Upload File

מקור הלכה

17
מב סימן ערה דיני קריאה והשתמשות לאור הנר. 2 . וביום טוב מותר לאור הנר, אבל ביו"ט שחל בשבת אסור1 אסור להשתמש לאור הנר בשבת בדברים הצריכים עיון, שגזרו חז"ל שמא יטה ויתחייב משום מבעיר א'.. 4 . וכמו"כ אין חילוק בין אם ההשתמשות והקריאה הוא לדבר מצוה או לדבר הרשות3 ואין חילוק בין נרות העשויות למצות הדלקת נרות שבת לבין סתם נרות. 6 . אכן אם נכנס קצת אור מבחוץ ויכול להסתדר גם ללא הנר, יש להקל5 ואיסור זה הוא בין בלילה, ובין ביום אם הוא נמצא במקום אפל שצריך נרולהלן יבואר באיזה סוגי נרות יש חששות של הטיה, ויבואר דבנרות שלנו[ . 7 נחלקו הפוסקים אם איסור ההשתמשות לאור הנר הוא רק בדברים הצריכים עיון רב, או אפילו בצריך עיון קצת אסור, ולהלכה ראוי להחמיר ב'.. 9 . אמנם דברים גדולים וניכרים מיד בלא התאמצות כלל אינם נחשבים לעיון כלל, ומותר לאור הנר8 ] המוצקים אפשר להקל. וכל שכן שיש להקל בזה בדבר שא"צ עיון רב. 10 ודע, שאין חילוק בין אם הנר קטן או גדול, וכן אין חילוק אם יש נר אחד או כמה נרות, ובכל אופן אסור, וכן אסור לעשות שאר תשמישים לאור הנר. ונזכיר כמה דוגמאות:]ולהלן יבוארו כמה פרטים בזה[ 11 אסור לקרוא לאור הנר, בין אם הוא קורא בפיו ובין אם הוא מהרהר בלבד ג'. , וכן כל כה"ג.14 , וכן אין לבדוק הראש מכינים13 . וכן אסור לבדוק את בגדיו אם הם מלוכלכים באופן שצריך עיון12 אסור להבחין בסוגי בגדים הדומים זה לזה, כדי שלא יתחלפו שלו בשל חבירו וכדומה. 16 . ולהפריד הציציות, אם הוא מסתכל כל הזמן על הציציות אסור, אבל אם יכול להפריד חלקו במשמוש היד בלא להסתכל, ורק מידי פעם הוא מסתכל, ה"ז מותר15 ולבדוק ציציותיו, אסור . ואשה18 . ואם יודע בערך את השעה אלא שרוצה לדעת בדיוק את הרגעים, אפשר שמותר17 ולהסתכל בשעון לראות את השעה, אסור, בין אם המחוגים עבים ובין אם המחוגים דקים, וגם אם הוא רגיל בסגנון השעון יש להחמיר. 19 שקמה בלילה להאכיל את בנה, יכולה להסתכל בשעון אם אינו צריך עיון רב. 20 ובכל האמור, יש להתיר בנרות שעוה ושאר נרות שלנו שדולקים היטב, משום שבדבר שא"צ עיון רב יש להקל בזה . אבל אם הוא סגר את המתקן במפתח או קשרו בקשר משונה, יש מתירים ויש21 אפילו אם הנר גבוה מאד בגובה עשר קומות או שהוא רחוק ממנו הרבה, גם כן אסור להשתמש לאורו, וכן אם הנר במתקן מזכוכית ג"כ אסור ד'.. 23 . וכן יש להקל בקשר משונה22 אוסרים, ואם מסר את המפתח לאדם אחר, מותר לכל הדעות מנורת נפט שאפשר להגביה ולהנמיך את האור, אין לקרוא לאורה, אא"כ בשעת הדחק או לצורך לימוד תורה, ומ"מ ראוי מאד שיקח פתק שכתוב עליו "שהיום שבת ואסור להדליק", וידביקנו על מקום הכפתורים שבהם ה'.. 24 מגדילים או ממעטים את האור. וכן יש להקל אם ינעלנו במפתח וימסור המפתח לאחרים מקור הלכה הרה"ג יוסף משדי שליט"א כולל "אליבא דהלכתא" בני ברק, ומו"צ בד"ץ "שארית ישראל". ולהלן נזכיר דין נר שעוה, ובזה האיסור)סימן ער"ה ס"א( גמ' ופוסקים. ושו"ע.1 באו"א שמא ימחוט, כמש"כ הב"י, אכן י"א דאיכא חשש של הטיה גם בנר זה. ועוד יעוין להלן בטור סוה"ס ובפוסקים שיש ג"כ מקום לחשש דשמא יסתפק ממנו.וגם בנרות שעוה, שלפי הב"י יש חשש שמא[ ובשאר יו"ט אין איסור הבערה.2 , ורק אם חל בשבת] ימחוט, וגם אם נאמר שיש כזה ריבוי מ"מ לא גזרו אטו זה , ולענין יום הכיפורים ור"ה יבואר להלן)וכעין המבואר להלן בשו"ע ס"ט( אסור בסעיף ח'. הסברא ברורה דאין לחלק, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א' דלא כמי שחילק בזה,.3 וכל זה הוא אף בשמנים הכשרים להדלקה, אבל באסורים להדלקה[ . וכ"ה בכה"ח.] המבוארים בסי' רס"ד אסור אפילו בדבר שא"צ עיון כלל, וכמו שציין הפמ"ג כאןאמנם לפעמים כתבנו( כן מוכח להלן מכו"כ דינים שאף בדבר מצוה אסור.4 ,) להקל מטעם שיש כמה סיבות בלא"ה להתיר, ולכן בדבר מצוה סמכו להקל ולאידך גיסא כשמותר, מותר אף לדבר רשות, עי' כה"ח אות ט"ו. משנ"ב סוף סק"ב בשם האחרונים. וגם בזה הוא פשוט דהא החשש קיים, וע"ע.5 בסמוך. כן נראה מסברא, ואכן מצאנו שדנו האחרונים, ועיין בשו"ת הלכות קטנות.6 עיין שם, וה"ד בכה"ח אות ה', ומ"מ אין לדייק מזה כלום, וע"ע)סימן כ"ז( ח"ב שהביא מהתו"ש שאם הוא עדיין יום שיוכל לקרות אף בלא נר,)' אות ד( בכה"ח שרי לקרות, ע"כ. ובפשטות מיירי שקורא ע"י הדחק ואפ"ה שרי, דאם רואה היטב פשיטא. משם החסדי דוד שכתב שמותר לקרות בכתבי הקודש בע"ש)' אות י( וע"ע בכה"ח עד חשיכה, ולא חיישינן דילמא מימשך ליה תלמודא ואתי למיקרי שתחשך לאור הנר עיי"ש, ומשמע עכ"פ דעד שחשיכה שרי אע"פ שקורא בדוחק, ואולי מיירי עד ביהש"מ, וי"ל. ועכ"פ יש לדון בזה לאיסור, לפמ"ש להלן בהלכה ד' גבי ב' נרות הסמוכים זל"ז שלדעת השו"ע אסור, וכמש"ש, וא"כ ה"ה כאן, וי"ל. גם אפשר שזה תלוי בנידון דלהלן בסמוך, שהבאנו פלוגתא אם בעיון מועט לאור הנר מותר או אסור, ולפי"ז אחרי מה שכתבנו שנכון להחמיר בזה, א"כ ה"נ אין להקל אא"כ רואה בלא דוחק, והכל כפי הענין. שהביא בזה פלוגתא דקמאי ובתראי, וע"ע)ר"ס ער"ה( עיין בביאור הלכה.7 שכתב סתמא בדבר הצריך עיון, ומשמע עיון כל דהוא, ויש)סק"א( במשנ"ב לדחות דעיון היינו התבוננות רבה, ואין ראיה מזה לא לכאן ולא לכאן, והוא לשון הפוסקים. ויל"ד עוד מהמשנ"ב שאסר לבדוק הציצית, דמשמע שאפילו עיון מועט אסור, אולם גם זה יש לדחות דשמא מיירי במסובכים, וכדלהלן בהלכה הבאה, ועי' בכה"ח אות ג' שכתב שאין בודקין הציצית לאור הנר, ובסמיכות לזה הביא דברי הפמ"ג שכל דבר הצריך עיון קצת אין עושין לאור נר של שמן, וע"ע גם בכה"ח להלן אות ל"ג, ודו"ק. ומ"מ נראה עפ"ד הביה"ל שיש להחמיר בדבר אחר שכן דעת)בסימן רנ"ה סק"ז( כמה ראשונים. אלא שיש להעיר בזה מדברי המשנ"ב לעיל שסתם בשם הא"ר והתו"ש שדווקא בצריך עיון רב אסור. ומ"מ נראה דהפוסקים נקטו להחמיר בכל גווני, וע"ע בביאור הלכה הנ"ל ועוד להלן בסוה"ס, וכן משמע בשם)' אות ג( בשם התו"ש, ודו"ק, וכן בהדיא בכה"ח)אות י"ב( מדברי הכה"ח הפמ"ג עיי"ש. ומ"מ כן נראה דעת המשנ"ב להחמיר בסתם נרות שמן, אמנם בבן נראה שמיקל בזה כשא"צ עיון רב, אולם י"ל דשא"ה בנידונו דיש)סו"פ נח( איש חי צירופים אחרים, א"נ דעיקר הקולא שלו הוא בזמנינו שהם נרות שעוה וכו' שאין. ואמנם)וכן משמע דעת המשנ"ב בכ"ד דבשעוה יש להקל( . שייך בהם שמא יטה באמת דעתו של הבא"ח להקל בעיון מועט. וכן מוכח בדבריו בשו"ת תורה לשמה שהתיר לעיין בשעון כשזה אינו עיון רב, והביא דוגמא לזה עיי"ש.)סימן פ"ג( שרק כשצריך)פ"ה מהל' שבת( וקושטא קאי שעיקר היתרו הוא עפ"ד הרמב"ם , וכיעוין שם. אולם)וכ"כ עוד הרמב"ם בהט"ז( עיון רב אסור, אבל בעיון מועט מותר , ופירש המשנ"ב)סעיף י"ב( היא גופא קשיא, הלא כה"ג פסק ג"כ מרן השו"ע להלן שם דשאני התם שמשום נקיותה התירו, וזו שיטת הרבה ראשונים וכמש"כולכן גם השו"ע שם לא התיר לכל מילי, אלא[ . המשנ"ב שם, וכן בביה"ל ברה"ס , ואולם הבא"ח סמך על הרמב"ם טפי,] רק שם בענין נקיות התיר בצריך עיון קצת אחר שידוע שהיה המנהג כמותו, וכן פסקי השו"ע בנויים על דבריו, כידוע. ומ"מ הלא כל הראשונים ס"ל להחמיר, ואין ראיה לפסוק היפך מזה, ודו"ק. וע"ע להלן בהלכה ראשונה על סעיף י"ב מש"כ בזה עוד בהאי דינא עיי"ש, ועכ"פ בביה"ל נוטה לאיסור, וכן בכה"ח פסק לאיסור גם בעיון קצת, והנה אע"פ שבשל סופרים הלך אחר המיקל, מ"מ נראה למעשה דראוי להחמיר שכן דעת רוב הראשונים ורוב האחרונים, ומ"מ בנרות של שעוה שלנו יש להקל בלא"ה כדלהלן. ודין זה מבואר מדברי השו"ע להלן בסעיף י"ב שהתירו לשמש בדבר שא"צ עיון הרבה, וביארו הר"ן והרמב"ן והריטב"א הטעם שמשום נקיות התירו, וכמש"כ המשנ"ב שם סקכ"ד, ומוכח שאם אינו ענין נקיות אסור, וכן הוכיח מזה הביה"לאמנם הגר"ז בדין של נקיות[ שם ד"ה אבל, וכן בביה"ל ריש הסימן ד"ה ואין קורין התיר אפילו בצריך עיון הרבה, וכמש"כ בביה"ל סוד"ה אבל, ומאידך פסק לגבי כל ראיה לאור הנרות, שאם א"צ עיון הרבה ג"כ מותר, וכמש"כ בשמו בביה"ל רה"ס,. והביה"ל בב' המקומות הנ"ל לא הכריע להדיא, אולם מ"מ נטה יותר] כיעוי"ש , שכל דבר)' וכ"פ בכף החיים אות ג( לדברי הראשונים שאסור אפילו בעיון מועט הצריך עיון קצת אסור לאור הנר, עיי"ש, אבל בנקיות מותר בעיון קצת. שכתב בהיתר קריאה בסידור, וז"ל: והטעם)בסק"ט( ויש לציין עוד לדברי המשנ"ב[ שתפילה מצויה בפי הכל, ואין צריך עיון רב, והוי כמו ראשי פרקין, ע"כ. והיה מי שחשב שטעם ההיתר הוא בגלל שא"צ עיון רב, אולם זו טעות, דודאי המשנ"ב לא יסתור עצמו משאר מקומות שכתב להחמיר בעיון מועט. ועוד, שהרי כתב טעם ההיתר משום ראשי פרקין. ועל כרחך מה שכתב וא"צ עיון רב, היינו "סימן" בעלמא.] לזה דהוי כראשי פרשיות, ואין זו "סיבת" ההיתר וכדאמרן, והדברים ברוריםועיין להלן בהלכה הבאה שגם לראות( ויש לעיין לדידן שאפילו עיון מועט אסור , א"כ איך היו אוכלים לאור הנר, הרי הם מבחינים בין סוגי) בשעון וכדו' אסור המאכלים וכדו', ובודאי יש בה עיון, וכבר כתבנו ליישב ולבאר זאת להלן בסי"ב, עיי"ש. הנה שם כתבנו שמן הדין יש להתיר בשעוה וכדו' לכתחילה, ועכ"פ בצריך עיון.8 קצת בודאי אין להחמיר, וכן מבואר דעת המשנ"ב בכ"מ בסימן זה, וכן בכה"ח אות ל"ג, שבכה"ג יש להקל בזה, וכ"מ בדבריו אות ג', ועוד. שכל זה אינו בכלל "עיון", אף לא מועט, ומצאנו מעין זה בהל' בורר שבדברים.9 הניכרים אין לזה שם ברירה, עי' בדברינו להלן סי' שי"ט, וכ"כ כיוצ"ב בנידו"ד בספר חוט שני פ' פ"ד ס"ח, ותלוי לפי הענין, ובד"כ בדברים גדולים אין חשש. שאין בזה סברא להתיר, וכ"כ בבית ארזים כאן אות י"ח כיוצ"ב..10 . עיין שם ובב"י.)סימן ער"ה ס"א( שו"ע.11 והובא בב"י( ויש לציין שבהגהות אשר"י מבואר שיש חילוק בין הרהור לדיבור , אולם בנידון דידן וכן בכל אופן של איסור דשמא יטה, לכו"ע אין לחלק) להלן ס"יובעיקר דברי ההג"א שם לכאו' הוא תימה מה המקום לחלק בזה,[ ואסור בכל אופן שההג"א שהתיר בהרהור] ואכן כל הראשונים לא חילקו בזה ולא מידי, ויש ליישב הוא מצד היכר, שכיון שאסרו עליו להוציא בפיו ה"ז מזכיר לו את איסור ההטיה, ע"כ. ואכן כעי"ז מצאנו להלן בס"י שכיון שלא התירו לו בכל גווני הו"ל היכר, וכן מצאנו כהנה בהיתר הפשר כנגד המדורה, ולא מיחזי כמבשל כמו שאסרו בכירה, דעצם זה שלא התירו רק בריחוק ה"ז היכר. אלא שלפי זה יצא שאם הוא אדם שרגיל לקרוא בהרהור, יהיה אסור אף בהרהור, וההג"א דלא חש לזה הוא משום , וברמב"ם פ"ג מהל' ת"ת, וכן).דף נד( שאין דרך ללמוד בהרהור, וכמש"כ בעירובין נת' במק"א מדברי הש"ס וכן הזוה"ק ועוד הרבה מהסה"ק שיש ענין גדול בהוצאה בפיו, וע"ע בנפש החיים שער ד'. , ושם כתב שלא לבדוק לאור הנר בין בגדי אשתו לבגדיו)שם סי"א( שו"ע.12 ונראה פשוט דכ"ז דווקא בזמנם שהיו כולם לובשים שמלות, משא"כ בזמנינו[ דבמישוש היד אפשר להכיר אין חשש, אא"כ הם מקופלים ואינו רוצה שיתפרק שהזהיר על)אות ל"ד( . וע"ע בכה"ח] הקיפול שאז צריך הבחנה, והכל לפי הענין הבחורים שהולכים לישון שלא יבדקו בגדיהם לאור הנר וכו', עיין שם.וע"ע בכה"ח דה"ה( שם. אסור לפלות בגדיו, והיינו שאסור לבודקם מכינים.13 , אולם שיניתי הלשון כפי המציאות כיום שאינו) שלא לבדוק את הראש מכינים מצוי כינים בבגדים, דכיום קפדינן טפי אמנקיותא, כידוע. וע"ע להלן בשו"ע שהקילו משום נקיות, יש לחלק בכמה)סעיף י"ב( . ואמנם ראינו להלן)סעיף י"א( אופנים כיעוין שם, ובפרט אם נאמר התם שזה רק בצירוף שיש חשש סכנה מחמת הלכלוכים שבכלי סעודה, וכמבואר שם בהערה. , ופשוט, ועיין)' כה"ח אות ב( כמו שאסור לפלות בגדים כך אסור לפלות הראש.14 בהערה הקודמת. ולעצם דין בדיקת הראש מכינים יתבאר בסי' שי"ט, ודין הריגת כינים בשבת בסימן שט"ז. במג"א סק"א הביא מהמטה משה לאסור. וכן משמע ג"כ מדברי הב"ח בשם.15 מהרש"ל שהובא במג"א להלן סק"ג, דלא התירו לבדוק ציציות אלא בנרות של שעוה וכו', אלא דהוה קשיא לי דהלא בפשטות א"צ עיון כ"כ, ובמשמוש הידובפרט שעיקר הבדיקה במקום הקשר הראשון בחיבורו לבגד,( אפשר לדעת זאת , ואכן מצאנו במשנ"ב סימן י"ז סק"א שסומא שאין יכול לבדוק) כמש"כ הפוסקים ציציות יבדוק אותם במישוש היד, וזה מלבד שמן הדין הגמור אין חיוב בדיקה בכל יום דסומכין על החזקה, כמש"כ האחרונים, אולם הא ל"ק דמ"מ כעת יש לו צורך בבדיקה, וכיון שנתבאר לעיל שאף בעיון מועט אסור, יש לאסור, וכן מבואר בכה"ח אות ג'. ואמנם בבן איש חי סו"פ נח כתב לחלק בזה בין אם הציציות מסוכסכים ומעורבבים הרבה וצריך עיון רב או לא, עיי"ש. אולם לדידן בהלכה הקודמת שגם בעיון מועט אסור, אין לחלק בזה ובכל אופן אסור. וכן ראיתי בכה"ח אות ג' שיש לאסור, ולא. ולכן יש להחמיר, אמנם)והיא לשיטתו שאסור אפילו עיון מועט( חילק ולא מידי בנרות שעוה י"ל דקיל טפי, וכנזכר בהלכה הקודמת, ודו"ק. ומ"מ כאשר מסתכל רק מידי פעם, י"ל דהוי כראשי פרקים דלהלן שמותר. כן נראה לומר דכל כה"ג הוי כעין ראשי פרקים דשרי, וכדלהלן סי"ב. ושם.16 ובכלל יש לדעת שהפרדה[ מבואר שרוב הפעמים יהיה בלא להסתכל, וה"נ כאן במשמוש היד מהני לכתחילה להחזיק הציציות ככשרות לכו"ע, וכמש"כ הפוסקים.] בהל' ציצית גבי סומא, ובלא"ה מן הדין אין חיוב לבדוק, ואכמ"ל כתב להתיר להסתכל בשעון אם המחוגים עבים,)סו"פ נח( הנה הבן איש חי.17 וא"צ עיון רב, ורק אם המחוגים דקים או הרישום של המספרים דקים אז אסור, וכ"כ עוד באחרונים עפי"ד. אולם כל זה לשיטתו שמתיר בא"צ עיון רב, אבל לדידן)סי"ב( שאסור אפילו בעיון מועט אין לחלק בכל זה, וכמו"כ יש לציין המבואר להלן.] שאפילו הסתכלות זמן מועט ג"כ אסור, ואין לחוש בזה, ולכאו' יש לדון עוד, א אם יש להתיר בזה וכעין ראשי פרקים, אולם בפשטות כיון שכל ענינו הוא לראות. אם הוא רגיל בזה, האם יש להתיר, כעין] את השעה הזו, ה"ז כל הראיה ואסור. ב המבואר להלן סי"ב שמקילים בשמש קבוע.י' להיתר, אלא- ויתכן שבכה"ג הוי כעין ראשי פרקים המבואר להלן ס"ט.18 שאפשר שכיון שכל כוונתו רק לראות הדקות, ולא איכפ"ל מהשעות כלל, א"כ הוי כמסתכל לאור הנר את כל הנצרך לו. שבאופן זה יש להקל טפי מלבד שהוא צורך הקטן, דהוי כצורכי אכילה.19 שהקילו בעיון מועט, וכמשנ"ת להלן בסעיף י"ב, כיעוי"ש, ודו"ק. ולפי"ז מותר רק כשהמחוגים עבים שבזה הוא עיון מועט, ויש מן האחרונים בזמנינו שהקילו לאשהורק בנרות שלנו המוצקים[ שקמה להאכיל בנה בכל אופן, ולא מצאתי להם סמך.] אפשר להקלוהיינו בנרות מוצקים, ולא כשנעשו נוזליים,[ וכמשנ"ת לעיל בהלכה הקודמת.20 .] כפי המצוי בנריות שבפח אלומיניום ונר נשמהוע"ע( שו"ע שם. והוספנו פרטים הנראים בסברא. וכ"ה בביה"ל ד"ה לאור הנר.21 .) כעי"ז להלן סימן ש"ב סי"ג ובמשנ"ב שם ומש"כ שם ויעוין בכה"ח אות ח' משם הבי"מ שאם יש נר בבית חבירו, והוא מאיר לו דרך חלון או חור שבכותל ביניהם, מותר לו לקרוא לאור הנר, ולא חיישינן שמא ילך לבית חבירו ויטה, ע"כ. ולכאו' הלא הוי היכר בעלמא, ומנא לן להתיר, הרי מבואר להלן בסמוך שאם קשר בקשר או שסגר במפתח, דעת הרבה פוסקים לאסור, מחשש דשמא יטה, וא"כ מנא לן להקל בזה, וי"ל דשאני התם שללכת לבית חבירו אין אדם הולך כלל, וה"ז עדיף ממש"כ הפוסקים שבאדם חשוב אין חשש דשמא יטה, וה"נ לא ילך לבית חבירו. ואף אם ילך לבית חבירו הרי היהודי יזכיר לו. אמנם אף אם בית חבירו זה הוא גוי, ג"כ יש להתיר מעצם הדבר שלא ילך לשם להטות, ואכן בכה"ח אח"כ באות ט' כתב שבשכינו גוי שהדליק נר לעשות מלאכתו, והנר מאיר דרך בית ישראל, מותר להשתמש לאורו, עיי"ש. וכאמור שהטעם הוא מפני שבודאי לא ילך. ועל כל פנים לכו"ע אם זה בביתו מחדר לחדר, אסור לקרוא לאור הנר, מחשש שמא ילך לחדר השני ויטה, וכ"כ הכה"ח הנ"ל באות ח' מהבי"מ, ובאמת שגם בב' בתים יש לאסור בכה"ג, שהוא בכלל מש"כ השו"ע שאפי' גבוה עשר קומות וכו', ורק בבית של אדם זר לא חיישינן. פלוגתא זו הובאה במג"א, וסיים בשם הב"ח לאסור, וכן נראה מט"ז סק"ג..22 וע"ע בשעה"צ אות ב' שהוסיף ממחה"ש דקשר( הביא פלוגתא זו)סק"ב( ובמשנ"ב. וסיים) משונה הוא כמו מפתח, וכ"כ כה"ח אות ז'. וע"ע בביה"ל ד"ה לאור הנר בשם הא"ר דאם מסר המפתח לאדם אחר, דמי לההיא דסעיף ג' באומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה, ע"כ. וע"ע בשעה"צ. ובכה"ח אות ו' קיבץ השיטות בזה, ונראה דחושש להחמיר, וע"ע בדבריו אות י"ג. שהביא שאלה כיוצ"ב בסגר בקשר משונה,)סימן ק"ז( ויעוין בשו"ת תורה לשמה וכתב דאע"פ דהוי היכר, מ"מ באדם אחד לא סמכינן, וצריך שימסרנו לאחרים, דלא מועיל לאכול על שולחן אחד בשר כשלידו)סימן פ"ח( וראייתו מהא דיו"ד גבינה, שמא יטעה ויאכל ממנה, ואף היכר לא מועיל עד דאיכא היכר ודעות, יעיי"שואכן כן דעת הפוסקים כיעוין בכה"ח שם דבאדם אחד לא מהני היכר, ודלא[ שהיקל בזה, וזה דלא ככל רבוותא, ועי' בשדי חמד)' בכלל מ( כהחכמת אדם.] באסיפת דינים של מערכת בשר וחלב סי' י"ג, עיין שם, וכן דעת כל הפוסקים אולם יש להעיר ע"ז דהלא סברת המתירים משום היכר, דכיון שאין דרך לסגור וכעת בשבת הוא סוגר ה"ז היכר, ודמי לראשי פרקים דלהלן ס"י, א"נ לקורא פרקאיברא שלכאו' יש לחלק דשא"ה שפרק זה מזכיר[ . במה מדליקין וכמש"כ המשנ"ב,] לו את האיסור, ואילו הסגירה של העששית אינו אלא היכר שמחמת המציאות ומ"מ אם אין דרכו בכך י"ל דהוי היכר, ואכן כ"כ הגרש"ק בשו"ת האלף לך שלמה סי' קל"ו, ובבני ציון ליכטמן כאן בביאור הראשונים שהקילו בזה, וכ"כ עוד באחרונים. וא"כ אה"נ דמועיל. והרי גם האחרונים האוסרים טעמם לאסור הוא משום לא פלוג , ומבואר דבלא"ה אין לחוש דשפיר)כמובא בכה"ח בשם הפוסקים וכן במשנ"ב( איכא היכרא, ועל כרחינו לומר דלא דמי לדהתם דבעודו עוסק באכילה חיישינן, ובמידי דאכילה נמי, ובזה הוא דהצריכו שינוי דעות. ועוי"ל דהחשש שיוציא אתובאופן שאין לו אדם אחר[ . ההפסק והוא ענין אחר, אבל כאן הרי חזינן דמהני היכר. ובנרות של שעוה וכיוצא] לשומר, אפשר דשרי כד' המתירים, ובפרט לצורך מצוה שאין בהם חשש כ"כ, נראה להתיר בזה. ובלא"ה כבר כתבנו שבנרות של שעוה שלנו מן הדין שרי, ועכ"פ במסר המפתח לאדם אחר נראה ודאי דשרי בכל סוגי הנרות, שהרי שוב אין חשש כלל, ודלא כהמחמירים. ולסיכום: בסגר במפתח לכתחילה יש להחמיר, ואם אין דרכו בחול לסגור במפתח, ה"ז היכר ומועיל במקום צורך, ואם הצניע את המפתח, וכל שכן אם מסרן לאחרים, בודאי מותר, ובנרות שעוה יש להקל לכתחילה בכל זה. הנה בקשרו בקשר משונה, מהביה"ל משמע שדינו כמפתח, ועיין בכה"ח.23 שהרי קשר( אות ז' מהמחה"ש שמותר בכה"ג כמו ע"י מפתח לדעת המתירים , וה"ד בפתח הדביר, עיי"ש. לכאו') עדיף ממפתח, וכדחזינן ביו"ד סי' קי"ח וסי' ק"ל משמע שמי שאוסר במפתח אוסר גם בזה, ובכה"ג הרי לא שייך למסור לאחרים,סוף( אלא שבתוה"ד הרי כתב שעדיף ממפתח, ונוסף ע"ז שמדברי הכה"ח להלן בשם הבא"ח מוכח שקשר משונה עדיף ממפתח בעלמא, וה"ז שווה כמו) אות י"א שסגר במפתח ומסרו לאחרים, עיין שם. וצ"ל שקשר משונה הוי היכר מעלייתא, מבואר שמועיל לקושרו בקשר שאינו יכול לפתוח.)סימן ק"ז( ובשו"ת תורה לשמה. והיינו כשאינו רגיל]"וגם מצד איסור שבת אין לחוש שיעבור על איסור "מתיר[ לקשור כן בחול. הדברים מבוארים באחרונים, עיין בביאור הלכה בד"ה לאור הנר מש"כ בזה.24 באורך, שמן הדין אפשר להקל בכל גווני לצורך ת"ת, ורק בשעת הדחק, וסיים דאם אפשר באו"א אין להתיר, ולכן יש לעשות העיצה הנ"ל שהזכיר לעיל, והיינו שידביק מבעו"י נייר על הבורג שעימו מגביהין ומנמיכין את האש, עיין שם שבזה שהביא תשו' מקור חיים שהתיר ללמוד)אות י"ג( בודאי יש להתיר. וע"ע בכה"ח לאור מנורות הנפט שאורם זך וצלול וכו', ושכן פשט המנהג וכו', ע"כ. וסיים הכה"ח דלדעתו נראה להחמיר, כיון שאנו רואים שלפעמים מעלים או מורידים הפתילה,והוא( ולכן אין להתיר כ"א כשזה בזכוכית, ויסגור הפתח במנעול וימסרנו לאחרים , ועפי"ז כתבנו ב' העיצות של הביה"ל ושל הכה"ח. ויש עוד) כנ"ל בהערה הקודמת באחרונים שהחמירו בזה, ואכמ"ל.

Upload: yomtov76570

Post on 27-Nov-2014

105 views

Category:

Documents


1 download

Report

TRANSCRIPT

Page 1: מקור הלכה

מב

סימן ערהדיני קריאה והשתמשות לאור הנר

א'. אסור להשתמש לאור הנר בשבת בדברים הצריכים עיון, שגזרו חז"ל שמא יטה ויתחייב משום מבעיר1. וביום טוב מותר לאור הנר, אבל ביו"ט שחל בשבת אסור2.ואין חילוק בין נרות העשויות למצות הדלקת נרות שבת לבין סתם נרות3. וכמו"כ אין חילוק בין אם ההשתמשות והקריאה הוא לדבר מצוה או לדבר הרשות4.

ואיסור זה הוא בין בלילה, ובין ביום אם הוא נמצא במקום אפל שצריך נר5. אכן אם נכנס קצת אור מבחוץ ויכול להסתדר גם ללא הנר, יש להקל6.ב'. נחלקו הפוסקים אם איסור ההשתמשות לאור הנר הוא רק בדברים הצריכים עיון רב, או אפילו בצריך עיון קצת אסור, ולהלכה ראוי להחמיר7. ]ולהלן יבואר באיזה סוגי נרות יש חששות של הטיה, ויבואר דבנרות שלנו

המוצקים אפשר להקל. וכל שכן שיש להקל בזה בדבר שא"צ עיון רב[8. אמנם דברים גדולים וניכרים מיד בלא התאמצות כלל אינם נחשבים לעיון כלל, ומותר לאור הנר9.ודע, שאין חילוק בין אם הנר קטן או גדול, וכן אין חילוק אם יש נר אחד או כמה נרות, ובכל אופן אסור10.

ג'. אסור לקרוא לאור הנר, בין אם הוא קורא בפיו ובין אם הוא מהרהר בלבד11 ]ולהלן יבוארו כמה פרטים בזה[, וכן אסור לעשות שאר תשמישים לאור הנר. ונזכיר כמה דוגמאות:אסור להבחין בסוגי בגדים הדומים זה לזה, כדי שלא יתחלפו שלו בשל חבירו וכדומה12. וכן אסור לבדוק את בגדיו אם הם מלוכלכים באופן שצריך עיון13, וכן אין לבדוק הראש מכינים14, וכן כל כה"ג.

ולבדוק ציציותיו, אסור15. ולהפריד הציציות, אם הוא מסתכל כל הזמן על הציציות אסור, אבל אם יכול להפריד חלקו במשמוש היד בלא להסתכל, ורק מידי פעם הוא מסתכל, ה"ז מותר16.ולהסתכל בשעון לראות את השעה, אסור, בין אם המחוגים עבים ובין אם המחוגים דקים, וגם אם הוא רגיל בסגנון השעון יש להחמיר17. ואם יודע בערך את השעה אלא שרוצה לדעת בדיוק את הרגעים, אפשר שמותר18. ואשה

שקמה בלילה להאכיל את בנה, יכולה להסתכל בשעון אם אינו צריך עיון רב19.ובכל האמור, יש להתיר בנרות שעוה ושאר נרות שלנו שדולקים היטב, משום שבדבר שא"צ עיון רב יש להקל בזה20.

ד'. אפילו אם הנר גבוה מאד בגובה עשר קומות או שהוא רחוק ממנו הרבה, גם כן אסור להשתמש לאורו, וכן אם הנר במתקן מזכוכית ג"כ אסור21. אבל אם הוא סגר את המתקן במפתח או קשרו בקשר משונה, יש מתירים ויש אוסרים, ואם מסר את המפתח לאדם אחר, מותר לכל הדעות22. וכן יש להקל בקשר משונה23.

ה'. מנורת נפט שאפשר להגביה ולהנמיך את האור, אין לקרוא לאורה, אא"כ בשעת הדחק או לצורך לימוד תורה, ומ"מ ראוי מאד שיקח פתק שכתוב עליו "שהיום שבת ואסור להדליק", וידביקנו על מקום הכפתורים שבהם מגדילים או ממעטים את האור. וכן יש להקל אם ינעלנו במפתח וימסור המפתח לאחרים24.

הרה"ג�יוסף�משדי�שליט"אמקור�הלכהכולל�"אליבא�דהלכתא"�בני�ברק,�ומו"צ�בד"ץ�"שארית�ישראל"

1. גמ' ופוסקים. ושו"ע )סימן ער"ה ס"א(. ולהלן נזכיר דין נר שעוה, ובזה האיסור באו"א שמא ימחוט, כמש"כ הב"י, אכן י"א דאיכא חשש של הטיה גם בנר זה. ועוד

יעוין להלן בטור סוה"ס ובפוסקים שיש ג"כ מקום לחשש דשמא יסתפק ממנו.2. ובשאר יו"ט אין איסור הבערה ]וגם בנרות שעוה, שלפי הב"י יש חשש שמא ימחוט, וגם אם נאמר שיש כזה ריבוי מ"מ לא גזרו אטו זה[, ורק אם חל בשבת אסור )וכעין המבואר להלן בשו"ע ס"ט(, ולענין יום הכיפורים ור"ה יבואר להלן

בסעיף ח'.3. הסברא ברורה דאין לחלק, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א' דלא כמי שחילק בזה, וכ"ה בכה"ח. ]וכל זה הוא אף בשמנים הכשרים להדלקה, אבל באסורים להדלקה המבוארים בסי' רס"ד אסור אפילו בדבר שא"צ עיון כלל, וכמו שציין הפמ"ג כאן[.

4. כן מוכח להלן מכו"כ דינים שאף בדבר מצוה אסור )אמנם לפעמים כתבנו ולכן בדבר מצוה סמכו להקל(, להקל מטעם שיש כמה סיבות בלא"ה להתיר,

ולאידך גיסא כשמותר, מותר אף לדבר רשות, עי' כה"ח אות ט"ו.5. משנ"ב סוף סק"ב בשם האחרונים. וגם בזה הוא פשוט דהא החשש קיים, וע"ע

בסמוך.ועיין בשו"ת הלכות קטנות ואכן מצאנו שדנו האחרונים, כן נראה מסברא, .6ח"ב )סימן כ"ז( עיין שם, וה"ד בכה"ח אות ה', ומ"מ אין לדייק מזה כלום, וע"ע בכה"ח )אות ד'( שהביא מהתו"ש שאם הוא עדיין יום שיוכל לקרות אף בלא נר, שרי לקרות, ע"כ. ובפשטות מיירי שקורא ע"י הדחק ואפ"ה שרי, דאם רואה היטב

פשיטא.וע"ע בכה"ח )אות י'( משם החסדי דוד שכתב שמותר לקרות בכתבי הקודש בע"ש עד חשיכה, ולא חיישינן דילמא מימשך ליה תלמודא ואתי למיקרי שתחשך לאור הנר עיי"ש, ומשמע עכ"פ דעד שחשיכה שרי אע"פ שקורא בדוחק, ואולי מיירי עד ביהש"מ, וי"ל. ועכ"פ יש לדון בזה לאיסור, לפמ"ש להלן בהלכה ד' גבי ב' נרות הסמוכים זל"ז שלדעת השו"ע אסור, וכמש"ש, וא"כ ה"ה כאן, וי"ל. גם אפשר שזה תלוי בנידון דלהלן בסמוך, שהבאנו פלוגתא אם בעיון מועט לאור הנר מותר או אסור, ולפי"ז אחרי מה שכתבנו שנכון להחמיר בזה, א"כ ה"נ אין להקל אא"כ רואה

בלא דוחק, והכל כפי הענין.וע"ע ובתראי, בזה פלוגתא דקמאי )ר"ס ער"ה( שהביא עיין בביאור הלכה .7ויש דהוא, כל עיון ומשמע עיון, הצריך בדבר סתמא שכתב )סק"א( במשנ"ב לדחות דעיון היינו התבוננות רבה, ואין ראיה מזה לא לכאן ולא לכאן, והוא לשון הפוסקים. ויל"ד עוד מהמשנ"ב שאסר לבדוק הציצית, דמשמע שאפילו עיון מועט אסור, אולם גם זה יש לדחות דשמא מיירי במסובכים, וכדלהלן בהלכה הבאה, ועי' בכה"ח אות ג' שכתב שאין בודקין הציצית לאור הנר, ובסמיכות לזה הביא דברי הפמ"ג שכל דבר הצריך עיון קצת אין עושין לאור נר של שמן, וע"ע גם בכה"ח להלן אות ל"ג, ודו"ק. ומ"מ נראה עפ"ד הביה"ל שיש להחמיר בדבר אחר שכן דעת כמה ראשונים. אלא שיש להעיר בזה מדברי המשנ"ב לעיל )בסימן רנ"ה סק"ז( שסתם בשם הא"ר והתו"ש שדווקא בצריך עיון רב אסור. ומ"מ נראה דהפוסקים נקטו להחמיר בכל גווני, וע"ע בביאור הלכה הנ"ל ועוד להלן בסוה"ס, וכן משמע מדברי הכה"ח )אות י"ב( בשם התו"ש, ודו"ק, וכן בהדיא בכה"ח )אות ג'( בשם הפמ"ג עיי"ש. ומ"מ כן נראה דעת המשנ"ב להחמיר בסתם נרות שמן, אמנם בבן איש חי )סו"פ נח( נראה שמיקל בזה כשא"צ עיון רב, אולם י"ל דשא"ה בנידונו דיש צירופים אחרים, א"נ דעיקר הקולא שלו הוא בזמנינו שהם נרות שעוה וכו' שאין שייך בהם שמא יטה. )וכן משמע דעת המשנ"ב בכ"ד דבשעוה יש להקל(. ואמנם באמת דעתו של הבא"ח להקל בעיון מועט. וכן מוכח בדבריו בשו"ת תורה לשמה עיי"ש. לזה דוגמא והביא רב, עיון אינו )סימן פ"ג( שהתיר לעיין בשעון כשזה וקושטא קאי שעיקר היתרו הוא עפ"ד הרמב"ם )פ"ה מהל' שבת( שרק כשצריך עיון רב אסור, אבל בעיון מועט מותר )וכ"כ עוד הרמב"ם בהט"ז(, וכיעוין שם. אולם היא גופא קשיא, הלא כה"ג פסק ג"כ מרן השו"ע להלן )סעיף י"ב(, ופירש המשנ"ב וכמש"כ ראשונים הרבה שיטת וזו התירו, נקיותה שמשום התם דשאני שם המשנ"ב שם, וכן בביה"ל ברה"ס. ]ולכן גם השו"ע שם לא התיר לכל מילי, אלא רק שם בענין נקיות התיר בצריך עיון קצת[, ואולם הבא"ח סמך על הרמב"ם טפי, אחר שידוע שהיה המנהג כמותו, וכן פסקי השו"ע בנויים על דבריו, כידוע. ומ"מ הלא כל הראשונים ס"ל להחמיר, ואין ראיה לפסוק היפך מזה, ודו"ק. וע"ע להלן בהלכה ראשונה על סעיף י"ב מש"כ בזה עוד בהאי דינא עיי"ש, ועכ"פ בביה"ל נוטה לאיסור, וכן בכה"ח פסק לאיסור גם בעיון קצת, והנה אע"פ שבשל סופרים הלך אחר המיקל, מ"מ נראה למעשה דראוי להחמיר שכן דעת רוב הראשונים ורוב

האחרונים, ומ"מ בנרות של שעוה שלנו יש להקל בלא"ה כדלהלן.ודין זה מבואר מדברי השו"ע להלן בסעיף י"ב שהתירו לשמש בדבר שא"צ עיון וכמש"כ התירו, נקיות שמשום הטעם והריטב"א והרמב"ן הר"ן וביארו הרבה, המשנ"ב שם סקכ"ד, ומוכח שאם אינו ענין נקיות אסור, וכן הוכיח מזה הביה"ל שם ד"ה אבל, וכן בביה"ל ריש הסימן ד"ה ואין קורין ]אמנם הגר"ז בדין של נקיות התיר אפילו בצריך עיון הרבה, וכמש"כ בביה"ל סוד"ה אבל, ומאידך פסק לגבי כל ראיה לאור הנרות, שאם א"צ עיון הרבה ג"כ מותר, וכמש"כ בשמו בביה"ל רה"ס, יותר כיעוי"ש[. והביה"ל בב' המקומות הנ"ל לא הכריע להדיא, אולם מ"מ נטה לדברי הראשונים שאסור אפילו בעיון מועט )וכ"פ בכף החיים אות ג'(, שכל דבר

הצריך עיון קצת אסור לאור הנר, עיי"ש, אבל בנקיות מותר בעיון קצת.]ויש לציין עוד לדברי המשנ"ב )בסק"ט( שכתב בהיתר קריאה בסידור, וז"ל: והטעם שתפילה מצויה בפי הכל, ואין צריך עיון רב, והוי כמו ראשי פרקין, ע"כ. והיה מי שחשב שטעם ההיתר הוא בגלל שא"צ עיון רב, אולם זו טעות, דודאי המשנ"ב לא יסתור עצמו משאר מקומות שכתב להחמיר בעיון מועט. ועוד, שהרי כתב טעם ההיתר משום ראשי פרקין. ועל כרחך מה שכתב וא"צ עיון רב, היינו "סימן" בעלמא

לזה דהוי כראשי פרשיות, ואין זו "סיבת" ההיתר וכדאמרן, והדברים ברורים[.ויש לעיין לדידן שאפילו עיון מועט אסור )ועיין להלן בהלכה הבאה שגם לראות בשעון וכדו' אסור(, א"כ איך היו אוכלים לאור הנר, הרי הם מבחינים בין סוגי המאכלים וכדו', ובודאי יש בה עיון, וכבר כתבנו ליישב ולבאר זאת להלן בסי"ב,

עיי"ש.8. הנה שם כתבנו שמן הדין יש להתיר בשעוה וכדו' לכתחילה, ועכ"פ בצריך עיון קצת בודאי אין להחמיר, וכן מבואר דעת המשנ"ב בכ"מ בסימן זה, וכן בכה"ח אות

ל"ג, שבכה"ג יש להקל בזה, וכ"מ בדבריו אות ג', ועוד.9. שכל זה אינו בכלל "עיון", אף לא מועט, ומצאנו מעין זה בהל' בורר שבדברים הניכרים אין לזה שם ברירה, עי' בדברינו להלן סי' שי"ט, וכ"כ כיוצ"ב בנידו"ד בספר

חוט שני פ' פ"ד ס"ח, ותלוי לפי הענין, ובד"כ בדברים גדולים אין חשש.10. שאין בזה סברא להתיר, וכ"כ בבית ארזים כאן אות י"ח כיוצ"ב.

11. שו"ע )סימן ער"ה ס"א(. עיין שם ובב"י.ויש לציין שבהגהות אשר"י מבואר שיש חילוק בין הרהור לדיבור )והובא בב"י להלן ס"י(, אולם בנידון דידן וכן בכל אופן של איסור דשמא יטה, לכו"ע אין לחלק ואסור בכל אופן ]ובעיקר דברי ההג"א שם לכאו' הוא תימה מה המקום לחלק בזה, ואכן כל הראשונים לא חילקו בזה ולא מידי, ויש ליישב[ שההג"א שהתיר בהרהור הוא מצד היכר, שכיון שאסרו עליו להוציא בפיו ה"ז מזכיר לו את איסור ההטיה, ע"כ. ואכן כעי"ז מצאנו להלן בס"י שכיון שלא התירו לו בכל גווני הו"ל היכר, וכן מצאנו כהנה בהיתר הפשר כנגד המדורה, ולא מיחזי כמבשל כמו שאסרו בכירה, דעצם זה שלא התירו רק בריחוק ה"ז היכר. אלא שלפי זה יצא שאם הוא אדם שרגיל לקרוא בהרהור, יהיה אסור אף בהרהור, וההג"א דלא חש לזה הוא משום שאין דרך ללמוד בהרהור, וכמש"כ בעירובין )דף נד.(, וברמב"ם פ"ג מהל' ת"ת, וכן נת' במק"א מדברי הש"ס וכן הזוה"ק ועוד הרבה מהסה"ק שיש ענין גדול בהוצאה

בפיו, וע"ע בנפש החיים שער ד'.12. שו"ע )שם סי"א(, ושם כתב שלא לבדוק לאור הנר בין בגדי אשתו לבגדיו בזמנינו לובשים שמלות, משא"כ כולם בזמנם שהיו דווקא דכ"ז ]ונראה פשוט דבמישוש היד אפשר להכיר אין חשש, אא"כ הם מקופלים ואינו רוצה שיתפרק הקיפול שאז צריך הבחנה, והכל לפי הענין[. וע"ע בכה"ח )אות ל"ד( שהזהיר על

הבחורים שהולכים לישון שלא יבדקו בגדיהם לאור הנר וכו', עיין שם.13. שם. אסור לפלות בגדיו, והיינו שאסור לבודקם מכינים )וע"ע בכה"ח דה"ה שלא לבדוק את הראש מכינים(, אולם שיניתי הלשון כפי המציאות כיום שאינו בשו"ע להלן וע"ע כידוע. אמנקיותא, טפי קפדינן דכיום בבגדים, כינים מצוי )סעיף י"א(. ואמנם ראינו להלן )סעיף י"ב( שהקילו משום נקיות, יש לחלק בכמה אופנים כיעוין שם, ובפרט אם נאמר התם שזה רק בצירוף שיש חשש סכנה מחמת

הלכלוכים שבכלי סעודה, וכמבואר שם בהערה.14. כמו שאסור לפלות בגדים כך אסור לפלות הראש )כה"ח אות ב'(, ופשוט, ועיין בהערה הקודמת. ולעצם דין בדיקת הראש מכינים יתבאר בסי' שי"ט, ודין הריגת

כינים בשבת בסימן שט"ז.15. במג"א סק"א הביא מהמטה משה לאסור. וכן משמע ג"כ מדברי הב"ח בשם מהרש"ל שהובא במג"א להלן סק"ג, דלא התירו לבדוק ציציות אלא בנרות של היד ובמשמוש כ"כ, עיון א"צ דהלא בפשטות לי קשיא דהוה אלא וכו', שעוה אפשר לדעת זאת )ובפרט שעיקר הבדיקה במקום הקשר הראשון בחיבורו לבגד, כמש"כ הפוסקים(, ואכן מצאנו במשנ"ב סימן י"ז סק"א שסומא שאין יכול לבדוק ציציות יבדוק אותם במישוש היד, וזה מלבד שמן הדין הגמור אין חיוב בדיקה בכל יום דסומכין על החזקה, כמש"כ האחרונים, אולם הא ל"ק דמ"מ כעת יש לו צורך בבדיקה, וכיון שנתבאר לעיל שאף בעיון מועט אסור, יש לאסור, וכן מבואר

בכה"ח אות ג'.ואמנם בבן איש חי סו"פ נח כתב לחלק בזה בין אם הציציות מסוכסכים ומעורבבים הרבה וצריך עיון רב או לא, עיי"ש. אולם לדידן בהלכה הקודמת שגם בעיון מועט אסור, אין לחלק בזה ובכל אופן אסור. וכן ראיתי בכה"ח אות ג' שיש לאסור, ולא חילק ולא מידי )והיא לשיטתו שאסור אפילו עיון מועט(. ולכן יש להחמיר, אמנם בנרות שעוה י"ל דקיל טפי, וכנזכר בהלכה הקודמת, ודו"ק. ומ"מ כאשר מסתכל

רק מידי פעם, י"ל דהוי כראשי פרקים דלהלן שמותר.16. כן נראה לומר דכל כה"ג הוי כעין ראשי פרקים דשרי, וכדלהלן סי"ב. ושם מבואר שרוב הפעמים יהיה בלא להסתכל, וה"נ כאן ]ובכלל יש לדעת שהפרדה במשמוש היד מהני לכתחילה להחזיק הציציות ככשרות לכו"ע, וכמש"כ הפוסקים

בהל' ציצית גבי סומא, ובלא"ה מן הדין אין חיוב לבדוק, ואכמ"ל[.17. הנה הבן איש חי )סו"פ נח( כתב להתיר להסתכל בשעון אם המחוגים עבים, וא"צ עיון רב, ורק אם המחוגים דקים או הרישום של המספרים דקים אז אסור, וכ"כ עוד באחרונים עפי"ד. אולם כל זה לשיטתו שמתיר בא"צ עיון רב, אבל לדידן שאסור אפילו בעיון מועט אין לחלק בכל זה, וכמו"כ יש לציין המבואר להלן )סי"ב( שאפילו הסתכלות זמן מועט ג"כ אסור, ואין לחוש בזה, ולכאו' יש לדון עוד, א[. אם יש להתיר בזה וכעין ראשי פרקים, אולם בפשטות כיון שכל ענינו הוא לראות את השעה הזו, ה"ז כל הראיה ואסור. ב[. אם הוא רגיל בזה, האם יש להתיר, כעין

המבואר להלן סי"ב שמקילים בשמש קבוע.אלא להיתר, ס"ט-י' להלן המבואר פרקים ראשי כעין הוי ויתכן שבכה"ג .18שאפשר שכיון שכל כוונתו רק לראות הדקות, ולא איכפ"ל מהשעות כלל, א"כ הוי

כמסתכל לאור הנר את כל הנצרך לו.אכילה כצורכי דהוי צורך הקטן, טפי מלבד שהוא להקל יש זה 19. שבאופן שהקילו בעיון מועט, וכמשנ"ת להלן בסעיף י"ב, כיעוי"ש, ודו"ק. ולפי"ז מותר רק כשהמחוגים עבים שבזה הוא עיון מועט, ויש מן האחרונים בזמנינו שהקילו לאשה

שקמה להאכיל בנה בכל אופן, ולא מצאתי להם סמך ]ורק בנרות שלנו המוצקים אפשר להקל[.

20. וכמשנ"ת לעיל בהלכה הקודמת ]והיינו בנרות מוצקים, ולא כשנעשו נוזליים, כפי המצוי בנריות שבפח אלומיניום ונר נשמה[.

21. שו"ע שם. והוספנו פרטים הנראים בסברא. וכ"ה בביה"ל ד"ה לאור הנר )וע"ע כעי"ז להלן סימן ש"ב סי"ג ובמשנ"ב שם ומש"כ שם(.

ויעוין בכה"ח אות ח' משם הבי"מ שאם יש נר בבית חבירו, והוא מאיר לו דרך חלון או חור שבכותל ביניהם, מותר לו לקרוא לאור הנר, ולא חיישינן שמא ילך לבית חבירו ויטה, ע"כ. ולכאו' הלא הוי היכר בעלמא, ומנא לן להתיר, הרי מבואר להלן בסמוך שאם קשר בקשר או שסגר במפתח, דעת הרבה פוסקים לאסור, מחשש דשמא יטה, וא"כ מנא לן להקל בזה, וי"ל דשאני התם שללכת לבית חבירו אין אדם הולך כלל, וה"ז עדיף ממש"כ הפוסקים שבאדם חשוב אין חשש דשמא יטה, וה"נ לא ילך לבית חבירו. ואף אם ילך לבית חבירו הרי היהודי יזכיר לו. אמנם אף אם בית חבירו זה הוא גוי, ג"כ יש להתיר מעצם הדבר שלא ילך לשם להטות, ואכן בכה"ח אח"כ באות ט' כתב שבשכינו גוי שהדליק נר לעשות מלאכתו, והנר מאיר דרך בית ישראל, מותר להשתמש לאורו, עיי"ש. וכאמור שהטעם הוא מפני

שבודאי לא ילך.ועל כל פנים לכו"ע אם זה בביתו מחדר לחדר, אסור לקרוא לאור הנר, מחשש שמא ילך לחדר השני ויטה, וכ"כ הכה"ח הנ"ל באות ח' מהבי"מ, ובאמת שגם בב' בתים יש לאסור בכה"ג, שהוא בכלל מש"כ השו"ע שאפי' גבוה עשר קומות וכו',

ורק בבית של אדם זר לא חיישינן.22. פלוגתא זו הובאה במג"א, וסיים בשם הב"ח לאסור, וכן נראה מט"ז סק"ג. ובמשנ"ב )סק"ב( הביא פלוגתא זו )וע"ע בשעה"צ אות ב' שהוסיף ממחה"ש דקשר משונה הוא כמו מפתח, וכ"כ כה"ח אות ז'. וע"ע בביה"ל ד"ה לאור הנר(. וסיים בשם הא"ר דאם מסר המפתח לאדם אחר, דמי לההיא דסעיף ג' באומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה, ע"כ. וע"ע בשעה"צ. ובכה"ח אות ו' קיבץ השיטות בזה,

ונראה דחושש להחמיר, וע"ע בדבריו אות י"ג.ויעוין בשו"ת תורה לשמה )סימן ק"ז( שהביא שאלה כיוצ"ב בסגר בקשר משונה, וכתב דאע"פ דהוי היכר, מ"מ באדם אחד לא סמכינן, וצריך שימסרנו לאחרים, וראייתו מהא דיו"ד )סימן פ"ח( דלא מועיל לאכול על שולחן אחד בשר כשלידו גבינה, שמא יטעה ויאכל ממנה, ואף היכר לא מועיל עד דאיכא היכר ודעות, יעיי"ש ודלא היכר, מהני לא אחד דבאדם בכה"ח שם כיעוין הפוסקים דעת כן ]ואכן ועי' בשדי חמד רבוותא, ככל דלא וזה בזה, מ'( שהיקל )בכלל אדם כהחכמת באסיפת דינים של מערכת בשר וחלב סי' י"ג, עיין שם, וכן דעת כל הפוסקים[. אולם יש להעיר ע"ז דהלא סברת המתירים משום היכר, דכיון שאין דרך לסגור וכעת בשבת הוא סוגר ה"ז היכר, ודמי לראשי פרקים דלהלן ס"י, א"נ לקורא פרק במה מדליקין וכמש"כ המשנ"ב. ]איברא שלכאו' יש לחלק דשא"ה שפרק זה מזכיר לו את האיסור, ואילו הסגירה של העששית אינו אלא היכר שמחמת המציאות[, ומ"מ אם אין דרכו בכך י"ל דהוי היכר, ואכן כ"כ הגרש"ק בשו"ת האלף לך שלמה סי' קל"ו, ובבני ציון ליכטמן כאן בביאור הראשונים שהקילו בזה, וכ"כ עוד באחרונים. וא"כ אה"נ דמועיל. והרי גם האחרונים האוסרים טעמם לאסור הוא משום לא פלוג )כמובא בכה"ח בשם הפוסקים וכן במשנ"ב(, ומבואר דבלא"ה אין לחוש דשפיר איכא היכרא, ועל כרחינו לומר דלא דמי לדהתם דבעודו עוסק באכילה חיישינן, ובמידי דאכילה נמי, ובזה הוא דהצריכו שינוי דעות. ועוי"ל דהחשש שיוציא את ההפסק והוא ענין אחר, אבל כאן הרי חזינן דמהני היכר. ]ובאופן שאין לו אדם אחר לשומר, אפשר דשרי כד' המתירים, ובפרט לצורך מצוה[. ובנרות של שעוה וכיוצא שאין בהם חשש כ"כ, נראה להתיר בזה. ובלא"ה כבר כתבנו שבנרות של שעוה שלנו מן הדין שרי, ועכ"פ במסר המפתח לאדם אחר נראה ודאי דשרי בכל סוגי

הנרות, שהרי שוב אין חשש כלל, ודלא כהמחמירים.ולסיכום: בסגר במפתח לכתחילה יש להחמיר, ואם אין דרכו בחול לסגור במפתח, ה"ז היכר ומועיל במקום צורך, ואם הצניע את המפתח, וכל שכן אם מסרן לאחרים,

בודאי מותר, ובנרות שעוה יש להקל לכתחילה בכל זה.ועיין בכה"ח 23. הנה בקשרו בקשר משונה, מהביה"ל משמע שדינו כמפתח, ז' מהמחה"ש שמותר בכה"ג כמו ע"י מפתח לדעת המתירים )שהרי קשר אות עדיף ממפתח, וכדחזינן ביו"ד סי' קי"ח וסי' ק"ל(, וה"ד בפתח הדביר, עיי"ש. לכאו' משמע שמי שאוסר במפתח אוסר גם בזה, ובכה"ג הרי לא שייך למסור לאחרים, אלא שבתוה"ד הרי כתב שעדיף ממפתח, ונוסף ע"ז שמדברי הכה"ח להלן )סוף אות י"א( בשם הבא"ח מוכח שקשר משונה עדיף ממפתח בעלמא, וה"ז שווה כמו שסגר במפתח ומסרו לאחרים, עיין שם. וצ"ל שקשר משונה הוי היכר מעלייתא, ובשו"ת תורה לשמה )סימן ק"ז( מבואר שמועיל לקושרו בקשר שאינו יכול לפתוח. ]וגם מצד איסור שבת אין לחוש שיעבור על איסור "מתיר"[. והיינו כשאינו רגיל

לקשור כן בחול.24. הדברים מבוארים באחרונים, עיין בביאור הלכה בד"ה לאור הנר מש"כ בזה באורך, שמן הדין אפשר להקל בכל גווני לצורך ת"ת, ורק בשעת הדחק, וסיים דאם אפשר באו"א אין להתיר, ולכן יש לעשות העיצה הנ"ל שהזכיר לעיל, והיינו שידביק מבעו"י נייר על הבורג שעימו מגביהין ומנמיכין את האש, עיין שם שבזה בודאי יש להתיר. וע"ע בכה"ח )אות י"ג( שהביא תשו' מקור חיים שהתיר ללמוד לאור מנורות הנפט שאורם זך וצלול וכו', ושכן פשט המנהג וכו', ע"כ. וסיים הכה"ח דלדעתו נראה להחמיר, כיון שאנו רואים שלפעמים מעלים או מורידים הפתילה, ולכן אין להתיר כ"א כשזה בזכוכית, ויסגור הפתח במנעול וימסרנו לאחרים )והוא כנ"ל בהערה הקודמת(, ועפי"ז כתבנו ב' העיצות של הביה"ל ושל הכה"ח. ויש עוד

באחרונים שהחמירו בזה, ואכמ"ל.

Page 2: מקור הלכה

מג

ודע, שהנחת הפתק מועילה רק אם הוא מניח על מקום ההטיה, כלומר על הבורג שעימו אפשר להגביה את האור וכדו', ואינו מועיל אם שם את הפתק לידו25.ונראה שאע"פ שלכתחילה צריך שיכתוב "שבת" וכדומה על הפתק, מ"מ בדיעבד אפשר להקל במקום צורך גם אם לא כתוב כלום26, וכן אם הוא אינו יודע לקרוא וכדומה27, ויוכל לשים את הפתק הזה גם בשבת ואז מותר28.

ו'. בכל הנרות יש לחשוש לאיסור זה, בין בנרות שמן ובין בנרות שעוה29, אבל בנרות שאורן צלול במיוחד יש להקל30. ואם הנרות המותרים נמצאים ליד הנרות האסורים סמוכים זה לזה, יש להחמיר31.ולמעשה: בנרות כמו נרות פרפין אין לחשוש כלל לאיסור הטיה, וגם בנרות שעוה שלנו יש להקל, ובפרט לצורך לימוד תורה וכדו'32. אמנם אם הוא רואה שאין הנר דולק כ"כ יפה, אפילו בשינוי כל שהוא, אסור להשתמש

לאורו33.וכל האמור הוא בנרות מוצקים, אבל הנרות המצויים כיום בתוך פחית אלומיניום, הנקרא "נריות", וכן מה שנקרא "נרות נשמה", שהשעוה ניתכת בהם, דינם כנר שמן, ואסור לקרוא לאורם34.

ודע, שגם בזמנינו, אע"פ שלא שמענו מי שהטה הנר, מ"מ אין להקל בזה בכל השמנים, אלא רק בנרות פרפין וכדו' שדולקים טוב, וכנזכר35.ז'. מותר לקרוא ולהשתמש לאור החשמל המצוי כיום, ואין לחשוש שמא יעבור איסור36.

ומנורה שיש לה כפתור או בורג או חוט וכיוצא, שאפשר על ידם להגדיל או למעט את עוצמת האור, גם כן מותר מן הדין לקרוא ולהשתמש לאורו. ומ"מ לכתחילה ראוי לשים פתק מערב שבת על גבי הכפתורים או הבורג או החוט, ויכתוב עליו "שבת" וכדומה, כדי שיהיה לו היכר ולא יבא לגעת בזה בשבת37, וככל הפרטים הנזכרים לעיל הלכה ה'.

ח'. יש להתיר לשניים לקרוא ביחד לאור הנר, שאם יבא האחד להטות יזכירנו חבירו38, ודווקא כששניהם עוסקים בענין אחד וגם בספר אחד39, אבל אם זה בשני ענינים ואפילו בספר אחד, הרי זה אסור40. אכן אם אמר לחבירו

גווני ולא חששו שמא יטה אמנם יש לדעת שיש הרבה אחרונים שהתירו בכל בכה"ג, וכמו שהביא הביה"ל ממסגה"ש, וכן המקו"ח שבכה"ח, וכן מבואר בערוה"ש ס"ב שכן נהגו רבים מישראל, וכ"כ בלבושי מרדכי תנינא סי' נ"ב בשם לחם הפנים על קיצושו"ע, ושכן נהגו בני תורה, וכ"ה בספר מנח"ש סימן פ' אות ז', ושכן הסכימו רבנים גדולים, ושכ"פ התורת חסד מלובלין עיי"ש, וכ"כ גם בקצוה"ש סימן ק"ו ס"ה בבדה"ש שם אות ח', וכ"נ עוד באחרונים טובא, הגם שיש שנקטו טעמים שונים, מ"מ שוים להיתר מעיקר הדין, ולכן כתבנו שבמקום צורך או במקום ביטול תורה

יש להקל אם שכח לשים פתק.25. כן מדוייק בביה"ל להדיא שיהיה על מקום ההטיה, וכ"כ הרבה אחרונים שיתנו על הבורג וכו'. וזה נ"ל מוכרח, שהרי בשאר מילי לא אשכחן שמועיל פתק, ועוד

שהרי החשש שמא לא יראה טוב מחמת שהנר ידעך, וא"כ מה יועיל לו הפתק.וזה דלא כמו שיש באחרוני זמנינו שכתבו להקל גם כשמניחו בצד הנר. והלום גדול אחד שהיה מניח פתקא צ"ב שהיה סימן יהוסף זכר ראיתי שכ"כ בשו"ת שכתוב עליה שבת, ומניחה סמוך לנר שהיה קורא בו, עיי"ש. וע"ע בשו"ת חיי אריה מבן הגר"י סלנטר סימן ב', עיי"ש, אולם למעשה קשה להקל בזה, ובפרט שעצם היתר זה הוא מחודש, שהרי בכו"כ ענינים שלא סמכו על פתקא להיתר, וגם בנידו"ד החזו"א לא ניח"ל בעצה זו, ועכ"פ כשמניח סמוך לנר קשה להקל, שמא לא ישים

לב לכך, אבל על הבורג ודאי מותר, דהוי היכר מעלייתא.26. עיין בביה"ל שכתב ג' טעמים להתיר הפתקא, חדא שיהיה לו היכר במקום ההטיה, וה"ז כמו שקשרו בקשר משונה, ועוד שבכל רגע הוא רואה איסור ההדלקה, ודמי לקריאת פרק במה מדליקין, ועוד דדמי לשומר, עיי"ש. והנה לטעם ראשון מוכח שעצם הדבר שיש שם היכר שפיר דמי, ולפי"ז א"צ שיכתוב עליו שבת, אבל לטעם שני מוכח שצריך שיהיה רשום עליו בדוקא ששבת היום, ולטעם שלישי אין הכרח, ודו"ק. והנה לכתחילה בודאי שיש להזהר בזה, אולם בדיעבד נראה שיש לסמוך על זה ששם פתק, והרי זה כעין מה שכתבו הפוסקים שאם מכסה את הכפתורים של הגז אין בזה חשש שהיה ]וכמשנ"ת במקומו בהל' שהיה[, וא"כ ה"נ בנידו"ד, וכעי"ז כתב בשו"ת חיי אריה שם, וכענין המבואר בסי' רנ"ד ס"א גבי טח את התנור בטיט. ובפרט בנידו"ד שבלא"ה יש מקילים וסוברים שלא גדרו איסור

במנורות כאלו שאורן טוב שאפשר לסמוך להקל, כנלענ"ד.יניח סידור פתוח ויש לציין שבזכרון יהוסף שם כתב שיש אפשרות להקל אם בפרק במה מדליקין, שיהיה לו היכר, עיי"ש. ולפיה"א לעיל לא מהני, כיון שצריך להשתמש מותר אם עיון לי צריך ובכלל בצידו, ולא ההטיה מקום על שיהיה בסידור לצורך זה, ואמנם לדבר חול בודאי אסור, אולם לצורך מצוה ללמוד תורה או להתפלל אפשר דשרי, שיש לומר שתלוי במחלוקת האחרונים אם מותר להגביה

ספר על ידי ספר אחר, כידוע, ויל"ב.27. וכגון שקורא בשפה אחרת או שמשתמש שימושים הצריכים עיון.

28. שכל שיש פתק מותר, ואין נפ"מ מתי שם אותו, ולאידך גיסא ברגע שהפתק יפול אסור לקרוא לאורו, ופשוט.

29. שו"ע )שם( אוסר גם בשעוה, ואמנם הרבה אחרונים התירו )עיין בט"ז ומג"א וגר"ז ועוד באחרונים(. מ"מ למעשה יש להחמיר כדעת מרן השו"ע, ומה שהקשו עליו האחרונים דכל החשש הוא שמא יטה ויעבור איסור דאורייתא, ואילו בשעוה אינו חשש שמא יטה אלא שמא ימחוט והוי איסור דרבנן )עיין מחה"ש וש"א בזה(, יש ליישב דמ"מ קרוב הוא לאיסור תורה ואסרו בזה. ]והיינו דיש חשש כיבוי ע"י המחיטה, ונחלקו הראשונים אם כיבוי נר אסור מה"ת או לא, וכמו שהבאנו להלן סימן רע"ח, עיי"ש לענין מלאכה שא"צ לגופה, א"נ יש לפרש שקרוב לאיסור תורה היינו מצד הדמיון שלא יבואו להקל באיסור דאורייתא וכו'[. אכן באמת א"צ לזה, שכבר מצאנו שבמחיטת הנר יש איסור הבערה, שהרי עי"ז דולק היטב, וכמבואר וכ"כ בטל אורות דף צ"ה ע"ד שהב"ד הרדב"ז בביצה כב. לפרש"י ומאירי שם, בתשו' שג"כ אסר בזה, וכתב שיש בזה חשש איסור מבעיר, עיי"ש. ואמנם בט"ז כאן סק"ב ועו"א הבינו שזה איסור מכבה, אולם כבר השיבו ע"ז במאמר מרדכי סק"ב וכן בערוה"ש ס"ז-ח' ועוד באחרונים, שבודאי שיש בזה איסור מבעיר, ואת"ש. וכ"ז הוא מלבד דהמשנ"ב מביא שיש אומרים ששייך הטיה בנר של שעוה )וע"ע מה שכתבנו בסי' רס"ג(, וגם במציאות נראה הרבה שיש נוזל מסביב לשעוה, ושפיר שייך קצת חשש הטיה, וכמו שהזכרנו בסי' רס"ד. אמנם מן הסתם אינו ברור, דהניחא אם נר השעוה היה בכוסית או פחית וכדו' כמצוי, אולם נר רגיל י"ל שאין לחוש שהרי אם יטה ישפך לחוץ ]אמנם להלן בסי' רע"ז בהערה שישית הבאנו שי"א אכן שיש חשש הטיה בשעוה, עיי"ש[. ומ"מ אף שאין חשש של שמא יטה, מ"מ יש חשש של שמא

ימחוט וכמש"כ הב"י, ולכן אסור ]וגם בפתיל צף יש חשש זה[.30. כ"כ המשנ"ב סק"ד לענין נרות סטארין, וע"ע להלן.

31. הנה בביאור הלכה ד"ה וכן, דן דבנרות שעוה שיש להחמיר בכה"ג אפילו למתירים )וכ"כ התו"ש, וכן הביאו גם בכה"ח(, אבל בנרות סטארין יש להקל, עכ"ד. )וע"ע בשו"ת הלק"ט )ח"ב סו"ס כ"ז( שכתב סתמא דנר כשר ליד נר פסול אסור,

וע"ע באחרונים(.אמנם יש להעיר בכל נר, דהנה בביה"ל ציין למג"א בסי' רס"ד שמתיר בנר כשר אצל נר פסול, וע"ז כתב לדון, עיין שם. והשתא אי מהא הלא כבר נתבאר שם שלדעת השו"ע אין להקל, וא"כ לפי"ז י"ל שגם אם יהיה נר סטארין אסור ]ואין לומר דשאני התם שחמור טפי מפני שהשלהבת קופצת וכו', דאדרבה כאן חמיר טפי כיון שהוא עושה דבר הצריך עיון, ואמנם מצאנו ששומר לא מהני, וכמש"כ המשנ"ב סק"ד,

אולם י"ל דכל כה"ג הוי כאילו אינו שומר טוב[. וע"ע בכה"ח אות י"ב.והנה שם נתבאר שכשיש אור חשמל מותר לקרוא שם אע"פ שיש נר פסול, ובנידו"ד ג"כ מותר, ובודאי עדיף מסטארין, ואדרבה כל עיקר תשמישו הוא החשמל, ופשוט.ויש לציין שנשאלתי באופן שיש לו נרות שעוה או פרפין בצד אחד של החדר, ובצד השני נרות שמן, ואירע הפסקת חשמל, אם יכול לקרוא וללמוד לאור השעוה מאחר שאינו ליד השמן האסור, ואמינא דמאחר שאינו משתמש לאור השמן כלל מותר,

ואין לחוש, שהרי הוא אינו משפיע עליו כלום.32. כנלענ"ד דאע"פ שכתב מרן לאסור בנרות של שעוה, מ"מ י"ל דהיינו דווקא בשל זמנם, אבל בזמנינו שהוא דולק היטב, ומעולם לא שמענו מי שיצטרך למחוט את הפתילה, א"כ בכה"ג הוי כעין נרות הסטארין שכתב המשנ"ב להקל. ואין לומר שהשו"ע חולק על זה ג"כ ואוסר בכל גווני, דהא מה שכתב וכן בנר של שעוה, לא קאי עמש"כ לפנ"כ שהטעם הוא שלא חילקו חז"ל, וכמו שביארו כאן האחרונים )עיין ט"ז כאן, ומשנ"ב סק"ג ובביאור הלכה ד"ה ואפילו ועוד( דלא שייך לא פלוג בכה"ג, אלא שבזה סיבה מיוחדת לאסור משום דס"ל לב"י דהכי נמי יש לחוש, וכמבואר בב"י, אבל בנרות הצלולים כמו שכתב המשנ"ב בודאי אין לחוש, והשתא וזה אינו חולק על בפשטות ה"ה גם בנרות שלנו של שעוה שאורן צלול מאד, השו"ע )אע"פ שבאמת הרבה אחרונים התירו בנר של שעוה(, דהא שאני הכא דלא ראינו מעולם חשש בזה. שו"ר בבן איש )פ' נח(, וה"ד בכה"ח )אות י"א(, שכתב להתיר לצורך לימוד תורה, אלא שהצריך שיהיה לו שומר לכתחילה, וע"ע שם כמה

פרטים לנידונינו.

והנה כל הנ"ל הוא לענין שעוה, אבל לענין פרפין נראה פשוט דדינא הכי להתיר לכתחילה, שהרי אורן צלול מאד, ואחרי כותבי כל זה מצאתי באול"צ )ע' קע"ג( שהתיר בנרות של פרפין שלנו, משום שמעולם לא שמענו לחשוש שמא ימחוט, אלא שהוא אסר בשל שעוה, ובביאורים כתב שבפרפין אין חשש שהרי הם דולקים יפה, ובשעוה אסור מפני שכך כתוב בשו"ע לאסור, עכ"ד. וקשה לי דהלא היא גופא אמרינן דכיום שזה דולק טוב שפיר דמי, ואולי בזמנם שלא היה דבוק לפתילה וגם הפתילות כידוע, ומזוקק היטב מזוכך ועוד שמעתי שכיום הכל כ"כ שאני, טובות ומיוחדות מאד, כידוע. וכיון שאף הבא"ח נטה להקל, וגם רבים באחרונים המקילים, שפיר אפשר להקל, ובפרט לצורך מצוה. ואמנם הלום ראיתי בכה"ח אות ח"י שהביא מהפמ"ג שכתב שאנו נוהגים קצת להקל בנר קנדייל"א )שעוה או חלב( כמש"כ הט"ז סק"ב, ואפ"ה אין אומרים מערבית כשחל יו"ט בשבת משום לא פלוג, דלפעמים יהיה נרות שמן ואיכא חשש איסור שמא יטה, ע"כ. ולפי"ז בכל אופן וגם בפרפין היה לנו להחמיר, אולם הנה מלבד שאף הפמ"ג כתב שנהגו קצת להקל, עוד בה ששאר האחרונים לא חשו לזה. והנה גם בנרות שעוה יש באחרונים המתירים בזמנינו, ולמעשה בנרות פרפין מותר לכתחילה ]וגם נרות שעוה אפשר להקל, ובפרט לצורך לימוד תורה, ואם ישים איזה פתק שיזכיר לו שהיום שבת

ה"ז עדיף טפי[.33. כן נראה דבכה"ג בודאי שיש לחוש לד' הב"י שיש חשש של שמא ימחוט, ובאופן זה צריך לעצור מיד את קריאתו, ולא יקרא לאורו כלל, שמא יבא למכשול,

ופשוט.34. שהרי הוא ממש כנר שמן, ואע"פ שאנו רואים שדולק היטב, מ"מ יש לחוש ואכן זה חשש מצוי באותם כנר שמן שאע"פ שרואים שדולק היטב יש לחוש, נריות שמרוב השעוה הניתכת מתמעט אור הנר, מאחר שזה מכסה על הפתילה, וכשמוציאים ממנו קצת שעוה לחוץ הוא דולק היטב, ויש בזה איסור מכבה ומבעיר,

וכן כל כיוצ"ב.35. כן היה אפ"ל שהרי אין בזה חשש, דהוי דומיא דאדם חשוב שאין דרכו להטות דשרי, וגם בלא"ה נ"ל דאחרי שלא שמענו מעולם מי שהטה, כידוע, א"כ הוי כנרות פרפין וסטארין הנ"ל שהתירו הפוסקים, ובפרט לצורך ת"ת ומצוה היה נראה להקל לא כיום אבל הנרות, מטין שהיו מכשולים שהיו הפוסקים משם בכה"ח )ועי' שמענו(. אולם מה שכיום לא שמענו על הטיה, הוא מפני שאין רגילותינו לקרוא לאור הנר, ואור החשמל מכהה את אור הנרות, אבל אם אכן נבא להשתמש תדיר לאור הנרות אפשר שיש לחוש, אלא שעדיין יש לדון אחר שבמציאות אנו רואים שאין שום חששות בנרות, וגם ידוע שכיום הנרות מזוקקים היטב, ומ"מ לא ראינו

בפוסקים שהתירו בזה.והלום ראיתי בכה"ח אות י"ד שהביא מהברכ"י בשיו"ב, שהביא בשם השער אריה שכתב שעכשיו נהגו היתר לקרות לאור הנר שבת אפילו יחיד, משום דיש היכר בנר שבת שהוא משונה משאר נרות הדולקות בחול, ע"כ )ולפי"ז בזמנינו י"ל דשרי טפי מאחר שאין רגילים בנרות כלל ועיקר בימות החול, ואיכא היתירא(. והביא נינהו, אולם יש לגמגם בזה, והברכ"י וואלי כתב שאף שמילי דסברא שמהרי"ל

עצמו כתב ע"ז דישתקע הדבר ולא יאמר, והמנהג טעות הוא.או כשסגרו במפתח, על קשרו בקשר, בכה"ג לסמוך אמנם אפשר שיש מקום ואע"פ שלא מסרו לאחרים, ואפשר שגם בפתק שיזכיר לו ששבת יועיל לו, וכל

כה"ג שיש מקילים, ואינו מוכרח.36. הנה אור החשמל הוא כמו נר ממש, אלא שיש לדון בו אם שייכת בו הגזירה ונתבאר יטה, איסור דשמא חז"ל יטה, שהנה מצאנו שגזרו חז"ל של שמא של שהאיסור הוא רק בדבר ששייך בו החשש לפעמים, ואל"כ אינו אסור, ולכן התיר המשנ"ב בנר סטארין. וכמו"כ התיר בנר שעוה וחלב בדברים שא"צ עיון עכ"פ, וכיוצא. וכאן ג"כ יש לדון אם יש חשש מצוי בחשמל או לא. עוד יש לדון בעצם החשש, שהרי חז"ל גזרו על נר שמא "יטה", וכך יש לדון בכל דבר אם הוא בכלל החשש של שמא יטה. ומצאנו בב"י שאסר אף בשעוה שמא "ימחוט", ומוכח שכל שייכות לאיסור הוא בכלל הגזירה, ומשמע שגם משום כיבוי יש לחוש, אמנם הבאנו לעיל שהמפ' ביארו דברי הב"י שהחשש הוא לא רק משום כיבוי אלא גם משום הבערה, ונוסף ע"ז שאף את"ל כן, מ"מ זה רק באופן שהוא לצורך הדלקה שיאיר היטב, אבל לא גזרינן שמא יכבהו לגמרי, ויש כאן עוד כמה נידונים שיש לדון בהם

ונזכיר בקצרה:א[. נרות שלנו אין מצוי בהם חשש הטייה כלל, כיון שדולקים היטב, ואינו כמו הנרות הרגילים בזמנם שהיה בהם חשש הטיה, וכל כה"ג י"ל שאינו בכלל הגזירה, אור רגילים שעשוי האור להתמעט לבסוף, משא"כ נרות ב[. שאני וע"ע להלן. ועו"א. זו בביה"ל ד"ה לאור הנר החשמל שדולק תמיד בשעוה, וכמש"כ סברא ואמנם אינה סברא ברורה, שהרי משמע בפוסקים שהחשש הוא גם בעת שהנר דולק בתחלתו ]והרי אם יהיה נר גדול שדולק עד לאחר שבת, הלא הוא ג"כ בכלל האיסור, אע"פ שלא יבוא להתמעט רק לאחר השבת[. ג[. מצאנו שדבר שנפיש נהוריה אין בו חשש דשמא יטה, וכיעוין בטור ובב"י סו"ס ער"ה לכמה דעות, וכן פסק שם להלכה הרמ"א בהגה להתיר בגווני שאורו רב, וכמו שביאר המשנ"ב שם סקכ"ב, וע"ע שם. ובודאי שיש לצרף כן להיתרא, וכ"כ באחרונים כה"ג. ד[. יש לדון שכיון שחשמל לא היה בזמן חז"ל לא היה בכלל הגזירה, וכעי"ז מצאנו באחרונים שדנו לענין שהיה על גז וחשמל שיש קולא בזה, מאחר שלא היה בזמן חז"ל, הגם שכתבנו במקומו דלמעשה יש להחמיר, וגם בנידו"ד ראיתי באחרונים שרצו לומר כעי"ז שכיון שלא היה בזמן חז"ל אינו בכלל הגזירה, וע"ע להגרש"ק בהאלף לך שלמה סי' קט"ז שלא שייך לומר לא פלוג בדבר שיש לו שם בפ"ע, ולכן התיר בנר

מסויים, עיי"ש.ובאשר לזה שיש חשש שיבואו לתקן בחברת החשמל המרכזית )מאחר שכידוע שלפעמים צריך לוסת את הזרם( או גם בגנרטור פרטי, שלפעמים צריך להוסיף דלק, י"ל בכמה אופנים: א[. בביה"ל הביא סברא שעיקר החשש כשעשוי לבא לידי תקלה, אבל בדבר שדולק היטב מתחלתו עד סופו אין חשש כ"כ, וכ"כ סברא זו בשש"כ פי"ג ובאל"צ ועוד. ב[. נראה שאע"פ שאסרו גם בנר הנמצא עשר קומות משום לא פלוג, מ"מ ברחוק יותר י"ל דשרי, ואמנם סתם כך אין לחלק בין מרחק רב למעט, וכ"ז הוא בכלל לא פלוג, אולם שהוא בעיר אחרת נראה שאינו בכלל, ורק הקרובים בכלל החשש. ג[. וגם אם אדם נמצא ליד המכונות של החשמל, מ"מ הרי אינו יודע איך לתקן, ואין חשש. ד[. וגם הוי כמו נר דנפט דלהלן סי"ב שהקילו בו מאחר שאדם לא יתלכלך בו )וע"ע בביה"ל שם שהזכיר סברא זו לסניף(, וכ"ש בזה שאף אדם לא יתעסק בו )וזה אף ללא הסברא של אדם חשוב(. ה[. קיי"ל שאין חשש הטיה בנר הנמצא בבית חבירו, וכמש"כ הכה"ח אות ח' בשם הבי"מ, והזכרנוהו לעיל בהלכה שלפני הקודמת ובהערה שם, וא"כ כל מי שאין לו המפתח של חברת החשמל או של הגנרטור שממנו בא הזרם, ודאי שאין בזה איסור כלל, וכדלעיל בהלכה יש מתירים בסוגר במפתח, הנה לו מפתח וגם לאחראי שיש שלפני הקודמת )וכ"ש אם הצניעו או נתנו לחבירו שבודאי מהני(, ונוסף ע"ז יש

לדון לפי הטעמים הנ"ל.

ולדינא, הנה ע"פ הנ"ל מוכח להיתר, ואמנם מטין משמיה דמרן החזו"א לאיסור מחשש שמא יטה )ובספרו בסימן ל"ח דן רק מענין אחר מחשש של חילול ה', עיי"ש. ונראה דהא בהא תליא, שבחשש אטו הטיה ואיסור בחברת החשמל ודאי אין לחוש לסתם אדם, ורק בגנרטור שהוא מותר בשימוש, רק בזה יש חשש(. אולם י"ל שבזה"ז קיל טפי, ועכ"פ דעת שאר הפוסקים להתיר, וכמבואר בלבושי מרדכי סימן נ"ב ובמהרש"ג ח"א סי' כ"ט ובח"ב סו"ס מ"א. )אמנם כתב להתיר ג"כ כהמתירים בשעוה, וזה לא קיי"ל להלכתא(, וכ"ה בישכיל עבדי ח"ב סי' ט' וקצוה"ש בבדה"ש ק"ו ז'. וע"ע גם להגרשז"א במילואים והוספות לספר שולחן שלמה סק"ב שלפי"ד המשנ"ב אין לחוש לאיסור לקרוא לאור הגנרטור, והזכיר הטעם שכתבנו לעיל, ועוד טעמים נכוחים, עיין שם. וע"ע באז נדברו ח"ז ס"א וביצחק ירנן ח"ה סימן ל'. ועוד

באחרונים טובא. וכן מנהג גדולים רבים ועצומים שלא חשו לזה, ואכמ"ל.וחשבתי לדון מסיבה אחרת אם יש חשש בחשמל "שמא יטה", ויבואר שאמנם כיון שדולק היטב תדיר, אין חשש )הנקראות מנורות להט( במנורות הצהובות הזו יש לחוש במנורות פלורוסנט שכפי שמצוי לפעמים שהמנורה אולם עדיין מהבהבת ורועדת, וקשה מאד להשתמש בה, וכשנותנים לה מכה קלה בצדה, הרי היא חוזרת לדלוק היטב כשאר המנורות, וא"כ נימא שיש לחוש לזה, שמא יעשה כן בשבת, ובזה לא יועילו ולא יצילו כל הסברות הנ"ל דנפיש נהוריה וכו', אחר שיש חשש איסור. אולם נראה שגם בזה אין לחוש, ותחילה אבאר סיבת הדבר שגורם לכך, וכפי שביררתי אצל העוסקים בחשמל, והוא שהמנורות פלורוסנט פועלות על ידי שיש ב' חוטי אש בצדדי המנורה, והם מעבירים אלקטרונים אל תוך הגז, והוא גורם כחמישים פעימות של אור בשניה )ומאחר שהוא כ"כ הרבה פעמים זה נראה לנו כרצף של אור, אך באמת הוא נעשה ע"י כו"כ פעימות. ודרך אגב, בזה יש לבאר הענין שדנו בו הגרשז"א והאול"צ לגבי הדלקת נרות שבת בחשמל, וכמו שהבאנו בסימן רס"ד, שלדעתם החיסרון בזה הוא מפני שאינו דולק ברצף אלא בכל רגע תחנת החשמל נותנים לו כח, עיי"ש. ולכאו' נוסף ע"ז מה שעצם הפעולה של המנורה אינה ברציפות, וא"כ זה נראה כמו שהוא הדליק את האור הראשון, ואחר רגע מועט הוא כבה ושוב דולק, וי"ל דמ"מ כאן הכל מחמתו ונחשב כמעשה סיבות: משתי מאחד הוא מהבהבת המנורה שלפעמים והסיבה ויל"ב(. אחד, גורם להדליק, או בחוטים שבצדדי א'. שיש רפיון במגעים של הסטרטר שהוא המנורה. ב'. מאחר שיש חולשה בזרם החשמל, ולכן אינה עוברת האבקה הלבנה שבפלורוסנט היטב, ואינו דולק חמישים פעמים בשניה אלא פחות מזה. והנה דבר זה זכורני שהיה מצוי יותר לפני שנים, אולם כיום כמעט ואין רואים את זה שמנורות הפלורוסנט מהבהבות, וזה מפני א'. שכיום המגעים נעשים באופן שתפוס היטב. ב'. שיש היום חוזק בתחנת החשמל בכדי שלא יהיה חולשה ורפיון לזרם ]אמנם אם

יארע איזה דבר של חסרון דלק וכדו' יחזור חשש זה[.וכעת יש לדון שאין לחוש גם במנורות כאלה, ויבואר, א'[. שכיום כמעט ולא מצוי הדיבור בתחלת וכנ"ל טוב, יותר ידלק בצידו מכה לו שיתנו שע"י הזה הדבר הקודם. וממילא הלא מצאנו בפוסקים שאין חוששים אלא בדבר המצוי לפעמים, וכלשון המשנ"ב סוסק"ד ובביה"ל רה"ס, וכן בכה"ח בכ"ד, ודו"ק. ב'[. עוד אפשר שאף אם עושה כן אין זה כתולדת חשמל מחדש, אלא זה כנידון של הגברת הזרם, שדנו בזה באחרונים טובא. ורבים סוברים שאין בזה איסור )עיין בזה בדברינו להלן סימן רע"ז הלכה ט' בהערה(. וה"נ הלא זה דולק, אלא שחולשת הזרם גורם לו שלא יפעל היטב, ויש לדחות. ג'[. יל"ע שאם הוא עשוי לפעמים לכבות, ה"ז קיל טפי מאיסור שמא יטה שהוא גורם הבערה, אולם גם זה כפי ששמעתי אינו נכון, כיון שהוא גורם שידלק ולא שיכבה. ד'[. יל"ע לפמשנ"ת בסו"ס רס"ה בהערה גבי שעון שבת, שהדלקת חשמל בלא הבערה הוא רק איסור דרבנן, וא"כ אינו כאיסור שמא יטה שיש בו חשש דאורייתא. אולם ז"א, שהרי כתבנו שם שגם מנורות פלורוסנט יש בו אש ממש, אמנם מ"מ יש לדון במצב הנוכחי דקיל טפי. ה'[. כדברי האחרונים שחשמל לא היה בכלל הגזירה וכו', אולם כבר נת' שזו אינה סברא פשוטה, ויותר מסתבר להתיר מהטעם האמור בתחלת הדיבור ]ואין לומר שאף אם עתה אינו מצוי, בכ"ז יש לגזור כן מאחר שהיה בו פעם חשש מצד שהיה מצוי, שהרי כעת אינו מצוי, והוי כמו נר חדש שאין בו חשש, ודמי לנר סטארי"ן שכתב המשנ"ב להיתירא, ואמנם כתב ששם אין דרכו להטות לעולם, אולם לפנ"כ כתב שהאיסור רק כשדרכו להטות לפעמים בחול, ויל"ב[. ועכ"פ לעצם הדין בשימוש בחשמל

כבר נתבאר כו"כ טעמים להתיר, ושכ"ד רוב ככל פוסקי זמנינו.בעיקר ויבואר שרי, מישרא הדין שמן הנ"ל הטעמים ע"פ ללמוד יש כן .37עפמש"כ הביה"ל הנ"ל רה"ס ד"ה לאור הנר משום המסגרת השולחן, שהסיק בשם כמה גדולים להתיר במנורה כזו, ומטעם שלא חששו אלא בפתילה ונר שכך דרכו שלאחר שדולק זמן מה אינו כמו שהיה בתחילה, ויש חשש שיבא להטות, משא"כ מנורה זו הלאמפי"ן שהיא דולקת מתחילה ועד סוף בדרך אחד ואין האור מתמעט, ע"כ. והנה הביה"ל שם סיים שאין היתר זה ברור, אולם יש להבין מ"ט, ונראה משום וא"נ מחשש שכאשר דס"ל שלפעמים יש חשש בזה במציאות שיתמעט האור, יתמעט האור הוא יבא להגביה את האור שיהיה חזק יותר )ואכן ראיתי בכה"ח אות י"ג שהעיר ע"ד המסגה"ש, מאחר שאנו רואים שלפעמים מורידים או מעלים הפתילה, עיי"ש(, ואינה סתם מחלוקת במציאות. והשתא לנידו"ד בנר חשמל שאין והיה אפשר דכוונתו לאסור מצד ודו"ק. ודאי שאין לחוש, בו שינויים כלל, הא דלא פלוג, אולם ז"א מוכרח. ועוד שכבר הבאנו מש"כ באחרונים דכל כה"ג אינו בכלל הגזירה. ומצאתי הלום בשש"כ פי"ג סל"ג שכתב להקל. ובהערה קי"ב הביא מהגרשז"א שביאר הטעם ע"פ הביה"ל הנ"ל, עיי"ש. וכן נראה להתיר ע"פ המבואר בהערה הקודמת. אמנם מצאנו שיש מחמירים בזה, עיין בשו"ת התעוררות תשובה או"ח סימן תרע"ג ובישכיל עבדי שם, וע"ע באול"צ פי"ח תשו' י"ח שכתב לאסור עד שיתן עליה פתק ששבת היום, ורק משום ביטול תורה התיר. וע"ע בשו"ת יצחק ירנן שם שכתב להחמיר, וכ"ד הגריש"א ועוד מן האחרונים בזמנינו. ]ולדעתם אם יפול הפתק יהיה אסור להשתמש לאורו, כיון ששוב אין היכר[. ואמנם יש לדון בטעם האוסרים, ומ"מ לכתחילה ראוי להזהר בזה לשים פתק להיכר, ורק בדיעבד

ובפרט לצורך גדול או משום ביטול תורה אפשר להקל.38. שו"ע )סימן ער"ה ס"ב(, ומדויק שכל ההיתר הוא "לקרות" יחד, אבל לפלות הבגד אסור )אם כי שאינו מוכרח כ"כ, די"ל דלדוגמא נקיט(, וכ"כ המג"א בשם הב"ח, והט"ז )סק"ג( דייק כן מהשו"ע, וכתב הטעם דכיון דכל אחד בודק במקום אחר, הו"ל כמו קריאה בב' ענינים, אא"כ השני משמרו )ומשמע שאינו מפלה גם כן( שאז מותר. ]ולפי המג"א המובא במשנ"ב סק"ו י"ל טעם אחר שאסור לפלות כיון שאינו דבר מצוה, אולם הביא שם מהט"ז להתיר בכל אופן, ולפי"ז י"ל בהכרח

כטעם הנ"ל דהוי כב' ענינים[.39. ענין אחד מבואר בשו"ע, אבל לענין ספר אחד לא כתוב בשו"ע, ורק הרמ"א הוסיף זאת בשם יש אומרים שצריך שיהיה ספר אחד, ומקורו טהור מהב"י בתחלת דבריו שלמד כן בסברא פשוטה, וגם הוכיח כן מדברי הטור לענין פיוטים שאסור, מפני שכל אחד מעיין בשלו, וע"ע שם. ועי' בד"מ שם שהביא מהאו"ז דאין לחלק

בזה וכו', עיי"ש, ומ"מ כאן בהגה הביא כן להלכה.

Page 3: מקור הלכה

מד

שיתן דעתו עליו לשמור שלא יטה, יש להקל במקום צורך אפילו בעוסקים בב' ענינים כשזה בספר אחד, או בעוסקים בענין אחד בב' ספרים41. וכל ההיתר הנ"ל שהתירו בקריאת שניים ביחד, הוא גם לקריאת דברים של רשות42.ט'. כל ההיתר הנ"ל בקריאת שניים הוא דווקא בנר, אבל לאור המדורה אסור, אפילו בעשרה הקוראים בענין אחד43, ואפילו אם הם קרובים וסמוכים זה לזה אסור44, ואם ביקש מאחד לשומרו שלא יטה, מותר45.

ולהתחמם לאור המדורה מותר, ואין חשש שמא יטה46, ואפילו כשהוא קרוב למדורה יש מתירים47.ומותר להתחמם ליד תנור חשמלי המצוי כיום, או ליד רדיאטור וכדו', ואפילו שיש לו כפתורים שאפשר עימם להוסיף או למעט מהחום, ואין לחוש שמא יעשה כן בשבת48.

י'. אם הוא ממנה אדם שישמור עליו שלא יטה, מותר לקרוא ולהשתמש לאור הנר49. וה"ה אם אומר כן לאשתו50.וגם קטן בר הבנה שיודע לשמור, מועיל שיהיה שומר51.

ואם כמה בני אדם מבקשים מאדם אחד שישמור עליהם, אם הוא באופן שרואה אותם תדיר ה"ז מועיל, אבל אם לא כן אינו מועיל52. במה דברים אמורים כשנמצא נר ליד כל אחד ואחד, אולם אם הנרות נמצאים במקום אחד, והוא משגיח על הנרות שלא יטו, ה"ז מועיל בכל אופן53.

פתק שכתוב עליו "שבת" וכדומה, אף על פי שהניחו ליד הנר, אסור להשתמש לאורו54.י"א. גם אדם חשוב שאין דרכו להטות הנר, אסור לו לקרוא לאור הנר, אא"כ ברור לו מאד שלעולם אינו מטה, ומ"מ מן הסתם אין להקל בזה, ובפרט לת"ח בעת לימודו יש לחשוש שיטה55. וכמו כן בני אדם בזמנינו אע"פ שאין

דרכם להטות, אין הם חשובים כאדם חשוב לענין זה56.י"ב. אסור לקרוא לאור הנר בין אם הנר שלו ובין אם הנר של חבירו57, ועיין בהערה58, אמנם אם הנר נמצא בבית חבירו והוא מאיר לתוך ביתו מותר59.

י"ג. באופן שברור שלא יטה, כגון שיש פחד אם יעשה כן, מותר, ויש בזה ב' דוגמאות:א[. תינוקות של בית רבן יכולין לקרוא לאור הנר, מפני שאימת רבן עליהם ומפחדים להושיט ידם, אבל אם אינם מפחדים אסור60. אמנם כשעושים שיעורי תורה לילדים וכדומה, בדרך כלל אין הילדים מפחדים מרבן ואסורים

לקרוא לאור הנר61, ותלוי לפי הענין.ב[. מותר לקרוא במחזור ביום כיפור לאור הנר, מפני שאימת יום כיפור עליהם62. ודווקא תפילות מותר, אבל ללמוד לאור הנר אסור אפילו ביום הכיפורים, חוץ ממשניות "יומא" שאפשר להקל )ועיין בהערה כמה פרטים(63. ויש

שנהגו להקל גם בראש השנה אע"פ שחל בשבת64.י"ד. מותר לקרוא בדברים העוסקים בעניני איסורי הדלקת הנר, כמו פרק "במה מדליקין" במסכת שבת65, ואפילו ללמוד בהם בעיון לאור הנר, מותר66. וכן מותר ללמוד הלכות איסורי הדלקת הנר67, אבל שאר לימודים והלכות

שבת אסורים68.ט"ו. דבר השגור קצת בפי בני אדם מותר לקרוא לאור הנר, כיון שאינו קורא מן הספר תדיר אלא רק ראשי פרקים ה"ז היכר בשבילו שלא יטה ומותר, ולכן יכול הרב המלמד לראות ראשי פרקים ולקוראם בפיו מתוך הספר,

ויש לעיין בעיקר דין זה שכתבו הרמ"א האם השו"ע חולק ע"ז, שהרי בב"י הביא פלוגתא בזה )וגם סיים בדברי המתירין(. וגם בשוה"ט כאן השמיט ענין זה. ומשמע לכאו' דלא ס"ל, וגם מלשון הרמ"א שכתב וי"א, משמע דפליג )וע"ע ג"כ בלשון הביה"ל ד"ה בשני ענינים(. אולם ז"א מוכרח, דלעולם י"ל שאף השו"ע ס"ל כן, ולא חש לכותבו כיון שהוא נלמד מדינים אחרים וכמש"כ הב"י )וגם יש באחרונים שדקדקו בלשון השו"ע שכתב ששניים קורין "ביחד" ומשמע שהוא בספר אחד, ואינו מוכרח(, ומלשון הרמ"א אין ראיה כ"כ, כידוע, ועוד נ"ל שסמך עמש"כ להלן )סעיף ח'( שנוהגים לקרוא במחזורים ביום כיפור מפני שאימת יו"כ עליהם, ומשמע דהא לא"ה אסור, ובשלמא אם זה היה בתפלת העמידה שכל אחד עסוק בשלו שפיר דמי, אבל בשאר התפילה הלא בפשטות קורין יחד )ומסעיף ו' אין ראיה, דשאני תינוקות שלא יזהרו בזה(, וי"ל. ועוד אפ"ל דפשיט"ל מסברא, וכמבואר בב"י שלמד כן במשמעות מדין הנ"ל דענין אחד, ועכ"פ כיון שרוב הראשונים דעתם

לאסור, בודאי דהכי נקטינן. ולכן בשני ספרים אסור אפילו בענין אחד, ודו"ק.40. ביה"ל ד"ה בשני. וכן מתבאר בהערה הקודמת כמבואר שם.

41. ביה"ל שם, אלא שכתב כן בלשון אולי יש להקל, ומ"מ נראה שנוטה להקל בב' יש לצרף דעת המתירים תמיד ובפרט סוד"ה אפילו(. )וע"ע להלן בביה"ל ספרים, וכנ"ל בהערה שלפני הקודמת, ושאפשר שכ"ה דעת השו"ע. ודו"ק. ועכ"פ משמע דבתרתי לגריעותא בודאי אין להקל, דהיינו בב' ספרים וב' עניינים דבכה"ג

ה"ז אסור.42. הנה המג"א )סק"ה( בקושית המהרי"ל מאי שנא שאסרו לרכוב על בהמה אפילו שניים יחד, דלמה לא נאמר שאחד יזכיר לשני, עיי"ש, ותירץ המג"א דלפי דבריו דלעיל )ובפשטות כוונתו לד' הב"ח שהביא בסק"ג( את"ש, דלא התירו אלא לדבר מצוה, עכ"ד. אולם כבר עמדו על דברי המג"א האחרונים, ששם החשש שיתלוש קודם שירכב, ועוד. ועכ"פ בפוסקים פשיטא להתיר אפילו בדבר הרשות, וכדמוכח בט"ז המובא במשנ"ב סק"ה, עיין שם. וכן נראה לי פשטות דברי השו"ע,

וע"ע בברכ"י, ובכה"ח אות ט"ו שהביאו, עייש"ה ודו"ק.43. שו"ע )סימן ער"ה ס"ה(, עיין שם ב' טעמים, ועיין בביה"ל )ד"ה דהואיל( בטעם

שצריך ב' טעמים.44. כן משמע מהטעם השני שכתב השו"ע, וכ"כ בביה"ל הנ"ל.

45. משנ"ב )סקי"ג( בשם האחרונים. אמנם עיין כה"ח אות כ"ה שסיים בשם התו"ש שאפשר שלא מהני היתר זה במדורה.

46. כמבואר בשו"ע )סו"ס רע"ו(. וכ"כ הרבה ראשונים כמבואר בב"י שם, וע"ע בשו"ע )סימן רנ"ה ס"א(, עיין שם.

47. נחלקו בזה האחרונים, ועי' משנ"ב וכה"ח. וע"ע בב"י )סוף סימן רע"ו( בשם הראשונים. וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' נ"ב. ואף לדעת האוסרים, מ"מ בשומר

מהני, שיאמר לחבירו תן דעתך עלי.48. כן הבאנו לעיל בהל' "שהיה", שלא גזרו בזה חז"ל. וכ"ה דעת הגרשז"א ויבדל"א הגריש"א. ונראה שאפילו האוסרים במדורה כנ"ל, יודו בכאן שהוא דבר חדש ולא גזרו בו, ועוד דשאני מדורה שעשוי האש להשתנות ממצבה, משא"כ בתנורים אלו

שאין נעשה שום שינוי.49. שו"ע )סימן ער"ה ס"ג(, ודווקא כשאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה, וכמש"כ בשו"ע, וע"ע כה"ח )אות כ'(, הלא"ה אין להתיר אפילו כשיש הרבה בני

אדם.טפי, קיל דבקורא ומשמע קורא, אינו אפילו האחר בלשון בשו"ע שכתב ועיין ולכאו' צ"ב דאדרבה יותר עדיף שלא יקרא, אלא יתבונן עליו תמיד, וכבר נחלקו בזה בטור ובב"י, שדעת התרומה דבקורא עדיף, והאחרונים חלקו עליו, עיין בב"י שכך הסברא הפשוטה, ועי' בביאור הלכה )ד"ה אפילו( מה שביאר לפי דרכו, ועכ"פ צ"ב סברת בעה"ת. וי"ל דכשקורא עדיף מצד שיהיה מקושר עם מה שחבירו עושה, וגם י"ל דכשאינו עושה כלום חיישינן שהוא ינמנם או יסיח דעת משמירתו, וערביך ערבא צריך, ועוי"ל. ]נ"ב. ויש לדון בזה הרבה מדיני שומר דאשכחן ביו"ד סימן פ"ח

לענין בשר וחלב )ובסימן קצ"ה(, ואכמ"ל[.50. שו"ע שם. ועיין כה"ח אות ס"ט. וע"ע שם באות כ"א.

51. שהרי יש לו דעת לשמור. ואמנם יש דברים שלא סמכו על קטן, ומ"מ בנידו"ד יש להקל, דהא חזינן שהקילו בהטיה בכל אופן שיש דבר שיזכיר לו כהביה"ל ד"ה לאור הנר, וכן כו"כ קולות שיש בסימן זה שאינם בכל איסורי דרבנן שהם בחשש ומטי לה בשם החזו"א וכן דעת הגרח"ק שליט"א שאפשר בקטן, ודו"ק. גזירה,

שמותר בקטן.52. כן נראה בסברא שהרי יש חשש שיסתכל במקום אחר ובנתיים מישהו יטה. אך

אפשר שכל שאינו שהות גדולה מהני, ותלוי לפי המרחק ולפי הענין.53. פשוט דבכה"ג ששומר על הנרות שבפתח החדר אין שום חשש.

54. כן נראה שלא התירו אלא שומר שנותן דעתו עליו תמיד ולא פתק בעלמא, שיש לחוש שמא ישכח ויטרד ממנו, ועוד שהרי חשש הטיה הוא משום שהנר אינו מאיר טוב, וא"כ יש לחוש שלא יראה את הכתוב בפתק כראוי )וסתם בתור סימן לא מהני, כמו שלא מהני איזה חפץ להניחו שם(, ודו"ק. ואמנם מצאנו בביה"ל רה"ס ד"ה לאור הנר, שמועיל אם ישים פתק על הבורג שעימו מגביהים ומקטינים ההטיה מקום חשש על התם שמניחו אולם שאני אחד. לצד עיי"ש האש, את ממש, משא"כ כאן שהוא מונח בצד הנר ]איברא שאף כשמניחו על מקום חשש ההטיה עדיין תיקשי מה מהני שכותב "שבת", הרי ההיכר הוא בעצם שיש משהו על הכפתור. וי"ל דלרווחא דמילתא יכתוב "שבת", ויועיל טפי[. וכבר כתבנו בזה

לעיל בהלכה ה'.לו, בברור דווקא כתבו האחרונים וכל בחשוב. שהתיר )ס"ד( שו"ע עיין .55כמה כ"ב אות ובכה"ח במשנ"ב עיין האחרונים, כמש"כ להחמיר יש ולמעשה סברות בענין, חדא דלא בקיאינן בדרגת חשיבותו, ועוד שמצוי בכל אופן שמטים.

והגם שיש באחרונים שמתירים גם בזה"ז, מ"מ ראוי להחמיר מן הסתם.ומה שכתבנו בפרט לת"ח, היינו משום שדרך ת"ח לעשות עצמו כהדיוט על דברי

תורה, כמו שאמרו בגמרא )שבת יב:( על ר' ישמעאל בן אלישע, עיי"ש. וכן מצאנו בכ"ד בש"ס וספרים שהיו גדולי ישראל משימים עצמם כהדיוט על דברי תורה, וכההיא מעשה דרבי ובר קפרא בגמ' דנדרים )נא.(, עיי"ש )אמנם רבנו הקדוש היה סמל הענוה, כמש"כ במשנה בסוף מסכת סוטה משמת רבי בטלה ענוה וכו' עיי"ש, וע"ע בכתובות דף קב., אולם י"ל דמ"מ נהג כנשיא בעצמו, ולגבי תורה שם עצמו כהדיוט, ויל"ב(. וע"ע בגמרא דמועד קטן )טז:( על דוד המלך בעת לימודו )וע"ע בברכות דף ג.(, ועוד טובא כה"ג ]אמנם כ"ז לענין ת"ח בלימוד התורה, אבל בשאר קריאות של מילי דעלמא יש להתיר לו, אם לא מצד החששות הנ"ל שאין

אנו בקיאין וכו'[.בן שישמעאל איתא )שם( דשבת בגמרא שהנה נפלא, ביאור אציין אגב ודרך אלישע כתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה", ע"כ. והעירוני למה האריך כ"כ בפנקסו, הלא יכל לרשום "הטיתי נר בשבת". והשבתי בס"ד דהנה הקשו המפ' למה נתחייב בחטאת "שמינה", הא סגי בחטאת כל דהוא, ותירצו שה"שמינה" הוא על זה שעבר ע"ד חכמים, וא"כ גם ע"ז צריך כפרה, ולפי"ז את"ש שבפנקסו הוא רשם גם את החטא וגם את התיקון )והיינו כדי שידע גם את העבירה שמחמתה הוא מביא את הכפרה ולזה צריך - ולכן רשם באריכות כ"כ, א'. שקרא והיטה ויוכל להתודות עליה(, חטאת. ב'. שעבר ע"ד חכמים )וזה רמוז במש"כ "אני ישמעאל בן אלישע", שר"ל

אני היחיד עברתי ע"ד הרבים(, ולזה יביא שמינה, ונפלא.56. שהרי מה שאין מטין הוא משום שאין מצוי כיום שמשתמשים בנרות כלל, ואף בשבת שיש נרות הרי החשמל דולק, ושרגא בטיהרא לא איכפת להו לאינשי, וא"כ אין לנו ראיה שנחשבים כאדם חשוב. ועוד, די"ל שאדם חשוב אינו אלא באופן דברים גם עם אנו שמתעסקים בזויים, משא"כ דברים כלל עם שאינו מתעסק בזויים, ואם יצטרך להטות בודאי שיש לחוש, ודו"ק. ]ועיין לעיל בהלכה שכתבנו

בפשיטות שגם בזמנינו אף שאין דרך להטות אסור, עיין שם, ועי' כה"ח אות י"ד[.57. הנה ראיתי בשם הבית הלוי עה"ת )חנוכה ד"ה בגמרא ואסור( שכתב שמותר להשתמש לאור נר חבירו, ואין לחוש שמא יטה, שהרי בהטיית הנר יכשל בגזל השמן שמתכלה מהר יותר מדאי, ע"כ. ולענ"ד נראה שאין להקל בזה, חדא שנראה שאין בזה איסור גזל בדבר כזה שלא מקפידים, ואף שגם בפחות משו"פ אסור, מ"מ כיון שאינו ניכר אין בזה קפידא כלל, וה"ז כמו שעולה לרכב הסעות ללא תשלום, שאין בזה גזל אלא מצד מה שהוא עבידא למיגר, וכמש"כ הפוסקים, ולא מצד מה שמחמתו נגרם שהרכב שורף יותר הרבה דלק. )אמנם זה חזי לאצטרופי למ"ד בגמרא דף כא. שהפטור אינו רק בגלל שזה נהנה וזה לא חסר, אלא גם בגלל שהועיל כרב יוסף וכו', עיין ברשב"א שם ושא"ר(. וכן אדם שנכנס למקום ממוזג, אע"פ שנושם ופולט חום וגורם למזגן לעבוד יותר, אין בזה חשש כלל מן הסתם. לצורכו, שכתב שאסור ד"ה ס"א רע"ו בביה"ל בסימן כיוצ"ב יל"ד שראיתי ותו לקרוא ליד נר של גוי, עיי"ש. אע"פ שיש גזל גם בגוי )ודוחק לתרץ דמיירי שנתן לו רשות על כל תשמישו וצורכו, שגם בישראל נאמר כן, ועכ"פ מן הסתם ל"מ כן(.

והיא ראיה ברורה. ודו"ק.58. הנה עפי"ד המתירים הנ"ל חשבתי עיצה להתיר לשניים לקרוא לאור הנר, שכל אחד יקרא בנר של חבירו, ויאמר אחד לשני שהוא אוסר עליו כל תוספת שמן, וגם אוסר עליו ההטיה, שבאופן זה לא יבואו להטות שלא יעברו באיסור גזל, ועיצה זו תועיל גם לדידן, דמאחר שכאן אומר לו בפירוש שהוא מקפיד ה"ז גזל גמור, ושמא אפשר דגם בכה"ג יש לחוש מאחר שידוע שכשלעצמו לא היו מקפידים זע"ז, ורק

בגלל איסור שבת אומר לו כן לטובתו.59. כן הבאנו בהערה לעיל ד"ה יעוין בכה"ח, עפ"ד הבי"מ שהביא בכה"ח אות ח' שאין לחוש שילך לבית חבירו, ואפילו כששכינו גוי מותר, וכמש"כ בכה"ח אות ל'. וע"ע מה שביארנו שם, ומ"מ מחדר לחדר בביתו, או אפילו מקומה לקומה שלו

אסור, וכנ"ל.60. שו"ע )סימן ער"ה ס"ו( שאימת רבן עליהם, והיינו שמפחדים לפשוט יד אפילו בחול, ויעויין בב"י באופן שאין הרב עמהם אם מותר, ובשו"ע סתם להתיר בכל אופן, כיון שמ"מ הם מפחדים, וכ"כ האחרונים, ועי' במשנ"ב שיש אוסרים, עיי"ש. וכיום מן הסתם ומשום שהכל כפי הענין, ונראה דליכא פלוגתא בזה למעשה,

כשאין רבן עמהם אינם מפחדים, ואסור, וכן כל כה"ג.אין הת"ת במסגרת שלא עראיים תורה שבשיעורי המציאות ע"פ כידוע .61מפחדים, וא"כ אסור, ובכלל כיום השתנו ההנהגות מימי קדם וגם בת"ת עצמם,

ותלוי לפי הענין.62. שו"ע )סעיף ח'(. ועיין כה"ח אות כ"ח דסתמא משמע שאין חילוק בין יחיד

לש"צ, אלא לכו"ע שרי.63. ולכאו' היה נראה דלאו דווקא לקרוא במחזור, דה"ה בכל אופן שהרי אימת היום עליו, אלא דלשון השו"ע והפוסקים הוא לקרוא במחזור, שו"ר בכה"ח )אות כ"ח( שהביא ד' האחרונים בזה, דאה"נ שיש לחוש בעת לימודו שמא יטה, שאז אין אימת היום עליו כ"כ, ואין להקל בזה, וכן הלכה, אמנם הוסיף שם הכה"ח דלקרוא תהילים יש להתיר בתנאי שהוא רגיל בקריאתם ]ויש לציין לדברי הבא"ח פרשת נח, וה"ד בכה"ח אות ל"ב, שכתב לענין אמירת תהילים בעלמא שצריך שיהיה רגיל בזה הרבה[, ועוד כתב דיש להתיר לקרוא משניות יומא, כעין מש"כ השו"ע בסעיף ז' ]אמנם יל"ע דהלא אינו קשור כ"כ לעניני ההטיה או הדלקת הנרות כבסעיף ז', ומהיכא תיתי להתיר )וע"ע להלן בסמוך(, ואולי זה בצירוף תנאי שרגיל בה, אבל בפ"ע אסור כנ"ל. ויותר נראה דכיון שמ"מ עוסק בעניני יום הכיפורים אימת יוה"כ עליו, ולכן מותר אפילו שאינו רגיל[. ושמעתי שבחוט שני כתב בשם החזון איש שיש להתיר ביום כיפור כל דבר לאור הנר, כלומר אפילו ללמוד ולא רק תפלה, והוסיף שאף בראש השנה מותר, אולם בשבט הלוי ח"ה סימן ס"ו אות ג' כתב דשמא יש לחלק בין תפלה ללימוד, וכן שמא יש לחלק בין אימת יוה"כ לר"ה, עיי"ש. ואכן סתמות השו"ע משמע שרק תפלה מותר ורק ביום הכיפורים, ואכן כן

מבואר בכה"ח הנ"ל שרק תפילות מותר, ודקדק כן מהשו"ע.

)דלא מצאנו בציבור ובין ביחיד בין ]וזה מותר א( תפילות ע"פ הכה"ח: ויוצא חילוק בזה(, ובין ש"צ ובין כל אדם )עיין כה"ח שם([, והיינו תפילות נוסח התפילה שבמחזור, אבל תפילות אחרות אם רוצה להוסיף אפשר שאסור אם אינו מיוחד ליום הכיפורים )וכדרך שאסרו תהלים כדלקמן(. ב(. תהלים מותר אם רגיל בהם, הכיפורים יום ממשניות חוץ להזהר יש תורה, לימוד ג(. שם. בכה"ח וכמש"כ שמותר ]ובכה"ח הביא ב' טעמים, א'. שהוא רגיל בזה. ב'. שאימת יוה"כ עליו. ונראה שיש להתיר כטעם שני וכמו שסיים שם, והכי מסתברא, וקצת דמי לבמה מדליקין כדלהלן ס"ז. ואף ששם הוא תזכורת לנר, מ"מ כאן הוא תזכורת ליום הכיפורים, שפיר דמי[. ונראה שגם הלכות יום הכיפורים מותר ]כן נראה ע"פ הנ"ל שמותר במשניות יומא, וה"ה בזה[. וי"ל שאף בעיון מותר, שלא מצאנו חילוק בזה, וקצת משמע כה"ג בביה"ל ס"ז ד"ה כל, וי"ל. ]ועיין עוד בהלכה הבאה ובהערות מש"כ

בזה עוד[.64. כן הבאנו בהערה הקודמת בשם החזו"א. שו"ר הלום בערך לחם למהריק"ש כאן שכתב שנוהגים להקל בזה גם בר"ה שחל בשבת, עיי"ש. וכן כתבו בשו"ת פרי

השדה ח"ג סי' ק"ס, וכן הגר"ח פלאג'י ברו"ח סי' תקצ"ח אות ב'.ואולם לענ"ד לא ברירא מילתא להקל, אחר שפשטות השו"ע שלא הותר אלא ביום הכיפורים, ואי איתא הול"ל גם בר"ה שמותר )וכבר מצאנו שהגר"ח פלאג'י הוסיף להתיר שאר הל' שבת, הגם שסתימת השו"ע להתיר רק פ' במה מדליקין, וכדלהלן בהלכה הבאה ובהערות שם בסופו. וכבר העירו ע"ז האחרונים. ואפשר דס"ל שהוא איסור קל. ובכל מידי שמזכיר לו יש להקל, וה"ה בנידו"ד שאף באימה מועטת שרי(. ושו"ר בשבט הלוי ח"ו סי' ס"ו אות ג' שכתב שאינו ברור להשוות בין ר"ה ליוה"כ, עיי"ש, וכ"כ עוד באחרונים. ונלענ"ד שאין להקל אלא במקום שנהגו

)וכדברי המהריק"ש(. ודווקא אם באמת ניכר שאימת ר"ה עליהם.65. שו"ע סעיף ז'. ומטעם שזה מזכיר לו איסור שבת, ולא יבא להטות, ע"כ. ואם זה שגור בפיו )כמו שמצוי היום שאומרים זאת בנוסח התפילה בין מנחה לערבית,

וכדלהלן בסי' ע"ר, א"כ בלא"ה מותר, וכדלהלן ס"י(.ונראה שכל הפרק מותר, וכסתימת השו"ע וכ"מ במשנ"ב סקט"ז, ולא הוציאו אלא שאר הלכות. וא"ת הרי המשניות האחרונות אינן עוסקות באיסור הדלקה, י"ל דמ"מ ואפשר היכירא, והו"ל כיון שבא בסמיכות למשניות העוסקות באיסור הדלקה, שאף אם יתחיל בהם נמי שרי, כיון שהפרק כולו עוסק בכך )וגם אפשר שיש לצרף

דעת המתירים בכל הלכות שבת, וכדלהלן בהערה על סוף הלכה זו(.ולענין לימוד הגמרא של פרק במה מדליקין, נראה שמותר רק הדברים העוסקים

בענין איסור הדלקה, שזה עשוי להזכיר לו.ובכל אלו מותר גם עם המפרשים שלהם, וכמש"כ המאמ"ר סק"י והתורת שבת

ועוד באחרונים, וה"ט דמ"מ עוסק בעניני איסור הדלקת הנר.66. כן יש ללמוד מסתימת השו"ע והפוסקים שלא חילקו בזה, אלא שהשו"ע כתב "לקרוא", אולם מצאנו לשון כזו לגבי לימוד. ונוסף ע"ז נתעוררתי לדקדק כן, דלכאו' קשה מאי רבותא שמותר לקרוא פ' במה מדליקין לאור הנר, הלא הוא רגיל בזה, וכמש"כ בשו"ע סי' ע"ר, כיעוי"ש. ובפשטות י"ל שמדובר באלה שאין שגור בפיהם, שאינם רגילים בזה לאיזו סיבה, אולם לפיה"א יש ליישב באופן אחר שבא לחדש

שמותר אפילו כשלומד ולא רק כשקורא.אלא שלכאורה יש לחוש שמא ישקע בעיונו וישכח ויבא להטות, ונוסף ע"ז שהרי מצאנו באדם חשוב שמותר לו לקרוא לאור הנר, וכמש"כ השו"ע ס"ד. ואעפ"כ כתב המשנ"ב סקי"ב שמן הסתם אין להתיר בזה, שכן מצאנו בגמרא )בשבת יב.( בר"י בן אלישע שהיה משים עצמו כהדיוט על ד"ת, עיי"ש. אולם שאני התם שבעת שלומד נעשה כהדיוט, משא"כ כאן שכל הזמן זוכר ענין איסור ההדלקה, ולאידך גיסא אפשר להוכיח מעיקר הדין שהתירו לאדם חשוב בעלמא אפילו כשהוא לומד בעיון, ולא חיישינן לשמא ישכח, אולם י"ל דשאני התם שלא שייך אצלו הטיה, כיון שידו סולדת מזה תמיד )וה"ז כדבר מאוס שיש מתירין להלן סי"ב(, והרי הוא כמנוע

מזה, משא"כ כאן שיש לחוש שישכח, ויל"ב.בהלכה הבאנו וכה"ג ללמוד, גם שמותר נראה הפוסקים מסתימת הנה ועכ"פ הקודמת מהכה"ח שמותר ללמוד משניות יומא ביוה"כ, ולא אמרינן שמא מתוך לימודו ישכח, ואין לחלק בין אימת יוה"כ לתזכורת על איסור הדלקה, וכ"מ גם בביה"ל בסעיף י' ד"ה כל שיודע גבי היתר של ראשי פרקים, שזה אפילו בעיון

סוגיא.67. דומיא דהיתר קריאת במה מדליקין הנ"ל, ונראה דהיתר זה אמור רק לגבי סימנים רס"ד-רס"ה בשו"ע המדברים באיסורי הדלקה ]אולם סימן רס"ג שהוא רק ענין ההדלקה וברכת ההדלקה וכדו' אין היתר, שהרי מה יזכיר לו, והרי הוא ענין

בפני עצמו, ויש לחוש בכך[, וכן סימן רע"ו שעוסק בדיני הטיה ג"כ מותר.68. כ"מ בדברי הטור ומרן השו"ע שלא התירו רק פ' במה מדליקין, וכ"כ במשנ"ב

ועוד באחרונים.ואמנם מצאנו שיש מקילים גם בכל הל' שבת, וכיעוין בספר בית מנוחה שנסתפק בזה, אם ההיתר הוא גם בכל הל' שבת, ומסיק להתיר גם שאר הל' שבת, וכי מה שהפוסקים נקטו פרק במה מדליקין הוא מפני שפרק זה הוקבע בתפילת ערבית וכו'. והגר"ח פלאג'י בכה"ח סימן ל' אות י"ח כתב שלדעתו אין להסתפק בזה כלל וזו אינה צריכה לפנים, עיי"ש. אולם הוא ופשוט דשרי, ושכ"מ בכמה מחברים, תמוה, אחר שפשטות הטושו"ע וכל הפוסקים שלא להתיר רק פ' במה מדליקין, וכבר תמה ע"ז בפתה"ד )דף ק"ב סוע"א(, ואף שבאורחות חיים הביא סברא כזו בשם י"א, אולם לדינא סתם להחמיר, וכ"מ מדברי שאר הראשונים, וכ"פ באחרונים

טובא.ח"י פרקי לקרוא היעב"ץ שהתיר ע"ד להעיר נח( כתב פ' )ש"ש חי איש ובבן משנה להרגיל בהם, עיי"ש )וה"ד בכה"ח כאן אות ל"ב(, ומ"מ כתב הבא"ח גופיה להתיר בד' פרקי משנה הראשונים שרגילים לאומרם על השולחן בכל ליל שבת, דהוי כראשי פרקים, עיי"ש. )ואין לומר שאף היעב"ץ מיירי ברגיל כ"כ בכל הי"ח פרקים, והוא אדם כזה שהם אצלו בגדר ראשי פרקים, שז"א מצוי כלל(. ודרך אגב,

Page 4: מקור הלכה

מה

והשאר יאמר בעל פה, וה"ה אם יודע שאר חלקים בעל פה ומקצתם הוא צריך להסתכל בספר, ה"ז מותר, שכיון שאינו קורא בספר תמיד הרי זה היכר בשבילו שלא להטות69. ועיין בהערה שיש אומרים שבאופן ששגור בפיו מותר לקרוא הכל70.

ולכן מותר לומר נוסח התפילות לאור הנר. וכן מזמורי תהילים אם הוא רגיל בזה הרבה, וכן מותר לומר את הקידוש לאור הנר, וכן זמירות שבת השגורים בפיו, או לברך ברכת המזון לאור הנר, וכן כל כה"ג71.ט"ז. ליל פסח שחל בשבת והוא צריך לקרוא את ההגדה, מותר לקראה לאור הנר, כיון שהוא שגור קצת בפי ההמון72, ובאופן זה לא יקרא הכל מתוך הספר אלא רק חלקים מן הספר וחלקים בעל פה, ועיין בהערה שיש מתירים

גם לקרוא את כולה, כיון שהיא שגורה בפיו73. ואם אינו יודע את ההגדה כלל, יש מתירים. והנראה שלא יקרא אותו אדם לאור הנר, אלא יזכיר קצת עניני יציאת מצרים וענין היום כפי שידוע לו, ודיו74.ואם אפשר לבקש מאיזה אדם, ואפילו מאשתו או מבני ביתו, שיתנו דעתם עליו להשגיח שלא יטה, ה"ז עדיף, וכך יוכל לקרוא הכל75.

י"ז. באופן שאסור לקרוא או לעשות שאר דברים לאור הנר, יש להחמיר אפילו בדברים שאינם צריכים עיון רב אלא מועט, שבכל אופן יש לחוש שמא יטה76, ואיסור זה הוא אפילו אם הוא צריך להתבונן זמן מועט בלבד שגם בזה יש לחוש להטיה77, ועיין לעיל בה"א-ב' והלכה ו'.

ומותר להסתכל בכוס או בקערה לפני שאוכל או שותה, כדי לראות שאין שם דבר לכלוך וכדומה78, ודווקא באופן שאין נצרך לו עיון הרבה התירו לו מפני הנקיות, אבל אם צריך עיון רב אסור79.י"ח. וכן אפשר לאכול לאור הנרות, ומצוה לאכול לאורן, ואין בזה חשש הטיה, מאחר וא"צ עיון מרובה. אבל בעיון מרובה, כגון לברור עצמות הדגים הקטנים, אסור, וכן לבדוק פירות שיש בהם חשש תולעים, אסור80.

י"ט. שמש המסדר ומשמש בסעודה ובודק איזה כלים לשים על השולחן, ובודק לראות אם הכלים נקיים או לא81, אזי אם הוא שמש קבוע ורגיל ומכיר את הכלים מותר לו לבדוק אותם לאור הנר, ודווקא לאור של נפט שהוא מאוס התירו חז"ל, אבל לאור שאר שמנים אין מורין לו שהדבר מותר, אולם אם הוא עושה מעצמו בלא לשאול אין מוחים בידו82.

ואם הוא שמש הבא לשמש דרך ארעי, לדעת השו"ע אסור לו לראות לאור הנר בין בנרות של שמן ובין בנרות של נפט, אבל דעת הרמ"א שיש להתיר בנר של נפט כיון שהוא מאוס ואורו רב83.כ'. אשה הטובלת בליל שבת, וצריך שתעמוד עליה אשה כשרה שתשגיח עליה, שתכנס כולה במים עם כל שערותיה84, נראה שאסור לעשות כן לאור הנר85 אלא אם כן באופנים הבאים:

א[. אם הוא בנר שעוה וכדומה, מותר86 ]וכשיש אור חשמל מותר לכתחילה, וכנ"ל בהלכה ז'[87.ב[. אם יש עוד אשה אחרת שתשגיח שלא תטה הנר88.

ג[. אם היא מהנוהגות לטבול בבין השמשות, אין חשש זה כלל, ומותר בכל אופן לאור הנר89.ואם אי אפשר לנהוג ככל הנ"ל, תשים על ראשה רשת וכדו' באופן שיהיו כל שערותיה במים90 ]ומצד חשש סכנה בעומד בפני הנר ערום לא חששו[91.

דברים שיש להזהר בהם מחשש שיבוא לידי איסורכ"א. כמו שאסרו חז"ל לקרוא לאור הנר שמא יטה, כך יש להזהר בדברים שיש לחוש בהם שמא יבא לידי איסור92. ונזכיר דוגמאות:

א[. תלמיד חכם שלומד בחול ומכשירי כתיבה לפניו, ודרכו לכתוב בשעת לימודו מה שנתחדש לו, יזהר לסלקם בערב שבת, שמא תוך כדי לימודו בשבת ישכח ויכתוב93.ב[. מותר לקרוא בכתבים כדי לבדוק אותם מטעויות הדפוס וכדומה, כדי להגיה אותם למחר, ואין לחוש שמא ישכח ויכתוב94. ובתנאי שכלי הכתיבה אינם לפניו95.

מבואר מדבריהם שסוברים ג"כ לאסור בשאר הל' שבת, ולא התירו אלא פרק במה מדליקין בלבד.

69. שו"ע סעיף י'. ועיין בב"י ובהערה הבאה.70. והנה כתבנו בפנים על פי לשון השו"ע, שמבואר שבדבר השגור בפי בני אדם, מותר לקרוא רק ראשי פרקים ולא הכל, שכתב שהוא מסדר ראשי הפרשיות בפיו והשאר ע"פ. ואח"כ כתב שכל שיודע הפרשה על פה ובקצת צריך לראות בספר וכו', שמאחר "שאינו מעיין בספר תמיד" אית ליה היכירא, ולא אתי להטויי, ע"כ. ומבואר שאינו קורא הכל בפיו, אלא שראיתי בשו"ע הגר"ז ס"י שאחר שהביא דין השו"ע בזה, הביא עוד דין ההגדה בליל פסח שמותר כיון ששגורה קצת, וא"צ לעיין בספר אלא לפרקים, ובסוגריים כתב שאף כשקורא כולה בספר מותר, כיון שאינו צריך לזה, ע"כ. ומבואר שמותר לקרוא כולה )אלא שכתבו בסוגריים(, ולכאו' זה צ"ע דהלא לפי מה שהביא מהשו"ע אין להתיר לקרוא כולה. ובקו"א שם סק"ג הביא דברי הפוסקים בזה, וציין שכ"מ משבה"ל וכן המנהג, ושוב סיים ובספר התרומה וההגה"מ ומרדכי מבואר שיגמור בחוץ, ולא יקרא כולה, וסיים בצ"ע, ע"כ. ובכה"ח אות ל"א גבי ההגדה, הביא דברי הגר"ז שמותר אפילו לקרוא כולה, וכתב שאף שהגר"ז דקדק בזה ונשאר בצ"ע, מ"מ המנהג כן, ע"כ. ויל"ד דשמא כל המנהג הוא רק לגבי הגדה דאורייתא שבזה הקילו. ועיין להלן בהלכה הבאה, ובהערה שם מה

שהערנו עוד בזה.ומ"מ בזה הכה"ח ס"ל להיתירא, וקצת משמע כן מסתמות דברי המשנ"ב בסק"ט וסקי"ח. אמנם ז"א מוכרח, דדילמא כוונתו כפי דרכי ההיתר, ולעולם אין להתיר לקרוא כולה. ואפשר איפוא דכיון שהוא שגור בפיו וא"צ לקרוא הכל, הו"ל כראשי פרקים, כיון שאינו צריך לכל קריאתו מהספר, אלא שעדיין צ"ע הא בעינן היכירא וכמש"כ השו"ע. ואף הגר"ז עצמו לא התיר למעשה, וגם מצד המנהג כבר כתבנו

שאולי הגדה שאני.71. עיין משנ"ב סק"ט וסקי"ח. והזכרנו עוד דוגמאות מצויות, וע"ע בבא"ח פ' נח. וכן בכה"ח כאן אות ט"ז גבי תפילות, ובאות טו"ב לענין זמירות ]ולענין קידוש היה אפשר להקל בלא"ה למ"ד שהוא דאורייתא, וכדרך שהתירו הפוסקים לומר הגדה, וכדלהלן בהלכה הבאה. אמנם הא נתבאר בר"ס רע"א שדעת הרבה פוסקים שיוצא י"ח דאורייתא בתפילה, ואף שיש חשש שהוא מדאורייתא, מ"מ הא נת' להלן בהלכה הבאה להחמיר בדאורייתא, ודי שיאמר שבח שבת וקילוסו מאשר ידוע לו[.72. שו"ע סעיף ט'. ומאחר שההיתר הוא מפני ששגור בפיו, א"צ שיהיה לו שומר

שיתן דעתו עליו. וכ"כ כה"ח אות כ"ט, ופשוט.ולענין הפיוטים שבסוף ההגדה ושיר השירים וכדו', הדבר תלוי אם שגור בפיו

מותר, ואם לא כן אסור, וכדרך שנתבאר בהלכה הקודמת.73. הנה בשו"ע מבואר שההיתר הוא משום ששגורה בפי ההמון, והוי כעין ראשי פרקים, ולפי"ז יוצא שהדין בזה ככל האמור בסעיף י'. ונתבאר בהלכה הקודמת שלפי פשטות השו"ע אינו יכול לקרוא הכל אלא חלק יהיה על פה, ולפי"ד הגר"ז יש מקום לומר שמותר הכל, וכמו שהזכרנו שם, וכ"פ הכה"ח להתיר לכתחילה, עיי"ש. אלא שהערנו ע"ז שלכאו' אין להתיר בזה לקרוא כולה, שהרי השו"ע לא התיר לקרוא כולה, וכן מבואר בדברי כמה ראשונים, וכמו שהביא הגר"ז בעצמו. ועיין עוד בגר"ז שציין לצד ההיתר שהמקור לזה הוא מהב"י בשם שבלי הלקט, שמותר הכל כמו שומר, עיי"ש. אולם ז"א מוכרח דקאי לפי הדרך השניה, ועכ"פ

בסברא קשה להקל בזה.74. עיין במשנ"ב סקי"ז שעם הארץ שאינו יודע כלל, ואינו שגור בפיו, ואין שום אדם שיהיה שומר עליו, אפשר שיש להקל כדי שלא לבטל מצות הגדה שהוא מן התורה, אפילו אין לו רק נר של שמן, ע"כ. וכיוצ"ב בכה"ח אות ל'. וכן יש ללמוד מדאורייתא, ההגדה קריאת בסברא, שהרי וכ"ה הב"י. השבה"ל שהביא מדברי וקריאה לאור הנר הוא איסור דרבנן, הגם שהוא מחשש שיבא לדאורייתא, מ"מ אין זה גדר ספק דאורייתא, אלא גדר של גזירה דרבנן, ובודאי שדאורייתא דוחה לדרבנן ]ולא שמענו כהנה לומר שרבנן העמידו דבריהם אפילו במקום מצוה דאורייתא בשוא"ת, כההיא דיבמות )דף צ. וכדו'(, ומנא לן לומר הכי. ושו"ר שנחלקו בזה האחרונים אם הוא כלל בכל דוכתא שחז"ל העמידו דבריהם, שלדעת החקרי לב סימן ט"ז לא אומרים כן בכל דוכתא, וכמו שכתבנו, אולם בשד"ח מערכת היו"ד

כלל י"ד הביא מהאחרונים שחלקו ע"ז, ויל"ב[.אלא שיש לדון בכל זה, דהנה מסתימת המשנ"ב והכה"ח משמע שיכול לומר כל ההגדה כולה באופן זה, ולכאו' מנא לן להתיר, הלא כיון שכל ההיתר הוא כדי שיוכל לצאת המצוה דאורייתא, א"כ די לו בכמה משפטים שיוכל לצאת את חיובו מן התורה ]וכמו שביארנו בתשו' בענין השינה בליל הסדר[, והשאר אינו אלא מצוה קיומית ואינו חובה, ומנא לן להתיר. גם נתעוררתי בדבר ממה שמצאנו בשערי תשובה להלן ר"ס תע"ג, שהביא מאגרות הרמ"ז שכתב על ענין העסק והסיפור יציאת מצרים, דפשיטא שאסור אם האדם בלא שמירה, וכתב ע"ז השע"ת דהוא תמוה שהוא נגד השו"ע בסי' ער"ה. וכתב דאפשר שלא קאי על סיפור ההגדה, רק שהוא רוצה לספר, וצ"ע, ע"כ. ונראה כוונתו לומר דרק מה שכתוב בהגדה מותר, ולא סיפורים נוספים מספרים אחרים וכיוצא, וה"ט שהרי הם תוספת בעלמא ואינו בחיוב, ולפי"ז ה"נ נימא אנן שכיון שמן התורה סגי בהזכרת יצי"מ וכו', ואין חייב

לומר כל ההגדה, א"כ אין להתיר קריאת כל ההגדה כולה.וזה מלבד שאין היתר זה מוסכם להתיר לעם הארץ לקרוא את ההגדה, שמצאתי א[. דאורייתא, מצוה נגד אפילו דבריהם העמידו שחז"ל אומרים שיש הלום בראשונים נחלקו בזה, שהרבה סתמו לאיסור קריאת ההגדה בליל הסדר, כיעוין בספר התרומה סי' רי"ט ובמרדכי פ"ב דשבת סי' רל"ה, וע"ע בריטב"א ומאירי שם, וע"ע גם ברשב"א בתשו' סי' ר"מ. ב[. באחרונים ג"כ מצאנו רבים האוסרים, וכמש"כ בבית יוסף סימן תע"ג אות ג' עפ"ד מהרי"ו בסימן קצ"ג שכתב לאסור בזה, אמנם

בחק יעקב שם כתב להשיב ע"ד מהרי"ו, ואכמ"ל. ונוסף על כל זה נראה לדקדק כן גם בלשון השו"ע והפוסקים, שמפורש בדבריהם שההיתר הוא בגלל שאין לך עם

הארץ שלא תהא שגורה בפיו, ומשמע דבלא"ה אסור, ודו"ק.ולכן נראה שלא יקרא בהגדה, אלא יאמר איזה משפטים הידועים לו בסיפור יציאת מצרים ]או לכל הפחות יקרא קצת משפטים מתוך ההגדה, ויסמוך על המתירים )ובפרט שאינו קורא הכל ולפי סדר, והוי היכירא(, ובכל אופן אסור לקרוא את

כולה[, כנלענ"ד.75. דלכתחילה יש לבקש מאדם שיתן דעתו עליו, ואז יוכל לקרוא הכל כראוי,

וע"ע כה"ח אות ל'.76. כמבואר בביאור הלכה )ר"ס ער"ה( בשם הרבה פוסקים, וכן נראה דס"ל כן, שכן דעת הרבה ראשונים, ודלא כהגר"ז )וע"ע בבה"ל להלן בסעיף י"ב ד"ה אבל בסופו(, וכן נראה סתימת הפוסקים לאסור בכל אופן שנצרך לו עיון. אמנם ז"א מוכרח, די"ל שבלשון "עיון" כלול עיון גדול וכלול עיון קטן, וע"ע בכה"ח )אות ג'( בשם הפמ"ג לאסור אפילו בצריך עיון קצת, וכן יש לכאו' להוכיח עוד מהא דהתירו )בשו"ע ס"ט( לקרוא ראשי פרקים, ואמרו הטעם משום היכר, אע"פ שאינו צריך עיון גדול, ואפשר לדחות דמ"מ באותם דברים שהוא קורא נחשב עיון רב, שהרי אסרו קריאה. ויש לציין לדברי הכה"ח )באותיות ד' ה' י'( לענין קריאה כשיש קצת אור יום, ומאידך מדברי הבן איש חי )סו"פ נח( מבואר שלדעתו אם צריך עיון רב אסור, ובעיון מועט מותר, וכתב לענין שעון שאם זה מחוגים עבים א"צ עיון רב ומותר, ובמחוגים קטנים אסור. וכיוצ"ב בספרו שו"ת תורה לשמה )סימן פ"ג( התיר לעיין בשעון כשזה אינו עיון רב, ושם כתב דוגמא אחרת לכך כגון אם הוא רגיל לישא אותו או לא, עיין שם. והנה יסוד ההיתר שלו הוא כפי שביאר בתורה לשמה הנ"ל עפ"ד הרמב"ם )בפרק ה' מהל' שבת(, שכתב שם בה"ב שרק אם צריך עיון רב אסור לקרוא לאור הנר )וע"ע בל' הטור כאן(, וכן ברמב"ם שם הט"ז כתב כן, עכ"ד. אמנם יש להעיר ע"ז, חדא דמההיא דהלכה ט"ז לכאו' אין ראיה לנידונינו, דשאני התם שהתירו משום נקיות כמבואר כאן בכל האחרונים ]והרי השו"ע ג"כ פסק כן )בסעיף י"ב( שבאופן שא"צ עיון רב מותר, וכבר הביא שם המשנ"ב )סקכ"ד( דשאני התם דמשום נקיות התירו, עיי"ש )וע"ע מה שהערנו בזה להלן בהלכה שבסמוך ובהערות שם(, ואדרבה מבואר דבעלמא אפילו עיון מועט אסור[. ותו דאפילו אם שיטת הרמב"ם להתיר כן בכל גווני, כדמשמע מהלכה ב' שכתב כן בסתם, וכן מבואר בטור )וכ"כ הביה"ל בכ"מ בסימן זה( וכיעוין, מ"מ הרי הרבה ראשונים כתבו לאסור בכל אופן, כמש"כ הביה"ל ריש הסימן וכנ"ל בהערתו קמייתא ]וגם השו"ע אע"פ שהדגיש כן בסעיף ט"ז שהוא מתיר בא"צ עיון רב, לא כתב כן בכלליות לכל האופנים, אלא רק שם שיש לפרשו משום נקיות וכנ"ל[, ואולי ס"ל דיש לסמוך על הרמב"ם טפי, ומ"מ לדינא ראוי להחמיר אחרי דהכי חזינן להרבה ראשונים, וכן פסקו רוב האחרונים. אלא שיש לעיין אם בשעון יש להקל טפי כיון שרגיל בו, ואע"פ שאינו רגיל בשעה זו בדווקא, מ"מ הוא רגיל לראות בו ומהני לכל פעם שהיא, כשמש קבוע שבשו"ע סי"ב, וכבר נתבאר נידון זה לעיל

בריש הסימן, עיין שם ואכמ"ל.77. הנה עיין בירושלמי בהא דהתירו להסתכל מה שיש בכוס )והובאו הדברים במג"א סק"י(, וכתבו פירוש א' מטעם שהוא לזמן מועט, ועוד כתבו משום הנקיות והסכנה, ע"כ. וא"כ ה"ז תלוי בב' הפירושים, אכן עי' בביה"ל סעיף י"ב )ד"ה אבל( שאין הלכה כתירוץ א' של הירושלמי, שהרי הבבלי אסר אפילו להבחין בין הבגדים,

עכ"ד )ולכאו' דילמא התם מיירי לזמן מרובה, וי"ל(.שפירוש נ"ל והיה אחרונים. והרבה )סק"י( במג"א ה"ד בירושלמי, כ"כ .78הירושלמי שכתב מפני הנקיות ומפני הסכנה, דאו או קאמר, או מפני נקיות או מפני הסכנה, אלא שהעירו דדילמא תרוייהו צריכי, ובאמת מסתבר דלא משום שאר נקיות יתירו, שהרי לא גרע מבגדים הדומין וכל כה"ג שאסרו, וכן כל כיוצ"ב, ומאידך קשה דבסתם חסרון נקיות )כההיא דהר"ן שמא יש סדק בכוס ונצטבר שם

לכלוך( אין חשש סכנה, וי"ל דכל לכלוך בכלים וזוהמא יש לחוש קצת לסכנה.79. כ"כ בביאור הלכה )ד"ה אבל(, אלא שסיים שהגר"ז מיקל אפילו בצריך עיון רב )ונראה להחמיר אחרי דלעיל חזינן דבעלמא אסור בעיון מועט ג"כ, א"כ כשהתירו כאן רק בעיון מועט התירו(, ומ"מ האחרונים החמירו, וכן נראה מדברי השו"ע,

ודו"ק.80. הנה נשאלתי לפי דברי הפוסקים שאוסרים אפילו עיון מועט, א"כ איך אוכלים רע"ג סו"ס וכנ"ל לאורן, לאכול שמצוה הפוסקים כתבו )ואדרבה הנרות לאור ובסי' רס"ג, וכמש"ש(, ובודאי שצריך עיון מועט. ומדלא אסרינן בזה, נוכל להוכיח שעיון מועט מותר. אולם נראה דלק"מ, שבזה התירו חז"ל אע"פ שצריך עיון קצת, דלא גרע ממה שהתירו לעיל בסמוך מפני הנקיות, וכ"ש בזה שיש נקיות, וחשש מאיסורא, ולפעמים סכנה וכו', ועוי"ל דכל כה"ג אין לאסור, וכל עיקר תקנת נר

שבת משום עונג שבת ולאכול לאורן, וכמו שהבאנו בר"ס רע"ג בהערה.עצמות לברור ולפי"ז נראה שאסור, בעניני המאכלים מרובה בעיון מ"מ אמנם וכן מרובה, עיון הוא אם אסור יהיה שי"ט(, בסי' המבואר המותר )באופן הדג עזה"ד, שבודאי לא נוכל להתיר מחשש מכשול דאורייתא. ]והנה מצאנו בחיי אדם שהזהיר תמיד להסתכל בכל מאכל לפני שאוכלו, מחשש שמא ימצא בו איזה שרץ, וכתב שהרבה פעמים ניצל ממכשול, וכ"כ עו"א, אולם כל כה"ג ודאי שסגי בהבטה

בעלמא, ואין בו חשש כלל לאור הנר[.ושיטות אלו תלויות ד' השו"ע, ב' אופנים בביאור )סק"כ( הובאו 81. במשנ"ב בשיטות הראשונים שהזכרנו לעיל באיזה אופן התירו, אכן לפמשנ"ת דיש לחוש לשיטת הר"ן, א"כ נראה שאין להתיר בשמש אלא רק לבדוק את הכלים לענין הנקיות, ולא לענין סוג הכלים, שהרי נתבאר שיש לחוש לדעת הר"ן, ומלשון השו"ע

כאן אין ראיה, וע"ע בלשון המג"א כאן, ואכמ"ל.

82. כ"ז בשו"ע )סעיף י"ב( בסופו, ובמשנ"ב שם. ויעוין בביאור הלכה )ד"ה לאור( שאין להתיר אלא בנר של נפט גרידא, ולא בשאר שמנים ]ומה שכתב השו"ע "שמן זית", צ"ל דלאו דווקא, וכוונתו לאפוקי של נפט, דאיירי בהו בתחלת הסעיף, ומה שהזכיר שמן זית הוא כפי הרגילות שיש להדר בשמן זית, כמבואר בשו"ע )סימן

רס"ד ס"ו(, וה"ה לשאר סוגים, א"נ נקט שמן זית לרבותא, ודו"ק[.והנה טעם ההיתר הוא משום נקיות )כמש"כ הרבה מהראשונים, וה"ד במשנ"ב סקכ"ד(. ולכאו' צ"ב, הלא המשנ"ב )סק"כ( כתב שהמדובר בסעיף זה הוא בב' אופנים, או לבדוק את הנקיות שלהם או לסדר סוגי הכלים עיי"ש, וא"כ מה שכתב כאן אינו מתאים לב' האופנים. וי"ל דס"ל שהעיקר כדעת הר"ן שלא להתיר אלא משום נקיות, אבל בעלמא אפילו אם אינו צריך עיון רב ג"כ אסור, אולם עדיין קשה מדבריו בסק"כ דפירש את השו"ע דלא כהר"ן )איברא דבמקור הדברים שבמג"א אין הכרח בזה, דיש לפרש שאחרי שהביא את ד' הר"ן כך הוא מפרש שפיר את

השו"ע ג"כ(, וצ"ע.83. שו"ע והגה"ה שם בתחילת הסעיף.

84. וכפי המבואר בשו"ע יו"ד סימן קצ"ח ס"מ, וככל המבואר בספר יוסף טוהר שם.

85. שהרי הוא דבר המצריך עיון שלא יצוף אפילו אחת משערותיה, ואז לא עלתה לה טבילה, ואף שהוא לרגע קטן, הרי מבואר בפוסקים שאין חילוק בזה, ואפילו לרגע קל אסור. ואין מועיל בזה שמירת הטובלת, שהרי כשהיא בעודה במים יש חשש הטיה. אלא שהוא פלא שלא ראיתי בפוסקים שעוררו בזה, והנה בשלמא אם זה היה עיון מועט שפיר דמי, דלא גרע מהמבואר לעיל בהלכות הקודמות, והתירו במקרים מסויימים של דבר שהוא בעיון מועט, אולם הרי בשביל להבחין שלא

יצופו השערות צריך עיון רב, וממילא נראה שאסור.86. עיין לעיל בהלכה ב' ובהלכה ו' שכל הקפידא הוא בנרות שמן וכיוצא, וכן נרות שעוה הנוזלית )כגון נר נשמה, או נר הנמצא בפח אלומיניום וכדו'(, אבל בנר שעוה

וכדומה המוצקים קיל טפי.87. וכ"ה בד"כ במקואות שלנו, אלא שנוהגים להכין נרות לפני שבת מחשש שמא

יארע הפסקת חשמל.88. כדין שומר המבואר לעיל בהלכה י'.

89. הנה כידוע שמנהג הספרדים בכ"מ היה לטבול בבין השמשות, וכמש"כ בספר בני בנימין שכך העידו גאוני ירושלים שהיה המנהג לטבול, וכה"ג גם דעת החכם צבי בתשו' סי' י"א ועוד באחרונים. וע"ע ביוסף טוהר הל' נדה סימן קצ"ז. וכן נהגו עוד קהילות, עי' בשרידי אש סי' מ"ד וכיוצא. ומעתה נראה שהנוהגים כן מותרים ובפרט גזירה אטו הטיה, לאור הנר, שהרי אינו אלא שבות )הגם שהוא מחמת גזרו על שבות וקיי"ל שלא שראינו שהוא איסור קל, שהתירו בו כו"כ דברים(,

ביהש"מ, וכדלעיל בסי' רס"א ולהלן בסי' שמ"ב.90. כפי העיצה המובאת בשו"ע יו"ד סימן קצ"ח ס"מ. וע"ע ביוסף טוהר מש"כ

בזה.91. הנה כל האמור לעיל הוא מצד הדין, אולם עדיין יש לדון מצד חשש סכנה, שהרי אסור לעמוד ערום בפני הנר )וכמש"כ בפסחים קיב. ונזכר להלן בהלכה יוצא לאיסור, אולם לחד תירוצא שהביא ואכן לפי"ד המשנ"ב סוה"ס אחרונה(. הכה"ח שם שנשתנו הטבעים, ניחא, אלא שהוא מחודש מאד, דדילמא אחסור דרי, ובמק"א נת', עיין בר"ס רס"ג גבי אור בבית הכסא וכו', ואפשר לומר עוד שבמקום ואכן עי' בשיעורי טהרה בהל' טבילה שכ"כ, ואם הוא מכוסה מצוה אין חשש,

בעששית קיל טפי, וכמש"כ הפוסקים.92. כן יש ללמוד מדברי הפוסקים דלהלן גבי חשש שמא יבא לכתוב וכו'. ואף דמי, דלא שא"ה יטה, במדורה שמא גזרו שלא ט' הלכה לעיל אמנם שמצאנו אולם דבר ששכיח לטעות בו בודאי שיש להזהר, גם יש לציין שזו סברא גמורה, וכדרך שמצאנו בב"י יו"ד סימן קפ"ג בדפו"ח רע"ד וז"ל: שאדם מוזהר ועומד שלא וכו', עיי"ש. ואיברא ששם הוא נקט יביא עצמו למקום שיבא לעבור על איסור דהוי איסור דאורייתא שמוזהר בזה, וכאן בודאי אינו אלא מדרבנן, וכמו"כ הלא בכו"כ מילי לא חיישינן כולי האי, ואף באופן שחוששים אינו אלא גזירה דרבנן וי"ל איפוא דשאני נידון הב"י שהוא נכנס לדבר שאפשר שיהיה לחוש לאיסור, האיסור ממילא, וכנידון דהתם, וא"נ שה"ז כעושה מעשה שהוא בספק שמא הוא או הוא תלוש אם וספק מן הארץ, ירק וכגון שמרים לא, ושמא איסור מעשה מחובר, וה"ז ספק איסור דאורייתא )ומש"כ שאדם מוזהר בו מן התורה, יתיישב לפי האומרים שספק דאורייתא מן התורה לחומרא(. גם ראיתי דבר חידוש באול"צ פט"ז בביאורים לתשובה, שכתב גבי הפעלת מכונות מער"ש וכדו', דאפשר שיש בזה איסור מדין ושמרתם את משמרתי, שדבר שאדם עשוי להיכשל בו צריך למנוע עצמו מדברים שיכולים להביאו לידי כך, ושכ"מ בשבת )דף יח:( עיין שם, וע"ע

ביבמות )דף כא.(. ויל"ב.ואע"פ שאין לנו לגזור גזירות מדעתינו לאחר חתימת התלמוד, וכמש"כ בראשונים ]וכיעוין ברא"ש פ"ב דשבת סימן ט"ו שתמה על הגאונים היאך חידשו לאסור, וע"ע גם בתשו' הריב"ש סימן ש"צ שהביא מהר"ן בנידונו שאין לגזור שמא יכתוב, אחר שחז"ל לא גזרו בזה. וכה"ג כתב במ"מ בהל' חמץ ומצה פ"ה ה"כ, ועוד בראשונים ובאחרונים טובא. ואף לדמות גזירה לגזירה לא מדמינן בפשיטות, וכמש"כ הרמב"ן בשבת )דף סג.( ועוד[. אולם מאידך הלא מצאנו במקומות טובא שגזרו הפוסקים לאיסור בכו"כ מילי שראו לגדור גדר, וא"צ לאוספם. וה"ט שבדבר הקרוב לאיסור יש לחוש כראות עיני העדה, ויש בזה באחרונים עוד כללים ופרטים טובא, ואכמ"ל.

ומ"מ נזכיר להלן.93. מקור חיים כאן ועוד באחרונים. וע"ע להלן מדברי האחרונים.

94. בתשו' הרדב"ז ח"ב סימן תר"צ כתב שדווקא בקורא לאור הנר שהוא דבר קל

Page 5: מקור הלכה

מו

שיבא להטות גזרו חז"ל, אבל לחוש שמא יביא קולמוס ודיו לכתוב לא חיישינן, דאדהכי והכי מידכר, ע"כ. וה"ד ביד אהרן סימן ש"ו בהגה"ט אות ב' ובברכ"י סימן ש"ז אות ב' ובשע"ת שם ועוד באחרונים טובא. ואף אמנם שלכאו' יש להעיר אמאי לא חיישינן שמא ילך ויביא קולמוס לכתוב, הרי מצאנו בקריאה לאור הנר שאסרו אפילו בגבוה עשר קומות ומאה אמה, ולא אמרינן שאדהכי והכי מידכר, וי"ל דהתם גזרו חז"ל שמא יטה, ואמרינן דלא פלוג ואסור אפילו ברחוק, משא"כ בזה שלא אשכחן שגזרו בו בהדיא, ואין לנו להוסיף מדעתינו דלא פלוג. ושו"ר כיוצ"ב בטל אורות דף צ"ד בביאור הענין, עיין שם. ועל דרך חילוק זה מבואר גם בברכ"י סימן של"ט בשם מהר"ם פרובינצאל, וכ"כ בשו"ת ישמח לב גאגין סימן י"ז, וה"ד בציץ אליעזר ח"י סימן כ"א, שדבר הלמד משטחיות דברי הראשונים ז"ל שבמקום שלא גזרו חז"ל אין לנו להתלמד מהם ולגזור כפי טעמם ונימוקם, כי לא כל המקומות התעוררות בשו"ת כתבו וכה"ג עיי"ש. מה, ועל מה עד יודע איתנו ואין שוים, תשובה ח"ב סימן קס"ה ועוד באחרונים. וזה דלא כמש"כ במנ"א סופ"י בהלכה ל"ח לאסור בזה אפילו כשכוונתו ללמוד, ואח"כ בהלכה ל"ט הביא ד' הרדב"ז גבי ס"ת, עיי"ש. ודעתו לאסור משום שבודאי יש בהם טעויות וכו', עיי"ש. אולם האחרונים לא חילקו בזה, ויל"ב. ]ועד כה נתבאר הדין מצד החשש שמא יכתוב, ולהלן יבואר

מצד הדין של ממצוא חפציך וכו'[.95. כן מבואר באחרונים הנ"ל שבכל גווני אין היתר אלא כשאין כלי הכתיבה לפניו,

שבזה אין לחוש שמא יכתוב.96. כן מבואר ברדב"ז שם שמ"מ יש לאסור משום ממצוא חפציך )עיין להלן בסי' יל"ד בזה דהלא לדבר מצוה עיי"ש. אמנם ש"ו-ש"ז מה שנתבאר מדינים אלו(, שרי, וכמו שהתירו לפקח על עסקי רבים דהוי צורך מצוה, וכיוצא. )וע"ע בדברינו שם, ובמש"כ הפוסקים באומר שלמחר יכתוב ס"ת(. ואולי אה"נ שכל האיסור הוא כשאינו מכוון לדבר מצוה, ולפי"ז אם הוא לדבר מצוה כדי שיוכלו ללמוד בספר

מוגה שפיר דמי, וצ"ע מסתימת הפוסקים, וע"ע להלן.ועל כל פנים מבואר שאם כוונתו גם ללמוד בזה מותר ]וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר שם שביאר שלא רק כשכל כוונתו ללמוד, אלא גם אם כוונתו ללמוד וגם להגיה מותר, ודלא כמ"ש ביסודי ישורון[, וכמבואר כ"ז ברדב"ז וש"א, ומסתבר שמותר לעשות כן לכתחילה ללמוד בהם, אף שללא צורך ההגהה לא היה לומד בהם, דמ"מ

כעת הוא גם לומד בהם ושרי.בריחוק ועסקיו שדותיו על לפקח שמותר ש"ו בסימן שם מבואר שהרי .97מקום שאינו ניכר שכוונתו לפקח עליהם, וממילא י"ל כן גם בנידו"ד. וכן מצאתי להגרשז"א במכתב שהובא בספר מאור השבת ח"א מכתב 2 אות ו', שכל האיסור

של הרדב"ז הנ"ל הוא רק כשניכר שכוונתו להגיה.ס"ח שאע"פ ש"ו בסימן השו"ע וכמש"כ בזה, גם להחמיר ראוי שהיה ]ואמנם שהרהור בעסקיו מותר, מ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יהרהר בזה כלל, ויהא כאילו כל מלאכתו עשויה, עיין שם, אולם מעיקר הדין מותר[. ועיין בהערה הבאה

באיזה דוגמאות הוא ניכר, ואסור.98. כן נראה ע"פ הנ"ל.

ולכאו' יל"ד שהרי כל קורא בספר אין ניכר הגהתו, וא"כ אמאי אסר הרדב"ז הנ"ל )והרי נידונו שם הוא על קורא בספר להגיהו(. ואולי מיירי כשניכר על הספר שהוא עשוי להגיה, א"נ כגון שלוקח שני ספרים ומשוה זה לזה, א"נ כגון שהוא קורא בפיו גם את החסרות ויתירות ]כמו שראיתי אצל המגיהים הזקנים שהיו מגיהים את הס"ת, והיו מזכירים בלשונם גם את האותיות שאינם נשמעות וכדו'[, הלא"ה

אין איסור.ויש לבאר שאין הקפידא במה שהוא ניכר לענין שלא יראוהו בני אדם, אלא היינו שאם הוא ניכר ה"ז שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, ונחשב כעוסק בחפצי חול, ולכן אסור, והלא"ה הוי כהרהור, ולכן בכל גווני שאסור, ה"ז אסור אפילו בחדרי

חדרים וכו'.99. הנה נתבאר שכל האיסור הוא משום ממצוא חפציך, ולפי"ז נתעוררתי שאם עושה כן בספרי קודש לצורך מצוה שיוכלו ללמוד בו מותר, שהרי קיי"ל חפציך וק"ק ש"ו-ש"ז. בסימן להלן הפוסקים וכמש"כ מותרים, שמים וחפצי אסורים שהפוסקים סתמו דבריהם, וע"ע במנ"א סופ"י, ולהנ"ל מותר לבדוק ס"ת לצורך

הציבור, ורק אם הוא מגיה ועושה כן לפרנסתו אסור.ויש לבאר שכל ההיתר בזה הוא דווקא כשבאמת כוונתו רק לצורך מצוה, אולם אם עושה כן לפרנסתו לא שרי, דאף אמנם שמצאנו בכ"מ שפרנסה נחשב צורך מצוה )כדלעיל סו"ס רמ"ח, ולהלן ר"ס ש"א(, אולם כאן היא גופא האיסור להתעסק בחפציו בשבת, ואם כוונתו גם לזה וגם לזה, לכאו' תלוי מה עיקר כוונתו, וכעין המבואר במשנ"ב סימן ל"ח סקכ"ד, עיין שם. וע"ע בביה"ל שם ד"ה הם ותגריהם, שבמכוון גם לזה וגם לזה י"ל דהוי כדבר מצוה )וכה"ג נתבאר ביוסף טוהר סימן

קפ"ד ס"י גבי חיוב פקידה ביוצא לדרך(.100. הנה בלשון הרדב"ז וכל הני שהביאוהו מבואר שהנידון הוא בהגהת ספר, ויל"ע אם כך הדין גם בהגהת דפים של הגהה שמביאים מהדפוס לקראת עריכתו לספר, או שמא בזה יש להחמיר טפי שמא יכתוב, וממילא אסור אפילו אם יהיה כוונתו ללמוד. וראיתי הרבה אחרונים שהבינו להתיר בכל דפי הגהה, וכ"ה בצי"א שם, ועפי"ז השיג על היסודי ישורון. אולם לכאו' הגם שהערתו נכונה ע"פ המקור של הדין מהרדב"ז וכמש"ש, מ"מ י"ל שלעצם הדין יש לומר שבעלי הגהה לכו"ע אסור. ואכן במנוחת אהבה סופ"י כתב לחלק בזה, וס"ל שבדפי הגהה הבאים מן הדפוס חמור טפי, שיש לחוש בזה שמא יכתוב, והוי כמו שאסרו חז"ל לקרוא מן

הכתב אורחים שזימן שמא יבא למחוק, וכ"ש בזה שמצוי שיש טעויות, עיי"ש. אולם יל"ד שלפי הטעם של הרדב"ז דל"ח שמא יכתוב כיון שלא גזרו חז"ל, והתירו אפשר דאורחים ומההיא הכי, נימא ה"נ א"כ לפניו, הכתיבה כלי שאין מאחר דשאני התם שבעה"ב מקפיד בסעודתו, ויל"ב. ועיין בשש"כ פ"כ הערה מ"ד משם הגרשז"א שהעיר בעלי ההגה, שמאחר שהעולם מקפידין י"ל דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, עיי"ש. אמנם ז"א פשוט, דתלוי אם כבר התחיל בהגהות שאז מקפיד, ככלי הוי גווני בכל ועכ"פ הענין. לפי ותלוי וי"ל, כ"כ, מקפיד אינו לכן וקודם

שמלאכתו לאיסור.101. כן מבואר בפוסקים בסימן ש"מ. וע"ע גם להלן בהערה הבאה, ואין בזה

חשש ממצוא חפציך.102. הנה הדרך שהיו רגילים בה החכמים הקדמונים הוא לשים איזה נייר לסימן

)נייר שאינו מוקצה(, והבן איש חי כתב שהיו שמים עלי הדס לסימן.אבל לסמן ע"י נקב בנייר אסור, וכן אסור לעשות רושם בדף ע"י חריטה בברזל, ויש בזה חשש איסור תורה אפילו שאינו עם צבע כלל )עיין בלבוש ובגר"ז בסימן

ש"מ ובביה"ל ד"ה כמו(.ולקפל את הדף בקצהו, הנה מצד איסור כותב י"ל דשרי, ואין זה כמו שחורט בדף שאסור משום שכאן אין רצונו כלל בסימן שנוצר מחמת הקיפול, אלא רצונו בסימן מעצם הקיפול. ובספר נשמת שבת ח"ב סימן ק"ל הביא משם התולדות שמואל להתיר בזה מה"ט. אלא שמ"מ כ"ז כשאינו עושהו במדה, שבזה דן בשש"כ שמא יש בזה איסור משום משרטט, עיי"ש. ומה שלא נהגו כן, י"ל משום שהוא ביזוי כתבי קודש, שמקלקל את חודי הדפים, וא"נ שהוא כמשתמש בדבר קודש במקום סימן, ואפשר שזה תלוי במחלוקת הפוסקים גבי הגבהת ספר על ידי ספר אחר ששם

תחתיו, וה"ה בלוקח ספר ומכניסו בספר אחר לסימן, ודו"ק.103. זו אזהרה נחוצה בדבר המצוי. ]ולענין אם טעה והדליק החשמל מתוך טרדת השינה, יש לדון אם צריך כפרה על שגגתו אשר שגג או דלמא הוי כמתעסק. ויש

בזה כמה אופנים, ויבואר בעזה"י להלן במקומו בדיני מתעסק[.104. גם זו הערה נחוצה, והזכרנוה לעיל סו"ס רנ"ב לענין שצריך להרחיק את השעון מן המטה מחשש זה. ]ואם טעה וכיבה מתוך טרדת השינה, עיין בהערה

הקודמת[.105. כגון מה שמצאנו במשנ"ב להלן )בסימן שי"ט סי"א( בשם שה"ג שהיה נוהג להכין מאכל מסויים מער"ש, משום שקשה להזהר בעניני הברירה, עיי"ש. וע"ע גם בשו"ע סימן רנ"ב ס"ו-ז' ועוד כיוצ"ב. ובעת שמזכיר הני ג' דברים עשרתן ערבתן וכו', וכמש"כ בפ"ב דשבת ולעיל סו"ס ר"ס, יסתכל גם על שאר ענינים הנצרכים.

וע"ע לעיל בדינים הנוהגים בער"ש במשנ"ב סי' ר"נ רנ"ב ובמש"ש.106. רמ"א סו"ס ער"ה, וכ"ה בפוסקים.

107. נראה שיותר יש קפידא בנרות של המצוה שבירך עליהם, שהרי נתבאר בסימן רס"ג בכ"מ שנרות של שבת יש בהם תרתי, א'. כדי שלא יכשל בעץ ואבן. ב'. חיוב הדלקה מיוחדת לשם מצוה כתקנת חכמים. וכמבואר כ"ז בביה"ל שם ס"ה ד"ה בחורים, ובדברינו שם ברה"ס בהערה. וא"כ י"ל שבנרות שעליהם מברך יש לחוש טפי שהם נרות של מצוה, ולא רק משום שלום בית כמו הנרות של שאר חדרים. ואמנם י"ל שיש לחוש גם לשאר הנרות, שהרי מ"מ גם על נרות שמשום שלום בית שייך ברכה אקב"ו וכו', וכמשנ"ת בסימן רס"ג, אלא שהסדר הוא לברך בעיקר על נרות מיוחדים, וכמשנ"ת בסי' רס"ג. ומ"מ נראה להקל שהרי לכך הם

עשויים, ואין ניכר כ"כ ביזוי מצוה אלא באותם שבירכו עליהם.אלא שאם יש לחוש בזה גם בפני שאר הנרות, א"כ לפי מה שכתבנו בסי' רס"ג שיש לכוון בהדלקת החשמל שיהיה לכבוד שבת, א"כ יהיה הדין שגם בפני אור החשמל יש להזהר, ולא שמענו כהנה, ואולי מפני שאינו ניכר, אולם מאי האי, אחר שמ"מ הוא לשם מצוה, ובכל אופן בפני הנר שבבית הכסא )עיין בדברינו בסי' רס"ג ס"א ובהערות שיש לשים אור גם בבית הכסא וכו'(, בודאי מותר כיון שעשוי לשם כך, וכן העירו מן האחרונים בזמנינו, וכ"ש באור החשמל. וגם בשאר חדרים מסתבר שאפשר להקל במקום צורך, שלכך הם עשויים לתשמיש הבית בכללותו, ורק על

הנרות שעליהם בירכו יש להקפיד טפי, כנלענ"ד.108. רמ"א סו"ס ער"ה.

109. ובמשנ"ב סוה"ס הביא מהא"ר שהקשה דהלא בלא"ה אסור משום סכנה שלא יהיה נכפה )וכמש"כ בפסחים קיב.(, והביא מהא"ר שיש לחלק בין קטן לגדול. ובכה"ח אות מ"א הביא עוד מהתו"ש שיש לומר שנשתנו הטבעים, עיי"ש. ועוד הביא תירוץ חדש מדנפשיה שיש לומר שדווקא בערום לגמרי יש סכנה, מה שאין כן באינו ערום לגמרי, ע"כ. וע"ע בדברינו בסי' רס"ג ס"א בהערה גבי הנחת נרות

בבית הכסא ובאמבטיה, ומתוך הדברים יתיישב עוד בהיתר זה, ודו"ק.והנה כעת התבוננתי שאין זה כ"כ פשוט להקל בזה, וכמו שיבואר, א[. בחילוק שבין קטן לגדול, אין לזה הכרח, שאף שמצאנו דברים שהקילו בקטן, מ"מ מצאנו דברים שהחמירו בקטן, וכגון מה שמצאנו )בפסחים שם( שהמשמש מיטתו על מטה שתינוק ישן עליה, אותו תינוק נכפה, וה"מ דלא הוי בר שתא, אבל הוי בר שתא לית לן בה, ע"כ. ומבואר כל בתר איפכא שבקטן יש לחוש יותר, וי"ל דשאני הכא שהקפידא הוא בזה שהערוה מגולה כנגד הנר, ולכן יש לנו להקל בקטן כיון שאין זה ערוה כאדם גדול, שכדרך שמצאנו שיש מקילים לקרוא כנגד ערות קטן, כיעוין ביו"ד )סימן רס"ה(, וכן באו"ח )סימן ע"ה סעיף ד'(, מחלוקת השו"ע והרמ"א שם, ודו"ק. ב[. בתירוץ שבזה"ז נשתנו הטבעים, הנה הערנו לעיל במקומו שקשה לומר כן, א(. שהרי הדורות הולכים הלוך וחסור, ואדרבה ככל שמאוחר יש לחוש

יותר. ב(. שהרי כאן הוא ענין סגולי ולא טבעי, אמנם מצאנו שגם דברים סגוליים נשתנו ואין להאריך. ומ"מ יש ליישב גם זה, שמאחר שאנו רואים במציאות שלא קורה כלום, שפיר י"ל ע"פ המציאות שנשתנו הדברים, איברא דז"א פשוט, שכבר מצאנו בכמה עניינים כה"ג שפירשו הקדמונים שעשוי להתחלף העונש בדבר אחר ח"ו, כידוע. ג[. בתירוץ של הכה"ח שרק אם עומד ערום לגמרי יש חשש סכנה, וכן כתבנו בפשטות בסי' רס"ג. )וגם הגרח"ק אמר שכיון שבדרך כלל בבהכ"ס אינם ערומים אין חשש, וכנראה כוונתו ג"כ עד"ז. א"נ אפשר שהוא על דרך מש"כ בשו"ע סי' ג' ס"ב שלא יגלה עצמו עד שישב, וע"ע שם(. יש להעיר טובא שכפי פשטות הפוסקים לא משמע הכי, שהרי לכן לא תירצו כך הא"ר והתו"ש והמשנ"ב וש"א, אלא נדחקו בחילוקים אחרים למרות שדברי הכה"ח פשוטים, ודו"ק. וכמו"כ מה שיש באחרונים שמחלקים בין עששית וכל כה"ג, עי' בספר שהגוה"נ, הם דברים מחודשים ואין להם כ"כ ע"מ לסמוך, וכל כה"ג היה לנו לומר דלא עבדינן פירוקא

לסכנתא. ומ"מ כיון שדשו בה רבים, שומר פתאים ה'.לנקותו וכל שכן יהיו ערומים בפני הנרות, זה בכלל האיסור שלא 110. שכל

מצואתו שאסור.111. כן שמעתי מן האחרונים בזמנינו עיצה זו, שכל שאינו בפני הנר ממש מותר.

112. כה"ח אות מ"ב, שכל זה אסור בק"ו מנידון דהרמ"א.113. תו"ש סקט"ז, וה"ד בכה"ח אות מ"א. וע"ע שם שלדעת המהרש"ל גם בנר של הבדלה קודם שהבדיל מקרי נר של מצוה, וכן הובא בכה"ח שם, אולם יעוין במקור הדברים בתו"ש שהביא ע"ז מהמג"א סי' קנ"ד סקכ"א שכתב דלא ידע מה קדושה יש בנר הבדלה, דהא מבדילין אפילו באור של כבשן, ע"כ. ויל"ד דכמו"כ בנר של שבת אע"פ שמדליק במיוחד לשבת, מ"מ הא העיקר זה אור, וכמו שהערנו לעיל, אולם כבר ביארנו דשא"ה שיש בו תקנת חכמים והוי מצוה, ומ"מ ה"נ י"ל כיון שמברך עליו יש בו חשיבות מצוה ]וכה"ג הבאנו בסי' רס"ד שיש חשיבות בדבר

שבירכו עליו, כמו שיירי שמן, או בשמים של הבדלה[, ויל"ב.וכו' חיתול להחליף מותר יהיה בכלל איך דלכאו' להעיר יש הנ"ל ובכל נ"ב. כשמשתמש לאור הנר, הלא יש חשש שמא יטה, וכבר נתבאר שאף בעיון מועט אסור, וצ"ל כדרך שנתבאר בהערה שלפני הקודמת שמשום מאיסותא התירו, וה"ה

כשעשה צרכיו ובודק הנקיון, וכדומה.114. בסימן זה יבוארו דיני "הנאה" ממלאכת הגוי בשבת, ולהלן בסימן ש"ז חלק ג' יבוארו כל דיני אמירה לגוי באיזה אופנים מותר ובאיזה אסור, וכן יבוארו לפנינו

דיני "מחאה" בגוי העושה מלאכה בשביל יהודי.115. שו"ע )סימן רע"ו ס"א(. וטעם האיסור שמא יאמר לו להדליק, או שמא ירגילנו לשבת אחרת, והיינו הך. )פמ"ג במש"ז, כה"ח אות ה'(. אמנם ז"א פשוט, וע"ע בטור וב"י ובאחרונים בסימן תקט"ו, ואכמ"ל. והנה יעוין לעיל )בסימן רנ"ב ס"ד( שאם הגוי עשה לישראל מלאכה, מותר ליהנות בשבת. אכן כבר עמד ע"ז המשנ"ב )שם סקכ"ז( וכתב דלא תיקשי מהכא, דשאני התם שהגוי לא עשה כן להנאת היהודי משא"כ בקציצה, שהוא כיון קעביד דנפשיה ואדעתה פעולתו, להשלמת אלא כאן שכוונתו שהיהודי יהנה כעת מהאור, ומאחר שהיהודי נהנה כעת אסור ]ומה שהחמירו מאד בהנאה ממעשה הגוי, וכיבואר להלן, הוא משום שהוא איסור קל

בעיני הבריות, עיין משנ"ב סק"ב ובסי' שי"ח סק"ה[.116. כן אשכחן להלן )סי' שכ"ה(, והשו"ע סמך עמש"כ שם, כ"כ כה"ח אות ג'. גם וע"ע ס"ד(. רנ"ב )בסימן ובהגה ס"א( )סימן תקט"ו עוד בשו"ע וכה"ג כתב בשו"ע )סימן ש"ז ס"כ( שאפילו אם ציוה להגוי להדיא, מותר במוצ"ש בכדי שיעשו. כתב ישראל, עבור רבים שנעשתה וידעו בפרהסיא, במלאכה שנעשית ]אמנם המשנ"ב )שם סקע"ב( שאסור לעולם ליהנות מזה. אמנם כדבריו )בסימן שכ"ה סקע"ג( מבואר שבמקום צורך אין להחמיר, רק בדבר שנעשה בפרהסיא בשביל

ישראל, וע"ע בדברינו לעיל בהל' עשיית מלאכה ע"י גוי לצורך ישראל.117. הנה להלן )סימן שכ"ה ס"ח( מצאנו שהתירו באיסור תחומין, והביא ע"ז בב"י מהראשונים, וכ"ה במג"א והמפ', חדא דאיסור של זה אינו שייך לזה, ועוד דתחומין דרבנן, ע"כ. והמשנ"ב )סק"ג( תפס לעיקר שכל איסור דרבנן מותר )וע"ע בביאור הלכה ד"ה אפילו(. ואמנם הרבה אחרונים אסרו, עי' בא"א מבוטשאטש בדעת המג"א. וע"ע בלבושי שרד שג"כ חילק עד"ז בין איסור תחומין לכל איסור דרבנן, וכ"ה הרי דעת הר"ן המובא בב"י, אולם עי' בא"ר משם רבנו ירוחם שדחה סברא זו, וכתב שהר"ן יחידאה בזה, עיי"ש. וכ"כ הרבה אחרונים )ואפשר שכן דעת השו"ע דנקט לדוגמא בכגון שהדליק נר או מדורה, ויש לדחות דזה אגב מקור הדין, עי' בב"י(, ועי' כה"ח אות א' בשם הערך השולחן שפסק כן שכל איסור דרבנן ע"י גוי מותר )וע"ע לעיל בהלכה הראשונה ד"ה ודע(, אכן ז"א פשוט כ"כ, עיין בחי'

הרשב"א )שבת קכב.( ובהגה"מ שם.ואעיקרא דמילתא אמרתי להעיר דבעיקר דין הוצאה מצאנו בראשונים שנחלקו אם עשיית מלאכה כשאינה בגוף הדבר כבישול וכדו', אלא פעולה חיצונית כגון שהרשב"א ג'( אות ש"ט )סימן בעה"ש עיין לא, או נאסרה זו גם אם הוצאה, והריטב"א מתירים בזה וכו' עיי"ש, אכן מאידך רבים אוסרים, וגם העה"ש גופיה פסק להחמיר, וכ"כ הביאור הלכה )ר"ס שי"ח( בשם החיי אדם, ועוד. ועמש"ש. ואולי י"ל עוד שהוא מגזירה שמא יאמר לו לעשות מלאכה זו )עי' ברש"י ותוס'

בביצה כ"ד, ועוד(, ויש לדחות.פעמים התורה, מן האסורים בדברים שגם אפילו( )ד"ה הלכה בביאור ויעוין שמותר לאחר ליהנות ממנה, כגון באופן שאינו מפורש בתורה, עיי"ש. )ויל"ע הא בלא"ה אפילו בדרבנן יש מחמירים, ואמנם דלמתירים אפשר דמותר בכל גווני,

אמנם מאחר שכוונתו כדי לתקן אותם בחול, הרי זה אסור משום "ממצוא חפציך", שלא יתעסק האדם בעסקי החול בשבת, ומכל מקום אם כוונתו גם ללמוד בהם, מותר96.וכמו כן אם אין ניכר הדבר שהוא רוצה להגיה אותם, אלא נראה שהוא קורא לתומו, אין בזה איסור מן הדין אפילו כשכל כוונתו להגיה97. ולכן מותר לקרוא בספר תורה או כל ספר שהוא, אפילו כשכוונתו למצוא טעויות תוך

כדי קריאתו98.ונראה עוד שאם כוונתו בהגהה לצורך מצוה, וכגון שיהיה לציבור ס"ת כשר לקרוא בו בחול, או שיוכלו ללמוד בספר מוגה, מותר, כיון שהוא צרכי שמים, ולא צורך עצמו99.

ויש אומרים שכל האמור הוא בהגהת ספרים וכיוצא, אבל דפי הגהה הבאים מבית הדפוס, יש להזהר בהם ביותר מאחר שהם מוחזקים בטעויות ומיועדים רק להגהה, ואין לקרוא בהם כלל אפילו אם כוונתו גם ללמוד בהם, ועיין בהערה100.

ג[. הלומד ורואה בלימודו איזו טעות או הערה בספר, יכול לסמן הדבר, כדי שלמחר יוכל לתקנו101, ועיין בהערה באיזה אופנים מותר לסמן בשבת102.כ"ב. כמו כן יש להזהר לסלק מבעוד יום כל דבר שעלול להכשל בו באיסור, וכגון:

א[. ראוי לכסות בערב שבת את מתג החשמל שבחדר, וכן המתג שבבית הכסא וכדו', משום שמצוי שבאמצע הלילה קמים ליפנות, ועלולים להדליק האור בטעות103. וכיוצא בשאר אורות שבבית, או מכשירי חשמל, כגון מאוורר ושמיכה חשמלית, וכדומה.

ב[. אם מכין שעון מעורר להעירו בבוקר, ומניחו ליד המטה, ראוי לכסות את הכפתור כדי שלא יטעה לכבות את השעון כשיצלצל104, אלא אם כן הוא שעון מכני הפועל ללא בטריה.וכן יש להזהר בכל כיוצ"ב כל אחד לפי ענינו105.

זהירות בכבוד נרות שבתכ"ג. יש להזהר בכבוד נרות שבת שלא לעשות בפניהם דברי בזיון106, ובפרט בנרות המצוה שבירך עליהם107, וכגון:

א[. שלא יהיו הקטנים ערומים בפני הנר108 ]מלבד שיש בזה חשש סכנה לעמוד ערום בפני הנר[109.ב[. ולכן אין להחליף חיתול או בגדים לתינוק בפני הנר110, אלא אם כן יפסיק בגופו בין התינוק ובין האור111.

ג[. אין לעשות צרכיו בפני הנר, וכן אין להניח דבר מטונף בפני הנרות112.ודע, שבכל זה יש להזהר גם בכל נר של מצוה, ולאו דווקא בנרות שבת113.

סימן רעו114הנאה ממלאכה שעשה הגוי ליהודי

א'. גוי שעשה בשביל יהודי מלאכה, שהיה אסור ליהודי לעשותה בשבת, אסור ליהנות מאותה מלאכה, בין לאותו היהודי שעשו את המלאכה בשבילו, ובין ליהודי אחר115, ורק במוצאי שבת מותר לאחר המתנת זמן בכדי שיעשו116. ]ולהלן יבואר הדין באופן שהגוי עשה מלאכה לעצמו או ליהודי בהיתר[.

ודווקא במלאכה האסורה מן התורה כגון הדלקת נר או בישול וכדומה, אבל באיסור דרבנן יש להקל, והיינו לאחרים שלא נעשה בשבילם מותר, אבל אותו אדם שנעשה בשבילו אסור ליהנות ממנה117. וכן בני ביתו אסורים ליהנות ממנה118.

Page 6: מקור הלכה

מז

ב'. ומן האמור יוצא שאם גוי הדליק את אור החשמל בבית, אסור לכל ישראל ליהנות מהאור הזה, עיין בהערה119.ודע, שכל איסור הנאה ממלאכת הגוי הוא דווקא במעשה חיובי, וכגון בהדלקת האור שהוא נהנה מגוף המלאכה, אבל במעשה שלילי, וכגון שכיבה את האור, אע"פ שהיהודי נהנה יותר בכיבוי האור, וכגון שהיה האור מפריע לו

לישן, אין בזה איסור הנאה120, וכן אם הגוי עשה מלאכה בהסרת מונע, מותר ליהודי ליהנות מזה, וכגון שפתח את הדלת באיסור וכיוצא121.וכמו כן אין איסור הנאה אם מלאכת הגוי היתה רק תוספת הנאה, וכדלהלן122, וכן אם מעשה הגוי היה רק לשמר את המצב הקיים, אין בזה איסור הנאה123.

ג'. ומ"מ אע"פ שאסור ליהנות ממלאכת הגוי כגון אם הדליק אור, מכל מקום אין צריך לצאת מביתו בגלל זה, ואפילו אם זה לא הבית שלו אלא רק ייחדו לו לדירה כמו מלון, אין מחוייב לעזוב את דירתו124, וכן אין צריך להפוך את פניו מן הנר אם לא משום מידת חסידות125. ומכל מקום יזהר לא ליהנות מן המלאכה, ולכן לא ישתמש לאור הנר באופן שלא היה יכול להשתמש שם בלא הנר126. ודע, שכל האמור הוא כשהגוי עשה לצורך היהודי, והיהודי

לא אמר לו לעשות, אבל אם היהודי אמר לו לעשות צריך גם לצאת מביתו127.ד'. ככל האמור לגבי גוי, כך הדין לגבי אדם שאינו שומר תורה ומצוות, וכגון שהדליק את האור בחדר מדרגות, שאם לא היה יכול לעלות ללא האור לא יעלה כעת, שנמצא שנהנה ממעשה איסור שנעשה בשבת, אבל אם

היה יכול לעלות בדוחק גם ללא האור, מותר לו לעלות, ומ"מ לא יהנה מן האור, אלא ילך שם כאילו שלא נדלק האור128. וכן אם הוא צריך לחפש איזה חפץ, וקודם לכן לא היה יכול לחפשו מחמת החושך שהיה שם, אין לו להשתמש באור לחפש את החפץ, וכן כל כיוצ"ב. אמנם אם כיבה את האור, אין בזה איסור הנאה, אע"פ שנוח לו יותר בלא האור, וכנ"ל.

ה'. אסור ליהנות ממעשה הגוי, בכל אופן שנעשה הדבר לצורך יהודי, בין אם הגוי עשאו בגלל שהיהודי ביקש ממנו שיעשה בשבילו, ובין אם עשאו בלא שביקשו ממנו, ובין אם הוא יודע שאסור לו לעשות מלאכה בשביל היהודי, ובין אם אינו יודע, ובין אם עשה כן בשוגג או במזיד, ובין אם נתן לו שכר בקבלנות או שנותן לו לפי השכירות, בכל אופן אסור ליהנות ממעשיו, כיון שנעשה בשביל יהודי129. וגם אם נעשה בבית הגוי ובכליו, אסור

ליהודי ליהנות אם נעשה בשבילו130, ורק במקומות מסוימים כשאין הנאה ישירה הקילו ע"י גוי בשכר131.ו'. כל האיסור ליהנות ממעשה הגוי, הוא רק אם נעשה לצורך יהודי, אבל אם הגוי עשה את המלאכה לצורך עצמו, מותר ליהנות ממעשיו132, בין בביתו של הגוי ובין בבית הישראל133, ובלבד שלא יערים134, ואם הדליק לצורך

מומר, ה"ז כמו מדליק ליהודי, ואסור135.וכן אם הגוי עשה מלאכה לאיזה יהודי בהיתר, כגון לצורך חולה אפילו כשאין בו סכנה, או לילדים קטנים הצריכים לאותה מלאכה, כגון ילדים קטנים בארצות קרות הזקוקים לחימום וכדו', שדינם בזה כחולה שאין בו סכנה,

וכל כיוצ"ב, אזי מותר לכל העולם ליהנות מאותה מלאכה136.ואם נעשית המלאכה לצורך חולה שיש בו סכנה, אפילו אם יהודי עשאה מותר ליהנות מזה137.

ז'. מותר מן הדין לשבת ליד המדורה שהכין הגוי לעצמו להתחמם בה, ואין חוששים שמא הגוי ירבה באש לצורך היהודי138, ואפילו אם היהודי מכיר את הגוי אין חוששים שמא ירבה בשבילו139, ואם היהודי יראה שהגוי רוצה להרבות באש בשבילו, יצטרך למחות בו שלא יעשה כן140.

ח'. ומן האמור, אם הגוי הדליק לעצמו מזגן חימום, או תנור חימום, מותר ליהודי ליהנות מזה, ואפילו אם יש במזגן או בתנור דרגות שונות של חום, ואין לחשוש שמא יוסיף141, אבל אם הגוי הדליק מזגן קירור וכדו', יש לדון שאסור ליהודי ליהנות מזה שמא הגוי יוסיף בקירור142 ]ורק אם הוא על הדרגת קור הגדולה ביותר מותר, שבאופן זה אין שייך החשש[143. אמנם למעשה מותר בכל אופן ואפילו כשיש דרגות שונות144. ועיין בהערה עוד בכללי

הדינים145.

דין מחאהט'. אם יהודי רואה שהגוי רוצה לעשות בשבילו איזו מלאכה, צריך למחות בו שלא יעשה, ואפילו אם בדעתו לעזוב את החדר. וכ"ז דווקא כשהמלאכה נעשית בבית היהודי, או אפילו באופן שנעשית בבית הגוי אם הנר שהגוי

רוצה להדליק הוא של היהודי וכדו', אסור, אבל בבית הגוי וגם החפצים של הגוי א"צ למחות בו, אבל מ"מ אסור ליהנות מן המלאכה הזו.ואם הגוי רוצה לעשות מלאכה לצורך יהודי, ואינו שומע לדברי היהודי שמוחה בו שלא לעשותה, אזי אם זה בבית היהודי, צריך לגרשו משם מפני חילול ה'146.

ובכל אופן, אם היהודי מחה בגוי שלא לעשות לו המלאכה בשבת, והגוי לא שמע לו ועשה, מותר ליהודי ליהנות מזה בשבת, אפילו אם הגוי עשאו בשביל היהודי147, ובלבד שלא יערים148.ודע, שכל חיוב מחאה הוא רק במעשה חיובי, וכגון שהגוי מדליק לו האור, אבל במעשה שלילי כגון בכיבוי האור וכדו', אינו חייב למחות בו, וכן בכל דבר שהוא סילוק המונע, וכגון פתיחת קופסאות שימורים וכו'149.

עוד מדיני הנאה ממלאכת הגויי'. נתבאר לעיל שגוי שעשה מלאכה בשבת, אם עשאו לצורך איזה גוי מותר ליהנות ממנה בשבת, ואם לצורך איזה יהודי אסור לכולם ליהנות ממנה, ואם זה ספק גם כן יש להחמיר150.

וכמו כן באופן שהיו גויים ויהודים במקום אחד, ובא גוי והדליק לפניהם נר, אזי הרבה תלוי כפי מחשבתו בעת ההדלקה לצורך מי הדליק, שאם הרוב גויים מותר להשתמש לאורו, אבל ברובם יהודים אסור, וכן אם היו מחצה יהודים ומחצה גויים אסור151, וכן בכל ספק אם לצורך גוי או לצורך יהודי, אסור, וכנזכר152.

ולפעמים הדין משתנה כפי הענין, שאם יש בין רוב הגויים יהודי חשוב מאד, או להיפך אם יש גוי חשוב אפילו בין רוב יהודים, אנו אומרים שמן הסתם הגוי הדליק לצורך אותו האדם החשוב, וכן כל כיוצא בזה בשאר סיבות153.ומה שמצוי בבתי מלון וכיוצא שיש בהם גם יהודים וגם גויים, והפועלים הגויים המשרתים מדליקים האורות ומכשירי החשמל בלא לשים לב אם השוהים שם יהודים או גויים, אלא כפי הנוהל של האחראים הגויים, מותר

ליהודים ליהנות מזה154, ובתנאי שלא נעשית שום פעולה נוספת ומיוחדת בשביל היהודים155.י"א. אם ניכר שהגוי הדליק לצורך עצמו, כגון שהוא מיד משתמש לאור הנר שהדליק, אזי אפילו שהיה שם רוב יהודים מותר, וכן אם ניכר שהדליק לצורך גוי חבירו, וכן כל כיוצ"ב156. ואם אנו יודעים שכוונתו גם לצורך הישראל וגם לצורך עצמו, אסור157. ויש מקילים בזה כשהגוי עושה גם לצורך עצמו158, ולכן אין למחות ביד הנוהגים להקל בזה, וכגון שכבה האור בביתם, ומביאים גוי ואומרים לו שרוצים ליתן לו איזה דבר מאכל או משקה, אלא שאינם

אולם עדיין צ"ע לדינא דמאי האי, הלא מ"מ הוא דאורייתא, ובפרט שכאמור יש מחמירים אפילו בדרבנן(. וע"ע שם לענין איסור שמחמת הלכה למשה מסיני דהוי כמפורש, וכן במילי דסברא דאורייתא )וכן מבואר בב"ק דף מו: וכ"ד(, עיי"ש )ויל"ד

מזה ע"ד השד"ח בכללי העי"ן לענין עשה דוחה לא תעשה כשזה הלל"מ וכו'(.118. עיין משנ"ב סימן שכ"ה סקל"ח. וכה"ג ביו"ד בביטל איסור, ועוד כהנה.

119. הנה במנורות להט )הצהובות( הדלקתם הוא הבערה דאורייתא, וכן מנורת פלורוסנט ג"כ אסור מן התורה )כיון שיש בהם חוטי אש בצדדים(, וכמו שהבאנו לעיל בסו"ס רס"ה בהערה, עיין שם. אבל בשאר מנורות חשמל שאין בהם אש כלל, א"כ אינו איסור דאורייתא ומותר לאחרים ליהנות מזה. ויש שהחמירו בחשמל להחשיבו כאיסור תורה, ולחזו"א הוי בונה, וכמו שהבאנו שם, ולדידהו יהיה אסור

בכה"ג.120. עיין בא"א מבוטשאטש כאן ובתהל"ד סק"ד ובשו"ע הגר"ז סי' ש"ה בקו"א

אות א' ועוד אחרונים.121. כ"כ הגרשז"א במאור השבת ח"א סי"ח סקנ"ח )וחזר בו ממש"כ במנח"ש ח"א סימן ה'(. וע"ע במלכים אומניך מהדו"ת סימן מ"ח בשם יבל"א הגריש"א, שאפילו אם פתח הדלת באיסור כגון ע"י כרטיס מגנטי, ג"כ מותר להכנס, עיי"ש. וכ"ז הוא

דלא כהאגר"מ ח"ב סימן ע"ז.122. עיין להלן בסעיף ד'.

123. עיין להלן בסימן ש"ז מה שכתבנו בזה, וע"ע שו"ת הר צבי ח"א סי' קפ"א ועוד אחרונים.

124. הגה )סוף ס"א(, ובמשנ"ב )סקי"ב( הוסיף דה"ה שבת במלון )ובפשטות אין נפ"מ בין שכר את המקום לקיבלו במתנה לזמן או בהשאלה וכו'(. וכ"ה בכה"ח

אות כ"ב.125. כ"כ הב"י, וכ"ה במג"א, ואמנם במשנ"ב )סקי"ד( כתב שבחידושי הרשב"א

מבואר להחמיר. ומ"מ הרבה אחרונים, ובכה"ח הביאם, לא כתבו כן, וי"ל.126. ענין ההנאה הוא פשוט בדברים שלא היה עושה לולי הנר )וכמ"ש במשנ"ב

סקי"ג ובביה"ל(.127. משנ"ב סקי"ג וכה"ח אות י"ט.

ויש לעיין דלכאורה בפמ"ג )בא"א סק"ד( משמע שבכל אופן צריך לצאת אע"פ שלא ציווהו, כל שהיה לו למחות בו ולא מיחה, וכלשונו "דמאי הוה ליה למעבד",

וצ"ע.128. ה"ה בגוי לצורך ישראל, אבל כתבנו כפי המצוי בעו"ה. )וחדר מדרגות בודאי נחשב רשותו לענין שיוכל לעלות ולירד מביתו(. ולכן יעלה לאיטו באופן שלא

יחשב שנהנה מן האור, וכ"מ בכה"ח )אות כ"ג(, וע"ע באול"צ וש"א.129. עיין בהגה )ר"ס רע"ו(. וביאורו במשנ"ב שם סק"ד וסק"ה, וע"ע בכה"ח אות ז', עיי"ש. והכלל הוא שבכל אופן שנעשה בשביל יהודי ה"ז אסור, ומה שקציצה לא מועיל כמש"כ בסי' רמ"ד רמ"ז ורנ"ב, ה"ט מפני שכאן הוא נהנה בעצמו מעצם

הדבר.130. מג"א וש"א ומשנ"ב סקי"א.

131. עיין לעיל סימן רמ"ו רנ"ב בכל הפרטים, וע"ע להלן סי' שכ"ה סי"ג ובמשנ"ב סקע"א בהנאה שאינה ישירה, וא"נ כדברי המפ' שם שבמניעת הפסד שרי וכו'.

132. שו"ע )שם(. ועיין בביאור הלכה להלן )סעיף ב' ד"ה מחצה( דכל זה רק ביש הוכחה שלצורכו הדליק, אבל מספק אסור, כיעוי"ש. ואמנם עיין במשנ"ב שם שיש

בזה ב' טעמים, מ"מ למעשה אסור, וכמו שסתם השו"ע, וכמש"כ הביה"ל שם.ועיין בביה"ל )ד"ה לצורכו( דמ"מ אסור ליהנות מנרות שיש בהם חששות, כמבואר

בסימן רס"ד לסוגיהם.וע"ע בביה"ל עוד פרט מה נחשב לצורכו, עיי"ש )וע"ע בכה"ח אות ח'(, ומבואר בביה"ל שאם הגוי כיבה את האור ונזכר בטעותו ושוב הדליק, ה"ז נחשב לצורכו

ומותר.133. משנ"ב סק"ח. אלא שלכאו' צריך למחות בו כיון שהוא עשה בבית ישראל, וכמש"כ המשנ"ב סק"ח, ואע"פ שהוא לצורך הגוי, וע"ע במשנ"ב סי' רנ"ב סקי"ז

ושעה"צ שם.

134. ועיין כה"ח אות י"ב שאם רגיל להערים אסור, וכיוצ"ב אשכחן במג"א )סקי"ג(. וע"ע במשנ"ב להלן סקל"ו.

135. כה"ח אות ב' כיון שישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, ועיין שם לענין כותי.136. יסוד הדברים בשו"ע ובהג"ה )ס"א(, וטעם הדבר שהרי מותר לכתחילה לומר לגוי לעשות מלאכה לצורך חולה שאין בו סכנה, כמבואר בשו"ע סימן שכ"ח סי"ז, עיין שם. וכן בענינינו לענין הדלקת חימום לילדים קטנים בארצות הקרות, הוא מבואר בשו"ע להלן )סוף הסימן( דמותר. וכתב המשנ"ב שם משם הב"י והב"ח דה"ה שמותר לומר לו בפירוש. ומה שכתבנו שדווקא בקטנים הצריכים לכך, כ"כ המשנ"ב בשם האחרונים, וע"ע בכה"ח אות י"ד שהעתיק לשון המטה יהודה בזה, עיי"ש. והכלל הוא שהכל לפי גודל הצורך לפי כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה. ומבואר כל פרטי הענין בזה בשו"ע להלן )סוף הסימן(, וכפי מה שמותר שם הוא מותר גם כאן. )ומבואר שם בשו"ע שלענין חימום מותר גם לגדולים כשיש קור גדול, שהכל חולים אצל הקור(. וע"ע בדברינו בסימן שכ"ח כל כללי ופרטי דיני

חולה וקטן וכו'.137. ביאור הלכה )ד"ה אין(.

138. הנה עי' בבית יוסף שהביא פלוגתא בזה אם יש חילוק בין נר שאומרים בו נר לאחד נר למאה, לבין מדורה, אם חוששים במדורה שמא ירבה הגוי בשבילו, או שגם במדורה נאמר חימום לאחד חימום למאה. ואכן יש הרבה להאריך בסברא לב' הדעות, ושייך בזה ב' אופנים, חדא שכולם יושבים סביבות המדורה בשווה, חימום לאחד חימום אומרים לא שבמדורה האומרים סברת קשה זה שבאופן למאה, דמאי שנא מנר, אא"כ נאמר שהם יושבים בצד אחד של המדורה, וממילא היהודי שבא לאחר שהגוי כבר ישב שם הרי הוא יושב קצת רחוק, וצריך להרבות בשבילו, אולם גם זה אינו פשוט, כי מאידך א"א להרבות שלא יהיה לגוי חם יותר

מדאי, וי"ל. ועדיין יל"ע באופן הענין לב' הצדדים, ונפ"מ בזה לדינא.ובעיקר הדין הנה השו"ע )סעיף א'( סתם להיתר גם במדורה, אלא שכתב שיש אומרים שאסור, וקיי"ל בכל דוכתא להלכה כסתם, ובפרט דלהלן )סוף הסימן( התיר השו"ע בסתמא עיי"ש. ובכה"ח )אות י"ח( אע"פ שנטה לדעת השו"ע, מ"מ לא התיר אא"כ לעת הצורך, וכ"כ בביאור הלכה )ד"ה ויש(, עיין שם. וכ"כ ג"כ במשנ"ב להלן )סקל"ג( דמותר לעת הצורך. וכ"כ הכה"ח שם. אכן מד' האחרונים שם משמע

דשרי בכל אופן, ויש לדחות דאה"נ הם מיירי לדעת המתירים.ולדעת האוסרים, עיין בב"י שזה אפילו אם נעשה בשביל חולה שיש בו סכנה, ]ואולם ויש(. )וכן הביא בבה"ל ד"ה ירבה בשבילו. יש לחוש שמא שהרי מ"מ מהשו"ע כאן אין ראיה, אע"פ ששינה את הלשון וכתב "לצורך חולה" סתמא, ולא התיר כדלעיל דמיירי בחולה שיב"ס, ועי' בב"י שנרגש בזה בלשון הטור עיי"ש, דמ"מ כאן קאי על דעת המתירים, ולדידהו ודאי מיירי רק בחולה שאין בו סכנה, וגם אין לומר שכתב כן עכ"פ בשביל דעת הי"א[. עוד כתבו האחרונים, עיין במשנ"ב, שאף לדעת האוסרים יש להתיר באינו מכירו )עיין שעה"צ אות י'(. וכן יש להתיר לענין ]ובאשר בשבילו שירבה חוששים שלא החורף בבית התנור את בהסיק

ישיבה ליד מדורה, עי' לעיל בסימן ער"ה ס"ה. וע"ע גם בסימן רנ"ה[.סק"י משנ"ב ועי' הנידון, בעיקר תירוצים ב' בב"י ועי' )סק"ח(, משנ"ב .139

ובשעה"צ.140. כ"כ האחרונים, וכדלהלן בסמוך.

141. שהרי קיי"ל מעיקר הדין כסתימת השו"ע בע"א שמותר במדורה כדין נר לאחד נר למאה, ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו. ואף לדעת הי"א, מ"מ בנידו"ד מהחום. מפחיתים אדרבה אלא האנשים, ריבוי בגלל חום מצוי שמוסיפים אין ותו, שהרי כתב המשנ"ב בסוסק"ט שבהסיק הגוי את התנור לצורכו, לכו"ע מותר

לישראל להכנס לשם, שחימום לאחד חימום למאה, והוי כמו נר.142. שבאופן זה א"א לומר "נר לאחד נר למאה", שהרי המציאות היא שככל שיש יותר אנשים צריך להוסיף בדרגות הקור, וזה תלוי איפוא בדעות השו"ע והפוסקים.143. שבכה"ג אין חשש שיוסיף, שהרי הוא דלוק על הדרגה הגדולה, ואף אמנם שבשהיית תבשילים על גז בערב שבת בדרגה הגבוהה לא התירו, משום לא פלוג, מ"מ בנידו"ד נראה להקל שאינו אלא חשש שע"י הגוי ולא על ידי עצמו, כנלענ"ד

)ובפרט שגם שם יש מתירים על גז בדרגה הגבוהה, וכמו שהבאנו מהאול"צ(.144. הנה מן הדין נראה להתיר מטעם שהדלקת מזגן אינו אלא מדרבנן, לרוב ולדידיה בונה, איסור משום בזה ודעימיה שיש החזו"א דעת ]מלבד הפוסקים. ה"נ אסור[. ויש בזה אריכות בדין החשמל בשבת, ואכמ"ל. ובפרט בימות החום הכבדים, שי"א שמותר דומיא דסוף הסימן גבי קור, עיי"ש. ואעיקרא דלשו"ע ל"ח ושוב ראיתי עוד באו"א בשש"כ פ"ל בהערה קס"ח ודו"ק. ירבה בשבילו, שמא וקע"ג בשם הגרשז"א ועוד, שגם בזמנינו שיש טרמוסטט שאפשר להגביה ולהנמיך אין לחוש, כמו שלא חששו בזמנם שיוסיפו נרות, עיי"ש. וגם שאף אם יוסיף אין זה

אלא תוספת הנאה דקיל טפי, וכדלעיל ברה"ס.וכיעוין להלן ירבה, זה של שמא 145. יש לציין שיש עוד כמה חילוקים בדין בסימן שכ"ה סי"א-י"ב ובמשנ"ב ושעה"צ שם, שתלוי אם הוא מכיר את היהודי

או לא, עיי"ש.146. כל זה מתבאר מדברי המשנ"ב סקי"א ועוד פרטים בכה"ח, וסידרנו הכל

ברצף אחד.147. משנ"ב להלן )סקל"ו( שבכל אופן שהוא ואפילו לצורך היהודי מותר, וכיון

שמחה אין זה נחשב לצורכו ]וזה מיירי בכל המלאכות[.וכ"ה שנהנה, אחר אופן בכל שאוסר להא"ר הסכים מ"ה( )אות בכה"ח אמנם

בערוה"ש.148. משנ"ב שם.

149. עיין להלן סו"ס ש"ז מה שכתבנו בזה.150. עיין שו"ע )סעיף ב'(. ודין ספק לחומרא מבואר בהערה שאחרי הסמוכה.

151. כל זה בשו"ע שם, וכתב בבה"ל ד"ה שהסבו דנראה שהגוי המדליק אינו בחשבון הרוב, וכנראה למד כן מהמשך ד' השו"ע שם, וע"ע גם באחרונים כאן

שכשהוא ביניהם אזי מסתמא לצורכו עביד טפי.ומזה נלמד לענין "מלצר" שכשהוא משמש בסעודה מכניס ומוציא, אין הוא נחשב בחשבון הרוב, אולם אם הוא יושב עימם ואוכל הרי הוא נחשב בחשבון הרוב, ואדרבה לצורכו עביד טפי ]ומסתמא שאפילו באוכל דבר מועט נמי דינא הכי,

מאחר שמ"מ הוא צריך את האור[.152. דין ספק לחומרא בכה"ג, הוא תלוי כפי הגירסאות )בשבת קנא.(, וכמש"כ בביאור הלכה ד"ה מחצה על מחצה, דתלוי מ"ט אסרו באופן זה. ובמשנ"ב )סקט"ז( הזכיר ב' הטעמים, וכתב בביאור הלכה שם שלדינא יש להחמיר בספק, שכן סתם השו"ע בסימן שכ"ה ועוד כמצויין שם. ובטעם הדבר שלא אומרים כבכל דוכתא ספק דרבנן לקולא, עי' בכה"ח כאן אות כ"ה משם הע"ת, שכתב דמשום חומרא דשבת החמירו, עיי"ש. ולכאו' היה אפשר לומר טעם אחר להחמיר, שהרי יכול להמתין עד מוצ"ש, והוי דבר שיש לו מתירים, וכמש"כ בכיוצ"ב המשנ"ב בסימן שכ"ה סקמ"ז בשם הרמב"ן, עיי"ש. אולם כאן הלא יכבה הנר עד מוצ"ש. )אמנם זה

צ"ע אחר שבמשנ"ב שם לא הזכיר טעם אחר(.כך כל חשוב אדם יש שאם מהמאירי הביא אם( )ד"ה הלכה בביאור .153שהדברים מוכיחים שבשבילו עשה זאת, הולכים אחריו, ומשה"ק מתוס' דלא ס"ל כן, כבר כתב בעצמו דאין לזה הכרח, וא"כ ודאי דיש לומר כדברי המאירי, ובפרט שהם דברים מסתברים מאד, שהרי כל הענין תלוי לפי אומדן הדעת כפי הסיבה שבגללה הגוי עשה כן. )ואף באדם חשוב הדין כן, ותלוי כפי גודל חשיבותו לעומת שאר האנשים, ופשוט(. וע"ע באחרונים עוד פרטים כיוצא בזה, שיש דברים יוצאים מן הכלל, כגון מה שכתב המשנ"ב )סקי"ז( ביש הוכחה שהדליק לצורך גוי, וע"ע בכה"ח אות כ"ד לענין אם שכר גוי להדליק לו, וע"ע שם משם הפמ"ג בסוף הסימן

בציוהו וכו', וה"ה כאן שהכל לפי הענין.154. עי' אגר"מ ח"ד סי' ס"ד, ובשש"כ פ"ל סנ"ב והלאה.155. שרק באופן של נר לאחד נר למאה אפשר להקל.

156. שו"ע ס"ב וע"פ דברי המשנ"ב, עיי"ש.157. כ"כ במשנ"ב )סקי"ז( בשם המג"א, וע"ע בביאור הלכה )ד"ה ואם( שהאריך בזה, ובסוף דבריו כתב דהסומך להקל אין מוחין בידו, ולכן בכל אופן שיש חשש

שעשה לישראל יש להחמיר. וכ"כ להחמיר בזה הא"ר והגר"ז והתו"ש, ועוד.

Page 7: מקור הלכה

מח

יכולים לראות את המאכל או המשקה בחושך, ואז הגוי מדליק את האור, ואוכל או שותה והולך לו159. אמנם אם באמת אין הגוי צריך לאותו דבר, ועושה כן בעיקר בשביל היהודי, אסור לכל הדעות ליהנות מזה160.

מדיני אמירה לגויי"ב. בני אדם שמתירים לעצמם לומר לגוי בשבת לעשות דבר מלאכה לצורך מצוה, כגון לצורך סעודת שבת וכדו', אינו מן הדין, מפני שדעת רוב ככל הפוסקים לאסור אמירה לגוי לעשות מלאכה האסורה מן התורה אפילו

לצורך מצוה, וכן דעת מרן השו"ע ושאר פוסקים161, ומ"מ אין מוחים בידם שמוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים, ואם אפשר שישמעו לנו יש למחות בידם שלא להקל בזה162. ובדיעבד שלא ידע שאסור לומר לגוי, יש להקל לצורך מצוה163.

ישנם אופנים שאפשר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, כגון: א'. בבין השמשות של ערב שבת, ואין להתיר בזה אלא רק לצורך מצוה בלבד, אבל שלא לצורך מצוה אסור164. ב'. עירוב שנתקלקל בשבת, ורבים יכולים להכשל באיסורי הוצאה מרשות לרשות, מותר לומר לגוי לתקן את העירוב, מפני שזו מצוה דרבים165. ג'. בית הכנסת שאם הגוי לא יבנה אותו בשבת, יש חשש שתתבטל בנייתו לגמרי, יש להתיר לגוי לבנותו בקבלנות166. ד'. במקום

חולי, אפילו שאין בו סכנה, מותר לומר לגוי שיעשה מלאכה, וכן לצורך קטנים מותר167, ויש עוד אופנים של דבר מצוה שמותר לומר לגוי לעשותו168, ועיין עוד בסימן ש"ז ס"ה דיני אמירה לעכו"ם.י"ג. אדם שאמר לגוי שילך עימו בדרך או למקום חשוך, והגוי מדליק את הנר להאיר בדרך, אע"פ שמותר לעשות כן ואין צריך למחות בגוי שלא להדליק את הנר, שהרי הגוי בעצמו צריך לזה, מ"מ אסור ליהודי ליהנות מן הנר,

מפני שעיקר ההליכה היתה בשביל היהודי, ונחשב כמו שהודלק לצורך יהודי169.וכל זה רק באופן שהיהודי נהנה בגופו מן הנר בעת ההדלקה, אבל אם היהודי אומר לגוי שילך לבדו לאיזה מקום או שיביא לו חפץ מאיזה מקום חשוך, והגוי מדליק את הנר לעצמו, אזי מותר ליהודי ליהנות אחר כך מן הנר

הזה, כיון שבעת שהודלק לא היה לצורך הנאת גופו של היהודי170.וכן בכל אופן שהגוי הדליק לצורכו, ומיד אחר כך עזב את הנר, מותר אח"כ ליהודי ליהנות מזה, כיון שהמלאכה נעשית בהיתר171.

י"ד. מותר לומר לגוי שיטלטל נר שהיה דלוק כבר, כדי שילך עימו להביא איזה דבר ממקום חשוך, ואע"פ שהיהודי נהנה מזה מותר כיון שאינו אלא טלטול מוקצה בלבד172, ודווקא בנר של שעוה שאין בו חשש הטיה מותר, אבל בנר שמן שע"י טלטולו הוא זז ויש בזה חשש איסור תורה, יש מחמירים שלא יטלטלנו הגוי, אלא אם כן ילך בנחת באופן שלא ינענע את הנר הרבה173. ויש מתירים לכתחילה לומר לגוי שילך אפילו במרוצה אפילו עם נר

של שמן174.ומכל מקום מבואר כאן דין בטלטול מוקצה, שמותר לומר לגוי לטלטל מוקצה מאחר שאף ליהודי היה אפשרות לעשות בדרך היתר175, אמנם דע שאין היתר זה פשוט, מפני שהרבה מחמירים בזה, ובפרט לאנשים שאינם בני

תורה, שעלולים לטעות ולהקל יותר, אין להקל להם176. ולכן ראוי להזהר לכתחילה בטלטול מוקצה ע"י גוי, ככל דיני שבות דשבות המבוארים בסימן ש"ז, שמותר רק לצורך מצוה או צורך גדול, וכמבואר שם.

עוד מדיני הנאה ומחאה במלאכת הגויט"ו. אם היה נר דלוק בהיתר, וכשראה הגוי שיהודי בא, הדליק נר נוסף לצורך היהודי, מותר להשתמש לאור הנרות, כיון שעיקר השתמשותו הוא לאור הנר הראשון שהודלק בהיתר, אבל אם הוא משתמש ועושה דברים שלא

יכל לעשותם כלל לולי הנר השני ה"ז אסור, שנמצא שנהנה מהנר שהודלק באיסור. ואם כבה הנר הראשון, שוב אין לו שום היתר להשתמש לאור הנר השני שהודלק באיסור177.וכן הדין בנר שמן, והגוי הוסיף שמן לצורך ישראל, מותר להשתמש בנר כל זמן שברור הדבר שהיה דולק מחמת השמן הראשון, אבל אם הוא בחשש שדולק מהשמן השני, אסור178.

]ונר שבשביל להוסיף בו שמן צריך לכבותו ואח"כ לחזור ולהדליקו, אפשר שמותר להשתמש לאורו, ואפילו באופן שהגוי הוסיף שמן לצורך היהודי, ויוצא שאם גוי כיבה הנר שלא מרצון היהודי, וחזר והדליקו לצורך היהודי, יש להקל ליהודי להשתמש בזה, ועיין בהערה179, אולם מ"מ אסור ליהודי לצוות אותו על כך[180.

158. כאמור שבביה"ל הביא שהסומך להקל על הרשב"א וכפשטא דתלמודא, אין למחות בידו, וכ"כ להקל בח"א כלל ס"ג ס"ו וערוה"ש.

159. דוגמא זו הובאה בערוה"ש כאן ס"ט שכך היו נוהגים )וכן אמר הגרח"ק שכך מנהגם, ושכן עשה אביו הגאון ז"ל שכבו לו הנרות, והביא גוי ושאלו אם ירצה לשתות בירה, והשיב כן ואמרו לו שאין אור והדליקו(. וכבר הבאנו שגם הביה"ל

כתב שאין למחות ביד הסומך להקל.בזה נכשלין יש ובעו"ה היהודי, בשביל הדבר עיקר כל בכה"ג שהרי .160שמכריחים את הגוי לקחת מאכל או משקה, והוא אומר במפורש שאינו צריך לזה,

וכי יש לו רב, ונמצא שכל הדלקתו בשביל היהודי.)סימן רע"ו ס"ב( הביא שהיו שנהגו להקל, וסמכו על סברת בעל 161. בהגה העיטור, ואמנם הרמ"א כאן כתב שאין להקל בזה אם לא לצורך גדול, וכיעויין. אולם באמת כל הפוסקים כתבו להחמיר בזה ולא חילקו, וע"ע במשנ"ב )סקכ"ד( שהשל"ה החמיר אפילו לצורך גדול וכו', וע"ע גם בכה"ח. וא"כ לדינא יש להחמיר, ואפילו לצורך סעודת חתן )עי' בהגה הנ"ל, וע"ז ג"כ מיירי הפוסקים להחמיר(, וכן

בכל כה"ג יש להחמיר.ולאותו מנהג של המתירים, עיין באחרונים שדנו בכו"כ פרטים, כיעוין במשנ"ב )סק"כ(, כגון שאין היתר זה אלא רק באופן שיושב בחושך ואין לו שום נר, אבל אם יש לו נר אסור לומר לגוי שידליק לו עוד נר ]כ"כ בל' האחרונים, דלא כהעו"ש שהביא המג"א, וכ"כ המשנ"ב וכה"ח. ואע"פ שסברתו היא דכיון שיש לו כבר נר אחר קיל טפי, אולם לדינא ודאי שז"א, שהרי מ"מ הדליק נר לצורכו כשלא צריך לו, ופשוט, ורק בדיעבד שרי[. וכן אם כבר גמר סעודתו, אפילו שעדיין לא בירך ברהמ"ז )וצ"ל פשוט שיודע בעל פה( ג"כ אסור. ]ועיין בשעה"צ שהעיר ב' הערות, א'. שכל הסעודה נחשבת סעודת מצוה, ע"כ. והיינו שלאו דווקא כזית אלא הכל ג"כ מותר )ולכאו' משמע אפילו קינוח שבסוף הסעודה, דהכל שייך לסעודה(. וק"ק לי הלא מ"מ אינו צורך גדול ואיך נתיר. ולדעת בעל העיטור גופיה אה"נ דשרי, אבל למעשה אפילו אותם שנהגו היתר איך זה מותר. ב'. עוד נסתפק בשעה"צ באופן שיש לו כוס לברהמ"ז, אם מותר להדליק לו נר, שהרי מבואר )בסימן קפ"ג ס"ד( שצריך ליתן עיניו בכוס, ע"כ. ויל"ע גם כאן אי הוי צורך גדול. ועוד יל"ע בזאת, דהא הדין שיתן עיניו בכוס הוא כדי שלא יהיה היסח דעת כמבואר שם, וא"כ בעודו בחושך שוב הוי כעיניים עצומות, וי"ל. ותלוי באופן מעלת הדבר שלא יהיה היסח דעת, ואכן יש כמה טעמים שצריך ליתן עיניו בכוס, ולפי כמה טעמים יש ענין

שיראה היין דווקא, ויל"ב. ומ"מ בפשטות אינו נחשב צורך כ"כ[.גם וע"ע וכו'. בידם מוחין שאין כתב סקכ"ג ובמשנ"ב שם ברמ"א הנה .162במשנ"ב בסוה"ס סקמ"ד, עיין שם. אולם כ"ז כשלא ישמעו לנו, אולם אם יש צד שישמעו לנו, נראה שיש למחות בידם, וכמבואר במשנ"ב סימן תר"ח סק"ג שדווקא אם בודאי לא ישמעו אמרינן מוטב וכו', משא"כ בספק )ודוחק לומר שכיון שיש מתירים קיל טפי, שאף בספק אין למחות בידם(, ואכן בערוה"ש כאן סי"ד כתב שיש למחות בידם, וכן הלכה בזמנינו בפרט, שהדבר מפורסם יותר לאיסור, ויש

למחות במקילים ]ורק בדיעבד כשכבר נעשה מעשה יש לדון להקל[.163. כ"כ בספר מלכים אומניך פ"ב הערה ג' מהגריש"א, אבל במזיד לכו"ע אסור,

ויש מן האחרונים שהקילו רק במקום צורך גדול שהיקל בו הרמ"א.164. עיין משנ"ב )סקכ"ד( דיש להקל במוצאי שבת ביהש"מ לצורך מצוה, וק"ו וגם שם והיינו דבער"ש קיל טפי כמבואר בסימן רס"א ס"א, בערב שבת, ע"כ. התירו לצורך מצוה לומר לגוי, כיעוין שם שמותר לצורך מצוה או לדבר שטרוד ונחפז עליו, וכ"ה בכ"מ. ואמנם השו"ע שם בסעיף ד' אסר באופן שקיבל שבת, וה"ה באופן שכל הציבור קיבל שם, ואדרבה הוא חמור יותר, כיעוין שם במשנ"ב ובביה"ל. וא"כ הרי בבין השמשות כבר קיבלו כל ישראל שבת, וא"כ צריך להיות אסור, אכן עיין שם בסימן רס"א במשנ"ב )סקי"ז( שכתב דלענין אמירה לאינו יהודי לא מחמרינן בקבלת שבת טפי מבית השמשות, עיין שם. ואם כן מותרת אמירה

לאינו יהודי בבין השמשות בכל אופן, ודווקא לצורך מצוה.אמנם מה שכתב להתיר בבהש"מ במוצאי שבת, מקורו מהפמ"ג, ועי' בפמ"ג )בא"א סק"ט( שביאר הטעם משום ס"ס, דשמא מותר אמירה לגוי במקום מצוה, ושמא לא גזרו בבין השמשות, עיי"ש. )וע"ע בביה"ל סימן תקי"ד ס"ה ד"ה שהרי, שכתב כיוצ"ב ביו"ט שחל במוצ"ש, עיי"ש(. אמנם זה צ"ע, שהרי במשנ"ב )בסימן שמ"ב סק"ב( מבואר להחמיר בביהש"מ של מוצ"ש, וע"ע בביה"ל שם. ]ועיין להלן בסימן

תרכ"ג סקי"ב[.165. כ"כ המשנ"ב )סקכ"ה( להקל במקום מצוה דרבים, ולכאו' נראה קצת דל"ד כל מצוה דרבים, אלא בעיקר הוא כדי למנוע מהם שלא יכשלו באיסורים חמורים.והוי כעין מצוה דרבים הנ"ל )אמנם יש 166. משנ"ב )אות כ"ב( משם הפמ"ג, לחלק(, וע"ע במשנ"ב שם שאפשר שגם בשכירות שרי )ובפמ"ג סיים ע"ז וצ"ע(,

אכן אינו פשוט כ"כ, וע"ע בסימן רמ"ד וכו'.167. עיין שו"ע סימן שכ"ח סי"ז, ומשנ"ת שם. וגם להלן בסוף הסימן נתבאר דין

זה למעשה גבי חימום בארצות קרות.168. הנה מצאנו כמה דברים שהתירו באמירה לגוי בשבת, א(. לצורך מצות ישוב א"י )וכדלהלן בסי' ש"ו ומשנ"ב סקמ"ז(. ב(. לענין מצות מילה יש מתירים )עיין בסי' של"א משנ"ב סקכ"ב ובביה"ל שם(. וכן לענין סכך הסוכה שנפל יש שהתירו כו"כ עוד ושם הבאנו בסימן ש"ז, וכפי שהזכרנו עוד פרטים, ויש ויש שאסרו,

דוגמאות בד"ז.אולם שאר צרכי מצוה אין להתיר, ואפילו היא דאורייתא, שאם הגוי לא יעשה

המלאכה תתבטל המצוה, וכגון שצריך להביא שופר או לולב ביום טוב וכדו', ג"כ אסור, שחכמים העמידו דבריהם.

169. שו"ע )סימן רע"ו ס"ג(. וביארנו דבודאי מותר לומר לגוי שיבא עימו אע"פ שהגוי מדליק את הנר, שהרי לעצמו הוא עושה כן. ומ"מ אסור ליהנות, כיון שעיקר ההדלקה להנאת גופו של האדם, והוא עיקר הנידון שלא יהנה מזה היהודי. ונתבאר

לעיל דבכה"ג אסור אע"פ שהודלק גם לצורך הגוי.ויש לציין לד' הכה"ח )אות ל"ה( בשם המט"י שכל האיסור כאן הוא דווקא לעבדו ושפחתו, אבל אם גוי דעלמא הלך לדרכו והדליק נר מותר לישראל, עיין שם. והוא נכון כשלעצמו. ועכ"פ כתבנו בפנים אדם שאמר ל"גוי" לילך עימו, ולא הזכרנו עבדו ושפחתו, ול"ד. וגם משום שאין נפ"מ בזה, דכיון שמכל מקום הגוי הולך עם היהודי בשביל היהודי שביקש ממנו לילך עימו, הרי זה כמו עבדו, דהא היינו הך, וכמש"כ הכה"ח. והכל תלוי אם עשה כן בשביל הישראל או לא ]ודין עבד ושפחה

בשבת יבואר להלן בסימן ד"ש[.170. עיין במשנ"ב )סקכ"ז( שכתב כן, שאם שלחם בשליחות והדליקו את הנר ועוד הסימן( )סוף הט"ז כיוצ"ב ושכ"כ לצורכו, נחשב אינו זה לעצמם להאיר פוסקים, עיין שם. והכלל בזה כמבואר במשנ"ב, שכל שבעת ההדלקה לא הודלק גם לצורך הנאת גופו של היהודי, והיינו כגון לילך עימו, אלא הודלק רק לצורך הגוי,

אזי מותר אח"כ ליהנות מזה, עיין שם.ויש להעיר בזאת עמש"כ בחי' רע"א כאן משם השכנה"ג בהגה"ט בשם הראנ"ח, חפץ לו שתביא לשפחתו אומר היה חשוך מחדר ספר ליקח רוצה שכשהיה ואז היה הולך הוא להביא והיתה מדליקה את הנר להביא את החפץ, מהחדר, הספר, ע"כ. וכתב ע"ז רע"א וצריך עיון, ע"כ. ולכאו' מה שהוקשה לו לרע"א הוא דמאי שנא מדין השו"ע שכל שעיקרו לצורך היהודי אסור, אכן לפי"ד המשנ"ב החילוק ברור ומבואר, דלא אמרינן שהולך בעיקר לצורך ואסור, אלא כשהיה לצורך הנאת גופו בעת ההדלקה דווקא ]ולפי"ז נראה שזו עיצה נכונה לעשות כן בכל זמן שהוא צריך נר להאיר, שיעשה כדרך הנ"ל לשלוח גוי להביא לו דבר מה וכו', ובאמת שגם לד' רע"א ישנה עיצה כעי"ז שיאמר לו שילך לאכול לצורך עצמו של הגוי וכדו', ובכה"ג ודאי נחשב לצורכו של הגוי, ומ"מ אחרי כל הנ"ל שכל האחרונים מותר[. זה הרי היהודי לצורך אפילו אזי לבד, אפילו בשלחו שילך בזה התירו ונראה שעיקר הקושיא של הרע"א הוא מפני דהוי כהערמה, וכבר כתבנו כמה פעמים בשם הפוסקים "ובלבד שלא יערים". וא"נ י"ל שהקפידא של רע"א הוא בזה שמשמע שהיה עושה כן תדיר, ובכה"ג הלא השפחה תבין במשך הזמן שלצורכו

הוא אומר, וי"ל בזה, ועי' בדיבור הבא.ולאחר חשוך, במקום כלים שתדיח לשפחה לומר דמותר שם במשנ"ב ועיין שתדליק נר מותר ליהנות ממנו, וכתב דבאופן זה יהיה מותר גם לעזור לה בהדחת היא לא תדיח כלל הודלק לעצמה, אבל אם כיון שבעת ההדלקה הרי הכלים, אלא רק היהודי, כתב שם משם הפמ"ג שזה אסור משום דמיחזי שההדלקה היתה לצורך היהודי )ומ"מ נראה לכאו' שאין להתיר לו להדיח עימו אלא לאחר רגע קטן שבו התחילה השפחה להדיח לבדה, ונמצא שכל ההדלקה לעצמה, אבל אם בעת ההדלקה היא יודעת שיעזרו לה ה"ז כהדלקה גם בשביל היהודי ואסור(. ואולי זו היתה ג"כ כוונת רע"א הנ"ל לאסור באמירה לגויה שתביא חפץ וכו', ומשום דמיחזי

כמו לצורכו.171. כיון שלא נעשה מתחילה לצורך היהודי, ועיין בהערה הקודמת.

172. הגה )סימן רע"ו ס"ג(. ועיין בב"י ובאחרונים שציינו ד' ר"ת בטעם ההיתר, כיון שאף היהודי עצמו יכל לטלטל באופן שהוא טלטול מן הצד עיי"ש, ולכאורה אפשר לבאר הגדר בזה דהוי כאילו הגוי עצמו בטלטולו נחשב כטלטול מן הצד, והוי כעין ידו של היהודי לטלטל, ומ"מ הוי טלטול מן הצד, ולכן מותר לומר לגוי בהדיא לטלטל מוקצה, כי תמיד זה נחשב טלטול מן הצד, ודו"ק. אולם ז"א פשוט, שהרי מ"מ הוא אומר לגוי לטלטל מוקצה, ואנו מסתכלים על המעשה לפי דיני התורה, דהוי טלטול מוקצה ואסור, ואין זה רק כעושה דבר של טלטול מן הצד, נראה לפרש באופן אחר, דההיתר הוא ויותר לגוי שבות. זו אמירה שהרי מ"מ משום דהואיל ויש אפשרות שהגוי יעשה בדרך היתר, אזי אף אם הוא עושה בדרך איסור אין בזה חשש, שהרי אדעתא דנפשיה עביד, וזו כוונת המשנ"ב שכתב שכיון שאף לישראל יש אפשרות של היתר מותר לומר לגוי, וקצת משמע כן ג"כ מדברי המשנ"ב בסו"ד שכתב בשם המג"א שלטלטל הפתילה ע"י גוי שלא יגנב ולא יפסד אסור, ורק בצריך למקומו מותר, והקשה הגרשז"א בשולחן שלמה הרי היהודי יכל לעשות בהיתר בגופו שמותר אפילו לצורך דבר האסור, ולמה יאסר, ומבאר שאולי נחשב טלטול הנר של הגוי כטלטול מן הצד כלפי ישראל, ומשמע שהרמ"א לא איירי מצד זה, ורק עתה נתחדש כן לבאר ד' המג"א, ויל"ב. ועי' במג"א שהרבה ראשונים התירו באופן זה אפילו כשאין הגוי צריך לזה כלל ]וע"ע בחי' רע"א להלן

)סימן רע"ט ס"ד(, עיין שם[.173. הנה נחלקו בזה האחרונים, וכן הכריע המשנ"ב )סק"ל(, וע"ע בשעה"צ. וכתב דמן הדין שרי אלא שנכון להחמיר בשמן. עיין שם במשנ"ב )ועוד בענין הטיה בנר

שמן עיין להלן סי' רע"ז(.174. הנה אע"פ שהמשנ"ב כאן סתם להחמיר, אולם אין זה פשוט, כיון דהאי מילתא תלוי במחלוקת הפוסקים אם אסור אמירה לגוי בפסיק רישא, שיש אוסרים מאחר שפסיק רישא נחשב כמעשה איסור להדיא, וכאילו מכוון לכך )וכמשנ"ת להלן בענין דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא(, ומאידך כיון שהגוי עצמו אינו מכוון לכך אין איסור, ולמעשה נקטנו להלן בר"ס ש"ז בהקדמה לדיני אמירה לגוי, שיש

להתיר בזה בפסיק רישא בגוי, עיי"ש. ]ובאמת שגם המשנ"ב לא החליט כן לאיסור, א(. שהרי נקט כאן בלשון "נכון להחמיר" וכו' )אמנם סיים דעל כן אין לומר וכו'(. ב(. לעיל בסימן רנ"ג סקנ"א כתב שיש מחמירים בכה"ג, ולצורך שבת יש להקל. ג(. ובסי' רע"ז סקט"ו משמע שמותר בכל אופן, וע"ע בדברינו בסי' ש"ז בענ"ז, ודו"ק[. ובמג"א כאן מבואר להתיר, ואמנם בחי' רע"א החמיר מאחר שליהודי א"א בכה"ג כלאח"י. אולם בפשטות י"ל דיכול הישראל לילך בנחת וכלאח"י, ובעצם הדין הלא הוי דבר שאי"מ, ועכ"פ המשנ"ב כאן החמיר עפ"ד הגרע"א, אולם מן הדין י"ל דשרי

כשאר הפוסקים, ואף המשנ"ב לא אסר בסכינא חריפא.175. כדעת הפמ"ג בסימן ש"ז בא"א סקי"ט )שכמותו פסק במשנ"ב סימן ש"ח סקט"ו(, והיינו שבמוקצה מחמת גופו או חסרון כיס שאסור בטלטול לצורך גופו ומקומו אלא בשינוי וכלאחר יד, אזי ע"י גוי מותר בטלטול כרגיל ורק לצורך גו"מ,

ובכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל ע"י גוי אפילו שלא יפסד.176. עיין בכה"ח שרבים אוסרים, עיין שם. ]וגם אשר מצאנו בשו"ת מן השמים להר"י ממרויש סימן ד' שהשיבוהו על פתגמא דנא כאיסור חמור, וכל העובר על דברי חכמים וכו', ובכמה מקומות עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה[, וכ"ה לשיטת הגרע"א בסי' רע"ט על המג"א סק"ט שלדעתו אין חילוק בזה בין גוי

ליהודי, ומה שכתבנו ובפרט לשאינם בני תורה, כ"כ האחרונים ה"ד במשנ"ב.]ודרך אגב יש לבאר דפעמים שכתוב שירא שמים יחמיר )כגון בסימן א' ובסימן קס"ח ועוד טובא(, ומאידך כאן ובכ"ד כתוב שאם אינו בן תורה יחמיר, ואילו בן תורה יכול להקל, והביאור בזה נראה פשוט, דבאופן שהאיסור הוא משום גזירה אטו, או מחשש דרבנן שמא יכשלו באיסור, אזי ודאי בן תורה יכול להקל טפי, שהרי הוא נשמר ולא אתי למיסרך, אבל באופן שהוא דבר שקול כגון כאן שנחלקו הפוסקים זה לעומת זה ואין הכרעה ברורה כ"כ, אזי אע"פ שא"א בכל ענין להחמיר

על ההמון, אבל הבן תורה יחמיר כדי לצאת ידי כולם[.177. עיקר הדין בשו"ע )סימן רע"ו ס"ד(. וביאר המשנ"ב דההיתר להשתמש היינו באופן שנחשב שנהנה מן ההיתר ולא מן האיסור, ואף אם יכל ליהנות קצת מהנר הראשון, וכעת נתגדל האור, ונהנה ממנו יותר, ג"כ מותר )כ"מ בלשון המשנ"ב, וע"ע בשש"כ פ"ל הערה קמ"ו מהגרשז"א ב' ביאורים בזה, ודו"ק(. אבל לעשות דברים שלא יכל לעשותם כלל לולי תוספת האורה שהוסיף בשבילו אסור, שנחשב שנהנה מן האיסור, שהרי בכה"ג מוכח שלצורך היהודי הוא, וע"ע בביה"ל ד"ה אבל.178. שו"ע )שם(, ומה שכתב דה"ה בשמן, היינו שיכלה בכמות כזו כפי שהיתה מתחילה )שהרי הכל נתערב זב"ז, ומ"מ כיון שלא הועילו מעשי הגוי שבלאו הכי

היה דולק, ה"ז מותר עד שיכלה השמן בכמות כזו שהיתה בהיתר(.ובספק אם כלה השמן הראשון או לא, נראה לכאורה להחמיר, א'. כדאשכחן לעיל )בסעיף א'( דבמחצה על מחצה אסור אע"פ שהוא ספק, וכתבנו שם דמשום חומרא טעמים ב' שמבאר )סקט"ז( במשנ"ב עיין אמנם בספק. אפילו החמירו דשבת לאיסור במחצה על מחצה, חדא דליכא למיקם עלה דמילתא, ועוד דמסתמא לשם שניהם נעשה, עיי"ש. והשתא הנה לפירוש השני יש לחלק מדהכא, דכאן הוא ספק ושמא אינו אדעתא דידיה כלל, ואפשר א"כ שיהיה מותר ]דספק דרבנן לקולא[, אולם לפי הטעם הראשון שההיתר הוא משום ספק, מותר, א"כ ה"ה גם כאן דבספק מותר, ועיין בביה"ל ד"ה מחצה על מחצה שהביא נפ"מ כעי"ז בין הטעמים, ועכ"פ לפי חד מהני טעמי אסור. ב'. נ"ל דהוי כספק מחסרון ידיעה, עיין שו"ע יו"ד סימן

צ"ח ס"ג.נר של המנורה שכבה, גבי ]ונתעוררתי בזאת להעיר מהמבואר במנחות )פח:( דאבעיא להו אם נותן בה שמן כמדה ראשונה הראויה לה בכל לילה, או שנותן לה כמו שחיסרה, ואמר ר' ירמיה דפשיטא דכמדה ראשונה, דאי כמה שחסרה מנא ידעינן מאי חיסר, אא"כ ישער זאת במדידה עיי"ש, ומבואר שא"א לדעת כמה חסרה. וי"ל בנידו"ד דאה"נ שהנידון הוא רק באופן שידע בבירור שיש שמן של היתר, אבל אם הוא מסופק אסור, ואה"נ שבעלמא יש ספק כמה חיסר, אבל הרי בכמות מסויימת ודאי נכנס לו הספק שמא כלה השמן, ועל אופן זה שהוא כמות שבו הוא מסתפק יהיה לו אסור ליהנות. ולפי"ז את"ש, דאמנם א"א לדעת בדיוק כמה חסר, אבל הרי ישנה כמות שבה הוא יודע בודאי שכבר יש שמן של היתר, וזה הוא הנידון שיהיה מותר לו ליהנות מזה )ויל"ע באמת למה שם במנורה לא נאמר רק שיתן שמן בכמות חשובה באופן שבודאי נתמלא השיעור שחסר(, וע"ע במנחות )פ"ט סוע"א( ואכמ"ל. וכיוצ"ב יש לציין לדברי הביאור הלכה )סימן תרע"ז

ס"ד( ד"ה מן השמן, עיי"ש[.179. כ"כ בביאור הלכה )ד"ה וכן(, ועיי"ש שצידד להקל. )וע"ע בביה"ל ס"א ד"ה לצורכו שהביא דברי הא"ר בזה(. ויסוד דבריו הוא דכיון שהוא חוזר ומדליק בגלל שהוא כיבה אותו, ה"ז כמו לצורכו, ובאופן זה הוא מותר אפילו כשההשתמשות בתוספת השמן שהוסיף לצורך ישראל, והוא חידוש, והטעם הוא דכיון שכל עיקר ההדלקה הזו נחשבת לצורך הגוי עצמו, א"כ אין נפ"מ כלל בתוספת השמן, שהרי

יש לנו לדון רק על ההדלקה, והיא אכן נעשית בהיתר לצורך גוי.וכל ההיתר שנעשה הכיבוי שלא מרצון היהודי, והוא בהכרח חוזר ומדליק. אמנם אם כך דרכו לכבות האורות בזמן מסוים ולחזור ולהדליקם בזמן אחר, ה"ז אסור, הן בכיבוי, והן כשחוזר ומדליק, וז"ב. ]ומה שמקילים בבתי חולים )הכשרים( שעושים כן ע"י גויים, הוא משום שלצורך חולים מותר כל מלאכה ע"י גוי, וכמש"כ בסי'

שכ"ח סי"ז[.180. שבאופן שציוהו היהודי ה"ז נחשב בשביל ישראל ממש, ואסור להשתמש

בזה, וכמש"כ בביה"ל שם.

Page 8: מקור הלכה

מט

וכן הדין לענין מדורה שעשה הגוי לעצמו להתחמם בה, או שהיתה דלוקה מכבר והוסיף בה הגוי עצים לצורך היהודי, מותר ליהודי להשתמש במדורה, עד כדי שיעור הזמן שיכלו העצים שהיו דלוקים בהיתר מתחילה, וכשיכלו עצים אלו אסור לו להשתמש בה181. ואם כל התוספת שהוסיף הגוי היה בהיתר, כגון לצורך חולה וכדו', מותר גם לבריא להשתמש בה ואפילו בתוספת שהוסיף182. וכן כל תיקון שהוא, אסור ליהודי ליהנות ממנו183.

ובכל אופן, אף שיש נר נוסף אסור ליהודי לומר לגוי להדליק נר נוסף, ורק אם הגוי הדליק מותר184, אמנם אם הוא ברמז על ידי סיפור דברים שלא בלשון ציווי, יש מתירים במקום צורך גדול185.ט"ז. גוי שרוצה להדליק נר בשבת או לעשות איזו מלאכה, והיהודי אינו רוצה שיעשה אותה מאיזו סיבה שהיא, מותר לו למחות בו שלא יעשנה, ואין בזה חשש של דיבור האסור בשבת186. ובאופן שהוא מדליק נר של יהודי

ולצורך היהודי, מחוייב היהודי למחות בו שלא ידליק, וכנ"ל187.י"ז. גוי שרצה להדליק נר לצורך יהודי, ומחה בו היהודי שלא ידליק בשבילו נר, והגוי לא שמע לו, ובכל זאת הדליק, מותר ליהנות מן הנר, ואין זה נחשב כמו שהודלק לצורך יהודי, שמאחר שמחה בו הרי הוא הראה בזה שלא

נוח לו בהדלקתו, ומותר להשתמש לאור נר זה, ואפילו באופן שהיה זה בבית היהודי וגם הנר היה של היהודי, אבל יש ליזהר ולא להערים בדבר188, ויש אוסרים בכל אופן וסוברים שזה נחשב ככל נר שהודלק לצורך ישראל ואסור189.

הדלקת קירור או חימום על ידי גויי"ח. בארצות קרות מותר לומר לגוי לעשות מדורה או להדליק תנור חימום או מזגן חימום, וכיוצא, בשביל הקטנים190 )עד גיל 9-10(191. וכן בשביל זקנים הצריכים לכך192, וכן בשביל חולים, אף בחולי שאין בו סכנה193, ובאופנים

אלו מותר אגב זה לגדולים בריאים ליהנות מן החום, ובתנאי שלא נעשה לצרכם, אלא בעיקר בשביל הקטנים או החולים194.ואם הקור גדול, מותר לגוי להדליק החימום גם בשביל הגדולים הבריאים, משום שכלל הוא "הכל חולים אצל צינה", ובמקום חולי אפילו שאין בו סכנה לא גזרו איסור אמירה לגוי195.

גדר הקור בכדי שיהיה מותר לומר לגוי להדליק החימום, הוא תלוי לפי הענין, ולפי גודל הקור שבאותה העת. ולכן בארצות הקרות כמו באירופה מותר, אבל בארצות החמות אסור, אא"כ הוא מקום שיש קור גדול במיוחד, ואז הדבר תלוי כפי גודל הקור אם מותר רק לקטנים או גם לגדולים, ועכ"פ באופן שיש חשש שיכולים לבא לידי חולי, בודאי מותר196. וכמו כן אף בארצות הקרות זהו דווקא כשיש קור באותה העת, אבל אם באותה שבת אין קור

כ"כ, או שיש קצת חימום שנשאר מכבר, אסור לומר לגוי להדליק חימום197. וכמו"כ אם יכול ללבוש בגד מחמם, וכל כיוצ"ב198. וכאמור שהכל תלוי לפי הענין באותה העת, ובדרך כלל כל שיש חשש שיהיה איזה חולי, מותר.ואותם המקילים לומר לגוי להדליק חימום אף כשאין קור גדול ביום ההוא, אינם נוהגים כהוגן על פי ההלכה199, ומ"מ אין למחות בידם אם לא ישמעו לנו, שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין200.

ודע עוד: א[. שבזמן הזה שאפשר להדליק תנור חימום, ולערוך אותו מערב שבת על ידי "שעון שבת" וכדומה, יש לעשות כן, ולא לומר לגוי בשבת להדליק החימום, ויש למחות בבתי מלון וכדו', שהגויים מדליקים ומכבים החשמלים בשבת בשופי, ואינו כדין, משום שלכתחילה היה להם לסדר שעון שבת וכמו שמצוי201. ב[. וכמו"כ אם אפשר ללבוש מלבוש חם יש לעשות כן202. ג[. גם באופן שמותר לומר לגוי להדליק את החימום, יש להיזהר

שלא לסייע לו כלל בהדלקת האש, וכן לא לטלטל את הפחמים וכדו' משום מוקצה203. ד[. גוי שהדליק חימום בזמן שלא היה קור גדול כ"כ, או שהדליק קירור בזמן שלא היה חום כבד, אסור ליהנות מזה כלל204.י"ט. אם הדליקו מזגן קירור בערב שבת, ובשבת השתנה מזג האויר ונהיה קר, ואינו יכול לסבול את קור המזגן, מותר לומר לגוי לכבות את המזגן205, וכן בבית כנסת מותר206.

אמנם שינוי המעלות של המזגן אין לעשות ע"י גוי207.כ'. חום אינו דבר הגורם חולי כל כך, ולכן אין לומר לגוי להדליק מאוורר או מזגן קירור208. אמנם אם יש חום כבד, פעמים שיש להקל, ובפרט לצורך קטנים, ותלוי לפי הענין209.

סימן רעזאיסור לגרום לנר שיכבה

א'. אסור לכבות נר בשבת משום מלאכת "מכבה"210, ואפילו מקצת מהאש אסור211, וגם להשפיל את אור הנר אסור, משום שהמעטת האור הוא בכלל מכבה212, וגם לגרום לנר שיכבה אסור, ובאופנים שיבוארו להלן213.ויש לדעת, שבכל מקרה יש להבחין: א'. שלא יהיה כיבוי והבערה מחמת הרוח וכדו'. ב'. שאם הוא נר שמן או כל חומר בעירה נוזלי, שלא יזוז הנר כלל, משום שבקירוב השמן לפתילה ה"ז עובר על איסור "מבעיר",

ובהתרחקותו מן הפתילה עובר על איסור מכבה, ולכן אסור להזיזו כלל214, ופעמים שגם בנרות מוצקים יש חשש איסור בהזזת הנר215 ]ומכל מקום אם יש פתיל צף שהוא זז עם השמן, אין איסור זה216, אמנם בפתיל הקבוע על צינורית מתכת כמו שמצוי, אין להקל217[.

עוד יש להקדים, שגם באופן שהוא עושה פעולה ואינו מתכוון לתוצאה, אם הוא פסיק רישא דהיינו שבודאי תיעשה התוצאה שהיא מלאכה האסורה מהתורה, ה"ז אסור218, ויש בזה עוד פרטים שיבוארו להלן בסי' שט"ז ובסי' ש"כ.

ומן האמור יש ללמוד אודות אור חשמל שהיה דלוק ע"י "שעון שבת", והגוי רצה להאריך את ההדלקה, והוא סוג שעון שבשביל לשנות בו השעה צריך לכבותו ושוב להדליקו, אזי אם נעשה זה בציווי היהודי אסור, אבל אם עשה כן מאליו מותר ]אמנם פעמים שז"א אלא גרמא ומותר, ועיין לעיל סו"ס רס"ה מש"כ בזה[. ועיין בשבט הלוי ח"י סימן נ"ב בנכרי שניתק את השעון העשוי להדליק האור, וחזר והדליק האור עבור ישראל, דתלי בטעם ההיתר המבואר בא"ר ובביה"ל ד"ה לצרכו,

וסיים שהמיקל אין מזניחין אותו.181. כן מתבאר מד' הב"י )וכ"ה במשנ"ב סקל"ג(, אמנם פרט זה תלוי במחלוקת השיטות שהביא השו"ע לעיל )בסעיף א'( אם בכלל מותר להשתמש ולהתחמם במדורה של גוי, עיי"ש. אכן כתבנו שם שמעיקר הדין דעת מרן השו"ע להתיר )אמנם להמשנ"ב ועו"א זה רק לעת הצורך(. ולפי"ז כל הדינים הנ"ל לגבי נר שייכים גם לענין מדורה, ואמנם לדעת הב"ח יש כאן קולא בענ"ז, וע"ע בט"ז )סק"ג וסק"ד(, וביאר ב' מחלוקות בענין )וביאורו תלוי בכל דבריו מתחלתו ועד סופו, ועי' בפמ"ג ובלבושי שרד, וע"ע במחה"ש על המג"א(. ומ"מ האחרונים לא פסקו כוותיה, כיעוין

בכה"ח כאן, ובביאור הלכה ד"ה אבל.182. הוא פשוט שהרי הכל בהיתר, וכ"כ האחרונים, עי' כה"ח אות מ"ב.

הנר שידלק היטה )וכגון שהגוי בהוספה כ"ז ]אמנם עיין משנ"ב סקל"ד .183י"ל וכדו', כיבוי( מניעת )שהוא הפתילה בהקטנת תיקן הגוי אם אולם היטב(,

שמותר שהרי אינו נהנה בעצם, אלא מחסרון המעשה, ודו"ק[.184. משנ"ב ואחרונים.

ט"ז אות כאן בפס"ת וראיתי כנה"ג, סק"ד בא"א ש"ז בסימן פמ"ג עיין .185שדן בכ"ז, עיי"ש. אך רבים האוסרים בזה בכל אופן. ואף לענין מחאה יש לציין שבמשנ"ב סקל"ז מבואר שצריך למחות, אולם בביה"ל להלן בסימן ש"ז ס"ב ד"ה

אפילו לא כתב כן, כיעוין שם.186. הרמ"א )בסימן רע"ו ס"ד(. ובאחרונים ביארו את ההו"א לאסור. עיין בב"י שביאר שלא נאמר להחמיר עליו שלא ידבר מעניני הדלקה, והביאו המשנ"ב, וע"ע דאסור משום תימא דלא עוד לבאר ויש ועו"א. הטור בהגהות מהרלב"ח שעל ממצוא חפציך וכו', והו"א שכל דיבור דחול אסור, ובפרט בכה"ג דדמי לאיסור, וקמ"ל דלא, ועי' בט"ז שביאר דלא תימא ללמוד מהדין במשנה דשבת דנכרי שבא לכבות וכו', דאסור לומר לו אל תכבה, אלא פירושו הוא שאין צורך לומר לו, ועיין כעי"ז בהג"ה להלן )סימן רע"ז ס"א( שמותר לנעול הדלת כשיש נר דולק בחדר, ולכאו' ה"נ צ"ב מאי קמ"ל, וכאן א"א לתרץ כהנ"ל. ועיין במשנ"ב שם שמותר מפני שאינו עושה כלום, ולכאו' היא גופא צ"ב מאי קמ"ל. ואולי דאה"נ שבסגירה יש מעט שינוי בלהבות והו"א לחוש לאיסור מכבה, וקמ"ל דלא נחשב בכלל חשש

כיבוי כלל ושרי.עוד ראיתי בגר"ז ס"ה שכתב אכן שגם כאן ההו"א היא שאין בזה משום כיבוי, שע"י מחאתו גורם מהירות הכיבוי, עיי"ש. וע"ע בא"ר סקט"ז, ודו"ק. ועוד אפשר שההו"א לאסור, הוא מצד שמתעסק בשמירה על הנר, וה"ז גזירה אטו מבעיר או

מכבה, ומצד מיחזי.187. כן הזכירו האחרונים כאן, וכבר נתבארו לעיל הפרטים בזה.

188. במשנ"ב )סקל"ו(. והזכיר ש"לא יערים בדבר", והיינו שלא יראה כאילו לא נוח לו, ובאמת הוא רוצה שידליק כדי להשתמש לאור הנר.

189. עיין כה"ח אות מ"ה בשם כמה אחרונים. ולכאו' נראה שאם באמת לא היה ניחא ליה בזה, שפיר דמי להקל כדעת רוב הפוסקים.

190. שו"ע סימן רע"ו סעיף ה'. וע"ע להלן. ובעיקר הקפידא באותם שיש הבערה, אבל במזגן חימום שאין הבערה, ואינו אלא הולדת זרם דרבנן לרוה"פ, יש להקל

טפי בכ"ז כדין שבות דשבות, וע"ע להלן.191. עיין בדברינו בסימן שכ"ח שעד גיל זה הם נחשבים כחולי שאין בו סכנה,

וכ"ש בגיל קטן יותר.הזקנים דין בסתמא ובודאי לכך, רגישים הם שהרי קטנים, כמו שדינם .192כגדולים, וזה מיירי כגון בזקנים כמו מגיל 80 וכדו', ובמקומו נת' שפטורים מן הצום. ועיין להלן בסי' שכ"ח. ובמקום צורך הוא אפילו כבן שבעים שנה, ותלוי לפי כוחו

של הזקן ולפי הענין, ואין בזה גיל מוחלט.193. כמבואר בסי' שכ"ח סי"ז שמותר אמירה לגוי בחולי אף שאין בו סכנה.

194. שו"ע. ועיין משנ"ב סקל"ט שביאר שדווקא אם העיקר נעשה בשביל הקטנים אז מותר לגדולים, אבל אם נעשה בשביל שניהם ביחד אסור.

195. שו"ע ובתוספת ביאור. ויש להוסיף דבאופן שהדבר מותר ע"פ ההלכה לכו"ע כשהקור גדול וכו', נראה שאין להחמיר בזה שהרי חז"ל לא גזרו בזה, ואם הוא מחמיר הרי מבטל מעצמו עונג שבת, וכן משמע מכמה ראשונים שהובאו בבית ס"ב שכתב רע"ט סימן בהגה מצאנו )וכעי"ז יעויין שם בדרכי משה וכן יוסף, והמחמיר לא הפסיד, והביא שם הבה"ט בשם הא"ר שלא הפסיד ממצות שבת, יוכל להחמיר בשופי(, אמנם אפשר לכאו' דבכל אופן ומבואר דלא בכל מקום

שיש שום דקדוק בהלכה ה"ז עדיף משלימות בעונג שבת, שהרי אינה אלא כהידור במצות שבת וכל ענינו הוא כפי כל אדם ואדם, ומשתנה לפי הענין, אבל כשיש שום נדנוד איסור אפשר שראוי להחמיר )ועיין ברמ"א סי' רנ"ט ס"ז ובמקור חיים שם(. ונזכרתי כעת שהגרשז"א לענין פתיחת מקרר בשבת, כתב איזו לשון בתו"ד שאין להחמיר בזה משום מצד עונג שבת. אמנם למעשה ודאי שאינו דבר מוחלט,

ותלוי לפי ענין הדין. ]ויעוין בכה"ח שכתב שהנזהר באיסור זה יאריך ימים וכו', ומ"מ א"א לסמוך על

הנס, ובפרט בהוראה כללית, ותלוי לפי הענין[.196. הנה דברים אלו א"א ליתן בהם גדר ברור, ומ"מ לפי פשטות השו"ע מוכח שנקט ההיתר "בארצות הקרות", ומשמע בפשטות שבארצות חמות אין להקל. והנה באפריקה נחשב ארצות חמות, ובאירופה נחשב ארצות קרות. אבל יש ארצות בינתיים שפעמים קר בהם, וגם בא"י יש מקומות שבהם הקור גדול, אלא שלעולם לא יהיה זה כמו הארצות הקרות, והנה אם יש חשש שיבואו לידי חולי בודאי יש להתיר, שזהו ההיתר של הכל חולים אצל צינה, אבל מן הסתם א"א לדעת ברור. וראיתי באור לציון פכ"ה ס"ה שכתב דהיינו כאשר המים בחוץ קופאים זהו זמן קור גדול ומותר, עיי"ש. אולם לענ"ד מסתבר שאף בלא"ה שייך ההיתר אם הבית קר, וכל שכן לקטנים שכל צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה, ולענין גדולים הוא תלוי לפי הענין, וכ"ה בערוה"ש סי"ב בהגה שקשה לאמוד בזה מתי נקרא הקור גדול, וא"א לגדור גדר ברור בזה, ולא כל האנשים שוים, עיי"ש. ועכ"פ באופן שיש חשש

שיבא לידי חולי ודאי מותר.197. עיין משנ"ב )סקמ"ז(.

198. דאין להתיר אמירה לגוי בכדי.199. שו"ע סוה"ס.

)וה"ד במשנ"ב סקמ"ד( שאין למחות במקילים, שמוטב שיהיו 200. כ"ה בב"י שוגגין ולא יהיו מזידין, ע"כ. אמנם עי' במשנ"ב )סימן תר"ח סק"ג( שכ"ז אם בודאי לא יקבלו ממנו אז אין להוכיחם, אבל בספק יש להוכיחם, עיי"ש. ואכן גם בהאי כללא דמוטב שיהיו שוגגין וכו' מצאנו שאינו כלל מוחלט, ותלוי אם הוא מנהג שנפוץ או שנשתרש כ"כ, או באנשים קלי דעת וכו', אבל הרבה פעמים שישמעו

לנו בודאי יש להוכיחם שלא יהיו גם שוגגין.ועיין במשנ"ב )סקמ"ה( שכתב שאף לאלה שמקילים, מ"מ יזהרו שלא לומר לו בשבת להסיק או לעשות המדורה, אלא יקצבו עימו בקבלנות שיסיק לו כל ימות גדול, הו"ל כאילו עשה יסיק כשאין הקור ואז אף אם החורף בעת שיהיה קר, מדעתו וא"צ לצאת מביתו, וכנ"ל בס"א. ]וזה חידוש שאף מורין להם דרך היתר,

וצ"ל מפני שיש ע"מ לסמוך, ולכן ל"ח כאילו אנו מורין להקל[.201. כ"כ הפוסקים. אמנם אם לא עשו כן וכעת קור גדול, יש להתיר, דמשום שעשה עבירה לא לקנוס אותו בכדי שיהיה חולה ח"ו, וכמו שכתבנו כיוצ"ב בסי'

שכ"ח, וק"ו לקטנים שאינם אשמים, ופשוט.202. שכל שאפשר להקל מאיסור אמירה לגוי יש לעשות כן.

203. משנ"ב סקמ"ג. ופשוט. ויש להוסיף ג"כ שלא יאמר לו דברים שאינם קשורים לענין ההדלקה.

204. שו"ת אגר"מ )ח"ג סימן מ"ו( והגרשז"א במנחת שלמה )ח"א סימן ה' אות ג'(, דלא דמי למש"כ המשנ"ב לעיל )סקל"ד( שאם יכל ליהנות בדוחק מותר, משום ששם הוא נהנה מהנר שלו וגם משל חבירו, אבל כאן כל ההנאה הוא מהחימום או הקירור של המזגן, ודו"ק. ואפשר שאם זה נעשה לצורך רבים יש להקל טפי, חדא דיש לחוש שמא אחד מהם ינזק )אמנם כ"ז כשיש חשש מה עכ"פ, ולא במצב שאין בו חשש שיחלה(. ועוד ע"פ סברת בעל העיטור ]ועכ"פ כשלא יטעו ולא הזידו ודאי יש להקל לסמוך על בעל העיטור[. ואם היה שם מכבר מכשיר אחר, אלא שלא היה בחוזק כראוי, יש מקום להקל טפי, כדין נר שכבר היה דולק והגוי הוסיף עוד

אחד, וכן העיר באגר"מ שם.205. שהוא בכלל "הכל חולים אצל צינה", וכ"כ בשו"ת אגרות משה ח"ג סימן י"ל כמשנ"ת בהלכה הקודמת, שתלוי לפי הענין. אמנם במזגן מ"ב. ואמנם ה"נ קירור שמנשב רוח קרה בתוך הבית יש לחשוש יותר, כפי שרואים במציאות שיש מצטננים מזה. ועוד נ"ל דהוי שבות במקום צערא, וה"ז כקוץ מכאיב, והוי שבות

דשבות, שהרי כיבוי מזגן אינו איסור דאורייתא.206. עיין אגר"מ שם כמה פרטים בזה. ובפשטות נראה דשרי מאחר דהוי שבות דשבות לצורך מצוה שיש קושי לילך למקום אחר, וגם הוי צורך רבים, ומ"מ אם יש אפשרות לילך למקום אחר, ולא ישארו כלל בבית הכנסת הראשונה, יעשו כן.

207. משום איסור הדלקת חשמל. ואמנם במקומו בסו"ס רס"ה בהערה כתבנו שהולדת זרם אינו איסור דאורייתא )וכדעת רוה"פ, וכ"ד הגרשז"א, וכ"ה בשו"ת מנח"י ח"ג סי' כ"ג(. וכאן אף אם היה זה הבערה, הלא בכיבוי הויא מלאכה שאצל"ג דלכו"ע הוי דרבנן )זולת החזו"א דהוי בונה או סותר(, וממילא מן הדין מותר. ומ"מ כל כה"ג הוי זילותא, ובפרט שאיסור אמירה לגוי פרוץ בעיני הבריות, ויבואו להקל

יותר. ומאחר שאפשר לכאן או לכאן, דהיינו לכבות או להדליק כפי דרכי ההיתר, וגם מפני וצע"ע. כ"כ צורך בשינוי מעלות, ולא מסתבר שיהיה כן, יש לעשות שבשלט המצוי היום יש חשש כותב דאורייתא, וכיון שאפשר לעשות באופן קל

אין לעשות באופן זה, כנלענ"ד.208. הנה לעיל אמרו "הכל חולים אצל צינה", אולם בחום אין חשש כ"כ, וכן המציאות. ואמנם מצאנו בתוס' בב"ב )דף קמד:( ד"ה חוץ, שהביאו מהירושלמי שיותר יש להתפלל להנצל מן החום יותר מן הקור, שנא' ואין נסתר מחמתו, עיי"ש. גורם יותר, אבל עדיין אינו גדול יש "צער" י"ל, א(. שהיינו מפני שבחום אולם

"חולי". ב(. דמיירי בהולך בדרך וכדו', משא"כ בבית אין חשש כ"כ.ושו"ר שכבר העירו בזה האחרונים, ובשו"ת מנח"י ח"ג סימן כ"ג כתב להקל ע"פ התוס' הנ"ל. אולם בשו"ת אול"צ פכ"ה ס"ה העיר לדחות כדאמרן, דשאני התם שיש סבל גדול אולם אינו גורם לחולי, עיי"ש. ולעצם הדין הנה באול"צ הנ"ל כתב שלא לעשות כן, וכן באגר"מ ח"ג סימן מ"ז אות ב' החמיר בזה, אולם במנח"י שם כתב להתיר עוד עפ"ד הלבוש שמאחר שהורגלו האנשים לחמם עצמם נחשבים כחולים אצל צינה, וה"ה בזה, ועוד כתב שהרי הולדת זרם אינו איסור דאורייתא, אלא דרבנן )ועיין לעיל בהערה ד"ה דבזה(, ומ"מ נ"ל דמן הסתם אפשר להסתדר בלא קירור, ואינו חולי כ"ה, ולא עדיף ממה שנתבאר לעיל לגבי קור שתלוי לפי הענין, עיין שם

כמה פרטים, ודו"ק.209. הנה מן הסתם כפי המצוי אין להקל בזה, כיון שאינו צורך כ"כ, אא"כ יש חשש התייבשות, שזה אינו מצוי כ"כ, ובפרט בבתים שלנו וכו'. ומ"מ בחום כבד נראה שיש להתיר כהמנח"י הנ"ל ]ובפרט בזמני בצורת רח"ל[, ובפרט לצורך רבים, אלא שלפעמים יש להחמיר לצורך רבים שלא ילמדו להקל בדבר שפרוץ בעיני הבריות,

ומ"מ לקטנים נראה שיש להקל טפי, ותלוי לפי הענין.210. והוא אחד מט"ל אבות מלאכות שנזכרו בפ' כלל גדול )שבת עג:(, ועי' להלן בסי' של"ד דין דליקה בשבת, ולפנינו יבוארו עוד מדיני "מכבה" ]ומלאכת "מבעיר"

מבוארת ג"כ לעיל בסי' ער"ה רע"ו ועוד[.211. שאין שיעור למלאכה זו )ואפילו היה שיעור הא חצי שיעור אסור מה"ת(, ועי' לעיל בסי' רס"ה שכתבנו לאיסור כיבוי ניצוצות, עיי"ש, ואפילו באותו גזיר עצים אסור לכבות מקצתו, והוא ענין הטיה בנר שמן דלהלן )וע"ע בסי' רנ"ה ובסי'

ער"ה ועוד כה"ג(.212. ביה"ל סו"ס רע"ח, ולכן יש להזהר שלא יעשה כן.

ועיין במאמר מרדכי סו"ס רע"ז שאסור לכפות קערה על אש בוערת, ואפילו אם משאיר אויר בין הכלי לאש, מפני שהאש הולך וכבה, ומאחר שמיד נחלש האור הוי כיבוי ואסור. ובנ"ש סימן פ"ד ביאר שהקפידא שמיד הוא נחלש, אבל אם זה נחלש רק אחר איזה רגעים הוי גרמא, ובמקום הפסד שרי, עיי"ש. אמנם בתחלה

ה"ז איסור מיידי ואסור.213. וכדלהלן ע"פ השו"ע סי' רע"ז.

214. כלומר שבכל נידון דלהלן יש ב' אופנים לאיסור, הן בגרימת איסור ע"י הרוח וכדו', או ע"י נקישת הדלת וכדו', והן ע"י הטיית הנר. ובשו"ע להלן ס"א יש ב'

אופנים אלו, וכמו שיבואר.215. עיין לעיל בסי' ער"ה סק"ד שגם בנרות שעוה שייך שמא יטה, אולם שאני התם שהוא באופן שמטה בכוונה, ובזה אה"נ ששייך הטיה בשעוה, אולם בסתמא כשמזיז אותו אין חשש, אמנם באול"צ פי"ח סי"ט כתב שבנרות שעוה הרחבים שמתקבץ בפיהם השמן, יש לחוש בהם לקירוב השמן לפתילה או לריחוקו ממנו, ולא הקילו אלא בנרות הדקים, ע"כ. וכן ראיתי בנשמת שבת סימן ס"ה בשם שו"ת ויען יוסף מפאפא שכתב שבעל נפש יחמיר, כיון שרואים בחוש שיש שעוה נוזלית, עיי"ש. וכן מצאתי הלום באשל אברהם מבוטשאטש שהעיר כן, עיי"ש. אלא שהוא חידוש, והפוסקים סתמו להיתר, וכיעוין, וכ"כ בנשמת שבת כ"ח-ד'. ]אמנם כפי האמת נראה שכל תזוזה עשויה לגרום לכך, וכבר הערנו בסי' רס"ה דלפי"ז היה לנו לאסור בדרך כלל הנחת נרות על השולחן לגמרי, עיי"ש. ועוד כתבנו בזה במק"א[. וכדו' שנהפך לנוזל, ואין צריך לומר שבנרות שעוה שבכוסות כמו נרות נשמה

שבודאי הוא כדין נר שמן הנ"ל.216. שהרי הוא זז עם השמן, ואין בזה התרחקות השמן מן הפתילה, וכ"כ בשו"ת

נשמת שבת ח"ו, וכן דעת הגר"ש וואזנר שליט"א, וז"פ.217. הנה היה מקום לומר שלא אסרו אלא בפתילה שמרוחקת קצת מתחתית הכוס, ויש חשש, אבל בצינורית מתכת אפשר שאין איסור זה, וכבר נשאלתי ע"ז בעניותי, ואמינא לאיסור, מאחר שיש סדק דק לאורך הצינורית, והשמן מתרחק ומתקרב ממנו, ואסור בכלל מכבה ומבעיר, אמנם אם אין סדק כלל בצינורית, יש לדון שמא אינו בכלל האיסור, וצ"ע. ולמעשה יש להזהר גם בזה. ושו"ר בספר

נשמת שבת סימן נ"ח-ו' שעמד בזה. ויל"ב.218. כמבואר בש"ס בכ"ד. ומה שכתבנו דהיינו באופן שיעשה המלאכה בודאי, הוא כמו שביארנו במקומו בעניני פסיק רישא, וכמפורש בראשונים. ואמנם מצאנו

Page 9: מקור הלכה

נ

ב'. אסור לגרום ולעשות דברים שמחמתם יכבו הנרות, ובאופנים דלהלן219:נר שמונח מאחורי הדלת או קרוב אליה באיזה אופן שהוא, אסור לפתוח את הדלת בשבת, שמא יכבנו הרוח220, וכן אסור לפתוח בשבת חלון ליד הנרות, שמא יכבו מחמת הרוח221 ]אבל דלת או חלון פתוח מותר לסוגרו אם

ירצה222[.והיינו באופן שיש רוח המנשבת מבחוץ, ובזה אסור לפתוח את הדלת בין בפתיחה כדרכו ובין אם יפתח בנחת, שהרי תבא הרוח מבחוץ ותכבה הנרות223, אבל אם אין רוח מבחוץ, אפשר לפתוח את הדלת, ובלבד שלא יגרום כיבוי

על ידי תנועת הפתיחה עצמה, ולכן אם הוא רוצה לפתוח יפתחנו בנחת, כדי שלא תהיה רוח ע"י פתיחתו ויכבו הנרות224.אם יש חשש שתבא רוח מבחוץ בעת שיפתח הדלת, אבל באותו רגע אין הרוח מנשבת, יש אוסרים ויש מתירים, ובשעת הדחק אפשר להקל225 )ומכל מקום יזהר לפתוח בנחת, שלא יכבה מחמת תנועת הפתיחה של הדלת(.

ובאופן שעבר ופתח דלת או חלון באיסור, יזהר לסוגרו מיד, קודם שיכבו הנרות בגללו226.ודע, שדלת או חלון שלא היה אפשר לפותחה, מחשש גרם כיבוי לנרות שבסמוך להם, אין בזה איסור מוקצה, ויש אומרים שלכתחילה אסור להזיזה משום מוקצה, אלא אם כן היה שום אפשרות לפותחה ולהזיזה בלא שיכבה

הנר227, ומ"מ לכו"ע אפשר להזיזה ברגלו או במרפקו228.ג'. נר הקבוע בכותל שבו הדלת נוקשת בעת סגירתה, יש ליזהר שלא לסגור את הדלת כדרכו בחוזקה אם יש חשש שעל ידי הסגירה יזוז הנר ויכבה, כמו כן אסור לפתוח בחזקה אם יוכל להגרם כיבוי לנר. אבל אם הפתיחה או הסגירה אינם גורמים כיבוי לנר, אין שום חשש בזה229. אמנם בנר שמן שיש בו איסור שלא יזוז השמן מן הפתילה, למרות שאינו נכבה לגמרי משום מכבה או מבעיר, יש ליזהר שלא יגרום להזיז את הכותל בשום אופן, אם על

ידי זה יזוז השמן מן הפתילה230.וכמו כן, המדליקים נרות על השולחן יזהרו שלא להזיז את השולחן ולא לדפוק עליו, באופן שהנוזל שבנר עשוי לזוז231, ועיין בסי' רס"ה מה שכתבנו בענין הנחת הנרות על השולחן בכלל232.

וכמו כן, בני אשכנז המדליקים נרות בבית הכנסת על העמוד שהחזן מתפלל בו, יזהרו שיהיה העמוד קבוע היטב ולא יזוז הנוזל שבנר233.ד'. נר או פמוטים התלויים על הדלת, הנה מצד איסור מוקצה אין כאן, ולכן מותר לפותחה ולסוגרה משום שהדלת חשובה בעצמה ומשמשת לצורך הבית234, אבל יש ליזהר בענין איסור כיבוי, ולכן בנר של שעוה אין שום חשש לפתוח ולסגור את הדלת, ובלבד שיהיה בנחת שלא יגרום לו כיבוי235, אבל בנר של שמן יש חשש, שהרי אסור להזיזו בשבת מפני שכשהשמן מתקרב או מתרחק מן הפתילה יש בזה איסור מכבה או מבעיר, ולכן אין לו לפתוח את הדלת ואפילו בנחת אם יש חשש שהוא יזוז )וכגון אם הם תלויים ומתנדנדים בדלת(. אבל אם הוא קבוע היטב בדלת ואינו פסיק רישא שיזוז הנר, אזי יש להתיר במקום הצורך אם הוא פותח וסוגר בנחת מאד236. והכלל הוא

שלא יהיה פסיק רישא, אבל אם יש פסיק רישא ה"ז אסור אע"פ שאינו מתכוון237.ה'. מכל האמור יש להיזהר בערב שבת בעת שמדליקין נרות שבת, לקבוע אותם במקום שלא יהיו בו חששות של איסור, ולכן לא יקבענו בדלת, או בכותל הדלת באופן שיכולים לזוז238, או במקום שע"י פתיחת הדלתות יכול

להגיע רוח ולכבות הנרות239. ואפשר לשים את הנרות בתוך מתקן זכוכית שלא יכבו מהרוח, וכל כיוצ"ב. והחכם עיניו בראשו.ו'. מותר לפתוח את הדלת או החלון בחדר שיש בו נרות, אם אין חשש שיכבו הנרות, ואע"פ שיש רוח קלה והשלהבת זזה מעט מצד לצד אין בזה חשש240. ואם זה באופן שהנר מתאמץ הרבה, יש אוסרים, משום שהוא גורם

להבערה יתירה, ועיין בהערה241. וכן אסור להשפיל את אור הנר, והוא בכלל איסור מכבה242.

פעמים שאסרו גם בדבר שקרוב לודאי, וכעין המבואר כאן בביה"ל ד"ה פסיק. אולם י"ל דשאני היכא שגילו לנו חז"ל לאסור גם בדברים הקרובים לודאי, משא"כ בעלמא. )ע"ע בגר"ז בקו"א סק"א שתירץ באו"א מה שגזרו שם אע"פ שאינו פסי"ר,

שהוא משום שאין צד היתר(. ]ועיין בשש"כ בהקדמה לדיני שבת, ואכמ"ל[.ויש להוסיף עוד בכל הענין, דאע"פ שכיבוי אינו איסור דאורייתא אלא דרבנן, דהא הוי מלאכה שאצל"ג, וכמבואר בשו"ע בכ"מ בסי' רע"ח ויבואר במקומו, מ"מ אסור בפסיק רישא, שמלבד שרבים אוסרים בפסיק רישא בדרבנן, וכמשנ"ת בארוכה להלן בסי' שי"ד. ועוד בה דמלאכה שאצל"ג חמיר טפי משאר איסור דרבנן, ואכמ"ל.219. כ"ז מתבאר בשו"ע )סימן רע"ז ס"א(. ופשוט שאין חילוק בכל זה בין נר שמן לנר של שעוה, שבכל אופן יש ליזהר שלא יכבו הנרות, והאיסור שווה. והמשנ"ב )סק"א( לא היה צריך ללמדנו זאת אלא כדי שלא נטעה מהדין האחרון שבשו"ע )שם( לענין הטיה שהוא רק בנר שמן, ולזה ציין המשנ"ב דבדינים הקודמים אין

חילוק בזה כלל.220. שו"ע )שם(. ומה שאמרו "נר המונח מאחורי הדלת", פשוט הוא דלאו דווקא, והעיקר הוא שלא יגרם כיבוי באיזה אופן שהוא, ועי' בב"י ובלשון המשנ"ב )סק"ב(.

221. פשוט והיינו הך, ומ"ש "דלת" ל"ד, וכ"פ בהגה שם.222. הגה. וההו"א לאסור הוא שלא נדמה זאת לכעין מלאכת מבעיר, ולכאו' צ"ב מאי קמ"ל. והשו"ע השמיט זאת או משום דהוא פשיטא, שהרי אין בזה שום חשש, או משום שזה נלמד ממילא ממה שכתב שאסור לפתוח, ומשמע דלנעול מותר, שאם לא כן היה לו להזכיר איסור נעילה ג"כ כמו שהזכיר אח"כ בסמוך לגבי הדינים האחרים, ויעוין לעיל בסימן הקודם )רע"ו ס"ד( בהערה ד"ה הרמ"א מה שביארנו

בדברי הרמ"א דילן.223. כל דברינו בהלכות אלו הם לפי המציאות, ואע"פ שהאחרונים התחבטו בכאן הרבה, מ"מ כתבנו את הדינים העולים כפי המציאות אם יש חשש או לא, וכן הכלל

בכל זה שתלוי לפי הענין, וכמש"כ בערוה"ש ועו"א.גווני נזכיר בקצרה את הצדדים בדברי האחרונים, הנה בד"ז שאסור בכל ומ"מ הוא פשוט כמו שביארנו דהא מ"מ תיכנס רוח, ואע"פ שהרמ"א )שם( כתב שאסור לפתוח את הדלת "כדרכו", ומשמע שאם פותח בנחת שפיר דמי, אולם זה צ"ע בסברא דמאי שנא, הלא מ"מ תבא רוח כמשה"ק המפ' )ואולי מיירי באופן כזה שישנה רוח קלה שרק בסיוע הפתיחה שגורמת לקצת רוח מצד עצמה, ואז ע"י זה וזה גורם שתבא הרוח הזו, ודוחק(, ויעוין בב"י כאן שהביא ג' הפירושים של השני האופן )והוא ר"ח דלפירוש וכתב קכ.(, )בשבת הגמ' בדברי הראשונים שבשו"ע( אסור רק בפתיחה כדרכו אבל בנחת מותר, ואכן כך הדגיש ג"כ בשו"ע הפירוש )והוא רש"י לפירוש אבל זה, חילוק יש להר"ח דגם ומבואר בהדיא, הראשון שבשו"ע( אין חילוק, ועל כרחך הסברא כנ"ל בפשוטו, אבל דברי הרמ"א צ"ע. ועיין במשנ"ב )סק"ב( שהביא דברי המג"א שזו טעות סופר, שהרי אפילו אם יפתח בנחת ג"כ תבא הרוח, ואע"פ שיש אחרונים שיישבו את דברי הרמ"א )כמו שהביא בביה"ל רה"ס(, מ"מ הרבה אחרונים סתמו לאיסור, וכמו שכתב המשנ"ב )ועיין בכה"ח אות ג' שהביא פלוגתא דהאחרונים, וכתב דיש להחמיר בזה, ורק בשעת הדחק שרי עיי"ש, ולכאו' צ"ע דמה שייך לומר איסור או היתר, הלא ודאי שהכל תלוי כפי המציאות, שאם תבא רוח מבחוץ הא ודאי אסור בכל אופן, ואם לא תבא רוח אה"נ דשרי בכל גווני. וגם על הביה"ל יקשה כה"ג, כיעוין, ויל"ב. ועיין

עוד כה"ח אות ב'-ג' ועוד מן האחרונים(.224. גם זה פשוט בסברא שכיון שהנר קרוב לדלת, וע"י פתיחת הדלת יכול לבא רוח מעצם תנועת הפתיחה )כעין מניפה העשויה לרוח(, א"כ ודאי אסור, וכן הזכירו

האחרונים, במשנ"ב )סק"ג( וש"א.אמנם לענין היתר פתיחת דלת כשאין רוח בכלל יל"ע, דאמנם מד' המשנ"ב נראה דשרי )עיין להלן בהערה הבאה מה שכתבנו בזה דלדעתו רק אם יש חשש שתבא הרוח באותו רגע אז יש איסור, אבל מצד אחר אין חשש(, אבל לפי דברי המחצית השקל )סק"ה( מבואר דיסוד האיסור בנר הוא גם באין רוח כלל, מגזירה אטו רוח מצויה שגורמת לכיבוי הנר, ודמי למבואר )בסעיף ב'( לענין מדורה, ואדרבה כאן יותר יש חשש לגזור עייש"ה, ולפי"ז היה צריך לאסור, והמשנ"ב לא הלך בדרך זו )ואולי נחלקו ביסוד הדבר, דאע"פ שגזירה זו דומה ממש לגזירה של מדורה, מ"מ לא גזרינן גזירות מדעתינו לדמות זה לזה, ואדרבה יש גם מקום לחלק, מאחר שאין ריעותא לפנינו כלל, וא"נ שבמציאות יש חילוק ביניהם(, ועכ"פ אם אין רוח כלל, וכ"ש אם לא רגילה להגיע למקום כזה, כגון שמסביבו יש קירות וכדו', בודאי שרי,

דהרי בכה"ג לא שייכת הגזירה כלל.225. פלוגתא זו הובאה במשנ"ב )סק"ג(, וסברת האוסרים היא דכיון שבכל רגע נ"ח שהביא מחלוקת סימן ח"ו וראיתי בספר נשמת שבת ורגע הרוח מנשבת. גדולה בזה מהאחרונים כאשר עכשיו אין רוח, וכתב להקל בזה בשעה"ד, וכמו"כ צירף שבנר שעוה וחלב מותר לכתחילה, א"כ ודאי שיש לחוש, וכתב להקל בזה בשעת הדחק עיי"ש. וע"ע בביאור הלכה )ד"ה הרוח( שסברת המתירים היא דכיון שכעת רואין שאין רוח, אין לחוש שינשב באותו רגע רוח מבחוץ, עיי"ש. והנה יש לבאר בנידון דידן שכל האיסור הוא רק באופן שיש חשש שבאותו עת שיפתח את הדלת יהיה רוח, ולכן חיישינן שמא באותו עת שיפתח תבא רוח, ודווקא באופן זה אסור שבזה יש חשש שיהיה מעשה איסור באותו עת מחמתו, אולם אם מצד שמא תבא הרוח בעוד רגע לא אסרו ]וה"ט דבכה"ג הוי גרמא כיון שאינו נעשה באותו עת[, ודו"ק, וא"ת א"כ היאך כתבו כמה פוסקים להתיר, הלא זה כמו שעושה דאורייתא, והוי ספק אינה מלאכה, ושמא זו מלאכה והוא בספק שמא מעשה, וי"ל דכיון שכעת אין לפנינו שום צד של מלאכה, והחשש שמא תתחדש חשש המלאכה, לכך לא חיישינן, ויש חילוק בזה בין כשיש מלאכה לפנינו וספק אם הוא עשה אותה במעשהו או לא, לבין ספק אם תתהוה בכלל החשש של המלאכה, ודו"ק. ויעוין עוד בדברינו בזה להלן סי' של"ז, וכ"ה שיטת הגר"ז בכ"מ, כידוע. ]ועיין בכה"ח אות ב' שאסר בפשיטות, ולכאו' כן מוכח, שהרי כאמור לעיל בהערה

הקודמת הרי המשנ"ב הבין את דברי האוסרים מצד אופן אחר, שלדעתם זה מצד חשש שתבא רוח בכל רגע, ואילו למחצית השקל זה לא קשור כלל לחששות שתבא הרוח, אלא מעצם הדבר גופא שגזרו על רוח מצויה בעצמה, וצ"ע. וע"ע בשו"ת הר צבי סימן קל"ג[. וע"ע בזה בספר נשמת שבת שם סימן נ"ח-ב' שכאשר

אין רוח עתה, יש להקל אם יפתחנו בנחת, עיי"ש.226. הנה יש להסתפק בזה אם צריך לסגור, או שמא האיסור הוא בעצם הדבר בריש שבת והנה מצאנו איסור, ומאחר שכבר פתח כבר עשה שפותח הדלת, שהתירו לרדות הפת קודם שיעבור איסור אופה, עיי"ש. ואע"פ שאיסור בישול הוא רק בעת ההנחה על האש, מ"מ ה"נ כל שלא נעשתה התוצאה יש להזהר בזה, ולכן חייב לסגור החלון שלא יהיה הכיבוי ]ואף אם היה הנר זז מצד לצד, והוא קטן וכעת בסגירתו הוא גדול, ג"כ משמע בפוסקים להיתר, וכ"כ בנשמת שבת סימן

נ"ח-ה', ויבואר להלן[.227. הנה יש לדון בדבר אם יש בזה מוקצה, מאחר שבבין השמשות לא היה ראוי להזיזה משום גרם כיבוי, ומיגו דאתקצאי בביהש"מ איתקצאי לכולי יומא. אולם לדינא יש להקל, א'. שהרי מצאנו בשו"ע סימן תקי"ח ס"ט שבית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת נוטל ממקום הפחת, ע"כ. ומבואר שאע"פ שלא היו ראויים מחמת סיבה אחרת צדדית אין חל ע"ז שם מוקצה, אמנם עי' ביה"ל שם ד"ה בית שכתב שאין זה מוסכם, וכי לדינא אין להקל אלא בשעת הדחק, עיי"ש. אמנם להשו"ע וכגון שיעמוד מיהא מותר. ב'. שהרי אפשר לפותחה בהיכי תימצי שלא יכבה, בפניה שלא יכנס רוח, או יסתיר המקום הפתוח ע"י בגד וכל כיוצ"ב, וכל שיש אפשרות אפילו בשעה"ד לפותחה אין בזה מוקצה. ג'. עיין בשש"כ פכ"ב הערה ט"ו מהגרשז"א בספר זכרון שכתב טעם ב' הנ"ל, והוסיף ועוד שהרי אפשר לטלטל את הנר למקום אחר ע"י עכו"ם או מן הצד, עיי"ש. ואמנם לדינא כתב שם להחמיר, וכמו שהבאנו בפנים בשם י"א, אולם מן הדין מותר, ובפרט לדידן כהשו"ע הנ"ל בסי' תקי"ח, ולכן סתמנו להיתר. ומ"מ כשיש אפשרות כל דהוא לפתוח בהיתר,

לכו"ע אין בזה מוקצה, ומן הסתם בד"כ מותר.228. ככל טלטול בגופו דלהלן סו"ס שי"א. ולכן אם פתח באיסור יראה לסוגרו

כלאחר יד, וכיוצא.229. הם דברי השו"ע )שם( בדינו השני שאסור לפתוח ולנעול כדרכו. והאחרונים הקשו הלא בפתיחה אין חשש, ועיין בט"ז שיישב זאת, וע"ע בפמ"ג מה שהוסיף ביאור בענ"ז )והמשנ"ב סק"ו העתיק את ד' הפמ"ג(, והם הם עיקרי הדברים שבט"ז, וכבר אמרנו לעיל שהכל תלוי לפי הענין אם יש חשש כיבוי או לא, ואם כן אם יארע לאדם שבפתיחה לא יזוז הכותל כלום שוב אין חשש, ואם גם בסגירה לא יזוז הכותל ג"כ אין חשש, ופשוט. )ולכן דקדקנו לכתוב שהאיסור הוא אם זה באופן

שיש חשש שיזוז הנר ויכבה(.230. הוא נלמד מדין השו"ע שבסמוך, דבנר שמן יש איסור הטיה, ואע"פ שאין

איסור כיבוי לגמרי.231. שאם יזוז ה"ז אסור משום מכבה ומבעיר, וכנ"ל בהקדמה. ועיקר האיסור הוא כשזה פסיק רישיה, וכן פעמים שעשוי להשפך לחוץ, והוא אסור כהמסתפק מהנר דלעיל בסי' רס"ה. ומ"מ אף בהזזת השמן מהפתילה או לפתילה, ג"כ אסור

מדאורייתא.232. עיין בדברינו שם שלכתחילה עדיף שלא להניח הנרות על השולחן מכמה סיבות, וגם ע"פ הקבלה, ומ"מ מן הדין מותר )וכן יש שנהגו כדי שיוכלו לראות המאכל היטב ובנקל(, אלא שיזהרו בכל הנ"ל שלא להזיזו וכו'. והגם הלום ראיתי שאכן היו שנהגו שלא להניח נרות על השולחן מהאי טעמא דאמרן, עי' בשו"ת

שבט הקהתי ח"ג סימן ק"ג.233. כ"כ האחרונים, והוא חשש מצוי אצל בני אשכנז, אולם אצל בני ספרד לא נפוץ כ"כ הדלקת נרות במקום החזן, רק בזמן קדום היה נהוג כדי שיוכל לראות טוב, וכמו"כ בד"כ החזן מתפלל בתיבה במקום הספר תורה שהוא מקום קבוע, ולא בעמוד תפילה ]וכמו"כ יזהרו הנוהגים כן לקובעו במקום שלא יצטרכו לטלטלו

משום מוקצה, או מחשש הטיה, וכפרטים דלהלן[.234. כ"כ המשנ"ב )סק"ז( דאינה נעשית בסיס להנרות עיי"ש, וכן פשוט בפוסקים לפי כללא דמילתא, ועי' בביאור הלכה ד"ה אף על פי. והנה יסוד ההיתר שלא נעשה בסיס כלל, הוא ע"פ המבואר שם במשנ"ב כיון שהדלת חשובה שמשמשת לבית, ובטלה אצלו ולא להנר, עיי"ש. ואין להקשות מהא דאשכחן להלן בביה"ל )סעיף ג'( ד"ה על הטבלא, דנחלקו האחרונים לענין שולחן שעליו נרות אם השולחן הוא בסיס או לא, וכי רוב האחרונים ס"ל דהוי בסיס, ושם אה"נ דהוא חמור טפי מדלת, שהרי הדלת משמשת בעצמותה להזיז אותה לפתוח ולנעול כל השבת, וגם היא חשובה מאד, וגם אפשר דקבוע לבית המחובר לקרקע עדיף טפי )ולפי"ז יש

ליישב קצת ד' הביה"ל ד"ה אע"פ שנתקשה בזה ונשאר בצ"ע למעשה(.ומן האמור יש לדון במה שמצוי שיש ארונות שבדלת יש דברי מוקצה, והוא רוצה לפתחם בשביל דברי היתר שבתוך הארון. וכן מצוי במקרר, שבמדפים שבדלת המקרר מצויים דברי מאכל שאינם ראויים למאכל והם מוקצה, האם מותר לפתוח הדלת. ולפי האמור שכיון שהדלת עשויה בעיקרה לדברי היתר שבפנים, אין בזה מוקצה, א"כ ה"נ מותר. וכ"ה בשו"ת משנה הלכות חי"א סי' רס"ה ובשש"כ פ"כ סע"ד-ע"ו. ]אמנם בשו"ת אז נדברו ח"ח סי' ל"ה כתב שראוי להחמיר בזה לחוש לדברי הירושלמי, וע"ע גם בביה"ל כאן ד"ה אע"פ שנסתפק בזה בסו"ד, עיי"ש. ומ"מ כשיש דברי היתר החשובים, אין בזה דין בסיס לכו"ע, ואין בזה חשש מוקצה

כלל[.ועיין בכה"ח )אות ו'( לענין הדלת של העששית שאסור לפותחה בשבת משום

מוקצה )וע"ע שם באות כ"ה(.235. בשו"ע שם בדין השלישי כתב שכל האיסור הוא רק בשל שמן וכדלהלן. וכתב הרמ"א דבשל שעוה מותר, ומ"מ פשוט הוא שכל זה אם לא יגרם כיבוי )ועי' בכה"ח שאם הנר יכול ליפול ג"כ יש להתיר אם זה באופן שלא יכבה, ועי' בזה להלן

סעיף ג'(, ולכן יעשה כן בנחת.236. הנה בשו"ע )שם( כתב לאסור בנר של שמן בכל אופן שיש חשש שיזוז השמן מן הפתילה )וה"ה בנרות נשמה שהשעוה נוזלית, וכן כל כה"ג(, ויעוין בשו"ע )סימן תר"פ ס"ב( שהביא בזה ב' שיטות, וצ"ע, ומ"מ סתם שם לאסור, וע"ע בפמ"ג שם מש"כ בזה, ובמשנ"ב שם. ומ"מ לדינא בב' המקומות ס"ל לאיסור. והנה הוספנו תוספת ביאור בדין זה שכל האיסור הוא רק אם זה יכול לזוז באופן שהוא פסיק רישא, ואע"פ שהשו"ע מיירי בנר ה"קבוע" בדלת, מכל מקום יש לחלק בין פתיחה בנחת לפתיחה בחוזק )ובלא"ה הרי השו"ע סתם לאסור בכל גווני, דלא כמו שחילק רישא, אבל דמיירי באופן שהוא פסיק וצ"ל ע"ז, ועיין בב"י שעמד בדין השני, באופן שפותח לאט מאד גם הוא יודה דשרי(, אבל באופן שהנרות תלויים הא ודאי שאסור בכל אופן שהוא, וכן הדבר מוכח בדברי הרמ"א )בסימן רס"ה ס"ג( שאסר בפשיטות ליגע בנר דולק כשהוא תלוי, עיין שם היטב. וכן מתבאר החילוק בזה בין נר תלוי לנר קבוע באחרונים להלן )סעיף ג'( בדברי הרמ"א שם, כיעוין היטב בביה"ל שם ד"ה הואיל ובד"ה והנרות, וכן הוא מבואר כאמור בהגה )בסימן רס"ה

ס"ג(, ובמשנ"ב וביה"ל שם. ומ"מ הדגישו שהגם שמותר יזהר שיפתחנו לאט.ולענין פתיחה וסגירה בנחת, הדבר צ"ע כי לכאו' הוי פסיק רישא, ועיין בכה"ח )סימן תר"פ אות ח'( שיש להחמיר אפילו בפותח ונועל בנחת, ע"כ. אכן ציין לדבריו דלעיל, והיינו כאן )בסימן רע"ז אות ט'( שאכן הביא שהרבה פוסקים מתירים, עיין שם. וכאמור גם דעת המשנ"ב כאן להתיר בפותח בנחת, ולכאו' יל"ע בזה שהרי כמעט בכל תזוזה השמן זז, ואפשר שבמעט מאד לא חיישינן. וכבר עמדנו בזה לעיל ובסי' רס"ה גבי נרות על השולחן ועוד בכ"מ, ועדיין יש להזהר בזה גם בנרות מחמת שעשוי בקל לבא לידי איסור. )ובט"ז סק"ב אסר בכל אופן, וע"ע בערוה"ש ס"ד(. ומ"מ כתבנו ליזהר לפתוח לאט, וגם כתבנו שבתלוי בדלת ולא קבוע בה הוי

חשש נוסף, דבזה י"ל שלא התירו כלל ]וא"כ בב' אופנים הוספנו זהירות בענ"ז[.237. ואפילו כשלא ניחא ליה נמי, ועיין בביאור הלכה להלן )סעיף ג'( ד"ה אי

אפשר.238. ולכתחילה יש לחוש אף אם יפתחנו בנחת, וכמו שהבאנו לעיל.

239. פשוט שיש ליזהר בזה, ועיין בשו"ע )סימן תר"פ ס"א( לגבי שבת חנוכה שישים דבר החוצץ בין הנרות לפתח כדי שהרוח לא יכבה אותם, וה"ה לנרות

שבת, וכל נרות הדלוקות בשבת.240. כן יש להוכיח מדברי כל הפוסקים בסימן רע"ז גבי פתיחת חלון או דלת כנגד הנרות, ועיקר הקפידא הוא אם יהיה חשש כיבוי או הבערה, אבל מה שהשלהבת זזה משמע שאין בזה חשש כלל, וכן לענין טלטול הנרות בנחת עיקר הקפידא בהטיה, ולא כשהשלהבת זזה כפי שמצוי, ולא אשתמיט שום פוסק לומר שכל ההיתר הוא באופן שלא תזוז השלהבת, שהרי לא בביתא דאשישא עסקינן, ודו"ק. בזה במה שרואים בחוש שכשהחלון פתוח ס"ז שנתעורר יעוין בערוה"ש ואכן בוערים הנרות יותר בחוזק, ובנעילה חוזרים למתכונתם, וכתב דמ"מ אין זה מבעיר ומכבה כיון שזו אש אחת, עיי"ש. וגם בגר"ז ס"ג דקדק וכתב שהאיסור הוא בענין שיש לחוש שיכבה "לגמרי", ע"כ. וכן דקדק מזה בספר נשמת שבת ח"ו סנ"ח-ג', וע"ע בקצוה"ש סי' ק"ו הערה י"א. אלא שיל"ד דמלשון זה משמע שאם יכבה קצת שרי, וז"א, שהרי גם השפלת האור במעט הוא בכלל מכבה, וכמש"כ בביה"ל סו"ס רע"ח. ועכ"פ באופן תזוזת השלהבת אין בזה חשש, וכ"כ בשש"כ פי"ג סל"ח בשם

הגרשז"א ובחו"ש ח"ב סל"ה ב' ועוד.אלא שטעמא בעינן, שהרי אנו רואים בחוש שבאופן זה השעוה ניתכת מהר יותר, וי"ל שאינו כיבוי מיידי אלא גרמא, והרי דעת כמה ראשונים ונמצא גרם כיבוי, שגרמא מותר לכתחילה )וכפשטות הגמ' בשבת דף קכ:(, ואף לשאר ראשונים והכי קיי"ל שגרמא אסור אא"כ במקום הפסד, מ"מ בכה"ג שלא ניח"ל ואינו מכוון י"ל דשרי, ובפרט שהוא כלאח"י, ושו"ר כיוצ"ב בנשמת שבת שם. ואכן זה מוכרח, שהרי גם כל אדם שנכנס או יוצא מחדר שיש בו מזגן קירור או חימום, ה"ז משפיע על המזגן לפעול יותר או פחות, וכן כשנושם או מתאמץ, וע"כ דבגרמא ולא ניח"ל שרי, אמנם שם קיל טפי דהוי רק הגברת הזרם שרבים אומרים שאינו דאורייתא. ועוי"ל דגדר גרמא זה קיל, וגם דלא חיישינן לשינוי רחוק כזה, דאפשר דהוי רביתיה, כמו שבכל העולם יש השפעות ע"י האדם, ויל"ב. ואין להאריך. וע"ע בספר נחלת לוי שכמדומה עמד בזה, וכן בספר אשמרה שבת גבי עמידה מול מאוורר וכיוצא, ויבואר להלן. ]וע"ע בדברינו רס"י רס"ה מה שהערנו גבי המשימים נרות שמן על

השולחן שהוא זז לפעמים[.241. הנה מדברי כל הפוסקים שהבאנו לעיל בסי' רע"ז משמע בסתמא שגם באופן זה שהנר מתאמץ הרבה מותר, דלא אשתמיט שום פוסק לחלק בזה, וכנ"ל. אלא שבספר מנחת שבת סי' פ' סקי"ד כתב שאסור לעבור בשבת סמוך לנרות הדולקות, השלהבת שדרך משום שיכבה, חשש שאין באופן אפילו במרוצה, ובפרט להתנועע ולהתגדל ע"י רוח העובר אצלם, והוי בכלל מבעיר )וציין להאשל אברהם מבוטשאטש(, ע"כ. וה"ד בחוסן ישועות סימן ע"ה, אולם בנשמת שבת שם סק"ח-ד' העיר דל"מ כן מדברי הפוסקים, והביא גם מספר זכרון יוסף שהעיר עליו שמעולם לא שמענו חשש כזה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שרוב העם נעים ונדים לפני הנרות, ונסתייע מהמג"א בהליכה עם הנר, אף שבודאי מתנדנד השלהבת הרבה וכו'. וכן בקצוה"ש שם השיג עליו מהמבואר אצלינו בפותח חלון או דלת כנגד

הנרות.ובטעם ההיתר כתב שם בזכר"י שאין זה הבערה יותר, אלא שהאויר מתערב בו ע"י התנועה וגודל יותר, עיי"ש. ועדיין צ"ע בסברא, וראיתי מן האחרונים שאסרו בזה, וכנלענ"ד אחר שלא ראינו סברא ברורה להיתר, וא"כ עכ"פ כשהנר מתאמץ הרבה יש להזהר, הן מפני שעשוי להשפיל אורו, והוא בכלל מכבה, וכנ"ל בהקדמה, והן מפני שרואים בחוש שהאש גודל ונימסת שעוה וכו', אך מפני שסתמות הפוסקים להיתר, וכן היה מנהג ישראל להקל בזה, לכן א"א לאסור בהחלט, וגם שיש סברות להקל, ובפרט אם אינו פסיק רישא מותר, ולהלן בסי' שט"ז יבואר שיש מתירים

Page 10: מקור הלכה

נא

ולכן יש להזהר שלא לכוון בשבת את התריס של המזגן העשוי לכוון את רוח המזגן כנגד הנרות, אלא אם כן הוא בריחוק מעט באופן שלא יגרום להשפיל אור הנר, וכיוצא243.וכמו כן מותר לעבור ליד הנרות אף אם השלהבת זזה מעט, אבל אם עוברים ליד הנרות במרוצה יש מחמירים, וכנזכר244.

ובכל אופן יש להתבונן אם הוא פסיק רישא שיגרום כיבוי או הבערה אסור, ואם לא כן מותר, וכך יש לדון בכל הנידונים הנ"ל245.ודע, שכאשר הנר עומד ליכבות בסופו, יש להזהר מאד שלא לעבור לידו אלא בנחת מאד, וכיוצא, משום שבקל הוא עשוי ליכבות246.

ז'. כיריים של גז, מותר להניח עליהם כיסוי או קדירה )באופן שאין בזה איסורי בישול שהייה וחזרה(, וכן מותר להוציא מהם את הכיסוי או הקדירה, ואף על פי שהלהבות משתנות בצורתן, אין בזה איסור מכבה ומבעיר247, אבל בגחלים או בפתיליה של נפט וכדו' יש חשש איסור בנטילת הכלי ממנו או בהנחתו248.

ומכל מקום אסור לעשות רוח על הלהבות של הגז, משום שמכבה מן האש במקצת, אע"פ ששאר האש דלוקה, וגם אם בלהבה זו שכבתה חוזרת האש מיד, אסור. וכמו כן יש להזהר שלא לפתוח חלון כשיש בקירבת מקום להבת גז ועשויה להיכבות מעט, אע"פ שחוזרת ודולקת מצד אחר249.

וכן תנור חימום העשוי ע"י גז, ויש בו להבות להבות קטנות, יש להזהר שלא לעבור לידן בשבת, מפני שבקל עשוים ליכבות כמה מהלהבות250.ח'. יש ליזהר שלא לפתוח את הדלת בשבת כשבקירבת הדלת יש מדורה, מפני שהרוח גורמת להבעיר את המדורה יותר, ואיסור זה בין אם זו רוח מצויה ובין ברוח שאינה מצויה251, אבל אם אין רוח כלל מותר252, אך יזהר שלא

יהיה רוח על ידי פתיחת הדלת עצמה, אלא יפתחנה בנחת253.אבל מותר לסגור את הדלת בכל אופן, ואין בזה חשש254.

קצת דינים במכשירי חשמל המצוייםט'. דיני חשמל בשבת רבים וארוכים הם, הן בהגדרת האיסור וחומרתו בהדלקה ובכיבוי, עיין בהערה255, והן לענין הגברת הזרם או החלשת הזרם בשבת ]ועיין בהערה לענין "מאוורר" )להגביר או למעט בחוזקו, וללחוץ על הכפתור

שיסתובב או שיעצור, ולעמוד בפניו(, לדבר ב"טלפון" וכדו' )אף כשהוא פתוח(, וכן מכשירי קשר למיניהם, "מיקרופון" )רמקול(, מכשיר שמיעה, מכשירי חמצן, מוניטור, וכיוצא, ודין "מעלית שבת"[256.ויש לציין, שהדבר פשוט שאין חילוק בין חשמל הבא מתחנת או ממצבר או מבטריה, וכל כיוצ"ב257.

ולהלן נזכיר כמה פרטים מצויים258, א[. דיני מכשירים שיש להם "טרמוסטט", וכיוצא, וכגון מקרר שכאשר הטמפרטורה עולה, מתחיל המנוע לפעול. ב[. דיני מכשירים שפועלים על ידי "עין אוטומטית" או חיישנים למיניהם, שכאשר האדם מתקרב אליהם הם פועלים.

הערה: ויש להקדים בכל דינים אלו של מכשירי חשמל שאנו כתבנו עיקרי הדינים ובקצרה, אולם מאד יש להזהר לשקול ולהתבונן בכל מקרה לגופו, מאחר שהדין עשוי להשתנות לפי הענין והצורך. וכמו"כ פעמים שיש להחמיר משום מגדר מילתא. ובפרט בדברים הנעשים בפרהסיא, ובפני עמי הארץ ונשים וקטנים, שיש להזהר שלא יבואו לפרוץ בחומת השבת ח"ו. והטוב ביותר אם אפשר לשאול חכם קודם שיבא מעשה לידו259, והחכם יראה לפי

הענין איך להורותו הדרך אשר ילך בה260.י'. מכשירים שיש בהם טרמוסטט שכאשר מורגש שיש צורך בזרם החשמל, המנוע מתחיל לפעול, יש להזהר כפי האפשר שלא לגרום להפעלתו, ובפרט אם יש חשש שהוא יפעל מיידית, והרי זה כאילו שמדליק מכונה

חשמלית261. ונזכיר דוגמאות.

אם בכל פעולה ופעולה אינו פסי"ר, אע"פ שבכללות הפעולות יהיה איסור, והרבה פעמים אינו כולל פסי"ר בכל פעולה ופעולה, ומצטרף להיתר, ודו"ק. ולכן אין לנו

להורות איסור בדבר זה שיש בו צדדים להיתר, ותלוי לפי הענין.242. ביה"ל סו"ס רע"ח, וכנ"ל בהקדמה, וזה יכול להתפרש בכל אופן שמשפיל אורו, וכביכול מכבה קצת, ולא רק בשינוי הלהבה המדובר לעיל, שהוא ענין אחר.

243. ככל הפרטים הנ"ל. שאם רק זזה השלהבת אין איסור, ובמתאמץ הרבה יש וכ"כ אין חשש, התריס בהזזת מוקצה ]ומצד אסור. אורה ובמשפיל מחמירים,

בבאר משה ח"ז סי"ט, וע"ע בדברינו בר"ס רע"ט בהערה[.244. דין זה ככל האמור לעיל לענין פתיחת חלון או דלת כנגד הנר, וה"ה בנידו"ד.שעי"ז דלת או חלון סגירת לענין שם, ובהערה בסופה ח' בהלכה להלן ועיין

השלהבת דולקת יותר.245. הוא כללא דמילתא שיש לדון בכל מקום לפי ענינו בזה, וכמו שהערנו כמה פעמים בזה. ונפ"מ בזה בנידו"ד לכל הנ"ל, שכאשר פסי"ר חמור טפי, ובלא"ה קיל

טפי. וע"ע להלן בסי' שט"ז עוד בכללי פסי"ר.246. כן נראה לעורר בדבר זה המצוי מאד, וכבר מצאנו בגמ' דשבת )דף קנא.(

משל לנר שכבה והולכת, אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה.247. שש"כ פ"א הערה נ"ט משם הגרשז"א, מאחר שנתבאר ע"פ מומחים שאין

הדבר גורם שינוי בעצם הבעירה, וכ"כ עוד מן האחרונים.248. עיין משנ"ב לעיל סימן רנ"ז סקמ"ט ועוד מן האחרונים.

249. שבזה הוא מכבה במקצת ואסור כמו כל "מכבה", וכנ"ל בריש הסימן. ולכן יש להזהר בזה שלא יכבה שום להבה וגם שלא יתמעט הלהבה כלל, וכמש"כ הביה"ל

סו"ס רע"ח, שכל שנתמעט הוא בכלל כיבוי.ושוב ליכבות גז שבכל תזוזה עשויים הלהבות 250. הנה נשאלתי בזה בתנור בשבת בו להשתמש שלא בזה להזהר שיש בעניותי ואמינא ודולקים, חוזרים בקירבת מקום לבני אדם, מאחר דהוי פסיק רישא של מכבה ]ואף אם בכל תזוזה בפני עצמה אין חשש, אבל אם בכללות התזוזות והפעולות יהיה כיבוי, יש אוסרים

ככל פסיק רישא, כמשנ"ת להלן בסי' שט"ז[.251. שו"ע סעיף ב'. וע"ע במחה"ש כאן.

והנה בטעמא דמילתא הוא משום שגזרו רוח מצויה אטו רוח שאינה מצויה, והוה קשיא לי הרי רוח שאינה מצויה הוי מילתא דלא שכיחא, דשמה עליה "שאינה מצויה", וקיי"ל שבמילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן )גיטין ג.(. ומצאתי בערוה"ש ס"ז שעמד בזה, וכתב שאולי משום שדרך לעשות מדורה בימות הגשמים להתחמם כנגדה, ובאותו הזמן שכיחי שיהיו רוחות חזקות, עיי"ש. ועוד אפשר דהחשש הוא שיבואו לטעות בהבחנה בין רוח מצויה לשאינה מצויה, ויש חשש שתהיה רוח

שאינה מצויה, ויחשבו שלענין מדורה אינה נחשבת, וזו גופא הגזירה.ועי' שרי, במדורה ומ"מ נר, לענין תק"ד בסימן ]וע"ע הפוסקים. כ"כ .252במחה"ש[. ויתירה מזו נראה להתיר בגווני שאינו פסיק רישיה, וכ"מ במשנ"ב סק"ט,

וכיוצ"ב נתבאר לעיל לענין נר.253. משנ"ב סק"י.

254. שו"ע שם. ולעיל בסימן רע"ו בדברי הרמ"א ס"ג, וכן לעיל בסימן זה נתבאר שאין בזה חידוש כלל, רק שלא נאמר שנראה דמתעסק בהבערה, וה"ה כאן.

ו' כתבנו לדון באיסור אך יש להוסיף דבר חדש מנידונינו, שהנה לעיל בהלכה "כיבוי" כשהנר נחלש קצת, ורק יש לדון באופן זה לענין איסור "מבעיר", אם היה החלון או הדלת פתוחה, והיה משב רוח מבחוץ, ועי"ז שלהבת הנר נעשית קטנה, ובעת שסוגר חוזרת ודולקת בחוזק יותר, ומסתמות הפוסקים כאן משמע דשרי, ואינו בכלל מבעיר, ועדיף מגרמא, וכ"כ בספר נשמת שבת ח"ו סימן נ"ח-ה' שעדיף

מהסרת מונע וכו'.נ"ב. כאן יבואו דיני מכשירים אלקטרוניים הקשורים לסימן זה, ולאחר מכן ס"ג.

255. הנה בהגדרת החשמל האריכו טובא בספרי האחרונים שבדורות האחרונים, ואי אפשר להביא כל דבריהם לעשרות ומאות, כי קצר המצע מהשתרע. וכבר הזכרנו בזה בקצרה בסו"ס רס"ה ועוד בכ"מ, שבתחילת יצור החשמל חשבו שהאש הולכת בתוך חוטי החשמל, ולכן החשיבו כל הדלקה כהדלקת האש לכל דבר וכן כיבוי, אולם לאחר מכן נודע שאינו כן אלא הוא זרם הגורם להפעיל את המכונות, ניצוצות אש, כמו נסיעה גורם להוציא ונתחבטו מה האיסור בזה, ובשלמא אם ברכב, או שמדליק גוף חימום לוהט כמו תנור חימום ופלטה חשמלית וכדו', או שמדליק מנורה צהובה הנקראת מנורת להט, ה"ז אש גמור )ופעמים שיש בו משום בישול מחמת שמרפה את הקשה וממיסו, או שמקשה את הרפה, וכדלהלן בסי' שי"ח(, הגם שאף בזה י"א שאינו אסור משום מבעיר בגחלת ברזל, אולם שאר המנורות שאין בהם אש כלל, וכן הדלקת מכונות למיניהם שאינו אלא זרם גרידא, יש לדון ביסוד האיסור. והחזו"א סימן נ' סק"ט כתב שיש בזה משום מתקן מנא, וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה, כיעוי"ש. אולם רבים ועצומים שדנו בדין החשמל לא הזכירו נידון זה. ועיין במנחת שלמה ח"א מש"כ בזה, וכן בשו"ת אבן ישראל ח"ט סימן כ"ב ועוד, ורוה"פ נקטו שאיסורו מדבריהם משום מוליד, וכמש"כ בשו"ת בית יצחק והאחיעזר ועוד רבים, וע"ע במש"כ בזה בשו"ת ציץ אליעזר בכ"מ וכן וכן ביתר ביאור במנוחת אהבה ח"א י"ב הצדדים בזה. בנשמת שבת ח"ו סימן פכ"ד ס"ב, עייש"ב. ובנחלת לוי ס"ב. ועוד רבים. וע"ע בספר החשמל לאור ההלכה והחשמל בהלכה וכן באנצ"ת חשמל ועוד, ויש עימי עוד בענ"ז, ואכמ"ל. ומ"מ אף שלרוה"פ הוא מדרבנן, מ"מ חזינן לרבותינו שהחמירו טובא בענין החשמל, והרבה דנו אותו כאיסור תורה, אע"פ שאינו אלא מדרבנן, וטעמם ונימוקם עימם, להחמיר בו טובא שלא יפרצו בו וכו' )ומאד יש להזהר בדבר ולא לפרסמו, שלא יבואו להקל יותר(. ואין להאריך. וכן מקובל בעיני העולם לראות הדלקת וכיבוי מכונות בשבת

כחילול שבת גמור, ואין להקל בזה כלל, וגם לא על ידי קטן, ורק ע"י גוי יש לדון לפי ענינו. )וביותר יש להקל בכיבוי מאשר בהדלקה, הן שבכיבוי אין איסור ברור כלל, כל שאינו כיבוי דבר הבוער, זולת לחזו"א שמנתק מעגל חשמלי, והן שבזה

אין איסור הנאה וכו', וכנ"ל בסי' רע"ז(.הרבה ויש בזה, שהתירו שיש הזרם, בהגברת נוסף נידון יש בזה הנה .256שאסרוהו ככל מוליד זרם בעלמא, עיין בזה בשו"ת מנח"י ח"ג סי' ל"ח ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' ט"ז, ועוד. ומצאנו הרבה שהתירו בזה מדינא, וכמו שדן הגרשז"א, ועיין בשש"כ פכ"ג סמ"ט. וע"ע במה שהביא בשו"ת נחלת לוי ס"ב, כיעויש"ב. וכן בשו"ת נשמת שבת ח"ו סימן נ"א האריך שאין איסור ברור בתוספות זרם גרידא, כל שאינו נדלק חוט חדש, וכן כשאינו גורם בכך הבערה יתירה אצל חברת מייצרי החשמל )אלא שבמציאות יש להזהר מחמת שמצוי שנדלקים חוטים חדשים שלא היה בהם זרם כלל מקודם לכן, וגם נ"ל שיש להזהר בזה משום זילותא דשבת

החמור טובא(, וע"ע גם בדבריו בסימן ד' מש"כ בזה, עיין שם.ולמעשה נקטינן שיש להזהר בהגברת הזרם ככל הפעלת חשמל, ומ"מ ה"ז קיל

טפי, ותלוי לפי אופן המכשיר ולפי הענין. ונזכיר כמה נידונים:א[. אסרו הפוסקים להוסיף את כח המכשירים החשמליים, וזה מלבד שבמציאות כיום יש הרבה מכשירים חשמליים שכשמשנים אותם לפעול בדרגה גבוהה יותר או שמנמיכים אותם, משתנה כל הפעלת המכונה, ונעשה כיבוי והדלקה חדשים, כגון "מאוורר" שיש לו כפתור עם דרגות, והדבר ידוע שבכל סיבוב נעשה כיבוי וכן בשאר מכשירים ואין להקל בדבר, ולכן אסור לעשות כן, והדלקה חדשים, כיוצא בזה יש להזהר מאד בדבר. אמנם לענין "מאוורר" שעומד, ורוצים שיסתובב לכאן ולכאן, או שהוא מסתובב ורוצים שיעמוד בלא סיבוב, הנה בקצוה"ש ה"ד נראה הדין מן אולם עיי"ש. הזרם, הגברת משום לאסור כתב שם לוי בנחלת שמותר, דמלבד שאין ברור איסור הגברת זרם, עוד בה שאינו מוכרח שמשפיע להיות עשוי הלא ממנו שזז או המאוורר כנגד שעומד אדם כל הרי וגם כ"כ. השפעה, ולא חיישינן להא. וכ"כ בנח"ל שם. וע"ע בנשמת שבת סימן כ"ג. אך מאד יש להזהר בזה, מאחר שהמכשירים הללו מתקדמים ומשתכללים מיום ליום, ויש לחוש שכפתור זה מכבה או מדליק איזה חוט חשמל חדש במכשיר. וע"ע בספר

מאור השבת מש"כ בזה באורך.ב[. כמו כן מטעם זה כתבו כמה פוסקים לאסור הדיבור בטלפון בשבת, אפילו אם הטלפון פתוח ומחובר כבר מער"ש. ]שאם הוא גם פותח הטלפון או סוגר, הרי הוא מפעיל מעגלים חשמליים, בין בטלפון מחוגה, ובין בטלפון לחצנים[. וכיעוין בשו"ת משנה שכיר ח"ב סימן ס"ז מצד שמוליד זרם חדש. וכה"ג כתב בחלקת יעקב ח"ג סימן צ"ו ובשו"ת באר משה ח"ו קונטרס עלקטריק סט"ז, וה"ד בנשמת שבת ח"ו סימן ס'. וכ"מ ביב"א ח"א סימן י"ט-כ', עייש"ב. וע"ע גם בשש"כ פל"א סמ"א. ]ואמנם במציאות כיום נתברר שאין הדיבור משנה כלום בזרם החשמל, וכי כל הקולות נשמעים בצורה תדירית בשווה, וכמש"כ בנשמת שבת שם. והביא חולה לצורך ולהתקשר השפופרת להרים הוצרך אם שלכן שכתב מהשש"כ שיב"ס, א"צ לצמצם במילים, ויכול לומר כל שיש לו צורך בדברים, ע"כ. ומ"מ בלא צורך מיוחד אסור משום זילותא דשבת, ועי' לעיל בסי' רנ"ב מש"כ בזה[. וה"ה בכל זה לענין מכשיר קשר, כגון אוקי-טוקי, ביבי-סיטר, שמניחים ליד מיטת התינוק לשמוע אם נתעורר, וכיוצא )אמנם ראיתי בנשמת שבת סימן ס"ה שמיקל בזה לצורך קטן שדינו כחולה, שיכול להפעיל מער"ש את האינטרקו"ם שבביתו, כדי לשמוע מה מתרחש בחדרי התינוקות, אך שיזהרו שגדול לא ידבר לתוכו בכוונה,

עיי"ש. אולם אין זה פשוט, דאיכא זילותא דשבתא, ויל"ב(.ג[. מיקרופון )רמקול(, שהוא פתוח וערוך מבעוד יום, יש שאסרו לדבר בו, מטעם שע"י הדיבור בו מתווסף בו זרם, וכיעוין בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן פ"ד-פ"ה, ושם כתב לחוש בזה לאיסור תורה, אמנם אין זה ברור ענין האיסור שרצה לומר שם. ועיין מש"כ בזה בנשמת שבת סכ"א. וע"ע בספר שבות יצחק בעניני החשמל מש"כ בזה. וע"ע בדברינו בסימן רנ"ב שהזכרנו דין זה מדברי הפוסקים לאסור דשבת, וזילותא מילתא דאוושא מצד גם אסור ועכ"פ מה"ט. ברמקול הדיבור וכמש"כ הגרשז"א במנח"ש סימן ט'. ויותר מזה מצאנו שיש האוסרים להשתמש אפילו ברמקול מיכני )שאינו מחובר לחשמל כלל( מהאי טעמא, וגם יש בזה משום השמעת קול בכלי המיוחד לכך, המבואר להלן סי' של"ט, וכמש"כ טעם זה בשו"ת מנח"י ח"ב סי' י"ז ובציץ אליעזר ח"ו סי' ו'. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי ח"א סימן ס"ו ובתשובות והנהגות ח"א סי' רט"ז ובנשמת שבת ח"ו סימן ס"ב, עיין שם. וטעם זה שייך בכל גווני לאסור ברמקול. אמנם הגרשז"א במנח"ש חולק על טעם זה. ומ"מ לדינא לכו"ע אסור מאיזה טעם שיהיה ]ומטעם זה של הגברת הזרם כתבו גם האחרונים שאסור לדבר ב"רשמקול", אפילו שהוא מוכן להקלטה מבעוד יום, מפני הגברת הזרם שבזה, וכה"ג כתבנו בסימן רנ"ב, עיין שם. ויש אוסרים גם מצד בונה

ומתקן שמקליט הדברים במכשיר וכו'[.ד[. ולענין מכונת שמיעה ידוע שהחזו"א החמיר לא לדבר עם מי שהיה לו מכשיר שמיעה. אולם רבים הם הפוסקים המתירים, כיעוין במנח"י ח"ב סי"ז-י"ח ובח"ג סי' מ"א, וכן במנח"ש סימן ט' ויב"א שם וצי"א ח"ו סי' ו' ועוד, וכן נקטינן להלכה. ולא מבעיא לדבר בקרבתם שלא ניח"ל ולא איכפ"ל, אלא אף לדבר אליו ממש רבים המתירים. ובכה"ג אין לחוש לזילותא דשבת וכו', שהדברים ידועים וברורים, ויש שאף התירו לסבב את גלגל השמיעה )אולם אין זה פשוט, ובמקום צורך גדול אפשר להקל(, ועיין בנשמת שבת סימן ס"ב-ס"ג מש"כ בזה מד' הפוסקים, ולכו"ע מ"מ אסור לנתק את המכשיר, ומטעם זה יש מהאחרונים הנ"ל שכתבו שראוי לשים דבק נייר על הכפתור המפעיל ומנתק את המכשיר שלא יבוא לטעות ולעשות כן

בשבת.

ה[. טייפ-רדיו שהתחיל לפעול בשבת )כגון באופן אוטומטי, או בטעות, או ע"י קטן(, והוא מתבייש משכנים שלא ישמעו שהודלק בשבת, או שיש בזה דיבורים שאינם ראויים וכדו', כתב בספר נשמת שבת ח"ו סימן פ"ו להתיר להנמיכו בשינוי )והוא עפ"ד הפוסקים שאין איסור בהגברת זרם, ורק מפני שנראה לאינשי כאיסור יעשה בשינוי(, אלא שיש להזהר בזה בתנאי שלא תדלק מנורה, או שלא יכתבו מספרים וסימנים על צג המכשיר שבזה אסור בכל אופן, ע"כ. אמנם אין דין זה נ"ו והלאה בכיוצ"ב, עיי"ש. וכמו כן נראה שאם פשוט, וע"ע גם בדבריו בסימן אפשר לסגור הדלת של החדר בודאי יש לעשות כן, וכמו"כ אם אפשר לזרוק עליו ולא להתעסק עם כפתורי המכשיר. כן, יש לעשות ישמע, לא שמיכות שקולו

)אא"כ ע"י גוי, ואפשר בקטן ובמתעסק וכו', לפי הענין(.ו[. מכשירי חמצן, אינהלציה וכדו', וכן מוניטור, או מזרון חשמלי וכדו', אע"פ שיש בהם שינוי בזרם ע"י תזוזות האדם, אין בזה חשש, ובכל אופן יש לדון לפי הענין בכל מקרה לגופו לענין חולה אם להתיר ביותר מזה, גם כשעשוי לזוז המספרים, או

להוציא המוניטור מהשקע, עיין בספר מאור השבת, ובדברינו בסי' שכ"ח.ז[. מעלית שבת, יש לדון מצד שע"י הכבדת האדם ה"ז מוסיף ומגביר הזרם, והיינו או עצמו, לצורך אותה שגוי פתח וכגון כבר, ופתוחה ערוכה אם המעלית אף שהיא נפתחת אוטומטית בכל קומה, ולכאו' זה תלוי בנידון הנ"ל באיסור הגברת הזרם, והנה הרבה פוסקים אסרו להשתמש בזה לגמרי, אלא שיש מהם שהמציאו טעמים חדשים שאינם מוכרחים, וכגון מש"כ המהרש"ג ח"ב סי' פ"ב שמא יבואו ליסוע במסילת הברזל וכו', ויותר נראה שעיקר הקפידא הוא שלא תהיה פירצה לעיל בסימן עיין בדברינו נסיעה במסילת הברזל, איסור )ומצד בחומת השבת רמ"ח כעשרה טעמים לאיסור, עיי"ש(. ועכ"פ מעיקר הדין מצד הגברת זרם אין זה פשוט לאסור. וכמש"כ בשש"כ פכ"ג סמ"ט בשם הגרשז"א להתיר בזה, ואפילו שלא במקום מצוה או חולי. והאריך טובא שאפילו אם יתברר שמשתנה כח הזרם, מ"מ אין לאסור כיון שרק מלאכת מחשבת אסרה תורה, ועם או בלי ריבוי המשקל ע"י האנשים נעשה הכל בדיוק בלא שינוי, וה"ז כאילו לא אהני מעשיו, והביא כמה ראיות לזה, כיעוי"ש. וע"ע בשו"ת אבן ישראל ח"ט סימן צ"ז שמצדד להתיר. אולם במנח"י ח"ג סימן ס' כתב להחמיר בזה מפני שגורם להוספת זרם במעלית, וגם שלפעמים נדלקים נורות בקרה ומשקל האדם מסייע לזה, וכ"כ עו"א, ועכ"פ מבואר שאסור מצד הוספת זרם כשלעצמו, וכן בהפחתת זרם אסור. וע"ע בנשמת שבת ח"ו סימן ס"ח מש"כ בזה, ושם הביא מהשבה"ל בתשו' ח"ו סימן ט"ל שדן בזה, ומסיים שדרכו להחמיר בהוראה זאת, עיי"ש. ונלענ"ד שכוונתו לאסור מצד זילותא דשבת שנראה כפרצה. וע"ע גם בחוט שני בסוה"ס בקונטרס החשמל שהובא שם גם מדברי השבה"ל שליט"א שאף בבית חולים לא רצו להתקין מעלית שבת, ואם יצטרכו לצורך פיקוח נפש ישתמשו במעלית רגילה, עיין שם )ומיהו צל"ע טובא אחר שהרבה מאד מהפעמים אין יודעים מה פיקוח נפש ומה לא, וממילא עשויים להכשל. הן אם יחשבו שהוא פיקוח נפש, ויבואו לידי איסור דאורייתא שידליקו החשמל, ובכל מעלית הרי יש מנורות שהם איסור הבערה דאורייתא, ולאידך גופה עלולים להחמיר יותר אם באמת הוא פיקוח נפש, ויבואו לידי סכנה או להכביד החולי, עיין להלן סי' שכ"ח-שכ"ט. וא"כ לכאו' מוטב היה להתיר המעלית שבת הזו שאין בה לכל היותר אלא חשש דרבנן בהגברת הזרם, מאשר שיבואו לידי איסור דאורייתא בהדלקת המעלית וכל הכרוך בה, או שיבואו להחמיר בפיקוח נפש שלא כדין, ואולי ראו בדע"ת שאין הצר שווה בנזק המלך, ואין להאריך(. וע"ע בשש"כ שם שע"פ מומחים במעלית משתנה כח הירידה ע"י ריבוי נוסעים, אבל בעליה אינו משנה כלל, וכ"כ ג"כ בספר מעליות שבת שה"ד במנו"א פכ"ד ע' תקע"ח בהערה, עיין שם ביאור הדברים. גם עי' בנשמת שבת שם אם בכלל במציאות יש הגברת זרם, כי ברוב המעליות כיום אין תוספת צריכת חשמל בתוספת בני אדם, עיי"ש )וכבר כתבנו שאת"ל כן א"כ יהיה אסור להשתמש במזגן ומאוורר, שע"י כניסה ויציאה ועמידה בפניהם גורם איזה שינוי וכו'(. ומ"מ למעשה אין להקל בזה גם משום זילותא דשבת, ולכן להלכה יש לכל אדם להזהר שלא להשתמש במעלית שבת בין בעליה ובין בירידה, אולם במקום חולי )אף שאיב"ס( שקשה לעלות, או לצורך גדול, יש להקל. ויש גדולים המתירים גם לאנשים חלושי כח, וכגון נשים וקטנים וזקנים, אם הם גרים בבנינים רבי קומות. וביותר יש להקל בכל זה בעליה מאשר בירידה, והכל לפי הענין לפי הצורך והאדם. וכמו כן נראה שאשה הצריכה ללדת ובעלה מלווה אותה, מותר לו לעלות עמה במעלית שבת, מאחר דאיכא היכירא, וכל כיוצ"ב. וה"ה בכל זה לענין מדרגות נעות וכיוצא )וכן ראיתי במנו"א ע' תקע"ט שכתב שמדרגות אלו שווה ממש למעלית, ורק במקום צורך גדול מותר. יזהרו ובכל אופן ולא בירידה, עיי"ש, ועמש"כ לעיל(. ולדעתו רק בעליה מותר המקילים בזה שלא לטעות ללחוץ על איזה כפתור, וכמו"כ יזהרו להכנס למעלית מיד ולא לשהות ולהתעכב מחשש שמא מחמתו יפתח המעלית שנית, כמו שמצוי.

257. פשוט. וע"ע בנשמת שבת ח"ו סי"ז-י"ח.258. והזכרנו פרטים אלו שהם קשורים לנידונינו בסימן רע"ז.

259. ובפרט שיש שיטות בזה בין הגדולים, הן בהגדרת איסור החשמל בכלל, והן במקרים פרטיים.

260. ופעמים שצריך להמציא איזה טעם, ולגלות טפח ולכסות טפחיים, וכיוצא, כדי שלא ליתן מקום לטעות, וכאשר ראינו אצל גדולים, ואכמ"ל.

261. הנה עצם הפעלת מכונה בשבת, כבר נת' דלרוה"פ כל שאין בו הבערת מנורת להט אינו אסור מה"ת אלא מדרבנן. ומ"מ מאד החמירו בזה כעין דאורייתא. ועכ"פ מידי איסור לא נפקא. והנה בהפעלת מכונה ע"י טרמוסטט אם הוא פועל מיידית מחמתו, ה"ז אסור כמו מעשה שלו בידיים, וה"ז כעין המבואר כאן )בסימן רע"ז( בפתיחת דלת כנגד המדורה שאסור מפני שהרוח המנשב גורם להבערה

Page 11: מקור הלכה

נב

מקרר או מקפיא, יש אומרים שאסור לפותחו אלא רק כאשר המנוע עובד )ואפשר לדעת זאת ע"י שנשמע זמזום המנוע(, ובזה הוא מאריך את המצב הקיים, אבל אם אינו פועל יש לחוש שכאשר יפתח הדלת יתחיל המנוע לפעול, ויש מתירים לפותחו בכל אופן . ולמעשה, הנה מן הדין יש כמה צדדים להתיר, והמחמיר לעצמו תע"ב262. וביותר יש להתיר אם פותחו בשינוי כלאחר יד, וכיוצא263. וכן מותר לכתחילה לפותחו על ידי קטן264 ]וביו"ט מותר

בכל זה[265. ולסגור את הדלת מותר לכתחילה266.אמנם יש לדעת שכיום מצוי מקררים חדשים שבכל פתיחה של דלת נדלקים מיד גופי חימום )להפשרת קרח( או מאווררים, או שמיד מתחיל המנוע לפעול, וכדו'. ואין להקל להשתמש בהם בשבת, מפני שבפתיחתו הוא כמדליק החשמל, ובסגירתו הרי הוא כמנתק את ההפעלה, או להיפך, ולכן אין ברירה אלא אם כן יש בו כפתור "מצב שבת" שתפקידו לבטל לגמרי את הפעלת החשמל ע"י טרמוסטט וכדו', או להזמין טכנאי שיבטל את זה, או לכסות את הכפתורים שבמקרר הגורמים לכך. ואם אין אפשרות כזו, אין להשתמש בו אלא על ידי שעון שבת שיחובר מערב שבת לתקע המקרר, ולכוונו שבשעת הסעודות וכדו' יהיה זרם החשמל מנותק267, וכמו כן יש להזהר שלא יהיה במקרר צג, אשר עם פתיחת הדלת נרשמים בו ספרות, אלא ינתק אותו מערב שבת או יתקין בו שעון שבת, וכאמור268. ]ויש עוד פרטים לענין המקרר כששכחו בו מנורה שנדלקת בעת פתיחת הדלת, באיזה אופנים אפשר

לפותחו269, או לסוגרו270, ועיצה טובה, שלא להשתמש כלל עם המנורה במקרר אפילו בימות החול, משום שמצוי ששוכחים לנתקה מערב שבת271[.תנור אפיה שיש בו טרמוסטט, דינו ככל הנ"ל לענין מקרר, ומ"מ בזה ראוי להחמיר יותר שלא לפותחו אלא כאשר המנוע עובד. )ואפשר לדעת מזה בדרך כלל על ידי נורת בקרה הנדלקת כאשר הטרמוסטט פועל(272. ואם הוא מסופק אם המנוע עובד, אפשר להקל במקום צורך273. וכן אפשר להקל ע"י קטן274. ובדיעבד יש להקל גם ע"י גדול אם פותח בשינוי275. ]וביו"ט מותר בכל זה[276. ולסגור את דלת התנור, מותר277. והרבה מהיראים נמנעים לגמרי

יתירה )וכמש"כ המשנ"ב סק"ט(. וה"ז כבידקא דמיא שמה שיוצא בכח ראשון ה"ז כמעשה שלו בידים, איברא שבחלקת יעקב ח"א סימן נ"ד כתב שאף בכה"ג הוי גרמא, שהאויר החם גורם להתפשטות המתכת וגורם להפעלה, מ"מ ס"ל לאיסור. ואמנם יש בזה צד קולא, מאחר שאינו מתכוין להפעלת המכונה והוי פסיק רישא )וכבר בדרבנן, שדעת כמה פוסקים להתיר בזה, אולם מאידך רבים מחמירים

נתבאר בארוכה להלן סימן שי"ד(.אולם אם אינו פועל מיד אלא לאחר זמן, ה"ז כדין גרמא. ומעתה הלא ידוע שנחלקו הראשונים בדין גרמא בשבת, שמפשטות הגמרא מוכח להיתר. וכן נקטו הרבה ראשונים וגם באחרונים טובא. אולם לדינא הא פסק הרמ"א כדעת הראשונים שאסור מדרבנן, זולת במקום הפסד וכו'. וממילא יש לדון גם כאן, והרבה פעמים יש בזה משום עונג שבת. וכן דעת הגרשז"א שאין להחמיר בזה משום ביטול עונג שבת, ונוסף עכ"ז שהרי הוא אינו מתכוון ומישרא שרי. וכבר האריכו בזה הפוסקים טובא גבי הסקה שעל טרמוסטט, וכיעוין במנח"י ח"ג סי' כ"ג ובמנח"ש ח"א סימן ט' והלאה, ובשש"כ ובצי"א בכ"מ ונשמת שבת ועוד באחרונים. וכן גבי מקרר ועוד כה"ג. ואמנם יש הרבה שהחמירו בזה. וע"ע בחו"ש לדעת החזו"א. מ"מ הרי כמה צדדים להתיר בזה מדינא. ולצד שהוא גרמא נמי י"ל שלא אסרו אלא גרמא בהבערה דאורייתא, ולא במוליד זרם שהוא מדרבנן )כשאין בו גופי חימום וכו'(. וכדמוכח בתשו' המהרי"ל שהובא בב"י ובפוסקים בסימן רס"ה, וכ"ה

במנח"ש ועוד באחרונים.ואף אם הוא מסופק אם יפעל מיד או לא, הלא הוי בכלל דינא דספק פסיק רישא ועוד ולדעת הגרע"א וביה"ל מותר, בזה בסימן שט"ז, שלדעת הט"ז שהארכנו אסור. וע"ע שם. ]ובדברי כמה ראשונים מבואר שגם זה נחשב לדבר שאינו מתכוון ואינו פסי"ר, כיעויין ברמב"ן ורשב"א בשבת דף מא: ועוד ראשונים וכמש"ש. וכן נתבאר גם להלכה מעיקר הדין שנחשב כדבר שאי"מ, ודו"ק[. וכ"ש בנידו"ד שאינו אלא מדרבנן שאין פועלים בו גופי חימום, שיש לצרף המתירים בפסי"ר בדרבנן, מותר, הדין שמן נראה ליה איכפת שלא ומאחר ועוי"ל. שי"ד, ר"ס וכדלהלן ואדרבה ניח"ל לאינשי טפי שלא יהיה כן, מפני שמרבה צריכת החשמל )וכמש"כ בשו"ת מגדלות מרקחים סי' ל"ב, הגם שרוצים בקירור(. וע"ע בספר נשמת שבת ח"ו סימן ל"ו שהביא דברי הפוסקים בזה. ]וע"ע שם שכתב לצרף שיטת הרשב"א בדין דפסיק רישא, עיי"ש. וע"ע מה שכתבנו בעיקר דברי הרשב"א הללו בסימן שט"ז[. וע"ע בזה בשו"ת הר צבי ח"א סי' קנ"א ובשו"ת ציץ אליעזר בכ"מ ועוד באחרונים. ועכ"פ לכתחילה ראוי לחוש לפתוח בעת שהמנוע פועל, שבזה מותר לכתחילה. )ואף שגם בזה יש שאסרו, וכמש"כ בחו"ש בשם החזו"א, ועוד. אולם לדינא מותר, וכמש"כ בנשמת שבת סימן ל"ז, עיין שם(. ובזה יוצא מידי כל חשש. ולמעשה, הנה ראינו לרבותינו האחרונים שדנו ג"כ לפי הענין, שבמקרר חששו והחמירו לכתחילה ובתנור החמירו יותר, ובמזגן הקילו לכתחילה. וזה בהתחשב במקום צורך, וכמש"כ במנח"י ח"ב סי' ט"ז ועוד שבמזגן יש צער בני אדם של קור

וחום. וכן עד כמה יש לחוש לאיסור אם יפעל מיד או לא.262. עיין בהערה הקודמת כמה צדדים להתיר. ויש עימי עוד בענ"ז. אך א"א לפרט כאן הכל מכ"א, ולכן הגם שנחלקו בזה האחרונים, מ"מ מן הדין מותר ואין למחות כלל ביד המקילים בזה, והמחמיר "לעצמו" תע"ב. )ועכ"פ במקום צורך אין נראה להחמיר בזה, וכן כתב בספר שערים המצוינים בהלכה, וע"ע בשו"ת

באר משה ח"ו סימן ד'-ו'(.ואם הוא ספק אם המנוע עובד או לא, נראה דקיל טפי ושרי לכו"ע )דמלבד שיש מתירים בספק פסי"ר וכדלהלן בסי' שט"ז ס"ג, עוד בה דהוי ספק. אמנם אפשר

דהכל בכלל הספק, וי"ל(.263. שבזה שפותחו בשינוי, הוי תרתי דרבנן. וכ"כ להקל בזה בשו"ת מגדלות מרקחים שם. וכ"ה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' ר"כ, וה"ד בנשמת שבת סי' ל"ו. והביא שם עוד משו"ת משנה הלכות שמקובל ממורי הוראה מובהקים להתיר

לפותחו בשינוי. וע"ע גם בשו"ת באר משה ח"ו סימן ד'-ו', ועוד.ואופן השינוי שמועיל להקל במלאכה דאורייתא להחשיבו דרבנן, נת' במקומו זה שינוי, אלא שצריך שינוי מעלייתא. אבל בעשיית המלאכה ביד שמאל אין באופן שאין דרך לעשות הדבר כלל בשמאל )ובשו"ת ישיב משה, ה"ד בנשמת שבת, כתב הגדר בזה שנחשב שינוי רק אם המלאכה נעשית בה באי נעימות מרובה, או שיש גירעון בהמלאכה(, וממילא גם כאן אין פתיחת המקרר בשמאל לפתוח שם משה באר בשו"ת כמש"כ דלא שם, שבת )נשמת לשינוי נחשב הדוושא שבתחתית על ברגלו לחיצה ע"י לפתוח הדרך אם וכמו"כ בשמאל(. רגילים, הוא רק אם פותח ואופן השינוי במקררים המקרר, ה"ז נחשב כדרכו.

במרפקו או כלאחר ידו או ברגלו.264. כיון שמן הדין שרי ואין להחמיר בקטן, וכדרך שכתבנו בכ"מ כהאי גוונא, וכמו שמתבאר מדברי הב"י בסי' רס"ט לחד תירוצא. )ומצאנו באחרונים שהקילו כתירוץ זה לדינא(. וכן מבואר בדברי הרמ"א )סימן רנ"ט ס"ז( גבי סתירת תנור טוח בטיט, שיש בזה מחלוקת הפוסקים, וע"י קטן מותר. וכתב שם במקור חיים לבעל החוות יאיר שזה כלל גדול לכל מקום שהתירו רז"ל דבר מפני צורך וכו', חומרא אלא בדברים שאינם קטן ע"י מקילים ועונג שבת כבוד והיינו שמפני וסייג וכדו'. וכה"ג מצאנו בפוסקים בכמה ענינים שבכל מחלוקת הפוסקים הקילו בקטן, כגון בפתיחת בקבוקים בשבת וכיוצא. )ויותר מזה כתב באול"צ שכל שאם למרות וזה ספרד, מבני אפילו לקטן בו להקל יש דבר באיזה מותר להרמ"א והנה אם ואכמ"ל. הוראות מרן השו"ע(. זרעם ועל קיבלו עליהם שבני ספרד הקטן פותח לצורך עצמו מותר בשופי )עיין בביה"ל סימן שמ"ג(, ומן הדין מותר אף לומר לו לפתוח לצורך אדם גדול ע"פ כל הצירופים הנ"ל, וכ"ש שיש להקל בזה בקטן, וע"ע בנשמת שבת סימן ל"ח שמעיקר הדין נראה להקל לגדול לצוות לקטן. וע"ע שם שכן נהג הגאון בעל מנחת יצחק, וכמו שכתבו בקובץ קול התורה. אמנם יש שהחמירו גם בקטן, עיי"ש. ויש להעיר שבדבריו בסימן מ' היקל בגדולה מזה. ותמוה שכאן לא כתב כן בהחלטיות, שיוצא איפוא שבכה"ג מותר לכתחילה

בנידו"ד, ואין להאריך. ]ועל ידי נכרי א"צ לומר שמותר, ופשוט[.265. עיין בחלקת יעקב ח"א סי' ע"ו, ומכמה אנפי יש להקל בזה ביו"ט.

והחלון בפני המדורה שמבואר הכא בסי' 266. שה"ז דומה לסוגר את הדלת רע"ז דשרי. והגם שעי"ז גורם שהמנוע יעבוד זמן קצר מותר, ובפרט שבד"כ אינו נעשה מיד, וכ"כ כמה אחרונים. ]ומיהו כל זה בתנאי שלא נעשית פעולה חשמלית

מיידית בסגירת הדלת[.של פתיחה חדישים שבכל מקררים כיום ידועים, שמצוי הדברים הנה .267המקרר נפעל מיד המנוע או מאוורר וכדו' שבתוך המקרר, ומאחר שהיא מלאכה והן בסגירת ישירות מחמתו, ה"ז אסור הן בפתיחה )שגורם להפעלה(, שבאה הדלת )שגורם לכיבוי והפסקת פעולת החשמל(. ואזכיר כאן קצת מהחששות א(. ה': לי שזימן דף באיזה כתוב כמו שמצאתי במקררים החדשים המצויות יש מקררים שבהם פועל מאוורר, שתפקידו לסחרר את האויר הקר דרך סוללת המאוורר הפעלת על משפיעה המקרר דלת פתיחת ובמקרר. במקפיא קירור

נו-פרוסט, מקררי לדוגמא מקררים, יש ב(. המקרר. סוג לפי שונות, בדרכים שבהם גוף-חימום מפשיר את הקרח במקפיא. ג(. יש מקררים בהם גוף חימום בד"כ מפעולת גוף החימום מושפעת וגורם להפעלתו. פעולת צמוד למאוורר המנוע, בצורות שונות. הפעלת גוף חימום חמורה יותר מהפעלת מנוע, כי יש בה חשש איסור דאוריתא של הבערה ובישול, לעומת הפעלת מנוע שיש בה איסור דרבנן לפי הרבה דעות. ד(. יש מקררים בימינו, שבהם לחצן מגנטי מפעיל בשבת לפתוח אסור ודאי אלו במקררים המקרר. דלת כשנפתחת המנוע את את הדלת, כי האדם עצמו עושה את הפעלת המנוע, שאסורה בשבת. ה(. יש דגמים בהם קיים גשש דלת, שבפתיחת הדלת מפעיל מיד מעגל חשמלי, ובחלקם נורת בקורת. יש מקררים עם גשש טמפרטורה, ובהם נדלקת אף נדלקת מיד מופעל ע"י מחשב, המחשב הפועל במקרר ו(. עליית הטמפרטורה. עם נורה ומושפע מפתיחה וסגירה של הדלת. ז(. במקררים דיגיטלים יש בעיות רבות עקב החיישנים העדינים המותקנים בהם, שכתוצאה מכך כל פתיחת או סגירת דלת גורמת להדלקה או כיבוי נורה, ולפעולות ודאיות וישירות של הפעלת והפסקת פעולת המנוע או המאוורר. ויש עוד כהנה שאין סתם אדם מן השורה יכול לדעת.

וע"ע בספר מאוה"ש, ושאר ספרים שעמדו בזה.ולכן כל אדם שיש לו מקרר חשמלי מהחדישים כהנה, יש לו לבדוק את הדברים ע"י טכנאי וכדו', ואין להקל אא"כ שינטרל את הגורמים להפעלת המכשיר, או ע"י שעון שבת שיכבה החשמל לגמרי בזמנים מסויימים, ומאד יש להזהר בזה שהיא מכשלה המצויה בדור הזה. אלא אם כן הוא מתוכנן "מקרר שבת", ע"פ ת"ח

מוסמכים, שבזה יוצא מידי חשש.ומיהו ג"כ יש להזהר בזה ככל פעולה חשמלית דלא שרינן ליה, ידי קטן ועל כשלוקח מאכל לצורכו מן הדין א"צ למחות בו, מאחר שהוא איסור דרבנן. ועי' בביה"ל סימן שמ"ג שמותר אף לספות לו איסור דרבנן לצורכו, עיי"ש. וה"נ י"ל בנידו"ד. ושו"ר שכ"כ בנשמת שבת סוס"מ, ומ"מ לכתחילה יש להזהר בזה שלא

לבא לידי כך. ]וע"י גוי פשיטא שמותר[.268. הנה מצוי מקררים שרשום בהם דרגות הקור בכתב דיגיטלי, וכשלעצמו אנו חוששים שזה איסור תורה משום רושם, וממילא אסור. ומצד גרמא אין בזה שהרי הוא נעשה מיידי אא"כ אינו מיידי. וכמו"כ י"ל דהוי כתב שאינו מתקיים, ואע"פ שנת' במקומו שכתב שכשלעצמו הוא יכול להתקיים, אלא שאין בדעת האדם לקיימו, אינו נחשב כדבר שאינו מתקיים, שהרי הוא יכול להתקיים )ורק אם דבר שכך הדרך תמיד שלא לקיימו י"ל שנחשב שאינו מתקיים, עיין תוס' שבת צג: וכו'(. ומ"מ כאן שהוא משתנה גם מעצמו, א"כ שפיר הוי כדבר שאינו מתקיים,

ומ"מ לכתחילה יש להזהר לנתקו מערב שבת.וראיתי וגם שמעתי שיש במחברי זמנינו שכתבו שמקרר שיש בו צג, יכסו את הצג, ע"כ. ולא הבנתי, שמאחר שגם בלא"ה לא ניח"ל ולא איכפ"ל בצג זה, מה יתן

לך ומה יוסיף לך כיסוי הצג, ולכן צריך לנתקו.269. הנה מקרר שיש בו נורה דולקת ששכחו לנתקה מערב שבת, אסור לפתוח את המקרר הזה בשבת, ואף שאינו מתכוון להדלקת האור, מ"מ הוא פסיק רישא ואסור. ]ואף שהמנורה הזו עשויה כדי להאיר, ואם הוא לא יכוון לכך ולא ישתמש באור כלל, וישתמש כאילו אין שם מנורה או בעיניים סגורות, הלא הוי דבר שלא ניח"ל ולא איכפת ליה, מ"מ הא קיי"ל לאיסור ככל פסיק רישא דלא ניח"ל שאסור במנחת הגרשז"א וכ"כ ש"כ. בסי' ולהלן שט"ז בסימן להלן בדברינו עיין ג"כ, ע' שלמה שולחן בספרו וע"ע שם. ובמילואים ט' אות צ"א סימן ח"א שלמה קכ"ט שכתב לבאר באו"א, שכיון שאין דרך אחרת להדליק המנורה אלא בפתיחת ב' דברים, פתיחת הדלת הוא כעושה איפוא שהפותח דלת הרי נמצא הדלת, והדלקת המנורה, ע"כ. ויש לדון בסברא זו, ואין להאריך[. וכמו"כ אין זה נחשב לגרמא כלל, שהרי מיד נעשית המלאכה, ומכוחו הוא כבידקא דמיא. וגם הוא מעשה ישיר שלו שכך דרכו להיעשות ע"י פתיחת הדלת, וה"ז מעשה אדם גמור. וכ"כ כל הפוסקים. ומאחר שזה כרוך בהדלקת מנורת להט, ה"ז איסור הבערה

דאורייתא.]ואף אם יש ספק בדבר אם יש מנורה במקרר או לא, יש להזהר, ונידון זה הוא תלוי במחלוקת הפוסקים שהזכרנו לעיל בדין "ספק פסיק רישא" שנחלקו בזה הפוסקים טובא, ויבואר בעזה"י להלן בסי' שט"ז, עיין שם. ולפמשנ"ת שיש ע"מ רכ"ה כתב ע' אולם הנה הגרשז"א בשולחן שלמה ח"ב הוא. ה"נ א"כ לסמוך, להחמיר בזה טפי, א'. שיש להעמידו על חזקתו הראשונה שהנר היה מחובר )וכ"ה בשש"כ פ"י סט"ו הערה מ"ב(. ב'. שלדעתו כל הדלקה כזו הוי מעשה בידיים, וא"כ לא שייך לקרותו ספק פסי"ר אלא ספיקא דאורייתא. ע"כ. ובספר נשמת שבת ח"ו סימן מ"ב כתב להקל בדבר בעת הצורך ע"י שינוי, שיפתחנו במרפקו או ברגליו וכדו'. ובצירוף הפוסקים המקילים בספק פסי"ר, וכנ"ל. שיש לסמוך ע"ז במקום צורך, עיי"ש. וגם במנו"א פכ"ד ס"כ כתב להתיר לפתוח את הדלת של המקרר כשהוא מסופק, ומשום דהוי דשא"מ, עיי"ש. אולם להלכה נראה שקשה להקל בזה בחשש איסור תורה, ודו"ק[. ולכן צריך להזהיר ג"כ את כל בני הבית ואת כל

באי הבית, שיזהרו מלפתוח את המקרר שיש בו חשש זה.ונזכיר אופנים שאפשר לפתוח המקרר:

א'. ע"י גוי מותר לפתוח מקרר, אע"פ שיש בו נורה, וכמשנ"ת בסימן ש"ז ס"ה בהקדמה לדיני אמירה לגוי, וכן לעיל בסי' רע"ו שיש להתיר אמירה לגוי בדבר כמ"ש ודלא ועו"א, ס"ח סי' ח"ב אגר"מ וכ"כ בשו"ת רישא, פסיק אלא שאינו )ובשולחן שלמה כתב להקל בשש"כ פל"א הערה א' מהגרשז"א לפקפק בזה. רק אם הגוי אינו יודע שיש מנורה(. שאין זה הכרח לייחס לגוי מלאכת ההדלקה

בפועל, וכיון שעיקרו הוא פתיחת הדלת נראה להקל.קטן, מאחר שכיון שזהו ע"י אסור רישא בפסיק אסור, שאף ג"כ קטן ע"י ב'. ענין המלאכה ה"ז כאילו כיון לכך, ואף להוציא את המאכל או המשקה לצורך עצמו, ג"כ אסור ככל ספיה באיסור דאורייתא שאסור, כנל"פ. ודלא כמש"כ בספר לדון כן הקטן אפשר בשינוי שעושה )ורק בזה להקל ע' תקפ"ב פכ"ד מנו"א להקל(. ובספר נשמת שבת סי' מ"א כתב שמ"מ רשאי לומר לקטן, אם אתה רוצה לאכול תיקח לך מן המקרר, שבזה אינו ספי ליה בידיים, ואז יוכלו להוציא גם בשביל הגדולים. וכן יש אפשרות להעמיד הקטן ליד המקרר לשחק, וכשיפתח את הדלת יוכלו להוציא גם בשביל הגדולים ]אולם בלא אופנים אלו אסור לומר

לקטן לפתוח, ואפילו ביו"ט, וכמש"ש[.ג'. יש אפשרות להוציא את השקע של המקרר מן הקיר, בשעה שהמנוע של המקרר אינו פועל )וכשלא ישמע זמזום המקרר יוכל להוציא השקע(, לפמשנ"ת בדברינו בסו"ס רס"ה שמן הדין מותר להוציא את השקע מהתקע בשעה שזרם )נ"ב. ושם החשמל אינו פועל, ושכ"כ הגרשז"א שאף להחזו"א אין איסור בזה ראיתי והלום מוכרח, ואינו בכה"ג. אסור שלחזו"א שכתב מהאול"צ הבאנו שכיוצ"ב הביא בנשמת שבת סימן מ"ד בשם החו"ב שלחזו"א אסור בזה משום סותר. והשיב ע"ז שמאחר שאפשר בקל להפרידו, וגם המכונה הוא דבר נפרד, אין בזה משום סותר וכו', וציין שכ"כ בספר שערים המצוינים בהלכה בקו"א ועוד(.

אמנם בשש"כ פ"י סי"ד לא כתב להתיר אלא בתקע שרגילים להוציאו ולהחזירו גם בחול, ועיין בזה בשש"כ פל"א הערה א' ובהוספות ומילואים מהגרשז"א, ודו"ק.ולמעשה אין להקל בזה אלא: א[. אם יוציאנו בשינוי כלאחר יד או בשיניו וכדו', יטעה ועוד, דיש לחוש שמא ולחוש למ"ד דהוי כסותר. מלבד דבזה קיל טפי בהבחנה שהמקרר אינו פועל )ועי' להלן מש"כ בזה(, ועוד דיש לחוש בזה משום ומיגו יכול להוציאו, היה ובפרט אם דלק בבין השמשות באופן שלא מוקצה. זמנינו מאחרוני שיש וראיתי יומא. לכולי אתקצאי השמשות בבין דאתקצאי שכתבו להתיר להוציאו כדרכו, ואין לחוש למוקצה מאחר שהוא מחובר. אולם וכמש"כ במחובר, מוקצה להתיר כלל פשוט זה שאין שי"ב בסימן נת' כבר הפוסקים. ועוד, דאי איתא שוב הוי כסותר, ויל"ב. וכן ראיתי שכתב בשו"ת באר משה ח"ו סימן ט' להקל בשינוי לצורך גדול. ]ואופן השינוי כבר ביארנו לעיל, שלא מועיל להוציא ביד שמאל, אם כך הדרך לפעמים גם בחול, ואין ניכר בזה השינוי, אלא במרפקו וכלאחר יד או בשיניו וכדו'. וכן אפשר להכניס דבר חד מעץ או מפלסטיק בין הקיר לתקע וכך להוציא, אך יש להזהר שלא יהיה ממתכת, פן יסתכן ח"ו בהעברת זרם אליו, ב"מ[. ויותר טוב לומר לקטן לעשות כן. ב[. ויש להזהר ולוודא שהמקרר אינו פועל )ועי' בנשמת שבת סו"ס מ"ד שאין לחוש שמא באותו רגע פועלת ההפשרה האוטומטית, שז"א פסיק רישא וגם לא קרוב לפסי"ר, ומאחר שאינו מכוון שרי(. ובפרט יש להזהר במה שמצוי היום במקררים החדשים שאף כשהמנוע אינו פועל יש נורות בקרה דלוקים וכדו', ועוד פעולות פנימיות, ומאד יש לוודא שלא יבוא לידי מכשול, מאחר שבמקררים החדשים כיום מצוי בפנים יש פעולות אחרות שמתרחשות מ"מ נשמע, קול המנוע שאע"פ שאין המקרר, כגון גופי חימום להפשרת הקרח או צג דיגיטלי וכדו', ולכן יש לברר הדבר היטב )ולאחר שסיים הדבר פשוט שאסור לו להחזיר את התקע לשקע(. ולצאת מידי כל מכשול טוב יותר אם יאמר כן לגוי לעשות כן ]וע"ע בדברינו סו"ס רס"ה שבכל אופן אם יהודי עושה כן, יש להזהר שלא יהיה בפני קטנים ונשים

ועמי הארץ, שלא יבואו ללמוד ממעשיו להקל ביותר מזה[.270. מי שפתח מקרר ונודע לו שיש בו מנורה, אסור לו לחזור ולסגור את המקרר, שהרי בסגירתו יכבה, וה"ז מעשה כיבוי בידיים, ואפילו כשהוא אינו מכוין לכך

ג"כ אסור, ופשוט.ונזכיר אופנים שיוכל לסוגרו:

א'. ע"י גוי מותר לסוגרו דהוי דבר שאינו מתכוון, ומאחר שעיקר כוונתו לסגירת הדלת מותר )וכמשנ"ת לעיל בהערה הקודמת אות א' לענין פתיחה ע"י גוי, ה"ה בזה(, שדבר שא"מ בגוי שרי. )וזה מלבד שיש לדון זה כדין שבות דשבות במקום מ"מ ואף שזו מלאכה שאצל"ג דחמירא, וכו'. יתקלקלו המאכלים הפסד שלא רבים הקילו בזה כדין שבות דשבות. עיין להלן סי' ש"ז בהקדמה לדיני אמירה

לגוי ועוד(.השבת במשך שיוכלו כדי לגמרי, המנורה את שיוציא לגוי לומר רוצים ואם לחזור ולפתוח את המקרר, הנה מצד הכיבוי עצמו י"ל דהוי כשבות דשבות, אלא שזה שנוי בפלוגתא אם במלאכה שאצל"ג אמרינן דהוי כשבות, ובכך נקל כדין שבות דשבות, וכמו שנת' בסי' ש"ז בהקדמה לדיני אמירה לגוי ועוד, ובכה"ג י"ל שבמקום הפסד שרי, ומ"מ אין זה פשוט, ומ"מ לצורך קטנים שבבית בודאי מותר )וכדלהלן בסי' שכ"ח סי"ז בהגה(. איברא שאף לזה י"ל שבד"כ המאכלים שלהם לא ינזקו, ותלוי לפי הענין. ושו"ר בנשמת שבת סימן מ"ג שכתב להקל בזה, אלא שמחשש איסור סותר דאורייתא כתב שם שראוי שלא יוציא את המנורה לגמרי,

אלא ירפה אותה בסיבוב ממקום חיבורה. ואינו פשוט. ועי' להלן אות ג'.ב'. ע"י קטן אין ראוי לסוגרו, שאסור לספות לו איסור, אמנם ראיתי בנשמת שבת סי' מ"ז שכתב להקל בזה לסמוך על הרשב"א שמתיר ספיה דרבנן לקטן אפילו גם לצורך הקטן ובפרט כשזה בד"כ ומאחר שהוא באקראי שרי, גדול, לצורך שיהיה לו במשך היום אוכל טרי, עיי"ש. וע"ע במנו"א פכ"ד שם שכתב להקל בזה, עיי"ש. ולמעשה נראה שאפשר להקל בזה אם יאמר לו בשינוי, הלא"ה קשה להקל לכתחילה, וגם י"ל באופן אחר טפי שיוכל להעמידו ליד המקרר שישחק שם, ובכך

אם יסגור מעצמו שפיר דמי, ועיין להלן.ג'. העיצה הטובה והנכונה ביותר, להניח מגבת עבה ע"ג הדלת באופן שלא יסגר הדלת לגמרי, ובכך לא יכבה המנורה וגם המאכלים לא יתקלקלו, וכן ראוי לעשות.271. כן נראה דרך עיצה טובה, וכן שמעתי שנוהגים הרבה מהיראים, כדי לצאת מכל מכשול בדבר זה שמצוי הרבה, וכבר מבואר בכ"מ בפוסקים ובסה"ק שיש

להזהר שלא יבוא האדם לידי מכשול.וכתב בשו"ת באר משה ח"ו סימן ל' שאם הוציא את המנורה מותר לפתוח ולסגור כהרגלו, ואין נפ"מ במה שהכפתור נלחץ לכאן ולכאן. )ודלא כמש"כ בח"ז סי' כ"ט.

נשמת שבת סו"ס מ"א(. וכ"כ בחלקת יעקב ח"ב סי' מ"ז וברבב"א ח"ה סי' רע"ו.272. הנה להגרשז"א במנח"ש שם מוכח שגם בזה יש להקל. וכן ראיתי באגר"מ ח"ד סימן ע"ד אותיות כ"ו כ"ח שמתיר בזה. וכן נלענ"ד מעיקר הדין שע"פ צדדי מהאחרונים הרבה אמנם היטב. ועיין להקל, יש ה"נ לעיל, האמורים ההיתר ויש בזה חשש גופי חימום לוהטים, הסכימו לאסור בזה כיון שגורם להפעלת הפוסקים במחלוקת תלוי זה שדין שנראה ואמנם דאורייתא. הבערה איסור שהובאה בסימן שט"ז ס"ג גבי ספק פסיק רישא, שבביה"ל כתב להתיר כהט"ז, ועוד כתבו לאסור. ועמש"ש שמעיקר הדין הוי כדבר שאי"מ, עיי"ש. והגרע"א ומ"מ ראוי לכתחילה להחמיר, וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ד סימן ל"ב ושש"כ פ"א

סי"ז בהערה, ועוד.273. הנה אם אינו יודע אם המנוע עובד או לא, משמע שהוא ג"כ בכלל החשש, ומאחר שהוא ספק דאורייתא אסור. ואמנם ראיתי בנשמת שבת סימן נ' שכתב ששמע ממומחים שבפתיחת דלת התנור לעולם א"א שיתחיל לפעול מיד, עיין שם מה שביאר. ונמצא שבפתיחתו אינו אלא גרם כיבוי, וגם בדקו ומצאו שלוקח איזה זמן עד שמתחיל. ומ"מ למרות כ"ז הא גרם הבערה אסור ג"כ, זולת במקום הפסד וכו', וכדקיי"ל בסי' של"ד, וה"נ ל"ש. ולכן לכתחילה יש להזהר בזה. וע"ע בנשמת שבת שם שכשאי אפשר לו לברר אם פועל המנוע או לא, קיל טפי. ונראה שבכה"ג יש להקל במקום צורך. ומ"מ אם יש צד שהמנוע עובד, נ"ל דחזי

לאצטרופי לקולא במקום צורך. וע"ע במנו"א פכ"ד סכ"ה, וכן בס"כ.274. שבזה חזי לאצטרופי לקולא, ואצ"ל שאם זה גם לצורך הקטן דשרי.

275. כ"כ בספר מנו"א ח"א פכ"ד סכ"ה להתיר בדיעבד לפותחו ע"י שינוי או ע"י שני בני אדם )לפי מה דקיי"ל ששניים שעשאוה פטורים בזה יכול וזה יכול, וכדלהלן בסי' שט"ז(. ובספר נשמת שבת סו"ס נ' כתב שאין נראה לו להקל בכך, ע"כ. אולם נראה דשפיר חזי לאצטרופי לדעת המקילים בכל גוונא. וכיון דבכה"ג הוי מדרבנן שפיר אפשר להקל. ומן הדין נ"ל להקל בזה אפילו לכתחילה בצירוף

האמור, ומ"מ בדיעבד בודאי שיש להתיר בזה אם יעשה כן בשינוי, ודו"ק.276. שהרי גרם הבערה מותר, עי' בסי' תק"ב. וכ"כ האחרונים.

277. כדרך שכתבנו לעיל לענין מקרר דשרי, דדמי לסוגר דלת או חלון בפני המדורה. )ועי' בנשמת שבת סי' נ"א. וכפיה"א יש להקל בפשיטות(.

Page 12: מקור הלכה

נג

משהיה בתנור משום החשש מהפעלת התנור ע"י טרמוסטט ושאר חששות278. ועל כל פנים אם יש בו כפתור המבטל את הפעלת הטרמוסטט, ועל ידי זה נעשה התנור כמו פלטה חשמלית, ה"ז מותר לכתחילה לפותחו ולסוגרו בכל עת279. אך יזהרו בסגירתו שיהיו כל התבשילים מבושלים כל צרכן280.

מתקן מים קרים )קולר(, דינו כדין המקרר הנ"ל, שמן הדין מותר להשתמש בו בכל אופן, ויש שמחמירים להשתמש בו רק כאשר המנוע פועל )שנשמע זמזום המכונה(, ובפרט יש להזהר בזה אם מוציא כמות מים גדולה281. וכשהוא מסופק אם המכונה פועלת, יש להקל יותר מן הדין282 )והוא הדין בזה לענין החלפת מיכל מים, שיעשה כן כאשר המנוע בפעולה(283. וכמו כן יש להקל בכל אופן לקטנים284, ועל כל פנים ראוי לסדר שיהיה למכונה זו

כפתור "מצב שבת" וכיוצא לצאת מידי כל חשש285. ודע, שמתקן למים חמים אסור להשתמש בו בשבת בשום אופן286.מזגן קירור או חימום, אע"פ שיש בו טרמוסטט, מותר לפתוח את הדלת של הבית, וכן יש להקל לפתוח חלון287. וכל ההיתר הוא מפני שאינו מתכוון לכך שהמזגן יפעל, אולם אם הוא מתכוון לכך אסור. ולכן אסור לפתוח את החלון כדי למהר את פעולת המזגן. וכן אסור לסתום את פי המזגן כדי שלא יפעל הרבה, ורק אם אינו מתכוון מותר288. ובמקום צער מהקור או החום יש לדון לפי הענין, ואם אינו יפעל או יתכבה מיד, אפשר להקל באופן זה289.

ויותר טוב לעשותו בשינוי290. ]ובכל אופן אסור להוריד או להעלות את מעלות הקור או החום של המזגן[291.ישנם כיום עוד סוגים של מכשירים הפועלים על ידי טרמוסטט וכדו', וכגון זרימת מים בברזים ע"י משאבות, וכן זרימת ביוב או אשפה על ידי משאבות שכאשר מרגישים בעומס נפעלת המשאבה, וכאשר לא איכפת ליה יש

להקל, ובפרט אם יש בזה משום כבוד הבריות, מותר292.

מכשירים ונורות הפועלים על ידי "עין אלקטרונית"י"א. מכשירי חשמל ומקומות שיש בהם עין אלקטרונית )חיישנים למיניהם(, שכאשר אדם עומד שם נעשית פעולה חשמלית, אסור לאדם לעמוד שם כדי שיפעל המכשיר, וכן אסור לו ללכת משם, משום שבהליכתו משם הוא גורם שיכבה. ויש בזה ב' אופנים: א'. אם נדלקת נורת להט, או גוף חימום לוהט, יש בזה חשש איסור דאורייתא. ב'. אם נפעל מכשיר חשמלי שאין בו חוט להט או גוף חימום, אסור בכל אופן מדרבנן293. ונזכיר דוגמאות מצויות:חדר שיש בו עין אלקטרונית, שכאשר האדם נכנס לחדר נדלק האור, ובצאתו נכבה האור )וכמו שמצוי בבתי מלון(, אסור ליכנס לחדר כזה בשבת294, ואם אירע שטעה שנכנס לשם בשבת, אין לו לצאת משם, אא"כ נשאר שם איזה אדם295. אמנם במקום צורך או דחק, כגון במקום חולי )אף שאין בו סכנה(, או לצורך מצוה, וכל שכן משום כבוד הבריות וכיוצא, אפשר להקל לצאת מן החדר296. ]ויש מקילים בשעה"ד במקום חולי או משום כבוד הבריות, אף להכנס לשם, וכגון שצריך ליפנות בבית הכסא, וכדו'. אמנם למעשה קשה להקל בזה297, אלא על כל פנים אם יעשה כן בשינוי, וכגון שילך לאחוריו298, ויותר טוב לומר לגוי ליכנס תחילה299[. ובכל אופן יש להזהר שלא ליהנות

מהאור שנדלק בשבת300.יש מקומות שבפתחי הבתים יש עין אלקטרונית, שכאשר אדם מתקרב לפתח הבית נדלק האור, וצריך האדם לנתק את המנורה הזו מערב שבת301, ואם הוא הולך ברחוב שיש אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, שיש בפתחם מנורה כזו, וכשהוא עובר ברחוב זה נדלק, טוב לבקש מערב שבת בנועם שיכבה המנורה "מערב שבת", והיינו אם יודע שדבריו יהיו נשמעים, יעשה כן302. ואם לא כן ראוי לעקוף את הדרך ולא לעבור שם303, אבל אם קשה לו כגון שהיא דרך ארוכה לעקוף, או שהוא זקן או חולה, אפשר לעבור שם304, ובתנאי שלא יהנה מהאור305. וכמו כן אם הדרך מביתו לבית הכנסת וכדו' עוברת דרך רחוב כזה, מותר, וכן כל כיוצא בזה306, ובאופן שיש לו ספק אם

המנורה דלוקה או לא, אפשר לכתחילה לעבור שם, ובלבד שלא יכוון להדלקה, וגם לא יהנה מהאור307. ובכל אופן אם עבר במקום ונדלק האור, מותר לו ללכת משם, אע"פ שיכבה אח"כ308.דלת אוטומטית, אסור לעבור בה בשבת, מפני שעל ידי שעובר שם היא נפתחת309, ויש להשתדל ולפעול במקומות ציבוריים, שלא יעשו כן בשבת310. ומכל מקום אם יש דלת אוטומטית כזו )כמו שמצוי בבתי חולים(, והוא צריך לעבור לשם לבקר חולה, יראה לבקש מגוי שיעבור לפניו ויפתח לו את הדלת311, והוא ילך בצמוד אליו עד שיעבור משם312. ]ואם אין בזה צורך חולה, אבל יש לו צורך מצוה או במקום צורך גדול, מותר גם כן לומר לגוי שיפתח לו הדלת, בתנאי שלא נדלק אור313, ואם אין בזה צורך מיוחד ה"ז ככל אמירה לגוי המבואר לעיל בסימן רע"ו ולהלן בסימן ש"ז[. ואם יהודי מחלל שבת עבר שם, אע"פ שהוא עושה איסור, אפשר מן הדין ליהודי שומר שבת ליהנות מזה ולעבור עימו, אלא שאין ראוי הדבר משום חילול ה'314. ויותר טוב על ידי גוי, ואפילו אם פותח לו עם כרטיס מגנטי, מותר315. ובכל אופן אם עבר במקום ונפתחה דלת אוטומטית וכיוצא, מותר לו לצאת משם,

אע"פ שגורם שתסגר הדלת316.מעלית אוטומטית שנפתחת מעצמה בכל קומה )שיש מקילים בזה, עכ"פ במקום חולי ואף שאין בו סכנה, וכנזכר בהלכה קודמת(317, יש להזהר ליכנס מיד כשנפתחת, ולצאת מיד כשהגיע למקומו, כדי שלא יגרם מחמתו פתיחת

הדלת שנית318, ומאד יש להזהר המקילים בכך שלא ילחצו על איזה כפתור, וכיוצא319.

278. שיש חוששים בזה מאיסור שהיה. ועי' בזה בדברינו בהל' שהיה. וכן מחשש ההפעלה ע"י טרמוסטט, ולא תמיד אפשר לדעת אם הוא עובד וכו'. וכמו"כ מצוי לפעמים שיש מאכלים שאינם מבושלים כל צרכן, וכשמוציא מאכל של ליל שבת וזה וסוגר התנור ה"ז מזרז הבישול, או כשיש באותו מאכל של החמין עצמות, בחשש איסור בישול דאורייתא. )וככל זה יש להזהר גם במתקן חימום המצוי(.

ומ"מ מן הדין שרי וכמשנ"ת.ויש תנורים שיש בהם כפתור עם מצב שבת, וה"ז מועיל לצאת מידי חשש הפעלה ע"י טרמוסטט )אמנם שמעתי שאין זה ודאי, ויש לברר היטב אם אכן הוא מוציא

מידי כל חשש(.279. כן ראוי להקפיד בכל דבר שהוא שיהיה ביטול להפעלת הטרמוסטט, ואז

מותר לפותחו ולסוגרו לכתחילה מתי שירצה.280. שאל"כ יש בזה חשש איסור בישול, וכדלהלן בסימן שי"ח ס"ד.

281. שזה ממש כדין המקרר הנ"ל, וממילא נת' שמן הדין מותר, והמחמיר לעצמו תע"ב. )ועי' להלן שבכל אופן ראוי לסדר שיהיה על מצב שבת, כדי לצאת מידי כל ספק(. ועי' בנשמת שבת סוסל"ו מש"כ בזה. וי"ל בדבריו. ואכמ"ל. אמנם עי' בס' מאוה"ש ח"ד סי"ד כ"ה שאפשר שאף המקילים במקרר יודו במתקן זה להחמיר,

ובפרט כשמוציא כמות גדולה שיכול לגרום להפעלה מיידית.282. דבכה"ג הוי ספק נוסף, וכ"כ האחרונים. ומצוי ד"ז במוסדות שהמתקן נמצא

בתוך הקיר, או בחדר אחר.283. שלכתחילה יש לעשותו כשהמנוע פועל דווקא.

284. כדרך שנתבאר לעיל לענין מקרר, וה"ה כאן.285. כן מצוי כיום שיש למתקנים כאלה תקנה ע"י כפתור המבטל הטרמוסטט וכו'.286. מפני שבזה גורם שיכנסו מים קרים, ומתבשלים ע"י החמים שבכלי ראשון

)וגם הלא בזה גורם שידלקו גופי חימום, והוי גרם הבערה(.287. הנה בדין זה מצאנו שהקילו הפוסקים טפי. ולא מבעיא למה שכתבנו שמן הדין מותר לפתוח המקרר אע"פ שאינו פועל )וע"ע בשו"ת אבן ישראל ח"ח סי' ט' מש"כ עד"ז בנידו"ד(, אלא אף למחמירים, מ"מ בזה הקילו טפי, וכמש"כ במנח"י משום צער קור וחום, וגם שיש ספק שמא המכונה עובדת. )והיינו מפני שהרבה שהמציאות מפני הקילו ועוד לא(. או בפעולה המנוע אם לדעת א"א פעמים שאינו גורם שינוי תיכף בפתיחת הדלת, כיון שהחדר גדול וכו'. ]ומ"מ יותר הקילו בפתיחת דלת מאשר בפתיחת חלון שאין בו כ"כ צורך, ומ"מ מן הדין גם זה שרי[.

288. הנה עיקר ההיתר הוא מפני שאינו מכוון להפעלת המכונה, אבל במכוון אסור, ולכן כתבנו ב' נפ"מ: א[. שאסור לפתוח החלון, כדי שהטרמוסטט יפעיל את המזגן. וכ"ה בנשמת שבת סי' כ"ה, ופשוט. ב[. שלא לסתום את פי המזגן כדי שיפסיק מלפעול ע"י שירגיש בקור, וכ"כ בנשמת שבת סימן נ"ח-ב'. ומשום שיתכן שיתכבה תיכף ומיד, והוי מעשה דידיה, וגם בלא"ה הלא הוי גרמא, ע"כ. אבל בלא

מכוון נראה להקל.289. כן נראה דמאחר דלא הוי אלא גרמא, כיון שאינו עושה מידי, יש להתירו במקום צער או צורך, שמלבד שיש ראשונים המתירים גרמא, עוד בה דאף דקיי"ל לאיסור, מ"מ במקום הפסד מותר וכמש"כ הרמ"א בסי' של"ד, וה"ה במקום צער שמפריע הקור או החום ה"ז יכול לסגור התריסים, או ליתן בפני המזגן וילון וכדו'

למנוע ממנו הקור או החום.ויש לדון האם בסגירת התריס של המזגן ה"ז גורם קלקול למזגן שרוצה האויר ניח"ל שלא איכפ"ל, יכול, ואת"ל כן ה"ז קיל טפי, דהוי עדיף מלא ואינו לצאת מאחר שכאן הוא אדרבה לא רוצה בזה, וכמשנ"ת במקומו. וגם הוי כמקלקל, אלא שמאידך טוב לו שלא יפסיד הרבה צריכת חשמל )ועיין תוס' בשבת דף עה. ד"ה

ולחייב, שכל שיש תיקון קצת לא חשיב מקלקל(. ואין להאריך.290. דבזה קיל טפי בתרתי דרבנן, ובצירוף כל הנ"ל.

291. שמלבד הגברת הזרם שנקטינן לאיסור, וכנ"ל בהלכה הקודמת, וכן בהלכה המכשיר פעולת כל משתנה שעי"ז המכשירים ברוב שמצוי בה עוד בכ"מ, זו בכיבוי והדלקה חדשים, וכמו שהערנו בכ"מ, ובמקום צורך גדול ישאלו חכם הבקי

במכשירי החשמל ומהותם.292. הנה נשאלתי בזה אי שרי לזרוק לשם אשפה, וכן להיפנות בבית הכסא, מאחר שעי"ז גורם הפעלת המשאבה, ולפי הנ"ל יש צדדים להקל, וכל שכן בזה שיש בו משום כבוד הבריות, ומותר. ומן הסתם א"צ לדקדק בעצמו אם הוא מוכרח

לזרוק האשפה וכו' או לא, שיש להקל בזה מכ"א.293. הנה עצם הדבר אסור, מאחר שמחמתו נעשית הפעולה החשמלית, ובודאי שאין זה בגדר מתעסק, מאחר שידוע הדבר שעלול לפעול המכשיר, וכמו"כ אין זה נחשב מלאכה בשינוי וכלאחר יד, שהרי כך דרכו, וא"כ בודאי אסור, ואף אם הוא לא מכוון, הרי פסיק רישא הוא )ובשו"ת חשב האפוד ח"ג סי' פ"ג כתב להקל בזה מה"ט. אולם למעשה אין להקל בזה אחר דקיי"ל לאסור בפסי"ר, ורק בצירופא דרבנן יש לדון. ועיין להלן אי הוי דאורייתא או דרבנן. ולצד דהוי דרבנן, קיל טפי לדעת הרבה פוסקים דפסי"ר בדרבנן מותר, אלא שרבים החולקים ע"ז, וכדלהלן

בסימן שי"ד בארוכה(.אלא שיש לדון אם זו פעולה דאורייתא, ככל מעשה הדלקה בידיים, או שמאחר

שאינו פועל בגופו במכשיר אינו אסור מן התורה. ובספר מאור השבת ח"ד סי"ד בהערה צ"ט ק"ד הביא בשם הגרשז"א שהוא איסור דאורייתא )וע"ע גם בשו"ת חקל יצחק סי' ט"ז(. אולם הגריש"א ס"ל שאינו מלאכה דאורייתא )וע"ע גם בשו"ת קרן לדוד סי' ק"ב(. וע"ע בשבט הלוי ח"ט סימן ס"ט שמבואר כן. וע"ע בספר ישיב משה בתשו' שבסוה"ס סי' ה' שסובר דהוי גרמא, ולכן כתב להתיר. אולם אין זה פשוט לומר כן אחר שנעשה מיד על ידו, וע"ע בנשמת שבת סימן ע"ב מש"כ בזה. וי"א שנחשב גרמא מעצם הדבר שאינו עושה כן בידיים במכשיר, אף שהוא נעשה ממילא, ע"פ החת"ס סו"ס רנ"ב בשם הקרבן נתנאל, ועי' בזה במשנת יוסף ח"ה

סימן ע'. ועוד האריכו בזה באחרונים טובא.והנה במכשיר כזה אשר מפעיל חוט להט או גוף חימום, שהרי הוא כהבערה, ה"ז בחשש דאורייתא, וחמיר טפי ממכשיר שאינו אלא מפעיל מכשיר חשמלי שיש בו הפעלה כל שהיא, בלא חוט להט, והוא אינו אסור אלא מדרבנן, וכנ"ל בהלכה ט'. ומ"מ אף כשיש בו חוט להט אין זה ברור שאסור מן התורה, הן בעצם הדבר שי"א שאינו כהבערה גמורה, ונת' במק"א, והן מפני שי"א שאין זה כמעשה דאורייתא, צורך לסמוך על לפי הענין בהתחשב במקום ג"כ לדון יש ולדינא לעיל. וכנ"ל המתירים, וכ"ש במקום שיש בו משום כבוד הבריות, וכמו שנזכיר להלן בקצרה. ובכל אופן אם יש יכולת להשתדל ולהשפיע על הגורמים השייכים לזה שינתקו את כל אותם מכשירים מערב שבת, יש לעשות כן לצאת מידי כל מכשול, ובפרט שיש בדברים אלו זלזול בשבת בדבר זה שנראה בהפעלת המכשיר בשבת, ופעמים

שהוא בכלל חילול ה', ולפי הענין.294. שהרי מחמתו נדלק האור ואסור, ואף את"ל שאינו מכוון ליהנות מהאור, מכל מקום פסיק רישא הוא ואסור. ובפרט שמצוי שנהנים מהאור לפעמים ]ומצאנו גם בפתיחת מקרר שיש בו נורה, שאסור. ואפילו אם יעצום את העיניים לא הקילו, וכל שכן כאן[. ולכן אסור להתארח בבית מלון וכדו' שיש עין אלקטרונית בחדר

המדליק את האור, אא"כ אפשר לבטלו מערב שבת.295. שהרי בהסתלקותו הוא גורם שיכבה האור, וה"ז גרם כיבוי, ולכן לכתחילה אין

לצאת משם ללא צורך, אא"כ ישאר שם איזה אדם.296. שמלבד שהוא פסיק רישא דלא ניח"ל, עוד בה שהוא גרם כיבוי דקיל טפי, הן בזה שנחשב גרמא )שהרי אינו כבה מיד רק אחר איזה רגעים, וכמש"כ בנשמת לנידו"ד בהקשר סי"א-ב' בנשמת שבת וע"ע עיי"ש. גרמא, דהוי ע"ב סי' שבת שאסור לצאת, אא"כ במקום מצוה יש לדון להקל. אלא ששם כתב לצרף דהוי גרמא מאחר שאינו אלא כמסיר מונע, עיי"ש. ולפי דבריו בסע"ב יש להתיר גם מפני שאינו מיידי, ומ"מ הוא ענין אחד, וע"ע בדבריו בסי"א-ג' עוד מש"כ בזה(. וגרם כיבוי שרי באופנים מסויימים, עי' בסימן של"ד בהגה. וגם עצם הדבר שכיבוי לא הוי איסור דאורייתא, אלא כמלאכה שאצל"ג, ובנידו"ד יש להקל )וע"ע במאה"ש שם מש"כ בזה, ולענ"ד יש לצדד להקל בכה"ג לכו"ע(, ולכן במקום צורך מותר לצאת, ולכן אם צריך לילך לתפילה בבהכנ"ס, וכל שכן מפני חולי אף שאין בו סכנה, וכל שכן משום כבוד הבריות, מותר. ]וכגון במעשה ששאלו באחד שנכנס והוא מתבייש ונדלק האור, עין אלקטרונית בו בטעות לחדר בבית מלון שהיה להשאר שם עד שיבואו בעלי החדר, שלא יראה כגנב וכמזיק בראיה וכדו', והשבנו

שמותר לו לצאת[.297. הנה ראיתי שיש מקילים ליכנס לחדר שיש בו עין אלקטרונית המדליק את מאור החשמל, במקום חולי או משום כבוד הבריות, וכגון ליפנות בבית הכסא, וכמש"כ בספר מאור השבת שם בשם הגריש"א שליט"א. אולם אין זה פשוט כ"כ, שהרי בכניסתו הוא גורם להדליק אור, ויש בו הבערה דאורייתא, ובאיסור תורה אין מקילים מפני כבוד הבריות, וכן ראיתי בנשמת שבת ח"ו סי"א שכתב לאסור בזה, עיי"ש. ואמנם באמת א"א לאסור ולהחליט שהוא איסור דאורייתא, שהרי הבאנו לעיל שי"א שאינו דאורייתא כשאינו פועל בגופו, וגם בעצם הבערה זו יש שאומרים

שאינו כדאורייתא, מ"מ קשה להקל בחשש איסור תורה. כנלענ"ד.והעיצה לזה לומר לגוי שיכנס כדי שידלק ואז הוא יכנס אחריו, והגוי יצא וימתין לו בחוץ, וכשיסיים יקרא לגוי שיכנס והוא יצא, ואח"כ הגוי יצא. ואם אין הגוי רוצה להמתין, או שזה גופא אינו כבוד הבריות שהגוי ימתין לו עד שיגמור ליפנות, יש להקל שיוכל לצאת משם, וטוב יותר שיצא בשינוי, שבזה אינו אלא מדרבנן, וכיון

שלא איכפת ליה אפשר להקל.298. כן נראה שבאופן זה שנכנס בשינוי לאחריו קיל טפי, ויש לסמוך על המקילים להכנס לשם בשעה"ד, וככל הנ"ל. )ושו"ר כעי"ז שכתבו בתורת היולדת פ"ט סקי"א

ובמאוה"ש לגבי יציאה(.299. כן נראה שהטוב והמובחר לצוות לגוי שיכנס ואז ידלק, וכדרך שכתבנו בסוף

ההערה הקודמת, עיין שם, ושייך לכאן.אינו שבעיקרו למ"ד ]ואף הדעות לכל אסור ה"ז מזה נהנה הוא שאם .300דאורייתא וא"כ יוכל ליהנות, עכ"פ כשיצטרך להנאה זו מפני כבוד הבריות גופא, מ"מ בד"כ אין בזה צורך כבוד הבריות, ויוכל לנקות עצמו בלא השימוש באור, ולכן

אין להשתמש בו[.301. הנה לעיל בתחלת הלכה זו בהערה כתבנו מד' הפוסקים צדדי הדין בזה, והבאנו שיש מקילים לעבור במקום שיש מנורה כזו הנדלקת ע"י עין אלקטרונית

מאחר ואינו מכוון להדלקה, וכמו שהעירו בשבט הלוי וחשב האפוד וישיב משה ועוד באחרונים. ומ"מ לדברי כולם לכתחילה אם אדם יש לו מנורה כזו עליו לנתקה מערב שבת. ]ועיין בדברינו לעיל בהלכה הקודמת לענין מקרר שיש בו נורה, ושם כתבנו שעיצה טובה לנתק המנורה גם בימות החול, וגם בנידו"ד טוב לעשות כן לצאת מידי טעות, שמא ישכח וישאר המנורה בשבת, אלא שיש הצריכים לזה

במקומות חשוכים, וכיוצא[.302. כן נראה שראוי לעשות כן לצאת מידי כל חשש, וכן כדי להציל את שכנו מידי איסור )הגם שלא יכול להצילו מכל חילולי השבת, ושאר מצוות התורה(. ואמינא לה מאחר שידוע לנו על הרבה שעשו כן, ודיברו עם שכנם שלא ידליק כן בליל שבת, ודבריהם נשמעו ונתקבלו באהבה, ותלוי לפי הענין מי ומי ההולכים, ומי הם המדליקים, וכידוע שעניני וגדרי תוכחה בזמנינו דור העקבתא רבים ופרטים

לפרטי פרטים, עד כי יבא גואל בב"א.303. שאם אפשר לילך בדרך אחר לצאת מידי כל חשש ראוי לעשות כן, ואשרי המכבד את השבת ולא נזקק לקולות, ועכ"פ אם אפשר בנקל לילך בדרך אחר בודאי ראוי לעשות כן. ובפרט שמצוי לפעמים שנהנה מן האור, ועשוי להיות בגדר

דניח"ל. ודו"ק.304. שיש לסמוך על המתירים דאינו בגופו ולא הוי דאורייתא. וגם בהבערה זו יש שאמרו שאינו דאורייתא, וגם לא ניח"ל ולא איכפת ליה, וכבר הבאנו שכמה

גדולים התירו הדבר.305. שאם הוא נהנה מזה ה"ז נכנס בחשש איסור תורה, וכנ"ל. ומאד יש להזהר

אם הקרקע אינה מרוצפת וכדו', שלא יהנה מזה.306. שאין לאסור על האדם לצאת מביתו בגלל שכנו העבריין שעושה כן, ואינו מכבהו לפני שבת, וכן שמעתי מגדולים שאם הדרך לביתו הוא כך א"צ להמנע,

וכבר הזכרנו שכמה מגדולי דורינו התירו הדבר כאשר לא ניח"ל.307. שבאופן זה שיש לו ספק אם יש מנורה כזו שתידלק או לא, מצטרף דעת הפוסקים בספק פסיק רישא, וכמשנ"ת בסימן שט"ז ס"ג שלדעת הביה"ל והט"ז מותר. והיא דעת הרבה ראשונים, ובודאי יש לסמוך עליהם. ודו"ק. ומ"מ לא יהנה

מזה.308. דכיבוי קיל טפי, ולא איכפ"ל וכו', וגם אפשר שאינו מיידי, והוי גרמא כמש"כ

בנשמת שבת כיוצ"ב.309. שזה אסור מדרבנן, כהפעלת מכשירים חשמליים, וכנ"ל.

310. לצאת מידי כל חשש, וגם דאוושא מילתא ונראה כחילול שבת גמור, ולכן יש לפעול ולתקן הפרצה הזו, וב"ה בהרבה מקומות השתדלו בדבר ועלתה בידם.

311. שכל צרכי חולה מותרים ע"י גוי )עיין סי' שכ"ח סי"ז(, וכל שכן בזה שאין )וכמש"כ בסי' והוי בכלל שבות דשבות לצורך חולי שמותר הבערה דאורייתא

ש"ז ס"ה(.312. שאם לא ילך בצמוד אליו, הרי כשהגוי יעבור מטווח ראיית העין האלקטרונית, ישאר הוא בטווח זה, וכשיצא ממנו נמצא שהוא גורם הכיבוי, ולכן לכתחילה ראוי

שילך בצמוד אליו, הגם שהוא קיל טפי דהוי כגרמא בתרי דרבנן. ויל"ב.313. שבכה"ג שלא נדלק אור, אלא רק פתיחת מעלית או הפעלת מכשיר כל שהוא, ה"ז איסור דרבנן, וה"ז ככל שבות דשבות שמותר באמירה לגוי במקום מצוה או במקום צורך )וכמש"כ בסי' ש"ז ס"ה(. ובכל אופן אין בזה איסור הנאה ממלאכת הגוי )אף אם היה באיסור דאורייתא(, מאחר שאין זה אלא הסרת מונע, וכמשנ"ת לעיל בסי'

רע"ו.וכפי ממנה, ליהנות אסור בשבת, האסורה מלאכה עושה כשיהודי הנה .314הפרטים המבוארים להלן בסימן שי"ח ס"א. עמש"ש. אולם בנידו"ד נראה להתיר, א'. שמן הסתם הוא איסור דרבנן, שאין בו הבערה וכו'. ב'. שאינו הנאה בחפצא אלא בהסרת מונע, וקיל טפי. ג'. גם נ"ל שסתם חילוני שעושה מלאכה י"ל שהוא שוגג, וכדין תינוק שנשבה )אמנם אינו פשוט ובמק"א נת'(, וכל כה"ג מותר לאחרים,

וכמש"כ בשו"ע שם.יעבור מטווח יחד, שאל"כ הלא כשהחילוני עימו יעבור אא"כ א"א אלא שמ"מ העין האלקטרונית, ימצא שם היהודי, וכשהוא יצא מטווח ראיית העין האלקטרונית נמצא שהוא זה שגרם הכיבוי, ואם כך הם הדברים נראה שבודאי אין ראוי לעשות

כן, והוא בכלל חילול ה', מכמה אנפי.315. שבזה מותר מן הדין, וה"ה בכרטיס מגנטי, דלא שנא.

316. כמו שכתבנו לעיל לגבי אור. וכאן קיל טפי משם שאין כאן שום חוטי להט וגחלת, ואין חשש כלל.

317. עיין לעיל בהלכה ובהערות שם גבי דין מעלית שבת, עיין שם. ויש מקילים עכ"פ במקום חולי וכו'. וכמו"כ אם שכח מלפני שבת איזה חפץ במעלית, וכעת

רוצה להכנס רק כדי להביא את החפץ, אין בזה שום חשש.318. כידוע שבמעלית יש עין אלקטרונית, וחיישנים שמבחינים באדם נכנס הם נפתחים, ונמצא שהוא גורם לזה ]ובפרט יש להזהר במעלית כזו שע"י הפתיחה

נדלקים ג"כ האורות[.319. כן יש להעיר בדבר זה שמצוי להכשל בו, וכבר מצאנו שיש מהאחרונים

שרצו לאסור מעלית שבת מה"ט, וכמש"כ בשו"ת תפארת נפתלי סי' ל"ד ועוד.

Page 13: מקור הלכה

נד

מזגן שיש בו עין אלקטרונית, יש להזהר בזה כדרך שנתבאר לעיל לענין אור320.בית הכסא שיש בו עין אלקטרונית, שכאשר האדם יוצא ממנו נשטף המקום בזרם מים, לכתחילה יש להזהר לנתקו בער"ש, או לילך למקום אחר321, אולם אם אין לו בית הכסא אחר, מותר משום כבוד הבריות322, ויותר טוב אם

אפשר לכסות את העין האלקטרונית באיזה נייר, וכיוצא323.וכיור הפועל על ידי עין אלקטרונית, אין להשתמש בו, כיון שאין בזה צורך כ"כ, ואפשר לעשות בדרך היתר324.

מכשיר ליבוש ידיים, הפועל באופן אוטומטי, אסור להשתמש בו בשבת, בשום אופן325.וכן מכשיר שכאשר שמים בו את היד יוצא נייר, אסור להשתמש בו בשבת326.

גלאי מתכות המותקן במקומות ציבוריים לצרכי אבטחה, לכתחילה עדיף לעקוף וללכת בדרך אחרת אם אפשר בנקל, או שלא ישא עימו מתכות, וכדו', או שיעבירם מדרך צדדית, ואם אי אפשר יש להקל משום שאינו מתכוון327, וכשזה ספק אם המתקן הזה פועל, מותר לכתחילה328.

מקום שכשפותחים את הדלת נשמע צלצול או זמזום אלקטרוני, לכתחילה יש להזהר לנתקו מערב שבת, או למצוא דרך עקיפה, אא"כ במקום צורך שמוכרח לבא דרך שם329.צילום המותקן בפתח הבית, המקרין על גבי מסך בתוך הבית את כל הנעשה בחוץ, מותר לאדם לעבור שם, כיון שאינו מתכוון לצילום330.

ומצלמות אבטחה המותקנים במקומות ציבוריים )כמו שמצוי בירושלים וכדו', וכן בבתי סוהר ובבתי חולים וכיוצא(, המחוברים למחשב, ונשמר במחשב כל הצילומים, ה"ז חמור יותר. ולכתחילה אם אפשר ראוי להשתדל ולפעול לבטל הדבר, או עכ"פ שלא ישמרו הצילומים יותר מיממה אחת )באופן אוטומטי(, ובכך יחשב כמלאכה שאינה מתקיימת, ומ"מ אם לא עשו כן מותר לאדם לעבור שם, כיון שאינו מתכוון ולא איכפת לו מהצילום, ובפרט במקום

חולי )אף שאין בו סכנה(, או לבקר חולה, או משום כבוד הבריות, ואפשר גם לצורך מצוה331. ואם הדבר ספק או שאינו ברור אם יש מצלמה, או שספק אם היא בפעולה וכדו', מותר לכתחילה לעבור שם, בכל אופן332.

דיני טלטול הנרות ופרטיהןי"ב. נר שנפל על השולחן, או על המפה, ורוצה לנער את השולחן או המפה, כדי להסיר את הנר שלא יבעיר, יש להתיר בב' תנאים333: א'. שלא יהיה השולחן "בסיס" לנר, שאז אסור לטלטלו בשום אופן ככל איסור מוקצה. ותנאי דין "בסיס" לדבר האסור מבוארים בסימן ש"ט, ונזכירם להלן בקצרה. ב'. שלא יפול הנר באופן שיכבה בודאי, שאם הוא יכבה בנפילתו הרי זה "פסיק רישיה", ואסור אפילו כשאינו מכוון לכבותו. וכן שלא יהיה זה נר של שמן,

שאם הוא נר של שמן יש איסור לטלטלו באופן שהשמש זז מן הפתילה או מתקרב אל הפתילה, והרי זה "פסיק רישיה" של איסור מכבה ומבעיר.ובאופן שהוא מצב שאדם "בהול" עליו הרבה, וכגון שנר נפל על השולחן, והוא חושש שעד שינער את הנר יתפס האש בשולחן או במפה, התירו טלטול מוקצה ממש, לתפוס את הנר בידיו, ולסלקו משם למקום אחר או להחזירו

למקומו. ואע"פ שאין בזה פיקוח נפש, מותר מחשש שמא יכבה, וכן אם אחזה האש בנייר שעל השולחן וכדו', אפשר לאוחזו ולסלקו, מחשש שמא יכבה334.ואם נתפס האש בשולחן וכדו', יבואר להלן סימן של"ד מה לעשות כדי שלא תמשיך השריפה335.

י"ג. דבר שהיה עליו המוקצה, כגון שולחן וכדו', נעשה בסיס למוקצה ונאסר בטלטול, אולם כ"ז בתנאי ששם עליו את המוקצה בכוונה336, וחשב על דעת שישאר שם בשבת337.ונחלקו הפוסקים על איזה זמן בשבת צריך שיחשוב שישאר שם המוקצה בכדי שיאסר, יש אומרים שדווקא אם הניחו על דעת שישאר שם כל השבת ה"ז נחשב בסיס, ויש אומרים שאפילו אם היה בדעתו להסירו בשבת באיזה אופן )ע"י גוי וכדומה(, ג"כ נחשב בסיס, ובלבד שיחשוב שיהיה שם בבין השמשות של ערב שבת338. והלכה כדעה שניה, שאפילו אם חשב שיהיה שם בבין השמשות בלבד ג"כ נחשב בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו כלל, אבל

במקום הפסד יש להקל כדעה ראשונה שאינו נחשב בסיס339. ]ובכל אופן אין זה תלוי בקבלת שבת, אלא בבין השמשות דווקא[340.עוד יש להוסיף, שאין נחשב בסיס האסור בטלטול אלא רק באופן שהיה מונח עליו איסור בלבד, אבל אם הניח עימו בבין השמשות גם דבר היתר והיה שם כל בין השמשות, ה"ז בסיס לאיסור ולהיתר, ואינו מוקצה341. ואפילו

אם אחר כך סילקו ממנו את ההיתר, מן הדין אינו מוקצה342.אולם היינו דווקא כשההיתר חשוב לו "עתה בשבת" יותר מן האיסור343. וזה דבר התלוי לפי הענין לפי כל אדם באשר הוא.344 ולענין נידונינו כשיש נרות על השולחן, יש להתבונן לפי הענין אם ההיתר ששם על השולחן )כגון לחם וכדו'( עדיף מהשלהבת כלומר מאור הנר, ואין תלוי לפי השמן שבנר. וכמו כן אף אם הפמוטים יקרים, כיון שכעת בשבת יש לו צורך יותר בלחם, ה"ז נחשב חשוב יותר345. ולכן נהגו הנשים המדליקות נרות, להניח לחם או יין על

השולחן קודם הדלקת הנרות346.וכמו"כ הדבר תלוי גם לפי הענין מה עיקר שימושו של הבסיס, אם לאיסור ולהיתר347. ]ועוד בדיני בסיס יבואר להלן בסימן ש"ט-ש"י[.

ודע, שגם במקום שאינו נחשב בסיס האסור כגון בשכח, לכתחילה אין לטלטל את כל הדבר שעליו המוקצה אלא ינערנו ממנו, אבל אם א"א לנערו שם מאיזו סיבה מותר ג"כ לטלטל השולחן ולנערו במקום אחר348.י"ד. ומן האמור יש ללמוד שאם היה נר על שולחן באופן שאינו נחשב בסיס לאיסור ]וכגון בתנאים שנזכרו בהלכות הקודמות[ ורוצה להסירו מן השולחן, מותר לנערו מן השולחן. ולכתחילה לא יטלטל את השולחן אלא יטה אותו על צידו והמוקצה יפול, אבל אם הוא צריך את המקום שסביבות השולחן, ואינו רוצה שיפול לשם הנר, או שחושש מדליקה וכיוצ"ב, מותר לו לטלטל את כל השולחן עם הנר וינערנו במקום שהוא רוצה349. וכן אם הוא חושש

שיתקלקל הפמוט או הנר, מותר לטלטל השולחן למקום אחר ולנערו שם350. והוא הדין אם חושש שמא יכבה351 וכיוצא. ]ולהלן יבואר באיזה נר מותר לנער ולטלטל[.אבל אם הוא נחשב בסיס, אסור להזיזו בשום אופן, והשולחן נחשב כמו מוקצה ממש שאסור להזיזו, אבל סתם נגיעה בו מותרת, ולכן מותר לשבת ולהשתמש בשולחן בלא להזיזו352. והמפה עצמה אינה נעשית בסיס כלל, ולכן

אינה מוקצה בכל אופן353.

320. עיין שם כל הפרטים, וקצת יותר קל בנידו"ד שאין בו הבערה דאורייתא של חוטי להט, ואינו אלא דרבנן. ומ"מ לכתחילה יש להזהר ככל האפשר, ובפרט

שבד"כ הוא נהנה מזה בהכרח, וא"א להימלט מזה.321. שהרי לכתחילה ודאי יש להזהר בזה שלא יגרום הפעלת המכשיר, וע"ע

בנשמת שבת סי' ע"ד מש"כ בזה.כבוד משום שבות והתירו היותר, לכל מדרבנן אלא איסורו שאין כיון .322ותלוי לפי י"ל דהוי גרמא, כמש"כ כיוצ"ב בנשמת שבת, גם ועי' שם. הבריות,

הענין אם הוא מיידי.אך בסו"ד, שם וכ"כ חשש, כל מידי לצאת כן לעשות ראויה עיצה זו .323שלפעמים היא גופא כבוד הבריות שלא ישאר שם הלכלוך. וע"ע להלן בסימן

שי"ב מש"כ שם.324. ככל הפעלת מכשיר חשמלי שאסור וכנ"ל, וכבוד הבריות אין בזה כ"כ, ולכן

אין שום אופן להתיר.ואם טעה והכניס ידו תחת הברז והתחיל לפעול, יכול לסלק את ידו אע"פ שגורם שיכבה, כיון שאינו אלא גרמא שאינו נכבה מיד, ובמקום צערא מותר, ויותר טוב ויפסק, ירגיש תזוזה אם ישאיר היד איזה רגעים בלא תזוזה, שאז המכשיר לא

וכמש"כ בנשמת שבת סי' ע"ב.325. בהערה הקודמת, וע"ע בנשמת שבת שם. ופעמים שיש גוף חם שמתלהט,

וחמיר טפי. ועכ"פ למעשה אין היתר כלל.326. פשוט כנ"ל, ובד"כ יש בזה ג"כ איסורים אחרים.

327. שלכתחילה יש לצאת מידי כל חשש, אולם אם אי אפשר מותר לעבור שם אע"פ שהמכשיר יצפצף, כיון שאינו מתכוון, ועדיף ממה שהתירו כמה פוסקים לעבור במקום שנדלק האור. ]ומ"מ אם אפשר ויש יכולת להשפיע לבטל או להניח

לעבור בדרך צדדית, ראוי להשתדל בדבר[.328. דבזה מצטרף דעת הפוסקים דספק פסיק רישא מותר, וכמשנ"ת לעיל, ע"פ

המבואר להלן בסי' שט"ז ס"ג.329. ככל הנ"ל שלכתחילה יש להזהר, אולם בדיעבד ששכח לנתק החשמל יכול להכנס לביתו, וא"צ להמנע. וכמו"כ אם צריך לבקר חבירו החולה )אע"פ שאיב"ס( וכיוצא, אפשר להקל. ועדיף ממה שהתירו כמה פוסקים לעבור במקום שנדלק

האור ואינו מכוון, וע"ע בשו"ת חלקת יעקב ח"א סימן ע"ח. ודו"ק.330. הנה לכתחילה אין להפעיל מערכת זו בשבת )וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ו סי' פ"ב שיש בזה עובדין דחול וכו'(, אולם במקומות שמוכרחים לכך מחמת חשש גנבים או אנשים חשודים, יש לדון להקל, ולא מבעיא להולכים לתומם ברחוב שא"צ לחשוש, כיון שאינם מתכוונים כלל, אלא אף מי שרוצה ליכנס לבית, וניח"ל בזה שיראו אותו ועי"ז יפתחו לו הדלת, יש לדון להקל מאחר שיש בזה תרתי דרבנן, שאין בו חוט להט, וגם שאינה מלאכה המתקיימת. וגם שבלא"ה תמיד הוא מקרין מה שנעשה, וי"ל. וכ"כ האחרונים. ועי' בשו"ת בצל החכמה ח"ו סימן ס"ה ובשו"ת רבב"א ח"ג סי' רמ"ז ובתשוה"נ ח"ג סי' ק"ט ונשמת שבת סו"ס ע"ב, וכן יש

לדון ע"פ הפוסקים שהזכרנו לעיל בתחילת הענין, ואכמ"ל.המתקיימת כמלאכה טפי חמיר בדיסק, הצילומים ששומרים בזה הנה .331יותר מיממה קיל טפי, ככל בתקוני מנא, אבל אם יסדרו שלא ישמרו הנתונים מלאכה שאינה מתקיימת ואינו אלא דרבנן, וכשאינו מכוון יש להקל בכה"ג שהוא ולכן אנפי. מכמה ועוי"ל בהכי, מלאכה שנחשב פשוט זה אין ועכ"פ לצורך. למעשה מותר לעבור שם אפילו אם הנתונים נשמרים במחשב ]ובפרט יש להתיר לצורך חולה לבקר אצלו, עיין בתשוה"נ שם, ובשבה"ל ח"י סימן ס' וכל כה"ג, ונ"ל שגם לצורך מצוה שרי[. ומיהו אם אפשר לפעול אצל הגורמים השייכים לזה שלא יהיה כן, עדיף טפי, ויש כמה הסדרים שאפשר לעשות שלא יהיה חשש זה, ויש

לברר אצל מומחים לזה.332. שבזה יש לצרף דברי הפוסקים שספק פסיק רישא מותר, וכמו שהערנו

לעיל בכ"מ ע"פ המבואר להלן בסי' שט"ז בט"ז ובביה"ל. ועמש"ש.מדבר הראשון חלקו ס"ג(, רע"ז )סימן בשו"ע מבוארים הדברים ועיקר .333עליו בהניחו מיירי השני וחלקו בסיס, דין בו אין ואז הטבלא על נר ב"שכח" "מדעת" שאז הוא בסיס. ובאופן שאין בו דין בסיס )בחלקו הראשון(, דן השו"ע

שמ"מ יזהר שלא יהיה פסיק רישיה כמו שיבואר.לגבי הנידון את שינינו אנו ואולם "טבלא", ע"ג בנר לציין שהשו"ע מדבר ויש על הטבלא( )ד"ה הלכה בביאור ויעוין סקי"ג(. )עי' משנ"ב המצוי כפי שולחן שביאר את שיטתו בזה שיש לשולחן דין בסיס, וע"ע מה שכתבנו לעיל )בסימן זה

ס"א( גבי נר הקבוע בדלת.נ"ב. יש להעיר שהנידון שכתבנו בפנים גבי נר על השולחן, הוא כפי שנוהגים רבים, אבל כבר כתבנו לעיל )סימן רס"ה ס"ג( שמן הראוי שלא לשים הנרות על השולחן אלא בצידי החדר ]ובפרט בזה"ז שיש אור מספיק מהחשמל[, וכ"כ הכה"ח )שם ובסימן ש"ט(. ומ"מ כתבנו זאת כפי מנהג רבים, וכפי שכתבו הפוסקים כאן.

ומזה נלמד ג"כ לשאר נידונים כהאי גוונא.334. כ"כ האחרונים ע"פ המבואר בשו"ע סימן של"ד ס"ב ובמשנ"ב שם סק"ז וסקנ"ג, וע"ע שבה"ל ח"א סי' ס"ב. והנה האחרונים נקטו לקולא במקום פסידא וכו'. אולם אנו הדגשנו שעיקר ההיתר הוא כשיש חשש שמא יכבה, והיינו שהרי השו"ע שם כתב בדעה בתרא לאסור. ועיין כה"ח שם אות ט"ז שהלכה כדעת היש אוסרים שהביא השו"ע שם, ואין להציל רק ע"י גוי, ואם א"א ע"י גוי יש לסמוך על המתירים אפילו ע"י ישראל )וע"ע גם בכה"ח סימן ש"א אות קצ"ב(. ומ"מ אם זה כדי להציל מאיסורא רבא, שפיר יש להקל, ודו"ק. ]גם התבוננתי אמאי לא יחשב כגרף של רעי, וזה נפ"מ בכל מוקצה שמחמת אש שלפניו, אא"כ נאמר שגרף של

רעי הוא היתר מיוחד רק במאוס[.335. יעוין שם אופן שפיכת המים סביבות האש שכשיגיע האש לשם יכבה, או

לומר לגוי ברמז וכו'.336. אבל אם שכח אותם שם והיה דעתו ליטלם מבעו"י, אינו נחשב בכוונה ואינו בסיס )עי' בטור בסימן ש"ט ובמשנ"ב שם סקי"ח ובשעה"צ שם פרטי הענין(. וכן אם הניחם שם שלא במתכוון, וכן אם לא היה לו מקום אחר להניח את החפצים,

ג"כ הדין כן כיעוין במשנ"ב )שם(. ועוד פרטים, ואכמ"ל.337. ולהלן בסמוך יבואר מה נחשב שדעתו להניחם שם "בשבת".

338. בשו"ע )סימן ש"ט ס"ד( הובאו ב' השיטות.339. הנה השו"ע שם פסק בסתמא שהכל תלוי אם דעתו להניחם שם בכניסת שבת ]והוספנו בפנים שיהיה שם "בין השמשות", הוא עפ"ד המשנ"ב )שם סקי"ט(, וע"ע שם במשנ"ב )סקכ"ב( שהוא הדין בחשב לסלקם בבין השמשות עצמו אסור, שהרי זה ספק יום ספק לילה עיי"ש. )ולא אומרים בזה ספק דרבנן לקולא([. אבל אח"כ הוסיף השו"ע בשם י"א שזה דווקא בדעתו שיהיו שם כל השבת, ולדינא והוסיפו שם בשם ובכה"ח. וכ"כ הפוסקים שם במשנ"ב קיי"ל שהלכה כסתם, האחרונים דמ"מ במקום פסידא יש להקל כסברת הי"א )וכ"ה במשנ"ב וכה"ח כאן

עד"ז(. ויעוין שם שבאופן שעושה כן שלא יגנב אסור.340. כן מוכח בפוסקים דבכל גווני למעשה הוא תלוי בביהש"מ. וכ"ה בפמ"ג סו"ס רע"ט. וכ"מ בגר"ז ובמשנ"ב וש"א בסימן ש"ט-ש"י, ודלא כהמנחת שבת סי' פ"ט. וכן הסכימו הגרשז"א במנח"ש ח"ב סי' ל"ד. ומטעם שיש לו דרך לומר לחבירו

להוציאו. וכן דעת שיבל"א הגריש"א ועוד להקל בזה.341. שו"ע )סימן ש"ט סעיף ח'(, ועיין שם בפוסקים פרטי הענין.

342. ששוב לא אתקצאי לכולי יומא והוא עשוי לצורך עצמו. וכן מדוקדק בלשון המשנ"ב כאן שרשאי לטלטל אח"כ הנרות, כיון ש"היה" מונח עליו הלחם הצריך

לשבת. וכ"כ הגר"ז ס"ו, וכ"ה בשש"כ פ"כ הערה ר"ד ועוד.סי' פ"ט סק"ז כתב לחוש לפמ"ג שיהיה ההיתר בשעת איברא שהמנחת שבת הטלטול )ובשבו"י מוקצה פי"ז הביא מהגריש"א להחמיר כהפמ"ג(, אולם מדינא בעת היתר דבר עליו לשים ראוי טוב מהיות ומ"מ להיתר, הפוסקים הסכימו

הטלטול, ואח"כ יוכל לסלקו שנית.ומוכח לשבת", לו "צריך היתר שהדבר שכתב סקי"ח כאן משנ"ב עיין .343שעפי"ז תלוי האיסור וההיתר ]ויותר מבואר במשנ"ב בסימן ש"י סקל"ג שאפילו דבר שאצלו אינו נחשב ואצל אחרים נחשב, או להיפך, לעולם הולכים לפי דעת רע"ט סק"ה סי' להלן וכדברי המג"א ס"ו, והגר"ז וכ"ה בפמ"ג סק"ח הבעלים[. שחשיבות ההיתר כנגד האיסור תלוי לפי הצורך שעתה בשבת. וע"ע גם בחיי

אדם כלל ס"ז ס"ד.

ואין זה תלוי לפי השווי הממוני, משום שאף אם השווי הממוני של האיסור גדול משל ההיתר, מ"מ כיון שהלחם נצרך לו בשבת ה"ז חשוב יותר, וכ"כ באגר"מ ח"ה סי' כ"ב אות י"ז, וכ"ה בשבט הלוי ח"ח סי' נ"ב שאף שהפמוטי כסף יותר יקרים, מ"מ כיון שצריך את הלחם עתה ה"ז חשוב יותר. וע"ע בספר שבו"י בשם הגריש"א,

ועוד בהערה שאחרי הסמוכה, עיין שם.344. כתבנו זה מפני שהוא עשוי להשתנות מאדם לאדם לפי החשיבות, וכגון: א(. שאם יש לו עוד מאותו מין האיסור או להיפך ממין ההיתר, ה"ז ממעט בחשיבותו, שהרי יש לו כבר אחר )עי' בסי' רע"ט במג"א וחי' רע"א שם מהריב"ש, ובדברינו שם(. ב(. וכמו"כ כיום שיש אור חשמל מצוי אין כ"כ חשיבות באור הנר ]ובפרט אם כיון במאור החשמל ג"כ למצות ההדלקה, או שיש לו עוד נרות אחרים במקום

אחר למצוה[. וכן כל כיוצ"ב.כלפי לדון את חשיבות ההיתר לנו דיש )סקי"ח( כאן כן פסק המשנ"ב .345השלהבת דווקא. )ועי' בשעה"צ סקי"ח וסק"כ(. וע"ע בכ"ז להלן )סימן רע"ט( בב"י שהביא דברי הריב"ש בתשו' שכתב שהבסיס הוא בגלל השמן שבנר, אבל המג"א )שם סק"ה( הקשה ע"ז, וכתב דצ"ל דה"ק דהשלהבת הוא חשוב, עיי"ש )וע"ע בב"י שם מבן הרשב"ץ שכתב שאביו אמר דאה"נ דהבסיס הוא כלפי השלהבת(. וע"ע ברש"י דשבת )ריש דף מז.( שמבואר כן, ובטעם הדבר יעויין במג"א )סק"ו ז'(, וע"ע

בחזון איש )סימן מ"א סקט"ז( ובמנחת שלמה סימן י"ד. וע"ע להלן בסי' רע"ט.ודע שהנידון בחשיבות הדברים כנגד השלהבת, אינו לפי שווי החומר שבו, אלא לפי הדבר הנצרך לו, והיינו בכדי שיהיה ההיתר חשוב יותר צריך שיהיה חשוב לו יותר מהאור, והיינו שיהיה מעדיף את הדבר למרות שיהיה בחושך, וכ"כ בערוך השולחן )סי' רע"ט אות י"ב( ועו"א. ובאופן שיש לו נר אחר להאיר ולא יהיה לו חושך מוחלט, א"כ האור הזה שאותו רוצה לטלטל אינו חשוב לו הרבה, וממילא בדבר פחות ג"כ הוא שווה לו יותר מן האיסור, והכלל בזה הוא כפי הענין שיהיה ההיתר חשוב לו יותר מן האור הזה. ולהלן בסי' רע"ט יבואר שבזה"ז שיש חשמל

יש להקל טפי, וכן עזה"ד.וע"ע בשעה"צ כאן פסק שאזלינן בתר השלהבת, אע"פ שהמשנ"ב הנה אמנם שקצת פקפק בזה, ומ"מ סיים שהמנהג להקל. אמנם להלן בסי' ש"י סקל"א מוכח שהוא בסיס אף לנר, וצ"ע. ועכ"פ הנה הסכמת האחרונים שתלוי לפי הצורך באור, וכמו שהבאנו בהערה שלפני הסמוכה. אלא שכאשר הפמוטים יקרים, שהבאנו מהאגר"מ ושבה"ל דאעפ"כ אזלינן בתר הדבר הצריך לו ולא לפי שווי הממוני, וכן ראיתי הלום גם במנוחת אהבה פי"ד הערה 64. עיי"ש. יש להעיר שראיתי להגרשז"א בשו"ש בסי' ש"י סקכ"ח ג' דלא ס"ל כן, אלא תלוי לפי מה שהאדם היה

מוותר עליו, ה"ז סימן שאינו חשוב. אולם משאר הפוסקים ל"מ כן.346. משנ"ב סקי"ח. וע"ע דבר נפלא בט"ז יו"ד סי' קע"ח סק"ז )הגם שלא נהגו

כן(. ודו"ק.347. וכדלהלן בסי' רע"ט ס"ג שאם עיקר הבסיס מיועד לאיסור כגון פמוט לא

מהני. וע"ע שם.348. כך מתבאר בשו"ע )סימן ש"ט ס"ד( ובמשנ"ב שם, כיעוין שם פרטי הענין,

ונזכר גם בביה"ל כאן )ד"ה מנער(. ויבואר בהלכה הבאה.349. כ"ז מתבאר משו"ע )סימן ש"ט סעיפים ד'-ה'( ובמשנ"ב ואחרונים שם.

ושו"ר שכ"כ עיין שם. בסו"ד, בדבריו וכ"מ באמצעיתו. סקי"ח 350. ממשנ"ב באבני ישפה ח"ד סי' מ"ג בשם הגריש"א. וכן היתה דעתו של הסטייפלר להתיר

בשביל שלא ינזק.351. דומיא דהנ"ל, וע"ע בשש"כ פ"כ הערה קס"ט מהגרשז"א.

352. פשוט שדינו ככל מוקצה, ומותרת סתם נגיעה ככל מוקצה כמבואר בסימן ש"ח ס"ג, אמנם יש אוסרים גם נגיעה בעלמא, ובמקומו יתבאר, ולכן רק בהטיה וכדו' אסור, אבל סתם כך לשבת לצידו מותר באופן שאינו זז. ושו"ר שכ"כ באגר"מ

ח"ג סי' נ"א, עיי"ש.353. כ"כ המשנ"ב להלן סימן ש"ט סקי"ח. וכמה טעמים בדבר שאינה נעשית בסיס, עיין במג"א שם סק"ו ובשעה"צ שם סקכ"ד. הגם שיש מחמירים בזה, מ"מ שיוצא מה ולא השולחן, שעל מה רק שאסרו ]ויש התירוהו. הפוסקים גדולי

לצדדים[. ואכמ"ל.

Page 14: מקור הלכה

נה

ט"ו. כל האמור לעיל שמותר לנער את הנר, היינו דווקא באופן שלא יהיה פסיק רישא שיכבה, ולכן אם הנר דלוק אין להתיר ניעור אלא רק בנר שעוה354, ודווקא באופן שבנפילתו לא יתכבה, ולכן אין לנערו אלא בנחת דווקא, וגם יטה אותו סמוך לקרקע כדי שלא יתכבה355.

ונר שמן או כל שיש בו חומר בעירה נוזלי אסור לנערו כלל, ואפילו לטלטל את השולחן כשהנר עליו כגון שהוא רוצה לאכול בחדר אחר, גם כן יש ליזהר שלא לטלטל, אא"כ הוא הולך בנחת מאד, באופן שלא יזוז השמן מן הפתילה או יתרחק השמן מן הפתילה, שאם יארע כן זה איסור של מכבה או מבעיר356.

]וי"א שטוב לעשות את ניעור הנר ע"י גוי357, ואז אפילו אם הוא פסיק רישיה שבודאי יכבה גם כן מותר, כיון שאינו מתכוון לכיבוי רק לניעור בלבד, וכל פסיק רישיה כשאינו מתכוון מותר ע"י גוי358.ועל ידי קטן אסור לעשות באופן שהוא פסיק רישיה, ורק בנרות של שעוה וכדו' באופן שאינו פסיק רישיה יש להתיר[359.

ט"ז. פמוטים או מנורות שדולקים בהם נרות, וכן עמוד שלפני החזן שיש בו נרות, אסור ליגע בו כלל באופן שהוא יכול להתנדנד, מפני שאם יזוז הנר שמן יש בו חשש הטיה360. ]אבל בנרות של שעוה אין חשש הטיה, ואעפ"כ יש מי שאוסר לגעת בו כשהוא מתנדנד משום טלטול מוקצה, אכן אם המנורה תלויה, הרי זה טלטול מן הצד, ומותר[361. ואם העמוד של החזן קבוע וכדו' באופן שאין חשש שהנרות יזוזו, אין שום חשש.

עוד יש לציין, שנר הדולק בתוך מתקן זכוכית המיוחד לנרות, אסור לפתוח או לסגור את דלת המתקן בשבת משום מוקצה362.י"ז. מותר להניח נרות שבת מבעוד יום על האילן, שידלק שם בשבת. ואין חשש שכשיכבה יטול את הנר ויעבור על איסור השתמשות באילן, שהרי הוא מוקצה. אבל ביום טוב שהנר אינו מוקצה, אסור להניחו על האילן, שמא

יטלנו ממנו ונמצא משתמש במחובר363.ואם הוא באופן שאפשר לטלטל את הנר בשבת, וכגון שעשה תנאי מערב שבת, וכל כיוצא בזה )וכפי התנאים המבוארים להלן בסי' רע"ט(, אסור גם מבעוד יום בערב שבת להניחו על האילן364.

ודע, שגם שאר חפצי היתר שדרך האדם להשתמש בהם בשבת, באופן תמידי, אין להניחם על האילן365.י"ח. הרואה שהכלי של השמן בוער כולו, וחושש מפני הסכנה שלא יבער הבית, או אפילו אם אין חשש סכנה אלא שזה מפריע בגלל העשן או האור המרובה, מותר לו לכפות קערה על גבי הנר בשבת, כדי שלא תתפשט האש

או כדי להחשיך את החדר מאור הנר366. וכל זה דווקא בתנאי שישאיר מעט אויר בין הכלי לנר כדי שלא יכבה, ואפילו בחלק מן האש ג"כ יש ליזהר שלא יכבה, וכל ההיתר הוא כדי שלא תתפשט האש או להחשיך קצת367.ובאופן ששם כלי ע"ג הנר וכנ"ל, יש ליזהר: א'. שלא יהיה כלי מתכות מפני שיש איסור לחמם כלי מתכות בשבת באופן שיעשה גחלת368. ב'. יש ליזהר אם הנר עשוי מחלב או משומן של דבר איסור, שלא ישים עליו כלי אכילה,

כדי שלא יאסרו הכלים מחמת האדים החמים העולים מן הנר369. ג'. יש ליזהר שלא לנדנד את המוקצה על ידי הכלי ]אולם נגיעה בלא נדנוד, מן הדין אינו אסור[370.ואם יש חשש סכנה, מותר אפילו לכבות את האש, אם צריכים לכך למניעת הסכנה371, אלא שאם אפשר להסירו משם, עדיף לעשות כן, מאשר לעבור איסור דאורייתא372.

סימן רעחא'. כלל: מלאכה שאינה צריכה לגופה373, נחלקו הראשונים אם ההלכה היא שחייב עליה בשבת או שפטור על עשייתה בשבת, ורוב הראשונים פסקו שפטור, אבל מכל מקום לכולי עלמא יש איסור לעשותה בשבת374, וכן דעת

מרן השו"ע והפוסקים שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור על עשייתה בשבת, אבל אסור מדרבנן375. אמנם יש לדעת שאיסור זה הרי הוא חמור משאר איסור דרבנן, ונפ"מ לכמה דברים376.

כיבוי וטלטול הנר לצורך חולהב'. חולה שצריך לישון בחדר ויש שם אור, והאור מפריע לו לישון, אם יש חשש שאם הוא לא יישן יוכל להסתכן, ואפילו זה רק ספק סכנה מותר לכבות את האור בשבת. ואם הוא חולה שיש בו סכנה בחוליו, מן הסתם השינה נצרכת לו, ומחללין בשבילו את השבת כדי שיישן377 ]והוא הדין בכל מקרה של פיקוח נפש כגון בשעת מלחמה או מפחד שודדים וכדו', מותר לכבות את האור בשבת, וכן מותר לעשות כל מלאכה האסורה בשבת אם יש בה

צורך להנצל מן הסכנה[378, מפני שפיקוח נפש דוחה שבת379.

354. שו"ע כתב שיהיה נר של שעוה וכיוצ"ב או שלא יהיה בו שמן, ופירש המשנ"ב פירש ולא ע"כ. כלה השמן, וכבר רק הפתילה לומר שדולקת דרוצה )סקט"ז( דכוונתו לכל דכוותיה כגון חלב מוצק וכדו', דהא אמר וכל כיוצ"ב, ופשוט. )ובקרוב

לפסיק רישיה אבל אינו ודאי שיהיה, נחלקו בזה האחרונים ויש רבים מתירים(.355. כ"כ המשנ"ב )סקי"ד( משם המאירי, עי"ש, והיינו באופן שלא יכבה בודאי,

אבל אם הוא ספק אם יתכבה מותר בכל אופן.356. מתבאר כ"ז משו"ע ומשנ"ב סקי"ז.

357. הגה כאן. )וע"ע במשנ"ב שאם אין גוי יראה לעשות ע"י קטן(.358. משנ"ב )סקט"ו(, והוא כלל גדול דמותר ע"י גוי אפילו בפסיק רישיה כשלא מתכוון לאותה מלאכה )וכדברי המג"א כאן סק"ז וכן לעיל סי' רע"ו סק"י ועוד(, וכ"כ המשנ"ב בכ"ד בהל' שבת. )ולא דמי למש"כ המשנ"ב בסי' רע"ו סק"ל ובשער הציון שם, דשאני התם דחשש לד' רע"א עכ"פ, ובצירוף זה אסר בפסיק רישא, אבל בעלמא שרי, ואף שם אינו מן הדין וכיעוין(. וכן הלכה שכל פסיק רישיה באינו

מתכוון מותר ע"י גוי, וכ"כ עו"א.שכתב ומה אסור, מתכוון שאינו אפילו ולכן לקטן, ספיה להתיר שאין .359המשנ"ב )סקט"ו( שכשאין גוי מזומן יראה לעשות ע"י קטן, היה אפ"ל דהיינו כשאין ברירה אחרת, ועדיף להקל באיסור ע"י קטן ודווקא במקום חשש סכנה וכדו', אולם באמת מבואר במקור הדברים שהוא מתשו' מהרי"ל שלא התיר בקטן אלא בנר של שעוה דווקא שאינו פסיק רישיה, וכן מתבאר מדברי המשנ"ב )סקי"ח( עיין שם, ודו"ק. ]ועיין בדברינו לעיל בענין מכשירים אלקטרוניים גבי קטן, ושם בהערה גבי

מקרר ששכחו בו נורה, שאסור לפותחו גם ע"י קטן, עיין שם[.360. עיין בהגה )סימן רע"ז סוף ס"ד(. וה"ה בעמוד שלפני החזן או שולחן וכל

כיוצ"ב.361. עיין משנ"ב סקי"ט, ובבה"ל ד"ה הואיל, והדברים מבוארים בביאור הלכה

)בסימן רס"ה ס"ג ד"ה הן(.362. פמ"ג כאן במש"ז סק"ח, וה"ד בכה"ח )אות כ"ח(. וע"ע בכה"ח לעיל סימן

רע"ו מש"כ כיוצ"ב.363. שו"ע ס"ד. וחיישינן שמא יטול את הנר מהאילן, יותר מאשר לחוש שמא יטול מוקצה דבדילי אינשי מיניה בשבת, ולכן רק ביו"ט חיישינן. ]וסתם חפצים ודאי מותר להניחם על האילן מער"ש, ולא אסרו אלא בנר שיש לחוש שמא אחר שיכבה יטלוהו, אחר שנשתנה ממה שהיה עד עתה[. ויש לציין: א(. דין מוקצה בנר יבואר להלן בסי' ש"ח. ב(. דין השתמשות באילן יבואר להלן בסימן של"ו. )ועיין במג"א

שם סק"ב משם הרא"ש(. 364. יעוין בב"י להלן )סי' רע"ט( שהביא מהכל בו בשם רבני צרפת שהורו לטלטל נר שהדליקו בו באותה שבת על ידי כיכר אם הונח עליו מבעו"י וכו', וכתב ע"ז ונדחית סברא זו מההיא דאמרינן )שבת מה.( מניחין נר ע"ג דקל, דמשמע שאין בו שום היתר לטלטלו אפילו כבה, שאם יהיה בו שום היתר לטלטלו אפילו כבה לא יתירו להניחו ע"ג הדקל שישתמש במחובר, ע"כ. וכתב ע"ז הב"י ולי אי מהא לא אריא, דהא איכא למימר דכי שרינן נר ע"ג דקל בשלא הניח עליו כיכר דווקא התירו, עכ"ד. ומוכח מיהא מתו"ד הב"י שאסור להניח גם בשבת אם זה באופן שיש חשש

שיבואו להשתמש בו באיזה דרך )עי' להלן סי' רע"ט(.וכמו"כ אם עשה תנאי מערב שבת דמבואר להלן )בסימן רע"ט( דשרי, עיין שם נוהג )אות כ"ב( שאם וכעי"ז העיר בכה"ח כאן יהיה אסור. בכמה אופנים, א"כ להתנות מתחילת השנה לטלטל נר שכבה, אסור להניח הנר ע"ג האילן, שאפשר שיטלנו אף בשבת זו, ע"כ. וכ"ש בהתנה בער"ש. אלא שהכה"ח רצה לחדש רבותא, שאפילו כשלא התנה בשבת זו, ויש לחוש שמא בדיל מינה, ובפרט שיש אומרים

דלא מהני תנאי לכל השנה, אפ"ה שרי.אמנם בעיקר כל אופנים אלו, יש לציין למבואר להלן בסי' רע"ט הפרטים בזה,

ובד"כ מחמת הפרטים הללו אין זה מצוי כ"כ, ולכן יש להתיר בכל גווני.365. כ"כ במשנ"ב להלן )סימן של"ו סקי"ב(, אמנם הגרשז"א )בשש"כ פכ"ו הערה נ'( העיר שלא מצאנו לאסור תליית סל על האילן מער"ש, וכן לא מצאנו שיצטרך כן כתב שאין דברים אלו אמורים אלא בכלים ועל להוציא כל חפציו מהאילן, אין ואף תמיד, בו דבר שאין משתמשים אבל תמיד, בהם שרגילים להשתמש

ליהנות ממנו בשבת, מותר, עיי"ש.366. שו"ע )סימן רע"ז ס"ה( מתיר כדי שלא תאחוז האש בקורה, ומשמע קצת שדווקא במקום סכנה מותר, אולם כבר העירו האחרונים שאפילו כשאין סכנה ג"כ מותר, וכדמשמע בשו"ע )סימן ש"י ס"ו( שכתב בסתמא שמותר לכפות עליה כלי, ע"כ. וכ"כ במשנ"ב )סקכ"ג(. ובסמוך )שם סקכ"ד( כתב המשנ"ב דה"ה שמותר

מפני סיבה אחרת שלא יהיה לו אור המפריעו וכו'.367. משנ"ב )סוה"ס(, עיין שם ובשעה"צ )והדבר פשוט דהוא הדין שיזהר שלא יכבה חלק ממנו, שכל זה הוא בכלל האיסור, שאפילו אם לא כבה כולו ג"כ אסור,

כמבואר בכ"ד, ונזכר גם בביה"ל סו"ס רע"ח, וכן נתבאר לעיל בסי' רע"ז(.)כפשט בסתם בזה לאסור למה צ"ע אמנם שם. עיין )סקכ"ב(, משנ"ב .368הלשון(, הלא מבואר שהאיסור הוא רק בנעשה גחלת )וכ"ה במשנ"ב ר"ס שי"ח נ' סק"ט( כתב וכן בסימן ל"ז סקי"א )סימן ובחזו"א ליישבו(, ויש לענין בישול,

לבאר שאמנם מה"ת הוא רק אם נעשה גחלת, אולם מדרבנן אסור כבר כשמתחמם בשיעור שהיד סולדת בו, עיי"ש. אולם זה חידוש גדול, ומהפוסקים בהל' שהייה וחזרה מוכח שאין איסור בחימום בעלמא. ושו"ר גם בקצוה"ש שעמד בזה, ונראה דאה"נ דכאן כל האיסור הוא מחשש שמא המתכת תתרכך מחמת החום או תיעשה גחלת וכדו', ודו"ק. וכן נקטו הפוסקים שאין איסור אא"כ מתלבן המתכת, וכיעוין באגר"מ ח"א סי' צ"ג ובמנחת שלמה ח"א סי' י"א הערה 2 ושבט הלוי ח"א סי' צ"א, וע"ע בשבו"י בדיני שהיה וחזרה פ"ד ה', ועוד להלן בסימן שי"ח במש"ש. ואח"ז ראיתי גם במנ"א פכ"ה י"ג שאכן רק אם הוא מחממה באופן שיכול לשרוף עליה

קש, אז הוא נחשב בעירה.369. ביה"ל )ד"ה הנר( ע"פ המבואר ביו"ד )סימן ק"ה(, ונראה כוונתו כפי המבואר שם בהגה )סוף ס"ג( שיש איסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, עיי"ש, והוסיף ובדיעבד אין לחוש, ע"כ. והנה נחלקו שם המפ' בטעם האיסור, דהש"ך )שם סקי"א( באמת כתב שטעם האיסור הוא משום שההבל עולה מהנר למעלה, עיי"ש )ולפי"ז יל"ע למה בדיעבד מותר, וי"ל שאינו חם כ"כ וכדומה, עי' להלן(. אכן עי' בט"ז )שם סק"ו( שביאר האיסור משום ניצוק וכו', עיי"ש. ומ"מ גם דברי הש"ך כשלעצמם ברורים, דלכן הוא אסור מפני שההבל עולה, עיי"ש. ויש לציין בזאת דברי השו"ע ביו"ד )סימן צ"ב ס"ח( שמחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה, עכ"ד השו"ע. אלא שהרמ"א שם כתב דכל זה דווקא באופן שהוא קרוב כ"כ באופן שהיד סולדת בזיעה, אבל אם אין היד סולדת בזיעה מותר, עיי"ש. ולפי"ז בנידו"ד אם אינו קרוב כ"כ מותר )ובפרט שבנידו"ד החלב עצמו או השומן אינם מתבשלים, ורק הפתילה דולקת בהם ואינו חמור כ"כ, וזו הערה לב' הדינים הנ"ל, ודו"ק(, אלא ומשמע שיש להחמיר ע"כ. זה, בכל ליזהר יש שסיים שם הרמ"א שלכתחילה לכתחילה אפילו באופן שאין היד סולדת בו, וה"נ בנידו"ד, ובאמת שגם לפי דברי הט"ז הנ"ל ג"כ יש לאסור, אלא שבעיקר טעמו הוא חידוש, וכבר דנו בזה הפוסקים שם. )ויש לציין שאע"פ שהשו"ע שם מיירי לענין איסור המאכל, מ"מ פשוט הוא

דה"ה לגבי הקדירה עצמה שנאסרת, וכ"כ הדגול מרבבה שם(. ואכמ"ל בזה.370. כן מבואר בשו"ע )סימן ש"י ס"ו( שכתב שמותר לכפות כלי על המוקצה "ובלבד שלא יגע בו", והיה אפשר לפרש כפשוטו שכל נגיעה אסורה, אולם כבר כתב המשנ"ב )שם סקכ"ב( בשם האחרונים שבאמת מן הדין מותר ליגע במוקצה באופן שזו נגיעה בלבד )כמבואר בסימן ש"ח ס"ג(, אלא שכל האיסור הוא באופן בביאור כאן כוונתו שזו ונראה עיי"ש. ביצה, כגון בו כשנוגע מתנדנד שהדבר נגיעה אפילו שאסור תה"ד בשם המג"א דברי שהביא רע"ז( סימן )סוף הלכה בלבד )באופן שהוא לצורך דבר המוקצה, שאל"כ כבר נת' שאין איסור נגיעה בלא

שמנדנדו(. וכתב דלפי"ד הגר"א נגיעה מותר בכל גווני, וה"ה הכא.אמנם מאידך גיסא הנה יש אוסרים במוקצה אפילו בנגיעה בלא נדנוד )וכדעת תרוה"ד(, דהנה בכה"ח בסי' ש"י אות ל"א כתב שלדעת מרן השו"ע בכל מוקצה וכ"כ במנו"א פי"ג ס"ו. אולם הנה הגר"א ס"ל אסור אף שאינו מתנדנד בנגיעה, להקל כדברי המ"מ ודלא כתרוה"ד, והביא ראיה לזה. וגם במאמ"ר שם סק"ח העיר בזה. וע"ע ביב"א ח"ז סי' ל"ו שהביא שכן דעת המאירי והרדב"ז להקל, עיי"ש. וכן פשטות השו"ע בסי' ש"ח. אמנם מאידך בסי' ש"י משמע להחמיר, ומ"מ אין ראיה. ובמידי דרבנן מסתבר לקולא, ובפרט שגדולי הקדמונים ס"ל להקל כדעת המגיד משנה והמאירי הנ"ל, וכ"ה דעת הרדב"ז והרע"ב ועוד באחרונים, וכן דעת הגר"א.

ולכן סתמנו להקל.371. דברים פשוטים, וככל מידי דסכנתא )דלהלן בסי' שכ"ח-שכ"ט(. וע"ע להלן כיבוי וכבר מבואר בסימן של"ד כל פרטי הדינים של ובמש"ש. )בסימן רע"ח(

שריפה בסכנה ובלא סכנה, עיין שם.372. דהקל הקל תחילה, וע"ע לעיל בסעיף ג' ריש דיני טלטול הנר בהלכה ב'.

373. ביאור הדבר, שהעושה מלאכה ואין צריך את תכלית המלאכה, ה"ז פטור מן התורה )לדעת רוה"פ וכדלהלן(, משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה, וזה לא

צריך לתכלית המלאכה ולכן פטור )כמבואר בחגיגה דף י:, עיי"ש ברש"י ותוס'(.ובכסף משנה )פ"א מהל' שבת ה"ז( הביא בשם מצאתי כתוב מהו החילוק בין מלאכה שאין צריך לגופה לבין פסיק רישיה ואינו מתכוון, וביאר בזה"ל: גבי פסיק רישיה אינו מכוון למלאכה כל עיקר )והיינו שאינו חושב על כל עצם המעשה עצמו של המלאכה, וכגון שסוגר את פתח ביתו כדי לשומרו ונמצא צבי בבית, נתכוון כלל לעצם מלאכת הצידה(, אבל במלאכה שאינה צריכה והרי הוא לא לגופה הוא מתכוון לעצם מעשה המלאכה, אבל אינו מתכוון לתכלית המלאכה )והיינו שאע"פ שמכוון לעשות את הפעולה של האיסור, מ"מ אינו מתכוון לתכלית הדברים שיעשה ע"י פעולתו, וכגון כיבוי נר שבעצם זה שהוא מכוון לכבות את הנר ה"ז פסיק רישיה, אבל מ"מ אינו צריך את תכלית הכיבוי שהיא מה שנעשה פחם בנר, אלא הוא מכבה כדי שלא יהיה לו אור או משום שחס על ממונו, וזה נקרא אין צריך "לגופה", והיינו שאינו צריך ל"תכלית" המעשה(, ע"כ משם הרר"א החסיד,

וה"ד במג"א כאן )בסימן רע"ח(, ועי' במחצית השקל.ובאופן אחר חשבתי לומר, דשאני מלאכה שאצל"ג שהוא מכוון לדבר אחר, וה"ז וזה כאינו מתכוון לעצם המלאכה, משא"כ בדבר שאינו מתכוון שהוא בסתמא,

חידוש. שוב ראיתי בערוך השולחן )סימן רמ"ב מאות ל"ב והלאה( שהביא את השאלה איך אפשר להתחייב לר"ש על פסיק רישא כשאינו מתכוון למלאכה, הרי והוי מלאשאצ"ל, עיי"ש. ושוב הביא באות ל"ג שכבר פשיטא שא"צ לתכליתה, נשאל בזה בנו של הרמב"ם ז"ל, והשיב כחילוק הנ"ל )והובא בכס"מ שם(, וכתב שנתקשו בכוונתו גדולי עולם, ולא ראה דברים המתיישבים על הלב, ולכן ביאר באות ל"ד כעין הנ"ל, אולם בהקדם הביא דמיון לכך מענין מצוות שיש מחלוקת הפוסקים אם צריכות כוונה או לא, ומ"מ אם מתכוון שלא לצאת לכו"ע אינו יוצא )נ"ב. כ"כ הר"ן בר"ה כח:, וה"ד בב"י סו"ס רצ"ו, ובב"י סימן תקפ"ט, וע"ע ביה"ל אין אולם האסורה, למלאכה שיכוון שצריך שבת במלאכות גם וכך ס'(, סימן ודאי אלא לזה, מכוון ויאמר שאינו כל המלאכות יעשה דא"כ הכוונה מעכבת, שאפילו שעושה בלא כוונה למלאכה כלל מ"מ כיון שעושה כדרך המלאכה מה מועיל העדר כוונתו, והרי בהכרח כוונתו נעשית, וזהו פסיק רישא, אבל כשעושה מלאכה ומכוון לעשייתה אלא שעושה אותה בשביל תכלית אחרת, הרי זה כמו במצוות שמתכוון כוונה הפכית שלא לשם לצאת, וגם כאן אי אפשר לומר שהוא לגוף ולא הוא מתכוון לתכלית אחרת הרי הוא מתכוון, אבל כמתכוון, שאמנם האיסור של המלאכה, והם ב' הדוגמאות, א'. פסיק רישיה, היינו בצד צבי, או חותך ראש תרנגול שאינו מתכוון לכלום, ומ"מ המלאכה עשויה. ב'. מלאכה שא"צ לגופה,

היינו כחופר בור וא"צ אלא לעפרה, שהרי הוא מכוון לתכלית אחרת.ולהלן בהערה )שם סק"ג(. ובמשנ"ב לעיל, עיין במה שכתבנו לדבר ודוגמאות אחרי זו שבסמוך )וע"ע בכה"ח כאן אות ד' לענין הדלקת נר ביום, אי הוי מלאכה

שא"צ לגופה(.374. הנה בגמ' דשבת )עג:( ובדוכתי טובא נזכר בזה מחלוקת, דר' יהודה סובר שהוא איסור דאורייתא וחייב עליה, ואילו דעת ר' שמעון שמלאכה שאצ"ל פטור. והזכרנו שדעת רוב הפוסקים כר' שמעון שפטור, עיין בב"י )סימן רע"ח( שכ"כ הרבה ראשונים וישנם עוד כהנה, ואכמ"ל. ומאידך דעת הרמב"ם )שם( דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, וכר' יהודה )וע"ע בב"י שם שדן בדעת הרי"ף בזה(. ומצאנו שיש ראשונים שדנו זאת כספק, וכגון ד' הט"ז כאן בשם ספר טל אורות בדעת הטור, אכן בב"י ס"ל שדעתו שפטור, וכגון דברי המג"א כאן בשם

הגהות אשר"י, ואינו מוכרח כ"כ.375. הנה מצאנו א'. בשו"ע )סימן שט"ז ס"ח( גבי צד שלא לצורך או סתם שהוא פטור אבל אסור )והיינו משום שמלשאצ"ל פטור עליה כר"ש(, והוסיף ולהרמב"ם חייב )היינו שלדעת הרמב"ם מלשאצ"ל חייב עליה, ועי' שם בביאור הלכה מ"ש בזה בדעת הרמב"ם(, וקיי"ל בכל דוכתא דסתם ויש הלכה כסתם, ומבואר שדעת מרן שמלשאצ"ל פטור עליה )וע"ע במשנ"ב שם סקל"ד שכן דעת רוב הפוסקים(. ב'. עוד מצאנו להלן בשו"ע )סימן של"ד סכ"ז( גבי כיבוי גחלת המונחת ברשות פטור, מלשאצ"ל דאמר כמאן )והיינו עץ של אפילו לכבותה שמותר הרבים, ובמקום היזיקא דרבים לא גזרו(, וסיים והרמב"ם אוסר בשל עץ )והיינו כשיטתו הנ"ל(. והכי נמי מבואר שפסק השו"ע בסתם שפטור עליה, ואמנם ראיתי בפמ"ג במש"ז כאן )בסימן רע"ו סק"א( שכתב דמלשון השו"ע שסתם כהראשונים אין כ"כ ראיה, מדכתב שהרמב"ם אוסר וכו', עיי"ש. אולם זה קשה, דהא מ"מ נראה בפשטות שכן דעתו ככל דוכתא דקיי"ל הלכה כסתם )וכמו שמצאנו בכמה סעיפים בשו"ע סימן רצ"ט ובמשנ"ב ואחרונים שם ובדוכתי טובא(, וכן פסק בכה"ח כאן ועוד הרבה פוסקים. )ועי' משנ"ב שם דכן הלכה(. ויש לציין דמהשו"ע כאן אין

שום ראיה, ופשוט.376. כן צריך לבאר שאע"פ שכאמור נקטינן דהוא איסור דרבנן, מ"מ הוי איסור חמור משאר איסור דרבנן, א'. שהרי י"א שהוא איסור דאורייתא, ואף השו"ע הרי הזכיר דעה זו. ]וכבר ידוע שדעת הרבה מהפוסקים שכאשר השו"ע מביא דעה נוספת מלבד הסתם, ה"ז כדי שנחוש לשיטתו, ולא רק כדי לחלוק לו כבוד. אמנם יש הרבה חולקים, ואכמ"ל[. ב'. שהרי הוא נוגע בדאורייתא, אלא שאינו צריך לגופה וחמיר טפי. וכ"מ מכמה דברים שלא התירו בהם מלאכה שאצל"ג, וכן בדין אמירה לגוי י"א שאינו ככל השבותין )וכדלהלן בסי' ש"ז בהקדמה לדיני אמירה לגוי( ועוד. ויש לציין עוד למבואר להלן בסי' של"ד שהחמירו במלאכה שאצל"ג של כיבוי טפי.377. בשו"ע )סימן רע"ח( איתא שמותר לכבות את הנר בשביל החולה שיש בו ומן יישן בטוב, סכנה, ע"כ. ופשוט שזה דווקא כשיש חשש סכנה אם הוא לא הסתם כל חולה שיש בו סכנה השינה נצרכת לו בגדר צורך שיש בו סכנה, וכמש"כ בביה"ל )שם ד"ה בשביל( שיפה שינה לחולה, ואפילו אם זה יוסיף לו חיים לשעה קטנה, ג"כ מותר לחלל שבת בשביל חיי שעה )וכתבנו בתחה"ד שמותר בכל אופן שיש חשש סכנה, והיינו לרבות גם חולה שאין בו סכנה שאם לא יישן יכבד עליו

חוליו, גם כן מותר שהרי זה בכלל חשש סכנה(.378. פשוט. ועי' להלן בסמוך. וכ"כ המשנ"ב )רסק"ג(, ובשעה"צ הוסיף דכשידוע לו שזה רק סכנת גנבים בלבד, אסור לו לחלל שבת ולכבות, ע"כ. וע"ע להלן בסי' רע"ט סק"ג לענין טלטול הנר בכה"ג. ]אמנם יש לציין דאשכחן שכשיש גנבים ה"ז גם כן קצת חשש סכנה, שיודע הגנב שיעמדו כנגדו, ויש חשש שהוא מכין את עצמו להלחם בעומד כנגדו, ואיכא חשש פיקוח נפש, ותלוי לפי הענין, וכבר נתבאר

ד"ז בהרחבה להלן בסימן שכ"ט[.

Page 15: מקור הלכה

נו

ובאופנים אלו שמותר לעשות מלאכה לצורך החולה, דעת מרן השו"ע שיש לעשות המלאכה כרגיל בחול, ועל ידי יהודי גדול ובן דעת, ולא על ידי גוי, אפילו אם יש גוי לפנינו380. אולם לדעת הרמ"א אם אפשר לעשות את האיסור ע"י גוי, אסור לעשותו ע"י יהודי )באופן שזה לא משנה לחולה, וכגון שהגוי בקרבת מקום ואין צריך לחכות כמה זמן(381. וכן אם אפשר להוציא את החולה לחדר אחר חשוך, יוציאוהו לחדר האחר ולא יכבו את האור, וכן אם אפשר להסתיר את האור ע"י מיטה או מחיצה וכדו', צריך לעשות כן ולא לכבות382. וכן אם אפשר להוציא את הנר מהחדר יעשו כן, ויוציאו את הנר מהחדר ולא יכבוהו383. וגם באופן שעושים את המלאכה בשבת, יש לעשותו בשינוי אם אפשר לעשותו בלא איחור384. וזה הכלל - כל שאפשר להקל מן האיסור צריך לעשות כן ולא לעשות את האיסור החמור, ודווקא באופן שאינו מתאחר, ולא יגרם חשש סכנה בגלל זה. ]ושאר הפרטים בזה יבוארו להלן בסי' שכ"ח[.ולאחר שהחולה התעורר מותר להדליק לו את הנר, כשהוא חולה שיש בו סכנה, וכן כל מלאכה הכרחית הנצרכת לו להקל על חוליו מותר385 ]וגם כאן לדעת הרמ"א אין להקל אלא באופנים הנ"ל, באופן שאי אפשר לעשות ע"י

גוי, או להביא את החולה למקום שיש נר וכו', ובאופן שלא יתעכב הדבר[.וכל האמור הוא באופן שיש חשש סכנה, אבל חולה שאין בו סכנה ואין חשש שיגבר עליו חוליו ויסתכן, אסור לו לעשות שום מלאכה האסורה בשבת, ואפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה שאינו חייב עליה אסור386 ]ובמקום צער רבים מותר לעשות מלאכה שאינה צריכה לגופה, כגון גחלת של עץ ברשות הרבים שיכולה להזיק, אם אי אפשר לסלקה לצד ע"י טלטול ברגלו או באופן אחר, מותר גם לכבותה בשבת387. והוא הדין אם נמצאים בחדר אחד

כמה חולים, ה"ז צער רבים, ומותר לכבות הנר[388.ויש מתירים לכבות את הנר בשינוי לצורך חולה שיש בו סכנה, ועיין בהערה389. ויותר טוב להוציא את הנר אע"פ שמטלטלו, מאשר לכבותו390, ומותר לעשות כן391. וכן מותר לכבות ע"י גוי392.

סימן רעטא'. נר דלוק אסור בטלטול, משום שהשלהבת שבו אינה כלי393, וה"ז נחשב כמוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו394.

ואפילו לאחר שכבה הנר אסור לטלטלו, כיון שבבין השמשות היה אסור בטלטול מחמת השלהבת שהיתה דולקת בו, ומתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל השבת395. ואפילו אם היה בדעתו ליטלו בשבת לאחר שיכבה )על ידי גוי וכדומה(, ג"כ אסור396. אבל אם לא היה דלוק בבין השמשות, אינו נחשב כמוקצה מחמת גופו, אלא דינו ככל נר שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו397.

ודין זה אמור הן לגבי שארית השמן או שארית השעוה הנשארת מן הנר, והן לגבי הנרות והפמוטים והבסיס שלהם, שכולם נאסרים בטלטול כדין "בסיס לאיסור", מאחר שהם בסיס לשלהבת398.

טלטול מנורה ומכשירי חשמלב'. מנורת חשמל שיש בה חוטי חשמל שמתלהטים ונעשים כגחלת, הרי היא "מוקצה מחמת גופו", ואסור לטלטלה גם אם הוא צריך את מקומה או לצורך גופה399.

במה דברים אמורים אם היתה דולקת בבית השמשות400, ואז נעשה מוקצה לכל השבת, ואפילו לאחר שיכבה, אבל אם לא היה דלוק בבין השמשות, וכגון שנדלק משחשיכה על ידי שעון שבת וכדו', מותר לטלטלו לאחר שיכבה401, אבל בעודו דולק אסור402, והדין בזה ככל האמור לעיל לענין נר.

ובכל אופן גם לאחר שכבה, אע"פ שאינו מוקצה מחמת האש, מ"מ יש מוקצה מחמת עצם המנורה, ואסור לטלטלה אלא לצורך גופה ומקומה כמו כלי שמלאכתו לאיסור, ואם הוא מקפיד עליו שלא ינזק דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור אפילו לצורך גופו ומקומו403.

ויש לציין, שכל האיסור הוא במנורה שיש בה חוט להט, כמו המנורות הצהובות, וכן יש להזהר במנורות פלורוסנט שיש בהם חוטי אש בצדדים כל משך ההדלקה404 ]וכל זה אסור גם אם היא מנורה העשויה לטלטול )כגון מנורת לילה, או פנס וכדו'(405, וה"ז אסור בין במנורה המחוברת לחשמל ובין אם הוא מחובר לסוללה )בטריה([406. ונורות בקרה וכיוצא )הנקרא "לד"( שאינו דבר המתלהט, אין בו חשש כלל407, וכן נורות הנקראות "ניאון", אין בזה חשש

כיון שאין בו הבערה כלל408.ושאר מכשירי חשמל, שיש בהם חוטי להט המתחממים ומתלבנים, כגון תנור חימום, פלטה חשמלית, וכדומה, אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו409, ויש מחמירים כן גם במיחם מים או בסיר בישול חשמלי וכדו'410, וכן

יש להזהר במכשיר אדים חמים, וכיוצא411.ומכשיר חשמלי שאין בו חוט להט, כגון מאוורר חשמלי, או מזגן ומצנן אויר ומכשיר אדים קרים, וכיוצא, מותרים בטלטול412, וכן שמיכה חשמלית מותרת בטלטול413. ]וטוב וראוי שמערב שבת ידביק נייר דבק על מקום הכפתורים המפעילים את השמיכה[414. אמנם ראוי לחוש בכל זה ולא לטלטלו אלא לצורך גופו ומקומו, ויש מקילים בכל אופן, ככלי שמלאכתו להיתר415. ומכל מקום כל זה אינו אלא כשהוא פועל, אבל אם כבה בודאי יש להזהר שלא

379. עיין בשו"ע ופוסקים מסימן שכ"ח והלאה ובמה שנתבאר שם.380. שו"ע בסימן שכ"ח סי"ב. והארכנו שם בזה, עיי"ש.

381. כמבואר בהגה )סימן שכ"ח סי"ב( שכל שאפשר לעשות צרכי החולה ע"י גוי, ובאופן שאינו באיחור ואין צריך להמתין לו כלל, אזי יש לעשותו ע"י גוי, ודווקא ודון מינה לנידו"ד, שהכל כפי באופן שאין לחוש שיתעצל הגוי בצרכי החולה,

הענין, ובמשנ"ב כאן ציין לד' הרמ"א הנ"ל.382. הרמב"ם )בפיהמ"ש(, וה"ד במשנ"ב )רה"ס(, וכביאורו בד' הרמב"ם, וכמבואר בביאור הלכה רה"ס, דהיינו כל שאפשר להוציא את החולה יוציאוהו )ובלבד שלא יכבד עליו חוליו בעת יציאתו(. ובמשנ"ב שם הוסיף עוד בשם הרמב"ם דהוא הדין כשאי אפשר להסתיר את הנר ע"י מיטה וכדו'. וע"ע בביאור הלכה שם. ]ומבואר בראשונים ובפוסקים דמלאכה שא"צ לגופה, חמורה מאיסור טלטול ושאר איסורי דרבנן )ועי' תוס' שבת קלה. ד"ה מפני. וע"ע בבה"ל כאן(, ובודאי יש לעשות קודם טלטול הנר אם אפשר שלא לכבותו[. ועיין בשו"ת שואל ומשיב )תנינא ח"ג סימן ד'( בההיא דשבת )דף ל.( שהקשה למה יכבו הנר, הרי אפשר להוציאו בטלטול דרבנן ]וציין להא דפקוח נפש דחויה ולא הותרה, וכל שאפשר לעשות בהיתר צריך לעשות, ויבואר בעזה"י בסי' שכ"ח-שכ"ט[. ותירץ שאפילו שצריך לחזר על איסור קל )כההיא דסוף יומא הקל הקל תחלה(, אולם אם כבר עשה איסור תורה פטור.

383. כך יוצא מהנ"ל דהקל הקל תחילה, וכ"כ במשנ"ב שם ובביה"ל. ובנר שמן יש להזהר ללכת עימו בנחת, משום איסור הטיה, ואם לא כן אדרבה גרוע מכיבוי הנר שהוא רק פעם אחת שהוא רק דרבנן, וכאן חמיר טפי שעשוי להיות כמה פעמים,

וגם הוי חשש הבערה דאורייתא.384. כ"כ הרמ"א )סימן שכ"ח סי"ב(.

385. משנ"ב )סק"ב(, וכדביאר זה בביאור הלכה ד"ה לכבות, ודווקא באופן שנצרך לו, או כדי שתתיישב דעת החולה דמחללין שבת עבור זה.

386. כך מדויק מהשו"ע שלא התיר רק בחשש סכנה, ועיין בביאור הלכה )ד"ה החולה( מה שביאר בזה דלא דמי להא דמבואר )בסימן של"ד( שמותר לכבות גחלת שברשות הרבים, דשאני התם שבמקום צער הרבים התירו, אבל משום צער

דיחיד אסור.ודע, דמכל מקום אם הוא צער גדול, כגון שחושש בעיניו, ואם ישאר שם האור יוכל להנזק, מותר להוציאו אפילו ע"י יהודי בשינוי, וכמש"כ כה"ח )סימן רע"ט אות ח'( והבאנוהו במקומו. וכה"ג מצאנו בסימן שכ"ח סכ"ח להתיר במפיס מורסא. וע"ע גם

במשנ"ב סימן שט"ז סקמ"ו, ודו"ק.387. שו"ע )סו"ס של"ד( כתב בסתמא שמותר בין בשל גחלת ובין בשל עץ, ואח"כ הביא בשם הרמב"ם שאסור בשל עץ, וקיי"ל דהלכה כסתם )ותלוי בנידון הנ"ל גבי מלאכה שא"צ לגופה(, וכבר כתב שם המשנ"ב בסוה"ס דהלכה כדעה ראשונה, ושם לעיל מיניה כתב דכ"ז כשאי אפשר לפנותה לצד בלא לכבותה, שאם אפשר

שלא לכבותה אסור לכבות.388. דהיינו הך. ועיין בדברינו להלן סי' ש"ח ס"ה-ז' ובכ"מ די"א שרבים היינו ]ושו"ר ועמש"ש. דווקא הוא, ויש עוד שיטות בזה, שי"א שרבים לאו בשלשה. להגרשז"א במנח"ש ח"א סי' ז' אות א' שהתיר לכבות את הנר כשיש שלשה חולים בחדר, עיי"ש. אמנם אם אפשר להוציא את החולה או לטלטל הנר ולהוציאו, יש

לעשות כן ולא לכבות[.389. עיין בדע"ת כאן שיש מתירים בזה, וכן דעת הגרח"פ שיינברג שליט"א בס' חידושי בתרא, שלכאו' יש להתיר בזה כדין שבות דשבות לצורך חולה, עיי"ש. ]וע"ע דכיבוי הותר שבות שיתכן שלא אלא סקנ"ז. סי' שכ"ח במשנ"ב ושכ"מ בסימן שכ"ח סי"ז ובמש"ש[. ובמקום צורך גדול י"ל דשרי, ונראה שבחשמל המצוי

יש להקל טפי מכ"א.390. שמבואר בפוסקים שזה עדיף מכיבוי, אמנם כאן הוא שבות אחד, מ"מ קיל טפי, עי' סי' שכ"ח סי"ט ובפוסקים כאן. ואם עושה בשינוי להוציאו, מותר לכתחילה

בכל אופן, עיין סו"ס שי"א.391. כ"כ בשש"כ פל"ג הערה כ"ד ובח"ג שם בשם הגרשז"א, אם יש צורך בכך.

]אך יזהר להוציאו בנחת, וככל הפרטים דלעיל סי' רע"ו[.392. עיין סי' שכ"ח סי"ז שכל צרכי חולה מותר ע"י גוי.

393. עיין שו"ע סימן רע"ט ס"א, ובפוסקים.ולכן אע"פ כלי, נראה פשוט משום שאינה ובטעם הדבר שהשלהבת מוקצה, שמשתמשים בה לאורה, מ"מ אין זה שימוש בחפצא כמו כל שימוש כלי, וה"ז כמו שהולך על אבנים ועפר ומשתמש בהליכתו עליהם. ואעפ"כ הם מוקצה מחמת גופו מאחר שאין לזה שם כלי. ושו"ר בחזו"א סימן מ"א סקט"ז שעמד בטעם הדבר, וכתב לבאר שמאחר שאין דרך לטלטל את הנר מחשש שיכבה, וכן מחמת שעשויה להשתמש במקומה, לכן הוי מוקצה אע"פ שנהנה ממנו בשבת, ע"כ. אולם לענ"ד בעששית שעשוי נר בין חילוק יהיה דבריו דלפי הפוסקים, במשמעות זה אין

לטלטל ממקום למקום וכו'. ושוב מצאתי בס"ד שכבר העיר ע"ז הגרשז"א במנחת שלמה ח"א סימן י"ד, ועל כן כתב לבאר כדאמרן שאינו כלי. וכה"ג כתב באגר"מ ח"ג סימן נ'. וע"ע בצי"א ח"ו סי' ו', ובתפלה למשה ח"א סימן כ"ג, ובשבו"י מוקצה

פי"ד.394. שו"ע ס"ב, והביא שיש מי שהתיר ולא נראו דבריו, והכל מבואר בב"י כיעוין.

395. עיין שו"ע ומשנ"ב, וכמבואר בש"ס בכ"ד.כ"ז שאע"פ שבכל מוקצה אות ל"ד סימן ח"ב ויעוין להגרשז"א במנחת שלמה במיגו דאתקצאי אינו נעשה מוקצה, אא"כ היה מוקצה במשך כל זמן בין השמשות )וכדלהלן בסימן ש"ט(, מ"מ לענין נרות שבת יתכן שנעשו מוקצה אפילו אם דלקו

רק במקצת מבין השמשות, כיון שחל עליהם איסור בעת הדלקתם.396. הנה בשו"ע )סימן ש"ט ס"ד( הביא ב' שיטות לענין בסיס, אם הוא רק כשחשב וכתבו בלבד, השמשות בבין שם בהונח אפילו או השבת, לכל שם להשאירו הפוסקים לדינא דנחשב בסיס אפילו בהונח על דעת שיהיה שם בבין השמשות בלבד, ואין להקל בזה אא"כ במקום פסידא )וכמש"כ המשנ"ב שם סקכ"א ובכה"ח שם, והזכרנו כ"ז לעיל בסימן רע"ז ס"ג(, וממילא כאן יש לאסור כדעת האוסרים, אכן עיין בביאור הלכה כאן )ד"ה אפילו( שכתב משם האחרונים שאפילו לדעת המתירים שם שאינו נחשב בסיס אא"כ היה שם על דעת שישאר שם כל השבת, מ"מ בנידו"ד אסור, עיי"ש בב' אופנים, חדא שבזמן ההדלקה אינו חושב להוציאו לו, ]ויש לפרש דשאני התם כאבן ע"פ חבית, שבכל רגע אפשר שיצטרך כלל משא"כ כאן[, וא"נ מפני שאינו יכול לסלקו, שהרי בביהש"מ אינו יכול לנערו שהרי הוא צריך לנר שבת חובה, עיי"ש. ]ומה שנקט לטעם זה שהוא חייב לו בשבת, י"ל כדי לכלול בזה גם נר שעוה, דאילו בנר שמן בלא"ה י"ל שאינו יכול לעשות כן, שהרי יש חשש שמא יטה והוי איסור דאורייתא וחמור גם ע"י גוי, אע"פ שאינו אלא פסיק רישא[. ויש לפלפל בזה, וזה דלא כהט"ז שתלה זאת במחלוקת דהתם )וע"ע

במחה"ש סוסק"ג(.397. עיין להלן בשו"ע ס"ה-ו' ובפוסקים, ובמה שיבואר עוד בסימן ש"ח לענין

טלטול נר, וכך הדין כאן.398. עיין שו"ע ס"א ובמשנ"ב סק"א-ב', וכן להלן סק"ד כתב ואין חילוק וכו'. וע"ע להלן בשו"ע, וכן לעיל בסימן רע"ז, שאפילו השולחן והמדף שמונח עליו הוי ג"כ

מוקצה )אא"כ היה עליו דברי היתר(.399. כדין נר הנ"ל בהלכה הקודמת, והיינו הך. שמאחר שיש בה חוט להט, ה"ז כאש. וכן כתבנו בכ"מ שנר כזה יש בו הבערה מדאורייתא, וכ"כ הפוסקים, וע"ע מפי ששמע ס"י ח"ו שבת בנשמת למ"ש לציין יש ואך הדברים, פירוט להלן מומחים שבאמת אין שלהבת ממש בנר החשמל, שהרי א"א לאש לבעור בלא חמצן, והרי הזכוכית סגור. ורק שנראה לעיני בני אדם מחמת תוקף להיטותו, ע"י זרם החשמל העובר בו, כאילו זה אש, עיי"ש. אלא שמ"מ יש בו גוף לוהט ואסור ויש שאסרו בזה רק משום וכן הביא שם בתח"ד מהפוסקים שאסרו בזה. ג"כ. שהוא דומה לנר, ולא משום מוקצה בעצם, וכמש"כ באגר"מ ח"ה סימן כ"ב אות ל"ו, עיי"ש. אולם כאמור שהפוסקים נקטו דהוי כנר ממש, וע"ע בבאר משה ח"ו סי'

כ"ה מש"כ בזה, ואכמ"ל.400. כנ"ל בהלכה הקודמת ובהערה, ממש"כ הגרשז"א במנח"ש, דהכא א"צ שיהיה

כל ביהש"מ, ואפילו במקצת בין השמשות אסור.401. וכדלהלן, דמ"מ אסור מחמת מוקצה בעצם.

402. שהרי הלהט אינו ראוי לשימוש, והוא העיקר, וממילא הכל נאסר בעצם, וכמשנ"ת לעיל גבי שלהבת הנר.

403. הנה בפשטות הוי מוקצה ככלי שמלאכתו לאיסור, וממילא מותר לצורך גו"מ. אולם נראה שראוי להחמיר, א'. שהרי י"א שמוקצה שאין לו שימוש היתר אחר, הרי הוא מוקצה מחמת גופו, ובמנורה הרי אין לה שימוש חוץ מההדלקה. ב'. מצוי שמקפידים עליה שלא תינזק, והוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ותלוי לפי הענין. אבל

לסיבה ראשונה שכתבנו א"כ בכל אופן אין לטלטלו.404. שהרי ידוע שבפלורוסנט יש חוטים של אש בצדדים, וכן ראיתי בכמה ספרים, וכן כתבנו בכ"מ דמה"ט הדלקת פלורוסנט אסור משום הבערה דאורייתא, ולפי"ז בנידו"ד ה"ז כנר שאסור משום השלהבת, והרי אש זו היא עיקר להפעלת האור, וכן

ראיתי במנו"א פכ"ד סל"ד שנורת פלורוסנט בכלל.אלא שראיתי שיש ממחברי זמנינו שכתבו שמנורה פלורוסנטית אין בה דין מוקצה כמו נר, אלא ככל מכשירי חשמל, ואולי דיברו באופן שאין חוטים כאלו אלא אור בלבד, א"נ ע"פ מה שראיתי עתה בספר נשמת שבת סימן ח' שכתב שהדלקת מנורת פלורוסנט דאורייתא מפני שנדלק בה חוט אש, אולם זה רק לשעה מועטת, ואח"כ כבה מאליו מיד, וממילא לענין כיבוי ס"ל דהוי ככיבוי מכונה גרידא, עיי"ש. ושו"ר לו גם בנידונינו גופא בסימן י' שכתב שמותר לטלטל פלורוסנט מטעם זה שאין הדלקתה נמשכת אלא לזמן מועט, אלא שיש לבדוק זה, מפני שכפי ששמעתי

מיודעי דבר אין זה כך במציאות, אלא החוטים דולקים כל משך ההדלקה, ואם הוא כך ה"ז מוקצה כמו נר, ותלוי לפי הענין.

405. כפי שהערנו לעיל בהערה הראשונה של ההלכה הקודמת, שע"פ החזו"א היה אפשר ללמוד שאם הוא עשוי לטלטל אין זה מוקצה, אולם הבאנו שמסתימת הפוסקים ל"מ כן, אלא הוי מוקצה בעצם, ונידון כמו עפר ועצים ואבנים, וכבר העיר בזה הגרשז"א במנחת שלמה ועוד רבים, וממילא ה"ז מוקצה אפילו אם עשוי

לטלטל.406. שאפילו את"ל שע"י חיבורו לחשמל הוי כדבר המחובר לקרקע, ויש אומרים שבדבר המחובר לקרקע אין בו מוקצה, כבר כתבו רוב הפוסקים לאסור מוקצה במחובר, ואין להקל בזה, עיין בזה בסימן שי"ב, ודו"ק. ונוסף ע"ז שאין זה פשוט להחשיבו כמחובר, ובפרט אם הוא עשוי להכניס ולהוציא תדיר, ואכמ"ל. וכמו"כ

אף אם היא בטריה ה"ז אסור, שמ"מ היא יוצרת אש, וה"ז מוקצה.407. כידוע שיש נורת בקרה במכשירי חשמל השונים, ואין בזה משום מוקצה: א[. מפני שאינו עיקר אלא טפל בעלמא, ומאחר שהוא נטפל לכלי אין לזה חשיבות, ואינו אוסר את כל הכלי )וכ"כ בשו"ת אגר"מ ח"ה סי' כ"א אות ד'(. ב[. שהרי אינו

אש, וכמו שכתבנו בסו"ס רס"ה בהקדמה לדין חשמל בשעון שבת.408. שאין בזה הבערה כלל, וכמו שכתבנו שם.

409. שהרי יש בהם גוף חימום לוהט, ודינו כגחלת. וכ"כ רבים מהאחרונים. וע"ע במנח"י ח"ו סוסכ"א. )וכאמור שאף הגרשז"א שכתב במנח"ש להקל, מ"מ במק"א

לא הכריע כן בהחלט(.410. הנה באלו המכשירים יש גוף חימום, ובפשטות דינו שאסור משום מוקצה כמו נר, אלא שיש לדון שמא עיקרו נתקן לבשל המאכל והמים, ואח"כ להחזיק בתוכן את המאכל והמים ככלי איחסון בעלמא, והוי כבסיס לאיסור ולהיתר, וכ"כ כמה ממחברי זמנינו. וע"ע בנשמת שבת סוסי"א שהוסיף עוד מצד שהחוט הלוהט אינו לוהט כל הזמן, אלא נחלש לפי הטמפרטורה באופן אוטומטי, ונמצא שלא היה מוקצה "כל" בין השמשות, עכ"ד. אולם אי מה"ט אין זה פשוט, שכבר הבאנו לעיל בהערה מהגרשז"א במנח"ש שבנידון דידן הוי מוקצה אפילו היה רק במקצת בין

השמשות, וראוי להחמיר.411. שהרי יש בו גוף לוהט, ועשוי להשתמש בו בעודו כן, ולכן אסור לטלטלו לכל הדעות ]וזה מלבד שיש לחוש בהזזתו שמתבשל יותר, או ממהר בישולו, וה"ז

בחשש דאורייתא[.412. שהרי אין בו שלהבת או גחלת.

ואמנם ראיתי בחו"ש ח"ג פמ"ב סק"א אות ג' שכתב שיתכן שגם מכשירי חשמל שאין בהם חוט לוהט כגון מאוורר נחשבים מוקצה כשלהבת, מחמת שמוכרחים שאינה לשלהבת הם ודומים מוגבל, וטלטולם החשמל לזרם מחוברים להיות עשויה להטלטל וכו', ע"כ. והנה עיקר דבריו הוא בהסתמך על טעם החזו"א באיסור טלטול נר, אולם כבר הזכרנו שהאחרונים לא הסכימו לסברא זו, וכי אין זה תלוי אם עשוי לטלטל או לא. ועכ"פ גם לצד זה שהוא תלוי בטלטול, הלא אף שהוא מחובר הדרך לטלטלו ולהזיזו מכאן לכאן כשצריכים רוח כאן או כאן, וא"כ אמאי

יש בזה מוקצה.עוד ראיתי שיש שהחמירו מטעמים אחרים, וכגון במנו"א פכ"ד הערה 104 שאע"פ שאין בהם חוטי להט וכו', מ"מ הואיל והפעלתן אסורה בשבת אין להורות היתר להעיר ויש ע"כ. מוקצה, לאסור משום לצדד יש ועוד פרצה, מפני חשש בזה דהנה מצד מוקצה אין לאסור, ומצד חשש פרצה ג"כ בעניותי איני רואה בזה חשש איסור, הרי אין נוגעים בכפתורים וכו', ושו"ר הלום גם בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' קי"ג, שכתב שראוי להחמיר מלטלטל מאוורר, משום דבר התמוה לרבים, וגם שעלול בקל לבא לידי מכשול, ע"כ. ובנשמת שבת ח"ו סי' כ' כתב להעיר עליו דאינו מובן למה תמוה לרבים אחר שמקובל בעיני המורים להורות להקל. ומש"כ שבקל עשוי לבא לידי מכשול, קשה לגזור מעצמינו, ובפרט בדבר שדרכו לטלטלו בשעת שימושו, ואין רגילים לשנות את פעולת החשמל שבו, ע"כ. ואכן למעשה אין נראה לאסור בזה. ולא מבעיא להגרשז"א שמתיר בזה לכתחילה, אלא אף לשאר

פוסקים אין לאסור.413. שאין חוטי החשמל מתלהטים ונעשים גחלת, כן ראיתי בכמה ספרים, אולם במנו"א פכ"ד הערה 107 כתב לבאר שאף שהם מתחממים, מ"מ אינם מתחממים כ"כ, ואפשר ליגע בהם, ואף שללא הבידוד שעליהם א"א ליגע בהם ]נ"ב. והיינו מצד החום, דאילו מצד הזרם הרי בכל מכשיר חשמל א"א ליגע[, מ"מ יש לחושבה בזה. באורך מש"כ וע"ע שם לשלהבת, דמי ולא הבידוד, חומר עם אחד כגוף ובפשטות י"ל מעצם שלא נעשה גחלת, אע"פ שמתחמם קצת. וע"ע בענ"ז בנשמת

שבת ח"ו סוס"ב מש"כ בזה דפשיטא להיתר.414. כדי לצאת מחשש שיבא ללחוץ על הכפתורים, וכן העיר במנו"א סופכ"ד. וע"ע בדברינו סו"ס ער"ה להסיר מער"ש כל הדברים שעלול לבא לידי מכשול.

Page 16: מקור הלכה

נז

לטלטלו כלל416, ואם הוא כלי כזה שאין דרך לטלטלו ולהזיזו ממקום למקום, ומקפידים עליו שלא ינזק, אסור לטלטלו כלל אפילו לצורך גופו ומקומו, כדין מוקצה מחמת חסרון כיס417.שעון יד, אע"פ שיש בו בטריה, אינו מוקצה, ומותר להשתמש בו כדי לראות את השעה וכדו'418, ומכל מקום יש מהיראים שמהדרים שלא לטלטלו בשבת, כדי לצאת מידי כל חשש מכשול, ותע"ב419.

ג'. ביום טוב, יש מתירים לטלטל את הנר לאחר שכבה, והיינו בב' תנאים: א'. אם הוא נר חלב או שעוה, או שאר נרות המוצקים. ב'. ודווקא אם הודלק לצורכו )כגון מה שנקרא "נר נשמה", שרגילים להשתמש עימו להעביר מאש לאש, וכיוצא(, אבל אם הודלק לצורך הדלקת נר מצוה, דהיינו למצות הדלקת נר יום טוב, הרי הוקצה למצותו ואסור לטלטלו לגמרי כמו בשבת. אמנם למעשה יש להחמיר ולא לטלטל שום נר ביום טוב כמו בשבת420.

ד'. מי שחש בעיניו, ואור הנר מפריע לו ומזיק, אסור לו להוליכו לחדר אחר421. אבל אפשר להוציאו בשינוי422.ואם יש אימה מהגויים, מותר בחשש סכנה, ואפילו כשהוא רק קצת קרוב לסכנה423, ואף במקום שיש חשש שיכו אותו מותר424. ויש מתירים גם בחשש מהפסד ממון425.

ה'. אם הנר מאוס בעיניו להשאיר אותו שם, ואינו יכול לסבול שהוא מונח אצלו לאחר שכבה או למחרת ביום, מותר לטלטלו ולהוציאו כדין גרף של רעי426. ודווקא כשזה מפריע לו וכפי התנאים הבאים:א[. שהוא אסטניס והדבר מפריע לו הרבה, אבל בסתם בני אדם אסור427. ואינו יכול כל אדם לומר אסטניס אני428.

ב[. דווקא שהנר מונח אצלו ממש וסובל ממנו, אבל אם הנר בחדר אחר והוא נמצא בחדר אחר, אסור אפילו האסטניס429.ג[. דווקא בנר העשוי מחרס שהוא מאוס, וכן אם הוא עשוי מעץ430, אבל אם עשוי מזכוכית או ממיני מתכת או אפילו מחרס מצופה שאינו מאוס אסור431.

ויש אומרים שאפילו בתנאים הנ"ל גם כן המחמיר שלא להוציאו כלל תבא עליו ברכה, ואינו נחשב שמבטל ממצות עונג שבת432.ו'. אם הנר מעלה עשן ופיח )ואין חשש סכנה כלל(, יש מתירים להוציאו החוצה כדין גרף של רעי. ויש אומרים שלא התירו אלא כאשר הוא מאוס עליו, ולא בסתם הפרעה בעלמא433. ומ"מ במקום כבוד הבריות אפשר לסלקו

לכו"ע434. וכן מותר לסלקו במקום חולי אע"פ שאין בו סכנה435. ועוד מדיני גרף של רעי יבואר בעזה"י בסימן ש"ח.ז'. פמוטים יקרים שחושש שלא יגנבו אותם ורוצה להצניעם, אסור לטלטלם בשבת )אא"כ ע"י תנאי וכדלהלן הלכה ח'(436. אבל אפשר לטלטל כלאחר יד, בגופו וכדו'437. אבל על ידי טלטול עם דבר אחר אסור438.

ח'. מה שנתבאר לעיל )בהלכה ראשונה( שאסור לטלטל נר לאחר שכבה, הוא אפילו אם ישים עליו לחם או שאר דברי היתר439, ואפילו באופן שהם חשובים יותר מהאיסור דהיינו מן השמן והשלהבת440.ואפילו אם שם את הלחם או חפץ ההיתר מבעוד יום, והיה שם כל בין השמשות, ג"כ אסור, ודווקא כששם את ההיתר על הנר )והיינו הפמוטים( אינו מועיל להתירו בטלטול, אבל אם שם את דבר ההיתר על המגש שעליו הנרות )באופן שאינו מיוחד רק לנרות(, או על השולחן שעליו שמו את הנרות, מותר לטלטל את כל המגש או השולחן אגב דברי ההיתר, והיינו באופן שדבר ההיתר חשוב יותר מן המוקצה441. ויש אומרים שאפילו אם השולחן או המגש

אינם מיוחדים לנרות, גם כן לא יועיל לטלטלו, אע"פ ששם שם דברי היתר442. אולם אם הלחם או דבר ההיתר חשוב לו יותר מאור הנר, ה"ז מותר. ובזמן הזה שיש אור חשמל בודאי אפשר להקל בזה443.ט'. אם התנה מערב שבת לפני בין השמשות444 שיוכל לטלטל את הנר לאחר שיכבה: לדעת השו"ע - מועיל התנאי ומותר לטלטלו לאחר שיכבה445, ודווקא בנר שעומד להכבות בזה מועיל תנאי כדי שלא יחשב בסיס לדבר האסור,

אבל בשאר מוקצה שאינו עשוי להשתנות אין מועיל תנאי446.ולדעת הרמ"א - אסור לטלטלו אפילו באופן שהתנה, ודינו כדין בסיס לדבר האסור447. ומכל מקום מועיל התנאי כדי שיוכל לומר לגוי לטלטלנו, ובאופן זה מותר לומר לגוי שיטלטלנו אפילו לצורך שלא יגנב או שלא יפסד448. וכ"ז

דווקא באופן שהיה בדעתו ליטלו לאחר שיכבה, אבל נר יאר צייט )כגון הנקרא נר נשמה( שהדליקו לכל היום, אין מועיל תנאי449.ודע, שבזמנינו שאין הפמוטים ראויים לשום שימוש, אין מועיל בהם תנאי לכל הדעות, ואסור לטלטלם אפילו אחר שיכבו450. אא"כ הם כוסות הראויים לשימושי היתר, כגון לשתות בהם, וכדו'451. ועיין להלן הלכה י"א.

ודע עוד, שלכל הדעות אין להתיר אלא בתנאי מפורש בין בפה ובין במחשבה, אולם כשאינו מתנה במפורש אע"פ שיודע שהוא רוצה לטלטלם אינו מועיל452. ועיין בהערה453. ומועיל לעשות תנאי פעם אחת לכל השנה454.

]ובפרט מתוך שינה שהוא מבולבל, ומצוי המכשול[.415. כדין כלי שמלאכתו לאיסור, וכמש"כ כמה מפוסקי זמנינו. אמנם י"א שאינו

מוקצה כלל, והמיקל בודאי שיש לו ע"מ לסמוך.ושליבות של מזגן בודאי מותר להסיטם לכאן ולכאן )והזכרנו מזה לעיל בסימן רע"ז בהלכה י' בשם הבאר משה(. ויש לבאר, א'. שהרי הוא לצורך גופו. ב'. שיש לצרף דעת האומרים שאין מוקצה במחובר, ואף שאין זה פשוט, מ"מ יש לצרף כן )אמנם במאוורר קשה טפי לצרף כן מאחר שגם אין זה ברור שנחשב מחובר במה

שמחובר בחוט לקיר עם השקע(.416. שבכה"ג כבר אינו ראוי לכלום, ובאופן זה י"א שהוא ככלי שמלאכתו לאיסור בודאי, עיין במנח"י ח"ג סי' מ"ג. אמנם בנשמת שבת סי' כ' הביא מהגרשז"א בשולחן שלמה סי' ש"ח הערה י"ד ל"ד, שבכה"ג הוא מוקצה מחמת גופו, שהרי אין לו שום שימוש, ע"כ. ואכן במקומו נת' שדעת כמה ראשונים שכלי שאין שייך להשתמש בו לשום דבר זולת עניינו, הוי כמוקצה מחמת גופו, וראוי להזהר לכתחילה, ולא

להזיזו בידיים כלל.417. ככל דין מוקצה מחמת חסרון כיס.

418. כן הסכימו הפוסקים שאין בזה משום מוקצה, וה"ט שאע"פ שיש בה בטריה מ"מ ה"ז כגוף אחד, ואינו מוקצה. כ"כ בחו"ש שם, וע"ע במנו"א שם הערה ק"ו מה שביאר עוד בטעם ההיתר, אמנם בנשמת שבת ח"ו סי' שפ"ז וכן בקונטרס עלעטריק סוס"כ כתב להחמיר, ורק לצורך גופו לראות השעה מותר, עיי"ש. אולם

אף הוא סיים בסי' שפ"ז ששוב מצא להגרשז"א שמתיר וכו'.419. כידוע. הן מחשש טלטול שלא לצורך, הן מחשש שיבוא ללחוץ על הכפתורים בשבת בכוונה או בלא כוונה, והגם שאינו מתכוון, מ"מ אינו נכנס לזה, והן מחשש

הוצאה ברה"ר. ועיין בדברינו לעיל סו"ס רנ"ב, ודו"ק.420. הנה במג"א סק"ב ביאר דטעם האיסור במותר השמן )הנ"ל בהלכה א'(, הוא משום שאסור להסתפק ממנו, ולפי"ז כתב דביו"ט שמותר להסתפק ממנו אם הוא נר שעוה, יהיה מותר )נ"ב. והיינו לשיטת הרמ"א בסימן תקי"ד ס"ג שמתיר לקצר נר של שעוה ביו"ט, אולם יעוין במשנ"ב וכה"ח שם שהרבה אחרונים החמירו בזה, ועיין להלן מה שנכתוב בזה(. אולם הוסיף דמ"מ יש לאסור כיון שמ"מ הוקצה רה"ס, כאן בביה"ל וה"ד ע"כ. בטלטול, נאסר דבכה"ג בגמרא ומבואר למצותו,

עיי"ש. ועפי"ז כתבנו להתיר מן הדין בב' תנאים:א'. שיהיה נר שעוה וכדו' מהנרות המוצקים שאז יכול לקצרו מלמטה, אבל שאר נרות נוזליים אסור, שהרי אינו יכול להסתפק מהם ביו"ט דחשיב כיבוי, וכמש"כ בשו"ע שם סי' תקי"ד, עיי"ש. וכ"ז הוא לפי טעם הראשון. ב'. שיהיה נר שלא הודלק למצותו שנר שהודלק בפנים(, משום )וכדוגמא שהבאנו לצורכו אלא למצותו,

מוקצה. וכ"ז הוא לפי הטעם השני.ומיהו למעשה כתבנו שיש להחמיר, שהרי המשנ"ב וכה"ח הביאו שם מהאחרונים שנכון להחמיר בזה שלא לקצרו )וכ"ה לדעת מרן השו"ע שלא התיר לקצר הנר(, וממילא ה"ז מוקצה, וכן מן הסתם דעת בני אדם ובפרט בזמנינו שלא להשתמש בו,

וה"ז מוקצה, ככל דיני מוקצה בנר בשבת, ודו"ק.]ודרך אגב, יש לדון לדעת המתירים בנר שעוה וכנ"ל, ולא אוסרים אלא בהוקצה למצותו, איך יהיה הדין בנרות שהדליקו בשאר החדרים, שהרי חלק מן המצוה הוא משום שלום בית, ומ"מ מברכים על נרות מסויימים, אלא שמאחר שברכה זו פוטרת גם נרות של שלום בית א"כ נימא הוקצה למצותו, ואע"פ שהנר הזה הוא משום שלום בית, הלא גם הנר של המצוה משום שלום בית, אלא שמ"מ נרות אלו עשויים לשימוש טפי, ואל"ה לא היה מדליקם, וכעי"ז כתבנו לדון לעיל בסי' רס"ג בכ"מ, וכן בסו"ס ער"ה לענין דבר בזיון בפניהם וכו'. וי"ל שתלוי איך בדעתו

להשתמש בזה[.421. כה"ח אות א' מהברכ"י ושע"ת. ונראה דהיינו באופן שאין חשש סכנת איבר, דבכה"ג מותר כמש"כ בסי' שכ"ח בשבות ע"י ישראל, וכמו"כ אם יכול לילך לחדר

אחר צריך ללכת וכדו'.422. כה"ח שם בסו"ד בשם שדה הארץ וזכל"א. ויל"ע דהא פשיטא דשרי ככל מוקצה שמותר כלאחר יד, המבואר בסו"ס שי"א, וזה שרי לכו"ע ואין בזה פלוגתא,

דהוי טלטול לצורך דבר המותר, שיוכל לשבת שם בלא נזק.423. עיין מג"א סק"א בשם שה"ג שאם יש אימת גויים מותר לטלטלו אחר שכבה, ע"כ. והבין ממנו דמשמע דבכל גווני מותר אפילו כשאין חשש סכנה, אך העיר עיין במשנ"ב יש אחרונים שהתירו, שברש"י מיירי רק כשיש חשש סכנה, אכן סוסק"א ובשעה"צ שם ובכה"ח אות ג'. ועכ"פ בחשש סכנה ודאי שרי, ואף בחשש

סכנה רחוק, וככל הפרטים שביארנו בסי' שכ"ח ובסי' שכ"ט.424. עיין בפוסקים שם. ונראה שבזה ודאי יש לסמוך להקל דהוי חשש סכנת נפש, דמי יודע מה יעשה לו, ואולי יהיה סכנת איבר, והגויים חשודים על רציחה ברוב

זעמם. )וע"ע ט"ז סו"ס רע"ז(.425. עיין בפוסקים שם. וע"ע להלן בסי' של"ד מש"כ בזה.

426. הגה )סימן רע"ט ס"ב(. ומש"כ שאינו יכול לסבול וכו', כ"ה במשנ"ב. ומתבאר יותר בסמוך.

427. עיין בהגה שנקט ההיתר ב"אסטניס", אבל הב"ח והמג"א התירו אפילו באינו אסטניס, והובא במשנ"ב סק"ה. וסיים שבדרך החיים משמע שיש להחמיר באינו י'. ובכה"ח אות ח' כתב שלדעת מרן הב"י וע"ע בשעה"צ אות אסטניס, עיי"ש. בסימן ש"ט אסור אא"כ באסטניס, ושכ"כ המט"י שהעיקר כדעת מור"ם בזה, ושכ"פ הגר"ז. ולכן אין להקל. ]והרי גם האסטניס אם ירצה להחמיר, שפיר דמי, וכמש"כ

בהגה סוה"ס[.428. שעה"צ אות י' מביאור הגר"א, והיינו כנ"ל.

429. משנ"ב )סק"ז(.430. כ"ז במשנ"ב )סק"ה(, והוסיף דשל עץ ג"כ מאוס כמבואר בגמ', ואכן הוא

נראה כן שבולע הרבה, וא"כ הוא מאוס, וכיון שבמציאות הוא מאוס מותר.431. יוצא מהנ"ל, והוספנו דין חרס מצופה כמבואר בשו"ע )סימן תרע"ג ס"ג(, וכאמור הכל לפי המאיסות ]וכן כל פרטים הנ"ל הם פשוטים וברורים שהכל תלוי

כפי המציאות אם הוי גרף של רעי לדידיה או לא[.432. הרמ"א בהגה סיים ש"המחמיר לא הפסיד", ונתקשו בלשונו האחרונים דהלא כל מחמיר הוא מפסיד הנאה, ולענ"ד אמינא בפשטות דהכוונה דלא מפסיד ממצות עונג שבת ]ואמינא לה ממה שכתבנו בכיוצ"ב לעיל )סו"ס רע"ו( בהערות די"א שאם יש לו היתר לומר לגוי להדליק חימום א"צ להחמיר עיי"ש, ומשום מצות עונג שבת, וקמ"ל דהכא שפיר דמי להחמיר, וי"ל באמת למה להחמיר אם הושלמו כל התנאים להיתירא, וי"ל, וע"ע מש"כ שם בהערה הנז'[. ושו"ר באר היטב שכתב כן בשם הא"ר )וע"ע בכה"ח שאינו נקרא הדיוט וכו'(, ולפי"ז מבואר דלכתחילה טוב להחמיר, איברא דהאחרונים גרסו בלשון המחמיר יחמיר, והמיקל לא הפסיד )וכ"כ

המשנ"ב(, ולפי דבריהם נראה שא"צ להחמיר )עי' במג"א סק"ג ומחה"ש(.433. הנה במק"א נת' בדין גרף של רעי, אם הוא גם בהפרעות אחרות, וברש"י בכ"מ נקט מאוס, ויש מקילים ביותר מזה, וה"נ יש לדון כאן. ואכן גם בנידו"ד נחלקו בזה המחברים, שבשש"כ פי"ג סי"ח כתב להתיר בזה, ובשו"ת דבר יהושע אהרנברג

ח"ב סימן מ' כתב להחמיר, ובמק"א יבואר.434. בב"י שם.

435. עי' להלן סי' שכ"ח סי"ז )וכ"כ בשש"כ פל"ג הערה כ"ח מהגרשז"א(, ויש לצרף לקולא.

436. ככל מוקצה שאסור כדי שלא יפסד. ועי' להלן שהאידנא אין מצוי לטלטל ע"י תנאי.

וע"י גוי, יעוין לעיל סי' רע"ו ס"ג לאחר שכבה. ועין תהל"ד סוסק"ה.437. וכדלהלן סו"ס שי"א שטלטול בגופו שרי. ועמש"ש.

438. שטלטול מן הצד מותר רק לצורך דבר המותר )שם בשו"ע(. ולכן אין לטלטלו עם השולחן וכל כה"ג, אע"פ שלא היה בסיס לאיסור גרידא.

439. שו"ע )סימן רע"ט ס"ג(.ובסמוך וכו', ומיגו דאתקצאי היתר היה דבר לא 440. משום דמ"מ בביהש"מ יבואר שאפילו אם שם הלחם מער"ש אינו מועיל בשום אופן וכדלהלן ]ומש"כ שזה גם באופן שהוא חשוב יותר מן השמן והשלהבת, הנה המשנ"ב כתב שהאיסור הוא השמן )ונמשך אחר הריב"ש ועו"א(, אולם הדבר קשה ממה שכתב בעצמו לעיל )סימן רע"ח( שיש לנו לדון כלפי השלהבת שהיא האיסור, ולמה כתב כאן שמן, ול"ק, דהתם דמיירי כלפי ההיתר למעשה נקט את עיקר הדין שמותר אפילו בחשוב יותר מן השלהבת, אבל כאן שבלאו הכי פסק השו"ע שאסור, ואין לסמוך על המתירים, לא חש לה ונקט לרבותא משום סיפא, ומ"מ לדינא הכל תלוי לפי

השלהבת, כמש"כ המשנ"ב בסי' רע"ח ובשעה"צ שם[.441. עיין ט"ז שאינו מועיל השמת לחם מפני שאינו חשוב יותר מן הנר, עיי"ש. ולדבריו אם זה חשוב יועיל, אולם בפמ"ג העיר שאפילו אם זה חשוב גם לא יועיל, דתמיד השלהבת חשובה )עיי"ש במש"ז ובא"א(. ועיין במג"א )סק"ה( מש"כ בזה, וסיים שהטעם הוא משום שהמנורה נטפלת לשלהבת, ועשויה לכך ולא ללחם, ולכן לא מועיל השמת לחם, וה"ה כל דבר אחר. ולפי"ז מדוקדק היטב מה שהשולחן ערוך סתם וכתב שאין לסמוך ע"ז, והיה לו לחלק בין דבר חשוב לשאר דברים,

ולהנ"ל את"ש דאכן בכל גווני אסור.ולפי טעם זה יש לבאר דאם הניח את ההיתר על דבר המיועד גם לדברים אחרים, ההיתר דבר עם הדבר אותו כל את לטלטל ומותר לנרות, נטפל אינו ממילא זאת כתב וכבר השולחן, טלטול לכך ודוגמא יותר, חשוב כשההיתר והאיסור המשנ"ב )סימן רע"ז סקי"ח( שנוהגים לשים דבר היתר על השולחן קודם הדלקת

נרות, והיינו כאמור.ולענין מגש שעליו הנרות יש לדון, וכבר הדגשנו דלדינא הכל תלוי אם הוא מיוחד לנרות או שמשמש גם לשאר דברים, שאם הוא מיוחד לנרות א"כ גם בזה לא יועיל השמת לחם ושאר דברים )ועי' בחזו"א סימן מ"ח אות ח' לענין מנורה שטפלה לנר(, אולם מגש רחב שלפעמים שמים בצידו דברים אחרים )ובפרט אותם ששמים אותו על השולחן, וכשאין מקום בשולחן שמים על המגש(, א"כ הרי הוא כשולחן ומותר,

כנל"פ לפי טעמו של דבר.442. הנה בהערה הקודמת הבאנו מהט"ז דס"ל שטעם ההיתר הוא משום שאין דבר שהוא חשוב יותר מן השלהבת, ולדבריו הוא תמיד מוקצה ואין להתיר בשום מתשו' הט"ז דברי מקור הלא אולם ע"ז, חלקו שהאחרונים הבאנו והנה אופן. הריב"ש שהביא הב"י שכתב סברא זו, וגם הב"י הביאו בשתיקה, ולפי"ז יש לנו להחמיר בזה. איברא שאף הריב"ש כתב ב' דרכים, ורק לבסוף כתב סברא זו, וגם כתב עליה בלשון "אין היתר זה ברור", עיי"ש. וגם הוא למעשה התיר עכ"פ מצד

תנאי, כיעוי"ש. וע"ע להלן.443. כן נראה בפשיטות, שהרי כל הקפידא לדעת האוסרים הוא מצד שהשלהבת חשובה, וכיום שיש אור חשמל, בודאי שאין זו חשובה כ"כ כשאר דברי היתר. ]ועיין בדברינו בסימן רס"ג שאפשר מן הדין להדליק נרות שבת כשהחשמל דולק. ואף להמחמירים שם, מ"מ כיון שאח"כ הדליק החשמל הרי לא הוקצה המקום

לחשיבות הנר יותר משאר דברים[.איברא שאף בזה יש לדון, שהרי הוא צריך את נרות השבת בשביל המצוה, ובודאי זה חשוב לו הרבה, ואף שסגי בקצת זמן שהוא דלוק, הלא זה רק אם היה חושך קצת באופן שהועילו לו או שסעדו לאורו. )וכמשנ"ת כ"ז לעיל בסי' רס"ג(. אולם אם

היה אור לא מהני ליה, ורק בלילה זה מועיל, ואז הלא איתקצאי לכולי יומא. אולם י"ל דמ"מ מועיל במקצת בין השמשות, ונמצא שלא היה מוקצה כל ביהש"מ וקיל טפי, וכדלהלן בסי' ש"י. ]הגם שיש שהחמירו בנידו"ד אפילו במקצת, וכנ"ל בהלכה

ב'[. ובלא"ה הלא אין לך עונג יותר מהלחם.]ובאופן שזה כל הלחם שלו לכל השבת, בודאי שחשוב לו יותר מהאור[.

444. דווקא לפני ביהש"מ, אבל אח"כ אינו מועיל כלל דכבר נאסר, ועיין בהגה שציין לסימן תרל"ח, ועי' במשנ"ב.

445. שו"ע )סימן רע"ט ס"ד(. ועיין ביאור הנידון במחלוקת השו"ע והרמ"א להלן בהערה אחרי זו שבסמוך, ומ"מ למעשה דעת מרן השו"ע להיתירא ]וזו פלוגתא דקמאי, ואף שרבים כהרמ"א, מ"מ מאידך הרמב"ן והרשב"א ועוד ראשונים כהשו"ע, וכ"כ באחרונים להלכה[. וכן מנהג הספרדים, וכמש"כ הברכ"י )וה"ד בכה"ח אות

ט"ו(, והוסיף ששמע שיועיל התנאי אפילו פעם אחת לכל השנה.ועיין בחזו"א )סימן מ"ד אות י"ג( שהעיר שלכאורה צריך תנאי להשתמש בהם, ולא מועיל תנאי לטלטל בעלמא, אולם כיון שראוי להשתמש בו ועומד לכך, כיון שמתנה לטלטל ואין מקצהו לכל השבת שפיר מהני, והעיר שכ"ז תלוי לפי המקום אסורים, כולם א"כ גופן לצורך בנרות תשמיש שום שאין ובמקומותינו והזמן, עיי"ש, ובסו"ד העיר שהאחרונים סתמו בזה וצ"ע, עכ"ד. ומ"מ מן הסתם כשמתנה לטלטל, כלול בזה כל שימוש שהוא. ]ואכן לשון השו"ע הוא שהתנאי הוא לטלטלו, וכן הוא לשון הראשונים שהובאו בב"י, ומשמע דבתנאי לטלטל בלבד ג"כ מותר, ולכאו' יש לדמות זאת לד' הרמ"א דלהלן לענין טלטול ע"י גוי דמועיל התנאי, אע"פ

שהוא ע"י גוי[.)בסי' דקיי"ל רעועה מסוכה דמאי שנא צ"ע לכאו' תנאי, דמהני הדבר ובעיקר תקי"ח( שאינו מועיל תנאי )וכן הקשו התוס' בשבת דף מ"ד ד"ה שבנר, ומה"ט ס"ל דלא מהני תנאי(. ועיין במג"א )שם סקי"ג( שנר עשוי ליכבות יותר מסוכה רעועה, ובשו"ע הגר"ז )שם ס"כ( כתב שסוכה הוי נולד, אכן מדברי הב"י כאן )בסי' רע"ט( שהביא מהתשב"ץ מבואר שיש חילוק בין נר שאינו איסור מחמת עצמו אלא בסיס, ויל"ב. ובאמת מצאנו במשנ"ב בביה"ל בסי' תקי"ח ס"ח ד"ה נוטלים, שבסוכה רעועה שנפלה ביו"ט, והתנה עליה שיוכל לטלטלה, ה"ז תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א כאן, עיי"ש. )אמנם החזו"א סימן מ"ט סק"ד כתב ששם יש להתיר אפילו

בלא תנאי, כיון שלא דחאה בידיים(.ביאור להלן בסמוך וע"ע ואחרונים. הגר"ז וע"ע בשו"ע )סקי"א(, 446. משנ"ב הנידון, וראה מ"ש בשם הרשב"ץ שכל שהאיסור אינו מצד עצמו שרי, אבל המג"א

כתב לאסור בכ"א.447. ביאור הנידון הוא דהנה בב"י הביא מהרבה ראשונים שכתבו שמועיל תנאי, והיינו שע"י התנאי ה"ז גורם שלא יחשב שמקצה אותו לגמרי, ולכן יהיה מותר אח"כ בטלטול, ובריב"ש )סימן צ"ג, ונזכר בב"י( הקשה על היתר זה שהרי מ"מ איכא מיגו דאתקצאי בביהש"מ ואסור לכל השבת, וכתב שלא יועיל מה שאומר איני בודל ממנו כל ביהש"מ, דהלא זה מועיל רק בנוי סוכה, שבאמת גם בביהש"מ יכול להשתמש בו ונמצא שבאמת אינו בודל, אבל נר שאדרבה רוצה שידלק הרי וכו' וסיים אלא שכבר הורה יועיל התנאי, עכ"ד. וא"כ לא במציאות אינו בודל, )הרמב"ן(. ובב"י פסק כרוב הראשונים, ובפרט דהוי מילתא דרבנן, אבל הרמ"א פסק לאסור שחשש להערת הריב"ש )ויש להוסיף שאף הריב"ש עצמו לא היקל בשופי, כיעוין בדבריו בתשו' הנז'(. אולם בעיקר הערת הריב"ש כבר הביא הב"י אלא לגמרי ונאסר דאתקצאי דמיגו אמרו שלא וחילק זאת, יישב שהרשב"ץ בדבר שהוא מוקצה מצד עצמו, משא"כ בנר שהמוקצה הוא מחמת השלהבת, ע"כ. ואת"ש פסק השו"ע. ויש להוסיף עוד, דבמשנ"ב )סוף סקי"ב( הביא בשם כתבנו כבר ]ולמעשה: ודו"ק. עיי"ש, בודל איני לומר שייך בנרות הגר"א שגם לעיל שהספרדים נוהגים כהשו"ע שמועיל תנאי )ברכ"י וכה"ח(, והאשכנזים נוהגים כהרמ"א שלא מועיל תנאי, רק בגוי, ואז אפילו בלא התנה, אלא מן הסתם ג"כ מועיל

אמירה לגוי )פמ"ג וכה"ח אות כ"ה([.448. בהגה )הנ"ל( התיר בגלל התנאי שיוכל לסמוך ע"ז עכ"פ לענין אמירה, ועי' במג"א שהקשה דהלא גם בלא התנאי יש להתיר, כיון שהגוי אינו עושה רק טלטול בעלמא )וכמשנ"ת בהגה סי' רע"ו ס"ג(, וביאר דכאן אנו רוצים להתירו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, וכיון שמתירים אפילו כדי שלא יגנב צריך טעם זה דסמכינן על

התנאי )וע"ע בחי' רע"א כאן מש"כ, ודו"ק(.]ומ"מ צריך שיהיה תנאי גמור, משא"כ במקומותינו שאין משתמשים בגויים[.

449. משנ"ב. והוא ברור לפי הטעם דהא לא היה בדעתו לטלטלנו בשבת.450. עיין בפמ"ג בא"א סקי"ד אות ב' ותהל"ד סי' ש"ח סקי"ח וערוה"ש ס"א. וכ"כ עוד מן האחרונים שבזמנינו נחשבים הפמוטים כדין כלי שמלאכתו לאיסור. וכ"כ בחזו"א סימן מ"ד סקי"ג וכנ"ל. ותלוי לפי המקום ולפי הזמן אם דרכם להשתמש.

]וע"ע להלן בהלכות הבאות דין מוקצה בפמוטים[.451. כדרך שהיה בזמן קדם. ולהכי אהני תנאי, וכל כה"ג.

452. כן יש לעורר, כדרך שכתבנו כה"ג בסימן רס"ג גבי תנאי בהדלקת נרות, ובין במחשבה, שחושב בתנאי בין שהוא בפה יועיל )ואז שצריך תנאי מפורש שלא יאסר(. אבל מה שיודע בעצמו שרוצה לטלטלו אינו מתיר כלום. ]וגם יש לציין שמבואר בסעיף הקודם ס"ג שלא מועיל טלטול ע"י כיכר לחם, אע"פ שדעתו לטלטל מ"מ, משום שמ"מ אינו מתנה להתיר המוקצה, אלא חושב בדעתו שלא

יהיה מוקצה כלל[.453. וכתבו האחרונים שא"צ תנאי שבודל כל ביהש"מ, אלא סגי להתנות להתיר הטלטול, וכבר כתבנו לעיל בשם החזו"א שכאשר הוא מתנה שיוכל לטלטלו, הרי

כלול בזה שיוכל להשתמש בו.

Page 17: מקור הלכה

נח

י'. נר שהדליקו אותו לצורך חולה שיש בו סכנה או לצורך יולדת וכבה הנר, וכעת אין צריכים אותו, מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, ואינו נחשב בסיס לדבר האסור, אפילו כשדלק בביהש"מ455.וקל וחומר שמותר לטלטל נר שהודלק בתוך השבת עצמה כגון לצורך חולה, או אפילו אם טעו והדליקו נר בשוגג או אפילו במזיד456.

י"א. נר המותר בטלטול כגון באופנים הנ"ל שלא הודלק בבין השמשות, מותר לטלטלו אפילו אם הוא מאוס, ואפילו אם הוא נר נפט המסריח מותר, משום שמוקצה מחמת מיאוס מותר457. ומכל מקום אין לטלטלו אלא לצורך גופו ומקומו458. ובזה"ז אסור לטלטלו כלל459.

י"ב. אחרי כל האמור נבאר למעשה דין נר ופמוטים בזמנינו, לענין מוקצה:

א[. כל נר שעוה או חלב הוא מוקצה, ודינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלו אלא לצורך גופו ומקומו460. ]וכ"ז כשלא דלק בביהש"מ שבזה הרי הוא כבסיס לדבר האסור, ואסור בטלטול בכל אופן, וכמו שנתבארו הפרטים לעיל בסימן זה[. ובזמנינו שאין שום שימוש בנר, אין לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו461.

ב[. פמוטים חדשים שלא הדליקו בהם כלל אפילו פעם אחת, וכן כוסות המיועדים להדלקת נרות בשמן ועדיין לא הדליקו בו אפילו פעם אחת, אינו נעשה מוקצה כלל, וה"ז ככלי שמלאכתו להיתר שמותר בטלטול אפילו כדי שלא יגנב או שלא יפסד, שהזמנה לאו מילתא הוא462, ויש להחמיר בפמוטים שלנו שלא עשויים לתשמישי היתר463.

ואם הם פמוטים חדשים העשויים מכסף לנוי, ואינם עשויים לשימוש כלל, אין עליהם דין מוקצה כלל464. ואפילו כשמקפיד שלא יגרם להם נזק כלל, אינם נחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס. ויש מחמירים465.

י"ג. אסור לטלטל כלי העשוי פרקין, שמא יפול הכלי ויתפרק ויתקנו ונמצא שעשה כלי בשבת, ואפילו אם אין בו פרקים אלא יש בו חריצים סביב ונראה כאילו זה פרקים, ג"כ אסור466. ואין חילוק בכל זה בין כלי גדול לכלי קטן467.

ולכן מנורה או פמוטים שעשויים פרקים או שיש בהם חריצים אסור לטלטלם בשבת, ונידון זה בפמוטים בזמנם, אבל בזה"ז בלא"ה אסור בכל אופן משום איסור מוקצה ]א'. אם היא ישנה ונשתמשו בה כבר פעם אחת להדלקת נרות, ה"ז מוקצה בלאו הכי. ב'. אם אין בה שום שימוש אחר ומיועדת להדלקה בלבד, ה"ז מוקצה[468.

וגזירה זו היא רק בב' תנאים: א'. כל איסור זה הוא רק בדבר שבעשייתו יש איסור, אבל דבר שאין בו חשש איסור, כגון בדבר שדרכו להיות רפוי שאין חשש שאם יתפרק יתקנו ויעבור איסור, אין בו גזירה זו כלל469. ב'. וכן כל איסור זה הוא רק בדבר העשוי להתפרק, אבל דבר שאינו עשוי להתפרק אין חשש לטלטלו, ומותר לטלטל סטנדר )כעין שולחן העשוי להנחת הספר בלימודו( וכוס של פרקים וכל כיוצ"ב470.

וכיום אין חשש טלטול בפמוטים, מטעם שהם פרקים471, אבל אסור לטלטל מצד שאינם עשויים לשימוש חוץ מהנרות472.

מנורה ופמוטים של שבעה קנים

י"ד. אחר סיום דיני הנרות וענייניהם, נזכיר דין עשיית מנורה של שבעה קנים473.

אסור מן התורה לעשות מנורה ופמוטים של שבעה קנים, אבל מותר לעשות של חמשה קנים, וכן של שמונה קנים וכיוצא474.

ואסור לעשות כן, בין אם היא עשויה מזהב ובין אם היא עשויה משאר מיני מתכות475, אבל של עץ מותר476, וכן של חרס מותר477, וכן של זכוכית או פלסטיק וכדומה מותר478.

וכן אסור אפילו אם אין לה גביעים כפתורים ופרחים כצורת המנורה479. ואפילו אם ששת הקנים אינם עומדים בשורה שווה, אלא בעיגול או במשולש או במרובע, אלה מול אלה והאחד באמצע, וכדומה, בכל אופן אסור, ועיין בהערה480. וכן אף אם אינה גבוהה י"ח טפחים אסור481.

ולכן אם טעו ועשו מנורה בבית הכנסת או באיזה מקום בת שבעה קנים, יזהרו לתקנה, להסיר ממנה קן או להוסיף לה קן482.

ומנורה התלויה בקיר ואין לה קנה אמצעי, מותר לעשותה של שבעה קנים483, ואם אינה עשויה להדליק בה אלא לנוי בלבד, יש מתירים, וראוי להחמיר484.

454. ברכ"י כאן בשם מהר"א אזולאי, ושכ"ה בשו"ת התשב"ץ, וכ"כ בגדולות אלישע ועוד באחרונים.

455. שו"ע )סימן רע"ט ס"ה( שכיון שהיה עשוי לטלטלו בביהש"מ לצורך החולה, א"כ לא הוקצה מעולם ]וכעי"ז בחולין דף ט"ו גבי בשר בהמה שנשחט לחולה עיי"ש, ובסוף הסוגיא וברש"י[. ולכן אפילו לאחר שנרפא החולה אין דין מוקצה, שאין מוקצה לחצי שבת, וה"ה בכל אופן שכעת אינו נצרך ]אבל ויש לבאר דאע"פ שהשו"ע כתב ודאי אסור[. וכדו' הודלק לחולה שאיב"ס נר שהודלק "בשבת", מ"מ פירשוהו דהיינו שדלק לשבת, ואפילו בביהש"מ,

וכיעוין במשנ"ב סקט"ו ושעה"צ אות י"ג.456. שו"ע )שם( כיון שאין מוקצה לחצי שבת.

457. שו"ע )סימן רע"ט ס"ו(. ועיין משנ"ב מהגמ' שהוא מותר כיון שיש עליו תורת כלי עכ"פ, כגון לכסות ביה מנא ]ועיין כה"ח אות ל"ב בשם הנ"צ דהעולם מחמירים במוקצה מחמת מיאוס שלא יטעו במוקצה מחמת איסור, עיי"ש.

ומ"מ כל הפוסקים סתמו לדינא כהשו"ע[. וע"ע במשנ"ב סימן רס"ו סקכ"ה.458. עיין משנ"ב )סקי"ט( שהעיר דאפילו כשהוא כלי שמלאכתו לאיסור, מ"מ מותר לצורך גופו ומקומו )וע"ע בשעה"צ(. ועיין בביאור הלכה )סוה"ס( שהביא בשם הפמ"ג דאיכא פלוגתא בראשונים בכל מוקצה מחמת מיאוס אם אינו מותר אלא לצורך גופו ומקומו, ואפילו באופן שאינו מוקצה מחמת איסור,

או שבאופן זה מותר בכל אופן.459. ובזה"ז יש לאוסרו א'. בפמוטים של כסף המצויים ה"ז כמוקצה מחמת שהם הדבר בצירוף )והיינו ומקומו. גופו לצורך אפילו ואסור כיס, חסרון עשויים גם למלאכת איסור, ולא לקישוט בלבד(. ב'. בשאר פמוטים ג"כ יש לאסור בטלטול, כיון שבזמנינו אינו עשוי לשימוש כלל, וכיון שכל ההיתר הוא

משום שעשוי לכסות בו מנא, ממילא בזה"ז אסור, וכמו שכתבנו לעיל.סיכום בקצרה למעשה בכמה פרטים מהסימנים הקודמים:

א'. איסור הנאה ממעשה שבת היינו שנעשה עבור יהודי, ואפילו כשנעשה ע"י גוי. ב'. זהירות שלא יכבה הנר ע"י חלון או דלת וכדו'. ג'. מותר לכבות את הנרות מחשש סכנה. ואם יש חשש דליקה ללא חשש סכנה, יש להקל איסור שאין )באופן אחר למקום ולהוציאה האש את או הנר את לטלטל הוצאה מרשות לרשות(, והנכון להוציאו כלאחר יד או בשינוי. וסתם דליקה במקום ישוב הוא בכלל חשש סכנה, ולכן אם אי אפשר להשתהות בסילוק האש, מותר אף לכבותו ממש, ואסור להחמיר בזה. ]ומבואר הכל להלן בסימן של"ד[. ד'. טלטול הפמוטים לאחר שכבו הנרות אין להתיר אא"כ, א(. אם הניח מערב שבת דבר היתר על המגש מותר לטלטלו לאחר שכבו הנרות, וככל האמור לעיל. ב(. אם התנה מערב שבת לטלטלו מותר לפי השו"ע, אבל לא לפי הרמ"א. אמנם בפמוטים שאינם ראויים לשימוש כלל, אין להקל. ג(. על ידי גוי. )עיין במשנ"ב כאן סקי"ד שלצורך גו"מ שרי בכל גווני. ועיין לעיל סי'

רע"ו בדין טלטול מוקצה ע"י גוי(.והעיר על מנהג העולם, בזה )סימן ש"ח סקל"ד( מש"כ עיין משנ"ב .460ומקורו טהור ע"ד המג"א )שם סקי"ח(, ואיסור זה בין בפתילה או נר שלמים ובין שדלקו וכבו. )וע"ע שם במשנ"ב וש"א שדנו אם פתילה הוי בכלל כלי, או

שחמור יותר ואסור אפילו לצורך גופו ומקומו(.461. כן צידד החזו"א )סימן מ"ד סקי"ג( ועוד. ומבואר בדברינו להלן בסימן

ש"ח.462. ביאור הלכה בסימן זה )רד"ה נר( בשם הא"ר דיחוד בלבד אינו אסור. וכ"כ בכה"ח כאן )ונידונם הוא לענין פמוטות וכיוצ"ב בית מנורה(. וכ"מ בשו"ע

ופוסקים.463. עיין בפמ"ג שבנרות שלנו שלא משתמשים להיתר נכון להחמיר, עיי"ש )וע"ע מה שכתבנו בס"ד לעיל בהלכות הקודמות בהערות(. שנסתפק בזה ולכן נכון להחמיר אא"כ זו קערה של שמן שאפשר להשתמש בה גם לדברים גווני, בכל ואסורים חריצים, בהם יש שלנו שפמוטים מלבד ]וזה אחרים וכמש"כ המשנ"ב, ועיין בהלכה הבאה[. והקפידא כאן הוא משום שעשויים דלא הדין מעיקר שלדינא כתב נ"ו סי' ח"א הלוי ובשבט איסור. לשימוש כהפמ"ג, וע"ע באחרונים. ואמנם למעשה נכון להחמיר, ורק בעשוי לנוי אפשר

להקל וכדלהלן.וע"ע רי"ד מהגרשז"א, וכ"ה בשש"כ פ"כ הערה 464. כמו קישוט בעלמא,

בשבט הלוי ח"א סי' נ"ו ובח"ג סי' ל"ב.465. דבכה"ג הוי כתמונה בעלמא שאינה מוקצה, וכבר האריכו באחרונים טובא שאע"פ שחס ומקפיד עליה שלא תיפסד, אין בזה גדר מוקצה מחמת

בהקדמה בתוספת שבת עיין איסור, מלאכת צד בו כיון שאין כיס, חסרון שם ובתהל"ד סק"ב ש"ח סי' ובתורת שבת סק"א ש"י ובסימן ש"ח לסימן סק"א-ג'. וע"ע גם להגרשז"א במנח"ש ח"ב סי' ל"א אות ב' ובאגר"מ ח"ה סי' כ"א אות י"ג ובקנה בושם ח"א סי' י"ח ועוד באחרונים. אמנם יש שהחמירו

בזה. ועי' בספר נשמת שבת סוף ח"א. ואכמ"ל.466. כל זה בשו"ע )סימן רע"ט ס"ז(, ועיין בב"י בירור שיטות הראשונים, והאיסור בזה הוא משום בונה כלי, ויסוד האיסור בזה עיין בט"ז )סק"ו( דהוי כעושה כלי מחדש, שהרי קיי"ל )בסימן שי"ג ור"ס שי"ד( דאין בנין וסתירה בכלים, עיי"ש. ויש להעיר דהלא כבר הקשו כן התוס' במס' שבת )מו.(, עיין שם )וע"ע בתוס' בביצה דף כב.(. שו"ר בלבושי שרד שכוונת הט"ז לדקדק שהשו"ע כבר תירץ זאת במה שכתב ונמצא עושה כלי, עיי"ש. ויש להוסיף עוד לפמ"ש בשו"ע )ר"ס שי"ד( דבנין גמור וחזק אסור אפילו בכלים, עיי"ש. ומצאתי שכבר העיר כן הב"ח כאן )וע"ע בכה"ח אות ל"ז מש"כ משם המט"י

בד' הט"ז(.467. היינו הן לאיסור דהוא בכל גווני, והן לענין היתר שמותר אפילו בגדולה

כמבואר בב"י.ודע, שיש חילוק בין שבת ליום טוב לענין כלים שאין מחזירם בהידוק, וביום טוב הקילו בזה )עיין תוס' שם, וע"ע בסימן תקי"ט ס"ב ובאחרונים שם(, ונפ"מ א"כ לענין טלטולו דכל שאין בו חשש של פירוק והחזרה אין איסור לטלטלו,

וכדלהלן.468. דוגמא זו של מנורה הוא בשו"ע הנ"ל, אולם באמת זה אינו שכיח למעשה כמו שהערנו, דבלאו הכי אסור משום מוקצה, א'. אם היא ישנה שהדליקו בה פעם אחת, דממילא ה"ז מוקצה )וכמו שכתבנו לעיל, ואם כן כל הנידון כאן איסור אין לעיל שבחדשה ישנה. שכבר הבאנו במנורה הוא של הפוסקים טלטול דהזמנה לאו מילתא(. ב'. כבר הערנו לעיל דמנורות ופמוטים שלנו אינם ראויים לשימוש כלל, והערנו שאפילו בחדשה יש לאסור, אמנם י"א דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, וכמו שיבואר להלן בסי' ש"ח, וע"ע שם לענין נר

גופא שנחלקו האחרונים.469. תנאי א'. הוא פשוט דהא לא שייכא בו הגזירה, שהרי אפילו אם יחזירנו אין איסור )וכמבואר בסימן שי"ג ס"ו דברפוי מותר לכתחילה(, וכ"כ המשנ"ב כאן. ]ופרטי הדינים בדיני החזרת פרקים בשבת מבואר בסי' שי"ג ס"ו, עמש"כ שם בס"ד[. ובפשטות גם מידי שהוא רק איסור דרבנן, הלא הוי גזירה לגזירה.470. תנאי ב' ג"כ ברור לפי החשש של שמא תיפול ותתפרק, וכל שאין בו חשש זה מותר. וכן כתבו בהדיא המשנ"ב )בסימן שי"ג סוף סקמ"ה( שאפילו הכלים שאסור לפרקן ולהחזירן בשבת כמבואר שם, מ"מ לטלטלם שרי, ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק וכו', ע"כ. וכ"כ בכה"ח )שם אות ע"ב( שכן משמע מפשט הפוסקים, וכל שהוא מחובר ע"י בורג וכדו' מותר. וכ"כ באגר"מ

ח"ה סימן כ"ה כ"ט.ס"ו( שהביא שי"ג )סימן בשו"ע יעוין פרקים, כוס של לענין ומה שכתבנו פלוגתא בזה אם בכלל יש איסור של פירוק והחזרה בשבת, ועיין שם במשנ"ב מ"ש בזה, ולכן לא מבעיא שלפי מה שסתם השו"ע שם להיתירא דמותר אפילו לעשות כן, וק"ו לטלטול, אלא אפילו לדעת המחמירים )ועיין במשנ"ב שם שלצורך שבת יש להקל(, מ"מ בטלטול נראה דשרי, ומשמע דהטעם שמותר בכל גווני הוא בגלל שאינו עשוי להתפרק וכנ"ל, וכ"מ באחרונים שם וכנז'. ומה שכתבנו לענין סטנדר, עיין במשנ"ב )שם( שדימה את זה לכוס, וכ"ה בכה"ח,

וממילא גם בו שייך ככל האמור, ועכ"פ לענין טלטול ודאי שרי.471. שכיום כל הפמוטים אין בהם חשש שיתפרקו, וא"כ אין בהם את התנאים הנ"ל לאיסור, ולכן מותר ול"ש הגזירה, ודו"ק. ושו"ר כיוצ"ב בשו"ע הגר"ז ס"ט ]ואפילו אם יהיו כאלה פמוטים שיש בהם חשש שיתפרקו, מ"מ אין לגזור

מחמתם, אחר שאינו מצוי[, וע"ע באגר"מ ח"ה סימן כ"ב אות כ"ט.472. וכמשנ"ת לעיל בהלכות קודמות, בהלכה ח' וכו'.

473. ודבר זה נחוץ בפרט מאחר שמצאנו שיש נוהגים ע"פ הקבלה להדליק שבע נרות לכבוד שבת, וכמש"כ המג"א בסימן רס"ג סק"ב משם השל"ה. וכבר כתב כן בשעה"כ )דף סז.( בשם ספר הזוהר. ובספר חמ"י )ח"א דף לב:( כתב הטעם לדבר ע"פ סוד, ועוד הביא שמוז"ל היה נוהג לתקן ז' פתילות לעומת השבעה שמות מרגלאן וכו', עיי"ש. וע"ע בבא"ח ש"ב פ' נח שכתב הטעם בזה כנגד חג"ת נהי"ם הרומזים לשבעת ימי השבוע, עיי"ש. וכ"כ בזכרונות אליהו מני שהמנהג להדליק ז', ועוד. ]ובכה"ח סופר בסי' רס"ג אות ט' כתב שלשבת מדליקין ז', ועיי"ש בטעם הדבר, והוסיף דה"מ בשבת, אבל בעיוה"כ מדליקים

ו', ובעיו"ט ה', ובליל ר"ח בלי ברכה ד' )וציין שם לספר פתה"ד וחס"ל, וכנראה היינו לענין זה בעיקר שמדליקין ז'([.

474. בגמרא בע"ז )דף מג.( הביאו מקרא דלא תעשון איתי כדמות שמשי וכו', ואמרו כדתניא לא יעשה אדם וכו' מנורה תבנית מנורה, אבל עושה הוא של ה' ושל ו' ושל ח', ע"כ. ואיסור זה מה"ת כדילפינן מקרא )וכן מבואר בתוס' שם דף מ"ג רע"ב ועוד(. וכן פסק הרמב"ם בהל' בית הבחירה )פ"ז ה"י(, ושו"ע יו"ד )סימן קמ"א ס"ח(. ויש להזהר שלא להקל בו, וכמש"כ המהרי"ק )סוף שורש ע"ה( שכל המתיר ומיקל בעשיית מנורה זו, מיקל באיסור תורה, ועתיד ליתן

את הדין, ע"כ. ועיין בברכ"י יו"ד סו"ס קמ"א ובפ"ת שם סקי"ד.והנה הרמב"ם הביאו בהל' בית הבחירה וכנ"ל, ואע"פ שלמדו זה מקרא דלא תעשון איתי, שמדבר בענין ע"ז, מ"מ אין זה מהל' ע"ז, אלא הוא מדין מורא מקדש, וכמו שהבין הרמב"ם, ולכן הביאו בהל' בית הבחירה ולא בהל' ע"ז, אגב שאר וי"ל שכתבו ס"ח(. קמ"א )סימן ע"ז בהל' להלכה פסקו והשו"ע עשיית צורות וכו', וגם הוא נלמד מקרא אחד, ומאחר שאין הל' מורא מקדש

בשו"ע כתבו שם.וכן ועכ"פ מבואר שכל האיסור הוא רק בז' קנים, אבל בחמש ושש מותר, שמונה ויותר מותר. ואף שבדרך עשיית שמונה נעשים בתחילה ז' קנים, מ"מ מותר, שזה דרך עשייתה )ואין צריך לעשות ב' קנים בבת אחת(. ואף אם לא להדליקה המוכנה עשייתה נשלמה כל שלא מ"מ וכיוצא, יום באותו יהיה מותר )ובפרט לפמ"ש להלן שי"א שרק בעשוי להדליק אסור, אבל כל שלא

נעשה להדליק מותר(, ודו"ק.וכפתורים גביעים ]ועיין להלן שאפילו בלא ושו"ע שם. 475. גמרא )שם(

אסור, ושם יבואר באיסור זה שנחלקו הפוסקים אם הוא גם בזהב או לא[.476. עיין בגמרא שם. וקיי"ל שרק במיני מתכות אסור, אבל בשל עץ מותר,

וכ"ה ברמב"ם ושו"ע ובש"ך שם סקל"ה.477. ש"ך שם סקל"ה. וכ"מ בשו"ע שם.

478. דכל הני פסולים למנורה, ולהכי לא אסרו אלא בשאר מיני מתכות דווקא.479. שו"ע שם.

שגם משום הוא שהאיסור שמאחר העיר שם בשו"ע בחי' הגרע"א והנה במנורות ביהמ"ק אינו מעכב, א"כ י"ל שרק בשאר מיני מתכות אסור בכל גווני, אבל בזהב שהגביעים והכפתורים מעכבים, י"ל שמותר לעשות מנורה מזהב בת ז' קנים ]נ"ב. ומה שבזהב הוא לעיכובא, כ"מ בגמ' שם, ועיין בספר המפתח בהל' ביה"ב פ"ג ה"ג, ובשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ק"ו[. אך כתב שהתבואות שור )בחי' לר"ה דף כד.( כתב לאסור גם בזהב, ע"כ. ועי' להגר"ש וואזנר שליט"א בשבט הלוי שם שכתב ב' ביאורים בטעם האיסור, א(. שאינו אלא תוספת ולא מעיקר צורת המנורה, וכ"מ בגר"א. ב'. שאמנם אינה תואמת לכלי המקדש, אולם שייך בה הדלקה במנורה, עיי"ש. ודפח"ח. ובפשטות הוא משום דמ"מ הוי בצורת המנורה, ושייך בזה איסור לא תעשון איתי. וכ"מ בבהגר"א שם

סקל"ד.480. כ"כ בפ"ת שם סקי"ד בשם הבכור שור, מאחר שאין מעכב סדר העמדת הקנים, ואף שהמשנת חכמים נוטה להקל, מ"מ למעשה אין להקל בזה באיסור תורה, עיי"ש. והיינו כשעכ"פ יש קנה אמצעי. )אמנם יל"ד בזה עפמש"כ בשבט הלוי ח"י סי' קכ"ט שגם בעיגול אסור אף בשבעה, ובפשטות ה"ט שאז יש אחד למ"ש לציין ויש המנורה(. דמיון זה אין ולכאו' מסויים, שאינו אלא אמצעי, ובמכתבו לבב, רחש לשו"ת בהקדמה הגרע"א של חתנו בירנבוים הגרח"ש באגרות סופרים, שבבית חמיו היה פנס עגול בעל שבעה קנים ]כלומר נברשת ללא קנה אמצעי, ששבעה קנים סבבוה בעיגול[, והגרע"א הורה להוסיף קנה נוסף, אף שאין איסור בדבר )והזמינו אומן, וכמעט שהרס הפמוט מרוב טירחה בדבר(, ע"כ. וזה מחמת חרדתו של הגרע"א לאיסור. ומ"מ משמע דלכו"ע מן הדין אין איסור אם כל השבעה קנים בעיגול וכדו', שבזה אין קנה אמצעי, והגרע"א

חשש ממידת חסידות. אך הזכרנו משבה"ל שאסר בעיגול כל ז' קנים, וצ"ע.481. שו"ע שם.

482. עיין ברכ"י שיש שרצו להקל, וכי למעשה אין להקל באיסור תורה, אלא יש לתקן בשילוח הקן או בהוספת קן.

483. כ"כ בשבט הלוי ח"י סי' קכ"ט עיי"ש. ועי' לעיל לפני ב' הערות, וא"כ בנידו"ד פשוט שמותר.

רק והיינו שהאיסור לנוי שרי, דדילמא בעשוי לומר היה מקום 484. הנה במשתמש, כעין עשיית הקטורת לכמה דעות וכדו' )וע"ע במשך חכמה שמות

כ, כ(, וראוי להחמיר, שאין ראיה ברורה להקל באיסור תורה.


מקור ראשון כתבה

פיתוח הפוטנציאל האנושי והפדגוגי של בית הספר ברפורמת אופק חדש ועוז לתמורה הלכה למעשה עכשיו- גלעד 2014

השעמל הלכה - meyda.education.gov.ilmeyda.education.gov.il/files/yesodi/hachala/alon4.pdf · 5 ³ÈÁ½» ³»º³ ¾´»Á,תוקלחתה לש לדומ יפ לע לעופה

c nWYd§וד-מקור ראשון-30_12_16.pdf · eZa noV j[nj V[Z cZWo c_^b[WZ nZdd _p__Z Vb _fV eb_VPnW p^_gnW_f[Vd _b nd[V V[Z e[^boZ ch^d _pV Y[m n[l_b Vb ZpV e[_hnZd pYnb ^fWb

הוראה ומחקר פעולה: דיאלוג בין הלכה ומעשה

[14] מרק צבי 500 ביקורת ודברי ספרים למסורת אמינות ... on...ביקורת ודברי ספרים סקירות המעשה, בעולם הלכה של גלגולה

שאלות הלכה- מיומנויות

סודו של היסוד - על המונחים המשמשים לציון החומר הראשון ומשמעותם בספר מקור חיים ובפיוט כתר מלכות לר' שלמה

מקור וחסכון המים בישראל

כנס האיכות השני בגליל "איכות- הלכה ומעשה", 26 במאי, 2009

יובל מיסוי בינ'ל - לשכת רו''ח - כללי מקור - 8 1-2014

נגישות לאינטרנט הלכה למעשה - הנחיות וטכניקות

baoZ V[Z n[mdZ¨פפורט - מקור ראשון - 10_16.pdf · pYb[g Y_ _pabZZ Xo[db g[_\bl p[n[^njd^W m_[Yd Z_jbo ZabZZ V_Z pjg[f ZdX[Y c__hYd p[f[_g_f _j bh [fb[ p[odoZ e_W [WVofo

V eXZfj[mW Znhg Z n[gW Zd ]bb [jn^lZo Zb^WV dYa …“נמרק - מקור ראשון - 13...c_Va\Z c_b[a_ [\Z panhdW cb[hW Pfo `odW bWmb Zb^WV _d[bopb p[_fY p[f[nm Yh bo c[ag c__p

השעמל הלכה - meyda.education.gov.ilmeyda.education.gov.il/files/yesodi/hachala/alon9.pdf · 2 רחא והשמ ושע ,אל םא .דוע הזמ ושע ,דבוע הז םא

םיריצ - מקור הידית והבורג · םיריצ 4 73 רפס יריצ רמוח יבוע b ריצ בחור h ריצ הבוג ) ץניא ( הדימ רואת ט"קמ 1.25

ראשי פרקים לעבודה מסכמת · Web viewסעיף 5.1 הינו מבוא המסביר את הרעיון (שהוא מקור השם) של בנית פונקצית אנרגיה

מקור ראשון 24.5 (1)

נגישות לאינטרנט הלכה למעשה

בית המשפט קיבל את טענת חדשות ערוץ 2 כי החיסיון העיתונאי חל גם על תוכן מידע ולא רק על זהות מקור

עמי מיטב בראיון תקדימי לדף הבית בעיתון מקור ראשון

Hebrew Proverbs origind מקור של ביטויים ופתגמים

כנס אשקלון - נובמבר 2011 תמ " א 38 הלכה למעשה. הנדסה ומדידות שמאות מקרקעין ליווי פיננסי סקרים בנדל " ן סל

הלכה למעשה פרויקטים בינלאומיים להעצמת המורה במיומנויות המאה 21

RPDQ#PDNRUULVKRQ FR LO Zb bW c a[W c nWXZžסורבי גט - מקור ראשון - 7_7_17.pdfZbhW p]pd Zdlh pV h_mjZb Zo_VZ ba[p cV eZ pW p]fZ Vb [p[V Zl[n _f_V Z_b Vf_hW Vb Znd[VW

c nWYd - biu.ac.il וד-מקור ראשון-30_12_16.pdf · PDF fileZ_lb[Xn p[ohb Zgfd e_d_Z c[mdW [bo Z_lf^[jd_Vb [oh_o Z_lb[Xn p[ohb WXn _n_d blV nm]d _f[ad oY]d mb]f [V[W c_nd[V]m_f

 יסוך-מקור ראשון-27_1_17.pdf · _mY__]o _Yad nm [_pgZ cX cV c_n[md X[VYb o_ _W^_d ej[VW [bhj_ Zg_gpZ Zpohf Zg_gpZ eab np[_ Zd] ZW_Wgb c_YaZ [fd^[Z cX c_phb c_Ya `[pW

ניהול קהילות הלכה למעשה - סדנה לבעלי עסקים

Esperanto - Tapuzimg.tapuz.co.il/forums/11721747.doc · Web viewbat i-n (3) להכות, להלם batal i (4) להילחם bedaŭr i-n (6) להיצטער bek o) 6) מקור (של עוף)

כתבה מקור ראשון - 15.5.09

‘רסלב-מקור ראשון-27_1_17.pdf · bo Zom Zhj[p \faoV p[lnVW Zp__Z p[f[n]VZ Zb_jZo ZbaoZZ ph[fp Zdm Zj[n_VW p[bb[WpZ cVbgVZ p[lnVW p[YZ_Z `nYd c_Wn c_bb] Zn[d]a Zbm bh

מקור מנהגים– אברהם לעוויזאהן

מדד יחסי ערבים-יהודים 2013 - מקור 24-07-14 · Web viewלמרות ההרעה ביחסים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי והמדינה

הישגים הנדרשים להוראת משנה לכיתות ג' – ח'cms.education.gov.il/.../190703/2014.docx · Web viewכאשר חכמינו מסרו הלכה, בין במשנה

תמ"א 38 חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה הלכה למעשה