינה, רוצים להאמין שאכן כך הדבר. אבל האינטרס הראשון של הפרקליטות – כפי שהדעת נותנת – שאם נפלה שגגה ו/או קיים איזשהו עשב שוטה, הם יהיו מעוניינים לשרש אותו ולנכש אותו ולהעיף אותו מביניהם. הם לא מוכנים להשלים עם ליקויים פסולים בתוכם".

אתה מדבר על הרצון מצידם של אנשי הפרקליטות להילחם בתופעות פסולות ובעשבים שוטים, אבל להזכירך לפני מספר חודשים הם ניהלו מלחמת חורמה על מנת שהנציבות הזאת לא תקום.

"זו היתה טעות. המלחמה בשופטת הילה גרסטל, שבאה, זה ברור לי לגמרי, עם אותן מטרות, מתוך כוונה טובה. היא הנציבה שנבחרה. לא יכלו לבחור נציבה טובה ממנה, מוכשרת ממנה, מנוסה ממנה, שמכירה את המערכת. המלחמה הבלתי אפשרית בנציבות ובגרסטל, גרמה נזק, והראשונה שניזוקה היא הפרקליטות. למה? היום הציבור חושב שהנציבות פועלת אך ורק מול הפרקליטות. כאשר מכל הגופים המבוקרים על פי חוק על ידי הנציבות הפרקליטות היא אחד הגופים שפועלים בצורה התקינה יותר.

"יש גופים אחרים, אפילו המשטרה. קחי, למשל, את התובעים המשטרתיים. יש כמה מאות תובעים משטרתיים. כמה תלונות יש נגד תובעים משטרתיים? אין כמעט. למה? בגלל המלחמה של הפרקליטות, כי הפרקליטות הייתה בשנתיים האחרונות בכותרות.

"אנשים בכלל לא יודעים שהנציבות מטפלת בפניות כנגד תובעים משטרתיים. הפרקליטות הכפופה לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. כולם אנשי מקצוע, ממוקדים באותה מטרה של שמירה על שלטון החוק. במשטרה התובעים עובדים חדר ליד היחידה החוקרת. בסך הכל בכפיפה אחת עם היחידה החוקרת. עלול להתעורר חשש להשפעה של צוות החקירה על ההחלטה הסופית בתיק.

"נגד התביעה המשטרתית כמעט אין קבילות. יותר מכך, הפרקליטות היא גוף שמלמעלה עד למטה כל המעורבים בגיבוש ההחלטה הם גורמים מקצועיים שמכוונים על פי שיקולים מקצועיים.

"כל מוסמכי היועץ המשפטי, למשל, הם אנשים שפועלים שכיחות במרחב פעילותם של פוליטיקאים. השיקולים של פוליטיקאים אינם אך ורק שיקולים של משפט וחוק. לפוליטיקאים יש מכלול שיקולים שונה, לעיתים קרובות משל אנשי המשפט. תשאלו מוסמכי יועץ משפטי שעבדו ברשויות ותדברו איתם על העצמאות שלהם. זה לא דומה כלל וכלל לעצמאות של אנשי הפרקליטות. הקבילות נגד אותם מוסמכי היועץ המשפטי, מעטות. הסיבה לכך, כפי שאני רואה את זה, היא "בזכות" הפרקליטות. בגלל אותו מאבק חסר הגיון שהתנהל כנגד השופטת הילה גרסטל".

הציפייה הדרוכה לדו"ח

אחד הנושאים הנפיצים ביותר בו טיפלה הנציבה הקודמת השופטת (בדימוס) גרסטל הוא הדו"ח שכתבה על המכון לרפואה משפטית, כאשר מאבקים, סמויים וגלויים כאחד, עיכבו עד היום את פירסומו.

כבוד הנציב רוזן, בג"ץ קבע כי הדו"ח המדובר יפורסם לאחר מתן שימוע נוסף לפרקליטות שייעשה בפניך. הוא גם הוסיף וציין כי הוא סומך עליך שתעשה זאת בהקדם האפשרי. אם כך, מתי סוף סוף יוכל הציבור להיחשף לממצאי הדו"ח הכול כך מדובר?

"בתוך זמן סביר, אני אומר במלוא האחריות. ככלל לא סטיתי מ-30 יום ששופט צריך לתת פסק דין".

ומה דעתך על הדו"ח הזה?

"מבלי לדון בגופו של הדו"ח שאינני מכירו עדיין על בוריו, אני חושב שהפרקליטות צריכה לאמץ אותו, על הניסוח המרוכך שנתגבש בסופו של דבר, בהסכמה, בין הנציבה השופטת הילה גרסטל ובין היועץ המשפטי לממשלה".

ואתה אומר את זה...

"לטובת כולם".

אבל השאלה המסקרנת ביותר היא – האם ממצאי הדוח המדובר לא זעזעו אותך?

"אני חושב שלא נכון לדון לגופו של הדוח בשלב זה. דעתי תבוא לידי ביטוי בדוח לאחר הליך השימוע".

האם חשוב לפרסם אותם?

"בהחלט. כפי שאף קבע בג"ץ בעניין".

האם גם הציבור יוכל לחיות עם זה בנחת?

"אני לא יודע, תלוי בכם".

מאז ומתמיד נחשב הנציב החדש השופט (בדימוס) דוד רוזן לשופט אמיץ, לאחד כזה שלא חושש לקבל החלטות שיפוטיות מכריעות ותקדימיות, לשופט שלא עושה הנחות לשועי העם, והיו לא מעט כאלו, שהתייצבו בפניו על ספסל הנאשמים. אם כי, השופט רוזן גם לא חשש מעולם לקבל הכרעות גם אם נדמה היה שהתקשורת לא ממש תעשה עימו חסד.

עם רזומה מרשים כל כך שהוביל להכתרתך כשופט אמיץ, השאלה המתבקשת עם כניסתך לתפקיד נציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות היא – האם תהיה גם נציב אמיץ?

"אפשר אחרת בכלל? למי בדיוק אני חייב משהו? יש לי מדינה אחרת? מעניין אותי לעשות את העבודה בנאמנות ועל פי חוק".

הפסיקות המשמעותיות ביותר

בוא, ברשותך, נחזור לימיך על כס השיפוט. איך מרגיש שופט כאשר בית המשפט העליון הופך את פסק הדין שלו?

"קודם כול שיהיה ברור, כל שופט נהנה יותר שמאשרים את פסק הדין שלו. אבל חייבים לזכור, ואני אומר את זה בביטחון מלא, לא הייתי רוצה להיות שופט במדינה שבה אין ערכאת ערעור. אני מדגיש, ערכאת ערעור חזקה, ערכאת ערעור שמתערבת. זה חשוב לשופט לדעת כשהוא פוסק, כי יש שופטים השוקלים פעם נוספת את הדברים. זה נותן לו הרגשת ביטחון, זה נותן לו את אותה יכולת לפסוק בצדק ובנאמנות. תמיד כשערכאת הערעור התערבה בפסקי דין שיצאו תחת ידי, וברוך השם התערבו לי לא מעט, קיבלתי את זה בכבוד ובברכה, ואני לא מתחסד".

ובכל זאת, מה הרגשת כשבית המשפט העליון זיכה את אולמרט בפרשת השוחד המרכזית והפחית את העונש שגזרת עליו משש שנים לשנה וחצי?

"נשארתי בדעתי, אבל בהחלט קיבלתי בהרכנת ראש ובכבוד את ההחלטה של בית המשפט העליון. זה בסדר גמור. כך צריך להיות במדינה מתוקנת".

זה לא יהיה קל לסכם 22 שנות שיפוט בערכאות משפט שונות בקצרה אבל בכל זאת, מהם התיקים שבהם הרגשת שהצלחת להטביע חותם משמעותי על מערכת המשפט והחברה הישראלית?

"התיק הראשון היה מיד אחרי שהתמניתי. זוכר את התיק בו טענו בפניי לראשונה טענת "הגנה מן הצדק", שלא הכרתי קודם לכן. בפסק הדין קיבלתי את טיעוני ההגנה וזיכיתי את הנאשם על בסיס אותה הגנה שעד אז לא הוכרה במקומותינו ובכל מקרה לא נעשה בה שימוש. אני זוכר את אחד השופטים הבולטים ב"חונטה הצבאית" שאמר לי 'תגיד, אתה עוד לא התמנית ואתה כבר רוצה לעשות לי רעשים?' ברבות הימים הגנה זו השתרשה והיום הינה מוסדרת בחוק.

"תיק אחר מאותם ימים הוא של פרופ' יעקב נאמן ז"ל, שישבתי בו חבר במותב של שלושה שופטים. התיק הסתיים בזיכוי מוחלט וצודק.

"תיק נוסף בולט בבית משפט השלום היה של השר לשעבר אביגדור קהלני. זוכר את הפרסומים בתקשורת לפיהם קהלני זוכה בשל היותו גיבור ישראל. שטויות, קהלני זוכה הואיל והיה זך, נקי וחף מכל עוון.

"תיק אחר בולט הינו של הבנקאים. ביום בו התבטאתי באולם בית המשפט. לא אסתיר כי כעסתי על עצמי – 'למה היית צריך להתבטא עם הפה הגדול שלך?' - אבל כנראה זה היה חזק ממני. בהתחלה התבטאתי בעל פה ובהמשך כתבתי את הכול שחור על גבי לבן. באולם בית המשפט דיברתי מדם לבי לצדדים, כאשר למעט הצדדים ובאי כוחם האולם היה ריק. זה עוד תיק של הלבנת הון, שום דבר לא היה מסעיר ותקשורתי בתיק הזה. בפסק הדין כבר כתבתי את הדברים בצורה ברורה ומפורשת.

"לגבי תיק אולמרט – לא ניתן להכחיש, בהחלט תיק מורכב ומרתק. תיק בו נאשם ראש ממשלה לשעבר, ראש עירייה, מהנדס עיר, אנשי עסקים מהשורה הראשונה, חברי מועצת עיר. כולם בתיק אחד".

המלחמה בשחיתות הציבורית

בנוגע לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין התבטאת רבות על התנהלותו. במבט לאחור, איך אתה מרגיש עם אמירותיך הלא פשוטות כלפיו?

"הדברים נפסקו ונקבעו בפסקי דין. לא ניתן לייפות ולכבס עבירת שחיתות בביטויים נאים ועדינים שאין בהם כדי לעורר התייחסות כאשר מדובר באיש ציבור מוכר וידוע. עבירת שחיתות הינה עבירה שפגיעתה בחברה אסטרטגית, להבדיל אלף אלפי הבדלות, סוחרי הסמים שהינם, עם כל הצער לעיתים הנאשמים בתיקים אלה משתייכים לחצר האחורית של החברה הישראלית. מה ציפיתם, שהוא יֵצא מרצה באוניברסיטה מפח האשפה? האם באמת המדינה משקיעה משאבים ומנסה לפתור בעיית הסמים באותה חצר אחורית של החברה? האם אני מרגיש את אותו להט כלפי סוחרי סמים כמו כלפי המורשעים בשחיתות? המושחתים – צמחו ככלל בערוגות השפע של החברה, הרבה פעמים גדלו עם כפית של זהב בפה, ולאחר כל זאת ניצלו את כל הטוב שהושפע עליהם ועשו לביתם. בעיניי – אני לא רוצה להשתמש במילה 'בוגד' – אבל המושחת מועל בכל הערכים שבהם אנחנו מאמינים.

"למה אנחנו פה? אנחנו רוצים במדינה תרבותית, מתוקנת, פתוחה. מדינה שמשקיעה במדע, באמנות, מוזיקה, ספרות. על אלה כולנו חולמים כשאנחנו אומרים מדינת ישראל. להבדיל המושחת – ואני לא מתייחס למקרה ספציפי – דואג לרפד את אותם אנשים שמשרתים ענייניו האישיים ומטרותיו. איך את רוצה שאני אתייחס אליהם? אני מתייחס אליהם בשאט נפש, ולפי דעתי גם היום צריך להעניש אותם בחומרה רבה. בעיניי, אותם צריך להעניש, לא רק את אותם מסכנים החיים בחצר האחורית של החברה הישראלית. בעניינם של אלה הפסיקה עקיבה ומושרשת, מחייבת עונשים ממשיים על אותם פושעים, על אותם סוחרי סמים או גנבים או מלביני הון. אבל אנשים מושחתים – ראוי בעניינם להעלות מדרגה בענישה הנוהגת היום".

מספר אנשי הציבור הבכירים החשודים, מואשמים ומורשעים בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים גדל והולך בשנים האחרונות. האם לדעתך תופעת השחיתות במדינה מתרחבת והולכת?

"צריך כל הזמן לעמוד על המשמר. שחיתות היא מחלה, נגע ממאיר. אני לא יודע אם הנגע כבר פרץ ואכל חלקים גדולים בגוף, אבל ברור לי שאנחנו כל הזמן צריכים להיות ערוכים ומוכנים להתמודד עמו ולעצור אותו באיבו. אנשים מושחתים צריכים לעוף לבתי הסוהר ולשהות שם תקופות ארוכות. דווקא את אותם אנשים שזכו לצמוח בסביבה חברתית טובה ומאורגנת, אותם אפשר להרתיע. עליהם לדעת כי באם יסטו מהשורה, יימצאו עצמם במהרה מאחורי החומות, ולשנים רבות. לא זאת אף זאת, הקלון יידבק בהם, ולצער כולם גם במשפחתם. בקלון שכזה קשה להרתיע את סוחרי הסמים וכמותם".

כמי שדן והכריע גורלות בתיקים של אישי ציבור מהבכירים במדינה, איזה מסר יש לך להעביר לשופטים העוסקים ממש בימים אלו בתיקים הקשורים לגורמים בכירים, והאם הם לא ישלמו מחיר כבד מדי, תהא הכרעתם אשר תהא?

"למה? מה הם קשורים? הם צריכים לעשות את עבודתם בנאמנות ולפעול על פי חוק. השופטים פועלים ללא חשבון, ללא מורא, רק מורא החוק עליהם. שופטים לא צריכים לעשות חשבון לאף אחד ואני מאמין ששופטים לא עושים חשבון לאף אחד".

לקראת סיום, אי אפשר בלי הפרשה בה מעורבת פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, עורכת הדין רות דוד.

"איום ונורא".

הופתעת ממנה?

"בוודאי. איך אפשר שלא להיות מופתע? על פי הפרסומים המעשים המיוחסים לה מעוררים חלחלה. זה גרם נזק לפרקליטות ולאמון הציבור בה שלא יימחה עוד שנים רבות. זו פרשה איומה".

ועכשיו, עם שורה ארוכה של משימות ויעדים, ולא פחות מכך, עם ציפייה דרוכה ואמונה בכישוריו, ממתינה מערכת המשפט כולה לעידן החדש אותו מתכוון להוביל השופט (בדימוס) דוד רוזן בגוף נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.

"מאז ומתמיד ראיתי בתפקידי כשופט את הצורך לקדם זכויות אדם ולהגן על החלש"

הרמטכ"ל השני של צה"ל, יגאל ידין, היה הגורם שגרם לו בעקיפין ללמוד משפטים • שלילת חירותו של האדם הייתה קשה עליו ולכן נמנע ככל האפשר מדיון בתיקים פליליים • הגם שהתנתק מהעולם החרדי בו חיה משפחתו, היה שמח לראות את מערכת המשפט מכשירה יותר ויותר את שופטיה לשילוב המשפט העברי • נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בדימוס, השופט דוד חשין, מסכם בריאיון מיוחד ל"עורך הדין" את 32 שנות כהונתו כשופט בערכאות המשפט השונות, ועל הדרך מעניק טיפים מיוחדים לשופט המתחיל

שחר שחר

"המניע העיקרי שדחף אותי להקדיש את חיי לשפיטה היה קידום זכויות האדם והגנה על החלש בחברה. עם זאת, הקפדתי לפעול בהגינות ובשוויון כלפי כל הצדדים, ככתוב בפסוק שבספר ויקרא: 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל' (ויקרא יט, טו).

הפסוק הזה היה נר לרגליי, מוטו ומצפן. שיוויתי אותו לנגדי תמיד, מתוך הכרה עמוקה שיש לחתור לעשיית משפט צדק, בין שהמתדיין הוא עני ובין שהוא עשיר, בין שהוא חזק ובין שהוא חלש, בין שהוא הפרט ובין שהוא המדינה".

דברים אלו, שאמר נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס השופט דוד חשין באירוע הפרידה שערך לכבודו ועד מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין בנובמבר האחרון, מסמלים יותר מכול את האדם מאחורי 32 שנות כהונתו כשופט בערכאות המשפט השונות. אצילות בהתגלמותה.

בריאיון ל"עורך הדין", ראשון לאחר פרישתו מכס השיפוט, חוזר הנשיא בדימוס חשין לימים שבהם החל את דרכו בעולם המשפט, להחלטתו להתנתק מעולם הדת, ובעיקר לדרך הארוכה והמפותלת שעבר, שבמהלכה היה חתום על אלפי פסקי דין, חלקם מהחשובים והמשמעותיים שניתנו אי פעם בישראל.

אחרי 32 שנות שיפוט רצופות הגיעה עת פרישה. אתה עצוב?

"אני עוזב ברגשות מעורבים. מצד אחד, אחרי 32 שנות שפיטה ובגיל 68, חשבתי לעצמי שהגיעה העת לפרוש, בהינתן שסיימתי שבע שנות כהונה כנשיא בית משפט מחוזי, ובאין כל אפשרות להאריך תקופה זו לנוכח חוק הקדנציות של השר פרידמן. התלבטתי אם להמשיך עוד שנתיים, כשופט בכיר, אבל בסופו של יום, החלטתי לפרוש. אך אני לא עושה זאת בשמחה. אני כאמור עושה כן ברגשות מעורבים. בדברי הפרידה שלי מעובדי בית המשפט המחוזי בירושלים ציינתי כי לכל פרידה יש ניגון משלה, וכי כמו שנכתב ב'שירת העשבים' של רבי נחמן מברסלב, ש'לכל רועה ורועה יש ניגון מיוחד משלו', כך גם לפרידה שלי יש את הניגון המיוחד שלה. מצד אחד, אני שלם עם החלטתי לפרוש, אך מצד שני, אהבתי את השפיטה, אהבתי כל יום בעבודתי כשופט, ומבחינה זו, פרישתי מותירה לי טעם חמוץ בפי".

על חלומות (לימודי הרפואה) ומציאות (לימודי המשפטים)

עוד נחזור כמובן בהמשך לל"ב שנות כהונתו של הנשיא בדימוס חשין כשופט, אבל לא רבים יודעים שאי שם באמצע שנות השישים חלם כבודו על לימודי הרפואה, אלא שהיחשפותו לקרב במהלך מלחמת ששת הימים קיפלה את החלום בטרם עת. "ראיתי במקצוע הרפואי שילוב של מקצוע מדעי, אצילי ואנושי, אבל אחרי שראיתי בקרבות 'אום כתף' פצועים והרוגים הגעתי למסקנה שהרפואה נועדה לאחרים, לא לי".

נטול חלום לימודי הרפואה נרשם חשין למקצועות היסטוריה של עם ישראל, ארכאולוגיה של ארץ ישראל ומשפטים באוניברסיטה העברית. הוא התקבל לשלושתם.

החלטת להתמקד בלימודי היסטוריה וארכאולוגיה, ובכל זאת מצאת את עצמך בלימודי משפטים. מה קרה בדרך?

"תוך כדי הלימודים בחוגים היסטוריה וארכאולוגיה, ובעיקר בשיעורים של פרופ' יגאל ידין, רמטכ"ל לשעבר וארכאולוג בחסד עליון, צץ ועלה שמה של גברת בשם בבתא בת שמעון, שנפטרה במהלך מרד בר כוכבא, בהקשר של שטר קניין ומסמכים משפטיים אחרים. גיליתי שבכל פעם שהזכיר עניינים משפטיים אורו עיניי. או אז אמרתי לעצמי, למה לך להסתפק בפירורים כשהנך מוזמן לשבת סמוך לשולחן וליהנות מהסעודה העיקרית? זמן קצר לאחר מכן פניתי לדיקאן הפקולטה, פרופ' שניאור זלמן פלר ז"ל, ושאלתיו אם מקומי ברשימת הסטודנטים שהתקבלו ללימודי משפטים עדיין שמור. הסברתי לו שלימודיי הנוכחיים מעניינים, אבל גיליתי שאני מתחבר ונמשך יותר ללימודי משפטים. למזלי הטוב מקומי נשמר, ובתום התכנסות של ועדת משנה מיוחדת של הפקולטה, שחבריה היו ד"ר גבריאלה שלו וד"ר קלוד קליין (כתוארם אז), התקבלתי, שיניתי מסלול, והשאר שייך כבר להיסטוריה".

על תבונה ורגישות - שפיטה בשני מחוזות נפיצים

בשנים האחרונות כיהנת כנשיא בתי המשפט המחוזיים בשני אזורים רגישים למדי – בנצרת ובירושלים. איך שורדים, ובעיקר איך מתמרנים, במקומות שבהם האוכלוסייה מעורבת וכל החלטה עלולה להיות נפיצה?

"עם הניסיון שצברתי במשך השנים למדתי להיות רגיש לייחודיות של שני המקומות. המוטו שהנחה אותי במשך כל השנים הללו היה כבוד. לכבד את התושבים הערבים כמו שאני מכבד את היהודים, וכמובן, לכבד גם את עורכי הדין ואת כל באי בית המשפט.

"ארצה ברשותך להתמקד בתקופת כהונתי כנשיא המחוזי בנצרת. אני חייב לומר שעורכי הדין במחוז הצפון ניחנו בתרבות הדיון. הם הופיעו בפני בית המשפט בצורה שמכבדת אותם ואת בית המשפט גם יחד, והעברית שבפיהם הייתה עשירה, קולחת ורהוטה. בתקופת כהונתי שם היו חמישה שופטים ערבים לצד תשעה יהודים, והיחסים בין השופטים היו מצוינים והם ישבו כל העת בהרכבים מעורבים".

כדי להמחיש את הטיפול בתיקים רגישים חוזר הנשיא בדימוס חשין לדיון בבקשה לשחרור מוקדם של האזרח הערבי שהורשע בהסעת המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בדולפינריום ביוני 2001, שבו נרצחו 21 צעירים וצעירות ונפצעו 110 בני אדם נוספים. "אחרי שהוא נידון לשמונה שנות מאסר הגיעה אלינו לדיון עתירתו נגד החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם, חרף היותו אסיר לדוגמה. ישבו עימי לדין בעתירה זו שני שופטים ערבים – השופט האשם ח'טיב והשופט שאהר אטרש. לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים באנו שלושתנו למסקנה כי לנוכח הפיגוע הנוראי, שנתפס כאסון לאומי, המחיר הכבד ששילמו ישראלים רבים והפגיעה החמורה באמון הציבור במערכת המשפט אם יוחלט לשחררו, לנוכח כל אלה לא יהיה זה נכון לשחררו שחרור מוקדם. שני השופטים שישבו איתי בתיק חשבו בדיוק כמוני וסברו שזו ההחלטה הנכונה מבלי להתחשב כלל בזהות האסיר, בלאומיות שלו".

ומה קרה בירושלים?

"בירושלים קיים ממד שלא קיים בצפון. בית המשפט בירושלים דן גם בענייני האגף היהודי של השב"כ וגם בענייני האגף הערבי של השב"כ, ובשניהם מתעוררים מדי פעם מתחים, תגובות, הפגנות וכדומה בעקבות דיונים והחלטות בנושאים רגישים כאלו ואחרים".

האם לאור הרגישויות הללו, הן בנצרת והן בירושלים, הרגשת אי פעם מאוים?

"לא, אף פעם לא הרגשתי מאוים, אם כי פה ושם היו הטרדות ספורות מהסוג של מישהו מטלפן ומקלל, או כותב מכתב נאצה בלתי מזוהה, לא משהו שהצריך הצמדת אבטחה אישית עליי".

לא חשת רתיעה מסוימת כשהתבקשת לדון ולקבל החלטה בבקשה להסגיר את האחים אברג'יל לארצות הברית? בכל זאת מדובר במשפחת פשע, לא חשבת לעשות חשבון?

"שופט לא אמור לעשות חשבון כזה, אלא להכריע בתיק שלפניו. במקרה המדובר נידונה בפניי עתירה של היועץ המשפטי לממשלה להכריז על חמשת המשיבים לעתירה – והאחים אברג'יל בתוכם – כבני הסגרה לארצות הברית לשם העמדתם לדין שם בגין ביצוע שורה של עבירות על חוקים פדרליים, שעל פי הנטען בכתב האישום האמריקאי בוצעו בשטח ארצות הברית, במסגרת חברותם של המשיבים בארגון פשיעה. בין היתר יוחסו למשיבים, או לחלקם, עבירות של הלבנת הון וסחיטה באיומים; רציחתו של סוחר סמים בשם סמי אטיאס; ייבוא סמים מסוג MDMA (אקסטזי) לארצות הברית, הכול כמפורט בכתב האישום שהוגש נגדם לבית משפט במדינת קליפורניה. חומר הראיות שהוצג בפניי שכנע אותי כי קיימות "ראיות מספיקות כדי להגיש כתב אישום", כנדרש בחוק ההסגרה. משכך, הכרזתי על כל אחד מהמשיבים כבר הסגרה. לא חשתי מאוים בשום שלב של טיפולי בתיק זה, ואני חייב גם לציין שהדיונים התנהלו באווירה טובה ועניינית. משנדחה ערעורם הם הוסגרו לארצות הברית".

במקרה אחד הוא בכל זאת "זכה" לקבל תגובה חריגה. "אחרי שביטלנו את הבחירות בבית שמש קיבלנו מכותב אנומימי מייל מכוער ובו איומים בעקיפין על שלושת השופטים שנתנו את פסק הדין. העניין הועבר לטיפול המשטרה, ומאז לא שמענו עליו יותר. אגב, בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את בקשת רשות הערעור שהוגש על פסק דיננו. אציין עוד כי אחרי שהתקיימו הבחירות החוזרות היה מי שאמר לי, החרדים ניצחו שוב והאמת צפה על פני המים. השבתי לו אכן כן, אך האמת יכולה הייתה לצוף רק אחרי שהמים הוחלפו".

על חירות הבחירה והחיים בצל משפחה חרדית

אם אפשר להפליג בדמיון למקומות שאליהם היה מגיע הנשיא חשין אילו היה מגשים את חלום לימודי הרפואה או ממשיך בלימודי הארכאולוגיה, הרי שייתכן מאוד היה למצוא אותו במסלול חיים שונה לחלוטין. יתרה מכך, אילו היה ממשיך את אורח החיים הדתי-חרדי של משפחתו, משפחה ענפה שמזוהה עם חסידות ברסלב, יכולנו אולי למצוא אותו כראש ישיבה, כמו אחיו.

אבל מאחר שאנחנו לא עוסקים ב"אילו", מסקרן בהחלט לדעת מה גרם לך להתנתק מעולם הדת שהיה חלק משמעותי בנוף ילדותך ומשפחתך?

"כבר בהיותי ילד ונער מתבגר הבעתי בפני בני משפחתי והסובבים אותי יותר מרמזים ל'השקפת עולמי' הסותרת, שאינה הולכת בד בבד עם העולם הדתי. בצעירותי למדתי בכמה ישיבות בארץ, ולאחר מכן החליטו הוריי על דעתי שאלמד בארצות הברית. אבי היה אז בשליחות שם, והרעיון התאים לי. תחילה למדתי בישיבה של חסידות סאטמר, הידועה בקיצוניותה, ואחר כך עברתי לישיבה מודרנית יותר, בית שרגא. החוויה האמריקאית חשפה בפניי חיש מהר את העולם הגדול, אבל געגועיי גברו, וכעבור שנתיים חזרתי לארץ. הוריי ציפו שאמשיך ללמוד בישיבה, אבל אני העדפתי ללכת למסגרות חינוך חילוניות, או למצער למסגרות דתיות מודרניות, וכשלא הגענו לעמק השווה פשוט הפסקתי ללמוד..."

כל הרקע המיוחס וההשתייכות לחסידות ברסלב לא עשו עליך רושם?

"הרגשתי אז שהעולם הזה לא כל כך מתאים לי. אמרתי להוריי כמה פעמים, 'אתם לא צריכים להלקות את עצמכם על כך שעזבתי את הדרך שלכם, מאחר שאתם הענקתם לי את אותו החינוך היהודי בדיוק כפי שנתתם לכל אחיי ואחיותיי, אלא שאני היחיד שבחר בדרך שונה'. ולא, אני לא מתחרט על בחירתי. עם זאת, לאורך כל השנים היה לי יחס של הוקרה וכבוד למורשת היהודית ובייחוד למקורות חז"ל".

על המשפט העברי - ההכרה, השילוב וההמלצות

זה מוביל אותי לברר איתך מדוע מערכת המשפט בישראל, ובכלל זה כבודו, לא עושה שימוש משמעותי יותר במשפט העברי?

"אני חייב להודות שלא הרביתי להפנות למקורות המשפט העברי, אבל יש לכך סיבה. חששתי שמא אינני בקיא די הצורך בהלכות המשפט העברי. עולם ההלכה מלא בשלל מקורות של המשפט העברי – משנה, גמרא, מפרשים ופוסקים – וסברתי שמידת התמצאותי בהם אינה מספקת כדי להפנות אליהם בפסיקתי".

ובכל זאת היו מקרים שהפנית למשפט העברי.

"הפניתי אליו מדי פעם בפעם, אבל זה נעשה יותר לשם 'תפארת היצירה', בבחינת לוויית חן או קישוט נאה. אתן לך שתי דוגמאות. באחד המקרים חברה פרטית בשם 'גני חוגה', המפעילה אתר תיירות בבקעת בית שאן, עתרה לבג"ץ נגד משרד האוצר בעקבות דחיית בקשתה לקבל פיצויים מהמדינה בגין נזק עקיף שנגרם לה, לטענתה, בשל הלחימה בצפון הארץ בקיץ 2006. העותרת ביקשה לקבל פיצויים זהים לאלו שניתנו לעסקי תיירות שהוכללו ב'אזור ההגבלה', כהגדרתו בתקנות, למרות שאתר הנופש שלה נמצא במרחק ניכר מחוץ לאזור זה. העותרת טענה כי ההבחנה בתקנות בין היישובים הנמצאים בתוך אזור ההגבלה ובין אלה שמחוצה לו – הבחנה המבוססת על המרחק שבין קו הגבול הצפוני ליישובים שונים בצפון – היא שרירותית ומפלה, וציינה כי במהלך הלחימה אף היו ימים שבהם צה"ל אסר עליה לארח נופשים באתר שלה, מחשש שהם ייפגעו, והצביעה גם על כך כי במרחק לא רב מהאתר שלה (מאות מטרים ממנו) נפלו טילים. לאור זאת, טענה העותרת, כי אי החלת הוראות התקנות עליה היא הפליה הפוגעת בזכויותיה החוקתיות לשוויון ולחופש העיסוק, וכי יש להעניק גם לה פיצוי עקיף בגין הפסדי הכנסותיה בשל הלחימה בצפון, וזאת מעבר לפיצוי הישיר שניתן למי שרכושו נפגע ישירות מרקטה או טיל. בפסק הדין קבעתי, בהסכמת שאר חברי ההרכב שישבו לדין בעתירה זו (השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין), כי דין העתירה להידחות, אף שיכולתי להבין את התסכול שנגרם לעותרת, כפי שגם ציינתי בפסק הדין. נימקתי זאת בכך שככלל, הכפוף ליוצאים מן הכלל נדירים, בכל מקום שבו נקבעים גבולות ותחומים – יהיה זה גבול של מרחק גאוגרפי, משקל או זמן – תמיד יהיו כאלה שימצאו את עצמם מחוץ לתחום. זהו קושי אינהרנטי, שעל פי הפסיקה של בית המשפט העליון אנו מחויבים להכיר בו ולהשלים עימו. להמחשת הדברים הפניתי לדוגמה הציורית שהובאה בקושייתו הידועה של ר' ירמיה. במשנה נקבעה הלכה כי גוזל שנפל משובך ופלוני מצאו, יוכל פלוני להותירו בידו אם נמצא הגוזל במרחק הגדול מחמישים אמה מהשובך; ואם, לעומת זאת, הוא נמצא במרחק הקטן מחמישים אמה, הרי שיש להשיבו לבעל השובך. הלכה זו נקבעה, כפי שמבארת הגמרא, על בסיס ההנחה שהגוזל, המכונה 'המדדה', לא יכול היה להתרחק מהשובך יותר מחמישים אמה. על כן, אם נמצא הגוזל מעבר למרחק של חמישים אמה מהשובך, הוא נחשב הפקר, ופלוני רשאי לנכסו לעצמו. הקשה האמורא ר' ירמיה, מה הדין כאשר רגלו האחת של הגוזל בתוך תחום חמישים האמה ורגלו השנייה מחוצה לו? בשל קושייתו זו, שנשמעה כשאלה מתחכמת העלולה להתפרש כזלזול במידות ובשיעורים שקבעו חז"ל, הורחק ר' ירמיה מבית המדרש (לא זה המקום להאריך בעניין, ורק אציין כי בסופו של דבר הוחזר ר' ירמיה לבית המדרש).

"במקרה אחר הבאתי את המשפט העברי כקישוט לפסק דיני בעתירה מינהלית שעסקה במכרז לכריתת עצים. העותר, בעל חברה לכריתת עצים שהפסיד במכרז, טען בעתירתו כי הצעת החברה שזכתה במכרז לא עמדה בתנאי המכרז, לרבות בתנאי סף, ולפיכך יש לבטל את זכייתה ולהכריז על העותר כזוכה בו. במסגרת הדיון בעתירה התברר כי את טענותיו של העותר נגד הזוכה במכרז (אפילו היה בהן ממש) אפשר להפנות נגד העותר עצמו, בבחינת חרב פיפיות, משהתברר כי כשלים מהותיים שהוא ייחס למתחריו במכרז הוא עצמו כשל בהם. לנוכח זאת הפניתי בפסק דיני לסיפור התלמודי הבא על רבי ינאי: תובע אחד טען בפניו כי האילן של הנתבע פולש למדרכה ברשות הרבים, והדבר מעכב את 'בני רשות הרבים' (העוברים ושבים) בשעת הליכתם על המדרכה. בקשתו הייתה אפוא להורות לנתבע לקצץ את העץ. הרב ביקש מהם לחזור אליו למחרת היום. באותו ערב דאג רבי ינאי לקצץ את האילן בגינתו שלו, שנטה אף הוא לרשות הרבים, ולמחרת הורה לנתבע שבפניו לקצץ את העץ שבגינתו: 'זיל קוץ' (לך וקצץ). בתגובה לכך אמר לו הנתבע: 'הא מר נמי אית ליה' (גם הרב יש לו עץ כזה); על כך השיב לו רבי ינאי: 'זיל חזי אי קוץ דידי קוץ דידך, אי לא קוץ דידי לא תקוץ את' (לך תראה, אם קיצצתי את שלי – קצץ גם את שלך, ואם לא קיצצתי – אל תקצץ גם אתה). הגמרא חותמת שם את הדיון במדרש של ריש לקיש: 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. סברתי כי הסיפור התלמודי הזה, שעניינו היה אף הוא בגיזום עצים ובקישוט עצמי תחילה, יפה כמשל לנסיבות שנידונו בעתירה".

כמי שעמד מאחורי עריכת המדור הקבוע של המשפט העברי ב"עלון השופטים", האם לדעתך צריך לפעול לשלב במידה משמעותית יותר את המשפט העברי?

"שאלתך היא שאלה חשובה ביותר, שהתשובה עליה שנויה אצלנו במחלוקת קשה, המלווה אותנו מאז קום המדינה, ואף לפני כן. קוצר המצע של הריאיון הזה אינו מאפשר לי להרחיב בנושא. אסתפק אפוא בהפניית הקוראים למאמרו העדכני של ד"ר בני פורת 'חוק יסודות המשפט – הצעה לתיקון ודברי ביקורת', ולמאמר תגובתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, שפורסמו שניהם לאחרונה ממש (נובמבר 2016) באותה חוברת של המכון הישראלי לדמוקרטיה. אוסיף רק כי אני אישית סבור שאכן יש מקום לשלב את המשפט העברי במערכת המשפט בישראל, בבחינת 'לנו משלנו', אך זאת רק בענפי המשפט הפרטי (דיני ממונות), כגון דיני חוזים, דיני נזיקין, דיני קניין, עשיית עושר ולא במשפט, וענפי משפט אחרים כיוצא באלה. אבל מהלך כה משמעותי מחייב קודם כול ידע ושליטה במקורות המורכבים והבלתי נדלים של המשפט העברי. הדבר מצריך אפוא את הכשרת השופטים לכך, משימה שאינה פשוטה כלל ועיקר. כיום, לצערי, חלק גדול משופטי ישראל אינם מכירים את המשפט העברי, וזו גם אחת הסיבות להימנעותם מלהפנות אליו. לכן אם חפצי משפט עברי אנו, יש לפעול לתיקון מצב זה קודם לשילובם של ענפי המשפט האזרחי שבמשפט העברי למערכת המשפט הישראלית. דומה כי מדור המשפט העברי של 'עלון השופטים' יכול לשמש כלי מתאים וזמין, בין שאר הדרכים והאמצעים, להשגת תכלית זו".

על סדרי עדיפויות - המשפט הפלילי, המינהלי ומה שביניהם

שמך יצא למרחוק בעיקר בזכות התמחותך בפסקי דין במשפט האזרחי, כולל המשפט המינהלי, אבל לא התלהבת להתעסק בתחום המשפט הפלילי. מדוע?

"שלילת חירותו של האזרח באמצעות הטלת עונש מאסר בפועל קשה עליי באופן אישי, ולכן העדפתי לעסוק בעיקר בתחום האזרחי והמינהלי. עם זאת, מאחר שכשופט לא יכולתי תמיד 'לחשוך [לחסוך] עצמי מהדין' ולבחור לעצמי את התיקים שבהם אדון, בין כדן יחיד ובין כשופט בהרכב של שלושה שופטים, הרי שמשעה שהוטל עליי לדון גם בתיקים פליליים עשיתי זאת ללא כל עוררין; והיו גם מקרים - אף כי לא רבים – שבהם דנתי נאשמים שהורשעו בעבירות חמורות לרצות עונשי מאסר כבדים ואף מאסרי עולם".

כשופט שיודע שלמחרת בבוקר אתה אמור לשלוח מורשע בדין למאסר עולם, איך אתה מצליח, אם בכלל, להירדם בלילה שלפני?

"אין ספק שבמקרים כאלו ישנם קשיי הירדמות ונדודי שינה. ברגעים כאלו אתה בוחן את עצמך פעם אחר פעם בשאלה אם באמת העונש שאתה הולך להטיל (כשהעונש אינו עונש חובה) הוא עונש הכרחי, ואם אין בנמצא חלופה מתאימה".

יש לא מעט אנשים במערכת המשפט המגדירים אותך כשופט עצמאי, כמי שאינו מהסס להיות בדעת מיעוט, להביע את עצמו באופן חופשי. אתה מסכים עם הקביעה הזו?

"זה יהיה נכון לומר שאני אינדיבידואליסט ועצמאי על כס המשפט, אבל שלא תבין אותי לא נכון, ברוב המקרים פסקתי כמו חבריי השופטים, וכשישבתי בהרכב הצטרפתי לרוב לדעת חבריי, וכן להפך. עם זאת, בהחלט היו מקרים שבהם הבעתי דעה עצמאית ונותרתי בדעת מיעוט. ואתן לך דוגמה מהערעור בעניין בכור, שנידון בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון. מדובר בערעור שהגישה אישה אלמנה על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים, אשר דחה את עתירתה נגד החלטה של ראש עיריית חולון בעניינה. בהחלטתו דחה האחרון את בקשתה של המערערת להעביר אליה את רישיון הרוכלות שהיה ברשות בעלה עד ליום פטירתו. טענתה העיקרית של המערערת הייתה כי קיימת לה זכות ברישיונו של בעלה המנוח, מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג ומכוח פעילותה בעסק לצד בעלה במשך כל השנים. ראש העירייה טען מנגד כי הרישיון אשר ניתן למנוח, בהיותו רישיון רוכלות, היה על פי טיבו ועל פי תנאיו זכות אישית, השמורה לבעליה בלבד. הנשיאה דאז, השופטת דורית ביניש, והשופט אדמונד לוי, זכרו לברכה, קיבלו את עמדת המשיב, וקבעו כי בקשת המערערת היא בגדר בקשה לרישיון חדש, ולא בקשה לחידוש רישיון, ודחו את ערעורה. אני, לעומתם, סברתי כי המערערת הייתה שותפתו של הבעל לכל דבר ועניין בעסק הרוכלות שהפעילו שני בני הזוג בחייו. לאור זאת, ולאור תקנה 33 לתקנות רישוי עסקים, חיוויתי דעתי כי יש להתייחס לבקשתה כאל בקשה לחידוש רישיון קיים, ולא כאל בקשה לקבלת רישיון חדש. משכך, פסקתי, בדעת מיעוט, שיש לקבל את הערעור, במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר למשיב כדי שידון בו מחדש כבקשה לחידוש הרישיון".

על פסיקות והטבעת חותם - בין חופש הביטוי למאבק בקרטלים

ב-32 שנות כהונתו בערכאות השיפוט מהבולטות והחשובות של מדינת ישראל חתום הנשיא בדימוס חשין על אלפי פסקי דין. על אף הקושי הרב ביקשנו ממנו לבחור כמה החלטות שבעיניו הטביעו חותם על החברה הישראלית. זה בהחלט לא היה קל, ובכל זאת.

"אתחיל בפסק דין תקדימי שנתתי בתחילת דרכי, כשופט בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. עיריית ירושלים נהגה להטיל קנסות למחלקי כרוזים ברחובות העיר ללא רישיון. קבעתי, מתוך התבססות על פסיקה חוקתית של בית המשפט העליון בארצות הברית, כי יש לאזרח זכות לחלק כרוזים במקומות ציבוריים, ללא כל צורך בקבלת רישיון מהעירייה, וכי מועצת העירייה חרגה מסמכותה עת קבעה בחוק עזר לירושלים כי אין לחלק כרוזים בעיר ללא קבלת רישיון לכך מאת ראש העירייה או ממי שהלה הסמיך לכך. העירייה לא ערערה, אף כי התקשתה לחיות עם פסק הדין, עד שהיועץ המשפט לממשלה כפה זאת עליה 'הר כגיגית', בעקבות פנייתה של האגודה לזכויות האזרח".

ובבית המשפט המחוזי?

"ניהלתי תיק פלילי, אדיר מימדים, דינוזאור, שעסק בקרטל חברות הביטוח. פסק הדין, שניתן בתום 185 ישיבות מלאות, החזיק לא פחות מ-836 עמודים. בעקבות פסק הדין המרשיע שנתתי הוגש ערעור לעליון, אשר נידון בפני הרכב השופטים מצא, לוי וגרוניס, שהוציאו מתחת ידם פסק דין רחב יריעה המשתרע על פני 162 עמודים. בית המשפט העליון אימץ את עיקרי פסק הדין שלי. קשה לתמצת במשפט אחד פסק דין בהיקף ענק שכזה. חרף זאת אומר כי מדובר בתיק חשוב ותקדימי שבו שתי חברות ביטוח ומנהליהן הואשמו והורשעו בעשיית הסדרים כובלים על דרך של תיאומי מחירים וחלוקת שוק בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. לפסק הדין הייתה השפעה חיובית על התנהלות שוק הביטוח בדרך תחרותית, המיטיבה עם האזרח הקטן – המבוטח – ומכבדת את האינטרסים שלו כצרכן בשוק חופשי.

"במהלך השנים נתתי כמובן פסקי דין נוספים בעלי השלכות רוחב, שהטביעו את חותמם על החברה, אך קצרה יריעת ריאיון זה מהשתרע".

ואי אפשר בלי פסיקה משמעותית מהימים שבהם ישבת כשופט בבית המשפט העליון.

"היה מקרה מעניין במיוחד שהגיבורה המרכזית שלו הייתה אישה מנצרת. לאחר ששוחררה מבית החולים, שבו אושפזה בעקבות תאונת דרכים שנפגעה בה, הזמינה אותה חמותה לעבור את תקופת ההחלמה בביתה. במהלך שהייתה הממושכת בבית חמותה התפתח רומן בינה ובין אחיו של בעלה, והיא שידלה אותו לרצוח את בעלה כדי שיוכלו להיות יחד. השידול השיג את מטרתו, עת גיסה ירה למוות בבעלה בהיותו במכונית. בית המשפט המחוזי הרשיע את האישה בעבירה של שידול לרצח. כידוע, חוק העונשין שלנו קובע שהעונש על עבירת רצח בכוונה תחילה הוא מאסר עולם, ועונש זה בלבד (עונש חובה). כן הוא קובע כי אם לא נאמר אחרת בהוראת חוק מפורשת או משתמעת, או אז כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה המושלמת יחול גם על השידול לביצועה, מקום שבו המשודל השלים את העבירה ששודל לבצעה (כפי שהיה בפרשה זו). במקרה הנידון עלתה השאלה אם הוראה זו של החוק חלה גם על עונש חובה, ובאופן ספציפי, אם בית המשפט המחוזי שהרשיע את האישה בשידול לרצח אמור היה לגזור עליה מאסר עולם כעונש חובה, ללא כל שיקול דעת. על שאלה ספציפית זו טרם ניתן מענה בפסיקת בית המשפט העליון, ובבית המשפט המחוזי נחלקו בה דעות השופטים בתיק זה: הרוב השיב עליה בשלילה, ובהתאם לכך, הפעיל את שיקול דעתו והטיל על האישה עונש של 16 שנות מאסר; ואילו המיעוט סבר כי אחד דינה למאסר עולם. שני הצדדים ערערו לעליון. בערעורה של האישה נטען כי מדובר בעונש חמור במיוחד. הסנגוריה הציבורית הוסיפה וטענה בשמה כי בית המשפט המחוזי אכן יכול היה להטיל עליה עונש של מאסר עולם אילו בחר בכך, אך לא הייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן, והדבר נתון לשיקול דעתו. המדינה, לעומתה, טענה בערעורה כי אין בחוק העונשין כל חסר ("לקונה") בשאלת עונשו של המשדל לרצח, וחלה אפוא הוראתו המפורשת של החוק, ולפיה לצורך כל דין יהא דינו של המשדל כדינו של המבצע העיקרי – גם לעניין העונש.

"בפסק הדין הסברתי, בעקבות פסיקה של שופטים אחרים ודברי המלומדים, כי השידול, אף שאין בו מעשה אלא דיבור בלבד, הוא במובן מסוים לא פחות חמור מהביצוע העיקרי, בהיות המשדל זה ששתל במוחו של המשודל את רעיון ביצוע העבירה, ואפשר אפוא לראותו בו 'האב הרוחני' של העבירה. פסקתי אפוא, בהסכמת חבריי להרכב (השופטים גרוניס וג'ובראן), כי דינה של האישה בתור משדלת כדין רוצחת, אף לעניין העונש, ודנו אותה למאסר עולם כעונש חובה. אגב, על פסק דין זה הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף, אך הנשיאה דאז, השופטת ביניש, דחתה את הבקשה, וציינה כי אין די בעצם קביעתה של הלכה, אפילו אם היא חדשה, כדי להצדיק דיון נוסף בפסק הדין שבו נקבעה ההלכה".

בעיני רבים אתה נחשב לשופט אביר זכויות האזרח. האומנם?

"לא אביר, אבל בהחלט שופט אנושי וחברתי. מאז ומתמיד ראיתי בתפקידי כשופט את הצורך לקדם את זכויות האדם ולהגן על החלש".

בדוגמה שהבאת על פסיקה חשובה מבית המשפט העליון דאגתם אתה וחבריך להרכב להפוך את ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי. ממרום שנות ניסיונך כשופט והכרתך את המערכת, איך מרגיש שופט כאשר הופכים את פסיקתו?

"ככלל, אף שופט לא אוהב שהופכים את פסיקתו, אבל זו גם לא סיבה להתמלא עצבות. צריך גם לזכור שמאוד תלוי באיזה פסק דין מדובר ובאיכות ההנמקה שלך. גם לי הפכו פסקי דין, וזה לא היה סוף העולם. קיבלתי את זה, בעיקר לאור הנימוקים לכך. עם זאת, ברור כי שופט שפסקי דין רבים שלו נהפכים בערכאות משפט גבוהות יותר, קידומו ייפגע".

האכזבה, הודעת הפרישה והחזרה לאתגר חדש

נשיא בית המשפט המחוזי היוצא השופט דוד חשין הטביע ללא ספק את חותמו על מערכת המשפט בישראל, הן בפסיקותיו והן בנועם הליכותיו במהלך 32 שנות כהונתו כשופט בערכאות המשפט השונות. ובכל זאת, עננה קטנה רבצה, ובעיני רבים עדיין רובצת, על תקופה זו בשל העוול שנגרם לו כאשר לא קודם לשיפוט בבית המשפט העליון למרות כהונה מוצלחת ומרשימה במשך עשרה חודשים בעליון כמינוי בפועל. אכזבה זו כמעט גרמה לו לפרוש מכס השיפוט.

כבוד הנשיא בדימוס, הגיעה העת לשמוע ממקור ראשון מה באמת קרה שם.

"אינני יודע בעצמי מה קרה שם. לא סיפרו לי. מה שאוכל לומר הוא כי בתום עשרה חודשים שבהם כיהנו השופטת דבורה ברלינר ואני כשופטים בבית המשפט העליון במסגרת מינוי בפועל, החליט מי שהחליט שלא למנות אותנו כמינויי קבע לשם".

כעסת על שאחרים הועדפו על פניך?

"אני לא חושב שכעס היא המילה הנכונה, אלא אכזבה ותסכול מכך שלא התגשם שלב נוסף בקריירה, שקיוויתי שיתממש. מינויי לעליון היה בגדר משאת נפש שלי, לא אובססיה. משלא מוניתי לעליון הודעתי על פרישתי מהשפיטה. לא עשיתי זאת בטריקת דלת, אלא עקב תחושת מיצוי, לנוכח הוותק הרב שלי בשפיטה. סברתי שאולי אוכל עתה, בשלב הזה של חיי ושל הקריירה שלי, לפרוש ולתרום עדיין למשפט בתחומים אחרים – בוררות, הוראה, מחקר, כתיבה וכיו"ב. ואולם ערב המועד לפרישתי הוצע לי לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת וחזרתי בי מהחלטתי לפרוש. ראיתי בתפקיד המוצע אתגר אדיר וחשוב. בדיעבד אני מאוד שמח על בחירתי זו".

בפרק חייו של הנשיא בדימוס חשין יש חלק נכבד גם למערכת היחסים עם לשכת עורכי הדין. בשנים מסוימות הוא אף כיהן כיו"ר ועדת הבוחנים של הלשכה.

ואם למישהו היה ספק באשר לשילוב האנושיות עם ההגנה על זכויות האדם והדאגה לחלש גם במסגרת תפקיד זה, הוא חוזר בריאיון לאחד המקרים המרגשים ביותר שבהם טיפל. "דנתי בעתירה מינהלית של מתמחה שסבלה מבעיה נוירולוגית קוגניטיבית וביקשה להיבחן רק בנושאים שבהם היא עסקה בסטאג'. כל כך משום שעקב הליקוי הנוירולוגי שאובחן אצלה נוצרה לה בעיה בזיכרון שמנעה ממנה את היכולת לזכור את הנושאים הרבים העשויים להיכלל בבחינה על פי נוהלי בחינות ההסמכה.

"לשכת עורכי הדין התנגדה נחרצות לבקשתה, בטענה שתהיה כאן הפליה לטובה אם בקשתה תאושר. בפסק דיני המנומק הסתמכתי גם על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - הקובע כי 'אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות' - אלא יש לראות בה 'העדפה מתקנת' כחוק - ופסקתי על כן כי יש להיעתר לבקשתה. הלשכה לא ערערה על פסק הדין, והמתמחה עברה את הבחינה".

עם פרישתך עתה מכס המשפט, לאחר 23 שנים של פעילות שיפוטית אינטנסיבית בערכאות השונות, האם המשפטים והשפיטה לא יחסרו לך?

"הם בוודאי יחסרו לי, ומשום כך, החל מהסמסטר הבא אני עומד ללמד קורסים משפטיים במספר מוסדות להשכלה גבוהה. בנוסף, אעסוק גם בבוררויות ובגישורים במסגרת המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים".

לסיום, מהן המלצותיך לשופט מתחיל?

"ראשית, למד היטב את החוקים והפסיקות הנוגעים לתחום שבו אתה נדרש לטפל. שנית, התייעץ עם שופטים ותיקים ממך. כמו כן, היה נאמן להוראות החוק ולהלכות הפסוקות של בית המשפט העליון. אני גם מצפה משופט מתחיל שיצניע לכת, שיהיה נוח, יכבד את המתדיינים ובאי כוחם וידע להקשיב להם. ובכלל, שיכבד את כל הבאים בשערי בית המשפט".

דוד חשין - קורות חיים

יליד ירושלים, 1948. בן למשפחה חרדית ותיקה בירושלים (היישוב הישן) ודור שביעי בארץ מצד שני ההורים. אבות המשפחה נמנו עם שיירת תלמידי הגאון מווילנה (הגר"א) שעלו ארצה בשנת 1808. נשוי לליאורה לבית יפה, ואב לטל ולאדם.

ניסיון מקצועי

מאז דצמבר 2012: נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים

מאז נובמבר 2009: נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת

מיוני 2006 עד מרץ 2007: שופט בפועל בבית המשפט העליון

2003-2009: סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים

משנת 1990: שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים

1984-1990: שופט בבית המשפט לעניינים מקומיים ובבית משפט השלום בירושלים

1977-1984: עורך דין עצמאי בתחומי משפט מגוונים

1975–1977: התמחות אצל השופט חיים כהן בבית המשפט העליון, במחלקת הבג"צים של פרקליטות המדינה ובמשרד עורך דין פרטי

פעילות נוספת במערכת בתי המשפט או מטעמה

א. חברות בוועדות ציבוריות

1. הוועדה לבדיקת חוק ההתיישנות, בראשות הנשיא ברק

2. הוועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין, בראשות השופט גולדברג

3. הוועדה לבדיקת חוק הירושה, בראשות השופט טירקל

4. הוועדה לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי המשפט, בראשות השופטת שטרסברג-כהן

5. הוועדה לבדיקת המתכונת הראויה לבירור עתירות אסירים עם השופט דוד רוזן

ב. עריכה

מאז 2010: יו"ר מערכת "עלון השופטים" המקוון ע"ש השופט שמואל ברוך ז"ל

1998-1999: יו"ר מערכת הספר "בית המשפט - 50 שנות שפיטה בישראל"

1991-1994: יו"ר המערכת של "הרשות השופטת - עלון השופטים בישראל"

1985-1988: עורך "דפים", דפי פסיקה ירושלמיים לזכר השופט ח' שלח ז"ל

ג. נושא הרצאות ואחראי על השתלמויות במסגרת המכון להשתלמות שופטים נמנה עם הצוות הקבוע של המכון

ד. תפקיד סטטוטורי

יו"ר ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין (2000-1997)

מועמדות למשרה ציבורית

אחד משלושת מומלצי ועדת בך למשרת היועץ המשפטי לממשלה

השכלה

1977-1980: לימודים לתואר מוסמך במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. סיום לימודים בהצטיינות. פרס "פפה" לתלמיד המצטיין

1972-1977: לימודים לתואר בוגר במשפטים באונ' העברית בירושלים. פרס הצטיינות לשנת הלימודים תשל"ד

1970: לימודים במכינה הקדם אקדמאית לחיילים משוחררים

1964-1967: לימודים אקסטרניים לבחינות המוקדמות לבגרות

1952-1963: לימודים בחדר, בתלמוד תורה ובישיבות, מהן שנתיים בישיבה בארה"ב

שירות צבאי

מאז 1999: שופט במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים (אל"מ)

1985- 1999: שופט במילואים בבית הדין הצבאי המחוזי, מחוז הדרום (סא"ל)

1982: מפקד חבורת שליטה באוגדת שריון במלחמת שלום הגליל (רב סרן)

1973: סגן מפקד חבורת שליטה באוגדת שריון במלחמת יום הכיפורים (סגן)

1970 - 1971: שירות בקבע בתפקיד מ"פ (סגן)

1967 - 1970: שירות סדיר בצה"ל והשתתפות במלחמת ששת הימים. שחרור בדרגת סגן

הוראה

בעבר: תפקידי עוזר הוראה והוראה בפקולטה למשפטים בירושלים: תורת המשפט, משפט חוקתי, דיני משפחה ומשפטים מודרכים.

עריכת כתב עת אוניברסיטאי

1978: עורך כתב העת "משפטים" של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים

פרסומים

1. "תורת הכוונה המועברת ברצח בכוונה תחילה", משפטים ו (תשל"ו) 378

2. "זכויות הנאשם במשפט הפלילי בישראל" (באנגלית), כתב העת הבין לאומי למשפט פלילי (1978) 147 (בצוותא עם פרופ' א' הרנון)

3. "המשפט העברי בפסיקתו של בית המשפט העליון בישראל" (באנגלית), שנתון המשפט העברי (1978) 200 (בצוותא עם מר מ' בס)

4. "ביטוח כפל יתר: סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמא-1981", משפטים יב (תשמ"ב) 364

5. "התייעצות במותב והתייעצות שופט", עלון מערכת השיפוט 10 (התשמ"ז) 17

6. "אי תלות השפיטה והתערבות מוסדית בהליכיה או בתוצאותיה", משפט וצבא 9 (התשמ"ט) 29

7. "חייבים לשמוע את החייב", בתוך בית המשפט - 50 שנות שפיטה בישראל (התשנ"ט) 196

8. "תרבות הדיון במשפטנו ובמשפט העברי – על קצה המזלג", עלון השופטים 1 (2010)

השגריר דני דנון

"כשהגעתי לכאן הייתי בטוח שהאו"ם וכל מדינות העולם נגדנו ואני עומד לצאת לקרב מול טחנות רוח, אבל בהחלט למדתי שגם כאן אפשר לנצח"

הוא עשה היסטוריה ונבחר לראש ועדת המשפט של האו"ם • הביא את הארגון להכיר ביום הכיפורים כחג רשמי שלו • הוביל להצבת תערוכת ציורים של הדר גולדין ז"ל במסדרון המבנה • ויזם אפילו הגשת אוכל כשר במזנון • בספטמבר האחרון אירח שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, את משלחת לשכת עורכי הדין • בריאיון מיוחד ל"עורך הדין" הוא מדבר על ההתמודדות הבלתי פוסקת ("יש לא מעט רגעים שבהם הצביעות באו"ם זועקת לשמים"), על החלטת אונסק"ו בנוגע לירושלים ("ההחלטה היא התגלמות האבסורד של הארגון") ועל האתגרים העתידיים ("אמשיך להילחם על כל במה אפשרית כדי להציג את האמת על ישראל ולחשוף את הצביעות והשקרים של מתנגדינו")

שחר שחר, ניו יורק

לפני כשנה וחצי הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר המדע והטכנולוגיה, דני דנון, לקחת פסק זמן מהחיים הציבוריים בישראל ולהפוך לשגריר ישראל באו"ם. דנון, בתום התייעצות עם אשתו, החליט להיענות לאתגר, ומאז הוא במאבק בלתי פוסק על תדמיתה של המדינה, אבל לא רק.

בספטמבר האחרון, בתפר שבין עשיית ההיסטוריה והיבחרותו ליו"ר ועדת המשפט של האו"ם ובין ההתמודדות עם ההחלטה הבלתי שגרתית והמקוממת של אונסק"ו באשר לחלקה של ירושלים בהיסטוריה של העם היהודי, אירח השגריר דנון את המשלחת המיוחדת של לשכת עורכי הדין בראשותו של עו"ד אפי נוה. בתום סיור מיוחד שערך לעו"ד נוה ולשופטים חאלד כבוב ועאטף עילבוני, שוחח השגריר דנון עם עשרות עורכי הדין חברי המשלחת על תפקידו, על הקשיים הנערמים בפניו, על ההתמודדות ועל ההישגים. למחרת התפנה השגריר דנון להעניק ריאיון מיוחד ל"עורך הדין".

בריאיון הוא מתאר את כברת הדרך שעבר מאז כניסתו לתפקיד, מספר על מערכת היחסים ע